דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ה ישיבה קכ"א הישיבה המאה-עשרים-ואחת של הכנסת העשרים יום שלישי, י"ט באדר ב' התשע"ו (29 במרס 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 13:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת ליושב-ראש בית-הנבחרים של מלטה אנג'לו פרוג'ה 6 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 6 נאומים בני דקה 7 אלי כהן (כולנו): 8 אילן גילאון (מרצ): 9 אכרם חסון (כולנו): 9 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 10 נחמן שי (המחנה הציוני): 12 ענת ברקו (הליכוד): 13 עליזה לביא (יש עתיד): 14 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 15 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 15 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 16 אלי אלאלוף (כולנו): 17 זהבה גלאון (מרצ): 18 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 19 דב חנין (הרשימה המשותפת): 20 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 21 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 21 נורית קורן (הליכוד): 22 תמר זנדברג (מרצ): 23 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 24 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 25 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 27 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 27 הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016 27 יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה לזכויות הילד): 28 עליזה לביא (יש עתיד): 30 הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 18 והוראת שעה), התשע"ו–2016 31 טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 31 הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 22), התשע"ו–2016 33 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 33 נחמן שי (המחנה הציוני): 36 הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 24), התשע"ו–2016 37 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 38 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 177), התשע"ו–2016 41 שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 42 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 44 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 45 דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת): 45 צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תקופת מבחן) (תיקון), התשע"ו–2016 48 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 48 חיים ילין (יש עתיד): 50 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 51 דב חנין (הרשימה המשותפת): 54 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 56 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 58 תמר זנדברג (מרצ): 61 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 63 נחמן שי (המחנה הציוני): 64 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 65 יעל גרמן (יש עתיד): 66 צחי הנגבי (הליכוד): 68 הצעת חוק נתוני אשראי, התשע"ו–2015 75 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 75 עיסאווי פריג' (מרצ): 83 דב חנין (הרשימה המשותפת): 92 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 96 רועי פולקמן (כולנו): 99 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 105 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 108 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 108 הצעת חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני (תיקון), התשע"ו–2016 109 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 109 תמר זנדברג (מרצ): 111 הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016 113 צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 113 הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 85 והוראת שעה), התשע"ו–2016 116 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 116 הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 14), התשע"ו–2016 125 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 126 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 45), התשע"ו–2016 131 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 132 טלי פלוסקוב (כולנו): 134 הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016 135 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 136 אילן גילאון (מרצ): 142 עיסאווי פריג' (מרצ): 143 קארין אלהרר (יש עתיד): 151 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 157 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 157 הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016 158 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 158 נחמן שי (המחנה הציוני): 159 יוסי יונה (המחנה הציוני): 161 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 164 נחמן שי (המחנה הציוני): 166 הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18), התשע"ו–2016 168 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 169 יעל גרמן (יש עתיד): 174 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 178 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 54) (זכויות הוריות), התשע"ו–2016 179 רחל עזריה (כולנו): 179 אכרם חסון (כולנו): 181 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 184 אורי מקלב (יהדות התורה): 189 יעל גרמן (יש עתיד): 192 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 195 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 55) (חופשת אבהות), התשע"ו–2016 206 תמר זנדברג (מרצ): 206 דב חנין (הרשימה המשותפת): 209 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 209 שאילתות ותשובות 212 299. עירוב בים-המלח 212 עליזה לביא (יש עתיד): 212 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 213 431. התנכלות לזוגות הנרשמים לנישואים באמצעות "צהר" 217 עליזה לביא (יש עתיד): 217 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 218 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"ט באדר ב' תשע"ו, 29 במרס 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק נתוני אשראי, התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הכלכלה. לוח תיקונים להצעת חוק מיסוי מקרקעין (תיקון מס' 85 והוראת שעה), התשע"ו–2016. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת ליושב-ראש בית-הנבחרים של מלטה אנג'לו פרוג'ה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, לפני שנירשם לנאומים בני דקה, ברצוני לברך את המשלחת המכובדת הנמצאת כאן אתנו ביציע, בראשות ד"ר אנג'לו פרוג'ה, שהוא יושב-ראש בית-הנבחרים של רפובליקת מלטה. ברוך הבא לכנסת, אדוני היושב-ראש, עם חברי המשלחת, הכוללת חברי פרלמנט, ועם שני השגרירים – שגרירת מלטה בישראל ושגריר ישראל במלטה. חברי הכנסת, זהו הביקור הראשון בישראל של יושב-ראש הפרלמנט של מלטה, ואנחנו ודאי מאוד שמחים להיות חלק מן המאורע ההיסטורי הזה. ברוכים הבאים לירושלים, בירת ישראל המאוחדת, ולכנסת ישראל, לבה הפועם של הדמוקרטיה הישראלית. אנחנו שמחים לארח נציגים חשובים של מדינה ידידותית החולקת עמנו היסטוריה עתיקת יומין במרחב הים התיכון. מר פרוג'ה הוא ידיד של ישראל, ואנו מתכוונים לדון היום בצוותא, בפגישות שאנו מקיימים, בנושאים בעלי עניין משותף. בין היתר, נעסוק בקידום רעיונות לשיתוף פעולה אזורי באזור הים התיכון, בדגש על מדינות ערב אשר מלטה מקיימת אתן קשרים הדוקים. מלטה נמנית עם המדינות המעטות בעולם ששטחן ואוכלוסייתן קטנים מאלו של ישראל. היא פיתחה לאורך השנים יכולות משמעותיות בתחומי התעשייה, האלקטרוניקה ועוד. עם זאת, מלטה מתמודדת עם אתגרים בתחום המשאבים, ובעיקר המים – דבר שמוכר לנו, ולכן זהו אחד התחומים שבהם אנו מוצאים שפה משותפת וכר לשיתוף פעולה, וכמוהו נושא החקלאות הימית והאנרגיות המתחדשות. מלטה היא גם אבן שואבת לתיירים, תחום שהוא אחד מענפי הכלכלה העיקריים שלה. אני מקווה שביקורכם כאן יתרום להגברת שיתוף הפעולה בין מדינותינו גם בתחום זה, תחום התיירות. בראשית השנה הבאה תהיה מלטה הנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, ואני משוכנע כי עמדתה האוהדת לישראל תסייע לנו בפעילות במוסד חשוב זה. מכובדי, ביקורכם כאן אצלנו הוא נדבך חשוב בבניין היחסים בין שתי המדינות ובין הפרלמנטים. אני מקווה ומאמין כי בעקבותיו יבואו ביקורים נוספים, שיבטאו את הידידות הטובה בין המדינות. אני מאחל לכם ביקור פורה ומוצלח. ברוכים תהיו בבואכם. מותר למחוא כפיים. (מחיאות כפיים). <נאומים בני דקה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נעבור לנאומים בני דקה. לצורך העניין אני מקיים הצבעה. בבקשה, רק לצורך ההרשמה, ההצבעה החלה. חבר הכנסת אלי כהן, אני מזמין אותך לפתוח בינתיים את הנאומים. <אלי אלאלוף (כולנו):> פספסתי את ההצבעה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ואני מוסיף את חבר הכנסת אלי אלאלוף. בבקשה, חבר הכנסת כהן, דקה לרשותך. <אלי כהן (כולנו):> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רציתי לציין שהשבוע חל יום המודעות הבין-לאומי לאוטיזם, והיום יותר מ-80 לידות – אחת ל-80 לידות יש לנו מקרה של אוטיזם, וכאן אנחנו חייבים לגלות סובלנות. אני רוצה לשתף אתכם בסרט תיעודי שראיתי בערוץ 1, שקוראים לו "אין הר גבוה מדי". והנה, גם בערוץ 1, בשידור הציבורי, יש מקום חשוב גם לדברים חשובים. באותו סרט יש תיאור של שבעה נערים, אפילו מתבגרים, עם מוגבלות, שיוצאים למסע לכבוש את הר הקילימנג'רו – טיפוס מאוד קשה אפילו לכל אדם רגיל. רואים את ההתמודדות שלהם, ואת אותו כוח רצון, ושהמוגבלות היא רק בעיני המתבונן, ולא של האדם עצמו. אחד החוקים הראשונים שיצא לי לקחת חלק בהם ולהיות בין היוזמים שלהם היה של שילוב אנשים עם לקויות בתפקידים ציבוריים. אני חושב שהסרט הזה מוכיח עד כמה זה חשוב. בסרט מתארים את החוויות והקשיים של אותם אנשים – אגב, מי שיראה את הסרט יראה שהם לא ממש הצליחו להגיע לפסגה, אף שהם ממש השתדלו – ואז שאלו את אחד הבחורים, איליה מרין, מה יש לו להגיד, והוא אמר: הגעתי הכי גבוה שיכולתי. אני מאחל לכל אחד מאתנו שנגיע הכי גבוה שאפשר, ונפעל לשילוב אנשים עם מוגבלות בחברה. זאת חובה מוסרית שלנו, זה צורך בסיסי של החברה, וצריך לעשות את זה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אלי כהן. אני מזמין את חבר הכנסת אילן גילאון; בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון. <אילן גילאון (מרצ):> תודה רבה, אדוני, לרגל יום ציון האוטיזם, אני רק מבקש מכל חברי הכנסת לזכור דבר אחד: כולנו אנשים שנמצאים על הספקטרום, לעולם ולתמיד; את זה צריך תמיד לזכור. לכן, מדובר לא במחוות ולא במצוות, אלא אנחנו כולנו, כולנו, על הספקטרום. ולעניין. אני רוצה להידרש, אדוני, להמשך עבודות הקבלן, או מדינת הקבלן, שאנחנו מפתחים. זה שבועיים שובתים בוחני הנהיגה במדינת ישראל, לאחר מדיניות יזומה של ייבוש ארוך מאוד, כדי לייצר תורים ארוכים וכדי להוכיח שהשירות הזה איננו יכול לעמוד. אני יודע שאני אישית נדרשתי לעניין הזה ופניתי אל שר התחבורה ודיברתי אתו על הגדלת מספר התקנים במקום הזה. אדוני, השיטה הזאת של מיקור חוץ, בסופו של דבר – וראיתי כמה היא הצליחה ברכבת, וראיתי כמה היא הצליחה בדואר ישראל; תמיד באותה שיטה: יצירת מצב בלתי נסבל, וטיפול הדרגתי כדי לחסל את השירות ולהעביר אותו לקבלן. בסופו של דבר, אדוני, זה יביא את מדינת ישראל לכך שקבלן גם ינהל אותה, כי לא יהיה צורך בשום דבר, כי גם את עבודת הממשלה, על-פי אותו עיקרון, אפשר להביא למיקור חוץ. כדאי לדעת, אם אנחנו מסתכלים על דוגמת רשות השידור ואנחנו מבינים מה הולך להיות עם הבוחנים, כדאי לדעת שמדינה ברמה כזאת, שמתייחסת לעצמה רק כעסק, לא תוכל להתקיים, מהסיבה הפשוטה, אדוני: כי לעולם לא יהיה אפשר למכור אותה במחיר שהושקע בה. ולכן, אם אנחנו מבינים את העיקרון הזה, יש להגדיל את מספר התקנים על-ידי משרד התחבורה, ולהגדיל – לשים במקום – את מספר הבוחנים שצריכים, ושהם יהיו עובדי משרד התחבורה ולא עובדי קבלן נוספים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת אכרם חסון – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רציתי לשתף אתכם במקרה מאוד טרגי, של רופא צעיר, בן 37, מעוספיא, בשם אמיר עזמי, אשר נפטר מדום לב לפני עשרה ימים. אותו רופא כתב לשר הבריאות לפני חודש, שכמנהל בקופת-חולים מאוחדת בדאלית-אלכרמל, היו לו שני מקרים של חולים שבאו אליו עם לחצים בחזה ועם שינויים בקצב הלב. הוא הזמין ניידת טיפול נמרץ, אך, לצערו, כפי שכתב, הגיע אמבולנס רגיל. נאמר לו שאין באזור ניידת טיפול נמרץ, כך שאין גם ציוד החייאה נכון, ואחרי זה שני החולים הגיעו לבית-החולים "כרמל", טיפלו בהם בצנתורים והצילו את חייהם. הוא כתב לשר הבריאות שהוא עבד במשך שבע שנים ברמב"ם, גם במחלקה הפנימית וגם במיון, ושם לא הייתה שום בעיה לאף אזרח תושב חיפה או הקריות, כאשר הוא מרגיש לחצים בחזה, להגיע לבית-החולים רמב"ם באמבולנס טיפול נמרץ. אך משום מה בכפרים, בפריפריה, בדאליה ובעוספיא, אין טיפול נמרץ. לצערנו הרב, המכתב עוד לא נענה על-ידי שר הבריאות, והתבשרנו, לפני עשרה ימים, שאותו רופא צעיר קיבל דום לב ונפטר, והשאיר ילדים קטנים והשאיר משפחה מוכה, ואנחנו כולנו בהלם. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשאול: איך אפשר שבכפרים שלנו אין תחנות מד"א, אין ניידות טיפול נמרץ? למה אזרח צריך לקבל טיפול א' ואזרח אחר, אזרח שמשלם אותם מסים ומגן על המדינה, מקבל טיפול סוג ג' או סוג ד'? אני מקווה שאנחנו נוכל לקיים את המצווה של הרופא ונביא ניידת טיפול נמרץ ונקים גם תחנת מד"א בכל יישוב כדי להציל חיי אדם. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ביום הזה, לפני ארבעים שנה, ב-29 במרס 1976 נפל ביום האדמה הנצחי השהיד הראשון, ח'יר יאסין, בכפר, עיר עכשיו, עראבה אל-בטוף.) אנחנו מציינים מחר, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, 40 שנה ליום האדמה, שחל ב-30 במרס 1976. ביום הזה, ב-29 במרס 1976, נפל השהיד הראשון, ח'יר יאסין מעראבה, וב-30 לחודש נפלו עוד חמישה שהידים: השהיד ח'דיג'ה שוואהנה מסח'נין, רג'א אבו ריא מסח'נין, ח'דר ח'לאילה מסח'נין, ראפת א-זוהיירי מנור א-שמס, (בערבית: שנפל בטייבה,) ומוחסן טה מכפר-כנא. מחר יש שביתה כללית. ועדת המעקב העליונה הכריזה על שביתה כללית בכל המגזר הערבי, ויש שני אירועים מרכזיים: אחד באום-אלחיראן בנגב והשני בעיר עראבה. (אומר בערבית: יחי יום האדמה הנצחי. תהילה וחיי נצח לשהידים של יום האדמה הנצחי.) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הוא אמר שהידים. <ענת ברקו (הליכוד):> שמעתי, שמעתי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> להסביר לך ששהיד זה לא במובן שלך? <ענת ברקו (הליכוד):> לא, יש ויש, נכון. יש גם – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה אנשים שנהרגו – – – <ענת ברקו (הליכוד):> יש גם – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת טיבי וברקו, מי שרוצה לנצל את זכות הדיבור של דקה בצורה כזאת, אין לי בעיה – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אנחנו מחליפים – זאת שיחה מקצועית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הבנתי, אבל עכשיו אני רוצה לשמוע את נחמן שי. בבקשה, אדוני. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף לדברים שנאמרו פה לגבי האוטיזם והצורך להקנות הבנה וגישה לנושא הזה בחברה הישראלית. לא במקרה הוכרז יום בין-לאומי בנושא הזה – מפני שזוהי באמת מכה קשה, שבאה כנראה עם החיים המודרניים ועם השינויים שמתחוללים בחברה ואצל אנשים. מספר האוטיסטים הולך ומתגבר. כיום בארצות-הברית הקצב הוא שאחת ל-88 לידות נולד ילד, ילדה, שהם על הספקטרום, ובישראל – אחת ל-100 לידות, כלומר זה הופך להיות אחת הבעיות הקשות ביותר שהאנושות מתמודדת אתן בתחום הרפואי. אני חושב שהחברה הישראלית נמצאת רק בראשית דרכה מבחינת ההתמודדות אתה. יש עוד לקויות שונות, אבל הלקות הזאת יש לה ייחוד משלה. אני חושב שזה מחייב גם אותנו פה בכנסת לחשוב על דרכים. אני יודע שעבר פה חוק אחד, אבל ייתכן שגם בו לא היה די. אני חושב שזה מסוג הנושאים שאנחנו צריכים להתגייס להם. טוב שאנחנו נקדיש להם זמן, גם במליאה, גם בוועדות שלנו, ונעלה את הנושא הזה גבוה בסדר-היום ככל האפשר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת ענת ברקו. אחריה – חברת הכנסת עליזה לביא. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לספר לכם על אלעד, הבן של אחותי, שהוא ילד אוטיסט. התקשרתי אליה בבוקר וסיפרתי לה על היום הזה שיש לנו בכנסת, ושאלתי אותה אם אני יכולה לספר על אלעד, והיא אמרה לי שהיא תשמח. אלעד הוא בן 11. כשהוא נולד, בשנים הראשונות, לפני שהוא אובחן, הוא בכה המון. הוא לא שמר על קשר עין. הרגשנו שהוא לא יכול ליצור קשר עם הסביבה באופן יוצא דופן; זה לא החיוך שמצפים לקבל מתינוק בשלב מסוים, זה לא סוג של קשר או ויסות חושי שאנחנו יודעים שבא ומתפתח במשך הזמן, אלא סוג של ניתוק, קושי ביצירת קשר חברתי וחוסר יכולת להשתלב במערכת רגילה. זה מתחיל מהתנכלויות בגן, ניסיון לשלב אותו בבית-ספר רגיל – שלא הלך – ולאט-לאט מבינים שאם לא יהיה התיווך הזה, לילד על הספקטרום, התיווך הזה לעולם שמסביב, הוא ימשיך להיות מבולבל, הוא ימשיך לנוע במעגלים כשהוא אוחז חפצים. אני זוכרת שאני הייתי קוראת לו: אלעד, בוא לחבק אותי, והוא היה חולף לידי כאילו כלום לא היה. היום אלעד פעיל ב"צופים" בקבוצת צמי"ד, והם עושים עבודה נהדרת, "הצופים", עם ילדים עם מוגבלויות. אלעד בחוג "רעים", והוא בבית-ספר רגיל בכיתה ייחודית, שמאפשרת לסביבה – גם לילדים האחרים – לקבל את השונה ומעודדת אותם לזה ומלמדת אותם. יש לו קשרים חברתיים, וגם אחותו הקטנה, שבהרבה מאוד מקרים אנחנו שומעים את התיאורים שלה לגבי הבושה שהיא חשה, שיש לה אח שהוא חריג – כולם מסתכלים עליו כאחר, ולמרות שהיא קטנה היא צריכה לקחת את האחריות עליו, ולהוביל אותו לפעמים, ולטפל בו וללכת אתו בבית-הספר בהפסקות לפעמים, ולשמור עליו ולהגן עליו מפני הסביבה; הרבה מאוד אהבה יש מצדה. אני רוצה לחזק את טובה אחותי ואת כל ההורים הללו, כי זו עבודה יומיומית בלתי נגמרת לגדל ילדים עם חריגויות, ילדים שיש להם קושי חברתי, בטח ילדים שעל הספקטרום, שנראים רגילים לחלוטין, ומצד שני לא מקבלים את השונות שלהם, ולומר שאנחנו בעולם המודרני – ברשותך, אדוני היושב-ראש, במשפט אחד אני מסיימת – גם הולכים ומתפתחים להיות אנשים על הספקטרום באופן שאנחנו מתנהלים, באופן שאנחנו מבודדים את עצמנו עם האוזניות הללו ולא מתקשרים; לשים לב ולחבק את השונה ולדעת גם לקבל אותו ולעודד אותו, כי בסך הכול גם היום, כשאני רואה שהוא מתקלח לבד והוא עונה לטלפון, החיבוק הזה והטיפולים עוזרים ומקדמים את הילדים לשילוב, להיות באמת מועילים לחברה ולעצמם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חברת הכנסת עליזה לביא – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. גם אני רוצה לחבק את המשפחות ביום הזה, ביום המיוחד שמדבר על המחויבות שלנו כחברה לסייע ולתת מענה למשפחות ולכל מי שמוגדר על הרצף. המדינה צריכה לסייע יותר, ואי-אפשר שבנושא הזה מי שידו משגת תהיה לו אפשרות ומי שידו אינה משגת לא תהיה לו אפשרות. אדוני, אני רוצה לשתף אותך ואת החברים והחברות כאן בדיון שהיה כאן היום בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי עם מפכ"ל המשטרה בעקבות הדברים הלא-ברורים שהקפיצו אותנו, ממש הקפיצו אותנו, בסוגיה של תלונות אנונימיות שלא תיבדקנה במשטרה. אני שמחה מאוד שהמפכ"ל מצא לנכון לשבת אתנו היום כמה שעות כאן בכנסת – ולהבין עד כמה חשובה ההתמודדות עם ההטרדות המיניות בכלל, ובטח בגוף שאמור לתת מענה על הסוגיה הזאת, גם בחברה הישראלית אבל גם בתוכו עצמו, ולנקות ולאפשר. בסוף הדיון, אדוני, אמר ראש מח"ש, שהטרדות מיניות – התלונות האנונימיות הן שמפצחות את המקרים היותר-קשים שהיו במשטרה. ואנחנו כולנו צריכים להבין, ואני רוצה לנקות ולהבהיר באופן חד-משמעי את האי-הבנה שהייתה כאן – אולי, חלילה – נוכח הדברים שאמר המפכ"ל; כי, אדוני היושב-ראש, אמר ראש מח"ש: לאחרונה אין תלונות חדשות. ואני רוצה לחדד את הסוגיה הזאת ולקוות שהעובדה שאין תלונות חדשות במשטרה לא נובעת מהדברים הלא-ברורים והעוצרים את ההתקדמות של המפכ"ל. אני שמחה שהוא מצא לנכון לבוא היום, ואחרי באמת דין ודברים לא פשוט שהיה בוועדה, מצא לנכון להבהיר שתלונות אנונימיות צריכות להיות מטופלות בחברה בכלל, אבל במשטרה בפרט, וזאת הדרך. אני רוצה לצטט את ראש מח"ש: תלונות אנונימיות הן הדרך לפצח את הנגע העמוק של ההטרדות המיניות בחברה בישראל ובמשטרה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת לביא. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, לפני כמה ימים נשמעו דברים קשים מצד הרב הראשי הרב יוסף – הדברים פגעו בציבור שלם, בי, בנו, בעם שלם – לגבי העובדה שהגויים לא צריכים להישאר בארץ, הם צריכים להיות מגורשים לסעודיה, הם צריכים לשרת את עם ישראל, וגם לגבי דברים על הוצאה להורג. אתמול אמרתי דברים נוקבים וקשים על הדברים האלה. היום יצאה הבהרה רשמית מלשכתו של הרב, הבהרה ראויה, נכונה, וטוב שהיא יצאה. אני רוחש כבוד לאנשי דת באשר הם, גם לאנשי דת יהודים, ערבים – כולנו מחויבים באיפוק, לרבות אנשי דת, בדברי חוכמה וקירוב ופיוס, ולא דברים מפרידים. אני מקווה שההודעה שיצאה היום מלשכת הרב תהיה התוויה של דרך של פיוס, בדיוק כמו שכתוב במכתב. שוחח אתי סגן השר איציק כהן היום, ואמר שהוא וחבריו לא רוו נחת מהביקורת שלי אתמול כאן, אז אני רוצה לומר לסגן השר שאני רוחש לו, להם, הרבה כבוד, למרות חילוקי הדעות. אין כוונה לפגוע, אלא הכוונה היא להביע ביקורת על פגיעה קשה בעם שלם, בציבור שלם, בבני-אדם באשר הם. אני מקבל את ההבהרה של דברי הרב, ואני מקווה שכל הדברים מסביב להצהרות האלה יימחקו, ונתחיל, אולי, בדרך חדשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת טלב אבו עראר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, ראש השב"כ לשעבר, חבר הכנסת אבי דיכטר, אמר אתמול בכנסת ליושב-ראש הרשימה המשותפת, חבר הכנסת איימן עודה: בשערי הגיהינום יקבלו את פניך שיח' יאסין ורנתיסי. ואני כאן שואל: מי מינה את דיכטר להחליט בשם אלוהים? הרי רק בורא העולם הוא שמחליט מי יהיה בגן-עדן, מי יהיה בגיהינום. אולי באמת מהכנסת יכולים דיכטר והממשלה שלו להשעות אותנו; מהכנסת, אבל להשעות אותנו מגן-עדן? נשאיר את זה לאלוהים. אבל אני, כמאמין, מתוך הקוראן למדתי שמי שלא מאמין באלוהים, מי שהורס בתים, מי שמחלל מסגדים והורס מסגדים, מי שמדכא עם אחר – אלה יהיו בגיהינום, לפי הקוראן, לפי האמונה שלי. ואני פונה למר דיכטר ואומר: חבר הכנסת איימן עודה לא רצח, לא רצח – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – לא רצח אף אחד, לא הרס בתים, לא הרס מסגדים, לא ביצע פשעי מלחמה. <נורית קורן (הליכוד):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: כפי שאומר האל יתברך ויתעלה, כפי שאומר האל יתגדל ויתנשא, אבקש מחסה באלוהים מפני השטן הארור, "כל ההורג את המאמין בכוונה תחילה, יבוא על גמולו בגיהינום, ובו לנצח ישהה. אלוהים ישפוך חמתו עליו ויקללו ויכין לו עונש כבד".) תודה. <נורית קורן (הליכוד):> עכשיו תרגום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <ענת ברקו (הליכוד):> תמשיך לקלל. בסוף, ג'הנם הוא ג'הנם. מי שרוצח – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, לפני 40 שנים היה יום האדמה הראשון, אחרי החלטה היסטורית שבאה עשר שנים אחרי סיום המשטר הצבאי נגד האוכלוסייה הערבית, וההחלטה הייתה שביתה כללית. המדינה והמנהיגים של המדינה והממשלה ראו בה החלטה דרסטית עד כדי כך שהכניסו צבא לתוך היישובים. מפקד פיקוד הצפון אז, רפול, אמר: אנחנו נכבוש את סח'נין מחדש. החלטת השביתה הייתה עקב הפקעות אדמות תחת הכותרת של "ייהוד הגליל". נפלו ביום האדמה שישה אנשים, והיו מאות פצועים, מאות עצורים. אחרי זה, בשנת 2000 – עוד 13 חללים, ועדת אור, והממשלה והמדינה לא סיימו אפילו סעיף אחד מהמלצות ועדת אור. והיום אנחנו חוזרים, ומחר מציינים 40 שנה ליום האדמה, ושום דבר לא השתנה מאז: אותה מדיניות, אותן הפקעות מקרקעין, אותן הגליות, אותו חנק לאוכלוסייה הערבית. אני אזכיר, כבוד היושב-ראש: היום, בימים האלה, באים ומקימים יישובים מעל יישובים קיימים; וזה לא רק אום-אלחיראן. א-זרנוק, הכפר א-זרנוק, מונה 6,000 תושבים, ומקימים עליו את היישוב עומרית; תל-ערד, 1,700 תושבים – עליו מקימים את כסיף; אום-אלחיראן ועתיר, עליו מקימים – במקומו – את היישוב עתיר. ומחר שביתה כללית. השאלה היא מה תהיה ההתנהגות של הממשלה, של הצבא, ואני מזהיר: הגיע הזמן שהממשלה תתנהג עם האוכלוסייה הערבית כאזרחים, ולא כאויבים, כפי שוועדת אור הגדירה זאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני מוסיף, כבוד היושב-ראש, עוד משפט: מתחילת השנה, אפילו לפני תחילת השנה, אנחנו סופרים ועובדים פה כסטטיסטיקאים בקשר להרוגים בתאונות עבודה: היום נהרג העשירי בתאונת עבודה, רביע אבו דיבה מטורעאן, בן 37; נפל מקומה חמישית. מתי שר הכלכלה, שהוא ראש הממשלה, יבין שגם אלה אזרחים שצריך לטפל בהם ושיש חוקים שצריך ליישם? אני זועק את זעקתם, והאחריות היא על השר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת אלי אלאלוף – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. בואו נקפיד קצת יותר על הזמן. <אלי אלאלוף (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום הבין-לאומי לציון האוטיזם אני רוצה באמת לנצל ולזעוק, לזעוק, כי המצב הוא לא חמור – הוא פשוט קטסטרופלי. הנושא של האוטיסטים היום אינו מטופל בתחום אחד – מאוד כבד, מאוד כבד – שכל יום היה צריך להשקיע בו כדי להתמודד, וזה התשתית הנדרשת לטיפול ולבניית החיים של האוטיסטים. לא בתחום הדיור – יש מחסור אדיר בדיור בכל הארץ. יש מחסור במקומות תעסוקה; לא לשכוח שגם האוטיסטים לא נשארים ילדים, והם מתבגרים. יש בעיה בתחום הבריאות שלהם, יש בעיה בתחום הדרכת הצעירים והכשרתם במעונות יום, הטיפולים המיוחדים – בכל התחומים האלה אנחנו בפיגור רב. הייתה לי הזכות, לפני יותר מעשר שנים, לעשות תכנון-אב, כשאחד מתוך 1,000 ילדים היה מתגלה כאוטיסט. היום אנחנו נמצאים במצב של אחד ל-100, זאת אומרת, פי-עשרה, ולצערנו, גם בזכות ההתקדמות באבחון, המספר הזה רק ילך ויגדל. שום משרד לא לקח אחריות כוללת, גם לחינוך, גם להכשרה המקצועית, גם לתשתיות הנדרשות, והם משאירים את זה לגופים וולונטריים, עמותות נהדרות ואנשים, ובעיקר להורים, שמתמודדים. עם זיקנתם, הבעיות של ילדיהם רק הולכות וגוברות, והם אינם יכולים לעשות. אני קורא פה לממשלה לעשות תוכנית-אב כוללת, מהירה ויישומית לתחום הזה, שלצערי הוא מוזנח. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אלי אלאלוף. חברת הכנסת זהבה גלאון, ואחריה – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה בדברים שלי לספר על החוויה של ענת של מה זה נקרא "נורמלי" ביחסים בין הורים לילדים. הדברים שלי מובאים בשמה לרגל יום האוטיזם הבין-לאומי. "ה'נורמלי' שלי, למשל, זה לשיר בשיא הטבעיות ל'ילד' בן 27, ילד שמתנשא לגובה 1.90 מטר בערך, את 'במדינת הגמדים', או בלשונו: 'דידינת הגמדים', כשהוא מבקש, וליהנות מכך הנאה שלמה, מכיוון שרואים את החיוך המופיע על פניו; נורמלי זה קצת לדמוע ולחייך מאושר כאשר הוא קורא לך 'אימא' מדי פעם, גם כאשר זה אומר שעכשיו את צריכה לקום בפעם המי-יודע-כמה מהספה, באמצע התוכנית האהובה עלייך בטלוויזיה, כדי לתת לו למשל קרטיב באמצע החורף; וזה לשמוע בהנאה ובחיוך איך הוא קורא לאחותו בת ה-20 'תינוקת' כשהוא רואה אותה ישנה בסלון עם מדי הקצינה. "נורמלי זה להבין שאפילו אם ראית את עצמך עצמאית וחזקה ולא צריכה כלום מאף אחד וממש מסודרת בעצמך, כל חייך תיאלצי להיות תלויה ביקר לך מכול, בילד שלך, ובטובם של אנשים אחרים. בהתחלה זה מאוד מפחיד, ובמשך הזמן את לומדת להבין שזו גם מתנה גדולה, ושיש נשמות שקל להתחבר אליהן, ושלעולם לא היית זוכה להבין אלמלא היית אם לילד אוטיסט, ושלהיות הורה לילד אוטיסט זה אומנם קשה, אבל זה גם מה שמרים אותי למעלה, מעל לחיי היום-יום, ושלא היית יכולה לדמיין את חייך" – את חייה של ענת – "בלעדיו. זה הנורמלי שלי." זה ה"נורמלי" של הורים לילדים אוטיסטים, שכל דבר קטן כזה גורם להם לחייך בקושי של היום-יום. יש אחריות למדינה, אדוני היושב-ראש, לעשות מאמץ הרבה יותר גדול לשילובם של ילדים, נערים ונערות אוטיסטים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, אני חושבת שחשוב במיוחד שאת נמצאת בדיון פה, ומובן שהייתי שמחה שעוד שרים יהיו כאן, ובוודאי השר לביטחון פנים, שלשמחתי, מהרגע שהמפכ"ל אמר שהוא לא יבדוק תלונות אנונימיות, עמד על כך שגם תלונות אנונימיות בנושא הטרדות מיניות ייבדקו. לצערי, היום לא הצלחתי להגיע לדיון בוועדה למעמד האישה, ואני כמובן מברכת עליו, אבל אני רוצה לספר לכם שלפני שבועיים הלכתי להרצות לפני ההנהלה המורחבת של מד"א, ארגון שאומנם נקשר רוב הזמן בהצלת חיים והוא חשוב, וטוב שכך, אבל לאחרונה גם נקשר בתופעות לא פשוטות של הטרדות מיניות. עמדתי שם שעתיים עם ההנהלה ודיברתי אתם. בעבר, לפני הרבה מאוד שנים, הייתי ממונה על מניעת הטרדות מיניות בארגון מאוד מאוד גדול, אדוני השר, ותלונות אנונימיות הן כלי חיוני וקריטי במיגור התופעה הזאת, כי הרבה פעמים, בלי התלונות האנונימיות הארגון לא יודע איך לגשת למתלוננות האלה, והמתלוננות לא יודעות איך לבוא בדברים עם הארגון. אני נתקלתי בכל כך הרבה תופעות מורכבות, שארגונים כבר נכונים ורוצים לדבר על ההטרדות המיניות. אז באמת, כל התהליך הוא מאוד מאוד קשה. כשבא המפכ"ל שהוא מפכ"ל חדש, מעת לעת – יש הרי באמת כל כך הרבה דברים קשים שהמשטרה צריכה להתמודד אתם, ואנחנו באמת נותנים להם את כל הגב לדבר הזה – אני נורא נורא נורא מוטרדת מהתרבות הארגונית שממנה הוא מגיע, כי אני אומרת לעצמי: מה אנחנו לא מבינים שגרם למפכ"ל לבוא ולהגיד שתלונות אנונימיות לא ייבדקו? למרבה המזל, בא ראש מח"ש ואמר שתלונות אנונימיות ייבדקו גם ייבדקו, והסיבה שהוא אמר כך: זה מה שעזר לפצח את האירועים של הטרדות מיניות. זאת חובה של כולנו – לא של הנשים, חברים וחברות; של כולנו – למגר את תופעת ההטרדות המיניות, וזו משימה שמוטלת על כל אחת מאתנו: איך אנחנו יכולות לחולל את השינוי הזה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, מחר תציין האוכלוסייה הערבית את יום האדמה, יום של מאבק לשוויון זכויות. זה יום האדמה ה-40 – 40 שנה ליום האדמה ההיסטורי ב-1976. אני אציין אותו, אדוני היושב-ראש, בביקור באום-אלחיראן, אותו יישוב ערבי בדואי שנמצא תחת סכנת איום של פינוי כדי להקים על חורבותיו יישוב יהודי – עוול שפשוט קשה להאמין שיכול להתרחש במדינה מודרנית בשנת 2016. לא רחוק משם, תושבי שני יישובים ערביים בדואיים נוספים – אל-פורעה, שבימי ממשלת שרון כמעט הכירו בו, וזערורה, יישובים של 9,000 איש – עומדים להיות מגורשים מבתיהם כדי להקים במקום הזה מכרה פוספטים. לא יאומן, אבל זה מה שקורה בישראל היום. היום, אדוני היושב-ראש, השתתפתי בהפגנת הנכים כאן מחוץ לכנסת. קצבת נכות של 2,300 שקל לחודש לא מאפשרת לאנשים להתקיים – לא לעיוורים, לא לנכים פיזית, לא לחירשים ולא לאנשים שסובלים ממוגבלויות שונות, אוטיסטים, נכי נפש; אנשים מושפלים במצוקה כלכלית אמיתית. את קצבת הנכים חייבים להכפיל. לפני הכנסת נמצאת הצעת חוק שמקודמת על-ידי חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה, ואני מקווה שבמושב הבא נדע לקדם אותה. להכפיל את קצבת הנכות זה מינימום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה, מיקרופון לחבר הכנסת טרכטנברג. מזכירת הכנסת, מיקרופון לחבר הכנסת טרכטנברג. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כמה ימים אימא צעירה בישראל ששמה הדר אדלר אזרה עוז ושיתפה אותנו במצוקה שלה ובהתלבטות שלה לגבי תינוק שנולד לה לפני כמה חודשים. חופשת הלידה חלפה לה, והיא מרגישה שהיא צריכה להישאר עם התינוק ולא לחזור מייד לעבודה במשרה מלאה. הפוסט הזה זכה להד עצום ברשתות, מכיוון שהוא נגע בעצב חשוף של הרבה מאוד הורים צעירים במדינת ישראל, שמבינים היטב מה שהמחקר המדעי מאשש, והוא שהתינוק, הפעוט, בשנה הראשונה לחייו, שהיא השנה הקריטית, זקוק יותר מכול, לשם התפתחותו הטבעית, לחום, לאהבה ולתמיכה של ההורים, ולרוב אי-אפשר לעשות מיקור חוץ של אהבה בשנה הראשונה. אלא מה? במדינת ישראל התברכנו בילודה גבוהה, והתברכנו גם בשיעור השתתפות מאוד גבוה של נשים בעבודה, וטוב שכך; אלא שהמסגרות הקיימות לא התאימו את עצמן למציאות הזאת, וכיום זה הכול או לא כלום: אחרי 14 שבועות, או שהאימא חוזרת לעבודה או שכלום. זה לא יכול להיות כך. צריך איזשהו מדרג בתמיכת המדינה. אני מקדם בימים אלה הצעת חוק ברוח זו. מעבר לכך, אני מאוד רוצה, יחד עם חבר הכנסת אלי אלאלוף ואחרים, לקדם את הצעת החוק להקמת המועצה לגיל הרך במשרד החינוך, שתיקח אחריות כוללת לגיל הרך, מלידה ועד גיל שש, על כל ההיבטים. מה שקורה בשנה הראשונה זה אחד ההיבטים הכי חשובים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת טרכטנברג, תודה. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת נורית קורן. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מחר האוכלוסייה הערבית מציינת 40 שנה ליום האדמה, 30 במרס 1976. הייתי בן עשר ביום הזה, וראיתי בעיניים מה שקרה. אדוני היושב-ראש, ביום האדמה – מה קרה? אזרחי מדינת ישראל הערבים רצו למחות על הפקעת אלפי דונמים שלהם. מה הם עשו בסוף? הם השתמשו בכלים של האזרחות שלהם, בכלים של מדינה שאומרת שהיא דמוקרטית: הם הכריזו על שביתה; הם עשו תהלוכה, הפגנה. מה הייתה התשובה? מה עשתה המדינה? הכניסה נגמ"שים. רפאל איתן, שהיה אלוף פיקוד הצפון, אמר את אמרתו המפורסמת: מחר אני אעלה על סח'נין, כאילו שהוא רוצה לכבוש אותה. וזה מעיד, אדוני היושב-ראש, על זה שמחאתם של הערבים במדינה לא נתפסת כאקט אזרחי לגיטימי, אלא כאילו שהיא איום ביטחוני, אף-על-פי שהם השתמשו בכלים של האזרחות למחאה בכלים דמוקרטיים. ביום הזה נפלו השהידים ח'יר יאסין, ח'דיג'ה שואהנה, רג'א אבו ריא, ח'דר ח'לאילה, מוחסן טאהא וראפת זוהיירי. אני מקווה וכולי תקווה שהמדינה תלמד את הלקח. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת גנאים. חברת הכנסת נורית קורן, ואחריה – חברת הכנסת תמר זנדברג. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, השרה גילה גמליאל, חברי חברי הכנסת, היום זה יום המודעות הבין-לאומי לאוטיזם, ולכן, כדי להעלות את המודעות, אני רוצה להקריא את ההגדרה של אוטיזם, כי הרבה אנשים לא מודעים להפרעה הזאת ולא יודעים מה הבעיה, ולכן אני רוצה להקריא אותה: אוטיזם היא לקות הפוגעת ביכולת לקלוט מסרים מן הזולת ולפתח קשרים הדדיים באופן תקין. הפגיעה נגרמת בשל ליקוי בפעילות המוח. ראשיתה בגיל הרך, ובדרך כלל היא קיימת לאורך החיים. עד היום לא נמצאה בדיקה רפואית פיזית לגילוי אוטיזם ולא ידוע על גורם אחד המסביר את כל מקרי האוטיזם. ההנחה הרווחת היא שאוטיזם נגרם מתורשה וגורמים סביבתיים. אוטיזם הוא תסמונת שאפשר לאבחן מגיל שנה וחצי. האבחנה נעשית באמצעות קיומן או היעדרן של התנהגויות מסוימות. צירוף התסמינים, צורת הביטוי שלהם ומידת החומרה שונים מאדם לאדם. אין אפשרות לאבחן אוטיזם במהלך היריון או מייד אחרי הלידה, ומכאן הקושי הרב של ההורים לקבל את הבשורה שיש להם ילד כזה והקושי הרב לגדל ילד כזה. השבוע נפגשתי עם הורים בחינוך המיוחד, והם סיפרו לי כמה קשה להם וכמה הם חשבו כל הזמן שהבעיה היא רק שלהם, ולא של עוד אנשים, וברגע שהם החליטו לעשות – הורים בחינוך המיוחד באותה העיר, הם פתאום גילו שיש עוד אנשים שמבינים, שיש להם אותה בעיה, והם מנסים לתמוך אחד בשני. ומכאן אני רוצה לקרוא: צריך להעלות את המודעות ולדבר כמה שיותר על המקרים האלה ולדאוג לטפל בזה. ואני רוצה להצטרף לדבריו של חברי אלי אלאלוף: צריך לטפל בהם, ולא להזניח אותם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת קורן. חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להצטרף לחברי ולציין את היום הבין-לאומי למודעות לאוטיזם ולהקריא את העדות של אימא של עילי. עילי שלי אוטיסט. הבן שלי, בני בכורי בן ה-12, יפה מאין כמוהו – ואיך אני סולדת מקלישאות שמצדיקות את קיומן. לא, הוא לא מדבר, אף מילה. הוא לא קורא לי אימא; הוא לא מתקשר לחבר לקבוע אתו לחוג כדורסל; הוא לא מספר לאבא מי לעג לו היום; לא מחשב כמה שנים נשארו לו למסיבת הבר-מצווה, הוא לא מתמכר ל"שמינייה" או ל"אי" או למשחקי הפלייסטיישן האלה שבני ה-12 מתמכרים אליהם. אין לי בעיה עם ילדים – אני מגדלת שלושה כאלה, הרביעית שלי בדרך – אבל ילדים בני 12, חיוניים, קולניים, שמתגודדים בקניון ומרעישים כאילו רק הם קיימים בעולם, מטיחים בפני בכל פעם את טרגדיית חיי. קשה לי עם הגיל הזה. בשנה הבאה יהיה לי קשה עם בני בן ה-13. וככה, כל שנה, אין שום מנוס מלהתמודד עם מה שהיה צריך להיות, ובעיקר – עם מה שאין. כי הבן שלי אוטיסט. הוא ממוקם בקלאסיקה של הסקאלה, בלי הנחות בדיאגנוזה, בלי ורוד בפרוגנוזה. וכן, ראיתי את הסרט ב-BBC, וגם את הדוקומנטרי בערוץ 8. איך התקשורת אוהבת כשמנצחים; ניצחון הוא עניין פוטוגני. בסיפור שלי יש מלחמה עקובה מדמעות, אבל אין שום ניצחון; יש עצב תהומי שאינו מרפה ולעולם לא ירפה. עילי שלי מאושר, בוודאות. החיוך היפה שלו לא מש מפניו כשהכול בסדר, ואם לא בסדר, אני בדרך כלל יודעת למה, בדיוק כמו שידעתי מה מטריד אותו כשהיה בן יומו. הבנתי אותו ללא מילים, כמו כל אימא. 12 שנים חלפו, הוא גבה וגדל, ואין ל"פוקס קידס" יותר מה להציע לו ללבוש. 12 שנים – והדיאלוג בינינו עדיין ללא מילים, רק חיוך מלא שיניים ומבט בוהה בנקודה אחת בתקרה, ששנים אני מנסה לפצח, ואין לי תשובות. בבוקר, כשהוא יוצא להסעה לבית-הספר המיוחד שלו, שנייה לפני שאני סוגרת את הדלת, אני תמיד קוראת לו בשמו; משחקת ברולטה מזוכיסטית משלי ומצפה למבט שלו. יישיר אלי מבט או לא? יחייך או לא? עילי, אני קוראת לו, אימא אוהבת אותך. הוא מסתכל עלי ומחייך ונוסע לו לדרכו. אימא של עילי ממשיכה לספר על החשיבות של אלו"ט ועל החשיבות של מובילות דעת קהל – לרבות לאה רבין, אגב, שעזרה בזמנו ופרצה את הדרך להקים גן, בתי-ספר טיפוליים. אנחנו רצינו כאן בעיקר להשמיע את הקול של אלה שאולי יש להם פחות קול משלנו, אבל המודעות שלנו חשובה להם כדי להתחיל בדרך הארוכה הזאת, להבטיח את מה שמדינת ישראל חייבת להם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואחריה – אחרון הדוברים להיום יהיה חבר הכנסת עמר בר-לב. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני באמת נמצאת פה כמה דקות ארוכות ומרגישה תחושת התעלות, שכנסת ישראל, חבר כנסת אחר חבר כנסת, מתוך בחירה – כי אלה נושאים של דברים שנוגעים ללבך, הנאום בן דקה – בוחרים לעלות ולציין את יום המודעות הבין-לאומי לאוטיזם. ואתה מגלה שזה מחלחל, כי אתה רואה שהדברים מגיעים מכל קצוות הבית – מהימין, מהשמאל, מאנשים שבאמת מתעסקים בנושאים שונים ומגוונים. והנושא של הילדים עם אוטיזם – וצדק חבר הכנסת אלאלוף: הם מתבגרים, ואז הטיפול של הוריהם בהם נהיה אינטנסיבי יותר, ומצריך יותר – אבל אין באמת תעסוקה, שיקום, של אנשים עם אוטיזם בישראל. ולכן אנחנו העברנו פה, בכנסת ישראל – ואני שמחה מאוד שהיוזמה שהתחלתי יחד עם אלו"ט ועם משפחות של הורים לאוטיסטים עוד בכנסת הקודמת, הצלחנו להעביר אותה שוב. בכנסת הקודמת לא הצלחנו לסיים את החקיקה, והפעם הצלחנו להעביר אותה בקריאה טרומית בתמיכת משרד הרווחה, ואפילו האוצר, ולכן, בהידברות, אני מקווה מאוד שבקדנציה הזאת נסיים את החקיקה ונבטיח לכל אותן משפחות ולכל אותם ילדים שמתבגרים שיהיה רצף טיפולי, שיהיה בעל בית, שיהיה מי שיגרום ויבנה את החליפה שתתאים לצרכים של אותו ילד, ולא ננסה להתאים את הילד לחליפה. דבר נוסף – ישראל היום יכולה להביט לעולם ולהגיד: יש לנו מרכולת נוספת. ישראל מתקדמת מאוד הן בטיפול והן בהבנה בכל מה שנוגע לאוטיזם, וגם מתחילה לייצג את ישראל בנושאים הללו באו"ם ובמיצגים הבין-לאומיים. גאווה גדולה, ואני מקווה מאוד שבנושא הזה גם נהפוך להיות אור לגויים. נתחיל עם האוטיסטים, כמו שאמרתי קודם, ונגיע למשפחות הנוספות, כי במדינת ישראל – אתה יודע, היושב-ראש – זה בשיטת הסלאמי, כי אי-אפשר בתקציב אחד לדאוג לכולם. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת עמר בר-לב – בבקשה, אדוני. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לספר, לרגל יום האוטיזם הבין-לאומי, על חבר שלי, חבר ותיק, קוראים לו טלי ורדי, שלפני כמה שנים יזם פרויקט מדהים של שילוב צעירים וצעירות אוטיסטים במערכות הביטחון של מדינת ישראל – גם בצה"ל וגם בשירותי הביטחון האחרים, פרויקט שמצליח בצורה בלתי רגילה. אבל יש בעיה: הצעירים והצעירות האוטיסטים האלה לא יכולים ללכת למכינות קדם-צבאיות כמו צעירים אחרים, מכיוון שהם מתנדבים לצה"ל, והם לא תחת חוק גיוס חובה. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני הגשתי הצעת חוק – הנחתי אותה ממש לפני כמה ימים – ואני מקווה שחברי חברי הכנסת יאשרו אותה ללא קשר לאופוזיציה וקואליציה, שגם צעירים וצעירות עם מוגבלות, ובפרט אוטיסטים, יקבלו את התקצוב ברגע שהם מעוניינים להתנדב לכוחות הביטחון ולצאת למכינות קדם-צבאיות, ואותן מכינות יקבלו תקציב עבורם כמו שהן מקבלות תקציב עבור כל בחור ובחורה אחרים שרוצים ללכת לאותן מכינות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת בר-לב. נזכיר רק – את מי אני שומע בכזאת בהירות שם? <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא. שם בתא המומחים יש קול בהיר מאוד. <קריאה:> עליזה, היושב-ראש – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – מתחילים הקיזוזים. <יעקב פרי (יש עתיד):> עליזה עברה צד. היא עברה צד. <חיים ילין (יש עתיד):> יש לו רגישות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת בר-לב הזכיר, ובצדק, לסיכום הדיון החשוב במסגרת נאומים בני דקה, שגם בצה"ל, ביחידות הכי רגישות, משולבים צעירים המאובחנים על הספקטרום האוטיסטי, ואחד מהם גם, התכבדנו – הוא הדליק משואה בטקס המרגש, היה בין מדליקי המשואות, בשם כל הקבוצה הזאת, שתורמת תרומה שאין לפרטה לשירותי הביטחון במדינת ישראל. חברי הכנסת, לסיכום הדיון, רק נגיד שאני גאה, כמו כמה דוברים, שהכנסת מציינת היום את יום המודעות לאוטיזם, ויישר כוח גדול לראשי ופעילי אגודת אלו"ט – שרק חלק קטן מהם נמצאים אתנו כאן – על כל מה שהם עושים, לא במהלך ימים מיוחדים אלא במהלך כל השנה, כל יום, וכפי שתואר כאן, כל שעה וכל דקה, במה שנוגע להורים. הכנסת, גם בניין הכנסת, כמו בניינים רבים בעולם, יואר הערב בכחול כסמל הזדהות, ביום המיוחד הזה. אני גם מזכיר לכולנו שהטיפול המסור בילדים, בצעירים, בבוגרים, הוא חובה של כולנו, ובעצם משימה חברתית של כולנו כאן במדינת ישראל. בגאווה גם נציין, ואולי ביום הזה גם נגיד תודה לעשרות עובדי הכנסת שכולנו מכירים, קבוצה מאוד מכובדת, קבוצה שתורמת את תרומתה בתחומים השונים במחלקות ובאגפים השונים של הבניין הזה. תודה על כל המאמץ שלכם, ותודה עוד פעם לכל מי שיזם ביום הזה, ובמיוחד לכל אלה שפועלים ללא לאות כל השנה על מנת שהילדים והבוגרים המיוחדים האלה יהיו מיוחדים לא רק בעיני המשפחות אלא בעיני החברה כולה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תקופת מבחן) (תיקון), התשע"ו–2016. מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום בנושא: חוסר ההצלחה בגיבוש כתבי-אישום בגין התעללות בחסרי ישע, של חברי הכנסת איציק שמולי, יפעת שאשא ביטון וסופה לנדבר; ובעקבות דיון מהיר בנושא: התעללות בפעוטון בקריית-ביאליק, של חברי הכנסת איציק שמולי, קארין אלהרר, עבדאללה אבו מערוף ומיכל רוזין. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016> [מס' כ/593; "דברי הכנסת", חוב' ח', עמ' 7143; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את ההצעה יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. בבקשה, גברתי. <יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה לזכויות הילד):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת להציג בפניכם את הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק הוגשה בכנסת הקודמת על-ידי חברת הכנסת לשעבר יפעת קריב וקבוצת חברי הכנסת, ואני מבקשת לברך אותם על יוזמתם. בהתאם למצב המשפטי כיום, ככלל, טיפול בקטין טעון הסכמת נציגו, בדרך כלל הורהו. מצב משפטי זה מעורר קושי כאשר הורה שפגע בילדו הקטין וביצע בו עבירת מין או אלימות מתנגד לטיפול רפואי באותו ילד, כאשר לא טובתו של הקטין לנגד עיניו. יש מקרים שבהם רצון ההורה הפוגע הוא למנוע מהילד טיפול רפואי אשר יחשוף את הנזק שהוא גרם לו בעקבות הפגיעה בו. לעתים הסירוב נובע מחשש מהדברים שהילד יחשוף במהלך הטיפול, ולעתים ההורה הפוגע חש שעצם הסכמתו לטיפול ועצם הצורך של הילד בטיפול מהווים מעין הודאה בכך שהילד נפגע. כך, לדוגמה, קורה שהורה שפגע מינית בבת מתנגד לטיפולים נפשיים בבת, שלהם היא נזקקת בעקבות הפגיעה, וזאת בטענה שהיא כלל לא נפגעה ולכן אין צורך שהיא תקבל טיפול נפשי. בשל התנגדות ההורה הפוגע, הילד נותר ללא הטיפול הרפואי שהוא זקוק לו. כך הילד בעצם נפגע פעמיים, דבר שהוא בלתי נסבל לכל הדעות. תופעה נוספת שהצעת חוק זו מבקשת להתמודד עמה היא ההתקוממות והכעס של ילדים בוגרים שנפגעו מהוריהם על עצם הצורך לבקש מההורה הפוגע את הסכמתו לטיפול שהם נזקקים לו בשל הפגיעה שגרמו להם. קשה שלא להסכים לתחושתם. בעיה נוספת קיימת לגבי העברת המידע מהגורמים המטפלים להורה הפוגע, אשר לעתים נעשה בו שימוש לרעה כנגד הילד הנפגע מצד ההורה הפוגע. לדוגמה, הורה פוגע שמקבל מידע על כך שילדו נזקק לאשפוז פסיכיאטרי בעקבות הפגיעה טוען שהילד הוא חולה נפש, סובל ממחלה נפשית, ועל כן אין לתת אמון בעדותו שלפיה ההורה פגע בו. בוועדה שמענו דוגמאות רבות נוספות לשימוש לרעה שנעשה במידע שהתקבל על הטיפול הרפואי בקטין מצד ההורה הפוגע. על מנת לתת מענה לבעיות אלו, מוצע לקבוע בחוק זכויות החולה הוראה שלפיה אם הובא לידיעתו של מטפל כי הוגש נגד הורה כתב-אישום בשל ביצוע עבירה כאמור, כל עוד מתנהל ההליך הפלילי כנגדו לא תידרש הסכמתו של אותו הורה לטיפול רפואי באותו ילד ולא יימסר לאותו הורה מידע לגבי הטיפול הרפואי. ואולם, בית-המשפט לענייני משפחה רשאי, לבקשת ההורה, להורות אחרת, אם מצא כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת וכי אין בכך כדי לפגוע בטובתו של הילד. אציין כי בתחילה סברה הוועדה כי יש לצמצם את תחולת החוק רק לעניין ההסכמה ומתן המידע לגבי טיפולים הקשורים לפגיעה שבה נפגע הילד. אך במהלך הדיונים התברר כי יש קושי לתחום את הבעיות הרפואיות אשר נובעות מהפגיעה. פעמים רבות גם בעיות כמו אסתמה והפרעות אכילה, שלכאורה לא נראות כנובעות באופן ישיר מהפגיעה בילד, הן למעשה תוצאה של הפגיעה שעבר אותו ילד. לגבי המידע הרפואי, עמדת משרד הבריאות הייתה שיש קושי מעשי לתחום ולסווג מידע רפואי שכן יימסר להורה הפוגע ומידע רפואי שלא יימסר לו. לתפיסתי, מעבר לכל אלה, להורה שפוגע בילד שלו אין מה לחפש במעגל הרפואי ובמעגל הטיפול בו, כפי שכבר הצגתי בוועדה. לפיכך הוחלט שכל המידע הרפואי ייחסם בפני ההורה הפוגע. אני מבקשת להודות למנהלת הוועדה תמי ברנע, ליועצת הוועדה שמרית שקד ולכל הצוות שטרח בהבאת החקיקה הזאת לקריאה שנייה ושלישית, וכן לקארין אלהרר ולעליזה לביא, שבעצם ביקשו דין רציפות מהכנסת הקודמת, ואנחנו היום מצביעים בקריאה שנייה ושלישית. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני קוראת לאשר את הצעת החוק החשובה הזאת בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. להצעת חוק זו אין הסתייגויות ואין בקשת רשות דיבור, ולכן אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו נעבור להצבעה, אז אני מבקשת מחברי הכנסת שרוצים להצביע, נא לשבת, לאט-לאט. אנחנו מצביעים על הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד סעיפים 1–7 – 31 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 31, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור לקריאה שלישית. בבקשה, אנחנו עוברים – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד החוק – 31 נגד – אין נמנעים – אין חוק זכויות החולה (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 31, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, הצעת חוק זכויות החולה (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016, עברה, והיא תירשם בספר החוקים של מדינת ישראל. חברת הכנסת עליזה לביא, את מוזמנת לבוא ולברך. שלוש דקות לרשותך. <עליזה לביא (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברותי, חברי חברי הכנסת, חברתי חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד, תודה רבה על העבודה שלך ושל הוועדה, על הדיונים המעמיקים שהיו. יישר כוח. התיקון שלפנינו נולד בעקבות פניית ציבור מחרידה על פגיעה קשה בקטינה בידי אביה, שנמצא היום בכלא – סיפור קשה מאוד שהגיע לחברתנו חברת הכנסת לשעבר יפעת קריב. מהסיפור הזה נחשפנו למצב אבסורדי בחוק במתכונתו הקיימת. החוק לפני התיקון דורש את האישור של אותו אב שתקף מינית את בתו על מנת לאפשר אשפוז של הילדה וטיפול בה. התיקון הכל-כך חשוב הזה נועד לייתר את הצורך באישור של האבא, שהורשע בבית-המשפט בעבירת מין ובאלימות כלפי הילדה שלו, הקטינה. זה נשמע כל כך מובן וכל כך ברור מאליו, כל כך הגיוני, אבל מסתבר שלעתים גם את המובן מאליו צריך לעגן בחקיקה שמשנה עולם של קטין, קטינה, שעברו את הנורא מכול על-ידי האדם שהיה קרוב אליהם ביותר. אני רוצה לברך את כל מי שלקח חלק בתיקון הכל-כך חשוב הזה, ובראש ובראשונה את חברתנו יפעת קריב, חברת הכנסת התשע-עשרה, שטיפלה במסירות אין-קץ בנושא והיא רתומה לו, ולמסור לה את תודתנו. הנה, החוק עבר דין רציפות, הוא מאושר פה בכנסת היום, ואנחנו מקווים ומקווות שהתיקון יביא מזור לקטינים ולמשפחות שעוברים מסכת ייסורים בלתי נסבלת על מנת לזכות בטיפול רפואי. תודה רבה, גברתי. <היו"ר נורית קורן:> תודה רבה. <הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 18 והוראת שעה), התשע"ו–2016> [מס' מ/901; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 5017, הכנסת ה-19, מושב שלישי, חוב' ו', עמ' 14633; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר נורית קורן:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אנחנו עוברים להצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 18 והוראת שעה), התשע"ו–2016. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא מבינה למה אני כשיושב-ראש הוועדה נמצא כאן, אבל זה כבוד מאוד גדול להציג הצעת חוק שאנחנו מעבירים בוועדת העבודה והרווחה בראשותו של חבר הכנסת אלי אלאלוף. אני מתכבדת להציג בפניכם את הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 18 והוראת שעה), התשע"ו–2016, שהוגשה על-ידי הממשלה, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. חוק עבודת הנוער קובע כיום כי לא יועסק נער אלא אם כן קיים פנקס עבודה שהוצא על שמו. בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע לבטל את החובה להוציא פנקס עבודה, ובמקום זאת לקבוע כי לא יועסק נער אלא אם כן הציג למעסיק תעודת זהות שלו או של הוריו, וכן אישור רפואי בדבר כשירותו לעבודה. כמו כן קובעת הצעת החוק כי על המעסיק לשמור העתק מהמסמכים האלה בכל תקופת העסקתו של הנער ועד שנה לאחר סיום העסקתו. בהצעת החוק מוצע לערוך תיקונים שונים אשר נובעים מביטול החובה להוציא פנקס עבודה, כמוצע בהצעת החוק. בתיקון נוסף בהצעת החוק מוצע להוסיף לחוק הוראת שעה שלפיה בחופשת לימודים רשמית ניתן יהיה להעסיק צעיר מגיל 16 ומעלה עד השעה 24:00, ובלבד שאם ההעסקה הסתיימה לאחר השעה 23:00, המעסיק יחזיר את הצעיר לביתו בסיום העבודה, בעצמו או באמצעות אחר מטעמו. הוראת שעה זו תעמוד בתוקפה עד יום 1 בספטמבר 2019, ובמהלכה ייבחנו יישומו של הסעיף והפיכתו להוראת קבע. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני קוראת לכם לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה, גברתי. <היו"ר נורית קורן:> להצעת החוק עבודת הנוער לא הוגשו בקשות דיבור ולא הסתייגויות. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת מחברי הכנסת לשבת במקומם. הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 18 והוראת שעה), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–15 – 35 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–15 נתקבלו. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 35, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? בקריאה שלישית – על הצעת חוק עבודת הנוער. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 36 נגד – אין נמנעים – אין חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 18 והוראת שעה), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 36, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת חוק עבודת הנוער (תיקון מס' 18 והוראת שעה), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שלישית, והיא תירשם בספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 22), התשע"ו–2016> [מס' מ/1019, פ/2592/20; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 10434 ועמ' 10511; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 22), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. בבקשה. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי יושבת-ראש הישיבה חברתי נורית קורן, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שלפניכם היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית והצעת חוק של חברי הכנסת מייקל אורן, נחמן שי, איילת נחמיאס ורבין ויוסי יונה. אתם יודעים, חברים, תופעה שלצערי הלכה וגברה בשנים האחרונות – שירותים שהמדינה כבר לא מסוגלת לתת בצורה נגישה, מובנת ושיטתית לאזרחים – אפשרה פיתוח של תעשייה מטורפת של נותני שירות לקבלת קצבאות שהמדינה קבעה שמגיעות לאזרחים. הקצבאות האלה, אתם יכולים לנחש, ברובן – מיכל רוזין, אני מאוד אוהב לשמוע אותך, אז please. השירות הזה, שניתן בדרך כלל לאוכלוסיות חלשות – היות שהמדינה לא מסוגלת לתת את זה לאזרחים שלה באינטנסיביות הנדרשת, התפתחו תעשיות אדירות. החוק הקודם, שטופל על-ידי מיקי רוזנטל ועבר בוועדה, של מתן שירות לאזרחים שזכאים לקצבאות של הביטוח הלאומי, ולצערי, מגיעים רק באמצעות גופים – המקום הזה קדוש בעיני מכדי שאגיד את המילים שמגיעות לגופים מסוימים, שמתעשרים בצורה בלתי רגילה, בלתי הגונה. לא אצטט את המילה שבא לי להגיד עליהם, אבל זה קרה עוד פעם, והפעם בשוני אחד, ואני חייב לציין אותו. אצל הזכאים לקבלת קצבה בגלל סבל בתקופת הנאצים באלג'יר, במרוקו ובעיראק הייתה תופעה עוד יותר חמורה: עורכי-דין מסוימים התחזו לכאילו-מקדמים את החוק ואת הפיצוי, וקיבלו על החשבון, והפעילו לחץ בלתי רגיל, בלתי סביר, אפילו דרך בתי-משפט, כדי לגבות כסף בסכומים ובאחוזים מטורפים. אני חייב לציין שפעם ראשונה שלשכת עורכי-הדין באה והודיעה שהיא נגד כל התופעה הזאת, והיא מעמידה 4,000 עורכי-דין חינם, פרו-בונו, לכל מי שזקוק לשירות הזה. אז אנא, תשמשו פֶּה גם הפעם ללשכת עורכי-הדין, יחד עם השירותים של משרד המשפטים וגם של משרד האוצר, שמעמיד כלים אדירים לטובת אותם אזרחים על מנת לקבל את הפיצויים. החוק שנוסח ועליו עבדנו מאפשר הורדה של המחירים היום ב-35% ויותר, כשהסכומים כוללים מע"מ, וירדו מ-427 ל-120 שקל, ומקסימום 360 שקל. אני חייב לציין שעורכי-דין, או כל משרת וכל מאכער – סליחה על הביטוי, אבל ככה התנהגו אנשים מסוימים – לא יוכלו יותר לטפל ללא הכנה מפורשת של האנשים שנתנו להם אישור לפעול בשמם, עם הוראות ברורות מצד האוצר, מה הזכויות שלהם ומה הידע הנדרש כדי לעשות. גם האוצר עשה פה מאמץ אדיר. פעם ראשונה שהשאלון הוא פחות משני עמודים בלבד, וכל נכד יוכל לכתוב את זה לסבא ולסבתא שלו כדי שיקבלו את אותם הפיצויים. הכול מגובה בחוק, בסעיף 22א של החוק. אני גם רוצה לציין: אין יותר אפשרות לעשות עיקולים על חשבונות של אותם זכאים לקצבאות, ויש פה עונשים למי שמפר את החוק, עונשים פליליים, ואתם יכולים לתאר איזו מלחמה הייתה מצד חלק מעורכי-הדין ששימשו – שמותיהם מופיעים בפרוטוקול, ובמקום המכובד הזה אני לא רוצה לחזור עליהם. אני רוצה גם להודות על המאמץ האדיר שנעשה, ותרשו לי, למרות שהוא לא פה, במיוחד לידידי סגן השר יצחק כהן, שפעל בצורה אישית לוחצת על כל המערכת על מנת שהחוק הזה יצא. אני רוצה להודות כמובן ליוזמים של הצעת החוק, כפי שאמרתי; אני רוצה להודות ללשכה המשפטית שעזרה לנו בעניין הזה, וגם למנהלת השירות, עפרה רוס, ולאנשי משרד המשפטים – שי סומך – ולאנשי האוצר. להצעת החוק הזאת לא היו שום הסתייגויות בקריאה שנייה ושלישית, ואני רוצה לציין במיוחד את כל חברי הוועדה, שנרתמו ועבדו בצורה אינטנסיבית כדי שחוק הזה יהיה מוכן במהירות האפשרית. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אם כן, להצעת החוק נכי רדיפות הנאצים אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור, ואנחנו עוברים להצבעה. אז אני מבקשת, חברי הכנסת שרוצים להצביע, נא לשבת. הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 22), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–8 – 39 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 39, אין מתנגדים, אין נמנעים. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אני בעד. <היו"ר נורית קורן:> אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. חברי הכנסת, יתאפשר לכם להצביע עכשיו בקריאה שלישית, אז זה בסדר. אוקיי. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה על הצעת חוק רדיפות הנאצים (תיקון מס' 22) בקריאה שלישית. בבקשה, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד החוק – 47 נגד – אין נמנעים – אין חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 22), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 47, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 22), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שלישית, והיא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מזמינה את חבר הכנסת נחמן שי לברך. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בשמם של חברי חבר הכנסת מייקל אורן, איילת נחמיאס ורבין – – <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת, קצת שקט באולם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – ויוסי יונה, אני רוצה להודות לכנסת על כך שהיא אימצה את הצעת החוק שהצענו. הזכיר לי עכשיו ידידי מייקל אורן את המספרים, וכדאי שנשנן אותם: 189,000 ניצולי שואה חיים במדינת ישראל; 45,000 מהם מתחת לקו העוני. רבע; אפילו יותר מרבע. אנחנו יודעים שזו המצוקה של האוכלוסייה המבוגרת במדינת ישראל בכלל, אבל היא חמורה במיוחד בקרב הקבוצה הזאת של ניצולי השואה. אני באמת שמח שהייתה לנו הזדמנות לעשות תיקון קל, קטן ומאוחר, מפני שכל יום, כל יום שחולף אנחנו מאבדים עשרות מהם, בדרך הטבע, וטוב שיכולנו לעשות משהו לטובת אלה שעדיין נשארים אתנו, ולהצטער צער רב על אלה שנפרדים מאתנו. זה מחזיר רק את המעט, זה עושה צדק קטן, אבל צדק חשוב. ואני חושב שהמשימה שלנו בכנסת, של כולנו, בלי יוצא מן הכלל, מכל חלקי הבית הזה, זה להקדיש, ככל שאנחנו יכולים, מאמץ – – – <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת, אני מבקשת, כבדו את חבר הכנסת שמדבר. קצת שקט. זה נושא כל כך חשוב. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אין דבר. כבוד אין פה, התרגלתי. <היו"ר נורית קורן:> חברי הכנסת, חברי הכנסת, לשבת במקום, בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> המשימה שלנו, נדמה לי – אחת מהן – המשימה שאנחנו מחויבים בה, כחברי כנסת, כאזרחים ישראלים, כבני-אדם, זה לסייע לאותם ניצולי שואה שחיים פה אתנו את שנותיהם האחרונות ולהקל ככל האפשר, כדי שהשנים האלה יעברו עליהם בכבוד הראוי לאנשים מבוגרים שעברו בחייהם פרקים קשים, קשים מאוד. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אלי אלאלוף, שתמיד מגלה וגילה בעניין הזה נחישות ודבקות, ודחה את כל הטענות והמענות שהיו בפני הוועדה – והיו דיונים לא קלים – וחתר אל עבר המטרה בידיעה ברורה שהוא עומד להגיע אליה, והוא הגיע אליה בזמן. ובאמת, כל יום פה הוא יום קריטי. אני מודה לכל חברי הוועדה ולכם על ההחלטה שהחלטתם זה עתה. תודה רבה לך. <היו"ר נורית קורן:> תודה. <הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 24), התשע"ו–2016> [מס' מ/891; "דברי הכנסת", חוב' כ"ד, עמ' 12158; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 24), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק – – – <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – – <היו"ר נורית קורן:> לא? אוקיי. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> צהריים טובים. גברתי יושבת-ראש הישיבה, ידידתי נורית קורן, חברי חברי הכנסת, אני מביא לאישור בקריאה שנייה ושלישית את תיקון פקודת הרוקחים (מס' 24), התשע"ו–2016. התיקון הזה הוא תיקון שהתחיל בתקופתה של חברת הכנסת יעל גרמן כשרת הבריאות. זה המשך. לא היה צריך דין רציפות, היה צריך להמשיך לעבוד קשה. אני חושב שהנושא, ההתמודדות עם הנושא הזה של מצב הרוקחות בארץ והרוקחים ובתי-המרקחת – הוא באמת היה זקוק לרענון, ובהתמודדות לא קלה. יש פה בהצעה הזאת הרבה מאוד שינויים, כי באמת, לאורך זמן, בשנים האחרונות לא היה טיפול. אנחנו התמודדנו עם הנושא הזה – – <היו"ר נורית קורן:> סליחה, אדוני. חברי הכנסת, כל מי שרוצה לדבר – תצאו מהאולם, זה לא יאה. זה לא יאה. אתם מדברים ושומעים אתכם, לא שומעים את חבר הכנסת אלי אלאלוף. בבקשה. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> זה לא יפה לא לשמוע אותי. סליחה. – – מהיצרן המשווק, בתי-מסחר לתרופות, בעל הבית על בית-המרקחת, כי זו תופעה מאוד מיוחדת בארץ שלנו, שבתי-מרקחת כבר לא בבעלות רוקחים, ויש רוקח אחראי ועוזר רוקח. עד עכשיו, עבירות שהיו בתחום הרוקחות היו עם עונש אחד ויחיד, ללא התחשבות בחומרה של העבירות שנעשו. כיום יש לנו פקודת רוקחים עם שלל החלטות לגבי העונשים, בהתאם לחומרתם, בהתאם למעמדו של כל אחד מבעלי התפקידים בנושא הזה. אני חייב להגיד שיש צורך במלחמה בפשיעה בתחום הפרמצבטיקה, שהיא תופעה מאוד נפוצה, לא רק באמצעות תרופות, אלא גם – – – <היו"ר נורית קורן:> חבר הכנסת דוד ביטן, אתה יכול לשבת במקומך? אני מבקשת שם ממנהלי הסיעות קצת שקט. בבקשה. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני רוצה להגיד שהחוק הזה, התקנות האלה, שעברו, דרשו יותר מ-70 שעות עבודה של צוות אדיר ומחויב, אז אנא, מי שרוצה להמשיך לדון – שזה יהיה בחוץ. תכבדו את ההשקעה של החברים. אנחנו חייבים להמשיך במלחמה בבעיות הפרמצבטיקה, כי זה ממש פשע, זה חלוקת חומר המסכן אנשים, ובמיוחד במקומות שאינם בכלל בתי-מרקחת, ואתם יודעים למה הכוונה. אנחנו גם, כמו בתחומים אחרים שהיו לנו, כמו בחוק המזון, בדקנו כל אחד ואחד מבעלי התפקידים במערכת הזאת, ונקבעו עבור כל אחד מהם גם תחומי אחריות אבל גם תחומי ענישה וגם ענישה בהתאם. אנחנו לא השארנו פה את האחריות כל-כולה על הרוקח האחראי; גם בעל הבית של בית-המרקחת וגם פונקציות נוספות שלא טופלו עד עכשיו קיבלו את הטיפול הנאות כדי למנוע פשע ועבירות קשות כלפי אזרחים. אנחנו גם התייחסנו בפעם הראשונה – ואומרים לי שזה ייחודי בארץ – לנושא של מתן תרופה ללא מרשם בבתי-המרקחת. אני דוגל בטיפול הזה, כי אני תמיד שוכח את התרופות שלי, איפה שלא צריך, ואז אנחנו נשארים, כפי שקורה לי כשבאים לכנסת, ארבעה ימים ללא תרופות. <יעל גרמן (יש עתיד):> אפשר גם מרשם אלקטרוני. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> כן. עוד לא הגענו לזה, אני אגיד גם למה. מתן תרופה ללא מרשם – בשלב זה לא הגענו ליכולת לעשות את זה בצורה אלקטרונית, מפני שרק 900 מבתי-המרקחת היום מחוברים לקופות-החולים, ולא רצינו להכליל את זה ללא היערכות נכונה. אבל זה אפשרי היום, לפחות עד חמישה ימים, לקבל תרופה ללא מרשם. אני גם רוצה לציין שזאת הפעם הראשונה – וזה בזכותו של השר ליצמן – שבתי-מרקחת הפועלים תחת המערכת המדהימה הזאת של גמילות חסדים ימשיכו ויפעלו בליווי מערכת בתי-המרקחת של משרד הבריאות. דבר אחד לא הצלחנו, והוא לא קל, הוא מאוד כבד: לא הצלחנו להטיל על מערכות הביטחון למיניהן – צה"ל, המשטרה, שירות בתי-הסוהר – פיקוח על בתי-המרקחת שלהם, והובטח לנו, אף-על-פי שדחינו את הסיכום כמה פעמים – דחינו את זה לעוד כמה חודשים, ואני מקווה שבכנס הבא נצליח לעשות את זה. אני רוצה להודות פה כמובן לחברי הוועדה, שעבדו בצורה בלתי רגילה, למנהלת הוועדה ענת כהן, ליועצות המשפטיות – ואנחנו שמחים שאצלנו, כל מי שבאה ללוות אותנו גם מגיעה, באמצע הדיונים, לחדרי הלידה –יעל סלנט והיועצות המשפטיות שהחליפו אותה, ליועצת ענת מימון, ליועצת המשפטית של משרד הבריאות, שגם כן, היא אחרי פעולה אדירה, לרוקח האחראי, שתפקידו הוגדר בצורה מאוד מאוד בסיסית ומסודרת, אייל, ולכל החברים והארגונים שהתלוו אלינו, גם אם חלקם נאבקו על האינטרסים שלהם, כמו הסתדרות הרוקחים ובעלי בתי-המרקחת למיניהם. אני חייב להגיד שזה היה דיון מאוד הגון. הצעת החוק שלנו היא ללא הסתייגות, בתמיכה מלאה, ולכן אני מזמין את החברים להצביע בקריאה שנייה וגם בשלישית. תודה. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אם כן, הצעת החוק הזאת, אין בה לא בקשות דיבור ולא הסתייגויות, ואנחנו נעבור להצבעה. אני מבקשת, חברים שרוצים להצביע, אנא שבו במקומותיכם. הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 24), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–47 – 36 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–47 נתקבלו. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 36, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, ההצעה עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית – הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 36 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 24), התשע"ו–2016, התקבל. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 36, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 24), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 177), התשע"ו–2016> [מס' מ/1028, פ/2742/20; "דברי הכנסת", חוב' כ"ד, עמ' 12176 ועמ' 12177; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר נורית קורן:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 177), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. בבקשה. <שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תודה רבה. גברתי, חברתי השרה, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני מתכבדת להציג בפניכם את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 177), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק הזאת היא מיזוג של הצעת החוק הממשלתית והצעת החוק הפרטית של חברתי חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין ושלי, ואני מודה מכאן לחברנו יושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף ולכל צוות הוועדה על קידום ההצעה החשובה הזאת במסלול מהיר לטובת המשפחות. חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, קובע כי אם נפטר אדם ששולמה לו אחת הקצבאות המנויות בסעיף 310 לחוק, ישולם מענק פטירה לבן-הזוג של הנפטר, ובאין בן-זוג – לילדו. מענק הפטירה הזה עומד כיום על סכום של כ-8,600 שקלים חדשים, והוא נועד לסייע למשפחה בתקופת ההסתגלות לשינוי בשל הפטירה ולהשתתפות בכיסוי הוצאות הקבורה, ימי השבעה, הקמת מצבה לנפטר, שבעדו שולמה הקצבה. כיום לא משולם מענק בשל פטירתו של ילד נכה, כהגדרתו בסעיף 221 לחוק. בהצעת החוק שאנו מביאות לפניכם מוצע לקבוע כי גם במקרה פטירה של ילד נכה ישולם מענק הפטירה לפי סעיף 310 האמור למבוטח ששולמה לו גמלה בעד אותו ילד. חשיבות העזרה, חברי וחברותי, למשפחות בשעת פטירת ילד – שעה קשה של שבר קשה – החשיבות לא תסולא בפז. בהצעת החוק הזאת אנו חוזרים שוב על מחויבותנו לילדים הנכים ולמשפחותיהם – לחיים מלאים וחיים של כבוד – שאינה מסתיימת עם פטירתו הכואבת של הילד והיציאה לדרך של בחירה בחיים מתוך השבר והכאב הגדול. להצעת החוק הזאת, כמובן, לא הוגשו הסתייגויות, ואני קוראת לכם לאשרה, כמובן, בקריאה השנייה והשלישית, ולהגיד את האמירה החשובה הזו לילדים הנכים שבקרבנו ולמשפחותיהם. תודה רבה לכולם. <היו"ר נורית קורן:> תודה. אם כן, להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 177), התשע"ו–2016, לא הוגשו בקשות דיבור ואין הסתייגויות, ואנחנו נעבור להצבעה. אני מבקשת, כל מי שרוצה להצביע – נא לשבת במקומו. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 1–2 – 36 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 36, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה, ואנחנו נעבור לקריאה שלישית. מי שרוצה להצביע, בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 177), התשע"ו–2016, בקריאה שלישית. בבקשה, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד החוק – 42 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 177), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר נורית קורן:> בעד – 42, אין נמנעים ואין מתנגדים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית, והיא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תבוא לברך חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, יש משהו סמלי, שכמעט במלאות שנה לכהונתי בכנסת, מכל הצעות החוק שאפשר, שנכון, שצריך להעביר, זאת הצעת החוק הראשונה שזכיתי להכניס לספר החוקים של מדינת ישראל. יושבים עכשיו וצופים בנו משה בניטה, אבא של נועם, פיני רבינוביץ, אבא של דסי, ויוליה בן-משה, אימא של לביא. אתמול, בישיבת הוועדה שניהלה חברתי טלי פלוסקוב דיבר פיני רבינוביץ, אבא של דסי; 19 וחצי שנים והוא עדיין אבא של דסי רבינוביץ, בכל מאודו. הוא סיפר כמה הוא עדיין חי את זה, וכמה באמת, כמו שאמרה חברתי חברת הכנסת שולי מועלם, כמה מתוך השבר הם חיפשו את הדרך לקום ולעשות למען אחרים, גם אם הם עצמם לא יכלו באותה העת לקבל את המענק הזה. כשאתה מדבר עם הורים של ילדים שסובלים מנכות, ממחלה או מכל מוגבלות שהיא, ואתה שומע עד כמה החיים האישיים והכלכליים שלהם קרסו אל תוך עצמם ברגע שהילד שלהם או הילדה שלהם חלו או נפגעו, אתה לא יודע איך לחבק אותם. וכאן באה המדינה – ותודה מקרב לב לשר חיים כץ, שנרתם לעניין הזה – באה המדינה ואמרה: אנחנו לא נותיר אתכם לבד בשיברון הזה; אנחנו נצטרך למצוא את הדרך יחד אתכם לצאת מהמשבר האישי הקשה הזה ומהמשבר הכלכלי שמתלווה אליו, כי תמיד אחד ההורים חייב להפסיק לעבוד – כמעט תמיד, זה נדיר שלא; אנחנו נראה איך אנחנו מושיטים לכם יד. יש עוד המון המון דברים שצריך לעשות, השרה גילה גמליאל. באמת, אנחנו עוקבים כולנו, חברי חבר הכנסת איציק שמולי וחברים נוספים עוקבים אחרי המאבק של הורים לילדים חולי סרטן בהתמודדות הקשה שהם חווים. ואני רוצה לספר לכם, סיימתי את הנאום שלי אחרי הקריאה הראשונה במשפט אחד – ואני מכירה אותך, אני יודעת שאת תזדהי אתו, ועוד רבים יזדהו כאן – וזה מה שכתבתי על הנייר שלי, על החוק, אחרי שהוא עבר אתמול בוועדה: במקום שבו נדרשת חמלה – שם חברי הכנסת חייבים להימצא. תודה רבה לכם מקרב לב שעזרתם לי להעביר את הצעת החוק הזאת. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אנחנו נעבור להצבעה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> הצבענו, בירכה, הכול בסדר. ברכות. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת דוד ביטן באולם? דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכנסת, ממתינים לך, רק לך. בבקשה, אדוני. ההודעות הן עם הצבעות? <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> חלק. נצביע בסוף. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני, רק לציין לנו על מה כן צריך להצביע. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> אני אומר. זה בלי הצבעה. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום – לא היום, זה אתמול; לא, היום – כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 126) (עבודת שירות – בדיקות סמים), התשע"ו–2016, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הוועדה עובדת קשה מאוד. מרוב נושאים שהיא מטפלת בהם – – – <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> נעלם לי נייר, אבל לא משנה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בואו ניתן ליושב-ראש הוועדה להתארגן. <דוד ביטן (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה שנייה – גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה את הוועדות הבאות לדיון בהצעות חוק והצעה לסדר-היום: הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, בהצעת חוק שירותים פיננסיים חוץ-מוסדיים ובהצעות חוק נוספות – זה בגלל שהשם כל פעם משתנה – תדון בהצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית, ובהצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה) (תיקון – חובת מתן הקלה לתוספת דירות מגורים), התשע"ו–2016, מטעם חברי הכנסת אלי כהן ודוד ביטן, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – רישיון לישיבת ביקור של אמן במה), התשע"ו–2015, של חברי הכנסת איתן ברושי וקבוצת חברי הכנסת, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. ועדת הכספים תדון בהצעות לסדר-היום בנושא: היטל הרים – העלאת מחירי המים ליישובים הממוקמים בהרים, של חברי הכנסת חמד עמאר, עבדאללה אבו מערוף ויואל חסון. זה בלי הצבעה; ועכשיו הודעות עם הצבעה. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום י"א בכסלו התשע"ו, 23 בנובמבר 2015, להעביר הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת רועי פולקמן בנושא: הגברת הביטחון בציר עוקף-חוסן בעקבות האירועים הביטחוניים האחרונים לדיון בוועדת החוץ והביטחון. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את ההחלטה ולהעביר את ההצעה הנ"ל מוועדת החוץ והביטחון לוועדת הכנסת. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. הודעה שנייה בהצבעה: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום ו' באדר ב' התשע"ו, 16 במרס 2016, להעביר הצעות לסדר-היום בנושא: אלפי מבוטחי הביטוח הסיעודי נזרקו לרחוב בחודש שעבר, לדיון בוועדת הכספים. יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ביקש להעביר את ההצעות הנ"ל מוועדת הכספים לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את ההחלטה ולהעביר את ההצעות הנ"ל מוועדת הכספים לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. הודעה שלישית בהצבעה: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום כ"ב באדר א' התשע"ו, 2 במרס 2016, להעביר הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת אורן חזן בנושא: השבת רכוש יהודי גזול ממדינות הערב והאסלאם, לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט. יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט ביקש להעביר את ההצעה הנ"ל מוועדת החינוך, התרבות והספורט לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את ההחלטה ולהעביר את ההצעה הנ"ל מוועדת החינוך, התרבות והספורט לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. הודעה אחרונה, גם בהצבעה: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום י"ח באדר ב' התשע"ו, 28 במרס 2016, להעביר את הצעת חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016, לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה ביקש להעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לוועדת המדע והטכנולוגיה. יש הסכמה של יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות לעניין הזה. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק הנ"ל מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לוועדת המדע והטכנולוגיה. אבקש את אישורה של הכנסת גם להמלצה זו. אלה ארבע הצעות להצבעה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הצבעה אחת. תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן. אם כן, רבותי, אנחנו נצביע על כל ההודעות בהצבעה אחת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה? ואם אני רוצה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה אחת. הצבעה מס' 12 בעד ההודעה – 28 נגד – אין נמנעים – אין הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 28 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הודעות ועדת הכנסת אושרו. <צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תקופת מבחן) (תיקון), התשע"ו–2016> <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים לסעיף הבא: צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תקופת מבחן) (תיקון), התשע"ו–2016. יציג את הצו יושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. רשימת הדוברים – אם אפשר לעדכן. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תקופת מבחן) (תיקון), התשע"ה–2015. יש כמה ועדות – ואני כבר לא אכנס, מאחר שהציבור מכיר, ומי שלא מכיר, אני לא יודע אם ישים את לבו – יש כמה ועדות שחוברו יחדיו כדי ליצור את אותה ועדה שצריכה לדון בנושא. הוועדה המשותפת הזאת מונה 29 חברי כנסת, ויש לה שני יושבי-ראש, חברי צחי הנגבי ואנוכי. בדרך כלל שר הפנים צריך לקבל החלטה אם הוא רוצה להפעיל מאגר ביומטרי, ואם כן – איך המאגר הזה יהיה בנוי: אם זה יהיה רק מאגר של פרצופים, אם זה יהיה מאגר גם עם טביעות אצבע. הוועדות המקצועיות המוסמכות בעניין קבעו כולן באופן ברור שאכן יש חשיבות למאגר, אבל הן נחלקו בעמדותיהן בשאלה איך יהיה המאגר בנוי: אם יהיה בו רק קלסתר פנים או גם טביעות אצבע. בכל אופן, החוק שהסמיך את זה קבע גם תקופת פיילוט, שבה אנשים – בהתנדבות, לא על-פי חוק, אלא מי שרוצה – יוכלו לקבל תעודה ביומטרית וייכנסו למאגר. תקופת הפיילוט הזאת הוארכה על-ידינו לפני כתשעה חודשים, ושר הפנים – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> כמה השתתפו בפיילוט? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> נכון להיום זה מתקרב למיליון אנשים, לפי הדיווח שהיה. השר סילבן שלום ביקש בזמנו ארכה של תשעה חודשים כדי ללמוד את הנושא, ואכן, היה דיון. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אבל אי-אפשר ככה, כל פעם – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני מסכים, מסכים, אז זה המשפט הבא שאני רוצה לומר. בכל אופן, נתנו לו את זה, אבל גם אמרנו שאנחנו מקווים שזו תהיה הארכה האחרונה, כי יש מספיק זמן ויש מספיק נתונים לעשות את זה. דא עקא, שיש עכשיו שר פנים חדש, השר דרעי, והוא נכנס למשרד, נדמה לי, לפני חודשיים, והוא התחיל ללמוד את הנושא. כפי שהבנו מאנשי משרד הפנים שמטפלים בנושא, הוא אכן ישב עם הגופים, למד את זה, והוא כנראה – אני אומר שוב בזהירות, כי כך הם אומרים – כנראה קיבל החלטה שהמאגר ימשיך לפעול, אבל הוא לא החליט מה תהיה צורת המאגר. יש חילוקי דעות בצוותים המקצועיים, ולכן הוא פונה אלינו ואומר: רבותי, אני לא הספקתי ללמוד את כל החומר, אני אצטרך לשמוע את כל הצדדים, לקבל החלטה שהיא החלטה הרת גורל, לטוב או לרע, כל אחד לפי תפיסת עולמו, שיכולה להשליך על העתיד על עם ישראל, או על אזרחי מדינת ישראל. דבר נוסף – גם צריך לקבל החלטה על השימושים באותו דבר. לכן אני זקוק לעוד פסק זמן, ולכן אני מבקש ארכה של עוד תשעה חודשים. אני אומר שוב, מעל הבימה הזאת אני יכול להגיד שהצטערתי צער רב שכל הנושא הזה הגיע ברגע האחרון. בשבוע שעבר הוועדה המשותפת הזאת קיימה דיון של כמה שעות, כשעוד לא הייתה לנו אפילו בקשה. אתמול או שלשום קיבלנו את הבקשה וקיימנו הבוקר דיון בבקשתו של השר, ואני אומר – איך אומרים – כמה שאפשר, בלי נדר, עם כל הדברים האחרים, שאני מקווה בכל לב שזו הפעם האחרונה שמתבקשת ארכה בנושא הזה. אין שום צורך, אלא אם כן חברי במחנ"צ או אולי ביש עתיד ייכנסו לקואליציה ויתחלף שוב שר הפנים, ושוב יבוא ויבקש שהוא רוצה ללמוד. אבל מאחר שחברי הכנסת מחייכים, אני מבין שזה לא אופציה קיימת, אז אני מקווה שזו הארכה האחרונה – שהתבקשה – בנושא הזה. ושוב, שמענו גם בנושא של המאגר, שמענו גם את הנושא שמטריד את כולנו, ואני אומר שוב: גם אלה שבעד וגם אלה שנגד, וגם אלה שמתלבטים, כולם חרדים מאוד לנושא של אבטחת המידע ואבטחת המאגר, ושמענו גם מהנציגים – בשבוע שעבר מהשב"כ, וגם היום מהלוט"ר – שההגנה הטובה ביותר שמדינת ישראל יודעת לעשות כדי להגן על זה נעשתה לגבי המאגר הזה. הם כל הזמן משפרים את הנושא, כך שנעשה המקסימום בעניין הזה, וכל אחד יכול להיות רגוע או לא רגוע, כל אחד לפי תפיסתו. בכל אופן, לאחר דיון בנושא הוועדה המשותפת החליטה ברוב קולות להיענות לבקשתו של שר הפנים ולאפשר לו את המשך הפיילוט לעוד תשעה חודשים, זאת אומרת, עד תשעה חודשים. הייתה בקשה מפורשת שלנו שהזמן יהיה כמה שיותר קצר. לא ראינו לנכון לקצר את זה, אבל הבקשה היא שזה ייעשה כמה שיותר מהר, שלא נצטרך לנצל את תשעת החודשים. לפי החוק, החלטת הוועדה המשותפת צריכה לקבל את אישור המליאה, ושוב אני אומר: אני פונה לחברי לאשר את זה. כרגע אנחנו לא מאשרים לא את הביומטרי ולא שום דבר, אלא נענים לפנייתו של השר הממונה, שרואה את החשיבות ואת האחריות העצומה בהפעלה של דבר כזה, והוא מבקש זמן נוסף כדי לקיים את הדיון. זהו. אני מבקש מחברי לאשר את הבקשה הזאת, כפי שהוועדה המשותפת אישרה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה ניסן סלומינסקי. יש לנו רשימת דוברים, רבותי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת חיים ילין. הרשימה כרגע סגורה, רבותי. שלוש דקות, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אף-על-פי שלא ישנו יותר מדי אנחנו די מפוקסים, ואנחנו מבינים מה אנחנו עושים כאן. השיטה החדשה נקראת "תשעה חודשים". זה לא תשעה חודשי היריון שבסופם יש לידה; זה תשעה חודשים ששר יכול להיות שר הפנים, להתפטר, ושוב אנחנו מגיעים לעוד תשעה חודשים. זה לא יאומן, הדבר הזה. לפני תשעה חודשים היינו, והשר סילבן שלום, שר הפנים, ביקש ארכה של תשעה חודשים. דנו על הנושא. בסופו של דבר הודיעו לנו שאם לא יהיה ביומטרי, לא יהיה גם מאגר – ותכף אני אסביר – ובסופו של דבר הצבענו, ושוב אנחנו באותו סרט. אבל היום החכימו עוד יותר. מה אמרו לנו? אמרו לנו בקואליציה: חברים, זו הפעם האחרונה. אנחנו מבטיחים, זו פעם אחרונה. זה קצת מצחיק, כי זה מזכיר לי קצת את הילדים הקטנים שכל הזמן רוצים איזה קוביית שוקולד, והם אומרים: אבא, אימא, זו פעם אחרונה, פעם אחרונה שאני רוצה קוביית שוקולד. ככה נראה הדיון על הביומטרי. שלוש שעות למדנו, והיו מעט מאוד חברי כנסת – רוב חברי הכנסת היו מהאופוזיציה, לא מהקואליציה – והיום הדיון, ובסוף מרימים ידיים, ומגיע חבר הכנסת צחי ומודיע לנו – מה הוא מודיע לנו? אנחנו רוצים לתת צ'אנס לשר. זה הפטנט – לתת צ'אנס לשר. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אחרון, אבל. אחרון. <חיים ילין (יש עתיד):> אחרון ודי, בלי דיון מהותי על המשמעות. אז תדעו לכם ככה: 1. משרד המודיעין מודיע שהוא לא מבין למה צריך ואיך מגינים – ככה הוא אומר, בדיון הקודם – למה צריך את המאגר; 1. הלוט"ר והמשטרה מודיעים שצריך את המאגר, בשביל שלא תהיה כפילות בתעודות, אבל לאחר מכן – לא צריך את המאגר; ובסוף, אני מודיע לכם, האמירה הכי חזקה ששמעתי שם, ממשרד ראש הממשלה, מהוועדה של הביומטרי שמודיעה: אין אפשרות למדינת ישראל להגן על מאגר הנתונים במאה אחוז; ולבסוף – 8 מיליון איש יהיו בתוך המאגר, כל תושבי מדינת ישראל, ואין מקום בעולם, אין מקום בעולם שיש בו מאגר כל כך גדול, שכל כך הרבה אנשים זקוקים. ובסוף – מלחמה בטרור. תמיד מפחידים אותנו. זו הבעיה: אם לא יהיה לנו הדבר הזה, לא נוכל לסכל את הטרור. ואז, לשאלתי: כשצריך שאילתה מהירה של המשטרה, של הלוט"ר, לתפוס פצצה מתקתקת – לאן הולכים? למאגר. איך יש קשר למאגר? אם יש קשר למאגר, המאגר הזה – ניתן לפרוץ אותו. וכבוד היושבת-ראש, לאמירה הכי חזקה, שיותר חשוב לשמור על המאגר מאשר לתפוס עוד מחבל – על זה אף אחד לא נותן תשובה; אף אחד – לא הקואליציה, לא השב"כ, לא המשטרה, לא הלוט"ר. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חיים ילין, תודה רבה. שוב תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת מיקי רוזנטל. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תודה רבה לך, גברתי היושבת בראש. איפה – אין – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לנו שרה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא, לא. לא השרה מטרידה אותי. השרה לא עסקה בעניין הזה. חשבתי שחבר הכנסת צחי הנגבי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת סלומינסקי כאן. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> חבר הכנסת סלומינסקי כאן. טוב, לא חשוב. הוא לא מקשיב מי-יודע-מה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני מקשיב. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> חבר הכנסת סלומינסקי, אני רוצה להגיד לך: אפשר להילחם בטרור ולנצח את הטרור ולהישאר בן-אדם וחייל טוב, ואפשר ליצור תעודות זהות חכמות ולוותר על המאגר, אם אתה רוצה את ההקבלה. אבל אני לא רוצה בכלל להידרש לעניין המקצועי; אני רוצה לדבר אתך על משהו שמאוד מטריד אותי, ומטריד אתכם פחות, והוא המשאב הציבורי שנקרא זמן – וזמן שווה כסף, הרבה כסף. עשרות אנשים עוסקים בדבר הזה; הכנסת נדרשת בעניין הזה לישיבות חוזרות ונשנות שבהן מועלים אותם טיעונים. שנינו היינו בסרט הזה בכנסת הקודמת; יש איזה דז'ה-וו. כל הטיעונים נאמרו – רשות ההגירה ומשרד הפנים, והשב"כ, והזה – וכולם מדברים ואומרים את אותם טיעונים. צריך להכריע בסוף; צריך להכריע בסוף ולהחליט, אבל אי-אפשר לקיים שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב את אותם דיונים בגלל ששר כזה הלך הביתה בנסיבות מצערות, והיו בחירות, וכו' וכו', כי בסוף זה עולה לציבור הרבה מאוד כסף. ואין טיעונים חדשים. אין טיעונים חדשים. צריך לקבל החלטה. אני חושש. גם אתה חושש מכל מיני דברים. אני לא רוצה בכלל עכשיו להיכנס לדיון המקצועי. האם צריך תעודות זהות חכמות? כן. מדינת ישראל מאוימת? בוודאי. יש זיופים? כן. יש טרור? כן. הכול. יש שאלות מקצועיות, וגם אתה התייחסת לחלק מהן: האם צריך לכלול במאגר טביעות אצבעות או לא? האם צריך רק פנים? יש שאלות מקצועיות לגמרי. עכשיו, השר, שהוא מאוד חכם – גם השר הקודם היה חכם, ואני עמדתי פה בכנסת הקודמת ואמרתי: בדיון של שלוש שעות השר יכול לגמור, להחליט. שלוש שעות, לא צריך תשעה חודשים. למה נדרש? השר הקודם ביקש תשעה חודשים ולא הכריע, והשר הנוכחי – למה הוא מבקש תשעה חודשים אם אפשר לגמור את זה בשבוע? ואתה יודע שאפשר לגמור את זה בשבוע. ואתם – יש עניין של משאב ציבורי שאי-אפשר לזלזל בו. אי-אפשר לזלזל בו. הדבר הזה, אני לא יכול להעריך כמה זה עולה, אבל זה בוודאי עולה כמה עשרות מיליונים שנזרקו ככה, כי השר, אין לו – יש לו סדר עדיפויות אחר, חוץ מהמשאב הציבורי ששווה לכסף, והכסף הוא כאילו לא פקטור פה. בעשרות המיליונים שהדבר הזה עולה היינו יכולים לעשות עוד כמה דברים טובים בשביל עם ישראל. אדוני הנכבד מר – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – למעשה – – – ממשיך לבנות את המאגר הזה, לא – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תקשיב, הזמן שאנחנו יושבים בוועדות האלה לא שווה? לא היינו יכולים לעשות משהו יותר טוב בשביל עם ישראל? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אבל זה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אבל די. די. יש דברים שהם מגוחכים. אתם עושים בדיחה מהדבר הזה. כמה דיונים אפשר לקיים על אותו הדבר? באמת, חלאס, נו. די, עזוב. וגם העניין הזה שבסוף – אתה יודע, הקואליציה מצביעה ככה, והאופוזיציה מצביעה ככה, ושנינו יודעים את התוצאות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אבל היה שינוי. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> היה שינוי קטן, כן. ודווקא – השינוי המרכזי שהיה צריך להחליט היום זה להגיד: תודה רבה, כבוד השר, אנחנו מכבדים את זה; תביא את החלטה תוך חודש. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. תודה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> וזה מה שמתבקש, ולא ההצעה שהבאתם הנה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. עד שלוש דקות, אדוני. אני מבקשת לעמוד בזמנים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, גברתי היושבת-ראש. קצת כבוד לכנסת. עוד אנחנו מקיימים פה את הדיון על הארכה או אי-הארכה של הפיילוט של המאגר הביומטרי, ובעיתונות כבר התפרסמה ידיעה שהמאגר הביומטרי, הפיילוט – הוארך בתשעה חודשים. אני רוצה להביע מחאה על הפרסום הזה. גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, המאגר הביומטרי הוא גם מיותר וגם מזיק, ואני אומר את הדברים כחבר כנסת שהתנגד למאגר הביומטרי מההצבעה הראשונה בכנסת, נדמה לי שזה היה ב-2008, ונדמה לי שהייתי היחיד שהצביע אז נגד המאגר הביומטרי. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לא, לא. סליחה, גם אני הצבעתי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> בהצבעה בקריאה הראשונה הייתי היחיד, אבל אחר כך היינו רבים נוספים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לא אחר כך, מהתחלה. אתה יכול להעניק לעצמך קרדיט, אבל גם לא להעליב אחרים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> חברת הכנסת יחימוביץ, לא על חשבון זמני. מייד אחרי הדיון אשלח לך את הלינק על ההצבעה בקריאה הראשונה. אני הצבעתי בה לבדי. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> בסדר גמור, אבל היו פה עוד כמה שנלחמו נגד החוק הזה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני בהחלט מעריך את כל אלה שהצביעו, הצטרפו ונלחמו נגד המאגר הביומטרי. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לא צריך להעריך. אני רק – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> המאגר הזה אכן מיותר. המאגר הזה אכן מזיק. נתחיל בשאלה למה הוא מזיק. הוא מזיק קודם כול ברמה העקרונית – אנחנו לא רוצים לחיות בחברת האח הגדול. אבל הוא מזיק גם ברמה המעשית. הוא מזיק ברמה המעשית מכיוון שמאגר בסופו של דבר ייפרץ. גם אם בונים סביבו חומות גבוהות, ככל שהחומה תהיה גבוהה, אפשר לבנות מולה סולם יותר גבוה. לכן, ברגע שאנחנו מייצרים מאגר, אנחנו מייצרים מצב שבו הנתונים האישיים ביותר של אנשים – טביעות אצבע, תווי פנים – יהיו בעצם נחלת הכלל, יוכלו להגיע לידיים לא ראויות ולא רצויות ויגרמו לנזקים. המאגר הביומטרי גם מיותר מכיוון שאפשר לקדם תעודות זהות חכמות גם בלי מאגר ביומטרי. עמיתי חברי הכנסת, הארכת הפיילוט מתבקשת על-ידי השר נוכח המצב שבו באמת באמת לא ברור למה צריך להמשיך לקיים את המאגר הזה. רשויות המאגר הביומטרי ממליצות המלצות סותרות. מצד אחד, יש המלצה ליצור מאגר שמכיל טביעות אצבע ותמונות פנים, ומצד שני, הממונה על היישומים הביומטריים מדבר על מאגר רק עם תמונות פנים ומדגיש את הסכנות שבשמירתן של טביעות אצבע; יש פערים בניהול תוכנית המבחן, תוכנית הפיילוט; לא ברור מה התקפות של הממצאים, בגלל שהם מתבססים על מערכת הביניים "להב"; לא ברורות שאלות של הבטחת איכות המסמכים; מערכת סורקי טביעות האצבע בלשכות הוחלפה, ולא ברור מה הן ההשלכות של ההחלפה הזאת על איכות ההרכשה. וישנם פערים נוספים. לא ברור הצורך במאגר גם נוכח השאלה כמה באמת הרכשות כפולות יש בתקופת הפיילוט. אנחנו לומדים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – שמספר נתוני ניסיונות ההתחזות בפועל מאוד מאוד מצומצם, ואם המספר הזה נכון – למה אנחנו באמת צריכים מאגר כל כך גדול, השקעות כסף כל כך משמעותיות וסיכונים כל כך גדולים, גם ברמה העקרונית וגם ברמה המעשית? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת. חבר הכנסת אראל מרגלית. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, המאגר הביומטרי לא יכול לשבת בידי הממשלה כי יש דרכים מאוד לא מתוחכמות לפרוץ אותו ולקחת את הזהות הביומטרית של כל אחד מהאזרחים שיהיו חלק ממנו. האופן שבו ממשלת ישראל בונה את המאגר הביומטרי – אני אסביר לכם את זה במטפורה. זה כאילו אתה אומר: אני רוצה לשים כור גרעיני במרכז העיר תל-אביב, ואני רוצה לשמור עליו. אבל מה? כשאתה שם את המאגר כמו שאתם חושבים לשים אותו כרגע, אין לכם שום ערובה כלפי שום אזרח שאתם מסוגלים לשמור על הזהות הביומטרית שלו. אני אגיד לכם עוד משהו: בתור ממשלה שעושה המון רעש על איך אתם נלחמים בטרור, שמים גדרות בירושלים ועושים דברים בחברון, אחד הדברים שאתם לא עושים זה שאתם לא מבינים את הטרור החדש של הרשת, את האופן שבו מידע נמצא שם, כדי לעצור את זה. מי שראה את הסרט Minority Report – אתם זוכרים? עם טום קרוז. היה כאילו – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אני ראיתי. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> היית יכול לראות את הפשע לפני שהוא מתרחש. זוכרים את זה? האמת, היום, עם העקבות שהרבה מאוד מהחבר'ה של "דאעש", מהחבר'ה פה שיוצאים לפיגועים, מהחבר'ה הצעירים, משאירים ברשת לפני שמבצעים את הפיגועים – האמת היא שבהרבה מאוד מהאסטרטגיות שאפשר היה לקחת, הממשלה נמצאת הרבה הרבה מאחור, ולא משתמשת בטכנולוגיות שקיימות היום בשוק האזרחי כדי לנחש מי מועד ומי חשוד בלצאת ולפגע, למי הוא קשור ואיך אפשר לנטרל את זה. אני אגיד יותר מזה: זה נורא נוח לנו שאנחנו מסתכלים על אחרים. אז תסתכלו רגע על הטרור באירופה ותראו כמה מהדברים שהתבצעו דובר בהם ברשת בכל מיני פורומים לפני שהם בוצעו, והאינטרפול ושירותי הביון האירופיים היו רחוקים מאוד מלהשתמש בדברים אלמנטריים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם, אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני אומר לכם: כמו שהכורים הגרעיניים האזרחיים בבלגיה עומדים חשופים לא רק למתקפת טרור אלא למתקפת סייבר טרור, כך, להבדיל, המאגר הביומטרי יהיה חשוף לחלוטין, לצערי – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – ולכן ממשלת ישראל לא יכולה לבנות אותו לפני שהיא יודעת איך להגן על הנתונים של האזרחים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כמה ימים עלה נושא וידוא ההריגה של החייל בחברון. בנושא הזה, במקום לבוא ולהוקיע חד-משמעית, היה ויכוח בין פוליטיקאים, ורובם אפילו לא דיברו על החומרה של המעשה. אתמול נציג ממשלה, השר אופיר אקוניס, עלה לפה ודיבר על זה כעל מקרה; כל כך פשוט וכל כך קל מאוד לדבר, כי זה לא חיי אדם. המקרה היה מקרה של וידוא הריגה, ואני מעלה כמה תהיות, וצריך לראות מה לעשות אתן. 1. אם לא היה צילום וזה לא היה מתפרסם, אז זה היה בדיוק מקרה, אף אחד לא היה מדבר עליו וזה לא היה עולה לכותרות ולא הייתה חקירה ולא הייתה שום בדיקה, כי – הרג פלסטיני. הצילום הזה הוא שדחף את כל הנושא ודחף את האנשים לבוא ולקחת אותו למעצר ולחקור אותו. התובע הצבאי היום אומר שיש סתירות ותמיהות בגרסתו של החייל. התביעה במשפט הזה, בהארכת המעצר, נמנעת מלומר את סעיף העבירה. גם זה המשך של ההשפעה של הפוליטיקאים. יש משהו שהוא יותר חמור: האמבולנס שהגיע לשם עזב אותו מדמם על הרצפה ולא נתן לו טיפול – וקול צעקה עלה פה כשהיה מקרה של יהודים שנפצעו, ושאלו האם האמבולנס נתן את העזרה או לא נתן את העזרה, ולקחו את העובדים של האמבולנס, את האנשים באמבולנס הפלסטיני, לחקירות, למרות שההוראות וההנחיות היו שהם לא יכולים לקבל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כל מה שקרה לו קרה לו בגלל שהוא – – – פיגוע. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז תן לי להשלים, ואז תבין. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הוא יכול היה לא לעשות כלום. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> תן לי להשלים, ואז תבין. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, שתדע למה הוא הגיע לסיטואציה הזאת. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתה לא צריך להגן על וידוא הריגה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני לא הגנתי על זה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתה צריך להפריד בין שני דברים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני אומר לך רק כדי שתבין איך הוא הגיע לסיטואציה הזאת. הוא יכול היה להימנע מזה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא זו הבעיה, אלא שמד"א מוציאים הודעה שהאנשים באמבולנס נהגו לפי ההנחיות, לפי הנהלים. זה הכי קשה – לעזוב בן-אדם מדמם ולהגיד: זה לפי הנהלים. הפוליטיקאים שבאו לפה – אני רוצה להבין מה זה הקוד האתי שמדברים עליו בצה"ל. האם הקוד האתי זה רוב הציבור שאומר: כן תהרוג, הקם להורגך השכם להורגו, או שיש את החלק הזה שהסכנה כבר לא קיימת ואפשר לקחת את הבן-אדם, לטפל בו ולשפוט אותו? <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> יש עוד זמן. ואני אומר – היום יש הפגנה. חברי כנסת מפה משתתפים בהפגנה לפני בית-המשפט הצבאי שבא בסך הכול לדון בהארכת המעצר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני אומר, אי-אפשר עם הקוד הזה, עם המצב הזה, לדבר על מוסריות, כי כנראה מי שדחף לחקירה הזאת הוא רק הצילום, והרבה אנשים שהשאירו אותם מדממים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. אני מבקשת לסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> עוד משפט – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, אני מבקשת לסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסדר. – – – אז היו עוזבים אחרים מדממים עד שימותו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. חברת הכנסת תמר זנדברג. עד שלוש דקות, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אנחנו מתבקשים כאן היום להאריך בפעם השנייה בעצם תקופת מבחן, פיילוט, של דבר לא רק מיותר אלא מזיק ומסוכן, ושמו המאגר הביומטרי. אני לא יודעת אם כל חברות וחברי הכנסת יודעים. המאגר הביומטרי זה מאגר שבעתיד, אם כוונות הממשלה יצליחו – באופן כפוי, בכפייה על כל האזרחים, יהיה מאגר של אמצעי זיהוי ביומטריים – קרי, טביעת אצבע, תצלום פנים – של כולנו. מומחים כבר השוו את זה לכך שכל אחד ואחד מאתנו יתבקש לבחור ססמה אחת לכל החשבונות שלנו בחיים, כן? לבנק, למייל, לקופת-חולים, ביטוח לאומי, פייסבוק, ג'ימייל וכו' וכו' – ססמה אחת לכל החשבונות, ססמה שאי-אפשר להחליף, והיא תאוחסן במאגר ססמאות עם כל הססמאות של כל אזרחי המדינה, שיהיו מחויבים לכתוב את הססמה הזאת שם בכפייה. האם מישהו מאתנו היה מעלה על דעתו להסכים לדבר כזה? מובן שלא. אבל את טביעת האצבע, את תמונת הפנים שלנו, אנחנו ככל הנראה בקרוב ניאלץ לתת. אני לא אחזור על פארסת התקלות, כשלי האבטחה, היעדר השקיפות והניסיונות האלה לשפר נתונים ותוצאות של המאגר הביומטרי לקראת תום תקופת הפיילוט. ועכשיו אנחנו מתבקשים להאריך אותו פעם נוספת. אני רק אגיד שמדובר למעשה במאגר שכבר מוקם בפועל בשיטת סלאמי – זוחלת. היום בוועדה המשותפת לחוקה, פנים וחוץ וביטחון התחוור לנו שבעצם דה-פקטו המאגר הביומטרי כבר מוקם, בניגוד גמור להחלטת הכנסת מלפני שתי כנסות, שהייתה להקים פיילוט בלבד – ולא בכדי: בגלל ביקורת ציבורית מאוד מאוד קשה ובגלל בעיות מאוד מאוד חריפות בהגנה על הפרטיות וכשלי אבטחה כמעט אינהרנטיים, כי אין מערכת מספיק טובה שאפשר לאבטח אותה בצורה כזאת שאדם לא יכול לפרוץ אותה. זה לא קיים. ולכן הוחלט ללכת על פיילוט, הוחלט ללכת על איזושהי תקופת ניסיון, שבמהלכה היו אמורים להיות מוצגים בפנינו – הכנסת, הציבור – שאלות כבדות משקל. למשל, שאלת נחיצות המאגר: האם צריך אותו בכלל? ועל כך יש סימן שאלה מאוד מאוד גדול. פעם אחר פעם באו גם נציגי משרד הפנים וגם נציגי המשטרה לוועדה והציגו לפנינו כביכול את הבדיקות האלה שנעשו, אלא שפעם אחר פעם עלה שבדיקת נחיצות אמיתית לא נעשתה. נשארה לנו רק הכוונה המקורית: להציג מאגר ביומטרי ויהי מה, ומחשבה שאנחנו נוכל לעבור לטייס אוטומטי. ולצערי הרב, בקשת האישור הזאת, ההארכה הזאת היום, היא חלק מאותו טייס אוטומטי, שמנסה לבסס את המאגר דה-פקטו, כעובדה קיימת, ואחר כך, משם הדרך למאגר הסטטוטורי תהיה קצרה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <תמר זנדברג (מרצ):> אני חושבת שאנחנו צריכים לדחות את הבקשה להארכה נוספת, ואנחנו צריכים לדחות את המאגר הביומטרי כולו. זה דבר לא נחוץ, לא ראוי ומסוכן. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. שיהיה ברור, רבותי: מי שלא נמצא באולם – אני לא חוזרת על שמו. עד שלוש דקות, גברתי. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברות וחברי הכנסת, תראו, כמו תמיד – זה בדרך כלל סוף דצמבר; הפעם קיבלנו את זה בסוף מרס – מגיעה הממשלה ברגע האחרון, מהר מהר, בדרישה שאנחנו נאריך – לפעמים זה תקנות לולים, לפעמים זה דברים אחרים – שאם לא כן עכשיו הכול יתבטל, ירד לטמיון, ילך לאיבוד. ומה עשינו עם כל מה שקרה עד עכשיו? לא ברור מה יקרה. ואני באמת שאלתי בדיון שנערך הבוקר בוועדה המיוחדת: מה יקרה אם נעצור, אם לא תאושר ההארכה ונעצור את הכול? אז, רבותי, אני רוצה לומר לכם שלא קיבלתי שום תשובה; לא קיבלתי שום תשובה שסיפקה את דעתי, כי בעצם לא יקרה שום דבר. לא יקרה שום דבר. זה אומר שמה שנאסף בשנתיים ותשעה חודשים שבהם נערך הפיילוט – נאסף. את המידע – הרי מדוע מבקשים מאתנו היום תשעה חודשים נוספים? כי התחלפו שרים, כי היו פה פוליטיקות: זה היה צריך לעזוב, זה היה צריך להיכנס. אז השר הקודם ביקש תשעה חודשים, עכשיו נכנס שר חדש וגם הוא מבקש תשעה חודשים – מאוד נוח – ובינתיים ממשיכים לאסוף פרטים על אנשים כשבכלל לא ברור אם יש צורך בכך. ואתם יודעים מה? יותר מזה: די ברור מהדברים שעלו בוועדה שאת הנושא של טביעת אצבעות הולכים להוריד. זה לא הולך להיות במאגר הביומטרי. כמו שאני מבינה, הממונה על הנתונים הביומטריים במשרד הממשלה – אלה מסקנותיו, שאולי צריך רק את הפנים, רק את צילומי הפנים. אז בסופו של דבר אוספים כאן על אנשים מידע שמסכן אותם. בואו נשים את הדברים על השולחן: המאגר הביומטרי – זה לא דבר פשוט לאבטח אותו. היו כאן דוברים לפני, ואני רוצה להוסיף על דבריהם שיש 74 פרופסורים בתחום אבטחת מידע והצפנה שכולם חתמו על מכתב שאומר כמה המאגר הזה הוא מסוכן ומסכן את האנשים שנמצאים במאגר. ואין דבר כזה שהמאגר לא דולף; אין דבר כזה בעולם המידע שאנחנו חיים בו היום. וגם אם הוא יהיה בקופסה סגורה במרתף, בבונקר, אני לא יודעת איפה, אפשר יהיה להוציא את הנתונים; זו רק שאלה של כמה רוצים לשלם ולמי. בסופו של דבר נשאלה השאלה: האם המאגר הזה בכלל נדרש? האם זאת הדרך לקבל החלטה? ואנחנו יודעים שלא תהיה שום משמעות לאי-הארכה. לא תהיה שום משמעות. המאגר הקיים לא יימחק. ההחלטה יכולה להתקבל בנחת, בלי לחץ. 30 במרס, 31 במרס, חייבים לקבל החלטה – זה פשוט לא צריך להיות מקובל עלינו כאן בכנסת, שהשרים מגיעים: בואו, לחץ, לחץ; תחליטו, כי אין זמן, אנחנו אחרת נאבד את הכול. זה פשוט שקר. זה פשוט לא נכון. אנחנו לא צריכים לאשר את ההעברה הזאת, את ההארכה הזאת. אני קוראת לכולם להצטרף לכך. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת נחמן שי. לרשותך עד שלוש דקות, אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, כבר ברור שהממשלה הסתבכה עם העניין הזה של אמצעי הזיהוי הביומטריים, וזה עובד לפי העיקרון שאחרי שמשקיעים כסף, קצת כסף, אז משקיעים הלאה כסף טוב יותר ושוקעים בבוץ. מלכתחילה העניין הזה לא היה בשל, ומשרד הפנים ידע את זה. אבל היו כל מיני לחצים, ולכן עבדו בשיטת הסלאמי: חותכים עוד קצת, עוד קצת מתקרבים, מתקדמים, ועכשיו מגיע השר ואומר: רגע, אני רוצה להמשיך ולהאריך את תקופת הניסיון. זאת תקופת הניסיון הכי ארוכה שאני מכיר לאיזה פרויקט, כי לא יודעים מה לעשות: לסגת אי-אפשר; חלק גדול, חלק מהאוכלוסייה כבר מתנהל עם דרכונים ביומטריים וכדומה, וכבר אנחנו רואים את התורים בלוד. זה כבר בדרך. מצד שני, יש כנראה ספקות מאוד מאוד רציניים. הזכירה ידידתי יעל כהן-פארן את אותו מכתב שקיבלנו בשעתו, כשיצאנו לדרך, של למעלה מ-70 מומחים בלתי מעורערים לעניין הזה שאמרו: תעצרו רגע לפני שאתם גורמים את הנזק הזה, מתוך ידיעה מה ההשלכות הצפויות ושל דליפת מידע וכו', גם בהיבטים הביטחוניים, גם בהיבטים האזרחיים. יש פה ממש שדה מוקשים. אבל הוחלט ללכת עם זה קדימה; שר הפנים לקח על עצמו. בינתיים כבר התחלף שר הפנים, ועכשיו יש שר פנים חדש, והוא כבר לא יכול לקחת את זה אחורה, אבל הוא גם לא רוצה לקחת את זה קדימה, אז הוא ממשיך בתקופת הניסיון הנצחית הזאת. אז בעניין הזה אני חושב שזו טעות. אם זה כיוון רע, עדיף לחתוך אותו עכשיו, לפני ששוקעים עוד ועוד בבוץ. ומילה נוספת, גברתי: לא שמעתי שזה נאמר ולא היו לנו הרבה הזדמנויות, גם מפה, להזכיר את הקצין הדרוזי מוניר עמאר, תת-אלוף, שנהרג ביום שישי האחרון בתאונת מטוס. ביום ראשון רבים נכחו בהלוויה שלו ורבים הבינו את הנזק ואת הכאב הגדול שנגרם גם לעדה הדרוזית וגם לצה"ל כתוצאה ממותו. אני לא יכול לבוא בטענות אליו; זה הדבר שהוא הכי אהב לעשות – הוא אהב לטוס, הוא טס. הוא נהנה בוודאי, ועד רגעיו האחרונים בוודאי חש את אותה תחושה נהדרת של אדם שמעופף וטס מעל האדמה ורואה דברים שאנחנו לא תמיד רואים. חבל מאוד, כי נלקח מצה"ל קצין מעולה, גם עם עבר מזהיר וגם עם עתיד מזהיר, וגם נציג בכיר של העדה הדרוזית, שאנחנו כל כך גאים על השותפות אתה, אבל לא תמיד יודעים לתת לזה את הכיסוי הראוי – דבר שצריך לדון בו בהזדמנויות אחרות. למשפחת עמאר ולכל העדה הדרוזית אני רוצה לשלוח מפה את תנחומי, ואני מאמין שאת תנחומי הכנסת כולה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת עמר בר-לב, ואחריו – אחרונת הדוברים, חברת הכנסת יעל גרמן. יסכם את הדיון חבר הכנסת צחי הנגבי. שלוש דקות, אדוני. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה לך, גברתי היושבת-ראש. יש כאן שתי שאלות – שאלה אחת: האם צריך מאגר ביומטרי, כן או לא; ושאלה שנייה, לא פחות חשובה, זאת השאלה שמוצגת כאן על הדוכן היום: האם מאריכים בעוד שמונה חודשים את הזמן שבו יוחלט אם יהיה מאגר, כן או לא. <צחי הנגבי (הליכוד):> עמר, תשעה חודשים. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> מה? <צחי הנגבי (הליכוד):> תשעה חודשים. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> שישה חודשים? <צחי הנגבי (הליכוד):> תשעה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תשעה, עוד יותר גרוע. תשעה חודשים. אני חושב שזו בעיה כרונית של הממשלה הזאת, ממשלה שקשה לה להחליט. היא לא מחליטה עד הרגע שאין לה ברירה. ואני חושב שתפקידה של הכנסת, במקום לעודד, אפשר לומר, את הרפיסות וחוסר היכולת להחליט של הממשלה הזאת, הכנסת תפקידה לבקר, ותפקידה, במקומות שצריך, לדחוף ולגרום לממשלה לקבל החלטות, גם אם הן החלטות קשות. ויכול להיות שזו החלטה קשה. אבל בשביל להחליט החלטות קשות צריך מנהיגים. אם שר הפנים איננו מרגיש את עצמו כמנהיג – ואני לא חושב שזאת הבעיה שלו – אז שיפנה את המקום שלו. אבל אם הוא מנהיג, ואם הוא מסוגל לקבל החלטות, כולל החלטות קשות, אז שיקבל החלטה ולא ידחה אותה. על מה אנחנו מדברים כאן? אנחנו מדברים על ניסוי שנמשך במקור, נדמה לי, שנתיים, אחרי זה הוארך בעוד שמונה חודשים, ובסך הכול יש קרוב ל-900,000 אזרחי מדינת ישראל – זאת אומרת, מבחינה סטטיסטית, זה הרבה מעבר לכל סטטיסטיקה, לכל ניסוי וניסיון שיכול להיות. יש את כל הנתונים שעל בסיסם אפשר לקבל החלטה, ויש מערכת שמבצעת את הניסוי הזה, ויש מנגנון במשרד הפנים. ולכן, אני לא חושב שעצם העובדה ששר הפנים התחלף זו סיבה להאריך בעוד תשעה חודשים את משך הניסוי הזה. ולכן, אני קורא לשר הפנים: ההחלטה הזאת אומרת עד תשעה חודשים; בוא תוכיח שאתה יודע לקבל החלטות קשות, גם אם בסופו של דבר, בניגוד לדעתי, ההחלטה הזאת תתקבל. קח לעצמך שבועיים – אתה יודע מה? אחרי פסח, עד יום העצמאות, חודש וחצי – ותקבל החלטה. אחרי שתקבל החלטה, אני מניח שיהיה דיון על הנושא עצמו כאן, בכנסת, וזאת אולי הדרך לנהל את הדברים ולבצע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת וחברותי חברות הכנסת, אחד הספרים שחרותים בי מתחיל בתמונה מאוד מאוד שלווה, תמונה של אדם שקם בבוקר ויש לו מסך טלוויזיה מול העיניים. ובמסך הטלוויזיה יש אימוני ספורט, אבל מהר מאוד אנחנו מבינים שהתמונה התמימה הזאת היא בכלל לא תמימה. כי מסך הטלוויזיה הזה צופה בו במשך כל היום, אומר לו מה לעשות, מתי לאכול, את מי לאהוב, עם איזו מדינה אנחנו בשלום ואיזו מדינה היא אויב. מסך הטלוויזיה הזה עוקב אחריו גם ברחוב וגם בבית. זהו הספר "1984", שבו ג'ורג' אורוול מתאר את הסיוט של האח הגדול. המאגר הביומטרי זה הנצחת האח הגדול והנצחת הסיוט של כל אחד ואחד מאתנו שיעקבו אחריו וידעו את כל הפרטים, ולא תהיה יותר צנעת הפרט. ואתם יכולים לשאול אותי: מה, בפייסבוק לא נעלמה כבר צנעת הפרט? כן, היא נעלמה. גם בגוגל; וגוגל פלוס כבר עושה לנו אלבומי יום-הולדת ואלבומי תמונות בלי שאנחנו בכלל שואלים אותו; והיום אנחנו שמים את טביעת האצבע כדי לפתוח את הטלפון הסלולרי. אבל זאת הבחירה שלנו, ובכל עת אנחנו יכולים לסגור – לסגור את הסלולרי, לסגור את גוגל פלוס, לצאת מהפייסבוק. ברגע שלמדינה יהיו כל הפרטים שלנו, לא תהיה לנו יותר צנעת הפרט. ואני שמה את הנושא הזה בגלוי על השולחן. כן, אני גם חוששת מפריצה, שיפרצו למאגר הזה. כן, זה באמת איזשהו אירוע אימים, שיפרצו למאגר הזה ארגוני טרור; מי יודע מה ניתן לעשות. אבל לא מזה אני חוששת. אני חוששת מכך שהמאגר הביומטרי, בניגוד למטרות שלו – ומייד אני אקרא – ישמש את כל ארגוני הביטחון לקיצורי דרך, ולכך שאפילו לא נדע שעוקבים אחרינו ושיודעים עלינו כל דבר. ולכן, אני חושבת שכן, מדינת ישראל צריכה להפיק תעודות זהות חכמות לכל אחד ואחד מאתנו. הגיע הזמן, כי לא ראוי ולא נכון, ואפילו מסוכן, שיגנבו לנו זהות או שתהיה לנו זהות כפולה. וגם אם צריך לשם כך מאגר בתקופת ביניים, שיקימו מאגר עד שלכל תושבי המדינה תהיה תעודת זהות חכמה. אבל לאחר מכן צריך שיהיה מנגנון השמדה אוטומטי, שהמאגר הזה ייעלם ולא יהיה ברשותו של אף גורם מדיני או ביטחוני. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <יעל גרמן (יש עתיד):> כך עשו באנגליה. ולסיום, אני רוצה להקריא לכם את המטרה של החוק, מטרה שהיום – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי, זמנך תם, אז אני מבקשת – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – התרחקו ממנה: קביעת הסדרים שיאפשרו זיהוי ואימות זהות של תושבי ישראל. הקמת מאגר מידע שיכלול אמצעי זיהוי שניטלו לצורך שילובם במסמכי זיהוי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> כן לאמצעי זיהוי חכמים. לא למאגר שיעקוב אחרינו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. יסכם את הדיון יושב-ראש הוועדה המשותפת ליישומים ביומטריים חבר הכנסת צחי הנגבי. <צחי הנגבי (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, לפני תשעה חודשים בדיוק עמדתי כאן עם אותה אמירה, שלצערי לא היה לה הד, או לא הייתה לה השפעה בוועדה שבראשה אני עומד יחד עם חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; במליאה אני לא יודע אם היא השפיעה, אבל כבר היו עמדות שונות מאשר היו בוועדה. והאמירה הייתה אז – והיא נכונה גם לרגע זה: אנחנו לא מצביעים, גברתי חברת הכנסת גרמן וכל הדוברים שלפנייך, לא מצביעים על הנושאים שעמדו במוקד הדברים שנשאתם. כי אני לא חושב שיש בקואליציה ראייה זהה של עתיד המאגר הביומטרי. אני יודע כעובדה – ושמעת זאת גם בוועדה היום, לפחות מחברת כנסת אחת, ובמידה מסוימת גם ממני – שיש לנו שאלות, תהיות, דילמות וגם אמירות שעומדות בסתירה לטקסט של החוק המקורי. אני רוצה להאמין שגם באופוזיציה אלה לא אנשים שמצוות איזה גורם אופוזיציוני מלומדה עונים אחריה אמן, אלא יש להם עמדות משלהם; חלק חושבים כך וחלק אחרת, והם לא מתייצבים כזה ראה וקדש בגלל ששר הפנים שייך לקואליציה, ולכן הם אינסטינקטיבית לא יכולים לתמוך בצו שהוא מבקש מאתנו לאשר. יבוא יום שאנחנו נעמוד כאן, קודם בוועדה אבל בעיקר כאן, במליאה, ונקיים דיון מצפוני, ערכי, ביטחוני ואזרחי עמוק, ונקבל החלטה שתייצג את עמדת הכנסת. ויכול מאוד להיות שאת ואני נהיה בדיוק באותו צד של המתרס הקוניוקטורלי שיהיה אז, כי גם אני לא קיבלתי עדיין מענה על השאלה אם ניתן לוודא באופן הרמטי וטוטלי שלא תהיה פריצה של המאגר. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> מה זה – – – מה זה מענה, יפרצו את זה – – – <צחי הנגבי (הליכוד):> אין דבר כזה שאי-אפשר לתת מענה. אפשר לתת מענה שאי-אפשר, אבל אני לא קיבלתי מהשר – השר הוא הנושא באחריות, לא אף אחד מהאנשים שדוברים בוועדות השונות; הם מייעצים לשר. כשהשר יבוא ויציג בבוא היום – אני מקווה בתוך פחות מתשעה חודשים – את המסקנות שלו ואת הממצאים שלו, אני רוצה לקבל תשובה על השאלה הזאת. היא מטרידה אותי יותר מרוב הדברים שנאמרו כאן, מכל הסיבות שמובנות פה לכולם. אני לא קיבלתי תשובה מגורמי הביטחון – ויש כמה וכמה גוונים של גורמי ביטחון – מה המשמעות הביטחונית של המציאות החדשה שתיווצר על יכולות שקיימות למדינת ישראל, גם היכולות לסכל טרור וגם יכולות אחרות. הם כולם נמצאים בשלבי גיבוש העמדות שלהם. יכול להיות שאם היינו קובעים "דד-ליין" אחר מכפי שעד היום הכנסת קבעה להם אז כבר היינו מקבלים תשובות, אבל אלה השאלות שבסוף תכרענה, או צריכות להכריע, את השאלה שלפנינו, ולא, עמר ידידי, כמו שאתה אומר: צריך לקבל החלטות קשות. בעיני זה לא מבחן בכלל – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> היית נותן להם חודשיים – – – <צחי הנגבי (הליכוד):> היכולת לקבל החלטות קשות היא מאוד חשובה, אבל המבחן של המנהיג הוא לקבל החלטות נכונות, לא קשות. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> בסדר, אז תן לו עוד חודש, תן לו עוד חודשיים. <צחי הנגבי (הליכוד):> אז בא שר הפנים, שהוא אדם שלדעתי יודע לקבל החלטות וקיבל החלטות – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אבל הוא לא רוצה, הוא לא רוצה. <צחי הנגבי (הליכוד):> – – והוא אומר: חבר'ה, אני כולה בתפקיד כמה שבועות – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא יותר, אבל כמה זמן צריך? כמה? זה כבר כמה שבועות. <צחי הנגבי (הליכוד):> רגע, אז אם השאלה היא כמה, זה כמו עם ברנרד שו. בוועדה שאני היום ניהלתי יחד עם ניסן רק חבר כנסת אחד מהצד הזה אמר: בואו נדבר על כמה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני הצעתי חודשיים. <צחי הנגבי (הליכוד):> חברת הכנסת שלי יחימוביץ, למשל, היא לא חברה בוועדה הזאת, אבל אני בטוח שאם היא הייתה מגיעה היא הייתה אומרת: מה כמה? כלום. כי יש לה עמדה חד-משמעית מזה שנים, או כמה שזה – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> כמה זמן לסגור? כמה זמן להחליט? <צחי הנגבי (הליכוד):> – – – ורבים אחרים בוועדה עמדו כך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אקוניס יותר משכנע ממך בפיליבסטר. <צחי הנגבי (הליכוד):> היא הוציאה אותי מהריכוז. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> צחי, לי אין עמדה חד-משמעית, אבל צריך להחליט. אז צריך עוד חודשיים – שיקבל עוד חודשיים, למה לא? <צחי הנגבי (הליכוד):> אוקיי, אז הוא רוצה תשעה חודשים. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> למה תשעה חודשים? <צחי הנגבי (הליכוד):> אז שוב, אם הוויכוח היה אם זה תשעה, שבעה או שישה, זה סוג אחר. החברים שלכם בוועדה נשאו את נאומיהם הנמלצים כנגד קיומו של המאגר. זה בסדר, אבל זו לא ההצבעה היום, וגם לא הדיון כפי שהיה צריך להיות. עכשיו אני רוצה לשאול שאלה את עמר; אני בטוח, כמי שמכיר אותך, שהתשובה שלך תהיה כנה: קורה אסון ויש ממשלת אחדות, ואדוני, קורה לו אסון והוא לא שר הביטחון, הוא שר הפנים, ואתה מתבקש לקבל החלטה. אתה רוצה להגיד לי שאתה תקבל החלטה, עמר, אתה רוצה להגיד לי שאתה תקבל החלטה בלי לבקש זמן – שאתה תקבע אותו, כמה אתה צריך – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> שעתיים. <צחי הנגבי (הליכוד):> – – אבל זמן ללימוד הנושא? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> שעתיים. כל כך הרבה אנשים לקחו כל כך הרבה זמן – – – <צחי הנגבי (הליכוד):> אם אתה אומר לי שעתיים, אז אני רוצה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כמה זמן צריך? שלושה ימי דיונים. שלושה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אוקיי, לא שעתיים. שבועיים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כמה ימים צריך? שלושה, צחי. <צחי הנגבי (הליכוד):> אני מקווה שכשהיית מצביא ביקשת קצת יותר זמן להיערכות. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> כל מה שהיה קודם לא נחשב? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> צחי, שלושה ימים. קח שבוע, קח חודש. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לא נכון. היה ונגמר – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> יש המשאב הציבורי, הכסף. יש לזה משמעות. <צחי הנגבי (הליכוד):> תראו, אני יכול להעיד על עצמי שאני אדם שמקבל החלטות מהר יחסית. אני לא זוכר שמרחתי בחיים שלי. אני 30 שנה בפוליטיקה, שמונה שנים שר, תפקידים ביצועיים לא מעטים, ואני לא זוכר שהייתה איזו החלטה שמישהו האשים אותי שהתמסמסתי בה. בנושא הספציפי הזה אני חייב לומר לכם – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> צחי. <צחי הנגבי (הליכוד):> אני לא מוגבל בזמן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נכון, אתה לא מוגבל. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אתה רוצה ללכת – – – <צחי הנגבי (הליכוד):> לא, בלי קשר, אני מסיים. אני, עד שראש הממשלה לא פה, אני לא – סליחה, אני אסיים. אני לא יכול לומר לך, עם יד על הלב, שאני קיבלתי תשובות על כל מיני שאלות ששאלתי לאורך ארבע–חמש השנים שאנחנו מלווים את הנושא – שלוש שנים, אני לא זוכר בדיוק כמה, נדמה לי שלוש שנים. רבותי, אני מבקש מהכנסת, בשם הוועדה שניסן סלומינסקי עומד בראשה ובשם הוועדה שלי, לאשר את בקשת שר הפנים לארכה של תשעה חודשים לתקופת המבחן, עד ל-31 בדצמבר שנה זו. תודה, גברתי. תודה, אדוני. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת צחי הנגבי. איזו הצבעה הממשלה מבקשת? <צחי הנגבי (הליכוד):> בעד, בעד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד אני יודעת. אלקטרונית או שמית? הצבעה אלקטרונית או שמית? <צחי הנגבי (הליכוד):> רגיל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגיל. אוקיי, אני מבקשת מחברי הכנסת – לחזור למקומכם. כעת אנחנו נצביע על צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תקופת מבחן) (תיקון), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. אישור הצו. הצבעה מס' 13 בעד הצו – 41 נגד – 32 נמנעים – אין צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תקופת מבחן) (תיקון), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 41, נגד – 32, אין נמנעים. צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תקופת מבחן) (תיקון), התשע"ו–2016, אושר. <הצעת חוק נתוני אשראי, התשע"ו–2015> [מס' מ/954; "דברי הכנסת", חוב' א', עמ' 4750; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק נתוני אשראי, התשע"ו–2015, לקריאה שנייה וקריאה שלישית, שקיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל; בבקשה, אדוני. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, רשמות פרלמנטריות, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני ארצה, איך אומרים, קצת את סבלנותכם. החוק היה חוק מהמורכבים והקשים שהונחו, לפחות בתקופה האחרונה, בפני ועדת הכלכלה, ולשמחתי יכולנו לו. אני אתייחס לדברים בסוף התהליך, בסוף ההקראה. אבל אני מבקש קודם כול להקריא – את המהות של החוק. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק נתוני אשראי, התשע"ו–2016, שיזמה הממשלה. הצעה זו באה להחליף את חוק שירות נתוני אשראי, התשס"ב–2002, ולקבוע הסדר חדש להקמה ולפעילות של מערכת לשיתוף בנתוני אשראי של יחידים. להצעת החוק כמה מטרות: הגברת התחרות בשוק האשראי הקמעונאי, הרחבת הנגישות של האשראי, צמצום האפליה במתן אשראי וצמצום הפערים הכלכליים ויצירת בסיס מידע לא מזוהה שישמש כלי מחקרי לבנק ישראל לשם ביצוע תפקידיו. בהתאם למוצע, במאגר שיוקם ויתופעל בבנק ישראל ייכללו נתוני האשראי שיעידו על היכולת של מבקש האשראי לעמוד בהתחייבויותיו בקשר להחזר חובותיו. אלה נתונים הדרושים לכל נותן אשראי כדי להחליט אם לתת אשראי ובאילו תנאים, לרבות שיעור הריבית. כיום מידע זה מרוכז בעיקר בבנק שבו מנוהל החשבון של מבקש האשראי, אם יש לו חשבון. בהיעדר שיתוף במידע, אין באפשרות נותני האשראי האחרים להתחרות באופן ממשי בבנק שבו מנוהל חשבונו של מבקש האשראי ולהציע אשראי בתנאים אטרקטיביים יותר. הצעת החוק שבפניכם מתמודדת עם תופעה זו באמצעות הקמת מאגר שיתוף בנתוני אשראי. החוק הקיים מבחין בין נתונים שליליים – נתונים שלרוב גם מתפרסמים על-פי דין – המעידים על אי-עמידה בפירעון תשלומים, כגון צו פשיטת רגל, לבין נתונים חיוביים, המעידים על עמידה בהתחייבויות ובהחזר חובות. בחוק הקיים איסוף הנתונים החיוביים למאגר הותנה בהסכמת הלקוח, אלא אם כן יש לגביו נתונים שליליים. מטבע הדברים, אנשים אינם נוטים לתת מיוזמתם הסכמה לאיסוף מידע עליהם, מה גם שלמי שיש לו מידע לגבי לקוחות אין עניין לשתף אחרים במידע שברשותו. סיבה זו, בין היתר, הובילה לכך שהחוק הקיים לא הביא להתפתחות מערכת רצינית ומשמעותית של שיתוף בנתוני אשראי, ונראה שבשל כך גם לא התפתחה תחרות ממשית בשוק האשראי הקמעונאי. השינוי המרכזי והדרמטי שיש בהצעת חוק זו ביחס לחוק הקיים הוא שינוי ברירת המחדל: מוצע שכל המידע על הלקוחות יועבר למאגר וממנו ללשכות האשראי באופן אוטומטי, אלא אם כן הלקוח ביקש מבנק ישראל שלא ייאסף עליו המידע, או שייאסף למאגר אך לא יימסר ללשכות האשראי. ועדת הכלכלה הייתה מודעת לקשיים שהמודל שבפנינו מעורר בהיבט של הגנת הפרטיות, שהיא זכות יסוד חוקתית. עם זאת, הגענו למסקנה שהתכלית של יצירת תחרות של ממש בשוק האשראי הקמעונאי מצדיקה את שינוי כללי המשחק, תוך הוספת הוראות שיפחיתו את הפגיעה האמורה ויחזקו את ההגנה על הפרטיות, ולכך אתייחס בהמשך. מדובר בהצעת חוק מורכבת הכוללת פרטים רבים. אגע אפוא בקצרה בסוגיות המרכזיות שנדונו בוועדה בלבד. השחקנים המרכזיים המשתתפים במערכת שיתוף נתוני האשראי הם הממונה על שיתוף בנתוני האשראי בבנק ישראל, מקורות המידע המעבירים מידע למאגר, לשכות האשראי, משתמשים בנתוני אשראי, נותני האשראי ומיופי כוח בתמורה; אל מול כל אלה עומדים הלקוחות: יחידים, לרבות בפעילותם כ"עוסק", שהם למעשה כל אחד ואחת מאתנו. כמה מילים על כל אחד מהשחקנים שמניתי: הממונה על שיתוף בנתוני אשראי – הממונה הוא האחראי בבנק ישראל על השיתוף בנתוני – – – <קריאה:> למה היחידים – – –? <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> מוצע שהממונה יהיה האחראי בבנק ישראל לשיתוף בנתוני האשראי. מוצע שהממונה ימונה ישירות על-ידי נגיד בנק ישראל ויהיה כפוף לו. הממונה לא חייב להתמנות מעובדי הבנק, אך כשיתמנה, יהיה עובד בנק ישראל. כדי להבטיח את תקינות פעילות מערכת השיתוף בנתוני אשראי, החוק המוצע מצייד את הממונה בסמכויות רבות נוסף על סמכויות לתת הוראות ולפקח על לשכות האשראי, על המשתמשים בנתוני האשראי, על נותני האשראי ועל מיופי כוח בתמורה. על כל אלה הממונה יוסמך גם להטיל עיצומים כספיים בשל הפרת החוק, התקנות, הכללים או ההוראות. הממונה גם אחראי לטיפול בתלונות הציבור. מקורות המידע – בהתאם למוצע, מקורות המידע יזרימו את המידע למאגר. חלק ממקורות המידע חייבים להעביר מידע למאגר, וחלק רק רשאים לעשות כן. הצעת החוק המקורית כללה קבוצה של מקורות מידע שחייבת להעביר מידע למאגר, הכוללת מקורות מידע ציבוריים – בתי-משפט, בנק ישראל, לשכות ההוצאה לפועל והכנ"ר, וכן הבנקים ומנפיקי כרטיסי החיוב. הוועדה סברה שלא די בכך. ביקשנו להטיל את החובה על מקורות מידע נוספים, שהמידע שבידם צפוי להעשיר את המאגר דווקא בנתונים חיוביים על לקוחות. חיפשנו מקורות שיש בידם נתונים על לקוחות שלא קיימים כיום במאגר – כי אין להם, למשל, חשבון בנק – או מקורות מידע שיכולים להוסיף נתונים חיוביים על לקוחות שעיקר המידע הקיים עליהם היום הוא שלילי. נתונים חיוביים אלה יאפשרו לאותם לקוחות לקבל אשראי באופן מכובד, בתנאים משופרים לעומת תנאי האשראי בשוק האפור. מנגד, ברור לנו כי ככל שמרחיבים את המידע הזורם למאגר גובר החשש לפגיעה בפרטיות הלקוחות. מלאכת האיזון בעניין עדינה ביותר. בסופו של דבר הוסכם כי הגופים הנוספים שמוצדק לחייב אותם להעביר מידע למאגר הם בנק הדואר וגופים חוץ-בנקאיים הנותנים אשראי בהיקף שייקבע בתקנות. הובהר כי בהיקף האשראי לא יובא בחשבון היקף ההלוואות שגופים אלה נותנים כנגד כספי עמיתים או מבוטחים. התלבטנו מאוד בנוגע להעברת מידע למאגר על-ידי חברות התשתית. הממשלה הציעה במקור כי חברות תשתית – חברת החשמל ותאגידי המים – יחויבו להעביר מידע למאגר, מתוך תפיסה שבידי מקורות אלה קיים מידע חיוני על לקוחות. בתום הדיונים החלטנו שהמידע שבידי תאגידי המים אינו מספיק אמין כדי להצדיק את העברתו למאגר. התלבטות דומה הייתה לנו גם לגבי חברת החשמל. לבסוף החלטנו להותיר אותה כמקור מידע שחייב להעביר מידע למאגר, אך קבענו כהוראת מעבר כי שר המשפטים, שר האוצר או הנגיד יכולים, כל אחד מהם, לדחות את הכניסה לתוקף של הוראות החוק בנוגע לחברת החשמל לתקופות של שנתיים בכל פעם, וכי בכל מקרה יש להביא לאישור ועדת הכלכלה, לפני הכניסה לתוקף, תקנות לעניין נתוני האשראי שתעביר חברת החשמל למאגר. אם הוועדה לא תאשר את התקנות, חברת החשמל תוחרג מהחוק. לשכות האשראי – מדובר בגופים פרטיים שתהיה להם גישה למאגר, והם למעשה הגורם המקשר בין נותני האשראי לבין המידע שבמאגר. בשל התפקיד המרכזי של לשכות האשראי בהפעלת מערכת שיתוף הנתונים, מוצע לקבוע כי פעילותן תמשיך להיות בפיקוח, וכי מתן השירותים על-ידן יהיה מותנה בקבלת רישיון מאת הממונה. מוצע לקבוע כי לשכות האשראי יהיו רשאיות לתת רק את השירותים המותרים לפי החוק המוצע, או לתת שירותים נוספים במסגרת עיסוק אחר אם הנגיד קבע זאת בכללים. השירותים המותרים לפי החוק הם הפעלת שירות נתוני אשראי – עריכת דוח אשראי, מתן חיווי אשראי ומסירת דוח ריכוז נתונים ללקוח או למיופה כוח בתמורה. נוסף על כך, הלשכה תהיה רשאית לתת שירותים המתבססים על שירותים אלה, ובכלל זה לתת לנותן אשראי או ללקוח דירוג אשראי ולייעץ להם בנושאים מסוימים שפורטו בחוק המוצע. לצורך דירוג אשראי ומתן חיווי אשראי, על לשכות האשראי לפתח מודלים סטטיסטיים, ולשם כך מוצע לאפשר להן לקבל גישה ישירה למידע לא מזוהה שקיים במאגר, כלומר מידע שלא ניתן לזהות באמצעותו במאמץ סביר מיהו הלקוח. בהקשר זה מוצע כי לעניין המודל הסטטיסטי, וכן לעניין דירוג אשראי וחיווי אשראי, הלשכה לא תהיה רשאית להתחשב בנתונים לא רלוונטיים כגון מין, גיל, נטייה מינית, דת, גזע ומצב בריאותי או משפחתי. על מנת להגן על האינטרסים של הלקוחות, הוספנו הוראה שלפיה לשכת אשראי לא תוכל להתנות שירות אחד שלה במתן שירות אחר, וכן הסמכנו את הנגיד, אם ימצא הצדקה לכך, לפקח על כלל המחירים שתגבה הלשכה בעד השירותים שהיא מספקת. משתמשים בנתוני אשראי ונותני אשראי – חבר הכנסת שמולי, לא לנקר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני אעמוד. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> תעמוד. משתמשים בנתוני אשראי ונותני אשראי – החוק מבחין בין נותני אשראי שיהיו רשאים לקבל מהלשכה נתוני אשראי באמצעות דוח אשראי, והם מוגדרים "משתמשים בנתוני אשראי", לבין נותני אשראי שיהיו רשאים לקבל מהלשכה רק חיווי אשראי. ארחיב מעט בעניין זה. דוח אשראי – דוח אשראי כולל את נתוני האשראי לגבי הלקוח בשלוש השנים האחרונות. לא כל נותן אשראי רשאי לקבל דוח אשראי, אלא רק מי שנכלל בהגדרה "משתמשים בנתוני אשראי", שהם בעיקר נותני אשראי המעבירים מידע למאגר על כלל לקוחותיהם ואינם נותני אשראי בסיכון נמוך. חשוב לציין כי כתנאי לקבלת דוח אשראי נדרשת הסכמה מפורשת של הלקוח לכך שלשכת האשראי תמסור לנותן האשראי נתונים לגביו. חיווי אשראי – חיווי אשראי הוא שירות שנותנת לשכת אשראי לכל נותן אשראי, ובמסגרתו היא מחווה את דעתה אם נכון מבחינתה לסרב או להיענות לבקשת ההלוואה. נותן ההלוואה אינו נחשף בהליך זה לנתוני האשראי הגולמיים, למעט אלו המתפרסמים על-פי דין או הקשורים אליהם. לשכת האשראי מקבלת את המידע, מעבדת אותו ומשיבה לנותן האשראי ב"כן" או "לא". לשני שירותים אלה נוסף שירות שלישי, והוא דוח ריכוז נתונים. דוח זה כולל את כל המידע על הלקוח הנמצא במאגר, והלקוח זכאי לקבלו פעם בשנה גם ללא תשלום. הלקוח יכול לבחור לקבל דוח ריכוז נתונים רגיל, הכולל את המידע בשלוש השנים האחרונות בלבד, או דוח ריכוז נתונים מלא, המתייחס לעשר השנים האחרונות. בכל מקרה, את דוח ריכוז הנתונים יכול הלקוח לקבל הן ישירות מבנק ישראל והן באמצעות לשכת אשראי או מיופה כוח בתמורה. מיופה כוח בתמורה – מדובר למעשה במתווכים בתשלום המשמשים זרועם ארוכה של הלקוחות לבירור תנאי הלוואה אל מול נותני האשראי השונים. מאחר שמיופי הכוח האמורים נחשפים לנתוני האשראי של הלקוחות, נקבעו לגביהם הוראות שונות. אבקש עתה לעבור לסוגיות שהקדשנו להן תשומת לב וזמן רב בדיוני הוועדה – סוגיית אבטחת המידע וסוגיית הגנת הפרטיות. הגנת הפרטיות ואבטחת המידע – אבטחת המידע שבמאגר היא סוגיה העומדת בפני עצמה. קיימנו דיונים פומביים בנושא ואף דיונים מצומצמים בלשכתי. נחה דעתי שהגורמים הרלוונטיים בבנק ישראל ומחוצה לו יקצו את המשאבים הדרושים להבטיח, ככל הניתן, שהמידע שבמאגר לא יגיע לידי זרים. הסוגיה שהטרידה את מנוחתנו הייתה דווקא ההגנה על הפרטיות של הלקוחות. הקמת מאגר מרכזי של מידע כה רב על אזרחים ומסירת מידע זה לגורמים פרטיים מהוות פגיעה משמעותית בפרטיות. בהצעת החוק המקורית אומנם היו הוראות שונות אשר נועדו להגן על הפרטיות, אך הרגשנו שלא די בכך. לפיכך, לאורך כל סעיפי הצעת החוק הוספנו ושינינו הוראות שונות, שנועדו להבטיח רמה גבוהה יותר של ההגנה על הפרטיות. ראשית, כפי שכבר ציינתי, לא יימסרו על לקוח נתוני אשראי בלי שהוא ייתן לנותן האשראי את הסכמתו לכך. הבהרנו כי הסכמת הלקוח חייבת להיות מפורשת, והיא תינתן גם למשך התקופה שלגביה ההסכמה תעמוד בתוקפה. אזכיר כי בחיווי אשראי לא נמסרים נתוני אשראי על הלקוח, ולכן לעניין זה הסתפקנו ביידוע הלקוח בלבד. עם זאת, גם כאן הוספנו הוראה שלפיה על היידוע להיות מראש ומפורש. בהצעת החוק עיגנו את סמכויות הפיקוח בידי הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע גם במקומות שלא הוצע כך על-ידי הממשלה. הפחתנו את משך הזמן שבו נשמר המידע במאגר לשלוש שנים, לעומת חמש שנים בהצעה המקורית. כמו כן, יצרנו תפקיד חדש בבנק ישראל: ממונה על הגנת הפרטיות. זה אפרופו הצעת החוק הקודמת שעלתה פה. שמנו ממונה, וזה תקדים גדול מאוד – תקדים חיובי, כמובן. הממונה יהיה בדרג בכיר בבנק ויתמנה ישירות על-ידי הנגיד. תפקידו יהיה, בין היתר, לייעץ למנהל המאגר לעניין הגנת הפרטיות ולייעץ לעניין בירור תלונות ציבור הנוגעות לפרטיות. הממונה על הגנת הפרטיות ידווח ישירות לנגיד על כשלים מהותיים שמצא בעניין הגנת הפרטיות. על מנת להבטיח שתפקיד זה לא ייבלע בין שאר תפקידיו, קבענו כי לא ניתן יהיה להטיל על הממונה תפקידים נוספים אלא אם כן הם נוגעים להגנת הפרטיות בבנק ישראל. אציין כי להבנתנו מדובר בתפקיד מהותי וחשוב ביותר. היבטים צרכניים – סוגיה נוספת שעמדה לנגד עינינו לאורך הדיונים בהצעת החוק היא השמירה על עניינם של הלקוחות. מונח זה הוסף לסעיפים שונים בהצעת החוק על מנת להבטיח שהממונה ייתן דעתו גם להיבטים הצרכניים הנובעים מהקמת המאגר. כך, למשל, הוספנו הוראות הנוגעות לשקיפות – חובת פרסום עיקרי ההמלצות של הוועדה המייעצת לממונה, חובת פרסום דרכים להגשת בקשות שונות לנגיד באתר האינטרנט של בנק ישראל, חובה לפרסם את דרכי הגשת תלונות הציבור בארבע שפות, חובה נרחבת של פרסום בדבר התחלת יישום החוק – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אולי מים? <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> זהו? <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא, חברים, אני לא אשאיר אתכם את השעות שאני נשארתי. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא, אני אומר – קח את הזמן. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אבל – בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה תשתה, משהו חם? קפה? תה? כמה סוכר? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני, יש לך דקה על כל יממה שהקדשת – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא יישאר לך, חבר הכנסת דב חנין. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא, לא. פרי, אתה רוצה לבוא להשלים? בעלייה. אני אתן לך עלייה. אני אתן לך עלייה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת כבל, בוא נמשיך. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן, גברתי, אנחנו עוד מעט צריכים להגיע לחוק שלך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נכון. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – – בעיתונות הכתובה בשלוש שפות, בטלוויזיה וברדיו, באתרי האינטרנט הנפוצים ובאתר האינטרנט של בנק ישראל. עוד הוספנו כי לשכת אשראי תהיה חייבת למנות ממונה על פניות ציבור וכי אי-מינוי שכזה יכול לגרור הטלת עיצום כספי. סיכומו של דבר, הצעת החוק שבפניכם היא פרי עבודה מאומצת של ועדת הכלכלה בחודשים האחרונים. מטרות החוק הן כבדות משקל, ודנו לא מעט בשאלה אם הוראות החוק המוצעות אכן יביאו להגשמת המטרות. הפכנו והפכנו בסעיפי החוק, הן ברמה הכללית והן ברמה הפרטנית, עד שהרגשנו שיש בידנו מוצר מוגמר משובח אשר יסייע להגשמת מטרות החוק. יחד עם זאת, הגענו לכלל מסקנה שכדי להגשים את אותן מטרות חברתיות חשובות, לא די בהצעת החוק, אף לא במתכונת המשופרת העומדת בפניכם היום. לפיכך, לצד הצעת החוק עמדנו על כך שיהיה הסדר משלים, שבו תוקם קרן למודרי אשראי שתיתן פתרונות לאלה שאף הצעת החוק במתכונת החדשה לא תצליח להכניסם למעגל מקבלי האשראי. קרן זו תוכל לאפשר לאנשים אלה להשתקם באופן כללי וכלכלי, ויש לקוות שבהמשך הדרך הם יוכלו אף ליהנות מהתועלת שבמאגר נתוני האשראי. אני גאה לציין בפניכם שבשיתוף פעולה עם משרד האוצר הצלחנו במהלך זה. הצעת החוק כוללת הוראות שונות ברמה הכללית ומותירה הסדרים לא מעטים לחקיקת משנה. על חלק גדול מהסדרים אלה יהיה פיקוח פרלמנטרי. מצפה לנו אפוא גם בהמשך הדרך עבודה רבה, ואני מבטיח כי ועדת הכלכלה תמשיך לעמוד גם בחקיקת המשנה על האינטרסים והזכויות של אזרחי המדינה. חברי וחברותי חברי הכנסת הנכבדים, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש שתדחו אותן ותאשרו את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה. ולפני כן, אני בקצרה רוצה לומר לכם, חברות וחברים – חבר הכנסת פרי, תודות כמובן אני אתן אחרי שהחוק יעבור, אבל אני רוצה לומר לכם: זה נשמע לכם ככה שהקראתי הקראה כאילו מדובר עכשיו באיזו מסכת בגמרא או במשנה או של חג השבועות, שמקריאים, אבל אנחנו מדברים פה על חוק שהגיעו אלינו והשתכנענו שמדובר בחוק כלכלי – חבר הכנסת פרי, חבר הכנסת עיסאווי פריג' – חוק כלכלי מאוד מאוד חשוב. אבל למרות זאת מצאנו לנכון, אל מול כל אלה שאנחנו מגדירים אותם מודרי אשראי, שאין להם יכולת היום, עם החוק או בלי החוק, לקבל אשראי – מה שהצלחנו, בשיתוף פעולה עם שר האוצר ועם רן מלמד מ"ידיד", זה לגרום לכך שתוקם קרן מיוחדת למודרים, שתתחיל – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, שהיית שותפה לזה – הקמנו קרן שתתחיל ב-50 מיליון שקל, ואולי אותם אנשים שירצו לחזור למעגל אט-אט יוכלו לקבל מהקרן הזאת הלוואות וסיוע. בנוסף, חברות וחברים, אם אני מחלק את החברה הישראלית – אם אני שם את המודרים לרגע בצד ואומר שהחברה הישראלית היא מ-1 עד 10, אז 1 עד 5, דב חנין – אין ספק שאנשים מ-6 עד 10, החוק הזה הוא דרמטי עבורם, משפר את היכולות שלהם ואת היכולת שלהם בשוק האשראי מאוד. מה כן עשינו פה, חבר הכנסת דב חנין? מ-1 עד 5, אותה קבוצה של אלה ששני בני-הזוג עובדים, ששלחו את הילד לפולין והצ'ק חזר, שמוצאים את עצמם בתוך איזה מעגל בעייתי – הקבוצה הזאת, התערבנו בצורה שלא הייתה כדוגמתה עבורה, וביקשנו שתהיה יכולת לממונה אפילו להיכנס אל תוך האלגוריתם ולקבוע אם כל אותם נתונים חיוביים, חבר הכנסת פרי, באמת משתמשים בהם כדי לתת דירוג נכון יותר, חיובי יותר, לאותו אזרח. אז אני אומר, אם הצלחנו שמתוך ה-100% של הקבוצה מ-1 עד 5, 30% ישתפר מעמדם, הגענו להישג חברתי מאוד מאוד משמעותי; ושלא לדבר על כך שיצרנו כאן תקדים מאוד גדול: הצלחנו לשכנע את כל הגופים להקים ממונה שיפקח על המאגר. אין לזה תקדים. ואני קורא לממשלה: בכל מקום שיש עניין לשמירה והגנה על הפרטיות, שיהיה ממונה שזה יהיה תפקידו, כל תפקידו. יש גם ממונה על הגנה על הצרכנים, ויש פה פעולות שלא היו כדוגמתן. גברתי עורכת-הדין אתי בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי והיועצת המשפטית המדהימה של ועדת הכלכלה, אני רוצה לומר לך, יחד עם עורכת-הדין סומפולינסקי – וזה לא תודות: אין סעיף בחוק שלא נכנסנו אליו, אין סעיף בחוק שלא שונה. אם מדברים על חוק ששונה כמעט בצורה דרמטית, זה החוק הזה. ואם היו לי ספקות, חבר הכנסת דב חנין, כשנכנסתי – וחבר הכנסת עיסאווי פריג' – כשנכנסו עם החוק הזה, אני אומר לך, אני אומר כאן לציבור ואני אומר כאן לחברי הכנסת: הבאנו חוק שעבדנו עליו קשה; שנים לא היה חוק שכל כך עמלו בו, כל כך הפכו בו, כמו החוק הזה. אני, כמובן, תודות שומר לסוף, אבל אני מבקש, איך אומרים, שכל הסתייגות תידחה, והחברים, כמובן יש להם אפשרות לזכות דיבור, אבל אני מקווה שהם לא יאריכו, כי כבר הארכתי בשביל כולם. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. כאמור, הוגשו הסתייגויות להצעת החוק הזאת. לפי הסיכומים, יציגו הסתייגויות: חבר הכנסת עיסאווי פריג' – 15 דקות, חבר הכנסת דב חנין – 20 דקות, וחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – עשר דקות. ראשון הדוברים – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, ידידי איתן, איפה הוא? מה, אמר את דבריו ויצא? זה הבייבי. זה חוק – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> הוא חוזר. <קריאה:> הוא דיבר הרבה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא חוזר. בואו, נדייק בעובדות, ואני רוצה שגם איתן ישמע, הוא חלק מכל זה. במושב הזה, חברים, מה שקרה בוועדת הכלכלה זה דברים שאני, למען האמת – סרט נע של חקיקה. איך אני אתייחס לזה? אני באמת משתוקק ומחכה לסוף, לראות אם הסרט הנע הזה יניב תוצאות חיוביות. אני אתחיל אתכם: חמש שנים חוק רישוי רכב נמצא בוועדת הכלכלה, והחוק הסתיים ואמור לבוא למליאה. חמש שנים. חוק נתוני אשראי נמצא במאגר של יוג'ין קנדל והמועצה שנים רבות – הקרדיט, תזכור – שנים רבות. עכשיו החליטו: שולפים אותו, והעבירו אותו בוועדה בחודשיים–שלושה. זה מדהים. חוק חלוקת הגז. החקיקה שמתקיימת בוועדה זה כאילו משהו בוער בנו: ימי ראשון, ימי חמישי, עד 12 בלילה. אפילו יעקב פרי, שאני חשבתי לעצמי: מי יושיב אותו עד 10 ו-11 בלילה? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ועוד איך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ועוד איך ישב. אז חברים – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – בואו, אני באמת רוצה לדבר אתכם – – – <קריאה:> – – – <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> גם את אשתי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אה, הגעת? אני – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> גם אשתו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מותר להתייחס? עובד מדינה. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – – רוצה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז למנו היה חלק, שהיה יועץ הסתרים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אויש. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בטוח. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אתה עכשיו מסבך אותו – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז איתן, ידידי, הכול יחסי. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> בוודאי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שמעתי אותך. אני מסכים אתך שמה שנכנס הוא לא מה שיצא. נכנס משהו דורסני, משהו מאוד מפחיד, וקיבל פנים אחרות ביציאה. אבל הכול יחסי. ואני רוצה לעבור אתכם, חברים, על מטרת החוק, מה התכלית של החוק, ועל-פי זה אנחנו נתקדם. ואני משתף אתכם. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> רק אל תאריך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איך? <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא ארוך מדי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא לא לא, אני אנצל חלק מהזמן שלי. <חיים ילין (יש עתיד):> אחרי שדיברת שעה, אתה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> מה אתה רוצה, לי אין ברירה, אני מציג את החוק. <חיים ילין (יש עתיד):> אין – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אגיד לך מה – – – <קריאה:> – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא. דברי ההסבר חשובים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. כן. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> נכון. אתה צודק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אדבר מזווית אחרת, אבל. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תראה, יש ארבע מטרות לחוק על-פי החוק. אני רוצה שיח אתכם, האם המטרות אכן מתקיימות. הגברת התחרות בשוק האשראי הקמעונאי – מתקיים, הולך להתקיים או יתקיים? יכול להיות שכן, אבל זה הרבה תלוי בצדדים שנמצאים בתוך זה. אני אשים "וי", יכול להיות שיתקיים. הרחבת נגישות האשראי – גם, יש סבירות שזה יתקיים. וכאן, המטרה השלישית, חברים – וזה הוויכוח שהיה ביני לבין חלק מחברי כאן: צמצום האפליה במתן האשראי וצמצום הפערים הכלכליים. זאת השאלה שאני שם על השולחן, וחבל ששר האוצר לא נמצא כאן. אני שואל אתכם: האם החוק יצמצם את האפליה ואת הפערים כלכליים? אני חושב שלא. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> זה משפר את המצב בכל – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני חושב שלא. אני אומר לכם: אני מסתכל על הכול יחסי. מה המטרה? אני אסכם לכם את זה בשני מובנים, שיהיה לכם קל לקבל את ההחלטה: יש לנו – החוק הזה, אני מודה, תורם ליציבות המערכת הפיננסית במשק. נכון, אני מודה. למה? כי יש יותר מידע. לכל אחד תהיה תעודת זהות. כמו שעבר לפני כמה דקות מאגר ביומטרי, תעודת זהות ביומטרית – לכל אחד מאתנו תהיה תעודת זהות שיהיה בה דירוג האשראי שלו. כבוד היושב-ראש, אתה תתחיל להתרגל שאתה כאזרח, בתעודת הזהות, על-פי החוק הזה יהיה כתוב: דירוג האשראי של חבר הכנסת אחמד טיבי הוא כך וכך ושל עיסאווי הוא כך וכך. בארצות-הברית – ואנחנו מסתכלים תמיד על מודל החיקוי – בארצות-הברית, תראה את התופעה שקורית: אפילו ברמה של – היום אישה, לפני שהיא מתחילה עם גבר או להפך: מה ה-credit score שלך? מה דירוג האשראי שלך? <רחל עזריה (כולנו):> מה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> בארצות-הברית זה קיים, ונכתבו על זה כתבות. <רחל עזריה (כולנו):> בארצות-הברית זה לא – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אנחנו העתקנו את זה משם. <רחל עזריה (כולנו):> בארצות-הברית אנשים מסתדרים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> העתקנו את זה משם. אז כל אחד יש לו תעודת זהות ביומטרית, ועכשיו תהיה לו תעודת זהות פיננסית: מה אתה שווה על-פי נתוני האשראי שנאספו לגביך. עכשיו, אנחנו צריכים להיות חשופים. אז איפה הבעייתיות של החוק, בעיני? אמרנו: יש לנו יציבות, אני מודה. למה? יש לך יותר מידע, ויש לך אפשרות לתת יותר יציבות למערכת. אבל מצד שני – וחברי איתן כבל התייחס לזה – יש פגיעה בפרטיות. היציבות היא על חשבון הפרטיות – אנחנו חשופים יותר, אנחנו חשופים יותר. אלה העובדות. אנחנו בוועדה ניסינו לתת הגנה בסוגיה הזאת, כפי שנאמר כאן, על-ידי מינוי ממונה להגנת הפרטיות. השאלה היא, האם נצליח במינוי הממונה הזה להקטין את החשיפה? נצליח. עד כמה? אני לא יודע. אבל המסקנה היא שכל אזרח ואזרח יהיה חשוף בצורה מאוד פוגענית לגבי הפרטיות שלו. אני רוצה להתמקד בדברי, חברים, בסוגיית צמצום הפערים. מספר לי אחד מפקידי הבנק בכפר-קאסם: נכנסה אישה שמקבלת קצבת ביטוח לאומי של 2,800 שקל. יש לה מסגרת אשראי של 1,000 שקל. היא נכנסת לפקיד, היא רוצה כסף מזומן; אישה מבוגרת. הוא אומר לה: את בחריגה, את לא יכולה, המסגרת נוצלה, 1,000 שקל. היא אומרת לו: מה אני אעשה? הוא אומר לה: את יכולה לקחת הלוואה של 15,000 שקל. ואללה, האישה אמרה, אני אקח 15,000 שקל. חתמה לו על טפסים וקיבלה 15,000 שקל ויצאה. כשהיא תחתום על הטפסים האלה, האישה המבוגרת, הזקנה הזאת, היא תבין מה זה דירוג אשראי? תבין באיזו ריבית היא קיבלה? תבין איפה היא נמצאת? אני שואל אתכם: היא תבין? היום, במציאות של המשק, מי משלם יותר ריבית – חברה מבוססת או אזרח תפרן שיש לו משכורת של 4,000 שקל? מי משלם? אני אומר לכם, מידע, שהאזרח משלם ריבית שנעה מ-12% ומעלה והחברות משלמות ריבית שלילית. מי שיש לו משלם פחות, ומי שאין לו או יש לו מעט משלם יותר ריבית. האם החוק הזה בא לתת הגנה לאזרח המסכן שחי על משכורת של 5,000? לא. לא. החוק הזה בא להגיד לאזרח הזה: הדירוג, יכולת ההחזר שלך היא כך וכך, אז לכן הריבית תהיה כך וכך. אז מה החוק הזה בא? בא ומוסיף כוח לכוחות הפיננסיים שפועלים בשוק, לטייקונים, למוסדות האשראי שקיימים בשוק. הוא נתן להם כלי לחשב את רמת הסיכון הפיננסית שלהם. בדוחות הכספים שלהם נראה פחות ופחות הפרשה לחובות מסופקים. זה מה שנראה. אבל מה שקורה, שהגענו למצב שאנחנו נמצאים בוועדה, ואני נמצא, באופן אוטומטי – אני שואל את עצמי: מה עלי לעשות? החוק הזה הולך לעבור. מה עלי לעשות? אז אין לי פתרון אחר אלא לנסות לתקן את זה, לתקן במקסימום שאנחנו יכולים, לשתף פעולה על מנת לצאת עם חוק שלאזרח יהיה כמה שפחות נזק. וזה מה שעשינו בוועדה. ידעתי שבסופו של דבר לכל אזרח תהיה תעודת זהות פיננסית. יהיה שקוף כמה אתה שווה. אפילו חשבונות החשמל שלך יהיו במאגר, ואם איחרת בתשלום – יהיה במאגר. הרבה נתונים יהיו חשופים במאגר, אבל זה המחיר שאנחנו צריכים לשלם לנוכח המדיניות הכלכלית הדורסנית, שלא מתחשבת בשכבות החלשות, בממשלות ישראל האחרונות. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה, עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לסיים, איתן? כן. אני רוצה להתייחס להישג – – – <קריאה:> אף אחד לא ידבר יותר מיושב-ראש הוועדה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איתן, יש הישג. אנחנו אמרנו: החוק יתייג כל אחד. כל אחד יהיה עם התיוג: אתה שווה ככה ואתה שווה ככה. עכשיו, איתן הצליח להשיג קרן למודרי אשראי. הצלחת להביא קרן למודרי אשראי. אני שואל, הקרן הזאת – ואכן, קיבלנו את הבטחת שר האוצר לקיום קרן לתפרנים, מודרי האשראי – מתחילה ב-50 מיליון. מה זה 50 מיליון שקל? אני שואל אתכם, מה זה 50 מיליון שקל לקרן מודרי אשראי? אז עדיף לי שהכסף הזה, יתרמו אותו למקומות שמסוגלים לתת מענה לאוכלוסייה יותר רחבה. 50 מיליון שקל, מה, ייקחו ולא – אבל זה הישג, אני מודה. אני מודה, וחוזר ואומר: מה שיצא זה לא מה שנכנס. והמאמץ שהופעל בחוק על כל סעיפיו הוא לא פשוט. כל סעיף עבר שינוי. הישג, אבל הכול יחסי. ונקודה נוספת שאני רוצה להתייחס אליה ולהביא לתשומת לב החברים שלי, שהיא מפחידה אותי, היא סוגיית לשכות האשראי. פרי, איתן, אני רוצה שההיסטוריה תשפוט אותנו בסוגיה הזאת – לשכות האשראי והתפקיד שלהן במתן הדירוג בנוסחה האלגוריתמית: האם התפקידים הנוספים שהענקנו להם, ברמת הייעוץ, לא יהיו בומרנג לאזרח הפשוט? כי כולם רוצים להרוויח. בסופו של דבר אלו רוצים להרוויח, ומישהו צריך לשלם את הכסף הזה. והמישהו – אני פוחד שאנחנו כאן מקלים ומשחררים סמכות יתר ללשכות האשראי, במיוחד במתן הייעוץ. אתה לא יכול לתת ללשכת אשראי, שקובעת את הדירוג על-פי האלגוריתמים, גם את האפשרות לתת לך ייעוץ איך אתה משפר את דירוג האשראי שלך. יש אבסורד, חברים: לשכת אשראי, שאמורה לעשות את הדירוג, לקבוע כמה לכל אחד ואיפה הוא נמצא – אותה לשכה יכולה לתת ייעוץ לאזרח איך לשפר את הדירוג שלו. איך זה קורה? אני חושב שבסוגיה הזאת אנחנו לא מיצינו את עצמנו ולא הגענו לנקודה שצריכים להגיע אליה. סוגיה נוספת שרציתי להתייחס אליה, אדוני, לפני שאני מסיים – סוגיה שהיא לא רק בחוק נתוני האשראי אלא גם בחוקים אחרים: דיברו לפני על המאגר הביומטרי, שכבר שחררו, הוא קיבל אישור של תשעה חודשים וטרם התקיים דיון במליאה. אתמול עבר בקריאה ראשונה חוק להקמת גוף ביקורת על הפרקליטים. רק עבר בקריאה ראשונה, וכבר – זה חודשים יש נציבה לגוף הזה, והחוק לא עבר במליאה. כנ"ל בחוק נתוני האשראי: טרם עבר במליאה וכבר הנושא רץ, זה כמה חודשים. תופעה כזאת אנחנו, חברי הכנסת, חייבים לתת עליה את הדעת. אנחנו לא חותמת גומי, רבותי. זה תהליך חקיקה שעובר בבית הזה, ואנחנו צריכים להיות האנשים ששומרים על התהליך הזה. כל עוד התהליך לא עבר, אני לא יכול להתחיל ליישם אותו, בטרם עבר. והתהליך שקורה בממשלה הזאת – מתחילים את היישום תוך כדי חקיקה, כאילו הדברים הולכים מאליהם. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לשם כך, אדוני, אגיד לך את האמת – אני הולך לתמוך בחוק, כי ההישגים שהשגנו בוועדה יחסית יספקו אותי בשלב זה, אבל אני עם לב כבד לגבי התוצאות וההמשך. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך. חבר הכנסת דב חנין, עד 20 דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, ידידי וחברי יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל, אני רוצה לפתוח בהערכה – באמת, לא לפרוטוקול – לך, מכובדי וחברי יושב-ראש הוועדה. העבודה שאתה הובלת בחוק הזה היא עבודה יוצאת דופן בכנסת. אתה צודק, החוק הזה נכתב מחדש בוועדה, והוא נכתב הרבה יותר טוב מהנוסח שהגיע אלינו, ופה אני רוצה לומר לציבור שצופה בנו עכשיו שיש להם מזל שחבר הכנסת איתן כבל הוא יושב-ראש ועדת הכלכלה – אגב, לא רק בחוק הזה, אבל ודאי בחוק הזה גם כן. נעשתה פה עבודה עצומה. כמובן, הרבה הערכה ותודות לצוות הוועדה, ליועצת המשפטית, ליועצות המשפטיות, על העבודה המשמעותית שלהם. חברי יושב-ראש הוועדה, ההערכה הזאת היא משמעותית במיוחד, מכיוון שהיא באה ממקום של מחלוקת. הרי אתה יודע, במצבים שבהם אני מסכים אתך בכל דבר, לא קשה לי לומר: כל הכבוד, ואני אתך ומאחוריך, אבל בחוק הזה יש מחלוקת, והמחלוקת הזאת היא בסופו של דבר על השקפת עולם, והוויכוח פה הוא ויכוח על השקפת עולם, ואני רוצה את הוויכוח הזה להביא בפני הכנסת. קודם כול, במבט הרחב, אדוני היושב-ראש, נקודת המוצא שלי, להבדיל מנקודת המוצא של הממשלה, היא שאשראי איננו הפתרון למצוקות חברתיות. אשראי לא יכול להיות הפתרון למצוקות חברתיות. אשראי, יש לו טעם ויש בו מקום, אבל המחשבה של לפתור בעיות בתחום האשראי ולאפשר לאנשים לקחת הלוואות ואז פתרנו בדרך הזאת את הבעיות החברתיות זו מחשבה, לדעתי, מאוד מאוד בעייתית. זה ברמה הרוחבית והעקרונית. במבט יותר ממוקד על מה שהחוק הזה עושה, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה לא מציע שקיפות של ההון בפני האזרחים; הוא מציע שקיפות של האזרחים בפני ההון. הוא מציע שקיפות של החלש בפני החזק, וזו הבעיה העקרונית שנמצאת בחוק הזה. עמיתי חברי הכנסת, מתוך הבעיה העקרונית הזאת נגזרות הרבה בעיות אופרטיביות, ואני רוצה לעמוד על העיקריות שבהן. קודם כול, החוק הזה יוצר איזשהו מנגנון שבו הוא לא רק מעצים את האי-שוויון אלא הוא מסווג אותו וכותב אותו כנתון מדעי ונייטרלי. דירוג האשראי של אזרחי ישראל בעצם ישקף את האי-שוויון החברתי הקיים בחברה הישראלית, אבל יהפוך את המצוקות האלה לעניין אינדיבידואלי, "אובייקטיבי", ציון אישי, פרסונלי, של אנשים, דירוג במונחים מדעיים וסטטיסטיים של פרובלמטיקה שהיא בסופו של דבר פרובלמטיקה חברתית. בפועל, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו יוצרים פה מנגנון תיוג חברתי נוסף, שהוא מאוד יעיל, ודווקא היעילות הזאת היא מה שמפחיד אותי. החוק הזה בעצם, בסופו של דבר, יסייע להנציח את הפערים החברתיים, שיש להם גם ממדים אתניים, יש להם ממדים לאומיים בחברה הישראלית, והוא בעצם יסווג אותם ויסמן אותם כאילו כנתון אובייקטיבי. ובעצם כל הרעיון של מאגר נתוני האשראי מתחבר, לפחות מבחינתי, לתפיסה טוטליטרית של פרטיות המידע וחירות האזרח. מעטות מאוד המדינות שבהן יש מאגר לאומי בהיקף כזה של נתוני אשראי, וזה כמובן מוביל אותי לביקורת הבאה: ריכוז הכוח המשמעותי שנוצר כאן, ריכוז כוח שנוצר במאגר המידע המוצע, הוא ריכוז כוח בלתי מידתי לחלוטין ביחס לתועלת החברתית המובטחת. אני חייב לומר שמבחינתי, התועלת החברתית המובטחת היא סוג של ציפור על העץ. אני לא בטוח שזה יקרה, אני לא בטוח שתהיה ירידה בריבית, בעמלות, בקנסות המוטלים על הציבור. אני לא בטוח. במדינות אחרות הניסיון הוא, הייתי אומר, שנוי במחלוקת. אבל החדירה לזכויות הפרט היא קורית, היא קונקרטית, היא חסרת תקדים והיא אקטואלית. וכמובן, זה מתחבר לטענה הבסיסית שלי על האסימטריות במידע. יש כאן שקיפות של הלווה בפני ספקי האשראי ולא שקיפות של ספקי האשראי בפני הלווה. זו הטענה שאני הזכרתי קודם – השקיפות של החלש בפני החזק. עומדות כאן גם שאלות של עקרוניוּת – קודם כול, היכולת שלנו לסרב להצטרף למאגר נתוני האשראי. אז קודם כול, זה נכון שיש ללקוח אפשרות לסרב להכללתו במאגר, אבל המשמעות של הסירוב הזה בנתונים של החוק ושל המאגר כפי שהוא יוקם היא עמידה בפני לחצי שיווק עצומים. אם הלקוח לא יסכים להעביר את נתוני האשראי הוא בעצם, בפועל, יקבל את האשראי בברירת המחדל שתיוותר לו אחרי שהחוק הזה יעבור – במחירי אשראי מאוד מאוד גבוהים. ולכן בפועל הסירוב להיכלל במאגר הוא לדעתי במידה רבה תיאורטי. שוב, בעניין הפרטיות, הפרטיות היא בעייתית משתי זוויות: זווית אחת של פריצת מאגרי המידע. הוועדה בהובלתו של יושב-ראש הוועדה הקדישה הרבה מאמץ ותשומת לב להיבטים האלה של פריצת מאגרי מידע, ואני בהחלט ער לכל התשובות שקיבלנו, אבל כמו במאגר הביומטרי, אני חייב להגיד לכם שאני לא רגוע. כל מאגר שאני מכיר הוא מאגר שבסופו של דבר ייפרץ, וברגע שהנתונים נמצאים במקום מסוים הם יגיעו משם לעוד הרבה מאוד מקומות אחרים. הבעיה הזאת היא בעיה מהותית ביותר, בעיית פריצת נתוני האשראי, ובמובן מסוים יש המשכיות בין הדיון שלנו כאן לבין הדיון על המאגר הביומטרי. המאגר הפיננסי הוא אפילו לפעמים יותר מסוכן מאשר המאגר הביומטרי. לרוב האנשים לא כל כך אכפת מה יהיה עם טביעות האצבע שלהם, אבל אם הנתונים הפיננסיים האישיים שלהם יהיו חשופים, בעצם המשמעות היא סוג של סטריפטיז חברתי שאנשים מאוד מאוד יתקשו לעמוד בו. אבל שאלת הפרטיות, יש לה היבט נוסף – לא רק השאלה של פריצת מאגר המידע אלא גם השאלה של מאגר שאיננו נפרץ, אותו אח גדול פיננסי; אותו אח גדול פיננסי שבעצם יתייג את ההתנהגות הפיננסית של האזרחים, ובעצם, במובנים מסוימים, יגביר את המשטור הכלכלי והחברתי שלהם. אני אמרתי בפתיחת הדברים שלי שיש לי מחלוקת גדולה עם אותה השקפת עולם שאומרת שאשראי זה הפתרון. זו השקפת העולם האמריקנית, שהובילה את החברה האמריקנית למציאות שבה אנשים קורסים תחת נטל חובות. כולם לוקחים אשראי, כאילו החברה חיה בסדר, אבל בפועל כולם משועבדים לחובות בצורה נוראית. אני מזהיר אותנו מהכניסה למסלול הזה. אנחנו צריכים לעודד תרבות של חיסכון, לא תרבות של אשראי. מה שצריך לייצר זה תחרות בהעמדת מנגנוני חיסכון לציבור, ולא תחרות בהקלה על מנגנוני הלוואה ואשראי. <רחל עזריה (כולנו):> – – – לא הצלחנו. לא נתנו לנו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> חברתי, אני בהחלט חושב שזה הכיוון שצריך לעבוד עליו. אבל החוק הזה בעצם מאוד מאוד יחזק את התרבות הזאת של חובות ואשראי במקום תרבות של חיסכון. וכמובן, יש את השאלה של ההשלכות של החוק הזה על העניים, על אותם אלה שיודרו משוק האשראי מכיוון שהסיכון בלהלוות להם יהיה גבוה מדי. עכשיו הנתונים שלהם יהיו פומביים, לגופי האשראי לא יהיה שום תמריץ להתחרות עליהם, וזה דווקא ייצור מציאות של הצדקה של האפליה שלהם, של הפגיעה בהם, במונחים רציונליים, במונחים רציונליים ואובייקטיביים, שכן הדירוג השלילי שיקבלו אותם מודרים ייתפס כעת כמשקף סיכון אובייקטיבי ולא ייתפס כביטוי של תנאים חברתיים מפלים. הממשלה במקור רצתה בכלל את החוק הזה לקדם בזריזות ובמהירות, ומבחינה זו ועדת הכלכלה עשתה דווקא עבודה מאוד רצינית, מאוד שיטתית, מבחינת התהליך. שמענו הרבה מומחים, שמענו גם הרבה גורמים שהביעו ביקורת קשה על החוק. אני רוצה בהקשר הזה להזכיר רק את פרופסור דוד לוי-פאור, שעבודתו והביקורת שהוא הביא בפני הוועדה לא יסולאו בפז; המרכז לצדק חברתי ודמוקרטיה על שם יעקב חזן במכון ון-ליר – ניירות מאירי עיניים שסייעו לנו מאוד בעבודתנו; לשכת עורכי-הדין וגורמים נוספים שליוו אותנו בצורה מאוד מאוד מסורה, ולהם צריך להודות. אני רוצה, עמיתי חברי הכנסת, לדבר על כמה שאלות שמתעוררות מהחוק. בואו נדבר על השאלה מי אוסף נתונים עלינו ואילו נתונים מועברים למאגר. האם באמת צריך להגן באמצעות המאגר החושפני הזה על נותני האשראי מפני אזרחים רמאים שצוברים חובות על ימין ועל שמאל? התשובה היא שלילית, שכן המצב הקיים היום כבר מחייב העברת מידע שלילי, כגון הליכי הוצאה לפועל, לגופים נותני אשראי; אין צורך במאגר חדש לשם כך. אגב, זו גם לא מטרת המאגר, וזו לא יכולה להיות ההצדקה האמיתית לפגיעה בפרטיות. דיברתי על היכולת לסרב להשתתף במאגר, שהיא תיאורטית בלבד, כי יש לה משמעות פיננסית מאוד מאוד קשה. אני רוצה להזכיר שבסופו של דבר למאגר הזה יועבר לא רק מידע שהוא רלוונטי לעניין לקיחת האשראי. פה היו לנו ויכוחים מאוד גדולים על חברות תשתיות ציבוריות, והישג מסוים בתחום המים לעומת קושי מסוים בנתונים מחברת החשמל. יש שאלה מאוד רצינית של האיזון בין הפרטי והציבורי. המאגר הזה מתחיל כסוג של דואופול ציבורי, אבל בפועל הנתונים האלה עומדים בפני סכנה של הפרטה. וכבר היום בנק ישראל, שהוא הגורם המוביל, מבקש להסתייע בתפעול המאגר בצורות כאלה או אחרות – אני לא רוצה כרגע אפילו להיכנס לוויכוח, כי זה באמת יגרום לי לחרוג מאוד ממסגרת הזמן – בגורמים פרטיים שנמצאים מחוץ לבנק ישראל. יש שאלות קשות ביותר של הגנה על הצרכנים מפני עוולות. מי יגן על האדם הפשוט מפני עוולות הכרוכות בדירוג שלילי על לא עוול בכפו? האם המנגנונים שהצעת החוק מייצרת מספיקים בעניין הזה? אולי הם, כמו שאני חושש, חלשים מדי, חסרי שיניים מספיק אפקטיביות? כיצד באמת נייצר אשראי לאוכלוסיות עניות שמודרות היום לגמרי מאשראי? כל שאלות מיקור החוץ וההפרטה – מי יקים את המאגר? מי יפעיל אותו? אלה הן שאלות מאוד מאוד רציניות. ניהלנו על זה ויכוחים קשים בוועדה, אבל לצערי אני לא יצאתי מסופק. אני מאוד מאוד חושש מהתוצאות שאנחנו הגענו אליהן. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להתקדם לאלטרנטיבה. אני רוצה לומר שגם בתחום האשראי, כמו במאגר הביומטרי, יש חלופה יותר דמוקרטית, יותר יעילה מאשר מודל המאגר הפיננסי. לצערי הגדול, הממשלה לא בחנה את המודל הזה. היא לא בחנה את האלטרנטיבה להקמת איזה דואופול של שליטה במסחור מידע, לא בחנה אלטרנטיבה שהיא לא רק יותר צודקת, לא רק יותר הגיונית אלא גם יותר פשוטה, יותר אפשרית, ובעיקר – משהו שכבר אנחנו יודעים איך הוא עובד. אדוני היושב-ראש, בואו נחשוב לרגע מה היה קורה אם היינו הולכים, במקום להקים מאגר, להתייחס לנתונים הפיננסים כמו שאנחנו מתייחסים לטלפון סלולרי; לאפשר לאנשים ניוד של המידע לפי בחירתם, זאת אומרת, לייצר סטנדרט של קישוריות וניידות מידע בין הבנקים, בין ספקי האשראי, לפי בקשת הלקוח, בלי שום צורך במאגר, בלי שום צורך בקרטל של דירוג אשראי. בהסדר הזה אנחנו יוצרים איזשהו סטנדרט שמאפשר בעצם לאדם להגיד: אני מעביר את נתוני האשראי שלי, כשאני רוצה, עם חשבון הבנק שלי ועם המידע הנתון בו, בסטנדרט קבוע – סטנדרט שאנחנו יכולים לקבוע אותו; לאפשר ניידות מידע, לאפשר לאנשים בהחלט תחרות בתחום האשראי – הייתי אומר, מין מספר חשבון בנק שהוא שייך לאזרח ואתו הוא יכול לנוע מבנק לבנק, מספר כרטיס אשראי ששייך לאזרח ואתו הוא יכול לנוע מחברה לחברה, וסטנדרט ונוהל ברורים שמחייבים את הבנקים וחברות כרטיסי האשראי להעביר את הידע ביניהן לפי דרישות הלקוח, בדיוק כמו שמשטר הקישוריות וניידות המספרים עובד בתחום הטלפונים הסלולריים. האלטרנטיבה הזאת, הסטנדרט של ניידות המידע, מבטיחה יותר תחרות, פחות ריבית, אבל גם מנגנון הרבה יותר פשוט. היא משחררת אותנו מהסיכון הגדול הזה של המאגר הפיננסי האימתני, המסוכן, הבעייתי, על כל החולשות וכל החסרונות שלו. אני מאוד מצטער שגם נוכח הביקורת שהשמענו בוועדה, הממשלה לא הייתה מוכנה לחשוב מחדש על המהלך הזה, לא הייתה מוכנה לחשוב על מהלך שייצר פה פתרון בנקודה שצריך; ייצר את הפתרון הקל, הפשוט, האפשרי, הזמין, במקום המערכת, שאני חושש לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת: היא מערכת גדולה ומפלצתית. לכן, עמיתי חברי הכנסת, בשורה התחתונה, למרות העבודה העצומה שנעשתה וההערכה הגדולה שלי ליושב-ראש הוועדה ולצוות הוועדה על העבודה המסורה שלהם, אני אציע לכם – כמובן לחברי אבל לכולכם, עמיתי חברי הכנסת – להצביע נגד הצעת החוק. אני חושב שהצעת החוק הזאת, בסופו של דבר, עם כל הרצונות הטובים שהיו מעורבים כאן, תוביל אותנו למצב הרבה הרבה יותר גרוע ומסוכן. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מודה לך על שקיצרת בזמן. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, עשר דקות יספיקו? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מי שמכיר אותי כבר במליאה הזאת יודע שלרוב אני משתדלת לא לנצל את הזמן, בטח לא בהסתייגות. קודם כול, צהריים טובים, כמובן. אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, מדובר בחוק באמת באמת מאוד מורכב, ואני חושבת שהיטיב לתאר זאת יושב-ראש ועדת הכלכלה איתן כבל. אני חושבת שמי שהיה בדיונים בימי שלישי בשעה 18:00 כמעט כל שבוע בשלושת החודשים האחרונים, יכול היה להבין שהדילמות שגולגלו לפתחנו היו רבות, ולשמחתנו אנחנו היינו מלווים בצוות באמת – אני לא רוצה להגיד: הטוב ביותר, כי אני חברה בעוד ועדות, בסדר? אז אל תכעסו עלי, יקירות שלי, אבל באמת בצוות מדהים, של לאה ורון, המפקדת שלנו, של אתי בנדלר, המ"מית שלנו, ושל אביטל, שבלי החיוך שלה אי-אפשר. אבל באמת אני חושבת שמצאנו את עצמנו כל הזמן מתמודדים – במידה רבה – נכון, אתי? אני חושבת שזה יהיה תיאור נכון – הלכנו מבעיות וחזרו אליהן, הלכנו מבעיות וחזרנו אליהן, כי אין דרך אחרת. צריך לומר, חברי יושב-ראש הוועדה איתן כבל, שאין דרך אחרת לטפל בעצם בחוק כל כך מורכב, שבאמת משלב בין רגולציה מאוד מאוד לא פשוטה, מצד אחד, ומצד שני, באמת, הוא בכיס האישי של כל אחד מאזרחי מדינת ישראל. הסיבה שאני ביקשתי להגיש הסתייגות מסוימת לחוק, אחרי שנעשתה בו עבודה מאוד מאוד גדולה, היא אותה נקודת זמן מאוד מאוד לא פשוטה שבה מגיע האזרח, למשל, לקופה באחת מרשתות השיווק; הוא קונה שמפו וגרנולה – זאת הייתה הדוגמה הקבועה שלי, חברים, אז אני לא משנה אותה. הוא היה מגיע ומבקש לקנות שמפו וגרנולה, ואז עומדת שם הקופאית ואומרת לו: תראה, אדוני, יש לך בעיה בחיווי האשראי שלך. זה נשמע קצת דמיוני, זה נשמע קצת כמו מין תסריט כזה, נכון, איתן? יש בעיה בחיווי האשראי שלך. המאמר הראשון שפרסמתי כשנכנסתי לכנסת היה מאמר בנושא החשיבות של מאגר נתוני אשראי. אני רוצה לומר לכם, אני העדפתי שזה יהיה מאגר שבו הציבור יאמר שהוא רוצה להיות חלק מהמאגר הזה. אני הבנתי למה שר האוצר טוען שמאגר וולונטרי כזה, מאגר כזה בהסכמה, לא יוכל לעבוד, אם המטרה שלנו היא באמת לעזור לאזרחי ישראל לתחר את האשראי שאותו הם מקבלים מהבנקים. אני אומר מילה בעניין התחרות. באמת איתן הזכיר את הקרן המאוד-חשובה, וצריך לומר, אפילו מרגשת, איתן, של 50 מיליון שקלים אשראי. פה באמת חייבים לומר מילה לרן מלמד, חברנו, שליווה אותנו בכל דקה מהדיונים האלה. אני אמרתי, די בתחילת הדיונים: תראו, צריך להבין שלאותם 10% מודרי אשראי, חוק נתוני אשראי לא יעזור. עיסאווי – איפה עיסאווי? לא פה. לאותם 10% באמת צריך לקרוא לזה חוק סיכוני אשראי. זה לא יעזור להם, החוק הזה. החוק הזה, אבל, אמור לעזור לשכבה לא מבוטלת של אנשים, מעל אותם 10% מודרי אשראי. כמובן, אותם אזרחים עתירי הון או עתירי משאבים, אפילו אנשים אמידים – לא צריך להיות עשירים ממש – כשהם מגיעים לבנק אין להם בעיה לקבל אשראי; להם אין בעיה. אבל אותה שכבת ביניים, לאותה שכבה שהרבה פעמים אנחנו מוטרדים ממה קורה אתה, מכמה כסף עולה לה לחיות במדינה הזאת; אותה שכבה שהרבה פעמים משלמת ריבית הרבה יותר גבוהה ממה שהיא צריכה לשלם, כי היא לא יודעת לתחר את האשראי שלה, כי היא לא יודעת ללכת לבנק הזה ולבנק הזה ולבנק הזה ולנותן האשראי הזה – בתקווה שבאמת יתפתחו עוד ספקי אשראי בשוק הזה, וכמובן, אני מדברת רק על העולמות הלגיטימיים והאיכותיים של ספקי האשראי. הם לא יודעים לעשות את זה. לציבור הזה, אני יכולה רק לקוות באמת שהחוק הזה יעזור. אני הייתי מעדיפה בהרבה – אני מודה ומתוודה: בנושא של חיווי האשראי אני הייתי מעדיפה בהרבה אילו חיווי האשראי היה נחסך מהציבור הישראלי; אילו אותה נקודה בזמן, חיליק, שבה אנחנו הולכים לקופה – ואני יכולה לדמיין לעצמי אנשים שמגיעים לקופה די בחרדה אחרי שהחוק הזה יעבור; בדאגה, לא רוצה להגיד בחרדה, אבל די בדאגה ממצב האשראי שלהם. אנשים שמשלמים בצ'קים, כי זה אמצעי התשלום היחיד שיש להם – חברי חברי הכנסת ביציע. גברת בירן, פשוט הקול שלכם אדיר, רב-עוצמה. מאותו ציבור שבאמת משלם בצ'קים, שזה אמצעי התשלום היחיד שיש לו, אני מודה ומתוודה שאני עדיין מוטרדת. אבל בסופו של דבר, מהניסיון המועט שיש לי בכנסת מהשנה הזאת, יש כנראה מעט מאוד חוקים כבדי משקל וכל כך משמעותיים, אדוני יושב-ראש הוועדה, שנכנסים לוועדה בצורה אחת ויוצאים מהוועדה בצורה אחרת. באמת, עם כל הקושי שיש לי בחוק הזה, החוק הזה נכנס בצורה אחת, יצא בצורה אחרת. חבר הכנסת פרי, תודה רבה לך על השעות, על הבדיחות, גם על הצעקות כשהיה צריך. <חיים ילין (יש עתיד):> הוא צועק? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כשהיו לי שאלות קשות לשאול, כן, כי בעשר בלילה גם הוא רצה ללכת הביתה. גם אני, אבל עדיין. לחבר הכנסת עיסאווי פריג', שהיה שותף מאוד משמעותי, ולחבר הכנסת איתן כבל, שאני באמת חושבת שבלי הסבלנות ואורך הרוח שלו – ופה נדרש הרבה מאוד אורך רוח – כנראה לא היינו מגיעים לתוצאה בכל זאת הרבה יותר טובה מכפי שהחוק הזה התחיל. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת רועי פולקמן. <רועי פולקמן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אכן רוצה לומר כמה מילים מהזווית שלנו, כיוון שהחוק הזה הוא חוק דגל, בוודאי מבחינתנו, מבחינת שר האוצר, ואני חושב שגם מבחינת שרת המשפטים. היה הרבה מאוד עניין בחוק הזה, והרבה מאוד עבודה נעשתה. כמובן, אני אתחיל בלהגיד תודה ליושב-ראש הוועדה, לאיתן כבל, על עשרות רבות, לדעתי מעל 100 שעות ישיבות נטו, וכמובן עוד כל האקסטרות שהיו מסביב; היקף אדיר של עבודה. אומנם אני לא ותיק פה בכנסת, אבל ראיתי כבר דיונים בוועדות, ולא ראיתי כזה עומק בחוק כל כך מסובך. אז באמת תודה, גם לך וגם לחברי הוועדה שהוזכרו כאן, שיושבים כאן עכשיו, והיו שותפים למהלך הזה. אני חושב שהחוק הזה, מהזווית שלנו, נוגע בשתי הנקודות המרכזיות שהן אג'נדה מרכזית של שר האוצר היום – גם הנושא של צמצום פערים וגם הנושא של המאבק במונופולים ושיפור התחרותיות בשוק הפיננסים במדינת ישראל. המצב הקודם, שבו המונופולים של האשראי רוכזו בשני בנקים גדולים במדינת ישראל – זה אתגר גדול שמונח לפתחו של שר האוצר, שהבטיח להילחם בעניין הזה. חוק נתוני אשראי הוא מהלך חשוב, כחלק מסדרה שלמה של מהלכים, הן פתיחת האשראי החוץ-בנקאי – והם יושלמו במושב הכנסת הבא – בכל סוגיית הפתיחה של השוק הבנקאי וכרטיסי האשראי; הסוגיה הזאת, שבה לא יכול להיות שכל המידע יחזיק את הצרכנים כלקוחות שבויים בידי שני בנקים במדינת ישראל, אלא שבאמת תוכל להתפתח תחרות. ואכן, הדיון הזה על תחרות, שתכליתה בסוף להוריד את העלויות, העמידה כמה שאלות גדולות, ובראשן סוגיית הפרטיות, שאליה התייחס יושב-ראש הוועדה. ברור שניתנו כאן מענים באמצעות הממונה על הגנת הפרטיות בבנק ישראל, וזו סוגיה חשובה. אבל הדבר השני, באמת, היה איך מזרימים מידע חיובי למאגר הזה, כדי שנוכל להרחיב למקסימום לאותם אנשים – שהיום ממילא דירוג האשראי שלהם הוא שלילי ועלויות האשראי שלהם היום מאוד גבוהות. בניירות הרקע שהוועדה קיבלה במהלך העבודה ראינו עד כמה – ודרך אגב, גם בחוקים אחרים שדנו בהם בתקופה האחרונה בנושא האשראי – ראינו עד כמה העלויות שמשלם הצרכן הישראלי על אשראי הן גבוהות. לכן, המאבק הזה בריכוזיות שקיימת בשוק האשראי, ובכלל בשוק הפיננסים במדינת ישראל, הוא דגל מרכזי של כולנו ושל שר האוצר, וחוק נתוני האשראי הוא נדבך מרכזי. זה אכן ייקח זמן עד להבשלה מלאה, אבל זה צעד משמעותי בהורדת יוקר המחיה, שחלק ממנה הוא נזילותו של האשראי. הצעד האחרון, שגם הוא קשור לחוק החשוב הזה, זה כמובן אותו אשראי שבהמשך יוזל גם לעסקים קטנים ובינוניים, שגם הם היום משלמים עלויות מאוד מאוד גבוהות ולא הגיוניות. אז שוב תודה ליושב-ראש הוועדה. זה צעד אחד בשרשרת של צעדים, ותודה בשם כולנו על התהליך הזה, ואנחנו באמת בדרך הנכונה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת רועי פולקמן. אנחנו עוברים להצבעות. לפני שנצביע, בהמשך לנאומים הרבים שנשאו כאן חברי כנסת בנאומים בני דקה, ביציע האורחים יש לנו קבוצה מיוחדת מיוחדת, של ילדים מיוחדים מיוחדים, יחד עם תנועת "הצופים" ונציגי אלו"ט. ברוכים הבאים לכנסת. הפרחתם בלונים כחולים מאוד יפים כאן ברחבה, ותמשיכו לבקר אותנו, גם ביום המיוחד הזה וגם בשאר הימים. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – גליל עליון. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אדוני היושב-ראש יש גם קבוצה מהגליל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש גם קבוצה מן הגליל. יפה. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון לא תפספס את ההזדמנות לברך קבוצה מן הגליל. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות – למי שמעוניין, בוודאי, להצביע. נאמר לי שעל ההסתייגויות אני עובד מול חבר הכנסת דב חנין, נכון? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חנין, לא שמעתי אותך. אני עובד מולך. הצעת חוק נתוני אשראי, התשע"ו–2016. לשם החוק יש הסתייגות של חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג – להלן: קבוצת סיעת מרצ – ושל חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי ועבדאללה עבו מערוף – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת – ושל חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. האם להצביע, אדוני? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא להצביע. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> היא מורידה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> סעיף 2. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי. אם כן, לשם החוק ולסעיף 1 אין הסתייגויות, כי חבר הכנסת דב חנין הסיר אותן. תכף נאפס פה את השעון ונצביע על שם החוק וסעיף 1 כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. גברתי, לא מוגדר יושב-ראש הישיבה, אז אני לא בטוח שההצבעה שלי – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז טעות במחשב. תכף נראה אם זה קיבל את הצבעתי. הצבעה מס' 14 בעד סעיף 1 – 46 נגד – 5 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 46, נגד – 5, אין נמנעים. אני קובע כי שם החוק וסעיף 1 אושרו כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, לסעיף 2 יש הסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 7 נגד – 45 נמנעים – 2 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, בעד ההסתייגות – 7, 45 נגדה, שניים נמנעו. אני קובע כי ההסתייגות לסעיף 2 לא התקבלה. לסעיפים 3–17 אין הסתייגויות, ולכן נוכל להצביע על סעיפים 2–17, כולל, כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. מי בעד, מי נגד? סעיפים 2–17 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 16 בעד סעיפים 2–17, כהצעת הוועדה – 52 נגד – 5 נמנעים – אין סעיפים 2–17, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 52, נגד – 5, אין נמנעים. אני קובע כי סעיפים 2–17 אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אדוני חבר הכנסת חנין, לסעיף 18? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אנחנו מסירים את ההסתייגויות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא שומע אותך. כן, אדוני? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני, אנחנו מסירים את ההסתייגויות חוץ מהסתייגות 14. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסתייגות 14 היא לסעיף 123. אם כן, אנחנו נצביע עכשיו על סעיפים 18–122, כולל, כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות, כי הן הוסרו. 18–122 כנוסח הוועדה – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 17 בעד סעיפים 18–122 – 54 נגד – 5 נמנעים – אין סעיפים 18–122 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, בקריאה שנייה, 18–122 – 54 בעד, חמישה נגד, אין נמנעים. הסעיפים אושרו בקריאה שנייה. הסתייגות 14, לסעיף 123. שאר ההסתייגויות, 12 ו-13, לאותו סעיף, הוסרו. אנחנו מצביעים על הסתייגות 14. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 6 נגד – 53 נמנעים – אין ההסתייגות (14) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 123 לא נתקבלה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גם האופוזיציה נגד – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לפחות חלקה, חבר הכנסת חסון. בעד – 6, 53 נגד, אין נמנעים. גם הסתייגות 14 לא התקבלה. לסעיפים 124–126 אין הסתייגויות מלכתחילה, ולכן נצביע על סעיפים 123–126 בקריאה שנייה ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה. בבקשה, ההצבעה החלה. הצבעה מס' 19 בעד סעיפים 123–126, כהצעת הוועדה – 54 נגד – 5 נמנעים – אין סעיפים 123–126, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 54, נגד – 5, אין נמנעים. אני קובע כי כל סעיפי החוק אושרו ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. לכן, אנחנו עוברים לקריאה שלישית על כל החוק, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? חוק נתוני אשראי, התשע"ו–2016. הצבעה מס' 20 בעד החוק – 53 נגד – 5 נמנעים – אין חוק נתוני אשראי, התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 53, נגד – 5, אין נמנעים. החוק אושר כנדרש בשלוש קריאות, כנוסח הוועדה. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, אפשר לעלות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת איתן כבל מבקש להודות לרבים שעסקו במלאכה. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה, אדוני היושב-ראש, חברי השרים, רשמות, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה להזכיר לממשלה, לשר האוצר, את המלחמה שעשו שהחוק הזה לא יהיה בידי האופוזיציה, רחמנא ליצלן. אתה זוכר את זה, דוד ביטן? רחמנא ליצלן. אני רציתי להגיד לכם: אנחנו לא אויבים של אזרחי ישראל. כשיש דברים שמובאים בלב נקי, בידיים פתוחות, אנחנו יודעים לעשות את זה אפילו יותר טוב מהקואליציה. ואנחנו אכן עשינו את זה יותר טוב מהקואליציה. וזו הזדמנות, חברותי וחברי חברי הכנסת – אני עונה היום רק למי שהשתתף בדיונים. <קריאות:> – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> פולקמן, גם אתה, יש לך אולי חצי דקה לדבר. <מירב בן ארי (כולנו):> מה? הוא – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אבל רק חצי דקה. חברותי וחברי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להודות לחבר הכנסת פרי, שהיית – באמת אני אומר את זה – יד ימיני, האיש שבלעדיו לא יכולתי להוביל את כל המהלך הזה. אני אומר את זה מכל הלב, וכל מה שאני אומר רק ממעיט את מה שהיה בכל אותן עשרות שעות, שלדעתי עברו את 100 השעות, בעבודה המשותפת. אני רוצה להודות לחבר הכנסת עיסאווי פריג', שבאמת הרג אותי, הרג אותי, אבל הגענו למנוחה ולנחלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל לא עד הסוף. על זה אתה מודה לו. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> תשמע, קצת קשה להרוג אותי עד הסוף. אני רוצה להודות גם לחברתי חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, שבאמת נתנה את כל-כולה לעניין. תודה לך על כל מה שנתת לנו והניסיון שנתת לנו. לחבר הכנסת פולקמן, שמעת לעת היה נציג של הקואליציה – – <קריאות:> – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – זאת אומרת, מעת לעת הקואליציה הגיחה לברר מה קורה, איך קורה, למה קורה. רועי, אנחנו, לחברי הקואליציה בוועדה נשלח את החוק, שידעו על מה הם הצביעו. אני אומר את זה, כך – אבל בכל מקרה, רועי, תודה מעומק הלב על כל אשר עשית; וכמובן, לחבר הכנסת אברהים חאג' יחיא, שעזר לנו מעת לעת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עבד אל חכים חאג' יחיא. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> עבד אל חכים חאג' יחיא, סליחה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> נכון, נכון. יש גם אחמד. ואני רוצה להודות גם לחבר הכנסת מקלב, שגם הוא הגיע כמשגיח כשרות מעת לעת, לוודא מה קורה בדיוני הוועדה. אבל אני רוצה, ברשותכם, באמת לומר תודה קודם כול ליועצת המשפטית, המשנה ליועץ המשפטי, עורכת-הדין אתי בנדלר. את אדם מדהים. אני אומר לך את זה. זכיתי. זכיתי בוועדה שיש לי אותך. אנחנו זכינו. ויש לנו את לאה, מנהלת הוועדה. בלעדיכן – אלה לא מילים מן הפה ולחוץ; אני אומר זאת כמי שבאמת משתדל להשתמש במילים – לא תמיד במשורה, אבל כאן אני באמת רוצה להיות מדויק: בלעדיכן לא היינו יכולים לעשות דבר. ובהזדמנות הזו, אביטל סומפולינסקי – איך אומרים? היית עבורי – זאת פעם ראשונה שאנחנו בוועדה נחשפים ליכולותייך; וכמו שאתי אמרה, בלעדייך, עם כל הכבוד למחמאות לאתי, החוק הזה לא היה עובר כפי שהוא עבר. <יצחק כהן (ש"ס):> יש כזה שיר. יש כזה שיר. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> איציק, אתה מפריע לי. אני גם רוצה להודות לנירית איבי ממשרד האוצר; מבנק ישראל – לנדין טרכטנברג; אני מתנצל בפניך, מנואל, שלקחתי אותה יותר. איך אומרים? כל יום שלישי, מנואל. הוא מדבר אתה בטח עכשיו. אני רוצה להודות לחזי כאלו, המנכ"ל, ואני רוצה להודות, ברשותכם, לאנשים שבאמת נתנו מעצמם: לעורך-דין ארז קמיניץ, ולעורכת-הדין רני נויבואר, שבאמת אין עליה. גם כן יש כאן, כמובן – ליואל בן-אור מהמועצה הלאומית לכלכלה, שעוד תשמעו עליו, אני מבטיח לכם; בחור מדהים על-פי כל קנה מידה. ואחרון – לרן מלמד, סמנכ"ל עמותת "ידיד", שבאמת, ברגע שהבין שאנחנו הולכים להעביר את החוק, נתן את כל-כולו לעניין. ואדוני, למרות הכול, למי ששיגע אותי, פרופסור לוי-פאור, שהתרומה שלו למרות הכול, למרות ההתנגדות שלו לחוק – בסופו של עניין ידע גם הוא, בדרכו, לתרום. תודה לכם. עשינו מעשה גדול היום – תודה רבה לכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איתן כבל. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום, התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת יעקב פרי וסתיו שפיר בנושא: הצלת החינוך המוזיקלי והקונסרבטוריונים בישראל. החלטת ועדת האתיקה בקובלנה נגד חבר הכנסת מאיר פרוש בקשר להתבטאותו במליאת הכנסת נגד "נשות הכותל". החלטת ועדת האתיקה בדבר חברי הכנסת השוהים בחופשה ללא תשלום – חל"ת – ממקום עבודתם הקודם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני (תיקון), התשע"ו–2016> [מס' מ/922; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"א, עמ' 1561; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני (תיקון), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת צחי הנגבי – בבקשה, אדוני. אין הסתייגויות אבל יש בקשות דיבור להצעת החוק הזאת. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אכן, אין הסתייגויות, כיוון שהחוק הזה הוא על דעת האופוזיציה והקואליציה בוועדת החוץ והביטחון. אנחנו, כמעט לא מזדמן לנו בוועדה לעסוק בענייני אופוזיציה וקואליציה, אבל בוודאי בחקיקה הדברים מתקיימים בקונסנזוס. אדוני היושב-ראש, החוק שאני אציג לקריאה שנייה ושלישית נדון בוועדה. הוא למעשה תיקון לחוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, התשס"ז–2007, שמסדיר את הפיקוח על שיווק ביטחוני ועל ייצוא ביטחוני. הפיקוח נעשה באמצעות אפ"י, שזה האגף לפיקוח על יצוא ביטחוני במשרד הביטחון. ההצעה שמונחת בפני חברי הכנסת כוללת שני תיקונים עיקריים. הראשון נועד להוסיף גורם שיהיה רשאי לחתום על רישיונות לסוגיהם השונים. לפי החוק בנוסחו כיום, הגורם שמעניק את הרישיון הוא הרשות המוסמכת, שלפי ההגדרה שלה בחוק כוללת את מנכ"ל משרד הביטחון ואת ראש אפ"י, אם מנכ"ל המשרד מסמיך אותו לכך. בהצעת החוק אנחנו מבקשים להרחיב את הגדרת הרשות המוסמכת, כך שהיא תכלול גם עובד בכיר, לפחות ראש חטיבה, שמנכ"ל משרד הביטחון יסמיך. תפקיד הרשות המוסמכת – שאת הגדרתה מוצע, כאמור, להרחיב – לא מסתכם רק במתן רישיונות. הסמכות שלה היא להפעיל סנקציות מינהליות של קנסות אזרחיים ועיצומים כספיים כלפי מי שמפרים את הוראות חוק הפיקוח. מאחר שבהצעת החוק מוצע לשנות את הגדרת הרשות המוסמכת כך שהיא תכלול גם עובד בכיר, מוצע להבהיר בהצעת החוק כי ההרחבה היא רק לעניין מתן רישיונות, ולא לעניין השימוש בסנקציות מינהליות. על כן, מוצע להבהיר כי הסמכויות להטיל קנס כספי או עיצום כספי לא יהיו נתונות לאותו עובד בכיר אלא רק למנכ"ל משרד הביטחון ולראש האגף לפיקוח על היצוא הביטחוני אשר המנכ"ל הסמיך לצורך כך. התיקון השני שמוצע בהצעת החוק עוסק בפטורים מחובת רישיון. כיום החוק קובע ארבעה סוגי רישיונות. לגבי כל אחד מהרישיונות ניתנת לרשות המוסמכת הרשות לפטור מחובת רישיון לגבי סוגים של ציוד או לגבי פעולות מסוימות, כפי שנקבע בתקנות כבר ב-2008. לעמדת משרד הביטחון, מנוסח החוק היום עולה כי גם כאשר נקבע פטור בתקנות, על מבקש הרישיון לפנות לרשות המוסמכת ולקבל ממנה אישור לכך שהציוד או הפעולה פטורים מחובת הרישיון. כדי לפשט את התהליכים אנחנו מציעים לקבוע לגבי כל אחד מסוגי הרישיונות כי די יהיה בכך שניתן פטור בתקנות, ולא יהיה צורך בהליך של הגשת בקשה לפטור מהרשות המוסמכת. בקיצור, התהליך שמתבקש כאן הוא תהליך שאמור לייעל את המערכת, לתת ללקוחות שלה – שאלה אותם אנשים שמבקשים את רישיונות הייצור – לעשות להם חיים קצת יותר קלים בתוך עולם הרגולציה המתעצמת ומתערבלת. זו אמורה להיות התפתחות חיובית, שינוי מרענן. לפיכך לא הוגשו, אכן, הסתייגויות לחוק, ואני מבקש מחברי הכנסת לאשר את ההצעה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת הנגבי. יש בקשות דיבור. חברת הכנסת זנדברג? בבקשה. חמש דקות, גברתי. בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תראו, לאלה שלא מכירים את הנושא, חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני נחקק לפני כעשור, במטרה – כשמו כן הוא, לפקח על היצוא הביטחוני. אינני יודעת אם אתם יודעים: ישראל מייצאת היום, היא מובילה ברשימת המדינות המייצאות יצוא ביטחוני – אבסולוטית, לא ביחס לאוכלוסייה, לא ביחס לתל"ג או שום דבר מהסוג הזה. חלק מהיצוא הזה, רק צריך להבין – מדובר ביצוא של חברות פרטיות מסחריות לכל דבר. כלומר, המוצר הוא אומנם מוצר ביטחוני, אבל מדובר בחברות מסחריות – כמובן, בדרך כלל של יוצאי מערכת הביטחון. הם לוקחים את הידע, את הפיתוח, שהם צברו במסגרת ניסיונם, והם מוכרים אותו למדינות – חלקן לגיטימיות, והיצוא הביטחוני הזה משמש למטרות הגנה, שלום, לפעמים, או לפחות הגנה בעולם הדמוקרטי; חלקן – מקומות מפוקפקים יותר ומשטרים או חלקים בעולם שבהם הם משרתים דיקטטורות, לפעמים רצחניות. לפעמים הנשק הזה משמש במלחמות אזרחים, ויש עדויות שלפחות בחלק מהמקרים חלקו משמש לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. האגף לפיקוח על היצוא ביטחוני אמור לפקח על היצוא הזה, ובמהלך השנים מאז חקיקת החוק עלה יותר מסימן שאלה אחד לגבי מידת האפקטיביות של הפיקוח הזה. דוח מבקר המדינה כבר הקדיש פרק די נכבד לפיקוח שאפשר לקרוא לו אולי עוצם עין, בין אם, ככה, בהעלמה מכוונת, יותר או פחות; אבל בטח ובטח הוא הטיל ספק מאוד גדול באפקטיביות של הפיקוח הזה, ובמידת ההידוק שבה באמת הוא מצליח להגשים את מטרתו, ובמיוחד, כאמור, למידה שבה אותו נשק מגיע, בסופו של דבר, ומשמש למטרות מפוקפקות עד רצחניות, אם נקרא לזה ככה. אני חושבת שאנחנו, בתור אזרחי ואזרחיות ישראל, מדינה דמוקרטית ושוחרת שלום, רוצים לדעת שהנשק שנמכר בשמנו בעולם, מעבר לרווח שהוא משיא לכיסיהם של היצואנים, לא משמש למטרות שלא לשמן אנחנו התכוונו. והנה, באה הצעת החוק הזאת, ובמקום להגביר את הפיקוח על ייצוא הנשק, ובמקום לדאוג שלמשל יהיה אפשר – כמו שלמשל מציעה הצעת חוק אחרת שהעליתי כאן במליאה לפני כמה זמן, ונדחתה – לאפשר לשלול, או להטיל סנקציות על הרישיון כאשר הוכח שהוא משמש להפרות זכויות אדם או לפשעי מלחמה, במקום זה באה הצעת החוק הזאת ומקלה על מתן הרישיונות; היא מורידה את הדרגה, מורידה את הסמכות במשרד הביטחון שניתן לו להעניק את הרישיון, היא מקלה וקצת פותחת את אפשרויות הפיקוח במקום לצמצם אותן. נדמה לי שכולנו יכולים להתאחד סביב הרעיון, שגם, כאמור, מצא לו ביטוי בדוח מבקר המדינה, שלא זה התיקון שצריך לעשות כרגע בחוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, אלא אם צריך לעשות בו תיקון, צריך לעשות בו תיקון בדיוק לכיוון ההפוך – של הידוק הפיקוח, ולא הרחבה שלו. לכן אני מבקשת להתנגד להצעת החוק הזאת – ולבצע שינויים בחוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, אבל בדיוק לכיוון ההפוך. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת זנדברג. חברת הכנסת גלאון – לא נמצאת; חבר הכנסת גילאון – לא נמצא; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נמצאת. לכן אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני (תיקון), התשע"ו–2016. אנחנו נצביע עכשיו בקריאה השנייה. הצבעה מס' 21 בעד סעיפים 1–5 – 33 נגד – 5 נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. <היו"ר יואל חסון:> 33 בעד, חמישה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה השנייה. אנחנו נעבור לקריאה השלישית. אני מכריז על הצבעה. אמרתי – עוברים להצבעה. אני לא מבין. הצבעה מס' 22 בעד החוק – 28 נגד – 4 נמנעים – אין חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני (תיקון), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יואל חסון:> 28 בעד, ארבעה מתנגדים. חבר הכנסת איימן עודה מתנגד, חברת – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> הייתה פה בעיה. <היו"ר יואל חסון:> אז חברת הכנסת מרב מיכאלי תמכה, חבר הכנסת אראל מרגלית תומך, לפרוטוקול, וחבר הכנסת יוגב, לפרוטוקול – בעד. הצעת חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני (תיקון), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016> [מס' מ/930; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ג, עמ' 2168; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להמשך סדר-היום: הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016. יציג את החוק יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת צחי הנגבי. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> תודה, אדוני היושב-ראש. זה עוד יותר קצר מאשר קודם. האם הוגשו הסתייגויות? <היו"ר יואל חסון:> לא. רק בקשות. <צחי הנגבי (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016. החוק נחקק בשנת 2002 על רקע פער שנוצר בין חיילי המילואים למשרתי הקבע בכל הנוגע לתשלומים הניתנים במקרה של פגיעה או של מוות עקב השירות. החוק קובע כי נוסף על התגמולים שניתנים לחיילי מילואים שנפגעו במהלך שירותם ולבני משפחותיהם, מכוח חוקי השיקום תשולם להם קצבה נוספת אם לא היו להם הסדרים פנסיוניים וביטוחיים שנתנו לכך מענה. הצעת החוק שנדונה אצלנו בוועדה ומונחת לפניכם כעת כוללת שני תיקונים שנוגעים לתשלום הקצבאות. התיקון הראשון נוגע לאופן חישוב הקצבה. גובה הקצבה מחושב לפי כמה משתנים: שכרו של חייל המילואים, מידת זכאותו לכיסוי ביטוחי מקופת גמל, ובמקרה שנקבעה לו נכות תפקודית – אחוז הנכות התפקודית. נוסף על כך, לצורך החישוב נקבעה תקרת שכר שאותה מחשבים בהתאם לתחשיבי תגמולי המילואים המרביים שניתנים לפי חוק הביטוח הלאומי. תקרה זו עומדת כיום על כ-43,000 שקלים. לפי אופן החישוב הקבוע כיום בחוק, בשלב הראשון נבדקת התאמת שכרו של החייל לתקרת השכר הקבועה בחוק, ואם שכרו גבוה ממנה הוא מופחת עד לתקרה זו. מגובה התקרה מופחת הסכום שהחייל או שאיריו זכאים לו מקופת גמל, ובהתאם לכך נקבע גובה הקצבה הסופי. זו שיטה שפגעה בבעלי שכר גבוה, שכן סכומי הזכאות מקופת הגמל קוזזו מתקרת השכר ולא משכרם בפועל, שהיה גבוה יותר. על כן הצעת החוק מציעה לשנות את שיטת החישוב כך שראשית יופחת מהשכר הסכום שחייל המילואים או שאיריו זכאים לו מקופת הגמל, ורק לאחר מכן יופחת הסכום שנותר עד לתקרת השכר הקבועה בחוק. זה תיקון שיחול על מקרים שאירעו בעבר – סליחה: התיקון הזה לא יחול על מקרים שקרו בעבר, אם אני לא טועה. כן, נכון – התיקון יחול גם על מקרים שאירעו בעבר, אך רק על תשלומים שיינתנו מכאן ואילך. אציין כי אף שהתיקון המוצע מיטיב רק עם בעלי שכר גבוה, הוא לא פוגע במשתכרים שכר נמוך יותר. תיקון נוסף בהצעת החוק נוגע למועד תשלום הקצבאות לשאירים. לפי החוק כיום הקצבה הראשונה משולמת החל מהחודש השני שלאחר החודש שבו נולדה העילה לקצבה. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי הקצבה הראשונה תשולם החל מהחודש הראשון שלאחר החודש שבו נולדה העילה לקצבה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת הנגבי. יש לנו בקשות של רשות דיבור. חברת הכנסת – – – <תמר זנדברג (מרצ):> כל מרצ – – – <היו"ר יואל חסון:> כל מרצ מוותרת. אז אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016. ההצבעה היא בקריאה שנייה. בבקשה. הצבעה מס' 23 בעד סעיפים 1–4 – 33 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר יואל חסון:> 33 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה בקריאה שלישית. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 24 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – 1 חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יואל חסון:> 32 בעד, אין מתנגדים ויש נמנע אחד. אני קובע שהצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 85 והוראת שעה), התשע"ו–2016> [מס' מ/1003; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 10078; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יואל חסון:> הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 85 והוראת שעה), התשע"ו–2016 – יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. בבקשה. זה כולל לוח תיקונים. להצעת החוק הזאת יש הסתייגויות ויש בקשות דיבור. נמחקו? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> תכף אגיע לזה, ואני גם אגיד מדוע. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 85 והוראת שעה), התשע"ו–2016. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית. ההצעה כללה במקור שני הסדרים מחמירים ביחס למכירה ולרכישה של דירות מגורים. ההסדר האחד – יורש של דירת מגורים יצטרך למכור אותה בתוך שנתיים על מנת שיוכל ליהנות מפטור ממס שבח, ככל שהמוריש היה זכאי לפטור בעת פטירתו. הוועדה סברה שזו גזירה לא מוצדקת על הציבור, שקיימים בה קשיים הנובעים בין היתר ממקרים שבהם הזכויות בדירת ירושה אינן מוסדרות עקב סכסוך משפחה או עקב סיבות אחרות, סיבות שתלויות בנושאים שונים. בוודאי הדירה הזאת לא נקנתה כדי להשקיע בה, ולצערם של בני המשפחה, אבי המשפחה נפטר, והוא הוריש להם את הדירה הזאת. כבר במליאת הכנסת עלו טענות כנגד ההסדר המוצע הזה, ובסופו של דבר הוועדה החליטה להסירו מהצעת החוק, והוא לא נמצא בנוסח שבפניכם. כלומר, ליורשים ימשיך להיות פטור לא מוגבל בשנים ממס על דירה בירושה שהמוריש היה זכאי לפטור לגביה. אני רוצה לציין את שר האוצר, שהסכים להוציא את הסעיף הזה, את החלק הראשון של הצעת החוק; זו באמת הצעה לא מוצדקת ולא נכונה, והיא לא קיימת. חבר הכנסת מוזס, נושא הירושה לא נמצא. היית מוטרד במשך הרבה זמן, אבל כמוך היו רבים מחברי הכנסת שהיו מוטרדים מזה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> והגיעו גם לוועדה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מה? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הגיעו גם לוועדה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> והגיעו לוועדה. <היו"ר יואל חסון:> אז מה זה אומר היום? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> שזה לא נמצא. כשאדם יורש דירה, אין הגבלה בשנים – מתי הוא מוכר אותה. זו לא מוגדרת כדירה להשקעה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה אתם נכנסים להם לחיים? למה הם צריכים למכור? אני שואל אותך. למה? <היו"ר יואל חסון:> לא, זהו, אין. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> שאלה טובה. בגלל השאלה שלך הוצאנו את זה מהחוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זהו? אני רגוע? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אין את זה בחוק. <קריאה:> תהיה רגוע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> רגוע? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה אתה נכנס להם לוורידים? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> נכון. <היו"ר יואל חסון:> איפה היית עד עכשיו, תגיד לי? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> לא, לא. הוא צודק. בגלל השאלה הזאת הוצאנו. <היו"ר יואל חסון:> אחרים שאלו קודם ועשו עם זה משהו. לא רק שאלו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא. קראתי – – – <היו"ר יואל חסון:> טוב ששמת לב. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> הוצאנו. הוצאנו את זה. <היו"ר יואל חסון:> טוב שאחרים שמו לב קודם, חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא. אני – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הרצחת וגם – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> זה בסדר. <היו"ר יואל חסון:> אתה בסדר. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> ההסדר השני הוא שרוכש דירה יחידה שמעוניין להחליף אותה בדירה אחרת יחויב במס רכישה אם לא יחליף את הדירות בתוך שנה. כיום, לעניין רוכש שמחליף דירות יש תקופה של שנתיים שבהן הוא זכאי לפטור ממס, והצעת החוק המקורית קיצרה את זה לשנה. הרציונל היה שאם יקוצרו התקופות, אז יהיו יותר דירות פנויות מהר יותר, והגדלת ההיצע תשפיע גם על מחירי הדיור. בוועדה הגענו לשתי מסקנות: האחת, שקיצור לשנה בלבד יפגע מאוד ברוכשים שיחויבו במס למרות שהם נשארים עם דירה יחידה לבסוף; השנייה, שהרציונל שייווצרו יותר דירות יתממש רק בשנה הראשונה, ולאחר מכן כבר לא תהיה הגדלת היצע בשל החמרה זו. לפיכך, החלטנו להאריך את התקופה שמזכה בפטור ממס לשנה וחצי, וכן לקבוע את ההצעה כהוראת שעה – זו הייתה הוראת קבע – לחמש שנים. כמו כן, קבענו שבתום חמש השנים להוראת השעה תקופת הפטור בהחלפת דירה תהיה שנתיים, גם ממס שבח וגם ממס רכישה. קבענו שתחילת ההסדר הזה תהיה ב-1 במאי 2016. היום, מס שבח ומס רכישה – המועד שבו אפשר למכור ולהיות פטור ממס הוא שונה. באחד מהם זה 18 חודשים ובאחד זה 24 חודשים. בהסדר הקבע העלינו את כולם ל-24 חודשים. זה גם יצר בלבול וזו גם הייתה תקופה קצרה מדי. לכן, הגענו בסוף להסכמה. עם שר האוצר הייתה הסכמה שזה יהיה 18 חודשים, תהיה הוראת שעה לחמש שנים, ולאחר מכן הכול יהיה 24 חודשים, ולא יהיה מצב שלחלק מהמס יהיה פרק זמן קצר יותר ולחלק מהמס יהיה פרק זמן ארוך יותר. הכול יהיה שווה. אנחנו חושבים שזה הסדר נכון. בנוסף, הוועדה יזמה תיקון מיטיב בהצעה, ומשרד האוצר הסכים לו: החוק כיום קובע שאם חלקו של הרוכש בדירת מגורים לא עולה על שליש, יש פטור ממס. חברי הוועדה, בכמה הזדמנויות, התרעמו על קביעת השליש, בעיקר עת מדובר באנשים שבבעלותם דירה נוספת או בדירה כלשהי היום הנובעת מירושה, ועל-פי רוב החלקים עולים על שליש, וכך נחשבים אותם יורשים למי שבבעלותם דירה, ועל זה הם מחויבים בשיעורי המס הגבוהים במס רכישה, או אינם יכולים ליהנות מפטור ממס שבח כשהם מוכרים את דירתם שאינה דירת הירושה. לפיכך קבענו שכששני אחים יורשים דירת מגורים, לא יראו במחצית החזקתם בדירת המגורים כדירה שהופכת אותם אוטומטית למשקיעים בעלי דירה נוספת. עד היום החוק קבע שרק אם מדובר בשלושה יורשים; היום, בחוק הקיים, מה שאנחנו מבקשים לאשר, זה מצמצם את זה, וגם אם יש שני יורשים הם ייהנו מכך. להצעה הוגשו הסתייגויות. הסתייגויות דיבור זה הסתייגויות דיבור, אבל הוגשו שתי הסתייגויות. הסתייגות אחת היא של חבר הכנסת רועי פולקמן, שמופיע, והוא מבקש את מה שאמרתי, שלאחר חמש שנים זה יהפוך להיות הוראת קבע, ויהיה חוק קבוע שבו המועד יהיה 24 חודשים. הוא ביקש, אם אכן לא תהיה בסופו של דבר הסכמה עם משרד האוצר – לבטל את זה. במקביל, הגיש חבר הכנסת מיקי לוי הסתייגות שאם אכן משרד האוצר לא יקבל את ההסדר הזה, הוא מבקש לצמצם את הוראת השעה לארבע שנים. וסיכמנו, ואני גם קיוויתי וגם תיארתי לעצמי שתהיה הסכמה, שאם אכן תהיה הסכמה – גם חבר הכנסת מיקי לוי מסיר את הסתייגותו – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> וגם אני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> כן, נכון. – – וגם חבר הכנסת פולקמן. לכן, אין הסתייגויות מהותיות. יש הסתייגויות דיבור לחוק הזה. אין הסתייגויות מהותיות. מה שאמרתי זה בחוק, בהסכמה של כל הצדדים. אדוני היושב-ראש, אני מבקש את אישור המליאה להצעת החוק הזאת. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. היו בקשות דיבור, אבל כל המבקשים ויתרו. וגם אין הסתייגויות, כפי שנאמר. לכן אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו נצביע על הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 85 והוראת שעה), כולל לוח התיקונים. הצבעה בקריאה שנייה. <מיקי לוי (יש עתיד):> בעד. זה חוק – – – הצבעה מס' 25 בעד סעיפים 1–6 – 31 נגד – 2 נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. <היו"ר יואל חסון:> 31 בעד, שני מתנגדים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה. זה כולל לוח התיקונים. אנחנו נעבור עכשיו לקריאה שלישית. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, במסכים שלנו כתוב: הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים. <היו"ר יואל חסון:> יש בעיה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> היית מצביע בעד כך או כך. <היו"ר יואל חסון:> רגע. אנחנו בודקים. <קריאה:> כאן רשום בסדר. <היו"ר יואל חסון:> אז נצביע שוב? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> זה היה בסדר. <היו"ר יואל חסון:> שיהיה ברור: ההצבעה בקריאה שנייה עכשיו הייתה על הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 85 והוראת שעה), כולל לוח התיקונים. מי רצה להוסיף את הצבעתו? חברת הכנסת מיכאלי, רצית להוסיף את הצבעתך? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יואל חסון:> את כמובן – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תמכתי. <היו"ר יואל חסון:> – – תמכת. בעד. אוקיי. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אתה בודק את הערנות שלנו, אה? <היו"ר יואל חסון:> אתה ערני. זה לא אני, זה מזכירת הכנסת בודקת. מזכירת הכנסת בודקת. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> היושב-ראש צריך לומר שיש הצבעה. <היו"ר יואל חסון:> יש מה? <מאיר פרוש (יהדות התורה):> היושב-ראש צריך להכריז שיש הצבעה. <היו"ר יואל חסון:> אני אומר שיש הצבעה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> לא אמרת. הצבעה מס' 26 בעד החוק – 31 נגד – 2 נמנעים – אין חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 85 והוראת השעה), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יואל חסון:> 31 בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 85 והוראת השעה), כולל לוח התיקונים, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אפשר לומר כמה מילים לזכות החוק הזה? <היו"ר יואל חסון:> לא נראה לי. אתה מציע? הוא יכול להגיד כמה מילים? הוא מבקש להגיד כמה מילים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אמרו, עניין הירושה – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, לא. אבל אתה לא יכול. לא לא לא, אין דבר כזה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אין? <היו"ר יואל חסון:> לא, לא. תודה רבה. <הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 14), התשע"ו–2016> [מס' מ/953; "דברי הכנסת", חוב' ז', עמ' 6858; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 14), התשע"ו–2016. יציג את החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב בראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להציג בפניכם – בשם ועדת חוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 14), התשע"ו–2016. כפי שכבר אמרתי פעם מעל הדוכן הזה, המגמה שלנו בוועדה היא להיאבק בהון השחור בכל דרך שאפשר, ולתת לרשות המסים ולמשטרה את הכלים הנאותים להיאבק בהון השחור, נקודה. מצד שני, לפחות אצלי, ואני חושב שגם אצל שאר חברי, עומד הערך של כמה שיותר לשמור על חיי הפרט ואי-פגיעה בחיי הפרט. ולכן אנחנו צריכים תמיד לשמור, למצוא את שביל הזהב, את האיזון הנכון, בין לתת כוח לממלכה לבין אי-פגיעה בפרט ושמירה על כבודו. הצעת החוק שהגיעה בהתחלה הייתה הצעת חוק לא כל כך מידתית, במובן הזה שהיא נתנה הרבה כוח לממלכה ופגעה פגיעה לא מידתית בחיי הפרט, ואני חושב שמצאנו את שביל הזהב בוועדה כדי לאזן את הדברים – ולכן גם להצעה אין הסתייגויות. אני אסביר בקיצור את המשמעות של החוק. אני חושב שזה חוק שהוא מהפך גדול בגישה ובמאבק בהון השחור. עד היום מי שמעלים מס מואשם אך ורק בעבירת העלמת מס. אני אומר "אך ורק" – זו עבירה חמורה שהעונש המקסימלי עליה זה שבע שנים; זה לא פשוט, אבל העלמת מס. קשה מאוד בדרך הזאת למצוא את אותם אלה שלא רק מעלימים מס אלא גם עוסקים בהון השחור בגדול. ולכן קבענו שהעלמת מס – אם הוא העלים את המס וגם עשה פעולה להיפטר מהכסף, אזי הוא עבר כאן למעשה שתי עבירות: עבירה אחת, עבירת המקור, היא העלמת המס, והעבירה הנוספת היא הלבנת הון. המשמעות היא שהוא מקבל גם את העונש – יכול לקבל גם את העונש של מעלים וגם את העונש של הלבנה, שהוא עונש הרבה יותר חמור. מה זה שם? <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת פרוש, אתה רוצה שאני אכריז על הצבעה ואז שוב לא תשמע? <מאיר פרוש (יהדות התורה):> אני עוקב אחריך. <היו"ר יואל חסון:> גם אני אחריך, תאמין לי. תפוס את מקומך, ונא להפסיק שם את הרעש, כי אני אוציא את כל היועצים, כולל את מנהלת סיעת כולנו, אם צריך. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כלומר, האיש שמעלים הוא – – – <היו"ר יואל חסון:> הנה, זה לא מזיז לה אפילו. סליחה, צוות היועצים – הם בכלל לא מקשיבים. סליחה, שומעים אתכם עד כאן. תודה רבה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כלומר, האיש שמעלים מס הוא לא רק מעלים מס אם הוא עושה את הפעולה הנוספת, אלא הוא גם עובר על חוק איסור הלבנת הון, ואיסור הלבנה בחוק הוא יותר חמור – העונש המקסימלי הוא עשר שנים. פירוש הדבר הוא שהאיש יכול לקבל שבע שנים פלוס עשר שנים. אבל, מהרגע שחלה עליו ההגדרה של הלבנת הון, אזי רשויות האכיפה, רשות המסים, ולפעמים המשטרה, יכולות לפעול ביתר שאת כדי לאתר את ההון השחור, אם הוא נמצא. בהלבנה יש הרבה דברים שאין בהעלמת מס, למשל מי שנאשם בהלבנת הון, אפשר לחלט את רכושו. הכסף – גם יש מה שנקרא ערבוב – לא רק הכסף הזה, אלא כספים נוספים, אם זה נמצא באותו חשבון, ועוד אמצעים הרבה יותר חזקים. כך שמצד אחד נותנים כוח גדול לממלכה. אבל מצד שני, כדי לשמור על הפרט וכדי לעשות את האיזון העדין, אמרנו: לא יכול להיות – נניח מישהו שיש לו חנות והוא מעלים מע"מ, שזה דבר חמור כשלעצמו, עליו לא נלך להטיל גם הלבנת הון; שם לא נמצא את ההון השחור, ועבירה של העלמת מס היא מספיק חמורה כדי לטפל בזה. ולכן קבענו סכומים מסוימים שהחל מהם זה מתחיל להיות; לא האדם הקטן, הרגיל, שעושה פה קצת ועושה אולי שם קצת, אלא רק מי שמתעסק עם הכספים הגדולים, שמעלים סכומים משמעותיים – ויש כאן הפירוט, אני לא אכנס לפירוט – שמעלים סכומים משמעותיים. ורק אז – העלמה של מיליון שקל, ככה, וסך הכול המחזור הוא 5 מיליון, או דברים מהסוג הזה – כשמדובר באמת באנשים כבדים, עליהם אנחנו אומרים שאם אתה מעלים ומעביר, עושה עוד פעולה בכסף, אז לא תואשם רק כמעלים אלא גם בהלבנת הון, ואז אפשר יהיה לאתר את ההון השחור. לכן, זה פעולה מאוד חשובה – ושוב, מאוד מאוד באיזון, כדי שבאמת הטיפול יהיה אך ורק בכבדים, ששם ישנו ההון השחור, ולא באנשים הרגילים, שעבורם, אם הם עשו את העלמת המס, העבירה הזאת מספיק חמורה בשביל לטפל בהם. דבר נוסף – החוק הזה גם מאפשר את הקשר. עד היום הרשות להלבנת הון – שעושה עבודה אדירה ומקושרת ויודעת לקשר ולחבר – עד היום היא מנועה מלהעביר נתונים למס הכנסה, ומס הכנסה מנוע מלקבל מהם נתונים. היא מעבירה את הנתונים רק למשטרה. מעכשיו, על אותם אלה שעוברים את עבירת המקור ושמחילים עליהם את הלבנת ההון, אותם מעלימים כבדים – גם יהיה מעבר אינפורמציה בין רשות המסים לרשות להלבנת הון, וזה ודאי יקל על הרשויות לאתר את ההון השחור, וזה מה שאנחנו רוצים. אז אני אומר שוב, אני מסכם: מהלך מאוד, איך אומרים, לא פשוט, אבל עשינו אותו בשום שכל ובאיזונים עדינים מאוד; מאבק נחוש בהון השחור, ומצד שני, שמירה מאוד מאוד קפדנית שזה לא יחול על כל אדם אלא רק על הכבדים, ששם יימצא ההון השחור. לא היו הסתייגויות בנושא הזה, ולכן אני אבקש מחברי חברי הכנסת לתמוך. <היו"ר יואל חסון:> תודה לך, חבר הכנסת סלומינסקי. אין הסתייגויות, כמו שנאמר. יש לנו בקשות של רשות דיבור. אני לא מזהה כאן את חברי סיעת מרצ, לכן אני לא אציע להם לדבר. גם חברי הסיעה המשותפת – הסיעה המשותפת גם לא נמצאים כאן. סיעת המחנה הציוני נמצאת כאן. רוצה לדבר? לא רוצים, מוותרים. סיעת המחנה הציוני נמצאים אבל לא מדברים. חבר הכנסת אורי מקלב – נמצא אך מוותר. אז אנחנו עוברים להצבעה. חברי חברי הכנסת, אני מכריז על הצבעה. הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 14), התשע"ו–2016 – אנחנו נצביע עכשיו בקריאה שנייה. בבקשה. הצבעה מס' 27 בעד סעיפים 1–7 – 35 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–7 נתקבלו. <היו"ר יואל חסון:> 35 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. חבר הכנסת פרוש, הצבעה בקריאה שלישית. בבקשה, אדוני. הצבעה מס' 28 בעד החוק – 33 נגד – אין נמנעים – אין חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 14), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יואל חסון:> 33 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 14), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. מבקש חבר הכנסת ניסן סלומינסקי להודות. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רבותי, אני רוצה – – <היו"ר יואל חסון:> נא להזדרז. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – רק להודות, בקיצור, לכל חברי חברי ועדת החוקה ששיתפו פעולה. היה לא פשוט, דנו על כל סעיף ועל כל נקודה, אז אני רוצה להודות לכם. אני רוצה להודות לייעוץ המשפטי שלנו, ובעיקר לאלעזר שטרן, היועץ המשפטי, שעשה עבודה אדירה, סייע בידנו ותמך. אני רוצה להודות לכל אנשי הממלכה, החל מרשות המסים, הרשות להלבנת – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> סלומינסקי – – – היחס שלך בין זכויות הפרט לבין – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא חושב. תבחן אותי ותראה שלא. תבחן אותי. תיכנס פעם ותראה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> נתתי לך את ה-benefit, אבל די, אל תמתח את זה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא. אני רוצה להודות לאנשי רשות המסים, לאנשי ההלבנה, למשרד המשפטים – – <היו"ר יואל חסון:> יש לנו יום ארוך, חברים. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – לייעוץ המשפטי, לכל אלה. אני רוצה להודות לכולם. תודה רבה. <יעל גרמן (יש עתיד):> למיקי לוי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ולמיקי לוי, סליחה, את צודקת. מיקי לוי, שליווה אותנו, וחיים, אני חושב – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – ואחרים, שליוו אותנו בנאמנות גדולה. <היו"ר יואל חסון:> תודה לכל השותפים. תודה לכל השותפים. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תודה רבה, חבר הכנסת ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מודה לך מאוד. התבלבלת בחוק, אבל לא חשוב. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 45), התשע"ו–2016> [מס' כ/624; "דברי הכנסת", חוב' כ"א, עמ' 10091; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יואל חסון:> הנושא הבא: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 45), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה. בבקשה. לחוק הזה אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן. אפשר כבר לצלצל, לדעתי. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רשמת פרלמנטרית, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 45), התשע"ו–2016, שיזמה חברת הכנסת טלי פלוסקוב עם חברי כנסת נוספים. סעיף 3(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, שעניינו איסור השפעה בלתי הוגנת, אוסר על עוסק לעשות מעשים שיש בהם כדי לשלול את חופש ההתקשרות של הצרכן, או לפגוע בו בצורה מהותית. לצד האיסור הכללי על הפעלת השפעה בלתי הוגנת, מונה סעיף קטן (ב) של הסעיף האמור רשימה של מעשים שיראו עוסק שעשה אותם כמי שהפעיל השפעה בלתי הוגנת. כך, בין היתר, נקבע בסעיף 3(ב)(10) לחוק כי יראו עוסק שמנע מצרכן להביא למקום העסק, או למקום אחר המנוהל על-ידי עוסק, מזון או שתייה מאותו סוג שהעוסק מוכר במקום, כמי שהפעיל השפעה בלתי הוגנת, אלא אם כן המקום הוא במהותו בית-אוכל. לדוגמה, בית-קולנוע המציע למכירה פופקורן, אך מונע מצרכן להכניס לאולם פופקורן שהביא מהבית או קנה במקום אחר, ייחשב למי שהפעיל השפעה בלתי הוגנת. הסנקציה הקבועה בחוק הגנת הצרכן על עוסק שהפעיל השפעה בלתי הוגנת היא עיצום כספי בגובה 45,000 שקלים, ואם העוסק הוא יחיד, 25,000 שקלים. ואולם – חברת הכנסת פלוסקוב, אני ארד, אני לא אעביר לך את החוק, את מפריעה לי. ואולם, לעתים אין זהות בין העוסק שמנהל את המקום ובין מי שמוכר את המזון במקום. כך, ייתכן שבית-הקולנוע מהדוגמה לעיל יעדיף שלא למכור את הפופקורן ישירות לצרכן, ויבחר לעשות זאת באמצעות זכיין המפעיל קיוסק במקום. מטרת הצעת חוק זו היא להבהיר שהאיסור למנוע מצרכן להביא למקום מזון או שתייה כאמור חל על עוסק, בין שהוא מוכר את המזון או השתייה במקום ובין שאחר עושה זאת. בהתאם לכך, מוצע להרחיב את ההסדר הקבוע בסעיף 3(ב)(10) האמור, כך שיאסור על עוסק למנוע מצרכן להביא למקום מזון או שתייה מאותו סוג שנמכר בו, ללא תלות בזהות מוכר המזון או השתייה. עם קבלת השינוי המוצע לא יוכל עוסק לחמוק מהאיסור האמור על-ידי הפעלת מוכר אחר במקום. אני מודה לחברי הכנסת בראשות טלי פלוסקוב על ההצעה שתתרום לרווחת הצרכנים. חברותי וחברי הכנסת, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגות, ואני מבקש מכם לקבל אותה בקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת כבל. אנחנו ניגש להצבעה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 45), התשע"ו–2016. ההצבעה עכשיו, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 29 בעד סעיפים 1–2 – 31 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יואל חסון:> 31 בעד. אין מתנגדים. אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור עכשיו לקריאה שלישית. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 30 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 45), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יואל חסון:> 32 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 45), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> חבר הכנסת חסון, אני בעד. <היו"ר יואל חסון:> רגע. אני מזמין את חברת הכנסת טלי פלוסקוב, יוזמת החוק – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תרשום אותי לפרוטוקול, כי זה לא נקלט. <היו"ר יואל חסון:> – – להגיד כמה מילים. חבר הכנסת אראל מרגלית תומך, אני משער, ולא הספיק להצביע. מאה אחוז. <טלי פלוסקוב (כולנו):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברֵי חברַי הכנסת, חברַי חברֵי הכנסת – מרוב ההתרגשות כנראה. אני רוצה, כמובן, להודות. זה החוק השני שלי שעבר בשבועיים האחרונים. אני חייבת להגיד כמה מילות תודה על התמיכה ועל העזרה בקידום החוק הזה. הרעיון נולד בפגישה עם המועצה לצרכנות. סיפרו לי שמשפחה שהולכת לסרט מוציאה, מעבר לעלות הכרטיס, כ-200 שקל על פינוקים לילדים, כמו פופקורן וקוקה-קולה. ולחוק הזה יש שם, שמו חוק הפופקורן. הבשורה שאנחנו מעבירים לצרכנים שלנו היא שהם יכולים היום ללכת לסרט, או לאצטדיון, למשחק, ולקחת את הפופקורן שהכינו בבית, שזה יעלה להם הרבה פחות כסף, והם גם ייקנו את הקוקה-קולה שלהם במכולת שנמצאת ליד הבית שלהם. דיברנו על צמצום פערים, דיברנו על שכבת הביניים. זה בדיוק זה. כמובן, אני רוצה להגיד תודה ענקית ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל, שהבטיח לי שעד סוף המושב אנחנו נסיים את החוק הזה. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> נאכל פופקורן ביחד. <טלי פלוסקוב (כולנו):> כן, נאכל פופקורן ביחד. תודה רבה לך. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> כמובן, תודה ענקית לצוות הוועדה; תודה רבה למועצה להגנת הצרכן שתמכו בנו; תודה לשרת המשפטים, שהיא הראשונה שתמכה בי בוועדת השרים, כשהייתי חברת הכנסת החדשה, וזו הייתה הצעת החוק הראשונה שלי, ונורא דאגתי שזה לא יעבור; ותודה לכל חברי הכנסת שהצטרפו אלי בהכנת החוק הזה. ברכות, בעיני, היום – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – לכל עם ישראל. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> יישר כוח. תודה רבה, חברת הכנסת פלוסקוב. <הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016> [מס' מ/1030; "דברי הכנסת", חוב' כ"ג, עמ' 11883 ו-11884; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים, חברים, חברי הכנסת, להצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני חושב שכדאי שתהיה קשוב להצעה הזאת, שהיא במידה רבה סגירת מעגל גם עבורך. חברותי וחברי הכנסת, רשמות פרלמנטריות, ברשותכם – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כמעט סגרת את רשות השידור. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא, זה לא, זה לא ככה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אמרתי "כמעט". <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> כמעט, נכון, העניין הוא נקודה של מבט. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה יודע, כוונות טובות לפעמים עלולות להיות – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> קודם כול, ברשותכם, אני רוצה להקריא את הדברים. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית והצעת חוק שיזמו חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברי הכנסת. כידוע, חוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד–2014, היה אמור להיכנס לתוקפו ביום 30 במרס 2016. ואולם – וגם על כך אוכל לומר "כידוע" – תאגיד השידור הישראלי אינו ערוך להתחיל לשדר בסוף חודש זה. לפיכך, בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצעת דחייה נוספת של מועד כניסתו לתוקף של החוק, כך שתחילת החוק תהיה ביום 30 בספטמבר 2016. בעניין זה אזכיר כי בהצעת החוק המקורית מועד התחילה היה 1 באפריל 2015, ומאו חקיקת חוק השידור הציבורי הישראלי בשנת 2014 תחילתו של החוק נדחתה כבר פעמיים, וזו הפעם השלישית – ואני מקווה, מתפלל, שגם האחרונה. נוסף על דחיית מועד התחילה, הממשלה הציעה כי תאגיד השידור הישראלי יחל את שידוריו באופן הדרגתי. תיקון זה הוסר בדיוני הוועדה, שכן מלבד העובדה שלא היה ברור מה הם השלבים להחלת השידורים באופן הדרגתי, לא קיבלנו הסברים איך יוחלט מתי להתחיל מה ומתי תסתיים ההדרגתיות. הצעת החוק כוללת תיקונים נוספים לחוק – במהלך הדיונים בוועדה חברי הוועדה ואני יזמנו עוד כמה תיקונים. אני מקווה שעם כל התיקונים, בין אלה שיזמה הממשלה ובין אלה שנוספו כאמור בוועדה, התאגיד אכן יהיה ערוך לצאת לדרך ולהתחיל בשידורים ביום 1 באוקטובר 2016. אסקור בקצרה את התיקונים, ואתחיל בתיקון משמעותי שנוסף בדיוני הוועדה. כפי שכולכם יודעים, עד היום טרם מונתה מועצת התאגיד. אני סבור שכבר אין צורך להכביר מילים באשר לנושא זה, אדוני השר – ותקשיב איך הצלחנו למצוא את המענה לעובדה הזאת שהמועצה איננה מוקמת. כבר למעלה משנה וחצי אנו ממתינים למינוי המועצה, ובכל פעם אנו שומעים סיבה אחרת לעיכוב המינוי. כרגע, בהתאם להודעת מר שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת, עשרה מתוך 12 חברים כבר אושרו בוועדה לבדיקת מינויים בראשות השופטת בדימוס בלהה גילאור, ואילו מינוים של שניים מחברי המועצה המיועדים מתעכב. כיוון שמצאנו שהתועלת במינוי מועצה המונה בינתיים עשרה חברים עולה על הנזק העלול להיגרם בנסיבות העניין מהמשך העיכובים במינוי המועצה, כללנו בהצעת החוק סעיף שלפיו השר רשאי למנות מועצה ראשונה בת עשרה חברים, ובלבד שיפעל להשלים, בהקדם האפשרי, את הרכב המועצה ל-12 חברים. כך סיימנו, סגרנו את הגולל על הסיפור הזה שחייבים שכל ה-12 יהיו בישיבה הראשונה, שחייבת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן, כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תציין את זה. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני מקריא עכשיו. מנכ"ל משרד התקשורת הודיע לוועדה כי לאחר קבלת התיקון – אני אומר זאת לפרוטוקול – שר התקשורת, שהוא ראש הממשלה, יחתום על מינוי המועצה לאלתר. הדברים האלה צריכים להיות ברורים ונאמרו לפרוטוקול. תיקון נוסף הכלול בהצעת החוק מתייחס להארכת תקופת פעילותה של הטלוויזיה הלימודית, כך שהיא תפסיק לשדר שנה ושלושה חודשים אחרי יום התחילה, כלומר ביום 1 בינואר 2018. מועד זה מוגדר בהצעת החוק "יום המעבר". ביום המעבר תופסק פעילותה של הטלוויזיה הלימודית, ואילו תאגיד השידור הישראלי יחל לשדר גם שידורים לילדים ולנוער במסגרת ערוץ נפרד, בהתאם להוראות החוק. בעניין זה נדרשו כמה תיקוני התאמה. כך, למשל, מוצע לתקן את סעיף 63(ב) ולקבוע שעד יום המעבר ישדר התאגיד ערוץ שידורים מרכזי וערוץ בשפה הערבית לפחות. כך גם לעניין העברת הארכיונים מהטלוויזיה הלימודית לתאגיד השידור הישראלי. בשל הארכת תקופת פעילותה של הטלוויזיה הלימודית, מוצע לתקן גם את סעיף תקציב תאגיד השידור הישראלי ולקבוע כי בשנים 2016 ו-2017 הוא יעמוד על 634 מיליון, במקום 665 מיליון, שכן מתוך הסכום המקורי מוצע לקזז את תקציב הטלוויזיה הלימודית. עוד מוצע לתקן את סעיף 95(ד), שעניינו תקופת כהונת המנהל הכללי הזמני, ולקבוע שבמקום שתקופת כהונתו תהיה שנה מיום התחילה היא תוארך לשנתיים, מתוך כוונה לאפשר רציפות ניהולית בתקופת הקמת התאגיד ועד לתחילת השידורים המלאים. נושא משמעותי נוסף המוצע בהצעת החוק משקף הסכמות בין ההסתדרות לבין העובדים בעניין מספר עובדי רשות השידור שיעברו לתאגיד השידור הישראלי. כזכור, בסעיף 96 לחוק העיקרי נקבע ש-25% מעובדי תאגיד השידור הישראלי יהיו מבין עובדי רשות השידור. עתה מוצע לתקן את הסעיף ולהכפיל, אם לא למעלה מזה, את מספר עובדי רשות השידור שהמנכ"ל הזמני יציע להם משרות בתאגיד בפטור ממכרז, להיקף של 450 משרות מלאות או למספר עובדים השווה ל-51% משיא כוח-האדם בתאגיד, בהתאם לאישור שיא כוח-האדם של המועצה. נוסף על כך, ובעקבות החשש שנשמע בוועדה לעניין נוסח הסעיף כיום, הקובע שעד ליום התחילה יציע המנכ"ל הזמני לעובדי רשות השידור להתקבל כעובדים בתאגיד השידור הישראלי, עלתה השאלה אם ניתן לפרש את הסעיף כך שהמנכ"ל מחויב רק להציע למספר עובדים כאמור, ולאו דווקא לקלוט עובדים בשיעור כאמור, וזאת, בהנחה שיהיו כאלה שלא יקבלו את ההצעה לעבוד בתאגיד. כדי למנוע ספקות, החלטנו להוסיף הוראת הבהרה שלפיה הצעת המנכ"ל הזמני לעובדים להתקבל כעובדים בתאגיד תהיה לפני יום התחילה, כך שבפועל תתאפשר קליטת העובדים במספר או בשיעור האמור. אציין כי כל התיקונים האמורים מתייחסים רק לעובדי רשות השידור, ולא לעובדי הטלוויזיה הלימודית, שבשלב זה, ועד סוף שנת 2017, ממשיכים במתכונת השידור הקיימת היום ובמקביל ההסתדרות תמשיך לנהל משא-ומתן בעניינם. במהלך דיוני הוועדה החלטנו גם, בהתאם לבקשת המנכ"ל הזמני והעובדים, להגדיל את מספר העובדים שהמנכ"ל הזמני יהיה רשאי לקבל לעבודה בתאגיד לפני יום התחילה, לשם היערכות התאגיד לקיום שידורים ביום התחילה, כך שבמקום 400 עובדים הוא יהיה רשאי לקבל 600 עובדים. נושא נוסף שמוצע להסדירו בהצעת החוק – גם עליו ודאי שמעתם לאחרונה – הוא הוראת השעה שתוקפה מיום התחילה ועד יום המעבר לעניין רכישת שידורי חדשות ותוכניות בענייני היום. בהצעת החוק שהציעה הממשלה נקבע שבתקופה של שנתיים מיום התחילה תתאפשר רכישת שידורי חדשות ותוכניות בענייני היום. לאפשרות לרכוש שידורי חדשות התנגדנו נחרצות בוועדה. אנו סבורים כי אין מקום לאפשר רכישה של שידורי חדשות, שכן לא יעלה על הדעת שהשידור הציבורי ישדר חדשות שלא הופקו על-ידו ונרכשו מערוצים מסחריים ופרטיים. בהתאם לכך, ובהסכמת הממשלה, כללנו הוראה בהצעת החוק שלפיה לא תתאפשר רכישה של שידורי חדשות בטלוויזיה, ברדיו ובאינטרנט, ובכלל זה מהדורת החדשות המרכזית בטלוויזיה ומבזקי חדשות, אלא רק תוכניות בענייני היום. מאחר שלא תמיד ההבחנה בין חדשות לבין ענייני היום היא חדה וברורה, וכדי להותיר לתאגיד שיקול דעת מקצועי ולאפשר לו בכל זאת להיות שחקן בשוק, החלטנו להוסיף הוראה שהתקשרות לרכישת תוכניות בענייני היום תהיה טעונה אישור המועצה, שכאמור אמורה להתמנות בקרוב מאוד. זאת ועוד, מוצע כי אם המועצה תיווכח במהלך השנתיים האמורות שחטיבת החדשות ערוכה לקיים תוכניות בענייני היום, היא רשאית להורות לה לעשות כן. כדי להבטיח מגוון – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בחדשות לוקחים outsourcing או לא? <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא. אמרתי, את זה הוצאנו לגמרי מתוך התהליך. כדי להבטיח מגוון ופלורליזם בתחום שידורי האקטואליה, נקבע בהצעת החוק כי לא תתאפשר רכישת תוכניות בענייני היום מבעלי זיכיונות או רישיונות לשידורים לפי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, מבעלי רישיונות לשידורי כבלים או לשידורי לוויין או ממפיק חדשות עצמאי לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים) ומעיתון, וכן מכל חברות האם והבת שבשליטתם או השולטות בהם, או חברות אחיות. נוסף על כך מוצע שבכל מקרה מנהל חטיבת החדשות יהיה גם העורך הראשי של התוכניות בענייני היום שיירכשו, והוא יפעל באופן עצמאי. אני סבור שהגבלות אלה, יחד עם הרצון של המנכ"ל הזמני למצב את התאגיד, יביאו לרכישת תוכניות אובייקטיביות, איכותיות ומקצועיות. אזכיר עוד שבהצעת החוק נקבע שבתקופה שמיום התחילה ועד סיום פעילותה של הטלוויזיה הלימודית היא לא תשדר שידורי חדשות ותוכניות בענייני היום. בהצעת החוק מוצעים גם כמה תיקונים לפרק התיקונים העקיפים בחוק השידור הציבורי הישראלי, כדי להתאים את שם החוק ואת שם התאגיד כפי שנחקק בתיקון מס' 2 לחוק. נוסף על כך, מפאת לוח הזמנים, מוצע שתחילתו של התיקון המונח בפניכם יהיה ביום 31 במרס 2016 – מועד התחילה הקבוע בחוק כיום. לעניין העובדים, ואף שעשינו כל שניתן לקדם את הנושא, אני מבקש מהמנכ"ל הזמני של התאגיד ומכל מי שידו בדבר לגייס, ראשית, את עובדי רשות השידור, ורק לאחר מכן להתחיל בגיוס עובדים שאינם נמנים עם עובדי הרשות. חוסר הוודאות שבו הם חיים כבר שנים, שנים אחדות, מחייב לשים אותם בראש סדר העדיפויות ולאפשר, לחלקם לפחות, ודאות לגבי עתידם. לסיכום, אני יודע ומבין שהקמת תאגיד בסדר גודל כזה לוקחת זמן. כעת, משמוצע לדחות את התחילה, לדחות את תקופת פעילותה של הטלוויזיה הלימודית ולאפשר רכישת שידורים בענייני היום, אני מאמין שהדבר אפשרי. אני רוצה גם לציין כי בסופו של דבר הצעת החוק אושרה בוועדה בהסכמה מלאה של חברי הוועדה. נוסח הצעת החוק משקף את ההסכמות עם ההסתדרות ועם איגוד העיתונאים והיוצרים, מתוך כוונה ורצון כן של כולנו שבמדינת ישראל יהיה שידור ציבורי ראוי ומקצועי, שייתן מענה לכל אזרחי המדינה. אני מבקש להודות לחברי הכנסת, למנכ"ל משרד התקשורת, ליו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, לאגף התקציבים, לשר האוצר, לעובדים ולמנכ"ל הזמני אלדד קובלנץ, שגילו הבנה ורצון להגיע לפשרה ולאפשר את הקמתו של תאגיד השידור הישראלי. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אלא בקשות רשות דיבור בלבד. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית, וכמובן, אחרי זה אני אגיד תודה לכל האנשים. אני רק רוצה, חברים, לומר: באמת הצלחנו בעמל רב – ויושבים פה חבר הכנסת יוסי יונה, חבר הכנסת עיסאווי פריג', שגם לו מגיעות תודות, ואני אחר כך אמסור את התודות – יצאנו ועשינו פעולה שהביאה את כולם, מהעובדים עבור דרך ההסתדרות, עבור דרך האוצר, עבור דרך כל חברי הכנסת, עבור דרך ההנהלה הקיימת, להבנות ולהסכמות. אני קורא לכם לתמוך בהצעה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחבר הכנסת כבל. יש לנו בקשות דיבור. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה, אדוני. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אפשר את רשימת הדוברים? <חיים ילין (יש עתיד):> אפשר לשים את הרשימה, בבקשה? <היו"ר יואל חסון:> זה לא נהוג, זה לא נהוג, חברים. אל תשנו כאן סדרי עולם. גם ככה מנסים. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אפשר לראות – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, לא נהוג לעשות את זה בקריאה שנייה ושלישית. זה מופיע אצלכם בדפים הצהובים. בבקשה, חבר הכנסת אילן גילאון, עד חמש דקות. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר לביטחון פנים, חברי חברי הכנסת, עוד מעט נתחדש כאן בחוק חדש – לא ראשון במספר, אגב, באותו תחום, אבל חדש. וההתחדשות הזאת היא לא שמחה בכל בית בישראל היום. יש אנשים, מאות אנשים, שחייהם אינם חיים בשנים האחרונות, אדוני היושב-ראש. אני אומר את הדברים משום שיכול להיות שאני איש מיושן, שבא מתקופה שהאמינו שכאשר דברים מתקלקלים צריכים ללכת ולתקן, ולא ללכת ולזרוק בחוסר אחריות. החוק הזה – אני מעריך שחלקים ממנו הם בהחלט הישגים, ואנחנו הרי רוצים להמעיט את הפגיעה ברבים ככל שניתן בכל מקרה. ויש כאן הישגים לעומת מה שעוד יכול היה להיות בחוסר אחריות כזה. אבל היום הזה ייזכר ברשות השידור כפרשת דרכים בלקיחת האזימוט המוחלט לכיוון של מדינה כעסק, של הפרטה מוחלטת של כל דבר, של חוסר אחריות. אין שידור ציבורי לציבור בלי שהוא בעליו, והוא צריך לשלם עבור היותו בעליו. בחלוקה הזאת השידור הציבורי הולך להיפגע. עוד אינני רואה איך יצירת המקור תעלה אחרי שהסיתו את היוצרים בעובדים, בחוסר אחריות מוחלט, בלי מתן כבוד לשום דבר מתהווה. היום הזה, אדוני, ייזכר כאותה פרשת דרכים שבה קם הכורת על הרשות הציבורית הראשונה במדינת ישראל והביא לה כונס נכסים, כדי להפריט בסופו של דבר את השידור הציבורי, כדי לתת הרבה בידיים מעטות, בלי להסתכל על שום הוויה תרבותית שיש לצמיחתו של השידור הציבורי בישראל יחד עם המדינה הזאת. לו הייתם שופטים את עצמכם על-פי אמות המידה שלפיהן אתם שופטים את רשות השידור, הייתם עפים מכאן ת"ק פרסה כולכם, כל המחליטים – הפופוליסטיים, ואלה שהיו צריכים מהר לספר לחבר'ה, ואלה שהורידו את האגרה, ואלה שאין להם כבוד לשום יכולת אמיתית לייצר שורשים, היכולת להסתכל ברטרוספקטיבה איך אנחנו מתקדמים לעידן חוסר אחריות. ולכן, אדוני, אנחנו לא נוכל כמובן להצביע בעד החוק הזה. אולי הוא משופר לעומת דברים שיכלו להיות במקום הזה. בגדול, נדמה לנו שהפירוק של רשות השידור – אותה רפורמה שעליה מדובר נועדה רק לכיוון אחד: להחליש את השידור הציבורי, לרכז הרבה יותר כוח בהרבה פחות ידיים. ואנחנו, לצערנו הרב – אנחנו נשלם על כך את המחיר. לכן, סיעתנו מתנגדת כמובן להצעת החוק הזאת. <היו"ר יואל חסון:> תודה. תודה רבה לך, חבר הכנסת גילאון. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <אילן גילאון (מרצ):> פריג'. עיסאווי פריג'. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת פריג', יש לך זמן, אני מבין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, יש לי חמש דקות. <היו"ר יואל חסון:> לא, התכוונתי בדרך לפה. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עד חמש דקות. אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, זה מאוד מעניין, ויצא צירוף מקרים מאוד טוב שאנחנו באים לדון בהנחת החקיקה לקריאה השלישית ויושב כאן במליאה השר גלעד ארדן, השר שהוביל את החקיקה הזאת, והוא הקפיד להיות בכל ישיבות הוועדה שהוקמה אז לצורך העניין, ועדת אלהרר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> רגע, ראש הממשלה לא הגיע לדיונים? <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, לא, לא. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> דיון כן, דיון לא. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> ראש הממשלה, ראש הממשלה – אתה מתכוון – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> וזה היה לו כל כך חשוב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. אז זאת שאלתי אליך. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אלי? <עיסאווי פריג' (מרצ):> ובהזדמנות הזאת, כבוד השר, אני שואל אותך – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – האם לילד הזה ציפית? האם היה לך ביודעין – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הילד עוד לא גדל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז לא לילד הזה אתה ציפית. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הוא לא גדל. הוא עוד לא נולד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עוד לא נולד. שמעתם, חברים? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> נולד. צריך למות לפני שהוא ייוולד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שמעתם, חברים, מה שהשר – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת ברקו. <ענת ברקו (הליכוד):> מה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – שהוביל את המהלך הזה אומר? <היו"ר יואל חסון:> תפסיקי להפריע. באמת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הילד עוד לא נולד. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אבל לפחות כבר הפסיקו לשלם עליו. זה כבר הישג. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא לא נולד. אמרת את זה. לא צריך הסבר אחר. לא נולד. מכאן אני ממשיך. <היו"ר יואל חסון:> את מפריעה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הכוונות הטובות שהיו לך התפתחו לתרמית הגדולה ביותר שהייתה אי-פעם בתחום של הגופים הסטטוטוריים במדינה. תראו מה היה לנו, חברים: הייתה לנו ועדת אלהרר, והיו כוונות טובות, היו מלחמות; יצא חוק – בסדר. יפה. נאנסנו, יצאנו לדרך. אחרי ועדת אלהרר באה ההנחה של אותו חוק. הוקמה ועדת הנגבי; אחרי ועדת הנגבי, שיצאה בקול צעקה, הוספנו שידור ציבורי "ישראלי" – הוספנו את המילה. גילינו שיש לנו שידור ציבורי ישראלי. התעקש שר התקשורת אקוניס על העניין. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. סיימנו את זה – הגענו לוועדה נוספת, לעוד הנחה של חקיקה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כל מי שנגע ברשות השידור, זה היה יום התפנית הפוליטית שלו. תשים לב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תפנית פוליטית? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לטוב או לרע? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> למשל, השר ארדן היה בנסיקה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, לא, לא. אני מוציא אותו, הוא הודה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> השר אקוניס היה גם – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא הודה שהילד לא נולד. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> זה כמו גוש-קטיף: מי שמרים את ידו על גוש-קטיף – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל הוא הודה שהילד לא נולד. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לעומת זאת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> ויצא, אגב, לטובתו. <היו"ר יואל חסון:> ראש הממשלה הרים את ידו נגד גוש-קטיף – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. <היו"ר יואל חסון:> – – וזה לא הפריע לו, לא עצר את קידומו, לצערי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא – – – בכללים כאלה. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, זה בהחלט – – – <היו"ר יואל חסון:> אתה העלית את זה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תוסיף לי דקה, יואל. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, לא מוסיף. לא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נו, יאללה, תן לי, נו. לא, תוסיף לי. <קריאות:> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה אני, אני העליתי, זה לא היה הוא. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זאת הייתה התזה שלי, שהוא לא אחראי לה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מיקי אמר את זה. <היו"ר יואל חסון:> אתה מנהל דיון מרצון עם השר. אני לא אוסיף לך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז, חברים, ההנחות – כל שישה חודשים הנחות, ואני אומר לכם את זה, ותקליטו כל מילה שאנחנו אומרים: בעוד שישה חודשים – – – <היו"ר יואל חסון:> אני אקרא אותך לסדר, חברת הכנסת ברקו. אני מבקש להפסיק את – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> בעוד שישה חודשים נבוא לכאן עם ארכה נוספת. זה המצב שאליו הגענו, זה המצב המצחיק שאנחנו נמצאים בו, ואנחנו כולנו שותפים בו. לא יהיה כלום. אתם אונסים אותנו ללכת על השינוי הזה, כי מאיימים עלינו תמיד באלטרנטיבה יותר גרועה. מביאים את זה בדקה התשעים: אם לא תאשרו את זה, העובדים יהיו ברחוב. תראה איזו שיטת הפחדה ואיום – ואנטי-חקיקתית – אתם מביאים לנו כאן. ואתם יודעים שזה לא יהיה. וכל התהליך שמתנהל עכשיו, ללא פיקוח – חברים, הדבר שמתנהל עכשיו הוא ללא פיקוח – גם בקולות הקוראים, גם באוצר שיושב על השיבר, ומייבש את המערכת, ולא עומד בחוק שהבית הזה חוקק. <היו"ר יואל חסון:> נא לסכם. נא לסכם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אומר לכם, חברים – וצר לי מאוד שאני אומר, אבל זאת המציאות: אתם ממשלה אימפוטנטית, אפילו "קליניקה און" לא תעזור לכם. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אסור פרסומות במליאת הכנסת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני, אין לי זמן להרחיב. <היו"ר יואל חסון:> אין צורך להרחיב בנושא הזה או בנושא אחר. אין צורך להרחיב בנושא הזה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני, היה לי המון מה להגיד, אבל – – – <היו"ר יואל חסון:> נוותר על הדגמה בנושא הזה, וזה גם גובל בפרסומת. אומנם רשות השידור, אבל זה לא חסות – פרסומת, לא יודע אם מותר. חברת הכנסת קארין אלהרר – בבקשה, גברתי. בבקשה, חברת הכנסת אלהרר, עד חמש דקות עומדות לרשותך. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, אני חייבת להודות שבהצבעה בקריאה ראשונה על התיקון הזה לחוק הצבעתי נגד, כי אמרתי שלא יעלה על הדעת שיהיו חדשות שהן במיקור-חוץ; זו לא הייתה כוונת המחוקק בשלב הראשון של החוק הזה, בשנת 2014. זו ממש לא הייתה כוונת המחוקק. אדוני השר, אדוני השר. <היו"ר יואל חסון:> השר ארדן, תודה רבה. חבר הכנסת פריג', אני מבקש, אתם מפריעים פה לדוברת. תודה רבה, חברים. חבר הכנסת פריג', הדיון פה נגמר. סליחה, תודה רבה. נא לשבת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אתה רוצה? אני אעלה ואגיד את זה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אם ייתנו לי אני אגיד. <קארין אלהרר (יש עתיד):> מה אתה רוצה להגיד, עיסאווי? מה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, אני לא רוצה להגיד, אני לא רוצה. שהשר בעצמו ידבר. <מירב בן ארי (כולנו):> לילה שלם ישבנו והוא דיבר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אמרתי שבין המצב – – <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> כן, השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – שהיה קיים לבין המצב כיום בתהליך שמתבצע, גם אם זה השתנה בגלל הרבה דברים שתוארו, המצב היום הרבה יותר עדיף ממה שהיה בעבר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אני לא יודעת לומר את זה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> זאת עמדתי. אני לא קובע – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> בסדר, אדוני, אני רק חייבת לומר שלי נדמה שמה שנשאר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני – – – היכולות – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> עיסאווי, די כבר, תן לדבר. מה שנשאר – – – <היו"ר יואל חסון:> טוב שקארין באה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> די לסתימת פיות. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת פריג', באמת נראה לי שהיית ב"קליניקה און". <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא לא לא, עוד לא. <היו"ר יואל חסון:> אתה מאוד פעיל. אתה רב-און. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. מספיק. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, הוא ישן עד 12:00. <קארין אלהרר (יש עתיד):> תראו מה קורה לכם אחרי לילה – אנשים פה מתפרקים. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת אלהרר, בואי, קחי את הפיקוד. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני, תוסיף לי את הדקות, באמת. <היו"ר יואל חסון:> בסדר, אני אוסיף. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אני חייבת לומר, אדוני השר – זנדברג, אני רוצה שהוא יקשיב לי. <תמר זנדברג (מרצ):> הוא מקשיב לך, יש לו חלוקת קשב טובה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אני חייבת לומר, אדוני השר, שבין מה שהיה בהצעת החוק המקורית לבין מה שקרה היום – עושה רושם שנשאר אולי הצל של ההצעה המקורית. כי אם היינו רוצים ללכת לפי ההצעה המקורית, מועצה כבר הייתה צריכה להיות ותהליכים כבר היו צריכים לקרות. אבל מה עשינו? הפסקנו את האגרה, כי פופולרי ונעים ונחמד; לא נתנו מימון; השארנו אותם בחובות אדירים; פיטרנו עובדים – וזהו. והשארנו אותם כמובן חלשים וכפופים על הברכיים. ברצותו שר התקשורת יעשה להם טוב, וברצותו – יסגור אותם. זה המצב שאליו פיללנו? לא. התשובה היא ממש לא. עכשיו, אני חייבת לומר שגם בהצעה הראשונה, כמו שאמרתי, בקריאה הראשונה, הצבעתי נגד, כי אני לא מוכנה בשום פנים ואופן שחדשות יהיו במיקור-חוץ. אני חייבת להודות שיושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל – הדבר הראשון שהוא הכניס זה תיקון לעניין הזה, שלא יהיו חדשות במיקור-חוץ. ובהינתן התיקון הזה, אני חושבת שבין אין רשות שידור לבין רשות שידור בתנאים האלה, עדיף שתהיה רשות שידור. שימו לב שמה שאתם מצביעים – כל מצביעי הנגד – זה שאין יותר ארכות, ובעצם מה שנשאר זה ואקום. זה המצב שאליו רוצים להגיע? לא נראה לי. אני כן רוצה שידור ציבורי, ואני חושבת שלכולנו יש אינטרס שיהיה שידור ציבורי. זה לא בדיוק מה שחשבנו שיצא מהחוק, אבל מה לעשות, הממשלה חזקה יותר מהכנסת בעניין הזה. אז אני מפצירה, באמת. הממשלה הייתה חזקה יותר. אדוני השר יודע את זה, ואדוני השר יודע שאם זה עדיין היה בידיים שלך זה היה נראה אחרת לגמרי. ומאוד מצער ששר – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> עכשיו סיבכת אותו. <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא. אני אמרתי, לא הוא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא אמר שהילד לא נולד. <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא, זה לא ילד, זה מוטציה של ילד. זה ילד? בושה וחרפה. שר התקשורת הנוכחי עשה על כולנו סיבוב בעניין הזה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> את רוצה להגיד לי שזה הנוסע השמיני? <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא, זה באמת לא מצחיק. <מיקי לוי (יש עתיד):> יש לו יותר מדי תיקים, גברתי. אין לו זמן להתעסק עם התקשורת. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אני בטוחה שהיו מתנדבים לתיק הזה. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת לוי, עם התקשורת הוא מתעסק, אל תדאג. <קארין אלהרר (יש עתיד):> לפחות ממונה על השידור הציבורי – אני בטוחה שהיו מתנדבים לזה. אבל לא – הרבה יותר נוח להיות ממונה ולעשות כבשלו בתקשורת. <היו"ר יואל חסון:> נא לסכם. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אני מפצירה בחברי הכנסת לבחור ברע במיעוטו, שזה כן להאריך וכן להצביע בעד התיקון. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת אלהרר. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יואל חסון:> הודעת סגן מזכירת הכנסת – בבקשה, אדוני. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הצהרת הון של בעלי תפקידים בכירים בשירות המדינה וברשויות המקומיות, התשע"ו–2016, של חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, מרדכי יוגב ואיציק שמולי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 75) (איסור פרסום שם חייל לעניין הליכים הקשורים לפעילות מבצעית), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת איל בן ראובן, ציפי לבני ודוד ביטן וקבוצת חברי הכנסת. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. <הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. עד חמש דקות עומדות לרשותך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני מסתכל על החוק כולו, מתחילתו ועד סופו, ואני רואה פה חוק של מסגרות; כך תיבנה המסגרת, כך תיבנה המסגרת, מועצה – דברים חשובים מאוד. אמר פה יושב-ראש הוועדה איתן כבל, שהשקיע המון המון זמן בדיונים האלה, שהם דיברו עם כולם: עם העובדים, ועם הממשלה, ועם ההסתדרות – עם כולם. ורק עם אדם אחד הם לא דיברו: לא עם המאזין ולא עם הצופה. אין בחוק הזה מילה אחת שבאה להגן על האזרח מפני תכנים פוגעניים, מפני הסתה ומפני כל מה שקורה במדינת ישראל – כל הפיצול והשסע והאיבה שיש בין האזרחים, שנגרמים על-ידי שליטה במיקרופונים ובמצלמות ובתקשורות. וצודקים אלה שאומרים שהם לא רוצים רשות ממשלתית, שראש הממשלה והשרים יכתיבו את התכנים. אבל אני, באותה מידה, בשם כל האזרחים, לא מוכן שאלה שיושבים על המיקרופונים באופן מקצועי – הם יהיו ראש הממשלה והם יהיו השרים והם יהיו השופטים והם יהיו המוציאים לפועל. מה שקורה היום במדינת ישראל – עצם העובדה שמדובר בשידור ציבורי בחברה כל כך משוסעת, שאין בה שום דבר משותף או מכנה משותף לכל האזרחים. אם יש משהו שהיה פעם, כמו עם יהודי, כמו תורת ישראל, כמו מסורות וערכים – כולם מרוסקים ומתרסקים, והכוחות שרוצים לרסק ומה שנקרא לשחוט את כל הפרות הקדושות, בלשונם – ואני אומר: לשחוט את כל הערכים המקודשים – הם שנותנים את הטון כבר עשרות שנים. למה זה גורם, אדוני היושב-ראש? זה גורם לזה שאזרח לאזרח זאב, אם לא אויב. ולכן, צריך מאוד מאוד להיזהר. אני לא אומר איך לעשות את זה, אבל לא ייתכן שמי שיושב ליד המיקרופון יהיה בעל הבית. זה יותר גרוע מאשר שראש הממשלה הנבחר יהיה בעל הבית, או שר נבחר, כי בכל זאת מישהו בחר בו. מי בחר באותם בעיתונאים שיודעים להעלות ולהוריד ולהסיר ולשרוף אנשים וציבורים שלמים? אתם מתארים לעצמכם שרופא בבית-חולים, שעובד מטעם משרד הבריאות, יגיד: אני אפגע בחולה בגלל שהוא ערבי, בגלל שהוא חרדי? יום אחד, מילה אחת כזאת שיגיד – הוא יעוף, כי הוא רופא, הוא צריך לעשות את מקצועו. עיתונאי שמקבל משכורת מהממשלה – אני לא מדבר על עיתונאים פרטיים וכלי תקשורת פרטיים – עיתונאי שמקבל משכורת מהציבור, חייב לדעת שהוא חייב לכלל הציבור במקסימום המרחב שהוא יכול. לא ייתכן מצב – הבאתי דוגמה בוועדה, למשל, לגבי בית-שמש. מי העלה את האש בין אזרחי בית-שמש אם לא התקשורת? ולפני כמה שבועות, עם הרוח היותר-חדשה, ועם העיתונאים של רשות השידור – ואני תמיד מציין את זה, לא בגלל שאני צריך להחניף להם, אלא שהם עדיין האחראים הכי אחראיים בתקשורת המשתוללת בארץ, כי הם בכל זאת באיזושהי מסגרת של מחויבות – הם הביאו כתבה על בית-שמש והציגו את הילדים החרדים בבית-שמש כסכנה לעיר, ככובשים זרים, כאויבים. ואחר כך ילד עולה לאוטובוס – צלצלה אלי אישה שעלתה לאוטובוס, ואומר לה הנהג: חשבתי שהנבלות האלה – על הילדים שלה – כבר מתו. יש כל כך הרבה נבלות. אנחנו נבדוק את העניין הזה באופן אישי לגבי הנהג, אבל מאיפה הנהג קיבל את הדעה הזאת על האישה הזאת? הוא לא קיבל אותה מהבית, לא מאבא שלו, לא מאימא שלו; יכול להיות שסבתא שלו אפילו הייתה אישה דתייה; הוא קיבל את זה מהתקשורת שאומרת לו שהילדים האלה הם סכנה למדינה. אז מי שרוצה לקבל תקציבי ציבור – מדובר פה במאות-מיליונים שאנחנו האזרחים משלמים – לא יכול להיות שכל המועצות האלה כולן יהיו בנויות מעור אחד, וכבר בונים את תנאי הסף להיכנס אליהן באופן שאף יהודי חרדי לא יוכל להיכנס; ואני אומר יהודי חרדי, וזה לאו דווקא חרדי – זה עוד קבוצות שונות, רבות מאוד, שאין להן ייצוג. רוב האזרחים אין להם ייצוג. שימו לב, יש עכשיו דיון בעניין החייל היורה. אני לא רוצה להיכנס לסיפור הזה מפני הזהירות משני הצדדים, אבל שימו לב לפער האדיר בין מה שרוב העם חושב לבין מה שהתקשורת מציגה. תראו מה קורה בארצות-הברית: רוב העם רץ אחרי טראמפ רק בגלל שהתקשורת נגדו. אבל שם זה פרטי לפחות, שם אני לא משלם; משלם המסים לא משלם את זה. לכן, אדוני היושב-ראש, אין מקום לשידור ציבורי שאינו מייצג את כלל הציבור. אם אי-אפשר לעשות את זה – שכל כלי התקשורת יהיו פרטיים. תודה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> תודה, אדוני. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, עד חמש דקות עומדות לרשותך. בבקשה, אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני יודע שאני מנהל קרב אבוד, אבל למדתי בימי חיי שגם קרב אבוד – לא אומר שהוא קרב לא צודק. ואני מאמין בכל כוחותי שהמהלך הזה, שהולך ומבשיל אבל מעלה ריח רע, או מבשיל רע, הוא טעות גדולה, טעות מיסודו, טעות שהייתה צריכה להימנע, ולצערנו, הוא יצא לדרך באופן שהוא כנראה בלתי הפיך. אבל זה לא עושה את זה נכון, לא עושה את זה מוצדק, וזה לא יביא לשינוי שכולנו רצינו בו בשידור הציבורי במדינת ישראל. זה לא יקרה. הרעיון הבסיסי היה לעשות רפורמה ברשות השידור, ולאט-לאט הייתה הבנה שזו הדרך – לעשות רפורמה. אבל מהרפורמה עברו לגרזנים בשיטת פינוי-בינוי: קודם כול תפנו את העובדים, תפנו את הנכסים – עובדה, כבר נכס אחד מכרו שם בשרונה במיליארד שקל. אם היו מחלקים את זה לעובדים, יכול להיות שהחיים שלהם היו נראים יותר טוב היום. אבל זה לא הסיפור האמיתי. <היו"ר יואל חסון:> או משקיעים את זה בשידור הציבורי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> או משקיעים את זה בשידור. אגב, אותה חלקת אדמה שתתפנה בירושלים בבוא הזמן גם כן תזרים מאות-מיליוני שקלים. אז כסף האוצר יודע להוציא, כנראה, אבל לעשות יותר מזה – את שלב הפינוי – עלא כיפאק; שלב הבינוי – תעזבו אותנו, את זה יעשו אנשים אחרים. ועכשיו, כשגזרו איזו מערכת שצריכה להקים, היא לא יכולה להקים, היא לא מסוגלת להקים, היא לא תקים. היא פשוט לא תקים את זה. מה שאנחנו רואים פה, חברים וחברות יקרים, זה שרשות השידור החדשה תהיה בסופו של דבר דומה מאוד לקודמת, והיא תישא אתה את אותן בעיות או מצוקות שהיו, אבל היא תתחיל ממקום הרבה יותר גרוע – היא תתחיל בלי הבסיס שהיה. היא מאבדת בינתיים צופים, ואולי גם מאזינים, ולשקם אותה ולהקים אותה – אני כבר לא רואה כיצד זה יקרה. כל השדים יצאו כבר, הסוסים ברחו, ולא יהיה אפשר להחזיר אותם. ועכשיו גם נתקענו פה בכל מיני בעיות קונקרטיות: מה יהיה עם ענייני היום, מה יהיה עם החדשות, נעשה את זה בקבלנות, נעשה את זה כך. חברים וחברות יקרים, כל זה – אלה פתרונות גרועים ודחוקים. הם לא יצליחו לענות על השאלה הבסיסית: איך מקימים רשות שידור חדשה. את זה לא יודעים לעשות ולא הולכים לעשות. אבל אני מבין שהתהליך הזה כבר קיים, והוא יוצא לדרך, ובאמת, הוועדה בראשותו של חבר הכנסת איתן כבל עשתה כמיטב יכולתה. אני מכבד אותה, מעריך אותה, מבין שהיא משתדלת. חשוב מאוד לשמר ככל האפשר עובדים טובים מהארגון המתפרט. אז מספרם עלה, והוא מגיע כרגע ל-50%, 51%, וזה כבר טוב. אבל עדיין אני אומר לכם, מתוך הניתוח שלי: בעוד חצי שנה, צריך לומר – אני לא יודע אם זה בעזרת השם או לא – נעמוד פה כולנו, נאריך שוב בחצי שנה, אולי עוד חצי שנה, וככה זה ילך ויידחה, ילך ויידחה, והיצירה הזאת, המפוארת, שחברי השר ארדן היה שם בשלבי ההתחלה שלה, ואני מאמין שכוונותיו, כפי שאמרתי אז, היו טובות – הוא יראה שגם הכוונות הטובות ביותר האלה לא לוקחות אותנו למקום טוב. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת נחמן שי. אחרון הדוברים – חבר הכנסת יוסי יונה, ואז ניגש להצבעה. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, בהקשר הזה ניתן לומר: בראשית היה השר ארדן, ולא רק שאנחנו מאמינים שכוונותיו היו טובות, אלא אנחנו יודעים שכוונותיו היו טובות. הניסוח המקורי, כאשר השר ארדן היה שר התקשורת, היה מלאכת מחשבת, לכינונה המחודש של רשות השידור הציבורית. ולא הייתה מחלוקת, אני חושב, בין האגפים השונים בכנסת לגבי הצורך לעשות רפורמה בשידור הציבורי. על כך לא הייתה מחלוקת ואין מחלוקת. כאשר אני אומר שהייתה מלאכת מחשבת – אחד הדברים המרכזיים שניתן להם ביטוי וניתנה להם הגנה היה בעצם ההבחנה בין הדרג המקצועי לבין הדרג הפוליטי. כלומר, מלאכת המחשבת הייתה כזאת שהיא באה להבטיח – שהייתה אמורה להבטיח – שיהיה לנו שירות שידור ציבורי עצמאי, ביקורתי, שעושה את עבודתו ללא משוא פנים. מאז השתבשו היוצרות; מאז השתבשו הדברים; מאז קיבלנו הצעת חוק שהיא בלתי מושלמת, בעייתית ביותר. אני רוצה לומר כאן לחברי איתן כבל: ישבתי בוועדה, ואכן, נעשתה עבודה טובה. העבודה שנעשתה, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה – ואתה יודע – הייתה עבודה שנועדה למזער נזקים, ואכן, עשינו עבודה של מזעור נזקים והשגנו הישגים טובים. שתי הסוגיות המרכזיות שעמדו בפנינו: האחת – היכולת להבטיח, בסופו של יום, שיהיה לנו שירות שידור ציבורי עצמאי; והסוגיה השנייה הייתה מעמדם של העובדים. בין שני הדברים הללו קיים קשר איתן וחזק, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, קשר איתן וחזק, כלומר, רשות שידור ציבורי שיכולה להיות עצמאית זו רשות שידור ציבורי שבה לעובדים יש הגנה ובה העובדים אכן יכולים לעשות את עבודתם נאמנה. ואכן, היו שם הישגים. ובכל זאת, אחד הסעיפים שעדיין נותרו בעייתיים – ההרשאה למנכ"ל להציע – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא, זה תוקן. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני יודע שזה תוקן. הקשבתי לדבריך, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה. אמרת שהדרך שבה אנחנו יכולים לתת מענה לסוגיה הזאת – שההצעה תהיה זמן רב לפני תחילת פעולתו של השידור הציבורי, נכון? <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> יש גם התחייבות של השר, שהוקראה לפרוטוקול, מעבר לתיקון שעשינו בחוק. אני אומר לך, זה בהסכמת יושב-ראש ההסתדרות. האמירה הזאת היא הרבה מעבר למה שמקובל בדרך כלל. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> יפה מאוד, אבל עדיין יש שם פרצה. אני זוכר גם את ידידי רועי פולקמן, שיושב כאן – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני אומר לך, זאת לא הבעיה. באמת שלא. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני אומר, יושב כאן ידידי רועי פולקמן, והדאגה שלו הייתה הפוכה: אם אנחנו נכתוב בהצעת החוק "יועסקו", הרי שזה ייתן כוח גדול מדי לעובדים. ולכן, על פניו היה צריך למצוא איזושהי פשרה שאומרת להציע פלוס משהו, זאת אומרת, שלא יהיה מצב, שלכאורה – או לא לכאורה – המנכ"ל יציע לעובדי רשות השידור הוותיקה את העבודה, והוא יערים בפניהם קשיים כאלה ואחרים, זאת אומרת, הוא יציע להם הצעה שהם יוכלו לסרב לה. אתה חששת שאם אנחנו נאמר "יועסקו", הרי שניתן יותר מדי כוח לעובדים, והם ירצו להיות מועסקים בתנאים שלהם. זאת הייתה בעצם הדילמה בין שני הקצוות הללו. אני וחברים אחרים בוועדה הצגנו קצה אחד של המטוטלת הזאת, כי החשש שלנו היה – ואני אומר מדוע החשש הזה: משום שהעובדים של רשות השידור הציבורי הוותיק התלוננו ומתלוננים על היחס הלא-נאות כלפיהם, על היחס הלא-מכיל כלפיהם, על הייסורים שהם היו צריכים לעבור, על העובדה שהם נותרו בחוסר ידיעה תקופה מאוד ארוכה. <היו"ר יואל חסון:> נא לסכם. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> הם לא יודעים מה יהיה עתידם. זאת אומרת, יש אווירה – היחסים בין המנכ"ל החדש לבין העובדים של רשות השידור הציבורי הוותיקה לא היוו בשורה שאכן תהיה דאגה כנה לאופן קליטתם ברשות השידור הציבורי החדשה. משם דאגתי, ואני עדיין דואג. אני רוצה לומר מילת סיכום. <היו"ר יואל חסון:> מילה אחרונה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> משפט סיכום: נכון, יועסקו 450, או לפחות הגענו להסכמה הזאת שיועסקו 450 עובדים מרשות השידור הוותיקה, או 51%. אבל עדיין, אני רוצה כאן להביע את הכאב לגבי אלה – כי התחלנו עם 1,700 עובדים. חלקם פרשו מרצון; חלקם הגדול לא רוצים לפרוש. אז אני רוצה להביע אמפתיה, גם כאשר החוק הזה יעבור, לאלה שמחר לא ימצאו מקום עבודה. אליכם האמפתיה שלי. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה, חבר הכנסת יונה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. נא לתפוס את מקומותיכם. הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016 – הצבעה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 31 בעד סעיפים 1–24 – 31 נגד – 8 נמנעים – 2 סעיפים 1–24 נתקבלו. <היו"ר יואל חסון:> 31 בעד, שמונה מתנגדים, שני נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. ואנחנו עוברים עכשיו לקריאה שלישית. קריאה שלישית, בבקשה. הצבעה מס' 32 בעד החוק – 31 נגד – 9 נמנעים – 2 חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יואל חסון:> 31 בעד, תשעה מתנגדים, שני נמנעים. אני קובע שהצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016, עברה, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מבקש מחבר הכנסת איתן כבל לעלות. בבקשה, אדוני. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני היושב-ראש, שרים, רשמת, חברותי, חברי חברי הכנסת, אשרי הדואג תמיד, וצריך כל הזמן לדאוג, אבל באיזושהי נקודת זמן – אני אומר את זה גם לחבר הכנסת אילן גילאון, שבאמת, לאורך כל הדרך אמר את דברו בצורה מאוד ברורה, שאף אחד – – – <היו"ר יואל חסון:> רגע, רגע. חבר הכנסת אילן גילאון, לפרוטוקול, התנגד להצעת החוק. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> מה שאני מנסה לומר כאן, חברות וחברים, אחרי כל התקופה הארוכה, ולי הייתה הזכות – אני אומר את זה, ואני רואה את זה כזכות – להוביל את המהלך הזה ממש מתחילתו, עוד סביב הסרט "המדריך למהפכה" וכל התהליך הזה. זה בא ממקום אחד: שראיתי שהשידור הציבורי קורס. ואילו – עם כל הקשיים, אדוני השר גלעד ארדן, וכל אלה שמדברים – בסופו של עניין, לצערי, לא היה מהלך דרמטי בתוך הרשות, בוקר אחד היו באים – כולנו היינו צודקים, אבל כולם היו הולכים הביתה בלי פיצויים, היו נזרקים לרחוב. ולכן אני אומר: נלחמתי, ואני גאה שהייתה לי הזכות, במידה רבה, חברי הכנסת, לסגור מעגל. כיושב-ראש ועדת הכלכלה אני מתכוון ללוות את התהליך, וכבר עכשיו התקיימה ישיבה בחוץ כדי לדעת בדיוק לגבי הכספים, לגבי כל עניין ועניין. לב-לבי על העובדים. הלכנו למהלך שאף אחד לא האמין שהוא יהיה. אני רוצה להודות לאבי ניסנקורן, יושב-ראש – – – <אילן גילאון (מרצ):> אני רוצה לבקש ממך משהו: ראינו שהודעות פיטורים יגיעו לקראת ראש השנה. תתחשב בעניין הזה. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אדוני, התחלתי לטפל בזה. אני יכול לומר לכם, חברותי וחברי, שאני צריך להודות קודם כול לאבי ניסנקורן, שבאמת היה שותף, ובלעדיו התהליך הזה לא היה מתקיים. אני רוצה להודות לחבר הכנסת עיסאווי פריג', שעשה פה חיים קשים, אבל אני אומר לך, עיסאווי, תודה גדולה. אתה ידיד, אתה דמות מרכזית בוועדת הכלכלה, ואתה ראוי לכל שבח והלל על העבודה שלך, ועל העובדה שאתה נמצא יותר מכל חבר כנסת אחר – חוץ מפרי, שאתה אתו כל הזמן ביחד, אבל אתם באמת חברי כנסת נאמנים של הוועדה, ואתם מסייעים לעשות את העבודה כמו שצריך. ואי-אפשר בלי להודות שוב לצוות. אני מודה לגברת תורג'מן הפעם – נכניס אותה לפרוטוקול – שהייתה כמובן בעבר עוזרת שלי – אפשר להגיד גם את זה לפרוטוקול – ואני אומר את זה ליועצת המשפטית, ואני אומר את זה למנהלת הוועדה, אני אומר את זה לך, רן, ראש המטה – מגיע גם לך על העבודה שעשית. אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני באמת מתפלל, בסוף בסוף בסוף, שהממשלה תדע לתת את כל אשר סיכמנו והסכמנו, ולהוציא סוף-סוף – שיהיה לנו שידור ציבורי חופשי, דמוקרטי. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת איתן כבל, יוזם החוק. חבר הכנסת נחמן שי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> הוא הצביע נגד, אסור לו לעלות. <היו"ר יואל חסון:> משפט קצר אני מאפשר לו בכל זאת. משפט קצר, אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נכון שהצבענו, אחדים מאתנו, נגד, ואני עצמי, שיזמתי את התוספת של ששת החודשים, שישה חודשי חמצן לרשות השידור – ואני גם אצביע בפעם הבאה, עוד שישה חודשים, כמובן – אבל לא יכולתי לקבל את ההתעללות הנמשכת והולכת גם ברשות וגם בעובדי הרשות. אני רוצה לומר לכם את זה גם על דעתו של חברי יוסי יונה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אבל מה עם הציבור? הציבור גם חשוב פה, או רק העובדים? <נחמן שי (המחנה הציוני):> הציבור הוא הכי חשוב. כולנו עובדי ציבור. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אז מה עם ההתעללות בציבור – זה לא משנה? התעללות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לדעתי, מה שקורה ברשות זה גם התעללות בציבור. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מה השכר הממוצע במדינה ומה השכר הממוצע שם? <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני לא נכנסתי לשכר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אתה יודע אותו, אז אל תקרא לזה התעללות. אף אחד לא מתעלל שם בעובדים. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת השר ארדן, תודה רבה. תודה רבה. נא לסכם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> נכון, נכון היה לפתוח את הסכמי השכר ולטפל בזה. אמרתי גם קודם. אמרתי קודם שצריך היה לעשות רפורמה ברשות השידור. אתה זוכר שדיברנו על זה יותר מפעם אחת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אתה יודע יותר מכולנו – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> נכון, נכון. <היו"ר יואל חסון:> אנחנו לא פותחים את הדיון עכשיו מחדש. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא, זה חשוב, כי לשר יש השפעה חשובה בעניין הזה. <היו"ר יואל חסון:> נא לסכם. יש פה יום ארוך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני רוצה לומר ככה: גם אנחנו מקבלים את ההחלטה, כמובן, ונמשיך להיות מעורבים ככל שאנחנו יכולים. אני בטוח שזה מקובל – גם על דעתו של יושב-ראש ועדת הכלכלה וגם על דעת חברי פה שהצביעו נגד. אנחנו נמשיך ללוות את הנושא הזה, ומתוך נקודת ראות אחת מאוד מאוד חשובה עכשיו: למנוע התערבות חיצונית של הממשלה, של האוצר ושל גורמים אחרים בתוך ענייני רשות השידור, ובעיקר כמובן על השידורים עצמם. זה יהיה המיקוד שלנו בחודשים הקרובים, ואני מניח שנמשיך וניפגש סביב הנושא הזה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. <הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18), התשע"ו–2016> [מס' מ/890; "דברי הכנסת", חוב' זו, עמ' 12487; נספחות.] <(קריאה שנייה וקריאה שלישית)> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ודנים כעת בהצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18). יציג אותה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת סלומינסקי; בבקשה, אדוני. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> יש כניסה חדשה לסדר-היום – עודכן, אגב, בסדר-היום. סגן היושב-ראש עדכן על כך, רק לא הייתם קשובים. <קריאה:> רגע, אבל אין פה חוק. <היו"ר יואל חסון:> החוק הונח על שולחנכם. החוק הונח? אנחנו ביקשנו שיונח על שולחן חברי הכנסת. נא להתחיל. החוק יונח על שולחנכם. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להגיד לכם שאנחנו נמצאים בריצה המטורפת כדי לגמור את הכול, וזה לא היה מתאים, כי בהתרגשות גדולה אני אומר לכם שזה באמת רגע גדול. <היו"ר יואל חסון:> אני מבקש רגע לעצור את הדיון. חברי חברי הכנסת, אם מישהו מחברי הכנסת מתעקש שהצעת החוק תונח כרגע על שולחנו, אנחנו לא נקיים את הדיון עד שההצעה תונח. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, יש. <היו"ר יואל חסון:> אל תגיד לי מה יש ומה אין, אני יודע מה יש ומה אין; אין כרגע, לכן, אם יש מישהו שמתעקש, לא נקיים את הדיון. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> יש, אפשר לתת לו. אפשר לתת לו. יש. <היו"ר יואל חסון:> תסלח לי, אני אומר לך אם יש או אין. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אבל יש. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת סלומינסקי, אתה לא מנהל את הדיון. אני מבקש ממך לעזוב את הדוכן כרגע. אתה לא מנהל פה את הדיון, זאת לא ועדת החוקה, חוק ומשפט. אין כאן טיימר. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אתה לא רואה שהיא מחזיקה את זה בידיים? למה אתה אומר לי שאין? <היו"ר יואל חסון:> אז אני אומר שזה לא חולק עדיין. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הנה, זה מחולק. <היו"ר יואל חסון:> ברגע שזה יחולק, זה יקרה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רק לדב חנין. <היו"ר יואל חסון:> זה לא מקובל, מה שאתה עושה כאן עכשיו. סליחה, אני מבקש ממך לרדת עד שזה יחולק, בסדר? תודה רבה. באמת, מה זה הדבר הזה. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> ניסן, זה לא יעזור לך. <היו"ר יואל חסון:> באמת, זה ממש לא ראוי מה שהיה כאן עכשיו, עם כל הכבוד, אדוני. אנחנו עוברים להמשך סדר-היום, כי אין מספיק עותקים. אין מספיק עותקים. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אבל לא ביקשו. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת קארין אלהרר, קיבלת עותק? לא. <יעקב מרגי (ש"ס):> בכנסת יש – – – <היו"ר יואל חסון:> אבל זה גם לא מופיע במחשב, אדוני. <יעקב מרגי (ש"ס):> זה משהו אחר. <מאיר פרוש (יהדות התורה):> זה מופיע במחשב, לפרוטוקול. <היו"ר יואל חסון:> עכשיו יש. עכשיו חבר הכנסת ניסן סלומינסקי יעלה ויציג את הצעת החוק ויהיה קשוב ליושב-ראש הישיבה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני מתנצל. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר שוב: אני מרגיש התרגשות גדולה. זה חוק שעושה מהפכה גדולה, עצומה, לאותם אנשים שיש לנו כחברה מחויבות אמיתית להיות שותפים להם, ואני חושב שהחוק הזה עשה מהפך שלם. קיימנו דיונים במשך – אני חושב שיותר מ-20 דיונים, ארוכים מאוד. בדיונים האלה השתתפו, מעבר לכל אנשי הממלכה, שנפרט אותם כשנגיד תודה, גם ארגונים וגם אנשים פרטיים, אנשים בעלי מוגבלויות – כל אחד בתחום שלו – והשתתפו – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אומרים אנשים עם מוגבלויות. אם הייתה להם בעלות – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> סליחה, אוקיי, אנשים עם מוגבלויות. – – והשתתפו ובאו קבוע, יום אחרי יום, ישבו שעות אתנו, והליבון היה עצום. מעבר לישיבות של הוועדה, היו גם ישיבות מאחורי הקלעים, מה שנקרא, כדי לגבש את הדברים. אני אומר לכם שהתהליך עצמו היה תהליך – אני לא מכיר כזה תהליך נפלא בכל החוקים האחרים. זה היה תהליך כל כך מרומם, שאני באמת אומר בהתרגשות גדולה, שכשהצבענו על החוק, ראו ממש בכי של אנשים. סליחה שאני מתרגש. כדי שלא להאריך, אני רק אציג, ממש בחצי דקה, את החוק. עד היום, כשאנשים עם מוגבלויות מגיעים לשלב שהם כבר לא מבינים בדבר, הדרך היחידה היא למנות להם אפוטרופוס. בית-המשפט ממנה את האפוטרופוס. שמענו בוועדה עדויות של אימהות שהיו אפוטרופוס על הילדים, והרגישו איך האפוטרופוס חנק את הילד – הוא לא יכול היה להתפתח. בישיבה עצמה הן ביקשו סליחה מהילד. הן הפסיקו את זה והילד התחיל לצמוח. יש באפוטרופוס הרבה דברים חיוביים, אבל יש גם הרבה דברים קשים מאוד, גם מבחינת המטופל, שלמעשה כמעט לוקחים את חירותו, וגם מבחינת הרגולציה על האפוטרופוס, אבל זה היה המהלך היחיד. פתחנו כאן אפיק חדש לחלוטין, אפיק שבא ואומר: לא מסתכלים רק על טובתו של האיש, אלא גם – בעיקר – על רצונו, מה הוא רוצה. כל זמן שיש את הרצון שלו, אנחנו עושים את הרצון שלו. והמשמעות היא שהוא יכול למנות, הוא ימנה את מי שהוא חושב שיוכל לטפל בו הכי טוב. כלומר, אדם שעדיין מבין בדבר ומרגיש שהוא יכול להגיע בעוד שנה לשלב שהוא כבר לא יבין בדבר, הוא יכול, בזמן שהוא מבין, להגיד: רבותי, אני רוצה שיעקב או משה או האבא או האימא – הם יהיו האנשים שיטפלו בי. בנינו את המנגנון. זה רצונו – לא צריכים בית-משפט, לא צריכים אף אחד. זה רצונו, וזה מה שיתממש. אז בנינו את כל המנגנון הזה, מנגנון חדש לחלוטין בישראל – והוא קיים במקומות אחרים – שפותח אפיק חדש, שלא צריכים להזדקק לבתי-משפט, לא נזקקים לכפות על האיש. רצונו הוא שיתממש. עשינו צעד נוסף, צעד שתקענו בו יתד, שאמרנו שיש אנשים שנמצאים בסיטואציה שהם לא צריכים לא אפוטרופוס ולא מיופה כוח; הם רק צריכים מישהו שיסייע להם, כל אחד בהנגשה שלו, לקבל את ההחלטה, ואם יהיה להם תומך-החלטה, זה יכול לשחרר אותם ממישהו שיהיה צמוד אליהם. עד היום אין את זה, אז שמים להם אפוטרופוס. זה נכנס כרגל בחוק, ויקבל את כל ההתפתחות שלו בהמשך. כלומר, זה מהלך אדיר שעשינו. באמת, אני חושב שזאת מהפכה מהגדולות ביותר, וכך לפחות מרגישים גם אותם האנשים. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אם כך, אני רוצה כבר להודות – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, אל תודה עד שהחוק יעבור. אני אתן לך להודות. אנחנו ניגשים לדיון, הוגשו הסתייגויות. לסעיף 7 יש מסתייגת – חברת הכנסת יעל גרמן. חברת הכנסת גרמן, יש לך רשות דיבור על ההסתייגות. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, האמת היא שזאת חגיגה, אני לא יכולה להתעלם מזה. החוק הוא לא שלי, החוק הוא חוק ממשלתי, ומי שקידמו אותו היו ועדת החוקה ויושב-ראש ועדת החוקה ניסן סלומינסקי. אני גם אומר את הקטעים הפחות-נעימים – אבל זאת הייתה חוויה. זאת הייתה חוויה לראות איך הכנסת הזאת יכולה באמת לעשות רפורמות אמיתיות – ויש כאן רפורמה; יש כאן רפורמה גם בתפיסה וגם במעשה. למעשה, החוק הזה בא ואומר, שאם עד היום אדם בעל מגבלות, היו ממנים לו אפוטרופוס והיו יוצאים מתוך הנחה שאותו אפוטרופוס יודע מה טוב לו – הוא לא יודע מה טוב לו אבל מי שממונה עליו יודע מה טוב לו – הרי שהיום החוק הזה בא ואומר: לא. אדם בעל מוגבלות יש לו דעה ויש לו רצון ויש לו הזכות המלאה להביע את רצונו ואת דעתו בכל נושא ונושא שקשור אליו, אם זה רכוש ואם זה חיי זוגיות, אם זה תרופות וטיפול רפואי ואם זה מינוי אפוטרופוס. צריכים לשמוע אותו וצריכים להתחשב בדעתו. עוד שני דברים שישנם בחוק – אני לא שמעתי אם אמרת, ניסן – כמובן יש לנו היום נושא חדש, למעשה שירות חדש, שנקרא תומך בהחלטות. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> דיברתי על זה. <יעל גרמן (יש עתיד):> כל אדם עם מוגבלות יוכל לקבל תומך בהחלטות. אבל לדאבוני הרב, ממש לקראת הסוף, כאשר כבר כמעט סגרנו את החוק, התברר שמשרד הרווחה דורש – אדוני השר, אני רוצה שתשמע, זה חשוב לי. זה חוק חשוב, זאת רפורמה שאתם, הממשלה, מובילים, לא האופוזיציה. ממש לקראת הסוף בא משרד הרווחה ואמר: על מנת לקיים את החוק הקיים, שגם הוא אומר שצריך לשמוע את מי שרוצים למנות לו אפוטרופוס – בית-המשפט צריך לשמוע אותו – ושצריך גם למנות לו מיופה כוח ומייצג, ועל מנת לשמוע עוד אנשים שהיום לא שואלים את דעתם, משרד הרווחה דרש – תקשיב היטב, השר ארדן – 160 תקנים. ובגלל הדרישה הזאת של משרד הרווחה נפל סעיף עקרוני, חלק מנשמת אפו של החוק, סעיף שלמעשה בא וקובע שלפני שממנים אפוטרופוס, שומעים את דעתו של מי שממנים – של האדם שממנים לו אפוטרופוס. כאן אני רוצה לספר לכם על אחת העדויות המרגשות ביותר ששמענו במהלך הישיבות הארוכות, כאשר אם ובנה באו והעידו, והאם אמרה שאחת הטעויות הגדולות ביותר שהיא עשתה הייתה כאשר היא החליטה למנות את עצמה לאפוטרופוסית לבנה. היא אמרה שברגע שהיא מינתה את עצמה לאפוטרופוסית, ובית-המשפט מינה אותה, אישר את זה, היא למעשה גזלה ממנו את חירותו. לאחר מכן דיבר הילד, דיבר הנער, וגם הוא אמר שברגע שבית-המשפט מינה לו אפוטרופוס ולא שמע אותו, לא שמע את דעתו ולא ידע מה הוא רוצה, למעשה נטלו ממנו את החירות שלו, נטלו ממנו את היכולת לקבל החלטות. הוא זה שהבהיר לנו עד כמה חשוב שלפני מינוי אפוטרופוס ישמעו את האדם שרוצים למנות לו אפוטרופוס, ולא יתיימרו לדעת מה טוב לו ולא יגזלו ממנו את חירותו. אני חייבת לומר שממש עד לפני דקה גם יושב-ראש הוועדה ניסן סלומינסקי וגם אני, בקטנה – אבל באמת אני חייבת לתת את כל הקרדיט לניסן – ניסינו בכל מאודנו לבטל את רוע הגזירה של משרד הרווחה, שדורש לכך 160 תקנים. אני חושבת שכל מי שמקשיב לי מבין שאין שחר לבקשה, ושבגלל הבקשה הזאת לא ניתן היה להכניס את אותו סעיף שהיה גורם כל כך הרבה אושר וחירות לאותם אנשים שלא שפר עליהם מזלם, והם לא כמונו, והם לא יכולים לעשות את כל מה שלנו נראה טבעי ומובן מאליו. לכן הגשתי את ההסתייגות, וההסתייגות שלי, חברי וחברותי חברי הכנסת, ההסתייגות באה ואומרת: בואו נחזיר את הסעיף שגרעו. <היו"ר יואל חסון:> תודה. נא לסכם. <יעל גרמן (יש עתיד):> כדי ללכת לקראת, אפילו אמרתי שנמתין שנה, ובמהלך השנה ישבו כל מי שצריכים לשבת – המנכ"לים של משרדי האוצר, המשפטים, הרווחה והבריאות – ובמהלך השנה יגיעו להחלטות. יגיעו להחלטות – מה טוב; לא יגיעו להחלטות – תמיד אפשר לבטל את הסעיף. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל הסעיף הזה בחוץ, והשמחה על הרפורמה פגומה, ועל כך אני מצרה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חברת הכנסת גרמן. חברי הכנסת, אנחנו ניגשים להצבעה בקריאה שנייה. לסעיפים 1–6 אין הסתייגויות. לפיכך, אנחנו נצביע כהצעת הוועדה. מ-1 עד 6 כהצעת הוועדה – בבקשה, הצבעה. כהצעת הוועדה, אין הסתייגויות. 1–6. הצבעה מס' 33 בעד סעיפים 1–6 – 46 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. <היו"ר יואל חסון:> 46 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 1–6, כהצעת הוועדה, אושרו. סעיף 7 – יש הסתייגות של חברת הכנסת גרמן. את משאירה את ההסתייגות? <יעל גרמן (יש עתיד):> כן. <היו"ר יואל חסון:> משאירה. אנחנו נצביע על ההסתייגות של חברת הכנסת יעל גרמן ושל חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? בבקשה. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 21 נגד – 25 נמנעים – אין ההסתייגות של חברת הכנסת יעל גרמן וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 7 לא התקבלה. <רועי פולקמן (כולנו):> היה בוועדת שרים סיכום לסגור את זה. <היו"ר יואל חסון:> 21 בעד ההסתייגות, 25 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. לכן, אנחנו נצביע עכשיו על סעיפים 7 עד 55 כהצעת הוועדה. ירדו ההסתייגויות. מסעיף 7 עד סעיף 55, כהצעת הוועדה. אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 35 בעד סעיפים 7–55, כהצעת הוועדה – 46 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 7–55, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יואל חסון:> 46 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק התקבל בקריאה שנייה. נעבור להצבעה על הצעת החוק בקריאה שלישית. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 36 בעד החוק – 47 נגד – אין נמנעים – אין חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יואל חסון:> 47 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18), התשע"ו–2016, אושרה, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. ניסן סלומינסקי מבקש להודות ולברך. תעשה את זה בקצרה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן, בקצרה. אני רוצה להודות לכל חברי חברי הוועדה, ובעיקר ליעל גרמן, שליוותה אותנו לאורך כל הדרך. באמת תודה, תרמת לנו המון. אני מצטער שזה לא נכנס. אנחנו נדאג שההליך שסוכם יימשך הלאה. אני רוצה להודות לנועה, היועצת המשפטית, שעמלה לאורך כל הדרך, אבל בעיקר בסוף – שלושה ימים ולילות ללא הפסק – כדי להביא לנו את זה חם מהתנור. נועה, תודה. ולכל הייעוץ המשפטי – אני רוצה להודות לאלה שליוו אותנו, למוריה, אורית, תמי סלע – כל אחד יודע – איילת ששון, רינת, ד"ר מיטל. אני רוצה להודות מאוד מאוד לרונן גיל – אני יכול להגיד דוקטור – שליווה אותנו לאורך כל הדרך, הגיע לכאן במסירות נפש ותרם לאין ערוך; ליותם, לריבי ולאנשי המינהלה שלנו, לאסף פרידמן, מנהל המחלקה, לנטלי, לחופית, ולעוזרי – רחלי, רועי, רונן; וללשכת עורכי-הדין – מרים שהשתתפה. ולכל מי שפספסתי – שוב, להודות לכולם בהתרגשות גדולה. תודה לך, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> תודה, אדוני. <הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 54) (זכויות הוריות), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/629); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יואל חסון:> המשך סדר-היום: הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 54) (זכויות הוריות), התשע"ו–2016, של חברות הכנסת רחל עזריה, נאוה בוקר ויפעת שאשא ביטון וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. חברת הכנסת עזריה, בבקשה. <רחל עזריה (כולנו):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, כבוד השר, חוק הורות שוויונית שעולה כעת בא להתאים את החקיקה למציאות המתקדמת בשוק העבודה. המשפחה הישראלית משתנה בקצב מהיר. אם בעבר האימא הייתה אוספת את הילדים כל יום ואחראית בלעדית לטיפול בהם אחר הצהריים, אם בעבר שיעור תעסוקת הנשים היה נמוך והאבא היה הנושא העיקרי בנטל העבודה, כיום האימא – האישה – אינה האחראית הבלעדית לטיפול בילדים, והאבא, או הגבר, אינו האחראי הבלעדי לפרנסה, אלא שני בני-הזוג יחדיו מארגנים את החיים שלהם כפי שם רואים לנכון. סיפור אישי בהקשר הזה: כשנולדה לנו בתי הבכורה, לפני כ-12 שנה, כשבן-זוגי היה הולך אתה לגינה, הוא היה מתבאס – אבא בודד בין אין-ספור אימהות – והיום באותה גינה יש 30% אבות כל אחר צהריים. חברים וחברות, העולם משתנה, אבל החקיקה עוד לא שם, עוד לא הופנם השינוי. הצעת החוק שלי כוללת כמה החלטות חשובות בנושא הורות שוויונית: 1. שינוי היסטורי של השם "חופשת לידה" ל"תקופת לידה והורות". כל מי שאי-פעם הייתה או היה בתקופה כזאת יודע טוב מאוד שחופשה זה לא. זאת תקופת החלמה מלידה וטיפול אינטנסיבי בתינוק או תינוקת קטנטנים שזקוקים לך בכל רגע נתון. זאת תקופה מדהימה, אבל חופשה זה לא. לפיכך אמרו מעתה "'תקופת לידה והורות'", ולא עוד חופשת לידה, כי בגידול ילדים לא צריך להשתמש במושגים מעולם העבודה. 2. כשחוזרים מאותה תקופת לידה והורות, אישה זכאית למה שמכונה שעת הנקה, שזה אומר לצאת הביתה שעה אחת קודם, כל יום, למשך ארבעה חודשים. כבר מזמן שעה זו ניתנת גם למי שאינה מניקה. אומנם לפני כמה שנים אושר שגם האב יוכל לקחת את אותה שעת ההנקה, אך כיום בני-זוג רבים חולקים ביניהם את האחריות לאיסוף הילדים. לפיכך, התפיסה שלפיה רק אחד מבני-הזוג יוכל לאסוף מוקדם את הילד בכל יום במשך ארבעה חודשים נוגדת את מה שקורה בפועל בשטח. לפיכך, השינוי השני בחוק שלי הוא שניתן לפצל בין בני-הזוג את שעת ההנקה, כך שבימים מסוימים האב יצא מוקדם לאסוף את הילדים, ובימים אחרים האם – או בת-הזוג או בן-הזוג – יצאו מוקדם. והשינוי השלישי, השינוי האחרון בחוק: מעתה תיקרא אותה שעה "שעת הורות" ולא "שעת הנקה" – מה שמתאר בפועל את החיים שלנו, בהתאמה למציאות הקיימת. זוהי שורת החלטות שמקדמת אותנו עוד שלב לקראת הורות שוויונית, החלטות שמתארות טוב יותר את החיים שלנו, חיי היום-יום שלנו. חוק ההורות השוויונית מתווסף לרצף של חוקים שאני ומפלגתי, מפלגת כולנו, יוזמים – חוקים המתאימים את שוק העבודה לחיי היום-יום של משפחות: חוק ימי חופשה, חוק ימי מחלת ילד, וכעת – חוק הורות שוויונית. בבראשית, פרק ג', בעת הגירוש מגן-עדן, נענשים גם הגבר וגם האישה. האישה נענשת בכך ש"בעצב תלדי בנים" והגבר נענש בכך ש"בזיעת אפיך תאכל לחם". וכיום גם האישה בזיעת אפיה מפרנסת, וגם הגבר מטפל בילדים, ואולי השותפות שאנו מייצרים תוכל להקטין את העונש שקיבלנו מימים ימימה, בעת גירושנו מגן-עדן, ולהביא תיקון וגאולה לעולם. ועכשיו לשלב התודות: תודה רבה למשרד הכלכלה על העבודה המשותפת והמאומצת – והייתה פה עבודה, כי צריך לתאם בין מקומות העבודה של שני בני-הזוג, כדי למצוא את הדרך לעבוד ביחד; תודה רבה ליו"ר ועדת העבודה והרווחה מר אלי אלאלוף, שותף בסיעתי, על הסיוע הרב; תודה לשר האוצר ולמשרד האוצר על התמיכה בחוק הזה; תודה רבה ליועצת המשפטית של ועדת העבודה הרווחה, עו"ד ענת מימון, על הליווי המאוד-מאוד צמוד; וכמובן, תודה רבה ליועצי המסורים, ישי, עמרי ורותם, שבלעדיהם החוק הזה לא היה מגיע עד הלום. ומכם, חברי וחברותי חברי הכנסת, אבקש שתתמכו בחוק הזה למען כל משפחה בישראל. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת עזריה. אני מודיע שנעלתי את רשימת הדוברים. ראשונת הדוברות, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת. חבר הכנסת אכרם חסון – בבקשה, אדוני. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, תרשו לי קודם להזכיר את זכרו של תת-אלוף מוניר עמאר, ראש המינהל האזרחי, אשר נהרג בתאונת מטוס ביום שישי שעבר. מובן שהעדה הדרוזית, גם מערכת הביטחון וגם מדינת ישראל איבדו קצין אשר היווה מקור גאווה לכל צעיר דרוזי ולכל ישראלי אשר מאמין במדינת ישראל. אתמול, לצערי הרב, הוזכרנו כאן כמה פעמים – במיוחד ידידנו וחברנו עיסאווי פריג' הזכיר – בני העדה הדרוזית, עקב דבריו של כבוד הרב אלי בן-דהן, סגן שר הביטחון. ללא כל ספק, הרב טעה בהודעת ההספד, אבל חזר ותיקן, ואנחנו עדה שלא מחכה בפינה למי שטועה. כולם טועים. אנחנו סולחים, בוודאי על טעות אנושית. ולכן, רציתי להגיד לידידי עיסאווי פריג', שהעדה הדרוזית היא עדה חזקה, ובדרך כלל אנשים חזקים סולחים ולא מוסיפים עוד שנאה. אני חודשיים בכנסת, ולפעמים אני רואה הרבה שנאה מרחפת כאן. לא באנו לכאן כדי להוסיף בנזין למדורה. אנחנו רוצים לגשר על הפערים, אנחנו מסתכלים על כל האנשים וכל האזרחים וכל חברי הכנסת כבני-אדם, ולכן אנחנו גם נשמח לייצג כל אזרח, ואין הבדל בין ערבי ליהודי, לדרוזי, לנוצרי, למוסלמי, לאתיופי; כולנו אחים וכולנו תושבי מדינת ישראל. החוק הזה, שאני בוודאי תומך בו, ואני מברך – אבל רציתי גם לבקש מחברות הכנסת: החוק הזה מיטיב אתכן, וזה בסדר וככה צריך לעשות, וצריך להעצים את האישה הישראלית וצריך לקדם אותה, ורק ככה נוכל לבנות חברה בריאה ומתקדמת. אבל, לצערי הרב, אני גם בודק מה הנשים הדרוזיות יכולות להרוויח מרוב החוקים או כל החוקים שנמצאים כאן, ולצערי, הרווח שלנו כחברה – ואני טוען עד היום שאנחנו אזרחים סוג ב' במדינת ישראל. אנחנו כמעט לא זוכים ולא מקבלים שום הטבות. בבדיקה שעשיתי במשרדי ממשלה, מתוך סקר שקיבלתי מנציבות שירות המדינה, במשרדי ממשלה קליטת הנשים הדרוזיות הייתה אפס – ב-39 משרדים מתוך 46. אני אתן לכם דוגמה, למשל במשרד לפיתוח הנגב והגליל – אפס נשים דרוזיות; אותו דבר – אפס – ברשות להגנת הצרכן; במשרד התקשורת יש לנו אפס נשים; במשרד לביטחון הפנים, אדוני השר, יש לנו אפס נשים מהעדה הדרוזית. וכך אנחנו ממשיכים. אני עשיתי עבודה, ככה, מקיפה, שפעם אחת הכנסת הזאת תתעורר וגם תעשה מעשה לטובת העדה הדרוזית, ואתם כל הזמן שומעים את הדרוזים – מה קרה לדרוזים. אז אני רוצה ככה לתת לכם קצת אינפורמציה, שתראו איזה יחס יש אלינו. במשרד החקלאות ופיתוח הכפר – אישה דרוזית אחת; בכנסת, שהיא סמל הדמוקרטיה של מדינת ישראל, מתוך 450 עובדי מינהלה – עובדת דרוזית אחת מסכנה יושבת, ועל-פי המפתח מגיע לנו תשעה או עשרה עובדים כאן בכנסת; במשרד התחבורה יש לנו אפס נשים; במשרד לביטחון הפנים – אמרתי, אין לנו אף אישה; במשרד להגנת הסביבה יש לנו אישה אחת מתוך 600 עובדים. דרך אגב, יש משרדים – למשל, במשרד ראש הממשלה יש 802 עובדים, ויש אפס נשים דרוזיות; בנציבות שירות המדינה – והנציב בא לכאן ואמר: זה חשוב מאוד וזה חיוני לשלב את בני העדה הדרוזית, וגם את שאר המיעוטים – יש לו 307 עובדים ויש עובדת דרוזית אחת. אז אם הנציב לא מקיים את התקנות ואת החוקים, והשוויון לא קיים בנציבות ולא בכנסת ולא במשרדי הממשלה, מה, נבוא בטענות לבנקים? נבוא בטענות למועצות המקומיות או למשרדים האחרים? אותו דבר – אנחנו ממשיכים. נגיד, ברשות המסים בישראל, שיש בה 2,013 עובדים, עובדות רק שש נשים דרוזיות. אני לא רוצה להאריך ולהוסיף עוד על המצב העגום והבלתי-נסבל, אבל רוצה להגיד לכם שמתוך 71,103 עובדים בשירות המדינה, יש 186 נשים דרוזיות. אז אני שואל את חברות הכנסת המכובדות, שאני מעריך ואני מוקיר – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים, אדוני. <אכרם חסון (כולנו):> – – ואני חושב שאתן עושות עבודת קודש למען האישה הישראלית: מתי יגיע תורה של האישה הדרוזית? האם האישה הדרוזית תמשיך להיות אימא סוג ב'? בלי תעשייה? ברוב הכפרים שלנו אין תעשייה. 60% מהנשים הדרוזיות חיות ממשכורת אחת. זה אותו דבר גם אצל שאר המיעוטים, אצל הערבים. איך אפשר לבנות חברה בישראל, מתקדמת, חברה שאפשר להתגאות בה, כאשר נשים עדיין מרגישות שהן סוג ג' וסוג ד'? אז לכן אני מבקש: תביאו אותנו בחשבון. האישה הדרוזית היא אישה שגידלה חיילים רבים שתרמו למדינת ישראל ומגיע לה יחס אחר. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> אמרת דברים כל כך חשובים שהיה קשה לעצור אותך, אדוני. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – בקואליציה או באופוזיציה? <היו"ר יואל חסון:> הדובר הבא – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. בבקשה, אדוני. <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל למי אתה בא בטענות? תבוא בטענות לממשלה – – – <אכרם חסון (כולנו):> לפני שנתיים הייתה קואליציה אחרת ולפני ארבע שנים הייתה קואליציה אחרת. זה מדיניות. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – אתה פונה אלינו? שהממשלה תטפל בזה. <אכרם חסון (כולנו):> הייתם בממשלה. לא ראיתי שהמצב השתנה. לא ראיתי שהתקדמנו. <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה צודק. <אכרם חסון (כולנו):> זו בושה גדולה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה צודק במאה אחוז, רק הכתובת – היית צריך להפנות את המבט שמאלה, לא ימינה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שלוש דקות, אדוני. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חג הפסח, זמן חירותנו, הבא עלינו לטובה, עומד בשער, ובו מתכנסים ומתכנסות משפחות-משפחות, אבות ובנים, נכדים, נינים, נכדות, נינות, בשולחן הסדר. ולמה קוראים לזה סדר? כי זה הזמן שכל עם ישראל עורך בצוותא ובאותו הזמן את ליל הסדר, ולא יעלה על הדעת שמישהו יערוך את הסדר לילה קודם או שבוע קודם או שבוע אחרי, וגם מאחלים שיהיה סדר כל השנה. אבל מה רב הצער כאשר קבוצה הזויה הקוראת לעצמה "נשות – בסוגריים: מחללות – הכותל", החליטה שבא' חול המועד פסח, בזמן שרבבות – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – אלפי בני ישראל מגיעים לכותל המערבי, הן החליטו לעשות צרמוניה של ברכת כוהנות במקום שבאים אלפי יהודים לשפוך את לבם – – <תמר זנדברג (מרצ):> היהדות – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – ולהתפלל: בנה ביתך כבתחילה, השב כוהנים לעבודתם, ותחזינה עינינו בשובך לציון. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> מה הקשר של הנשים האלה לציון וירושלים? לפני 80 שנה ההורים והסבים שלהן כבר קרעו את ציון וירושלים מהסידור. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> מה קורה לכן, נשים הזויות? מה קורה לכן? <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> בזמן הזה אתם באים, כשעם ישראל עומד ובוכה ומתחנן לזכות ולראות את בניין בית-המקדש? מה לכן ולמקום הזה? תעשו את הצרמוניה בטמפלים שלכן. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – זייפני היהדות. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זייפניות. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> כשאני רואה שאת דואגת לכותל, אז אני רואה באמת באיזה מצב אנחנו נמצאים. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – הכותל הוא גם שלי. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אמר לי אחד ממפקדי המשטרה הבכירים, אדוני שר המשטרה: אנו עסוקים בבעיות ביטחוניות קשות, כבדות משקל, בפרט בחול המועד, כאשר מתכנסים אלפי אלפי אנשים, רבבות מבקרים, ומעסיקים אותנו לשמור על קומץ נשים ומלחמות היהודים. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני קורא לכל מי שבתוכו – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. חברת הכנסת פארן, נא לאפשר לו לסיים את דבריו. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> היא לא נתנה לי אפילו לדבר בכלל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, אתה תדבר. יש לך עוד זמן. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – הרפו מהמקום הקדוש הזה. אני מבקש מכל אחד: הרפו מהמקום הקדוש הזה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> זה מקום קדוש לכולם, לא רק לך. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> מספיק מה שעשיתם בפורים: לקחתם את מגילת אסתר וחיללתם את זה בהמונים, איך שהתכנסתם סביב זה. הרפו מזה. <תמר זנדברג (מרצ):> גם מגילת אסתר היא לא רק שלך. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני מבקש, כל מי שיכול לעשות למען זה – לא לגרום לכל מלחמות היהודים האלה, ובפרט בחג הפסח, זמן חירותנו הבא עלינו לטובה, שנזכה לחירות אמיתית. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת מוזס. חבר הכנסת גפני – נמצא? אינו נוכח. חבר הכנסת מקלב, אתה עולה? אה, התחלפתם? אוקיי. <היו"ר יואל חסון:> שלוש דקות, חבר הכנסת מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, המציעה חברת הכנסת רחל עזריה, נימקת נימוקים טובים. אני לא יודע למה היית צריכה להוסיף בסוף איזו חולשה של הנשים, ושאת צריכה לבוא לחזק אותן. אנחנו לא חושבים שהנשים צריכות חיזוק; אנחנו חושבים שהן חזקות, הן עומדות מפני החוזק שלהן ולא צריך לחזק אותן. אנחנו רואים אותן, וגם נותנים להן את כל הכבוד, את כל החוזק, בלי שצריך תוספת. וגם את יודעת שזה שהן פטורות מכמה דברים זה בגלל התפקיד החשוב שלהן, ולא בגלל שהן מוחלשות. אז לכן, החוק הזה צריך לעמוד בפני עצמו, ולא בגלל חולשת הנשים. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> לא, אמרת: בעצב תלדי בנים, וכל מיני דברים – יש איזה חטא בעבר – אבל לא ניכנס לזה. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אם לא אמרת, אז עוד יותר טוב. אבל, במסגרת הזמן הקצר הזה – הכניסו לנו בסדר-יום העמוס גם החלטה של ועדת האתיקה, שנוזפת בחבר הכנסת פרוש על דברים שהוא אמר. אני לא יכולתי להתעמק כדי להוכיח שזו החלטה תקדימית, לפי עניות דעתי, בכך שנוזפים בחבר כנסת שדיבר באופן כללי, דיבר על קבוצה. הוא לא דיבר על מישהו אישי – הוא דיבר על פרשנות של דברי רש"י והתורה. ואני אומר לחבר הכנסת פרוש: אשריך, חבר הכנסת פרוש, שנתפסת על דברי רש"י ועל פרשנות של פרשת השבוע. <קריאה:> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> הוא לא נמצא פה, אבל אני אומר לו את זה. הוא ידע את זה. אני אומר לו את זה. אני מסתכל עליו ואני רואה אותו ננזף – – – <היו"ר יואל חסון:> רואה אותו בעיני רוחך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> ראיתי אותו ננזף היום על-ידי ועדת האתיקה; אני לא רוצה לפגוע בוועדת האתיקה, אבל אני אומר, בכל אופן, בעניין הזה, שלא ראינו ביממה האחרונה – עמד כאן חבר כנסת ופגע כאן באופן אישי בגדול בתורה, בגדול בישראל, מנהיג רוחני, מנהיג תורני, ודיבר דברים חריפים, ולא שמעתי שוועדת האתיקה – לא עשו מזה שום דבר, ואף אחד לא דיבר על זה. אני גם שמח שאותו חבר כנסת הבהיר את הדברים, והפגיעה לא הייתה פגיעה, אבל גם בלי שהבהיר את הדברים לא ראינו שעשו בדבר הזה. ואני פה שואל, מדוע מגיעה הגנה כזאת גדולה לקבוצה הזאת? איזה דבר טוב הם עשו לישראל שמגיעה להם הגנה? על מה – שהם מגבירים ומעמיקים את הקיטוב? לא טוב ההסדר שכל התיירים שבאים, כל העם היהודי נמצא פה, ונניח שהן גם קבוצה, ויש רוב שנוהג כפי שנוהג – לא נוהג – וצריך את המקום היחיד, אולי, המקום המיוחד הזה, שבו העם מתאחד ובו רואים את עם ישראל בתפארתו, באחדותו; צריך לבוא ולראות את זה. אז באופן לא חוקי, כמפרי חוק, בפרובוקציות חוזרות ונשנות, מדי חודש, מדי תקופה, ולבוא ולהגביר את הקיטוב הזה – זה מה שחסר וזה מה שמפריע לעם היהודי עכשיו? על מה? וכל זה נעשה בתוך שרשרת של דברים, שאנחנו לא נשארים אותה קבוצה, והרפורמים באופן כללי לא נשארים לנהוג איך שהם רוצים לנהוג, אלא אכפת להם והם רודפים – איך שהיום האורתודוקסים נוהגים – זו היום המטרה שלהם. מנסים להכפיש את כל המוסד התורני, את כל בתי-הדין, להציג אותם כאנשים מושחתים, כאנשים רעים ואכזריים. מדוע? מכיוון – – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. נא לסיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני כבר מסיים. מדוע? מכיוון שמה שיש למכור בארצות-הברית אי-אפשר למכור בארץ. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אנחנו יודעים – אני מסיים במשפט הזה: אי-אפשר למכור את החתונה המצחיקה והזיוף הזה, חתונה של כומר עם רב. זה לא ילך. אבל אפשר להציג, להכפיש יהדות אחרת באופן תמידי, כמושחתים, ואחרי זה להציג: אנחנו יהדות אחרת; אנחנו רוצים ככה. ובואו תראו אותנו – כשהם מציגים מצג שווא. <היו"ר יואל חסון:> תודה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. <קריאה:> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> כן. לפחות דיברת בטון מתון. <היו"ר יואל חסון:> הטון. רק הטון. <יעל גרמן (יש עתיד):> הטון היה מתון לעומת הטון של – תשמע, מוזס, הטון היה פשוט – – – טוב, אדוני היושב-ראש – – <קריאה:> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה עוד כועס על זה שהוא היה עדין. – – נכבדי השר, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, אני נורא מתפתה לדבר על אחדות עם ישראל ועל – אבל אני לא אדבר על זה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אני לא אדבר על זה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> יפה. ואני, כמו שאני עושה לפעמים, אני אפתיע ואני אדבר לעניין – אדבר על החוק. אז אני רוצה לברך את חברת הכנסת רחל עזריה. זהו חוק נהדר, חוק מתקדם, חוק שבאמת מאפשר לנשים עובדות לחלוק את התפקיד שלהן ואת העול שלהן עם הבעל. אבל לי יש בקשה: בואו נמשיך. המתחיל במצווה אומרים לו: גמור. ולי יש חוק שהעליתי בנובמבר, לפני כארבעה חודשים. ביקשו לדחות אותו – לא ביטלו אותו, לא התנגדו לו, רק דחו את הזמן. וזה הזמן, מייד אחרי הפגרה, להעלות את החוק ולהשלים את המלאכה. ואיך נשלים את המלאכה? את יודעת שהיום – אני משערת לעצמי שלא רק את יודעת; כולנו יודעות – החוק מדבר על כך שארבעה חודשים מגיע לאישה אחרי לידה שעה של פעילות עם הילד. יש כאלה שקוראים לזה שעת הנקה, אבל אני לא חושבת ששעת הנקה זה נכון; שעת הורות אנחנו נקרא לזה, וזה בהחלט נכון. אבל הגדילו לעשות במוסדות הממשלה, במגזר הציבורי, ואפשרו לאישה אחרי לידה במשך שנה לקבל את השעה הזאת. פעמים רבות זה אפילו לא עולה הרבה מאוד כסף למדינה, מפני שיש נשים שנמצאות חצי שנה בבית, ואז מסתבר שחצי שנה ועוד ארבעה חודשים זה עשרה חודשים – עוד חודשיים בסך הכול. אלא מאי? <רחל עזריה (כולנו):> – – – מיום – – – במגזר הציבורי זה מיום החזרה לעבודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> מיום החזרה לעבודה. זאת אומרת, אם את נמצאת שישה חודשים. יש לנו עוד מלאכה גדולה מאוד, וזה להאריך את חופשת הלידה. <רחל עזריה (כולנו):> לא לא לא, אבל זה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל אני מדברת בהנחה שחופשת הלידה, שאנחנו יודעים, היא כך וכך שבועות, ולאחר מכן יש נשים שנמצאות בבית. מהרגע שהן חוזרות, מגיע להן, על-פי חוק, ארבעה חודשים. במגזר הציבורי, בלי חוק, על-פי החלטה של המגזר הציבורי, החליטו להשלים את זה לשנה. כל אישה שיולדת ועובדת במגזר הציבורי, במשך שנה עובדת שעה פחות, כדי באמת להיות עם התינוקת או התינוק שלה. אבל יש לנו כל כך הרבה נשים במגזר הפרטי, ושם נשים – בעיקר, דרך אגב, נשים יחידניות, נשים חד-הוריות – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסכם. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – ונשים שהבעלים שלהן עובדים ולא יכולים להיות בבית – שמוצאות את עצמן במצב שאחרי לידה הן חייבות לוותר על שעה כדי להגיע בזמן ולהיות עם ילדם. אני חושבת שהגיע הזמן להשלים את המלאכה – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – ולהשוות את הנוהג הקיים במגזר הציבורי – גם במגזר הפרטי. מברוכ. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חברת הכנסת גרמן. חבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, אדוני. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> ישראל, תשלים את המלאכה. וכדאי שהטרוריסטית לא תפריע לך. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, חבר הכנסת אייכלר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, לפני שאתייחס לחוק, אני חייב להזהיר את חברי וחברות הכנסת: יש בכנסת קריאות ביניים; זה חלק בלתי נפרד מהפרלמנט. אבל טרור ואלימות טרוריסטית, אלימות מילולית, טרור מילולי שנעשה פה לחבר הכנסת הרב מנחם אליעזר מוזס, זה דבר שמחסל כל אפשרות של דיבור. כי בטרור יהיו תשובות של טרור; אלימות מילולית תהיה מלווה באלימות מילולית. אתם רוצים להחריב את המדינה לגמרי? אתם רוצים שאנשים לא יוכלו ללכת ברחוב בלי להיפגע אחד מהשני? אני מזהיר אתכם מפני טרור מילולי. <תמר זנדברג (מרצ):> אני מזהירה אותך – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אתם לא תעשו פה טרור מילולי. <תמר זנדברג (מרצ):> סליחה, אדוני היושב-ראש – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> רק – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אתם לא תעשו פה טרור מילולי. <תמר זנדברג (מרצ):> הוא מדבר על אלימות טרוריסטית? – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אלימות. טרור מילולי. <היו"ר יואל חסון:> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> טרור זה הפחדה, ואתם מנסים להפחיד אותנו. אתם לא תפחידו אותנו. <תמר זנדברג (מרצ):> אני מזהירה אותך – – – ואדוני היושב-ראש – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אתם רוצים מלחמה? אתם תגרמו למלחמה בתוך מדינת ישראל. זה מה שחסר? אנחנו לא נרשה לכם. הרב מוזס ידבר בכל הזמן שלו. <היו"ר יואל חסון:> והחוק הזה זה מלחמה? <תמר זנדברג (מרצ):> מי אתם בכלל – – –? <היו"ר יואל חסון:> והחוק – – – מלחמה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא לא לא, מה שהם עשו לרב מוזס. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – לא פחות ולא – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הם לא נתנו לו להוציא מילה אחת. <היו"ר יואל חסון:> לא הייתי פה. לא הייתי פה. לא הייתי פה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זה היה נורא ואיום. אני יודע שכשאורן חזן אומר שני משפטים, מוציאים אותו החוצה. מישהו אחר – נותנים לו אחרי שלושה משפטים. אבל ממש לא נתנו לו לדבר. זה לא יאומן. <תמר זנדברג (מרצ):> אלימות טרוריסטית – – – <קריאה:> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ממש טרור. את יודעת מה זה טרור? הפחדה, השתקה. זה מה שאתם רוצים לעשות. <תמר זנדברג (מרצ):> סליחה, אדוני היושב-ראש, מה זה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זה מה שעשיתם לרב מוזס. <היו"ר יואל חסון:> אני לא הייתי בסיטואציה הקודמת. אני לא יודע. <תמר זנדברג (מרצ):> בתקופה – – – שנה של טרור, עולה חבר כנסת – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> את לא נתת לי לדבר. <תמר זנדברג (מרצ):> תשתוק אתה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> תשתוק – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> תשתוק – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת זנדברג, תודה רבה. חבר הכנסת מוזס, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הוא לא ישתוק גם אם המחיר של השתיקה שלו יהיה שאת לא תדברי. <תמר זנדברג (מרצ):> אתה – – – בסדר גמור. שמענו אותך. <קריאה:> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אין לך יותר כוח ממנו. אל תהיי גיבורה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – לא – – – בבית הזה. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת זנדברג, תודה רבה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני, אני – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. חבר הכנסת – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מבקש, היות שהם הפריעו לי, אני רוצה – אני חשבתי שגם הרב מוזס צריך לקבל את כל זמן ההפרעה. אני רוצה עכשיו לדבר מההתחלה. <היו"ר יואל חסון:> אתה יכול לרצות. יש לך דקה וחצי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אתה יכול גם להוריד אותי. <היו"ר יואל חסון:> לא. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן. הרב וקנין עשה את זה אתמול. <היו"ר יואל חסון:> יש לך דקה וחצי ותסיים אתן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן. לא. אני אגיד. בסדר. דקה – – – <היו"ר יואל חסון:> לא – לא. כן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בסדר. אתה גם רוצה לעשות טרור? תעשה גם אתה טרור. <קריאה:> לא משנה – – – מניפולציה – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> יגיע הזמן שלא נוכל לדבר בכנסת. נצא לרחובות, נילחם שם. מה זה פה? <היו"ר יואל חסון:> לא, באמת, כי אני – באמת. עוד דקה נקים עמותה בשבילך, על זכויותיך. אתה, יש לך זכויות רבות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אתם, אל תגנו על זכויותי. <היו"ר יואל חסון:> הכול בסדר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני אלחם על זכויותי בכל הכלים הדמוקרטיים הנתונים – – – <היו"ר יואל חסון:> ויש לך אותם, תודה לאל. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בבקשה. תודה לך. <היו"ר יואל חסון:> יש לך עוד דקה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בסדר. בדקה הזאת אני רוצה לומר שהרפורמים גרמו בארצות-הברית ש-60% מהיהודים שהתחתנו משנת 2000 התחתנו עם נוכריות; 76% מהיהודים שמגדירים את עצמם כחילונים בארצות-הברית – זה סקר של Pew – התחתנו בנישואי תערובת; 65% מהיהודים אף פעם לא השתתפו או השתתפו לעתים רחוקות בתפילה או מעמד דתי; רק 15% מהיהודים אומרים שהחלק העיקרי של היהדות זה דת; רק 43% מהיהודים היו בארץ-ישראל; רק 40% מהיהודים מאמינים שהקדוש-ברוך-הוא נתן את ארץ-ישראל ליהודים; 73% מהיהודים חושבים שיהדות זה רק זיכרון השואה. <היו"ר יואל חסון:> כמה אחוז מהם ציונים? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> זה בדיוק. האלה שכן באים זה רובם אורתודוקסים. אבל זה לא כתוב, כי זה סקר. שאלו 70,000 יהודים. <היו"ר יואל חסון:> לא, אבל כמה מיהדות ארצות-הברית מגדירה את עצמה כציונית? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כן, כן. אני אומר לך: כל אלה שבאים לארץ – – – <היו"ר יואל חסון:> כמעט כולם. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, זו הטעות. <היו"ר יואל חסון:> כציונים? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא. אני רוצה להגיד לך: רק 26% מהיהודים אומרים שהדת מהווה בכלל חלק עיקרי מהחיים שלהם. והקשר עם ישראל – וכאן אני רוצה לצטט את העיתונאי של רשת Fox – – – <היו"ר יואל חסון:> ציטוט אחרון. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ציטוט אחרון ממש, ברשותך, ואני מודה לך על אורך הרוח. קוראים לו בן שפירו. הוא אומר, ש-80%, פעם ראשונה הצביעו לאובמה למרות – כי הם לא ידעו שהוא נגד ישראל. בפעם השנייה, כשהם ידעו שהוא נגד ישראל והוא הולך לעשות הסכם עם איראן, עדיין 70% מהיהודים הצביעו בשביל אובמה. והוא טוען שמתוך האורתודוקסים והמסורתיים, אז שניים מתוך שלושה מצביעים לרפובליקנים. מתוך החילונים, זאת אומרת, האלה שאינם אורתודוקסים – 70% מצביעים בשביל אובמה. הווי אומר: הרפורמים והקונסרבטיבים אינם בעד ישראל. זה שקר גדול להגיד שהם בעד ישראל. בעד ישראל הם דווקא האורתודוקסים ואלה שכן קשורים ליהדות. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> טוב. אני קצת מצטער שנתתי לך יותר זמן, אבל תודה רבה לך, אדוני. אנחנו ניגש להצבעה. אם שכחתם על מה אנחנו מדברים אז כדאי שתדעו: אנחנו מצביעים עכשיו על הצעת חוק עבודת נשים – – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> על הכותל. <קריאה:> כותל. כותל. <היו"ר יואל חסון:> הצבעת – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – מה – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אז אני אומר. אני אומר: הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 54). 54. שימו לב. אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה. בבקשה. הצבעה מס' 37 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 54) (זכויות הוריות), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <קריאות: – – – > <היו"ר יואל חסון:> חבר'ה, זה רק קריאה ראשונה. יש עוד דרך ארוכה. 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 54) (זכויות הוריות), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לדיון חוזר – להמשך דיון – בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> בוועדה למעמד האישה. <היו"ר יואל חסון:> לא, זה קריאה ראשונה, גברתי. זה כבר done deal. חייבת. זה קריאה ראשונה, זה כבר done deal, מה שנקרא. תודה רבה. <הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 55) (חופשת אבהות), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, כ/630); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להמשך סדר-היום – שימו לב – הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 55) (חופשת אבהות), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת תמר זנדברג וחברי הכנסת דוד ביטן ויואב קיש וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת תמר זנדברג כבר נמצאת פה ותציג את החוק. בבקשה, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. האמת שאני מתרגשת להציג את החוק הזה לקריאה ראשונה, כי החוק הזה עבר כבר שלוש פעמים בקריאה טרומית, בכנסות השמונה-עשרה, התשע-עשרה והעשרים, וזו הפעם הראשונה שהוא זוכה להגיע לקריאה ראשונה. אני חושבת שזה מראה שהנחישות והעקביות משתלמות. אני חייבת להתחיל ולציין את השר היום, אז חבר הכנסת, אורי אריאל, שיזם אותה לראשונה בכנסת השמונה-עשרה. אני ירשתי אותה בכנסת התשע-עשרה והעשרים, ובעבודה די סיזיפית ודי קשה אנחנו ממשיכים ומקדמים אותה עקב בצד אגודל. אני חושבת שההשקעה הזאת שווה את המאמץ, מפני שמדובר בהצעת חוק – ואני עוד רגע אתאר את ההסדר שהגענו אליו – שהגם שהיא קצת מצומצמת, הגם שהיא קצת מכורסמת, הגם שהיא קצת, ככה, עוברת חבלי לידה קשים, היא הצעה שמביאה בפעם הראשונה מושג היסטורי, לא פחות מהיסטורי, אל ספר החוקים של מדינת ישראל, והוא המושג חופשת אבהות. חופשת לידה, הורות, אימהות, נחשבה עד היום, ובמידה רבה מאוד עדיין נחשבת, נחלתה הכמעט-בלעדית של האישה. היא זוכה לחופשת לידה יחסית קצרה בישראל, ובעצם, מהרגע הראשון הופכת למטפלת הבלעדית, ואם לא הבלעדית אז המרכזית, בתינוק או בתינוקת ובכל הילדים של אותה משפחה. אבל עם התמורות והשינויים שחלים בהורות ובעולם המשפחה, יש לנו אינטרס כמדינה, כחברה, להכניס יותר ויותר את הגבר, את האבא, כשותף אינטגרלי של חיי המשפחה הזאת. קודם כול – כי זה צודק ושוויוני; אני חושבת שזה דבר שכולנו באמת יכולים להסכים עליו. דבר שני, הנתונים מצביעים על כך – אם לא ידעתם, אני אסבר את אוזנכם: ביום האישה האחרון, ביום האישה הבין-לאומי, ב-8 במרס 2016, פרסם מרכז טאוב השוואה בין-לאומית שממנה עלה הנתון הלא-מפתיע, שישראל היא אחת מחמש המדינות היחידות ב-OECD שלא מעניקה חופשת לידה לאבות בכלל. כתוצאה מכך, שיעור הגברים שיוצאים לחופשת לידה שכן מותרת בישראל, שזה חלוקה יחד עם חופשת הלידה של האימא ובשבועות האחרונים בלבד, עומד על 0.4%, לעומת 16% בשאר מדינות ה-OECD. המחקרים גם מראים – שוב, דבר שאולי לא יפתיע אותנו – שבמדינות שבהן אבות כן זכאים לחופשת לידה, אימהות נוטות לחזור יותר לשוק העבודה, ופערי השכר במדינות האלה נמוכים יותר. נדמה לי שהצעד שאנחנו עושים היום יש לו השפעות רוחב כל כך משמעותיות, לא רק על אותן משפחות, לא רק על חלוקת הנטל בין עבודה למשפחה וחלוקת הנטל בין גברים לנשים בתוך המשפחה, אלא גם על החברה והמשק כולו. לצערי הרב, הצעת החוק אינה מושלמת. היא לא מעניקה חופשת אבהות משולמת על-ידי המדינה, בטח לא בימים משמעותיים. אנחנו, במסגרת הדיונים עם הממשלה לקראת הצעת החוק, הגענו למודל באמת מאוד מאוד צנוע, שגם, ככה, הפיס את דעתם של ארגוני המעסיקים, ובמיוחד העסקים הקטנים – הגענו למודל של שישה ימי חופשה, שיתחלקו בין שלושה ימי חופשה שנתית ממכסת ימי החופשה השנתית של העובד ועוד שלושה ימי מחלה שישולמו ברצף. וככה השגנו – באמת, אני חייבת להגיד, בפריצת דרך – את הסכמת הממשלה. אני למרות זאת מאוד גאה ומתרגשת שהצעת החוק הזאת ממשיכה להתקדם, וכאמור, עוברת היום לראשונה בתולדותיה את הקריאה הראשונה. נדמה לי שזה מעשה חקיקה שקודם כול יש בו מסר. המושג חופשת אבהות ייכנס לספר החוקים הישראלי ויהווה מסר שמקומו של האבא בימים הראשונים להולדת התינוק או התינוקת הוא בבית, הוא עם המשפחה – להתחיל את חיי המשפחה הצעירה בצורה הרבה יותר צודקת ושוויונית. אני רוצה לומר כמה תודות, ובזאת אסיים. אני קודם כול רוצה להודות לשותפים הרבים שחתומים על הצעת החוק, ובראשם חבר הכנסת דוד ביטן, שנרתם – באמת, כולם כאן כבר מכירים אותו בבית הזה, אבל באמת נרתם לתמוך, להעביר, לנווט את ספינת החוק הזה בין המכשולים השונים, ובאמת, המון המון תודה. <קריאה:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> בהחלט. והוא גם יוזם חוק הגבר. נראה לי שיהיה לו הישג להתגאות בו ביום הגבר הקרוב. <היו"ר יואל חסון:> יום הגבר. <תמר זנדברג (מרצ):> סליחה, יום הגבר. אני רוצה להודות לשר אלקין, שדחף את החוק והוביל אותו בממשלה, והשיג את תמיכת ועדת השרים לחקיקה. אני רוצה להודות לצוותים של משרד הכלכלה ומשרד האוצר, לנעמי הימיין-רייש ממשרד הכלכלה ולאורי שיינין ממשרד האוצר. אני רוצה להודות לאפרת פוקס וגם לדוד שרן ממשרד ראש הממשלה, שכרגע גם ממלא את מקום שר הכלכלה; הם, ככה, דאגו לנו להיות האבא והאימא של החוק הזה במשרד, שהוא כרגע קצת נטול אבא ואימא. אני רוצה להודות לעורכת-הדין ענת מימון, היועצת המשפטית של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שממש ליוותה את החוק במסירות, במקצועיות ובשקדנות. אני רוצה להודות ליושב-ראש הקבוע של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות אלי אלאלוף וליושב-ראש המחליף מאיר כהן, שהוביל את הישיבה הזאת. אני רוצה להודות לחברי הכנסת טלי פלוסקוב, דב חנין ומיכל בירן, שהגעתם, תמכתם והענקתם רוח גבית לחוק בוועדה. ואחרונים חביבים – אני רוצה להודות לצוות היועצים שלי, לטלי טסלר, היועצת הפרלמנטרית, לאופיר בר-זוהר, לתום כהן ולקשת קורן, שהייתה היועצת שלי בתחילת הקדנציה הקודמת ובעצם כתבה והובילה וליוותה את החוק הזה בשלביו הראשונים. תודה אחרונה ומיוחדת לאריק בן-שמעון. כולכם מכירים אותו כיועץ שר החקלאות לשעבר, שהתחיל לעבוד על החוק הזה בהיותם, אי-שם בכנסת השמונה-עשרה, חברי כנסת באופוזיציה, וממשיך ללוות אותו אתנו. תודה לכולם על התמיכה, ונקווה שנזכה לראות את החוק הזה מובא גם לקריאה השנייה והשלישית. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חברת הכנסת זנדברג. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא; חבר הכנסת דב חנין – נמצא ומדבר. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, עמיתי חברי הכנסת, אני ביקשתי את רשות הדיבור בעיקר כדי לומר לכם שאני שמח שאחרי יומיים מפרכים וקשים, עם עליות וירידות, אני חייב להגיד – מבחינתי גם דברים פחות טובים, דברים יותר טובים – אבל הנה, אנחנו מסיימים באקורד חיובי את היומיים הקשים האלה והמסובכים האלה. אני חושב שזה חוק מצוין. אני רוצה לברך את חברת הכנסת תמי זנדברג על העבודה ועל קידום העניין הזה. אני מצטרף לתקוותה שזו תהיה התחלתה של פריצת דרך בכיוון של תפיסה יותר שוויונית של הורות, גם בזכויות וגם בחובות. אני גאה להיות אחד מהקבוצה המכובדת של היוזמים שחברת הכנסת זנדברג צירפה אליה ליוזמה החשובה הזאת. ואני מקווה, אדוני היושב-ראש, שאנחנו נוכל, את הישיבה הזאת, למרות הרגעים הקצת-קשים שהיו לפני רבע שעה, לסיים באקורד חיובי; אולי זו בקשה לחברי, כי אני יודע שאני לא הדובר האחרון. אז תודה רבה ובהצלחה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת ישראל אייכלר. <יעל גרמן (יש עתיד):> תסיים גם אתה באקורד חיובי, אייכלר. אנחנו זקוקים לזה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, קודם כול, ברכות לחברת הכנסת תמר זנדברג על חוק טוב שהיא עושה בשביל המשפחות עם הילדים, ואצל משפחות ברוכות ילדים זה הרבה פעמים, אז יישר כוח על הדברים הטובים. רק בכנסת שבה כל אחד יכול לדבר גם עם קריאות ביניים תוכלי להעביר חוקים שכאלה, טובים, והייתי רוצה להמשיך באקורד החיובי, אבל אני חייב לומר, באמת, להזהיר את עצמנו: אנשים פה לא חשים את הזעם הציבורי סביב הכותל המערבי. בכל עם אחר זה כבר היה נגמר מזמן אחרת. בהר-הבית, למשל, לא יעז אף מוסלמי שבעולם לבוא ולשנות את סדרי התפילה באל-אקצא. בכנסיות הנוצריות בעיר העתיקה, כל עדה יש לה את הקיר שלה, והיה פה מפקד משטרת ירושלים, מיקי לוי, והוא יספר לכם כמה רגישות וזהירות יש בכל מסורת של מאות שנים: מי מדליק, מתי, איך, בכל החגים שלהם. לא ייתכן שהכותל המערבי יהפוך – וכשאני אמרתי אתמול שראיתי את התמונה של פריסת מגילת אסתר כממש – יציע; לא שקראו במגילה – עשו מזה תמונת מחזור, פרסו את המגילה. אני אומר לכם, זוועות עולם היו במוחי כשנזכרתי איזה חילול של המגילה. אני לא מדבר על הקריאה. עשו הפנינג כזה, ערמות של קבוצות של נשים שהיו שם, בעזרת הנשים, ליד הכותל, ופרסו את המגילה לתמונת ניצחון. את זה לא עושים אנשים שמאמינים בקדושת הכותל; את זה לא עושים אנשים שחונכו על התפילה ועל הדברים האלה. והסקר שאמרתי לך קודם, אדוני היושב-ראש, על ההתרחקות של יהדות ארצות-הברית מהדת, זה אסון נוראי. זה לא דבר שאני שמח עליו, להראות: הנה, הם לא בסדר. תבינו, 83% מהנוצרים אומרים שהם דתיים, באותו סקר; 80% ומשהו מהמוסלמים וההינדים. רק היהודים – אומרים רק 23% אנשים שהם דתיים, והם כוללים בדתיים גם את האלה שהם רפורמים שרואים את עצמם דתיים. זה אומר שחלה התנתקות נוראה ביהדות ארצות-הברית. להביא את האסון הזה לפה בארץ, ולהתגרות בציבור המאמין והבא אל הכותל – והוא שייך לכל העדות: לא חרדים ולא דתיים ולא חילונים; כולם באים לכותל – לעשות את הכותל למקום של מלחמה, מלחמת דת או מלחמת הרפורמה בחרדים, זה יהיה אסון לאומי היסטורי. לכן, אני מבקש מכם, מכל אלה שמשתתפות או תומכות בהן: אל תיתנו להם יד בעשיית מלחמת דת בכותל המערבי. אני מבין שהמוסלמים מאוד ישמחו, אבל היהודים מאוד יסבלו מזה. אומרים – יש ברכת כוהנים. הן רוצות לעשות ברכת כוהנות דווקא בחול המועד. זאת ממש התגרות. קודם כול, מי זאת כוהנת? אני חושב שאם יש כוהנים שהם בנים לאב כוהן, אז כוהנת צריכה להיות מי שאימא שלה כוהנת, נכון? זה הולך לפי האימא. זו ממש עשיית צחוק מהמושג כוהנים, מהמושג ברכת כוהנים; זו פשוט התגרות. ממשלה, אפילו לא ממשלה יהודית, ממשלה רגילה, הייתה מונעת בכל מחיר. <היו"ר יואל חסון:> תודה, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מה שצריך למנוע בדתות אחרות צריך למנוע פה. ואני רוצה באמת לסיים בברכה, שבאמת, קשה לי להגיד את הברכה, אבל: עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום גם עלינו ועל כל ישראל. <קריאות:> אמן. <היו"ר יואל חסון:> למה היה קשה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יואל חסון:> טוב. אנחנו מצביעים. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 55) (חופשת אבהות), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה – אנחנו מצביעים. בבקשה. <קריאות:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> השיפוע הזה – – – <היו"ר יואל חסון:> רפורמת השיפוע. הצבעה מס' 38 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 55) (חופשת אבהות), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה, וחוזרת לדיון בוועדת העבודה והרווחה. סיימנו את פרק החקיקה. <שאילתות ותשובות> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים לשאילתות לשר לשירותי דת. חברת הכנסת עליזה לביא, את פה? מעולה. אני מזמין אותך לשאול. נא להמתין לעליית השר. חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. חברת הכנסת עליזה לביא, שאילתה לשר בעניין עירוב בים-המלח. חברת הכנסת לביא. <299. עירוב בים-המלח> <עליזה לביא (יש עתיד):> לא הספקתי, אני מתנצלת. אדוני השר, אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, באזור ים-המלח יש אתרי נופש ומלונות רבים, המהווים מוקד תיירות מרכזי. למרות הנוכחות הרבה של אורחים שומרי תורה ומצוות מהארץ ומחוץ-לארץ, אין במקום עירוב מוסדר. כידוע, בהיעדר עירוב, שומרי מצוות אינם יכולים לטלטל חפצים מחוץ לשטח המלון, לא את התינוק, לא בקבוק מים, ונאלצים להיות בסגר כל השבת. רצוני לשאול: אדוני השר, מדוע אין דואגים לעירוב באזור ים-המלח כבר למעלה משנה, והאם פועלת מועצה דתית באזור? איך זה שמציאות כזאת שוררת במדינת ישראל? תודה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברת הכנסת עליזה לביא, אני רוצה קודם כול להודות לך על שאת מעלה את הנושא הזה. הוא באמת נושא חשוב. כידוע לכם, באזור ים-המלח מתבצעות עבודות של קציר מלח שנועדו להבטיח מניעת הצפות בתי-המלון ועליית מפלס המים באזור. עבודות התשתית לחיזוק החוף שבאזור המלונות מבוצעות על-ידי משרד התיירות באמצעות החברה הממשלתית להגנת ים-המלח, חל"י, ובשיתוף המועצה האזורית תמר. לשם ביצוע העבודות היה צריך להזיז את עמודי העירוב שעל שפת ים-המלח, שכן לא הייתה כל אפשרות אחרת לביצוע העבודות. הסיכום של המועצה האזורית תמר עם המועצה הדתית בקעת-הירדן – שהיא מכסה את האזור הזה, שהיא המועצה הדתית שפועלת באזור – הוא כי בסיום העבודות יוחזרו עמודי העירוב על חשבון המועצה האזורית תמר, שכן מדובר בעלות כספית גבוהה, שלא נכון שהמועצה הדתית תיאלץ לשאת בה. עבודות אלה החלו לפני כשנתיים וטרם הסתיימו. צפי סיום העבודות הוא חודש חשוון תשע"ז. לפיכך, נכון להיום אין עירוב לחלק שגובל בחופי ים-המלח, והסיבה היא עבודות התשתית בלבד. נושא הצבת עירוב זמני נבחן אף הוא, אולם הדבר אינו בר-ביצוע מבחינה מעשית, שכן הדבר מפריע לביצוע העבודות. יצוין כי עד לביצוע העבודות המועצה הדתית השקיעה רבות בעירוב – בשנים שקדמו לביצוע העבודות, קרוב ל-700,000 שקל – ואף תחזקה אותו באופן קבוע. כיום, כאמור, אין עירוב, ומדי שבת משגיחי הכשרות במלונות מכריזים על כך ומזהירים את הציבור מפני איסור טלטול חפצים בשבת. לנוכח פנייתה של חברת הכנסת לביא נדרשתי לנושא, קיימתי ישיבה בעניין עם יושב-ראש המועצה האזורית תמר, מר דב ליטבינוף, והוא הבטיח לי כי הוא יפעל לזירוז העבודות בקטע הצפוני של מתחם בתי-המלון באזור עין-בוקק, ממלון "דיוויד" ועד "ישרוטל", כך שניתן יהיה להקים עירוב בקטע הזה מוקדם ממועד סיומן של כל עבודות הפיתוח. בינתיים, ועד לסיום העבודות, הוצבו שלטים המזהירים את הציבור על היעדר עירוב באזור, ומשגיחי הכשרות בכל מלון מודיעים לציבור המסורתי בעניין הזה. אדוני, ברשותך, אני רוצה להגיד כמה דברים בעל-פה. אני באמת מודה לך. אני לא מכיר את המקום הזה, לא ידעתי, ונכנסתי בעובי הקורה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות גם להודות לעוזר שלי, משה, שלקח את הנושא לידיים. אישית נפגשתי עם ראש המועצה, שמעתי ממנו. כולם מכירים את הבעיה. העניין הוא שהיום, להשקיע כל סכום באופן זמני זה גם לא יעזור, כי כל הזמן עובדים שם, כל הזמן מפתחים שם. קיבלתי הבטחה שבעזרת השם, מייד לאחר החגים – אני ביקשתי להקדים, לפני החגים, על מנת שבכל זאת נמצא איזשהו פתרון – הובטח לי שייעשה הכול על מנת לגמור את העבודות לפני החגים, אפילו במחיר של עירוב זמני, שעולה כסף, אבל חשבתי על אפשרות של עירוב זמני לתקופה מסוימת. גם זה עלויות מאוד גבוהות, ואף אחד לא מוכן לשאת בהוצאות האלה. אני מבטיחך נאמנה, בעזרת השם, שלקראת החגים, אחרי החגים, אחרי החגים, יסתיימו שם בקטע הזה העבודות ויפתרו את הבעיה. <עליזה לביא (יש עתיד):> איזה חגים – ראש השנה? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> החגים הבאים עלינו לטובה. אנחנו נמצאים בפגרת הקיץ, עוברים את פסח, אחר כך מגיעים החגים. <היו"ר יואל חסון:> החגים הבאים, הוא מתכוון. יש לך אפשרות לשאלה נוספת. בבקשה, גברתי. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, למעלה משנה אין עירוב בים-המלח. פסח, ליל הסדר, הולך להיות ליל הסגר להרבה מאוד משפחות. תהיה פגיעה כלכלית במלונות. הנושא עלה על סדר-היום, ביטוי תקשורתי – אני גם פניתי להתאחדות המלונות וביקשתי את עזרתם בהתגייסות לנושא. לא יעלה על הדעת שאנשים שמגיעים מחו"ל לישראל ובאים לנפוש פה בחגים, מסתבר שבעצם הם לא יכולים לצאת גם עם עגלות ילדים או עם בקבוק מים. אי-אפשר לצאת החוצה. זה סגר – סגר מלא שמוטל על אנשים דתיים. הייתי שם וכך גיליתי את זה. להפתעתי הרבה, נודע לי הדבר הזה. אני ביקשתי מהשר, כבר לפני שלושה חודשים, את התשובה על השאילתה. אני חושבת שאם היה משהו בנושא אחר, כמו כשרות או דברים אחרים, היה אפשר למצוא את התקציב. אני יודעת מבני החייל שבכל מקום שמגיעים לשמור, דבר ראשון שהחבר'ה עושים, גם אם זה במחיר של לא להתקשר להורים לפני שבת, זה עירוב זמני, כי אחרת הם לא יוכלו ללכת לעמדת השמירה, ואדוני יודע את זה. אז מה הבעיה לתת עירוב זמני? אפשר למצוא פתרונות. הריב הוא ריב בין מועצות, בין שתי מועצות. אני לא מבינה מה קרה למועצה הדתית – נרדמה בשמירה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אנחנו מדברים על המועצה המקומית הכי עשירה בישראל, המועצה האזורית תמר. מה קרה, אדוני? שנה אין עירוב באזור ים-המלח. אז בואו ונודיע את זה עכשיו בקול, ואנשים יבטלו את הנסיעה שלהם לאזור ים-המלח, יהיה שבר כלכלי, ואולי מזה תצמח ישועה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אין שום ריב בין המועצות – לא המועצה הדתית ולא המועצה האזורית. שתיהן יודעות ושתיהן השקיעו בעבר בעירוב ומוכנות להשקיע בעתיד. <היו"ר יואל חסון:> על כמה כסף מדובר? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> מדובר על סדר גודל של קרוב למיליון שקל, אם לא יותר. <היו"ר יואל חסון:> זה לא – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> הבעיה היא לא מיליון שקל. אין בעיה להשקיע את מיליון השקל; ימצאו את הכסף הזה. הבעיה היא שברגע ששמים את זה, למחרת באים לעבוד ושוב צריך לפרק את זה, ועוד פעם לשים ועוד פעם לפרק. זה חלק מהמסלול של העבודה. אז הבעיה הזאת תיפתר. אני רק אומר: כרגע יש מציאות אמיתית. אני נפגשתי אישית עם ראש המועצה האזורית ועם ראש המועצה הדתית, ולמדתי את הנושא. האמינו לי שאני לא הייתי מוותר כל כך בקלות לולא ראיתי את המציאות למול עיני. חברת הכנסת עליזה לביא – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> מה הבעיה – – – משבת לשבת? משבת לשבת. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> דקה, דקה, אני אשמע אותך. חברת הכנסת עליזה לביא, מי שקצת מבלה בים-המלח יודע שרוב הזמן נמצאים בתוך המלון. כמעט לא יוצאים החוצה. אנחנו מכירים את החום הגבוה שם, ומי שצריך לצאת לים – אז בשבת הוא לא יוצא לים והוא נמצא במלון. אני אמרתי – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אתה רוצה ללכת ממלון למלון. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> חברת הכנסת עליזה לביא, אני מאוד מעריך את השאילתה שלך ואת תשומת הלב שלך לעניין הזה. אני מודיע לך: הנושא הזה – אני כמעט בטוח שזה לא יפגע בתיירות. אנשים ימשיכו לבוא, היות שבשבת, במזג אוויר כזה, במקום כזה, אנשים לא יוצאים. העירוב יהיה, אבל אחרי שיגמרו. אין אף אחד היום – אם בתי-המלון שמרוויחים ומכניסים כל כך הרבה כסף ירצו לתרום עירוב, אנחנו בשמחה רבה נסייע להם. אבל – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אפשר למצוא פתרון. אפשר למצוא פתרון משבת לשבת. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני מציע לך לרדת לשטח ולראות שם על מה מדובר. <עליזה לביא (יש עתיד):> הייתי שם. איך ידעתי? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אם היית שם, ראית את העבודות. אז זה בלתי אפשרי. <היו"ר יואל חסון:> טוב, תודה. זו לא שעת שאלות. מוצה העניין. אני מודה לך, אדוני השר. אני רואה שחבר הכנסת אלעזר שטרן לא נמצא כאן, ולכן אנחנו נעבור לשאילתה מס' 431 של חברת הכנסת עליזה לביא. את יכולה לגשת למיקרופון ולשאול את השאלה בנושא: התנכלות לזוגות הנרשמים לנישואים באמצעות "צהר". <431. התנכלות לזוגות הנרשמים לנישואים באמצעות "צהר"> <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, לאחרונה פורסם כי כ-100 זוגות מאזור חיפה שנרשמו לנישואים בחודשים האחרונים נתקלו בהתנגדות. בין היתר, נטען כלפיהם כי הם אינם יהודים או ממזרים. המשותף לזוגות האלה היה בחירתם להירשם לנישואים דרך "צהר". רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? האם אדוני בדק? 2. אם כן – מה אדוני עושה כדי לטפל בתופעה הקשה הזאת? תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, גברתי. אדוני השר. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, עמדת המשרד, ובכלל זה הייעוץ המשפטי של המשרד, היא שבהתאם לפקודת הנישואין והגירושין (רישום), גם לאחר התיקון, רב רשאי לרשום לנישואין בתחומי כהונתו ולא מעבר לכך. פירושו של דבר הוא שרב עיר רשאי לרשום לנישואים בני-זוג שבאים אליו על מנת להירשם לנישואים, אולם הוא אינו מוסמך לרשום לנישואים מחוץ לתחום כהונתו. משכך, הובהר לארגון "צהר" כי ברמת העיקרון הנהלת המשרד אינה רואה בחיוב רישום לנישואים שנערך על-ידם בחיפה ובירושלים על-ידי הרב סתיו, כמו גם רבני עיר אחרים, ורב רשאי לרשום בני-זוג שאינם מתגוררים בתחום כהונתו בתנאי שהם מגיעים להירשם לנישואים אצלו ולא שהוא מגיע אליהם. עם זאת, עד להסדרת העניינים הוחלט על שמירת סטטוס-קוו בעניין. אשר להתנהלות פקידי הנישואים במועצה הדתית חיפה, כפי שהנושא עלה בתקשורת, הרי שאני רואה את הדברים בחומרה רבה. הנושא מצוי כעת בחקירת משטרה. המשרד העביר את הידוע לו למשטרת ישראל, וממתינים לתוצאות החקירה. ואולם, אני סבור כי תוכנית-אב למחשוב, שכבר פועלת בחלק מהמועצות הדתיות בארץ, ותפעל בכולן במהלך השנה הקרובה, תיתן מענה לכך ומקרים מעין אלו שלכאורה התרחשו בחיפה – ואני אומר לכאורה – לא יוכלו לקרות. בעקבות הכנסת מערכת המחשוב החדשה, מועצת הרבנות הראשית החליטה אמש, אתמול, לייתר את הצורך בהוצאת תעודת רווקות. עובדה זאת תקל מאוד על קידום הרישום לנישואים גם על בני-הזוג שנרשמים במסגרת "צהר" בחיפה ובמקומות אחרים וגם תחסוך להם אגרה של 120 ש"ח. <היו"ר יואל חסון:> שאלה נוספת? <עליזה לביא (יש עתיד):> בנימה אופטימית – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> ובנימה אופטימית זו אני מציע שנסיים את היום הזה – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – על ההישג שאדוני הזכיר. <היו"ר יואל חסון:> בהחלט. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – ובעזרת השם אני מקווה שנעשה עוד שיפורים ושינויים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה לך, אדוני השר. תם סדר-היום. הישיבה הבא תתקיים מחר, יום רביעי, כ' באדר ב' התשע"ו, 30 במרס 2016, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 19:46.>