דברי הכנסת

דברי הכנסת ט"ז / מושב שני / ישיבות צ"ג–צ"ה / ט"ו–י"ז בשבט התשע"ו / 25–27 בינואר 2016 / 16 חוברת ט"ז ישיבה צ"ג הישיבה התשעים-ושלוש של הכנסת העשרים יום שני, ט"ו בשבט התשע"ו (25 בינואר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. עשרות-אלפי אנשים בישראל ללא פנסיות לעת זיקנה; מעל 180,000 קשישים נמצאים מתחת לקו העוני, מתוכם 150,000 עולים; הם ורבבות אחרים מתקיימים מקצבה זעומה; 8 2. רדיפה פסולה של ארגוני ופעילי זכויות האדם והמשך גל ההסתה של הממשלה; 8 3. ממשלה בקיבעון מחשבתי שאינה מסוגלת להתמודד עם האתגרים הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים של ישראל 8 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 8 סגן שר האוצר יצחק כהן: 10 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 13 שר התיירות יריב לוין: 15 מאיר כהן (יש עתיד): 21 שר התיירות יריב לוין: 24 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 29 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 30 יעקב פרי (יש עתיד): 33 יעקב מרגי (ש"ס): 35 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 37 משה גפני (יהדות התורה): 39 תמר זנדברג (מרצ): 41 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 45 הצהרת אמונים של חבר הכנסת יגאל גואטה 55 יגאל גואטה (ש"ס): 55 שר הפנים אריה מכלוף דרעי: 57 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 58 1. עשרות-אלפי אנשים בישראל ללא פנסיות לעת זיקנה; מעל 180,000 קשישים נמצאים מתחת לקו העוני, מתוכם 150,000 עולים; הם ורבבות אחרים מתקיימים מקצבה זעומה; 58 2. רדיפה פסולה של ארגוני ופעילי זכויות האדם והמשך גל ההסתה של הממשלה; 58 3. ממשלה בקיבעון מחשבתי שאינה מסוגלת להתמודד עם האתגרים הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים של ישראל 58 השלמת הרכב ועדות הכנסת 60 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 60 חילופי גברי בוועדות הכנסת 60 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 60 הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה לעניין מסוים 61 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 61 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 62 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 62 הצעת חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים (מס' 6), התשע"ו–2016 63 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 63 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום יום שני, ט"ו בשבט התשע"ו, 25 בינואר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אף שהאירועים כבר התקיימו בשבוע שעבר, היום הוא היום לומר יום הולדת שמח לכנסת, וגם לציין שהיום מלאו 50 שנה למשכן שאנחנו נמצאים בו. כבוד גדול. מאחל גם לעשורים הבאים חברי כנסת טובים וראויים להימצא כאן במשכן ולשרת את הציבור. לפני שאתן רשות להודעה למזכירת הכנסת, בעקבות פניות רבות של חברי כנסת מסיעות שונות, אני רוצה לומר שאנחנו עוקבים ודאי אחרי המצב בכבישים, כל הזמן נמצאים בקשר עם המשטרה, עם עיריית ירושלים. במידה שיהיה שינוי מצב כלשהו נשקול מה לעשות עם סדר-היום על מנת לאפשר לאנשים להגיע הביתה בשלום. כרגע לא קיבלנו שום פנייה מגורם רשמי או מוסמך כלשהו שמבקש מאתנו לעשות זאת, אז נכון לעכשיו אנחנו ממשיכים. חברי הכנסת יכולים לעשות את שיקול הדעת שלהם. סדר-היום היום משמעותי, אבל רובו ככולו תלוי במספר הדוברים שיירשמו לכל הצעה, אז ודאי שזו החלטה אישית של כל אחד וכל אחת. אבל אנחנו, במידה שיהיה צורך ותהיה פנייה רשמית לקצר ולאפשר לאנשים לצאת מירושלים – לאלה שגרים מחוצה לה – אנחנו בהחלט נשקול זאת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 5 והוראת שעה), התשע"ו–2016. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 139) (פרסום טפסים באתר האינטרנט והתקשרות באמצעות דואר אלקטרוני), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת רועי פולקמן, רחל עזריה ומירב בן ארי. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2520/20 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/2555/20 – הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הטלת ארנונה על עסקים זעירים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (הרחבת הזכאות להיתר מוגבל), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – חובת סינון אתרים פוגעניים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, ניסן סלומינסקי, בצלאל סמוטריץ, איתן כבל, מירב בן ארי, קארין אלהרר, עודד פורר, חמד עמאר, מרדכי יוגב, עליזה לביא, יפעת שאשא ביטון, אורי מקלב, רחל עזריה, עאידה תומא סלימאן, דוד ביטן, נאוה בוקר, אחמד טיבי, אלעזר שטרן, יעקב מרגי, מנחם אליעזר מוזס, משה גפני, רועי פולקמן, זוהיר בהלול, אברהם נגוסה, יואב בן צור ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון – שינוי הרכב מועצת ההנדסה והאדריכלות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יואל חסון, שולי מועלם-רפאלי ויצחק וקנין; הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת נורית קורן; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותים דחופים לרפואת ילדים בקופת-חולים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב, אורלי לוי אבקסיס, מכלוף מיקי זוהר, בצלאל סמוטריץ, יעקב מרגי, מירב בן ארי ונורית קורן; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – שילוט במקום הנותן שירות ציבורי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, רוברט אילטוב, סופה לנדבר, אורלי לוי אבקסיס ועודד פורר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מניעת העברת זכות לגמלה שמקורה במדינה זרה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נחמן שי, איתן כבל, יחיאל חיליק בר, יוסי יונה, מנואל טרכטנברג, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, מיכל בירן, איל בן ראובן, מיכל רוזין, אילן גילאון, רויטל סויד, יפעת שאשא ביטון, עאידה תומא סלימאן, יואל חסון, מירב בן ארי, אלי כהן, איציק שמולי, חיים ילין, קארין אלהרר, דב חנין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב עובדיה יוסף, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יואב בן צור ויצחק וקנין; הצעת חוק הסנגוריה הציבורית (תיקון – ליווי משפטי בשפת החשוד או הנאשם), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, מיקי לוי, עאידה תומא סלימאן, דב חנין, אורי מקלב, מרדכי יוגב, מירב בן ארי, רועי פולקמן, שרן השכל, אברהם נגוסה, טלי פלוסקוב, יעל כהן-פארן, נחמן שי, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, איתן כבל ומיכל בירן; הצעת חוק הוקרה למשתתפים אזרחיים במערכות ישראל, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, ענת ברקו, חיים ילין, זהבה גלאון, יחיאל חיליק בר, שרן השכל, נחמן שי, מיקי לוי, מאיר כהן, נאוה בוקר, עמר בר-לב ויואל חסון; הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת חיים ילין, נחמן שי, איתן כבל, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, יצחק וקנין, יואל רזבוזוב, יואל חסון ואיל בן ראובן; הצעת חוק יום ט' באב, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת שרן השכל, נורית קורן, שולי מועלם-רפאלי, מנחם אליעזר מוזס, יואב בן צור, יצחק וקנין, אלי כהן ואברהם נגוסה; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך ממלכתי התיישבותי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איתן ברושי, יעקב מרגי, מירב בן ארי, קארין אלהרר, אורלי לוי אבקסיס, טלי פלוסקוב, חיים ילין, עמר בר-לב, דוד ביטן, דוד אמסלם, ענת ברקו, מיקי לוי, עמיר פרץ, עודד פורר, יעקב פרי, מנואל טרכטנברג, איתן כבל, אלעזר שטרן, יצחק וקנין, מרדכי יוגב, יפעת שאשא ביטון, איל בן ראובן, עליזה לביא, ניסן סלומינסקי, יואב בן צור, סופה לנדבר, יחיאל חיליק בר, מרב מיכאלי, איילת נחמיאס ורבין, איציק שמולי, מכלוף מיקי זוהר, מיכל רוזין, אראל מרגלית ומנחם אליעזר מוזס; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – עידוד העסקת עובדים בעלי ניסיון מקצועי בתעשיות הטכנולוגיה וההנדסה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, אראל מרגלית, חמד עמאר, עודד פורר, סופה לנדבר, אביגדור ליברמן ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – התניית היתר בהתקנת מקומות חניה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת שרן השכל, ישראל אייכלר, מנחם אליעזר מוזס, יואב בן צור, יצחק וקנין, איתן ברושי, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – בוררות חובה בתובענה כספית), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נורית קורן, אלי אלאלוף, יואב בן צור, ישראל אייכלר, אורי מקלב, איתן כבל, יחיאל חיליק בר ואברהם נגוסה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון תוצרת חקלאית שיוצרה במדינת ישראל), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת חיים ילין, יצחק וקנין, יעקב מרגי, עמר בר-לב, נחמן שי, עודד פורר, סופה לנדבר, רוברט אילטוב, טלי פלוסקוב, איל בן ראובן, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, מאיר כהן, יפעת שאשא ביטון, שרן השכל, אבי דיכטר, נאוה בוקר, יואל רזבוזוב, קארין אלהרר, איתן ברושי, זוהיר בהלול ויואל חסון; הצעת חוק סימון רכיבים אלרגניים בתפריטים של רשתות בתי-אוכל, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, אלי אלאלוף, יעקב מרגי, נורית קורן, אלי כהן, רועי פולקמן, יוסי יונה, נחמן שי, טלי פלוסקוב, קארין אלהרר ויעל גרמן; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פגיעה נפשית כתוצאה מפגיעות איבה רבות ותכופות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת חיים ילין, יחיאל חיליק בר, קארין אלהרר, איתן ברושי, אלעזר שטרן, מאיר כהן, עודד פורר, יואל רזבוזוב, עמר בר-לב, אלי אלאלוף, יעקב מרגי, מירב בן ארי, רועי פולקמן, בצלאל סמוטריץ ויואל חסון; הצעת חוק להגדלת היצע הדירות לדיור בר-השגה ולדיור ציבורי (עסקת קומבינציה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איתן כבל, אלי כהן, מנואל טרכטנברג, קארין אלהרר, עבדאללה אבו מערוף, יואל חסון, עמר בר-לב, זוהיר בהלול, נחמן שי ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול אפשרות להארכה אוטומטית של עסקה לתקופה קצובה), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגבלת גודל ספרות האגורות במחירי טובין או שירותים), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה) (תיקון – חובת מתן הקלה לתוספת דירות מגורים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אלי כהן ודוד ביטן; הצעת חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון) (תיקון – קביעת תקנות לעניין ציון מידע על אודות רכיבים אלרגניים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק איסור הפליה בדיור, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – סילוק פולשים), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מדרוג עבירות ועונשים בסם קנבוס), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת שרן השכל, מירב בן ארי, רועי פולקמן, דב חנין, אילן גילאון ואמיר אוחנה; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה לגבי קבלת שירותי זנות מקטין), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, רועי פולקמן, מירב בן ארי, טלי פלוסקוב, יעקב מרגי, אלי אלאלוף, יואב קיש, נורית קורן ואבי דיכטר; הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת זהות מגדרית כנסיבה מחמירה בעבירות שנאה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אמיר אוחנה, שרן השכל ודוד ביטן; הצעת חוק יכולת הציבור לחוקק, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, יואב קיש, יצחק הרצוג, מכלוף מיקי זוהר, בצלאל סמוטריץ, איציק שמולי, רויטל סויד, מירב בן ארי, שרן השכל, נחמן שי, יואל רזבוזוב, איתן כבל, יעל כהן-פארן, עמיר פרץ ואראל מרגלית; הצעת חוק-יסוד: חופש דת, חופש מדת וחופש המצפון, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק שותפויות במיזמי ביו-רפואה, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, אראל מרגלית, חמד עמאר, עודד פורר, סופה לנדבר, אביגדור ליברמן ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הגבלת סמכויות הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יואב קיש, איציק שמולי, נחמן שי, נורית קורן, בצלאל סמוטריץ, ישראל אייכלר, אורלי לוי אבקסיס וקארין אלהרר; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הכרעה במחלוקות בין הורים בעניין הנתון לאפוטרופסותם), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, אלי אלאלוף, איציק שמולי, מירב בן ארי, אורי מקלב, יואב קיש, יפעת שאשא ביטון, מיקי לוי, עליזה לביא, אלעזר שטרן, יוסי יונה, איל בן ראובן, יעקב פרי, יואל רזבוזוב, טלב אבו עראר, ענת ברקו, נחמן שי, מנואל טרכטנברג, מיכל רוזין, קסניה סבטלובה, יעל גרמן, איילת נחמיאס ורבין, חיים ילין, קארין אלהרר, מיקי רוזנטל ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלות על כהונת שר ביותר ממשרד אחד), מאת חבר הכנסת יואל חסון. הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה לעניין מסוים, לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת. עוד הונחו – הודעת שר החינוך על מסקנות הוועדה לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת אורי מקלב בנושא: נזקים בלתי הפיכים בשימוש בפנסי לייזר לילדים. מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איציק שמולי, רועי פולקמן, קארין אלהרר ואחמד טיבי בנושא: הגנה על קשישים סיעודיים מפני אלימות מצד מטפלים. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות הצעות לסדר-היום של חברי הכנסת רועי פולקמן ומרב מיכאלי בנושא: קמפיין עידוד ההימורים של מפעל הפיס. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. עשרות-אלפי אנשים בישראל ללא פנסיות לעת זיקנה; מעל 180,000 קשישים נמצאים מתחת לקו העוני, מתוכם 150,000 עולים; הם ורבבות אחרים מתקיימים מקצבה זעומה;> <2. רדיפה פסולה של ארגוני ופעילי זכויות האדם והמשך גל ההסתה של הממשלה;> <3. ממשלה בקיבעון מחשבתי שאינה מסוגלת להתמודד עם האתגרים הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים של ישראל> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדרת הצעות אי-אמון בממשלה. הראשונה בהן: עשרות-אלפי אנשים בישראל ללא פנסיות לעת זיקנה; מעל 180,000 קשישים נמצאים מתחת לקו העוני, מתוכם 150,000 עולים; הם ורבבות אחרים מתקיימים מקצבה זעומה, מטעם המחנה הציוני. תנמק את ההצעה חברת הכנסת קסניה סבטלובה. ישיב לה סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. עד עשר דקות לרשות גברתי. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, שרים, קר היום בחוץ, שלג יורד במקומות אחדים במדינת ישראל, ואין מתאים יותר מהיום הקר הזה, היום הגשום הזה, כדי להגיש כתב-אישום נגד ממשלת ישראל שהזניחה עשרות-אלפי, אם לא מאות-אלפי, קשישים בישראל והשליכה אותם בצורה כזאת לשלג, אם בצורה מילולית או בצורה מטפורית. רבותי, מדינת ישראל, כידוע, היא מדינה שמעודדת עלייה וקליטת עלייה. יתרה מכך, להבדיל מכל המדינות האחרות בתבל, היא גם המדינה היהודית היחידה והיא נוצרה למען עולים שיבואו, ישכנו כאן, יבנו את המשפחות שלהם ויבנו את המדינה לתפארת. אז כיצד הגענו למצב שרבים מהעולים המבוגרים, הקשישים שהגיעו – וחלקם הגיעו גם בגיל לא מבוגר, הגיעו בגיל הביניים, הגיעו וממשיכים להגיע ארצה – נידונו על-ידי ממשלת ישראל לחרפת רעב? המצב העגום של העולים הקשישים מחבר המדינות, מאתיופיה וממדינות ערביות, שאוטומטית יורדים אל מתחת לקו העוני כאשר הם מגיעים לגיל הפנסיה, הוא בין הגורמים העיקריים לכך שהפערים החברתיים והכלכליים במדינה שלנו הולכים וגדלים. מדינת ישראל מככבת במקום הראשון ב-OECD כמי שכל הזמן מגדילה את הפערים האלה ולא מצמצמת אותם. כיצד נוצר מצב שכ-150,000 עולים קשישים חיים היום מתחת לקו העוני ואף אחד מחברי הממשלה אינו נותן את הדעת על כך שכל אחד מאותם אנשים ששרדו את הרדיפות בגולה, שרדו את האנטישמיות, שרדו את קשיי הקליטה, באו ארצה, הביאו את עצמם, את הילדים שלהם שמשרתים בצה"ל, עובדים ומשלמים מסים, חייבים מדי יום לעשות את הבחירה הקשה מנשוא בין אוכל לתרופות, בין תרופות לחימום ובין חימום למתנות צנועות לנכדים שלהם? אני רוצה להכיר לכם היום שני ישראלים מתוך הסטטיסטיקה העגומה והאיומה הזאת: ולנטינה בת 82 וניקולאי בן 72 מנתניה עלו לארץ בשנת 2005, הגשימו את החלום הציוני. שניהם לא בקו הבריאות. כל הכנסותיהם הן מקצבת זיקנה עלובה בסך 4,000 שקלים עבור שניהם. אני רוצה לראות מישהו מתוך הבניין הזה – חבר כנסת או שר בממשלה – שיכול להסתדר עם הסכום הזה ולסיים את החודש בכבוד. זה סכום שהם צריכים לחלק בין אוכל, תרופות ותשלום שכר דירה. ולנטינה וניקולאי ממתינים בסבלנות לדיור ציבורי או לפחות לדירה בהוסטל. משרד הקליטה מניח להם להמשיך ולהמתין כי אין מספיק דירות חדשות בשוק הדיור הציבורי, וכידוע, חלק נכבד מהדירות האלה הולך למקורבים ועסקנים פוליטיים של השרים שנשבעו אמונים למדינת ישראל ולאזרחיה. קשיי הפרנסה מביאים את ולנטינה וניקולאי לכך שבגילם המתקדם – 72 ו-82 – הם נאלצים לעבוד בקילוף בצלים בשוק, וגם זה לא מספיק. בגלל זה הם נאלצים לחפש אוכל בפחי האשפה, במדינה היהודית היחידה בתבל. כשהם עושים את זה לא הם אלה שפוגעים בכבודם, המדינה היא זו ששכחה את כבודה כאשר אנשים בגיל כזה חיים במחסור. לוולנטינה ולניקולאי מגיע לחיות בכבוד, כמו לכל אדם במדינת ישראל, אבל ממשלת ישראל הפקירה אותם לגורלם המר ושריה ממשיכים לפזר כספים על עמותות של מקורבים ופרויקטים חסרי טעם, במקום להגדיל את קצבאות הזיקנה המגוחכות, לבנות דיור ציבורי כדי לחסל את התור המשתרע על שנים רבות ולאפשר פנסיה, צנועה אך ראויה, כזאת שתאפשר לאנשים מבוגרים לסיים את החיים שלהם בכבוד, כמו שנהוג במדינות מתוקנות. הרי מי שלא דואג לעבר שלו, רבותי, אין לו עתיד ולא יהיה לו שום עתיד. אבל ממשלת נתניהו הרביעית מקדמת ערכים אחרים, לא של ערבות הדדית ומדינת רווחה, אלא של ניאו-ליברליזם אכזרי שבו כל אחד לעצמו, שבו רוב ההון של מדינת ישראל, של אזרחי ישראל, מצטבר אצל טייקונים ובה בעת הם אלה שפטורים ממסים ואגרות. החל בשנת 1955 ועד 1984 דווקא פעל בישראל חוק שעל-פיו אדם שעבד לפחות עשר שנים קיבל פנסיה שסכומה עמד על 80% ממשכורתו. הייתה גם התחשבות בעולים ממדינות המצוקה שמגיעים באמצע שנות העבודה שלהם. בשנים המכוננות של מדינת ישראל, המדינה שלנו, ממשלות ישראל, שרי ישראל וחברי כנסת במדינת ישראל הבינו דבר פשוט מאוד שכבר לא מבינים אותו היום – שאדם שהוא מבוגר או קשיש, שמגיע ממדינה ששוללת ממנו אזרחות וכתוצאה מכך גם פנסיה, לעולם לא יוכל לצבור מספיק כספים כדי להתקיים בכבוד כאשר יגיע לערוב ימיו. מעניין שכל הדאגה הזאת לעולים הסתיימה בתחילת שנות ה-90; אז הגיע גל העלייה, מאתיופיה ואחרי זה מברית-המועצות, ארצה. הסיוע האמריקני הרחב שהיה אמור להספיק לקליטתם של העולים בארץ, לבנייה נרחבת של דיור ציבורי והקמתה של קרן פנסיה עבורם, הלך והתמסמס וגורלו כעת אינו ידוע כלל. מדיניות כזאת מנוגדת לפילוסופיה היהודית, לדרך החיים של העם היהודי, לערך הערבות ההדדית ואפילו להבטחות אלקטורליות שניתנו על-ידי הממשלה הזאת – הרי מה הבטיח בנימין נתניהו כאשר נבחר לראשות הממשלה? ביטחון. אז אני רוצה לומר לכם שלא ביטחון מפני טרור וגם לא ביטחון מפני קריסה כלכלית – הוא וממשלתו לא סיפקו. יש עמים בצפון הרחוק, אצלם, לפחות בעת הקדומה, היה נהוג להשליך את הזקנים שלהם למות בשלג כאשר הגיעו לגיל שאינם מסוגלים לדאוג לעצמם. אני מאמינה שמדינת ישראל, המדינה שלי, שאני גאה בה וחפצה בהצלחתה, לא תאפשר מצב כזה בגבולותיה. לכל ישראלית ולכל ישראלי מגיע לחיות וגם למות כאן בכבוד. קצבאות עלובות – אם קצבת זיקנה או קצבת נכות – היעדר פתרון פנסיוני והיעדר דיור ציבורי, ובעיקר האדישות של ממשלת ישראל למצוקה כה גדולה של אלפי ישראלים, מביאים לתוצאה הפוכה. אי לכך, אני קוראת לכולכם להסתכל היום בעיניים של אותם האנשים – על שניים מהם דיברתי היום – שכרגע נמצאים שם בחוץ, בשלג הקר, ולתמוך בהצעת האי-אמון שלי. וכמו שנאמר בתהילים: אל תשליכני לעת זיקנה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן להשיב על הצעת האי-אמון מטעם הממשלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, ההצעה של הגברת, חברת הכנסת קסניה סבטלובה, אלפי קשישים מתחת לקו העוני, מתוכם 150,000 עולים. כבוד היושב-ראש, מזה כשני עשורים פועלת הממשלה להסדיר היבטים שונים של מערכת הפנסיה במטרה להבטיח כי ציבור העובדים בישראל ייהנה בעת פרישתו מהסדר פנסיה שישמר את רמת החיים של היוצאים לגמלאות מחד גיסא ויוודא שהסדרי הפנסיה הקיימים יושתתו על בסיס משאבים ומנגנונים איתנים שיוכלו לעמוד בהתחייבויותיהם כלפי ציבור העובדים והחוסכים מאידך גיסא. בין הפעולות שהממשלה נוקטת ניתן למנות את סגירתן למצטרפים חדשים של קרנות הפנסיה הוותיקות הגירעוניות והקמת קרנות פנסיה חדשות ואיתנות מבחינה אקטוארית משנת 1995, הסדר קרנות הפנסיה הוותיקות בשנת 2003 ומתן סיוע בשווי של 78 מיליארד ש"ח במחירי שנה זו, וכן החלת הסדר חיסכון לכל השכירים במשק באמצעות צו הרחבה להסכם השכר הקיבוצי בשנת 2008. מעבר להפרשות המחויבות אשר נקבעו בצו ההרחבה, המדינה מעודדת את החיסכון הפנסיוני של האוכלוסייה ועל כך מעניקה הטבות מס על מנת לתמרץ את החיסכון. סך ההטבות למערכת הפנסיה נאמד ב-13.5 מיליארד ש"ח, לא כולל הטבה בגין דמי ביטוח לאומי. אדוני היושב-ראש, בשנה האחרונה הוגדלו קצבאות השלמת הכנסה לקשישים אשר מיועדות לאותה אוכלוסייה שלא הספיקה לצבור לפנסיה בסך של כ-600 ש"ח, החל בדצמבר 2015. כמו כן, בהתאם להחלטת ממשלה 386 מ-5 באוגוסט 2015, הוחלט להקים צוות לבחינת הכנסות עולים חדשים בגיל הפרישה. צוות זה יעסוק, אדוני היושב-ראש, באותן בעיות העולות מהאמור בהצעת האי-אמון של חברת הכנסת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> חבר הכנסת כהן, יש לי כבוד גדול אליך – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> דקה, אני מסיים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – אבל, באמת, אפשר לחשוב שהעולים עלו אתמול או בשנה שעברה. יש עולים שכבר נמצאים פה 30-20 שנה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ואפשר לחשוב שהמדינה לא עושה כלום, אפשר לחשוב שהמדינה לא עושה כלום. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא, היא עשתה, אבל זה מעט מדי – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> המדינה עושה המון. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> ויש לי כבוד גדול אליך, באמת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תעודת כבוד, תעודת כבוד למדינת ישראל על היחס שלנו לקשישים, תאמין לי. בכל העולם כולו אין היחס לקשישים כמו במדינת ישראל. אין. אני פירטתי עכשיו, אני אפרט עוד פעם אם דילגתי על משהו, אם דילגתי – לא שמעת, לא הקשבת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא, אני מקשיב לך בקשב רב, ולכן גם הערתי לך על זה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> יש כאן בעיה מיוחדת של קבוצה שאין לה הרקע וההיסטוריה והביסוס שהרבה מאוד קשישים בנו לעצמם כאן והם נטולי כל דבר וזה נופל על – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז ההתייחסות של ההגדלה – זו בדיוק אותה אוכלוסייה שלא הספיקה לסגור פנסיה. כן, בכל זאת אמרתי שאנחנו מקימים צוות לבחינת הכנסות עולים חדשים בגיל הפרישה, הצוות יעסוק באותן בעיות בדיוק – אני שוב חוזר ומדגיש, באותן בעיות שהעלתה ההצעה. מעבר לכך, המדינה מקדמת הסכמים בין-לאומיים עם מדינות רבות ככל האפשר להעברת הזכויות הפנסיוניות והסוציאליות אשר נצברו במדינות המוצא. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהמדינה עושה. אומנם יש עוד הרבה מה לעשות, אבל אנחנו תמיד בקו של פעילות בנושאים האלה, כולל הקמת הצוות שיבדוק את הטענות האלה – ויש טענות והן צודקות. נמשיך הלאה. על כן אבקש לדחות את הצעת האי-אמון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אנחנו נעבור להצעה הבאה: רדיפה פסולה של ארגוני פעילי זכויות אדם והמשך גל ההסתה של הממשלה, מטעם הרשימה המשותפת. ינמק את ההצעה חבר הכנסת יוסף ג'בארין. עד עשר דקות לרשות אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, איני מבין את אנשי הימין, מה פתאום הלהט המשיחי שאנו עדים לו בתקופה האחרונה במטרה להילחם בפעילי וארגוני זכויות האדם. העמידה שלהם על המשמר הגיעה עד כדי איסוף מסמכים של ארגונים אלו מפחי האשפה, וזו לא הגזמה. האמת היא שהמצב הוא כל כך אבסורדי, שאם היה נופל איזה חייזר לכאן היה חושב פתאום שארגוני השמאל או פעילי זכויות אדם, שכולם עכשיו מצליפים בהם, הם אשר מנהיגים את המדינה. האם פעילי עמותות הימין שכחו שהם אלה, ומפלגותיהם, שמאיישים את פרוזדורי השלטון, הם אלה ששולטים במשרדי החינוך, המשפטים, הביטחון, ביטחון הפנים? האם הם לא אלה ששופכים מיליארדי דולרים לקופת ההתנחלויות והחזקת הכיבוש? האם לא הם אלה שמייצרים את המצב שבו ישראל מנודה היום בכל העולם? אכן, מדיניות הממשלה הנוכחית היא האבא והאימא שבגללה היום העולם מנדה את ישראל, ואחר כך באים לארגונים הללו ונטפלים אליהם, שהם בכלל נתמכים מחו"ל, מהאיחוד האירופי וממדינות העולם. תמיכה זו היא גרושים לעומת מאות המיליונים שהדוד שלדון אדלסון מאמריקה הנדיבה מעניק. נראה לי שהסיבה היחידה לכל הטירוף הזה היא שבימין כנראה מפחדים, בימין מפחדים מכך שלכל העולם כבר נמאס מהכיבוש. למרות כל מה שהם עושים, למרות הכספים, הגופים המשומנים, בריוני המתנחלים שהורסים כל חלקה טובה כאן – למרות הכול הימין נכשל וסופו של דבר שגם הכיבוש ייכשל. ואני רוצה להגיד לכם בכנות, חבר הכנסת טיבי, שכדי להשחיר את פני ישראל בעולם, האחרונים אולי שהעולם צריך זה אנשי "תעאיוש" ו"שוברים שתיקה" ו"בצלם". מספיק, מספיק להציג לעולם את הפוסט שפרסמה שרת המשפטים איילת שקד שבו השוותה את הילדים הפלסטינים לנחשים קטנים. מספיק לפרסם פוסט זה בשביל להשחיר את פני ישראל בין האומות. והאמת היא, שיש לי עוד חדשות: בשביל העולם הנאור, דווקא "שוברים שתיקה", "בצלם", "תעאיוש", האגודה לזכויות האזרח וארגונים אחרים הם קרן אור שבכל זאת אסור לאבד תקווה. אני רוצה לחזק את ידיהם של פעילי וארגוני זכויות האדם, ואני רוצה להזהיר מפני האפקט של יצירת אווירה ציבורית שתגביל את חופש המחאה והמחשבה ותהפוך אותנו לנתינים ולא לאזרחים חופשיים. אני רוצה להזהיר מפני משטרת המחשבות, משטרת מחשבות במיטבה, שאפילו ג'ורג' אורוול לא הצליח לתאר כה בחומרה. ואני תוהה, חברי חברי הכנסת, שלי יחימוביץ, מה הממשלה הזאת מציעה? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מה הממשלה הזו מציעה לציבור בישראל, איזו תוכנית שלום היא מציעה להם? או אולי תוכנית מלחמה, מי יודע? אני רוצה להגיד לכם שהרי – עוד כמה? שנתיים, שלוש שנים – יהיו לנו באזור הזה, שכולל את שטחי פלסטין המנדטורית 7-6 מיליון יהודים ו-7-6 מיליון פלסטינים. ואל מול נתון כזה, של שוויון דמוגרפי, יש שלוש אופציות ואין אופציה רביעית כמעט. אופציה אחת – שזו תהיה מדינה דמוקרטית אחת, אם מדינה ליברלית, אינדיבידואלית, חילונית, ואם מדינה דו-לאומית. זו האופציה הראשונה. האופציה השנייה היא של שתי מדינות דמוקרטיות בגבולות 67'; זו האופציה שהנהגת העם הפלסטיני מקבלת, ולא רק היא. היא גם בתמיכת כל מדינות ערב והמדינות המוסלמיות – הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל בגבולות 67'. האופציה השלישית היא אופציה של אפרטהייד, שלפיה עם אחד מדכא את העם האחר, והאופציה הזאת לא יכולה להתקיים, כי העולם לא יוכל לקבל אותה. אני רואה במליאה גם את השר לביטחון הפנים וגם את שר התיירות, ואני מניח שהם מודעים להריסת הבית בטייבה אתמול. ואני רוצה להגיד לכם: הבית הזה הוא אחד מאלפי, אם לא עשרות-אלפי בתים, שאנחנו יודעים שיש אפשרות תכנונית להסדיר את הבנייה שלהם. יש אפשרות תכנונית להסדיר את הבנייה הזאת, ולא אפתיע אתכם אם אומר שבקשרים שיש לנו עם אנשי מקצוע הם אפילו תומכים בהסדרה הזאת. אני בא מאום-אלפחם, ואני רוצה להגיד לכם שגם באום-אלפחם יש הרבה בתים שמאוימים בהריסה, אבל בו-זמנית, כשאני מדבר עם מינהל תכנון ובנייה ואנשי המקצוע, הם אומרים לנו שיש פתרונות תכנוניים ואפשר להסדיר את זה. אבל מה לעשות ובאום-אלפחם, אחרי עשרות שנים, אין בה פשוט תוכנית מתאר מאושרת, ואם אין בה תוכנית מתאר מאושרת, אי-אפשר להוציא היתרי בנייה. ולכן, אני רוצה להגיד לכם, בכל מה שקשור לתכנון ובנייה בחברה הערבית, אין איזה דפוס עברייני של האזרחים הערבים, כפי שמנסים גורמים שונים במערכת הפוליטית ולפעמים גם בתקשורת הישראלית לתאר. יסוד התופעה הבלתי-חוקית, הבנייה הבלתי-חוקית, טמון קודם כול במכשולים מוסדיים, תכנוניים או משפטיים, שאונסים את התושבים הערבים לבנות ללא היתר מחוסר ברירה, כדי לספק זכות בסיסית של קורת גג. צריך רק פשוט להסתכל, מבט ליישובים הערביים לפני 1948, ולראות היום את תחומי השיפוט שלהם. פשוט לעשות את ההשוואה הזו. אם ניקח את הדוגמה של העיר אום-אלפחם, תחומי השיפוט של היישוב אום-אלפחם היו 140,000–150,000 דונמים, בבעלות פרטית של תושבי העיר. היום אנחנו מדברים על תחומי שיפוט של לא יותר מ-25,000, זה 20%. צמצום עד ל-20% ממה שהיה לתושבים. לכן אני פונה לשרים שנמצאים כאן, אבל בכלל לממשלה, ואני אומר שהדרך הראויה להתמודד עם הבעיה הזו זה לפתוח בדיאלוג עם הנהגת הציבור הערבי, שמוכנה בהחלט להגיע להסדרים שיאפשרו הסדרת הבנייה הזאת, כאשר מילת הסוד, מילת הקסם כאן, היא הרחבת תחומי השיפוט של היישובים הערביים, אישור תוכניות המתאר ושינוי הייעוד של קרקע חקלאית לקרקע לבנייה. אני לא מגלה סוד כאן, אלה בדיוק ההמלצות של "צוות 120 הימים" שהקימה הממשלה כדי לבחון את הבעיות בתחום הזה של דיור בחברה הערבית. ואני שב ואומר: הלוואי שנגיע למצב שהממשלה תתייחס אל האזרחים הערבים כאל אזרחים שווי זכויות ותבוא במשא-ומתן אתם כדי לפתור את הבעיות, ולא לשלוח אליהם את הדחפורים השכם בבוקר, עוד לפני שהשופטים קמים ביום ראשון ולפני שהם מספיקים לדון בעיכוב צו ההריסה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין להשיב על הצעת האי-אמון. בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת ג'בארין, קודם כול, לכותרת של הצעת האי-אמון ולחלק הראשון של הדברים שלך – מדינת ישראל לא פוגעת בפעילותם של ארגונים שדואגים לזכויות אדם, ההפך הוא הנכון. אני חושב שיש כאן חופש פעולה לארגונים האלה כפי שספק אם קיים במקום כלשהו בעולם. אני אגיד לך מול מה אנחנו כן נאבקים: אנחנו נאבקים כנגד מי שנושא את שם זכויות האדם לשווא. אנחנו נאבקים כנגד ארגונים שבמסווה של טענה לפעילות למען זכויות אדם עושים בכלל דברים אחרים לחלוטין, הופכים לזרוע הארוכה של ממשלות זרות שמבקשות להתערב בנעשה כאן, פועלים כדי לנסות לכפות פתרון פוליטי על מדינה שלמה בדרך של חרמות, הפעלת לחצים, פגיעה ביכולת שלנו להגן על עצמנו באמצעות הרתעת חיילי צה"ל מלבצע את משימותיהם. לאחרונה, כפי שראינו, הדברים מגיעים אפילו לכדי זה שרודפים בשם זכויות האדם. אני מזכיר לך, אנשים שכל חטאם בכך שהם רוצים לממש את זכות הקניין שלהם ולמכור את נכסיהם, מוצאים את עצמם מוסגרים ומעונים ונרצחים. וכל הדברים האלה, בינם לבין זכויות אדם הרי אין שום קשר, ולכן, כנגד הדבר הזה אנחנו נאבקים. אני גם חושב שאי-אפשר לגזור גזירה שווה בין תרומות או ארגונים שפועלים והכספים שמגיעים אליהם מגיעים מאנשים פרטיים לבין ארגונים שבאים לנסות לכפות או ליצור שינוי תפיסתי בתוך המדינה והם ממומנים ומונהגים ומכוונים על-ידי מדינות זרות. אני חושב שבעוד הדבר הראשון הוא דבר מקובל וקיים בכל העולם, הדבר השני הוא דבר שאף מדינה לא מאפשרת אותו, והוא מהווה פגיעה ברורה בריבונות. אתה בוודאי, כמשפטן, מכיר את ההבחנה הזאת לא פחות ממני. ואני חושב שכנגד התופעה השנייה לא רק שצריך להילחם, אלא נדמה לי שהצעדים שמבקשים לנקוט הם צעדים מתונים מאוד, הם רחוקים עדיין מאוד ממה שאולי נכון ודרוש כדי לשים לסוף לתופעות מן הסוג הזה. באשר לסוגיה השנייה, סוגיית הבנייה, אני אומר לך, חבר הכנסת ג'בארין, אני חושב שצריך להסדיר תכנונית ולמצוא פתרונות דיור לכולם, כולל לאוכלוסייה המוסלמית והנוצרית ואחרים. בעניין הזה בכלל אין ספק. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> ולערבים. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת גטאס – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> ולנוצרים – – – <שר התיירות יריב לוין:> נו, מה לעשות, אבל, חבר הכנסת גטאס, מה, מה לעשות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – ככה באופן – – – <שר התיירות יריב לוין:> מה לעשות, נו, מה? מה? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תפסיק עם זה – – – <שר התיירות יריב לוין:> מה אתה מציע, חבר הכנסת – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – מדי פעם, ככה שיהיה לך אינטגריטי. שיהיה לך אינטגריטי. <קריאות:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> מה אתה מציע, חבר הכנסת גטאס, שנתכחש למציאות? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> יש קבוצה אתנית בעולם ששמה ערבים, מה לעשות. <שר התיירות יריב לוין:> נו, תשמע, חבר הכנסת גטאס, אני לא מכיר – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אם היה ספק עד לפני – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – הרבה נוצרים שזה מקומם אותם כשמתייחסים אליהם כאל כאלה. אבל אם זה מקומם אותך, אני מבין. אני לא חושב שזאת דעת רוב בני עדתך. ואני דווקא חושב שמדינת ישראל חייבת להתייחס אליהם ולתת להם את ההתייחסות הפרטנית והנכונה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת ג'בארין, בוא נאמר שאם הדברים היו כל כך ברורים, כנראה לא הייתה כל כך דאגה, אבל הדאגה שנסוכה על פניו של חבר הכנסת גטאס כל פעם שאני מתייחס לנושא הזה, מעידה כנראה שאולי הרוב הזה הוא לא כזה מוצק כמו שאתם מתארים אותו. ואני, כן, אני מודה שאם מדינת ישראל תדע להמשיך בקו שהתחלנו בו, של לתת טיפול פרטני והתייחסות כפי שצריך לציבור החשוב הזה, אנחנו גם נראה את הציבור הזה בהחלט קם ואומר גם הוא את דברו בצורה ברורה. ואולי מזה חושש חבר הכנסת גטאס, אני מבין אותו, אבל אני חושב שזה נכון לציבור הנוצרי ונכון גם למדינת ישראל. עכשיו אני חוזר ואומר, הדרך לפתור את העניין הזה עוברת בכמה מקומות. היא עוברת קודם כול באמת בהסדרה תכנונית, בזה אני מסכים לחלוטין. הסדרה תכנונית צריכה להיעשות מתוך ראייה של התכנסות של השכונות לשכונות של בנייה רוויה – אגב, באופן שוויוני לגמרי, כמו שזה קיים בכל הארץ, בכל מקום, לגבי כלל האוכלוסיות. אגב, בנייה רוויה גם נכונה יותר משום שהיא גם פותרת את בעיית התשתיות. זה ברור לגמרי שעלות יצירת תשתיות לבנייה צמודת-קרקע היא בהיקפים אחרים לחלוטין מאשר כאשר השטח מצטמצם וההשקעה היא בבנייה רוויה. צריך מערכת מאוד נחושה, שלצד הקמת התשתיות האלה ולצד התכנון של הבנייה הרוויה גם תבטיח את זה שתהיה הריסה של בנייה בלתי חוקית שתמנע השתלטות על שטחים ופלישות לשטחים. ואני אומר לך, חבר הכנסת ג'בארין, שאין בכלל ספק שאם נלך בכיוון הזה, גם נשפר את תנאי החיים של האנשים, גם ניצור באמת שוויון מלא בין כולם – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אז למה לא עושים את זה? <שר התיירות יריב לוין:> – – ואז תגלה שאין צורך בהרחבה של שטחי השיפוט, מכיוון שהשטח הקיים ברוב המקרים יספיק. ואם יהיה יישוב שיש לו באמת בעיה – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> ואני אומר, חבר הכנסת ג'בארין, אם יהיה יישוב מסוים שיתברר שאין לו מספיק עתודות קרקע כדי לבצע את התוכנית הזאת, אני בהחלט חושב שצריך – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – שצריך לעשות את זה. אבל – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אבל במציאות – אני יודע. אני אומר, ההמלצות האלה, התוצאה היחידה שתהיה להן היא כזאת: היישובים יישארו בלי תשתיות, הבנייה הבלתי-חוקית רק תגבר, היישובים יתרחבו ועלויות הקמת התשתית אחר כך תהיינה כאלה שלא יהיה אפשר לעמוד בהן, ואנחנו נאבד משאב ציבורי מאוד חשוב, שהוא הקרקע. מה לעשות, אולי המשאב היקר ביותר. אין בזה שום היגיון. ולכן, אני חושב שההסדרה צריכה להיות בדומה למה שקיים בכל מקום. אין סיבה שבנחף לא יבנו לגובה בדיוק כמו שבונים בכרמיאל, ואני יכול להמשיך ולתת את הדוגמאות, הרשימה היא כמובן ארוכה מאוד. שאל אותי, בצדק, חבר הכנסת גטאס למה לא נעשה; א. אני אומר לך בצורה גלויה, אני חושב שלא נעשה מספיק, אין ספק בכלל. אני חושב שהנושא הזה מצריך באמת טיפול יסודי. ולכן, במסגרת המשימה שהוטלה על השר אלקין ועלי, למצוא את הדרך שבמסגרת הטיפול הרחב והמעמיק שאנחנו מבקשים לבצע ביישובי המיעוטים, כדי באמת לשפר שם את המצב בהרבה מאוד תחומים – נמצא גם את הפתרונות הנכונים כדי שגם הנושא הזה יטופל באופן מהיר, באופן רציני. והציפייה שלי, חבר הכנסת גטאס, מכם, מהנהגת הציבור, היא שתיקחו חלק במאמץ הזה, תעודדו אותו ותהיו שותפים לו, ולא תשבו כאן ותדברו על הצורך בהסדרה תכנונית, אבל אחר כך, כאשר באים לבצע הריסות, במקום שנמצא בראש טבלת סדר העדיפויות של ההריסה משום שהוא בנייה בלתי חוקית, משום שהוא פוגע בתשתית עתידית שמתוכננת באותו מקום – במקום הזה תתייצבו לימין המדיניות ולימין הממשלה ולימין שלטון החוק. ואל תבואו, ואיך אומרים, תדרשו כאן דבר אחד, אבל אחר כך, כשמגיעים בפועל ליישום בשטח, תעמדו במקום אחר. אני חושב שאם נשלב כוחות בעניין הזה, נוכל להשיג הישגים חשובים. ואם לא יהיה שילוב כוחות, אני אומר לכם, אנחנו כממשלה נחושים לבצע את הדברים. אני חושב שהם דברים הכרחיים, נכונים, ובסופו של דבר אני חושב שרוב מוחלט של הציבור שמתגורר ביישובי המיעוטים – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> למה – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – מעוניין בזה וזקוק לזה. תודה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – בנייה רוויה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון השלישית והאחרונה להיום: ממשלה בקיבעון מחשבתי שאינה מסוגלת להתמודד עם האתגרים הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים של ישראל, מטעם יש עתיד. ינמק את ההצעה חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, אדוני. <קריאות:> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, מכובדי השרים, הקיפאון המחשבתי הוא האיום האסטרטגי הגדול על ישראל. הקיפאון המחשבתי מביא לכך שישראל נגררת אחר המציאות הקיימת במקום לעצב את עתידה בעצמה. יריב, את הצעת האי-אמון הזאת לא אני כתבתי, היא נכתבה לפני שבוע ימים על-ידי שר החינוך וחבר הקבינט הביטחוני, שאמר את הדברים האלה שאתם פתחתי. אי-אפשר שלא להסכים עם הדברים האלה. רק אוסיף ואומר כי הם רלוונטיים למכלול האתגרים שממשלת ישראל מחויבת להתמודד אתם. רק שבעה חודשים חלפו מאז כינונה של ממשלת נתניהו הרביעית, והתחושה הרווחת היא שחלף זמן רב הרבה יותר. תחושה זו אינה נובעת מהקושי לתמרן ולנהל ממשלה שנסמכת על 61 חברי כנסת – גם לא במציאות שבה כל יום שני יש בקואליציה, ואני מקווה שירבו, חבר כנסת נפקד. הסיבה האמיתית לתחושת הנצח היא כי לממשלה הזאת אין קווי יסוד אמיתיים. מכל זווית שנתבונן נבחין כי קו היסוד היחיד שמחזיק אותה הוא רצונה לשרוד. והרצון לשרוד מלווה בתהליך הרסני שבמרכזו מתקיים מירוץ חזירי של השותפים לממשלה, המבקשים, כל אחד על-פי השקפתו ותפיסתו, להצטיין בעשייה פופוליסטית למען הסקטור שהוא מייצג. זה בונה וזה הורס, זה מתיישב וזה מפנה, חטוף כפי יכולתך. זהו המוטו היחידי של הממשלה הזאת: חטוף כי מחר לא נהיה כאן. מעל כולם ניצב כמובן ראש הממשלה, שממשיך בבניית משילות על-פי מודל מובהק של הישרדות. נתניהו מנצח על הממשלה המקובעת, ומתחתיו מתנהל בזאר מלא בכל טוב של אינטרסים פוליטיים צרים, שלא אחת מובילים להתנגשויות, כמו זאת, המבישה, שלה אנו עדים היום, סביב שאלת פינוי הבתים בחברון. מה שקורה במצבים שלטוניים כאלה, שרי הממשלה, הוא שאת העשייה והחזון תופסים קיבעון וקיפאון. יותר מאי-פעם נמצאת כיום ישראל במצב של "במקום דרוך". "במקום דרוך". שום דבר לא קורה. קיבעון הוא הקושי להתנתק מהרגל, אמונה או פעולה חוזרת. ההגדרה הזאת מתארת בדיוק מופלא את הממשלה הנוכחית. בעולם של היום שם המשחק הוא יצירתיות, חדשנות, מעוף, תכונות הנדרשות ביתר שאת באזור שבו אנו חיים. במקום זאת, נמצאת ישראל על תקן של כלום לא קורה, והכול כרגיל. הממשלה הזאת נגררת אחר המציאות, וגוררת בתוך כך את מדינת ישראל ואת אזרחיה ל-garbage time, שמחלחל לאט וביסודיות ומייצר נזק רב למדינת ישראל בכל התחומים. ראש הממשלה היה זוכה כמעט בוודאות בסדרות הריאליטי "הישרדות" ו"האח הגדול", ואת כישוריו לכך הוא מפגין היטב וללא דופי בהתנהלות שלו בממשלה הנוכחית. אבל, חברותי וחברי חברי הכנסת, החיים עצמם אינם תוכנית ריאליטי, והמציאות המסתבכת טופחת על פנינו כל יום מחדש. ראש הממשלה נתניהו החליט שהוא לא ממנה שר חוץ. זהו אומנם תיק חשוב בכלל ובימים אלה בפרט, אבל עבורו, עבור ביבי, חשובה יותר האופציה של הרחבת הממשלה, שתמשיך לבסס את שלטונו. על כן הופך תיק החוץ מהתיק השני בחשיבותו בממשלת ישראל לאופציה. לא צריך שר חוץ, אנחנו צריכים אופציה. בינתיים, תוך שהוא מנסה לשכנע אותנו שעבודת החוץ האמיתית שייכת בכלל לראש המוסד, נחלש מעמדה של ישראל דווקא בבירות העולם המערבי הדמוקרטי ויורד לשפל חדש. ראש הממשלה מסתפק בפוטו-אופ אחד בפתח ישיבת הממשלה, שבו הוא מספר לאזרחיו, לצמיתים שלו, על החוצפה הבלתי-רגילה של שרת החוץ של שבדיה. הוא אינו רואה צורך לשלוח לשבדיה שר חוץ ישראלי, כחול-לבן, שיתעמת, שיגן, שייאבק על שמה הטוב של ישראל ונגד אמירותיה השקריות של שרת החוץ השבדית. השנה גם הצטרפנו לראשונה לרשימה המפוקפקת מכולן, של המדינות המסומנות. דווקא בממשלה שלכם, חברי השרים, ממשלת הימין, הגיעה מדינת ישראל לשפל שלא היה כדוגמתו. מוצרים המיוצרים מעבר לקו הירוק מסומנים ומוקצים בגללכם. אל תחפשו את האשמים, אתם האשמים. גם במשבר הדה-לגיטימציה הבין-לאומית חובק העולם שפוקד אותנו, מספיקה לראש הממשלה מסיבת עיתונאים מאולתרת, שבה הוא משכנע אותנו, המשוכנעים, עד כמה זה לא צודק ועד כמה העולם כולו נגדנו. גולת הכותרת, חברי, אחרי 20 שנה של גרפים, איורים ונאומים תיאטרליים באו"ם ובקונגרס האמריקני, נחתם מעל לראשה של ממשלת ישראל הסכם בין המעצמות לבין איראן. בהסכם ישראל לא הייתה פקטור. היא הודרה ממנו לאורך כל התהליך באופן בוטה, ובמקום זאת היא הפכה למדינה הלא-חשובה הזאת מהמזרח התיכון, שמייצרת בעיקר רעשי רקע חסרי תוחלת, רעשים המגיעים מעומקי הבידוד והשממה הבין-לאומיים שבהם אנחנו נמצאים. והנה, שעה שאיראן חוזרת לפרוח כלכלית ולהפוך למארחת מכובדת של יזמים מכל העולם, הופכת ישראל – אתה הופך אותנו, ראש הממשלה – מהמדינה הטובה למדינה הרעה. מהדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון למדינה עם התדמית הבעייתית ביותר. אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, היכן שיש קיבעון אין פתרון. היכן שיש קיבעון, יש כישלון. ונשאלת השאלה הקשה: מהו הקו האדום שלכם? מהו הקו האדום של ביבי נתניהו? אבו מאזן לא רוצה שלום, מספרים נתניהו ושריו, בעברית ובאנגלית, לעיני כל מצלמה. אתם גוררים אותנו למצע של כלום. מילא שאין תהליך שלום. מילא שאבדה התקווה. אבל אתם תיזמו משהו. אתה, ראש הממשלה, אל תתעלם מההזדמנות הגדולה שנקרית בדרכך. עכשיו, כשכל העולם נאבק ב"דאעש" ומבין את הטרור האסלאמי; עכשיו, כשהקהילה הבין-לאומית חשה על בשרה את הרשע והאכזריות של הטרור האסלאמי הקיצוני – זו שעת כושר בשבילך כראש ממשלה, זו שעת כושר בשביל מדינת ישראל לקום ליצור יוזמה בין-לאומית שבה נוכל להשיג הסכם הפרדה ביטחוני מהפלסטינים, הסכם עם אופק, שיבטיח מדינה עם רוב יהודי והיפרדות – כן, היפרדות – ממיליוני הפלסטינים. במקום זה, בווקום של הקיבעון הזה, מגיע גל טרור רצחני שגובה מחיר כבד של אזרחים ואזרחיות ברחובות ועל מפתן בתינו. על אף המאמצים הגדולים והראויים להוקרה מצדם של צה"ל והמשטרה, ישראל מוצאת את עצמה נגררת גם בגל הטרור הזה. ביטחונם של האזרחים שלנו כל כך שביר, עד שחלק מהאזרחים שלנו נוטלים לידם את החוק. הקיבעון הזה אינו נגמר, הוא רק מתחדש ומתעצם מדי פעם. הממשלה המקובעת הזאת ספונה בתוך עצמה. תתעוררו. תתעורר, אדוני ראש הממשלה. זוהי ממשלה שאתה הקמת בצלמו של האינטרס הפוליטי. ממשלה של פעולות יחיד, משוללת חזון משותף, משוללת דרך, רצופה באינטרסים שמתנפצים האחד בפני השני. ממשלה – יריב, החכם ביושבים כאן, יקירי – שטסה לשום מקום, וגם אתה יודע את זה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. אני מתכבד להזמין את החכם ביושבים כאן, חבר הכנסת יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת. <יעקב מרגי (ש"ס):> אנחנו לא נפגעים, אנחנו מפרגנים לו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> איך הצלחתי לסכסך במליאה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת כהן, אנחנו עוד נצטרך להישאר פה עם כולם בשלג כמה ימים, כדי שנהיה זהירים קצת. אבל אני אומר לך, טוב, לפחות הצלחנו להסכים על משהו, הממשלה באמת טסה. לזה אני מסכים. <מאיר כהן (יש עתיד):> לשום מקום. <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו בוא נראה לאן. ואתה יודע, אני בדרך כלל נואם בעל-פה, אבל הפעם אני חושב שהרשימה כל כך ארוכה, שאף שהעליתי הרבה מן הדברים על הכתב, יש עוד נוספים שכנראה לא נספיק להזכיר פה. אבל אני רק אתחיל. הממשלה הזו – אני רק אזכיר, אדוני היושב-ראש, פשוט שנמקם את עצמנו גם במרחב הזמן – מכהנת בסך הכול מ-14 במאי, משהו כמו שבעה חודשים, שמונה חודשים. זה סדר הגודל. אז הדברים הם כאלה: רק אתמול בישיבת הממשלה קיבלנו החלטה חשובה מאוד על הורדה משמעותית של מחירי המים לצרכנים, ונוסף עליה, חבר הכנסת ברושי, גם במסגרת ההחלטה הזאת, תהיה הורדה גם של מחירי המים לחקלאות. לא זוכר שבממשלה הקודמת, שהייתם חברים בה עד לא מזמן, למרות הרבה מאוד בקשות שהיו כאן לטפל בנושא מחירי המים, מישהו הרים את הכפפה הזאת, והדבר הזה קרה. והנה, הדבר הזה קורה. העברנו תוכנית ממשלתית חסרת תקדים לקידום ועידוד עסקים קטנים, עם הקלות ביורוקרטיות בכל המעגלים שנוגעים להקמת עסקים כאלה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אז למה זה לא בא לידי ביטוי בדוח העסקים הקטנים, אדוני השר לוין? <שר התיירות יריב לוין:> אני אגלה לך סוד מדהים, חברת הכנסת נחמיאס ורבין: קיבלנו את ההחלטה ועכשיו היא מיושמת, ואז גם נראה את השינוי בדוח העסקים הקטנים. השינוי לא יכול לקרות לפני שההחלטה יושמה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> השר לוין, אתה לא שר מהיום בבוקר, ואתה לא בממשלה מהיום בבוקר. <שר התיירות יריב לוין:> אנחנו פועלים כפי שהממשלה וממשלות קודמות לא פעלו אף פעם כדי לשלב חרדים – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אתם הייתם בממשלה. <שר התיירות יריב לוין:> – – וגם את בני המיעוטים בשוק העבודה. אנחנו הורדנו את מחירי התחבורה הציבורית ב-17% כמעט. אנחנו הורדנו את מחירי החשמל. אנחנו הרחבנו את טיפולי השיניים בחינם לילדים עד גיל 14. אנחנו הגדלנו את קצבאות – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אחרי שאתם – – – בממשלה הקודמת, השר לוין. <שר התיירות יריב לוין:> תראי, חברת הכנסת נחמיאס ורבין, יש לי הצעה. מאחר שזה קשה לשמוע כל כך הרבה דברים בליבת הנושאים החברתיים שנעשו בפרק זמן כל כך קצר – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני מתערבת איפה שאין ברירה. <שר התיירות יריב לוין:> – – אז יש שתי אפשרויות: או שתאפשרי לי בכל זאת להשמיע אותם, או שכשתפריעי לי אני אצטרך לחזור על הרשימה מההתחלה כי היא באמת ארוכה וצריך להתרכז כדי לקלוט אותה. מאחר שחבר הכנסת כהן היה שר הרווחה ומכיר את הצרכים ואת המצוקות, נדמה לי שכאשר ממשלה, בשמונה חודשים, מורידה את מחירי המים, מורידה את מחירי התחבורה הציבורית, מורידה את מחירי החשמל, מרחיבה את טיפולי השיניים בחינם לילדים ומגדילה את קצבאות השלמת ההכנסה לקשישים – יש יותר חברתי מזה? הייתה איזו ממשלה אי-פעם שעשתה כל כך הרבה בכל כך מעט זמן בליבת הנושאים החברתיים? אין. רבותי, תגידו את האמת – אין. מי מנע מכם, חבר הכנסת מאיר כהן, כאשר ראש מפלגתך היה שר אוצר, מי מנע מכם להוריד את מחירי התחבורה הציבורית? אף אחד, אבל לא הורדתם. מי מנע מכם להוריד את מחירי החשמל? אף אחד, ולא הורדתם. מי מנע מכם – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מי זה מכם? אתם עמדתם בראשות הממשלה. <שר התיירות יריב לוין:> מי מנע מכם להרחיב את טיפולי השיניים? מי מנע מכם? אני אגיד לכם מי מנע. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – אתה יכול להוריד כמה שאתה רוצה, תדאג לחיים של האנשים. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, הנה, תראה, חבר הכנסת כהן נשא כאן נאום שלם על הממשלה. איך אמר? טסה. לאן טסה, אני כבר מתחיל לסרטט את המפה? אז עכשיו כבר עזבנו בכלל את הנושאים החברתיים שאני יודע שהם בנפשו ובליבת העיסוק שלו וקפצנו לנושא המדיני. תראה באיזו מהירות הנושאים החברתיים נשכחו. אבל אני לא חושב שאפשר להשכיח אותם. אני חושב שנעשו פה באמת פעולות חסרות תקדים, ואנחנו ממשיכים בכיוון הזה, תוך שאנחנו שומרים על אבטלה בשיעורים נמוכים, יוצרים תשתית לעידוד צמיחה, ואנחנו נמשיך בכיוון הזה, ובעניין הזה בהחלט אני חושב שאנחנו הולכים בכיוון טוב. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> המשק בהאטה. <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו אני אומר לך בנושא הביטחוני – כי גם בו נגעת. אני אומר בגילוי לב, אנחנו בנושא הביטחוני נמצאים במאבק מתמיד, מאבק לא פשוט, מאבק שאף אחד לא חושב שהוא יכול להיפתר בן-לילה. אגב, אני שוב רוצה להזכיר לך שראש מפלגתך ואנשים מאוד מנוסים, כמו חברנו השר פרי שיושב לצדך, היו שותפים לקבינט בימי "צוק איתן", וגם אז נשמעו כל מיני טענות מספסלי האופוזיציה שלא עושים מספיק ולא מכים מספיק מהר ולא מחסלים את הטרור מייד. נדמה לי שבתבונה רבה הם הבינו, וגם היו שותפים ללא-מעט מהלכים ששיפרו את היכולת שלנו להיאבק בטרור, שיצרו הרתעה. לא חיסלו את הבעיות כולן יש לאין, נכון, אין בזה ספק, ואני לא חושב שמישהו חושב שהדבר הזה אפשרי. לכן, לשבת היום ולהגיד מהאופוזיציה שיש טרור, באמת, אני חושב שזה לא רציני. אני כן אומר לכם את הדברים הבאים: אנחנו בכל זאת שינינו מדיניות בנושא של הריסת בתי מחבלים. תגברנו כוחות באופן כזה שבאמת מנע התפרצות אלימה של אינתיפאדה, כמו שהיו רבים שקיוו, חזו, ולצערי בתוך הבניין הזה אפילו הסיתו בכיוון הזה. אני חושב שבוצעו הרבה מאוד פעולות של שלילת תושבות, דברים שלא נעשו עד היום. נעשה מאמץ מאוד גדול בתחום הטיפול במסיתים, בהסתה, העמדות לדין. טיפול ומעקב מסיבי אחרי פעילויות כאלה ברשתות החברתיות; מעצרים רבים מאוד, אגב גם גיבוי מלא לכוחות הביטחון ולאזרחים שבעקבות אירוע טרור פועלים באופן נחוש ובאופן מיידי כדי לנטרל את אותם רוצחים. כל הדברים האלה, לצערי הרב, לא היו מובנים מאליהם ולא תמיד זוכים לגיבוי ולתמיכה. אני אגיד לכם גם מה עוד אנחנו עושים. אנחנו מחזקים גם את יכולת העמידה המדינית של ישראל כי היא חלק בלתי נפרד מהעניין הזה. פה אני מוכרח לומר עוד פעם, חבר הכנסת כהן, צר לי, אבל בין מה שתיארת כאן לבין המציאות יש פשוט פער בלתי נתפס כמעט. רק בשנת 2015 ביקרו במדינת ישראל תשעה נשיאים ו-25 ראשי ממשלה. ממשלת יוון מגיעה לכאן למפגש משותף עם ממשלת ישראל ביום רביעי; ראש הממשלה נוסע ביום חמישי לקפריסין; חזר מנסיעה בשבוע שעבר לדבוס. כל מי שראה את מה שהתרחש בפריז בוועידת האקלים – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הייתה לו פגישה חשובה עם "אובר" בדבוס. <שר התיירות יריב לוין:> היו לו הרבה מאוד פגישות חשובות. חבר הכנסת מרגלית, אתה הראשון שתגיד לראש ממשלה בישראל: תיפגש עם אנשי עסקים, תיפגש עם ראשי החברות המובילות בעולם. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מה אתי? מה אתי? סתם בצחוק. <שר התיירות יריב לוין:> הוא אמר, אני לא יודע מה תהיה עמדתך, אבל אם את היית, חברת הכנסת יחימוביץ, שם הייתי פחות בטוח. במקרה של חבר הכנסת מרגלית, גם את וגם אני בטוחים לגמרי. אז, חבר כנסת מרגלית, נו באמת, אתה הרי הראשון שהיית אומר לכל ראש ממשלה: לך תיפגש עם אנשי עסקים. תשמע מהם, תמשוך השקעות לישראל. ממך אני דווקא לא מצפה לאמירה כזאת. לכן, רבותי, הזהרתי קודם שהיריעה ארוכה, אבל נותנים לי כאן פתק ואומרים לי שאם אני אמשיך להשיב ואמנה את כל הישגי הממשלה, באמת ניתקע כאן בשלג. אז רק מהסיבה הזאת אני אסיים את רשימת ההישגים הארוכה כאן ואבקש מהכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו בטוחים שזה מה שהיה בפתק. <שר התיירות יריב לוין:> זה מה שהיה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אה, כן? אנחנו עוברים לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אראל מרגלית. לכל דובר עד שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת טיבי וחבר הכנסת פרי. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני חייב לומר, אדוני השר לוין, שמה שאני ראיתי ביום שישי, שאתם עשיתם בחברון, והגיבוי שאתם נתתם לקומץ אנשים שהשתלטו על הבתים, גם אם הם קנו אותם בכסף, ללא חוק, בהפרה בוטה של הצו של שר הביטחון ושל כוחות הביטחון ושל חיילי צה"ל, זעזע אותי עד עמקי נשמתי. אני שואל את עצמי, הבנתי שבעצם, לפי איזה בלוג, שמי שקנה את הבתים האלה זה בכלל לא חבר'ה שגרים בחברון. זה השקעות הנדל"ן של חברי מרכז הליכוד מרעננה וממרכז הארץ, שמצאו בשכונה ערבית בחברון את אפיק ההשקעה המרכזי שלהם ולשם הם שולחים פעילים שיתעמתו עם האנשים שגרים בתוך השכונות הערביות בחברון. אז אני אומר לכם, חברי הליכוד, השתלטו עליכם חבורה הזויה של מתנחלים, חברי "תורת המלך", שאיכשהו מכתיבים לתנועת הליכוד את האג'נדה שלה. משם אתם באים. אתם לוקחים והולכים למעוז שכונות ערביות בחברון ורוצים להפוך עוד הר געש, עוד מקום למלחמת דת במקום שבו החיכוך אין גדול ממנו, בחברון. שוב אנחנו רואים – אני חייב לומר לגבי שר הביטחון, שאני רוצה לציין את העמידה האיתנה שלו מול הפופוליזם חסר הרסן של חברי ליכוד, שאיכשהו הכניסו את "תורת המלך" לתוך כנסת ישראל עם קומץ הזויים. אלפיים הזויים מקרב המתנחלים – רובם לא הזויים, אבל אלפיים הזויים מהם קובעים לתנועת הליכוד את האג'נדה שלה ולממשלת ישראל את הכיוון שלה ולמדינת ישראל את אופן הבעירה שהיא מדליקה מדי פעם ברמה הביטחונית. אני אומר לכם שמי שככה מזלזל בשר הביטחון, מי שככה קורא תיגר על צה"ל, מי שככה קורא תיגר על חיילי צה"ל, לוקח את מדינת ישראל ממדינת חוק למדינת הפקרות והפקר. אני אומר לכם עוד משהו. מול אלפיים האנשים ההזויים האלה שמנסים להצית בעירה בכל מקום בישראל דווקא בזמן הביטחוני המאתגר ביותר, יש 8 מיליון אזרחים שרוצים לחיות פה בכבוד, בכבוד הדדי, שלא רוצים ללבות – איש ברעהו ורוצים להתקדם. אני שואל את תנועת הליכוד: איפה תנועת הליכוד של מנחם בגין, של יצחק שמיר, של אריק שרון, זו שהלכה לפי דרכו של ז'בוטינסקי, שקיבלה וכיבדה את האחר ולא הפרה חוק בצורה גסה כמו חבורת פרחחים שאיבדה כל רסן ומדליקה מדורות של הסתה בתוך עמנו ובמדינתנו. תתעוררו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת טיבי. אחריו – חבר הכנסת פרי. אחריו – חברת הכנסת בן ארי. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני עדיין, רבותי, אדוני השר, ברושם העז והמהמם, לשלילה, של הריסות הבית בטייבה, של אברהים אזברגה ומשפחתו. 11 נפשות, חבר הכנסת בן צור – 11 נפשות שאתמול, במזג האוויר הקר, נזרקו לכל עבר. באו דחפורי המשטרה וועדת התכנון ולא השאירו אבן על אבן. אני רוצה להשמיע בפניכם, להזכיר את השתלשלות העניינים לגבי הבית הזה, שנמצא בתווך בין טייבה לקלנסואה, הוא בתחום השיפוט של טייבה. הוא נבנה לפני חמש שנים. משפחתו של אברהים – 11 נפשות – הם עברו במקור מהנגב, הוגלו משם, למעשה. יש שם מאות בתים, אם לא יותר, שבנויים באזור הזה, ומשום מה מישהו לא נותן אישורים בגלל מה שקרוי: נחל וסביבתו. נחל וסביבתו – נחל באזור קלנסואה. רוב הבתים הקרובים לנחל, יש להם אישור, וטוב שכך; הבתים האלה – לא. מזה שנתיים אני מלווה את המשפחות – שבעה בתים. מבקר אצלם בבית, הולך אתם לפגישות, יוזם. נפגשתי עם נשיא המדינה, עם שר הפנים, עם שר הפנים הקודם, שר הפנים הנוכחי, מנכ"ל משרד הפנים, ועדות התכנון. לפני שבועיים נפגשתי, יחד עם ראש העיר טייבה וחבר הכנסת סעדי, עם אביגדור יצחקי, ראש מטה הדיור, ועם ועדות התכנון, וניתנה תוכנית חדשה, חלופית, עם היתכנות תכנונית. ראה זה פלא – יצאה הודעה על הריסה. הלך עורך-הדין, קייס נאסר, בבוקר יום חמישי, הגיש בקשה. המשטרה התחייבה, והשופט אמר: המשטרה תיתן תשובה בתוך שלושה ימים. במקום לתת תשובה לבית-המשפט, הגיעו עם דחפורים. לא נתנו תשובה לבית-משפט – זה טריק משפטי כזה. הגיעו כמה דקות לפני שמישהו יוציא צו עיכוב. בינתיים עורך-דין קייס נאסר פנה לבית-המשפט המחוזי. בסביבות השעה 11:00 קיבל צו עיכוב – יש צו עיכוב ביצוע. הגיעו, שלחו אותו בווטסאפ לשטח, היו שם קצינים. אני דיברתי עם קצינים שנמצאים בשטח. אני אומר להם: תנו לנו שעתיים – עוד לפני שהתחיל כל התהליך – יש פנייה לבית-המשפט; נקבל צו, כי אחרים קיבלו אותו צו לפני שבועיים, אותו סטטוס. אמרו: אנחנו לא – אנחנו כבר כאן, אמר לי מישהו. הקצינים פה, המשטרה פה, המכוניות פה, הדחפורים פה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> התחילו להרוס, וקיבלו את הצו תוך כדי הריסה. היה אפשר להפסיק כאשר הרסו את הקומה העליונה. לא רצו להפסיק, המשיכו להרוס – כל הבית נהרס. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ואז ראיתי את הפנים של הילד הקטן – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תגלה אמפתיה. – – – את הפנים של הילד הקטן, את הפנים של אברהים, של הצעירים, של משפחת אזברגה, של כל בעלי הבתים המאוימים – יש עוד חמישה-שישה בתים כאלה. ואני שואל, למה לדבר אתנו באמצעות דחפורים, כאשר אנחנו מנסים, מדברים עם כל משרדי הממשלה, עם כל הנוגעים בדבר, עם ועדות התכנון, עם היועץ המשפטי שהוציא דוח חמור אתמול, שקורא להרוס בתים. עלה פה השר לוין ושוב דיבר על עניין ההתניות, ובנייה, ואכיפת חוקי בנייה. נאום דיזנגוף, אתם זוכרים? גם דיברו על אכיפת בנייה והריסת בתים. מישהו רוצה לחנך אותנו מחדש, נורא ואיום. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> נורא ואיום. תתייחסו אל הציבור הערבי כאל אזרחים שמגיעה להם קורת גג. הערבים במשפחת אזברגה לא בנו בנייה לא חוקית בגלל נטייה תורשתית, כי ערבים אוהבים לבנות ללא רישיון. אנחנו רוצים לבנות עם רישיון, והבית הזה ייבנה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> רוצים לבנות אותו עם רישיון כדי לתת קורת גג ל-11 הנפשות האלה, הסובלות כעת בקור. מישהו איבד את צלם אנוש. יצא מדעתו, חושב שכך הוא יכול להכריע קהילה, מיעוט, אזרחים, קולקטיב. אנחנו בעלי-הבית פה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אנחנו בעלי הבית הזה שנהרס. רוצים לבנות אותו. רוצים לגור כמו כל אזרח – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. בבקשה, אדוני. תודה רבה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – שזכותו לגור על אדמתו. זה לא קרקע ציבורית – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – זה קרקע פרטית של משפחת אזברגה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת טיבי – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לכן, אל תדחקו את הציבור הערבי אל הפינה. אנחנו לא מחפשים עימות – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – אנחנו מחפשים זכויות שוות ואפשרות לגור בבית עם כבוד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת טיבי, אתה חרגת מהזמן שלך כבר – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אחנה סחאב אל-בלד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. אני מזכיר לכם שהנאומים – שלוש דקות. נא לעמוד בזמנים. חבר הכנסת פרי, בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. <יעקב פרי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי וחברותי חברי הכנסת, רבות שמענו וכבר נאמר מעל הדוכן הזה על ממשלת ישראל הנוכחית, על כך שהמכנה המשותף היחידי, שמנחה אותה, הוא השרידות הפוליטית; על כך שאינה מקדמת את החברה בישראל קדימה, אלא צועדת במקום; על כך שדיבורים לחוד ומעשים לחוד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת גלאון, את מפריעה. בבקשה. תודה. <יעקב פרי (יש עתיד):> אך אם נאמין ואפילו לרגע אחד לדברי חברי הממשלה והעומד בראשה, נלמד מדבריהם שלהם כי מדובר בממשלה כושלת שנמצאת בקיפאון מחשבתי; ממשלה ששריה פועלים תוך רדיפת לייקים בפייסבוק, כאחרוני הטוקבקיסטים – חבר הכנסת טיבי, אני לא הפרעתי לך, עשר דקות דיברת. אל תשמע לי, רק אל תפריע לי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, זה היה כמעט חמש. <יעקב פרי (יש עתיד):> – – – חייבים לחשב מסלול מחדש. אני מבקש להדגיש, חברי וחברותי, כי אלה הם אינם דברי האופוזיציה, אלה הם ציטוטים מתוך דברי הביקורת של חברי הממשלה על עצמם. אולי רוצים חברי הממשלה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת גטאס, אתם מפריעים. צאו לדבר בחוץ, מי שרוצה, בבקשה. תודה. <יעקב פרי (יש עתיד):> אולי רוצים חברי הממשלה לייתר את עבודת האופוזיציה ולהציע אלטרנטיבה שלטונית לעצמם? כשממשלת ישראל היא האויב הגדול ביותר של ממשלת ישראל, יודעים אנחנו שבעיה רצינית ניצבת בפנינו. כשחברי קבינט עסוקים מרבית זמנם להקניט האחד את השני מעל דפי העיתונים, לא נותר זמן לגבש מדיניות ללחימה בטרור, להביא יתר ביטחון לאזרחי ישראל, לקדם פתרונות לאתגרים כלכליים וחברתיים רבים שעומדים בפני החברה בישראל. הדרג המדיני בממשלת ישראל מוכיח פעם אחר פעם כי אין לממשלה הזאת כיוון, אין חזון, אין יעדים. קברניטי המדינה מסרבים להפנים את כובד האחריות שבידיהם. שרי הממשלה מתנהגים כמו היו משתתפים בתוכנית ריאליטי; מנסים לשרוד סיבובי הדחה, כורתים בריתות תועלתניות, משמיצים איש את רעהו – הכול כדי לשרוד ולשמור על מקומם בתוכנית. ממשלת ישראל, חברי, איננה תוכנית ריאליטי. מדיניות הממשלה אסור שתהיה רק ססמה. מדיניות הממשלה אמורה להתוות דרך לעתיד המדינה. מדיניות הממשלה צריכה לדאוג לביטחון האזרחים ברחובות, להתאים עצמה לאתגרים הביטחוניים שעומדים בפניה ולהביא רפורמות שיתקנו עוולות של שנים בתחומי הרווחה, התעסוקה, התעשייה, והחברה – אני כבר מסיים. יש צורך במנהיגות שיודעת להתוות מדיניות, שיודעת לטפל באתגרים, שמוכנה להפשיל שרוולים ולעבוד למען אזרחי מדינת ישראל; מדינה שיהיה לכולנו יותר טוב לחיות בה. אל לנו לוותר על התקווה, לא החברתית, לא הכלכלית ולא המדינית. נמשיך לעבוד קשה כדי להחליף את ממשלת הטוקבקיסטים על מנת להצעיד קדימה את ממשלת ישראל. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת יעקב מרגי מסיעת ש"ס. אחריו – חברת הכנסת סופה לנדבר מישראל ביתנו; אחריה – חבר הכנסת גפני, ואחרונת הדוברים – חברת הכנסת תמר זנדברג. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, אנו נדרשים היום שוב להצעות האי-אמון של סיעות האופוזיציה, כמדי שבוע. אכן, כלי פרלמנטרי חשוב שיש לשמר אותו גם אם זה מדי פעם טורדני וגם אם הנימוקים לאי-אמון לא תמיד תואמים את העובדות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתם יודעים, מה לעשות, גם אני הייתי שם. גם אני זכיתי שלא ברצוני להיות חבר באופוזיציה בקדנציה הראשונה שלי בכנסת ב-2003 וגם אחרי עשור, ב-2013. היום אני זוכה לעמוד כאן ללא מאמץ מיוחד. אני מוצא לעצמי את הנימוקים להדוף את הצעות האי-אמון. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני עומד כאן והודף את הצעות האי-אמון כי צריך לומר ביושר כי זו הממשלה הכי חברתית שלפחות אני זכיתי להיות בה מאז אני בכנסת, אפילו יותר מאותה קואליציה או מאותה ממשלה שאני הייתי חבר בה. זו ממשלה חברתית; ממשלה שבאומץ רב הגדילה את קצבאות הנכות, הגדילה את קצבאות הזיקנה, הגדילה את קצבאות הילדים. ממשלה שהגדילה את שכר המינימום. ממשלה שקיבלה באומץ רב את הסעיף הקואליציוני של תנועת ש"ס להוזיל את התחבורה הציבורית בגובה המע"מ. זו ממשלה שקיבלה באומץ רב היום ובאהדה רבה החלטה להוזיל את תעריפי המים הנמוכים לשכבות החלשות. לפעמים, גם בכלי פרלמנטרי צריך את היושר הציבורי, את האומץ ואת היושרה הציבורית לבוא ולומר: לא הכול גרוע. ואם אתם מדברים על הקיבעון של הממשלה הזו, הקיבעון המדיני, מה, וכי נעלם מעיניכם גל הטרור האכזרי? נעלמו מעיניכם גלי ההסתה הפרועים שמתרחשים ברשות הפלסטינית? במערכת החינוך הפלסטינית שמביאה ילד, מביאה ילד רך בשנים, נער, לרצוח בסכין – וביושר ובתמימות של ילד אומר כמסיח לפי תומו: כן, זו ההסתה, זה מה שראיתי, זה מה ששמעתי בטלוויזיה הפלסטינית. אז אני אומר: מה אתם רוצים, שנשליך את עצמנו לאבדון? אני קורא מכאן – חבר הכנסת טיבי – אני מכאן קורא באומץ. אם אני הייתי אבו מאזן, לו יצויר, הייתי מעמיד את נתניהו במבחן. הרי הוא אומר שהוא מזמין אותו והוא לא מגיע. שיגיד לו: אהלן וסהלן, אני מגיע מחר. בואו תעמידו. אולי ביבי מוליך אותנו שולל? אולי ראש הממשלה שלנו מוליך אותנו שולל? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני עוד פה. אני רוצה להישען על חסדו של אבו מאזן; שיעמיד את נתניהו במבחן ויאמר לו: אהלן וסהלן, אני בא מחר. ואז נראה מי דובר אמת, ונראה באמת מי חפץ בתהליך שלום. אז, רבותי, אי-אפשר לבוא כל יום שני כאן ולומר: קיבעון-קיבעון-קיבעון, שחור-שחור-שחור, גרוע-גרוע, כי באמת זו ממשלה חברתית. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת מרגי. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת משה גפני. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, נא לערוך את השיחות בחוץ. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – קודם כול אני מודה למחנה הציוני, שאחרי – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רגע, שנייה, אני עוצר לך את הזמן. חבר הכנסת גפני והשר אקוניס, אתם מפריעים למהלך הדיון. בבקשה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אני מודה למחנה הציוני שהצטרפו למאבק שלנו על רפורמה, על פנסיות לעולים ולוותיקי המדינה. פעם אחרי פעם אנחנו מנסים להסביר לממשלת ישראל על מצבם של אלפי אנשים שאיבדו את הפנסיה, שהגיעו לגיל הפנסיה אבל בלי פנסיה. הם בלי פנסיה, ממשלת ישראל. ממשלת ישראל חייבת לעשות שינוי יסודי במפה החברתית של מדינת ישראל. זו רפורמה נדרשת, רפורמה פנסיונית. כאשר בשנת 2008 המדינה עברה מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, לא חשבו שאחרי עשור אנשים יוצאים לפנסיה. לאנשים האלו אין פנסיה. הם לא הספיקו לצבור את הכספים. הממשלה אז העבירה אחריות מממשלת ישראל לציבור. לאנשים. לקחו את האחריות מהממשלה והעבירו לכתפיים של אזרחי מדינת ישראל. מדינת ישראל וממשלת ישראל, אתם מחויבים לביטחון כלכלי. עכשיו על העלייה – אני שוב ושוב, אדוני היושב-ראש, רוצה להגיד ולהסביר שמי שהצילו את הכלכלה של מדינת ישראל הם העולים שהגיעו, מיליון וחצי איש שהגיעו למדינת ישראל. מי שהגיע לכאן לא היה צריך ללמוד על חשבון מדינת ישראל. הם הגיעו עם תעודות, עם ניסיון. הם הגיעו כמגש כלכלי למדינת ישראל והצילו את הכלכלה של מדינת ישראל. תביאו בחשבון – 20,000 רופאים. רופא אחד למדינת ישראל שווה מיליון. כמה שווים 20,000 רופאים? כמה שווים מהנדסים? 100,000 מהנדסים ומדענים ואנשי תרבות הגיעו לכאן. אבל אני לא מדברת רק על עולים. אני מדברת על כולם, על מי שאחרי עשור לא הספיק לצבור את הכספים לפנסיה. לא מדברים רק על עולים; פנסיה צוברת של אנשים שלא הספיקו לצבור. עכשיו, אדוני היושב-ראש, מישהו מבין איך אפשר לחיות, לדוגמה, מ-2,500-2,000 לחודש? זה כסף שלא מספיק לשבוע לעתים קרובות. אנשים צריכים עם הכסף הזה לסיים חודש ימים. מישהו מבין איך אפשר לעצור דבר כזה? המדינה מחויבת לאנשים האלו. המדינה חייבת לעשות רפורמה פנסיונית. היא צריכה לקחת אחריות. הרעיון הכביר הזה שייך לראש הממשלה ביבי נתניהו, כאשר ב-2008 אנחנו העברנו את החוק. נכון שזה היה אצל אולמרט, הוא היה ראש הממשלה, אבל הרעיון שייך לביבי נתניהו. ובגלל זה אני אומרת: ממשלת ישראל מתעלמת מהבעיה. היא לא מתכוונת לפתור את הבעיה הזאת. עולים לכאן שרים וחברי כנסת מהקואליציה ומנסים להסביר כמה כסף אתם הוספתם עכשיו לביטוח לאומי. זה לא צחוק: 130 שקל לבודד. 130 שקל במקום 500 שאתם הייתם חייבים להוסיף. אתם הוספתם לבודד 130 שקל, והם חיכו שנתיים שסוף-סוף אתם תוסיפו את הכסף. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני מסיימת. השינוי היסודי במפה החברתית, השינוי הזה לפני קטסטרופה שעומדת כבר בפנים, בתוך מדינת ישראל. אני מבקשת, אדוני השר, שרי ממשלת ישראל, חברי כנסת בקואליציה, תפקחו עיניים. תסתכלו מה שקורה כאן עם פנסיונרים, עם אנשים שהגיעו לפנסיה בלי פנסיה. זאת אומרת, לוקחים להם השלמת הכנסה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני באמת מסיימת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני שוב פונה לראש הממשלה. אלפי מכתבים הגיעו ללשכתי, למפלגה שלי. אתה חייב ומחויב לאנשים האלו. מאות-אלפי אנשים נכנסים לרמת חיים של עוני באשמתכם. ואני אומרת: רעיון כביר, שייך לך. תיקח אחריות ותעשה הכול שהאנשים האלה יחיו בכבוד. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחברת הכנסת לנדבר. חבר הכנסת גפני, בבקשה, ואחרונת הדוברים – חברת הכנסת זנדברג. אחריה – תשובת הממשלה והצבעה. אני שוב מבקש להקפיד על הזמנים. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותי השרים, ראש עיריית בני-ברק והסגנים שלו, ברוכים הבאים, בדיון שקיימנו היום בוועדת הכספים אמר נציג משרד האוצר שאלה שצריכים ללכת לעבודות שהן עבודות רטובות, כפי שקוראים לזה, עבודות של שטיפת כלים וכל הדברים האלה, הם אלה שנמצאים ברובד התחתון של ההשכלה, והוא הזכיר שם את החרדים. הבנתי. זאת אומרת, מי שלמד בישיבה 20 שנה, ומבחינה אינטלקטואלית למד כל השנים האלה, מה שאומרים עד עכשיו, לשלב את החרדים בעבודה – כאלה שהפסיקו ללמוד תורה ורוצים לצאת לעבודה ולהתפרנס בכבוד – מעכשיו אני יודע שכשאומרים: רוצים לשלב את החרדים בעבודה – שמעתי את ראש הממשלה אומר שהוא רוצה נשים ערביות וגברים חרדים – אז חרדים, הכוונה שיהיו שוטפי רצפות, שאגב, זה מקצוע מכובד, זה לא מקצוע לא מכובד. שוטפי רצפות ושוטפי כלים. מי שלמד במשך 20 שנה את גאוני העולם, את הגמרא, את התורה, את המפרשים, והוא מבחינה אינטלקטואלית ברמה מאוד גבוהה, בקריאה לשלב אותו בעבודה הכוונה לעשות אותו שוטף רצפות. זו תמונת המצב, רק שנדע. זה מה שיוצא מכל העניין הזה. בסדר. בלי סוף, תיקים מלאים יש לי, חרדים שמבקשים להשתלב בעבודה, אקדמאים, בלי סוף. כמה חרדים יש במשרדי ממשלה? אבל ביום חמישי התוודעתי לדבר מאוד מעניין. אני רוצה לשתף אתכם, חברי הכנסת – רגע, שנייה, אין לי זמן. <מיקי לוי (יש עתיד):> יש 30 משרות עבורכם – – – <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר, בסדר, מצאתי את המשרות עבורנו. פניתי כבר הרבה מאוד פעמים. זה לאו דווקא עכשיו, בממשלה הזו, זה כל הזמן. הייתי בסיור בבית-ספר טכנולוגי חרדי. במקרה חרדי; חבר הכנסת לשעבר הלפרט עומד בראש המערכת הזאת. לומדים שם אלקטרוניקה, הנדסה. בסדר, מאוד יפה, בית-ספר טכנולוגי. אני שואל אותם, את המורים שם ואת המנהלים: איפה אתם נמצאים במשרד החינוך? כל השנים. אני, אין לי טענות נגד השר בנט במקרה הזה, זה לא רק עכשיו. איפה אתם נמצאים? אז הם אומרים: אנחנו לא נמצאים באגף הטכנולוגי במשרד החינוך – לומדים הכול, את כל המקצועות – אנחנו נמצאים במחוז החרדי. יש לי הצעה. יש בתי-חולים שההנהלה שלהם חרדית. בית-חולים לניאדו, "מעייני הישועה", "שערי צדק". אני מציע להוציא אותם ממשרד הבריאות, להכניס אותם גם למחוז החרדי, לגדר את זה עם גדר תיל ולשים את החרדים באותו מקום כל הזמן. שמישהו יבוא ויסביר לי למה בתי-ספר טכנולוגיים, שלומדים בהם את כל מקצועות הטכנולוגיה ברמה גבוהה, כמו שמשרד החינוך דורש, למה הם לא באגף הטכנולוגי? למה? כדי שהם יקבלו פחות תקציב? זאת האמת. כדי שיהיו עליהם יותר ביקורות, מה שאין במקום אחר? שיפסיקו לשקר, בממשלות ישראל, שהם רוצים לשלב חרדים. זה שקר. זו צביעות. לא רוצים לשלב חרדים. אמרו: רוצים בתי-ספר טכנולוגיים, הנה, בתי-ספר טכנולוגיים חרדיים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיום. <משה גפני (יהדות התורה):> למה הם לא באגף הטכנולוגי? למה הם לא באגף הטכנולוגי, למה? למה כאשר מדברים על חרדים שרוצים לצאת לעבודה, שרוצים להשתלב במקצועות בכירים, אומרים להם: תלכו לשטוף רצפות? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מסיים, אין לי מה לחפש. עוזר לי משהו שאני צועק? אבל אני אמצא את הדרך כדי לגלות את הצביעות הזאת. כשמדברים על שילוב חרדים מתכוונים למשהו אחר בכלל. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חברת הכנסת זנדברג, אחרונת הדוברים לפני תשובת הממשלה. נקדם בברכה את מועצת העיר בני-ברק והעומד בראשה. ברוכים הבאים לכנסת. <תמר זנדברג (מרצ):> שלום, ברוכים הבאים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, גברתי. שלוש דקות. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אני רוצה להתחיל בחידה. איזה מנהיג בכיר של מחנה השלום אמר לדעתכם לאחרונה, בימים האחרונים, את הדברים הבאים: אני שומר על קשר עין עם פתרון שתי המדינות, אבל זה לא הזמן ואין סיכוי, אין היתכנות בקרוב? גם אני שמעתי את הדברים לפני ששמעתי את הדובר. שפשפתי את עיני ואת אוזני. שאלתי את עצמי, אני רואה את עצמי חלק ממחנה גדול שרוצה ומחויב, ומובילים אותו בעת הזו שלושה עקרונות מרכזיים: חזון שתי המדינות לשני העמים, התנעת משא-ומתן מדיני והרעיון שיש פרטנר. הרי על זה אנחנו רצים, על זה אנחנו טוענים להחלפת הקואליציה והממשלה הכושלת הזו והמדיניות האלימה והגזענית שהיא מביאה אותנו אליה. והנה, מסתבר שיש לנו מנהיג מחנה השלום, שמו בוז'י הרצוג, שיש לו פרוגרמה. היא בדיוק אותו דבר כמו הפרוגרמה של ראש הממשלה נתניהו. הרי גם ראש הממשלה נתניהו טוען מעל כל במה, ישראלית ובין-לאומית, שהוא מחויב לפתרון שתי המדינות, שהוא מאמין בו בעתיד הרחוק, שהוא שומר אתו – על קשר עין. אבל מה, אין לו סיכוי ואין לו היתכנות בקרוב. אז אני רוצה על זה לומר שני דברים. קודם כול, מצאתי את עצמי עכשיו בשותפות רעיונית ושותפות פוליטית עם אדם שביצע בימים האחרונים את סיבוב הפרסה האידיאולוגי החד ביותר שנראה פה מזה זמן רב. פתאום גיליתי שאנחנו לא מאמינים יותר בפתרון שתי המדינות. אני רוצה לשאול אותך, חברי חיליק בר, אתה עומד בראש שדולה שמובילה את רעיון שתי המדינות. אתה הצגת תוכנית מדינית בשם מפלגתך וסיעתך, אתה רץ אתה בכל מקום ובכל פורום ישראלי ובין-לאומי. אתה עודכנת שאין היתכנות לפתרון שתי מדינות בזמן הקרוב? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. <תמר זנדברג (מרצ):> אתה ידעת שמנהיג מפלגתך שומר על קשר עין עם פתרון שתי המדינות? <קריאה:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> כן, רק לפרוטוקול, מוביל הרעיון של שתי מדינות בסיעת המחנה הציוני לא עודכן ולא ידע. נניח שהמציאות מסביב, ואנחנו מעריכים אנשים שמשנים את דעתם, נניח שהמציאות סימנה למנהיג מחנה השלום, חבר הכנסת הרצוג, שאין היתכנות לפתרון שתי המדינות, והוא החליט לשנות את דעתו בנושא ולחבור לראש הממשלה בנימין נתניהו – שבאמת, אני חייבת להגיד לזכותו, יש לו אידיאולוגיה פוליטית עמוקה; הוא מאמין בזה שאין סיכוי לשתי המדינות. הוא אומנם אולי משלם מס שפתיים למנהיגי העולם, אולי משלם מס שפתיים לציבור הישראלי, אבל הוא באמת מאמין. הוא מאמין שהוא לא רוצה ולכן הוא עושה שלא יהיה אפשר. מה האלטרנטיבה שמציע מנהיג המחנה האלטרנטיבי, שרק לפני עשרה חודשים רץ מולו בבחירות באמירה "זה או אנחנו או הוא"? מה האלטרנטיבה? אותו דבר בדיוק. האם זו תוצאה של איזה מהפך אידיאולוגי עמוק, או שמדובר בתבהלה שאחזה במנהיג האופוזיציה, שפתאום ראה את גבי אשכנזי מצד אחד ואת הסקרים של יאיר לפיד מצד שני ואץ לו רץ לו לנסח מחדש את העמדה של מחנה השלום כולו? אני שואלת אתכם, מה אנחנו אמורים להבין מזה? הרי ביבי נתניהו יש, אחד. הוא מאוד מאוד מוצלח, דרך אגב, בלהיות הוא עצמו. הוא מאוד מאוד מוצלח בסרבנות ובקידוש הקיפאון ובאמירה: אין מה לעשות וגם אין צורך לעשות שום דבר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. <תמר זנדברג (מרצ):> האם אנחנו זקוקים לאלטרנטיבה, או שאנחנו זקוקים לחיקוי חיוור ועלוב של המקור, שתמיד יהיה מוצלח יותר? אני גם רוצה לשאול – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <תמר זנדברג (מרצ):> נניח – משפט אחרון – נניח שזה לא מהפך אידיאולוגי אלא תכסיס אלקטורלי כלשהו; אנחנו מצפים – באמת, אני שואלת אתכם: אנחנו מצפים לאותו ימני מצביע ליכוד, שיקום בבוקר ויגיד: ואללה, בוז'י הרצוג אמר שאין פתרון, אני רץ להצביע למחנה הציוני ולשמאל, אני אץ לי רץ לי לשנות את דעתי ולהצביע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> הרי מדובר בדבר שהוא גם מעוות ושגוי מוסרית וגם מטופש אלקטורלית, כמו שמזמן לא נראה פה. רק, אתם יודעים מי הקורבן של כל הדבר הזה? הקורבן זה מחנה השלום והמחנה האידיאולוגי שבוז'י הרצוג אמור להוביל, שנלחם בימים אלה על חייו – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – מול הסתה ומול אלימות חסרת תקדים, ובמקום להתייצב להגנה על הרעיון של השלום, במקום להתייצב להגנה על האלטרנטיבה לממשלה הזו, בוז'י הרצוג השבוע הצטרף לאלה שמנסים לקבור אותה – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת זנדברג. <תמר זנדברג (מרצ):> – – וחבל מאוד. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השר אקוניס ישיב. <חיים ילין (יש עתיד):> אקוניס, השלג מגיע. השלג נוהר לקלפיות. <קריאות:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> השלג נוהר לקלפיות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, אנחנו נמצאים, כבר קרוב לארבעה חודשים, אדוני היושב-ראש, תחת מתקפה אכזרית וברברית של הטרור הערבי הפלסטיני. כמעט מדי יום אזרחי ישראל מותקפים באלימות ברוטלית ברחובות ישראל, ורק לפני זמן קצר הותקפו בבית-חורון שתי נשים בחנות מכולת על-ידי שתי חיות דו-רגליות, שני מחבלים רוצחים שאינם אתנו עוד. חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון, אדוני היושב-ראש, מותקפים על-ידי חיות אדם במאכלות ובסכינים. ילד בן 15 רצח השבוע, היום לפני שבוע, אם לעיני ילדיה, ונערה בת 13 ניסתה לרצוח בשבת מאבטח בענתות. אדוני היושב-ראש, המשותף לכולם, שהם הושפעו מן ההסתה הרשמית המאורגנת והממומנת על-ידי הרשות הפלסטינית. ואחר כך, כשאבו מאזן מזמין ללשכתו ברמאללה כתבים ישראלים, הוא מיתמם. מיתמם לו אבו מאזן, והוא יודע שבאופן אישי הוא אחראי להסתה החולנית הזאת, שקוראת, אדוני היושב-ראש, ליהודים "חזירים" ו"קופים", שאת ישראל יש להשמיד, ומחנך ילדות קטנות בנות חמש ושש שצריך לחזור ליפו, לרמלה, לעכו וללוד. ואבו מאזן, אדוני היושב-ראש, מיתמם. אבל עלה על כולם דווקא חבר כנסת מן הבית הזה – לא אבו מאזן, ממנו אין ציפיות, חבר הכנסת מרגלית; תלמידו של ערפאת, אין ממנו באמת ציפייה. מן הבית הזה, חבר כנסת מסיעת מרצ, חבר הכנסת גילאון – לא אתה, אבל טוב שהיושבת-ראש נמצאת כאן, משום שכאשר המחבלת בת ה-13 ניסתה בשבת לרצוח, לחסל, להרוג מאבטח בכניסה לענתות, הודיע חבר הכנסת פריג' מסיעת מרצ, אני מצטט, ואני מקווה שהציטוט לא נכון אבל לא שמעתי שום תיקון, גברתי יושבת-ראש מרצ, לציטוט שאמר חבר הכנסת פריג': המחבלת הוצאה להורג ללא משפט. כך אמר חבר כנסת, אדוני היושב-ראש, לאחר שמאבטח ישראלי ניסה להתגונן מפני חיה דו-רגלית, רוצחת בת 13, שהושפעה מן ההסתה של אבו מאזן, שרק יומיים לפני כן לא ידע על מה מדובר בכלל, כן? הוא לא יודע, הוא לא רואה, הוא הרי לא אחראי, אדוני היושב-ראש, למערכת החינוך של הרשות הפלסטינית, הוא לא אחראי למה שמשודר בטלוויזיה הפלסטינית. הוא הרי עובר על כל אות, חברת הכנסת גלאון, וכל מילה שמודפסת בעיתונות הפלסטינית. ומה שמצער הוא שאין לי כל צל של ספק – אין רבים כאלה, אבל בוודאי יש בקרב חיילות וחיילי צה"ל וכוחות הביטחון שהצביעו גם לסיעת מרצ, ומה הם צריכים לחשוב כאשר חבר הכנסת פריג' – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה מחנך אותנו? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – אומר את דברי ההבל הללו? <זהבה גלאון (מרצ):> אתה מחנך אותנו? שאני אבין. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני אינני מחנך, אין לי כוונות כאלה – – <זהבה גלאון (מרצ):> זה מה שאתה עושה עכשיו. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – אני חושב שכולכם צריכים – בראש ובראשונה את, גברתי, צריכה להתייצב לימין חיילות וחיילי צה"ל ולגנות את דבריו של חבר הכנסת פריג'. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מגנה מדיניות, לא דברים – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאות:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> את יכולה לגנות כל מדיניות שאת רוצה – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני מגנה מדיניות – – – <קריאות:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – אין לי ספק שאת לא מגנה, או שאת כן מגנה, פעולה ברורה של הגנה עצמית של חיילות וחיילי צה"ל. <זהבה גלאון (מרצ):> מה ההנחיות? לירות כדי להרוג – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אבל יותר מאשר אני תמה על חבר הכנסת פריג', אני תמה ומופתע מאוד מדבריו, אדוני היושב-ראש, של חבר הכנסת, שר הרווחה לשעבר, חבר הכנסת מאיר כהן מסיעת יש עתיד, שאמר, לא בשבת אלא כאן, על הדוכן הזה, לפני שעה – חבר הכנסת לפיד, אני מציע לך להקשיב לדברים, ודאי תוכל לחדד אותם – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתה יודע מה, קודם כול, הערה צינית חביבה אבל אני מציע לך להקשיב. החיים לא מסתיימים במרכז שוסטר, יש חיים מחוץ לשיח הציני, כן? לא הכול זה מרכז שוסטר ו"קפה ג'". ובכן, חבר הכנסת לפיד, חבר הכנסת מאיר כהן, חברת הכנסת גרמן – השרה גמליאל, אם תוכלי לתת לי לדבר לחבר הכנסת לפיד ולחברת הכנסת גרמן, אני אודה לך. ובכן, אומר כאן, על הדוכן הזה, חבר הכנסת מאיר כהן מסיעת יש עתיד, שסימון המוצרים באירופה הוא בגלל ממשלת ישראל. זאת אמירה שקצת נוגדת – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> זה מה שאתה אמרת כאן, אדוני – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> מה אתה אומר. הבנת הנקרא – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ובכן, זוהי אמירה שנוגדת, חבר הכנסת לפיד, את הקמפיין – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – – אתה צריך להגיד אמת. מה שאתה אומר אינו אמת – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> זה מה שחבר הכנסת כהן אמר. <יאיר לפיד (יש עתיד):> מה שאתה אומר אינו אמת. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> זה מה שהוא אמר. <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – – עוד פעם – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אם תקשיב למשפט הבא, גם תקשיב למשהו טוב. הרי לא הכול זה שיח שלילי. יש לך קמפיין מבורך, טוב, חיובי, שלך, נגד מדיניות האיחוד האירופי – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> נכון. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – על סימון מוצרים – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> נכון. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – על חרמות, על תנועת ה-BDS – – <קריאות:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – וחבר הכנסת כהן הורס לך את כל הקמפיין. <מאיר כהן (יש עתיד):> אוהו – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני מציע לו – – – <קריאות:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני מציע לו לחזור, לחזור בו. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אלף שנה תנסו לסכסך בינינו, לא ילך לכם. אלף שנה – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ובכן, אדוני היושב-ראש – – <קריאות:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – לפני שאבקש מחברות וחברי הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון, אי-אפשר שלא להתייחס למתרחש במפלגת העבודה. חברת הכנסת לבני, חברת הכנסת לבני. סליחה, חברת הכנסת לבני, אני מבקש לדבר אל חברת הכנסת יחימוביץ, דווקא, אם יורשה לי. דווקא את לא מעורבת – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – – מדיניות הממשלה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חכי, נגיע לקמפיין שלכם. <זהבה גלאון (מרצ):> השר אקוניס – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אבל למה חשוב לך שדווקא אנחנו – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> כיוון, חברת הכנסת יחימוביץ, שאת היית – את היית – מושא להתקפותיו של יושב-ראש מפלגת העבודה, חבר הכנסת בוז'י הרצוג, דווקא לאחר, אגב, שהלך – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני מבין שאתה בתפקיד מגשר עכשיו. <קריאות:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> כן, דווקא לאחר שהלך לכיוון הנכון – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – – לסכסך – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, לא, דווקא לאחר – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מגשר עושה שלום, לא מלחמה – – – <קריאות:> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אקוניס – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> מה אתם מתרגשים כל כך? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא מתרגשים – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אקוניס, אם אתה היית מטפל זוגי, אז הזוגות היו – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ובכן, חברת הכנסת יחימוביץ – לא, אין לי כוונות כאלה, חבר הכנסת מרגלית. חברת הכנסת יחימוביץ הותקפה על-ידי יושב-ראש מפלגתה, אדוני היושב-ראש, דווקא כאשר הוא אמר, באופן מפתיע וחסר תקדים, כמה דברים בכיוון הנכון – סוף-סוף מתפכח, סוף-סוף מתפכח – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – הותקפה בברוטליות על-ידי ראש מפלגתה. אני רוצה להגיד לכם לסיום – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לסיום – – – <קריאות:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לסיום, כיוון שאני – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אקוניס, אני צריך לתפוס "אובר" הביתה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> כיוון שאני מתכוון לבקש מכם לדחות את הצעות האי-אמון, שמעתי גם נאומה חוצב הלהבות של חברת הכנסת תמי זנדברג – חברת הכנסת זנדברג. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אופיר, אני לא הבנתי מה אמרת – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> מה שאמרתי זה שאני מצטער בשבילך על המתקפה הברוטלית של יו"ר מפלגת העבודה, רק כאשר הבעת עמדות. זה דבר שכמובן מצביע על ליברליזם ולא על סתימת פיות, ועל כל הערכים שאתם מטיפים להם פה כל כך הרבה שנים. וכשזה מגיע אל הבית שלכם פנימה, לא מסוגלים לעמוד בערך אחד שעליו מטיפים לנו. <קריאה:> טוב, טוב. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אבל, ובזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת זנדברג, זה לא גבי אשכנזי שהוא בעיה של השמאל, וגם לא בוז'י הרצוג הוא בעיה של השמאל, ובכל הכבוד, גם לא חברת הכנסת יחימוביץ בעיה של השמאל. הבעיה של השמאל זה העמדות השגויות שלכם, זוהי הבעיה שלכם. זוהי הבעיה האלקטורלית של השמאל, חבר הכנסת פרי. זוהי הבעיה – גם אתה דיברת כאן. הבעיה העיקרית זה שלא רואים מציאות בעיניים מפוכחות, שנדבקים לססמאות דלוחות משנות ה-80 ומשנות ה-90 של המאה הקודמת; זה שלא רואים שקורה כאן משהו, שמשתנה כאן משהו. לשמחתי, אדוני היושב-ראש, הציבור הישראלי רואה ומבחין. הוא מבחין בעמדות השגויות של השמאל, הוא מבחין בעמדות הנכונות של הליכוד ושל הממשלה, והוא מביע בה אמון, כפי שאני מצפה מחברי הכנסת שלנו להביע אמון בממשלה ולדחות את הצעות האי-אמון של האופוזיציה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס. חברי הכנסת, נא לשבת, לרבות השרים. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, רק עכשיו כולם דיברו אתי על הסכנה בכבישים ועכשיו מושכים את הזמן. <קריאה:> אדוני, למה מחכים? <קריאה:> אדוני, למה מחכים? מה קורה? <הצהרת אמונים של חבר הכנסת יגאל גואטה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של סגן השר משולם נהרי, שנכנסה לתוקפה ביום י"ד בשבט תשע"ו, 24 בינואר 2016, בא במקומו חבר הכנסת יגאל גואטה. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין את יגאל גואטה לעלות לדוכן. חבר הכנסת יגאל גואטה, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת ואתה תשיב: "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת". <יגאל גואטה (ש"ס):> מתחייב אני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברכות. אם ברצונך לומר כמה מילים במליאה, בבקשה. <יגאל גואטה (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי, ראש הממשלה, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי ברצוני לברך את כנסת ישראל שנוסדה בט"ו בשבט שנת תש"ט, 1949, לרגל יום הולדתה החל היום, יום המסמל פריחה, שגשוג והתחדשות. כמו כן, אבקש לאחל רפואה שלמה לנשיא מדינתנו התשיעי, מר שמעון פרס, אשר תרם רבות לצמיחתה ולהתפתחותה של מדינת ישראל. את היום הזה, יום מכונן בחיי, עת נשבע אני אמונים כחבר בכנסת ישראל, החלטתי לפתוח על קברי הורי, אבי מורי משה ואמי מורתי שמחה למשפחת גואטה, עליהם השלום; אחותי חנה, עליה השלום; אחי הבכור יעקב ואשתו מרים, השם ייקום דמם, אשר נרצחו בידי מחבלים בני עוולה בשנת 1974 בעיר קריית-שמונה, עיר הולדתי, שבה גדלתי וחונכתי. עמדתי שם, בין הקברים, נרגש ונפעם ברחשי תפילה ותודה. תודה לבורא עולם שאלו הם הורי. הורים שלא רוו רווחה כלכלית, אך עוני ושכול היו מנת חלקם, וקשיי הסתגלות רבים. עם זאת, ידעו לעטוף את ילדיהם בחום, באהבה ונתינה אין-סופית. הגם שלא היה להם מאומה, ידעו להעניק את שירת חייהם, שיר ללא מילים, שיר ללא מנגינה, אך שיר עם לב גדול, בבחינת "לבי ובשרי ירננו אל אל חי". השיר הזה ממשיך לנגן עד היום בתוך-תוכי ונוסך בי את הכוח לנתינה, לאחדות ולאהבת חינם. מורשת זו של הורי, אשר גידלו משפחה רבגונית לתפארת, אשר חלקה חרדית, חלקה דתית-לאומית וחלקה מתגוררת בקיבוץ גינוסר, מלווה אותנו, והיא הדבק המאחד והמחבר באהבה גדולה איש לאחיו, על אף הדעות השונות, כי אכן יש בנו הרבה מן המאחד ומעט מן המפריד. כמי שהגיע וצמח בפריפריה ובחר להתגורר בשכונת פרדס-כץ, והגיע לכנסת ישראל חרף תנאי פתיחה לא פשוטים כלל ועיקר, מבקש אני להביא עמי את המורשת הזו של אחדות, נתינה ואהבת חינם לבית הזה. דלתי תהיה פתוחה לכל עם ישראל, ואתמקד בנושאים החברתיים ובכלל נושאי הרווחה, הקרובים ללבי. כמי שעסק בפעילות ציבורית רבה וענפה רבות בשנים ללא תמורה, אני מגיע היום לבית הזה להמשיך את העשייה המבורכת למען כלל המגזרים. כדברי רבן גמליאל במסכת הוריות, אשר קורא לאלו המבקשים להושיבם בשלטון: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם, עבדות אני נותן לכם", מקבל אני על עצמי להיות עבדו של הציבור, ואשרי שזכיתי לשרת את עם ישראל ואת אלו השקופים אשר נזקקים לכך יותר מכול. ברצוני, במעמד זה, להעלות את זכרו של רבם של כל בני הגולה, מאור ישראל, מורנו ורבנו, עטרת ראשנו, מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר ממימיו אנו שותים ובעזרתו יתברך נמשיך ללכת בדרכיו ובמסילותיו עד ביאת גואל צדק. במעמד זה אשא תפילה כי אזכה להיות ציר נאמן לשולחי, הגאונים חברי מועצת חכמי התורה, בנשיאות מרן ראש הישיבה החכם שלום הכהן שליט"א. אני מבקש להודות במעמד זה לאשתי גילה, תחיה, מנשים באוהל תבורך, אשר עליה נאמר במאמר רבי עקיבא: "שלי ושלכם – שלה הוא". לילדי, שמחה, רחל ומשה, אשר בכל תפקידי הציבוריים הטו כתף ונשאו בעול, על אף הטרדות הרבות, הגובלות פעמים בשעות הקטנות של הלילה. בסיום דברי אבקש להודות ליושב-ראש התנועה, מחולל המהפכה, הרב אריה דרעי, השם ישמרהו ויחיהו, אשר במסירות, בעוז ותעצומות נפש זקף את קומתה של יהדות ספרד המעטירה, העומד יום וליל כעמוד ענן לימין החלש והנזקק. בחוכמתו ובתבונתו מנחה את דרכנו, והיא נר לרגלינו בעשייה הציבורית. בטוחני כי דרכך, אשר הוכיחה את עצמה בעבר ובהווה, בחיזוק הפריפריה ועזרה לחלשים, והפכה מודל לחיקוי על-ידי אנשי ציבור רבים, תשוב ותוכיח את עצמה גם בעתיד. בכוחות משותפים, בשם השם נעשה ונצליח. תודה רבה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> חזק וברוך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יגאל גואטה על דבריך המרגשים. לאחר הפרק הקצר של חיבוקים ונישוקים, הסדרנים ילוו אותך למקומך. ואני אזמין את השר אריה מכלוף דרעי, חבר הכנסת והשר אריה מכלוף דרעי, לברך את חבר הכנסת החדש. טוב, נא לשחרר את חבר הכנסת גואטה. נא לשחרר את חבר הכנסת גואטה, בבקשה. הוא קיבל על עצמו עבדות של עם, לא של חברי הכנסת המחבקים. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט ולשבת. אני מבקש מחבר הכנסת אריה דרעי, שר הפנים, לברך את חבר הכנסת הנכנס מתנועתו. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, חברים וחברות חברי הכנסת, יש לי הכבוד, העונג והשמחה, באמת, לברך את ידיד נפשי יגאל, את אשתו, את כל משפחתו שנמצאת כאן, ואת חבריו שאני רואה כאן: ראש עיריית בני-ברק, הסגנים, החברים. באמת, בשבילנו זה יום שמחה. מי שמכיר את יגאל יודע: איש ציבור למופת, איש עשייה, איש שרגיש מאוד מאוד לפרט, שעושה ככל יכולתו, ועד היום הוא עשה את זה בהתנדבות מלאה, כדי לעזור לכל פונה; רגיש מאוד בנושא רווחה ובנושא חברה. אין לי ספק שהכנסת, ובטח התנועה שלנו, יקבלו סיוע גדול מאוד בנושאים החברתיים, שהוא כל כך רגיש אליהם, בקי בהם, ואני מברך אותו שיצליח. בני משפחתו – הוא יהיה חסר לכם קצת יותר, אבל אתם תרוו ממנו נחת, בעזרת השם. אני מקבל אותו בברכת ברוך הבא. יגאל, אנחנו חיכינו הרבה זמן שתיכנס, ואנחנו מקבלים אותך בלב פתוח ובברכת הצלחה. עלה והצלח. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אריה דרעי, שר הפנים. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. עשרות-אלפי אנשים בישראל ללא פנסיות לעת זיקנה; מעל 180,000 קשישים נמצאים מתחת לקו העוני, מתוכם 150,000 עולים; הם ורבבות אחרים מתקיימים מקצבה זעומה;> <2. רדיפה פסולה של ארגוני ופעילי זכויות האדם והמשך גל ההסתה של הממשלה;> <3. ממשלה בקיבעון מחשבתי שאינה מסוגלת להתמודד עם האתגרים הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים של ישראל> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים עם ההצבעות על הצעות האי-אמון השונות שהוצגו בפנינו. נא לשבת. ההצעה הראשונה, מטעם המחנה הציוני: עשרות-אלפי אנשים בישראל ללא פנסיות לעת זיקנה; מעל 180,000 קשישים נמצאים מתחת לקו העוני, מתוכם 150,000 עולים; הם ורבבות אחרים מתקיימים מקצבה זעומה. מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 49 נגד – 50 נמנעים – אין הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 45 בעד, 50 נגד. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> 49. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 49, סליחה. 49 בעד, 50 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון של המחנה הציוני לא התקבלה. רדיפה פסולה של ארגוני ופעילי זכויות האדם והמשך גל ההסתה של הממשלה – מטעם הרשימה המשותפת: מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 45 נגד – 52 נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 45 בעד, 52 מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת הרשימה המשותפת לא התקבלה. ממשלה בקיבעון מחשבתי שאינה מסוגלת להתמודד עם האתגרים הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים של ישראל – מטעם יש עתיד: מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 49 נגד – 50 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 49 בעד, 50 נגד, אין נמנעים. גם הצעת יש עתיד לא התקבלה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה. <השלמת הרכב ועדות הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן – בבקשה, אדוני. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה ראשונה: כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה היום בישיבתה מינוי ממלאי-מקום קבועים בוועדות הכנסת כדלקמן: בוועדת הפנים והגנת הסביבה, מטעם סיעת המחנה הציוני – חברת הכנסת יעל כהן-פארן תכהן כממלאת-מקום קבועה. בוועדת החינוך, התרבות והספורט, מטעם סיעת המחנה הציוני – חבר הכנסת איתן ברושי יכהן כממלא-מקום קבוע. הכוונה היא שבוועדות, שתי הוועדות האלה ניתן למנות ממלאי-מקום קבועים, וכל הסיעות, אם רוצות, מוזמנות למלא את החסר. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה שנייה: כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות הכנסת מטעם סיעת המחנה הציוני – עושים review פה: בוועדת הפנים והגנת הסביבה, במקום חברת הכנסת יעל כהן-פארן תכהן חברת הכנסת רויטל סויד; חברת הכנסת יעל פארן תכהן כממלאת-מקום קבועה. בוועדת החינוך התרבות והספורט, במקום חבר הכנסת איתן ברושי תכהן חברת הכנסת יעל כהן-פארן; חבר הכנסת איתן ברושי יכהן כממלא-מקום קבוע. את שני אלה הקראתי כבר בהודעה הקודמת. בוועדה לענייני ביקורת המדינה: במקום דני עטר יכהן חבר הכנסת איתן ברושי. בוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית ובהצעת חוק שירותים פיננסיים חוץ-מוסדיים, במקום דני עטר יכהן חבר הכנסת יוסי יונה. בוועדה המשותפת – החוקה, חוק ומשפט, ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת המדע והטכנולוגיה – לפי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, במקום דני עטר יכהן חבר הכנסת זוהיר בהלול. <הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה לעניין מסוים> <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> עכשיו, כבוד היושב-ראש, הודעה עם הצבעה. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת ועדת הכנסת להקמת ועדה לעניין מסוים, לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת. ביום כ' בכסלו תשע"ו, 2 בדצמבר 2015, דנה מליאת הכנסת בהצעות לסדר-היום בנושא: קשיים ברפורמה בשירות המדינה, והחליטה להעבירה לדיון בוועדת הכנסת. ועדת הכנסת החליטה כי ההצעה תידון בוועדה מיוחדת, לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת. סמכויות הוועדה: הוועדה תדון בהצעות לסדר-היום שהגישו חברי הכנסת רועי פולקמן, עאידה תומא סלימאן ונאוה בוקר ונדונו במליאת הכנסת ביום ב' בכסלו תשע"ו, 2 בדצמבר 2015 בנושא: קשיים ברפורמה בשירות המדינה. הכוונה שהוועדה הזאת תבחן את יישום הרפורמה שעליה החליטה הממשלה ומה היא ממליצה לעתיד מבחינת פיקוח הכנסת על הממשלה. משך כהונת הוועדה: הוועדה תסיים את עבודתה לא יאוחר מיום ט"ז בניסן תשע"ו, 24 באפריל 2016. הוועדה תהיה בת עשרה חברים, לפי ההרכב הסיעתי הבא: מטעם הליכוד – חברת הכנסת נאוה בוקר; המחנה הציוני – חבר הכנסת מנואל טרכטנברג; הרשימה המשותפת – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; יש עתיד – חברת הכנסת עליזה לביא; כולנו – חבר הכנסת רועי פולקמן; הבית היהודי – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי; ש"ס – חבר הכנסת יואב בן צור; ישראל ביתנו – חבר הכנסת עודד פורר; יהדות התורה – נציג שעוד לא קיבלנו את שמו; מרצ – חברת הכנסת תמר זנדברג. כיושב-ראש הוועדה יכהן חבר הכנסת רועי פולקמן. תודה. על זה צריך להצביע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. אנחנו, אם כן, נצביע על הצעת ועדת הכנסת להקים ועדה לעניין מסוים, לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת ועדת הכנסת – 87 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה לעניין מסוים נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודיע לפרוטוקול שהשרה איילת שקד התכוונה להצביע בעד הקמת הוועדה. 87 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. מליאת הכנסת אישרה את ההצעה של ועדת הכנסת להקים ועדה לעניין מסוים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 5 והוראת שעה), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים (מס' 6), התשע"ו–2016> [מס' מ/991; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 8274; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים (מס' 6), התשע"ו–2016. מי שיציג את הצעת החוק הוא חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שכולנו ודאי, פעם נוספת, שולחים לו את תנחומינו על לכתו בטרם עת של אחיו. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים (מס' 6), התשע"ו–2016, שהגישה הממשלה ואשר הועברה לדיון בוועדה משותפת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. מטרת הצעת החוק היא לאשר לשר הבריאות לקבוע תקנות אשר יקבעו תנאים למתן פטור מחובת הבחינות – כולן או חלקן. המטרה של החוק היא בעצם לבטל את כל הבחינות המעשיות והתיאורטיות לרופאי השיניים אשר הגיעו אחרי ניסיון של חמש שנים לפחות ושמילאו את תפקידם בצורה ראויה. בנוסף, נקבע ששר הבריאות יגיש בתוך 30 יום מפרסום החוק את התקנות הראשונות. הצעת חוק זו תאפשר לאזרחי ישראל אשר למדו בחוץ-לארץ ולרופאי שיניים אשר עולים לארץ להשתלב בצורה חלקה יותר, בצורה כלכלית טובה יותר ונעימה יותר ולבצע את תפקידם במקצוע שבחרו לעסוק מזמן. אני רוצה להודות לשר העלייה והקליטה זאב אלקין, לשר הבריאות, ולהרבה מאוד חברים וגופים אשר שנים רבות לחמו כדי שנגיע למצב זה; ובמיוחד מבין כל חברי הכנסת, כנראה זה לא מקובל, אבל אני מרגיש כך, חובה להודות לחבר הכנסת עודד פורר על תפקידו. להצעת החוק לא הוגשו שום הסתייגויות, והיא עברה בוועדה פה-אחד. זה הזמן גם להודות לכל הצוות המשפטי והניהולי של הוועדה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אלי אלאלוף. להצעת החוק אכן לא הוגשו הסתייגויות. הוגשו אומנם בקשות דיבור של חברי הכנסת אחמד טיבי ועבדאללה אבו מערוף. הם הודיעו לי כעת שהם מסירים את בקשות הדיבור ולכן אנחנו נוכל לעבור להצבעה. אין הסתייגויות. לכן, נצביע בקריאה שנייה – הצעת חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים (מס' 6), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–2 – 96 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 96 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצעת חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים (מס' 6), התשע"ו–2016 – מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 96 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת רופאי השיניים (מס' 6), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 96 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות. חברי הכנסת, אנחנו שוחחנו עם רבים מכם לגבי המשך סדר-היום, ואמרתי שאנחנו כל הזמן נתעדכן מהמשטרה, מעיריית ירושלים, לגבי המצב בכבישים. לפני דקות מספר קצין הכנסת הודיע לי שלאחר שהתייעץ עם כל הגורמים הוא ממליץ לסיים את ישיבת המליאה על מנת שכל האנשים יוכלו להגיע הביתה. לכן אני מבטל את שאר סדר-היום. אני מבטל את סדר-היום להיום. מחר, ראשי הוועדות – חלק הודיעו על ביטולים, חלק לא הודיעו – ודאי שהם יתעדכנו על-פי המצב. אני מאוד ממליץ להתעדכן אצל קצין הכנסת. נכון לעכשיו ישיבת המליאה תתקיים מחר כרגיל לכל דבר ועניין. אם יהיו שינויים תבוא על כך הודעה מסודרת, ודאי שבהתאם להמלצות הגורמים המוסמכים. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ט"ז בשבט תשע"ו, 26 בינואר 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:08.>