דברי הכנסת

דברי הכנסת כ"ד / מושב שני / ישיבות קי"ז–קי"ט / י"א–י"ג באדר ב' התשע"ו / 21–23 במרס 2016 / 24 חוברת כ"ד ישיבה קי"ז הישיבה המאה-ושבע-עשרה של הכנסת העשרים יום שני, י"א באדר ב' התשע"ו (21 במרס 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לנציגי מועצת התלמידים והנוער הארצית 8 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 8 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל: 10 1. ממשלת ישראל מתנכלת לחקלאים, מחסלת את החקלאות ומייבשת את הנגב והגליל; 10 2. שנת הכישלון של נתניהו; שנה עברה ושום דבר לא קרה; 10 3. הפגיעה המתמשכת בחקלאות על-ידי ממשלת ישראל והפקרת הפריפריה 10 איתן ברושי (המחנה הציוני): 10 חיים ילין (יש עתיד): 13 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 15 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 19 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 25 רויטל סויד (המחנה הציוני): 27 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 29 עליזה לביא (יש עתיד): 31 אלי כהן (כולנו): 33 יצחק וקנין (ש"ס): 34 עודד פורר (ישראל ביתנו): 37 שר הבריאות יעקב ליצמן: 39 תמר זנדברג (מרצ): 45 נאוה בוקר (הליכוד): 52 שרת המשפטים איילת שקד: 66 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 220 והוראות שעה), התשע"ו–2016 72 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 73 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 75 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 75 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 220), התשע"ו–2016 76 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 76 הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016 77 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 77 דב חנין (הרשימה המשותפת): 80 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 93 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 93 הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 38), התשע"ו–2016 93 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 93 רויטל סויד (המחנה הציוני): 98 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 102 דב חנין (הרשימה המשותפת): 103 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 105 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 107 שרת המשפטים איילת שקד: 110 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 113 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 113 הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016 118 טלי פלוסקוב (כולנו): 119 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 174), התשע"ו–2016 121 מאיר כהן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 121 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 175), התשע"ו–2016 123 מאיר כהן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 123 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 176 והוראת שעה), התשע"ו–2016 125 טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 125 עליזה לביא (יש עתיד): 128 הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 23) (עונשין, עיצום כספי וסמכויות פיקוח), התשע"ה–2014 129 טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 129 הצעת חוק לעדכון אגרות, התשע"ו–2016 130 סגן שר האוצר יצחק כהן: 130 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 132 סגן שר האוצר יצחק כהן: 133 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 136 דב חנין (הרשימה המשותפת): 138 מיכל בירן (המחנה הציוני): 140 אלי כהן (כולנו): 141 יוסי יונה (המחנה הציוני): 143 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 144 איציק שמולי (המחנה הציוני): 147 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 149 מיקי לוי (יש עתיד): 150 איתן כבל (המחנה הציוני): 155 נורית קורן (הליכוד): 157 זהבה גלאון (מרצ): 160 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 162 סגן שר האוצר יצחק כהן: 166 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 16), התשע"ו–2016 170 סגן שר האוצר יצחק כהן: 171 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 174 מיכל בירן (המחנה הציוני): 176 יוסי יונה (המחנה הציוני): 177 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 176), התשע"ו–2016 179 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 179 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק פטירה בעד ילד נכה שנפטר), התשע"ו–2016 180 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 180 הצעת חוק הבטחת הכנסה (ניכוי להורה עצמאי – הוראת שעה ותיקון), התשע"ו–2016 183 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 183 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 188 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 190 זהבה גלאון (מרצ): 192 מירב בן ארי (כולנו): 193 אלי כהן (כולנו): 194 שאילתות ותשובות 196 276. החטיבה להתיישבות 196 חיים ילין (יש עתיד): 196 שרת המשפטים איילת שקד: 197 287. אי-עדכון קורבנות בהליכים משפטיים 200 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 200 שרת המשפטים איילת שקד: 200 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 219), התשע"ו–2016 201 מיקי לוי (בשם ועדת הכספים): 202 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"א באדר ב' התשע"ו, 21 במרס 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 18), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 18 והוראת שעה), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 59), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הכספים. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 16), התשע"ו–2016; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 126) (עבודת שירות – בדיקות סמים), התשע"ו–2016; הצעת חוק הבטחת הכנסה (ניכוי להורה עצמאי – הוראת שעה ותיקון), התשע"ו–2016. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2788/20 וכלה בהצעת חוק פ/2827/20 – הצעת חוק משק החשמל (תיקון – ייצור והולכת חשמל בשבת ובמועדי ישראל), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, אורי מקלב, יואב בן צור, יצחק וקנין, יעקב מרגי, נאוה בוקר, מנחם אליעזר מוזס, מרדכי יוגב, ישראל אייכלר, אברהם נגוסה ומשה גפני; הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון – צווים לסגירת אתר בנייה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף, איל בן ראובן ועבד אל חכים חאג' יחיא; הצעת חוק החלפת המונח מפגר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, אחמד טיבי, נורית קורן, יואב בן צור, אורלי לוי אבקסיס, מאיר כהן ומיכל רוזין; הצעת חוק הלוואות לדיור (תיקון – הלוואה כהון עצמי) (הוראת שעה), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק השכלת יסוד חינם למבוגרים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, יעקב מרגי, מירב בן ארי ונחמן שי; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מגבלת רישיון נהיגה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, רוברט אילטוב, סופה לנדבר, עודד פורר ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק שחרור על-תנאי ממאסר (תיקון – שחרור ממאסר על-תנאי וקיצוב עונש למחבלים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, אורלי לוי אבקסיס, סופה לנדבר, רוברט אילטוב, חמד עמאר ועודד פורר; הצעת חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות (תיקון – השוואה בין עובד במשכורת חודשית לעובד בשכר), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף, יעקב מרגי, איציק שמולי, עאידה תומא סלימאן ורחל עזריה; הצעת חוק זכויות חגים לעובדים שעתיים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף, יעקב מרגי, עאידה תומא סלימאן ורחל עזריה; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (תקופת צינון למפקח על הבנקים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יואב קיש, אלי כהן, יואב בן צור, קארין אלהרר, מיקי רוזנטל, אורי מקלב, דב חנין, אילן גילאון, רוברט אילטוב ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – בדיקת תלות בידי רופא מומחה למבוטח מגיל 80), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת טלי פלוסקוב ואלי אלאלוף; הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – סעיף נוקשות), מאת חבר הכנסת מנואל טרכטנברג; הצעת חוק תרומת ביציות (תיקון – תרומת ביציות בין בנות-זוג), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מיכל בירן, מרב מיכאלי, יצחק הרצוג, קסניה סבטלובה, רויטל סויד, יוסי יונה, ציפי לבני, נחמן שי, עמר בר-לב, יואל חסון, איילת נחמיאס ורבין, מנואל טרכטנברג, סתיו שפיר, זוהיר בהלול, איתן כבל, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר ואיל בן ראובן; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחות בארנונה לתעשייה חדשה), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק הפחתת פליטות גזי חממה, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – ביטול אגרות רישום לנישואין), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק בירור תלונות אודות פעילות מבצעית של צבא הגנה לישראל, התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – משרת מילואים פעיל), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת עפר שלח; הצעת חוק הלוואות למיגון דירות באזורי קו העימות, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת חיים ילין, יפעת שאשא ביטון, עמר בר-לב, ענת ברקו, אורי מקלב, יעקב מרגי, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, מירב בן ארי, איתן ברושי, קארין אלהרר, איל בן ראובן, יואל חסון, זוהיר בהלול ומנואל טרכטנברג; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת תשלום בעד חניה במוסד רפואי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ביטול אשרה ורישיון לישיבת קבע למחבלים ולמשפחותיהם עקב השתתפות בפעילות טרור), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דוד ביטן, אורי מקלב, יואב בן צור, בצלאל סמוטריץ, יואב קיש, אלי כהן, שרן השכל, רוברט אילטוב, יאיר לפיד, נאוה בוקר, ניסן סלומינסקי, אבי דיכטר, יעקב פרי, מאיר כהן, מכלוף מיקי זוהר, ענת ברקו, נורית קורן, מיקי לוי ועליזה לביא; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות במס ליישוב מאוים באזור), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, יואב קיש, מכלוף מיקי זוהר, אלי כהן, אורלי לוי אבקסיס, יואב בן צור, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, זאב בנימין בגין, ניסן סלומינסקי, שולי מועלם-רפאלי, טלי פלוסקוב, רוברט אילטוב, יצחק וקנין, דוד אמסלם, נורית קורן, אורן אסף חזן, אברהם נגוסה, יעקב מרגי, חמד עמאר, ישראל אייכלר, עודד פורר, סופה לנדבר, דוד ביטן, נאוה בוקר, יגאל גואטה, מרדכי יוגב ושרן השכל; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – מחירי מוצרי מזון בסיסיים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק דיור סוציאלי, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת הפליה על רקע זהות מגדרית או נטייה מינית), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עפר שלח, יעל גרמן ואמיר אוחנה; הצעת חוק העונשין (תיקון – חילוט רווחי סרסרות), התשע"ו–2016, מאת חברות הכנסת זהבה גלאון ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (החרגת הוצאות נסיעה), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת יואב בן צור; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי מזון לתינוקות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רחל עזריה, מיקי רוזנטל, נורית קורן, יפעת שאשא ביטון, חיים ילין, אורי מקלב, טלי פלוסקוב, בצלאל סמוטריץ, אילן גילאון, רועי פולקמן, מירב בן ארי, דב חנין ויעקב מרגי; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – הארכת תוקף זכאות לדירה ציבורית), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת התקנת מצלמות באוטובוס), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, רוברט אילטוב, סופה לנדבר, אורלי לוי אבקסיס, עודד פורר, ישראל אייכלר, יואב בן צור, אמיר אוחנה, קארין אלהרר, מרדכי יוגב, אורי מקלב ואלי אלאלוף; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום דמי חניה לפי שעה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, דב חנין, איתן ברושי, יואל חסון, מיקי רוזנטל, מירב בן ארי, יפעת שאשא ביטון, ישראל אייכלר, יוסי יונה, עליזה לביא, חיים ילין, איתן כבל, אראל מרגלית, איימן עודה, עבדאללה אבו מערוף, איציק שמולי וקארין אלהרר; הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, בצלאל סמוטריץ, איימן עודה, ענת ברקו, עפר שלח, מנואל טרכטנברג, נחמן שי, עאידה תומא סלימאן, קסניה סבטלובה, יעל גרמן, איילת נחמיאס ורבין, יחיאל חיליק בר, קארין אלהרר, איתן כבל, עליזה לביא, מיקי לוי, מיקי רוזנטל, יואל רזבוזוב, אלעזר שטרן, יעקב פרי, זהבה גלאון, זוהיר בהלול, חיים ילין, עבד אל חכים חאג' יחיא, יוסי יונה, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, יעל כהן-פארן, עיסאווי פריג', אראל מרגלית, יואב בן צור, אורלי לוי אבקסיס, אורן אסף חזן, דב חנין, אחמד טיבי, באסל גטאס, יואל חסון, איתן ברושי ותמר זנדברג; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מתן כספי הפיקדון לחיילים בודדים), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – צמצום שיקול הדעת בקביעת מנפיק בעל היקף פעילות רחב), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אלי כהן, טלי פלוסקוב, איילת נחמיאס ורבין ויואב קיש; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – צירוף פירוט שעות חודשי לתלוש השכר), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, דוד ביטן, זאב בנימין בגין, מכלוף מיקי זוהר, נאוה בוקר, אבי דיכטר, אברהם נגוסה, אורן אסף חזן, שרן השכל, יצחק הרצוג, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמיר פרץ, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, יוסי יונה, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, איימן עודה, מסעוד גנאים, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, עבדאללה אבו מערוף, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, מיקי לוי, אלעזר שטרן, רחל עזריה, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, אלי כהן, רועי פולקמן, מירב בן ארי, ניסן סלומינסקי, יעקב מרגי, יואב בן צור, יגאל גואטה, אורלי לוי אבקסיס, סופה לנדבר, חמד עמאר, רוברט אילטוב, משה גפני, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר, זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג וחיים ילין; הצעת חוק השירותים החשאיים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עפר שלח ויעקב פרי; הצעת חוק העמותות (תיקון – עמותה הפועלת להעמדה לדין של חיילי צה"ל), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בצלאל סמוטריץ ויואב קיש; הצעת חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות (תיקון – הוראות שונות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נורית קורן, אלי כהן, מירב בן ארי, טלי פלוסקוב, רועי פולקמן, יעקב מרגי, זהבה גלאון, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, מיקי לוי, איתן כבל, אלי אלאלוף, יואל חסון, דוד ביטן, איציק שמולי, רחל עזריה, מכלוף מיקי זוהר, עודד פורר, רוברט אילטוב, סופה לנדבר, עאידה תומא סלימאן, מיכל רוזין, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיכל בירן, יעל גרמן, קארין אלהרר, אברהם נגוסה, שולי מועלם-רפאלי, שלי יחימוביץ, אוסאמה סעדי, יפעת שאשא ביטון, אילן גילאון, דב חנין, יוסף ג'בארין, איתן ברושי, יחיאל חיליק בר, אראל מרגלית, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, עפר שלח, אורי מקלב ויוסי יונה; הצעת חוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים) (תיקון – העלאת תקרת הפטור למשכיר ששוכר), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק הפעלת סמכות תיחום מגורים לתושבי האזור ומשפחותיהם עקב השתתפות בפעילות טרור, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דוד ביטן, יאיר לפיד, יעקב פרי, נאוה בוקר, אבי דיכטר, יואב קיש, אורי מקלב, שרן השכל, ניסן סלומינסקי, אלי כהן, מאיר כהן, מכלוף מיקי זוהר, בצלאל סמוטריץ, ענת ברקו, רוברט אילטוב, מיקי לוי ועליזה לביא. עוד אודיעכם, כי בהתאם להוראות סעיף 89 לתקנון הכנסת, החליטה ועדת החוץ והביטחון בישיבתה היום, י"א באדר ב' התשע"ו, 21 במרס 2016, לחדש את דיוניה בהצעת חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני (תיקון), התשע"ו–2016, שהונחה על שולחן הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית ביום ו' באדר ב' התשע"ו, 16 במרס 2016. עוד הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לנציגי מועצת התלמידים והנוער הארצית> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, לפני שנעבור להצעות אי-אמון, אני מבקש לקדם כעת בברכה קבוצה גדולה של בני-נוער, נציגי מועצת התלמידים והנוער הארצית, המתארחים לאורך היום בכנסת ונמצאים כעת ביציע האורחים, במסגרת יום מיוחד שכותרתו "כנסת צעירה". ברוכים הבאים למשכן הכנסת בירושלים. אני רואה חשיבות גדולה וערך רב בקיום הקשר הבלתי-אמצעי הזה בין הצעירות והצעירים שלנו לבין הפרלמנט ונבחרי הציבור, שאליהם התלוויתם במהלך היום. בפעילות זו, לצד השתתפותכם בדיוני ועדות הכנסת השונות, נחשפתם מקרוב להתנהלות הפרלמנטרית, לשיח התוסס, למגוון הקולות ולעשייה האינטנסיבית והמקצועית המתרחשת כאן בשגרה. היוזמה הברוכה של חברי המועצה ושל היושב-ראש אליאב בטיטו – ומגיע לו גם יישר כוח, גם על כך שהתלווה אלי, מטבע הדברים – מקרבת את העשייה הדמוקרטית הלכה למעשה אל עולמם של בני-הנוער, שלרוב נחשפים, כמו רוב הציבור, רק לחלקים קטנים ממנה, לאור הדיווחים בתקשורת המסורתית או פרסומים ברשת וברשתות החברתיות. הבית הזה הוא ביתו של כלל הציבור, ואני רואה חשיבות עליונה בכך שהוא יהיה נגיש ושקוף בכל דרך – בביקורים, בסיורים ובעדכונים במדיה. חיוני שעמדות הציבור ששלח אותנו לכאן לגבי הפרלמנט והעשייה המתרחשת בו ייקבעו לא רק על-פי פרשנויות וקטעי דיווחים, אלא מהתרשמות קרובה, כפי שעשיתם כאן היום. אני מודה מקרב לב לחברי הכנסת מן הסיעות השונות – אני מבין שהיו כ-25 במספר – שנענו לאתגר ונרתמו ללוות את החברים הצעירים. תודה גם למזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, כאן לצדי, ששוחחה עם התלמידים, ותודה לאנשי אגף טקסים ואירועים, שעסקו בתיאום ובהכנה של הביקור, ונוסף על כך לעוד כמה בכירים בכנסת שגם אליהם התלוו חברי המועצה. אני משוכנע שאתם תצאו היום מהכנסת אחרת מכפי שנכנסתם אליה – עם תובנות חשובות, עם ידע רב ועם היכרות מעמיקה בהרבה על אודות ההתנהלות הפרלמנטרית ועל טיבה של שליחות ציבורית ומשמעותה המעשית. אני מקווה לראות אתכם בעתיד ממשיכים לגלות מעורבות בעשייה הציבורית בישראל. תודה לכם, והמשך דרך מוצלח ומהנה. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת ויש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. ממשלת ישראל מתנכלת לחקלאים, מחסלת את החקלאות ומייבשת את הנגב והגליל;> <2. שנת הכישלון של נתניהו; שנה עברה ושום דבר לא קרה;> 3. הפגיעה המתמשכת בחקלאות על-ידי ממשלת ישראל והפקרת הפריפריה <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצעות אי-אמון. הראשונה שבהן: ממשלת ישראל מתנכלת לחקלאים, מחסלת את החקלאות ומייבשת את הנגב והגליל, מטעם המחנה הציוני. ינמק את ההצעה חבר הכנסת איתן ברושי. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בראשית דברי אני רוצה להשתתף בצערן של המשפחות של נרצחי הפיגוע בטורקיה, שבשעות אלה מובאים לקבורה במקומות שונים בישראל, ולאחל החלמה מהירה לפצועים ולנפגעים. אנחנו מאוחדים – כאיש אחד – במאבק בטרור ובגינויו ובמאמץ להחזיר את הביטחון בכל מקום ומקום. במאבק בטרור אנחנו שותפים יחד עם הארצות המתונות באזור ועם העולם המערבי כולו. צריך לעשות הכול כדי שאלה יהיו הקורבנות האחרונים. ולפני האי-אמון, גם אני מצטרף לברכות לקהל הגדול באולם, וברכה מיוחדת לבני-הנוער שבאו לכאן במסגרת "כנסת צעירה". ועכשיו לאי-אמון. אדוני יושב-ראש הכנסת, חברות וחברי הכנסת, אין מדינה בלי חקלאות, ואין חקלאות בלי חקלאים. ממשלת ישראל, בדעה צלולה ובכוונה ברורה, מפקירה את החקלאים, מחסלת את החקלאות ומייבשת את הנגב והגליל. הממשלה מרסקת את חקלאי ישראל על-ידי מדיניות עקבית של העדפת יבוא על-פני תוצרת מקומית; העדפת הסוחר על-פני המגדל; העדפת המתווך על-פני היצרן. כיצד ייתכן שבכל מקום בעולם שאליו מגיעים ראש הממשלה ושריו, וגם אתה, אדוני יושב-ראש הכנסת, הדבר הראשון שהם מתפארים בו הוא החקלאות הישראלית והישגיה הטכנולוגיים האדירים, ואילו אצלנו כאן בבית החקלאות והחקלאים הם שק החבטות שלהם? שר החקלאות אומר שהחקלאות מסמנת את הגבולות ושומרת על האדמות; שר השיכון אומר שמדינת ישראל צריכה את החקלאים כמעט כמו שהיא צריכה את הצבא שלה – והוא יודע מה זה צבא. אם זה מה שהממשלה חושבת על החקלאות, עליה לנהוג באחריות לאומית ולקדם תוכנית להעצמת הייצור המקומי ולתמוך בחקלאות ובחקלאים. החקלאות עומדת בשורה אחת עם הביטחון ועם החינוך, והחקלאות זקוקה להמחאות – להמחאות – ולא רק למחמאות. בין החקלאי הישראלי לבין הצלחת של הצרכן מפרידה מערכת ריכוזית ביותר; החקלאים כורעים תחת נטל הרגולציה ומתחרים מול מוצרי יבוא שמתאפיינים בעלויות ייצור נמוכות ובתמיכה גדולה מזו שניתנת בישראל. נוסף על פגעי הטבע, החקלאי הישראלי צריך להתמודד גם עם התנאים הביטחוניים של מדינת ישראל. לא במקרה רוב השטחים החקלאיים נמצאים לאורך קווי העימות, לאורך הגבולות עם סוריה ולבנון, עוטף-עזה, מצרים והבקעה. יצחק רבין נהג לומר שאילו היו מכבים את כל האורות במדינה ומדליקים רק את האורות בקיבוצים ובמושבים, היינו רואים את מפת המדינה. נדמה שמטרת הממשלה הנוכחית היא לכבות גם את האורות האלה, והיא מוכנה אפילו לשים על זה הרבה כסף, אף-על-פי שהאורות האלה הם ששומרים על המדינה. בממשלת נתניהו הפער בין הדיבורים למעשים גדול כמעט כמו פערי התיווך החזיריים שבין היצרן לצרכן. בחלק מהמוצרים הטריים הפערים מגיעים למאות אחוזים; משק-בית בישראל מוציא על פירות וירקות כ-450 שקלים בממוצע לחודש, שהם כ-12.5 מיליארד שקלים בשנה. החקלאים לעומת זאת מוכרים למשקי-הבית פירות, ירקות והדרים בערך כולל של 6 מיליארד ו-100 מיליון שקלים בשנה. שימו לב – הפער הוא יותר מ-100%, האזרחים משלמים כפול. כל ניסיונות החקיקה שנועדו למנוע את רווחי העתק של הסוחרים ואת פערי התיווך על גבם של החקלאים והצרכנים עלו עד כה בתוהו בגלל סרבנות הממשלה. במקום לדאוג לתכנון מסודר של השוק החקלאי, לשמור על ביטחון ובטיחות המזון ולהבטיח את התקציב הדרוש, הממשלה מתנהלת מול החקלאות עם תקציב חסר של 300 מיליוני שקלים בשנה. אין מדיניות מוסדרת, והממשלה מעודדת ייבוא בטענה מופרכת שזה יוריד את יוקר המחיה. אדוני ראש הממשלה, יוקר המחיה בישראל מדאיג את כולנו; המחירים שהצרכן הישראלי משלם עבור תוצרת חקלאית גבוהים, אולם עידוד הייבוא יביא לחיסול הייצור המקומי. הפתרון טמון בהורדה משמעותית של עלויות הייצור המקומי ובצמצום פערי התיווך. ועדה בראשות מנכ"ל משרד הכלכלה, שהוקמה בשנת 2014 על מנת לבחון את פערי המחירים בין ישראל למדינות ה-OECD, קבעה כי להפחתת המכסים לא הייתה שום השפעה על יוקר המחיה, ומי שהרוויחו מההטבה פעם נוספת היו היבואנים. ובכל זאת ממשלת נתניהו–כחלון מקדמת אג'נדה שכוללת מהפך במדיניות הייבוא, לא רק בחקלאות, אלא גם בתעשייה. כי אם כבר לחסל את הייצור המקומי, אז למה להסתפק רק בחקלאות? מבחינה כלכלית ניתן אולי להפסיק לגדל תפוחי-אדמה לאורך גבול מצרים ועוטף-עזה, אך מה יהיה על השטחים שליד הגבולות? עם שלא מעבד את אדמתו מאבד את אחיזתו בקרקע ואת עצמאותו. ומה יקרה אם פתאום מדינות שכנות ואחרות יחליטו שלא למכור לנו יותר תוצרת? רק לפני עשור דובר על הובלת מי שתייה מטורקיה; תארו לעצמכם מה היה קורה אם ארדואן היה יושב לנו על הברז. בישראל יש היום כ-15,000 חקלאים, פחות מ-1% מהאוכלוסייה, והם מספקים מזון איכותי וטרי כל השנה לכלל תושבי המדינה, ואין עוד מדינה כזאת בעולם. אבל הגיל הממוצע של העוסקים בחקלאות כיום במדינה הוא 65 – אין דור עתיד, ויש איום אמיתי על החקלאות בישראל. את תוצאות התנהלות הממשלה מול החקלאים כבר רואים בשטח: יש מחסור של מוצרי מזון בסיסיים לקראת החגים, מחירים גבוהים ותלות הולכת וגדלה ביבוא, כשברקע משקים נסגרים, מטעים נעקרים ורפתות מחוסלות. אלה מותירים את החקלאים חסרי כול, ובהיותם מצויים בפריפריה – גם חסרי תעסוקה חלופית. לטכנולוגיה של הרפת הישראלית משחרים מקצה העולם ועד קצהו, אך במתווה שנכפה ביוזמת הממשלה נסגרו רק בשנתיים האחרונות – שימו לב, רק בשנתיים האחרונות – קרוב ל-150 רפתות משפחתיות. התנהלות הממשלה בנושא החקלאות היא שגיאה כלכלית וגם ביטחונית, וזאת הפקרות לשמה. מבחינה אנושית זאת התנהגות שאיננה נסבלת. המדינה משיתה, ובצדק, סטנדרטים בריאותיים גבוהים על הייצור החקלאי המקומי, אבל בה-בעת היא מאפשרת כניסה של מוצרים מתחרים באיכות ירודה ביותר, לדוגמה הדגים הקפואים מסין שמגיעים לארץ במחירי היצף ובאיכות מסוכנת לבריאות. מדיניות הממשלה בנושא המים מכבידה גם היא על החקלאים. עבור הצרכן הביתי מים הם זכות יסוד, וראוי שיהיו שווים וזולים לכל נפש, אך על הצרכן החקלאי הממשלה מטילה הוצאות מלאות. כיצד ניתן למכור עגבנייה בשקל וחצי כאשר רק קוב מים עולה 3 שקלים? גם היצוא החקלאי, שכל כך חשוב למדינה, נמצא במשבר. ערכו ירד בשנתיים האחרונות בשיעור של 15%. אדוני ראש הממשלה, מה היה אומר הסבא שלך, הרב נתן מיליקובסקי, שהיה חבר פעיל בהתאחדות האיכרים עוד בשנת 1929? מה הוא היה אומר על מצבם של החקלאים והחקלאות בישראל בשנות כהונתך כראש הממשלה? חברי חברי הכנסת, היינו עם של סוחרים וצוענים; שבנו לאדמתנו על מנת להתפרנס מעבודה, והנה, הממשלה מחזירה אותנו עשרות שנים אחורה. מדינה ששחטה את כל הפרות הקדושות ונשארה רק עם עגל הזהב; ממשלה שרוצה ליישב את ארץ-ישראל השלמה, ארץ-ישראל בשלמותה, מהים עד הנהר – מרסקת את מה שביניהם. אין חקלאות בלי חקלאים, אין ציונות בלי התיישבות, ואין מדינת ישראל בלי המושבים והקיבוצים. מדיניות כושלת ופער בלתי נסבל בין דיבורים למעשים הובילו למשבר הקשה ביותר בתולדות החקלאות הישראלית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני מסיים. המשבר מאיים על יכולת המדינה לספק מזון לתושביה ולאחוז בגבולותיה, ולכן אנחנו מביעים אי-אמון בממשלה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חברי כנסת, מכיוון שגם הצעת האי-אמון מטעם יש עתיד קשורה לנושא החקלאות, אנחנו נשמע את חבר הכנסת חיים ילין: הפגיעה המתמשכת בחקלאות על-ידי ממשלת ישראל והפקרת הפריפריה. לאחר מכן נשמע את התשובה על שתי ההצעות מפי שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל. עד עשר דקות לרשות אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי מועצת התלמידים והנוער הארצית היושבים ביציע, בגילכם עזבתי את ארגנטינה ועליתי לארץ לבד כחייל בודד. יצאתי מדיקטטורה, ואני נמצא היום בכנסת ישראל, בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. המפתחות אצלכם עוד כמה שנים – אתם חייבים להילחם לשמור על הדמוקרטיה ולהצעיד אותנו למקום הרבה יותר טוב. כנסת נכבדה, החקלאות הישראלית, עבודת האדמה בישראל, היא מאבני היסוד של הציונות; אנחנו גדלנו, כבוד השר, עד התלם האחרון – שם נקבעו גבולות מדינת ישראל. ומי שעדיין לא מבין מה המשמעות, שיבוא ויסייר בעוטף-עזה ויראה בדיוק איפה היו המצפים ב-1953, איפה 11 הנקודות שהוקמו על גבולות מדינת ישראל, ואיך ב-1947, לאחר שלוי אשכול הניח את צינור המים, מעודפי צינורות שהוא קנה בלונדון, עודפי מלחמת העולם השנייה, וחיבר את ההתיישבות בנגב למים, ובנובמבר 1947 – דרך אגב, זה נעשה ב-16 חודשים; היום אם מדינת ישראל צריכה לעשות את זה, זה ייקח אולי 16 שנים, אבל בטח לא חודשים – הגיע האו"ם וקבע שבמקום שיש התיישבות, במקום שיש מים ובמקום שיש חקלאות, המקום הזה – או במילים פשוטות, מה שהיהודים הצליחו לעשות בכל כך מעט זמן – שייך למדינת ישראל. והיום כולם יכולים לבוא ולהגיד מה שהם רוצים, אבל בזכות החקלאות וההתיישבות, הנגב הוא חלק ממדינת ישראל. בזכות החקלאות וההתיישבות, אתם מסתכלים היום על גבולות מדינת ישראל. והחקלאים הם החוליה החלשה היום; אותם חלוצים הפכו להיות החלשים בשרשרת של יוקר המחיה – של המזון. במקום לרכז את הטיפול בכל החוליות, בעיקר ביבואנים, ברשתות השיווק ובטייקונים, הממשלה בוחרת להפיל הכול על הצרכנים והחקלאים. ענף החקלאות במדינת ישראל סופג מהלומה אחרי מהלומה, וראש הממשלה וממשלת ישראל על הדוכן פה, בדיוק במקום הזה, כל הזמן מתגאים בחקלאות. ארבע רגליים יש לחקלאות: מדינת ישראל יודעת להשיב את המים; בכמויות המים להשבה לחקלאות – מספר אחת בעולם, 80%; היא יודעת לייצר מחלקת אלוהים הקטנה שיש לנו את הדשנים שנותנים את התפוקות הטובות ביותר שיש בעולם; יש לנו מו"פ ואת מכון וולקני, מהמתקדמים בעולם; ויש לנו החקלאים הכי טובים בעולם. מדינות העולם מגיעות לפה לראות את החקלאות המשגשגת, והשר, וכל השרים, וכל הממשלה גאים, עד הרגע שצריך להתחיל לתמוך בחקלאות ובחקלאים. מכסות היבוא שככה נחתמו על-ידי שר האוצר כדי להוריד מחירים לפסח – זה לא יקרה כל כך מהר, חברים. ייבוא הדגים – כולם באים מסין; אנחנו צריכים לסבסד את החקלאות בסין? 81% יבוא של דגים קפואים למדינת ישראל, 19% בלבד הייצור המקומי. מוצרי חלב, שרק לפני שבועיים שמענו את שר הכלכלה – חתמו על תקנה להורדת המחירים, אבל בפועל המחירים לא ירדו, כי אין מספיק מפקחים בשביל לבדוק את יישום התקנה. אבל אל תדאגו, את ה-4% לרפתנים הורידו. את זה תמיד קל לעשות – לחקלאות ולחקלאים תמיד קל מאוד להוריד את המחירים. רפורמות קצרות טווח שנופלות עלינו בלי אפשרות להתארגן, בלי אפשרות להשמיע את הקול שלנו, את הקול של החקלאות. חוסר תכנון. אין אסטרטגיה לחקלאות לטווח ארוך – אם היא כל כך טובה, למה אנחנו לא מתכננים לטווח ארוך? למה אנחנו לא יושבים כולנו יחד ומתכננים מדיניות נכונה, נבונה, כדי שיהיה ביטחון תזונתי למדינת ישראל, לאזרחיה, כדי שלא נהיה תלויים במדינות אחרות? לטווח ארוך, בפעם הראשונה האוצר מודיע, בדיונים בוועדת הכספים ובוועדת הכלכלה, שמעוניינים להוריד את התכנון במשק הפטם והחלב, דבר שיביא אסון למדינת ישראל ויפיל את החקלאות. פערי התיווך, כבוד השר – לפני החוק הראשון שניסיתי להעביר והפלתם אותו, כי אמרתם: יש תקנות – עד היום לא ראינו את התקנות. מי מבטיח שעכשיו, בפסח, באמת הרשתות ימכרו במחיר נכון? עוד פעם החקלאים יהיו אשמים? והווירוס שיש היום בעגבניות, ועוד מעט נכנס לפלפל, כי פתחו את הייבוא גם מירדן, ומעזה, והמחלות האלה נכנסו, אז גם לווירוס הזה אנחנו אחראים, החקלאים? ולבסוף, סימון תוצרת כחול-לבן, שהקואליציה הפילה – בברוטליות, בלי הבנה, בשם הרגולציה, כשהיה צריך לחזק את החקלאות ואת החקלאים – ואחרי זה קוראים לאגף הזה שתולים, בוגדים, אנטי-ציונים. אני מודיע לך שזה בדיוק מה שיש לי להגיד על הקואליציה: כשמדובר בחקלאות, אתם שתולים, בוגדים ואנטי-ציוניים. במקום ליצור עתיד וחזון לחקלאות הישראלית, בראייה ארוכת טווח ובבניית תוכנית אסטרטגית כוללת, הממשלה מביאה לקריסה כלכלית של חקלאים במגוון תחומי החקלאות – והתעלמות מהטיפול ביוקר המחיה בישראל. הפגיעה בחקלאות ובחקלאים גם פוגעת בתעשייה הישראלית, שהיא נדבך שקשור בטבור לחקלאות ולחקלאים. הפקרת החקלאות על-ידי הממשלה, משמעותה גם הפקרת הפריפריה במדינת ישראל, הפקרת הביטחון התעסוקתי של החקלאים, הפקרת יישובים שלמים המתבססים על חקלאים, יישובים אשר רבים מהם נמצאים על קווי העימות של מדינת ישראל. הפקרת החקלאות משמעותה הסתמכות על מדינות אחרות והפקרת הביטחון התזונתי וחוסנה של המדינה. במקום שהחקלאות תשמש קטר צמיחה למשק ומקום איתן לייצור סחורות, המדינה מסכנת ופוגעת ביציבות הכלכלית של המדינה והחקלאים. התנהלותה של ממשלת ישראל אל מול חקלאי ישראל היא פגיעה ישירה ומשמעותית בחזון הציוני. לפני כעשר שנים הגיע השר לבקר בעוטף-עזה בתחילת הנביטה הירוקה של החיטה. הוא ראה פסטורליות שם, מול נחל-עוז, ואמר: עם דשא כל כך יפה, אפשר לעשות פה מגרש גולף. אמרתי: כבוד השר, אל תגיד את זה בקול רם; זה לא דשא, זה חיטה, זה הלחם שלנו, זה הפרנסה שלנו. זה מה שאתם יודעים על חקלאות, ככה אתם מתייחסים לחקלאות. החקלאות לא שייכת לימין ושמאל, החקלאות שייכת לכולנו, ואתם נכשלים. היום שנה שהממשלה הזאת מתקיימת, כבוד שר החקלאות, ואתם נכשלים יום-יום בתפקוד שלכם מול החקלאות, מול החקלאים, מול ההתיישבות, מול הציונות. אנחנו מגדלים חיטה, לא מגדלים דשא למגרשי גולף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ילין. אני אבקש מחבר הכנסת אורי אריאל, שר החקלאות ופיתוח הכפר, להשיב על שתי הצעות האי-אמון בשם הממשלה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מכובדי היושב בראש, חברי חברי הכנסת, אומר לידידי חברי הכנסת המציעים את האי-אמון, שהם גם חברים בשדולה, שדולת החקלאות: לא בנהי ולא בבכי תושיעו את החקלאות. מי שיעשה את החקלאים מסכנים ואת החקלאות מסכנה – לא רק, אבל בהחלט יכול מאוד להעצים את זה שלא מרצונו, שלא בכוונה – זה אתם. דברו על החקלאות המצליחה, על החקלאות המפוארת, כן, שצריך לעשות עוד הרבה דברים כדי לחזק אותה. כי החקלאות היא קודם כול ערך, ערך של ממש, ואחרי זה היא ביטחון המזון של מדינת ישראל, והיא אקולוגיה, והיא ירוקה ועוד הרבה דברים מצוינים. קודם כול היא ערך. הממשלה הזאת – מי שרוצה לעמוד פה ולדבר כי זה סדר-היום של יום שני וצריך להגיד שהממשלה לא בסדר ואי-אמון, היא מרסקת את החקלאים. מכובדי חבר הכנסת ילין, האם שר האוצר הקודם – אני מוכן להזכיר לך אם אתה לא זוכר מיהו – הסכים להוריד את המיסוי על עובדים זרים? אני גם אענה: לא, הוא לא הסכים. האם הוא הסכים להכיר בהוצאות החקלאים על העובדים הזרים כהוצאה מוכרת? באופן לא מפתיע, לא, הוא לא הסכים. נכון, הסכים שר האוצר מר כחלון. גם עבדך הנאמן, אם אפשר להזכיר, אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל גם עשה משהו בעניין, כמו שגם – כן, שילבנו ידיים, נכון; גם חברי כנסת ואחרים, התנועות – קרדיטים אני מוכן לתת לכולם. אבל זה לא היה שר האוצר הקודם. אם אתה שואל אותי האם הוא כולו פעל – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מכובדי, הקשבתי לך קשב רב, אם תואיל. אחרי זה, אם היושב-ראש ירשה, אז תעיר לי. האם, כשאתה בודק מה עשה שר האוצר הקודם במשך שנתיים לקדם את הנושא שאנחנו כולנו מחשיבים מאוד – לא, הוא לא עשה. אני אגיד דבר שאני יודע שהוא עשה, כי אני לא רוצה לפגוע בו, זה לא העניין שלי עכשיו להתעמת אתו; הוא כן אישר – לבקשת שר החקלאות הקודם, מר יאיר שמיר, הוא אישר להשאיר את מכסת העובדים הזרים על כ-25,000 עובדים זרים, לעומת המתווה שבו היה המספר אמור לרדת לכיוון ה-19,000, 20,000. כן, אז אני נותן לו את הקרדיט על זה. יבורך. לצערי הרב, הוא לא עשה – ואני אגיד כמה דברים שעושים בשנה הזו, שאני חושב שהם ברכה לחקלאים, ועוד ייעשה הרבה יותר: 1. הממשלה הזאת, קודם כול היא משנה את הפריפריה על-ידי התחבורה, על-ידי רכבות ועל-ידי כבישים. ואני אומר את זה בעיקר לזכות ראש הממשלה, שבהיותו שר האוצר נתן לזה מיליארדי שקלים, דבר שלא היה מקובל. אני אומר לכם כבן טירת-צבי, קיבוץ טירת-צבי בעמק בית-שאן, לא חלמנו – כשראינו את המבנים הישנים של הטורקים שם, ההרוסים – לא חלמנו שנראה בחיינו רכבת בבית-שאן. זה יקרה השנה, כמו שאתם יודעים שזה קרה באופקים ובשדרות ובבאר-שבע – הרשימה ארוכה, אני לא אעשה אותה עכשיו. קודם כול זה המהלך הכי חשוב, הכי גדול, הכי אסטרטגי, בכלל לפריפריה, גם לחקלאים; 2. הורדנו את מס המעסיקים, 10%, מינואר השנה זה איננו. זהו. המס הלא-צודק הזה, באמת לא צודק, סתם, ירד. זה כסף מזומן שכל החקלאים משלמים – שילמו, לא משלמים; הגדלנו את ההוצאות המוכרות מבערך 220 ל-520. לא מספיק, אנחנו בעזרת השם עוד נעשה יותר. אנחנו פועלים להורדת מחירי המים – שלא אני חתמתי עליהם, חתמו עליהם לפני כשמונה שנים החקלאים מול האוצר, והביאו אותנו היום לכך שמחיר המים ברוטו – כ-3 שקלים לקוב. נכון, חקלאות לא יודעת לשלם את זה, לכן אנחנו, בעזרת השם, אני מקווה שעוד השנה, תחילת שנה הבאה, נוריד את המחיר בעשרות אחוזים. לא בסידורים, איזה דבר, משהו – לא, בעשרות אחוזים. אנחנו פועלים להגדלת הנחלות בכל האזורים, כולל באשכול, בסופה, בחולית – ואכן כן, מי שרוצה ייסע כמוני, אני מציע לכם, לחבל-עזה, למועצה האזורית אשכול, לגדי ירקוני ולחבריו. כן, עד הסנטימטר האחרון. יש ימים של מתיחות והם לא יוצאים, כי הצבא לא מאשר, אבל כן, הם דוגמה ומופת. אמרתי, אני אחזור על האמירה הזאת: ציונות 2016. וזה נכון לחקלאי הגליל. אני משתמש בדוגמה שאמרו פה. האם עשינו במועצת מקרקעי ישראל לפני שנתיים החלטה על פל"ח – שמאפשרת פעילות לא חקלאית ביישובים? אתם יודעים שכן. <חיים ילין (יש עתיד):> לפני שנתיים? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> כן, אני הייתי אז ראש – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו רוצים להפיל את הממשלה הזאת; כבר הפילו את הקודמת. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> בסדר, שמעתי את השבחים שנתת לראש הממשלה, אז אני יודע שאני לא צריך לעסוק בזה הרבה, אבל פה ושם בכל זאת הוא ראש הממשלה. לא הכול הוא עשה לבד, לא תמיד הוא דווקא עשה – הוא היה ראש הממשלה. האם סוף-סוף, מר ברושי, אפשר לבנות בקיבוצים? כן. זה הדיווח שקיבלתי. חמישה קיבוצים, נגמר הפיילוט, הולכים לבנות. האם זה חיזוק הפריפריה? כן. האם זה חיזוק המושבים והקיבוצים? כן. אל תייללו. תראו, זה לא עוזר. לא אוהבים לעזור למי שבוכה, אוהבים לעזור להצלחות. אתם יודעים את זה, כל אחד מניסיונו, ואני פגשתי אתכם בכל מיני מקומות, תמיד הראיתם את הטוב. כן, אחרי זה היו גם הערות לתיקון, נכון. <יעקב פרי (יש עתיד):> אתה צודק. <חיים ילין (יש עתיד):> חד-משמעית. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> עכשיו, אני אומר, צריך לעשות אי-אמון, יום שני. בסדר, חברים, הבנתי. <חיים ילין (יש עתיד):> לא. צריך שתחזקו את החקלאות ולא תפילו אותה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> קרן יוזמה – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> השר, גם לזה אתה רגיל, שבכל יום שני – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> כן, אני בסדר. שינו את זה, עכשיו יש דיון 40 כזה או משהו, לא יודע. אני אומר לבית הזה שבעצה אחת עם ראש הממשלה ושר האוצר אנחנו בוחנים להקים את קרן יוזמה לחקלאות, דגם הקרן שהייתה לפני כ-20 שנה, נראה לי שבייגה היה אז שר האוצר, שהוקמה לטובת סטרט-אפים בהיי-טק. היא זו שהפכה את מדינת ישראל למעצמה עולמית בתחום, ואנחנו רוצים לעשות את זה גם בחקלאות. אנחנו, בעצה אחת עם ראש הממשלה והאוצר, מדברים על הרחבת המו"פ החקלאי, גם בצד של הימים, גם בצד של האגמים וגם החקלאות הרגילה, כדי להביא את זה למקום אחר. אני מקווה מאוד שבחודשים הקרובים, אולי פחות, ייחתם הסכם סרי-לנקה להבאת עובדים זרים זמניים, דבר שהחקלאים מבקשים זמן רב. זה היה בעבר, הופסק, ואנחנו בעזרת השם נחדש את זה בזמן הקרוב. אנחנו פועלים להעביר את המים שיהיו מהניקוז של המסילה הרביעית בתל-אביב, באיילון, לכיוון הנגב. מדובר על עשרות-מיליוני קוב. אנחנו ממשיכים בייצור מקורות מים והוזלתם. סך הכול, לסיכום, אומר שיש לנו אכן חקלאים מצטיינים שראויים לכל הערכה, ובעיקר לעזרה; לא מעמדת חולשה, לא מעמדה של – איך להגיד עוד פעם? אמרתי – של נהי, אלא מתוך הצגת כל הדברים היוצאים מן הכלל שהם עושים יחד עם הארגונים שלהם, בעזרת הממשלה, בעזרת מכוני המחקר ובעזרת משרד החקלאות, וזו הזדמנות טובה להכיר תודה לכל העובדים במשרד החקלאות בכל המחלקות. לאור זאת אני מציע לחברי הכנסת לדחות את הצעות האי-אמון. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון השלישית: שנת הכישלון של נתניהו; שנה עברה ושום דבר לא קרה. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי; בבקשה, אדוני. הניקוד אחר כך, בוא בבקשה. ישיב השר אופיר אקוניס. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, שני דברים עיקריים אפיינו מבחינתנו את הבחירות האחרונות – חברת הכנסת סויד, שני דברים עיקריים אפיינו מבחינתנו את הבחירות האחרונות: הקמת הרשימה המשותפת, בעיקר בגלל הגאונות הטיפשית של אביגדור ליברמן וישראל ביתנו, וסרט הווידיאו המסית של נתניהו על הערבים הנוהרים. נתניהו אמר, והתנצל, אבל לא באמת התנצל; הוא פשוט המשיך להתנהג ברוח אותה נהירה. הוא ואנשיו, שריו, חיככו את ידיהם בהנאה ובגאווה: עשינו זאת, הבאנו עוד שניים-שלושה מנדטים לליכוד על-ידי סרטון אחד קצר של שנאה לערבים. שנאה לערבים מצד אחד והכפשת מחנה המרכז-שמאל מצד אחר – שזכו לכינוי האפור "הם" – אפיינו ומאפיינות את מדיניות ראש הממשלה. מאז הבחירות, המסר של הערבים הנוהרים לא פסק, אדוני היושב-ראש – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> גָבַר, גָבַר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – הוא נמשך בצורה אחרת, עלה, בנאום המשוקץ ההוא בדיזנגוף, וגם בהתניות הביזריות של התוכנית לפיתוח כלכלי, התניות לא רלוונטיות המשקפות פטרונות מאוסה, וכן נמשך ביוזמות חקיקה דרקוניות, לרבות חוק ההדחה לאחרונה. במקום ליזום מדיניות של העדפה מתקנת לטובת האזרחים הערבים, שבמשך שנים סבלו ועודם סובלים מהדרה, מאפליה, במדינה שהעדפת היהודים בה היא קוהרנטית וטוטלית, הממשלה מקבעת מעמד נחות ל-20% מהאוכלוסייה והמשך ההדרה. תוכנית הפיתוח הכלכלית שנולדה לפני שנתיים באגף התקציבים, עם כוונות טובות ויעילות של ראש אגף התקציבים, מר אמיר לוי, שחשב ואמר ששילוב ערבים במשק הוא טוב למשק הישראלי, היא מצב win-win – תוכנית זאת שותקה ואפילו נכבלה על-ידי שני שרים אוהבי ערבים, יריב לוין וזאב אלקין. ראש הממשלה נתניהו תמך בהעלאת אחוז החסימה, תמך בחוק הלאום, תמך בחוק ההדחה ובחוקים רבים אחרים. מר נתניהו ורבים במערכת טוענים כלפינו – ציטוט: מצבכם טוב יותר מאשר מצב הערבים בסוריה ובעיראק. איזה מין השוואה אווילית וחסרת היגיון זו? שמעתי אותך, השר אקוניס, אומר את זה לא אחת; א. ישראל טוענת כי היא מדינה דמוקרטית, ולכן ההשוואה צריכה להיות עם מדינות דמוקרטיות ולא עם משטרים טוטליטריים, גם אם אנחנו ו"הם" ערבים. מדינות דמוקרטיות כמו קנדה, בלגיה, גם שם יש לאומים שונים; ב. ההשוואה הרלוונטית ביותר, הנכונה ביותר, הצודקת ביותר, היא עם אזרחים באותה מדינה, בין אזרחים יהודים לבין אזרחים ערבים; בין שני יישובים שכנים – בין כרמיאל לעראבה וסח'נין, בין טייבה לכוכב-יאיר, בין טירה לכפר-סבא, בין אום-אלפחם לחדרה, בין רהט לבאר-שבע. זאת ההשוואה המתחייבת במדינה דמוקרטית, ולא השוואה בין משטר טוטליטרי למשטר המתהדר והמתגאה שהוא משטר דמוקרטי. דמוקרטיה, מטבע הדברים, אדוני היושב-ראש, חייבת להיות מבוססת על ערך השוויון. הרשימה המשותפת שמה במוקד פעילותה נושאים אזרחיים, כלכליים וחברתיים; ברוב פעילותה. העלינו את נושא האלימות, הריסות הבתים, תכנון ובנייה, כביש 6, הגנת הסביבה, חיבור בתים לחשמל, מעמד האישה. הנוכחות של החברים שלנו בוועדות היא נוכחות מצוינת – ועדת החוקה, חינוך, פנים, ביקורת המדינה, עבודה ורווחה, כלכלה וועדת הכספים. בניגוד לתעשיית התדמיות – הרי הוצעו לנו בתחילת הקדנציה שני מושבים בוועדת חוץ וביטחון. דחינו זאת, והעדפנו את ועדת הכספים ואת ועדת הפנים. זה אומר הרבה. אני לא טוען שאנחנו כליל השלמות; אנחנו עושים, אנחנו עובדים, אנחנו מתאמצים, ולעתים אנחנו עושים טעויות, חלקנו עושים טעויות. לפעמים אנחנו אפילו מבקיעים גולים עצמיים. אבל העיקר הוא שאנחנו – לדעתי – אנחנו וחברי הכנסת של יהדות התורה, אנחנו הפרלמנטרים הטובים ביותר בבית הזה, וזה מוכח, גם בסטטיסטיקה וגם בנתונים בכל הוועדות. גם הרשימה המשותפת, גם מרצ, גם יהדות התורה, הם טובים יותר מהממוצע של הסיעה הזאת, המיוצגת כעת על-ידי חברת כנסת אחת ויחידה. <נאוה בוקר (הליכוד):> מה רע? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> האגף הזה הוא אגף הנעדרים, נוכח-נפקד – נוכחים בזמן ההצבעות, נפקדים בזמן הדיונים. הם לא פה, הם לא קיימים. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בדיון על יום השואה הבין-לאומי לפני שבועיים – הם נעדרו; שבעה חברי כנסת ערבים מהרשימה המשותפת ישבו פה מתחילת הדיון ועד סופו, ונטלו חלק בדיון, אפרופו תעשיית התדמיות. אבל ראש הממשלה ושרי הליכוד הפכו את ההסתה לדרך חיים. מה שהתחיל ביום הבחירות, עבר בדיזנגוף ונחת כאן, באולם המליאה, הוא תוצאה של החלטה ושיקול קר של נתניהו, פשוט לחטוף את האג'נדה של אביגדור ליברמן, את שנאת הערבים, או כפי שנחום ברנע ציטט את ראש הממשלה בשיחה עם שר האוצר כחלון: הציבור המזרחי רוצה שנאת ערבים, ואני עושה את זה טוב יותר ממך. מאז פורסם הציטוט הזה בטור המפורסם של נחום ברנע, הוא לא הוכחש על-ידי אף צד. ואני שואל אותך, מר נתניהו: מה, נפלת על השכל, אדוני ראש הממשלה? אנחנו רוצים להתחבר גם לחלקים רחבים בקרב היהודים המזרחים. רק בשבוע שעבר נפגשנו עם פעילים נפלאים מקבוצת "מזרחיות משותפת". אנחנו מוצאים מכנה משותף רחב עם הפעילים הנפלאים האלה. לראש הממשלה נתניהו אין כיום קווים אדומים, אין לו אפילו קווים שחורים. הוא מתנפל אפילו על החיילים שלו, על חיילים ששוברים שתיקה, ומדביק להם תוויות של בוגדים רק בשל העובדה שיש להם מצפון פעיל ומצפן שונה מהמצפן שלו. מאשימים את הפלסטינים ואת הרש"פ בהסתה? האם הפלסטינים צריכים שטלוויזיה זו או אחרת תסית אותם? המחסום הוא כלי ההסתה היעיל ביותר. הסגר, המעצרים, הם המסיתים. ההרג, הריסת הבתים, היעדר התקווה הם ההסתה היעילה ביותר. אתם מדכאים עם שלם, ואתם כועסים כי העם הזה מתקומם ומגיב? מה, לפלסטינים אין שאיפות? אין להם רגשות? זה הזמן וזה המקום להקריא כאן ניסוח שונה של "הסוחר מוונציה" של ויליאם שייקספיר: אין לפלסטינים עיניים? אין לפלסטיני ידיים, איברים, צורה, חושים, מאוויים, רגשות? ולא כמו היהודי, מאותו לחם הוא אוכל? מאותם כלי נשק הוא נפצע? באותן מחלות הוא מתייסר? באותן רפואות הוא מתרפא? באותו קיץ חם לו ובאותו חורף קר לו? אם תדקרו אותו – לא ייזוב דם? אם תדגדגו אותו – לא יצחק? אם תרעילו אותו – לא ימות? ואם תתעללו בנו – לא נתנקם? <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, זמנך עבר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> שלשום, אדוני היושב-ראש, היה פיגוע נורא, כואב וקשה באיסטנבול, שבו נהרגו ארבעה אנשים, שלושה אזרחים ישראלים ואזרח איראני. זה פיגוע נפשע, הראוי להוקעה גם מוסרית וגם פוליטית. אני משתתף בצער המשפחות ומאחל החלמה לפצועים. אבל אתמול קרה דבר מוזר בישיבת הממשלה: ראש הממשלה, בעקבות הפיגוע, הקריא הודעה שלמה, ארוכה, על רקע הפיגוע הנורא, ולא הזכיר ולו במילה אחת את חברי הכנסת הערבים. ממש כך. זה חידוש מרענן ובלתי שגרתי, כי פשוט התרגלנו לנימה אחרת או לדברים אחרים; התרגלנו להסתה. לבסוף, אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן, אדוני השר, אדוני ראש הממשלה הנעדר, שניצור מציאות אחרת בארץ האהובה והקשה הזאת. מציאות ללא הדרה, ללא אפליה, המבוססת על חיים משותפים, על צדק ועל תקווה, ולא על ייאוש. די לקיצוניות, די לאלימות, די לשנאה, די לכיבוש, די להריסת בתים, די לפגיעה בחלשים, ובואו נשנה את ההווה כדי שנבטיח את העתיד. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> פול ג'ונסון אמר: למידת היסטוריה היא תרופה חזקה לבורות מודרנית ומקור לענווה: לראות כיצד ההנחות קלות – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת טיבי, אתה שתי דקות אחרי. אנא ממך. בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תתנהג בקולגיאליות לחבר שהוא סגן יושב-ראש. אתה רואה שאני מסיים. <היו"ר מאיר כהן:> אני התנהגתי מעל ומעבר. שתי דקות אדוני מדבר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בסדר. כשאתה פה ואני שם אני נוהג בך אחרת. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, תסיים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני אתחיל את פול ג'ונסון מחדש. <היו"ר מאיר כהן:> אתה לא חייב לכעוס. גם אני יודע לכעוס. אנא תסיים עכשיו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בסדר. יש קרשנדו בנאום, ואתה עוצר אותי באמצע הקרשנדו. <היו"ר מאיר כהן:> אני לא עצרתי אותך. אני מבקש שתסיים – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה רבה, אדוני, על רוחב הלב שלך. <היו"ר מאיר כהן:> – – כדי שנהיה הוגנים לכולם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> פול ג'ונסון אמר: למידת היסטוריה היא תרופה חזקה לבורות מודרנית ומקור לענווה: לראות כיצד ההנחות קלות הדעת שלנו, שבעינינו הן מהפכניות ומשכנעות, נוסו בעבר לא פעם אחת, אלא פעמים רבות ובצורות שונות, ונמצאו שאינן אלא הבלים. בואו נשים קץ להבל המתמשך. תודה, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. ישיב אדוני השר אופיר אקוניס, בבקשה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, רוב הציבור הערבי בישראל סבור שחברי הכנסת של הרשימה המשותפת אינם מייצגים אותו כראוי – כך עולה מסקר שפורסם בחדשות ערוץ 2. הסקר בדק, אדוני היושב-ראש, את עמדותיהם של אזרחי ישראל הערבים כלפי התנהלות נציגיהם בכנסת. אני קראתי בעניין רב את הסקר הזה, אדוני, שהוצג בעיתון "הארץ", שאיננו חשוד באהדה יתרה לעמדות המחנה הלאומי, בוודאי לא לעמדות הליכוד ולעומד בראשו. את הנזק הכי גדול, אדוני היושב-ראש, לדו-קיום בין יהודים לבין ערבים עושה הסיעה הערבית המשותפת; את ההקצנה החמורה ביותר של פלגים מתוך ערביי ישראל מובילים חברי הכנסת של הסיעה הערבית המשותפת; הכי פחות תועלת, קידום וקדמה לערביי ישראל מביאים חברי הכנסת של הסיעה הערבית המשותפת. חבר הכנסת טיבי, אנחנו איננו זקוקים לשמוע כאן את הטפות המוסר שלכם, את צקצוקי הלשון והצדקנות, ובוודאי לא לשמוע את ההשמצות ודברי הבלע שלכם וההסתה נגד מדינת ישראל, לא פה, לא בארץ בכלל, ובוודאי לא בחוץ-לארץ, ואת זאת אתם עושים פה, בחו"ל, בכל מקום. אין פרלמנט בעולם, אדוני היושב-ראש, או מדינה שמכבדת את עצמה, שחברים בפרלמנט בה – לצורך העניין, אדוני היושב-ראש, בכנסת, בבית הזה – היו מעזים לדבר בו נגד המדינה שבה הם אזרחים, כמו בדמוקרטיה הישראלית שאותה אתם מרבים להשמיץ. כדאי לבוא ולומר, אדוני היושב-ראש – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> כדאי לבוא ולומר לעולם כולו – אני שומע את האיוולת, את ההשוואות לאפרטהייד. אוהב לעשות את זה, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת טיבי במיוחד, מפני שהוא מרבה להופיע בפורמים בין-לאומיים ולדבר על ישראל כמדינת אפרטהייד. הבחירות לכנסת הראשונה התקיימו ב-1949, במדינה היהודית הדמוקרטית ששמה ישראל, וכל ערביי ישראל, אזרחי ישראל, הצביעו בה לכנסת הראשונה, והצביעו בה גם לכנסת העשרים, ויצביעו בה, חבר הכנסת טיבי, גם לכנסת העשרים-ואחת, וגם לכנסת העשרים-ושתיים ועד קץ הימים, משום שאנחנו מתנהגים בכבוד לאזרחי ישראל הערבים; שוויון זכויות שאין כדוגמתו בכל העולם, בוודאי לא בעולם הערבי. אני אחזור על עמדתי, חבר הכנסת טיבי, כנראה שמעת אותה פעם, וצדקת, ואני אחזור, חבר הכנסת פריג', גם בפעם האלף, ואני אעשה את זה כאן, ואני אעשה את בפורומים אחרים, ואני אעשה את זה בארצות-הברית ובסין, ובקמצ'טקה, אם יהיה צריך: אין מדינה בעולם שלערבים החיים בה טוב כמו שטוב לערבים אזרחי ישראל. אין דבר כזה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> רוצים יותר טוב, כמו לך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת טיבי הזכיר כמה פעמים את דבריו של ראש הממשלה לאחר הפיגוע המתועב ברחוב דיזנגוף בתל-אביב. הפיגוע הזה, אני מזכיר לבית הזה, לחברות ולחברי הכנסת, התבצע על-ידי ערבי אזרח ישראל, ערבי ישראלי. הוא לא פלסטיני שכועס, חבר הכנסת טיבי. הוא לא פלסטיני, לשיטתך, שחי תחת הכיבוש, תחת ה"קלגסות" של חיילי וחיילות צבא ההגנה לישראל; פסיכופת נלוז, רוצח מתועב, שרצח, חבר הכנסת פרי, חברת הכנסת סויד. הוא רצח שני ישראלים – שלושה ישראלים – שניים יהודים, ואת נהג המונית. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ידידי, תאמין לי, אני יודע את מי הוא רצח: שני יהודים וערבי אחד, נהג המונית מלוד. כועסים? תחת כיבוש? איזה כעס היה לו? על מה הוא כעס בדיוק, נשאת מלחם המטורלל הזה? על מה הוא כעס? איזה כעס היה לו? מה הייתה הבעיה שלו שהוא בא בצהרי יום השישי הראשון של שנת 2016 וקטל שלושה ישראלים? אני מסתובב כבר כמה ימים עם הצמיד הזה שמפיצים חבריו של אלון בקל מכרמיאל, זכרו לברכה. אגב, לפי מיטב ידיעתי, הוא באמת עשה רבות למען החברה הישראלית. היה באמת פעיל חברתי. ועכשיו ההכנסות, אדוני היושב-ראש, מן המכירות של הצמיד הזה ישמשו משפחות נזקקות לקראת ליל הסדר. אלון אמר הרבה דברים מאוד מעניינים בחיים שלו. אני דווקא בחרתי לקחת את הצמיד הזה – "אם אתה כבר חי, תחיה". אנחנו רוצים לחיות בשלום עם הערבים אזרחי ישראל, וגם עם הפלסטינים. אני לא צריך שום הטפת מוסר – כתלמידו של זאב ז'בוטינסקי – שום הטפת מוסר על חיים משותפים עם הערבים אזרחי ישראל או עם השכנים הפלסטינים, או עם השכנים הירדנים, או עם השכנים המצרים, או עם השכנים הלבנונים. ככה קרובים היינו, אדוני היושב-ראש, לחתימת הסכם שלום עם לבנון. אבל החבורה הזאת, כן, שהנשיא הנוצרי לא נראה לה, רצחה אותו. יעקב פרי יוכל לספר לכם כמה דברים מההתרחשויות בלבנון בשנות ה-70 וה-80. מי החריב את לבנון? מי החריב? ערפאת המקולל והשלטון הסורי. ככה קרובים היינו להסכם שלום. ויש לנו הסכם שלום עם ירדן, ברוך השם. אני מברך עליו. יש לנו הסכם שלום עם מצרים, ברוך השם. אני מברך עליו. ואני רוצה שתתממש תורת ז'בוטינסקי, שנחיה זה לצד זה. כל עוד הסיעה הערבית המשותפת מובילה קו של חיים זה על חשבון זה, הדבר הזה, לדאבון הלב, לא יקרה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לדיון סיעתי. אני מבקש להזמין את חברת הכנסת רויטל סויד – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת טלב אבו עראר. שלוש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כמה חבל ששר החקלאות יצא, כי אני הקשבתי ברוב קשב לדבריו. וכשהוא אמר: אל תייללו – אל תייללו, חברי הכנסת שאכפת להם מהחקלאים, ושהחקלאים חשובים להם. אל תייללו, כי אנחנו לא אוהבים לעזור למי שבוכה, רק למי שצוחק. ואני שואלת, החקלאים מייללים? החקלאים שקורסים, ומשקים נסגרים, והם אינם מסוגלים אפילו לממן את הקטיף של היבול שהם בעמל רב שתלו, ונטעו, וזרעו – האם הם מייללים? אדוני שר החקלאות, החקלאים מייללים? לא, החקלאים לא מייללים; החקלאים זועקים. הם זועקים זעקה גדולה. הם אומרים: אנחנו על סף קריסה. אני ביקרתי בערבה אצל אותם חקלאים, אלה שאתה קורא להם מייללים, ואני קוראת להם מלח הארץ, ואני קוראת להם ציונות לשמה, ואני קוראת להם שומרי הגבולות, ואני קוראת להם הציונות העכשווית הנכונה, פה, בגבולות ארץ-ישראל – לא רק בהתנחלויות; לפעמים אנחנו מתבלבלים קצת מה זה ציונות. אני ביקרתי אותם, ואני ראיתי משקים שלמים, משקי-בית, שנסגרו, מכיוון שלא יכלו לעמוד יותר במאות-אלפי השקלים – הם לא מסוגלים לממן את עצמם. אני ראיתי במו-עיני שדות שלמים, שבאים ואומרים לאנשים: בואו תקטפו, קחו עגבנייה חינם. רק בשבוע שעבר ראינו כתבה שבה חקלאי, שיושב מתוך אהבה אמיתית לארץ ולאדמה, שבא ולוקח את כל עשרות הדונמים שהוא שתל, של כרובית, ומשמיד אותה. כרובית במדינת ישראל, שהרבה מאוד אנשים היו יכולים לאכול ממנה, לשבוע ממנה – כרובית באלפי טונות הושמדה. למה? לא כי יש עודף; כי לקטוף אותה יעלה יותר מאשר הרווח. אז על מה אתה מדבר, אדוני שר החקלאות? מה עם פערי התיווך הבלתי-הגיוניים? אז אתה פונה לחבר הכנסת ילין לגבי ההיטל של העובד הזר ששר האוצר הקודם לא ביטל? נכון, אתה צודק, וכל הכבוד שביטלתם את ההיטל על העובדים הזרים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> הוא לא היה מבטל את זה בלי הלחץ שהופעל עליו. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> כל הכבוד לחבר הכנסת ברושי, שמוביל את נושא החקלאות פה, באופוזיציה ובכלל בכנסת. אז מה אם לא בוטל במושב הקודם על-ידי שר האוצר? במושב הזה הוא בוטל, ועדיין מבטלים מכסים – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – ועדיין משקי-בית נסגרים. רק בשבוע שעבר התקיים פה דיון – ואני תכף מסיימת, אדוני היושב-ראש – התקיים פה דיון על משקי הלול, הביצים. משקים שלמים שנסגרו, כי הם לא מסוגלים לעמוד בנטל. אז אתה יודע מה? אנחנו לא רוצים ליילל, והחקלאים לא מייללים – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – אבל אתם, ממשלת ישראל, מחובתכם להציל את החקלאות, ולהציל את החקלאות – זה בא לידי ביטוי בהרבה מאוד תחומים, והגיעה העת שתעשו את זה, כי החקלאים קורסים. וברכות למועצת התלמידים – היום יום הכנסת הצעירה. תודה רבה, כל הכבוד לכם. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אני מאוד מבקש – לכל חבר כנסת יש שלוש דקות. אם כל אחד יחרוג בשתי דקות, זו חריגה משמעותית מהתקנון. אני מבקש מכם. טלב אבו עראר, בבקשה. לא נעים לשבת כאן ולהפסיק אתכם. בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אין שרים אבל. <היו"ר מאיר כהן:> יש. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, מכובדתי השרה, חברי חברי הכנסת, בשנת 1986 החליטה ממשלת ישראל להקים את המינהלת לקידום הבדואים, כך קראו לה, כדי לפתח יישובים ולמצוא פתרונות לאוכלוסייה הערבית-בדואית שמתגוררת ביישובים הבלתי-מוכרים. בהקמת הרשות הושקעו מיליארדי שקלים. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת ילין, שומעים אתכם עד כאן. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> המינהלת שימשה צינור להעברת תקציבים מכל משרדי הממשלה לרשויות הערביות-בדואיות בנגב. מאז הוקמה, מכובדי היושב-ראש, הרשות או המינהלת הזאת, פותחו בסך הכול שכונה חדשה בעיר רהט דרום וכמה מגרשים בחלק מהיישובים. וכמה שהתלוננו שהרשות הזאת מיותרת, נכשלה בתפקידה, ולא פעם גם – נוסף על כך שביקשנו לבטל או לפרק את המינהלת – הגיעו כמה תלונות על קבלת שוחד. ואף אחד לא האמין, אף אחד לא עשה דבר. שום גורם ממשלתי לא עשה דבר. עד שהגענו ליום הזה – ושים לב, אדוני היושב-ראש, אתה שכן שלי בנגב, ויודע מקרוב מה מתרחש שם. היום נחשפו פניה האמיתיות של מינהלת זו, שהיא רשות מושחתת. גורמי האכיפה ברשות הזאת מקבלים שוחד. איך ידענו את זה שהמשטרה בודקת חשד – נקרא לו חשד – שפקידים במינהלת מקבלים שוחד? אחד התושבים הערבים-בדואים בנגב פנה למשטרה היום, הודה, והמשטרה נתנה לו חסינות, כדי להגיש תלונתו, ששילם עשרות-אלפי שקלים. ניצול של אנשים שזקוקים למגרש כדי לחיות, להתגורר בכבוד – הערבי-בדואי הזה משלם עשרות-אלפי שקלים, עד שיקבע פקיד בכיר במינהלת הזאת. והוא ביקש: אדוני, כדי לשווק לך את המגרש הזה, אתה חייב לשלם 170,000 שקל. ואז, אין לו הכסף הזה, והגיש תלונה במשטרה, והעניין נבדק. לאור המצב אני מבקש להקפיא מייד את כל תוכניות הריסת הבתים בקרב הבדואים בנגב, כי אי-אפשר – רשות מושחתת – להמשיך להרוס בתים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני מבקש, מכובדי, אני הייתי רוצה ששר החקלאות, שהוא האחראי, הוא המוסמך, הוא בעל האחריות – לבטל, לפרק את המינהלת לאלתר ולהעמיד את כל הפקידים המעורבים לכאורה לדין, כי רשות מושחתת לא תשרת אותנו וגם לא את המדינה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה, אדוני. זהו. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי, באמת משפט אחרון. <היו"ר מאיר כהן:> אחרון אחרון. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הגיע הזמן להתייחס לאוכלוסייה הבדואית כאל אזרחי המדינה כולה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה, אדוני. תודה רבה לך. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה – – <היו"ר מאיר כהן:> כן, גברתי. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – חברותי וחברי חברי הכנסת, חברת "בזק" דיווחה ממש לפני כמה ימים לבורסה על הכנסות של 9.9 מיליארד שקלים, עלייה של 10% ברווחים לעומת השנה שעברה וחלוקת דיבידנד של 776 מיליון שקלים לבעלי המניות שלה. הפעילות המכניסה ביותר של החברה היא מתחום התקשורת הנייחת הפנים-ארצית. עיקר ההכנסות של "בזק", כ־44%, מקורן בתחום הטלפון והאינטרנט, שבו היא מהווה מונופול. אנחנו, הצרכנים הישראלים, כולנו, מסתכלים על כל מה שקורה בשוק התקשורת, ואנחנו רואים את רווחי הענק של "בזק", ושואלים וממשיכים ושואלים כבר יותר מדי שנים למה החברה הזאת, שמרוויחה סכומים כאלה, נהנית ממונופול כזה נרחב, צריכה עזרה כל כך מסיבית, מראש, גם משר התקשורת וגם מראש הממשלה – ולהזכירנו, מדובר באותו אדם. ואולי כדאי גם שנדבר על צירוף המילים "ראש הממשלה ושר התקשורת". אנחנו כולנו שומעים את צמד ההגדרות הזה חוזר ועולה, ולא מבינים כל כך מה הקשר בין הדברים; אנחנו לא מבינים שראש הממשלה של המדינה הכי מאוימת במזרח התיכון מוצא את הזמן, המשאבים והרצון לכהן – כן, גם, נוסף על שלל התפקידים, כשר התקשורת. אדוני ראש הממשלה ושר התקשורת, אם באמת, כמו שאתה ומנכ"ל משרדך אומרים, הדבר הנכון הוא לאפשר ל"בזק" להשיג יותר כוח מכפי שיש לה היום, על-ידי הסרת המגבלה המבנית בין "בזק" לבין החברות בקבוצתה, אז איך זה שכל כך הרבה אנשים חושבים אחרת? ואם אתם כל כך צודקים, למה לא שכנעתם אותם בצדקת הדרך שלכם במקום לפטור אותם ולפטר אותם בדרך הכי בוטה שיש? אבל, אדוני ראש הממשלה, יש עוד שיקולים, מלבד השיקול של טובת האזרח. אולי כל ההירתמות הזאת לקידום רפורמות הפוכות מאלו של מה שבאמת צריך, וגם שרים בממשלה שלך שאמרו שהם יתמכו בהפרדה מבנית ב"בזק" ­– צריך בסופו של דבר לחזק רק את "בזק", ולא לטובת האזרחים, כולנו. רק בשבוע שעבר קיבלה ועדת הכספים החלטה להגביל את שכר הבכירים בענפי הבנקאות והביטוח ל-2.5 מיליון שקלים. אז נכון שהחוק הזה לא חל על חברות ציבוריות, אבל זה ללא ספק מסר שהכנסת הזאת משדרת ומבקשת להמשיך לשדר. ובמקביל, כאילו שורת הרווח הנקי מעולם לא ירדה – "בזק" מודיעה כי שכר בכיריה ימשיך לעמוד על סכומים מטורפים של 4.4 מיליון ו-5.2 מיליון למנכ"לית הנוכחית ולמנכ"ל הקודם, בהתאמה. אז, אדוני ראש הממשלה, אנחנו לא יכולים להמשיך כך. ברירת המחדל והשיקולים שחייבים להנחות אותך הם קודם כול טובת האזרח. אי-אפשר להמשיך את המונופול הזה, צריך להמשיך בקו שהתווה שר התקשורת הקודם, שהבטיח שברגע שתונח הצעת חוק, לא משנה אם מהאופוזיציה או מהקואליציה, באמת זה יקודם. <היו"ר מאיר כהן:> גברתי, תסיימי. <עליזה לביא (יש עתיד):> ואדוני ראש הממשלה, חברת "בזק" צריכה להבין שלא כוחה ועוצם ידה יעשו לה את המשך העושר הזה; צריכה להיות הבנה על ההפרדה, וצריך להיות מובן לכולם שאזרחי מדינת ישראל צריכים לשלם הרבה פחות כסף. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה לך, גברתי. חבר הכנסת אלי כהן, בבקשה. <אלי כהן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני ארצה להתייחס לנושא שנמצא על סדר-היום בגין הצעת האי-אמון – שיש התנכלות לחקלאים. חברים יקרים, כל מדינה שמכבדת את עצמה צריכה חקלאות. חקלאות, מעבר לחשיבות הכלכלית שלה, יש בה ערך התיישבותי, יש בה ערך ציוני, יש בה ערך של שמירה על הארץ, ודווקא הממשלה הזאת בחרה לבטל את מס המעסיקים – ונמצא כאן ידידי חבר הכנסת ברושי, שחסך לחקלאים 230 מיליון שקל בשנה. <יצחק וקנין (ש"ס):> 140 מיליון. <אלי כהן (כולנו):> מתקן חבר הכנסת וקנין. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> 230 זה אחרי החזרת נקודות הזיכוי, שגם לזה הגיע הזמן. נכון, וקנין? <אלי כהן (כולנו):> אז יפה, אז אנחנו מדברים על תוספת של בין 140 ל-230 מיליון שקל לטובת החקלאים, ועשתה זאת הממשלה הזאת. ולכן אני שואל: איפה היו הממשלות הקודמות, שלכאורה עכשיו טוענות שיש התנכלות לחקלאות? לכן – אנחנו מתכוונים לשמור על החקלאות, מתכוונים לקדם את החקלאות, אבל יחד עם זאת יש לנו מחויבות ל-8 מיליון אזרחים, כדי שהם יוכלו לקנות מוצרים ברמה סבירה ונכונה. אנחנו רואים תמיד לפני חגים, ובכלל, את המחירים הגבוהים. המחירים בישראל, שפעם היו נמוכים ביחס לאירופה, גבוהים היום ברמה של 20%–30%. הדרך המקובלת בארצות-הברית, באירופה, ואנחנו מתכוונים ליישם אותה גם בישראל, היא לפתוח את המכסות, להגדיל את המכסות, להוריד את המחירים לאזרחים, מכיוון שאנחנו התחייבנו בזה, אבל יחד עם זאת, לתת סובסידיה לחקלאים ולשמור עליהם. ולכן, חברים, הממשלה הזאת דאגה גם לטפל בנושא של מס מעסיקים, ואני חושב שכאן, לא בכדי החקלאים בירכו את שר האוצר על החלטתו להוריד את מס המעסיקים. מס המעסיקים, המטרה שלו היא לעודד תעסוקה של ישראלים, אפליה מתקנת לטובת כוח-אדם כחול-לבן. אבל ברגע שראינו שיש צורך לסייע לחקלאות מן הצד האחד, וכשאנחנו נמצאים ברמות נמוכות של אבטלה, של 5%, בעוד הנושא של מס מעסיקים בוטל, רמת האבטלה הייתה 12%, חשבנו שנכון יהיה ללכת לקראת החקלאים. הנושא של יוקר המחיה לא קיים רק בחקלאות, אלא גם בצעדים נוספים שנעשו בשנה האחרונה, והם: הורדת תעריפי הביטוח, הורדת מחיר המים ב-15%, הורדת תעריפי התחבורה הציבורית, שהוזלה גם היא, הורדה בנושא של טיפול בעמלות הפנסיה. כלומר, בכל אחד מהצעדים אנחנו פועלים כדי שיוקר המחיה לכל אזרחי ישראל יהיה נמוך יותר. במקביל, כפי שציינתי, אנחנו נשמור על החקלאות, אבל נמשיך באותה מגמה של הורדת יוקר המחיה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אלי כהן (כולנו):> תודה רבה, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק וקנין. בבקשה. <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת אלי כהן, אני מאוד מעריך אותך – – <אלי כהן (כולנו):> – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> – – תקשיב, יוקר המחיה, תאמין לי שהוא מדיר שינה מעיני כל אחד מחברי הכנסת; אין חבר כנסת שלא חושב שכשעקרת-הבית תגיע לשוק או לכל מקום אחר שהיא רוכשת בו את מה שהיא צריכה לביתה – שהמחיר יהיה נמוך. ואני רוצה שתדע – ואני נותן לך נתונים, ותבדוק את הנתונים שלי: אם עקרת-בית קונה את העגבנייה ב-8 שקלים, דע לך שהחקלאי מקבל על העגבנייה שקל ו-40, שקל וחצי. אני עכשיו מדבר אתך על מה שאני מגדל ומה שאני גידלתי כל השנים: אבוקדו – 1.70 לחו"ל, כשזה מועבר לחו"ל, זה מה שאני מקבל עבור התוצרת שלי. אתה קונה את סוג ב' ב-12 או 14 שקל – את אותו אבוקדו. ואני מקבל עליו 1.70. מה אתם רוצים מהחקלאי המסכן הזה? הוא כבר פשט את הרגל מזמן. הוא גם לא מרוויח כלום, כיוון שבשנים האחרונות הוסיפו עליו את המים, הוסיפו עליו את מס המעסיקים ואת נקודות הזיכוי ואת כל מה שציינו פה. ואני שואל פה: מה, זה חכמי חלם? מה יותר קל לשר האוצר ממה שאנחנו מציעים כבר הרבה זמן? לא היה דבר אחד שאני אומר פה – ואני אומר לך, תבדוק את הפרוטוקולים – ותראה שמה שאמרתי, לו היו מיישמים את זה – היום אפשר ליישם. לא מחר. הוא חותם על צו פיקוח על מחירים. בוא ניקח עשרה מוצרים; ניקח עגבנייה, בצל, תפוח-אדמה, דברים שהם דומיננטיים על המדף, שכל עקרת-בית צריכה. לא אננס, דברים שאנחנו צריכים אותם. פירות – תיקח אגס, תפוח, אבוקדו; לא משנה מה. נקבע את המחיר שלו, את מחיר הגג שלו ואת מחיר המינימום שלו, ולא ש"רמי לוי" או כל סיטונאי אחר יבוא לחקלאי ויגיד לו: אני נותן לך 90 אגורות, תרצה או לא תרצה. חקלאות מחייבת תכנון. אין מציאות של חקלאות בלי תכנון. ואני רוצה להגיד לך, אנחנו עדיין יותר זולים מאירופה. גם מה שאמרת. לא ב-20%, בהרבה יותר. לצערי הרב, יש פה איזו מגמה שאני לא תופס. אתם מדברים על יוקר מחיה, אבל זה לא החקלאים, יוקר המחיה. מהחקלאי ומעלה מתחיל יוקר המחיה. אם אני מספר לך שהוא מקבל – דרך אגב, על הכרוב, חצי שקל מקבל החקלאי. חצי שקל. אני שואל אותך, הוא נמכר ב-8 שקלים, ב-7 שקלים, ב-6 שקלים. איפה החקלאי פה אשם? מה אתם רוצים מהחקלאי? גמרתם את החקלאות. <אלי כהן (כולנו):> – – – ביטלנו מס מעסיקים. <יצחק וקנין (ש"ס):> תקשיב לי, את מס המעסיקים – לא היה צריך להביא אותו לעולם בכלל. <אלי כהן (כולנו):> אבל אנחנו ביטלנו אותו. <יצחק וקנין (ש"ס):> לא היה צריך. כי המחשבה שהייתה, זה כמו שאמרת, להעסיק כחול-לבן. מי ילך לעבוד בחממה ב-40 מעלות? איזה יהודי נכנס לחממה? כבר הפלסטינים לא נכנסים לחממה הזאת, אז קל וחומר היהודי שלנו לא ייכנס. ובטח ובטח כשיש תאילנדים. אדוני היושב-ראש, עוד חצי דקה, אם אפשר. הנושא הזה, באמת, אנחנו צריכים לקחת אותו פעם ברצינות. מה שאני אומר, בוא נעשה ניסיון. אולי אני טועה. אני כבר זועק 20 שנה פה. אני אומר דברים ואני חוזר עליהם. ואני אתן דוגמה – אמרתי את זה 20 פעם – הגבינה הלבנה והקוטג', זו הדוגמה המנצחת. כשרצו לבטל את הפיקוח, אני התנגדתי לזה, הצבעתי נגד ביטול הפיקוח. שני מוצרים היו בפיקוח, מה קרה להם? מה אמרו לנו? בנו את "טרה", בנו מחלבה ענקית שתתמודד. מה קרה בסוף? הגבינה הלבנה הגיעה ל-7.5 שקל והקוטג' כמעט ל-8 שקלים. מחאת הקוטג' מוכרת לכולנו. מי קיבל? החקלאי קיבל איזו תוספת? החקלאי קיבל משהו בגין עליית המחירים? חבר'ה, שר האוצר יכול היום להוריד את המחיר. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <יצחק וקנין (ש"ס):> היום. לא מחר. היום. כי מה שהוא עשה בהורדת המכסים, אין לי שום ערובה שזה ייתן משהו לצרכן. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> וקנין, תודה רבה. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אז אני מקווה שאתה גם תצביע אי-אמון. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> זה שסיפרת על הפנייה של דרעי ועכשיו אתה אומר לו שהוא יצביע בעד, אז סיבכת אותו לגמרי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הדיון הוא על חקלאות, אבל אני רוצה דווקא לקחת אותו לביטחון ולקשר שבין החקלאות לביטחון. אז מצד אחד יש הקשר שכולם מכירים: החקלאות תופסת את הקרקע, החקלאות גואלת את הקרקע. כשהחקלאות נמצאת וכשמעבדים את הקרקע, אנחנו יודעים שהיא שלנו. בדרך כלל היישובים החקלאיים נמצאים על הגבולות; בדרך כלל הם אלה שמגדרים ושומרים אותנו. אבל יש גם חקלאות שמייצרת ביטחון תזונתי. אתם יודעים, מדינת ישראל דואגת – ויושבים פה כמה אנשים שמבינים בביטחון יותר טוב ממני – דואגת לייצר טנקים. אבל מי שמבין יגיד לכם שאנחנו יכולים לקנות טנקים לא פחות טובים, מה שנקרא "על המדף". אפשר לקנות את הטנקים האלה, אבל הבינו פה, אחרי שעברו פה כמה מלחמות, את העובדה שצריך לשמור לנו יכולת ייצור עצמית, שאנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב שאנחנו לא יכולים להוביל לכאן תחמושת, ופתאום הגבולות נסגרים ואנחנו נמצאים באיזו מלחמה ואנחנו צריכים לדעת לייצר לבד את הטנקים שלנו ואת התחמושת שלנו ואת היכולת שלנו להילחם. הדבר אינו שונה בחקלאות. אם אנחנו סומכים היום על העגבניות מטורקיה, תדמיינו מה יקרה פה יום אחד – אולי עכשיו זה יצליח קצת להוריד את המחירים, אבל פתאום יש איזו בעיה, ולא כל אונייה מוכנה להפליג לכאן, ופתאום לא כל מטוס מוכן לטוס לכאן, והעגבניות לא מגיעות. ומה יהיו המחירים של העגבניות בסופר? יהיו עגבניות בסופר? יהיה מזון? כל ממשלה וכל מדינה שנמצאת בסכנות פחות קשות משלנו – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברים, סליחה שם בצד שמאל. אנא מכם, עדיין אין הצבעה. בסדר. בבקשה, אדוני. סליחה. <קריאה:> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני מוכן לוותר על הדקה שלי אם וקנין מצביע בעד האי-אמון. <היו"ר מאיר כהן:> זה הוא אמר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> וקנין, אם אתה תצביע בעד האי-אמון אני מוותר על הדקה שלי על החקלאות. <יצחק וקנין (ש"ס):> איך? הרי אתה יודע שהממשלה הזאת לא תיפול, אם אני אצביע או לא אצביע. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני לא בטוח. <אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):> אבל אתה תצביע. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני לא בטוח. בכל מקרה – אתה תוסיף לי את חצי הדקה הזו. <היו"ר מאיר כהן:> יש לך חצי דקה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אבל אני אומר, בכל מקרה הביטחון התזונתי שלנו הוא קריטי לא פחות מהביטחון שלנו בטנקים. היה פעם רעיון שרצו לייבא מים מטורקיה. בסופו של דבר קיבל פה מי שקיבל את ההחלטה הנכונה, ללכת להתפלה, ליכולת הייצור שלנו, של המים, ובסופו של דבר יש לנו את הביטחון הזה. תדמיינו שהיינו תלויים בטורקים לגבי המים של מדינת ישראל. איזה מעמד בין-לאומי היה לנו? איך היינו יכולים בכלל להתמודד בעולם שבו אנחנו נמצאים? ואז מגיעים ואומרים: נבטל את המכסים. למכסים האלה יש כמה תפקידים. התפקיד הראשון הוא לשמור על החקלאי, אבל התפקיד השני של המכס הוא היתרון ליצוא, וכן לאפשר לנו לחתום על הסכמי סחר בין-לאומיים – בהסכם סחר אנחנו מבטלים את המכס, ובתמורה המדינה השנייה מבטלת את המכס. אבל מה עושה הממשלה הזו? היא עושה התנתקות חד-צדדית. אותם אלה שתמכו בהתנתקות החד-צדדית עושים אותה פעולה עם המכסים: מורידים חד-צדדי את המכס, בלי לקבל שום יתרון כנגד זה ובלי לעשות שום הסכם מול המדינות האחרות. אז הממשלה הזו, שרבים מחבריה תמכו בהתנתקות החד-צדדית, כנראה החליטה ללכת לעוד התנתקות חד-צדדית, הפעם מהחקלאים ומהחקלאות. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת השר יעקב ליצמן, בבקשה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האי-אמון זה רוטינה, הכול בסדר. אז להגיד שאחרי שנה לא השתנו דברים? השנה – איך אומרים בעברית? – מהפך היה. הייתה ממשלה קודמת והתחלפה, אז אי-אפשר להגיד שלא עשו כלום. הרבה שינויים עשינו כאן במשך השנה. בהחלט. ואנחנו עוד נערכים לעשות עוד הרבה שינויים גם כן. אני רוצה להתייחס גם כן לדברים, לנושאים שכרגע על סדר-היום. חוק המקוואות, שאנחנו העברנו בשבוע שעבר, החוק הטרומי – אנחנו נעמוד על זה שהחוק הזה יעבור שלוש קריאות. לא יעזור לאף אחד לשבש את זה. אני רוצה לתת לכם דוגמה איפה הרפורמים האלו: תתארו לעצמכם שלא רק שאומרים דעות כאן, שאין להן אף אחד כאן – אף אחד אף פעם לא התמודד בבחירות, אף פעם לא התמודדו בשום דבר. אבל גם שם פתאום הם עושים פילוגים בעם היהודי. באיפא"ק פתאום לא באים, לצאת החוצה, טראמפ ידבר, לא ידבר. יש להם דעות על הכול. הכול, מה שהם רוצים הם עושים דעות. אומרים על הכול שטויות והבלים, והם לא מייצגים. הם החריבו את ארצות-הברית, הם החריבו את היהדות שם. אני אומר לכם, זה חבל מה שהם עשו. לא אכפת להם ללכת לחתונות ביחד עם כומר, עם צלב. אצלם זה – תסתכלו מה שהיה בחתונה של הבת של קלינטון. <זהבה גלאון (מרצ):> באמת, כמה פעמים תגידו "קלינטון", "קלינטון". <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> עובדה שבחתונה של קלינטון החתן היה יהודי. בא הבן-אדם עם רפורם-רביי, עם כומר עם צלב. זה מה שאת רוצה שיהיה כאן בארץ? זה מה שאת רוצה שיהיה? <זהבה גלאון (מרצ):> לא אמרתי שזה מה שאני רוצה. אני לא אמרתי שזה מה שאני רוצה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שהמדינה היהודית – שככה זה ייראה? אל תדברי פה – זה מה שאת רוצה כאן? <זהבה גלאון (מרצ):> אתם תפסיקו עם הכפייה שלכם פה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> צלב בחופות של ישראל. זה רפורמים. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – נמאס כבר – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> נמאס. אז נמאס. נמאס מרפורמים. <זהבה גלאון (מרצ):> מה אתה חושב, שיש לך מונופול על היהדות? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> זה הרפורמים – צלב. <זהבה גלאון (מרצ):> נו באמת, זה לא הרפורמים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> צלב, זה הרפורמים, זהו. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, זה לא הרפורמים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לכן אני אומר שכל זה, זה הכול שטויות והבלים. אנחנו נקפיד – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> השר ליצמן, זה לא שטויות. תראה – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני יודע, זה חמור מאוד. את יודעת מה זה לבוא לחופה עם צלב? את יודעת מה זה? השם ישמור. <זהבה גלאון (מרצ):> למה אתה משתמש בדוגמה הזאת? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> זה מה שהם עושים. <עליזה לביא (יש עתיד):> אפשר להגיע להבנות – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לבוא לחופה עם צלב, השם ישמור, חופה עם יהודי. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – ובסוף נגיע להבנות. למה הייתם צריכים לעשות את כל – – – ולפגוע בציבורים שלמים? למה? <היו"ר מאיר כהן:> חבריה, תאפשרו לדובר לסיים את דבריו. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני רוצה לסיים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אנחנו – מה, גם את פתאום? גם את פתאום מתערבת על צלב ורפורם-רביי? מה יש לך להגיד על רפורם-רביי פתאום? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – צלב. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גם הערבים תומכים ברפורם-רביי? אני רוצה להבין. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא לא לא – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אה, לא, לא, לא. <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, בבקשה תסיים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – אני מנסה להבין מה הבעיה שלך עם הצלב. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לכן אני רוצה לסיים, אני רוצה להגיד – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> מה הבעיה עם הצלב? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – שאנחנו נעמוד בתוקף רב שהנושא הזה של רפורמים – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני השר, למה הצעקות האלה? למה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – שזה הרס דת, הרס כל דבר, מה שעשו באמריקה. אנחנו לא ניתן להם שום דריסת רגל. אני בטוח שהחוק הזה יעבור גם בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת תמר זנדברג – בבקשה, גברתי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה, כבוד השר, צעקות? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, לא מצליח – – – <קריאות:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> רפורם-רביי – – <קריאות:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – מיניסטר ליצמן. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, גברתי, שלוש דקות. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, אדוני היושב-ראש. האמת, אני רציתי – – – <היו"ר מאיר כהן:> השר ליצמן, בבקשה. אדוני, בבקשה. חברת הכנסת עליזה לביא – בבקשה, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, האמת היא שאני רציתי לשתף אתכם בחשש ובדאגה אמיתיים שלי. היום שר הביטחון – שר הביטחון במדינת ישראל – התיר דם. אני אומרת את זה בצורה ברורה: התיר את דמם של אזרחי ישראל על-ידי זה שקרא לאזרחי ישראל – לא משנה כרגע – לדעתי, חברי "שוברים שתיקה" הם פטריוטים, נלחמים יום-יום על דמותה המוסרית של מדינת ישראל ועל סיום הכיבוש. אבל זה בכלל לא משנה, אפשר לא להסכים. שר בממשלה שמכנה את אזרחיו שלו בוגדים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, הוא לא כינה. הוא לא כינה. <תמר זנדברג (מרצ):> וכבר השר השני שעושה את זה – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תמר, הוא לא כינה. הוא אמר אם. הוא אמר אם – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – כי בערב שבת, חברות וחברים – בערב שבת – ישב השר יריב לוין וכינה את פעילי ואנשי "שוברים שתיקה" בוגדים ומרגלים, והצטרף לראש הממשלה, שאתמול קשר, בצורה חצופה, צינית ומסיתה, בין אנשי "שוברים שתיקה" ובין הפיגוע בטורקיה. חברות וחברים, אני רוצה לומר כאן, כדי שלא יהיה מישהו שיגיד שהוא לא ידע, שאני חוששת לשלומם של אנשי "שוברים שתיקה", ואני רוצה לומר שאף שר בממשלה לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו אם חס וחלילה תהיה אלימות. <עליזה לביא (יש עתיד):> אז אולי כדאי שחיילים יאבטחו אותם. אולי כדאי שחיילים יאבטחו אותם. <תמר זנדברג (מרצ):> מתבצעת כאן התרת דם שיטתית שמגיעה מהממשלה אל אזרחים. זה דבר שאין לו מקום, שאין לו אח ורע. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> מה יהיה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> נאמר כבר כמה פעמים שזה דומה ל-1995. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> מה יהיה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> ב-1995, חברות וחברים – – <קריאה:> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – בחיילי צה"ל? <תמר זנדברג (מרצ):> – – אלה שיושבים כאן היום סביב שולחן הממשלה עמדו על המרפסת, צעדו, כשמאחוריהם – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> מה יהיה – – – שהם עושים? <תמר זנדברג (מרצ):> – – ארון קבורה. ואתם יודעים מה ההבדל? אז הם היו באופוזיציה והם הסיתו נגד ראש ממשלה שהיה לו כוח לבצע מדיניות, ובסופו של דבר הוא נרצח בגלל זה. היום המצב יותר גרוע, כי המסיתים יושבים סביב שולחן הממשלה, והמוסתים יושבים עכשיו בבית, וסבא וסבתא שלהם מקבלים טלפונים לפנות בוקר שקוראים ליולי נובק זונה. וסבא וסבתא שלהם צריכים לקבל את הטלפונים האלה. אני קוראת לכם להתעורר, להפסיק עם ההסתה הזאת – – <יואב קיש (הליכוד):> אל תדאגי, גם – – – מסיתים נגד הימין – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – ברגע זה – – <יואב קיש (הליכוד):> הנאצים שונאים גם אותנו, הנאצים, אל תדאגי. <תמר זנדברג (מרצ):> – – כי אתה, גם אתה, לא תוכל לרחוץ בניקיון כפיך. <יואב קיש (הליכוד):> תטפלי בהסתה. אם את רוצה באמת – – – <קריאה:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> יואב קיש. יואב קיש. <קריאה:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> תהיה כאן אלימות. <היו"ר מאיר כהן:> יואב קיש, גם קריאות ביניים לא צריכות להישמע כאילו איזה ריב. להירגע קצת. <מירב בן ארי (כולנו):> לא, זה לא ריב – – – <יואב קיש (הליכוד):> לא ריב. <היו"ר מאיר כהן:> סליחה. <תמר זנדברג (מרצ):> תהיה כאן אלימות. תהיה כאן – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> כאילו אנחנו מסיתים. <היו"ר מאיר כהן:> נו, בסדר. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – תהיה כאן אלימות. <היו"ר מאיר כהן:> תנו לה לסיים את דבריה. <תמר זנדברג (מרצ):> יש כאן הסתה ברורה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – מה לעשות. <תמר זנדברג (מרצ):> היא נובעת משולחן הממשלה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – "שוברים שתיקה" – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – מה לעשות שהם – – – מה לעשות. <היו"ר מאיר כהן:> תמשיכי, גברתי. חברים, חברי הכנסת – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> סעיף 113 – – – מה שהם עשו. <היו"ר מאיר כהן:> עודד פורר. חבר הכנסת פורר, תאפשרו לה לסיים. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – חמורה. <זהבה גלאון (מרצ):> נו, באמת. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, שמענו. תודה. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת זנדברג. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> חבר הכנסת פורר, אתה בסך הכול חבר כנסת. שרי הממשלה שיושבים כאן ולא מתביישים, בשביל רווח פוליטי קצר מועד, להסית נגד אזרחים – האלימות שתהיה כאן, דמם יהיה בראשם. <מירב בן ארי (כולנו):> הם מסיתים – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אני מזהירה כאן, אני היום חוששת – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> – – לשלומם של אנשי "שוברים שתיקה". <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <תמר זנדברג (מרצ):> תתעוררו, ומהר. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חברת הכנסת נאוה בוקר, אחרונת הדוברים. ותענה בשם הממשלה השרה איילת שקד. בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך. <נאוה בוקר (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, לפני שאני מתחילה לדבר – יושבים כאן אורחים מיוחדים היום ביציע: יושב-ראש מועצת הנוער הארצית אליאב בטיטו נמצא כאן, וגם יושב-ראש מועצת הנוער הדרוזי סמי – אני מברכת אתכם. אני רוצה לומר לחברתי – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת וקנין, שאר חברי הכנסת, אנא מכם. חבר הכנסת וקנין. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – לחברתי תמר זנדברג, שלצערי יצאה מהאולם הזה, אני רוצה לומר: אני לא מבינה למה היא רצה להגן על אותם אנשי "שוברים שתיקה". אני עצמי הגשתי תלונה במשטרה על כך שתמונה של ראש הממשלה שלנו במדים של נאצי הופצה ברשתות בלי הפסקה. אז באמת, יש גבול לכל דבר. השבוע שמענו – – – <זהבה גלאון (מרצ):> זה לא בסדר. אנחנו תומכים בך. אין שום הצדקה לתמונות כאלה, בין שזה – – <נאוה בוקר (הליכוד):> אז שתפסיק להגן עליהם. <יואב קיש (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – ראש הממשלה – – – <יואב קיש (הליכוד):> אולי נתקן את חוק ההסתה. <נאוה בוקר (הליכוד):> אני מבינה. על כאלה שמרגלים נגד מדינת ישראל? <יואב קיש (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתם – – – <יואב קיש (הליכוד):> בואו נתקן את חוק ההסתה. אי-אפשר – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הגיע הזמן. <היו"ר מאיר כהן:> תמשיכי בבקשה. <נאוה בוקר (הליכוד):> השבוע שמענו הרבה טענות של חברי המחנה הציוני על הבידוד הבין-לאומי – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> – – ונראה לי שהבנתי את השיטה. קודם הם מפחידים אותנו ומדברים על חרמות, ואחר כך הם נוסעים לכל מיני מקומות בעולם כדי להפריח את ההמצאות שלהם. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> קחו לדוגמה את חברת הכנסת ציפי לבני – לצערי, היא לא נמצאת כאן כרגע. מסתבר שיש ציפי לבני שהייתה שרת החוץ, אבל יש גם ציפי לבני באופוזיציה, שמחליטה להפר את המדיניות הרשמית של משרד החוץ ולהיפגש עם שרת החוץ השבדית. ואני שואלת אותה איך היא לא מתביישת להיפגש עם שרה אנטישמית, זו שקראה לחקור חייל צה"ל על הוצאה להורג של מחבלים. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – היא מראה לנו – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> לזה אתם קוראים מדיניות חוץ? כן. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> אולי כדאי באמת שתחליטו ביניכם לבין עצמכם מי מייצג את מי. מתי אתם המחנה הציוני, התנועה, העבודה, או המערך, כי לאף אחד זה כבר לא ברור. <אילן גילאון (מרצ):> מערך כבר אין. <נאוה בוקר (הליכוד):> ואני אסביר למה. <אילן גילאון (מרצ):> כדאי לך לדעת, את חברת כנסת. <נאוה בוקר (הליכוד):> זאת הייתה העקיצה שלי. אם לא הבנת אותה, אז זו בעיה אחרת. ביום חמישי בערב צפיתי, כמו כולם, בתחקיר של ארגון "עד כאן" בערוץ 22, שמראה את ארגון "שוברים שתיקה" מתחקר חיילים על סודות צבאיים; ארגון שבטעות מכונה ארגון זכויות אדם. ונדהמתי לראות חיילת שמספרת שהיא קיבלה תדריך – ייעוץ, כלשונה – מאדם בשם מיכאל מנקין, שהיה אז פעיל ב"שוברים שתיקה", והוא הסביר לה שהיא צריכה ללכת למינהל האזרחי, והיא צריכה להביא משם עדויות בסוף השחרור. ואני רוצה לספר לכן מי זה מיכאל מנקין. אנשי המחנה הציוני מכירים אותו בתור מנכ"ל מכון "מולד", אותו מכון שמייעץ להם, מביא להם ניירות עמדה, ולא רק זה – כפי שנחשף באתר "מידה", אתם, אנשי המחנה הציוני, שכרתם את הארגון הזה בעבר לעשות לכם קמפיין פוליטי. <מיכל רוזין (מרצ):> מה? מה? <נאוה בוקר (הליכוד):> וראיתי שחברי איתן כבל – כן, כן, גברתי מיכל – ביקש לחקור את "שוברים שתיקה". <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הקשקשת שלכם זה משהו שבאמת עבר כל גבול. <נאוה בוקר (הליכוד):> איך אתה מסביר את זה שלקחתם את הארגון הזה לעשות קמפיין פוליטי? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> להסתה שלכם, זה כבר אנטי-ציונות שלכם – – <היו"ר מאיר כהן:> גברתי, אני מוסיף לך עוד חצי דקה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – כבר התרגלנו. אתם אנטי-ציונים – – <נאוה בוקר (הליכוד):> ציפי לבני לא הייתה מוכנה לגנות את "שוברים שתיקה". <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – אתם קשקשנים, אתם מסיתנים. התרגלנו. אל תטיפו לנו על ציונות. <נאוה בוקר (הליכוד):> אז לפני שאתם מדברים על מסרים מול העולם – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת בר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אל תטיפו לנו על אהבת ישראל – – <נאוה בוקר (הליכוד):> – – אולי תבדקו קודם – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – אנחנו המצאנו את זה. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – אם אתם בכלל מסוגלים להסכים על משהו ביניכם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם הורסים את ישראל, ואנחנו נתקן אותה. <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם מובילים אותנו למדינה דו-לאומית – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת בר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – ואנחנו נמנע מכם. אל תטיפי לנו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תמשיכי, גברתי. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – מה קרה – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> תודה רבה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <קריאות:> – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> אולי גם אתה תתחיל להגן על "שוברים שתיקה", למה לא, חיליק? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת, יש לך – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> אפשר להמשיך? <היו"ר מאיר כהן:> לא, עוד חצי דקה ואת מסיימת. בבקשה. <קריאות:> – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> ובזמן שחברי המחנה הציוני מתעסקים עם ארגונים קיצוניים מבית הקרן החדשה, יש כאלה שעושים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חוצפה – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> אתמול עברה בוועדת השרים לחקיקה – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אז למה אתם מתחננים כל יומיים שנצטרף לממשלה? <נאוה בוקר (הליכוד):> – – הצעתי לתיקון חוק הדגל. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> למה אתם שולחים לנו נציגים בכל יומיים להצטרף לממשלה אם אנחנו כאלה גרועים? תפסיקו עם התחנונים שלכם, תנהלו את הכישלון שלכם לבד – – <נאוה בוקר (הליכוד):> אף אחד לא מתחנן. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – את האנטי-ציונות שלכם לבד. את כבר יודעת – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חיליק בר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – שולח כל יומיים נציגים אליו שנצטרף לממשלה. אולי תרגיעו עם ההסתה שלכם נגדנו כשאתם מתחננים אלינו להצטרף לממשלה? <היו"ר מאיר כהן:> תמשיכי, גברתי. <קריאה:> – – – קיצוני שמאלי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני יכול להגיד לך: הציעו חמישה תיקים, אחרי זה שישה תיקים, אחרי זה שבעה תיקים. לכול אמרנו "לא". <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חיליק בר, תאפשר לה לסיים את דברה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם אנטי-ציונים, לא אנחנו. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חיליק בר, אנא ממך. <נאוה בוקר (הליכוד):> אנחנו זוכרים את הפגנות השנאה וההסתה במרכזי הערים הערביות, שבמהלכן נשרפו דגלי ישראל. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי חברת הכנסת נאוה בוקר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> גם את שלך, חיים. אני יכול להגיד לך באחריות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> בוא'נה, תאמין לי, בשביל שתצטרפו – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הציעו לנו שבעה תיקים, כולל הרווחה. אני אומר את זה לפרוטוקול. <נאוה בוקר (הליכוד):> הם לא נותנים לסיים. <היו"ר מאיר כהן:> את כבר שש דקות כאן. אנא ממך. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> מה עוד? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה אני לא יכול להגיד. חיים – – – אני מתייחס אליו אישית. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, עוד חצי דקה מעכשיו. <נאוה בוקר (הליכוד):> אני רוצה להגיד שמעכשיו – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אם היא תמשיך לדבר אלי, אני אבקש הודעה אישית. <נאוה בוקר (הליכוד):> לא דיברתי. דיברתי באופן כללי על המחנה הציוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> סליחה, עיסאווי פריג', אנא ממך. <נאוה בוקר (הליכוד):> מה קרה, חיליק? את האמת קשה לכם לשמוע, נכון? <קריאה:> האמת כואבת לכם. <היו"ר מאיר כהן:> סולידריות על שום דבר? <נאוה בוקר (הליכוד):> האמת כואבת לך. אתה לא יכול להתמודד עם האמת. זאת הבעיה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אם אנחנו כל כך גרועים, תפסיקו להתחנן בפנינו להצטרף לממשלה. <נאוה בוקר (הליכוד):> אף אחד לא התחנן בפניכם. אתה מפנטז, נראה לי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> היושב-ראש שלכם. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת נאוה בוקר, אני מבקש ממך לסיים. <נאוה בוקר (הליכוד):> תן לי לסיים, יש לי חצי דקה. <היו"ר מאיר כהן:> לא, לא. לא, לא. חצי דקה. אז אנא ממך. <נאוה בוקר (הליכוד):> יש לי חצי דקה. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <נאוה בוקר (הליכוד):> מעכשיו, מי שישרוף את דגל ישראל ייאלץ לשהות שלוש שנים בכלא, או יקבל קנס של 50,000 שקלים. ככה יוצרים הרתעה אמיתית. לא בהפחדות מפני בידוד בין-לאומי, כשהמצב הפוך לחלוטין; לא בשתיקה מול המעשים המבישים של "שוברים שתיקה", ולא בשיתוף פעולה עם ארגוני מחקר קיצוניים. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אני מזמין את שרת המשפטים לסכם בשם הממשלה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> שיפסיקו להתחנן בפנינו להיכנס לממשלה – – – <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה כבר לא נעים לנו להגיד לא. לא נעים לנו להשיב את פניכם ריקם. אני רוצה שיואב קיש יתמנה לשר, אני לא רוצה לקחת לו – – – <יואב קיש (הליכוד):> רוצים לעזור לכם להעביר חוקים. מה אתה רוצה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לפחות תפסיקו להתחנן. <יואב קיש (הליכוד):> רוצים לעזור לכם להעביר חוקים – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> גם מתחננים וגם מסיתים נגדנו. אי-אפשר ביחד. אי-אפשר ביחד. <יואב קיש (הליכוד):> חושבים עליכם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תודה רבה. אנחנו מצטרפים רק למחנה הציוני, לא למחנה האנטי-ציוני. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חיליק בר, אנא ממך, תאפשר לשרה. זהו, אתה כבר חמש דקות מדבר. אנא ממך. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> עברתי שלוש? <היו"ר מאיר כהן:> אתה דיברת חמש. <שרת המשפטים איילת שקד:> כנסת נכבדה, אני אנצל את הזמן שיש לי לספר על דברים טובים שעושה הממשלה. יושב כאן השר חיים כץ, שעשה דבר היסטורי. השר כץ, אני רוצה להגיד לך, מאז שאני חברת כנסת, אם תחפש הקלטה שלי – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> תקשיב, תחפש הקלטה שלי שאני אומרת מה אני רוצה לעשות בתור חברת כנסת, לפני איזה שלוש שנים – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאיר ישמח, כי הבטחתי לו – ותגידי לו גם עד איזו שעה נשארתם אתמול בלילה בשביל להביא את זה לפה. <שרת המשפטים איילת שקד:> בשביל שזה יקרה היום. <היו"ר מאיר כהן:> שמעתי על זה, ואני כבר מברך על זה. יפה מאוד. <שרת המשפטים איילת שקד:> כן, החבר'ה של משרד המשפטים עבדו עד הלילה, הצוות של נוסח החוק, כדי להביא את זה, כדי שיהיה באמת תמריץ לנשים חד-הוריות לצאת ולעבוד ושהזכויות שלהן לא ייפגעו. זה חוק חשוב מאין כמותו. <עליזה לביא (יש עתיד):> מסכן היושב-ראש – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אני בטוחה שהיושב-ראש – – – <היו"ר מאיר כהן:> גם אם אלה היו הצעות פרטיות, נברך על זה שהנשים האלה מקבלות את מה שמגיע להן. <שרת המשפטים איילת שקד:> נכון. <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו מברכים ונצביע. בבקשה, גברתי. <עליזה לביא (יש עתיד):> הגיע הזמן. <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> תאפשרו לה לדבר. <שרת המשפטים איילת שקד:> שר הבריאות הגדיל את כמות מכשירי ה-MRI בפריפריה, הגדיל את כיסוי טיפולי השיניים לילדים. הייתי בשבוע שעבר עם הבן שלי בטיפול עקירה בקופת-חולים כללית, היה עשר. השר לביטחון פנים שיושב פה מינה מפכ"ל מאוד מאוד מוצלח. עוד דרך ארוכה לפניו, אבל מינוי מאוד ראוי. נלחמו בטרור שהשתולל בירושלים בצורה מאוד מאוד אפקטיבית. אני קיבלתי כאן היום הודעה על משהו שעשיתי במשרד המשפטים – הפטר לחייבים מוגבלים באמצעים. היו שותפים לזה גם הרבה חברי כנסת בתהליך שהלך די מהר ומטרתו הייתה להחזיר לאנשים נזקקים את חייהם בחזרה. באמת, מי שמוכח שיש לו חובות בהוצאה לפועל שאין שום דרך לגבות אותם, נקרא "חייב מוגבל באמצעים". המטרה, שאותו אדם יקבל פטור מחובותיו ויוכל לשוב לחיות. אני שמחה לבשר שאתמול קיבלה קשישה בת 85, הראשונה שקיבלה את הפטור על-פי חוק ההפטר – קשישה בת 85 שהיה לה חוב של 180,000 שקלים בהוצאה לפועל, בעיקר לבנקים ולעוד כמה חברות. שבעה מתוך שמונת הנושים הסכימו לוותר על החוב – חוב שהיה פרוס, דרך אגב, להרבה מאוד שנים, עם החזר של 100 שקלים בחודש, כשהיה ברור לכולם שהיא לא תצליח להחזיר את החוב. אתמול בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב היא קיבלה את הפטור, ובעצם את חייה בחזרה. אני רוצה לציין את עובדי ההוצאה לפועל שהרגישו כאילו הם הצילו חיים. הייתה שמחה גדולה בהוצאה לפועל בתל-אביב. אני גם ביקרתי בשבוע שעבר בלשכת ההוצאה לפועל בבאר-שבע – רואים עובדים מסורים, חרוצים, שאני חייבת להגיד שהם ממש מתרגשים ממסלול ההפטר ומההזדמנות שיש להם להחזיר את החיים לאנשים באמת מסכנים, שכלואים בחובות שאין שום סיכוי בעולם שיחזירו. השתדלנו לעשות איזון, כמובן, בין הרצון להחזיר את החיים בחזרה ולהכניס אנשים חייבים מוגבלים באמצעים למסלול החברה והחיים, לבין הצורך שלא להפוך את המסלול הזה לגן-עדן של חייבים שבורחים מתשלום חובות. אני חושבת שבסך הכול הדרך שבה נוסח החוק שמרה על האיזון הזה. ראיה לכך – רק אתמול קיבלה האישה הראשונה את ההפטר. בסך הכול, מהתחשיבים שאנחנו עשינו, יש כ-30,000 אנשים שנופלים להגדרה הזאת של חייבים מוגבלים באמצעים. מעל 1,000 בקשות הוגשו, ובאמת העובדים המסורים של לשכות ההוצאה לפועל ברחבי הארץ עושים בדיקה מדוקדקת מי יכול לקבל את המסלול הזה, את מסלול ההפטר. וכמו שאותה קשישה בת 85 זכתה לחיים חדשים ולפטור מחובות בהסכמה כמעט של כל הנושים, אני מקווה שעוד אנשים רבים, שבאמת אין להם שום יכולת להחזיר את החובות שלהם, יזכו להפטר ולקבל את חייהם בחזרה. דבר נוסף שנעשה באותו מסלול זה חוק חדלות פירעון, שעבר בקריאה ראשונה בכנסת, ויושב-ראש ועדת החוקה שנמצא כאן, ניסן סלומינסקי, יתחיל את הדיונים בחוק כבר בפגרה. זו בעצם מהפכה בכל נושא פשיטת הרגל. היום הפקודות שעובדים אתן בנושא פשיטת הרגל וחדלות פירעון הן פקודות מנדטוריות – מתקופת המנדט. הגיע הזמן לשנות את זה. והחוק שהגיע לידיו של יושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת ניסן סלומינסקי אומר כמה דברים – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מה זה "הגיע"? אני הבאתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> "אני הבאתי" – נכון, מתקנת אותי חברת הכנסת. מרב, לא היית כאן עכשיו כשדיברתי על ההפטר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הייתי ושמעתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> את שמעת? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. <שרת המשפטים איילת שקד:> האישה הראשונה קיבלה הפטר אתמול – קשישה בת 85. אז החוק שהבאתי לניסן סלומינסקי אומר את הדברים הבאים: הדגש על אדם שנכנס להליך של פשיטת רגל הוא דגש של שיקום, גם של אדם וגם של חברה. הדגש הוא על שיקום ולא על פירוק. כל חייב שנכנס לתהליך כזה ידע מתי הוא יוצא ואיך הוא יוצא, הוא לא יתוזז בין מערכות שונות. כל מי שיש לו חוב עד סכום מסוים יהיה בהוצאה לפועל בלבד, ולא יצטרך לרוץ בין בתי-משפט – אם אני לא טועה זה 150,000 שקלים; מי שיש לו מעל הסכום הזה יטופל בכונס הנכסים הרשמי ובבתי-משפט השלום. מעבירים המון המון תיקים מבית-המשפט המחוזי לבית-משפט השלום, ובעצם רק תיקי חברות ותאגידים נשארים בבית-המשפט המחוזי. מעבירים המון תיקים מהערכאות השיפוטיות לערכאות המינהליות, שוב, במטרה לפשט את ההליכים ולהקל את ההליך עצמו, גם בראיית החייב, גם בראיית הנושה וגם בראיית בתי-המשפט. אני מאוד מקווה שבתוך פחות משנה יושב-ראש ועדת החוקה יעביר את החוק הזה. החוק הזה נעשה גם בשילוב והתייעצות עם כל הגורמים הרלוונטיים – הבנקים, לשכת עורכי-הדין, ארגונים של המגזר השלישי, וכמובן בתיאום עם כל הגורמים הרלוונטיים בממשלה. חוק נוסף שעובדים עליו בימים אלה בוועדת החוקה, והוא נמצא לפני סיום, ממש דיונים אחרונים, זה חוק הטרור, חוק לא פשוט שכבר חמש שנים נדון בכנסת, ואני שמחה מאוד שוועדת החוקה הגיעה כמעט לישורת האחרונה; אני מעריכה שבשבוע הראשון או השני של המושב הבא החוק הזה יגיע להצבעה. משהו מעניין שאני רוצה לספר לכם עליו זה אמנת מרקש, אמנה שראש הממשלה, שהוא שר החוץ, חתם עליה בשבוע שעבר, אמנה שאומרת שבעצם, אמנים וסופרים מוותרים על זכויות יוצרים אם רוצים להנגיש את היצירה שלהם לאנשים עם מוגבלות או לעיוורים. לדוגמה, אם יש ספר שרוצים להפוך אותו ולתרגם אותו גם לברייל, הסופר יוותר בעצם על זכויות היוצרים שלו כדי להנגיש כמה שיותר יצירות אמנות גם לאנשים עם מוגבלות. אנחנו חתמנו על האמנה הזאת בשבוע שעבר. מדינת ישראל חברה ב-WIPO, הארגון שאחראי לאמנה הזאת באו"ם. עד היום 16 מדינות חתמו על האמנה הזאת, ואני גאה שישראל היא אחת מאותן מדינות. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת אי-אמון מטעם המחנה הציוני: ממשלת ישראל מתנכלת לחקלאים, מחסלת את החקלאות ומייבשת את הנגב והגליל – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 43 נגד – 44 נמנעים – אין הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 43, נגד – 44, אין נמנעים. הצעת האי-אמון של המחנה הציוני לא התקבלה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס הודיעה על כוונתה להצביע בעד, אבל אנחנו מוסיפים את זה רק לפרוטוקול. הפגיעה המתמשכת בחקלאות על-ידי ממשלת ישראל והפקרת הפריפריה, של יש עתיד – מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 44 נגד – 44 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 44 בעד, 44 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון של יש עתיד לא התקבלה. שנת הכישלון של נתניהו; שנה עברה ושום דבר לא קרה, מטעם הרשימה המשותפת – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – 44 נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 39 בעד, 44 נגד, אין נמנעים. גם הצעת הרשימה המשותפת לא התקבלה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 220 והוראות שעה), התשע"ו–2016> [מס' מ/1026; "דברי הכנסת", חוב' כ"ב, עמ' 11323; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 120 והוראות שעה), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני יציג לנו את ההצעה. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 220. למען הסר ספק, מס' 220. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה, שרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 220 והוראות שעה), התשע"ו–2016. בהצעת חוק זו מוצע לתקן את פקודת מס הכנסה ולקבוע שלושה תיקונים עיקריים אשר יקלו על השקעות בחברות הפועלות בתחומי הטכנולוגיה העילית, היי-טק: התיקון הראשון, משמעותו הקלה בשיעור ההחזקה של אמצעי השליטה בקרן טכנולוגיה עילית, כך שבמקום שיראו שליטה בהחזקה של 50%, מוצע לקבוע כי החזקת אחד או יותר מאמצעי השליטה בקרן בידי כמה קופות גמל, בשיעור שאינו עולה על 75%, לא תיחשב שליטה. התיקון השני נעשה במסגרת הוראת שעה לשלוש שנים, שבמהלכן יראו את עלות ההשקעה במניות אשר נרכשו במסגרת הנפקה לציבור של חברות מחקר ופיתוח כך שתוכר במועד ההשקעה כהפסד הון בר-קיזוז במקום שתוכר כעלות במועד מכירת המניות. והתיקון השלישי מאפשר ליחידים שהם בעלי שליטה בחברות מחקר ופיתוח להיות ממוסים על עליית ערך האופציות טרם רישום החברה בבורסה במסלול רווח הון שבו שיעור המס הוא 25% בלבד, במקום בשיעור המס השולי העומד על 48%. להצעת החוק לא צורפו הסתייגויות או בקשות רשות דיבור, לכן אבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. אם כן, לא נרשמו בקשות דיבור. אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 220 והוראות שעה), התשע"ו–2016 – קריאה שנייה. אני מבקש מכולם לשבת. בבקשה, מתחילים את ההצבעה. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–4 – 55 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 55 בעד, מתנגד אחד. <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> לפרוטוקול, גם השרה גילה גמליאל – הצביעה נגד במקום בעד, וחברת הכנסת יעל גרמן – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> – – בעד. לפרוטוקול. אם כן, הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 54 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 220 והוראות שעה), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 54 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 220 והוראות שעה), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה וקריאה שלישית. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 22), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. החלטת ועדת האתיקה בעניין קובלנה של חבר הכנסת אבי דיכטר וקובלים נוספים נגד חבר הכנסת איימן עודה. החלטה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 219), התשע"ו–2016, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 220), התשע"ו–2016> [נספחות.] <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להחלטת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 220), התשע"ו–2016. יציג את ההחלטה יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני. בבקשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, השרים, חברי הכנסת – – <היו"ר מאיר כהן:> חברים, אני מבקש שקט מכולם. מי שרוצה לדבר יעשה את זה בצד. אנא מכם. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – על-פי הצעת ועדת הכספים של הכנסת, הכנסת מחליטה, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת ועדת הכספים לפצל את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 220), התשע"ו–2016, להצעות חוק נפרדות, כך שהצעה אחת תכלול את סעיפים 3 ו-4(ב) וההצעה האחרת תכלול את יתר הוראות הצעת החוק. אני מבקש את אישור מליאת הכנסת לפיצול הצעת החוק. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. אנחנו מפעילים את מנגנון ההצבעה כדי לאשר את התיקון. אנא מכם, אני מבקש מכולם לשבת. בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה – 57 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 220), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 57 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 220), התשע"ו–2016, אושרה על-ידי הכנסת. <הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016> [מס' מ/785; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ג, עמ' 2145; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת צחי הנגבי – אדוני. וזה כולל את לוח התיקונים. בבקשה, אדוני. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3) לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים נועד להסדיר את כליאתם של מי שנטלו חלק בפעולות איבה נגד ישראל או נמנו עם כוחות המבצעים פעולות איבה נגד ישראל, ואינם נופלים תחת ההגדרה ״שבויי מלחמה״ שבאמנת ז'נבה השלישית, המסדירה את החזקתם של שבויי מלחמה. הצורך בחקיקת החוק, בשנת 2002, עלה בעקבות פסיקת בג"ץ בעניינם של דיראני ועובייד, שאף הם לא נפלו תחת ההגדרה של שבויי מלחמה לפי אמנת ז'נבה השלישית, ועל כן הוחזקו במעצר מינהלי. בפסיקתו של בית-המשפט העליון נקבע, כי אף שאפשר להחזיק במעצר מינהלי אדם שנשקפת ממנו סכנה לביטחון המדינה, אין להחזיק במעצר מינהלי אדם שאין ממנו סכנה והוא משמש רק קלף מיקוח במשמורת של מדינת ישראל. חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים מגדיר מיהו לוחם בלתי חוקי ומסדיר את הליכי כליאתו ואת הביקורת השיפוטית עליה. בהצעת החוק המונחת על שולחן הכנסת מוצע לתקן את חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים ולקבוע בו הסדר שנועד לתת מענה למקרים שבהם יהיה על כוחות הביטחון להתמודד עם מספר גדול של לוחמים בלתי חוקיים. לפי ההצעה, במקרים שבהם הממשלה הודיעה לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת כי החליטה להכריז מלחמה, או שהממשלה הודיעה לוועדה על פעולות צבאיות בהתאם להוראות סעיף 40 לחוק-יסוד: הממשלה, היא תוכל לפנות לוועדת החוץ והביטחון בבקשה לאשר הכרזה על שינויים בהוראות החוק, שמייד אפרט. אעיר כי בהצעת החוק שאושרה בקריאה ראשונה ביקשה הממשלה לקבוע כי ההכרזה תהיה על "לחימה בהיקף נרחב", ואולם הוועדה סברה שאין מקום ליצור מונח חדש, שאינו קיים בחקיקה ועלול לעורר שאלות פרשניות ובלבול עם הסדרים אחרים שבהם ניתנות הכרזות במצבי חירום. מאחר שמשמעות ההכרזה היא מתן אפשרות לסטות מההסדר הראשוני שקבעה הכנסת לעניין לוחמים בלתי חוקיים, שמידתיותו מתבססת בין היתר על מארג של הסדרים הבאים לידי ביטוי בסעיפיו השונים, נכון יותר להתבסס על מונחים מוכרים בחקיקה הישראלית. <היו"ר מאיר כהן:> חברים, אני מבקש שקט בצד שמאל. סליחה, אדוני. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> על כן החליטה הוועדה לבסס את ההכרזה על אחת משתי פעולות המצויות כיום בחוק-יסוד: הממשלה – הודעה על מלחמה והודעה על פעולות צבאיות. בהינתן אחת משתי הודעות אלה, תוכל הממשלה לתת את ההכרזה על שינויים בהוראות החוק. אציין כי הודעה על פעולות צבאיות לפי חוק-יסוד: הממשלה ניתנת בהתקיים מבצעים גדולים, כגון מבצע "צוק איתן", ועל כן נותנת מענה לצורכי מערכת הביטחון שבאו לידי ביטוי בהצעת החוק. כאמור, משעה שנמסרה לוועדה הודעת הממשלה על הכרזת מלחמה או על פעולות צבאיות, רשאית הממשלה גם להכריז על שינויים בתחולת החוק. מדובר בשלושה שינויים: 1. סמכות הממשלה להוציא צו כליאה תועבר מהרמטכ"ל לקצין בדרגת תת-אלוף שהרמטכ״ל הסמיך לכך; 2. הסמכות לערוך שימוע לפני הוצאת צו כליאה תועבר מקצין בדרגת סגן-אלוף לקצין בדרגת סרן; 3. תקופת תוקפה של הוראת הכליאה הזמנית, בטרם הוצאת צו כליאה, תעלה מ־96 שעות לשבעה ימים. הכרזת הממשלה על שינויים בהוראות החוק תובא לאישור ועדת החוץ והביטחון בהליך דומה להליך ההכרזה על מצב מיוחד בעורף. על הממשלה להביא את ההכרזה לאישור הוועדה בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מ-48 שעות מעת שניתנה. הוועדה תהיה רשאית לאשר את ההכרזה, לקצר את תקופתה או לא לאשרה. תוקפה של ההכרזה יפקע בתוך חמישה ימים אם לא אושרה בידי הוועדה קודם לכן. תוקפה של ההכרזה יפקע כעבור שלושה חודשים מיום שניתנה, או במועד מוקדם יותר שנקבע בהכרזה, או באישור הוועדה. הממשלה תהיה רשאית להאריך את תוקפה של ההכרזה לתקופות נוספות, שלא יעלו על שלושה חודשים, כל עוד מתקיימת המלחמה או הפעולות הצבאיות מתקיימות, או בתוך 30 ימים לאחר סיומן. אדוני היושב-ראש, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אכן – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אולי תוכל להסביר לנו מה זה לוחמים בלתי חוקיים. אני לא מבין. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> מי שאיננו שייך לצבא מובהק. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> למשל, אנשי טרור הם לוחמים בלתי חוקיים. <היו"ר מאיר כהן:> אכן, לא הוגשו הסתייגות, אבל – – – <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> זה המושג המשפטי. <חיים ילין (יש עתיד):> אם – – – מתחיל פלנגות, אז זה לא טוב. <היו"ר מאיר כהן:> אכן, לא הוגשו הסתייגויות, אבל יש בקשות דיבור. אקריא את שמות המבקשים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> צחי, זה כולל נוער הגבעות, תגיד? <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת איימן עודה – לא נמצא. חבר הכנסת מסעוד גנאים – לא נמצא. חבר הכנסת אחמד טיבי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח. דב חנין. חבר הכנסת, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. יש שר במליאה? <היו"ר מאיר כהן:> כן, כן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> יש שר במליאה. <היו"ר מאיר כהן:> השר אזולאי כאן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כן. אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני עולה לדוכן הכנסת כדי להביע מחאה על ההשתלחות הפרועה, חסרת הרסן, של ראש הממשלה וכמה מהשרים, בארגון "שוברים שתיקה", השתלחות שבאמת חוצה כל גבול ועוברת כל קו אדום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> עוברת כל קו אדום – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא חושב שהדבר הנכון לעשות זה להשתלח ב"שוברים שתיקה"? אה? תגיד לי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אינני מטיף ל"שוברים שתיקה" על החובה לשמור על סודות מדינה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אותו ראש ממשלה, שבהיותו חבר כנסת, כאן, על הדוכן הזה, הדליף מסמך מסווג – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> השתגעת? חטפת אולי כדור? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> חבר הכנסת חזן, אתה לא היית אז חבר כנסת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה אמיתי? אתה אמיתי? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אבל חבר הכנסת נתניהו, כחבר כנסת, עלה, ומעל הדוכן הזה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא רלוונטי מה שאתה אומר ברגע שאתה מגן עליהם. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו מדברים. <היו"ר מאיר כהן:> לא, זה לא מדברים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – הדליף, והקריא, וציטט מסמך מסווג, את מסמך שטאובר. ראש הממשלה נתניהו – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה אתה – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – אותו ראש ממשלה שלא מהסס להדליף דיונים מקבינט ביטחוני – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> נו, באמת. נו, באמת. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> באמת, באמת, חבל שאתה לא שם לב, חבל שאתה לא מתייחס. <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה אתה מחייך? דב, למה אתה מחייך? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> עמיתי חברי הכנסת, מדברים שרים שהדליפו למתנחלים ידיעות על מועד הפינוי של מאחזים שנבנו ללא היתר רשויות הצבא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> דב חנין, מה ש"שוברים שתיקה" עושים עולה בחיי אדם. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מה ש"שוברים שתיקה" – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא יפה מה שאתה עושה עכשיו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> וחבר הכנסת חזן, שניסה גם כן להלביש על "שוברים שתיקה" כל מיני דברים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הצליח, הצליח. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – ולא הצליח. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הצליח. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ולא הצליח, כי הארגון הזה היה זהיר – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> למזלם החוק שלי לא חוקק כרגע – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – והבין שמדובר בפרובוקציה; פרובוקציה שהמטרה שלה היא לפגוע בארגון ובפעילות שלו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> דב, לא מעניין אותם עדויות וזכויות אדם. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> עמיתי חברי הכנסת, לא נעים לכם לשמוע עדויות על מה שקורה בשטחים הכבושים? באמת לא נעים, כי מה שקורה בשטחים הכבושים זה לא נעים. זה הרבה יותר מלא נעים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא נעים לי שחיילים נכנסים למבצע, ומחכים להם שם מחבלים שקיבלו מידע מ"שוברים שתיקה". <דב חנין (הרשימה המשותפת):> חבר הכנסת חזן, אולי לך זה נעים, אבל לכל אדם שעיניו בראשו ממש לא נעים לשמוע את העדויות האלה, אבל אלה עדויות – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> דב, אם היה מדובר בעדויות אמת הייתי אתך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – אלה עדויות על דברים שקורים בשטח. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שקרים, מדובר בשקרים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא נעים לכם לראות את הדמות שמשתקפת במראה? הפתרון הוא לא לנפץ את המראה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איזו דמות? זו חבורה של מרגלים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הפתרון הוא לא לנפץ את המראה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבורה של מרגלים, איזו דמות? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הפתרון הוא לא לתקוף את מי שמתריע בשער וצועק – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> דב, זה ארגון של מרגלים, אתה שומע את עצמך? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – ומבכה, ומתנגד. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תשברו את המראה, אבל הדמות שנשקפת – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> דב חנין, אל תעשה את זה, זה לא מתאים לך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – היא דמות שצריך לשנות אותה ולתקן אותה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא מתאים לך להתנהג ככה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – והפתרון הוא לא ברדיפה של ארגוני זכויות אדם, הפתרון הוא לא בהשתקת קולות ההתנגדות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רוצה לשאול שאלה אמיתית. אתה יכול לענות לי לשאלה? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> עמיתי חברי הכנסת, השלטון במדינה הזאת חושש מביקורת – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> רק תענה לי לשאלה, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – ויש קו ישיר שמחבר בין – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> דב, אתה יכול לענות לי לשאלה? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אי-אפשר, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת חזן לא מעל תקנון הכנסת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> שאלה, שאלה. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חזן, לא, הוא לא יכול – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> רשות הדיבור היא כרגע שלי, ואתה לא יכול לאפשר לו לצעוק ללא הפסקה. <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, אדוני – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מדבר על הרוע כדי לשמוע את האמת. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> יש גבול אפילו לחבר הכנסת חזן. זה לא על חשבוני. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חזן, אני מבקש ממך – די. בבקשה, אדוני, תמשיך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> השלטון בארץ הזאת חושש מביקורת, ולכן יש כאן מתקפה כוללת על כל מי שמעז להתנגד למדיניות – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> רק על בוגדים ומרגלים. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חזן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – ארגוני זכויות אדם, ארגוני דמוקרטיה, ארגוני התנגדות לכיבוש, ומחרתיים ומחר ההתקפה תהיה על אנשים אחרים ונוספים. ומי ממחנה המרכז שעושה את הטעות ומצטרף לגל ה"עליהום" הזה, שמקורו בימין הקיצוני – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> עכשיו זה מכוון לשמאל בישראל – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – לא מבין שהוא כורת בעצמו את הענף שעליו גם הוא יושב. כי אם תיפגע הדמוקרטיה, אם תצטמצם הדמוקרטיה ביחס לאנשי השמאל, ביחס לאזרחים ערבים, ביחס לחברי כנסת ערבים, ביחס לפוליטיקאים ואנשי תקשורת שמעזים להשמיע קול אחר, רבותי, אנשי המרכז, מחר יבואו להשתיק גם אתכם. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. יעלה חבר הכנסת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> דב, אתה באמת משווה דמוקרטיה לאסופה של בוגדים? <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חזן, חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה ארגון של מרגלים. אתה משווה אותו לחברי כנסת – – – <מאיר פרוש (יהדות התורה):> די, די. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חזן, די. חבר הכנסת חזן, די, מספיק. אני מזמין את חבר הכנסת טלב אבו עראר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – שהפריע לך. זה לי מפריע, אדוני – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בסדר? זה לי מפריע. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> מה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> שחיילים הולכים לצבא ויש פה אנשים – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה שקרן. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אל תבקר אותי. כשאתה צעקת אני לא הוצאתי מילה, אז אל תבקר אותי – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא יפה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, לא יפה, לא מקובל. <היו"ר מאיר כהן:> אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה, תפסיק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא יפה. <היו"ר מאיר כהן:> אם כן, חברים, אנחנו עוברים להצבעה – כולל לוח התיקונים. אנחנו מצביעים על הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 7 בעד סעיף 1 – 34 נגד – 9 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 34 בעד, תשעה נגד, ואנחנו מוסיפים – בבקשה, חברת הכנסת רויטל סויד, מה הצבעתך, חברת הכנסת סויד? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> בעד. <היו"ר מאיר כהן:> בעד. לוח המקשים שלה לא עבד, היא הודיעה לפני, אז אני מבקש להכניס אותה. אז 35 בעד ותשעה נגד, הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3) עברה בקריאה שנייה. ואנחנו עוברים לקריאה השלישית – כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 38 נגד – 8 נמנעים – אין חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 38 בעד, שמונה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, כולל התיקונים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> הכרזה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת הסכם בין ממשלת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של בולגריה בדבר ספנות סוחר ימית. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 38), התשע"ו–2016> [מס' מ/937; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' ט"ו, עמ' 3012; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 38), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט לבשר שאכן הצלחנו באמת לייצב חוק חדש ללשכת עורכי-הדין, חוק, אני חושב, שיוביל את הלשכה להרבה יותר מצוינות, הרבה יותר שקיפות, וייצור הרבה יותר מכובדות לעריכת-הדין ולעורכי-הדין. בהזדמנות זו אני רוצה לברך את חברי חברי לשכת עורכי-הדין, בראשם את היושב-ראש, את אפי איתם – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> נוה, אפי נוה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> סליחה, אפי נוה – שבשתא כיוון דעל על. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אתה רואה, הוא לקח אותך לבית היהודי, לא סתם לבית היהודי – למפד"ל. למפד"ל הכנסת אותו. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ואת אשר, את חנוך, את גדי ואת כל האחרים, ולאחל לכם – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אפי, תחזירו את המפתחות. <היו"ר מאיר כהן:> חברים, תאפשרו ליושב-ראש הוועדה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תחזירו את המפתחות. <היו"ר מאיר כהן:> רבותי, לא. אני מבקש, חברת הכנסת רויטל סויד, לא מנהלים שיחות עם החבר'ה ביציע. אנא מכם, תכבדו את התקנון. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ציבור עורכי-הדין בחר בכם, נתן לכם מנדט שלם, מלא, ואני מקווה שאנחנו, בחוק הזה, גם מסייעים רבות כדי שתוכלו להוביל את הלשכה לימים טובים יותר, כמו שאמרתי, של מצוינות מצד אחד ושקיפות מצד שני, ובעיקר לטובתם של עורכי-הדין ושל אזרחי מדינת ישראל. אז אני מברך אתכם וגם מודה לכם על שיתוף הפעולה לאורך כל הדרך בהתוויית החוק. החוק – חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 38), התשע"ו–2016. החוק הזה מורכב מהרבה מאוד רפורמות, ואני אזכיר רק מקצתן – על קצה המזלג. דבר ראשון, תפקידי הלשכה יורחבו הפעם בחוק, והלשכה תוכל להתעסק גם בדברים שהם לטובת חברי הלשכה והציבור הרחב, כגון לארגן השתלמויות מקצועיות, הליכי גישור, ניהול קשרי חוץ של הלשכה ועוד הרבה דברים נוספים. דבר נוסף – כדי לצמצם ולרכז את מוטת השליטה, הוועד המרכזי יבוטל, והמועצה הארצית תתפוס את מקומו כגוף המבצע של הלשכה. לכן, הצעת החוק דנה הרבה בתפקידים, בהגדרות ובסמכויות של המועצה הארצית, ומצד שני בכל מה שקשור בהקמת ועדות החובה שהיא חייבת להקים כדי שהמועצה תהיה אחראית עליהן, וכל מה שמופעל היום על-ידי הוועד המרכזי יעבור לתחומה ולסמכותה של המועצה הארצית. כנ"ל גם כדי למנוע אי-בהירות ומתחים שליוו את פעילויות הלשכה בשנים עברו, אז ישנן הגדרות מאוד ברורות מה הם היחסים שבין המועצה הארצית לבין הוועדים המחוזיים – ובמאמר מוסגר, גם יקום ועד מחוזי נוסף בעקבות הקמתו של בית-המשפט באזור המרכז; גם יקום ועד מחוזי שם, והוועדים המחוזיים יהיו כפופים להחלטות של המועצה הארצית. הדברים מוגדרים בחוק דבר דבור על אופניו, כך שלא יכולה להיווצר אי-בהירות, כי כשיש אי-בהירות ויש ספקות יכולים להיווצר מחלוקות ומתחים. פתרנו, אני מקווה, את הכול עד הפרט האחרון. עכשיו, מצד שני, אנחנו גם מקימים גופים שיבטיחו שכל העבודה של הלשכה ושל המועצה הארצית תהיה ישרה יותר, טובה יותר, שקופה יותר; תקום ועדת ביקורת, יהיה רואה-חשבון מבקר, יועץ משפטי ומבקר פנימי, כך שהדברים יהיו מסודרים ומאורגנים עם בקרה מלאה. כמו כן, פעם ראשונה שאנחנו מגדירים באופן מאוד מסודר את תקציב הלשכה, איך הוא מורכב, איך הוא יהיה מחולק, איך הוא יחולק בין הלשכה למחוזות, עם כל האישורים הנדרשים, ממה הוא יהיה מורכב – מאגרות ומשאר הדברים, כאשר המרכיב המרכזי זה דמי החבר; שוב, פה יש לנו הבטחה של אנשי הלשכה שמס החבר ירד. הם כבר הורידו ב-10%, והוא ילך וירד, ולמרות הכול לא תיפגע הפעילות השוטפת והטובה של הלשכה. עכשיו, כמו כן, לגבי הפריימריז או הבחירות של הלשכה – יצרנו בפעם הראשונה מערכת של שקיפות שדומה מאוד לשקיפות אצל חברי הכנסת, לפחות בנושא של ההודעה על מקור התרומות, וכל אחד יצטרך לפתוח, כמו שאנחנו מכירים, אבל זו הפעם הראשונה בלשכה. מהרגע שמוחלט, כל מי שמתמודד – אם זה למועצה הארצית, אם זה לתפקיד היושב-ראש ואם זה לוועדים – יצטרך לפתוח חשבון מיוחד שרק אליו יזרמו התרומות ורק ממנו יצאו התרומות, והכול יהיה חייב להיות שקוף ועם כל הפירוט שאמרנו. אמרנו גם שכל זה יהיה 90 יום לפני הבחירות, ובתרומה מיוחדת, מעל 50,000, יצטרך להיות – גם אם תרומה כזאת תגיע, אם היא מיוחדת לצורך הבחירות במשך השנה שקדמה – גם היא תצטרך להיות מדווחת. עכשיו, גם הכנסנו שני שינויים משמעותיים בנושא של עורכי-הדין. מאחר שאנחנו רוצים שבוגרי הפקולטות למשפטים יהיו ברמה יותר נאותה ויותר טובה, הכנסנו שני שינויים: שינוי אחד – שלוועדה שמרכיבה את הבחינות יצטרפו שני נציגים של האקדמיה, והרצון שלנו הוא שנציג אחד יהיה מהאוניברסיטאות ונציג אחד מהמכללות. ובגלל השינוי השני שאנחנו עושים, שהבחינה לא תהיה בחינה רק על התחום הפרוצדורלי אלא גם על הדין המהותי – זאת אומרת, שמי שירצה להצליח בבחינה הזאת לא יוכל ללמוד רק חודשיים לפני כן ולהצליח בבחינה, אלא יצטרך ללמוד כל ארבע השנים, כי הבחינות יהיו גם על הדין המהותי. וכדי שתהיה השלכה – שלא יהיו בחינות שלא מחוברות למציאות שלומדים בפקולטות – הוספנו נציג של האוניברסיטאות ונציג של המכללות, כדי שהם יתאימו את הדברים. וכהנה וכהנה, ואני יכול למנות את זה, אבל אני אומר שזה בקיצור. ושוב, נתנו כאן, מאחר שאנחנו מאמינים ומקווים שציבור עורכי-הדין בחר את הצוות כפי שהוא בחר, וקיבל את זה ברוב גדול, אנחנו נותנים לו תמיכה. הדברים האלה יעזרו לו מאוד לפעול ביתר מצוינות וביתר שקיפות לטובת עורכי-הדין, וממילא לטובתנו – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ולכן, אני רוצה להודות: א. כמו שאמרתי, לאנשי הלשכה שליוו אותנו בכל הדיונים והיו שותפים ועזרו רבות; אנחנו רוצים להודות לשרת המשפטים ולשני נציגיה שליוו אותנו גם כן בדיונים; אני רוצה להודות לייעוץ המשפטי שלנו, ובעיקר לאלעזר שטרן, שלא מש ועזר רבות בעניין. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> שלא יתבלבלו. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, לא לחבר הכנסת אלא ליועץ המשפטי. <היו"ר מאיר כהן:> ולרגע חשבנו שאתה יועץ משפטי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני רוצה להודות לאורחת מיוחדת שליוותה אותנו במשך הדיונים, לשופטת העליונה בדימוס אילה פרוקצ'יה, שהיא גם הייתה יושבת-ראש ועדה שהכינה וליוותה אותנו בדיונים, וגם כששינינו הרבה מאוד דברים שהיא המליצה, היא קיבלה זאת בהבנה והייתה לתועלת הדיונים שלנו. אני רוצה להודות לאסף, מנהל הוועדה, נטלי וחופית, ולהודות לעוזרי – לרחלי, שליוותה אותנו גם כראש הלשכה שלי וגם כעורכת-דין, לרועי וולף ולרונן אליקים. ובעיקר להודות לחברי חברי הוועדה, שליוו אותנו – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> כבר חשבתי שזה לא יגיע. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – כל מי שבוועדה הצביע נגד. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אחרון-אחרון חביב, כן, רויטל ואוסאמה וכל האחרים שהצטרפו אלינו – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – ותרמו את חלקם. שוב, אני פונה לחברי ומבקש – אין הסתייגויות, נדמה לי, על זה. היו דיונים לעומק. אולי יש רשות דיבור, אבל אני מבקש מכל חברי לאשר את זה בקריאה שנייה ושלישית, וזה ייכנס לספר החוקים לתפארת מדינת ישראל ולשכת עורכי-הדין. תודה לך. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לפעמים אתה עושה גם דברים נכונים. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הרבה, הרבה. <היו"ר מאיר כהן:> חיליק בר. חברת הכנסת רויטל סויד. <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> לא, לא, יש רשימת דוברים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, יושב-ראש ועדת חוקה, חברי בלשכת עורכי-הדין ובראשם יו"ר לשכת עורכי-הדין עורך-הדין אפי נוה, אני רוצה לשתף את כל חברי הבית הזה, ובמיוחד יודעים את זה חברי ועדת חוקה, חוק ומשפט, ואוסאמה נמצא פה גם כדי להעיד על זה: אין בחוקה, חוק ומשפט חוקים שעוברים פה-אחד. אין. יש מלחמות גדולות בוועדת חוקה על רוב החוקים, ואנחנו לעתים גם מגיעים לגבהים, ותמיד כל אחד מוביל את זה, כמובן, לטובת הציבור שהוא מייצג. אבל בדבר אחד במהלך השנה הזאת – ואנחנו חותמים שנה – חוק אחד היה עליו קונסנזוס חוצה מפלגות – גם הבית היהודי, יושב-ראש ועדת חוקה, גם הקואליציה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי מהרשימה המשותפת ואני מהמחנה הציוני – חוק לשכת עורכי-הדין. ובאמת, אין לי אלא לברך על כך שהחוק הזה עומד לעבור היום, חוק שמעבר לזה שהוא מסדיר באמת אחת ולתמיד את כל ענייני הלשכה, הוא חוק שיש בו גם מסר חברתי מאוד מאוד משמעותי: חוק שבו הלשכה עמדה על כך שהמחוזות יישארו עצמאים, כך שבכל מחוז יהיה יו"ר מחוז נבחר; מחוזות שיוכלו לאפשר לעורכי-הדין שנמצאים בהם מתן שירותים לא רק במדינת תל-אביב, אלא גם במחוזות, בין אם זה השתלמויות, בין אם זה קבלת קהל ובין אם זה עצמאות. והדבר החשוב ביותר: סוף-סוף לשכת עורכי-הדין היא לשכה של שלום ושלווה, שאיננה לעומתית, שהיחס בין יו"ר הלשכה ליושבי-ראש המחוזות הוא יחס של שיתוף פעולה, ובאמת, הכול כדי לבנות יחד את הלשכה לטובת ציבור עורכי-הדין. ואין לי באמת אלא להודות לך, ניסן, לחברי הוועדה וללשכת עורכי-הדין. אין לי ספק שמכאן תמשיכו בדרך המבורכת. ואת יתרת הזמן שנותרה לי אני רוצה – – <היו"ר מאיר כהן:> על זה נאמר, ובבניית לשכת עורכי-הדין ניוושע. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – לדבר על נושא כאוב מאוד – שמשום מה – גם הוא אמור להיות חוצה מפלגות, ולא כך הוא – וזאת החלטת הממשלה להקפיא את עלייתם של יתר בני הקהילה הממתינים באתיופיה. בנובמבר 2015 קיבלה סוף-סוף ממשלת ישראל החלטה פה-אחד להעלות את קהילת הממתינים שנמצאים שם עשר, 15, וחלק מהם 18 שנה. אצלי בלשכה ביקרו חיילים בני העדה האתיופית, חיילים שהם טובים להילחם למען המדינה, הם טובים למות למען המדינה, הם אוהבים את המדינה, המדינה טובה להם, אבל הם טובים אך ורק לשרת את המדינה כחיילים; הם לא טובים לכך שאבא שלהם, אימא שלהם, סבא שלהם, סבתא שלהם – – <היו"ר מאיר כהן:> האחיות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – האחים שלהם, יעלו לארץ. כששמעתי את זה לפני כמה חודשים לא האמנתי שיכול להיות דבר כזה. והייתה לי הזכות לנסוע עם משלחת, עם חבר הכנסת ביטן, חבר הכנסת אמסלם וחבר הכנסת נגוסה – הייתה לי הזכות לנסוע אתם במשלחת לקהילת הממתינים בגונדר ובאדיס. ומה שאנחנו ראינו שם אלה מראות שאין אחד בבית הזה שהיה רואה אותם והיה נשאר אדיש; אנשים שעזבו את הכפרים שלהם לפני 18 שנה, יושבים בתת-תנאים בקהילת הממתינים, ומחכים, בלי תברואה, בלי בריאות, בלי חינוך, כי הסוכנות עזבה אותם, ו"נאקוץ'" עזבו אותם, ובכל זאת יש להם כיסופים לציון. כמעט לכולם, ליותר מ-95% מהם, יש משפחות פה בארץ. כן, אותם החיילים שמשרתים היום בצה"ל. ואז חזרנו, הגשנו הצעת מחליטים, הממשלה קיבלה החלטה פה-אחד. ומה קרה מאז? פתאום לפני שבועיים אנחנו שומעים: יש הקפאה של ההחלטה, אין תקציב. תראו לי עוד החלטה אחת שהממשלה הקפיאה בגלל בעיות תקציב, מלבד עליית יהודי אתיופיה. זאת התעמרות, זאת אפליה, זאת גזענות. אין עוד מדינה שיבואו ממנה עולים – 9,000 עולים בסך הכול עוד נותרו מתוך 150,000 בני העדה – אין עוד מדינה שסגרו לה את השערים. מברית-המועצות היו מעלים עכשיו 9,000, וגם יותר, וטוב שכך. כך מארצות-הברית, וכך מיהודי אירופה. איך יכול להיות שקהילת הממתינים באתיופיה היא היחידה שנוקטים נגדה אפליה וגזענות כזאת? ואני קוראת לממשלת ישראל, די, תפסיקו את ההתעמרות הזאת, תבצעו את ההחלטה שקיבלתם כלשונה ותעלו את היהודים שנמצאים באתיופיה לארץ. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אגב, אני רוצה לומר במאמר מוסגר – יש שני חברי כנסת מהליכוד, חבר הכנסת נגוסה וחבר הכנסת דודי אמסלם, שאינם מצביעים אתם, ובכל זאת, המחנה הציוני לא מקזז אותם. אני מאמינה שגם שאר הסיעות. בכל זאת, יש כאן סיעה אחת שמאפשרת להם את הקיזוז הזה. תפסיקו לקזז אותם. לא יכול להיות שממשלת ישראל – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – תפלה באופן גזעני את קהילת הממתינים באתיופיה, ומישהו פה יקזז את שני חברי הכנסת האלה, שהולכים נגד הקואליציה, נגד הממשלה שלהם. אסור לעשות את זה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> את יודעת מי מקזז אותם? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> את יודעת מי קיזז אותם? <היו"ר מאיר כהן:> איימן עודה, בבקשה. חבר הכנסת איימן עודה – לא נמצא. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – אני לא יודעת. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת מסעוד גנאים – לא נמצא. חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת אחמד טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> נמצא. <היו"ר מאיר כהן:> א נעם, בידכ תחכי? בבקשה, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני, אני אהיה קצר. אחרי שבכירי לשכת עורכי-הדין יפסיקו להצטלם, אני אגיד כמה מילים. א. אני מעריך מאוד את זה שאתם כאן. אני יודע שנציגי הרשימה המשותפת, אוסאמה בעיקר, בוועדה, תמכו בהצעות שלכם. אפי נוה, אני מכיר אותו שנים רבות. אומנם יש חילוקי דעות פוליטיים-מדיניים – רק כדי לעזור לך אני אומר את זה – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אתו, חילוקי דעות פוליטיים? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כן. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> איילת, את רואה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – כדי שאיילת לא תרשום אותך ברשימה השחורה אמרתי את זה, אוקיי? אני חושב שאתם בכיוון הנכון. השילוב של עורכי-דין ערבים גם בלשכה, גם באגפים, במחוזות, הוא טוב יותר מאשר בעבר. יש מקום לשיפור; אני בטוח שאתם מביאים את כל ההערות של החברים, גם במחוזות, גם בלשכה, בחשבון. טוב שהשנה – אגב, לראשונה – יש לכם נציגים בכנסת, שני עורכי-דין, והם שני עורכי-דין עם יכולת, ואנחנו משתפים אתם פעולה, ועל כן מגיעה לכם ברכה על פועלכם. תודה, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף לברכות. אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, אתה יודע, בלא מעט נושאים יש מחלוקות קשות בינינו, הפעם ועדת החוקה עשתה עבודה רצינית, מקיפה – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מה זה "הפעם"? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – ואכן, כמו שצוין כאן בצדק, הגענו למצב נדיר ומיוחד בוועדת החוקה, בקדנציה האחרונה, שחוק כל כך מורכב, כל כך מפורט, אושר בוועדה פה-אחד, בתמיכת חברי הכנסת מכל הסיעות. ברכות ללשכת עורכי-הדין על השינויים והתיקונים בחוק, ברכות למשלחת עורכי-הדין, שמכבדת אותנו בנוכחותה, בראשות ראש הלשכה עורך-הדין אפי נוה. כמי שמגיע מהתחום הזה, אדוני היושב-ראש, בגילוי נאות, אני אומר לכם, לשכת עורכי-הדין היא גוף בעל חשיבות עצומה. זה גוף מיוחד במערכת החברתית שלנו, גוף מקצועי שהוא גם, במובן מסוים, איגוד מקצועי, אבל גם, במובנים אחרים, אגודה מקצועית, וגם גוף שיש לו מעמד מרכזי במערכת המשפט הישראלית, ולגוף הזה יש חשיבות גדולה במישור המקצועי, אבל לא פחות חשוב, יש חשיבות חברתית גדולה. אני מברך על המעורבות והפעילות החברתית של לשכת עורכי-הדין, שבאה לידי ביטוי בשורה ארוכה של יוזמות שלשכת עורכי-הדין מקדמת בשנים האחרונות, בפרט בשנה וחצי האחרונה. אלה הן יוזמות חשובות, אלה הן יוזמות משמעותיות. אדוני היושב-ראש, כשלימדתי משפטים – זה היה לפני די הרבה שנים כבר – אמרתי לסטודנטים שלי שהתפיסה הנכונה של עורך-דין חייבת להיות לא רק מי שמשרת את לקוחו, אלא מי שהוא גם, במובנים רבים, officer of the court. אבל עורכי-הדין הם לא רק officers of the court, הם במובנים רבים officers of society. הם אמורים לבצע שירות חברתי לא רק לבית-המשפט הקונקרטי שבפניו הם עומדים, אלא למערכת החברתית כולה, כאנשים שאמונים על המשפט, אמונים על הפעלתו ואמונים על החיבור שבין המשפט לבין בני-האדם שבסופו של דבר אותם המשפט צריך לשרת. אז ברכות לנו, לכנסת, ברכות לעורכי-הדין וברכות ללשכת עורכי-הדין על אישור החוק החשוב הזה. אבל אני רוצה ללכת בדרכה של חברתי חברת הכנסת רויטל סויד, וגם לדבר על יוצאי אתיופיה, אבל בזווית קצת אחרת, גברתי. ואני רוצה לנצל את ההזדמנות, גברתי שרת המשפטים, שאת אתנו, בתקווה שהמסר יגיע גם אלייך. אני מקבל בשבועות האחרונים מסרים מאוד מדאיגים מפעילים של קבוצות יוצאי אתיופיה בישראל, שמוזמנים על-ידי המשטרה לחקירות סביב הרצון שלהם לארגן הפגנות, מחאות ופעילויות שונות שנועדו להשמיע את קולם ואת מחאתם של יוצאי אתיופיה בעניינים שונים. כך, למשל, בזמן האחרון המשטרה הזמינה לחקירה אנשים שמנסים לארגן צעדת שוויון של יוצאי אתיופיה, שמתוכננת להיות, באופן סמלי כמובן, בחול-המועד פסח. הזמינו אותם לחקירה, הזמינו אותם לשבת בפני קבוצה של חוקרים משטרתיים. ולא רק חקרו אותם, אלא בסופו של דבר גם הציבו בפניהם רשימה של תנאים לאותה צעדת שוויון, שהיא די מזעזעת. <היו"ר מאיר כהן:> מתי? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> עכשיו, עכשיו, בימים אלה. מה דורשים מהם כדי שהמשטרה תיתן אישור לאותה צעדת שוויון? דורשים מהם, למשל, לבקש רישיון עסק. כדי לעשות צעדת שוויון צריך רישיון עסק, מסתבר. דרשו ממארגני צעדת השוויון הזו ליצור הסדר שיבטח כל אחד מהמשתתפים. זו הדרך הפשוטה והמטורפת לחלוטין לחסל מחאה – תדרוש ממארגן המחאה להוציא ביטוח על כל משתתף. עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שביום כזה שאנחנו מאשרים חוק של לשכת עורכי-הדין, אנחנו צריכים להשמיע קול מחאה מאוד חזק נגד ההתנהלות הזו של המשטרה כלפי מחאות יוצאי אתיופיה בישראל וכלפי מחאות חברתיות בכלל. זכותם של אנשים למחות, זכותם של אנשים לארגן הפגנות, זכותם של אנשים לארגן פעילויות אחרות שדרכן הם רוצים להשמיע קול מחאה והתנגדות. אסור למשטרה להטריד אותם, ואסור למשטרה להשתתף בהעברת מסר: עדיף שתשתקו ותשבו בבית. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני אתחיל בברכה ללשכת עורכי-הדין, לעמיתי במקצוע לשעבר שלי, והאמת, הברכה הראשונה היא על כך שהצלחתם, אולי בפעם הראשונה, לאחד את ועדת החוקה. אם אני לא טועה, חבר הכנסת ויו"ר הוועדה סלומינסקי, זו הפעם הראשונה שאני מצביע בעד הצעת חוק שאתה מעלה כאן. זה כשלעצמו רגע היסטורי, כנראה, ואני מקווה שבאמת זה גם פתח לרענון השורות בלשכה ולקידום המשימות החשובות שעליהן היא מופקדת. אז שיהיה בהצלחה. זה החלק היותר-חיובי. זה הספתח. אני בכל זאת רוצה לנצל הזדמנות זו ולשוחח על כמה דברים שאני חושב שצריכים לעבוד יותר ביחד כדי לקדם אותם, ואני רוצה להדגיש בעיקר את הסוגיה הזו של הגברת הייצוג של המשפטנים הערבים, של עורכי-הדין הערבים, גם בתוך הלשכה עצמה, אבל גם בתוך כלל השירות הציבורי. אני כמובן אתייחס בעיקר למשרד המשפטים, ואני שמח שכבוד השרה נמצאת אתנו. הייצוג בתוך משרד המשפטים היום עומד על כ-4%, 5% מכלל העובדים. אלה הנתונים היום. <שרת המשפטים איילת שקד:> 9%. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה 9%, אבל תלוי איפה בודקים. אם בודקים פשוט את הדרגות הבכירות, זה הולך ומצטמצם. ואת צודקת שבממוצע זה כ-9%, אלא ש-9% זה פחות או יותר הייצוג שקיים בכלל השירות הציבורי. 9% זה פחות או יותר הממוצע. <שרת המשפטים איילת שקד:> לצערנו זה יותר ממה שקיים במדינה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לא. הממוצע זה פחות או יותר 9%, ואני מאוד מקווה שדווקא משרד המשפטים יהיה חלוצי כאן. ואני אומר לך שבמקומות מסוימים כמעט שאין ייצוג. למשל, בלשכה שלך אין אף עובד מהחברה הערבית; בלשכה של מנכ"לית המשרד גם אין אף דובר של השפה הערבית. <שרת המשפטים איילת שקד:> הייתה. היא הלכה לעבוד בארצות-הברית. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לכן אני חושב שראוי שמשרד המשפטים, בתור – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אחמד ממשרד המשפטים, בדיון על – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כן, בדיון הזה. אבל את יודעת מה, מירב, לי לפעמים מפריע כשיש דיונים בוועדות – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לא, אני אגיד לך – בוועדות של הכנסת, ושולחים את העובד הערבי אולי היחידי שנמצא בלשכה. דווקא אותו שולחים תמיד לדיונים. זה טוב, אבל עדיף שיהיו עוד אנשים; במיוחד כשזה נוגע לחברה הערבית, מפריע לי ששולחים רק את העובד הערבי שם. וזה אומר גם שלא מגיעים העובדים היותר-בכירים של המשרד. למשל, במחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, שזו מחלקה מאוד גדולה יחסית, 210 עובדים, יש רק תשעה עובדים ערבים. זה 4%. האגף לרישום מקרקעין, שזה גם אגף מאוד גדול, 290 עובדים – רק 13 מהחברה הערבית, שזה גם 4%. האמת היא, אם לא ארחיק, גם כשאני מדבר על הכנסת – – <שרת המשפטים איילת שקד:> מה עם הוועדה לבחירת שופטים, אה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – עורך-דין אפי נוה, גם כשאני מדבר על הכנסת, במחלקה המשפטית בכנסת יש יותר מ-50 משפטנים, אין אף משפטן ערבי במחלקה. וכמובן, זה לא שחסרים עורכי-דין מהחברה הערבית. בשנים האחרונות יש יותר ויותר עורכי-דין שמסיימים גם בארץ, גם בחו"ל, עורכי-דין מוכשרים, עורכי-דין מצטיינים. יכול להיות שלפעמים יש קשיים מבחינת המקום הגיאוגרפי וכו', אבל אלה קשיים שאפשר להתגבר עליהם. אז לכן, חברי בלשכה, אני שוב מברך על הצעד הזה, ואני רוצה לברך במיוחד על הוספת המטרה של קידום זכויות אדם בתור יעד מרכזי בפעילותה של הלשכה, ואני בהחלט looking forward שנצליח לעבוד ביחד ולקדם נושאים של זכויות אדם בכלל ואת זכויות הציבור הערבי בפרט. אני אסיים ואומר גם, אם יסלח לי רק היושב-ראש, לפעמים חסר לי הקול של לשכת עורכי-הדין בדיונים בוועדות. חסר לי מאוד. דווקא בנושאים שקשורים לזכויות אדם אני רוצה לראות אתכם יותר, ובדרך כלל אני שמח שאתם נמצאים ומשמיעים דעה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אוסאמה סעדי, חבר הכנסת, בבקשה. בבקשה, אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, מובן שגם אני אתחיל בברכות. אני מברך את המשלחת ואת הנציגים הנכבדים. חברי יוסף ג'בארין אמר: "עמיתי לשעבר", אז אני אומר: "חברים שלי למקצוע". אני היום לא עוסק בזה, אבל אני עדיין חבר בלשכת עורכי-הדין. אז אני אולי בניגוד אינטרסים, ואני לא אצביע אולי כי יש ניגוד, אבל מאחר שזה בהסכמה אז אנחנו כמובן נתמוך. <שרת המשפטים איילת שקד:> אתה יכול להצביע. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אין ניגוד עניינים? חלאס, אז אין ניגוד עניינים, בסדר. <קריאה:> אתה לא משלם דמי חבר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני משלם. <נורית קורן (הליכוד):> הוא יכול לשלם. הוא יכול לשלם, זה בסדר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זה בסדר. אני מברך את ראש לשכת עורכי-הדין חברי עורך-הדין אפי נוה, את יו"ר ועד מחוז ירושלים חברי אשר אקסלרוד ואת יתר החברים. כמובן, מגיעה גם תודה לשרת המשפטים, אז אני מברך אותך פעם שנייה – פעם אחת כשמינינו את הקאדים והשרעים. זה יותר מדי ברכות, זה לא בסדר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה מדבר הרבה דברים טובים על איילת. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אז זהו. זהו. וגם ברכות ליו"ר הוועדה חברי ניסן סלומינסקי ולחברתי בוועדה רויטל סויד וליתר החברים בוועדת חוקה. בדרך כלל, גברתי השרה, אני באופוזיציה שם, ולרוב אני בבידוד מזהיר. לפעמים אני מצביע לבד נגד, וכל יתר החברים מצביעים בעד. זה קורה בכל החוקים הביטחוניסטיים, שרויטל אומרת לי: אני לא יכולה, אז אני – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא רוצה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא רוצה. היא תומכת. אבל בחוק הזה, אדוני היושב-ראש, באמת עבדנו קשה גם עם משרד המשפטים, והצלחנו בסוף ליצור חוק שמוסכם על כולם, ובאמת הצבענו פה-אחד ואישרנו את החוק הזה. מלכתחילה, גברתי השרה, כשהבאת את החוק הזה לקריאה ראשונה, אני עליתי ואמרתי שאני מתנגד לשני דברים: לביטול המחוזות – שלא תישאר רק מדינת תל-אביב, ואמרת לי שבסדר, ואנחנו השארנו את הוועדים בפריפריה, במיוחד את ועד מחוז צפון, שביקרת שם; דבר שני, בעניין ההתמחות, למרות שזה לא חלק מהחוק הזה, אבל אני חושב שגם בזה הגענו להסכמה. אני אמרתי שאני לא אסכים לשנתיים, ובסוף באמת נתקבלה – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אמרתי: בוא נתפשר על שנה וחצי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> בוא נתפשר על שנה וחצי. ובאמת התפשרנו על שנה וחצי, וגם בלשכה התפשרו על שנה וחצי. לכן שאר הדברים מבחינתי הם חשובים – אני רציתי להכניס הסתייגות אחת, אבל לא רציתי לעורר את כל הדברים, בעניין ביטול הוועד המרכזי. אני חושב שהמועצה כגוף רחב, קשה שהוא יהיה גוף ביצועי. אבל בסוף, כשראיתי שכל החברים וגם הלשכה תומכים בזה, אז ויתרתי, ואמרתי שניתן להם לרוץ ונראה איך זה יעבוד בפועל. חשוב מאוד שלשכת עורכי-הדין – וזה מהיום הראשון שאני קיבלתי רישיון, ב-1988 – שהיא לא רק גילדה מקצועית, גוף של איגוד מקצועי, אלא היא יתרה מזאת. אני כל הזמן חשבתי והאמנתי שהלשכה עם ציבור כזה – כמה היום? 60,000? 70,000? כמה? – 64,000. זו כמות אדירה, אולי מהגבוהות בעולם, שצריכים להיות לה גם משקל ותפקידים ציבוריים. אני אכן שמח שבסוף הכנסנו את העניין הזה שהלשכה תפעל למען הגנה על שלטון החוק, זכויות האדם וערכי היסוד של מדינת ישראל. אני חושב שהמטרה הזאת והתפקיד הציבורי הזה חשובים מאוד. אחרון-אחרון – בירכתי הכול, ובאמת מגיעה מילה טובה לכבוד השופטת בדימוס אילה פרוקצ'יה, שהיה לה תפקיד מכריע וחשוב בהבניית החוק הזה, עם כל ההערות שלה, שבאמת היו הערות חשובות מאוד. תודה, מברוכ (אומר בערבית: וברכות לכל עורכי-הדין ועורכות-הדין) וללשכת עורכי-הדין. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. מעניין כמה עורכי-דין יש בכנסת. גברתי השרה, את רוצה לברך. כמה? <שרת המשפטים איילת שקד:> 34. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> טוב, אני אומר, אם ככה מתקדמים, אינשאללה שיבחרו איזה חמישה עניים שיהיו בכנסת. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> עכשיו יש פה חמישה. כרגע יש פה חמישה. <היו"ר מאיר כהן:> אז אני מקווה שבכנסת הבאה יהיו עשרה עניים שייבחרו, ואז נוכל ככה בכיף. גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יושב-ראש לשכת עורכי-הדין עורך-הדין אפי נוה, יושב-ראש מחוז ירושלים עורך-הדין אשר אקסלרוד, אני מאוד שמחה ונרגשת שאתם, חברי הכנסת, עשיתם עבודה נפלאה על החוק הזה. אני אודה שכשמוניתי לשרת המשפטים לפני כשנה כמעט חשבתי שצריך לפרק את הלשכה, אבל די מהר למדתי שהגוף הזה הוא גוף מתפקד ומועיל וחשוב – – – <היו"ר מאיר כהן:> הצהרת או רק חשבת? <שרת המשפטים איילת שקד:> מה? <היו"ר מאיר כהן:> זו הייתה הצהרה או רק חשיבה? <שרת המשפטים איילת שקד:> לא, חשבתי. <קריאות:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> עדיין לא מאוחר מדי. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני למדתי שזה גוף חשוב, מועיל ומתפקד. אני חושבת ששיתוף הפעולה בין המשרד ללשכה ובין הלשכה לכנסת ובין הלשכה לציבור עורכי-הדין הוא מאוד חשוב. אכן, חבר הכנסת אוסאמה סעדי אמר לי – יוסף ג'בארין ואוסאמה סעדי, אתם באתם אלי ואמרתם לי שאסור לפרק את המחוזות ושאפשר להתפשר על שנה וחצי התמחות, וזה באמת מה שעשינו. אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת ג'בארין, בזכותכם, בזכות זה שבאתם אלי לאותה פגישה וגם הערתם את תשומת לבי לכך שאין בית-משפט בעיר ערבית, אני אומרת לכם ומתחייבת שעד תום כהונתי יהיה בית-משפט בעיר ערבית. אני גם רוצה להעיר את תשומת לבך לכך שבוועדה לבחירת שופטים יש שני נציגים ערבים: ח'אלד זועבי, יושב-ראש המחוז הצפוני של לשכת עורכי-הדין, ושופט בית-המשפט העליון השופט ג'ובראן. אני חושבת שדווקא הלשכה היא מקום שמוכיח שאפשר לשתף שיתוף פעולה מאוד מוצלח בין יהודים לערבים, ואני באמת מקווה שנמשיך ככה. תודה רבה, ותודה רבה ליושב-ראש הוועדה ניסן סלומינסקי, שעשה עבודה רצינית ומקצועית. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו מצביעים על הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 38), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–34 – 29 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–34 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 29 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אנחנו מייד עוברים לקריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 29 נגד – אין נמנעים – אין חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 38), התשע"ו–2016, התקבל. <נורית קורן (הליכוד):> מזל טוב. כל הכבוד לשרת המשפטים. <היו"ר מאיר כהן:> 29 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 38), התשע"ו–2016, עבר בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. מזל טוב. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> שלוש הודעות – אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת. חברים, אנא מכם. אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, שלוש הודעות. בבקשה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> שש. <היו"ר מאיר כהן:> שש הודעות. כן ירבו. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> שלוש והצבעה. <היו"ר מאיר כהן:> שלוש והצבעה. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> הייתה ישיבה ארוכה היום. חבר'ה, אני עובד על התיקון של הגבעה הזאת, אל תדאגו. שלא תחשבו ששכחתי. <חיים ילין (יש עתיד):> בהצלחה. תעמוד על זה שלא תהיה בחמש עם הקבינט. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> למה לא? כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הכספים תדון בהצעת חוק פיקוח על שירותים פיננסיים (קופת גמל) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. הודעה שנייה: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום על הקמת ועדה משותפת של ועדת המדע והטכנולוגיה וועדת החוקה, חוק ומשפט, לפי חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014. הוועדה תהיה בת שמונה חברים, ארבעה מכל ועדה, בראשות ועדת המדע והטכנולוגיה. מטעם ועדת המדע והטכנולוגיה: חברי הכנסת אורי מקלב – יושב-ראש, יואב קיש, יואל חסון ודב חנין; מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט – חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, בני בגין, מיכאל אורן ויעל גרמן. יושב-ראש הוועדה – יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, חבר הכנסת אורי מקלב. כאן קיבלנו את השמות מראשי הוועדות, לא הסתכלנו על הרכב סיעתי כזה או אחר, ואישרנו את זה. הודעה שלישית: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום להגדיל את מספר החברים בוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט, לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת המדע והטכנולוגיה לפי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע–2009, בראשות ועדת החוקה, חוק ומשפט, מ-12 חברים ל-15 חברים. מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט – זה התוספת רק – תכהן חברת הכנסת נורית קורן; מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה תכהן חברת הכנסת רחל עזריה; מטעם ועדת המדע והטכנולוגיה תכהן חברת הכנסת שרן השכל. אלה ההודעות, ועכשיו הודעות בהצבעה. אני אקרא את שלושתן ונצביע, כדי שאני לא אצטרך ללכת ולבוא. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה להעביר מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות את ההצעות לסדר-היום שלהלן: 1. בנושא: הבטחת הפנסיה של העובדים והקשישים בישראל והעלאת קצבאות הזיקנה, של חבר הכנסת דוד ביטן; 2. בנושא: מחדל הטיפול בקשישים בבתי-אבות – מחסור חריף במטפלים סיעודיים, של חברי הכנסת איציק שמולי ואחמד טיבי; 3. בנושא: חוק ביטוח בריאות ממלכתי – פטור מתשלום לקשיש מעל גיל 80 שמשתלמת לו גמלה להבטחת הכנסה, של חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתן את הסכמתו להעברת ההצעות לדיון בוועדת הכנסת. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את ההחלטה ולהעביר את ההצעות האמורות מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדיון בוועדת הכנסת. אבקש את האישור. מה שקורה, הגעתי להסכמה עם היועץ המשפטי, שבמקרה של הסכמה, אני אוכל להעביר הצעות לסדר-היום שנמצאות בוועדות אחרות ותקועות, לדיון בוועדת הכנסת, ומחר יהיה דיון על שלוש ההצעות האלה בוועדת הכנסת, מ-09:00, כדי להריץ את העניין ולמנוע את כל העיכובים שיש. מי שרוצה לבוא, זה מחר מ-09:00 עד 10:30 – בטלוויזיה. הודעה נוספת להצבעה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום כ"ט באדר א' התשע"ו, 9 במרס 2016, להעביר את הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הגבלת גיל למתן רישיונות לכלי ירייה), התשע"ו–2016, לדיון בוועדת החוץ והביטחון לשם הכנתה לקריאה ראשונה. יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה ביקש להעביר את ההצעה הנ"ל מוועדת החוץ והביטחון לוועדת הפנים והגנת הסביבה. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את ההחלטה ולהעביר את הצעת החוק הנ"ל מוועדת החוץ והביטחון לוועדת הפנים והגנת הסביבה. גם להצעה זו אנחנו נבקש את אישור הכנסת. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זה בטלוויזיה? <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> לא, זה לא. <היו"ר מאיר כהן:> מה ההצעה השלישית? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> יש דיון מחר – איך קוראים לאולם בקומה השנייה? <חיים ילין (יש עתיד):> "נגב". <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> ב"נגב", של ועדת הכנסת, על שלוש ההצעות לסדר-היום האלה, מ-09:00 עד 10:30. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, הצעה שלישית. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> רציתי ככה שתבואו בטוח, אני מכיר אתכם כבר. חברי הכנסת אוהבים את האקשן של הטלוויזיה, במיוחד ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> בקומה 3 זה הרדיו. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> בקומה 3 – הדבר היחיד שטוב בקומה 3 באולם "ירושלים" זה הכיבוד. שמים תמיד, כשיש דיון, כיבוד בצד. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, הצעה שלישית. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> הצעה שלישית – היושב-ראש מלחיץ אותי, אין לי ברירה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום להקים ועדה משותפת לוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית – זה השם שלה, הוא הפך להיות גדול מדי – בהצעת חוק שירותים פיננסיים חוץ-מוסדיים ובהצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט, לדיון בהצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (תיקון מס' 4) (פינוי בשל סירוב בלתי סביר), התשע"ו–2016, ובהצעת חוק פינוי ובינוי (הסכמים לארגון עסקאות פינוי ובינוי), התשע"ו–2016. מכיוון שהועלתה הצעה של חבר הכנסת דב חנין, שיש פה עניין חוקתי, החלטנו שאנחנו לא נעביר את זה לוועדת הרפורמות באופן בלעדי, אלא נשלב אותה עם ועדת החוקה, חוק ומשפט. הוועדה תהיה בת 14 חברים, שבעה מכל ועדה, בראשות יושב-ראש הוועדה המיוחדת חבר הכנסת אלי כהן. להלן ההרכב: מטעם הוועדה המיוחדת – חברי הכנסת אלי כהן, דוד ביטן, יואב קיש, יגאל גואטה, יוסי יונה, חיים ילין ואורלי לוי אבקסיס; מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט – חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, נורית קורן, מיכאל אורן, אורי מקלב, רויטל סויד, אוסאמה סעדי ומיכל רוזין. אבקש להצביע על ההצעה, מאחר שהצעת חוק פינוי ובינוי (הסכמים לארגון עסקאות פינוי ובינוי), התשע"ו–2016, שהועברה לוועדה המיוחדת ביום 1 במרס 2016, תועבר לדיון בוועדה המשותפת שהזכרתי. הייתה הצעה קודמת, שקשורה לעניין הזה, שהועברה לוועדה המיוחדת. מכיוון שאנחנו החלטנו בוועדת הכנסת ששתי הצעות החוק יידונו בוועדה המשותפת, שהן קשורות זו בזו, אנחנו צריכים את האישור של המליאה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על בקשות היושב-ראש, הודעות היושב-ראש, שהוא פירט. אני מבקש לשבת במקומות. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעות – 19 נגד – אין נמנעים – אין הצעות יושב-ראש ועדת הכנסת נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 19 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההודעות של היושב-ראש אושרו. <הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016> [מס' מ/979; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 8273; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אני מזמין את חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים (תיקון מס' 2). <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> לא, נאמר לי שזאת הצבעה אחת. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אתה יכול לעשות הצבעה אחת על כולן? <היו"ר מאיר כהן:> אחת על כולן. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אין בעיה. <היו"ר מאיר כהן:> אחת על כולם. ציינתי את בקשותיך. חברת הכנסת פלוסקוב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> להוסיף – – – <היו"ר מאיר כהן:> להוסיף את שמך להצבעה. אני מבקש להוסיף את שמו של חבר הכנסת מקלב – לפרוטוקול – להצבעה בדבר הודעות יושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, גברתי. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שבפניכם, שיזמה הממשלה, מבקשת לדחות את תחילתו של חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים בשנה נוספת, עד חודש מרס 2017. נוסף על כך מוצע להסמיך את שר החקלאות ופיתוח הכפר, באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, לדחות את תחילת החוק אף מעבר למועד האמור, ובלבד שסך כל הדחיות לא יעלה על שנה אחת נוספת בסך הכול. מטרת דחיית תחילתו של החוק היא לאפשר השלמה של הליך התקנת התקנות הנדרשות ליישומו של החוק, שאותן יש להתקין לפחות שישה חודשים לפני תחילתו של החוק. כדי להבטיח כי התקנת התקנות הושלמה, מוצע לחייב את שר החקלאות ופיתוח הכפר לדווח לוועדה על היערכות ליישומו של החוק עד תום שנת 2016. עוד מציעה הצעת החוק כי תקנות שעניינן ייבוא מזון לבעלי-חיים ומתן תעודת ייצוא יותקנו בהתייעצות עם שר הכלכלה והתעשייה. אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. חברים, להצעת חוק זו אין הסתייגויות ואין בקשות לרשות דיבור. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016, קריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 1–3 – 18 נגד – 5 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 18 בעד, חמישה מתנגדים. אני מוסיף את קולו של חבר הכנסת יוגב לפרוטוקול, זה לא משנה לנו את תוצאת ההצבעה. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה – 18 היו בעד וחמישה התנגדו בקריאה השנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד החוק – 20 נגד – 6 נמנעים – אין חוק הפיקוח על מזון לבעלי-חיים (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 20 בעד, שישה מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. כן, חבר הכנסת אילן גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> חשבתי שאני ה-21. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה ה-21. אני מוסיף את קולו של חבר הכנסת אילן גילאון לפרוטוקול. גם קולו של חבר הכנסת זוהיר בהלול – אני מוסיף גם אותו לפרוטוקול. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 174), התשע"ו–2016> [מס' מ/996; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 9231; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אני מזמין את חבר הכנסת מאיר כהן. אני מבין שאתה צריך להציג את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 174), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מאיר כהן, סגן יושב-ראש הכנסת. רשות הדיבור שלך. <מאיר כהן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס׳ 174), התשע"ו–2016, שהגישה הממשלה, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. סעיף 196 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי זכאותם של נכים לקצבאות נכות כללית תתחיל בתום 90 ימים מהתאריך הקובע, כהגדרתו בחוק. בהצעת החוק שלפניכם מוצע לקבוע כי בתנאים מסוימים יוקדם תשלום הקצבאות לנכים ליום ה־31, במקום היום ה-90 כאמור. התיקון המוצע יחול אך ורק על נכים עם ליקוי חמור, אשר נקבעה להם דרגת אי-כושר להשתכר של 100%, למשך תקופה של שישה חודשים רצופים לפחות. נכים אלו יהיו זכאים בעד התקופה שמהיום ה-31 ליום ה-90 לתאריך הקובע לתשלום קצבה חודשית מלאה, ללא תוספות בעד בן-זוג וילדים, ולקצבה חודשית נוספת. הוראה זו לא תחול על מי שכבר זכאי לתשלום בעד התקופה האמורה מכוח תקנות ילד נכה. מי שזכאי לתשלום בעד התקופה האמורה לפי תקנות שירותים מיוחדים יהיה זכאי לתשלום לפי תקנות שירותים מיוחדים, או לפי התיקון המוצע בחוק שלפניכם, לפי הגבוה בהם. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. כאמור, אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 174), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד סעיפים 1–3 – 26 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית. הצבעה מס' 15 בעד החוק – 28 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 174), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 28 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 174), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 175), התשע"ו–2016> [מס' מ/1001, מס' פ/2131/20; "דברי הכנסת", חוב' ט"ו, עמ' 9236; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים. סעיף 9 בסדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 175), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מאיר כהן. <מאיר כהן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 175), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית והצעת חוק פרטית שלי ושל קבוצת חברי הכנסת. חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, קובע את זכאותו של מבוטח שהגיע לגיל פרישה והוא תלוי במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע רוב פעולות היום-יום, או זקוק להשגחה, לגמלת סיעוד. גמלת הסיעוד ניתנת לזכאי כשירותים בעין או כגמלה בכסף, כפוף לתנאים הקבועים בחוק האמור. החוק קובע כיום כי הזכאות לגמלת סיעוד תחל בתום 30 ימים מה-1 בחודש שבו הוגשה התביעה לגמלה. בשל הוראה זו, מי שהגיש את התביעה לגמלת סיעוד בתחילת החודש הקלנדרי נאלץ לחכות כחודש עד לתחילת זכאותו לגמלת סיעוד, ומי שהגיש את התביעה בסוף החודש, זכאותו לגמלה מתחילה בתוך ימים ספורים. בהצעת החוק שלפניכם מוצע לקבוע כי הזכאות לגמלת סיעוד תתחיל באופן אחיד, בתום שבעה ימים מהיום שבו הוגשה התביעה לגמלה. להצעת החוק לא הוצעו הסתייגויות, ואני קורא לכם לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. משהו בנימה אישית: הצעת החוק נולדה בסיור, לצערי, במחלקה האונקולוגית באחד מבתי-החולים, כשחולה אונקולוגית קשישה אומרת לי שלא יהיה לילדים שלה כסף לחכות חודש, כי זה היה בתחילת החודש ואמרו לה שאת גמלת הסיעוד היא אכן תקבל, אבל זה יהיה 30 יום מהיום. אני שמח שהממשלה נעתרה, והצמדתי את הצעת החוק. תודה רבה לכם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. גם להצעה זו אין הסתייגויות ואין בקשות לרשות דיבור. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 175), התשע"ו–2016, קריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד סעיפים 1–2 – 28 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 28 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? קריאה שלישית. הצבעה מס' 17 בעד החוק – 27 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 175), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 27 בעד – 28, כולל קולו של חבר הכנסת עמר בר-לב. אם כן, זה לפרוטוקול. 27 בעד, 28 כולל קולו של חבר הכנסת עמר בר-לב, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 175), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 176 והוראת שעה), התשע"ו–2016> [מס' כ/625; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 11094; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים לסעיף 10 בסדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 176 והוראת שעה), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת טלי פלוסקוב, סגנית יושב-ראש הכנסת. <טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מציגה לפניכם חוק גם בשם יושב-ראש הוועדה וגם כיוזמת החוק, וזה, האמת, החוק הראשון שלי שמגיע לקריאה שנייה ושלישית, לכן אני קצת מתרגשת. אני מתכבדת להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 176 והוראת שעה), התשע"ו–2016. חוק הביטוח הלאומי קובע כיצד יחושבו דמי הלידה שישולמו לעובדת שכירה או עצמאית בתקופת חופשת הלידה. החישוב מתבסס על ההכנסה של העובדת לפני הלידה. ככלל, שכר העבודה של עובדת שכירה אינו משתנה בחודשי ההיריון, ולכן דמי הלידה שמשולמים לה משקפים נאמנה את השכר שהרוויחה טרם הלידה. לעומת זאת, דמי הלידה של עובדת עצמאית מחושבים כיום, לפי החוק, על בסיס הכנסתה בשנת המס שבה הייתה בהיריון. עובדות עצמאיות נאלצות על-פי רוב לצמצם את פעילותן העסקית בשנת המס שבה הן יולדות, הן בתקופה שלפני הלידה והן לאחר חזרתן לעבודה. לפיכך, הכנסתן באותה שנת מס פוחתת, בהתאמה, וחישוב דמי הלידה המשולם להן כיום אינו משקף נכונה את הכנסותיהן. בשל כך מוצע לקבוע דרך נוספת לחישוב דמי הלידה לעובדת עצמאית, על בסיס ההכנסה שלה ברבע שנה בשנה שקדמה לשנה שבה היא ילדה. החישוב לכל עובדת עצמאית יהיה לפי הסכום הגבוה בשתי דרכי החישוב. מוצע לקבוע כהוראת שעה, לתקופה של שש שנים, שהמוסד לביטוח לאומי יאסוף נתונים על חישוב ההכנסות של עובדות עצמאיות בדרך זו וידווח על כך אחת לשנתיים לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מדובר בהצעת חוק חשובה מאוד, שמסייעת לעובדות עצמאיות לקבל דמי לידה בסכום שמשקף נאמנה את השכר שהיו רגילות להרוויח לפני ההיריון והלידה. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ולפיכך אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. זה בעצם הנוסח שהכינו לי בוועדה, ועכשיו אני רוצה כמובן לומר כמה מילים משלי. כפי שהבנתם כאן, בעצם, אנחנו באמת הולכים לתקן עוול שנעשה לעובדות עצמאיות, נשים שנאלצו להחזיר סכומים לא מבוטלים לביטוח הלאומי אחרי שבביטוח הלאומי חזרו על חישוב דמי מענק הלידה ואז התברר כמובן שבשנה שבה הנשים היו בהיריון הן עבדו פחות, והן נאלצו להחזיר את הכסף. אני חייבת להגיד שהייתה לי שותפה להצעת החוק הזו, וזו חברת הכנסת עליזה לביא, ופה המקום להודות לך על העבודה המשותפת. עבדו אתנו כמה ארגונים, והיה להם חלק מאוד מאוד גדול בהצעת החוק הזאת, ולכן זה גם המקום להודות להם. אני רוצה להודות לצוות הוועדה, ליועצות המשפטיות, שאחת מהן בדיוק ילדה בתקופה הזאת, אבל היא הייתה שותפה בהכנת החוק. אני רוצה לספר לכם שבביטוח לאומי ביקשו מאתנו להעביר את החוק הזה בהתחלה כהוראת שעה. בהתחלה אפילו נאלצתי להסכים, ולהזכירכם, בטרומית העברנו את זה כהוראת שעה. אבל בתהליך הדיונים בוועדה ניסינו לשכנע והצלחנו לשכנע את כל הגורמים ללכת אתנו ובסוף כן לאשר את החוק הזה כחקיקה הרגילה ולא כהוראת שעה. זה, בעיני, הישג מאוד גדול. אנחנו יודעים שעלות החוק הזה נעה בין 10 ל-20 מיליון שקל, וכמובן החוק עבר בתמיכתו של שר האוצר משה כחלון. זה המקום גם להודות למשרד האוצר ולשר עצמו. אני רוצה להודות גם לעוזרים שלי, שעבדו לא מעט מול כל הגורמים – לאורון, חיים ויורי, שעזרו גם להגיע לסוף החקיקה. כמובן, אני חושבת שאחרי שאנחנו נחוקק היום, נאשר את החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית, אנחנו יכולים באמת להעביר ברכה לכל הנשים העצמאיות, שבפעם הבאה כשהן יחשבו להביא ילד לעולם, הן לא ידאגו שהפרנסה שלהן תיפגע. אז תודה רבה, ואני מקווה באמת לתמיכתם של כל חברי הבית הזה בחוק הזה. תודה רבה לכולם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. רבותי, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 176 והוראת שעה), התשע"ו–2016, קריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד סעיפים 1–3 – 34 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 34 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד החוק – 35 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 176 והוראת שעה), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אכריז על התוצאות תכף ואז אני אזמין את – – – 35 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, תוסיף אותי, בבקשה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף את קולה של חברת הכנסת מרב מיכאלי לפרוטוקול, לא משנה את התוצאה. 35 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 176 והוראת שעה), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת עליזה לביא לברך על – היא הייתה שותפה מלאה בכל העברת החוק הזה, ומגיע לה לומר מילות ברכה. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה. תודה, אדוני היושב-ראש. חברתי חברת הכנסת טלי פלוסקוב, אני רוצה לברך אותך על ההצעה החשובה הזאת, הצעה שעמלנו עליה הרבה מאוד כבר בכנסת הקודמת. זה שינוי מבורך, באמת, שינוי שמתקן עוול היסטורי, שינוי שיאפשר עצמאות ויזמות של נשים. התיקון הזה, לא רק שהוא שם סוף לגזל הכלכלי רב-השנים כלפי הנשים העצמאיות והמשפחות שלהן, הוא גם מעביר מסר חשוב במיוחד: אימהות ועצמאות כלכלית אינן הפכים. בישראל בשנת 2016 ניתן להיות אישה, אימא, עצמאית ויוזמת. אסור שבנוסף לקשיים שבשילוב המטלות הכרוכות בניהול עסק וגידול ילד לאחר הלידה תיפגענה גם הזכויות של אותן נשים. במו-ידינו שמנו מכשול מפלה לנשים עצמאיות, שחסם את היזמות, ואת זה אנחנו מתקנים פה היום. אני מאוד שמחה ונרגשת אתך – גם הצעת חוק ראשונה שלך, וגם באמת לקחת את מה שהכנו פה בכנסת הקודמת, ואת ממשיכה את זה הלאה והיום מעבירים את זה. אז ברכות, ותודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא, תודה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. <הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 23) (עונשין, עיצום כספי וסמכויות פיקוח), התשע"ה–2014> [נספחות.] <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להחלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 23) (עונשין, עיצום כספי וסמכויות פיקוח), התשע"ה–2014, מ/891. תציג את הבקשה לפיצול חברת הכנסת טלי פלוסקוב בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אחרי התרגשות רבה וחיבוקים ונשיקות – תודה רבה לכל המברכים. אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 23) (עונשין, עיצום כספי וסמכויות פיקוח), התשע"ה–2014, מ/891, נתקבלה בכנסת התשע-עשרה בקריאה ראשונה, והכנסת העשרים החילה על הצעת החוק דין רציפות. במשך חודשים ארוכים התנהלו בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ישיבות רבות להכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית. במהלך הדיונים נדון גם הנושא של מודל הפיקוח על כוחות הביטחון, שכוללים, בין היתר, את הצבא, המשטרה והשב"כ. שאלת הפיקוח על כוחות הביטחון מעוררת סוגיות רבות ומשמעותיות, לפיכך נדרשים דיונים נוספים בוועדה, על מנת לגבש מודל פיקוח שמחד יאפשר פיקוח נכון על מערכת הביטחון לצורך שמירה על בריאות הציבור ומאידך לא יפגע בצרכים המיוחדים של גופי הביטחון השונים. לכן, ועל מנת שלא לעכב את העברת יתר סעיפי הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית, החליטה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לפצל את הצעת החוק לשתי הצעות חוק נפרדות – כך שחלק אחד מההצעה יכלול את סעיף 60כו לפקודת הרוקחים, העוסק בפיקוח של מערכת הביטחון והדיון בו בוועדה טרם הסתיים, וחלק אחר יכלול את יתר ההוראות שבהצעת החוק. אני פונה אליכם וקוראת לכם לאשר את הפיצול האמור כפי שהציעה הוועדה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. כאמור, חברי הכנסת, לא ביקשו חברים לדבר בנושא. אנחנו נצביע עכשיו. אני אסביר את תהליך ההצבעה: מי שבעד – הוא בעד בקשת הפיצול; מי שמתנגד – מתנגד לבקשת הפיצול. חברי הכנסת, אני מקריא: החלטת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 23) (עונשין, עיצום כספי וסמכויות פיקוח) – מי בעד בקשת הפיצול? מי נגד? הצבעה מס' 20 בעד ההצעה – 30 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 23) (עונשין, עיצום כספי וסמכויות פיקוח), התשע"ה–2014, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 30 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, בקשת הפיצול אושרה. <הצעת חוק לעדכון אגרות, התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1031); נספחות.] (קריאה ראשונה) <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת הנכבדים, אגרות שמשתלמות לאוצר המדינה מוטלות לפי חוקים רבים. לעתים מדובר באגרות שנקבעו לפני שנים רבות. לגבי רוב האגרות קובע הדין את הדרך לעדכון סכומיהן. אין אחידות בחיקוקים שלפיהם נקבע תיאום סכומי האגרות, ולעתים אף קיימת בהם אי-בהירות. לפיכך, אדוני היושב-ראש, מוצע לקבוע באופן ברור ואחיד את שיטת התיאום של כל סכומי האגרות שמשתלמות לאוצר המדינה, ולקבוע כי על אף האמור בכל דין, תיאום האגרה ייעשה בהתאם למוצע בהצעת חוק זו. מוצע להגדיר "אגרה" כאגרה המשתלמת לאוצר המדינה, ובכלל זה אגרה כאמור המשמשת למימון הוצאה המותנית בהכנסה, מה שנקרא אגרה ייעודית. מוצע לחלק את האגרות שחוק זה יחול עליהן לשתי קבוצות: אגרות שנקבעות על-ידי שר התחבורה, וכל שאר האגרות. מוצע לקבוע כי לגבי אגרות שנקבעו על-ידי שר התחבורה יום העדכון יהיה 1 באפריל, ולגבי כל שאר האגרות יום העדכון יהיה 1 בינואר. קביעה זו נעשית בשל ריבוי אגרות שנקבעות על-ידי שר התחבורה וכדי להקל על העומס המינהלי שבהפעלת החוק. חוק זה הוא חוק מסגרת לגבי עדכון אגרות. לפיכך מוצע לקבוע כי הוראותיו יחולו על כל אגרה שנקבעה בחיקוק, אלא אם כן נקבעה בחיקוק הוראה אחרת מיוחדת לעניין זה. כמו כן מוצע לקבוע כי הוראותיו יחולו על אגרות שנקבעו לפני יום תחילתו, קרי על אגרות קיימות בחוקים קיימים, אף אם נקבעו באותם חוקים הוראות אחרות לעניין עדכון אגרות. לפיכך, הוראות החוק יחולו על כלל האגרות הקיימות ועל אגרות שייקבעו לאחר כניסתו לתוקף, שלא תהיה לגביהן הוראה אחרת לעניין עדכון האגרה. מוצע, אדוני היושב-ראש, לקבוע כי סכום אגרה יהיה צמוד למדד, וישתנה ביום השינוי לפי שיעור השינוי של המדד החדש לעומת המדד היסודי כהגדרתם בסעיף 1. לפיכך, כאשר המדד יעלה, גם סכום האגרה יעלה, וכאשר המדד ירד, גם סכום האגרה ירד. מוצע לקבוע את עיגול סכומי האגרות בצורה ברורה ואחידה. מוצע לקבוע הוראות מעבר לגבי תיאום אגרות ביום השינוי הראשון שלאחר תחילתו של חוק זה, שתקבע כי סכום האגרה שיתואם יהיה הסכום שפורסם לאחרונה ברשומות לפני יום השינוי האחרון. לגבי אגרה שסכומה תואם בעבר, יהיה המדד היסודי המדד שלפיו נעשה תיאום האגרה לאחרונה, על מנת לשמור על רצף התיאום. לגברי אגרה שסכומה לא תואם לפני תחילתו של חוק זה, יהיה המדד היסודי המדד שפורסם בחודש שקדם לחודש שבו פורסם סכום האגרה ברשומות. מוצע לקבוע כי תחילתו של חוק זה תהיה ביום ג' בטבת התשע"ז, 1 בינואר 2017. אבקש מכם, חברי חברי הכנסת, לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים; מן הסתם יהיה שם דיון רחב מאוד – חברת הכנסת בן ארי מירב, להערתך, חוק האגרות יעבור לוועדת הכספים, ושם נדון בכל ההערות שהערתם במהלך הדיון במליאה, ואני מקווה שנגיע לאיזשהו סיכום לגבי הכנתו לשנייה ושלישית. תודה לכם, רבותי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אני פותח את הדיון בהצעת החוק. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת זהבה גלאון – איננה; חבר הכנסת טלב אבו עראר – איננו; חבר הכנסת דב חנין – מוותר; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת נחמן שי – איננו; חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה; חבר הכנסת יוסי יונה – איננו; חבר הכנסת אראל מרגלית – איננו; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; אורן חזן אסף – מוותר; ישראל אייכלר – אני חושב שאני לא אקרא את שמות חברי הכנסת. איציק שמולי – מוותר; עליזה לביא – איננה; איילת נחמיאס ורבין – מוותרת; עיסאווי פריג' – מוותר; זוהיר בהלול – מוותר; רויטל סויד – מוותרת; אוסאמה סעדי – איננו; יעל כהן-פארן – איננה; עאידה תומא סלימאן – איננה; יעל גרמן – מוותרת; אחמד טיבי – איננו; מנחם אליעזר מוזס – איננו; מנואל טרכטנברג – איננו; איתן כבל – איננו; נורית קורן – איננה. אם כן, חברים, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. הצעת חוק לעדכון אגרות, התשע"ו–2016, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לעדכון אגרות, התשע"ו–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 24, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1032); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, לקריאה ראשונה – יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אני מציע שאדוני יישאר פה על הדוכן, לא צריך לרדת ולעלות. זה יקצר לנו בזמנים של העלייה והירידה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מורי ורבותי, הצעת החוק שמונחת לפניכם היא אירוע היסטורי – כדאי שהמחנה הציוני ישמע ויקשיב. עם כל הכבוד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני סגן השר, יש לי הצעה להתייעלות. החוק השני – אתה יכול להציג גם את החוק השני, נעשה דיון משולב, נצביע בנפרד על כל חקיקה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא לא קשור אבל. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, נצביע בנפרד. ככה – הרי כל העניין פה זה רשות הדיבור שאני נותן לחברי הכנסת אחר כך. הם יוכלו לדבר על כל חוק. אדוני יציג. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני חושש שתהיה בעיה – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא תהיה בעיה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – כי אלה שני חוקים שונים. <היו"ר יצחק וקנין:> אם אין התנגדות, אין בעיה, זה לא משנה. אתה תציג את הצעות החוק, כל אחת, נצביע עליהן בנפרד. אדוני, לא משנה, יתחיל. אם אין התנגדות, אין לי בעיה. חברי הכנסת, יש התנגדות? אין התנגדות. אדוני יכול. <חיים ילין (יש עתיד):> גם זה אירוע היסטורי כפול – שני חוקים במכה אחת. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> זה אירוע היסטורי. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני יתחיל כדי שלא נבזבז זמן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני חוזר ואומר, הצעת חוק שמונחת בפניכם היא אכן אירוע היסטורי שקורה פעם ב-67 שנים: הפיכת הפיקוח על שירותים פיננסיים לרשות פיקוח הון עצמאית – הפיכתה מהאגף לרשות, אגף שוק ההון. אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להביא בפניכם היום לקריאה ראשונה את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016. בהצעת החוק מוצע להפוך את אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר לרשות פיקוח פיננסי עצמאית. פיקוח יעיל ואפקטיבי על השווקים הפיננסיים ועל מי שפועל בהם הוא כלי מרכזי לשמירה על ענייני ציבור המבוטחים והחוסכים. כיום פועלים בישראל שלושה רגולטורים פיננסיים מרכזיים, אולם בעוד הרשות לניירות ערך ובנק ישראל הם תאגידים עצמאים, אגף שוק ההון הוא יחידה פנים-אוצרית. במציאות המשתנה, שבה סך נכסי הציבור נמצא במגמת גידול אדירה, יש צורך בגוף מקצועי ועצמאי שישכיל להתמודד בצורה מיטבית מול האתגרים הרבים שעומדים בפניו. אני מכוון גם למחנה הציוני, שיקשיבו לי טוב. נדיר במחוזותינו ויתור על סמכויות ועל טריטוריה; לא נמצאים השרים שמוכנים לוותר על סמכויות וטריטוריה. יש לברך את שר האוצר משה כחלון על זה שהוא מוותר על סמכות ועל טריטוריה, כי אנו מאמינים כי עצמאות רשות פיקוח פיננסי היא חיונית להתנהלותה, כדי להבטיח שרשות כזו תוכל לממש את תפקידיה ביעילות, במהירות ובאופן נטול פניות. עצמאות רשות פיקוח פיננסי נדרשת על מנת להתאימה לסטנדרטים בין-לאומיים שאליהם מחויבת ישראל במסגרת החברות ב-OECD וב-IAIS. ארגונים אלה, וכן קרן המטבע העולמית,IMF, בוחנים באופן תדיר את הלימות הפיקוח והאסדרה בישראל לסטנדרטים הבין-לאומיים, בין היתר כדי לוודא שישראל ראויה להשתלב בגופים הכלכליים העולמיים השונים מבלי לסכן גופים פיננסיים הפועלים בכלכלות אחרות. ארגונים אלו מציינים כבר כמה שנים את הצורך בהפרדת אגף שוק ההון ממשרד האוצר ובחיזוק פעילותו העצמאית. רבותי, המודל שנבחר משרת היטב את התכליות העומדות בבסיס המעבר לרשות נפרדת. המודל יאפשר לרשות לפעול כיחידה ממשלתית עצמאית ונפרדת. הרשות החדשה תיהנה מתקציב עצמאי בדומה למשרד ממשלתי ומלשכה משפטית נפרדת שתלווה אותה בפעילותה השוטפת. הצעת החוק נותנת לרגולטור ארגז כלים שלם, שיאפשר לו להגן באופן מיטבי על האינטרסים של ציבור החוסכים והמבוטחים, בלי לפגוע בעקרונות בסיסיים שהיו נהוגים עד עתה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> למה לא הבאתם לנו את זה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מפה זה עובר אליכם. קריאה ראשונה, עובר אליכם לוועדה, תדסקסו את זה, תדונו בזה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה משהו חשוב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מאוד מאוד מאוד חשוב. <היו"ר יצחק וקנין:> אראל מרגלית, זו קריאה ראשונה. הממשלה מביאה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתם תחזירו את זה לכאן. אני חוזר ואומר – הצעת החוק נותנת לרגולטור ארגז כלים שלם, שיאפשר לו להגן באופן מיטבי על האינטרסים של ציבור החוסכים והמבוטחים, בלי לפגוע בעקרונות בסיסיים שהיו נהוגים עד עתה. אנחנו שמחים לקדם הליך חקיקה שלפיו אגף שוק ההון במשרד האוצר יהפוך לרשות עצמאית. האגף, שמפקח כיום על החיסכון הפנסיוני של הציבור ועל הביטוחים השונים שלו, ותחת הפיקוח שלו מנוהלים 1.4 טריליון ש"ח – 1.4 טריליון ש"ח, יותר מבנק ישראל – מקבל עצמאות נדרשת ונחוצה, שתבטיח התנהלות יעילה ותקדם שוק חיסכון וביטוח טוב יותר לאזרחי המדינה. חברי חברי הכנסת, אבקש מכם לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה, ולהעביר את הדיון בהצעת החוק לוועדה בראשות חבר הכנסת אלי כהן, ועדת הרפורמות, להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. אני מציע שיצביעו על זה, אדוני. זה מאוד חשוב. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אין בעיה. אני אתחיל בדיון. אני מודה לסגן שר האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זו הצעת חוק היסטורית. אני מציע שיצביעו עליה, ואז נעבור להצעת החוק השנייה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. עבד אל חכים חאג' יחיא, רשות הדיבור שלך. שלוש דקות לרשותך. אחריו – מנואל טרכטנברג. אם לא יהיה במליאה – חבר הכנסת אראל מרגלית. אם ירצה, ידבר. שלוש דקות, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, להקים את הרשות הזאת, ולהכניס אותה לתוך משרד האוצר, ושהשר יהיה הממונה עליה, שר האוצר, זה חיובי, אבל זה לא מה שפותר את הבעיה. יש לנו בעיה של הביטוח והחיסכון. כל הרעיון הזה, לעשות פנסיה וביטוחים לפנסיה, זה כדי להגיע למצב שאדם שמגיע לגיל הפנסיה – אני לא מצליח, כבוד היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, יותר מדי רעש. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, אני אומר שכל העניין של ביטוחי הפנסיה, הכוונה שלהם זה להגיע לגיל הפנסיה, ולאדם יהיה חיסכון, שיוכל לחיות בכבוד, כי קצבת הזיקנה של הביטוח הלאומי לא מספיקה. לכן, מה שצריך לטפל – זה לא העניין הטכני, לאחד, אלא העניין החשוב הוא שיהיה שינוי בעניין של דמי הניהול של חברות הביטוח, שמקבלות את כספי הפנסיה לטווח ארוך – כסף לטווח ארוך, אנחנו צריכים לקבל עבורו כסף, ולא לשלם דמי ניהול של 3% ו-4% חודשי ו-1.25% שנתי, כשבסוף התקופה, כשמגיעים לגיל הפנסיה, אנחנו מוצאים שחברות הביטוח לקחו אחוזים גבוהים מדי, והחיסכון הזה, והכסף הזה, אם המבוטח, אם העובד, היה חוסך אותו אצלו, היה מרוויח מזה, היה עושה בזה פרויקט, היה מנהל אותו, ובכסף הזה היה יכול לחיות בכבוד – אחרי, אבל היום הפנסיה, כשמגיעים ליותר מ-25% בשקלול של הטווח הארוך, זה לא הגיוני. ופה אני חושב, ואני פונה גם לממשלה – ומגיע לשר האוצר – סגן שר האוצר נמצא פה? כן – שבזה צריך לטפל. לבטל את העניין של דמי הניהול האלה של החברות, כי עם הכסף הזה הן עושות את התספורות. התספורות האלה, של בעלי ההון – לא מספיק שהם לוקחים את כל הכספים – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> למה – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> זה עוד לא מאושר. אז אני פונה קודם כול – ולא ידעתי שמישהו מטפל בזה, אבל אני אומר שוב, ריבונו של עולם, אתה לוקח את הכסף, וזה לטווח ארוך. זה לא שאתה יכול למשוך אותו בעוד שנה ועוד שנתיים, אלא לטווח ארוך, ואתה מקבל ממני דמי ניהול באחוזים כאלה רצחניים, זה לא יכול להיות. זה עושק שאסור שהמדינה ואסור שהכנסת יסכימו לו. הנקודה האחרונה – מה שאני רוצה לומר, שלא המעבר הטכני הוא החשוב, אלא לדאוג לאזרחים, כי בלי זה הם עושקים, והממשלה והמדינה יהיו שותפות לעושק הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא היה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא. טעיתי ברשימה – לקחתי רשימה אחרת, ולכן גם דילגתי על דב חנין, שהיה צריך לדבר לפני כן. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אין דבר כזה לדלג על דב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר האוצר, עמיתי חברי הכנסת, אני מברך על הצעת החוק, אני חושב שהקמת רשות עצמאית לפיקוח על שוק ההון היא מהלך חיוני וחשוב. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו צריכים להבין ששוק ההון רלוונטי לחיים של כל אחד ואחת מאתנו, ומה שקורה בשוק ההון חייב פיקוח רציני, מקצועי ועצמאי. אנחנו כולנו למדנו, אני מקווה, את לקחי המשבר הכלכלי הגדול של 2008, ואנחנו ראינו מה קורה לשוק הון שמתנהל ללא פיקוח, כאשר מומצאים מכשירים פיננסיים חדשים, שבפועל מנתקים את המתרחש בשוק ההון, בשוק הפיננסי, ממה שקורה בעולם הריאלי, של נכסים, של מציאות כלכלית, של מצב כלכלי של חברה ושל בני-אדם, ולכן הפיקוח מאוד מאוד חיוני. לכן המכשיר של הפיקוח כל כך דרוש. אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להעיר גם משהו לגופו של עניין. אחת החולשות הגדולות שלנו כחברה קשורה לעובדה שאנחנו חיסלנו את מנגנוני החיסכון לטווח בינוני וארוך. בישראל אין דרך לחסוך לטווח בינוני וארוך. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת. חברי הכנסת דוד ביטן, חיים ילין, אתם מפריעים. חברי הכנסת, אנא מכם. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני ראש הממשלה, אם אתה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת יואב קיש. דב חנין אומר שהוא לא יכול לדבר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני ראש הממשלה, אם אנחנו מסתכלים על מה שקורה אצלנו בתחום הדיור, משבר הדיור, אנחנו צריכים להבין שעודף הביקושים בשוק הזה קשור גם לעובדה שלאנשים בישראל, אם כבר יש להם איזשהו סכום כסף, אין דרך להגן עליו, והדרך היחידה, בעצם, לחסוך ולשמור על ערך הכסף לטווח בינוני וארוך היא להשקיע בנדל"ן. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו לא צריכים רק את המנגנון של הפיקוח ההדוק על מה שמתרחש בשוק ההון; אנחנו צריכים מדיניות אחרת – בתחום ההון, בתחום החיסכון ובתחום עידוד החיסכון לטווח בינוני וארוך. עוד חוליה אחת הכרחית וחשובה במיוחד במערכת המוצעת היא הפיקוח על הביטוח. גם כאן יש הרבה מה לעשות. תחום הביטוח הוא תחום שבו הישראלים משלמים הרבה מדי, ומקבלים פחות מדי, על שירותי הביטוח. חברות ביטוח יודעות להתחמק מתביעות, חברות ביטוח יודעות להתחמק מתשלומים – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – האזרחים פחות מוגנים. גם זה אתגר מרכזי שעומד בפני הרשות החדשה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת נחמן שי – איננו. חברת הכנסת מיכל בירן, שלוש דקות לרשותך, ולאחרייך – חבר הכנסת אלי כהן, במידה שירצה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני הולכת להתנגד להצעת החוק שהבאתם כאן מכמה טעמים. הטעם הראשון והמרכזי ביותר הוא זה שלא דיברתם עם העובדים של אגף שוק ההון. לא החלפתם אתם מילה לגבי התנאים שלהם לגבי רפורמה שהולכת לשנות כל כך הרבה מהחיים שלהם, מאיפה הם ישבו, ואיך תהיה העבודה, ואיך זה יתנהל, והשכר. עכשיו, לא מספיק שעשיתם דה-לגיטימציה לעובדים של חברת החשמל, של רשות השידור, ובזה הצלחתם לשכנע את הציבור – למישהו יש איזושהי טענה על העובדים של אגף שוק ההון? על העובדים המצוינים של אגף שוק ההון? זה לא דבר בסיסי כשרוצים לעשות רפורמה כזאת – סליחה, אדוני היושב-ראש, זה ממש מקשה על – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> זה לא דבר בסיסי, אלמנטרי, כשהולכים לרפורמה כל כך מקיפה, לדבר עם העובדים? יש לזה כבר תקדימים ברשות מקרקעי ישראל, זה כבר קרה בעבר, ואנחנו תובעים שאם רוצים להמשיך ולקדם את הצעת החוק הזאת, צריך להכניס גם בה סעיף שמתנה את זה בדיאלוג והסכמות עם העובדים. זה טיעון אחד. סוג שני של טיעון מגיע בכלל מעולם אחר, והוא: האם התוכנית הזאת – האם הרשות החדשה באמת תגדיל את הפיקוח, או שמא תקטין אותו? היום, כשהרשות לניירות ערך רוצה לקדם חקיקה, שולחים את זה בסופו של דבר גם לחוות דעת משפטית פנימית באוצר. אגב, בסוף שולחים את זה לאגף שוק ההון. למי ישלחו את זה כשאגף שוק ההון יהיה רשות נפרדת? למי ישלחו לחוות דעת? לאגף תקציבים. בסוף, מה שנקבל זה פחות עצמאות של אגף שוק ההון. ולסיום-סיומת, אתם רוצים – נתת פה, סגן שר האוצר איציק כהן, נתת פה נאום חוצב להבות על כמה חשוב לפקח על כל כך הרבה כסף, כמה חשוב שתהיה רגולציה. ובעצם מה אנחנו רואים? למשל, עכשיו מקדמים את הרעיון שחבר הכנסת עמר בר-לב ואני הצענו כבר לפני שלוש שנים, להקמת ברירת מחדל בפנסיה. החליטו לקדם את זה. איך מקדמים את זה? אגף שוק ההון, בחוזר, בלי ועדת הכספים, בלי חברי הכנסת, בלי אף אחד, עצמאים לחלוטין. כך שכל התיאוריה, כאילו היום הבעיה של אגף שוק ההון היא שהם לא מספיק עצמאים, היא פשוט מופרכת. להפך, אם כבר יש משהו שצריך לתקן באגף שוק ההון זה קצת יותר דיאלוג, קצת יותר כבוד לכנסת ישראל, לוועדת כספים – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – להביא דברים בהליך תקין. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת. חבר הכנסת אלי כהן, ולאחריו – מירב בן ארי. את מוותרת? <מירב בן ארי (כולנו):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מודה לך מאוד. <אלי כהן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את שר האוצר ואת סגנו חבר הכנסת איציק כהן על הצעת החוק החשובה הזאת. מעטים הם המקרים שבהם שרים והרשות המבצעת מוותרים על סמכויות מתוך מטרה לבוא ולקדם תחרות, מתוך מטרה לבוא ולראות את התפתחות השוק. הצעד הזה הוא צעד מתבקש. אנחנו נמצאים היום במצב בשוק הישראלי שהבנקים בישראל מחזיקים סכום של 1.3 טריליון, כאשר הגופים המוסדיים מחזיקים סכום שהוא גבוה מזה. <קריאה:> – – – <אלי כהן (כולנו):> אם אנחנו רוצים לבוא ולהגדיל – כמה? 1.3 טריליון, ואת המוסדי ל-1.35. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 1.4. <אלי כהן (כולנו):> 1.35 בערך מחזיקים הגופים המוסדיים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 1.4, וזה גדל כל שנה – – – <אלי כהן (כולנו):> תודה לך שאתה מציין, אדוני סגן השר, שזה באמת הגידול כל שנה. כולנו רואים את נתוני הצמיחה במדינת ישראל, ואנחנו בהחלט שואפים לבוא ולהגדיל אותם. על מנת להגדיל אותם, בהחלט הכספים שנמצאים אצל המוסדיים יכולים לשמש כר נרחב גם למתן אשראי, גם להשקעות בתעשייה מסורתית, גם להשקעות בתחום ההיי-טק, ולשם כך אנחנו צריכים, לצד בנק ישראל חזק ויציב, לידו, רשות שתהיה עזר כנגדו ותבוא ותפתח את השוק החוץ-בנקאי, תבוא ותטפל בכספי החוסכים וכל הנגזרות. לכן הצעת החוק הזאת שעולה כאן לסדר-היום היא חשובה ויכולה בהחלט לתרום לעצמאות הרשות שתחיה בד בבד לצד בנק ישראל, ובשימוש מושכל תוכל לבוא ולקדם את הצמיחה במדינת ישראל. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלי כהן. תעלה חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חבר הכנסת יוסי יונה, שלוש דקות לרשותך, ולאחריך – חבר הכנסת אראל מרגלית. שלוש דקות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, סגן שר האוצר, דיברתי כאן על החשיבות הרבה ברפורמה הזו, שתהיה לנו רשות שוק הון, ביטוח וחיסכון כרשות עצמאית. אני חייב לומר שאני לא מצוי בעניין ולא גיבשתי לי עמדה אם אני בעד או נגד. יחד עם זאת, אדוני סגן שר האוצר, הבעיה היא, אם באמת אנחנו מקנים חשיבות כל כך גדולה לגוף הזה שילך ויתכונן כרשות עצמאית, ואני מוסיף על הדברים שאמרה חברתי מיכל בירן, כיצד אנחנו לא חושבים על האנשים האמונים על העבודה הזאת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מי אמר שלא? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> בכל אופן, בהצעת החוק הזו – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מי אמר שלא? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – לדוגמה. אז בוא ניכנס לאיזשהו דיאלוג קצר ונראה לאיפה אנחנו הולכים בעניין הזה. מדובר על 140 עובדים שעוסקים בתחום הזה. הם עובדי מדינה היום. אנחנו הולכים להקים את הרשות העצמאית – עולות השאלות: האם ה-140 האלה יהיו אותם 140? האם יהיה ניתן להעסיק עובדים אחרים? האם תנאי ההעסקה שלהם יהיו אותם תנאי העסקה? האם הם ישמרו על הזכויות שלהם – שאותן הם צברו עד כה? אלה שאלות שאני תוהה – אפשר שעל-פי ניד ראשך אתה אומר שכל הסוגיות הללו בעצם נלקחות בחשבון ויילקחו בחשבון ויינתן להן הפתרון הנכון. אבל אני רוצה להתריע, להגיד: בוא נשים למול עינינו את הנורית האדומה הזאת כי בכל אופן אנחנו נרצה לומר שאנחנו דואגים להם. אבל בכל אופן, אני רוצה לומר לך, סגן שר האוצר, הגיעו אלינו טענות ומענות מצדם של העובדים שעד כה לא ניהלו אתם שום שיג ושיח באשר למעבר הזה. לכן אני חושב שיאה לנו, יאה למדינת ישראל, יאה לרשות הזו שאתה מצדד בהקמתה – ויכול להיות שיש טעמים מאוד מאוד טובים להקמתה – שהעובדים יהיו למעשה חלק פעיל, או אם תרצה בדיאלוג ובשותפות מלאה בתהליכי המעבר. כי כפי שאתה אמרת, על המאזניים מונח סכום אדיר – איפה אלי כהן? דיבר על 2.5 טריליון שקלים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> יפה מאוד. אז לכן חשוב לכולנו שהאנשים שיהיו אמונים על הכספים הללו, יהיו אחראים עליהם ויפקחו עליהם, אכן ייהנו גם מתנאי העסקה ושכר הוגנים, על מנת שהם יעשו את העבודה נאמנה. אתה מניד בראשך, אדוני סגן שר האוצר, לאות כן? אכן אתה מסכים אתי. אני מקווה שכאשר אנחנו נדון בהצעת החוק הזו בוועדת הכספים, מן הסתם – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא. ועדת הרפורמות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – – בוועדת הרפורמות, הרי שניתן את דעתנו גם על החלק החשוב הזה של תנאי ההעסקה של העובדים ושהם יועברו לרשות החדשה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. יעלה חבר הכנסת אראל מרגלית, ולאחריו – חבר הכנסת עמר בר-לב. אם לא יהיה – אורן אסף חזן. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רגע, רגע, רגע. <היו"ר יצחק וקנין:> אל תדאג, יש לך פלוס שנייה אפילו של יוסי יונה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, מי השר כרגע באולם? <היו"ר יצחק וקנין:> יש לנו את זאב אלקין, ויש לנו את – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> השר אלקין, אדוני, סגן השר, חברי וחברות הכנסת, קודם כול, אני מוחה על זה שאתם רוצים לקחת את החוק הזה לוועדת הרפורמות. יש מקום לחוק הזה. זאת רשות פיקוח על שוק הביטוח, והמקום לזה הוא ועדת הכספים. הדבר הזה צריך להיות נדון בוועדת הכספים, כי שם דנים ברפורמות מרכזיות כאלה במשק – או שם או בוועדת הכלכלה. זה ועדת הכספים, כי מדובר פה בכספים. שלושה דברים. 1. אני מברך על הקמת הרשות העצמאית, ואני חושב שכמות הכסף שנמצאת היום אצל הגורמים המוסדיים היא לאין שיעור יותר גדולה מכמות הכסף שנמצאת בבנקים, ובאמת היא זקוקה לרשות פיקוח עצמאית. אבל חברתי חברת הכנסת מיכל בירן העירה את תשומת הלב – אנחנו עשינו את זה גם ברשות מקרקעי ישראל – העובדים צריכים להיות נדונים כחלק מהסיפור, כחלק מהחוק עצמו. גם יוסי יונה דיבר על זה, ואני תומך. 2. חברי איציק שמולי מעיר על הדבר הזה: הרבה מאוד מהבעיות המבניות בביטוח, בביטוח הסיעודי, במה שנשאר לחוסכים, באופן שבו לוקחים מהם דמי ניהול, במה משאירים להם לגיל המאוחר-יותר – חייב להיפתר, והדבר הזה לא פותר את זה. הוא שם את זה בתוך מסגרת, שמבחינת פיקוח היא נכונה, אבל הוא לא פותר את זה, וחייבים לפתור את זה ולהידרש לזה. והדבר השלישי, אדוני סגן השר – אדוני סגן השר, זה: הגיע הזמן שהכסף המוסדי במדינת ישראל יעבוד לא רק על נדל"ן ברומניה, ולא רק על ספקולציות במקומות אחרים בעולם, אלא יעבוד על צמיחה במדינת ישראל. נוצר מצב שבו הרבה מהכסף הזה לא יודע להיכנס ולתמוך לא בעסקים קטנים, לא בעסקים בצפון, שלא נמצאים במרכז, הארץ או בדרום, כי אין דרג ניהולי שינהל את הכסף הזה. ולכן, מה שאני חושב שצריך לעשות זה כמו שמדינת קליפורניה וכמו שמדינת ניו-יורק עשו עם הכסף של החוסכים בביטוח ובפנסיה; אמרו: 1.5% מהכסף המוסדי שאנחנו חוסכים במדינה ילך לקראת הקמת חברות חדשות, חברת תעשייתיות, עסקים קטנים והעולם העסקי שנמצא בתוך המדינה שלנו. בלי זה לא היה ה-Silicon Valley בקליפורניה, בלי זה לא הייתה הצמיחה הגדולה בניו-יורק, והגיע הזמן שהעולם המוסדי במדינת ישראל יפריש – לא מעשר – אחוז – אחוז לצמיחה, גם בתוך מדינת ישראל, ואנחנו ניתן להם את היכולת להתחבר גם עם הבנקים, כי לבנקים יש כלים ניהוליים בדרך כלל – גם הבנקים צריכים להגביר אותם – וגם עם גורמים אחרים, כדי שישימו את כספי החוסכים גם בצמיחת המשק הישראלי. אני מעיר את תשומת לבנו, אנחנו נמצאים בהאטה בישראל, כי 2% צמיחה זה גידול האוכלוסייה – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – ואנחנו חייבים למצוא את המשאבים שעליהם אנחנו מדברים פה, את קריאת הכיוון של הממשלה, ואת החיבור עם העולם העסקי, כדי להניע את המשק בחזרה באותם מקומות שמודרים מהצמיחה היום, שהם העתיד הגדול של צמיחת המדינה – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – דרום הארץ, צפון הארץ, הערבים, המגזר החרדי והפריפריה החברתית בלב הערים הגדולות בישראל. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. איציק שמולי, שלוש דקות לרשותך. אחריו – חברת הכנסת עליזה לביא. שלוש דקות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני סגן השר, אני מכבד אותך נורא, ובחיים לא פגעתי בך באופן אישי, ומה שאני אומר כאן על הביטוח זה מדם לבי, וזה לא דמגוגיה ולא שום דבר. אז אם אתה רוצה תקשיב, ואם אתה לא רוצה אל תקשיב, אבל אני אגיד את מה שיש לי להגיד, וזהו, ואתם לא תסתמו לי את הפה. אני לא חושב שזו הכוונה שלך, אבל ההערה שזרקת לי פה הייתה מאוד מעליבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לוקח אותה בחזרה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני רוצה להגיד לכם, הראשון בפברואר השנה היה יום מאוד מאוד עצוב לכנסת כרשות מפקחת, ולא בפעם הראשונה. כי על השולחן של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת הונחה הרפורמה בביטוחי הבריאות הפרטיים, רפורמה שבאותו הדיון חברי הכנסת אמרו עליה שבמקרה הטוב היא מקרטעת והיא לא אפויה, ובמקרה הרע היא מסוכנת למבוטחים. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין מה יקרה כשנותנים לחברות הביטוח לייקר פוליסות כל שנתיים ב-20%, בלי לשאול את המבוטחים בכלל. ובאותה ועדה, מאוסאמה סעדי ועד נורית קורן, ויואב בן צור, וקארין אלהרר, ואורי מקלב, ומי לא, באותו הדיון אמרו לנציגי המפקח על הביטוח: הרפורמה הזאת מסוכנת, הרפורמה הזאת היא לא בשלה. אבל בסופו של דבר – תעזבו את זה שהמפקחת בכלל לא טרחה להגיע ולהשיב – הנציגים של המפקחת על הביטוח הגיעו לדיון עם מצגת וארבע שקופיות שבכלל לא התייחסו לטענות של חברי הכנסת. אבל מה הייתה הטרגדיה הגדולה, אדוני היושב-ראש? שהרפורמה נכנסה לתוקף עשר שעות לפני שהוועדה בכלל דיברה על הרפורמה. ומה זה אומר? שהכנסת לא הייתה בלופ, מליאת הממשלה לא הייתה בלופ, ועצם ההנחה שמביאים את הרפורמה הזאת והופכים את המפקח על הביטוח לרשות, ולא לאגף, היא קצת מתעתעת. למה? כי ההנחה המובנית כאן זה שיש פוליטיקאים שמפריעים בדרך. עכשיו, בואו נדבר על העובדות. הביטוחים הסיעודיים, הרפורמה בביטוחי הבריאות, מבחני הסיעוד המשפילים, ההתשה האין-סופית של המבוטחים בבתי-המשפט – כל הדברים הללו הם מהלכים שקודמו באופן מקצועי על-ידי המפקח על הביטוח, בלי התערבות של הפוליטיקאים. ואני ממש התגלגלתי מצחוק אחרי ישיבת הממשלה האחרונה; לא פחות ולא יותר, היו עיתונאים שבעידוד האוצר יצאו ותקפו את שר הרווחה, את חיים כץ, על זה שיש לו מה להגיד על הרפורמה. הרי מי כמו חיים כץ בבית הזה בלם חלק מהמהלכים שקודמו על-ידי המפקח על הביטוח לדורותיו והתבררו כמהלכים מיותרים ומסוכנים? אז אני חושב שהעניין, אדוני סגן השר, זה לא אם המפקח על הביטוח יהיה רשות או אגף במשרד האוצר. זה לא העניין. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> העניין הוא שההצעה הזאת מנציחה את המצב, והמצב בשוק הפיקוח הוא מאוד מאוד ברור: יש רגולטור שלא ממלא את תפקידו, והוא לא ממלא את תפקידו לאורך זמן; במקום להתייצב ולשמור על המבוטחים, הוא מתייצב ומגן בעיקר על האינטרסים ועל היציבות של חברת הביטוח. ודבר אחרון, בהודעה של משרד האוצר בעקבות הרפורמה הזאת יצא שבעקבות הקמת הרשות – ועל זה אני מתקומם – מעכשיו נוכל להגן יותר טוב על המבוטחים ועל הלקוחות. כדי לעשות את זה לא צריך רשות, צריך מוטיבציה להגן על אותם מבוטחים, שתמיד תמיד נדפקים על-ידי חברות הביטוח. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת. זוהיר בהלול. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> איננו. <היו"ר יצחק וקנין:> מוותר. רויטל סויד – אינה נוכחת. יעל כהן-פארן – אינה נוכחת. עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. יעל גרמן – אינה נוכחת. אחמד טיבי – אינו נוכח. מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. מנואל טרכטנברג, ואחריו – מיקי לוי. אם הוא לא יהיה – איתן כבל. אם גם הוא לא יהיה – נורית קורן. ואם גם היא לא תהיה, תסיים ותסכם את הדיון זהבה גלאון. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושב שההצעה הזאת היא צעד בכיוון הנכון, ואני אומר לידידי סגן השר איציק כהן, אכן, מתבקשת רשות כזאת. הממצאים האמפיריים מראים שככל שהרשות הרגולטורית, ובפרט הזאת, פחות נתונה להשפעה של פוליטיקאים, כך המערכת הפיננסית במדינה יכולה לעבור משברים פיננסיים בצורה טובה יותר. אבל – ויש פה אבל: א. חשוב מאוד לקבוע מה היא מה שנקרא האחריותיות, ה-accountability, של אותו גוף שיקום. כשזה חלק מהאוצר, זה ברור, כי זה אגף, כן? ושרשרת הפיקוד היא מאוד ברורה. כשמדובר ברשות שהיא די אוטונומית, הרבה פחות ברור איך ולמי הרשות הזאת צריכה לדווח, של מי הפיקוח וכדומה. אני לא מצאתי בהצעת החוק אמירה ברורה לגבי – שוב פעם אני אומר – האחריותיות, accountability. אני מבקש מאדוני סגן השר שייתן את הדעת על זה. הנקודה השנייה, שהיא הרבה יותר מהותית – קיימת בכל העולם בעיה קשה של תיאום בין הרשויות הרגולטוריות בעולם הפיננסי. יש בכל העולם לפחות שלושה גופים: זה שמופקד על הרשות לניירות ערך, זה שמופקד על שוק ההון, ביטוח וכדומה, וכמובן הבנק המרכזי, בנק ישראל במקרה הזה, שמופקד על הבנקים והיציבות הפיננסית. בעת משבר, התיאום או חוסר התיאום ביניהם זה הגורם הדומיננטי. ולכן, אדוני סגן השר, אני חושב שלא היה צריך למהר להקים את הרשות הזאת בלא שנקבעים מראש מנגנוני תיאום, מכיוון שכל זמן שזה בתוך האוצר, זה הרבה יותר ברור. הרי יש קשר כל הזמן בין נגיד בנק ישראל, או נגידת בנק ישראל, לבין שר האוצר. ברגע שיש עוד שחקן במגרש, הצורך במנגנון התיאום הוא הרבה יותר אקוטי. אני רוצה לציין, למשל, שבאוסטרליה הוקם גוף שנקרא CFR – Council of Financial Regulators, וזה נחשב למודל מאוד מאוד מוצלח של מועצה. Council of Financial Regulators – מועצה לתיאום בין הרגולטורים הפיננסיים. על כן אני מאיץ בכם – בסדר, החוק יתקדם, תנו את הדעת בהקדם האפשרי למנגנוני תיאום, כי אם לא, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מול שוקת שבורה אם חלילה יהיה משבר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אמירה אחרונה. תראה, זה חוק חשוב. זו לא עוד רפורמה. אתה יודע, המילה רפורמה כל כך מתגלגלת על לשוננו. אמרתי את זה לסגן השר, היה צריך לקיים התייעצות עם חברי כנסת מכל הסיעות, מכיוון שאין קריאה טרומית כי זו הצעה ממשלתית, כדי שיהיה מקום לגבש דעה, וגם האינטראקציה יכולה להיות מאוד מאוד משמעותית גם לגיבוש הצעת החוק. אז אני מציע שבפעם הבאה שנתראה כאן בעניין כזה, לא נהיה במצב שאנחנו נמצאים בו היום. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מנואל טרכטנברג. יעלה חבר הכנסת מיקי לוי, ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר האוצר, אדוני השר – לא נמצא, אבל לא חשוב. אדוני סגן שר האוצר – חבר הכנסת גפני, תן לו שלוש דקות אתי. <היו"ר יצחק וקנין:> השר זאב אלקין נמצא, הוא יושב, משקיף עלינו. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני סגן שר האוצר, תאמין לי, אני רוצה רק את טובתך. קודם כול, אני מברך על ההצעה להפוך את אגף שוק ההון באוצר לרשות עצמאית. ואני – גפני, תעזוב אותו בבקשה – ואני אצביע בעד. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> גפני, קח את זה אלינו לוועדת כספים. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני רוצה – יש לי השגות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני אגיד לך על מה מתפלא גפני – למה זה עובר לוועדת הרפורמות ולא אצלו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בדיוק. <מיקי לוי (יש עתיד):> נכון, אני גם על זה רוצה לדבר. <היו"ר יצחק וקנין:> אני קורא לך את המחשבות, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים? קראתי את המחשבות של כבודו? <זהבה גלאון (מרצ):> גפני – – – לרפורמות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> למה לא לוועדת כספים? <היו"ר יצחק וקנין:> בגלל שגפני לא רוצה את זה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אם מוזס אומר לוועדת כספים – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – לוועדת כספים, ואל תיתנו לו מים אפורים יותר בסיורים, כשהוא הולך לטייסת. נותנים לו מים אפורים, הוא שותה, הוא כמעט נחנק. <מיקי לוי (יש עתיד):> הלך לי הזמן. תודה, אדוני. נושא המעבר – אמרתי כבר, אדוני חבר הכנסת סגן השר איציק כהן ידידי, אני אצביע בעד, אבל אני מקווה שנושא המעבר לא יהיה טכני, אלא מהותי עצמאי, ואני מייד אסביר למה אני מתכוון. אני מבקש להפנות את תשומת הלב של חברי הכנסת, ושלך, אדוני סגן שר האוצר, לכמה נושאים. נושא הפיקוח – מדובר באחריות כבדה, ברובה כסף של הציבור, ויש לתת את הדעת איך הנושא הזה של הפיקוח יבוצע. הנושא השני – וחלק מהדברים, חבר הכנסת טרכטנברג – וגם ניהלנו שיחה לפני כן – הם מהי מידת העצמאות. אם היא תהיה אמיתית, נטולת אילוצים פוליטיים, הרי זה מבורך; אם היא תהיה עם אילוצים פוליטיים והתערבות פוליטית, כל המהלך הזה ייכשל. ושאלת התיאום בין הרשויות – אני חייב אותך; אני מעביר יחד אתך – וזה יירשם בפרוטוקול – באמת דברים חשובים. שאלת התיאום בין הרשויות – וזה המבחן האמיתי. למשל, התיאום בין הרשות להגבלים עסקיים לבין הרשות לשוק ההון. בכמה אירועים, אדוני סגן השר – יא אללה, אי-אפשר לנאום פה. <היו"ר יצחק וקנין:> אף אחד לא מפריע לך. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, אבל אתה מבין, אם הוא לא שומע מה אני אומר, אני מדבר לקירות. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני סגן שר האוצר, למה לא מקשיב? <זהבה גלאון (מרצ):> גם ככה אתה מדבר ללמפה. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, את יודעת, אלו דברים מהותיים. אני עכשיו הולך לדבר על מכירה של חברת ביטוח. אם שוק ההון, שאחראי על הנושא הזה, לא יהיה מתואם עם הרשות להגבלים עסקיים, אנחנו נאכל תבן. ולכן אני אומר, שאלת התיאומים היא לא רק עוד אמירה, ולא דבר של מה בכך. אם לא יהיה תיאום, הנזק יהיה עצום. מכירת חברת ביטוח היא לא דבר שקורה בכל יום, ומכשירים פיננסיים שונים. כאן מחייבת המציאות שיהיה תיאום בין הרשות להגבלים עסקיים, הרשות לשוק ההון והרשות לניירות ערך. ואני אתן לך דוגמה שמגיעה לוועדת הכספים: מכשיר קופות הגמל לעצמאים הוא מכשיר – הרעיון הוא טוב, רק הביצוע הוא מאוד גרוע מבחינת הסכום, של 100,000 ועוד כמה וכמה נושאים. המכשיר הזה לא מושלם. למה הוא לא מושלם? אם אגף שוק ההון – – – <היו"ר יצחק וקנין:> בגלל שנגמר לך הזמן. <מיקי לוי (יש עתיד):> חצי שנייה. אם אגף שוק ההון לא יהיה מתואם במכשירים פיננסיים עם הרשות להגבלים עסקיים, אז הכסף ילך לכיוון אחד, ולא ילך למשל להשקעה בבורסה, שגם ככה יש לה חוליים, והיא תקרוס קריסה. ולכן, אדוני השר, חלק מהדברים שאתם – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה מבין מה אמרת פה עכשיו? <מיקי לוי (יש עתיד):> בבקשה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הבורסה תקרוס קריסה – אמרת פה אמירה גדולה. מחר אתה יכול להפיל את השוק. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני אמרתי את זה בהקשר למשהו. לא אמרתי את זה – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אתה צריך להיות אחראי. אתה תגרום למפולת בבורסה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אני אומר – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אתה צריך להיות אחראי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני אחזור על מה שאני אומר – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תאר לך שאני אגיד את זה בניו-יורק, מה יקרה? <מיקי לוי (יש עתיד):> אני אחזור על מה שאמרתי: אם לא יהיה תיאום בין הרשות להגבלים עסקיים, למשל – סליחה, בין הרשות לניירות ערך לבין האגף החדש לשוק ההון, שימציא איזשהו מכשיר פיננסי – כי פה קופת הגמל לעצמאים – במקום שהכסף ילך לבורסה, ילך לאותו מכשיר, לכן עלול להיגרם נזק. והתיאום הזה שאני מפנה את תשומת לבך אליו חייב להיות בראש סדר העדיפויות בעניין הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> ואני מבקש מכם, עוד פעם, להעביר את זה לוועדת הכספים, כי שם עניינו של הנושא הזה להתדיין, ולא בשום מקום אחר. אני אצביע בעד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. יעלה חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חברת הכנסת נורית קורן. שלוש דקות, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמות פרלמנטריות, שני דברים חשובים קרו השבוע. קודם כול, זה יום ההולדת של מוטי יוגב. <קריאה:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני עוקב. מן המפורסמות – – – <קריאה:> הוא הלך הביתה – – – <קריאה:> זה עלה ל-10D? <איתן כבל (המחנה הציוני):> מן המפורסמות, אני עוקב. שיהיה לך בהצלחה בכול, חוץ ממה שאתה רוצה לעשות. אתה יודע למה אני מתכוון. ואני לא ארחיב. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תביא לו את הספר "שאול הטרקטור". <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני מאחל לך הצלחה ובריאות בכול, ושלא תצליח במה שאתה רוצה לעשות בדברים האחרים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה גם כולל ה-9D? <איתן כבל (המחנה הציוני):> כולל ה-D9, שלא תפעיל אותו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא, לא, הוא רוצה רק את הספר "שאול הטרקטור". <איתן כבל (המחנה הציוני):> אוקיי, מזל טוב בשם כולם. אדוני היושב-ראש, אני עליתי כדי לנצל את ההזדמנות לספר את הדבר השני. חברתי חברת הכנסת זהבה גלאון, אני רוצה לברך את הסוכנות היהודית – באמת אני אומר את זה – על המבצע להעלאתם של יהודי תימן. זה לא עניין של מה בכך, אני אומר זאת בצורה מאוד ברורה. אני לא רוצה להתעסק מעבר, אבל אני יכול לומר שגם לי זו הייתה הפתעה מאוד גדולה. הם באמת נמצאים במצוקה גדולה, כי תימן היום היא אחד האזורים היותר-קשים ומוכים מבחינת טרור. גם ככה היא תמיד הייתה מחולקת לצפון ודרום ומחולקת לשבטים. ואני רוצה לומר כך: אינני מכיר את האנשים, אבל אני מכיר את ההוויה שלהם; אלה אנשים שרובם דתיים, באים ממשפחות דתיות ותרבות אחרת לגמרי, והמעבר הוא מעבר דרמטי ומעבר חד. ואם – אני אומר את זה כך – המטוסים ינחתו, ייקחו אותם ויעשו אתם תמונות וסלפי וכל הדברים האלה, ולאחר מכן הם יהיו – המעבר הוא כל כך דרמטי, הוא כל כך לא פשוט. אני פונה לראש הממשלה ואני רוצה לומר לו תודה, ולכל מי שהיה שותף לעניין החשוב הזה, שבאמת, כשצלילי המצלמות ישתתקו, אדוני השר, שיתחילו לפעול, שלא נצטרך להגיע אליך, אדוני שר הרווחה, ושידעו לתת להם את כל המענים, להבין, ולא לכפות עליהם להיות מה שהם לא, ולאט-לאט, כל אחד יבחר לו את הדרך שבה הוא ילך. ובאמת, אני – מעשה כל כך חשוב, מצד אחד, חבר הכנסת סגן השר יצחק כהן, חברי, אבל מצד שני – לעשות את זה בשום שכל, בחוכמה, לחבק אותם, לאהוב אותם ולסייע להם. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איתן כבל. חברת הכנסת נורית קורן, ואחריה – תסכם חברת הכנסת זהבה גלאון, אחרונת הדוברים. שלוש דקות לחברת הכנסת נורית קורן, סגנית יושב-ראש הכנסת. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הפיכת אגף שוק ההון לרשות עצמאית שתמונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון זה דבר טוב מאוד, אבל אני מקווה מאוד שהממונה על שוק הביטוח, דורית סלינגר, לא תהיה הממונה באגף הזה, כי אני רוצה לספר לכם, חברי חברי הכנסת ואדוני היושב-ראש, מאז 1 בפברואר, כשהתחילה הרפורמה בביטוחי הבריאות, הגברת לא עונה לא לטלפונים, לא לפניות של חברי הכנסת, וגם לא מגיעה לוועדות בכנסת שהיא מוזמנת אליהן, וזה דבר חמור ביותר. <היו"ר יצחק וקנין:> בשפה שלנו, היא לא סופרת אף אחד. <נורית קורן (הליכוד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ואני רוצה לומר לכם שאני חושבת שזה זלזול בבית הזה, זה זלזול בעבודה של חברי הכנסת, ועוד יותר חמור מכך, זה זלזול בציבור. אדוני סגן שר האוצר, אני רוצה לבקש ממך שאם האגף הזה יעמוד כרשות עצמאית, בשום פנים ואופן לא תעמוד בראשו הגברת הזאת. זה דבר חשוב ביותר. חברים, אני רוצה לספר לכם, דווקא לצאת באתנחתא – אחרת – לספר לכם על מעשי אתמול. אתמול ביקרתי את ההורים שלי בקריית-ארבע. אבי כבר סיעודי, לצערי הרב, ואמי די מתקשה. ההורים שלי הם ממשפחות המייסדים בקריית-ארבע. סיירתי גם ברחוב השוהדא, וראיתי את כל הבתים שנמצאים ברחוב – את בית המריבה, את בית רחל ולאה ואת מערת המכפלה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – <נורית קורן (הליכוד):> אני לא שומעת אותך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> די שקט שם, ברחוב, בקושי יש תנועה. <נורית קורן (הליכוד):> שקט מאוד, אבל אני רוצה לומר לכם שאפשר להפיח חיים ברחוב הזה. אני רוצה לומר לכם שאין מחלוקת שהמוכר, הבעלים הקודם של הנכס, יוסוף אלזעתרי, מכר אותם בלב חפץ ואף תועד בזמן שקיבל עבורם תמורה מלאה. המוכר והקונים, שניהם תמימי דעים כי הנכסים נרכשו על-פי חוק – זה רצה למכור ואלה רצו לקנות. ובכן, רבותי, אף שהבתים האלה נמצאים בשטח H2, שטח בריבונות ישראלית, זה חלק ממדינת ישראל. מדובר במעשה טירוף. האם יעלה על הדעת שנמנע מאדם שרכש דירה בשטח מדינת ישראל מלאכלס אותה? האם אותו דין חל על אדם שרכש דירה במרכז תל-אביב? זוהי צביעות, זהו מוסר כפול, דין חברון כדין תל-אביב. דין נדל"ן בחברון כדין נדל"ן בפתח-תקווה, באר-שבע או חיפה. אדוני שר הביטחון – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> גזל. <נורית קורן (הליכוד):> ממש לא. זה לא גזל. הם רוצים למכור. ואני רוצה להראות לכם שהם רוצים למכור. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> זה גזל בפרהסיה. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני שר הביטחון, אני קוראת לך להורות לאנשי המינהל להסיר מכשול שהם מציבים בפני היישוב בחברון, ולאפשר לאכלס אותו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <נורית קורן (הליכוד):> רק שנייה. רק עוד משפט, אחרון. אני רוצה להודות לראש הממשלה ולסוכנות שהביאו את העולים מתימן, ואנחנו נעשה הכול כדי לקלוט אותם כאן, ושאר העולים שרוצים לבוא למדינת העם היהודי – אנחנו נעשה הכול כדי לקלוט אותם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת נורית קורן. אני מזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון. אני רוצה להגיד משהו לנורית קורן; היה כבר מי שאמר: דין נצרים כדין תל-אביב, והוא שלח את הכול ככה, אפילו בלי פיסת נייר. <נורית קורן (הליכוד):> הוא אמר. הוא אמר. <היו"ר יצחק וקנין:> אני קצת פוחד מלהגיד דין זה ודין זה, כי ביום אחד אנחנו זורקים את הכול ככה, אפילו בלי פיסת נייר. אריק שרון הוא לא בעולם הזה, זיכרונו לברכה. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, ההורים שלי גרים שם, ואני לא אתן יד לזה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני סגן השר איציק כהן, אני רוצה לומר שאני תומכת בהצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה). אני רוצה להעיר הערה מאוד מאוד חריפה, חברת הכנסת קורן. לא יכולה לעמוד כאן על הדוכן חברת כנסת ולהסביר לנו שדורית סלינגר, הממונה היום, לא יכולה להיות מופקדת על האגף החדש שיוקם כי היא לא עונה לטלפונים של חברי כנסת. תגידו, אתם השתגעתם? זו הכנסת שמחליטה מי יעמוד בראש האגף הזה? כי הממונה לא עונה לטלפונים של נורית קורן? מה קרה לכם? אין לי מושג אם זה רעיון טוב או רעיון רע, אבל זה מה שאתם עושים, חברי הכנסת, משתלחים עכשיו ברגולטורים כי לא עונים לכם לטלפון? אמרת פה שזה פגיעה בציבור; נו באמת, אל תגזימי. <נורית קורן (הליכוד):> אנחנו משרתים את הציבור, הגברת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> תרגיעו, מה קרה לכם – – <נורית קורן (הליכוד):> – – – לא משרתים את הציבור. <זהבה גלאון (מרצ):> – – מה אתם מרשים לעצמכם? השתגעתם לגמרי? <נורית קורן (הליכוד):> סליחה. היא צריכה לבוא להסביר את הרפורמה, והיא לא באה להסביר. <זהבה גלאון (מרצ):> זה לא קשור. <נורית קורן (הליכוד):> זה קשור. <זהבה גלאון (מרצ):> יכולה להיות לי ביקורת כזאת או אחרת, את לא יכולה להסביר כאן על הדוכן ולהשתלח בדורית סלינגר, ויושבים פה סגן השר וכל חברי הכנסת, וכולם שותקים. מילאתם פיכם מים, מה קרה לכם? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני עולה לסכם, זהבה. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מצפה שתעלה, תסכם. חברי חברי הכנסת, אני רוצה להגיד כמה דברים אחרים – נעלם לי לרגע חבר הכנסת יואב קיש, וחבל שראש הממשלה לא נמצא כאן – אני רוצה לדבר על הצעת החוק הנואלת, המחפירה, שאסור שתעלה כאן בכנסת ביום רביעי. זו הצעת חוק שנתפרה על-פי מידותיה או על-פי מידותיו של ארגון V15. זו הצעת חוק שבעצם באה לומר: אנחנו עומדים לטפל בכל ארגון של החברה האזרחית שהעז או יעז להגיד "רק לא ביבי". זה מה שאתם הולכים לעשות. והמסר הוא שמי שיעז לצאת נגד השליט ולארגן פעילות אזרחית שהמטרה שלה להחליף את ראש הממשלה בבחירות, הוא יחוסל. אנחנו מדברים על בחירות דמוקרטיות כמובן, ואפשר להריח עד כאן את הפניקה של ראש הממשלה מההיחלשות שלו בסקרים. ותראו מי מדבר – ראש ממשלה שמחזיק בעיתון פרטי כל השנה, לא רק בבחירות, נהנה מתרומות פוליטיות אדירות של טייקונים אמריקנים, שניצח בבחירות בכל מיני מניפולציות מסיתות, הוא מודאג מזה שיהיה תהליך דמוקרטי. חברי חברי הכנסת, המהלך העלוב הזה שמקדם חבר הכנסת יואב קיש מטעמו של ראש הממשלה, או מטעמו של העורך-דין של ראש הממשלה, בעצם מלמד שני דברים: האחד, עד כמה ביבי בהיסטריה, והשני, שלא חשוב לו שום דבר מעבר לזה שהוא ראש ממשלה. יש כאן פיגועים, יש גל טרור שאין לו מענה, מיליון ילדים רעבים, דור שלם לא סוגר את החודש – וכל זה ממש לא ראוי לתשומת לבו. במה הוא מתעסק? בלהשתיק ביקורת של החברה האזרחית, בלסתום את הפה לכל מי שמותח ביקורת על מדיניות השלטון, על מדיניות הכיבוש, ותומך בפתרון של שתי מדינות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> אז מחוקקים חוקים כי ביבי בהיסטריה? כי מישהו אומר "רק לא ביבי"? תתביישו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. אני מזמין את השר חיים כץ, שר הרווחה והשירותים החברתיים. יסכם את הדיון סגן שר האוצר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני השר, רק שתדע שעל-פי התקנון, חמש דקות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, לא צריך. <היו"ר יצחק וקנין:> אם תצטרך עוד דקה, אני אתן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי את דבריה של זהבה גלאון שהיא תומכת בהקמת הרשות. אני לא שמחתי כל כך על הקמת הרשות, ואני אגיד לך למה. כשהלאימו את קרנות הפנסיה ב-2003, העברנו חקיקה שכל שינוי בתקנון קרנות הפנסיה יעבור את אישור ועדת הכספים, אחר כך זה עבר לוועדת העבודה והרווחה. מה שאנחנו עוברים מהממונה על שוק ההון והביטוח, וזה לא משנה אם זה היא או יבוא אחריה או יהיה בעוד עשר שנים או יהיה בעוד חמש שנים – עמד פה שמולי יותר מפעם אחת ודיבר על חוק הסיעוד, שבאופן קטגורי סגרו, ואני בממשלה אמרתי שיש לי התניה, וההתניה – שכל שינוי בתקנון של קרנות הפנסיה החדשות יעבור אישור ועדת כספים. וקראתי למחרת בעיתונים שאנחנו רוצים להכניס את הפוליטיקה לתוך הרשות. אנחנו לא רוצים להכניס את הפוליטיקה. אנחנו רוצים שכל שינוי בתקנון שנוגע בילדים שלנו היום, בנכדים שלנו בעתיד ובכל הדורות, כל שינוי בתקנון יקבל אישור ועדת כספים – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני חושב שהמבוטחים חייבים לך – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – אחרת, אני אומר לך, אחרת זה לא היה במקום. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> המבוטחים חייבים לך – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אחרת זה לא היה במקום. זאת הייתה הדרישה, ואני שמח ששר האוצר נענה לדרישה הזאת, ואתם בוועדת כספים תדאגו שהיא תעוגן בחקיקה. <זהבה גלאון (מרצ):> אבל הם רוצים להעביר את זה לרפורמות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, לא. זה יועבר בחקיקה, זה עולה לקריאה ראשונה, זה יעבור שנייה-שלישית. אתם צריכים לדאוג שזה יעוגן בחקיקה, שכל שינוי בתקנון של קרנות הפנסיה החדשות, כל שינוי יעבור אישור ועדת כספים. אם ועדת כספים תאשר, אז אישרה, אבל יהיה דיון, תהיה בקרה. לא יכול להיות היום שבשליפה ככה, התפקיד – ואני לא אומר הממונָה או זה – התפקיד סוגר אפשרות של ביטוח סיעודי ל-700,000, 800,000 איש שמשלמים 40 שנה. זה מטורף. אותו דבר הולך להיות עכשיו עם ביטוחי הבריאות הקולקטיביים. הייתה מחויבות, ואני מכבד את שר האוצר, ואני בטוח שכמו שבעבר הוא עמד בהתחייבויותיו, הוא יעמוד גם בזה – יהיה דיון מחודש, והוא יעמוד, אין לי ספק בזה בכלל, בשביל זה תמכתי. אם לא, זה over power, לא יכול להיות שייתנו לבן-אדם שליטה בטריליונים – היום החסכונות הפנסיוניים, טריליונים. ולבד? בלי אישור של אף אחד? ככה? למה? למה? כולו הפוליטיקאים, אנחנו, המושמצים הפוליטיקאים, רוצים שזה יבוא לוועדת כספים, זהו. זה העונש הגדול שאנחנו מבקשים. היום זה הממונה הזאת, מחר זה יהיה ממונה אחר או ממונה אחרת, זה לא מעניין. <זהבה גלאון (מרצ):> ולמה אתה לא מגן עליה פה מההשמצות שהיו פה? אתה שר, אתה עולה על הדוכן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> שמה? <זהבה גלאון (מרצ):> לא שמעת מה אמרה חברת הכנסת קורן? <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת גלאון, לא צריך לעשות מזה איזה סיפור. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – כשלמדנו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> היא לא אמרה משהו – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> בצעירותי, כשלמדנו לשון, אז היה נושא, נשוא, טפל. הנושא – – <מאיר כהן (יש עתיד):> מושא עקיף. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – זה הפנסיה של הילדים והנכדים שלנו, לא של אלה שיושבים פה כבר. אנחנו נכנסנו לפה בתקופה שאנחנו בקרנות הוותיקות, ובקרנות החדשות שאין פנסיה צריך להגן שתהיה פנסיה. וזה התפקיד שלנו בוועדת כספים, ואני מאוד רוצה לקוות – מאוד רוצה לקוות – שבוועדת כספים אתם תעשו את העבודה, ואנחנו נספוג שהפוליטיקאים מתערבים ברגולציה. אני חושב שההתערבות הזאת באה ממקומות טובים. ואמרתי את זה בשביל שיהיה אחר כך בפרוטוקול שאמרתי שהייתה התחייבות של האוצר, בקרה של ועדת כספים, ושיכניסו את זה בחוק. בשביל זה עליתי לפה לדבר. תודה רבה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> פנסיה – בג"ד כפ"ת בראש מילה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. יסכם את הדיון סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – תסביר לנו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה לא משנה. <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, אני אגיב לכמה הערות שהועלו פה. קודם כול, אני רוצה למחות על הפגיעה בכבודה של דורית סלינגר, המפקחת על שוק ההון, ביטוח וחיסכון. הגברת הזו ואנשי צוותה עושים לילותיהם ימים בשביל לדאוג לאזרחי ישראל. זו פשוט חוצפה שעולים פה חברי כנסת ותוקפים פקידים. אנחנו לא ניתן לזה לקרות, עם כל הכבוד, עם כל הכבוד לחברי הכנסת. יש גם ועדת אתיקה, אדוני היושב-ראש, לא יכול להיות דבר כזה. <היו"ר יצחק וקנין:> אבל – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עולה פה חברת כנסת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – גם פקיד צריך לענות לטלפון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> פקיד עונה לטלפון, הם עונים לטלפונים. <היו"ר יצחק וקנין:> היא אמרה שצריך – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני נמצא לידם והם עונים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא יודע. יכול להיות שלא, מה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הם עונים לטלפונים. הם עונים לטלפונים. והיא תקבע מי יהיה יושב-ראש הרשות, מי לא יהיה ראש הרשות – עם כל הכבוד. <קריאה:> נכון. <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לגבי ההערות של פרופסור טרכטנברג, אנחנו מקדמים – אתה יודע את זה – עם בנק ישראל חקיקה להקמת ועדה ליציבות פיננסית, בראשות הנגידה, בשיתוף כל הרגולטורים, כל הרגולטורים הפיננסיים. זה בקשר להערה שלך, אני מקווה שזה ודאי יענה על העניין. לגבי העובדים, מיכל, התחייבנו – התחייבנו בממשלה לשמור על מעמד העובדים, אגב המעבר לרשות. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אז למה אתם לא מדברים אתם? איציק, למה אתם לא מדברים אתם? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מי אמר לך שלא מדברים אתם? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אני יודעת בוודאות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> את לא יודעת. כן מדברים אתם. אולי זה שמדבר אתך, הוא חושב שלא מדברים אתם. מדברים אתם. וזהו. ולגבי ההערות של השר חיים כץ – הוא אמר שיפעל בתיאום עם הממשלה בקידום החקיקה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> זה ילך לוועדת הכספים, אדוני היושב-ראש. <קריאה:> ועדת הכנסת תחליט. <משה גפני (יהדות התורה):> זה לא נלחץ – – – <קריאות:> – – – הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 36 בעד, שבעה מתנגדים, אין נמנעים. רבותי, על-פי מה שרשום לי פה בהצעה – – <קריאה:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – זה עובר לוועדת הכספים של הכנסת. זה מה שרשום לי, אבל אני מבין שאדוני סגן השר רוצה לוועדת הרפורמות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> ועדת כספים. זה יעבור לוועדת הכנסת. ועדת הכנסת תחליט לאיזו ועדה זה יעבור. כן, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים. <משה גפני (יהדות התורה):> לחצתי פה כל הזמן בעד, לא נלחץ. <היו"ר יצחק וקנין:> לא נלחץ. אני אוסיף את קולו של יושב-ראש ועדת הכספים – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הם לא נותנים לך בוועדת הכספים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – חבר הכנסת משה גפני לפרוטוקול. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 16), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1033); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 16). יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. הצעה זו קיבלה פטור מחובת הנחה. קריאה ראשונה, אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> סגן השר, לגבי החוק הקודם, בוא נגיד שזה ועדת כספים. זה חייב להיות בוועדת כספים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הממשלה ביקשה – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מדובר פה על טריליונים, זה לא ועדת רפורמות. באמת, נו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הממשלה ביקשה ועדת רפורמות, אבל ביקשתי ועדת כספים. יש מנגנון של ועדת הכנסת. תשבו, תחליטו, כמו שהיה היום עם חוק קופת הגמל להשקעה שבסוף עבר לוועדת כספים. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל זה צריך להיות בעניין שלך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בואו, בואו נזכה אתכם. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אמן. <קריאות:> אמן. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> עם חצי קדיש. <היו"ר יצחק וקנין:> אמן. אחר כך הוא יגיד גם "ברוך הוא ברוך שמו". <מאיר פרוש (יהדות התורה):> חצי קדיש. <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 16) – קריאה ראשונה. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, באוגוסט 2015 תיקנו את חוק קופות הגמל. במסגרת התיקון ביטלנו את האפליה הקיימת בין שיעורי ההפרשות לפנסיה במוצרי החיסכון השונים, הכוללים קרן פנסיה, ביטוח מנהלים וקופות גמל. התיקון המונח לפניכם נועד למנוע מהחוסכים לפנסיה לקבל החלטות לא נכונות ולפגוע בחיסכון הפנסיוני שלהם. לפי התיקון, אם המעסיקים לא היו מתקנים את הסכמי העבודה שלהם עד פברואר 2016, הם היו נדרשים להעלות את שיעורי ההפרשה למקסימום של 7.5% תגמולים ו-8.33% פיצויים. במסגרת ההסכם שנחתם בין המעסיקים להסתדרות סוכם על שיעורי הפרשה אחידים לכלל מכשירי החיסכון הפנסיוני, בשיעור של 6.5% תגמולי מעסיק ושיעור שווה לגבי מרכיב הפיצויים, בין 6% ל-8.3%. הצעת החוק המובאת לפניכם אמורה לעגן את ההסכמות בין המעסיקים להסתדרות. אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים – לוועדת הכספים של הכנסת – להכנה לקריאה שנייה ושלישית. אוקיי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אני עובר לדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו; אחמד טיבי – איננו; מנחם אליעזר מוזס – איננו. עבד אל חכים חאג' יחיא – אדוני חבר הכנסת עבד אל חכים רוצה לדבר? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> בבקשה, שלוש דקות. ואחריו – מנואל טרכטנברג, שאני לא רואה אותו; עיסאווי פריג' – אני לא רואה; תמר זנדברג – אני לא רואה; זהבה גלאון – אני לא רואה; מירב בן ארי – אני לא רואה. מיכל בירן תהיה אחרונת הדוברים. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא, אני גם. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה לא רשום, אדוני. אתה לא רשום, אבל אם אתה רוצה, ארשום אותך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מה? לא, אוסיף אותך, בשמחה. אתה לא רשום, אבל אני מוסיף אותך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, שלוש דקות לרשותך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את הזמן שלי ולנצל את העובדה שכבוד שר הרווחה נמצא פה ולדבר על זה שהיום הייתה שביתה של העובדים הסוציאליים בכל הארץ, ובגלל נושא מאוד כאוב – חברי, אולי תקשיבו, כי – אדוני, פה, בצד הזה, בצד הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> יש למישהו טלפון שעובד פה? סדרנים, אנא מכם, תבדקו. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, אני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יש פה טלפון באזור הזה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני יכול להמשיך? <היו"ר יצחק וקנין:> ודאי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> טוב. היום הייתה שביתה של העובדים הסוציאליים בארץ. ולמה זה חשוב? כי הנושא הזה לא טופל הרבה זמן, דיברנו על זה בנאומים קודמים מעל הבמה הזו, והיה יום העובד הסוציאלי לאחרונה – השביתה היום הייתה בגלל שירו לרכב של חדיג'ה אבו גזאלה מחאג'נה מאום-אלפחם. אבל צריך לדעת למה, ועל מה מדברים ומה הסיבות. הסיבות הן שהיא הכינה תסקיר לבית-משפט שבגינו הורחק בעל אלים, אפשר להגיד. ועל זה מדברים, אלה החשדות. השאלה: עובד סוציאלי, כשאנחנו שולחים אותו לעבודה – המדינה שולחת אותו, משרד הרווחה, הרשות המקומית – למה לא לדאוג גם לביטחון שלו? כי גם היו יריות לפני כמה שנים למחלקה באותו מקום. אז אדבר כמה משפטים על אום-אלפחם ומה קורה, ואני אנצל את ההזדמנות לדבר לא רק על האלימות נגד העובדים הסוציאליים, אלא בכלל על המצב של העובדים הסוציאליים. באום-אלפחם מעל 52,000 תושבים; יש להם 5,650 תיקים ברווחה; יש להם 70 עובדים. זה אומר שיש מעל 80 תיקים לעובד סוציאלי אחד. כבוד השר, יותר מ-80 תיקים לעובד סוציאלי אחד. <מאיר כהן (יש עתיד):> זה מצב טוב. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> זה מצב טוב? אז אנחנו נראה שהם קורסים תחת העומס הזה, שהעומס הזה הוא מצב בלתי אפשרי. <מאיר כהן (יש עתיד):> אנחנו מכירים את זה. יש גם שם – במגזר היהודי יש כאלה שיש להם 200 תיקים. אם אתה אומר 80 – זה מצב טוב. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני אומר: גם צריך לקחת בחשבון את העניין של העוני, את העניין של התסקירים, את כל העניין של העבודות שלהם. השר צוחק, אבל זה תיקים – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני מחייך, אני לא צוחק. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כן, אתה מחייך. בסדר, תיקנו. אבל זה תיקים שצריכים טיפול. אני אומר: ראש העיר, העירייה – הציבו עכשיו שמירה במחלקה. אבל אני חושב שזה לא מספיק, שאנשים צריכים לקבל קודם כול את התמיכה ואת הביטחון ואת העמידה האיתנה מכבוד השר. וצריך לעמוד לצדם, כי הם עושים עבודת קודש, מה שנקרא. ולכן ניצלתי את הזמן הזה. העובדת הזו צריכה לקבל אישית את התמיכה גם מהרשות, גם מהמשרד, כשיורים לה על הרכב, ומדובר בעשרות כדורים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – איננו; עיסאווי פריג' – איננו; תמר זנדברג – איננה; זהבה גלאון – איננה; מירב בן ארי – איננה; אראל מרגלית – מוותר; מיכל בירן. ויוסי יונה יסכם את הדיון. שלוש דקות. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני הולכת להצביע בעד ההצעה הזאת, כמובן אחרי שהושגה ההסכמה בין המעסיקים להסתדרות, אבל אני רוצה לספר לכם קצת מאחורי הקלעים, איך הגענו למצב הזה שבו אנחנו באים לתקן את הבלגן שנוצר. כשזה עבר בפעם הראשונה, עמדתי כאן, זה קיבל פטור מחובת הנחה יחד עם עוד הרבה דברים אחרים, ואמרתי לשר האוצר כחלון שישב באולם, שאני והוא היחידים שקראנו את ההצעה הזאת. עברו שבועיים – לא משנה, פוצל, כל מיני דברים, אבל שבועיים עברו מהיום שזה עבר בהחלטת ממשלה עד שהסתיימה קריאה שנייה וקריאה שלישית. כשישבנו בוועדת הכספים הסבירו לנו במה מדובר, היה נשמע משהו באמת מאוד יחסית מינורי – כשחיים מתחיל לעבוד אצלי, שלא אגיד לו: אם תיקח קרן פנסיה אפריש לך ככה, אם תיקח ביטוח מנהלים אפריש לך אחרת. אני בין המעסיק ובין עובדים. נשמע אחלה, מעולה, כולנו. מה הסתבר כשזה נכנס לתוקף? שלא טרחו לספר לחברי ועדת הכספים שזה הופך את כל ההסכמים הקיבוציים במשק ללא חוקיים. קטן, א-ביסל'ה, לא משהו שצריך לדעת כשמאשרים דבר כזה. בסופו של דבר אגף שוק ההון היה פה רשלני. ההתנהלות של פטור מחובת הנחה ומהר מהר מהר להעביר את הכול לא אפשרה את זה שעוד אנשים ועוד גופים יחשבו עד הסוף מה ההשלכות של התיקון הזה. יחד – מגיע תמיד עם ערימות של עוד דברים אחרים. מה קרה בסוף? ההסתדרות והמעסיקים היו פה המבוגר האחראי, הגיעו להסכמה ביניהם, וניקו את הבלגן שעשה אגף שוק ההון. עכשיו אני רק מקשרת את זה במילה למה שהיה קודם. מדברים שכאילו הבעיה הגדולה היא שאין מספיק עצמאות לאגף שוק ההון? הנה דוגמה למקום שבו העצמאות הזאת נוצלה לרעה, הדיאלוג עם כל הגופים לא מוצה. ומה שיצא זו הצעה לא טובה, שהנה עכשיו אנחנו באים, מתקנים ומפרקים את מה שהיה קודם, ומסדרים ומנקים את הבלגן שהשאיר לנו אגף שוק ההון. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. חבר הכנסת יוסי יונה, שלוש דקות לרשותך. אני מבקש, סגן שר האוצר – איננו? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לחלוק עם באי הבית – ביקור שערכתי אתמול במכינה הקדם-צבאית "הדסה נעורים", השוכנת בבית-ינאי. זו בעצם מכינה שמציעה הזדמנות שנייה לנערים שבאים ממשפחות קשות יום. אלה נערים, באמת, שכל חטאם שהם לא קיבלו הזדמנות שווה לגדול ולהתפתח כמו ילדים אחרים. דיברתי אתם ארוכות, חבורה נהדרת של נערים, שאלו שאלות, היו מאוד מאוד סקרנים. והנה, לאחר שסיימתי את דברי, דיברתי עם המדריכים ומנהלי המכינה, ומה התחוור לי? הפתעה מאוד מעניינת: שהיושב-ראש של המכינה של "הדסה נעורים" היה מאיר דגן, שהלך לעולמו לפני כמה ימים. האיש הזה, שכולנו זוכרים את נאומו שובר הלב לפני כשנה על אובדן דרך של מנהיגות, האיש שהזיל דמעה בכאב על כך שההנהגה של מדינת ישראל מובילה אותה אל עבר פי-פחת – האיש הזה, התחוור לי, וזו הפתעה שבאמת ריגשה אותי מאוד, תרם את כספו; כאשר היה הולך להרצות בחו"ל והיה מקבל שכר עבור ההרצאות שלו, הוא היה תורם את הכסף למכינה הזו, וגם מתרים עבורה כספים. זה היה באמת סיפור מאוד מרגש, עובדות שלמדתי שמאוד מרגשות על האיש הזה שהלך מאתנו, שהוא בעיני סמל של ענווה, של הנהגה ושל אחריות חברתית. אולי באמת הוא מסמן מה שחסר לנו היום. וחשתי צורך לחלוק את הסיפור הזה, הן על המכינה הזו והן על מאיר דגן, שיהיה זכרו ברוך. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רגע, יש לנו התייעצות סיעתית. <היו"ר יצחק וקנין:> זה רעיון טוב עכשיו. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 16), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? חברי, זה בסדר, אל תרוצו, הכול יהיה בסדר. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 16), התשע"ו–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 26 בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, מתנגדת או בעד? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> בעד. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד, אני מוסיף אותה לפרוטוקול, גם את חבר הכנסת יגאל גואטה – לפרוטוקול. עוד מישהו רוצה? אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 176), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/625); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 176), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה – יציג את הצעת החוק שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת באה לתקן עוול קטן. היום, כשמישהו הולך לעולמו, לפי סעיף 310, משפחתו מקבלת תשלום. מענק פטירה כיום הוא כ-8,600 ש"ח, והוא נועד לסייע למשפחה בתקופת ההסתגלות לשינוי בשל הפטירה, להשתתפות בכיסוי הוצאות הקבורה, ימי השבעה והקמת מצבה לנפטר שבשלו שולמה הקצבה. כיום לא משולם מענק בשל פטירתו של ילד נכה, כהגדרתו בסעיף 221 לחוק. על כן, בהצעת החוק הממשלתית שאני מביא לפניכם היום מוצע לתקן את המצב הקיים ולקבוע כי גם בפטירה של ילד נכה ישולם מענק הפטירה לפי סעיף 310 למבוטח ששולמה לו גמלה בעד הילד כאמור. מוצע לקבוע כי תחילתו של חוק זה, המוצע, תהיה ב-1 בחודש שלאחר פרסומו. אני חושב שלהצעת החוק הזאת אין, כנראה, מתנגדים, יותר מדי, ולכן, בשביל לקצר את לוחות הזמנים, אני לא אמשיך לדבר, ואני מבקש תמיכה של חברי הכנסת בהצעת החוק הזאת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק פטירה בעד ילד נכה שנפטר), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2742/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> להצעה זו הוצמדה הצעת חוק דומה – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק פטירה בעד ילד נכה שנפטר), התשע"ו–2016, של חברות הכנסת איילת נחמיאס ורבין ושולי מועלם-רפאלי. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, שלוש דקות לרשותך להציג את הצעת החוק. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, הגדרת את זה כל כך יפה, זה עוול קטן, אבל יש בו כל כך הרבה נשמה, כי בדרך כלל המטרה שלנו, כחברי הכנסת, היא להעביר חוק שיסייע למספר רב ככל האפשר של אזרחים וישפר את חייהם – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> נקווה שלא נצטרך להשתמש בחוק הזה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> בדיוק, זה כל כך נכון, זה בדיוק היה המשפט הבא שלי, שאני באמת מאחלת לכל הציבור הישראלי שלא נזדקק לחוק הזה. קובי, הורה לילד בן 11 שנפטר לאחרונה ממחלת שרירים נדירה, סיפר לי שברגע שאובחנה המחלה, רעייתו נאלצה להפסיק את הקריירה, כי לא היו מסגרות מתאימות, ואחר-הצהריים צריך להסיע אותו, להחזיר אותו, ללוות אותו לטיפולים. בשנתיים הראשונות היא לא עבדה בכלל, ולאחר מכן היא הייתה חייבת למצוא משרות חלקיות שמאפשרות גמישות רבה, שיאפשרו טיפול שוטף לילד ושיכללו גם מעסיק מבין. אלון, אבא לילדה בת 11 החולה בסרטן, סיפר שאשתו נאלצה להתפטר כדי להיות לצד הילדה. ואנחנו עוקבים, אדוני השר, אני מניחה שגם אתה עוקב, אחרי המחאה המאוד-קשה ומורכבת של הורים לילדים חולי סרטן, ואני כבר יודעת איך אתה משתדל לעזור, במיוחד בעולמות של הביטוח הלאומי, אני יודעת איפה הנשמה שלך נמצאת, ואני בטוחה שאנחנו נמצא את הדרך לעזור גם להם, אבל באמת, בשנה, כ-250 משפחות לילדים נכים מתמודדות עם אובדן הילד. הצעת החוק שעולה היום באמת באה לתקן לקונה שמפלה בין משפחות הזכאים לקצבאות שונות, כי הביטוח הלאומי מקצה מענק פטירה לילד או לבן-זוגו של מי שהיה זכאי לקצבאות שמפורטות בחוק טרם פטירתו. מובן שהשאיפה היא – אתם יודעים, זה איזשהו פתרון קטן לסייע בתקופת ההסתגלות המאוד-מאוד קשה, כמו שציין השר, להוצאות הקבורה, שבעה, להקמת מצבה, ובאמת יש פה קושי מאוד מאוד גדול בהתמודדות של המשפחות שעוברות תהליך כלכלי מאוד מאוד קשה במציאות הזאת שהילד שלהם פתאום מקבל איזושהי מחלה, הופך להיות נכה. זה מוזר לדבר על ילדים חולים – על התקציב המשפחתי, אבל באמת כל היסודות הכלכליים של המשפחה מתערערים ברגע. אחד הדברים, אגב, אדוני השר, שנתקלתי בהם, שהם לא בעולם של משרדך, אלא דווקא בעולם ששיתפתי את שר החינוך, זה פרויקט שנקרא "קדימה מדע", שאמור לעזור לילדים חולים ונכים, כדי שהם לא יאבדו את הרצף החינוכי שלהם, והתוודעתי לדברים מאוד מאוד קשים. ייאמר לזכותו שהוא התגייס לעזור בעניין הזה באמת. יש מקומות בארץ, בפריפריה, שבהם לא מצליחים למצוא לא מורים ולא פיזיותרפיסטים. כל הטיפולים שהם בעצם אמורים לקבל בבית, הם לא מצליחים לקבל אותם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הצעת החוק באמת באה לתקן עוול מאוד מאוד קשה. אני באמת רוצה להודות לשר על זיהוי העוול הקטן והחשוב הזה, לחברתי, חברת הכנסת שולי מועלם, ובאמת, במקום שיש בו חמלה, שם צריכים להיות חברי הכנסת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. כאמור, אנחנו נקיים דיון משולב גם על הצעת החוק הממשלתית וגם על הצעת החוק שהוצמדה להצעת החוק הממשלתית, של חברות הכנסת איילת נחמיאס ורבין ושולי מועלם. אני פותח את הדיון עם חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת. מיכל רוזין – מוותרת. עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר. אראל מרגלית – מוותר. עליזה לביא – אינה נוכחת. עיסאווי פריג' – אינו נוכח. עמר בר-לב – מוותר. חיים כץ – איך יכול להיות שהכניסו את השר באמצע? זוהיר בהלול – אינו נוכח. רויטל סויד – אינה נוכחת. יעל כהן-פארן. עאידה תומא סלימאן – מוותרת. אורן אסף חזן. אלי כהן. יעל גרמן – מוותרת. ישראל אייכלר – אינו נוכח. מירב בן ארי – מוותרת. אחמד טיבי – אינו נוכח. מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. מנואל טרכטנברג – אינו נוכח. זהבה גלאון – מוותרת. נעבור להצבעה. אם כן, נצביע על הצעת החוק הממשלתית ואחרי כן נצביע על הצעת החוק שהוצמדה לה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 176), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 176), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 29 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. אנחנו נצביע על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק פטירה בעד ילד נכה שנפטר), התשע"ו–2016, של חברות הכנסת איילת נחמיאס ורבין ושולי מועלם, בקריאה – רבותי, זו קריאה טרומית, אבל היא תקפוץ ישר, מאחר שהיא מוצמדת – היא תרוויח את ההצבעה בקריאה ראשונה. אם כן, אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק פטירה בעד ילד נכה שנפטר), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 30 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעה זו תובא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ושלישית, מכיוון שהיא הוצמדה להצעת החוק הממשלתית. <הצעת חוק הבטחת הכנסה (ניכוי להורה עצמאי – הוראת שעה ותיקון), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1035); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הבטחת הכנסה (ניכוי להורה עצמאי – הוראת שעה ותיקון), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. גם הצעה זו קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כמה היית מוכן לעמוד בשביל להציג את זה פה? <מאיר כהן (יש עתיד):> לא. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הרבה, אה? אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו המחוקקים מנסים לשפר את איכות החיים של האזרחים ששלחו אותנו, ואנחנו גם מחוקקים מהחיים – כל מיני דברים שאנחנו רואים. אני עמדתי פה על הדוכן והתחייבתי למאיר כהן, שר הרווחה לשעבר, חבר הכנסת, ולזהבה גלאון, שאני אעשה מאמץ – אני לא אעשה מאמץ; אם הייתי אומר שאני אעשה מאמץ זה בסדר – אמרתי שאני אביא את הצעת החוק הזאת עד הפגרה. ואני אומר לכם שזאת פעם אחרונה שאני מתחייב, כי אני, בשביל לעמוד במילה שלי – אתמול כל משרד המשפטים – השאירו כתבנית, 12 בלילה, מריבות עם ביטוח לאומי. ובמה עסקינן? במה עסקינן? במדינת ישראל יש כ-36,000 הורים יחידנים, אבל בעברית, מה שאנחנו קוראים "נשים חד-הוריות" זה חלק הארי. יש לי פה איזה 20 עמודים להקריא, ואני לא מתכונן להקריא אותם. מ-36,000 הנשים, מתברר ש-21,000 לא עובדות. אפס עבודה. יש עוד 1,000 נשים מהן שמרוויחות בדיוק 650 שקל. וכשבאים ומסתכלים ואומרים: אוקיי, למה? מה קרה? למה 1,000 נשים מרוויחות 650 שקל ו-21,000 נשים לא עובדות? מתברר שאותן נשים חד-הוריות, או גברים חד-הוריים, שישנם – יש שני סוגי נשים: יש כאלה שמקבלות קצבת הבטחת הכנסה, של 3,377 שקלים, ויש גם כאלה שמקבלות מזונות באותו סכום, 3,375 שקלים. אם הם נכנסים למעגל העבודה – בעגה המקצועית קוראים לזה disregard. מה זה disregard? זה סכום שפטור ממס, אם אתה עובד. הסכום שפטור ממס הוא 648 שקלים. מה קורה? קורה שיחד עם המענק, בן-אדם שנכנס למעגל העבודה מקבל 4,025 שקלים. הסכום הזה, של הקצבה, מול המענק פטורים ממס. ברגע שהם פטורים ממס זה בסדר. באה המדינה ואומרת: אם הם ייכנסו למעגל העבודה, אני רוצה שהם יחזירו את הקצבה. מה זה "יחזירו את הקצבה"? הם יהיו פטורים ממס מאחר שהם מתחת לסף המס, אבל הם ישלמו 60 אגורות על כל שקל שהן מרוויחות או הם מרוויחים מעל 4,025 שקלים. 60% מס. מה יוצא? הם לא נכנסים למעגל העבודה, או שהולכים לעבור בשחור. וזה דבר מטורף. ואני על הצעת החוק נלחם חמישה חודשים. יותר קל, אני חושב, לחבר כנסת להגיש הצעת חוק מאשר להביא הצעת חוק ממשלתית. הרבה יותר קל. מהוויה-דולורוזה שעברתי מול דיונים עם האוצר ורשות המסים, שהם אומרים לי: אתה מבין על מה אתה מדבר? אנחנו מוותרים על 100 מיליון. אמרתי: למה אתם מוותרים? היום 21,000 נשים וגברים לא עובדים. אם הם לא עובדים, אתם מקבלים אפס. אם ייכנסו למעגל העבודה 5,000 נשים, וירוויחו בסך הכול 3,600 שקל, המדינה תקבל 81 מיליון, לפי 27% שהן ישלמו מס. היום אזרח רגיל שלא מקבל את הקצבה משלם על הסכומים האלה 14% מס. אפשר לעשות סוויץ' וללכת בוועדה, ואני סומך עליכם, ולהגיד: 1,000 הראשונים ישלמו 18% מס מה-3,000, ואז גם סטטיסטית, כל מי שייכנס למעגל העבודה יצא מדוח העוני. 6,300 – סמוטריץ, אני מדבר לזהבה, ואתה מסתיר לי אותה – עם הגובה שלך, טוב שאתה לא 1.90 מטר. אם היית 1.90, בכלל הייתה לנו בעיה. גם סטטיסטית, אם אנחנו נוריד את זה ל-18% – אני לא עשיתי את זה, למה התחייבתי שאני לא אעשה את זה. אבל אתם לא התחייבתם כלום. ואם אנחנו נוריד את ה-1,000 הראשונים ל-18% מס, אז הפער יהיה 90 שקל. ב-90 שקל האלה אנחנו מוציאים אותם ממעל העוני. אנחנו הולכים לפיילוט. ברור לי שאם הפיילוט הזה יצליח, אוכלוסיות נוספות ייכנסו. אי-אפשר בבת אחת לתקוף את הכול ולהביא את הכול ולנצח במשחק. אנחנו צריכים לעשות סדק בקיר, נעשה סדק בקיר. נראה שניתן אינסנטיב לאנשים האלה, שמקבלים את הקצבאות, להיכנס למעגל העבודה, וזה לא פשוט. אותו בן-אדם, גבר, אישה שמקבל קצבה, אומר: אם ייקחו לי, אולי ייקחו לי. ואנחנו באים בידיים נקיות, גם אני גם אתם. אנחנו רוצים ליצור רצון אצל האנשים, להראות למשפחות שלהם שהם נכנסים למעגל העבודה, יוצאים ממעגל העוני. גם הילדים יראו איזה ערך יש במשפחה, שהמפרנס, האבא, האימא יוצאים לעבודה, מרוויחים משהו, מביאים הביתה לחם – זה לא לקבל קצבה. זה לא. יש ערך לעבודה, יש ערך משפחתי, יש ערך, יש לזה משקל. אני שמח להביא את הצעת החוק הזאת, אני עמלתי עליה רבות. אני אומר לכם – רבות. אני מצטער שאתם העליתם את הצעת החוק שלכם והייתי צריך להפיל, ועכשיו הייתם יכולים להצמיד אותה והיו לנו עוד שותפים. אני אומר לכם את האמת, אבל לא הקשבתם לי, ורציתם – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> העיקר שיקבלו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> העיקר שייכנסו, לא שיקבלו. העיקר שייכנסו למעגל העבודה. אם ייכנסו למעגל העבודה – ניצחנו. וזו תחילתה של דרך, זה הסדק בקיר. ויבואו ויגידו לי: תשמע, למה האוכלוסייה הזאת עוד לא נכנסה ולמה סח'נין לא נכנסה ולמה טייבה לא נכנסה? אבל נעשה – סח'נין זה בשביל אחמד טיבי. <היו"ר אחמד טיבי:> 2:0. <קריאה:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> 2:0 זה בגלל השופט. שמע, השופט פסל גול חוקי, שאם הוא מאשר אותו אין 2:0. <חיים ילין (יש עתיד):> חיים, זה חלק מהמשחק. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תשמע, אנחנו לקראת סיום, פגרה, באווירה אופטימית. אבל זה אותו שופט שעשה לנו צרות – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – שופט יהודי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה נכון, אנחנו מקבלים כל תוצאה ברוח ספורטיבית, אבל אנחנו רוצים – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני השר, יש פתגם בערבית – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה יכול להגיד אותו ביידיש? <היו"ר אחמד טיבי:> – – (אומר דברים בשפה הערבית ומתרגמם). <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ומה זה אומר? <היו"ר אחמד טיבי:> מי שלא יודע לרקוד אומר שהאדמה עקומה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא האדמה, הרצפה. בדרך כלל על הרצפה. אתה יודע, יש אצלנו, על הניצחון של סח'נין, מה שאמרת לו להגיד זה: גם תרנגול עיוור מוצא פעם גרגר. נו, אז הם ניצחו, נו אז מה? אז יאללה, שייהנו. <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> האיש הזה פשוט עיוור בהיסטוריה. שבע שנים אתם אוכלים אותה פעם אחר פעם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מי זה אתם? אני לא אוהד "בית"ר". <היו"ר אחמד טיבי:> עכשיו אתה פה, אוהד "בית"ר". <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, אני בסך הכול אומר – אתה יודע, גם תרנגול עיוור מוצא פעם גרגר, אז אני מקווה, חברי הכנסת, אני מנוע מלהצביע כי אני מקוזז, אבל שמחתי להישאר כל הערב הזה בשביל להביא אולי תקווה, ואני מקווה שחברי הכנסת יתמכו בהצעת החוק. תודה רבה לכם. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה, אדוני השר. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נמצא. חבר הכנסת אחמד טיבי – מתלבט. חבר הכנסת מוזס – אינו נמצא. חבר הכנסת מרב מיכאלי. <מירב בן ארי (כולנו):> חברת – מצא למי להגיד – – – <היו"ר אחמד טיבי:> סתם פרובוקציה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא תמכת היום – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מכנס הרצליה אני מקבלת כל שנה הזמנה: לכבוד מר מרב מיכאלי. כל השנים, אני רגילה. אני רואה בזה הפגנת אמון. אדוני השר – אדוני, כן – אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד שאני ממש מאושרת לעמוד כאן ולהודות לך על העמידה בהבטחה של עצמך; אתה פתחת לגבי ההצעה הקודמת שהבאת ואמרת: נכון, זה תיקון של עוול קטן – וזה תיקון של עוול עצום וענק וגדול מאוד. כל כך הרבה נשים שממש תקועות בחיים שלהן עם התקרה הזאת, שהיא לא תקרת זכוכית, היא תקרת בטון מטורפת, הייתה, של הכנסה של מקסימום מקסימום מקסימום 6,000 שקל, לא משנה מה תעשי. זה פשוט נוגד כל היגיון אנושי, כלכלי, מדינתי. באמת, חוסר היגיון משווע שלא הצלחנו שנים – אני נאבקת בדבר הזה עוד הרבה לפני שבאתי לכנסת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה לא רצית לאשר את זה היום – פטור מחובת הנחה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני רציתי; א. לא הצבענו נגד, בוא נתחיל מזה. לא הצבענו נגד הפטור. למרות שבאופן עקרוני אנחנו מצביעות ומצביעים בדרך כלל נגד פטור, נגד זה לא הצבענו. אז בוא נתחיל. אני רוצה להגיד שבאמת כל כך הרבה שנים הרבה מאתנו – זאת חברת הכנסת זהבה גלאון, וחבר הכנסת מאיר כהן בשבתו כשר, וחברת הכנסת יחימוביץ, ורבות, ואתה, אתה עצמך כחבר כנסת היית שותף למאבק – וכולנו המשכנו להתנפץ מול קירות של, באמת, אטימות. אין לזה שום שם אחר, זאת הייתה אטימות. אני מאוד מאוד שמחה שהצלחנו – סליחה שאנחנו שותפות ושותפים בזה, אבל הצלחת והצלחנו לעשות סדק בקיר הזה, ואתה צודק. אני מאוד מקווה שזאת סנונית ראשונה שתאפשר לנו להכניס את כל סוגי מקבלות ומקבלי הקצבאות חזרה לתוך מעגל העבודה והחיים המלאים, הקונסטרוקטיבי, שמאפשר לאנשים לא להיות נטל על החברה. זה כל כך חשוב, לא רק להן ולהם, זה חשוב לנו, לחברה שלנו, למדינה שלנו. אז באמת, ברכות עצומות לכל הנשים האלה שמתחילות, באמת, מתחילות חיים חדשים. וברכות לך, השר, שבכל זאת – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> שלושה חודשים. אחרי הפגרה ייקח – בוועדה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בכל זאת. בכל זאת, תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חברת הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת חאג' יחיא. <טלי פלוסקוב (כולנו):> שלושה חודשים? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> בגלל הפגרה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> רוצה שאענה לך על העובדים הסוציאליים? <היו"ר אחמד טיבי:> יש לנו את השיח' ויש לנו את דב חנין. <קריאה:> היום? <היו"ר אחמד טיבי:> היום. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כל עוד דב חנין הוא לא שיח' – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אפילו דב לא רשום. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> תיסלם, דוקטור. <היו"ר אחמד טיבי:> אהלן וסהלן פיכ, א-שיח'. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני מברך על החוק הזה, וזה ממש סדק בקיר, וזה כיוון נכון. אבל אני הייתי רוצה, כבוד השר, גם לבדוק את זה, כי אולי אם לא, אז אנחנו אולי נגיש כהצעת חוק מה שאני אעלה עכשיו, כהצעת חוק פרטית, ואני מקווה שתתמכו. יש היום מצב של פגיעה בקצבה של הנכים שהולכים לעבוד, והחל מסכום מסוים יורד חלק מהקצבה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הקשבת למה שאני אמרתי? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> הקשבתי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אם אתה רוצה להשיג, אתה מתחיל במשהו. אם היינו באים – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא. לכן אמרתי להמשיך. חד-משמעית, אמרתי, אני מברך על הצעת החוק הזאת, ואני מקווה שלהצעה הזאת יהיה המשך. וההמשך יהיה שגם הנכים יצאו – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני מסכים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – ממצב הבדידות כשהם יוצאים לעבודה, ושהם ירוויחו. כי היום יש מצב שנכים עובדים, ועובדים מספר מסוים של שעות – לא רוצים להמשיך, כי זה פוגע להם בזכויות שלהם ובקצבה. אני חושב שזאת יציאה ממעגל העוני, זאת יציאה מהבדידות, ולהרגיש שהם שלמים כמו כל אדם. אני אומר שזה, איך אמרנו? המצווה זאת המצווה, וזאת עבודת הקודש. ואם תתחיל את זה, תבורך; אם לא, אז אנחנו נצטרך להגיש הצעת חוק פרטית, ואני יודע שזה יתעכב, אבל לטובת העניין אני אתמוך בכל הצעה שתהיה בכיוון הזה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה, חבר הכנסת חאג' יחיא. חבר הכנסת טרכטנברג – איננו; חבר הכנסת פריג – מיש מאוג'וד; חברת הכנסת זנדברג – מוותרת. חברת הכנסת גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> כן, אדוני, אני באה. <היו"ר אחמד טיבי:> כרגיל, לא מוותרת. <זהבה גלאון (מרצ):> לא כרגיל. למה אתה – למה אתה אומר דבר כזה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה מסית, אדוני היושב-ראש, זה לא בסדר. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה ממהר לאיזשהו מקום? די, ניצחת, 2:0, מה? מה אתה ממהר? תנוח על זרי הדפנה. <זהבה גלאון (מרצ):> נכון. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתה יודע מה, שכחתי – – – מכבוד השר שהוא ישר התנער מ"בית"ר", אמר לי: לא "בית"ר", זה גם היה חשוב. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, למה? אני "מכבי". <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> בסדר, אבל אני אוהד "מכבי". <היו"ר אחמד טיבי:> "מכבי תל-אביב". <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אומנם ככה יש אווירה מבודחת, אבל אני רוצה לומר, אני ממש מודה שאני מתרגשת שהחוק הזה עובר, באמת, וכל הכבוד. אמרה חברתי מרב מיכאלי, אנחנו שנים מנסים לקדם את החוק הזה, עכשיו גם של חבר הכנסת מאיר כהן וחברי כנסת אחרים, ובסוף בסוף בסוף אתה, הייתי אומרת, מחזק את התזה שאומרת שאם שר רוצה הוא יכול. ברצינות אני אומרת את זה. ואתה רצית. ואני רוצה לבקש רק דבר אחד. עמדת כאן על הבמה ואמרת: אני התחייבתי, אז הטרפתי את כל המערכת, ואני אומר לכם שאני יותר לא אתחייב. ואני אומרת לך: אל תגיד "נגיד". למה להתחייב שלא להתחייב? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> Never say never. <זהבה גלאון (מרצ):> בדיוק. בוא נשאיר את זה פתוח, אדוני השר. תודה רבה, וברכות. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה, זהבה. חברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> אני גם אקצר, אל תדאגו. אני חייבת. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני הייתי חייבת לעלות, גם אמרתי לשר. אני חושבת – אומנם אני וחבר הכנסת אלי כהן פה רק שנה, אבל אנחנו מגויסים לעניין – אני חושבת שזה עוול היסטורי, מ-2003. אני יכולה להגיד את זה מהבית, אני חוויתי את זה עם אמי, וזה פשוט נורא בעיני שרואים במזונות קצבה. מזונות ילדים מגיעים לאישה כי היא הייתה אמורה לקבל את זה מהגרוש שלה, ומדינת ישראל בתפיסה מעוותת ראתה בזה קצבה, ופגעה בכל פעם שהיא יצאה לעבוד. ואני יודעת שזה היה לחוץ, ולוחות-הזמנים, אבל בסופו של דבר אתה עושה כאן צדק היסטורי, וכל כך הרבה נשים – ואני רוצה רק להגיד משהו אחד שכתבתי גם בפוסט שלי בפייסבוק, ופרגנתי לרווחה ולאוצר. מדהים אותי שהדבר הזה לא פתח את כל המוספים הכלכליים – בעמוד הראשי. זה מה שהדהים אותי. ידיעה קטנה בעמוד 8 ב"דה-מרקר" למעלה. זאת היסטוריה. ומשום מה ההתעלמות הזאת מהדבר הכל-כך חשוב הזה זה הדבר שהכי מטריד אותי. אבל זה לא חשוב. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש כאלה שעושים, יש כאלה שרצים לתקשורת. <מירב בן ארי (כולנו):> נכון. אבל אתה יודע מה? אני לא אומרת – אני אומרת שהתקשורת דווקא פה הייתה צריכה לתת לזה במה, כי זה באמת באמת תיקון של עוול היסטורי. וברכות באמת למשרד הרווחה, גם לאוצר, לכל השותפים, גם משרד המשפטים. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת אלי כהן, בבקשה. <אלי כהן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שר הרווחה חיים כץ, חברי חברי הכנסת, התיקון של החוק הזה הוא תיקון נדרש. אנחנו רואים שהיום מעל ה-disregard משלמים 60%. צריך לבוא ולזכור שרק אנשים שמרוויחים מעל 40,000 שקל מגיעים לאותה רמת מס. גם בדיונים שהיו מול משרד האוצר התחילו להסביר – מול פקידי האוצר, נחדד – למה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה מעל 40,000 שקל מגיעים ל-60%? <אלי כהן (כולנו):> תיקח את הביטוח לאומי, גם תוסיף. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, אתה לא מגיע ל-60%. אתה עושה 48% ועוד 10% – 58%. פחות. <אלי כהן (כולנו):> 58%. אז אמרנו בערך 60%. וגם בדיונים התחילו לבוא ולהסביר למה הדבר הזה הוא לא נכון. ואנשים, גם כשאתה שואל את האיש הפשוט ברחוב, כאשר שיעור המס או שיעור הקיצוץ בקצבה הוא 60%, עומדות בפניהם שתי אפשרויות, עבור אותם אנשים: אפשרות אחת היא לא לעבוד ולהישאר מתחת לקו העוני; והאפשרות השנייה היא לעבוד בשחור. ובשני המקרים האלה המדינה לא יוצאת נשכרת. ברגע שהאנשים האלה יצאו לעבוד, הם יוכלו לכלכל את ילדיהם בצורה מבורכת, טובה, לצאת ממעגל העוני, וגם הכנסות המדינה מביטוח לאומי וממס הכנסה יגדלו. אגב, אדוני, ההצעה – ואחרי שאנחנו, אתה ואני דיברנו, הגשתי את הצעת החוק הזאת – לא הוצמדה להצעה שלך, אגב, היום, מהטעם שבהצעת החוק שלי, שהתייעצנו עליה, רציתי שייכללו כל מקבלי קצבאות הבטחת הכנסה. מכיוון שאם אנחנו מדברים על תיקון שיבוא ויעשה תיקון מושלם – ואני מברך אותך על הצעד הזה, ומברך את שר האוצר, שיחד הובלתם את זה – צריך שכל מקבלי קצבאות הבטחת הכנסה ייכנסו לאותו מעגל. מכיוון שברגע שנעודד אותם לצאת לעבודה הם ירוויחו והמדינה תרוויח. לכן, חשוב עכשיו לעשות מעקב אחר הדבר הזה. אין לי ספק שכולנו נצא נשכרים, וברכות. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חבר הכנסת אלי כהן. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבטחת הכנסה (ניכוי להורה עצמאי – הוראת שעה ותיקון), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 29, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעה עברה להמשך דיון בוועדת העבודה והרווחה. <שאילתות ותשובות> <היו"ר אחמד טיבי:> גברתי שרת המשפטים, בבקשה. <שרת המשפטים איילת שקד:> בתשובה על שאילתה של חברת הכנסת – – – <היו"ר אחמד טיבי:> יש פרוצדורה. אני אמור להגיד מה-מו-מי. שאילתה של חבר הכנסת חיים ילין מס' 276: החטיבה להתיישבות – בבקשה, גברתי. <276. החטיבה להתיישבות> <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, החלטת ממשלה – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> כן, בבקשה, חבר הכנסת ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, אם אפשר לעשות שקט, אז אני אשמע את עצמי. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> החלטת ממשלה 2017 העבירה כ-200 מיליון ש"ח לחטיבה להתיישבות לצורך שיקום תשתיות ומרכיבים ביטחוניים בעוטף-עזה. רצוני לשאול: 1. מדוע הכסף עדיין במשרדך, ועל אף החלטת הממשלה איננו מועבר לטובת תושבי עוטף-עזה? 2. מדוע משרדך איננו פועל להחרגת עוטף-עזה מהחטיבה? <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת חיים ילין שאל מדוע כספים שהועברו לחטיבה להתיישבות לצורך שיקום תשתיות ומרכיבים ביטחוניים בעוטף-עזה מעוכבים במשרד המשפטים. עוד שאל מדוע משרד המשפטים אינו פועל להחרגת עוטף-עזה מהחטיבה. ראשית, המשרד הממשלתי המתקצב האחראי לפעילות החטיבה להתיישבות הוא משרד החקלאות. משרד המשפטים מסייע במתן חוות דעת, שנועדה להבטיח כי ההתקשרות בין משרד החקלאות והחטיבה תתבצע כחוק ובהתאם לכללי המינהל התקין. במסגרת הבחינה המשפטית נוצר עיכוב, שטופל וסודר לאחרונה. נמסר לי ממשרד החקלאות, כי בשבוע שעבר נחתם הסכם בין המשרד לחטיבה להתיישבות, ובכלל זה הכספים שהממשלה התחייבה עליהם בעניין עוטף-עזה. שנית, מבלי לגרוע מהאמור לעיל, איני רואה סיבה למנוע מהיישובים בעוטף-עזה להסתייע בפעילותה הברוכה והחיונית של החטיבה להתיישבות. <היו"ר אחמד טיבי:> שאלה נוספת, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> תודה רבה, כבוד השרה, על התשובה. אני חייב להגיד שאת השאילתה הזאת אני הנחתי ב-9 בדצמבר 2015 – – <שרת המשפטים איילת שקד:> כן. <חיים ילין (יש עתיד):> – – לפני כשלושה חודשים. ועדיין – עדיין – אני אומר את זה בידיעה ברורה לחלוטין, הקו השני שנקרא 4–7 קילומטר, לפחות 13 יישובים – לא נגעו בהם. כל התשתיות שם, הכסף לא הועבר. כל הנושא של חשמל, זאת אומרת גנרציה, כך אנחנו קוראים לזה, נגד פגיעות ישירות של "קסאמים" בעמודי חשמל – מתנתק החשמל לאותם יישובים ואין אפשרות גם למי שזקוק לחשמל להמשיך ולתפקד – תקוע, סך 50 מיליון שקל, גם עם ההסכמים שנחתמו. אנחנו מדברים על לפני שלושה חודשים, החלטת ממשלה, כבוד השרה, שבאה להגן על עוטף-עזה מבחינת הצמיחה הדמוגרפית, לתת את כל התנאים. בסופו של דבר, משרד המשפטים עצר את זה. אני דיברתי עם דינה זילבר, אני דיברתי עם תהילה, והן אמרו לי: אנחנו מנסים לבדוק את האפשרות להחריג את עוטף-עזה. ממשלה יכולה לקבל החלטות נבונות, נכונות, שבאות לטובת היישובים, לטובת המתיישבים בעוטף-עזה – – <היו"ר אחמד טיבי:> מה השאלה? <חיים ילין (יש עתיד):> – – ומצד שני היא לא מסוגלת על-ידי משרד המשפטים להתקדם. השאלה כמה זמן עוד יחזיקו את אותם 50 מיליון שקל. <שרת המשפטים איילת שקד:> הם שוחררו. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> שאילתה שנייה, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. שאני אענה? אני אקריא את השאלה? <היו"ר אחמד טיבי:> ענית לו? חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <חיים ילין (יש עתיד):> לא שמעתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> אמרתי שהם שוחררו, הכספים שוחררו. ממה שאני יודעת. אני לא אחראית לחטיבה. <חיים ילין (יש עתיד):> היום בבוקר. היום בבוקר. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני לא אחראית לחטיבה. מי שאחראי לחטיבה זה משרד החקלאות. לי נאמר שההסכם נחתם. זה לא עומד יותר במשרד המשפטים. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מודיע לך שהכסף לא הועבר, הקבלנים לא עובדים – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אני אבדוק. אני לא מעבירה כספים לקבלנים. זה לא אחריות של משרד המשפטים. תפנה את השאילתה למשרד החקלאות. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. שאילתה מס' 287, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן: אי-עדכון קורבנות בהליכים משפטיים. בבקשה, גברתי. <287. אי-עדכון קורבנות בהליכים משפטיים> <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד השרה, בדוח נציבות הביקורת על הפרקליטות נמסר ש-88% מקורבנות עבירות פליליות לא עודכנו בהליך המשפטי ו-92% מקורבנות עבירות מין ואלימות לא עודכנו בחתימת הסדר עם הנאשמים. רצוני לשאול: 1. אם המידע נכון – מה היא הסיבה? 2. אם לא – מה הם אחוזי העדכונים של הקורבנות? <שרת המשפטים איילת שקד:> תודה. ראשית אתכבד להשיב כי הפערים אינם מהותיים, ונובעים אך ורק מדרך בדיקה שונה. נציבות הביקורת על הפרקליטות ערכה בדיקה מבוססת על התיעוד הקיים בתיק הפרקליטות, ואילו הפרקליטות בחנה בנוסף את המידע המצוי בתכתובות הדואר האלקטרוני, בשיחות טלפון ובמסרונים. נקודת המוצא היא כי ייתכן שחלק מהפעולות אכן בוצעו, גם אם הן אינן מתועדות, אולם בביקורת מערכתית לא ניתן לבסס ממצאים אלא על מה שקיים בתיקים. ביסוס זה נדרש לא רק לצורכי הביקורת, אלא גם ובעיקר לצורכי התנהלות בתיקים. כלומר, ייתכן שפרקליט עמד בקשר הדוק עם נפגע עבירה, אך בשל חוסר תיעוד רשמי נסתר הדבר מעיני נציבות הביקורת על הפרקליטות. זאת אומרת, פרקליט דיבר עם נפגע העבירה, עדכן אותו גם בטלפון, גם בסמ"ס, ולא תיעד בתיק. להערכת פרקליטות המדינה, לאחר בחינה הכוללת גם תיעוד שאינו רשמי, לפחות ב-80% מהתיקים מקוימת חובת העדכון בדבר גיבוש הסדר טיעון וניתנת לנפגעי העבירה זכות להביע את עמדתם בטרם קבלת עמדה סופית. אף שמדובר באחוזים גבוהים, אין בכך כדי לנוח על זרי הדפנה, ופרקליטות המדינה מפיקה לקחים מדי יום, תוך הידוק קשריה עם נפגעי העבירה בהליכים פליליים. כמו כן, פרקליטות המדינה קיבלה את הביקורת בדבר הצורך בתיעוד רשמי, ופועלת על מנת לטייב את פועלה בעניין תוך לימוד הדוח והפקת הלקחים. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. שאלה נוספת, עאידה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני מאוד מקווה שבאמת המצב הוא כפי שהובא. אני מבינה שיש רצון לטייב את צורת הרישום. האם ברור כבר אם יצאו הוראות ברורות לפרקליטים? האם נעשה העניין באופן מסודר? <שרת המשפטים איילת שקד:> אני באתי לפה מישיבת ועד הפרקליטות, פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה על נושא אחר. אבל בפתיחת הישיבה בדיוק אמר פרקליט המדינה שבעקבות הדוח הוא מוציא הוראות עוד יותר מחודדות כיצד לתייק ולרשום. ממש לפני חצי שעה. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. שאילתה 351 – חבר הכנסת ליברמן איננו, ולכן התשובה תימסר לו בכתב. <הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 219), התשע"ו–2016> [מס' מ/1003; נספחות.] <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת מיקי לוי, במקום חבר הכנסת גפני – החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 219). בבקשה, אדוני. <מיקי לוי (בשם ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת, החלטה בדבר פיצול הצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 219), 2016, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. על-פי הצעת ועדת הכספים של הכנסת, מחליטה הכנסת לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת לאשר החלטת ועדת הכספים לפצל את הצעת חוק לתיקון פקודת מס ההכנסה (מס' 219) להצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד יכלול את סעיף 5 וחלק אחר יכלול את יתר הוראות הצעת החוק. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 219) נתקבלה בכנסת בקריאה ראשונה ביום כ"ב בשבט, 1 בפברואר 2016, והועברה לוועדת הכספים. בהצעת החוק מוצע לקבוע חמישה הסדרים שונים ונפרדים זה מזה: הוראות לעניין תשלומים שהגיעו לעובד או לנותן שירותים אגב סיום יחסי עבודה, לרבות פרישה או סיום ההתקשרות, וכן טובת הנאה המשתלמת תמורת אי-תחרות – היו מקרים כאלה בעבר, של אי-תחרות, בגלל זה נזעקנו; קביעה שסכומים או טובת הנאה אחרת שרוכש מניות משלם למוכר מניות שהוא בעל מניות מהותי ונכללים בתמורה שמשולמת כאמור עבור אי-תחרות, ייחשבו לגבי הרוכש בעד מכירת המניות על-ידו בעתיד כחלק מהמחיר המקורי; ביטול סעיף 51 שעניינו ניכוי ההוצאות השוטפות של חברות לביטוח חיים ורכישת חוזים לביטוח חיים, לרבות תשלומים לסוכן הביטוח; החלת הוראות חלק ה'2 לפקודת מס הכנסה, שעניינו שינוי מבנה ומיזוג גם על שותפויות רשומות; קביעה שהכנסות ורווחים של קרן נאמנות פטורה שמקורם בהכנסה חייבת מעסק של שותפות נסחרת בבורסה, יהיו חייבים במיסוי דו-שלבי כפי שחל על יחיד. כיוון שאין זיקה בין הנושאים וכדי לקדם את הנושאים שבהם סיימה הוועדה לדון, ראתה ועדת הכספים לנכון לפצל את הצעת החוק לשתי הצעות חוק נפרדות, כך שהחלק הראשון יכלול את נושא החלת הוראות חלק ה'2 לפקודת מס הכנסה על שותפויות רשומות והחלק השני יכלול את יתר נושאי הצעת החוק. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה. אתם יודעים, נמצאים במליאה שלושה חברי כנסת מהאופוזיציה. אנחנו יכולים בהחלט להפיל את הצעת הקואליציה. <מיקי לוי (בשם ועדת הכספים):> לא. זה לטובת האזרחים, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> אבל היות שההצעה במהותה היא הצעה טובה, מה גם שגפני מבקש, אז שני האלמנטים האלה יחד מחייבים אותנו להצביע בעד. <מיקי לוי (בשם ועדת הכספים):> מנהלי בנקים קיבלו הרבה כסף בתמורה לאי-תחרות; שלא ילכו אחרי פרישתם לבנק אחר, ועל זה קיבלו כסף שלא מוסה. זה לא ייתכן. <היו"ר אחמד טיבי:> אז אתה אומר שאתה צריך להצביע בעד. <מיקי לוי (בשם ועדת הכספים):> נכון. עם כל הצער. למרות שאנחנו יכולים להפיל את ההצעה. <היו"ר אחמד טיבי:> אנחנו יכולים. תראה, שלושה חברי כנסת שממלאים את חובתם ונמצאים במליאה. רק לפני דקה הייתה נציגה של סיעת הליכוד והיא עזבה את המליאה; השאירה לנו את המגרש. לא נעים לשחק לבד. הצבעה. אגב, גם כשאנחנו משחקים נגד קבוצה חזקה אנחנו מבקיעים שני שערים. <מיקי לוי (בשם ועדת הכספים):> זה חד-פעמי, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני, תרענן את ההיסטוריה ואת הזיכרון. הצבעה מס' 27 בעד ההצעה – 3 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 219), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר אחמד טיבי:> בעד – 3, נגד – אין. הבקשה אושרה. אני לא זוכר תוצאה עגומה כל כך מאז שאני מנהל את הישיבות. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ב באדר ב' התשע"ו, 22 במרס 2016, בשעה 16:00. ישיבה זאת נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:32.>