דברי הכנסת

דברי הכנסת חוב' כ"ד ישיבה קי"ח הישיבה המאה-ושמונה-עשרה של הכנסת העשרים יום שלישי, י"ב באדר ב' התשע"ו (22 במרס 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 4 אכרם חסון (כולנו): 5 נאוה בוקר (הליכוד): 5 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 6 יוסי יונה (המחנה הציוני): 6 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 7 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 8 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 8 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 9 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 11 נורית קורן (הליכוד): 11 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 12 מירב בן ארי (כולנו): 13 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 13 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 14 דב חנין (הרשימה המשותפת): 14 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 15 שאילתות ותשובות 16 398. מחסור במיטות וצפיפות בבתי-החולים 16 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 16 שר הבריאות יעקב ליצמן: 17 389. שדה תעופה בין-לאומי שני 19 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 19 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 20 הצעות לסדר-היום 24 ציון יום המאבק הבין-לאומי בגזענות 24 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 24 מיכל בירן (המחנה הציוני): 25 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 27 מירב בן ארי (כולנו): 29 נאוה בוקר (הליכוד): 32 יגאל גואטה (ש"ס): 33 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 37 עיסאווי פריג' (מרצ): 39 חיים ילין (יש עתיד): 53 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 58 דב חנין (הרשימה המשותפת): 65 שאילתות ותשובות 66 417. ייעוד הקרקע המפונה של חוות מכלי "תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ" 66 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 66 סגן שר האוצר יצחק כהן: 66 214. העלאת שכר המינימום 67 מיקי לוי (יש עתיד): 67 סגן שר האוצר יצחק כהן: 68 215. דחיית פינוי שדה-דב 71 מיקי לוי (יש עתיד): 71 סגן שר האוצר יצחק כהן: 71 217. אי-ניצול מענק עבודה 75 מיקי לוי (יש עתיד): 75 סגן שר האוצר יצחק כהן: 76 346. קרן פיצויים לעסקים נפגעים 79 מיקי לוי (יש עתיד): 79 סגן שר האוצר יצחק כהן: 80 399. תשלום דמי פתיחת תיק לקבלת משכנתה 83 מיקי לוי (יש עתיד): 83 סגן שר האוצר יצחק כהן: 84 229. הקצאת מגרשים לנכים 89 נורית קורן (הליכוד): 89 סגן שר האוצר יצחק כהן: 89 267. עיכוב בהוזלת מוצרי יסוד 99 אורי מקלב (יהדות התורה): 99 סגן שר האוצר יצחק כהן: 99 292. ניצול תקציב עודף לשיפור הבטיחות 105 עיסאווי פריג' (מרצ): 105 סגן שר האוצר יצחק כהן: 107 310. מיעוט ארגונים מהחברה הערבית המאושרים לסעיף 46 לפקודת מס הכנסה 110 עיסאווי פריג' (מרצ): 110 סגן שר האוצר יצחק כהן: 110 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"ב באדר ב' התשע"ו, 22 במרס 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 122), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 25), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016, שהחזירה הוועדה לזכויות הילד. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 86), התשע"ו–2016. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <נאומים בני דקה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, כמדי יום שלישי, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה כדי שתוכלו להירשם. בבקשה, מי שמעוניין להשתתף, שיצביע. אני מזמין בינתיים את חבר הכנסת אכרם חסון – בבקשה, אדוני, תפתח את הנאומים. ואחריו – חברת הכנסת נאוה בוקר. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, היום צוין בשדולה נגד הגזענות היום הבין-לאומי נגד הגזענות בעולם. אני רוצה לשתף אותך במשהו שקרה לתושב עוספיא בשם טועמה מנסור, אשר קיבל פסק-דין בבית-הדין לעבודה האזורי בנצרת ביום ראשון שעבר, שבו חברת "אלקטרה" חויבה ב-55,000 ש"ח במסגרת פסק-הדין, נוסף על 10,000 ש"ח השתתפות בשכר עורך-הדין, כך שעלה לחברת "אלקטרה" 65,000 שקל – לשלם בגין מהלך גזעני נגד עובד דרוזי אשר פוטר מחברת "אלקטרה" בצפת. מובן שהעותר הוכיח באמצעות צילום והקלטה בפלאפון שלו שהמנהל הישיר אכן התנהג אתו בצורה גזענית ולא אחראית. מובן שזה לא מפליא אותנו; אנחנו כל יום שומעים עוד סיפור, שלא מאפשרים לחייל להיכנס למועדון כזה או אחר; לא מאפשרים לקצין לאסוף את האלוף במקום אחר. אנחנו צריכים יד אחת לעבוד: ערבים כיהודים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים, כולם יחד – למנוע ולפתור את התופעה הזאת של אפליה וגזענות, כי הגיע הזמן שאנחנו נהיה משפחה אחת במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חברת הכנסת נאוה בוקר – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <נאוה בוקר (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לאחל החלמה מהירה לפצועים בשרשרת הפיגועים בבלגיה. לצערי, יש כאלה באירופה שעדיין לא הפנימו את גודל האיום של האסלאם הרדיקלי. נקווה שהם יתעוררו לפני שיהיה מאוחר מדי. בהחלטת הממשלה מדצמבר האחרון בנושא פיתוח כלכלי באוכלוסיית המיעוטים מוזכר שילוב בני המיעוטים בשירות קהילתי. כדי שההחלטה הזאת באמת תצליח, אני חושבת שבני המיעוטים צריכים גם לתת, לא רק לקבל. אנחנו חייבים להתנות את העברת התקציבים למגזר בשילובם בשירות קהילתי. רבותי, נגמרו הארוחות חינם. טובי בנינו ובנותינו משרתים בצבא ובשירות לאומי ותורמים למדינה. גם בני העדה הדרוזית, הצ'רקסים והבדואים משרתים בצבא ובמילואים, משמשים אזרחים למופת, מקיימים את החובות שלהם ומקבלים זכויות. אם המגזר הערבי באמת רוצה להשתלב, הגיע הזמן שגם הוא יישא בנטל. נכון, בשנים האחרונות חלה עלייה במספר המתנדבים במגזר הערבי לשירות אזרחי, אך עדיין מדובר באחוז מזערי מכלל האוכלוסייה. כדי שהם ישתלבו בחברה, צריך להפוך את השירות האזרחי לחובה. כי אם לא תיתנו, לא תקבלו. מדינת ישראל משקיעה תקציבי ענק בחברה הערבית, אך זו אינה מראה שום רצון להשתלב. לצערי, רבים מהם כלל לא מכירים בה, מסיתים נגדה ותומכים באלימות נגד היהודים במדינה. אז אם אתם באמת רוצים להשתלב, תתחילו להתנהג כמו אזרחים במדינת ישראל. אתם לא שונים מאף אחד, וגם אתם צריכים לקיים את החובות שלכם, בדיוק כמו כולם. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת בוקר. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום ציינה הכנסת את היום הבין-לאומי למלחמה בגזענות. למלחמה בגזענות, נכון, צריך את המישור החינוכי, התודעתי, אבל גם צריך דוגמה. לצערי הרב, היום המנהיגות בישראל אינה מהווה דוגמה כדי למגר את הגזענות, אלא, לפי לדעתי, להפך. אדוני היושב-ראש, כאשר ראש הממשלה עושה את ההון הפוליטי שלו מזה שהוא מסית, שהוא מתסיס נגד ערבים, איזו דוגמה ייקח האזרח הפשוט כדי שלא יהיה גזען, שיהיה סובלן? והערבים – יש לנו פתגם טוב שאומר: (אומר בערבית: התלם העקום מהשור הגדול.) תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, היום התקיים כנס היסטורי באולם שפרינצק בכנסת, תחת הכותרת "מחלוצים לפולשים". מדובר במאות-אלפי תושבי שכונות שרשויות המדינה, בשיתוף פעולה עם יזמים שהייתי מכנה אותם ערלי לב, יזמים חמדנים, שמבקשים לנשל אותם מהזכויות שלהם – מדובר באנשים שבשנות ה-50 המדינה שלחה אותם להתיישב בשכונות שונות ברחבי הארץ, והנה עכשיו, בתי-המשפט, בסיוע רשויות המדינה, מכנים אותם פולשים. אנחנו קיימנו היום את הכנס תחת הכותרת "מחלוצים לפולשים" – כיצד יכול להיות הדבר הזה, שהמדינה יישבה אותם שם והיום היא מכנה אותם פולשים? אנחנו הבאנו את המאבק שלהם לכנסת, הבאנו את המאבק שלהם בפני חברות וחברי הכנסת, כדי שנתאחד וניזום יוזמות חקיקה כאלו ואחרות כדי להבטיח שהאנשים הללו – שמתעללים בהם כבר שנים ארוכות, מתעלמים מהזכויות שלהם ופוגעים בהם באופן כואב ואף מעליב, הייתי אומר – הזכויות שלהם אכן יכובדו, ובסופו של דבר הם יזכו להתגורר בביתם שלהם ולא יהיו מושלכים, כפי שזה נעשה עד כה, לפינותיה הנידחות של החברה הישראלית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יונה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת סופה לנדבר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו צריכים לפתוח במשלוח תנחומים למשפחות השכולות – יותר מ-30 אנשים נהרגו, איש, אישה וילד, בבלגיה – ולאחל – ולהתפלל להחלמת הפצועים. שוב כיסתה החשכה את אירופה, שחזרה לימים שבהם נשפך כמים דם של אנשים חפים מפשע, ואף אחד לא יודע לאן זה הולך ואיך זה נגמר. אנחנו בימים אלה בתקופת מגילת אסתר. הגמרא אומרת: אסתר מן התורה, מנין? שנאמר: ואנוכי הסתר אסתיר פני מכם ביום ההוא. מה הקשר? מגילת אסתר מספרת סיפור שלם בלי להזכיר את שם ה' אפילו פעם אחת, הכול היה נראה כמהלך טבעי של תחלופות טבעיות בתוך בית-המלוכה, ולכן לא מוזכר שם ה'. אבל בקבלה ובזוהר ידוע שבמקום שכתוב "המלך" מוסתר מלכו של עולם. ללמד אותנו, בכל הדורות, כי כל מה שקורה בעולם, גם אם בהסתרה, הוא בהנהגה אלוקית, ואנחנו אף פעם לא יודעים מתי מתחילה המגילה, מתי מסתיימת המגילה ולאן היא חותרת. אנחנו צריכים לקוות, בתוך שמחת פורים – שכל הפורים, שהיה אמור להיות גורל רע ליהודים: להשמיד, להרוג ולאבד – "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם", שהקדוש-ברוך-הוא החליף את פור המן לפורנו. ולכן נתפלל לקדוש-ברוך-הוא שיותר לא נדע מצרות, ועם ישראל – והעולם כולו – כי הקדוש-ברוך-הוא, רחמיו על כל מעשיו, והעושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל, ואמרו אמן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אייכלר. בבקשה, חברת הכנסת סופה לנדבר, ואחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תנחומי למשפחות של הנרצחים בבלגיה, ומובן שהטרור קם בכל הגובה, בכל העולם, והעולם צריך להתאחד ולהילחם בתופעה הזאת, תופעה איומה. אני רוצה דווקא לדבר, אדוני היושב-ראש, על ניצולי השואה. כך קרה שפתחתי לפני יותר מחודש וחצי לשכה פרלמנטרית כדי לתת אפשרות לציבור לגעת בכנסת, להיפגש אתנו, לטפל בבעיות. נתקלתי בבעיה של ניצול השואה שבעצם חי עם הילדים. הוא לא הפך להיות נטל על מדינת ישראל מהבחינה שהמדינה צריכה לתת לו דיור ציבורי, הוא פשוט החליט, יחד עם המשפחה, לפתור את הבעיה. על מה אני רוצה לדבר? המשפחה, עם דייר משנה ניצול השואה, בעיר מסוימת – ואני לא רוצה עכשיו להגיד את השם של העיר – חייבת לשלם ארנונה. אנחנו יודעים שבמשך הכנסות אנחנו נתנו פטור מארנונה לאנשים קשישים, לאנשים שחיים מקצבת זיקנה. אני חושבת שטוב יעשו ברשות המוניציפלית אם בכל המקומות, בכל המדינה, ייתנו אותו פטור מארנונה לניצולי השואה, לאנשים קשישים. אנחנו דיברנו היום בוועדת העלייה והקליטה על המצב של הקשישים במדינת ישראל. כל הקשישים שחיים מקצבת זיקנה חיים מתחת לקו העוני. מדינת ישראל צריכה להתייצב ולפתור את הבעיה הזאת, להתייחס לאנשים, עם כל ההטבות – לא רק בכרטיס לסרט שהעלות שלו היא 10 שקלים, או בנסיעה באוטובוס. אנחנו צריכים לתת להם את אותן הטבות שיעזרו להם לחיות כאן, במדינה. תודה רבה לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת לנדבר. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר נורו כמה יריות על מכוניתה של חדיג'ה – מחאג'נה – מאום-אלפחם, עובדת סוציאלית. התברר – כנראה, כנראה – שהרקע הוא תיק שהיא טיפלה בו. מדובר באירוע חמור ביותר. הותקפו גם עובדות סוציאליות אחרות בארץ. לא רק שהמשכורת של עובדים סוציאליים היא נמוכה, למרות המאמץ האדיר שהם משקיעים, באופן חברתי ופונקציונלי, הם גם מותקפים, ועכשיו – יריות, כמעט ניסיון רצח, או ניסיון הפחדה – לא רק לה, אלא יש כאן ניסיון להפחיד יישוב שלם, אנשים, קבוצה של עובדים סוציאליים. פניתי למפכ"ל המשטרה, שוחחתי גם עם שר הרווחה. יש לשים קץ לאלימות הזאת, נגד עובדי ציבור, בעיקר, אבל גם לאלימות הפנימית – מלבד העובדה שיש להתייחס אחרת לעובדים הסוציאליים, ולהעלות את שכרם. אני מקווה שמי שירה יבוא על עונשו, ומהר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תודה, אדוני, אנחנו חוגגים היום – חוגגים במירכאות, כי אין מה לחגוג – את ציון יום הגזענות, המאבק הבין-לאומי בגזענות, ואני אומר שאין מה לחגוג, כי הנושא הזה, של גזענות, זה נושא שאותי באופן אישי מפחיד כמעט יותר מכול – גזענות והסתה בחברה הישראלית, זה מפחיד אותי יותר מאשר הגרעין האיראני, ואפילו יותר מאשר טילים כאלו או אחרים, כי אותם אנחנו רואים, ויודעים איך להתמודד אתם, ויש לנו נשק נגדם, ואנחנו חזקים נגדם, אבל אנחנו כמעט לא עושים שום דבר רציני ואמיץ – כמערכת, ככנסת, כממשלה, כמדינה וכחברה – נגד התופעה של הגזענות וההסתה, והיא פוגעת בכולם; היא פוגעת בימין ובשמאל, ובערבים, וביהודים, ובדרוזים, ובאתיופים, ובמזרחים, ובאשכנזים. ואני אומר לך – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> באשכנזים לא. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> באשכנזים לא? שלי היא סמכות בעיני, ואם היא אומרת – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> בגברים יהודים אשכנזים לא. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תראי, אם הם אשכנזים שמאלנים, היא פוגעת בהם. <מירב בן ארי (כולנו):> מה עם נשים אשכנזיות? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אגב, שלי, אני מסכים אתך, עם מה שאת מתכוונת, אבל אם הם אשכנזים שמאלנים, למשל, היא פוגעת בהם – או ימנים, ומסיתים נגד ימנים, אז היא גם בהם פוגעת. <מירב בן ארי (כולנו):> לא, זה גם בנשים אשכנזיות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הנשיא ריבלין, לדעתי הוא אשכנזי טוב, ועדיין כשמסיתים נגדו ושמים אותו במדי נאצי, זה פוגע בו. מה שאני מנסה לומר זה שהגזענות וההסתה לא חסות על אף אחד, והן מפוררות את החברה שלנו, ואני קורא לכנסת ביום הזה לא להשאיר את מדינת ישראל מדינה שעושה אקטים הצהרתיים ממרקי מצפון ונפש נגד הגזענות, אלא לקדם חקיקה שתגביר את הענישה וההרתעה והטיפול במסיתים, בגזענים, שתגביר את הרגולציה ושתגביר את כל האמצעים שיש לה כדי לנקות את החברה שלנו – החברה היקרה והחזקה הזאת – אני מקווה שהיא חזקה מול טילים בליסטיים, אבל היא בטח לא מספיק חזקה, עדיין, נגד גזענות והסתה. ואני רוצה שמפה תצא קריאה שאנחנו נהיה עם אפס סובלנות להסתה, לגזענות ולכל מה שקשור אליה, כי זה האיום האמיתי. זה מה שהביא לשנאת חינם שהחריבה שני בתים של העם היקר הזה שלנו, ושבית שלישי חלילה לא ייחרב בגלל ההסתה הזאת. אנחנו בדרך לשם, ואני קורא לכולנו לעשות הכול כדי להילחם בתופעה הפסולה הזאת. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת בר. חבר הכנסת חמד עמאר – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת נורית קורן. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשנת 2012 הובלתי עם מנכ"ל משרד המדע, מנחם גרינבלום, הקמת מרכזי מדע וטכנולוגיה, רובוטיקה, במגזר הדרוזי. הצלחנו להקים קרוב ל-26 מרכזים, ששירתו אלפי תלמידים דרוזים בעולם המדע. לצערי הרב, בשבוע שעבר נודע לי מראשי רשויות שממשלת ישראל החליטה להפסיק את המימון של המרכזים האלה. להקים את המרכזים, אדוני היושב-ראש, עלה קרוב ל-15 מיליון שקל. בהחלטה פשוטה הפסיקו את המימון של אותם פרויקטים ואותם מרכזים, שזה עלות של 3 מיליון שקל לשנה. הקמנו ב-15 מיליון שקל; 3 מיליון שקל להחזיק את זה – אין כסף לממשלת ישראל, אין כסף למשרד המדע, אין כסף לאוצר. אנחנו שומעים על תוכנית של 2.4 מיליארד שקל למגזר הדרוזי, אבל לא מצאו 3 מיליון שקל בשנה בשביל להחזיק את אותם מרכזים ולהוביל את הנוער ואת התלמידים לעולם המדע. חבל מאוד. לכן אני פונה לשר האוצר, לשר המדע – תממנו את הפרויקט החשוב הזה, אל תפסיקו אותו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חברת הכנסת נורית קורן – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <נורית קורן (הליכוד):> ראשית, כיושבת-ראש אגודת הידידות בלגיה–ישראל אני רוצה להביע תנחומים למשפחות ההרוגים ולאחל רפואה שלמה לפצועים. כמו כן אני שולחת איחולי החלמה לפצועים הישראלים במתקפת הטרור באיסטנבול, ומנחמת את משפחות ההרוגים, ודי לטרור, די לטרור. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – זה לא מפסיק עוד. <נורית קורן (הליכוד):> אני מבקשת להקריא, לציון יום הגזענות, שיר שכתבה אביטל הררי, "בחדר הכיתה". השיר הוא מהספר "מחילת הארנב" של אביטל הררי: "שחורה מלוכלכת, / שב קולם של הילדים והכה / רציתי לקרצף את העור / להפוך את השחור ללבן. / והקול שב והכה / כמו שוט על גב בהמה: / שחורה מלוכלכת / שחורה מלוכלכת / שחורה מלוכלכת". גזענות איננה הכרח המציאות. לנו, כחברה, חובה עמוקה לעקור אותה מן השורש. גזענות על כל צורותיה – מין, דת, גזע וצבע – ניתנת לשינוי, באמצעות חינוך. חברה שוויונית חייבת לשלול כל ביטוי גזענות. חברה ניכרת בקבלת האחר והשונה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת נורית קורן. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, לא רציתי לדבר על היום נגד גזענות, אבל אחרי ששמעתי את הדברים של חברת הכנסת נאוה בוקר, אני אומר שהיא מסיתה מפה. אנחנו אדונים בארץ הזאת; זו המולדת שלנו, אנחנו היינו פה ונמשיך להיות פה, ואנחנו לא מסכימים שאף אחד ידבר כאילו שהוא האדון שלנו. זה הנקודה הראשונה. ואני אדבר על הנושא שהתכוונתי לדבר עליו. הנושא הוא חומרים מסוכנים והובלתם. כולנו זוכרים את דליפת הברום בדרום לפני כעשרה ימים, בתאונה של הרכבת. היום מדברים על חקירה פלילית נגד הרכבת. היום בבוקר, בכביש 6 – עוד תאונה, של משאית שהעבירה חומרים מסוכנים; עוד היום, בטייבה – תאונה בין שתי משאיות ודליפת סולר מסוכן, שהיה יכול לסכן גם חיי אדם. לכן, יש מקום, במקום לחקור כל תאונה ותאונה, להקדים רפואה למכה וללכת בכיוון המניעה. חומרים כאלה אסור להסיע בשעות היום, אסור להסיע בשעות שיש בהן תנועה. או רכבות או משאיות – צריך לבחור את השעות הקטנות של הלילה ולהעביר אותם שם, עד שיימצא סידור שירחיק אותם וירחיק את הסכנה שלהם. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, אני רוצה דווקא לדבר על ועדת המשנה שלי, שמחר מתכנסת בפעם האחרונה. בסך הכול הוקמה לראשונה ועדה לטיפול בצעירים וצעירות חסרי בית, הוקמה למושב אחד, ומחר היא תסיים את עבודתה. אני רוצה לדבר עליה, כי לדעתי זו ועדה שמעבר לאחריות החברתית שלה לקחת את האנשים – אפשר לומר צעירים וצעירות – החלשים ביותר בחברה הישראלית ולתת להם אפשרות אחרת, זו ועדה שהגיעה עם פתרונות, ועדה שבימים אלה ממש, גם בתל-אביב, גם בירושלים, אפילו בחיפה – והיה לי שם ויכוח גדול עם ראש העיר – מחפשים שלטרים וקורת גג לצעירים וצעירות חסרי בית. אנחנו במדינת ישראל התרגלנו לחשוב שבגיל 18 כל הבעיות נפתרות. אז מסתבר שלא; יש הרבה צעירים שנפלטים בגיל 18 מהפנימיות שלהם ואין להם לאן ללכת, ולכן אני בהחלט קוראת לכולם, גם לחברי הכנסת, לבוא ולשמוע מחר, במפגש הסיכום של הוועדה, מה עשינו בחצי השנה האחרונה, וכמובן גם להצטרף לסיור ולראות את חסרי הבית, שגרים ברחוב, ואני מאוד מקווה שנוכל לתת לכולם מענה, ומענה הולם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, בתחילת השבוע, לפני יומיים, ביקרתי אצל עובדת סוציאלית מאום-אלפחם, חדיג'ה אבו גזאלה, שהייתה קורבן להתקפה על רכבה – יותר מ-30 יריות וגם ניסיון לשרוף את הרכב, וזה היה על רקע עבודתה המקצועית במחלקת הרווחה בעיר. אתמול גם התקיימה הפגנה מול תחנת המשטרה, והיו גם צעדי מחאה של העובדים הסוציאליים בכל הארץ. אני רואה בחומרה רבה את האירוע הזה. כל אירוע של אלימות הוא אירוע קשה, אבל על אחת כמה וכמה כשמדובר עכשיו בהתנכלות לאנשי מקצוע, בענייננו – העובדים הסוציאליים. אני רוצה להזהיר, בכלל, מהתגברות האלימות והשימוש בנשק בתוך החברה הערבית, ולכן אני גם רוצה לפנות בשני משפטים בשפה הערבית, כדי להוקיע את האלימות ואת השימוש בנשק (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני פונה לחֶבְרָה שלנו, הערבית, לכל אנשינו בני המקום, להוקיע את האלימות ולהוקיע את השימוש בכל נשק, וגם שתהיה לנו אחריות חברתית למלחמה באלימות ולמלחמה בנשק, כדי שהחברה תהיה בריאה וסובלנית, חברה שבה כל אחד מאתנו מכבד את האחר.) תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום צוין בכנסת היום הבין-לאומי למאבק בגזענות, ואני מברך את אדוני היושב-ראש ואת הכנסת על הצעד החשוב הזה. אני מבקש להזכיר לאלה שלא יודעים את ההיסטוריה של היום הזה, שהוכרז בשנת 1966, אדוני היושב-ראש, יום המאבק הבין-לאומי בגזענות, בעקבות טבח ורצח של 69 תלמידי בית-ספר בידי המשטר הגזעני של דרום-אפריקה, שקרה ב-21 במרס 1960. תלמידים אלו נטבחו משום שהתנגדו והפגינו נגד חוקי האפרטהייד. אירוע טרגי זה זעזע את מצפון העולם, והאו"ם הכריז על 21 במרס בכל שנה כיום הבין-לאומי למאבק בגזענות. מדינת ישראל חתמה בשנת 1966 על האמנה הבין-לאומית בדבר ביעור כל הצורות של אפליה גזענית. כיום, אדוני היושב-ראש, מדינת ישראל מככבת בתחתית מדד הגזענות, ואני חושב שיש לאמץ את ההצעה שעלתה היום בדיוני השדולה: להקים נציבות נגד גזענות שתיאבק ותילחם ותרכז את כל המלחמה בנגע הגזענות המתפשט בחברה הישראלית. ובמשפט הזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש וחברי חברי הכנסת: החינוך הוא הנשק הטוב ביותר שאתו אפשר להילחם בגזענות. כל פתרון מתחיל בחינוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, השבוע היו שני פיגועים איומים, באיסטנבול ובבריסל. אני רוצה להצטרף לכל מי ששלח תנחומים לבני משפחות הנרצחים, לאחל החלמה לפצועים, וכמובן – לשוב ולהוקיע באופן חד-משמעי את הפשעים האלה ואת הפושעים האלה. כל פגיעה מכוונת באזרחים, אדוני היושב-ראש, היא פשע, ומול הסכנות האלה אנחנו צריכים להתמודד התמודדות אמיתית, והתמודדות אמיתית היא לא לחפש את המטבע רק מתחת לפנס, אלא להתמודד גם עם הקשרים הפוליטיים, הכלכליים, הלוגיסטיים – הדברים שנמצאים בתחומי החשכה ותומכים באותם ארגונים ובאותן פעילויות. בהקשר הזה צריך לומר בצער שגם השלטון הטורקי לאורך זמן סיפק תשתית וסיוע לוגיסטי, גם ל"דאעש" וגם לארגונים דמויי "דאעש". שליטי סעודיה וקטאר נתנו תמיכה לארגונים דמויי "דאעש" בסוריה. וכאן ההזדמנות, אדוני היושב-ראש, גם להזהיר מפני אותם דיבורים, ואולי גם אותם מעשים, שבתוך המציאות האיומה של המלחמה בסוריה מציעים לישראל גם כן אולי להתחבר ולסייע ל"ג'בהת א-נוסרה" בצורה לוגיסטית כזאת או אחרת. אלה הם דברים שאין להם מקום וצריך לפסול אותם מכול וכול. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מזמין את חברת הכנסת יעל כהן-פארן, שתהיה אחרונת הדוברים בנאומים בני דקה, ואז נעבור לשאילתות. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברות וחברי הכנסת, אתמול אישרה ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת – בעצם דחתה את הרוויזיה ובכך אישרה את תקנות המים הקשורות להפלרה, הפלרת מי השתייה של מדינת ישראל. עכשיו, הרבה נאמר בדיון, היה דיון סוער, היו תגובות לכאן ולכאן, ובסופו של דבר ההכרעה התקבלה. אבל אני חושבת שיש דברים שהכנסת לא יכולה לדון בהם, וזה גם נאמר והיה די מוסכם על כל חברי הוועדה. זו החלטה מאוד מקצועית, ואכן, הייתה ועדה מקצועית במשרד הבריאות, הייתה ועדה מייעצת בנושא, אבל היא החליטה דווקא שלא להכריח להפליר את מי השתייה. ההחלטה הזאת, של הוועדה המקצועית שהחליטה את ההחלטה הזאת, הייתה אומנם בימים של השרה הקודמת, ולא של שר הבריאות הנוכחי, שיושב כאן, אבל מעולם לא הייתה החלטה ששינתה את אותה החלטה של הוועדה המייעצת. למעשה, הוועדה המייעצת לתקנות המים לא התכנסה עד לאחרונה, וגם בינואר, כשהיא התכנסה, היא לא החליטה שום החלטה; היא עשתה דיון חסר החלטה. כך שלמעשה, ההחלטה שהגיעה לכנסת, שהגיעה לוועדת הפנים, לשנות את תקנות מי השתייה ולהוסיף פלואור למים, לדעתי לא צריכה לעבור – היא לא חוקתית. ואני חושבת – יושב כאן השר, אני גם שאלתי אותו בשאילתה, אבל הוא לא יענה לי על זה כאן, הוא ענה לי בכתב – האם עושים דברים אחרים כדי למנוע עששת בקרב אוכלוסיות מוחלשות? ואני חייבת לומר שהתשובות שקיבלתי ממנו היו מאוד מאכזבות. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. עד כאן נאומים בני דקה. <שאילתות ותשובות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו מזמינים את שר הבריאות חבר הכנסת ליצמן – בבקשה, אדוני. שר הבריאות ישיב על שאילתה מאת חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. הנושא הוא: מחסור במיטות וצפיפות בבתי-החולים. בבקשה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא יוכל לקרוא את נוסח השאילתה. לאחר מכן תהיה לו גם זכות לשאלה נוספת. אין אפשרות לשאול שאלות נוספות. לא מדובר בשאילתות דחופות. <398. מחסור במיטות וצפיפות בבתי-החולים> <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד השר, פורסם כי מחסור במיטות בבתי-החולים גורם צפיפות רבה, קשיים ואי-נוחות לחולים ולצוות הרפואי, וסכנה להידבקות במחלות. באזור המרכז, הסטטיסטיקה מדברת, יש שתי מיטות ל-1,000 איש, ובדרום יש מיטה אחת ל-1,000 איש. ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה ייעשה, כבוד השר, לפתרון הבעיה? 3. האם יש תוכנית לבניית בתי-חולים נוספים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש, תשובה על השאילתה: 1. שיעור המיטות הממוצע בישראל הוא 1.86 ל-1,000 נפש. שיעור המיטות הממוצע במחוז הדרום הוא 1.37 מיטות ל-1,000 נפש. 2. בהחלטת הממשלה בדבר חיזוק הרפואה הציבורית מ-23 בפברואר 2011 נקבע כי יש לשפר את מערך האשפוז בבתי-החולים הציבוריים הכלליים ולהוסיף 960 מיטות בשנים 2011–2016. מ-960 המיטות, כ-20% מיועדות למחוז הדרום. 3. בהחלטת ממשלה מס' 2025, מיום 23 בספטמבר 2014, נקבע כי יוקם בית-חולים ציבורי נוסף בעיר באר-שבע. אני רוצה להוסיף – גם בצפון. כמו כן, בשנת 2016 עתיד להיפתח בית-החולים באשדוד, עם כ-350 מיטות נוספות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, האם מרחק הנסיעה וזמן ההגעה לבית-חולים מובאים בחשבון בשיקולים להקמת בתי-חולים ואיפה? כי למשל בנגב אנחנו מדברים על האחוז הקטן ביותר, והם עם המרחקים הגדולים ביותר. אם בונים בית-חולים נוסף בבאר-שבע, זה לא אומר שהוא יענה על הדרישות של האוכלוסייה, שהיא מרוחקת. זה דבר אחד. ודבר שני, יש מקומות שיש בהם פקקי תנועה, ואפילו אם המרחק קטן זמן ההגעה הוא גדול מאוד. האם גם זה מובא בחשבון בפיזור של בתי-החולים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תשובה על השאלה הראשונה: אי-אפשר לפתוח בתי-חולים במקומות קטנים, כי אז אי-אפשר לאכלס את בית-החולים – עם כל הכבוד. באר-שבע זה המקום הכי קרוב, ואנחנו נעשה את זה. כפי שאמרתי, גם בצפון אנחנו נעשה – עוד אחד שם. כשנפתח בבאר-שבע, אנחנו בהחלט נתחשב בזה, בכבישים ובכל הדרכים, שתהיה גישה טובה לבית-החולים. בהחלט כן. אני, ברשותך, אדוני היושב-ראש, היות שישבתי כאן כשחברת הכנסת פארן דיברה קודם על הפלואור ועל הפלרה ועל כל הדברים במים, עם כל הכבוד, אני רוצה לתקן, פשוט היא לא דייקה. א. אני עשיתי את זה בקדנציה הקודמת. השרה הקודמת שינתה, זה לא שאני שיניתי. זה – א. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נכון. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> ב. מעבר לכך, כל המומחים – כל המומחים; אין רופא אחד שאומר שזה לא טוב, שאני לא צודק – כל המומחים של משרד הבריאות. אז אם אני צריך לשמוע למומחים במשרד הבריאות ולא לעשות פוליטיקה – אז במקום להגיד לי תודה רבה, עושים עוד ביקורת. זה ממש – זה 2016. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבריאות חבר הכנסת ליצמן ולחבר הכנסת השואל. איה חברת הכנסת יעל כהן-פארן? היא הייתה פה לפני שנייה. <קריאה> היא הייתה פה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני יכול לשאול במקומה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אני מתכבד להזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת בן-דהן לעלות לדוכן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לענות בלי שאלה אפשר, או שאני גם אקריא את השאלה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הנה היא, חברת הכנסת יעל כהן-פארן. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני מתנצלת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השאילתה של חברת הכנסת כהן-פארן בנושא: שדה תעופה בין-לאומי שני. בבקשה, גברתי, נא לקרוא את נוסח השאילתה. <389. שדה תעופה בין-לאומי שני> <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה, אני מתנצלת, חשבתי שאני הרביעית. כל בעלי העניין – הרשויות המקומיות, החברה האזרחית – למעט משרדך, מעדיפים הקמה של השדה בנבטים ולא ברמת-דוד. העמדה מגובה בהמלצת מומחים ומשרד התחבורה. השדה יזניק את הנגב וישלים את מהלך עיר-הבה"דים, ומצד שני – השדה במיקום השני יפגע אנושות בצפון ובעמק-יזרעאל. רצוני לשאול: 1. למה ההתנגדות? 2. מה נדרש להסרתה? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת כהן-פארן. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראיית מערכת הביטחון, ולאחר בדיקות מעמיקות, לא קיימת היתכנות להקמת שדה תעופה משלים לנתב"ג בשדה התעופה נבטים, מן השיקולים שלהלן: 1. שיקול בטיחות – כבר היום יש עומס משמעותי ובעייתי של המרחב האווירי, המשלב תעופה צבאית קרבית ומסגרות הכשרה של כל סוגי כלי הטיס. תוספת מטוסים אזרחיים מטיסות בין-לאומיות רק תגדיל את בעיית הבטיחות האווירית באזור; 2. מרחב אווירי – פגיעה במרחב האווירי של צה"ל, מרחב המשמש לצרכים מבצעיים ולמסגרות הדרכה והכשרה; 3. היערכות צה"ל בנבטים – צפוי שהקמת שדה אזרחי בנבטים תגרום לפגיעה בהיערכות הקרקעית והאווירית של כוחות צה"ל בשדה – תטיל הגבלה משמעותית על היכולת לקיים פעילות מבצעית שגרתית רגישה בשדה; 4. והנימוק האחרון: הגנה על המתקנים האסטרטגיים במרחב הדרום – הקמת שדה תגרום לפגיעה בהיערכות צה"ל לאירועי טרור אווירי במרחב הדרום, ועלולה להחליש מאוד את יכולת ההגנה על המתקנים האסטרטגיים של מדינת ישראל הנמצאים באזור – ולא אפרט. כדי לאפשר את הקמתו של שדה תעופה משלים בצפון, משרד הביטחון פועל בתיאום מלא עם משרד התחבורה לבחינת הקמת השדה ברמת-דוד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האם יש שאלה נוספת לחברת הכנסת כהן-פארן? כן. בבקשה, גברתי. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> למעשה, בעבר משרד הביטחון, להבנתי, תמך ואף הייתה התקדמות – לא אושר עדיין סופית – הייתה התקדמות בהליכים תכנוניים של שדה התעופה בנבטים. מדוע, אם כך, הוא שינה את עמדתו? איך יכול להיות שבעבר כל מה שציינת לא היה על הנייר, ואז זה הופיע? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני לא יודע למה בעבר – – – <חיים ילין (יש עתיד):> ב-2013 הייתה החלטת ממשלה – בנבטים. לא יכול להיות שאתה לא יודע. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> יכול להיות. <חיים ילין (יש עתיד):> אז מי הכין אותך? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני ב-13' לא הייתי, אתה יודע. <חיים ילין (יש עתיד):> לא משנה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מסכים. <חיים ילין (יש עתיד):> אני אומר לך, כי כראש רשות הובלתי את זה יחד עם כל הדרום. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אתם בטוחים שהייתה החלטה? <קריאות:> כן. <חיים ילין (יש עתיד):> החלטת ממשלה ששונתה, וכל חיל האוויר – כולם תמכו בנבטים, ופתאום לא. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> חיים, אתה יודע כמה החלטות ממשלה לא – – –? <קריאה:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא שייך ליאיר לפיד – – – שר הבריאות. בבקשה, אל תאשים בכל דבר אותו. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן, אני מודה. אני, אני לא נוהג להגיד – אני לא יודע. לא הייתי, אני לא יודע. לא מכיר את החלטת הממשלה. מה שאמרתי לכם, אלה נימוקים כבדי משקל מאוד. <קריאה:> אז איפה הם היו ב-2013? <חיים ילין (יש עתיד):> אבל איפה הם היו ב-2013? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני לא יודע. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> איך אפשר לזכור את כל החלטות הממשלה הזאת שלא מתקיימות? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> 50% – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אל תגיד את זה. אתה בממשלה. אל תעמיד את עצמך – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מה לעשות, אבל זאת המציאות. אני מוכן, חברת הכנסת יעל פארן – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני אשמח אם תוכל לבדוק – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – אני מוכן לבדוק אם אכן יש החלטת ממשלה, ומה היו הנימוקים אז. אני חושב שהנימוקים שאני אמרתי כאן הם נימוקים כבדי משקל מאוד. אני אזכיר בקצרה, במילים פשוטות: אתם מבינים לבד שהשדה שבו – אני לא רוצה להרחיב על זה – כל מערך האימונים של חיל האוויר נמצא בדרום, וזה המרחב האווירי שבו אנחנו עלולים לפגוע מאוד. ואני חושב שגם אמרתי פה נימוק שאני מניח שכולכם מבינים: יש מתקנים אסטרטגיים בדרום, מאוד מאוד חשובים למדינת ישראל, והקמת שדה בין-לאומי שם – טיסות בין-לאומיות עלולות להוות סכנה למרחב האווירי סביב המתקנים הללו. ובלי קשר, אני אבדוק את מה שביקשת ואני אשיב. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת בן-דהן. עד כאן שאילתות. <הצעות לסדר-היום> <ציון יום המאבק הבין-לאומי בגזענות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד בנושא: ציון יום המאבק הבין-לאומי בגזענות – הצעות לסדר-היום מס' 3417, 3432, 3474, 3475, 3478, 3479, 3482 ו-3483. יום זה נקבע על-ידי אונסק"ו – ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, ליום 21 במרס. אפליית אדם על רקע גזעו, מוצאו, השתייכותו הלאומית או הדתית או אף צבע עורו – אלו מן הרעות החולות של החברה האנושית, שהגיעו לשיא במאה הקודמת, עם עליית הנאציזם, שנשען על תורת גזע סדורה וזוועתית. האנושות הכירה בעשורים האחרונים גילויים גזעניים מסוגים שונים, מן האפרטהייד כלפי השחורים בדרום-אפריקה – ובמקומות נוספים. תאריך זה נבחר משום שביום זה, כפי שכבר הזכיר חבר הכנסת סעדי, בשנת 1960, נעשה טבח במפגינים שחורים נגד חוקים שהפלו – את חופש התנועה שלהם. חוקים אלו ומשטר זה, משטר האפרטהייד, בוטלו זה מכבר, אבל, לצערנו, יש עדיין בעולמנו גילויים למכביר של שנאת זרים, גזענות ואנטישמיות, הנובעים מבורות ומשנאה טהורה. שנאת הזר היא יחס של עוינות כלפי האחר או השונה, הנובע מרגש של פחד ושנאה או שניהם גם יחד. גרועה מכך היא האלימות המופנית כלפי מי שרואים בו נחות או חסר זכות קיום. אבי אבות הטומאה בהקשר זה היה כמובן אדולף היטלר, שבשנות ישיבתו בכלא גיבש מצע אידיאולוגי של ממש לגזענות ולתפיסה מעוותת זו. השאלה הגזעית משמשת מפתח לא רק להיסטוריה העולמית, אלא לתרבות האנושית כולה, כתב היטלר, מכיוון שבדם עצמו בלבד מצויים כוחו וכן חולשותיו של האדם. המדינה הייתה בעיניו אמצעי לשימור "קהילת הגזע", והמכשול העיקרי בדרך להגשמת יעד זה היה היהודי. "זה שמכיר את היהודי מכיר את השטן", הוא כתב, בניסוח המזכיר לנו טוב מדי אמירות דומות מאוד הנשמעות כיום מפי מנהיגים במדינות ערב, העוינים את העם היהודי וקוראים להשמדתו. למרבה האימה, רעיון עוועים זה אכן הפך מהר מאוד לתוכנית פעולה ממשית להשמדת עם. להבדיל אלפי הבדלות, מדינת ישראל מתנהלת לאורם של עקרונות שונים, ורחוקים שנות אור. הסעיף הראשון בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע כי "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל". בין שבת "זכור את אשר עשה לך עמלק", האויב הראשון שניסה להשמיד אותנו, לבין פורים, שבו ניצלנו מתוכניתו השטנית של צורר יהודים אחר, המן, שהיה מזרעו, "להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים", עלינו להילחם בהסתה ובפעילות גזענית, לא רק להלכה, אלא גם למעשה; לא רק בהצהרות, אלא גם במעשים. העולם הנאור חייב להכיר בהכרח להילחם מלחמת חורמה בכל תופעה של שנאה, של אנטישמיות, של הסתה ושל עלילות דם מודרניות. על אחת כמה וכמה יש להיאבק ללא פשרות במי שנוקטים צעדים מעשיים להשמדת עם. אני מודה לכל חברי הכנסת שהציעו הצעות לסדר-היום. אנחנו עכשיו נשמע את ההצעות שלהם. הראשונה בדוברים תהיה חברת הכנסת מיכל בירן, ואחריה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. עד חמש דקות לרשות גברתי. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל בשתי תודות: האחת לך, אדוני יושב-ראש הכנסת, כי בעצם זאת הפעם הראשונה מאז ומעולם שאנחנו בוחרים לציין בכנסת את יום המאבק הבין-לאומי בגזענות, ואני מודה לך על הנכונות להירתם לעניין ולהפוך את זה ליום מיוחד בכנסת. התודה השנייה נתונה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ולמי שעוד לא יצא להכיר – היא אדם מיוחד: פמיניסטית, שוויוניסטית, אדם באמת – אין כמוך, עאידה. עאידה ביקשה ממני להצטרף להובלת השדולה למאבק בגזענות. אני מאוד שמחה על הדבר הזה. אני מודה שלא תכננתי; אני מתעסקת בפנסיה, בבריאות, לא התכוונתי להתגייס לשדולה למאבק בגזענות, אבל לנוכח הבקשה של עאידה, ולנוכח המציאות, הרגשתי שאין לי ברירה, שבעתות כאלה אי-אפשר להישאר לשבת על הגדר, כי המציאות והרשת לא מחכות לאף אחד מאתנו. אני רוצה גם להודות שהגזענות זה לא הדבר המרכזי שמטריד אותי, אלא דווקא היעדר הבושה. כולנו קצת גזענים, במובן שלכל אחד מאתנו יש תבניות בראש, וכל אחד מאתנו רגיל לאנשים שמתלבשים בצורה מסוימת ומדברים בצורה מסוימת, וזה בסדר, וזה טבעי שכשאנחנו פוגשים מישהו שהוא קצת אחר וקצת שונה זה נראה לנו קצת מוזר. זה טבעי, זה אנושי, ככה המוח שלנו בנוי. השאלה היא מה קורה כשאתה מוצא את עצמך, בגלל התכונה הזאת, מפלה אדם כשהוא בא להתקבל למקום עבודה, כשהוא עומד לפניך בתור, כשאתה נמצא אתו בכל מיני דיאלוגים. אז, במקום שבו אתה נותן לתבניות האלה להתייחס שונה לאדם אחר, זה המקום שבו אדם נורמלי, לתפיסת עולמי, אמור להגיד לעצמו: הי, כאן אני תפסתי את עצמי ברגע של גזענות – ולעצור שם. מה שמדאיג אותי בסיטואציה הנוכחית זה שלמעשה, לא רק שאנשים לא מתביישים, אלא אפילו מתהדרים – גם לפעמים בתוך המשכן הזה; גם לפעמים אנשים עושים ככה פריימריזים במפלגות שלהם בזה שהם מתהדרים בגזענות, וגם ברשת, כשיש קמפיין שלם שאומר: לשנוא ערבים זאת לא גזענות, זה ערכים – וזה רץ חזק, לא אדם אחד; אדם אחד מוזר, קיצוני, תמיד יש, ובכל חברה, אבל כשיש פתאום קמפיין כזה, שצובר תאוצה, זה מטריד אותי מאוד. אני רוצה גם עוד וידוי – יש לי הרבה וידויים היום: אני מרגישה שאנחנו קצת חסרי אונים אל מול הגזענות ברשת. כשאנחנו נתקלים בזה בבית-הספר אנחנו יודעים מה לעשות: יש שיעורי חברה, יש מורים – לא שזה תמיד עוזר, אבל אנחנו יודעים מה סט הכלים שעומד לרשותנו. כשאנחנו נתקלים בגזענות ברשת, אני מרגישה שכחברה עוד לא מצאנו את סט הכלים שמאפשר להתמודד עם זה. הרי מה הפתרון האמיתי לגזענות? הפתרון האמיתי לגזענות, שהיא בעצם דה-הומניזציה של אדם אחר, הוא מפגש. אני חושבת, למשל, שאחד הדברים היפים שאנשים לא יודעים שקורים בכנסת זה שנפגשים כאן אנשים שכנראה לא היו נפגשים במקומות אחרים. יושב כאן שר הבריאות, הרב ליצמן, שאני מאוד מעריכה, ואני לא יודעת, אם לא היינו שנינו חברים בכנסת הזאת, אם היה יוצא לנו להיפגש בשבילי החברה הישראלית, ויש הרבה מפגשים כאלה כאן בכנסת, והרבה שיתופי פעולה של חברי כנסת שמגיעים מקבוצות שונות לחלוטין בחברה הישראלית. וכשאתה מביט לאדם בעיניים, בארבע עיניים, פנים אל פנים, מאוד קשה לעשות דה-הומניזציה, מאוד קשה שלא להתייחס אליו כאדם אלא רק כאויב, או לעשות לו דמוניזציה. ומה שקורה ברשת זה שהקונספט הזה של ארבע עיניים נעלם. אנחנו רואים את זה, אגב, גם בהתקפות על פוליטיקאים ברשת. אנחנו רואים את זה בין בני-נוער. המרחק הדיגיטלי הזה מאפשר לך להתעלם מרגשותיו של אדם אחר, לשכוח שגם הוא אדם, שגם הוא בן-אנוש. ואני מדי פעם שואלת את עצמי: האנשים האלה, שכותבים דברים כל כך איומים ונוראים ברשת, אין להם חברים? אין להם משפחה? אין אדם אחד בסביבה שלהם שאומר: גבר, לא מדברים ככה לאנשים? אפשר להסכים, אפשר לא להסכים, אפשר להגיד כן לחלק, לא לחלק, להחזיר, לא להחזיר, כל מיני דברים; אבל לקרוא לאלימות – זה קו אדום; להגיד לאדם שעלה מאתיופיה שאתה לא נותן לו לעלות לאוטובוס – זה קו אדום. או שאתה מדיר אותו ממוסדות חינוך. אני חושבת שבאמת, כל קבוצה מוחלשת, אם עולי חבר העמים, עולי אתיופיה, ערבים ישראלים, ונשים – גם נשים – זו לא גזענות, אבל זה מגיע מאותו מקום במוח. אני מצפה – ובזה אני אסיים – מכל אדם שפעם חש על בשרו מה זה להיות מופלה, איך אתה מרגיש כשמופנית כלפיך גזענות – ואני כיהודייה מרגישה שזה האתוס שלי, זה הזיכרון הקולקטיבי שלי, זה מה שלמדתי בבית-ספר, זה מה שלמדתי מסיפורים מקרובי המשפחה שלי, ומבחינתי זה ציווי; ציווי לדאוג שיהודי לא מתנהג ככה לבני-אדם אחרים, שיהודי לוקח את ההיסטוריה שלו כציווי וכצו מוסרי. ואני מאחלת לנו שמהכנסת הזאת תצא דוגמה יותר טובה למאבק בגזענות, כי זה הבסיס של הבסיס של הבסיס של היכולת שלנו לשרוד כאן כחברה אחת. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אחריה – חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים, קודם כול, אני מצטרפת לתודות שהביעה חברת הכנסת מיכל בירן, ובעיקר לך, כבוד היושב-ראש, על זה שאנחנו מציינים – ואולי זה אירוע היסטורי, שהכנסת מציינת פעם ראשונה את היום הבין-לאומי למאבק בגזענות – ההיענות המהירה שלך לבקשתי ולבקשת חברת הכנסת מיכל בירן, אפשר רק לשבח אותה. אני רוצה להגיד לחברת הכנסת מיכל בירן, שבעצם המקום הכי חם בגיהינום, פעם אמרו, שמור למי שבזמנים של משבר מוסרי שומר על נייטרליות, ואני מודה לך שלא שמרת על נייטרליות, כי אני חושבת שאכן מדינת ישראל, והחברה הישראלית, על כל גווניה, נמצאת בנקודת משבר מוסרי עמוק, שמשפיע עליה, כולה, ומסית ומלהיב את הרוחות לכיוונים של גזענות מאוד ברורה. ההחלטה, כבר אמרתי, של הכנסת, לציין את היום הזה היא חשובה ומבורכת, אבל אי-אפשר להתעלם מהקונטקסט – מההקשר שהיא מתקיימת בתוכו. עצם העובדה שדווקא הכנסת, שיצאו ממנה והיו בה בתקופה האחרונה עדויות וגילויים חריפים של גזענות – ולצערי הרב, חלק נכבד מהם לא רק יצאו מהמשכן הזה אלא גם מהבמה הזאת, שעליה אני עומדת, ומהדוכן הזה – קיום יום כזה, יש בו אמירה שחשוב מאוד להדגיש אותה, שעדיין קיימים בבית הזה, בבית-המחוקקים הזה, אנשים, חברי כנסת, ומגמה שאומרים: אפס סובלנות לגזענות. אני חושבת שהגיע הזמן גם להכיר במציאות הקיימת בחוץ; סקר שערך המטה למאבק בגזענות לרגל יום זה מעלה כי 52% מכלל האוכלוסייה חושבים שהחברה הישראלית נעשית יותר גזענית, ו-81% מאוכלוסייה היהודית חושבים שהחברה הערבית סובלת מגזענות. ממצאים מטרידים אלה – ונוסף עליהם עוד הרבה ממצאים של סקרים אחרים שהתקיימו בתקופה האחרונה – אמורים להעיר אותנו למציאות, שאם לא עומדים דום ומחפשים דרכים לצאת ממנה אנחנו באמת נהיה בבעיה רצינית. לנוכח התמונה העכורה העולה מנתונים אלה, והמתח הגובר והמאיים על עתיד החברה הישראלית, על הכנסת מוטלת האחריות המוסרית להשמיע קול חד, ברור ושאינו משתמע לשתי פנים. לצערי, יש חברי כנסת שמשתמשים בהסתה או בגזענות נגד האוכלוסייה הערבית, נגד מבקשי המקלט ונגד קבוצות אחרות בחברה, רק לשם גריפת הון פוליטי וקישוש קולות. ולצערי הרב, יש עוד יותר חברי כנסת שיושבים ומקשיבים לעלילות האלה ולהסתה הזאת, שלפעמים מנהיג אותה ראש הממשלה בעצמו, ושותקים. ואני אומרת, האחריות היא לא רק על מי שמסית, האחריות היא לא רק על מי שמדבר דברי גזענות, אלא גם על אלה ששותקים, על אלה שמקבלים על עצמם, בזמן של משבר מוסרי, להיות נייטרליים. והכוונה שלנו היום הייתה להגיד: אנחנו לא נייטרליים במערכה הזו, ואנחנו לא נייטרליות – היו"ריות של השדולה, ויש אתנו חברה אזרחית תוססת, שמנסה להיאבק. תפקידנו הוא דווקא לגבות את החברה האזרחית הזאת, לגבות את כל הארגונים והפעילים שנאבקים נגד גזענות, ודווקא להיאבק, גם בתוך המשכן הזה, לא להרשות מצבים שבהם דברי גזענות נאמרים כי המצלמות נמצאות ורוצים תשומת לב. מי שרוצה תשומת לב, שיחפש אותה במעשים טובים. מי שרוצה תשומת לב – יקבל אותה בעת שיעמוד לצד כל הקבוצות המופלות לרעה, שמשתמשים בגזענות נגדן. אני שוב מודה – – <היו"ר נורית קורן:> נא לסיים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – על קיום היום הזה, ואני מאוד מקווה שבשנה הבאה, כשנציין את היום הזה, המציאות תהיה אחרת, וחברי הכנסת עצמם יתנהגו אחרת. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> וכמובן, אני מודה לכל חברי הכנסת שהופיעו היום בכנס של השדולה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. ולו – יהי רצון שבאמת כבר לא תהיה גזענות. אנחנו נמשיך. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. חמש דקות לרשותך. <מירב בן ארי (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני השר, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה להודות לשתי יושבות-הראש של השדולה, שגם השתתפתי בה, השדולה נגד גזענות, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וחברת הכנסת מיכל בירן. האמת היא שאני נוהגת להשתתף בכל כינוס של השדולה. כבוד בשבילי להיות הנציגה של הקואליציה שם. אני חושבת שזו שדולה משמעותית, חשובה, אפילו שהגעתי והעברתי אפילו ביקורת, אבל הגעתי – הגעתי ושמעתי, ונאמרו שם דברים חשובים מאוד. אני רוצה דווקא לדבר על מה שהיה כאן אתמול – שלשום, עם ההעלאה של יהודי תימן, אותם יהודי תימן צעירים ומבוגרים שהגיעו לכאן, לארץ-ישראל. עכשיו, תשאלו אותי, איך זה קשור ליום נגד גזענות? למה לדבר על יהודי תימן ביום שבעצם עוסק בגזענות? כי דווקא אנחנו, כחברה – ואני יודעת שזה מאוד חשוב לך, גברתי היושבת-ראש – – <היו"ר נורית קורן:> מאוד מאוד. <מירב בן ארי (כולנו):> – – אני חוששת איך אנחנו, כחברה ישראלית, נקבל את יהודי תימן. כי הרי מתוך הגזענות שנמצאת אצלנו, ומתוך הדעות המוקדמות ותפיסת העולם, נראה שאנחנו נתייחס אליהם בדעות קדומות ומשונות, וכנראה נתייחס אליהם בגזענות. כי אנחנו מדינה נפלאה בלהעלות עולים מאתיופיה, מרוסיה, מתימן, גם ממרוקו; הבעיה המרכזית היא שאנחנו לא יודעים להכיל אותם, ואנחנו לא יודעים איך להתמודד, וכאן, מבחינתי, מתחילה הגזענות. דווקא מדינה שמצטיינת בקליטת עלייה ומצטיינת בלהביא אותם כל כך כושלת בהתמודדות אתם. ולצערי – בחודשים האחרונים אני מלווה גם את יוצאי אתיופיה, ואנחנו רואים כמה מהר חבר'ה שיושבים על ספסל, רק כי הם ממוצא אתיופי – הם אפילו לא נולדו באתיופיה, הם נולדו בארץ והם ישראלים לכל דבר – אבל זה שהם ישבו על ספסל בשכונה טובה מאוד, כנראה המשטרה שם ישר חיברה – למה שהם ישבו בשכונה – – – <היו"ר נורית קורן:> למה טובה מאוד? יוקרתית, לא טובה. <מירב בן ארי (כולנו):> יוקרתית, אוקיי. <היו"ר נורית קורן:> אם היא הייתה טובה היא לא הייתה גזענית. <מירב בן ארי (כולנו):> מקבלת את ההערה שלך. ואותם שוטרים מגיעים לאותם חבר'ה יוצאי אתיופיה ומתחילים לתחקר אותם, עושים להם תחקיר, ובסוף גם מביאים אותם למעצר – רק בגלל צבע עורם. המזל של החבר'ה הצעירים הוא שהייתה שם טלוויזיה, ולכן המעצר נבלם. אני רוצה שתדעו שברגע שאותם חבר'ה צעירים מגיעים למעצר, ונפתח להם רישום פלילי – וחלקם אפילו מובאים לפעמים להארכת מעצר, או מובאים לפני שופט – לבוא אחרי זה ולמחוק להם את הרישום זה תהליך של שנים, תהליך שגם פוגע בהם בשירות הצבאי. ולמה? על מה? רק בגלל צבע העור שלהם. בעניין הזה אני חייבת להגיד גם שוועדת החינוך עוסקת ביוצאי חבר המדינות; גם הם – ובטח חברת הכנסת סופה לנדבר תדבר על זה – גם הם כבר צברים לכל דבר, שנולדו בארץ וחיים פה, ועדיין סופגים. אני יכולה להגיד לכם שסבי וסבתי הגיעו מצפון-אפריקה. אף פעם לא חונכתי ואף פעם לא גדלתי בבית על כך שספרדים הם פחות טובים מאשכנזים; לא גדלתי בבית כזה שדיבר על קיפוח. אבל, לצערי, גם היום, בעמדות המפתח במדינת ישראל, איך שלא נסתכל על זה, יש אליטה ברורה ושלטת. והיום אמר אפי נוה, יושב-ראש לשכת עורכי-הדין, בכנס על הגזענות, שהוא מאוד רוצה שיהיו שופטות ממוצא אתיופי. ואז אמרתי לו: חכה – – <היו"ר נורית קורן:> אנחנו פועלים. <מירב בן ארי (כולנו):> נכון, אני יודעת, גם את חברה בוועדה, גברתי היושבת-ראש. – – אבל קודם כול שיהיו מספיק סטודנטיות אתיופיות; קודם כול שניתן להם את התשתית, ואז נדבר על כס השפיטה. <היו"ר נורית קורן:> אני רק אומר לך – סליחה שאני נכנסת – יש מועמדות, ואני פעלתי – – – <מירב בן ארי (כולנו):> שמעתי שיש שתיים. <היו"ר נורית קורן:> יש שתי מועמדות שהן כבר בתהליך המיון. <מירב בן ארי (כולנו):> מצוין, אנחנו מברכים על זה. דבר אחרון, לקראת סיום – משהו קצת אופטימי לסיום – חברת הכנסת בירן, אני רוצה לספר לך שאתמול הייתה פה קבוצת כדורגל של ילדים בני 11-10; חצי מקבוצת הכדורגל היא מבית-צפאפא וג'בל-מוכבר וחצי היא מ"הפועל קטמון". מה שראיתי בקבוצה הזאת זה ילדים בני 11-10 חמודים, מקסימים – היו קצת ברדקיסטים, אני מודה, כמעט שברו את הרמקולים בחדר הוועדה – אבל היה שם משהו מיוחד; היה שם הכדורגל, שתמיד אנחנו מדברים עליו כספורט גזעני, של ביטויים גזעניים, אבל הייתה שם נקודת אור מקסימה, כי היו שם ילדים ערבים וילדים יהודים שמשחקים יחד כבר שנתיים, הם נקראים קבוצת "השווים", וראיתי שם דיאלוג ודו-קיום שלא ראיתי –. אז אני גם רוצה לברך את קבוצת הכדורגל המקסימה הזאת, וגם להגיד, גם כחברה בוועדה החינוך, שאנחנו נמשיך כל הזמן, ללא הרף, לעסוק בנושא הגזענות, כי בסופו של דבר – ואני גם שמחה שסגן שר החינוך פרוש עונה, בצדק – בסופו של דבר זה הכול עניין של חינוך. ואני אגיד לך עוד משהו, סגן השר פרוש, לסיום: מה שהפתיע בקבוצת הכדורגל הזאת, של ערבים ויהודים מבית-צפאפא ומ"הפועל קטמון", שהם אמרו שהגזענות מגיעה דווקא מההורים, זאת אומרת, הרבה פעמים הילדים כבר לומדים לחיות יחד ולומדים לשחק יחד – אז אולי אנחנו צריכים לחנך לא רק את הילדים, אלא לחנך גם את ההורים. תודה רבה לחברות השדולה, ותודה על היום החשוב הזה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חברת הכנסת נאוה בוקר, בבקשה. <נאוה בוקר (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים את יום המאבק הבין-לאומי בגזענות. היום הזה נוסד ב-1966, בעקבות טבח בילדים שהפגינו נגד המשטר הגזעני בדרום-אפריקה. גם אצלנו, כאן, בכנסת, אנחנו מציינים את היום, אבל נדמה לי שקצת פספסנו את המטרה. יש כאן לא מעט חברי כנסת שאוהבים להשתמש במילה גזענות: גזענות של המדינה כלפי ערבים בשירות הציבורי, גזענות של המתנחלים כלפי הפלסטינים ועוד. אני רוצה לספר לכם מהי גזענות בשבילי. גזענות היא המציאות של החיים שלנו כאן, כאשר כמעט בכל בוקר קמים מחבלים ומנסים לרצוח יהודים רק בשל יהדותם; גזענות היא המונח שבו אפשר לתאר נערים בני 13 שמוסתים, ומעוותים משנאה, ויוצאים לדקור במספריים ילדים יהודים; גזענות היא האופן שבו חברי כנסת במשכן הזה מתנגדים לכנות את ארגון "חיזבאללה" ארגון טרור, רק כי הוא פוגע ביהודים. בעיני, הגזענות הכי גדולה שיש במדינה הזאת היא נגד המתיישבים ביהודה ושומרון, או כפי שאתם מכנים אותם, המתנחלים. שמעתי השבוע את הסופר דויד גרוסמן – אגב, אדם שאני מאוד מעריכה; במלחמת לבנון השנייה קרה לדויד הנורא מכול: הוא שכל את בנו במלחמה. ודווקא משום כך מאוד כאב לי לשמוע שדויד תומך בסימון מוצרים מההתנחלויות. תראו, דויד גרוסמן הולך בדרך של רבים, שבעקבות השכול והכאב ניסו – וחיפשו איזשהו הסבר למוות של יקירם. גם אני עשיתי את זה, אבל במקום לחפש אשמים פעלתי כדי לתקן את המעוות. באותו ריאיון שמעתי את דויד גרוסמן אומר שראש הממשלה מומחה בלשחק עם הפחדים של העם בישראל. במקום להפנות את האש לעבר האויב האמיתי שלנו, האסלאם הרדיקלי, בחר גרוסמן להפנות את האשמה לעבר ראש הממשלה, שפועל כבר 20 שנה לשנות את התוצאות של הסכמי אוסלו. לצערי הרב, במדינה שלנו בוחרים לעשות את אותו הדבר: המתנחלים הפכו לשעיר לעזאזל של המדינה. חסר כסף למדינה? יאיר לפיד אומר שהכסף נמצא בין יצהר לאיתמר; האיחוד האירופי פועל נגדנו באנטישמיות? חברי מרצ יוזמים הצעות חוק לסימון מוצרים; הטרור מרים ראשו? המחנה הציוני יוזמים תוכניות לפינוי מתנחלים מהבתים שלהם. רבותי, המתנחלים הם אחינו, דם מדמנו ובשר מבשרנו, אזרחים שווים במדינה. כמו החלוצים של פעם הם נאחזים באדמה היפה שלנו ומיישבים אותה. מבחינתי הם חוד החנית במאבק שלנו נגד הטרור. כמו שישראל היא המוצב הקדמי בחזית המלחמה באסלאם הרדיקלי, כך המתנחלים הם בעצם השומר בבודקה. בזכות אומץ הלב שלהם, הנחישות שלהם, אנחנו יכולים להחזיק באדמה הזאת בבטחה. פרצופם של המתנחלים זה לא "תג מחיר", עקירות עצי זית ושרפת כנסיות; פרצופם של המתנחלים, של הרוב המוחלט שלהם, הוא פרצופה של ארץ-ישראל הישנה והטובה, של "יקב טורא" הנפלא, של הנופים הנפלאים שנשקפים מהר-כביר, ושל החקלאים שלנו בבקעת-הירדן, שנאבקים מדי יום בחרם ומיישבים את האדמה. ביום הזה אני קוראת להפסיק את מסע הגזענות וההסתה נגד המתנחלים. אני קוראת לכם להפסיק להאשים אותם בכל דבר. ממש כפי שמאשימים את מדינת ישראל בסכסוך, יש גורמים שמנסים להאשים את המתנחלים – כאן, בישראל – בכל הרעות החולות, ואת מסע ההסתה הזה צריך להפסיק. מאבקם של המתנחלים הוא לא רק למען עצמם, אלא למען כולנו, למען המשך הקיום שלנו בארץ הזאת, ותאמינו לי, הם משלמים על כך מחיר כבד מדי יום. אני רוצה לומר לחברי ממרצ שהשנאה לישראל היא לא בגלל הנוכחות שלנו ביהודה ושומרון. ביום הזה אני רוצה לברך את האחים שלנו, את אותם מתנחלים, ואני מתפללת שנדע להעריך את התרומה האדירה שלהם למדינה ולחבק אותם. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חבר הכנסת יגאל גואטה, בבקשה. חמש דקות לרשותך. <יגאל גואטה (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי שר הבריאות הרב ליצמן, כבוד סגן השר הרב פרוש, חברי חברי הכנסת, היום מציינים את יום המאבק הבין-לאומי בגזענות, ואין עדות יותר כואבת ומדממת מהידיעות שמגיעות אלינו מבריסל, ולפני יומיים מטורקיה. בהזדמנות זו אני רוצה לשלוח תנחומים למשפחות ההרוגים ואיחולי החלמה לפצועים. אנו עדים בשנים האחרונות לתופעת הגזענות וההקצנה בחברה הישראלית. יחס של שנאה, אפליה, נידוי והכפשה של קבוצות בחברה בשל צבע העור, העדה או המוצא – תופעה שפעמים רבות מלווה גם בגילויי אלימות קשים. אבל אני לא רוצה לדבר כאן על הגזענות במובן הרגיל שלה, או במילים אחרות – במובן הביולוגי שלה; אני רוצה לדבר על סוג אחר של גזענות, שלפי דעתי היא לא פחות מגונה ולא פחות מסוכנת. אני רוצה לדבר על גזענות אחרת, שנמצאת ב"מיינסטרים" של החברה הישראלית בלי שאף אחד יודה בה או יכיר בקיומה. חברים, לא כולם שווים, ואי-אפשר שכולם יהיו שווים. הגמרא במסכת ברכות אומרת: "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות". אי-אפשר לומר: כולנו שווים. אנחנו עם שבא מקיבוץ גלויות, עם תרבויות שונות ומנהגים שונים, וככאלה עלינו כחברה לקבל ולהכיל את האחר בלי לעקור ממנו את תרבותו. וכאן באה לידי ביטוי הגזענות הפחות-גלויה אבל המסוכנת מאוד. אני רוצה לצטט קטע מדבריו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן-גוריון, שלדעתי משקף עד היום את הגזענות השקופה שקיימת בחברה הישראלית כלפי המזרחים. אני מצטט: "אנו מעלים לארץ עם יחיד במינו, מפוזר בכל קצוות תבל, המדבר בלשונות רבות, חניך תרבויות זרות, נפרד לעדות ושבטים שונים בישראל. את כל הציבור הרב והמנומר הזה מוטל עלינו להתיך מחדש, לצקת אותו בדפוס של אומה מחודשת". וכאן, חברים, שימו לב לתפיסה הפטרונית והלא-מכילה: "עלינו לעקור את המחיצות הגיאוגרפיות, התרבותיות והלשוניות המפרידות בין החלקים השונים, ולהנחיל להם לשון אחת, תרבות אחת ואזרחות אחת". במילים אחרות, בן-גוריון רצה להתיך את התרבויות והמנהגים שהביאו אתם העולים וליצוק תבנית אחידה של הצבר הישראלי החילוני, שיהיה בעל ערכים ציוניים ומערביים מודרניים, שהיו זרים – ושונים – לערכים של התרבות המזרחית. בן-גוריון, וכמוהו רוב מנהיגי הציונות, ראו בתרבות המזרחית תרבות פרימיטיבית ולא רלוונטית. אני אומר זאת בכאב, אבל גזענות מבית כואבת יותר מגזענות שבאה מבחוץ. זה בא לידי ביטוי בניסיון להנהיג חינוך אחיד במחנות העולים וגזיזת הפאות לעולי תימן. הגזענות השקופה הזאת נמשכת עד היום, רק באופן מתוחכם יותר. בהזדמנות זו אני רוצה לאחל – ברכת ברוכים הבאים לשארית הפליטה של יהודי תימן, שהגיעה ארצה אמש. אני תקווה שבמהלך התאקלמותם בארץ, בארץ הקודש, לא ידעו ולא יבינו על מה אני מדבר. בן-גוריון ושאר מנהיגי הציונות לכאורה לא נהגו באפליה או בגזענות, אלא הכתיבו נורמות וכללים "מודרניים ועכשוויים", שעל-פיהם היו המזרחים צריכים לנהוג כדי שיוכלו לומר שגם הם צברים, או ישראלים, או במילים אחרות, בן-גוריון אומר: בואו תשתלבו בחברה, אבל אנחנו ננהל אתכם. הנה כמה דוגמאות: באקדמיה בישראל היו 61 נשיאי אוניברסיטאות, אחד מהם מזרחי; רק 9% מהסגל האקדמי באוניברסיטאות ובמכללות הם מזרחים; ב"ידיעות אחרונות", העיתון שקורא לעצמו "העיתון של המדינה", מעולם לא היה עורך ראשי מזרחי; ב-90 שנות קיומו של עיתון "הארץ" היה עורך ראשי מזרחי אחד, במשך שלוש שנים בלבד; ועל שטרות הכסף, שדובר בהם רבות, של מדינת היהודים, מעולם לא התנוססה דמות של מזרחי, לא בן ימינו ולא שלא בן ימינו; מעולם לא היה ראש ממשלה מזרחי, אבל הקולות של המזרחים, כולם רודפים אחריהם בתקופת הבחירות. שמונה נגידים היו לבנק ישראל, כולם אשכנזים; עשרה פרקליטי מדינה, כולם אשכנזים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אבל זה לא רק עיתון "הארץ" – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> נתתי דוגמה. את רוצה שאני אתן עכשיו אלף דוגמאות? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> כל האליטה הכלכלית, המשפטית, האקדמית, התרבותית. <יגאל גואטה (ש"ס):> את צודקת. אמרתי במפורש: דוגמאות. אמרתי במפורש שאלה רק דוגמאות, כי אם אני אצטרך לתת באמת את כל הדוגמאות, אני אצטרך פה לשבת עד – עד פורים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – – "הארץ" – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> כן, אבל מה לעשות, זה – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> עשרה פרקליטי מדינה, כולם אשכנזים – אני חושב שאלה דוגמאות מספיקות לגזענות שקופה, שאף אחד לא מוכן להודות בקיומה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> ראשי ממשלה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> יו"רים של מפלגת הליכוד. <קריאה:> – – – נשיאי המדינה. <יגאל גואטה (ש"ס):> אמרתי. אמרתי. ראש ממשלה לא היה פה מזרחי, אבל לרדוף אחרי הקולות שלהם? זה פנטסטי. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> לנו היה. מזרחי אחד. לא היה לליכוד יו"ר אחד שאינו אשכנזי. <יגאל גואטה (ש"ס):> אני חושב שאלה דוגמאות מספיקות לגזענות שקופה שאף אחד לא מוכן להודות ולהכיר בה, וזה בסופו של דבר יהיה בעוכרינו. הגיע הזמן שהחברה בישראל וממשלת ישראל יפעלו למעבר ממדיניות של כור היתוך למדיניות של רב-תרבותיות, שתכיר ותכיל את האחר, ולא תנסה לייצר דגם של הישראלי האחיד, שמי שאינו נכנס לתבנית המוגדרת שלו נתקל בתקרת זכוכית. גברתי היושבת-ראש, חז"ל אמרו: תורה בגויים – אל תאמין, אבל חוכמה בגויים – תאמין. אז בואו ננסה ללמוד חוכמה מהגויים. אני אסיים בציטוט מדבריו של נלסון מנדלה, ממנהיגי המאבק בגזענות: "איש אינו נולד לשנוא, אנשים לומדים לשנוא". ואני הקטן מוסיף ואומר: רבותי, בואו לא נלמד את בנינו לא לשנוא, גם זו לא חוכמה; בואו נלמד את בנינו לאהוב. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש – – איפה השר? היה כאן שר. <היו"ר נורית קורן:> הנה, הוא פה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – כבוד השר, חברי חברי הכנסת, גזענות כאן, כאן, במדינת ישראל – קשה לדבר על התופעה הזאת, גברתי היושבת-ראש. בלתי אפשרי במדינת ישראל להסכים עם תופעה של גזענות. עם שחווה על בשרו מה שחווינו במלחמת העולם השנייה, עם שחווה דברים קשים ביותר, עבר את המלחמה – ולפעמים נראה שאנחנו חוזרים אחורה, כי הגזענות מרימה את הראש. היא רדומה, לעתים קרובות, גברתי. היא רדומה, התופעה הזאת, ופתאום היא קמה ויוצאת מכל החורים של הפסיפס של החברה הישראלית. לפעמים היא מתעוררת, מרימה את הראש, יוצאת מכל החורים, ואני רוצה להגיד שלי מאוד מאוד קשה לקבל את זה כאן. הרי אנחנו יודעים: המון עולים, מכל העולם, מגיעים לכאן, למדינת ישראל, עושים עלייה. הם בורחים מגזענות, ומגיעים לחברה שחולה בתופעה הזאת. אני רוצה להגיד שהמדינה, שהוקמה על-ידי עולים חדשים, היא עדיין לעתים חולה, חולה קשה מאוד, ונכנסת לתופעה הזאת. גברתי היושבת-ראש, אנחנו היום, בוועדת החינוך – ונדמה לי שגם את היית חלק ממנה – דיברנו על אלימות, ולא בפעם הראשונה, אלימות בבתי-הספר. הרי כאשר אנחנו חוזרים – חוזרים מבית-הספר הילדים שלנו, חוזרים מהאוניברסיטה, ילדים יותר גדולים, מהצבא, מהקניון; ברכב, כשאבא מסיע את הילד, והוא שומע את הקללות, כאשר אישה בלונדינית עוברת לידו והוא קורא לה בהאשמה-של-אימא – אני אומרת שבתופעה הזאת חייבים להילחם. לא יכול להיות – באחד מבתי-הספר בצפון היה שאלון, ושם היה כתוב – שאלה: האם נכון שרוסים משתכרים יותר בקלות? איזה מין דבר זה? בבית-הספר מישהו בודק את השאלון הזה? איך אפשר לתת לילדים חוברת שיש בה פתגמים מכל העולם, מכל העדות, ואחד מהפתגמים, שמתורגם כאילו מרוסית: "יום חג בלי וודקה – כמו מלח בלי ספינה"? איזה דבר מלוכלך, מגעיל, במדינת ישראל. או דוגמה נוספת – שילדה או ילד קורא בהפסקה בבית-הספר ספר ברוסית, ומגיעה המורה ולוקחת ממנו את הספר ולא מרשה בהפסקה לקרוא ברוסית. קודם כול, זה שילד קורא בהפסקות וקורא בשיעורים – זה קודם כול הציון הכי גבוה. ושנית, אנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו לדעת שפות, ללמוד שפות. לעתים, גברתי היושבת-ראש, נראה שאנחנו חוזרים אחורה. אנחנו היום דרשנו בוועדת החינוך שלא לשמוע את הנאומים של מערכת החינוך – אנחנו חוזרים על הישיבה הזאת פעם אחר פעם – לא רצינו לשמוע את הנאומים של מערכת החינוך; לא רצינו לשמוע את המפקחים במערכת החינוך; רצינו שיפטרו את אותם אנשים שאחראים לאותה חוברת, לאותו שאלון. יכול להיות שפעם אחת צריך לגזור את הדברים הקשים ביותר על אותם אנשים שאחראים לגזענות. גזענות בבית-ספר זה מהשורשים – מדינה רקובה – מהשורשים שלנו. ילדים לומדים לשנוא אחד את השני, לומדים אלימות, לומדים דברים כל כך מגעילים, בחברה, בעולם כולו ובמדינת ישראל בפרט. אני רוצה להגיד שאני קוראת מבמה זאת לאנשים הטובים בחברה הישראלית: בואו יחד נעקור את התופעה הזאת. בואו לא נחגוג, או לא נציין, את יום המלחמה נגד הגזענות בכנסת ישראל; בואו נעשה הכול, כל אחד מאתנו, בכל פינה של החברה הישראלית – אם זה בקניון, או בבית-ספר, אם זה בכל מקום, ברחוב, בכל מקום; בואו נתאפק, נהיה אנשים תרבותיים; נתאפק, נלמד להכיר יותר מקרוב אחד את השני ואת הדברים החיוביים והטובים. אנחנו התאספנו כאן מכל הגלויות ועם כל הבעיות. איך אומרים? הארץ קמה. אז בואו, בארץ הזאת, נעשה הכול כדי שאת התופעות הקשות והלא-אנושיות – וגזענות היא בתוך התופעות האלה – נעקור מהחברה הישראלית. לא מגיע לעם שעבר מה שעברנו, שעבר היסטוריה קשה, ושנאו אותו, שעבר את הגיהינום במלחמת העולם השנייה – לא מגיע לעם שלנו התופעות הקשות, ולא מגיע לילדים שלנו ללמוד במערכת חינוך שיש בה טעויות, טעויות קשות, שיש להן השפעה לטווח הארוך. תודה, גברתי. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת חיים ילין. <דוד ביטן (הליכוד):> תנסי כאילו את לא – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת דוד ביטן, כשאנחנו נחליף לך את הווליום של הקול אנחנו לא נשמע אותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חבר הכנסת דוד ביטן, תסתובב, תסובב את הגב. <היו"ר נורית קורן:> תסתובב ותקשיב לעיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חבר הכנסת דוד ביטן – – <דוד ביטן (הליכוד):> מה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אתה הבולדוזר של המקום הזה. תן בולדוזריות בפנים, לא בגב. זה אפקט יותר חזק. <היו"ר נורית קורן:> בבקשה, חבר הכנסת עיסאווי פריג', חמש דקות לרשותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברים וחברות, הלב היום בבריסל. בשבת זה היה בטורקיה, היום בבריסל. הטרור שמשתולל והזוועות שאנחנו רואים מעמידים את כולנו במצב – חייבים להתאחד במלחמה הזאת. אבל האחדות שאנחנו צריכים להפגין לא צריכה להיות רדיפה של אוכלוסיות בשל מוצאן. הטרור הוא טרור – יום עצוב, איחולי החלמה לפצועים, ואני משתתף בצערן של כל המשפחות שאיבדו את יקיריהן. גברתי היושבת-ראש, אני ישבתי ושמעתי חלק מהנואמים, ואני רוצה להתחיל – עמדה כאן חברת הכנסת נאוה בוקר, והתחילה במשפט "פספסנו את המטרה"; נאוה בוקר עמדה כאן – "פספסנו את המטרה". <מיקי לוי (יש עתיד):> איזו מטרה? איזו? <עיסאווי פריג' (מרצ):> נתנה נאום של חמש דקות, ויצאה אחרי זה במסקנה: דויד גרוסמן גזען – זאת המסקנה של נאוה בוקר – וכל מי שמבקר את המתנחלים הוא גזען, ואסור לקרוא להם מתנחלים – גם אתה גזען; הם מתיישבים, ולא מתנחלים, וזאת המדיניות. אז קיבלנו את המסקנה: ידידי גרוסמן, אתה, על-פי ההגדרה של חברת הכנסת בוקר, אתה גזען. זאת המסקנה: פספסנו את המטרה. עלה חבר הכנסת גואטה מש"ס, ודיבר על הגזענות מכיוון אחר. נאוה בוקר, אמרנו, דיברה על הגזענות שנגד המתנחלים; הוא אמר: "הגזענות הסמויה", נגד המזרחים. גזענות. מה לעשות, ידידי גואטה וכל החברים המזרחים? הרי אתם במקור ערבים, אז אתם אכלתם אותה – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אז מגיע להם שיהיו גזענים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם אכלתם אותה, שיש מכנה – – – <היו"ר נורית קורן:> פעמיים, פעמיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> פעמיים. יש לכם מכנה משותף אתנו, אז יש לכם. אבל אני שואל אתכם, ואת חבר הכנסת גואטה: כשאני קורא את מדדי הגזענות של המכון לדמוקרטיה, הציבור המזרחי – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> הפסקתי את העישון בגללך, עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה רואה. כשאני קורא – – – <דוד ביטן (הליכוד):> לערבים – – – וליהודים לא? <היו"ר נורית קורן:> נכון. תודה על התיקון, חבר הכנסת דוד ביטן. <דוד ביטן (הליכוד):> תסתכל בתקנה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן? <היו"ר נורית קורן:> הוא צודק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, הוא אמר משפט מעניין, גואטה – מה אמר? <דוד ביטן (הליכוד):> – – – אין בעיה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> תורה בגויים – אל תאמין. <דוד ביטן (הליכוד):> כבוד הרב ליצמן, תסביר לו את העניין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה אמר? תורה בגויים – אל תאמין; חוכמה בגויים – תאמין. אבל לפי הספרים שאני קורא והמדדים שאני רואה, הציבור המזרחי הוא הכי אנטי-ערבי. למה? הרי אתה עומד כאן, חבר הכנסת גואטה, בוכה על הגזענות הסמויה נגד מזרחים, ואתה נותן לי שורה: שראש ממשלה – אין; נגיד – אין; עורך "ידיעות" – אין; עורך "הארץ" – היה רק אחד. תראה לאיזה פינות אתה הולך – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני קורא, על-פי המדדים, הציבור המזרחי הכי אנטי – הכי גזעני – כלפי ערבים. <יגאל גואטה (ש"ס):> איפה המדדים? תראה אותם. <היו"ר נורית קורן:> זה לא נכון. כמזרחית, זה לא נכון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אחריך עולה חברת הכנסת – – – <היו"ר נורית קורן:> כמזרחית, זה לא נכון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מתרגם מה שאני רואה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גם החרדים לא – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אה, וגם לא נשיא. לא נשיא? אה, לא, נשיא קיבל. <דוד ביטן (הליכוד):> את החומוס אנחנו אוהבים אצלכם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה? <דוד ביטן (הליכוד):> את החומוס אנחנו מנגבים אצלכם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> החומוס הערבי, מה לעשות – נהג מונית, שיפוצניק וחומוסיאדה. עולה חברת הכנסת סופה לנדבר, תדבר על הגזענות נגד הרוסים, ואני רציתי לשמוע – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אנחנו מפלגת רוסים? <היו"ר נורית קורן:> לא, היא לא דיברה על זה, היא לא דיברה על זה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חברת הכנסת לנדבר, יש לך, מכל הבית הזה, יש לך יתרון גדול על כולם. את יודעת למה? כי את רוסייה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני לא רוסייה, אני יהודייה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא משנה – – – <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני לא רוסייה, אני יהודייה דוברת רוסית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תרצי או לא תרצי, את רוסייה. ויהודייה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אני לא רוסייה, אני יהודייה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ויהודייה. <היו"ר נורית קורן:> היא נולדה ברוסיה, נולדה ברוסיה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בסדר. אז גזענות, אני אכן מודה, קיימת כלפי העולים מרוסיה, אבל יש לכם יתרון עצום. היתרון – אחרי דור אתם המנהיגים, אתם המובילים. למה? כי אתם באתם מהיבשת הלבנה. אבל מהצד השני, מי מוביל את הגזענות היום, הגזענות המודרנית בארץ? הרי זה המנהיג שלך. את מדברת על – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', עברנו את הזמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני רק – – – <היו"ר נורית קורן:> אני יודעת, רק התחלת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תני לי עוד דקה, אני מבקש. <היו"ר נורית קורן:> אני נותנת לך עוד דקה. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> אתה מטעה את כנסת ישראל. אני נגד – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז מי מוביל אותה – לא ליברמן שלך? את מדברת נגד גזענות. הרי מי שמוביל את זה – ליברמן; ראש הממשלה מתחרה אתו ב"נוהרים", אבל – ליברמן. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> מי שנאמן למדינה הזאת, מי שנאמן ולויאלי למדינה הזאת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני, גברתי, בדקה שנותרה לי, רק אסכם ואגיד משפט פשוט: אנחנו עושים מעצמנו צחוק. מצד אחד, הכנסת מציינת את יום הגזענות – ויבורך היושב-ראש – אבל מצד שני, 364 ימים חגיגה גזענית משתוללת בבית הזה; חוקים אנטי-דמוקרטיים אחד אחרי השני. אנחנו – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אנטי-חרדים אחד אחרי השני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איך? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אנטי-חרדים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בין היתר. הסובלנות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז אני אומר לעצמי כשאני מסתכל בעצמי בראי: האם אנחנו לא כנסת צבועה – – <יגאל גואטה (ש"ס):> שלוש פעמים – – – ערבים, מזרחים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – שאנחנו מדברים – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת גואטה, תיתן לו בבקשה להשלים את דבריו, הוא כבר צריך לרדת מהדוכן. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, אני צריך לרדת. אנחנו, צר לי מאוד, חברים, אנחנו כנסת צבועה – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – ליצמן – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – כל השנה מחוקקים חוקים גזעניים, אין חודש בלי – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – ומצד שני מציינים את יום הגזענות. תודה, תודה, תודה – – – <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם לא נותנים לי – – – <היו"ר נורית קורן:> תודה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא לא לא, את צריכה לתת לי הגנה – – – <היו"ר נורית קורן:> נתתי לך יותר. חברים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> חבר הכנסת ביטן – – – <היו"ר נורית קורן:> חברים, בבקשה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> עוד נאום? <עיסאווי פריג' (מרצ):> חבר הכנסת ביטן, משפט אחרון, אני מבקש. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ביטן, חברים, תנו לו משפט אחרון, בבקשה. אבל משפט, עיסאווי. משפט. <סופה לנדבר (ישראל ביתנו):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> שייתנו לי, שייתנו לי – – – <היו"ר נורית קורן:> כן. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> לא, הוא לא עושה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> חבר הכנסת ביטן – – – <היו"ר נורית קורן:> אני נותנת לו משפט אחרון והוא יורד. בבקשה. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הם לא רוצים לתת לי. <היו"ר נורית קורן:> אחר כך הוא יגיד שאני גזענית נגדו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא לא, את מותק. <היו"ר נורית קורן:> אז בבקשה, משפט אחרון ואתה יורד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חבר הכנסת ביטן, לא במקרה אתה יושב במקום – בכיסא של ירון מזוז, שעושה לי – – – <היו"ר נורית קורן:> לא, זה לא ירון מזוז. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אה, אלי כהן, לא מזוז? אני לא רואה. <היו"ר נורית קורן:> אלי כהן, כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – שעושה לי טובה. תודה לך, גברתי. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. עיסאווי פריג', אני חושבת – עיסאווי – – – <דוד ביטן (הליכוד):> תחזור לנאום – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא רציתם שאני אשלים, היו לי דברים מעניינים – – – <היו"ר נורית קורן:> חברים, בואו נחזור לרוגע. חברים, בואו נחזור לרוגע. אני רוצה שתיתנו לחבר הכנסת ילין לומר את דבריו. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', סיימנו? <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. אני רוצה לתת לחבר הכנסת ילין לומר את דברו. <קריאות:> – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ביטן, אני מבקשת שקט. אני מבקשת שקט, אני לא רוצה לקרוא אף אחד לסדר. בבקשה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת, ניתן לך הבעת דעה. בבקשה, חבר הכנסת ילין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם שם לא בסדר. <דוד ביטן (הליכוד):> למה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> הפרעתם לי – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, עצוב לי היום, אני מודה – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת דוד ביטן, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – 20 שנה לא היה יום כזה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני מבקש לאפס את השעון. <היו"ר נורית קורן:> אני אאפס. חבר הכנסת דוד ביטן, אתה רוצה להביע דעה? אני אתן לך – אחרי שהשר ידבר. תהיה דקה לרשותך, אחרי שהשר ידבר. אז בבקשה, בואו נשמע את חבר הכנסת ילין. בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, תודה, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני מודה שהיום קצת עצוב לי, קודם כול, כי אנחנו מנסים להציף את נושא הגזענות, ואנחנו רואים כמה חברי כנסת יש פה היום. זה עצוב. אם אנחנו רוצים להרים את הדגל הזה – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ילין, זה כל יום שלישי חוזר על עצמו. בבקשה. תמשיך. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> עצוב לי, פעם נוספת, בגלל פיגועי הטרור שהיו היום בבלגיה. אני ממש משתתף בצער המשפחות, מחזק את ידיהם של התושבים בבלגיה, ובטורקיה, ובצרפת, ואיפה לא. אבל הכי כואב לי ששרי ממשלת ישראל יצאו מייד לתת הדרכה, מה צריך לעשות נגד הטרור, לרקוד על הדם. אני מציע לכל שרי ממשלת ישראל קודם כול להירגע. קצת ענווה עדיין לא עושה את האנשים יותר קטנים, היא עושה אותם יותר גדולים. יצאו בביקורת על זה שלא תפסו את המחבלים בצרפת – פה במשך שבוע ימים עד עשרה ימים חיפשו את אותו מחבל שפיגע בנו בדיזנגוף, לא שמעתי ביקורת מהשרים במדינות אירופה שבאים וקוטלים את השרים פה שהם לא יודעים להילחם ולתפוס את המחבלים. אני מציע לכולם להירגע ולהבין אחת ולתמיד שהטרור נמצא גם פה, בתוך מדינת ישראל. ועכשיו לגופו של עניין, על הגזענות. היום אני אספר סיפור אמיתי, על חיי. כשהגעתי לארץ, כילד קטן, ההורים שלי הגיעו לארץ – שמו את כל האשכנזים בשכונה בצד אחד של הרחוב ואת כל המזרחים בצד השני של הרחוב. <היו"ר נורית קורן:> איפה זה היה? <חיים ילין (יש עתיד):> בעזרה-וביצרון, ליד ראשון-לציון. היום זה – – – זה חלק מהעיר ראשון-לציון, שדוד ביטן מכיר אותה, אבל הוא לא מקשיב, אז מה אכפת לו בכלל. <דוד ביטן (הליכוד):> לא לא, אנחנו מנתחים את מה שאתה אומר. <חיים ילין (יש עתיד):> ממש מנתחים את מה שאני אומר. ממש, כן, שמעתי. ככה גדלנו: צד אחז מזרחים, צד אחד אשכנזים. אבל מה, לא הצליחו אתי, כי אני כל הזמן נמשכתי לצד השני. וכמה צעקות שאני חטפתי על זה שכל הזמן אני עובר את הכביש – – – <מירב בן ארי (כולנו):> איך? אבל אתה ארגנטינאי בכלל. מה קשור? איפה אתה, אתה ספרדי או אשכנזי? <דוד ביטן (הליכוד):> לא לא, יש ארגנטינאים – – – זה גירוש ספרד – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> אנחנו מקשיבים – – – <דוד ביטן (הליכוד):> חלק מגירוש ספרד וחלק – – – <היו"ר נורית קורן:> אתה תצטרך לתת פה נאום הסבר. חברי הכנסת דוד ביטן ומירב בן ארי, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> כל יוצאי דרום-אמריקה, צפון-אמריקה וכל האשכנזים היו בצד אחד; כל המרוקאים, כל התוניסאים, היו בצד השני. ככה זה עבד. אבל אני תמיד נמשכתי לצד השני. למה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אנחנו בעד להימשך – – – <היו"ר נורית קורן:> איפה שהיה אוכל. <חיים ילין (יש עתיד):> למה? כי לא – למה? ככה. ככה הרבה יותר מעניין, דרך אגב. <מיכל רוזין (מרצ):> הרבה יותר מעניין – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – מרוקאים – – – אתה נמשך לדוד ביטן. <חיים ילין (יש עתיד):> עכשיו, תנסו כולכם – – היום אתם בלתי נסבלים. בלתי נסבלים. <היו"ר נורית קורן:> אם אתה לא תמשיך לדבר, לא ייתנו לך לדבר. חבר הכנסת עיסאווי, תנו לו לדבר בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> היום אני רוצה להגיד – – תנסו לדמיין, תסגרו עיניים – שר הבריאות – תיכנסו לסורוקה – שלא תזדקקו, אבל אם אתם כבר נמצאים שם, תיכנסו לסורוקה – תסגרו עיניים, יבוא מלאך בחלוק לבן, אתם לא רואים אותו, הוא ידבר במבטא ערבי. הדעות הקדומות, הפחדים שיש לנו, כי אנחנו לא מכירים, יביאו אותנו לרתיעה טוטלית, וכשנפתח את העיניים נראה שיושב שם רופא בדואי שמטפל בנו. אני אומר את הדברים האלה, כי אם אנחנו לא נשנה את המציאות – – – <היו"ר נורית קורן:> חברת הכנסת מיכל רוזין, באת לעשות הפגנה? בבקשה, אל תפריעו לחבר שלנו. <מירב בן ארי (כולנו):> אנחנו מקשיבים כל הזמן. <היו"ר נורית קורן:> אני מבקשת, די, אל תפריעו לו. בבקשה. די. זה דיון רציני. בבקשה. חיים, בבקשה. <קריאה:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כשיש פה 100 חברי כנסת, מקשיבים; כשיש, כנראה, ארבעה חברי כנסת, באגף השמאלי, לא מקשיבים. מה לעשות, כנראה האיכות קובעת, לא הכמות. אני אומר את הדברים האלה כי הגזענות היא אבן יסוד של התרבות של מדינת ישראל. אני לא מתבייש להגיד שאנחנו מדינה גזענית. אנחנו, אין לנו סובלנות לאחר; רק לשמוע את המבטא, כבר נותן לנו רתיעה מאותם אנשים. אנחנו לא מוכנים להיפתח, ואנחנו ממשיכים: בין דתיים לבין חילונים; בין ערבים ליהודים; בין דתיים בתוך פתח-תקווה, מזרחים ואשכנזים. עד מתי? עד מתי אנחנו במו-ידינו, כולנו, מרימים את דגל הגזענות? עד מתי נמשיך כל הזמן לפעול כאנשים גזענים? ושאף אחד לא ינקה את עצמו מאחריות; שאף אחד שיושב פה לא ינקה את עצמו, כי כולנו אשמים. אומרים ש-50% מהבעיה נפתרת כשיודעים שהיא כזאת. 50%. אני אומר לכם, אנחנו יודעים שאנחנו מדינה גזענית. עכשיו צריך לטפל ב-50% – איך פותרים את הבעיה הזאת. וזה מתחיל קודם כול מהדוגמה האישית, לא הפוליטית, של ראש ממשלה – הוא הקודקוד; משם זה מתחיל. אין יותר "ערבים נוהרים". <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת ילין, רק – תתכנס. נתתי יותר מהזמן. בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני אתכנס. וזה ממשיך בכל אחד שנמצא פה, בכנסת ישראל. יש לי תקווה – באמת אני אומר לך את זה עכשיו – יש לי תקווה שהוויכוחים שיש פה יהיו ויכוחים אידיאולוגיים, יהיו ויכוחים ערכיים, לא ויכוחים של שנאה. האמן לי, ליצמן, אני אומר לך את זה עכשיו: יעל ויאיר לא שונאים אותך. אני אומר לך את זה עכשיו. אולי מבחינה פוליטית הייתה פה בעיה, אבל לא שונאים. אסור לשנוא פה בני-אדם בגלל הדעות. משם מתחילה הגזענות. צריך לכבד כל אדם בכל דעה. הגבולות – במקום של ההסתה – במקום שמתחילה ההסתה – אנחנו אחראים לעצור. כולנו. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. ישיב סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש. בבקשה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, חברת הכנסת מיכל בירן, המציעה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, חברת הכנסת מירב בן ארי, חברת הכנסת נאוה בוקר, חבר הכנסת יגאל גואטה, חברת הכנסת סופה לנדבר, חבר הכנסת עיסאווי פריג', חבר הכנסת חיים ילין – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני אתך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – אני חייב לשמור על עצמי בתוך המסגרת, כסגן שר החינוך, אבל בכל זאת אני חייב לומר לך שאני חבר בסיעת יהדות התורה. קשה לי מאוד לומר את זה, כי אני צריך להיות עכשיו ממלכתי, אבל אנחנו היינו פה, בכנסת הקודמת, עם מפלגה שהשליטה את דעתה על הממשלה, ואני נמצא היום במשרד – תאמין לי שאני מוצא את העקבות של מי שכיהן כשר החינוך. האמן לי, איך שחיפשו לפגוע בציבור החרדי בהוראות ובתקנות, אז – המפלגה הזאת צריכה להתבייש. ואולי אתה נמצא היום שם, אתה יכול לעזור, לרפאות את השבר הגדול. אבל האמן לי, מה שעשו ואיך שהתנהגו – רק נבע משנאה. ואני אמרתי מעט מאוד. גברתי היושבת-ראש, ברצוני לברך על ציון היום הבין-לאומי למאבק בגזענות בכנסת. אכן, מדובר בנושא חשוב, שעלינו להידרש לו כחברה. מכובדי השר, שונות בין בני-אדם היא טבעית ומבורכת, אולם כאשר שונות זו משמשת עילה לאפליה, או מתבטאת בדעות קדומות, בהכללות, בשנאת חינם, יש לבערה ולהוקיעה. בימים אלה אנחנו מציינים את חג פורים, חג נס הצלתנו מהגזען המן הרשע. הוא רצה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים. מאז עברנו עוד גזענים רבים, וגם כיום השנאה כלפי היהודים היא תופעה גלובלית ובלתי נתפסת. כי כשמדברים על גזענות, הרי שהגזענות הנוראה ביותר, וזו שהביאה לאורך ההיסטוריה לתוצאות האיומות ביותר, היא האנטישמיות, שנאת הגזע היהודי. בשבוע האחרון קראנו בפרשת השבוע על המצווה למחות את זכר עמלק. כתוב בפסוק: "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים"; ומסיים הפסוק: "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח". הטענות נגד עמלק אינן בשל גזעו, כי אם בשל שפלותו המוסרית, ההרס שהוא הקרין בעולם, העובדה שתמיד הצטרף לאלה שביקשו להשמיד את עם ישראל. אתמול התכנסה בז'נבה מועצת זכויות האדם של האו"ם, שבאופן אובססיבי היא נגד ישראל. כמחצית מהודעות הגינוי שהיא הוציאה היו נגד ישראל. לא מזמן המועצה פרסמה דוח שלפיו מדינת ישראל ביצעה פשעי מלחמה – ישראל היא-היא שמבצעת פשעי מלחמה. זה ביטוי של גזענות. כי אם מדברים על גזענות, זוהי הגזענות בחרפתה, שהרי המועצה של האו"ם קיבלה עד היום יותר החלטות נגד ישראל מאשר נגד סוריה, איראן, סודאן וצפון-קוריאה כולן יחדיו. כי גזענות היא קודם כול, כמו שאמרתי, אנטישמיות, שנאת יהודים באשר הם. גזענות היא כמובן רצחנות. כי גזענות נובעת ממסקנה חד-משמעית, בין היתר, שלא רק שלא מצופה מאתנו לנצח את הטרור האכזרי, אלא שבכלל אסור לנו גם להגן על עצמנו.  בימים האחרונים התבשרנו, כמו שנזכר פה, על עלייתם של קבוצה מיהודי תימן לישראל, ובחסדי שמים – באמת, התרגשנו כולנו לראות את החן העדין של אותם ילדים מסולסלי פאות שזכו לחון את עפרה של ארץ-ישראל, וגם את הרב התימני של הקבוצה, שאוחז בידו ספר תורה עתיק בן כ-800 שנה. כשאני אומר ספר תורה עתיק – יש ספר תורה אחד; ספר התורה הזה ניתן לנו לפני אלפי שנים בהר-סיני. אותו יהודי מתימן בא ואמר: אני מביא אתי ספר תורה שהוא הכי עתיק שיש לנו בתימן, הוא בן 800 שנה.  הקבוצה הזאת, שנחתה השבוע, כוללת 12 יהודים מהעיר ריידא שבמחוז עמראן, ועוד משפחה בת חמש נפשות מהעיר צנעא. ואבי המשפחה שעלתה מצנעא הוא בנו של אהרן זינדאני, זיכרונו לברכה, שנרצח בהתקפה על רקע גזעני אנטישמי בשנת תשע"ב, 2012. כמו כן התפרסם כי אחד ההורים של העולים נדקר לאחרונה על רקע אנטישמי. כשראיתי את ההתייחסות הכלל-ישראלית והתקשורתית לזה, זה היה בשבילי מוסר השכל חשוב: לא משנה כמה אנחנו מפולגים וכמה אנחנו סובלים ממחלוקות פנימיות – ברגעי האמת כולנו עם אחד, בני אותם אבות ואימהות, שנרדפים בכל העולם בגלל אותם מוצא וזהות נצחית שיש לנו. וזה קורה, זה קורה גם כאשר חלק מהעם דבק במסורת – ואני גאה להימנות עם קבוצה כזאת – שאם יהודי בא עם ספר תורה מתימן מלפני 800 שנה, הוא מאותו חלק בעם שמבקש להיות דבק במסורת; ומנגד, יש לנו חלק בעם אשר אומר שהשאיפה שלו היא לשנות את המסורת. אבל עלינו לדעת כי אם ברצוננו להתמודד עם הגזענות בעולם ולהילחם בה, עלינו קודם כול לוודא שאנחנו מאוחדים, להכחיד כליל את גילויי הגזענות והבין-עדתיות שקיימים במדינת ישראל כיום. או-אז נוכל להתמודד – ואף לנצח כל גילוי גזענות חיצוני כלפינו.  בתלמוד ירושלמי, במסכת נדרים, אומר בן עזאי: "ואהבת לרעך כמוך" – "זה ספר תולדות אדם". כלומר, כל בני-האדם באים מעם אחד, ולפיכך גם אנחנו מצווים לראות את כל בני-האדם כיצורי אלוקים. וציווי זה, לראות את כולם כיצורי אלוקים, זה כלל גדול בתורת ישראל. הכבוד האנושי, ההערכה, עומדים תמיד ביסוד ובתשתית של הקשר והגישה בין יהודים לבין נוכרים. לכן, ברור כי גזענות היא תמיד מידה רעה, היא מגרעת, היא פסולת. גזענות היא זוהמה. ועד כאן אמרתי דברים במישור הערכי הרעיוני. במישור המעשי, משרד החינוך רואה חשיבות רבה בחיזוק החינוך נגד גזענות. יש לכך ביטוי הולם בתוכנית העבודה של המשרד. המגמה היא לשזור את נושא ההתמודדות עם הגזענות בכל תחומי הדעת. מערכת החינוך רואה עצמה שותפה מרכזית למשימה החינוכית והערכית לביעור כל אפליה גזעית. המערכת רואה חובה לבסס בקרב תלמידיה ובוגריה העתידיים ערכים של סובלנות, שוויון וכבוד לאדם באשר הוא ולהוקיע כל אפליה או אלימות על רקע גזעני. נושא הסובלנות והמאבק בגזענות הוגדר כציר המרכז לשנת הלימודים תשע"ו, והוא חלק אינטגרלי מהפעילות הפורמלית והבלתי-פורמלית במוסדות החינוך ובתנועות הנוער. כחלק מהמהלך ולשם יישום המדיניות הברורה בנושא נרתם משרד החינוך לבניית תוכנית מערכתית רב-שנתית להתמודדות עם גזענות. תוכנית זו יוצאת מנקודת הנחה שרק השקעה ארוכת טווח – שמקיפה את כלל הגילים ואת כלל באי בתי-הספר, גם מפקחים וגם הורים ומורים, וכן פרחי הוראה וניהול – יכולה לסייע בהתמודדות עם גזענות. על כן, התוכנית מותאמת לכל רצף הגילים ולכלל המגזרים והקבוצות בחברה הישראלית, בהתחשבות באופי המגזר ובאופי המוסד החינוכי. התוכנית גם מציבה את נושא החינוך לסובלנות, לחיים משותפים ולמניעת גזענות כיעד מרכזי בפעילותה של מערכת החינוך בתחומי הדעת ובפעילות החברתית, הפורמלית והבלתי-פורמלית. בין מטרותיה של התוכנית: טיפוח הזהות הישראלית-אזרחית המשותפת; פיתוח מחויבות לחיים משותפים ולמניעת גזענות; חיזוק מחויבות לערכים דמוקרטיים של סובלנות וחופש ביטוי ופיתוח יכולת שיח ודיאלוג מכבד בין אנשי חינוך ותלמידים ממגזרים שונים. התוכנית הזו מתמקדת בשלושה צירים מרכזיים: 1. שילוב ערכי פלורליזם, קבלת האחר ומניעת גזענות ודעות קדומות בתוכניות הלימודים, משלב החינוך היסודי ועד שלב החינוך העל-יסודי, מתוך הנחה שהתהליכים העמוקים ביותר הם אלה שמתרחשים בתוך השיעורים, בתוך מקצועות הלימוד, בשגרה, ועל כן הושקע ויושקע בשנתיים הקרובות מאמץ למפות את כלל הערכים המקדמים שוויון, פלורליזם ומניעת גזענות בתוכניות הלימודים לכלל הגילים, בצד השתלמויות מורים ופיתוח פעילויות בנושא; 2. התייחסות לערכים הנ"ל במסגרת ציון ימי לוח כגון יום הסובלנות הבין-לאומי, יום זכויות האדם, יום המאבק הבין-לאומי בגזענות ויום האחדות. בשל חשיבות הנושא, בשנת הלימודים תשע"ו פורסם גם חוזר מנכ"לית המשרד שמחייב ציון ימי לוח אלו, ובכללם יום המאבק הבין-לאומי בגזענות; 3. קיום מפגשים עם קבוצות בחברה הישראלית – במערכת החינוך מאמינים שאי-אפשר רק לדבר על – צריך לעשות. ולכן מקום חשוב בתוכנית הוקצה למפגשים עם קבוצות בחברה הישראלית, כי רק השקעה ארוכת טווח בתוכניות היכרות – מאמינים במשרד – הפגשה ודיאלוג תגדיל את הסיכויים ליצור יחסים המבוססים על אמון, שותפות ומעורבות אזרחית משותפת. לכן, ככל שנקדים את גיל הנפגשים ונאריך את משך הפעילות המשותפת נגדיל את הסיכויים ליצירת חיים משותפים, על כל המשתמע מכך. התוכנית הזאת, שהקראתי, מיושמת בהדרגה, והיעד להפעלתה באופן קבוע ושיטתי הוא – עד סוף שנת הלימודים תשע"ז. בשל חשיבות הנושא והצורך בהטמעתו הוא מקבל ביטוי גם במסגרת מבחני המיצ"ב בבתי-ספר. בימים אלה גם התפרסמו תוצאות המיצ"ב האחרון שהיה בבתי-ספר, ובין שאלות המיצ"ב נשאלו התלמידים לראשונה על העשייה החינוכית הבית-ספרית בתחום מניעת הגזענות. מן הנתונים עלה כי לפי דיווחי רוב התלמידים, בתי-הספר עושים מאמצים לקידום סובלנות כלפי האחר והשונה, וזה משתקף בסקר, כאשר בבתי-ספר יסודיים זה בא לידי ביטוי עם 80%, בחטיבות ביניים – עם 73%, ובחטיבות העליונות – עם 72%. כמובן, יש עוד דרך לפנינו, אך אנחנו לא מוותרים, וממשיכים לפעול לתיקון הנגעים הפסולים ולהשרשתם של ערכים מקודשים, ובהם כבוד האדם, אהבת האדם והערבות ההדדית. כך, לאחרונה הוקמה ועדה בין-משרדית בראשות משרד המשפטים לטיפול במיגור הגזענות כלפי הקהילה האתיופית, שמשרד החינוך שותף וגם הוביל בה. כל מסקנה שמתקבלת בנושא זה בהחלט תיושם במערכת החינוך, ואף תורחב מעבר להקשר הממוקד. זאת ועוד – בימים אלה נבנה כלי הערכה מבוסס למדידת גזענות. כלי זה ישמש את מערכת החינוך לזהות מקומות שבהם ישנו צורך בהתערבות חינוכית ממוקדת. לסיכום, אשוב ואומר כי המשרד קבע את הנושא כיעד מרכזי, ובתוך כך מקודם הדבר באמצעות פיתוח מקצועי, השתלמויות, הובלת מיזמים משותפים עם עמותות וארגונים, כתיבת חומרי למידה והקצאת שעות לבתי-הספר שמבקשים לקדם חיים משותפים או חינוך לדמוקרטיה. משנת תשע"ה ואילך הוקצו לנושא כ-4 מיליון ש"ח, והקצאה תקציבית נוספת נבחנת כעת להמשך. חשוב, לסיום, להדגיש כי מערכת החינוך אינה אי בודד, ויכולתה להשפיע, על אף רצוננו הרב, מוגבלת לנוכח השפעת הסביבה הקרובה והרחוקה שבה חיים ילדינו, ולכן הטיפול בהתנהגות גזענית חייב להיות מטרת-על, וכלל החברה חייבת להתגייס ולטפל בה. אנחנו רואים חשיבות בשיתופי פעולה עם כלל משרדי הממשלה ועם ארגונים ועמותות בקידום נושא זה. גברתי, אלה הם דברי, ואני אשמח אם – – – <היו"ר נורית קורן:> מה אתה מציע, אדוני? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני חושב שאלה שהעלו את זה כאן – הפירוש של העלאה כאן זה שידונו על כך במליאה. אני לא חושב שאת האפקט הנכון נוכל לקבל בדיון במליאה. לדעתי יהיה יותר נכון אם זה ילך לוועדת החינוך. <היו"ר נורית קורן:> אוקיי, המציעים – חברת הכנסת מיכל בירן, מה אתם רוצים? אתם רוצים בוועדות – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אנחנו היינו רוצים שתוקם ועדה מיוחדת. <היו"ר נורית קורן:> שתוקם ועדה מיוחדת? אבל אנחנו לא יכולים להחליט על זה פה, בפורום הזה. <קריאה:> ועדת הכנסת. <קריאה:> – – – <היו"ר נורית קורן:> רגע, רגע, סליחה, הדיון צריך ללכת לוועדה בכנסת. אם אנחנו מציעות, רוצות – או ועדת חינוך או ועדה אחרת שקיימת בכנסת. <רועי פולקמן (כולנו):> נו, אז אפשר להעביר – – – <קריאה:> – – – <היו"ר נורית קורן:> אוקיי, אז אנחנו נשלח את זה לוועדת הכנסת כדי שוועדת הכנסת תחליט איזה דיון באיזו ועדה? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> רק שאנחנו רוצות שתוקם ועדה מיוחדת. שתחליט ועדת הכנסת. <היו"ר נורית קורן:> אתן לא יכולות להקים ועדה מיוחדת לעניין. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> ועדת הכנסת לא יכולה להחליט? <היו"ר נורית קורן:> אתם יכולים לבקש או מליאה או אחת מהוועדות הקיימות בכנסת. הוועדה הרלוונטית לנושא הזה היא ועדת החינוך. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> למה? מי קבע? סליחה. <היו"ר נורית קורן:> רגע, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, יש לך הצעה? את רוצה לוועדה לקידום מעמד האישה? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאה:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ועדת הכנסת. <היו"ר נורית קורן:> אוקיי, אני מעבירה לוועדת הכנסת. הבעת דעה לחבר הכנסת דב חנין – בבקשה, דקה אחת לרשותך. נא לעמוד בזמנים. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, גברתי היושבת-ראש, אני חושב שאכן, להעביר את הנושא לוועדת הכנסת זה רעיון טוב, כדי שתשקול אולי באמת צריך להקים ועדה מיוחדת לנושא החשוב הזה. גזענות היא מחלה מסוכנת ומחלה מידבקת, והתכונה המיוחדת שלה, שהיא פוגעת קודם כול במותקף, אבל בסופו של דבר היא הורגת גם את התוקף. ולכן, המדינה חייבת לגייס את כל כוחותיה – לא רק בתחום החינוך אלא בכל התחומים – להיאבק במחלת הגזענות. לצערי הגדול, גברתי היושבת-ראש, הממשלה, בטח בשנה האחרונה, פועלת בכיוון ההפוך, כאשר בכל הזדמנות שאני רואה את ראש הממשלה עולה לדוכן, הוא מנצל את ההזדמנות כדי לתקוף חברי כנסת ערבים, כדי להסביר שהבעיה היא האזרחים הערבים. ולכן, גברתי היושבת-ראש, הנושא הזה כל כך בוער, כל כך משמעותי, וכל כך חשוב להמשיך ולעסוק בו. <היו"ר נורית קורן:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. אנחנו עוברים להצבעה. בעד זה להעביר לוועדת הכנסת. הצבעה, בבקשה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 12, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעות לסדר-היום בעניין הגזענות תועברנה לוועדת הכנסת כדי שתחליט באיזו ועדה יידון הנושא. תודה. <שאילתות ותשובות> <היו"ר נורית קורן:> אנחנו ממשיכים. אנחנו עוברים לשאילתות לסגן שר האוצר – שישיב על השאלות האלה. חבר הכנסת יצחק כהן, אתה מוזמן לעלות לדוכן. השאילתה הראשונה – של חברת הכנסת כהן-פארן. תמתיני בבקשה עד שהוא יעלה. אני מבקשת לקרוא בדיוק מה שנאמר בשאילתה. תודה. <417. ייעוד הקרקע המפונה של חוות מכלי "תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ"> <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה. חוות מכלי "תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ" מתוכננת לפינוי ממקומה הנוכחי סמוך לקריית-חיים במפרץ חיפה. רצוני לשאול: 1. מה הוא התכנון לשימוש בקרקע שתפונה? 2. מה היא משמעות טיהור הקרקע שנבחן, ומה היא עלות הטיהור? 3. האם יוטלו העלויות על החברה שזיהמה? תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מכיוון שביקשת שנענה שלא לפי הסדר, תני לי שנייה אחת. <היו"ר נורית קורן:> אין בעיה. תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 1. בישיבת הממשלה אשר נערכה ב-6 בספטמבר 2015 הוטל על שר האוצר לבחון את כדאיות פינוי חוות מכלי הדלקים של חברת "תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ" שבקרית-חיים. עבודת המטה החלה ומבוצעת בימים אלה בשיתוף משרד האוצר, רשות מקרקעי ישראל, חברת תש"ן ועיריית חיפה. בשלב זה מתגבשת החלופה התכנונית שתמקסם את כדאיות הפרויקט, וזו ככל הנראה תשלב בין שטחי עורף-נמל לבין אלפי יחידות דיור. מובן שהחלופה שתיבחר תידרש לקבל את אישורו של מוסד התכנון הרלוונטי. מובן שבדיקת המוסדות האלה – בוודאי שגם לירוקים יהיה מה להגיד שם. 2. אין עוררין על העובדה שהקרקע תידרש לעבור תהליך של טיפול וטיהור, אך לשם קביעת משך הזמן הנדרש והעלות יהיה צורך בביצוע סקר היסטורי וקידוחי דגימה. 3. בשלב זה אין אפשרות לומר מי יממן את הדבר; הדבר יישקל וייקבע בהמשך. אוקיי? <היו"ר נורית קורן:> שאלה נוספת? תודה. אז אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רגע, לי כתוב – – – <היו"ר נורית קורן:> רק רגע, רק רגע, סליחה, אני קוראת לחבר הכנסת משה גפני. הוא איננו באולם, ולכן אנחנו עוברים לחבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. <214. העלאת שכר המינימום> <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני סגן שר האוצר, הממשלה אישרה כי מ-17 בדצמבר יהיה שכר המינימום 5,300 שקלים. ברצוני לשאול: האם יינתן מענה לאותם קשישים סיעודיים חסרי אמצעים שחייבים בהעסקת מטפל במשרה מלאה ונדרשים כעת לשלם לו יותר ולהישאר עם פחות כסף? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, חברי מיקי לוי. בעניין העלאת שכר המינימום: קצבת סיעוד – מי כמוך יודע – ניתנת ברובה המוחלט כשעות טיפול המסופקות על-ידי חברות הסיעוד לקשישים סיעודיים, ובאחוז קטן של המקרים – 3% – כקצבה ישירות לחשבון הבנק של הקשיש. סכום הקצבה, בין 2,000 ל-4,400 ש"ח, קבוע בחוק ומוצמד למדד המחירים לצרכן. סך ההוצאה על הקצבה הוא כ-5.5 מיליארד ש"ח בשנה. המוסד לביטוח לאומי עושה שימוש בכספים שהמבוטח זכאי להם וקונה באמצעותם שירותי סיעוד על-ידי חברות הסיעוד בתעריף נורמטיבי. רכיב השכר הקבוע בתעריף עומד על תשלום שכר מינימום למטפל בתוספת 4%. בהתאם לכך, על-פי המצב הקיים, ההשפעה של עלייה בשכר המינימום צפויה להשתרשר מייד באופן שיבטיח כי שעות הסיעוד שכל מטופל יקבל לא יקטנו. שימוש בפרקטיקה זו נעשה בהעלאות האחרונות של שכר המינימום. עם זאת נראה כי דרך זו מביאה לכך שחברות הסיעוד נהנות מגידול מסוים בהכנסות שלהן, בשל העלאת שכר המינימום, מכיוון שהתקורה נקבעת כאחוז מהשכר. בהתאם, עלייה בשכר מביאה לגידול בהכנסת החברות. עד למועד העלאת שכר המינימום בדצמבר 2017, המוסד לביטוח לאומי נדרש להפיץ מכרז חדש לאספקת שירותי סיעוד. בהתאם לכך, ונוכח הצורך להבטיח כי הגידול בקצבת הסיעוד לאור עליית שכר המינימום ישרת את המטרה של העלאת שכר העובדים, ולא גידול ברווחי החברות, על חשבון הוצאות המוסד לביטוח לאומי – הדרך הנכונה, ידידי מיקי לוי, להבטיח כי שעות הטיפול לא יצטמצמו, היא לבצע את ההתאמה אל מול הזוכים שייתנו את השירות במכרז החדש. <היו"ר נורית קורן:> שאלה נוספת, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה על הפירוט. זה אומר שההצמדה על המדד לאותן קצבאות קשישים אינה מצליחה להדביק את עליית שכר המינימום, והקשיש נדרש להוציא מכיסו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, זה ממש לא מה שאני אמרתי. ממש לא. אני מוכן לחזור על התשובה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני אסתפק בשתי שורות. אם בתשובתך – – – <היו"ר נורית קורן:> יש לך רק שאלה אחת בנושא. <מיקי לוי (יש עתיד):> כן, אבל זה לא ברור. אם בתשובתך יש מצב שהקשיש לא מוציא מכיסו, וההצמדה של שכרו היא בדיוק בהתאם לעלייה בשכר המינימום, אני מסתפק בזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אז התשובה היא כן? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אמרתי את התשובה בפירוט, ואני מוכן לחזור עליה אם אתה רוצה. <מיקי לוי (יש עתיד):> מכיוון שהיו שם הרבה נושאים, אני אבקש, אם אפשר – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, זה הכול אותו נושא. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – לקבל אותה בכתב, כדי שאוכל לבחון אותה בניחותא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה. אני אבוא לקחת. אין סדרנים באולם? <היו"ר נורית קורן:> הוא יבוא לקחת. תניח פה, תכף יבוא סדרן וייקח. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אביא לך את זה אישית. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת מיקי לוי, יש לך שאילתה נוספת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אגב, פינוי שדה-דב – שאלת אותי משהו. <היו"ר נורית קורן:> כן כן, זאת השנייה. <215. דחיית פינוי שדה-דב> <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני סגן שר האוצר, באוגוסט 2013 נחתם הסכם לפינוי שדה-דב עד יוני 2016, לטובת הקמת 16,000 יחידות דיור על השטח שיפונה. אני מבקש לשאול: 1. האם פינוי השדה יידחה לסוף 2018? 2. אם כן – למה? 3. כמה צפויה המדינה לשלם פיצוי לבעלי הזכויות אם אכן יידחה הפינוי? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש לך עוד שאלה, שאלה מס' 4: האם אתה מתחייב – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> 4. האם אתה מתחייב כי העיכוב בפינוי השדה לא ישפיע על בניית הדירות? אבל ברור שאם תהיה דחייה זה ישפיע, ולכן לא אמרתי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ידידי מיקי לוי, חבר הכנסת המוערך, להלן תשובת רשות מקרקעי ישראל: בהמשך להחלטת הממשלה 5188, נחתם הסכם בין רשות מקרקעי ישראל לבין רשות שדות התעופה ביום 12 באוגוסט 2013, ובו נקבע המועד 30 ביוני 2016 כמועד הפסקת כל הפעילות התעופתית האזרחית בשדה-דב ופינוי כל המקרקעין על-ידי רשות שדות התעופה ומי מטעמה. יודגש, ידידי, כי במועד זה גם יפקע צו רשות שדות התעופה (מתן שירותים בשדה תעופה דב הוז (תל-אביב)), התש"ן–1989, שמכוחו מפעילה רשות שדות התעופה את פעילותה בשדה-דב, ועל-פי החלטת הממשלה לא יוארך תוקף הצו. על-פי ההסכם רשאים הצדדים להסכים על מועד פינוי חלופי רק במצב שבו השלמת התשתיות הנדרשות לקליטת התעופה המסחרית המתפנה לנמל התעופה בן-גוריון תתעכב, או בשל החלטת ממשלה או בשל עיכוב באישור התוכניות ברשויות התכנון. חלק מבעלי הזכויות הפרטיים במקרקעי שדה-דב חתמו על הסכם עם המדינה, שמכוחו העבירו לה את מחצית זכויותיהם בתמורה להתחייבות המדינה לקדם את תכנון הקרקע ולהכשירה לבניית אלפי יחידות דיור. היה ויתעכב פינוי השדה, עלולה המדינה להידרש להתגונן מפני תביעות כספיות משמעותיות מצד אותם בעלים שיראו בדחיית מועד הפינוי הפרת ההסכם שעליו חתמו עם המדינה. ההחלטה על המשך הפעילות האזרחית בשדה-דב היא בהתאם להחלטת הממשלה 5188 ובסמכות משרד ראש הממשלה. מנכ"ל משרד ראש הממשלה עומד בראש ועדה שהוקמה במטרה לקדם את פינוי השדה. סעיף ח' בהחלטת הממשלה 5188 הסמיך את המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה להכריע במחלוקות הקשורות לביצוע החלטה זו, ובכלל זה להאריך את לוחות הזמנים שנקבעו כאמור בהחלטה זו לפינוי שדה-דב, אם יתגלעו מחלוקות או חסמים אשר יעכבו באופן מהותי את תכנון המקרקעין המתפנים ושיווקם. החלטות המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה בנושאים אלה יובאו בהתאם לצורך להחלטת ראש הממשלה, אשר יביאן לאישור הממשלה. <היו"ר נורית קורן:> רגע, הוא עוד לא סיים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לנוכח בקשות מצד עיריית אילת, שהופנו למשרד ראש הממשלה, לדחות את פינוי השדה האזרחי, וכן הליכים משפטיים המתנהלים מצד חברת "ארקיע", בוחן מנכ"ל משרד ראש הממשלה את דחיית פינוי השדה האזרחי על השלכותיו בהתייעצות עם משרד האוצר, רשויות התכנון ורשות מקרקעי ישראל. אנשי רשות מקרקעי ישראל צופים כי עיכוב פינוי השדה עלול לדחות את מועד בניית יחידות הדיור ואכלוסן. <היו"ר נורית קורן:> תודה. שאלה נוספת – חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה על התשובה המפורטת. אני אחזור אליך, אני מניח, ביוני, כדי לדעת מה מצב הפינוי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גם את התשובה הזאת אני שומר לך. <מיקי לוי (יש עתיד):> יופי, אני אקח אותה כדי שביוני אני אוכל לחזור אליך. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שאילתה מס' – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת מיקי לוי – שאילתה מס' 217: אי-ניצול מענק עבודה. בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי, אני רק אבקש לדון בינך לבין המזכיר אם אתם תרשו לי לסיים את כל חמש השאילתות שלי ברצף. אני אודה לכם. <היו"ר נורית קורן:> אה, יש לך עוד אחת. <מיקי לוי (יש עתיד):> יש לי עוד שתיים. <היו"ר נורית קורן:> עוד שתיים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני בעד. <היו"ר נורית קורן:> אין בעיה, גם אני בעד. <מיקי לוי (יש עתיד):> יופי. אדוני, יש לי פשוט – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חבר הכנסת מקלב הגיע. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת עיסאווי, זה בסדר שהוא יסיים את כל – – –? <מיקי לוי (יש עתיד):> עיסאווי, אתה מסכים שאני אגמור? יש לי עוד שתי שאילתות. <היו"ר נורית קורן:> יש לו עוד שתי שאילתות, אבל – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, כן, עיסאווי. <היו"ר נורית קורן:> אין בעיה? תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה, ידידי, אני מאוד מודה לך. אנחנו חברים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עיסאווי, דחילק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה רואה? <מיקי לוי (יש עתיד):> נו, תברך, שנוכל לענות לך. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת עיסאווי – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בירכתי אותו לגבי הקפה. <217. אי-ניצול מענק עבודה> <מיקי לוי (יש עתיד):> אמן. שאילתה מס' 217: אי-ניצול מענק עבודה. על-פי דוח מבקר המדינה מ-28 באוקטובר 2015, כשליש מהזכאים למענק עבודה אינם מגישים בקשה לקבל אותו. אני מבקש לשאול: 1. האם רשות המסים הקצתה תקציב לפרסום תנאי הזכאות? 2. האם גם השנה פנתה הרשות לזכאים להבהרת זכאותם? 3. אם כן – כיצד? 4. אם לא – מדוע? 5. כמה מהזכאים מימשו את המענק ב-2014? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה רבה, חברי מיקי לוי. השאילתה הרגילה שלך, מס' 217, בעניין אי-ניצול מענק עבודה: 1–4. עם כניסתו לתוקף של החוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים אשר מכוחו משולם מענק עבודה – – אגב, החלפנו את השם, מיקי. פעם קראו לזה "מס הכנסה שלילי", והחלטנו על שינוי שם – ל"מענק עבודה". <מיקי לוי (יש עתיד):> אני הרמתי יד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – נערכה רשות המסים למתן טיפול מקיף בנושא, לאור חדשנות התוכנית ומתוך שאיפה למקסם את מיצוי הזכאות בקרב הזכאים הפוטנציאליים. היערכות זו תרמה ליישומו המוצלח של החוק בארץ ולשיעור המימוש הגבוה בהשוואה בין-לאומית. אתה יודע את זה, הנתונים היו אצלך. במהלך כל השנים, וביתר שאת מאז החל החוק לפעול בתחולה ארצית, עורכת הרשות בכל שנה קמפיין פרסומי באמצעי התקשורת: בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות הכתובה ובאינטרנט. הפרסום נעשה בשפות שונות, תוך מתן תשומת לב לקהלי היעד המגוונים: מעוטי הכנסות, עולים חדשים, המגזר הערבי, המגזר החרדי. גם השנה עלה קמפיין פרסומי מקיף במטרה להגביר את המודעות למענק ולעודד הגשת בקשות ולקבלו. נוסף על כך, כבכל שנה הודפסו כ-35,000 עלוני מידע לזכאים בכמה שפות, והופצו בסניפי ובסוכנויות דואר נבחרים, במשרדי השומה, ואף נשלחו לעמותות רווחה ולארגונים נוספים. כמו בשנים קודמות, גם השנה פנתה רשות המסים במכתב לאזרחים שהם זכאים פוטנציאליים – פעולה יזומה – לקבלת מענק עבודה אשר במועד משלוח המכתב טרם מימשו את זכאותם עבור שנת המס 2014. יתרה מזאת, השנה, לראשונה, ביצעה הרשות משלוח שני של הודעות יזומות, מייד לאחר חגי תשרי, למי שנמצא כי עדיין לא מימש את זכאותו. 5. מאמצים אלה וצעדי התייעלות נוספים הביאו לעלייה מתמשכת לאורך השנים באחוז מימוש הזכאות למענק. נכון לסוף חודש דצמבר עמד המימוש עבור שנת המס 2014 על כ-70%, נתון גבוה בהשוואה לשנים הקודמות. אני מניח שנתון זה מאוד ישמח אותך, מיקי. אני אשמח לשאילתה נוספת. אני גם את התשובה הזו אשמור לך. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני, אדוני, מודה לך על התשובה המפורטת, ובאמת שימחת אותי, כי האחוזים עלו בצורה ניכרת, של אלה שמממשים את זכאותם. תודה רבה על כל העשייה, היא עשייה בהחלט ברוכה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. עוד שאלה. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי, 346 – קרן פיצויים לעסקים. <היו"ר נורית קורן:> רגע, רגע. תן לי לומר. שאילתה 346, של חבר הכנסת מיקי לוי: קרן פיצויים לעסקים נפגעים. בבקשה. חבר הכנסת מיקי לוי, אתה גמרת על סגן השר היום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, מה פתאום. בכבוד, תפאדל. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> תקריא את השאילתה, בבקשה. אתה רוצה לבוא לצד הזה? בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני רוצה להיות קרוב אליו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שם עוד לא היית. <היו"ר נורית קורן:> אין בעיה. יש לך קהל, אנחנו נברך אותו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – נכנסת בנעליים גדולות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדחק, עיסאווי, אדחק. <346. קרן פיצויים לעסקים נפגעים> <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי סגן שר האוצר איציק כהן, שאילתה 346 – קרן פיצויים לעסקים קטנים. יחד עם חברים נוספים הקמנו שדולה וקיימנו כמה וכמה דיונים עם בעלי עסקים מתל-אביב בתוואי הרכבת הקלה, ועם אנשי תל-אביב, כדי למצוא דרך לפצות את העסקים בדרך הרכבת הקלה בתל-אביב. ראש עיריית תל-אביב הודיע על הקצאת סכום בן 5 מיליוני שקלים מקופת העירייה לטובת קרן סיוע לעסקים שנפגעים מהעבודות לבניית הרכבת הקלה. לאחר הצעתו של ראש העירייה יש להקים קרן משותפת למשרד האוצר ולמשרד התחבורה. רצוני לשאול: 1. האם תפעל להקצאת 5 מיליוני שקלים – דהיינו, שקל מול שקל – מתקציב האוצר – ושנינו יודעים שזה לא כסף גדול? 2. מה נעשה עד כה לפיצוי הנפגעים? אני מברך אתכם על הדרך בפיצוי של בעלי עסקים בירושלים שנפגעו מהמצב הביטחוני. אפשר לקחת את הנושא הזה, 5 מיליוני שקלים זה לא הרבה, ולהחיל אותו על תל-אביב. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה לא עומד בדיוק במה שכתוב. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה הרחבה לצורך הבנה. <היו"ר נורית קורן:> אבל אתה יודע שזה אסור. תמיד אתה חייב לעשות, ככה, איזה סיבוב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מגיע, מעלש. רק כי זה אתה, מיקי. מעא-סמח. <היו"ר נורית קורן:> זה לא כי זה הוא – זה כי אני היושבת-ראש. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון, נכון. אתה יודע מה זה מעא-סמח בערבית? אני סולח לך. 1–2. כירושלמי, אתה זוכר את הבכיות הגדולות שהיו במהלך הקמת הרכבת הקלה. והיום? היום זה חגיגה. היום כולם מרוצים. הערכים של הנכסים עלו מעל ומעבר. על כל פנים, פרויקט בניית הקו האדום של הרכבת הקלה בתל-אביב הוא בעל חשיבות עצומה – כירושלמי אתה יודע את זה – למשק הישראלי ככלל ולמטרופולין תל-אביב בפרט, והיקפו עומד על 16.4 מיליארד ש"ח. סכום אדיר. תרומתו בראש ובראשונה בשדרוג משמעותי של מערכת הסעת ההמונים של מטרופולין תל-אביב, שאינה עומדת בסטנדרטים של העולם המפותח. אומנם ביצוע עבודות הפיתוח של הפרויקט עשוי לגרום שיבוש מסוים בפעילות העסקים הסמוכים לאתרים שבהם מתבצעת העבודה, אולם שיבוש זה מאפיין פרויקטים רבים לפיתוח תשתיות שמטרתם הסופית היא הגדלת רווחת התושבים, ובמקרה זה אף הגברת הנגישות של עסקים באזור, ואתה כירושלמי יכול להעיד בעדות ראשונה. נוסף על כך חשוב לציין כי על-פי הניסיון בארץ ובעולם הפעלת הרכבת הקלה צפויה להוביל לעליית ערך הקרקע הסמוכה לתוואי הרכבת, וכן ולגידול בהכנסות העסקים הפזורים לאורך הקו, הצפויים ליהנות מגידול משמעותי במספר הלקוחות. הממשלה וחברת הביצוע נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים – והאגף לקשרי קהילה עובדים באופן צמוד עם תושבי העיר ובעלי העסקים במטרה למזער את הפגיעה הכרוכה בעבודות הביצוע. כמו כן, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה פועלת אף היא, באמצעות ארגז הכלים שברשותה, לסייע לכלל העסקים הקטנים במשק, לרבות אלה שבתוואי הרכבת. נוסף על כך, גברתי היושבת-ראש, הממשלה מפעילה כלי סיוע נוספים לטובת ולקידום עסקים קטנים ובינוניים. בתוך כך, משרד האוצר ומשרד הכלכלה הודיעו לפני כמה חודשים על הגדלת הקרן להלוואות בערבות המדינה לעסקים קטנים ובינוניים, כך שתעמיד הלוואות בערבות המדינה בסך 3 מיליארד שקל בשנה. גם את התשובה הזאת אני שומר לך. <מיקי לוי (יש עתיד):> כן, אבל התשובה אינה תשובה מספקת. אני מכיר את קרן ההלוואות לעסקים קטנים. מה שביקשתי כאן: עיריית תל-אביב, בדיוק כמו שנעשה בירושלים – משרד האוצר שם כסף דרך המשרד לענייני ירושלים, וגם כאן, ראוי שמשרד האוצר ישים שקל מול שקל מול עיריית תל-אביב, כדי להגדיל את הקרן הזאת, שנותנת מענק, ל-10 מיליון. 5 מיליון, אדוני סגן שר האוצר, שנינו יודעים שזה לא הרבה. איני מצפה לתשובה עכשיו, אני מבקש ממך, בשם בעלי העסקים לאורך קו הרכבת הקלה בתל-אביב, לחזור לאוצר הביתה, ושבאגף התקציבים יבחנו אם אפשר לתת 5 מיליון שקלים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מיקי, אני חושב שארגז הכלים שהממשלה העמידה יפתור את הבעיה הרבה יותר, ועם יותר כסף ממה שאתה מציין. ובוא, הזמן יגיד. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל זה הלוואה, זה לא מענק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חכה. יבואו ימים טובים, והם עוד יברכו אותנו על ההשקעה הענקית הזאת. <היו"ר נורית קורן:> אוקיי, אז אנחנו עוברים לשאילתה האחרונה של חבר הכנסת מיקי לוי, שמספרה 399. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא סיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> עוד אחת. <היו"ר נורית קורן:> יש עוד אחת. שתיים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מיקי, אתה מנקה את השולחן, מיקי? <היו"ר נורית קורן:> כן, הוא ניקה את השולחן לקראת סיום המושב. <מיקי לוי (יש עתיד):> לפני – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רק רגע אחד, מיקי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר נורית קורן:> השאילתה מדברת על תשלום דמי פתיחת תיק לקבלת משכנתה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון. <היו"ר נורית קורן:> בבקשה, אדוני. חבר הכנסת מיקי לוי, תקריא בבקשה. נא להיצמד למילים – – – <399. תשלום דמי פתיחת תיק לקבלת משכנתה> <מיקי לוי (יש עתיד):> שאילתה 399, תשלום דמי פתיחת תיק לקבלת משכנתה. אני מודה שרק עכשיו נחשפתי לעניין הזה. בעת פתיחת תיק לבקשת משכנתה מהבנק, נדרשים הלקוחות – – <היו"ר נורית קורן:> אין, אין לו תקנה. אין לו תקנה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – לשלם 0.25% מגובה המשכנתה, דמי פתיחת תיק. תשלום זה יכול להגיע לסכום משמעותי, שמכביד על זוגות צעירים בלקיחת משכנתה. רצוני לשאול: 1. מדוע גובה העמלה הוא 0.25%, ולא סכום קבוע, או סכום על-פי ערך ההלוואה שאתה לוקח? 2. מה היא עמדתך לגבי קביעת סכום מקסימום לעמלת פתיחת תיק? כדי להבין – על מיליון שקל, 0.25% זה 2,500. על 500,000 שקל 0.25% זה 1,250. אבל המהלכים הם אותם מהלכים. אז למה אי-אפשר גם במיליון שקל, 1,250? <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת מיקי לוי, כמה אתה יכול לשאול? אתה יוצא מהדף. בבקשה, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אשאל את השאילתה שלך? <היו"ר נורית קורן:> 40 מילים זה רק המלצה בשבילך? בבקשה, אדוני סגן השר. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, מיקי לוי, בגלל הידידות שלנו אני עונה לך אפילו שלא נצמדת לטקסט. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר נורית קורן:> אדוני סגן השר, יש כללים במליאה. יש כללים במליאה, צריך לעמוד בהם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש כללים, יש כללים, יש כללים. שאילתה רגילה מס' 399, של חבר הכנסת מיקי לוי, בעניין תשלום דמי פתיחת תיק לקבלת משכנתה. להלן תשובת בנק ישראל: גביית עמלת דמי פתיחת תיק מוסדרת בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), התשס"ח–2008, שלפיהם תאגיד בנקאי רשאי לגבות עמלה עבור הטיפול באשראי וביטחונות בגין הלוואות לדיור באופן שלהלן: קביעת שיעור באחוזים מסך ההלוואה תוך קביעת סכומי מינימום ומקסימום. נכון להיום, שיעור העמלה הקבוע בתעריפים של הבנקים הוא – מיקי, אני עונה לך, דחילק. לחזור? עניתי לך. נכון להיום, שיעור העמלה הקבוע בתעריף של הבנקים הוא 0.25%, עם סכומי מינימום ומקסימום משתנים, כמפורט להלן: בנק הפועלים: גובה העמלה – 0.25%, מינימום – 500, מקסימום – 6,000; לאומי: גובה העמלה – 0.25%, מינימום – 500, מקסימום – 10,000; דיסקונט: גובה העמלה – 0.25%, מינימום – 500, מקסימום – 50,000; מזרחי: גובה העמלה – 0.25%, מינימום – 500, מקסימום – 5,000; הבינלאומי: גובה העמלה – 0.25%, מינימום – 500, מקסימום – 10,000. העמלה נגבית על-ידי התאגידים הבנקאיים עבור התשומות הכרוכות בביצוע הבדיקות הנדרשות לצורך מתן ההלוואה לדיור על-ידי כוח אדם מיומן, למשל עורך-דין ומנהלים – מנהלים, so called – לצד שימוש במערכות מחשוב תומכות. עיקר הבדיקות: בדיקת הלווים, בדיקת הנכס, חיתום ואישור ההלוואה, הכנת מסמכי ההלוואה לחתימה, בדיקת המסמכים שהתקבלו מהלווים, רישום ובדיקה של הבטוחות. בהכללה, מדובר בפעולות שבהן מעורב כוח-אדם מיומן בבנק, כגון בוחני חוזים, מנהלים ועורכי-דין, לצד התבססות על מערכות מחשב ממוכנות תומכות. ככל שהעסקה מורכבת יותר – למשל, עסקה באמצעות ייפוי כוח או באמצעות נאמנות, עסקה שבה הנכס לא רשום במרשם מוסדר, קבוצות רכישה וכו' – כך נדרש ביצוען של פעולות רבות יותר. בהתאם לכללי העמלות, העמלה נגבית רק לאחר ביצוע עיקר ההליכים לקבלת ההלוואה. נוסף על כך, למיטב ידיעתנו, בשל העובדה ששוק המשכנתאות הוא שוק תחרותי, לווים רבים מתמקחים וזוכים להנחות על עמלה זו, כך שבפועל הם לא משלמים את המחיר התעריפי. אם היית קורא לפי הסדר, הייתי אומר לך: תשובה על שאלה 1 – אנו סבורים כי שינוי אופן גביית העמלה כך שהיא תתומחר כסכום קבוע, ולא כשיעור אחוזִי של סכום ההלוואה, עלול להביא דווקא לייקור העמלה בפועל, שכן במצב זה התאגידים הבנקאיים למעשה יקבעו תעריף אחיד גבוה לעמלה, בצורה שתבטא את מלוא התשומות הכרוכות בביצוע כלל ההלוואות, ובעיקר אלה היקרות והמורכבות יותר. כלומר – גואטה – הדבר יביא לסבסוד צולב של נשיאה בעלויות באופן שבהלוואות פשוטות בסכומים נמוכים יידרשו הלווים לשלם סכומים גבוהים יותר בהשוואה למצב השורר כיום. אוקיי? אפשר להמשיך? התוצאה של סבסוד צולב כזה היא פגיעה בלווים הנוטלים הלוואות בסכומים נמוכים יחסית, וזו תוצאה לא רצויה. שלי, לשאלה 2 של מיקי – כאמור לעיל, כיום מוטלת החובה על התאגידים הבנקאיים לקבוע תעריף מקסימלי. ביום 24 בינואר 2016 הודיע הפיקוח לתאגידים הבנקאיים על כוונתו לערוך בשנת 2016 סריקה של תעריפי העמלות בגין השירותים הבנקאיים למשקי הבית ולעסקים הקטנים, במטרה לאתר ולטפל בעמלות חריגות. במסגרת זו ייבדקו תעריפי המקסימום בעמלה זו כפי שנקבעו על-ידי הבנקים, ובמידת הצורך, הפיקוח ישקול את התערבותו. חלאס? <היו"ר נורית קורן:> שאלה נוספת, חבר הכנסת מיקי לוי? <מיקי לוי (יש עתיד):> לא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איזה נוספת? עוד נוספת? <היו"ר נורית קורן:> לא. אני רק מבקשת, את כל התשובות – הן חייבות לעבור דרך המזכירות, אז לא לתת לו אותן כאן. ואנחנו רק נתחלף, כדי שאני אוכל – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש לך פה אגד, אגד שלם. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שאילתה מס' 229, של חברת הכנסת נורית קורן: הקצאת מגרשים לנכים – בבקשה. <נורית קורן (הליכוד):> תודה לחבר הכנסת חיליק בר, תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא רואה אותך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אולי תעברי למיקרופון, שהשר יראה אותך? <נורית קורן (הליכוד):> כן, אוקיי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עיסאווי, אנחנו נגיע אליך עוד מעט. סבלנות, טיפה. <נורית קורן (הליכוד):> שאלה קצרה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני לא רוצה שתגיע אלי מותש. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין סיכוי, אין סיכוי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נארגן לו קפה, אל תדאג. <נורית קורן (הליכוד):> טוב, אוקיי, אנחנו נעשה את זה כמה שיותר מהר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה, מה הדיון, שלי? על מה הוא דן אתך? שלי, על מה הוא דן אתך? <יגאל גואטה (ש"ס):> אם עמיר עכשיו עזב את – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> פה פוליטיקה, בכנסת? תגידו, אתם בסדר? פה אין פוליטיקה, בכנסת. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אנחנו מדברים על נציבות – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – דיברנו נגד הגזענות. עכשיו אנחנו צריכים להתאחד. <נורית קורן (הליכוד):> הם כנראה מחליטים מי יהיו הספרדים הבאים שיהיו מראשי המשק, נכון? בטוח. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בכנסת – אסור לדבר פוליטיקה פה. אסור. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> כל השיחה מתחילתה ועד סופה זה על גוף נציבות הביקורת על הפרקליטות, הגוף המיותר שנולד בחטא בזמן אולמרט כדי לפגוע בכל מוסדות שלטון החוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סקרנותך הושבעה? בסדר? בבקשה, גברתי. <229. הקצאת מגרשים לנכים> <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, שאילתה מס' 229: הקצאת מגרשים לנכים. בישראל אלפי נכים אשר גרים בדירות שאינן מותאמות במיוחד עבורם. כאשר יוצא מכרז לבנייה, אין מחשבה על הקצאת מגרשים ודירות עבור הנכים. רצוני לשאול: 1. מדוע רשות מקרקעי ישראל אינה מקצה מגרשים עבור נכים? 2. מה ייעשה לבחינה מחודשת של הסוגיה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי, שאלת שאלה כבדה מאוד, מקיפה מאוד – אומנם בקצרה, אבל התשובה תהיה ארוכה מאוד, כי אני רוצה למצות את כל הנתונים, שתהיה לך תשובה באמת מושלמת. להלן עמדת רשות מקרקעי ישראל – שיווקים שבוצעו לאחרונה לאוכלוסיית הנכים בישראל: מרחב דרום: בהכנה חמישה מכרזי הרשמה והגרלה. בכל מכרז – מנת שיווק – מייעדת הרשות כ-10% מהמגרשים לנכים העומדים בקריטריונים המפורטים בתנאי המכרז. בסך הכול בשלב זה שווקו 32 מגרשים. אשתקד יועדו לנכים במסגרת הרשמה והגרלה כ-41 מגרשים. מרחב תל-אביב: לאחרונה שווקו שישה צמודי-קרקע בשיכון הצנחנים ברמת-גן – בשנת 2014, על-פי הוראות התוכנית. מרחב מרכז: בשנת 2014 שווקו שישה מגרשים, בסך הכול שש יחידות דיור, לבנייה צמודת-קרקע בתל-מונד. מכרזים בהכנה: קיבוץ חולדה – שני מגרשים, בסך הכול שתי יחידות דיור, לבנייה צמודת-קרקע; כפר-יונה – שלושה מגרשים, שש יחידות דיור, לבנייה צמודת-קרקע, כפוף לפתרון תחבורתי בעניין כביש 57. מרחב צפון: בשנת 2015 ייחדה הרשות כ-120 מגרשים לנכים, כ-70 מהם במגזר הערבי ו-50 במגזר היהודי. מרחב חיפה: מושריפה – מגרש אחד לשתי יחידות דיור; מושב מאור – מגרש אחד לשתי יחידות דיור; פוריידיס – שני מגרשים, ארבע יחידות דיור; שלומי – שני מגרשים, ארבע יחידות דיור. הקצאה/הליך הקצאה בפטור: עתלית – מגרש, יחידה אחת; זיכרון-יעקב – מגרש אחד. מרחב ירושלים – לאחרונה פורסמו לנכים המכרזים האלה: מכרז ים/33/2015 באלומה – חמישה מגרשים; מכרז ים/22/2016 ניצן – שני מגרשים; מכרז ים/235/2015 כרמי-גת, מתחם 02 – חמישה מגרשים; מכרז ים/238/2015 כרמי-גת, מתחם 01 – 16 מגרשים; מכרז ים/329/2015 באר-גנים – עשרה מגרשים; מכרז ים/262/2014 אבן-שמואל – עשרה מגרשים. כשאני אומר "ירושלים" זה מרחב ירושלים, כן? מחוז ירושלים. מכרז ים/143/2014 כרמי-גת, מתחם 07 – שמונה מגרשים. רשות מקרקעי ישראל נותנת הטבות לנכים ולאנשים עם מוגבלות בהתאם למדיניות מועצת מקרקעי ישראל: 1. דחיית תשלום דמי היתר או דמי חכירה מהוונים לאנשים עם מוגבלות בניידות. זכאים להטבה: א. בעל זכויות בנכס מגורים בבנייה נמוכה שהוא אדם עם מוגבלות בניידות או בעל זכויות בנכס מגורים בבנייה נמוכה שעמו מתגורר דרך קבע בן משפחה מדרגה ראשונה שהוא אדם עם מוגבלות בניידות; ב. אדם עם מוגבלות בניידות הוא מי שתנועתו או תפקודו מוגבלים לצמיתות עקב מחלה או פגיעה במערכת מוטורית, חולה במחלה מתקדמת – לא עליכם ולא עלינו – רתוק לכיסא גלגלים, מתהלך בעזרת פרוטזות, מכשירים, קביים וכדומה. המוגבלות תיקבע על-ידי מוסד רפואי מוכר – בתי-חולים, קופות-חולים, מסגרת שיקומית ממשלתית, הביטוח הלאומי. 2. הקצאת מגרש "בנה ביתך" בהגרלה או במכרז לנכים לאוכלוסיית נכים עם 100% נכות – מתן עדיפות במסגרת מכרזי הרשמה והגרלה או מכרזים סגורים בבנייה נמוכה הנעשים לפי תקנה 26 לתקנות חובת המכרזים נוכח היותם "קבוצת בעלי אופי ייחודי" – תקנה 26(2) – והכול לפי תנאי התקנה. על-פי תקנה 26(2) אפשר לתת זכויות במקרקעין במסגרת מכרז סגור או הגרלה בין היתר לקבוצות בעלות אופי ייחודי באזורים המצוינים בתקנה. זכאים להטבה: דרגה א': נכה צה"ל קשה במיוחד בדרגת נכות 100% פלוס – מיוחדת, על-פי אישור אגף השיקום במשרד הביטחון; נפגע פעולת איבה כמשמעו בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל–1970, בדרגת נכות 100% פלוס – מיוחדת, על-פי אישור המוסד לביטוח לאומי. דרגה ב': נכה צה"ל קשה, על-פי אישור אגף השיקום במשרד הביטחון; נפגע פעולת איבה כמשמעו בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל–1970, בדרגת נכות קשה על-פי אישור המוסד לביטוח לאומי. אמרתי לך, השאלה שלך הייתה שאלה כבדה. דרגה ג': נכה בגפיים תחתונות לצמיתות בדרגה של 75% לפחות על-פי אישור המוסד לביטוח לאומי. דרגה ד': עיוור על-פי אישור משרד הרווחה והשירותים החברתיים הנושא תעודת עיוור או לקוי ראייה. נכה שטרם מלאו לו 18 שנים יירשם באמצעות האפוטרופוסים שלו לאחר קבלת אישור בית-משפט המוסמך לכך; זכאות להטבה ניתנת פעם אחת בלבד. נכה שקיבל, או שהוריו קיבלו עקב ובגין נכותו מגרש בפטור ממכרז אינו זכאי להטבה נוספת. מימוש הזכאות מותנה בהצגת מסמכים ואישורים המעידים על הנכות ומסמכים נוספים, לרבות תצהיר שלא קיבלו בעבר מגרש עקב היותם נכים, כמפורט בחוברת המכרז של הפרויקט. תמצית ההטבה: בכל פרויקט חדש, גברתי חברת הכנסת, של בנייה נמוכה לבנייה עצמית בדרך של הרשמה והגרלה, רשאית רשות מקרקעי ישראל להקצות עד 10% מהמגרשים לנכים זכאים. אפשר קצת שקט שם? עיסאווי, אתה מפריע לי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עיסאווי, אנחנו נבטל לך את השאילתה אם אתה תמשיך להתנהג ככה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מכיוון שלא שמעת, אני אחזור על זה: בכל פרויקט חדש של בנייה נמוכה לבנייה עצמית בדרך של הרשמה והגרלה, רשאית רשות מקרקעי ישראל להקצות עד 10% מהמגרשים לנכים זכאים. להגרלה מוזמנים להירשם הזכאים להטבה זו שהם אזרחי ישראל והמציאו אישור כמפורט בתנאי חוברת המכרז של הפרויקט. סדר הקדימות להגרלת המגרשים יהיה בהתאם לדרגות הזכאות כמפורט לעיל. לאחרונה החליטה הנהלת רשות מקרקעי ישראל שעיוורים ב-100% ייכללו במסגרת מקבלי עדיפות במכרזי הגרלה והרשמה, או במכרזים סגורים בבנייה נמוכה לפי תקנה 26 לתקנות חובת המכרזים, נוכח היותם קבוצה בעלת אופי ייחודי, והכול לפי תנאי תקנה 26. ההעדפה לעיוורים תהיה בעדיפות נמוכה מאשר לשאר הנכים. 3. הטבות במסגרת פרויקט מחיר למשתכן: תוכנית מחיר למשתכן – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, אני מבקש קצת שקט שם. בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עיסאווי. עיסאווי, פעם ראשונה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה קורא אותי לסדר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ההטבות במסגרת פרויקט – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מנסה להקשיב לך, אתה כמו סרט נע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ברשימה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <נורית קורן (הליכוד):> אני חושבת שהוא נתן תשובה מאוד מקיפה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 3. הטבות במסגרת פרויקט מחיר למשתכן: תוכנית מחיר למשתכן היא חוד החנית בסדרת צעדים חסרי תקדים אשר יזמה ממשלת ישראל – והשר משה כחלון – בהובלת משרד האוצר, משרד הבינוי והשיכון ורשות מקרקעי ישראל. מטרת התוכנית היא להקל על משפחות צעירות לקנות דירה ראשונה בתנאים מועדפים. המדינה מעמידה בראש סדר העדיפויות את המטרה לקדם פתרונות דיור לציבור. התוכנית מציעה עשרות-אלפי יחידות דיור מוזלות בשנה ומיושמת במגוון יישובים נבחרים בפריסה ארצית. מדובר בהטבה משמעותית, של 200,000 ש"ח לפחות, בקניית דירת מחיר למשתכן, ועלות הקרקע לבנייה מסובסדת על-ידי המדינה לפחות ב-200,000 ש"ח. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוזלה של 200,000 שקל לפחות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זהו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, איפה. יש לי תשובה – היא שואלת שאלות – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> היא כבר מצטערת על השאילתה. <נורית קורן (הליכוד):> אני לא מצטערת על השאילתה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> היא מקמצת במילים, אבל – – – <נורית קורן (הליכוד):> זו שאילתה מאוד חשובה. מאוד מאוד חשובה. מאוד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תנאי הזכאות – זה מה שרצית לדעת – מתייחסים בין היתר לנכים רווקים בני 21 ומעלה. נוסף על כך, רשות מקרקעי ישראל מאפשרת ביצוע התאמות והנגשת הבתים לשם – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – עושים את זה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בטח. בטח. רשות מקרקעי ישראל מאפשרת ביצוע התאמות והנגשת הבתים לשם התאמתם לצרכים הפונקציונליים של הנכים. 4. שיוך דירות בקיבוץ או במושב שיתופי לאנשים עם מוגבלות – זכאים להטבה: ילדיהם הבגירים של משפחת חברים באגודה, או של מי שנפטרו בעודם משפחת חברים באגודה, המתאימים להגדרה "אדם עם מוגבלות" כמשמעותה – ובלבד שלא מדובר בלקות זמנית. תמצית ההטבה: בהתאם למדיניות מועצת מקרקעי ישראל, מבצעת רשות מקרקעי ישראלי שיוך דירות במושבים ובקיבוצים. במסגרת השיוך רוכשת משפחה את הזכויות בבית-המגורים שלה, זכויות שעד למועד השיוך היו בידי האגודה. רשות מקרקעי ישראל תתיר במקרים מסוימים שיוך יחידת דיור בקיבוץ או במושב שיתופי מתוך חלקת המגורים לזכאים כמפורט לעיל, גם אם הם עצמם אינם משפחת חברים באגודה, בתנאים של משפחת חברים באגודה, בהתאם להחלטת האספה הכללית של היישוב. <נורית קורן (הליכוד):> תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רבי חנניה בן עקשיא היה אומר... <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, חכי, חכי. <נורית קורן (הליכוד):> תודה, אדוני. אני רק רוצה לחדד עוד דבר אחד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה. <נורית קורן (הליכוד):> על-פי הערכה וסקרים מדובר ב-1.6 מיליון אנשים עם מוגבלות במדינת ישראל. נניח שרק 10% מהם עם מוגבלות של גפיים. כל המספרים שאמרת לי כאן, הם לא מספיקים; הם ממש לא מספיקים. אני חושבת שיחד עם מחיר למשתכן, מינהל מקרקעי ישראל – וגם משרד האוצר – רצוי שהוא יחשוב לומר ליזמים שצריך לתת דירות לאנשים עם מוגבלות. אני רוצה לומר לך שיש אצלי כל כך הרבה פניות על השולחן, שמדברות גם על דיור ציבורי – שאין מספיק דיור ציבורי לאנשים עם מוגבלות, וזאת בעיה קשה. כיצד המשרד נערך לתת דירות נוספות לאנשים עם מוגבלות? תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> משרד האוצר הקצה מאות מיליונים לרכישת מאות דירות ציבוריות. נוסף על כך, התוכנית ב-15'–16', והוא ימשיך בזה, בעזרת השם, גם בתקציב של 17'–18'. אני חושב שהתשובה שנתתי לך עונה בצורה די מקיפה על כל הצרכים; לא 100% הצרכים, אי-אפשר לענות על 100% הצרכים, אבל לכל אחד יש תשובה, וכל אחד בקטגוריה, בהגדרות ששאלת, נכלל באחד הסעיפים שהקראתי לך. תוכלי לקבל את התשובה, לעבור עליה בניחותא במשרד ולראות שאכן, שר האוצר ומשרד האוצר – – <נורית קורן (הליכוד):> שר האוצר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – וכולם, ואנחנו, עושים את המאמצים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כולם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, כל הממשלה, שר הבריאות – – <נורית קורן (הליכוד):> אני רק מבקשת – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, כולם – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – שר הפנים הרב אריה דרעי, שעוזר המון בעניינים האלה – עושים את הכול כדי להקל על האוכלוסייה הזאת – על האוכלוסייה בכלל ועל האוכלוסייה הזאת בפרט. יש משפט: מה עוד תבקשי מאתנו מכורה ואין ואין עדיין? <נורית קורן (הליכוד):> שיהיו עוד דירות לאנשים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בעזרת השם. <נורית קורן (הליכוד):> בעזרת השם. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת קורן. חבר הכנסת אורי מקלב – שאלה 267. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני רוצה לשבח את חברי הכנסת ששואלים ונוכחים. כל הכבוד. יש חברי כנסת ששואלים, אנחנו טורחים – למשל, התשובה האחרונה – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> היום סגן השר במצב רוח לדילול המליאה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – טורחים לענות תשובה ארוכה, ובסוף לא נמצאים בכלל. אני רוצה לשבח את חברי הכנסת שנוכחים במליאה, שואלים שאלות, מחכים לתשובות. אני לא רוצה לומר על אלה ששואלים ואפילו לא נוכחים לקבל תשובה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כל אחד וסיבותיו. רק נאמר, שאילתה 267, חבר הכנסת אורי מקלב – עיכוב בהוזלת מוצרי יסוד. <אורי מקלב (יהדות התורה):> ושהתשובות הן מפורטות ולעניין – לכן זה מדרבן אותנו לשאול, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתם כן, אבל למשל – טוב, לא נגיד שמות של חברי כנסת ששאלו – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> גם זה יכול לקרות. גם זה יכול לקרות – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זו פגיעה בכבוד – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – נדון אותם לכף זכות. זה יכול לקרות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תמיד. תמיד. כשם שדנתם אותם לכף זכות, נדון גם אותך לכף זכות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני רוצה לשבח את שר הבריאות, הרב ליצמן, שלא זז מהכיסא במשך כל שעות הדיון, שומע את התשובות המפורטות, כותב הערות – הוא עוד יגיש לי את החשבון, אני יודע, אני מכיר אותו. יישר כוח, יישר כוח. <אורי מקלב (יהדות התורה):> נגיד לו שיהיה לו לבריאות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שיהיה לך לבריאות. <267. עיכוב בהוזלת מוצרי יסוד> <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה, אדוני סגן השר, מכובדתי היושבת-ראש, השאילתה שאני מבקש לשאול היא על עיכוב בהוזלת מוצרי יסוד. ועדת המחירים פרסמה לפני כמה חודשים דוח שמורה לצמצם את המרווח הקמעונאי במוצרי מזון – הליך שאמור לחסוך בהוצאה של משקי הבית על מוצרי היסוד. השימוע לרשתות השיווק נדחה כמה פעמים, מה שמעכב את יישום ההוזלה בפועל. לכן ברצוני לשאול, אדוני סגן השר: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה ייעשה לזירוז הליך ההוזלה כמתבקש? תודה רבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יישר כוח, חבר הכנסת אורי מקלב. הרב אורי מקלב. שאילתה רגילה מס' 267, בעניין עיכוב בהוזלת מוצרי יסוד. חברי הרב מקלב, השימוע לרשתות השיווק נערך לפני כמה חודשים. לאחר מכן קיימה ועדת המחירים דיון בנושא ובהערות שעלו בשימוע. החלטת הוועדה התפרסמה באתר משרד האוצר. להלן עיקרי החלטת הוועדה: 1. קביעת מחיר מרבי למרווח הקמעונאי – ועדת המחירים המליצה להחיל את סעיף 29 לחוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים על מקטע השיווק הקמעונאי. בהתאם לכך, הרשתות הקמעונאיות יגישו דוח חצי-שנתי לוועדת המחירים ולמפקחים על המחירים, שיאפשר לוועדה לעקוב אחר רווחיות הרשתות במכירת המוצרים שבפיקוח מחירים. ועדת המחירים מצפה כי במקרים שבהם הרשת הקמעונאית מקבלת הנחה מספק המוצר שבפיקוח, רוב ההנחה ישורשר למחיר הסופי לצרכן, ולא יופנה להגדלת רווחיות הרשת הקמעונאית. אם יתברר כי ההתנהלות הקיימת אינה משתנה, תבחן הוועדה צעדים נוספים. 2. שינויים במרווח הקמעונאי הקבוע כיום: הוועדה החליטה כי יתבצעו התאמות ושינויים במרווח הקמעונאי באמצעות שינוי במחיר לצרכן, במסגרת העדכונים השונים המתבצעים באופן תדיר למחירי המוצרים המפוקחים. נציין כי השינויים צפויים להביא להפחתת מחיר של חלק מהמוצרים ולהעלאת מחירם של מוצרים אחרים. בהקשר זה, הרב מקלב, יש לומר כי לפני שבועות מספר חתמו שר האוצר ושר החקלאות על צו להפחתת מחירי החלב והביצים. בעקבות זאת ירדו מחירי מוצרי החלב שבפיקוח בשיעור ממוצע של 3.02%, ומחירי הביצים שבפיקוח ירדו בשיעור ממוצע של 4.62%. ירידת מחירי הביצים היא תוצאה, בין היתר, של הפחתת מרווח השיווק הקמעונאי בהתאם להחלטת ועדת המחירים האמורה לעיל. נוסף על כך, גברתי היושבת-ראש, יש לציין כי שר האוצר החליט על הפחתת מכסים ופתיחת מכסות לייבוא מוצרי מזון, כדי למנוע מחסור ולהקל את יוקר המחיה מעל אזרחי ישראל לקראת פסח. כולנו חווינו מה היה בחגי תשרי, כשיצרו איזשהו חוסר מלאכותי, ביקושים גבוהים, יצרו היצעים נמוכים – למדנו את הלקחים, ושר האוצר החליט על הפחתת מכסים ופתיחת מכסות לייבוא מוצרי מזון, כדי למנוע מחסור ולהקל את יוקר המחיה מעל אזרחי ישראל לקראת חג הפסח הבא עלינו לשלום. בתוך כך החליט שר האוצר על הגדלת מכסת היבוא של בשר טרי, צעד שיאפשר ייבוא של בשר טרי הנמכר במחירים נמוכים באופן משמעותי מהבשר הטרי הנמכר כיום ברשתות השיווק. כמו כן, התקיים שימוע, שהסתיים ב-1 במרס, בעניין הפחתת 50% מהמכסים על דגים, צעד שיוביל להוזלה משמעותית של הדגים, וכן בעניין פתיחת מכסות ייבוא של ירקות קפואים, ובכלל זה טוגנים קפואים, שמן זית, וכן הגדלת סל הירקות הטריים שאפשר לייבא בפטור ממכס בתקופות החגים ובפסח. כל אלה ישפיעו משמעותית על הפחתת מחירי המזון לכל משקי הבית בישראל. <היו"ר נורית קורן:> שאלה נוספת, חבר הכנסת אורי מקלב? <אורי מקלב (יהדות התורה):> ממש שאלה קצרה נוספת. תודה רבה, סגן שר האוצר. יש איזה פריבילגיה כשאתה שואל לפני ארבעה חודשים ואתה מקבל תשובה היום – יכול להיות שדברים משתנים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין דברים כאלה. אני היום מנקה את השולחן – אין הצעות לסדר ואין שאילתות במשרד האוצר. השולחן נקי. <אורי מקלב (יהדות התורה):> זה נכון. <היו"ר נורית קורן:> חסל סדר פסח, סדר חמץ. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל השאילתה שלי היא מ-2 בדצמבר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז אתה מקבל תשובה – חיכינו לצעדים, שלא היו בדצמבר. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אז זהו, אולי היה לי גם חלק בדבר הזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עכשיו אתה צריך לברך על הצעדים האלה. אני רוצה לשמוע את הברכה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> לכן אני רוצה להגיד שעכשיו השאילתה הייתה, ואני באמת מברך שאתה עכשיו מודיע – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, עקצת, אבל לא חשוב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אתה אומר שבשבועות האחרונים היה שינוי ובאמת החליטו, וצריכים לבדוק מה היישום של זה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה תרגיש את זה בסל, כשאתה תלך עם העגלה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> ואנחנו מברכים גם על תוספת הורדת המסים שהייתה עכשיו במוצרי היסוד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יפה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני חושב שזה ישפיע לקראת חג הפסח. אנחנו תומכים בדברים טובים כשבאים באמת לעזור ולהתמקד במשפחות החלשות יותר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל? <אורי מקלב (יהדות התורה):> בנוסף. לא אבל, השאלה היא בנוסף. אין ספק שהמרווח הזה, בין היצרן, בין החקלאי, לבין רשתות השיווק, הקמעונאי – שם נוצר המרווח הכי גדול; הלקוח, הצרכן, משלם הרבה כסף, כפי שאנחנו יודעים החקלאי מרוויח רווח מועט, גם היצרן. הפערים הגדולים נמצאים אצל הקמעונאי. לכן כל פעולה שנעשית, זה חשוב. עכשיו אנחנו רוצים ליזום יחד, ולא במוצרי יסוד, ששם יש לך התערבות רגולטורית, אלא במוצרים רגילים. גם היצרנים מתלוננים שהרשתות סוחטות מהם הנחות ענק, ובסופו של דבר זה בכלל לא מגיע לצרכן. אנחנו עכשיו, בעקבות הדברים האלה, של מוצרי היסוד, רוצים שזה יחול גם על מוצרים רגילים, ואנחנו מבקשים את תמיכת האוצר בעניין הזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה לא צריך לבקש, האוצר כבר עשה את זה. בתשובה שנתתי לך כבר עניתי גם על המרווחים. אתה לא צריך לבקש – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> מוצרי יסוד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – אתה לא מתפרץ – אתה נכנס לדלת פתוחה. בסדר. יישר כוח. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יישר כוח. <היו"ר נורית קורן:> אדוני סגן השר, צריך רק לדאוג לחקלאים. עשיתם כל כך הרבה יבוא, צריך לדאוג לחקלאים, שלא מקבלים מספיק כסף. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון, נכון, נכון, את צודקת. <היו"ר נורית קורן:> אנחנו צריכים לדאוג לחקלאות שלנו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> החקלאי, גברתי היושבת-ראש, משלם fixed-price, ובדרך מהחקלאי עד למדף זה עובר כמה ידיים, ופה צריך לטפל. <היו"ר נורית קורן:> נכון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אגב, גם הפטור ממע"מ על פירות וירקות – החקלאי לא נהנה מזה והלקוח הסופי לא נהנה מזה. יש כל הספסרים באמצע. <היו"ר נורית קורן:> נכון, אז על זה צריך לעבוד. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מודה לך שהמתנת. <היו"ר נורית קורן:> שאילתה מס' 292: ניצול תקציב עודף לשיפור הבטיחות. <292. ניצול תקציב עודף לשיפור הבטיחות> <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי סגן השר, אני ויתרתי. אני היום ערבי – לפי הגדרת חלק מהחברים – ערבי טוב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יעני? <עיסאווי פריג' (מרצ):> ויתרתי להמון ח"כים; למיקי לוי ויתרתי, ליעל ויתרתי, להרבה ויתרתי. <היו"ר נורית קורן:> לא, חבר הכנסת עיסאווי פריג', רק להעמיד אותך על הטעות: אתה רשום במקום הזה. רק ליעל ויתרת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא נכון, גברתי. <היו"ר נורית קורן:> רק ליעל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> וגם למיקי. <היו"ר נורית קורן:> ולמיקי, בסדר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא נכון, גברתי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גם למיקי וגם ליעל. אני מודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. אבל מה, לשמוע אותך – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> עיסאווי הוא קודם כול חבר. קודם כול חבר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אבל הוא ערבי טוב. <היו"ר נורית קורן:> אנחנו לא קובעים פה מי ערבי טוב ומי לא, זה ממש לא לעניין. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, אמרת: אני רוצה להעמיד אותו על הטעות. <היו"ר נורית קורן:> זה לא לעניין. זה לא לעניין, חבר הכנסת חיליק בר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זכיתי לתענוג לשמוע את סגן השר באריכות בתשובות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נהנית מכל רגע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נהניתי, ואני איהנה יותר עכשיו לקבל את תשובה בעברית אטית, בהקראה שאני אוכל להפנים אותה, כי עכשיו אתה בדקה התשעים, מותש. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ממש לא. ממש לא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שאלתי היא: על-פי נתוני עמותת "אור ירוק", חלה עלייה של 13% במספר ההרוגים מתחילת שנת 2015. אף-על-פי שזו השנה השלישית שבה נרשמת עלייה במספר ההרוגים, תקציב עודף, עקב גביית דמי ביטוח רכב לשיפור הבטיחות, אינו מנוצל. ברצוני לשאול: 1. מה הוא היקף הכספים העודפים בתחום זה? 2. מדוע כספים אלו אינם מנוצלים לשיפור הבטיחות בדרכים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה רבה, חברי חבר הכנסת עיסאווי פריג'. 1. על-פי הדוחות הכספיים של "קרנית", נכון ליום 30 בספטמבר 2015, עודף הנכסים הוא 1.3 מיליארד ש"ח. זה גם הרבה כסף. 2. הכסף ב"קרנית" נצבר מהפרשות שביצעו ומבצעים המבוטחים בביטוח רכב חובה, כך שנכסי "קרנית" נובעים ברובם המוחלט מדמי ביטוח החובה שנגבו מציבור המבוטחים לאורך כל השנים. לפיכך, כספים אלה שייכים לציבור המבוטחים בביטוח חובה, וככל שיימצאו עודפים בנכסי "קרנית" יש לייעד כספים אלה לטובת המבוטחים בביטוח חובה שמימנו את "קרנית ולהקטין ככל האפשר את נטל ביטוח החובה – להוזיל – את המחירים – המוטל בחוק על ציבור המשתמשים בכלי רכב מנועיים. הכסף הזה צריך לחזור לציבור באמצעות הוזלת התעריף. לגבי השקעות בבטיחות, הממשלה, במגוון תוכניות, משקיעה מאות-מיליונים בבטיחות בדרכים. אם אתה שואל אותי אם זה מספיק – אף פעם לבטיחות זה לא מספיק, אבל הממשלה, בתוכניות אחרות, משקיעה מאות-מיליונים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני, אני ציינתי, מספר ההרוגים עלה ב-13% ובשלוש השנים האחרונות הוא נמצא בקו עלייה. שאלה מתמטית פשוטה: יש לך 1.3 מיליארד, ואתה אומר עודף גבייה, שהציבור שילם ביתר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אחזיר אותו לציבור. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז יפה, למה אתה לא משקיע אותם בהורדת מספר ההרוגים בכבישים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז למה לא להשקיע אותם – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני, תן לי רק להשלים את השאלה. העודף הזה הצטבר במהלך שנים, ואתם נרדמים, שנה אחרי שנה, וחוזרים על התשובה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ממש לא. אני מוחה. אני מוחה, ממש לא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז, נו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ממש לא. אתה לא עוקב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> 1.3 מיליארד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 1.3 מיליארד זה של הציבור. אתה יכול להגיד למה לא לתת אותם לרב ליצמן, יש לו מה לעשות עם זה; למה לא לתת את זה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זו תשובה לא משכנעת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אז אני אשכנע אותך. 1.3 מיליארד מהציבור יחזור לציבור. לגבי תוכניות שאתה מבקש – הממשלה, במגוון כלים, עושה, משקיעה מאות-מיליונים בבטיחות בדרכים, ותמשיך להשקיע. לא ציפיתי שתשתכנע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא משכנע. <היו"ר נורית קורן:> השאילתה הבאה של חבר הכנסת עיסאווי פריג', שאילתה מס' 310: מיעוט ארגונים מהחברה הערבית המאושרים לסעיף 46 לפקודת מס הכנסה. בבקשה. <310. מיעוט ארגונים מהחברה הערבית המאושרים לסעיף 46 לפקודת מס הכנסה> <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי סגן השר, שאלתי: מ-5,900 הארגונים שאישרה רשות המסים לצורך סעיף 46, רק 45 הם מתוך החברה הערבית. ברצוני לשאול: כמה פניות קיבלה רשות המסים בחמש השנים האחרונות מארגונים ומעמותות מהחברה הערבית שביקשו אישור לצורך סעיף 46? אני מזכיר לך: 5,900 ארגונים שיש להם אישור לפי סעיף 46 – מהם רק 45 מהחברה הערבית. תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ואתה בטוח שהבעיה היא ברשות המסים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני שואל, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בידי רשות המסים, ידידי, מידע כללי, על כלל העמותות שקיבלו הכרה לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה. העמותות נקלטות על-פי שם עמותה ומספר תאגיד בלבד. לא כתוב שם "ערבי", "יהודי", "צ'רקסי"; שם עמותה ומספר התאגיד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גם – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שאלת – תקבל תשובה. תקבל תשובה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – הוא לא יודע – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מיקי, אני עונה לו, אני עונה לו. <היו"ר נורית קורן:> יש תשובה. יש תשובה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רשות המסים אינה מבדילה בין מגזרים ודתות ואינה מאפיינת את הפונים לפי דת או לאום. תחזור בך. כל מגזר זכאי לשוויון בפני החוק. חובת השוויון חלה גם במישור הזכויות הקבוצתיות, כגון – בהקצאה שוויונית של משאב מדינה ניתנת הזדמנות לכולם להגיש בקשה להכרה כמוסד ציבורי, ללא הבחנה של דת, גזע ומין. לפיכך, מחלקת מוסדות ציבור ומלכ"רים אינה עורכת כל אפיון אחר של הפונים בטרם אישורם על-ידי ועדת הכספים של הכנסת. מחלקת מוסדות ציבור ומלכ"רים מטפלת בבקשות המגיעות אליה בהתאם לסדר קבלתן ולשיתוף הפעולה בין הפונה לבין המחלקה אשר למתן נתונים ותשובות על שאלות מקצועיות הנוגעות בבקשה עצמה ובקריטריונים לקבלתה. מהאמור לעיל – אין בידי רשות המסים למיין נתוני עמותות לפי אינדיקציות שמעצם הבחנתן עולה מהן חשש לאפליה כגון על רקע מגדרי, אתני, מוצא, דת וכיוצא באלה. לאור זאת, אין רשות המסים יכולה להמציא רשימה על-פי מגזר מסוים, מכיוון שהיא לא מבחינה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה לא יודע כמה עמותות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא שמעת את התשובה? לא שמעת? רשות המסים אדישה למוצא, דת, גזע, מין או מגדר; היא מטפלת לפי התאגיד, רישיון התאגיד. כיוון שהיא עצמה לא מבחינה בעת קבלת הבקשה, לפי מה שאתה שואל, היא גם לא יכולה לתת לך תשובות מי ערבי ומי יהודי. קח את הרשימה, היא בטח מתפרסמת באינטרנט, תעברו אתה והעוזרים שלך – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני עובד רשות המסים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה, שום תשובה לא תספק אותך. אני יודע, אני מכיר אותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני עובד רשות המסים – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת עיסאווי, יש לך שאלה נוספת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תקשיב רגע. קח את הרשימה, תעבור עם העוזר שלך, תראה אתה, לפי החוש שלך, מי ערבי, מי יהודי, מי חרדי. אני לא יכול לתת לך תשובה לפי מגזר, כי אנחנו לא פועלים לפי מגזרים. אנחנו שוויוניים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני רואה, אני רואה. <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת עיסאווי, יש לך שאלה נוספת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, חלאס, הוא שאל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני סגן השר, עכשיו, אתה מסדר אותי בתשובה? יאללה, תסדר אותי. שאלתי שאלה. שאלתי, אדוני – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה לא היה בסדר? אני אומר: אנחנו לא פועלים לפי מגזרים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אני שואל שאלה פשוטה. אני עובד רשות המסים לשעבר. אתה – בלחיצת כפתור תוכל לדעת: התיק הזה – מאיפה בא? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא רוצה לדעת, כי אני לא פועל לפי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל אני ביקשתי ממך לדעת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא רוצה לדעת. אני לא מחליט – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל אני שאלתי אותך, אדוני – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה שאלת, בסדר. אתה מקבל תשובה. אני לא רוצה להחליט לתת הכרה לפי 46 לפי מוצא. אני רוצה שהכול יהיה שוויוני, לפי הקריטריונים שוויוני, ואתה רוצה להכריח אותי להיות מגדרי – עיסאווי פריג', לא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> סגן השר, אל תהיה מה שלא אתה. אל תהיה מה שלא אתה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אוהו, חיליק, תרגיע לי אותו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה לא חייב להקריא מה שכתבו לך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הופה, הנה – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', תודה רבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בסדר. אני סולח לך. אתה יודע מה? חבל שקיבלת אותה בעל-פה. <היו"ר נורית קורן:> יש שאילתה נוספת. אנחנו מסיימים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מי עוד? לא לא, רגע, איפה שי נחמן – נחמן שי, איפה הוא? <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, רגע, איפה סופה? סופה ביקשה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זהו? אפשר ללכת? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני רואה שכבוד הרב נהנה. <מיקי לוי (יש עתיד):> פורים שמח, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> פורים שמח לכולם, לכל עם ישראל. א-פריילעך פורים. <היו"ר נורית קורן:> אמן. תודה. תודה לכולם. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ג באדר ב' התשע"ו, 23 במרס 2016, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:53.>