דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוב' כ"ג
ישיבה קט"ו
הישיבה המאה-וחמש-עשרה של הכנסת העשרים
יום שלישי, ה' באדר ב' התשע"ו (15 במרס 2016)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:01
תוכן העניינים
נאומים בני דקה 4
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 4
חיים ילין (יש עתיד): 5
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 6
אורן אסף חזן (הליכוד): 7
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 11
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 11
איימן עודה (הרשימה המשותפת): 12
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 13
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 14
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 15
תמר זנדברג (מרצ): 15
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 16
מיכאל אורן (כולנו): 17
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 18
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 18
דב חנין (הרשימה המשותפת): 19
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 20
הצעות לסדר-היום 21
ציון היום הלאומי למדע 21
היו"ר יצחק וקנין: 21
אורי מקלב (יהדות התורה): 22
מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 24
יעקב מרגי (ש"ס): 26
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 28
שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 29
הצעות לסדר-היום 33
יום זכויות בעלי-החיים 33
היו"ר יחיאל חיליק בר: 33
איציק שמולי (המחנה הציוני): 35
תמר זנדברג (מרצ): 37
דב חנין (הרשימה המשותפת): 39
יעל גרמן (יש עתיד): 40
שרן השכל (הליכוד): 42
מירב בן ארי (כולנו): 45
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 46
נורית קורן (הליכוד): 54
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 55
הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 25) (חובת ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות), התשע"ו–2016 57
איציק שמולי (המחנה הציוני): 57
נחמן שי (המחנה הציוני): 59
נורית קורן (הליכוד): 60
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 61
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 64
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יצחק וקנין:>
אחר-צהריים טובים – אני מתכבד לפתוח את ישיבת מליאת הכנסת. היום יום שלישי, ה' באדר ב' התשע"ו, 15 במרס 2016.
אנחנו פותחים, כהרגלנו ביום שלישי, בנאומים בני דקה. אני מבקש מכל חברי הכנסת שמעוניינים להצביע כרגע, אבל אני אאפשר לנואם הראשון – למסעוד גנאים להיות הנואם הראשון.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
זה אחרי – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תראה, הוא גם ותיק – – –
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
לא, זה בזכות היותי הראשון במליאה – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
וגם אתה, יש לך איזה ותק.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
– – לפני הצילומים, לפני ערוץ הכנסת גם.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת גנאים, יש לך איזה ותק פה אני חושב, לא?
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
תודה, תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה היום לברך את המורה הפלסטינית מהעיר אל-בירה, מבית-הספר היסודי על שם סמיחה ח'ליל, חנאן אל-חרוב, על זכייתה בפרס המורה הטובה ביותר בעולם. הזכייה של חנאן מעוררת גאווה וכבוד, וגם תקווה שהפלסטינים יכולים לבנות חברה ומדינה המושתתת על יסודות חינוכיים ומדעיים איתנים.
חנאן אל-חרוב זכתה בפרס על שיטת לימוד וחינוך למניעת אלימות דרך משחקים.
חנאן אל-חרוב גדלה במחנה פליטים ליד בית-לחם, והיא התחילה ללמד ונהפכה למורה אחרי שבניה קיבלו שוק וזעזוע לאחר שנקלעו לירי חיילים בדרכם חזרה מבית-הספר לביתם. היא כתבה ספר, "משחקים ולומדים". בנאום שלה היא אמרה באנגלית: We just want peace. We want our children to enjoy their childhood in peace.
מברוכ, אל-מעלמה חנאן אל-חרוב. (אומר בערבית: ניצחונך הוא גאווה לכולנו.)
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. יעלה חבר הכנסת חיים ילין, ולאחריו – חבר הכנסת חמד עמאר.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, אני רוצה להעלות סוגיה שהיא מאוד כאובה, הנושא של העבודה של השרים והתקנות שהם חותמים עליהן. מה שחדש מבחינתי זה שבשבוע שעבר העליתי לדיון את הנושא הזה של התקנות לגבי מחירי הגבינות והחלב – שבעצם ירדו; המחירים ירדו, החקלאים הורידו את המחיר. ובעצם, התקנות האלה – התשובה שקיבלנו מהשר יריב לוין: מה בעצם אתה רוצה מאתנו? אנחנו אומנם הריבון אבל אנחנו לא מסוגלים לאכוף את מה שאנחנו מחליטים בעצמנו. זה מתווסף לשר התחבורה ישראל כץ, שקיבל החלטה נבונה בעקבות זה ש-1,000 משאיות עוברות למעבר כרם-שלום לשיקום רצועת-עזה, והכתיב בתקנות באיזה שעות המשאיות האלה צריכות לעבור. ומה קורה? אין מי שיאכוף את התקנות האלה והמשאיות ונהגי המשאיות מצפצפים על התקנות.
כבוד היושב-ראש, זה ביזוי הריבון. אם שרים קובעים תקנות ואין מי שיאכוף אותן, זה לא שייך לקואליציה ואופוזיציה, זה לא שייך לימין ושמאל, זה שייך לזה שהריבון שנבחר באופן דמוקרטי מקבל החלטות וכולם מצפצפים. אני חושב שאנחנו פה בכנסת ישראל חייבים לשים לזה סוף. האכיפה לא פחות חשובה מהתקנון והחקיקה. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. יעלה חבר הכנסת חמד עמאר, ולאחריו – אורן אסף חזן.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בסוף השבוע נפגשתי עם כמה ראשי רשויות מהמגזר הדרוזי, והם סיפרו לי את סיפורו של סגן הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים, שממלא את התפקיד שלו קרוב ל-16 שנים כסגן. לפני שעליתי לכאן ורציתי לדבר על הנושא, התקשרתי אליו ושאלתי אותו אם הוא מסכים שאזכיר אותו כאן, והוא אמר לי: בשמחה רבה – שאני אזכיר ואני אדבר.
אותו סגן ממונה היה אלוף-משנה בצבא, מילא תפקידים הכי בכירים שיש בצבא. אחרי זה השתחרר והתחיל לעבוד במשרד הפנים, עבר את כל ההשתלמויות של משרד הפנים, בן-אדם מאוד מוכשר, שמשמש כ-16 שנים כסגן של הממונה, אבל עכשיו, כשהממונה סיים את תפקידו, וזאת פעם שלישית, לתת לו תפקיד של ממלא-מקום, ממלא-מקום של הממונה – משרד הפנים לא רואה לנכון לתת לו את התפקיד.
ואני מעלה את הנקודה, כי ההרגשה שלי מכל הדברים שאני בודק עכשיו היא שיש איזושהי מדיניות עכשיו, בממשלה הנוכחית, לעצור את כל הקידומים של הצעירים הדרוזים בכל משרדי הממשלה. לכן אני קורא לשר הפנים: יש לך סגן שממלא את התפקיד 16 שנים, תן לו את התפקיד של ממלא-מקום.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
ויותר מזה, דיברתי אתו בטלפון, הוא אומר אפילו: אני לא מוכן ולא רוצה ללכת לתפקיד של ממונה, אחרי שאני אשמש ממלא-מקום חודשיים-שלושה אני לא אתמודד במכרז ואני אשאר לשמש כסגן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
לכן, קצת לתת את השוויון הזה ולתת ההרגשה של שוויון לאותם בחורים צעירים. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חברים, אני בכוונה לא לוקח זמן, אבל תשתדלו דקה, דקה וחצי, שתיים.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אני דיברתי 45 שניות.
<היו"ר יצחק וקנין:>
הלוואי. תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. יעלה חבר הכנסת אורן אסף חזן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, היום לפני חמש שנים בדיוק – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
השר אופיר אקוניס נמצא? הוא היה פה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
נמתין.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא, לא, אבל אתה יכול – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
נתחיל מההתחלה?
<היו"ר יצחק וקנין:>
בוודאי אתה יכול להתחיל מההתחלה, אבל אני מבקש שתקראו לשר, יש לזה חשיבות.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
סר חִנו.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
למה, בסדר, זה בסדר לדבר, אני לא רוצה שהוא ינזוף בי על דקת – – –
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
– – –
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הנה השר הגיע.
<היו"ר יצחק וקנין:>
השר הגיע, אדוני חבר הכנסת אורן חזן – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
מה, מההתחלה אתה רוצה הכול?
<היו"ר יצחק וקנין:>
הוא לא התחיל, הוא לא התחיל, זה בסדר.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
את כל הדקה שלי.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
את כל הנאום בן דקה?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
את כל הדקה הארוכה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אדוני יכול להתחיל.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
בואו נהיה רציניים לרגע. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, היום בדיוק לפני חמש שנים נטבחו באכזריות בני משפחת פוגל – אודי, רותי, יואב, אלעד והדס הקטנה. אני רוצה לשתף, גם את הח"כים של הרשימה הפלסטינית, שכנראה הטבח הזה אותם לא זעזע, כי גם היום הם מתקשים לא רק לגנות ולהגדיר את "חיזבאללה" ארגון טרור – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אורן, תחזור בך. אורן, תחזור בך. גינינו פה את המעשה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – אם כי קשה להם להודות שאחיהם ואחיותיהם הפלסטינים, שמנסים לטבוח בעמנו יום-יום, הם להם נותנים את הגיבוי כאן.
אני רוצה לספר לכם סיפור אישי שלא הרבה יודעים. רותי, השם ייקום דמה, הייתה חברה אישית קרובה שלי. כל יום שישי, כמעט באופן קבוע, היא הייתה מגיעה אלי למסעדה באריאל ואו קונה אוכל או פשוט באה להגיד שבת שלום, עם החיוך הגדול. אני, בעוונותי הרבים, במהלך השנים לא השכלתי לעשות שום דבר, ופתאום אני מוצא את עצמי נמצא כאן בכנסת, ואני חושב שכאן זה הזמן והמקום לעשות תיקון לא רק למען בני-המשפחה הנפלאה, השם ייקום דמם, אלא למען כל אחד ואחת שנטבחו ונרצחו באכזריות רק על שום היותם יהודים, וגם אותם אזרחים ישראלים שנרצחו רק על שום היותם חברים שלנו כאן בארץ-ישראל.
ואני פונה דווקא לאיימן עודה, ואני רוצה להגיד לו – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, אדוני.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
ברשותך, אדוני, משפט אחד. – – אתה, יושב-ראש הרשימה הערבית הפלסטינית המשותפת, תגלה אחריות, תוקיע מתוך הרשימה שלך את החברים שלך, שמבזים לא רק את אותנו, בטח שלא את הכנסת, אלא את כל מדינת ישראל, ובראש ובראשונה – כי כל זמן שאתה לא עושה ככה, אתה שותף מלא שלהם לגיבוי שהם נותנים לטרור הרצחני.
אנחנו נדע לחסל אותו – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – אבל אתם צריכים לעזור לנו, וכל עוד לא תעשו את זה, אני אגיד לכם בפרצוף: המקום שלכם לא כאן אתנו. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אורן חזן. תעלה חברת הכנסת סופה לנדבר, ואחריה – חבר הכנסת אוסאמה סעדי.
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני שוב רוצה לדבר היום על תרופות מצילות חיים. זה עלה היום בשידורי הרדיו והטלוויזיה, הרצון של שר הבריאות להחזיר את זה לביטוח המשלים. זה בדיוק חוק שלי שהעליתי לפני שבוע ימים.
אבל גם היום, באחד השידורים שמענו קול של בחור בגיל 38 שהמחלה שלו קשה ביותר, שנלחם מול המחלה הזאת במשך כמה שנים, ועלות התרופה שיכולה להציל אותו או להאריך לו את החיים – 67,000 למנה אחת. והוא אומר: יש לי דירה קטנה באשדוד ומחיר הדירה הוא חצי מיליון; אפילו אם אני אמכור את הדירה הזאת – ואין לי יותר מה למכור – אז אני צריך להחזיר לבנק יותר ממה שעולה היום הדירה הזאת, ואני מבקש להחזיר את זה לביטוח משלים.
עד שנת 2008 זה היה בדיוק בביטוח משלים. אני שמעתי דיבורים שיש אנשים שאומרים שלא לכולם יש ביטוח משלים – למעלה מ-80% יש להם הביטוח הזה. אבל לא יכול להיות שאם רע, יהיה לכולם רע. לא יכול להיות, אדוני היושב-ראש, שאנחנו לא נחזיר את זה לביטוח המשלים וניתן אפשרות לאנשים שנלחמים מול המחלה, שנלחמים או רוצים להאריך את החיים – לתת להם זכות לחיות כאן. אנחנו היום בכנסת מדברים על חיות, אז תנו לבני-אדם זכות לחיות. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. יעלה חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ואחריו – חבר הכנסת איימן עודה.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, כבוד שר המדע, חברי חברי הכנסת, היום מצוין בכנסת היום הלאומי למדע, ואני רוצה לברך את סגן המדען הראשי ד"ר טארק אבו חאמד ואת צוות המשרד שלו, שנמצאים כאן. אהלן וסהלן פיכם.
השתתפתי לפני כמה דקות באודיטוריום בכנסת בטקס יום המדע וראיתי את חלוקת הפרסים. עשרות תלמידי תיכון קיבלו פרסי הצטיינות על עבודות ומחקרים, והם כנראה מדעני העתיד. והייתי גאה וביקשתי לעלות, אדוני היושב-ראש, ובירכתי את הזוכים ואת הזוכות, וגם את אלה שלא זכו. אבל הייתי גאה במיוחד בשני תלמידי תיכון, אחד בשם אמן זועבי, מבית-הספר דבורייה, שזכה על עבודה במתמטיקה, ותלמיד תיכון מנצרת מבית-הספר הבפטיסטי, אל-מעמדאנייה, בוטרוס מועלם.
אני הוזמנתי לשם על-ידי חברים מרמלה, משפחת חג'אג', שהבן שלה, עודאי חג'אג', שאני – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
– – אני גאה שהוא הגיע למקום הזה, ואני אומר לו: (אומר בערבית: עודאי, אנחנו גאים בך. עלה והצלח. אלף מזל טוב לאמן ולבוטרוס ולכולם. תודה.)
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. יעלה חבר הכנסת איימן עודה, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, לפני חמש שנים נפרדנו מחבר יקר במיוחד, תופיק טובי, פרלמנטר מעורר השראה, חבר כנסת בשורות האופוזיציה במשך 40 שנה.
תופיק טובי מסמל יותר מכול את המאבק למען הישרדות האוכלוסייה הערבית במולדתה, שאין לה מולדת אחרת מלבדה; הוא, שיחד עם חברו מאיר וילנר חשף את הטבח הנוראי בכפר-קאסם, שמטרתו הייתה לגרום לאזרחים הערבים לברוח מהמולדת. תופיק טובי מסמל יותר מכול את המאבק הנחוש בממשל הצבאי.
בדיוק לפני 67 שנים, במרס 1949, עמד בכנסת הראשונה חבר כנסת ערבי, קומוניסט מחיפה, בקושי בן 30, ונשא את נאום הבכורה שלו: שאלת הזכויות של מיעוט לאומי מובילה לשאלת הדמוקרטיה והחופש של כל תושבי המדינה. אי-אפשר לחלק את הדמוקרטיה והחופש. מילים אלה משנת 1949 נשמעות כאילו נאמרו ממש היום. בימים אלה, כשהגזענות גואה, אנחנו צריכים יותר מתמיד את הערכים של תופיק טובי וחברים לדרך, הערבים והיהודים – ערכי השלום, השוויון, הצדק החברתי והדמוקרטיה.
תופיק טובי, שבביתו ביקרתי במשך 20 שנה – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
– – הוא המודל שלי לחיקוי. הוא שהתווה את הדרך שבה אנו צועדים היום. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הוא היה אומר על ארגון ה"חיזבאללה" שהוא ארגון טרור או לא?
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת אורן חזן. תודה לחבר הכנסת איימן עודה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
איימן, הוא היה אומר – – –?
<היו"ר יצחק וקנין:>
תעלה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, אני מצטרפת לדברים של חבר הכנסת איימן עודה, ואני חייבת להגיד שזה כבוד גדול לנו שאנחנו ממשיכי וממשיכות דרכו של אדם דגול, חברנו המנוח תופיק טובי.
אני רוצה להתייחס היום להצהרה של מפכ"ל משטרת ישראל בעניין התלונות האנונימיות נגד הטרדות מיניות במשטרת ישראל. אני חושבת שמה שהוא עשה, ההצהרה שבחר המפכ"ל להגיד דווקא ביום האישה הבין-לאומי היא לעבור על קו אדום. כי בעצם המפכ"ל הוא הממונה והוא הראש, הקודקוד במערכת הממונה על אכיפת החוק, והוא בא ואומר שהמערכת הזאת מעל החוק; הוא בא ואומר שהוא לא יציית לחוק, שמציין באופן הכי ברור בנוסח שלו שתלונות אנונימיות ייבדקו וייחקרו.
אי-אפשר לעבור על זה לסדר-היום. אי-אפשר לעבור לסדר-היום על זה שבמקום שהמפכ"ל יביא רוח מפקד חדשה, שנותנת – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
– – למערכת הזאת להגן על נשים, הוא מפקיר אותן בצורה כזאת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. יעלה חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים.
כבוד היושב-ראש, יפו היא סמל לדו-קיום בין יהודים לערבים מאז קום המדינה ועד היום. לאחרונה יש גלי שנאה, גלי גזענות, ורואים אותם במיוחד בתוך האוטובוסים, בהסעות של תלמידים שהולכים לבית-הספר. בנושא הזה קיבלתי הרבה תלונות. לאחרונה, בימים האחרונים, צעירה בלבוש מסורתי דתי – בתוך האוטובוס נוסע יהודי צעק, תקף וביקש מהנהג לעצור עד שהגיע שוטר ובא אליה בצורה מאיימת, תוקפת, ביקש תעודת זהות, "את צפויה לעונשים כבדים". התלמידה הזו, הצעירה, היא עד הרגע הזה בטראומה.
המצב הזה לא יכול להימשך, התקיפה הזו לא יכולה להימשך. הגענו למצב שהורים מבקשים גם מאנשי חינוך וגם מהורים אחרים ללוות את הבנים שלהם בנסיעתם באוטובוסים לבית-הספר. מצב כזה צריך לעצור, ולהילחם בגזענות הזו. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי, ולאחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, לרגל בחירתה של חנאן אל-חרוב למורה הטובה ביותר בעולם. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: המחנכת חנאן אל-חרוב זכתה בתואר המורה הטוב ביותר בעולם. חנאן היא בת מחנה דהיישה, שהיה שרוי באלימות הכיבוש והדיכוי ושממנו יצאו חלוצי חירות ובעלי נתינה. חנאן האדירה את שם המחנה שלה, דהיישה, ואת שם בית-הספר שלה באל-בירה ואת שם עמה הפלסטיני בכללותו. ברכות לך, חנאן אל-חרוב. כה רבות עשית כאשר שברת את המחסומים וניפצת דימויים סטריאוטיפיים והרמת את קרנם של כל המורים הפלסטינים. את הוכחת כי העם הזה רוצה חדשנות ומצוינות, שהן נשק המדוכאים והמקופחים באשר הם, כפי שאמר מחמוד דרוויש, המשורר הגדול שלנו, שאתמול חגגנו את יום השנה להולדתו: "כאן, ליד המדרון, מול שקיעה / ולועַ זמן,/ ליד בוסתנים חסרי צל, / אנחנו עושים מה שעושים אסירים, / מה שעושים מובטלים: / מטפחים תקוות". את, חנאן, נטעת תקווה בלבם של תלמידייך ושל בני עמך בעלי אורך הרוח. אנו גאים בך, חנאן אל-חרוב. מזל טוב.)
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
<תמר זנדברג (מרצ):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת אחמד טיבי, אנחנו למדנו אומנם ערבית פה בכנסת, אבל רק עשרה שיעורים. אז לצערנו – – –
<קריאה:>
– – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
זהו, בדיוק. לצערנו, לא – אני לפחות – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – – כל פעם הערבים אשמים – – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
לא. רציתי להגיד שאני, לפחות, תוצר של מערכת החינוך, שלא הפנימה את הצורך ללמוד ערבית מכיתה א', אז לצערנו נצטרך עוד כמה שיעורים כדי להבין. אבל תודה על הדברים.
אני רציתי לדבר על יום זכויות בעלי-החיים שמצוין כאן בכנסת. לצערי, בגלל אינפלציה של ימים, זה רק יום אחד מבין שלושה ימים שמצוינים, רק היום, אבל זה יום מאוד חשוב שמציין גם מאבק ארוך למען זכויות בעלי-החיים וגם את המאבקים שעוד נותרו.
במסגרת המאבקים שעוד נותרו אני רוצה לציין שהוגשו חמש או שש הצעות חוק ביום ראשון לוועדת השרים לענייני חקיקה לקראת היום זה. רצינו לציין את היום הזה לא רק בימים חגיגיים ובטקס באודיטוריום ובדיונים בוועדות ובהצעות לסדר-היום, אלא גם בהצעות חוק ממשיות, שזה תפקידנו כאן בכנסת. לצערנו, ועדת השרים לענייני חקיקה דחתה את כולן, למרות שהיו ביניהן הצעות ענייניות, טובות, הצעות שלא עולות כסף, שמקובלות על הגורמים המקצועיים. אבל כנראה את זה אנחנו נציין במסגרת המאבקים שעוד נכונו לנו. יש לנו אתגר לשנה הקרובה, על מנת שביום זכויות בעלי-החיים הבא נוכל להשיג גם הישגים בחקיקה. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. תעלה חברת הכנסת יעל כהן-פארן, ולאחריה – חבר הכנסת מייקל אורן.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חברי חברות וחברי הכנסת, גם אני רוצה לציין את יום בעלי-החיים, היום למען זכויות בעלי-החיים. זה אולי נשמע לכם כאיזה יום שמח. הוא נחמד, מדברים על כלבים ועל חתולים. אבל אני רוצה לספר לכם שזה יום מאוד עצוב, כי ביום הזה אנחנו יושבים ושומעים שסדר גודל של 60,000 כלבים וחתולים בריאים מומתים כל שנה על-ידי הרשויות במדינת ישראל, פשוט כי אין מה לעשות אתם. אנחנו שומעים ש-300 מיליון בעלי-חיים שונים מומתים כל שנה בתעשיית משק החי, בתעשיית המזון, ואנחנו מדברים על מספרים הזויים.
תראו, אני חושבת שכבר קהלת אמר: "מותר האדם מן הבהמה אין", ואנחנו חיים פה כאילו כן מותרים אנחנו. אנחנו שולטים, אנחנו משעבדים, אנחנו נחליט מי יחיה ומי ימות, ואיך הוא יחיה ובאילו תנאים. אנחנו כאן בכנסת – גם יש שדולה בעניין, וידברו אחרי בהמשך ראשי השדולה אתי – אבל אנחנו כאן בכנסת חייבים לזכור שכל בעלי-החיים, אין להם קול. הם לא מיוצגים כאן. חברה שרוצה להיות חברה נאורה, שמתייחסת בצורה ראויה גם לבני-האדם בתוכה, חייבת להתייחס בצורה הוגנת ואנושית גם לבעלי-החיים. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. יעלה חבר הכנסת מייקל אורן, ולאחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
<מיכאל אורן (כולנו):>
תודה, כבוד היושב-ראש. חברי, חברותי חברי הכנסת, היום במסגרת תפקידי כיושב-ראש של ועדת המשנה לענייני חוץ והסברה של הכנסת קיימתי דיון על תוכנית, על הבנייה – בניית תוכנית העבודה של משרד החוץ לשנת 2016/2015. הדיון היה חיוני.
אני לא צריך להסביר את זה פה במליאה, אנחנו עדים היטב לאתגרים ולסכנות שמאתגרים את ישראל בזירה הבין-לאומית: סכנה של חרמות, של סנקציות, של בידוד, של דה-לגיטימציה – זה מחד. אבל מצד שני, יש גם הזדמנויות שנפתחות לפנינו, אם זה באפריקה, באסיה, באמריקה הלטינית.
להפתעתי הלא-טובה, הסתבר שבתקציב השנתי של משרד החוץ – רק 8% מהתקציב של משרד החוץ הולך לפעילות דיפלומטית. תתפלאו לשמוע, רק 8%, ובתוך ה-8% של התקציב השנתי של משרד החוץ שהולך לפעילות דיפלומטית – אגב, פי-שניים מזה הולך לאבטחה של משרד החוץ, משהו מדהים – מתוך ה-8%, רק 4% הולכים לפעילות דיפלומטית באפריקה, 11% לפעילות דיפלומטית בכל יבשת דרום-אמריקה, אמריקה הלטינית. ואני שואל את עצמי. קודם כול, אנחנו נחשפים בפני הסכנות הללו, ואנחנו גם, מצד שני, לא מנצלים את ההזדמנויות שנפתחות לפנינו.
אז הגיע הזמן שאנחנו כמדינה נפנים את המציאות שההבחנה בין ביטחון לחוץ זו הבחנה מלאכותית, ואנחנו צריכים להקדיש את המשאבים הנדרשים להעביר את משרד החוץ את תהליך ההתייעלות הנדרשת, וגם להקציב את המשאבים הנדרשים על מנת להגן על עצמנו ולנצל את ההזדמנויות שנפתחות. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מייקל אורן. יעלה חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ולאחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, חברי הנכבדים, אני שמח לבשר שנשיאות הכנסת קבעה את התאריך 24 במאי כיום מיוחד לשפה הערבית שיצוין בכנסת. לדעתי, זה אולי הפעם הראשונה שהכנסת מייחדת לכך יום מיוחד בדיוניה במסגרת ימי שלישי.
אני חושב שזו תהיה הזדמנות חשובה למקד את הדיון סביב מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית בישראל והצורך להתאים את המציאות למעמד הזה בכל מה שקשור לאספקת שירותים ממשלתיים בשפה הערבית, לכיתוב הערבי בכל המרחב הציבורי, ללימוד השפה הערבית, הן בבתי-הספר הערביים והן בבתי-הספר היהודיים, ולנושאים אחרים מאוד מרכזיים, ולעניין מעמדה של שפה זו.
אני מקווה שיום אחד גם הכנסת תצליח אולי לספק תרגום סימולטני לשפה הערבית בדיוניה, וככה גם חברי הכנסת הערבים יוכלו לדבר בשפה הערבית. היום יש לנו גם חברי כנסת יהודים שיכולים לדבר בשפה הערבית, ונוכל לספק תרגום סימולטני. יכול להיות שזה אחד הנושאים שיעלו בדיון באותו יום מיוחד.
אני רק מסיים בלקרוא למנהלי הוועדות השונות של הכנסת להתכונן לדיון חשוב כזה ולתאם יחד אתנו את הנושאים הרלוונטיים שיעלו בוועדה. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. תעלה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ולאחריה – חבר הכנסת דב חנין.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני יושב-ראש. יושב-ראש ועדת הכלכלה איתן כבל אימץ בוועדת הכלכלה משהו שקצת מזכיר את השימועים בסנאט, קצת את ה-hearings המפורסמים שמדי פעם אנחנו רואים בטלוויזיה, וכולם יודעים – אתה חבר ועדת הכלכלה, אדוני, אז אתה יודע שמדי יום שלישי אנחנו מתכנסים, כבר מזה חודש, לשימוע בנושא הקטל בדרכים.
היום הדיון היה דיון מאוד מאוד לא פשוט, צריך להגיד, כמו כל שבוע, שעסק בהולכי הרגל ובקבוצות סיכון נוספות, כמו קשישים, ילדים, חרדים וערבים. דיברו הרבה מאוד על תוכניות ההוראה החסרות במגזר החרדי וגם במגזר הערבי. לצערי, היום נפצעה עוד ילדה כתוצאה מדריסת אופניים – אגב, אופניים רגילים, לא אופניים חשמליים; גם הם מהווים בעיה. שוב, כתוצאה מהמחסור בתחבורה ציבורית, ואולי – וגם צריך לעודד את זה – אופניים הפכו לכלי תחבורה שגרתי רגיל לגמרי, רק צריך לזכור שהמדרכות נועדו להולכי רגל. כמי שנדרסת כמעט מדי שבוע, יחד עם ילדי, על-ידי אופנועים בתל-אביב, אני מוכרחה לומר לכם שזו הפכה להיות תופעה מסוכנת.
לכן אני קוראת לממשלה לטפל בכמה דברים שלא דורשים את סיום השימוע הזה בוועדת הכלכלה בנושא של הולכי הרגל. חייבים להיות פסי האטה לפני מעברי חציה; זה לא אופציה, חייבים להיות פסי האטה, מה לעשות. רמזורים, במקומות שיש – מצוין. זה גם לא מספיק, אבל אפשר להסתפק בזה, לפחות במקומות האלה, אבל מקומות שאין בהם אפילו רמזורים, חייבים להיות בהם פסי האטה. חייבים להיות עמודי בטיחות סביב מעברי חציה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
וגם צריך לדון בדבר מורכב, ומייד אני מסיימת: הסמכת מתנדבי משטרה – מתנדבי משטרה, לא פקחי עירייה – לנושא של אכיפה בדו-גלגלי. זו בעיה קשה מנשוא. המשטרה צריכה עוד כוחות על מנת שיסייעו לה באכיפה של הבעיות האלה, בעיות התעבורה. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ולאחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת עבאדללה אבו מערוף.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש. גם אני רוצה להצטרף לחברי איימן עודה ועאידה תומא סלימאן באזכור חמש שנים לפטירתו של חבר הכנסת לשעבר תופיק טובי, אחד ממייסדי הפרלמנטריזם הישראלי, פרלמנטר מצטיין, משכמו ומעלה, ממניחי היסוד לעבודה של הבית הזה.
ואני רוצה, אדוני היושב-ראש, להזכיר לרגל היום הזה את נאומו של תופיק טובי בנובמבר 1949 על חיפושים שהצבא עשה בגליל, נאום שעורר סערה קשה בכנסת. הנושא הוסר מסדר-היום, וחבר הכנסת תופיק טובי זכה, אדוני יושב-ראש ועדת האתיקה, לנזיפה בעקבות דבריו. ועל כך כתב ב"הטור השביעי" נתן אלתרמן את טורו המפורסם "הנזיפה בתופיק טובי", ואני רוצה להקריא אותו: "ובכן, מיהו תופיק טובי? הוא חבר הכנסת. / הוא קומוניסט ערבי. בבית-הנבחרים / יושב הנו בזכות מלאה ולא בחסד / כבר עת אולי לזכור זאת, חברים. // ואין הוא חייב בזה כל חוב על גודל נפש. / ישיבתו היא חוק. / היא צו. / היא אלף-בית. / לא! אין הפרלמנט צריך ביד מונפת / לזרוק לו מדי פעם את הגט. // ואין הפרלמנט, בשום פנים ואופן, / צריך לקרוא: אתה דובר באין מחריד / מפני שטוב אני... נדיב... דוגל בחופש.../ אין זה הולם אפילו מסיבה פרטית. // עת להחליט סוף-סוף: ככל צירי הבית / גם טובי בו יושב בתוקף המשטר! / ואם זה רציני, אין צורך כל יומיים / על זו הפריבילגיה להגיש לו שטר".
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אקטואלי מאוד. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה אחרון הדוברים, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כמובן, ביום הזה אי-אפשר לחלוק, לעשות "וי", ולא להגיד שאכן חמש שנים חלפו מאז פטירתו של מנהיגנו, של חברנו, מייסד הליגה לשחרור לאומי, אחד הפרלמנטרים הטובים בכל המובן של המילה, תופיק טובי המנוח; חמש שנים למותו. אכן, הוא רצה – כאן, בארץ הזאת, ובכלל – שיהיה עתיד של שלום, של רווחה, עתיד של אחווה, של דו-קיום, ללא שנאה, ללא מלחמות. הוא אכן חסר לנו. כל החיים שלו, כאן בכנסת ובעבודה שלו, בעשייה שלו הציבורית, האנושית, הוא עשה רק טוב, והיה לוחם למען הצדק, למען השלום, למען אחוות העמים, למען שאנחנו כולנו נהיה אנשים עם עתיד טוב, גם הדורות הבאים. הוא חסר לנו, וביום הזה, שצוין כיום מעשים טובים, אכן חסר לנו הרבה מה לעשות.
אני פונה, בואו נחשוב לא רק מה לעשות, מעשים טובים, אלא נחשוב מה לא לעשות, מעשים שהם רעים, כמו שיש עיקרון חשוב מאוד ברפואה, לא להזיק, ועל זה צריך לחשוב. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. תמו הנאומים בני דקה.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון היום הלאומי למדע>
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ועוברים להצעות לסדר-היום בנושא: ציון היום הלאומי למדע, מס' 3332, 3358, 3384 ו-3404. יש כמה חברי כנסת שהגישו הצעות לסדר-היום. לפני כן אשא נאום בנושא היום הלאומי למדע.
אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד בנושא היום הלאומי למדע. יום זה מתקיים בארץ מדי שנה בסמוך לתאריך שבו מצוין יום המדע ברחבי העולם, 14 במרס, יום הולדתו של אחד המדענים הדגולים בכל הזמנים, הפרופסור אלברט איינשטיין, חתן פרס נובל לפיזיקה, שנולד לפני 137 שנים. ה-14 במרס הוא גם "יום הפאי", שמציין, בהיפוך ספרות, את הקבוע המתמטי הידוע, המתחיל ב-3.14, ומהווה באופן סמלי תזכורת ליום המדע.
התגליות המדעיות מצעידות את האנושות קדימה. הן מלמדות אותנו כל הזמן עוד על טיבו של העולם ועל התנהגותו, אך מעבר לעושר האינטלקטואלי הן מאפשרות לנו להתמודד טוב יותר עם הרעות החולות שמזמן לנו היקום, כגון מחלות קשות או נגיפים קטלניים, וגם מאפשרות לנו להיערך טוב יותר לתופעות טבע הרסניות.
המדע, כמו הידע, הוא כלי חשוב ורב-עוצמה שניתן בידינו בעידן הנוכחי. המחקר פורץ כל העת דרכים חדשות, אבל עלינו להשכיל לעשות בכלי זה שימוש נכון, מועיל ומושכל.
בהכירו גם במגבלותיו של המדע, אמר פעם איינשטיין: אפשר לתאר הכול בצורה מדעית, אבל אין בכך היגיון; יהיה זה חסר משמעות – כמו לתאר סימפוניה של בטהובן כשינויים בלחץ האוויר. המדע אינו יכול לעמוד בפני עצמו ולא די בו; הוא מתאר ומסביר תופעות אבל אינו מסביר לנו את טיבם של החיים או את מגמתם.
ישראל היא ראש חץ בתחומי מדע רבים, ויעידו על כך פרסי נובל והישגים רבים אחרים שאליהם הגיעו מדענים כחול-לבן. כ-60 הישגים מדעיים בולטים שהשפיעו על העולם מוצגים בימים אלו בתערוכה בנמל התעופה בן-גוריון ומהווים מקור גאווה והשראה לכולנו – מפיתוחים טכנולוגיים רבי-תפוצה, דרך תרופות ועד טכניקות חשובות שתרומתן לאנושות רבה.
ביום הזה חשוב להפנות זרקור להישגי המדע והפיתוח הישראליים, אך לא פחות מכך גם להפנות קריאה לטיפוח ההישגים והיכולות הללו. כדי לשמר את כל אלו ולגדל כאן דורות של אנשי מחקר ומדע, ראוי שנתמיד ונשקיע את מיטב המשאבים לשם כך.
אני מקווה שיום זה, יום המדע – שלקראתו נערכות גם פעילויות מיוחדות ברחבי הארץ בחסות משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל – יעלה תרומה להעלאת נושא זה למקום מרכזי בסדר העדיפויות הלאומי שלנו. תודה.
אני מתכבד להזמין את ראשון המציעים בהצעות לסדר-היום, חבר הכנסת אורי מקלב. אחריו – חבר הכנסת מנואל טרכטנברג.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי שר המדע חבר הכנסת אופיר אקוניס, חברי חברי הכנסת, כפי שציינת, אדוני היושב-ראש, בתחילת דבריך, אנחנו מציינים היום את יום המדע בישראל. חשוב לציין עוד משהו – שהיוזמה לציון יום המדע, והחלטת הממשלה בעקבות זאת, הגיעה מוועדת המדע; אחד מיושבי-הראש הראשונים של ועדת המדע, פרופסור מיכאל נודלמן, יזם את זה בשנת 2000, וועדת המדע, יחד עם מנהלת הוועדה ענת לוי והצוות – איילת חאקימיאן, נעמי ברוך – הם כל שנה עומדים ופועלים בעניין הזה ועושים פעולות.
בכנסת חגגנו היום, בטקס מאוד מיוחד ומרגש, מענק פרסים לזוכים בתחרות מדענים ומפתחים צעירים בישראל. גם מזכירת הכנסת כיבדה אותנו בנוכחותה. לכבוד היה לנו. כפי שמי שהיה שם יודע, מדובר ב-69 נערים שבמסגרת תחרות על פרויקטים מיוחדים וייחודיים ברמות מאוד מאוד גבוהות, כפי שציינו אלה שבדקו את זה – פרופסור חנוך גוטפרוינד, בעל שם עולמי, אמר שהעבודות האלה שהגיעו לגמר בתחרות, יש להן את כל היכולות להגיע כגמר, כעבודת מחקר אמיתית, יישומית, לא סתם עבודת מחקר, ברמה מאוד גבוהה. גם פרופסור טרכטנברג כיבד אותנו בנוכחות שלו, ועוד חברי כנסת. בסופו של דבר, את התוצאה גילו באירוע היום.
אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, רק כדי לסבר את האוזן, דוגמה אחת. מצד אחד – נערים מבריקים ומוכשרים מאוד, נערים ונערות. אני לא הבנתי בכל עבודת המחקר שלהם, אבל מהחלק הפשוט, הפרקטיקה היומיומית, והיו כמה כאלה, אני אביא לך דוגמה שכל אחד יכול להבין: כשאדם מגובס, הרופא מנחה אותו: כדי לקדם את ההחלמה שלו, לשפר את ההחלמה שלו, הוא צריך כובד משקל מסוים להפעיל על הרגל. אבל זה מאוד קשה, וזה גם צריך להשתנות בשלבים – בהתחלה יותר, אחרי זה פחות. חיישן: המצאה של חיישן בעבודה היישומית שייתן את האינדיקציה כמה – אם יותר מדי, אם פחות מדי, כמה הוא עושה, עם הבהרה; דברים שאין לי ספק שעם תקציבים נכונים הם יגיעו לפיתוח ולהמצאה גדולה מאוד.
זה היה חלק. יחד עם זאת, אני רוצה להגיד ביום הזה: האם אנחנו באמת עושים מספיק בשביל המדע בישראל? שר המדע נמצא פה, משקיע את כל-כולו בשביל המדע, במיוחד מדע לצעירים ולפריפריה – וחלקם גם הגיעו משם. אבל תוך כדי נזכרתי: האם כל המשרדים עושים את אותו דבר? בכולם אנחנו יכולים לראות את אותם מדענים שיהיו בעתיד, ואין לי ספק שאחר כך הם יהיו בעלי שם ומצליחנים מאוד; בסוף יהיה להם את התקציב למכוני מחקר, למחקר? לצערנו, ממה שאנחנו יודעים, לא יהיה להם מספיק תקציב. האם יהיו להם מספיק תקציבים לפיתוח יישומי של המחקר שלהם? האם אנחנו נדע להשאיר אותם פה בארץ? נדע להתמודד? אני לא בטוח בזה.
אם אנחנו היום שומעים – אחד המחקרים היה בשיתוף הגנים הבוטניים. אחת העבודות שהיו בתחרות – שזכו גם – נעשתה ביחד עם הגנים הבוטניים. והנה, מצד שני אנחנו יודעים שב-2015 קוצץ להם התקציב ב-50%. קוצץ להם ב-100%, משרד החקלאות קיצץ להם ב-100%, ולאחר מאמצים, לאחר פעילות, לאחר שתדלנות, החזירו להם 50%. מתוך כמה? מ-4 מיליון; באמת כבשת הרש. תקציבים קטנים כאלה שנותנים – ושם מדובר על גנים בוטניים שברובם הם גנים לימודיים ומחקריים, זו בעיקר הפעילות שלהם. הם הפסיקו את הפעילות שלהם, ודאי עם הנוער, ודאי את הפעילות הזאת הם הפסיקו. אנחנו יכולים להביא עוד דוגמאות, אדוני היושב-ראש. אני אביא לך דוגמה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם אפשר לסיים.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אנחנו שמענו גם בשורה מאוד טובה – שאת מכון וולקני בישראל רוצים להפוך למיזם של נדל"ן. כמה יקבלו מזה וכמה יכניסו? גם אם יעבירו אותו לאיזה מקום בארץ – אני לא מזלזל באף מקום בארץ – מישהו עשה את התחשיב כמה ייפגעו המחקר, המדע, כמה אנשים יעזבו ולא יעברו, מה ההשלכות האמיתיות של העניין הזה? זה היה בכלל במשוואה? ואני אביא לך דוגמה אחרת, ואני פונה בזה לממשלה – ובזה אני אסיים, אדוני היושב-ראש: העיר אילת. רוצים לחזק את העיר אילת, ורוצים להביא לשם קזינו ועוד דברים כאלה בהשקעות ממשלתיות; להרוס את העיר מבפנים ומבחוץ, ולא נרחיב בזה בגלל שאין זמן. כשיש תוכניות להפוך את אילת – בא לכאן ראש העיר לוועדות ואומר: אפשר לעשות את המכון לחקר הימים והאגמים למקום שיהיה בין-לאומי, שימנף את העיר – אומר את זה ראש העיר – בהשקעה לא גדולה. את זה אף אחד לא יודע לעשות.
לכן אנחנו מצפים שהיום הזה יהיה מנוף להגברה ולחיזוק של המדע בישראל. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. יעלה חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, פרופסור מנואל טרכטנברג.
<מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אדוני שר המדע אופיר אקוניס, כנסת נכבדה, אני שמח לעמוד כאן בפניכם היום לרגל ציון יום המדע בישראל. כידוע לכם, היום הזה נקבע על-פי יום הולדתו של אלברט איינשטיין, שחל ב-14 במרס. אני לא יכול לשכוח, כי זה גם יום ההולדת של אשתי. כן, זה חשוב מאוד. אנחנו במדינת ישראל – אנחנו מדינה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
יש כאלה שהיו אומרים: אוי ואבוי אם הוא ישכח.
<מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):>
נכון. אנחנו מקרה יוצא דופן בהרבה מובנים, אבל גם במובן שאצלנו היה מדע והיה מחקר מדעי ממדרגה ראשונה הרבה לפני שהייתה מדינה. ב-1923 קם הטכניון; ב-1925 – האוניברסיטה העברית. יש ויכוח ביניהם, אבל אלה העובדות. בשנות ה-30 – מכון ויצמן; לא בשם הזה, בשם אחר, אבל זה היה אז. כל המוסדות האלה – מוסדות מפוארים בחזית המדע, כבר אז, הרבה לפני שהייתה מדינה. למה אני מציין את העובדה הזאת? מכיוון שלעובדה הזאת הייתה השלכה אדירה על ההמשך; מכיוון שהמדע היה צריך להתבסס ללא מערכת ממשלתית שקובעת את הכללים ומכבידה עליו, אלא היה צריך לפלס דרך בעצמו. ונקבעו סטנדרטים מדעיים מהמדרגה הראשונה, שהרבה מדינות לא הגיעו אליהם עד היום. עד היום. ואצלנו זה נקבע לפני יותר מ-80 שנה – אפילו כמעט 100 שנה.
אותו מחקר מדעי מפואר לא רק הביא להישגים למדע אלא היווה את הבסיס להרבה מאוד מההישגים של מדינת ישראל בכללותה. בתחום הביטחון, מדימונה ועד "כיפת ברזל", וכיום אנחנו עובדים על פתרונות לאיום המנהרות מול עזה, זה בא מהמדע, זה בא מהמחקר המדעי. אנחנו מדברים על הרפואה המפוארת שיש לנו במדינת ישראל, זה ניזון מהמדע. וכמובן, התעשייה, ההיי-טק, ואנחנו כל כך מתפארים בזה שאנחנו Start-up Nation, מאיפה זה בא אם לא מהטכניון, מההנדסה, ממקומות שכאלה? ה"קופקסון" – ממכון ויצמן. חברת "טבע" העולמית הגיעה לגדולה בזכות ה"קופקסון", שפותח במעבדה במכון ויצמן. וכך הלאה, וכך הלאה.
זה לא רק מדע בשביל לשמור, רבותי; זה הבסיס האיתן שעליו יושבת מדינת ישראל כולה. ולכן חשוב מאוד שלא לשכוח לרגע שאותו בניין מפואר, אם לא מטפחים אותו יום-יום ומזרימים אליו את המשאבים, אז הבניין הזה לא יחזיק לאורך זמן. וצריך להיות כל הזמן על המשמר, מכיוון שתמיד יש סדרי עדיפויות אחרים, תמיד יש צרכים יותר דחופים, אבל צריך להקדיש לזה את המשאבים הדרושים כדי שזה יתפתח הלאה.
ולא רק זאת, אלא שמערכת ההשכלה הגבוהה – במובן הרחב עכשיו – היא, כמובן, המפתח כיום לשילוב של אוכלוסיות מודרות במדינת ישראל, ובפרט המגזר החרדי, המגזר הערבי והעולים מאתיופיה. היום קיימתי יחד עם רועי פולקמן כנס ראשון של השדולה לשוויון הזדמנויות לציבור החרדי. היו שם חבר הכנסת מרגי, שנמצא אתנו, וחבר הכנסת מקלב.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מצטער שלא השתתפתי – בגלל שהייתה לי ועדת אתיקה באותו זמן.
<מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):>
האתיקה קודמת לכול.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא, אני יושב-ראש הוועדה ואני לא יכול – – –
<מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):>
לא, לא, בסדר גמור. בכל אופן, דיברנו שם על החשיבות של רכישת השכלה מקצועית, כדי שהציבור שרוצה אכן יוכל להשתלב במסגרות התעסוקתיות וכו'. החזון לא צריך להיעצר שם. למה שלא יהיו פרופסורים מהדרגה הראשונה חרדים וערבים? למה שלא יהיו רופאים בכירים? למה שלא יהיו בראש חברות גדולות? לשם אנחנו שואפים.
לבסוף, אני רוצה לציין שלצד ההישגים האלה יש גם סוגיות שלא באו לידי פתרון. מחצית מתוך כל מחזור שמסיים תיכון לא מגיעים להשכלה גבוהה. אז אנחנו מתפארים בכך שמחצית מגיעים, יפה מאוד, אבל מה עם החצי השני? אנחנו רוצים לפתוח בפניהם מסלולי הכשרה והשכלה לא פחות טובים, שכל צעיר וצעירה במדינת ישראל יוכלו לרכוש את הכלים להשתלב בתעסוקה של המאה ה-21.
לשמחתי, משרד המדע הוא לא רק משרד המדע, אלא משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל. ידידי שר המדע מוביל בעצמו מהלך, שהתחיל קודם אבל התעצם עכשיו, של העצמה – החלק הזה של משרד המדע, החלק של ההנדסה, של תמיכה במקצועות כאלה וכו'. וכפי שידוע לך, אדוני השר, אנחנו שואפים למהלך יותר שאפתני בהקשר הזה, שייתן מענה לציבורים רחבים במדינת ישראל.
ומילה אחרונה: תראו, המדע זה תחום מאוד עדין, ומוטב לנו כפוליטיקאים להאדיר את שמו של המדע, אבל להיזהר שלא לשים יד בתוך אותה שמורת טבע, כי אנחנו עלולים לעתים לקלקל, גם מתוך כוונות טובות. תודה רבה לך.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מנואל טרכטנברג. יעלה חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך, חמש דקות לרשותך.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, תודה, מכובדי חברי הכנסת, מכובדי השר, הכנסת מציינת היום את יום המדע, ואני רוצה להתחיל בנימה ישירה: אני תושב הנגב משחר נעורי. אני לא רוצה לתאר לי את יישובי הנגב – מטרופולין באר-שבע, סובב באר-שבע, כל הנגב – ללא קריות המחקר והמדע שהוקמו משחר ילדותה של המדינה; ואני לא רוצה לתאר לי את המדינה ללא הטכניון בחיפה וללא מכוני המחקר האחרים, כגון מכון ויצמן.
המדע במדינת ישראל צמח והגיע להישגים רבים הודות לראייה מפוכחת ואמיצה, בעלת חזון, של קברניטי המדינה, כבר אז. ושלא נחשוב שבשחר נעוריה של המדינה לא היו אתגרים אחרים; עמדו בפניהם אתגרים חשובים וקשים, בד בבד. וכשאתה חושב אחורה – הזכרת את דימונה, וזכיתי לעבוד שם מעל עשור ואני מכיר את ההיסטוריה שהביאה להקמה; לפעמים אני שואל את עצמי מאיפה היה להם הזמן, של השעון – לא היכולת – הזמן של השעון לחשוב לעשות את זה. לכן, שמתי דגש ואמרתי שאני אדבר על החזון בסוגיה של המדע.
כפי שאמרתי, הייתה ראייה מפוכחת ואמיצה, בעלת חזון, של קברניטי המדינה, אבל מאז המדע והמדעים ידעו עליות וירידות. גלי העלייה השונים וגל העלייה הגדול בשנות ה-90 תחזקו – אני בכוונה בוחר את המונח הזה, תחזקו – את המדע במדינת ישראל ושמרו על יציבות כלשהי, כי בזמן הזה גם תפסו את מקומם מקצועות אחרים, נזילים, תרתי משמע, שמביאים הון מהיר וגדול, וזנחנו – אנחנו, העם היהודי עם המוח היהודי – זנחנו את המקצועות האלה. היום כולם מדברים, יש דיונים, לא אחת קיימנו דיונים בוועדה על המחסור בתחומי המקצועות הטכנולוגיים והמדעיים. אני מכיר גם את הקושי של האוניברסיטאות והמכללות להנדסה לספק לתלמידים, שאכן באומץ רב הלכו למקצועות האלה, לספק להם מרצים מוכשרים שיודעים גם להעביר את החומר מעבר לתארים שלהם. יש קושי, אבל זה בא בגלל מה? הופסק החזון. הופסק החזון, כן.
היום אנחנו מתחילים לקבל החלטות מתקנות מציאות ורוצים לעודד תלמידים לגשת לחמש יחידות במתמטיקה ובמקצועות המדעיים ובטכנולוגיה, אבל אנחנו רואים שיש לנו עשור אחד או שניים אבודים בסוגיות האלה. כך שבהפניה הזאת, בעוד עשור או שניים נצליח להדביק את הפיגור, את הפערים האלה.
תרומתו של המדע היהודי – מהרמב"ם דרך מדענים רבים והוגי דעות רבים – תרומתו של המדע הזה והמדע הישראלי לקיומה של המדינה, ואף העולם כולו, היא משמעותית ומעשית, ומנית חלק מהדברים האלה.
רבותי, מכובדי השר, למה אנחנו מדברים על זה היום? כבוד השר, מסקנה אחת: בנושא המדע החזון מתבקש באופן תמידי. ברגע שהחזון נעצר, הגעת ליעד – אין עצירה; אדם שעומד במורד ההר, הוא מידרדר אחורה. בעלייה עולים, לא עוצרים. החזון בסוגיה הזאת צריך להיות מתמשך ותמידי, חזון צופה פני עתיד: לחנך את הדור הצעיר למדעים, לא רק אקזיטים. זה חשוב, באקזיטים עושים הון, אבל גם במדע אפשר לעשות אקזיטים, ובאקזיטים עושים הון.
אני אסיים במילות הקידוש. תמיד אני שואל את עצמי: בקידוש יש איזו עצירה באמצע: "אשר ברא אלוהים לעשות" – לעשות מה? לכאורה אחרי הבריאה המושלמת של הקדוש-ברוך-הוא, הכול יכול, מה לעשות? הקדוש-ברוך-הוא טבע בבריאה, הטמין בבריאה – הוא יצר לנו את התשתית ואמר לנו: עכשיו אתם תפקידכם לעשות. תחקרו, תהפכו, תייצרו, עד אין-סוף. עד אין-סוף.
ואני קורא לך, אדוני: זה במשמרת שלך, מכובדי, כבוד השר. אנחנו מרגישים את החוסר, מרגישים את הצורך בדיונים – בזה אני מסיים – וזו קריאה לשילוב ידיים, יחד, בעבודה מערכתית, כי לפעמים שר אחד חושב ככה והשני ככה ולא הולכים ביחד; עבודה מערכתית מול שר החינוך, שהוא גם יו"ר המל"ג. ומה לעשות – היום היה דיון בוועדת הכלכלה על תכנון בענף הלול. לא צריך להתבייש. נכון, אנחנו לא פוטין ולא ברית-המועצות לשעבר ולא רוסיה של היום, אבל כנראה צריך להחזיר קצת את התכנון גם להשכלה גבוהה. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה ליושב-ראש ועדת החינוך חבר הכנסת יעקב מרגי. עד שיוסף ג'בארין יגיע לדוכן, אומר משהו. כתוב: "וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה". יכול יושב ולא עושה כלום. "בכל אשר תעשה" – תעשה, תהיה לך ברכה; תשב ולא תעשה כלום, אז תחכה שמישהו יברך אותך. תודה.
חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מצטרף לברכות על ציון יום המדע ומברך את אורחי הכנסת ביום הזה, אלה שעושים במלאכה.
אני ניגש ישר לאותה קריאה שהשמיעו חברי על הצורך בהגדלת התקציבים המועברים לתחום המדע, הן בכל מה שקשור להשקעה בבני-נוער והן במה שקשור – במיוחד – בהשקעה בקרב קבוצות מוחלשות, בעיקר בכל מה שקשור להשקעה ביישובים הערביים, השקעה באוכלוסייה החרדית והשקעה בפריפריה בישראל.
כבוד היושב-ראש, אני בא מהיישוב אום-אלפחם. התמזל מזלי והתקדמתי בסולם המדע, אבל לבי עדיין עם כל אלה, הצעירים מתוך אום-אלפחם ובחברה הערבית בכלל, שאינם משיגים היום אפילו תעודת בגרות. הנתונים אומרים שבשכבת הגיל 17–18 אחד מתוך חמישה צעירים ערבים מסיים עם תעודת בגרות שמזכה אותו בלימודים אקדמיים ומזכה אותו בדרישות שנדרשות לצורך ההשכלה הגבוהה, ולכן זה נתון שמאוד מאוד מדאיג אותי. מי שמדבר היום בשם ה"אנחנו" כקהילת המדע, חייב לקחת בחשבון את הצעירים הערבים כחלק מה"אנחנו" כקהילת המדע.
גם הנתונים לגבי אוכלוסיית הסטודנטים היום מראים תת-ייצוג של הסטודנטים הערבים. בתואר הראשון אנחנו מדברים על כ-13%, בתואר השני זה יורד ל-8%–9%, בתואר השלישי – פחות מ-5%. אלה שיעורים שנופלים בהרבה מהשיעור הכללי של הצעירים הערבים, שיכול להגיע אפילו ל-25%, ולכן אין ספק שיש גם צורך להשקיע באופן ייחודי בצעירים הערבים בנושא הזה.
אני גם מאוד מוטרד, כבוד היושב-ראש, מהייצוג המאוד-נמוך של אנשי אקדמיה מהחברה הערבית במוסדות המחקר, באוניברסיטאות ובמכללות. כיום אנחנו מדברים על פחות מ-3% – 3% זה במקרה הטוב – מחברי הסגל האקדמי במוסדות המתוקצבים על-ידי הוות"ת שהם מהחברה הערבית, מה שאומר שיש צורך מאוד אקוטי להשקיע תקציבים בקידום אנשי אקדמיה ערבים, כך שיוכלו להשתלב גם בסגל המלמד ובסגל האקדמי בתוך מוסדות המחקר. התמונה היא יותר קשה בכל מה שקשור לסגל המינהלי. כאשר אנחנו מדברים על הסגל המינהלי של מוסדות המחקר, זה אפילו פחות מ-2%. זאת אומרת, גם בסגל האקדמי וגם בסגל המינהלי, הנוכחות של נציגי החברה הערבית היא ממש מזערית, ולכן אני מוטרד מהנתון הזה, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו ולקרוא לשר להשקיע תקציבים ומאמצים בקידום אנשי אקדמיה מהחברה הערבית.
אני רוצה לסיים ולהגיד שאני גם מעודד מהמכרז שהיה עכשיו להקמת מכללה בתוך יישוב ערבי. אני חושב שמכללה אחת אולי לא תספיק, וצריך לחשוב אפילו על שתי מכללות – אחת בצפון, אחת במרכז או בדרום – ואני רוצה לקוות שהמכללה הזו תהיה גם בסיס להקמת אוניברסיטת מחקר ביישוב ערבי, שאולי תהיה אוניברסיטה ערבית, או אוניברסיטה דו-לשונית, אבל היא בטח תוכל לקדם את המחקר בקרב הצעירים הערבים.
לקראת הסוף, אני גם רוצה להזהיר מפוליטיזציה של האקדמיה בישראל. אני חושב שהיה מקרה לא ראוי, בלשון המעטה, של הדחת סגנית יו"ר המל"ג – הדחה שבעקבותיה התפטרו מספר חברי המל"ג. אני חושב שזו הידרדרות מאוד מסוכנת, ולכן אני קורא לשר לצרף גם את הקול שלו לאלה שרוצים לשמר את עצמאותה של המערכת האקדמית. אני גם נזכר שכשהתקבלה ההחלטה להכיר במכללת אריאל כאוניברסיטה, זו הייתה החלטה בניגוד לדעתם של ראשי האוניברסיטאות, ולכן זו גם דוגמה לפוליטיזציה של האקדמיה, שאני מזהיר ממנה. תודה רבה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת ג'בארין, ישיב שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מנכ"ל משרד המדע, הנהלת משרד המדע, אדוני היושב-ראש, אנחנו מציינים היום את יום המדע הישראלי, שהוא גם יום הולדתו של אלברט איינשטיין, גדול הפיזיקאים ואנשי המדע בכל הזמנים. איינשטיין נמנה, כפי שנאמר כאן, ברשימה ארוכה ומפוארת של מדענים יהודים פורצי דרך, ביניהם הרמב"ם, זיגמונד פרויד, חיים ויצמן, אהרן אהרונסון, ועוד רבים וטובים – שמות, חבר הכנסת טרכטנברג, שהטביעו חותם לא רק בהיסטוריה של העם היהודי, כולל לפני קום המדינה, כפי שציינת ובצדק, אלא באנושות כולה. המורשת שהם השאירו, של הצלחות וגילויים פורצי דרך בתחומי המדע השונים, היא הבסיס לקיומה של ישראל כמדינה מובילת חדשנות וכמדינה פורצת דרך, שמדינות רבות בעולם, אדוני היושב-ראש, מביטות בה בתדהמה ובהערכה.
לאורך 68 שנותיה התבססו במדינתנו תרבות ומסורת של ידע, שהוא הכוח החשוב ביותר שלנו כאומה. טוב, לדאבון הלב, חבל הארץ – ארץ-ישראל – מחוסר במשאבי טבע; גם מה שנמצא בו, לאחרונה, כמיטב המסורת של העם היהודי, הוא בוויכוח נוקב שלא נגמר. זה מצער, פרופסור טרכטנברג, זה מצער מאוד, אבל זה דיון אחר. בהיעדר משאבי טבע, נותר, אדוני היושב-ראש, המשאב האנושי. נותרו לנו המוחות המבריקים שנמצאים כאן: מדענים וחוקרים שמתאפיינים בשאיפה למצוינות תוך עבודת מחקר קשה, בשילוב של חדשנות ויצירתיות, אין-סופית. חבר הכנסת ג'בארין, הם יהודים, הם ערבים, הם דרוזים, הם בדואים, הם חרדים, הם עם ישראל, הם כל אזרחי ישראל.
לשמחתי, אדוני היושב-ראש, רבים מהם גם מגיעים להכרה בין-לאומית, שבאה לידי ביטוי, כמובן, בזכייה בתארים היוקרתיים ביותר, ורק בעשור האחרון זכו שישה מדענים ישראלים – פר קפיטה זה שיא – בפרס נובל; אישה אחת וחמישה גברים. את היחס הזה, אולי, חברת הכנסת גרמן, שרת הבריאות לשעבר, את היחס הזה אולי צריך לשנות. לפחות חצי-חצי של זוכי וזוכות פרס נובל. אנחנו עובדים על זה.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
מהפה שלך להחלטת כל הוועדות.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
בהחלט. בכל מקרה, חברי וחברות הכנסת, לא בכדי זכינו לכינוי "אומת הסטרט-אפ", The Start-up Nation. חברות היי-טק ישראליות זוכות לתנופה מרשימה גם בימים אלה. התנופה הזו מוכיחה עד כמה הפוטנציאל במדינת ישראל הוא אדיר, ואת הדבר הזה אנחנו צריכים להעצים ולהגביר.
לכן, מן המטרות החשובות ביותר הניצבות לנגד עיני כשר מדע – חיזוק הדור הבא. הנוער שלנו מגלה סקרנות מדהימה וכבירה, והוא העתיד שלנו. אני מוצא דרכים וצורך להמשיך ולהשקיע בפרויקטים כמו מרכזי להב"ה לצמצום הפער הדיגיטלי – תוכנית שבמסגרתה פועלים היום 30 מרכזים בפריסה ארצית, ובהם פעילות הכשרה ביישומי מחשב לילדים בגיל הרך וגם למבוגרים מהם. פרויקט נוסף שקידמתי עוד בכהונתי כסגן שר במשרד ראש הממשלה הוא פרויקט כביר בשם "מחשב לכל ילד", שבמסגרתו חולקו אלפי מחשבים לילדים ממשפחות מעוטות יכולת, בכל המגזרים – במגזר הערבי, במגזר הדרוזי, במגזר החרדי, בפריפריה, ובעיקר בפריפריה, וכל זאת כדי לגשר על הפער הכלכלי-חברתי, להעניק להם את האמצעי הכל-כך חיוני בימינו ולצמצם פערים דיגיטליים. קצבאות לא מצמצמות פערים; כדאי להבין את זה בשנת 2016. עוד פעם נחזור לדיונים על קצבאות. צריך לתת קצבאות זיקנה, להגדיל אותן, קצבאות נכות – להגדיל אותן. קצבאות, לדאבון לבי, אדוני היושב-ראש, מקבעות עוני, מקבעות – מה זה מקבעות? הן מגדילות את הפערים; צמצום פער דיגיטלי הוא צמצום של פערים חברתיים. יכול להתעורר ויכוח, אני מוכן בעניין זה להיות שותף לכל ויכוח, להשכיל, ללמוד, אבל אני חושב שזאת המסקנה העיקרית.
בתחילת השבוע אישרה הממשלה את הצעתי למימון ממשלתי מלא של השתתפות בני-נוער וסטודנטים בתחרויות בין-לאומיות בתחומי המדע והטכנולוגיה. חברות וחברי הכנסת, זוהי החלטה היסטורית ומהפכנית. ההצעה, שאושרה פה אחד בממשלה, ולפיה יסבסד משרד המדע משלחות תלמידים לתחרויות מדע ואולימפיאדות מדע המתקיימות בחו"ל, תחזק ותבסס את מעמדה של ישראל כמדינה פורצת דרך ומובילת חדשנות בכל העולם. הדור הצעיר שלנו הוא חכם, נבון, סקרן, מבריק, יפה, ואנחנו גאים בו.
חבר הכנסת מקלב וועדת המדע והטכנולוגיה – אגב, אדוני היושב-ראש, ועדת המדע והטכנולוגיה נשארה ועדת המדע והטכנולוגיה, בעוד למשרד המדע הוסף "והחלל" על-ידי אחד מקודמי, יעקב פרי.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
טוב לדעת שיש מי שדואג לחלל, אגב, אנחנו תלויים בזה.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
כן. אני תמיד אומר שאפשר גם לדאוג לחלל, הוא יכול להיות תחת הסמכות של משרד המדע והטכנולוגיה גם מבלי שהוא יהיה בשם המשרד, ועל זה גם יש דיון.
ובכל מקרה, אני מזכיר את המפגש שארגנה ועדת המדע והטכנולוגיה בראשותו של ידיד חבר הכנסת מקלב, משום שהוא המשך למופע מרהיב שאני הייתי בו. קודם כול, כל סיור שלי ברחבי הארץ כולל כמובן מפגשים עם כיתות מדעים, כיתות רובוטיקה, סייבר, טכנולוגיה, ננו-טכנולוגיה – ננו-לוויין של בני-נוער משייט היום בחלל – פרויקט "דוכיפת".
אבל אני מזכיר את האירוע הזה בכנסת וגם את האירוע באצטדיון יד-אליהו, פרופסור טרכטנברג. יד-אליהו לעתים קרובות מארח קבוצות כדורסל מהעולם – אגב, גם בכדורסל כבר לקחנו את אליפות אירופה, כמה פעמים, לא מספיק, גם צריך עוד. ובאצטדיון הזה היו, שימו לב, אדוני, 5,000 בנות ובני נוער בשבוע שעבר, 5,000, מכל המגזרים: מירוחם ומחורה, מתל-אביב, מהרצליה, מירושלים, מקריית-שמונה, משדרות, מנתיבות ואופקים, מכל הארץ, גם מאילת – שבה אני אבקר מחרתיים. מרהיב ומעורר התפעלות לראות את הגאונות, את השכל העצום, את המשאב הכביר הזה שנמצא שם.
וזהו החזון – חבר הכנסת מרגי, אני מתייחס לדבריך – החזון של משרד המדע בראשותי, וזה גם בא לידי ביטוי כפי שחשפתי בתוכנית העבודה לשנת 2016 בוועדת המדע והטכנולוגיה; חזון שמשקיע בפריפריה, בדור הבא, בנערות ובנערים שלו, במקצועות המדעים – כדי שיהיו, מה שחבר הכנסת טרכטנברג ציין בצדק, "כיפות ברזל": עוד "כיפות ברזל", עוד Re-Walk, עוד "קופקסון", עוד Waze, עוד דיסק-און-קי, וזה רק חלק קטן מההמצאות שיצאו מפה, מן המדינה הזאת, מן הארץ הזאת. זהו החזון, זה גם יקרה, אנחנו נגשים את החזון.
אדוני היושב-ראש, מאז התמניתי לתפקיד שר המדע קיימתי שלושה ביקורי עבודה חשובים במעצמות טכנולוגיות של ממש, שתיים מהן הן גם מעצמות לא רק טכנולוגיות, מעצמות ממש – בסין, בארצות-הברית ובדרום-קוריאה. גם בהן, כמו בהודו וכמו בווייטנאם, כמו בקנדה וכמו באירופה ובאמריקה הלטינית, מביטים במדינה הקטנה והצעירה שלנו, בישראל, בתדהמה. אבל, יותר מכול, וזה הדבר החשוב, שמחתי לראות ולהיווכח במו-עיני שהדיבורים חסרי הטעם, הדיבורים המבישים, אם יורשה לי, שלפיהם ישראל מוחרמת ונמצאת בבידוד מדיני, הם דברים מופרכים. ההפך הגמור הוא הנכון. המעצמות הללו, המעצמות הטכנולוגיות וגם מעצמות בכלל, מביעות רצון עז ללמוד ולשתף פעולה עם ישראל.
אני חייב לספר לך, אני יושב בבייג'ין, במשרד המדע והטכנולוגיה של סין – כן, המדינה המאוכלסת ביותר בעולם – ואומר לי שר המדע הסיני: כבוד שר המדע, אנחנו מבקשים ללמוד מכם. אני חייב להגיד שהוכיתי גם בתדהמה, אבל יותר מזה, התרגשתי. זה פשוט ההפך מכל ההמצאות המומצאות כאן. סין מבקשת לשתף פעולה, ללמוד מישראל בתחומי ההיי-טק, המדע, הטכנולוגיה, מחקרים פורצי דרך. ודברים דומים קרו גם בדרום-קוריאה, וגם בארצות-הברית וגם בסוכנות החלל האמריקנית, שאין גדולה ממנה ואין פורצת דרך ממנה בעולם כולו.
חברי חברי הכנסת, יום המדע הוא יום של גאווה לאומית, לא פחות. יש במי ויש במה להיות גאים. אין לי כל צל של ספק שהכנסת מצטרפת לברכות החמות לחוקרים, למדענים, למוסדות המפוארים שנמצאים כאן משנות ה-20 של המאה הקודמת והם פאר המוסדות האקדמיים בעולם, לאנשי ההיי-טק, הסייבר, הרובוטיקה והחלל, שכולם מובילים אותנו, את מדינת ישראל, להישגים כבירים ומקבעים אותנו כמעצמה טכנולוגית של ממש. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
רגע, אדוני. חבר הכנסת מקלב, אתה מסתפק בתשובת השר? אתם רוצים דיון?
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אחרי כאלה דברים – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
שכנע.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
הוא יכול לקיים דיונים בוועדת המדע כמה שהוא רוצה.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
התקיימו דיונים. אני מוכן לכל דבר. כידוע לך, מדיניות הממשלה היא שבהצעות לסדר-היום, בעניין זה לפחות, הממשלה מאוד נדיבה עם המציעים מכל סיעות הבית. לבחירתו של יו"ר ועדת המדע – אפשר לקיים לדיון בוועדה, אפשר לקיים דיון במליאה, אפשר להסתפק בדברי, נדמה לי שהם היו ברורים, ענו לכולם, אבל, כפי שאמרתי, הממשלה תסכים לכל הצעה של מציעי ההצעה לסדר-היום. תודה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אפשר להסתפק.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה. אנחנו מסתפקים בדבריו של השר. תודה, כמובן, למציעות והמציעים של ההצעה לסדר-היום הזאת, ציון היום הלאומי למדע.
<הצעות לסדר-היום>
<יום זכויות בעלי-החיים>
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אנחנו עוברים עכשיו לציון יום זכויות בעלי-החיים, הצעות מס' 3323, 2667, 3198, 3396 ו-3403. זה הסעיף השלישי על סדר-היום.
חברי הכנסת, אנחנו פותחים כעת דיון מליאה מיוחד בנושא זכויות בעלי-החיים, כחלק מיום זכויות בעלי-החיים שצוין במהלך כל היום הזה, גם כאן בכנסת, בדרכים שונות, בעיקר בדיונים בוועדות בסוגיות הנוגעות לנושא זה.
היחס שלנו, בני-האדם, אל בעלי-החיים הוא חלק בלתי נפרד מתפיסת היסוד של התנהגות אנושית ומוסרית, שלפיה האדם מופקד על החי והצומח בעולם. הוא עושה שימוש מושכל בכל השפע הקיים בו, אך גם כשהוא עושה כך, עליו לשמור על צלם אנוש ועל אמות מידה מוסריות. עקרונות אלו מצויים בתורת ישראל עוד מימי קדם. הרעיון של איסור צער בעלי-חיים מקורו בפסוק המקראי האוסר להתעלל בבעלי-חיים למרות שהוא משמש לנשיאת מטען, כפי שהיה מקובל בימי קדם, וכך נאמר בספר שמות: "כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו, עזב תעזב עמו". כלומר, גם כשהחמור, או כל בעל-חיים אחר, משמש לצרכינו, אסור לנו לגרום לו סבל ולנצל אותו מעבר ליכולתו. עלינו למצוא את האיזון, את המידה הראויה, בין היעזרות ביכולות ובמיומנות של בעלי-החיים לבין התעמרות בהם, והדברים נכונים כמובן כאז כן היום.
במרוצת הדורות השתנה לא מעט מקומם של בעלי-החיים בעולמנו המתועש והטכנולוגי. במציאות חיינו איננו נזקקים להם כמעט לשם הובלת משאות, אבל חיות אחרות, בעיקר כלבים וחתולים, הפכו בני-בית אצל רבים, וכולנו יודעים להעריך את אהבתו של כלב או של חתול ואת החברות שלהם. לא מעט מחברי ומחברות הכנסת מכירים זאת מקרוב, כפי שניתן היה לראות גם בתערוכה המקסימה שהוצבה היום כאן במשכן ולימדה על מקומם המשמעותי של כלבים, חתולים ובעלי-חיים אחרים במרקם ובשגרת החיים של רבים מאתנו.
לצערנו, ישנם רבבות כלבים שאינם מוצאים את מקומם ואת ביתם, ובלית ברירה – וגם בזה דנו היום – הם מומתים. מעת לעת אנו נחשפים לדרך הקשה והמייסרת שעוברים בעלי-החיים בדרכם להפוך למזון על צלחתנו. והיום גם ציינו ארוחה טבעונית מיוחדת בכנסת, בהובלתה של מיקי חיימוביץ, שבאמת הייתה גם טעימה – אני אומר מעדות אישית – וגם הרבה יותר בריאה ואפילו מוסרית, ולכן גם את הקטע הזה של היום אני רוצה לשבח. יש באמת לקוות שדיון ציבורי בסוגיות הללו יעורר את תשומת הלב הראויה כדי שנוסיף ונגלה יחס ראוי לבעלי-החיים באשר הם.
אני רוצה לומר תודה מיוחדת לכמה חברי כנסת, ואני הייתי שותף, על ההובלה שלהם ביום הזה. ראשית, לאחי היקר והמוכשר איציק שמולי, שבאמת, השדולה לבעלי-חיים זה תחום שאתה מוביל ביד רמה ובמנהיגות יוצאת דופן, ואני רוצה להודות לך על כך. עסקו בנושא הזה גם חברי הכנסת חסון ואיתן כבל, בכנסות קודמות. ליעל פארן, חברת סיעתנו, שמובילה את הנושא הזה בגאון. לשרן השכל, שעשתה עבודה מצוינת בנושא הזה ונתנה היום נאום מרגש. לתמר זנדברג, שניצחה היום על האוכל הטבעוני ומובילה את הנושא הזה ביתר שאת. ליעל גרמן, שרת הבריאות לשעבר, שגם כשהיא לא שרת בריאות דואגת לבריאות שלנו בהובלתה את הנושאים הסביבתיים, בעלי-החיים והטבעונות; תודה רבה לך, השרה לשעבר גרמן. לפעילה אליס גולדמן, פעילה חברתית, פעילה סביבתית, שגם נמצאת פה אתנו, ועשתה באמת הרבה למען הנושא הזה. אליס, תודה לך על הובלת הנושא. ולארגונים SOS, "תנו לחיות לחיות" ו"אנונימוס", שאתם, איציק, נתתם להם היום תעודת הוקרה מרגשת.
אז אני רוצה להודות לכולכם על כך שאתם עושים את העבודה, לא רק בשבילנו בכנסת אלא גם ובעיקר בשביל אלו שאינם יכולים לדבר או להביע דעה ואפילו לא להצביע. אז תודה. וכמובן – לשר החקלאות אורי אריאל, שהיה שותף גם לשדולה היום וידו גם בזה. אז תודה גם לשר.
אנחנו עוברים עכשיו לדוברים של ההצעות לסדר-היום. ראשון הדוברים, חבר הכנסת איציק שמולי – בבקשה, אדוני. אחריו – דב חנין.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, חברי להובלת השדולה והיום הזה: חברת הכנסת יעל גרמן, חברת הכנסת יעל כהן-פארן, חברת הכנסת שרן השכל, יושב-ראש השדולה הראשון למען בעלי-החיים בכנסת יואל חסון, וחברת הכנסת תמי זנדברג, שדאגה לנו בכנסת והוכיחה לנו שאוכל טבעוני יכול להיות גם טעים וגם מזין, ואני מקווה שזה יהפוך להיות כאן עניין שבשגרה.
אני רוצה להודות בראש ובראשונה לכל העוסקים במלאכה, לארגונים למען בעלי-החיים, לפעילים, לצוותים שלנו, של חברי הכנסת, שכל כך עמלו על היום הזה כדי שיצליח.
אני חושב שיום שאנחנו מציינים למען בעלי-החיים בכנסת הוא הזדמנות, לפחות פעם בשנה, לעצור על מקומנו ולראות איפה אנחנו עומדים, מה השגנו ומה עוד נותר לנו להשיג. אני חושב שכמו כמעט בכל דבר, יש צעדים משמעותיים וטובים שעשינו השנה. הצעד שאני באופן אישי הכי גאה שקידמנו אותו ביחד עם הממשלה – וזאת הזדמנות טובה נוספת להודות לך, אדוני השר, על כך שהובלנו את העניין הזה ביחד – הוא הנושא של החמרת הענישה כלפי מתעללים בבעלי-חיים. העונש הוחמר ולראשונה השנה בתי-המשפט הבינו את המסר ובפסקי-דין תקדימיים אנשים נשלחים לתקופות מאסר ממושכות בגין התעללות בבעלי-חיים.
אני חושב שנעשו צעדים משמעותיים גם בתחום של המצלמות, והיום אתה, השר, הודעת על כניסה או לכל הפחות כוונה להכניס את הארגונים למען בעלי-החיים לתוך השירות הלאומי, כך שמתנדבים יוכלו להתנדב גם שם. ואלו הם כמובן צעדים מבורכים מאוד שיש לברך עליהם.
יחד עם זאת, החגיגה הזאת עבורי היום היא נטולת כל חגיגיות, משני טעמים עיקריים. הטעם הראשון, הדוח של "תנו לחיות לחיות": 60,000 בעלי-חיים, כלבים וחתולים בריאים, מומתים כל שנה בתוך הכלביות. אני חושב ש-60,000 – תקשיבו למספר הזה, הוא רק הולך וגדל. 60,000 כלבים וחתולים, שבמקום יד מלטפת נתקע בהם מזרק מוות שפשוט גומר להם את החיים; 60,000 בעלי-חיים, ביניהם גם גורים, שכל מה שהם ראו בחייהם זה עשרה ימים בתוך כלבייה מטונפת, וביום ה-11, כשכבר אין מי שישלם עליהם, ממיתים אותם; 60,000 כלבים וחתולים, שהיו אמורים לקבל במדינת ישראל הזדמנות מחודשת, אבל מדינת ישראל עד היום בוחרת שלא להעניק להם אותה.
ואתה מסתכל על התופעה ועל הממדים המפלצתיים שלה ועל האופן שבו היא גדלה, והכי גרוע – על מגמת ההשתקה, שבה מעבירים את הכלבים ואת תעשיית ההמתות מהכלביות הרשותיות לכלביות הפרטיות ולמקומות הלא-מוסדרים אי-שם מעבר להרי החושך, ואז כולם יוצאים מזה מורווחים: הכלביות הרשותיות, העירוניות, מדווחות על אפס המתות – במירכאות; הכלביות העירוניות מקבלות כסף על כל כלב שמועבר אליהן, לפחות על עשרה ימים ראשונים; משרד החקלאות יכול להודיע שהעניין מצוי בשליטה, אבל כמובן לא דורש נתונים על מה שקורה מעבר להרי החושך, וכולם חיים עם המצב הזה בשלום.
את המצב הזה בדיוק אנחנו רוצים לשנות החל מהשנה הזאת. אנחנו מעמידים היום יעד שעד שנת 2020 לא יהיו יותר המתות של כלבים וחתולים בריאים בתוך הכלביות. הדרך לשם ארוכה, זה נכון, ואפשר להתקדם לשם באופן מדורג, זה גם כן נכון, אבל צריך להתחיל לעשות צעדים. כי בינתיים, במקום להוריד את מספר ההמתות, הכיוון שאליו הולכת מדינת ישראל זה עלייה דרמטית מאוד של מספר ההמתות.
אנחנו מדברים גם על הגדלה משמעותית של העיקורים והסירוסים. אנחנו מדברים על תמרוץ, על עידוד, גם כספי, של הארגונים, של העמותות, של הווטרינרים, של הכלביות, כדי שיעשו יותר ויותר ימי אימוץ. אנחנו מדברים על שיקום והגדלה משמעותית של המקומות בכלביות העירוניות. ולבסוף אנחנו מדברים גם על מלחמה עיקשת נגד המגדלים הפיראטיים, שגם כן, בגידול מתעללים בבעלי-החיים. וגם צריך לזכור: על כל גור שמישהו קונה בארגז קרטון ממגדל פיראטי בפארק, יש עשרה כלבים שמומתים בכלבייה.
זה מתחבר גם לתחושת ההחמצה השנייה שלי היום, ובזה אסיים, אדוני היושב-ראש. אנחנו העלינו השבוע הזה שורה של הצעות חוק לוועדת השרים. חלק מהשרים שידועים כאוהבי בעלי-חיים קיבלו רגליים קרות ומצאו תזמון מושלם – במירכאות – לברוח מהחדר. אני מאוד מאוד מצטער על העניין הזה, כי לא היו שם הצעות חוק דרמטיות. היו שם הצעות חוק שניתן היה לקבל אותן, ניתן היה להחיל עליהן מנגנון של הסכמה ולהמשיך לעבוד יחד למען בעלי-החיים. לפחות להגיע ליום הזה ולתת לציבור איזושהי בשורה, איזושהי תקווה, אור, משהו להיאחז בו. כי אתם יודעים, אחד הדברים הקשים ביותר בתחום הזה הוא שאתה עומד מול 60,000 בעלי-חיים שהורגים אותם, והתעללות והתאכזרות שיטתיות, יום-יום, שנעשות בכל הארץ, בכל המגזרים ובכל המקומות, ואתה רוצה גם לתת לאנשים תקווה להיאחז בה, כדי להעביר להם את המסר שמה שהם עושים הוא בעל משמעות; שהמרדף כדי להציל עוד כלב ועוד כלב ועוד חתול הוא לא מרדף לשווא. ועם זה אנחנו לא מגיעים לכאן היום.
אני ממש מקווה – אמרתי מילים של שבח ואני אומר גם מילים של אכזבה מול משרד החקלאות, שבחר להדוף את הצעות החוק הללו. ואני מקווה שאנחנו נדע, כמו שעשינו בראשית הדרך, לשתף פעולה, כמו שהיה בראשית הקדנציה.
ואני רוצה במילה אחרונה להגיד רק תודה גדולה מאוד לארגונים, לפעילים, וכן, גם לחברי הכנסת, שהיו מאוד מאוד פעילים השנה בתחום של בעלי-החיים. אני גאה מאוד במה שהשגנו, אבל אני לא פחות גאה במה שאנחנו עוד חולמים להשיג. סימנו היום יעד: ב-2020 אין יותר המתות של בעלי-חיים, ואני מאמין שגם נגיע אליו. תודה רבה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת שמולי. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת גרמן.
<תמר זנדברג (מרצ):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה, קודם כול, להצטרף לברכות של חברי איציק שמולי. קודם כול, לך, איציק, ליעל גרמן, לשרן השכל וליעל כהן-פארן – ראשי וראשות השדולה, שבאמת ממשיכים מסורת בכנסת הזו, וכטבעם של דברים, לוקחים את זה כל פעם צעד אחד נוסף, וכל הכבוד לכם.
אני רוצה ביום הזה, באמת כמו חברי איציק שמולי, לציין – וכמו בכל יום מיוחד זה רגע שבו אנחנו יכולים מצד אחד לציין את ההישגים, ויש כאלה, ואת המקום שבו המאבק נמצא. אני רק אציין שבאמת, במזנון חברי הכנסת – היום הזה מצוין לא רק כאן, במליאה, ולא רק בוועדות אלא גם במזנון חברי הכנסת, ששם למעלה מ-15 חברי כנסת אכלו ארוחה שהיא כולה על טהרת הצומח. ללא מזון מהחי בכלל. וכולם אמרו דבר שאולי לפני כמה שנים היה נחשב באמת איזה דבר הזוי ומופרך: אחד אחרי השני כולם אמרו כמה הם מכירים בערך של הימנעות או הפחתת אכילת מזון מהחי, כמה שהם עצמם היו רוצים להחיל את זה על עצמם, כמה שהם מכירים בחשיבות, ושהארוחה טעימה, בריאה, מזינה וזולה. זה המקום לברך את השפית אורי שביט, שיחד עם השף שלנו, של המזנון, קובי פרץ – ביחד בישלו ארוחה שמבוססת כולה על חומרים שנמצאים כאן, במזנון, מהמטבח הרגיל והפשוט שיש לכל אחד מאתנו בבית: ירקות, ירקות מבושלים, קטניות, דגנים. לא מדובר כאן באיזה מוצרים נדירים, ובטח לא יקרים במיוחד.
וגם לציין את חבר הכנסת איתן ברושי, שציין באותה בהזדמנות שאנחנו מדברים כאן הרבה על כל מיני דילמות בגידול החלב, הבשר, אבל גם הירקות והפירות – אולי קודם כול – הם החקלאות המקומית, הישראלית, בת-הקיימא, השורשית, שצריכה להמשיך ולקיים אותנו כאן לאורך, לא רק שנים אלא עשרות ומאות שנים. וגם לברך אותך, שר החקלאות, על הנושא הזה.
אז יש לנו הישגים ויש לנו חברי כנסת עם מודעות, שדוחפים, ושלל דיונים בשלל ועדות התקיימו היום בכנסת. אבל היום זה גם מקום לציין את האתגרים שעוד נותרו לנו. ואני רוצה לציין – חברי איציק שמולי דיבר על זה – את המתת הכלבים הבריאים. אנחנו נמצאים בתחילת המאה ה-21. אין שום סיבה להרוג כלבים בריאים לחלוטין רק בגלל שאין לנו מקום בשבילם וכביכול אין לנו מה לעשות אתם.
אני רוצה לציין את המשלוחים החיים, שהם רעה חולה חדשה יחסית. אולי המקרה הנדיר של איזשהו backlash, של איזושהי הליכה אחורה, במקום להתקדם ולהפחית סבל, להפחית התעללות, ללכת לעולם שהוא יותר מכיל, יותר מקיים – אנחנו התחלנו במשלוחים החיים, כביכול עבור הוזלת מחירים, אבל בעצם אנחנו גורמים לסבל והתעללות חריפים מאוד במשך שבועות בים, באותם משלוחי עגלים מאוסטרליה.
אני רוצה לציין את הנושא שדנו בו היום בוועדת הכלכלה, של מעבר – הרפורמה בלולים, והצורך הדחוף שלנו לעבור ללולים ללא כלובים. הרפורמה המוצעת, התקנות המוצעות הן מבורכות, הן חשובות, הן התקדמות. אבל שוב, אנחנו נמצאים במצב שבו אין סיבה יותר לשים תרנגולות בכלובי סוללות, בתנאים המחפירים, בתנאים הפיזיים האנטי-הומניים שמקומם לא יכירם אצלנו יותר. וזה המקום של – האיחוד האירופי הולך לשם, מדינות רבות בעולם הולכות לשם, וגם אנחנו הולכים לשם. רק הגיע הזמן ללכת לשם טיפ-טיפה יותר מהר.
וכאן אני רוצה לציין את אירועי ועדת השרים לענייני חקיקה. כי אנחנו כאן עומדים ביום המיוחד הזה במליאת הכנסת, ובמקום להצביע על הצעות חוק אנחנו מדברים במסגרת הצעות לסדר-היום. זה נחמד, זה יפה, זה חשוב, אבל התפקיד המרכזי שלנו זה לחוקק. ואם ניטלת מאתנו האפשרות לעשות את זה, בגלל התנגדות הממשלה – אפשר אולי לומר שהכנסת רוצה לחוקק, והממשלה מונעת את זה ממנה. ובאמת אין לזה סיבה. נכון, רוב ההצעות שהוגשו היו מטעם חברות וחברי כנסת מהאופוזיציה. זה המקום לציין את ההצעה שלך, חברתי יעל גרמן, לסמן ביצים לפי מקור הגידול של התרנגולות המטילות; את ההצעה של דב חנין ואיציק שמולי להפסיק את השימוש במלכודות דבק, ואני הגשתי הצעה להגדיל את הקנס במקרים של בעלי-חיים משוטטים שאינם מסורסים או מעוקרים. כולן הצעות ענייניות, טובות. אין בהן עלות כלכלית. לפחות, בחלקן אין בכלל, בחלקן היא לא משמעותית בכלל. ואנחנו קצת מרגישים שהחגיגיות, מעיב עליה איזשהו צל, הייתי אומרת, של צביעות מסוימת. כי רוממות היום וחשיבותו בגרוננו, אבל אצבעותינו לא לוחצות על הכפתורים בעד הצעות חוק.
ולכן, בואו נחגוג את היום הזה. נחגוג את ההישגים, נציין את האתגרים שעוד נותרו, ונשאיר לנו את השנה הקרובה, עד יום זכויות בעלי-החיים הבא, שנוכל להתגאות בעוד כמה הישגי חקיקה שיצאו מהבית הזה, לטובת ולרווחת ולמען בעלי-החיים. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אמן ואמן. דב חנין, חבר הכנסת חנין, ואחריו – חברת הכנסת גרמן. בבקשה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, ברכות ליעל גרמן, יעל כהן-פארן, איציק שמולי, שרן השכל – יושבי-ראש השדולה – על היום המרשים הזה שנתתם לנו את הזכות להשתתף בו. וברכות ותודה לכל פעילי ופעילות הארגונים המסורים, שלוחמים למען בעלי-החיים בחברה שלנו.
אדוני השר, יש לי פרספקטיבה של תשע שנים בכנסת, ואני יודע לציין את ההתקדמות שיש בתחום הזה מהימים של 2007 ו-2008 והדיונים שהיו לנו אז. ישנם הישגים, ישנה התקדמות, אבל כמו תמיד, ישנם בפנינו גם אתגרים.
אני שותף לצערו של חבר הכנסת שמולי. גם אני ניסיתי לקדם הצעת חוק. צר לי שלא מצאתם לנכון לתמוך בחקיקה ביום הזה. כי חקיקה הופכת את היום הנושאי ליום אופרטיבי. והפעם הייתה בפניכם, ועדת השרים לענייני חקיקה, קשת, מגוון של נושאים שיכולתם לתמוך בהם. אני חושב שזה היה חשוב. זה היה ראוי.
כמה נושאים שנמצאים על סדר-יומנו: אני רוצה להזכיר את הוויכוח והמאבק שיש על תנאי ההקמה של לולים חדשים. אנחנו, אדוני השר, בדעה שלולים חדשים אכן דרושים, ואפילו באופן דחוף, אבל הם צריכים להיות לולי חופש, לולי מעוף. זה זול יותר להקמה, זה נכון יותר מבחינה תפעולית, אבל קודם כול זה מבטיח לבעלי-החיים, לתרנגולות בלולים, את היכולת להתנהל בתוך הלול בצורה טבעית – הייתי אומר בצורה אנושית, בלי שעצם ההחזקה בלול מעוותת ופוגעת בהם בצורה קשה. הגיע הזמן שגם משרד החקלאות אצלנו יאמץ את העמדה הזו, שהיא עמדה שמקובלת ברבות ממדינות העולם. הרשימה היא ארוכה ומתארכת.
אנחנו נאבקים במדיניות המשלוחים החיים של עגלים, שמובאים לישראל בצפיפות בספינות ממרחקים, תוך סבל רב. אנחנו בכלל אומרים שבתחום משק החי, כל רפורמה שמתבצעת צריכה להביא בחשבון את השינויים שחלו בהרגלי התזונה של הישראלים, וגם את האפשרויות החדשות של התייחסות לבעלי-חיים ולתנאי הגידול שלהם. ישראלים היום, רבים יותר ויותר, צורכים פחות מזון מהחי. ישראלים רבים עוברים לטבעונות. וזו מגמה שהיא מגמה חשובה. היא מגמה חיובית, וצריך לתת לה מענה.
בשנה החולפת התפרסמו בכלי התקשורת כמה תחקירים מזעזעים על המצב בתעשיית המזון מהחי. עוד ועוד מידע, אני לא אזכיר כאן את כל השמות של כל החברות וכל הגורמים וכל התחקירים, אבל התמונה המצטיירת היא תמונה של מציאות קשה ביותר – ברפתות, במשחטות, במחלבות, ממש מציאות של התעללות בבעלי-חיים. ותעשייה פרטית שרואה לנגד עיניה רק את שורת הרווח, לא רואה בעלי-חיים, אבל היא לא רואה גם בני-אדם.
בשבוע שעבר חשף תחקיר ב"העין השביעית" כיצד תעשיית החלב קידמה כתבות בתקשורת כדי לקדם צריכת חלב בקרב ילדים. נחשף שם קמפיין, יותר נכון אחורי הקלעים של הקמפיין, שמומן כדי לקדם צריכה של מוצרי חלב בקרב ילדים; איך הסוו את האופי הפרסומי של הכתבות הממומנות וניסו להציג אותן כמשהו שדואג לתועלתם הבריאותית של הילדים. הכסף העצום שהוקצה לקמפיין הזה בעצם מראה שיש גורמים שמנסים להתמודד עם השינויים שחלו בהרגלי התזונה של הישראלים, שבשנים האחרונות הפחיתו ומפחיתים את צריכת המזון מהחי.
אלה דברים, אדוני השר, שהם בעייתיים. אלה הם דברים שאולי משרתים סוג מסוים של תעשייה חקלאית לטווח הקצר, אבל הם בוודאי לא משרתים, לא את האינטרס החברתי שלנו, לא את האינטרס שלנו בחקלאות מתקדמת ולא את רצונו של הציבור הישראלי לראות פחות סבל, פחות התעללות ופחות מצוקה של בעלי-חיים.
אני מאחל לעצמנו, אדוני השר, שבשנה הקרובה, עד יום זכויות בעלי-החיים הבא, אנחנו אכן נקדם הישגים מעשיים, שינויים בחקיקה ושינויים בעולם בהתנהלות כלפי בעלי-החיים, בין היתר בתחומי החקלאות. תודה רבה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת חנין. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת גואטה, אם יהיה פה, ואחריו – חברות הכנסת שרן השכל ומירב בן ארי.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה להודות, להודות לכל מי שעזר לנו לארגן את היום הנפלא הזה – כמובן לחברים, אבל על זה עבדנו ביחד, יעל ושרן וכמובן איציק. אבל אני דווקא רוצה להודות לצוותים שלנו, לעוזרים שלנו, ליועצים שלנו, שהם עשו את מרבית העבודה. אני לא זוכרת את השמות של כל היועצים, אני זוכרת את ים ואת יריב ואת עדי. אני לא זוכרת את השמות של היועצים של שרן, אבל אני רוצה לציין במיוחד את היועצים הנאמנים שלי – את דור, שעשה עבודה בלתי רגילה, את אסף הנפלא היחיד והמיוחד, ואת אביבה, שנכנסה לעבודה רק לפני שבוע ימים, עשרה ימים, וכבר שוחה בחומר.
אני חושבת שהיום הזה היה יום מוצלח. אנחנו דנו בקופים בחוות "מזור"; אנחנו דנו בניסויים בבעלי-חיים במועצה שמטפלת בניסויים בבעלי-חיים ונתנו שם המלצות; אנחנו דנו בחינוך בבתי-הספר, וכמובן כמובן בנושא – בהמתות הכלבים.
אבל לפני שאני אגע בנושא שהוא הנושא המרכזי של היום ושל השדולה, אני רוצה לומר שגם לי היה מאוד מאוד כבד על הלב והייתה לי, אדוני השר, תחושה של דז'ה-וו. הייתה לי התחושה שהייתה לי לפני שלושה שבועות ביום אחר, ביום הקהילה הגאה, כאשר הממשלה דחתה שישה חוקים שונים בנושא הקהילה הגאה. אבל אז לפחות יכולתי לבוא ולומר שהממשלה מחויבת בהסכמים קואליציוניים, היא לא יכולה להעביר – אני חושבת שהיא כן יכלה, אבל נניח. אבל מה הפעם, אדוני השר? הרי באמת בבעלי-חיים אין ימין ושמאל, ולמיטב ידיעתי אין אף הסכם קואליציוני שמחייב את הממשלה הזו שלא להעביר חוקים למען בעלי-חיים. יתרה מזו, אני הסתכלתי על מגוון – לפחות על חמשת החוקים – ולא ראיתי עלויות רבות וגדולות. כן, נכון, יש בכל אחד מן החוקים האלה רצון לשנות, ונכון שבכל אחד מן המשרדים, וגם במשרדך, אדוני השר, לא אוהבים שינוי; משרדים בדרך הטבע הם מאוד מאוד שמרניים. אבל בשביל זה יש שר, ואתה התחלת לעשות שינוי, ולכן אני מביעה כאן רגש של אכזבה קשה מכך שלא מצאת לנכון להעביר אפילו חוק אחד ולו סמלי – אף אחד סמלי – כדי לבוא ולומר: הנה, ביום הזה הנה אנחנו מעבירים חוק אחד.
ומכאן אני רוצה לעבור לחוק ההמתות, שאני מאוד מקווה, אדוני השר, שאנחנו נפעל יחד אתך ויחד עם המשרד שלך, ויחד, כמובן, עם ארגון הווטרינרים, ויחד עם הארגונים הנפלאים של זכויות בעלי-החיים. אני רוצה רק להסביר לאלה שנמצאים כאן, ובמיוחד לך, אדוני השר, מדוע אנחנו חייבים, חייבים לשנות את החוק. אני אתחיל דווקא מהחוק להסדרת הפיקוח על הכלבים. על-פי החוק הזה, כלב שנמסר למאורת הרשות – מאורת הרשות זו למעשה הכלבייה של הרשות – צריך למסור אותו, הרופא הווטרינר צריך לנסות ולמצוא למי למסור אותו. לא ניתן למסור את הכלב, רשאי הרופא הווטרינר העירוני להורות על המתתו, ככה סתם, המתה, השמדה בחסות החוק.
ובפקודת הכלבת, בתום עשרת ימי הבידוד, אם לא הוציא בעליו של בעל-החיים כל כלב או חתול או קוף ממאורת הבידוד – מאורת הבידוד זאת הכלבייה, זאת השפה – אם לא הוציאו אותו במשך חמישה ימים מיום גמר תקופת מעצרו, מותר להשמיד אותו. חמישה ימים לא באו לקחת את הקוף, את החתול או את הכלב, מותר להשמיד אותו. כל רופא וטרינר, רופא ממשלתי או מפקח רשאי לבקש משופט שלום לתת צו להשמיד, בלא תשלום פיצויים, כל כלב, חתול או קוף שנשכו אדם יותר מפעם אחת או שלדעתו הם משתוללים, או – וכאן זה אולי סביר – צפויים במידה יתרה להידבק בכלבת ולהעבירה. אני שואלת אתכם, זה נשמע לכם סביר? הרי זה באמת לא יכול להיות שתהיה קלות כל כך בלתי אפשרית, בחסות החוק, להרוג כלבים.
אז אני מצטרפת לחברי, ואני מאוד מאוד מקווה שלמרות שאנחנו באופוזיציה, נדע – לא אנחנו אלא הקואליציה – להתעלות על הבעיה הפוליטית הזו, וביחד נוכל להוביל לחקיקה שגם תאפשר לאנשים לדעת כיצד מגודלות התרנגולות שאת הביצים שלהן אנחנו אוכלים, סימון ביצים; שגם תרסן את אותם בעלי כלבים – או יותר נכון תטיל עליהם קנסות ברגע שהם לא מעקרים ומסרסים את בעלי-החיים שלהם; ובעיקר בעיקר אני מקווה שביחד עם כולם אנחנו נצליח להפסיק את ההשמדה הלא-אנושית, הלא-צודקת, האכזרית של כלבים, ללא כל הצדקה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, גברתי חברת הכנסת גרמן. חבר הכנסת גואטה – איננו נמצא. חברת הכנסת שרן השכל.
<שרן השכל (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר אורי אריאל, חברי הכנסת, אני רוצה בראשית דברי להודות לחברי הכנסת איציק שמולי, יעל כהן-פארן ויעל גרמן, חברי לראשות השדולה, על המסירות שלהם ועל פעילותם בנושא זכויות בעלי-החיים. תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג, שהצליחה להוכיח לחברי הכנסת את מה שאנו הטבעונים יודעים כבר מזמן, שאוכל טבעוני הוא לא רק בריא, הוא גם טעים, ואולי גם היום בזכות זה עוד כמה מחברי הכנסת יחליטו לוותר על מזון מן החי; וכמובן תודה גדולה לגברת שרה נתניהו, שבאה לתמוך בנושא החשוב הזה, ובהתגייסות שלה הצליחה להביא תהודה גדולה לזכויותיהם של בעלי-החיים.
אפשר רק להביע מעט אכזבה מכך שהמליאה כל כך ריקה.
היום מציינת הכנסת את יום זכויות בעלי-החיים, וכולם פתאום מרגישים נורא הומניים, מצטלמים לעיתון עם הכלב או עם החתול שלהם, מקבלים עוד כותרת עם ציטוט על "החבר הנוסף במשפחה". זה באמת נחמד להיתפס בציבור כאנשים שאוהבים בעלי-חיים ושבעלי-החיים יקרים ללבם, אבל בואו נבחן את פעילותה של הכנסת הנוכחית בדאגה לזכויות בעלי-החיים.
הכנסת הנוכחית, בפעילותה לקידום והגנה על זכויות בעלי-החיים היא אומנם מתקדמת בהרבה מהכנסת הקודמת ומכנסות אחרות – למשל, בזכות התיקון לחוק צער בעלי-חיים שמכוחו מתאפשר, בין היתר, לתקן תקנות במגוון נושאים והחמרת הענישה של מתעללים – אך עדיין נושא בעלי-החיים הוא נושא שנמצא בשוליים. הצעות החוק, כמו למשל שלי ושל איציק שמולי, על משך ההסגר לכלבים נושכים, נדחו עד חודש יולי. המאבק שלי ושל חברים אחרים מכל סיעות הבית להקטין את היקף ההרג של אפרוחים, או לצמצם במידה מסוימת את הסבל הנגרם לתרנגולות מטילות, השיג תוצאות חלקיות ולא מספקות. ההתגייסות של חברי הכנסת מכל סיעות הבית לנושא העיקור והסירוס של חתולים משוטטים נענתה בהצעה חדשנית – ויש כמובן דוגמאות נוספות.
אבל היה מקרה שלשום, מין, אולי שיא, בוועדת שרים לענייני חקיקה, שדחתה בזו אחר זו את כל הצעות החוק הנוגעות לבעלי-החיים. ותבינו, הדחייה של הצעות החוק בוועדת השרים היא לא העיקר, מה שיותר חשוב וגם יותר עצוב זה שרק שר אחד מצא לנכון להגיע לדיון בוועדה – שר החקלאות ופיתוח הכפר מר אורי אריאל. הוא ורק הוא דחה את הצעות החוק. זה נותן משמעות מעניינת למושג פה-אחד. אני לא נכנסת כרגע לשאלה אם הצעות החוק הן ראויות או לא, אם הן טובות או לא, מה הקשיים ביישומן. ואתם יודעים למה? כי דיון כזה בכלל לא התקיים. חוץ משר החקלאות איש מהשרים החברים בוועדת השרים לחקיקה לא הגיע לדיון. אף אחד מהשרים לא בדק, לא בירר, לא שמע את התומכים או את המתנגדים. לא התקיים דיון. אורי אריאל בא, הצביע, ובכך זה נגמר.
ואין לי טענות לאורי אריאל. הוא לפחות הגיע והצביע, הוא מילא את תפקידו. אני אולי הייתי מצביעה אחרת לו הייתי במקומו – אבל אני לא התעמקתי בנושא עם המשרדים הרלוונטיים, לפחות בחלק מההצעות – אבל זו תפיסת עולמו. מה שמטריד אותי יותר מכול זה האדישות; האדישות שלעתים גם מגיעה ממציעי החוק עצמם, שלא ישבו עם המשרדים הרלוונטיים או עם השרים כדי להגיע להסכמות, כדי לאפשר להצעות החוק האלה לעבור.
ואתם יודעים, בהרבה מאוד מקרים יודעת הכנסת להתגייס ולפעול מעבר למחלוקות הפוליטיות. לכן הטענה ששמעתי כאילו הצעות החוק נדחו כי מדובר בהצעות של האופוזיציה זו פשוט טענת הבל. אני גם לא מקבלת את מה שנאמר לא פעם גם לי: תפסיקו להתעסק בבעלי-חיים, תתחילו לטפל בבני-אדם. אלה לא דברים שצריכים לבוא אחד על חשבון השני. לכן גם הטיעונים של "קודם ביטחון" אינם תקפים פה, כי תפקידה של הכנסת ותפקידם של השרים הוא לטפל בכל העניינים שעל סדר-היום, לא רק בעניינים ביטחוניים ומדיניים. העובדה היא שמעט מדי מחברי הבית הזה מוצאים לנכון לעסוק בנושא הזה.
ושוב, אני לא נכנסת כרגע לפרטי היוזמות והצעות החוק אלא לעצם קיומו של הדיון. נדמה שבישראל בשנת 2016 עדיין לא הצלחנו להפנים שהדאגה לבעלי-החיים היא גם הדאגה לעצמנו; שזו לא רק התדמית שלנו בעיני עצמנו או בעיני העולם, שזה לא רק עניין של איך אנחנו נראים, אלא שיש קשר הדוק וברור בין היכולת של החברה לגלות חמלה כלפי בעלי-חיים לבין היכולת שלה לגלות חמלה כלפי בני-אדם; שזהו אינטרס שלנו, בני-האדם, לדאוג לרווחתם של יונקים ימיים ששומרים על המרקם האקולוגי ומאפשרים חיים גם בים; זהו אינטרס שלנו, בני-האדם, לטפל בבעלי-החיים המשוטטים והעזובים; זה אינטרס שלנו לקבוע קריטריונים מחמירים לגידול תרנגולות להטלה, וזה אינטרס שלנו למנוע את ההתעללות בצאן ובבקר המיועדים לשחיטה או לקבוע סטנדרטים נוקשים לטיפול בפרות בתעשיית החלב. הדברים האלה קשורים זה בזה.
אני מודה, אצלי חלק מהדילמות לגבי אכילת בעלי-חיים או מוצרים מן החי לא קיימת. מאז שאימצתי את דרך החיים הטבעונית אני מרגישה כמי שלא רק מטיפה לתפיסת עולם הומנית וחומלת כלפי בעלי-החיים, אלא גם חיה על-פי תפיסת העולם הזו. ואני לא מצפה מכל 120 חברי הכנסת והשרים להפוך לטבעונים, אף שהייתי מאוד שמחה אילו זה היה קורה. אני מדברת על האדישות. על העובדה שמעט מדי מחברי הבית הזה בכלל שואלים את עצמם את השאלות האלה, שמעט מדי שרים מוצאים לנכון להגיע לדיונים בנושאים כאלה, ושמעט מדי יוזמות והצעות חוק מצליחות להתממש.
אז לחברי השרים, גם השרים שחברים בסיעתי – יש לי בקשה אחת אליכם: ציבור גדול מאוד של אזרחים בישראל, מצביעי כל המפלגות, מצפים מכם לגישה עניינית, למעורבות, ולפחות לכך שתקיימו דיון אמיתי בנושא, שתשקלו בעד ונגד, שתראו בדאגה לבעלי-החיים נושא שראוי לטפל בו, לפעול למענו, להעלות אותו על סדר-היום לא רק ביום זכויות בעלי-החיים אלא כדבר שבשגרה. עשו זאת, ולא רק למען בעלי-החיים, אלא למען בני-האדם.
ולחברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה כאחד – מכם אני מבקשת: אל תהפכו את נושא זכויות בעלי-החיים למוקד של מחלוקת פוליטית. אל תשתמשו בנושא הזה רק כדי לקבל כותרות בעיתון, כי אתם הרי יודעים – גם עם העיתונים האלה מחר כבר יעטפו את הדגים שיונחו אצל חלקכם על שולחן השבת – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
לא אצלך.
<שרן השכל (הליכוד):>
– – לא אצלי, במקרה הזה.
אני מקווה ומאחלת שבעוד שנה מהיום, כשהכנסת תציין את יום זכויות בעלי-החיים הבא, נוכל להביט אחורה בסיפוק ולהודות בגאווה שעשינו צעד משמעותי קדימה בנושא הזה. תודה רבה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה רבה לך, חברת הכנסת השכל. חברת הכנסת מירב בן ארי – אחרונת הדוברים, ולאחר מכן תשובת שר החקלאות אורי אריאל ועמדה נוספת של חברת הכנסת פארן.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, לא היה מתוכנן שאדבר היום; לא נרשם נציג של הסיעה שלנו, וכשראיתי את זה מיהרתי להירשם. אני עליתי בעיקר כדי לפרגן וכדי לומר דברים טובים. אני מודה שאני משוחדת, כי חבר הכנסת איציק שמולי הוא חברי הטוב, ומהיום שנכנסתי לכנסת, בשנה האחרונה, רק למדתי ממנו את הנושא הזה. ולמרות שמעולם, אני מודה, לא היה לי בעל-חיים – אולי היה לי דג, נראה לי, במשך שבוע – אבל כל מי שמתחבר אליך לא יכול שלא להצטרף להתלהבות. ומעבר לכול, גם ההשקעה שלך, גם בוועדת המשנה של ועדת החינוך, והעבודה שלך, של לקחת את בעלי-החיים, היצורים, ואתה כל הזמן – אתה יודע, חלק מהאג'נדה שלך זה ההתעסקות עם המוחלשים, אז אתה שומע על אותם בעלי-חיים חסרי ישע, ואתה לוקח ומטפח, ופשוט העברת את זה לדרך חיים. אז כל הכבוד.
וכמובן, חברת הכנסת יעל גרמן וחברת הכנסת יעל פארן, וחברתי חברת הכנסת שרן השכל – באמת תודה רבה שהבאתם את היום הזה למליאת הכנסת, ולכן עליתי לדבר. אני שותפה לכם; הוא יודע שבכל הצעה שהוא מביא אני תמיד תמכתי. זה בעיני בהחלט עצוב שכל כך הרבה הצעות חוק נדחות, או לפחות, שביום מיוחד כזה לא מגיעה איזושהי הצעת חוק, לפחות לעשות שינוי – שינוי תפיסתי ושינוי עבורנו.
והאמת שאני גם רוצה להגיד משפט אחד שמתחבר. אני דווקא שמחה שביום של בעלי-חיים, במדינת ישראל צוין יום מעשים טובים. אני יודעת שהייתה עלי קצת התקפה על זה שחברתי לעמותת "רוח טובה". אני רוצה לנצל את המקום הזה ולומר שבעיני, זה שמיליון ו-300,000 איש מאזרחי ישראל יצאו היום להתנדב, ביניהם חיילים, סטודנטים, תנועות נוער, ארגוני נוער, תלמידים, 50,000 עובדים בחברות שעל חשבון זמן העבודה הגיעו ליום המיוחד הזה – אני חושבת שאין לזה אח ורע במדינות אחרות.
עכשיו הגעתי מסיור עם השר ליצמן בבית-החולים אלי"ן, שבו פגשנו – תשמחי לשמוע – מהנדסים של "רפאל" שהגיעו במיוחד – את בטח מכירה את בית-החולים המקסים הזה – כדי למצוא פתרונות לאותם ילדים נכים; למשל, מהנדס שמנסה למצוא איך לקפל את הקביים ולתת אופציה לילדה הנכה. כך שביום כזה מיוחד, אני מצטערת, אני שמה את הציניות בצד; אני מתייחסת רק לדברים הטובים והנפלאים שקורים ביום הזה. אני אדם כזה – אני תמיד רואה את חצי הכוס המלאה ולא מסתכלת על הדברים הרעים ששמעתי היום.
אז בהחלט יום מיוחד, יום שכולו טוב, ויום שמתאים באמת לדבר בו, ולא רק לדבר – לפעול עבור בעלי-החיים. אז תודה רבה לכולכם.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה רבה לך, חברת הכנסת בן ארי. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל, בבקשה.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
שלום, ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, תודה לראשי השדולה, ליעל גרמן וליעל כהן-פארן ולשמולי, שרן, שהובילו את היום הזה, ותודה גם ליושב-ראש הכנסת שאפשר את היום הזה. אומנם מסורת היא, אבל בידו הדבר. זו הזדמנות לשלוח לו איחולי רפואה שלמה ומהירה וחזרה לעבודת הכנסת.
אני מבקש להתחיל, ברשותכם, בפסוק אחד, ציטוט מספר שמות, שגמרנו לקרוא אותו עכשיו: "כי תראה חמור שֹנאך רובץ תחת משאו – – – עזֹב תעזֹב עמו". כשאתה רואה חמור של שונאך – לא שלך, לא של חברך, מישהו ששונא אותך, אתה שונא אותו – והוא קורס תחת המשא, חובה עליך לבוא ולעזור, לפרוק ולהעמיס ולסדר כדי שהוא יוכל להמשיך הלאה. אני חושב שהדברים שנכתבו לפני אלפי שנים נכונים היום, וטוב שחברי הכנסת והציבור והעמותות מרימים את זה ומעירים אותנו יותר ויותר כדי שנעשה יותר בתחומים הללו.
אני מבקש מכם לא לחזור על כל הדברים שדיברנו עליהם היום בוועדות, אם כי זו הזדמנות להעביר אולי לציבור את הדברים, אלא לקצר בדברים. ועוד פעם, תודה גם על ישיבות הוועדות שהיו במשך היום – ועדת החינוך, ועדת הכלכלה, ועדת החוץ והביטחון וועדת המשנה של ועדת החינוך בראשות חבר הכנסת שמולי; השתתפתי בכל הישיבות שם, ואני מודה לכם.
כפי שכבר נאמר, אני רוצה לומר ולהצטרף – כך למדתי מאבי זיכרונו לברכה, שיום-הולדת זה לא יום כל כך שמח. למה? כי, א. הפסדת שנה בחיים, זו עובדה; ב. זה יום של חשבון נפש. צריך להסתכל מה קרה, מה עשית, ובעיקר מה לא עשית, כדי לתקן. וככה אני מקבל בהחלט גם את היום הזה. יש במבט לאחור הישגים, כמו חוק צער בעלי-חיים, שהוא התקדמות עצומה, כי הוא לא עוד תיקון של משהו, אלא בהחלט דברים נוספים. ויש לנו הרבה אתגרים מולנו, ואני בהחלט מסכים להגדרה הזאת.
אני חושב ששיתוף הפעולה בין הממשלה – בעניין הזה, לצורך העניין הזה, זה אני שממונה על החוק בחלק גדול מהדברים, ולחלק אחראי ידידי השר אבי גבאי כשר להגנת הסביבה – לבין הכנסת והשדולה, לבין הארגונים המתנדבים, הוולונטריים, שראינו אותם היום בכינוס השדולה, זה בהחלט שילוב ידיים שאני חושב שהוא מנצח, כי הוא בא מכל הזרמים, מכל הגוונים, נכון? אין ימין ושמאל.
ומכאן אני מגיע שנייה לחקיקה, כי כולכם, אני חושב, הזכרתם את זה, וצריך להסביר. תראו, זה שיש יום מיוחד למשהו שהוא גם יום שבו נהוג לחוקק באותו תחום – במקרה שלנו צער בעלי-חיים – לא מאפשר להביא דברים שלא עוברים את הסף. אני אסביר. תראו, בא – דרך אגב, אין שום קשר לימין ושמאל – סמוטריץ וחבר הכנסת – מי היה אתו?
<קריאה:>
מיקי זוהר.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
מיקי זוהר. לפי דעתי, הם לא באופוזיציה, בסדר? סמוטריץ, למי שלא יודע, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ הוא מסיעתי. מה זה קשור? אז מה? אז הוא קיבל הנחה? הוא לא קיבל הנחה. הוא נדחה. למה הוא נדחה? הוא הציע שלא תהיה שחיטה של יותר מארבעה עופות בדקה, כי זה, לטעמם של המציעים, מהווה או עלול להוות פגיעה בבעלי-החיים.
אני רק, סליחה, ברשותכם, אומר שלום לכל חיילי צה"ל. נכנסתם לאחד הדיונים היותר-מרתקים בבית.
<קריאה:>
– – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אנחנו מודים לכם על כל מה שאתם עושים כל הזמן, כל היום, וגם כל הלילה, לצערכם, וגם לצערנו. תהיו חזקים. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
נראה לי שהערת אותם מרוב – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
היה לנו דיון, אגב חיילים, על כלבים נטושים בבסיסי צה"ל – לא נרחיב עכשיו – בראשות חברת הכנסת השכל.
הם באו, חברי הכנסת זוהר וסמוטריץ, ואמרו: תגבילו את זה לארבעה עופות בדקה. טוב, צריך להבין מאיפה זה בא. למה זה לא חמישה? למה לא תשעה? למה לא שניים? כל הכבוד. תבואו קודם. הרי היום הזה ידוע לכולם איזשהו זמן, ולא משלשום להיום נולד העניין. תבדקו, תתאמו. יש דברים – הרי כמו שאתם אומרים: אין ימין ושמאל. הרי אין לי אינטרס לעצור את החקיקה הזאת, יש לי אינטרס לקדם את החקיקה הזאת, והוכחתי את זה. עוד פעם, אני חושב שהוכחתי, גם כשיש חילוקי דעות בינינו, ויש.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
– – –
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
– – – במשרד החקלאות. אז אני לא אענה לך על זה.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
שנייה, הגברת גרמן.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אותם דחו ב-45 יום. לא דחו את – לא סירבו. את החוקים שלנו הורידו.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אני אגיע גם להצעת החוק שלך, אני אסביר. אמרתי שאני אסביר. אני מקווה שאני לא חשוד בזה שסתם באיזו שרירות לב, שמאל, ימין – לא יודע מה הרעיונות שעולים פה – זרקנו את ההצעות לפח.
<קריאה:>
שמאל, ימין.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
זה לא ככה, אני אסביר. בבקשה, בואו נדבר רגע על הצעת החוק שלך. את בעצמך באת ואמרת לי – תסלחי לי שאני מצטט שיחה. לא צריך. סליחה, אני אגיד אחרת.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
לא, לא. אתה יכול.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אני אגיד אחרת – לא נהוג לצטט כאן שיחות בין אחד לשני: אין צורך בחקיקה. יש תקנות קיימות ויש תקנות בהכנה, אני אמרתי לך את זה. עם כל הכבוד ליום הזה ולרצון לחוקק – יש לי רצון לחוקק; אני חושב שזה נכון, זה עיקר העבודה שלנו, זה הלוז, זה הלב של העניין. אז מה? אז חייבים להעביר חוק? ומישהו אמר לי: אז אולי רק תביאו אותו טרומית, העיקר – אבל תסלחו לי שאני אומר לכם: אנחנו יודעים, בעוד שנה, נכון, יהיה עוד פעם יום כזה, בעוד שנה. א. אנחנו הרי לא נחכה עם חקיקה, בהמתת כלבים, או כל דבר אחר, לא נחכה עוד שנה. אבל נניח שנראה שיש משהו מתקרב – יכולנו לבוא. בואו נשב על זה מראש. אני מזמין אתכם מתי שאתם רוצים – את השדולה, כל אחד בנפרד. אתם יודעים, אני חושב שאני נגיש לגמרי, ודאי לחברי הכנסת. אני מוכן להכין אתכם כל דבר, אבל אי-אפשר להעביר חוק שאין בו צורך. ואני אומר לך, חברתי חברת הכנסת יעל גרמן: אין בו צורך. אני לא רואה. אני יכול להמשיך כאן חוק-חוק, כי הכול נמצא פה. יש פה הצעה של חבר הכנסת – – –
<יעל גרמן (יש עתיד):>
שמענו היום שהתקנות לא – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
שנייה, בואי, ברשותך, תני לי לסיים. אם תהיה לי עוד דקה, ברשות היושב-ראש, לענות, אני מוכן לענות. אשתדל לענות.
בא חבר הכנסת איל בן ראובן, מביא הצעת חוק-יסוד: זכויות בעלי-החיים. נו, חברים, זה לא עובד ככה. עם כל הכבוד, חבר כנסת בודד מביא הצעת חוק-יסוד לממשלה, לא דיבר אתי מילה על זה, לא דיבר עם שרת המשפטים, לא דיבר עם אף אחד. זה לא יעבור. אתם יודעים שזה לא יעבור. מה אני יכול לעשות? אני יכול לומר: נעביר את זה בטרומית בהסכמה ובתיאום, כל המילים האלה. לא עבר. עובדה, לא עבר. כן, אני הייתי שם, זה נכון – לצערי, לבד – רוב הזמן, זה לא מדויק, לא משנה, אני לא רוצה להיכנס לזה. אני לא אעביר חוק-יסוד של חברי חבר הכנסת איל בן ראובן, אבל זה לא משנה, זה כל ח"כ – לא משנה השם בכלל. זה יכול להיות מהקואליציה. מה, אם מישהו מהקואליציה יביא עכשיו חוק-יסוד ליום ראשון הקרוב – זה יעבור כי הוא הביא? לא. חוסר ניסיון, בסדר? אני חושב כך, אני אומר את זה בהערכה אליו, יש לי הערכה גדולה לאיל בן ראובן.
איסור מלכודות דבק. כותבים לי כל היועצים המשפטיים שלנו – שאלתי אותם: למה אתם מתנגדים? אומרים: כי זה לא בחוק הזה, זה חוק אחר לגמרי. אני לא אכנס לפרטים. הכול כתוב פה. כל הדברים נאמרו.
הרי אתם יודעים איך מתנהלת ועדת שרים לחקיקה. גברתי חברתי חברת הכנסת יעל גרמן ישבה שם, היא יודעת. באים נציגי כל המשרדים. עולה משרד המשפטים, אומר: לא, לא מתאים; עולה נציג המשרד להגנת הסביבה, אומר: לא, לא מתאים; אומרת נציגת משרד החקלאות ופיתוח הכפר: לא, זה לא מתאים. לא כי הדבר לא נכון בכלל; החוק הזה כמו שניסחו אותו, כתבו אותו, הביאו אותו, לא שייך לשום דבר. חברים, אני הצבעתי נגד. זה לא עובר. זה לא חי הנושא את עצמו – יש מושג כזה. מה לעשות, זה קצת לא מסודר וקצת לא מתאים וקצת כל מיני דברים. זה לא עובר.
אני אפסיק בזה, כי היו עוד שלושה חוקים. אני לא רוצה לעבור אחד-אחד עכשיו, ברשותכם.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
המגדלים הפיראטיים. אם רוצים – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
הרבעת כלבים? אגיד לך מה כתוב, בסדר. הנה, זו הצעת חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תיקון – רישיון לזיווג או למכירה של כלבים וחתולים), נכון? זה זה. ההצעה כפי שהיא – אני מקריא – אינה ישימה כלל, לרבות ברמת הפיקוח, כאשר מדובר באדם בודד, ומשכך ניתן לקבוע הוראות – מבחינתם – רק ביחס לבתי-גידול. זאת, לגבי כלבים בלבד. על חתולים אין מה לדבר, סימן קריאה. כמו כן, לא ברורה המידתיות בסנקציה, גם ביחס לצאצאיהם. בעת הדיונים על תיקון חוק צער בעלי-חיים נציגי משרד המשפטים התנגדו לקביעת סמכות להסדיר בתקנות הוראות בעניין ריבוי בעלי-חיים, ובין היתר נטען כי קיימות בחוק מספיק הוראות על טיפול לקוי ונטישת בעלי-חיים.
תראו, הבנתי תוך כדי, אם הבנתי נכון, שיש קושי לתקשר עם אנשי משרדי. לצורך העניין – אני אומר פה, מודיע לכם, וזה נכון לגבי כל חברי הכנסת, אלה שפה ואלה שלא פה – אני הכתובת שלכם. הרי אתם מניחים את החוק 45 יום קודם. אתם מבשלים אותו במקרה הכי מהיר שבועיים קודם; אתם לא בלילה ישבתם, כתבתם את זה ובבוקר רצתם למזכירות והנחתם. תנו לי עותק – קבלו תגובה עניינית, רק עניינית, ובזמן אמת. כלומר לא כזה שדופק את ההגשה, בסדר? פשוט אין לי עניין – להפך, יש לי עניין לעזור לכם. אם, נניח, העניין של הדבק – למי שלא מבין אותנו מהקהל, ההצעה היא שלא יהיו מלכודות דבק לעכברים, בעלי-חיים וכו' – ההצעה לא טובה לחוק הזה, פשוט לא שייכת לשם. אבל נניח שהיא טובה בחוק אחר – יכול להיות שאם הייתי יודע את זה בזמן, המציעים היו מתקנים – חבר הכנסת כבל ואחרים, שאני מאוד מעריך אותם ואת פועלם בעניין – והיינו מגיעים לתוצאה טובה. אני עומד לרשותכם, שיהיה ברור. תבחנו את זה, בסדר?
<יעל גרמן (יש עתיד):>
למה לא 45 יום?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
טוב, יעל, הדברים האלה לא שייכים. הייתה התנגדות חריפה של משרד המשפטים, וגם אצלנו, תלוי באיזה חוק. ניסיתי להסביר. אם לא הסברתי מספיק טוב – יכול להיות. זה מאחורינו. אני רוצה להציע דרך מתוקנת להבא. יש לנו עוד לא יודע עוד כמה זמן, אני לא מנחש, אבל כל אחד רואה מהרהורי לבו. כל זמן שזה קיים – ועכשיו מן הסתם יש כאלה שיזדרזו להגיש הצעות, כדי שהפגרה תיחשב לצורך 45 יום – נכון? כך למדנו בשיעורים הראשונים שהיו פה. אדרבה, תביאו את הטיוטה בהתחלה אלינו, ולא אחרי שהיא מונחת, ולא ביום שלישי באים לגבי יום ראשון הקרוב: מה עם ועדת שרים? קשה לעבוד כך.
אני – גברתי זוכרת גם מהממשלה הקודמת – אני לא התעמרתי בחברי האופוזיציה. שאלתי פעמים רבות את משרדי הממשלה: אז מה אם זה מהאופוזיציה? היו לעתים שהעירו את זה. לא קיבלתי את זה. אם זו הייתה הצעת חוק טובה, היא מבחינתי עברה. לא בהכרח יש לי רוב, יש לי אצבע אחת. לפעמים המושג פה-אחד נכון בוועדות שרים או בכל מיני מקומות אחרים.
בכל אופן, אני רוצה, ברשותכם, לעבור במהירות על כמה דברים. האחד זה נושא הובלת בקר וצאן מארצות שונות בעולם לישראל. ישראל לא יודעת לייצר את כל תצרוכת הבשר שלה. כנראה ייקח עוד קצת זמן עד שהטבעונים והצמחונים וכו' יקטינו את הממדים באופן משמעותי, ואנחנו מייבאים מאות-אלפי ראשי בקר וצאן למדינת ישראל. יש בעניין הזה בעייתיות מאוד גדולה, ודאי כשזה בא מארצות כמו אוסטרליה והמסע הוא של כמה שבועות. זה דבר קשה מאוד, בכל קנה מידה, גם כשמקפידים על כל ההוראות – ויש הוראות; יש הוראות באיחוד האירופי ויש הוראות באוסטרליה. הן כתובות, משתדלים לממש אותן, ואחרי כל זה, זה עדיין קשה.
לכן, יש ניסיון יזום – אנחנו לא מחכים, אנחנו יוזמים פניות, וזה גם אצלי כהוראת קבע; כל שגריר שבא למשרדי, ובאים רבים וטובים, כי רוצים ללמוד מהחקלאות שלנו – ובעניין הזה אנחנו בהחלט תחת הפסוק "כי מציון תצא תורה" – להביא בשר שנקרא בשר מצונן. יש לנו בשר קפוא, שמביאים מאזור ארגנטינה, דרום-אמריקה בעיקר – לא רק אבל בעיקר – ויש לנו חיים, דיברנו, ויש לנו בשר מצונן, שהוא בין 2 ל-4 מעלות בקירור. אנחנו עושים מאמץ להביא יותר ויותר. זה דבר מסובך, גם מבחינת הוראות השירותים הווטרינריים, שצריכים לאשר כמובן כל דבר כזה, שלא להכניס מחלות וכן הלאה, וגם כשרות. אנחנו פועלים ביוזמתנו לפתוח יותר ויותר מדינות. השנה פתחנו את פולין ועוד מדינה – אני לא זוכר כרגע, ולא רוצה לטעות – ואנחנו מתכוונים, בעזרת השם, ב-2016 לפתוח עוד שתיים-שלוש מדינות מאירופה ולהביא משם בשר מצונן, דבר שיקטין – כמובן, כל אחד כזה מקטין הבאה של חיים. זה לא פותר את כל הבעיה, אבל ודאי שזה שינוי מגמה באופן יזום. אנחנו עושים את זה.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
המשלוחים, מאז שהם התחילו, מחיר הבשר לא ירד, כלומר העניין הזה שזה כאילו מלחמה ביוקר המחיה לא מוכיח את עצמו.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
טוב, אני צריך ללמוד את זה. אני לא רוצה לענות ולהתייחס כרגע. בכל מקרה, מייבאים. יש אישור לייבא. מייבאים. חובתנו כמובן לשנות את ההנחיות, את ההוראות וגם את הביצוע, שיהיה במציאות אחרת ולא מה שאנחנו מכירים היום. אנחנו עובדים על זה, ואני מקווה שנצליח להביא לשינוי, כולל בחינה לעשות תקנות בין-לאומיות, כלומר, לא מה מדינת ישראל תעשה אלא מה יעשו האו"ם וארגונים אחרים – יש ארגונים שונים, אירופיים ואחרים – כדי לא להיות במצב שאנחנו מאוד נקשה, אבל נחטוף סנקציות מכיוונים אחרים, כי כאילו אנחנו מקשים על הייבוא למדינת ישראל. אבל זה לא עוצר אותנו. בינתיים אנחנו משתדלים לקדם את זה.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
גם באוסטרליה מוציאים הנחיה לעצור את המשלוחים.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אני יודע. היה פה נציג שלהם. כן.
אזכיר עוד דבר אחד – כבר הארכנו גם כך: הנושא של החינוך. תראו, אני חושב שאנחנו מדברים על כל הבעיות שיש, ויש רבות. העליתם את חלקן, לא את כולן, עוד פעם, כל אחד בזמן שהיה לו. אבל באמת, כמו בדברים אחרים, החינוך והרפואה המונעת חוסכים הרבה בעיות מראש. סוף מעשה במחשבה תחילה. אם נצליח, ואנחנו עובדים על זה, להגיע לתוכנית לימודים הרבה הרבה יותר ממה שיש היום – שמענו היום דיווח בוועדת המשנה, אצל חבר הכנסת שמולי, על משרד החינוך, שהוא מנחה קצת ועושה קצת, בחלק מבתי-הספר וכו'. אני לא אומר את זה בביקורת, אני שמח על מה שיש, אני מברך על מה שיש, אבל זה מעט מדי. זה מוסכם גם עליהם. אם נצליח להגיע למציאות אחרת, שאנחנו מגיל המעון, דרך הגנים, דרך בתי-הספר, מגיעים למציאות שאנחנו מתחנכים על האהבה לבעלי-חיים, על החמלה, על ההבנה, על כל הדברים שאנחנו מאמינים בהם, אז ממילא יהיו פחות ופחות מקרים שצריך לטפל בהם אחרי זה בחקיקה, בענישה, וכן הלאה וכן הלאה. אני חושב שזה מפתח גדול. אני, לפחות, מתכוון להתרכז בו.
אני לא בא להוריד משום דבר אחר שאתם העליתם – מהמתת כלבים ובעלי-חיים אחרים, דרך נושאים שונים, ואני גם עומד לרשותכם בנושא החקיקה בנפש חפצה, אבל אני מאוד מבקש שזה יהיה בתחילת-תחילת הדרך, אפילו בשלב הרעיון, כי לפעמים כשיש רעיון אפשר לבדוק אותו ולהגיד: אין היתכנות, זה לא יעבור – מראש – חבל על ההשקעה. אני עומד לרשותכם, ואני מודה לכם על כל העשייה המשותפת והלא-משותפת. אני מאמין, לפי ההיכרות שלי את חברי הכנסת וגם את עובדי משרדנו המסורים, שהשנה הזאת נעשה יותר ממה שעשינו בשנה שעברה. תודה רבה לכם.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, אדוני. מה אדוני מציע – להסתפק בתשובתך? אתם מקבלים?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אתם רוצים עוד דיון?
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
לא, מבקשים להסתפק בתשובה.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אז אני מבקש להסתפק בתשובתי הפעם.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אנחנו נסתפק כולם בתשובת השר. אנחנו לפנים משורת הדין ניתן שתי הבעות דעה מהצד; הראשונה – של חברת הכנסת נורית קורן, והשנייה – של חברת הכנסת יעל כהן-פארן. בבקשה, נורית.
<נורית קורן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני קודם כול רוצה לומר כל הכבוד לחברות השדולה, יעל ויעל ושרן. כל הכבוד על שעשיתם יום מדהים, מהנה, בכל הוועדות. העליתם על סדר-היום הציבורי את הדברים החשובים.
<קריאה:>
ואיציק שמולי.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
יש גם חבר.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
יש גם חבר.
<נורית קורן (הליכוד):>
סליחה, לא ראיתי אותך, איציק, אתה שם בצד.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
בלי איציק אי-אפשר לעבור את היום הזה.
<נורית קורן (הליכוד):>
ובעצם אפשר להגיד – לכל חברי הכנסת שנשארו פה ואכפת להם מכל מה שקורה היום במליאה. זה מה שחשוב. מירב, נחמן שי – יש עוד מישהו שלא ראיתי?
<מירב בן ארי (כולנו):>
עבדאללה אבו מערוף.
<נורית קורן (הליכוד):>
עבדאללה אבו מערוף, כן. אתם סולחים לי. ודב חנין. כל הכבוד שאתם נשארים פה. אנחנו מחזיקים את הגחלת של יום שלישי.
הנושא הזה הוא נושא חשוב מאוד, מאין כמותו, שאנחנו עושים הכול למען זכויות בעלי-החיים.
וגם השר. אדוני השר – אני רוצה לשבח אותו, שמאז שהוא נכנס, הוא לקח ברצינות את הנושא של בעלי-חיים והעלה אותו מדרגה, והדיונים בוועדות, כדי לתקן את התקנות, עולים – והתקנות עוברות, וזה מה שחשוב.
אני רוצה גם לומר מילה טובה לחברת הכנסת תמר זנדברג, שבישלה היום יחד עם השפים ועם מיקי חיימוביץ ארוחה טבעונית שהייתה מראה נעים לעיניים והייתה טעימה גם כן. וזה מראה שאפשר לחיות גם בטבעונות. האמת היא שצריך לאכול כמה שיותר ירקות ופירות, קטניות, כי זה טוב לבריאות וזה חשוב מאוד. אפשר להמעיט בבשר, ואפשר שלא. וגם ההצעה הזאת שיהיה לנו עכשיו בכנסת תפריט רחב יותר של אוכל טבעוני, למי שירצה. אני מודה לכולם על היום הזה. זה יום חשוב, ואנחנו נמשיך ונפעל למען זכויות בעלי-החיים.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, גברתי. חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
תודה ליושב-ראש. אני רק רוצה להיות זו שאומרת את המילה האחרונה לסיכום היום המיוחד הזה, להגיד שוב תודה רבה ליעל גרמן, לאיציק שמולי, לשרן השכל, שאני כרגע לא רואה אותה. הרמנו באמת יום מדהים.
הדיונים שהיו כאן הבוקר – אני ממש הופתעתי מהעוצמה שלהם. הם לא היו סתם רכים ונעימים; היו בהם ויכוחים, היו קונפליקטים. הגיעו החקלאים לוועדת הכלכלה, ביחד עם ועדת החינוך. היו שם כ-20 חברי כנסת, ולא היה יותר מקום לחברי כנסת. בוועדת הכספים, אני חייבת לציין לטובה – היא לא נמצאת כאן – את חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שבאמת הפתיעה את כולנו בנחרצותה בנושא חוות "מזור". אנחנו דרשנו שם תשובות ממשרד האוצר ומהמשרד להגנת הסביבה בתוך חודשיים – מה קורה עם הקופים, שב-1 בינואר 2017 אין להם בית ואין להם אוכל. המצב הוא כזה שהמדינה פשוט לא רוצה לקחת שום אחריות על איזושהי מציאות שהיא יצרה. ודרשנו שם תשובות, ואפילו היה איזה פרופסור מתלהם שהוציאו אותו מהחדר; אני לא האמנתי שזה הגיע לידי כך. והשדולה הנפלאה והמיוחדת שהייתה לנו, עם האורחת המיוחדת, גברת נתניהו, יושב-ראש האופוזיציה, כל ראשי השדולה, מיקי חיימוביץ, שהנחתה.
היה בהחלט יום מדהים. שרן, אני הודיתי לך קודם כשאת יצאת לרגע. היה יום מאוד מיוחד. אני קוראת להמשיך לשתף פעולה. זה נושא שכמו שנאמר כאן קודם, אין בו ימין ושמאל, אין כאן אופוזיציה וקואליציה. השר, שלדעתי חבל שהוא יצא מכאן – יש לי הרבה מה להגיד על ההערות הנקודתיות שלו על כל הצעת חוק. בסופו של דבר, אני כן מרגישה – למרות שאף הצעת חוק לא הייתה שלי – שהייתה כאן איזושהי אפליה מאוד לרעה של האופוזיציה, של הצעות חוק מהאופוזיציה שלא התקבלו, לא נדחו ב-45 יום.
ובכלל, אני רוצה להגיד שעל נושא כזה, לדעתי, לא צריכה להיות משמעת קואליציונית. כל בן-אדם צריך להצביע לפי מצפונו. הרי מחר ההצעות האלה יעלו, ואנשים שאתנו יצטרכו להתנגד בגלל משמעת קואליציונית, כי הממשלה מתנגדת. אלו דברים שלא היו פעם, בכנסות קודמות – אני אומנם לא הייתי כחברת כנסת, הייתי כצופה מהצד. הצעת חוק אוויר נקי עברה למרות התנגדות ממשלה – עברה קריאה ראשונה, שנייה, שלישית. דב חנין שיושב כאן היה מהמחוקקים שלה. בסופו של דבר יש כאן נושאים, חברי הקואליציה, שאתם לא צריכים להסכים שהם יהיו במשמעת קואליציונית.
<היו"ר נורית קורן:>
נא לסיים.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
הם צריכים להיות במצפונו של אדם. ובסופו של דבר, אם יש הצעות, שיפורי חקיקה, נעשה אותם בוועדות. תודה רבה, ותודה רבה לכולם על היום הזה. תודה.
<היו"ר נורית קורן:>
תודה. אנחנו עוברים להצבעה. לא צריך להצביע?
<יעל גרמן (יש עתיד):>
הצבעה על מה?
<היו"ר נורית קורן:>
על הצעת החוק? לא צריך להצביע? אוקיי, בסדר.
<הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 25) (חובת ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות), התשע"ו–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/628); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר נורית קורן:>
אנחנו עוברים להצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 25) (חובת ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת איציק שמולי ונורית קורן וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת איציק שמולי. עשר דקות לרשותך.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני חושב שזה לא מקרי שיצא ששנינו על הפודיום בעת הקראת החוק. אנחנו שותפים להובלת הצעת החוק הזאת, ויחד אתנו, אני חושב, קרוב ל-80 חברי כנסת. זו הצעת חוק שהתכלית שלה היא לשנות מהקצה אל הקצה את היחס של החברה הישראלית לתחום של אנשים עם מוגבלות.
יותר מדי שנים החברה הישראלית אומרת לאנשים עם מוגבלות אחרי גיל 21: קחו קצבה ושבו בבית. ואנחנו אומרים: לא. אנחנו רוצים לשלב אותם בתוך החברה הישראלית שילוב מלא ומשמעותי. והדרך לשם עוברת דרך שוק התעסוקה. סביר להניח שמי שנצליח לשלב אותו בחברה, בתעסוקה, ישולב גם בעוד היבטים של החיים שלנו כאן.
לכן, גברתי היושבת-ראש, ההצעה הזאת, שעלתה לדיון ועברה הכנה לקריאה ראשונה בוועדת החוקה, מבקשת להכניס תיקון לחוק חובת המכרזים, תיקון שאומר שלממשלה, במכרזים ובתנאים שהיא תרצה, במכרזים הממשלתיים הציבוריים, היא תוכל להכניס גם תעדוף לאנשים עם מוגבלות. כלומר, חברות שמעסיקות או מתכוונות להעסיק אנשים עם מוגבלות בשיעור משמעותי, הממשלה תרצה לתת להן עדיפות באותם המכרזים. זו המטרה, זו התכלית של הצעת החוק.
ההצעה הזאת היא חשובה ביותר, ואני שמח מאוד שהכנסת כולה מתאחדת סביבה. אני מאמין בכל לבי שההצעה הזאת היא נדבך נוסף, והיא תעניק, תפתח ביום אחד עבור הציבור הזה הזדמנויות רבות בשוק התעסוקה. והדבר היפה בה הוא שהיא עושה את זה בדרך של עידוד; היא נותנת למעסיקים תמריץ מאוד מאוד משמעותי ואומרת להם: אם אתם רוצים לזכות ביותר מכרזים ממשלתיים, אחד הדברים שיכולים לגרום לזה לקרות זה אם תעסיקו בצורה משמעותית עובדים עם מוגבלות.
כאמור, אני מודה גם לממשלה, גם לשותפתי נורית קורן ולכל חברי הכנסת מכל סיעות הבית שחתמו על הצעת החוק. אני מודה גם לצוות המשפטי ולהנהלת ועדת החוקה בראשות ניסן סלומינסקי. ואני כמובן מבקש מהבית לאשר את הצעת החוק כך שנוכל להתקדם בהליך החקיקה ובעזרת השם ובעזרת הרבה דברים נוספים נצליח להביא את החוק הזה עוד במהלך המושב הזה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה רבה.
<היו"ר נורית קורן:>
תודה. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – לא נמצא; חברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
לא, תודה.
<היו"ר נורית קורן:>
מוותר.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
חבר הכנסת מרגלית; פריג'.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
לא, סליחה, אני רוצה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אתה רוצה? בבקשה, אדוני. ואחריך – מציעת ההצעה יחד עם שמולי, חברת הכנסת נורית קורן. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף ליוזמה החשובה הזאת של חבר הכנסת איציק שמולי וחברים אחרים. אני חושב שעוצמתה של החברה הישראלית נמדדת ביחס שלה לחלשים. לצערי הרב, אנשים עם מוגבלויות נחשבים לאנשים חלשים, למרות שאני חושב שהם פשוט אנשים עם כוחות אחרים, שלא תמיד נראים, לא תמיד נשמעים, לא תמיד בולטים, אבל הם קיימים. האנשים עם מוגבלויות שאני הכרתי היו בדרך כלל אנשים חזקים, שהרצון שלהם להצליח גבר על כל מגבלה שהייתה להם.
לאחרונה שידר ערוץ 1 כתבה על אחיה קמארה, שהיה נציב שוויון הזדמנויות במשרד המשפטים במשך שש שנים. הכרתי אותו היטב עוד בשירות הצבאי שלו. הוא לוקה בשמיעתו, אבל הוא התגבר על ליקוי זה ועל בעיות אחרות שהיו לו לאורך השנים והפך להיות לדוגמה ולמופת לרבים אחרים שבאיזשהו מקום חששו או חוששים מההתמודדות הזאת.
לכן, אני חושב שהצעת החוק הזאת אומרת משהו חברתי חשוב ביותר: שאנחנו ניתן לכל אחד בחברה הישראלית את המקום הראוי לו או לה לפי היכולות, לפי הרצונות, לפי המוטיבציה, וזה יהיה רק לכבוד לנו אם אומנם – ראיתי שהחוק מבקש מהממשלה להתקין תקנות. זה יהיה המבחן של החוק הזה, כי מרגע זה ואילך, לאחר שהחוק יעבור, הכדור עובר לידי הממשלה. הממשלה תצטרך להתקין את התקנות הללו ובאמת לפתוח עוד מרחבים בפני מה שקרוי אנשים עם מוגבלויות. אני אומר לכם שהביטוי הנכון הוא אנשים מיוחדים. אם נגדיר אותם כאנשים מיוחדים, תראו שגם היחס הציבורי אליהם ישתנה, אליהם ואל המשפחות המיוחדות שמלוות אותם. תודה רבה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה. מגישת ההצעה.
<נורית קורן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני קצת מתנצלת, אני לא מרגישה כל כך טוב, ואני מקווה שהקול שלי יעמוד בזה. ההצעה הזאת שעולה עכשיו לקריאה ראשונה זאת הצעה שאני חושבת שהיא חשובה מאוד לשילוב אנשים – אני אקרא להם אנשים מיוחדים; חבר הכנסת נחמן שי, אני קונה את ההצעה שלך. אני חושבת שלהגיד "אנשים מיוחדים", זה הרבה יותר נעים. צריך באמת לשאול את אגף הלשון אם אפשר להחליף את זה לזה. אולי באמת כאן בכנסת אנחנו נתחיל עם זה. היא תיתן עדיפות לחברות שיעסיקו את האנשים המיוחדים.
אני רוצה לספר לכם מניסיוני האישי. ב-2005 עשיתי איזשהו מודל העסקה לנערים בחופש הגדול. זה היה יחד עם עמותת "שמע". עמותת "שמע" מטפלת בילדים חירשים ולקויי שמיעה. הילדים האלה עבדו בחופש הגדול. היה קשה מאוד להשיג את מקומות העבודה, ועד שהשגתי אותם. הם עבדו במסעדות, הם עבדו בדואר, הם מיינו דואר, וזה היה מאוד מאוד מוצלח. הילדים האלה קיבלו דמי כיס לחופש הגדול. אני רוצה לומר לכם שזה עשה אותם מאוד מאושרים, כי הם הבינו שגם הם, כמו התלמידים הרגילים, יכולים ללכת לעבוד בשוק החופשי ויש להם את הכסף בכיס. הם יכלו לקנות כאוות נפשם את מה שהם רצו, ולא הזדקקו לכסף של ההורים. כמו כן, המשפחות שמטפלות באנשים מיוחדים ואנשים עם מוגבלות, לפעמים יש להן כל כך הרבה קשיים כלכליים וקשיים כספיים לתת לילדים דמי כיס, וזה היה חשוב גם למשפחות האלה.
אני רוצה לומר לכם שקיבלתי מכתבים שמאוד ריגשו אותי, מכתבים של: תודה שאפשרת לנו להרגיש ילדים נורמליים ורגילים לחלוטין.
ואני רוצה לומר לכם שכשנכנסתי לכנסת ידעתי שאני הולכת לעסוק בנושא הזה – שזה נושא מאוד מאוד חשוב – של תעסוקה ושילוב של אנשים עם מוגבלות בחברה. אני חושבת שזו הדרך שאנחנו נלך בה לחברה שוויונית וערכית, כי זה מה שחשוב. אנחנו צריכים להבין ששילוב של אנשים עם מוגבלות זה ערך עליון בחברה, וצריך להתאגד ולקחת את כולם ושכולם יעבדו. כי אם אנחנו עושים חשבון, היום יש לנו 1.6 מיליון איש עם מוגבלות, 50% מהם עובדים ו-50% הנותרים לא עובדים. ה-50% שיעבדו יכניסו 5 מיליארד ש"ח לקופת המדינה, וזה הרבה כסף, ולכן זה מאוד חשוב.
אני רוצה להודות לחבר הכנסת יואב קיש, שהולך אתי כברת דרך והגיש יחד אתי גם את הצעת החוק לייצוג הולם לאנשים בתעסוקה, שגם היא נמצאת כבר בהכנה לקריאה שנייה ושלישית. גם חבר הכנסת שמולי נמצא בהצעת חוק הזאת. אני רוצה להודות לאורן הלמן, שהוא שותף לדרך בתחום של שילוב אנשים עם מוגבלות בחברה ובתעסוקה, והוא אכן משלב אנשים בחברת החשמל, ואף הקים את דף הפייסבוק "סיכוי שווה", ושם מתפרסמות עבודות שונות ומגוונות לאנשים עם מוגבלות.
בנוסף, אני רוצה להודות לחבר הכנסת איציק שמולי, שהגיש את הצעת החוק גם בכנסת התשע-עשרה וגם עכשיו, בכנסת העשרים. אני רוצה להודות למי שהגה את ההצעה בכנסת השמונה-עשרה, חבר הכנסת לשעבר ציון פיניאן.
אני פונה לחברי הכנסת לאשר את ההצעה בקריאה ראשונה, על מנת שנוכל לזרז את החקיקה בנושא ולקדם את זה כמה שיותר מהר, ועל מנת שיוכלו לשלב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, גברתי. אני עובר לרשימת הדוברים. מי שנמצא פה שיגיד: רוזין; מרגלית; פריג'. חאג' יחיא – בבקשה, אדוני.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, הנושא החברתי הזה – אני יכול להגיד גם האנושי – מחייב שכל חברי הכנסת וחברי הבית יתמכו בחוק כזה, וזה מכמה סיבות, ולמרות שהביאו אותו ביום שרובם כבר הלכו הביתה, וחשוב מכמה היבטים: ההיבט הראשון – אנחנו רוצים שבעלי המוגבלויות, או האנשים המיוחדים, לא יהיו בודדים. כי מי שלא יכול להוסיף לחיים, או שהוא מרגיש שהוא לא מוסיף לחיים, הוא ירגיש שהוא תוספת על החיים, ואנחנו לא רוצים שהם יגיעו למצב הזה. אז העניין של הבדידות – חלק מהפתרון זה לצאת לעבוד ולהרגיש שאתה תורם ואתה עושה. זה – 1; 2. חשוב מאוד שאנחנו ניזום גם חקיקה או שינוי או אפילו משהו בתקנות של הביטוח הלאומי, שמה שישתכר בעל המוגבלות, לא יכול ואסור שישנה בגרוש אחד את הקצבה שהוא מקבל. יש קצבה, הקצבה היא הזכות שלו, ואנחנו לא רוצים להגיע למצב שבעל המוגבלות יעבוד שעות מסוימות, עד רף מסוים, כדי שלא לפגוע בקצבה שלו. הקצבה לא צריכה להשתנות, ולא משנה כמה הוא מרוויח.
אם אנחנו מדברים על מכרזים, ומכרזי ממשלה במיוחד, אז במקומות העבודה צריך לדאוג לנגישות מושלמת ומותאמת לבעלי המוגבלויות. אנחנו לא רוצים לבוא ולהגיד: תשמעו, אני רציתי, הוא לא יכול להגיע, הוא לא רוצה להגיע, לא מתאים לו. אז צריך להשלים את הנגישות במידה מושלמת ומוחלטת, כך שבעל המוגבלות יוכל להגיע ולעבוד, ולעבוד בכבוד, ולא יצרך בכל רגע לראות אם יש מי שיעזור לו לעבור את המכשולים או אין. אז גם את המצב הזה צריך לתקן, וצריך להביא אותו בחשבון, וזה גם יכול להיות בתוך התנאים או בתקנות – בתנאים של ההשתתפות במכרזים.
בעל המוגבלות שבא לעסוק ולעשות את העבודה, אסור להפלות אותו בשכר. לא צריך לתת לו הרגשה של "אנחנו עושים לך טובה, ואנחנו משלימים לך עוד כמה שקלים לקצבה שאתה מקבל". הוא צריך לקבל את השכר ההולם והמתאים לעבודה כאילו שמי שעובד שם הוא אדם שמבחינה בריאותית הוא שלם. אז הנקודה הזאת היא מאוד חשובה. וצריך גם לדאוג לתחבורה – איך להגיע מהבית עד העבודה וחזרה. אם לא, אז אנחנו נעשה את הדבר הזה רק כססמה, ולא נוכל ליישם את החוק הזה בפועל, כי אי-אפשר לעקוב אחר כך.
לכן, חשוב מאוד שנתייחס לבעלי המוגבלויות כאנשים, כמו אל כל אדם – שלמים, לא חסר להם כלום, כי ביניהם יש אנשים שהם גאונים, יש אנשים שיכולים לתרום והרבה, וזה תלוי גם בסוג העבודה. לכן, אני אתמוך בחוק הזה ואקרא לכל חברי לתמוך בזה, ושהתקנות גם יהיו הולמות ומתאימות לרוח הדברים. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, אדוני. אני ממשיך לעבור על השמות. קארין אלהרר, נחמיאס ורבין, דב חנין.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
מוותר. כל הכבוד, יישר כוח.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
זה – לציין לפרוטוקול שדב חנין מוותר.
<קריאות:>
וואי, וואי – – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
זה אירוע, יום חג. רק על זה צריך לעשות יום ציון בכנסת – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
יום המעשים הטובים.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
– – על זה שאתה מוותר על זכות הדיבור. יום מעשים טובים, חבר הכנסת חנין. כל הכבוד. ריגשת אותנו. אייכלר, טיבי, זנדברג, מיקי לוי, מירב בן ארי.
<מירב בן ארי (כולנו):>
מוותרת.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אוחנה, בר-לב, סויד, יעל כהן-פארן – מוותרת. סלימאן, גרמן.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
מוותרת, תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
חזן, בהלול, מוזס, חיליק בר – נבצר ממנו. ברושי, יונה – – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
לא, לא. אני מוותר. אני הולך ברוחו של חנין. סבטלובה. ואחרון הדוברים, חמד עמאר – בבקשה, אדוני. לאחר מכן נעבור להצבעה. יש לך עד שלוש דקות. מירב מבקשת להדגיש את ה"עד". בבקשה, אדוני.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני הגעתי לדבר כי אני תומך בחוק. אני חושב שהוא חוק חשוב, וחשוב לחוקק אותו. אני מכיר את הנושא הזה מקרוב כיושב-ראש תנועת הנוער הדרוזית. הצלחתי להוציא ילדים שבקושי היו יוצאים מתוך הבית, והיום הם נמצאים ומפעילים אצלי את התנועה ומדריכים בתנועה. ילדים עם מוגבלויות קשות היום מדריכים ומובילים, וחלק מהם כבר עושים שירות לאומי, כי הם לא יכולים להתגייס לצה"ל. בשיתוף פעולה נכון הם יכולים לתרום מאוד מאוד לחברה שלנו, והם תורמים מאוד. השאלה היא כמה החברה שלנו יכולה לקבל אותם. לכן, אני תומך בהצעת החוק.
ואני רוצה להגיד לכם: הפחד שלי הוא שיקרה מה שקרה עם הצעת החוק שלי והחוק שאני חוקקתי לייצוג הולם לבני העדה הדרוזית בחברות ממשלתיות. אני חוקקתי חוק בשנת 2010, חוק שאמור לשלב את הצעירים הדרוזים בחברות ממשלתיות, ואני מקבל דוח כל שנה מהחברות הממשלתיות כמה דרוזים שולבו בחברות ממשלתיות. מתברר שאפילו לא הגענו לחצי ממה שהחוק מחייב בהעסקת הצעירים הדרוזים. אני אתן לכם רק דוגמה של כמה חברות במדינת ישראל שאפילו עובד אחד לא מעסיקות: ב"אלתא" יש 3,700 עובדים, קרוב ל-3,700 עובדים, אפס עובדים דרוזים. החוק מחייב להעסיק בחברה הזאת עובדים דרוזים. "תדמור" – 62 עובדים, אפילו לא עובד אחד דרוזי. אני לא רוצה לעבור על הרשימה הארוכה, אבל אני אתן לכם דוגמה: התעשייה האווירית, עם 12,369 עובדים, אדוני היושב-ראש. כמה עובדים דרוזים יש שם? עובד אחד. בכל החברה הממשלתית המכובדת לא מצאו לנכון להעסיק יותר מעובד דרוזי אחד, בתוך החברה.
ואני אומר: לחוקק כאן בכנסת חוקים זה טוב; השאלה היא הביצוע של אותם חוקים. אני לא רוצה שהחוק שאנחנו מחוקקים עכשיו – והוא חוק חשוב – יקרה לו אותו הדבר כמו לחוק שאני חוקקתי לייצוג הולם לבני העדה הדרוזית בחברות ממשלתיות, ובעצם לא מעסיקים את אותם צעירים דרוזים בחברות ממשלתיות. הגדילה לעשות חברת חשמל, רק בחודש שעבר, כשפיטרה 42 עובדים דרוזים זמניים, כאשר הם בעצמם לא עומדים בחוק שחוקקתי. במקום לקלוט אותם כעובדים קבועים או להאריך להם את החוזה, פיטרו אותם ושלחו אותם הביתה, והם בעצמם לא עומדים בחוק.
לכן, אדוני היושב-ראש, כנסת ישראל מחוקקת חוקים, אבל אני מקווה שהמוסדות שצריכים לקלוט – משרדי ממשלה, חברות ממשלתיות – יקלטו את אותם עובדים שצריך לקלוט. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת עמאר.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 25) (חובת ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד החוק?
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 25) (חובת ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
חכי, אולי לא עבר. מה, את לוקחת אותנו כמובן מאליו? אכן, מברוכ.
בעד – 13, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 25) (חובת ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
מזל טוב לאיציק, נורית וכל המגישים.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, מחר, יום רביעי, ו' באדר ב' התשע"ו, 16 במרס 2016, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:49.>