דברי הכנסת

דברי הכנסת כ"ג / מושב שני / ישיבות קי"ד–קט"ז / ד'–ו' באדר ב' התשע"ו / 14–16 במרס 2016 / 23 חוברת כ"ג ישיבה קי"ד הישיבה המאה-וארבע-עשרה של הכנסת העשרים יום שני, ד' באדר ב' התשע"ו (14 במרס 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות המחנה הציוני, יש עתיד, הרשימה המשותפת ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 9 1. חדלונה המוחלט של ממשלת ישראל בזירת הביטחון האישי; ממשלה שמפקירה את חיי כלל אזרחי ישראל; 9 2. ממשלה שמקדמת הריסת בתים במקום תכנון ובנייה; 9 3. התפיסה הביטחונית הכושלת וחוסר היוזמה של הממשלה בהתמודדות עם הטרור; 9 4. התנהלותה של ממשלת ישראל כלפי רשות השידור 9 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 9 יעקב פרי (יש עתיד): 12 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 15 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 22 שר התיירות יריב לוין: 25 אילן גילאון (מרצ): 26 שר התיירות יריב לוין: 29 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 37 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 37 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 37 1. חדלונה המוחלט של ממשלת ישראל בזירת הביטחון האישי; ממשלה שמפקירה את חיי כלל אזרחי ישראל; 37 2. התפיסה הביטחונית הכושלת וחוסר היוזמה של הממשלה בהתמודדות עם הטרור; 37 3. ממשלה שמקדמת הריסת בתים במקום תכנון ובנייה; 37 4. התנהלותה של ממשלת ישראל כלפי רשות השידור 37 יוסי יונה (המחנה הציוני): 38 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 39 עפר שלח (יש עתיד): 41 מיכאל אורן (כולנו): 42 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 43 יגאל גואטה (ש"ס): 46 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 47 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 49 עיסאווי פריג' (מרצ): 50 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 53 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26), התשע"ו–2016 71 יואב בן צור (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): 71 רויטל סויד (המחנה הציוני): 74 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 77 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 80 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 86 תמר זנדברג (מרצ): 89 עיסאווי פריג' (מרצ): 91 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 93 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 94 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26), התשע"ו–2016 94 עיסאווי פריג' (מרצ): 95 נחמן שי (המחנה הציוני): 101 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 103 דב חנין (הרשימה המשותפת): 104 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 106 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 108 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 110 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 113 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 115 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 120 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 123 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 124 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 126 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 129 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 136 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 137 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 138 הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 18) (כלי ירייה המשמשים לשירותי שמירה), התשע"ו–2016 140 יואב בן צור (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): 140 הצעת חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016 141 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 142 הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 8), התשע"ו–2016 144 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 145 מיקי לוי (יש עתיד): 148 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 172), התשע"ו–2016 149 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 149 קארין אלהרר (יש עתיד): 152 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 173), התשע"ו–2016 154 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 154 הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016 155 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 156 הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – סעיף 92), התשע"ו–2016 157 נחמן שי (המחנה הציוני): 157 עיסאווי פריג' (מרצ): 159 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 162 יוסי יונה (המחנה הציוני): 163 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 164 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 167 איתן כבל (המחנה הציוני): 169 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 174 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016 178 סגן שר האוצר יצחק כהן: 179 איציק שמולי (המחנה הציוני): 180 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 182 מיקי לוי (יש עתיד): 183 מירב בן ארי (כולנו): 184 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 50) (אי-חיוב בריבית עקב שיהוי), התשע"ו–2016 186 דוד ביטן (הליכוד): 187 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 191 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 192 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ד' באדר ב' תשע"ו, 14 במרס 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016; הצעת חוק לעדכון אגרות, התשע"ו–2016. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2747/20 וכלה בהצעת חוק פ/2787/20 – הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה לארגוני משפחות והנצחה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, איציק שמולי, אורלי לוי אבקסיס, נאוה בוקר, אורי מקלב ונחמן שי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למקבלי קצבת ילד נכה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, יעקב מרגי, בצלאל סמוטריץ, מכלוף מיקי זוהר, מירב בן ארי, דוד ביטן ויפעת שאשא ביטון; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – פיקוח על הממונה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נורית קורן, איציק שמולי, אלי כהן, סופה לנדבר, דוד ביטן, אורלי לוי אבקסיס, מיכל בירן, קסניה סבטלובה, אורי מקלב, אוסאמה סעדי, יצחק וקנין, בצלאל סמוטריץ ויעקב מרגי; הצעת חוק ימי אבל במות קרוב מדרגה שנייה, התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק הטבות לניצולי השואה (תיקון – ביטול ניכוי הקצבה החודשית לפי הסכם עם גרמניה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הרישום למוסדות להשכלה גבוהה, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, איציק שמולי, נאוה בוקר, מירב בן ארי, יעקב מרגי ויפעת שאשא ביטון; הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק ליורשי נפטר), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – העדפת בני מקום בשיווק קרקעות בפריפריה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, דוד אמסלם, דוד ביטן ויוסי יונה; הצעת חוק כרטיסי חיוב (תיקון – הודעה במסרון על כרטיס לא פעיל), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגנה על צרכנים שאינם דוברי עברית), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (אי-חגירת ילד), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נורית קורן, יעקב מרגי ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק עידוד החיסכון, הנחות במס הכנסה וערבות למלוות (תיקון – חיסכון לטווח בינוני), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, יואב בן צור, מיקי רוזנטל, יצחק וקנין, יואב קיש, סופה לנדבר, יעקב מרגי, יוסי יונה, שרן השכל, נאוה בוקר, מיכל בירן, מנחם אליעזר מוזס, רועי פולקמן, מרדכי יוגב וישראל אייכלר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול מבחני התלות לקבלת גמלת סיעוד), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת נחמן שי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – בדיקת תלות בידי רופא מומחה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי ואורי מקלב; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – ביטול גיל פרישת חובה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק מס עיזבון, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי וטלב אבו עראר; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון – הגדרת זכאות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין ואלעזר שטרן; הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון – הגדרת זכאות), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (דיור בר-השגה – תעודות מס), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, משה גפני, יואב בן צור, מכלוף מיקי זוהר, אלי כהן, נאוה בוקר, איילת נחמיאס ורבין ויצחק וקנין; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – שקיפות תקציב), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, מירב בן ארי, יעקב מרגי ויפעת שאשא ביטון; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – שלילת סמכותו של בית-המשפט העליון מלהתערב בהחלטת ועדת הבחירות המרכזית לעניין אישור או פסילת מועמד או רשימה מלהשתתף בבחירות), מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, אורלי לוי אבקסיס, סופה לנדבר, רוברט אילטוב, חמד עמאר ועודד פורר; הצעת חוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור (תיקון – חובת מיחזור בבית-עסק גדול), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – סמכות בענייני גיור), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, אורלי לוי אבקסיס, סופה לנדבר, רוברט אילטוב, חמד עמאר ועודד פורר; הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון – הרחבת הענישה על קטין שהורשע בנסיבות טרור), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, אביגדור ליברמן, סופה לנדבר, עודד פורר וחמד עמאר; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – שיעור ההפקדה בקופת גמל), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, משה גפני, אכרם חסון, יואב קיש, שרן השכל, יצחק וקנין, נורית קורן, רוברט אילטוב, איימן עודה, טלי פלוסקוב, יואב בן צור, קסניה סבטלובה, איתן ברושי, אברהם נגוסה, ענת ברקו, מיכל בירן, חיים ילין, רויטל סויד, ג'מאל זחאלקה, עבדאללה אבו מערוף, דב חנין, מיקי לוי, קארין אלהרר, שלי יחימוביץ, מרב מיכאלי, טלב אבו עראר, תמר זנדברג, חנין זועבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, יעל כהן-פארן, חמד עמאר, אוסאמה סעדי, אחמד טיבי, סופה לנדבר, מסעוד גנאים, אבי דיכטר, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, זוהיר בהלול, איתן כבל, באסל גטאס, מאיר כהן, מיקי רוזנטל, מנואל טרכטנברג, זהבה גלאון, עמיר פרץ, מיכל רוזין, אלעזר שטרן, אילן גילאון, מיכאל אורן, ניסן סלומינסקי, רחל עזריה, זאב בנימין בגין, דוד ביטן, אלי אלאלוף, אורי מקלב, מרדכי יוגב, ישראל אייכלר, מנחם אליעזר מוזס, בצלאל סמוטריץ, יגאל גואטה, יעקב מרגי, אלי כהן, רועי פולקמן, מירב בן ארי, שולי מועלם-רפאלי, יפעת שאשא ביטון, איציק שמולי, אורן אסף חזן, אורלי לוי אבקסיס, יוסי יונה, יואל חסון, איילת נחמיאס ורבין, עליזה לביא ואיל בן ראובן; הצעת חוק להרחקת ארגונים בלתי חוקיים בספורט, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב, יעקב מרגי, רועי פולקמן, מיכאל אורן ויואל חסון; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מימון מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, מסעוד גנאים, טלב אבו עראר, מרב מיכאלי, עבדאללה אבו מערוף, אוסאמה סעדי, יואב בן צור, יגאל גואטה ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלת הבטחת הכנסה לקשיש), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר ועודד פורר; הצעת חוק חובת התקנת מצלמות בגני-ילדים ובמעונות-יום, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, מכלוף מיקי זוהר, יפעת שאשא ביטון, אורן אסף חזן, משה גפני, מרדכי יוגב, אורלי לוי אבקסיס, יעקב מרגי, מיכל רוזין, איימן עודה, מיכל בירן, נורית קורן, יואב בן צור, מנחם אליעזר מוזס, אלי כהן, אברהם נגוסה, נאוה בוקר, יעל כהן-פארן, יגאל גואטה, אורי מקלב, מסעוד גנאים, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, באסל גטאס, יוסי יונה, מיקי לוי, עליזה לביא, אלעזר שטרן, טלי פלוסקוב, עודד פורר, חמד עמאר, אוסאמה סעדי, יואל רזבוזוב, דב חנין, יעל גרמן, חיים ילין, איל בן ראובן, דוד ביטן, מיקי רוזנטל, יצחק הרצוג, שרן השכל, יחיאל חיליק בר, נחמן שי, איילת נחמיאס ורבין, סופה לנדבר, רויטל סויד, עבדאללה אבו מערוף, איתן כבל, זאב בנימין בגין, מנואל טרכטנברג, עמיר פרץ, קסניה סבטלובה, יעקב פרי, עפר שלח, מירב בן ארי, רועי פולקמן, מיכאל אורן, ג'מאל זחאלקה, זוהיר בהלול, איתן ברושי, קארין אלהרר, יאיר לפיד, אכרם חסון, טלב אבו עראר, רוברט אילטוב, יואב קיש, חנין זועבי ודוד אמסלם; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – זכות בחירה של בעל עסק בתחום רשות מקומית), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דוד ביטן ודוד אמסלם; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – נותן שירותי ניכיון מהותי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת טלי פלוסקוב ואראל מרגלית; הצעת חוק הסדרת פעולתם של שדלנים במשרדי הממשלה, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ ורועי פולקמן; הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – פגיעה בכבוד דגל המדינה או סמלה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נאוה בוקר, רוברט אילטוב, חמד עמאר, עודד פורר, יואב קיש, יואל רזבוזוב, דוד ביטן ודוד אמסלם; הצעת חוק מסי מכס ובלו (שינוי התעריף) (תיקון – שינוי התעריף למוצרי מזון), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איתן ברושי, משה גפני, יעקב מרגי, אראל מרגלית, מיקי לוי, איתן כבל, איל בן ראובן, עמר בר-לב, נחמן שי, רויטל סויד, יחיאל חיליק בר, איציק שמולי, איילת נחמיאס ורבין, עודד פורר, רוברט אילטוב, אורן אסף חזן, יעקב פרי, עליזה לביא, יצחק וקנין, אורי מקלב, יגאל גואטה, יואב בן צור, מנחם אליעזר מוזס, דוד ביטן וחיים ילין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מועד לתביעת גמלת כסף והתקופה שבעדה שולמה), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – פסילת מועמדות בגין הזדהות עם טרור), מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק זכויות ושירותים לילדים ובני-נוער עם קשיים נפשיים, התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – כללים אחידים למתן תעודת הכשר), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, יואב בן צור, יעקב מרגי, יגאל גואטה, שולי מועלם-רפאלי, מרדכי יוגב, ניסן סלומינסקי, יצחק וקנין, משה גפני, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר, אורי מקלב, דוד ביטן, שרן השכל, מכלוף מיקי זוהר, יואב קיש, אברהם נגוסה, דוד אמסלם ואלי כהן; הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – הגדרת גוף פעיל בבחירות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יואב קיש, נאוה בוקר, אמיר אוחנה ודוד ביטן; הצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון – הוספת תאריך עברי לציון יום הניצחון), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת יואב בן צור; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבה מלאה ושיעורה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נאוה בוקר, שרן השכל, משה גפני, מיכאל אורן, יעקב מרגי, אברהם נגוסה, איתן כבל, מכלוף מיקי זוהר, רועי פולקמן, בצלאל סמוטריץ, יחיאל חיליק בר, יצחק הרצוג, מרב מיכאלי, מיכל בירן, אבי דיכטר, יאיר לפיד, עמיר פרץ, אוסאמה סעדי, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין, רויטל סויד, יעל כהן-פארן, סתיו שפיר, מיקי רוזנטל, איל בן ראובן, זוהיר בהלול, קסניה סבטלובה, מנואל טרכטנברג, איתן ברושי, קארין אלהרר, ג'מאל זחאלקה, איימן עודה, דב חנין, איציק שמולי, חמד עמאר, מסעוד גנאים, עבדאללה אבו מערוף, באסל גטאס, ענת ברקו, מאיר כהן, עבד אל חכים חאג' יחיא, זהבה גלאון, עאידה תומא סלימאן, יואל חסון, אורי מקלב, אורן אסף חזן, מנחם אליעזר מוזס, אורלי לוי אבקסיס, אחמד טיבי, נחמן שי, עפר שלח, עודד פורר, רוברט אילטוב, טלי פלוסקוב, מיקי לוי, אכרם חסון, אלי כהן, מירב בן ארי, יגאל גואטה, ניסן סלומינסקי, מרדכי יוגב, דוד אמסלם, יפעת שאשא ביטון, אמיר אוחנה, ישראל אייכלר, אביגדור ליברמן, יוסף ג'בארין, ציפי לבני, יואב קיש, אלעזר שטרן, דוד ביטן, יעקב פרי, שולי מועלם-רפאלי, טלב אבו עראר, עיסאווי פריג', יואל רזבוזוב, סופה לנדבר, עמר בר-לב, חנין זועבי, יצחק וקנין, יואב בן צור ועליזה לביא. עוד הונח היום על שולחן הכנסת הסכם פטור מאשרות בין ממשלת מדינת ישראל לממשלת איי שלמה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות המחנה הציוני, יש עתיד, הרשימה המשותפת ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. חדלונה המוחלט של ממשלת ישראל בזירת הביטחון האישי; ממשלה שמפקירה את חיי כלל אזרחי ישראל;> <2. ממשלה שמקדמת הריסת בתים במקום תכנון ובנייה;> <3. התפיסה הביטחונית הכושלת וחוסר היוזמה של הממשלה בהתמודדות עם הטרור;> <4. התנהלותה של ממשלת ישראל כלפי רשות השידור> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הצעות אי-אמון בממשלה. הראשונה היא מטעם המחנה הציוני: חדלונה המוחלט של ממשלת ישראל בזירת הביטחון האישי; ממשלה שמפקירה את חיי כלל אזרחי ישראל. מי שתנמק את ההצעה היא חברת הכנסת יעל כהן-פארן. בבקשה, גברתי. עד עשר דקות לרשותך. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, רבותי, ממשלת ישראל הנוכחית סיימה את תפקידה וצריכה ללכת הביתה. היא כשלה וכושלת בכל היבט שהוא בהשגת הדבר הבסיסי ביותר שלשמו הקמנו את המדינה – הבטחת חיינו. אין לנו צורך בממשלה הזאת, היא לא מביאה לנו שום תועלת, אנחנו רק משלמים על קיומה מחיר כבד. חיינו היו להפקר. אתמול בדיוק ציינו חצי שנה מאז החל גל הטרור – ב-13 בספטמבר 2015. איזה יום הולדת עצוב. לא רק שהממשלה לא מצליחה לבלום את הטרור המשתולל ולהחזיר את הביטחון האישי לרחובות, בשבוע החולף ראינו, לצערנו, התעצמות נוספת של הטרור, שהתפשט לאזורים נוספים במדינה. מתחילת גל הטרור ועד היום נרצחו 35 בני-אדם ונפצעו 338. רק הבוקר היו עוד שני פיגועי דריסה וירי. ממשלת ישראל אולי הייתה רוצה שנתייחס לזה כאל שגרת חיים חדשה – זה מה שאתם מנסים בחודשים האחרונים למכור לנו, לציבור; שלנצח תאכל חרב, שזאת מנת חלקנו לעולם, ושכל אחד צריך להתחמש ולפעול בעצמו להגביר את הביטחון האישי. אבל להתייחס למה שקורה במדינה בחודשים האחרונים במונחי עצבות זה לנקות את הממשלה מאחריות לגורל המדינה, לגורל אזרחיה ותושביה. זה עומד בניגוד גמור לשורש המהפכה הציונית – לא עוד עמידה פסיבית אל מול גזירות ופוגרומים, אלא עשייה ונקיטת פעולה שתביא לשינוי במציאות החיים. אומר זאת באופן ברור: הפעולה הנדרשת היא הפרדה. רק הפרדה מהפלסטינים תביא לעצירת הטרור. אם לא ניפרד ימשיכו להירצח כאן יהודים. ולכן, לא עצב נרפה וקבלה של הדין צריכים להנחות את חיינו ומעשינו, אלא חזון ותקווה ותוכנית פעולה שתביא לשינוי. אם הממשלה הנוכחית לא יודעת לתת את כל זה, שתלך הביתה. בשביל מה אנחנו צריכים אתכם, כדי שתמכרו לנו עוד מאותה מציאות חיים עגומה? במו-ידיכם אתם גם מפרקים את המדינה מאחריות ומנסים לאפשר נשיאת נשק של אזרחים כדי שיגנו על עצמם. פעילותו של חבר הכנסת אמיר אוחנה, שמקבלת גב מהממשלה, לאפשר לכל דכפין לקבל נשק – לאיזו מציאות אנחנו נכנסים פה? הממשלה מטילה את האחריות לביטחון האישי על אזרחיה כי היא לא יכולה לתת להם אותו. בעצב אתם מנסים לבלבל את הציבור; לכסות ולטשטש את הכעס שלו על המנהיגות החסרה שלכם – כעס על מי שהבטיח הבטחות, נבחר על בסיסן ונשלח להגן על חיינו, וכעת מפקיר אותנו, ואת ההבטחות שלו, ואת חיינו, ואם לא די בכך גם מנסה לשכנע אותנו שזה המקסימום שנוכל לקבל, ושנסתפק בכך. לא היינו מסתפקים בזה גם אם מכל היבט אחר חיינו היו מובטחים. אבל גם מהיבטים אחרים חיינו הם הפקר, ועל אחת כמה וכמה לא נוכל להסתפק במציאות שאתם מציעים לנו. הממשלה מפקירה את חיי האזרחים גם בהרבה מאוד היבטים אחרים, ואני רוצה להתייחס להיבט אחד באופן ספציפי, שבו חיי תושבי ישראל הם הפקר מוחלט: במשך שנים מתים בישראל עשרות-אלפי אנשים עקב חשיפה לזיהומים שונים; רק מזיהום אוויר מתים בכל שנה, לפי נתוני משרד הבריאות, 1,600 איש ואישה. המספר הזה הוא הערכה נמוכה. לפי ארגון הבריאות העולמי, מדובר ב-2,500 אנשים בשנה – וזה רק מזיהום האוויר. שני המספרים האלה צריכים להדיר שינה מעיני כל אחד מהיושבים כאן סביב שולחן הממשלה, ובמיוחד ראש הממשלה. אבל הם לא. אם לא די בפחד ברחובות מגל הטרור, הרי שהמדינה מפקירה אותנו גם לטרור סביבתי. הטרור הזה, הבסיס שלו הוא טייקונים ותאגידים שעושים כסף על חשבון בריאות הציבור ועל חשבון חיי התושבים. אני מדברת על תושבי אזור מפרץ חיפה, אני מדברת על אשקלון ועל אשדוד, חדרה וסביבתה – כולן ערים שסובלות מזיהום סביבתי חמור עקב פעילות תעשייתית. צריך לומר את זה באופן ברור. זאת לא גזירת גורל. יש הרבה מה לעשות בעניין. אבל הממשלה כשלה במתן הגנה לאזרחיה כשהיא בחרה, ועדיין בוחרת, שלא לעשות. הממשלה מסתירה מידע מהציבור, היא נותנת הגנה לבעלי ההון ולבעלי הכוח על חשבוננו, האזרחים. אני מדברת גם על תושבי הערים הגדולות, שסובלים מזיהום אוויר חמור מכלי רכב. גם כאן ההתייחסות היא שזאת גזירה משמים; זאת המציאות, וצריך להתרגל אליה. אז אני אומרת לכם – כאן זאת לא גזירה משמים. יש הרבה מה לעשות. בתכנון נכון של הערים ושל תחבורה אלטרנטיבית אפשר להוציא הרבה מאוד כלי רכב מהעיר. עשו את זה בעולם, וצריך רק ללמוד מה עשו באירופה. זה עניין של חזון, של תכנון, של חשיבה קדימה. אבל בימים האלה הממשלה ממשיכה להפקיר גם את התכנון לבעלי ההון, לגרום למחדלי התכנון הקיימים להחוויר לעומת מה שעוד מחכה לנו בעתיד. עם תוכניות הבינוי שעוברות היום במהירות בוותמ"לים אנחנו צפויים להמשיך להיות תלויים ברכב פרטי ולהמשיך לזהם את הערים עוד הרבה מאוד שנים. הממשלה הזאת אחראית באופן ישיר למותם של אזרחי ישראל עקב זיהום סביבתי. באוזלת ידה, בהיעדר מדיניות, בגרירת רגליים, בחוסר אכיפה, הממשלה נותנת יד להמשך הטרור הסביבתי; באי-הענשת האשמים, במתן היתר להמשיך לזהם, במתן אפשרות להרחיב את התעשייה המזהמת באזורים מוכי זיהום כמו מפרץ חיפה ולפתוח מוקדי זיהום חדשים כמו שדה-בריר ליד ערד. הממשלה לא עושה דבר כדי לשפר את מצב הזיהום הנורא במפרץ חיפה, ובכך היא מפקירה את חייהם של 800,000 תושבי האזור. כשמתחילים לבדוק את מצב העניינים מגלים התנהלות מזעזעת של הממשלה, של הרשויות שאחראיות לאכיפה ולפיקוח מטעם המדינה. להגיד שזאת התנהגות רשלנית זה יהיה לתת להם הקלה וחסד. במקרים רבים מדובר בהתנהלות פושעת, לא רשלנית – הסתרת מידע מהציבור, סילוף דוחות של מצב זיהום האוויר, תמיכה בתוכניות בלי שבכלל ברור מה יש בהן. אנחנו מגלים מצב של ניגודי עניינים, מצב שבו מי שמפקח על המפעלים – במקביל המשפחה שלו מקבלת כסף מאותם מפעלים עצמם. מאות מיליונים, אוקיי? הדברים האלה לא גלויים. ניגודי עניינים זועקים לשמים ומוסתרים מהציבור. לא מדובר כאן באיזה ניגודי עניינים שקשורים לאחוזי בנייה, מדובר כאן בחיי אדם. בתחום האנרגיה, שהוא אחד התחומים המשפיעים ביותר, אם לא הכי, על זיהום האוויר בישראל, מקבלת הממשלה בימים אלה שורה של החלטות, שמקבעות את זיהום האוויר הנורא מייצור אנרגיה. הממשלה כשלה כישלון חרוץ כשקידמה את מתווה הגז, מתווה שמקבע מחירי גז גבוהים בישראל, שלא מאפשרים מעבר של מפעלים לגז טבעי שהוא הרבה יותר נקי ויפחית את זיהום האוויר; מתווה שמקבע מצב של מונופול גז אימתני שפוגע בחוסן הכלכלי של ישראל. בנוסף החליטה הממשלה לקבע גם את שרפת הפחם בישראל לעוד שנים רבות, עשרות שנים, החלטה שתשאיר את זיהום האוויר מתחנות הפחם; החלטה שהיא אבסורד בהתגלמותו. כשיש לנו גז, כשמחירי האנרגיה מאנרגיית השמש כל כך יורדים ואנחנו יכולים לעבור לייצור של אנרגיה נקייה, במדינת ישראל מחליטים להשאיר אותנו כבולים לעוד 25, 30 ואולי 50 שנה לשרפת פחם. בנוסף, רמת הקרינה שאליה נחשפים האזרחים הולכת ועולה עם הוזלת המכשירים הניידים ואמצעים טכנולוגיים אחרים שהופכים להיות זמינים, אפילו לילדים במוסדות חינוך, מבלי שנערך שום מחקר מקיף על ההשפעה על הילדים שלנו. אנחנו אוכלים מזון שמושקה במים מזוהמים, בשאריות של תרופות והורמונים ללא כל ניטור ופיקוח; לא מוקצים משאבים למחקרים אפידמיולוגיים; לא מוקצים משאבים לסקרים ולניטור סביבתי מספק. כל משרדי הממשלה, מהמשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות דרך משרדי הכלכלה והאוצר, הפנים והתחבורה, וכמובן משרד האנרגיה והתשתיות הלאומיות, כולם נכשלים בהתמודדות עם הבעיה. כולם לוחצים לפיתוח מזהם שמשרת את בעלי ההון. הסיכונים הסביבתיים, לצערנו, משרתים גם את ארגוני הטרור. במו-ידיה נותנת הממשלה נשק רב-עוצמה בידי אלה הבאים לכלותנו. כשנסראללה מאיים שתקיפת מכל האמוניה במפרץ חיפה היא הפעלת נשק גרעיני, צריך להתייחס לזה ברצינות. השארת מכל האמוניה המסוכן היא איום אסטרטגי על ישראל, איום אסטרטגי אמיתי, אין להקל בו ראש. לא ראיתי את שר הביטחון רץ לסגור את האיום הזה. גם זאת הפקרת החיים. בצוק העתים, מכיוון שאינכם מצליחים לעצור את גל הטרור, אתם עושים הסחות דעת – מפנים את אזרחי ישראל זה כנגד זה, מקדמים חוקים שקוראים בהם להגדיר אזרחים ישראלים מסוימים כשתולים, כסוכנים סמויים, בקרוב גם בוגדים. אתם מייצרים שיח של הסתה ופילוג, כי זה משרת את הסחת הדעת ואת הפוליטיקה הקטנה שלכם. קצנו בממשלתך, מר נתניהו, ממשלה שיודעת רק לשלוח את האזרחים, לשלח אותם זה בזה כדי להסתיר את כישלונותיה; ממשלה שהפקירה וממשיכה להפקיר את חיי אזרחי ישראל; ממשלה שלא נותנת לנו שום תקווה ורק אומרת שאנחנו נמשיך לחיות על חרבנו. אז אולי באמת כדאי שנלך לקנות כלי נשק במהרה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יעקב פרי להציג הצעת אי-אמון מטעם יש עתיד: התפיסה הביטחונית הכושלת וחוסר היוזמה של הממשלה בהתמודדות עם הטרור. לאחר שנשמע את חבר הכנסת פרי, השר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן ישיב על שתי הצעות האי-אמון במשולב. <יעקב פרי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני מבקש לפתוח את הדיון בהצעת האי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד על רקע גל הטרור שממנו סובלים אזרחי ישראל. זו תפיסה ביטחונית מדינית כושלת של הממשלה. זה כחצי שנה אזרחי ישראל חווים וסובלים מגל טרור קשה שגובה מחיר יקר בחיי אדם ומוביל לפגיעה בחברה האזרחית בישראל ולערעור תחושת הביטחון האישי. כבר תקופה ארוכה שממשלת ישראל מפגינה חוסר אונים וחוסר יוזמה אל מול גל הטרור המתמשך בכל רחבי הארץ. ישראל סובלת כבר למעלה מחצי שנה מגל טרור רצחני שגובה מאתנו מחיר גבוה בחיי אדם, פצועים רבים. חצי שנה של טרור שפוגע בעסקים רבים, ובמיוחד בעסקים באזור העיר ירושלים בירת ישראל; חצי שנה של טרור הפוגע בתיירות לישראל; חצי שנה שבה תושבי עוטף-עזה ממשיכים עדיין לסבול מירי ספורדי ונאלצים לחיות בטראומה וחשש מפני העתיד. אני מבקש לבקש ולהקדים את השר שיענה מטעם הממשלה על הצעת הממשלה הזאת. אין כאן עניין של ימין, שמאל או מרכז. אין כאן אפילו עניין של קואליציה ואופוזיציה. אני מאמין בכל לבי, והוכחנו את זה לאחרונה גם בפועל, שרוב-רובם של חברי האופוזיציה יתמכו בכל מהלך שעשוי לתרום לביטחון האזרחים. חלק מחברי האופוזיציה אף נושאים בנטל במקומה של הממשלה ויוצאים לרחבי העולם כדי לשבח את מדינת ישראל ולהגן עליה היכן שרק ניתן, זאת במקום שר חוץ, תפקיד שבממשלה הנוכחית כבר נשכח ואינו קיים. חובתנו באופוזיציה לעמוד על המשמר ולהתריע על חדלונה של הממשלה הקפואה אל מול הטרור המתמשך. כאשר הביטחון האישי הפך לחלום רחוק, חובתנו כנבחרי ציבור לפעול כדי שתושבי מדינת ישראל יוכלו לחיות בשקט ובביטחון. הבעיה היא במדיניות הממשלה, וחובתנו כאופוזיציה להראות לחברי הבית הזה ולציבור כולו כי המלך הוא עירום. המדיניות שנוקטת ממשלת ישראל איננה משרתת את האינטרס הציבורי הבסיסי לשמירה על הביטחון, והתפיסה הביטחונית שמוביל ראש הממשלה היא שברירית כמגדל קלפים שנבנה תוך עצימת עיניים והסתמכות על תובנות שגויות מהיסוד. התפיסה הביטחונית המאמינה כי לכל אתגר קיים פתרון קסם צבאי שיניב תוצאות נכשלת פעם אחר פעם במבחן התוצאה, ואת המחיר הכבד משלמים אזרחי מדינת ישראל. אסור לנו לקבל מצב שבו אנו מורגלים לפיגועים מדי יום ולחדשות מתפרצות מדי שעה. על-פי נתונים שפרסם מד"א בשבוע שעבר, החל מחודש ספטמבר 15' נהרגו בפיגועי הטרור 34 בני-אדם; 34 משפחות שעולמן חרב עליהן. החל מחודש ספטמבר 2015 נפצעו 337, מתוכם 36 פצועים קשה, ועוד 115 נפגעי חרדה. הנתונים היבשים מוכיחים חד-משמעית: אדוני ראש הממשלה, מר ביטחון, נכשלת. הישרדותו של החוסן הלאומי, שלא ניתן להפריז בחשיבותו, עומדת במבחן, וזאת בעוד ראש הממשלה פועל אך ורק להישרדותו הפוליטית, שלו ושל ממשלתו. הממשלה קפואה, תגובתית, לא יוזמת ורופסת אל מול המתרחש בעולם בכלל ובעולם הערבי בפרט. חברי קואליציה נכבדים, הממשלה הזו נכשלה בהתאמתה למציאות המשתנה. הממשלה הזו היא ממשלת ססמאות, אך אינה ממשלת מעשים. לצערי, אין די בססמאות כדי להקנות ביטחון. ממשלה אחראית היא ממשלה יוזמת. ממשלה אחראית חושבת על כלל תושבי המדינה. ממשלה אחראית היא ממשלה המגלה מנהיגות ונוקטת פעולות נחרצות, גם כאשר אלו אינן פופולריות בקרב בוחריה. אבל הממשלה הנוכחית, כאמור, היא לא ממשלה אחראית, היא ממשלה קפואה. ממשלה של ססמאות וממשלה של שרידות פוליטית. אין ספק כי לא די בפעולות הגנתיות וצבאיות כאלה ואחרות, מה גם שאלה אינן מורידות את סף הטרור, אלא יש צורך ממשי לשלב פעולות צבאיות נחושות ויוזמות מדיניות אסטרטגיות שיניאו את הפלסטינים מהמשך ההסתה ומתחושות התסכול הגוברות אצלם. מערך הביטחון פועל ככל יכולתו לסיכולים נקודתיים, אך זה תפקידם של קברניטי המדינה, ובראשם ראש הממשלה, לפעול גם למניעה רחבה של התופעות הקשות שכולנו חווים כבר למעלה מחצי שנה. הממשלה צריכה להוביל וליזום, ולא רק להגיב. זה אינטרס ראשון במעלה של מדינת ישראל, להציב אופק ולהתחיל בהליך הידברות כלל-אזורי, הידברות ואופק מדיני אשר יעניקו לנו לגיטימציה בין-לאומית ויהוו חומת מגן בפני יוזמות החרם ופעולות הדה-לגיטימציה שמהן סובלת כיום מדינת ישראל ברחבי העולם. רק שינוי האווירה, אווירת התסכול, הייאוש וחוסר התקווה, יכול להניא את חורשי הרעה הטרוריסטים מלבצע את זממם. המשך הקיפאון בתואנות ותירוצים על היעדר פרטנר, על חוסר אפשרות, כאילו מן הצד הישראלי יש רצון אמיתי ויוזמה, רק יעצים את המניעים שבגללם אנו עדים לפיגועים מדי יום. על ממשלת ישראל לצאת מהקיפאון של חוסר העשייה וחוסר היוזמה, כדי להביא באופן מהיר יותר לדעיכת גל הטרור שאנו עדים לו בחצי השנה האחרונה. הטיפול בהסתה הפלסטינית צריך להיות אסטרטגי, שורשי ועמוק. היום סגרו להם ערוץ לוויין אחד, ובתוך כמה שעות הם עברו לערוץ אחר; מחר נפיל משדר רדיו אחד, ומחרתיים הם יקימו משדר חדש. ההסתה ברשתות החברתיות חוגגת, ואת זה מדינת ישראל, עם כל יכולותיה הטכנולוגיות, לא יכולה לעצור באבחה אחת. הממשלה הזאת נבחרה על ההבטחה להביא ביטחון לתושבי ישראל, ובכך היא נכשלת. ממשלת ישראל לא נותנת תשובות הולמות לסדר החדש שמתעצב בעולם הערבי, בעזה וביהודה ושומרון. הביטחון של תושבי ישראל אינו תלוי רק בכוחות היס"מ, גדודי החי"ר ושאר כוחות הביטחון שעושים את עבודתם נאמנה וללא לאות. מקצועיות כוחות הביטחון והמשטרה לא יכולה לחפות על אוזלת ידה של הממשלה. אינני רואה באופק שום מהלך אסטרטגי שממשלת ישראל יוזמת לשינוי המציאות שלנו. ואם לא די בכך, הממשלה מפקירה את מערך החוץ של מדינת ישראל ונכשלת במתן תשובות ענייניות על הביקורות המושמעות, אפילו מהמדינות הידידות הקרובות ביותר של ישראל. כישלון הממשלה בהבטחת הביטחון לאזרחי ישראל חובר לשלל כישלונותיה בתחומים חברתיים כלכליים. הביטחון הוא אומנם ההגנה על הצרכים הבסיסיים החיוניים לכל אדם, כמו מזון, בריאות ומגורים. רק לאחרונה היינו עדים להחלטת הממשלה בנושא החקלאות, שבמקום ליצור עתיד וחזון לחקלאות הישראלית, תוך ראייה ארוכת טווח, הממשלה מביאה לקריסתם הכלכלית של חקלאים במגוון תחומי החקלאות. הפקרת החקלאות על-ידי הממשלה, משמעותה גם הפקרת הפריפריה במדינת ישראל, הפקרת הביטחון התעסוקתי של החקלאים והפקרת יישובים שלמים המתבססים על חקלאות, יישובים אשר רבים מהם נמצאים על קווי העימות של המדינה. הפקרת החקלאות משמעותה הסתמכות על מדינות נכר והפקרתו של הביטחון התזונתי, וכפועל יוצא גם הפקרת חוסנה של המדינה. אסור לנו להיכנע לניסיונות הממשלה להשריש בנו פחד ולוותר על התקווה לעתיד טוב יותר. כולנו מאוחדים למען ביטחון ישראל, אופוזיציה וקואליציה, אך חייב להתבצע שינוי במדיניות. זו העת לפעול. זו העת לצאת מהקיפאון המחשבתי והקיפאון המדיני. זו עת לנקוט יוזמה ולהבטיח את ביטחונה של ישראל ואת עתידה כמדינה יהודית ודמוקרטית. הממשלה הבטיחה ביטחון, ונכשלת כבר תקופה ארוכה, ארוכה מדי. והכישלון הזה מחייב את שינוי השלטון הנוכחי. על כן, אני קורא היום לכולכם להצביע בעד הצעת האי-אמון. תודה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב פרי. ישיב לנו על שתי הצעות האי-אמון, גם של המחנה הציוני וגם של יש עתיד, השר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כאשר אני מקשיב להצעות האי-אמון, אני משתדל גם להתבונן ולראות מי הם האנשים המדברים, ובשם איזה עקרונות, אידיאולוגיה, מפלגה ומנהיגים הם אומרים את הדברים. אני חייב לומר שאני כמובן מבין את התסכול שמביא את האופוזיציה שבוע אחר שבוע לדבוק במנהג הנפסד הזה, שכאילו מחייב אותנו להעלות הצעות אי-אמון, ולהתאים את רוח הדברים למה שנדמה לאופוזיציה שמטריד כיום את הציבור. אבל אני שואל את עצמי גם פעם אחר פעם, כמה עוד האופוזיציה תחשוב שהעם איבד את זיכרונו, או שהוא טיפש ואיננו זוכר מי תמך במה ומה היו העמדות שלו, ואיך העמדות שלו משתנות כאשר הוא בקואליציה, או כשהוא באופוזיציה. אני חייב קודם כול לומר, באשר לדבריה של חברת הכנסת יעל כהן-פארן, לא הייתה לי כמובן היכולת לדעת שהיא – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> שוב, התעסקות בטפל ולא בעיקר. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – אז מה אתה אומר? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הגעתי בחלק החשוב. אני הקשבתי לדברייך, בכל זאת, לרובם, והעוזר שלי סימס לי במה עסק החלק השני, ואני חייב לומר שבהקשר הסביבתי אולי אפילו הסכמתי עם חלק מדברייך. אני רק שואל, את מי את מייצגת במפלגות שאת באה בשמן לכאורה לטעון טענות? הרי מדובר באנשים שהייתה להם ההזדמנות שלהם, כולל בתחומים הסביבתיים. דומני שעמיר פרץ היה השר להגנת הסביבה הקודם, כיום הוא במחנה הציוני – אם כבר מדברים, הזכרת את מכל האמוניה, או הזכרת את נושא הפחם אל מול הגז הטבעי. אני חושב שדווקא בהקשרים הסביבתיים – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – של שטייניץ. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אמרתי, יכול להיות שגם את, גם כשאת פה, לא מקשיבה. אני, כשאני לא פה, לא מקשיב, זה נכון. אבל אמרתי שחלק מדברייך, אני אפילו נטיתי להסכים אתם. אני רק אומר שאם נסתכל אחורה, בשנים האחרונות, אני זוכר את הקדנציה שלי כשר להגנת סביבה במשך כארבע שנים, איזה גיבוי קיבלתי אז מראש הממשלה, ומי כמוך יודעת זאת, גם בהקשר של מאבק על חופים, כמו חוף פלמחים, כדי שלא ייבנה בו על חשבון הציבור, וגם תקציבים מאוד גדולים לשיקום פארקים ונחלים, אם חירייה או פארק הקישון. דרך אגב, גם התוכנית לאישור מכל האמוניה – אגב יש עתיד – אני הבאתי אותה לממשלה, והיא אושרה על-ידי הממשלה. לצערי, בתקופה של שר האוצר יאיר לפיד, האוצר טרפד את התמריצים ליזמים שהיו אמורים להקים את מפעל האמוניה בדרום, שאמור להחליף את מכל האמוניה שממוקם באזור חיפה והקריות. בוודאי צריך להוציא אותו משם כמה שיותר מהר. אני חושב, עוד הפעם, שאם את מדברת על ההיבטים הסביבתיים, דווקא כאשר המפלגות שהיום נמצאות באופוזיציה היו בממשלה, והאנשים שהיו בהן בתפקידים הכי מרכזיים, אם שר אוצר או שרת משפטים, הייתה להם ההזדמנות להשפיע בתחומים האלה, כולל שר להגנת סביבה, ההחלטות – א. זה לא עניין אותם בכלל הנושא הזה, ממש לא עניין אותם – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – פרץ חתם על סגירת מכל האמוניה ב-2017, ועכשיו זה תקוע לארבע שנים נוספות. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני מציע לך ללמוד יותר טוב את ההיסטוריה של ההחלטה הזאת. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> למדתי את הנושא, תאמין לי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בכל מקרה, הנושאים הללו ממש לא עניינו את ראשי האופוזיציה. תרשי לי להניח שגם היום הם לא מעניינים אותם. בשם הנושא הזה, העם לא יקנה את האשליות האלה, שבהקשר הזה יש לכם להציע משהו יותר מהפעילות של הממשלה. שוב, אני יכול לתאר כאן הרבה מאוד שינויים סביבתיים שנעשו בשנים האחרונות; האם זה מספיק? לא, צריך לעשות עוד הרבה יותר. וכפי שאמרתי, חלק מדברייך אני ודאי מזדהה אתו, ועדיין מאמין שצריך ללכת לכיוונים האלה של עידוד התחבורה הציבורית, של מעבר לצריכת אנרגיה נקייה יותר מאשר תחנות פחם, ועוד ועוד. אנחנו ננהל את המאבקים האלה, ונמשיך לקדם גם את הנושאים הסביבתיים. אשר לנושא הביטחוני – וגם פה שמעתי טענות כאלה ואחרות, אבל חבר הכנסת יעקב פרי, שאותו באופן אישי אני מאוד מעריך ומחבב, חיבר את זה גם עם הנושא המדיני – גם כאן תרשו לי להניח שהציבור לא שכח; הוא לא שכח מי ישב בקבינט, הוא לא שכח מה היו העמדות שננקטו, והוא גם לא מצליח כל כך להבין מהן האשליות שהאופוזיציה מנסה למכור לו ואילו פתרונות אמיתיים יש. זה נכון, אנחנו מתמודדים היום עם גל טרור מסוג חדש. ודאי שיעקב פרי, כראש שכ"ב מוערך בעבר – נדמה לי שמונית ב-1987, נכון? <יעקב פרי (יש עתיד):> 1988. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> 1988, על-ידי שמיר, זיכרונו לברכה – ופגש את האינתיפאדה הראשונה, שנמשכה, דומני, ארבע שנים – יודע היטב שקשה למכור לציבור אשליות ופתרונות קסם על איך מחסלים גלי טרור, ולא משנה איך נקרא להם, גל או אינתיפאדה – זה הדבר הפחות-חשוב בעיני. הציבור גם זוכר את האינתיפאדה השנייה, ולא הייתי מזכיר זאת אלמלא עשו פה מעל הדוכן ספירה של ההרוגים – אני זוכר את הימים הקשים והכואבים, שבהם ביום אחד נהרגו במדינת ישראל המספר הזה של ההרוגים. אז לצערי הרב – אני אומר את זה בצער ובכאב – הציבור לא תמים, הוא יודע עם מה מתמודדים כאן. זה לא קשור לממשלה הזאת או לממשלה אחרת, זה קשור לכך שאנחנו כאן כבר 100 שנה לא זוכים ללגיטימציה לזכותו של העם היהודי בכלל לשבת בחבל הארץ הזה, ופעם זה מופיע בצורה של מתאבדים עם חגורות נפץ ופעם זה מטחי טילים ורקטות, והפעם הזאת, זה חלק – לתפיסתי לפחות – מתופעה עולמית. נכון, אפשר למצוא מאפיינים ייחודיים, עם דגשים כאלה ואחרים, של תסכול כזה או אחר, ולא נאמר עכשיו אם הוא תסכול נגד המנהיגות הפלסטינית או נגד זה שאם רק יאיר לפיד יעשה כאן ועידה בין-לאומית, מייד כל הצעירים הפלסטינים יזרקו את סכיניהם וגר זאב עם כבש. שוב, אני חושב שהציבור לא תמים בהקשרים הללו; יש כאן גל טרור מסוג חדש, שמבוסס על גלי הסתה שאנחנו חווים כבר שנים ארוכות. לצערי הרב, במקום שהאופוזיציה תעשה מופעי ראווה של פגישה אחת בשבדיה או ווטסאפ לראש עיריית לונדון, אם היא הייתה מתאחדת אתנו כדי לדרוש ממנהיגי המערב לא לוותר למנהיגות הפלסטינית בנושא ההסתה, ולא להשלים עם כך שמנהיגות שמתחפשת כאילו היא חפצה בשלום – אני מדבר על הרשות הפלסטינית – מאפשרת בספרי הלימוד, מאפשרת בערוצים הרשמיים, מאפשרת באתרי האינטרנט הרשמיים שלה, מאפשרת הלוויות ממלכתיות לרוצחים שפלים שרוצחים נשים וילדים; לא לוותר לאבו מאזן על כך שהוא לא מגנה רצח שמעורבים בו שוטרים פלסטינים או רצח אם אל מול ילדיה; אז עם כל הכבוד, במקום לחפש את הכותרת האישית, כפי שעושים ראשי האופוזיציה, ופה ושם מבליחים עם איזה אייטם שיש בו אולי איזה פלסטר לחצי שעה אבל אין בו שום סיוע אמיתי למדינת ישראל להתמודד עם הביקורת הצבועה שמוטחת בה בעולם – זו הבעיה האמיתית: אותה הסתה קיצונית, אסלאמיסטית, ששוטפת את המוחות והלבבות של מיליונים רבים של מוסלמים. זה לא רק במדינת ישראל; זה גם בפריז, וזה גם בסן-ברנרדינו, וזה בעוד הרבה הרבה מקומות, וזה מבוסס על אותו מצע אידיאולוגי. אז נכון, אנחנו בחזית המאבק, ופה המופע של הטרור הזה מתפרץ בדרך כלל בצורה יותר רחבה ויותר אגרסיבית, ופה בפעם הזאת באמת זה אתגר מסוג חדש, וגם כאן אין לי מה לחדש ליעקב פרי, כי גם הוא מכיר ומבין את ההבדל בין גל טרור שמבוסס על ארגוני טרור שיוזמים אותו, ויש פגישה מודיעינית כזו או אחרת, לדעת מה הכוונות ולסכל אותן מראש, לבין הסתה כללית, רוחבית, שמשפיעה על מאות-אלפים של צעירים, שאולי מחר בבוקר מחליטים, בהחלטה מהרגע להרגע, שהגיע הרגע שגם הם יסייעו במאבק הדתי-לאומי הזה ויצאו לדקור או לירות באיזה אזרח או שוטר. אז כשיש קושי מודיעיני, וצריך לתת לו מענה, וכשמשתמשים באמצעי לחימה פשוטים שלא מצריכים מעבדות או דברים שקל יותר לאתר אותם, אלא אפשר לקחת את הסכין מהמטבח או את כלי הנשק המאולתר, וגם ההחלטה היא החלטה רגעית, אז – כן, יש כאן גל טרור, והציבור מבין היטב שאין אף אחד שיכול להבטיח לו פתרונות קסם, לא מהיום למחר וגם לא מהיום לעוד שבוע או שבועיים. זה מצריך הרבה מאוד שינויים בהתנהלות של כוחות הביטחון ושל הממשלה, כולל שינויי חקיקה. ואת השינויים הללו אנחנו מקדמים, והציבור רואה את השינויים הללו. ואני יכול למנות את ההוצאה אל מחוץ לחוק של גורמים קיצוניים שמתסיסים את האווירה בהר-הבית, שממנה, בעצם על בסיסה, יוזמים הרבה מאוד פיגועים. והוצאנו אל מחוץ לחוק את התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני, ואת ה"מוראביטון" וה"מורביטאת". ואני יכול להזכיר את שינוי הוראות הפתיחה באש, או חידוד שלהן, שנעשה במשטרת ישראל, כדי לאפשר פעילות אפקטיבית יותר באזור מזרח-ירושלים. ואני יכול להזכיר את עונשי המינימום שחוקקנו, ואת המעצרים המינהליים שננקטים הרבה יותר מאשר בעבר, בגלל האילוצים הביטחוניים, ואני יכול להזכיר את הריסות הבתים, שנעשות באופן יעיל ואפקטיבי הרבה יותר מבעבר, ואני יכול להזכיר את הכתרים שמתבצעים אל מול השכונות והכפרים, אם במזרח-ירושלים ואם ביהודה ושומרון, במקומות שמהם יוצאים רוב המפגעים. היום אושרה הצעת חוק שקידמתי להחמרת הענישה על שוהים בלתי חוקיים, ויש עוד המון המון פעולות וצעדים שאנחנו נוקטים כדי לבצע את ההתאמות הנדרשות ולהתמודד עם גל הטרור הזה באופן אפקטיבי יותר. וגם עם נושאי ההסתה – אפשר לזלזל בסגירה של ערוץ תקשורת כזה או אחר, אבל גם אתם מכירים היטב, כמונו, את הקשיים המשפטיים ואת הצורך לאזן כל העת בין חירויות הפרט והיותנו מדינה דמוקרטית – שבזה יתרונה, ואנחנו רוצים לשמור על היתרון הזה – לבין הרצון שלנו להפסיק הסתה ולפגוע באמת בכל מי שתומך באותם מסיתים. אלה פעולות מאוד מאוד רחבות, ומדינות רבות במערב מתמודדות עם האתגרים האלה, כולל אפילו מעצמות אדירות וחדשות כמו פייסבוק וגוגל, שמציבות אתגרים חדשים לממשלות מערביות באיזון בין חופש הביטוי לחובה שלנו להגן על ביטחונו של הציבור. שוב, כפי שאמרתי, הציבור במדינת ישראל מבין היטב את המורכבות הזאת, והוא גם מבין שמי שיהיה יותר סבלני, יותר נחוש ויותר מאמין במאבק שהוא מנהל – הוא גם זה שיגבר, בדיוק כפי שהיה בעבר. בהקשר המדיני – ובזה אסיים את דברי – גם כאן, כל הדמגוגיה על חוסר יוזמה או על בידוד מדיני, גם היא לא תיפול על אוזניים קשובות של הציבור, כיוון שבעוד אתם מספרים כל היום על הבידוד המדיני, הציבור רואה היטב גם את הרכבת האווירית שמגיעה לכאן, של שרים, של ראשי ממשלות, של נשיאים, שמבקרים כאן כמעט – אני לא רוצה להגיד כל יום, אבל בטח כל שבוע; המפגשים שאנחנו כל העת מקיימים עם ממשלות מרחבי העולם; ההחלטות שמתקבלות, למשל, נגד חרמות על מדינת ישראל, בין שזה של ממשלת בריטניה, בין שזה בקונגרס, אפילו בחתימתו של הנשיא אובמה, בעיריית פריז – אני מונה באמת כמה וכמה החלטות מהזיכרון. ובהקשר הזה, שוב, אני חוזר ואומר: אם אתם באמת רוצים לנצל את זמנכם כאופוזיציה, ולהיות אופוזיציה אחראית, שעוזרת למדינת ישראל, הדרך היא לא למתוח ביקורת מלאכותית, שאתם יודעים בלבכם פנימה שאין בה ממש, כי כל עוד הצד הפלסטיני מחרים את ממשלת ישראל, ולא מוכן לאתגר אותנו סביב שולחן המשא-ומתן, ולבחון שם מהן העמדות שלנו, כדי לסיים את הסכסוך העקוב מדם בינינו לבין הפלסטינים, ואתם ממשיכים למתוח את הביקורת שלכם אך ורק, או בעיקר, על הצד של ממשלת ישראל, אז בעצם גם אם אתם לא מתכוונים לכך, זה מסייע לאויבי ישראל, שוב, להפעיל את הלחץ על הצד הלא-נכון. הצד הנכון שצריך להפעיל עליו לחץ הוא הצד הפלסטיני. הוא זה שמסרב להיפגש, הוא זה שמסרב להידבר, הוא זה שיוזם הלוויות ממלכתיות לרוצחי נשים וילדים. מה אתה מרים את הידיים שלך לשמים? יש משהו במה שאמרתי שאתה יכול לחלוק בו על העובדות? משהו אחד אתה יכול להגיד שהוא לא נכון? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – שאין מדיניות – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אתה קורא מחשבות? אתה קורא מחשבות? תקרא לאבו מאזן. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – בעובדות. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תקרא לאבו מאזן לקיים פגישה עם ראש ממשלת ישראל, להגיד מה העמדות שלו. ראש הממשלה יאמר את עמדתנו סביב שולחן המשא-ומתן, ונראה מי הצד שהוא סרבן שלום. אני חושב שהכול ברור. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מי ששם תנאים מוקדמים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הכול ברור: מי שחובר ל"חמאס" ומנסה כל היום לקיים אתו ממשלת אחדות. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> ראש השב"כ שלך אמר – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> טוב, אתם לא הגשתם היום הצעות אי-אמון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת טלב אבו עראר, שמענו אותך, שמענו אותך. אני מבקשת להירגע. תודה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> ולכן, חברי באופוזיציה, כל האשליות הללו שאתם מנסים למכור לציבור על ועידות בין-לאומיות, שאין לכם לא היכולת להוביל ולקיים ולא להביא את המשתתפים בהן – לא בגללכם, במקרה הזה, מפני שאין כרגע רצון בצד הפלסטיני לקדם שום דבר בגלל ההקשרים הפנימיים שלהם וגם בגלל חוסר הרצון האמיתי להגיע לפיוס ולהכיר בזכותו של העם היהודי למדינת לאום משלו. אז כל האשליות האלה והססמאות על ועידות בין-לאומיות או על ווטסאפים שאתם בעזרתם תושיעו את עם ישראל, הציבור לא יקנה אותן. ולכן אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> השתכנעת? <קארין אלהרר (יש עתיד):> מה זה, חבל על הזמן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הבאה: ממשלה שמקדמת הריסת בתים במקום תכנון ובנייה – של הרשימה המשותפת. ינמק את ההצעה חבר הכנסת מסעוד גנאים. יש לך עד עשר דקות, אדוני. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הנושא של האי-אמון שלנו היום, של הרשימה המשותפת, הוא לא נושא חדש. את הנושא הזה העלינו כמה פעמים, ולצערי, כנראה עוד נעלה אותו, משום שהוא כל העניין של משבר הדיור והבנייה ומצוקת הדיור, הריסת בתים. כל הדברים האלה, אנחנו עושים הכול כדי שבאמת הסבל הזה, הבעיה הזו, אנחנו נגיע לקצה ולפתרון ולמנוע את ההרס הבא גם של בית ערבי, בכלל של כל הבתים. הבעיה הזו היא החמורה ביותר. הציבור הערבי סובל וזועק, ואנחנו פה מעלים את זעקתו, אבל גם מציעים פתרונות. גברתי היושבת-ראש, בית זה לא רק בטון ואבן, בית זה סמל לביטחון האישי והמשפחתי. סמל לחיים. לכן, כאשר הורסים בית, הורסים חיים שלמים. האנגלים אומרים: ביתי הוא מבצרי. כנציגי הציבור הערבי אנחנו לא רק מתריעים ומביעים את התנגדותנו והתנגדות כל החברה הערבית למדיניות הריסת הבתים ולמדיניות של הפקרת תחום התכנון והבנייה בחברה הערבית; אנחנו גם באנו בהצעות, בפתרונות, בחלופות, כדי שלא יהיו אי-הבנות גם. כנציגי ציבור ערבי אנחנו קראנו וקוראים לאזרחים הערבים לבנות בצורה מסודרת ומורשית, אבל באותה נשימה ובאותה העת אנחנו לא מקבלים את מדיניות ההכחשה בלשון פרוידיאנית וההשלכה שאימצו ממשלות ישראל בהאשמת האזרחים הערבים במקום להודות במחדל של המדינה ובכישלונה בתחום הזה. גברתי היושבת-ראש, אני יכול להגיד, למשל, לזקן מסח'נין שמשנת 1999 עיריית סח'נין הגישה בקשה להרחבת שטח השיפוט שלה – לפני 16 שנה – אני יכול להגיד לו: קצת סבלנו, שוואיה שוואיה. עוד שנה, עוד שנתיים, חלקת האדמה שלך כבר תיכנס לתחום שיפוט סח'נין, והעירייה תכניס את האדמה שלך, השטח שלך, לתוכנית המתאר או לתחומי המתאר כדי שתוכל לבנות לבן שלך. אבל הבן שלו כבר בן 30, בן 35. כבר 16 שנה הוא מחכה. אבל כל פעם ועדת חקירה, מסקנות, התנגדות של המועצה האזורית משגב, למשל, שהיא סביבנו. והגענו עד היום. גברתי היושבת-ראש, אני יכול להגיד לך, אני נבחרתי לכנסת בשנת 2009. משנת 2009. ואני עוקב אחרי העניין של הרחבת שטח שיפוט סח'נין, שהיא העיר שלי. הרב אריה דרעי הוא כבר שר הפנים החמישי. התחלתי באלי ישי, גדעון סער, גלעד ארדן, סילבן שלום ועכשיו אריה דרעי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> טוב, הקצב היה גבוה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> ועכשיו התקווה שלי שאכן, בתקופת שר הפנים אריה דרעי, העניין יסתיים. לפחות יחתום השר על מסקנות ועדת הגבולות שמקובלות על עיריית סח'נין. לפחות. אז אני לא יודע עד מתי. זו דוגמה שאתם אומרים: בסדר, קצת סבלנות. עוד מעט, עוד שנה, שנתיים, אבל, ריבונו של עולם, 16 שנה? כבר הבן שלו, שהוא רוצה לבנות לו, הזדקן. גברתי היושבת-ראש, ועדת אור היטיבה לתאר את המצוקה בשנת 2001-2000, ושם נכתב שחור על-גבי לבן – היא הצביעה על הקשר בין תופעת הבנייה ללא היתר או הלא-מורשית בחברה הערבית ובין היעדרן של תוכניות מתאר והליכי תכנון הולמים העונים על צרכיה של האוכלוסייה הערבית. הוועדה גם הזכירה את העיכובים הממושכים והבלתי-סבירים בהכנת והשלמת הליכי תכנון עבור החברה הערבית. חסרונן של תוכניות מתאר היה המכשול העיקרי – ככה לפי ועדת אור, לא לפי חברי כנסת ערבים ולא לפי ראשי רשויות ערביות, אלא לפי ועדת אור – חסרונן של תוכניות מתאר היה המכשול העיקרי בפני בנייה בתוך שטחי היישובים הערביים. תוכניות כאלה דורשות בדרך כלל זמן, אבל במגזר הערבי העיכובים בלתי סבירים, וההחלטות של גופי התכנון לא גילו רגישות מספקת לצרכיה של האוכלוסייה הערבית. גברתי היושבת-ראש, מדיניות הריסת בתים כעונש היא חסרת תכלית ותועלת גם. היא לא מועילה. היא לא תמנע מאנשים בסוף לבנות עוד פעם בצורה לא מורשית. המדיניות הזו היא כושלת וחסרת תועלת. התופעה הזו היא תוצאה של מחדלי המדינה וכישלונה לספק פתרונות למשבר הדיור והבנייה בחברה הערבית והזנחתה בתחום הזה. ובמקום לתקן היא מקלקלת יותר, ובמקום שהמדינה וזרועותיה התכנוניות יודו בכישלון, הן כרגיל זורקות את הכדור והאשמה למגרשו של האזרח הערבי. אנחנו שמחנו כאשר באמת – והייתה גם בשורה – הממשלה הקימה את "צוות 120 הימים" כדי לבחון וכדי לתת פתרונות לבעיית הדיור בחברה הערבית. אף שלא כל המסקנות של הצוות הזה הן לרוחנו והן טובות, אבל יש בהן דברים חיוביים, משום שהצוות הצביע שם על הכישלונות של המדינה בעניין התכנון בחברה הערבית ובעניין של הבנייה. אבל שר הפנים גלעד ארדן הורה ליועץ המשפטי להקים עוד צוות, שזה צוות עורך-דין קמיניץ, שהוא צוות ההריסה. הייתי אומר, מין ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. ד"ר ג'קיל זה "צוות 120 הימים", יש דברים חיוביים; מיסטר הייד זה צוות ההריסה, שהמטרה שלו לזרז את ההריסה. מה ההזדרזות הזו? וגם במינוי, שם הראייה – הרוח הביטחונית, רוח הקרב, כאילו בית ערבי זה איום ביטחוני על מדינת ישראל, ושם נכתב, בכתב המינוי: המאבק בתופעת הבנייה הבלתי-חוקית הוא יעד אסטרטגי שעל רשויות המדינה להוביל כדי לבצר את שלטון החוק ללא מורא וללא משוא פנים. מה שמבצר שלטון החוק, גברתי היושבת-ראש, זה הצדק, זה ההתחשבות בצורכיהם של האנשים, ולא ההפך. לבסוף, מחקר שנעשה – אנחנו גם פה מציגים אלטרנטיבות, יש מחקרים שנעשו. במחקר שנעשה על-ידי המרכז היהודי–ערבי באוניברסיטת חיפה – המחקר הזה מזהה את סוגיית משבר הדיור ודרכי האספקה ומחיר המגורים, התכנון המתארי והריסת המבנים כנושאים מרכזיים המעצבים את היחסים בין האזרחים בישראל, יהודים וערבים. לפני המחקר, קיים צורך לספק כ-300,000 יחידות דיור לאוכלוסייה הערבית בשני העשורים וחצי הבאים. וההמלצות של המחקר בסוף – יש כמה המלצות, כדאי לשמוע אותן. המלצה ראשונה: לעצור את פעולות הריסת הבנייה ללא היתר; להקים ועדה ציבורית בהשתתפות נציגי האוכלוסייה הערבית, כדי להכין מפת דרכים להסדרה ולגליזציה של הבנייה ללא היתר, הכוללת כפרים ושכונות לא מוכרים בנגב ובערים מעורבות ושכונות צמודות דופן ליישובים הערביים; ב. האוכלוסייה הערבית כיום הנה מגוונת. קיים צורך לפתח מודלים שונים בתמהילי ההיצע, פתרונות מגורים הכוללים בנייה מאורגנת, בנייה רוויה, דיור בר-השגה, בנייה עצמית ועוד. גברתי היושבת-ראש, יש הרבה מחקרים. אנחנו הצענו גם הצעה, שהיא לא מהיום, של האוכלוסייה הערבית, של הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות הערביות, של חברי כנסת ערבים, כבר בשנת 2010, כאשר אלי ישי היה שר הפנים. והעסקה הזו, או האלטרנטיבה הזו – בואו תקפיאו את צווי ההריסה לשנה וחצי; ראשי המועצות, הרשויות הערביות, ימנעו כל בנייה מחוץ לתחומי המתאר; בתוך שנה וחצי המדינה תסדר, תחיל ותכשיר את כל הבניינים האלה שהם ללא היתר. ממשלת ישראל סירבה. לפני כמה שבועות השר דרעי אמר בוועדת הפנים שהוא כן מסכים, והוא קיבל התקפות מכל הכיוונים, משרי הממשלה ומהשר ארדן – מה פתאום? מי אתה? לא בסמכות שלך. אני מציע, גברתי היושבת-ראש, שממשלת ישראל אכן תתייחס לעניין בחומרה, בחשיבות. זה לא עניין ביטחוני. הבנייה בחברה הערבית היא לא איום ביטחוני – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – היא צריכה תכנון, צריכה הכשרה. החברה הערבית צריכה בנייה ולא הריסה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. ישיב השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, גברתי, בפנינו היום שיא חדש – לקראת סוף המושב, חבר הכנסת גנאים בהחלט מצליח להפתיע אותנו עם הצעת אי-אמון בממשלה שאומרת את הדבר הבא: רבותי, צריך להביע אי-אמון בממשלה משום שהיא מנסה לאכוף את החוק. נו, חבר הכנסת גנאים, זה באמת באמת שיא חדש. אז כן, ממשלת ישראל חושבת שצריך לאכוף את החוק, והיא פועלת לאכוף את החוק, והיא חושבת שההפקרות שהייתה באכיפת חוקי התכנון והבנייה ביישובי המיעוטים היא דבר שצריך לשים לו סוף – אגב, משום שהוא קודם כול ולפני הכול פוגע בתושבים עצמם, שסובלים מהיעדר תשתיות מתאימות וסובלים ממציאות חיים שהיא בלתי נסבלת, כתוצאה מזה שכל אחד עושה מה שהוא רוצה. ובצד הדבר הזה, כידוע, חבר הכנסת גנאים, הממשלה גם מעוניינת ומנסה לקדם תוכנית מקיפה כדי לסייע ליישובי המיעוטים בהרבה מאוד תחומים. נדרש לתוכנית הזאת שיתוף פעולה. התוכנית הזאת צריכה עיבוי בכל מה שקשור לתחום אכיפת החוק, ואני חושב שאם כך אכן יהיה, כולם יצאו מרוויחים. בכל אופן, אני דווקא חושב שממשלה שעומדת על אכיפת החוק, מקום שהדבר הזה לא נעשה עד היום, צריך דווקא לברך אותה ולהביע בה אמון ולא להפך. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הבאה: התנהלותה של ממשלת ישראל כלפי רשות השידור, של סיעת מרצ. ינמק את ההצעה חבר הכנסת אילן גילאון. עד עשר דקות, אדוני, לרשותך. <אילן גילאון (מרצ):> תודה, גברתי, חברי חברי הכנסת, האמת שקיוויתי להתחיל את האי-אמון הזה בנושא שלשמו נתכנסנו, אבל אני לא יכול להתעלם מכך שאנחנו כבר סוגרים שישה חודשים של טרור ברחובותינו, עם הרוגים ופצועים – ולבנו להרוגים ולמשפחות ההרוגים, והחלמה מהירה לפצועים. הממשלה צריכה לעשות מעשה, גברתי, והמעשה הזה איננו בעוד חוקים, ואיננו בעוד יוזמות טקטיות מקומיות, אלא במעשה נועז של לקיחת היוזמה לידיים. דרך הכוח, למי שעוד היה צריך הוכחות, איננה מובילה לשום כיוון. ולכן ממשלת ישראל וראש הממשלה – הוא שצריך להיות היוזם; לא השוויצרים ולא האמריקנים ולא האירופים ולא הצרפתים ולא הליגה, אלא ממשלת ישראל צריכה לקחת את היוזמה, כי בנפשנו היא, גברתי. ראש הממשלה אמר שהוא אחראי לחיים עצמם, ובינתיים הרבה מאוד אנשים מתים, גברתי, בתחום שהוא בתחום אחריותו של ראש הממשלה, ואנחנו תובעים ממנו את האחריות הזאת. וכבר נאמר לפני: ממר ישראל לביטחון אנחנו תובעים ללכת ולעשות switch-over במחשבה, להפסיק כל הזמן לחפש איך אין פרטנר, לדבוק בדוקטרינה הזאת, ומי צדק קודם ומי צדק אחר כך, ומי ב-48' ומי ב-47.5, ומי היה פה לפני 2,000 שנה או לפני 2,002 שנה, ולהתחיל לחשוב איך יוצאים מזה. כי מי שרוצה לתת לצה"ל לנצח, גברתי – צה"ל לא יכול לנצח מתאבדים בני 15 ו-16 לעולם, הוא לא ערוך לכך, ואנחנו כמדינה איננו ערוכים לכך. אבל הסיבה שכינסנו את האי-אמון הזה, או הגשנו את האי-אמון הזה ליתר דיוק, היא סיבה שיש שיאמרו שאולי היא תלויה בכך שבניגוד לכל האחרים, אנחנו, סיעת מרצ, אנחנו אולי מאחרים את זמננו, אולי אנחנו לקוחים מתוך תקופת זמן אחרת; אולי משום שאנחנו מאמינים שגם מבחן הכוונה יש לו משמעות, ולא רק מבחן התוצאה – והסיבה היא ההתנהלות כלפי רשות השידור במדינת ישראל. זאת הסיבה שאנחנו רוצים להביע אי-אמון בממשלה הפעם הזאת. אולי משום שאנחנו לקוחים מאותו סיפור של אותה גרושה שבגיל 30 הגיעה לסבתה, אחרי גירושים פעמַיים, ושאלה את סבתה איך את חיה בזוגיות עד גיל 80. היא אמרה: זה משום כך שאנחנו, פעם, היינו רגילים שכשדברים היו מתקלקלים, גברתי, היינו מתקנים אותם, ולא היינו זורקים אותם. וברור לכול שכל החוק הזה, החדש, לגבי התאגיד של השידור הציבורי, בסופו של דבר יתחוור כהונאה, כעוקץ ממשלתי, והחמור מכול, גברתי, שזה של ממשלה כלפי בניה שלה, כלפי הציבור שלה. הרפורמה נכשלה, גברתי, משום שצריך לחדש אותה ולהאריך אותה כל שישה חודשים. אפילו מנהל התאגיד החדש אומר שהוא זקוק לעוד שנתיים. והרי לפני הרפורמה הזאת – היא הייתה גחמה מהירה כל כך, שהיא הייתה צריכה להתרחש במהירות בזק, גברתי, תוך כדי "צוק איתן", כשהתותחים רעמו, כי מישהו הבטיח והיה צריך לרוץ לספר לחבר'ה שהוא מביא תוצאות; אומר: לא אני, השר אקוניס אומר, אמר את זה בישיבת הממשלה. הממשלה עושה צחוק מן החוק; בהתחלה אמרתם שלא סוגרים עד שפותחים. עכשיו לא ברור לגמרי מה הולך לקרות. אבל, גברתי, הכי פוגע, ולכן האי-אמון, כי – בקליפת אגוז – רשות השידור היא המשל למדינת ישראל כולה; משל להתנהלותה הזחוחה, היהירה, חסרת האחריות, של ממשלת ישראל כלפי כל ציבוריות אחרת במדינת ישראל, כלפי כל רשות ציבורית אחרת, מתוך טירוף ההפרטה הזה, מתוך העלאת היעילות כערך עליון. והיעילות היא ערך חשוב מאוד, גברתי, אבל היא אינה ערך עליון, כי אילו היינו בוחנים את הממשלה הזאת על-פי הערכים האלה ועל-פי המשפט שממשלת ישראל עושה לרשות השידור, היא הייתה עפה מפה אלפיים קילומטר רחוק מכאן, ומתפזרת. ומי שהיה רוצה לבחון את מדינת ישראל במבחן היעילות שלה, ובעלות שלה, היה צריך למכור אותה במחיר שהושקע בה, ואז אף אחד לא היה קונה אותה. כמו בכל מערכת ציבורית, היו במערכת הזאת בעיות, ברשות הציבורית הזאת. אגב, זו פעם ראשונה שמביאים מפרק, גברתי, לרשות ציבורית. פעם ראשונה. ואת ההצלחות מהפרטת מערכות אנחנו כבר ראינו; ראינו מה קורה בקווי האוטובוס היום, אנחנו רואים מה קורה ב"דואר ישראל", אנחנו רואים איזה הצלחות גדולות יש לכולם. ואנחנו – הרי אני הודיתי – אנחנו, סיעת מרצ, אולי מאחרים את דורנו ומתייחסים גם לדברים שהם בתפקידה של המדינה, בתפקידו של השידור הציבורי, שהוא צריך להיות בלתי תלוי. נכון, היו צריכים לבשר מהר מאוד לחבר'ה, חברת הכנסת גילאון – גלאון, סליחה; מה קרה לי? – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא התחתנו. עוד לא. <אילן גילאון (מרצ):> – – שביטלנו מייד את האגרה. פטרנו את אזרחי מדינת ישראל משקל ליום, אבל לקחנו להם את זה במקומות אחרים לגמרי כדי לשלם תשלומים אחרים לגמרי ואתנן אחר לגמרי. והמאפרת, גברתי, והצלם, והטכנאי, שנחתכו על רצפת העריכה, להם הייתה פעם גם חדוות יצירה; היה כזה דבר פעם, שנקרא חדוות יצירה. חדוות יצירה – אנשים שאהבו את מה שהם עושים, שיכלו להתפרנס בכבוד ושהיה להם ביטחון תעסוקתי. יום אחד, אדוני היושב-ראש – ברוך הבא – פתאום, אופס, קרה משהו, ואנשים בגיל הקריטי ביותר, בגיל של המוות הקליני מבחינת שוק העבודה, מוצאים את עצמם בתוך ריק, אבל איש לא חושב על זה, משום שאתם מנהלים מערכות גדולות, אבל בשורה האחרונה את האדם אינכם רואים. זימנו לכאן לוועדת הביקורת לפני שבועיים את העוסקים בתאגיד החדש כדי לשאול אותם שאלות נוקבות – כמה עולה ההרפתקה הזאת, מי מרוויח מזה. הלוואי שהיינו יכולים להגיד שזאת שאלת מיליון הדולר. זאת שאלה של מיליונים, של מאות מיליונים של דולרים, שהולכים היום לעורכי-דין או למתווכים, כדי להוציא את דור המדבר הזה, בחוסר כבוד מוחלט, החוצה. והתוכנית, חברת הכנסת גלאון, היא להוציא את החדשות, לבו של השידור הציבורי, למיקור חוץ. אז מה, כבוד השר יריב לוין, אתם תשלמו יותר כסף בעד חדשות טובות. וממי קונים את החדשות האלה? למי מותר להנפיק אותן? לא לערוץ 10 או לערוץ 2, חס וחלילה – לחברים של ראש הממשלה ביבי נתניהו בכלי התקשורת האלטרנטיביים. הייתי קורא לזה, הרפורמה בדרך לארדואן. הרי אמר ראש הממשלה שכל מה שהוא רוצה הוא יכול להשיג, ומותר להפקיר, מותר להפקיר הכול בדרך, כדי להגיע לאותה רפורמה של בלימת וסתימת פיותיהם של העיתונאים הטרדנים האלה והפיכתם למובטלים בשוק העבודה, ושיסוי יוצרים נגד עובדים ברשות השידור, כי זאת הדרך המושלת בממשלה כל הזמן. אני רואה שהזמן נגמר לי, ורציתי לומר עוד דברים, אבל – אסור לקבור קבורת חמור את רשות השידור. אני לא יודע מה הסיכויים שלנו להעביר את האי-אמון הזה, וגם לא את הצעת החוק שנגיש ביום רביעי, אבל אנחנו נותנים כבוד, אדוני היושב-ראש. אתה יודע, הייתי לפני זמן לא רב, עשיתי סיור באולפני "נקדי", סיור עצוב מאוד, וראיתי, אני, את כל ילדותי שלי, את כל הצמיחה של כל אחד מאתנו, את ההיסטוריה שלנו, לנגד עינינו, ואז הבנתי שמעולם לא ירקו מעטים כל כך בבור שחצבו רבים כל כך, כל כך הרבה שנים. אין לכם כבוד לכלום, לשום דבר, לשום ערך. ומי שנוהג ברשות השידור בצורה הזאת, סופו של דבר שינהגו בו באותה צורה, באותה צורה בדיוק, וכך הדבר הזה צריך להיות. לכן, אדוני, משום שנגמר לי הזמן, אני אסיים בנקודה הזאת. אני מבקש מהמליאה שלא לאפשר בשום פנים ואופן – ושיהיה לה מספיק אומץ, כי תמיד אפשר עוד את הכול לתקן – וביום רביעי לתמוך בהצעת החוק שלנו לביטולו של החוק הנוכחי, כי לא מדובר פה בשידור ציבורי, אדוני, מדובר פה ברמייה, בכחש ובגבבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. ישיב בשם הממשלה השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, ראשית, חבר הכנסת גילאון, אני חושב שאתה מעלה עניין ראוי וחשוב בהחלט. יש לי ספק אם בראייה מפוכחת של המציאות שבה אנחנו חיים נכון על זה להביע אי-אמון בממשלה ולקרוא לקיום בחירות חדשות, עם כל מה שכרוך בזה. רשות השידור מאוד חשובה, והשידור הציבורי הוא מאוד חשוב – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> שלטון החוק – – – עושים חוק ומפרים אותו. <שר התיירות יריב לוין:> – – להגיד שיש מישהו בציבור שיצליח להבין – לו יצויר באופן תיאורטי שהיית משכנע כאן את חברי הבית והיה רוב ללכת לבחירות על הרקע הזה – אני לא בטוח שמישהו היה יודע – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – של המדינה – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – אני לא חושב – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מדברים על שלטון החוק – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – אני לא חושב שמישהו היה מצליח להבין את העניין הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', החבר שלך – עשר דקות חבר הכנסת אילן גילאון דיבר. <שר התיירות יריב לוין:> אני לא הייתי מצליח – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתם הרי לא נותנים לו לומר אפילו מילה אחת. <שר התיירות יריב לוין:> – – לא הייתי, אני מוכרח לומר, מהמר או מעריך אפילו שמישהו בציבור היה מסוגל להבין דבר כזה, ומכיוון שאני גם מכיר היטב את עמדותיך, חבר הכנסת גילאון, אני אפילו לא יכול להשלות את עצמי שהגעת למסקנה שזו הבעיה היחידה, וכל השאר טוב. אז אני מציע שכשמגישים הצעת אי-אמון – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> הלוואי שהייתי – ואומרת חברת הכנסת אלחרר – לא יודע מה יש לי עם האלחרר הזה – אלהרר – אני אומר לך את האמת: ידידי הטוב, הרב הראשי הספרדי של מודיעין, הוא הרב אלחרר – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה המקור, אדוני השר. <שר התיירות יריב לוין:> – – אז אני רק מכוון למקום גבוה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת אלהרר, אני חושב שאת, בזווית הראייה שלכם, צודקת. ואם זו באמת על בעיה קלה – מה שאתם רואים כבעיה – זו בטח לא סיבה להביע אי-אמון בממשלה. אבל בכל זאת, מאחר – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני השר, אני חייבת לומר, בעניין הזה הרי ראש הממשלה הוא אותו ראש ממשלה. <שר התיירות יריב לוין:> למזלנו, זה נכון. <קארין אלהרר (יש עתיד):> בסדר. החוק נוצר בזמן כהונתו, אז מה שזה אומר, שאפילו החוקים שהוא אחראי להם, הוא לא מקיים אותם. <שר התיירות יריב לוין:> חברת הכנסת אלהרר, אני אומר לך – וזה מה שהתחלתי להגיד קודם – אני חושב שהנושא גם איננו, לדעתי, מתאים דווקא להבעת אי-אמון בממשלה, הוא נושא חשוב כשלעצמו ונושא ראוי. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני השר, מצופה שתגדילו ראש קצת ותבינו שזה האופן שאתם מטפלים בכל בעיה. כל בעיה בשבילכם היא – – – <שר התיירות יריב לוין:> אז תגישו הצעת אי-אמון על מה שאתם רואים כאופן שבו אנחנו מטפלים בנושאים אחרים. אבל מאחר שאני חושב שהעניין הוא – – – <אילן גילאון (מרצ):> אתם לא מבינים את כובד המשקל של הטיפול ברשות השידור. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת גילאון, אני אומר, מאחר שאני חושב שהעניין הוא כן חשוב, גם אם הוא לא עילה להבעת אי-אמון, אני רוצה להתייחס גם לגופו ובכל זאת לומר כמה דברים. ראשית, נקודת המוצא – ואני מניח שבזה אנחנו לא חולקים – השידור הציבורי הוא חשוב. חשוב שיהיה שידור ציבורי, ושידור ציבורי כזה, חבר הכנסת גילאון, שיהיה איכותי ולכן גם תהיה לו צפייה משמעותית בעניין הזה, לפחות בכל מה שקשור לטלוויזיה – נדמה לי שבתחום הרדיו המצב הרבה יותר טוב. אני מדגיש את הדבר הזה כי יש לי, גם בעבודה שלי במשרד, לא פעם ניסיון להחדיר את ההבנה שמה שחשוב זה לא רק איזה מבנים נבנה ואיזה אתרים נתחזק, אלא קודם כול זה שאנשים יגיעו אליהם ויבקרו בהם, כי אחרת אין לזה שום ערך, אם זה עומד בשיממונו. אותו דבר גם כאן. היינו במציאות שבה לכאורה היה לנו שידור ציבורי, אבל אנחנו חיים, למזלנו, במדינה חופשית, במדינה שיש בה תחרות, והציבור הצביע במקרה הזה בשלט. אחוזי הצפייה לא רק שהיו מאוד נמוכים, אלא הלכו וירדו כל הזמן. האנשים הטובים שישנם ברשות השידור מצאו את עצמם במציאות בלתי אפשרית, שבה אין להם כלים ואין להם יכולת אמיתית לבטא את היכולות שלהם ולהביא את השידור הציבורי למקום שבו הוא צריך להיות, כדי שהתוצאה הסופית של העניין תהיה כזאת שהאמון של הציבור יחזור והצפייה תגדל ולכל המערכת הזו יהיה טעם. לכן, אחרי הרבה מאוד התחבטויות ואחרי שהנושא הזה נדון שנים פה בכנסת – אגב, עוד אפילו לפני תקופת ממשלת נתניהו של הכנסת השמונה-עשרה – בסופו של דבר אישרנו כאן חוק בשלהי תקופתה של הממשלה הקודמת – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה לא מקיים אותו. אתה לא מקיים אותו. <שר התיירות יריב לוין:> – – שנדמה לי שהיה סביבו ויכוח לא קטן, ובסופו של דבר אושר. הוא חוק לא נקי מבעיות. הוא היה חוק מאוד שאפתני, כדי באמת להביא את השידור הציבורי למקום אחר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> רגע אחד. רגע, רגע, חברת הכנסת אלהרר. רגע. הוא באמת-באמת נועד להסדיר הרבה מאוד סוגיות, לא רק שנוגע לשידור כפי שיהיה מכאן והלאה, אלא מה שלא פחות חשוב – סגירת הרשות הקיימת באופן שגם ישמור על כבודם של העובדים וייתן לאלה שנאלצים לסיים את עבודתם תנאים הולמים, ולאלה שנשארים בעבודתם את האפשרות להתקדם ולעשות את הדברים כפי שצריך. הדבר הזה הוא דבר מורכב והוא דבר לא פשוט. הליכי הקמתו של תאגיד השידור הזה, ובעיקר הליכי סיום והסדרת כל מה שקשור בנושא תנאיהם של העובדים, הם הליכים סבוכים, הם מתמשכים, הם כרוכים בהליכים משפטיים, שאינם נמצאים כמובן בשליטתה של הממשלה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> ואני מוכרח גם לומר, חברת הכנסת אלהרר, שאנחנו, ובצדק – וזו לפחות הייתה עמדתי, כי זה לא סוד, ואת זוכרת את זה מהתקופה שהיינו ביחד בקואליציה; אנחנו הרי עסקנו בזה ביחד, ואת מאוד מאוד כעסת עלי כי אני עיכבתי – אני מודה, אמרתי את זה גם אז – עיכבתי את חקיקת החוק תקופה לא קצרה, משום שלא נחה דעתי שהטיפול בעובדים ובזכויותיהם נעשה באופן המיטבי והמספק. אני מזכיר לך, אז היה ויכוח גדול, עוד אחד מאלה שקרעו את הקואליציה שלנו אז מבפנים. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אגב, אני מזכירה ששר התקשורת דאז היה גלעד ארדן. <שר התיירות יריב לוין:> נכון, ודאי, ודאי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> והוא הביא את הצעת החוק אז – – – <שר התיירות יריב לוין:> ודאי, חברת הכנסת אלהרר. אני לא מטיל עליכם שום אחריות. אני אומר, היה לנו אז ויכוח בסוגיה הזו, שבה שר האוצר לפיד ושר התקשורת דאז גלעד ארדן, וגם את, כיושבת-ראש הוועדה שטיפלה בנושא הזה, הייתם בעמדה אחת, ואני, בעוונותי, הייתי בעמדה אחרת כיושב-ראש הקואליציה. אנחנו זוכרים את זה. אני חשבתי שאנחנו צריכים לעשות יותר כדי להבטיח כל מיני דברים שנגעו לזכויות העובדים, ואני שמח שבסוף הגענו לאיזו הבנה, שכבר אז אמרתי שהיא הרבה יותר טובה ממה שהיה קודם – היא לא מושלמת – ושהתהליך הזה יהיה תהליך קשה ותהליך בעייתי. עכשיו, אני אומר לך את האמת, אם אני צריך לבחור בין לעשות את המהלך הזה באבחת חרב, יהא המחיר אשר יהא, לבין לעשות אותו יותר לאט ולדחות אותו בעוד כמה חודשים, כפי שאנחנו נבקש מהכנסת לאשר, כדי שאנחנו נצליח – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> דקה, דקה. תני לי רגע לסיים. – – – כדי שאנחנו נצליח לטפל בדברים כמו שצריך, ובכלל זה נצליח באמת לסגור את הסוגיה של העובדים בצורה נכונה והוגנת וטובה, אני בוחר באפשרות השנייה, אני מודה. אני לא רוצה – את אומרת לי לא. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני השר – – – <שר התיירות יריב לוין:> אומר לך יותר מזה. עכשיו, תראי גם את ההתלבטות שיש, והיא התלבטות אמיתית – הנה אני אומר לך, אני שם את הדברים על השולחן: אומר חבר הכנסת גילאון – ואני מסכים אתו, אגב, לחלוטין – הרי אין היגיון לעשות שידור ציבורי ולקנות את החדשות במיקור חוץ. אני חושב שהוא צודק. הנה, אני אומר לך את האמת: הוא צודק. מצד שני, אנחנו עומדים במצב הבא: אם אנחנו נחכה עד שאפשר יהיה להקים באמת מערך חדשות כפי שצריך, הדבר הזה ידחה את התהליך שאנחנו נמצאים בו, במקרה הכי אופטימי, שנה או שנה וחצי, ובמקרה הרע – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אבל, חברת הכנסת אלהרר, יש מציאות חיים. במקרה הרע, זה גם יכול להיות שנתיים וחצי ושלוש שנים. אז אומר עוד פעם, כשאני מנסה לראות את האיזון הכולל של הדברים – ואגב, גם לגיטימי שיהיה ויכוח. יכול להיות שאת מעבירה את הקו במקום אחד וחבר הכנסת גילאון במקום אחר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני חושב שהקו עובר במקום שבו מצד אחד אנחנו צריכים לסגור את נושא העובדים בצורה מלאה ולא להשאיר פה כל מיני דברים שאחר כך אני לא יודע איך הם יסתיימו ומה יקרה אתם, ובשביל הדבר הזה דרושים עוד כמה חודשים ולכן הדחייה שמבקשים. מצד שני, לא נכון לדחות את התהליך הזה לתקופה ארוכה מאוד, ולכן צריך לתת לתאגיד החדש לצאת לדרך ולעבוד ולעבור את תקופת ההרצה, גם אם בתקופה הזאת, בלית ברירה, יהיה צריך לקנות חלק מהשירותים במיקור חוץ, מתוך הבנה שאנחנו בסופו של התהליך הזה נתייצב במצב שיהיה לנו שידור ציבורי איכותי, טוב, שיחזיר את הצופים לשם, עם עובדים שיכולים לעבוד כפי שצריך, עם עובדים שפרשו, פרשו בצורה מכובדת ובתנאים הוגנים, ובאמת עם מערך חדשות שמסוגל לענות על מה שנדרש בעידן של היום. לשם אנחנו הולכים. אני חושב שבעניין הזה זו צריכה להיות מטרה משותפת של כולם. אני חושב שאתם דווקא אלה שצריכים, בוודאי לאור הדברים האלה, לשקול את עמדתכם. לא רק שאין מקום להביע אי-אמון בממשלה בעניין הזה, אני חושב שיש גם מקום לתמוך בחוק שיובא בעניין דחיית היישום. אני בהחלט חוזר ומסכם בזה שהממשלה רואה חשיבות רבה לשידור הציבורי, ומתוך הראייה הזאת אנחנו נעשה את הכול כדי שהתהליך הזה באמת יסתיים בצורה טובה ובאופן כזה שיהיה לנו שידור ציבורי כפי שאכן מגיע לאזרחי ישראל. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 174), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 175), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 8), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. חדלונה המוחלט של ממשלת ישראל בזירת הביטחון האישי; ממשלה שמפקירה את חיי כלל אזרחי ישראל;> <2. התפיסה הביטחונית הכושלת וחוסר היוזמה של הממשלה בהתמודדות עם הטרור;> <3. ממשלה שמקדמת הריסת בתים במקום תכנון ובנייה;> <4. התנהלותה של ממשלת ישראל כלפי רשות השידור> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים לדיון הסיעתי בהצעות האי-אמון. הדובר הראשון, מהמחנה הציוני – חבר הכנסת יוסי יונה. שלוש דקות לכל דובר. ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. אם הוא לא יהיה באולם המליאה – עפר שלח. שלוש דקות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, השר לוין, כנסת נכבדה, אנחנו אמורים לנמק את הצעת האי-אמון של המחנה הציוני, בדומה גם להצעת האי-אמון של יש עתיד. ומה שאני רוצה לעשות – הם נימקו די יפה את הצעות האי-אמון – להוסיף נימוקים לאי-אמון הזה. הם דיברו רבות על אובדן הביטחון האישי. ואכן, הביטחון האישי של אזרחי ישראל לא משגשג בימים אלה, בלשון המעטה. אבל אני רוצה לדבר גם על הביטחון האישי במקומות אחרים – במערכת החינוך. ועדת השרים לענייני חקיקה הואילה אתמול בטובה, אני אומר במירכאות, להפיל הצעת חוק שלי שאמורה להבטיח אישור של ועדת החינוך של הכנסת לגביית יתר של תשלומי הורים. ואני כאן כדי לדבר בשם אלה – אני רוצה לדבר בשם הילדה שהורדה מהאוטובוס משום שהוריה לא שילמו עבור הטיול השנתי; אני רוצה לדבר בשמם של הילדים שבמסדר הבוקר המורה או המנהלת קוראת בשמותיהם כי הם לא שילמו עבור תוכניות כאלה ואחרות בבית-הספר; אני רוצה לדבר בשם הילדה שתמונתה לא תופיע בתמונת המחזור השנתית משום שהוריה לא שילמו את הכסף עבור הצילומים. אני רוצה לדבר בשם הילדים הללו. ואני רוצה לדבר בשם ההפקרות הזו של משרד החינוך, שמאפשרת את התוצאה הנפסדת, המקוממת, המרגיזה. אני יכול לומר בפה מלא, גם לאור הדיון שקיימנו היום בוועדת החינוך, שאנחנו לא מדברים על משרד החינוך – אנחנו מדברים על המשרד לצלקות נפשיות. חשבו, חברות וחברי הכנסת, על הילדים הללו. חשבו עליהם, מה הם צריכים לשאת כל חייהם: את התחושה של העלבון, השר לוין, כאשר ילד או ילדה לא מתאפשר להם להיכנס לשיעור כזה או אחר משום שהוריהם לא שילמו את הסכום הנדרש לשם כך. בשם הילדים האלה אני רוצה לבוא ולדבר. ולו רק בשמם ובשם העוול שנעשה להם ביום-יום בבית-הספר, הרי שיש הצדקה מלאה לבוא ולומר שהצעת האי-אמון בממשלה הנוכחית תקפה. הפלתם לנו את הצעת החוק הזו, הצעת החוק הזו שעליה למעשה חתמו כמעט 40 מחברות וחברי הכנסת מכל סיעות הבית. מכל סיעות הבית – הבינו את החשיבות של הפיקוח, של הבקרה ושל האישור שוועדת החינוך אמורה לתת בתחום הזה של גביית תשלומי הורים. והנה, כפי שאמרתי, ועדת שרים לענייני חקיקה הפילה לנו את החוק הזה; דבר שהוא מוזר, תמוה, בלתי סביר. ושוב, בשם הילדים הללו, בשם הילדים שלא מתאפשרת להם השתתפות מלאה ואיכותית בפעילויות השונות של מערכת החינוך, בשמם אני בא ואני אומר שהממשלה הזו אין לה הצדקת קיום. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת עפר שלח. שלוש דקות לרשותך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אין דבר יותר חשוב לאדם, לפרט, לאזרח, מאשר קורת גג. הזכות הזאת היא זכות אבסולוטית, טבעית. עשרות-אלפי בתים, על-פי דוח של היועץ המשפטי לממשלה ומשרד המשפטים, נבנו, מה שקרוי, ללא היתר. רוב מוחץ של הבתים האלה הם על קרקע פרטית, על הקרקע הפרטית הזאת, שנמצאת לרוב בתחום עם היתכנות תכנונית. ובסופו של דבר, הבתים האלה – חלק מהם מאוים בהריסה, וחלק כבר נהרס, ראה המקרה בטייבה לפני כמה שבועות, משפחה עם 12 נפשות, משפחת אזברגה, אף שהעירייה הגישה בקשה לתכנון של האזור, של השטח הזה, ויש היתכנות תכנונית. כך לגבי כמה בתים כיום בכפר-כנא או בכאבול. אתה, חבר הכנסת סעדי, מכיר את הנושא מקרוב. השר לוין שמע מאתנו הצעה – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תכף אני מגיע לדהמש. – – – שמע מאתנו הצעה להקפיא את הריסת הבתים למשך שנתיים, ואחר כך הוא הציע גם בישיבת הממשלה, תמך – שנה וחצי. השר דרעי עקרונית תומך, השרה גילה גמליאל תומכת – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גלנט. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – השר גלנט תומך. גם השר כחלון, שהוא אחראי לתכנון, גם כן תומך. ראה את המקרה בדהמש. אנשים שעשרות שנים גרים שם, אדמות שלהם, פרטיות. מתנכלים ליישוב הזה גם ברמה המוניציפלית, גם ברמה של הממשלה. הנושא השני הוא החיבור לחשמל של עשרות-אלפי בתים. פעם היה צו שחל, ואתה זוכר את זה. השר לשעבר משה שחל עשה מעשה חשוב והוציא צו שחיבר את הבתים האלה. אחר כך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה יודע שהוא עשה הרבה דברים? גם את התאורה של הצמתים בכל הארץ; זה בזמן משה שחל. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בבקשה. צריך לפרגן. <היו"ר יצחק וקנין:> כשהוא היה שר האנרגיה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> נכון. רק לפני כמה ימים פגשנו אותו, אוסאמה ואני, כאן בכנסת. נפגשנו, כמה מחברי ברשימה המשותפת פגשו אותו לפגישת עבודה, והוא אמר שהוא מוכן להתוות את התוכנית הזאת, לעזור שנית מול פקידי הממשלה כדי להגיע לסיכום. הרי מה, הממשלה רוצה להרוס 50,000 בתים? היא הורסת כמה בתים, אבל במקביל נבנים עוד עשרות בתים כל שנה ללא היתר. אז בוא נגיע להסכם, מה שהציעה ועדת המעקב, הוועד הארצי של הרשויות, הרשימה המשותפת. נפגשנו, אוסאמה ואני, עם ארז קמיניץ – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר לסכם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – המשנה ליועץ המשפטי. חברי הרשימה המשותפת בקשר בעניין הזה – נפגשנו עם אביגדור יצחקי, נפגשנו עם השר כחלון, שיש לו גישה חיובית בעניין חיבור בתים ללא היתר. הגיע הזמן לבוא ולסכם את הדברים האלה, אדוני היושב-ראש, כדי שלא יקרה אסון. זכותו של אדם לקורת גג, שהיא זכות טבעית, עולה על החוק היבש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה חבר הכנסת עפר שלח, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל אורן. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת עפר שלח. <עפר שלח (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. גם היום הזה נפתח בידיעה המצערת על פיגוע, פיגוע כפול בקריית-ארבע. החדשות האלה הפכו להיות הדרך שבה אנחנו פותחים את יומנו. וכל מה שמביאה הממשלה הנוכחית אל מול גל הטרור הזה, שנכנס עוד מעט לחצי שנה, הוא פתרונות טקטיים ועוד פתרונות טקטיים; חלקם מוצדקים, אנחנו תומכים בהם כשהם עולים כאן. אבל גם הממשלה יודעת ששום פתרון טקטי לא ייתן פתרון למאות אנשים שיוצאים מבתיהם כמעט בהחלטה של רגע, חמושים בסכינים, או יושבים ליד הגה של אוטו, ומוכנים למות כדי לפגוע ביהודים. גם הממשלה יודעת שכדי לעצור את התופעה הזאת הפתרונות הטקטיים שלה – שהם רובם, אגב, תרגילים ביחסי ציבור – לא יסייעו בדבר. מה כן צריך לעשות? צריך לעבות את ההפרדה במקום שבו היא איננה נמצאת אך ורק מטעמים פוליטיים; צריך ליצור מצב שמפגע שמחליט ויוצא מביתו לא עושה דרך של 400 מטר כשיש לו סכין בכיס, אלא צריך לעבור דרך, או להסתייע באדם, או לעשות כל דבר אחר שאז יוצר לו חתימה מודיעינית שאפשר להגיע אלה; צריך לדאוג שהמנגנונים של הרשות הפלסטינית שמסכלים טרור לא יקרסו: ראשית, כי הם פועלים נגד הטרור המאורגן של ה"חמאס"; והדבר השני והחשוב ביותר, כדי שהנשק שלהם לא יופנה נגד כוחות צה"ל ונגדנו, כמו שהיה באינתיפאדה השנייה. ומעל הכול, צריך לשנות את המציאות. צריך לשנות את המציאות הכלכלית, צריך לשנות את המציאות המדינית שיוצרת את הייאוש שממנו מחליטים מאות אנשים שאין טעם לחייהם ויותר טוב להם כביכול להעניק להם משמעות, עד כמה שהדבר הזה מחריד ומקאברי, על-ידי ניסיון פגיעה בחפים מפשע. כדי לשנות את המציאות הזאת צריך להתחיל מחדש את התהליך בינינו לבין הפלסטינים, צריך להביא למצב שבו הם יראו לנגד עיניהם מציאות של תקווה, גם תקווה כלכלית וגם תקווה לעצמאות, אחרת לא נשנה דבר. את כל הדברים האלה הממשלה הזאת איננה עושה, מפני שהיא משותקת, מפני שראשה – אני לא יודע במה הוא מאמין, אבל אני יודע שהוא מפחד מהקיצונים בתוך ממשלתו ובתוך הקואליציה שלו, ומפני שכנראה היא לא מרגישה את המחיר שמשלמים אזרחי ישראל יום-יום. ולכן צריך להביע אי-אמון בממשלה הזאת. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עפר שלח. יעלה חבר הכנסת מיכאל אורן, ואחריו – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <מיכאל אורן (כולנו):> תודה, כבוד היושב-ראש, כבודי לדבר בשם הקואליציה ולהגן על מה שנקרא חוק ההשעיה. אלה שמתנגדים לחוק הזה, אני חייב להגיד לכם שאני חלום הבלהות שלכם. אני אדם שנולד והתחנך בתוך הדמוקרטיה הכי גדולה והכי ותיקה בעולם, ואני יודע שדמוקרטיה זה לא רעיון מופשט שמרחף באוויר. הדמוקרטיה מושתתת על קיומה של מדינה פתוחה, מדינה ריבונית, ודמוקרטיה מושתתת על נאמנות של האוכלוסייה. נכון שדמוקרטיה שומרת לא רק על הזכויות של הרוב, אלא גם על זכויות המיעוט, אבל הדמוקרטיה גם מושתתת על עצם העובדה שהמיעוט מפגין נאמנות בסיסית לא רק לדמוקרטיה אלא גם למדינה ולרעיון שעליו המדינה מושתתת. באנגליה, למשל, חיים היום רבע מיליון יהודים אנגלים, ואין להם שום בעיה להצדיע לדגל שעליו רשום לא רק צלב אחד – שלושה צלבים. אין שום בעיה לאנגלים יהודים לשיר את ההמנון, שהוא המנון לשבחה של מלכת אנגליה, שהיא גם משמשת ראש הכנסייה האנגלית, ואין להם בעיה לא רק להצדיע ולשיר, גם להילחם ולפעמים גם למות עבור הדגל וההמנון. אז לכן, הדמוקרטיה מושתתת על זה שהיא שומרת על הזכויות של המיעוט מול הרוב, רק בתנאי שהמיעוט מפגין נאמנות בסיסית לרוב, וגם, ודאי-ודאי, מושתתת על כך שהמיעוט איננו מביע תמיכה באלה שרוצים לרצוח את הרוב. היא מבוססת על זה שהמיעוט לא מביע תמיכה באלה שרוצים לפרק את המדינה שעליה הדמוקרטיה קיימת. והדוגמה האמריקנית – האמריקנים המייסדים של ארצות-הברית הבינו את זה היטב, ובתוך החוקה האמריקנית קיים חוק שהוא הרבה יותר קפדני מחוק ההשעיה שהוצע בכנסת. על-פי החוקה האמריקנית, סעיף 1, פסקה 5, תחת הרובריקה של זכויות הקונגרס, הקונגרס רשאי לא רק להשעות, לדחות, חבר קונגרס מכהן, על בסיס רוב של שני-שלישים. ודעו לכם, רבותי, החוק הזה הוצא לפועל לא פחות מ-20 פעם בהיסטוריה האמריקנית, הפעם האחרונה ב-2006, לפני עשר שנים, והוצא לפועל הכי הרבה על-ידי הנשיא הכי נערץ בהיסטוריה האמריקנית, ששמו אברהם לינקולן. ואגב, איש קונגרס שהושעה או הודח, לא משום שהוא עבר על החוק; משום שהוא הפגין והוא אשם בהתנהגות בלתי הולמת בכלל. ומישהו בא אל ארצות-הברית בטענה שהיא לא מספיק דמוקרטית? אנחנו צריכים להיות יותר דמוקרטיים מאמריקה? אני חייב להגיד לכם רק משפט אחרון: מי שאומר שהחוק הזה לא דמוקרטי הוא טועה; הוא לא מספיק דמוקרטי בעיני – הוא צריך להיות הרבה יותר קפדני, הרבה יותר נוקשה; אם במערב מישהו מתוך המיעוט היה מביע תמיכה בטרור, במי שרוצה לפגוע ולרצוח את הרוב, הוא לא היה יושב בכנסת, הוא היה יושב בכלא. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיכאל אורן. יעלה חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, ואחריו – חבר הכנסת יגאל גואטה. חבר הכנסת סמוטריץ, שלוש דקות לרשותך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בדרך לכאן אני משייט לי – איך קוראים לטוויטר? איך קוראים לזה כשרצים שם על ההודעות? <יעקב פרי (יש עתיד):> פיד. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> פיד. אני, בדרך למליאה משייט לי על הפיד, ואני קורא ציוץ של ברק רביד על פרסום הזוי – שבאמת, אם לא הייתי קורא אותו לא הייתי מאמין – שצה"ל מנסה לקדם הסכם עם הפלסטינים שיחזיר את האחריות הביטחונית ברמאללה ויריחו לאחריות הרשות הפלסטינית. <עפר שלח (יש עתיד):> למה צה"ל? זה ראש הממשלה, בצלאל. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> במילים פשוטות – להחזיר אותנו אחורה, לפני הישגי "חומת מגן" – – <עפר שלח (יש עתיד):> למה אתה לא אומר ראש הממשלה? למה אתה מפיל את זה על הצבא? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – ולהפוך את גל הטרור הזה שאנחנו בתוכו – שהוא נורא ואיום אבל בסוף הוא סכינים – להחזיר אותו לתשתיות ולאוטובוסים שמתפוצצים ברחובות, כי זה מה שיהיה לנו כשצה"ל לא יהיה ביריחו וברמאללה ובכל עיר פלסטינית אחרת וייכנס שם לילה-לילה כדי לשמור על ביטחונם של אזרחי ישראל. ואני תופס את הראש ואני אומר לעצמי, חבר הכנסת שלח: עוד פעם מערכת הביטחון – – – <עפר שלח (יש עתיד):> אבל למה אתה מפיל את זה על מערכת הביטחון, בצלאל? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> כי הפרסום היה שמערכת הביטחון, היה אפילו גרף – – – <עפר שלח (יש עתיד):> לא, הפרסום היה – – – ראש הממשלה ושר הביטחון. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> עזוב, עזוב את הפרסום. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> רגע, תסתכל, היה אפילו תרשים מאוד יפה שמסביר איך זה עבד, מי דיבר עם מי, מי העלה את הרעיון ואיך זה הגיע. ונכון, כדרכו, שר הביטחון שלנו נגרר אחרי מערכת הביטחון והולך ומאמץ את הרעיונות שלה. ואני אומר, חברים, הלכתם לאיבוד? איך אמר כאן ראש הממשלה בשבוע שעבר – החלקתם על השכל? טרור מנצחים. לטרור לא נכנעים. והמחשבה הזאת שאם אנחנו נלך לקראת הערבים עוד קצת, ונשפר אצלם את האווירה, ונעזור להם, ונקדם אותם, זה מה שימנע את הטרור – מה, אתם לא שומעים את ההסתה ברשות הפלסטינית? אתם לא שומעים איך יש שם דור שלם שגדל על ברכיה של תקווה להקים מדינה ערבית על חורבותיה של מדינת ישראל ועושה הכול וחותר להגשים אותה, גם והרבה מאוד באמצעות הטרור? אתם לא שומעים דור שלם, שאותה רשות, שאתם רוצים עכשיו להחזיר לידיים שלה את ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל, היא מגדלת אותם, היא מטיפה להם את אותן הטפות, היא הופכת אותם לטרוריסטים? טרור גודעים באמצעות גדיעת התקווה. אני אומר את זה בפעם המי-יודע-מה כאן, מעל הדוכן הזה: כל עוד לפלסטינים, לערבים ביהודה ושומרון, תהיה תקווה להקים מדינה, הם ישתמשו בטרור כדי לממש את התקווה הזאת. ורק ביום שהם יבינו שחבל על הזמן – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל הטרור אין לו תקווה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> השהיד רוצה למות למען מטרה נעלה, וכשהוא יבין שאין לו מטרה נעלה, אין לו בשביל מה למות, הוא יפסיק למות. זאת הדרך היחידה. ואני קורא מכאן לראש הממשלה ולשר הביטחון, אתם, תפקידכם להנהיג את הצבא, להנהיג את מערכת הביטחון, ולא להיגרר אחריה, והתפקיד שלכם כמדינאים זה לומר את האמירות האלה. ואגב, מילה אחרונה, אדוני היושב-ראש, התפרסם כאן סקר בשבוע שעבר, וכולם כאן הזדעזעו מהממצאים – אגב, ממצאים נהדרים: עם ישראל מאמין יותר, יהודי יותר, ציוני יותר, לאומי יותר, ובעיקר בריא יותר, והוא לא מוכן להתכחש לעובדה שיש כאן מאבק קיומי יותר מ-100 שנות ציונות, והוא לא מוכן לדמיין שאנחנו בשווייץ. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> והוא מזהה את הערבים כאויב, והוא רוצה שנתמודד אתם כמו שמתמודדים עם אויב, ולאויב לא נכנעים ולא נותנים עוד שטחים, אויב מנצחים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. יעלה חבר הכנסת יגאל גואטה, ואחריו – חברת הכנסת סופה לנדבר. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת גואטה. <יגאל גואטה (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס להצעות האי-אמון הדי-זהות שהוגשו על-ידי המחנה הציוני ועל-ידי יש עתיד. סמוטריץ, אני רוצה להתייחס להצעות האי-אמון הדי-זהות שהוגשו על-ידי המחנה הציוני ויש עתיד, שביסודן מתייחסות למצב הביטחוני. אתם, חברי האופוזיציה, מבקשים להפיל את הממשלה בתואנה שהממשלה אינה עושה די בכל הקשור לביטחונם האישי של אזרחי ישראל. העלאת הצעות וטענות בעלמא אינה פתרון לטרור הבודדים. אדרבה, תביאו פתרונות, תביאו עצות, אבל להגיש כל שבוע אי-אמון זה באמת כבר מעליב אפילו. דווקא בעתות מלחמה וחירום אתם, כאופוזיציה, צריכים לתת כתף לממשלה וצריכים לחזק את הממשלה. תזכירו לי מתי סכין המרצחים הבחינה בין דם לדם או בין ימין לשמאל. אותם אלה שעומדים עלינו לכלותנו אינם מבחינים בין קואליציה לאופוזיציה, בין חילוני לדתי. בשבילם כולנו יהודים וכולנו מועמדים להשמדה. אני רוצה להקריא לכם קטע, חברי חברי הכנסת מיש עתיד. סמוטריץ, תן להם דקה רק לשמוע את זה, ואחרי זה תמשיך לדבר, בסדר? אני רוצה להקריא לכם קטע מדבריו של אדם חכם מכנסת ישראל שהופנו לשר החוץ הצרפתי בעקבות מתקפת הטרור בצרפת, וכדאי שתקשיבו. אני מצטט אותו: "הטרור לא יודע גבולות, וגם המאמצים שלנו להילחם בו לא צריכים לדעת גבולות. אנחנו חייבים להיות מאוחדים במאבק הזה". מאוחדים. רבותי, מאוחדים. כך אמר חבר הכנסת, חברי חברי האופוזיציה, ובפרט חברי מיש עתיד – אתם יודעים מי האדם החכם שאמר את זה? יושב-ראש מפלגת יש עתיד יאיר לפיד. אני מניח שמה שנכון בצרפתית נכון גם בעברית, ולכן, מורי ורבותי, כוחנו באחדותנו. מאז ומעולם עם ישראל היה מאוחד בעתות צרה. ולכן, חברי חברי האופוזיציה, אם אינכם מעוניינים לאחד את העם, לפחות אל תגרמו לפיצול בעם, כי אם עדיין לא הגיעה השמועה לחברי האופוזיציה, אז אני אבשר לכם: אנחנו בעיצומה של מלחמה. אני רוצה לומר לכם, בשבוע שעבר חזרתי מביקור משלחת הכנסת בבולגריה. אומנם בולגריה היא לא מהמדינות המפותחות ביותר בעולם, אבל אני חייב לספר לכם על הכבוד וההערכה שרוחשים לנו שם בכל הקשור לטיפולה של מדינת ישראל בטרור, פשוט מעריצים אותנו. אנחנו ממש בבחינת אור לגויים, ואני חושב שאנחנו לא צריכים אישור מהם לכך שמדינת ישראל וממשלת ישראל מובילות בעולם בכל מה שקשור להתמודדות ולמיגור הטרור, וכדאי שנפסיק עם ההלקאה העצמית ונדע להעריך את עצמנו קצת יותר. בשולי הדברים, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס בקצרה לשיח – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר לסיים. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – בכל הקשור לדרכי הנטרול של מחבלים: הבא להורגך, השכם להורגו – זו לא ססמה ולא קלישאה, ומחבל שיוצא לפגע צריך לדעת שדם יהודי אינו הפקר והוא יחזור מת. לסיום, אשא תפילה, תפילתו של הנביא ירמיה: "עת צרה היא ליעקב וממנה יושע". תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יגאל גואטה. תעלה חברת הכנסת סופה לנדבר, ואחריה – חבר הכנסת ישראל אייכלר. שלוש דקות לרשותך, חברת הכנסת סופה לנדבר. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, שרים, חברי חברי הכנסת, הרפורמה ברשות השידור קשורה גם, לצערנו, לרדיו רק"ע, "קול ישראל" ברוסית, חלק אינטגרלי של רשות השידור. אנחנו שומעים על הרפורמה ברשות השידור לא מאתמול ולא משלשום, ואני מאמינה שאנחנו נשמע על זה עוד המון המון זמן. הלו"ז והתאריך שנקבע כבר מאחורינו, ואנחנו עוד לא רואים את הסוף של הרפורמה, גם לא את ההתחלה של הרפורמה, רק פיטורים ושינויים ברשות. ונראה שזה ייקח עוד לפחות שנתיים. רדיו רשות השידור ברוסית, רדיו רק"ע, התחיל לעבוד בשנת 1990, אדוני היושב-ראש, עבור מיליון מאזינים. ואתם יודעים איך אני מגדירה את רדיו רק"ע? חבל הטבור של העולה למדינת ישראל. כך, רבותי, מרגישים עולים, שקשורים לרדיו. 25 שנה הם מלווים את העולים, הם מלווים את החיים, הם משדרים גם על חגים, גם על היסטוריה, גם על חוקים, גם על פוליטיקה, גם על מלחמות וגם על פיגועים, לצערנו, גם על מבצעים צבאיים, ובכלל, רדיו רק"ע – מקור למידה. אדוני היושב-ראש, ממשלה זו הכריזה גזר-דין מוות על רדיו רק"ע של רשות השידור ברוסית. אתם – ואני פונה לשרים – אני מבינה שקשה להסתכל בעיניים של מיליון עולים. אני מבינה שקשה להסתכל בעיניים של אנשים שבעצם רשות השידור עובדת עבורם, משדרת עבורם, אבל הרדיו ברוסית והרדיו באמהרית ובשפה של העולים, ואני לא אמשיך עכשיו לומר בכמה שפות הם משדרים – זו בעצם הזכות להרגיש שהוא שייך; עולה חדש מרגיש דרך הרדיו ודרך השידורים שייכות. אתם יודעים כמה עובדים התחילו לעבוד ברדיו רק"ע? 70 עובדים. ואתם יודעים כמה יש עכשיו? 17 עובדים חייבים להחזיק את הרשות יום ולילה. ואני רוצה להגיד שאף בן-אדם, ובן-אדם מקצועי, עיתונאי, לא יכול לעבוד 24 שעות, בלי ימי חופש, בלי הפסקות. הם אנשים סופר-מקצועיים, ואני חושבת שלתאגיד החדש אתם לא תמצאו כאן אנשים מקצועיים כמו אלה שעובדים ברדיו רק"ע. אני רוצה להגיד שהרפורמה של דיבורים יצאה לדרך מזמן, אבל יותר מ-50 עובדים, שבעצם מפוטרים, אנשים ששלחו אותם לפנסיה, הם מחוץ לשידור – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני מסיימת עוד כמה שניות. אתם יודעים, אדוני השר, ב-21 בפברואר אנחנו חגגנו יום שפת האם הבין-לאומי. זה אחד מהמרכיבים של הזהות של בן-אדם. ומה קורה כאן, במדינה של עולים? אתם רק סותמים פיות. אתם גם ממשלה של הישרדות, אתם לא מבינים שרדיו ו-700,000 מאזינים לא יסלחו לכם, ובזמן הבחירות הם לא ישכחו מה שאתם עשיתם להם. אבל בסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, מה אפשר לבקש מהממשלה הנוכחית? חוסר רגישות אנחנו מכירים, אוזלת יד אנחנו מרגישים, ואני אומרת לך, אדוני השר, ולראש הממשלה, ולממשלת ישראל: במקום הישרדות, במקום חוסר רגישות, תקומו ותתפטרו, וזה הדבר היחיד הטוב שאתם יכולים ומסוגלים לעשות נכון להיום. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת. יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת אייכלר, שלוש דקות לרשותך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו נצביע היום אמון בממשלה, ואני מאוד מקווה שגם בשבוע הבא לא ניאלץ להביע אי-אמון בממשלה. אנחנו רוצים ממשלה יציבה, אנחנו רוצים עם מאוחד בתפילה ובאמונה. עם ישראל נמצא בתקופת מלחמה אזרחית קשה, נערים סכינאים מרצחים יוצאים לרחובות ודם יהודים נשפך בחוצות הערים. בעולם כולו הפכה שפיכות הדמים לשפה מדוברת בין דתות, שבטים וגזעים ולאומים בכל המדינות. בשעה כזאת היינו צריכים, בני ישראל מכל העדות, להתאחד בתפילה ליד שריד בית-מקדשנו ולהתפלל לאלוקי ישראל שיציל אותנו מידי המרצחים המבקשים להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, חלילה. הצילה מחרב נפשי. במקום זאת – והדורות הבאים, אדוני היושב-ראש, לא יאמינו שבשעה כזאת באים פריצים לפרוץ פרצות בישראל ולחלל את קדושת הכותל המערבי ולטמא את טהרת המקוואות. הם עושים את זה במרד ובמעל בהתרסה נגד כל קודשי ישראל, ולא אכפת להם לאנשים, שרובם גרים באמריקה, שאומות העולם אכן יקבלו את הרושם שבכותל המערבי יש מהומות, ומדינת ישראל אינה ראויה לשמור על המקומות הקדושים, ואולי הם יציעו להקים כוח בין-לאומי שיפקח על העיר העתיקה בירושלים, בראשות ממלכת ירדן והווקף המוסלמי. יש הצעות כאלה בעולם, ומי שגר באמריקה אין לו שום בעיה עם זה כנראה. לנו יש בעיה. לפני כשבועיים, אדוני היושב-ראש, עליתי על במה זאת ודיווחתי על ישיבת מועצת גדולי התורה שנחרדה מן הגיבוי הממשלתי לאנשי ההרס שמנתקים את עם ישראל מתורת ישראל ומה' אלוקי ישראל, ואמרתי אז, שאם הממשלה רוצה להמשיך בשיתוף פעולה עם היהדות החרדית ונציגיה, היא חייבת להפסיק את הכניעה לרפורמים וגרוריהם, ולהפסיק את המלחמה נגד הכותל המערבי. אמרנו שבג"ץ לא יוכל לחלל את קדושת וטהרת המקוואות, ומקוואות יתנהלו אך ורק על-פי ההלכה, ואם הממשלה רוצה ללכת עם הרפורמים, היא לא תוכל ללכת אתנו. והיו כאלה, אחיתופלים כנראה, שאמרו לראש הממשלה: אה, החרדים סתם אומרים, יש להם הרבה מה להפסיד. וזה נכון, לכל עם ישראל יש מה להפסיד אם חלילה הממשלה תתפרק ואחרי שנה ילכו לבחירות והתוצאה תהיה יותר גרועה מאשר היום. אבל אני רוצה לומר לכם שכנראה עוד לפני פורים תתכנס מועצת גדולי התורה, ואנחנו הגשנו הצעת חוק המקוואות, שבסך הכול מבטיח שמקווה טהרה יישאר על-פי ההלכה. אני רוצה לצטט לכם מ"Halacha Conference" של הרפורמים, CCAR, שכותבים מפורשות שאין צורך בעניין הגיור, ובאריכות הם כותבים שלא צריך שום דבר – כל טקס חניכה, טקס, או קיום מצוות כלשהו, והמסקנה: בריכת שחייה היא כמקווה ראוי שניתן להשתמש בו. למה רק פה, בארץ-ישראל, הם צריכים – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – מקוואות? זו הרי ממש התגרות לשם התגרות. לכן אני רוצה להודיע לראש הממשלה עוד פעם, אני חושב שעם ישראל לא זקוק עכשיו לבחירות, אני חושב שאתה זקוק לממשלה הזאת לא פחות מאתנו. אני רוצה שהממשלה תמשיך להתקיים, כי זה מה שהרפורמים רוצים, שהממשלה הזאת תתפרק, ואז יהיה להם הניצחון הגדול ביותר על עם ישראל: הם ימשיכו לגור באמריקה, והעם פה יסתכסכו ביניהם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לכן אני אומר, אני מבקש שהשבוע הכנסת תאשר את הצעת חוק המקוואות שהגשנו, ובעזרת השם – ארץ-ישראל טהורה ומקוואותיה טהורים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג'. יסכם את הדיון בהצעות האי-אמון חבר הכנסת אופיר אקוניס, השר אופיר אקוניס. שלוש דקות, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברים, מכובדי השר, איזה טוב ואיזה מעניין שאתה נמצא כאן עכשיו – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – ואתה צריך עכשיו להמציא תשובות על תהליך ההונאה שהובלתם זה שנתיים, ואתה היית בתוך התהליך; אני אקרא לך חלק מהתהליך. <היו"ר יצחק וקנין:> עיסאווי פריג' לא צריך לדבר, מספיק שהוא ימשיך עם הידיים לבד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן? אז אני שם את הידיים ככה. <היו"ר יצחק וקנין:> אפשר להבין אותך עם הפנטומימה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תשמע את תהליך ההונאה, ואני לא יודע איפה לשייך אותך, מכובדי השר. האם אתה חלק מהתהליך או משת"פ על הדרך? זה מעניין. חוק רשות השידור הוא סיפורו של שלטון בנימין נתניהו בכל שנות שלטונו, זה מסתכם ממש בחוק הזה. תארו לעצמכם, חוק שהתחיל ב-2014 – ביודעין, ביודעין – שאין אפשרות ליישם אותו, ביודעין. אבל מה? ואללה, רוצים לעשות שינוי. ומה התהליך? התהליך, כמו שאתם מובילים בכל מערך שאתם עושים, מתחילים קודם כול בתהליך הסתה. שנים הסתתם נגד עובדי רשות השידור – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – הסתתם נגדם, גרמתם לכך שהציבור לא יאהב אותם. זה השלב הראשון. וזה טוב, תהליך ההסתה מוכיח את עצמו. התהליך השני – התחיל תהליך הייבוש. ייבשתם את הרשות. התחילו לבכות. יפה. ואז מתחילים בהונאת החקיקה, שאנחנו יודעים שלא ניישם אותה. אני אחזיר אתכם, אדוני היושב-ראש – בהסכם הקואליציוני שהיה לכם, לש"ס ולכל המפלגות עם הממשלה הנוכחית, יש סעיף – וכשאני חוזר לסעיף הזה, זה מעניין, יש שם – כל ענייני התקשורת והחקיקה התקשורתית בסמכותו של ראש הממשלה, ואין לכם מה להתנגד. והוא ידע, ראש הממשלה, מה שהוא עושה. כל תהליך התקשורת שאנחנו רואים, החל בביטול רשות השידור, עד לברית-המועצות, המפלצת שאמורה להכיל את כולם, כולל רשות השידור, אנחנו רואים את זה מול עינינו. לכל התהליך הזה, איך אני אקרא? אני אקרא: רמאות, אני אקרא רָעוּת, אני אקרא תרמית – מאיזה חומר אתם עשויים? מאיזה חומר אתם עשויים? באת, אדוני השר, לכמה חודשים, עשית את השינוי: שידור ציבורי ישראלי – זה ההישג. איזה הישג עצום. אבל בינתיים קוברים לך את זה. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> משפט אחרון: חברים, מה יקרה עם העיתונאים? העיתונאים – והתהליך הבא, תשמעו טוב, ואני אומר את זה – הופכים להיות עובדי קבלן. כל העיתונאים הופכים להיות עובדי קבלן. אין – אני לא אשתמש במילים שאין לכם, אבל – אין לכם גבול. אין לכם גבול. אבל הציבור לא ימשיך – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – לקלוט את כל התרמית וההונאה שלכם. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. יסכם את הדיון השר אופיר אקוניס. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש לפתוח את סיכום הצעות האי-אמון, אדוני היושב-ראש, בדברים לזכרו של מנחם בגין, זכרו לברכה, שהיום, ד' באדר, אנחנו מציינים את יום השנה ה-24 לפטירתו. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, חברת הכנסת גלאון, מנחם בגין, זכרו לברכה, לא רק היה, מבחינתי, גדול ראשי הממשלות בתולדות המדינה, אלא גם אחד המנהיגים היהודים הדגולים ביותר, ודאי בעת החדשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא מתהפך בקברו, מנחם בגין, לראות מה שאתם עושים. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> זכויותיו של מנחם בגין רבות: בראש ובראשונה הפיקוד על המחתרת, מניעת מלחמת אחים שהייתה על סף דלתנו, השלום עם מצרים, הפצצת הכור בעיראק, שיקום השכונות, אבל מעל הכול, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת פריג', מעל הכול ייזכר מנחם בגין, בעיני לפחות, כמי שזקף קומתן של עדות שלמות במדינת ישראל; עדות שהיו ממודרות מן השיח הפוליטי ומן השיח הציבורי, שהשלטון ב-29 השנים הראשונות למדינתנו, אדוני היושב-ראש, דחק אותן למה שכונה אז, בהתנשאות בלתי מתקבלת על הדעת, "ישראל השנייה". כך נזכור אותו, כך אני אזכור אותו, ולאור מורשתו נפעל. אני דווקא שמח – שמעתי את הערתו של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. עיסאווי, שמעתי את הערתך. דווקא מן הספסלים, אדוני היושב-ראש, ששנים ארוכות מאוד – לא מאותם אנשים, משום שאת הספסלים הללו חובשים כעת אנשים מאוד צעירים, או יחסית צעירים – מן הספסלים שקודם לכן שמענו, גם ממפלגתך, חבר הכנסת פריג', דברים איומים, איומים, איומים, כלפי מנחם בגין. אפשר לומר, אדוני, שהיו אפילו מלאי שנאה והסתה, והיום משתמשים כדי לנגח אותנו. באמת, חבר הכנסת פריג', איך שגלגל מסתובב. אתם מצטטים את מנחם בגין ואומרים שהוא – איך אמרת? – מתהפך בקברו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אומר לך, איך שאני רואה אתכם, אין גבול. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני מציע, קצת צניעות בעניין זה – מנחם בגין היה אדם עניו וצנוע. דווקא מן המבקרים הגדולים ביותר, שהכניסו לשיח הציבורי מילים איומות כלפיו – גם לשמור על צניעות מסוימת. לשמור על צניעות מסוימת. אני לא חושב שאני מבייש את מורשתו, ואני אסתפק בזה. אדוני היושב-ראש, אנחנו מסכמים את הצעות האי-אמון להיום. שמעתי בקשב רב גם את חבר הכנסת יעקב פרי, שנימק בשם סיעת יש עתיד. שמעתי אותך, כהרגלי. חברת הכנסת פארן, נדמה לי, נימקה בשם סיעת המחנה הציוני. חבר הכנסת אילן גילאון בשם סיעת מרצ. כולם דיברו על מתקפת הטרור הערבית-פלסטינית, וגם הביעו צער בפני המשפחות ואיחלו החלמה לפצועים. אין ספק שאנחנו כולנו משתתפים בצער המשפחות ומאחלים החלמה לפצועים. הטרור, חברת הכנסת פארן, איננו אשמת הממשלה, אלא אשמת הפורעים הערבים הפלסטינים. הם עושים זאת, הם מעודדים אותו. הטרוריסטים הללו בני 13 ו-14, אדוני היושב-ראש, גברתי הנכבדה, אינם יוצאים סתם לרצוח יהודים ישראלים. רצחו תייר אמריקני – לא מבחינים; כל מי שנקרה בדרכם, במספריים או בגרזן, בסכינים או במאכלות כאלה ואחרות. את יודעת מדוע? משום שמישהו מתסיס אותם, מישהו מחנך אותם להתקפות הטירוף הללו. ראינו את המחבל מקלקיליה אחוז אמוק. הוא רץ מכיכר השעון ביפו בואכה ה"דולפינריום". נדמה לי שעל כך, חבר הכנסת פרי שנימק בשם יש עתיד, אין ויכוח, גברתי, לכאורה, על השטח הזה שבין יפו ל"דולפינריום". יש אדם אחד, חבר הכנסת בר, שאחראי לכל מה שמתרחש כאן בשבעת החודשים האחרונים; לאדם הזה קוראים אבו מאזן. האיש הזה כבר מזמן איננו מתנהג כמו ראש רשות. הוא, אדוני היושב-ראש, מתנהג כראש כנופיה. חבר הכנסת פרי, אבו מאזן מתנהג כראש הכנופיה הזאת, שמערכת החינוך שלה, שהוא עומד בראשה והוא אחראי לה, שוטפת את ראשם של ילדים קטנים, אדוני היושב-ראש, בני ארבע ובני חמש, לשנאת ישראל ולשנאת יהודים. למעט 13 חברי הכנסת, או קצת יותר, גם חבר הכנסת פריג' וחברי הכנסת מן העדה הדרוזית, כל חברי הכנסת היהודים הנמצאים ויושבים, חבר הכנסת כהן, בבית הזה – ובהם אתה ובני משפחתך, ואני ובני משפחתי, ובני משפחתו של ראש השירות לשעבר חבר הכנסת פרי, ואנשי משפחתו של חבר הכנסת ליברמן מן הצד השני – הם הלוא קופים וחזירים על-פי מערכת החינוך של הרשות הפלסטינית. כולם קופים וחזירים, השר אריאל. כך מחנכים ילדים קטנים בני ארבע ובני חמש ובני שש, חברת הכנסת פארן, ברשות הפלסטינית, במערכת החינוך הרשמית של הרשות הפלסטינית. את הטלוויזיה החינוכית הישראלית את ודאי מכירה. הטלוויזיה החינוכית הישראלית מחנכת לשלום, לדו-קיום, למדעים, לאנגלית, למתמטיקה. ומה קורה במערכת התקשורת הפלסטינית ובמערכת החינוך הפלסטינית, אדוני היושב-ראש? ילדים קטנים מסכנים. הם לא מסכנים בגלל ישראל, חבר הכנסת מרגלית, הם מסכנים בגלל אבו מאזן. הם מסכנים משום שהילדים הללו – אם היו מחנכים אותם לשלום, היה שלום. אבל אם מחנכים אותם שהיהודים הם קופים וחזירים – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> נגיד שהיו מחנכים אותם לשלום, תגיד, אתה מוכן לעשות הסדר – – – ולסגת? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני לא מנדב ויתורים בשום צורה, ואני לא אוותר לפלסטינים על גרגר אדמה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> שלום, לא שלום – אתה מוכן לעשות הסדר? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> גרגר אדמה אחד מארץ-ישראל המערבית לא יועבר לפלסטינים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אבל בגין, שהזכרת, גם הוא הסכים לוויתורים. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> כיוון שפתחתי במנחם בגין, אני דיברתי – תקשיב, חבר הכנסת שי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני שמעתי. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני יודע ששמעת – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בעבר הירדן כבר ויתרנו. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – ואני מכבד אותך. סיני מעולם לא נחשבה כארץ-ישראל המערבית בתפיסת התנועה הרוויזיוניסטית. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה עם עזה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> על עזה אתם ויתרתם, חבר הכנסת חסון. לו זה היה תלוי בי, לא היינו מקיימים את תוכנית ההתנתקות. ובכן, הילדים הללו, אדוני היושב-ראש – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> סליחה, המנהיג שלך הצביע בעד ההתנתקות. אל תשכיח את זה. אל תשכיח את זה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני אמשיך להציג בפני העולם, בפני מליאת הכנסת ובפני הסיעה הערבית המשותפת – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, תמשיך להתמודד עם האמת, שנתניהו תמך בפינוי עזה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – שאגב גם בסוף השבוע, לאחר שהליגה הערבית, חבר הכנסת אחמד טיבי, הליגה הערבית מדברת על "חיזבאללה" כארגון טרור, אתם מתעקשים – או חלק מן הסיעה הערבית המשותפת מתעקש – ש"חיזבאללה" איננו ארגון טרור. ובכן, שמעתי כאן את חבר הכנסת גילאון, שאומר בזלזול, בבוז, שלא משנה מה היה כאן ב-1948 או ב-1947. ודאי לא משנה, אדוני היושב-ראש, מה היה כאן לפני 2,000 שנה או לפני 2,002 שנה, נדמה לי, הוא אמר. ובכן – אולי ההתקהלות הזאת, אדוני, ליד שולחן הממשלה היא באמת דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת? אני אומר לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השרים כץ ושטייניץ. השרים כץ ושטייניץ. השרים כץ ושטייניץ וחברת הכנסת יחימוביץ, אנא מכם. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> השר כץ, אני מדבר פה דברים דרמטיים ביותר – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני מקשיב. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – על התנהלותה של הרשות הפלסטינית ועל התנהגותם של הערבים הפלסטינים במשך השנים האחרונות. אני בטוח שאתה גם מסכים לרוב הדברים. ובכן, חבר הכנסת גילאון, ראיתי שנכנסת לאולם, הקשבתי לנאומך. אני תמיד מקשיב לנאומיך קשב רב. לא מסכים, אבל מקשיב להם. ובכן, אמרת: זה לא משנה מה היה ב-48' וב-47.5 ולפני 2,000 שנה ו-2,002 שנה. זה מאוד משנה. אתה יודע למה זה משנה? <אילן גילאון (מרצ):> זה לא מה שאמרתי. זה לא מה שאמרתי. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> זה בדיוק מה שאמרת. <אילן גילאון (מרצ):> יש לך בעיות הבנה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> זה מאוד משנה, משום שאדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מה שמשנה זה מהות הסכסוך. על מה הוא בעצם, הסכסוך? הרי הסכסוך הזה הוא על עצם הקיום שלנו, חבר הכנסת גילאון. גם אתה, חבר הכנסת ילין, גם אתם, גם חבר הכנסת רזבוזוב, קופים וחזירים. כך אומרים הפלסטינים, לא אני. לא אני, אבל כך מחנכים הפלסטינים את ילדיהם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק אל תתחיל לחלק מי הוא מי, ואז – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא לא, חלילה. אני אמרתי: קודם – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אלו קופים ואלה חזירים – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא לא לא, קופים וחזירים זה ביטוי אחד שהפלסטינים – – – <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מי מאתנו קופים ומי מאתנו חזירים? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> בעיני הפלסטינים. אני אתן לך תשובה. חברת הכנסת קסניה, זה ממש לא מצחיק. זה עצוב שילדים קטנים – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – ממש – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – ילדים קטנים, ילדים קטנים – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אתה טועה – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – שרוצים לחיות בשלום – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – חושבים שיו"ר האופוזיציה, יו"ר האופוזיציה הישראלית, הוא קוף וחזיר. גם אתה, חבר הכנסת פרץ, וגם אני. כולנו, אדוני היושב-ראש. כולנו, היהודים. תקשיב, ואתה היית שר. זה דבר חולני. אין חולניות יותר גדולה. אתה שמעת פעם על מערכת חינוך – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני מציע לך לא להגן עליהם, חברת הכנסת קסניה. לא להגן על הטירוף הערבי-פלסטיני – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – משום שהוא גובל בחרפה. חרפה גדולה. קופים וחזירים. בכל מקום. ואני אגיד את זה: monkeys and donkeys, אוקיי? כדי שגם בעולם ידעו מי הם היהודים לפי – – – אתה עדיין ראש השדולה לשתי מדינות, חבר הכנסת בר? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בגאווה רבה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> בגאווה רבה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – הצלת – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני, בצער רב, בצער רב, אני חושב שאתה עומד בראש – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אתה ראש השדולה – – – למדינה אחת? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני ראש השדולה נגד שתי מדינות. נגד שתי מדינות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כי אתה רוצה – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא הקמתי אותה. לא הקמתי אותה, אבל אני אעמוד בראשה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – אתה מתחנף לחברי מרכז הליכוד – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> מה הקשר בכלל? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אם אתה – – – חזון – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתה יודע, אתה – – – באמת, מה הקשר? מה הקשר? ואתה מתחנף לחברי מרכז העבודה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> במה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> במה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ראש הממשלה שלך מדבר על שתי מדינות – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא. בוא לא – בוא לא נכניס נושאים פוליטיים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> גם לראש הממשלה – – –? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> בוא לא נכניס נושאים מפלגתיים לשיח הזה. אבל – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> למה ראש הממשלה תומך בשתי מדינות? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני לא תומך בשתי מדינות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה מורד בראש הממשלה שלך? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני אמרתי לך קודם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה חותר תחת ראש הממשלה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתה היית פה בתחילת הדיון? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כן – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> שמעת על מנחם בגין, שאני אפעל לפי מורשתו? לא תהיה מדינה פלסטינית בארץ-ישראל המערבית. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מנחם בגין היה – – – הפלסטינית. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא תהיה. אחמד טיבי יכול להגיד בצ'ילה, ובאוזבקיסטן, ועל הירח גם – בחלל, שעליו אני מופקד, כן, במסגרת תפקידי – שתהיה מדינה פלסטינית. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא תהיה, אדוני. לא תהיה. לא תהיה מדינה – בחלל – – – <קריאה:> אופיר, אתה יודע מי יצר את הרשות – – –? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – אחת. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> סליחה. רגע. <יואל חסון (המחנה הציוני):> דו-לאומית. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> יש לי תיקון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מדינה אחת – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> רק עוד דבר אחד – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> תיקון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – מי שיצר את – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> תיקון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה מחסל את מדינת ישראל. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה. תתבייש לך – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אם תרצו להקים מדינה פלסטינית בחלל, או על הירח – לזה אני לא אתנגד. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה שר החלל – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לזה אני לא אתנגד. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא? אתה לא שר החלל? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אבל בארץ-ישראל המערבית – הנה, אני מודיע, תקשיב, אני מודיע, עמדותי ברורות. לא מסתתר. לא מחפש. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ראש הממשלה היה פה בשבוע שעבר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> שראש הממשלה ישמע אותך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> השיב לכם, לצערי. הוא יודע את עמדתי בעניין זה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ראש הממשלה אמר שתי מדינות. – – – איך אתה – – – בכלל? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ובכן, חבר הכנסת בר, חבר הכנסת גילאון, המהות היא – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – תענה – – – אתה יודע מי יצר את הרשות הפלסטינית לראשונה? – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> המהות – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – יצחק שמיר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> המהות – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> יצחק שמיר – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ממש לא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> יצחק שמיר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתה מעוות, מעוות עובדות היסטוריות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – לא ברורות. עמדות הממשלה לא ברורות. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> הערבים הפלסטינים, אדוני היושב-ראש – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה קורה פה? אתה במשך חצי שעה מדבר – – – אתה לא אומר – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – מעולם לא קיבלו את עצם הקיום שלנו כאן, חבר הכנסת חסון. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה אכפת לי מה הם מקבלים? – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> הרשות הפלסטינית איננה מכירה בקיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ומודיעה – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מי צריך הכרה שלהם בכלל? אתה – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – חבר הכנסת טיבי, מודיעה גם שלא תכיר. ובכן, אדוני היושב-ראש, לפני שנהדוף את הצעות האי-אמון – – <קריאה:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – לכל מנמקי הצעות האי-אמון: זה לא פרטנר, וזה לא הרצון שלנו לקיומו של משא-ומתן. הרצון קיים, הפרטנר איננו קיים. אני אבקש מחברות וחברי הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון של סיעות האופוזיציה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר אופיר אקוניס. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו מצביעים על סדרה של הצעות אי-אמון. חברי הכנסת, נא לשבת. הראשונה שבהצעות, מטעם המחנה הציוני: חדלונה המוחלט של ממשלת ישראל בזירת הביטחון האישי; ממשלה שמפקירה את חיי כלל אזרחי ישראל. כפי שאמרתי, מטעם המחנה הציוני. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 48 נגד – 51 נמנעים – אין הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 48 בעד, 51 נגד. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תוסיף אותי. תוסיף אותי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודיע לפרוטוקול שחברי הכנסת בר-לב וסבטלובה התכוונו להצביע בעד הצעת האי-אמון, אך לא עלה בידם. אנחנו עוברים להצעה הבאה: התפיסה הביטחונית הכושלת וחוסר היוזמה של הממשלה בהתמודדות עם הטרור, מטעם יש עתיד. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 40 נגד – 51 נמנעים – 8 הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 40 בעד, 51 נגד, שמונה נמנעו. אני קובע כי גם הצעת יש עתיד נדחתה על-ידי המליאה. ממשלה שמקדמת הריסת בתים במקום תכנון ובנייה, של הרשימה המשותפת – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – 57 נמנעים – 5 הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 38 בעד, 57 נגד, חמישה נמנעו. אני קובע כי הצעת האי-אמון מטעם הרשימה המשותפת לא התקבלה. וההצעה האחרונה היא מטעם מרצ: התנהלותה של ממשלת ישראל כלפי רשות השידור. מי בעד? מי נגד הצעת מרצ? הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 50 נגד – 51 נמנעים – אין הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 50 בעד, 51 נגד. גם הצעת מרצ לא התקבלה. המליאה דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה. <הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26), התשע"ו–2016> [מס' מ/1020; "דברי הכנסת", חוב' ד', עמ' 5537, חוב' כ', עמ' 10701; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה – חוקים לקריאה שנייה ושלישית. הצעת החוק הראשונה היא הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26), התשע"ו–2016. כאמור, קריאה שנייה וקריאה שלישית. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את ההצעה חבר הכנסת יואב בן צור, בשם יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. <יואב בן צור (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, מכובדי ראש הממשלה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26), התשע"ו–2016. הצעת החוק היא מיזוג של שתי הצעות חוק: האחת ביוזמת הממשלה, ואת השנייה יזם חבר הכנסת מוטי יוגב יחד עם חברי כנסת נוספים. עניינה של הצעת החוק הוא החמרת הענישה של מעסיקים ומלינים של שוהים בלתי חוקיים והארכת הוראת השעה האוסרת הסעת שוהים בלתי חוקיים. התופעה של כניסת שוהים בלתי חוקיים לתחומי מדינת ישראל ושל מעורבותם במעשי טרור מהווה בעיה חמורה, אשר כלל רשויות האכיפה מתמודדות עמה באופן שוטף. בהעסקה ובשהייה של שוהים בלתי חוקיים בישראל כרוכות גם השלכות כלכליות וחברתיות. אחד הכלים המרכזיים למאבק בתופעת השוהים הבלתי-חוקיים הוא פגיעה בתמריץ הכלכלי למעסיקיהם ולמי שמקל את שהייתם בישראל. כבר בשנת 1996 נקבע בחוק איסור העסקה, הלנה והסעה של שוהים בלתי חוקיים, איסור הגורר עונש פלילי של שתי שנות מאסר וקנס מרבי של 75,000 ש"ח. בשנת 2010 נוספו נסיבות מחמירות לעבירת ההסעה, שבהתקיימן העונש המרבי הוא שלוש שנים. באופן דומה מוצע כעת לקבוע נסיבות מחמירות גם לגבי מעסיקים ומלינים של שוהים בלתי חוקיים, לפי הצעת החוק. במקרה של הלנה או העסקה של שני שב"חים או יותר, במקרה של הלנה או העסקה של שב"ח למשך יומיים רצופים או יותר ובמקרה של הלנה של שב"ח במטרה להעסיקו, יהיה העונש המרבי ארבע שנות מאסר וקנס של 226,000 ש"ח. נוסף על כך מוצע, כהוראת שעה לשנתיים, לקבוע קנסות מינימום הן בעבירות ההלנה וההעסקה הרגילות והן בעבירות ההלנה וההעסקה בנסיבות המחמירות. כדי לאפשר לרשויות אכיפת החוק להתמודד עם דפוסי העסקה שונים, מוצע להבהיר כי לעניין עבירת ההעסקה, הגדרת המעסיק כוללת גם מעסיק בפועל, מתווך כוח-אדם וקבלן כוח-אדם. כן מוצע להבהיר כי עבירות ההלנה וההעסקה יתקיימו גם אם התבצעו בעקיפין או באמצעות אחר המועסק על-ידיו. כלי נוסף שמוצע בהצעת החוק למאבק במלינים ובמעסיקים של שב"חים הוא האפשרות להוציא צו הגבלת שימוש במקום. לפי הצעת החוק, מפקד מחוז במשטרה או מפקד יחידה ארצית בדרגת תת-ניצב, שהיה לו יסוד סביר להניח כי מקום משמש לביצוע עבירה של הלנה או העסקה של שב"ח, וכן יסוד סביר להניח שהמקום ימשיך לשמש לביצוע עבירה כזו אם לא יוגבל השימוש במקום, יהיה רשאי להוציא צו להגבלת שימוש במקום. תוקפו של הצו יהיה עד 30 ימים. אדוני היושב-ראש, הם לא יבינו על מה הם מצביעים בסוף. <היו"ר מאיר כהן:> חברים, אני מבקש מכולם – מי שרוצה לדבר ולעמוד, שילך הצדה. אנא מכם. <יואב בן צור (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> מי שניתן לו צו הגבלה מינהלי רשאי לפנות לקצין המשטרה שהוציא את הצו, בבקשה לטעון את טענותיו. הוועדה קבעה כי על קצין המשטרה יהיה לתת את החלטתו בתוך 72 שעות. בנוסף, ניתן לערער על צו ההגבלה המינהלי בפני בית-המשפט. נוסף על הסמכות המינהלית להוציא צו הגבלת שימוש במקום, גם לבית-המשפט תהיה סמכות כזו. לפני הגשת כתב-אישום ניתן יהיה להוציא את הצו לתקופות שלא יעלו על 60 ימים, ואחריו עד תום ההליכים או עד מועד מוקדם יותר שיקבע בית-המשפט. בהצעת החוק מוצע לקבוע שיקולים שיהיו בין השיקולים של קצין המשטרה המוציא צו הגבלה מינהלי או של בית-המשפט המוציא צו הגבלה שיפוטי: ביצוע עבירות קודמות במקום, ידיעת הבעלים או המחזיק בו על ביצוע עבירה במקום או על כוונה לבצע עבירה במקום, וכן על מידת הפגיעה שתיגרם לבעלים של המקום או למחזיק בו מהוצאת הצו. כלי נוסף שמוצע לתת בידי מערכות אכיפת החוק כדי להתמודד עם מעסיקים ומלינים של שב"חים הוא האפשרות לפנות לבית-המשפט בבקשה להוציא התליית רישיון או היתר עיסוק שניתנו לפי כל דין, של מי שחשוד בביצוע עבירה של הלנה או העסקה של שב"ח, אם מתקיים יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק מהווה סכנה לשלום הציבור או לביטחונו, או עלול להקל ביצוע עבירה דומה. תוקפו של צו כזה, לפני הגשת כתב-אישום, לא יעלה על 30 ימים, ולאחר הגשת כתב-האישום יוכל בית-המשפט להוציא את הצו עד תום ההליכים או עד למועד מוקדם יותר שיקבע. בנוסף, בית-המשפט יוכל גם, נוסף על כל עונש שיטיל, להטיל עונש של התליית רישיון או היתר עיסוק לתקופה של עד שישה חודשים. אציין בהקשר זה כי הצעת החוק המקורית ביקשה לאפשר איסור על כל עיסוק באשר הוא, ואולם, מאחר שהפעלת סמכות זו כלפי מקצועות שאינם מוסדרים ואינם טעוני רישוי מעוררת קשיים משפטיים ויישומיים, החליטה הוועדה להתמקד במקצועות שהעיסוק בהם טעון רישיון או היתר. סעיף נוסף המוצע בהצעת החוק נועד אף הוא לפגוע בתמריץ הכלכלי שבהעסקת השב"חים. סעיף זה נוגע לא רק להעסקה והלנה אלא גם להסעת השב"חים, ולפיו אם יורשע אדם באחת מעבירות אלה, בית-המשפט יהיה חייב להורות על חילוט התמורה שקיבל או שווייה הכספי. כפי שציינתי, רוב סעיפי הצעת החוק עוסקים באיסורים על הלנה והעסקה. לגבי עבירת הסעה, כבר נערכו שינויים רבים בשנת 2010. מאחר שההוראות הנוגעות לעבירת ההלנה הן בהוראת שעה הפוקעת בסוף החודש, מוצע להאריך אותה בשנתיים נוספות, עד יום ט"ו בניסן התשע"ח, 31 במרס 2018. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. יש רשימת דוברים מוסכמת לנימוק ההסתייגויות. אני מזמין את חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. חבר הכנסת יואל חסון והאנשים שמסביבו – חבר הכנסת חסון, גשו הצדה בבקשה. גברתי, עשר דקות לרשותך. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מקדימה ואומרת, סיעת המחנה הציוני תצביע בעד חוק השב"חים או חוק הכניסה לישראל בתיקון שאנחנו מדברים עליו. אבל זאת לא הנקודה. הנקודה היא לא אם אנחנו מצביעים בעד או נגד. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> למה, מה הנקודה? מה הנקודה? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> הנקודה הספציפית עכשיו פה היא, פשוט מאוד, הפער. הפער האמיתי בין מי שיוזם, כמו סיעת המחנה הציוני, לבין מי שנגרר; בין מי שכבר שבע שנים נמצא בשלטון לבין מי שמציע תוכניות אופרטיביות, כמו המחנה הציוני; בין הפסיביות לאקטיביות; בין הנגררות לבין היוזמה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתם נגררים אחרי הקואליציה, אתם נגררים אחרי הליכוד – זאת הבעיה – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מה גילית, נתניהו? גילית שיש במדינת ישראל שב"חים? גילית שיש במדינת ישראל אנשים שמסיעים, שמלינים, שמעסיקים? מה בדיוק גילית עכשיו שלא ידעת במשך עשר, שבע השנים האחרונות שאתה בשלטון? מה בדיוק בדקת ומצאת? במה בדיוק הצעת החוק הזו שאתה מבקש מאתנו עכשיו לתמוך בה – ואנחנו נתמוך בה, לא מפני שהיא נותנת יותר מדי כלים שלא היו קודם; היא לא נותנת שום כלי ולא מחדשת שום דבר. רק דבר אחד היא ממחישה: היא ממחישה את העובדה – את אוזלת היד שלכם, של הליכוד, של הממשלה, של ראש הממשלה שנמצא פה. הרי לא גילית את זה רק עכשיו, שיש שב"חים, שיש מסיעים, שיש מלינים. לא גילינו את זה רק עכשיו. רק עכשיו פתאום הצעת חוק הזו תפתור את גל הטרור? גל הטרור עכשיו יימחה ולא יהיה מפני שפתאום נעצור מעסיקי ומליני שב"ח? ונעצור אותם ונעצור את המעסיקים ואת המלינים, אבל זה היה גם קודם. מה עשית עד עכשיו, אדון ביבי נתניהו, כדי שהדבר הזה ישתנה? אותו דבר בדיוק היה עם עוד דבר השבוע. לגבי מה? לגבי הגדר. אותה גדר שהרצוג בתוכנית ההיפרדות דיבר עליה, אותה גדר שהוא אמר שיש לבנות; אותה גדר שפתאום נזכרת עכשיו, אחרי שבע שנים שאתה בשלטון, לבנות אותה. אז אני רוצה לומר לכם משהו: איפה היית שבע שנים? מה עשיתם שבע שנים? מה התעוררתם היום ולמה? שום דבר לא השתנה בכל השנים האלה, למעט דבר אחד – הייתם פסיביים, נגררים, לעומת אקטיביות ויוזמה של המחנה הציוני. ועכשיו בוא נדבר על החוק הזה, אחרי שהבנו שהיה צריך לעשות אותו אולי כבר ממזמן. בוא נדבר על כמה דברים. נכון, אנחנו נצביע בעד החוק הזה, אבל גם הגשנו ההסתייגויות, וההסתייגויות האלה הן הסתייגויות מאוד מאוד מהותיות; וההסתייגויות האלה מדברות – ואני עדיין אומרת שצריך לסייג אותן לגבי כל מה שנקרא משפחות שלא הוסדר המעמד שלהן, משפחות שיש בהן נשים או ילדים שלא הוסדר המעמד האזרחי שלהם, ואז לצורך העניין הם שוהים בלתי חוקיים; משפחות שעדיין לא הכירו בנשים שנישאו כאזרחיות מדינת ישראל. ואז מה קורה? ואז מה האבסורד? בעל שמסיע את אשתו, בעל שיש לו אזרחות ישראלית ומסיע את אשתו, הוא מסיע שב"ח? בעל שמלין את אשתו שהיא אם ילדיו ב-20 השנים האחרונות – מה בדיוק אתם תעשו? אוקיי, הוא מלין שב"ח? כן. ואתם תיקחו אימא לעשרה ילדים והיא הבעיה? זה מה שאתם עושים עם גל הטרור? <שר התיירות יריב לוין:> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אמרתי לך, השר יריב לוין, אנחנו מצביעים בעד החוק הזה, ולו רק מפני שאזרחי המדינה – אתם לא מסוגלים לתת להם שקט. והחוק הזה לא ייתן להם שקט, כי זה חוק שהייתם צריכים לחוקק מזמן ולא עשיתם. אתה יודע מה זה? זה פלסטר, זה אקמול לחולה סופני. זה פלסטר למי ששבר את הרגל. זה כלום, זה אפס, זה לא מקדם במאומה, למעט אולי לזרות חול בעיני הציבור, לתת להם באיזו דרך את התחושה שאולי עושים משהו. הרי כל המלינים והמעסיקים, אתה יודע שלא מביאים אותם בכלל לבתי-המשפט? אתה יודע שעוצרים שב"חים, מחזיקים אותם שישה ימים ומשחררים אותם? אתה יודע שעד היום משטרת ישראל לא התמודדה לא עם המעסיקים ולא עם המלינים? אז מה עשיתם? למה לא – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> כשאתם מביאים היום את הצעת החוק הזו, כל מה שאתם אומרים בה זה "כשלנו". כי מה זה משנה אם זה יהיה שנתיים או ארבע אם אתם לא מביאים את האנשים האלה? מה זה משנה אם זה יהיה שנתיים או ארבע אם אתם לא מסוגלים לעצור אותם? מה זה משנה אם זה יהיה שנתיים או ארבע, למעט העובדה שאתם אומרים לציבור "אנחנו פועלים", ואתם לא פועלים. אתם עושים חיקוי פשוט, ויש לומר גם עלוב, של החלטות שכבר התקבלו, ושל תוכניות שכבר התקבלו במחנה הציוני. בדיוק כמו שאתם עושים עכשיו עם הגדר. אז אני אומרת לחברי פה: אנחנו נצביע בעד החוק, אף שאני צופה פה בעיה מאוד רצינית עם כל המשפחות מהמעגל הראשון, נשים וילדים שמעמדם לא הוסדר, ואז ימצאו את עצמם בעלים מלינים נשים וילדים, ואחר כך גם מסיעים אותם. וזו בעיה עם החוק הזה. כשאומרים לי נציגי המשטרה: לא נאכוף את זה על המשפחות, אז אני אומרת: נהיה נתונים לחסדיהם. אבל זאת לא הנקודה. הנקודה היא אחת: להעלות משנתיים לארבע, או מיום אחד, להלין, ליומיים – להחמיר את הענישה זה לא הפתרון. תושבי מדינת ישראל, תדעו לכם: גל הטרור הזה, הלוואי שנצליח להתגבר עליו, וחייבים להתגבר עליו. תוכנית ההיפרדות תביא לסיומו; בניית הגדר, כפי שהרצוג אמר וביבי אימץ, תביא לסיומו, ולא החמרת ענישה שלא תוביל לשום דבר. ואתה, ביבי נתניהו, מה נזכרת אחרי שבע שנים שאתה נמצא בשלטון לקחת מצב שממילא היה כל הזמן ולכאורה לשנות אותו? לא היו שב"חים? לא היו מעסיקי שב"ח? לא היו מליני שב"ח? לא היו מסיעי שב"ח? הכול היה. הציבור במדינת ישראל צריך להתעורר. זורים חול בעיניכם, אומרים לכם שמתמודדים עם גל הטרור, ובעצם ממש לא מתמודדים אתו. זה אקמול לחולה מאוד, וזה פלסטר למי שיש לו רגל שבורה. זה לא ייתן את המענה. תודה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כל זה – – – בעד? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת זוהיר בהלול – לא נמצא. חבר הכנסת עמר בר-לב – בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, כפי שאמרה חברתי רויטל סויד לפני, אנחנו בהחלט נתמוך בהצעה הזאת, אבל יש כאן לא מעט זריית חול בעיני הציבור. זריית חול בעיני הציבור – כמעט אפשר לקרוא לזה גימיק – שכל פעם הממשלה באה וממציאה איזה סיפור חדש, ונותנת תחושה לציבור שאם רק יחוקקו איזה חוק ספציפי כזה או אחר כל הבעיות שלנו עם הטרור הפלסטיני תיפתרנה. אז עכשיו זה החוק הזה. כמובן נשאלת השאלה: אם החוק הזה כל כך חשוב, ובלעדיו לא היה אפשר לאכוף את החוק במדינת ישראל, מדוע לא חוקקו אותו לפני חצי שנה, לפני שנה, לפני חמש שנים? הלוא התופעה של עובדים פלסטינים שמגיעים למדינת ישראל ללא אישור עבודה היא תופעה ידועה. אני חושב שגם שמענו אפילו את הרמטכ"ל מדבר על זה שיש עשרות-אלפי שוהים בלתי חוקיים שמהווים חלק מהכלכלה הפלסטינית, שאנחנו יודעים שמדי יום באים למדינת ישראל, חלקם שוהים במדינת ישראל, ועובדים כאן. אז פתאום אנחנו מופתעים שיש שב"חים ויש טרוריסטים ביניהם. לכן, במקום לעשות מה שמערכת הביטחון המליצה וממליצה, וזה להגדיל את מספר אישורי העבודה לפלסטינים ביהודה ושומרון בשביל שיהיו לנו בקרה ושליטה על מי שבא לעבוד במדינת ישראל ונוכל לפקח על זה – את זה הממשלה לא עושה, כי חס וחלילה – אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, אני לא יודע מה "חס וחלילה" – לא יודע למה הממשלה לא עושה את זה, למה היא לא ממלאת את ההמלצות של מערכת הביטחון. אז עכשיו יש את החוק הזה, שכאמור, אנחנו בהחלט נצביע בעדו, אבל החוק הזה לא יצמצם ולא ישקיט את גל הטרור הזה, שאפשר כבר לקרוא לו גם פה מעל בימת הכנסת "אינתיפאדה שלישית". זאת אינתיפאדה שלישית, שהיא שונה מהשנייה, כפי שהשנייה הייתה שונה מהראשונה. הייתה עוד הצעת חוק שרצה ביומיים האחרונים. נשאלתי עליה בתקשורת כל כך הרבה פעמים – הרעיון של הצעת חוק לגירוש משפחות של טרוריסטים. גם בזה עסקו התקשורת וכל הציבור הישראלי במשך יומיים אחרי פיגועי הטרור הקשים שהיו לנו בשבוע שעבר. ושוב, ניתנה לציבור התחושה כאילו גירוש המשפחות הוא שיחסל את הטרור. אז, חברי חברי הכנסת, אני לא יודע, יכול להיות שיהיו כמה אירועים שבאמת הוא ימנע, וסביר להניח שיהיו לא מעט אירועים שחוק כזה או אחר לא ימנע. אבל בסופו של דבר, כפי שכבר אמרה מערכת הביטחון לא פעם ולא בחדרים הסגורים, כי אם פתוח ובממשלה ולציבור, העימות שלנו עם הפלסטינים והטרור הפלסטיני נגדנו לא יכולים להסתיים ולא יסתיימו – ושלא נשלה את הציבור שהם יכולים להיפסק – רק כתוצאה מהפעלת כוחות המשטרה, צה"ל, השב"כ וכן הלאה, אם יש עוד כוחות שעוסקים בזה. אין ספק שכנגד הטרור, מה שאפשר לעשות בכוחות אלה, בצה"ל, בשב"כ, במשטרה צריך לעשות – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת שולי מועלם, זה מפריע לאדון שמדבר, לחבר הכנסת. אנא מכם. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> שולי, את לא מקשיבה לי? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> סליחה. אני מתנצלת. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אנחנו בעיצומו של דיון סוער. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> בדיוק הגענו לקטע החשוב שאת צריכה להקשיב לי. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> אני שמחה להקשיב – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> עם כל הכבוד וההערכה שיש לנו לכוחות הביטחון – וכוחות הביטחון, אין ספק שהם הטובים ביותר שיש לנו, זה בוודאי, ולא רק לנו, הם עושים את המקסימום. אבל את גל הטרור הזה לא יהיה אפשר להכריע רק על-ידי כוחות הביטחון. וגם לא חוק כזה ולא חוק אחר הם אלה שימנעו את זה. כל פעם הממשלה יושבת – ראש הממשלה, אחרי אירועי טרור קשים, עושה כינוס חירום אצלו, בהתחלה של הרמטכ"ל ושל שר הביטחון והמפכ"ל וראש השב"כ, ועושים דיון עד אור הבוקר – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה רוצה לומר לי שהשב"חים לא קוראים את החוק? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> כנראה לא, איתן. כנראה לא. כנראה הם גם לא מסתכלים עלינו עכשיו. אבל אתה יודע מה יותר מעציב? יותר מעציב שאנשי הקואליציה לא מסתכלים עלינו עכשיו. ומילא להסתכל עלינו עכשיו – לא מסתכלים לאמת בעיניים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לגמרי. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אי-אפשר, לצערי, להכריע את הטרור בכוח. רק מהלך משולב – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> משפט אחרון, אדוני היושב-ראש. – – מצד אחד הפעלת היכולות הישראליות בתחום האכיפה, ומצד שני מהלך מדיני כזה או אחר שיפתח לכולנו כאן אופציות חדשות – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – זאת הדרך היחידה שבה אפשר להפחית את הטרור במדינת ישראל. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת סעדי, בבקשה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. שבע דקות לרשותך, אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אה, הורידו עוד? <היו"ר מאיר כהן:> כן, אל תשאל. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו ברשימה המשותפת באופן עקרוני מתנגדים, אדוני היושב-ראש, לחוק הזה. ואני מתפלא על חברי באופוזיציה, במיוחד על חברתי היקרה רויטל סויד, שלמעשה נתנה את כל הנימוקים שהיו צריכים להוביל למסקנה אחת ולתוצאה אחת, שהיא התנגדות לחוק הזה. אבל מובן שהם אומרים שהם יוזמים – אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הם נגררים באבו-אבוהה של הנגררות אחרי הקואליציה הזאת. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> במה הם נגררים? להגן על מדינת ישראל? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> במקום שתעמדו בתוקף, תיתנו אלטרנטיבה – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – אתם לא מהווים אלטרנטיבה. ואם תמשיכו במדיניות הזאת – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – אתם לא תגיעו לשום דבר. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אנחנו – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מה שאמרת היה צריך להוביל – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – שתעמדו כאן באומץ ותבואו ותגידו – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת סויד. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – החוק הזה – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – שצריך להגן עליו. אתה אזרח המדינה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> חיליק, החוק הזה לא יקדם מאבק בטרור; איך שאת אומרת – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> רויטל צודקת. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – איך שאמר עמר בר-לב. אבל מה? אתם לא יכולים לבוא באומץ ולהגיד שהחוקים האלה לא יביאו לפתרון הסכסוך, לא יביאו להפחתת – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> את זה אנחנו יודעים – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת סויד. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – האלימות. אם אתם מתנגדים, אז מה אתם תומכים בחוק הזה? <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת סויד, לא רק שאת מפריעה, גם דוד ביטן, חבר הכנסת, הוא המעודד הכי טוב שיש. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר מאיר כהן:> אז תנו לו לדבר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – כאשר מביאים חוק כזה – גם מבחינת מושכלות יסוד: להביא חוק כזה בתוך יומיים – ביום חמישי החליטו, ביום ראשון, אדוני, הזמינו ועדה מיוחדת לוועדת הפנים. כנראה היו אולי אחד או שניים. אמרו, הסתייגויות עד שעה 08:00 היום; היום עשו הצבעות. מה כל החיפזון הזה? איך אפשר לחוקק חוקים כאלה כשמדובר בדיני נפשות – דיני נפשות, ששולחים אנשים למאסר של ארבע שנים, מגבילים זכויות חוקתיות – זכויות חוקתיות כמו הזכות לחופש העיסוק, הזכות לקניין – מפקיעים את זה, מחרימים אותם בלהט, בלי שום שיקול דעת ובלי מחשבות, בלי מחשבה. אדוני היושב-ראש, מדובר בהצעת חוק שלמעשה הייתה קיימת; הייתה הוראת שעה, ואני מראש – בכנסת הזאת – אני כבר שנה פה, אבל מרוב שדיברו על הוראות שעה, נדמה לי שכל הזמן אנחנו מתעסקים בהוראת השעה. פתרון הקסם הוא הוראת שעה: חוק נורבגי – הוראת שעה; לא יודע מה – הוראת שעה. עכשיו הביאו את החוק הזה של החמרת העונשים על מלינים, מעסיקים ומסיעים. חבר הכנסת אבו מערוף, אתה כל הזמן מדבר על חמשת המ"מים, ואתה תדבר על זה בטח בתור שלך, אבל אני אומר לך עכשיו, יש לנו שלושה מ"מים: מלינים, מעסיקים ומסיעים. אבל כל הזמן, אדוני היושב-ראש, הייתה הוראה חוקית שמגדירה עבירות כהסעה, ואפילו לפני שנתיים הייתה הוראת שעה לשנתיים, שעכשיו מבקשים להאריך לעוד שנתיים, שלפיה מחמירים את הענישה למסיעים. אבל מה שהכי שמפריע לי, אדוני היושב-ראש, בחוק הזה, ואני מדבר עכשיו משפטית גרידא, שלמעשה מדובר כאן בענישה מכנית, ענישה אריתמטית, ולא בענישה אינדיבידואלית, שמסתכלת על כל עבירה, על מבצע העבירה, שמביאה בחשבון שיקולים של נסיבות ביצוע העבירה, המניע לביצוע העבירה; אלא אומרים: כל מלין, כל מעסיק, כל מסיע של שב"ח, של עובד זר, דינו מאסר עד שנתיים. אפילו פה הלכו גם למה שנקרא – לא מספיק מה שעשו בעניין החמרת העונשים על מיידי אבנים, שהביאו גם אחרי זה, אדוני היושב-ראש, ענישה מינימלית, עונש מינימום – אמרו שצריך רבע מהעונש המקסימלי, פה אמרו: קנסות מינימום. גם זה משהו חדש. אני אמרתי לזכותו של השר לביטחון הפנים, שכל הזמן הוא יצירתי – גם פה הביאו את המושג החדש הזה, קנסות מינימום, של 5,000 שקלים ושל 20,000 לתאגיד. אבל מה? זה בניגוד לחוק העונשין, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת ג'בארין. למדנו על הבניית שיקול הדעת השיפוטי. אומרים, איך גוזרים דין? אומרים, מה העונש הראוי? מה מתחם הענישה? מה השיקולים של נסיבות ביצוע העבירה? השיקולים מחוץ לביצוע העבירה? אבל פה אומרים: לא, ענישה מכנית. ותראו לאן הגענו; אם מישהו מסיע פועל אחד, חבר הכנסת טיבי, אז העונש שלו שנתיים, אבל אם איתרע מזלו והוא הסיע שניים, אז העונש שלו כפליים: ארבע שנים. ואם מישהו מלין פועל זר אחד, או תושב הגדה המערבית, תושב השטחים הכבושים, אז העונש שלו שנתיים, אבל אם הוא מלין ליומיים, אז העונש שלו ארבע שנים. זה עיקרון לא מידתי, פגיעה לא מידתית. אפילו לא נתנו מחשבה על עצם החקיקה. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לצטט פסקה אחת מפסק-דין של אבו סאלם נגד מדינת ישראל, של בית-המשפט העליון. קבעו שם: "משקל רב יש ליתן כמובן לנסיבות ביצוע העבירה ולמניעיו של העבריין, ובייחוד נתחשב בסיכון שיצר הנאשם לשלום הציבור. כך, למשל, פלוני שבעצימת עיניים הסיע אדם זר משטחי האזור אל תוך ישראל נוטל על עצמו סיכון רב, שכן אין לו ערובה כי הנוסע אינו נושא עמו מטען חבלה. פלוני יישפט אפוא לחומרה, ומדיניות הענישה תיושם עליו, ובמלואה. שונה הוא עניינו של אלמוני המסיע בן משפחה או חבר קרוב. אמת, אלמוני אינו פטור מעונש, ואפשר אף כי יש להטיל עליו עונש מאסר, אך מנגד לא נוכל לומר כי ראוי לאכוף עליו את מדיניות הענישה במלוא עוצמתה". אדוני השר, אתה משפטן. איך אפשר לא להביא בחשבון את נסיבות ביצוע העבירה? איך אפשר לא להביא בחשבון אם אני מסיע מישהו שהגיש בקשה לאיחוד משפחות ולא אישרו לו בגלל החוק הזה, הוראת השעה, מ-2003, שלא מאשרים איחוד משפחות? הוא מסיע את המשפחה שלו. אם הוא מסיע את הבן שלו שלא קיבל אישור, אז הוא צפוי לשנתיים מאסר בפועל – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – ואם הסיע את שני ילדיו, אז הוא צפוי לארבע שנים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני חושב, אדוני השר, שאתה היית צריך לעמוד נגד חקיקת חוק כזה, ולהגיד שיש כלים מספיקים. אל תגידו כל הזמן: אין לנו כלים, למשטרה אין כלים, לרשויות הביטחון אין כלים. <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, תודה רבה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> הבאתם את חוק המישוש וכל הדברים האלה – יש יותר מדי כלים, אל תזרו חול בעיני הציבור. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> תע"ל השתלטה פה על העסק. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> איכות. <היו"ר מאיר כהן:> קטנים ואיכותיים, אומר אחמד טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא הייתי אומר קטנים – קומפקטיים. <היו"ר מאיר כהן:> קומפקטיים. <שר התיירות יריב לוין:> – – – לא שמעתי. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, שהוא חבר כנסת מקצוען ודינמי, היטיב להציג את הנושא ואת ההסתייגויות שלנו לחוק הכניסה. אני רוצה – אנחנו כמובן נצביע נגד הצעת החוק הדרקונית הזאת. דרקונית. אני רוצה לשוב ולהזכיר לצופים שעמדתי כאן, בשמי ובשם חבר הכנסת אוסאמה סעדי וחבר הכנסת איתן כבל – יזמנו חוק על פטור מאגרה בכביש 6 כאשר יש עומס או עבודות. הבטיחו לנו בקואליציה שהם יפעלו כדי לשנות את עמדת האוצר כדי שנגיע להחלטה, הצעה, ולתמוך בדבר האלמנטרי הפשוט ביותר. אם יש עסקה, העסקה צריכה להיות עסקה הוגנת. אם אין תוצאה של מה ששילמת, וזה נסיעה מהירה וקצרה, אז זה לא כביש 6. לכן אני מבקש שהקואליציה תקיים את הבטחתה, שניתנה כאן, מעל הדוכן, ותתמוך בהצעה הצרכנית ביותר שהייתה בכנסת לאחרונה. אני גם רוצה, אדוני היושב-ראש, לדבר על תקיפה גזענית פיזית נגד צעירה מכפר ג'ת, המאורסת לבחור מטייבה – אני מכיר את המשפחות – שהותקפה פיזית ברעננה עם ביטויים של "ערבים", "ערבייה", עד כדי כך שהיא נזקקה לטיפול בבית-חולים. היא עמדה ברמזור, וירד נהג יהודי והתחיל לתקוף אותה. היא לבושה בלבוש מסורתי, עם חיג'אב, ולכן יש כאלה שמייד מקטלגים שזאת מטרה להתקפה: אישה ערבייה עם חיג'אב – אודרוב. היא נפגעה והועברה לטיפול בבית-חולים, עם השמעת ביטויים גזעניים מעליבים. הוגשה תלונה, אנחנו עדיין לא יודעים מה נעשה עם התוקף. המשטרה, נדמה לי, שמה את ידה על התוקף, אבל אני תובע לדעת מה נעשה עם התוקף הזה, מה מתכוונת המשטרה לעשות. הדבר השני – השלישי – שאני רוצה לדבר עליו הוא הביצועים של "בני סח'נין". אני שאלתי את איתן כבל לפני המשחק – ואכזבו אותך, כי אתה אוהד "הפועל תל-אביב", אכזבו אותי כי אני אוהד "בני סח'נין", אבל הם לא מאכזבים לאחרונה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> את איתן כבל כן. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הם, מאז שאבוקסיס הוא המאמן – הוא בנה קבוצה עם ביטחון עצמי, פריסה מצוינת על המגרש. המשחק שלהם נגד באר-שבע – באר-שבע היא אחת הטובות בליגה, וגם משחק ההגנה שלהם מול "מכבי תל-אביב" היה יעיל, עד שהייתה טעות אחת בהגנה – – – <היו"ר מאיר כהן:> תזכיר לי, מה הייתה התוצאה בבאר-שבע? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בבאר-שבע היה תיקו. גזלו ניצחון מסח'נין. באר-שבע ניצלה בעור שיניה. הובלנו פעמיים. לכן אני אומר שעצם העובדה שהם בפלייאוף העליון זה הישג. בשבוע הבא המשחק הוא נגד "בית"ר ירושלים" ב"דוחה". שתי הקבוצות נמצאות בפלייאוף, הן מציגות כדורגל טוב לאחרונה, אבל אין לי ספק שהמשחק ב"דוחה" יהיה משחק טוב, התקפי מצד "בני סח'נין", ואני מקווה שהוא יהיה יעיל – יעיל, והתוצאה – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת טיבי, זמנך עבר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – אני לא יודע אם יריב לוין יאהב את התוצאה כש"בני סח'נין" תנצח או לא יאהב את התוצאה. <שר התיירות יריב לוין:> יש לי צרות אחרות – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הקבוצה שלך. <שר התיירות יריב לוין:> הקבוצה שלי בפלייאוף אחר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בפלייאוף אחר. זה ה-second best שלנו, ומאוד היינו רוצים שאתם תהיו במקום טוב יותר. אני מאחל הצלחה ל"בני סח'נין". <היו"ר מאיר כהן:> ל"הפועל באר-שבע". תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יש כמה שחקנים טובים בבאר-שבע. אגב, יושב-ראש הישיבה, מתברר, על פניו, שהוא אוהד באר-שבע. <היו"ר מאיר כהן:> כן. לא ממלכתי, כנראה. חברת הכנסת תמר זנדברג – בבקשה, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, האמת שרציתי לשאת דברי תוכחה נגד החוק, אבל אני לא יכולה להתעלם מדבריו של חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת טיבי, אני רוצה למחות על ההתמקדות שלך בליגת-העל בלבד, ואני רוצה להפנות את הזרקור של הבית הזה גם לליגה השנייה, לליגה הלאומית. אני רוצה לספר לך על מקרה שאירע לפני כמה שבועות באצטדיון "טדי" בירושלים – – <היו"ר מאיר כהן:> כדורסל נשים, כן. <תמר זנדברג (מרצ):> – – ושם היה משחק פסגה בין "עירוני ראשון-לציון", קבוצה שיש לי אליה קרבה משפחתית, ובין "הפועל קטמון", קבוצה שיש לי אליה קרבה אידיאולוגית ופוליטית. ואני נקרעתי, הייתי באמת קרועה באופן אמיתי בין שתי הקבוצות האלה. במהלך המשחק קיבלתי תמונות ופוסטים, והודעות שמעידות על התקדמות משחק בעייתית מבחינת המחנה הפוליטי אך מוצלחת מאוד מהבחינה המשפחתית, תוצאה שהתהפכה לקראת הסוף. אני לא ידעתי את נפשי, הייתה לי כאן דילמה, כמו שתיאר אלבר קאמי, בין אלג'יר לבין אימא. זאת הייתה דילמה שלא ידעתי להכריע בה, אבל היא הוכרעה עם ניצחון ל"הפועל קטמון" על "עירוני ראשון-לציון", ניצחון שהיה – הוא היה מאוד מרומם רוח ברמה הפוליטית, אבל כואב ברמה האישית והמשפחתית. אני רוצה שאתה, לאורך כל ההתקדמות שלך בנושא, וביריבות בינך לבין השר לוין, תמיד תזכרו את הליגה השנייה ואת האוהדים והשחקנים והקבוצות גם שם. <שר התיירות יריב לוין:> – – – רק זה חסר לי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה עם הליגה השלישית – – –? <תמר זנדברג (מרצ):> אוה, נדמה לי, חבר הכנסת עיסאווי פריג' – – – <היו"ר מאיר כהן:> בשקט, בשקט, מזכירים לך. <תמר זנדברג (מרצ):> חברי עיסאווי פריג', נדמה לי שאתה דובר אחרי, אתה הבא בתור. אתה תוכל לעדכן אותנו בקורות הליגה השלישית. רק כדי לומר מילה לגופו של עניין. תראו, הכנסת הזאת בזמן האחרון שטופה בשטף – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – את יודעת שאני והוא שיחקנו בנערים ג' – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אני לא חושבת שאחי שיחק אי-פעם בנערים ג'. עם כל הכבוד, הוא הגיע ישר לליגת-העל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שיחק בחדרה, לא? <תמר זנדברג (מרצ):> לא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אז אולי אני מדבר על אח אחר. <תמר זנדברג (מרצ):> יש לי אח אחד. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה כמו ביבי, אמר שהוא – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> חבר הכנסת חזן שוהה בלתי חוקי כאן – לך משם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה שב"ח מהאופוזיציה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – שב"ח – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה שוהה בלתי חוקי במדינה שלנו. <קריאה:> עיסאווי, תצטרף – – – של ראש הממשלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מבין? אין כבוד לבית הזה. <תמר זנדברג (מרצ):> הכנסת, אדוני היושב-ראש, בזמן האחרון נשטפת בשטף, בפרץ עז של חוקים קטנים כגדולים, ועל כולם אפשר לשים כותרת אחת, שאם שומעים אותה, כולנו אמורים ישירות לעבור לדום, להצדיע, כמובן להצביע בעד, ולשתוק. הכותרת היא: טרור. חוק הטרור מתקדם עכשיו בוועדת חוקה. החוק הזה, כמה חוקי שב"חים, הידועים בכינוי "חוק המונית", "חוק המעסיק", שורה של חוקים – עכשיו שמענו שראש הממשלה כינס את הקבינט אחרי הפיגוע הרצחני והנורא האחרון, כינס את הקבינט והכריז על צעדים שבין היתר אנחנו מצביעים עליהם עכשיו. שבוע אחר שבוע אנחנו מגיעים לכאן ונדרשים להצביע על הצעות חוק, שוב, קטנות כגדולות, שכביכול אמורות לתת מענה ולתת פתרון לטרור. רק מה, חברות וחברים, שורה ארוכה מאוד ומכובדת, לא של שמאלנים, לא של אנשי מחנה השלום, לא של אנשי המחנה הדמוקרטי – שורה ארוכה ומכובדת של מומחי צבא, שב"כ, מערכת הביטחון, מודיעין, ביניהם אפשר למצוא את הרמטכ"ל – אפשר, יש כאלה שעושים את זה, אבל אני לא חושבת שאפשר להאשים אותו בשמאלנות יתר – את ראש אמ"ן, אני כבר לא מדברת על מדינות בעולם, אני כבר לא מדברת על מנהיגים בהווה ולשעבר, אלה שעוד נשאר להם מעט אומץ, ולא התקפלו בתוך הפחדנות של עצמם והתחילו להשמיע את אותן ססמאות ריקות – חוזרים ואומרים דבר נורא פשוט: אין, לא יכול להיות, לא היה ולא יהיה פתרון שהוא אך ורק צבאי וכוחני לטרור. לא יהיה ולא יכול להיות, ומעולם לא היה. נאמר כבר לפני – למשטרה, לצבא, לכוחות הביטחון, לשב"כ יש אמצעים מאוד מאוד נרחבים. הם קיימים. ידיהם לא מוגבלות, וכשהם רוצים, הם באים לכאן לכנסת ומקבלים עוד אמצעים, אבל לא ייתכן שראש הממשלה, שרי הקבינט והממשלה כולה מגיעים לכאן לכנסת ומבקשים מאתנו כלים בשביל לעשות את מה שהם לא מסוגלים, ולעולם, באמצעות הצעות החוק האלה, לא יהיו מסוגלים לעשות. מפני שלסכסוך הפוליטי שאנחנו נמצאים בו יכול להיות אך ורק פתרון פוליטי בדמות הסדר מדיני. כולם יודעים את זה, זה common knowledge, זה ידוע לכול. מי היחידים שזה לא ידוע להם? – אגב, זה ידוע להם, הם פשוט לא מעוניינים לעשות את זה – לובי פוליטי צר ומצומצם, שהאינטרסים שלו אינם האינטרסים של מדינת ישראל כולה ולא של אזרחיות ואזרחי ישראל, והם מחזיקים את ראש הממשלה ואת הממשלה כולה אתם יודעים איפה. ולכן, במקום ללכת ולשלם את המחיר הפוליטי, או לפחות לבחון את האופציה הזאת, את הנתיב הזה, באים אלינו כאן כל שבוע, מדי שבוע בשבועו לכנסת ומבקשים עוד חוק ועוד טלאי ועוד פלסטר. חברות וחברים, אנחנו בשישה חודשים של טרור; אנחנו אחרי עוד מלחמה בקיץ שעבר בעזה וסבבים חוזרים ונשנים של אלימות, טרור, מלחמות ומבצעים צבאיים. מה עוד צריך לקרות על מנת שתבינו שאין לזה פתרון אחר מלבד לחפש ולתבוע בכל אפשרות ובכל מהלך את האופציה המדינית? זה כל כך ברור. זה כל כך מובן מאליו, כולם אומרים את זה. מערכת הביטחון אומרת את זה, ואז יוצאים שרי הקבינט ואומרים שראשי מערכת הביטחון, הרמטכ"ל וראש אמ"ן, הם שמאלנים. באמת, תגידו לי אתם, יש היגיון פה? <נחמן שי (המחנה הציוני):> נפלתם על השכל? <תמר זנדברג (מרצ):> נפלתם על השכל? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה אומרים לערבים. <תמר זנדברג (מרצ):> ולכן, אני חושבת שזה מיותר לציין, אנחנו – אולי בניגוד לחלק מחברינו באופוזיציה – אנחנו נהיה ישרים עד הסוף ונתנגד להצעת החוק הזו, מפני שלא זו הדרך להבטיח לא ביטחון, לא מלחמה בטרור, בטח ובטח לא שקט ושלום. אנחנו נצביע נגד, ואנחנו נמשיך מעל כל במה להציע את האופציה האחת והיחידה ואין בלתה, להבטיח שגשוג, שקט וביטחון בר-קיימא, והיא אפשרות מדינית. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת – הודעה של סגן מזכירת הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 8), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 175), התשע"ו–2016, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 174), התשע"ו–2016, והצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016 – שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מאיר כהן וטלי פלוסקוב בנושא: סגירת שעריו של ארגון הפרטיזנים בשל חוסר תקציב. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26), התשע"ו–2016> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. אחריו – חבר הכנסת איל בן ראובן. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא אני? <היו"ר נורית קורן:> סליחה, צודק. נחמן שי. בבקשה, עשר דקות לרשותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברים, אני רוצה להתחיל ולהתמקד בחוק, ואני שואל את עצמי כמה שאלות. קראתי את דברי ההסבר, ושמעתי חלק מחברי שדיברו לפני, חלקם עורכי-דין כמו עורך-דין סעדי, שמאוד בקי בסוגיה הזו. ואני לא משפטן שירחיב בזה וידוש בזה, אבל עלו לי כמה שאלות, ואני רוצה את עזרת החברים בקטע הזה. ידידי הג'נטלמן יעקב פרי, אני רוצה את עזרתך בסוגיה, לקבל תשובות. הרי אמרו כאן חמשת המ"מים, ועורך-דין סעדי הזכיר שלוש ה"אים: הסעה, הלנה, העסקה. אני עכשיו רוצה להעלות כמה תסריטים בפני החברים, ובעזרתם לקבל תשובות. תארו לעצמכם מצב ששוהים בלתי-חוקיים – הרי מדובר בערבים פלסטינים – נתפסו בבית-מלון בתל-אביב. הם מועסקים בבית-המלון. על-פי הצעת החוק, שיש גם אופציה של החמרה בענישה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אפשר לסגור את בית-המלון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יפה. עכשיו אני שואל: בית-מלון בתל-אביב, נתפסו בו – ויש רבות, על-פי המידע, יש עשרות-אלפים של שוהים בלתי-חוקיים, שמחפשים את פרנסתם ברובם המוחלט. נתפסו שוהים בלתי-חוקיים, שב"חים, בבית-מלון בתל-אביב. על-פי הצעת החוק, צריך לסגור, אבל בסוף יש משפט: לצד כל מה שאנחנו מציעים, מוצעים אמצעים נוספים להחמרת הענישה. מה זה החמרת הענישה? האם מותר להרוס את בית-המלון? זה החמרת הענישה. והכול פתוח. היום המצב הקיים מאפשר למסיע של שב"חים – לקנוס אותו. אפשר על-פי החוק. ומה שקורה בפועל – מחרימים לו את האוטו ל-30 יום, ל-60 יום, וגם יש מקרים שמחלטים את האוטו. ואני שואל אתכם: נתפסו שב"חים בבית בכפר-קאסם, בטייבה, בערערה, באיזה מקום – עבירה על החוק. שב"חים שעובדים במסעדות בתל-אביב; שבאים בבוקר המסיעים היהודים ולוקחים אותם, וראיתי את זה בעיניים. אני שואל אתכם, על-פי החמרת הענישה, יש האופציה להרוס את הבית גם. כמו שאני מחלט רכב, אני גם על-פי החוק אהרוס בית. המחוקק היום נותן גושפנקה ונותן את האפשרות להריסת הבית על-פי החוק המוצע, והחברים מהמחנה הציוני ומיש עתיד – עלתה כאן רויטל סויד, ובגאווה ובקול צלול וחד וחריף אמרה: אנחנו במחנה הציוני תומכים בחוק. ואני שואל אתכם, למה אתם עושים את זה? אתם רוצים להתחנף לימין? אתם רוצים להישאר על הגלגל? אנחנו מה"מיינסטרים"? מה אתם רוצים? מדובר בהצעת חוק לא חוקתית, לא מוסרית. היום קיימים עשרות-אלפים של שב"חים. נכון. אני לפני יומיים קראתי ב"הארץ" מאמר גדול על הסוגיה הזאת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> איזו סוגיה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> סוגיית השב"חים. מה כתוב שם? שצה"ל במתכוון – במתכוון – מאפשר לפלסטינים להיכנס לתוך המדינה – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> צודק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> במתכוון. כתוב. במתכוון, כדי – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לכן צריך לתת יותר אישורי עבודה במדינת ישראל. גם את זה מערכת הביטחון ממליצה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מערכת הביטחון היום – במדינה קיימים 55,000 אישורי עבודה – המליצה על 33,000 אישורים נוספים, ולא מצליחה את האישורים – בקריצת עין – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> ראש הממשלה מפחד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – מאפשרת להם. והדרג הביטחוני מאפשר. אמר: אני רוצה לספק תעסוקה ומקור פרנסה לאלפי המשפחות. זה נמצא. עוברים מעסיקים, יהודים וערבים, מחכים להם בקצה הכביש, מסיעים אותם, ובהרבה מהמקרים – אני לא יודע לקחת את זה באחוזים – כוחות הביטחון יודעים מה קורה. עכשיו באים בממשלה עם הכוחנות. אנחנו מבינים את המסר שהממשלה רוצה להעביר; וזה, אזרחי המדינה יבינו את זה, וחלקם מבין את זה, ויבינו את זה יותר ויותר. הכוונה של הממשלה ושל ראש הממשלה היא להסיט את הדיון האמיתי מעיני הציבור; הדיון האמיתי שאנחנו לא מצליחים לפתוח חזית מדינית כדי לסיים את כל מעגל האלימות והטרור שאנחנו נמצאים בו, ומצד שני, כל המשבר החברתי שקיים במדינה. אנחנו מנסים להסיט את הדיון, ואז מציעים חקיקה וענישה מכל מיני סוגים, כדי לבוא בטענה: אני פועל בכל החזיתות – אני מביא החמרת הענישה, אני עושה כתרים, אני עושה סגרים, אני הורס בתים, אני הורס מטעי עצים, אני מדכא אנשים, אני קובר תקווה, אני מייצר ייאוש. הנה, מה אתם רוצים? אני פועל בכל החזיתות. מסיט את הדיון, וזה לזרות חול בעיני האנשים. אמרתי את זה נכון, איל? לזרות חול בעיני הציבור שלהם. זה לרמות אותם. לרמות אותם. עכשיו, בזמן שנותר לי, חברים, אני רוצה לקחת אתכם לכדורגל. חברי אחמד טיבי ותמר התחילו עם זה, ואני רוצה לשאול אתכם שאלה. ביום שבת יש משחק של "בני סח'נין" נגד "בית"ר ירושלים" בפלייאוף העליון. קיבלו החלטה במינהלת הליגה שהמשחקים בסח'נין ובירושלים, ב"טדי", בין הקבוצות – ללא קהל. הפחדנים. אני שואל אתכם. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא ללא קהל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ללא, מה? אסור שהקהל הבית"רי יבוא לסח'נין. עכשיו אני שואל אותך, ידידי, בוא נגיד שנכנסו איזה 20. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אנחנו בשביל כפר-קאסם אבל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עכשיו נחכה. נגיע לזה. <תמר זנדברג (מרצ):> מה עם כפר-קאסם? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני שואל אתכם, אני רוצה עזרה: נתפסו איזה 20 מהקהל הבית"רי בסח'נין. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הם שב"חים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הרי הם שב"חים, עברו על החוק. הם שוהים בלתי חוקיים. מה, נחרים את האוטובוס של "בית"ר"? נכניס אותם לכלא? <מיקי לוי (יש עתיד):> זאת לא ההגדרה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז תגידו: שוהה בלתי חוקי. מי זה שוהה בלתי חוקי? אני שואל. <מיקי לוי (יש עתיד):> עיסאווי, הרחבת את החוק. חבר הכנסת טיבי צודק – הרחבת את החוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> החוק מתחיל ככה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זאת הרחבה של החוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל כשאני רואה שוהים בלתי חוקיים, יעני סודאני שגר במחסן, או אריתריאי שגר במחסן, והוא שוהה בלתי חוקי, החוק חל עליו? אני שואל אתכם, הוא חל על סודאנים ואריתריאים? אוסאמה, זה אמור לחול עליו על-פי הצעת החוק המוצעת? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כן. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אבל הם יפלו נגדם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז החוק הוא גזעני. אני שואל, אם זה מפריד בין פלסטינים שבאים לפרנסתם, לפרנסתם, ושופטי בית-המשפט, יותר מפעם אחת, אמרו: מי שנתפס לפרנסתו, זה לא פלילי. הוא בא להאכיל את ילדיו. אין לו עבודה, רבותי. אין לו עבודה. אין לו איפה. ואמרתי שמערכת הביטחון מעודדת את זה, כי היא יודעת כמה זה חשוב. ואתם עוצמים עיניים, ממשיכים עם אותה שיטה, כדי לרמות את הציבור ולהגיד לציבור: הנה, אנחנו מביאים חקיקה, עושים, מטפלים בזה, אבל האינתיפאדה ומעגל האלימות והפיגועים נמשכים. והנה, הדמגוגיה והקסם הביבי משחק. וחברת הכנסת, היושבת-ראש נורית קורן מחייכת. הם צוחקים עליהם, מביאים להם עוד חוק. <היו"ר נורית קורן:> אני נהנית ממה שאתה אומר. כל מילה בסלע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, זה המצב. אתם מסיטים את הדיון מהעיקר. מסיטים את הדיון מהעיקר. ובסוף, לחברים מהמחנה הציוני ומיש עתיד: חברים, תלכו עם האמת של עצמכם. אל תתחפשו לאנשי ימין. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שם מכירים שאתם לא שם. כל המלחמה על ההובלה ועל האלטרנטיבה השלטונית לא עוברת דרך העמדת פנים, כמו שאתם עושים. תזכרו את זה. <מיקי לוי (יש עתיד):> גמרת עם כל הממשלה, הגעת אלינו? <היו"ר נורית קורן:> תודה, חבר הכנסת עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תודה, גברתי. <היו"ר נורית קורן:> תודה לך. <מיקי לוי (יש עתיד):> זהו, גמרת עם כל הממשלה, הגעת אלינו? <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. חבר הכנסת נחמן שי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בנאום הבא אני אגיד לך. רונית נתנה לי רק עשר דקות, מה אני אעשה. <היו"ר נורית קורן:> עשר דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> רונית שלנו. <היו"ר נורית קורן:> חשבתי שהתלונות מופנות אלי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא לא. <נחמן שי (המחנה הציוני):> קיבלת הרבה זמן, מה אתה רוצה? קיבלת הרבה זמן. <היו"ר נורית קורן:> הרבה זמן. לרשותך חמש דקות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> חמש? אני אהיה יותר קצר. <היו"ר נורית קורן:> בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חברות הכנסת, אני רוצה להבין, אם לממשלה הזאת יש מה להסביר, מהי המדיניות של ממשלת ישראל היום. האם מישהו מוכן לתת לי תשובה? כי מה אנחנו רואים? אנחנו רואים אינתיפאדה מס' 3, שמתפשטת והולכת מיום ליום. הבוקר מתחיל בשני פיגועים, היום נגמר עם פיגועים. מיום ליום עקומת הטרור עולה. זה כבר ברור. זה התחיל בהילוך נמוך, זה הולך ותופס תאוצה. ובמקביל, באופן בלתי מנותק, מתנהלת מערכה מדינית נגד ישראל. קוראים לה BDS, קוראים לה כל מיני שמות אחרים, אבל כל אחד מבין ויודע שבחזית הבין-לאומית אנחנו מופקרים; יש לחצים על ארגונים בין-לאומיים, יש לחצים על חברות ישראליות, יש לחצים על אמנים ישראלים, יש לחצים על אמנים לא ישראלים לא להופיע, יש לחצים על חברות לא ישראליות לא לעשות עסקים אתנו. כנסיות מצטרפות, אוניברסיטאות מצטרפות, אקדמאים מצטרפים. הכול סוגר על מדינת ישראל. ואני שואל, מה הממשלה הזאת רוצה, ומה היא עושה? הלוא באיזה מקום יש פה חבורה, גם סביב השולחן הזה וגם מחוץ לשולחן הזה, של אנשים נבונים למדי – אני לא יכול להגיד שלא – שחושבים לעצמם בוודאי איך הם היו רוצים לטפל במשבר הזה. אבל הם לא מצליחים להפיק אפילו מוצר אחד הגיוני. כל מה שאנחנו שומעים זה כמו ריקוד תימני, שהיושבת-ראש מכירה אותו: הולכים קדימה, הולכים אחורה; הולכים קדימה, הולכים אחורה. לאן רוצים להגיע? למה רוצים להגיע? הלוא כל הצעדים האלה, החדשים לכאורה, שעליהם הוכרז, נגיד, אתמול-שלשום, הם כבר ישנים. ישנים. ישֵנים גם מחר או מחרתיים. כי אז יבואו עם צעדים חדשים. אבל אני שואל, למה מישהו לא חושב שני צעדים קדימה? שירקדו ריקוד תימני הפוך – שניים קדימה ואחד לאחור, במקום שניים לאחור ואחד קדימה. שינסו. אולי אפשר לעשות תימני הפוך. ויבינו סוף-סוף – ויבינו סוף-סוף – שאם יש עוד אמצעים במאגר, שישלפו אותם, בבקשה. אבל לא בשיטה של מה שהולך בכוח, ילך ביותר כוח. זה לא הולך. אנחנו כבר יודעים את זה. אז אתמול-שלשום התכנס הקבינט, הכול היה חגיגי, והודעות, והחליטו לסגור את הפרצות בגדר הביטחון. נהדר. אבל זה גם שלשום היה ידוע להם, ויום קודם; אז למה לא סגרו אותן אז? יש איזה תחושה של עייפות, של חוסר יצירתיות, של חוסר תנופה, של חוסר נחישות של הממשלה הכי לאומית בתולדות מדינת ישראל, הממשלה הכי ביטחונית במדינת ישראל, הממשלה שהבטיחה שהיא מספקת ביטחון מרבי לתושבי מדינת ישראל. איזה ביטחון מרבי? איזה ביטחון מרבי? מה אנחנו רואים בסופו של דבר? אנחנו רואים שהטרור מכה ברחובותינו באותם מקומות שהוא כבר הִכה – באותו שער שכם, באותה קריית-ארבע, באותם כבישים, באותן נקודות שוב ושוב – והממשלה הזאת איננה מסוגלת לייצר תשובה כלשהי. אבל מה אומרים כאן דוברי הממשלה? אתם לא מסייעים לנו, אתם לא נאמנים. איך אתם מעזים בימים קשים כאלה לבקר אותנו? אנחנו נבקר אתכם. אני רוצה להבהיר לכם, אנחנו לא עושים לכם שום הנחה; כאשר ממשלה נכשלת, גם אם הימים הם ימים קשים, גם אם המצב הביטחוני הוא רע, אנחנו לא נחסוך מכם את הביקורת שלנו, אנחנו נגיד לכם את האמת בפרצוף: אתם לא מסוגלים להתמודד עם הטרור הפלסטיני, זה כבר ברור, כי הוא לא נעצר, כי לא מצאתם את הפתרונות הראויים, כי אתם לא מבינים שיש כבר טרור מסוג אחר, טרור תודעתי, טרור באמצעות רשתות, טרור באמצעות בודדים, כל מיני וריאציות חדשות. וכל הארמדה הגדולה הזאת, של האנשים החכמים שיושבים פה ובסביבה, לא מוצאים תשובה. ממשלה, לכי הביתה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לך עם האמת שלך, איל. שמע מה מערכת הביטחון אומרת. <היו"ר נורית קורן:> בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, אנחנו בגל טרור, בחודש השישי שלו, כמעט מדי יום נפגעים ישראלים בטרור של בודדים. האמינו לי, מניסיון אני מודע היטב לקושי להתמודד עם הטרור של בודדים, של נערים ונערות שלוקחים סכין בהחלטה שלהם ויוצאים לפגע, וברוב המקרים גם לאבד את חייהם. אין, אין אוגדה, אין מודיעין, אין מטוס שיודעים להתמודד אמיתית ואפקטיבית עם צורת הטרור הזאת. אני מאוד מקווה שרוב-רובם של חברי הבית הזה, ואולי גם ראש הממשלה, מתחילים להבין סוף-סוף שפתרון צבאי של כוח, ורק כוח, איננו מביא פתרון לביטחון אזרחי ישראל, ביטחון שאבד. ואני מקווה, ואני אומר את זה לחברי בממשלת ישראל, שלאט-לאט תבינו שרק פתרון מדיני אמיתי, מגובה בעוצמה שיש לנו, יש לו סיכוי – לא בטוח, אבל יש לו סיכוי – לשפר את המצב משמעותית. בינתיים אתם עוסקים באקמול לסרטן. חוק השב"חים שעולה היום הוא עוד טבליה, והיא יכולה לעזור לכאב זמני. זו סוגיה שנמשכת זמן רב. סוגיית השב"חים אכן מנוגדת לחוק, והיום במידה מסוימת היא גם מסכנת אזרחים, ולכן אני אתמוך בחוק. אבל אני אומר לכם, ממשלת ישראל, תתחילו לחשוב לעומק. תתחילו לחשוב לעומק, תפסיקו לרוץ לחוקים שרב הנזק בהם על התועלת הגלומה בהם. לדוגמה, חוק גירוש משפחות המחבלים שרץ כרגע בשטח הוא חוק שאני קורא לו "חוק תחזיקו אותי"; ההרתעה ממנו שולית, הנזק לתדמיתה של ישראל יהיה עצום, ומי שרוצה לפגע ימשיך לפגע. נדמה לי שגם היועץ המשפטי לממשלה יתקשה מאוד להגן על החוק הזה, ולמיטב הבנתי גם שר הביטחון מתנגד לחוק. לכו עם ניסיונות משמעותיים לשיפור. לדוגמה, פורסמה ידיעה לפני כמה שעות על רעיון להעביר ערים לשליטת הפלסטינים כדי לחזק את שיתוף הפעולה בין מנגנוני הביטחון של הפלסטינים ושל צה"ל. אלו הם רעיונות שגם אם בעבר הם לא הצליחו, בנסיבות מסוימות הם בהחלט ראויים מאוד לבחינה בנסיבות הנוכחיות. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> בקיצור, כוח – במקומות שאין ברירה, מפעילים כוח. אבל מוכרחים לפעול עם הרבה הרבה הרבה יותר מוח; עם מוח ותהליכים אסטרטגיים מדיניים אמיתיים. זוהי הדרך, ואני מאחל לכולנו ימים שקטים. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. בבקשה. חמש דקות לרשותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה לך, עמיתי חברי הכנסת – יש שר באולם? <היו"ר נורית קורן:> כן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> השר אזולאי. בהחלט, שר ראוי. תודה לך, גברתי היושבת-ראש. שוב הממשלה מביאה לנו עוד הצעת חוק להתמודדות עם תופעת השוהים הבלתי-חוקיים, אבל, עמיתי חברי הכנסת, אם אתם תקראו את הצעת החוק, שחברי כבר ניתחו אותה ולכן אני לא אחזור על הניתוח הזה כאן, אתם תראו שלמעשה מדובר בהוספת עוד שכבה למערכת שהיא כבר מוסדרת, והייתי אפילו אומר מוסדרת לעייפה. יש הרי מנגנונים מכל הסוגים, יש הרתעות בכל המישורים: גם למסיע, גם למלין, גם למעסיק – כל אלה צפויים לעונשים חמורים ביותר. וכמובן לא צריך לדבר על כך שהשוהה הבלתי-חוקי עצמו צפוי לעונשים כבדים. אבל, עמיתי חברי הכנסת, התופעה הרי לא מצטמצמת בגלל החקיקה המסיבית הזאת. ולמה היא לא מצטמצמת? היא קודם כול נשארת ולא מצטמצמת בגלל המציאות, שבה תחת שלטונה של ישראל בשטחים הכבושים נמצאים אנשים במצב של עוני, אבטלה, ואנשים מגיעים לישראל כשוהים בלתי חוקיים באופן רווח בעיקר כדי להביא פת לחם למשפחה. אלפים רבים של פלסטינים נכנסים יום-יום לתחומי מדינת ישראל, או אפילו נכנסים לתחומי מדינת ישראל לתקופה שהיא יותר מיום, כדי לעבוד כאן, כי בשטחים יש אבטלה, כי בשטחים יש עוני, כי פה אפשר להתפרנס, ואפשר את הכסף הזה להביא אחר כך הביתה לילדים. וכל עוד המציאות הזאת תישאר, עמיתי חברי הכנסת, גם התופעה של האנשים שמגיעים באופן בלתי חוקי למדינת ישראל תימשך, ולא משנה מה יהיו העונשים שנקובים בצדה של השהייה הבלתי-חוקית הזאת. אבל, עמיתי חברי הכנסת, מובן שהחוק מכוון, קודם כול – כך באים יוזמיו וטוענים בפנינו – החוק מכוון קודם כול להתמודד עם סכנות ביטחוניות. אבל, עמיתי חברי הכנסת, גם כאן, החוק הזה איננו מסוגל לתת שום פתרון. כמה חוקים ביטחוניים אנחנו כבר חוקקנו בשנה שמאז הקמת הכנסת הזאת? בכל התחומים חקיקה ביטחונית רודפת חקיקה ביטחונית. האם המצב הביטחוני השתפר? אני חושב שמה שאנחנו יכולים לסכם לעצמנו ולומר זה שרמת האי-ביטחון האישי של אזרחי ישראל, גם בערים הגדולות וגם מחוץ לערים הגדולות, שוברת כל שיא; האזרחים לא בטוחים, יש חשש, יש פחד. עמיתי חברי הכנסת, מה שאנחנו רואים זה קריסה של תפיסה שלמה, שאמרה: את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא צריך לפתור, צריך רק לנהל אותו. אז, עמיתי חברי הכנסת, כך נראה ניהול הסכסוך. כך נראה ניהול הסכסוך. והמסקנה מהניהול הכושל הזה של הסכסוך זה שאת הסכסוך הזה לא צריך לנהל. הגיע הזמן לאחוז את השור בקרניו ולהתמודד עם הבעיה, ולמצוא פתרון של עצמאות וצדק לשני העמים, שהוא הפתרון היחיד שיכול להבטיח גם שלום וביטחון לשני העמים. אבל, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה גם להתייחס לדבריו של ראש הממשלה היום בצהריים בסיעת הליכוד. הנה אנחנו רואים את ראש הממשלה מדבר פעם נוספת, ומציע פעם נוספת משענת קנה רצוץ. הפעם אני מבין שהוא מוצא אותה בכמה משטרים ערביים, אולי הסעודים, אולי נסיכויות מפרץ כאלה או אחרות, והנה הוא מציג חלופה כביכול להידברות אמיתית עם הפלסטינים. עמיתי חברי הכנסת, על זה בדיוק נאמר: משענת קנה רצוץ. אם לא יהיה הסדר של הבעיה הפלסטינית, אם לא יהיה הסדר של הסכסוך הישראלי–פלסטיני, ואם לא יהיה הסדר שייתן את המינימום של צדק ועצמאות לעם השני, ואת אותו וצדק ואותה עצמאות שהישראלים דורשים לעצמם הם יהיו מוכנים לתת גם לפלסטינים, עמיתי חברי הכנסת, כל הדיבורים על מסלולים עוקפי-פלסטינים יקרסו, ואין בהם שום ממש. לכן, לא ברית עם משטרים דיקטטוריים, משטרים מלוכניים, שליטים שמנותקים מעמם, אלא הושטת יד אמיתית לעם הפלסטיני, להנהגת העם הפלסטיני, כדי להגיע סוף-סוף לשלום עליהם ועלינו. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת סתיו שפיר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, אני רוצה לגלות לך משהו שאת בטח יודעת. נתניהו חזק מול הטרור, הוא אומר את זה כל מערכת בחירות, הוא כתב על זה שני ספרים. הוא מומחה למלחמה בטרור. אדוני השר, אתה מכיר את הספר הזה? <היו"ר נורית קורן:> חברי המלומד, אנחנו לא יכולים להציג מוצגים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה אומר: בנימין נתניהו, "מלחמה בטרור". <היו"ר נורית קורן:> חברי, אתה יודע את הכללים. נא לא להציג מוצגים. בבקשה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בסדר. מרוב שהוא חזק מול הטרור, לא הבנתי כיצד האיש הזה שחזק מול ה"חמאס" וחזק מול הטרור לא מצליח למגר את הטרור. ואז הבנתי, גברתי היושבת-ראש, שנתניהו גם אמר שאין שני לו בהבנה של הפוליטיקה האמריקנית. הוא אמריקנולוג גדול. ואז הבנתי עוד דבר: אם המומחה הגדול ביותר בישראל לארצות-הברית וליחסי ארצות-הברית הצליח לחרב בתקופה כל כך קצרה את היחסים עם ארצות-הברית, זה שווה לזה שהמומחה הגדול בטרור ייתן מענה קלוש ועלוב לטרור. אבל בואו נראה, גברתי היושבת-ראש, מה עשה נתניהו בשביל למגר את הטרור. אז בהתחלה הוא אמר: יש טרור, אנחנו נתגבר בעוד שוטרים. ותגברו בעוד שוטרים, וזה לא עצר את הטרור. ואז הוא אמר: אנחנו נכניס חיילים לרחובות, אדוני השר, והכנסנו חיילים לרחובות. אגב, אנחנו כאופוזיציה תמכנו בכל המהלכים האלה, כמו שאנחנו תומכים גם בחוק הזה, שלא ימגר את הטרור. אז הוא הכניס עוד חיילים. ואז הוא אמר: נבנה עוד גדרות. ובנה עוד גדרות, וזה לא עצר את הטרור. ואז הוא אמר: נשלים את החומות – משהו שאנחנו הצענו, אגב, היושב-ראש שלנו. והוא משלים את החומות, וגם זה לא עצר את הטרור. ואז הוא היה יצירתי, הוא אמר: אנחנו עם ההיי-טק, גברתי, אנחנו נבנה אפליקציה שהופכת כל אזרח בישראל לשוטר שיוכל להגיב. ובאמת, המוח היהודי המפותח שלנו בנה את האפליקציה הזאת, וגם האפליקציה לא עצרה את הטרור. ואז הוא אמר: נהרוס את הבתים של המחבלים. מצוין, תמכנו גם בזה. הרסנו בתים של מחבלים, וגם זה לא עצר את הטרור. ואז הוא אמר: אולי נבקש מהאזרחים להחזיק נשק, שכולם יחזיקו נשק. החיילים שיוצאים הביתה והשומרים בבתי-הספר, כשהם הולכים הביתה, שיחזיקו נשק. אז האזרחים מחזיקים נשק, וזה לא עצר את הטרור. גם אזרחים שמחזיקים גיטרות בקושי הצליחו לעצור את הטרור. אבל גם זה לא עצר את הטרור. ועכשיו בא נתניהו ואומר: נגרש את המשפחות. ויכול להיות שצריך לעשות את זה, ויכול להיות שלא, אני לא יודע, אנחנו תומכים בזה. ואני אגלה לך, גברתי היושבת-ראש, גם זה לא יעצור את הטרור. וגם החוק הזה לא יעצור את הטרור. אתם במפלגת השלטון, בליכוד בראשות נתניהו, הטרורולוג המומחה, לא מצליחים לעצור את הטרור, כי אתם מפספסים את העיקר, את שורש הבעיה: צריך להתגרש מהפלסטינים. צריך להתגרש מהפלסטינים ולא להתחתן חתונה קתולית אתם. ואנחנו כרגע נמצאים בחתונה קתולית עם הפלסטינים; חתונה קתולית, שסופה יכול להיות החרבת הרעיון הציוני כולו. הפכת את ישראל למבצר. אני בעד. האם עצרת את הטרור? לא. ילדים וילדות בני 13 עומדים מול הטרור הזה, לצערי. ואני אומר לך, גברתי היושבת-ראש, הממשלה שאת חברה בה צריכה להבין, שכמו שלישראל תמיד חשוב שיהיו טילים חכמים ומדויקים, חשוב שלישראל תהיה גם מדיניות חכמה ומדויקת. והלוואי שהמדיניות שלנו הייתה עשירית חכמה מהטילים המדויקים שלנו. ואני אומר לך, הפתרון בסופו של דבר, בראייה היסטורית, של מיליוני פלסטינים שמקיפים אותנו, הוא או שיהיו במדינה משלהם או שהם יהיו במדינה שלך ושלי ושל החברים שיושבים פה. ומי שלא רוצה היום את עבאס כפרטנר להיפרדות, יקבל את בנו של עבאס כפרטנר לשולחן הממשלה. וחשוב שתדעו את זה, ושלא תגידו שלא אמרנו לכם. מי שלא רוצה את עבאס כפרטנר, יקבל את צאצאיו כפרטנרים לשולחן הממשלה של ישראל 2030. ומי שמברבר על המופתי כפתרון לטרור במקום להיפרד מצאצאיו של המופתי, יקבל את צאצאיו של המופתי כראשי עיריית ירושלים או כחברי מועצת העיר ירושלים. גברתי היושבת-ראש, אני מסיים. חשוב להבין, אין לראש הממשלה ולא יהיה פתרון אמיתי לטרור, להבטיח פה חיים צודקים ונכונים גם לנו וגם לפלסטינים, למעט היפרדות מהפלסטינים לשתי מדינות ולשמירה על החזון הציוני שמחייב אותנו לרוב היהודי. תתעשתו ותעשו את זה כבר, או שתלכו הביתה. תודה, גברתי. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה, חמש דקות לרשותך. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה לך, חברי חברי הכנסת, יש לי הצעה לממשלת ישראל: במקום להמשיך ולהעביר פה חוקים מיותרים שכבר נחקקו בעבר, במקום לנסות ולעשות עוד ועוד ספינים – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מיותרים, שאתם תומכים בהם. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – מעל ראשו של הציבור, אני מציעה לכם פשוט לחוקק חוק אחד – תקראו לזה חוק היציבות אם אתם רוצים – החוק שאומר ששום דבר לא ישתנה. פשוט ככה. תנסו לחוקק את זה, ששום דבר לא ישתנה, שמירה על הסטטוס-קוו בדיוק כפי שהוא היום. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> בבקשה, אולי ראש הממשלה, שיכור הכוח שנמצא כבר עשר שנים בשלטון, אולי הוא מאמין שביכולתו לחוקק גם חוקי טבע, אולי הוא מאמין שביכולתו לחוקק גם חוקים שישנו את הדמוגרפיה הפלא ופלא פתאום של מדינת ישראל, ואולי הוא מאמין שהוא יכול לחוקק את חוק האדישות, שיגרום גם לציבור הישראלי להיות אדיש לגל הטרור שתוקף אותנו כבר שישה חודשים, גל טרור שממשלת ישראל אדישה כלפיו לחלוטין. כל כך אדישה, כל כך לא מתרגשת, שעובדה שהיא מוכנה פשוט לסתום את האוזניים ואת העיניים ולא להקשיב לשום דבר שאומרת מערכת הביטחון, לשום דבר שאומרים ראשי אמ"ן והשב"כ, שמבקשים, שמתחננים, שצועקים – בבקשה, הגיע הזמן לנקוט צעדים מדיניים; בבקשה, הגיע הזמן לעשות ולהילחם בייאוש שמעבר לגדר; הגיע הזמן לעשות משהו שישנה את המצב; הגיע הזמן לקבל החלטות של מנהיגים. אבל ממשלת ישראל מתעלמת. ואיך יכול להיות שהיא כל כך אדישה אל מול הטרור הזה? איך יכול להיות שהיא כל כך אדישה אל מול האלימות הרצחנית שתוקפת אותנו? התשובה לכך היא שמבחינתה של ממשלת ישראל האלימות הזאת היא לא מכשול בפני העתיד, היא פשוט העתיד. זה העתיד שלנו, עתיד במדינה דו-לאומית, עתיד במדינה שיש בה שני עמים ששונאים זה את זה, שמפחדים זה מזה, מדינה שלא מוכנה לקבוע אחת ולתמיד גבולות ולהיפרד מהפלסטינים, להיפרד מ-2.8 מיליון אזרחים שלא הולכים לשום מקום. העתיד שלה הוא עתיד שיהיה מלא בטרור הזה, והגיע הזמן שאנחנו נשים לדבר הזה סטופ. כולנו יודעים שזה יקרה מתישהו. יהיה הסכם עם הפלסטינים. זה יכול לקרות בעוד שנה וזה יכול לקרות בעוד עשר שנים ואולי 20 שנה, אבל בסופו של דבר יהיה. כי בלי הסכם מדינת ישראל לא תמשיך להיות מדינה יהודית ודמוקרטית. בלי הסכם, העתיד שלנו, העתיד של החזון הציוני, ייפול לתהום. אז בסופו של דבר יהיה הסכם; בסופו של דבר תהיה היפרדות. השאלה היחידה היא אם זה ייקח שנה או 20 שנה. השאלה היחידה היא כמה אנשים יירצחו וימותו, כמה אנשים יצטרכו להקריב קורבן; כמה אנשים יקריבו את חייהם עד שיהיה הסכם כזה, זאת השאלה, וזאת נקודת ההכרעה. אני לא מוכנה לקבל את האמירה הזאת, שנאמרת כל הזמן: אי-אפשר, ואנחנו לא מסוגלים, ואין מה לעשות, כרגע זה לא מסתדר, אולי מחר. אי-אפשר לקבל את האמירה הזאת, ומנהיגים אמיתיים מעולם לא קיבלו על עצמם את האמירה הזאת. זה לא תפקידם של מנהיגים. תארו לעצמכם מה היה קורה אם בן-גוריון היה עוצר באמצע הדרך מול כמה אתגרים, לאיפה היינו מגיעים היום? איך מדינה, שהצליחה לקום מתוך כאלה זוועות וכאלה קשיים ואל מול כאלה אתגרים, מסוגלת אחרי כמה עשורים בודדים לשבת במקום ולהגיד: אי-אפשר, לא יכולים? מה זה החוסר-מסוגלות הזה? מאיפה נחתה עלינו הפחדנות הזאת, אם לא מצד שלטון שכבר עשורים שלמים מנסה לחנך דורות שלמים של ישראלים שאי-אפשר, ששום דבר לא הולך להשתפר, שהציפייה הכי גדולה שיכולה להיות לנו זה שנצליח איכשהו לשמר את המצב הקיים, שהכי הרבה שאפשר לקוות לו זה שברגע הנכון, כשמישהו יבוא לתקוף אותנו, אולי יהיה לנו שכפ"ץ וגיטרה ויהיה אפשר להכות בו. זו התוכנית של ממשלת ישראל, חלוקת גיטרות לאזרחי ישראל כדי להגן על עצמם ממתקפת טרור? או שממשלת ישראל מוכנה לעשות את הצעדים שעליהם מערכת הביטחון ממליצה יום אחרי יום ולהוציא אותנו מהמצב הזה? תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש – – <היו"ר נורית קורן:> חמש דקות לרשותך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אני אתחיל בתאונת דרכים שאירעה לפני כשעתיים קרוב ליישוב שגב-שלום, אוטובוס התהפך כשהסיע 40 תלמידים בדואים, יש ביניהם פצועים. אמבולנס של מד"א הגיע 40 דקות אחרי התאונה, אף-על-פי שהמרחק בין באר-שבע לבין מקום התאונה היה בסך הכול 5 קילומטרים. ואז, האמבולנס שהגיע הסיע 15 תלמידים מהפצועים, 15. אני, פעם ראשונה שאני שומע על מקרה כזה – אמבולנס שלוקח 15 פצועים, לא פצוע או שניים, מקסימום בואו נגיד, 15. ושאר הפצועים – מה עשה השוטר שעמד שם? עצר מונית, שתיקח חלק מהפצועים. אנחנו במדינה – לא יודע איזו מדינה. אולי כי הם בדואים? מוזר מאוד. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> זאת המדינה השנייה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כך מתקשרים אלי עכשיו, לפני כחצי שעה, מודיעים לי על האירוע, על התאונה. ולכן, לחוק המוצע – מי שחושב ומאמין שחקיקה גזענית היא שתביא לרגיעה או תשיג ביטחון, אפשר לומר או שהוא טיפש, או שהוא חצוף, ושניהם יחד, שני התארים האלה, מהווים אדם גזען, מי שמציע חוק כזה. למי שזוכר, לפני פחות משנה הזהרנו מעל בימה זו כי המשך חילול מסגד אל-אקצא על-ידי כניסת יהודים לשם יגרום אינתיפאדה, ואז התחילה אינתיפאדה, אף אחד לא שמע לנו, חלק מהממשלה אמר שזה גל ויחלוף – זה לא גל, אל תשלו את עצמכם; אנחנו בעיצומה של אינתיפאדה, ואף אחד מאתנו לא רוצה את גל האלימות, את הריגתם של אנשים, שפיכות דמים. אני לא מעוניין לשמוע על אנשים שנהרגים, משני הצדדים, חפים מפשע. לכן הגיע הזמן – זו העת המתאימה – שהממשלה תכיר ותדע שהמשך הכיבוש, מדיניות הדיכוי, החקיקה הגזענית החונקת, אלה הדברים שמגבירים את האלימות או מבעירים את האזור בכלל. כדי להשיג רגיעה וביטחון, גברתי היושבת-ראש, צריכה הממשלה לשנות את המדיניות, להירגע, להרגיע ולהקל. הממשלה ממשיכה בדיכוי של העם הפלסטיני, כולאים אותם – אפשר לקרוא להם כלואים – בכלא גדול, רק חונקים אותם בחוק כזה. אני חושב שיש לישראל עניין עם הפלסטינים לפני שיהיה להם עניין עם הסינים. כבוד השר אורי אריאל, מי עדיף לכם באמת, להעסיק סינים, או תאילנדים, או פיליפינים, או מי שיש לכם עניין – שכנים? במקום להקל עליהם, להוציא אותם מהכלא הזה כדי לעבוד, כדי להתפרנס, חונקים אותם, כולאים אותם. ניסיתם את כל החוקים הכי גזעניים בעולם, ולא עזרו, אלא הם דווקא הגבירו עוד יותר את האלימות. תשמעו בקולי, חברי חברי הממשלה, תשבו, תנהלו משא-ומתן עם הפלסטינים, תסללו דרך לשלום, זו הדרך הנכונה. ואני פונה גם למחנה הציוני: אנחנו, לא חסר לנו צביעות. אתם הולכים לאבו מאזן: אנחנו רוצים שלום, וכאילו מראים את עצמכם כאילו דואגים לפלסטינים. יא חראם, באמת, דואגים להם, וכאן אתם תומכים. בערבית אומרים, "חשומה", כמו שאומרים המרוקאים, שקר, חנפנות, זו צביעות. בלָא מחנה שלום, בלָא בטיח. זה מחנה הצביעות. <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מי שתומך בחוק הזה הוא יותר מסוכן מנתניהו. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מי זה בצביעות? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מה זאת אומרת? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> על מי אמרת שהוא צבוע? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מה, לא שמעת? אני מדבר ברמקול, לא לוחש לך באוזן, ברמקול דיברתי. <קריאה:> – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת טלב אבו עראר, אני מבקשת לסיים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני אומר, מי שתומך בחוק הזה הוא יותר מסוכן לפלסטינים מנתניהו; שמעת עכשיו? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> כן. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לחזור על זה שוב? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אם אפשר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה. חמש דקות לרשותך. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת דוד ביטן, אם אפשר קצת יותר בשקט, בבקשה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – לפני שאתייחס לחוק המוצע לפנינו אני חייב להתייחס לאהדה ולתמיכה שכבר מעלים כמה חברי כנסת בחוק ההשעיה. בדרך כלל אני לא מתייחס לדברים אחרים, אני מתייחס למה שנדון, אבל כאן, תסלחו לי, אני חייב להתייחס. החברים האלה, חברי הכנסת, כבר מתייחסים לחוק באהדה רבה, בתירוץ שכך נוהגת המדינה הכי דמוקרטית בעולם. אני מזכיר למי שמעלה את העניין הזה ואומר "המדינה הכי דמוקרטית בעולם", שהמדינה ההיא כמעט ביצעה טיהור אתני של האינדיאנים, בעלי המקום הלגיטימיים, ועד לשנות ה-60 המאוחרות, 1968, נכתבו שם שלטים: "הכניסה אסורה לכלבים ו-", סליחה; והמדינה שכל אזרחיה שרים את ההמנון, מה שהוא טוען, לא הורסת בתים, לא מגרשת אנשים מבתיהם, לא מפקיעה אדמות ולא הורסת כפרים שלמים כמו אום-אלחיראן וראמיה. וכעת לחוק שלפנינו. היום הציע חברי המכובד אוסאמה שלא אדבר על המ"מים, על חמשת המ"מים, שהם שלי, למרות מי שכתב אותם, אבל בכל זאת, גם בחוק הזה יש משהו מחמשת המ"מים: פרנסה זה מאכל – זה גם. החוק הנדון הוא חוק שהוצא מהמקפיא, ממינוס 100 מעלות, שם הוא הוקפא יותר משנתיים, והובא למליאת הכנסת בחיפזון רב, כשהוא עדיין לא הפשיר, עדיין מוקפא, אבל הממשלה רוצה להפשיר אותו בצל התנאים הקיימים ותחת תירוצים רבים. הממשלה רוצה להפשיר את החוק בכל מחיר, אפילו ברמיסת הדמוקרטיה וזכויות האדם. מבלי להיכנס לכל החסרונות של החוק והביטויים המשפטיים וההיבטים המשפטיים שלו, הרי הוא לא יתרום למטרתו ולא יוסיף רתיעה, אלא יעניש מעגל גדול, רחב, של אנשים שאין להם מעורבות בהפרת החוק, של משפחות – אבא, אימא, ילדים קטנים, אח, אחות – משפחות שלמות, אחרים, שרוצים רק להתפרנס ורצים אחרי פרוסת הלחם; אנשים שרוצים להיות עם הקרובים שלהם ואין להם שום עניין אחר. החמרה בענישה זה לא פתרון. הפתרון הוא שלום צודק, שלום נכון, שיבטיח עתיד טוב לשני העמים. החוק מסתמך ומדבר על השערות, רק השערות וחשדות, וסבירות נמוכה, וסבירות גבוהה, סבירות רבה של עבירה של חשוד, של מי שעשה את העבירה. החוק גם מעניש את המתווך, שגם יכול להיות שבכלל אין לו קשר למה שקרה ואין לו קשר לאירוע בכלל. וזה פותח דלת רחבה מאוד לענישה קולקטיבית של חפים מפשע. ואם החוק חייב להתייחס למעביד גם, אז הוא חייב להתייחס רק למעביד ולא להעניש ענישה קולקטיבית אנשים אחרים, שיכולים להיות חפים מפשע, ואכן הם חפים מפשע. איך אפשר בצורה כזאת להחליט על דיני נפשות, מה עוד שהחוק מדבר על חשד סביר, כמו שדיברנו, והחשד הסביר הוא לפי השערה של שוטר, של קצין, של איש ביטחון אחר. רק חשד לעבירה נותן ענישה מרבית. החוק הזה לא ירתיע, החוק הזה חייב להישאר במקפיא, וזו אכן לא הדרך להבטיח ביטחון ושלום. הדרך הנכונה והכתובת על הקיר – אכן, סיום הכיבוש הוא זה שיבטיח שלום וביטחון. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה – אה, סליחה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. שבע דקות לרשותך, בבקשה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, התחושה שלנו אל מול הצעת חוק כזו היא שהממשלה – ואני אומר את המילה בערבית – הממשלה תתפאנן. מה זה תתפאנן, חברי? תתפאנן בחקיקה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אה, תתפאנן. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תתפאנן במעשה החקיקה. איך לתרגם את תתפאנן? <מיקי לוי (יש עתיד):> עושה כיף. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מתפננת. <מיקי לוי (יש עתיד):> מתפננת. <היו"ר נורית קורן:> מתפנקת. <נחמן שי (המחנה הציוני):> למדתי עשר שעות ערבית. <היו"ר נורית קורן:> כן, שעות ערבית. <קריאה:> יצירתית. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תתפאנן – כאילו – – – <היו"ר נורית קורן:> יצירתית. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לא, זה יותר מיצירתית. <קריאה:> נהנית. <היו"ר נורית קורן:> נהנית. תתפאנן זה הנאה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לא, זה גם נהנית וגם יצירתית וגם משתמשת בכל הכישרונות האמנותיים שלה כדי ליצור את החקיקה הזאת – תתפאנן. נכון? כי כשאנחנו מסתכלים על ההחמרה הזו, כבוד השר, בגין הלנה של פלסטיני אחד, העונש הוא מאסר שנתיים. בגין הלנה, העסקה, של שני פלסטינים – ארבע שנות מאסר. יא סלאם. כאילו זו תפיסה שמנוגדת לאלף-בית בדין הפלילי. אותו דבר, עונש בגין הלנה או העסקה של פלסטיני ליום אחד – שנתיים. אבל בגין הלנה או העסקה במשך יומיים – ארבע שנות מאסר. עכשיו אתם מבינים מה זה להתפאנן? זה פשוט גחמות שסותרות כללים בסיסיים בדין הפלילי. נגיד הרעיון הזה של עבירה שמתמשכת ליומיים – זה נמשך ליומיים, ואז יכול לקבל ארבע שנות מאסר. ותראו גם את הפרופורציה, ממש – העבירה נמשכת, לפי החוק העונש הוא כפול, אף-על-פי שמדובר בעצם באותו מעשה. ולכן אני אומר שהמעשה האמנותי הדרקוני הזה אינו פרופורציונלי, אינו מידתי, אבל גם אינו חוקתי. מי שמלווה את הנושא הזה יודע טוב מאוד שהנושא זה פוגע גם בתא המשפחתי של משפחות ערביות של אזרחים ישראלים, שבני-הזוג או בנות-הזוג שלהם הם מהשטחים. כבוד השר, קיימות, אני מניח שאתה יודע, הרבה הרבה משפחות ערביות – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> ג'בארין, לתמוך ב"חיזבאללה" זה גם פוגע – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – ויכול להיות שאנחנו מדברים על אלפי משפחות, שסוגיית איחוד המשפחות אצלן עד היום לא הוסדרה. זאת אומרת, אתה מדבר על בני-זוג נשואים כדת וכדין, אבל עדיין לא הוסדרה סוגיית הישיבה בישראל. לפעמים זה של האישה או של בן-הזוג, ולפעמים של הילדים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> הם יכולים לגור בחברון. מה רע? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הם מעדיפים לגור במולדתם וביישובים שלהם, שזה בתוך ישראל. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מה רע בעיר האבות? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני אומר לך. כל אדם נורמלי, שרוצה לחיות במדינה שלו וביישוב שלו ובמולדת שלו – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מצפה שהשכנים שלו לא יתמכו בארגון טרור. כל אדם נורמלי מצפה שהשכן שלו לא יגיד ש"חיזבאללה" זה לא ארגון טרור. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מה זה קשור? בחייך, אתה עכשיו נכנסת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא קשור, אבל סתם. אני מנצל את ההזדמנות שאתה על הבמה, יש לך הרבה זמן, לדעת – ארגון טרור או לא ארגון טרור? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תעזוב. אם היית מבין את הנושא, היית מסכים אתי. אבל אתה רק רוצה להפריע, תן לי רק – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> קודם כול, זה שאתה – – – זה מחמאה בשבילי. <היו"ר נורית קורן:> תמשיך, תמשיך. חבר הכנסת ג'בארין, תמשיך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תן להמשיך. מה שאני אומר, שהחוק אינו רגיש לסוגיות שהן באמת אנושיות, סוגיות רגישות ממדרגה ראשונה. דיברו חברי מהמחנה הציוני על הקושי הזה, שהם מתנגדים לזה ומסתייגים ממנו, אבל הפלא הוא שהם פשוט גם תומכים בהצעת החוק, והם יודעים שההסתייגויות שלהם לא יעברו. אז לכן אני מאוד מצטער על כך שחברי במחנה הציוני – אני מקווה שלא כולם, אולי חלקם יתמכו בהצעת החוק, כשיש תוצאה כל כך דרקונית של פגיעות קשות במשפחות ערביות. בעצם הופכים את המשפחות המעורבות, שיש בהן נישואים של בן-זוג או בת-זוג מהשטחים, פשוט למשפחות עברייניות, שעוברות על החוק בלית ברירה, בלי שהחוק מאפשר גם הסדרה של המעמד שלהן. אנחנו גם מדברים על עבירה שהיא גורפת. כך, למשל, ההתייחסות לכך שהאחריות מוטלת על אדם בגין ביצועה, בין במישרין ובין בעקיפין, בין בעצמו ובין על-ידי אחר המועסק על-ידו או מטעמו. זאת אומרת, יכול להיות מצב שבכלל בעל-הבית לא יודע מי עובד בבית עם הקבלן, מי מועסק עם הקבלן, ובכל זאת הוא יכול להיות מורשע, ואפילו להישלח למאסר, כי כאן מטילים אחריות פלילית בעקיפין – בין על-ידי אחר המועסק על-ידו או מטעמו. זאת אומרת, יכול להיות שאני מעסיק קבלן. עכשיו הופכים את האזרח שבעצם מתקשר עם קבלן, שהוא צריך לחקור מי בדיוק הם העובדים והאם יש לכם היתר או אין להם היתר וכו'. ואין כאן ספק שהדין הפלילי בעצם אינו מאפשר פגיעה כה קשה באזרחים מבלי שיש באמת אחריות פלילית, שלא לדבר גם על הענישה המינהלית שמופיעה בחוק ועל הסמכות שניתנה לשוטר להוציא צו הגבלת שימוש במקום – צו הגבלת שימוש במקום. ואם מחברים את זה לעניין המשפחתי של אותן משפחות ערביות בישראל, שיש אולי בן משפחה שעדיין לא הסדירו את מעמדו בישראל, ולכאורה השוטר יכול בעצם להגביל את השימוש בבית של אותה משפחה. ממש ככה. לפי מילות החוק, השוטר יכול להגיד: אתם כבר לא יכולים לישון בבית הזה. זה פשוט לגרש את המשפחה מהבית. אומנם אני רוצה לקוות ששוטרים לא יגיעו לרמת חשיבה ורמת התנהגות כזאת – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – אבל זה מה שאומר החוק. ולכן, החוק הזה הוא דרקוני, החוק הזה הוא מאוד פוגעני, ואני מקווה שהכנסת תדע גם לא לאשר אותו. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עכשיו נגמר הזמן. תענה לי: "חיזבאללה" הוא ארגון טרור או לא ארגון טרור? <היו"ר נורית קורן:> תודה, חבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת חזן, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בסדר. אני רק מנסה להבין. הנה, עכשיו חאג' יחיא יעלה ויספר לנו את האמת. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – לספר סיפורים? סיפורים כדי ללכת לישון יספרו לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יושב-ראש הרשימה שלכם ירד לבונקר. ארבעה ימים בבונקר. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת אורן חזן, אני מבקשת. שב בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> סיפורים יספרו לך לפני שינה. אז לך לישון, יספרו לך סיפורים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתם מספרים סיפורים כל היום. אתם גם חולמים חלומות על מדינה שלכם. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, לרשותך שבע דקות. בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו היא הצעה גורפת, דורסנית, ובהכרח היא לא ביטחונית. תמיד כשמנסים לחוקק חוק צריכים לדעת מה התכלית, מה המטרה של החוק הזה. אם המטרה היא ביטחונית, אז בואו נבדוק אם באמת היא יכולה לתת תשובה ביטחונית. חד-משמעית לא, כי הניסיון הזה – מה שלא בא בכוח בא ביותר כוח – נכשל, ונכשל כליל. נתחיל מהאינתיפאדה הראשונה – הייתה אינתיפאדת האבנים; הפעילו יותר כוח – הפכה להיות נשק חם. למרות הכוח, הריסת הבתים, המאסרים, ההריגות, שבירת העצמות. זה לא הועיל, זה עלה מדרגה וזה הגיע לנשק חם, אחר כך גם טילים ו- ו-. אז מי שיושב בראשות הממשלה צריך להבין – יותר כוח זה לא פתרון. החוק הזה בא גם כדי לכלוא את תושבי השטחים בגדה המערבית, בדיוק כמו הכלא הגדול של עזה, וכנראה אנחנו בכיוון כלא אלקטרז. כולם מכירים – 100 שנים לא הצליחו לברוח משם. אז נראה שגם זה לא יעזור. גברתי, לפלסטינים אין מקומות עבודה, ומספר הפועלים עם אישורי כניסה מוגבל מאוד. בכל אירוע ביטחוני הצבא מחליט באופן גורף למנוע גם מבעלי האישורים להגיע למקומות עבודתם, והרבה פעמים שוללים אישורים גם מהמורשים. המורשים קיבלו את האישורים להיכנס אחרי בדיקות ביטחוניות, ומי מהמשפחה, וקרוב המשפחה, והבן של קרוב המשפחה – מה עשה ומה הוא לא עשה. פתאום יש אירוע ביטחוני, שוללים ומבטלים הרבה אישורים, או: אתם לא תגיעו לגבולות מדינת ישראל – שהם צריכים להיות גבולות 67', גבולות הקו הירוק – אבל גם להתנחלויות אתם לא תגיעו. המצב הזה, למה גורם? גורם ליותר עוני, ליותר אבטלה וליותר פיגועים. מי שלא מבין – שיבין. עוד פן אחר בחוק הזה – אפילו דיברתי עם השר ארדן כשהביאו את זה לקריאה הראשונה, ואמרתי לו: החוק הזה צריך לתת תשובה ברורה מה יקרה בתוך המשפחה. מי שנשוי, האישה שהשאירה את הילדים אצל הבעל שלה, אם יבואו ויתפסו אותה בבית של בעלה, הוא ייכנס ארבע שנים לכלא? איפה ההיגיון? איפה האנושיות? איפה הדמוקרטיה? מה, אתם לא חושבים שאנשים מהצד השני הם בני-אדם? לא רק זה, אלא גם מבטלים את שיקול הדעת של השופט – השופט שנבחר בגלל ההשכלה שלו, בגלל הידע שלו, בגלל הניסיון שלו, אתם באים לשלול ממנו בהצעת חוק זו אפילו את הבדיקה של הנסיבות. הרי יש נסיבות מקלות. גם בזה באתם וסגרתם את הדלת הזו של השופט, שיקול הדעת של השופט. איפה השכל? מה, כבוד ראש הממשלה, הקואליציה, נפלתם על השכל? איפה אתם? עם חקיקת חוק זה אולי ראש הממשלה והקואליציה שלו יזכו בכמה נקודות בסקרים, כי הוא חי על הסקרים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה מפחיד אותך? ספר לנו מה מפחיד אותך בחוק הזה. באמת, אמיתי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כשתלך לישון, נספר לך ואז תבין. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה מפחיד אותך בחוק הזה? אין לך תשובות אז אתה יורד לרמה נמוכה? <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת חזן, אל תפריע בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אולי יזכו ראש הממשלה והקואליציה בכמה נקודות בסקרים, כי הם אלה שמסיתים את העם. לא העם מוסת והם נגררים אחריו, פשוט הממשלה והעומד בראשה מסיתים את העם. לכן – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> ולהגיד שה"חיזבאללה" זה לא ארגון טרור זה לא נקרא להסית? תגיד לי, להגיד שזה לא ארגון טרור, ה"חיזבאללה", זה לא נקרא להסית? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתה מפריע. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת חזן, אל תפריע בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – אחרי שמחוקקים את החוק ומבינים, כמו שהבינו עשרות פעמים, שזה לא יועיל וזה לא יפתור את הבעיות, גם את הנקודות האלה הוא יפסיד, ויפסיד אותן מהר מאוד. הפתרון – הממשלה הכושלת הזו מתעלמת ומנסה לברוח מהפתרון האמיתי. כדי לפתור את הבעיה, גם הביטחונית, גם הדמוגרפית, וגם הבעיות שלא ישנים לכאורה בלילה בגללן, הפתרון הוא מדינה פלסטינית. אתה לא רוצה אותם שייכנסו לפה? הם לא רוצים להיכנס לפה, אבל הם רוצים מדינה עצמאית, מדינה עם כלכלה עצמאית, מדינה שיוכלו גם לקבל השקעות זרות, למצוא מקומות עבודה, ולא להיות בכל יום עם הפחד, עם הסכנה, אולי יפקיעו להם את הקרקעות שלהם, אולי המתנחלים יבואו ויעקרו להם את העצים, אולי ימנעו מהם להגיע גם למקומות העבודה בתוך הערים שלהם, בין עיר לעיר, יבתרו את החלקים של הגדה המערבית. אז כדי להגיע לפתרון צריך להקים את המדינה הפלסטינית. ומדינה כזו – רוצים לחיות בשלום. ומה הם אומרים? אני שומע פה, מעל הבמה הזו, שר – שאני לא מבין אם הוא מייצג את הממשלה, כי הוא ענה בשם הממשלה – עולה ואומר: אני לא מוכן לוותר על גרגר אחד. מה עם ראש הממשלה? מה, הוא משקר לעם, משקר לעולם כשהוא אומר "שתי מדינות"? אז איפה המדינה השנייה תהיה, ואיך היא תקום? חוק כזה הוא לא אנושי, לא דמוקרטי, חוק שפוגע בזכויות אדם. לכן חוק כזה, אין לו מקום במדינה דמוקרטית. זה יכול להיות במחנה צבאי, ואם המדינה החליטה להיות רק מחנה צבאי שהוא סגור ומסוגר מכל הכיוונים ומונע מאנשים להיכנס אליו – אז זה הפתרון. אני אומר לכם, גם הפתרון הזה לא יפתור את הבעיה, כי מי שמוכן לבוא ולמות, החוק הזה לא ימנע ממנו. נשאל את עצמנו כמה פיגועים נעשו על-ידי שוהים לא חוקיים לכאורה וכמה פיגועים היו במקומות אחרים; נמצא שזה לא הפתרון, והממשלה מחטיאה את המטרה או פשוט הולכת ומקצינה מיום ליום. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, מאוד מפתה לדבר על החוק הזה, במיוחד כאשר נזכרים בכל הנשים והגברים שנשואים וחיים בתוך המדינה הזו כשב"חים כי הם רוצים לקיים חיי משפחה נורמליים, כי הם רוצים להיות עם מי שבחר בו לבם ולגדל אתו את הילדים. הם מוכנים לעבור על החוק כדי לעשות את זה, כי המשפחה חשובה. מאוד מפתה גם לדבר על אלה שבאים, אף שהם מרגישים שהם באים בעצם למדינה שכובשת את מולדתם; שהם באים לעבוד אצל מי שהממשלה שלו מייצגת את הדיכוי של העם שלהם, ובכל זאת הם מסתכנים. הם באים רק כדי לחפש את פרנסתם בכבוד – ולפעמים גם בלי כבוד – כדי לפרנס את המשפחות שלהם. אבל אני גם לא יכולה להימנע מלדבר על כל המושג הזה, שאני שומעת, מאז נכנסתי לכנסת: "האופוזיציה הלוחמת". ובא לי לשאול, באמת: לוחמת במי? האופוזיציה היום בכנסת לוחמת במי? נראה לי שהיא לוחמת בעיקר בכל אפשרות קיימת שהממשלה הזאת, ממשלת נתניהו, תתפכח ותבין שכל המלחמות, תרתי משמע, שהיא מנהלת נגד העם הפלסטיני, לא יועילו ולא יפתרו את הבעיות. מתי יתפכחו חברי האופוזיציה הכי גדולה, שהצהירה שהיא לוחמת – ששיח שמנציח את הכיבוש, שמתעלם מקיומו, שמדבר על היפרדות במקום סיום כיבוש, אינו הצד השני לאותו מטבע? חוק הכניסה, שרוצה להחמיר את הענישה של מי שמסיע, מלין ומעסיק פלסטינים שמחפשים איך להאכיל את ילדיהם, הוא המשך של מערכת דיכוי של עם אחר שנמצא תחת הכיבוש הישראלי. ההטפות על הכישלון של הדרכים והחוקים הדרקוניים וצעדי הענישה, שראיתי כמה מחברי הכנסת של האופוזיציה מהצד הזה עולים לדוכן ומדברים עליהם ומטיפים איך הם ייכשלו ואיך הם לא יביאו לשום מקום – ועדיין מתעקשים לתמוך בהם. מה קורה? מתי תתפכחו? מתי תתעוררו? מתי לא תיתנו יד לעוד חוק ועוד חוק שמרחיק אותנו עוד ועוד ועוד מהרצון האמיתי לסיים את הכיבוש? אני, תאמינו לי, לא מבינה. אבל כנראה ראש הממשלה נתניהו בורח ממשא-ומתן עם הפלסטינים לסיום הכיבוש לחיקם של משטרים רודניים, משטרים ריאקציוניים בעולם הערבי, והוא חושב שדרכם יקבל הסדר עם הפלסטינים. משפט אחד: העם הפלסטיני כבר הבין שאין לו פרטנר במדינה הזאת לסיום הכיבוש. לצערי הרב, אתם מוכיחים את זה מהימין וממה שנקרא שמאל יום אחרי יום. הקשרים החדשים של ממשלה זו והרומנים המתנהלים מאחורי הקלעים ובגלוי לא יובילו אותנו לשום מקום, כמו שהחוק הזה לא יוביל אותנו לשום מקום. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת מוטי יוגב, בבקשה, ואחריו יסכם את הדיון השר גלעד ארדן. לרשותך חמש דקות, בבקשה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר לביטחון פנים, השר גלעד ארדן, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק להחמרה בענישתם של מעסיקים, מלינים וגם מסיעים של שוהים בלתי חוקיים עלתה על-ידי עוד בכנסת הקודמת, הכנסת התשע-עשרה, בעקבות התגברות של אירועי הטרור שבוצעו על-ידי שוהים בלתי חוקיים, שגבו בזמנו את חייהם של רבים, כמו החיילים תומר חזן ועדן אטיאס, זיכרונם לברכה, ואחרים. היא אושרה וקודמה שנית בתחילתה של הכנסת הזאת, הכנסת העשרים, ובעקבות מתקפת הטרור האחרונה, שחלק ממפגעיה היו שוהים בלתי חוקיים – רק לאחרונה, המחבל מתל-אביב – זכתה לדחיפה משמעותית מהשר לביטחון פנים, ובעצם עולה כהצעה רחבה יותר, כהצעה ממשלתית שאני מצטרף אליה. לתחומי הקו הירוק נכנסים כיום קרוב ל-100,000 פלסטינים לעבודה. לכ-50,000 ומעלה מהם יש אישורי עבודה של מערכת הביטחון, והם עושים את מלאכתם. לא אכנס כאן להצהרות פוליטיות על דברים אחרים, אלא רק אצטרף למשפט אחד של חברתי חברת הכנסת עאידה סלימאן, שהם באים כדי להתפרנס – אהלן וסהלן – ומביאים את לחמם ומכובדים ומתכבדים. אני בעד אישורים רבים נוספים לכל פלסטיני שרוצה בעבודה ולכל מקום שאפשר להעסיקו. אך בשנים האחרונות, וגם לפני כן, התגברה מאוד כניסתם של שוהים בלתי חוקיים, והתגבר גם פוטנציאל האיום עד כדי רצח. כפי שאמרתי, לצערנו, איבדו רבים את חייהם, ומי שהם הרוצחים המאופיינים יותר הם דווקא אותם שוהים בלתי חוקיים שסיבת היותם בלתי חוקיים היא הסיבה הבסיסית לכך ששירותי הביטחון לא חתמו על כך שהם מנקים אותם, כי כנראה הם ידעו שיש בהם פוטנציאל כלשהו, גם של פיגוע. החוק הזה – ואני רוצה לקצר בדברי – יש בו כדי לתרום לארגז הכלים של ההרתעה, לארגז הכלים של הענישה. הוא ייתן כלי נוסף בידי מערכת הביטחון, המשטרה ובתי-המשפט להרתיע ולצמצם את תופעת השוהים הבלתי-חוקיים ואת הסיכון הנובע מהם לאזרחי ישראל; וזו אחריותנו, פשוט כך, למען הצלת אזרחינו ולמען הצלת חיים של ממש. בדברי ההסבר להצעתי המקורית כתבנו שיש בזה עוד כלי – פשוט עוד כלי; הוא לא היחידי, וצריך לעשות עוד דברים – לצמצם את התופעה וסיכוניה ולשדר גם מסר נוסף: הביצוע על הגדר בין הצבא למשטרה היה קשה, ועל כן רצינו לבוא אל אלה שעושים את הכסף, את הכסף הגדול, ומנצלים לעתים גם את אותם שוהים בלתי חוקיים, אל המלינים ואל המעסיקים, וגם אל המסיעים, שבקביעות עושים את הרווח הגדול מהדבר, ולראות בהם אנשים שכרגע מסייעים לפשע ומסכנים חיים. האיזון הנכון – ובזה אסיים את דברי – הוא שנאשר את מקסימום האישורים לאותם פלסטינים שאכן באים כדי להתפרנס, ואין להם שום כוונה לפגוע ולפגע, ויודעים שלעד נחיה פה האחד בצד השני בשלום, ומנגד – לתת עוד כלים שימנעו מאלה שאינם חוקיים להיכנס על-ידי כך שנעניש גם את המעסיקים ואת המלינים ביתר חומרה ונרתיע מפני כניסתם של אלה שיש פוטנציאל של פגיעה או פיגוע בעצם כניסתם לתחומי הקו הירוק. ובכך – וזו מטרת החוק – נביא ליותר ביטחון ונציל חיים. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. יסכם את הדיון השר לביטחון פנים, השר גלעד ארדן. בבקשה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <קריאה:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> גם לדבר, או רק להסתכל – – –? <קריאה:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הקשבתי לחלק מדברי הנוכחים; חלק ראיתי למטה, על מסך הטלוויזיה. אני קודם כול רוצה להודות גם על כך שיש חברים באופוזיציה שמגלים אחריות ומבינים את חשיבות החוק הזה. נושא כניסת שוהים בלתי חוקיים למדינת ישראל – זו שרבים, לצערי, מתארים אותה כמקום שנורא רע לחיות בו, אבל מסתבר שיש הרבה מאוד אנשים, בין שהם מסתננים לא פלסטינים ובין שהם פלסטינים, שדווקא חושבים שמדינת ישראל היא מקום לא רע בכלל. אבל מה לעשות שהתופעה הזאת של כניסת שוהים בלתי חוקיים לתחומי מדינת ישראל מייצרת סיכונים מאוד מאוד משמעותיים, בעיקר כאשר אנחנו נמצאים בעיצומו של גל טרור שמבוסס על החלטות של יחידים שמונעים יום-יום על-ידי הסתה רחבה בהרבה מאוד ערוצים, והיכולת של כוחות הביטחון להתחקות אחרי עקבותיהם של אותם שוהים בלתי חוקיים היא מאוד מאוד מורכבת; זו משימה מורכבת גם כיוון שההרתעה והענישה בתחום הזה לא היו מספיק משמעותיות. מובן שגם כאשר שוהה בלתי חוקי – ויש כאלה רבים – עומד לדין, העונשים שמוטלים עליו אינם משמעותיים. ואם מדובר במאסר שהוא לא בפועל, בטח אם מדובר בעבודות שירות, היכולת של רשויות האכיפה לוודא את קיום פסק-הדין, אני מניח שכולם כאן מבינים, היא כמעט בלתי אפשרית, כי הוא מוחזר אחר כבוד לשטחי הרשות הפלסטינית, ולכן אי-אפשר גם להעניש אותו, אלא אם כן מכניסים אותו למאסר בפועל. כל עוד גדר ההפרדה, גדר הביטחון, לא הושלמה במלואה, כמובן גם היכולת לייצר חסימה הרמטית מפני כניסת שוהים בלתי חוקיים היא, שוב, משימה מאוד קשה ומורכבת עד כדי היותה בלתי אפשרית. אז תשאלו אותי, ובצדק: מה נשאר לעשות? נשאר, חברי חברי הכנסת, לטפל באותם ישראלים שעבור בצע כסף – כי הם הרי מעסיקים את אותם שוהים בלתי חוקיים, בדרך כלל, כי אפשר להעסיק אותם בשכר נמוך יותר מאשר עובדים חוקיים, אז הם מעסיקים אותם באופן בלתי חוקי, ומלינים אותם, וגם מסיעים אותם, וכל זה בלי להתייחס בכלל לסכנה הביטחונית שהימצאותם של אותם שוהים במדינת ישראל מייצרת. ולכן, אישור הצעת החוק הזאת – אני מקווה שהיא תאושר בעוד כמה דקות – יוכל לסייע מאוד מאוד למשטרת ישראל ולכוחות הביטחון לעצור את כניסתם של אותם שוהים בלתי חוקיים, כי במקום לרדוף אחרי כל אחד מהם, אנחנו רוצים להעביר את כובד המשקל באכיפה אל אותם מעסיקים, אל אותם מלינים, אל אותם מסיעים, כל אלה שבשביל בצע כסף – – – <היו"ר נורית קורן:> סליחה, אדוני השר, אני רק רוצה לעשות שקט באולם. חברים, חברי הכנסת, אני מבקשת לשבת במקום. הנהלת הסיעות, אני מבקשת קצת יותר שקט. חברים, בבקשה. בבקשה, אדוני השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – כל אותם ישראלים שבעד בצע כסף מוכנים לסכן את ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. למעשה, על-פי הצעת החוק, אם אני מדבר על השינויים המשמעותיים ביותר שיש בהצעה, המשטרה למעשה תקבל סמכות מינהלית, בלי צורך לגשת לבית-המשפט, לסגור אתר בנייה, למשל, או מסעדה, או כל עסק שנמצאו בו שב"חים, לתקופה של עד 30 יום. בית-משפט כמובן יוכל להחמיר ולהאריך את משך סגירת העסק הזה לזמן רב יותר. נוסף על כך, בנסיבות מחמירות הענישה של אותם מעסיקים תוחמר, כך שיהיה אפשר להטיל עליהם עונש עד ארבע שנות מאסר, ואם עד היום אותם יזמים – דווקא אלו שמרוויחים אולי את הכסף הגדול ביותר מפרויקט בנייה גדול – אותם יזמים היו מסתתרים מאחורי קבלני המשנה, ומעבירים את הנטל לחפש אותם אצל קבלני משנה רבים – לפעמים יש עשרות קבלני משנה באתר בנייה – היו מעבירים את הנטל הזה רק למשטרה, הם לא יוכלו יותר להסתתר מאחורי קבלני המשנה, כי גם עליהם, כמי שמרוויחים את הסכומים הגדולים ביותר מאותו פרויקט, תוטל חבות לייצר מערך של פיקוח כדי לוודא שאין באותו אתר, או באותו פרויקט, שוהים בלתי חוקיים. אפשר לציין בחוק הזה עוד כמה שינויים משמעותיים, למשל היכולת להטיל אחריות על תאגיד, ובמקרה שמדובר בתאגיד שמעסיק או מלין שב"חים באופן חד-פעמי יהיה אפשר להטיל עליו קנס עד 300,000 ש"ח, במקום 75,000 ש"ח עד היום, ונקבע כאן, בדומה למה שעשינו בנושא של השלכת אבנים ובקבוקי תבערה, גם כאן יש סכום של עונש קנס מינימלי, 20,000 שקל. מובן שאם מדובר בתאגיד שמעסיק או מלין באופן סדרתי, וזאת לא הפעם הראשונה, הקנס כבר קופץ לכמעט חצי מיליון שקל, והקנס המינימלי ל-40,000 שקלים. הוראה נוספת, שהיא ייחודית או חדשה, בהצעת החוק הנוכחית, זה שלמעשה בית-המשפט גם יוכל לחלט את התמורה שניתנה בעד העסקה או הלנה, או את השווי הכספי שלה, ולמעשה כל התמריץ הכספי של אותם מעסיקים או מלינים או מסיעים אמור בעצם לרדת לטמיון, כיוון שלא רק שאולי תוטל עליהם ענישה פלילית, אלא גם הרווח הכספי שבשבילו הם סיכנו את אזרחי המדינה והעסיקו שוהים בלתי חוקיים – גם התמריץ הזה למעשה ירד לטמיון. גברתי רוצה להעיר משהו? אני רוצה לומר שהציפייה שלי ממשטרת ישראל, שעד היום, כפי שאמרתי, הייתה די מתוסכלת מכך שגם שב"חים שהיא הייתה תופסת, ונעשים מבצעים כאלה כמעט כל שבוע – בשבוע האחרון עצרה משטרת ישראל כ-420 שוהים בלתי חוקיים, אבל המספרים מגיעים לאלפים בכל שנה – ועדיין לא נוצרת הרתעה, כי, כפי שתיארתי, קשה מאוד להרתיע באמצעות חוק השב"חים. לאחר אישור הצעת החוק המשטרה צפויה לצאת למבצעים רחבי היקף לתפיסת אותם המסייעים לשב"חים ולהעמיד אותם לדין, ואני מציין את זה במיוחד, מעל במת הכנסת, כדי שלא יגידו, כל אותם מעסיקים ומלינים ומסיעים, שהם לא הוזהרו מראש על השינוי באחריות שמוטלת עליהם, וגם בענישה. לסיום, אני רוצה לומר שאני מודה מקרב לב ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה – אני לא רואה אותו כאן – חבר הכנסת דודי אמסלם. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מעניין למה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מה, גם החוק שהוא הכין, זה עדיין במסגרת – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> עד שלא יהיו פה כל – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אז אני רוצה להודות לחבר הכנסת דודי אמסלם על ההירתמות שלו להכנה המהירה מאוד של החוק, ועל ההבנה שלו שיש חשיבות גדולה לקדם במהירות את החוק הזה, כי הוא אפקטיבי והוא יכול לסייע בהצלת חיי אדם. ודבר אחרון, אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את כל ההסתייגויות שהוגשו לחוק הזה, כי יש חשיבות גדולה שהוא יעבור כפי שהוא אושר בוועדה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לשר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן. חברי הכנסת, מי שמעוניין להשתתף בהצבעה, נא לשבת. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26), התשע"ו–2016. נמסר לי שחבר הכנסת אוסאמה סעדי מרכז את כל ההסתייגויות, אז אנחנו נעבוד מולך, אדוני. אם כן, לפני סעיף 1 קיימת הסתייגות של קבוצת מרצ, אדוני. להצביע? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להצביע. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ – תמר זנדברג, זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג' ומיכל רוזין – לפני סעיף 1 לחוק. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 44 נמנעים – 1 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 26, נגד – 44, נמנע אחד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. לסעיפים 1–3 אין הסתייגויות, לכן אנחנו מצביעים על סעיפים 1–3 לחוק, כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. 1–3, כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–3, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 16 נמנעים – אין סעיפים 1–3, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סעיפים 1–3 אושרו ברוב של 56 נגד 16. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 2 לסעיף 4, של חברי הכנסת אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, טלב אבו עראר, דב חנין, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, יוסף ג'בארין ובאסל גטאס; להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת. אדוני, נצביע? נצביע. הסתייגות מס' 2 לסעיף 4. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 42 נמנעים – 1 ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 4 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 28, נגד – 42, אחד נמנע. הסתייגות מס' 2 לסעיף 4 לא אושרה. גם לחלופין נצביע, אדוני? לא צריך להצביע. מסירים לחלופין, ועוברים להסתייגות מס' 3 לאותו סעיף. לא צריך. גם לחלופין לא צריך. אם כן, לסעיף 4 אין יותר הסתייגויות. לסעיף 5 מלכתחילה לא היו הסתייגויות. אנחנו מצביעים על סעיפים 4 ו-5 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע – סעיפים 4 ו-5 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 4–5, כהצעת הוועדה – 57 נגד – 15 נמנעים – אין סעיפים 4–5, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 57, נגד – 15, אין נמנעים. סעיפים 4 ו-5 אושרו כנוסח הוועדה. לסעיף 6, הסתייגות מס' 4 של קבוצת סיעת מרצ – להצביע. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 4 לסעיף 6. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 20 נגד – 43 נמנעים – 3 ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 20 בעד, 43 נגד, שלושה נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 4 לא התקבלה. 5, אדוני? <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא צריך. 6? עד 9 לא צריך להצביע? 9 להצביע? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> על 6 צריך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, האופוזיציה הסירה, או המציעים, המסתייגים, הסירו את הסתייגויות 4 ו-5. על הסתייגות מס' 6 לסעיף 6 אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 40 נמנעים – 2 ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 28, 40 מתנגדים, שניים נמנעו. אני קובע כי גם הסתייגות מס' 6 לא התקבלה. 7? 8? 9? לא צריך. הסתייגות מס' 10? לא צריך; 11? לא צריך. 12? 13? אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 13 לסעיף 6, של חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן, להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני, ושל קבוצת סיעת הרשימה המשותפת. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 40 נמנעים – 2 ההסתייגות (13) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 29, נגד – 40, שניים נמנעו. הסתייגות מס' 13 לא התקבלה. לחלופין, אדוני? לא צריך. קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ – הסתייגות מס' 14 – כן להצביע. הסתייגות מס' 14 – אנחנו מצביעים. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 39 נמנעים – אין ההסתייגות (14) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות מס' 14 לסעיף 6 – התוצאות: 35 בעד, 39 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי ההסתייגות לא אושרה. הסתייגות מס' 15, אדוני – לא צריך. 16? <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 17? 17 כן. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 17 לסעיף 6. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 40 נמנעים – 3 ההסתייגות (17) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 30 בעד, 40 נגד, שלושה נמנעו. ההסתייגות מס' 17 לא התקבלה. 18? לא. 19? 20? <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 20 לסעיף 6. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 40 נמנעים – 3 ההסתייגות (20) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 29, נגד – 40, שלושה נמנעו. אני קובע כי הסתייגות מס' 20 לא התקבלה. לחלופין, אדוני? <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מסירים את כל ההסתייגויות. לכן, אנחנו נוכל להצביע על סעיפים 6, 7, 8, 9 – כי ל-7, 8 ו-9 לא היו הסתייגויות ול-6 הוסרו – אז 6, 7, 8, 9, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 6–9, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 16 נמנעים – 1 סעיפים 6–9, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד סעיפים 6–9 – 56, נגד – 16, אחד נמנע. אנחנו אישרנו את כל הסעיפים בקריאה שנייה. חבר הכנסת אחמד טיבי, אתה ביקשת הודעה, הצעה לסדר? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, מדובר בהצעת חוק חשובה ומסוכנת, ולכן אנחנו מבקשים לראות בה הצעת אי-אמון בממשלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. השר לביטחון פנים, שהשיב בשם הממשלה, אנחנו יכולים לקיים את ההצבעה עכשיו? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> האם ראש הממשלה הסמיך את השר ארדן? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אכן, הוגשו לי כל המסמכים: הרכב הממשלה הבאה, כתב הסכמה של המועמד לראשות הממשלה, הלוא הוא חבר הכנסת אחמד טיבי, ואנחנו – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, אני מבקש להדגיש כי באמת הדילמה עכשיו היא ביבי או טיבי. זו באמת הדילמה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26), התשע"ו–2016. אני מזכיר לכם שאנחנו לא משנים את אופי ההצבעה. מי שבעד – הוא בעד אישור החוק בקריאה שלישית ונגד הצעת האי-אמון. מי שתומך במועמדות החשובה של חבר הכנסת אחמד טיבי לראשות הממשלה ומתנגד לחוק – יצביע נגד. <יואב קיש (הליכוד):> מי שר הביטחון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני עברתי על המסמכים, אני אגלה לך. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. קריאה שלישית והצעת אי-אמון. הצבעה מס' 16 בעד החוק – 44 נגד – 16 נמנעים – אין חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 44 בעד, 16 נגד, אין נמנעים. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 26), התשע"ו–2016, עברה כנדרש בשלוש קריאות, וחבר הכנסת אחמד טיבי בינתיים לא יהיה ראש הממשלה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לעומת זה, אנחנו נשמע את הודעות ועדת הכנסת, כפי שימסור אותן חבר הכנסת דוד ביטן. בבקשה, אדוני. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הכספים תדון בהצעות לסדר-היום של חברי הכנסת נאוה בוקר, אכרם חסון, יואל גואטה ואיתן ברושי בנושא: מניעת פיטוריהם של מאות עובדים במפעלי שימורי טונה בפריפריה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> יגאל גואטה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> יגאל גואטה. עשו טעות בדף. תודה רבה על התיקון. הודעה שנייה: כבוד היושב-ראש, ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום, כי הצעת חוק המים (תיקון מס' 27), התשע"ו–2016, תידון בוועדה המשותפת לוועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת הכלכלה, בראשות יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם. הוועדה תהיה בת 14 חברים, שבעה מכל ועדה. מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה יכהנו חברי הכנסת דוד אמסלם, בצלאל סמוטריץ, יואב בן צור, אורי מקלב, רויטל סויד, רוברט אילטוב ועבדאללה אבו מערוף; מטעם ועדת הכלכלה יכהנו חברי הכנסת דוד ביטן, נורית קורן, רועי פולקמן, יצחק וקנין, איתן כבל, יעקב פרי ועיסאווי פריג'. עכשיו זאת הודעה עם הצבעה. כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום כ"א באדר א' התשע"ו, 1 במרס 2016, להעביר את הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הכרעה במחלוקות בין הורים בעניין הנתון לאפוטרופסותם), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, לדיון ולהכנה לקריאה ראשונה. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט ביקש להעביר את ההצעה הנ"ל מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לוועדת החוקה, חוק ומשפט. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את ההחלטה ולהעביר את הצעת החוק הנ"ל מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אנחנו עוברים להצבעה. חברים, נא לשבת במקום. אני מבקשת מכל חברי הכנסת לשבת במקום. אנחנו עוברים להצבעה על ההודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת. נא לשבת במקום. אנחנו עוברים להצבעה. <קריאה:> – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> להעביר מוועדה לוועדה. <היו"ר נורית קורן:> חברים, אני מבקשת לשבת במקום. אני רוצה לעבור להצבעה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה לשבת במקום. נעבור להצבעה. מי בעד ההודעה של חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת? בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד הצעת ועדת הכנסת – 52 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הכרעה במחלוקות בין הורים בעניין הנתון לאפוטרופסותם), התשע"ו–2016, מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> בעד הצעתו של חבר הכנסת דוד ביטן – 52, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה שלו אושרה, ואנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. <הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 18) (כלי ירייה המשמשים לשירותי שמירה), התשע"ו–2016> [נספחות.] <היו"ר נורית קורן:> בקשת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 18) (כלי ירייה המשמשים לשירותי שמירה), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יואב בן צור, בשם יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. בבקשה. <יואב בן צור (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> גברתי היושבת בראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, החלטה בדבר פיצול הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 18) (כלי ירייה המשמשים לשירותי שמירה), התשע"ו–2016, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. על-פי הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה, מחליטה הכנסת לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת לאשר את החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה לפצל את הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 18) (כלי ירייה המשמשים לשירותי שמירה), התשע"ו–2016, להצעות חוק נפרדות, כך שסעיף 10ג(ד)(1)(ב) לחוק כלי הירייה, התש"ט–1949, המוצע בסעיף 1(2) להצעת החוק, יידון כהצעת חוק נפרדת שתובא לאישור הכנסת במועד מאוחר יותר. הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 18) נדונה בכנסת בקריאה הראשונה ביום כ"ט בשבט התשע"ו, 8 בפברואר 2016, והועברה לוועדת הפנים והגנת הסביבה. הצעת החוק עוסקת בהסדרת חריגים להוראה הקבועה בחוק כלי הירייה, התש"ט–1949, שלפיה על המאבטח לשאת את נשקו במקום עיסוקו בלבד. בסעיף 10ג(ד)(1)(ב) המוצע בהצעת החוק מוצע לקבוע כי פקיד הרישוי יהיה רשאי להתיר למאבטח את נשיאת הנשק מחוץ למקום עיסוקו, בנסיבות שבהן השארתו במקום שבו מתבצעת השמירה עלולה לדעתו לגרום לסכנה לשומר, לאדם אחר או לציבור. הוועדה סברה כי דרוש ליבון נוסף של סעיף זה בטרם יובא לאישור הכנסת בקריאה השנייה והשלישית. בנוסף סברה הוועדה כי נוכח המצב הביטחוני, קיימת דחיפות באישורם של יתר סעיפי הצעת החוק, שכן הם כוללים הוראות שנועדו להתיר את נשיאת הנשק מחוץ למקום עיסוקו של המאבטח מטעמים של שמירה על שלום הציבור וביטחונו. על כן, כדי שהוועדה תוכל לשקוד על הכנתו של סעיף 10ג(ד)(1)(ב) להצעת החוק מבלי שהדבר יעכב את אישור יתר הסעיפים, החליטה הוועדה להשאיר את הסעיף בשלב זה על שולחן הוועדה, והוא יובא לאישור הכנסת בקריאה השנייה והשלישית במועד מאוחר יותר. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אין בקשות דיבור ואין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת במקום, אנחנו עוברים להצבעה. חבר הכנסת דוד ביטן, אתה יכול לבוא למקומך. אני רוצה לעבור להצבעה, בבקשה. אנחנו מצביעים על הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 18) (כלי ירייה המשמשים לשירותי שמירה), התשע"ו–2016. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה – 40 נגד – 4 נמנעים – אין הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 18) (כלי ירייה המשמשים לשירותי שמירה), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 40, ארבעה מתנגדים ואין נמנעים. הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה התקבלה. עבד אל חכים חאג' יחיא – להוסיף אותו לפרוטוקול. הוא בעד. נגד. הצביע נגד. בבקשה, לפרוטוקול. <הצעת חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016> [מס' מ/1015; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 11057; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. בבקשה. <קריאה:> – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אחרי זה יש מס הכנסה שלילי. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016. הצעת החוק הזו היא הצעת חוק ממשלתית. בשנת 2004 נחקק חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד–2004, שפיצל את רשות הנמלים במסגרת תהליך הפרטת נמלי הים, באופן שהוקמו ארבע חברות נמל שונות. תהליך זה חייב מעבר עובדים מהרשות לחברות הנמל השונות והבטחת זכויותיהם הפנסיוניות. על-פי החוק, הכספים שמיועדים לתשלום גמלה לעובדים שעברו לחברות הנמל וחל עליהם הסדר פנסיה תקציבית ולגמלאי רשות הנמלים בפנסיה תקציבית ינוהלו בקופת גמל מרכזית לקצבה. קופת גמל לכל חברת נמל. בעת חקיקת החוק נקבע שעד הקמת קופות הגמל המרכזיות לקצבה, יהיה רשאי מנהל רשות המסים לפטור את רשות הנמלים, חברות הפיתוח והנכסים וחברות הנמל ממס על כספים שיועדו על-ידיהן להפקדה בקופת הגמל המרכזית לקצבה, ובלבד שהכספים יופקדו עד התאריך שנקבע בחוק. בשנת 2006, בעת חקיקת חוק ההסדרים, נדחה המועד להקמת קופות הגמל המרכזיות לקצבה ליום ח' בתשרי התשס"ז, 30 בספטמבר 2006, והאפשרות לזכאות לפטור ממס נדחתה ליום ד' בתמוז התשס"ו, 30 ביוני 2006. בעת חקיקת חוק ההתייעלות הכלכלית לשנים 2009 ו-2010 שוב נדחה המועד להקמת קופות הגמל המרכזיות לקצבה ולעניין הפטור ממס עד ליום י"ד בטבת התש"ע, 31 בדצמבר 2009. למרות הזמן הרב שניתן להקמת קופות הגמל המרכזיות לקצבה, טרם הוקמו הקופות. בהצעת החוק שבפניכם ביקשה הממשלה במקור לדחות שוב את הקמת הקופות ומתן הפטור לסוף שנת 2018, וכן לתת לשר האוצר סמכות להאריך את המועד בשלוש שנים נוספות בצו. נציגי רשות המסים ורשות הנמלים הסבירו שהנושא התעכב מפאת מורכבותו והצורך במשא-ומתן נפרד עם ההסתדרות ואישור תקנון קופות הגמל בידי אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר. חברי הוועדה ואני הבענו את חוסר שביעות רצוננו מהתמשכות העניין למעלה מ-11 שנים. לאור זאת, בהצעה שבפניכם קיצרנו את פרק הזמן שהוצע בהצעת החוק להקמת קופות הגמל המרכזיות לקצבה ולמתן הפטור עד ליום ט"ו בניסן התשע"ח, 31 במרס 2018, במקום כ"ג בטבת התשע"ט, 31 בדצמבר 2018, וכן לא הסכמנו להארכת התקופות פעם אחת נוספת בצו של שר האוצר. אמרנו – העניין הזה צריך להסתיים והוא מופיע פה בהצעת החוק. אני מקווה שחברות הנמלים וההסתדרות ואגף שוק ההון יפעלו עתה במהירות יחדיו ויביאו לסיום את הקמת קופות הגמל המרכזיות לקצבה בהקדם האפשרי. להצעה אין הסתייגויות. אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת מכל חברי הכנסת לשבת. אנחנו מצביעים – הצעת חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016, קריאה שנייה. אין רשות דיבור ואין הסתייגות, אז נא להצביע. מי בעד? מי נגד? בקריאה שנייה. הצבעה מס' 19 בעד סעיפים 1–2 – 38 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 38, מתנגד אחד. אם כך, הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה, הצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 20 בעד החוק – 42 נגד – אין נמנעים – אין חוק רשות הספנות והנמלים (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 42, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, הצעת החוק אושרה, והיא תיכנס לספר החוקים. <הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 8), התשע"ו–2016> [מס' מ/1022; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 10698; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 8), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. היא קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר נורית קורן:> החוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה – לא, לא קפצתי. זה מה רשום לי. <קריאות:> – – – אבל זה לא בסדר-היום. <היו"ר נורית קורן:> זה בסדר-היום. תסתכלו בניירת שלפניכם, זה בסדר-היום. <קריאה:> זה 7. <חיים ילין (יש עתיד):> דילגתם על 5 ו-6. <היו"ר נורית קורן:> אנחנו בהצעת החוק השישית, תסתכלו בניירת. אה, אוקיי – 5? על הביטוח הלאומי – ההצעה הבאה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> אוקיי, אין בעיה – בסדר. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 8), התשע"ו–2016. הצעת חוק זו היא הצעה ממשלתית, שמוזגו בה שתי הצעות חוק פרטיות: האחת שיזם חבר הכנסת מיקי לוי, והשנייה שיזמנו אורי מקלב, אלי אלאלוף, רחל עזריה ואנוכי. בהצעת חוק זו מוצע לקבוע שורה של הקלות לעניין מענק העבודה (מס הכנסה שלילי). כך, בין היתר, מוצע להשוות בין עובד שכיר לבין עצמאי לעניין תשלום המענק ולהגדיל את טווח ההכנסה המקנה זכאות למענק במקרה של הורה יחיד ובמקרה של עובד שנקבע לו שכר מינימום מותאם מופחת, כלומר בעל מוגבלות. כמו כן, מוצע לבטל את הדרישה הקיימת לגבי עצמאים, שלפיה הגשה מקוונת של הדוח השנתי לפי פקודת מס הכנסה תהיה תנאי לקבלת המענק. כך גם מוצע לקבוע הוראות שימנעו את עיקול כספי המענק מרגע שיועברו לחשבון בנק של זכאי אשר חייב לנושים שונים עד שיחלפו 90 ימים. בנוסף, מוצע בהצעת החוק להאריך את פרקי הזמן להגשת תביעה למענק ולהקדים את מועדי התשלום. בהצעת החוק הממשלתית ביקשה הממשלה גם לתקן את שם החוק, כך שלא ייקרא עוד "מס הכנסה שלילי" אלא "מענק עבודה". אני סברתי כי תיקון זה עלול לבלבל, נוכח העובדה שחוק זה בתוקף כבר שמונה שנים והציבור מכיר את המענק הזה בשם "מס הכנסה שלילי", אך נציגי הממשלה טענו כי יש בשם הקיים כדי ליצור קונוטציה שלילית, ועל כן הוחלט לקרוא למענק זה מעתה ואילך "מענק עבודה". במהלך הדיון בוועדת הכספים סברו חברי הוועדה כי מן הראוי לשקול את החלת המענק באופן רחב יותר לגבי סוגים נוספים של בעלי נכויות, ולא רק על בסיס שכר מותאם שחל בעיקר לעניין העסקה של בעלי מוגבלויות במפעלים מוגנים. כמו כן, חברי הוועדה סברו כי יש לבחון יצירת הבחנה בתנאי הזכאות למענק לעובדים שאין להם ילדים בין נשים לגברים, כך שלגבי נשים יופחת גיל הזכאות מ-55 ל-50, וזאת לנוכח פערי השכר וההבדלים בגיל הפרישה. נציגי הממשלה הסבירו כי מדובר בתיקונים שדורשים פילוח נתונים, ועל כן ביקשו לחזור לוועדה עם המידע הנדרש. כיוון שההצעה שבפניכם היא מיטיבה, סברתי כי יהיה נכון להגיש בעניין הצעת חוק פרטית ביחד עם חברי הוועדה לאחר שאקבל את המידע האמור. להצעת החוק הזו לא צורפו הסתייגויות. לכן אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק הזו בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים לדיון בחוק. לגבי החוק – אין הסתייגויות, אבל יש בקשות רשות דיבור. חברת הכנסת זהבה גלאון – מוותרת; חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גפני שכנע אותי. <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת מיכל רוזין – היא איננה; חברת הכנסת תמר זנדברג. אם כך, אין עוד בקשות דיבור, ואנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה. אני מבקשת מחברי הכנסת לשבת במקומם כדי שנוכל לעבור להצבעה על החוק. בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 8), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד סעיפים 1–20 – 39 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–20 נתקבלו. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 39, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. חברת הכנסת מיכל רוזין, את רוצה שאני אוסיף אותך לפרוטוקול בעד? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר נורית קורן:> נא להוסיף בעד. אם כן, אנחנו עוברים לקריאה שלישית של הצעת החוק הזאת. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 22 בעד החוק – 41 נגד – אין נמנעים – אין חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון מס' 8), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 41, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, החוק עבר בקריאה שלישית, והצעת החוק הזו תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. יש לנו בקשת דיבור – לברך. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. הוא אחד המציעים של הצעת החוק הפרטית. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שלא כדרכי אני אתחיל הפעם בברכות. ברכות גם לאנשי האוצר, גם לשר האוצר ולסגן שר האוצר, ולחברי חבר הכנסת גפני, יושב-ראש הוועדה, שסבל אותי ואת הרוגז ואת העצבים שלי גם בוועדה עצמה. אני רוצה להודות לך באופן אישי על זה שלא ויתרת, שלא ויתרנו כולנו, כי אין חוק צודק יותר מהחוק הזה. החוק הזה בא לתקן עוול למשפחות חד-הוריות, והוא יאפשר להן מרחב מחיה גדול יותר, יעודד אותן לצאת לעבודה; יתקן עוול לעצמאים, שקיבלו את המגיע להם אם הם היו מגישים רק אחרי חמש שנים. מה ההיגיון להגיש אחרי חמש שנים כשהייתה לי בעיה חמש שנים קודם לכן? ועוד באו וקיזזו להם 25% מהמגיע להם. כשאני שואל, למה – לא הייתה תשובה. למה אחרי חמש שנים ולא אחרי שנה עוקבת? גם כאן לא הייתה תשובה. לזכותו של האוצר ייאמר שהכניסו לתוך החוק אנשים עם מוגבלות מתחת לגיל 50. עשו שיפור לחוק הקיים. אני רוצה לברך את כל אלה שעסקו במלאכה, כי אין חוק צודק מזה. תודה רבה. אני היום יכול ללכת לישון בנחת, את שלי במושב הזה עשיתי. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 172), התשע"ו–2016> [מס' מ/1009; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 9043, חוב' י"ט, עמ' 10417; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 172), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, תרשו לי – הערה על הצעת החוק הקודמת. מיקי לוי היקר, כל הכבוד, אבל תדע שזאת אחת ההמלצות של ועדת העוני, שדווקא החבר שלך מינה אותה. זו תוספת לתקציב – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> נכון. אני גם מודה לכם, אדוני. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> בבקשה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תוספת משמעותית. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> הצעת החוק שאני מביא לאישור היא הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 172), התשע"ו–2016. הצעת החוק שלפניכם מציעה שלעניין הזכאות לדמי לידה, למענק אשפוז ולמענק לידה, תיחשב לידה החל בשבוע ה-22, ולא כפי שזה היום, מהשבוע ה-26. הדבר יאפשר לנשים שההיריון שנשאו הסתיים בשבוע ה-22 להיריון ואילך, לרבות מה שמכונה "לידה שקטה", להיות זכאיות לתגמולים האמורים וכן להיות זכאיות לחופשת לידה לפי חוק עבודת נשים, בין שהוולד חי ובין שלא. שינוי זה אינו משפיע על השאלה מהו ולד בר-חיות ועל השאלה מה ייחשב הפלה לעניינים אחרים. הצעת החוק היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית עם הצעת חוק שהובילה בכנסת התשע-עשרה חברת הכנסת עליזה לביא, עם שדולת הנשים, בעקבות פנייתן של נשים רבות, כולל אישה שעברה לידה שקטה. אבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, ובהזדמנות זו להודות גם לחברי הכנסת וגם לחברי הוועדה, ובמיוחד לצוות המקצועי והמשפטי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, רבותי, כאמור אין לנו הסתייגויות, אין בקשות דיבור, לכן נעבור ישר להצבעה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא לא. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> את ביקשת לברך, נכון? <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אלא מה? <קארין אלהרר (יש עתיד):> חברת הכנסת עליזה לביא – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם זה ברכה על הצעת חוק, זה אחרי ההצבעה. אם כן, אנחנו נעבור להצבעה. נצביע על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 172), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 23 בעד סעיפים 1–2 – 33 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 התקבלו. <קריאה:> זה לא נתן. אצלי זה לא נתן להצביע – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> 33 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. כאמור, אני הצבעתי במקום נורית קורן. בבקשה לרשום את ההצבעה שלי בעד. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים מייד להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 24 בעד החוק – 39 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 172), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 39 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 172), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, והחוק נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. עכשיו את יכולה לברך, חברת הכנסת קארין אלהרר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> תודה, גברתי היושבת-ראש. אני פשוט עושה את המלאכה שהוטלה עלי. הצעת החוק הוגשה בידי חברתי חברת הכנסת עליזה לביא, שנמצאת בימים אלה בברלין במשלחת מטעם יושב-ראש הכנסת במסגרת המאבק באנטישמיות. נבצר ממנה להיות כאן, והיא ביקשה ממני לומר את דבריה. נושא ההצעה הוא כמובן נושא כאוב, שלרוב לא מדובר בו – נושא הלידות השקטות; לידה שבה אישה יולדת, לא עלינו, ולד מת. לצד החוויה הטרגית של האובדן נאלצת האישה להתמודד גם עם חזרה מיידית לשגרה, ללא זמן להשתקם, ללא סיוע מקצועי – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> צוות הקואליציה, אנחנו שומעים אתכם יותר מאשר את חברת הכנסת. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – ללא הכרה והבנה מהחברה, ובעיקר ללא זכויות מהמוסד לביטוח לאומי. חוק הביטוח הלאומי מגדיר את המונח לידה, ועכשיו התיקון יגדיר אותו באופן שכבר ביציאת הוולד בשבוע ה-22 של ההיריון, חי או מת, תינתן קצבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עליזה, את הקול שלך שומעים. תודה רבה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> חברתי חברת הכנסת עליזה לביא קיבלה עשרות פניות של נשים, כולל בשבועות האחרונים, שמבקשות לשתף אותה בחוויות הקשות שלהן לאחר הלידה, ובעידוד הרב שהן שואבות מהצעת החוק החשובה הזאת. חברת הכנסת לביא מבקשת להודות לשר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ, ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> היא נסעה לחו"ל – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> היא פועלת בשביל מדינת ישראל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מה קרה? מה קרה, חבר הכנסת פרוש? תן לה לסיים את דבריה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – בברלין. <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא ידעתי שהדברים כל כך מעוררים רגשות. – – – וליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת חבר הכנסת אלי אלאלוף על שקידמו את החוק במהירות האפשרית, ובכך יביאו בכל שנה מזור ותמיכה לעשרות הנשים שעד כה לא זכו לחופשת לידה ולתנאים לאחר הלידה השקטה שעברו. תודה לכולם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 173), התשע"ו–2016> [מס' מ/956; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 8638, חוב' כ"ב, עמ' 11372; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 173), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני חייב לציין שזאת השלמה לחוק שאושר לפני שבועיים, אם אני לא טועה. מדובר בהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 173), התשע"ו–2016. הצעת החוק שלפניכם היא הצעת חוק ממשלתית, והיא מציעה כי מי שקיבל אשרה ורישיון לישיבת ביקור למשקיע, שהתנאים לקבלתה קבועים בתקנות הכניסה לישראל, לא ייחשב תושב ישראל לעניין חוק הביטוח הלאומי. חקיקה זו היא אחד התנאים להסדרה הדדית עם ארצות-הברית לקביעת הסדר מתן אשראי למשקיע. כן אבקש לאשר את התיקון של הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית ולהודות לכל מי שהיה מעורב. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אלי אלאלוף. כאמור, רבותי, אין הסתייגויות, אין בקשות דיבור. לכן אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו נצביע בקריאה שנייה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 173). מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 25 בעד סעיף 1 – 25 נגד – 5 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 25 חברי כנסת, חמישה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו נצביע על הצעת החוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 26 בעד החוק – 24 נגד – 5 נמנעים – 1 חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 173), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 24 חברי כנסת בעד, חמישה מתנגדים, אחד נמנע. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 173), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ושלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1030; נספחות).] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. ההצעה קיבלה פטור מחובת ההנחה. יציג את הצעת החוק השר אורי אריאל. בבקשה, אדוני. <קריאה:> כמה דוברים יש? <היו"ר טלי פלוסקוב:> סוד. כמה דקות ואתם תדעו. כעת יש לי דובר אחד. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, ביום ט"ו באב התשע"ד, 11 באוגוסט 2014, פורסם חוק השידור הציבורי הישראלי, להלן: החוק. עניינו של החוק בהקמת משדר ציבורי חדש, יעיל ועצמאי, תאגיד השידור הציבורי הישראלי, שיחליף את פעולתה של רשות השידור. החוק קובע את אופן פעולתו של תאגיד השידור הישראלי. בהתאם לאמור בחוק, מייד עם פרסומו מונה כונס נכסים רשמי כמפרק רשות השידור. בהתאם לקבוע בסעיף 92 לחוק, יום תחילתו של החוק נקבע ליום כ"א באדר ב' תשע"ו, 31 במרס 2016, והוא המועד שבו היו אמורים להתחיל שידורי תאגיד השידור הישראלי ולהסתיים שידורי רשות השידור. ואולם, נוכח התמשכות הליכי הקמתו של תאגיד השידור, מוצע אפוא בהצעת חוק זו לקבוע מועד חדש ליום תחילת החוק – יום כ"ז באלול תשע"ו, 30 בספטמבר 2016 למניינם. כמו כן, על מנת לקצר את משך הזמן הנדרש להיערכות לתחילת שידורי תאגיד השידור הישראלי, מוצע כי התאגיד יהיה רשאי להתחיל בשידוריו ביום התחילה באופן הדרגתי. נוסף על האמור מוצע כי במשך תקופה של שנתיים מיום התחילה, התאגיד יהיה רשאי להקצות סכומים לרכישה של שידורי חדשות ותוכניות בענייני היום במיקור חוץ, בתנאים ובאופן שעליהם יחליט מנהל חטיבת החדשות תחת אחריותו על התכנים. לעניין שידורי החדשות שיירכשו, מנהל חטיבת החדשות יתפקד כעורך ראשי. כפועל יוצא של תיקונים אלה, מוצע לקבוע שתקופת כהונתו של המנהל הכללי הזמני תהיה עד לתום שנתיים מיום התחילה. לבסוף, מוצע להאריך את תקופת פעילותה של הטלוויזיה הלימודית במתכונת הקיימת כיום בשנה ושלושה חודשים, כך שהפסקת שידוריה תהיה ביום 1 בינואר 2018. במועד זה תחל חובתו של תאגיד השידור הציבורי להתחיל לשדר במסגרת ערוץ נפרד לילדים ולנוער. מוצע שתקציבו של תאגיד השידור הציבורי יותאם להוראות אלה, כך שעד לתחילת שידוריו בערוץ לילדים ולנוער יופחתו מתקציבו הסכומים שאותם עליו להוציא לרכישה של הפקות מקומיות קנויות המיועדות לשידור בערוץ לילדים ולנוער. עוד מוצע כי בתקופה שמיום התחילה ועד לסיום שידוריה של הטלוויזיה הלימודית, לא תשדר הטלוויזיה הלימודית שידורי חדשות ותוכניות בענייני היום. זה צעד נוסף על מנת להבטיח שאזרחי ישראל יוכלו ליהנות משידור ציבורי איכותי, עצמאי ורלוונטי. הצעת החוק נוסחה לאחר דיונים רבים ובחינה מעמיקה של מוכנות תאגיד השידור הישראלי לתחילת פעילותו, ותוך הידברות של משרדי התקשורת והאוצר עם ההסתדרות, תאגיד השידור הישראלי וועד עובדי רשות השידור (בפירוק). לפיכך, אבקש את תמיכתם בהצעת החוק. הקראתי את זה בשם שר התקשורת, שבידוע הוא גם ראש הממשלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר אורי אריאל. <הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – סעיף 92), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2608/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לנו הצעת חוק פרטית שהוצמדה להצעת חוק זו, של חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. יש לך שלוש דקות להציג את הצעת החוק שלך. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> חבר הכנסת נחמן שי, אנחנו מקבלים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה. אני מודה לך. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, תראו, העץ הזה היה כל כך גבוה, שהיו צריכים להזמין את שר החקלאות כדי שיתחיל לרדת ממנו, כי הוא מתמחה בעצים גבוהים. כל האנשים ששותפים למחדל הזה של סגירת רשות השידור ופתיחת תאגיד השידור הציבורי הישראלי החדש כבר אינם פה. הם הלכו למקומות אחרים, הם יודעים למה. כל אחד רוצה לברוח מהכישלון החרוץ הזה. יש כל כך הרבה דברים רעים להגיד על זה, שגם שלוש דקות לא יספיקו לי. אני רק רוצה לציין דבר אחד – שבתזכיר הזה שהפיצה הממשלה בין חבריה, נשאלות – הערות מרכזיות שהתקבלו לתזכיר: "תאגיד השידור הציבורי העביר התייחסותו וציין כי תקופת הדחייה המוצעת של יום התחילה אינה מספקת". זאת אומרת שגם חצי השנה הזאת, שאני כבר הצעתי לפני כמה שבועות, ועכשיו יפה שהממשלה החליטה להצטרף, גם התאגיד הזה אומר שגם בעוד חצי שנה לא נהיה מוכנים לשידור. זאת אומרת שבעוד חצי שנה אנחנו חוזרים לאותו מקום. מה יקרה בתקופה הזאת? ימשיכו לגסוס השידורים הקיימים, מה שקוראים פירוק, מה שאמר אתמול ידידי אריה גולן: הטלטולים של רשות השידור יימשכו עד לנזק בלתי הפיך כנראה, ואז באיזה שלב יתחילו לצוץ השידורים החדשים. עכשיו, אף אחד לא יודע איזו צורה יש להם. הם עצמם אומרים: לא נעמוד במטלה. והכי גרוע, ממשלת ישראל רוצה לעשות מיקור חוץ לחדשות ואקטואליה. זאת אומרת, להוציא את זה לקבלנים חיצוניים. אין לזה הגדרה אחרת. כי העובדים הקיימים לא בהכרח עוברים לתאגיד החדש. חלקם יעברו, חלקם לא, אבל הם לא יהיו מוכנים לשידור. אז אומרים: נוציא מכרז, יתמודדו חברות פרטיות, והן תשדרנה חדשות ותוכניות אקטואליה לתושבי מדינת ישראל. אני אומר לכם, אפילו בעידן שבו אנחנו חיים, דבר כזה עוד לא היה. נכון, ערוץ 2 לסוגיו גם כן היה מין סוג של הפרטה, אבל היה לזה מבנה ציבורי, היה פיקוח מסוים, הייתה בקרה. זה לא עבד בג'ונגל. כאן רוצים לקחת את לב-לבו של השידור, את החדשות והאקטואליה, הדברים הכי חשובים, הכי קובעים את סדר-היום הציבורי, הכי משפיעים, ולתת את זה לאיזו חברה חיצונית שאני אפילו לא יודע מי היא, וזה גם לא חשוב לי. חשוב לי, זה לב העניין, שלפחות הנושא של החדשות והאקטואליה יישאר בידי המְשַדרים הציבוריים שאמונים על כללי אתיקה ושידור חדשות. את זה רוצים לקחת. אני אומר לכם, זאת חרפה, אין לזה הגדרה אחרת. אבל כל פעם אנחנו אומרים את זה, כל פעם הממשלה ממשיכה, והיא תיפול בבור הבא שמחכה לה. אני אומר לכם. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. יש לנו שני דוברים שנרשמו לדבר. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. אחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואנחנו עוברים להצבעה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתם יכולים לברר אצל מזכירת הכנסת. כעת זה המצב. אדוני, שלוש דקות, בבקשה, שלך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, הקראת את החוק – חברים – הקראת את החוק, ואני מהיכרות אישית אתך, כבן-אדם שמאמין, אידיאולוג, מאמין בדרך שלך, אני חולק עליך. אבל לעמוד כאן ולקרוא דברים שאם אתה יושב בינך לבין עצמך, תגיד: עד כדי כך עושים ממני צחוק? זה ממש ככה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> כמי שכפאו שד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> החוק הזה התחיל ביולי 2014, ומאז, התרמית וההונאה נמשכות עד היום. כל שישה חודשים מביאים לבית הזה הארכה, וביודעין, כולל ההארכה המבוקשת הזו. ובהודעה של יושב-ראש רשות השידור הזמני קובלנץ, הוא מודה שהוא לא יעמוד בהן. עוד תרמית, עוד תרמית נמשכת. אני רק רוצה לשתף אתכם, לפני שאתם מצביעים, חברים. ב-2 במרס היה בג"ץ, ורשות השידור הגישה בג"ץ נגד כל ההתנהלות. מה הממשלה עשתה בבג"ץ? הביאה את התשובה לבג"ץ, את הצעת החוק הזו, שאנחנו מאריכים בשישה חודשים. אבל התרמית וההונאה ממשיכות, לא מסתפקים בזה. מביאים לבג"ץ את התשובה, ואחרי יומיים-שלושה מקיימים דיון בממשלה על הפרטת החדשות וביטול "מבט לחדשות". הפרטת החדשות – דבר שהעלימו מבג"ץ. ממשיכים באותה דרך. מה הסוף? לאן הם רוצים להגיע? אף אחד לא יודע. אבל מה? הגרוע מכול הולך לקרות. מה הולך לקרות, רבותי? לא יהיה שידור ציבורי במדינת ישראל. וזה, אדוני השר, כשאתה אומר שאזרחי ישראל ייהנו משידור ציבורי, אתה לא יודע מה כתבו לך. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני יודע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה לא יודע, אדוני השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אמרנו שזה בשם ראש – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> בדיוק, תיקנת את זה. שידור ציבורי במדינת ישראל – יוק, אללה ירחמו. אללה ירחמו. שידור ציבורי – אללה ירחמו, אין יותר שידור ציבורי. אבל עשו את זה בחוכמה. היו משת"פים בדרך, החל מהחומה הסינית של יאיר לפיד עד לשר גלעד ארדן, ואתם ממשיכים בהונאה הזו בצורה שיטתית. <אילן גילאון (מרצ):> מארדן עד ארדואן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ארדואן? ארדואן כבר – – – <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> ומה יהיה – ואני מסיים, גברתי היושבת-ראש – מה הולך לקרות? ברגע שמפריטים בחוק ומשקרים לבג"ץ – משקרים לבג"ץ בעזות מצח – ברגע שזה עובר, החדשות הופכות להיות חדשות שנצטרך לקחת מחברה חיצונית, ומי החברות החיצוניות, אדוני השר? חברות של החברים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כי זה החוק. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> איזה חברות? <עיסאווי פריג' (מרצ):> יפה, אני אגיד לך. על-פי החוק שאתם מציעים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני ביקשתי לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> רק לענות לשר. – – צריך לקחת חדשות מחברה שאין לה רישיון לשדר. ומי החברות שאין להן רישיון לשדר? 24i, ערוץ 20, "וואלה". <אילן גילאון (מרצ):> מורשת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, אין לו רישיון. מורשת – הוא יוותר עליו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה מבין? אז החברים יספקו את השירות. ואללה, דאגה לחברים. ואתם חותמים ועומדים כאן ונותנים לגיטימציה. לא מתאים לכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה יכול לרדת ולהמשיך להסביר לשר. תודה רבה לחבר הכנסת פריג'. אני חייבת לציין שממזכירות הכנסת התברר שאנחנו כן נעבור על רשימת בקשות הדיבור, לכן נראה מי נמצא ומי לא. חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת חאג' יחיא, אתה ביקשת כן לדבר. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. "אני אומרת למורים, אם פלסטינים או מורים מכל העולם, המשימה שלנו היא משימה הומניטרית, זו משימה אצילית. הנשק היחיד שלנו הוא הידע והחינוך. המשחקים הם דרך ללמוד את האושר שבחיים" – אלה היו המילים של חנאן אל-חרוב, המורה הטובה בעולם. חנאן אל-חרוב, מורה מחנכת בבית-ספר חטיבת-ביניים במחנה הפליטים הפלסטיני דהיישה – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מרגש. מ-ר-ג-ש. העבודה שלה בדהיישה מ-ר-גשת. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – ניצחה עשרות מורים ברחבי העולם וזכתה בתואר "המורה הטובה ביותר בעולם". אל-חרוב זכתה בפרס בזכות שיטה שפיתחה, שנועדה ואף הצליחה להפחית את אחוזי האלימות בקרב תלמידיה. מחנה הפליטים, למי שלא יודע, דהיישה, הוא ליד בית-לחם, ותושביו פליטים מ-53 יישובים שנעקרו בנכבה. במחנה דהיישה חיים היום 27,000 תושבים במצב סוציו-אקונומי נמוך ביותר. אל-חרוב פיתחה את השיטה המיוחדת שנועדה להפחית את אחוזי האלימות בקרב תלמידיה – אמרנו את זה. חנאן – עץ זית פלסטיני, גאווה לאומית פלסטינית איתנה – אשר הכריזה בזמן הענקת הפרס ואמרה: אני גאה להיות מורה פלסטינית שעומדת על במה זו. אנחנו המורים של פלסטין, בדיוק כמוכם, נוטעים תקווה בילדינו. וזה מה שחשוב – לנטוע תקווה בילדינו. האם הממשלה חושבת על זה בכלל? יש תקווה שהיא נוטעת? והיא אמרה: כפי שאמר המשורר מחמוד דרוויש: (אומר דברים בשפה הערבית ומתרגם:) – "על פני האדמה הזאת יש דברים שראוי לחיות למענם". זו השירה של מחמוד דרוויש. ואמרה: אני גאה להיות מורה פלסטינית שעומדת על במה זו – עוד פעם אמרה את זה. (אומר דברים בשפה הערבית) – אני עדיין מצטט: זו הכרה עולמית בפלסטין. שפלסטינית תקבל "המורה הטובה בעולם" זה לא משהו כל כך פשוט, וצריך גם לדאוג להבליט את הנושא הזה. אני אפנה לחנאן בכמה משפטים בערבית: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנו גאים בך, מחנכת דגולה, ומברכים את כל העם הפלסטיני לרגל ההישג הזה. נסתפק בדבר השליח, תפילת האל עליו וברכתו לשלום: "האל ומלאכיו ושוכני הרקיעים והאדמה, גם הנמלה בקן שלה ואף הלוויתן מאחלים טוב למורֵה האנשים".) <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. אנחנו ממשיכים. חבר הכנסת יוסי יונה. לפני שאתה ממשיך – רשימת הדוברים נעולה. כן, אדוני. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש – נוכח כאן אחד מהשרים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> השר ביקש שנייה לצאת לשירותים. אז זה באישורי, מה שנקרא. אתה יכול להמשיך לדבר. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> תראו, נדמה לי שכולנו, כל חברי הבית, רצינו ברפורמה ברשות השידור הציבורי. גם העובדים רצו ברפורמה הזו. עוד היה קונסנזוס שיש לעשות רפורמה. אבל תראו מה קרה מאז התחילה העבודה הזו כדי לקדם את הרפורמה: קרטועים והיסוסים ובעיות. והנה, אנחנו מקבלים את המוצר המוגמר, והמוצר המוגמר הוא מוצר מאוד מאוד מקרטע, גברתי היושבת-ראש. אני יודע, ואני רוצה להחמיא ליושב-ראש ועדת הכלכלה, שהוא מטעמנו, המחנה הציוני, שעשה ככל יכולתו כדי לצמצם את הנזקים, כדי להביא בפנינו איזו תוצאה שהיא אופטימלית, כי זו עבודתו ועל כך הוא אמון. אבל עדיין, מבחינתנו, ואני מתאר לעצמי גם מבחינתו, אם נשאל את חבר הכנסת איתן כבל, האם לילד הזה פיללנו, מן הסתם הוא יגיד: לא, היינו רוצים משהו טוב יותר, ציבורי יותר. והנה קיים החשש שאנחנו לא נקבל רשות שידור ציבורי. ובמיוחד הדברים נוגעים לסעיף שמדבר על כך שרשות השידור הזאת, שהולכת לקום, תרכוש חדשות ממקורות שהם עצמאים, שזו הליבה, שזה הלב, של השידור הציבורי, בהשוואה לשידורים מסחריים. זה בעצם עמוד השדרה שלה – היכולת שלה לשדר באורח אובייקטיבי שלא נגוע באינטרסים כלכליים כאלה ואחרים. והנה, הוויתור הגדול הזה גם שם – כן, גם שם אנחנו פונים למיקורי חוץ, ואנחנו נבקש מהמקורות הללו או מעסקים פרטיים לשדר לנו חדשות. למעשה, זו תוצאה מחפירה. למעשה, זו תוצאה בלתי קבילה, ואני מציע ליושבי הבית – ושוב, עם כל האמפתיה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, שעשה את עבודתו נאמנה – להצביע נגד הצעת החוק הזאת, כי למדינת ישראל – אזרחי מדינת ישראל ראויים שתהיה להם רשות שידור ציבורי אובייקטיבית, טובה ואיכותית, ולא זו שלמעשה מפעפעת או מתגלה מתוך החוק המוצע. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת אראל מרגלית, עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, מי השר עכשיו? <היו"ר טלי פלוסקוב:> השר אורי אריאל. דקה, הוא נכנס. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אדוני השר שלא נמצא פה, וחברי חברות הכנסת וחברי הכנסת, כשאני מתבונן בתהליך הזה, של יצירת רשות השידור הציבורי החדשה, אני המום מאיך אפשר לפרק בלי לדעת להרכיב. אנחנו חייבים להגיד לכם משהו, כירושלמים: טלוויזיה ושידור במדינת ישראל התחילו מירושלים. אומרים שהרבה דברים לא נמצאים פה, בדנ"א שלנו, ברמה העסקית; שידור, תוכן וחדשות התחילו מירושלים. ותראו מה אתם עושים, גם בראי לא רק של רשות שידור ציבורי, אלא בראי העיר: טדי קולק הגדול הקצה 24 דונם בבית-החולים "שערי צדק" הישן, כדי שתקום שם רשות שידור ציבורי אמיתית, כי הוא חשב, וחשבו אז בממשלת ישראל – ממשלת רבין בזמנו – שראוי למדינה שתהיה לה רשות שידור ציבורי מפוארת, רצינית ואמיתית, גם אם יש רשויות שידור מסחריות, שקמות, וגם להן יש מקום. והנה, עכשיו, ראש הממשלה הפך לשר התקשורת, ואנחנו רואים את ההתפרקות המוחלטת מהמחויבות הבסיסית להקים מחדש רשות שידור בירושלים, שיש לה ערוץ חדשות, שיש לה ערוץ דוקומנטרי, שיש לה הפקות מקור, שיש לה אנשי תוכן, שיש לה תחקירנים, שיש לה רדיו, שיש לה כל אותם דברים בניו-מדיה שצריכים ללוות היום רשות שידור מודרנית, שיש לה פנייה לתפוצות וליהדות התפוצות, שיש לה פנייה לקהילות שונות בעולם, ושהיא-היא, רק היא, יש לה פנייה לחברה הערבית, ויש לה פנייה לעולם הערבי באופן חדש, ורק רשות ציבורית כזאת, שהיא לא למטרת רווח, אלא היא משרתת קודם כול את האינטרס הציבורי של מדינת ישראל, יכולה להתחיל להקים את הדברים כמו שצריך, באופן אמיתי, כאן בירושלים. והנה, מה אתם עושים – אתם לוקחים את הדבר הזה, וקודם כול מבטלים את מה שהיה לגמרי, כאילו 1,500 העובדים, שכל כך הרבה מהם עדיין בשיא כוחם, יצירתיים ויוצרים, ועושים דברים נפלאים, רק בתוך מקום שאין לו כיוון כבר כמה שנים – במקום לקחת אותם ולתת להם מסגרת שבה הם יכולים לעבוד – בחדשות, בהפקות, בדוקומנטציה, בכל מה שאנחנו רוצים, אתם לוקחים וקודם כול מפרקים, מקימים מועצה ציבורית שבסופו של דבר אתם מיניתם שם אנשים ואחרי זה פיטרתם אותם, ולא נתתם למועצה הזאת לעבוד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ואתם במו-ידיכם הורסים את השידור הציבורי בישראל ובירושלים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ואני רק רוצה לומר לכם: אתם אוהבים להישבע על גבולותיה של ירושלים ולהחריב את תכניה. 1,000 אנשי תוכן ליד שוק מחנה-יהודה, שיושבים ויוצרים בירושלים, זה דבר שהוא לתפארת מדינת ישראל, שאתם במו-ידיכם לוקחים ומפרקים ומפזרים בין כל מיני סאב-קונטרקטורים ברמה הפרטית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ואני לא יודע איך אתם תאספו את הדבר הזה מחדש, אבל אולי לא מעניין אתכם לאסוף את זה מחדש. אותנו זה מעניין. נגיע לממשלה, נזיז אתכם הצדה ונקים רשות שידור ציבורי אמיתית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. נתתי לך לדבר קצת יותר, כי השר לא היה, אבל אני שוב מתעקשת – לעמוד בזמנים. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – מוותרת. חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. סליחה, לא ראיתי אותך. מוותר? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני קטן, אבל לא עד כדי כך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> משום מה, הסתכלתי טיפה שמאלה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ. יש איציק שמולי בעמוד הבא. הבא בתור. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> השר אורי אריאל, אולי תצא קצת כדי שאוכל לדבר באריכות? תודה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> תצא באמצע. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי האופוזיציה מצאו את הדרך לקבל – כן, גברתי. פשוט הפעלתי כבר את השעון, אז בואו – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אתם ודאי יודעים שבעברי הייתי עיתונאית. עבדתי גם בשידור הציבורי, ב"קול ישראל", וגם בחדשות ערוץ 2, בסקטור הפרטי, ומדי פעם, ככה, תהיתי ביני לבין עצמי, איפה הלחצים כבדים וקשים יותר – האם הלחצים שבאים מהפוליטיקאים על השידור הציבורי, או הלחצים שמגיעים מבעלי ההון על השידור המסחרי, וידעתי גם מזה וגם מזה, ולעתים, ככה, נקרעתי בדילמה, מה יותר גרוע. ואני מודה שהצלחתם להתעלות על עצמכם, ובהצעת החוק הזאת יש הדבר הנפלא של הרע שבכל העולמות; מצד אחד, כפיפות טוטלית לפוליטיקה, עם כוונה נסתרת להעביר בסוף את הכפיפות של רשות השידור לברית-המועצות, מה שנקרא, או את הרשות המשותפת שתמונה – שאנשיה ימונו בידי שר התקשורת, שיהיה אדם פוליטי לחלוטין, ומצד שני, הפלא ופלא, outsourcing בתוך השידור הציבורי. אתם לא מבינים שזה אוקסימורון? שאין דבר כזה outsourcing של חדשות ושל ליבה לחברות פרטיות בשידור ציבורי, כי זה בדיוק ההפך משידור ציבורי, כי הכוונה של שידור ציבורי היא שהוא לא יהיה נשלט בידי חברות פרטיות אלא יהיה נתון אך ורק לשיקולים ממלכתיים וציבוריים? כמה איוולת יכולה להיות בחקיקה אחת? outsourcing בליבה של השידור הציבורי. מתעללים ברשות השידור, מוציאים ממנה אפילו את מעט החיות שעוד נותרה בה כדי לרמוס אותה לחלוטין, שעל אחרי שעל, בדבקות במטרה שבאמת לא נראתה כמוה מזמן. ואני רוצה להגיד גם לחברי כאן, שחוקקו חוקים אולי בכוונה טובה: קל להרוס ולסגור; קשה לבנות. ויש לקח מהחקיקה הזאת: לא ממהרים לסגור גופים מתפקדים גם כשיש בהם כשלים, מתוך הנחה שמתישהו יהיה אפשר להקים גוף טוב מהם במקומם. קל להרוס וקשה לבנות. תזכרו את זה. והנה, אנחנו חווים את זה עכשיו על בשרנו. ובסופו של התהליך המייסר הזה, אם לא יהיה שידור ציבורי, ואני חושדת שלא יהיה שידור ציבורי, ואני חוששת מכך מאוד, כי שידור ציבורי הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה. חייב להיות שידור ציבורי, כמענה להתמסחרות של הערוצים המסחריים. זה בכל דמוקרטיה מתוקנת, בארצות הכי קפיטליסטיות. ולכן אני אצביע נגד החוק הזה. ואני קוראת לכם, אני קוראת לכל מי שיש מוסר בלבו, ומצפון ואחריות: אל תיתנו לשידור הציבורי בישראל לקרוס, והצביעו עכשיו נגד החוק הזה, כי כולו תרמית אחת גדולה. נחמה פורתא יש, שהחוק עובר לוועדת הכלכלה ולא לוועדה לרפורמות. ואני שמה מבטחי ביושב-ראש הוועדה חבר הכנסת איתן כבל. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. חבר הכנסת איציק שמולי – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – מוותר. חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי, אחרונת הדוברים. <קריאה:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אחרי שלי? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה בעד או נגד, איתן? <איתן כבל (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, רשמת, חברותי וחברי חברי הכנסת, אדוני השר – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה בעד או נגד? <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – אני תומך בחוק ואני אצביע בעדו. סליחה, עיסאווי. ואני רוצה להסביר גם כן, גם לחברתי שלי. ואני אומר זאת בצורה הכי ברורה. אני מכיר את כל הסאגה, וזו סאגה שמצאתי את עצמי – אני רוצה להזכיר – גם בקדנציה הזאת, במאבק עיקש מול הקואליציה סביב איך צריך לנהל את העניין. וזוכר את זה חבר הכנסת קיש. ואני לא מוותר. אני חושב שחובה שיהיה שידור ציבורי ושידור ציבורי טוב. ולכן נכנסתי בכל כוחי לכל התהליך הזה, ואני יכול לומר לכם, יחד עם יושב-ראש ההסתדרות, והגענו להבנות כמעט בכל דבר ועניין. חברים יקרים, ואני אומר את זה, חברותי וחברי חברי הכנסת, אם החוק הזה לא יעבור, זה יהיה באמת סופה של רשות השידור. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה עם החדשות? <איתן כבל (המחנה הציוני):> תן לי. עיסאווי, תן לי. הרי זה הסיפור. כל הסיפור הזה והניסיון לייצר מצב כאילו החדשות תהיינה חדשות במיקור-חוץ, אין לזה שום בסיס. אני אומר זאת פה לא כמגן הממשלה אלא כמגן השידור הציבורי. ואני אומר זאת בצורה ברורה. אני רוצה להגיד לך – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> קראת את החוק? קראת? <איתן כבל (המחנה הציוני):> עיסאווי, אני יודע לחבר מילים ואני יודע לחבר אותיות ואני אפילו יודע – אני מבין בדיוק – – – <אילן גילאון (מרצ):> אני לא יודע איפה אתה קורא. <איתן כבל (המחנה הציוני):> חברים יקרים – – – <אילן גילאון (מרצ):> זה לא מה שכתוב. כתוב – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אז תנו לי, אז תנו לי. תן לי. סליחה, אני יודע. פתאום יש צד שמבין ויש צד שלא מבין. אני לא מבין פתאום. אני אומר את הדבר הבא, אילן: העברנו 51% מהעובדים. העברנו – שלא יפחת מ-450. עד אוקטובר כולם צריכים להיות חלק מתאגיד השידור הציבורי החדש. קרי, מוקמת מחלקת חדשות חדשה עם מנכ"ל, עם סמנכ"ל, עם כל מה שמשתמע מכך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה אין מועצה חדשה? למה אין מועצה? <איתן כבל (המחנה הציוני):> תן לי, תן לי. עיסאווי, תגיד, מה, אני האופוזיציה שלך? תן לי להסביר. סליחה, לפחות תן לי להסביר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני מבקש לשמור על כבוד החבר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה שאני אומר לך, עיסאווי, בא מנכ"ל – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא שב"ח, הוא שב"ח. הוא שב"ח עכשיו. <איתן כבל (המחנה הציוני):> סליחה. אני ענייני. בא מנכ"ל התאגיד וביקש. זאת אפילו לא בקשה של הממשלה. בא מנכ"ל התאגיד וביקש ואמר: אני הרי אומר, אני נכנס באוקטובר, יש לי רק מחצית מהעובדים. אני צריך לקלוט עוד 450 עובדים, אנא, תנו לי את האפשרות הזאת, שאם אני אדרש לא לקנות חדשות – כתבה על פעולה כזו, עניין כזה, אלא כל מיני תוכניות שיכולות לתת לי נפח לתוך החדשות שמורכבות משעה או מחצי שעה או מ-45 דקות. אין מדובר בקניית קלטת שמכניסים אותה והיא נותנת חדשות בענייני דיומא. זה לא הכיוון. ונכון, הממשלה הביאה הצעת חוק כשהסעיף הזה, המשפט הזה – יוסי יונה, יוסי יונה עם הסיפור של – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> איתן, אתה מדבר בשם השר, תגיד? <אילן גילאון (מרצ):> איתן, אתה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת ממרצ, הייתה לכם פה רשות דיבור. תנו בבקשה לחבר הכנסת כבל – הזמן שלו תם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה מהותי, זה חשוב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לכן אני נותנת לו להסביר לכם, אז אל תפריעו לי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני לא מדבר בשם השר. אני פשוט מעורב בעניין הזה כדי שהבית הזה שקוראים לו "השידור הציבורי" לא יתפרק. זה הכול. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה לא הוקמה מועצה עד עכשיו? למה? <איתן כבל (המחנה הציוני):> תגיד לי, עיסאווי – עיסאווי, המועצה עומדת לקום ונשאר רק לסיים תהליך עם אדם אחד. זה כבר הם לא – כל הסיפור הוא לא בתהליך של למנוע. אני אומר את זה לכם. <אילן גילאון (מרצ):> – – – בתהליך של קבורת חמור ומוות בגסיסה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, אילן, אני לא מסכים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אני מבקשת מחבר הכנסת כבל לסיים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני מסיים, גברתי. אני אומר לחברים: זה יובא לדיון בוועדה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה יכול לשבת בשיחה אישית עם חבר הכנסת כבל ולקבל את כל התשובות. <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – וכל התיקונים הנדרשים גם יתוקנו שם. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת כבל. אחרונת הדוברים – חברת הכנסת מרב מיכאלי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איתן, אסמע מני – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני לא רוצה לשמוע ממך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אסמע מני, הסתבכת. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא הסתבכתי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שר התקשורת – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> עשה לי טובה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת פריג', חבר הכנסת פריג', יש לי הצעה בשבילך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אל תעשו ממני – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> שר התקשורת יעשה לך – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת פריג', או שתלך לוועדת הכלכלה ותשמע את הדיונים או שתזמין את חבר הכנסת כבל לכוס קפה בחוץ ותמשיך להתעניין בנושא. כרגע זכותה של חברת הכנסת מרב מיכאלי לדבר. בבקשה, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אני רוצה לפתוח ולהגיד שאני מאוד מעריכה את המאמצים שעשה חברי איתן כבל, גם בקדנציה הזאת וגם בקדנציה הקודמת, כדי למזער את הנזקים ולשפר את החוק ולנסות להביא למצב שיהיה בישראל שידור ציבורי ראוי. צריך להגיד לזכותו של חבר הכנסת כבל שגם בהיותו שר, בתקופה הקצרה שהוא היה שר והוא היה ממונה על חוק רשות השידור – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> פניתי לאראל. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – הוא עשה מאמצים מאוד מאוד גדולים להביא לזה שיהיה בישראל שידור ציבורי ראוי. ואני רוצה להגיד שגם במה שמונח לפנינו אני צריכה לציין לטובה את המאמצים הגדולים שעשו ההסתדרות והעומד בראשה, יחד עם חבר הכנסת כבל, מבחינת המשא-ומתן והניסיון לשמור כמיטב היכולת על מה שנותר מזכויות העובדות והעובדים שנשארו ואלה שיישכרו לעבוד בתאגיד החדש. אז בסך הכול, בתוך הנסיבות הגיעו לתוצאות יחסית הכי טובות שאפשר היה. וזה לא דבר של מה בכך. אבל כל זה נחמת – מה זה עניות ועניים? עניות ועניים כמו מדינת ישראל היום מול מקסיקו. ממש. נשארנו, גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי, אם אנחנו באמת מסתכלות ומסתכלים למציאות בעיניים, באמת עם גווייה מרוטה של מה שהיה פעם שידור ציבורי מפואר ממש. והיה לו כל הפוטנציאל לחזור ולהיות שידור ציבורי מפואר ממש. אני רוצה להזכיר לכולנו שבכנסת הקודמת החוק הזה, שקארין אלהרר עבדה עליו כל כך הרבה וחבר הכנסת כבל באמת השקיע בו כל כך הרבה, גם הוא כבר בא כְּמה שביטל בחוק רפורמה חתומה, הסכם חתום של ממשלת ישראל עם עובדות ועובדים, בצעד תקדימי, הרסני, שערורייתי, מזיק. ובאמת מאוד מתסכל. אין ספק, גברתי היושבת-ראש. אני עבדתי ברשות השידור שנים אחדות, בשתי נאגלות שונות, בשתי תקופות שלה. היו הרבה הרבה הרבה בעיות ברשות השידור. אבל היו ויש עדיין הרבה מאוד נשים וגברים מוכשרות ומוכשרים ומחויבים. אנשים שראו בשידור הציבורי שליחות גדולה, שעשו שם עבודה מצוינת ורצו להמשיך לעשות עבודה מצוינת. היו יכולות ויכולים להמשיך לעשות עבודה מצוינת, והממשלה הקודמת, ועכשיו הממשלה הזאת, מונעת את זה מהם, וחמור מזה – מונעת את זה ממדינת ישראל ומאזרחיות ומאזרחי ישראל. אני אצביע נגד החוק הזה. אנחנו נתנו לממשלה הקודמת את הספק – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> רק תשתיקי אותם שאני אוכל לסיים, אז אני אסיים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני שוב פונה לצוות של הקואליציה: רבותי, או שאני אבקש להוציא אתכם או שיהיה שקט שם בפינה. תודה רבה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> גברתי, אני רוצה להגיד לך שבכנסת הקודמת אני – – – <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> עכשיו חבר הכנסת אילן גילאון? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בכנסת הקודמת לא היה לי ספק בחוסר הכנות בכוונותיה של הממשלה, כשהיא באה וחיסלה את הרפורמה בחוק הדורסני שהיא הביאה על רשות השידור, אבל בכל זאת רציתי להאמין שיש בכל זאת כוונות טובות, ואולי אני סתם חשדנית ואולי אני לא נותנת הזדמנות – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – ואולי צודקים כל האנשים המצוינים שעבדו על החוק הזה, והצבענו בעדו בכל זאת ולמרות הכול. אבל מה שעושה הממשלה הזאת עם החוק הזה, והאופן שבה היא מתעללת בגוויית רשות השידור בקדנציה הזאת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> רק מסיימת את המשפט. – – מוכיחים מעל ומעבר לכל ספק שהיא עושה הכול כדי שלא יהיה בישראל שידור ציבורי, כדי שלא יהיה בישראל חופש ביטוי, כדי שהציבור בישראל לא יוכל לקבל תמונה מורכבת ואמיתית של המציאות המאוד-רעה שהממשלה הזאת מייצרת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. רבותי, אנחנו כעת נצביע. יהיו שתי הצבעות נפרדות: הצבעה ראשונה על ההצעה הממשלתית והצבעה שנייה על ההצעה שהוצמדה. כעת אנחנו מצביעים על הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – 16 נמנעים – 3 ההצעה להעביר את הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <יואב קיש (הליכוד):> זה יהיה מעניין לראות את ההצבעה במחנה הציוני – סיעת כבל מול סיעת מיכאלי. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אין לך סיכוי לנחש. תנחש. <יואב קיש (הליכוד):> למה אתם לא נוקטים עמדה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 27 חברי כנסת, 16 מתנגדים, שלושה נמנעים. הצעת החוק עוברת בקריאה הראשונה ועוברת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. וכעת, רבותי, אנחנו נצביע על הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – סעיף 92), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – סעיף 92), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 46 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע. הצעת החוק הזאת גם היא עוברת לוועדת הכלכלה. בוועדת הכלכלה כבר יהיה מיזוג. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1029); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. גברתי עליזה, אני שוב פונה לצוות, אני מבקשת שקט; וחבר הכנסת דוד ביטן, כמובן. <דוד ביטן (הליכוד):> אני מארגן את – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מרגישה את זה. כן, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 15) – גולדה, כדאי שתישארו. כדאי שתישארו, זו הצעת חוק היסטורית, באמת. <זהבה גלאון (מרצ):> מה זה היסטורית? היסטרית. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זו מהפכה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ההיסטוריה שאתם עושים פה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודֶה, נו. תפרגן. חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם היום – בשמחה – לקריאה ראשונה את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016. בשנת 2008 בוטלה אפשרות הפקדת כספים לקופת הגמל לתגמולים, שבה ניתן היה לחסוך ולמשוך כספים בסכום חד-פעמי. תיקון זה קידם את מדיניות הממשלה בדבר עידוד חיסכון למטרות קצבה, אולם הביא להפחתה ניכרת בשיעור ההפקדות לקופות גמל לא משלמות לקצבה אשר החליפו את קופות הגמל לתגמולים וצמצם את חלופות החיסכון של הציבור. יש? אפשר להמשיך? במטרה לאפשר לציבור החוסכים אפיק חיסכון הוני ולעודד אותו למשוך כספים שנצברו בו כקצבה בתקופת הפרישה, מוצע לאפשר לחברות מנהלות של קופות גמל להקים מוצר חיסכון נוסף, שייקרא קופת גמל להשקעה. קופת הגמל להשקעה תאפשר לחסוך סכומים שניתן למשוך בסכום הוני בלא הטבות מס בהפקדה, או לקבל עליהם פטור ממס רווחי הון, אם העמית יחליט לקבלם כקצבה. אני מבקש מחברי חברי הכנסת כולם, פה-אחד, לתמוך בהצעת החוק המהפכנית הזאת, לאשר אותה בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדה בראשותו של חבר הכנסת אלי כהן, ועדת הרפורמות, להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. יש לנו רשימת דוברים, רבותי, ונתחיל לעבור על השמות. חבר הכנסת איציק שמולי. עד שלוש דקות לרשותך. אתם שומעים את עצמכם? אני רוצה להבין. אתם שומעים את עצמכם? למה אני צריכה לשמוע כל הזמן את הסיפורים שלכם שם? אי-אפשר ככה. תודה רבה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני סגן השר, אדוני השר, קודם כול, אני כמובן תומך בהצעת החוק, אדוני סגן השר, ואני חושב שזה מצטרף לשורה של דברים טובים שאתה עושה במשרד האוצר, ועל כך תבורך. אני רוצה לנצל את הבמה – שוב מדברים על ענייני הביטוח. אתמול בבוקר קמתי מופתע לחדשות מאוד מאוד סוערות. מסתבר שבמדינת ישראל, למפקח על הביטוח יש פחות מדי כוח ופחות מדי עצמאות. רק מה? בכל ההודעות החגיגיות לתקשורת, מיקי, מה שכחו לציין? שרק לפני שבועיים עשו פה – בתחילת פברואר – רפורמה בביטוחי הבריאות. הרפורמה הזאת, רק כדוגמה, שתבינו על מה אנחנו מדברים – ברפורמה הזאת חברות הביטוח בכל שנתיים יכולות לייקר לכם את כל הפוליסה ב-20% בלי לשאול אתכם בכלל. תשאלו מה היה נדרש כדי להכניס את הרפורמה הזאת לתוקף – אישור הכנסת? הכנסת בכלל לא ידעה שזה קורה. מליאת הממשלה? גם המליאה של הממשלה בכלל לא ידעה שזה קורה. <מיקי לוי (יש עתיד):> ועדת הכספים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ועדת הכספים? איזה ועדת כספים. כל מה שהיה נדרש זה החלטה של המפקח על הביטוח ואישור של שר האוצר. אני לא רוצה להיכנס עכשיו בכחלון וכל זה, אני לא בא משם. אבל באמת, הבעיה בעולם הפיקוח על הביטוח במדינת ישראל זה רגולטור שיש לו בידיים פחות מדי כוח? הבעיה היא שיש רגולטור שיש לו יותר מדי כוח, ופעם אחרי פעם, במקום להסתכל על טובת המבוטחים – מסתכל על האינטרסים של חברות הביטוח. זו הבעיה. תסתכלו על מה שדיברנו פה בשבוע שעבר, ביטוח תאונות אישיות – היה גם בוועדת החינוך וגם אצל חבר הכנסת אלאלוף בוועדת העבודה והרווחה – רצח זה לא תאונה. למה? כי מבחינתה של חברת הביטוח, הנרצח, ילד בן 16, שאכל לפני עשר דקות ארוחת ערב עם ההורים שלו, היה אמור לצפות את זה שהולכים לרצוח אותו. מי נותן גיבוי להגדרות האלה? מי עובד אצל חברות הביטוח? המפקח על הביטוח. אז אתם עכשיו, במקום לבוא ולהחליט שיש בעיה ובאמת שוק הפיקוח על הביטוח יצא מאיזון וצריך להסדיר את העניין – אבל להסדיר את זה לא בזה שנותנים לו עוד כוח שישרת את חברות הביטוח; להסדיר את זה כדי להבין אחת ולתמיד שהמטרה והתפקיד של הרגולטור על שוק הביטוח זה להגן על המבוטחים, לא לעבוד אצל חברות הביטוח. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> מוותר. חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח. חבר הכנסת חאג' יחיא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כמה ימים פורסם דוח; זה היה בכתבה בתוכנית "עובדה" שדיברו בה על המכון הפתולוגי באבו-כביר, וכולם ראו או שמעו לפחות על זה. ועל-פי דוח נציבת הביקורת על הפרקליטות, גברת הילה גרסטל, שהיא שופטת בדימוס, עולים ממצאים חמורים ומדאיגים מאוד, שמהם ניתן ללמוד על מחדלים שחרצו גורלות של אזרחים תמימים חפים מפשע שנרקבו בכלא על לא עוול בכפם, והם מצביעים על התנהלות של הפרקליטות בדומה למשטר רודני אפל המגונדר בחליפת דמוקרטיה צבועה, תרתי משמע. מה קורה שם? הדוח הפתולוגי יוצא לפי הזמנה של הפרקליטות. הייתכן? האם זה הגיוני? האם זה יכול להיות במדינה דמוקרטית? נראה כי ההתחקות אחר הצדק והאמת – אין הם מעניינים את הפרקליטות, אלא סגירת תיקים למען אחוזים נאותים בהישגיה, בשם הסטטיסטיקה הטובה בסוף השנה. למה? כי הרבה טענות – אתם לא מפענחים תיקים, אתם לא עובדים כמו שצריך, אתם נכשלים – לפרקליטות, ואז תופרים תיקים לאנשים, ונעזרים במכון הפתולוגי כדי לאשר ולאשש את הנושא הזה של ראיות כדי להכניס את האנשים לכלא ולבוא בסטטיסטיקה – הצלחנו. לאור זאת, אדרוש לאפשר לכל אדם שנשפט על סמך חוות דעת המכון הפתולוגי באבו-כביר לערער על החלטת בית-המשפט ולנהל את התיק מחדש. ואפילו אם הוא לא יבקש, המדינה בשם הצדק חייבת לבוא ולנהל דיון מחדש ומשפט מחדש של אותו אדם. צריך להקים גוף שיבקר את העבודה השוטפת של המכון ולאפשר הקמת מכון פתולוגי נוסף שייתן חוות דעת נוספת, ולא להשאיר בידי המכון המפוקפק את הסמכות הבלעדית לחרוץ גורלות על-פי הזמנה של הפרקליטות. זה לא יכול להימשך ככה. האם נהפך המכון לרפואה משפטית ממכון שנשענת עליו הפסיקה המשפטית למכון שהאמונה בו כבר נעלמה? כך עולה מהתחקיר של "עובדה". ייתכן שיש אנשים שיושבים בכלא והם חפים מפשע? זה בטוח שכן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני מסיים. אני אומר, המכון הפתולוגי לפני כמה שנים היה גם בשערורייה אחרת – של סחר והיעלמות של חלקי אדם. המכון הזה, הגיע הזמן להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את המעשים שלו, תשפוט את האחראים ותכניס אותם לכלא, במקום אנשים חפים מפשע שיושבים שם אחרי החלטות של הפרקליטות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי. עד שלוש דקות, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה, גברתי. גברתי היושבת-ראש, אדוני סגן שר האוצר, אין ספק שהצעת החוק הזו מאוד מאוד חשובה. היא תסדיר את פעולתה של קופת גמל להשקעה, מוצר חיסכון חדש של משרד האוצר, שאמור לאפשר לחוסכים להפקיד כספים בקופות גמל ולפדות אותם בסכום אחד – זה בניגוד לקופת גמל שמחייבת לקבל קצבה בגיל פרישה. קופת הגמל הזו להשקעה, בניגוד לקופות הגמל הקיימות היום, תהיה נזילה לאורך חיי החיסכון ברמה יומית, ומי שיפדה את הכסף בטרם גיל הפרישה ישלם מס על רווחי הון, וזה בסדר גמור. והחוסך שיתמיד עד גיל פרישה ורק אז יפדה את הכסף יהיה פטור מתשלום מס רווחי הון, או שהוא יקבל את הכסף לסירוגין מדי חודש, או שהוא יוכל לפדות את זה בסכום אחד. וכאן החיסכון הוא חיסכון מבורך. מה עוד, כדי לא לאפשר לכל מיני חוסכים שרוצים להלבין חלק מהכסף שלהם להכניס סכומי עתק, הגבילו את זה ל-100,000 שקלים, וזה בהחלט יפה מאוד. אבל אני מצטרף, אדוני סגן השר, לחברי חבר הכנסת שמולי. אני מאוד מאוד מודאג מהמגמה הזאת – להפוך את אגף שוק ההון לרשות עצמאית, ואני מאוד מודאג מכך שאנחנו, הכנסת, לא תהיה לנו יכולת לפקח. ואני אתן לך רק דוגמה אחת. כשאדם נפטר, חברות הביטוח מחויבות לשלוח רק פעם אחת הודעה למשפחתו של הנפטר – מה יש לו, איזה כיסויים, איזה תוכניות. כשאני בא ודורש, מה זה פעם אחת? ואם המכתב לא הגיע? אז ככה תמשכו את זה שנים? ומה? כי דמי הניהול דופקים, אין שום בעיה. פתאום מגלה המשפחה שאופס, משלמים דמי ניהול, וגם אף אחד לא יכול לבוא ולבחון את זה, את הסכנה שיש בזה. אז דמי הניהול עולים באופן אוטומטי ל-20%, כי אף אחד לא יודע. ואני מאוד מאוד מודאג מהפיכתה של המפקחת על שוק ההון לרשות עצמאית. אני חושב שאנחנו עושים טעות בכך. כבר מחר, גם בנושא הזה שכרגע הבאתי לפניכם, בכוונתי להביא את זה כשאילתה לוועדת הכספים, כהצעה לסדר-היום. לא יכול להיות שחברת הביטוח תשלח פעם אחת הודעה למשפחתו של הנפטר, ותמשיך לגבות את דמי הניהול לאורך שנים, כי מה, אף אחד לא יכול לממש את אותם כספים, בני המשפחה לא יוכלו לממש את אותם כספים. צריך לשקול פעם נוספת את הפיכתה של המפקחת על שוק ההון לרשות עצמאית. אני חושב שאנחנו עושים בעניין הזה טעות. ובהצלחה לחוק עצמו. ברכות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני השר, כנסת נכבדה, ראשית, אני חושבת שהחוק הוא חוק מצוין. עוד חוק שיוצא ממשרד האוצר, מתוך ראייה כמובן של דאגה לאזרחים, טיפול ביוקר המחיה במדינת ישראל. לכן, אני מברכת על החוק החשוב הזה, ואותך, סגן השר, שאני יודעת שאתה פועל רבות – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יחד – – – <מירב בן ארי (כולנו):> ברור. – – לטובת אזרחי ישראל, וכמובן לשר האוצר. לכן, אני חושבת שזה חוק – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אזרחי ישראל. <מירב בן ארי (כולנו):> – – מעולה, ואני מקווה שבאמת כולכם תצביעו בעד. אני רוצה דווקא לנצל את ההזדמנות שניתנה לי לומר משהו קצר בשתי דקות, כי אני לא אהיה כאן מחר בזמן נאומים בני דקה, לכן חשוב לי לנצל וכבר לומר תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אנחנו לא מסכימים. <מירב בן ארי (כולנו):> אתה מסכים אתי על זה. אני רוצה להגיד תודה רבה גם לך, כי אתה היית בין הראשונים שקמת והתנדבת, ולכל חברי הכנסת, שמחר מגיעים ומהווים דוגמה אישית ל-1.2 מיליון אזרחי ישראל שיצאו מחר להתנדב – סטודנטים, חיילים, תלמידים בבתי-ספר, חברות, קרוב ל-1,500 חברות – יצאו מחר להתנדב במסגרת יום מעשים טובים. ולכן, אני רוצה לנצל את ההזדמנות, כי בשעה 16:00 אני אהיה עם השר ליצמן, שיעשה גם הוא מעשה טוב בבית-חולים אלי"ן, ואני לא אהיה כאן כדי להודות לכם על ההתנדבות ועל הרוח, ואני חושבת שזו דוגמה אישית מצוינת בשבילנו. זו פעם ראשונה, אגב, אחרי עשר שנים שמצוין בישראל יום מעשים טובים שהכנסת מתנדבת. ואני גם מודה ליושב-ראש הכנסת שהסכים ליוזמה שלי לשתף את כולם. אני באמת באמת מקווה, אף שאני בטוחה שכולכם עושים מעשים טובים כל יום, שמחר תעשו גם אתם מעשה טוב. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. כמובן, ברכות על היוזמה המצוינת. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. אם כן, רבותי, אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו נצביע כעת על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 27 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדת הרפורמות להכנה לקריאה השנייה והשלישית. מה? <קריאה:> כספים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כספים. אם כך, זה עובר לוועדת הכנסת לקביעת הוועדה שתמשיך את הטיפול בהצעת החוק הזאת. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 50) (אי-חיוב בריבית עקב שיהוי), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/628); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 50) (אי-חיוב בריבית עקב שיהוי), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת דוד ביטן וקבוצת חברי הכנסת – קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת דוד ביטן. עד עשר דקות, אדוני. בבקשה. <דוד ביטן (הליכוד):> עשר דקות זה הרבה. זה הסעיף האחרון, לא? <היו"ר טלי פלוסקוב:> נכון. זה הסעיף האחרון בסדר-היום. <דוד ביטן (הליכוד):> אז מה קורה? מה אתם רוצים שאני אעשה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> דבר על יום הגבר. <דוד ביטן (הליכוד):> דרך אגב, רק שתדע שאני צובר אהדה רצינית מאוד בעניין הזה. מדברים אתי הרבה מאוד גברים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> יש הצעות קונקרטיות? <דוד ביטן (הליכוד):> יש, אבל החלטתי לקחת ייעוץ של מיכאלי, של זנדברג ושל רוזין לעניין הזה. שלא תחשבו, יש להן ניסיון בארגון יום האישה, אז ניקח אותן שיארגנו את יום הגבר. <רחל עזריה (כולנו):> רגע, דוד ביטן, אני מוחה. <דוד ביטן (הליכוד):> אני רציני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> נקרא לו "גבר-גבר". <דוד ביטן (הליכוד):> מה שאני רוצה, הצעת החוק הזאת, שעברה בקריאה טרומית – סליחה? <רחל עזריה (כולנו):> כל הוועדות של יום הגבר, אני אמרתי לך – – – <דוד ביטן (הליכוד):> אמת. נכון, את אמרת. אמת. אז אני מוותר על רוזין וזנדברג ולוקח את עזריה ואת – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – – אדוני. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אולי נחתור לסיום, חבר הכנסת ביטן? <דוד ביטן (הליכוד):> אז תנו לי דקה-שתיים להסביר את החוק כדי שלא תצביעו סתם על החוק. אני יכול לדבר עשר דקות, אין לי בעיה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, יש רשימת דוברים. תירגעו בבקשה. <דוד ביטן (הליכוד):> יש רשימת דוברים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. <דוד ביטן (הליכוד):> אז מה אתם ממהרים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז נא להירגע. <דוד ביטן (הליכוד):> אז מה המהירות? האמת שיש הרבה מאוד מצבים בהוצאה לפועל שהזוכה ישן על זכויותיו ולא עושה שום דבר, ובסופו של דבר החייב מקבל את תיק ההוצאה לפועל, אם פסק-דין או צ'ק. בפסק-דין ההתיישנות היא 25 שנה; בצ'קים ההתיישנות היא עשר שנים. והוא מקבל, למשל, צ'ק אחרי שש שנים וחצי, ואז הוא מקבל ריבית רטרואקטיבית ממועד החזרה של הצ'ק ועד למועד הפתיחה של ההוצאה לפועל, הצמדה וריבית. אני חושב שזה לא ראוי, גם מפני שיש המון מקרים שהחייב לא יודע איפה נמצא הצ'ק, למשל. אם, למשל, הוא נתן צ'ק בסופר והצ'ק הזה התגלגל לכמה אנשים וחזר, הוא גם לא יודע אצל מי הוא. <מיקי לוי (יש עתיד):> החוק מתיר רק הסבה אחת. <דוד ביטן (הליכוד):> לא, החוק לא מתייחס להסבות. לזה פקודת השטרות מתייחסת. בעיקרון, מה שאנחנו אומרים הוא, שאם הזוכה פתח את תיק ההוצאה לפועל מעל לשנה – אני רציתי חצי שנה, אבל סיכמתי עם משרד המשפטים שזה יהיה שנה; גם אגיד את השינויים שסיכמנו עם משרד המשפטים לקראת הקריאה הראשונה – במצב הזה הריבית תחול באופן אחר. זאת אומרת, ההצמדה תהיה רטרואקטיבית, אבל הריבית תשמור רק על ערך הכסף של הזוכה. זאת אומרת, משהו בסביבות 1%. היום בהוצאה לפועל הריבית היא 7.9%, משהו כזה. שלא לדבר על פסקי-דין, כמו למשל פסק-דין של בנק, שנותן לך ריבית באמת גבוהה מאוד, ובמצב כזה הריבית היחידה שהוא יקבל רטרואקטיבית זו הריבית ששומרת לו על ערך הכסף, ולא ריבית שבעצם היא כמו ריבית עונשית. אם הוא יפתח בזמן – הכול תלוי בזוכה – אם הוא יפתח בזמן את תיק ההוצאה לפועל – עד שנה – במצב הזה הוא יקבל את הריבית האפקטיבית שיש לו לפי החוק בעניין הזה; אם הוא פתח לאחר שנה – הוא יקבל את מה שאמרתי. זה דבר ראשון. דבר שני, שינוי נוסף שעשינו מהקריאה הטרומית לקריאה הראשונה – חל על סמכויות יושב-ראש ההוצאה לפועל לתת ארכה מטעמים שהוא יצטרך לרשום אותם בהחלטה. למשל, לדוגמה, שיש מצב של הסכם פשרה שאומר שאתה תחזיר את החוב ב-24 תשלומים, ואז לא יכול להיווצר מצב שהזוכה ירוץ רק בשביל לעמוד בחוק שמתייחס לשנה, יגיש תיק הוצאה לפועל רק כדי להגיש אותו, כדי שלא להפסיד את הריבית. במצבים האלה, שאם למשל אחרי 14 חודש הפר החייב את הסכם התשלומים, במצב הזה ראש ההוצאה לפועל יוכל לתת ארכה, ואף שהתיק נפתח לאחר שנה הוא יוכל לקבל את הריבית על התקופה, רטרואקטיבית, אף שהוא פתח את זה מעבר לשנה. יש עוד הרבה מצבים, אבל לא רצינו לעשות את זה כרשימה סגורה. נתנו שיקול דעת ליושב-ראש ההוצאה לפועל, בהתאם לנסיבות לתת את ההחלטה. מובן שעל ההחלטה של יושב-ראש ההוצאה לפועל אפשר לערער לבית-המשפט. מה שאנחנו רוצים זה ליצור איזון ראוי בין זכויותיו של הזוכה לבין החייב, שהחייב לא ישלם בגלל שיהוי של הזוכה כספים מיותרים לזוכה בלי שהוא היה צריך לעשות אותם. לכן אני מבקש לאשר את החוק הזה בקריאה ראשונה. מובן שזה יבוא לוועדה, ועדת החוקה, כדי להשלים את זה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. חסכתי לכם חמש דקות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נכון. תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. יש לנו רשימת דוברים, כאמור. חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח. חבר הכנסת חאג' יחיא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הנושא של הצ'קים החוזרים, העניין שלו הוא לא רק אם לשלם את הריבית או לא. זה החלק, לפי דעתי, הקטן והפשוט ביותר. יש בעיה יותר גדולה ויותר רצינית, והיא חורצת גורלות. היום צ'ק שחוזר, ברוב המקרים זה לא עובר לבתי-משפט כדי להוסיף את הריבית, אלא עובר לחברות גבייה, וחברות גבייה – זה עניין של עבריינים. אתה רואה גם מודעות בכל מיני מקומות, שחברות מוכנות לקנות צ'קים חוזרים. שמעתם על זה? אנשים מוכנים לבוא ולקנות צ'קים חוזרים, והכוונה שהם ילכו ויגבו, ויש להם הריבית שלהם. הריבית שלהם היא 15% לחודש. חבר הכנסת ביטן, שמעת? 15% לחודש. אז אם באת ודיברת על הריבית של בתי-המשפט או של הבנקים, זה נקרא גרושים. מה שצריך לטפל בו הוא העניין של ההון השחור. הם פונים לבעל הצ'ק, וכאילו הוא קיבל הלוואה מהם מתאריך החזרה של הצ'ק בריבית של 15%. והוא יכול לאבד את הבית, את החיים – את החיים; ואני אומר את החיים במתכוון, כי לנושא הזה – – – <דוד ביטן (הליכוד):> מה שאתה מדבר זה לא דבר שחל לפי החוק. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני יודע, אבל למה אני מעלה את זה פה? כי כולם יודעים שזה לא חוקי, והמשטרה והפרקליטות ובתי-משפט צריכים להתעסק בזה ולדאוג לפתרון – ופתרון אמיתי, פתרון שיעקור את הבעיה הזאת מהשורש. אתמוך בהצעת החוק שלך, אבל אני אומר: בזה לא פתרנו את הבעיה, כי אם בעל הצ'ק, בוא נגיד, זה שחייבים לו את הכסף, אם הוא לא יוכל לממש את הריבית שלו, לכאורה – כאילו הוא הולך להיות עני אם הוא לא מקבל את הריבית – הוא ילך לכיוונים אחרים. ולכן אני חושב שאולי בהמשך צריך לדאוג שצ'ק לא יכול להיות מועבר למישהו אחר; שמי שהצ'ק הופקד בחשבונו יהיה היחידי שיוכל לגבות אותו. בזה אולי, אולי, אפשר להציל גם חיים של בני-אדם. אני אומר חיים, כי זו בדיוק הבעיה. צ'קים שחוזרים – היום היה דיון בוועדת הכלכלה על נתוני אשראי, ודיברו על זה. אם המצב הפיננסי של מישהו – עם המאגר שהולכים להקים – אם המצב שלך לא בסדר, חזרו לך המחאות, חזרו לך צ'קים, ידעו מזה, ואז לא יקבלו את הצ'קים שלך. אני חושב שלאנשים שאין להם כיסוי לצ'קים, רק עושים להם טובה בזה שלא מאפשרים להם לקנות בצ'קים האלה. ועוד פעם, לפני שאני מסיים, אני אומר: לאן שזה עובר – צריך לטפל בהמשך בבעיה החורצת גורלות, שלא יכולה להימשך. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. אגב, היום הצ'קים בבנקים כברירת המחדל יוצאים למוטב בלבד, עם קרוס. זאת אומרת, כבר אי-אפשר להעביר את הצ'ק למישהו אחר. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> את העבריינים זה לא מעניין. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מכובדי – – – צריך להצביע. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> את העבריינים זה לא מעניין. את חברות הגבייה זה לא מעניין. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי, מוותר? חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר כנסת עמר בר-לב – מוותר; חברת כנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אחרונת הדוברים. עד שלוש דקות, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה לפתוח ולברך מאוד את חברי חבר הכנסת דוד ביטן על הצעת החוק הזאת, על החוק הזה שהוא מקדם, שהוא אחד משלל הצעדים החשובים שצריך לעשות בשביל להתמודד עם הדבר הזה שנקרא ההוצאה לפועל, שהוא באמת – אמרתי את זה מעל הדוכן הזה פעמים רבות ואגיד את עוד פעמים רבות: זאת החצר האחורית המוזנחת ביותר של מדינת ישראל. גברתי, חברי, חברותי, בישראל היום יש 700,000 אזרחיות ואזרחים שיש להם תיקים בהוצאה לפועל. זה מספר פסיכי; זה רבע מהאוכלוסייה הבוגרת של מדינת ישראל, סדר גודל – ורובם המכריע הם האנשים הכי מוחלשות ומוחלשים. יש 2.5 מיליון תיקים בהוצאה לפועל, וזה אחרי מבצע ענק שסגרו בו כמעט מיליון. אנחנו מדברות ומדברים באמת על אנשים שלעולם לא יהיה להם כסף לשלם את החובות, שחלקם נצברים בדיוק באמצעות השיטה המקולקלת הזאת שהחוק הזה בא לתקן. יש חברות גדולות, בעלי הון, משרדי עורכי-דין, אנשים שהפכו את זה למין מסלול רווח כזה. יש תקלה, יש אי-תשלום, יש עיכוב בחוב, יש צ'ק שחוזר, יש משהו מהסוג הזה – נותנים לו לשבת ולתפוח, לתפוח, לתפוח, ואחרי שבע שנים מתחילים פתאום בהליכי גבייה, אחרי שהוא כבר הפך מצ'ק של 200 שקל שחזר בסופר לחוב של אני לא יודעת מה – 30,000 שקל, 40,000 שקל. העברנו השנה, גברתי היושבת-ראש – היה לי העונג והייתה לי הזכות להצמיד חוק שלי להפטר בהוצאה לפועל להצעת חוק ממשלתית, שהגבלנו אותה לחובות של עד 800,000 שקל. אלה הרי מספרים בלתי נתפסים – חובות שתפחו לממדים של 800,000 שקל. הצעת החוק החשובה הזאת של חברי דוד ביטן באה לא לאפשר לחובות לתפוח לממדים האלה; באה להכריח בעלי חוב – ולפעמים החוב הוא מוצדק והגבייה היא מוצדקת והכול בסדר – אבל באה להכריח אותם לעשות אותם בזמן, באופן הגון, באופן לגיטימי, באופן רלוונטי, ובעיקר – באה למנוע ממשפחות ואזרחיות ואזרחים להידרדר מתחת לקו העוני, להידרדר מתחת קו העוני לעוני מרוד עוד יותר, לחיים מתחת לשוק האפור, לחיים בלי חשבונות בנק, בלי קיום פורמלי בכלל בעולם הזה. יש עוד הרבה דברים שאנחנו צריכות וצריכים לעשות בהוצאה לפועל. אחד מהם הגשתי ממש היום, וזה חוק לעצירת ריבית הפיגורים, להורדת שיעור ריבית הפיגורים – שוב, בשביל למנוע את החובות התפוחים המטורפים האלה. אבל הצעד הזה, החוק הזה שמביא היום דוד ביטן, הוא בהחלט עוד צעד חשוב בכיוון הזה, ועל כך באמת אני יכולה רק להצטרף לקריאתו לכל חברי וחברותי לתמוך בו. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. אם כן, רבותי, נצביע כעת על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 50) (אי-חיוב בריבית עקב שיהוי), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 30 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 50) (אי-חיוב בריבית עקב שיהוי), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 24 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 50) (אי-חיוב בריבית עקב שיהוי), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אם כן, רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ה' באדר ב' התשע"ו, 15 במרס 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 22:27.>