דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ד ישיבה קי"ט הישיבה המאה-ותשע-עשרה של הכנסת העשרים יום רביעי, י"ג באדר ב' התשע"ו (23 במרס 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 5 179. גרידה במקרה של עובר מת ברחם בבתי-חולים 5 מירב בן ארי (כולנו): 5 שר הבריאות יעקב ליצמן: 6 איציק שמולי (המחנה הציוני): 7 הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – פגיעה בכבוד דגל המדינה או סמלה), התשע"ו–2016 8 נאוה בוקר (הליכוד): 8 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 10 עיסאווי פריג' (מרצ): 15 הצעת חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015 23 יואב קיש (הליכוד): 23 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 25 תמר זנדברג (מרצ): 26 יואב קיש (הליכוד): 29 הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – הגדרת גוף פעיל בבחירות), התשע"ו–2016 30 יואב קיש (הליכוד): 31 הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה) (תיקון – חובת מתן הקלה לתוספת דירות מגורים), התשע"ו–2016 44 אלי כהן (כולנו): 44 סגן שר האוצר יצחק כהן: 47 עיסאווי פריג' (מרצ): 48 אלי כהן (כולנו): 51 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הודעת התנתקות משירות כהודעת סירוב לקבל פרסומות), התשע"ה–2015 53 אורי מקלב (יהדות התורה): 53 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הודעת התנתקות משירות כהודעת סירוב לקבל פרסומות), התשע"ה–2015 54 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 54 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 54 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 56 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 56 הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של הגרלות והימורים, התשע"ו–2016 57 רועי פולקמן (כולנו): 57 סגן שר האוצר יצחק כהן: 59 הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – חישוב דמי מחלה בעת היעדרות לסירוגין של העובד ובן-זוגו), התשע"ו–2016 60 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 61 הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – חישוב דמי מחלה בעת היעדרות לסירוגין של העובד ובן-זוגו), התשע"ו–2016 65 רועי פולקמן (כולנו): 65 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 67 הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון – קדימות קונה בהחזר מס ערך מוסף), התשע"ו–2016 69 אלי כהן (כולנו): 70 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 71 הצעת חוק חובת אזהרה בפרסום ושיווק טלפוני של הלוואה (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 74 זהבה גלאון (מרצ): 75 סגן שר האוצר יצחק כהן: 79 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 81 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 81 הצעת חוק לידה בבית (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 82 תמר זנדברג (מרצ): 82 שר הבריאות יעקב ליצמן: 85 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – רישיון לישיבת ביקור של אמן במה), התשע"ו–2015 87 איתן ברושי (המחנה הציוני): 87 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 88 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור עישון ברכב בקרבת קטין שטרם מלאו לו 16 שנים), התשע"ו–2015 90 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 91 הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), התשע"ו–2015 93 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 93 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 95 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 95 הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – סירוב לעבוד ביום המנוחה השבועי), התשע"ו–2015 95 עליזה לביא (יש עתיד): 96 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 98 הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – איסור תשלומים נלווים), התשע"ה–2015 102 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 102 הצעת חוק חיסכון פנסיוני לכל עובד, התשע"ו–2016 104 עיסאווי פריג' (מרצ): 104 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת דמי ניהול בקרנות הפנסיה), התשע"ו–2016 106 מיכל בירן (המחנה הציוני): 107 הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – קיצור משך זמן ההחלטה בערעור), התשע"ו–2016 108 אלעזר שטרן (יש עתיד): 109 הצעת חוק פיקוח על מטפלים בחסרי ישע ובילדים, התשע"ה–2015 111 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 111 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 113 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 115 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת דמי ניהול בקרנות הפנסיה), התשע"ו–2016 117 מיכל בירן (המחנה הציוני): 117 סגן שר האוצר יצחק כהן: 121 הצעה לסדר-היום 124 המאבק אינו נגד היהודי הרפורמי אלא נגד כת ו"דת" הרפורמה שמעזה לטעון שהתורה אינה רלוונטית 124 יגאל גואטה (ש"ס): 125 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 135 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"ג באדר ב', תענית אסתר, תשע"ו, 23 במרס 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. יש לנו עכשיו שאילתה דחופה, ולאחר מכן חקיקה בקריאה טרומית, ובזה אנחנו נסיים, על מנת לאפשר לאלה שמעוניינים בכך לשמוע את קריאת המגילה בעוד כמה שעות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> זה גם צום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> וזה גם – כן, תענית, כפי שאמרתי, לרבים מאתנו. אני מתכבד להזמין את שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 179 מאת חברת הכנסת מירב בן ארי. הנושא הוא: גרידה במקרה של עובר מת ברחם בבתי-חולים. בבקשה, חברת הכנסת מירב בן ארי תקרא את נוסח השאילתה, ואז שר הבריאות ישיב. <179. גרידה במקרה של עובר מת ברחם בבתי-חולים> <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, כאשר מתגלה שאישה בהיריון נושאת עובר מת, היא אינה יכולה לעבור גרידה באותו יום – בכל בתי-החולים. מצב זה עלול לגרום נזק נפשי קשה לאישה, ולכן, לדעתי, יש לזרז את תהליך החזרה לשגרה. ברצוני לשאול: מה תעשה כדי שנשים לא ייאלצו להמתין מעבר ליום אחד עם עובר מת לגרידה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת בן ארי. בבקשה, אדוני שר הבריאות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת מירב בן ארי, אני מודה לך על פנייתך בנושא רגיש וחשוב זה. על-פי הערכתנו, יש כמה מקרים של הפלות טבעיות מדי שנה, וחלק מהנשים יעברו הפלה טבעית ללא צורך בגרידה. כיום התורים לפעולת הגרידה עומדים על כמה ימים. להערכתנו, ברוב בתי-החולים מדובר בהמתנה של יומיים עד ארבעה ימים, שכן לא מדובר בפעולה דחופה מבחינה רפואית. בתחום הגינקולוגיה והמיילדות יש כ-30% פעולות דחופות מדי יום, כולל ניתוחים קיסריים, דימומים, היריון מחוץ לרחם ועוד, המבוצעים נוסף על תוכנית הניתוחים הקבועים מראש. במצב הקיים לא ניתן להעמיס על המערכת מקרים בלתי מתוכננים נוספים, ועל כן הנשים מקבלות תור אלקטיבי לאשפוז-יום. מעבר לכך, מבחינת בטיחות המטופלת נכון הוא כי הפעולה תתבצע באופן אלקטיבי במשך שעות הבוקר, כאשר כוח-האדם צפוי וידוע והאישה מגיעה בצום לקראת ההרדמה, ולא תידחה לשעת התורנות, שאז הסיכון לסיבוכים גבוה יותר. דחיית פעולת הגרידה אכן מהווה קושי רגשי לאישה, אך חשוב להדגיש כי לא מדובר בדחיפות רפואית מיידית במצבים שבהם האישה אינה מדממת. במצב כוח-האדם הנוכחי ועם כמות חדרי הניתוח העומדים לרשות המחלקות, ועל רקע הדאגה לבטיחות הטיפול באישה, המתנה של כיומיים הנה סבירה. במידה שהובא לידיעתך כי יש מקרים שבהם ההמתנה ארוכה מהסביר, יש להפנות אותם אלינו לצורך טיפול נקודתי. בבדיקה שלנו במוקד פניות הציבור של המשרד לא התקבלו פניות בנוגע לקביעת תורים לגרידה בבתי-חולים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבריאות. האם יש שאלה נוספת לחברת הכנסת מירב בן ארי? כן. בבקשה, גברתי. <מירב בן ארי (כולנו):> ראשית אני רוצה להודות לך, אדוני השר, על התשובה הברורה והמדויקת. בדרך כלל כששואלים, שומעים דברים לא כל כך, מה שנקרא, ברורים, והתשובה ברורה. אני בכל מקרה אשאל אותך אם תוכל להמליץ בתפקידך כשר הבריאות, ולאור הבנתך את המצב הנפשי הקשה כשנשים נאלצות לפעמים במשך שבוע לשאת ולד מת, האם תוכל לשלוח את זה כהמלצה לבתי-החולים? אני רוצה לציין בפניך שבית-החולים לניאדו בנתניה מבצע את הגרידה של ולד מת ברגע שאישה מתייצבת, באותו יום. כלומר, זה קורה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. שאלה נוספת גם לחבר הכנסת איציק שמולי – בבקשה, אדוני; ואז השר ישיב. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, קודם כול זאת הזדמנות נוספת לברך אותך על כל מה שאתה עושה במשרדך. אני רוצה לשאול אותך לגבי הביטוח הסיעודי. זה החודש השלישי מאז ההכרזה הדרמטית של שר האוצר שבמשמרת שלו לא יזרקו מבוטחים לרחוב. מאז, בממוצע בכל חודש, ממשיכים לזרוק 4,000, 5,000 איש מהפוליסות. אני מכיר ומוקיר את הנכונות שלך ללכת למהלך של ביטוח סיעודי ממלכתי. הבעיה היא שהפתרון שהציע שר האוצר הוא שקופות-החולים בינתיים יקלטו את המבוטחים, אבל נציגי המשרד שלך אומרים שיש לזה התנגדות נחרצת. אני רוצה לדעת איפה הדברים עומדים לא רק לטווח הארוך מבחינת משרד הבריאות, אלא, ברשותך, גם בטווח הקצר והמיידי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת שמולי. בבקשה, אדוני שר הבריאות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה. בקשר לשאילתה של מירב בן ארי, אני שמח לציין את בית-חולים לניאדו, כי אני יודע שהם עושים ממש מעל ליכולתם כדי לסייע לנשים במצוקה; כל אישה שמפילה היא אישה במצוקה. לתת המלצה – לא בידי. אני שר, אני לא רופא, קשה לי להנחות דברים. הרגישות ידועה לכל בתי-החולים, והם עושים כמיטב יכולתם – במהירות. אני יכול לבדוק עוד פעם אם הם אכן עושים את זה במהירות, ואני אעשה את זה. אני אבדוק אם הם יכולים. שנית, אני אוציא הנחיה לבדוק אם הם עומדים על זה, ואם מה שעניתי לך באמת אכן קורה. חשוב שזה יקרה, ואני בטוח שההתעניינות של אנשי המשרד בבתי-החולים תעשה את שלה. בקשר לחבר הכנסת שמולי, אני אתך בזה. אין לי אפילו הרבה מה להסביר לך בזה. אני לא יודע מה האוצר רצה – מה שהיה שם עם סלינגר ועם כל הדברים. אין לי מושג, אני הייתי נגד זה. אני מתנגד לזה בחריפות גם היום. אמרתי את עמדתי לשר האוצר. יש לי משא-ומתן לא קל בקשר לסיעוד. אני יודע שזה בהסכם הקואליציוני, ואני מחפש את הדרך להגיע להסכמה גם בשבועות האחרונים. אני אעשה את המיטב כדי לשפר את המצב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לשר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן ולכל השואלים. <הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – פגיעה בכבוד דגל המדינה או סמלה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2779/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. רכזי הסיעות שמעוניינים שחברי הכנסת יצביעו מתבקשים לפעול בהתאם. הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – פגיעה בכבוד דגל המדינה או סמלה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת נאוה בוקר וקבוצת חברי הכנסת. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. לרשות חברת הכנסת נאוה בוקר, שאני מזמין אותה לעלות לדוכן ולנמק את ההצעה, עומדות ארבע דקות. שימו לב, על-פי החלטת ועדת הכנסת, היום ארבע דקות לחברי הקואליציה ושש דקות לחברי האופוזיציה להנמקת החוקים. <נאוה בוקר (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שבנדון הוגשה עם תחילתו של גל הטרור הנוכחי ובעקבות קיומן של הפגנות תמיכה המוניות הנערכות בהקשרים שונים במרכזי היישובים הערביים בישראל ובמרכזי הקמפוסים בכמה מהאוניברסיטאות המובילות בארץ. במהלך ההפגנות האלה שורפים המפגינים והמתפרעים את דגלי ישראל, ומייד לאחר מכן שבים לשגרת חייהם כאילו דבר לא השתנה. את פעולת שרפת דגל המדינה ניתן לפרש כפעולה המוכיחה שאותו אדם מתנגד להמשך קיומה של מדינת ישראל. הצעת החוק מבקשת להפסיק את המצב האבסורדי הזה ולאפשר ענישה אפקטיבית ומחמירה נגד כל מי שפוגע בדגל המדינה – כפי שנאמר בספר מלכים: "הרצחת וגם ירשת". לעניין זה, ברצוני לציין כי שרפת דגל היא פעולה אגרסיבית, אשר מעבר למעשה השרפה עצמו, יש בה מרכיב של הסתה והמרדה נגד הריבון. בנוסף, נושא מניעת ההסתה לטרור מהווה גורם חשוב ומשמעותי בחיים בישראל, במיוחד לאור גל טרור היחידים השורר בארץ בחצי השנה האחרונה, ויש לעמוד מולו ביד קשה ולהחמיר את הענישה כבר בראשיתה של ההסתה, שבאה לידי ביטוי גם בדרך של שרפת דגל המדינה. סעיף 5 לחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, התש"ט–1949, שאני מבקשת לתקן, קובע בנוסח המקורי שלו, כי כל אדם הפוגע בדגל המדינה דינו מאסר עד שנה אחת, וזו תקופת מאסר שאינה עולה בקנה אחד עם סעיף 167 לחוק העונשין, שלפיו פגיעה בדגל או בסמל של מדינה ידידותית, דינה מאסר של שלוש שנים. מן הראוי כי העונש על פגיעה בדגל המדינה יהיה כבד מן העונשים המוטלים על פגיעה בדגלים של מדינות ידידותיות אחרות, או לכל הפחות שווה לו. לכן אנחנו מציעים להשוות את העונש על פגיעה בסמל ובדגל המדינה לפגיעה בסמליהן ובדגליהן של מדינות ידידותיות. כהמשך לכך, סעיף 5 לחוק קובע גם אפשרות של מתן קנס בסך 300 לירות לכל אדם המשחית את דגל המדינה. הסכום הזה אינו מידתי ואינו מעודכן לימינו, לכן מוצע לשנות את סעיף 5 לחוק ולקבוע מאסר של שלוש שנים או קנס בגובה 50,000 שקלים חדשים, או שני העונשים כאחד. להצעת החוק הצטרפו יוזמים רבים מכמה סיעות: מיש עתיד, מש"ס, מישראל ביתנו ומהליכוד כמובן, ואני מבקשת שבהמשך להצבעה היום נפעל כולנו לקידומה המהיר של הצעת החוק כדי להביא לשינוי עוד לפני יום הנכבה הקרוב. כי רק בדרך של חקיקה אפקטיבית ומחמירה נגד שונאי ישראל מבית ומחוץ אנחנו נוכל לשמור על ריבונותנו בארץ-ישראל. אני מודה לשרת המשפטים איילת שקד על התמיכה בחוק, ולחברי ועדת השרים שתמכו בחוק הזה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת נאוה בוקר. בשם שר הפנים ישיב השר יובל שטייניץ. בבקשה, אדוני. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת נאוה בוקר היקרה, אני התבקשתי להשיב בשם שר הפנים, אבל לפני זה אני רוצה להעיר הערה: כשראיתי את נוסח החוק – אני חושב שהחוק הוא ראוי, למטרה הראויה, אבל כשכתוב על שרפת דגל, כמובן, אני מניח שהכוונה לשרפת דגל פומבית, הפגנתית. בסוף אם שורפים פסולת ויש שם גם דגלים ישנים, זו לא הכוונה. זה מוגדר בחוק? זה מוסדר בחוק? <נאוה בוקר (הליכוד):> אני מניחה שכן. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אם לא, זה דבר שצריך להסדיר אותו, כי לפעמים יש גם פסולת או דברים כאלה – לא זו הכוונה. <חיים ילין (יש עתיד):> מה עושים עם נטורי קרתא במאה-שערים ששורפים את דגל ישראל – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא הבנתי מה השאלה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה תעשה עם נטורי קרתא? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> החוק חל על כולם. החוק חל על יהודים וערבים, על שמאלנים וימנים, על דתיים וחילונים. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני השר, אבל לשלול מהם ביטוח בריאות – זה נראה לך הגיוני לשלול למישהו? ביטוח בריאות? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> עוד לא התחלתי להקריא את תשובת הממשלה וכבר קוראים לי קריאות ביניים. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> איזו ערנות מופלאה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אתם עוד לא יודעים אם הממשלה בעד או נגד, וכבר אתם קוראים קריאות ביניים. זה יפה. <חיים ילין (יש עתיד):> כתוב פה: "בתמיכת הממשלה". <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אה, הבנתי. מה? <חיים ילין (יש עתיד):> כתוב פה: "פטור מחובת הנחה" ו"בתמיכת הממשלה". <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אה, הבנתי, ומזה אתה מסיק שהממשלה בעד, ואתה גם צודק. ועכשיו אני אקרא את התשובה של שר הפנים – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> וכדאי גם לקרוא את החוק. מומלץ. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> החוק מונח לפניכם. <יעל גרמן (יש עתיד):> אז זהו, כדאי לקרוא – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> את רוצה שאני אקריא את החוק? <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אם היית באה בזמן – חברת הכנסת נאוה בוקר, שהיא היוזמת, הציגה את החוק. הציגה את החוק. ובכן, רבותי, הצעת החוק הזאת מבקשת לקבוע, כי העונש שיוטל על הפוגע בדגל המדינה ובכבודו יהיה מאסר שלוש שנים, ולא כפי שנקבע בסעיף 5 לחוק, שנה אחת. בנוסף, ההצעה מבקשת לשנות את הקנס הקבוע בחוק ולהעמידו על סך 50,000 שקל במקום 300 לירות. 300 לירות – באמת נראה לי ארכאי. אני לא יודע מי יכול היום למצוא 300 לירות בכלל. עוד מוצע להוסיף סעיף בחוק המגדיר כי יוטל עונש של שלוש שנות מאסר על אזרח בגין שרפת דגל, וכן כי בית-המשפט שהרשיע אדם כאמור יקבע בהחלטתו כי תישלל זכאותו למלגות לפי חוק זכויות הסטודנט, זכאותו לשירותי בריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי וזכאותו לדמי אבטלה. ההצעה, כאמור, מבקשת לשנות את הקבוע בחוק ולקבוע כי העונש שיוטל על הפוגע בדגל יהיה שלוש שנות מאסר ולא שנה. על-פי דברי ההסבר, ההצעה מבקשת להשוות את הענישה לפגיעה בדגל ובסמל של מדינה ידידותית, הקבועה בסעיף 167 לחוק העונשין, התשל"ז–1977. ההצעה מבקשת לקבוע שפגיעה בדגל ישראל דומה, למשל, מבחינת הענישה שלה, לפגיעה בדגל בריטניה או בדגל ארצות-הברית – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זה מבחינת משך המאסר. <זהבה גלאון (מרצ):> השתגעתם לגמרי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> השאלה, אם נכון ונדרש להחמיר את רף הענישה, היא שאלה שבמדיניות, והיא מעלה שאלה, בין היתר, אם החמרת הענישה נדרשת לצורכי הרתעה ומניעת עבירות כאמור. יצוין אף כי ככל שיועלה רף הענישה כפי המוצע, המדובר בעונש המרבי, ולבית-המשפט יש שיקול הדעת לקביעת העונש בהתאם לנסיבות המקרה. ועדת שרים החליטה לתמוך בחלקה הראשון של ההצעה הנוגע לענישה הפלילית. לא כל כך ברור לי איך אפשר לתמוך בחלק הראשון ולא בחלק השני – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> איך אפשר להצביע – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> כן, אז לכן אני מקריא את הטקסט: הליך החקיקה בתיאום עם משרדי הממשלה הרלוונטיים מבקש את אישור הכנסת. זה מה שכתוב לי. עכשיו אני אפרש, כי זה קצת סתום-בלום. ועדת השרים – נאוה, אני עכשיו פונה גם אלייך – ועדת השרים, אם הבנתי נכון את הטקסט, החליטה לתמוך בקריאה טרומית, בתנאי שאת מוכנה שהמשך הליך החקיקה יהיה בתיאום עם כל משרדי הממשלה הרלוונטיים. האם את מוכנה לתנאי הזה? <נאוה בוקר (הליכוד):> ברור. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מוכנה לתנאי הזה. אם כך, ועדת השרים מציעה לתמוך בקריאה טרומית. אני רוצה להוסיף ולומר, מעבר לטקסט הכתוב פה: התופעות של פגיעה בארץ-ישראל או בסמלים הלאומיים של ישראל בכלל, גם פגיעה ביום הזיכרון או ביום השואה, פגיעה מכוונת, הן תופעות פסולות מכול וכול. במדינת ישראל יש חופש הבעת דעה רחב, מלא, וכל הפרובוקציות הללו של פגיעה בסמלי המדינה, אין להן מקום, והן סתם מכניסות ריב ומדנים ומעכירות את היחסים בין קבוצות האוכלוסייה השונות. אדם לא חייב במדינת ישראל להישבע אמונים לציונות, אבל הוא כן חייב בכיבוד סמלי המדינה, וכמובן סמל המדינה הבולט ביותר הוא הדגל. לכן ראוי לקבוע סנקציות ראויות ומועילות. אני עצמי, יש לי ספק אם הסנקציה צריכה להיות דווקא ביטוח בריאות, כי בריאות זה לפעמים עניינים שבנפש. אבל אני כן סבור שהחמרה של מתן אפשרות לבית-המשפט להאריך את המאסר לשלוש שנים, או לקבוע קנס של 50,000, זו החמרה מידתית וראויה לנוכח נסיבות העניין. ולכן, כפי שאמרנו, ועדת השרים וגם אני אישית חושבים שראוי לתמוך בחוק, כמובן בהסכמה שהמשך החקיקה, מעבר לקריאה הטרומית, תהיה בתיאום עם משרדי הממשלה הרלוונטיים, שהם בעיקר משרד הפנים ומשרד המשפטים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר יובל שטייניץ. הממשלה תומכת, לכן יש אפשרות להתנגד, וחבר הכנסת עיסאווי פריג' אכן מבקש להתנגד להצעת החוק. לרשותו יעמדו עד שלוש דקות, ואז נעבור להצביע. בבקשה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, חבר הכנסת חזן נמצא כאן? לא נמצא. תראה, כשאני שומע את הצעת החוק, כמו הצעות חוק של רבים, יש כותרת אחת שצריך לתת לקואליציה ולשלטון העכשווי: שלטון חסר ביטחון. שלטון חסר ביטחון. זה מזכיר לי – אולי תקשיבו, חברים – זה מזכיר לי שכדי לרצות חברי כנסת חדשים שנכנסים לתלם, נותנים להם סוכרייה. אז הסוכרייה הזו מחזירה אותי אחורה לחבר הכנסת אורן חזן, שעמד כאן, ואישרו לו הצעת חוק של חיוב לימודי השפה הערבית, והתנו לו את זה, איך שאמר השר שטייניץ, את קידום החוק, בתיאום עם משרדי הממשלה. דהיינו, לקבור את החוק. נתנו לכם סוכרייה, וקדימה. והדבר השני שזה מזכיר לי, השר אקוניס עם ההישג שהוא כל הזמן מתפאר בו – בחוק רשות השידור הציבורי הוא הוסיף את המילה "ישראלי". גילה את אמריקה – חוק רשות השידור הישראלי. והדבר השלישי, שהצעות חוק עולות כאן לשנות את שם המדינה ל"מדינת ישראל". אני חוזר להצעת החוק שמונחת בפנינו כאן, שהיא בעצם לתת לחברי כנסת חדשים – יאללה, הנה נכנסתם, העברתם בטרומית, העברתם בטרומית, נתנו לכם את כדור ההרגעה. בזכות השלטון הרופף שלכם אתם מביאים כאן הצעות חוק. אני שואל אתכם, הצעת החוק הזו תקטין פיגועים? מה אתם מרוויחים מהצעת החוק הזאת? <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – זה מה שהיא עושה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני, אני, אני – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> זה מה שאתה רוצה, להסית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני רק רוצה להציג סוגיה שאולי תעצבן חלק מהחברים הנוכחים כאן. חבר הכנסת אייכלר מחפש קיזוז כי הוא לא משלים עם זה שהוא צריך להצביע בעד הצעת החוק. חברים, אני נגד לשרוף דגל מדינה, זה ברור. אבל תארו לעצמכם שבארצות-הברית, שהיא המודל לחיקוי, בית-המשפט קבע שבארצות-הברית, בשם חופש הביטוי, מותר לשרוף דגל. זה נקבע בארצות-הברית. אתם מתעסקים עם שטויות. אתם מתעסקים עם שטויות, ומיום ליום אתם מראים לנו כמה אתם חסרי ביטחון. אתם, חברי הכנסת של הליכוד, שקפצתם לבריכה מחדש, מרצים אתכם בחוקים רק כדי להיכנס לספר החקיקה, ואתם לא תיכנסו לשם. אדוני, אנחנו נגד החוק, כי אנחנו חושבים שזה לא מקדם, זה מרע את השיח שקיים בבית ובמדינה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת נאוה בוקר, את רוצה להשיב למתנגדים? בבקשה, גברתי, לרשותך עד שלוש דקות. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מוותרת. הקואליציה עדיין מבקשת הצבעה שמית? <קריאה:> כן, שמית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב. חברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, אני מבקש לשבת. חברי הכנסת, מכיוון שהיום גם ערב פורים וגם תענית אסתר הייתה בקשה של מספר רב של חברי כנסת – לצורך העניין, גם נציין, רובם ככולם בקואליציה – לקצר עד כמה שאפשר את סדר-היום. אני לא מערער על הזכות של הממשלה לבקש הצבעה שמית בכל שלב, אבל איך הצבעה שמית עוזרת לקיצור סדר-היום, אני לא בדיוק מצליח להבין. לכן, צריך להיות איזה היגיון בדברים. אם חברי הקואליציה, עשרות חברי קואליציה פונים עם העניין הזה, אז לפחות שיהיו באולם בזמן ההצבעות. האופוזיציה הלכה כברת דרך לצד ההיגיון והסכימה לקצר את ההנמקות, לקצר את סדר-היום, לוותר על הצעות דחופות לסדר-היום. עכשיו נבזבז חצי שעה, כי אנשים לא הואילו בטובם להגיע למליאה. קצת היגיון. בבקשה, גברתי מזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – בעד ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – בעד זוהיר בהלול – נגד נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – נגד יגאל גואטה – בעד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – נגד זהבה גלאון – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – נגד משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – בעד יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – בעד יצחק וקנין – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד אכרם חסון – בעד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – נגד מנואל טרכטנברג – נגד מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – נגד משה יעלון – בעד איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד יעל כהן-פארן – נגד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – בעד עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – בעד אראל מרגלית – אינו משתתף בהצבעה אברהם נגוסה – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – נגד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – בעד חמד עמאר – בעד רועי פולקמן – בעד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – בעד מאיר פרוש – אינו נוכח יעקב פרי – נגד עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – בעד אלעזר שטרן – אינו משתתף בהצבעה נחמן שי – נגד עפר שלח – נגד איציק שמולי – אינו משתתף בהצבעה סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – נגד <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אי-אפשר לשמוע את מזכירת הכנסת. קצת שקט. חברי הכנסת. אדוני שר התחבורה, פזר את ההפגנה הבלתי-חוקית הזאת במרכז המליאה. גברתי המזכירה, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת דוד אמסלם – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת יצחק כהן – בעד חיים כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – בעד מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת אורי מקלב – אינו נוכח אברהם נגוסה – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח רויטל סויד – אינה נוכחת איימן עודה – נגד מאיר פרוש – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, האם יש מישהו או מישהי באולם שמעוניינים להשתתף בהצבעה ולא עשו זאת עדיין? לא נמצאו כאלה. ההצבעה הסתיימה. גברתי מזכירת הכנסת, נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אדוני יושב-ראש הקואליציה, גם הפארסה הזאת לא מיועדת לחברי כנסת. חברי הכנסת, בהצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – פגיעה בכבוד דגל המדינה או סמלה), התוצאות: 41 בעד, 30 נגד. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר להמשך החקיקה לוועדת הפנים והגנת הסביבה. כפי שהודיעה חברת הכנסת בוקר, זה יהיה בתיאום עם הממשלה. חברי הכנסת – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, לתשומת לב חברי האופוזיציה – ובמיוחד חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, אדוני סגן היושב-ראש, וחברת הכנסת טלי פלוסקוב, שינהלו את הישיבה בהמשך – הודעתי על הסדר של הנמקה עד שש דקות בהצעות חוק מטעם האופוזיציה. ההסדר הזה מבחינתי מבוטל. אז אם חברי האופוזיציה ירצו לנמק עד עשר דקות, אין שום בעיה עם כך. סגן היושב-ראש סמוטריץ, חברי האופוזיציה שיזדקקו לעשר הדקות המלאות יוכלו לעשות זאת, מכיוון שהקואליציה לא מכבדת את הרצון של עצמה ואין שום סיבה להסדרים בנושא הזה. אני מצטער בשם כל הצמים והרוצים להגיע לקריאת המגילה, שאני אחד מהם, אבל בכל זאת, צריך להיות קצת היגיון בדברים שקורים במליאת הכנסת. <הצעת חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1345/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מזמין את חבר הכנסת יואב קיש לנמק את הצעת החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת. <יואב קיש (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, אני לא אשתמש ביותר משש דקות, אף שההסדר השתנה. אני בהחלט אתחשב ביום המיוחד הזה. חברי חברי הכנסת, שרים, שרות, נבחרתי לכנסת בדיוק לפני שנה. חודש לאחר מכן כבר התחלתי לבחון את נושא חוק הסופרים, ואני מודה שאני, שיש לי השקפת עולם כלכלית ליברלית, לא התלהבתי מהחוק הזה, הוא נראה לי פגיעה מיותרת באזרחים. אבל נשארתי עם ראש פתוח, ושבועות ארוכים נפגשתי עם סופרים, עם מו"לים, עם הוצאות – עם קמעונאים העדפתי לא להיפגש, הם לא עניינו אותי. לא סמכתי רק על הרגשות ועל המחקרים שאני קראתי, אלא ממש נתונים מהשטח. נדהמתי מכמות ומעוצמת ההתנגדות לחוק – פגיעה מכוונת בשוק החופשי, התערבות שבה אנו כמחוקקים שגינו, והיום יש לנו הזדמנות לתקן – קצת רועש פה, אני חושב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אלה שמעוניינים לשמוע יוכלו לעשות זאת; אלה שלא – שישמרו על שקט. נכון, גברתי השרה, שאת אמורה להשיב עוד דקה לחבר הכנסת? חברת הכנסת גלאון, תבקשי מן החברות לסיעה לשבת, ותוכלו לדבר. בבקשה, אדוני. <יואב קיש (הליכוד):> מטרת החוק הייתה לייצר גיוון תרבותי והפצה של ספרים, הגדלת מגוון, כמות ואיכות הספרים וקידום הספרות. מה קרה בעצם? ואני מצטט ממכתב שכתב הממונה על ההגבלים העסקיים: פגיעה שגרם החוק בהעלאת המחיר לצרכן, בהקטנת כמות הספרים הנמכרים, והן לעובדה שהחוק פגע במגוון ספרי המקור והביכורים ואף לא הביא להגדלת התשלומים לסופרי המקור. עוד ציטוט: די בכך שהחוק הביא לפגיעה בציבור, בהעלאת מחיר הספרים לצרכנים ובהורדת כמות הספרים הנמכרת כדי להצדיק את ביטולו – זה לא אני אמרתי, זה אמר הממונה על ההגבלים העסקיים. לגבי הבדיקה של מי שאחראי לחוק הזה במשרד הכלכלה, טוען הממונה על ההגבלים העסקיים, ואני מצטט: בבדיקה שהוא ערך נפלו כמה טעויות אשר מובילות למסקנות שגויות. הניתוח שנעשה על סמך נתונים אלה אינו מייצג נאמנה את השפעת החוק. והסיכום שלו – סיכומם של דברים: אנו שבים על האמור במכתבנו כי יש להביא לביטולו של חוק הספרים, שהביא לעליית מחירים ולהפחתת כמות הספרים הנמכרת בישראל. בדיקת הרשות להגבלים עסקיים העלתה כי מטרות מרכזיות שהחוק התכוון להשיג לא הושגו, ולכן תומכים בהמלצה לבטל את החוק. לאור כל אלה, בכך שגרמנו במו-ידינו להעלאת המחירים, להקטנת כמות הספרים שנמכרים, להקטנת התמלוגים לסופרים עצמם, מה שכביכול רצינו לתקן – אלה למעשה הסיבות שהיום אנחנו מודים על חטא ומתקנים. אני רוצה להודות לשרה מירי רגב, שבאומץ ציבורי הלכה והובילה את המהלך הזה של ביטול החוק. אני חושב שיש פה אמירה מאוד מאוד חשובה. תמיד באים בטענות לבית-המחוקקים הזה, למה אנחנו כל הזמן מחוקקים ומחוקקים. אז עושים את זה בשביל טובת הציבור. ומה שפה קרה, שלאחר שהייתה כוונה טובה ולמעשה פגענו בזה, אנחנו מודים בחטא ומתקנים. בכוונתי לסיים, אני רק רוצה להודות באמת לכל מי שהצטרף אלי לחוק הזה, גם באופוזיציה וגם בקואליציה. אני קורא לכם לתמוך בחוק שלי. זה חוק טוב לסופרים, זה חוק טוב לצרכנים, זה חוק טוב לכולם. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> למה הוא טוב לסופרים? תסביר. <יואב קיש (הליכוד):> אמרתי – אם לא הקשבת, חבר הכנסת מרגלית – שבבדיקה של התמלוגים שהסופרים קיבלו בעקבות החוק – יש ירידה בתמלוגים שהסופרים קיבלו, נקודה. ואת זה לא אומר יואב קיש, את זה אומר הממונה על ההגבלים העסקיים, ואני אעביר לך את המכתב שלו. ואני אסכם עוד פעם. אני מקווה שבעזרת הביטול אנחנו נקבל עוד שלושה חודשים מהיום שבוע ספר מדהים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואב קיש. אני מתכבד להזמין את שרת התרבות והספורט – – – <יואב קיש (הליכוד):> דרך אגב, אני השתמשתי בכוונה בפחות מהזמן, כפי שרצינו לעשות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, זה לא פחות – ההסדר היה ארבע דקות לאנשי הקואליציה. בבקשה, גברתי שרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני אדבר בדיוק שנייה. אין לי שום כוונה לערוך כרגע דיון על ביטול חוק הספרים – הנושא הזה יעלה ברגע שהצעת החוק הממשלתית תגיע, מייד עם סיום הפגרה. אנחנו נמצאים כרגע ב-21 יום להערות הציבור. כפי שאמרתי והבטחתי עם כניסתי לתפקיד, אני התכוונתי ואני אבטל את חוק הספרים, משום שאני חושבת שחוק הספרים גרם למצב בלתי אפשרי: האזרחים לא נכנסים לחנויות הספרים ולא קונים ספרים; ספרי הילדים עולים 70 שקלים, וכשאנחנו חושבים על דור ההמשך ורוצים לחבר אותו לספר, הם בעצם לא יכולים לקנות ספרים, ההורים, ב-70 שקלים; ופגענו בעיקר בסופרי ביכורים, באותם סופרים צעירים, שכשאתה נכנס לחנות ספרים וכמובן ספר עולה בין 70 ל-100 שקלים, אז אתה קונה את אותו סופר מוכר ולא נותן צ'אנס לסופרים הצעירים, שאנחנו רוצים כמובן לתמוך בהם. במקביל לביטול חוק הספרים אני מביאה הצעה גם בסוגיית הבעלות האנכית; אני מביאה הצעה לגבי קרן סופרים – ואת כל הסוגיה הזאת אני אספר ואשטח ברגע שאני אביא את הצעת החוק הממשלתית. בעניין הזה – אני מבקשת לתמוך בהצעת החוק הפרטית, ויואב קיש כמובן הבטיח שהוא יצמיד אותה להצעת החוק הממשלתית שתבוא עם סיום הפגרה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרה רגב. הממשלה תומכת, לכן יש אפשרות להתנגד, וחברת הכנסת תמר זנדברג אכן מבקשת להתנגד להצעת החוק. נא לשבת, מייד בתום דבריה תיערך הצבעה. <תמר זנדברג (מרצ):> גברתי השרה, שרת התרבות מירי רגב, החוק הזה, כפי שאת בוודאי יודעת, ממקורות שאני תכף אפרט, הציל את שוק הספרים מקריסה, נקודה. אי-אפשר להתכחש לעובדה הזו. החוק הזה – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> ממש לא, ממש לא. תשמרי את הדברים האלה לדיון שנעשה. <תמר זנדברג (מרצ):> החוק הזה, וזה לא במקרה – לא במקרה – שכולם בעולם התרבות, כל הוצאות הספרים למעט אחת, כל החנויות והרשתות למעט אחת, כל ההוצאות העצמאיות, כל החנויות העצמאיות וכל הסופרים, למעט הסופרים שחתומים בהוצאה אחת, לא רק תומכים אלא גם מתחננים להשאיר את החוק הזה, כי הוא זה שהציל את השוק, שהיה בו כשל שוק ברור ומובנה, בשוק שהוא שוק תרבות, שוק עדין. עכשיו, גברתי השרה, את יודעת מי היחידים שתומכים בביטול החוק הזה? הוצאה אחת, שהיא במקרה הבעלים של רשת אחת שהיא הרשת הגדולה וששולטת בשוק. <קריאה:> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – את באה לשמור על המו"לים או על האזרחים? <תמר זנדברג (מרצ):> עכשיו, את רצית לבטל את החוק. את רצית לבטל את החוק, באת עם החלטה – כל הכבוד לך. תבטלי את החוק. <קריאה:> את אומרת דברים לא נכונים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת קיש, אם אתה תרצה תוכל לדבר. <תמר זנדברג (מרצ):> את מינית ועדה מייעצת; כל חברי הוועדה המייעצת תמכו בהשארת החוק. אז מה עשית? הופס – גנזת את הדוח שלהם, ועל המנכ"ל שלך, שהעמדת אותו בראש הוועדה המייעצת, הורדת עליו – לשנות את עמדתו. אחר כך, החוק, החוק הקיים, דורש לפרסם דוח של ועדה מקצועית. הדוח היה אמור להתפרסם ב-1 בכל מרס. ב-1 במרס 2015 פורסם הדוח; ב-1 במרס 2016 אין דוח. עכשיו אנחנו ב-23, ב-24 במרס? מה התאריך היום – 23? 24? אנחנו עדיין מחכים לדוח. שמועות מספרות שאולי בדוח יש נתונים שלא בדיוק תומכים בעמדתך, שאת לא בדיוק רוצה שיגיעו לידיעת הציבור. אז אני פונה אלייך כאן, לפני ביטול החוק, גברתי השרה: בואי, פרסמי לנו בבקשה קודם כול את הדוח לפי החוק, לפי החוק הקיים. זו חובתך. דבר שני – פרסמי לנו את הדוח של הוועדה המייעצת; פרסמי לנו את הפרוטוקולים של הוועדה המייעצת, שכולנו נוכל להיווכח מה אומרים אנשי המקצוע שאת מינית. <קריאות:> – – – <יואב קיש (הליכוד):> תמר, זה פורסם. זה פורסם, הדוח. למה את אומרת סתם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה עוד מעט ברשות דיבור. <תמר זנדברג (מרצ):> אז אתה רוצה לקיים דיון משכיל? בבקשה. את רוצה לקיים דיון מושכל? מונו ועדות, ופעם אחרי פעם המסקנות שלהן נגנזו. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> בואו, פעם אחת גם תקשיבו לאחרים, לא רק לעצמכם. יש לכם איזה אג'נדה, אתם רצים אתה עם הראש בקיר – אין בעיה. אבל קודם כול תקשיבו למה שאומרים המומחים שאתם מיניתם. זה אלף-בית. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. מכיוון שנשמעה התנגדות לחוק, אז חבר הכנסת יואב קיש יוכל להשיב. <קריאות:> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> יואב, תרד בבקשה. <יואב קיש (הליכוד):> דקה אחת, אני רוצה להשיב לדברים הממש-לא-מדויקים, בלשון המעטה, שאמרה פה חברת הכנסת זנדברג. הדוח של הוועדה נמסר היום בוועדת החינוך. את רוצה? תקבלו אותו, תקראי אותו. יש דיון בשבוע הבא. אני כבר קראתי אותו: ירידה של כ-40% במכירות הספרים. מאיפה ההמצאה הזו שאת מדברת על איזו הוצאה אחת? כל העם רוצה את הביטול של העונש הזה. היינו עם הספר, קנינו ספרים, ועכשיו הפסקנו. למה? בגלל התערבות ממשלתית מיותרת. כן, זו האמת; התערבות ממשלתית מיותרת שעכשיו אנחנו מתקנים. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> המפלגה שלך המליצה על זה. <יואב קיש (הליכוד):> אנחנו זה השרה רגב וחברי הכנסת שמובילים את הדבר הזה מכל סיעות הבית. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואב קיש. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. הצעת חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת קיש וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 29 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה) (תיקון – ביטול החוק), התשע"ה–2015, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 45, נגד – 29, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת לצורך ההכנה לקריאה ראשונה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> איך מפלגת העבודה נגד האזרחים? משגע אותי – – – <הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – הגדרת גוף פעיל בבחירות), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2785/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – הגדרת גוף פעיל בבחירות), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת. שימו לב, ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. כמו כן, תשובה והצבעה במועד אחר. <יואב קיש (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, שרים ושרות, חברות וחברי הכנסת, בואו נחשוב לרגע שאנחנו לא במרס 2016, אלא במרס 2019. אנחנו בעצם עומדים לפני בחירות כלליות לכנסת העשרים-ואחת. הן הוקדמו במעט. יש שישה-עשר מפלגות שמתמודדות בבחירות. <קריאות:> שש-עשרה. <יואב קיש (הליכוד):> שש-עשרה, אתם צודקים. צודקים. כשאתם צודקים, אתם צודקים. 16 מפלגות מתמודדות בבחירות. כולן כפופות לחוק מימון מפלגות. אבל פתאום יש לנו ארגונים – הפעם זה יהיה V19, תהיה התנועה למען הצלת העם והארץ, תהיה תנועה של סיפוח עכשיו, תהיה תנועה של שלום עכשיו. אני יכול להוסיף עוד הרבה תנועות. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> כל התנועות האלה אוספות תרומות של מאות-מיליוני שקלים, וכל זה במנגנון עוקף של חוק מימון מפלגות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> כל תנועה מושכת לכיוון שלה ומתנהגת כמו מפלגה למעשה. <קריאה:> מה עם "ישראל היום"? <יואב קיש (הליכוד):> עכשיו, בואו נחשוב על האזרחים, על האזרחים שלנו. הם מוצפים בטלפונים, בסמ"סים; שלטי חוצות בכל מקום; עשרות-מיליוני שקלים שבאים להשפיע על דעת הבוחר שלנו, בלי פיקוח, בלי אחריות. <קריאות:> – – – <יואב קיש (הליכוד):> הכוח – מה שיקבע זה מי שיביא יותר כספים; זה מי שינצח בבחירות. ודרך אגב, הפגיעה הזאת תהיה קשה עוד יותר במפלגות הקטנות. <קריאה:> מה עם "ישראל היום"? <יואב קיש (הליכוד):> כאוס, כאוס. כסף יחיה את הבחירות – כסף מקומי, כסף זר. את זה, את זה אנחנו באים למנוע בתיקון הזה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> התופעה הזאת – זה מה שיקרה, ואנחנו לא ניתן לזה לעבור. יכולות להיות הרבה התנגדויות, אבל את הדבר הזה אנחנו נעביר. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> דרך אגב, קיבלנו פרומו בבחירות הקודמות וראינו איך זה קורה. מיליונים מכל העולם הגיעו לפה וניצלו את הפרצות האלה בשביל להשפיע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה עם "ישראל היום"? תגיד, למה אתה בורח מזה? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> ישראל היום – יגידו מה שיגידו, ישראל היום – – – <קריאות:> – – – <יואב קיש (הליכוד):> אני לא יכול, אתם לא מקשיבים. – – – יגידו מה שיגידו, ישראל היום היא אחת הדמוקרטיות החזקות והחופשיות בעולם. חלק מזה הוא בכך שהבחירות פה הן חשאיות ושוויוניות, חשאיות ושוויוניות. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – את "ישראל היום". <יואב קיש (הליכוד):> בארצות-הברית – בואו נסתכל על ארצות-הברית. הרי כל הזמן אתם אומרים: בוא נלך להיות ארצות-הברית. אז מה קורה בארצות-הברית? שיטה אחרת – – <מיכל רוזין (מרצ):> אנחנו לא רוצים – – – <יואב קיש (הליכוד):> – – כסף מגיע מכל מקום, משמש לכל דבר, וללא פיקוח וללא הגבלה. יש לזה שם: קוראים לזה Super PACs. <קריאה:> – – – <יואב קיש (הליכוד):> ארגונים לא מפלגתיים עושים בדיוק מה שמפלגה עושה, אבל מה המסר? העשיר מנצח והעשיר קובע. את זה במדינת ישראל לא ניתן שיהיה. פה העם יקבע כמו שהוא קבע בבחירות הקודמות. <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – לא ייאמן. פשוט צביעות שאין כדוגמתה. צביעות, צביעות – – – <יואב קיש (הליכוד):> בשנת 2012 – את יודעת כמה כסף היה במערכת הבחירות בארצות-הברית ב-2012? יש לך תשובה? <קריאות:> – – – <יואב קיש (הליכוד):> ב-2012, בבחירות לנשיאות ולקונגרס היו 7 מיליארד דולר. <חיים ילין (יש עתיד):> קיש, אם אתה שם את "ישראל היום" בפנים אני מצביע בעד. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> מתוך 7 מיליארד הדולר, 2.5 מיליארד דולר – מגופים עצמאים ללא פיקוח. אני פונה לחברי בבית הזה: כל מי שהדמוקרטיה הישראלית חשובה לו חייב לתמוך בהצעת החוק הזאת. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> על דמוקרטיה אתה מדבר? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> טוב שמפקד חיל האוויר קרקע אותך. טוב שקרקע אותך מפקד חיל האוויר. <יואב קיש (הליכוד):> כל מי שהדמוקרטיה חשובה לו שילחם יחד אתי, יחד עם הליכוד, יחד עם ראש הממשלה, כדי למנוע – שאנחנו בעניין הזה לא נהיה דומים לארצות-הברית. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> קיש, אנחנו אתך. תשים את "ישראל היום" – – – <קריאות:> – – – אנחנו מסכימים בעד כולם – – – <יואב קיש (הליכוד):> אני שמח לשמוע שאתם אתי, תודה. אני רוצה להגיד לכם שמאז פורסמה הצעת החוק הזאת שמעתי קולות גם מהימין וגם מהשמאל, ואני יכול להגיד שאם יש תלונות גם מהצד הזה וגם מהצד הזה, כנראה החוק מאוזן. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> או שהוא מטופש. הוא מטופש. <יואב קיש (הליכוד):> כנראה החוק הזה מונע מכל מיני אינטרסים שונים ללכת לכיוון של הבחירות שלנו. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> וזה אומר לי ומחזק אותי שההצעה הזו היא בהחלט הדרך הנכונה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> טוב שמפקד חיל האוויר קרקע אותך. איבדת את הכיוון. <יואב קיש (הליכוד):> אני רוצה להתייחס לעוד נושא אחד. קראתם לחוק הזה "אנטי-דמוקרטי", "סתימת פיות", "חופש ביטוי" – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה רוצה לסתום את הפה – – – <יואב קיש (הליכוד):> – – ונגד פעולה ומעורבות אזרחית. ואני רוצה לומר לכם בצורה הכי ברורה: אתם השתגעתם? תקראו את החוק. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה השתגעת. אתה וראש הממשלה שלך. <יואב קיש (הליכוד):> אף אחד לא מגביל איש, אף אחד לא מגביל פעילות אזרחית. הדמוקרטיה שלנו חיה ושוקקת. אתה יכול להתרים כספים כמה שאתה רוצה, גם אם אתה רוצה להוביל שתי מדינות לשני עמים או סיפוח עכשיו. <זהבה גלאון (מרצ):> שני – מה קורה עם העברית? <יואב קיש (הליכוד):> שני. אתם רוצים להפריד דת מהמדינה? תתרימו כסף כמה שאתם רוצים. אתם רוצים מדינת הלכה? תתרימו כמה שאתם רוצים. <קריאות:> – – – <יואב קיש (הליכוד):> אבל אל תתנהגו כמפלגה. אל תבואו ותיקחו את הבוחרים לקלפי אחרי שהחלטתם למי מתאים ולמי לא. את זה תעשו תחת מימון בחירות. <מיכל רוזין (מרצ):> למה אסור להם? מותר לך לקחת את סבתא שלך לקלפי? אני לא מבינה את זה. מה קשור – – – <יואב קיש (הליכוד):> ההבדל היחידי בחוק הזה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> מה לא דמוקרטי בזה? <יואב קיש (הליכוד):> ההבדל היחידי בחוק הזה – שאומר – – <מיכל רוזין (מרצ):> מה לא דמוקרטי בלשכנע אנשים – – – <יואב קיש (הליכוד):> – – שאם אתה מוביל מחאה ואתה רוצה לפעול בתוך מערכת הבחירות הישראלית, תעשה את זה תחת מימון בחירות. חד וחלק. דרך אגב, אם זו תנועה שצומחת, אולי מפלגה חדשה, אין שום בעיה. crowd funding – אין שום בעיה. תחת המגבלות הקיימות זה קיים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – "העם עם הגולן" כן, אבל 15V לא? עכשיו גילית את האמת, שזה הכול פוליטי, זה הכול אידיאולוגי. <יואב קיש (הליכוד):> מה פוליטי? נתתי לך את הדוגמה הכי פשוטה. יש גם משמאל וגם מימין התנגדויות. בסדר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני בעד שהחוק יהיה מנוסח רק לשמאל, שיאכפו את החוק הזה רק לשמאל. <מיכל רוזין (מרצ):> כשהיו תנועות אחרות עם הסרטים הכתומים לא פסלתם אותן. <יואב קיש (הליכוד):> נכון, אתם צודקים. אם היינו אומרים שהחוק הזה חל רק על הימין או רק על השמאל, אז אתם צודקים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני בעד שהחוק יחול רק בשמאל. <יואב קיש (הליכוד):> אבל אנחנו מאוזנים ואנחנו דמוקרטים ואנחנו שומרים על הבחירות במדינת ישראל. <מיכל רוזין (מרצ):> איך אתה מאוזן? מעניין שקפצתם רק על 15V, לא על "העם עם הגולן", לא – – – <יואב קיש (הליכוד):> בסוף, דרך אגב, וזו האמת הכי פשוטה – האמת הכי פשוטה אומרת, שאם אתה גוף פעיל בבחירות – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מי כתב לך את החוק? תגיד, מי כתב את החוק? <יואב קיש (הליכוד):> – – וגוף פעיל בבחירות זה גוף שמזהה בוחרים, מחליט את מי הוא מסיע לקלפי, מחליט את מי הוא מדרבן – אם אתה גוף פעיל בבחירות – בסדר, אין בעיה, תעשה את זה בכפוף לחוק. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> אין הבדל ביניהם. ואם אתם קוראים לזה "סתימת פיות" – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתה עושה סתימת פיות. אתה עושה סתימת פיות. <יואב קיש (הליכוד):> – – אתם פשוט בוחרים לשים אינטרסים אישיים מפלגתיים לפני הדמוקרטיה הישראלית. אנחנו בליכוד לא ניתן לזה לקרות. <מיכל רוזין (מרצ):> אנחנו בעד שכולם יהיה להם – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> עורך-הדין שמרון כתב לך את החוק? <קריאה:> ותודה – – – <יואב קיש (הליכוד):> פתאום החוק הכי דמוקרטי, הכי חוקי והגיוני – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> – – מפני שזה בתמיכת ראש הממשלה, זה מפריע לכם. אז פתאום כל הבית הזה רוצה להתנגד. מה קרה? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה כתבו לך להגיד? <יואב קיש (הליכוד):> אז אפשר לפגוע בדמוקרטיה כי זה הליכוד מוביל? זו הסיבה שלכם? זו ההתנהלות? <מיכל רוזין (מרצ):> לשתף את הציבור זו הדמוקרטיה. אולי תאסור גם מחאות חברתיות? <יואב קיש (הליכוד):> בכל זאת אחזור ואגיד: האידיאל שלנו הוא טובת המדינה וטובת האזרחים. זה תמיד יגבר על טובת המפלגה ועל הטובה האישית של הפוליטיקאים. זה האידיאל שלי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תוריד את החוק הזה וזה הכול. על מה אתה מדבר? <יואב קיש (הליכוד):> אתם תבחרו באיזה צד אתם רוצים להיות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תוריד את החוק הזה. באמת. מה אתה מגן על השטויות – – – <יואב קיש (הליכוד):> לכן אני מצטער שאני שומע את ההתנגדות מהאופוזיציה, אני חושב שההתנגדות הזו מיותרת. <נחמן שי (המחנה הציוני):> למה לא תחליטו – – – <יואב קיש (הליכוד):> חוק שבא לעשות סדר בתקופת הבחירות במדינת ישראל. מי כמוכם יודע כמה ניסיונות היו להשפיע על הבחירות במדינת ישראל. היו עמותות ברק, שהתחילו את התהליך, ושם ראינו מאות-מיליוני שקלים שנכנסו בדרך עוקפת. זה נגמר, את זה תיקנו, את זה סגרנו. <מיכל רוזין (מרצ):> אתם מצאת דרך עוקפת. לפתוח ערוץ 20 זו דרך עוקפת. <יואב קיש (הליכוד):> עברנו למודל 15, וגם את זה נסגור. אני מקווה שאתם לא תמצאו לנו את מודל 19 או מודל 20. אנחנו את העניין הזה נמנע, אנחנו נשמור על הדמוקרטיה הישראלית. חבל שחוק שהוא כל כך נכון וכל כך צודק מעורר בבית הזה התנגדות, כי אתם לוקחים אותו לכיוון הפוליטי. תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> לסמוך עליכם לשמור לנו על הדמוקרטיה? תיגמר לנו הדמוקרטיה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואב קיש. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <אילן גילאון (מרצ):> יואב, תודה שטסת ביבי. <הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה) (תיקון – חובת מתן הקלה לתוספת דירות מגורים), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2543/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה) (תיקון – חובת מתן הקלה לתוספת דירות מגורים), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת אלי כהן ודוד ביטן. מי שינמק הוא חבר הכנסת אלי כהן. <אלי כהן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת מדברת על הגדלת ההיצע של דירות שלושה חדרים. הנתונים מקוממים. בשנת 1997 נבנו 13,000 דירות שלושה חדרים, ואילו בשנת 2015 נבנו 3,000 דירות בלבד. כלומר, ירידה של 80% בבנייה של דירות שלושה חדרים. היום צריך לבוא ולומר בצורה מפורשת: נתנו שיקול דעת מלא ומורחב מדי לרשויות המקומיות, והן בחרו אצלן אך ורק אוכלוסיות מבוססות ויציבות, כאשר זוגות צעירים ואנשים מעל גיל 65 אינם רצויים. זוגות צעירים, כאשר, לצורך העניין, צריכים לתת להם הרבה שירותים – שירותי טיפת-חלב, בתי-ספר, גני-ילדים – עולים לא מעט. מן הצד השני, אנשים מעל גיל 65 זוכים להקלות בארנונה. ולכן 92% מהדירות שנבנות במדינת ישראל הן דירות ארבעה וחמישה ושישה חדרים. שוב, מתוך מטרה לא לבוא ולראות את אותן אוכלוסיות. זוג צעיר היום נאלץ לבוא ולקנות דירה גדולה, כאשר אין לו אמצעים. הוא נאלץ לקחת משכנתה גבוהה יותר, לשלם ארנונה על חדר שהוא לא צריך, לשלם ועד-בית על חדרים מיותרים. מדברים כאן גבוהה-גבוהה על דיור בר-השגה, כאשר לבוא ולקנות דירות בגודל סביר – אין. אגב, אני חייב לבוא ולהתוודות באופן אישי, כשאני התחתנתי קניתי דירת שלושה חדרים – עם שני ילדים, והכול היה בסדר גמור, ועם זה התקדמנו. לכם, חברי הכנסת, וגם לרבים מאזרחי ישראל שעברו את גיל 65 וכבר לא יצטרכו את אותה דירה גדולה, אם נמשיך במדיניות הזאת, לא יהיה להם מצאי דירות של שלושה חדרים. ואין שום הצדקה שאנשים מעל גיל 65 יגורו בדירות גדולות, כשבחלק מהמקרים אין להם יכולת להחזיק אותן. במהלך התקופה הזאת ראינו קריסה של 80% ואת המחדל של אי-בניית דירות שלושה חדרים, כאשר כמות הזוגות הצעירים עלתה ב-70%, עלתה מרמות של 35,000 לרמות של כמעט 50,000 זוגות צעירים. מספר האנשים מעל גיל 65, הודות לגידול באוכלוסייה והודות לעלייה בתוחלת החיים, עלה מ-500,000 לכמעט 900,000 אנשים. ואני חושב שאת המחדל הזה אנחנו צריכים לבוא ולהפסיק. יש מקרים מסוימים שבהם שיקול הדעת והחופש הובילו לכך שכל ראש רשות מקומית מתייחס אך ורק למה שקורה בעיר שלו – לא מתוך הצרכים של המדינה, לא מתוך אותם צרכים של האוכלוסייה. ולכן, אני חושב שלבוא ולצמצם את אותו שיקול דעת, לבוא ולחייב בנייה של דירות קטנות – זה מחויב המציאות. הצעת החוק הזאת תיתן פתרון לאותה אוכלוסייה, גם של זוגות צעירים וגם של קשישים, תגדיל את היצע הדיור, ותיתן גם דירות במחיר בר-השגה. אני רוצה להודות לשותפי המלא להצעה. אומנם אני חתום ראשון והוא שני, אבל אין כאן שום הבדל: זה חבר הכנסת דוד ביטן, שהוא שותף מלא יחד אתי להצעה הזאת. אני חושב, חבר הכנסת ביטן, שבמקרה הזה הוכחת – והגעת מהרשויות המקומיות – שמה שעומד לנגד עיניך זה לא אך ורק הנושא של הרשויות המקומיות, אלא הוכחת כאן מנהיגות והוכחת כאן את החשיבות של האזרחים. וכאן, לצורך העניין, אף שיש לנו ויכוח עם ראשי הרשויות, הלכת עם מה שנכון לטובת האזרח. ולכן, אני בקטע הזה רוצה להודות לך על השותפות המלאה בהצעה ועל זה שאתה רואה לנגד עיניך מה נכון לטובת האזרח, לא מה נכון לטובת הרשויות המקומיות, לא מה נכון לטובת הקבלנים, ועל כך, יישר כוח. וגם לחבר הכנסת אורן חזן, שהיה גם הוא שותף לאותה הצעה, אני רוצה באמת לבוא ולהודות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל למה אתה מדבר על דיור בר-השגה? <אלי כהן (כולנו):> ואני קורא לכם, חברי, לבוא ולתמוך בהצעת החוק, שהיא חשובה. תודה רבה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> דירת שלושה חדרים זה בסדר, אבל דיור בר-השגה עוד לא הבאת. <אלי כהן (כולנו):> אז אנחנו מדברים על דיור בר-השגה, כאשר 92% מהדירות הן של ארבעה חדרים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אלי כהן (כולנו):> איפה נרדמו כאן 20 שנה? איפה לא שמו לב לנתונים האלה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אלי כהן (כולנו):> האם היה צריך לחכות להצעת החוק הזאת? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> עדיין לא הבאתם תוכנית של דיור בר-השגה. <אלי כהן (כולנו):> התשובה היא לא. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מה זה קשור לבר-השגה? <אלי כהן (כולנו):> מדברים גבוהה-גבוהה ובדברים הפשוטים לא מתקנים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אלי כהן (כולנו):> אז לכן אני קורא – וזה חלק מהצעדים לפתרון של דיור בר-השגה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה עדיין לא דיור בר-השגה. זה צעד טוב; זה לא דיור בר-השגה. <<אלי כהן (כולנו):> > ולכן, אני קורא לכם לתמוך בהצעה. תודה, גברתי. תודה, חברי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אלי כהן. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <איתן כבל (המחנה הציוני):> למה לא מצביעים? אה, לא ראיתי אותך, איציק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה) (תיקון – חובת מתן הקלה לתוספת דירות מגורים), של חברי הכנסת אלי כהן ודוד ביטן. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בכפוף להסכמת משרד המשפטים ובתיאום עם משרד הפנים ועם מינהל התכנון. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. יש כבר בקשה להתנגד. תודה רבה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בקשה להתנגד – חבר הכנסת פריג'. אדוני, יש לך עד שלוש דקות להתנגד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברים, חבר הכנסת כהן, הצעת החוק היא טובה, שלא תגיד שהיא רעה. אבל אני רוצה להביא סוגיה לתשומת הלב של החברים. תארו לעצמכם, בהצעת החוק הזאת, שאתה מקל על ועדות התכנון המקומיות, מה הולך לקרות בחברה הערבית – בלי תשתיות, חברה שאין בה תשתיות. ואתה עכשיו נותן לוועדת התכנון המקומית עוד כלי – יאללה, אודרוב, קדימה. מה הצפי? מה הצפי? בעוד עשר שנים, כל היישוב הערבי הפנימי יהיה מחנות פליטים. למה? אין תשתיות. ואתה מאפשר לו על-פי הצעת החוק עוד תוספת בנייה, בלי תשתיות. אין תשתיות. <אלי כהן (כולנו):> בדיוק הפוך – – – זה 30%, עכשיו חייבים 10%. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה צריך להגביל את זה לתשתיות. הצעת החוק הזו טובה – פופוליסטית – אבל לא תביא מענה. התשתיות אצלנו מתחת לכל רמה. נושא אחר, חברים, שאני רוצה להתייחס אליו – וטוב ששר המשטרה וביטחון הפנים נמצא כאן – חברים, היום נודע לנו שמשטרת ישראל הקימה גדוד, חוליה, שמורכבת ממתנחלים, כדי לשמור על הבנייה הבלתי-חוקית ועל הבדואים מדרום למעלה-אדומים. חברים, המתנחלים, שהם האמנים של הבנייה הבלתי-חוקית, האמנים של המאחזים וההכשרה, ואנחנו עכשיו ­­­­­­­– שר המשטרה, השר לביטחון הפנים, נותן להם פרס: מקים יחידת משטרה מורכבת ממתנחלים כדי שתשמור על התושבים הבדואים שגרים מתחת למעלה-אדומים. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> שמעתם על הביטוי, נותנים לחתול לשמור על השמנת? זה מה שהשר לביטחון הפנים עושה: נותן למתנחלים, שהם האמנים, עברייני הבנייה הידועים, עברייני הבנייה המובילים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מדבר על עברייני בנייה? אתה מדבר? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – לשמור על תושבים שגרו שם לפני קום המדינה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כל העדה שלך עברייני בנייה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין לכם גבול, אין לכם גבול. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אתה לא מתבייש? <עיסאווי פריג' (מרצ):> והשר לביטחון הפנים שמע את הדברים ועושה את עצמו לא שומע – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני בא לבדוק את הבית שלך, אולי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – נותן לעבריינים, לגנבים, לשמור על החוק; לאמנים בבניית מאחזים והכשרתם, ולתת להם שם של בית-כנסת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> צריך למצוא את הדרך לשמור על הפה שלך סגור. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נותן ליחידת מתנחלים עבריינים – עבריינים, הם האמנים – לשמור על התושבים מדרום למעלה-אדומים, תושבים שהיו כאן לפני קום המדינה. זה שפל שלא היה במדינת ישראל. תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הבית שלך בנוי כחוק, עיסאווי? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת כהן, מעוניין להשיב? שלוש דקות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הבית שלך בנוי כחוק? כמו הבית של זחאלקה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן כן כן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רק עשה אתנו חסד, במסגרת הרצון לקצר זמנים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גם אם אני רואה אני לא מאמין לך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בבקשה, אדוני. <אלי כהן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה להתייחס בקצרה לדבריו של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אין שום קשר לבנייה הלא-חוקית ולתשתיות במסגרת הנושא של הצעת החוק. מדובר למעשה בתקנת שבס, שהייתה היום רובה ככולה לפי שיקול דעת של הרשויות המקומיות, ואותן רשויות מקומיות בחרו להדיר את הזוגות הצעירים ואת האוכלוסייה המבוגרת משטחן. לכן, הדיון בסוגיות שהעלית לא קשור להצעת החוק הזאת, ולכן אני קורא לחברי מהקואליציה וגם מהאופוזיציה לתמוך בחוק. תודה רבה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא יהיו יותר תושבים על אותן תשתיות? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברי הכנסת, נא תפסו מקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה) (תיקון – חובת מתן הקלה לתוספת דירות מגורים), התשע"ו–2016. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 51 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה) (תיקון – חובת מתן הקלה לתוספת דירות מגורים), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 51 תומכים, אין מתנגדים, נמנע אחד. חברת הכנסת שרן השכל מצרפת את הצבעתה לפרוטוקול. הצעת החוק עברה, והיא עוברת לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. אנחנו עוברים – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> אצלי זה לא עבד. אני מבקשת – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גם חברת הכנסת טלי פלוסקוב מצרפת את הצבעתה לפרוטוקול. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רגע, לנו כתוב ועדת הפנים והגנת הסביבה. <רועי פולקמן (כולנו):> כספים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב, אז יש כאן בקשה להעביר לוועדת הכספים. אם כן, אנחנו מעבירים לוועדת הכנסת, והיא תחליט. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, הם כנראה רוצים את זה לוועדה המיוחדת שלהם, של אלי. <קריאה:> אמרת ועדת הכספים? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כן כן, כספים. ולכן, ועדת הכנסת היא שתכריע להיכן יעבור החוק הזה להכנה. <הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הודעת התנתקות משירות כהודעת סירוב לקבל פרסומות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/739/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אם כן, אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הודעת התנתקות משירות כהודעת סירוב לקבל פרסומות), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אורי מקלב, שינמק מן המקום במשך דקה, ואחריו – הצעה צמודה של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אם חברת הכנסת שולי מועלם הייתה מתחילת הקדנציה, אז היא הייתה מובילה את החוק הזה. אבל מכיוון שלא הייתה – לשמחתי היא נמצאת עכשיו – אנחנו מובילים את הצעת החוק הזאת, שבאה להודיע ובאה להציע כי הודעה של לקוח על הפסקת השירות וההתקשרות עם חברה גם מודיעה על הפסקת הרצון וההסכמה שלו לקבל תכתובת, פרסומת מאותה חברה. לדוגמה, הייתי קשור לחברת סלולר, ואני מבקש היום להפסיק את ההתקשרות. ההודעה הזאת על הפסקת ההתקשרות גם מודיעה שגם את כל המידע והפרסומת אני מבקש לא לקבל יותר. יש פה גם ההצעה הפרקטית, אבל יש כאן גם משהו שהוא יותר מהפרקטיקה: זה הדבר הזה שהחברות המתקשרות, החברות המסחריות, מחזיקות מידע אצלן על הלקוח ומשתמשות בו לכל מיני צרכים. אנחנו צריכים להוביל לכך שאדם שהפסיק את ההתקשרות עם חברה מסחרית כזאת או אחרת, בעצם מפסיק את הקשר אתה מרצונו. אם הוא ירצה, הוא ימצא את הדרך לחדש את הקשר. מכיוון שאנחנו רוצים לקצר את לוח הזמנים של היום, אני גם מקצר בזה, ואני מבקש לאשר את ההצעה הזאת. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הודעת התנתקות משירות כהודעת סירוב לקבל פרסומות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/2430/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי בהצעה צמודה, גם בהנמקה של דקה מן המקום. בבקשה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תודה רבה, אדוני. חברי וחברותי, לא ארחיב מעבר לאמירה הברורה ביחס לרצונו של אדם גם בנוגע למי שהוא מתקשר אתו, גם למי הוא מתנתק ממנו, וגם לזכות הבסיסית שיש לכל אחת ואחד מאתנו שפרטים שהוא מוסר לגוף מסחרי או אחר מרצונו החופשי אמורים להישאר רק בגוף הזה. המציאות שאנחנו חווים, שגופים מסחריים מעבירים ביניהם מידע ופרטים אישיים כדי ליצור התקשרות וליצור מציאות שבה מציעים עוד ועוד פרסומות ועוד ועוד רעיונות לאדם לרכוש, היא מציאות לא נכונה. הרצון של האדם הוא מה שאמור להוביל גם ההתקשרות שלו עם גוף כזה או אחר וגם את הניתוק שלו. שליחת חומרים בניגוד לרצונו של אדם היא פגיעה בפרטיות שלו, והעברת הפרטים האישיים שלו היא בעצם מעשה שמנוגד לרצון שלו. רצונו של אדם כבודו גם ביחס לגופים מסחריים ואחרים. תודה רבה לכולכם על התמיכה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. משיב על הצעת החוק בשם הממשלה – על שתי הצעות החוק הצמודות – שר התקשורת, השר אקוניס. בבקשה. אדוני, אנחנו מזכירים שהיום ערב פורים. תודה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני זוכר, אדוני היושב-ראש. זה חל על כולנו, כן? אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בסעיף 30א(ב) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) נקבע איסור המפרסם לשגר דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכות חיוג אוטומטיות, הודעה אלקטרונית או מסר ללא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען. יש כמה סייגים. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי יראו כהודעת סירוב לקבלת דבר פרסומת גם הודעה או בקשה של הנמען כי ברצונו להתנתק משירות שרכש מהמפרסם. באופן זה, במקרה שבו הנמען איננו מעוניין עוד להיות לקוח של המפרסם והודיע לו כי ברצונו להתנתק מהשירות, יראו את הבקשה כהודעת סירוב, האוסרת על המפרסם להוסיף ולשלוח לנמען דברי פרסומת נוספים. הצעה נבונה וטובה של חברת הכנסת שולי מועלם וחבר הכנסת אורי מקלב. הממשלה תומכת בהצעה, כמובן בתיאום עם משרד התקשורת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה – ראשית, על הצעת החוק הראשונה של חבר הכנסת מקלב: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הודעת התנתקות משירות כהודעת סירוב לקבל פרסומות), התשע"ה–2015. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הודעת התנתקות משירות כהודעת סירוב לקבל פרסומות), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 41 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה לדיון ולהכנה בוועדת הכלכלה. כעת, על הצעת החוק הצמודה של חברת הכנסת שולי מועלם – מי בעד? מי נגד? לפרוטוקול, מבקש השר דוד אזולאי לצרף את הצבעתו בתמיכה לחוק. עכשיו הוא מצביע על ההצעה הצמודה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – עין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הודעת התנתקות משירות כהודעת סירוב לקבל פרסומות), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 34 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת החוק הזאת עברה, והיא עוברת יחד עם קודמתה לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים (אישור מיוחד ואי-התרת הוצאה לצורכי מס בשל תגמול חריג), התשע"ו–2016; וכן הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 221), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הכספים. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מנואל טרכטנברג, מירב בן ארי, אורלי לוי אבקסיס ועבדאללה אבו מערוף בנושא: סילוק ילדים מהטיול השנתי בשל אי-תשלום תשלומי הורים. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, גברתי המזכירה. נמצא אתנו כאן חבר הבונדסטאג הגרמני, מר תומס אופרמן.Welcome to the Knesset, Mr. Oppermann – – (מחיאות כפיים) – – יושב-ראש סיעת ה- SPDבבונדסטאג. אנחנו מברכים אותך עם בואך לישראל ומודים לך על חברותך ארוכת השנים עם ישראל. השותפות בין הכנסת לבין הבונדסטאג היא חשובה, ואני מברך אותם בשם הכנסת על פועלך, Welcome. (מחיאות כפיים) <הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של הגרלות והימורים, התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2653/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק על הגרלות והימורים, התשע"ו–2016, של חבר הכנסת רועי פולקמן וקבוצת חברי כנסת. חבר הכנסת פולקמן, בבקשה. בהתאם לסיכומים, ארבע דקות לרשותך, בבקשה. <רועי פולקמן (כולנו):> אני אשתדל להימנע מפרסום בדברי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברותי חברות הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם בפנייה אחת מני רבות שהגיעה אל לשכתי בתקופה האחרונה, מאז התחלתי להתעסק בחקיקה הזאת: "שלום רועי. הבנתי שאתה מנסה לקדם חוק שיגביל את הפרסום של הימורים. רציתי לומר לך שזאת יוזמה מבורכת. אני מדברת בשם משפחתי. אבא שלי מכור להימורים כבר שנים רבות. מאז שהוא כך, החיים שלנו השתנו מקצה לקצה. בהתחלה זה היה הימורים מזדמנים, ולאט-לאט, גם כתוצאה ממכונות המזל, זה הפך למשהו קבוע, במחשבה שבהימור הבא הוא יחזיר את מה שהוא הפסיד. רק שזה לא היה המצב ואיבדנו כמעט את כל הרכוש שהיה לנו. אבי חושב שהמצב בשליטה, אך זה לא נכון. לא משנה מה ניסינו לעשות, ההימורים נעשו חזקים ממנו ומאתנו. אני אשמח מאוד לדעת אם יש התקדמות בנושא". ובכן, אני שמח להגיד גם לגברת שפנתה שיש התקדמות בנושא. לא רק עבור משפחתה אלא גם למען אלפי משפחות שנקלעו למצב דומה, אחרים שדיברו אתי בתקופה האחרונה. ממחקר שנערך על-ידי אברום תומר, כ-60% סברו שאין להם בעיית הימורים, בעוד אותו אחוז בדיוק הודו שהם מוציאים על הימורים יותר ממה שהם תכננו. קצת קשה להגיד מה הבעיה כשאדם מוציא הרבה יותר ממה שהוא תכנן. כמעט 40% מהמהמרים מרוויחים פחות מ-5,000 שקלים לחודש. אתם שמים לב? כמעט 40% מהמהמרים, בעיקר מהנתונים של הימורים במפעל הפיס, מרוויחים פחות מ-5,000 שקלים לחודש. מפעל הפיס, ואני בכוונה רוצה לדייק ולומר שכוונת החוק שלי – אני לא יודע על הצעדים הממשלתיים הכוללים – אבל כוונת החוק שלי היא בעיקר מפעל הפיס, כיוון שעל הטוטו יש המועצה להסדר ההימורים ויש עליו הרבה יותר רגולציה, מה שלא קיים על מפעל הפיס. מפעל הפיס הוא אחד המפרסמים הגדולים בישראל. על-פי נתוני "יפעת", ב-2013 היה מפעל הפיס במקום ה-11 בדירוג המפרסמים; ב-2014 הוא היה במקום השישי; ב-2013 פרסם מפעל הפיס ב-45 מיליון שקלים, והסכומים הולכים ועולים. כל מי שרואה טלוויזיה ושומע רדיו מבין עד כמה ההיקפים של הפרסום הם אדירים, כמה זה משמעותי בשוק הפרסום הישראלי וכמה זה מגיע לציבור ומשפיע עליו. לא צריך להיות גאון כדי להבין איזו שכבת אוכלוסייה הכי נזקקת לחלום שמשווק בעקביות מפעל הפיס. הדבר מחמיר דווקא בעתות של מצוקה כלכלית. יש הבדל גדול בין הסתכלות על הימורים כפעילות פנאי מוגבלת לבין הדרך שבה זה מפורסם, שהימורים יוציאו אותך מהמצוקה שלך ויעזרו לך להגשים חלום בלתי מושג של חיים אחרים. זה לא אותו דבר להמר אולי על משחק כדורגל, וחלק מהמשחק זה לשים סכום קטן, לבין הימור שככה תעזוב את עבודתך וכל צרותיך ישתנו. מחקרים מראים באופן מובהק כי הפרסום המוגזם גורם להוצאות לא פרופורציונליות בקרב האוכלוסייה. גם מבקר המדינה התייחס לזה, ובדוח מ-2011 כתב: "מפעל הפיס הוא גוף בעל אופי ציבורי ועליו לקיים איזון בין פעילותו כמארגן הימורים והגרלות לבין שמירה על טובת הציבור הרחב – כולל אותו חלק מהציבור המשתתף בהגרלות ובהימורים ועלול להיפגע מכך". הממצאים העלו כי מפעל הפיס לא פעל באופן נאות ליצירת אותו איזון ויש עליו רגולציה קטנה מאוד, בשונה מאשר ברוב המדינות בעולם. חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק שעומדת בפניכם מבקשת חובת הכללה והבהרות לגבי הפרסום. לא תיעשה פרסומת או מודעה למוצר והגרלה אלא אם כלולים בה הבהרות בדבר סיכויי הזכייה המדויקים. לא מדובר על איסור פרסום אלא על הגבלות על איזה סוג פרסום, ואיזה אזהרות מופיעות בדבר הזה, כדי לצמצם את הסיכויים לאשליה מוגזמת ולהתמכרויות. אני אגיד לקראת סיום שני דברים. אחד, אנחנו – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כן כתוב כאן "לקבוע איסור על עשיית פרסומת". <רועי פולקמן (כולנו):> אז אני מדייק. נכון, יש שם נוסח לא מדויק בעניין הזה. הכוונה היא לא איסור. לא שלא יהיה פרסום על הימורים, אלא איך יהיה הפרסום. תהיה רגולציה של איסור – כלומר, באיזה שעות, מה סיכויי הזכייה והגבלה מסוימת על אותן פרסומות משנות חיים. לא איסור, אפשר לעשות פרסום. אנחנו לא נגד, זאת לא מדינה טוטליטרית, אני אדגיש את זה, ולכן לא זאת הכוונה. אני אגיד עוד דבר: אנחנו רוצים טיפול כולל בסוגיית ההימורים. גם סוגיית מכונות המזל דורשת טיפול, כי היא זאת שיוצרת את ההתמכרות. אני העליתי גם הצעת חוק בנושא כרטיס שחקן. המטרה היא למנוע. אנחנו יודעים את כל הדברים הטובים שמפעל הפיס עושה – בונה כיתות, משפץ – אבל זה לא יכול לבוא כמס על השכבות החלשות ולא יכול לייצר התמכרות של אזרחים להימורים. זה מתחיל בפרסום, עובר במכונות המזל, ולכן בזה אנחנו נטפל. אני פונה אליכם לתמוך בעניין הזה, ואנחנו נמשיך ונדחוף בחודשים הקרובים סוגיה של הסדרות לגבי מפעל הפיס וההימורים שהוא מקדם. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ישיב על ההצעה מטעם הממשלה סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. יש לנו נסיעה ארוכה לקריאת מגילה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך את חבר הכנסת רועי פולקמן, שסוף-סוף מישהו מטפל בסוגיה הכל-כך כואבת הזאת של ההימורים – לראות היכן ממוקמים הדוכנים האלה עם מכונות המזל. דווקא בשכונות היותר-חלשות, היותר-מוחלשות, לראות את אותם נזקקים – איך שהם מקבלים את קצבת הביטוח הלאומי, הם נעמדים ליד הדוכן, והם לא חוזרים הביתה עד שהם לא גומרים את כל המשכורת, את כל הקצבה, שם באותו דוכן. סך הכול בהימורים מושקעים מצד הציבור האומלל הזה מיליארדים, מיליארדים שיכלו ללכת לצריכה ולהגביר את הצמיחה. אנחנו שומעים מדי פעם את הסיפור של אנשי מפעל הפיס שהם תורמים. תודה רבה. אם הכסף הזה, המיליארדים האלה שהולכים להימורים היו הולכים לצריכה, הצמיחה הייתה פורחת הרבה יותר, וגם אותם אומללים היו מגיעים הביתה ולא היו ממשיכים להיות עניים במצב כל כך קשה. על כל פנים, אני מברך אותך על הצעת החוק הזאת. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה כמובן לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, ואחריה – להמתין להצעת חוק ממשלתית בנושא, כי גם באוצר יש צוות שמגבש חוק בעניין הזה. נאחל לך הצלחה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של הגרלות והימורים, התשע"ו–2016. מצביעים; מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של הגרלות והימורים, התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 37 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ועוברת להכנה בוועדת הכלכלה של הכנסת. <הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – חישוב דמי מחלה בעת היעדרות לסירוגין של העובד ובן-זוגו), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2557/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בשעה טובה, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – חישוב דמי מחלה בעת היעדרות לסירוגין של העובד ובן-זוגו), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. אני רק מודיע שאחריה יש הצעה דומה, לא צמודה, של חבר הכנסת פולקמן, הוא ינמק והשר ישיב במשותף על שתי ההצעות. בבקשה, בהתאם לסיכום, שש דקות לרשותך, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הסיכום בוטל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, הסיכום חודש, כך נאמר לי על-ידי היושב-ראש. הממשלה גם תומכת. חבר הכנסת אקוניס, אם היא תחרוג משש דקות, אני מציע לשקול מחדש את התמיכה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> זה לא מספיק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אמרתי שאני מציע לשקול מחדש את התמיכה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בינתיים בזבזתם לי רבע דקה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – תחזיר לה אחרי פסח. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני מאוד שמחה להביא למליאה את הצעת החוק הזאת, שהיא מסוג הדברים שעל פניו את אומרת: איך הם לא בעצם היו קיימים קודם; כל כך סביר ומתבקש, ועם זאת, מסתבר, כל כך דרמטי. העניין הוא בזה, אדוני מר סמוּטריץ, שאתה אב לילדות ולילדים לא מעטים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> סמוֹטריץ. לא. חמישה בנים, כן ירבו. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בנים כולם? וואו, תראה אותך, כמה זֵכֶר. מיליון. ימי מחלה של ילדה או ילד מוכרים כמו ימי מחלה שלך. זאת אומרת, ביום הראשון אתה לא מקבל עליהם כלום, ביום השני חצי, ביום השלישי חצי, ביום הרביעי 100% וכו'. עכשיו מה – חולה או חולה הילדה, חולה ילד שלך ספציפית, אם רק אחד מההורים ייקח את כל ימי המחלה, אז הוא יקבל באמת את השיפוי, אבל אם ההורים התחלקו, אז אף אחד מהם לא מקבל את השיפוי, כי הספירה מתחילה כל פעם מחדש, ובעצם כל אחד מהם מתחיל כל פעם מאפס. יוצא שלא כדאי שההורים יתחלקו בטיפול בילד או בילדה החולה. כלכלית מה זה לא כדאי – זה ממש בלתי אפשרי, זה להפסיד ימי עבודה באופן ניכר במשכורת. מה קורה? כמובן שב-90% מהמקרים האימהות הן שמפסידות את ימי העבודה ונשארות עם הילד או הילדה החולה בבית. פשוט בלתי סביר, בלתי סביר מכל הבחינות: בלתי סביר בחלוקת הטיפול בילדה ובילד, שזכותם לקבל הורות משני ההורים; בלתי סביר מבחינת העובד/עובדת, שכן למה מישהו יפסיד חמישה ימי עבודה, בעוד שאפשר להתחלק בהפסד הזה? וצריך לומר – בלתי סביר מבחינת מקומות העבודה; למה יצטרך מקום עבודה אחד לשאת בכל הנטל, כשמקום העבודה השני לא נושא בו בכלל? כל מה שעושה החוק הזה – הוא מאפשר לשני ההורים להתחלק במחלת הילדה או הילד, וזה ייספר להם. יש, נניח, חמישה ימי מחלה לילדה או לילד – אתה תיקח את הימים 1 ו-3, האימא תיקח את הימים 2, 4 ו-5, וכל אחד מכם יקבל את הפיצוי על הימים לפי המספר הזה. זה הכול. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל איך זה יתחלק בין שני המעסיקים? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה לא מתחלק בין שני המעסיקים. כל מעסיק או מעסיקה משלמת את החלק שלה. אני הבאתי פתק על חמישה ימים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, אבל המעסיק ביום הראשון אמור לא לשלם בכלל. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון. אז היום הראשון – אם אני לקחתי, אני האימא – חברתי רחל עזריה שחתומה גם היא על החוק הבא שיוצג, יחד עם רועי פולקמן – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> נניח ששני ימים. אם אני לוקח את שניהם, אני על היום הראשון לא מקבל כלום, בשני 50% – אני אחד ואשתי אחד, איך זה מתחלק במס? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אז אם לקחת אתה את הראשון, אתה לא תקבל כלום, אבל היא לקחה את השני, והיא תקבל 50%. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה אומר שהמעסיק שלה, הוא עכשיו נושא בנטל. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בדרך כלל המצב היה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> צריך לחלק את זה בין שני המעסיקים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בדיוק. לא, אי-אפשר לחלק עכשיו את העלות הכוללת, אבל בסך הכול זה יתאזן. לפעמים אתה תיקח את הראשון, לפעמים היא תיקח את הראשון; לפעמים המעסיק שלך ישלם את ה-50%, או את ה-100%, לפעמים המעסיק שלה; אולי המעסיק שלך ישלם יומיים של 50% ושלה רק יום אחד של 100%. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תמיד הגבר ייקח את הראשון, כי הוא מרוויח יותר. <רחל עזריה (כולנו):> חבר הכנסת בצלאל, היום – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> סליחה, האישה תיקח את הראשון, כי היא מרוויחה פחות. <רחל עזריה (כולנו):> – – המעסיק כאילו מהמר. המעסיק לא יודע מתי, מי ייקח מה, וזה בדרך כלל מגיע לארבעה ימים. אז איך אומרים, לכולם – – – יהיה קטן יותר, בעצם אתה מחלק בין שניים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> יותר מזה אני אגיד, בצלאל: עם כל הכבוד, החישוב מי ייקח את היום הזה הוא לא רק כמה ישלמו עליו במקום העבודה שלך. לפעמים יש לך ביום הזה פגישות שאתה לא רוצה להפסיד, או לא יכול להפסיד; לפעמים יש דווקא משהו, נגיד רופאה מסוימת שאת מכירה, ואת – חשוב לך ללכת עם הילדה לשם. זה לא רק על מי ישלם יותר באותו יום. אבל כך או כך, החלוקה תהיה הרבה יותר סבירה. הפיזור של הנטל, גם על העובדות והעובדים וגם על מקומות העבודה, יהיה הרבה יותר מאוזן ומתקבל על הדעת. כלכלית למשק זה ודאי יותר כדאי, זה בטח יותר כדאי לאימהות, שאולי תצטרכנה להידפק פחות, סליחה על הביטוי, בעבודה שלהן ובמסלול ההתקדמות המקצועי שלהן. אני חושבת שלילדות ולילדים זה ממש הרבה יותר טוב שלא רק הורה אחד יישאר אתם, אלא גם ההורים – יוכלו לראות את שניהם כשהם מסכנות ומסכנים בבית, חולות. אז אני מאוד מודה, כמובן, לכל העושות והעושים במלאכה: למשרד הכלכלה; להתאחדות התעשיינים – שלא בקלות, אבל אני בטוחה שנמצא את הדרך לעשות את זה על הצד הטוב ביותר; לחברי רועי פולקמן, שתכף יציג את הצעת החוק שלו בעניין זה; כמובן, לשר האוצר ולמשרד האוצר, לאגף התקציבים; וכמובן, ליועצות הפרלמנטריות שלי, קודם כול מיכל גרא-מרגליות, שהיא היחידה מכל היועצות שלנו שתוכל לממש גם את הדבר הזה – לא שיועצות ויועצים פרלמנטריים, מישהו סופר להם ימי מחלה – ויחד אתה ניר רוזן, נעמה שחר ושרה גרונר. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. כאמור, לבקשת השר הוא ישיב במשותף על שתי ההצעות. <הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – חישוב דמי מחלה בעת היעדרות לסירוגין של העובד ובן-זוגו), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2744/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת פולקמן ינמק את הצעתו במשך דקה מן המקום. <רועי פולקמן (כולנו):> תודה, אדוני היושב-ראש, תודה לחברת הכנסת מיכאלי, שסללה את הדרך בעניין הזה, תודה לחברת סיעתי רחל עזריה, שמובילה את העיסוק אצלנו בסיעה בנושא ההורות השוויונית. יש סיכוי אחד למיליון שאשתי רואה את הקטע הזה; קצת קשה לי לדבר על זה, כי אני מניח שהיא לא תסכים לכל מה שאני אומר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כבר אמרו לך פה מזל טוב, חבר הכנסת פולקמן, מעל הדוכן? לחבר הכנסת פולקמן נולד בן בשבת האחרונה, ואנחנו מאחלים לו – – – <רועי פולקמן (כולנו):> נכון. בן שלישי. אני הולך בדרכו של היושב-ראש – רק עם בנים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלושה בנים זה טוב. שתזכו להכניסו לבריתו של אברהם אבינו בעתו ובזמנו, לגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים. <רועי פולקמן (כולנו):> תודה. אמן. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> תודה, ידידי היושב-ראש. אומרת חברת הכנסת לביא שעכשיו אני צריך שלוש בנות. אני שוב אומר, אשתי לא – אני רק מדבר בשם חלקי בסיעה הביתית, אבל באמת הסיפור הזה – שני דברים מהותיים יש פה בחוק הזה: סוגיית ההורות השוויונית שמובילה אצלנו בסיעה רחל עזריה, ודאי ימי החופש שקודמו בחוק ימי החופש, זו סוגיה מהותית מבחינתנו. ולצד זה, הסוגיה השנייה היא העסקים הקטנים. אנחנו חושבים שיש פה עניין מהותי ושוויוני בזה שגם עסקים קטנים – שזה לא ייפול על עסק אחד. אז התיקון הזה, שהוא באמת תיקון קטן, הוא חלק מהמאמץ שכולנו שותפים אליו לקדם הורות שוויונית, לחזק את הנשים – ולא מצב שרק נשים ייקחו ימי מחלה, אלא זה באמת יוכל להתחלק. באמת, תודה רבה על השותפות ועל הקידום של הדבר הזה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת פולקמן. משיב על שתי ההצעות בשם הממשלה השר אקוניס, בבקשה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> תודה, אדוני היושב-ראש. ובכן, הצעת החוק מבקשת לקבוע כי הזכות לדמי מחלה תוענק להורים שניצלו את זכותם לסירוגין, כך שחישוב דמי המחלה יהיה משותף לשניהם באופן שבו היום הראשון למחלה יהיה על חשבון העובד, ביום השני והשלישי למחלה המעסיק יחזיר 50% מהשכר לעובד, וביום הרביעי 100%, גם אם הימים נלקחו על-ידי שני ההורים לסירוגין. הצעת החוק מאפשרת מצד אחד לשני ההורים לחלוק את השהות עם ילדם החולה, ובכך להיות שותפים בטיפול בו ולקיים הורות שוויונית – זה יפה מאוד. מצד שני, היא מפחיתה את ההיעדרויות של עובדים ממקום העבודה, מאחר שהעובדים שהיו לוקחים את כל ימי המחלה בעצמם, יוכלו לחלוק אותם עם בת או בן הזוג ולהפסיד פחות ימי עבודה. אדוני היושב-ראש, כבקשתך, אנחנו נקצר. אני רואה פה שכולם – גם חברת הכנסת מיכאלי הודתה וגם חבר הכנסת פולקמן הודה, כולם הודו לטכנאים, כפי שאומרים "הגששים" – זה פורים היום, כן? מותר להכניס את "הגששים" לשיח. אני רוצה להודות לטכנאים – תודֶה, תודָה. ואנחנו גם מודים לחברי ועדת השרים. חברת הכנסת מיכאלי, ועדת שרים לחקיקה – שלא תגידי, כן? – תמכה מאוד בהצעתו של חבר הקואליציה, גם של חברת האופוזיציה, משום שזוהי הצעת חוק טובה וראויה, ואני קורא לכל חברות וחברי הכנסת להצביע בעדה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברי הכנסת, תפסו מקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה; כאמור, בנפרד. ראשית, על הצעת החוק של חברת הכנסת מרב מיכאלי, הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – חישוב דמי מחלה בעת היעדרות לסירוגין של העובד ובן זוגו), התשע"ו–2016. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – חישוב דמי מחלה בעת היעדרות לסירוגין של העובד ובן-זוגו), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 38 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ועוברת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. וכעת, הצעת החוק הדומה לה במהותה, של חבר הכנסת רועי פולקמן. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – חישוב דמי מחלה בעת היעדרות לסירוגין של העובד ובן-זוגו), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 40 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת יחימוביץ מבקשת להוסיף את עצמה בעד הצעת החוק. חברת הכנסת גלאון וחבר הכנסת חיליק בר, שניהם מוסיפים את הצבעתם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זהבה ואני לקודמת. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גם חבר הכנסת ביטן, כולם מצרפים לפרוטוקול את הצבעתם על שתי ההצעות, בעד הצעת החוק. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> זאת הצבעתי. הקודמת – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> על ההצעה הקודמת, בסדר גמור. ההצעה הזו גם עברה בטרומית, ועוברת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. <הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון – קדימות קונה בהחזר מס ערך מוסף), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2423/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון – קדימות קונה בהחזר מס ערך מוסף), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת אלי כהן ויואב קיש. מהמקום – חבר הכנסת אלי כהן מנמק לנו בדקה מן המקום. דקה, אדוני, לרשותך. בבקשה. <אלי כהן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק המכר במקור הוא חוק חשוב שנועד לשמור על אותם אנשים שבאים ורוכשים דירות, ולמעשה מקבלים ערבויות במהלך כל תקופת הבנייה על מנת להבטיח שהם באמת יזכו לראות את המוצר הסופי. יחד עם זאת, בחוק המקורי, כפי שהוא קיים כיום, ישנו עיוות מאוד משמעותי. העיוות – כאשר אותו יזם שלמעשה בונה את הדירות נדרש לתת לדיירים ערבות בגין מחיר הדירה ובגין מרכיב המע"מ, כאשר את מרכיב המע"מ המדינה מקבלת. ולכן, למעשה ניתנת ערבות בגין סכום שבכלל לא הגיע לידי אותו יזם. אם אנחנו ניתן, לדוגמה, תשלום של דירה שעולה מיליון ו-170,000, אותו יזם מקבל מיליון שקלים, ו-170,000 שקלים הוא מעביר למדינה, אבל ערבות ניתנת למעשה על אותו סכום. היחידים שמרוויחים מאותו מהלך הם בעיקר הבנקים, שלמעשה זוכים לקבל עמלת ערבות בגין סכום שאין בגינו שום סכנה. הצעת החוק הזאת, למעשה מטרתה לבוא ולבטל את מרכיב המע"מ בגין הערבות. היא תחסוך כמה אלפי שקלים מכל דירה, אבל יותר חשוב מזה – היא תשחרר, לפי האומדן שאנחנו עשינו, מסגרות של 9 מיליארד שקלים שכיום הן נחוצות מאוד על מנת לבוא ולתמוך בגידול הבנייה, שעוד תבוא. לכן אני קורא לחברים, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, לתמוך בהצעת החוק. תודה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אין לנו שר משיב. בשם הממשלה, בשם שר הבינוי והשיכון, נכנס בסערה השר יובל שטייניץ, והוא ישיב לנו על הצעת החוק הזו. אני מזכיר לאדוני שהיום ערב פורים וכולנו מאוד רוצים להספיק להגיע הביתה לקריאת מגילה. לכאורה, זו הצעה טובה ופשוטה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אבל יש הגבלה בכל מקרה. יש הגבלה עכשיו בכללים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו לא מגבילים שרים, השרים מגבילים את עצמם. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> בוא נגיד כך: היחידי שמנסה פה לפעמים להגביל שרים זה איתן כבל, אבל אני לא אפרע ממנו עכשיו. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת אלי כהן, הנך שם, אני שמח לענות בשם שר הבינוי והשיכון על הצעת החוק שלך. אתה בעיני חבר כנסת חדש מעולה, מצוין – – <אלי כהן (כולנו):> תודה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – איכותי מאוד, רציני. הנה, הייתה לי הזדמנות לתת לך כמה מחמאות. <אלי כהן (כולנו):> תודה. <קריאות:> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה–1974, קובע כי לא יקבל מוכר מקונה, על חשבון מחיר הדירה, סכום העולה על 7% מהמחיר המשולם בגין הדירה, אם לא ניתנה בטוחה. בחוק נקבעו חמש אפשרויות למתן בטוחות: ערבות בנקאית, ביטוח, שעבוד, הערת אזהרה או בעלות. הבטוחה הנפוצה ביותר היא ערבות בנקאית, והיא ניתנת ככלל במקום שבו יש ליווי בנקאי לפרויקט, ולעתים אף אם אין ליווי בנקאי מסוג זה. על-פי חוק מס ערך מוסף, 1975, למחיר דירה שמוכר עוסק, כלומר שמוכר לא אדם פרטי אלא חברה או מי שזה עיסוקו, מתווסף מס ערך מוסף. מאחר שעל-פי חוק המכר, מחיר הדירה מוגדר ככל סכום שהקונה התחייב לשלם למוכר בחוזה המכר בקשר לרכישת הדירה, נמצא שעל-פי החוק, הערבות הניתנת לפי חוק המכר כוללת אף את סכום רכיב המע"מ שבגין המכירה, זאת למרות שרכיב המע"מ המשולם על-ידי הקונה למוכר בעצם איננו עובר למוכר אלא מועבר לרשות המסים. בעצם זה לא תשלום של הקונה למוכר, אלא תשלום לרשות המסים באמצעות המוכר, שלמעשה אינו נשאר בקופת הפרויקט. לכן, אני אתרגם – למה צריך בטוחה אם הכסף הזה לא נשאר בקופת הפרויקט ולכן הוא איננו בסיכון, הוא נמצא בידי רשויות המס? יתרה מכך, כאשר מדובר ברכישה כאמור על-ידי עוסק, הרוכש מזדכה על רכיב המע"מ המשולם למוכר. חרף כל זאת, עקב ההגדרות הקיימות כיום בחוק המכר, עדיין נדרש המוכר להמציא לרוכש ערבות בנקאית על מלוא הסכום ששולם על-ידי האחרון, לרבות רכיב המע"מ. אני צריך לקרוא את התשובה ששר הבינוי והשיכון נתן לי, אני מייצג אותו פה. זהבה, אל תאיצי בי. <קריאה:> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> עליזה, סליחה. זהבה זה שם. עליזה זה שם. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא מפסיק לחשוב עלייך. <זהבה גלאון (מרצ):> אני יודעת. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני לא יודע מי מסוכנת יותר, זהבה או עליזה, אני מפחד משתיהן. אני מפחד משתיכן. <קריאות:> – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני השר, הזמן קצר. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אדוני השר – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> כלומר, ערבות חוק המכר הממומנת מקופת הפרויקט כוללת אף סכומים המצויים ברשות המסים, ובמכירה לעוסק היא אף גבוהה מהתשלום נטו. לאור האמור, מוצע לתקן את חוק המכר באופן שמוכר יעניק לקונה ערבות מלאה בניכוי חלק המע"מ שהועבר לרשות המסים. הגיוני. במידה שלא תצא העסקה אל הפועל בנסיבות המתוארות בחוק המכר, יזכה הרוכש להגנה מלאה על מלוא הסכום ששולם – כספים שהועברו לרשות המסים בתור מס ערך מוסף יוחזרו. התיקון המוצע כלול בסדרה של תיקוני חקיקה בתחום דיני מכר דירות אשר הובאו לאישור הממשלה בתאריך 28 בפברואר 2016, ולפיכך סוכם בוועדת שרים לענייני חקיקה בתאריך 20 במרס 2016 כי הממשלה תומכת בקריאה טרומית בלבד בהצעת החוק של חברי הכנסת, שכן לאחריה יתחייבו חברי הכנסת המציעים להמתין להצעת חוק ממשלתית בנושא מטעם שר הבינוי והשיכון ולהיצמד אליה. חבר הכנסת אלי כהן, קודם כול, ההצעה מצוינת. אין שום סיבה לתת ערבות על כסף שלא נמצא בסיכון, כי הוא מגיע לרשות המס ולא למוכר, וזה בהחלט יקטין גם עלויות. אני מברך על ההצעה. לפי מה שכתוב לי, הממשלה תומכת בתנאי שאתה מסכים לכך שאתה תמתין להצעת חוק ממשלתית. אתה מסכים לתנאי הזה? <אלי כהן (כולנו):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מסכים. אז הממשלה מבקשת לתמוך בקריאה הטרומית. תודה. ברכות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. תפסו נא את מקומותיכם, חברי חברי הכנסת. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון – קדימות קונה בהחזר מס ערך מוסף), התשע"ו–2016. הצבעה – מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות) (תיקון – קדימות קונה בהחזר מס ערך מוסף), התשע"ו–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 41 תומכים, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית, ומועברת לדיון בוועדת הכספים של הכנסת. <הצעת חוק חובת אזהרה בפרסום ושיווק טלפוני של הלוואה (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1652/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק חובת אזהרה בפרסום ושיווק טלפוני של הלוואה (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי כנסת. <מיכל רוזין (מרצ):> אפשר להוסיף אותי? <איתן כבל (המחנה הציוני):> בשבוע הבא תבואי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גברתי, שש דקות, בהתאם לסיכום. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני, עשר דקות. הסיכום נשבר. אבל כמה שיצא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> סיכמו מחדש, אבל אנחנו לא נריב. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – נשבר. <זהבה גלאון (מרצ):> לא שאני יודעת על זה. אף אחד לא עדכן אותי שיש סיכום חדש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברים, אין בעיה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק חובת אזהרה בפרסום ושיווק טלפוני של הלוואה – היוזמים, חברי הכנסת גפני, כבל, יחימוביץ, עזריה ומייקל אורן, בשיתוף עם ארגון "פעמונים". לפני שאני מתחילה, אני רוצה להודות תודה מיוחדת לשר האוצר, שהתעקש בוועדת השרים וערער כדי שהחוק הזה היום יובא לאישור. זה לא מובן מאליו. גם המפקחת על הבנקים תמכה בחוק הזה, וזה לא מובן מאליו. באמת החוק הזה היום מגיע בתמיכת הממשלה, בתמיכת האוצר כמובן. אני מניחה שכולכם מכירים את הפרסומות האלה – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> איזה מזל יש לך שאני לא שר האוצר? <זהבה גלאון (מרצ):> יש לי הרבה מזל שאתה לא הרבה דברים. אוקיי. <קריאה:> אתה יודע כמה מזל זה יחזיק מעמד? <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני שר האוצר לשעבר, אתה מכיר את "50,000 שקל לשכירים – הלוואה לכל מטרה, מאושרת בשעה", "אשראי ברגע – בנק הפועלים", "הלוואה גמישה מלאומי לרגל ראש השנה"? ואני יכולה לתת שורה של דוגמאות. אתה מוצא את זה בכל עיתון, בכל הפסקת פרסומות ברדיו, בטלפון, בסמ"סים. אנחנו רואים איך בנקים, חברות אשראי וגופים מלווים אחרים בעצם דוחפים לאזרחים הלוואות זמינות מהרגע לעכשיו. יש תחושה כזאת שאם נצליח להחזיר – מה שיוצא זה שאנחנו נשלם ריבית גבוהה, ואם לא נצליח – אנחנו נעמוד בפני קנסות, הוצאות משפטיות, עיקול חשבון והוצאה לפועל. והם, דהיינו הבנקים או מי שנותן הלוואות, בכל מקרה ירוויחו, וירוויחו הרבה. כשמתקשרים לאנשים למכור להם הלוואה, לא מספרים להם דבר אחד: לא מספרים להם כמה זה מסוכן לא להצליח להחזיר אותה. הם גם לא מוסיפים את האותיות הקטנות בפרסומות, בפרסומות האין-סופיות להלוואות זמינות. לא מספרים, למשל, ללקוחות את משמעות הריבית של ההלוואה. לא בודקים מראש את היכולת שלהם לעמוד בתנאים שלה. הבנקים דוחפים ללקוחות הלוואות בלי שום קשר לשאלה אם הם באמת זקוקים להן ואם הם מסוגלים לעמוד בהחזר החודשי בלי להיקלע לחובות וקשיים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> זה מה שקרה במשבר הסאב-פריים. <זהבה גלאון (מרצ):> נכון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> דחפו לאזרחים אשראי בתנאים נוחים בלי להזהיר אותם. <זהבה גלאון (מרצ):> נכון, אדוני השר, וזה מה שקורה עכשיו – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> התוצאה הייתה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> תשמע את הנתונים. אני רוצה לסבר את האוזן בכמה נתונים. לא מספרים להם שהחוב הכולל של משקי הבית שבר בשנה החולפת שיאים חדשים והגיע ל-475 מיליארד שקלים – שימו לב לנתון; זה נתון של בנק ישראל – ושכמעט מחצית מהישראלים נחנקים תחת מינוס תמידי ולוקחים הלוואה על הלוואה כדי לכסות אותו. נמסרו לי נתונים מארגון "פעמונים", שמלווה משפחות ומשפחות צעירות שנקלעו לקשיים: רק בשנה החולפת פנו אליהם 30,000 איש, ובעזרת סיוע מהם הם שיפרו את כל מה שניתן מבחינת פריסת החובות שלהם וההתנהלות הכלכלית שלהם. אני רוצה לתת עוד נתון שמסרו לי מארגון "פעמונים": מספר האנשים הצעירים שפנו אליהם השנה עלה מ-36% ל-40%. אנשים צעירים לוקחים הלוואות, נקלעים לקשיים, ולא מסוגלים להחזיר את החובות האלה. בפוסט שפורסם בפייסבוק לפני כמה חודשים תיארה אישה אחת את מצבה הכלכלי העגום ואיך היא ניסתה לצאת ממנו על-ידי כך שהיא לקחה עוד הלוואה ועוד הלוואה. תמיד הציעו לה תנאים מצוינים, ואמרו לה – היא כותבת: נפרוס ככה שלא תרגישי. פתאום היא רואה שמחודש לחודש הבור גדֵל, או גדל בעיקר בגלל כל מיני הלוואות ופריסות שתפחו להן והעמיסו על ההתנהלות החודשית. ואז, היא מספרת, מנהל הבנק הסביר לה שהחובות שלה בכלל הגיעו כבר ל-90,000 שקל, ושאם היא לא תחזיר את החובות היא תוכרז כפושטת רגל. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> ומה תעשה אישה שנקלעה לכך מסכומים קטנים של חוב ואמרו לה "קחי עוד הלוואה" ו"קחי עוד הלוואה"? צריך להגיד ביושר שגם ללקוח יש אחריות בתהליך הזה, אבל האחריות הגדולה יותר היא של הבנקים. האחריות היא שלהם, בגלל שהם מאפשרים לדחוף הלוואות על-ידי זה שהם עושים שיווק אקטיבי ואגרסיבי גם בטלפון וגם על-ידי פקידי הבנקים והאינטנסיביות של שיווק הפרסומות. חברי חברי הכנסת, לפני שאני מסיימת, אני רוצה לומר שיש הרבה סיבות למה אנשים לוקחים הלוואות, למה השיווק הוא אגרסיבי ולמה הבנקים משקיעים את תקציבי העתק שלהם בפרסום הלוואות. מחקרים על שוק ההלוואות מראים שהוא נתון למניפולציות רבות שמשפיעות על הביקוש, ולהרבה צרכנים קשה לעתים קרובות להשיג מידע רלוונטי וברור על הלוואות ואשראי. להרבה מאוד אנשים אין בכלל ניסיון בתחום האשראי או הבנה פיננסית. ומובן שלמודעות פרסום להלוואות יכולות להיות גם השפעות חיוביות, אבל גם השפעות שליליות. בפועל, חברי חברי הכנסת, מחקרים מראים שהמודעות אינן אינפורמטיביות, ובעיקר מיועדות לשכנע את הצרכנים לקחת עוד ועוד הלוואות. אני רוצה שוב להודות לשר האוצר, לנדב, העוזר שלו, המתאם שלו מול הכנסת, על העיקשות וההתמדה בוועדת השרים. הצעת החוק שהגשתי מחייבת לצרף אזהרה לכל פרסומת של הלוואות, אזהרה שתבהיר מהן הסכנות שעומדות בפני מי שנכלא בהלוואה בלי שיצליח להחזיר אותה. חברי חברי הכנסת, לסיום, הלוואות הן גם דבר חשוב ונהדר, אבל האגרסיביות חסרת האחריות שבה הבנקים דוחפים לנו אותן מסכנת את הלווים, וכמו שאמר השר שטייניץ, מסכנת גם את המשק כולו. תודה, ועמדתי בזמנים שלך, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. ישיב על ההצעה בשם הממשלה סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, הצעת חוק חובת אזהרה בפרסום ושיווק טלפוני של הלוואה (תיקוני חקיקה), של חברת הכנסת זהבה גלאון. ועדת השרים לענייני חקיקה – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני לא מפריע לה, איציק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – החליטה לתמוך בהצעת החוק. ההצעה טובה, וצריך לקדם אותה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – בהצעת החוק של זהבה גלאון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ממש. יישר כוח. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מה, זה כל מה שאתה אומר? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, תפסו נא את מקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק חובת אזהרה בפרסום ושיווק טלפוני של הלוואה (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חובת אזהרה בפרסום ושיווק טלפוני של הלוואה (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <קריאה:> – – – זהבה? להיות נגד? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ונהפוך הוא, לכבוד פורים, חברת הכנסת גלאון: כל הקואליציה מצביעה עבור הצעת החוק שלך. <זהבה גלאון (מרצ):> פה אחד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לכן, התוצאות הן: 44 תומכים, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ועוברת לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ישר כוח לחברת הכנסת גלאון. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום. יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן מבקש למסור הודעה בשם ועדת הכנסת, ולאחר מכן אנחנו נצביע על ההודעה. אדוני. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> רגע, מה אתה חושב, שאני יכול לרוץ? יש גם הגבעה הזאת שעושה בעיות. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהמשך להחלטת הכנסת מיום ט"ו בשבט התשע"ו, 25 בינואר 2016, בדבר הקמת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעה לסדר-היום בנושא: קשיים ברפורמה בשירות הציבורי, החליטה ועדת הכנסת בישיבתה היום להציע לכנסת להאריך את משך כהונת הוועדה עד ליום כ"ד בסיוון התשע"ו, 30 ביוני 2016. הוועדה הזאת מונתה לצורך טיפול בבעיה הזאת. נתנו לה שלושה חודשים, זה לא מספיק. הם מבקשים בגלל הפגרה להאריך את משך כהונתה עד 30 ביוני. אני מבקש את אישורה של הכנסת להצעה זו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו נצביע, אם כן, על הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה – 39 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להאריך את משך כהונת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעה לסדר-היום בנושא קשיים ברפורמה בשירות הציבורי נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 39 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת אושרה. <הצעת חוק לידה בבית (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2726/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת תמר זנדברג) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק לידה בבית (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת תמר זנדברג. משהו פה, חברת הכנסת זנדברג, לא מסתדר לי. הרי "נהפוך הוא" עובד פה עכשיו. אז אני אומר, גם אצלכם פה עכשיו יש תמיכת ממשלה? יש כאן "לך כנוס את כל היהודים", רגע של אחדות. <תמר זנדברג (מרצ):> זהו. שאלו אותי איך תומכים בהצעת חוק של מרצ. אמרתי להם: תשמעו, לא כל יום פורים, אבל היום פורים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שש דקות לרשותך, חברתי, בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> אז היום הקואליציה תומכת בשתי הצעות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> למה לא דקה? <תמר זנדברג (מרצ):> בשבילך אני אקצר. תן לנו – איך אמרנו? לא כל יום פורים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אנחנו בעד. <תמר זנדברג (מרצ):> הרב ליצמן, היום פורים. סוף-סוף הממשלה תומכת לא בהצעה אחת, בשתי הצעות של מרצ. תן לנו רגע להתענג על הרגע. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני חושד בכם שאתם נכנסים לקואליציה. <זהבה גלאון (מרצ):> ברור, ברור, אנחנו עובדים על זה. <תמר זנדברג (מרצ):> יש סיכוי כזה. בהחלט יש סיכוי כזה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אחרי שראינו היום את היחסים שלה עם שר התחבורה – סיכוי גבוה מאוד. <תמר זנדברג (מרצ):> תראו, הצעת החוק הזו, היו כאלה ששמעו שאני יוזמת הצעת חוק כזו, אמרו: מה זאת אומרת? זה לא המצב עד עכשיו? המון פעמים אנחנו עושים פה בכנסת, מתקנים עוולות וכל מיני אפליות ועיוותים שהיו צריכים להיות מובנים מאליהם, אבל הם לא, וזאת עבודת החקיקה. והצעת החוק הזו באמת באה לתקן אפליה בין נשים, בין נשים יולדות, בין לידות, כאשר עד היום האפליה הייתה אפליה על רקע מקום הלידה. עד היום זכויות היולדת, ובפרט מענק הלידה – בעצם אישה יכלה לקבל אותו רק אם היא ילדה בבית-חולים. במקור, המצב הקיים בא למעשה להטיל סנקציה כספית על אישה שלא יולדת בבית-חולים כדי לעודד אותה לעשות כן, כי למדינה הייתה מדיניות לעודד לידות שבעבר נחשבו או היו בטוחות יותר בבית-חולים. אבל השנה היא 2016, והזמנים משתנים. היום, לידת בית שמתרחשת בפיקוח של מיילדת מוסמכת והיא לידה בסיכון נמוך, היא לידה בטוחה כמו לידה בבית-חולים. ארגון הבריאות העולמי הכיר בבטיחות של הלידות האלה, מדינות רבות בעולם כבר עשו בשנים האחרונות את המהלך לנתק את הקשר שהיה, או אפילו הייתי אומרת את התלות שהייתה קיימת עד היום בין הלידה וזכויות היולדת והיילוד – התינוק או התינוקת – ובין מקום הלידה. היום בעולם לידות מתרחשות בבית-חולים, הן מתרחשות בבית, הן מתרחשות במרכזי לידה מוסמכים, והצעת החוק הזו באה לקדם את חופש הבחירה בלידה גם בישראל. למעשה, מה שנותר כעת זה אך ורק סנקציה כלכלית נגד נשים שבחרו בחירה שהיא דבר פרטי, שהיא דבר אינטימי, אבל הוא לא מסוכן יותר. הוא בפיקוח רפואי, ואין סיבה להפלות אותה. אז הצעת החוק הזו באה לעשות דבר נורא נורא פשוט, והוא: לשלם את מענק הלידה. מענק הלידה, כדי לסבר את אוזנכם, עומד על 1,751 שקלים עבור הילד הראשון, 788 שקלים עבור הילד השני ו-525 שקלים בגין הילד השלישי והלאה. זה מענק שמטרתו לתת סכום כסף למען ההוצאות הראשונות למשפחה אחרי הלידה, ויש פה באמת תיקון עוול שכבר היה צריך להתבצע, ואני מאוד מאוד גאה ושמחה. ועדת השרים לחקיקה – יושב כאן שר הבריאות ליצמן. זו הזדמנות טובה באמת להודות לך באופן אישי על ההבנה המהירה של הנושא, על ההירתמות אליו. זה זמן טוב להודות לשרת המשפטים איילת שקד, שגם כן ככה לקחה באמת לתשומת לבה באופן אישי את הצעת החוק הזו ודחפה והעבירה אותה, וגם שחררה אותה מחובת הנחה, שזה גם פה בכנסת מאורע משמח. אני רוצה להודות ליושבת-ראש מרצ, חברתי זהבה גלאון, שיזמה הצעה כזו בעבר, בכנסות הקודמות. אני גאה להיות ממשיכה שלך בנושא הזה. את יודעת, הרבה פעמים דברים פה עולים, עולים, עולים – ואז בסוף הם מקבלים את ההזדמנות שלהם. אז זה באמת בשם כולנו מובא כאן להצבעה. אני רוצה להודות לנשים הנפלאות מקבוצת "נשים קוראות ללדת", שהתגייסו לתמוך בהצעת החוק, כתבו לשרים, פרסמו את הנושא, מביאות לנו הרבה פעמים נתונים ואת החוויות האישיות שלהן ובעצם מוכיחות לנו שחופש הבחירה בלידה הוא דבר שצריך לקבל את הבמה ואת המקום שלו. ואחרונות – לארגון מיילדות הבית. מדובר בקבוצה של מיילדות מוסמכות שעובדות או עבדו בבתי-החולים, ובחרו לקחת על עצמן את השליחות הזו של ליווי נשים ברגעים האינטימיים והמשמחים האלה, וככה מתמודדות עם מסכת מאוד מאוד ארוכה ומורכבת של קשיים – לעתים קפקאיים – עם ביטוח, עם ציוד רפואי שהן צריכות לקנות, עם המון המון קשיים שמקשים עליהן למלא את התפקיד הזה. והן תומכות בהצעת החוק הזו וגם הן נרתמו אליה. אני גאה היום שאנחנו כולנו, פה אחד, הכנסת הזו, ימין ושמאל, קואליציה ואופוזיציה, נתקן את העוול הקטן הזה ונבטיח חופש בחירה בלידה. זה מגיע לנשים, למשפחות, לתינוקות. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת זנדברג. משיב על ההצעה שר הבריאות הרב יעקב ליצמן. באמת מעניין, אדוני, עמדת משרד הבריאות היום ביחס ללידה בבית היא שהיא מספיק בטוחה, כמו בבתי-חולים? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> יש לנו סייגים. בעיקרון כן, בעיקרון כן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מבין שעמדת הממשלה היא שאם אנחנו מסירים את הסנקציה, אנחנו בעצם מאפשרים. נותנים לגיטימציה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, למה המחנה הציוני מפריע למרצ להיכנס לקואליציה? אם לבוז'י מותר. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק של חברת הכנסת תמר זנדברג – העמדה הרפואית המקצועית של משרד הבריאות היא כי לידה בבית כרוכה בסיכון גבוה יותר עבור היולדת ועבור היילוד. עם זאת, לידה היא הליך שנתון לבחירה אוטונומית של כל יולדת, ולא ניתן לכפות על יולדת ללדת במקום מסוים בניגוד לרצונה. על מנת להבטיח בטיחות גבוהה יותר ושמירה על סטנדרטים רפואיים גם עבור יולדות הבוחרות ללדת בביתן, הסדיר משרד הבריאות את נושא לידות הבית באמצעות חוזר 17/2012, שבו נקבעו כללים לצוות רפואי המאפשרים לידה בבית היולדת בתנאים רפואיים מסוימים.   הצעת החוק מבקשת לאשר תשלום מענק לידה גם ליולדות בביתן, וזאת גם אם לא תגענה להתאשפז בבית-חולים. במקורו, מענק הלידה נועד לעודד נשים לבוא ללדת בבית-חולים, והיה מיועד לממן הוצאות ראשוניות על היילוד, כפי שנכתב בדברי ההסבר להצעת החוק. עם זאת, אני רואה ערך בתשלום שכזה על כל יילוד, ולכן תמכתי בשינוי ההסדר הקיים. סברתי כי יש לאפשר הסדר זה, ובלבד שיתקיימו כללי משרד הבריאות, שכאמור מצמצמים את הסיכון הנשקף ליולדת וליילוד, וכחלק מההצעה ייכתבו בתקנות. לאור זאת, החלטתי לתמוך בהצעת החוק בכפוף להסכמת משרד הבריאות, ואנו נוודא כי בתהליך החקיקה תבוא לידי ביטוי מחויבותנו לשלומם של היולדות ושל היילודים. ואני מבקש, חברת הכנסת תמר זנדברג – את מסכימה שזה יהיה בשיתוף משרד הבריאות בהמשך. בהחלט משרד הבריאות תומך. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הצעת חוק לידה בבית (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, בקריאה טרומית. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לידה בבית (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 44 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית ועוברת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. <הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – רישיון לישיבת ביקור של אמן במה), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2240/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ואנחנו עם הסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – רישיון לישיבת ביקור של אמן במה), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת איתן ברושי – שוב "ונהפוך הוא" – בתמיכת הממשלה. חבר הכנסת ברושי, שש דקות לרשותך. בבקשה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מתוך הכרת חשיבות התרבות והספורט לחברה בישראל ומתוך היכרות עם הנושאים האלה בהיותי ראש מועצה אזורית ומנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט במשך שנה, בתקופה של השר אופיר פינס, ולאחר שנפגשתי עם גורמים שונים בתקופה שאני בכנסת, הגעתי למסקנה שצריך לאפשר לגורמים שעוסקים בתרבות ובספורט להשאיר כאן בישראל אמנים וספורטאים שהתקבלו לכאן כחוק, בתוקף היותם כעין עובדים זרים, לאפשר להם להישאר תקופה נוספת מעבר לחמש שנים ושלושה חודשים, שזה על-פי החוק, על-פי כללים שקיימים גם היום, שמכירים בתרומה החשובה של אותם תושבים, שבאו לכאן בנסיבות המיוחדות. יש היגיון והצדקה להשאיר אותם כאן תקופה נוספת. זה לא היה אפשרי עד התיקון הזה, והתיקון הזה מוסיף לכללים – מאפשרים לשר הפנים לאפשר תקופה נוספת גם בתחום התרבות והספורט. יש בכך תרומה לגופים חשובים, ולא אמנה אותם פה, אבל גם בתחום התרבות, גם באמנות, גם במחול, גם בנגינה וגם בתחום הספורט, על כל המקצועות המגוונים. ההצעה הזאת, לאחר בחינה, עברה דיונים בוועדת השרים לחקיקה, ועברה תיקונים והשלמות עם משרד הפנים והגורמים המשפטיים שלו, ועמדנו על כך שלא תהיה טענה – שאין מדובר באישורים למהגרים לא חוקיים, ואין מדובר בהגדלת מספר העובדים הזרים, אלא רק באמת למי שנקלט על-פי התנאים הדרושים לתפקידים הללו ונמצא כי ראוי וחיוני שיישאר תקופות נוספות, ורשאי שר הפנים, בוועדה שלרשותו, להאריך, וכל פעם בשנה. זה קצת שונה מההצעה המקורית שהוצגה, ואנחנו גם התחייבנו, כמקובל, לעבוד בתיאום עם הממשלה. אני אקצר על-פי בקשת הגורמים – לציין את חג הפורים כהלכתו – ואסיים בדברי תודה, קודם כול לשרת התרבות והספורט, שבחנה ושיתפה פעולה ועזרה; כמובן לשר הפנים והמטה שלו, כולל מינהל האוכלוסין והמחלקה המשפטית, שנתנו את הנוסחאות הנכונות כדי לאפשר דבר שהוא לברכה ולתרומה לתרבות ולספורט, לחברה ולקהילה ולמדינת ישראל ובוודאי יביא תועלת. אני מודה לצוות שלי ולמי שסייע בידי להביא את ההצעה לידי גמר. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני, אתה בקריאה טרומית, עוד לא בגמר. תודה רבה. משיב על ההצעה בקצירת האומר, השר יובל שטייניץ. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ביקשו ממני להזדרז ולמהר. אז כך: הצעת החוק שבנדון עניינה לאפשר לעובדים זרים בתחום האמנות והתרבות להישאר בישראל לצורך עבודתם אצל אותו מעסיק לתקופה שעולה על זו הקבועה כיום בחוק הכניסה לישראל – חמש שנים. הצעת החוק קובעת כי ניתן יהיה להאריך את אשרת השהייה של העובד הזר מתחום האמנות והבמה לתקופות שלא יעלו יחד על עשר שנים אצל אותו מעסיק. עמדת רשות האוכלוסין היא כי ההצעה בנוסחה הנוכחי הנה בעייתית. ההצעה פורצת את מדיניות ההגירה של ישראל, שלפיה שהותם של עובדים זרים מוגבלת באופן שלא ייצור מציאות שבה העובד הזר ישתקע במדינה דה פקטו, נוכח שהות ארוכת שנים, וזאת מבלי שיש לכך הצדקה של ממש. עם זאת, הצורך בהגמשת התנאים להארכת אשרת עובדים זרים בתחומים שונים מוכר לנו זה מכבר ואף קיים בחוק הכניסה גם בנוסחו היום. אני מדלג על זה. בהחלט ניתן לראות באמן במה, במקרים מסוימים, נכס בגדר תרומה מיוחדת לחברה. עם זאת, ונוכח הצעת החוק שבנדון, חשבנו כי יש מקום לבחון אפשרות להוסיף בסעיף זה באופן מפורש גם את תחום התרבות והספורט – בסעיף שדילגתי עליו – על מנת להבהיר כי חריגים בתחום זה בהחלט כלולים בסעיף. היתרון בהכנסת אפשרות הארכת אשרתם של אמני במה תחת סעיף זה, ולא כפי שמוצע בהצעת החוק הנוכחית, הוא שמירה על האיזון באופן שבו הארכה מסוג זה כפופה להתייעצות בין-משרדית, הכוללת את משרד האוצר, משרד הכלכלה ומשרד הפנים, וכן מצומצמת לנסיבות חריגות ומיוחדות. מדובר באיזונים שיש בהם כדי לרכך את הקושי שהועלה ברישה של עמדה זו. סוכם על תיקון הדברים ברוח זו: הנושא יובא לפני קריאה ראשונה לאישור חוזר בוועדת השרים לענייני חקיקה. כלומר, הממשלה תומכת, בתנאי שהמציע – איפה המציע, ברושי – מתחייב לא לקדם את זה לפני שזה יובא לדיון חוזר ובתיאום עם ועדת השרים לחקיקה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> ועדת הפנים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מקובל עליך? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> כן. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> יפה. אנחנו מציעים לתמוך בזה בטרומית. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> איזה ועדה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תכף, תכף. זה – הלשכה המשפטית. אנחנו עוברים, אם כן, בתמיכת הממשלה, להצבעה על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – רישיון לישיבת ביקור של אמן במה), התשע"ו–2015. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – רישיון לישיבת ביקור של אמן במה), התשע"ו–2015, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 39 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית, והיא עוברת לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. חברת הכנסת רויטל סויד – – – <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש כאן בקשה לוועדת החינוך. אם כן, ההצעה תעבור לוועדת הכנסת, אדוני המזכיר, וועדת הכנסת תכריע באיזה ועדה יתנהל הדיון. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור עישון ברכב בקרבת קטין שטרם מלאו לו 16 שנים), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2058/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור עישון ברכב בקרבת קטין שטרם מלאו לו 16 שנים), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת יואל רזבוזוב וקבוצת חברי הכנסת. תשובה והצבעה, חברים, במועד אחר. חבר הכנסת רזבוזוב ינמק את הצעתו במשך שש דקות. אדוני, לרשותך. בבקשה. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הונחה בפניכם הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור עישון ברכב בקרבת קטין שטרם מלאו לו 16 שנים). המטרה היחידה של הצעת החוק הזאת היא להגן על הילדים שלנו. זו המטרה היחידה. אני לא מתערב במרחב של המעשן. אנחנו באמת מדינה דמוקרטית, כל אחד עושה מה שהוא רוצה, איפה שהוא רוצה. כאן מטרת החוק היחידה והברורה זה פשוט להגן על הילד שלנו. תחשבו מה זה רכב. רכב זה תא סגור, גם אם החלונות פתוחים או לא פתוחים זה לא משנה. יושב ילד, ילד קטן, יכול להיות תינוק שלא יכול להגיד, לא יכול לדבר. יכול לשבת נער מתבגר שפשוט יושב ונחנק מאחור כשמלפנים יושב מבוגר ומעשן. הוא פשוט נחנק והוא לא יכול להגיד. לא נעים לו. יש כאלה שלא נעים להם ויש כאלה שפשוט לא מסוגלים להגיד. אז מה קורה? הוא יושב, הוא מקבל את כל הנזקים של העישון הפסיבי, נחנק מאחור, ופשוט המבוגרים לא אחראיים מספיק. הצעת החוק הזאת נתמכת על-ידי האגודה למלחמה בסרטן, על-ידי ההסתדרות הרפואית. אני חושב, עשינו סקר, בהרבה מדינות מפותחות, כמו ארצות-הברית, אוסטרליה, קנדה, קפריסין, החוק קיים. החוק לא עולה כסף. קל מאוד לאכוף אותו. שוטר תנועה שנוסע, כמו שהוא מסתכל ורואה מישהו בלי חגורת בטיחות, עוצר אותו ונותן לו קנס, או – אם אנחנו כבר מדברים על ילדים והגנה על ילדים – הוא רואה שיש מאחור תינוק בלי בוסטר, או ילד קטן בלי כיסא ילדים, אז הוא פשוט עוצר ונותן לו דוח. כאן אני מבקש אותו דבר: פשוט מאוד, כמו שעל סמ"ס מקבלים 1,000 ש"ח, אז כאן, בשביל להגן על הבריאות של הילדים, ביקשתי 800 ש"ח. זה הקנס. החוק מאוד ישים, קל לאכוף אותו, הוא לא עולה שקל למדינה. ההפך, הוא יכול להכניס כסף למדינה. הוא חוק הרתעתי. זו פשוט הרתעה, שהמבוגרים יבינו שצריך לשמור על הילדים שלנו. לא פעם עצרתי ברמזור, ראיתי אימא יושבת ומעשנת – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> העשן. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> – – העשן של הרכב, כן, ותא הרכב נראה ממש כמו קופסה סגורה עם מלא מלא עשן, עשן סמיך בפנים. הילדים פשוט יושבים ונחנקים. היום כבר לא צריך להסביר מה זה עישון פסיבי. זה בדיוק כמו עישון רגיל, זה אותם הנזקים. וזה ילדים קטנים שאין, פשוט אין דרך להציל אותם מזה. באוניברסיטת תל-אביב עשו סקר, ובסקר 94.5% מהאנשים, גם מעשנים וגם לא מעשנים, אמרו: אנחנו בעד. החוק הוא מצוין. זה באמת חוק הרתעתי. אם מישהו רוצה לעשן ויש לו קטין מאחור, שיעצור בצד, איפה שמותר, כמובן, ילך ויעשן. כאן גם הציבור בעד. ראיתי איך מודדים זיהום אוויר ברכב, כשמעשנים, גם בחלונות פתוחים וגם בחלונות סגורים. בחלונות פתוחים זה פי-ארבעה מהמותר; בחלונות סגורים זה פי-עשרה מהמותר. תחשבו, כמה הדקות האלה של סיגריה, מה זה עושה לילד מאחור. אז אנחנו היום, כמובן – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה הממשלה לא תומכת בזה? <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אני לא מצליח להבין. עד עכשיו לא הבנתי למה הממשלה התנגדה. אין פה עלות, אין פה כלום, זה פשוט רק להגן על הילדים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש פה שכל ישר. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אז אמרו: שוטרי התנועה, יהיה להם קושי. איזה קושי? הם גם ככה נוסעים או ברכב או על אופנוע, מסתכלים מי חגור ומי לא חגור. אותו דבר – רואים מי מעשן. אני כבר לא אומר, אם מעשן – הידיים על ההגה, לא על ההגה. רואים מעשן, ויש ילד מאחור – תעצרו אותו, תנו לו דוח. ברגע שזה ייכנס תהיה הרתעה, אנשים יפסיקו לעשן, גם המבוגרים. פשוט צריך רק להאיר להם את הנורה הזאת: כשיש ילד מאחור, תתאפקו. אין לנו עכשיו הצבעה, אבל אני מבקש מכל מי שיושב כאן שייתן את הדעת. אנחנו באמת רוצים להגן על הילדים. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת רזבוזוב. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2265/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, אם כן, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה), התשע"ו–2015. גם כאן תשובה והצבעה במועד אחר, אבל חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן תנמק את הצעתה, בשמה ובשם קבוצת חברי הכנסת שהצטרפו אליה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כמה זמן? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> סתה דאיעה. בבקשה, גברתי. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> היושב-ראש רק מפתיע היום. כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני אציע היום הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא כלפיו צו הגנה). אני מודה לחברי הכנסת שחתמו אתי על החוק הזה. אני מגישה אותו גם בשם חברי הכנסת איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, טלב אבו עראר, באסל גטאס, אוסאמה סעדי, מיכל רוזין וזוהיר בהלול. בשנה שעברה, בין ינואר לאוקטובר 2015, הוגשו למשטרת ישראל 515 תלונות על הפרת צווי הגנה, 417 מהן היו של נשים. אנחנו מדברים על צווי הגנה שבדרך כלל מוצאים נגד אנשים אלימים, כאשר מנסים דרך הצו הזה להרחיק את האדם האלים מהקורבן שלו ולהגן על האדם שהוא נפגע האלימות, שבדרך כלל, ב-90% ומשהו, זה נשים. צווי ההגנה אמורים אכן להגן, אבל לצערנו הרב, בהרבה מקרים האנשים האלימים, הגברים האלימים, מפרים את הצווים האלה ובעצם מתקרבים לקורבן ואף מנסים לפגוע בקורבן האלימות. אנחנו מכירים הרבה מהסיפורים של נשים – וכמישהי שטיפלה בנשים נפגעות אלימות במשך 23 שנים אני מכירה הרבה נשים – שהגיע אליהן האדם האלים שנגדו הוציאו צווי הגנה וצווי הרחקה ואף פגע בהן פעם שנייה, ועד שהמשטרה הגיעה – ובהרבה מהמקרים המשטרה לא מגיעה – זה היה מאוחר מדי. הרעיון להוציא או לשים פיקוח אלקטרוני על אדם שהוצא נגדו צו הגנה, הצורך שלנו נובע מכך שיש לספק הגנת יתר או יותר הגנה על הנשים נפגעות האלימות, לנסות כמה שאפשר לתת להן את הרגשת הביטחון והרווחה והרגשה שבאמת יש מי ששומר עליהן ויכול לאפשר להן חיים נורמליים, כמה שאפשר. יש הרבה דיונים, ואני מודעת להם, על כל הנושא של פיקוח אלקטרוני, גם מצד משרד המשפטים וגם מצד המשרד לביטחון פנים. יש אפילו ויכוחים עד כמה יכול להיות פיקוח מסוג זה יעיל. לכן אנחנו סיכמנו – ואני יודעת שגם חברתי חברת הכנסת עליזה לביא יש לה הצעת חוק בנושא הזה – סיכמנו עם הממשלה לדחות את ההצבעה ואת התשובה כדי שנקיים דיון יותר עמוק בנושא הזה. אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהזכיר; לפני יומיים היה מה שנקרא "יום האם" באוכלוסייה הערבית, יום שאנחנו בדרך כלל חוגגים אותו. הילדים של סוהא מנסור, המחנכת שנרצחה מטירה, לא היו רק צריכים ללכת לבקר בקבר שלה באותו יום, ביום האם דווקא, אלא גם כן לדעת באותו בוקר שמשטרת ישראל, אחרי 83 ימים שבהם עצרה את הגרוש של סוהא, שחשדה בו שרצח אותה, לא הצליחה לגבות שום עדות ממנו, או הודאה ממנו, והוציאה אותו. היום הוא חופשי, מסתובב באותו כפר, והילדים רואים אותו ופוגשים אותו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל אולי זה לא הוא. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אולי זה לא הוא, אבל בינתיים, 83 ימים, ולפניהם חודש וחצי, ועדיין מקרה הרצח הזה לא מפוענח, ולא נראה שהוא יפוענח בקרוב, והוא מצטרף לרשימה ארוכה של נשים ערביות שנרצחו. בעיני דם זה דם ורצח זה רצח, אבל אי-אפשר לא לדבר על העובדה שב-95% מהמקרים, ואפילו יותר, של נשים יהודיות שנרצחות על-ידי בני-זוגן או על-ידי מישהו אחר, תמיד התיק מפוענח והרוצח נכנס לבית-סוהר; האחוז הוא כמעט הפוך במקרים של רצח נשים ערביות. אני חושבת שהגיע הזמן לקבל דיווח אמיתי על מה שקורה בחקירת כל מקרי הרצח שקרו בשנתיים האחרונות לפחות – רצח נשים ורצח באופן כללי – ולדעת שבאמת הרוצחים לא מסתובבים בקרבנו חופשיים כאשר הנשים בעצמן נמצאות עמוק באדמה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש לנו הודעה מפי סגן מזכירת הכנסת – בבקשה, אדוני. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 24), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני. <הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – סירוב לעבוד ביום המנוחה השבועי), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2372/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – סירוב לעבוד ביום המנוחה השבועי), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי כנסת. תנמק את ההצעה חברת הכנסת לביא. שש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> לא קיצרו את הזמנים? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הסיכום היום הוא שאנחנו מקצרים, לכן שש דקות לאופוזיציה, ארבע דקות לקואליציה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי וחברי חברי הכנסת, לחוק שאני מציגה כעת לא היו אמורים להיות מתנגדים, גם בקואליציה וגם באופוזיציה. החוק הזה הוא מאוד מאוד פשוט: החוק הזה מבקש בעצם שבמדינת ישראל אנשים לא ישקרו ולא יאמרו שהם דתיים על מנת שלא יוכלו לעבוד בשבת. החוק הזה, המטרה שלו לאפשר לכל אדם שלא מעוניין לעבוד בשבת לא לעבוד בשבת, וזאת מבלי להסתכן בפיטורים. ישבתי אתמול עם שרגא ברוש מהתאחדות התעשיינים ושמעתי את הדאגה שלו למעסיקים בעקבות החוק. אני מבינה ומעריכה, ואנחנו נמצא פתרונות. אנחנו לא באים לפגוע בכלכלה הישראלית, אנחנו בהחלט באים לתת מענה. אנשים שמבקשים לא לעבוד בשבת במדינת ישראל, על-פי חוק – חוק שעות עבודה ומנוחה – יכולים רק אם הם אנשים דתיים. מה שקורה היום, שאנשים שאינם דתיים ומבקשים שלא לעבוד בשבת נאלצים להצהיר שהם כן דתיים. כלומר, באמצעות שקר כן אפשר לוותר על יום העבודה לאותו עובד, ואנשים נאלצים לעשות את זה כדי לקבל את הפטור ממקום העבודה. אז למה זה צריך להימשך כך? למה אי-אפשר לבוא – אנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית. יש אנשים שרואים את השבת כמו שהם מבינים אותה, רוצים להנכיח את המשפחתיות; אולי היו שנים שהם כן עבדו, אבל פתאום הם מבקשים שלא לעבוד בשבת, ויש דרכי פתרון. הרי יש הרבה עובדים שכן מבקשים לעבוד בשבת, והמחוקק כבר מראש בא ואמר שאנשים שעובדים בשבת יקבלו שכר גבוה יותר. בלא מעט מקומות עבודה יש תחרות על מי כן יעבוד בשבת, ואפשר לבוא ולמצוא את הפתרון ואת הדרך. הצעת החוק הזו נולדה לאחר שקיבלתי הרבה מאוד פניות מאנשים לא דתיים. זו לא הצעת חוק דתית, היא ממש לא הצעת חוק דתית, ולכן אני לא מבינה את הדחייה של ועדת שרים בתשובה של ועדת המנכ"לים. ועדת המנכ"לים, אני מזכירה לכם, קמה מתוך המקום שהבעיה כן בשבת – לא בשבת; איך לאפשר – מה לא לאפשר. וחברים ושותפים בבית הזה חתמו על ההצעה, כמו השותף להצעה, חבר הכנסת מיקי זוהר, שהצעת החוק הזאת היא נר לרגליו, והוא פועל רבות כדי שנממש אותה יחד ונמצא את הפתרונות מול משרדי הממשלה; כמו מיכל בירן, יעל גרמן, מיקי לוי, אורן חזן, רוברט אילטוב, בצלאל סמוטריץ, שהוא עכשיו היושב-ראש, סופה לנדבר, מאיר כהן, אלעזר שטרן, איל בן ראובן, יוסי יונה – חברים מכל סיעות הבית. אין כאן עניין של דתיים ולא דתיים. כל החשש הזה – שום דבר פה לא עשוי חלילה להשתנות במדינת ישראל. מקומות שקיבלו אישור לעבוד בשבת ימשיכו לעבוד בשבת. כל מה שאנחנו מבקשים זה שיינתן מענה לאותם אנשים שמבקשים שלא לעבוד בשבת. היום, כמו שאמרתי, רק אנשים דתיים יכולים שלא לעבוד בשבת, ואם אנחנו חושבים על זה לעומק, השבת היא כבר מזמן מזמן, תודה לאל, מושג בישראל שהוא לא רק מושג דתי, ואפשר לומר בלי הפרזה שיותר ממה ששמרו ישראל את השבת שמרה השבת אותם. ואני ממש מתפלאת על חברי בקואליציה שנאלצים, רבים מהם, בניגוד לצו מצפונם, להצביע נגד ההצעה הזאת, ואני קוראת לכם להימלך במחשבותיכם ובדרככם. כולנו שותפים להבנה הזאת שהיהדות העניקה לעולם מתנה אדירה בדמותה של השבת. "ששת ימים תעבֹד ועשית כל מלאכתך"; מילים כל כך פשוטות ויפות, שמתארות באמת את הבחירה של יום מנוחה, שראוי במדינה יהודית ודמוקרטית לאפשר לכל אחד לבחור. במשך כל ימות השבוע אנחנו כולנו עובדים ומתאמצים, ובסופו של דבר אנחנו צריכים לבוא ולתת את יום המנוחה הזה. אברהם השל ניסח אפשרות מרתקת, ומי שמכיר את הספר שלו על השבת ודאי ייזכר במילים שלו, שהשבת – היהדות היא בשורה אוניברסלית, בשורה לעולם. עבור השל, השבת שהוא מציע היא באמת מקום של זמן, של מחשבה, של תיקון התודעה המערבית. אנחנו צריכים לזכור שכמחוקקים במדינת ישראל, התפקיד שלנו לא מסתכם רק בדאגה לתקציבים וכספים שיגיעו מההכנסות של בעלי העסקים, אלא באמת לבוא ולשמור גם על הערכים של המדינה היהודית והדמוקרטית. השל טוען שבעוד המערב מתייחס לזמן מנקודת המבט של המרחב, השבת משקפת ראייה של הזמן מנקודת המבט של הנצח. כמה פעמים היינו תקועים בפקק והרגשנו שאנחנו שורפים את הזמן שלנו. למה הרגשנו כך? משום שלא התקדמנו במרחב לקראת מחוז חפצנו. בלא תנועה במרחב, מאבד הזמן את כל ערכו בעינינו. ומה קורה בשבת? אומר השל: בשבת – זה הזמן. בשבת אין תנועה במרחב. בשבת – עדיין התורה מתארת את זה כיום קדוש, יום של מחשבה, יום של עצירה, יום של קידוש בזמן שלא זז. אז אנחנו באמת רוצים את המקום התרבותי הזה, שמתהווה, תודה לאל, במדינת ישראל, את נקודת הזמן הזו, את הנראות של השבת, בהבנה שיש אנשים שמבקשים שלא לעבוד בשבת, כן רוצים להיות עם הילדים, כן רוצים להיות עם המשפחה, כן בקהילה שלהם. אני ביקרתי לא מזמן בבוסטון ופגשתי שם קהילה שקוראת לעצמה קהילת "זוכרי שבת". אנחנו לא שומרי שבת אלא זוכרי שבת – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תנסי בבקשה לקצר, חברת הכנסת. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – לנו מספיק לזכור להתכנס, לזכור ולציין את השבת. יש היום הרבה מאוד תופעות של הדרך שבה אנחנו מעצבים את השבת, וצריך לתת לכל אזרחי המדינה – דתיים, חילונים, בני זרמים נוספים. ההצעה הזאת, כמו שאמרתי, נוסחה עם "המרכז הרפורמי לדת ומדינה". אנחנו כולנו צריכים לבוא ולתת מענה לאנשים שמבקשים שלא לעבוד בשבת. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת לביא. מאחר שהזכרת את שמי, אז אני מבקש לומר לפרוטוקול שאני לא ידעתי על המעורבות של המרכז הרפורמי, ולא על עוד כמה כוונות, לא טובות בעיני, שנמצאות בחוק הזה. לא הייתי חותם עליו. ישיב בשם הממשלה השר אקוניס. אדוני השר. אדוני משיב על ההצעה בשם הממשלה? כך נאמר לי. אנחנו משיבים ומצביעים עכשיו, או שתשובה והצבעה במועד אחר? מצביעים עכשיו. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, חברת הכנסת לביא, וגם לפרוטוקול, אני מתכבד להביא לידיעת הכנסת את תשובת משרד הכלכלה והתעשייה. במצב הנהוג היום אסור למעסיק לסרב לקבל עובד אם הוא לא מסכים לעבוד ביום המנוחה השבועי מסיבות דתיות. חוק שעות עבודה ומנוחה קובע שבמקום עבודה שיש לו היתר העסקת עובדים ביום המנוחה השבועי לא יכול המעסיק לדרוש מעובד לעבוד ביום המנוחה השבועי אם הדבר מנוגד לאמונתו הדתית. במקרים כאלה, העובד צריך להביא תצהיר חתום על כך שהוא מקפיד על קיום דתו, ואם הוא יהודי – על כך שהוא, אני מצטט: שומר כשרות בבית ומחוצה לו ושהוא איננו נוסע בשבת. הצעת חוק המונחת לפנינו, כפי שהציגה חברת הכנסת לביא, מבקשת להרחיב את החוק ולקבוע כי אין צורך בהצגת תצהיר וכי כל עובד יוכל לסרב לעבוד ביום המנוחה השבועי. מעסיק לא יוכל להתנות קבלה לעבודה בעבודה ביום המנוחה השבועי ולא לדחות את המועמדות שלו לעבודה מסיבה זו. חברת הכנסת לביא, כבר היום קיימים איזונים שמשתקפים בכך שהתמורה בעד עבודה ביום המנוחה גבוהה יותר. חברת הכנסת לביא? עליזה? הלו? שומעת? <עליזה לביא (יש עתיד):> כל מילה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> טוב מאוד. אני ממשיך את תשובת משרד הכלכלה והתעשייה: כפי שאמרתי לכנסת, כבר היום קיימים איזונים שמשתקפים בכך שהתמורה בעד עבודה ביום המנוחה גבוהה יותר, ניתן לעובדים יום מנוחה חלופי, ואחת לארבעה שבועות הם מקבלים את יום המנוחה השבועי. חריגה מאיזונים משפיעה על שוק העבודה באופן שמצריך בדיקה מעמיקה יותר. במקביל, פועלת ועדת מנכ"לים בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה שדנה בסוגיית פתיחת עסקים בשבת, ולכן יהיה זה נכון להמתין לסיום עבודת הועדה ולפרסום מסקנותיה, ורק לאחר מכן לקיים דיון בהצעת החוק הנוכחית, שעניינה עבודה בשבת גם כן. אדוני היושב-ראש, הממשלה ביקשה הצבעה שמית, וכפי שאת מבינה, חברת הכנסת לביא, הממשלה החליטה בישיבת ועדת השרים לחקיקה להתנגד להצעתך. תודה. <קריאה:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא? לא שמית? לא. <קריאה:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אה, חופש הצבעה. זה שינוי. אני לא יודע איך זה עובד, הדבר הזה, אני מודה. היושב-ראש, אולי תסביר את ההליך הזה? אני לא מבין אותו. <קריאה:> מה קרה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא יודע, חכה. אני לא ירדתי עדיין. יש פה שינוי בעמדה, כפי שמביע יו"ר הקואליציה. היושב-ראש, אולי תבהיר את הנקודה? ועדת השרים לחקיקה – – – <קריאה:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אוקיי. אז אני מתקן, חברת הכנסת לביא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הקואליציה קיבלה החלטה על חופש הצבעה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, לא. אני רוצה לתקן. סליחה. אני השבתי בשם הממשלה. כפי ששמתם לב, יש תיקון בעמדת הממשלה. תשמע, איך יוצא שדווקא כשאני משיב על הצעה בשם – לא חשוב. בכל מקרה, שמעתם – יש שינוי בעמדה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא. אין הסכמה. רגע. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ידידי, חברות וחברי הקואליציה, אני עכשיו לא אתכם. אדוני יושב-ראש הקואליציה. אני הודעתי הודעה מאוד ברורה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, הממשלה מתנגדת. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, זאת החלטה של ועדת שרים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הממשלה מתנגדת, נקודה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> רגע, אני אחזור על מה שאמרתי. אמרתי שני דברים: שהממשלה מתנגדת בשל החלטת ועדת שרים, ושהממשלה מבקשת הצבעה שמית. מה מזה לא בתוקף? כלום לא בתוקף. לא לצחוק, רגע. עוד מעט זה פורים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה מצחיק. מה לא לצחוק? <קריאות:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אה, אוקיי. אז ועדת השרים התנגדה, אבל הקואליציה החליטה בשעה האחרונה לתת חופש הצבעה. ובכן, יש חופש הצבעה, וההצבעה רגילה. תודה. חג שמח. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – סירוב לעבוד ביום המנוחה השבועי), התשע"ו–2015. ברוח ה"ונהפוך הוא" שיש לנו כאן רגע לפני חג הפורים אנחנו גם בחופש הצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 56 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – סירוב לעבוד ביום המנוחה השבועי), התשע"ו–2015, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בעד – 56, נגד – 2, נמנעים – אין. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית, והיא עוברת להכנה בוועדת החוקה, חוק ומשפט – סליחה, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. רק רגע, טוב, יש כאן בקשה להעביר לדיון בוועדת הכנסת, שתכריע היכן היא תידון, או שהיא תיתקע. <הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – איסור תשלומים נלווים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1284/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – איסור תשלומים נלווים), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי. חבר הכנסת סעדי ינמק את הצעתו במשך שש דקות. תשובה והצבעה במועד אחר. בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, חברתי עליזה לביא, מברוכ. אני חושב שמדובר בהצעה חשובה מאוד, שמדברת על העיקרון של לא לעבוד ביום המנוחה השבועי. זה חל על כל הדתות, גם על יום שישי, גם על שבת וגם על יום ראשון לנוצרים. אז זה חשוב מאוד. אדוני היושב-ראש, כפי שאמרת, אנחנו הגענו להסכמה עם כבוד סגן השר ועם יושב-ראש ועדת החינוך חברי מרגי, שהתחיל בסדרה של דיונים בעניין תשלומי הורים. העניין הזה הוא כל כך חשוב ונוגע לכלל המשפחות וההורים שהיום לא עומדים בנטל התשלומים הנלווים. היו הרבה הצעות חוק גם בכנסות קודמות וגם בכנסת הזאת. כל חברי מכל הסיעות, בין בקואליציה ובין באופוזיציה, מדברים על הנושא הזה. אני רק רוצה להגיד לכם ולהקריא לכם קטעים מתוך מחקר של הממ"מ של הכנסת. נכתב שם שעל אף שיש למעשה חוק חינוך חובה, והחינוך צריך להיות – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, בואו נשתדל לשמור קצת יותר על השקט, גם כן ברוח "ונהפוך הוא", ונקשיב לחבר הכנסת סעדי, שאומר לנו דברי טעם. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש. החוק מדבר על זה שהחינוך צריך להיות חינם לכל הגילאים עד התיכון, אבל יש היום מסלולים עוקפים לחוק הזה, ובתי-הספר מנסים להטיל על ההורים תשלומים נלווים, שמגיעים לאלפי שקלים בשנה. אדוני היושב-ראש, זה למעשה מאייד ומרוקן מתוכן את חוק חינוך חובה, עד שלמעשה אפשר להגיד שהחוק הזה הפך לפלסטר, ולכן צריך לשים קץ לתופעות האלה. על אף האמור בחוק חינוך חובה, עם השנים נשמעו טענות רבות על פער בין התשלומים המותרים לפי הנחיות משרד החינוך לבין התשלומים בפועל ועל חריגות רבות מהנהלים בגביית התשלומים מההורים. ואכן, בדוח מבקר המדינה משנת 2012 צוינו חריגות בגביית תשלומי הורים במערכת החינוך, כך נקבע בדוח מבקר המדינה. על-פי הדוח, במרוצת השנים מסתמנת תופעה הולכת וגוברת של גביית תשלומים נוספים מהורי התלמידים תוך חריגה מהתשלומים המותרים וללא פיקוח נאות. בנושא זה הולכת ומתהווה מציאות שבה התשלומים הנוספים משמשים לעתים כלי מהותי ומרכזי של בתי-הספר לאספקת שירותי חינוך איכותיים. לאחר הדוח הזה, משרד החינוך הוציא שני חוזרים והגדיר במפורש מה אסור ומה מותר. אבל במציאות כל הזמן יש תופעות של חריגה מהנהלים האלה וחיוב ההורים במעמסה ונטל כספי, במיוחד למשפחות ברוכות ילדים שיש להן כמה תלמידים בבית-ספר. היו אפילו דיונים בוועדת החינוך על תלמידים שלא יכולים לשלם על הטיול השנתי ואסרו עליהם ללכת עם בני הכיתות שלהם לטיול. דבר כזה אסור שיהיה במדינה שיש בה חוק חינוך חובה. מכיוון שחברי יושב-ראש ועדת החינוך חבר הכנסת מרגי התחיל בסדרה של דיונים בעניין הזה, כפי שעושה יושב-ראש ועדת הכלכלה איתן כבל בעניין תאונות הדרכים, אז אני מברך על העניין הזה. אנחנו נהיה שם ונדון. צריך להגיע לפתרון מוסכם שיביא להפחתת הנטל על המשפחות ברוכות הילדים, ובכלל על כל התלמידים במדינת ישראל. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה, חבר הכנסת סעדי. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק חיסכון פנסיוני לכל עובד, התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2556/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק חיסכון פנסיוני לכל עובד, התשע"ו–2016, של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. גם בהצעה הזו תשובה והצבעה במועד אחר. אדוני ינמק את הצעתו במשך שש דקות כאן, מן הדוכן. בבקשה, אדוני, שש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> סגן השר, מה אתה נלחץ? אני לא מבין אותך. אני לא מבין אותך, מה אתה נלחץ? <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא. תשובה והצבעה במועד אחר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נו, מה אתה תביך אותי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הכול בסדר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בסדר? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הכול בסדר. יישרתי לך את העניין. תשובה והצבעה במועד אחר. קיבלנו החלטה, זה לא פתוח. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, אני מעלה כאן הצעת חוק שאני חושב שכל הבית הזה צריך להתאחד ולתמוך בה. כשאנחנו מדברים – וכל אחד, כשיוצא – על צמצום פערים ועל ביטחון פנסיוני, אנחנו רק נותנים כותרות ודברי שבח לכותרות האלה. כשבאים, בשלב העשייה כולם בורחים. מה הצעת החוק הזאת אומרת? הרי מ-2008 יש חוק פנסיה חובה במדינת ישראל, שכל מעסיק מחויב להפריש עבור פנסיה צוברת לעובדיו. מאז 2008, שהחוק עבר – אני שואל את האוצר: האם בדקתם כמה אנשים כבר נכנסו למסלול הפנסיה? האם בדקתם אם כל המעסיקים מפרישים פנסיה עבור עובדיהם? התשובה שלי ברורה – התשובה היא לא. אני כרואה-חשבון רואה את המעסיקים בעצמי. רוב המעסיקים, במיוחד בחברות המוחלשות, מעמד הביניים – לא מפרישים פנסיה בעד העובדים. לא מפרישים. ואני לא אתבייש ואגיד את זה: בחברה הערבית, המעסיקים שם לא הולכים על-פי חוק ומפרישים לפנסיה. אז הצעת החוק הזו באה להגיד: כמו שכל מעסיק משלם ביטוח לאומי חודשי, פנסיית החובה שהוא מחויב לשלם עבור עובדי – ישלם אותה לביטוח הלאומי, יחד. ואז הוא יהיה מחויב לשלם את זה. אז יהיו לנו עובדים, יהיו לנו תושבים, אזרחים, שאכן יש להם ביטוח פנסיוני. היום, בחברה הערבית, אני רואה את זה: רוב המעסיקים לא מפרישים. הרי אף אחד לא שואל אותי. אף אחד. ויש חוק. האם האוצר בדק פעם מה קורה שם? האם בדקתם? אנחנו באים ואומרים לכם: זה לא עם עלות תקציבית, החוק. אנחנו אומרים שתהיה חובה על המעסיק לשלם את הפנסיה שהוא חייב על-פי חוק – לביטוח הלאומי, כל 15 לחודש, בפנקס, כשהוא משלם מס בריאות, וכשהוא משלם ביטוח לאומי, אז הוא גם משלם את פנסיית החובה עבור העובדים שלו. וכך אני הכנסתי את כל אזרחי מדינת ישראל למסלול של פנסיה חובה. היום – האוצר אף פעם לא עושה את זה. אתם רק חושבים על הצד של הקרנות שאמורות לנהל את זה. והסוגיה הנוספת: ברגע שהביטוח הלאומי מנהל את המיליונים האלו ואני משלם לו, תארו לעצמכם כמה חיסכון בדמי ניהול אנחנו עושים. וכשאנחנו מדברים שאין לנו כסף לקצבת זיקנה או להבטחת הכנסה – ברגע שהביטוח הלאומי מנהל את הכספים האלו, המדינה דואגת לאזרחיה, יהיה כסף לקצבאות זיקנה, יהיה כסף להבטחת הכנסה, ולא יהיו עוד תלונות. כל מה שאני מבקש: שהמדינה תדאג לאזרחיה. היא לא צריכה להעביר את הדאגה הפנסיונית של האזרחים לקרנות, לטייקונים, לכל מיני בעלי הון אחרים. אני לא מבין אתכם. בחשיבה עמוקה לגבי הצעת החוק, אני, כל מה שאני מבקש: שהמדינה תהיה לה המחויבות לדאוג לאזרחיה, שהיא הולכת לנהל את קרנות הפנסיה שלה. ומהסוגיה הזו האוצר בורח ונכנס ללחץ. למה? מה קרה? אין עלות תקציבית. מה, אתה תפגע בקרנות אחרות שמנהלות את כל העסק הזה? אבל אתה שומר על האזרחים. חוקקת חוק ב-2008, פנסיה חובה, בוא תיישם אותו. כל מה שאנחנו מבקשים: תיישם את החוק הזה. לשם כך, חברים, אני לא רוצה להפיל את ההצעה. אני משאיר אותה על השולחן. אני מבקש, דוחה את זה לתשובה והצבעה במועד אחר, בתקווה. בתקווה. ההצעה הזו טובה לחלשים. ההצעה הזו טובה לאזרחים שלא מצליחים לקבל ביטוח פנסיוני. ההצעה הזו טובה לכולם. ואל תברחו מזה. אל תברחו מזה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת פריג'. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת דמי ניהול בקרנות הפנסיה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2442/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת דמי ניהול בקרנות הפנסיה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מיכל בירן וקבוצת חברי כנסת. חברת הכנסת בירן, שש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. מה, ניסית את מזלך בקואליציה? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> הם ניסו את מזלם, אני בעד הצבעה. אדוני היושב-ראש – – – טוב, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שנה וחצי היה קמפיין שהוביל, התחיל חבר הכנסת דב חנין, אני חושבת, להעלאת שכר המינימום. ההסתדרות עשתה על זה מאמצים אדירים, והצלחנו לשפר באופן משמעותי את החיים של אנשים במדינת ישראל; באופן אמיתי, כזה שמשנה את מה שקורה בכיס. ההצעה שעומדת לפנינו כאן היום היא מאוד דומה במהות שלה. היום התקרה של דמי הניהול בקרנות הפנסיה היא 6% מההפקדות החודשיות ו-0.5% מהצבירה. נכון שזה נשמע מעט. מה, זה 0.5%, זה א-ביסלע. אנשים לא מבינים שבריבית דריבית – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אפשר לחזור על המילה האחרונה? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> א-ביסלע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> א-ביסלע. כן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> איזו דרמה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> כן, יש דרמה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> את רוצה התייעצות של דקה, מיכל? אני אתן לך. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אם אפשר התייעצות של דקה, אני אשמח. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> קיבלת. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> מותר? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו נעשה דבר כזה: חברת הכנסת בירן ביקשה התייעצות כאן עם הקואליציה. אנחנו נעבור כרגע לסעיף הבא שעל סדר-היום ונחזור אחר כך אל ההצעה הזו. הצעת חוק פיקוח על מטפלים בחסרי ישע ובילדים, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אשר איננו כאן. על כן הצעתו, למרבה הצער – הוא תכנן. אז אנחנו נבדוק. בסדר. בסדר. <הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – קיצור משך זמן ההחלטה בערעור), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2498/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אלעזר שטרן) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת שטרן כאן? חבר הכנסת שטרן? אלעזר. חבר הכנסת שטרן. <קריאה:> שטרן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת שטרן, אני מקדים את הדיון בהצעתך. זה בסדר, אתה מוכן לנמק אותה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז אנחנו עוברים כרגע להצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון – קיצור משך זמן ההחלטה בערעור), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת אלעזר שטרן, תוך סיכום בין המציע לבין הממשלה על תשובה והצבעה במועד אחר. אדוני רק ינמק כרגע, במשך שש דקות, את הצעתו. אז יש לך שש דקות, אלעזר, נמק את הצעתך. בבקשה, אדוני, שש דקות לרשותך לנמק את הצעתך. אתה יכול כמובן להסתפק בפחות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני אשתדל להסתפק בפחות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת בירן, חברי הכנסת. אנחנו רק – חברת הכנסת בירן. חבר הכנסת – חברת הכנסת בירן, תעשו את זה רגע בחוץ או משהו. לא. עברנו רגע להצעה אחרת. נחזור אלייך, אבל רק קצת יותר בשקט. כן. בבקשה, אדוני. אני אוסיף לך. קדימה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, עמיתי השרים, עמיתי חברי הכנסת, ההצעה שבנדון דנה במשך הערר או התשובה על ערר על לקיחת תעודת כשרות. על פניו, זה נראה נושא שקשור לענייני דת ומדינה. אבל זה לא עניין שקשור לענייני דת ומדינה; זה עניין שקשור לענייני רווחה או לענייני עובד–מעביד. זה אומר שבית-עסק שנלקחה ממנו תעודת הכשרות והוא מגיש ערעור, ואתם מבינים שיחסית הוא משותק – תוך כמה זמן תינתן לו תשובה, או אם תרצו, תוך כמה זמן יכולים להחזיר לו את התעודה. החוק היום מדבר, או הנוהג היום, כמו החוק, מדבר על 100 ימים. אנחנו חשבנו ששלושה וחצי חודשים לבן-אדם שנלקחת לו תעודת כשרות זה הרבה זמן. אני חשבתי: 45 ימים זה דבר נכון. קיבלתי תשובה מהרבנות הראשית לישראל. השר אזולאי, אדוני השר לשירותי דת, אני מבקש רק שתקשיב למה שאני אומר, כדי שנדע שאנחנו מיושרים על זה. אני קיבלתי תשובה מהיועץ המשפטי, הוא הגיע אלי, הועברה אלי תשובה של היועץ המשפטי שדיברה על 70 יום. אנחנו דיברנו על 30. היו לי שיחות עם השר אזולאי, שאכן הנושא דורש תיקון. ועדת השרים, לצערי הרב, דחתה את הצעת החוק הזאת בדיונה בשבוע האחרון. השר אזולאי פנה אלי בבקשה לתשובה והצבעה במועד אחר, מתוך כוונה שתוכן הצעת חוק ממשלתית שתנוע בין 45 ל-70 ימים, ואז ההצעה הזאת תוצמד אליה. אני מקבל את ההצעה ואת הסיכום של תשובה והצבעה במועד אחר, כמו שאמרתי, בין 45 ל-70, וזה יוצמד. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני רק מחדד, חבר הכנסת שטרן: אני לא מוסמך עכשיו לקבוע תנאים. הסיכום ביניכם – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, לא. אתה לא מאשר את התנאים. ברור. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – הוא תשובה והצבעה במועד אחר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן כן. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. פורים שמח. חברת הכנסת בירן. חברת הכנסת בירן כאן? חבר הכנסת חיליק בר? חבר הכנסת בר. <הצעת חוק פיקוח על מטפלים בחסרי ישע ובילדים, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1226/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים להצעת חוק פיקוח על מטפלים בחסרי ישע ובילדים, התשע"ה–2015. אדוני סגן המזכירה, אני מתנצל על הבלגן, זה רק כדי לייעל את הדיון של חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, אשר ינמק את הצעתו במשך שש דקות – אדוני, אשר עומדות לרשותך מרגע זה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> השר אקוניס פה? איפה השר המשיב? רגע, אל תתחילי. איפה השר המשיב? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לפי התקנון, השר המשיב לא חייב להיות פה, חיליק, יש פה שרים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הוא משיב לי, אז הוא לא יקשיב לי? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני לא יודע לאכוף את זה. אדוני, בבקשה. תקראו בבקשה לשר אקוניס שאמור להשיב, בסדר? שיהיה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> חברי חברי הכנסת, ואני פונה גם לידידי סגן יושב-ראש הכנסת וקנין, ויצחק כהן, וטלי, ואחרים, ורוצה להגיד לכם: זאת כבר פעם שנייה שאני מעלה את החוק הזה, וזאת פשוט בושה, משחקי הקואליציה–אופוזיציה בדבר כזה. אחרי כל הפשרות שאתם עושים, אתם לוקחים לידיכם את התמיכה בהחלטתה הפושעת של ועדת שרים, שעוד פעם מתנגדת לסיפור הזה של הגנה על חסרי ישע. ואני רוצה להגיד לך, אדוני יושב-ראש הקואליציה, ידידי הנכבד: כשתינוק או קשיש נופל קורבן לאונס, או לאלימות קשה, או להתעללות, מה נספר לאותו ילד כשיגדל? שנתנו לזה לקרות כי לא רצינו לפגוע בסעיף 6(ב) של חוק הפרטיות – שגם עליו אני נותן מענה בהצעת החוק הזאת להגנה על חסרי ישע? הזכות לפרטיות היא חשובה, והיא נשמרת בחוק הזה, אבל הזכות של חסר ישע להיות מוגן מפני אלימות, והתעללות, ולפעמים אונס, גוברת על זה. לא צריך להיות משפטן כדי להבין את זה, צריך להיות פשוט בן-אדם, ואני אומר את זה גם לך, ידידי חבר הכנסת ביטן. למעשה, גם בתי-המשפט הוכיחו שהם מבינים את זה, ולכן כיום, כאשר הורָה או הורֶה או אפוטרופוס של חסר ישע תופס את המטפל שלו בהתעללות בעזרת אמצעים שהותקנו בסתר, בית-המשפט הולך לקראתו, וזה הוכח, אף שיש איסור של הקלטה בסתר. הלקונה הזאת לא תקינה, ומוטלת עלינו, כמחוקק, חובה להסדיר אותה בחוק, וזו פעם שנייה שאני מנסה לעשות את זה, כדי שחלילה לא יישלחו למאסר אבא או אימא שניסו להגן על הוריהם הקשישים או על התינוק שלהם מהתעללות, שכל יום אנחנו שומעים בעיתונות עליה, והמקרה הבא בפתח, והדבר הזה נמצא לפתחנו. ותראו עד כמה גדול האבסורד במצב הקיים: כיום, אימא שמשוחחת בפלאפון עם הבייביסיטר שלה, של הבן הקטן, מותר לה להקליט את הבייביסיטר, הכול בסדר, ההקלטה חוקית. אבל אם היא יורדת מהקו, והבייביסיטר או המטפלת נשארת לבד עם הילד, והיא מקליטה אותה, או שהיא מצלמת אותה, היא הופכת לעבריינית פלילית – על זה שהיא מנסה להגן על הילד שלה. למה לעזאזל הדבר הזה קורה, ולמה אנחנו לא מתקנים את זה? לא מדובר פה באיזו בעיה תיאורטית שמאפשרת לנו את הפריבילגיה להימנע מלקבל הכרעה. כמעט כל יום אנחנו קוראים בעיתון על עוד מקרה של התעללות בקשיש או קשישה או על אונס או על תינוק רך שלא מצביע ולא יכול לדבר ונתון להתעללות קשה, כי גם הפיקוח על גני-הילדים הפרטיים הוא לא משהו במדינה הזאת. אז בא החוק שלי ואומר שיהיה אפשר להתקין הקלטה בבתים פרטיים, בחדרים מסוימים – ואני אהיה מוכן לעבוד אתכם על החוק הזה, אדוני יושב-ראש הקואליציה – ואפשר יהיה גם ליידע את המטפלים שמקליטים אותם. אם החוק הזה יעבור, אותם מטפלים ומטפלות, אותם גננות וגננים בגני-הילדים, אותם בייביסיטרים, ידעו שהחוק מרשה להקליט אותם. אני לא יודע כמה אנשים יקליטו, אבל פה אוהבים לדבר על הרתעה, הרתעה נגד הטרור, מה עושים כדי להרתיע את הטרור, ואנחנו נוקטים המון הרתעה נגד הטרור כשזה נוגע להגנה על עצמנו ממחבלים; זה בסדר גמור, כולם נוקטים אמצעי הרתעה. כשזה נוגע לילדים שלנו, אנחנו לא עושים כלום. ואני אומר לך, חבר הכנסת מוזס, אתם דווקא חייבים להבין שהחוק הזה, שנועד להגן על הילדים הקטנים שלנו, ועל האבא והאימא שלנו שהם קשישים חסרי ישע, ועל תינוקות חסרי ישע – כל המקרים האחרונים שראיתם בטלוויזיה לא היו קורים אם היה אפשר להעביר את החוק הזה, אם היה אפשר להתקין מצלמות בבתים של מי שחפץ בכך. אין בזה פגיעה בפרטיות, אפשר להודיע להם את זה, אפשר לומר להם שמקליטים אותם. הם צריכים להבין שזה החוק. ואם נציל נפש אחת, נפש של ילד קטן או של תינוקת קטנה או של קשיש או קשישה או ניצולי שואה שמטפלים בהם ומתעללים בהם כל יום – המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו, ואתם יושבים פה כבר פעם שנייה, כנסת שנייה שמשרד המשפטים מתנגד לחוק הזה מסיבות טכניות עלובות, שאפילו בית-המשפט בישראל נתן עליהן את הדעת והכריע שהורים שעברו על החוק, שהקליטו בניגוד לחוק – הוציא אותם זכאים ושלח את המתעללים לכלא או למשפט. ואנחנו, הגוף המחוקק, מחליט לעשות מה שבא לו, בגלל איזו חוות דעת קטנה של משפטן ליגה ד' באיזה משרד משפטים, ומחליטים שלא לאפשר את התיקון החשוב הזה. אני קורא לכם, חברות וחברי הקואליציה: תצביעו עם מצפונכם, תצביעו בעד הגנה על קשישים וילדים חסרי ישע. הם לא יכולים לדבר, הם לא יכולים לבוא לכנסת, הם גם לא יכולים להצביע, רובם מוגבלים או תינוקות – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה, חבר הכנסת בר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – אל תעשו את הטעות של הכנסת התשע-עשרה; תפסיקו את ההתעללות בחסרי ישע ותאפשרו את התיקון החשוב הזה בחוק. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת בר. משיב על ההצעה בשם הממשלה השר אקוניס. בבקשה. חזקה עליך שתעשה את זה בקצרה, כדרכך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, אני משיב גם תשובה זו על-פי דברי משרד הכלכלה והתעשייה. ובכן, חבר הכנסת בר, ההצעה שמונחת לפנינו מציעה להתיר האזנת סתר במצב שבו הצדדים הם ילד מתחת לגיל עשר או חסר ישע ומטפלו, והמאזין הוא אפוטרופוס טבעי. נוסף על כך, הצעת החוק מבקשת להתיר התקנת אמצעי צילום בחלל שבו שוהים המטפל והמטופל. לפי ההצעה, מטפל שיסרב להתקנת מצלמה ייחשב כמפוטר מדין מתפטר. למרות מטרתה הראויה, כך משרד הכלכלה והתעשייה, חבר הכנסת בר – למרות מטרתה הראויה של ההצעה, להגן על חסרי ישע, היא איננה מתמודדת עם סוגיות מהותיות כגון המסגרת שבה התיעוד מתבצע, קשיים טכניים בהקלטה של טיפול במסגרת קבוצתית – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כבוד השר – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – סוגיות של פגיעה בילד מבחינה טיפולית ופגיעה לא מידתית בפרטיות המטפל והמטופל. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ומחר נראה בעיתון על עוד ילד שהתעללו בו, ועל עוד קשישה שאנסו אותה, ואנחנו נגיד לה את הטיעון העלוב הזה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ברשותך, אני אשלים את התשובה של משרד הכלכלה והתעשייה, ואז יש לך זמן, נדמה לי, גם לענות, אם תרצה בכך כמובן. נוסף על כך קובעת הצעת החוק כי אם המטפל אינו מסכים להציב מכשירי הקלטה, הדבר ייחשב כהרעה בתנאים ויהיה אפשר לראות בהתפטרותו התפטרות עקב הרעה שתזכה אותו בפיצויי פיטורים מטעם המעסיק, שהוא המטופל. הסעיף נועד לאזן את הפגיעה הצפויה בפרטיות, אך בפועל מדובר בקביעה מיותרת, משום שהחקיקה רואה כבר היום במצבים אלו הרעת תנאים שמזכה בפיצויי פיטורין, ואילו במקומות שבהם לא מתקיימים יחסי עובד–מעביד בין המטפל למטופל הצעת החוק הזאת איננה מועילה. לאור כל אלה, ולאור החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה, הממשלה מבקשת להתנגד להצעה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. חבר הכנסת בר מבקש להשיב; שלוש דקות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני יושב-ראש הקואליציה, חברי בקואליציה, תשימו לב, התשובה שאני נתתי עוד הייתה הרבה יותר נדיבה ממה שנתן משרד המשפטים, ואני אומר את זה גם לכבוד ראש הממשלה שנמצא פה. התשובה שהם נתנו זה שהאזנה או הקלטה כזאת היא הרעה, שולי, הרעה בתנאי ההעסקה של העובד ויכולה להשפיע על פיטורים כאלה או אחרים. יש פה מניעה של התעללות בילדי ישראל, בתינוקות של ישראל, שעליהם ראש הממשלה מדבר כל הזמן, ובצדק, בקשישים ובקשישות; אל מול אונס של קשישה, אל מול פגיעה או התעללות בתינוק או בתינוקת בת יומה, באים ומדברים אתי, שולי מועלם, על הרעה בתנאים. זה משרד המשפטים. זה משרד המשפטים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני מדבר אלייך כי את גם אימא, ואני אבא לילדה בת שנתיים, וכשאני משאיר אותה עם המטפלת, אחרי שראיינתי אותה 700 פעם, גם אז אני חושש. ואפשר בוועדות, אדוני השר אקוניס, לוודא באיזה חדר זה יהיה, ולוודא מה יוקלט ומה לא. אבל, אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לומר לך, באמת, בהערכה רבה, אדוני, תקשיב לי רק לשנייה, אני מחוקק כבר כנסת שנייה ומבקש לאפשר למשפחות להתקין האזנה בחדרי בית שבהם יש קשישים או קשישות, ילדים או ילדות בני יומם, ומבקש מהם לאפשר את זה בחוק, ולהסדיר את זה בוועדות. ואדוני ראש הממשלה, כל יום אנחנו קוראים בעיתון על עוד זקנה שנאנסה, על עוד תינוק שהתעללו בו ועשו לו צלקות לכל החיים, ומשרד המשפטים בממשלה שלך נותן כבר בפעם השנייה את התשובה – אפילו היותר-גרועה מבפעם הראשונה – שזה הרעה בתנאי ההעסקה של המטפלים. טלי, זאת בושה. ואני אומר לכם כהורים לילדים קטנים – אבל לילדים שלכם בוודאי יש מטפל או מטפלת, כמו אצלי, שאולי משלמים לה קצת יותר; אלפי ורבבות אזרחי ישראל לוקחים בדל אמצעיהם מטפלים ומטפלות להורים הקשישים, או לילדים שלהם, בלי יותר מדי אמצעים. דבר אחד הם מבקשים – והחוק הזה בא מתוך פנייה של עשרות הורים ובנים להורים קשישים והורים לתינוקות – תאפשרו לנו להאזין ולהקליט את מה שקורה שעות רבות במשך היום עם ההורים שלנו, שגידלו אותנו, עם הילדים שלנו, שהם העתיד שלנו, בלי שנהפוך לעבריינים פליליים. ואת הדבר הזה, הפעוט הזה, הכנסת דוחה כבר בפעם השנייה. אני אומר לכם שזה פשע, ואתם תסתכלו בפרצוף של אותו בן לקשיש או של אותו אבא לתינוקת מחרתיים, כשתהיה כתבה על התעללות בילד או בתינוק, ותגידו: אוי ואבוי, איך קורים דברים כאלה, ותדעו שאתם הצבעתם נגד התיקון שכנראה ימחק את הדבר הזה כליל. ומי שיצביע נגד הדבר הזה – זה פשוט בושה, כי אין כבוד יותר גדול להורה זקן שצריך לשמור עליו, ובטח לא לילד בן יומו שצריך למנוע התעללות בו. אני מבקש מכם להצביע בעד. <יעל גרמן (יש עתיד):> חיליק, תגיד שזה ביידוע. הם לא יודעים שזה ביידוע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברי חברי הכנסת, תפסו נא את מקומותיכם, אנחנו עוברים להצבעה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מובן שמדובר ביידוע שלהם במעשה הזה, בוודאי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה, חבר הכנסת בר. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק פיקוח על מטפלים בחסרי ישע ובילדים, התשע"ה–2015. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 39 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק פיקוח על מטפלים בחסרי ישע ובילדים, התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 37 בעד, 39 מתנגדים. הצעת החוק לא עברה. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת דמי ניהול בקרנות הפנסיה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2442/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו חוזרים כעת – זה הסעיף האחרון שלנו – חברת הכנסת בירן, חברת הכנסת בירן, אנחנו חוזרים להצעתך: הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת דמי ניהול בקרנות הפנסיה), התשע"ו–2016. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אוקיי, אני עולה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת בירן, יש לך ארבע דקות להשלים. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> להצבעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת בירן. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> יש הצבעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת בירן, את יכולה להקשיב לי רגע? <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> סליחה, חברים, שנייה. חברת הכנסת בירן. <דוד ביטן (הליכוד):> לא צריך. הצבעה, הצבעה, הצבעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת בירן. ששש, חבר הכנסת ביטן, שנייה. חברת הכנסת בירן. <דוד ביטן (הליכוד):> לא לא, אנחנו רוצים הצבעה גם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש לך ארבע דקות להשלים את דברייך מן הסיבוב הקודם, ולאחר מכן תודיעי לנו אם את מבקשת להצביע כעת, או שתשובה והצבעה במועד אחר. <דוד ביטן (הליכוד):> לא לא לא, אנחנו רוצים הצבעה. <קריאות:> לא לא. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> יש לי ארבע דקות. הצבעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ארבע דקות, גברתי, לרשותך. <קריאות:> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אם אתה לא אומר שהוא מקדם את – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ולאחר מכן הצבעה. נגמר. גברתי, השעון עובד. בבקשה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אני אחזור למקום שבו הפסקתי. ניסיתי להסביר איך כמו שהעלאת שכר מינימום הייתה דבר משמעותי שאנשים הרגישו באמת בכיס שלהם ולא במילים ריקות ובהצהרות ריקות, ההצעה שעליה אנחנו מדברים גם היא משמעותית באותו קנה מידה. אני אסביר למה; התחלתי קודם. היום דמי הניהול המקסימליים הם 6% מההפקדות ו-0.5% מהצבירה. זה נשמע, כמו שאמרתי קודם, א-ביסלע, אבל רק תבינו, כשמשלמים את המקסימום זה אומר שאחד מכל 4 שקלים שחוסכים לעת זיקנה, לשלב בחיים שבו אנחנו הכי זקוקים לכסף הזה, יורד לטמיון, הולך לחברות הביטוח. מי משלם את המקסימום? לא אנחנו שיושבים כאן. אף אחד מאתנו לא משלם את המקסימום של דמי הניהול. את מקסימום דמי הניהול משלמים בבניין הזה המאבטחים, והמנקות, וכל מי שלא מאורגן. מי שמאורגן, ההסתדרות דואגת לו, המעסיקים דואגים לו. אנחנו מדברים על 750,000 שכירים שמשלמים את מקסימום דמי הניהול במשק. הצעת החוק – שגם אותה קידמתי והגיתי יחד עם חברי חבר הכנסת עמר בר-לב, ואחרים שתמכו בה – להקמת ברירת מחדל, מטפלת בחלק מהבעיה, לא בכל הבעיה. ברירת המחדל – ואני שמחה ששר האוצר החליט לאמץ אותה – מטפלת רק במי שנכנס – חדש – לשוק העבודה, או, לחלופין, שעובר עבודה. מה זה אומר? שכל המנקות והמאבטחים שלא יעברו עבודה, אפשר לחשוב, קופאית בסופר לא בהכרח עוברת עבודה; זה אומר שאנחנו מפקירים אותם לזה שרבע מהחסכונות שלהם יורדים לטמיון. רק בשביל שתבינו, אנחנו מדברים על מרוויח שכר מינימום, על ההבדל של 600 שקלים בחודש לעת זיקנה. זה ההבדל. עשינו סימולציות; כשאתה מרוויח שכר מינימום ואתה משלם את מקסימום דמי הניהול, לעומת אם תשלם רק חצי מזה, כמו שאנחנו מציעים, זה יהיה הבדל של 600 שקלים לחודש. לאנשים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לכמה שנים? מאיזה גיל הוא? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> מגיל זיקנה, מיציאה לפנסיה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא לא לא, מאיזה גיל בדקת את זה? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> מ-25 הם בדקו. הרצנו סימולציה מאוד מאוד מדויקת. 600 שקלים לאדם, 1,200 ש"ח לזוג שאמור להתפרנס מזה לעת זיקנה – זה פשוט רוע לב. להצביע בעד ההצעה הזאת – כולנו חושבים שהיא טובה, כל חברי ועדת הכספים חתומים עליה. זה היה חלק מתוך – הגיעו שוב ושוב עוד בעיות שקשורות למערכת הפנסיונית לוועדת הכספים, וכל פעם ראינו שהפתרון הכי יעיל, אדוני ראש הממשלה, זה לחתוך את הגג של דמי הניהול. ההסתדרות מסכימה, המעסיקים מסכימים. לא יכול להיות שדווקא האוצר – ואני באמת מאוד מעריכה את משה כחלון, חושבת שהוא שר מצוין, אבל אני מצפה ממנו גם בדבר הזה ללכת לטובת האנשים הכי חלשים, שזקוקים פה לתמיכה שלנו. אי-אפשר – ונגיד שזה לא כל 750,000 האנשים, ואם זה רק 500,000 אנשים, אתם מוכנים להפקיר אותם לידי חברות הביטוח, ש-500 שקלים מהכיס שלהם יעברו לכיס של חברות הביטוח? הדבר הזה הוא פשוט טעות חמורה. אני מבקשת מכם היום כן להצביע כמו שהלב שלכם אומר, כי אזרחי ישראל צופים בכם היום ומצפים מכם לעשות את הצעד המוסרי. חותכים בחצי את דמי הניהול בקרנות הפנסיה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל בירן. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <קריאה:> למה? למה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תשובת השר. תשובת הממשלה. <קריאה:> הוא יגיד: הלכנו לקראתכם – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי היושבת-ראש, הממשלה מתנגדת להצעת החוק הזאת. אני – יש פה הסברים מנומקים לכל הטענות, אבל – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – שהגעת לכנסת. איך אתה יכול להקריא מהדפים האלה בכלל? אל תקריא – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – דמי הניהול, תכלית הצעת החוק היא לכאורה להפחית את דמי הניהול. דמי הניהול של – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> תפסיק להקריא מהדף, תגיד את מה שאתה חושב באמת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא מפריע לי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אל תגיד מה שהפקידים כתבו לך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה מפריע לי. הממשלה מתנגדת. תודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אל תקריא את מה שהפקידים כתבו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן השר חבר הכנסת יצחק כהן. אם כן, האם חברת הכנסת מיכל בירן מעוניינת לשוב לכאן? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> מוותרת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, היא הציגה את החוק שלה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> היא מוותרת, די, די. די. היא מוותרת, די. היא ירדה, היא ירדה. די. <היו"ר טלי פלוסקוב:> טוב, חברת הכנסת מיכל בירן ירדה, היא כבר הבינה מה המשמעות. רבותי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? אנחנו מצביעים על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת דמי ניהול בקרנות הפנסיה). <קריאה:> לא הכרזת על החוק הנכון. לא הכרזת על החוק הנכון. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 39 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת דמי ניהול בקרנות הפנסיה), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 42, 39 מתנגדים. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת דמי ניהול בקרנות הפנסיה) – אדוני ראש הממשלה, אני מוסיפה לפרוטוקול גם את ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, כמתנגד להצעת החוק. שנייה, לא שמעתי, אני רוצה להבין. רבותי, נא להירגע, אני רוצה לשמוע את ראש הממשלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> המצגת לא נדלקה, לכן לא יכולתי להצביע. לא נדלק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי. נגד. אני מוסיפה עוד קול – מתנגד. אבל עדיין יש לנו 40 מתנגדים ו-42 בעד. לכן, הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת דמי ניהול בקרנות הפנסיה), התשע"ו–2016, עברה בקריאה טרומית ומועברת לוועדת הכספים. <קריאה:> ועדת הכנסת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מועברת לוועדת הכנסת להמשך הדיון ולהכנה לקריאה ראשונה – לקביעת הוועדה, בוודאי. ועדת הכנסת תקבע איזו ועדה תמשיך את הטיפול בהצעת החוק הזאת. <קריאה:> הצבענו על חוק אחר. הצבענו על חוק אחר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מה שרשום על המסך זה לא מה שאני הקראתי, רבותי. אני הקראתי את הצעת החוק של מיכל בירן. אני מבקשת מחברי הכנסת להירגע, את התוצאות הקראתי. <קריאה:> הצבענו על משהו אחר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הייתה הצבעה. אני כבר הכרזתי. רבותי, כפי שהבנתי, אנחנו סיימנו עם החקיקה להיום. <הצעה לסדר-היום> <המאבק אינו נגד היהודי הרפורמי אלא נגד כת ו"דת" הרפורמה שמעזה לטעון שהתורה אינה רלוונטית> <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לנו הצעה אחת לסדר-היום: המאבק אינו נגד היהודי הרפורמי אלא נגד כת ו"דת" הרפורמה שמעזה לטעון שהתורה אינה רלוונטית, מס' 3476, של חבר הכנסת יגאל גואטה. חבר הכנסת יגאל גואטה, אנחנו ממתינים לך. בבקשה, אדוני. רבותי, אני מבקשת להירגע. אני מבקשת מכולם להירגע. כל העוזרים והיועצים הפרלמנטריים הנכבדים, אני מבקשת לצאת, כל מי שמדבר. אנחנו ממשיכים בדיון במליאה. כן, אדוני. <יגאל גואטה (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בענייני דיומא. כידוע לכם, היום יום תענית אסתר, בערב אנחנו כבר נחגוג את חג הפורים, נקרא במגילה את דברי המן למלך אחשוורוש, שנאמרו לפני 1,660 שנה: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם". המן היה סבור שיוכל להשמיד, להרוג ולאבד את היהודים, רק מסיבה אחת: הסיבה שהיהודים מפוזרים ומפורדים בין העמים, כי דתם שונה מהדתות האחרות. כוחנו באחדותנו, והפירוד הוא אסון, ואפילו המן הרשע, צורר היהודים, הבין את זה. 1,660 שנה עברו מאז, ובימים אלו עם ישראל חווה ניסיון פירוד נוסף. למרבה הצער, הפעם זה בא מבפנים, ניסיון שמחופש לליברליזם ולדמוקרטיה – "יהדות מתקדמת" – ניסיון מודרני שעלול להמיט עלינו אסון רוחני וגשמי. התנועה הרפורמית בישראל, או כפי שהם מכנים עצמם, "יהדות מתקדמת" – גברתי היושבת-ראש, אולי תגני עלי קצת עם הרעש הזה? טיפה, טיפה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן אני אנסה. תן לי רק כמה שניות בבקשה. אני מבקשת מחברי האופוזיציה, כל מי שמעוניין לדבר – לצאת החוצה. חברת הכנסת סבטלובה, חברת הכנסת קסניה סבטלובה, אנחנו מבקשים לצאת. תודה. <יגאל גואטה (ש"ס):> התנועה הרפורמית בישראל, או כפי שהם מכנים עצמם, "יהדות מתקדמת", נוגסת בכל חלקה טובה בעם ישראל ובארץ-ישראל, ולמעשה יוצרת פירוד בין חלקי העם, על-ידי דת או כת חדשה, איני יודע מה זה. הם הגורם הראשון להתבוללות, הם מכחידים את העם היהודי: הדור השני באמריקה, ברובו, כבר לא מכיר לא את היהדות וגם כנראה לא את מדינת ישראל. ההכרה שמקבלים הרפורמים ממדינת ישראל היא בעיקר על רקע התמיכה שלהם, הפוליטית והכספית, בעיקר הכספית. וכן, רבותי, מדובר פה בקשרי הון-שלטון. הון-שלטון, שבצדו השני יש לצון – ואבדון. לפני כמה ימים, בוועידת איפא"ק, בריאיון לערוץ 10, שלח הרביי ריק ג'ייקובס איום גס לראש הממשלה בנימין נתניהו; הוא כרך את הסיוע של הזרם הרפורמי לשערוריית ההסדר ברחבת הכותל. ואם זה לא עולם תחתון, אז מה זה עולם תחתון? זה נקרא לקנות הכרה בכסף. הם יודעים שאפשר לקנות הכול בכסף, גם להחליט שגוי הוא בעצם יהודי. בעברית של רחוב – – – <מיכל רוזין (מרצ):> זה עולם תחתון? <יגאל גואטה (ש"ס):> ודאי שזה עולם תחתון. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> אם בכסף מחליטים מה יהיה פה, בממשלת ישראל, זה סופר עולם תחתון – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין, חברת הכנסת מיכל רוזין, אני מבקשת להירגע. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – סופר הון-שלטון. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – לגמרי. לגמרי – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> ואת יודעת מה, בעברית של הרחוב זו סחיטה באיומים. לא רק הון-שלטון ולא רק עולם תחתון, זו סחיטה באיום – שהמדינה פה צריכה להתנהל בגלל הכוח שיש להם בשלטון באמריקה והכסף שהם נותנים לנו. <מיכל רוזין (מרצ):> פשוט לא ייאמן. אולי תכיר בזה שחשוב לשמור על היהדות. <יגאל גואטה (ש"ס):> ואני שואל אותך, מה הדבר הבא שהם ירצו? הם ירצו רב ראשי רפורמי ספרדי. <מיכל רוזין (מרצ):> למה לא? למה לא? מה קרה? <יגאל גואטה (ש"ס):> ואנחנו ניתן להם. ורב ראשי אשכנזי, וניתן להם. <מיכל רוזין (מרצ):> די עם המונופול האורתודוקסי. די. <יגאל גואטה (ש"ס):> אז בואי ניתן לכולם. יש דתות, יש מספיק דתות. יש מספיק דתות. <מיכל רוזין (מרצ):> 67 שנים יש כאן מונופול. די, מספיק. <יגאל גואטה (ש"ס):> יש מוסלמים, יש נוצרים, יש מלא דתות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין, אני מבקשת להירגע לפני שאני קוראת אותך לסדר. <יגאל גואטה (ש"ס):> זאת דת של אין-דת, זו לא דת בכלל. זו לא דת. <מיכל רוזין (מרצ):> אה, בעיניך זה לא דת. מי אתה שתחליט? מי שאתה שתחליט בכלל? <היו"ר טלי פלוסקוב:> מיכל רוזין, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה תחליט מה דת ומה לא דת, ומהי היהדות – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> מיכל רוזין, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. <יגאל גואטה (ש"ס):> לא, לא, הם מסתמכים על הפירוק של הדת היהודית, על הריסוק של הדת היהודית. זה מה שהם רוצים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מיכל רוזין, אני קוראת אותך לסדר פעם שלישית. תודה רבה. <מיכל רוזין (מרצ):> אין לך מונופול על היהדות. אתה רוצה מונופול. <יגאל גואטה (ש"ס):> זה מה שהם רוצים. אין פה באמת דת, הרבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. אני מבקשת לצאת. שמענו רק אותך. (חברת הכנסת מיכל רוזין יוצאת מאולם המליאה.) <יגאל גואטה (ש"ס):> הרי הם מניחים תפילין רק כשערוץ 2 מגיע לכותל. אז הם מניחים תפילין. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, חבר הכנסת גואטה, אני מבקשת להמשיך בקו שלך, ולא להשיב לחברי הכנסת שמפריעים לך. <יגאל גואטה (ש"ס):> ואני שואל מה הדבר הבא, אולי רב רפורמי אשכנזי ראשי, ורב רפורמי ספרדי ראשי, למה לא? אם יהיו בעיות, הם ישלמו עוד קצת כסף, או שיאיימו עלינו עוד פעם, או שיפסיקו לתרום, ואז הכול יהיה בסדר. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל הם יהודים, הרב גואטה, הם יהודים, הם יהודים טובים. <יגאל גואטה (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, פרופסור ישעיהו ליבוביץ, הכוהן הגדול של השמאל הישראלי, בהתייחסו לתנועה הרפורמית, אמר: "אם הדת תיהפך מכשיר לסיפוק צרכיו של האדם ותותאם למאווייו השונים – כי אז מה ההבדל בין בית-הכנסת ובית- הקולנוע?" גם הוא הבין את זה. גברתי היושבת-ראש, אני אומר את הדברים הללו בצער, אבל הדברים חייבים להיאמר, כי הרפורמים, שכל כוונתם היא לקחת את הדברים היקרים ביהדות ולהוזיל אותם ולהפוך אותם לתחביב, מהווים סכנה קיומית לעם ישראל לא פחות מהסכנות הקיומיות הפוקדות אותנו – זה בגוף וזה בנפש. אני לא מצליח להבין דבר אחד: אם היהדות האורתודוקסית מיושנת מדי ולא עדכנית, אז מדוע מתעקשים הרפורמים לקבל פה מקום ליד פיסות אבנים מלפני אלפיים שנה שכל מקורן הוא ביהדות ובתורה המיושנת הזאת? מה זה מעניין אתכם? לכו תיקחו קיר בהרצליה ותעשו מה שאתם רוצים. אני מדבר מדם לבי, רבותי. אני מרגיש שלא רבים מבינים את המאבק שיש לנו בכת הרפורמית. יש איזה טשטוש וחוסר בהירות; חושבים כאילו החרדים נאבקים נגד יהודים בגולה. זה ממש לא נכון, זהו שקר. לרפורמים נוח להציג את זה כך כדי להשיג אהדה. עם היהודי החילוני אין לנו מלחמה. גם התורה בעצמה אומרת שיש בחירה: אתה רוצה לשמור את התורה? תשמור. אתה לא רוצה? אל תשמור. אבל יש שכר ועונש. להפך, אנחנו מושיטים יד וננסה לשכנע גם את החילוני ולקרב אותו. היהודי החילוני לא כופר בתורה, הוא מודה שאינו מסוגל לקיים אותה, קשה לו. היום, למשל, בתענית אסתר, הרבה יהודים לא צמים. וכי יש לי מלחמה עם אחד שאומר שהוא חלש באופיו? לא. הוא, להבדיל מהרפורמי, לא אומר את זה בלגלוג או בזלזול כנגד התורה: מי צריך את הצום הזה? לא, הוא לא אומר את זה. הוא לא אומר שבעידן ההיי-טק אין צורך לקיים מצוות. הוא אומר: נכון, אבא שלי צם, אימא שלי צמה, ואני פחות שומר מצוות, כי קשה לי. אתו אין לנו מלחמה. אפילו את היהודי האנטי-דתי מצווה לקרב ואסור להרחיק. אנחנו מאמינים שכל יהודי הוא בפוטנציאל להתקרב בשלב כלשהו לאביו שבשמיים. אבל, מורי ורבותי, עם היהודי הרפורמי יש לנו מלחמה. ועוד איזו מלחמה. כי הוא בא מגישה של זלזול, של כפירה בתורה, של דת חדשה שרוצה להיבנות על חורבנה של הדת היהודית – – <מיקי לוי (יש עתיד):> מאבק, תגיד מאבק. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – דת שכל-כולה התרסה כלפי בורא עולם וכלפי התורה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תגיד רק מאבק, לא מלחמה. <יגאל גואטה (ש"ס):> מאבק. מה אומר הרפורמי? מצה? בשביל מה צריך מצה? היום, בעידן המודרני, אין שום סיבה לא לאכול חמץ. ראיתם רפורמי שנוטל בסוכות לולב ואתרוג? לא ראיתי. אתם יודעים למה? כי הוא עצלן. הוא בכלל לא יודע שיש מצווה כזאת, ואם הוא יודע – הוא כופר בה, וכך בכל מצוות התורה. וזו הבעיה. הנשים הללו מניחות תפילין בכותל רק כשערוץ 2 מגיע, אז אתם מבינים מה באמת הקשר שלהן לתפילין האלה בכלל. התורה, על-פי לשונם, היא לא רלוונטית. הם לא שנו ולא למדו, והם באים "לתקן" ולשנות את התורה. עפר לפיהם. גם את הסידור הם תיקנו, כלומר – קלקלו. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> טירוף, טירוף, טירוף. <יגאל גואטה (ש"ס):> אתם יודעים שתקופה מסוימת מחקו בחוגי הרפורמים, לפני עשרות שנים, את המילים "ציון" ו"ירושלים" מהסידור? אתם יודעים את זה? למה? אתם לא יודעים? אז תדעו: בגרמניה הרפורמים והמשכילים מחקו את זה כי זה היה גלותי מדי לטעמם, המילים "ציון" ו"ירושלים". לרפורמים אין יום שבת, אפילו לא יום מנוחה. מה שאצלנו הוא שבת קודש, אצלם הוא Saturday. להם אין בית-כנסת, יש להם "טמפל', עם עוגב ועם רב שנראה כמו כומר, ולפעמים גם עם כומר אמיתי, לא מחופש. כי זה "טמפל", כי כך הם מכנים את בתי-הכנסת שלהם. רבותי, זו ממש בדיחה, אבל זה עצוב. איך אמר אותו אבא לילד שלו שעשה שטויות? גם אני הייתי צוחק אם הילד הזה לא היה שלי. אני חוזר ומדגיש: אין לנו מאבק עם חילוני בנתניה או בתל-אביב שמחלל שבת, ולא עם אוכל נבלות וטרפות. כואב לנו הלב, אבל הוא לא אויב. אדרבה, הוא אח, וצריך לחבק אותו ולקרב אותו. אבל יש לנו מאבק עם מי שבא ואומר שמותר לחלל שבת, עם מי שבא ואומר שמותר לאכול טרף. המלחמה שלנו זה על הדת החדשה שמתירה את כל האיסורים שבתורה, בטענה מזעזעת שהתורה, חס ושלום, לא רלוונטית. על זה ורק על זה המאבק, ושהרפורמים לא יוליכו אתכם שולל. גברתי היושבת-ראש, בדיוק היום לפני 39 שנה נפטר הרב משה פיינשטיין. הכינוי שלו היה "פוסק הדור". הוא היה סמכות הלכתית, אוטוריטה, ולא הייתה בארצות-הברית סמכות מעליו. בשנת תשל"ב, כלומר 1972, שאל אותו רב מבוסטון מה צריכה להיות העמדה היהודית – אפשר שמה ביציע? זה ממש ממש מפריע לי. ביטן, ברצינות, זה ממש מפריע, נורא מפריע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יושבי-ראש סיעות. <יגאל גואטה (ש"ס):> אתם לא צריכים כבר להצביע, אתם לא צריכים כלום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תנו, בבקשה. זה נורא קשה כשהאולם ריק לדבר כשמדברים עוד במקום אחד. אז בבקשה להירגע. <יגאל גואטה (ש"ס):> תרשו לי לצטט מתשובתו ההלכתית של הרב משה פיינשטיין, ויהיה זה לכבוד לבית הזה. תחילה הוא כתב כך, ואני מצטט: "והנה ראשית צריך לדעת כי מעיקרי האמונה הטהורה שלנו שכל התורה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת דוד ביטן, חבר הכנסת דוד ביטן, אני שומעת כל מה שאתה אומר שם. יש פה חבר כנסת שנואם, נא לכבד אותו. תודה רבה. <יגאל גואטה (ש"ס):> הרב פיינשטיין הגיב לאותו רב מבוסטון ששאל אותו מה צריכה להיות העמדה היהודית לגבי קבוצת נשים בבוסטון שביקשה להניח תפילין, ואני מצטט את תשובתו: "והנה ראשית צריך לדעת כי מעיקרי האמונה הטהורה שלנו שכל התורה בין שבכתב ובין שבעל-פה ניתנה מהקדוש-ברוך-הוא בעצמו בהר-סיני על-ידי משה רבנו, ואי-אפשר לשנות אפילו קוץ אחד, לא להקל ולא להחמיר". לגבי אותן נשים הוא פסק שאף-על-פי שהן באמת רוצות לקיים מצווה, אבל כיוון שהמניע שלהן הוא עקרון השוויון, ומתוך תרעומת על התורה הקדושה, ממילא הן כופרות בתורה – "אין זה מעשה מצווה כלל אלא אדרבה, מעשה איסור". אם כך כתב על נשים שרוצות לקיים מצווה, תעשו קל וחומר בעצמכם מה העמדה ההלכתית לגבי אלו שמבקשים לעקור ממש מצוות מהתורה. לסיום, גברתי, אני מבקש לצטט עוד דבר מעוד רב חשוב מאוד. יש ברובע היהודי אשר בירושלים רב שהוא אחד מגדולי ישראל, רב צנוע ונחבא אל הכלים. הוא גם הרב של הרובע היהודי. הוא גדל בבית ישראלי ציוני, אביו היה ד"ר יצחק נבנצל, איש דגול שעלה למדינה עוד קודם היווסדה, וכידוע, הוא היה מבקר המדינה. אחותו, פליאה אלבק, הייתה אישה דגולה, בעלת חסד ובכירה בפרקליטות המדינה. וכך הוא אמר – אני מדבר על הרב אביגדור נבנצל. לפני כמה שנים הוא כתב תצהיר לבית-המשפט העליון לקראת דיון בעתירת רפורמים שביקשו להניח ידם על הכותל המערבי הקדוש, וכך כתב: "משה רבנו העניו מכל אדם בשומעו לראשונה את דבר ה' פתח בשאלה: מי אנוכי? להבדיל מפרעה הרשע שבשומעו לראשונה את דבר השם פתח בשאלה: מי ה'. חכמי ישראל בכל הדורות המשיכו בדרכו של משה וביטלו את עצמם מפני דבר ה' עד כדי מסירות נפש. הפורשים מדרך התורה בכל הדורות הכפיפו את דבר ה' לאנוכיותם. כשגברה מלכות יוון – התייוונו; כשגברה יד ישראל בימי החשמונאים – נעשו צדוקים; השתלטה רומי – התחברו לרומאים. בדרך זו הלכו גם הרפורמים. חשבו לשבת לבטח בגרמניה, אז עקרו את לשון הקודש מן התפילה, עקרו את זיכרון ירושלים והמקדש מן התפילה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – בראותם את ברלין כארץ ציון שלהם ואת עצמם כגרמנים. בימי השואה ניסה הרב הרפורמי של שבדיה, הרב אהרנפרייז, למנוע משבדיה לקלוט ניצולים יהודים. אחד מראשי הרפורמים באמריקה, סטפן וייז, השתדל שלא יפנו לנשיא רוזוולט בדרישה להציל את היהודים שהובלו לתאי הגזים". בחנוכה, רבותי, ובפורים, ביקשו לנפץ את עם ישראל. אלו שני חגים שלא מתבטלים לעולם. בפורים ניסו לחסל את עם ישראל הגשמי; בחנוכה ביקשו לנפץ את הרוחניות שלנו, את פך השמן הטהור. הדעה בחז"ל היא שהמלחמה על הנפש חמורה מהמלחמה על הגוף. אלו בדיוק הרפורמים – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> איך עוד לא נגמר לך הזמן עם כל דברי הבלע האלה? <יגאל גואטה (ש"ס):> בזכותך, בזכות זה שאת מפריעה לי כל הזמן, אז מוסיפים לי את זה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> דברי בלע. <יגאל גואטה (ש"ס):> ואפילו לא שמעת אותי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> שמעתי. עמדתי פה ושמעתי הכול. <יגאל גואטה (ש"ס):> שמעת חצי שנייה והלכת, אז מה את אומרת "דברי בלע"? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, אני עומדת פה מתחילת הדברים שלך, וזה דברי בלע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גואטה, זמנך – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – תשמעי את כל הדברים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה על חשבון הזמן שלך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> שמעתי הכול. עכשיו אני הולכת – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> הם קורעים חלקים מהתורה ומהיהדות. רבותי חברי הכנסת, על רקע הדברים הללו נבין מדוע אדם שהיה סמל אהבת הבריות, מרן הרב עובדיה יוסף, יצא בתקיפות כה רבה נגד הרפורמים, ומדוע כיום מרן ראש ישיבת "פורת יוסף", הרב שלום כהן, מורה לנציגיו שלא לוותר בנושא הזה. כי מלחמה לנו אתם – לא עם היהודי הרפורמי מבולטימור או שיקגו, שהוא באופן אישי אולי בגדר "תינוק שנשבה" – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – אני מדבר על מנהיגי הרפורמים – אני מסיים – אתם יש לנו מאבק, ולא נוותר ולא נוכל לוותר. התורה היא נצח נצחים, ואין בן-תמותה שרשאי לבטל אפילו אות אחת מן התורה, גם אם הוא תורם למדינה, גם אם נתניהו חושש ממנו. רבותי, והעיקר – לא לפחד כלל. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יגאל גואטה. ישיב השר לשירותי דת חבר הכנסת דוד אזולאי. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, ידידי המציע חבר הכנסת יגאל גואטה, יישר כוח על דברים היוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב. היהדות הנאמנה מכל תפוצות ישראל לאורך כל הדורות התמודדה עם יהודים חלשי אופי שביקשו לרפות את ידי הציבור הכללי ולהחלישו כנגד התורה ומצוות ה' יתברך. כך היה לבני ישראל במצרים עם דתן ואבירם שביקשו לפורר את החברה היהודית מבפנים, הלאה בתקופות של המתייוונים, וגם המשומדים השונים בקרב עמנו בגולה, ועד לתקופת המשכילים בתקופה שקדמה לשואה. ככה היה לאורך כל ההיסטוריה היהודית; קמו אנשים מתוכנו, יהודים מבית, מבטן ומלידה, בנים לאם יהודייה, כשרים על-פי ההלכה, והציעו הצעות שונות ומשונות על הצורך להתחדש ולעשות רפורמות, על כך שהיהדות צריכה להיות מותאמת לתקופה, על הצורך בביטול מצוות מיושנות, חס וחלילה, ולעדכנן לעת החדשה: לאפשר ליהודי וליהודייה להתחתן עם גויים, לבטל את המצוות הקשות לקיום, להקל על קבלת השונה מאתנו, מי שאינו מהעם היהודי, בגיורים או בקיום המצוות. חברי חברי הכנסת, צריך לדעת: היהדות זה לא תוכנית כבקשתך. אין לנו יכולת לשנות מילה או פסיק ממה שכתוב בה. הדבר משול לאדם שרוצה לשלוח מייל לחברו, אבל בכתובת המייל רק לא ישים נקודה אחת בסיומת או יסיר אות אחת. האם נתפלא למה המייל הזה לא מגיע ליעדו? הרי נסביר לאותו אדם כי לא אפשרי ככה לשלוח הודעות מייל; חייבים לבדוק ולהיצמד לכללים. כך בדיוק גם כאן. מי שקורא לשנות את הכתוב בתורה הקדושה, מי שמבקש השכם והערב לשנות את מה שנמסר לנו בהר-סיני והועבר אלינו במסורת מאב לבנו – חבר הכנסת יגאל גואטה, אני מדבר אליך – בכל הקהילות השונות, מתימן ועד פולין, מאתיופיה ועד חאלב – המבקש להפיל תמימים ברשתו ולא יחדל עד שישיג את מבוקשו בכל דרך. האנשים האלה משקיעים הון עתק – חברי חבר הכנסת יגאל גואטה, דיברת על הון ושלטון. אני לא יכול להגיד את זה, אבל אני מסכים אתך – וכל יכולת השפעה שיש ברשותם, והכול הכול הכול כדי לחבל בתורת ה' יתברך. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> להם אנו אומרים: היה לא תהיה. לא ניתן לכם. כשם שאבותינו עמדו איתנים בכל הדורות מול כל אלה שקמו עלינו ושמרו על הגחלת שתמשיך לדלוק, כך אנו נעמוד איתנים, כל חפצי ואוהבי התורה ונאמני המסורת מדורי דורות. כל מי שחפץ לשמור את התורה ככתבה וכלשונה, ברוך ומבורך יהיה. אנו נבוא ונסייע לו בכל מקום בעולם, כפי שאנחנו עושים. יהודי שחפץ לשמור על כשרות וטהרה ומניין וכל יתר המצוות שעליהן ציוונו ה', יוכל לעשות זאת בכל קהילה יהודית בעולם, ואף במקומות נידחים שאין שם קהילות. אפילו חב"ד – גם חב"ד, שייזכרו על טוב, עשו במסירות נפש בכל נקודה בעולם, גם באוסטרליה הרחוקה; כשביקרתי שם ראיתי את חב"ד עושים מלאכת קודש. וכל מי שירצה לשמור את התורה כהלכתה, בוודאי שיוכל לעשות זאת ללא הפרעה. אני מבטיח לכם, הערבות ההדדית של היהדות השורשית, קיום המצוות ככתבן וכלשונן, יישארו לעד, כי הם-הם העדות הנאמנה לזכות קיומנו בכל אתר ואתר בעולם. אבל אני לא דואג. אני רוצה לספר לכם כי בימים האלה אנחנו חוגגים את ימי הפורים, שבו באופן פלאי ה' עשה עמנו נס, לעם ישראל, והציל את העם מכליה גשמית. המן ביקש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד – לא משנה; עצם היותך יהודי – צריך להרוג אותך. זה היה המן הרשע,. בניגוד לחנוכה, ששם הגזירה לא הייתה על הגוף, שם הגזירה הייתה על הנשמה. ברגע שהפרת את המצוות, הלכת וקיימת את המצוות כפי שהיוונים רצו שתקיים אותן, יכולת להמשיך לחיות. ואת זה – אנחנו לא ניתן שבדורנו הדבר הזה יתקיים. וכפי שאמר חברי יגאל גואטה, נכון, אנחנו אוהבים כל אחד מעם ישראל. אנחנו לא אוהבים את אלה שרוצים וטועים ומטעים את עם ישראל, מטעים את אותם יהודים תמימים שבאים לשמור תורה ומצוות, והם מטעים אותם. תראה מה קורה לנו בארצות-הברית, איזו התבוללות הגיעה לשם. חס וחלילה שהדבר הזה יגיע לארץ-ישראל. נעשה הכול, נעמוד איתנים. כולנו כאיש אחד, בלב אחד. לא ניתן. ובימים האלה שאנחנו נמצאים בעיצומו של חג הפורים: ליהודים הייתה אורה ושמחה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר לשירותי דת. מה אתה מציע, אדוני השר? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> להסתפק בתשובה. ואתה מסכים לזה? <יגאל גואטה (ש"ס):> נסתפק – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי. אז אנחנו לא מצביעים, אנחנו מסתפקים בתשובתו של השר. אוקיי, חברים, תם סדר-היום. חג שמח לכולם. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"ח באדר ב' התשע"ו, 28 במרס 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 14:46.>