דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ג ישיבה קט"ז הישיבה המאה-ושש-עשרה של הכנסת העשרים יום רביעי, ו' באדר ב' התשע"ו (16 במרס 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 7 173. הכרה בכדורשת כענף ספורט רשמי 7 חיים ילין (יש עתיד): 7 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 7 175. הכשרת לוחמות 11 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 11 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 12 176. מניעת כניסה לרמאללה משרת החוץ של אינדונזיה 14 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת) 14 סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי: 14 174. הקצאת 5% מהפרויקטים לדיור לדיור הציבורי 17 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 17 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 17 דב חנין (הרשימה המשותפת): 23 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 23 הצעת חוק העונשין (תיקון – שינוי הגדרת הגזענות), התשע"ה–2015 26 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 26 הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – הוראת שריון) 28 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 28 הצעת חוק זכויות המלצרים והעובדים בענף ההסעדה, התשע"ה–2015 32 דב חנין (הרשימה המשותפת): 32 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 35 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 35 הצעת חוק משק החשמל (תיקון – תשלומים מופחתים בעבור צריכת חשמל לשימוש ביתי), התשע"ו–2016 36 עיסאווי פריג' (מרצ): 36 הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015 39 אילן גילאון (מרצ): 39 שר התיירות יריב לוין: 42 הצעת חוק לקביעת מעמדם של בני-זוג שבאו בברית הזוגיות, התשע"ה–2015 47 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 47 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 51 הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון – סימון ביצים), התשע"ו–2015 54 יעל גרמן (יש עתיד): 54 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 57 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה למי שמצוי בהכשרה מקצועית), התשע"ה–2015 60 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 60 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח שאירים לאלמן), התשע"ו–2015 63 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אי-שלילת זכאות לקצבת שאירים בשל הכנסה מפנסיה), התשע"ה–2015 63 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 63 מאיר כהן (יש עתיד): 65 זהבה גלאון (מרצ): 66 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון תוצרת חקלאית שיוצרה במדינת ישראל), התשע"ו–2016 70 חיים ילין (יש עתיד): 70 שר התיירות יריב לוין: 79 חיים ילין (יש עתיד): 84 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 87 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 87 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – קיצור משך תקופת הרכבת הממשלה) 88 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 88 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – קיצור משך התקופה להרכבת הממשלה) 90 עיסאווי פריג' (מרצ): 90 שר התיירות יריב לוין: 92 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 94 הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הבטחת פיקוח פרלמנטרי על תשלומי הורים), התשע"ו–2015 97 יוסי יונה (המחנה הציוני): 97 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 105 יוסי יונה (המחנה הציוני): 107 הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הסדרת ייעוד השימוש במקווה טהרה), התשע"ו–2016 113 משה גפני (יהדות התורה): 114 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 128 זהבה גלאון (מרצ): 131 עליזה לביא (יש עתיד): 137 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 138 הצעת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (תיקון – רישום פלילי על עבירות טרור), התשע"ו–2015 140 ענת ברקו (הליכוד): 141 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 146 יואל חסון (המחנה הציוני): 148 אלעזר שטרן (יש עתיד): 150 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 160 הצעות לסדר-היום 162 היטל הרים – העלאת מחירי המים ליישובים הממוקמים בהרים 162 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 162 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 163 יואל חסון (המחנה הציוני): 165 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 169 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 182 הצעה לסדר-היום 185 סקר חדש שלפיו כמחצית מהאוכלוסייה היהודית תומכת בגירוש וטרנספר של הערבים אזרחי ישראל וכמחצית מהציבור הערבי תומך בפיגועים 185 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 185 עיסאווי פריג' (מרצ): 188 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 195 אורן אסף חזן (הליכוד): 196 נחמן שי (המחנה הציוני): 198 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 204 הצעות לסדר-היום 207 אלפי מבוטחי הביטוח הסיעודי הקבוצתי נזרקו לרחוב בחודש שעבר 207 איציק שמולי (המחנה הציוני): 207 אורן אסף חזן (הליכוד): 212 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 213 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 215 סגן שר האוצר יצחק כהן: 216 הצעות לסדר-היום 222 מערכת הפיתויים של הבנקים לשכנוע לקוחות לקחת הלוואות 222 יגאל גואטה (ש"ס): 223 יואל חסון (המחנה הציוני): 224 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 227 סגן שר האוצר יצחק כהן: 228 דב חנין (הרשימה המשותפת): 230 הצעות לסדר-היום 232 רווחי העתק של הבנקים בשנת 2015 232 אורי מקלב (יהדות התורה): 232 יוסי יונה (המחנה הציוני): 234 אכרם חסון (כולנו): 236 סגן שר האוצר יצחק כהן: 241 דב חנין (הרשימה המשותפת): 244 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 245 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 246 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 246 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 247 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 248 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 249 הצעות לסדר-היום 249 תוכנית הבנייה באפולוניה 249 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 250 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 252 דב חנין (הרשימה המשותפת): 254 נורית קורן (הליכוד): 255 סגן שר האוצר יצחק כהן: 257 הצעות לסדר-היום 263 דליפת הברום בדימונה 264 יעקב מרגי (ש"ס): 264 מאיר כהן (יש עתיד): 265 אכרם חסון (כולנו): 267 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 268 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 271 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 273 דב חנין (הרשימה המשותפת): 275 הצעה לסדר-היום 276 התנהלות ועדות התכנון והבנייה כלפי בני העדה הדרוזית ובני מיעוטים 276 אכרם חסון (כולנו): 276 סגן שר האוצר יצחק כהן: 282 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 283 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 284 סגן שר האוצר יצחק כהן: 285 שאילתות ותשובות 286 363. המתנה ממושכת לקבלת שירות בלשכות מרשם האוכלוסין 287 ענת ברקו (הליכוד): 287 סגן שר הפנים משולם נהרי: 287 384. חלוקת ההכנסות מבסיסי תל-נוף ומרר 288 חיים ילין (יש עתיד): 288 סגן שר הפנים משולם נהרי: 289 355. תשלום גבוה על חידוש דרכון בלוי בנמל-התעופה בן-גוריון 293 נחמן שי (המחנה הציוני): 293 סגן שר הפנים משולם נהרי: 294 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ו' באדר ב' תשע"ו, 16 במרס 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. נתחיל בשאילתות דחופות. קודם כול אני מתכבד להזמין את שרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב לעלות לדוכן כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 173 מאת חבר הכנסת חיים ילין. הנושא הוא: הכרה בכדורשת כענף ספורט רשמי. השרה תעלה לדוכן. חבר הכנסת חיים ילין ייגש למיקרופון באולם ויקרא את נוסח השאילתה. בבקשה, אדוני. <173. הכרה בכדורשת כענף ספורט רשמי> <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השרה, כבוד היושב-ראש, כבוד שר הרווחה, אני לא יכול להגיד שום מילה מעבר למה שכתוב פה; ככה אומר הפרוטוקול. בישראל, כמו במדינות רבות אחרות, קיים ענף ספורט ששמו כדורשת. זהו ענף המקיים טורנירים וליגות תחרותיות, ולוקחות בו חלק אלפי נשים בכ-80 קבוצות. רצוני לשאול: מדוע משרדך אינו מכיר בענף הכדורשת כענף ספורט רשמי, דבר שיעודד נשים לעסוק בספורט? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת ילין. בבקשה, גברתי השרה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש, חברי שר הרווחה, חבר הכנסת מגיש ההצעה, חבר הכנסת חיים ילין, תחילה אבקש להבהיר כי אני רואה חשיבות רבה בענף הכדורשת, שבו משחקות נשים רבות. אני חושבת שהעיסוק בספורט, בעיקר בקרב נשים ואימהות, תורם רבות לחינוך של הגיל הצעיר ובכלל לעסוק בספורט. כידוע לך, אחת הליגות המרכזיות שאני תומכת בה והגדלתי את התקציבים בעניינה זו ליגת ה"מאמאנט" – אימהות לילדים שמשחקות כדורשת. גם כן הם נפרדו. זו ליגה שרצה בצורה מדהימה ביישובים היהודיים, הערביים, וגם בחרדיים, דרך אגב, הכנסנו את עניין "מאמאנט", משום שאני רואה בספורט כלי מאוד חשוב גם לשילוב חברתי ובוודאי לבריאות טובה של אזרחי המדינה. יתר על כן, הפעילות בענף הזה, שהנו ספורט עממי במהותו, נתמכת על-ידי המשרד באמצעות תמיכה המועברת לרשויות המקומיות עבור סל יוזמות מקומיות. כידוע לך, אתה היית ראש מועצה, לכל ראש מועצה ולכל ראש יישוב יש סל יוזמות של ספורט. במסגרת סל היוזמות של הספורט מקבלים ראשי רשויות סיוע לספורט הכדורשת, וכמובן, באמצעות תקנה מיוחדת שיזמתי, תקנת ספורט עממי, שהכפלתי את התקציב שלה דרך הטוטו. בקשה לתמיכה הוגשה על-ידי האיגוד הישראלי לכדורשת, והיא צפויה לעלות בדיון הקרוב בוועדת התמיכה, בוועדה הבין-משרדית. באשר לנושא ההכרה בכדורשת כענף ספורט רשמי, יש להבין כי על מדינת ישראל, כדי להכיר בענף ספורט כענף ספורט רשמי, לעמוד בכמה כללים ברורים וידועים מראש. אכן, למיטב ידיעתנו, האיגוד הישראלי לכדורשת עומד בחלק מהכללים: לדוגמה, יש להם ניהול תקין, יש להם ייצוג הולם של נשים בהנהלה, יש קיום של תקנון תחרות ואימוץ של קוד אתי. נוסף על אלו יש כללים נוספים, והרלוונטי ביותר הוא זה שמתייחס להגדרות הקבועות בחוק הספורט המנחות כי התאחדות ואיגוד המרכזים והמייצגים ענף או ענפי ספורט בישראל צריכים להיות מוכרים על-ידי הגופים הבין-לאומיים המייצגים והמוכרים באותו ענף ספורט בעולם. כיום אין גוף בין-לאומי המרכז את ענף הכדורשת, ולכן, לאור החשיבות הרבה שאני רואה בענף הזה, סייע משרד הספורט לאיגוד להתקשר עם עורך-דין אפרים ברק, שהנו מומחה באיגודים בין-לאומיים, על מנת שיסייע להם בהקמת האיגוד הבין-לאומי, ואף נערכו עמו כמה פגישות בנושא, כך שכיום האיגוד, בסיוע המשרד, נערך להקמת איגוד בין-לאומי בכדורשת. לאחר הקמת האיגוד הבין-לאומי יוכל הענף להגיש בקשה להכרת תמיכה מהטוטו וממשרד הספורט, כפוף לתנאים הקבועים בנוהל ההכרה באיגודי ספורט של משרד התרבות והספורט, שלפיהם בגוף הבין-לאומי יהיו חברות לפחות 50 מדינות, ועליו לארגן אליפויות עולם למדינות החברות בו לפחות אחת לארבע שנים. נכון להיום, ולמיטב ידיעתנו, יש רק מדינות בודדות שבהן הענף הזה קיים, ועל כן האיגוד הישראלי לא עומד בשלב זה ברף הנדרש. עם זאת, ולאור האמור, אני רואה חשיבות רבה בקיום הענף. אני אעשה כל מה שניתן כדי לתמוך בו במסגרת המסלולים הקיימים במשרד, קרי ספורט עממי וסל הספורט הישראלי. בנוסף, נמשיך לתמוך בהם ולעודד אותם כדי שיהיו חלק מאיגוד בין-לאומי. אבל כידוע לך, מדינת ישראל, בכל נושא הספורט, חייבת לעמוד בכל הכללים של הוועד האולימפי, גם בנושא הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרה מירי רגב. שאלה נוספת לחבר הכנסת חיים ילין; בבקשה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השרה, אני מאוד שמח על התשובה. באמת. אני באמת רואה שאת משקיעה בדברים האלה. אני מדבר כראש רשות לשעבר, והקמתי שתי קבוצות כאלה במועצה האזורית אשכול, ואני רואה מה זה עשה. זה דבר אחד. לכן התמיכה היא מבורכת. אני – שימי לב, לא באתי בשאילתה שלי לשאול למה את לא תומכת, אני לא נמצא במקום הזה. אני כן חושב שיש האסטרטגיה, כמו שאת ציירת אותה, ברמה הבין-לאומית, ואני מברך שזה גם הולך למסלול. כל מה שרציתי זה לעורר את הדיון. יש בסמכותך כשרה לפתוח את הליגה – כמו שיש ליגה למקומות עבודה, שלא שייכת בכלל לחוץ-לארץ ולא נמצאת בכלל בקטגוריה הזאת – ליגה פנימית של מדינת ישראל, של תחרויות, שתעודד את התחרות. הרי אנחנו אומרים על ספורט: גם מיצוי וגם מצוינות. אנחנו רוצים למצות מצד אחד את הפוטנציאל של הנשים, ומצד שני להגיע גם למצוינות. אנחנו יודעים שחתך הגילאים הוא מנוער ועד גיל של אימהות ומבוגרות יותר שיכולות להגיע. השאלה שלי ומה שאני רציתי זה שאת תעודדי את הליגה בלי קשר לחוץ-לארץ; שתהיה ליגה פנימית של מדינת ישראל. מותר לנו – באמת אני אומר לך את זה מכל הלב – מותר לך גם להוביל את הליגה הזאת, שבסוף תהיה דוגמה ומופת לכל העולם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת ילין. בבקשה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> בהקשר הזה אני בהחלט חושבת שאתה צודק. לעודד ליגות, בוודאי בכל מה שקשור לנשים, זה דבר נכון. אני אבחן את העניין הזה ונראה באיזה כללים וקריטריונים אנחנו יכולים לעשות את זה. אם אכן זה בסמכות המשרד בלי שיש לזה איגוד בין-לאומי, אני אעודד את זה, ואני אשמח בוודאי לעשות את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב. אם אני לא טועה – חבר הכנסת חיים ילין במקרה פשוט יודע את זה – מחר באילת יש גמרים או תחרויות שלהם או משהו. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> נכון. <חיים ילין (יש עתיד):> נכון. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אני אפילו אמורה להעביר להם – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אם היא תצליח להרחיב את הליגה, אז כל המדינה – וגם החיבור בין הפריפריה למרכז וכל מה שאנחנו רואים יתפתח. זה יכול להיות נחמד. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> מאה אחוז. זה בהחלט רעיון טוב. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – מה שזה עושה לנשים בעוטף-עזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני חושב שגם השרה עצמה יכולה להשתתף באופן פעיל בליגה, מה קרה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> גם נשות יושבי-ראש ושרים יכולים להיות חלק מהליגה. אולי אני אקים קבוצה כזאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> היושב-ראש נותן דוגמה אישית. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> היושב-ראש משחק פינג-פונג קבוע ב"מחוזיאדה", ואת יכולה לשחק ב"מאמאנט". לא יקרה כלום. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> תודה רבה, סגרנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה, חבר הכנסת השואל. אנחנו, תוך כדי התנצלות בפני חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס כי השר משום מה עדיין לא באולם, נעבור לשאילתה הבאה, שבה שני הגורמים ערוכים – גם חברת הכנסת השואלת וגם הממשלה. אני מתכבד להזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן להשיב על שאילתה דחופה מס' 175 מאת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. הנושא הוא: הכשרת לוחמות. בבקשה, חברת הכנסת ורבין, את יכולה לקרוא את נוסח השאילתה מאחד המיקרופונים באולם. <175. הכשרת לוחמות> <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר וגברתי השרה, החל מאוגוסט הקרוב חיילות לא יוכשרו ברמת רובאי חי"ר 07, כפי שהיה נהוג עד עכשיו, ובמקום זאת יוכשרו הלוחמות ברמת רובאי חי"ר 05 בלבד. ברצוני לשאול: 1. מדוע מורידים את רמת החי"ר של הלוחמות? 2. כיצד הדבר מסתדר עם המציאות היומיומית בשטח, כפי שאנחנו מתמודדים אתה? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. כבוד סגן השר, בבקשה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לתת את תשובת צה”ל על השאילתה של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. לאחר בחינה מעמיקה שנעשתה בנושא בזרוע היבשה, נתקבלה החלטה כי רמת הרובאות בגדודים המעורבים תרד מ-07 ל-05 – ההחלטה נכונה ללוחמים וללוחמות כאחד. מהלך זה בוצע לאחר בחינה מחדש של ייעוד הכוחות הלוחמים בגדודים המעורבים וחידוד הצורך המבצעי שלהם. גדודים אלו יעברו הכשרה ואימון רלוונטיים למשימות הביטחון השוטף שהם אמורים לבצע, ובהתאם לכך יוכשרו לרמת רובאות 05 בלבד במקום רמה 07. בנוסף, בעקבות קיצור משך שירות החיילים מ-36 חודשים ל-32, יש צורך בהתאמת משך הכשרת הלוחמים והלוחמות. רמת הרובאות ירדה במערכים נוספים בצה"ל. כך, לדוגמה, במערך האיסוף הקרבי ירדה רמת הרובאות מ-05 ל-03, וגם כאן היא נבעה משיקולי התאמה של משכי הכשרה, משך שירות אפקטיבי וצרכים מבצעיים. כאמור, הורדת הרובאות חלה הן על הלוחמים והן על הלוחמות המשרתים בגדודים מעורבים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; בבקשה, גברתי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> השבוע קיימתי בוועדת החינוך, באישורו של חבר הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש הוועדה, ישיבת אזכרה וכבוד להדר כהן, זיכרונה לברכה, רב-שוטרת, בחלוף 30 ימים מאז נרצחה. אני חושבת שבקונטקסט שבו – בהקשר שבו אנחנו מדברים, חשוב להזכיר אותה, כפי שחשוב להזכיר לוחמות אחרות. אני מאוד מאוד חוששת מהפגיעה העתידית וממידת הנכונות והמוכנות של צה"ל להיות מחולל השינוי החברתי הזה – פתיחת תפקידים נוספים לנשים בצבא. אמרת עכשיו, הקשבתי לך רוב קשב, אדוני סגן השר, שבאמת מדובר גם בחיילים ולא רק בחיילות. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> נכון. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אבל, א. תשומת הלב הייתה בעיקר לחיילות בעניין הזה. אני רוצה לציין בהקשר זה גם שבתר"ש "גדעון" – התוכנית הרב-שנתית החשובה – התפקיד היחיד שאני לפחות ראיתי שהורד מדרגת תת-אלוף לדרגת אלוף-משנה, צריך להגיד הורדה בדרגה, הוא של יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים. בעיני זה סוג של – אני מקווה שזאת לא מגמה שמעידה על כך שהצבא חדל להיות גורם משמעותי בקידומן של נשים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. כבוד סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תראי, בעניין תשומת הלב, כפי שאת מבינה, התקשורת או מי שרוצה למשוך את תשומת הלב ראה את זה כאייטם רציני, שרמת הרובאות של הנשים הלוחמות ירדה. אבל כפי שאמרתי, מדובר ביחידה כולה, יחידה מעורבת. רמת הרובאות של כל היחידה כולה ירדה, כמו גם ביחידות אחרות, ונתתי דוגמה אחת – בגלל הצורך המבצעי. כרגע, עם הייעוד של הגדודים המעורבים, ובעיקר לביטחון השוטף, אין צורך ברמת רובאות 07, אלא מספיקה רמת רובאות של 05, במיוחד בגלל, כפי שאמרתי, משך השירות שקוצר ל-32 חודשים. קורסים רבים בצבא מקוצרים היום כדי להתאים אותם למשך השירות. לגבי יועצת הרמטכ"ל, אני מודה, אני לא מכיר את הסיבה, אינני יודע. אני מוכן לבדוק ולהשיב לך, לא מכיר את העניין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. נתבקשתי, גם בהקשר של הנושא הקודם, להודיע שסגן שר הביטחון גם נותן דוגמה אישית, והבקיע גול בנבחרת חברי הכנסת במשחק כדורגל. אז אנחנו עדיין עם השאילתה הראשונה. נעבור לשאילתה הבאה. חבר הכנסת אחמד טיבי הוא בעל השאילתה, ותשיב סגנית שר החוץ חברת הכנסת ציפי חוטובלי. בבקשה, גברתי, נא לעלות לדוכן על מנת להשיב לחבר הכנסת טיבי. נושא השאילתה: מניעת כניסה לרמאללה משרת החוץ של אינדונזיה. בבקשה, חבר הכנסת טיבי יכול לגשת למיקרופון באולם ולקרוא את נוסח השאילתה. <176. מניעת כניסה לרמאללה משרת החוץ של אינדונזיה> <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת)> אדוני היושב-ראש, גברתי סגנית שר החוץ, ישראל מנעה ביום ראשון כניסה לרשות הפלסטינית של שרת החוץ של אינדונזיה. ברצוני לשאול: 1. מדוע? 2. מה המדיניות בעניין זה – כניסה או מניעה של שרי חוץ? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, גברתי סגנית השר. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת טיבי, התשובה על השאלה הזאת היא מאוד פשוטה: זה חלק מהמסורת במשרד החוץ. ואני אענה ספציפית על אינדונזיה, ואחר כך באופן כללי. היה ביקור של ראש מחלקת אסיה בג'קרטה, ובמסגרת הביקור הזה הייתה הבנה ברורה שהביקור של שרת החוץ של אינדונזיה, שהגיעה לכאן כדי לפתוח קונסוליה של כבוד ברשות הפלסטינית – הביקור הזה יכלול גם ביקור ומפגש עם בכירים בירושלים. ההבנה הזאת היא הבנה כללית לגבי כל ביקור שמגיע לישראל. כלומר, ביקורים ברשות הפלסטינית נעשים בתנאים הדדיים של ביקור בירושלים וביקור ברמאללה. ההפרה הזאת של ההבנה היא למעשה על אחריותה של שרת החוץ של אינדונזיה, שלמעשה הבינה שבמעשה שבו היא מדלגת על ירושלים ולא מגיעה לכאן היא פועלת בניגוד לכללים שישראל קבעה ביחס לביקורים רשמיים שנוגעים לכל ביקור ברשות ובישראל. אני מבקשת לנצל במה זו כדי להדגיש: אף שאינדונזיה, שהיא אחת המדינות המוסלמיות החשובות באסיה, לא מקיימת אתנו יחסים דיפלומטיים רשמיים, מדינת ישראל רוחשת הערכה רבה לעם האינדונזי ולמנהיגיו. יש מגעים נמשכים בינינו לבין אינדונזיה בשורה של סוגיות, ואנחנו פועלים וחותרים כל הזמן לשיפור הקשרים בין שני העמים, כפי שנעשה תמיד. שאיפה זו לשיפור היחסים עם מדינות ועמי העולם באסיה – עם עמי העולם בכלל ובאסיה בפרט – היא היסוד של הדיפלומטיה הישראלית, ואנו רואים פריחה ביחסים עם מדינות באסיה כפי שלא ראינו מעולם. זאת אף שהרשות הפלסטינית והעומד בראשה עושים הכול כדי למנוע את ההתפתחות של היחסים האלה, כולל הכפשה של ישראל בפורומים בין-לאומיים בעולם. אבל אני אומרת שוב – ראינו את זה דרך ביקורים רשמיים של בכירים מסין, בכירים מהודו, ראש ממשלת הונג-קונג – יש בעצם כל הזמן משלחות שמגיעות אלינו מאסיה, היחסים בין ישראל לבין אסיה נעשים חזקים יותר ויותר. בהקשר הזה אני אומרת שוב: היחסים עם אינדונזיה מתקיימים כרגע בערוצים שהם לא בדיפלומטיה הרשמית, אבל אנחנו עושים הכול כדי לשפר את היחסים. ואני אגיד את זה ככה: כל מי שמעלה בדעתו שאפשר להגיע לרשות הפלסטינית בלי לעבור בירושלים, בעצם לא מבין את ההדדיות שנדרשת מכל מדינה. אנחנו מדינה ריבונית, וצריך להגיע ולהיפגש עם האנשים במשרד החוץ כדי להגיע לרשות הפלסטינית. הכלל הבסיסי הזה הוא נכון לגבי כל מדינות העולם, ואינדונזיה אינה יוצאת דופן בהקשר הזה. כל ביקור של בכיר מהקהילייה הבין-לאומית צריך לעבור גם בירושלים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגנית שר החוץ. שאלה נוספת לחבר הכנסת אחמד טיבי; בבקשה, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני. גברתי, מה שאת אומרת, שממשלת ישראל ככוח שלטון זר שולטת גם במעברים – איזו מכונית רשאית להיכנס, איזה אדם רשאי להיכנס במחסום או לא, איזו סחורה רשאית להיכנס לרצועת-עזה או אפילו לשכם ורמאללה, למי מותר, למי אסור. אבל מדינה שאין לה קשרים עם מדינת ישראל, אינדונזיה, אחת המדינות האסלאמיות הגדולות בעולם, הוא רוצה להיכנס לרשות הפלסטינית – הוא או היא – ולהיפגש עם ההנהגה הפלסטינית. מה לכם להתערב? מדובר במדינה שהוכרה באו"ם כמדינה, כל העולם הכיר בה. אולי זה מתאר את המצב של שלטון זר שצריך להסתיים. ההתנהגות הזאת מוכיחה, וגם התשובה שלך, את מה שאני אומר כאן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת טיבי. גברתי סגנית השר. <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת טיבי, הפרובוקציה שבשאלה שלך היא פשוט מקוממת. אנחנו לא שלטון זר. אנחנו כאן כשלטון לגיטימי בארצו של העם היהודי. בוא נתחיל מזה, ארצו של העם היהודי שיש בה מיעוט ערבי – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> – – – שיש בה מיעוט ערבי שווה זכויות. אתה מייצג את המיעוט הזה, שהוא שווה זכויות – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי:> – – ואני אומרת לך שאם היית יום אחד במשרד החוץ היית מבין שיחסים דיפלומטיים בין מדינות, כולל אלה שאין לנו אתן יחסים רשמיים, כוללים הבנות. וכשאתה מפר ברגל גסה הבנה שנעשתה רק, באמת, סמוך לביקור, אז אתה מפר את הקוד הדיפלומטי. אני חושבת שהדבר המכובד ביותר, כשיש הבנות בין מדינות שיש להן ערוצים של יחסים חשאיים, כמו בין ישראל לבין אינדונזיה, זה לכבד את הקוד הזה. וכשאתה מפר אותו, אל תתפלא על זה שאתה מונע מעצמך ביקור ברשות הפלסטינית. אני אומרת בהקשר הזה, שלצערי הרב, אם הייתם משקיעים יותר מאמצים במיגור ההסתה, בגינוי האלימות והטרור, מאשר באותה פיקציה של דגלים באו"ם וכו', אני חושבת שאולי היחסים בין שני העמים פה היו טובים יותר. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגנית שר החוץ חברת הכנסת ציפי חוטובלי על תשובתה. אני מתכבד להזמין את שר הבינוי והשיכון חבר הכנסת יואב גלנט לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 174 מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. נושא השאילתה: הקצאת 5% מהפרויקטים לדיור לדיור הציבורי. <174. הקצאת 5% מהפרויקטים לדיור לדיור הציבורי> <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני כבוד השר, במסגרת ההסכמים הקואליציוניים שחתמתם עליהם ודרשתם אותם, הובטח כי 5% מהפרויקטים הממשלתיים הכלליים לבינוי יוקצו לדיור הציבורי. רצוני לשאול: 1. מדוע לא נכנסה לתוקף התחייבות זו וההקצאה אינה מתקיימת כפי שהובטח? 2. האם תחול הקצאה זו? 3. אם כן – מתי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה, אדוני השר. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, חברי הכנסת, ראשית, אני שמח להיות פה ושמח לדבר על הדיור הציבורי. לא חשבתי עד כמה הנושא הזה יהיה מרכזי, חשוב וקרוב ללבי, כאשר נכנסתי לתפקידי לפני כשנה. המציאות שפגשתי היא אכן מציאות מאוד מאוד קשה, ומן הראוי, כאשר אנחנו הולכים לעסוק בנושא הספציפי הזה, להקדיש לזה גם כמה מילים. במדינת ישראל יש 130,000 משפחות שמקבלות מאתנו סיוע בשכר דירה, בין 700 ל-3,000 שקלים בחודש. המשמעות של העניין הזה, מאחר שמדובר במשפחות גדולות, שמדובר על כמעט מיליון אנשים, גברים, נשים וילדים שמסתייעים, על מנת לגור במקום כלשהו, בשכר דירה או במשכנתה, בדירות הקטנות ביותר והבעייתיות ביותר – מסתייעים בממשלה. אני אגיד יותר מזה, מי שמקבל סכומים כאלה מהממשלה, על מנת לסייע לו, נמצא מראש במצב שבערך 50% מהכנסתו הולכת לפתרונות דיור. זאת אומרת, ההכנסה היא הכנסת מינימום למשפחה, חציה הולך לדיור ובחצי השני צריך גם לקנות אוכל, גם לדאוג לחינוך וגם להגיע למקום העבודה, אם יש כזה – לא לכולם יש. האוכלוסייה הזאת היא האוכלוסייה המוחלשת ביותר, ואני מסתכל על התפקיד שלי בהקשר הזה כתפקיד רווחה לא פחות מאשר תפקיד בינוי. כידוע לכם, המושג "שיכון" לא היה תחת הכותרת של המשרד לפני שנה ושנתיים ושלוש שנים, ואנחנו החזרנו אותו. הסיבה, החזרתי את השם "שיכון" על מנת להרים את הדגל הזה ששווה מיליארדי שקלים בשנה, אבל יותר מזה, יש לו ערך עצום כלפי האוכלוסיות החלשות במדינת ישראל ששום תוכנית לא מסייעת להם באמת אם אתה לא מוציא אותם מתוך המקום שהם נמצאים בו. אני רואה את עצמי אחראי למתן פתרון לאוכלוסיות החלשות האלה, חלקם אוכלוסיות ותיקות, חלקם בני הארץ, חלקם עולים חדשים, חלקם אנשים צעירים, חלקם אנשים מבוגרים – מכל גוני הקשת. מה שמאפיין אותם זה שאם אנחנו לא נסייע להם, אין להם איפה לגור. יש עוד רבים אחרים שנמצאים בבעיות עם הדיור, אבל אלה החלשים ביותר ונמצאים בעשירונים התחתונים ביותר. זה הדבר הראשון. עכשיו, עם זה, כבר נעשו פעולות: מאות דירות ברחבי הארץ שעמדו ריקות במשך חמש ועשר ו-15 שנים אוכלסו. אני מדבר על כ-600 דירות שעמדו ריקות ואנחנו אכלסנו אותן. הדבר השני, אני רוצה לתת לכם קצת מספרים: בשנת 2014 המדינה רכשה בכספי קרן הדיור הציבורי, שמיועדים לרכש דירות, שש דירות. בכל 2014. אני מזכיר, בקרן הזאת הצטברו 3.3 מיליארד שקל, וכאשר אני נכנסתי לתפקידי נותרו בה 700. רוב הכסף שהוצא, אם לא כולו, לא הוצא לרכש דירות לדיור הציבורי. הוא הוצא למטרות חשובות וטובות אחרות – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> שלא קשורות למשרד הבינוי והשיכון – – – <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אני אינני יודע למה, לא עשיתי על זה בקרה. אני יודע שזה לא הוצא על דיור ציבורי, ואני אגיד לכם יותר מזה, אני משוכנע שהכול פעל כחוק, בהתאם להוראות הכנסת והממשלה. אבל – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא. זה היה בניגוד להחלטת ממשלה – – – <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> – – זה לא שימש לייעודו. הייעוד מוגדר בחוק, והחוק – שנכנס לתוקף מאוחר יותר אבל רוחו הייתה כבר אז – אומר שלמעשה הכסף הזה, כשמוכרים דירות לזכאי הדיור הציבורי, כשהוא נכנס פנימה, צריך לקנות בו. אז כמו שאמרתי, בשנת 2014 נרכשו שש דירות. בשנת 2015 אנחנו רכשנו כ-380 דירות, 2015 ועד כה. זאת אומרת, מכניסתנו לתפקיד, בעשרת החודשים האחרונים, נרכשו 380 דירות. הגדלנו את הסכום גם, וההבדל הוא ברור ובולט לעין, והוא משפיע כבר עכשיו. כלומר, 600 פלוס דירות ריקות, ו-380 – כבר הגענו לסדר גודל של 1,000 משפחות שקיבלו פתרון שלא היה להן קודם לכן. אני חושב שזה שינוי מכל מה שהיה בעבר. נכנסנו לפרויקט מרחיק לכת עם הסוכנות היהודית ועם חברת "עמיגור" לבנייה של 2,600 יחידות דיור לאוכלוסיות ותיקות. שליש מהן מיועדות לעולים יוצאי חבר המדינות תחת אחריות משרד העלייה והקליטה, אבל אנחנו מנהלים את זה, ושני-שלישים לוותיקים אנשי הארץ. מדובר בדירות קטנות, בין 30 מ"ר ל-60 מ"ר. הדירות האלה, אני הייתי בדגמים דומים לעניין הזה, גם הקטנות שבהן מאוד איכותיות, מתאימות לאדם בודד, אפשר לחיות כמו שצריך. גם מניסיון, אימא שלי גרה, לא ב"עמידר" ולא ב"עמיגור", בדירה בגודל הזה, 36 מ"ר, והיא שבעת רצון ממה שיש והיא יכולה לחיות. ככה שאני לא מדבר על משהו שאני לא מכיר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני מדבר על דירות או על הוסטלים? <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אני מדבר על דיור ציבורי, דיור מוגן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זאת אומרת, לא הוסטל או בית-אבות או משהו כזה, אלא דיור? <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> זה דיור מוגן, מנוהל על-ידינו בניהול ציבורי מסודר, אבל בסטנדרטים מאוד גבוהים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מאה אחוז. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> עכשיו, אני רוצה שתבינו, חברת "עמיגור" הקצתה את השטח ביחד עם הסוכנות היהודית. השטח הזה, השטחים האלה ב-20 ערים, נמצאים במקומות האטרקטיביים ביותר במדינת ישראל: בחיפה, בתל-אביב, בהרצליה, רחוב אחד מהים. מה שיש שם זה בניינים, ובבניינים האלה אנחנו או נוסיף על גג הבניין יחידות דיור נוספות או שלמעשה נבנה לידם מתחמים נוספים. אנחנו נאשר כבר את 700 היחידות הראשונות לתחילת ביצוע, ובתוך שלוש עד ארבע שנים 2,600 זכאים, אם לא יותר – כי חלק מהדירות נחלק – יזכו לדירות האלה. אלה דברים שאנחנו עושים בדיור הציבורי. אני יכול להוסיף: אנחנו שיפצנו ב-2015 6,000 דירות – זה שינוי משמעותי. אני קבעתי למשרד לשפץ 10,000 דירות. אני מזכיר, מתוך מלאי של 60,000. שיפוץ זה לא צבע, שיפוץ זה השקעה של 20,000, 30,000, 40,000 שקל לדירה. אני קבעתי להם 10,000, והם יעמדו בזה במהלך שנת 2016. זאת אומרת, אנחנו מדברים על רוויזיה ועל שינוי מרחיק לכת. יחד עם זה, לא את הכול הצלחנו לעשות באופן מלא, ואני בא עכשיו לשאלתה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. ראשית, לאחר מאבק בנספח שנקרא "הסיכום התקציבי", שמקוים בין משרד הבינוי והשיכון לבין משרד האוצר, הוכנס, כתוצאה מהחלטה משותפת של השר כחלון ושלי, שתהיה לנו הזכות לרכוש עד 5% מהדירות, דבר שפותח את הפתח על מנת לבצע את זה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> עד? <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> לא, הוא פותח את הפתח. התהליך הזה דורש את אישור מועצת מקרקעי ישראל לכל פרויקט ופרויקט בנפרד, ונכון לעכשיו, הסיכום זה שרכש דירות דיור ציבורי יבוצע באופן פרטני, לפי מתחמים שיובאו לאישור מועצת רמ"י. סוכם בין שר האוצר לביני, בסיכום שאחרי הסיכום התקציבי, יחד עם אגף התקציבים, שיוקצו עוד 150 מיליון שקלים לטובת רכש דירות בדיור הציבורי באופן מיידי, מעבר לקרן הדיור הציבורי, ואני מקווה שאנחנו במהלך השבועות והחודשים הקרובים נסמן גם מתחמים ספציפיים שבהם אנחנו נרכוש את הרכש. אני רוצה לומר עוד משפט אחד. אנחנו עמלים היום על תוכנית, שאני מקווה שיש לה סיכוי לתת מענה אחר, רב-שנתי מתמשך לנושא הדיור הציבורי, ואני רוצה להסביר כאן לחברי הכנסת בקצרה ובזה לסיים. המדינה, כמו שאמרתי, עוזרת למאות-אלפי משפחות בשכר דירה. נניח שאתה עוזר באלפי שקלים אחדים, והאזרח לוקח מכיסו ומוסיף אלפי שקלים, אז בשנה מדובר על עשרות-אלפי שקלים, וב-20 שנה זה יכול להצטבר למיליון שקלים. מיליון השקלים האלה הולכים לאן? הם הולכים למשכיר, לזה שהוא בעל הנכס. ואז יש לך מציאות שהמדינה משלמת כסף, האזרח החלש משלם כסף, ובסוף זה הולך למשכיר, שהוא בדרך כלל אדם יותר אמיד או חברה. אני אומר, אם אנחנו נשכיל, למשל, לקחת את אלפי השקלים שהמדינה משקיעה ביחד עם מה שהאזרח משקיע, ובמקום לתת אותם למשכיר להפוך אותם למשכנתה, אז אנחנו נגיע למצב שבכספי המשכנתה הזאת לאורך 20 שנה האזרח יצבור לעצמו כל שנה את הנכס בסיוע המדינה, ויגרום לכך שיהיה לו נכס. אני אתן דוגמה במספרים פשוטים, על מנת שהדברים יהיו ברורים, ואני לא מתחייב שהמספר הוא בהכרח מה שיהיה. נניח שאנחנו מסייעים לאדם ב-2,000 שקלים בחודש, והוא משקיע עוד 2,000 שקלים בחודש מכיסו. הרי בשנה זה 48,000 שקלים. נניח 50,000 כפול 20 שנה, זה מיליון שקל. אם אתה מהוון את זה ב-3%, זה בערך 700,000 שקל. כלומר, אם אני אבוא לחברה במה שנקרא BOT, PPP, ואני אומר לו: תשמע, תן לי בבקשה 700,000 שקל בחודש, אני אחזיר לך כל חודש, במקום 4,000 – 4,100, כי אתה עושה את העניין, למשך 20 שנה, חצי מזה בערבות מדינה, אתה תהיה מוכן? התשובה היא: זה מעניין את החברות, זה יכול לפתור את הבעיה. יש לנו בעיה איך לנהל את זה. אנחנו לא רוצים לעשות מתחמים שהם רק לאוכלוסיות חלשות. מצד שני, לחברות קשה לקבל דירה אחת בכל בניין ולנהל את הפרויקט. אנחנו עובדים עם – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לכן 5% זה הפתרון האידיאלי. מינימום 5%, לא עד 5%. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> זה חלק מהעניין, נכון מאוד. זה חלק מהעניין. אני אומר לכם שהתמרון בעניין הזה הוא לא פשוט גם מול הגופים העסקיים, גם מול המשרדים. יש רצון של שר האוצר, שלי, של כל הגורמים, למצוא את הפתרון. אנחנו עובדים על זה, כולל באמצעות גורמים פרטיים מתנדבים, שמסייעים לנו בגישור מול המשרדים החיצוניים ומול הגופים החיצוניים, מתוך כוונה להביא לווקטור רב-שנתי שישרת את האוכלוסייה של הדיור הציבורי. ולסיום אני אומר לך, גברתי חברת הכנסת אורלי לוי, אני אתך בכיוון הזה ובדרך הזאת. תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> רגע, יש לי שאלה נוספת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רגע, אדוני השר. יש שאלות נוספות אליך. קודם כול של השואלת הראשונה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. לאחר מכן – חברי הכנסת דב חנין ומסעוד גנאים גם רוצים להפנות אליך שאלה נוספת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. תראה, אני מחזיקה בידיים שלי את ההסכם הקואליציוני של כולנו. אחד מהסעיפים שם מדבר על כך שאתם מתחייבים ודורשים לקיים את מסקנות דוח ועדת אלאלוף – וועדת אלאלוף, להזכירכם, למלחמה בעוני, קבעה כי הקו האדום המינימלי הנדרש לדירות ציבוריות בישראל הוא 110,000 דירות. כרגע יש בישראל דירות ציבוריות, בסך הכול, אם אנחנו מחברים את הכול, כ-60,000. חסרות לנו כ-50,000. האם אתם מתכוונים להגיע לרף הזה? מתי? ושאלה נוספת, אחרונה – אני דיברתי, גם אתך, גם עם השרים האחרים, לגבי דין רציפות על חוק שעמלנו עליו מאוד בכנסת הקודמת לגבי שכר הדירה הריאלי, שהיום לא מצליחים לשלם דיירי הדיור הציבורי, אותה אוכלוסיית קצה הקשה ביותר במדינת ישראל, בדיוק כפי שציינת. והשאלה היא אחת: הרי הם מפונים יום-יום, שעה-שעה, על ילדיהם, על התינוקות שלהם, לרחובות, בלי פתרון; מה עושים עם הסיפור הזה? מדוע אתם לא רוצים להעביר בחוק, בדין רציפות, את הצעת החוק? ואכן, אני מודה, יש שינוי במשרד הבינוי והשיכון, אני מקווה מאוד שיהיה שינוי גם במשרד האוצר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. השר ישיב בסוף לכולם. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, ותודה לך, אדוני השר, על התשובה המפורטת שלך. אכן, בסוגיית הדיור הציבורי יש שני מישורים. למישור הראשון התייחסה חברתי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, כשהיא דיברה על המקרו. ובמקרו אין שום ספק ששאלת השאלות היא הגדלה דרמטית של מלאי הדירות בדיור הציבורי. אם לא תהיה הגדלה דרמטית כזו, אנחנו נישאר עם אותה שמיכה קצרה, עם אותה מיטת סדום בלתי אפשרית, ולצורך העניין הזה צריך מלחמה – בין היתר, להחזיר למדינה את כספי הדיור הציבורי שנלקחו למטרות אחרות. יש מישור נוסף, אדוני השר, וזה מישור המיקרו. וכאן אני דווקא רוצה לברך אותך ואת המשרד שאתה עומד בראשותו על שיתוף הפעולה והסיוע בהשלמת חוק השקיפות בדיור הציבורי, שאנחנו סיימנו להכין לקריאה שנייה ושלישית אתמול בוועדת הכלכלה. זה חוק שיעשה מהפכה בתחום השקיפות בדיור הציבורי, ייתן לדיירים את הזכות לדעת איפה הם נמצאים – זכויות, חובות, מצב, מעמד – ויהפוך אותם לאזרחים במקום לנתינים. אני גאה להיות אחד מיוזמי החוק הזה, ואני מודה לך, אדוני השר, על שיתוף הפעולה המאוד-מאוד רציני וענייני של אנשי משרדך ושלך בהעברתו. זה היה מהלך לא פשוט, מסובך, וראוי להרבה הערכה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת מסעוד גנאים. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר – כבוד השר, אני פונה אליך במיוחד. אתה שר בינוי, והבינוי הוא עניין מנוגד להריסה. יש שלושה בתים בכפר-כנא שמאוימים בהריסה. יש גם אולם חתונות בכפר כאבול. כולם נבנו בשטח ובאדמה פרטית, והרשויות שם הציעו חלופות וכללו שטחים אלה בתוכניות המתאר, ובמיוחד שהם לא נבנו באזורים ציבוריים או של המינהל. המועצה הארצית לתכנון המליצה – למשל, אני מדבר על כאבול עכשיו – המליצה לאשר הכשרת שטחים אלה, שיהיו בתוך תוכניות המתאר. אבל למרות זה יש התעקשות מהוועדה המחוזית להרוס. שאלתי: איך זה שהמועצה הארצית לתכנון, שהיא גוף התכנון העליון ביותר, הגבוה ביותר, ממליצה על דבר, אבל הוועדה המחוזית מתעקשת להרוס? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת גנאים. אדוני השר, בבקשה. אם יש שאלות שלא נוגעות ישירות לשאילתה המקורית, אתה רשאי להעביר תשובה בכתב לאחר התייעצות עם המשרד. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השואלים והאחרים, ראשית, לעניין שאלתו של חבר הכנסת מסעוד גנאים – הנושא של ועדות התכנון והבנייה אינו מצוי בסמכות משרדי אלא בסמכות מטה הדיור במשרד האוצר, וכל נושא ההריסות, הפינויים והדברים הדומים, גם הוא איננו מצוי בסמכותי. אני משתדל לעשות כמיטב יכולתי על מנת להגביר את הבנייה, בין היתר במגזר הערבי, ואני חושב שגם אתה וגם חבריך לסיעה מכירים את הנושא היטב. הדבר הזה נעשה מתוך הסתכלות פשוטה וברורה שאומרת שאזרחי ישראל – לא משנה לאיזו סיעה, פלג, לאום ודת הם שייכים – זכאים לדיור שווה בשווה, ואנחנו צריכים בהקשר הזה לתת לכולם פתרון, ובמונחים מסוימים גם לעשות אפליה מתקנת לטובת אוכלוסיות שלא זכו לעניין הזה. במסגרת 73 ביקורים שעשיתי בערים וברשויות, היו כבר, אם אינני טועה, כ-10% במגזר הערבי, ואני אמשיך ואעשה את זה ביחד אתכם. הנושא של ההריסה, אני מניח שיצטרך להיות נדון במקומות אחרים ולקבל תשובות ממי שאחראי לנושא. לגבי השאלות האחרונות – אני אתחיל בשאלתה של חברת הכנסת אורלי לוי. ההסכם הקואליציוני כולל בתוכו נספח; בתוך הנספח יש תוכנית עבודה שקשורה לתחום הדיור, הבינוי והשיכון ודברים נוספים, ובמסגרתה אכן מצוין מה שהזכרת, וזה אותו הצורך ברכש של עד 5%, או כ-5%, של דירות לטובת הדיור הציבורי. התהליך הזה, כמו שקורה לחלקים אחרים של נספחים, אינו ממומש במלואו, אבל אני חושב שהוא הולך בכיוון. הוא הולך בכיוון, ואת התשובה בנושא הזה נתתי. אני אגיד יותר מזה. אני מאוד מקווה שכל ההסכמים הקואליציוניים באשר הם ימומשו ברמה שבה אנחנו מממשים את מה שקשור לנושא הדיור בכלל והדיור הציבורי בפרט. האם זה מספיק? התשובה היא: יש תמיד במה להשתפר. לגבי דין הרציפות – מאחר שזו שאילתה דחופה, אני מציע שתעבירו לי את השאלה, אני אלמד את הנושא, ואם יש צורך אז נענה עליו, כי אלה דברים שקשורים בחקיקה ואין לי התשובות תחת ידי. לגבי נושא הגדלת מלאי הדירות, התשובה היא שאנחנו חותרים לכך שמלאי הדירות בדיור הציבורי יוגדל באופן משמעותי. שמנו יעדים מרחיבים ומרחיקי לכת, אבל גם כשאני מסתכל קדימה, בשנתיים-שלוש הקרובות אנחנו לא נגיע למספר 110,000, לצערי, כתוצאה מאילוצים תקציביים. אבל אם יש דבר שאפשר לומר זה שלראשונה, לדעתי, מזה שנות דור, מספר הדירות שנמצאות ברשות המדינה יעלה ולא יקטן. כלומר, יצאנו ממצב של מינימום בשנת 2014 ותחילת 2015, ואנחנו מתחילים להתאזן ולרכוש דירות. אני מקווה שהקצב יביא אותנו למספרים שאנחנו צריכים – וציינתי מה התוכנית שאני מציע. לבסוף, לשאלתו של חברי חבר הכנסת דב חנין – קודם כול, אני מתייחס מאוד ברצינות כשאתה אומר שזו הייתה פעולה מורכבת מבחינה פרלמנטרית וממשלתית, כיוון שהניסיון שלך בנושאים האלה הוא רב. עבורי זו הייתה התנסות של הליכה מסוימת נגד הזרם, ביחד אתך, על דבר שאני חושב שהוא דבר צודק. כידוע לך, הנושא נדחה פעמיים או שלוש פעמים בוועדת שרים לחקיקה, משיקולים שונים, ולא עבר; ומי שהגיש – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – האופוזיציה כנראה. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> – – – מי שהגיש את הערר על ההחלטה, שבא מטעם האופוזיציה, היה אני. כי אני חשבתי שהשקיפות עבור דיירי הדיור הציבורי – וכתוצאה מכך גם עבור הציבור בכלל – בנושא הדיור הציבורי תשפר את השירות שאנחנו, כמשרד הבינוי והשיכון, והחברות המשכנות, "עמידר", "עמיגור" ואחרות, קרי "חלמיש", "פרזות", "שקמונה" ו"חלד" – אלה החברות המשכנות – התוצאות שאנחנו נותנים השתפרו, גם במה אנחנו גובים ולמה אנחנו גובים וכן הלאה. ולכן שיתפתי אתך פעולה, ואני שמח שהתהליך הזה עבר, ואני חושב שהוא יהיה לתועלת הדיור הציבורי. יש בו גם מסר מאוד מאוד חשוב – הכנסת והציבור – פעולות הממשלה, ככל שהן תהיינה שקופות יותר בכל הממדים שניתן לקיים בהם שקיפות, כך התהליכים ישתפרו. ובעניין הזה, אולי באופן לא מפתיע, אנחנו רואים את הדברים עין בעין. תודה לכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבינוי והשיכון חבר הכנסת גלנט. חברי הכנסת, עד כאן שאילתות דחופות. <הצעת חוק העונשין (תיקון – שינוי הגדרת הגזענות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1003/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לחקיקה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת איימן עודה לעלות לדוכן על מנת להציג לקריאה טרומית את הצעת חוק העונשין (תיקון – שינוי הגדרת הגזענות), התשע"ה–2015. עד עשר דקות לרשות אדוני. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, תרשו לי בבקשה לדבר בהתחלה בשפה הערבית ולברך את האורחים שלנו מבית-הספר "אל-פארוק" מכסייפה שבנגב. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: האחיות והאחים תלמידי כיתה י"א מבית-הספר "אל-פארוק" מכסייפה, אנחנו מברכים אתכם. אני מבקש מכם שתעריכו את הרשימה המשותפת. אתם יכולים לספור את החברים הנמצאים פה – יותר מכל רשימה או סיעה אחרת. נוסף על כך, אם תשימו לבכם מיהו האדם ומיהם האנשים שמגישים את מספר הצעות החוק והשאילתות הרב ביותר ועסוקים במליאה הזאת, הרי תיווכחו שמדובר בחברי הכנסת מהרשימה המשותפת. לפני כמה ימים חבר הכנסת דב חנין מהרשימה המשותפת הגיע למקום הראשון כמחוקק בבניין הזה, והוא מהרשימה המשותפת. אני רוצה לומר לכם שהנושא החשוב ביותר לנו ללא ספק הוא נושא הנגב. הנגב הוא מבחינתנו האזור המאוים ביותר היום. אין ספק בכך. יש 46 כפרים לא מוכרים בנגב. חלק מהכפרים האלה מאוימים בגירוש. שוו לנפשכם לדוגמה שהם רוצים לגרש את אום אלחיראן כדי להקים חירן אחרת במקומה. באופן זה הם יגרשו את התושבים הערבים ויביאו תחתם תושבים יהודים. פעם אמרו שהם רוצים לגרש מהכפר בגלל בעיות תכנוניות או בעיות סביבה. טוב, אם יש בעיות תכנוניות או בעיות סביבה, למה אתם רוצים להביא תושבים במקום תושבים? זוהי גזענות. אנו רוצה לומר לכם שאנו פה, מהעמדה שלנו, פועלים במלוא המסירות למען נושאי הנגב, אבל יש נושא שחשוב מכולנו – הוא אתם. הדבקות באדמה והמאבק העממי המאורגן חשובים מעבודת הכנסת. באמצעות אלו אתם ואנו ניאבק יחדיו למען זכויות אנשינו בנגב. אלוהים ישמור אתכם, תהיו בריאים. תודה.) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא צריך למחוא כפיים. גם את זה אתה יכול לתרגם לערבית. בבקשה, אדוני ימשיך. ואם השר כץ ירצה למסור גם את תשובת הממשלה בערבית, אני לא אתנגד. בבקשה, אדוני. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת וחברות הכנסת, ההצעה שלי היא פשוטה וחשובה מאוד. מדובר על סעיף 144א בחוק העונשין, שם יש כל מיני הגדרות ותארים למילה גזענות, וכולם נכונים – גם ההגדרות וגם התארים. ושם יש עוד תיאור למצב שהוא גזעני: במידה שהם מפלים בן-אדם על רקע לאומי אתני, מחליטים לא למכור לו או לא להשכיר לו דירה למשל – וזו הגדרה נכונה. אני מבקש להוסיף עוד הגדרה, והיא נגד האנשים שקוראים להחרמה על רקע לאום או על רקע אתני. כלומר, לא רק מי שמבצע, אלא מי שקורא. ואני רוצה לתת פה תיאור מסוים של מצב, כדי שכולנו נרגיש כמה שזה גזעני. אדוני היושב-ראש, כאשר בן-אדם, בצרפת למשל, קורא להחרמת מקום של יהודים, קריאה – האם זו קריאה גזענית או לא? או כאשר הוא קורא לא למכור ליהודים או לא להשכיר דירה ליהודים, הקריאה היא קריאה גזענית. עכשיו, פה אני מעביר מיהודים לערבים: האם כאשר קורא רב מצפת ליהודים לא להשכיר דירה לערבים, האם זו קריאה גזענית או לא? אני חושב שזה די ברור שזו קריאה גזענית. לכן אני מבקש מהבית הזה, אני מבקש מחברי הכנסת, מהאופוזיציה, גם מהקואליציה, מכבוד השר, לא לדחות את הדרישה ההוגנת הזו, הנכונה, המשכנעת, שזו גזענות. אפילו אם יש בינתיים החלטה – אדוני השר, אני לא יודע אם אתה משיב; אם אתה משיב, אני חושב, במידה שכבר קיבלתם החלטה לדחות את ההצעה הזו, אולי נחליט לא לדחות אותה עכשיו, נלמד אותה עוד הפעם, כי קריאה להחרים ערבים, לא לתת לערבים לשכור דירה או לא לקנות ממקום של ערבים – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה אתה מבקש, תשובה והצבעה במועד אחר? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אני מבקש, במידה שהתשובה שלכם לא, אז כן, זו האלטרנטיבה שאני מקבל. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אז תבקש – – – תשובה והצבעה במועד אחר. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אני מבקש תשובה והצבעה במועד אחר. תודה רבה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אנחנו מסכימים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הממשלה מסכימה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הממשלה מסכימה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הממשלה מסכימה. תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – הוראת שריון)> [הצעת חוק פ/1586/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – הוראת שריון), של חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי. בבקשה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי מציג את ההצעה. ישיב לו השר חיים כץ בשם משרד המשפטים. חבר הכנסת איימן עודה ביקש תשובה והצבעה במועד אחר. השר שהיה אמור להשיב, השר חיים כץ, הסכים להצעתו, אז אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, גם אני מבקש להצטרף לברכות של חברי ראש הרשימה איימן עודה, ולברך את התלמידים מבית-ספר "אל-פארוק" בכסייפה. (אומר בערבית: ברוכים הבאים לכנסת. אנו מברכים את מאבק אנשינו בנגב, בכסייפה, בכפר אום אלחיראן, בעתיר, באל-עראקיב ובכל הכפרים הלא-מוכרים.) כמו כן, אני מברך את הנציגים של איגוד רופאי השיניים הערבים, אהלן וסהלן פיכום. היה דיון חשוב היום בוועדת הפנים, אני חושב שהצלחתם, זה בסדר, כל הכבוד. אנחנו היום, אדוני היושב-ראש, מביאים הצעה, ואני חשבתי לתומי שוועדת השרים לענייני חקיקה כן תתמוך בהצעת החוק הזאת לתיקון חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שנחקק בכנסת הזאת בשנת 1992, ביחד עם הצעת חוק-יסוד אחרת, שהיא גם חשובה ביותר, חוק-יסוד: חופש העיסוק. שני חוקי-יסוד אלה פתחו עידן חדש בהיסטוריה המשפטית של מדינת ישראל וקבעו מעמד-על חוקי לשני חוקי-יסוד אלה, שלמעשה נועדו להגן על זכויות אדם בסיסיות, זכויות אדם עיקריות. נראה שזכויות האדם האלה, שהן זכויות אדם אוניברסליות, כיום זכויות אלה רחוקות מאוד מרבים, לצערנו, מחברי הכנסת, ואני מבקש להזכיר את הזכויות האלה לאלה שאולי שכחו אותן, או שרוצים לשכוח אותן, או שפועלים על מנת לשנות את העקרונות האלה, שכל מדינה בעולם צריכה להיות גאה בהם, בעקרונות האלה, שהם חלק מהמשפט שלה. חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בא להגן על חיים – על חייו, על גופו וכבודו של כל אדם; הוא בא להגן על קניינו של אדם; הוא בא להגן על הפרטיות והוא בא להגן על חירויות האדם. למעשה מדובר, אדוני השר כץ, במגילת זכויות האדם של המשפט הישראלי. החוק הזה הוא חוק חשוב מאוד, ומה שאנחנו מבקשים, אדוני היושב-ראש, היום זה לשריין את החוק הזה. אני אסביר לאלה מחברי חברי הכנסת – מה המשמעות. אנחנו מדברים על חוקי-יסוד שהם שלב לקראת חקיקתה של חוקה, סוף-סוף, למדינה, ולכן יש סדרה של חוקי-יסוד שצריכים להיות במעמד גבוה יותר מהחוקים הרגילים, כך שחוקים רגילים לא יעמדו בסתירה לחוקי-היסוד האלה. ניתנה סמכות לבית-המשפט, אדוני השר, לבטל חוקים שעומדים בסתירה לחוקי-יסוד אלה. זוהי סמכות חשובה מאוד, שבית-משפט כן יתערב בחקיקה של הכנסת כאשר יש חוקים, כן, יש חוקים שעומדים בסתירה לעקרונות יסוד, לזכויות יסוד. ולכן זו סמכות חשובה מאוד שניתנה בחוקי-יסוד אלה. בחוק-יסוד: חופש העיסוק יש הוראת שריון שקובעת שלמעשה אי-אפשר לשנות חוק-יסוד זה אלא בחוק-יסוד שנתקבל ברוב של חברי הכנסת. זהו סעיף 7 לחוק-יסוד: חופש העיסוק, אדוני היושב-ראש, שקובע שאי-אפשר לשנות את חוק-היסוד: חופש העיסוק, שמגן על זכות בסיסית שכל אדם, זכותו לעיסוק ולחופש עיסוק. ולכן קבע המחוקק, אנחנו קבענו, שאין לשנות את החוק הזה אלא בחוק-יסוד, ולא מספיק בחוק רגיל וברוב רגיל. בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו אין הוראה מקבילה לזו הקיימת בחוק-יסוד: חופש העיסוק. ולכן אני וחברי חבר הכנסת אחמד טיבי, ויתר החברים שלי ברשימה המשותפת, הגשנו את הצעת החוק הזאת, על מנת לעגן את אותה הוראת שריון – שכן קיימת, חברי חברי הכנסת. היא קיימת בחוק-יסוד: חופש העיסוק, ואנחנו ביקשנו שהוראה זהה, הוראה מקבילה, תהיה גם בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, מכיוון שחשוב מאוד שחוקי-יסוד, אדוני היושב-ראש, לא יבוטלו, או שיהיה ניתן לבטלם, בחוק רגיל, ברוב רגיל. ואנחנו לפעמים, אדוני היושב-ראש – ואני כחבר כנסת חדש – רואים שלפעמים נחקקים חוקים ברוב אקראי של עשרה מול שלושה, או חמישה מול אפס. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אין בכנסת שום דבר אקראי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אין? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אין בכנסת שום דבר אקראי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> הכול מתוכנן והכול מתוזמן, אתה אומר? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – אין אקראי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> טוב, אם אתה אומר, בסדר. אני אומר לך, אדוני השר חיים כץ, שלפעמים יש צירופי מקרים, וראינו שכן היו מקרים שהאופוזיציה הצליחה – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני 16 שנה – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – והפילה חוקים או הצעות של הקואליציה, וודאי שזה לא היה מתוכנן, אלא אם תגיד לי שזה מתוכנן ואתם עשיתם את זה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זה בסדר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אבל אין דבר אקראי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אבל אני שואל אותך, השר כץ, באמת, כשאנחנו מגישים הצעות חוק – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תן לי לדבר עם איילת. בוא תדחה את ההצבעה והתשובה גם כן למועד אחר, אני אדבר עם איילת. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> בסדר, אני אשקול את זה. אבל כשאנחנו מגישים הצעות חוק חברתיות – רק בשבוע שעבר, לפני שבועיים, חברי חבר הכנסת אחמד טיבי הגיש הצעת חוק בנוגע לכביש חוצה-ישראל, כביש 6, להוריד את האגרות בשעת עומס, אז אמרתם שאתם תבדקו את זה, ואנחנו נענינו ודחינו את זה, אבל עד היום לא קיבלנו תשובה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> שבועיים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אבל זו כבר פעם שנייה – פעם שלישית שחבר הכנסת טיבי מגיש את זה, זה לא מהיום למחר שאנחנו מבקשים. כשמגישים הצעות חוק חברתיות, אתם דוחים את זה. כשאנחנו מגישים הצעות חוק שיש בהן זכויות אדם, אתם דוחים את זה. אדוני היושב-ראש, לצערנו, בוועדת שרים לענייני חקיקה יש מגמה, שהצעות חוק נדחות על הסף ללא דיון ענייני בחוקים האלה. אני הייתי בטוח, ואני סמוך ובטוח, אדוני השר, שאם הצעת החוק הזאת תועבר למשרד המשפטים, לגורמים המקצועיים שם, ובראשם היועץ המשפטי ומחלקת חקיקה, הם כן יתמכו בהצעת החוק הזאת. לכן אני מקבל את הצעתך, אדוני השר, מכיוון שגם שרת המשפטים לא נמצאת פה, ואני לא רוצה לקבל תשובה שנכתבה, אלא אני רוצה שהיא תהיה ותשיב, ואולי בכל זאת ננסה לשנות את העניין הזה ושכן הממשלה וועדת השרים יבדקו את זה, ולכן אני מקבל את הצעתך. אמרו לי (אומר בערבית: שיש תלמידים מכיתה ה' מבית-הספר היסודי בסאג'ור. ברוכים הבאים תלמידינו מסאגו'ר. ברוכים הבאים. יברככם האל.) תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז מה סיכמתם? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תשובה והצבעה במועד אחר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תשובה והצבעה במועד אחר, אוקיי. <הצעת חוק זכויות המלצרים והעובדים בענף ההסעדה, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1934/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק זכויות המלצרים והעובדים בענף ההסעדה, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. עד עשר דקות. גם כאן, רבותי, תשובה והצבעה במועד אחר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש, אהלן וסהלן פיכום לתלמידי בית-הספר בכסייפה; אנחנו אתכם גם במאבק נגד הקמת המכרה המסוכן בשדה-בריר. וברכות גם לנציגי ארגון רופאי השיניים הערבים שנמצאים אתנו ביציע. תודה על המעורבות שלכם, על המחויבות שלכם, על ההערות שלכם, על ההצעות שלכם, גם על הוויכוח שאתם מתווכחים כשאתם חושבים שאתם צודקים. אז תודה והרבה הערכה. עמיתי חברי הכנסת, יש לי הכבוד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק זכויות המלצרים והעובדים בענף ההסעדה, הצעה שיוזמיה הם 62 חברי כנסת מכל סיעות הבית, קואליציה, אופוזיציה, כל סיעות הבית. עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו אומרת את מה שהיה צריך להיות מובן מאליו – לכל עובד בישראל מגיעה משכורת. מה שנכון לגבי העובדים בכל מקום אחר, נכון גם לגבי העובדים בענף המסעדות: זה נכון למלצרים, לעובדי הניקיון, לטבחים, לעובדי המטבח, לעובדות המטבח, לכולם מגיעה משכורת. במצב היום בתחום המסעדנות יש מקומות לא מעטים שבהם זכויות המלצרים והעובדים נפגעות. כאשר אין שכר מסודר, יש פגיעה בעובד, יש פגיעה בעובדת, והפגיעה הקשה ביותר היא היעדר הזכויות הסוציאליות. כאשר אין שכר מסודר, אין תשלום על שעות נוספות, אין תשלום על שעות שבת וחג, אין תשלום על נסיעות בלילה, אין פנסיה, אין תשלום על ימי חופשה ומחלה, אין תשלום דמי הבראה, אין פיצויי פיטורים; ועוד דבר – כאשר אין שכר מסודר, נוצר לפעמים ניצול נוסף של המלצרים והעובדים – שעות של סטנד-ביי ללא תשלום, תקופות של התלמדות והכשרה ללא תשלום – וכל זה כיוון שעבודה מסודרת איננה מוגנת, איננה זוכה לזכויות הבסיסיות שלהן צריכים לזכות עובדים ועובדות בישראל. בשורה התחתונה, מלצר ממוצע מפסיד בכל שנה אלפי שקלים מפני שאין לו זכויות סוציאליות. אנחנו מתמקדים במהלך הזה קודם כול כדי להבטיח את הזכויות הסוציאליות של העובדים. זו המטרה הראשונה, היא המטרה העיקרית. המטרה של החוק הזה איננה תוספת שכר, המטרה העיקרית של החוק הזה היא הבטחת הזכויות הסוציאליות, וזכויות סוציאליות, עמיתי חברי הכנסת, הן לא טובות, הן זכויות שצריכות להגיע בדין, בחוק, באמירה ברורה, מפורשת של הכנסת. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו הצענו בהצעת החוק הזו גם הטבות למעסיקים בענף המסעדנות. המסעדנים, בעלי המסעדות, בעלי בתי-הקפה אינם האויבים שלנו ואינם היריבים שלנו. אנחנו גם יודעים שיש מסעדות ויש בתי-קפה שהרווחים בהם לא גבוהים. אנחנו לא מעוניינים לייצר קשיים נוספים – אנחנו מעוניינים לייצר, וגם בחוק הצענו מנגנונים של סיוע, גם סיוע במס למסעדנים, לבעלי בתי-קפה, שיאפשרו להם מעבר למתכונת החדשה המוצעת בחוק. עמיתי חברי הכנסת, מאז הגשתי את הצעת החוק הזו קיבלתי מאות רבות של תגובות. הזמן כאן קצר, אני אסתפק בכמה תגובות כדי להדגים את הרוח הכללית. הנה פנייה אחת: בתור מי שמִלצרה בפריפריה, אני חושבת שהמצב הקיים פוגע בעיקר בפריפריה, שם הטיפים לא מגיעים למינימום. העובדים זוכים להשלמה, אבל בגלל שלא עובדים לפי החוקים, אין דמי נסיעות, אין שעות נוספות, תוספת לשבת ועוד הרבה זכויות עובדים. בנוסף, האוכלוסיות שהכי נפגעות הן האוכלוסיות הכי חלשות – נערות לפני צבא, או בזמן צבא עם אישור עבודה, וסטודנטיות. תגובה נוספת: הלוואי שהחוק הזה יעבור, אתה לא יודע איך ניצלו אותי בבית-הקפה האחרון שעבדתי בו. עוד תגובה: אני עבדתי בתחום מלא, בכמה בתי-קפה וגם במסעדות שף. אני מכיר את כל הטריקים שקורים במסעדות. הצעת החוק הזו מעולה. מה שקורה עכשיו במסעדות זה שמעסיקים יודעים שלא צריך להתייחס לשום זכויות מינימליות, כשבכל מקום אחר זה מובן מאליו. בהרבה מסעדות לא משלמים שכר על התלמדות ולא משלמים שכר על סטנד-ביי, למרות שבהרבה מקומות זה יוצא הרבה שעות. כמובן, לא משלמים נסיעות ושאר הדברים. זה הכול מתחיל ונגמר בזה שהמעסיקים התרגלו שאין צורך לשלם שכר למלצרים, כי הם מקבלים טיפים. עוד תגובה: אני לא מבין איך בעל עסק יכול להעסיק עובדים בלי לשלם להם ביטוח לאומי ותנאים סוציאליים. אם מלצר נפגע במהלך העבודה, הוא לא מבוטח. זה כשלעצמו עבירה על החוק. עוד תגובה: זה באמת ביזיון. עבדתי בתל-אביב בשלושה מקומות שונים, ובכולם קיבלתי את המשכורת מהטיפים. עוד תגובה: מעולם לא הייתה לי נהירה התרבות הזאת שאפשר שלא לשלם משכורת לעובדים ולתת להם להתפרנס מתשרים בלבד. ועוד לא הייתה ברורה לי משיכת הכתפיים שלנו, הציבור, ביודענו זאת. האם היינו מסכימים למצב שהקופאית במרכול לא הייתה מקבלת שכר על עבודתה והלקוחות היו צריכים להשאיר לה תשר בהגיעם לקופה, או לקוחות הבנק היו צריכים להשאיר תשר לפקידה בבואם להפקיד צ'ק? אם כן, מדוע השלמנו עם מצב כזה עבור עובדים בענף המסעדנות? עוד תגובה: עם כל הכבוד, מלצרות זו עבודה, ועל עבודה צריך לשלם משכורת. תאמינו לי, עבדתי בהמון מסעדות ללא משכורת. רוב בעלי-הבית שלשלו חלק נכבד מהטיפים לכיסם, ואף שילמו לפיקולו ולעובדי המטבח מהטיפים. עמיתי חברי הכנסת, רשימת התגובות היא אדירה. לא אוכל במסגרת הזמן שלי לעבור על כולן, אבל אני רוצה בכל זאת להביא בפניכם מכתב שקיבלתי עותק שלו; חברת הכנסת יחימוביץ חברתי, שהיא גם אחת מיוזמות החוק הזה, קיבלה גם היא את המכתב הזה. המכתב הוא דווקא לא ממלצר, הוא מאדם שמשאיר טיפ, והוא אומר: אישית, אני רוצה להודות לך ולחברי הכנסת אחרים אשר נתנו יד לקידום חוק המלצרות. לדעתי, הגיעה השעה לעשות סדר בבלגן. כהרגלי, אני אוהב להשאיר טיפ נכבד למלצרים הצעירים, וברוב המקרים מעל המגיע. באחד מביקורַי התכופים בבית-קפה מסוים עברתי חוויה לא נעימה במיוחד. בגמר החשבון, משום מה שכחתי להשאיר טיפ למלצרית שהגישה לי את התפריט. כשקמתי מהשולחן והתחלתי ללכת, פתאום ניגשה אלי המלצרית וקראה לי כשהיא נושפת בכבדות: אדון, אדון, אני מצטערת, לא השארת לי טיפ. אני סטודנטית וזו הפרנסה שלי. באותו רגע הרגשתי כאילו היא באה לבקש נדבות. שלפתי מהארנק 20 שקלים וביקשתי סליחה על הטעות. המחיר ששילמתי על הארוחה לא עלה על 60 ש"ח. תראו כחברה לאן הגענו. הלוואי שהחוק יעבור ויעשה צדק חברתי אמיתי. אנחנו רדופי צדק, חייבים להיות שווים בני שווים בפני החוק, וכמובן – ברכות על קידום החוק. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו, מאז הגשנו את הצעת החוק הזאת, מנהלים הידברות עם משרדי הממשלה השונים, וגם עם נציגי בעלי המסעדות, בעלי בתי-הקפה. המטרה שלנו היא להעביר את החקיקה הרצינית והמשמעותית הזאת בהסכמה רחבה, בהסכמה כללית. כפי שאמרתי כאן, המוקד שלנו, מרכז העניין מבחינתנו, הוא הבטחת הזכויות הסוציאליות של העובדים בענף המסעדנות; זה הגרעין, זה העיקר, ועל זה אנחנו לא מוכנים להתפשר. עמיתי חברי הכנסת, אני עליתי כאן לנמק את הצעת החוק אחרי שוועדת שרים לענייני חקיקה החליטה לדחות את הדיון בחצי שנה והקימה איזו ועדה נסתרת להמשך הדיון בחוק. להכניס חוק כזה להקפאה לחצי שנה זה בעצם לשלוח אותו לבית-הקברות של הוועדות. אני בעד הידברות; אני בעד מיצוי ההידברות; אני בעד מיצוי הידברות גם עם המסעדנים ובעלי בתי-הקפה וגם עם גורמי הממשלה הנוספים. אבל הידברות כזאת חייבת להיות רצינית, עם לוחות זמנים ועם מטרה ברורה. המטרה חייבת להיות הבטחת הזכויות הסוציאליות. על זה לא נתפשר, על זה נמשיך להיאבק, ועל זה, עמיתי חברי הכנסת, הכנסת תצטרך להצביע בקרוב. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. כאמור, תשובה והצבעה על הצעת החוק הזאת במועד אחר. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אני אבקש – הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 38), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016. החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 220), התשע"ו–2016. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. <הצעת חוק משק החשמל (תיקון – תשלומים מופחתים בעבור צריכת חשמל לשימוש ביתי), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2580/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק משק החשמל (תיקון – תשלומים מופחתים בעבור צריכת חשמל לשימוש ביתי), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת עיסאווי פריג' וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת עיסאווי פריג', עד עשר דקות להציג לנו את הצעתך. בבקשה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, תודה, מכובדי השרים, אתמול היה לנו משחק, נבחרת הכנסת – זוהיר, אני חייב לציין למה הולכים בקושי היום. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> למה אנחנו מקרטעים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מקרטעים היום. אתמול שיחקנו נגד נבחרת האמנים ב"וינטר", ולצערי הרב, הפסדנו 5:3, אבל עצם העובדה שהחזקנו מעמד זה הישג בפני עצמו. זו הצעת החוק הרביעית שתשובה והצבעה במועד אחר, גברתי, נכון? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם אתה תסכים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> נכון. הצעת החוק הרביעית להיום – תשובה והצבעה במועד אחר. ואני שואל אתכם: תשובה והצבעה במועד אחר, בהסכמת שני הצדדים, הקואליציה והאופוזיציה, המגיש והקואליציה – למה התופעה הזאת? אני שואל. אני שואל: למה התופעה הזאת? זה מין מבוכה לקואליציה לתמוך בהצעות חוק חברתיות ונכונות וטובות שבאות מהצד שהוא לא שלהם? למה אתם הולכים רחוק מדי? אני ציפיתי שכשאני מעלה את הצעת החוק, השר שטייניץ, שר התשתיות, יהיה כאן וישמע. ואני אגיד בקצרה למה הצעת החוק הזאת חשובה וטובה. ואגב, בראשית דברי – זו הצעה לכלל אזרחי מדינת ישראל, זאת לא הצעה לערבים; הצעה לכולם, והנהנים ממנה – יותר יהודים מאשר ערבים. אז שהדברים יהיו ברורים. בחוק החשמל, סעיף 31א דן בהנחות שמגיעות לקבוצות של אזרחים במדינה ואומר אילו קבוצות זכאיות להנחות: א. הזקנים שזכאים להבטחת הכנסה, נכים, ילדים נכים, חד-הוריות עם שלושה ילדים, חד-הוריות עם ארבעה ילדים, חיילים בודדים ונכי צה"ל. אלו הקבוצות שעל-פי החוק, חוק משק החשמל, סעיף 31א, זכאיות להנחות, ומי שנמנה עם הקבוצות האלה מקבל את ההנחה. מה באה הצעת החוק להגיד? היום במדינה יש אנשים שמחוברים לחשמל, חשמל זמני, לפי מה שנקרא טופס 2. מה זה חיבור טופס 2? זה חיבור זמני שניתן לתקופה של עד שלוש שנים. אתה, זכותך לבקש חיבור זמני מחברת החשמל לעד שלוש שנים, ואחרי זה אתה מביא טופס 4, שהוא הטופס הקבוע. הצעת החוק אומרת: מי שיש לו חיבור חשמל מחברת החשמל זכאי לתעריף ביתי – – <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין הצבעה. – – זכאי לקבל את ההנחה. הרי הוא מחובר לחשמל. הוא מחובר לחשמל. פניתי לכל המשרדים שנוגעים בדבר והעליתי את הסוגיה. כולם מסכימים שזה נושא שחייב לבוא על פתרונו. כולם מסכימים, כי ההנחה לא ניתנת לטופס – ההנחה ניתנת למי שזקוק לה; למסכנים, לחלשים ההנחה ניתנת, לא לטופס. והבן-אדם מחובר בחיבור זמני – מחובר, הוא מחובר ומשלם לחברת החשמל. למה שלא יקבל את ההנחה? למה שהנכה לא יקבל את ההנחה שמגיעה לו? למה הזקן לא יקבל? ועכשיו האבסורד: אנחנו מסכימים שהחשמל הוא מצרך בסיסי. יש מצרך בסיסי אחר, שזה המים. למה מי שמחובר למים, ללא שום קשר לסוג הטופס, זכאי לקבל הנחה? למה מה שנכון למים לא נכון לחשמל? למה? מה השוני? הלכתי עוד צעד קדימה. הלכתי לחברת החשמל, ביקשתי נתונים כמה זכאים מחוברים לחשמל זמני ולא מקבלים את ההנחה, ההנחה החברתית הזו, על-פי חוק. תופתעו לשמוע, בסך הכול מדובר ב-900 משפחות שמגיעות להן הנחות, והן פרוסות בכל הארץ. מגיעות להן הנחות. נכים שמגיעות להם הנחות, זקנים, חיילים בודדים – כל מי שמגיעה לו הנחה והוא לא מצליח לקבל אותה. הלכתי עוד צעד קדימה, למשרד המשפטים. אמרו: על-פי סעיף 31 ניתן, אבל יש בעיה בפרשנות, אנחנו צריכים לעבוד על הפרשנות לחוק, שיקבע אמות מידה שאפשר לתת את ההנחה. אז אני שואל, למה למנוע מהאנשים האלה לקבל מה שמגיע להם? זו הצעת חוק סופר-חברתית. היום, כידוע לכם, על-פי חוק, חברת החשמל – 1.5% מהכנסותיה של חברת החשמל מיועדות – זאת התקרה – 1.5% מהכנסות חברת החשמל מיועדות להנחה לזכאים. דהיינו, חברת החשמל יכולה לתת, בגובה 1.5% מהכנסותיה, הנחות לקבוצות הזכאים שמניתי – הזקנים, הנכים, החיילים הבודדים; שמונה הקבוצות שמניתי. ומבדיקה שלי מול חברת החשמל מתברר ש-1.5% האלו לא מנוצלים. יעני, אין פגיעה כספית, אין פגיעה באף גוף, אז למה אתם עוצרים את מתן ההנחה הזו? בדין ובדברים שבאתי עם השר במשרד התשתיות הגענו לסיכום, חברים. ואני רואה בסיכום הזה הישג. ולא משנה הצעת החוק, העיקר שהצרכן יקבל את מה שמגיע לו. ומה הסיכום שהגענו אליו? על-פי סעיף 31 בחוק משק החשמל, הפרשנות שקיימת בסעיף לא מצליחה להכיל את הקבוצה הזו. אז הסיכום שלי עם משרד התשתיות הוא שבשבוע הקרוב הם ידאגו לפרשנות בחוק הקיים, והפרשנות הזו תכיל את הסוגיה שהעליתי. במידה שהפרשנות לא תיתן מענה, אנחנו נביא את החוק לאישור. אז אני פונה לשר התשתיות יובל שטייניץ – – – <זהבה גלאון (מרצ):> הישג יפה, הישג יפה מאוד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, התוצאה נהדרת. מבחינתי יש הישג. אז אני פונה לשר יובל שטייניץ ולמנכ"ל משרדו ולכל מי שהיו אתי בדין-ודברים: הבטחות מקיימים. הבטחנו שבשבוע הקרוב ניתן הרחבה לפרשנות. ניתן הרחבה לפרשנות, פרשנות משפטית, שתכיל את החוק. אין לי שום בעיה. אם החוק הזה יקבל ביטוי דרך פרשנות, אני קיבלתי. אבל החלק השני של ההבטחה – במידה שלא, החוק חוזר לכאן לתשובה והצבעה. זה הסיכום שלי עם השר. אני רואה בזה הישג, אני רואה בזה פריצת דרך ואני רואה בזה בשורה ל-900 המשפחות שמגיעה להן הנחה בחברת החשמל והן טרם קיבלו אותה. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1897/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת מיקי זוהר, תן בבקשה לעבור. תודה. <אילן גילאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, איך קראת לזה, גברתי? חוק הנטרול של החוק? או חוק הניטור של החוק? כן, הנימוקים להצעת החוק שלנו, של סיעת מרצ, גברתי, הועלו כבר ביום שני בהצעת האי-אמון בממשלה על רקע ההתנהלות כלפי השידור הציבורי או רשות השידור הציבורי, משום שהסתבר שכל הניסיון הזה היה ניסיון נואל והונאה ועוקץ של הממשלה כלפי השידור הציבורי, וגם, בסופו של דבר, כלפי אזרחי מדינת ישראל. זה ברור לגמרי, גברתי, שהרפורמה הזאת נכשלה והטיפול בה הוא כמו טיפול ברגל סוכרתית, שמקצצים עוד חלק ועוד חלק ועוד חלק, ולאף אחד לא ברור בכלל מתי הדבר הזה יסתיים. אנחנו כל שני וחמישי מביאים כאן עוד חוק כדי להמשיך את התהליך הזה. ואני אגיד לך יותר מזה: לא אני לא מאמין בחקיקה האחרונה שהייתה; שרים בממשלה. אופיר אקוניס, גלעד ארדן, אנשים שטיפלו בנושא הזה, הם טוענים שהממשלה עושה את החוק פלסתר והיא עושה ממנו צחוק. וברור לגמרי שמה שמתרחש בתוככי התהליך של החוק הוא דבר שהוא בלתי נסבל. לפני שבועיים, גברתי, הזמנו לכאן, לוועדה לביקורת המדינה, את נציגי הכנ"ר, את התאגיד החדש, את התאגיד הישן, את הטלוויזיה הלימודית, את כולם. ביקשנו תשובות על שאלות שהן השאלות הכי פרוזאיות, הכי מיידיות, שמתבקשות, גברתי, מכל תהליך שמתרחש; שאלות בתחום של טיימינג, לוקיישן, ארטיסט – אוי, אי-אפשר, אסור לדבר פה באנגלית. אני אומר, מי הם השחקנים, מה הם המקומות, כמה זה עולה לנו בסופו של דבר; שאלות כמות, כדי שנבין כמה תהליך פירוק – אגב, הפירוק הראשון של רשות ציבורית במדינת ישראל – כמה התהליך הזה עולה לנו. מהו תקציב הרכש, שאלנו. שאלנו מי הם גופי ההפקה החדשים, מה הם נדרשים להפיק, מה הכישורים שלהם; מהו התקציב לכוח-אדם? כמה נדל"ן? למה עוברים לבית ynet בתל-אביב, שזה בניין יקר? שאלנו שאלות על שאלות. מי הם האנשים שמייצגים ועוסקים בתהליך של הפירוק? כמה עורכי-דין עוסקים בתהליך של הפירוק? מהי העלות של החזקת שני החוקים במקביל? האם מכירת נכסי הרשות נעשית במכרז? למי המכרז, למרבה במחיר? כיצד מתפרקת הרשות מנכסיה? הייתה מטרה לחוק, פעם אחר פעם, כדי לעשות דבר אחד, גברתי, בסופו של דבר. אני אכנה את זה, כדי שלא תהיה שום אי-הבנה; הייתי יכול לביים סרט או לכתוב ספר שנקרא "הדרך לארדואן". שמעת על הספר הזה? זה הספר שהולך להיכתב. זוהי, גברתי, הדרך – מרצ, מרצ, אתם מפריעים לי, בבקשה. אדון – לי יש בעיות של קשב וריכוז. אני מבקש שלא תדבר אתם כאן. מה לעשות – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בקשה לגיטימית לחלוטין, במיוחד מחברי מרצ. <אילן גילאון (מרצ):> – – כל אחד והבעיות הלגיטימיות שלו. "הדרך לארדואן", גברתי, זה איך אתה מפרק את השידור הציבורי ובסופו של דבר מייצר לעצמך את הרקע הנוח לך. ואז, איך אני יודע שאני כל כך צודק, גברתי? פתאום אנחנו מתבשרים, ביום שני, שלא יהיו יותר חדשות אלא במיקור חוץ. אנחנו נקנה את החדשות. "מבט לחדשות", אוניית הדגל של הערוץ הזה, הולכת להיסגר, גברתי. אנחנו נקנה את החדשות, אצל מי? אצל מי שימכור לנו חדשות טובות? בכלל, על-פי התנאים של המכרז, ממי מותר לקנות חדשות? לא מקבוצה שמשדרת, שיש לה רישיון לשידור. לא מערוץ 2, לא מערוץ 10, אלא מחברות מאוד מאוד מסוימות, שמסתבר, גברתי, שיש להן גם קשר, בזעיר אנפין, עם ראש הממשלה, קשר של חברוּת. ולכן אפשר יהיה, גברתי, לקנות. גברתי, אני מבקש, תפזרי את הדבר הזה. זהבה, מיקי, מיקי, מיקי, גם אני מהדרום. תן כבוד קצת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הנה, הצלחת בלעדי לעשות סדר בסיעה שלך. <אילן גילאון (מרצ):> בדרך לארדואן, גברתי, מסתבר שאנחנו הולכים לקנות חדשות, וכנראה נשלם יותר על חדשות טובות, ואולי ככה. בדרך לארדואן השליטה היא או כפי שראש הממשלה אמר: מה שאני רוצה אני משיג – וכנראה זה נכון, בתחום הזה הוא כנראה משיג; לפרק כל אפשרות לביקורת, להפוך את העיתונאים הבעייתיים והפרובלמטיים למובטלים שהולכים לחפש עבודה, כי הרי את אף אחד פה לא מעניין מי ייפול על רצפת העריכה אחרי שיפרקו את הרשות הציבורית הראשונה והגדולה ביותר במדינת ישראל. מה זה בכלל משנה? הרי אנחנו עוסקים בדברים ברומו של עולם, מנהלים תאגידים גדולים, אבל המאפרת האחרונה – זה לא מעניין אף אחד. סיפרתי בפעם הקודמת, ואני חוזר שוב על הסיפור הזה – והוא כל כך מרגש ולא הספקתי לספר אותו עד תומו – שלפני חודש בערך הסתובבתי ביום שישי באולפני "נקדי". הוזמנתי לאיזו תוכנית ביום שישי. פתאום עברתי על ההיסטוריה של עצמי בעצם. כאילו פתאום נזכרתי, חברת הכנסת גלאון, ב"סמי וסוסו" ובתוכניות כמו "ניקוי ראש". הדברים האלה, העדויות האלה, נמצאים בתוך המחסנים האלה בעזובה גדולה. לג'ורג' מוסטקי יש שיר בדיוק במובן הזה שזה מדיף את ההיעדרות, את החוסר, שיש במקום הזה, את הגעגוע אולי למשהו שמבחינה היסטורית היה הבסיס הלא-ציני לכל מה שאנחנו חלמנו עליו כאן פעם. אנחנו לא היינו יכולים לסלוח לעצמנו – סיעת מרצ, אני אומר – לא משום שאנחנו איזה אנשים מוזרים שחושבים שהם יצליחו להעביר את החוק הזה, כי אין פה מישהו שיודה בטעות, ולא יקרה כדבר הזה, לא בתוך הפוליטיקה שאתם מנהלים, אבל לא היינו סולחים לעצמנו אלמלא עשינו לפחות מה שהצרפתים קוראים לו noblesse oblige. יש לנו כבוד למוסד הזה. יש לנו כבוד למוסד הזה, למורשת שלו, למה שהוא מייצג, בניגוד לאנשים כאן שאין להם כבוד לכלום חוץ מאשר לשרידות שלהם וזה הכול – שהכול פרזנטורים. מה יקרה בעתיד בשידור הזה? מי יחליף את קרן נויבך – שי חי מ"האח הגדול"? תגידו לי אתם על מה אתם מדברים. מבחינת תכנים, מבחינת עצמאות של שידור, מה יקרה כאן? איפה הדברים האלה ייקנו? באיזה שוק? על מה אנחנו כאן מדברים, גברתי? על כן ובהתאם לכך, החלטנו להביא חוק, שכפי שגברתי אמרה, הוא החוק שמנטרל את החוק הקודם, שהייתה לו רק כוונה נלוזה אחת: פופוליזם זול באופן מיידי, לרוץ מהר לספר לחבר'ה על ההישג, שביטלנו את האגרה. אני מציע לממשלת ישראל, אם היא רוצה להיות כל כך נדיבה עם האזרחים, יש לי מאה דרכים יותר טובות לעשות את זה בהגינות הרבה יותר גדולה. אני רוצה לקנות לעצמי את השידור שלי, העצמאי, כפי שצריך אותו. אני האחרון שאומר שברשות השידור הכול היה מושלם. הייתה דרושה רפורמה. אני יודע, היעילות לא הייתה שם, העלות הייתה גבוהה. אלה ערכים מאוד חיוניים ומאוד חשובים. אבל, גברתי, את יודעת, אני מתקופה שבה כשכלים היו מתקלקלים, היו מתקנים אותם. היה נהוג ככה לעשות. לפני שזורקים אותם, מתקנים אותם, ובוודאי ובוודאי כאשר מדובר בבני-אדם. הדבר הזה לא קרה שם. על כן אני בא לכנסת ישראל היום ואומר לכם: יכול להיות שהתהליך של פירוק השידור הציבורי, עלותו גבוהה מן השידור הציבורי, כי עובדה שכולם ממלאים פיהם מים ואף אחד לא נותן שום תשובה על שום דבר, מי, למה וכמה. הדבר השני – לראות מה הם הקשרים של אנשים בתוך הפוליטיקה הישראלית, כולל הבכירים ביותר, ובראשם ראש הממשלה; מה הם הקשרים עם אותם אנשים שביום המכרז מורשים לספק את החדשות במיקור חוץ. גברתי, מיקור חוץ זה מה שפעם היה ניכור. מיקור הוא ניכור, בסופו של דבר. ליבת השידור הציבורי היא החדשות. אם את החדשות האלה אנחנו קונים במיקור חוץ, ברור לגמרי לאיזה שידור ציבורי אתם מתכוונים. אני מבקש מהכנסת להצביע בעד הצעת החוק שלנו, לחזור לרפורמה ה-12 שיש בה תיקונים מפליגים אבל היא קצת יותר מתונה ויותר אישית, ולא נהיה דומים, גברתי, לדוגמה שאת ודאי מכירה: פעם היו שואלים בהומור מה ההבדל בין הרדיקלים למהפכנים. אמרו: הרדיקלים לוקחים כפית ומתחילים להעביר את המים מצדו האחד של הסכר לשני, ואילו המהפכנים לוקחים תותח, שוברים את הסכר עם האבנים ועם האנשים ולא חשוב שום דבר. אני מציע שאנחנו נעביר את המים בחביות מצדו האחד לצדו השני, ונבסס לעצמנו שידור ציבורי אמיתי שצריך לשרת את העצמאות של השידור, את האיכות של השידור, ולא גחמה של פוליטיקאי כזה או אחר, מגלומן ככל שיהיה. האגו חייב פה להצטמצם קצת, כי אז אנחנו נוכל לחיות קצת יותר טוב. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. ישיב, בשם שר הכלכלה, השר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. מזמן לא התראינו. <שר התיירות יריב לוין:> כן, ואגב, זה באותו עניין. גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, חברי חבר הכנסת אילן גילאון, בצדק, אמר שלמעשה קיימנו כאן את הדיון הזה באופן מפורט בישיבה שהייתה כאן ביום שני במסגרת הצעות האי-אמון. אני מודה, חבר הכנסת גילאון, שאין לי הרבה מה לחדש מעבר לחזרה על אותם דברים שאמרתי כאן ביום שני. בכל זאת, כדי לא להשאיר בלי שום תשובה לפרוטוקול, אולי אתייחס בקצרה מאוד, בכותרות, לדברים שפירטתי ביום שני. אין מחלוקת ואין חולק שיש חשיבות גדולה לכך שיש שירות שידור ציבורי ושכולנו מעוניינים בזה ורוצים בזה. בעניין הזה אני בהחלט מסכים עם חבר הכנסת גילאון. אגב, אנחנו בוודאי לא חושבים ששידור ציבורי הוא שידור של הממשלה, או שידור שהממשלה מכתיבה את תכניו. זה היה ככה פעם – לא כשאנחנו היינו בשלטון. זה ממש לא היה ככה כאשר אנחנו בשלטון. אני בטח לא רוצה שזה יהיה כך גם בהמשך. עד כאן נדמה לי שאין בכלל מחלוקת. אני גם לא חושב שיכולה להיות מחלוקת בנוגע לכך שאין די בכך שיהיה שידור ציבורי במובן הזה שאפשר בשלט להעביר לתחנת טלוויזיה ולומר לעצמנו: עכשיו הכול בסדר. אלא כדי שהשידור יהיה אפקטיבי יש צורך שגם יצפו בו, אחרת לעניין הזה אין שום ערך ושום משמעות. אני אמרתי כאן ביום שני – גברתי היושבת-ראש עומדת בראש שדולת התיירות – שגם אתרי התיירות היפים ביותר אין להם ערך אם לא באים אליהם תיירים ולא מבקרים בהם. רק לומר שיש לנו אתרים זה לא מספיק. החוכמה היא לייצר, מצד אחד, אתרים יפים ומזמינים, אבל מצד שני גם לדאוג שאנשים באמת ידעו ויגיעו אליהם. נדמה לי שבמובן הזה, המערכת – – – <קריאה:> – – – לא שומעים כלום. אני לא שומע כלום. <שר התיירות יריב לוין:> אפשר אולי להגביר את המיקרופון. אני בטח לא אצעק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני השר, אני רוצה לעזור לך. חברי הכנסת שמדברים באולם, אני מבקשת לצאת. חבר הכנסת טרכטנברג. חברת הכנסת זנדברג, את כבר בשיחה די ארוכה עם השר, ואני שומעת אותה עד לכאן. תבינו מה קורה כאן. גם בצד הזה, בבקשה, חברים, חברי הכנסת, אני מבקשת שקט באולם. חבר הכנסת דוד ביטן, השר שלך משיב. לא יפה לעמוד עם הגב לשר. אני מבקשת לחזור למקומך או לשבת. עדיין אין לנו שקט באולם. רבותי, אנחנו לא נמשיך עד שאנחנו נוכל לשמוע את תשובתו של השר. חבר הכנסת ביטן, אני פונה אליך בפעם השנייה. פעם אחת אושיב אותך כאן, ואני אדבר בקול שלך כדי שאתה תבין על מה אני מדברת. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אני מבקשת שקט באולם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> היא לא עשתה כלום, המורה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת מהסדרנים לעבור לאולם, וכל מי שמדבר – להוציא מהאולם. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אתה עכשיו עושה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. כן, כבוד השר. <שר התיירות יריב לוין:> תודה, גברתי. אם כן, חבר הכנסת גילאון, נדמה לי שבמובן הזה לא יכולה להיות שוב מחלוקת על כך שרשות השידור במתכונתה הקודמת, את היעד הזה לא הצליחה להשיג, והיו לדבר הזה סיבות רבות, החל מניהול לא יעיל וכלה במערכת שלא הצליחה לעקוב אחרי השינויים והיעדר תקציבים מספיקים. ואפשר להיכנס להרבה מאוד סיבות, אבל אני חושב שלא היה שום ספק שהרשות לא הצליחה ליצור מצב, לפחות בכל מה שקשור לטלוויזיה, שאנשים באמת צופים בשידוריה. ואז אנחנו נמצאים, בעיני, במצב שהוא מאוד בעייתי, משום שאם אנחנו באמת חושבים שצריך שידור ציבורי, אז אנחנו לא יכולים לומר לעצמנו שיצאנו ידי חובה בזה שהשידור הציבורי קיים אבל איש לא צופה בו. אני חושב שזו תהיה רמייה, רמייה עצמית, לא התייחסות רצינית לעניין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה יהיה הסוף של הרשות? <שר התיירות יריב לוין:> ואז – רגע, חכה, אנחנו עוד לא שם, חבר הכנסת פריג', עוד רחוקים משם. עכשיו, במצב הזה שנוצר, הייתה הבנה שצריך לנסות ולשנות את החוק ולבנות תאגיד חדש שיוכל לצאת לדרך חדשה, משוחרר מהרבה בעיות שהעיבו והעיקו על רשות השידור הקודמת. ויחד עם זאת – ואמרתי את זה כאן ביום שני, ואני גם חוזר על זה כאן – אני חושב שמעבר לעניין הציבורי בנושא השידור, יש כאן גם עניין עם עובדים שעבדו הרבה מאוד שנים, שמפרנסים את המשפחות שלהם, ואי-אפשר להתייחס אליהם כאילו הם אוויר וכאילו הם לא קיימים. וצריך היה למצוא פתרון שמצד אחד יוציא את השידור הציבורי לדרך חדשה, ומן הצד השני יבטיח שהעובדים לא ייזרקו באבחת חרב לרחוב, בלי תנאים ובלי אפשרות לפחות לחלקם גם להיקלט בתאגיד הקיים. והיו כאן בכנסת הקודמת דיונים רבים שהובילה חברת הכנסת קארין אלהרר על בסיס הסכמה שהייתה בין שר התקשורת דאז גלעד ארדן לבין שר האוצר דאז יאיר לפיד. ולא סוד, חבר הכנסת גילאון, שהיו לך אז הרבה מאוד השגות על החוק הזה, ואגב, לא סוד שלחלקן אני גם הייתי שותף, לפחות במה שהיה קשור לעובדים – – <אילן גילאון (מרצ):> נכון. <שר התיירות יריב לוין:> – – ובתפקידי אז כיושב-ראש הקואליציה זה לא היה קל, אבל עיכבנו את ההשלמה ואת החקיקה של החוק עד שבאמת הושג הסדר שנתן את המקסימום האפשרי לעובדים בתנאים האלה ואִפשר באמת לצאת לדרך. עכשיו אני אומר לך בגילוי לב, מתברר שיישום התהליך הזה הוא יישום קשה ומורכב, הזמן שלוקח לעשות את הדברים כפי שצריך הוא יותר ארוך ממה שחשבנו. ואם אני צריך לבחור בין לעשות את הדברים בחופזה על חשבון העובדים ובין לקחת עוד כמה חודשים ולדאוג שזכויות העובדים תישמרנה, אני בוחר באופציה השנייה. אבל ברור לחלוטין שהרעיון לחזור למה שהיה קודם, אין לו שום היתכנות – לא כלכלית, לא ציבורית, לא כלפי העובדים. אני בטוח, חבר הכנסת גילאון, שאתה לא מציע – או אני מקווה לפחות – גם להחזיר את אגרת הטלוויזיה ולהשית את כל העניין הזה על אזרחי ישראל כאילו כלום לא היה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> ולכן, אי-אפשר לאחוז בחבל בשני קצותיו; אי-אפשר להגיד: בוא נבטל את אגרת הטלוויזיה, נלך לתהליך שמחייב צמצום, ומהצד השני נחזיר את מה שהיה קודם ונמשיך להתנהל כאילו כלום לא קרה. ברור שהדבר הזה בלתי אפשרי. לכן אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעת החוק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר לוין. אם כן, רבותי, אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו נצביע על הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> העמדה של יושב-ראש הכנסת לא פעילה, אבל אנחנו נביא בחשבון – העמדה של חבר הכנסת יולי אדלשטיין. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 45 נמנעים – 4 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 25 חברי כנסת. חבר הכנסת יולי אדלשטיין, היושב-ראש, מה ההצבעה שלך? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני התכוונתי להצביע נגד, אבל – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, אז אני מוסיפה למתנגדים. 46 מתנגדים, ארבעה נמנעים. הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015, לא אושרה. <הצעת חוק לקביעת מעמדם של בני-זוג שבאו בברית הזוגיות, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1613/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק לקביעת מעמדם של בני-זוג שבאו מברית-המועצות – סליחה, בברית הזוגיות, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אביגדור ליברמן וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות – להציג לנו את הצעת החוק שלך. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אדוני יושב-ראש הכנסת, כבוד השרים, כנסת נכבדה, החוק הוא כל כך פשוט, שבטוח שלא צריך על זה לבזבז עשר דקות, אני מניח שגם בשלוש דקות ניתן להסביר את חשיבות החוק וגם את הנחיצות של אותה חקיקה. אנחנו מדברים על 660,000 איש, אזרחי ישראל, שאינם רשאים להתחתן במדינת ישראל. 660,000 איש, ש-95% מהם משרתים בצבא, עושים מילואים, עובדים ומשלמים מסים – אינם רשאים. והדבר הזה הוא עוד פעם אותה תופעה של ישראבלוף, שכל כך מאפיינת את הממשלה הזאת. כלומר, אותם אנשים, כשהם רוצים להתחתן, הם נוסעים לקפריסין; שם הם רושמים את הזוגיות שלהם, חוזרים למדינת ישראל, ומדינת ישראל מכירה בנישואים האלה, אבל לעשות אותו דבר בתל-אביב או בירושלים או בחיפה הם אינם רשאים. יתרה מזאת, יותר חמור – 5,000 חיילים שמתגייסים כל שנה לצבא ההגנה לישראל, שהם אינם יהודים לפי ההלכה, מקבלים עוד פעם מסר ברור: הם יכולים להילחם עבור מדינת ישראל, הם רשאים למות למען מדינת ישראל, אבל להתחתן במדינת ישראל הם אינם רשאים. אני חושב שגם מבחינת סיעת הליכוד, אני הייתי מאוד רוצה להזכיר – השר יריב לוין, דומני אתה עונה על ההצעה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני, אני. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אתה. הצעת חוק ברית הזוגיות, פעם ראשונה גובשה על-ידי הליכוד ב-2004. ב-16 ביוני 2004 סיימה לעבוד הוועדה, ועדה קואליציונית, ומי שעמד אז בראש אותה ועדה היה חבר הכנסת רוני בר-און. אגב, חברים היו גם ניסן סלומינסקי – אני לא רואה את ניסן סלומינסקי, גם הוא היה שותף, וכמובן – – – <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> הוא פה. הוא פה. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אתה היית אז שותף בוועדת בר-און על ברית הזוגיות, עם יורי שטרן, וכמובן – – – <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> היה פתרון מצוין. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> מה? <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> היה פתרון מצוין. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> היה פתרון שמעולם לא הסכמתם בסוף לחוקק אותו, שלא – – – <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> לא. שר המשפטים טומי לפיד הודיע שזה נישואים אזרחיים, הכול התפוצץ. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אותו פתרון שבזמנו גיבשתם בוועדה חזר כמה וכמה פעמים בוועדות שהוקמו לאחר מכן, בווריאציה כזאת ואחרת. לכן, הטענות שזה כאילו בא להתריס וכנגד ההלכה – לא חושב שחבר הכנסת ניסן סלומינסקי היה נותן יד לפתרון שנוגד את ההלכה. בסופו של דבר, אותה ברית הזוגיות חוקקה ב-2010 בפורמט מצומצם ביותר, כשזה מאפשר רק לשני בני-זוג שאינם יהודים לרשום את הזוגיות במדינת ישראל. גם מבחינת העלויות הכלכליות – בשנה שעברה מעל 9,000 זוגות נישאו בקפריסין; עוד מספר כזה במדינות אחרות – בצ'כיה, בבולגריה ובמדינות נוספות. כלומר, קרוב ל-20,000 איש יוצאים ממדינת ישראל על מנת לרשום את הזוגיות שלהם. אפשר להוסיף לזה גם מאות, אולי אלפי מקרים, שאנחנו רואים יותר ויותר, תופעה חדשה במדינת ישראל, שעורכים את טקס הנישואים במדינת ישראל עם רב ועם חופה ובלי הרבנות הראשית. אני חוזר ואומר על הדבר הזה: הוא נוגד כל היגיון, הוא דבר שפוגע בכבודם של אנשים ובעיקר בא להשפיל אותם. אני בהחלט לא מבין את הממסד החרדי שמתערב במקרה הזה. זה דבר שהוא לא רלוונטי. הרי העדה החרדית לא מכירה בנישואים או בגיורים של הרבנות הראשית. העדה החרדית מתנהלת על-פי פנקסים של מיוחסים, של רשימת מיוחסים, שהיא הדבר היחיד הרלוונטי לגביה. לכן הניסיון פה לכפות על אוכלוסייה אחרת דברים לא סבירים בעליל – אני חושב שזה דבר שפוגע גם באחדות העם, ואני אומר לכם כאחד שדוגל וחשובה לו מדינה יהודית: אנחנו בעד מדינה יהודית, אבל אנחנו נגד מדינה חרדית. זאת עמדת ישראל ביתנו. אני חייב גם לציין, שלפחות במקומות שבהם גדלתי, אני זוכר שתפקידו של הרב היה לפתור בעיות ולא ליצור בעיות, ומה שאנחנו רואים היום, שבמקום לפתור בעיות, הרבנים מנסים ליצור בעיות. אני חושב שיש פה בלבול בהגדרת התפקיד של אותו מורה רוחני שאמור לשמש בו כל רב בישראל. לכן אני מבקש מהכנסת להצביע ולתמוך בחוק הזה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל זה חוק הומופובי, אדוני. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> הוא לא הומופובי. <יעל גרמן (יש עתיד):> למה לא הכנסת את הקהילה הגאה בפנים? היית עושה שוויון והיינו בעד. הוצאת קהילה שלמה מתוך החוק. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אני חושב שתפסת מרובה לא תפסת כלום, ואני בפירוש בא קודם כול לפתור בעיה של קהילה גדולה, כמעט 1.5 מיליון איש, של יוצאי חבר המדינות. <יעל גרמן (יש עתיד):> אנחנו בעד, אבל למה רק חלק? למה לא את כולם? <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אני חושב שהשלב הבא – בואו נעבור שלב אחד ונתקדם לשלב שני. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – השלב השני. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> תפסת מרובה, לא תפסת כלום. ואנחנו – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> במקרה הזה זה להדיר קהילה, להעליב קהילה שלמה, זה להגיד להם: לא מגיע לכם. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אני מצטער, מאז שקמה ישראל ביתנו, מ-1999, אנחנו מובילים את החוק הזה במתכונת הזאת. כך אנחנו מקבלים את זה, כמורשת שקיבלנו מאחד המייסדים שלנו, יורי שטרן. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני קוראת לך להרחיב את החוק וכולנו נהיה בעד. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> נסיים להשלים את החקיקה הזאת, נתקדם הלאה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת ליברמן. ישיב השר חיים כץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק מבקשת לכונן מוסד של "ברית זוגיות אזרחית" בישראל, שיהווה מסלול מקביל למוסד הנישואים הדתי, ואשר יחיל על בני-זוג שיבחרו בו את מלוא הזכויות והחובות האזרחיות החלות על בני-זוג נשואים. יצירת מסגרת של נישואים מוכרת על-פי חוק בישראל היא באמצעות נישואים בהתאם לדין הדתי, ובהתאמה לדתם של בני-הזוג. לצד מסגרת נישואים זו, ולגבי מי שהם חסרי דת ואינם יכולים להינשא זה לזו לפי הוראות הדין האישי, נחקק בשנת 2010 חוק ברית הזוגיות לחסרי דת. הצעת החוק הנוכחית מבקשת להעתיק, בשינויים מסוימים, את ההסדר שנקבע בחוק ברית הזוגיות לחסרי דת ולהחילו על איש ואישה ששניהם בני אותה דת, או ששניהם בני דתות מוכרות שונות. הצעת החוק מבקשת ליצור שינוי מדיניות מהותי בנוגע למצב המשפטי הקיים כיום בישראל, ונוגדת את ההסכמים הקואליציוניים הקובעים שלא לשנות את הסטטוס-קוו בענייני דת ומדינה אלא בהסכמת כל סיעות הקואליציה. נוסף על כך, ההצעה מעוררת קשיים ביחס למדיניות ההגירה של מדינת ישראל, ולא זו הדרך להביא לשינויים מהותיים במדיניות זו. אשר על כן, עמדת הממשלה היא כי יש להתנגד להצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר חיים כץ. כאמור, רבותי, נעבור להצבעה. אנחנו נצביע על הצעת חוק לקביעת מעמדם של בני-זוג שבאו בברית הזוגיות, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אביגדור ליברמן – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כשהממשלה מתנגדת אין אפשרות לתת לחבר כנסת להתנגד, לכן אין פה אופציה כזאת. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 45 נמנעים – 3 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לקביעת מעמדם של בני-זוג שבאו בברית הזוגיות, התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי אדלשטיין, הצבעת? בעד – עשרה חברי כנסת, 45 מתנגדים, שלושה נמנעים. הצעת חוק לקביעת מעמדם של בני-זוג שבאו בברית הזוגיות, התשע"ה–2015, לא אושרה. סגן שר האוצר – – – <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> שנייה, רבותי. שנייה. קודם כול, סגן שר האוצר חבר הכנסת איציק כהן מבקש לרשום לפרוטוקול כי הוא מתנגד. בנוסף, חבר הכנסת אילן גילאון הצביע – – <אילן גילאון (מרצ):> בעד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – והתכוון להצביע נגד. תרשמו בפרוטוקול. אנחנו כמובן, בהתאם, משנים את התוצאה רק לגבי אילן גילאון – התוצאה אומרת שהצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון – סימון ביצים), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2164/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון – סימון ביצים), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת יעל גרמן וקבוצת חברי הכנסת. גברתי, בבקשה. יש לך עד עשר דקות להציג את הצעת החוק שלך. <יעל גרמן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברתי השרה, חברות וחברי הכנסת, לפני שאני אעבור להצעת החוק שלי אני חייבת לציין לגבי הצעת החוק שעכשיו לא עברה – יש היגיון רב במתן חופש נישואים לכל מי שרוצה בכל דרך שהיא, אבל אסור לנו, אסור לנו להדיר אוכלוסייה מסוימת – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אסור לנו להדיר את האוכלוסייה הגאה. החוק הזה, כפי שהוא, בא ואומר: לאלה מותר ולאלה אסור. החוק הזה, כפי שהוא, בא לעשות הפרדה במסגרת החוק למי מגיע ולמי לא, וזו הסיבה שהצבעתי נגד. ועכשיו אני רוצה לדבר על הצעת החוק שלי. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אנחנו נדבר על זה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> סופה, אני מאוד מקווה שיום אחד תבינו שהקהילה הגאה זכאית לשוויון זכויות. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אבל לא יכול להיות שלכולנו יהיה רע במדינה הזאת. <יעל גרמן (יש עתיד):> יכול להיות. צריך להילחם עבור כולם. אי-אפשר לבוא ולומר: לאלה מגיע ולאלה לא. לכולם מגיע. הצעת חוק המועצה לענף הלול – סימון ביצים. אתמול ציינו את יום זכויות בעלי-החיים. זה היה יום חגיגי מאוד, ובאמת דנו בנושאים רבים. בין השאר גם דנו בתנאי המחיה של התרנגולות. אין ספק שהתרנגולות, כפי שהן היום, חיות – בלולים הישנים, אני לא מדברת על הלולים החדשים – אלה תנאי מחיה בלתי נסבלים, שגורמים לנזק לתרנגולת ולכאב רב ולסבל רב. אני חושבת שהיום יש אוכלוסייה גדולה שלא רוצה לצרוך ביצים של תרנגולות שגדלות בתנאים של סבל. האוכלוסייה הזו רוצה לדעת אם התרנגולת שמטילה את הביצה שאני אוכלת, האם היא הואכלה במזון אורגני? האם היא חיה בחופש? האם היא נמצאת בלול שבו היא יכולה לעוף ולבצע עוד פעולות, או שמא היא נמצאת בלול שבו היא כמו אסירה, 50 ס"מ על 50 ס"מ בתנאי סבל, כפי שאמרתי? כל מה שהצעת החוק הזו באה לבקש זה לסמן את הביצים כדי שאתה, דוד ביטן, תדע אם אתה אוכל ביצה של תרנגולת שחיה בתנאים של חופש או שאתה אוכל ביצה של תרנגולת שחיה בסבל. החוק הזה לא מחייב את החקלאים לשנות את תנאי המחיה, הוא לא צריך לעלות שקל אחד לאף אחד. זהו חוק שלמעשה משקף את המצב של התרנגולות. חוק שקיפות – חוק שמאפשר לצרכנים לבחור את הביצה שהם רוצים לאכול. נכון, אין ספק שדרך החוק אני מקווה שכמה שיותר צרכנים וכמה שיותר מן הציבור יבחרו לאכול ביצה של תרנגולת שחיה בחופש, ואז יותר ויותר חקלאים יבינו שכדאי להם לגדל את התרנגולות בחופש. אבל הכול ייעשה ללא כפייה. יתרה מזו, יש היום סט של הנחיות ותקנות של משרד החקלאות, שנמצא כבר בהכנה, ובתוכו מדובר בדיוק על הנושא הזה – על כך שניתן יהיה לסמן את הביצים ואת התרנגולות על-פי תנאי מחייתן. אלא מה, שכל התקנות האלה נמצאות כרגע ב-stand still, כל התקנות האלה לא מקודמות. רק אתמול שמעתי בוועדה המשותפת של ועדת החינוך וועדת הכלכלה שאין כוונה כרגע לקדם את התקנות. הן קיימות, נכון, אבל יש ויכוח – יש ויכוח עם החקלאים. תקנה אחת מתוך כלל התקנות היא זו שעליה אני מדברת. אתמול שר החקלאות, בהגינותו, לא רצה לבוא ולומר ולספר על השיחה שהייתה לנו. אדוני שר החקלאות, ברשותך, אני אספר? אם אין לך התנגדות, כי אתה חשבת שלי יש התנגדות. לי אין התנגדות. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – שלא צריך. <יעל גרמן (יש עתיד):> נכון. דיברתי עם שר החקלאות ואמרתי לו: מכיוון שיש תקנות, וחלק מהתקנות מדברות בדיוק על כך – על כך שיהיה אפשר להבחין בין תרנגולת שחיה בחופש לבין תרנגולת שחיה במצוקה – בואו ניקח רק את הנושא הזה, נעביר אותו בקריאה טרומית ונמתין ונראה. אם התקנות יתקדמו – אין צורך בחוק; אבל אם התקנות לא יתקדמו – נקדם את החוק, ובאמת ציפיתי שכך יהיה. לדאבוני הרב, החוק נדחה על-ידי ועדת השרים. אדוני השר, הזמנת אותי אתמול לפנות אליך, לדבר אתך ולראות אם יהיה אפשר בכל זאת לקדם את זה באיזו דרך. אני מבינה שבגלל המשמעת הקואליציונית החוק הזה יידחה. אבל אנחנו לא נוותר. אנחנו חושבים שתנאי המחיה של התרנגולות וצריכת הצרכנים בצורה מושכלת, כך שכל אחד ידע כיצד חיה התרנגולת, זה נושא מאוד חשוב. ולכן, גם לאחר שאתם תצביעו נגד החוק, אנחנו נמשיך וננסה לקדם את החוק. אני מקווה, אדוני שר החקלאות, שהזמנתך אתמול לדו-שיח ולמציאת פתרונות מוסכמים עומדת בעינה. אני מאוד מאוד מקווה שבעוד כמה חודשים נצליח או להעביר את התקנות או להעביר את החוק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. ישיב שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ברשות גברתי היושבת בראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הצעתה של חברת הכנסת יעל גרמן – אני חושב שענית את התשובה, אני מאוד אקצר. אמרת: אכן, יש תקנות. יש צורך להשלים אותן. נכון, אמרתי את זה, אנחנו עובדים על זה. אנחנו לא צריכים שתהיה הצעת חוק שעוברת בטרומית כדי שנזדרז עם התקנות. הרי את אמרת לי: אם לא תעביר את זה אני מבינה, כי יש אכן תקנות. היות שאת ציטטת משיחתנו מאתמול – אתמול חשבתי שאת לא תרצי, אבל את העלית את זה. בסדר – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> בסדר. בהגינותך וביחד, נאמר בינינו ששנינו מסכימים. אכן לא צריך. עכשיו מה, מכיוון שהיה אתמול יום צער בעלי-חיים אז חייבים להביא חוק? חייבים להעביר אותו, וצריך להגיד שהעברנו חוק? אולי אני לא מבין, יכול להיות שזה כן היה נכון בשביל הג'סטה, בשביל הציבור. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא. אם אתה אומר בתוך כמה זמן התקנות יאושרו – אתה צודק, אין צורך. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני אומר לך: עד סוף השנה. אני מוכן להגיד לך יותר מזה; זה חודש אדר – מרבין בשמחה, אתם יודעים? עוד שבוע פורים, זה חודש מרס למניינם. לא סוף השנה – עד אוקטובר יהיו כל התקנות. אני מדגיש את המילה "עד", כי אני אשאף ואני מעריך ואני מקווה שאכן זה יהיה קודם. אבל – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> באוקטובר אני מוכנה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני לא מתחייב על זה, אבל את יודעת את עמדתי. אחזור על עמדתי, שחברת הכנסת גרמן מכירה – כשישבנו בממשלה הקודמת – לגבי ועדת השרים לחקיקה, שהיו שם הרבה מחלוקות קשות – נניח להן – אבל בדרך כלל היה בא השר ואומר: אין צורך, אני מתקין, אני מחוקק; היינו אומרים לו – שנינו, אני חושב, אם מותר לי לספר – היינו אומרים לו: טוב, תגיד מתי, אין בעיה. גם לא לוחצים על שבוע הבא, אבל תגיד, אל תשאיר את זה. אז הנה, אני אמרתי. את רוצה שנצביע, אני צריך עוד לפרט, להסביר לחברי הכנסת, או שנעביר את זה להצעה לסדר-היום? <יעל גרמן (יש עתיד):> לא לא. אנחנו נצביע, זה ירד, ועוד חצי שנה אני אעלה את זה שוב. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> בכל מקרה אין מקום לתקן את חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), התשכ"ד–1963, שכן הסמכות לקבוע הוראות לעניין הסימון כבר קבועה בחוק. חברים, אני רוצה להתנצל בפניכם שאני מפריע לכם. אתם יכולים להמשיך להרעיש, כמו שמקובל פה. אז אני רק מתנצל שאני גם מדבר. תודה. לעניין זה, ראו סעיף 53(א)(2) ו-(3) לחוק, הקובע כי שר החקלאות רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לסיווג תוצרת הלול לסוגים שונים וכן בכל הנוגע לדרכי הטיפול, המיון, האריזה והסימון של תוצרת הלול והפיקוח על פעולות אלה. ואכן, בתקנות המועצה לענף הלול (הסדרת ייצור, מיון ושיווק), התשכ"ח–1968, נקבעו הוראות בדבר סימון ביצים ואריזות קמעוניות. בהתאם לקבוע בתקנות המועצה לענף הלול, יש להחתים על-גבי כל ביצה ואריזה את שמו של הקבלן המורשה או את הסימן המסחרי שלו הרשום כדין ואת משקל הביצה. בנוסף, הוראות בנוגע לסימון ביצים ואריזות קמעונאיות מופיעות גם בתקנות בריאות הציבור (מזון) (שיווק ביצי מאכל), התשנ"ה–1994 – סימון שם המשווק, התאריך האחרון לשיווק ואופן האחסון, תאריך אחרון לשימוש – על-גבי האריזה; בתקנות רישוי עסקים (תחנות מיון לביצי מאכל), התשנ"ה–1994 – התנאים הצריכים להתקיים בתחנת מיון ביצים על מנת לשמור על תקינות הביצים ובריאות הציבור; ובצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (סימון מוצרים), התש"י–1950 (סימון שם הארץ ממנה יובאו הביצים על-גבי הביצה). כמו כן, בצו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירים מרביים לביצי מאכל), התשס"ט–2008, מובהר מהן ביצים המעושרות באומגה 3, ביצים אורגניות וביצים שהוטלו בגידול חופשי, שלגביהן חל פטור מפיקוח על מחירים – מוסדר בפיקוח על רווחיות לפי חוק הפיקוח. מאחר שהנושא מוסדר בתקנות שונות, הרי שאין מקום לתקן את חוק המועצה לענף הלול. זאת ועוד, הלשכה המשפטית עובדת עם גורמי המקצוע במשרד ועם משרד הבריאות על תיקון תקנות המועצה לענף הלול, וכן על תיקון משלים של התקנות הנוספות הנוגעות בדבר. התיקון האמור התעכב, אולם אנו פועלים להגיש טיוטה לאישור משרד המשפטים בחודשים הקרובים. אי לכך ובהתאם לזאת, אנחנו ממליצים לאכול הרבה ביצים. זה בריא, זה טוב. תקנו. <חיים ילין (יש עתיד):> אבל לא עם סלמונלה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מי שרוצה שיקנה ביצי חופש, מי שרוצה יקנה מלולי מעוף. מי שרוצה לאכול ביצה וגם עוף – אנחנו ממליצים להגביר את הצריכה. נערכנו לקראת חג הפסח שלא יהיה מחסור. ולאור זאת, אני ממליץ לכנסת לדחות את הצעת החוק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר החקלאות חבר הכנסת אורי אריאל. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו הולכים על הצעת חוק – נכון הבנתי, חברת הכנסת יעל גרמן? אנחנו מצביעים על החוק? אוקיי. אנחנו מצביעים על הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון – סימון ביצים), התשע"ו–2015. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 36 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון – סימון ביצים), התשע"ו–2015, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 35 חברי כנסת, 36 מתנגדים. לכן הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון – סימון ביצים) לא עברה. חבר כנסת איוב קרא מבקש להתווסף לפרוטוקול כמתנגד. סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן מבקש להתנגד. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין מבקשת להצביע בעד. הכול לפרוטוקול, התוצאה כמובן לא משתנה. <הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה למי שמצוי בהכשרה מקצועית), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/2006/20; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 7739.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה ומייד עוברים לתשובתו של השר ולהצבעה, כי הצעת החוק כבר הוצגה על-ידי חבר הכנסת מאיר כהן בעבר – הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה למי שמצוי בהכשרה מקצועית), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מאיר כהן וקבוצת חברי הכנסת. ישיב על הצעה זו שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה, אדוני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו מבקשים שקט באולם. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, יש הצעה מוצמדת שלי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הצעה מוצמדת? להצעה הזאת? לא לא לא, זה להצעה הבאה. בבקשה, אדוני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק הבטחת הכנסה קובע כי מי שלומד במוסד לימודי שקבע השר בתקנות, תישלל זכאותו לגמלה. הצעת החוק מבקשת לקבוע זכאות לגמלת הבטחת הכנסה גם למי שמצוי בהכשרה מקצועית במסלול לימודים שמשכו אינו עולה על 24 חודשים או 1,700 שעות. מדובר בהרחבה של אפשרות הלימודים הקבועה כיום בתקנות ומוגבלת ל-12 חודשים, בתנאי שהלימודים אינם בשעות הערב. הצעת החוק עוסקת במצב שבו מקבלי גמלת הבטחת הכנסה מסוגלים להשתלב במסגרת תעסוקתית אף שהם מצויים בתקופת הכשרה מקצועית או במסגרת לימודים קבועה, בניגוד להנחה כי מי שלומד במסגרת לימודים קבועה וממושכת מנוע מלהשתלב במסגרת תעסוקתית. באופן זה מבוקש לאפשר להם לרכוש השכלה, אשר תוציא אותם ממעגל מקבלי הבטחת הכנסה ותעודד את יציאתם לשוק העבודה. על-פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, עלות הצעת החוק מוערכת ב-210,000 ש"ח לכל עשרה מקרים. בימים אלה מקדם המוסד לביטוח לאומי את תיקון מסגרת תקנות הבטחת הכנסה, כפי שצריך להיעשות, ולא בחוק הבטחת הכנסה. יצוין – מאיר, אליך – יצוין כי במסגרת הדיון בקריאה הטרומית שכבר התקיים בהצעת חוק זו במליאה, ב-16 בדצמבר 2015, הוסבר לחבר הכנסת מאיר כהן כי האכסניה הנכונה להסדרת הסוגיה היא במסגרת תקנות ולא במסגרת החוק, ולכן התנגדה ועדת השרים לחקיקה להצעת החוק. כמו כן, במסגרת אותו דיון התחייבתי – אני – לפעול לתיקון התקנות עוד במושב זה. מה לעשות, אני לא מצליח, זו הרגולציה. התחייבתי, אני לא חוזר בי, שלא תתבלבל. <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה תסיים את זה עד הסוף? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני לא יודע. לא יודע. אני אומר לך. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> חשבתי, אני אומר לך דוגרי, חשבתי שגם את ה-disregard של החד-הוריות אני מביא עכשיו. כבר סיכמתי עם האוצר, כבר סיכמתי עם המשפטים, והרחבה – משהו שתיהנה ממנו. פתאום מודיע לי היום היועץ המשפטי שהוא רוצה לדחות בשבוע. הוא רוצה לדחות בשבוע, הוא גומר לי את המושב. אני מנסה שזה יקרה המושב. מנסה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אין הצבעה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אוקיי. אז אני מבקש לדחות את ההצבעה, ואתה מסכים. אוקיי. תודה. <קריאה:> דוחים את ההצבעה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> דוחים את ההצבעה. <קריאה:> מאיר הסכים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן כן, הוא נתן את ההסכמה. על-פי ההסכמה שהגיעו אליה כאן חבר הכנסת היוזם של החוק, מאיר כהן, והשר, ההצבעה נדחתה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח שאירים לאלמן), התשע"ו–2015> [פ/2130/20; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 10134.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אי-שלילת זכאות לקצבת שאירים בשל הכנסה מפנסיה), התשע"ה–2015> [פ/247/20; "דברי הכנסת, חוב' י"ח, עמ' 10134.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח שאירים לאלמן), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת מאיר כהן וקבוצת חברי הכנסת. ושוב, הצעת החוק כבר הוצגה, ולכן אני מזמינה את שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ להשיב כעת על הצעת החוק הבאה. יש לנו כאן הצעת חוק שהוצמדה, של חברת הכנסת זהבה גלאון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק הביטוח הלאומי קובע – דוד אזולאי, זה שלך, זו הצעת חוק שאתה הגשת – חוק הביטוח הלאומי קובע את הזכאות לקצבת שאירים לאלמנה ולאלמן, כאשר לעניין זה נקבע כי אלמנה היא מי שהייתה אשתו של מבוטח. בקיצור, אלמנה של גבר שהלך לעולמו מקבלת קצבת שאירים בלי בדיקת מבחני הכנסה. גבר, לעומת זה, שאשתו הלכה לעולמה, צריך לעבור בדיקת מבחני הכנסה. בהיותי חבר כנסת, יחד עם חברי דוד אזולאי, הגשנו הצעת חוק להשוואת זכויות אלמן ואלמנה. ראינו את העלויות. העלויות של הצעת החוק הן בסדר גודל של 400 מיליון שקל לשנה. אז הסכמנו להתפשר – אזולאי ואני, אני מתכוון – והעלינו את מבחן ההכנסה מ-4,000 ל-6,000 או ל-5,000 ומשהו – אני לא זוכר, אני יכול לקרוא בדף. העלינו. אני חושב שגם פה צריך ללכת, לפעול עם הביטוח הלאומי. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה? העלינו ל-6,000. העלינו – איווט, חבר הכנסת איווט ליברמן, חבר הכנסת איווט ליברמן – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מרב מיכאלי. או, תודה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – אני עונה למאיר כהן. תקשיב, גם אתה וגם זהבה צודקים שצריך להשוות זכויות אלמן ואלמנה, אבל במסגרת המכלול שאנחנו עושים, על מה אנחנו מוציאים את הכסף, אז יש לנו דברים יותר חשובים לעשות עם הכסף הזה. אז נתנו לאלמנות, ואנחנו מקרקסים את האלמנים. ואני לא חושב – תשמע, אני אומר לך, אני הגשתי את זה, הגשתי את הצעת החוק יחד עם דוד אזולאי, ואני לא חושב שבצרכים שאנחנו צריכים להביא מהביטוח הלאומי – אני אתן לך דוגמה, אני אגיד לך למה לא. לפני שבוע קיבלתי את הנתונים על ניצולי השואה והתברר לי שיש כ-5,000 ניצולי שואה מעל גיל 95 שמקבלים ביטוח סיעודי 16 שעות ולא 18. אני לא יודע איך אותו אחד, או אותה אחת, כשבאו לבדוק את ניצול השואה בן ה-105, ויש שמונה כאלה, נתן לו 16 שעות ולא 18. אם הוא היה נותן לו 18, הוא היה מקבל גם הנחה בחשמל. המטרה שלי היא לקחת היום, ולבוא לביטוח הלאומי, ואני אומר לך – היום בבוקר פניתי, מאיר, היום בבוקר פניתי לשאול אם בהחלטת מועצה אנחנו יכולים להעלות את כל אלה שמגיל 80 מ-16 ל-18, בלי – ואז זה ייתן עוד הנחה בחשמל. הכסף הזה לא יותר חשוב כאן מאשר לתת לאלמן? תשמע, אף אחד – לא אתה ולא אני לוקחים את הכסף הזה הביתה. אני רוצה להשתמש, ואני רוצה גם שלא נצביע עכשיו. אני מבקש ממך. זהבה, אני מבקש שלא נצביע, ואת מסכימה. וגם אדוני מסכים, מאיר? אני מבקש ממך להסכים. גם מאיר מסכים. מאה אחוז. תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> לא מסכימה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה לא הבנת נכון. אני הבנתי שהם מתעקשים כן להצביע. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> את ביקשת להצביע? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. <קריאה:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אם הם מבקשים להצביע, אני מבקש להצביע נגד הבקשה שלהם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, חבר הכנסת מאיר כהן, שלוש דקות לרשותך. <מאיר כהן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אין לי שום ספק בכוונות הטובות של שר הרווחה, אין לי שום ספק בכך שהוא עושה את סדר העדיפויות, אבל חשוב לציין – גם אתה, אדוני השר – חשוב לציין, זה תיקון עוול, באמת תיקון עוול, ואתה פוגש את האנשים האלה, אני פוגש את האנשים האלה. אני חייב להגיד, להודות, שלא עמדתי על זה כשהייתי שר רווחה. באמת לא עמדתי על זה, עד שהתחלתי לפגוש את אותם אלמנים שחיים מהיד לפה, ואומרים לי: תשמע, מאיר, זה לא הוגן שאותנו בודקים בציציות – כן, כן – זה לא הוגן שאותנו בודקים בציציות ואנחנו נשארים חסרי כול, כי המדינה החליטה שלנשים אנחנו מאפשרים איזה פרוספריטי מיוחד במינו ומגברים אנחנו מונעים את זה. עכשיו, הציעו את זה גם דוד אזולאי, גם אתה, העלינו את זה ל-6,000 שקלים, אין שום בעיה. נכון שתמיד השיקול הכספי, נכון, תמיד יעמוד לנגד עינינו. אבל אנחנו רוצים לתקן, אנחנו רוצים לתקן עוול, ואין שום סיבה בעולם שבגלל – אגב, זה 200 מיליון שקלים, זה לא 400 מיליון שקלים, ואם אנחנו נאשר ונשב עם אנשי הביטוח הלאומי והם ירצו לעשות את זה מדורג, נעשה את זה מדורג. ואם אתה, אדוני השר, תשב עם הביטוח הלאומי ותרצה גם שזה יהיה מדורג – נעשה את זה מדורג. אבל אין שום סיבה שבעולם שגבר אלמן, יצטרכו להתעלל בו. אין שום סיבה שבעולם. קחו את זה, כל אחד, תחשבו על זה ברצינות. באמת, זו לא צריכה להיות הצבעה של קואליציה ואופוזיציה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. גם חברת הכנסת זהבה גלאון יכולה לקבל שלוש דקות. בבקשה, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני השר חיים כץ, אני פונה אליך לשיקול דעת נוסף. יוצא מצב אבסורדי – אני מודה שאתה שובר את לבי כשאתה מעמיד את הזכאות של האלמנים לקצבת שאירים מול ניצולי שואה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> רגע, רגע. אני מודה שאתה שובר את לבי, כי כשאומרים לניצולי שואה, אז ישר הלב יוצא וכולנו אומרים – וואו, זה עומד מול זה. אל תעמיד את זה, בבקשה. אני ממש פונה אליך, אל תעשה לנו את זה, זה גובל בסחטנות רגשית, אני מודה שאני לא עומדת בזה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אבל זו האמת. <זהבה גלאון (מרצ):> זה לא האמת, זה מה שאני מנסה להגיד. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – יורידו לאלמנות – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה יודע שזו לא האמת, וגם אל תהלך עלי אימים שיורידו לאלמנות, כי אתה יודע שאני דואגת לאלמנות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה שרי אריסון לא – – – <זהבה גלאון (מרצ):> רגע, רק שנייה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> היא מרוויחה 100,000 שקל – – – <זהבה גלאון (מרצ):> רגע. זה סיפור אחר. אדוני השר חיים כץ ושר הדתות דוד אזולאי, אתם הרי הבנתם את זה. בגלל זה אתה הלכת למהלך בהיותך חבר כנסת ויושב-ראש ועדת הרווחה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – 6,000 שקל. <זהבה גלאון (מרצ):> אז הגעת לתקרה של 6,000 שקל. יש משהו, חברי חברי הכנסת – הרי איך זה יכול להיות עניין של אופוזיציה וקואליציה? קורה, קורה – – – <קריאה:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא, הוא לא רוצה להבהיר את זה. אני מכירה אותו. כשהוא אומר: יש זמן, תנו לי זמן – אני יודעת. כשהוא אומר לי: זה עומד מול ניצולי שואה, זה אומר שהוא רוצה לקבור את החוק הזה קבורת חמור. שלא נדע, חברי חברי הכנסת, כל אחד מכם יכול להיות אלמן, שלא נדע, טפו-טפו-טפו, וכל אחת יכולה להיות אלמנה. אז מה, איזו סיבה יש שיהיו תקרה ומבחן הכנסה לאלמנים? אני תמיד דואגת לזכויות נשים, כי נשים מופלות, בהגדרה, אבל יש כאן מצב מעוות. גבר אלמן לא צריך להיות מופלה לעומת אישה בקצבת שאירים. השר כץ, אני ממש מבקשת ממך, אני ממש מבקשת ממך. אתה הרי יודע. בהרבה מקרים אתה יודע שאנחנו צודקים אבל יש באמת שיקולים; זה עוול. לא פותרים עוול על-ידי זה שאתה עושה עוול אחר. זה עוול. אני מבקשת שתשקול שנייה נוספת לפני שאתה מבקש מהקואליציה להצביע נגד זה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. אני מחכה מהאופוזיציה – איך אנחנו מצביעים? הצבעה אלקטרונית, הצבעה רגילה. אוקיי, רבותי. אנחנו, כאמור, נצביע. יהיו שתי הצבעות נפרדות. כעת אנחנו מצביעים על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח שאירים לאלמן), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת מאיר כהן וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח שאירים לאלמן), התשע"ו–2015, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 43, נגד – 48, אין נמנעים. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח שאירים לאלמן), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת מאיר כהן, לא אושרה. אנחנו עוברים להצבעה הבאה, על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אי-שלילת זכאות לקצבת שאירים בשל הכנסה מפנסיה), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? ההצעה הזו, כמובן, הייתה מוצמדת. נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אי-שלילת זכאות לקצבת שאירים בשל הכנסה מפנסיה), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 44 חברי כנסת, 48 חברי כנסת מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אי-שלילת זכאות לקצבת שאירים בשל הכנסה מפנסיה), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת זהבה גלאון, לא אושרה. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון תוצרת חקלאית שיוצרה במדינת ישראל), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2537/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון תוצרת חקלאית שיוצרה במדינת ישראל), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת חיים ילין וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת חיים ילין, יש לך עד עשר דקות להציג לנו את הצעת החוק שלך. בבקשה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק הזו, ההצעה שלא עולה שקל – ההצעה ההגיונית ביותר שיש למי שאוהב את מדינת ישראל, את החקלאות ואת הציונות, והקואליציה הולכת להתנגד. למה? אין לי מושג. הצעת החוק היא כל כך פשוטה, היא באה ואומרת שבעצם, כשהאוצר פותח את היבוא, או מתוך הסכמי שכר שיש בין מדינות שונות, כל מה שאנחנו רוצים זה שהתוצרת הישראלית החקלאית תסומן כתוצרת ישראלית, נקודה. בעולם, כשאתם מדברים על ה-BDS, קואליציה נחמדה, ואתם רוצים לגייס את כולם נגד ה-BDS, אז אתם מתנגדים למוצר שהוא כחול-לבן. מי שמתנגד למוצר שהוא כחול-לבן הוא בוגד, ואתם שתולים לחלוטין בתוך אמירות אנטי-ציוניות. אתם, קואליציה, הבוגדים בתוצרת הכחול-לבן, התוצרת החקלאית של מדינת ישראל. וזה לא משנה, אתם תצביעו נגד, ואתם תצביעו נגד החקלאים – קיש, זה נכון, אתה מחייך, ואתה יודע שאני צודק במאה אחוז. <יואב קיש (הליכוד):> אני אוהב את הססמאות שלך; אתה החלטת מי בוגד ומי לא בתוצרת חקלאית. הבנו. <חיים ילין (יש עתיד):> ממש תוצרת חקלאית. שקל לא עולה למדינה. הקפדתי – – – <יואב קיש (הליכוד):> תכף תגיד שאנחנו טרוריסטים, לא? <חיים ילין (יש עתיד):> הקפדתי יותר מזה – שמשרד הכלכלה יכתיב את הרגולציה. לא שמתי רגולציה איך בעצם התוצרת הזאת הולכת להיות מסומנת. בעצם שר הכלכלה, שהוא גם ראש הממשלה, הולך לסמן את התוצרת איך שהוא רוצה. אבל מה לעשות, אתם אנטי-ציונים. אני מודיע לכם את זה, גם אתה, שר החקלאות, גם אתה, כולכם, כל הקואליציה אנטי-ציונים לחלוטין. <יואב קיש (הליכוד):> טרוריסטים. טרוריסטים. <חיים ילין (יש עתיד):> אתם לא אוהבים את החקלאים, לא את החקלאות – – – <יואב קיש (הליכוד):> אתה פופוליסט. תפסיק עם הפופוליזם. לא מתאים לך, חיים. <חיים ילין (יש עתיד):> לא מתאים? <יואב קיש (הליכוד):> לא מתאים לך לדבר ככה, חיים. <חיים ילין (יש עתיד):> קיש, אתה שתול, וגם אתה שתול. כולכם שתולים. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> הרי אתה שמאלן. אתה איש שמאל. שמאלן. <חיים ילין (יש עתיד):> עכשיו תרגישו מה קורה כשאנשים שאוהבים את מדינת ישראל, את החקלאות ואת ההתיישבות חוטפים מכם בצורה כזאת. פעם אחת תחטפו. תחטפו פעם אחת, תבינו מה זה להיות בוגד, כשאתם קוראים לנו בוגדים. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתה שמאלן. אתה איש שמאל. תודו שאתם שמאל. הרי אתם שמאל. אתה איש שמאל. <חיים ילין (יש עתיד):> אתם בוגדים כשאתם היום מתנגדים לחוק הזה, נקודה. לא יעזור לכם אף אחד. ואני אומר לכם את זה עכשיו – אתם מנסים להוריד את – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתה שתול, אתה שמאלן. אתה שמאלן. מה אתה? אתה במפלגת שמאל, תוריד את התחפושת. אל תגיד שאתה ימין, תגיד שאתה שמאל. לפחות תגיד שאתה שמאל. תודה שאתה בשמאל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא קורא לנו בוגדים. אתה מחייך, אתה לא מאמין לדברים שלך, כולך פקה-פקה. עצוב כמה שאתה פתטי. <חיים ילין (יש עתיד):> ידידי היקר, חברי הכנסת מהקואליציה, אני חייב להגיד לכם – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> צריך לקרוא לך "חיים הסטייק", אתה מתהפך כמו סטייק על הגריל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מספיק, זהו, שמענו, תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חיים הסטייק. מתהפך כמו סטייק על הגריל. ואנחנו בוגדים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חזן, תודה רבה. זהו, זהו, שמענו. זהו, שמענו, מספיק. <חיים ילין (יש עתיד):> לא רק שאתם בוגדים, אתם גם שתולים נוסף על הכול. אבל אני לעומתכם לא אוציא סרטונים. אני לא אוציא סרטונים, אני לא אוציא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני שתול גאה. שתול בארץ-ישראל. מאמין בארץ-ישראל, מאמין בעם. אני שתול גאה, אין לי בעיה עם זה. <קריאה:> חיים, תבקש עוד ארבע דקות. <חיים ילין (יש עתיד):> אני אבקש כמה זמן שאני רוצה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אורן אסף חזן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אורן, האמת כואבת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זהו, זהו, להירגע, רבותי. חבר הכנסת אורן אסף חזן. חבר הכנסת אורן אסף חזן, סגן יושב-ראש הכנסת, אני מקווה שבזה סיימנו. תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> אתם השתולים הולכים להצביע עכשיו שכל התוצרת החקלאית של תפוחי-אדמה, גזר, צנונית, שגדלה בעוטף-עזה מול ה"חמאס", מול העיניים שלהם, שהיא צריכה להיות מסומנת "כחול-לבן", בדיוק כמו כל התוצרת שמגיעה מטורקיה, מירדן ומרצועת-עזה. אתם הולכים להצביע נגד הדבר הזה. אתם לא מתביישים? איך אתם לא מתביישים? אותם גיבורים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חיים, תקשיב, תסביר לי, אולי אני אשתכנע – – – <חיים ילין (יש עתיד):> תעשי לי סדר, אני לא מוכן לקבל את ההערות האלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אורן אסף חזן, תן לחבר הכנסת חיים ילין – הוא קיבל עשר דקות, אבל אתה מפריע לו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, רגע, שנייה, יכול להיות שהוא צודק, שיסביר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אולי הוא רוצה להסביר לך, אתה לא נותן לו. בבקשה. אז אני מבקשת ממך שקט, אחרת אני אבקש ממך לצאת מן האולם. תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> אותה תוצרת חקלאית, שלימדו אותנו וככה חינכו אותנו, עד התלם האחרון, אנחנו מוציאים אותה מהאדמה, שם מול ה"חמאס", מול המנהרות, מול הטרור. זה הכוח שלנו, זו ההתיישבות, זו האידיאולוגיה שלנו. ואנחנו כולה רוצים שהתוצרת הזאת תהיה מסומנת "כחול-לבן", בדיוק כמו שמסומנת התוצרת התעשייתית של מדינת ישראל "כחול-לבן". אבל מה לעשות, הקואליציה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> רק "תוצרת הארץ"? רק שיהיה כתוב "תוצרת הארץ" על הירקות? לא מאיזה אזור? <חיים ילין (יש עתיד):> כן. כן, זה בדיוק זה. החוק הכי פשוט שיש. יותר מזה, אנחנו קובעים שהרגולטור, שהוא שר הכלכלה, הוא יכתיב איך ישימו. מבחינתי, אם רוצים ציונות, שישימו דגל כחול-לבן על התוצרת; אם רוצים שיהיה כתוב שם "תוצרת ישראלית" – לא מעניין אותי מה ישימו, אבל שידע כל חקלאי, כשהוא מוציא מבטן האדמה את התוצרת, שידע כל ישראלי שעושה שמן זית בגליל ובצפון, ששמן הזית הזה הוא תוצרת ישראל ולא שמן מספרד שמסובסד על-ידי ה-OECD. אני רוצה שכל התוצרת החקלאית של מדינת ישראל – אני אומר לכם את זה עכשיו – יהודים, ערבים, ישראלים – יסמנו את התוצרת הזאת. הקואליציה הולכת להצביע נגד, וזאת הסיבה שאני אומר להם שהם שתולים, בוגדים ואנטי-ציונים. לא ייתכן דבר כזה, ממש לא יעלה על הדעת. לסיכום אני רוצה להגיד, החוק הזה, יחד – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה ייתן לתוצרת החקלאית הישראלית יתרון, מה הבעיה עם זה? באמת, מה הבעיה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> חיים, שאר המוצרים היום, חייבים לסמן אותם? <חיים ילין (יש עתיד):> כן. תעשייה – כל התעשייה מסומנת "כחול-לבן", בהחלטה, בתקנות של שר הכלכלה. אני קובע, בחוק, ששר הכלכלה קובע את הרגולציה ואת התקנות של הסימון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זהו, חברי הכנסת היקרים, נא להירגע. נא להירגע. נגיע להצבעה. תנו לחבר הכנסת לסיים, אנחנו נגיע לתשובה של השר. <חיים ילין (יש עתיד):> ולבסוף, הרי אתם יודעים שזאת קריאה טרומית. אם זה יעבור בטרומית, בלי כוונה, כמו שאולי אני צופה, אז הרגולטור בוועדת הכלכלה יקבע מה יהיה הסימון. מה כל כך רע להצביע בעד? אני לא מצליח להבין את זה. אבל אני אגיד לכם עוד משהו. כשכולם פותחים את דלתות היבוא בשביל להוריד את המחירים; כשפותחים לשמן הזית מספרד, שמסובסד ב-10 שקלים לליטר ואנחנו פה צריכים להתמודד עם המחיר האמיתי, כשאנחנו כל הזמן פותחים את הייבוא של הדגים ומתמודדים מול מגדל הדגים פה במדינת ישראל, אנחנו רוצים שהדגים האלה יסומנו שהם באו מסין, והדג שגדל בתוך הבריכות במדינת ישראל יהיה כחול-לבן. מה? תגידו לי מה, ריבונו של עולם – איפה טעינו, או שאתם הולכים להצביע בכוח נגד האופוזיציה? בואו תסבירו לי את זה. למה, מפני שאני מהאופוזיציה? הרי ברור לכולכם שאם הייתי חלק מהקואליציה הייתם רצים להצביע בעד. אבל דווקא, דווקא אתם רוצים. דווקא. <יואב קיש (הליכוד):> יאיר לפיד רוצה להיכנס לקואליציה? <חיים ילין (יש עתיד):> אל תכניס את זה לשם, קיש. אתה תצביע נגד, ואתה תופיע בדיוק בתמונה ובסרטון של הבוגדים והשתולים, בדיוק, של החקלאים. חד-משמעית. <יואב קיש (הליכוד):> יאיר לפיד רוצה להיות שר החוץ? נמאס לו להיות יו"ר האופוזיציה? יאיר, נמאס לך להיות יו"ר האופוזיציה? <חיים ילין (יש עתיד):> בסופו של דבר, אני רוצה לסכם ולהגיד – חברים יקרים, תקשיבו טוב – אם רוצים להוריד את מחיר הירקות במדינת ישראל, כאשר תפוח-אדמה עולה 1.40 שקלים, גזר 1.50 שקלים, עגבניות 90 אגורות, זה מה שהחקלאי רוצה. תסתכלו בכמה כל אחד מכם קונה את זה, תלכו לטייקונים ותלכו לרשתות ותעבירו את התקנות ואת החוק של פערי המחירים שהפלתם פה במו-ידיכם. אל תתנפלו על החקלאים. החקלאים – החקלאות במדינת ישראל זולה ב-15% מזו של ה-OECD, ואתם, קואליציה, במו-ידיכם מפילים את החקלאות. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חיים – – – לקבל הצבעה במועד אחר? <חיים ילין (יש עתיד):> לא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה לא? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת חיים ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> אני לא מוכן לקבל במועד אחר, ואני אומר למה: כי הלכתי לכל שר ושר, וכשמדברים אתי על רגולטור, אני אומר להם שהרגולטור יקבע איך הוא רוצה לסמן בוועדת הכלכלה. תעבירו את זה בטרומית, ואני מוכן לכל דבר אחרי זה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין – – – <קריאות:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו למדנו בעוטף לא להתקפל, לא מול ה"חמאס", ובטח לא מול הממשלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי. <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – איפה הציונות של כולם? <קריאה:> אל תהיה פופוליסט – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת, נא להירגע. ישיב על הצעת החוק השר המקשר יריב לוין, בשם שר הכלכלה. <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, סגן יושב-ראש הכנסת, אני מבקשת להירגע. חבר הכנסת אורן חזן, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. מספיק. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, כמה דמגוגיה, כמה לא רציני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתם תמיד רציניים. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת חיים ילין – חבר הכנסת חיים ילין, תגיד לי, למה לחייב? הרי מי שרוצה, יכול. מישהו מונע היום מחקלאי להדביק על כל עגבנייה ולשים על כל אריזה ולהדביק על כל מלפפון תווית? כמו שיש בלחם ויש במקומות אחרים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גם לזה אתה מצפה, כמו שאתה מצפה מהאזרח לטפל בטרור? <שר התיירות יריב לוין:> מישהו מונע מכל חקלאי שרוצה בזה – שרוצה בזה – חבר הכנסת חסון? אבל מה אתם מציעים? אתם מציעים לחייב אותו. אתם אומרים לו עכשיו – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל למה שלא תגיד – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – תייקר את המוצר. תדפיס תוויות, תדביק תוויות, תקנה מכונה שמדביקה תוויות. אה, נו, באמת, מי יעשה את זה? מי יעשה את זה, חבר הכנסת חסון? מי יעשה את זה? מי יעשה את זה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> נו, באמת. <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו, אם החקלאי רוצה – הוא יכול. אף אחד לא מונע ממנו. אני לא מכיר בעיה. אין כזאת, לא הייתה כזאת. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> בקלות. אתה שם מדבקה על העגבנייה. שם מדבקה – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא. לא, לכן אני אומר, אני לא רוצה להוסיף לו – לכן אני לא רוצה להוסיף עלויות, ולא רוצה להוסיף עוד רגולציה ועוד ייקור של המוצר לצרכן. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו, אותו דבר נכון גם לרשתות השיווק. אותו דבר בדיוק. נגיד להם לסמן, נגיד להם אולי להפריד גם בין עגבניות כאלה לאחרות – נעקוב אחרי הצרכן שלקח עגבנייה מהמדף ואחר כך התחרט ושם אותה במדף אחר? איפה זה ייגמר, הדבר הזה? איזה היגיון יש בזה? 67 שנה לא היה דבר כזה. למה? בצדק. מי שקבע כאן את כל ההוראות ואת כל הכללים שנוגעים לתוצרת חקלאית אלה אנשי ההתיישבות העובדת, שהיו אז כוח מרכזי גם בכנסת וגם בממשלה. מה, הם לא יודעים מה טוב להם? מה זאת הדמגוגיה הזאת? פתאום מגיני החקלאים – מה שיציל את החקלאות הישראלית, שנאלץ אותם להוציא יותר כסף לסמן את הדברים – – <חיים ילין (יש עתיד):> אל תגיד את זה. <שר התיירות יריב לוין:> – – לייקר את המוצר – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ולפי שיטתכם – לפי שיטתכם שלכם, לא שלנו – אתם במהלך הזה תעודדו דווקא את הייבוא. כי הייבוא יהפוך ליותר כדאי, כי העלות של התוצר הישראלי תהיה יותר יקרה. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא נכון. – – – אני לא יודעת אם זה כחול-לבן או לא. <שר התיירות יריב לוין:> איזה היגיון? איזה היגיון יש בדבר הזה? מה ההיגיון? חוסר היגיון מוחלט. חוסר היגיון מוחלט, פשוט דמגוגיה לשמה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה דמגוג. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> לכן – אני אומר לך: אם אתה רוצה, שילך החקלאי ויסמן אם הוא רוצה. ואם הוא לא רוצה, כנראה הוא חושב שזה לא עוזר לו בשום דבר. מה זה עוזר לך – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – זה חשוב לי. <שר התיירות יריב לוין:> מאה אחוז, אז תייקר את המוצר בדרך הזאת, ואז תהיה לך עגבנייה מסומנת יותר יקרה מהלא-מסומנת. אז מה תקנה? כן, תלך תבדוק כמה זה עולה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אבל הוא לא רוצה – – – <שר התיירות יריב לוין:> תלך לבדוק. תלך לבדוק כמה זה עולה. הרי אם לא הייתה לזה שום עלות כולם היו מסמנים באופן וולונטרי. לכן אני אומר, גברתי היושבת-ראש, מתלוננים על ביורוקרטיה, מתלוננים על חסמים לייצור הישראלי, מתלוננים על יוקר המחיה, ואז ברגע אחד, בפופוליזם של רגע, שוכחים את כל התלונות האלה ועושים בדיוק ההפך. ואני אומר לכם, אנחנו אחראיים, ולכן אנחנו מתנגדים לזה, ואנחנו לא ניתן לדבר הזה לעבור. אני חושב שהדבר הזה הוא לא נכון, אני חושב שהדבר הזה יזיק לחקלאות הישראלית, יזיק לתחרותיות של המוצר הישראלי. ואני אומר לכם עוד פעם – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מעניין אם מישהו מהליכוד היה מציע את זה, אם היית כזה נחוש בהתנגדות. <שר התיירות יריב לוין:> – – ממשלה צריכה להתערב איפה שיש כשל שוק, איפה שהמוצר הישראלי צריך עזרה, לא איפה שזה עושה בדיוק את ההפך: יוצר כשל שוק ומכשיל את המוצר הישראלי. אז אל תעשו הון פוליטי פופוליסטי על הגב של החקלאים, וכל מי שהחקלאות הישראלית יקרה לו צריך להתנגד להצעה הזאת מכול וכול. לכן, אני מבקש מהכנסת לדחות את ההצעה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר יריב לוין. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא, לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> סליחה, חבר הכנסת חיים ילין מבקש שלוש דקות, מגיע לו. בבקשה, אדוני. <קריאה: > – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השר, נכון, אתה צודק, 67 שנה לא היה חוק כזה פופוליסטי. 67 שנה לא היינו במצב כזה מדיני, שכל אחד בא ומחרים אותנו. על מה אתה מדבר בכלל? איפה היינו? תסתכל איך אנחנו מתדרדרים. <שר התיירות יריב לוין:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> תסתכל, לפני 67 שנה היה BDS? היה BDS? תגיד לי. <שר התיירות יריב לוין:> היה הרבה יותר גרוע. <חיים ילין (יש עתיד):> ואללה, אנחנו במצב מצוין. כל מדינות העולם הצביעו בעד הקמת המדינה, על מה אתה מדבר? <שר התיירות יריב לוין:> כל מדינות העולם? מה אתה אומר? <חיים ילין (יש עתיד):> כל המדינות בדרום-אמריקה היום מתנגדות למדינת ישראל. על מה אתה מדבר? בדיוק נגעתי – תגיד לי, כמה כוכבים וכמה כסף הוציאו בתיירות לסמן את המלונות ואת החדרים? על מה אתה מדבר? זה עולה כסף? <אורן אסף חזן (הליכוד):> חיים, אפשר שאלה? <חיים ילין (יש עתיד):> לא, תן לי לענות. תן לי לענות, כי כשאני עצבני אני חייב לענות. רגע, עזוב, אתה כל הזמן מפריע. תן לי – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> רציתי להבין מישהו: גם מי שמגדל מוצרים ביהודה ושומרון יכתוב "מדינת ישראל"? <חיים ילין (יש עתיד):> תגיד לי עכשיו, מה ההחלטה של מדינת ישראל? אני מדבר אתך על מדינת ישראל. אם ההחלטה של מדינת ישראל זה מהחוף עד הירדן – בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הצענו הצעת חוק כזאת על יהודה ושומרון. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> כן. שיגיד כן. <חיים ילין (יש עתיד):> חברים יקרים, כבוד השר – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה להבין, מה הבעיה? מה הבעיה? <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – אתה בא ועושה מהרגולציה – אתה עושה מהרגולציה את התורה בעל-פה. ממש ככה. ואני מודיע לך חגיגית: אין פה רגולציה בכלל. מה שכתבתי, שהרגולטור יקבע אם אתה רוצה שבעגבנייה יהיה דגל כחול-לבן או שיהיה סימון. עזוב את הסימון הוולונטרי הזה. אמר לך שר החקלאות, שלא נמצא פה – הוא הביא ביצים, פתאום בסימון של הביצים לא מופיע מאיזו מדינה הוא מביא ומה הוא מכניס פנימה? מכניס את הסלמונלה. הדגים מסין – כתוב "סין"? מה כתוב שם? אז אנחנו רוצים ככה: שרק המוצר הישראלי יהיה מסומן. שכל מי שבא לקנות ידע שכל מה שמגיע מכל מדינה אחרת לא מסומן. ושאזרח מדינת ישראל יבוא ויבחר את המוצר שהוא כחול-לבן. ואם אתה חושב שזה מעלה את העלויות, אז תסביר לי עכשיו: איך תפוח-אדמה שעולה 1.40 שקל, עולה 5 שקלים לצרכן? איך גזר שעולה 1.5 שקל עולה 5 שקלים? איך על פלפל שעולה 4 שקלים לחקלאי אתם משלמים 8, 9 ו-10 שקלים? שם הכסף. הכסף אצל הטייקונים והרשתות. הכסף נמצא אצל רמי לוי, שיכול לחתוך מהחקלאי את הכול ולמכור לך בכל מחיר שהוא רוצה. שם זה נמצא. לך תעשה רגולציה שם. תתעסק באיפה שנמצא הכסף, לא במדבקות ובדגל ישראל שיופיע עכשיו על העגבנייה ועל התפוז. מה זה הדבר הזה? לכן אני מודיע לכל הקואליציה: אתם בוגדים, שתולים ואנטי-ציונים, נגד מדינת ישראל, אם אתם מצביעים נגד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון תוצרת חקלאית שיוצרה במדינת ישראל), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת חיים ילין וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 43 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון תוצרת חקלאית שיוצרה במדינת ישראל), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 39 חברי כנסת, 43 מתנגדים. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון תוצרת חקלאית שיוצרה במדינת ישראל), התשע"ו–2016, לא אושרה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 23) (עונשין, עיצום כספי וסמכויות פיקוח), התשע"ה–2014. המלצת הוועדה הציבורית לקביעת שכר ותשלומים אחרים לחברי הכנסת בנושא: מספר היועצים הפרלמנטריים ליושבי-ראש הוועדות המיוחדות. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 176 והוראת שעה), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. <הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – קיצור משך תקופת הרכבת הממשלה)> [הצעת חוק פ/1274/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – קיצור משך תקופת הרכבת הממשלה), של חבר הכנסת רוברט אילטוב וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת רוברט אילטוב. יש לנו הצעה נוספת שהוצמדה להצעת החוק הזאת. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, לפי חוק-יסוד: הממשלה, חבר כנסת אשר קיבל מנשיא המדינה את המנדט להרכבת הממשלה, עומדים לו 28 ימים להרכבת הקואליציה. כמו כן, החוק מתיר לנשיא להאריך את התקופה הזאת עד 14 ימים נוספים – אני לא שומע את עצמי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו שומעים כאן גם את השיחה. בבקשה, בנות. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> – – – כך שבסך הכול התהליך עשוי להימשך 42 ימים. בפועל אנחנו עדים לתופעה שבה רוב-רובו של הזמן או של התקופה שאנחנו מדברים עליה, של אותם 42 ימים, בעצם משמש למשיכת זמן, ויוצא שרוב הזמן הזה הוא תקופה מתה. כבוד היושבת-ראש, אני יכול להגיד לך מניסיון, כאחד שהיה בצוות המשא-ומתן מטעם מפלגת ישראל ביתנו, עיקר המגעים וההסכמות להרכבת הקואליציה מתגבשים בעצם בימים האחרונים לתום התקופה, ואז באים ומבקשים את ההארכה מהנשיא לעוד שבועיים. כמובן, מי שמושך את הזמן זה דווקא הצד שמנהל את הרכבת הקואליציה ויוצר מצב של סחר-מכר, וכמובן, גם אלה שבאים לאותו משא-ומתן מנצלים את זה. אבל מי שרואה את התמונה הכללית ומנצלת אותה לרעה היא דווקא אותה מפלגת השלטון שמקבלת את המנדט להרכבת הממשלה. חברי חברי הכנסת, מדינת ישראל מתמודדת יום-יום עם אתגרים מדיניים, ביטחוניים וחברתיים מורכבים מאוד. האחריות שלנו כנבחרי ציבור מחייבת אותנו להצביע בעד הצעת החוק, וזאת על מנת לקצר את הזמן של האי-ודאות בדיוק בחצי. הכוונה של הצעת החוק לתת שבועיים להרכבת הממשלה, ולתת את האפשרות להאריך רק בשבוע ולא בשבועיים. מפלגת ישראל ביתנו מאז הקמתה מקדמת נושאים של יציבות שלטונית ושינוי שיטת הממשל. הצעת חוק זו היא נגזרת גם של היציבות השלטונית וגם של שינוי שיטת הממשל. כבוד היושבת-ראש, במציאות הפוליטית שלנו, כאשר כל שנתיים מדינת ישראל הולכת לבחירות, יש פגיעה מהותית ומערכתית במשילות ובניהול השוטף של צורכי המשק. במציאות מורכבת זה לא הגיוני להשבית מערכת שלמה למשך תקופה כה ארוכה, כאשר למעשה בשלושת השבועות הראשונים אין פעילות אינטנסיבית להרכבת הקואליציה או להרכבת הממשלה, אך יש פגיעה ישירה באינטרס הציבורי להתחיל לפעול ומייד. אם נוסיף לזמן זה גם את תקופת הפגרה של הבחירות, אנחנו מגיעים לתקופה של כחמישה חודשים של השבתת המערכת השלטונית כולה. בהזדמנות זו אני גם רוצה לפנות לשר לוין, שכנראה גם ייתן לי את התשובה, ואני גם מבין שאתה באופן אישי בעצמך, וחלק גדול מחבריך בממשלה, בעד הצעת החוק ברמה העקרונית, ועדיין לא גיבשתם את העמדה הסופית שלכם. אתה עצמך גם היית חבר צוות משא-ומתן – אני ראיתי גם את השר אלקין – ואתה גם עד לכך שהייתה שם פשוט שרפת זמן של חלק מהגורמים שהגיעו לדיונים. מכיוון שהיה זמן פשוט שרפו אותו. כבוד השר, בקדנציה הקודמת, יחד אתכם גם העברנו את חוק המשילות, שבו קבענו שהממשלה תהיה עם 18 שרים ומספר מאוד מוגבל של סגני שרים. מייד אחרי הבחירות שיניתם את החוק, וראה זה פלא – לראש הממשלה היום יש ארבעה משרדי ממשלה, ואין לו למי לתת אותם. הוא פשוט לא מוצא למי לחלק. לכן אני בא ואומר: כל הסוגיה של יציבות שלטונית וכל הסוגיה, שאנחנו מדברים על שינוי שיטת הממשל – אנחנו חייבים לעשות פה סדר. כבוד השר, אני רוצה לפנות אליך ולדרוש: תתחילו למשול, תתחילו לנהל. אתם קיבלתם את המנדט – תתחילו לעשות את העבודה. אין טעם סתם למשוך זמן, פשוט אין טעם. זמן זה משאב יקר מאוד שלא ניתן להחזיר, לא לנו ולא לציבור. הרציונל של הצעת החוק הוא להביא ליצירת משא-ומתן קואליציוני אינטנסיבי, מהיר וענייני, וזאת על מנת לקצר למינימום את הפגיעה ביציבות המוסדית. אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת חוק זו. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. <הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – קיצור משך התקופה להרכבת הממשלה)> [הצעת חוק פ/447/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת עיסאווי פריג') <היו"ר טלי פלוסקוב:> כאמור, יש לנו הצעת חוק נוספת שהוצמדה, הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – קיצור משך התקופה להרכבת הממשלה), של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, חבר הכנסת עיסאווי פריג', לך יש שלוש דקות להציג לנו את הצעת החוק שלך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, חברים, לא כל הזמן יש למרצ ולישראל ביתנו הצעות חוק באותו כיוון, אבל מה לעשות – זה קורה, ומה שטוב, טוב. במקרה הזה זה התחבר. חברים, הבחירות לכנסת העשרים בישראל נערכו ב-17 במרס 2015. תארו לעצמכם: בבריטניה הבחירות נערכו ב-7 במאי, אצלנו ב-17 במרס, ומה יצא? הממשלה כאן בישראל הושבעה ב-14 במאי, ואילו בבריטניה ב-13 במאי. תארו לעצמכם מה שקרה. ואני אומר – למה לקחתי את בריטניה? כי בריטניה, פחות או יותר, הכי קרובה מבחינה שלטונית לכנסת, אבל לא בכל דבר. ואני שואל אתכם כמה שאלות. חודשיים, ידידי השר יריב, להרכיב ממשלה. אם היו לכם ארבעה חודשים הייתם מנצלים אותם עד תום – פגישות, חיזורים, כותרות; הייתם מנצלים ובינתיים המשילות תחכה בצד. האם קיבלתם ממשלה טובה? האם אלמנט הזמן מבטיח קבלת ממשלה יותר טובה? אני לא רואה שזה ככה. האם משא-ומתן של חודשיים או ארבעה חודשים זה דמוקרטי? אני לא חושב שזה דמוקרטי. האם חודשיים או ארבעה חודשים מחזקים משילות? אני לא חושב שזה ככה. ואתם הרי אבירי המשילות, כל הזמן מביאים כאן חקיקה, רוצים משילות, משילות, אבל מתי שטוב – נותנים כותרת, מתי שלא טוב – יש המשפטנים שייתנו את האלמנט הלא-טוב. הזמן הזה שאתם מבקשים – בכל אלמנט שהוא, הוא רע: המדינה מושבתת חודשיים, יושבים בבית, רק עוברים על הגישושים, על החיזורים, ומקבלים אותו דבר. עוד לחץ ועוד לחץ, והתוצאה ידועה. תנצלו את הזמן עד תום. אני חושב שהצעת החוק הזאת שמונחת כאן, לצמצום התקופה, היא טובה לבית הזה וטובה לדמוקרטיה וטובה למשילות. ועצם העובדה שקיבלתם החלטה שלא לתמוך בה מראה שאתם לא ענייניים, בדיוק כמו בהצעת החוק הקודמת, שאתה ענית עליה: העוסק יוכל לבחור. מה זה מפריע לך? למה? אתם בורחים מכל מה שבא מהצד הזה: למה שניתן להם? למה שניתן להם? <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל לפעמים יוצאים לצד הזה דברים טובים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יוצא להם. אז, חברים, זה לא אבוד, אפשר לשנות את הדעה, ואני חושב שהצעת החוק הזאת טובה לכולם. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. כאמור, על שתי הצעות החוק ישיב, בשם ראש הממשלה, השר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, לפני שאני אתייחס לגוף ההצעה, אני לא יכול שלא להתפעל משתי תופעות מדהימות שהתרחשו כאן, גברתי היושבת-ראש, לנגד עינינו. תופעה ראשונה – הנה הישיבה של ישראל ביתנו באופוזיציה מביאה לקרבה רעיונית בינה לבין מרצ ולשיתוף פעולה הדוק. <זהבה גלאון (מרצ):> אל תיסחף. לא להיסחף. <שר התיירות יריב לוין:> האם זה מה שרצו וראו לנגד עיניהם בוחרי ישראל ביתנו כשהם הצביעו עבור מפלגתם – ישיבה לצד הרשימה המשותפת כאן בספסלי האופוזיציה, יוזמות משותפות עם סיעת מרצ? <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה מפריע, נכון? <שר התיירות יריב לוין:> יש לי ספק. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> – – – ראש הממשלה, וחיבוק עם זחאלקה. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת – – – <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת ליברמן, יש לי ספק. אני חושב שאפילו לך יש ספק. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אבל אני אומר לך, חבר הכנסת ליברמן, שאני אומר את הדברים דווקא מתוך הערכה, כי אני עדיין מחזיק בדעה שמקומכם לצדנו בממשלה ובקואליציה, ודלתנו הייתה ונותרה פתוחה לעניין הזה. ואני חושב – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – מכאן ומכאן יצאתם קירחים. <שר התיירות יריב לוין:> ואני חושב שכך יהיה נכון. חבר הכנסת אבו מערוף, אתה יודע, זה זיווג מאוד מוזר, אבל אני רואה שמתחיל להתגבש ביחד. התמיהה השנייה שיש לי היא אפילו עוד יותר, הייתי אומר, מפתיעה. אנחנו כנראה עושים, גברתי היושבת-ראש, עבודה כל כך טובה, שהגיעו חברי האופוזיציה לכלל מסקנה שטוב היה לו היינו נכנסים לתפקידנו מייד. כל עיכוב מטריד אותם, פן חס וחלילה לא ננצל עד תום את המנדט שקיבלנו. הם אומרים לעצמם: שבועיים שלמים לא תשב הממשלה הזאת ותעבוד? איזה נזק. מוכרחים לדאוג שהדבר הזה יקרה מייד. אז קודם כול, איך אומרים, אני מודה על המחמאה הזאת. אני חושב שהיא באמת במקומה. ולכן אני אומַר, בהמשך לדברים שאמר כאן, ובצדק, על הדוכן, ידידי חבר הכנסת אילטוב, ומאחר שהייתי לא רק שותף למשא-ומתן הקואליציוני, אלא אני יכול לומר לכם, המשא-ומתן הקואליציוני הארוך והמתיש, אני באופן אישי מוכרח לומר, אני בהחלט בדעה שהנושא הזה, ראוי שייבחן. יש לו היבטים לכאן ולכאן. מצד אחד, זה נכון שהוא מאפשר זמן לליבון המחלוקות והוא מאפשר זמן להידיינות; מצד שני, ללא שום ספק, התארכות הדיונים הרבה פעמים דווקא יוצרת אפקט הפוך – היא מביאה למצב של התבצרות בעמדות ושל הקשחת התביעות והדרישות. אגב, אני יכול בהחלט לחשוב – ועוד פעם, בסוף קשה לנחש מה היה קורה אילו, אבל אני כן חושב שיש בהחלט סיכוי סביר שהיינו מגיעים בסוף משא-ומתן קצר יותר לתוצאות די דומות. אבל – וכאן, בעיני, צריך לראות את הדברים בראייה מפוכחת, וחברי חבר הכנסת אילטוב, שהוא עתיר ניסיון בשותפות בקואליציה ובתפקיד של יושב-ראש סיעה, בוודאי מכיר את זה, שבנושאים מהסוג הזה, שנוגעים לעניינים של בחירות, של עבודת הכנסת, של אופן הרכבת הממשלה, של פעולת הממשלה, נהוג ומקובל, וכך גם צריך להיות, שלפחות בין סיעות הקואליציה יש הסכמה ומתגבשים סביב נוסחה שכולם יכולים לחיות אתה. אגב, כך עשינו גם בחוק המשילות. אזכיר לכם, רק בקדנציה הקודמת הייתה לנו הידיינות לא פשוטה סביב העניין הזה, הרבה מאוד מחלוקות בתוך הקואליציה, ובסופו של דבר נדרשנו ללא מעט זמן כדי לגבש את הדברים ולהגיע להסכמות. אני אכן, כאשר ראיתי את הצעת החוק, פניתי אליך, חבר הכנסת אילטוב, ואמרתי לך שאני חושב שיש טעם רב לקיים בדבר הזה דיון ענייני, והצעתי שתדחו את הדיון כדי שאנחנו נוכל לקיים הידיינות מסודרת בינינו בתוך הקואליציה סביב העניין הזה, משום שברור שאני לא יכול לבוא ולכפות את המהלך הזה או לתמוך בו שלא על דעת כל סיעות הקואליציה. נדמה לי שזה דבר מובן, אלמנטרי, וכך נהגנו כאשר עבדנו ביחד כראשי סיעות בקדנציה הקודמת. אני לא יודע למה לא הסכמתם לעניין הזה. אני חושב שזה חבל. אני במפורש אומר כאן, מעל הדוכן, שלו הייתה הסכמה כזאת, הייתי לא רק שוקל את זה, אלא אני באמת חושב שנכון לעשות קיצור כלשהו – אולי לא 14 יום, אבל קיצור מסוים. אבל משלא התאפשר לנו באמת לדון בעניין הזה בקואליציה בצורה מסודרת, נבקש מהכנסת לדחות את ההצעה הזאת. זה כמובן לא סוגר את הדלת בפני הידיינות והידברות על הנושא הזה בהמשך. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר. המציעים – חבר הכנסת אילטוב, מעוניין לנסות לשכנע אותנו שלוש דקות מדוע בכל זאת לתמוך בהצעת החוק? חבר הכנסת אילטוב, עליזה מאוד מתוסכלת מזה שאתה לא – שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, אני נותן עוד הזדמנות לקואליציה לחשוב על הצעת החוק. חבר הכנסת והשר יריב לוין, אני חושב שכדאי להזכיר לך כמה דברים. אתה כל פעם, כמנטרה, מזכיר שאנחנו יושבים באופוזיציה עם השמאל. אני רוצה להזכיר שגם הליכוד ישב באופוזיציה עם השמאל. את המנטרה הזאת שכחתם. <שר התיירות יריב לוין:> – – – לא בממשלת ימין. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> זה שאתם פעלתם באופוזיציה – – – <שר התיירות יריב לוין:> אף פעם לא כשהייתה ממשלת ימין. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> זה שפעלתם באופוזיציה, פתאום שכחתם. <שר התיירות יריב לוין:> אף פעם לא. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אתם שכחתם שלפני כמה שבועות רציתם להעביר 15 מיליארד שקל, והבטחתם להעביר 15 מיליארד שקל, דווקא לכוחות הערביים שמתנגדים למדינת ישראל. גם את זה שכחת, נכון? <שר התיירות יריב לוין:> ממש לא. ממש לא. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אבל בוא, יש לי הזדמנות להזכיר לך. יש לי הזדמנות להזכיר לך. אבל אני רוצה להגיד לך, לגופה של הצעת החוק: הציבור לא מעניין אתכם, פשוט הציבור לא מעניין אתכם. אתם מצפצפים על הציבור, אתם רוצים לנצל את הזמן, סתם לשרוף זמן, ולא לתת לציבור את התשובות המגיעות לו. אתם לא רוצים לנהל את המדינה כמו שצריך, אתם לא רוצים להוביל את זה כמו שצריך. צר לי שאתם מתנהלים בצורה כזאת. אתה יודע מה? אתה הצעת לנו לדון על הצעת החוק אחר כך? אין שום בעיה, תביאו הצעה ממשלתית, אנחנו נתמוך בה גם כך. אין לנו שום בעיה. לכן עכשיו אנחנו נצביע ואנחנו נראה איך אתם תצביעו, האם בעד הציבור או נגדו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת פריג'? טוב, אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה. אנחנו מצביעים בנפרד על שתי הצעות החוק. הראשונה: הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – קיצור משך תקופת הרכבת הממשלה) של חבר הכנסת רוברט אילטוב. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 43 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – קיצור משך תקופת הרכבת הממשלה) נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 35 בעד, 43 מתנגדים, נמנע אחד. הצעת החוק לא התקבלה. חבר הכנסת אייכלר הצביע גם כן נגד. אנחנו מוסיפים אותו. אנחנו עוברים להצביע על הצעת החוק הצמודה: הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – קיצור משך התקופה להרכבת הממשלה) של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 45 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – קיצור משך התקופה להרכבת הממשלה) נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 40 תומכים, 45 מתנגדים, נמנע אחד. גם הצעת החוק הזו לא התקבלה. <הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הבטחת פיקוח פרלמנטרי על תשלומי הורים), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2107/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הבטחת פיקוח פרלמנטרי על תשלומי הורים), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת יוסי יונה וקבוצת חברי הכנסת. מנמק את ההצעה חבר הכנסת יוסי יונה – במשך עשר דקות שעומדות לרשותך. אדוני, בבקשה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הממשלה מתנגדת? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> משרד החינוך מתנגד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני חתום על זה, לא? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז בגלל זה. יש לך בעיה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תלמד לעבוד, יוסי. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – חברות וחברי כנסת נכבדים, בואו נתאר כמה מצבים. תארו לכם ילדים שנמצאים באוטובוס בדרכם לטיול שנתי, והמורה עולה לאוטובוס ואומרת: דני, רבקה, רדו בבקשה מהאוטובוס כי אתם לא שלמתם את התשלומים שאתם חייבים או שהוריכם חייבים לשלם. תארו לכם – ואלה מקרים אמיתיים – שתלמידה הגיעה לשעת צילום לתמונת מחזור והמנהלת אמרה לה: הורייך לא שילמו את התשלומים שהם חייבים לבית-הספר, ולכן את מנועה מלהצטלם. תארי לך, גברתי שרת התרבות, סיטואציה מקוממת שכזו. תאר לך, אדוני שר הרווחה, את הסיטואציה הבאה: מסדר בוקר בבית-הספר, והמנהלת עומדת שם ומקריאה את שמותיהם של התלמידים שהוריהם לא שילמו את התשלומים שהם חייבים לבית-הספר. תארו לכם, חברי הכנסת, תאר לך, אדוני שר החקלאות – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> שר החקלאות, תעזוב אותו, הוא גמר עם הביצים. דבר אלי. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> כן, אני אדבר אליך ואליכם, חברי וחברות הכנסת היקרים, על תלמידים שמנועים מלנסוע לחו"ל בטיול השנתי של בית-הספר – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה בית-הספר ייסע לחו"ל? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> יפה מאוד – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה, אין לאן לטייל פה בארץ? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני חושב שההערה שלך – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש לנו – – – ובנימין – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – היא במקום, אדוני השר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה לחו"ל? אני כיו"ר ועד עובדים לא נתתי לנסוע לחו"ל. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני השר – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תלמידים? חו"ל? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – בנקודה הזו אתה ואני מסכימים לחלוטין, אבל הבעיה היא למה הם נוסעים לחו"ל, וזה בעצם עיקרה של הצעת החוק, אדוני השר – משום שאין פיקוח על תשלומי הורים ואין פיקוח על פעולות ופעילויות שנעשות בבתי-הספר. זו בדיוק הבעיה. הבעיה מתחילה במדיניותה של ממשלת ישראל, ואולי לא רק בממשלה הנוכחית, אדוני שר הרווחה, ואולי גם בממשלות שלנו. ואני רוצה לומר – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זו לא הממשלה שלך? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא. אני מתכוון שבראשותנו, אדוני שר הרווחה. תודה על ההערה. ממשלתך היא ממשלתי, אכן. וראש הממשלה הוא ראש הממשלה שלי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> של כולנו. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> של כולנו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מסכימים, לא מסכימים. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> מסכימים לכך – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא מסכימים – שלנו. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> מסכימים לכך, אדוני שר הרווחה. אבל בואו וניתן דעתנו על כמה עובדות מקוממות. אם בשנות ה-80, מכלל ההוצאה הלאומית לחינוך ממשלות ישראל מימנו כ-96%, הרי שהיום אנחנו חיים בעידן שבו ממשלות ישראל מממנות רק 74%. זאת אומרת, אנחנו מדברים על עלייה, אדוני שר הרווחה, של כמעט 500% בהוצאות לא ממשלתיות בתחום החינוך. על מי זה נופל? כולנו יודעים: על רשויות מקומיות, עמותות, קרנות והורים. ולמציאות הזו בוודאי יש השלכות ברורות וחד-משמעיות על ערך שכולנו מחויבים לו, או לכאורה מחויבים לו, וזה הערך של שוויון הזדמנויות בחינוך. והתוצאות ברורות ומקוממות, כפי שאמרתי. בואו חשבו על המיצ"ב – קיים פער של 100 נקודות בין המעמד העליון, הגבוה, לבין המעמד הנמוך בחברה הישראלית בתוצאות של המיצ"ב. בעוד המעמד הגבוה – בניו ובנותיו של המעמד הגבוה מגיעים לתוצאה של 582 נקודות, המעמד הנמוך – 477. פער של 100 נקודות, כפי שאמרתי. חשבו על הבגרות – על-פי הנתונים של הלמ"ס, הפערים בהישגיהם של התלמידים בתעודות הבגרות הולכים וגדלים, בין אלה ששייכים למעמד הגבוה לבין אלה ששייכים למעמד הנמוך. בבקשה, הנה התוצאות: אם אתם בעשירונים התשיעי והעשירי, הרי הסיכויים שלכם לקבל תעודת בגרות הם 73%; אם אתם בבינוני – 55%; אם אתם בערבי – 48%; אם אתם בבינוני-נמוך – 35%; ואם אתם בנמוך – ואם אתם בנמוך, כלומר איתרע מזלכם ואתם בנמוך – הרי שיעורי הבגרות עומדים על 10% בלבד. וראו, תוסיפו לכך את הממצאים הבאים: ככל שהמעמד נמוך יותר, הרי התלמידים שנמנים עמו מממשים את האפשרות להגיע לאוניברסיטה בשיעורים נמוכים יותר. כלומר, למעט המעמד הגבוה – המעמד הגבוה, שיעוריו או שיעורי השתתפותו באוניברסיטה גדולים משיעור הבגרות. כל המעמדות האחרים, שיעורי ההשתתפות שלהם באוניברסיטה הם פחותים משיעורי הזכאות לבגרות. כלומר, אין להם הכסף כדי להגיע לאוניברסיטה. ומהי מטרת החוק? מאוד מאוד פשוטה: מטרת החוק היא להבטיח את שוויון ההזדמנויות, ולאו דווקא על-ידי הקצאת משאבים גדולים יותר לבתי-הספר שבהם לומדים תלמידים מהמעמדות הנמוכים יותר. כל שביקשנו זה בקרה, פיקוח ואישור על תשלומי הורים. על הצעת החוק שניצבת בפניכם, חברות וחברי הבית, חתומים נציגים כמעט מכל סיעות הבית, קואליציה ואופוזיציה כאחד. יש פה נציגים של הליכוד שחתמו על הצעת החוק הזו, ויש נציגים של שלנו – כולנו, סליחה – ויש נציגים של מפלגת ש"ס ויש נציגים של ישראל ביתנו, ובוודאי של המחנה הציוני, של מרצ. האם שכחתי מפלגה כלשהי? כן. שתי מפלגות בלבד – לא הצלחתי להשיג אף נציג שיחתום על הצעת החוק הזו. אדוני היושב-ראש, שאלת אותי בתחילת דבריך: הכיצד אני לא חתום? אז אני אומר לך, להפתעתי או לדאבוני או לצערי, ואולי זה היה לפני ששולי מועלם הצטרפה למפלגה שלכם, אף אחד מהמפלגה שלך אינו חתום על הצעת החוק הזו, ואף אחד מהמפלגות החרדיות האשכנזיות לא חתום על הצעת החוק הזו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> השאלה, האם פנית אליהם והם לא רצו לחתום. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> פניתי, חיים, פניתי. אני מאוד שמח שאתה כאן ואתה מנהל אתי את הדיאלוג, כי יש כאלה שיחשדו שזה כבר מתוכנן בינינו, שאתה תשאל ואני אענה. אז תודה רבה לך – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני רוצה לעזור לך, אתה יודע, בנאום. אתה יודע, שאלות כאלה נותנות לך גם אוויר וגם – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני ממש – לא, לא, זו לא הייתה הערה אירונית וצינית, זו הייתה הערה אמיתית. תודה על ההערות, כי באמת ההערות שלך בעצם מאפשרות לי להעצים את הטענות שלי ומאפשרות לי גם להעצים את המחאה שלי על כך שלא קיבלתי משתי המפלגות הללו את התמיכה להצעת החוק הזו. ואני באמת תמה, אדוני היושב-ראש, אני באמת תמה, כיצד קרה הדבר שדווקא מהמפלגה שלך, הבית היהודי, ומהמפלגות החרדיות האשכנזיות, לא היו כאלה שחתמו לי על הצעת החוק. ומה עוד – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> יש מפלגה חרדית אשכנזית שלא שמענו עליה? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אגודה, בוודאי. לא, יש אחת, כן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הוא אומר, הבית היהודי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא, הוא אמר: המפלגות החרדיות האשכנזיות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> השר שטייניץ, באמת תודה על התיקון. ואני, אתה יודע, מתוך המחשבה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> שתי מפלגות וסיעה אחת. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא, ההערה שלך היא במקום, טעות. תודה על התיקון. מה שעבר לי בראש זה שהמפלגה החרדית האשכנזית לעצמה מורכבת מכמה סיעות פנימיות. אבל תודה על התיקון, והתיקון הוא במקום. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה אתה מבקש? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני מבקש – החוק הזה מאוד מאוד פשוט, כפי שצוין בהצעת החוק, כפי שאמרתי לפני כן: פיקוח, בקרה ואישור. זאת אומרת, שכאשר משרד החינוך מבקש להעלות את תשלומי ההורים, יתכבד בבקשה לבוא בפני ועדת החינוך של הכנסת ויקבל את אישורה. וכך גם – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> זה המצב היום. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> זה לא המצב, אדוני השר. זה לא המצב. זה לא המצב. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה המצב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת יוסי יונה, משפט סיכום. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני מסיים. תראה, אם זה המצב, אז אנא, הצבע בעד הצעת החוק הזו, כי אז זה יהיה טריוויאלי, ואנחנו כולנו נצא מכאן שמחים ומאושרים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> זו כל הבקשה, אדוני השר, לשאלתך, וזו הבקשה מכם, חברות וחברי הכנסת. אנא הצביעו על הצעת החוק הזו, כי היא צודקת, היא מוסרית, היא נכונה והיא עולה בקנה אחד, אדוני השר, עם ערך – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – שכולנו מחויבים לו, ערך של שוויון וערך של שוויון הזדמנויות בחינוך. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת יוסי יונה, תודה רבה. ישיב על ההצעה סגן שר החינוך הרב מאיר פרוש. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת המציע חבר הכנסת יוסי יונה, הצעת החוק שבנדון נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה מיום 13 במרס 2016, והחלטת ועדת השרים הייתה להתנגד להצעת חוק זו. הצעת החוק מבקשת לקבוע כי כל התשלומים שנגבים על-ידי מוסדות החינוך יובאו לאישורה של ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, לרבות תשלומי תל"ן, דהיינו תוכנית לימודים נוספת, תשלומים עבור רכישת שירותים מרצון ותשלומים הנגבים על-ידי מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים. מטרת ההצעה, כפי שהוגדרה בדברי ההסבר על-ידי המציעים, היא להבטיח כי לא ייגבו תשלומי הורים מכל סוג שהוא במערכת ללא פיקוח פרלמנטרי, וזאת לשם הגשמת עקרון חינוך חינם בכל מערכת החינוך. ראשית, אני מבקש לפתוח ולומר שבעולם מתוקן, שבו מתקיים חוק לימוד חובה חינם, פשוטו כמשמעו, אכן אין לגבות מהורים תשלומים נוספים ותוספות כלשהן במסגרת מערכת החינוך הציבורית. אך עם זאת, ומכיוון שלא כך הדבר, ומערכת החינוך אינה יכולה לתקצב תקצוב מלא של כל היוזמות הפדגוגיות המקומיות והאחרות, אשר בסופו של יום מקדמות את מערכת החינוך כולה, אנו נאלצים לפעול במציאות של גבייה מההורים, עליה המשרד מפקח, ועושים מאמץ גם להגביל. בשנתיים האחרונות החל מהלך להסדרת סוגיית תשלומי ההורים. לצורך הסדרת הסוגיה ננקטו הפעולות הבאות: 1. הטלת חובת דיווח על מנהל בית-הספר במערכת "אפיק", מערכת שבה מדווח מנהל בית-הספר מה הם התשלומים אשר בכוונתו לגבות, ועל כך הוא מקבל אישור. ללא אישור אסורה עליו הגבייה; 2. שני חוזרי מנכ"ל שמסדירים גבייה בבתי-ספר ייחודיים וממלכתיים-דתיים; 3. הקמת מינהל אכיפה ובקרה, שאחד מתפקידיו המרכזיים הוא אכיפת הוראות חוזר המנכ"ל לעניין תשלומי הורים; 4. העמדת קרן מלגות על סך של 100 מיליון שקלים, המעניקה מלגות לתלמידים שידם אינה משגת. מהלכים אלה מטרתם להסדיר את נושא גביית היתר ולהטמיע הלכה למעשה את הנחיות המשרד בשטח. לגופה של ההצעה – ככלל, מדי שנה מביא המשרד לאישורה של ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת את הסכומים בגין תשלומי הורים, חובה ורשות, במוסדות הרשמיים ובמוסדות החינוך העל-יסודיים, זאת בהתאם לסעיף 6(ד) לחוק לימוד חובה, התש"ט–1949. יצוין כי סעיף 6(ה) לחוק הנ"ל קובע כי חובת אישור התשלומים על-ידי ועדת החינוך איננה חלה על תשלומים בגין תל"ן, כמו שאמרתי, תוכניות לימודים נוספות, בבתי-ספר רשמיים ושאינם רשמיים. ההסדרה החוקית לעניין תשלומים בגין תוכניות לימודים נוספות נועדה לאפשר להורי תלמידים להוסיף תכנים שונים או נוספים על תוכנית הלימודים למערכת השעות, ובלבד שההורים מתחייבים לשאת בעלות זו, עלות שאיננה מחייבת את אישור ועדת החינוך של הכנסת. בהתייחס לגביית תשלומי הורים על-ידי מוסדות המוכש"ר – יצוין כ׳ מוסדות אלה כפופים להנחיות משרד החינוך על-פי חוק. המשרד מנחה את המוסדות הללו וכן את מוסדות הפטור בעניין תשלומי הורים, וקובע תעריפים מרביים לגבייה כפי שאושרו בוועדת החינוך של הכנסת, ואלה קבועים בחוזר מנכ"ל משרד החינוך. אני מבקש בסוגריים רק לומר שאני כאיש יהדות התורה מוסר כאן לחברי הכנסת שיהדות התורה, בהסכם הקואליציוני שלה, ביקשה שיוקם צוות שיבחן את דרכי החישוב. כי הרי מוסדות הפטור מקבלים כביכול 55%, ומוסדות מוכר שאינו רשמי מקבלים כביכול 75%. ואנחנו ביקשנו שיוקם צוות – שר החינוך, שיקים צוות שיבחן את דרכי החישוב של אותם 55% או 75% לצורך הגדרת התקצוב במוסדות הפטור והמוכר שאינו רשמי, כדי לדעת אם אכן אותם מוסדות מקבלים 55% או 75%. ולמה היה חשוב לנו? א. מכיוון שאותם מוסדות, קשה להם מאוד לנהל את העניינים כאשר בפועל ה-55% או ה-75% הם לא מתוך כמה שמקבל ילד בחינוך הממלכתי; דבר שני, כי זה גם מתנגש עם הדרישה שלא לגבות. מבקשים ממוסד שהוא פטור: מאחר שאתה מקבל 55%, אל תגבה יותר מאשר 45%. או מוסד מוכר שאינו רשמי, שכביכול אמור לקבל 75%, אומרים לו: אסור לך לגבות יותר מאשר 25%. ומאחר שהצוות הזה שדיברתי עליו, שבהסכם הקואליציוני עם יהדות התורה, עדיין לא הוקם, אני גם פניתי למנכ"לית המשרד וביקשתי שהדבר הזה לא יימשך, מכיוון שבפועל אי-אפשר להיות במצב שלא נותנים 55%, או שהדבר לא נבדק, או שלא נותנים או שלא נבדק הנושא של 75%, ומצד שני גם לא נותנים לגבות מעבר למה שהמשרד אמור לקחת. ככלל, אני אומר שהדבר הזה בא לידי אישור בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, ובאשר לתשלומים בגין תוכנית לשעות נוספות ורכישת שירותים מרצון – יש היגיון בהחרגת תשלומים בגין תוכנית לימודים נוספת מהפיקוח הפרלמנטרי. תכנים אלה נוספים לבקשת הורי התלמידים הלומדים בכל מוסד ומוסד. תקנות חינוך ממלכתי (תוכנית השלמה ותוכנית נוספת), התשי"ד–1953, המסדירות את הליך האישור של תוכניות לשעות הנוספות, קובעות כי כל ההורים צריכים להסכים לתוכנית, וכן תנאים מגבילים נוספים. יש היגיון בהחרגת תשלומים בגין תוכנית לימודים נוספת מהפיקוח הפרלמנטרי. תכנים אלה נוספים לבקשת הורי התלמידים הלומדים בכל מוסד ומוסד. חובת מתן האישור על-ידי ועדת החינוך של הכנסת עלולה לקבע את הסכומים ולפגוע בגמישות הנדרשת לעניין זה כפי רצונם של ההורים. הדברים נכונים גם לגבי רכישת שירותים מרצון. תכלית ההוראה היא לאפשר איגום משאבים ברכישת שירותים. יש עוד כמה נימוקים, אבל אני לא מאריך, אני חושב שחברי הכנסת צריכים לקבל את התשובה של המשרד בגין הנימוקים המאוד-מאוד ברורים ולהצטרף להחלטת הממשלה להצביע נגד הצעת החוק הזו. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת יונה מעוניין בשלוש דקות נוספות, בבקשה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני רוצה לומר, בוודאי, שתשובתו של סגן שר החינוך אינה מספקת אותי, ואני רוצה גם להעיר את תשומת לבך, סגן שר החינוך, שאנחנו קיבלנו במקרה הספציפי הזה המון תגובות, דווקא מהורים של תלמידים שלומדים בבתי-הספר החרדיים, שהם גם מתקוממים על גביית תשלומים חריגה וגבוהה, שפוגעת גם אצלכם בעיקרון של שוויון הזדמנויות. אני פונה אליכם, חברות וחברי הכנסת מהקואליציה והאופוזיציה כאחד, הצביעו על-פי המצפון שלכם. כל אלו שמדברים גבוהה על העיקרון של שוויון הזדמנויות בחינוך ולא רוצים שהמציאות תימשך, שעתידו של הילד ייקבע על-פי ההכנסה של ההורים שלו ועל-פי היישוב שבו הוא גר – אם הם לא רוצים שזה יקרה, אז אנא הצביעו לפחות על בקרה, פיקוח ואישור של ועדת החינוך של הכנסת על תשלומי ההורים. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה רגילה – תפסו את מקומותיכם – – – <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עכשיו שמית על זה? טוב, הקואליציה ביקשה הצבעה שמית – סליחה, הממשלה. תודה רבה על התיקון, גברתי המזכירה. הממשלה ביקשה הצבעה שמית, אז המזכירה תקרא בשמות חברי הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד משה יעלון – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – בעד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גברתי המזכירה תקרא בשמות חברי הכנסת שלא נכחו באולם. <דוד ביטן (הליכוד):> מה אתי? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת ביטן, אין כאן אחד שאמר "אני" ולא קיבל. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אלי אלאלוף – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת נפתלי בנט – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח משה יעלון – אינו נוכח אלי כהן – נגד ישראל כץ – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת. אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח אברהם נגוסה – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח מאיר פרוש – נגד מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, יש מישהו שנוכח באולם ולא הצביע? ההצבעה הסתיימה. נא לספור את הקולות. הרי התוצאות: 43 תומכים, 46 מתנגדים. הצעת החוק לא עברה. <הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הסדרת ייעוד השימוש במקווה טהרה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2746/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק שירותי הדת היהודיים – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, אני מבקשת להירשם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה את רוצה? <זהבה גלאון (מרצ):> אני מבקשת להירשם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עוד לא הקראתי את ההצעה. – – – הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הסדרת ייעוד השימוש במקווה טהרה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי כנסת. יציג את ההצעה חבר הכנסת משה גפני, ואחריו – ישיב בשם הממשלה השר לשירותי דת דוד אזולאי. ואז, במידה שהממשלה תומכת, אפשר יהיה גם להתנגד. עשר דקות, אדוני, לרשותך. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותי השרים, אני מתכבד להגיש בפני הכנסת את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הסדרת ייעוד השימוש במקווה טהרה), התשע"ו–2016. על הצעת החוק הזאת חתומים כל חברי הכנסת מהמפלגות הדתיות שיכולים לחתום על החוק – גם מסיעת הבית היהודי, גם מסיעת ש"ס וגם מסיעת יהדות התורה, להוציא את השרים וסגני השרים, שלא יכולים לחתום על הצעת החוק אבל מובן שהם בתוך העניין הזה. אני מבקש להקדים ולומר – מכיוון שאני ראיתי שיש על זה התקפות בעיתונים, לא הבנתי מה זה. זו פעם ראשונה שאני רואה שיש התקפות בעיתונים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא הבנת מה זה עיתונים? <משה גפני (יהדות התורה):> עיתונים, כן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא הבנת מה זה עיתונים? <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא הבנתי את ההתקפות. זאת אומרת, לא לומדים את העניין – ותוקפים. <עליזה לביא (יש עתיד):> בוא תסביר לנו. תסביר לנו. <משה גפני (יהדות התורה):> אז קודם כול אני רוצה להגיד, שנדע, שהצעת החוק הזאת לא באה למנוע מרפורמית או מקונסרבטיבית לטבול. לכל אחת זכות שווה, וכולם יכולים ומוזמנים ומוזמנות לטבול במקווה. מקווה זה דבר הלכתי, מי שמעוניין בזה – אין שום בעיה, זה בסדר גמור. להפך – ברוכה הבאה. לא יודע, בארצות-הברית, שהם ציבור גדול שם, אין להם שם אפילו מקווה אחד. אבל כאן בארץ זה אחד משירותי הדת. ואנחנו מזמינים את כולם – אנחנו? אני לא בעל הבית בכלל, המדינה מעמידה – זה שירות דת הלכתי, מאוד חשוב, מאוד קריטי. יש נשים שאצלן זה – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> הוא לא כל כך בטוח – – – <משה גפני (יהדות התורה):> איתן. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני אמרתי שראיתי הופעות טובות מאלה. ראיתי הופעות טובות מאלה. <עליזה לביא (יש עתיד):> כל אישה שרוצה להתחתן חייבת. <משה גפני (יהדות התורה):> ואני אומר – למה? אני מדבר מתון היום, למה צריך לצעוק לי? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת עליזה לביא, יושב-ראש ועדת הכספים רגיל לדבר בשקט, אצלו בוועדה לא מפריעים. <משה גפני (יהדות התורה):> אני יכול גם להתבלבל, אז אנא, בטובכם. יש החלטה של בג"ץ, שגם אני – גם שוחחתי עם השופטים לאחר מכן. אני לא מבין למה הם פסקו את פסק-הדין הזה, והם גם התעלמו מסדרה של חוקים, אבל נניח, זאת הרשות השופטת, ואני לא רוצה להתווכח אתה כאן במליאת הכנסת. אני רוצה פשוט – אנחנו רוצים לתקן טעות שלפי דעתנו הייתה לבית-המשפט. שירותי הדת, על-פי חוק, כפופים לרבנות הראשית. מי שמפעיל את המקוואות הציבוריים – אני מדבר רק על הציבוריים, בגלל שלפי דעתי יש במדינה הזאת יותר מקוואות שאינם ציבוריים, מקוואות פרטיים, ואין שום בעיה לאף אחד, אף אחד לא מתערב בעניין הזה. אבל מקוואות ציבוריים שהמדינה בונה זה עבור הנושא ההלכתי של מקווה טהרה, וזה לא בית-מרחץ ולא כל מה שנלווה לעניין. פנו אלי שלוש חברות בקואליציה – סגנית השר ציפי חוטובלי, חברת הכנסת רחל עזריה וחברת הכנסת שולי מועלם – ואמרו: אנחנו לא נוכל להסכים לחוק כזה, שפשוט ישנה את מעמד הטובלות, או שיגרום לכך שדרך אגב, על הנושא עצמו, שעליו אתם מגישים את החוק, אתם תכניסו כל מיני חומרות, הקלות, שינוי, משהו. אמרתי להן על דעת כל מציעי ההצעה: דבר וחצי דבר לא ישתנה בחוק הזה. מה שהיה הוא שיהיה. אחרי החוק הזה, אנחנו – מי שירצה להקל, מי שירצה להחמיר, יש מסלול של חקיקה. אין לנו כרגע תוכניות כאלה; אני לא חושב שגם יש בעתיד, בוודאי לא בחוק הזה. אני מודיע שאנחנו ננסח את זה בוועדה באופן כזה שיהיה ברור ללא צל-צלו של ספק שלא יהיה שינוי במעמד הטובלות. ואני אומר כאן פעם נוספת – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל איך אפשר? <משה גפני (יהדות התורה):> ננסח את זה בוועדה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> תגידי, עליזה לביא, אני פעם אחת כבר מדבר פה מתון ויפה ונחמד, את גם צועקת לי? אני אומר שאני מזמין את הרפורמיות לטבול במקווה, מה יותר טוב מזה? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל איך – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – איך לא יהיה שינוי – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה מדבר מתון ועושה קיצוני. <משה גפני (יהדות התורה):> ממש לא קיצוני, ממש לא. – – – מתחייב כאן במליאת הכנסת שננסח את החוק הזה באופן שיהיה ברור – לפי דעתי הוא גם ברור עכשיו, אבל אם הוא לא ברור, הוא ינוסח באופן כזה שגם אתן יכולות, או יכולים – בגלל שאני רואה שגם גברים בעניין הזה – יכולים להצביע בעדו. לא הולך להיות פה שום שינוי. לא הולך לקרות פה שום דבר דרמטי. אני אומר כאן, על דעת מציעי ההצעה: אנחנו ננסח אותו – לפי דעתי הוא מנוסח כך, אבל היות שניסחתי את זה מהר, אז יכול להיות שחלו טעויות או שגיאות כתיב שאפשר לתקן אותן, ואני מתכוון לתקן אותן, אדוני היושב-ראש. אני לא חושב – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אתה לא רוצה להפיל את הממשלה, למה אתה מביא את החוק – – –? <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, ממש לא. אה, בגלל הבג"ץ. בגלל שהוא הפך פה משהו חדש של הפרה מוחלטת של הסטטוס-קוו שלא נוגע בכלל לטובלות. <עליזה לביא (יש עתיד):> אז למה הבאתם את החוק? למה אתה מעורר מדנים? <משה גפני (יהדות התורה):> מדובר על גיור, על דברים אחרים לחלוטין, שהשופטים עצמם אומרים שהם לא התכוונו לזה. אמרו לי, לא התכוונו לזה. <עליזה לביא (יש עתיד):> למה אתה מעורר מדנים? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת לביא. <משה גפני (יהדות התורה):> חבר הכנסת הרצוג, לגבי הנושא של הפלת הממשלה, זה נושא שאפשר להרחיב בו. זה לא החוק הזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש לך עוד ארבע דקות בשביל זה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מסכים שאפשר להרחיב בנושא של הפלת הממשלה, אבל זה לא החוק הזה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> כן. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה יכול לפתח את הנקודה הזאת? <משה גפני (יהדות התורה):> הייתי מפתח את הנקודה הזאת, אבל ביקשו ממני החברים שלי שאני לא אאריך. אני אני – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> לא – – – <משה גפני (יהדות התורה):> תגידי, את רואה אותי על הדוכן – את צועקת. לא חשוב מה אני אומר. אני כבר נחמד היום. כל הזמן אני רשע וצועק והכול, היום אני כלום. <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> ישאלו אותי העיתונאים החרדים: תגיד לי, מה קרה לך שהיית כל כך מתון עכשיו? מה זה, זה רפורמים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> הרב גפני, חילוני יוכל לבוא למקווה? <משה גפני (יהדות התורה):> בטח, באים, כל הזמן. <קריאות:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> הרפורמי הוא יהודי. <משה גפני (יהדות התורה):> נכון. <איתן כבל (המחנה הציוני):> למה הוא לא יכול לבוא כיהודי? <משה גפני (יהדות התורה):> הוא בא. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, לא נכון. <משה גפני (יהדות התורה):> אה, הוא לא בא בגלל שהיא לא הולכת למקווה? אני מזמין אותו. <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה שהוא רוצה. מה שהיה עד היום, זה הוא – – – <קריאות:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> יהיה מגנומטר? <משה גפני (יהדות התורה):> רק רגע, שנייה, שנייה. מרב מיכאלי כאן, אז אני מבקש שתעשה סדר. אתה מדבר על גבר רפורמי או על אישה רפורמית? <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני שואל אישה וגבר – – – <משה גפני (יהדות התורה):> גבר רפורמי מגיע למקווה ביום שישי ורוצה לטבול לשבת – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אז מתי יגידו לו לא, נו – – – <קריאות:> לא – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> רגע, אני עונה לו. רוצה לטבול לשבת – אף אחד לא אומר לו מילה וחצי מילה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אז מתי יגידו לו? <משה גפני (יהדות התורה):> איתן, לא יגידו לו מילה. מילה לא יגידו לו. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> בשביל מה צריך את החוק? <משה גפני (יהדות התורה):> בא הרפורמי לטבול במקווה ב"זופניק" ביום שישי – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת לביא. <משה גפני (יהדות התורה):> – – אף אחד לא אומר לו כלום. הוא נכנס, הוא טובל, הכול בסדר. אני אפילו מזמין אותו לבוא ולטבול. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא צריך. רגע. רגע, איתן כבל, שנייה. אותו דבר לגבי אישה רפורמית, רוצה לבוא לטבול – אם היא רוצה כמובן, בגלל שבארצות-הברית אין להם אפילו מקווה אחד. <עליזה לביא (יש עתיד):> למה? יש הרבה מקוואות. <משה גפני (יהדות התורה):> ציבור גדול של רפורמים וקונסרבטיבים – – <עליזה לביא (יש עתיד):> למה אתה אומר את זה? <משה גפני (יהדות התורה):> – – בארצות-הברית הם יותר גדולים מהאורתודוקסים, מקווה – אומרים שהם אנשים עשירים, דרך אגב – מקווה אחד אין להם בארצות-הברית. אחד. טוב, לא חשוב – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> למה אתה אומר את זה? בוא ואראה לך, בוא אני ואראה לך שיש מקוואות בארצות-הברית – – – <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר. אני לא עושה טיול בארצות-הברית, בגלל שאני לא נסעתי אף פעם לארצות-הברית. אני אומר לך שאין. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, יש מקוואות של האורתודוקסים. <עליזה לביא (יש עתיד):> לא – – – אל תגיד שאין. <משה גפני (יהדות התורה):> אה לא? לא, בסדר, נתווכח על זה אחר כך. לא הייתי – הייתי בארץ. אני נוסע לגליל לחופש. בסדר. לא חשוב, מה זה משנה בכלל. <איתן כבל (המחנה הציוני):> הרב גפני, שמע, יש מגנומטר שמזמזם אם זה רפורמי או רפורמית? מה, איך זה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא יודע מה זה המגנומטר שעליו אתה מדבר. אני יודע איזה נומרטור הכניסו לנו. המגנומטר, לא חשוב. אין – לא הולך. גבירותי ורבותי חברי הכנסת מהאופוזיציה, אם אתם רוצים להצביע נגד כדי להביך את הממשלה, זה בסדר. יכול להיות שזה בסדר, יכול להיות שלא, אני לא יודע. <חיים ילין (יש עתיד):> גפני, אז מה – – –? <משה גפני (יהדות התורה):> אני אומר, אם הנושא הוא לגופו של עניין, אנחנו מבקשים להשאיר את המצב כמות שהוא, לא להביא למתח מיותר – שהמתח הזה בין דתיים וחילונים, או בין ימין ושמאל, או בין, אני יודע, לא יודע מה זה ההגדרה של רפורמים – יש הגדרה כזאת? אבל אם יש הגדרה כזאת היא לא רלוונטית. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אלעזר, אתה אל תתערב. אני אגיד לך למה. אני אגיד לך למה – בגלל שאתה מבין בדברים האלה, ואתה יודע שאין פה דיון על טבילה, לא של גברים ולא של נשים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא הבנתי למה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מדובר על זה שבאים ורוצים לעשות גיור במקווה, כשבעצם זו לא מטרת המקווה. בסדר, אין בעיה, הכול בסדר. אתה מבין – אתה יודע מה? אתה יכול להתערב. תתערב, בסדר. אני – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אבל מקווה זה שירות לציבור. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אין בעיה. <משה גפני (יהדות התורה):> את טועה. כתוב בחוק – בגלל שהמקווה הוא נושא הלכתי, זה לא בית-מרחץ. אפשר לצרף למקווה, אפשר לצרף מקלחות, אבל זה לא הנושא, על זה המדינה לא משקיעה כסף. עם כל הכבוד, זה לא חמאם טורקי. <עליזה לביא (יש עתיד):> זה שירות שהמדינה נותנת לציבור. <משה גפני (יהדות התורה):> את יודעת יותר מאחרים שמקווה – יש אנשים, שהם רבים מאוד במדינת ישראל, ולא דתיים, שאצלם המקווה – זה שירות שבלעדיו הן לא קיימות, את יודעת את זה. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת גפני, משפט סיכום. <משה גפני (יהדות התורה):> המדינה משקיעה בזה כסף כדי לתת את השירות הזה, ופתאום באו והמציאו איזה משהו חדש. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – הלכתית – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא מצליח לשכנע אתכם, אין לי יכולת שכנוע. אני צריך לסיים, נכון, אדוני? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> רוצה להסביר, לא לשכנע, למה צריך את החוק? <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר. אני לא יכול יותר. אני לא מצליח לשכנע. אין לי יכולת שכנוע, מה לעשות. <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> ולכן אני מבקש לתמוך בחוק הזה. התחייבותנו, של כל אלה שחתומים בחוק – זה יידון כנראה בוועדת הפנים – אנחנו ננסח את זה באופן כזה שלא יהיה כל שינוי בסטטוס-קוו. אנחנו נהיה באותו מצב כמו שהיינו קודם החלטת הבג"ץ. אדוני היושב-ראש, תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. משיב בשם הממשלה השר לשירותי דת חבר הכנסת דוד אזולאי. רגע, אני, בסיועו האדיב של סגן המזכירה, ערכתי פה הגרלה בין שלושת המבקשים, וחברת הכנסת גלאון יצאה לנו בפתק. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה תמיד אתה עם השמאלנים? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה לא אני, זה הוא. הגרלות – זה בא מהקדוש-ברוך-הוא. זה מהקדוש-ברוך-הוא. חוץ מזה, יש שם – – – <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר, יש כאן מישהו שהוא לא שמאלני באגף הזה? אם אתה רוצה אני אתן לך, אבל שם יש רק שמאלנים, בצד הזה. אדוני השר, בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תקשיב לו. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עמיתי השרים, המקווה משמש את העם היהודי מדורי-דורות ועליו מושתתת מהות הבית היהודי. המקווה הוא ייחודי לעם ישראל, והוא זה שבין היתר שמר על העם בגולה. הטהרה היא שמנעה התבוללות בין העמים. בלעדיה, בלי טהרת עמנו, אין קיום והמשכיות לעם ישראל. לפני דורי-דורות – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אנחנו לא נגד, אנחנו לא נגד הטהרה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חסון, בוא ניתן לשר לסיים. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> לפני דורי-דורות, חז"ל הם אלו שהנחו את העם איך ומתי להשתמש במקווה ואת מטרתו, שהיא כמובן טהרה, שזה מושג הלכתי. על חשיבותם הרבה של מקוואות הטהרה ניתן ללמוד מההוראה המחייבת את הכוהן הגדול לטבול חמש פעמים ביום הקדוש ביותר ליהדות, שהוא יום הכיפורים. הטבילה הייתה, בין היתר, חלק מהליך כניסתו למקום המקודש ביותר בדורנו, דהיינו קודש-הקודשים, ביום המקודש ביותר. בטרם קבלת התורה, בני ישראל נצטוו להיטהר לפני מעמד הר-סיני כהכנה לקבלת התורה. כך עד היום ולעולמי-עולמים. בכל העולם, בכל מקום שבו יהודי נמצא, הוא יחפש לעצמו מקווה לטבילת גופו ולטבילת כליו. אדוני היושב-ראש, בלעדי הטבילה במקווה – יהודי לא ישתה מכוס שלא טבלו אותה במקווה. שלא לדבר על אנשים שסיכנו את חייהם וטבלו במעיין מושלג; בלעדי הטבילה, היהודי לא יקיים את הדורות הבאים. מהותה של דת ישראל היא האמונה במעמד הר-סיני וציות לתורה שנמסרה בו, זו שבכתב וזו שבעל-פה. מי שמחויב לה, יהיה ספרדי או אשכנזי, חסיד או מתנגד, חרדי או כיפה סרוגה, הוא חלק ממנה. מי שאינו מקבל את סמכותה של התורה ורומס את מצוותיה ברגל גסה, אינו יכול לטעון שהוא מייצר זרם בעם ישראל. טוענים שהתנועות האלה מייצגות מיליוני יהודים בעולם – ראשית, יש כאן הגזמה רבה. זה שנים, לצערי, שהתנועות האלה שרויות בנסיגה, והמספרים שהן מציגות מנופחים. אבל לא זה העניין. זכותן להתארגן כקהילות, לקיים פעילות חברתית, לערוך טקסים ולנהל ועידות, וכל פולקלור שירצו – זו זכותן. אבל היהדות היא הרבה יותר מהווי וסמלים קלים ונוחים לביצוע. היהדות היא לא תיאטרון שבאים אליו באוטו או ברכב בשביל ליהנות. לאורך כל הדורות היו אנשים כאלו שרצו להיטמע בין האומות. הם לא נשארו בהיסטוריה. ההיסטוריה מוכיחה כי גם הם לא שרדו. האנשים האלה, הגופים הללו שמבקשים השכם והערב לשנות את התורה וההלכה, ולהתאים אותן לשוויון, לקדמה, הם אינם זרמים בדת ישראל. כשם שלא ניתן לרופא אליל להתקרב לבית-חולים על מנת לרפא חולה מסוכן בעזרת כשפיו, ובוודאי שלא נקרא לו "רופא", כך ניאבק ככל יכולתנו למנוע ממי שמבקש לקבוע כללים חדשים ליהדות המסורה לנו מדורי-דורות. שוו בנפשכם שהילרים יקראו לעצמם רופאים, מסעדנים יציגו את עצמם כדיאטנים ומתקשרים עם אנרגיות רוחניות יטענו שהם פסיכולוגים. זה בדיוק העיוות שיוצרות, לצערי הרב, אותן תנועות בהתעקשותן להשתמש במושגים מעולמה של הדת היהודית שאותם הן מרוקנות מתוכן. את המאבק נעשה כאן, ונעשה את זה בכל מקום שבו יהיה מי שינסה להכריז על היהדות מלחמה, כי עבורנו הקיום הפיזי הוא חשוב, אבל הוא רק כלי לשימוש רוחני, ובלעדי הקיום הרוחני כפי שנמסר לנו מאבות-אבותינו, אין לנו צורך קיום. ולכן על זה אנו נילחם. אדוני היושב-ראש, לא ייתכן שכל השכל נתון במקום אחד, וכאן לחברי הבית הזה, מכינון הכנסת הראשונה ועד היום, לא הייתה תבונה כלל. מאז קום המדינה הקפידו כולם על שמירת הסטטוס-קוו בענייני דת ומדינה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש שתבינו ותאמינו, יש כאן מהלך שלא בא מתוך הגינות, לא בידיים נקיות, אלא שפתאום מתעקשים לטבול במקוואות במדינת ישראל כאשר אף אחד לא מנע את זאת מהם. עם כל הכבוד לציונות ולתמיכה שלהם במדינת ישראל, לא ניתן להם לנהל אותנו בארץ בשלט-רחוק כמו אפוטרופוסים, ויבקשו להפריע לנו בקיום המצוות בארץ-ישראל על-פי תורת ישראל המסורה בידינו מדורי דורות. לא ניתן לאותם אנשים לפגוע בצביונה היהודי של המדינה. הדבר הזה לא יקרה. לא ניתן את ידנו לכך. נעשה הכול, הכול, על מנת לסכל את הניסיון לשבור את חומת הקדושה במדינת ישראל. ואנחנו, בעזרת השם, כפי שאמר כאן יוזם ההצעה חבר הכנסת גפני, עוד נקיים דיונים בוועדה ונוכיח שאלה שחושבים דברים אחרים, זה בדיוק לא נכון. מקווה טהרה ישמש אך ורק על-פי ההלכה – כך הבינו כל ממשלות ישראל מקום המדינה, ולשם כך ניתן כסף ציבורי לבנייה ולתחזוק של המקוואות. חשיבות המקווה הנה הלכתית בלבד – לגרים שהתגיירו על-פי ההלכה. אולם אני מודיע לכם מעל במה זו, כשר לשירותי דת, כי כל ניסיון להתערב ולקבוע ולשנות כללים לשימוש במקווה שלא על-פי ההלכה ולא על-פי המנהג היהודי ולא לפי פסקי ה"שולחן ערוך", לא יהיה. המקווה הוא דבר שבנפשנו. אולי כדי להמחיש את הדבר הזה – כאשר בימים אלו אנחנו עוסקים בבנייה מסיבית של מקוואות ובתי-כנסת, עד כדי כך השיקולים הם – כאשר אנחנו צריכים לשקול בין מקווה לבית-כנסת באותו יישוב, אם אין מקווה ואין בית-כנסת, אנחנו מעדיפים לתת עדיפות לבניית מקווה. זה מעיד אולי על החשיבות שאנחנו מייחסים למקוואות מאז קיומו של עם ישראל. על כן אני פונה אליכם, חברי בקואליציה ובאופוזיציה, בהצעת החוק של יהדות התורה, של ש"ס והבית היהודי שמונחת לפנינו, ומבקש מכם לתמוך בה, בהתאם לסיכום של ועדת שרים לענייני חקיקה, ואני וחושב שבכך נרבה שלום ולא מחלוקת. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. בהתאם לתקנון, מאחר שהממשלה תומכת, יש זכות התנגדות. אז חברת הכנסת זהבה גלאון, שלוש דקות מכאן. ולאחר מכן, לפנים משורת הדין, שתי חברות הכנסת נוספות שביקשו יקבלו כל אחת דקה מן הצד. אבל דקה זו דקה, ולאחר הדקה המיקרופון פשוט ייסגר. שלוש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה. על זה נאמר, חבר הכנסת גפני: טובל ושרץ בידו. הרי מה אתם מבלבלים את המוח? אני שומעת את שר הדתות מעלה את המקוואות על ראש שמחתנו – הרי הדיון הוא על המקוואות? אתם מביאים פה חוק עוקף-בג"ץ, כי לא המקוואות מעניינים אתכם. מה שמעניין אתכם זו דריסת הרגל – איך קראת לזה, שר הדתות? "האנשים האלה", לא נקבת בשמם: הרפורמים, הקונסרבטיבים. אתם מפחדים שתיפרץ כאן פרצה. רחמנא ליצלן, נשים בכותל, תהיה להן רחבה שוויונית, רחמנא ליצלן, נשים שרוצות לטבול במקווה, נשים שעברו גיור, הן ייכנסו למקוואות? אני מודה מראש, אדוני שר הדתות, אני לא טובלת, ויש כאן הרבה שלא טובלים, ולא עולה בדעתי לטבול. <יעקב מרגי (ש"ס):> גם הרפורמים לא טובלים. <זהבה גלאון (מרצ):> מה שאתם מנהלים – אתם לא מנהלים עכשיו קרב על המקוואות. ממתי המקוואות הם בראש שמחתכם? אתם מנהלים קרב בריוני, סחטני, על קיומה של הממשלה הזו נגד "האנשים האלה", הוא קרא להם. יש להם שם, קוראים להם רפורמים, קוראים להם קונסרבטיבים. על מה השר ליצמן אמר שהוא יפרק את הממשלה? אם יאשרו רחבה שוויונית. לא על מספר המיטות בבתי-החולים, לא על תקציב למערכת הבריאות. "האנשים האלה", וואו, "האנשים האלה", שאפילו אנחנו לא קוראים להם בשמם. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> האנשים האלה שעושים בר-מצווה – שעושים בר-מצווה לכלבים שלהם. <זהבה גלאון (מרצ):> תירגע, שמעתי אותך, חבר הכנסת מוזס, תירגע. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> שמעתי אותך – – – אתה רוצה שיהיה לכם מונופול על היהדות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> הרבנים האלה? רבנים? רבנים שעושים בר-מצווה לכלבים – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – "יהדות מזויפת" אמרת עליהם. – – – שיהיה לכם מונופול על היהדות? מי שם אתכם – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מוזס, לא בעמידה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא מדבר מדם לבו, אדוני היושב-ראש. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מוזס, לא בעמידה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – אני לא – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מוזס. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – לאנשים האלה, רבנים? רבנים הזויים. רבנים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, יש כאן אנשים שמרגישים שהם השליחים של אלוהים עלי אדמות. בכל הכבוד לכם, אין לכם מונופול על היהדות – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש כאן אנשים ששכחו מה זה להיות יהודים, זהבה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – ואתם לא תגידו כאן על שופטי בג"ץ, על האנשים האלה, שהם לא מבינים. ולא יכול להיות שהכנסת הזאת תיתן יד לחוק עוקף-בג"ץ. מה המשמעות של זה? לא רק שההצעה הזאת היא בלתי חוקתית, כי היא גם פוגעת בעקרון השוויון, היא גם פוגעת בחופש הדת. ההצעה הזאת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> זהבה, המשמעות של פעם יהודי היא תמיד יהודי. <זהבה גלאון (מרצ):> עוד פעם אתה מזמזם לי באוזן? ההצעה הזאת, חברי חברי הכנסת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> זהבה, אם שכחת, אנחנו נזכיר לך. אל תדאגי. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מזהירה אותך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו נזכיר לך. <זהבה גלאון (מרצ):> ההצעה הזאת, חברי חברי הכנסת, אם היא תעבור היום, היא תקבע פעם ראשונה בחקיקה, שכניסה למקומות ציבוריים – היא תאפשר לכל בן-אדם להיכנס למקומות ציבוריים, יהיה רק גוף אחד שאי-אפשר יהיה להיכנס אליו, וזה המקוואות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זהבה – – – היהדות שלנו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> רגע, אדוני, תרשה לי, נשארו לי עוד שתי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. <זהבה גלאון (מרצ):> אבל כל שנייה מפריעים לי. תן לי לסיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תן לי לסיים. אל תפחידו – זה שאתם מצליחים להפחיד את הקואליציה בשלמות שלה – אתם חוששים מזה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – שיש כאן קבוצה של בני-אדם שרוצה להינשא ולהתגרש כמו שהיא רוצה, שרוצה לחיות את חייה באופן שוויוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת גלאון, תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זהבה, זו מדינה יהודית, אם שכחת. <זהבה גלאון (מרצ):> אל תיתנו לזה יד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת גלאון, תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זהבה, זו מדינה יהודית. אני מבין שקשה לך לקבל את זה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת עליזה לביא, דקה מהצד. אבל דקה, כאמור, זו דקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מבין שקשה לכם לקבל את זה. אני מבין. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, אנחנו עוד רגע נגיע להצבעה. אדוני סגן המזכירה, נפתח את המיקרופון רגע. דקה בדיוק. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. הנושא בדמנו, תרתי משמע. המקוואות שייכים לציבור במדינת ישראל; ואת זה שופטי בג"ץ מבינים, וכדאי שגם אתם תבינו. המקוואות הם לא האתר החברתי הציבורי שעליו צריך לנהל את המלחמה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> עליזה, זה לא עניין חרדי, עליזה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – הלא-ראויה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, נו. <עליזה לביא (יש עתיד):> הלא-ראויה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא עניין חרדי. <עליזה לביא (יש עתיד):> הצעת חוק מיותרת, לא ישימה. אסור לקבל אותה. מעולם בהיסטוריה היהודית לא התערבו במנהג של נשים ובמנהג של עם ישראל לבוא ולטבול במקווה. ואל תיקחו את זה למקום של הרפורמים, של הקונסרבטיבים. אתם היום שמים פה חוק שהולך לפגוע בנשים במדינת ישראל; וכולן טובלות, כי כל מי שרוצה להתחתן בנישואים דתיים, כי אלה הנישואים היחידים שיש לנו במדינת ישראל – אין חלופה אחרת, כל אישה צריכה לעבור דרך המקווה. ומה שאתם היום רוצים לעשות זה דבר שהוא בלתי אפשרי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה, חברת הכנסת עליזה לביא. תודה רבה. אדוני יסגור את המיקרופון. <עליזה לביא (יש עתיד):> וצריך לתת לנשים לטבול על-פי מנהגן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת יעל פארן, גם כן דקה אחת. שניים במשך דקה. קדימה, דקה, בבקשה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה. רבותי, אני רוצה להגיד כאן משהו ברמה הכי אישית. אני חברת התנועה הקונסרבטיבית, ואני נעלבתי כאן מהדברים שאמר שר הדתות – שאנחנו לא נחשבים יהודים. מי שמכם לקבוע מיהו יהודי? מי שמכם לקבע את המונופול של מי שקובע מי יהודי? עכשיו, אני רוצה לספר לך משהו: 20% מהגיור הממלכתי מאז 2002 הוא קונסרבטיבי או רפורמי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> את לא חייבת לספר שום דבר. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני רוצה לספר לכם עוד משהו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> את לא חייבת לספר כלום. לא רוצים לשמוע. <עליזה לביא (יש עתיד):> למה אתה צועק? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> מרבית היהודים במדינות התפוצות, מרביתם הם או קונסרבטיבים או רפורמים. אתם רוצים להגיד להם שהם לא יהודים? אתם רוצים להגיד להם שהם לא יכולים לבוא לגור פה בישראל? זה מה שאתם אומרים בחוק הזה. אני רוצה לשאול אתכם עוד דבר: למה בגיור אורתודוקסי אישה צריכה להיכנס לבד עם שלושה גברים למקווה כשלגופה חלוק? זה משפיל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. תודה רבה. חברת הכנסת פארן – תודה רבה, גברתי. אפשר לסגור את המיקרופון, בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה שמית, לבקשת הממשלה. גברתי מזכירת הכנסת – רגע, יש כאן – לא שמית? לא שמית. אם כן, אז אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, תפסו את מקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הסדרת ייעוד השימוש במקווה טהרה), התשע"ו–2016. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 38 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הסדרת ייעוד השימוש במקווה טהרה), התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 42 תומכים, 38 מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ועוברת לדיון. יאיר לפיד וקסניה סבטלובה הצביעו נגד. ואתה הצבעת בעד? בסדר, אנחנו לא משנים את התוצאה. הצעת החוק התקבלה. אנחנו לא משנים את התוצאה. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תיקונים זה רק לפרוטוקול. אנחנו רק קובעים שהצעת החוק עברה והיא עוברת לדיון. בסדר, הצעת החוק עברה, חברים. אז אמרתי. אנחנו עוד רגע, לפרוטוקול, נוסיף את התיקונים, גם את השר לשירותי דת וגם את שר החקלאות, שהצביעו בעד הצעת החוק; התקזזו בעניין הזה עם חבר הכנסת לפיד. הצעת החוק עברה, והיא עוברת לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. אנחנו עוד רגע נתקן ביחד. <הצעת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (תיקון – רישום פלילי על עבירות טרור), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2243/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת ענת ברקו) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברים, הסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (תיקון – רישום פלילי עבירות טרור), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת ענת ברקו. עשר דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התקופה שבה אנו חיים מתאפיינת בהתפתחותם של ארגוני טרור וטרוריסטים המטילים אימה על חפים מפשע במקומות שונים בעולם. רבים מהם מונעים מאידיאולוגיה ג'יהאדיסטית חסרת פשרות, ומבוקשם הוא לשנות את הסדר העולמי ולהביא את "בשורתם" לתושבי העולם אשר מבחינתם הם כופרים ודינם לסבול ולמות במיתות שונות ומשונות. הטרוריסטים קיימים במזרח התיכון, אך הטרור מתפשט, כמובן, גם לאסיה, אפריקה; אירופה מוכה בטרור; ארצות-הברית הגדולה והחזקה חוותה פיגועי טרור רצחניים. כולם נמצאים תחת החרב, תרתי משמע, המתהפכת, של טרור דתי ואידיאולוגי רצחני. אדוני היושב-ראש, אי-אפשר. סליחה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי חברי הכנסת, קצת יותר שקט באולם. <ענת ברקו (הליכוד):> במציאות הזאת, כידוע, יש קו בולט ומבחין שנמתח בין העבריין, עבריין פלילי, לבין מי שפשע על רקע טרור. הדבר בולט לא רק אצלנו אלא גם בעולם הערבי וגם בעולם המערבי. מי שעוסק בטרור מוציא עצמו מגדר החברה המתוקנת ואינו יכול ליהנות מהזכויות שהיא מעניקה לאזרחים ישרי דרך, או אפילו לאזרחים שטעו ומעדו. זו הסיבה שחשוב כל כך להכריז על הארגונים כארגוני טרור – הכרזה שלא רק מבדילה אותם מארגונים לגיטימיים אלא בעיקר מהווה תמרור אזהרה לציבור כולו מהארגון וממטרותיו הקוראות תיגר על הסדר הציבורי, גם במחיר עבריינות ופגיעה בחפים מפשע. ההכרזה הפומבית מאפשרת לכולם להוקיע את הטרוריסטים, והיא בעצם קוראת לציבור ואומרת: ראו את זה ומפניו תישמרו; אל תתחברו, אל תיצרו קשרים – מדובר בארגון טרור. אם תרצו, ההכרזה נותנת סימן אזהרה ברור מפני טרוריסטים ומעידה כאלף עדים כי הם אינם חלק מהחברה הנורמטיבית; הם מסוכנים ומסכנים את קיומה. אפילו חלק ממדינות ערב מקפידות, ובצדק רב, לסמן ולהכריז ארגוני טרור. גם העולם הערבי הרואה עצמו כמתון ורציונלי הכיר לאחרונה בארגון טרור והודיע על כך בפומבי – כמובן, ההגדרה של "חיזבאללה" כארגון טרור, זו הכוונה. הכוונה בכך היא להיזהר ולהישמר, כיוון שברור לו שהרעל הזה חוזר אליו. מי שרוח הטרור מפעמת בו הוא מובחן, והחברה מוציאה אותו ומקיאה אותו מקרבה. ציון הטרוריסטים וההכרזות שנעשות בעולם הוא חשוב מאין כמוהו, והוא בעצם המענה לשאלה העתיקה: הלנו אתה או לצרינו? בעולם מסמנים טרוריסטים וארגוני טרור, ואנו צריכים להשתלב במגמה עולמית מוצדקת זו, מה גם שאנו מדינה שבה פועל הטרור שנים רבות, עם תירוצים ומסכות, עם חגורת נפץ ועלה זית ביד ובפה, אך כפי שאנו יודעים ומבינים ורואים בגל הטרור הנוכחי, טרור הוא טרור הוא טרור. כמו שאנו מכריזים על ארגוני הטרור, כמו שאנו מקיימים נוהל להכרה בהכרזות על ארגוני טרור שנעשו בחוץ-לארץ, כך אנו צריכים להבחין בין העבריין הפלילי לבין העבריין האידיאולוגי והטרוריסט. אין הצדקה ותירוץ לפעולה אלימה ולהטלת אימה על אזרחים חפים מפשע. הרעיון לפתור סכסוך בשפיכות דמים הוא רעיון נלוז ולא מתקבל על הדעת במאה ה-21, אך, לצערנו, מסביבנו אנו רואים טרור הכולל עריפת ראשים, שרפת אדם, אונס והתעללות בנשים וילדים, גם על רקע מיני, ועוד סדיזם מבית-מדרשו של הטרור האסלאמיסטי. יתרה מזאת, היום, כאמור, יותר מאי-פעם, ידוע כי מי שפשע על רקע פלילי שונה מזה שפשע על רקע אידיאולוגי והאידיאולוגיה של הטרור העומדת ביסוד העבירה שביצע. עם הטרור צריך להחמיר, להיזהר ולהישמר. הטרוריסט, שאינו מכיר בלגיטימיות של ערכי החברה, אינו ראוי ליהנות בה-בעת מההסדרים המקלים שהיא מעניקה גם לאלה שמעדו ועברו עבירות ופעלו בניגוד להסדרים שנקבעו בחוקיה. בהצעת חוק המאבק בטרור, הנדונה בימים אלה בכנסת בוועדת החוקה, חוק ומשפט, הוחמרו העונשים על מי שפשע על רקע טרור. ההצעה קובעת כפל ענישה לעבריין שעבר עבירה על רקע אידיאולוגי, דתי או לאומי. עבירה זו מוגדרת אצלנו בחקיקה כמעשה טרור, ומי שעובר עבירה שהיא מעשה טרור – הענישה הקבועה בצד העבירה תוחמר. הרציונל העומד ביסוד ההסדר המחמיר הוא שהטרוריסט, מן הראוי שיוקע וכולי עלמא ילמדו להיזהר מפניו. זהו העבריין הפועל לא למען עצמו אלא למען רעיון, והוא לא רק עושה לקידומו האישי, אלא פועל גם למען אלה המאמינים בדרכו ומעודד אותם להצטרף אליו ואל מעשיו ורעיונותיו הרצחניים. משום כך, היחס המחמיר כולל גם אלמנט של הרתעת הרבים והעברת המסר אל הנגועים באותו הלך רוח טרוריסטי: אפס סבלנות כלפי עבריינות אידיאולוגית טרוריסטית. במחקר מעמיק שעשיתי ועליו התבססתי גם – והדבר גם מפורט במחקרים אחרים – נמצא כי קיימים הבדלים של ממש בין עבריינות פלילית לבין עבריינות אידיאולוגית טרוריסטית המאיימת על חיי אדם, ויותר מכול – על הערכים והזכויות של המערב, ובכלל של חברה חפצת חיים, שעליה בעצם קיימת התשתית החברתית והערכית של כולנו. העבריין הפלילי הוא בעל אישיות מורכבת, סיפור חיים בעייתי, והחברה צריכה לסייע לו להשתקם ולחזור למוטב כאדם מועיל לעצמו ולחברה. את העבריין הפלילי החברה רוצה להעניש, אך בד בבד יש לה אינטרס לאפשר לו לחזור למוטב, שכן הוא חטא, אך לא ביקש לקבור את החברה כולה יחד עמו מטעמים של השקפת עולם שונה. להבדיל, העבריין הטרוריסט חותר תחת יסודות החברה במטרה לשנותה ולשנות את העקרונות שעליהם היא מושתתת. בעצם, הוא קורא להרס התשתית הקיימת באופן מוחלט. החברה צריכה אפוא שלא לאפשר לו לעשות כן, וודאי שאין לאפשר לו ליהנות מהזכויות שניתנות למי שאינו קורא תיגר על עצם קיומה של החברה כולה. אם אסכם, את היחס העולמי לטרור, לארגוני טרור ולאנשים העוסקים בטרור עלינו לאמץ בהסדרים החוקיים שלנו, החל בענישה וכלה בהכרזה וברישום. על הרישום של מורשעים בעבירה שהיא מעשה טרור נסבה הצעת החוק המובאת לפניכם לקריאה טרומית. בישראל מתקיים רישום פלילי על-פי חוק – חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים. תכליתו של רישום זה לתת נורות אזהרה על כל אדם ולהוציא לאור את עברו, לטוב ולרע. <מיקי לוי (יש עתיד):> מה עניין הסימון – – –? <איתן כבל (המחנה הציוני):> כפרה עליך. תן לנו לסיים. יש לו שאלות. <ענת ברקו (הליכוד):> מי שעבר עבירה, גם אם שילם את חובו, עדיין בתקופות הזמן הקבועות בחוק, הציבור והגופים המוסמכים צריכים להכיר עובדה זו. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> למשל, מי שמבקש רישיון נשק והורשע בשוד מזוין, עובדת קיומו של רישום פלילי, כפי שידוע לך, חבר הכנסת לוי, צריכה לבוא ולעמוד בפני מי שמאשר לו אם לשאת נשק או לעבוד בעבודה מסוימת. הרישום הפלילי הוא תמרור אזהרה. יש בחוק מנגנוני התיישנות ומחיקה, ולא בכדי הוא נקרא גם חוק תקנת השבים. אנחנו מעודדים את מי שעברו עבירה פלילית לשוב מדרכם ולהשתלב חברתית כאזרחים מועילים. הטרוריסט הוא שונה, בגלל שהוא נושא אידיאולוגיה רצחנית, מסוכנת, מוטמעת ומושרשת, וכפי שפירטתי בתחילת דברי, היא מאיימת על הסדר החברתי כאן, ובימים אלה היא ממש מאיימת על העולם. הצעת החוק שעליה אני מבקשת שתצביעו מבקשת שתמרור האזהרה של הטרוריסט יהבהב, וברישום הפלילי היבש יינתן ביטוי לכך שמדובר במעשה טרור ולא בפשיעה קונבנציונלית. במילים אחרות: ייכתב במרשם הפלילי במפורש כי העבירה שנרשמה לחובת העבריין היא מעשה טרור. כמו בהכרזה על ארגון כארגון טרור, הרישום הפלילי משמש הכרזה – אומנם הכרזה אינדיבידואלית: אדם זה הוא טרוריסט. אך היא חשובה, מרתיעה ומבדילה בין אלה אשר עם החברה הקיימת לבין אלה שמערערים על עצם קיומה. הצעת החוק המובאת לקריאה טרומית מאפשרת את הרישום המובחן לאחר שבית-המשפט יקבע כי העבירה בוצעה כמעשה טרור. אני חוזרת ומדגישה: לאחר קביעת בית-המשפט. בדברי ההסבר להצעה נכתב במפורש כי המאבק בטרור מחייב התייחסות מיוחדת ומחמירה לעבירות שבוצעו על רקע לאומני-מדיני – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, בבקשה. <ענת ברקו (הליכוד):> – – אידיאולוגי או דתי. גם אם מדובר בעבירה שאינה מן החמורות בחוק העונשין, אך הרקע שלה הוא טרור, ראוי כי המורשע בעבירות אלה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> – – קל וחומר אם ביצע עבירות חמורות, יובחן באופן בולט במרשם הפלילי שמנהלת המשטרה. משפט לסיכום. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. <ענת ברקו (הליכוד):> הצעתי זו משתלבת בגישה העולמית למאבק בטרור השופך דם נקיים ובהכרזה על ארגונים ואנשים העוסקים בטרור, וכן היא עושה חסד עם חברה באשר היא חברה. גם אנחנו מצווים להישמר על נפשותינו, ולכן ברישום הפלילי של האדם בישראל נוכל לראות מענה על שאלה שכבר הזכרנו: הלנו אתה אם לצרינו? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> אני מבקשת מכל חברי הכנסת – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת ברקו, משפט הסיכום הזה מאוד ארוך. זה משהו-משהו. <ענת ברקו (הליכוד):> – – להצטרף ולתמוך בהצעת החוק. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. משיב על ההצעה, בשם שרת המשפטים, שר החקלאות אורי אריאל. עד שהשר תופס את מקומו, אני מתקן, לצורך הפרוטוקול, את ההצבעה הקודמת שערכנו כאן על חוק המקוואות. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אנחנו מעבירים אותה ממשתתפת למתנגדת להצעת החוק; חבר הכנסת דוד אזולאי, השר – גם כן עובר ממשתתף לתומך; חבר הכנסת לפיד טעה והצביע בטעות בעד, ואנחנו משנים את הצבעתו לנגד, ומוסיפים את שר החקלאות, חבר הכנסת אורי אריאל, כתומך. לפי זה, התוצאות הסופיות הן 43 תומכים מול 40 מתנגדים, וכמובן שלא שינינו את התוצאה הסופית, וזה רק לצורך הפרוטוקול. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשם שרת המשפטים, אני עונה – ברשות האזרחים שנמצאים, אנחנו נמצאים עכשיו בהצעת חוק של ענת ברקו. ברוכים הבאים. הצעת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (תיקון – רישום פלילי על עבירות טרור), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת ענת ברקו, מבקשת להבליט את הרישום הפלילי בעבירות טרור. זאת, על מנת להבהיר למקבלי מידע מהמרשם הפלילי כי עבירות שהמניע שלהן הוא לאומני – – <מיקי לוי (יש עתיד):> כשנכנסים למרשם, לא יודעים שזה – – – טרור? איזה מין שטויות אלה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – משקפות רמת חומרה או מסוכנות גבוהה יותר של מי שביצען בהשוואה למי שמבצע עבירות דומות שלא ממניעים אלה. חבר הכנסת לוי, כשאני אגמור, אתה יכול לצעוק. המציעה הגיעה להסכמה עם משרד המשפטים כי יתוקן סעיף 11 לחוק איסור מימון טרור, וייקבע כי אם בית-המשפט קבע שאדם ביצע עבירה שהיא מעשה טרור כהגדרתו, או הרשיע אדם בעבירה כאמור, הוא יציין זאת בפסק-דינו. הממשלה סבורה כי יש להביא לידי ביטוי במרשם הפלילי את העובדה שחלק מהעבירות מצויות ברף הענישה הגבוהה בחוק העונשין ואת היותן מעשה טרור. ככל שהדבר יובהר בפסק-דינו של בית-המשפט ביחס לעבירות אלו, היותן של עבירות "מעשה טרור" יקבל ביטוי מפורש גם במרשם הפלילי. נוכח האמור לעיל, הממשלה תומכת בהצעת החוק. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר החקלאות. גם כאן היו לנו כמה מתנגדים, שביקשו להביע התנגדות, ואנחנו ערכנו ביניהם הגרלה. חבר הכנסת יואל חסון – שוק פורים, נו – שלוש דקות לרשות אדוני – בהקדם. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – מפעל הפיס? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו ערכנו הגרלה בין המבקשים. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ככה. <ענת ברקו (הליכוד):> עבירות ביטחוניות. <מיקי לוי (יש עתיד):> בשביל מה? <ענת ברקו (הליכוד):> בשביל מה צריך להכניס – – – טרור? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> לעשות את ההבחנה בין המרשם הפלילי לבין – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת חיים ילין. <מיקי לוי (יש עתיד):> תעזבי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת לוי. חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על השיטה החדשה. אני מברך עליה. אני רוצה להתייחס, חברי, דווקא להצעת החוק הקודמת ולומר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא. לא, לא, לא, לא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה לא? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> סליחה. לא, ממש לא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה תרד עכשיו מהדוכן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ממש לא. ממש לא. קודם כול, הסעיף בתקנון אומר, ויש סעיף מפורש שאומר, שאם אתה מבקש להתנגד ואומר משהו אחר – אני אפסיק אותך. כך מורה לי התקנון. אני אתן לחבר הכנסת שטרן לדבר במקומך. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> למה נתת – – –? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – לחוקים אחרים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הוא לא מבקש לפני. הוא מבקש ראשון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> טוב, אני אוותר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מתנצל, חסון. זה התקנון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה שינוי חדש? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ממש לא. זה התקנון. חבר הכנסת שטרן, שלוש דקות לרשותך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תודה. תגיד לי רק אם אני חורג מהתקנון, בסדר? א. אני מתנגד להצעת החוק הזאת. <מיקי לוי (יש עתיד):> אך הוא אמר – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <קריאה:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה לא תדבר על שום נושא אחר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – תשמע איך אני אדבר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה תדבר רק על ההצעה הזאת, ואם לא – אתה תרד וחבר הכנסת אוסאמה סעדי ינמק את ההתנגדות שלו. יש סעיף מפורש בתקנון. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן. תקריא לי אותו בבקשה, כדי לשמוע איך אני אדבר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני אקריא לך את התקנון. <קריאה:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> סליחה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, זה לא תיקון חדש. בוודאי. <קריאות:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> נכון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב, פה כתוב: "תמך בה": קיבל אחד מחברי הכנסת רשות דיבור כדי לנמק את התנגדותו להצעת החוק אך בדבריו תמך בה, יפסיקנו היושב-ראש וייתן רשות דיבור לחבר כנסת אחר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אוקיי, אז מה? אז אני יכול לדבר – אני רוצה להתנגד לחוק, להסביר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מבקש ממך – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אז בסדר, עם הבקשות נסתדר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא לא לא לא, חבר הכנסת שטרן, אני מבקש ממך – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בחייאת. נו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רגע. – – לא להיות נבל ברשות התורה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> סליחה. א. – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הזמן הזה נועד לנמק התנגדות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני רוצה לנמק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז תנמק את ההתנגדות לחוק הזה ולא לשום דבר אחר – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תשמע – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – ואם לא, אז תן לחבר כנסת סעדי, שזה בנפשו. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני רוצה להגיד לך משהו – אז א. תוסיף לחבר הכנסת סעדי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, אני לא אוסיף. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני רוצה להגיד לך משהו – שהפרשנות הזאת שאתה נותן עכשיו, אם אתה רוצה תפתח עוד פעם השתלמות לחברי כנסת. אני, זה פעם ראשונה שאני שומע. אני מתנגד להצעת החוק. תשמעי, אני אגיד לך את האמת, כבר נמאס לנו לעמוד פה כל פעם ולנמק למה אתם ממציאים לנו חוקים כל יום על טרור – – <ענת ברקו (הליכוד):> אם נמאס – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – ואני אגיד לך את האמת, יש עכשיו ועדת חוקה שמתעסקת בחוק הטרור, את רוצה להוסיף משהו – מספיק עם חוקי הנאמנות האלה. ואתם הופכים באותו זמן – תעשי את זה על פדופילים, תעשי על פדופילים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זה מפריע לך? <מיקי לוי (יש עתיד):> אורן – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – אתם מתעסקים פה כל יום איך להרחיק לפי חוק – – <קריאות:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – פעם אחת טרור, פעם אחת עושים לנו מבחני נאמנות, ואחרי זה גם הולכים להרחיק את הרפורמים והקונסרבטיבים מעם ישראל. יש כל מיני שיטות. בתוך הדבר הזה – אני רוצה להגיד – אתם עושים משהו שנקרא טובל ושרץ בידו, כי המקווה – בוא אני אגיד לך משהו – הרי אתה יודע את זה, שמקווה אי-אפשר לטמא; אי-אפשר לטמא – התפקיד של המקווה הוא תפקיד הפוך. אתם רוצים לטמא פה, לצערי, את רוב העם היהודי, ולהגיד להם: אתם תתרחקו משם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת שטרן. חבר הכנסת שטרן. <קריאות:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אין התיישנות על עבירות טרור – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> רגע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת שטרן – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן, בבקשה. רק תיקח את הזמנים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא לא, אני – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני עוד לא התחלתי לדבר. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא. חבר הכנסת שטרן, אני לא אתן לך לדבר על חוק המקוואות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> סליחה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני לא אתן לך לדבר על חוק המקוואות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני לא מבין, למה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זו החלטתי בתור יושב-ראש הישיבה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מה זה נקרא: אתה לא יכול לתת? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ככה. מכיוון – – – <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני לא אתן לו לדבר על חוק המקוואות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> טוב, אני מציע – שלושה עדים שצריכים לטבילה במקווה גברים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת שטרן – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – בחוק הטרור – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – בחוק הטרור מספיק שני עדים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת שטרן, תודה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אל תביך אותי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מה שאני שואל את החברים שלי – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת שטרן, תודה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – זה למה אתם מתעקשים על גברים בתוך המקווה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת שטרן, תודה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – כשאישה טובלת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת שטרן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זהו, זה טרור. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני לא רוצה להוריד אותך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זה טרור. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת שטרן, אני לא רוצה להוריד אותך. חבר הכנסת שטרן, תודה. די, מספיק. תודה. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. תודה. אנחנו עוברים להצבעה. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> אלעזר, תגיד – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – חבר הכנסת בגין, אני אמרתי ששלושה גברים בתוך מקווה זה טרור כלפי נשים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת שטרן, אני אוריד אותך מהדוכן, נו. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בסדר. עד שתוריד, אני ארד. <קריאה:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה הורדת אותי מהדוכן – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בבקשה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת סעדי, אתה תעשה את זה בדקה מן הצד, כי פה אסור לי לתת לך. תן בבקשה דקה אחת מן הצד. קדימה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא בסדר מה שעשיתם. זה לא בסדר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – זה אחד מאותם חוקים מיותרים, שאין להם שום מקום. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני מתפלא, אדוני היושב-ראש, על הממשלה, ועל התשובה של שרת המשפטים, ואני מפנה לחוק המרשם הפלילי, ששם כתוב במפורש שההרשעות והעונשים של בית-משפט או בית-דין בפלילים, בשל פשעים ועוונות, יירשמו. ואתם לא – כנראה ענת והשרים לא הוציאו מעולם דוח מרשם פלילי. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> תלכו ותוציאו דוח מרשם פלילי, תראו שכתוב – שהסעיף כתוב. הסעיף כתוב, החוק כתוב. ויתרה מזאת, אדוני היושב-ראש, יש סעיף מפורש בחוק המרשם הפלילי– שאין התיישנות על עבירות לפי פקודת מניעת טרור; כתוב. מה צריך? סתם להוסיף עוד? די, ענת, נמאסתם. נמאסתם. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. תודה רבה לחבר הכנסת סעדי, שנימק לנו את ההתנגדות. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (תיקון – רישום פלילי על עבירות טרור), התשע"ו–2015. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 20 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (תיקון – רישום פלילי על עבירות טרור), התשע"ו–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 45 תומכים, 20 מתנגדים. הצעת החוק עברה ותועבר לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ואנחנו בשעה טובה סיימנו את החקיקה להיום. <הצעות לסדר-היום> <היטל הרים – העלאת מחירי המים ליישובים הממוקמים בהרים> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עוברים לסעיף הבא על סדר-היום. הצעות לסדר-היום מס' 3221, 3241, 3245 ו-3272 – שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל – סליחה, הוא זה שמשיב – היטל הרים – העלאת מחירי המים ליישובים הממוקמים בהרים. ראשון הדוברים – חבר הכנסת חמד עמאר. שר התשתיות, קראתי את שמך כחלק מהנושא, אני כמובן מתנצל, נכתב כאן לא ברור. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שבועיים השתתפתי בהפגנה גדולה ביישובים כסרא-סמיע בנושא היטלי מים וביוב. התושבים יצאו להפגנה בגלל העלאת המחירים – ההיטלים באופן דרסטי: מ-64 שקלים ל-164 שקלים; 100 שקלים נוספים על כל מטר בנייה. מי שהיה משלם על 100 מטר 6,400 שקל צריך לשלם עכשיו 16,000 שקל, וזה הרבה הרבה הרבה כסף. ואז הלכתי לבדוק למה פתאום העלו ככה את ההיטלים, והתברר שנחתמה תקנה לפני כמה חודשים, שהוסיפה היטל הרים והיטל צפיפות. ובדקתי – מה זה היטל הרים: כל יישוב מעל 100 מטר מגובה פני הים משלם 32 שקלים יותר מיישוב במישור החוף, ועוד היטל, נוסף, מעל 45 שקלים היטל צפיפות. ומה זה היטל צפיפות? זה – מי שבונה בית פרטי יצטרך לשלם יותר כסף. מה נעשה שהפריפריה במדינת ישראל רובה נמצאת בהרים? מה נעשה שרוב היישובים הדרוזיים זה בתים פרטיים, מכיוון שמדינת ישראל לא מחלקת קרקע ולא בונה בתים ביישובים הדרוזיים, וכל אחד בונה את הבית שלו על הקרקע הפרטית? אתם מבינים שמי שגר בפריפריה, אדוני היושב-ראש, יצטרך לשלם יותר מ-100 שקל ממי שגר ביישוב מבוסס במרכז הארץ? מי שגר ביישוב בית-ג'ן ומי שגר ביישוב כסרא-סמיע צריך לשלם כמעט 100 שקל יותר – ואני נותן את הנתונים אחרי שרק עכשיו סגרתי את קו הטלפון עם מזכיר וגזבר המועצה המקומית כסרא-סמיע, שהשתתפתי אתם בהפגנה. אנחנו שמענו הרבה – אפילו מבקר המדינה דיבר על הנושא של תאגידי המים. היה להם תפקיד ברור אחד: למנוע את כל המצבים של פחת במים ביישובים, ולא טיפלו, המועצות המקומיות והעיריות, בתשתיות המים. אמרו: נקים תאגידי מים, יטפלו יותר טוב ויעשו את העבודה יותר טוב. מה שהתברר – שתאגידי המים הפכו למשרדים מפוארים, מאוד מפוארים, לרכבים מפוארים ומאוד מפוארים – ואני מכיר את זה – למשכורות ולג'ובים לאנשים מיוחסים ומקורבים. ואני פונה לשר התשתיות, שיעלה ויענה לי עכשיו, ויגיד לי למה צעיר מכסרא-סמיע – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – צריך לשלם קרוב ל-100 שקל יותר מאותו צעיר שצריך לבנות את הבית שלו או לקנות בית במרכז הארץ. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, ואחריו – חבר הכנסת יואל חסון. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר שטייניץ, מערכת המיסוי בישראל היא אחת הגרועות בעולם, וזה מוכח. האזרח הפשוט – אני לא מתכוון לעניין החברות וההטבות שיש במיליארדי שקלים, שאמורים להיות באוצר – האזרח הפשוט, פועל או אפילו שכיר או אפילו עצמאי פשוט – ועוד כאן מביאים את עניין המים, עניין התאגידים, עניין המיסוי. טוב שאין מס גולגולת כמו שהיה פעם, או כל מיני מסים, על האזרח הפשוט. בכנסת הזאת התחלנו לדבר על עניין המים בכלל ועל משק המים, ולצערי הרב הייתה כאן דממה עד עכשיו, עד חודש מאי, עד חודש אפריל, שהתחלנו לדבר על עניין המים, על מחירי המים ועל התאגידים. אין לי זמן עכשיו להיכנס לעניין התאגידים שהומצאו כחברות מונופוליות להפרטה של המים. זו אחת הדרכים להפרטת מים. קוב מים עולה 14 שקל אם יש חריגות, והאזרח צריך רק 3.5 קוב מים בחודש. עצם התקנות האלו ועצם ההגבלות האלו מתאימות לימי הביניים, שאז אירופה – הרבה שנים – לא התרחצה. זה המצב. דיברנו על זה כמה פעמים, גם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, גם בוועדת הפנים, ועד עכשיו כאילו זה עובר. אנשים עניים ממשיכים להיות עניים, ממשיכים לשלם 14 שקל לקוב, ועכשיו מס צפיפות, מס הרים. מישהו יכול להסביר מה זה מס צפיפות, מס הרים? מה הסיבה? הרי יש עלות של מים ויש עלות של חיבור למערכת ניקוז הביוב. למה המס הזה? לאן ילכו הכספים? וכמה פעמים מדברים על הורדת מחירי המים, והכנסת ממשיכה, ושר האוצר ממשיך להביא מסים, כאילו זה דבר רגיל, עסקים רגילים. האזרח הפשוט משלם עוד 200 שקל בחודש, עוד 500 שקל בחודש, עוד 400 שקל בחודש. אני לא מדבר עכשיו על העוני. ומי משלם עבור המים האלה, עבור המסים האלה? זה השכבות החלשות, שאכן הן ניזוקו מאוד מאוד מהמחירים האלה, מהמסים האלה. אפילו אם זה 100 מטר מעל פני הים, איך אפשר שמס כזה יהיה? מי שהחליט על המס הזה לא חשב פעמיים-שלוש על יוקר המחיה ועל 1.7 מיליון אנשים עניים, חוץ מזה שהם מתחת לקו העוני, אם יש להם עוד 500 שקל. מי שרוצה לבנות את הבית שלו משלם היטל על חיבור למים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תחתור לסיכום, חבר הכנסת אבו מערוף. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – 164 שקל למטר, כשזה היה 40 שקל – 60 שקל, בסדר, היה מעט. אז בבקשה, שתהיה ועדה, תבדוק איך אפשר לבנות בית של 100 מטר ולשלם 32,000 שקל היטל ככה סתם. למי? כמו חרא, סליחה על הביטוי. וזה אחד הדברים שזה ביזיון גם לשר האוצר וגם למערכת המים ותאגיד המים. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון, עכשיו אדוני יכול לומר כל אשר על לבו, ואני מבטיח לא להוריד אותך מהדוכן. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> עכשיו כשהמליאה ריקה, אתה יכול להגיד מה שעל לבך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה יכול לדבר על המקוואות, אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> רויטל, כל עם ישראל צופה בנו כרגע. אל תיתני למליאה הריקה להטעות אותך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני יכול לומר לך משהו אחד, סגן היושב-ראש, אני לא הייתי עושה לך את זה, אבל בסדר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה יודע יפה מאוד שזה לא עניין אישי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> זה החוק שהוא חתום עליו, נו באמת <יואל חסון (המחנה הציוני):> להוריד מהדוכן? – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מוכרח להגיד משהו לפרוטוקול. דווקא בגלל שזה חוק שאני חתום עליו, פעלתי בניגוד לתקנון ואפשרתי התנגדויות נוספות – וקוממתי עלי את חברי בקואליציה – כי חשבתי שזה נושא מספיק חשוב. ודווקא בגלל שאני בצד השני שלו, מן הראוי לתת למי שמתנגד. ועשיתי דברים כאמור בניגוד לתקנון. כאן חבר הכנסת אוסאמה סעדי ביקש לנמק התנגדות עניינית לחוק, ולזה נועדו שלוש הדקות האלה בתקנון. הניסיון של חברי כנסת באיזה מין התחכמות כזאת להשתמש בזה למשהו אחר – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> כל עוד עושים את זה, ראוי לאפשר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז זכותי לחשוב שזה לא ראוי. כיוון ששני חברי כנסת כאן רצו להשתמש בשלוש הדקות האלה לצרכים אחרים, חשבתי שמן הראוי לתת לחבר הכנסת סעדי לנצל את הזמן הזה לתכלית העיקרית שלו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני, מי שגם, כידוע לך, מכהן כסגן יושב-ראש ונמצא בכנסת קצת קצת יותר ממך, יש דברים שבכל זאת לא עושים. יכולת להעיר לי אחרי זה, יכולת להגיד איזו אמירה אחרי. להוריד חבר כנסת מהדוכן על משהו שבדרך כלל נעשה כאן על ימין ועל שמאל, תרתי משמע – אני חושב שקצת נסחפת. אבל אני מכבד אותך, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אם נפגעת – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – ואני אסלח לך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אם נפגעת, אני מתנצל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני אסלח לך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> והנה, כפיצוי ראשון אני מתחיל לך את שלוש הדקות רק עכשיו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מאה אחוז. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אנחנו במדינת ישראל מדברים, בוודאי בכנסת, מדברים כל הזמן על עידוד הפריפריה, חיזוק הפריפריה, אפילו מדינת ישראל מקלה ונותנת הטבות מס למי שגרים במקומות מסוימים בפריפריה, מקלה בכל מיני מקומות. מה אנחנו רואים במקרה הזה של ההיטלים? יד אחת נותנת ויד אחת לוקחת. הרי אתם מעלים בדעתכם שמי שדווקא בחר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – – המקוואות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה רוצה את המקוואות בכל זאת? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> האם גם המקוואות משלמים את התעריף הגבוה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אם הם על ההר, אז כן. הנה, דיברנו על המקוואות לא בזמן הדיון על המקוואות, אדוני, אז איך אדוני לא מוריד אותי מהדוכן? אולי אני צריך להוריד אותך מהדוכן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גם מותר לך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אולי אני צריך להוריד אותך מהדוכן, על שדיברת על נושא שלא קשור לדיון. בכל אופן, נחזור לדיון הרציני, כי הוא בהחלט רציני, כי יש לנו כאן עשרות-אלפים של אזרחי מדינת ישראל שגרים על ההרים, גרים בפריפריה, והם חיים כמונו, צורכים מים, ודווקא שם, במקום לעודד את החיים האלו, הממשלה מכניסה יד לכיס וגובה היטלים ורוצה לקחת יותר כסף. תסבירו לי רגע, מי דוחף את המים בצנרת? יש איזה פועל שצריך לשלם לו משכורת? מי? מי דוחף? למה זה כל כך יקר? מה, בניית הצנרת הופכת את זה לכזה יקר, אדוני? סליחה, למה שלא יעשו היטלי כביש? חבר הכנסת חמד עמאר, למה לא עושים היטלי כביש? הרי גם יותר יקר – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> רעיון טוב לתת לקואליציה הזאת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> בהחלט, הרי השלב הבא זה היטלי כביש. הרבה יותר יקר לסלול כביש להרים. זה הרבה יותר יקר, זה הרבה יותר חומרים, זה הרבה יותר משאיות. אז למה אין היטל כבישים להרים? באמת, מצוין, איזה רעיון אדיר. וכל זה עושים עוד באיזה מקום? בעולם המים של מדינת ישראל. כשמצד אחד צריך להגיד, ולהגיד לזכותן של ממשלות ישראל ב-12 השנים האחרונות, או בעשר השנים האחרונות, שחוללו מהפכה בתחום של המים: ממדינה שהייתה במחסור במים, ידענו לייצר פתרונות התפלה ופתרונות אחרים שנותנים לנו היום להיות אולי המדינה היחידה במזרח התיכון שלא חסרה במים, אבל בכל הדברים האחרים? אז בואו נגיד לכם מה עושים, איזה עיוותים יש במים. עכשיו אנחנו יודעים שיש היטלי הרים, אבל עדיין ממשיכים לגבות מע"מ על המים, אדוני, ולממן תאגידי מים שהם יותר עשירים מהעיריות שלהם. אגב, צודק חבר הכנסת חמד עמאר, שאמר שאתה הולך היום לעיר מסוימת, אתה מסתכל על העירייה ואתה משווה את זה למשרדי התאגיד, מה זה, שמים וארץ. איזה הבדל, איזה הפרש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ולכן, אדוני, לסיכום, היטל ההרים הזה הוא מעוות, הוא לא נכון, אסור לקבל אותו. ההפך הוא הנכון: יש לעודד אנשים שגרים בפריפריה, ולא להוסיף עליהם עומס כלכלי נוסף. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת וקנין – אינו נוכח. על כן ישיב לנו על ההצעה שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, התערבבו פה כמה נושאים. באתי עם תשובה מוכנה לנושאים כפי שהועלו, לגבי היטל ההרים – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לנושא של היטל המים – זה החשוב. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – אבל אני רוצה להגיב בקצרה על כמה דברים שנאמרו פה. קודם כול, לידידי יואל חסון, אני רוצה להזכיר לך שמדינת ישראל באמת מממנת במידה רבה כבישים על-ידי מסים. למשל, הבלו על הדלק והמסים על הדלק נועדו במידה רבה לממן את סלילת הכבישים, את מעקי הבטיחות, את מערכת הניקוז שמסביב לכבישים – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל זה על כל האוכלוסייה באופן שווה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> נכון, נכון. כשמדינת ישראל החליטה לעשות את כביש חוצה-ישראל, למשל, כפרויקט BOT, אבל על-ידי גורמים פרטיים, אז באמת העניקו לגורמים הפרטיים את האפשרות לגבות אגרה, וכל מי שנוסע בכביש חוצה-ישראל משלם אגרה, וזה מיליוני כלי רכב, ובאמצעות האגרה הזאת מממנים את פרויקט בניית הכביש ותחזוקתו. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אבל זה שווה לכולם. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> נכון, לכל מי שנוסע בכביש. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הוא בחר לגור על ההר – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אפרופו תאגידי המים, אני רוצה להזכיר לכבודו שחוק תאגידי המים, שמחייב תאגידי מים, עבר בשנת 2006 – לקראת סוף 2006 – ביוזמה של ממשלת קדימה, ואתה, דומני, היית חבר אז בקואליציה. אני דווקא הייתי אז באופוזיציה. אז אם רוצים להתגולל על תאגידי המים, יואל, צריך לזכור מי חוקק את החוק של התאגידים. עכשיו אני רוצה לומר עוד דבר על תאגידי המים. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אם אתם חושבים שלא נכון – תבטלו אותו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה שלא – – – אדוני? תבטל. למה אתה לא מבטל? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> הקשבתי קשב רב ובנימוס. אתם רוצים תשובה? תקשיבו גם לי קשב רב ובנימוס. אולי גם תלמדו משהו מהתשובה שלי? <יואל חסון (המחנה הציוני):> צריך לדייק. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני רוצה לומר לכם שתאגידי המים לא רק נועדו להפסיק את הפחת הנורא במים אלא לשפר גם דברים אחרים. הייתה לי זכות גדולה; סיירתי, למשל, בתאגיד המים סובב-שפרעם, תאגיד שמשרת 11 או 12 ערים וכפרים – כולם ערים ערביות וכפרים בדואיים ודרוזיים בגליל התחתון, כ-300,000 תושבים או יותר, שפרעם ויישובים רבים אחרים בסביבה. אז קודם כול נכנסתי למשרדי התאגיד. הם לא היו מפוארים כלל וכלל, הייתי אומר שהם צנועים, על הגבול של פשוטים ומינימליים. שנית, רחב לבי לראות ערבים מוסלמים, נוצרים, דרוזים ויהודים – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> סליחה, כאן אני צריך לתקן אותך. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – עובדים ביחד בהרמוניה למען התושבים. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> שלחתי לך מכתב על זה שאין אפילו עובד דרוזי אחד בכל התאגיד הזה. אני שלחתי לך מכתב, כי אין אף דרוזי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> בוודאי ראיתי מוסלמים, נוצרים וגם כמה יהודים. אם טעיתי, אני – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אז יופי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> על כל פנים, אני מוכרח להגיד: רחב לבי. ראיתי אנשים צנועים שעושים עבודת קודש. ראיתי דווקא תאגיד במגזר הערבי, תאגיד מצטיין, שגם קיבל תעודות הצטיינות מהמפקח ברשות המים. מעבר לשירות בנושא המים ואספקת המים והגבייה, ראיתי עוד דבר אחד כל כך יפה וחשוב, שבחלק מהיישובים הערביים בגליל התחתון אותו תאגיד מים הצליח לעשות מה שלא נעשה 60 שנה, אדוני היושב-ראש: לבטל את הביוב הזורם ברחובות. זו הייתה חרפה למדינת ישראל שבחלק מהיישובים הערביים ביוב זרם ממש ברחובות. ראיתי פעולה נמרצת של התאגיד להקים מערכות ביוב מודרניות מתקדמות, מתקני טיהור שפכים. ראיתי ושמעתי שביישובים כמו ביר-אלמכסור כבר בחלק גדול מהיישוב אין בעיה של ביוב שזורם ברחובות, וזה הולך תכף לכלול את כל היישוב. זה היה מרגש. זה היה כל כך מחמם את הלב לראות איך אחרי עשרות שנים של ביוב זורם ברחובות, התאגיד – כמובן, עם הכוחות המקומיים, עם ראשי המועצות – בא והחליט לעשות סוף לביוב הזורם ברחובות. ביוב זורם ברחובות זה מפגע תברואתי, מפגע חזותי, מפגע של איכות חיים. איך אפשר בכלל לקדם מסחר, תעשייה ותיירות כשהביוב זורם ברחובות? אז אחת הפעולות הכי מבורכות של התאגידים זה לא רק שיפור עצום במערכת המים אלא תיקון הנושא הזה, בעיקר ביישובים ערביים, ביישובי מיעוטים, של הביוב הזורם ברחובות. לכן צריך להסתכל גם על דברים חיוביים. יש תאגידים, יכול להיות שיש תאגידים שיש מקום לביקורת עליהם. אנחנו גם בוחנים אפשרות של איחוד תאגידים כדי לחסוך בהוצאות – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה עם – – –? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – לחסוך בתקורות. אבל יש תאגידים – ואני מזכיר כאן במיוחד את תאגיד סובב-שפרעם. התאגיד הראשון שביקרתי בו הוא דווקא תאגיד במגזר הערבי, ופשוט רחב לבי, גם מהתאגיד, גם דיברתי כמעט עם כל ראשי הערים והמועצות, והם שיבחו את התאגיד הזה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – היינו שם יום שלם. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> גם אתה התרשמת כמוני – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> יש ויש. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – שעושים שם עבודה מבורכת וטובה לאזרחי ישראל הערבים באזור? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כן, אבל ההיטל אצלם כמו ברעננה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אוקיי. ועכשיו אקריא את התשובה שנותנת מענה מסודר יותר על דברים שעלו פה. עניינן של ההצעות בנדון בכללים שאושרו במועצת רשות המים. כללים אלה עוסקים בהסדרת תשלומים שמאפשרים הקמת מערכות מים וביוב נאותות בעת בנייה חדשה – כשבונים בתים חדשים, שכונות חדשות. יודגש שהסמכות לעניין זה נתונה באופן בלעדי למועצת רשות המים – שבה, דרך אגב, למשרד האנרגיה יש נציג אחד מתוך שמונה נציגים – וזה עניין לפי החוק שהסמכות בו נתונה לרשות המים באופן בלעדי. בהתאם לחוק תאגידי מים וביוב משנת 2001, מוקנית למועצת רשות המים סמכות לקבוע תעריפים להקמת תשתיות מים וביוב בהתאם לעקרון העלות. מה זאת אומרת בהתאם לעקרון העלות? כמה שזה עולה – כך הם מוסמכים לגבות, לכסות את ההוצאות. אדם בונה בית, מישהו בונה שכונה – יש הוצאות על מים, יש הוצאות על ביוב. אנחנו לא רוצים יותר לבנות שכונות, לא במגזר היהודי וגם לא במגזר הערבי או הדרוזי או הבדואי, בלי סידור נאות לשאלת הביוב, למשל. אז גובים ממנו את ההקמה של מערכת הביוב והמים, את העלויות, כאילו היה עושה את זה בעצמו. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני השר, אני מדבר אתך שמישהו בונה מעל הבית של אבא שלו עם רישיון, שבסך הכול הוא משקיע – אפילו שקל אחד התאגיד לא משקיע. גובים ממנו 164 שקלים. שקל אחד הם לא משקיעים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> כמובן שלא עושים לכל אחד חישוב כמה בדיוק עולה הבית שלו. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אני לא רואה שכונות חדשות – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא עושים חישוב כזה. עושים חישוב כולל של העלות הכוללת, ולא מתחילים לעשות חישוב שהבית הזה נמצא בקומה שנייה, או זה נמצא בקצה הרחוב וזה קצת יותר קרוב למרכז הרחוב. לא עושים דיפרנציאציה כזאת. לאחר שלוש שנים של עבודה עם צוותי מומחים, ולאחר התייעצות עם גורמים רבים, ובהם נציגי מרכז השלטון המקומי, תאגידי מים וביוב, נציגים של המדינה, של המשרדים השונים ועוד, גיבשה רשות המים אכן את המודל לקביעת גובה הרכיב בתעריפי משק המים והביוב המיועד לממן את עלויות הקמת תשתיות מים וביוב, אשר החליף היטלי מים וביוב שקבעו עד אז הרשויות המקומיות במסגרת חוקי העזר שלהן. רכיב זה של התעריפים, המכונה "דמי הקמה", מבוסס על העלויות הריאליות הנדרשות להקמת תשתיות באופן יעיל. זאת, בשים לב לעלות הנדרשת להתקנת תשתיות גם באזורים בעלי צפיפות נמוכה – כמובן, זה יותר יקר – וגם באזורים בעלי תשתית גיאוגרפית הררית, שהן גבוהות ביחס לעלות הנדרשת באזורים מישוריים ובצפיפות גבוהה. זה לא נכון שזה רק פריפריה, דרך אגב. זה חל גם בירושלים, גם בבית-שמש, גם בחיפה, בהרבה יישובים עירוניים, חלקם אמידים יותר, חלקם אמידים פחות, במגוון רחב של מעמדות סוציו-אקונומיים. משכך, נקבע לכל תאגיד תעריף המשקף את המאפיינים הגיאוגרפיים שלו – רגיל או הררי, צפוף או מרווח – כך שבכל תאגיד התעריף לבנייה בצפיפות נמוכה גבוה מאשר ביחס לצפיפות גבוהה, וכנ"ל לגבי האופי ההררי. אכן, יש מקומות, כפי שצוין בחלק מדבריכם, שבהם התעריף עלה, אולם התעריף הזה הוא תעריף ריאלי, שנועד לשקף את הצרכים של התשתיות באותו מקום. בתמורה לכך, הצרכנים שיתגוררו באותם בניינים יזכו ליהנות מתשתיות מים וביוב ברמה גבוהה, המתאימה לבנייה חדשה, לסטנדרטים מתוקנים, במשך שנים רבות. צריך להבהיר כי התעריפים שנקבעו מיועדים לממן עלות של תשתית בסטנדרט הנדרש. הוזלתם דווקא על בסיס מצב סוציו-אקונומי אינה אפשרית, משום שאז יישובים בעלי רמה סוציו-אקונומית נמוכה יצאו מקופחים. כלומר, אנחנו לא רוצים להגיע למצב שאפשר לבנות תשתיות ביוב נאותות בדניה שעל הכרמל כי זה יישוב או שכונה עשירה, אבל אי-אפשר לבנות תשתיות ביוב נאותות בביר-אלמכסור, כיוון שהרמה הסוציו-אקונומית בשני היישובים שונה. בנושא הבסיסי הזה, של מים ושל ביוב מוסדר, חייבים לשמור על סטנדרטים טובים בכל המקומות, גם ביישובים ברמה סוציו-אקונומית נמוכה, גם ביישובים ערביים, דרוזיים, בדואיים, חרדיים, וגם ביישובים ברמה סוציו-אקונומית גבוהה. בדיוק כמו שגם, דרך אגב, בסטנדרטים של בנייה המדינה לא מתפשרת. היא לא באה ואומרת: ביישובים של אזרחים שידם אינה משגת, ביישובים חלשים יותר, נוריד את הסטנדרטים של הבנייה כדי להוריד עלויות, נוריד את הסטנדרטים של הביטחון בבנייה, של מערכת החשמל. אנחנו לא עושים דיפרנציאציה כזאת. או שנוריד את הסטנדרטים של עמידות ברעידות אדמה ביישובים חלשים יותר, וכך נוזיל את תעריף התשתיות והבנייה. להפך, אנחנו רוצים שהסטנדרטים יהיו גבוהים וסבירים בכל רחבי הארץ. אני חייב להוסיף, עם זאת, שלבקשת מרכז השלטון המקומי או להצעת מרכז השלטון המקומי, הוכנסה למודל החדש רצועת גמישות בשיעור של 10%, פלוס או מינוס, המאפשרת לתאגידים להגיש בקשות מנומקות, בשל נסיבות או רכיבים מיוחדים, להפחתה או להעלאה של עד 10% ביחס לתעריפים הקבועים, לאישור דמי הקמה שונים מהתעריף שנקבע במודל. למשל, אם יתברר כי תעריף ההקמה בתאגיד מסוים גבוה מהנדרש לכיסוי עלויות הקמת מערכות המים והביוב בתאגיד, כלומר אם בתעריף באמת יש overshooting, הוא גבוה מדי, אפשר להפחית אותו ב-10% מהתעריף כיום; להגיש כמובן בקשה מנומקת לרשות המים. לסיום, לאור העבודה המקצועית והיסודית שנערכה לקראת הכנת המודל הזה, שכללה הליכי שימוע ציבורי מהותיים וארוכים במיוחד, ניתן לומר שמודל דמי ההקמה – הקמת תשתיות הביוב והמים – שנקבע מבוסס על אדנים מקצועיים יצוקים, המשקפים נכונה את עלויות הפיתוח הנדרשות לשם הקמת תשתיות מים וביוב לטובת ציבור המשתמשים, והכול באופן אחראי ותוך איזון ומתן גמישות למאפיינים גיאוגרפיים-הנדסיים של האזורים השונים, כאמור. אני רוצה לסיים. קודם כול, אני מודה לחברי הכנסת. אני בהחלט מבין את השאלות ואת הצורך בהצגת הבעיה. אני רוצה רק להדגיש דבר אחד לסיום: יש החלטה במדינת ישראל, מי שרוצה יכול לחלוק עליה, שמערכת המים והביוב היא מערכת שנושאת את עצמה. אותו דבר, דרך אגב, במערכת החשמל. זאת אומרת, המדינה לא גובה מסים מאזרחיה כדי לממן את מערכת המים והביוב, אבל האזרחים משלמים בעבור שירותי המים והביוב ושירותי החשמל את התשלום המלא, שכולל גם את הקמת התשתיות או את שיפור התשתיות, או למשל הקמת מערכות ביוב בכפרים או שכונות שעד היום הביוב זרם בהם ברחובות. זאת החלטה עקרונית של מדינת ישראל, שהמערכות הללו נושאות את עצמן. אפשר כמובן לבוא ולומר: בוא נטיל מסים אחרים, ולא בשיטה הזו. אני חושב שיש היגיון רב בשיטה הזו, אבל על כל פנים זאת החלטה מערכתית שהתקבלה מזמן לגבי המערכות האלה. אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך. <היו"ר אחמד טיבי:> מה מציע אדוני? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מה אני מציע? <היו"ר אחמד טיבי:> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לבטל את תאגידי המים. <היו"ר אחמד טיבי:> לא בנושא המדיני אלא כאן. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מה? <היו"ר אחמד טיבי:> לא בנושא המדיני אלא כאן. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני באמת לא – שכחתי להתייחס לנושא המדיני. אילו ראיתי שאתה פתאום יושב בראש, אולי הייתי נהנה קצת להתנצח אתך בנושא המדיני. אבל מאחר שכבר סיימתי, אז אני לא אפתח מחדש. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אולי תגיד משהו על אינדונזיה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> משהו על אינדונזיה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> לא היום, עיסאווי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> כן. אני – מה אני יכול להציע? מה האופציות? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני השר – – – <היו"ר אחמד טיבי:> או להסכים עם המציעים, דיון במליאה – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא לא, ועדה. <היו"ר אחמד טיבי:> – – או להציע להעביר לוועדה, או להסיר מסדר-היום. שלוש אופציות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לוועדה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מקובל עלי להעביר את זה לוועדת הכנסת, שתחליט לאיזו ועדה להעביר. <קריאה:> ועדת הכספים. <היו"ר אחמד טיבי:> לא, לא. אתה אומר להעביר לוועדה בלבד – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> כן. ואתה אומר לוועדת הכנסת? <היו"ר אחמד טיבי:> – – והשאר עלי, והשאר עלי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אה, אוקיי, אז אני רוצה לקחת את התפקיד שלך. כן, אז להעביר לוועדה. <היו"ר אחמד טיבי:> לוועדה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> עכשיו, מה אתה אומר? <היו"ר אחמד טיבי:> תכף נשמע את החברים, את חברי הכנסת. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> ועדת הכספים. <היו"ר אחמד טיבי:> יש הצעה אחרת, נראה מה יהיו שאר ההצעות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני גם – ועדת הכספים. <היו"ר אחמד טיבי:> אם הם ועדת הכספים – אם השר רוצה לרדת מהבמה, זה הזמן. אם לא, הוא יצטרך לרדת לבד. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> רגע, אני לא יכול להציע איזו ועדה גם כן? <קריאה:> לא. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה יכול. לא, השר יכול. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> כחבר כנסת. <היו"ר אחמד טיבי:> יכול כחבר כנסת להציע. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני מציע לוועדת הפנים. זה אומר שוועדת הכנסת תחליט בעניין, לא? תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הפנים טוב, אצל אמסלם זה טוב. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> ועדת הכספים. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> לא, אבל לפי התקנון הוא לא יכול להציע ועדת הפנים. הוא יכול להציע או ועדה – – – <קריאה:> הפנים. <קריאה:> ועדת הפנים תמיד טוב. <היו"ר אחמד טיבי:> הוא יכול כחבר כנסת להציע מה שהוא רוצה, וגם כשר. למרות שיותר הגיוני זה ועדת הכספים, לא? ועדת הכספים? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> תסכימו על פנים. <היו"ר אחמד טיבי:> יותר הגיוני כספים וכלכלה, יותר הגיוני. <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> כספים וכלכלה זה יותר הגיוני, אבל – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז אציע כלכלה. <היו"ר אחמד טיבי:> אבל זו לא הפעם הראשונה שהשר – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אציע כלכלה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> שוועדת הכנסת תחליט. <היו"ר אחמד טיבי:> האיש אמר "ועדת הכנסת" והוא נעול על זה. בבקשה, חבר הכנסת חאג' יחיא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> שוכראן. <היו"ר אחמד טיבי:> אהלן וסהלן פיכ. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד השר, שמעתי בקשב רב את התשובה שלך, ואני חולק עליך בכמה נקודות, ועדיף שממש תקשיב כי זה יכול לשנות. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אתה רואה שנעצרתי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כן. העלות של ההקמה היא חד-פעמית, ועל השוטף גם למים וגם לביוב משלמים, כי פר-מטר קוב מים משלמים גם עבור השפכים שזורמים בקו. אז אם בונים יחידת דיור אחת, עלות ההקמה כבר כוסתה. ומי שאחרי כמה שנים בא לבנות עוד יחידה, לא צריך לשלם עבור ההקמה של הקו שקיים בלאו הכי. וזה בדיוק גם מס ההשבחה או היטל השבחה שעושים על אותו מגרש. אתה משלם פעם אחת היטל אחד, ואחר כך אתה מתחיל לבנות. לכן, ההקמה היא חד-פעמית, ואני חושב שיש מקום גם לשנות את התעריפים, כך שיכסו נכון את העלות. אני מסכים שהעלות צריכה להיות על התושב – עלות ההקמה – אבל התחזוקה שלו והשוטף, כאילו של המים הזורמים והביוב שזורם, הם מכוסים מהתשלומים התקופתיים שאתה משלם מים פר-חודשיים. הם אותו תשלום, אותה דרישת תשלום משלמים גם עבור הביוב, אותה כמות מים משלמים גם לפי קובים בביוב. לכן כל העלות שיכולה להיות בחיבור מים ליחידה חדשה זה ההתקנה של המונה. המונה – האזרח קונה אותו, אז אם משלמים תשלום סמלי עבור ההתקנה של המונה זה עדיין יכול להיות סביר. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אבל מעבר לזה, זה עוד תשלומים שעוברים לתאגידים, והם מיותרים, והם הולכים לכיסים של העובדים ושל המנכ"לים של התאגידים. וזה מיותר. ואם מדברים על יוקר מחיה, אז זה המקום. ואני פונה אליך לבדוק את זה מחדש ולשנות דברים שם, כי אפשר גם להוריד את העלות הכוללת לאזרחים. <היו"ר אחמד טיבי:> שוכראן, א-שיח'. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> שו הדא? – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. (בערבית: אנחנו מצביעים.) <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> ועדת הפנים. <קריאה:> לא לא לא. <היו"ר אחמד טיבי:> להעביר לוועדה, כפי שהציע השר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אם אני בעד, אני בעד ועדה? <היו"ר אחמד טיבי:> כן. מי שבעד הוא בעד הצעת השר, בעד ועדה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> איזו ועדה? <היו"ר אחמד טיבי:> תכף. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ועדת הכלכלה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. הייתה הצעה של חבר הכנסת חמד עמאר וחבר הכנסת יואל חסון לכספים – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אפשר להוסיף אותי לבעד? <היו"ר אחמד טיבי:> – – והייתה הצעה אחרת, של השר, לוועדת הפנים. לכן זה יעבור לוועדת הכנסת – להכריע באיזו ועדה ידונו על זה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אפשר רק להוסיף אותי כמצביע בעד? <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת חיליק בר והשר אזולאי היו בעד, והשמות שלהם יתווספו. <הצעות לסדר-היום> <סקר חדש שלפיו כמחצית מהאוכלוסייה היהודית תומכת בגירוש וטרנספר של הערבים אזרחי ישראל וכמחצית מהציבור הערבי תומך בפיגועים> <היו"ר אחמד טיבי:> עוברים לנושא הבא על סדר-היום, להצעות מס' 3302, 3313, 3349, 3382 ו-3399. יפתח חבר הכנסת סמוטריץ, בהסכמה עם חבר הכנסת עיסאווי. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חבר הכנסת פריג' על הקדימות. אבל אני שקט, עוד רגע יעלה לכאן חבר הכנסת עיסאווי פריג' ויספר לכולנו כמה החברה הישראלית גזענית, וכמה היא שונאת ערבים ורוצה לגרש אותם, והנה, יש לו סקר נהדר שהוא יכול להיתלות בו. ואני רוצה להרגיע אותך, חבר הכנסת פריג' – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מה אומר הסקר, חבר הכנסת סמוטריץ? <עיסאווי פריג' (מרצ):> סקרנת אותי <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> סקרנות, סקרנים. <היו"ר אחמד טיבי:> עיסאווי פריג', סמוטריץ יציין את ה-52% שעדיין אומרים כן – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> לא לא, ממש לא. אני רוצה לדבר על ה-48%, ואני חושב שהם משקפים הרבה יותר מ-48%. אתה יודע מה? זה גם מתאים, 1948. אני חושב שהסקר הזה מלמד בראש ובראשונה שהחברה הישראלית היא בריאה, והיא לא מדמיינת לעצמה שהיא חיה ב"לה-לה-לנד", היא מסתכלת נכוחה על המציאות ויודעת לומר בצורה ברורה שיותר מ-100 שנה, של ציונות, מתנהלת כאן מלחמה קיומית על זכותו של העם היהודי להקים את מדינתו מחדש, את ביתו הלאומי בארץ-ישראל. אחרי 2,000 שנות גלות ונדידות, ואחרי רדיפות ואינקוויזיציה ושואה, וכל מה שעבר על העם היהודי ב-2,000 שנות גלות, ברוך השם, הקדוש-ברוך-הוא מחזיר שכינתו לציון, ועם ישראל חוזר הביתה – – <קריאה:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – ויש מי שמנסה למנוע ומנסה לעכב את התהליך הזה. יש אויבים בארץ-ישראל שמנסים למנוע מהם, מעם ישראל, לחזור לארץ-ישראל ולהקים בה מחדש את מדינתו. ועם ישראל לא מוכן לטשטש את האמת הזאת. והוא לא גזעני, והוא לא שונא אף אחד, והוא מוכן לחיות כאן בשלום עם כל אחד שרוצה, אבל בתנאי שהוא לא מבקש להשמיד אותו, והוא לא מבקש לכפור בעצם זכות קיומו. חבר הכנסת פריג', מה שהסקר הזה מלמד זה שהחברה הישראלית מזהה בערבים אויב – עוד פעם – יותר מ-100 שנה; הטרור לא התחיל אתמול בבוקר. יותר מ-100 שנות ציונות – ולא מוכנה לטשטש את האמת הזאת. עכשיו אני אומר לכם: תחליטו אם אתם רוצים להיות אויב, או לא. ככל שתהיו אויב של העם היהודי ותילחמו בו, ותרצו לשלול את זכותו במדינת היהודים, אתם תהיו אויב, וגם העם היהודי יתייחס אליכם כאל אויב, ובאויב נלחמים. אגב, גירוש, רק שתדעו – גירוש זה – איך אומרים – זו דרך הטיפול היותר-נחמדה באויבים. יש גם אויבים ש – איך אומרים – במלחמה גם יורים. אם אתם רוצים שהעם היהודי לא יראה בכם אויב, אל תהיו אויב; קבלו כעובדה את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית, מדינתו של העם היהודי, אל תכפרו בזכותה, ותחיו כאן תחת המדינה היהודית, תיהנו מכל השפע והטוב והקדמה והטכנולוגיה – כל מה שהבאנו לכאן. הרי בינינו, תודו כולכם, מה היה כאן לפני שבאנו, ביצות ומלריה? מישהו הצליח להשתרש כאן ב-2,000 שנה? כלום. מה היה ביהודה ושומרון לפני ששחררנו אותם, בתשכ"ז? החצר האחורית של ירדן, סוסים וחמורים ועגלות ודרכי עפר? פחונים ואוהלים? עם ישראל חוזר לארץ-ישראל, מביא את כל השפע הזה, תיהנו מזה. אהלן וסהלן, אנחנו באמת מכניסי האורחים הגדולים ביותר, עוד מאז אברהם אבינו – – <קריאה:> ואי ואי ואי. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – אבל קבלו את זה שזאת מדינה יהודית, ואם לא – אל תתפלאו שהיהודים רואים בכם אויב. תודה, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> תן לנו ליהנות מסיום דבריך. תודה רבה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> בנימה אופטימית זו אני יורד מן הדוכן. <היו"ר אחמד טיבי:> כן. נהנינו שירדת מהדוכן. חבר הכנסת איימן (אומר בערבית: אתה והוא לא התחלפתם?) <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> יאללה, עיסאווי, תפאדל. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד היושב-ראש, חברי השר, שר הדתות, חבל שעמיתי הולך לוועדת הכספים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, אתה בלבלת אותי, מרוב העובדות שהזכרת, בלבלת אותי – מאיפה להתחיל. אבל אני חייב להגיד לך משהו. אנחנו חייבים להגיד לך תודה שאתה מקבל אותנו כאורחים. זה בסדר? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תודה, הא? אני מת עליך. יש לך החן והחיוך שאתה מפגין – – – <קריאה:> – – – שאתה מת עליו? <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. זה בסדר, הוא בן-אדם טוב. החן בהצגת הדברים, והחיוך היפה שאתה מציג – זה לא משנה שאתה כאן מדבר – מה אני אעשה, אין לי מילים אחרות מאשר להגיד – מילים שגובלות בפאשיזם. תאמין לי. אתה עומד כאן, אתה עומד כאן, אתה, סמוטריץ, אתה מאלץ אותי לסטות ממה שהכנתי להגיד, אבל – אתה עומד כאן ואתה מדבר לשותפים שלך, לאזרחי מדינת ישראל, שהם אזרחים לא פחות ממך, לא פחות ממך, ואתה קובע וקורא להם אויבים, ואורחים – משני הצדדים. אתה איש מבולבל, ולא יודע לאן אתה הולך. אין לך תשובה, חד וחלק, מה אתה רוצה. אין לך. אין לך. אנחנו קיבלנו אותך כאורח, פתחנו לך ידיים, ואתה אומר: אהלה וסהלה פיכום, אורחים. אתה בלבלת את היוצרות. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אתה קיבלת אותי כאורח? <עיסאווי פריג' (מרצ):> זאת ההיסטוריה, זאת המציאות. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – ואתם הפסדתם, ברוך השם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זאת ההיסטוריה, זאת המציאות, לא? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זאת ההיסטוריה, זאת המציאות. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זאת ההיסטוריה, זאת המציאות. אתה גם יושב, סמוטריץ, חבר הכנסת סמוטריץ – – – <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה קורא בתנ"ך? בקוראן? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה יושב – שב"ח. תשמע, אתמול העברנו את חוק השב"חים – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> למה אתה מאלץ אותי להסכים עם סמוטריץ? למה אתה מאלץ אותי להסכים עם סמוטריץ? <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא נורא, נענה לו באותו מטבע, זה בסדר. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתמול העברנו את חוק השב"חים, שאתה וחבר הכנסת חזן – אכבר שב"חים שנמצאים, אתם נמצאים במקום – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני שב"ח גאה, אבל. לא כמוך. אני לא כמוך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – במקום שהייה בלתי חוקי, מקום שהוא לא חלק ממדינת ישראל. אתם השב"חים, ומעבירים חוק – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה לא מתאים לך, עיסאווי, זה מתאים לחנין זועבי. זה לא מתאים לך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – משהו אחר, אני אומר מה שאני חושב. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא מתאים לך, עיסאווי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני גאה להיות שב"ח בארץ-ישראל. איך אני? <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. אתה התחלת לדבר על הסקר, ואמרת ש-48% רוצים שהערבים – שאפשר לחיות חיים משותפים עם הערבים, ואז הגדרת את החברה כחברה בריאה, חברה בריאה, שהרוב בה חושב שצריך לגרש את הערבים. ככה אתה אמרת: אנחנו חברה בריאה. <היו"ר אחמד טיבי:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מייד, מייד, אני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> עיסאווי, אתה – – – אתה בריא – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת סמוטריץ. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מבקש תוספת, אדוני היושב-ראש, כי – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אחמד, תן לו עוד דקה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> רק אם הוא יסביר באיזו היסטוריה הוא קרא שאנחנו אורחים פה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני לא רוצה להיכנס להיסטוריה. ברגע שאתה קבעת שאני אורח, אני קובע שאתה אורח. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> בוא נקבל אחד את השני במדינה מתוקנת, נבנה מקום לתפארת ונחיה בו – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אין בעיה, אבל אל תגיד שזו ההיסטוריה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – בלי ההגדרות "אורח" ו"אויב" ומקומות שלא צריך להיות בהם. חברים, אני שואל – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> איך אנחנו יכולים להיות חברים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – התפרסם, אתם מכירים, בוא נכיר את העובדות, אתם, ידוע לכם הערבים משני כיוונים – או הערבי הרע, או – בעדין – תן לי לסיים את – – – <היו"ר אחמד טיבי:> יש לך עוד דקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – חבל על הזמן. חבל על הזמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני רק אתייחס לסקר של עמותת "סיכוי" וקרן כצנלסון, שגילה שערבים הם רק 2% מהמרואיינים ברשתות הרדיו והטלוויזיה המרכזיות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הנה הקיפוח. <עיסאווי פריג' (מרצ):> 20%, מרואיינים רק ב-2%. ועכשיו, וכשהם מרואיינים ב-2%, הם מרואיינים על סוגיות שנוגעות לערבים. דהיינו, האחוז הוא שולי. אני שואל – ברגע שרק 2% מרואיינים, איך הרוב היהודי יגיב בסקרים שלו? <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חברים, תדעו לכם – אני מסיים, אדוני – יש ערבים רופאים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה צודק, זו הסיבה, זו הסיבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – הנה, ד"ר אחמד טיבי, יש ערבים עורכי-דין, ערבים מומחי כלכלה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש גם ערבים מחבלים, עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – תזמינו אותם, כדי שהרוב היהודי ישכיל להכיר את הצד האופטימי, הצד הנותן, של החברה הערבית. ברגע שאתם תמשיכו בדרך הזאת, הסקרים לא יפתיעו אותנו. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת אורן חזן, נא לאפשר לחבר הכנסת עודה להתחיל. בבקשה, חבר הכנסת עודה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, לפני זמן מה שודרה בחדשות כתבה שביקשה לגייס את הציבור לעזור במימון תרופה ניסיונית לילד בן שש החולה בניוון שרירים. אבל הילד הוא ערבי, ערבי מרהט, וקוראים לו מוחמד. הזעם על הניסיון לעזור להציל את חייו של מוחמד הגיע במהרה, ועמוד הפייסבוק של הערוץ התמלא באחת בתגובות שטנה – מראה מפחידה ועצובה של החברה הישראלית היום. שלמה כתב: תנסו לתת ציאניד. עדי הוסיף: שימות, עוד מחבל. לירון מייד התנדבה: אני אתרום לו רעל שיהרוג אותו לפני הזמן. גם קורל הציעה עזרה במימון ציאניד. איציק, שמגדיר את עצמו גזען גאה, הוסיף: יימח שמו, להרוג אותם כשהם עוד קטנים. וכך זה נמשך ונמשך. השנאה מעוורת כך שאפילו ילד בן שש החולה במחלה קשה הוא מטרה לאיחולי מוות. כשקוראים את התגובות האלה ומקשיבים לשיח הציבורי שהפך לנפוץ פה במדינה, תוצאות הסקר שפורסמו בשבוע שעבר אומנם מצערות ומדאיגות, אך בכלל לא מפתיעות. אחת התוצאות הקשות ביותר שנחשפו היא שחצי מהאוכלוסייה היהודית במדינה תומכת בגירוש וטרנספר שלנו, הערבים אזרחי המדינה – רוצים לגרש אותנו מהמולדת שלנו: חצי מהציבור היהודי תומך בטרנספר; גירוש של אוכלוסייה שלמה, גברים, נשים, ילדים, טף, שייזרקו מבתיהם ויהפכו לפליטים. המפלצת שמנהיגי הימין יצרו במו-ידיהם איבדה שליטה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> צודק, זה לא קשור לפליטים, זו ההתנהלות – – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא לא להפריע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, חבר הכנסת אורן חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בסדר, היושב-ראש, אתה קורא אותי לסדר. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> הממשלה והיושב בראשה הם המכתיבים את הטון, והציבור, לצערי, נוהר אחריהם. נועם חומסקי אמר: לאומנות קיצונית, פחד, גזענות וקנאות דתית, אלו הן הדרכים למשוך אנשים, אם אתה מנסה לארגן בסיס המוני של תמיכה במדיניות שלמעשה מיועדת למחוץ אותם. נתניהו הוא להטוטן של הסתה ושנאה, אבל את המחיר של דרכו משלמים לא רק האוכלוסייה הערבית, כי אם כלל האזרחים במדינה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נגמר הזמן. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> לסיום, חשוב לי להבהיר שאנחנו פה, ולא הולכים לשום מקום. זוהי המולדת שלנו, אנחנו חלק מהנוף והאדמה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> נגמר הזמן. <היו"ר אחמד טיבי:> נא לא להפריע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נגמר הזמן. <היו"ר אחמד טיבי:> עוד פעם תגיד את זה, אני אקרא אותך לסדר פעם שנייה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> חזן, כמו שאנחנו זוכרים, לא נותנים לך לנהל מליאה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זה רלוונטי? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל למה אתה מנהל אותה? מה נגמר הזמן? זה לא מכובד. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת חזן, אתה מפריע לדיון, ויש לך דקה מהצד עוד מעט. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> לסיום, חשוב לי להבהיר שאנחנו פה, ולא הולכים לשום מקום. זוהי המולדת שלנו, אנחנו חלק מהנוף והאדמה, שורשינו נטועים עמוק עמוק במקום ואינם ניתנים לתלישה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: "עִמְדוּ בנחישות, האנשים שאני אוהב, בסבלנות בפני ההתקפות. שימו בין העיניים את השמש ואת הפלדה – בעצבים. זרועותיכם יגשימו את החלומות הנפלאים ביותר ויחוללו נפלאות.") תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> שוכראן. תודה, חבר הכנסת איימן עודה. חבר הכנסת נחמן שי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איימן עודה, אתה חי בחלום, תתעורר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שב"ח, שתוק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תתעורר. שב בפינה שלך. שב בפינה שלך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, המחקר הזה, הדוח הזה, הוא דוח עצוב מאוד, שמחייב חשבון נפש. יהיה רע מאוד אם כל מה שיקרה בקצה זה חילופי דברים בין ימין לשמאל, בין יהודים וערבים. זה לא העניין. אם זה מה שיקרה, אז הדוח הבא יהיה יותר גרוע. אני הסתכלתי על תוצאה אחרת שהדוח הגיש; הוא בחן את השאלה אם ערבים ישראלים ויהודים ישראלים מאמינים בשלום. לדעתי הכול נגזר משם. תראו מה יצא לנו: יהודים ישראלים – 43%; ערבים ישראלים – 50%. אבל רק לפני שנתיים, שנתיים ומשהו, היו 46% מהיהודים הישראלים שחשבו כך, 74% מהערבים הישראלים האמינו בשלום – זה ירד ל-50%, ל-40%, פחות. מה זה אומר? רבותי, חברים וחברות, אני חושב שעלינו, על החברה הישראלית היהודית, על הרוב במדינה הזאת, להבין שאנחנו חיים עם מיעוט גדול, וכוחנו כדמוקרטיה מותנה ביכולת, במחויבות וביכולת שלנו לכבד את המיעוט הזה, להעניק לו תנאים ראויים, לחיות עמו בשוויון ולהבין שזו המדינה של כולנו. אני יודע שקל גם להאשים את ערביי ישראל, אפשר, ויש גם סיבות פה ושם, כולל טרור. אבל זה היוצאים של היוצאים של היוצאים מן הכלל. אני מאמין שהרוב המכריע של הקהילה, של הציבור הערבי שחי בתוכנו, רוצה בחיים משותפים. ואם אני מסתכל על הנתון הזה, של 74% שיורד ל-50%, אני מוטרד מאוד ממה יקרה פה. זאת בסופו של דבר האחריות של הממשלה הזאת, שמנפצת ומרסקת במו-ידיה את הסיכוי לחיים משותפים. והציבור, אין לו דוגמה אחרת, אין לו ממה ללמוד – מה הוא רואה? הוא רואה התקפות בלתי פוסקות, בלתי פוסקות, על ערביי ישראל. ואני אומר, אנחנו צריכים להפריד – להפריד בין אלה שרוצים לחיות יחד לבין אלה שאינם רוצים לחיות יחד. אבל אלה שרוצים לחיות יחד ורוצים לחיות כמו בני-אדם פה, בתנאים נורמליים, שהם ראויים להם, צריכים לקבל את התנאים האלה בלי תנאים. לקבל את התנאים בלי תנאים. חברות וחברים, הדוח הזה הוא כמו מראה, צריך להסתכל עליו, ללמוד ממנו ולדעת איך לשנות אותו. זה לא יקרה עם הממשלה הזאת. זה יקרה כאשר יחול פה השינוי הגדול, כשיבואו כוחות פוליטיים חדשים – כך אני מאמין – שירצו בדו-שוויון, שיטפלו בדו-שוויון, שיקיימו דו-שוויון, ויעשו את ישראל שלנו, האהובה כל כך, מדינה אחרת. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת וקנין – לא נמצא. חבר הכנסת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לוועדה למעמד האישה. <היו"ר אחמד טיבי:> אין תשובת שר. יכול להיות שהם אוהבים את התוצאות. לפני ההצבעה יש שתי הבעות דעה. חבר הכנסת אורן חזן הוא הראשון, אחר כך חבר הכנסת חאג' יחיא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש לו הצעה לסדר – – – <היו"ר אחמד טיבי:> זה לא קשור. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, איימן עודה, חביב קלבי, הלב שלי נקרע עליך, אתה יושב ואצלך במפלגה חבורה של טרוריסטים מילוליים, מחבלים בפוטנציה בתהליך השלום. אני רואה אותך מפה, אתה נקרע מבפנים. יושב טיבי – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה אתה מסית? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – יושב טיבי, מספר סיפורים וחלומות על היותו – רוצה להיות ראש הממשלה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מדבר שזה שלנו. חביבי, אני חושב שמאחורה צריך להתחיל לחלק פופקורן לסרט שאתם חיים בו. זה לא שלכם, זה שלנו. זה תמיד היה שלנו – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – תמיד, וזה תמיד יהיה שלנו. אני אמרתי לך אלף פעם, אני מסתכל לך בלבן של העיניים ואני אומר לך: תרצו להיות פה לידנו? תפאדלו. לא תרצו – נראה לכם את הדרך החוצה. אני לא בעד גירוש – – <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אבל אני בעד חיסול מחבלים וחיסול תומכי טרור, ולתת להם מה שמגיע להם – כדור בראש. ארץ-ישראל היא לעם ישראל, לא לישמעאל. מה לעשות – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה אתה מדבר בשפה כזאת? <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא לא יכול לדבר ככה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מבקש. <קריאות:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת אורן חזן, אמרת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אמרתי שלמחבלים צריך לתת כדור בראש. מותר לי להגיד את זה. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה דיברת על חברי כנסת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, מה פתאום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה? מה זה צריך להיות? <היו"ר אחמד טיבי:> אתה דיברת על חברי כנסת ואמרת גם תומכי טרור – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, לא, תעצור. תעצור פה. אני אבהיר – – – <היו"ר אחמד טיבי:> – – ואמרת שהח"כים תומכים בטרור. הדברים שלך הם חסרי תקדים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני יודע שזה קשה לכם לשמוע את האמת. <היו"ר אחמד טיבי:> הדברים שלך הם חסרי תקדים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא לא, כואב לכם לשמוע את האמת, אני אבהיר אותה. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת חזן – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> כן, אדוני, כן, טיבי, כן. <היו"ר אחמד טיבי:> – – מדבריך, חבר הכנסת נחמן שי, חבר הכנסת עיסאווי פריג ואחרים הבינו שאתה מכוון את ירי הכדור לחברי הכנסת הערבים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא לא, חלילה. שלא יהיו אי-הבנות, אני אבהיר; אני אחזור על הדברים, שיהיו חדים, ברורים וצלולים: כל מחבל, כל תומך טרור, דמו מותר, דמו בראשו. הצבא, המשטרה, כוחות הביטחון, ידעו להגיע אליו, נקודה. אנחנו נשמור על זכותנו כאן לא רק בזכות הזכות, אלא בכוח הזכות ובזכות הכוח. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מסכם ואומר – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – דבר אחד – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, נגמר הזמן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – יש לך אפשרות, עודה, להגיע לשלום אמיתי. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת, תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ביד שלך, לא של חבריך המסיתים. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת אורן, תודה רבה. חבר הכנסת חאג' יחיא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מתנענע בכיסא, כואב לך. אתה יודע את האמת. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, חבר הכנסת חזן, אתה מפריע לחבר הכנסת חאג' יחיא עבד אל חכים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. אני עוד פעם חושב שעל אורן חבל להגיב וחבל לבזבז אנרגיה, אז אני אמשיך בנושא הדיון. נושא הדיון זה סקר שהתוצאות שלו מזעזעות. ומה זה אומר? אומר שעד היום המנהיגים של המדינה, וכל מערכת החינוך בצד היהודי של המדינה, עוד לא הצליחו – אלא הם התכוונו – לחנך את העם שאנחנו, כערבים, אזרחי מדינת ישראל פה, שאנחנו אזרחים, ואזרחים עם זכויות מלאות. הם לא הצליחו, הם נכשלו, ועל זה, אני חושב, הם צריכים לתת את הדין. אבל אני אעלה עוד נקודה מאוד חשובה: ביומיים האחרונים שמענו שהשר לביטחון הפנים ושרת המשפטים מקימים יחידה שתטפל בהסתה ברשתות החברתיות. השאלה אם היחידה הזאת תגיע גם לאנשים שעליהם – אנשים שכל הזמן מסיתים – בדיוק הסתה על הילד שביקשו בדיקות כדי לתרום לו מח עצם, וכל ההסתה נגד הערבים, השאלה אם היחידה הזאת תטפל גם בזה, או שרק תתחיל לבדוק ולפרש כל משפט שערבי ירשום בפייסבוק. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד – הוא בעד דיון במליאה. מי שנגד – הוא בעד ועדה. אה, דיון במליאה, היות שלא היה שר – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> מתי זה יגיע למליאה, בעוד 100 שנה? <היו"ר אחמד טיבי:> זהו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה זה בעד ומה זה נגד? <היו"ר אחמד טיבי:> חכה. מי שבעד – הוא בעד דיון במליאה; מי שנגד – הוא בעד הסרה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 10 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 3 נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <קריאה:> ניצחון לאופוזיציה אני צופה. <קריאה:> איי, איי, איי. <קריאות:> ניצחנו, ניצחנו. <קריאות:> יש. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה צריך להבין שאתה עובד אצלי בשכר מינימום. מינימום. <קריאה:> אבל אני יותר עשיר ממך – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> בשכר מינימום אתם עובדים אצלנו. – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה, חבר הכנסת אורן חזן. עוד "פיפס" קטן אתה תוצא מהאולם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גם הם צעקו. <היו"ר אחמד טיבי:> לא, זה היה ביוזמה שלך. עכשיו אנחנו עוברים – הנושא יועבר לוועדת – לא ועדה, אלא הנושא הוכלל בסדר-היום. זה היה לפי הצבעה, לפי הניצחון המונומנטלי של האופוזיציה היום. <הצעות לסדר-היום אלפי מבוטחי הביטוח הסיעודי הקבוצתי נזרקו לרחוב בחודש שעבר> <היו"ר אחמד טיבי:> אלפי מבוטחי הביטוח הסיעודי הקבוצתי נזרקו לרחוב בחודש שעבר – הצעות מס' 3373, 3375, 3377, 3379, 3386 ו-3387. איציק שמולי, אתה הראשון. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, שוב ושוב ושוב אנחנו מעלים את הנושא של הביטוח הסיעודי על שולחנה של הכנסת העשרים, וגם על שולחן הוועדות. הסיבה היא פשוט כי הנושא הזה לא יורד מסדר-היום. אני יודע שכאן, בכנסת, לפעמים כשאומרים את המילה ביטוח, חלק מחברי הכנסת נוטים להירדם, אבל תבינו על מה אנחנו מדברים: אנחנו מדברים על זה שמההונאה הזאת של הביטוח הסיעודי נפגעו 1.2 מיליון אנשים במשך 20 או 25 שנה. הלכו אל מיליון ישראלים, מכרו להם ביטוח סיעודי, רק שכחו להגיד להם שלחברת הביטוח יש זכות – באותיות הקטנות של הפוליסה – לשנות להם או לבטל להם את הפוליסה כל חמש שנים. ומה קרה? נתנו לאנשים לשלם, נתנו להם לשלם חמש שנים ועשר שנים ו-15 ו-20 וגם 25 שנה – כל חודש, לחברת ביטוח במצטבר, 200,000–250,000 שקל, לפעמים אפילו יותר. עכשיו מה? בן-אדם מגיע לגיל 60–65, לגיל הסיכון – מה עושה חברת הביטוח? שולחת לו מכתב הביתה: מצטערים, מר כהן או גברת לוי, לא מעוניינים לחדש לכם את הביטוח. עכשיו, לכעוס על חברות הביטוח זה קל מדי, בעיקר ביום כזה – ביום כזה, שהכנסת עוסקת בשכר הבכירים, מתברר שמנכ"ל "כלל", שהם הנבזים ביותר בעולם הביטוח, בעניין של הביטוח הסיעודי, מרוויח יותר מ-9 מיליון שקל, אדוני סגן השר – 9 מיליון שקל מנכ"ל חברת "כלל" מרוויח – ובאותו יום, מאז חודש דצמבר, שאתם הכרזתם שהבעיה נפתרה, כל חודש, ככה, באוטומט, 3,000–4,000 איש נזרקים לרחוב מהפוליסות. כל חודש מאז ההצהרה הדרמטית של שר האוצר: במשמרת שלי לא יזרקו מבוטחים לרחוב – והנה, זורקים. זורקים. הנה, יש לי, קח דוגמה, בא נדבר על דוגמאות קונקרטיות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני עשיתי דוקטורט, כבר, על הביטוח הסיעודי הקבוצתי, ואני אגיד לך מה הבעיה: הבעיה היא שהמפקח על הביטוח עובד אצל חברות הביטוח, ולא אצל המבוטחים. והבעיה היא ששר האוצר כחלון, ההוא שבא מהסלולר, במקרה של חברות הביטוח לא מוכן להתעמת עם הטייקונים של חברות הביטוח, לא מוכן להגן על אותם מבוטחים, שלא מבקשים לא נדבה ולא צדקה – מבקשים בסך הכול שחברת הביטוח תיתן את מה שהיא התחייבה לתת. תסתכל על עובדי חברת "תדיראן" – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> למה אתה לא שואל את ההסתדרות, את הוועדים? למה אתה לא שואל? אני רוצה שתענה לי. הם הצטרפו למחנה הציוני – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אנחנו רוצים לקחת אחריות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אין בעיה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> נגמר הזמן אבל משפט אחרון. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אין בעיה, אני לא אברח מזה ואני לא אתן לכם לקחת את הוויכוח הזה למקום פוליטי. אני אגיד לך שני דברים על זה, איציק – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לוקחים אחריות, אבל איפה המחנה הציוני? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני אגיד לך שני דברים על זה: 1. גם כאשר ועדים עושים שטויות, אמור להיות רגולטור ששומר על עם ישראל ולא עובד אצל חברות הביטוח. זה פעם אחת. ו-2. אותה הסתדרות, שאתה ככה זורק את זה כאן לאוויר, בסוף היא לא זו שאחראית לשמור על המבוטחים. מי שאמור לשמור על המבוטחים זה הרגולטור במשרד האוצר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תגיד לנו מה עם ההסכמים האלה, חבר הכנסת שמולי. היא חתומה על ההסכמים? תענה לי – היא חתומה על ההסכמים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא, ההסתדרות לא חתומה על ההסכמים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן נכון. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא נכון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> היא כן חתומה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> בכל מקום עבודה יש ועד ויש חברת ביטוח. עכשיו, אתה יודע, ואגב, אמרו את זה גם בוועדות, בסופו של דבר, בסופו של דבר יש פה הונאה, אי-אפשר להתעלם מזה. ברגע שאתה מוכר לאנשים ביטוח סיעודי שאפשר לבטל אותו כל חמש שנים, ואתה מבטל להם את זה אחרי שהם שילמו 25 שנה, כאשר אנשים מגיעים לגיל הסיכון, מה זה אם לא הונאה בחסות המדינה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תבדוק. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> למה אתה מגן על זה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא מגן על זה. אני לא מגן על זה. אני פותר את הבעיה, אני לוקח אחריות. להבדיל – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> איך אתה פותר את הבעיה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אנחנו פותרים את הבעיה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מאז הפתרון שהצהרתם עליו – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הבעיה לא פשוטה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – איציק כהן, מאז הפתרון שהצהרתם עליו בדצמבר – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – לא נקלט אפילו – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – בן-אדם אחד – אחד – בקופות-החולים. אתה רוצה לשמוע יותר מזה? מנכ"ל משרד הבריאות שולח לנו מכתב, שחור על-גבי לבן: לא יקום ולא יהיה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> קופות-החולים לא יקלטו מבוטחים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יקום ויהיה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת אורן חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> היושב-ראש, כבוד השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, אנחנו שרים מעת לעת "אל תשליכני לעת זיקנה", ואנחנו משליכים את כולם לעת זיקנה. אני אספר לכם סיפור. לא מזמן אבא של חברה טובה – איש קבע בעבר, השתחרר לפני הרבה שנים, הפך להיות עצמאי, אחרי זה קצת שכיר, ואז עצמאי שוב, משלם ביטוח כל חייו – מקבל מכתב הביתה שהוא הגיע לגיל שצריך לבחון את הסיכונים מחדש, ולכן מבטלים לו את הביטוח. מסתבר שלא מתעסקים עם בני-אדם, לא מתעסקים. פה העיסוק הוא יומיומי בניירת. עכשיו, העיסוק היומיומי בניירת הוא כזה שגם אם בן-אדם שילם כל חייו, כשהוא זקוק לסיוע הוא לא יכול לקבל אותו. מי שאשם זה אנחנו, אבל אנחנו מוצאים את כל הדרכים לזרוק את זה על ארגונים, על ועדים, מתרצים תירוצים. סבא שלי, עליו השלום, אדוני סגן השר, היה אומר: אם אתה מתחיל להסביר, סימן שאתה בבעיה. פה לא צריך לתת הסברים, פה צריך לשנות את החקיקה בצורה כזו שאם לבן-אדם היה ביטוח כל חייו, הוא ילווה אותו כל המשך חייו עד סוף חייו, מסיבה פשוטה – דבר לא משתנה. מה זו העבודה הזאת בעיניים? זה נוח לקחת כסף כשאנשים לא נמצאים תחת סיכון, ופתאום בגלל שהיה לו יום הולדת 65, הופ, פתאום הוא ברמת סיכון אחרת? בלי בדיקה מקדימה, בלי כלום. אגב, לא זה בלבד, היום יש מצב שאנשים משלמים כל החיים, מגיעים למצב סיעודי, הולכים ועוברים מסכת של התעללות מאוד ארוכה, מאוד קשה, של כמה שנים, בשביל לקבל הכרה בביטוח הלאומי, ואחרי שמכיר בהם הביטוח הלאומי הם מגיעים לביטוח הפרטי או לקופות-החולים: לא, עכשיו אתם צריכים לעבור את הוועדה אצלנו. עד שנגמר התהליך, רובם כבר לא בין החיים. עכשיו, מה קל? קל לשבת פה פעם אחר פעם, להיות שר, להיות סגן שר, להיות יו"ר ועדה, להעלות את הנושא לדיון, לדבר עליו קצת, לטאטא אותו הלאה, להציף על השולחן איזשהו נושא פופוליסטי שיתפוס את כותרות העיתונים, ולחכות עד שהבא בתור אחרינו בתפקיד יצטרך להתמודד עם המציאות. חלאס, נמאס. למי זה כואב? רק לפני שעתיים ישבנו פה וראינו איך הקואליציה נלחמת בעור שיניה כדי למנוע פיקוח על תשלומי הורים בבתי-ספר. למה, זה עולה לנו כסף? השאלה הראשונה שעלתה לי בראש: להפך, מי נהנה מהכסף הזה? הגיע הזמן שנשנה את התפיסה המעוותת – ואני יודע שנגמר לי הזמן, אני מסכם – שגם בחקיקה שלא פוגעת במדינה, היא לא עולה כסף לאף אחד – אה, סליחה, היא מפריעה לשליטים האמיתיים, לטייקונים. הגיע הזמן שנפסיק לפחד מהם. אחרת, כל השהות שלנו כאן בבית הזה היא פשוט לא רלוונטית. לציבור נמאס לשמוע התחייבויות וחלומות שמתנפצים, הוא רוצה תקווה. ותקווה נותנים לו בחקיקה שמחזירה לו זכויות בסיסיות, וביטוח שכזה הוא זכות בסיסית. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ואני מודיע פה – ואני מסיים – שאם אתה תביא את זה לחקיקה, וגם אם הקואליציה תתנגד, אני אצביע בעד. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר – לא כאן. חברת הכנסת לנדבר. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חברי, עד כמה שבאמת דיברתם בסדר ונכון, וביטוח סיעודי וקבוצתי זרק אלפי אנשים, זרק מבוטחים לרחוב – אוזלת יד של חברות ביטוח, גיבוי של משרד האוצר, ההונאה הגדולה בהיסטוריה של מדינת ישראל, הונאה שהפילה בפח 1.2 מיליון איש. הפילה אותם בפח. אנשים שילמו עשרות שנים, שילמו על ביטוח, ציפו שבסוף החיים יהיה להם ביטוח חיים ויהיה להם ביטוח סיעודי, ומה קרה כאן, רבותי? המדינה נתנה רישיון, אדוני סגן השר, המדינה נתנה רישיון לחברות ביטוח, היא שותפה לפשע. הרי מישהו צריך להיות אחראי כאן. אנשים ששילמו עשרות שנים מגיעים עכשיו למצב – ואת זה מפילים על מי? על המשפחה, על הילדים. הרי כולנו מצפים שבגיל זיקנה, במצב הצורך לא נהיה זקוקים לאף אחד, נהיה רשאים להפעיל את אותו ביטוח שהיה לאנשים האלו, ביטוח קבוצתי, שגבו שם מאות מאות שקלים, ולאנשים היום אין ביטוח. התעוררו האנשים ומבינים ששם באותיות הקטנות היה כתוב שחברת הביטוח באופן חד-צדדי יכולה בבת-אחת לבטל את הביטוח הסיעודי ובעצם לא לשלם ולא לתת את התמיכה. איך נותנים יד לדבר? איפה המפקח על הביטוח? מה זה, פוליסת זבל, רבותי? איך קרה דבר כזה במדינת ישראל? אני חשבתי שסביב השולחן הזה ישבו כל השרים, אני חשבתי שהאולם יהיה מלא, בגלל שאנחנו נציגים של 1.2 מיליון איש ששילמו כל החיים על הביטוח הזה, ובסופו של דבר נשארו בלי כלום, בלי שום דבר. אנשים היו צעירים, אנשים היו יפים; אנשים היו בריאים, ושילמו ושילמו, אבל כאשר הגיע הזמן לקבל את הביטוח ולקבל את התוצאות בביטוח הסיעודי – אין שום דבר. אני פשוט אומרת, כאשר הגיעו למצב הצורך, הסעיף הקטן הזה, באותיות קטנות, זה נתן אפשרות לביטוח לבטל את זה באופן חד-צדדי ולא לערב אף אחד. אבל איך אפשר? רבותי, מי לוקח אחריות? הרי אם מישהו צריך לקחת אחריות – איפה היה המפקח על הביטוחים? איפה היה משרד האוצר ואיפה הוא עכשיו? איזה פיקוח יש כאן במדינת ישראל? האנשים האלה לא נמצאים באיזושהי מדינה אחרת, הם נמצאים כאן במדינת ישראל, הם שילמו המון כסף, רבותי. אני אומרת שמה שקרה כאן כלפי האנשים האלה זאת הפקרות. הפקרות של ציבור. ההונאה הכי גדולה שהייתה בהיסטוריה של מדינת ישראל. ואני רציתי לפנות לממשלה, אבל, אדוני סגן שר האוצר, כנראה אני צריכה ברגע הזה לפנות אליך, אבל תעביר את זה לממשלה – לא יכול להיות שהאנשים האלה יישארו בלי ביטוח סיעודי, זה פשוט לא יכול לקרות. וכאן קמו חברי הכנסת – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני מסיימת. – – ודיברו. אבל כנראה אנחנו מדברים לקירות, כמו שהאנשים האלה מדברים לקירות. אנחנו בפרלמנט של מדינת ישראל גם מדברים לקירות. תיקחו את האחריות. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת סעדי, בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, חברי חברי הכנסת, אני בא מאמצע ישיבה של ועדת הכספים – אני מחליף אותך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אבל עוד מעט יש הצבעה, ומדובר בישיבה היסטורית: כנראה עומדים לאשר הצעת חוק שלפיה יוגבל שכר הבכירים בחברות הפיננסיות, ולא עוד נשמע על מקרים, חבר הכנסת שמולי, על שכר של מיליונים בחודש. יש הגבלה של 2.5 מיליון שקל לשנה, וזה כולל גם בונוסים ושווה-כסף וכל הדברים האלה. אז כשאנחנו, אדוני היושב-ראש, מדברים על משכורות וכספים בסכומים כאלה, מה לנו שנדבר על המקרים הקשים ביותר, על ביטוחים קולקטיביים, ביטוח סיעוד, ומדברים על שכבה – ועל אנשים מעל גיל 60 שנזרקו לרחוב אחרי ששילמו שנים על שנים. מדובר – ואני הגדרתי את זה בוועדת העבודה והרווחה בדיון המהיר שהיה לנו – שמדובר באחד המחדלים החמורים ביותר בתולדות ענף הביטוח, ואני אמרתי ואני חוזר ואומר, שזה מחייב הקמת ועדת חקירה והעמדת האחראים לדין. לא יכול להיות שמחדל כזה יישאר בלי אשמים ובלי שאנשים יישאו בעונש. אדוני סגן השר, הפתרון שהוצע הוא לא פתרון. אף אחד מהאנשים האלה לא נקלט בפתרון שהוצע על-ידי קופות-החולים. אנשים נפלטים, לא מוצאים מקומות, ואני אמרתי שלא רק שמשרד האוצר והמפקח על הביטוח אחראים, גם האשמתי את ההסתדרות, שהייתה יכולה למנוע – ולבדוק את הפוליסות האלה, כמובן, וגם המעבידים הגדולים, שהיו שותפים במכירת ובהונאת ענק זאת. לכן – וודאי וודאי שחברות הביטוח שקיבלו סכומים אדירים – כמה, שמולי? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מ-2008 עד 2013 רווח של 5 מיליארד שקל רק על הענף הזה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> רווח של 5 מיליארד רק בענף הזה, של הביטוח הסיעודי. חברות הביטוח קיבלו את כל הפוליסות האלה, חבר הכנסת אבו עראר, וזה הכניס להן כסף כמו תרנגולת שמטילה ביצי זהב. אז זה היה בסדר, אבל כאשר הגיע הזמן לתשלום ולפירעון החוב, מובן שהם מתנערים. זה לא יכול להיות, ואנחנו צריכים לשים לזה קץ. תודה, אדוני היושב-ראש, אני בורח לוועדת הכספים. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. אתה עושה עבודה טובה. עכשיו ההצעה היא של חבר הכנסת משה גפני, שלא נמצא, ולכן, האם סגן השר ייאות לעלות לדוכן כדי לענות? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אם תבקש יפה. <היו"ר אחמד טיבי:> אוקיי, אני מבקש יפה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, כבוד השר – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא להקשיב לסגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – ביטוח סיעודי הוא ביטוח שנרכש – קודם כול, אני מזדהה עם כל מה שנאמר פה, אגב, לא – חוץ מהעובדות הלא-נכונות – לגבי הרעיון עצמו, שמה שנעשה פה זה דבר שלא ייעשה, אני מזדהה עם הדברים. אבל חשוב לדעת שביטוח סיעודי הוא ביטוח שנרכש כדי שיעמוד לרשות המבוטח בעיקר לעת זיקנה. בשונה מהביטוח הסיעודי הקבוצתי הנערך לחברי קופות-החולים, הביטוח הסיעודי הקבוצתי הנערך לארגונים ומעסיקים, המבוסס על הסכם קצר טווח, לרוב בין שלוש לחמש שנים, בין בעלי הפוליסה לחברת הביטוח, הכולל כיסוי ביטוחי למקרה סיעוד אך ורק בתקופת הביטוח שבהסכם, ובהתאם לכך גם מתומחר בזול בדרך כלל. מודל זה חשוף למקרים שבהם יבחר אחד הצדדים שלא לחדש את ההסכם, או לחדשו אך במחיר גבוה יותר. כך יוצא שביטוחים קבוצתיים אלה אינם מספקים למבוטח ודאות אשר למחירו של הביטוח בעתיד, או אף לעצם קיומו, ולכן אינם משרתים את המטרה שלשמה נרכשו: כיסוי סיעודי לעת זיקנה. זו הייתה המטרה. המקרים המתוארים הם תוצאה של החלטה עסקית של חברת הביטוח כפוף לתנאי ההסכם בינה לבין בעל הפוליסה. צריך להזכיר בעניין זה כי בעל הפוליסה פועל בשם המבוטחים ולטובתם, והוא זה שמנהל משא-ומתן עם חברת הביטוח על תנאי ההסכם, לרוב תוך קבלת ייעוץ מגורמים מומחים. אחריות בעלי הפוליסות לסיכונים הטמונים בביטוחים אלה מתחדדת עוד יותר נוכח העובדה שביטוחים אלה שווקו לרוב במחיר של שקלים בודדים, כפי שאירע למשל במקרה של עובדי "תדיראן", בשעה שהסיכוי להפוך לסיעודי עומד על 30%, ולכן ברור שמדובר במחיר שאינו משקף ודאות והתחייבות ארוכת טווח. מקרה זה ומקרים אחרים ממחישים את הכשל הקיים בביטוחים אלה. יש לציין כי המפקחת לא התנגדה לחידוש הביטוח הסיעודי בתחילת השנה, ואלה ברובם אכן חודשו. ועכשיו לפתרונות. כדי לספק פתרון למבוטחים מבוגרים שלא חודש להם הביטוח ואשר נותרו ללא מענה ביטוחי הולם במחיר סביר, נקבע – שר האוצר קבע וחתם על צו – כי מבוטחים אלה, לרבות כאלה שלא חודש להם הביטוח עוד משנת 2011, יוכלו להצטרף לפוליסת הסיעוד האחידה לחברי קופת-החולים שבה הם רשומים, ללא בחינה של מצבם הרפואי ובתנאים זהים ליתר המצטרפים בני גילם. אכן, שר האוצר, תוך גילוי אחריות ציבורית, חתם על צו, וכפי שאמרתי לכם, כולם יוכלו להצטרף, גם אלה שנפלטו ב-2011, לפוליסת הסיעוד האחידה לחברי קופת-החולים שבה הם רשומים – שוב אני מציין – ללא בחינה של מצבם הרפואי. בלי חיתום, בתנאים זהים ליתר המצטרפים בני גילם. פתרון זה מאפשר למבוטחים אלה ליהנות מכיסוי ביטוחי ראוי ובמחיר זמין. זהו, אדוני היושב-ראש, אני חושב שלא נותר אלא לשבח את השר משה כחלון על אומץ לבו ועל האחריות שהוא נטל לטעויות שאחרים עשו, גם בהסתדרות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כמה אנשים נקלטו בקופות-החולים עד היום? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ב-1 ביולי כולם ייקלטו. כולם ייקלטו. כולם ייקלטו, בעזרת השם. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ועד אז? <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה תעשה אחרי זה? אחרי שייקלטו, מה תעשה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני אגיד לך, זו אותה תשובה כמו בפעם הקודמת הרי – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אוקיי, בוא נחלק את העבודה: אתם תדברו ואנחנו נעשה. בוא נחלק את העבודה בינינו. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – זה שהמצב – תמשיך לעלוב בי – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא עולב, חס ושלום. אני אומר לך ששר האוצר חתם על צו, אתה אומר לי מתי? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הוא יכול לחתום עד מחר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אוקיי, אז אם הוא יכול לחתום עד מחר – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אנחנו לא יצרנו את המצב הזה. אני אמרתי שזה כשל. זה כשל. גם כשמחתימים אדם על שקלים בודדים ומבטיחים לו סיפורי סבתא, גם זה כשל. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אפשר להגיד משפט? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תבוא למפקחים לדורותיהם, תבוא להסתדרות שחתמה על זה. עכשיו זה התגלגל לפתחנו ואנחנו מחפשים פתרון, ואתה תוקף אותנו, באמת. אני אתך בעניין הזה. אני אתך מחפש פתרון – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> קודם כול, אני לא תוקף אותך – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – לא מי שאחראי לכשל הזה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – אני תוקף את – לי יש בעיה עם המדינה, אני אגיד לך למה: העמדה של האוצר בשנה האחרונה, לבוא לוועדות ולהגיד שהפוליסות האלה לא שוות כלום, את זה אנחנו יודעים. השאלה שלי היא איפה היה האוצר, לא איפה היה איציק כהן. איפה היה משרד האוצר? איפה היה הרגולטור – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איפה היה האוצר והרגולטור? איפה הייתה ההסתדרות? איפה היו ועדי העובדים? איפה היו כולם? איפה היו המעסיקים? איפה היו המומחים? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – הגורם האחראי לשוק זה הרגולטור. והעובדה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אם הוא לא היה כזה היום הוא לא היה מחפש פתרון. השר לא היה חותם על צו שמצרף את כל קופות-החולים – – – <היו"ר אחמד טיבי:> בדקתי בתקנון: לא מופיע סעיף של משא-ומתן בין סגן השר לחבר הכנסת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עם שמולי מותר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא מתנהל משא-ומתן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עם שמולי מותר. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מציע – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ועדת הכספים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כספים או עבודה ורווחה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> ועדת הכספים. אנחנו רוצים את הכספים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה, כספים. אדוני, נעביר את זה לוועדת הכספים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מציע גם כספים. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני גם מציע. אני מצטרף להצעה שלכם. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד – הוא בעד ועדה. מי שנגד – הוא בעד הסרה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את הנושא לוועדת הכספים. <הצעות לסדר-היום> <מערכת הפיתויים של הבנקים לשכנוע לקוחות לקחת הלוואות> <היו"ר אחמד טיבי:> מערכת הפיתויים של הבנקים לשכנוע לקוחות לקחת הלוואות – הצעות מס' 3381, 3390, 3400, 3401 ו-3402. הראשון הוא חבר הכנסת יגאל גואטה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> היושב-ראש, אם תרצה שנחליף אותך. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה, בהחלט. מי שיש לו עניבה יחליף אותי. <יגאל גואטה (ש"ס):> בלי עניבה לא הולך? חשבתי שרק אני ואתה מדברים בזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> גואטה, בבקשה. <יגאל גואטה (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, כבוד סגן השר, אתה צריך להשיב, איך תדע מה להשיב אם לא תשמע אותי? <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש לו תשובה מוכנה. <יגאל גואטה (ש"ס):> אה, זה מוכן? אז מה זה משנה מה אני אומר? השבוע התפרסמה כתבה בערוץ 10 על הפיתויים והתחבולות של הבנקים – ללכוד לווים שייטלו הלוואות שבסוף מסבכות את חייהם, אם באמצעות האתרים, במסרונים, במיילים. הם עובדים קשה. וגם בטלפונים מהפקידים האדיבים של הבנק לפלאפון, העיקר שתיקח הלוואה. הלוואה שמי שירוויח ממנה הוא לא הלווה. הלוואה של 40,000 שקל, שבסופו של דבר אתה מחזיר 50,000 ו-60,000 שקל. ומי זה שמתפתה לקחת את ההלוואה הזו? כמובן, זה שאין לו, זה שהמינוס חונק לו את הצוואר, ובמקום שנעזור לו שיחשב מסלול מחדש ויתחיל להצטמצם ולחיות לפי היכולות שלו, הוא מתפתה לקחת הלוואות. מארק טוויין אמר פעם: בנקאי הוא אדם שמשאיל לך מטרייה כשהשמש זורחת, ותובע אותה בחזרה כשנוחתת טיפת הגשם הראשונה. רבותי, אומנם יש צד שני למטבע, לפעמים ההלוואה היא חיונית ומאפשרת לסגור את המינוס ולהתחיל להתאזן. אז איפה באמת הבעיה? שלמה המלך, החכם באדם, אמר: "עשיר ברשים ימשול, ועבד לוה לאיש מלוה". כלומר, העשיר מושל בעניים, והלווה הופך לעבד של המלווה. הבנקים והגופים הפיננסיים הופכים את האוכלוסיות המוחלשות לעבדים. האזרח הפשוט מתקשה להבין את המושגים הבנקאיים, ובצפייה בכתבה בערוץ 10 ראיתי שגם עורכי-דין וכלכלנים חשובים הודו שהם מתקשים להבין את הסכמי ההלוואה האלו. אפילו שר האוצר שלנו, ידידי משה כחלון, אמר בעצמו שהוא לא מבין את ההסכמים האלו. אדוני היושב-ראש, חכמינו זיכרונם לברכה אמרו ביטוי יפה. יש מושג שנקרא "נבל ברשות התורה", כלומר, זה חוקי, זה מעוגן, חתום, הכול בסדר גמור, אבל מה נאמר? זהו מעשה נבלה. האם אתם מודעים לנתונים הבאים? בשנת 2014 נפתחו למעלה מ-330,000 תיקי הוצאה לפועל על-ידי בנקים וחברות תקשורת; במהלך שנת 2014 הוגשו מעל 14,000 בקשות לפשיטת רגל – עלייה של קרוב ל-20% לעומת שנת 2013. אדוני היושב-ראש, אני לא באמת יודע מה הפתרון, אבל צריך לתת על זה את הדעת ולחייב את הבנקים לפשט את המידע שהם נותנים ללווים, ואולי במסגרת יום המעשים הטובים שעשה בנק הפועלים יורידו גם את סכומי הריבית. אני מאמין, ידידי חברי הכנסת, שבוועדה נמצא הצעות לשיפור המצב החמור, בבחינת "ותשועה ברוב יועץ". תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת מוזס – לא נמצא. חבר הכנסת חסון, בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> איזה מהחסונים? <היו"ר אחמד טיבי:> יואל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, השבוע ציינו כאן בכנסת ובעוד כמה מקומות את יום המעשים הטובים, ומתברר – דבר שאגב לא ידעתי אותו עד היום, או עד השבוע האחרון – שיום המעשים הטובים הוא דווקא יום שמאורגן ומנוהל על-ידי אחד הבנקים בישראל, ש-0.000000 – ואם היו לי עוד אפסים הייתי אומר – מרווחיו הוא משקיע בפרויקטים חברתיים. בסדר, ראוי להערכה. ודווקא חשבתי שאולי המעשה הטוב הראשון שמערכת הבנקאות יכולה לעשות זה להפסיק לפתות אזרחים בהלוואות שהם לא מסוגלים לעמוד בהן אחר כך. אמר את זה חבר הכנסת גואטה לפני, הלוואה היא כלי לגיטימי, חשוב ומשמעותי בכל משק, בכל כלכלה. הלוואה היא גם דבר ממנף, היא לא רק דבר הורס. היא בהחלט דבר ממנף, ורבים יכולים לבנות את חייהם בזכות הלוואה. רוב אזרחי המדינה זכו לדיור בזכות הלוואה, וזה בסדר גמור, ולא על זה אנחנו מדברים. צריך לומר ולהדגיש: אנחנו מדברים על הלוואות שהן בדרך כלל הלוואות שמכוונות לאוכלוסיות חלשות יותר. אנחנו מדברים, חברי חברי הכנסת, על תופעה שבה קבוצות במערכת הבנקאית הישראלית מאפשרות לאזרחים מסוימים להגיע עד לסף האשראי שלהם האפשרי מבחינת המינוס – ואגב, המינוס זה אחת הרעות החולות של הכלכלה הישראלית; המצאה ישראלית, צריך לומר, העניין הזה של המינוס – וכשמגיעים לסף-סף האשראי, שגם עליו משלמים ריבית מאוד מאוד גבוהה, באים ומפתים בהלוואה, כשלפעמים באמת אין ברירה אלא לקחת אותה, כי זו נראית הדרך היחידה להיחלץ מהסיטואציה. ואני אומר, למה לא קודם? למה לא מגבילים קודם כול את האזרח מלהיכנס למינוס הזה? הרי לא כולם יודעים להתנהל כלכלית, לא כולם יודעים להתנהל פיננסית. לצערי, אגב, זה שיעור שלא מלמדים בבית-ספר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> טעות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> טעות קשה מאוד. אתה צודק. אדוני, אני רוצה לומר לך שאני מכיר כמה אנשים שיודעים לפתור משוואות בנעלם פי-לא-יודע-כמה, אבל לחשב אחוזים – הם לא יודעים לחשב. והרבה אנשים שלא יודעים לנהל כלכלת בית כמו שצריך, ובגלל זה נכנסים למצוקה ונכנסים למינוסים ולחובות, ואז בדיוק מגיע אותו סמ"ס או מגיע אותו מייל או דואר או טלפון: בוא תיקח הלוואה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ברשותך, עוד דקה, אדוני. זה נושא חשוב. ושני דוברים לא היו, אפשר קצת – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אי-אפשר. אי-אפשר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אפשר לעשות, אגב, נוהל בתקנון: כשדוברים אחרים לא מגיעים, הדקות מגיעות לדוברים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כשיהיה הנוהל הזה, אני אשקול את זה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> או שאם הדובר אומר שזה חשוב, אז גם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז זה חשוב. אני מסכים. בוא נסכים על זה, אדוני, ואז נגיע רחוק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יאללה, בוא נחתום. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל לסכם את העניין, ברצינות. <יגאל גואטה (ש"ס):> ואם השר אומר שזה לא חשוב, אז אתה לא מקבל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מגיע אותו מכתב או סמ"ס או מייל ומציע הלוואה, שנראית באותו רגע לאזרח כחבל ההצלה – אבל לא נעים להגיד, הרבה פעמים זה חבל התלייה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לעסוק בנושא הזה, ללמוד אותו. אני שמח, אגב, שאני שומע, אדוני היושב-ראש, שמתכוונים לפתוח את שוק ההלוואות באופן רחב וכזה שתהיה בו תחרות אמיתית, ויוכלו לתת ריביות טובות יותר לאנשים שיודעים להתנהל כלכלית. יהיה בזה סוג של תחרות, כי אין תחרות היום בשוק הזה. ואני מקווה מאוד שאחרי הדיון הזה, אדוני סגן השר, אנחנו נסכים שהנושא הזה יעבור לדיון מעמיק יותר בוועדת הכספים או הכלכלה – מה שתחליטו, זה פחות חשוב – ושנוכל לרדת לגופם של הדברים. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחריו – ישיב השר יצחק כהן. סגן השר יצחק כהן. אני פשוט כל כך רוצה שתהיה שר, איציק, אז נפלט לי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, אחרי שהבנקים מיצו את העמלות הגבוהות, את הריביות על חריגות, הם מעלים הילוך – הם לוחצים, דוחפים את הלקוחות לקבל הלוואות מאוד יקרות; הן מפתות במבט ראשון וקטלניות בסוף המחזה – הטרגי, כפי שראינו בכתבה ששודרה. הם מקבלים סמ"ס, אימיילים, טלפונים – שיווק אגרסיבי. על פניו, בהתחלה, הדבר נראה מפתה; לרכוש מכונית, לשפץ בית או סתם להחזיק מזומנים בצד. וכך הם משווקים את ההלוואות, כאילו זה הפתרון המושלם למצוקה הרגעית שמרגיש אזרח שממש זקוק לכמה אלפי שקלים. וראיתם שהלוואה שהתחילה בכמה אלפי שקלים הסתיימה בסוף במאות-אלפים, ובאחד המקרים גם מיליון, נדמה לי, או יותר ממיליון, שקל. תראו, כל עוד אין תחרות אמיתית לשלושת הבנקים הגדולים, או לבנקים הגדולים, המצב ימשיך לדשדש באותו מקום. הרי אתם יודעים, הבנקים – ריבית על הלוואה שאנחנו נוטלים היא גבוהה יותר מריבית על כסף שאנחנו חוסכים בבנק. זה חלק גדול, חלק הארי, מהרווחים של הבנקים. לכן, מישהו צריך להתערב, כדי להחזיר את האיזון הזה, שלא קיים, בין הבנק לאזרח. אולי הגיע הזמן שיתייחסו לבנקים כמו שהתייחסו לחברות הסלולר – שממשיכות עד הרגע הזה להרוויח המון כסף – כדי להציל את האזרח הפשוט מקריסה, בעקבות רצון כל כך נורמלי, כל כך אנושי, לקבל הלוואה כדי לשפץ את הבית או לרכוש מכונית. תודה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. סגן השר יצחק כהן, בבקשה, ישיב על ההצעה לסדר-היום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעה דחופה לסדר-היום – מערכת הפיתויים של הבנקים לשכנוע לקוחות לקחת הלוואות. להלן התייחסות הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל לנושא נטילת הלוואות על-ידי לקוחות הבנקים: הפיקוח על הבנקים הסדיר בנובמבר 2015 בהנחיה את נושא השיווק היזום של אשראי למשקי-בית. במסגרת זו נדרש שהבנק יפנה בהצעת אשראי רק ללקוחות שהאשראי תואם את צורכיהם והם בעלי יכולת להחזירו. נוסף על כך נדרש שהבנק יתעד את השיחה עם הלקוח ואת כל השיקולים להעמדת ההלוואה. מבדיקות ראשוניות שנערכו נמצא שההוראה מקוימת על-ידי הבנקים. הפיקוח על הבנקים בודק את מסמכי המדיניות והנהלים שהועברו מהבנקים בנושא זה ומוודא את יישום הנחיות המכתב, לרבות באמצעות עריכת ביקורת בנושא. ככל שיתברר כי תהליך שיווק ההלוואות מתנהל באופן שאינו עומד בסטנדרטים ראויים של הוגנות כלפי לקוחות ולא בהתאם לצורכיהם, או כי לא מתקיים הליך תיעוד תקין, ישקול הפיקוח על הבנקים נקיטת צעדים מתאימים. נוסף על כך, התאגידים הבנקאיים וחברות כרטיסי האשראי נוהגים, כחלק מהתנהלותם העסקית השוטפת, לפנות באופן יזום ללקוחות קמעונאיים בהצעה למתן הלוואה. ראוי לציין כי לא אחת הלוואה ניטלת כחלופה ליתרת חובה בחשבון או לצורך פירעון חוב שנוצר בחשבון. ככלל, הלוואה זו, שנועדה להסדיר את החוב הקיים, נושאת ריבית נמוכה מזו החלה על יתרת החובה בחשבון, או על החוב שהצטבר, ונועדה להיטיב עם הלקוח. במקרים אחרים, כאשר ההלוואה ניתנת לכיסוי חריגה ממסגרת האשראי, היא מיטיבה עם הלקוח, שכן האלטרנטיבה היא נקיטת הליכים משפטיים נגדו לגביית החוב. שעה שהפיקוח על הבנקים מפקח – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> השאלה באיזה ריבית, אדוני השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. שעה שהפיקוח על הבנקים מפקח על תהליך שיווק הלוואות של התאגידים הבנקאיים וחברות כרטיסי האשראי ללקוחות קמעונאיים, כאמור, ומוודא שהאשראי תואם את צורכי הלקוח, יש כיום גופים חוץ-בנקאיים, שאינם מפוקחים, המציעים הלוואות לציבור, ואין כל פיקוח על פעילותם, והנושא הזה מטריד ודורש טיפול. ואכן, לאחרונה הממשלה אישרה את הקמת הרגולטור העצמאי, מחוץ לאוצר, רגולטור פיננסי, שבין היתר נחשוב גם שיפקח גם על הנושא הזה. לגבי תהליכי גביית חובות מלקוחות שלא עומדים בתשלומים – הנתונים שבידינו על הלוואות בפיגור מראים כי רוב-רובן של ההלוואות נפרעות כסדרן, וכי רק אחוז קטן – 0.5%, חצי אחוז מהאשראי שניתן – מכספי ההלוואות – הוא בפיגור. אשר ללקוחות שנקלעים לפיגור בתשלום ההלוואה, הפיקוח על הבנקים פרסם כבר במאי 2015 טיוטת הוראה בנושא הליכי גביית חובות שנועדה להסדיר את אופן הטיפול של התאגידים הבנקאיים בלקוחות הנקלעים לקשיים כלכליים, ומטרתה להגביר את ההוגנות והשקיפות בהליכי גביית חובות. צפוי כי הנוסח הסופי של ההוראה יתפרסם בקרוב. עוד נציין כי בד בבד עם השמעת טענות על שיווק אגרסיבי של אשראי ללקוחות התאגידים הבנקאיים, נשמעות גם טענות מהכיוון ההפוך, ולפיהן הם מסרבים לתת אשראי ללקוחות, ואלה מלינים לא פעם על "הדרת אשראי". האיזון בין שתי הטענות הוא מאוד מאוד עדין. אדוני היושב-ראש, נשאלו פה גם שאלות על הריבית, ואני מציע שזה יועבר לוועדה. חסון – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> כן? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – איזו ועדה אתם רוצים? <יואל חסון (המחנה הציוני):> כספים נראה לי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אם זה יעבור לכספים ייתנו לכם את כל פרטי ההלוואות ופרטי הריביות. אכן, הנושא חשוב מאוד, ואני מודה לכם שהעליתם אותו. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לאדוני. חבר הכנסת דב חנין – הבעת דעה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תודה לסגן השר על התשובה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, אכן, אדוני סגן השר, זוהי סוגיה מאוד חשובה, שעלתה היום על שולחנה של הכנסת, ואנחנו נמצאים במציאות מאוד מדאיגה: הולכת ומתפתחת כאן, בחסותם של הבנקים, תרבות של נטילת חובות, כניסה לחובות. מתפרסמים היום נתוני החוב הפרטי בישראל: החוב הזה הולך וצומח; החובות של אזרחי ישראל בגין דיור, צורכי דיור, הולכים ותופחים. זהו צד מרכזי של משבר הדיור, שאנחנו נמצאים בו, אבל זו גם בעיה בפני עצמה: מציאות של נטל חובות כל כך גבוה על אזרחים היא מציאות מסוכנת. צריך לתת פתרונות לבעיות של האזרחים, אבל הפתרונות הם לא באמצעות עוד חובות. החוק שאושר בוועדת הכספים, חוק נתוני אשראי, בעצם מעודד לקיחת עוד חובות וכניסה לעוד מסלולים של אשראי ושל השתעבדות לתרבות החוב. הכיוון הזה, עמיתי חברי הכנסת, הוא מסוכן, וצריך לעשות את הכול כדי לשנות אותו. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. הצבעה. מי שבעד – הוא בעד ועדה, ומי שנגד – הוא בעד הסרה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ועדת כספים. <היו"ר אחמד טיבי:> ועדת כספים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> נאזם, לא מופיע לי הלוח. לא, יש תקלה. הצבעה <היו"ר אחמד טיבי:> להוסיף את חיליק, כי זה היה מעבר בין השם שלו בניהול הישיבה לשם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אבל זה לא נחשב. עוד פעם, זה לא פייר. לא, אמרתי לו איזה שבע שניות לפני. <היו"ר אחמד טיבי:> אני חוזר על ההצבעה, רבותי, כי הייתה בעיה טכנית בהחלפה בין יושבי-הראש. בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 10, אין מתנגדים ואין נמנעים. <מאיר כהן (יש עתיד):> תוסיף אותי. <היו"ר אחמד טיבי:> כולל השר לשעבר מאיר כהן, חבר הכנסת, שתומך – הצביע בעד. לכן זה עובר לוועדת הכספים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> או לכספים או לגפני. <היו"ר אחמד טיבי:> או לכספים או לגפני, אני בהחלט מסכים אתך. <הצעות לסדר-היום> <רווחי העתק של הבנקים בשנת 2015> <היו"ר אחמד טיבי:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: רווחי העתק של הבנקים בשנת 2015, מס' 3322, 3341, 3345 ו-3374. חבר הכנסת אורי מקלב – בבקשה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, כנראה לא בכדי אנחנו, כחברי כנסת, מעלים את נושא הבנקים בהצעות לסדר-היום דחופות. יש איזה הלימה או יש קשר בין ההצעה הקודמת להצעה העכשווית. כשרווחי הבנקים מריבית על הלוואות, אדוני היושב-ראש, הם 24 מיליארד שקל, לא פלא שהבנקים באמת מפתים את האנשים לקחת הלוואות. רווחים של 24 – מריביות בלבד – 24 מיליון. זה מביא אותנו באמת לשאלה המרכזית: איך זה שהבנקים ממשיכים לקחת עמלות מאוד מאוד גבוהות, יש רווחים מאוד גדולים לבנקים, רווחים שמזנקים, ושכר מנהלים מאוד מאוד גבוה, ואנחנו עומדים מן הצד ולא מגינים על האזרחים? אין גורם במשק, כולל גם הגופים הביטחוניים של מדינת ישראל, שלא נגעו בו – או הפעילו רגולציה, או התערבו, או רפורמה. בדבר אחד יש חממה שהיא סגורה, היא סטרילית – וזה הבנקים. והכול עם איזה קלישאה, או איזה פרה קדושה, שנקראת "יציבות הבנקים". אנחנו לא רוצים לגעת בשום דבר, לפגוע בבנקים, כדי לשמור על יציבות הבנקים. בזכות זה נגיד בנק ישראל הקודם, סטנלי פישר, באמת, החריף את מצוקת הדיור עם תקנות, עם גזירות על משכנתאות, ההלימה או התמהיל – התמהיל של ההלוואות – שדורש היום הון עצמי, והריבית, שהוא העלה אותה, שייקרה מאוד מאוד את ההלוואות בבנקים, וזה גרם – הרחיק את הדירות מהזוגות הצעירים, והכול כי אנחנו צריכים לשמור על יציבות הבנקים. ואחרי זה, כשלא מתערבים לא במשכורות, ולא ברווחים, לדוגמה: שני הבנקים הגדולים, 10 מיליארד שקל רווח רק מעמלות. עמלות. אם הם היו עושים ביצועים טובים, ועל כך הבנק הרוויח, היינו אומרים בסדר. אבל לא מדובר ברווחים שבאו מביצועים טובים, מעסקאות טובות, אלא הם באים מעמלות – רק שני הבנקים האלה, 10 מיליארד שקל מעמלות של הבנקים. מי משלם אותן? אפשר לחשוב שהשירות שופר בבנקים? ממש לא. איזה תלונות יש לנו, אנחנו, כחברי כנסת, מאזרחים? סגירת בנקים במקומות לא מספיק רווחיים עבורם; צמצום מספר הטלרים; איפה שעות אחרות – דברים שלא היו עד היום מעזים לעשות. ואנחנו לא מדברים כבר, היום, על הנושא של המשכורות, משכורות עתק הזויות, משכורות של 7 ו-8 מיליון שקלים לשנה. 8 מיליון, המשמעות היא 600,000 שקל לחודש, 20,000 שקל ליום; עם הפערים הגדולים שנוצרו מול העובדים הזוטרים, שהמשכורות שלהם לא גדלו, אלא אפילו צומצמו. אולי תגידו שתמיד היו פערים בין המנהלים לעובדים, אבל כשאין לגיטימציה למשכורות הגבוהות בבנקים, כשהבנקים במהותם, אם לא העמלות האלה, של הריבית, כמו שאמרנו, ללא העמלות האלה, שהם הגורם לרווח הגדול, אפילו ניזוקו בביצועים שלהם. שילמו מיליארד שקל קנסות בארצות-הברית, מכרו – כמו בנק לאומי, שמכר נכסים במיליארד שקל, וזה מה שהכניס רווחים; אם לא זה, הרווחים שלהם היו עוד יותר קטנים. והכול ממה? על חשבון הלקוחות. מדוע אנחנו לא מתערבים, הרגולטורים לא נכנסים לתוך העניין הזה? אנחנו חייבים לצמצם. אין שום סיבה בעולם שהלקוחות ישלמו עמלות כאלה גבוהות, גם עם הניסיונות. אנחנו יודעים שבבנק ישראל עושים ניסיונות, אבל עדיין לא מקבלים גיבוי. עדיין שומרים, כמו כל גורם אחר, אין שום הבדל. אם גורמים ביטחוניים – אנחנו היום יודעים גם להגיד לצבא: תצטמצמו, אנחנו צריכים לעשות שינויים, דורשים זאת מהם, וכל הגופים הביטחוניים הנלווים לכך, וכשזה מגיע לבנקים, לפרה הקדושה הזאת, של יציבות הבנקים – בוודאי שיציבות חשובה, הבנקים מחזיקים את הכסף שלנו – מכאן ועד לתת להם לעשות מה שהם רוצים – במקום שתהיה פרה מניבה עבורנו, היא פרה שיונקת את לשד העצמות של הלקוחות, וגורמים לכך שהציבור מאבד את האמון. נכון שהיום נעשים דברים. אנחנו צריכים לחזק את הדברים שנעשים. לא פלא שהייתה ההצעה הקודמת על הפיתויים הגדולים – לתת פלאפון כשאתה לוקח הלוואה. כשהרווחים הם 25 מיליארד, 24 מיליארד – כן, אדוני סגן השר – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – 24 מיליארד שקל רק מריביות לבנקים. תודה רבה, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חברת הכנסת נאוה בוקר – לא נמצאת. חבר הכנסת פרופסור יוסי יונה. בַּעְדו – אכרם חסון. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גם אני כאן עומד ומתקומם נגד – לאו דווקא נגד הרווחים העצומים של הבנקים, אלא על התועלת – אם היינו אומרים: או, איזה יופי, תראו, הבנקים מרוויחים המון כסף, אבל מאידך, הציבור עצמו גם הוא נהנה מהצמיחה הזאת ברווחים של הבנקים, היינו אומרים: ניחא. ובאמת, כפי שחברי מקלב ציין לפני, המספרים מדהימים. אנחנו מדברים גם על התפתחות, או אם תרצו על צמיחה – ברווחים. אנחנו מדברים על כך שבין 2014 ל-2015 חלה עלייה של 27% ברווחי הבנקים, והם עומדים על 8.2 מיליארד שקל, מול 6.4 בשנה שעברה. ובוודאי, הדברים שצוינו כאן לפני כן – מהיכן זה בא, אדוני השר? מהעמלות שהם משיתים על הציבור, מההלוואות שהם כל כך ששים לתת לציבור. אנחנו יודעים שיש בעיות אחרות שבהן הבנקים לא מטפלים. אחת הבעיות המרכזיות, שדנו בהן גם בעבר, היא בעיה של האשראי לעסקים קטנים. אנחנו יודעים שחלקו הגדול של האשראי הולך לתאגידים גדולים, שהפיקוח עליהם הוא מאוד בעייתי, הבקרה מאוד בעייתית, והאופן שבו הם מנהלים את העסקים שלהם, לא כל כך ברור המון פעמים אם זה אכן מיטיב עם הציבור הישראלי. אני גם עומד כאן כמי שניסה לדחוף בעבר ועדיין מנסה לדחוף את הנושא של הבנק הקואופרטיבי, ועלינו, על היזמים הללו, של הבנק הקואופרטיבי – אדוני היושב-ראש, אתה יודע כמה קשיים מערימים עלינו? <היו"ר אחמד טיבי:> נכון. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> על בנק שיכול באמת להיות של הציבור, במלוא מובן המילה. בנק שיכול להיות של הציבור במלוא מובן המילה. אדוני סגן שר האוצר, אליך אני פונה, ואת סיועך אנחנו מבקשים זה המון זמן, וגם סיוע מגופים אחרים: תנו, תנו ליוזמות חדשות בתחום הבנקאות להתפתח, כמו הבנק הקואופרטיבי, שייתן "פייט" לבנקים הגדולים הללו, שאנחנו היום – אני לא יודע, אולי אנחנו שבויים שלהם, כמו התופעות של תאגידים פיננסיים בארצות-הברית, מה שנאמר עליהם: Too big to fall – אנחנו לא יכולים לאפשר את נפילתם, כי הפכנו להיות בני-הערובה של הגופים הללו. אבל למה אי-אפשר לפתח יוזמות שהן הדרגתיות, שבסופו של דבר לא נוכל להישען עליהן, או שאסור לנו להישען עליהן, באופן כל כך חד-משמעי. אם נעודד התפתחותם, או התפתחותה, לפחות, של אחת מהיוזמות האלה, של הבנק הקואופרטיבי, שאכן יכול לתת "פייט" לבנקים הגדולים. בעודנו מדברים – אני רוצה לציין, בעודנו מדברים, אדוני היושב-ראש, מתכנסת לה ועדת הכספים, שמבקשת, או בעצם הולכת לקבוע, להגביל את שכר בעלי השכר הגבוה בתאגידים הפיננסיים ל-2.5 מיליון שקלים. זו יוזמה שעד כמה שאני הבנתי, היא של שר האוצר כחלון, ובוודאי אני מקווה, הנה, שבעודי מדבר, חברי הוועדה מרימים את ידם מעלה – ויש גם לציין, שוב, אדוני היושב-ראש, שזה נעשה בקונסנזוס מאוד מרשים של כלל סיעות הבית – כדי להגביל את שכר הבכירים. וכאן אפשר שאנחנו מעבירים מסר לחברה הישראלית, הפרלמנט הישראלי, מאבק שנמשך זה שנים רבות על-ידי חברי כנסת, בהם שלי יחימוביץ, כדי להגביל את שכר הבכירים. והנה, אפשר שבעודי מדבר, אפשר לבשר על ההצלחה הראשונה, ואני מקווה – מהלך אחד בתוך סדרה של מהלכים שיכולים להבטיח יותר שוויון וצמצומם של הפערים בחברה הישראלית. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. אכרם חסון, תפאדל. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, סגן השר, חברי חברי הכנסת, לפני שנתחיל ונדבר על רווחים של הבכירים ב-22 בנקים, שהגיע ל-108 מיליון ש"ח בשנת 2015, אני רוצה להזכיר לכבודכם ש-32% מאזרחי ישראל מוגדרים עניים. יותר מ-2,600,000 חיים מתחת לקו העוני, מהם 998,000 ילדים. מובן ש-52%, כמעט 53%, מהמשפחות הערביות חיות מתחת לקו העוני. שיעור העוני של משפחות הקשישים עלה לכמעט 24%. אותו מספר גם, כמו שאר הערבים, העוני בקרב המשפחות החרדיות עלה בשנת 2014 ל-54%, ואנחנו כאן מדברים על רווחים של כל בכיר, שמגיע ל-8–9 מיליון שקל בשנה. אני אישית קיבלתי את התלוש הראשון שלי, שהוא כמעט 40,000 שקל ברוטו, 20,000 שקל נטו, כך שאנחנו, כל 15 חברי כנסת שווים בכיר אחד בבנק. כל הכנסת הזאת שווה שמונה בכירים בבנקים. זה דבר לא אחראי, זה דבר לא מוסרי, זה דבר שיפגע בחוסנה של מדינת ישראל. אנחנו רודפים ואוהבים צדק, אנחנו לא שונאים עשירים ואנחנו לא שונאים מנכ"לים של בנקים, אנחנו רוצים שאנשים ירוויחו, אבל ירוויחו ביושר, באחריות, שתהיה פרופורציה ברווחים האלה, כי כך אי-אפשר להמשיך. זה לא מתאים למדינת ישראל, שחלק מהאוכלוסייה עושק אותה, חלק מהטייקונים עושק אותה, ואנחנו נשארים על הנייר כל הזמן עניים. שמחתי מאוד שהצטרפתי למפלגה שהיא מפלגה לאומית חברתית בראשותו של משה כחלון, שחרת על דגלו להילחם ביוקר המחיה, ואכן, האיש כבר שנה מתמודד מול כל הטייקונים, מתמודד מול כל החברות, והוא יתמודד מול הבנקים, כי לא יעלה על הדעת שאזרח פשוט ישלם משכורת חודשית בשנה כעמלות לבנקים. <מאיר כהן (יש עתיד):> רק במתווה הגז הוא לא מתערב, אז תהיה זהיר בלשונך. <אכרם חסון (כולנו):> אני רוצה להגיד לך שאתה טועה. במתווה הגז הוא קיבל הוראה מהיועץ המשפטי שלא להתערב, והוא אדם ישר, והגון ואחראי, והוא לא התערב, והוא ממשיך להתערב איפה שיכול – – – החוק – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אין ספק – – – אדם ישר – – – <אכרם חסון (כולנו):> – – והוא עושה מה שלא עשה שר האוצר שלך במשך השנתיים שכיהן כאן. תסלח לי, אי-אפשר לעבור לסדר-היום – אנחנו יודעים בדיוק מה כל אחד עשה. עוד לא קם שר אוצר כמו משה כחלון לעם ולמדינת ישראל, אדם ישר, והגון ואחראי, שמתמודד יום-יום עם הטייקונים, וחלק גדול חותר תחתיו ולא עוזר לו, ובעזרת השם הוא יצליח גם להוריד את מחירי הדיור וגם ימשיך לתרום לחלשים – – <מאיר כהן (יש עתיד):> מי בדיוק לא עוזר לו? תגיד לי. הוא מקבל גיבוי מכל הכנסת. <אכרם חסון (כולנו):> – – ועובדה שעזר לחיילים, ועזר לקשישים, ועזר לחד-הוריים. הוא ממשיך לעשות את העבודה שלו כמו שצריך – – <מאיר כהן (יש עתיד):> כל הכנסת תומכת בו. <אכרם חסון (כולנו):> – – ולכן – אני מבקש ממך לדייק. <מאיר כהן (יש עתיד):> אבל אל תגיד שהוא מתמודד עם טייקונים, כי במתווה הגז הוא עושה כלום. <אכרם חסון (כולנו):> אני אומר לך, הוא מתמודד, והוא הוכיח את עצמו – – <מאיר כהן (יש עתיד):> שם – – – <אכרם חסון (כולנו):> – – והוא לא צריך שום תעודת יושר מאף אחד. <מאיר כהן (יש עתיד):> אבל זה לא שייך ליושר. שם הכסף, בגז. מי שלא מטפל בגז לא – – – <אכרם חסון (כולנו):> אני רוצה קודם כול לדבר על הבנקים ואני אחזור אליך. <מאיר כהן (יש עתיד):> מי שלא מטפל בגז – – – <אכרם חסון (כולנו):> הבנקים האלה שמרוויחים – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תן לו. אני מאפשר – – – <אכרם חסון (כולנו):> הבנקים שמרוויחים, אדוני היושב-ראש, מיליארדים, לא ראו לנכון לפתוח סניף בנק בכפר כסרא, לא פתחו סניף בנק בכפר סמיע, שני יישובים שמאז הקמתם אין להם סניף בנק. טייבה, יישוב של 40,000, אין מחלקה עסקית בשני הבנקים, הם צריכים לנסוע לתל-אביב – – <היו"ר אחמד טיבי:> העבירו אותה. <אכרם חסון (כולנו):> – – או לכפר-סבא. אין סניפים של בנק לאומי או הפועלים בכפר ירכא, שזה כפר תעשייתי, יש הרבה מפעלים שם. אנחנו רואים את שאר הבנקים: איגוד, יהב, דיסקונט, המזרחי – אולי המזרחי לאחרונה החליט להיכנס למגזר הלא-יהודי ולתמוך. כך שהבנקים עושקים את האזרח, עושקים את המדינה, וגם לא נותנים שירותים. אני לא יודע מה הם עושים עם כל הכסף. אנחנו, רק אתמול דיברנו – איך לבנות תחנות כיבוי אש ביישובים, יש שרפות, סכנת חיים, ואומרים לנו: אין כסף. בהרבה יישובים במדינת ישראל אין תחנת כיבוי אש, אין תחנת מד"א, ואנחנו מדברים על רווחים של בכירים בבנקים שמגיעים ל-10 מיליון, ל-9 מיליון, ל-8 מיליון. חבר כנסת מגיע בשנה ל-500,000 שקל ברוטו, ופחות מ-50% מקבל בסופו של דבר בחשבון הבנק, ואנשים עושים צעקה. ולכן אני שואל: איפה כל חברי הכנסת? איפה כל יפי הנפש האלה, שמדברים משהו ועושים משהו אחר? איפה כל האחראים שדיברו על העניינים האלה שקשורים לאזרח הפשוט? ואנחנו שייכים לאזרחים הפשוטים, אנחנו גרים ביישובים עניים, בסוציו-אקונומי 3. ולכן אני באתי למשה כחלון, כי המפלגה שלך לא עשתה לי שום דבר, ואני הייתי ראש עיר והייתי חבר כנסת, וראיתי, כשהאוצר היה בידיים שלכם – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה רוצה שאני אגלה? – – – <אכרם חסון (כולנו):> – – לא עשיתם לנו כלום, לא תמכתם ולא קידמתם שום דבר. <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה רוצה שאני אגלה? אתה רוצה שאני אגלה? מה אתה רוצה? מה אתה רוצה? תגיד לי. <אכרם חסון (כולנו):> ואני ראיתי, אני יודע בדיוק מה יש באוצר, ומה השארתם לשר האוצר הזה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני מכבד אותך, ואני לא אספר לאן באת שבוע לפני. אז תכבד את האנשים. <אכרם חסון (כולנו):> אני מכבד, ואני אומר לך, בדיוק רציתי – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אז תירגע, כי אני אעלה ואני אספר איפה היית שבוע לפני. <אכרם חסון (כולנו):> – – לענות לך על הדברים שאמרת, שהם ידעו ממשה כחלון מה זה חמלה, מה זה כבוד לאזרח הפשוט, מה זה הקרבה, מה זה דוגמה אישית. ככה צריך לעודד. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – מה, אנחנו בפרלמנט המצרי? <אכרם חסון (כולנו):> אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שהדבר הזה בלתי אפשרי. אנחנו חייבים להילחם יחד למען המגזר, למען מדינת ישראל ולמען כבודה של המדינה וכל אזרחי ישראל. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. <מאיר כהן (יש עתיד):> חסון, לא צריך להגיד דברים לא מדויקים. תכבד. אם לא תכבד, לא נכבד אותך. <אכרם חסון (כולנו):> אני מכבד – – – <היו"ר אחמד טיבי:> סגן השר, האם ייאות כבוד סגן שר האוצר לעלות לענות למציעים? אני מבקש יפה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> למה לריב? למה לריב? למה לריב? <היו"ר אחמד טיבי:> זה היה ויכוח סוער. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מתח בריא. כבוד היושב-ראש, בעניין רווחי העתק של הבנקים לשנת 2015: א. העלייה ברווחי הבנקים השנה נבעה מכמה גורמים: התפתחויות נקודתיות וחד-פעמיות לצד ירידה בהפסדי האשראי וירידה בהוצאות התפעוליות. ב. רווחיות הבנקים בישראל דומה – ואף נמוכה מרווחיות הבנקים במדינות ה-OECD. רווחי הבנקים צריכים להימדד ביחס להונם או ביחס לנכסיהם. בשנת 2015 התשואה להון הממוצעת במערכת הייתה 9.1% – זה הרבה – מעט מתחת לממוצע ארוך הטווח בישראל – 9.5%. המרווח הפיננסי, הפער בין הריבית על האשראי לריבית על הפיקדונות, ירד זו השנה הרביעית ברציפות. הירידה חלה בעיקר במגזר משקי הבית, וגם במגזר העסקים הקטנים. חבר הכנסת מאיר, השר מאיר כהן, אני פה. בשנת 2015 ההכנסות מעמלות נותרו ללא שינוי. ההכנסות מעמלות ביחס לכלל הפעילות של הבנק ירדו בשנים האחרונות עקב צעדי הסדרה שנקט הפיקוח על הבנקים במטרה להפחית את העלויות לצרכן. היעילות של הבנקים עדיין נמוכה ביחס לעולם, אם כי חל שיפור מסוים בשנת 2015. הגדרנו את נושא שיפור היעילות כיעד של הפיקוח על הבנקים, כי שיפור היעילות יחד עם הגדלת התחרות יוביל להורדת המחירים של השירותים הבנקאיים לצרכן. אדוני היושב-ראש, הפיקוח על הבנקים ומשרד האוצר פועלים להגברת התחרות במערכת, במטרה להפחית את העלויות לציבור ולשפר את השירות הבנקאי. חבר הכנסת חיליק בר, בהתייחס לשכר הבכירים, ששאלת אותי לגביו הבוקר: בימים אלה דנה ועדת הכספים – ברגעים אלה כבר הצביעה – בהצעת חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי-התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג) – בנושא הגבלת שכר בכירים – לקראת קריאה שנייה ושלישית. אני מבין שכבר הצביעו – הצביעו? <קריאה:> כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הצביעו? בשעה טובה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> פה-אחד – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> פה-אחד. בשעה טובה ומוצלחת. שכר הבכירים במגזר הפיננסי הוא ביטוי מוחשי לתופעה של הפערים החברתיים ההולכים וגדלים בחברה; בכירים במגזר הפיננסי מרוויחים שכר שנתי הכולל הטבות, מענקים ובונוסים בסכומים חסרי הצדקה ומנופחים מעבר לכל פרופורציה. מדובר לעתים בפי-100 ויותר מהשכר הממוצע במשק. במגזר הפיננסי התופעה החמורה הזאת מביאה לפערי שכר פנים-ענפיים אדירים ולהצמדת שכר הבכירים, המביאים לניפוח השכר באופן בלתי מידתי, נטול כל היגיון כלכלי, אדוני היושב-ראש, ובעל השפעות ארוכות טווח ומרחיקות לכת. עמדת שר האוצר מר משה כחלון היא כי יש להגביל את שכר הבכירים במגזר הפיננסי באופן שלא יחרוג מעלות שכר של 2.5 מיליון ש"ח, ואני שומע עכשיו שבשעה טובה ועדת הכספים הצביעה והכינה את זה לקריאה שנייה ושלשיית. תודה רבה לכם. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. לאיזו ועדה? זה נדון כבר, כבר אין טעם. <קריאה:> הכספים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל הכספים עכשיו הצביעו. אתה רוצה בכספים? <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אפילו שהם הצביעו כבר? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר, הרי הדיון לא עוסק כאן – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אולי נפרגן משהו לכלכלה קצת? לכלכלה, כן. יש הרבה עבודה לכספים. כלכלה מובטל. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. הוא הציע ועדת כלכלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני הבנתי כלכלה. <היו"ר אחמד טיבי:> ראשון המציעים בהבעת דעה הוא חבר הכנסת דב חנין, שהוא אחד מארבעת חברי המשותפת שביקשו הבעת דעה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, מה לעשות, פשוט סיעה אחת עובדת, וחבריה מגיעים, ויש להם דעות, אז הם גם רוצים להביע אותן. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה רוצה לרמוז שבסיעת הליכוד – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא לא לא, בלי רמיזות. <היו"ר אחמד טיבי:> – – אין אף חבר כנסת מלבד השר לביטחון הפנים? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני לא רוצה לרמוז, אני רוצה להגיד את זה בצורה ברורה, בלי רמזים. <היו"ר אחמד טיבי:> אז תגיד. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> בלי רמזים. אדוני היושב-ראש, הסוגיה של רווחי הבנקים וההכנסות של בכירי הבנקים היא סוגיה חשובה ביותר. אנחנו הגענו למקום השני בכל מדינות ה-OECD בשיעורי האי-שוויון. וכשאנחנו מדברים על שיעורי האי-שוויון בחברה הישראלית, אנחנו בדרך כלל מפנים את הזרקור לשיעורי העוני. ואכן, שיעורי העוני בישראל היום הם במקום הראשון ב-OECD. אבל הצד השני של המטבע הוא ריכוז העושר המוגזם שיש בידי בעלי הון. וכאן, היום אנחנו מדברים על בעלי ההון במגזר הפיננסי: הרווחים של הבנקים בישראל הם עצומים, ההכנסות של בעלי הבנקים ושל מנהלי הבנקים הן עצומות, והכול בלי קשר למצב הכלכלי; גם אם המצב הכלכלי יותר טוב, גם אם המצב הכלכלי פחות טוב, מצבם של הבנקים נשאר מעולה, מצב הרווחים שלהם נשאר נפלא – ובזה צריך לטפל. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. חבר הכנסת חאג' יחיא. תפאדל, שיח'. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, הרווחים של הבנקים מורכבים מכמה אלמנטים; הראשון זה העמלות, השני זה הריבית על ההלוואות, השלישי זה צמצום בכוח-אדם כך שהשירות לאזרח הוא פחות ופחות, כדי להגדיל את הרווחים של מנהלי הבנקים והבכירים, מה שנקרא, בעובדים של הבנקים, הפקידים של הבנקים. ולא רק זה, אנחנו, כאוכלוסייה ערבית, כנראה יש תוכנית מושכלת להנציח את העוני, או, במילים אחרות, גם להילחם באפשרות לצאת מהעוני. אני אתן דוגמה: כל אזור המשולש הדרומי, החל מטייבה, טירה, כפר-קאסם, כפר-ברא, ג'לג'וליה – בנק לאומי שם הוציא את המחלקות העסקיות מאותם בנקים בכל המקומות האלה והעביר אותן לכוכב-יאיר. פשוט הוא לא רוצה לתת אשראי לאנשים, לבעלי עסקים ולתעשיינים שהם באוכלוסייה הערבית, כדי להוציא אותם ממעגל העוני. <היו"ר אחמד טיבי:> נכון. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז כנראה זה תוכנית, ותוכנית ממשלתית, להנציח את העוני, ובזה אנחנו נלחמים ונמשיך להילחם. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. רפיק, עבדאללה אבו מערוף. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש ד"ר טיבי, חברי היקר, כבוד הנוכחים חברי הכנסת, כבוד השר ארדן וכבוד סגן השר איציק כהן, כולם מכובדים, אבל כנראה הבנקים והרווחים שלהם לא מכובדים. אני לא אדבר על העוני ועל הסכומים האדירים, סכומי העתק, שהם מקבלים, והרווחים, וכמה זה תורם לעוני ולקיטוב החברה, וכמה זה תורם שאנשים יהיו עוד יותר עניים. כמה משפטים – מה צריך לעשות. אם אנחנו חברה נאורה, ורוצים לראות איך אפשר לעזור – וכספים תמיד חסרים, גם בבריאות, גם בחינוך, גם מחירי הדירות, שלא ירדו, מחירי הדירות, עם כל הכבוד, בכלל, וגם לצרכים אחרים של החברה – צריך לעשות הלאמה של הבנקים, אין דרך אחרת. או, אכן, שהמפקח על הבנקים ידע, המשכורות האלה, של מיליונים, אכן, לא רק יקצץ בהן – יוריד אותן. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> יש כאן – פשוט מאוד, אני עברתי עם אחד האנשים שמתעסקים עם הבנקים – של עשר דקות – 20 חוקים – אפשר בקלות – שאנחנו הצענו, הציעו אותם לפני שנתיים, שלוש וארבע, וכולם, ועדת הכספים והכנסת המכובדת דחו אותם. אני חושב שנעלה אותם עוד פעם, ונראה מה זה עבודה מקצועית של הבנקים. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת סעדי. חבר הכנסת טלב אבו עראר, (אומר דברים בערבית: אתה היחיד מהרשימה המשותפת שלא ביקשת הבעת דעה. אני מציע לך שתכתוב את העמדה שלך ולאחר מכן אעזור לך.) <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, באמת מדובר ברגע היסטורי. לפני עשר דקות הצבענו בוועדת הכספים פה-אחד, קואליציה ואופוזיציה, על הגבלת שכר הבכירים בתאגידים פיננסיים. וכשאנחנו מדברים על הנושא של רווחי הבנק במיליארדים, אז אנחנו היום שמנו קץ ושמנו נקודה לחגיגה של הבכירים שהיו וקיבלו מיליוני שקלים ועשרות-מיליוני שקלים ומאות-מיליוני שקלים על חשבון הציבור. אז אני מברך את ועדת הכספים, שהיום באמת שמה קץ לחגיגה של הבכירים בבנקים, ואני מפנה אותך, אדוני היושב-ראש – אתה יזמת וביקשת מחקר מהממ"מ בשנת 2012 על הבנקים ועל הפריסה של הבנקים והשירותים של הבנקים שניתנו למגזר הערבי, ובאמת, אחרי ארבע שנים המצב הולך ורק מידרדר. לכן אני מבקש שבאמת נקיים דיון בוועדת הכלכלה סביב השירותים של הבנקים במגזר הערבי, וגם סביב הרווחים המפחידים של הבנקים. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חבר הכנסת סעדי. חבר הכנסת טלב אבו עראר, הבעת דעה. בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש לכם 13 חברים, יש לכם 13 חברים. <היו"ר אחמד טיבי:> ביקשתי שיקראו לשאר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, אני מודה לך באמת שהזמנת אותי לדבר. הרי ביישובים הערביים-הבדואיים בנגב, אני מבקש שם, כאילו, שיהיו שם עמלות פחותות, כי באמת כולם יודעים מה מצבה של האוכלוסייה שם, מה המצב הסוציו-אקונומי שם – אבטלה, עוני, ולכן זה יעזור וייטיב לאוכלוסייה שם. <היו"ר אחמד טיבי:> הורדת שיעור העמלה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> נכון. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, אדוני. (אומר דברים בערבית: אף אחד לא נשאר מהעמיתים, אחים? יא טלב, אין אף אחד מהאחים העמיתים, לא? כולם הלכו? אוסאמה, אין אף אחד? זהו? יאללה, נלך להצבעה.) מי שבעד – הוא בעד ועדה. <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> (בערבית: זו דמוקרטיה.) לא הצבעת, יונה. יוסי, לא הצבעת. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> 13 בעד, לרבות חבר הכנסת יונה – מוסיפים אותו לפרוטוקול – אין מתנגדים, אין נמנעים. ולכן הוחלט להעביר את ההצעה לוועדת הכלכלה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אחמד טיבי:> הודעה לסגן המזכירה – בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 176 והוראת שעה), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 220 והוראת שעה), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני (תיקון), התשע"ו–2016, וכן הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016, שהוחזרו מוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <הצעות לסדר-היום > <תוכנית הבנייה באפולוניה> <היו"ר אחמד טיבי:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: תוכנית הבנייה באפולוניה, מס' 3346, 3352, 3378, 3389 ו-3394. תכף יגידו לנו איפה זה אפולוניה. <מאיר כהן (יש עתיד):> ליד הרצליה-פיתוח. <היו"ר אחמד טיבי:> חברת הכנסת יעל כהן-פארן. אנחנו שאלנו, כידוע לך, בנשיאות, ועודכנתי, אבל הציבור ששמע אותי אומר "תוכנית הבנייה באפולוניה", חלק גדול ממנו לא יודע, לכן. בבקשה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> נשמע כמו האי היווני. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, חברי, חברות וחברי הכנסת, תוכנית הבנייה באפולוניה – מצפון לשכונת נוף-ים בהרצליה-פיתוח – זאת התוכנית הראשונה שאושרה השנה, בשנת 2016, בוותמ"ל, הוועדה לתוכניות מועדפות לדיור. את הוותמ"לים, אני מזכירה לכם, הקימו כדי לזרז הליכי תכנון ולקדם במהירות תוכניות בינוי למגורים, כדי להגדיל את היקף הבנייה ולפתור את משבר הדיור. אני שואלת אתכם: האם התוכנית הזאת, של מגדלים ליד הים, 300 מטר מהים עד בערך 500 מטר מהים, עם נוף לים, מיועדת לפתרון מצוקת הדיור? אולי היא תפתור את המצוקה של אלו שיכולים לרכוש דירה ב-3, 4 או 5 מיליון שקלים, מטר מהים ונוף לים, אבל אפילו החוקר מטעם הוועדה, שהגיש דוח של ההתנגדויות שהוגשו לתוכנית, הודה שאין קשר בין התוכנית לבין המטרה שלה, דיור בר-השגה לצעירים. לא המטרה שלה – המטרה של הוותמ"ל. אני רואה פה תופעה מאוד חמורה. בעצם, רוכבים על איזה גל של מצוקת דיור, משבר דיור, בשביל להקים שכונה לעשירים באזור מאוד רגיש מבחינה סביבתית, ליד הים, וזה לא יהיה בר-השגה לאף אחד. תוכנית אפולוניה מקודמת באחת מפנינות הטבע האחרונות והייחודיות שנותרו בגוש-דן. זה ליד הים, ליד שמורת טבע, ליד אתר ארכיאולוגי, סידנא-עלי, מי שמכיר את החוף, אתר תל-אפולוניה. יש שם ערכיות מאוד גבוהה לטבע. אני הייתי שם בסיור, ראיתי צבאים, על שטח שחלקו היה פעם של התעשייה הצבאית, והוא זוהם על-ידיה קשות. מדובר בכ-3,000 יחידות דיור, הרוב בבנייה לגובה. המיקום של השכונה, שמתוכננת בשולי העיר, בערך נדל"ני כל כך גבוה, לדעתי מצביע על הכוונות האמיתיות של מי שמקדם אותה. תשמעו, להרצליה יש מספיק עתודות קרקע בלב העיר למגורים וגם לתעשייה. זה מעיד שזה לא בא לפתור מצוקת דיור. זה בא להפקיע מהציבור הרחב אוצרות טבע ונוף, להרוס אותם ולהעביר אותם לידי מיעוט עשיר. הקידום של התוכנית בהליך מזורז, בתירוץ של מצוקת הדיור, נועד לאפשר את המהלך התכנוני הזה, שלא היה עובר בהליך שגרתי. אני חייבת להגיד גם מילה על טיהור הקרקע. האזור צמוד למתחם ישן של תע"ש, שפונה בשנות ה-80, והשאירו שם המון חומרים מסוכנים ופסולת רעילה. על-פי התוכנית, הקרקע תטוהר במתחם, אבל טיהור הקרקע יבוצע רק בחלק מאוד מצומצם מכלל השטח, כי מסתמכים על כל מיני סקרי קרקע ישנים, ובקיצור: יש סכנה גם שחלק מהקרקע שיוקמו בה המגדלים לא יהיה מטוהר. התוכנית הזאת היא סמל וסימן לתוכניות שמקודמות היום בוותמ"לים, שעליהן אנחנו עוד נשלם כחברה שנים רבות. תכנון זה מלאכה מאוד מורכבת ומאוד מסובכת, ולא סתם היא לוקחת זמן. היא באה לאזן בין אינטרסים רבים, ברמה המקומית, ברמה הארצית. לא ייתכן שבנייה על קרקע מזוהמת באזור עם רגישות סביבתית תקודם בהליך כל כך מזורז. איזה שכונות באה היום הממשלה להציע לצעירים? שכונות שיבנו אותן בלי תשתית ראויה של תחבורה ציבורית? שכונות שיבנו אותן על קרקע מזוהמת ומסוכנת בריאותית? בואו לא נשקר לפחות. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת אייכלר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני לא קורא אותך לסדר. לא קורא אותך לסדר – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני – – – מ-11:00. <היו"ר אחמד טיבי:> – – אף-על-פי שאני הריבון – ברגע זה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> היית מועמד לראשות הממשלה. <היו"ר אחמד טיבי:> תשמע, גלעד רק שמע את זה, והוא מתעורר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> זה מעורר בי צמרמורת, פתאום לשמוע את זה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> רק השבוע חבר הכנסת אחמד טיבי היה מועמד לראשות הממשלה. <היו"ר אחמד טיבי:> להזכיר לך שההצעה למנות אותי לראש ממשלה בכנסת הזאת נפלה על חודם של כמה קולות ספורים. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> יום שחור לדמוקרטיה. <היו"ר אחמד טיבי:> שלשום, שלשום. כדי שההיסטוריה תרשום. ומשחקים משבת לשבת, אדוני השר. בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, סגן השר, חברי הכנסת, אני יודע די הרבה על פולניה, אבל לא ידעתי הרבה על אפולוניה. אבל חברי דב חנין בוודאי ידבר וילמד אותנו יותר פרטים על הפרויקט הזה, כי אני ניזון רק ממה שהתפרסם בתקשורת בעניין הזה, ובשורה אחת: מדובר פה בפרויקט דיור לאנשים שאינם חסרי דיור לפחות, בלשון המעטה. משום מה, אדוני היושב-ראש, ראיתי היום ידיעה על הפגנה של מיליון וחצי אנשים בברזיל, בסאו-פאולו, ויש אומרים שהיו 3.5 מיליון בני-אדם בכל 300 הערים בברזיל. הזעקה שעולה שם, בברזיל, היא בדיוק על הנקודה הזאת: יש מדינת תל-אביב של ברזיל, או מדינת הרצליה, ויש משכנות עוני נוראיים ברחבי ברזיל – מדובר במאות-מיליוני בני-אדם שחיים חיים קשים – – <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – והם צועקים שמפלגת הפועלים שם, זאת אומרת מפלגת השלטון, היא ארגון פלילי ששודד את משאבי המדינה: הם הורסים את המדינה שלנו, ובעיקר המצוקה הכלכלית הכוללת היא נוראה. חברות האשראי הבין-לאומיות כבר הורידו את איגרות החוב הממשלתיות לדרגת זבל; ברוך השם, אנחנו עוד לא הגענו לשם. אבל השיטה הזאת, שחברות בנייה – אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש – אני אצטט מהידיעה: "נחשף כי פוליטיקאים ודירקטורים בחברות אנרגיה ממלכתיות קיבלו שוחד מחברות בנייה שבתמורה העניקו להם חוזים יוקרתיים לבנייה" – זה מזכיר לכם משהו? חברות בנייה? חברות גז? חברות אנרגיה? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – מימון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> רבותי, כל זמן שרוב אזרחי ישראל, צעירי ישראל, לא יכולים להגיע לדירה, זו ממש התגרות להשתמש בוותמ"ל – שזה ועדות תכנון ובנייה – ואנחנו תמכנו בהתלהבות בהקמת הוועדות האלה, הוול"לים, כדי להגביר את הבנייה, להוסיף דירות לזוגות צעירים ולאנשים חסרי דיור – והנה אנחנו רואים שדווקא אלה שיש להם משתמשים טוב במכשירים האלה. כרגיל. פעם היו אומרים על בן-אדם: "הוא מההסתדרות". אמרתי: מה זה אומר הסתדרות? הוא חבר בהסתדרות? לא, הוא מהמסתדרים. יש מסתדרים. הם מסתדרים ומסדרים את כולם, ועם ישראל סובל. כמה זעקות חברי הכנסת כבר העלו פה בעניין מצוקת הדיור, כמה דברים ודיבורים כבר דיברנו, כמה הצעות מעשיות הצענו – אני רוצה להציע את ההצעה שדיברתי עליה ולהגיד את זה במשפט אחד, כי השר כחלון אמר לי שהוא תומך בזה והוא רוצה לעשות את זה – העניין של פיצול דירות גדולות של אנשים מבוגרים שרוצים להכניס זוגות צעירים בדירה שלהם, עם תוכנית ועם הכול. לא, אנחנו בממשלה, במהפכה, נעשה את זה. לבסוף, בכנותו ובאדיבותו, אמר לי השר משה כחלון: ראשי הערים איימו עלי שיהרגו אותי פוליטית אם אני אתמוך בדבר הזה. ביררתי אצל כמה מראשי הערים, והם אמרו שהם דווקא תומכים בזה. אבל יש כמה ראשי ערים ששולטים ומחזיקים אותו בצוואר, והם אמרו לו שזה יעלה להם הרבה יותר שירותי פינוי אשפה, כל מיני שירותים – תירוצים, תירוצים, תירוצים. להם, לעניינים האלה, לא היו ותמ"לים. בשביל אפולוניה? אז עם כל הכבוד לפולניה, אני חושב, אדוני היושב-ראש, שלפני שמטפלים באפולוניה צריך לטפל בחסרי הדיור. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> מה שקרוי: אפולוניזם. מי עכשיו? דב חנין כמובן. שאלה לא במקום. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, חברתי חברת הכנסת יעל כהן-פארן הציגה היטב את הביקורת העקרונית שמעלה התוכנית הענקית הזאת של הבנייה במתחם אפולוניה. אני רוצה להמשיך את דבריה ולהיכנס לניתוח פרטני של הבעייתיות במתחם המסוים הזה, שדרכה אפשר להראות את הבעייתיות בכל רעיון הוותמ"לים. בואו נתחיל בביקורת החברתית; הרי כשהעבירו את חוק הוותמ"ל בכנסת אמרו לנו שאחת מהמטרות היא להגדיל את היצע הדיור להשכרה, ואחרי מאבק קשה בכנסת נקבע ש-30% מסך יחידות הדיור המאושרות בוותמ"ל אכן תהיינה להשכרה, וחצי מזה יושכר במחיר מפוקח. והנה, בואו ונראה מה קורה בשטח: מאושרת תוכנית עצומה, אבל היא לא כוללת, בכלל, דיור להשכרה, בניגוד למה שכתוב בחוק ובניגוד למה שהבטיחו לנו. אז אין דירות להשכרה, ובוודאי אין דירות להשכרה במחיר מפוקח. ומה שאמרנו בביקורת שלנו על חוק הוותמ"ל, שבסופו של דבר זה ישמש דיור לעשירים – הנה, אנחנו רואים את זה מתבצע. נתקדם הלאה – סביבה. אנחנו מדברים על אזור יקר ערך, קרוב לים, אנחנו מדברים על ערך סביבתי ותרבותי שיש למתחם הזה. אגב, אזור סידנא-עלי, אזור עם ערך היסטורי חשוב, יש שם גן ארכיאולוגי חשוב, בנייה שאיננה מתחשבת באף אחד מהדברים האלה. נעבור הלאה – בריאות. אנחנו מדברים על בנייה בקרקע מזוהמת, קרקע מזוהמת שצריך לנקות אותה היטב כדי למנוע פגיעה בבריאותם של האנשים שיתגוררו שם בעתיד, והפגיעה עלולה להיות חמורה וקשה. אז במקום לשקם את הקרקעות ולהבטיח את בריאות הציבור שיגור בעתיד במקום, מתחילים לקדם, לאשר ולשווק את התוכנית בלי טיהור הקרקע. תחבורה – עמיתי חברי הכנסת, האנשים שגרים במקום הזה גם יצטרכו להגיע למקומות עבודה, למקומות לימודים – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> יש להם מספיק כסף, הם לא צריכים – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – את כל השכונה הענקית הזאת מעבירים דרך נוף-ים, כל העסק הזה ייתקע בצורה פנטסטית. אגב, מה שאנחנו רואים במתחם אפולוניה אופייני לכל התוכניות המקודמות בוותמ"ל: אין שיקול חברתי, יש פגיעה בסביבה, יש פגיעה בבריאות של האנשים ואין פתרונות תחבורתיים מתקבלים על הדעת. שערורייה בכל תחום. איך כזה דבר קורה? זה קורה כי המנגנון, עמיתי חברי הכנסת, דפוק לגמרי; חוות דעת של יועצים מקצועיים – נותנים להם שלושה שבועות להכין חוות דעת. זה רציני? הליך התכנון כולו אמור להסתכם בחצי שנה. החלטות – אין אפשרויות ערר. זו דרך המלך לגיהינום תכנוני, זה מה שהוותמ"ל מייצר. מקרה אפולוניה – מקרה חמור, מקרה מסוכן. את התוכנית הזאת צריך לעצור, אבל לא פחות חשוב, צריך ללמוד את הלקחים מהתוכנית הזאת, ממה שקורה כאן, ולהבין שמסלול הוותמ"ל לא מייצר לנו פתרונות, הוא רק ייצר לנו עוד הרבה בעיות חדשות. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה. שלוש דקות. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר גלעד ארדן וסגן שר האוצר, אני מצטרפת כאן לכל הדברים שנאמרו. אלה דברים מאוד מאוד חמורים. כתושבת הרצליה, אני מכירה את האזור היטב. אני רוצה לספר לכם, חברי חברי הכנסת שנשארתם פה ואדוני היושב-ראש, לפני עשור הקמתי יחד עם קבוצת אזרחים את עמותת אחל"ה – אחל"ה זה איכות חיים לתושבי השרון – כדי להתנגד לתוכנית הבנייה בדרום-מערב הרצליה, במקום שבו נמצא עכשיו מפעל תע"ש. הזיהום, זיהום הקרקע, האדמות המזוהמות שנמצאות שם, הם אלה שהניעו אותנו לפעול, כי האזור הזה משפיע על מיליון איש, ברדיוס של מיליון איש, וזה מאוד חשוב. נושא הבנייה באזור אפולוניה נמצא על סדר-היום זה שנים, וצר לי שהחליטו להאיץ את התוכנית. אני תומכת בהגדלת היצע הדירות בהרצליה, כי באמת יש משבר רציני בהרצליה ואין דירות, אבל אני חושבת שמשבר הדיור בישראל הוא נושא חשוב מאוד, ובעל חשיבות עליונה, אבל צריך לשים את הדברים על השולחן; גם אם נתעלם מכל הבעיות של הפרויקט, לא בני המעמד הבינוני, לא זוגות צעירים ולא משפחות צעירות יוכלו להרשות לעצמם לגור באזור זה. זה בפירוש כך. כלומר, שוב בחסות המדינה מוקם מתחם מגורים יוקרתי ויקר שפונה לקהל יעד ספציפי. זה לא סוד שבמשך עשרות שנים מפעלי תע"ש פעלו באזור המערבי של מתחם אפולוניה, והקרקע שם מזוהמת מאוד זה כבר כמה שנים – לדעתי, יעל – 20 שנה? 20 שנה? כמה? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> משנות ה-80 – 30 שנה. <נורית קורן (הליכוד):> 30 שנה. זהו, לא זכרתי בדיוק, מאז שתע"ש פינה את המתחם, והוא עדיין מזוהם. הוא עדיין מזוהם, עשו שם בדיקות קרקע ובדיקות מים, ועדיין מזוהם, והוא מזהם לנו את הים. וכדי להכשיר את זה – זה צריך לקחת המון שנים, כי צריך קודם כול לנקות את הקרקע ולשקם אותה, וצריך להבטיח את בריאות הציבור. חברים, אדוני היושב-ראש, בריאות הציבור עומדת כאן מעל הכול, מעל הכול, ואם מזרזים את תוכנית הבנייה, היא גם מנוגדת לחוק הוותמ"ל. התוכנית מצויה בשטח עם ערכיות גבוהה מאוד מבחינת טבע, נוף ומורשת, ומצד שני חלקו מזוהם באופן שעלול לסכן את שלום הציבור ובריאותו. התוכנית אינה מתמודדת בצורה ראויה עם זיהום הקרקע ומי התהום במתחם, ועלולה להוביל לסיכון ממשי של הציבור. אני רוצה לומר לכם שאני בעד קיצור הביורוקרטיה, אבל אני לא אוותר בשום פנים ואופן על הדרישות הבסיסיות של טיהור הקרקע עד היסוד ושימור ערכי הטבע המיוחדים, ואני פונה מעל בימת הכנסת לשרים הרלוונטיים – השר להגנת הסביבה, שר הבינוי והשיכון ושר האוצר: אל תחתמו על התוכניות ההרסניות האלה, שאין מהן דרך חזרה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <נורית קורן (הליכוד):> מאוד חשוב: אפשר לעשות פינוי-בינוי בהרצליה בתוך מרכז העיר, ולא על הים. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. אדוני סגן שר האוצר, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תוכנית הבנייה באפולוניה. תוכנית שכונת אפולוניה, תמ״ל 1004א', הוגשה לוועדה הארצית לתכנון ובנייה של מתחמים מועדפים לדיור, הוותמ"ל, ביוזמה משותפת של רשות הטבע והגנים ורשות מקרקעי ישראל – איפה כל המציעים? – בעקבות הכרזת הממשלה על המתחם כמתחם מועדף לדיור ביום 22 בספטמבר 2014, וקודמה על-ידי הוותמ"ל בהתאם להליכים שנקבעו לשם כך בחוק. אדוני היושב-ראש, התוכנית היא תוצר של שיתוף פעולה בין רשות מקרקעי ישראל ורשות הטבע – מבורך – הטבע והגנים, ושל איזון עדין בין הפיתוח לשימור. התוכנית מסדירה את פיתוחו של הגן – – – <היו"ר מאיר כהן:> את שומעת, חברת הכנסת כהן-פארן? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חברת הכנסת פארן. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני מקשיבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> התוכנית היא תוצר של שיתוף פעולה – אני חוזר על זה – בין רשות מקרקעי ישראל ורשות הטבע והגנים. מכירה אותם? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> יש להם שטח מאוד קטן ליד הים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כל התוכנית יחד. הם גם חשבו על האיזון העדין בין הפיתוח לשימור. התוכנית מסדירה את פיתוחו של הגן הלאומי אפולוניה, תוך הרחבתו וקביעת השימושים והיקף הזכויות הדרושים ליצירת גן לאומי פעיל, לצד הקמת שכונת מגורים הכוללת 3,000 יחידות דיור, מוסדות ציבור, מסחר, מלונאות ושטחים פתוחים, ונוסף על כך שטחי תעסוקה וחיבור נוסף לכביש 2. מה רע בזה? תמיד כשדנים בנושאים האלה, תמיד ביורדי ובעלייתי לירושלים, כשאני יורד חזרה לאשקלון מירושלים, בכביש 1 המשופץ, אני רואה את המונומנט הענק הזה – מנהרה, שתי מנהרות כאלה, את מכירה את זה? באמצע הכביש. את יודעת מה התפקיד שלהן? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אתה חושב שזה בזבוז כסף מוחלט. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה זה בזבוז... במקום לעשות כזאת מפלצת – ואם רצו אותה באמת לתנים, לעכברים, לשפנים, יכלו לעשות להם גשר יותר קטן וחמוד. למה כזה מונומנט? את לא חושבת שזה בזבוז? אתה מכיר את זה, את המנהרה באמצע שום-מקום? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> כנראה מי שחשב על זה הבין מה הוא עושה. זה מעבר אקולוגי, שאין כמוהו בישראל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יפה מאוד, אבל למה כזה גדול? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> זה מעבר אקולוגי – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה מעבר אקולוגי? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – מה שיש שם, בכביש 1 – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מי קבע שזה הגודל שצריך להיות? למה לא גשר חבלים חמוד? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – יש על זה מחקרים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ואת בטוחה שיש שם מעבר? את תשכנעי את התנים ואת העכברים לעבור משם? איך נסביר להם בדיוק? לא, תשכנעי אותי שאת משכנעת אותם איך לעבור דווקא במעבר הזה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> הם ידעו לבד – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> שלמה המלך דיבר שפת החיות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל הם לא. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אחרת אתה קוטע את – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מיליונים, אחוי, מיליונים. עשרות-מיליונים על מה ולמה? שיהיה לכם לבריאות, מה אני אגיד לך. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אבל אפולוניה זה לדיור בר-השגה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון. חטיבת הקרקע שעליה מתוכננת השכונה מצויה בצמידות דופן לשטחה של העיר הרצליה במרקם עירוני על-פי תמ״א 35, שהוא מרקם מוטה פיתוח. קידום השטח לבינוי אף הוטמע על-ידי עורכי תוכנית המתאר לחופים, תמ׳"א 4/13, אשר בחנו בקפדנות יתרה את חופי מחוז תל-אביב וקבעו את האיזון בין השימור לפיתוח לאורך רצועת החוף. רוב שטח התוכנית מצוי מחוץ לתחום הסביבה החופית, למעט שטח הגן הלאומי והבינוי המועט המוצע בו, ולגביו התקבלו אישור הוועדה לשמירה על הסביבה החופית – הוולחו"ף – ואישור ועדת הערר אשר דנה בהחלטת הוולחו"ף. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תכנון הגן הלאומי בוצע על-ידי צוות מטעם רשות הטבע והגנים, תוך שמירה על חיץ נרחב משטח המצודה שהיא לבו של הגן. למבקרי הגן הלאומי תתאפשר גישה ישירה באמצעות מחלף חדש על כביש 2, ונקבע באופן ייחודי לתוכנית זו כי הגן הלאומי יתפקד כגן לאומי פתוח, ללא גדרות סביבו. מלאכת התכנון נמשכה זמן רב, ובמהלכה הוכנו כל הנספחים הנדרשים, כולל תסקיר השפעה על הסביבה, אשר נערך בתיאום עם המשרד להגנת הסביבה. התוכנית הופקדה להתנגדויות הציבור ואושרה למתן תוקף ב-2 במרס 2016. הנושאים העולים בהצעות לסדר נדונו בהרחבה בדיונים בתוכנית, ובשמיעת ההתנגדויות לה, וקיבלו ביטוי הן בדוח החוקר והן בהחלטת הוועדה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אין קשר בין דוח החוקר ובין החלטת הוועדה. <היו"ר מאיר כהן:> גברתי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לגבי זיהום הקרקע – איפה היא? היא לא פה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> גם אני דיברתי על זה, זה בסדר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז אני אענה לך. לגבי זיהום הקרקע – מדינת ישראל, באמצעות רשות מקרקעי ישראל, התחייבה לטפל בזיהום הקרקע והמים, בהתאם לסקרי גזים וקרקע אשר בוצעו ומבוצעים בימים אלה, ללא קשר לתוכנית זו. בהוראות התוכנית כלולות הוראות אשר לא יאפשרו כל פיתוח ללא טיפול מתאים בקרקע ובמים, ללא אישור של המשרד להגנת הסביבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה עוד תבקשי? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> מה עם דיור בר-השגה בתוכנית? <היו"ר מאיר כהן:> לאן אדוני מציע להעביר את זה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה הנושא הבא. לאן את רוצה שהיא תועבר? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> זה ב-4–5 מיליון לדירה, לא בר-השגה, זאת הבעיה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז היא לא רוצה. לאיזו ועדה – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת פארן, לאיזו – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> ועדת הפנים. <היו"ר מאיר כהן:> את מסתפקת בזה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> פנים. <היו"ר מאיר כהן:> פנים. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> פנים. <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי. אנחנו נעבור להצבעה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה. <היו"ר מאיר כהן:> מי שבעד – נעביר את זה לוועדת הפנים. שנייה, נחכה שסגן השר יגיע למקומו בשלום. בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום תועבר להמשך דיון בוועדת הפנים. <הצעות לסדר-היום> <דליפת הברום בדימונה> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום הבאות: דליפת הברום בדימונה, מס' 3405, 3407, 3408, 3409, 3410, 3412 ו-3413. בבקשה, אדוני חבר הכנסת יעקב מרגי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אין תשובת שר? <יצחק כהן (ש"ס):> יש. יש. <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, בבקשה. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר וסגן השר, השבוע נחשפנו כולנו לסכנה הטמונה יום-יום, שעה-שעה, הן בכבישי הארץ, הן על מסילות הברזל, ברכבות, בהובלת חומרים מסוכנים, הן באמצעות מכלים ברכבות משא או במכליות שנישאות על משאיות. ברפרוף קל, משנת 1996 עד היום, מתגלה תמונה שאירעו תאונות רבות בחומרים מסוכנים בכבישי הארץ. אמנה לכם כמה תאונות שהסתיימו בפצועים והרוגים: בכביש גהה – תאונה עם חומצה מלחית; בכפר-סבא – משאית עם בקבוקי ברום; בנתניה – משאית עם תחמושת; בכביש באר-שבע–דימונה – מכלית דלק צבאית; באשדוד – משאית עם חומצת מלח; כביש ערד–ים-המלח – מכלית עם חומצה גופרתית; צומת בית-קמה – משאית עם בנזין וסולר; ליד רמת-חובב – משאית עם ברומין – ואפשר להמשיך למנות עוד תאונות רבות, נעצרנו כאן, וזה רק חלק קטן מהתאונות. בתאונות האלה יש הרוגים ופצועים, ורק בדרך נס הם לא הפכו לאירועים רבי-נפגעים. אנחנו עדיין המומים ונפעמים מגודל הנס והמומים מגודל הרשלנות וחוסר המעש שהביאו לטעויות ולתאונה בדימונה, תוך כדי – שומעים גם על דליפת חומר מסוכן באזור נהריה. אין ספק שיש לברך על צוות הבדיקה שהקים שר התחבורה, ואין ספק שיש לברך על דבריו של השר להגנת הסביבה בעקבות האירוע בדימונה. רבותי, אני לקחתי את ההצעה לסדר-היום לכיוון אחר – לא מדעי, ולא פילוסופי, ואני רוצה להזכיר לכם שגם לפני אסון הכרמל היו אירועי שרפות והצתות שהסתיימו בפצוע פה, בהרוג פה, ושם בנזק לרכוש, ועולם כמנהגו נוהג. ולכאן אני חותר. אני חותר לכך שהממשלה תיקח את האירוע ברכבת המשא בדימונה כאירוע מכונן – אירוע מכונן שקשור לסוגיית האחסון של חומרים מסוכנים, סוגיית השינוע של חומרים מסוכנים וסוגיית הטיפול בחומרים מסוכנים – מי שמכיר אותי, אני לא מתלהם – ולקדם את פני הרעה ואת פני האסון הבא. כי מה שקרה בדימונה היה יכול להיות עם תוצאות אחרות. אני יהודי מאמין, יש כאלה שייקחו את זה לצבר של הסתברויות. זה בדרך נס. צריך לקדם את פני הרעה, את פני האסון הבא, דוגמת אסון הכרמל – שלא יקרה, אנחנו לא רוצים להיות שם. על הממשלה להקים צוות בדיקה, תכנון ותכלול, שיפעל להביא את הטיפול בחומרים מסוכנים לטיפול אופטימלי תחת בקרה ופיקוח מיטבי, כי, רבותי, עוד צוות בדיקה של שר כזה או אחר, זה טיפול חלקי; צריך טיפול ממוקד, מקצועי, בין-משרדי, רב-זרועות, כדי להביא את הטיפול ואת הפתרון האופטימלי לסוגיה הזאת, כי זו באמת פצצה מתקתקת. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי כנסת נכבדים, ראו, הייתי שם כשזה קרה, נסעתי מהכנסת, וחמש דקות אחרי שנכנסתי לעירי, דימונה, התאונה הזאת התרחשה. אני רוצה, א. להצטרף, ולהגיד, חבר הכנסת מרגי, שלא משנה מה אמונתך, אבל נס היה שם. אם, חס ושלום, המכל הגדול הזה, שהוביל 20 טונות של ברום, היה מתבקע, היה צריך לפנות עיר שלמה, על 40,000 תושביה. וכך, עד שעות הבוקר אנשים היו נצורים בבתיהם. אני חייב לשבח את לוחמי האש ואת כל האנשים שהגיעו לשם, ונדמה לי שעד לרגע הזה עדיין מטפלים במקום ובנזק הגדול שנגרם. אני רוצה להזכיר לכולנו שלפני כמה שעות הסתבר שהרכבת פרסמה ממצאים ראשונים: האחד, מטילים אחריות על זה שהוביל, שמשהו נדלק אצלו, אצל נהג הקטר, והוא לא שם לב. והדבר השני, והמסוכן, שהם אומרים שהייתה שם עייפות החומר. זה אירוע מסוכן. חבר הכנסת מרגי, נדמה לי שהיית איש חיל האוויר, נכון? <יעקב מרגי (ש"ס):> לא. <מאיר כהן (יש עתיד):> אז איציק כהן היה איש חיל האוויר. אני אומר דבר כזה: בחיל האוויר, אם יש תקלה, משביתים את כל הטיסות לכמה שעות ועושים בדק בית. אם "רכבת ישראל" אומרת שיש עייפות החומר ומובילים ברום ואמוניה וחומרים אחרים דרך שכונה ד' בבאר-שבע – אתה מכיר את זה – בתוך הבתים, דרך שכונת הערבה בדימונה – בתוך הבתים, דרך רמלה – בתוך הבתים, דרך אשדוד – קרוב לבתים; אם דבר כזה קורה, ש"רכבת ישראל" יודעת שמשנעים חומרים מסוכנים בקרונות שיש בהם עייפות החומר, ראוי – ואני קורא עכשיו ל"רכבת ישראל" ולשר התחבורה, שיורה מייד ל"רכבת ישראל" להפסיק את כל השינוע של החומרים המסוכנים ל-24 שעות, עד שיבדקו קרון-קרון, קטר-קטר ונהג-נהג. ומי שמוביל חומרים כאלה, צריך שלא יהיה בו דופי; וב. צריך להוביל אותם במכלים הכי הכי הכי מודרניים והכי בטוחים. זה מה שאני מבקש עכשיו משר התחבורה לעשות מיידית. אני מקווה שהוא שומע את הדברים ואכן הוא יעשה את זה. ומשפט אחרון. עוד מעט, כך מדברים, תבוא רכבת לאילת. הרכבת לאילת, כמובן, אנחנו מקימים אותה כדי – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> זה יקרה. זה יקרה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> 50 שנה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני מודיע שזה יקרה לפני שיעברו 50 שנה. אבל מה שאני רוצה להגיד הוא כזה – לא, אני אשמח מאוד שזה יקרה בעוד שנה-שנתיים. אני תומך גדול. אבל דווקא משום שזאת רכבת משא, צריך לחשוב מראש לעשות – לבנות – מסילות שעוקפות את האזורים האזרחיים האלה, כי אחרת אנחנו נכפיל בערך פי-40 או פי-50 את הובלת החומרים המסוכנים ולא ניתן פתרון לזה שרכבות עוברות דרך שכונות. אני מקווה מאוד ששר התחבורה שומע, ועכשיו, בזה הרגע, הוא ייתן הוראה להפסיק את שינוע הקרונות עד לבדק בית רציני של "רכבת ישראל". תודה רבה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני חבר הכנסת כהן. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני לא אחזור על כל מה שאמרו חברי, קודמי, שדיברו על הנושא החמור הזה, אבל אני אזכיר לכם שיממה אחרי תאונת הרכבת בדימונה חומר מסוכן דלף באזור נהריה. משטח ועליו סוללות המכילות חומצה גופרתית נפל ממשאית במהלך נסיעה בכביש 4. זו לא תאונה רגילה, וזה לא דבר מקובל, ואני רציתי להראות לכבוד השר ולחברי הכנסת שהמשאית הזאת אין לה ארגז סגור, כל החומר היה חשוף, כך שלא מוזר שהחומר הזה נפל מהמשאית. זה הפקר. חיי אדם במדינת ישראל, לצערי הרב, הפכו להיות הפקר, ולכן אסון רודף אסון. הזכירו כאן כמה אסונות מאז 1992 ועד היום, ולצערי הרב, אנחנו מתעוררים רק אחרי שקורה אסון. אותו דבר קרה באסון הכרמל. בתקופה שהייתי ראש עיר, כל הזמן הזהרתי ואמרתי שהפארק מסוכן, שאנחנו רוצים תחנת כיבוי אש בדאלית-אלכרמל–עוספיא. לצערי הרב, סיימתי את הקדנציה ובאו אחרי בעוד קדנציה, וחיכו עד שקרה אסון. שילמנו מחיר כבד מאוד ואיבדנו אנשים יקרים מאוד, ורק אז התעוררו והקימו תחנת כיבוי אש בין דאלית-אלכרמל לעוספיא. היום אנחנו רואים רכבות מעמיסות חומרים מסוכנים, באות ליישובים מאוכלסים במאות-אלפי אנשים, עשרות-אלפים, בדימונה ובכל האזור. החומר מסוכן מאוד. אנחנו לא יודעים מהן הוראות הבטיחות, אף אחד לא אומר לנו, אף אחד לא משתף אותנו. תמיד מקימים ועדות חקירה, אנחנו לא לומדים מזה כלום, ואנחנו ממשיכים בכל פעם לשמוע מחדש על עוד אסון ועל עוד מקרה. לפי דעתי, צריך להקים ועדה שתבדוק את כל הוראות הבטיחות ותבדוק את כל הנושא החוקי: האם זה באמת חוקי לתת למשאית כזאת, אדוני היושב-ראש, שמעמיסה חומר בלי מה שנקרא ארגז, זה לא משאית סגורה, הכול חשוף לעיני אנשים – זה יכול לסכן כל אחד. גם אם המשאית, לא נופל ממנה חומר, אם נהג בא מולה, עוד משאית, ועושה תאונה קשה – תתאר לעצמך מה שיקרה בנהריה או בכל יישוב אחר. אני כמובן שמחתי מאוד להצטרף לחברתי יעל כהן-פארן, שמקימה שדולה למען מפרץ חיפה. אני בא מהאזור. אני כל הזמן התרעתי שהאזור מסוכן, ולצערי הרב, רק אחרי שנסראללה איים שיש מכל אמוניה שהוא יהפוך אותו לפצצה קשה מאוד נגד החיפאים ונגד מדינת ישראל, מישהו התעורר. מפרץ חיפה, גם הוא מקום מסוכן. אנחנו נסייר, בעזרת חברי הכנסת המכובדים שראו לנכון להקים את השדולה ולהעלות את הדבר הזה, החשוב, על סדר-היום של הכנסת ושל ממשלת ישראל, כי תושבי חיפה סובלים – סובלים ממחלות קשות, סובלים מתאונות. תתארו לעצמכם שתאונת הרכבת שהייתה בדימונה הייתה קורית בתוך האוכלוסייה או בתוך מפרץ חיפה, מה היה קורה לנו. לכן ראיתי לנכון גם לייצג את תושבי חיפה והאזור ולהגיד שהסכנה גם קיימת שם, ולהגיד: יפה שעה אחת קודם. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, במקום שבו אירעה תאונת הרכבת בדימונה הייתה דליפת חומר מסוכן מסוג ברום, שהכיל אחד הקרונות. בשל כך התבקשו כל תושבי דימונה להסתגר בבתיהם, ובצדק, מחשש כי ייחשפו לחומר שדלף. לכן, כאן אני שואל: הרי מי כמוך, מכובדי היושב-ראש, מכיר את האזור שם, אתה גר בדימונה. גם התושבים הבדואים היו ברדיוס של פחות מקילומטר. <היו"ר מאיר כהן:> בטח. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> שום גורם ממשלתי לא פנה אליהם בקריאה להסתגר בבתיהם. כנראה – אני לא רוצה להפוך את הנושא הזה לעניין פוליטי, אבל לפחות, מכובדי השר, האזרחים האלה הם אזרחים ישראלים. הנה, אני בדואי, מדבר, ואתם מסתכלים עלי. אני אדם, בן-אדם. מכובדי השר, אני בן-אדם, וגם הבדואים, כמוני, שם, מדברים, והם בני-אדם. למה כל הזמן מזלזלים בחיי האזרחים, התושבים הבדואים? דוגמה: גם מכרה בריר, שהולכים להקים ממש במקום שמתגוררים אזרחים או תושבים בדואים – כולם יודעים מה הסכנה שם, מהזיהום ומהקרינה, שגורם מכרה הפוספטים שם; הקמ"ג – מכובדי היושב-ראש, הקמ"ג הוא המקור העיקרי למחלות הסרטן. האם זה נכון, או לא? היו הרבה מחקרים. ביישוב ערערה-בנגב, שבו אני גר, יש לא פחות מ-70 אנשים נושאי המחלה הזאת, סרטן. בדימונה – מספרים גדולים של אנשים. גם בירוחם. ומה, כל הזמן פונים לראשי ממשלות ולשרים – מה אפשר לעשות? זה הקמ"ג. <היו"ר מאיר כהן:> אני חייב לתקן אותך. היות שהייתי ראש עיריית דימונה עשר שנים, ואני מכיר את הנתונים לפני ולפנים – דימונה והיישובים שעליהם דיברת הם אפילו בשיעור נמוך מהממוצע של תחלואת הסרטן בארץ. אז אני חייב להגיד את זה כאן. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> בדימונה? <היו"ר מאיר כהן:> כן. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אז אתה מוזמן לערערה-בנגב. <היו"ר מאיר כהן:> אני מאחל לכם בריאות תמיד. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה מוזמן לרופאים המטפלים שם, לא אני. <היו"ר מאיר כהן:> אני אכן אבוא ואשמע. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לא אלי. אפשר להביא בדיוק מה המספר שם. זה הנתון שקיבלתי ממרפאת אבו ערוער, מכובדי. <היו"ר מאיר כהן:> לא, אז זה לא נכון. <חיים ילין (יש עתיד):> העובדים בכור – אולי אתה צודק. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> העובדים שם מתדיינים בבית-המשפט. יש קרינה רדיואקטיבית. סליחה, בטוח מאוד. וגם אפילו הפסולת של הקמ"ג – איפה מנסים להעביר? אתה יודע איפה? באל-פורעה, מדרום לערד. נכון? אל תגיד שלא עכשיו. מה, אתם באים – דב חנין, שמעת על זה? <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני המציע. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה קטעת אותי. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, גם כשאמרת שהרכבות עוברות בין יישובים לא הזכרת את היישובים הבדואיים שלידם עוברת הרכבת, לפחות עשרה יישובים; נכון או לא? צריך לתכנן, לחשוב על תכנון חדש, שיהיה רחוק מהתושבים. הרי זה מסוכן מאוד. <היו"ר מאיר כהן:> צודק, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> וגם, מכובדי, לגבי רמת-חובב – הרי מדברים על כל החומרים המסוכנים שמסכנים חיי אדם. אני מבקש לקחת גם את התושבים, את האזרחים הבדואים בחשבון, כמו שאר האוכלוסייה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> צודק, אדוני. תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברי, חברות וחברי הכנסת, אני חושבת שלא צריך לומר פה יותר מדי על כך שתפקידה של הממשלה הוא להגן על חיי האזרחים – הגנה על גבולות המדינה, הגנה מפני סכנת הטרור, וכן, גם הגנה מפני סכנה שבחומרים מסוכנים. כל הגנה על אזרחים. אירוע הברום בדימונה הסתיים בנס. באמת, זה לא היה רחוק מהתבקעות של המכל והתפזרות הרבה יותר רצינית של הברום. אין ספק שכוחות ההצלה פעלו כנדרש ועשו כל שביכולתם לעצור את הדליפה. בכל זאת, אני רוצה להזכיר לכולם שיכול היה להיות הרבה יותר גרוע. האזרחים בדימונה קיבלו התראה, כמו שהבנתי, רק כשעה וחצי מרגע התאונה. זה נכון? אתה היית שם. <היו"ר מאיר כהן:> לא. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אוקיי. אבל האוכלוסייה הבדואית, שדיבר עליה חברי טלב אבו עראר, שחיה באזור, למיטב ידיעתי, לא קיבלה שום התראה. לא רק ליד דימונה, אלא בלב חיפה, עתלית, בנימינה והרבה ערים נוספות בארץ, רכבות מסיעות סדר גודל של 130,000 טונות בשנה של קוקטייל של חומרים מסוכנים, דליקים ונפיצים. זה ברום, אמוניה, מימן, מתנול, גז בישול, חומצה זרחתית – הרשימה עוד ארוכה. לפי התדירות של אסונות חומרים מסוכנים בעולם, אסון כבד הוא רק שאלה של זמן. השר להגנת הסביבה קרא למצות את הדין עם האחראים לתאונה, ואני מברכת אותו כמובן על כך, אבל אני קוראת לו למצות את הדין גם עם הנהלת הרכבת, שמקדמת הכפלה של המסילות שעוברות במרכזי הערים. אם זה היה רק לצורך רכבות נוסעים, מובן שלא הייתה לי שום בעיה עם זה, אבל הם יאפשרו להכפיל ולשלש אפילו את שינוע החומרים המסוכנים דרכם. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת אבו עראר, רק בשקט, בבקשה, כי זה מפריע. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> שר התחבורה הודיע שהוא יבחן את הוצאת רכבות החומרים המסוכנים למסילות מחוץ לערים. יש אפשרויות כאלה. יש אפשרות – אני, לצערי, כשאני נוסעת בכביש 6, הרבה, רואה גם רכבות שנוסעות לצד כביש 6, אבל זה רק בקטע מאוד מאוד קצר שלו. יש אפשרות כזאת, וצריך לקדם אותה כמה שיותר מהר. ופה אני רוצה לגעת בנקודה אולי הכי מהותית של הדיון שעוד לא נגעו בה: למה בכלל קורות התאונות האלה של חומרים מסוכנים, ולמה בכלל אנחנו משתמשים בכל כך הרבה חומרים מסוכנים? זאת השאלה שצריכה להיות כאן במרכז הדיון. האם אפשר לצמצם, לצמצם דרמטית, את עצם השימוש בחומרים האלה – ברום, אמוניה, חומרים אחרים? יש אפשרויות, יש כימיה שלמה של מוצרים שהם לא מסוכנים, שהם לא מזהמים את הסביבה, שהם לא מהווים סכנה לבני-אדם. הגיע הזמן לעבור לעידן הבא, לעידן של שימוש בחומרים שלא מסכנים את חיינו. מרוב שאנחנו עסוקים בנושא הביטחוני שנובע מהסכסוך הלאומי, אנחנו כנראה עיוורים לסכנות אחרות – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – לסכנות שלא נובעות מהסכסוך. אחרת אין איך להסביר את העובדה שבשבוע אחד, בשבוע האחרון, היו שלושה מקרים של חומרים מסוכנים. כל המקרים נובעים מרשלנות והתרשלות. אנחנו צריכים להחזיר את האמון של האזרחים ולעצור את המפגעים האלה במהרה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת מיקי זוהר, בבקשה; מכלוף מיקי זוהר – בבקשה, אדוני. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שלשום בלילה, קצת לפני פחות מ־48 שעות, נמנע אסון כבד בדימונה, לאחר שרכבת משא התנגשה במכלי ברום וגרמה לדליפת החומר המסוכן. ברום, אגב, למי שלא גר בנגב, חשוב שידע, זה חומר מאוד מאוד רעיל, שמדיף ריח חריף מאוד, שמשמש לייצור תרכובות כימיות בתעשייה. אין בכלל שאלה שזה חומר מאוד מאוד מסוכן. מגע של ברום נוזלי בעור, למשל, גורם לפצעים עמוקים ומכאיבים; נשימת האדים של הברום גורמת לגירוי בעיניים ובגרון, וחשיפת יתר לחומר עלולה גם כמובן לגרום למוות – שתבינו את חומרת הסיטואציה. ובאורח נס הצליחו צוותי הצלה למנוע אסון ונטרלו את החומר לפני שהוא הצליח להתפזר ולפגוע בתושבי העיר. אני גם לא רוצה אפילו לחשוב מה היה קורה, חלילה, בבית-החולים סורוקה, בית-החולים היחיד באזור, ואיך היינו מתמודדים עם אסון גדול כזה. כתושב הדרום, וכמי שמכיר היטב את סכנות הברום, אני מתקשה להבין את ההתנהלות של רכבת ישראל. ומסתבר שלא רק אני מוטרד מכך, אלא גם מבקר המדינה מר יוסף שפירא. <היו"ר מאיר כהן:> כן. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> הוא ציין את זה בדוח. יש התייחסות להתנהלות הרכבת בנושא החומרים המסוכנים. וחבל שהדוח הזה מתפרסם רק במאי, אחרת הסיטואציה כאן הייתה שונה לחלוטין. אגב, גם במשרד להגנת הסביבה לא מצליחים עדיין להבין איך שלושה קרונות עם חומר מסוכן ניתקו מהרכבת ואף אחד גם לא התריע על זה. איך יכול להיות שאיש לא עצר את תנועת הרכבות? איך דבר כזה קורה? חברים, שאלה חשובה. ברכבת, אגב, קוראים לזה במונח המקצועי "שימוט". לטעמי, זה שם קצת מינורי – שני מכלים עמוסים בחומר מסוכן, שהתהפכו ומחכים להתנגשות. <היו"ר מאיר כהן:> נשמטו. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> הם קוראים לזה שימוט, זה הטיעון המקצועי שלהם. ואני חושב שצריך לקרוא לילד בשמו, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת ואדוני השר. במחדל הזה מישהו כאן חייב לתת את הדין, וזה מנכ"ל הרכבת, בועז צפריר. אני אומר לך, אדוני מנכ"ל הרכבת בועז צפריר, סיכנת את תושבי דימונה, ולא מדובר בתאונת הרכבת הראשונה, ואני גם באמת מקווה שזאת תאונת הרכבת האחרונה, בעזרת השם. ואני שואל את בועז צפריר איך הוא ישן עם עצמו בלילה. האם הוא באמת התחיל לעשות בדק בית כדי לבדוק מה גרם לתאונה? מה גרם לתאונות הקודמות? איך מונעים את התקלות האלה בעתיד? ואיזה צעדים יינקטו וננקטו וננקטים? האם הלקחים בכלל נלמדו? קשה לי להאמין שכן, כי בינתיים אנחנו לא רואים לדבר הזה פתרון. אז כפקיד, בועז צפריר, שאמור לשרת את הציבור, אני מציע לך, אדוני, להיות הוגן קודם כול עם עצמך, לקחת אחריות למחדל ולהניח את המפתחות של הרכבת על השולחן. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. הבעת דעה – חבר הכנסת דב חנין, דקה לרשותך. ואחרי זה נעבור להצבעה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אכן, בדימונה קרה נס. אין מילה אחרת לתאר את הסכנה העצומה שהייתה עלולה להיות שם, את האסון העצום שהיה יכול לקרות. אבל, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא יכולים לסמוך על נסים. אנחנו חייבים לייצר מדיניות אחרת, ומדיניות אחרת היא מדיניות אחרת בתחום החומרים המסוכנים. הגיע הזמן לבחינה כוללת – איזה חומרים מסוכנים אכן נדרשים במדינת ישראל, איפה הם צריכים להיות, באיזה כלים ובאיזה צורות אנחנו צריכים לטפל בהם, איך מותר ואיך אסור להעביר אותם ממקום למקום. כל הסיפור הזה והפרטים שלו, ככל שאנחנו לומדים אותם, מראים לנו שאנחנו במחדל עצום. את המחדל הזה חייבים לתקן עכשיו, לפני התאונה שעלולה לעלות בהמון המון הרוגים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. לצערנו, אין תשובת שר. כנראה זה פחות חשוב. אם זה היה קורה במרכז תל-אביב, אולי היה מגיע שר, בדימונה נראה שזה פחות חשוב. אני בין המציעים. אם נעביר את לוועדת הכלכלה – האם המציעים מוכנים? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> בסדר. <היו"ר מאיר כהן:> אז נעבור להצבעה. תודה רבה. <קריאה:> כלכלה? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כלכלה, כלכלה. <היו"ר מאיר כהן:> לוועדת הכלכלה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 11 בעד. אם כן, ההצעה לסדר-היום תעבור להמשך דיון בוועדת הכלכלה. <הצעה לסדר-היום> <התנהלות ועדות התכנון והבנייה כלפי בני העדה הדרוזית ובני מיעוטים> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום הבאה: התנהלות ועדת תכנון ובנייה כלפי בני העדה הדרוזית ובני מיעוטים, מס' 3317, של חבר הכנסת אכרם חסון. אדוני, בבקשה. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, סגן השר, חברי חברי הכנסת, תרשו לי קודם כול לקרוא מכתב שקיבלתי לא מזמן, ועותק ממנו נשלח לכבוד השיח' מואפק טריף, המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית. אל חבר הכנסת אכרם חסון, הנדון: זעקה של אבא. שלום רב, אדוני חבר הכנסת אכרם חסון, אני אזרח ישראלי תושב הכפר הדרוזי חורפיש בשם רג'א עאמר. ברצוני שתשמע את הזעקה שלי, זעקה של אבא שגידל עשרה ילדים, מתוכם שבעה בנים שכולם שירתו את המדינה בשירות סדיר וחלקם בשירות קבע, כי חינכתי אותם על אהבת המדינה והזכות לשרת אותה. זעקה של אבא שאיבד אחיין, חייל במלחמת יום כיפור, זעקה של אדם כמעט בן 80. בתאריך 10 בפברואר 2016, בשעה 14:50, כשישבתי בביתי בחורפיש, באו אלי במפתיע שלושה אנשים בלבוש אזרחי, עם מצלמות, מלווים במשטרה, וטענו שהם פקחים של הוועדה לתכנון ובנייה, ובתוכם פקח בשם פבלו אספינו, שמחזיק בידו צו חיפוש בביתי. באותו רגע הרגשתי שאני תושב השטחים. על מה ולמה צו חיפוש? האם אנחנו מפגעים, סוחרי סמים או סוחרי נשק חלילה? על מה ההתנהגות המשפילה והפוגענית הזאת? הפכו, חיטטו בכול, נעשה חיפוש כאילו ביטחוני. הרגשתי שיא ההשפלה, ונקרע לבי יחד עם אשתי החולה והמסכנה. בני שהגיעו אלי וראו את המראה המזעזע הרגישו פגיעה והשפלה חסרת תקדים. הנכדות שלי שבאו אלי סמוך לעזיבת הנ"ל את ביתי, וכשעדיין הייתה התקהלות של אנשים, הן ראו שהבית מבולגן, החלו בבכי. מראה קורע לב. בכבוד רב, רג'א רשראש עאמר. אני לא מופתע מהמכתב הזה כי אני כל יום שומע על עוד פקח שנכנס לכפרים הדרוזיים, מאיים על האזרחים, מאיים על התושבים, בגלל בנייה בלתי חוקית. אדוני היושב-ראש, הבנייה הבלתי-חוקית בכפרים הדרוזיים היא לא תופעה חדשה. 60% כמעט מהבתים של דאלית-אלכרמל ועוספיא ללא היתרי בנייה, כי אנחנו עבריינים בעל-כורחנו. אנחנו לא מפרים חוק, אנחנו לא נגד החוק, אבל אנחנו לא יכולים לכבד שום חוק שהוא לא שוויוני. לא נכבד חוק שהוא לא דמוקרטי, שלא נותן לי נקודת זינוק שווה – כמו כל אזרח במדינת ישראל. אני משרת את המדינה בזכות, וככה אנחנו מחנכים את הבנים, אבל מצד שני, המוסדות לא מתכננים לנו, לא מקדמים. אתן לכם דוגמה, למשל הכפר ג'וליס: בשלוש שנים נתנו שם 12 מגרשים לחיילים משוחררים, כאשר עשרות מתחתנים כל שנה, כך שלרוב הצעירים אין עתיד, הם מתגרשים, לא יכולים לבנות את ביתם. מה אשם האזרח הפשוט שלא מתכננים לו? מה אשם האזרח הזה שמשרת את המדינה? חלק מהם משרתים בעיר הקודש, חלק מהם נלחמים, וחלק נפגעו והם נכי צה"ל, וחלק מהם נהרגו כדי להגן על המולדת בזכות. אבל כשהם חוזרים לכפרים שלנו, אנחנו הופכים להיות עבריינים בעל-כורחנו, אנחנו הופכים להיות סוג ב'. לא ניתן כך להמשיך, בלתי אפשרי. אני, כשהייתי ראש עיר, לא נתתי לפקחים במחוז חיפה להיכנס לכפר. ראש המועצה בחורפיש, אסור לו לתת לפקחים מהסוג הזה שרגלם תדרוך בחורפיש. איפה אנחנו נמצאים, באיזו מדינה? ככה מתנהגים עם אזרחים שהם אזרחים שנותנים את הנשמה, נותנים את הדם למדינה? עד מתי נמשיך לסבול? אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, אני ממורמר. כל יום אני שומע סיפור מזעזע. מה אשמים האזרחים? אם מישהו לא מתכנן, אם מישהו לא נותן כסף לתכנון, אם המוסדות לא נותנים מענה באמצעות משרד השיכון, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, אז מה האזרח הפשוט הזה, מה הוא רוצה? אם היינו פולשים לאדמות מדינה, אם היינו מתנחלים באדמות מדינה ובונים על אדמות מדינה, ניחא. אנחנו בונים על האדמות הפרטיות שלנו. לדרוזים לפני קום המדינה היו מאות-אלפי דונמים, היום נשארו לנו עשרות-אלפים. נתנו לפארק הכרמל, ונתנו לפארק ליד בית-ג'ן, ונתנו למדינה גם במפער הקישון, ובכל מקום שבאו וביקשו, למען מדינת ישראל, למען כל המפעלים החיוניים שרצו להקים, בכל מקום הייתה הבנה לדרוזים. מצד שני, לא קיבלנו מענה, לא קיבלנו תגמול. אנחנו באים לבנות על האדמות שלנו, שולחים לנו פקחים, נכנסים עם יס"מ, מחפשים, כאילו שאנחנו מחבלים או כאילו שאנחנו חיים בשטחים. אני לא יודע – אדוני סגן השר, אני מאמין בך. יש לנו היום שר אוצר שהוא אחראי על המינהל והוא אחראי גם על משרד התכנון. אני מבקש מכבודך, בלתי אפשרי להמשיך כך. צריך לעשות לגליזציה, צריך לבוא לקראת האזרחים. האזרחים לא מבקשים כסף, לא מבקשים תקציבים מאף אחד. הם בונים את הבית על חשבונם. אפילו לא מקבלים משכנתאות בגלל שאין היתר בנייה, אז אנחנו נפגעים כמה פעמים באותו מעמד. בדקתי לא מזמן בבנקים למשכנתאות – אחוז מקבלי המשכנתאות של הדרוזים הוא הכי נמוך במדינת ישראל, הוא כמעט אפסי; בגלל שאין תוכניות מתאר, בגלל שאין אפשרות לקבל היתרי בנייה. וחלק מהבתים האלה ללא חשמל עד עצם היום הזה, למרות שהשר חתם על צו מיוחד, שלפיו אפשר היום לחבר בתים ללא היתר בנייה ברגע שתוגש תוכנית ל-50 בתים ומעלה. אבל אני אומר, איך אפשר לשלוח פקחים כאלה? אני קורא לכל ראשי המועצות הדרוזיות לא לאפשר לפקחים מהסוג הזה להיכנס לכפרים שלנו. אנחנו לא ניתן להם יד. אנחנו משרתים את המדינה ונאמנים יותר מהם. אנחנו משרתים את המדינה באחוזים יותר מהם. לא נקבל דבר כזה. לכן, אני מבקש – טוב שהשר נמצא כאן, והשר ממונה על משרד שהוא מאוד מכובד. אני מבקש מכבודך, אל תיתן למשטרה ללוות פקחים מהסוג הזה, זה פוגע באזרחים. איזה מסר זה נותן לצעירים שמשרתים את המדינה? האזרחים האלה, אדוני השר, עוד פעם, הם לא עבריינים כי הם לא אוהבים ולא מכבדים את החוק, הם עבריינים בעל-כורחם כי אין להם ברירה, כי החוק לא מאפשר להם לבנות, והם לא אשמים. והם לא שרים והם לא חברי כנסת והם לא ראשי מועצות. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> גם מי שגנב וגדל בבית עני הוא עבריין בעל-כורחו, ועוד הרבה דוגמאות כאלה יש. <אכרם חסון (כולנו):> נכון, אבל אין מה לעשות, אדוני השר. אני בונה על אדמתי הפרטית, אני לא בונה על אדמת מדינה. המדינה לא נותנת לי כלום, המדינה לא תכננה. כשהמדינה תיתן לי מענה, אני לא אבנה על האדמות שלי. אנחנו עושים טעות שאנחנו בונים על האדמות החקלאיות ואנחנו מנצלים את המכסות האלה. צריך להשאיר את המכסות האלה, והמדינה צריכה לתת מענה לכל חייל משוחרר ולכל זוג צעיר. לכן אני אומר, המצב שונה. לא מזמן היה פסק-דין תקדימי בקנדה. בית-המשפט העליון בקנדה אמר: צריך לשים את זכויות המיעוטים בראש סולם העדיפות וצריך להטיב אתם, לא כמו כל אזרח אחר. ברגע שיש בעיות בתוך הכפרים במשך שנים, עשרות שנים, הדבר לא התקדם, הממשלה לא יכולה לסגור את הפערים בשנה אחת, אי-אפשר לבוא וללחוץ את האזרח הפשוט, הצעיר, הזה, להכניס אותו לפינה ולעשות לו רישום פלילי. מה יקרה אחר כך? אין לנו מפעלים בכפרים; אם יש לו רישום פלילי, הוא לא יכול לקבל עבודה – אתה קוטל אותו פעמיים. זה האזרח הפשוט. 84% מהעדה הזאת משרתים את המדינה נאמנה, יותר מכל עדה אחרת במדינת ישראל. איזה מסר אנחנו נותנים להם? איך אנחנו מעלים את הגאווה הלאומית של הצעירים הדרוזים, שרואים שאנשים נכנסים לכלא? לא מזמן נכנס אזרח בית-ג'ן לכלא כי פסקו לו שם סכום שאף אחד לא יכול לשלם אותו. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> נזכרתי במשהו שאני חייב לעדכן אותך: כל נושא הפיקוח על הבנייה וההחלטות איפה להרוס ואיפה לא הוא כרגע במשרד האוצר תחת השר משה כחלון. אם אתה יודע – – – <אכרם חסון (כולנו):> נכון. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אז המשטרה לא מחליטה איפה להרוס. איפה שמשרד האוצר יגיד לה: תתלווי אלי לאבטח את הקבלן שמשרד הפנים לוקח להרוס, המשטרה מחויבת. אז אני מניח שיש לך דרכים לשכנע את שר האוצר כחלון בכל מה שאמרת. אני לא הכתובת לזה. <אכרם חסון (כולנו):> השר משוכנע וחתם על צו, אבל השר לא קבע חוקים וכללים בעבר שמשתמשים בהם עד עצם היום כדי לפגוע בצעירים שלי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אכרם, אז נפתרה הבעיה. אז הוא יותר לא ישלח פקחים למי שאנסו אותו להפר חוק, וזהו – – – <אכרם חסון (כולנו):> אבל אני אומר לך, השוטרים שלך ביס"מ נכנסים, מחפשים בתוך הבתים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> המשטרה לא יוזמת את ההריסות, תבין את זה. <אכרם חסון (כולנו):> מה צריך לחפש, אם אתה נכנס לראות מי בנה או לא בנה, איך אפשר להיכנס ולהפוך בית ולגרום עוול לאזרחים מהסוג הזה? <היו"ר מאיר כהן:> המשטרה מאבטחת, היא לא מבצעת את זה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> המשטרה זה שק החבטות הכי נוח. <אכרם חסון (כולנו):> לא נכון. אנחנו המשטרה, והבנים שלנו משרתים – תמנע מהמשטרה את הביזיון הזה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> המשטרה לא יוזמת הריסות בתים. תפנימו. היא לא קובעת איזה בית ייהרס במדינת ישראל ואיזה לא. קובעים את זה – בעבר משרד הפנים, עכשיו משרד האוצר, כי כל הוועדות והפיקוח על הבנייה עברו אליו. איפה שהוא לא רוצה להרוס, משרד האוצר, המשטרה לא באה מיוזמתה. <אכרם חסון (כולנו):> אנחנו סיכמנו וישבנו, והוא קידם כמה דברים, אבל עד שאנחנו נשיג את המטרה בחודשים האלה, אני מבקש ממך, אל תיתן יד לדברים האלה. אל תיתן יד להרס בתים או להבאת צווים לתוך הבתים. אתה מדבר על החיילים ששומרים עליך גם כאן בירושלים. אנחנו נעשה את העבודה שלנו. אני מדבר על פערים שנוצרו במשך 50, 60 שנה. לא אתמול התחלנו בפערים האלה. לכן, כל שר צריך לעזור, וכל חבר כנסת וכל סגן שר וכל אדם שיושב כאן צריך, כי כאן אין אופוזיציה ואין קואליציה, אין יהודים ואין ערבים ואין דרוזים. אנחנו מדברים על משהו אנושי, על האזרחים הכי טובים למדינת ישראל. אם כל אחד ייתן את החלק שלו, אנחנו נשיג את המטרה, ואז נהיה אזרחים גאים. ואני רוצה שכולם ילכו בראש מורם, כאזרחים גאים, כי אנחנו אוהבים את המדינה, אנחנו אוהבים את החוק, אבל לצערי החוק לא שומר עלינו. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה לאדוני. תשובת שר. אדוני סגן שר האוצר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> כן, הבהרת את זה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אדוני סגן שר האוצר, בבקשה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא שזה יעזור – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הצעה רגילה לסדר-היום של חבר הכנסת אכרם חסון בעניין התנהלות ועדת התכנון והבנייה כלפי בני העדה הדרוזית ובני מיעוטים. ידידי, ברמת התכנון, תכנון מתארי, לכל יישובי הדרוזים במדינה יש היום תכנון מתארי עדכני בשלבי הכנה או בשלבי אישור או בתוקף; 14 מתוכם תוקצבו וקודמו על-ידי מינהל התכנון. לשבעה יישובים יש תוכניות מתאר עדכניות בתוקף: יאנוח-ג׳ת, ירכא, מע'אר, מג'דל-שמס, מסעדה, סאג'ור ועין-קניה. לשישה יישובים יש תוכניות בהליכי אישור: בית-ג'ן, חורפיש, כסרא-סמיע, עוספיא, עין-אל-אסד וראמה. לשמונה יישובים יש תוכניות בהליכי תכנון: אבו-סנאן, בוקעאתא, ג'וליס, דאלית-אלכרמל, כפר-יאסיף, פקיעין ושפרעם. ברמת התכנון המפורט, החלטת ממשלה 2332 קבעה כי עד יולי 2015 תגובש על-ידי משרד הפנים, יחד עם משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר, תוכנית עבודה לקידום תכנון מפורט במסגרת תקציבית של 8 מיליון ש"ח. מינהל התכנון גיבש לשם כך מתווה ייחודי, שבמסגרתו הועבר ניהול התכנון לאחריות הרשות המקומית, אשר מתוקצבת בהתאם להתקדמות אבני הדרך ומלווה מקצועית על-ידי מינהל התכנון, ובשיתוף פעולה עם הרשות. מינהל התכנון מעמיד לרשות הרשויות יועצים מקצועיים בתחומים השונים. עד למועד שנקבע בהחלטת הממשלה הושלם גיבוש תוכנית העבודה ונחתמו מסמכי ההסכמות עם 11 יישובים. להלן פירוט היישובים שבהם יש תכנון מפורט בהכנה: יאנוח-ג'ת, ירכא, סאג'ור, עוספיא, פקיעין, דאלית-אלכרמל, חורפיש, כסרא-סמיע, מע'אר וראמה. התכנון המפורט שבהכנה כולל הרחבה של המרקם הבנוי והסדרה של הבינוי הקיים – לשאלתך, חבר הכנסת חסון. בוועדות התכנון המחוזיות חיפה וצפון אושרו ונמצאות בהליכי אישור תוכניות מתאר ותוכניות מפורטות ליישובי המגזר הדרוזי. לא ברורה האמירה על התנהלותן החמורה של ועדות התכנון, שכן הוועדות פועלות בהתאם למדיניות הממשלה כפי שהיא באה לידי ביטוי בהחלטות לעיל, מתוך הכרת הסוגיות הייחודיות למגזר ורצון לתת מענה על צורכי היישובים ולחזקם. התכנון המקודם בוועדות התכנון המחוזיות כולל הסדרה והרחבה של שטחי המגורים, על כל התשתיות וצורכי הציבור הנדרשים להם. במחוז חיפה, לדוגמה, אושרו לאחרונה תוכניות מפורטות משמעותיות: תוכנית לשכונת עמק-הזיתים בעוספיא, המוסיפה 2,000 יחידות דיור, ותוכנית בוואדי אל-פש בדאלית-אלכרמל, המוסיפה 3,300 יחידות דיור. אכיפת דיני התכנון והבנייה נעשית באופן שוויוני והגון, ללא הבדל בין אזרח לאזרח. אף שבהצעה לסדר-היום לא מצוין מקרה ספציפי הניתן לבדיקה, ניתן לומר בוודאות ששום אלימות מילולית או פיזית לא הופעלה על-ידי המפקחים של היחידה הארצית במסגרת הליכי האכיפה. פעולות החקירה מבוצעות באופן מכובד ומכבד. אם יש לך מקרה ספציפי עם שם, תאריך, נבדוק אותו לעומק. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. הבעת דעה. ולפני, מה אדוני מציע? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אכרם חסון, בוא נשמע, לאן אתה רוצה את זה, איזו ועדה? <אכרם חסון (כולנו):> ועדת הפנים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין שום בעיה – ועדת הפנים. <היו"ר מאיר כהן:> אז לפני שאנחנו מצביעים, הבעת דעה. חמד עמאר – בבקשה, אדוני. ואבו מערוף, חבר הכנסת, אחריו. דקה, בבקשה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אחרי ששמעתי את סגן השר אני אגיד שאני אשב, לא אדבר, כל כך טוב – אבל רק בשבוע שעבר הבאתי הצעת חוק לחיבורי 5,000 בתים לחשמל, בתים שלא מחוברים; שבוע לפני הבאתי הצעה לוועדת חקירה על התכנון והבנייה במגזר, וממשלת ישראל והקואליציה – שמורכבת מהליכוד, כולנו, ש"ס, הבית היהודי, יהדות התורה – לא אישרו את שתי ההצעות. לא אישרו את שתי ההצעות. כי הם פחדו, ממשלת ישראל פחדה. אם כל כך טוב, ממשלת ישראל לא הייתה מפחדת להקים ועדת חקירה ולבדוק את המצב הקיים. ואני מכאן קורא לשר האוצר משה כחלון – הוא הממונה על מינהל התכנון, ממונה על ועדות התכנון. בידיים שלו לתת הוראה להקפיא את כל ההליכים המשפטיים נגד הצעירים הדרוזים. בידיים שלו לאשר חיבורי חשמל ל-5,000 בתים שלא מחוברים. אני קורא לו מכאן: לא בדיבורים, לא בססמאות; אני, נמאס לי כבר לשמוע דיבורים וססמאות, כבוד היושב-ראש. רק אושרה תוכנית. הרשויות יוצאות למאבק עכשיו, בשביתה של כל מערכת החינוך. על הנייר יש 45 מיליון שקל לחינוך, אבל העברת כסף – אפס, לכן הם יוצאים לשביתה. לכן, שוב, אני קורא לשר החינוך: אני לא רוצה ססמאות, אני רוצה מעשים. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אבו מערוף. דקה לרשותך. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> תודה. בדקה אני אנסח, כבוד יושב-ראש הכנסת עכשיו, שמנהל את הישיבה, כבוד השר ארדן, וכמובן כבוד סגן השר איציק כהן, ובאמת כולם מכובדים – בחצי דקה: 50,000 בתים של האזרחים הערבים לא מוסדרים. אין בנייה לא חוקית, יש בנייה לא מוסדרת. ועדות התכנון – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> לא מורשית. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> לא מוסדרת ולא מורשית. לא מוסדרת. ועדות התכנון והבנייה הן הזרוע המבצעת של מדיניות של אפליה גזענית כלפי האזרחים הערבים, בכלל. 50,000 בתים ללא היתרי בנייה, לא מוסדרים, זה לא במקרה. לכן, בבקשה. ממשלה על חודו של קול – אז בבקשה, כבוד השר, שר האוצר, הכדור אצלך, תפעל אכן לעשות הסדר לכל הבתים האלה, שהם ללא הסדר, ואכן שהאזרחים יקבלו מה שמגיע להם. אחד המ"מים – מחסה, בית. בבקשה, תהיו אנושיים ותפעלו במה שצריך. ועוד מה, אין מדינה נאורה בעולם שבה החובות מותנות בזכויות, או להפך. הזכויות לא מותנות בחובות. הזכויות זה דבר אבסולוטי. כל אזרח חייב לקחת בית, מחסה על הראש. מספיק עם הדברים האלה, שזה נתון לחובות. קודם כול תיתנו את הזכויות, ואנחנו נדע איך לתת את החובות. לכן, בבקשה, תסדרו את הבנייה הלא-מוסדרת, ואין בנייה לא חוקית. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תודה, אדוני. סגן שר האוצר, אני אאפשר לך להגיב בקיצור, בבקשה, ובתנאי שלא תעלה עם הטלפון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הקראתי לכם פירוט מדויק לכל יישובי הדרוזים, בלי יוצא מן הכלל. יש הבדל עצום בין להפריח ססמאות ובין עבודה אמיתית, יסודית ומסודרת. אז אם רוצים להפריח ססמאות – קח מיקרופון, תפריח ססמאות. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> שומעים אותך, יודעים שזה לא נכון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כל יישובי הדרוזים, פירטתי אותם, אמרתי – תקשיב. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – – תסתובב ביישובים. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת עמאר, אנחנו – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש – – – יש לי תכנון ויש בתוקף, אז בבקשה, שתפו פעולה. למענכם, שתפו פעולה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. המציע? לוועדת הפנים, אדוני, נכון? ועדת הפנים. אז אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה. מי שבעד – מעבירים את המשך הדיון לוועדת הפנים. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> שמונה בעד, אין מתנגדים ונמנעים. אם כן, ההצעה לסדר-היום של חבר הכנסת אכרם חסון תעבור לוועדת הפנים. אנחנו ממשיכים בסדר-היום – הצעה לסדר-היום: ירי רקטות בעוטף-עזה בליל שבת, של חבר הכנסת יעקב מרגי, אדוני – לא נמצא. <שאילתות ותשובות> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים לשאילתות לשר הפנים. אני מבקש מסגן שר הפנים – בבקשה, אדוני. ראשון השואלים, חבר הכנסת רוברט אילטוב – איננו. אני מזמין את חבר הכנסת נחמן שי, נמצא? איננו. אני מזמין את חברת הכנסת ענת ברקו. <חיים ילין (יש עתיד):> באותו נושא? <היו"ר מאיר כהן:> לא, לא. שאלות אחרות. לפני שאלתך. <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו שנינו מכבים את האורות פה. <363. המתנה ממושכת לקבלת שירות בלשכות מרשם האוכלוסין> <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, סגן השר, השאלה היא: מדוע בעצם אנחנו רואים שיש גלים של מהגרי עבודה ומבקשי שירותי אשרה ותורים ארוכים במשרד הפנים, ולפעמים לוקח חודשים רבים לאזרחים מהשורה לקבל שירות? מדוע אין מתגברים את לשכות מרשם האוכלוסין בכוח-אדם נוסף לצורך מתן שירות ומענה לתורים הארוכים שנוצרו? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, חברת הכנסת השואלת, ככלל, במהלך השנתיים האחרונות נעשו צעדי ייעול בענף האשרות, ומרבית מהגרי העבודה, לרבות המסתננים, אינם נדרשים להגיע ללשכות רשות האוכלוסין לצורך חידוש האשרה. במסגרת הייעול, חלקם מגיעים ללשכות ייעודיות וחלקם אינם נדרשים כלל להגיע. ללשכות רשות האוכלוסין מגיעים לסוגיות אשרות התיירים, בני-זוג של ישראלים, סטודנטים, בני ישיבות ועוד. בהמשך לצעדי הייעול – נציין כי במהלך השנתיים האחרונות נעשתה שורת צעדים להקלה על ציבור העובדים ולייעול השירות. במהלך השנה האחרונה נקטה רשות האוכלוסין מספר צעדים משמעותיים שמטרתם הפחתת העומסים וקיצור זמני ההמתנה. נוספו 50 משרות ללשכות וכ-50 סטודנטים. נפתחו שלוש לשכות חדשות: בדימונה, במודיעין ובנהריה, המתווספות ל-30 הקיימות. הורחבו השירותים הניתנים לציבור מרחוק, ללא הגעה ללשכה. בשל העומסים הבלתי-נסבלים, הוגשה למשרד האוצר תוכנית מפורטת לתוספת כוח-אדם, פריסת לשכות נוספות ברחבי הארץ והגדלת המשאבים לטכנולוגיות, שיעדה המרכזי קיצור זמני ההמתנה והפחתת התורים. הנושא נמצא כרגע בדיונים, בתקווה שנקבל משאבים בקרוב. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה לאדוני. בבקשה, חברת הכנסת ברקו. <ענת ברקו (הליכוד):> אני מודה על תשובתך, אדוני סגן השר. אני רוצה לומר שלפני מספר חודשים הגיעה אלי פנייה של רועי, שהביא את בן-זוגו מגרמניה, פטריק, והוא מספר שהוא עשה שירות צבאי מלא והוא היה חייל קרבי, והוא נדרש לחכות חמישה חודשים כדי להסדיר את מעמדו של בן-הזוג, ובעצם הוא היה צריך להמתין בתורים ארוכים, אין-סופיים, ולא הייתה לו כאזרח כל עדיפות על אחרים. אז אפילו, אתה יודע, בשדה-תעופה יש תורים שמחולקים לאנשים שהם אזרחים – כדי באמת להתגבר על העומסים הללו. האם אפשר לקבוע מראש, באופן ממוחשב, כדי שאנשים באמת לא יצטרכו לבלות כל כך הרבה שעות ולבזבז את זמנם? תודה. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> כפי שאמרתי, הנושא קיבל תאוצה בתקופה הזאת במשרד הפנים, והמטרה היא לפתוח עוד ועוד לשכות כדי להקל, וגם לא רק לפתוח את הלשכות אלא גם דובר על הארכת זמני קבלת הקהל כדי להוריד את העומסים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, חבר הכנסת חיים ילין – שאלה: חלוקת ההכנסות מבסיסי תל-נוף ומרר, שאילתה 384. <384. חלוקת ההכנסות מבסיסי תל-נוף ומרר> <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, סגן השר, השאלה היא מאוד פשוטה: משרדך המליץ לחלק את הארנונה המשולמת בגין שטחי הבסיס תל-נוף בין הרשויות המקומיות באופן של צדק חלוקתי, ובכך לתקן עוול היסטורי ולצמצם את האי-שוויון. רצוני לשאול: מדוע חלוקת ההכנסות מקדמת דווקא את הרשויות החזקות ולא את החלשות? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> חברי, חבר הכנסת חיים ילין, על-פי סעיף 9ב לפקודת העיריות, חלוקת הכנסות בין רשויות מקומיות גובלות וסמוכות למתחם מוגדר על-ידי שר הפנים – השר רשאי, בהסכמת שר האוצר ולאחר עיון בתסקיר של ועדת חקירה שמינה השר לעניין זה – ועדת חקירה לחלוקת הכנסות – להכריז בצו כי אזור המצוי בתחום רשות מקומית אחת או יותר שלא נכלל בו שטח המיועד בתוכנית למגורים בלבד ואשר תחומו יוגדר בצו, יהיה אזור שבו ההכנסות מארנונה כללית או ההכנסות מארנונה כללית יחד עם ההכנסות מהיטלי השבחה או מאחד או יותר מתשלומי החובה, יחולקו בין הרשות המקומית שבתחומה מצוי אותו אזור לבין רשות מקומית אחת או יותר הסמוכה לרשות המקומית האמורה או הגובלת בה – אזור חלוקת ההכנסות – הכול כפי שנקבע בצו. הרשויות המקומיות השותפות לחלוקת ההכנסות מבסיס תל-נוף ומרר הן הרשויות המקומיות הגובלות והסמוכות למתחם הבסיסים: המועצה המקומית גדרה, המועצה האזורית גדרות, המועצה האזורית נחל-שורק, המועצה המקומית מזכרת-בתיה והמועצה המקומית קריית-עקרון. רשויות מקומיות נוספות שהן חזקות משמעותית וכן גובלות בברנר, כגון המועצה האזורית גזר, המועצה האזורית חבל-יבנה, המועצה האזורית גן-רווה, עיריית יבנה ועיריית רחובות, אינן שותפות לחלוקת ההכנסות, משום שמענק המודל שלהן לעניין קבלת מענק איזון הנו שלילי. החוק הקיים אינו מאפשר שילוב של רשויות מקומיות אחרות שאינן גובלות או סמוכות למקור חלוקת ההכנסות, ועל כן לא יוכלו להשתלב רשויות מקומיות אחרות. כלל הרשויות המקומיות השותפות לחלוקת ההכנסות כוללות בתוכן שילוב של קבלת מענקי איזון יחד עם שיעור נמוך יחסית של שטחי ארנונה עסקית לנפש ביחס לרשויות מקומיות אחרות. גדרה זכאית למענק איזון, ושיעור ההכנסות שלה, של הארנונה שלא למגורים, לנפש עומד על 0.45 בלבד, בעוד שברנר עומדת על פי-שלושה כמעט משיעור זה. באותו האופן גדרות אומנם בעלת דירוג כלכלי-חברתי גבוה, אך הדבר אינו מעיד על איתנותה הכלכלית של המועצה האזורית. שיעור הארנונה שלא למגורים לנפש שלה עומד על 0.62, וגם היא זכאית למענק איזון. כמו כן, נחל-שורק איננה מועצה אזורית חזקה, היא זכאית למענק איזון משמעותי, ושיעור הארנונה שלא למגורים לנפש שלה עומד על 0.97, שני-שלישים מזה של ברנר. גם מזכרת-בתיה, שאומנם יש לה מדד כלכלי-חברתי גבוה יחסית, עומדת על שיעור הארנונה שלא למגורים נמוך מאוד, של 0.34 בלבד, וכן זכאית למענק איזון. קריית-עקרון, שיש לה שיעור ארנונה שלא למגורים שאינו גבוה אומנם, זכאית למענק איזון, ולכן שותפה גם היא בחלוקת ההכנסות. עובדתית, חלוקת ההכנסות שהומלצה בידי הוועדה היטיבה עם הרשויות המקומיות החלשות יותר שיש להן אוכלוסייה רבה יותר. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. עוד שאלה, חבר הכנסת ילין, ובזה אנחנו סוגרים את סדר-היום. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד סגן השר, התשובה שאתה נתת זה בדיוק מה שאני אמרתי בפעם הקודמת פה, ואני גם הקראתי את זה מאותו נייר שאתם הוצאתם. השאלה שלי, ואני חוזר עליה: לא ייתכן שכשלוקחים ממועצה חזקה, בסדר, מחלקים את זה למועצות חזקות אחרות. הרי נקבע תחת המודל של משרד הפנים שהסוציו-אקונומי הוא אחד הגורמים העיקריים לרמת ההכנסות של המועצה. זאת אומרת, ככל שהסוציו-אקונומי יותר גבוה, והוא נמדד על-ידי חתך האוכלוסייה, אז מענק האיזון של אותן מועצות הולך ופוחת. זה כמו שהיום אתם תבואו ותגידו שבעצם מחלקים לצורך העניין את הארנונה של שדה-דב, ועכשיו אתם נותנים את זה גם להרצליה-פיתוח, עם סוציו-אקונומי בשמים. למה? ככה, כי זה ליד. הרי מה המהות? המהות היא שאתה לוקח ממישהו שיש לו ונותן למישהו שאין לו, וזאת הייתה השאלה. ובעצם, אני בא וטוען את הטענה: אם אתה רוצה שראש רשות ישתף פעולה וייתן ממה שיש לו לאחרים, לפחות תן לו את ההרגשה, גם לו וגם לתושבים, שנותנים לנזקקים. פה אין נזקקים, למעט מועצה אזורית נחל-שורק, שהיא באמת בסוציו-אקונומי 4. היתר זה קריית-עקרון – 5, גדרות – סוציו-אקונומי 8, גדרה – סוציו-אקונומי 6, מזכרת-בתיה – סוציו-אקונומי 8. המועצות האלה, אם הן מנוהלות לא נכון, הן לא צריכות לקבל פרס. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אם הקשבת היטב לדברי, אז לא מדובר בהכרח – מדובר במועצות חזקות, ביישובים חזקים. והמודד הוא לא רק המודד הסוציו-אקונומי; יש מרכיבים נוספים במודד. <חיים ילין (יש עתיד):> אבל זה אחד המרכיבים העיקריים. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> בסדר, אבל יש לך – בוא אני אגיד לך מה שיש. היום יש לך גודל האוכלוסייה, אשכול כלכלי-חברתי, מענק מודל לנפש, שטחי ארנונה עסקית לנפש בשקלול מחיר, אחוז גבייה מהשוטף. זה לא רק זה. יש כמה מרכיבים, שבסופו של דבר אתה יכול מצד אחד למצוא בדבר אחד את הרשות חזקה, אבל מצד שני היא מקבלת מענק איזון מסיבות אחרות. לכן, בשקלול הולכים לפי השקלול הכללי, ובשקלול הכללי לא קיבלו המועצות החזקות כפי שמניתי לך אותן. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד סגן השר, תרשה לי הערה קטנה. <היו"ר מאיר כהן:> הערה קטנה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מציע – – – <היו"ר מאיר כהן:> שנייה, לפני הערתך. חבר הכנסת נחמן שי, אנחנו הקראנו את שמך, ואתה לא נכחת באולם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני הייתי אחרון. <היו"ר מאיר כהן:> לא, לא, אתה לא היית אחרון, אבל אני אאפשר לך לשאול שאלה אחת לפנים משורת הדין, למרות שזה – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> לא, אדוני לא היה, אדוני נעדר מהאולם. חיים, קצר, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> הערה קטנה. הרי אתם נכנסתם, ואני יודע שאתם הולכים לעשות שינוי גדול, כולל – – – והגדרה של – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אשכולות והכול, כן. <חיים ילין (יש עתיד):> ואשכולות. אני מציע – לטובת כולם, בשביל שגם לא ילכו לבג"ץ, יעשו מלחמות, להקפיא את הצו; להקפיא, לא להפעיל אותו – אני אומר לטובת כולם – ולאחר שתביאו את הנוסחאות החדשות, תפעילו את זה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> זאת ההצעה שלי. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> זה מה שנקרא כמעט שבת שלום. <355. תשלום גבוה על חידוש דרכון בלוי בנמל-התעופה בן-גוריון> <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה, אדוני היושב-ראש, אני מצטער על התקלה, אני הבנתי שאני לא ראשון, ופתאום קפצתי לראש התור. בכל מקרה, הנושא הוא תשלום גבוה בגין חידוש דרכון בלוי בנמל-התעופה בן-גוריון. בעבור חידוש דרכון פרום בנמל-התעופה בן-גוריון נדרש כיום נוסע לשלם סכום גבוה של 1,200 ש"ח. רצוני לשאול: 1. כיצד נקבע הסכום? 2. מדוע קיים הבדל כל כך מהותי בין הסכום הנגבה בגין חידוש דרכון במשרד הפנים לזה הנגבה בנמל-התעופה בן-גוריון? <היו"ר מאיר כהן:> כמה במשרד הפנים? <נחמן שי (המחנה הציוני):> במשרד הפנים – תכף אני אגיד לך בדיוק. <היו"ר מאיר כהן:> טוב, אולי סגן השר יענה על זה, בסדר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> 270 במשרד הפנים. <היו"ר מאיר כהן:> וואו. 1,200. <נחמן שי (המחנה הציוני):> כן, 1,200. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> עד אוקטובר 2003 לא הייתה בנתב"ג אפשרות כלשהי להנפיק דרכונים במקום. אזרחים שמצאו את עצמם לפני טיסה ללא דרכון הופנו ללשכות רגילות, ומטבע הדברים, הם נאלצו להפסיד את טיסתם. כך נעשה גם אם היה לאזרח טעם הומניטרי מובהק, כגון ניתוח דחוף, הלוויה משפחתית וכו', או שנתגלה ברגע האחרון פגם בהנפקת הדרכון, אך במקרים חריגים כאלה היו פותחים עבורו במיוחד לשכה רגילה, בדרך כלל בתל-אביב או ברמלה, אפילו באמצע הלילה. באוקטובר 2003 הוחלט לנסות ולנצל את הנציגות של משרד הפנים שהייתה קיימת בנתב"ג דאז. הוחלט להכשיר את העובדים שם לשם השאלה בנסיבות חריגות כאמור, וכך לנסות לתת מענה יעיל יותר לאותם מקרים ייחודיים והומניטריים שחייבו עד אותה עת פתיחה מיוחדת של לשכה. בשנת 2008 גובשה רפורמה, ונקבעה אגרת שירות מיוחד. מאז 1 בינואר 2009 הנפקת דרכון בנתב"ג למי שיש לו טיסה בתוך 24 שעות מחויבת באגרת שירות מיוחד, למעט מקרים הומניטריים נדירים, בשיעור פי-ארבעה מאגרת הבסיס. גובה האגרה הזה נקבע מאחר שמתן דרכון בנתב"ג הנו שירות מיוחד הפועל 24 שעות ביממה במשך שישה ימים בשבוע – למעשה הוא סגור רק בשבת ובחג – המנפק את הדרכון ומוסר אותו למבקש בתוך שעה. בחודשים האחרונים מתנהל משא-ומתן מול משרד האוצר וועדת הכספים להורדת גובה האגרה. כבר התקיימו דיונים, ואנחנו ממתינים לתשובתו של משרד האוצר. <היו"ר מאיר כהן:> תודה לאדוני. חבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה רבה לך, אדוני סגן השר, אבל אני רוצה לקרוא לך ידיעה שהופיעה ב-ynet לפני תשעה חודשים, ונאמר בה: בשורה – מהלך ייעול של רשות האוכלוסין: מחיר הנפקת דרכון יוזל ב-40% ויעמוד על 700 שקל במקום 1,120 שקל לדרכון בגיר. ובכן, זה היה לפני תשעה חודשים. עכשיו אתה מבשר לי את בואו השני של המשיח, אם אפשר לומר, שעכשיו מתנהלים דיונים בוועדת הכספים ובאוצר וכדומה. השירות ייחודי, השירות חשוב, השירות הוא whatever – בסדר, אבל העלויות הן בלתי מתקבלות על הדעת. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אני יכול לענות לך רק על מה ששר הפנים הנוכחי מקדם ומבטיח, אבל על מה שהיה לפני כן אין לי – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> ההיסטוריה התחילה עכשיו. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> כן, כן. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"א באדר ב' התשע"ו, 21 במרס 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה. <הישיבה ננעלה בשעה 19:17.>