דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ"ה
ישיבה קכ"ב
הישיבה המאה-ועשרים-ושתיים של הכנסת העשרים
יום רביעי, כ' באדר ב' התשע"ו (30 במרס 2016)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
שאילתות דחופות 5
178. העלאת מחירי הכניסה לאתרי רשות הטבע והגנים 5
מיכל רוזין (מרצ): 5
השר להגנת הסביבה אבי גבאי: 6
רועי פולקמן (כולנו): 7
184. מחסור במעונות-יום לאוטיסטים 9
סתיו שפיר (המחנה הציוני): 9
שרת המשפטים איילת שקד: 10
183. תמיכות לגרעינים קהילתיים 11
רועי פולקמן (כולנו): 11
שרת המשפטים איילת שקד: 11
איתן ברושי (המחנה הציוני): 13
אלעזר שטרן (יש עתיד): 13
182. הכרה בדאלית-אלכרמל כעיר 16
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 16
סגן שר הפנים משולם נהרי: 16
אכרם חסון (כולנו): 18
186. חופשות לילדים עם צרכים מיוחדים 22
רויטל סויד (המחנה הציוני): 22
סגן שר החינוך מאיר פרוש: 22
185. ביטול תקנים של השירות הלאומי לעמותות שפועלות נגד צה"ל 25
אמיר אוחנה (הליכוד): 25
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 26
אלעזר שטרן (יש עתיד): 29
סתיו שפיר (המחנה הציוני): 29
הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 50), התשע"ו–2016 44
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 44
דוד ביטן (הליכוד): 47
הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016 52
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 53
דב חנין (הרשימה המשותפת): 59
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 60
הצעת חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום, התשע"ו–2016 61
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 62
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 65
הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 25), התשע"ו–2016 66
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 66
הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 122), התשע"ו–2016 69
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 70
מיכל רוזין (מרצ): 74
הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 223), התשע"ו–2016 75
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 75
הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 58), התשע"ו–2016 78
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 78
הצעת חוק יום העלייה, התשע"ו–2016 84
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 84
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 88
נורית קורן (הליכוד): 90
הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 75) (איסור פרסום שם חייל לעניין הליכים הקשורים לפעילות מבצעית), התשע"ו–2016 93
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 94
ציפי לבני (המחנה הציוני): 97
עמר בר-לב (המחנה הציוני): 98
הצעת חוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 101
משה גפני (יהדות התורה): 101
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 106
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 106
הצעת חוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 112
אורן אסף חזן (הליכוד): 113
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 118
אראל מרגלית (המחנה הציוני): 120
אלעזר שטרן (יש עתיד): 121
נחמן שי (המחנה הציוני): 124
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 127
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 127
הצעת חוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 127
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום כ' באדר ב', תשע"ו, 30 במרס 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב.
לוח תיקונים להצעת חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום, התשע"ו–2016.
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת ישראל אייכלר בנושא: האיסור שהוטל על חיילים וקצינים להמשיך בגידול זקן; מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכל בירן, בצלאל סמוטריץ, יואב בן צור ומכלוף מיקי זוהר בנושא: הוראות המפקחת על הביטוח לעניין בחירת קופת גמל; ומסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת מאיר כהן בנושא: הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
חברי הכנסת, לפני שנעבור לשאילתות דחופות, חובה נעימה לברך כאן משלחת פרלמנטרית מקנדה הנמצאת ביציע. Welcome, Bienvenue. אנחנו שמחים גם לציין שהמשלחת נמצאת כאן לרגל השקת אגודת הידידות בין הפרלמנטים בראשות חברת הכנסת ברקו.
<ענת ברקו (הליכוד):>
וחבר הכנסת חסון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
וחבר הכנסת יואל חסון, סליחה.
בנימה אישית, כמי שעמד כתשע שנים בראש האגודה הזאת, אני יכול להעיד שמדובר באגודה פעילה. מדובר בדמוקרטיה גדולה, השותפה לערכים שלנו, שותפה להרבה מאוד דברים שחשובים לכל חברי הכנסת כאן, ואנחנו שמחים מאוד שגם בכנסת הנוכחית, בכנסת העשרים, אנחנו כבר זוכים לביקורים של משלחות פרלמנטריות. כך זה יהיה בהמשך. באותה הזדמנות אני גם מודה לארגון המכונה "Canada–Israel Committee", שמסייע רבות לבניית היחסים בין הפרלמנטים ובין המדינות בכלל. ברוכים הבאים לכנסת. Welcome to the Knesset.
<שאילתות דחופות>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אנחנו בשאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את השר להגנת הסביבה אבי גבאי לעלות לדוכן על מנת להשיב קודם כול על שאילתה דחופה מס' 178 מאת חברת הכנסת מיכל רוזין. הנושא הוא: העלאת מחירי הכניסה לאתרי רשות הטבע והגנים. מאוד אקטואלי לפני החגים הבאים עלינו לטובה. בבקשה, גברתי תקרא את נוסח השאילתה.
<178. העלאת מחירי הכניסה לאתרי רשות הטבע והגנים>
<מיכל רוזין (מרצ):>
אני אקרא את נוסח השאילתה: העלאת מחירי הכניסה לאתרי רשות הטבע והגנים.
מתקנות שהפיץ משרדך עולה כי מחירי הכניסה לאתרי רשות הטבע והגנית, כולל חופי הים, יעלו; זאת, בניגוד להצהרת שר הפנים על ביטול דמי הכניסה לחופים.
רצוני לשאול:
מה ייעשה כדי שמצב סוציו-אקונומי לא ימנע מאזרחי ישראל גישה שוויונית למשאבי הטבע הלאומיים?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חברת הכנסת רוזין. בבקשה, אדוני השר.
<השר להגנת הסביבה אבי גבאי:>
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, קודם כול – אני מאוד שמח על השאילתה. היא נוגעת בסוגיה מאוד חשובה ואמיתית שנוגעת לאזרחי המדינה. אנחנו דואגים שאזרחי המדינה לא ייפגעו כתוצאה מעליית מחירים, בטח לא ברשות הטבע והגנים.
הנושא של תעריפי רשות הטבע והגנים, מה שאת ראית בטיוטה הזאת, זה בעצם ניסיון לעשות סדר בתעריפים. זאת אומרת – לא מצאנו קשר בין מקום למקום. אין קשר. לכן מה שניסינו לעשות זה לייצר אחידות, לייצר סדר, לייצר היגיון בדברים. במסגרת הזאת יש תעריפים שעולים ויש תעריפים שיורדים כדי לייצר תעריף אחיד. כלומר, במקום שיהיה תעריף לילה, תעריף יום, תעריף חורף, תעריף קיץ – לעשות תעריף אחיד. יש מקרים שזה עולה במעט, אבל יורד בהרבה – בסדר? בעניין הזה, תנוח דעתך, אני מאוד מאוד מאוד מקפיד על הנושא הזה, וזה נושא חשוב לי.
עדיין יש שם כמה תעריפים שנוגעים לחופים שאני לא מתכוון לאשר. בכלל, בנושא החופים אני עוד לא החלטתי איך אני פותר את הבעיה, כי בסופו של דבר לרשות יש הרבה מאוד הוצאות, וצריך גם לממן את ההוצאות האלה. זאת אומרת, נורא קל להגיד לה: אין יותר הכנסות, ומה שיקרה – היא תפסיק לטפל בחופים. אנחנו נטפל בזה. צריך להבין גם שחוף של רשות הטבע והגנים שונה מחוף עירוני רגיל. בחוף עירוני רגיל מגיעים, מקבלים שירותי הצלה, ניקיון וכו' וזהו. בחופים של רשות הטבע והגנים מקבלים שירותים: יש הדרכות, יש פעילויות, יש דברים שקשורים לטבע. לכן הדברים קצת שונים. עדיין אנחנו רוצים להיות במצב שאם יש בכלל מחירי כניסה לחופים כאלה, הם יהיו מאוד סמליים ולא מה שהם כרגע.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר. שאלה נוספת לחברת הכנסת מיכל רוזין, וגם חבר הכנסת רועי פולקמן מבקש לשאול שאלה נוספת. אחר כך השר ישיב.
<מיכל רוזין (מרצ):>
אני, ברשותך, רוצה להרחיב את השאלה לכל המחירים בכניסה לגנים הלאומיים ושמורות הטבע, כי זו גם האחריות שלך. אני יודעת שב-2015, למשל, ההכנסות שלהם מדמי הכניסה לגנים לאומיים ושמורות טבע עמדו על 124,605 מיליון; רק להיכנס לאתרים פופולריים, כמו למשל מערת הנטיפים, הבניאס או המג'רסה, עולה למשפחה בממוצע 103 שקלים – 29 שקלים לזוג מבוגרים, 15 שקלים לילד; או לגן הלאומי בקיסריה, למשל – 152 שקלים. לצערי הרב, בעבר – אני לא יודעת אם זה נכון היום – הרבה מאוד מהמבצעים שניתנו למחזיקי כרטיסי אשראי וכדומה בעצם אפשרו לאוכלוסייה אמידה שיש לה כרטיסי אשראי מתקדמים להיכנס בחינם או בהנחה, ולעומת זאת לאוכלוסייה ברמה סוציו-אקונומית נמוכה, שאנחנו גם יודעים, סטטיסטית, שהם מטיילים יותר בארץ – מי שיותר אמיד הרבה פעמים לוקח את הילדים – הנה, חופשת הפסח – למקומות שונים בעולם, ואותה אוכלוסייה שמטיילת בארץ, ואותה אוכלוסייה שרוצה בשבת לעשות פיקניק, למשל, ליד ביתי במקורות הירקון, צריכה לשלם למעלה מ-100 שקלים לרכב בשביל להיכנס ולעשות פיקניק. ובמקום להיכנס לשם – בצדק – אנחנו מוצאים אותם על איי תנועה, שזה גם לא סביבתי וגם מסוכן שילדים מתרוצצים, מכיוון שזה עולה כסף. המטרה שלנו שמשאבי הטבע – ובכלל, אנחנו רוצים שהאוכלוסייה בישראל תכיר את הארץ, תטייל, תיכנס למקומות.
אני יודעת, וכמו שאמרת – אני שמחה שאמרת – שיהיו קריטריונים מנחים ברורים. לצערי, לא צריך להיות הבדל בין מקום פופולרי כזה או אחר, המחירים צריכים להיות אחידים. בעיקר אני מבקשת ממך לפרסם את הנימוקים ואת הקריטריונים למחירים, על מנת שזה יהיה שקוף לציבור ונדע מה הסיבות. אני כמובן בעמדה שזה לא צריך לעלות. הסכום הזה, גם אם זה יעלה 150 מיליון, צריך להיות באחריות המדינה. יש דרכים לממן את הדברים האלה. אני חושבת שכולנו צריכים להרגיש חופשי להגיע גם לאתרים הארכיאולוגיים, ההיסטוריים, בוודאי למשאבי הטבע שלנו. זה אינטרס של כולנו שנכיר את המולדת שלנו. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חברת הכנסת רוזין. חבר הכנסת פולקמן – בבקשה, אדוני. ואז נשמע את ההתייחסות של השר.
<רועי פולקמן (כולנו):>
אדוני השר, אני חולק מעט על דברי חברתי חברת הכנסת רוזין. אני חושב שהבילוי, בעיקר בחניוני הלילה ובשמורות הטבע, הוא בילוי עממי, ולא פחות מזה – הוא חייב להיות איכותי. אני למשל מבלה עם משפחתי, גם בחגים, בפסח, בחניוני לילה, ואני מצפה לאיכות. כלומר, אחד הדברים שאני אשמח שתהיה התייחסות אליו זה לא רק המחיר, כי המחיר הוא לא stand-alone – המחיר צריך לשקף איכות. הרי האמידים, כשהמצב הוא בלתי נסבל בשמורות ובחניוני הלילה, הם נוסעים לחו"ל. הם בחגים יכולים לנסוע לכל מיני מקומות עם המשפחה שלהם. הבילוי העממי הוא לבלות, אבל לבלות זה אומר שיהיו תנאים טובים: שיאספו את הזבל, שיהיו מים חמים, שיהיו שירותים נקיים. ובשביל זה צריך כסף. לכן אני לא בטוח שהמחיר צריך להיות אפס; הוא צריך לשקף כמובן עלות אמיתית, ולא פחות ממחיר צריך לתת איכות, כי זה הבילוי העממי, והוא צריך להיות איכותי.
אני מקווה שהרפורמה שאתם מובילים תשקף גם איכות, ולא רק אמירה שהכול יהיה בחינם אבל השירות יהיה כזה שרוב האוכלוסייה תדיר רגליה מחניוני הלילה ושמורות הטבע. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת פולקמן. בבקשה, אדוני השר להגנת הסביבה.
<השר להגנת הסביבה אבי גבאי:>
אדוני היושב-ראש, אני חושב שבעצם שני הדוברים מיצו את הנקודה במתח הזה שבין איכות למחיר, כי הרי בסופו של יום אנחנו גם רוצים שאנשים יבואו. ואגב, קחי את חוף פלמחים – יש חוף של רשות שמורות הטבע, ומימין לו ומשמאל לו חופים פתוחים, ואנשים באים ומשלמים. למה הם באים ומשלמים? כי הם מקבלים שירותים. אז יש מי שרוצה לשלם מגיע לשם, ומי שלא רוצה לשלם הולך לחוף אחר. עדיין, אנחנו רוצים לשמור על איכות, ואנחנו גם רוצים שהמקום יהיה נגיש לאנשים, נגיש כלכלית, ואני מבטיח לך שאנחנו נעשה הכול כדי שזה יקרה.
לגבי השיקולים שלנו – כמובן, ברגע שנפרסם החלטה, כשתהיה החלטה, הכול יהיה שקוף, כולל הנימוקים. הדרישה שלך היא לגיטימית לחלוטין וצודקת.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת רוזין ולשר. השר נשאר אתנו להשיב. יש לך תשובה גם?
<השר להגנת הסביבה אבי גבאי:>
כן, כן. של חיים כץ.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אז דברי הסבר קצרים מפי: אני לא נוהג לאפשר תשובה במקום שר מיועד לשאילתה דחופה, אבל שר הרווחה פירט בפני את הסיבות להיעדרו, שוחח עם חברת הכנסת סתיו שפיר, והיא, מפאת דחיפות הנושא, הסכימה לקבל תשובה מפי שר אחר. לכן כיבדתי את הסיכום.
בבקשה, חברת הכנסת סתיו שפיר תשאל את השאילתה שלה, תקרא את נוסח השאילתה. השר ימסור את התשובה של משרד הרווחה והשירותים החברתיים. בבקשה, חברת הכנסת סתיו שפיר. הנושא: מחסור במעונות-יום לאוטיסטים.
<184. מחסור במעונות-יום לאוטיסטים>
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, שאילתה שמיועדת, כאמור, לשר הרווחה: על-פי חוק מעונות-יום שיקומיים, זכאים פעוטות עם מוגבלות, לרבות אוטיסטים, לטיפול במסגרות-יום ייעודיות. בשל היעדר מקום במרכז ובדרום, עשרות ילדים נותרו ללא טיפול.
רצוני לשאול:
1. כמה מעונות חדשים נפתחו בשנים 2011–2016?
2. כיצד נערך משרדך לטיפול במחסור?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חברת הכנסת סתיו שפיר. בבקשה, אדוני השר, תשובת משרד הרווחה.
<השר להגנת הסביבה אבי גבאי:>
כאמור, זה לא משרדי, זה משרד הרווחה, אני פשוט אקריא את הדברים כפי שהם: בשנת 2011 פעלו ברחבי הארץ 25 מעונות-יום שיקומיים, שנתנו מענה לכ-200 פעוטות עם אוטיזם. כיום פועלים ברחבי הארץ 48 מעונות-יום שיקומיים, ובמסגרתם משובצים, נכון להיום, כ-580 פעוטות. בנוסף, מעבר להוספת מעונות חדשים, חלק מהמעונות הקיימים הורחבו באופן שהם יכולים לקלוט מספר גדול יותר של פעוטות.
בשנים האחרונות קיים גידול משמעותי במספר הפעוטות המאובחנים כלוקים באוטיזם – בשלוש השנים האחרונות הגידול הוא של כ-20% בכל שנה. השירות לטיפול באדם עם אוטיזם פרסם מכרזים להפעלת מעונות-יום שיקומיים ברחבי הארץ, בהתאם לצרכים שעלו. בהמשך לכך נפתחו בשנה האחרונה שמונה מעונות חדשים והורחבו שלושה נוספים.
מבחינת התקציב – השירות לטיפול באדם עם אוטיזם קיבל תוספת תקציב משמעותית בסך של כ-84 מיליון ש"ח. אם תרצי, אני אקריא לך את המספר המדויק, אבל זה כ-84 מיליון ש"ח.
יחד עם זאת, קיים קושי בפתיחת מעונות-יום שיקומיים באזורים גיאוגרפיים מסוימים בשל קושי בהקצאת מבנים למעונות. המשרד פעל ופועל רבות ומעודד את הרשויות המקומיות להקצות מבנים לטובת הפעלת מעונות-יום שיקומיים או להפעיל בעצמם מעונות-יום שיקומיים. חלקן של הרשויות המקומיות נעתר לכך וחלקן לא.
בחצי השנה הקרובה אמורים להיפתח עשרה מעונות-יום שיקומיים חדשים, והמשרד ימשיך לעשות כמיטב יכולתו להרחבת המענים, במטרה לתת את המענה הראוי לפעוטות על-פי חוק.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר גבאי, תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר.
נציין רק שבהמשך תהיה גם שאילתה של חברת הכנסת רויטל סויד בנושא של חופשות לילדים עם צרכים מיוחדים, המופנית למשרד החינוך, כך שהכנסת גם היום ממשיכה לעסוק בנושא החשוב הזה שאותו ציינו במסגרת היום הבין-לאומי אתמול.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
השאילתה לא עכשיו?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא. לאחר שחבר הכנסת רועי פולקמן ישאל את השאילתה הדחופה שלו, שמספרה 183. הנושא הוא: תמיכות לגרעינים קהילתיים. ואנחנו מצפים בקוצר רוח לבואה של שרת המשפטים, שמודיעים לי שיש לנו יסוד סביר להניח שהיא תגיח בדקות הקרובות. הנה הגיעה שרת המשפטים, ואנחנו אכן – חבל שלא ביקשנו את המשיח, אבל שמחים בבואך גם כן.
<שרת המשפטים איילת שקד:>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה. חברת הכנסת איילת שקד, שרת המשפטים, אתנו. חבר הכנסת רועי פולקמן, שאילתה מס' 183: תמיכות לגרעינים קהילתיים. בבקשה, אדוני.
<183. תמיכות לגרעינים קהילתיים>
<רועי פולקמן (כולנו):>
תודה, גברתי השרה. קיימת בעיה עם התמיכות לגרעינים הקהילתיים – קיימות ארבע תקנות שונות במשרדים שונים לתמיכות; כיום מתוקצבים לנושא 118 מיליון ש"ח, אך הכסף אינו עובר. חלק מהגרעינים פנו אלי בימים האחרונים, והמצב הוא אקוטי כי הכסף לא עובר בעיקר ממשרד נגב-גליל. אני מבין שיש ביניכם הידברות בעניין, אבל אנחנו כרגע תקועים. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, אדוני. בבקשה, גברתי השרה.
<שרת המשפטים איילת שקד:>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לחברי חבר הכנסת רועי פולקמן, על השאלה. כפי שציינת בשאילתה, קיימות כמה תקנות תמיכה של כמה משרדי ממשלה שלפיהן נתמכים הגרעינים המשימתיים, וזאת באמצעות מבחני תמיכה לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב. בין היתר, הגרעינים נתמכים על-ידי המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, באמצעות הרשויות לפיתוח הנגב והגליל, באמצעות משרד החינוך ובאמצעות משרד החקלאות.
בימים אלה מצויה בשלב מתקדם עבודת מטה אצלי, במחלקת ייעוץ וחקיקה, לבחינת הצורך המשפטי באיחוד התמיכות תחת קורת גג אחת; זאת בהתחשב באופי הפעילות של הגרעינים השונים – כל הדומה והשונה ביניהם – על מנת למנוע תופעה של כפל תמיכות, שיכול להוות פגיעה בשוויון.
לגבי רוב הגרעינים, נמשכת כסדרה בשלב זה התמיכה על-ידי משרדי הממשלה. הוגשו בקשות, והן נבחנות כחלק מהתהליך.
לעניין תמיכת משרד החקלאות, זו החלה בשלהי שנת 2015. לגבי קבוצה של גרעינים שלא נתמכו על-ידי משרד החינוך או המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, מאחר שכבר החלה הבדיקה בדבר הצורך בהאחדת התמיכה, סוכם כי תתאפשר התמיכה לתקופה מוגבלת עד לקביעה אם אכן תתקיים האחדה. לפיכך הוגבלו המבחנים לסוף שנת 2015.
אשר לשאלה בדבר המשך התמיכה בקבוצת גרעינים זו – נוכח התמשכות הבדיקה, ועל מנת למנוע תמיכה בגרעינים שנתמכו באמצעות משרד החקלאות, סוכם בין משרד החקלאות והגורמים הרלוונטיים ממחלקת ייעוץ וחקיקה כי יתוקנו המבחנים באופן שיאפשר את המשך התמיכה, זאת עד להאחדת המבחנים, שאז ייתמכו יחד עם שאר הגרעינים, או ככל שתתקבל החלטה אחרת עד להתקנת מבחני תמיכה קבועים. מבירור שלשכתי ערכה אתמול מול הלשכה המשפטית של משרד החקלאות עולה כי עדיין מתקיימת במשרד החקלאות חשיבה בדבר הדרך שבה יש לעצב את מבחני התמיכה הזמניים, אם יהיו אלה מבחנים המבוססים על רכיב שכר בלבד, כפי שהיו ב-2015, או מבחנים שמתייחסים לפעילות רחבה יותר. ברגע שתסתיים העבודה במשרד החקלאות על עיצוב המבחנים הזמניים, יועברו אלה למשרד המשפטים לבחינה ואישור.
כרגע אין כל עניין שעבר ממשרד החקלאות למשרד המשפטים וממתין לייעוץ המשפטי, חוץ מהבחינה שעושה המשרד על ההאחדה של התקנות למשרד אחד.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשרה. שאלה נוספת לחבר הכנסת רועי פולקמן. אחריו – שאלה נוספת לחבר הכנסת איתן ברושי.
<רועי פולקמן (כולנו):>
תודה על התשובה ותודה על ההסדרה, אני חושב שהיא חשובה. התייחסת למשרד החקלאות – גם משרד נגב-גליל. אני מבין שיש שם סכומים שתקועים לגרעינים ליוצאי אתיופיה, וגרעינים אחרים, שדיברו על זה שעוד פעם, בגלל אותו תהליך הסדרה הכספים לא עוברים והם כבר בעיכוב של כמה חודשים. האם גם זה נבדק באותו הקשר כמו עם משרד החקלאות?
<שרת המשפטים איילת שקד:>
על זה לא הגיע – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
רגע, רגע, גברתי השרה, בואי נשמע את כל השאלות ואז תוכלי להתייחס. זאת השאלה של רועי פולקמן. איתן ברושי ואלעזר שטרן. בבקשה.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברים, מדובר פה ממש בשערורייה שגובלת בהלנת שכר. אני בימים האחרונים מטפל בזה, ומדובר פה באנשים שיצאו בשליחותנו והם רעבים ללחם. זה לא קשור לכל המהלכים שהשרה מדברת עליהם. אני בדקות האחרונות שוחחתי פנים אל פנים עם עורכת-דין דינה זילבר, וחיברתי אותה לגרעינים – לא ידעתי שהשאלה הזאת עולה, אני מתנצל – חיברתי אותה למי שעומד בראש הארגונים האלה. צריך להכתיב לוח-זמנים, גברתי, ושעד סוף השבוע הזה יסדירו את מה שקשור בתקציבים שהם כמו המשכורת. האנשים האלה רעבים ללחם; הם עושים שליחות. הוויכוח על החטיבה להתיישבות בין אורי אריאל ובין גורמים אחרים, כולל במחנה הציוני, לא קשור לעניין.
אני מבקש, אדוני היושב-ראש, שתתערב בזה אישית. מדובר פה בדבר שאין לו תקדים. אנשים צעירים בשליחות חברתית רעבים ללחם כי הפקידים לא גמרו לסדר את העניינים ביניהם. זה מאוד דחוף.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת ברושי. חבר הכנסת אלעזר שטרן – בבקשה, אדוני, ואז נשמע את ההתייחסות של השרה.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
גברתי השרה, אני מבין שמה שנקרא "נזרקת לזירה" של הגרעינים הקהילתיים – אני מקווה שאת בקיאה גם בשביל לענות. הקשר, בעיני, בין גרעינים קהילתיים לבין משרד החקלאות הוא רק במילה גרעין. חוץ מזה אני לא מבין למה זה שם. אבל בשביל לחדד את השאלה, יכול להיות שבמשרד – לא, אחרת לא ברור למה זה שם. אבל מה אני שואל?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
במשרד לאזרחים ותיקים זה היה הרבה יותר טוב.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
לא, אבל זה ברור שזה כאילו דמי הכיס של השר, או כלים שנתנו לשר. אחרי שגם קראתי היום ב"ידיעות אחרונות" על עיכובים לעוטף-עזה כתוצאה מכל מיני התניות של השר הזה, שלצערי הרב, ועדת האתיקה כבר אמרה עליו את מה שיש להגיד, האם לא הגיע הזמן – נוכח השאילתה הזאת וחוסר הרלוונטיות למשרד החקלאות, שאולי לטוהר כולנו ולצמצום ההתניות של הגרעינים התורניים בכל מיני מניפולציות פוליטיות, לצערי הרב גם מפלגתיות – לא הגיע הזמן שתבקשו אתם, כיוון שהרי במסגרת ההסכם הקואליציוני זה עבר לשם, לפחות את הגרעינים הקהילתיים להוציא מידי שר כזה, או משרד חקלאות, שאני לא מבין מה הקשר לשם חוץ מפוטנציאל השחיתות הגדול מדי שקיים שם. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה, גברתי השרה.
<שרת המשפטים איילת שקד:>
לשאלתו של חבר הכנסת פולקמן, אני לא מכירה את הנושא של תקיעת כסף בנגב-גליל. צריך לשאול את השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל. משרדי עוסק בעיקר בפרויקט האחדת התקצוב, בהמשך למה שאמר חבר הכנסת אלעזר שטרן, למה זה במשרד החקלאות. אז משרד החקלאות – יש מינהלת של גרעינים תורניים. השר אורי אריאל היה מהמקימים של הגרעינים, דרך אגב, ומשרד המשפטים, בעקבות דוח של מבקר המדינה, בודק עכשיו כיצד ניתן לאחד את התקצוב, אף שהיום הגרעינים מקבלים תקציבים ממשרדים שונים לפעילויות שונות ולמטרות שונות. אבל אני באופן אישי לא יודעת מדוע כספים מתעכבים מנגב וגליל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
את רוצה להתייחס איכשהו לחברי הכנסת ברושי ושטרן?
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
מה עם 50 מיליון שקלים שעברו מהחטיבה להתיישבות לגרעינים התורניים?
<שרת המשפטים איילת שקד:>
ברושי אמר משהו שאני לא הייתי מודעת אליו עד עכשיו. אני התייחסתי לשאילתה של פולקמן. אני אבדוק מדוע הכסף – – –
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
מה עם 50 מיליון שקלים שעברו ממשרד השיכון לחטיבה להתיישבות והם לא הגיעו לגרעינים, כבוד השרה?
<שרת המשפטים איילת שקד:>
אין לנו. אתם זורקים פה כל מיני הערות שאני לא מכירה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, כמו שאתם יודעים – – –
<שרת המשפטים איילת שקד:>
אם אתה אומר שהכסף תקוע, אני אבדוק.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
הכסף – – – נובמבר-דצמבר, אף שהכסף אצל השר, ולא קיבלו – – – רק משרד החקלאות, לא משרדים אחרים.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
רק צריך להגיד שהגרעינים התורניים כן קיבלו והגרעינים הרגילים לא קיבלו.
<שרת המשפטים איילת שקד:>
אני אבדוק מדוע הכסף תקוע. ככל שידוע לי, משרד המשפטים הוא לא זה שמעכב את התקצוב, אלא מבחני תמיכה שעדיין לא עודכנו במשרד החקלאות. אבל אני אבדוק את זה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מאה אחוז. תודה לשרת המשפטים. וכנהוג, אם היו שאלות נוספות שהשרה לא יכלה להשיב מייד, היא תוכל להעביר תשובה בכתב לחברי הכנסת.
חבר הכנסת יחיאל חיליק בר מפנה שאילתה דחופה מס' 182 למשרד הפנים. לכן אני מזמין את סגן שר הפנים משולם נהרי לעלות לדוכן. הנושא: הכרה בדאלית-אלכרמל כעיר. בבקשה, חבר הכנסת בר.
<182. הכרה בדאלית-אלכרמל כעיר>
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, כפי שאתה יודע, דאלית-אלכרמל הוא כפר דרוזי מרכזי, אולי הכי מרכזי, שמונה מעל 17,000 תושבים, ללא תוכנית מתאר, ללא הסדרה מסודרת של מתאר, עם בעיות תשתית קשות, והכי חשוב, ללא מעמד של עיר.
ברצוני לשאול:
מה יעשו משרד הפנים ושר הפנים וכבודו כדי להעניק מעמד של עיר לדאלית-אלכרמל, כאשר ידוע שזה גם יהווה פתרון לבעיית התכנון והבנייה הקשה, ובידיעה שמספר התושבים איננו קריטריון מחייב תמיד להכרה בעיר? תודה, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת בר. בבקשה, כבוד סגן השר.
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת חיליק בר, תוכנית המתאר של דאלית-אלכרמל נמצאת בשלבי עבודה, יחד עם לשכת התכנון של מחוז חיפה והמועצה המקומית. לפי הנתונים שנמסרו לנו, ראש המועצה המקומית מר רפיק חלבי עושה מאמצים רבים לקדם את תוכנית המתאר המקומית ולגזור מתוכה תוכניות מפורטות, על מנת לצמצם ככל שניתן את הבנייה המוגדרת כבלתי-חוקית.
ככל שהמועצה המקומית דאלית-אלכרמל מעוניינת להפוך לעיר, יש קריטריונים ברורים הנבחנים לעניין זה, כאשר מספר התושבים הוא קריטריון אחד בלבד מתוכם. הקריטריונים הנבחנים בעת מתן מעמד עיר הם: 1. גודל האוכלוסייה, שצריך להיות למעלה מ-20,000 תושבים; 2. תהליכי עיור, בנייה לגובה, צפיפות גבוהה בהשוואה ליישובים כפריים ותשתיות מפותחות; 3. כושר ניהול פרויקטים, יכולות מוכחות להקמת מבני ציבור למשל; 4. תוכנית מתאר קיימת ומעודכנת ככל שניתן; 5. שימוש קרקע – שימוש מושכל בקרקע והפרדה בין שימושים שונים כגון מגורים, תעשייה, מסחר ונופש; 6. מקורות תעסוקה – פרנסת התושבים אינה בעיקרה מחקלאות. זה כשאתה עובר מכפר לעיר; 7. הקפדה על דיני מכרזים והתקשרויות – המועצה מקפידה על מכרזים והתקשרויות לפי הנהלים שנקבעו על-ידי משרד הפנים; 8. עיר שינה או עיר תעסוקה; 9. יציבות קואליציונית – המועצה אינה לעומתית; 10. שירותים שנותנת המועצה לרשויות מקומיות אחרות בסביבתה – האם המועצה המקומית מהווה מרכז שירותים עבור תושבים שאינם חלק ממנה; ו-11. ניהול תקין בהיבטי כוח-אדם ותקציבים.
אבל מה שחשוב, שהנושא הזה נמצא על שולחן הדיונים. הם יושבים עם לשכת התכנון של מחוז חיפה ועובדים על תוכנית מתאר, ואני מקווה שזה כן יקדם אותם. כי אם יש צפי בסופו של דבר שהם יגיעו מ-17,000 שהם היום, ל-20,000, אז יש גם כן כל מיני אפשרויות לשקול כדי להפוך אותם לעיר. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת בר. שאלה נוספת גם לחבר הכנסת אכרם חסון. אחר כך נשמע את ההתייחסות של סגן השר נהרי.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אדוני סגן השר, חלק מהקריטריונים שתיארת – יכולת ניהול, פרויקטים וכו' – זה תולדה של מתן מעמד עיר. אם ייתנו עיר – זה ביצה ותרנגולת – אז יכול להיות שיהיה להם יותר קל לנהל את זה. אבל הקריטריון שחזרת עליו, של 20,000 התושבים, חשוב לי להגיד לך דוגמאות של יישובים יהודיים – יהודיים, כן, אם אפשר לקרוא להם ככה – עם פחות מ-20,000 תושבים: אריאל, בית-שאן, נשר, אור-עקיבא. אריאל, בית-שאן ואור-עקיבא קיבלו את המעמד כשהיו בהן 15,000 תושבים. שלושת היישובים האלה לא הגיעו עד היום ל-20,000 תושבים, והמהפכה שנעשתה שם, החיובית, הייתה, בין היתר, מכיוון שהכירו בהם כעיר. ולכן השאלה שלי היא: למה לא להחריג גם את דאלית-אלכרמל בעניין הזה?
אדוני השר, בנימה אישית, קברנו השבוע קצין דרוזי בכיר – –
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
טייס, כן.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – תא"ל מוניר עמאר, שהיה באמת גאווה לכולנו. כולנו אוהבים מאוד לדבר על ברית הדמים החשובה הזאת בינינו לבין העדה הדרוזית, שהיא בשר מבשרנו. אני חושב שצריך להתחיל לדבר פה על ברית החיים.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
קצין ישראלי מהעדה הדרוזית.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
ומה אמרתי?
<אלי אלאלוף (כולנו):>
אמרת קצין דרוזי – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
בוודאי, בוודאי. לא, קצין דרוזי, ודאי שהוא ישראלי. בסדר גמור.
אני רוצה שבשאילתה הזאת, שהיא באמת דוגמה, נדבר פה דווקא על ברית החיים ולא על ברית הדמים. ושאלתי היא: למה שלא תעשו מאמץ להחריג את דאלית-אלכרמל, כמו שהחרגתם את היישובים היהודיים שמניתי, לתת לה מעמד של עיר, ובתוך זה גם לסדר את הקריטריונים האחרים, שממילא יסתדרו בין היתר אם היא תהיה עיר?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. אדוני סגן השר, חבר הכנסת אכרם חסון גם כן רוצה לשאול שאלה נוספת, ואז תוכל להשיב.
<אכרם חסון (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, סגן השר, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להודות לחבר הכנסת חיליק בר, שביושר ובהגינות חושב על המגזר הדרוזי וחושב על היישוב הדרוזי הכי גדול והיישוב הדרוזי הכי דרומי בארץ. אבל אני רוצה להזכיר לסגן השר שהייתי ראש העיר הראשון והאחרון, לצערי הרב, מ-2003 עד 2008, כאשר הייתה החלטה לאחד את דאלית-אלכרמל עם עוספיא, והיו הבטחות להכניס משרדי ממשלה לדאלית-אלכרמל, במקום לנסוע לחיפה, שרחוקה מדאלית-אלכרמל 25 קילומטר, לקבל שירותים. הייתה הבטחה לתת מענק מיוחד, לסגור פערים, לחסל את החובות של שתי המועצות הקודמות, והכול נשאר על הנייר, ולכן אני מאלה שהובילו את פירוק האיחוד, כי נעשה לדאלית-אלכרמל ולעוספיא עוול גדול מאוד; הייתה תרמית באיחודים שהיו אז.
אין ספק שאנחנו רוצים להיות עיר לתפארת עם ישראל, אבל אנחנו לא מחפשים את הכבוד להיות עיר. אם לא תהיה עיר – ואנחנו עונים על כל הקריטריונים, כי השכנה שלנו יקנעם קיבלה מעמד של עיר עם פחות מ-17,000 תושבים אז – אני אומר שכל הקריטריונים האלה יכולים להיות בדאלית-אלכרמל, שזה כפר מפותח, מתקדם, והוא יכול להיות גאווה של כל ישראלי; אבל בתנאי שתהיה כנות בממשלות, כי אני רואה כאן שכל ממשלות ישראל לא חושבות על העדה הדרוזית. אנחנו לא נמצאים על סדר-יומה של אף ממשלה, ועובדה שאנחנו באשכול סוציו-אקונומי 3, שאין תעשייה, לא בדאלית-אלכרמל ולא בשום כפר דרוזי, אפילו שלכל אלה שסובבים אותנו יש תעשייה.
לכן, כבוד סגן השר, ברגע שבאים לענות, צריך להגיד אם יש החלטה בממשלה באמת להשוות את הדרוזים, ולקדם אותם, ולחזור להחלטה שהייתה ב-1984 להשוות את הדרוזים עם עיירות הפיתוח, ולקדם אותם. אם לא, אז חבל, אנחנו מוותרים, אנחנו נודה לחיליק בר, נמשיך להילחם ולקדם, כדי שנהיה אזרחים שווים. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת חסון. בבקשה, סגן שר הפנים.
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
אני אתחיל מהתשובה לך. אם אתה מדבר על הבטחות שלא קוימו, אני לא מכיר הבטחות כאלה בקדנציה הזאת, אצל השר הנוכחי; הראיה, שיושבים ודנים בנושא הזה, ואני עד לכך.
לך, חבר הכנסת חיליק, אני כבר אמרתי את זה בסוף התשובה שלי: גם אם השר – ויש דבר כזה, שהשר יכול להכריז על עיר גם אם אין לה 20,000 תושבים, במקרים מיוחדים. במקרה הזה – בכל מצב צריך שתהיה תוכנית מתאר, ועכשיו עובדים על תוכנית המתאר. כשתהיה תוכנית מתאר, נדבר גם על הנושא הזה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אבל גם אין תוכנית מתאר, וגם בגלל זה אומרים שאי-אפשר לתת – – –
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
אבל תוכנית מתאר צריכה להיות; תוכנית מתאר זה תנאי, זה חייב להיות.
<אכרם חסון (כולנו):>
מי אשם שאין תוכנית מתאר, אדוני סגן השר?
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
זאת השאלה, זאת הביצה והתרנגולת שיש פה.
<אכרם חסון (כולנו):>
עוד מעט 70 שנה להקמת מדינת ישראל, ובשום יישוב דרוזי אין תוכנית מתאר. כל האזרחים הדרוזים הם עבריינים בעל-כורחם.
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
אבל אתה רואה שכן דנים ומקדמים את זה.
<אכרם חסון (כולנו):>
אבל מתי יסיימו את זה? בשנת 2050 יסיימו את זה?
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
סליחה, תתעניין אצל ראש העיר, אצל ראש המועצה.
<אכרם חסון (כולנו):>
אתמול נפגשתי אתו.
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
תתעניין, הם כן דנים, הם יושבים ודנים. אתה לא יכול לזרוק לחלל האוויר רק ססמאות.
<אכרם חסון (כולנו):>
אני לא זורק, אני מדבר מתוך ידיעה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
גם ראש העיר חושב שאם זה יוכר כעיר, יהיה לכם יותר קל לאשר תוכנית מתאר – – –
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
אני לא נכנס לשיקולים מה ההבדל בין מועצה לבין עיר, וההבדלים הם מועטים מאוד.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
לא – – –
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
אבל זה לא משנה, הם כמעט לא קיימים, אבל נניח שכן רוצים עיר, בשביל התחושה, בשביל ההרגשה, כמו שהוא אמר, זה בסדר. אבל תוכנית מתאר צריכה להיות. הרי איך השר יכול ללכת ולתת? רק על-פי תוכנית מתאר, שהעיר הזאת הולכת לגדול, הולכת להוסיף תושבים, אז הוא מקדים את זה ונותן להם את זה לפני כן. אבל בלי תוכנית מתאר אי-אפשר.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
יש לך הערכת זמן כמה זמן תוכנית מתאר – – –
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
אני יודע שזה עכשיו במחוז חיפה במהלך של תכנון. תמיד אפשר לבדוק ולברר.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אני אשמח – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן שר הפנים משולם נהרי ולחברי הכנסת השואלים. אני מזמין את סגן שר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש להשיב על שאילתה דחופה מס' 183 מאת חברת הכנסת רויטל סויד. הנושא: חופשות לילדים עם צרכים מיוחדים. בבקשה, גברתי חברת הכנסת סויד.
<186. חופשות לילדים עם צרכים מיוחדים>
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
סגן השר, זו שאלה במיוחד לפני חופשת הפסח, אף שמדובר גם על החופש הגדול.
הורים לילדים עם צרכים מיוחדים מלינים על כך שיש דיפרנציאציה באשר לחופשות החגים והחופש הגדול בין ילדים עם הגדרות מוגבלות שונות, ילדים עם צרכים מיוחדים.
רצוני לשאול:
1. מה הם הפתרונות של משרדך ביחס לחופשת הפסח הקרובה?
2. מה ייעשה למתן פתרון ארוך-טווח?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, גברתי. בבקשה, אדוני סגן השר.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת רויטל סויד, קודם כול אני אענה תשובה מאוד כללית. משרד החינוך אכן נותן פתרונות של הארכת שנת הלימודים לתלמידי החינוך המיוחד, על-פי רצף הלקויות, באופן דיפרנציאלי ובהתייחס לרמת התפקוד ולצרכים השונים. ההחלטה על מתן מענה דיפרנציאלי היא החלטה מקצועית פדגוגית ובהתאמה לצורכי התלמיד.
האגף לחינוך מיוחד בוחן את הסוגיה באופן שוטף, ולראיה, רק לפני כחצי שנה, בהנחיית השר, שר החינוך, עודכנה זכאותם של תלמידים עם מוגבלות שכלית קלה להסעה, דבר שלא היה קיים קודם.
מתקיים שיח שוטף עם כלל הגורמים השותפים – אנשי המקצוע במשרד החינוך, עמותות, ארגוני הורים, השלטון המקומי וארגוני המורים. המשרד ער לצרכים הרבים של תלמידים אלה ודואג כל העת למתן פתרונות מיטביים עבורם בכל נושא אשר הוא נדרש לו. וכאן יש פירוט של כמה וכמה סוגים של ילדים עם מוגבלות, שלחלקם יש הארכת שנת הלימודים בחופשה כזו ביולי, אוגוסט, סוכות, פסח, בחגים הלא-יהודיים, וכל זה לפי המוגבלות. אני יכול לתת דוגמה, למשל, לקויי למידה רמה ב', ביולי יש להם לימודים, באוגוסט לא, בסוכות ובפסח לא, בחגים הלא-יהודיים לא. לעומת זאת, ילדים אוטיסטים מקבלים הארכה של שנת הלימודים גם ביולי, גם במחצית אוגוסט, גם בסוכות, גם בפסח וגם בחגים הלא-יהודיים. כל זה תלוי במוגבלות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, חברת הכנסת רויטל סויד – שאלה נוספת.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אני אומרת לאדוני השר – –
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
סגן השר.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
סגן השר, סליחה. בקרוב, בקרוב. – – אני לא קיבלתי תשובה מה בדיוק עומדים לעשות בפסח, ושמעתי את תשובתו של אדוני לגבי הנושא באופן כללי. אני מחזיקה פנייה מצד הארגונים שפנו למשרד החינוך ולשר החינוך עכשיו, לפני חופשת הפסח הזאת, ושואלים מה בדיוק הפתרונות שצריך לתת. נכון שלגבי חלק יש חופשות מ-15 באוגוסט בחופש הגדול ולחלק לימודים עד השעה 13:00 ולחלק עד השעה 17:00. אבל עם התשובה של סגן השר, עדיין אנחנו נמצאים בסיטואציות שבהן ילדים שיש להם צרכים מיוחדים, חלקם צרכים רפואיים ממש, שחייבים להימצא במסגרת, לא נמצאים במסגרת, לא בחופשת הפסח ולא בחופש הגדול. אנחנו נמצאים במצב שהורים צריכים לקחת – ובכך דרך אגב לילדים האלה עם הצרכים המיוחדים, שצריכים את זה גם כצורך רפואי, נגרמים גם נזקים בגלל רגרסיה, שהם לא נמצאים במסגרות האלה למשך תקופות מאוד ארוכות – הורים צריכים לקחת חופשות מיוחדות כדי להימצא עם הילדים באותן מסגרות, אם בחופשת הפסח ואם בחופש הגדול, ואז אנחנו מדברים על תקופות מאוד ארוכות.
פנו לשר הארגונים במיוחד לפני חג הפסח, ולא התקבל מענה מיוחד, וההורים האלה קורסים, והילדים האלה עוברים רגרסיה גדולה מאוד, כי חלק מהמסגרת הן לא כדי שהם יהיו במסגרת ויהיה להם איזה שמרטף. המסגרת הזאת היא ממש טיפולית, אם רפואית ואם חברתית. יש רשויות שהן קצת יותר עמידות, שלוקחות את הילדים האלה ומבקשות לשים אותם בקייטנות כלשהן של ילדים עם צרכים רגילים, והדבר הזה איננו ישים. יש גם רשויות שאינן יכולות לעשות את זה, מה גם שאותן קייטנות בכלל לא אפשריות לילדים עם צרכים ומוגבלות.
מתשובת סגן השר אני לא מקבלת מענה, לא בסיפור הגדול של החופש הגדול בכלל ובטח ובטח שלא בחופשת הפסח הקרבה. זה פשוט המשך ישיר לכך שאין תשובות ממשרד החינוך.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. אדוני סגן השר, האם אתה רוצה להשיב?
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
קודם כול אני רוצה לומר לחברת הכנסת השואלת – אני גם אבא לילד בעל צרכים מיוחדים, עם מוגבלות, שלומד במוסד לחינוך מיוחד – אני לא נכנס כרגע לפרטים – ואני ער ורגיש – ולו כאבא לבן, כבר יש לי הרגישות הנדרשת. אולי דורשים ממני יותר, מן השמים, שאני אהיה עוד יותר רגיש לנשמה כזו, אבל יש רגישות.
אני אתן לך את ההגדרות, ואני אראה לך עוד מעט את הפרטים, גם למי כן ולמי לא. אני לא חושב שאת כל הפרטים, אבל יש ככה – יש הגדרה של חולים בבתי-חולים רגילים; יש ילדים עם מוגבלות שכלית קלה, רמה ב'; יש עם הפרעות התנהגותיות קשות; יש לקויי למידה רמה ב', שאמרתי קודם; עם משכל גבולי, רב-בעייתיים; יש מעוכבי התפתחות בגני-ילדים; יש מעוכבי שפה בגני-ילדים; יש ילדים עם מוגבלות שכלית קשה, עמוקה, סיעודיים; יש עם מוגבלות שכלית בינונית – מורכב; יש אוטיסטים – דיברתי קודם; יש ילדים עם הפרעות נפשיות קשות; חירשים ולקויי שמיעה רב-בעייתיים; יש עיוורים ולקויי ראייה רב-בעייתיים – עם ישראל, עם הרבה צרות והרבה בעיות, והמשרד ער ורגיש.
האם נותנים מענה על כל מה שצריך? ייתכן מאוד שלא. אבל אני אראה לך עוד מעט את הפרטים ואת תביני שבכל אחד מאלה שמניתי אותם, יש דרגה אחרת. יש קבוצות קשות יותר; קבוצות קשות יותר מקבלות יותר מענה. קבוצות שהן עם פחות בעיות – פחות. האם לא היה יותר קל להורים שגם במקרים הקלים יותר ייתנו להם יותר לימודים או דברים אחרים? יכול להיות. אבל המדינה היא לא מושלמת, אין לה כל האפשרויות – – –
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
טענת הארגונים וטענת ההורים הן שאין קווים מנחים מאוד מאוד ברורים.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
יש קווים מאוד מאוד מנחים. אני כבר יורד, ואני אסביר לך ואני אראה לך את הניירות. אז כך שהמשרד ער, משתדל, וגם זה שעונה לך כרגע ער ורגיש לעניין הזה. אני לא חושב שיש מישהו במדינה, אזרח, ודאי שלא הממונים על כך במשרד, שחלילה אינו רגיש לדבר הזה. אבל לא תמיד אפשר לספק את כל מה שצריך, או לא תמיד צריך לספק את כל מה שמבקשים. את הגבול בין לבין, המשרד משתדל לעשות. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לסגן השר החינוך חבר הכנסת מאיר פרוש על תשובתו, ולחברת הכנסת השואלת רויטל סויד. אני מתכבד להזמין את שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל להשיב על שאילתה דחופה מס' 185 מאת חבר הכנסת אמיר אוחנה: ביטול השירות הלאומי לעמותות שפועלות נגד צה"ל.
<185. ביטול תקנים של השירות הלאומי לעמותות שפועלות נגד צה"ל>
<אמיר אוחנה (הליכוד):>
תודה, אדוני היושב-ראש. השר, ב-23 ביוני 2015 הורית לרשות השירות הלאומי-אזרחי לבטל תקנים לעמותות שפעלו נגד צה"ל.
תחקיר חדשות ערוץ 2 מלפני כשבוע הראה כי קיימת סכנה ביטחונית בעמותות כאלה, או לפחות בחלקן.
רצוני לשאול:
1. האם ארגונים אלה מחזיקים בתקני שירות?
2. אם כן – מה הם הצעדים הננקטים בעניין?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אוחנה. בבקשה, אדוני השר.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
ברשות היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית אומר שאני עונה באופן כללי. עם כל הכבוד לתחקירים בכלי תקשורת, בשבילי זו עדיין לא הוכחה. יכול להיות, אבל בוא נתייחס לעניין עצמו, כי השאלה היא אכן חשובה ומעסיקה אותנו זמן רב כבר; התחילה עוד לפני היותי אחראי כשר לשירות הלאומי-אזרחי, והיא אכן מעסיקה אותנו.
הכללים לאישורם של גופים מפעילים נמצאים בעיקרם בתקנות שמסדירות את השירות הלאומי, תקנות הביטוח הלאומי וכו'. במסגרת תקנות אלה נקבעו, בין היתר, כללים בעניין אופן ההתאגדות של הגוף וכן בעניין התחומים שבהם ניתן לבצע שירות לאומי.
לפני כמה שנים הוקמה ברשות לשירות לאומי-אזרחי ועדה שתפקידה לבחון את הבקשות לאישור הגופים המפעילים החדשים בהתאם לאמות מידה שנקבעו. הוועדה מעבירה את המלצתה בעניין הבקשות למנכ"ל הרשות, שמקבל את ההחלטה. לגבי ביטול אישור של גוף מפעיל – זה יכול להיעשות רק אם הוכח כי הגוף המפעיל הפסיק לעמוד באחד התנאים הנדרשים לאישור גוף כזה. כך, לדוגמה, ניתן לבטל אישור של גוף מפעיל אם אין לו אישור ניהול תקין בתוקף – יש דבר כזה לכל עמותה או לכל גוף – או אם הסתבר שאינו פועל באחד מתחומי השירות המותרים, וכדומה.
לפני כמה חודשים התעורר דיון ציבורי בעניין שירותם של מתנדבי השירות הלאומי בארגונים שפועלים בעמותות הקוראות לעצמן כפועלות לטובת זכויות אדם. מדובר בארגונים שחלקם מפעילים מתנדבים עוד לפני הקמת הוועדה ברשות, וחלקם אושרו על-ידי הוועדה במסגרת תחום הרווחה החברתית; יש תחום כזה אצלנו, שהנו אחד התחומים המנויים ברשימת התחומים בתקנות. בין הגופים שהפעילו או מפעילים מתנדבים בתחום זכויות האדם נמצאים האגודה לזכויות האזרח, "בצלם" וגופים נוספים. מבדיקה שערכתי עולה כי כיום יש מתנדב אחד בארגון "בצלם", ולגבי האגודה לזכויות האזרח – אין כיום מתנדבים באגודה הזאת.
בעקבות הנחייתי לרשות נערכה בחינה מעמיקה של הכללים לאישור גופים מפעילים. לאחר הבחינה גובשה הצעה לשינוי מדיניות של הרשות בעניין אישור גופים מפעילים. בין יתר ההצעות שעלו הוצע גם לצמצם את הפרשנות לגבי תחום הרווחה החברתית. תיאורטית, כמעט אפשר להכניס כל עמותה וכל אגודה תחת הכותרת הזאת; תמיד אפשר להגיד שהיא עושה משהו בתחום הרווחה החברתית. מהלך זה של שינוי מדיניות מצוי בימים אלה בבחינה של הגורמים במשרד המשפטים, כדי לקבל התייחסותם טרם יישום המהלך. עם סיום הבחינה נצא למהלך של שינוי המדיניות כמתבקש. המדיניות החדשה תיושם בראש ובראשונה לגבי בקשות חדשות לקבלת אישור גוף מפעיל, ובשלב השני תיבדק גם עמידתם של כלל הגופים המפעילים הקיימים בקריטריונים של המדיניות החדשה, ונבחן גם אפשרות לתקן הוראות מעבר. במסגרת מהלך כולל זה תיבחן גם המשך הפעילות של ארגונים העוסקים בזכויות אדם.
אוסיף, מעבר למה שכתוב, שיש דברים שלעתים מקוממים מאוד ואתה שואל את עצמך אם המדינה צריכה לתמוך; הרי היא לא מפריעה להם לעבוד, הם יכולים להתאגד ואחרי זה להגיד את דברם במסגרת הדמוקרטיה והכול. האם אנחנו כמדינה צריכים לתמוך בהם, לתרום להם? לא פשוט, לא ברור, וראוי בהחלט לשאלה של אדוני ולהתעסקות בעניין. אני מזכיר שהיינו עכשיו במשהו דומה בעניין תמיכה בתיאטראות: בעד המדינה? נגד המדינה? מה זה בעד? מה זה נגד? זו גם שאלה. יש פה שאלות, הייתי אומר כמעט פילוסופיות, אבל אנחנו מנסים בתוך זה למצוא את הדרך הנכונה לאזן ולתת כמובן לשירות הלאומי-אזרחי לעבוד.
זו הזדמנות, ברשותך, לפני שתשאל את השאלה הבאה, לברך את כל מתנדבי השירות הלאומי-אזרחי, והם רבים וטובים, מעל 15,000 איש, מכל הגוונים. אני בא עכשיו מכינוס פה בירושלים של מתנדבים חרדים, שעושים עבודת קודש. הייתי אצל אחינו הבדואים, שגם שם יש לנו מתנדבים, וכן הלאה, אפשר להמשיך לכל המקומות. באמת מברך אותם – כולנו יחד, אני חושב – על כל מה שהם עושים. ובעזרת השם נברך גם את חבר הכנסת אלי אפללו, כי הוא יעביר את החוק שמסדיר – – –
<קריאה:>
אלי אוחנה.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
לא.
<אמיר אוחנה (הליכוד):>
אלי אלאלוף אולי?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
לא, לא, חבר הכנסת אלי אפללו, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה – – –
<אמיר אוחנה (הליכוד):>
אלאלוף.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אה, אלאלוף. מחילה. אלי אלאלוף, סליחה, סליחה, סליחה.
<אמיר אוחנה (הליכוד):>
אבל זו אותה תפוצה.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
תודה רבה. – – – אלי אלאלוף, על זה שהוא יעביר את החוק, כי הגיע הזמן שלשירות החשוב הזה והגדול הזה – ושיהיה עוד הרבה יותר גדול – יהיה חוק שמסדיר את כל הדברים. הכנסת כמובן תעסוק בזה; זה לקראת קריאה שנייה ושלישית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר. שאלות נוספות לחבר הכנסת אוחנה עצמו, לחבר הכנסת אלעזר שטרן ולחברת הכנסת סתיו שפיר. לאחר מכן נשמע את השר.
<אמיר אוחנה (הליכוד):>
אדוני, תודה על התשובה. אני כמובן מסתמך לא רק על התחקיר אלא גם על מסמכים ממשרדך, לפחות מינואר 2016, שאכן קיים שירות לאומי גם ב"בצלם". אני חושב שהאבסורד הזה, שבמסגרתו מדינת ישראל מסייעת באמצעות השירות הלאומי לתעשיית השקרים של ארגונים הפועלים נגדה ונגד צה"ל בכך שהם מציגים פיסה מתוך תמונה כאילו זו התמונה המלאה, צריך להיפסק. על-פי הנתונים שבידי, כאמור, חרף הנחייתך הוא נמשך, ואני שואל: מה צריך עוד לעשות כדי שזה ייגמר? תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת אוחנה. חבר הכנסת אלעזר שטרן – בבקשה, אדוני.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
אדוני השר, זאת השאילתה השנייה שנוגעת לנושאים לא חקלאיים שבמשרדך. קודם דובר על הגרעינים הקהילתיים, ועכשיו מדובר על השירות הלאומי – נכסים שהועברו אליך במסגרת, כנראה, כל מיני הסכמים קואליציוניים.
אני מצרף את זה לעובדה שידועה לכולנו; אחת, שוועדת האתיקה של הכנסת הטילה צל כבד באשר ליושרך האישי, לבדיקות של מבקר המדינה שפורסם שמעורב בהן, ולרשימת עורכי-הדין שרכשת כדי שיגנו עליך. האם לטובתך ולטובת כולנו לא כדאי – כי אתה כנראה לא יכול להשתלט על זה – שגרעינים קהילתיים, תחזיר אותם למשרד ממשלתי אחר, כדי שלא יהפכו למחצבה של ג'ובים גם למקורביך? השירות הלאומי, הוא קצת גדול עליך, ויש שם דברים שאני לא בטוח שאתה יכול לשלוט עליהם, נוסף על מה שאמר חברי חבר הכנסת אוחנה.
החקלאים במדינה זועקים שאין להם אבא, והחקלאות מתפוררת כי שר החקלאות עסוק בכל מיני קומבינות פוליטיות לשרת את כל קהל הבוחרים של החצי-מפלגה שלו. והשאלה שלי, דווקא מתוך רצון לשמור על כבודה של הציונות הדתית, האם באמת לא נכון, אדוני השר, שתפנה אתה ותגיד שכנראה, כדי למנוע חילול השם, אולי כדאי שיעבירו לפחות את הנושאים שלא קשורים לחקלאות למשרדי ממשלה אחרים? תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חברת הכנסת סתיו שפיר – בבקשה, גברתי.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, פורסם היום בתקשורת שאתה הוא זה שמעכב כספי שיקום לעוטף-עזה, כספים שהיו אמורים לעבור כבר לפני שנה וחצי, הוחלט להעביר אותם דווקא דרך החטיבה להתיישבות, שנמצאת בחקירת משטרה ותחת ביקורת קשה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ועכשיו, ממה שאנחנו שומעים בתקשורת, גם עוד מעט מטעם המבקר. הכספים האלה, מאות-מיליוני שקלים שהיו אמורים לעבור לעוטף, חלקם לשיקום יישובים, שיקום תשתיות; חלקם ממש למיגון ולגנרטורים בעוטף, מעוכבים, כי אתה וחברי מפלגתך, על-פי הפרסומים, לא מוכנים שהם יועברו ישירות ליישובים בעוטף, כפי שצריך להיות, כפי שנדרש, והם יוכלו להמשיך את הפעילות שלהם ולהגן על עצמם, אלא יועברו דווקא, לדרישתכם, לחטיבה להתיישבות, שהיא באחריותך – גוף שכבר חקרנו וראינו וגילינו פעמים רבות שהעביר כספים בצורה לא הוגנת. עכשיו, ממה שייחקר, אולי גם לא חוקית, בצורה מושחתת. כל הדברים האלה ידועים.
שאלה נוספת, אליך, השר: לפני שבועיים, בוועדת השקיפות, שאני עומדת בראשה, ישבו נציגי משרד השיכון, שעבדו שם תחתיך, ואמרו: אין לנו שמץ של מושג לאן נעלמו 100 מיליון שקלים שיועדו לגרעינים עירוניים, שהיו אמורים להגיע להתיישבות בפריפריה, לחזק שכונות חלשות; יצאו – חלקם – מתקציב שיקום שכונות במשרד השיכון. גם הם, הפלא ופלא, הועברו לחטיבה להתיישבות. משם אנחנו מגלים שרוב הכספים האלה הועברו לגרעינים תורניים, שפועלים דווקא במרכז הארץ, פועלים ברחוב שינקין, ברמת-אביב ג'; עוסקים בפעילות של החזרה בתשובה. בחלק מהגרעינים האלה, שוב, באופן מפתיע, מינהלת השירות הלאומי, שהיא תחת אחריותך, העבירה להם מתנדבות של שירות לאומי, כמו למשל הגרעין בשינקין, שעוסק בהחזרת – בעידוד היהדות – בקרב תושבי שכונת שינקין. ככה גם מתנדבות של השירות הלאומי הועברו לעבוד בגרעינים שקשורים לפעולות שקשורות לארגון להב"ה, וכדומה.
עוד דבר שאמרו נציגי משרד השיכון: הסתובב במשרד הרב אריאל דורפמן, מקורב של השר, טען שהוא ראש מינהלת הגרעינים, אך למעשה לא היה לו שום תפקיד. למעשה, לא הייתה בכלל מינהלת כזאת.
אז אני רוצה להבין ממך, אדוני השר, ראשית, איך ובאיזו זכות אתה מעכב כספים שמיועדים לעוטף-עזה והיו אמורים להגיע לשם כבר מזמן, ונדרשים עכשיו לצורכי מיגון – שאנחנו לא ניקלע למבצע או למלחמה הבאים והתושבים האלה ללא הגנה ויאבדו את הכספים שלהם? איך ובאיזה זכות אתה ממשיך להעביר מתנדבים ומתנדבות של השירות הלאומי לארגונים שקשורים למפלגתך? חלק מהעמותות האלה הן תחת אנשים שפועלים ופעלו במשרדך ללא זכות וללא רשות וללא תפקיד, וכמובן ללא מכרז.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
איך ובאיזה זכות אתם שדדתם מגרעינים עשרות-מיליוני שקלים שהיו אמורים לעבור לפריפריה, גרעינים שעושים את המשימה הלאומית החשובה ביותר של הדור שלנו, ומתי אתם מתכוונים להחזיר להם את הכסף, כל שקל מהכסף הזה? כי הגרעינים האלה נמצאים היום – חלקם, לא הגרעינים שמחוברים ומקושרים אליך, אלא הגרעינים הלא-מחוברים פוליטית – נמצאים היום בלי יכולת להמשיך את העבודה החשובה שלהם, שהיא ממש עבודת קודש. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. כמו שאתה יודע, בנושאים שלא קשורים ישירות לשאילתה המקורית אתה רשאי שלא לענות במקום, אלא להעביר תשובות בכתב.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אבל אני רוצה לענות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בשמחה, אנחנו נשמח לשמוע את התשובה.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אני איהנה לענות לחברי, שלושת השואלים. בראש ובראשונה, לחבר הכנסת אוחנה, שהוא יוזם השאילתה הדחופה, אני חוזר ואומר שאנחנו אכן מנסים לגמור אמות-מידה, קריטריונים בלעז, ואנחנו בהידברות עם משרד המשפטים כדי להגיע להסכמה בעניין, ואז נעבור על כל העמותות; נתחיל בחדשות, כמובן – מי שחדש ויבקש, מהרגע שיהיו אמות-מידה מדויקות יותר, חדשות, מובן שייבדק לפיהן – ובמקביל, או מייד אחרי זה, נעשה בדיקה של כל הקיימות, ונראה: מי שלא עומד, נצטרך להודיע לו על הפסקה, עם איזו הוראת מעבר. אינני יודע עוד בדיוק, אנחנו נמצאים בתוך התהליך. אני ביקשתי לזרז את זה מתוך אותו דבר שאתה מעלה. זה אכן, אמרתי, נושא חשוב וראוי. המדינה לא צריכה לעודד עמותות שפועלות נגדה. ממש לא. ואני רוצה לקדם את זה, ואני מודה לך על הזירוז. אני מקווה שזה בגדר אין מזרזים אלא למזורזים, ואני אשתדל אכן לעמוד בזה.
לגבי חבר כנסת שטרן, אלעזר שטרן, אהובי, מחמל נפשי, אלופי ומיודעי, ידידי ורעי – –
<קריאות:>
– – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
– – עליך אמרו חז"ל: האהבה מקלקלת את השורה וגם השנאה מקלקלת את השורה. איך הגעת לזה שאתה לא יכול להתאפק, בכל מקום נושא את דרשותיך, המזויפות להפליא, אין בהן תו אחד שמתחבר למשנהו – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
הסתמכתי על ועדת האתיקה.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
– – רק הדברים שלך הם כל כך מעומק שנאתך, מפעפעים ובוקעים ועולים מעלה-מעלה – –
<קריאה:>
– – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
– – אתה מתהדר בהם עם חיוך קטן, וכך אתה הולך לך מעדנות ומתקדם בשבילי הציונות הדתית. אשריך, מה טוב לך.
אכן, השירות הלאומי, כמו גם – קח, קח עט, תכתוב. תנו לו נייר ועט שהוא יוכל לכתוב. בהחלט, זה חשוב מאוד שתגיב, ודב וזהבה שיעזרו, ומייד גם חיים יעזור, כולם מתגייסים – האיש החשוב הזה, חשוב שתעזרו לו. אני בעד, אני באמת בעד. אני, רק שבחים יש לי להגיד עליו, רק שבחים.
<קריאה:>
– – – מי צריך אויבים?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אכן, אכן, השירות הלאומי, כמו הנושא של חלק מהגרעינים המשימתיים, הועבר אלי למשרד החקלאות במסגרת הסכמים קואליציוניים.
<היו"ר מאיר כהן:>
חבר הכנסת שטרן, אנחנו נסתפק בדברים של השר. אנחנו לא נוכל – – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר מאיר כהן:>
לא.
<זהבה גלאון (מרצ):>
מותר לו הודעה אישית.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
מה? מה הודעה אישית, שאני מחבב אותו? אתה רוצה לעשות הודעה אישית שאני אוהב אותך ואני מחבב אותך ואתה מחמל נפשי? מה אתה רוצה להודיע על זה?
<זהבה גלאון (מרצ):>
תסלח לי, זה נקרא מכבד? אתה קיללת אותו, אתה קיללת אותו. זה נקרא: רצה לברך – יצא מקלל.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
מה?
<זהבה גלאון (מרצ):>
מה מה?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
תסלחי לי, את מצטטת ציטוט שהוא לא במקום, זהבה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אני אומר עוד פעם, מחמל נפשי, אלופי, רעי, מיודעי. אני אחזור על זה ואוסיף עוד כהנה וכהנה – יש לי תשבחות. מה אתם נפגעתם?
<זהבה גלאון (מרצ):>
אמרת עליו דברים אישיים.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
עומד שר, משבח חבר כנסת מהספסלים האחוריים ואומר לו דברים טובים, ואת נפגעת בשמו?
<זהבה גלאון (מרצ):>
זה נקרא משבח?
<קריאה:>
תשבח ככה חברים – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
תשבח את סמוטריץ ואת איילת שקד ככה.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
את יודעת מה? גם את סמוטריץ אני אשבח, בהחלט.
<זהבה גלאון (מרצ):>
נו באמת, יש לנו – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אז אני רוצה לענות לך, אלופי, מיודעי, חברי, חבר הכנסת שטרן. היושב-ראש, איך זה הולך פה? אם רוצים לענות לחבר כנסת, הוא עסוק בדיבורים.
<היו"ר מאיר כהן:>
אדוני השר, תמשיך בדבריך.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אני אמשיך, אז אני אמשיך.
<היו"ר מאיר כהן:>
תמשיך, אדוני.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
טוב. אז אכן אמרתי, במסגרת ההסכמים הקואליציוניים זה עבר אלי, ואני שמח על כך. מה יכתוב מבקר המדינה? גם אלופי מיודעי וגם חברת הכנסת שפיר וגם אני, נמתין שהוא יכתוב, ושישים לפנינו.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
– – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אני אענה לך, אני חייב לך תשובה. רגע, סתיו. אני לא שכחתי – רגע, אני מתייחס עוד לחבר כנסת שטרן. אז חבר הכנסת שטרן, אני אומר לך: לא רכשתי עורכי-דין – – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
– – – אפילו שאתה שר אתה מפריע לי.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
מה אתה אומר? אבל אני לא רוצה להפריע לך, חברי, ידידי, רעי, מורי ורבי, אני אפריע לך? איך זה יכול להיות? אלוף בצה"ל במילואים. אני לא אפריע לך. אני ממש לא.
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
למפלגה שלך אין בעיה לתקוע – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אני רוצה לענות לחברת הכנסת סתיו שפיר, ואם תיתן לי, חבר הכנסת רוזנטל, אז אחרי זה, אם אתה רוצה, תשאל שאלה. ברשות היושב-ראש אני אשתדל לענות לך.
שיקום עוטף-עזה – אני יוצא מתוך הנחה שהדברים שאמרת, מי שאמר לך אותם, הסביר לך, לא יודע, או טעה והטעה, או רק הטעה. בכל אופן, אלה לא העובדות. אין שם, בסכומים שכרגע ממתינים לעבודה, שום דבר שקשור למיגון. יש שם, כן, פיתוח תשתיות, כי הממשלה החליטה, למשל, לפתח שם את הכבישים, מדרכות, הרבה דברים טובים, חשובים.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
– – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
רגע, רק שנייה – למיטב ידיעתי לא. תלוי, יכול להיות שגם אני טועה, אבל אני חושב שאני יודע. אלה פרויקטים חשובים, אני לא מקטין בחשיבותם. למה הם חשובים? בעיקר כי הם באזור הזה, אנחנו מסכימים. בסדר? עכשיו אני אסביר גם למה הם תקועים, ולא מהסיבות שאת אמרת; עוד פעם, כנראה מישהו מוסר לך מידע לא נכון. מדובר לא במאות-מיליונים – גם זה כדאי לדעת; מדובר ב-30-20 מיליון שקל, וזה המון כסף, אין לי ויכוח אתך, רק אני אומר לך את העובדות, שתדעי. לא צריך להעצים, גם 20 מיליון שקל זה הרבה כסף לקיבוץ.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
– – – הממשלה – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
רגע, שנייה, סתיו, תני לי רגע. אני לא יכול – אני רוצה לענות. יש לך עוד שאלה, אני מוכן – תקשיבי רגע, טוב.
בכל אופן, אין מציאות חוקית שבה אפשר להעביר את הכסף מהממשלה ליישובים. יש אפשרויות אחרות, אני כבר גם את זה אומר לך, אני לא בורח, אבל לא ליישובים, תדעי גם את זה – אין מציאות. שום כסף ממדינת ישראל, ממשרד החקלאות, לא יכול להגיע למושב. הוא יכול להגיע לתוכנית פיתוח מסוימת, לרשות, הוא יכול להגיע לדברים אחרים; אי-אפשר לתת ישירות למושב, אלא לגופים אחרים, כמו מועצה אזורית, למשל. היא יכולה להעביר ליישוב אחרי זה. זה הדרך.
בכל אופן, עכשיו, למה זה לא נפתר? כי במשרד המשפטים מקיימים דיונים, עדיין, על החטיבה להתיישבות, ובמקום, כפי שביקשנו – תשחררו את החלטת הממשלה, זו החלטה קיימת, כולם יודעים, כולל ראשי המועצות שם, כולם – דרך אגב, יש ארבעה – כולם מדברים אתי על זה. הכי טוב זה החטיבה, הם אומרים, היא יודעת לעבוד.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
אומרים לך – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
לא, אל תגידי מה הם אומרים לי.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
– – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
לא, אל תגידי מה הם אומרים לי. רגע, סתיו, אני לא אתן לך ככה.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
– – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
לא, אני לא אנהל אתך ככה את השיחה. לא, אני לא אנהל אתך ככה את השיחה.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
– – – הם רוצים לקבל – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אז תעירי לי אחרי זה, אני נמצא פה על הבמה, אני אשמע אותך, שמעתי אותך קשב רב.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
– – – זה מה שאומרים.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אני לא מסכים שתפריעי לי ככה. אני מוכן לשמוע כל שאלה, אני מוכן לענות לך. מוכן אחרי זה לענות לך, מה שאת רוצה, אין בעיה. תני לי לגמור את הדברים.
אני שוחחתי אתם, אני אומר לך מה הם אמרו לי, את לא יכולה להגיד לי "לא נכון" על מה שהם אמרו לי. את יכולה להגיד שלך הם אמרו אחרת, זה יכול להיות, אני לא יודע. הם אומרים לי, הכי טוב שהחטיבה להתיישבות תעשה את זה. עכשיו הם אומרים, אם החטיבה להתיישבות תקועה, בגלל דיונים במשרד המשפטים, חפשו דרך אחרת, כי בינתיים עובר הזמן; זה מה שהם אמרו לי. אני שמעתי את זה, ואני בודק. בכל אופן, אני מקווה מאוד שאנחנו נפתור את ענייני החטיבה להתיישבות בשבועות הקרובים – –
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
בינתיים תעבירו להם כסף.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
– – והדברים האלה ייגמרו ויצאו לעבודה במהירות, ובא לציון גואל. עד כאן.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
– – – את הכסף?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
עד כאן דברי.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
רגע, מה לגבי השאלות האחרות? מה לגבי – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
מילה לגבי הגרעינים. סתיו, את מפריעה לי.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
אני שואלת שאלה, אתה לא עונה לי.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אבל את מפריעה לי.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
אתה לא עונה על השאלה.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
תני לי לגמור לענות. אני ביקשתי ממך רק לגמור. את לא רוצה, תפריעי, אז הרמקול פה, אני יכול – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
חברת הכנסת שפיר. אדוני, תענה על שאלתה בבקשה.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
הסיפור של הגרעינים – לא היו 100 מיליון בשיכון, היו סכומים אחרים. אבל היו סכומים – עוד פעם, אני לא אברח מהשאלה. הסכומים האלה, כידוע לך, וגם זה נאמר, עברו לחטיבה להתיישבות, כי משרד השיכון, לצערי, לא היה ערוך להפעיל אותם. החטיבה הייתה ערוכה, את בעצמך אמרת את זה בשאלתך, לא שמת לב – שאלת, ענית, ונשארת עם השאלה.
לא הייתה, אכן, מעולם מינהלת, אני מקווה שתהיה מינהלת – –
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
מה היה תפקידו – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
– – כי צריך מינהלת, והמילה "שדדתם" היא מילה לא ראויה בעיני. את יכולה להישאר אתה, אם זה נוח לך.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
מה היה תפקידו של דורפמן – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אני חושב שאת משתמשת במילים שאת יודעת שהן לא נכונות.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
שחיתות זה לא מילה נכונה?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אמרתי "שדדתם". את רוצה להעביר נושא כי לא נוח לך? תעבירי, אין בעיה.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
– – – להשתמש במילים האלה.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
את משתמשת במילים לא ראויות – – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
– – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
אלופי, אתה לא הקשבת קודם.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
– – – אותה. אל תקשיב לי.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
חברי, מורי ורבי – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
אל תקשיב לי.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
– – למה אתה מפריע? למה לך לצעוק, מה קרה שאתה מתחיל לצעוק?
עכשיו, כגודל הפתוס שאתם מדברים, ככה גודל השגיאות – המכוונות, לפי דעתי, לא התמימות.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
תענה על השאלה, רק, ממה שאלתי.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
מי שעשה לו תקנה מיוחדת – זו חברת הכנסת מיכל בירן ממפלגתך, שעשתה בכוונה – העבירה סכום קואליציוני מוועדת כספים לגרעינים, גרעיני מורים הם נקראים. היא אכן עשתה משהו מיוחד בשבילם. אני לא מצטער במיוחד, אני חושב שהם גרעינים ראויים, אני מעריך אותם, מכיר אותם, בנצרת-עילית, בשדרות.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
תענה על השאלה.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
ואני מנצל את ההזדמנות להגיד לגרעינים – –
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
תענה על השאלה, מה עשה דורפמן במשרד שלך?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
– – חג כשר ושמח – –
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
מה היה התפקיד של דורפמן?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
– – ואני מודה לכם – –
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
למה המוסדות של דורפמן מקבלים כסף מהמשרד שלך, בזמן – – –?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
– – על כל העבודה שאתם עושים, למרות ההפרעות המסוימות, השוליות, הקטנות, של סתיו שפיר – –
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
על שאלה אחת לא הצלחת לענות.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
– – תמשיכו לעבוד ותעשו חיל למען החברה בישראל. תודה רבה.
רגע, אני רוצה לנצל את ההזדמנות, כי המושב הזה נגמר, מכובדי, ולהגיד חג כשר ושמח לכל עובדי הכנסת – –
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
כבוד היושב-ראש, כששר לא עונה על שאלה – – –
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
– – על כל האגפים שלהם, וגם לקהל החשוב שיושב אתנו שם. אני מאחל גם לכם חג כשר ושמח, ותהיו אתנו.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
– – – הם לא נמצאים פה כדי סתם לבוא ולהגיד שטויות, הם נמצאים פה כדי לענות על שאלות של חברי הכנסת.
<מיכל רוזין (מרצ):>
אורי, הם אתי, הם לא אתך.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני.
<אילן גילאון (מרצ):>
– – – השר, תנו לצה"ל לנצח – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני.
אנחנו מקבלים בברכה תלמידים מתוכנית מנהיגות של בית-הספר לשגרירים צעירים – בתי-הספר "נווה עוז" ובר-לב מפתח-תקווה. שלום לכולם, ברוכים הבאים. תודה רבה, חברי הכנסת.
<הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 50), התשע"ו–2016>
[מס' כ/628; "דברי הכנסת", חוב' כ"ג, עמ' 11894; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר מאיר כהן:>
אנחנו עוברים להצעות חוק. הצעת החוק הראשונה: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 50), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 50), התשע"ו–2016. כמה משונה, אדוני – חבר הכנסת דוד, החוק שלך – אני כבר פותח ואומר שהצעת חוק כזו שאני מביא כיושב-ראש הוועדה היא הצעת חוק של חבר הכנסת דוד ביטן, וזה באמת דבר יפה, שאדם ששירת בחייו האזרחיים בתפקיד מסוים, מביא את הניסיון הטוב שיש לו, ומה שהוא למד מהחיים האזרחיים, ובא ומגבש את זה בהצעת חוק, ושוב, כל זה לטובת האנשים, כדי שלא יגזלו מהם כספים כשלא צריך – כשהוא למד את כל הטריקים ואת כל הדברים. ולכן, אדוני, חבר הכנסת, אני רוצה לשבח אותך מאוד על כך שאתה לוקח את כל ניסיונך האזרחי הטוב, כל הטריקים שלמדת, ועכשיו אתה מתחיל לחסום אותם, כדי לעזור, באמת, לאזרחים.
מטרת התיקון המוצע היא למנוע מזוכה בפסק-דין, או ממי שאוחז בשטר – אדם, יש לו פסק-דין, ומה שהוא עושה, הוא לא בא לפתוח תיק בהוצאה לפועל, הוא מושך את הזמן ומושך את הזמן, ובינתיים, איך אומרים, הסכום הזה עולה ועולה ועולה, הוא צמוד, ואולי ריביות, והוא עולה ועולה, וזה מקור הכנסה טוב לאותו אדם שמחזיק, ומצד שני, האדם שהוצא נגדו, איך אומרים, מסתכל ורואה איך הסכום הולך וגדל, הסכום שהוא חייב, הולך וגדל, ואין לאל ידו לעשות כלום, כי האיש עוד לא הפקיד את זה.
לכן, בא חברנו חבר הכנסת דוד ביטן ואומר שבמצב כזה מוצע לקבוע כי זוכה שהגיש בקשה לביצוע פסק-דין או שטר, לאחר שחלפה שנה מהמועד שבו היה אפשר להגישה, וכל זה, בדרך כלל – הייתה לו שנה, מספיק זמן, והוא לא הגיש, כי הוא רוצה שזה יצבור עוד, איך אומרים, הצמדה וריבית – לא יהיה זכאי לכך שעל החוב יתווספו ריביות שונות לגבי התקופה שעד להגשת בקשת הביצוע.
למעשה, בתקופה מהיום שהזוכה יכול היה להגיש את פסק-הדין או את השטר לביצוע בהוצאה לפועל ועד ליום שהבקשה לביצוע הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל, יתווספו לחוב אך ורק הפרשי הצמדה, מה שנקרא, וריבית משפטית, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א–1961, שמבחינה כלכלית משמשת בהגדרה של המשפטנים כ"מחיר השימוש בכסף". לעומת זאת, הריביות הבאות לא יתווספו לחוב: ריבית שמקורה בהסכם שבין הזוכה והחייב; ריבית שמקורה בהוראות דין מסוים שמכוחו נקבע החוב; ריבית לפי פסקה (1) או (2) שקבע בית-המשפט בפסק-הדין; ריבית פיגורים כמשמעותה בסעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א–1961.
עם זאת – אף שנקבע, וזה צודק, יכולים להיות גם חריגים, וגם לזה נתן המציע, בחוכמתו כי רבה, פתרון. עם זאת, במקרים שבהם יש טעמים מוצדקים שבשלהם הזוכה לא נקט הליכים לגביית החוב, ומתברר שהסיבות מוצדקות, שהוא לא היה יכול, ויש כמה, רשם ההוצאה לפועל יהיה מוסמך, לפי בקשת הזוכה, לקבוע כי התקופה תהיה ארוכה יותר. על-פי המוצע, ההסדר האמור לא יחול על פסק-דין למזונות.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אני מבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק הזאת בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוגש על-ידי הוועדה. תודה לך, אדוני.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. כאמור, אין הסתייגויות. יש בקשת דיבור אחת, של חבר הכנסת אוסאמה סעדי, שלא נמצא.
אנחנו עוברים, ברשותכם, להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 50), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה. בבקשה.
הצבעה מס' 1
בעד סעיפים 1–2 – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר מאיר כהן:>
17 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים.
ואנחנו, ברשותכם, עוברים לקריאה שלישית. בבקשה.
הצבעה מס' 2
בעד החוק – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 50), התשע"ו–2016, נתקבל.
<היו"ר מאיר כהן:>
22 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 50), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
ואני מבקש – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
רק להוסיף אותי בבקשה.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
מאיר.
<היו"ר מאיר כהן:>
כן, אדוני.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
מצטרפים.
<היו"ר מאיר כהן:>
בבקשה לצרף לפרוטוקול את חבר הכנסת נחמן שי וחבר הכנסת פרופסור יוסי יונה. ואני מזמין את חבר הכנסת דוד ביטן, יוזם החוק, לברך. בבקשה, דוד.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
תן התחייבות על הבמה.
<דוד ביטן (הליכוד):>
אני רוצה להגיד לך, השיפוע הזה – – –
<קריאה:>
תן לו להתחייב.
<דוד ביטן (הליכוד):>
הנה, אני מתחייב – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
שמענו את ההתחייבות – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
לא, לא, לא. תן לו להתחייב.
<היו"ר מאיר כהן:>
המנכ"ל בחו"ל, אז אני לא יכול לסגור את העניין הזה, אבל תסמכו עלי שזה יהיה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
מה?
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
מה יהיה?
<דוד ביטן (הליכוד):>
אנחנו נבטל את השיפוע ונעשה שתי מדרגות קטנות, על מנת שאם רוצים לדבר עם היושב-ראש, יהיה אפשר לדבר. לא צריך שיפוע בשביל זה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
התחייבות של יושב-ראש ועדת הכנסת.
<דוד ביטן (הליכוד):>
התחייבות.
<קריאות:>
– – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
השיפוע מסכן את חברי הכנסת.
<דוד ביטן (הליכוד):>
מסוכן מאוד, כשאתה צריך לרוץ להצביע. בדרך כלל השיפוע משפיע על הקואליציה, לאופוזיציה אין שיפוע. הם יורדים ומגיעים לצד הזה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
– – –
<דוד ביטן (הליכוד):>
אתם עשיתם מכשול בפני הקואליציה בדרך להצבעה.
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
מה זה "אתם"? גם אני סובל מזה.
<<דוד ביטן (הליכוד):>
>
לא, אתה הולך לצד הזה, אין לך בעיה.
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
אתה יודע כמה – – – לי ללכת?
<<דוד ביטן (הליכוד):>
>
זה נכון.
<זהבה גלאון (מרצ):>
חבר הכנסת ביטן, יש לי הערה. מי שרץ, ורץ על עקבים, הוא בכלל בבעיה.
<דוד ביטן (הליכוד):>
זה נכון, דרך אגב. עושים אפליה לנשים. אנחנו ביום הגבר נציג את הבעיה הזאת.
<היו"ר מאיר כהן:>
שאדוני יברך על החוק, ואנחנו רוצים להמשיך. יש סדר-יום. בבקשה. תודה רבה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
דוד, כשיהיה פה מישור נקרא לזה "מישור ביטן".
<היו"ר מאיר כהן:>
חברים.
<דוד ביטן (הליכוד):>
נכון. מישור ביטן, למה לא. זאת ההבטחה שלי. אל תדאגו.
קודם כול, אני שמח שהחוק הזה עבר, ואני מודה לכל מי שסייע. אני מודה קודם כול לכם, שאתם נמצאים פה והצבעתם על החוק הזה. זה לא דבר של מה בכך, הרבה חברי כנסת לא נמצאים. אז מי שבא והצביע, אני מודה לו מאוד. אני מודה ליושב-ראש ועדת החוקה, שקידם ועזר כדי לסיים את חקיקת החוק הזה במושב הזה; אני מודה ליועץ המשפטי של הוועדה, שעסק בניסוח וגם נתן עצות טובות; אני מודה גם לנציגי משרד המשפטים שהיו ועבדו. אני התחייבתי שאני אסכם אתם את הכול ואתאם אתם את העניין, והגענו לסיכום, אף שבהתחלה הם התנגדו לחוק הזה; לא הבנתי למה, אבל זה מה שהיה בהתחלה. אבל בסופו של דבר הרמנו כוסית, והניסוחים היו מוסכמים גם על משרד המשפטים.
<חיים ילין (יש עתיד):>
דוד, אתה יודע כמה מתנגדים לחוקים של האופוזיציה אתם בקואליציה?
<דוד ביטן (הליכוד):>
תשמע, אתה יודע, לפעמים הם מתנגדים, אבל אפשר להגיע אתם להסכם. עובדה, הוכחתי בחוק הזה. אומנם זה החוק הראשון שהעברתי כהצעת חוק פרטית, אבל כבר הצלחתי להביא קרוב לעשרה תיקונים בחוקים שקשורים לוועדת הכנסת.
החוק הזה הוא חשוב מאוד, מכיוון שהוא יוצר איזון בין זכויות החייב לזכויות הזוכה בכל מה שקשור לפתיחת הליכי הוצאה לפועל. המצב היום, שהוא לא יכול להתקיים, שאדם יכול להחזיק צ'ק שש שנים וחצי, ולפני תום תקופת ההתיישנות להגיש אותו, ואז לקבל ריבית רטרואקטיבית – ממועד אי-כיבוד השיק. זה דבר שלא יכול להיות בחברה מתוקנת.
<היו"ר מאיר כהן:>
אדוני, בבקשה.
<דוד ביטן (הליכוד):>
זהו? סיימתי?
<היו"ר מאיר כהן:>
לא, לא. אתה יכול עוד חצי דקה.
<דוד ביטן (הליכוד):>
חצי דקה. לכן התיקון הזה הוא חשוב ומשמעותי.
יש לי עוד כמה תיקונים בחוק ההוצאה לפועל, אבל אני אגיד לכם את זה בפעם אחרת. תודה רבה לכל מי שהצביע בעד, ואני שמח מאוד.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. תזכור את השיפוע.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
אפשר להוסיף אותי?
<היו"ר מאיר כהן:>
לא, כבר אי-אפשר. אנחנו כבר אחרי.
<הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016>
[מס' כ/584; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 7685; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר מאיר כהן:>
אנחנו עוברים להצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני.
<יצחק כהן (ש"ס):>
איתן – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
כמה זמן זה ייקח?
<איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):>
חברים, אצלנו, מהניסיון של הנהלת הוועדה שלנו, כשאני נואם בפני חברי כנסת, צריך להסביר את זה טוב. אין ברירה.
<זהבה גלאון (מרצ):>
למי אתה מתכוון באופן ספציפי? שאני אבין.
<היו"ר מאיר כהן:>
זה יהיה חצי מאתמול. חצי מאתמול.
<יצחק כהן (ש"ס):>
איתן, עד הסוף. ההגה – עד הסוף.
<איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אדוני השר, גברתי הרשמת, חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016. זוהי הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת דב חנין, אורלי לוי אבקסיס, אילן גילאון ואיציק שמולי.
מטרת הצעת החוק היא להגביר את השקיפות כלפי השוכרים בדיור הציבורי. לא אחת שמענו בוועדת הכלכלה קולות מהשטח על כך ששוכרים בדיור הציבורי אינם יודעים מה הן זכויותיהם ומתקשים להבין מה הם הסכומים הנגבים מהם וכיצד הם נקבעים. הצעת החוק שבפניכם מעגנת כמה חובות של משרד הבינוי והשיכון והחברות לדיור ציבורי לעניין מסירת מידע לגבי עצם הזכאות לדיור ציבורי ולשוכרים בדיור ציבורי ולגבי מגוון נושאים.
אפרט בקצרה את ההוראות המוצעות: מוצע לתקן את חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח–1998, ולקבוע כי משרד הבינוי והשיכון יהיה חייב להודיע למבקש, בתוך 30 יום ממועד הגשת הבקשה לזכאות לדיור ציבורי, אם עמד בכללי הזכאות לדיור ציבורי ועל הדרכים להשיג או לערער על ההחלטה בעניינו. עוד מוצע כי חברה לדיור ציבורי תהיה חייבת להמציא לשוכר, לפני ביצוע תיקון ליקויים, פירוט של הליקויים שאותם מתקנים, עלות התיקונים, שיעור ההשתתפות העצמית של השוכר וסכום ההשתתפות העצמית. מוצע להרחיב את חובות החברה לדיור ציבורי המעוגנות בסעיף 2 לחוק ולחייב אותה לשלוח לשוכר דיווח חצי שנתי, שיכלול, בין היתר, את פירוט החיובים שבהם חויב – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
חבר הכנסת גילאון, זה החוק שלך גם.
<איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):>
הוא בטח מסביר להם.
<חיים ילין (יש עתיד):>
יש בעיה בשיפוע של החוק.
<היו"ר מאיר כהן:>
אני רואה את אורלי לוי מקשיבה ברוב קשב.
<איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כן, גם דב.
<מירב בן ארי (כולנו):>
יש לנו דיון חשוב.
<איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אוקיי. מוצע להרחיב את חובות החברה לדיור ציבורי המעוגנות בסעיף 2 לחוק ולחייב אותה לשלוח לשוכר דיווח חצי שנתי, שיכלול, בין היתר, את פירוט החיובים שבהם חויב בתקופת הדיווח ומהותם. לעניין זה מוצע לקבוע סנקציה שלפיה חברה לדיור ציבורי שלא דיווחה לשוכר על יתרת חובותיו כאמור, לא תורשה לגבות ריבית והפרשי הצמדה או כל תוספת תשלום אחרת, כגון קנס, בשל אי-תשלום החובות במועד. עוד מוצע כי חברה לדיור ציבורי תודיע לשוכר שקיבל הנחה בשכר הדירה על סיומה של תקופת הזכאות להנחה, חודשיים לפני סיומה.
מוצע לעגן חובת יידוע של השוכר בדיור ציבורי בדבר כל החלטה שהתקבלה בעניינו. ההחלטות יישלחו אל השוכר 14 ימים מיום קבלתן, והן יהיו מנומקות ויכללו את הדרכים להשיג או לערער עליהן. כן מוצע שההחלטות יישלחו בצירוף חוות הדעת שעליהן הן התבססו, למעט חוות דעת פנימיות. בנוסף, מוצע כי השוכר יהיה זכאי לקבל בעת דרישת חוב או תשלום פירוט של התשלומים הנדרשים, וכן יהיה זכאי לעיין בתיקו האישי ולקבל ממנו מסמכים, למעט חוות דעת פנימיות. חברה לדיור ציבורי תמסור לשוכר אישור מסירה על כל מסמך שהוא המציא לה, בדרך שבה השוכר המציא לה את אותו מסמך.
לבסוף, הוספנו הוראה כללית המחייבת את החברות לדיור ציבורי להציב שילוט במשרדיהן בכמה שפות – עברית, ערבית ורוסית – ובו תצוין הזכות לקבל מידע על זכויות דיירים בדיור הציבורי והדרכים לקבלתו. את נוסח השילוט יקבע השר בתקנות.
חברותי וחברי חברי הכנסת, נראה לי שמדובר בהצעת חוק חשובה, ואני מודה עליה מאוד לחברי הכנסת היוזמים. הצעת חוק זו תסייע לאוכלוסייה קשת-יום, דיירי הדיור הציבורי, להתנהל באופן יעיל, מכבד ונכון יותר אל מול החברות לדיור ציבורי ומשרד הבינוי והשיכון ותאפשר להם לעמוד על מיצוי זכויותיהם.
להצעת החוק אין הסתייגויות, ואני מבקש שתאשרו אותה בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה.
אחרי זה אני ארצה לומר ברכות, אדוני. תודה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – –
<היו"ר מאיר כהן:>
ביקש גם דב חנין. אחרי ההצבעה אני אתן, אבל אני מבקש שזה יהיה דקה כי נהוג לתת לאחד. בסדר, גם את, אורלי, בבקשה.
ובכן, אין הסתייגויות, אין בקשות דיבור.
אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 6), התשע"ו, בקריאה שנייה. בבקשה.
הצבעה מס' 3
בעד סעיפים 1–4 – 26
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
<היו"ר מאיר כהן:>
26 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים.
<דוד ביטן (הליכוד):>
– – – שיפוע – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר מאיר כהן:>
ואנחנו מוסיפים את חבר הכנסת דוד ביטן.
<מיכל רוזין (מרצ):>
גם אותי.
<היו"ר מאיר כהן:>
ואת חברת הכנסת מיכל רוזין.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
ואותי.
<היו"ר מאיר כהן:>
ואת חברת הכנסת מרב מיכאלי.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר מאיר כהן:>
רבותי, סיפור השיפוע – – –
<קריאה:>
– – –
<היו"ר מאיר כהן:>
סיפור ההגדה. אנחנו באמצע ההצבעה. אנא תעזבו את השיפוע.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר מאיר כהן:>
דוד ביטן, היות שאתה לא מפסיק להפריע, אתה לא תצא לטיול, אני מודיע לך. אז אנא ממך – שב בבקשה.
<איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):>
נסדר לך "שאטל" למקום שלך, וזהו.
<היו"ר מאיר כהן:>
הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
וברשותכם, אנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה.
הצבעה מס' 4
בעד החוק – 29
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016, נתקבל.
<היו"ר מאיר כהן:>
29 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון מס' 6), התשע"ו, עבר גם בקריאה שנייה וגם בקריאה שלישית. מזל טוב, אדוני.
אני מבקש מהמברכים לקצר.
<איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כן, כן, ברור. אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה לנצל את ההזדמנות כאן ולומר תודה, קודם כול למציעים. אני מכיר את הנושא מקרוב, ובאמת עשיתם פה עבודה – איך זה לא היה עד היום, זאת אומרת, כחלק בלתי נפרד בכלל מהתפיסה.
אבל אני רוצה, ברשותך, אדוני, לנצל את ההזדמנות ולומר תודה לעוסקים במלאכה בוועדת הכלכלה. ועדת הכלכלה בכנס החורף עשתה עבודה מדהימה. חלק מחברי הכנסת שהיו שותפים ופעילים בה – וזו גם הזדמנות לומר תודה לאלה שהם מאחורי הקלעים ולא תמיד אתה רואה אותם, את עבודתם: לד"ר עידית חנוכה, לכוכי, לאמל ומירה, ולדובר ליאור רותם – על העבודה שבאמת נמצאת מאחורי הקלעים, אבל אני מודה להם מעומק הלב; בלעדיהם לא הייתי יכול להוביל את הוועדה ולעשות את כל העבודה שעשינו. ממש ממש תודה. לכם כבר נתתי מספיק, אתי, לא נחזור – לאתי, ללאה, ולכל הצוות – אז בבקשה. תודה לכם מעומק הלב.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בקצרה, ואחריו – חברת הכנסת אורלי לוי.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני באמת באמת מתרגש לעמוד כאן עכשיו. החוק הזה הוא מהפכה אמיתית, מהפכה אמיתית. שקיפות בדיור הציבורי הופכת את הדיירים מנתינים לאזרחים, ושקיפות בדיור הציבורי היא גם המענה הטוב ביותר לבעיות של שחיתות. אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר.
החוק הזה, אדוני היושב-ראש, עבר דרך ארוכה, מסובכת וקשה. אני רוצה להודות תודה מיוחדת לשר הבינוי והשיכון חבר הכנסת יואב גלנט – אבי, אנא תעביר לו את תודתי – באמת, על המאבקים הקשים שהיו בוועדת שרים לענייני חקיקה, זה הגיע כמה פעמים, וכמה פעמים נדחה, והשר ערער וערער וערער – כל הכבוד, זה באמת חוק שעבר דרך ארוכה וקשה. המון תודות לך, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה איתן כבל; אתי בנדלר, היועצת המשפטית המופלאה, ואביטל סומפולינסקי היועצת המשפטית המופלאה, ולאה ורון – שעליה בכלל אי-אפשר כבר לדבר, כי באמת השבחים לא יספיקו כדי לתאר את מה שהיא עושה – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
תגיד עוד – – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
– – ושותפי, חברי לקידום היוזמה הזו במאבק ובחוק, אילן גילאון, איציק שמולי.
ותודה מיוחדת, אדוני היושב-ראש, לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, לא רק על החוק הזה ועל השותפות בחוק הזה, אלא על כל המאבקים למען דיירי הדיור הציבורי – לא רק בשמי, אדוני היושב-ראש, אלא בשם המון המון אנשים שהיא נלחמת עבורם ונושאת את הדגל הזה של הדיור הציבורי בכנסת – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
יחד.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
– – אורלי, כל הכבוד.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
תודה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת אורלי לוי, בבקשה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד תודה ענקית לחברי חבר הכנסת דב חנין.
אני חושבת שבהצעת החוק הזו – שעברנו בה הרבה משוכות, התחלנו אותה בכנסת הקודמת, דין רציפות – לולא היה השר הנוכחי יושב במשרד השיכון, אני לא יודעת כמה זמן או מתי יכולנו להביא את החקיקה הזאת לכדי סיום, ובאמת לבשורה אמיתית לכל אותם דיירים שלפעמים עומדים מול שוקת שבורה, לא יודעים מה הזכויות שלהם, לא יודעים מה מגיע להם, ולפעמים נאבקים לקבל את מה שמגיע להם מאליו. אז תודה רבה לכל החברים בשדולה וחברים בחוק – אילן גילאון, חבר הכנסת איציק שמולי – עשינו עבודה ארוכה, התחלנו בה כבר בכנסת השמונה-עשרה, וזה רק מוכיח שעקשנות מביאה לתוצאות.
היום התבשרנו על חידוש פרויקט שיקום השכונות. הוא מתוקצב ב-350 מיליון שקלים. אנחנו מתחילים להחזיר הלכה למעשה עטרה ליושנה. יש פה סגירת מעגל, ורק לחשוב שבתקציב האחרון, להזכירכם, נאבקנו נגד האוצר כאשר ראינו שפרויקט שיקום השכונות החברתי בכלל לא תוקצב לשנת 2016, והמאבקים האלה נושאים פרי. אז תודה לכולם, תודה לאיתן כבל, לוועדה – –
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
– – – מעגל משפחתי.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – וכמובן לשר הבינוי והשיכון ולסגן שלו, שפועל לא מעט – – –
<קריאה:>
– – – אבא שלך – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
טוב, אנחנו תלמידים של רבינו והורינו – –
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
זה יוסי צריך להגיד – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – אנחנו מנסים לעשות את מה שעשו פעם; לא ממציאים את הגלגל, פשוט מחזירים אותו למסלול הנכון. אז תודה רבה לכולם, וכן נצליח גם בעתיד, אמן.
<היו"ר מאיר כהן:>
אמן. תודה רבה, גברתי.
<הצעת חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום, התשע"ו–2016>
[מס' כ/603; "דברי הכנסת", חוב' ה', עמ' 5848; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר מאיר כהן:>
אנחנו עוברים להצעת חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום, התשע"ו–2016, לקריאה שנייה וקריאה שלישית; כולל לוח תיקונים. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, גילוי נאות – הצעת החוק הזו, אף שהיא אושרה לקריאה שנייה ושלישית בוועדה ונהפכה להצעת חוק של הוועדה, היא הצעת חוק גם של חברי מרב מיכאלי ועמר בר-לב – ושלי; שלי עוד מהקדנציה הקודמת.
משמעותה היא – ראינו שיש הרבה מאוד הטרדות; משטרת ישראל מדווחת על 2 מיליון הטרדות טלפוניות, כלומר טלפונים של מטרידים שמנסים לחסום את הקו או להביא את משטרת ישראל לעשות פעולות, כדי לחבל בהרבה דברים. אנחנו זוכרים את אותן שיחות טלפון מטרידות ששיתקו את כל גוש-דן פעם, או דברים אחרים, או סתם לליצנות. ההטרדות האלה, שני מיליון שיחות – שתי מיליון נגיד.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
שני.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
שני. בסדר, אמרתי. סליחה. ההטרדות האלה גורמות נזקים עצומים. הן גורמות לבזבוז כוח אדם – וראינו את זה במקרה של חטיפת שלושת הנערים, גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח; פשוט, אחרי שאתה כל כך הרבה פעמים מקבל את קריאת ה"זאב" ואין זאב, אז בסוף אתה כבר מואס, וכשמגיעה פעם קריאה אמיתית אתה מתייחס אליה בזלזול מסוים או באטיות כי אתה אומר: בטח גם זו התרעת שווא, ואז קורים דברים קשים ונוראים. לכן החלטנו להחמיר את הטיפול באותם מטרידים.
המשטרה תמשיך לעשות – ששש. כלומר, יש אפשרות בחוק ללכת גם בכיוון פלילי; אנחנו רצינו ללכת בכיוון האזרחי, מאחר שמדובר גם על ילדים שלפעמים עושים להם משחק, ולא רצינו להכניס דברים פליליים. לכן, מה שקבענו – המשטרה תמשיך לעשות מה שהיא עושה עד היום, שזה התרעות לאותו מספר מטריד, ובסוף חסימת המוקד כלפי אותו מספר. אבל הטיפול הזה הוריד רק 30% מההטרדות, ולכן הוספנו על זה אלמנט נוסף, שהוא חסימת המספר. בשלב הראשון לוקחים את הסים, כלומר האיש לא יכול להוציא שיחות ולא לקבל שיחות – תדמיינו לעצמכם שפתאום הטלפון שלכם לא יכול לקבל שיחות, כל הציבור המעריץ של חבר הכנסת פתאום לא יכול לצלצל והוא לא יכול להוציא שיחות – בהתחלה, בשלב הראשון, לארבעה ימים, ואם הוא ימשיך להטריד – לשבועיים; אם האיש ימשיך להטריד, אז אפשר לחסום את המספר כולו – לא רק את הסים, אלא גם את המספר כולו – ואז החסימה היא חסימה לנצח.
יש כאן הרבה מאוד פרטים, ומקוצר הזמן אני מבין שאנחנו נקפוץ עליהם. אבל שוב, תהיה כאן רגישות. המשטרה מוציאה הודעה ועוד הודעה, אפשרות לשימוע למי שקיבל את ההודעה, כשהחזקה היא שאם זה הגיע מטלפון מסוים, בעל הטלפון עשה את זה, והוא לא יוכל לומר לנו: מצטער, מישהו לקח לי את הטלפון, ודברים מהסוג הזה. תהיה כאן רגישות של המשטרה בטיפול, ולאחר מכן תבוא הפעילות הקשה כדי שלא תהיה לנו הטרדה.
אני חושב שזו הצעת חוק ראויה, מתבקשת. אין הסתייגויות, ואני מבקש מחברי חברי הכנסת להצביע בעדה.
לאחר מכן אני ארצה – אדוני היושב-ראש, לתודות אני אגיע אחר כך, אחרי ההצבעה.
<היו"ר מאיר כהן:>
אחרי זה. כן.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אוקיי. אז אני פונה שוב: תצביעו בעד. תודה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. אין הסתייגויות, אבל יש בקשות לרשות דיבור. אני מזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – לא נמצא; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת זנדברג – מוותרת.
אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה, כולל לוח התיקונים. אני מזכיר: אנחנו מצביעים על הצעת חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום, התשע"ו–2016, בקריאה שנייה, כולל לוח התיקונים. בבקשה.
הצבעה מס' 5
בעד סעיפים 1–13 – 29
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–13 נתקבלו.
<היו"ר מאיר כהן:>
29 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים.
אנחנו ניגשים להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה.
הצבעה מס' 6
בעד החוק – 28
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום, התשע"ו–2016, נתקבל.
<היו"ר מאיר כהן:>
הצעת החוק עברה. 28 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, הצעת חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום, התשע"ו–2016, כולל לוח התיקונים, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
אני מזמין – אדוני, אני מבקש מכל המברכים, עשו את זה קצר ככל האפשר. תודה.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני, אני רוצה להודות. דבר ראשון, זו תופעה מרעננת – יש לנו מתמחים שעובדים אתנו, והרעיון להצעת החוק הזו בא מהמתמחה שעבדה אתנו ויושבת פה, שרה שוורץ. הייתה מתמחה. המתמחים עוזרים.
נוסף על זה, כמובן, אני רוצה להודות לשני חברי חברי הכנסת, למרב מיכאלי ולעמר בר-לב, שהם שותפים נאמנים; לייעוץ המשפטי – לאפרת חקאק שליוותה אותנו בחוק הזה, ולכל הייעוץ המשפטי שלנו; לאסף פרידמן, מנהל הוועדה, נטלי, חופית ואלעד מצוות הוועדה; ולעוזרי, יועצי הפרלמנטריים, רועי וולף, רחלי כהן-פרץ, רונן אליקים ושמואל. תודה רבה לך, אדוני.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה. בשם חברי הכנסת – מרב מיכאלי. בבקשה, גברתי.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני. תמיד כשעובר חוק זה רגע משמח, אבל כל כך הרבה פעמים, והפעם הזאת אולי באופן מודגש, חוק שנולד בעקבות טרגדיה כל כך קשה, גם אישית למשפחות וגם סוג של טראומה לאומית שלנו – בחטיפת שלושת הנערים, שאת המשפחה של אחד מהם הייתה לי הזכות לפגוש השבוע בכנסת, עובדים על יום האיחוד השנתי למדינת ישראל, לחברה בישראל, לעם ישראל, שוב, כתוצאה מהטרגדיה שלהם. זה דבר מדהים לראות אנשים שלוקחים את הטרגדיה שלהם ועובדים אתה באופן כל כך קונסטרוקטיבי, כל כך מרפא, גם באופן הפרטי וגם באופן הכללי.
גם החוק הזה, אני רוצה לקוות, חברות וחברים, שימנע – אולי הוא לא יכול למנוע את טרגדיית המקור, אבל לפחות את ההשתלשלות הטרגית כתוצאה מקווים סתומים ולא נגישים, כתוצאה מחוסר אמון של מוקדי החירום בפניות שהם מקבלים בגלל מי שמוצאים לנכון להשתמש לרעה בקווים האלה. אני מקווה שלפחות את זה החוק הזה, אם לא ימנע לחלוטין, לפחות יצמצם באופן דרמטי, ונחסוך מעצמנו טרגדיות. אלוהים יודעת שיש מקום לצמצום בטרגדיות במקומותינו.
אני רוצה להשתמש בהזדמנות הזאת, ברשותך, אדוני היושב-ראש, קודם כול להודות על החוק הזה לחברי עמר בר-לב ולחברי ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת החוקה, על טיפול ענייני ומצוין, עם כל ההשגות שהיו לכל הגורמים, ולקבץ בכל זאת את כולם ביחד ולהגיע למשהו אפקטיבי. אני רוצה להודות, כמובן, ליועצות הפרלמנטריות שלי, שרה גרונר, נעמה שחר, ניר רוזן וכמובן מיכל גרא-מרגליות.
אני רוצה להשתמש בהזדמנות לברך את חבר הכנסת דוד ביטן על החוק החשוב בצורה בלתי רגילה שהוא העביר כאן, לפני שני חוקים, חוק שבאמת יעזור לצמצם את הפגיעה הבלתי-נסבלת בשכבות הכי מוחלשות – –
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, גברתי.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
– – על-ידי בעלי חוב שיש להם עניין, שיש להם רצון לעשות הון שלא במשפט, בצורה לא ראויה ולא מוצדקת, על חשבון המוחלשות והמוחלשים ביותר בחברה. דוד, תודה וכל הכבוד.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה לך, גברתי.
<הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 25), התשע"ו–2016>
[מס' מ/990; "דברי הכנסת", חוב' י"ד, עמ' 8967; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר מאיר כהן:>
אנחנו עוברים להצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 25), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני חושב שאפשר לקרוא לחוק הזה "מהפך". כן, לא פחות ולא יותר – מהפך. מה הכוונה? אם אנחנו תמיד רגילים שהמדינה לוקחת כסף מהאזרחים, והרבה פעמים למטרות צודקות, לא תמיד, החוק הזה עושה מהפך: המדינה מחזירה כסף לאזרחים. כן, תשמעו טוב, המדינה מחזירה כסף לאזרחים.
ובכן, הסיפור הוא, יש לנו "קרנית", שאמורה לתת פיצויים – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
מהפח אל הפחת.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – – היא אמורה לתת פיצויים לכל אלה שגורמים לתאונות דרכים ואין להם ביטוח; יכול להיות, לדוגמה, מישהו שגונב את הרכב שלי, והוא לא עשה ביטוח והוא עשה תאונה, או כל מיני מקרים כאלו. ובגין זה הקרן מקבלת על-פי חוק אחוז מסוים מכל הסכם ביטוח שאדם עושה. פעם זה היה גבוה והיום זה 1%. הצטברו בקרן הזו הרבה כספים.
<מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):>
כמה?
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
הצטברו 1.28 מיליארד שקל מעבר למה שהקרן צריכה כדי שהיא תוכל למלא את תפקידה.
ואני אומר לכם באחריות, וראינו את זה, והופיעו גם בוועדה: כל שר לטש עין – לא יודע אם כל שר; הרבה מאוד שרים, נגיד, לטשו עין לכסף הזה. ובאו בטענות צודקות. בא שר אחד ואומר: אני בכסף הזה אתקן את הכבישים, כדי שיהיו פחות תאונות דרכים. בא שר אחר ואמר כך. בקיצור, כל שר היה לו איזה אלמנט, שהוא נכון, שהוא צריך את הכסף הזה כדי לעשות. ואמרנו, גם המדינה וגם אנחנו: לא. לא, הכסף הזה נלקח מהאנשים, מהאזרחים, ונלקח ביתר, והוא יחזור לאנשים.
ולכן, בשלוש השנים הקרובות תהיה הנחה – כלומר, נגיע, יכול להיות, ל-10% – בתשלום של הביטוח. פירוש הדבר, שבמקום להוריד 1% ל"קרנית" ו-9% בנושא של בריאות וכל זה, לא יורידו את זה במשך שלוש שנים וכל אחד ישלם פחות. וכך הקרן הזו תחזיר את הכסף לאזרחים. ודבר נוסף, נקבל בוועדה דיווח, וכל פעם שיצטבר יותר כסף נעשה את אותה פעולה.
אני אומר שוב: יש פרטים נוספים ודברים אחרים, אבל תמיד, מקוצר הזמן, אנחנו סומכים על כל אחד שהוא קורא את הדברים. ההצעה הזו היא הצעה ראויה מאוד, טובה, ואני מקווה שהיא מהווה דרך לעוד הרבה דברים שהמדינה גובה ביתר – שתחזיר, לא תתבייש ותחזיר, ולא תמצא לזה שימושים אחרים.
אין להצעת החוק הסתייגויות – –
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – ולכן אני מבקש מחברי להצביע בעדה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה. אם כן, אין הסתייגויות, אין בקשות דיבור, אנחנו עוברים – יש בקשות דיבור. מי אלה? חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – כנ"ל; חבר הכנסת אילן גילאון; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – לא נמצא; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חברת הכנסת תמר זנדברג – – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – – לא, אתה יודע מה? מוותרת.
<היו"ר מאיר כהן:>
אם כן, אין בקשות דיבור.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 25). קריאה שנייה, בבקשה.
הצבעה מס' 7
בעד סעיף 1 – 29
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
<היו"ר מאיר כהן:>
29 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. החוק עבר בקריאה שנייה.
ואנחנו עוברים, ברשותכם, לקריאה שלישית. בבקשה.
הצבעה מס' 8
בעד החוק – 29
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 25), התשע"ו–2016, נתקבל.
<היו"ר מאיר כהן:>
29 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 25) עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
ואנחנו מצרפים לפרוטוקול להצבעה את – –
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
מוזס וגואטה.
<היו"ר מאיר כהן:>
– – את גואטה – – –
<קריאה:>
מוזס וגואטה.
<היו"ר מאיר כהן:>
– – – את חבר הכנסת מוזס וחבר הכנסת גואטה. בבקשה. לפרוטוקול.
<הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 122), התשע"ו–2016>
[מס' כ/628; "דברי הכנסת", חוב' כ"ב, עמ' 11348; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר מאיר כהן:>
אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 122), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
טוב שניסן יוצא לפגרה, אחרת – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
קודם כול, כבר אנצל את ההזדמנות, שלא נצטרך לחזור עוד פעם, להודות ליועצים המשפטיים המדהימים שלנו, שבראשם סיגל: לאלעזר, לנועה, לנעמה – אוקיי, הם נמצאים פה – באמת, שעושים עבודה מדהימה, ולולא הם – אלעזר אמרתי, כן? – לולא הם לא היינו מצליחים – ולצוות של הוועדה בהנהלתו של אסף, ולנטלי וחופית, שבאמת בזכותם – זה חל כבר על שני החוקים, גם על הקודם וגם על זה, אז זה בסדר.
<היו"ר מאיר כהן:>
בבקשה. קדימה.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אוקיי. עכשיו, לטענות שנאמרו פה, שלאופוזיציה לא נותנים אפשרות להגיש הצעות. אז הנה הצעת חוק של אופוזיציה, שקידמתי במהירות גדולה מאוד, שבוע אחרי שבוע, אפשר לומר. כשיש הצעות חוק ראויות, לפחות כשמגיעות אלי, הן מתקדמות הרבה יותר מהר מהצעות חוק שלי, שתמיד מתעכבות מפני שהן הצעות חוק שלי.
בכל אופן, הצעה זו היא הצעת חוק של – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
תן לי להוציא טישיו מהכיס כדי – – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
לא, לא צריך לבכות, לא צריך. רק כי מישהו אמר, אז להעמיד דברים על דיוקם.
הצעת החוק היא – –
<היו"ר מאיר כהן:>
אדוני יציג את הצעת החוק בבקשה.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – של חברת הכנסת מיכל רוזין, שהיא באמת מדהימה בתחום הזה, ועושה עבודה אדירה, עם כל הלב, עם כל הנשמה, וכולנו מכירים אותה, ונראה מי יכול לעמוד מולה. אבל באמת, הצעות החוק הן הצעות טובות שלה, ואפרט.
בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 125), התשע"ו–2016, שעניינה יחסי מין – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
122, אדוני.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
מה?
<היו"ר מאיר כהן:>
תיקון מס' 122, לא 125.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אה. טוב, אז זה טעות, אצלי כתוב – בסדר, מקבל. – – – עניינה יחסי מין תוך ניצול תלות נפשית ממשית במסגרת ייעוץ או הדרכה של כוהן דת.
חוק העונשין, התשל"ז–1977, קובע עבירות שעניינן יחסים מיניים בין בגירים, אם אלו נעשו תוך ניצול. כך, לדוגמה, הם יחסים מיניים שבוצעו תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות. הצעת החוק שלפניכם מטרתה לקבוע בחוק עבירות נוספות של בעילה אסורה, מעשה סדום ומעשים מגונים שנעשו כלפי בגירים. ואני אומר שוב: המיוחד שבזה שהמעשים נעשו תוך רצון. כי אם הם נעשו לא ברצון, יש לנו בחוק עבירות אחרות; הם נעשו מתוך רצון והסכמה שבין שני הצדדים, ולמרות הכול הן עבירות חמורות. למה? מפני שהן נעשו במסגרת ייעוץ או הדרכה של כוהן דת.
כלומר, כשאנחנו מדברים כאן על כוהן דת, הכוונה למישהו שיש לו השפעה מאגית, או שבאים להתייעץ אתו, ועצותיו יצרו תלות בין האיש לבין האישה שבאה לקבל את עצותיו, ובנסיבות שבהן המעשים בוצעו, בהסכמה שהושגה, תוך ניצול תלות נפשית ממשית של מקבל הייעוץ או ההדרכה, וכשמקור התלות האמורה הוא בייעוץ או בהדרכה שניתנו למקבל הייעוץ.
שוב, זה לא פסיכולוג, אצל פסיכולוג יש עונשים וכו'; פה זה דרגה פחותה, אבל עדיין ראינו בפועל שתלות כזו כן יוצרת מערכת שהאישה תסכים לעשות את זה, ובמציאות שלא הייתה תלות היא לא הייתה מעלה על דעתה לעשות את זה.
העונש המוצע על עבירות אלו הוא ארבע שנות מאסר לעבירה של בעילה אסורה בהסכמה ושל מעשה סדום, ושלוש שנות מאסר לעבירה של מעשה מגונה באותן נסיבות.
<היו"ר מאיר כהן:>
הגברת בן ארי. הגברת בן ארי.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
לעניין זה מוצע להגדיר כוהן דת באופן רחב, כך שיכלול גם אדם כזה או כל מי שמציג את עצמו ככזה, וכן אדם הידוע או המציג את עצמו כבעל סגולות רוחניות מיוחדות.
יש כאן המשך, שאני מבין שכל אחד יוכל לקרוא, אז אני מדלג על זה. אני אומר שצריכה להיות תקופת צינון, כלומר, ההשפעה הזו היא לתקופה מסוימת. אז יש תקופת צינון שלאחריה רשאים, מאחר שאלה שני מבוגרים, ויכול להיות שיום אחד גם ירצו לקיים יחסים מתוך הסכמה, וזה בסדר, ויכול להיות שירצו גם להתחתן, אבל כל עוד נמשך הקשר זה אסור בהחלט, ויש תקופת צינון, והיא גם מופיעה פה במצבים מסוימים.
אוקיי, בכל אופן, ההצעה הזו עם כל הפרטים שלה, אין לה הסתייגויות, זו הצעה ראויה. אני אומר, זה דבר שלא היינו מעלים על דעתנו, אבל המציאות טופחת על פנינו. ולכן אני משבח מאוד את חברת הכנסת מיכל שעמדה על העניין, הציגה הצעת חוק ראויה וטובה, ואני מקווה שלפחות היא תוכל למנוע תקלות שיכולות לקרות וקורות. אני מבקש מחברי להצביע בעדה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה.
אם כן, אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 122), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה. בבקשה.
הצבעה מס' 9
בעד סעיפים 1–2 – 28
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר מאיר כהן:>
28 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה עברה בקריאה שנייה.
אני מבקש להוסיף לפרוטוקול, לקריאה השנייה, את חבר הכנסת יוסי יונה, חברת הכנסת עליזה לביא, חבר הכנסת אראל מרגלית וחבר הכנסת ברושי.
אנחנו עוברים, ברשותכם, לקריאה השלישית. בבקשה.
הצבעה מס' 10
בעד החוק – 28
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק העונשין (תיקון מס' 122), התשע"ו–2016, התקבל.
<היו"ר מאיר כהן:>
28 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. חוק העונשין (תיקון מס' 122), התשע"ו–2016, עבר בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
אני מבקש להוסיף להצבעה – בפרוטוקול – את חבר הכנסת אלעזר שטרן ואת חברת הכנסת רחל עזריה.
אני רוצה להגיד משהו, ברשותך, לגבי חברי הכנסת שרוצים לברך. על-פי התקנון, יש שלוש דקות. אם נציג אחד מברך, הוא מברך שלוש דקות. אם שני נציגים – מתחלקים בשלוש הדקות, ולא מעבר לזה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר מאיר כהן:>
אז אם זה החוק של מיכל, תעלה מיכל. אם מיכל רוצה לדבר שתי דקות – ניתן, אבל לא יותר מזה. חברים. בבקשה, מיכל.
<מיכל רוזין (מרצ):>
קודם כול, להצלחות שותפים ושותפות רבות, ואני שמחה על כך מאוד, ואני רוצה קודם כול לציין – אני חושבת שזה חשוב פה בכנסת להגיד מי חברי הכנסת שהצטרפו אלי וחתמו על הצעת החוק – כמובן, חברת הכנסת עליזה לביא, עאידה תומא סלימאן, יוסי יונה, נחמן שי, תמר זנדברג, מיכל בירן, מיקי לוי, מאיר כהן, דב חנין, יפעת שאשא ביטון, בצלאל סמוטריץ, רחל עזריה, עפר שלח, יואל חסון ומרב מיכאלי. תודה לכם קודם כול שהצטרפתם אלי להצעת החוק החשובה הזו.
אני רוצה קודם כול, קודם כול, להודות לנשים, לגברים, להורים לילדים שפונים אלי, מביעים בי אמון, משתפים אותי במצוקה, בבקשה לעזרה, לסעד. גם – ואני באמת מודה על כך שיש לי האפשרות גם לעזור באופן פרטני, ויותר מזה, לשנות את ספר החוקים שלנו, כך שבאמת ייתנו מענה למצוקה, לניצול, שמתקיים, לצערי, יום-יום במדינת ישראל. אני שמחה לתרום גם לספר החוקים וגם כמובן לשיפור האכיפה בנושאים האלה, להעלאת המודעות, גם לגורמי האכיפה, וכמובן לציבור כולו.
אני רוצה להודות לעורכת-הדין ליאת קליין מאיגוד מרכזי הסיוע, שעזרה בניסוח החוק, שמלווה אותי בנושא הזה. באמת, המקצועיות שלה לעילא ולעילא, וההבנה העמוקה שלה מסייעת לי כמעט יום ביומו; למשרד המשפטים, לשרת המשפטים שהבינה את הצורך בהצעת החוק הזו, וצוות הלשכה שלה, צוות ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים – עמית מררי, לילך וגנר; לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שמקשיב לי הרבה בנושאים האלה, ותודה לך שזירזת את העברת החוק, ושהחוק הזה עובר במושב הזה. אני חושבת שאנחנו כבר נראה שיפור בהליכי משפט בנושא הזה. לאסף פרידמן, מנהל הוועדה; לצוות המשפטי של הוועדה, עורכות-הדין נעמה מנחמי וסיגל קוגוט; לארגונים השונים שתמכו, כמו רבני "צהר", המרכז לנפגעי כתות, מרכז המידע ולשכת עורכי-הדין, וכמובן, כמו שאמרתי – חברי וחברות הכנסת. וכמובן, אני לא יכולה לשכוח את צוות הלשכה המדהים שלי, וכולכם יודעים כמה עובדים קשה מאוד בכנסת: שקד מורג, שי הבט וליאור בן אליהו.
ואמירה אחת לסיום חשובה לי: אנחנו נמשיך במאבק הזה. זה תמיד שני צעדים קדימה, צעד אחורה. המאבק באלימות מינית, שהיא מגפה, היא מגפה – הטרדות מיניות, אונס, פגיעות מיניות – היא מגפה בחברה הישראלית – אנחנו נמשיך להילחם בה. לא יעזרו כל ההשמצות של עורכי-דין, סנגורים למיניהם, של כל מיני אנשים שמנסים לצאת נגדנו; לא יעזרו האמירות הקשות – אנחנו נמשיך להיאבק. אנחנו מאמינות בצדקת הדרך שלנו. אנחנו פועלים להפסיק את הנגע הזה ולסייע לכל מי שמנוצל ונפגע, ותודה לכולכם.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, גברתי.
<הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 223), התשע"ו–2016>
[מס' מ/1003; "דברי הכנסת", חוב' י"ז, עמ' 9676; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר מאיר כהן:>
אנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 223), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני. בבקשה, אדוני.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 223), התשע"ו–2016. הצעת חוק זו היא חלק שפוצל מהצעת חוק ממשלתית לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 220), התשע"ו–2016.
בהצעת החוק שבפניכם מוצע לקבוע חובת הגשת דוח לרשות המסים לשלושה סוגי יחידים נוספים. אגב, זה חוק שאם מאשימים אותי שאני נגד הגשת דוחות לרשות המסים, אז הנה, זה עוד חוק שאני מביא שעניינו הגשת דוחות לרשות המסים. זה כשיש צורך לעשות חלוקה בין מה שהופך את ישראל למדינה אחרת ממה שהיא היום.
הסוג הראשון – לנהנה מנאמנות זרה שהוא תושב ישראל שגילו מעל 25. מעתה יהא עליו לדווח שהוא נהנה, ובלבד ששווי נכסי הנאמנות בסוף שנת המס אינו פחות מ-500,000 שקלים חדשים. בהכנת הצעת החוק העלתה ועדת הכספים את שווי נכסי הנאמנות מהמקור, שם זה היה 100,000 שקלים, ל-500,000 שקלים כאמור.
הסוג השני – ליחיד שמבקש לסתור את היותו תושב ישראל לפי החזקות שקבועות בנושא התושבות. בעניין זה עמדה הוועדה על כך שהדוח לא יהיה דוח שמפרט את הכנסותיו של היחיד, אלא שיצוינו בו העובדות שמבססות את טענותיו הסותרות את חזקת היותו תושב ישראל, ושלדוח זה יצורפו מסמכים התומכים בטענתו. בעניין זה פטרה הוועדה את בן-זוגו ואת ילדיו של היחיד מלהגיש דוח גם כן. כן הודגש שחובת הדיווח של יחיד כאמור אינה פוטרת אותו מחובת דיווח החלה עליו כתושב חוץ שיש לו הכנסה בישראל.
הסוג השלישי שעליו אנחנו מדברים בהצעת החוק הזו – ליחיד שהעביר במהלך 12 חודשים סכום כולל של 500,000 שקלים חדשים מחוץ לישראל. בעניין זה שינתה הוועדה את פרק הזמן משנת מס לפרק זמן של 12 חודשים, אדוני היושב-ראש. היה יכול לקרות מצב שבו אנחנו מדברים בדצמבר, ובעצם השנה כבר כמעט עברה, ולכן קבענו שפרק הזמן הוא פרק זמן של 12 חודשים. וכן קבעה הוועדה שיוגשו שני דוחות: הראשון לגבי השנה שבה הועבר הסכום אל מחוץ לישראל, והדוח השני לגבי השנה שלאחריה.
להצעה הזו אין הסתייגויות. אני מבקש לאשר את הצעת החוק כנוסח הוועדה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. אין הסתייגות אך יש בקשות דיבור. חברת הכנסת זהבה גלאון – לא נמצאת; אילן גילאון – אדוני? מוותר; עיסאווי פריג' – לא נמצא; מיכל רוזין, יש לך זכות דיבור – מוותרת; תמר זנדברג – מוותרת. תודה.
אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 223), התשע"ו–2016. קריאה שנייה – בבקשה.
הצבעה מס' 11
בעד סעיפים 1–2 – 28
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר מאיר כהן:>
28 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים; עברה בקריאה שנייה.
אנחנו מבקשים להוסיף את חבר הכנסת ברושי, את חבר הכנסת בהלול ואת חבר הכנסת יוסי יונה. יוסי, אתה מבלבל אותי, אתה מצביע כל פעם מצד אחר.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
אני גם מבולבל.
<היו"ר מאיר כהן:>
ואנחנו עוברים, ברשותכם, לקריאה שלישית. בבקשה.
הצבעה מס' 12
בעד החוק – 32
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 223), התשע"ו–2016, נתקבל.
<היו"ר מאיר כהן:>
32 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 223), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
אדוני רוצה להגיד משהו?
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
לא.
<היו"ר מאיר כהן:>
אני רק רואה את שמחתך, הכול בסדר.
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
הוא בא להציג את החוק הבא.
<הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 58), התשע"ו–2016>
[מס' מ/1004; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 10690; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר מאיר כהן:>
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 58), התשע"ו–2016, גם לקריאה שנייה ושלישית, וגם יציג את החוק חבר הכנסת משה גפני. בבקשה.
לפני שאתה מציג – אנחנו מקבלים בברכה את משפחת מילר. Welcome, Müller family from Andernach. Thank you. בבקשה, אדוני.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להגיש לכנסת את הצעת החוק האחרונה של ועדת הכספים לכנס החורף. זאת הצעת חוק ה-55 במספר.
<היו"ר מאיר כהן:>
מאז?
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
מתחילת כנס החורף. 22 שבועות. כל 24 שעות בממוצע – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
אדוני פורה מאוד.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
לא, זו הוועדה. 22 שבועות, המשמעות של העניין, שכל 24 שעות העברנו חוק בקריאה שנייה ושלישית.
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
רק גפני יכול לעשות את זה.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
לא, זו הוועדה. רוב מוחלט של החוקים שמגיעים שונו בדיונים בין האופוזיציה והקואליציה שהיו בוועדה. כמעט, ואני לא זוכר – מקרים בודדים שבהם הייתה הצבעה של קואליציה ואופוזיציה. וזה, כפי שאמרתי, החוק מס' 55. אין עוד חוקים של ועדת הכספים, אלא אם כן יאריכו את הכנס, ואז נוכל לעשות עוד חוקים.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אפשר להגיש חוק נגד זה?
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
זאת אומרת, כל שש שעות – – –
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
לא שש שעות, כל יממה.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
כל שש שעות וחצי – – –
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
כל יממה. לא חשוב. רבותי חברי הכנסת, אני מבקש להודות – – –
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
– – –
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
תן לי להודות.
<היו"ר מאיר כהן:>
חבר הכנסת מוזס.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אני מבקש להודות למי שבלעדיהם לא היה אפשר לעשות את התוצאה הזאת, מלבד חברי הוועדה: היועצת המשפטית של הוועדה שגית אפיק, שלומית, אייל, עדי; צוות הוועדה בראשות מנהל הוועדה טמיר כהן. אבל הייעוץ המשפטי, בלעדיהם אני לא הייתי יכול – אנחנו, חברי הוועדה, לא היינו יכולים לעשות את זה.
אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת שעליה אני מדבר היא הצעת חוק לגבי עובדי המוסד והשב"כ, הגמלאות של העובדים הללו. אני מבקש לומר שמדובר בהצעת חוק ממשלתית שהגיעה באופן מוזר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת הכספים במקום לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, הוועדה המוסמכת על-פי התקנון. זה הגיע אלינו, זה היה צריך להיות בוועדת העבודה והרווחה, אנחנו גם אמרנו את זה, אבל הביאו את זה אלינו. כל אחד יכול לחשוב למה באמת זה הגיע אלינו. זהו, אבל שתדעו.
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
זה מפני שזה סודי, זה העובדים של השב"כ והמוסד.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
על כל פעם שחבר הכנסת דוד ביטן לוקח ממך חוק לוועדת רפורמות, הוא מעביר לך חוק אחר.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
מה דעתך שנעשה את החילופים? אני מוכן.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
חבר הכנסת גפני, אני כבר אמרתי למי שצריך בקואליציה שאת – – –
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
זה חוק שהיה צריך להיות בוועדת העבודה והרווחה, והחוק הזה, של הרשות, של אגף שוק ההון, היה צריך להיות בוועדת הכספים. בסופו של דבר, הקדנציה מסתיימת באיזה שלב והכנסת ממשיכה לעבוד, והעיוות הזה יוצר עיוות שאי-אפשר לתאר אותו. אבל בסדר.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אבל זה איתות לבאות.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
נכון.
<היו"ר מאיר כהן:>
אדוני יציג את הצעת החוק, בבקשה.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
בבקשה. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק שבפניכם משלימה סופית את שיטת העדכון לגבי עובדי המדינה השונים שבפנסיה תקציבית. בתחילה שונתה שיטת העדכון, בשנת 2009, לגבי רוב עובדי המדינה, למעט עובדים במנגנוני הביטחון השונים. לאחר מכן – לגבי שוטרים וסוהרים וחיילים בשירות קבע, וכעת – לגבי עובדי השב"כ והמוסד.
על-פי שיטת העדכון הישנה, גמלאות העובדים – חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל–1970 – עודכנו בהתאם לעדכון משכורתם של עובדים בדירוג זהה; במקרה של עובדי השב"כ והמוסד – של חייל משרת קבע פעיל בדרגה מקבילה לדרגת פרישתו של העובד. על-פי השיטה החדשה, מאז שנת 2009 ואילך העדכון הוא עדכון מדדי, ותמיד חיובי. דהיינו, בשנה שבה המדד הוא שלילי, לא מתבצע עדכון בגמלאות. זה היה השנה.
המעבר לעדכון לפי מדד יצרה ודאות הן מבחינת הגמלאים, בדבר אופן ומועדי עדכון הגמלה וצמצום השחיקה בה, והן מבחינת המדינה, מבחינת אופן תכנון ההוצאה בהקשר הגמלאות המשולמות.
ההצעה שבפניכם מבוססת על המסגרות שנקבעו כאמור ועל בסיסי סיכומים בין משרד האוצר לשירותי הביטחון עם שינויים מסוימים לגבי התוספת לקצבה. גמלאי השב"כ והמוסד יזכו לעדכון המשכורת הקובעת והעדכון הנוסף לה, תוספת שחיקה בשל המדד לשנת 2008, תוספת בשל הסכמי שכר ותוספת בשל המדד לשנים 2009–2013, בעד קצבאות החודשים ינואר–מאי 2016.
כן נקבע הסדר חדש למה שקרוי "קופה ציבורית", ולפיו עובד שב"כ או מוסד שזכאי לקצבת פרישה וחזר לשירות בשב"כ או במוסד והכנסתו הכוללת עולה על המשכורת הקובעת, תשולם לו קצבה בשיעור שני-שלישים מקצבתו הרגילה או בשיעור הקצבה הרגילה בניכוי שליש מהסכום שבו עודפת ההכנסה הכוללת על המשכורת הקובעת, לפי הגבוה. ככל שלא עלתה ההכנסה הכוללת על המשכורת הקובעת, לא תופחת הקצבה של הגמלאי.
נושא נוסף שיזמה הוועדה כתיקון להצעת החוק הוא הכללתם – האמת היא שאנחנו לא היינו צריכים לגעת בחוק הזה, זה חוק שהיה אפשר להעביר אותו כמו שהוא; אבל אנחנו, כנראה יש לנו אובססיה כזאת שאנחנו גם צריכים להוסיף משהו, והוספנו דבר שהוא נכון, והממשלה הסכימה. נושא נוסף שיזמה הוועדה כתיקון להצעת החוק הוא הכללתם של עובדי משרד מבקר המדינה בדירוג ביקורת המדינה בהסדר שחל על כלל עובדי המדינה מאז 2009. מדובר בתיקון של השמטת הדירוג שקרתה בשגגה, וגמלתם של גמלאי משרד המבקר תעודכן לגבי הקצבאות שבעד התקופה ינואר 2011 עד מאי 2016.
אנחנו גם קבענו, יש קרן לרווחת הגמלאים שיש לכל עובדי המדינה; זה לא חל על עובדי הביקורת של משרד מבקר המדינה, מדובר על כמה מאות עובדים שפרשו לגמלאות. היות שהייתה ההשמטה הזאת של הדירוג, הקרן הזאת לא חלה עליהם, ואנחנו ביקשנו – אני דיברתי עם יושב-ראש ההסתדרות ודיברתי עם מבקר המדינה, קיבלתי מהם תשובות בכתב שהם אכן מגיעים להסכם – ומשרד האוצר הסכים לזה, הנושא של מינהל הגמלאות – שהם יקבלו את הקרן הזאת לרווחת הגמלאים, שהם לא יהיו שונים מכל גמלאי המדינה שמקבלים את הקרן הזאת לרווחת גמלאי המדינה.
תחילתו של החוק נקבעה ליום 1 במאי 2016 כדי ליתן זמן מספיק למשרד האוצר להיערך.
להצעה הזאת אין הסתייגויות, ואני מבקש לאשר את החוק הזה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני.
אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 58), התשע"ו. קריאה שנייה – בבקשה.
הצבעה מס' 13
בעד סעיפים 1–8 – 29
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–8 נתקבלו.
<היו"ר מאיר כהן:>
29 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנו עוברים לקריאה שלישית.
הצבעה מס' 14
בעד החוק – 28
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 58), התשע"ו–2016, נתקבל.
<היו"ר מאיר כהן:>
28 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 58), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
<הצעת חוק יום העלייה, התשע"ו–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/632); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר מאיר כהן:>
אנחנו עוברים להצעת חוק יום העלייה, התשע"ו–2016, של חברי הכנסת רוברט אילטוב, אברהם נגוסה ומכלוף מיקי זוהר וקבוצת חברי הכנסת, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת רוברט אילטוב. בבקשה, אדוני.
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
כבוד היושב-ראש, אני לא רואה את השר – יש פה שר? יש פה שר – חברי חברי הכנסת, חשוב להגיד שחייבים לשים את העולים החדשים על המפה באמת; לא רק בהצהרות, אלא באמת. חוק ציון יום העלייה הוא בסיס לקביעת מעמדם של העולים בחברה הישראלית. שילוב העולים הוא קריטי להמשך שגשוגה של מדינת ישראל והגברת העלייה. גם היום רוב יהודי העולם חיים מחוץ למדינת ישראל, ואנחנו חייבים להביא לכאן כמה שיותר עולים. אלה שמגיעים לישראל נתקלים בתקרת זכוכית. דוגמה בולטת ביותר היא שאין במדינת ישראל אפילו שופט אחד ממוצא אתיופי – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
שופט, אמרת?
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
שופט. – – – במדינת ישראל ממוצא אתיופי, ואין אף שופט מהעלייה הגדולה מכל ברית-המועצות לשעבר. כלומר מיליון ו-200,000 איש שהגיעו למדינת ישראל, אין להם ייצוג בבית-המשפט. אני לא מדבר על בית-משפט העליון, אני מדבר על כל בתי-המשפט – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
מה זה קשור להצעת החוק?
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
אני אגיד לך למה זה קשור. אם מדינת ישראל רוצה למשוך לפה את העולים, חייבים לשבור את תקרות הזכוכית. אי-אפשר לבוא ולהגיד, אוקיי, אתם עולים. אפשר היה להגיד בהתחלה, לפני 30 שנה, אוקיי, העולים הגיעו, אין להם מקום. אבל אם הם היו יכולים להיות רופאים, אם הם יכולים להיות מהנדסים, חוקרים, מרצים, איך זה שהם לא יכולים להיות שופטים? בטח שזה קשור.
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
בטח שזה קשור. הצעת החוק מדברת על ציון יום העלייה ועל החשיבות של העלייה, ואנחנו רוצים שהעלייה תהיה חלק אינטגרלי ובלתי נפרד של אוכלוסיית מדינת ישראל.
אפשר היה לטעון שבתחילת תקופת העלייה קשה היה לעולים להיכנס למערכות כאלה ואחרות, אבל עברו 30 שנה. לכן, חשוב לשבור את תקרות הזכוכית. אם אנחנו לא נשבור את תקרות הזכוכית, חברת הכנסת גלאון, אנחנו בעצם נפגע במדינת ישראל. זה מה שחשוב להדגיש פה. האינטרס האסטרטגי של מדינת ישראל הוא להעלות לכאן עוד מיליוני עולים.
חוק זה בעצם מסדיר ומלמד את הציבור הישראלי בבתי-הספר, בצה"ל, בכנסת, בבית הנשיא, להעלות את החשיבות של העלייה למדינת ישראל. למדינת ישראל עלו יותר מ-2 מיליון ו-400,000 עולים מאז הקמתה, ועוד מאות-אלפי עולים הגיעו לכאן עוד לפני הקמת מדינת ישראל. זהו נכס אסטרטגי, ביטחוני, כלכלי, מדעי, טכנולוגי ומדיני.
העולים הם הון אנושי יקר, ואלה שהגיעו לישראל דחפו את הכלכלה, את התעשייה, את הרפואה ואת המחקר קדימה. האם מישהו מאתנו יכול לדמיין את מדינת ישראל בלי רופאים עולים, בלי מהנדסים עולים, בלי אדריכלים עולים, אחיות? והרשימה ארוכה מאוד. עלינו לשים את העולים על המפה, ולא רק בדיבורים, אלא במעשים.
אי-שבירת תקרת הזכוכית שמעל העולים תפגע במוטיבציה של העולים לעלות למדינת ישראל. לעולים יש בעיות ייחודיות רבות, והמדינה חייבת לתת להם פתרונות. תהליכי הקליטה בישראל הם לא פשוטים: שפה חדשה, מקום מגורים חדש, עבודה חדשה, אישורי השכלה, רישיונות עבודה, פגיעה בזכויות פנסיוניות בזמן שאנשים נמצאים פה ולא מופרשים להם כספים לפנסיה, והפגיעה היא מאוד קשה. אנחנו מזהים את זה תקופה ארוכה אחרי שהעולים מגיעים. רק עכשיו אנחנו באמת רואים את אותה בעיה של אותם עולים שלא היו להם הפרשות פנסיוניות בכל התקופה של קליטתם במדינת ישראל, שלפעמים יכולה לקחת בין שלוש לעשר שנים. אלה הקשיים האובייקטיביים רק של העולים החדשים.
חשוב לציין, חברי הכנסת, מחקר חשוב שנעשה במכון ברוקדייל של ה"ג'וינט". המחקר מצביע על פערים בין-דוריים ניכרים ברמת ההשכלה בקרב יוצאי ברית-המועצות. המספרים מדברים בעד עצמם; שיעור העולים האקדמאים שהגיעו לכאן היה הרבה יותר גבוה מהממוצע הארצי, והיה כ-50%, ואולי אפילו יותר, מכלל העולים שהגיעו לכאן. היום שיעור האקדמאים אצל הילדים שלהם הוא פחות מהממוצע הארצי – כ-30% בלבד. פער של 20%, חברים. כ-30% בלבד.
חברי חברי הכנסת, זו פגיעה בעולים. זו לא פגיעה בעולים, זו פגיעה במדינת ישראל. אנחנו מאבדים פוטנציאל מאוד יקר לנו בהון האנושי כאשר אותם אנשים, בגלל הקשיים של קליטת העלייה, לא מגיעים ללימודי השכלה גבוהה, ואין להם הכספים, אין להם יכולת, הם צריכים להסתדר במדינת ישראל. אבל הפגיעה היא אנושה; יש לנו פחות מהנדסים, פחות רופאים, פחות אדריכלים, פחות אנשים משכילים, כשהפוטנציאל להיות משכילים היה גבוה במיוחד שכן הוריהם היו בעיקר עם תארים שניים ושלישיים. אני רוצה להזכיר לך שרוב-רובם של העולים הגיעו עם תארים – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
הנתון המדאיג הוא שמכלל הבוגרים שמסיימים בהצלחה גדולה מאוד בגרות בסוף י"ב, רק כ-30% מגיעים לאקדמיה.
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
אין ספק, זה מה שאני אומר. הקשיים של אותם עולים הם קשיים אובייקטיביים; המשפחות לא יכולות לממן להם את רכישת ההשכלה, ההורים עובדים בשתי עבודות כדי לפרנס את הבית.
אני רוצה לתת לך עוד נתון מאוד חשוב ומאוד קריטי שפרסמה לא מזמן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אם אני לא טועה: כשאתה מסתכל על אותם העולים שהגיעו לכאן, והם נמצאים כאן כבר כמעט 30 שנה, בין 25 ל-30 שנה, רוב העולים – הממוצע הישראלי בדיור של אותם אנשים שחיים בישראל – 75% מהאנשים מחזיקים דירה בבעלותם, והעולים מגיעים בקושי ל-46%. זה מה שאומר קשיים אובייקטיביים: אותם עולים לא יכולים להרשות לעצמם להרוויח מספיק הון עצמי כדי לרכוש דירה.
לכן, ההסתכלות על העלייה חייבת להיות אחרת, הסתכלות מערכתית. יש היום בעולם קרוב ל-12 מיליון יהודים שיכולים לעלות למדינת ישראל, והשיקול שלהם הוא לא לעלות למדינת ישראל, כי הקשיים הם לא פשוטים. הם מתמודדים עם דברים מאוד קשים כשהם מגיעים לכאן.
לכן, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהצעת החוק היא מאוד חשובה – היא הצהרתית. אנחנו הולכים לציין את יום העלייה בבתי-הספר, בצבא, בבית הנשיא, בכנסת, בבית ראש הממשלה ובכל מקום ציבורי חשוב. אני חושב שהדבר הזה הוא חשוב מאין כמוהו ואסטרטגי למדינת ישראל – להבין מהי חשיבות העלייה. בלי העלייה לא הייתה קמה מדינת ישראל; אין ציונות בלי עלייה. לכן אנחנו חייבים לתת לזה דגש מערכתי, של כל הממשלה, ולא של משרד ספציפי שקוראים לו משרד העלייה והקליטה, שעוסק רק בקליטה המיידית של אותו עולה חדש, וגם מבחינה תקציבית לא יכול לתת את כל הפתרונות שהעולים חייבים אותם.
אני רוצה בהזדמנות זו להודות ליושב-ראש הוועדה אברהם נגוסה, שהוא גם יוזם החוק, והגיש אותו באופן עצמי – אני הגשתי את החוק הזה גם בקדנציה הקודמת; גם למיקי זוהר, שהתפשר על תאריך ציון יום העלייה וקידם את היכולת לקדם את החוק. אני רוצה להודות גם לשר העלייה והקליטה שעשה מאמצים כדי לקדם את הצעת החוק כמה שיותר מהר.
אני רוצה להודות לכל סיעת ישראל ביתנו; הדגל של העלייה הוא הדגל שלנו. אנחנו, באמת, כל הסיעה פועלת לכל אורך הדרך, מאז הקמת המפלגה בעצם, לקידום קליטת העלייה במדינת ישראל; אני רוצה להודות לצוות סיעת ישראל ביתנו והעוזרים הנאמנים שלי, שתמכו ועזרו לקדם את הצעת החוק; תודה לכנסת על התמיכה בחוק. תודה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. יש רשימת דוברים. בבקשה. תמר זנדברג – מוותרת; אמיר אוחנה – לא נמצא; יוסי יונה – אינו נוכח; מירב בן ארי – מוותרת; מיכל רוזין – מוותרת; עיסאווי פריג' – אינו נוכח; מנואל טרכטנברג – לא נמצא; זהבה גלאון – לא נמצאת; אראל מרגלית. אם אדוני יפסיק לדבר בטלפון בניגוד לתקנון הכנסת, יש לך רשות דיבור; אתה מוותר? מוותר. עמר בר-לב; נחמן שי – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
תודה.
<היו"ר מאיר כהן:>
סופה – בבקשה, גברתי. יש לך שלוש דקות, בבקשה.
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, אני מבינה שאין שרי ממשלה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
יש, יש, הוא פה.
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
חברי חברי הכנסת – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
השר אבי גבאי נמצא כאן.
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
רבותי, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך את חבר הכנסת רוברט אילטוב. לא סתם חוק כזה, כל כך חשוב למדינת ישראל, הגיש חבר הכנסת מסיעת ישראל ביתנו. אני חושבת שמיותר לדבר מבמת הכנסת על המשמעות של העלייה. הרי 3.5 מיליון איש, למעלה מ-3 מיליון איש, לא נולדו כאן במדינת ישראל, ואיך אומרים? "ומכל הגלויות, ועם כל הבעיות, עם נוצר וארץ קמה". אז כן, רבותי, החוק הזה הוא חשוב ביותר, מפני שאנחנו נחגוג יום הולדת שני ל-3.5 מיליון איש שלא נולדו כאן, במדינת ישראל. אני, בתור שרת העלייה והקליטה לשעבר, רוצה לברך את רוברט, ורוצה להגיד שהחשיבות של העלייה שהיא חמצן לחיים – לחיים של מדינת ישראל: חמצן כלכלי, חמצן תרבותי, חמצן בכל המובנים, מפני שבלי עלייה אין חיים במדינת ישראל.
אתה יודע, אדוני היושב-ראש, בשנה שעברה אנחנו חגגנו – מספר העולים שהגיעו למדינת ישראל הוא הכי גדול בעשור האחרון. אבל הם לא ירדו מהשמים, הם לא נפלו על מדינת ישראל סתם. עבודה קשה של משרד העלייה והקליטה יחד עם גורמים נוספים, הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית, ואנחנו הפכנו את המשרד הזה למשרד עלייה וקליטה. זאת אומרת, מאז הקדנציה שעברה, משרד העלייה והקליטה עוסק גם בעידוד עלייה. אני חושבת שהחוקים שהעברנו וההחלטות שהעברנו הן החלטות שיתרמו לעולים ולמדינה. אתה יודע שיש עכשיו עלייה מצרפת, ועשינו הכול כדי להעביר החלטה מיוחדת על הורדת חסמים ועל זה שעולים מצרפת, מבלגיה ומאוקראינה – מקבלים אותם בצורה אחרת לגמרי. זה פרויקט שנותן להם תוספות, נותן ואוצ'רים ללימוד השפה העברית, ואני יכולה כאן לדבר המון, אבל זה דברים שככה – כמו שמקבלים עכשיו עולים מצרפת, מאוקראינה ומבלגיה. חייבים לקבל את כל העולים – כל עולה שמגיע למדינת ישראל – עם שטיח אדום, בגלל שאמר כאן רוברט אילטוב: להיות עולה חדש, אפילו במדינה שקולטת את העלייה, זה מאוד מאוד לא פשוט. אנחנו אתמול ישבנו אתך עם הדור-וחצי, זאת אומרת, עולים שנולדו במדינת ישראל – ממשפחות של עולים, או עולים שגדלו כאן והגיעו בגיל הצעיר. הם דיברו על קשיים, הם דיברו על זה שלהורים אין פנסיה, ואז על הגב של אותם עולים צעירים הם צריכים לסחוב ולשלם את החובות של ההורים.
יש לנו הישגים בעלייה; יש לנו הישגים רבים בקליטת עלייה; יש הישגים נהדרים אצל העולים בעצמם, מכיוון שאני חושבת שבתהליך הקליטה מדינת ישראל נותנת. וכמו שאמרנו, אורלי, מינהל סטודנטים לא היה במשרד העלייה והקליטה, אבל משרד העלייה והקליטה לקח על עצמו קליטה של סטודנטים ומשלם מלגות, וליוצאי אתיופיה גם מלגות וגם מלגות קיום, והמון דברים נעשו שם, אבל אני חושבת שביום הזה – –
<היו"ר מאיר כהן:>
גברתי, אני מבקש ממך לסיים.
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
– – אנחנו לא רק נציין את ההצלחות. אנחנו לא רק נגיד על המשמעות – אנחנו נציין את יום ההולדת השני של כל עולה שלא נולד כאן, הגיע למדינת ישראל וקידם את המדינה והתקדם יחד עם המדינה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה.
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
ויש משפט כזה – אני מסיימת – "לבנות ולהיבנות יחד". ביום הזה אנחנו נחגוג כדי לבנות ולהיבנות יחד עם מדינת ישראל.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, גברתי. אני מבין שגם לי יהיה יום-הולדת.
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
לא שמעתי.
<היו"ר מאיר כהן:>
אמרתי שגם אני עליתי בן שבע.
<קריאות:>
– – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
מה קורה עם אלה שנולדו פה?
<היו"ר מאיר כהן:>
חבר הכנסת אורן אסף, בבקשה – לא נמצא. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה. אנא הקפידו על שלוש דקות. בבקשה. לאחר מכן אנחנו עוברים לקריאה ראשונה. בבקשה.
<נורית קורן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת והשר להגנת הסביבה אבי גבאי, אני, בניגוד לקודמי, ילידת הארץ, אבל הורי עולים מתימן – – –
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
אף אחד לא מושלם.
<נורית קורן (הליכוד):>
אני מושלמת ביותר. מושלמת ביותר, כן? ואנחנו לא לועגים פה האחד לשני, אנחנו חברה – – –
<קריאות:>
– – –
<נורית קורן (הליכוד):>
הגענו לזמנים טובים, שרוסי יגיד לתימני שהוא אינו מושלם.
<היו"ר מאיר כהן:>
רבותי, גברתי, סליחה, גברתי – רבותי, אני מבקש להשאיר את זה במסגרת ההלצות ולעבור לנושא הבא. אנא מכם, מייד. בבקשה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
חברת הכנסת קורן, כשהוא שם ואת שם זה סיפור אחר, הא? תחשבי גם על זה.
<היו"ר מאיר כהן:>
מיקי. חבר הכנסת לוי. חבר הכנסת לוי.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
השיח התדרדר.
<נורית קורן (הליכוד):>
יש לי עוד שתי דקות, מיקי לוי.
<היו"ר מאיר כהן:>
בבקשה, תמשיכי.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אתה צודק, יפה מאוד.
<נורית קורן (הליכוד):>
אני, כיושבת-ראש השדולה לקידום זכויות עולים מצרפת – – –
<זהבה גלאון (מרצ):>
– – –
<היו"ר מאיר כהן:>
צודקת חברת הכנסת גלאון. אני מבקש למחוק את זה מהפרוטוקול, גם את הבדיחות האלה, את מה שנאמר.
<נורית קורן (הליכוד):>
תודה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה לך.
<נורית קורן (הליכוד):>
אני מאוד מודה לך, אדוני היושב-ראש.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – – שבסיעת המחנה הציוני נאמרו דברים דומים השבוע.
<נורית קורן (הליכוד):>
תודה. אני רוצה לומר שאני, כיושבת-ראש השדולה לקידום זכויות עולים מצרפת ודוברי צרפתית, רואה חשיבות גדולה בציון יום העולה. אני רוצה לספר פה לכל הנוכחים, כי לא היו מספיק חברי כנסת אתמול בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שאתמול אושרו סוף-סוף תקנות רופאי השיניים. תקנות רופאי השיניים יקלו על כל העולים לבוא ולעבוד פה במדינת ישראל, וזו בשורה לכל העולים, וזה חשוב מאוד שאנחנו נמשיך עכשיו בכל ההסדרה של כל התארים האחרים, כמו רוקחים, רופאים ואחיות. אנחנו נעשה הכול על מנת שנוכל לקלוט את כל העולים פה במדינה, כי אנחנו מדינה שקולטת עלייה, ואנחנו מדינת היהודים ומדינת הלאום היהודי, ולכן חשוב מאוד לציין את היום הזה. תודה רבה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, גברתי.
אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה מכם. אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק יום העלייה, התשע"ו–2016, של חברי הכנסת רוברט אילטוב, אברהם נגוסה ומיקי זוהר. בבקשה, מצביעים בקריאה ראשונה.
הצבעה מס' 15
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק יום העלייה, התשע"ו–2016, לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות נתקבלה.
<היו"ר מאיר כהן:>
31 בעד, אין נמנעים ואין מתנגדים. הצעת החוק תחזור להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות.
<הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 75) (איסור פרסום שם חייל לעניין הליכים הקשורים לפעילות מבצעית), התשע"ו–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/633); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר מאיר כהן:>
אנחנו עוברים, ברשותכם, להצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 75) (איסור פרסום שם חייל לעניין הליכים הקשורים לפעילות מבצעית), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת איל בן ראובן, ציפי לבני ודוד ביטן וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת איל בן ראובן. בבקשה.
<איל בן ראובן (המחנה הציוני):>
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מציג לכם היום לקריאה ראשונה הצעת חוק שעניינה איסור פרסום שמו ופרטיו המזהים של חייל הנחקר בגין פעולה שנעשתה בעת פעילות מבצעית כל עוד מתקיימים תחקיר או חקירה בעקבות פעילותו, או כל עוד מתנהל הליך משפטי בעניינו, עד שיינתן בו פסק-דין חלוט.
החוק הזה, בעיני, חשיבותו גדולה מאוד. מדוע? כי מה אנחנו רוצים מהחיילים ומהמפקדים שלנו? אנחנו דורשים מהם לבצע את משימתם במלואה, תוך הפעלת הכוח בצורה המבצעית המיטבית. אנחנו דורשים מהם שהלחימה – כבוד היושב-ראש, נורא נורא מפריע שם מצד שמאל. חבר הכנסת אבי דיכטר, חברים מהאגף ההוא – מאוד מפריע.
<היו"ר מאיר כהן:>
בבקשה, אדוני ימשיך.
<איל בן ראובן (המחנה הציוני):>
כי מה אנחנו רוצים מהחיילים ומהמפקדים שלנו? אנחנו דורשים מהם לבצע את משימתם במלואה, תוך הפעלת הכוח בצורה המבצעית המיטבית. אנחנו דורשים מהם שהלחימה תתנהל – מהצד שלנו – על-פי אמות מידה שקבענו, באופן המוסרי והאתי ככל שרק אפשר. הדילמות הניצבות בפני חיילינו במרחב הלחימה הכמעט-יומיומי שלהם הולכות ומסתבכות. מהיום-יום של המחסום, מהטרוריסט עם הסכין שרץ מולך, סריקת כפר או רחוב אזרחי צפוף, ועד להחלטה אם להוריד ארטילריה או אש מהאוויר על כפר או מחנה פליטים צפוף שממנו נורית אש לעבר שדרות, אשקלון או קריית-שמונה. למשימות האלה אנחנו מכינים ומכשירים את המפקדים והחיילים. פיקדתי בצה"ל על רוב קורסי ההכשרה, מקורס הקצינים, המ"פים, המג"דים, המח"טים, פו"ם, ועד למכללה לביטחון לאומי, ואני אומר לכם מכאן: אין צבא בעולם שמשקיע כל כך הרבה מאמץ – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
אני מבקש בצד שמאל, חברים, זה מפריע לדובר. אנא מכם.
<איל בן ראובן (המחנה הציוני):>
אין צבא בעולם שמשקיע כל כך הרבה מאמץ ושעות לימוד בשילוב שבין הפרקים המבצעיים לבין המוסר והאתיקה של הלחימה, וכן בהצגת הדילמות והמורכבות של המלחמה וההתמודדות אתן, בתהליך ההכשרה. ועדיין, כאשר מגיעים לשדה הקרב, למפגש האמיתי עם האויב, שם זה אחרת. שם נדרשים החיילים להתמודד עם הדילמות, שתמיד יהיו שונות ממה שלמדו בכיתה או באימון. ועדיין הדרישה שלנו מהם היא חד-משמעית: ניצחון בכל מפגש, מינימום נפגעים בצד שלנו, אזרחים וחיילים, הפעלת כוח במידה הראויה והנדרשת והימנעות ככל האפשר מפגיעה בחפים מפשע.
האם יש טעויות וכשלים? התשובה היא כן. יש טעויות בשיקול דעת, ואת אלו אפשר לקבל ולהבין ולתקן, ולשמחתי אלה הן רוב-רובן של הטעויות. יש טעויות מרשלנות, ויש טעויות ותקלות מהתנהגות לא ראויה.
ובהזדמנות הזאת, מכאן, אני גם רוצה לברך את הרמטכ"ל על איגרתו היום לחיילי צה"ל, שבה הוא מציין בצורה חד-משמעית וקובע שהוא מקבל טעויות מבצעיות ומתמודד אתן, אבל הוא לא מקבל תקלות וטעויות שבאות מאי-עמידה באמות המידה המוסריות של צה"ל. אמירה חשובה מאוד.
צריך גם לציין שלמלחמות שלנו, ובשונה מהעבר, מצטרפת וקיימת תקשורת שרק הולכת ומתפתחת. זאת עובדה, ויש בה לא מעט יתרונות, ויש בה גם חסרונות.
חברות וחברי הכנסת, העין השיפוטית של דיני המלחמה, הן שלנו והן של הדין הבין-לאומי, העמיקה ומעמיקה את נוכחותה בשדה המלחמה המודרני, והיא לא הולכת ונעשית יותר קלה.
ולמול כל הנתונים הלא-פשוטים האלה, חובתנו כמדינה וכצבא לתת ללוחמים בסיס איתן למימוש משימותיהם, תוך שאנו מגינים עליהם מכל מה שיש לנו שליטה עליו. מול אויב – זאת בעיה של החיילים להתמודד ולנצח. מול חשיפה תקשורתית למהלכים בקרב, במפגש עם אויב, אלו הם היום, לצערנו או לא, חלק מכללי המשחק הנוכחיים, ולא כדאי להילחם נגד כללי משחק האלה, אלא להילחם יחד אתם. אבל מרכיב אחד, ומאוד מרכזי, הוא חשיפת שמותיהם ופרטים מזהים של הלוחמים – זהו בעיני קו אדום. ובעיקר במצב של תקלות בלתי מבוררות, זה בעיני קו אדום שאסור לנו לאפשר את חצייתו.
לא נכון בשום אופן שלוחם, גם אם כשל מסיבה כזו או אחרת, יימרחו תמונתו ופרטיו האישיים בעיתון, בטלוויזיה, ברשתות החברתיות למיניהן, לפני שהסתיימה חקירתו ולפני שניתן גזר-הדין בעניינו. מדוע? ראשית, כי ייתכן שהוא חף מכל תקלה. שנית, כי לוחם, בניגוד לאזרח, שחטא – אנחנו שלחנו אותו, כחובה, לביצוע משימתו. שלישית, כי הפגיעה באמצעות חשיפתו בתקשורת יכולה להיות בלתי ניתנת לתיקון, הן בו והן במשפחתו. ורביעית, כי היא חושפת אותו לעולם בין-לאומי, שיש בו היום, לצערנו, יותר ויותר גורמים המשתוקקים להאשים את חיילי צה"ל ומפקדיו.
חברות וחברי הכנסת, לא ייתכן שמפקד וחייל יצאו לקרב כאשר איום האויב שממולם איננו האיום היחידי שאתו הם צריכים להתמודד. כן, הם צריכים לנצח, הם צריכים לנהוג על-פי הפקודות, הנהלים ואמות המידה שנקבעו בצה"ל, ולא ראוי ולא נכון שאיום חשיפתם הציבורית יהיה מונח כעול מיותר על צווארם.
לפיכך, מוצע בהצעת החוק לקבוע כי פרסום פרטיו המזהים של חייל הנחקר בגין פעולה שנעשתה אגב פעילות מבצעית או כחלק ממנה, יהיה אסור כל עוד מתקיימת חקירה בעקבות פעילותו, או כל עוד מתנהל בעניינו הליך משפטי שטרם ניתן בו פסק-דין חלוט. איסור הפרסום ימשיך לחול אם הוחלט שלא להגיש כתב-אישום נגד החייל, לבטל כתב-אישום שהוגש נגדו, או לזכותו.
חשוב להבהיר כי החוק המוצע יחול על פרטיו המזהים של החייל, ולא על עצם קיום החקירה או ההליך המשפטי. אלו חייבים להתבצע. כמו כן, ההסדר יחול על חקירות – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
חברים בצד ימין. מיקי, חבר הכנסת רוזנטל, זה מפריע לו. בבקשה.
<איל בן ראובן (המחנה הציוני):>
כמו כן, ההסדר יחול על חקירות והליכים משפטיים הנוגעים לפעילות מבצעית בלבד, ולא לתהליכים הנוגעים לעבירות פליליות שאינן קשורות לפעילות כזו או שאינן חלק ממנה.
חשוב לציין שאנחנו מאפשרים לבית-הדין הצבאי שיקול דעת, שמסור לו גם היום, אם להתיר את פרסום פרטיו של החייל אם סבר שיש בכך עניין לציבור או צורך חיוני אחר.
אני רוצה לציין כאן, שבהנחה שהחוק יעבור היום בקריאה ראשונה, אזי בהכנתו לקריאה שנייה ושלישית תדון ועדת החוץ והביטחון בתחולת ההסדר המוצע גם על שוטרי משמר הגבול הלוחמים, אלו שלוחמים כתף אל כתף עם לוחמי צה"ל.
חברי וחברות הכנסת, חוק זה, חשיבותו גדולה. החוק בא להבטיח את כבודם של חיילים ומפקדים, ואת פרטיות משפחותיהם, וכן למנוע העמדתם לדין במדינות זרות, או הכפשתם על-ידי גורמים לא ראויים. וכל זאת, כדי שידעו חיילים ומפקדים שיוצאים למשימה, שצה"ל ומדינת ישראל עומדים מאחוריהם ומגבים אותם, כמובן – עד ש-, ואלא אם כן – נמצאו אשמים ברשלנות או בהתנהגות לא ראויה בשדה הקרב.
אני מבקש את תמיכתכם בחוק החשוב הזה לבנים ולבנות שלנו, שאנחנו שולחים אותם לצה"ל. תודה רבה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. הגברת תמר זנדברג, חברת הכנסת – לא נמצאת. חבר הכנסת אמיר אוחנה – לא נמצא. חבר הכנסת יוסי יונה – לא נמצא. חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת. חברת הכנסת מיכל רוזין – לא נמצאת. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – לא נמצא. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג; אדוני – מוותר. חברת הכנסת זהבה גלאון – לא נמצאת. חבר הכנסת אראל מרגלית – לא נמצא. חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. חברת הכנסת ציפי לבני, בבקשה. אחרונת הדוברים – ואנחנו ניגשים להצבעה. בבקשה, גברתי.
<ציפי לבני (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לברך קודם כול את האלוף במיל' איל בן ראובן, חבר סיעתנו, על הגשת הצעת החוק הזאת. בימים שבהם יש כאלה שמציגים את עצמם כעומדים בצד של צה"ל, אבל בפועל עומדים בצד שבירת ערכיו, הצעת החוק הזאת נועדה לעשות בדיוק את מה שצה"ל צריך: היא נועדה להגן על חיילי צה"ל, והיא לא נועדה לעשות סיבוב על צה"ל, כפי שעושים חלק מחברי הבית הזה בעת האחרונה. ואלה שעושים סיבוב על צה"ל הם אלה שמדברים כאילו הם עומדים לצד צה"ל, אבל מי שמדבר במונחים של "שר הביטחון מתחנף ל'בצלם'", ומי שמדבר על זה שחייל שנבדק זה שפיכת דמו, בעצם רוצה לפגוע בערכים של צבא ההגנה לישראל.
ואם ראינו את ההפגנה יחד עם "הצל" שמוביל את המהלך הזה – אתם יכולים להיות צבא הצל, אנחנו נמשיך ונשמור על צה"ל כצבא האור.
אני רוצה לקרוא כאן את אותה פקודה שהוציא רמטכ"ל צבא ההגנה ישראל היום למפקדי צה"ל וחייליו, וכדאי שכל אחד מאתנו ומאזרחי ישראל ישמע אותה:
בחודשים האחרונים אנו מתמודדים עם אירועי טרור חמורים כנגד אזרחי ישראל, שמטרתם לערער את חוסנה של מדינת ישראל. משימתו של צה"ל היא להבטיח את שלום אזרחי המדינה ותושביה בשדה הקרב וגם בעורף. צה"ל נכון לפעול בנחישות ובמסירות בכל זירה, ועושה זאת בחופש פעולה מוחלט ותוך שימוש בכל האמצעים הנדרשים כדי לעמוד במשימתו. בסיורי בשטח אני גאה לראות אתכם חותרים למגע ומוכנים לחרף נפשכם כדי להגן על המולדת. "גורל ישראל תלוי בשני דברים: בכוחה ובצדקתה", אמר בן-גוריון, ומיום הקמתו חרת צה"ל על דגלו את ערך הדבקות במשימה והחתירה לניצחון וקידש ערכים חשובים, ובהם – כן, רבותי – כבוד האדם וטוהר הנשק. ערכים אלה נשענים על מורשת יהודית ארוכת שנים של עם חפץ חיים. בכל פעולה ובכל מצב עלינו לפעול באופן מקצועי, תוך הפעלת כוח ממוקד, מדוד ושקול, כדי לעמוד במשימתנו ולהיות נאמנים לערכינו.
וכאן בא החלק החשוב – ואני מדלגת – צה"ל מפקיד בידיכם את האחריות למלא את המשימה להגן על המדינה. המפקדים, ואני בראשם, נוסיף לתת גיבוי לכל חייל שישגה בלהט הקרב מול אויב המסכן חיי אזרחים וחיילים. עם זאת, לא נהסס למצות את הדין עם חיילים ומפקדים שיחרגו מאמות המידה המבצעיות והמוסריות שעל-פיהן אנו פועלים. השמירה על רוח צה"ל וערכיו אינה זכות אלא חובה, כדי לשמר את צה"ל כצבא העם במדינה יהודית ודמוקרטית. עיני העם נשואות אלינו בציפייה לביטחון, תוך שמירה על דמותו הערכית של צה"ל במוקד ההסכמה הלאומית. נוסיף לעמוד על המשמר כדי למלא את ייעודנו – הגנה על אזרחים, ניצחון במלחמה והבטחת קיומה של מדינת ישראל – תוך הקפדה על ערכינו, ובכך עוצמתנו.
אומר הרמטכ"ל שעיני העם, חייליו ואזרחי המדינה נשואות לצה"ל. עיני אזרחי המדינה נשואות גם לבית הזה ולערכים שיוצאים ממנו, וזה לא הזמן לא לפגוע בערכים האלה, לא לשתוק, אדוני ראש הממשלה, וגם לא, חברי ממפלגות אחרות, ללכת בין הטיפות. זה הזמן להגן על הערכים האלה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, גברתי. לפנים משורת הדין אני מאפשר לחבר הכנסת בר-לב, למרות שכשהקראתי את שמו הוא לא היה כאן. ההסבר שלך התקבל. בבקשה, שלוש דקות.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. האמת היא שהתכוונתי גם אני להקריא את איגרת הרמטכ"ל, מה שהקריאה חברתי חברת הכנסת ציפי לבני ממש לפני, אבל נראה לי חשוב בהזדמנות זו לומר כמה דברים לחברי המשכן הזה וגם לאזרחי מדינת ישראל, שאולי לא כל כך מבינים מה בדיוק קרה. הלוא הרמטכ"ל וגם שר הביטחון גינו את האירוע, שבו החייל ירה במחבל פצוע, עוד לפני תוצאות חקירת מצ"ח. ונשאלה שאלה בציבור: רגע, אם עוד לא הושלמה חקירת מצ"ח, מדוע כבר הרמטכ"ל ושר הביטחון מגנים אותו? והתשובה היא – היא כנראה לא ידועה לרוב אזרחי מדינת ישראל – אחרי כל אירוע צבאי באשר הוא נעשה תחקיר בצה"ל. אחרי כל אירוע צבאי, אם זה פעילות מבצעית וגם אם זה פעילות אימונים, אם זה אימון של מילואים או של סדיר – תחקיר מבצעי נערך מייד. והתחקיר המבצעי קובע לקחים ומה היה בסדר ומה לא היה בסדר. והתחקיר המבצעי בפיקוד מרכז נעשה עוד באותו יום, ומסקנות התחקיר המבצעי היו שהחייל לא פעל על-פי רוח צה"ל ועל-פי ערכי צה"ל.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
אתה יודע שתחקירים מבצעיים אסור לפרסם כל עוד זה נמצא בחקירת מצ"ח?
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
לא, זה לא נכון. זה לא נכון.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
– – – זה המצב, אחרת יש פה – – –
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
רוב-רובם של התחקירים הצבאיים הם בנושאים פליליים והם לא קשורים במצ"ח.
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
וכשפוליטיקאים הולכים לבית-הדין זה בסדר?
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
– – –
<סופה לנדבר (ישראל ביתנו):>
– – –
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
אתם נפלתם על כל הראש, יצאתם מדעתכם.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
תפקידה של מצ"ח לראות אם נעשתה כאן עבירה פלילית. אני מצאתי את עצמי לא פעם בבתי-דין מגן על חיילים ומפקדים, שלעתים עשו טעות, בשוגג, וזה לא קשור לפשע פלילי או לעבירה פלילית, אבל זה תפקיד התחקיר הצבאי ותפקיד מצ"ח לבחון אם היה כאן דבר פלילי. ולכן אני חושב שנכון היה שגם הרמטכ"ל וגם שר הביטחון יאמרו בצורה ברורה את המסקנות לציבור, כי בכל אופן יש כאן אירוע שכל אזרחי מדינת ישראל היו שותפים לו בצורה כזאת או אחרת, ולומר להם מה המסקנה של התחקיר המבצעי. והמסקנה של התחקיר המבצעי הייתה שהחייל לא פעל על-פי הנורמות המקובלות בצה"ל ועל-פי ערכי צה"ל. האם זו עבירה פלילית, כן או לא? זה יתברר בסוף חקירת מצ"ח, והם יראו אם מומלץ או לא מומלץ להעמיד את החייל לדין. אלה שני דברים שונים לחלוטין.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני.
אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 75) (איסור פרסום שם חייל לעניין הליכים הקשורים לפעילות מבצעית), התשע"ו–2016. אני חוזר – בקריאה ראשונה. בבקשה.
הצבעה מס' 16
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 75) (איסור פרסום שם חייל לעניין הליכים הקשורים לפעילות מבצעית), התשע"ו–2016, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
<היו"ר מאיר כהן:>
36 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה חוזרת לדיון בוועדת החוץ והביטחון להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/634); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר מאיר כהן:>
אנחנו עוברים להצעת חוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת משה גפני, בבקשה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
תעשה לנו טוב, שנלך עם הרגשה טובה, תעביר את הכספים.
<היו"ר מאיר כהן:>
בבקשה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש לכנסת את הצעת חוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016. הצעת החוק הזאת, שעברה בקריאה טרומית פה אחד במליאת הכנסת, קובעת שיש לתת העדפה מתקנת לציבור החרדי – למי שיוצא לעבוד ושיש לו את כל הכישורים וכל היכולות כדי להתמודד על תפקידים בשירות הציבורי, וכן לעולים חדשים.
אני רוצה, קודם כול, לגבי הציבור החרדי, לומר כדלהלן: באחד הדיונים שהיה לי אמרו שאין אפליה של הציבור החרדי – בניגוד לכל אלה שנמצאים בחוק להפליה מתקנת, כמו נשים, ערבים, דרוזים, צ'רקסים וכדומה. אין אפליה של הציבור החרדי. רק בתקופה האחרונה התפרסמה נבחרת הדירקטורים. 500 חברים שהם אמורים להיות דירקטורים בחברות הממשלתיות. 500 חברים. ואני הבאתי פה במליאת הכנסת סמ"ס שקיבלתי מאישה חרדית שיש לה את כל היכולות, שהיא סמנכ"לית בחברה שמגלגלת מיליארדים, שהייתה חברה בדירקטוריונים ציבוריים – בתוך כל ה-500 האלה אין אפילו חרדי אחד, חרדית אחת.
מדינה שוויונית, מדינה שנותנת – נכון, פרופסור טרכטנברג, אתה עשית את הלובי הזה, שאני מאוד תומך בו, של שילוב – אלה שכמובן רוצים, גם גברים וגם נשים חרדים, הם לא יכולים להיות שונים. והחוק הזה מדבר על זה שלא נותנים העדפה למי שיש לו פחות כישורים – מדובר על אותם כישורים.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
אנחנו מכירות את זה. בפעם הבאה כשיהיה מדובר בחוק ייצוג הולם – – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
אני לפנייך הצבעתי על החוק של העדפה מתקנת לנשים, לפנייך.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
חד-משמעית. היית פה לפני.
<משה גפני (יהדות התורה):>
הייתי לפנייך, זו הסיבה היחידה.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
אתה תמיד לפני.
<משה גפני (יהדות התורה):>
חוץ מזה, אני ודאי לא יותר מוכשר ממך.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
אתה תמיד לפני.
<משה גפני (יהדות התורה):>
לא, לא.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
יש רק עוד כמה תחומים שצריך ליישר את הקו, אבל – – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
טוב, האמת היא שאנחנו יכולים להאריך בדיבור בעניין הזה, אבל לא – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אם אתם רוצים להאריך את כנס החורף – – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
לא, לא, לא. אדוני יושב-ראש הכנסת, לגבי עולים חדשים, שר העלייה והקליטה זאב אלקין, שהשתתף בדיון בוועדת החוקה, טען מנקודת ראותו של משרד העלייה והקליטה, שהוא המשרד שמופקד על הנושא של עולים חדשים, שיש אפליה בשילוב עולים חדשים בחברות הממשלתיות. עכשיו, אני רוצה לומר לחברי הכנסת: ועדת החוקה לא מיצתה את הדיון בעניין הזה, ואני ביקשתי לא לעכב את החוק אלא להביא את העולים החדשים בחקיקה, מכיוון שההגדרה של עולה חדש – יש סדרה שלמה של הגדרות: יש עולה חדש לצורך דבר אחד, שמספר השנים הוא מועט – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
נכון, לדיור, לתעסוקה, לאולפן עברית ולכל – – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
בדיוק. ואני אומר לכם, רבותי חברי הכנסת, הוועדה תצטרך לקיים את הדיון הזה. קודם כול, עולה חדש יהיה בחוק. מה זה עולה חדש לגבי העדפה מתקנת – נצטרך לקחת את הרשימה שמשרד – – –
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
גפני, אבל איך מגדירים בחוק אוכלוסייה חרדית? לפי איזה קריטריון?
<משה גפני (יהדות התורה):>
ברצינות או בצחוק?
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
לא, ברצינות.
<משה גפני (יהדות התורה):>
בצחוק, הציבור הכי דפוק במדינה זה הציבור החרדי. ברצינות – –
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
מה אתה רושם בחוק?
<משה גפני (יהדות התורה):>
– – יש כבר קריטריונים ברורים, גם בחקיקה, גם בהחלטות ממשלה, גם בכל הדברים. פעם אמרו את זה.
<מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):>
גם בלמ"ס.
<משה גפני (יהדות התורה):>
בכל מקום. יש היום – – –
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
אבל איך אתה מגדיר את הציבור – – –
<משה גפני (יהדות התורה):>
חבר הכנסת שמולי, אני לא רוצה להיכנס לפרטים, אני אגיד לך את זה. אבל דיברנו על זה בוועדה, יש הגדרות. בעבר, לפני שנים – אני נמצא פה, עברתי את כל הדבר הזה – אמרתי להם: אתם אומרים על הציבור החרדי שהוא לא רוצה לעבוד? הוא רוצה. אני רוצה שתהיה העדפה מתקנת, כמו לערבים, כמו לנשים, כמו לאחרים. אז פעם אחת היה דיון בוועדת החוקה ופעם בוועדת הפנים, אצל אופיר פינס. בוועדת החוקה הם אמרו: אין אפליה. בא נציג משרד המשפטים, אמר: אין אפליה, מה, הם לא רוצים ללכת לעבוד. אמרתי: בסדר, אז תהיה אות מתה, מה אכפת לך? אני אומר לך שרוצים.
<מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):>
הסוגיה היא אמיתית, אבל יש תשובה לזה, יש פתרון.
<משה גפני (יהדות התורה):>
כן, כן, אני יודע, אני יודע, היום אנחנו על הדרך בעניין הזה. אין ברירה, אין ברירה. פעם זה היה יותר קשה, היום זה לא כמו – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אתה צודק.
<משה גפני (יהדות התורה):>
יש החלטה, כבר עברו פה חוקים. ובוועדת הפנים בא נציג משרד המשפטים ואמר שאי-אפשר לעשות הפליה מתקנת לחרדים, בגלל שחרדי זה לא דת, לא גזע ולא מין. אנחנו לא צחקנו, אני כמעט בכיתי. אבל לא חשוב, נשאיר את זה, רעיונות. על כל פנים, אני סבור שמי שכן בדברים האלה – ובאמת הכנסת התאחדה בנושא הזה – אם רוצים שילוב חרדים, צריך לפחות להגיד שאנחנו רוצים את זה. זה בגלל שזה לא יעשה מהפכות עולם.
לגבי עולים חדשים – אני בזה התחלתי, ואני רוצה שחברי הכנסת ידעו. לגבי עולים חדשים, אנחנו נצטרך להחליט מהו הקריטריון. והשינוי שיכול להיות – מתי נקרא "עולה חדש" לגבי החוק של העדפה מתקנת. בוועדת החוקה הגיעו עובדים של משרד הקליטה שעוסקים בתעסוקה – מה?
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
לא, לא, לא אתה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
לא אני. הגיעו עובדים של משרד הקליטה, אבל הגיעו ארגוני עולים – עולים מצרפת, עולים מברית-המועצות לשעבר – ארגונים רבים שטענו שיש הפליה של העולים החדשים בקבלה לעבודה. אם הכנסת – ואני מקווה שהכנסת תאשר את החוק הזה בקריאה ראשונה – אני אומר, וזה מה שהוועדה החליטה, ועדת החוקה – היא החליטה שנצטרך לקיים את הדיון לגבי הנושא של העולים החדשים, איזו הגדרה: הגדרה לדיור, כפי שאמרת, אדוני יושב-ראש הכנסת, הגדרה של תעסוקה, הגדרה של שורה שלמה של דברים.
אני מסיים – לגבי הנושא של החרדים. זה לא יחולל את השינוי, החוק הזה. מי שלומד תורה כמובן ימשיך ללמוד תורה; מי שיוצא לעבוד יצא לעבוד; מי שירצו לשלב אותו, יוכלו לשלב אותו. החוק הזה, בניגוד למה שהיה עד היום, יגיד אמירה, והאמירה אומרת שאם יש חרדים במדינת ישראל, גברים ונשים – ויש היום המון – שרוצים לעבוד, אנחנו מתייחסים אליהם באופן שווה. זה מה שהחוק הזה יגיד.
ולכן, אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מבקש את התמיכה של חברי הכנסת בקריאה הראשונה, וכפי שאמרתי, הדיון יימשך בוועדת החוקה. אני גם רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת ניסן סלומינסקי שאישר את זה לפני תום המושב, ואני מקווה שאנחנו נסיים את המלאכה בקריאה שנייה ושלישית בהקדם האפשרי. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת גפני.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הכרזה למזכירת הכנסת, ואז נשמע כמה דוברים.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 46) (תשלום גמלה לבני-זוג), התשע"ו–2016.
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/2874/20 וכלה בהצעת חוק פ/2958/20 – הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (הגדרת צמח הקנבוס), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פיצוי לדוגמה בשל מעשה איבה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, שולי מועלם-רפאלי, מרדכי יוגב, בצלאל סמוטריץ, נאוה בוקר, שרן השכל, יואב בן צור, אברהם נגוסה, מכלוף מיקי זוהר ואמיר אוחנה; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר דמי נסיעה באמבולנס לקשישים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, איציק שמולי ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק שיעור ריבית פיגורים מקסימלי (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, דוד ביטן, קארין אלהרר, יואב בן צור, אוסאמה סעדי, יוסף ג'בארין ונורית קורן; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למעונות סטודנטים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, סופה לנדבר, חמד עמאר ורוברט אילטוב; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למענק כספי בשל הישג בתחרות ספורט), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, סופה לנדבר, חמד עמאר ורוברט אילטוב; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – מעצר מפרי צו הגנה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, נורית קורן, רויטל סויד ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – השעיית חבר הכנסת), מאת חברי הכנסת אלי כהן ומיכאל אורן; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על-פי הודיה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי אבטלה מגיל 19), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי ויוסף ג'בארין; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – קביעת פקודות בעניין המלצה על מחיקת רישום פלילי וקיצור תקופת התיישנות של חיילים), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק מבקר מערכת הביטחון, התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק החלת דיני התכנון והבנייה הישראליים בתחום מעלה-אדומים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, אביגדור ליברמן, אורלי לוי אבקסיס, רוברט אילטוב, עודד פורר, נאוה בוקר, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, שולי מועלם-רפאלי, רועי פולקמן, יצחק וקנין, אלי כהן, נורית קורן, מרדכי יוגב, חמד עמאר, יואל רזבוזוב, דוד ביטן ומיכאל אורן; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מנהל מחלקת תרבות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עפר שלח ומירב בן ארי; הצעת חוק לתיקון פקודת סרטי הראינוע (דיבוב סרטי ילדים לערבית), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת זוהיר בהלול ואכרם חסון; הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות (תיקון – הכרה בצעירים עם מוגבלות כחניכי מכינות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, קארין אלהרר, מיקי רוזנטל, נחמן שי, יואל חסון, יעקב פרי, עליזה לביא, נורית קורן, יחיאל חיליק בר, יואב קיש, מרדכי יוגב, עודד פורר, חמד עמאר, ניסן סלומינסקי ויוסי יונה; הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך (תיקון – מכירה של מזון בתחום מוסד חינוך), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נורית קורן, איציק שמולי, אורי מקלב, יצחק וקנין ויעקב מרגי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ביטול מס בגין שווי שימוש בכלי רכב ירוקים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת שרן השכל, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר ודב חנין; הצעת חוק למתן קדימות לחיילים משוחררים על-ידי גופים ציבוריים, התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – אחריות תאגיד מים וביוב לטיפול בחיבור שלא כדין למערכת מים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, איל בן ראובן, יוסף ג'בארין, דב חנין, תמר זנדברג, קסניה סבטלובה, מיכל בירן, יוסי יונה ואראל מרגלית; הצעת חוק המוהלים, התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מתן עדיפות למשרתים בהעדפה מתקנת), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב, יואב קיש, יואב בן צור, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, אלעזר שטרן, שולי מועלם-רפאלי, מירב בן ארי, שרן השכל ואמיר אוחנה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – אי-שלילת זכאות לקצבת שאירים בשל הכנסה מפנסיה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון – העברת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לאחריות משרד ראש הממשלה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, רוברט אילטוב, סופה לנדבר, אורלי לוי אבקסיס, ישראל אייכלר, אורי מקלב, יעקב מרגי, יעל גרמן, עבדאללה אבו מערוף, יואל רזבוזוב, מיקי לוי, אלעזר שטרן, מירב בן ארי, נחמן שי, עודד פורר, נורית קורן ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק מגן-דוד-אדום (תיקון – מידע בגין אשפוז), התשע"ו–2016, מאת חברות הכנסת שולי מועלם-רפאלי ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – תנאי סף להשתתפות במכרז), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איילת נחמיאס ורבין ורועי פולקמן; הצעת חוק הדיינים (תיקון – מגבלות על מינוי קרובי משפחה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, סופה לנדבר, מרב מיכאלי, נאוה בוקר, מאיר כהן, חיים ילין, תמר זנדברג, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין, מיכל בירן, נחמן שי, מיקי לוי, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, יעקב פרי ויעל גרמן; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – מגבלות על מינוי קרובי משפחה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, מירב בן ארי, רועי פולקמן, סופה לנדבר, מרב מיכאלי, נאוה בוקר, מאיר כהן, חיים ילין, תמר זנדברג, יוסי יונה, מיכל בירן, איילת נחמיאס ורבין, נחמן שי, מיקי לוי, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, יעקב פרי ויעל גרמן; הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון – איסור קיזוז קצבת ילדים בגין חוב מזונות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, אלי כהן, מאיר כהן, אחמד טיבי, איציק שמולי, דוד ביטן, נאוה בוקר, יעקב מרגי ויואל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (ביטול תיקון מס' 8), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יוסי יונה, מכלוף מיקי זוהר, אורלי לוי אבקסיס, יעל כהן-פארן, זהבה גלאון, תמר זנדברג, מיכל רוזין, יואב בן צור, אלי אלאלוף, יעקב מרגי, מירב בן ארי, שרן השכל, קסניה סבטלובה, איתן כבל, יחיאל חיליק בר, נחמן שי, מיקי לוי, נאוה בוקר, נורית קורן, מאיר כהן, אברהם נגוסה, דוד אמסלם, דוד ביטן, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, אילן גילאון, טלי פלוסקוב, מיכל בירן, אראל מרגלית, מנואל טרכטנברג, עמר בר-לב, רויטל סויד, אורן אסף חזן, יגאל גואטה ושלי יחימוביץ; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – הרשעה בעבירה שדינה מאסר עולם), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רויטל סויד, דוד ביטן, דוד אמסלם, מירב בן ארי, רועי פולקמן, מכלוף מיקי זוהר, קסניה סבטלובה, אברהם נגוסה, זוהיר בהלול, איתן ברושי, חיים ילין, יואל רזבוזוב, עיסאווי פריג' וקארין אלהרר; הצעת חוק הבטחת פיצויים לתושבי מתחם מי-נפתוח (ליפתא), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) (תיקון – הגברת השקיפות בעניין הפרשות לפנסיה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יעקב פרי, רועי פולקמן, מרב מיכאלי, עפר שלח, מאיר כהן, מנחם אליעזר מוזס, יואב בן צור, אלי אלאלוף, חיים ילין, דב חנין, קארין אלהרר, עבדאללה אבו מערוף, יוסי יונה, יעל כהן-פארן ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (פטור ממכרז בהתקשרות עם חברה משותפת), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק איסור הפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה (תיקון – אנשים עם מוגבלות המלווים בכלב השירות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, נורית קורן, מירב בן ארי, בצלאל סמוטריץ, עודד פורר, נאוה בוקר, עמר בר-לב, יעל כהן-פארן ואיתן ברושי; הצעת חוק תוכנית חירום להבראת מפרץ חיפה, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, מיקי רוזנטל, יוסי יונה, קסניה סבטלובה, יואל חסון, איתן כבל, עמיר פרץ, יחיאל חיליק בר, יצחק הרצוג, זוהיר בהלול, איל בן ראובן, נחמן שי, מנואל טרכטנברג, מרב מיכאלי, מיכל בירן, ציפי לבני, עמר בר-לב, איציק שמולי, איתן ברושי, איילת נחמיאס ורבין, רויטל סויד, סתיו שפיר, אראל מרגלית ושלי יחימוביץ; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – מתן שירות בלא המתנה בתור לאזרח ותיק מעל גיל 80), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פיצוי לדוגמה בשל מעשה איבה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, אורלי לוי אבקסיס, נאוה בוקר ואורי מקלב; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – תיקון פרק ז': אחראי לזכויות מטופל במוסד רפואי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נורית קורן, טלי פלוסקוב, אורי מקלב, שולי מועלם-רפאלי, איתן כבל ומיכל בירן; הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – ניכוי ימי מחלה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה בצהרונים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רחל עזריה, איילת נחמיאס ורבין, יפעת שאשא ביטון, שרן השכל, מירב בן ארי, עאידה תומא סלימאן ואברהם נגוסה; הצעת חוק שקיפות בהצהרת הון לנבחרי ציבור בכירים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, אביגדור ליברמן, עודד פורר, סופה לנדבר, חמד עמאר ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק תוכנית לאומית לבטיחות ילדים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, איילת נחמיאס ורבין, אורי מקלב, איציק שמולי ויעקב מרגי; הצעת חוק העונשין (תיקון – סחר בבני-אדם למטרות נישואין), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, זהבה גלאון, מירב בן ארי, יוסף ג'בארין, דב חנין, ג'מאל זחאלקה, עבדאללה אבו מערוף, חנין זועבי ומסעוד גנאים; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד וקבוע), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, שולי מועלם-רפאלי, רויטל סויד, טלי פלוסקוב, אורי מקלב, יגאל גואטה, מנחם אליעזר מוזס, אוסאמה סעדי, דב חנין, תמר זנדברג, עאידה תומא סלימאן, סופה לנדבר, מכלוף מיקי זוהר, דוד ביטן ומאיר כהן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סימון המדרכה לפני מעבר חציה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, רוברט אילטוב, עודד פורר, סופה לנדבר, אורלי לוי אבקסיס, אמיר אוחנה, יעקב מרגי, אורן אסף חזן, יואב בן צור, אורי מקלב, יגאל גואטה, יצחק וקנין, ניסן סלומינסקי ונאוה בוקר; הצעת חוק איסור המתת כלבים בריאים והרחבת חובות הדיווח של רופא וטרינר עירוני (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, איציק שמולי ויעל כהן-פארן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גובה הקצבה בעד ילד הזקוק לסיוע מיוחד), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, שולי מועלם-רפאלי ואילן גילאון; הצעת חוק קביעת מועדים בערעור של ניצולי שואה (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, שולי מועלם-רפאלי, טלי פלוסקוב, דב חנין, אכרם חסון, איציק שמולי, יואב בן צור, יואב קיש, רועי פולקמן, יגאל גואטה, נאוה בוקר, סופה לנדבר, חיים ילין, מירב בן ארי, מיכל בירן, עליזה לביא, מאיר כהן, חמד עמאר, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, מרדכי יוגב, אלי כהן, ענת ברקו, זאב בנימין בגין, דוד ביטן, יעקב מרגי, אילן גילאון, יעקב פרי, יואל חסון, עודד פורר, איתן כבל, יאיר לפיד, אלעזר שטרן, עפר שלח, יעל גרמן, יחיאל חיליק בר, מנואל טרכטנברג, מיקי רוזנטל, קסניה סבטלובה, נחמן שי, עמר בר-לב, יואל רזבוזוב, מיקי לוי, אראל מרגלית, איתן ברושי, יעל כהן-פארן, ישראל אייכלר, נורית קורן, שרן השכל ומשה גפני; הצעת חוק זכאות לאבחון לקויות למידה לילדים ממשפחות מעוטות יכולת, התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק אבחון פסיכו-דידקטי לילדים נזקקים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס ויעקב מרגי; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – נותן האישור לעניין כבאות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, מירב בן ארי, יואב בן צור, אורי מקלב ונאוה בוקר; הצעת חוק הספקת חשמל (הוראת שעה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, יצחק הרצוג, שלי יחימוביץ, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הצגת נפח משקאות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יואל חסון ודוד ביטן; הצעת חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים (תיקון – השכלה טכנולוגית), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת מנואל טרכטנברג; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – איסור התניה בחוזה על פתיחת עסק או מתן שירות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יגאל גואטה, מכלוף מיקי זוהר, אורן אסף חזן, דוד ביטן, ניסן סלומינסקי, יעקב מרגי, עאידה תומא סלימאן, מיקי לוי, ישראל אייכלר, מנחם אליעזר מוזס, מירב בן ארי, שולי מועלם-רפאלי, זאב בנימין בגין ואיתן ברושי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לדמי אבטלה במקרה של התפטרות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יואל חסון, מכלוף מיקי זוהר, נאוה בוקר, יוסי יונה, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ועמר בר-לב; הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון – זכאות להסעה ממקום מגורים קבוע בחלק מימי השבוע), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, איציק שמולי ומיכל רוזין; הצעת חוק שדה-התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דוד אמסלם, אלי כהן, איתן ברושי, יצחק וקנין ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (ענישה על עבירה חוזרת של סחר בסם והחמרת ענישה בעבירת הדחת קטינים לסמים מסוכנים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, אביגדור ליברמן, עודד פורר, סופה לנדבר וחמד עמאר; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, אביגדור ליברמן, עודד פורר, סופה לנדבר, חמד עמאר ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – תשלומי חשמל מופחתים בשל ילד עם מוגבלות), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – סמכות ועדה מקומית לאשר הגדלת אחוזי בנייה בשטחים המיועדים לתעסוקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, רועי פולקמן, עפר שלח, אחמד טיבי, נאוה בוקר, דוד ביטן, יעקב מרגי ויואל חסון; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – אישור הצרכן מראש להעלאת תעריפים בעסקה מתמשכת שאינה עסקה לתקופה קצובה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אלי כהן ואיתן כבל; הצעת חוק העמותות (תיקון – שקיפות במימון ממשלתי או עירוני), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, קארין אלהרר, יעל גרמן, איציק שמולי ונחמן שי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – סגן ראש רשות ברשות מעורבת), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דוד אמסלם ואוסאמה סעדי; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה לסטודנט באזור ארנונה מופחתת), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק משאל עם בדבר מתווה הסדרת ניהול משאבי הגז, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – הרחבת חובת הדיווח של גופים בשירות הציבורי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מנואל טרכטנברג, עמיר פרץ ומיכל בירן; הצעת חוק זכויות לעובד עצמאי, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת משה גפני, רועי פולקמן, אורי מקלב, אראל מרגלית, דוד ביטן, שולי מועלם-רפאלי, אילן גילאון ועפר שלח; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – הקצאת תקציבים ליישובים הדרוזיים והצ'רקסיים) (הוראת שעה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, עודד פורר, אורן אסף חזן, אורי מקלב, איציק שמולי, סופה לנדבר, נאוה בוקר ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון – ביטול שיקים בשל טעות של הבנק), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת חיים ילין, קארין אלהרר, אלי כהן, רועי פולקמן, יצחק וקנין, איתן ברושי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, עמר בר-לב, איל בן ראובן ומירב בן ארי; הצעת חוק תגמול נושאי משרה בחברות ציבוריות, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, דוד ביטן, שלי יחימוביץ ונורית קורן; הצעת חוק לקביעת כמות מוכרת לצריכת מים במעונות סטודנטים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', דוד ביטן, תמר זנדברג, איתן כבל, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין, מיקי לוי, אילן גילאון, מאיר כהן ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק תמרוץ הליכים דמוקרטיים פנים-מפלגתיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, דוד ביטן וניסן סלומינסקי; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – מחיקת המילים "למעט איסור הפרסום"), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אורן אסף חזן, יחיאל חיליק בר ואורי מקלב; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – פרסום בהסכמה), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק פיצויים לבעלי עסקים נפגעי עבודות פיתוח הרכבת הקלה בעיר תל-אביב–יפו וסביבותיה, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איתן כבל, נורית קורן, דוד ביטן, דב חנין, יצחק וקנין, איילת נחמיאס ורבין, יעקב פרי, עבד אל חכים חאג' יחיא, רועי פולקמן, עיסאווי פריג', נאוה בוקר, אורי מקלב, יוסי יונה, יואב קיש, שרן השכל, אברהם נגוסה, אורן אסף חזן, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, זוהיר בהלול, מיכל בירן, איל בן ראובן, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, איתן ברושי, יואל חסון, מנואל טרכטנברג, יעל כהן-פארן, מרב מיכאלי, אראל מרגלית, קסניה סבטלובה, רויטל סויד, עמיר פרץ, מיקי רוזנטל, נחמן שי, איציק שמולי, עבדאללה אבו מערוף, באסל גטאס, אחמד טיבי, אוסאמה סעדי, יאיר לפיד, קארין אלהרר, עפר שלח, מיקי לוי, יואל רזבוזוב, אלעזר שטרן, חיים ילין, משה גפני, אילן גילאון, תמר זנדברג, מיכל רוזין, אורלי לוי אבקסיס, שולי מועלם-רפאלי, ניסן סלומינסקי, בצלאל סמוטריץ, מירב בן ארי, איימן עודה ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – ביטול איסור הפרסום לגבי פרסום שנעשה בהסכמה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון ואלי אלאלוף; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (עידוד הגירה ליישובי הפריפריה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, איימן עודה, רועי פולקמן, אורלי לוי אבקסיס, עיסאווי פריג', יואב בן צור, איתן כבל, חיים ילין, יואב קיש, שרן השכל, יצחק וקנין, נורית קורן, רוברט אילטוב, טלי פלוסקוב, איתן ברושי, אברהם נגוסה, ענת ברקו, דוד ביטן, אלי אלאלוף, אורי מקלב, מרדכי יוגב, רויטל סויד, קארין אלהרר, מרב מיכאלי, יעל כהן-פארן, חמד עמאר, סופה לנדבר, עודד פורר, ישראל אייכלר, מנחם אליעזר מוזס, בצלאל סמוטריץ, יגאל גואטה, יעקב מרגי, אלי כהן, מירב בן ארי, שולי מועלם-רפאלי, יפעת שאשא ביטון, אורן אסף חזן, מיכל בירן, יוסי יונה, יואל חסון, איילת נחמיאס ורבין, עליזה לביא, איל בן ראובן, מיקי לוי, אבי דיכטר, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, זוהיר בהלול, עמיר פרץ, מיכאל אורן, דב חנין, עבד אל חכים חאג' יחיא, עאידה תומא סלימאן, עבדאללה אבו מערוף, ג'מאל זחאלקה, אוסאמה סעדי, ניסן סלומינסקי, מסעוד גנאים, באסל גטאס, אכרם חסון, זאב בנימין בגין וחנין זועבי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – חובת התייצבות בוועדות הכנסת), מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי ודוד ביטן; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – סמכות זימון של ועדות הכנסת לגורמים פרטיים), מאת חברי הכנסת יואב קיש ודוד ביטן; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות), מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, יצחק הרצוג, איימן עודה, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות), מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, יצחק הרצוג, איימן עודה, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן; הצעת חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) (תיקון – צמצום הפעולות המוגדרות כשימוש חורג), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יצחק וקנין, יואב בן צור, רוברט אילטוב, יעקב מרגי, סופה לנדבר, קארין אלהרר, חיים ילין, עמר בר-לב, ענת ברקו, שולי מועלם-רפאלי, בצלאל סמוטריץ, מנחם אליעזר מוזס, יגאל גואטה ואיתן כבל. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<הצעת חוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016>
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, הצעת חוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה). ראשון הדוברים, חבר הכנסת חזן – בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברותי וחברי הכנסת, אני מברך על הצעת החוק, אבל בוחר לדבר על נושא שלא יורד מסדר-היום.
אני שומע בימים ובשעות האחרונות שאת החייל הלוחם מחברון מכנים "סרח עודף", "חייל שסרח", היום כבר אומרים "יגאל עמיר של 2016". אדוני בוגי יעלון, אתה השתגעת? הורים – אימהות ואבות – מסתכלים – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
תגיד, איך אתה מדבר על שר הביטחון?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הורים – אימהות ואבות – מסתכלים עליך בידיעה שיש מי שישמור על הילדים שלנו – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אורן, בסך הכול – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אורן, תמחק את המילה הזאת – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – בידיעה שיש מי שיסתכל בעיניים וייתן להם את הרוח הגבית כאשר הם יימצאו איפה שהם יימצאו.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
מאה אחוז.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
כל השיח הזה היה נראה אחרת לולא איבדתם קצת את הכיוון. לעמוד מעל – אין לך את מי לתקוף? אחרון החיילים? לוחם מצטיין? "חייל שסרח". אז אני אומר לך ולכל מי ששומע: – –
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
אבל את הרמטכ"ל לתקוף זה בסדר?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – הוא לא סרח, והוא בטח שלא יגאל עמיר.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
את – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אענה לך, אני אשמח לענות לך. אני אשמח לענות לך, עמר, סבלנות. הוא לא סרח, ובטח שלא יגאל עמיר. אני מתפלא עליכם בשמאל, איך אתם לא הגבתם לאמירה הזאת, "יגאל עמיר של 2016"?
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
מי אמר את זה? איפה אמרו את זה?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
תפתחו את הכותרות.
<קריאה:>
אני פותח – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני עמדתי אתמול, אדוני חבר הכנסת בר-לב, ואמרתי: אסור לתקוף את הרמטכ"ל – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אתה מכנה את שר הביטחון – – – כי הוא לא – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – הוא לא הסמל של כולנו, הוא המודל של כולנו.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
נכון.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אמרתי את זה בכל מקום – –
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
יפה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – ומי שיתקוף את הרמטכ"ל ימצא אותי כחומה בצורה. אבל בין זה לבין לעשות משפט שדה, שכבר הכריעו בו את התוצאה, כאן מעל בימת הכנסת – זה אסור.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
אתם עושים, אתם עושים. אתם עשיתם משפט שדה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
זה לא "אתם". לא אני ולא רבים אחרים בכנסת הזו נתנו לזה יד. ורבים התבטאו כאן נגד האומללות – – –
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
אורן, במקום – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – – האומללות של לעמוד ולהתנהג בצורה הזאת. היה אמור – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
היה אמור – אני – – –
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
במקום ששר שחבר בקבינט המדיני-ביטחוני ידבר על זה בקבינט, הוא מדבר על זה בתקשורת.
<קריאה:>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
חברים, אתם יודעים טוב ממני, כשאני עומד כאן בשנה האחרונה ומתריע על התנהגות פסולה, על מדיניות ביטחון רופסת – הייתם כאן, בבית הזה, חלק שלגלגו, זלזלו. היום כולם יודעים שאני הייתי הילד שצעק: המלך הוא עירום.
<קריאות:>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
וחיילים שיוצאים לקרב ומגלים שבסוף היום, מחשש לביקורת בין-לאומית, זורקים אותם לחזית להתמודד לבד, זה פסול. זה פסול.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
זה לא קשור לביקורת בין-לאומית, זה קשור לערכי צה"ל, ערכי צה"ל וטוהר הנשק – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אומר לכם בצורה שלא משתמעת לשתי פנים – אני נכחתי אתמול בדיון, וחבל שלא באתם גם אתם להקשיב, כי הייתם מגלים ויודעים שכל הסיפור שסיפרו בתקשורת הוא שקרי.
<קריאה:>
– – – להגן על שר הביטחון?
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
להתערב – פוליטיקאים, להתערב בחקירת מצ"ח?
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
– – – הוא שר הביטחון – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
חקירת מצ"ח עוד לא נגמרה, אבל פה בבית הזה כבר הכריעו.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה רבה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני לא אאריך בדברי, אני מסיים במשפט אחד, ברשותך.
הגיע הזמן שאנחנו כולנו נאחד כוחות ונגיד לחיילי צה"ל: חיילי צה"ל, אתם לא לבד. לא תצעדו לבד, אנחנו נשמור עליכם. תודה רבה.
<קריאות:>
– – – הרמטכ"ל – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת חזן. חבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אראל מרגלית וחבר הכנסת אלעזר שטרן, ואני סוגר את הרשימה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
איפה השר? הנה, זאב אלקין כאן.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לא. אני שואל אם אפשר – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת חזן, הדובר מבקש שלא תפריע לו.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
סליחה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
כן, אני רוצה את הקשבתכם.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה, קודם כול, לברך את הכנסת ואת הממשלה על ההתקדמות בנושא של תעסוקת – ייצוג הולם לציבור החרדי ולעולים חדשים, כי ב-2004 עמדתי פה, הגשתי הצעה לסדר – וכבר חברי הכנסת יודעים מה זה הצעה לסדר – שביקשה לדון בעניין סערת האפליה, החומות שמונעות מיהודי חרדי להיכנס למקומות עבודה, שיורידו את העניין של תואר אקדמי שאינו רלוונטי לגבי תפקיד שאין לו צורך במשהו ספציפי, כמו רופא ובענייני רפואה. הגיע שר האוצר דאז, עם שיירה מלשכת משרד האוצר, באיזה יום רביעי, אחר-הצהריים זה היה, לבקש מהכנסת להסיר את הצעתי מסדר-היום. ואני אמרתי: אדוני, מה מיהרת לבוא? אז הוא אמר: כי אני רוצה – אל תגיד שנבטל את התואר האקדמי, כי אנחנו רוצים שהשירות הציבורי יהיה עם אנשים בעלי תואר אקדמי. אתה יכול לדרוש שלימודים תורניים יהיו מוכרים כמו תואר אקדמאי. הסכמתי, אבל ההצעה הוסרה.
בכנסת הקודמת הגשנו הצעה לייצוג הולם לחרדים; הכנסת הפילה את זה – יחד עם הרב גפני וכולם.
<משה גפני (יהדות התורה):>
– – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לא, בכנסת הקודמת. היה, בתקציב, אתה זוכר שעשינו הסתייגות והכנסת הפילה את זה.
<משה גפני (יהדות התורה):>
לא. רק לדייק, הרב אייכלר: הכנסת הקודמת אישרה, ועדת הכספים הקודמת אישרה. אחרי זה חזרו בהם, אבל זה – – –
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
הם חזרו בהם. הם הפילו את זה, בקיצור. אז אני רואה שעכשיו סוף-סוף מבינים כולם שגם יהודי חרדי מותר.
אבל אם נמצא פה חבר הכנסת רועי פולקמן, שהוא יושב-ראש הוועדה לרפורמה, הוא גילה דבר מדהים, אדוני היושב-ראש, בדיונים עכשיו. כל החוקים – רבותי, תקשיבו, כל החוקים לייצוג הולם לנשים, לדרוזים, לערבים, לכולם, מדובר רק על 70,000 משרות, ולא על השירות הציבורי, שזה 700,000 משרות. שלא נרמה את עצמנו, אדוני היושב-ראש, מדובר בסך הכול ב-10% מעובדי השירות הציבורי – כל הייצוג ההולם הזה. לא לנשים, לא לכולם, אף אחד אין לו את זה. לכן, צריך לתקן, שיהיה מדובר על עובדי השירות הציבורי כולו. 700,000 משרות חסומות היום בפני אנשים חרדים.
אני מברך על זה – נקווה שנפרוץ את החומה הזאת. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן.
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
תודה רבה, כבוד היושב-ראש, זה נחמד לעלות אחרי אייכלר, כי הסטנד גבוה. זה לא לוקח לי חצי הזמן רק להעלות אותו.
חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני מברך על החוק הזה, על הצעת החוק הזאת, ואני רוצה לומר משהו לגבי האוכלוסייה החרדית וההשתלבות שלה בתעסוקה הטכנולוגית, ואז נגיע לשוק הציבורי.
רבותי, שימו לב, לא הייתה בשנים האחרונות דרישה כל כך רבה, גם של נשים, ועכשיו גם של גברים, להיכנס לצדדים השונים של השוק, בעיקר שוק הטכנולוגיה, אבל גם העסקים הקטנים, של החברה החרדית.
אני רוצה להגיד משהו לעצמנו, במדינת ישראל, תראו, משרד הכלכלה – חבר הכנסת גפני, אין שר כלכלה, אז אני רוצה רגע לתת לכם תמונת מצב: במשרד הכלכלה היו איזה שלוש או ארבע תוכניות שגיבשנו עוד כשאני הייתי מול הממשלה, בשוק האזרחי, לעודד תעסוקה של אוכלוסייה חרדית. הייתה ההטבה שנותנים לחברות היי-טק לגבי כל עובד שהם קולטים, והיו הרבה מאוד הכשרות, ובמקום לקחת ולתת ולהמשיך את ההכשרות האלה – ואנחנו עשינו פה כנס של 60 חברות טכנולוגיות, שכל אחת מהן הייתה מוכנה לקלוט בין 50 ל-200 עובדים, והממשלה פשוט לא מתקצבת את זה. היא לא מתקצבת את זה. היום הצמא, גם של נשים חרדיות, גם של גברים חרדים, וגם היכולת שלהם – אני רוצה לומר, הרבה מאוד מהתדמית זה כאילו שהחרדים או החרדיות עובדים בהיי-טק בסיסי במעט מאוד כסף. זה לא נכון. היום רוב תעשיית התוכנה העבירה את הפיתוח המשני שלה חזרה לישראל. היום יש נשים שמרוויחות 25,000, 30,000, 17,000, והן היום אחראיות בהיי-טק הישראלי גם לפיתוח המוצר כולו, לא רק לפיתוח המשנה. אבל צריך לתת לכל התהליך הזה כוח.
ממשלת ישראל, מאז התוכניות של אהוד אולמרט – כן, אני אומר פה את השם הזה – שאז הגיעו התוכניות הגדולות, לא הגיעה עם תוכנית גדולה של מימון, וחייבים להחזיר את זה.
גם במגזר הציבורי, תשלבו את האנשים. האנשים צמאים לעבודה, הם צמאים להיות חלק. הם היום משתלבים, הם היום חלק מאוד מהותי. הרמה של האנשים היא גבוהה. לפחות אחרי שנה-שנתיים היא מאוד גבוהה. התרומה שלהם היא מאוד מאוד רצינית, החריצות היא גבוהה, ויש גם סוג מסוים של צניעות, וזה חשוב, כי בשוק העבודה אתה רוצה גם קביעות – אתה לא רוצה אנשים שעוברים מעבודה לעבודה כל שנתיים. והרבה מאוד מהציבור הזה מאוד נאמן, מאוד מזדהה עם מקום העבודה, ותורם הרבה.
ממשלת ישראל, בואו נחזור להביא את תוכניות המימון, כדי לקלוט את העובדים בתוך התעשייה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חבר הכנסת אלעזר שטרן – בבקשה, אדוני. ואחריו – אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת נחמן שי.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לברך; חבר הכנסת גפני, כמו שהצגת את החוק הזה, אני חושב ששילוב החרדים בשירות הציבורי בכלל, יש לו חשיבות עליונה, ויש בו בשורה גדולה, לא רק לעולם החרדי, אלא גם לאחדות.
אני עליתי כאן בשביל לברך, אבל בצד, אם יורשה לי, בלי קשר לברכה ולחשיבות – ואתה יודע את זה, תמכתי בזה מאז – אני חושב שהאי-דרישות, ובצדק, מתוך השירות הציבורי, כשהוא משלב חרדים, ל-איך יתנהגו אחרים, אני חושב שאפשר ללמוד מזה גם לגבי שירותם בצה"ל. אני חושב שחרדים שנמצאים בשירות צה"ל, יש להם תנאים, ואנחנו דורשים מהיחידות שמסביב דרישות שלפעמים מכבידות על השילוב שלהם, ואני לא בא – על דרישות צודקות. אני חושב שהשילוב בשירות הציבורי הוא נכון, המניעים שלו נכונים, אבל אני מבקש להסתכל גם על זה.
אני, דרך אגב, עוד מאמין שעקב השילוב בשירות הציבורי גם אחוז המתגייסים לשירות הלאומי-אזרחי וגם לשירות בצה"ל יגבר, ואני גם מאחל לכולנו שככה יהיה, אבל אני חושב שההחלטה, כמו שאמרתי מראש, היא מאוד נכונה.
משפט אחד על מה שעשה פה קודם חבר הכנסת חזן. זה לא הסתה נגד שר ביטחון – אי-אפשר לעשות את ההבדל הזה בין שר ביטחון ורמטכ"ל כשהם אומרים את אותו הדבר. אי-אפשר, אורן, אי-אפשר.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – – המפקד.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
תשמע, השנאה מעבירה אותך על דעתך, לשר הביטחון, והשיקולים הפוליטיים – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
שנאה? אני שופט? שנאה – – –?
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
– – – והשיקולים הפוליטיים מפנים – – –
<קריאות:>
– – –
<אמיר אוחנה (הליכוד):>
– – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
תקשיבו לי.
<קריאות:>
– – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
תקשיבו לי, הייתם מתים שיהיה לכם שר ביטחון כמו שר הביטחון הנוכחי, והוא לא מהמפלגה שלי.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
תתבייש, זה לא – – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
כשאתם מכניסים את חיילי צה"ל ואת מפקדי צה"ל – כאילו עושים הפרדה. שר הביטחון נסמך ומבטא במאה אחוז את מסקנות מפקדי צה"ל.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – – אף מילה על שום – – – על מה אתה מדבר?
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
ולכן, אתם לא יכולים לעשות הבדלים.
<קריאות:>
– – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
אני מאחל לרמטכ"ל ולשר הביטחון שימשיכו בדרך הזאת – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני רוצה לשאול שאלה.
<קריאה:>
– – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
– – של מצד אחד גיבוי, אבל הצבת גבולות לחיילי צה"ל, וישמרו על הקוד האתי – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
למה אתה – – –?
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
– – שהוא כלי חשוב לכולנו. תודה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
צה"ל – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת נחמן שי, כאמור, אחרון הדוברים, ואז נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. נחמן שי הוא אחרון הדוברים.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני חושב שיש איזשהו קישור אפילו בין שני הנושאים שעומדים על סדר-היום. הקהילה החרדית ההולכת וגדלה חייבת, גם מבחינת החברה הישראלית וגם מבחינתה שלה, להשתלב. אם זה לא נעשה באופן טבעי, אפשר לעודד את זה גם באמצעות חקיקה. כולנו רוצים בזה, כולנו מאמינים בזה, כולנו חושבים שזה חלק מהחזון של מדינת ישראל.
החוק הזה יעזור, אולי גם ייצור אווירה ציבורית יותר נוחה לקבל אנשים שנראים אחרת, מתנהגים אחרת, אבל בסופו של דבר הם חלק מאתנו.
הדבר השני שאני רוצה לומר מתקשר בדיוק למקום הזה, לחברה הישראלית. אני לא יודע איזה שד נכנס בחבר הכנסת אורן חזן, זה אותו שד שכנראה מלווה אותו בהזדמנויות שונות, אבל תקשיב לי, תקשיב לי – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
זה לא שד – – – אדוני היושב-ראש – – –
<קריאה:>
– – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אנחנו – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
מה השנאה? מה זה?
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
תקשיב לי עכשיו, אני הקשבתי לך.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
תורידו את המסכה מהפנים.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, הוא מפריע לי.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אנחנו חלוקים על הממשלה הזאת, אנחנו חלוקים גם על מדיניות הביטחון שלה, ואנחנו חלוקים גם על דברים שונים ומשונים שנעשים עכשיו בתוך האינתיפאדה השלישית. יחד עם זאת, אנחנו מכבדים את שר הביטחון – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
– – ואנחנו מכבדים את צה"ל, ואנחנו חושבים שהם נושאים במשימה לאומית קשה ומורכבת, שנעשית בזהירות וברגישות – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
– – – שנעשית בזהירות וברגישות, מתוך הבנה שמדינת ישראל ועם ישראל חייבים להתנהג אחרת מאשר מדינות אחרות ועמים אחרים, והקוד המוסרי והאתי של צה"ל, שאותו חידש הבוקר הרמטכ"ל, ומאחוריו עומד שר הביטחון ותומך בו, הוא נר לרגלינו, לרגלי עם ישראל כולו, בלי יוצא מן הכלל, וכך צריכה לעשות גם כנסת ישראל. תודה, אדוני.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
נחמן, אין קשר בין זה לבין זה ששפטו אותו כבר – – – מישהו טעה – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעת חברי הכנסת טלי פלוסקוב, מאיר כהן ויעקב מרגי בנושא: אי-יישום החלטת הממשלה 2025, הקובעת לחזק את בית-החולים סורוקה; מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעת חבר הכנסת יוסף ג'בארין בנושא: סחבת בקבלת אישור הסמכה לבית-הספר לסיעוד בנצרת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<הצעת חוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016>
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אנחנו מצביעים. הצעת חוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 – קריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 17
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק ייצוג הולם של בני האוכלוסייה החרדית ושל עולים חדשים בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, 37 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
חברי הכנסת, לפני שנצא לפגרת הפסח ומועדי הזיכרון והעצמאות, אני מבקש להוקיר טובה ותודה גדולה לכל למי שעוסקים יום-יום, ולעתים, כמו בכנס הזה וכמו גם בשבוע האחרון, גם לילות רבים, במלאכה המורכבת שמאפשרת לנו את העשייה הפרלמנטרית הגדושה והחשובה.
בראש ובראשונה, אני רוצה להודות לכל סגני היושב-ראש, שניהלו כאן ישיבות, כמו שאמרתי, בימים וגם בלילות – נכון, חברת הכנסת פלוסקוב? – ועשו עבודה מצוינת, כאלה שנמצאים כאן וכאלה שכרגע לא נמצאים כאן.
תודה למזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, לסגן המזכירה נאזם באדר ולצוות מזכירות הכנסת. אני אאפשר למחוא כפיים, אבל בואו נשמור את זה לסוף. יש לנו הרבה תודות, ולכל אחד, לכל אחת, מגיעה תודה.
תודה ליועץ המשפטי לכנסת איל ינון, ולכל הלשכה המשפטית. תודה למנכ"ל הכנסת רונן פלוט, המנצח על המנגנון המורכב, ולעובדי לשכת המנכ"ל. אני מודה לכל ראשי החטיבות, האגפים והמחלקות ולכל אחד ואחת מעובדי ומעובדות הכנסת – כולכם מאפשרים את התוצר הדמוקרטי. תודה לכל מנהלי ומנהלות הוועדות, לעובדים ולעובדות של כל ועדות הכנסת. תודה למנהלי ולמנהלות הסיעות; לפעמים אתם עושים רעש, אבל בדרך כלל – מסיבות טובות ומובנות. תודה מקרב לב לכל רשמי ורשמות הפרוטוקולים, על עבודה ללא לאות גם בשעות הממושכות. יחד אתכם, תודה לכל אנשי ונשות מערכת "דברי הכנסת". בלי העבודה המקצועית של כולכם, לא היינו זוכים לתיעוד מהימן של הישיבות. תודה לאגף האירועים והטקסים בראשות מירי יכין. תודה למרכז המבקרים בראשות ליאת שמעוני-קוניצקי. תודה למחלקה לקשרי חוץ, בניהולה של מאיה כהן-רחמים. תודה לדובר הכנסת יותם יקיר – איפה יותם יקיר? הוא בטח נמצא פה. כן, הוא נמצא בעבודה – ולצוות הדוברים המיומן. תודה לכל צוות המחשוב. תודה לכל אנשי מרכז המחקר והמידע. תודה לכל עובדי מחלקת הדפוס והפרסומים על מקצועיות ושירות ללא דופי, ולפעמים גם בקצב מסחרר. תודה גדולה לכל עובדי המשק במשכן, על אגפיו, כולל, ודאי, עובדי המזנון. תודה לסדרנים המסורים במליאה וברחבי הבניין. תודה רבה לקצין הכנסת, ניצב יוסי גריף, ולכל אנשי משמר הכנסת, העומדים על המשמר במסירות לילות כימים.
לסיום, תודה אישית ממני ליועצי, לאנשי ונשות לשכת היושב-ראש, המלווים אותי ואת עבודתי בתבונה ובמסירות רבה.
גבירותי ורבותי, תם ונשלם כנס החורף של המושב השני של הכנסת העשרים. אנחנו נשוב וניפגש כאן בפתח כנס הקיץ, ביום שני, ט"ו באייר, 23 במאי, בשעה 16:00, בעזרת השם. ישיבה זו וכנס החורף נעולים.
(מחיאות כפיים)
<הישיבה ננעלה בשעה 14:27.>