דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ"ו
ישיבה קכ"ד
הישיבה המאה-ועשרים-וארבע של הכנסת העשרים
יום שלישי, ט"ז באייר התשע"ו (24 במאי 2016)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
נאומים בני דקה 3
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 4
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 4
אכרם חסון (כולנו): 5
אורן אסף חזן (הליכוד): 6
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 6
ענת ברקו (הליכוד): 7
דב חנין (הרשימה המשותפת): 9
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 10
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 11
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 12
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 15
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 16
איימן עודה (הרשימה המשותפת): 18
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 19
הצעות לסדר-היום 21
ציון יום מיוחד לשפה הערבית 21
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 21
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 22
אכרם חסון (כולנו): 25
אבי דיכטר (הליכוד): 28
יוסי יונה (המחנה הציוני): 34
עיסאווי פריג' (מרצ): 36
מאיר פרוש (יהדות התורה): 48
סגן שר החינוך מאיר פרוש: 49
אורן אסף חזן (הליכוד): 54
יגאל גואטה (ש"ס): 56
ענת ברקו (הליכוד): 57
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום ט"ז באייר התשע"ו, 24 במאי 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת דוח ביקורת שנתי של מבקר המדינה 66ג והערות ראש הממשלה לדוח זה.
כמו כן, הונח הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה העממית של סין בדבר הסדרת אשרות לכניסות מרובות.
עוד אודיעכם כי ב-6 בינואר 2016 הונחו מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת זהבה גלאון, מיקי רוזנטל, יעקב מרגי ושולי מועלם-רפאלי בנושא: המלצת ועדת שטרום לאפשר הלוואות צרכניות על חשבון כספי הפנסיה; כמו כן, ב-27 בינואר 2016 הונחו מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעה של חבר הכנסת יוסף ג'בארין בנושא: תוכנית לתיקון מנגנוני הקצאת כספים לאורחים הערבים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, יום שלישי – נאומים בני דקה. אנחנו נצביע לצורך ההרשמה בלבד. בבקשה, מי שמעוניין להשתתף ולנאום יוכל כרגע להירשם.
חבר הכנסת איל בן ראובן, אנא ממך, תפתח את הנאומים. אחריך – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס.
<איל בן ראובן (המחנה הציוני):>
כבוד היושב-ראש, מג'די סאלם, בן 25, זכרו לברכה; חוסיין אבו זהרה, בן 25, זכרו לברכה; סלימאן עלי פאייד, בן 46, זכרו לברכה. העובדים שציינתי כרגע נהרגו בתאונות בניין שאירעו בשבוע וחצי האחרונים. שלושה פועלים שאיבדו את חייהם לשווא; שלוש משפחות שכולות שחייהן נהרסו בגלל אטימות והפקרות.
51 פועלים נהרגו בשנה וחצי האחרונות – 35 ב-2015 ו-16 ב-2016. תאונות הבניין הפכו למכת מדינה. אנשים נהרגים או נפצעים ברמה יומיומית, ועולם כמנהגו נוהג. ביקרתי באופן אישי באתרים, סגרתי אתרים, אבל זה אקמול לסרטן. ההפקרות חוגגת. האסון הבא בפתח, וראש הממשלה – מה לעשות, שר הכלכלה, שאחראי לתחום – מפגין אדישות מוחלטת ודבר לא נעשה. כמה עובדים תמימים צריכים עוד לשלם בחייהם? כמה משפחות צריכות להתפרק לרסיסים על מנת שמשרד הכלכלה וראשו יתחילו לטפל ברצינות בתופעה הבלתי-נסבלת הזאת? הטבח היומיומי שמתחולל באתרי הבנייה חייב להיעצר, ועכשיו.
בימים הקרובים אני וחברי למשכן חבר הכנסת אלי אלאלוף וחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא נגיש הצעת חוק הקובעת כי אתרי בנייה שבהם התרחשו תאונות ייסגרו במהירות, במיידי, עד לתיקון הליקויים. כולי תקווה שההצעה תאושר, ומהר – להרתעה, להגברת הפיקוח ולצמצום מהיר ודרסטי של היקף התאונות והנפגעים בתחום הזה. אני ושותפי למאבק לא נרפה עד לרגע שנתחיל לראות תוצאות אמיתיות. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
תודה. אדוני היושב-ראש, אנחנו מתקרבים לחג ל"ג בעומר, שבו חוגגים רבבות אלפי ישראל את יום ההילולה לרבי שמעון בר יוחאי. רציתי לומר, אדוני היושב-ראש, שעד שלשום בבוקר נמכרו כ-200,000 כרטיסים ברכישה מוקדמת לתחבורה הציבורית, ואני כאן רוצה להיות לפה לכל רבבות אלפי ישראל שאין להם מספיק – שבגלל שאין מספיק אוטובוסים ודברים כאלה לא יכולים להגיע. כל היתר – בכל שעה מתקשרים מכל קצוות הארץ: תנו לנו אוטובוסים – כי הרי סגרו את התחבורה הפרטית, ויש רק תחבורה הציבורית. אני מבקש להתמודד עם הדבר הזה מבעוד מועד ולהעמיד מספיק אוטובוסים של תחבורה ציבורית.
ואת חטאי אני מזכיר: אני לפני שלוש שנים הייתי ראש וראשון לתמוך בתוכנית המשטרתית לתת רק לתחבורה הציבורית, ולא הפרטית, ועכשיו כולם זורקים עלי בליסטראות: מה עשית, תראה מה קורה. לפחות תעמידו מספיק אוטובוסים. בשלושה ימים 200,000 כרטיסים נמכרו, ויש עוד ציבור שרוצה להגיע. אני חושב שזו הכתובת, ואני לפה כאן לכל אלה הפונים אלי ולשאר ידידי – לרב אייכלר ולרב מקלב, לכולם. יושב כאן שר הדתות: לא ייתכן שבאים כל כך הרבה אורחים מחוץ-לארץ – יש 40,000–50,000 איש מחוץ-לארץ – ושלא יהיו אמצעי תחבורה יעילים למירון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת אכרם חסון – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אורן חזן.
<אכרם חסון (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול תרשו לי לברך את הקהל, ובמיוחד את הקבוצה המיוחדת שהגיעה מכפר-כמא, מאחינו הצ'רקסים, עם ראש המועצה ועם קבוצת הרקדנים והחברים הנאמנים, שבאו להזכיר לנו שהיה רצח עם לצ'רקסים ואסור לנו לשכוח.
אני אקדיש מחצית הדקה לעובדי הכנסת. אדוני היושב-ראש, אני רק שלושה חודשים בכנסת, והחלטתי בפתיחת המושב הזה קודם כול להודות לכל עובדי הכנסת – עובדים מסורים, מקצועיים; עוזרים לי, תומכים בי, תומכים בכל חברי הכנסת. הם אנשים שראויים לכל הערכה וכבוד, ואני באמצעותך שולח להם תודה מיוחדת.
את המחצית השנייה אני מקדיש לכל האזרחים שסובלים מתאגידי המים והביוב. אני הייתי בחורפיש, בבית-ג'ן, הייתי בכסרא, והייתי גם בג'וליס וגם באבו סנאן, גם בפקיעין, וראיתי כמה סובלים האזרחים עם החוק הדרקוני, הלא-מכובד, הלא-אחראי. לא יעלה על הדעת שאנשים ישלמו אגרות בגובה רב כל כך, כמו שמשלמים אנשים בסוציו-אקונומי 9 בצפון תל-אביב. רוב הכפרים שלנו הם במצב סוציו-אקונומי 2–3, והם משלמים את אותה אגרה ואת אותם כספים. המים עלו ב-300%, האגרות גבוהות מאוד. שכחו ש-60% מהאוכלוסייה שלנו חיה ממשכורת אחת. ולכן, בקרוב אני אביא הצעת חוק לבטל את תאגידי המים והביוב במגזר שלנו. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת אורן אסף חזן, ואחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
יושב-ראש, כנסת נכבדה, אני המום. אנחנו מתבשרים בימים האחרונים שהרכב "ענבלים" שהגיע לנגן במלון "המלך דוד" בירושלים – כן, "המלך דוד" ולא "King David"; אחרי הכול השפה שלנו יפה מכול – נתבקש דקות ספורות לפני שהוא עולה להופיע להסיר את הכיפות מעל הראש, שכן בקהל חלק מהעובדים אינם יהודים וזה פוגע ברגשותיהם. במדינת ישראל של 2016 מסתבר שזה אסור וזו בושה גדולה להיות יהודי. לאן הגענו?
לא הספיק להם להסיר את הכיפות מעל ראשם ולדרוש איזשהו סוג של פשרה להניח כובעים עם סמיילי קטן וחמוד מעל הראש – כאילו מדובר באיזושהי בדיחה – אלא שלפתע גילו שלחלק מההרכב גם יש ציציות על גופם, אז צריך להסיר את הציציות, כי אנחנו חיים באיזה משטר חשוך מימים רחוקים במדינת ישראל של 2016. ואז, אתה בטוח ששמעת וראית הכול והיום אתה מתבשר שאפילו עיריית ירושלים, לא רק מלון בעיר הבירה של מדינת ישראל – מדינה יהודית, כפי שדאג לציין זאת בן-גוריון בהכרזת המדינה כאשר דיבר אל היהודים בכל העולם ואמר מדינה יהודית; לא דמוקרטית, לא "כלל אזרחיה", אפילו לא ישראלית – קובעים שציבור דתי שלם לא יכול לחגוג את יום ירושלים, את יום הסטודנט, צעירים רבים, בהפרדה, לא מתוך הדרה – מתוך קדושה של ממש.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כלו כל הקצים. הגיע הזמן להפסיק עם החרפה הזאת. אנחנו צריכים להיות גאים במי שאנחנו, להפסיק להתבייש ולעשות שינוי אמיתי, שאם לא כן – האסון הבא יבוא מתוכנו. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חזן. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, ואחריה – חברת הכנסת ענת ברקו.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
תודה, אדוני. כבוד היושב-ראש, חברי, חברות וחברי הכנסת וקהל נכבד, גם אני רוצה להתייחס לל"ג בעומר שנחגוג מחר, ואני רוצה להתייחס אליו מכיוון אחר. כולנו מכירים את המנהג הישראלי – הוא בוודאי לא צו מהתורה – של מדורות ל"ג בעומר. זה אכן כיף מאוד גדול, וכולם מתגבשים, כל הגן, כל הכיתה, כל בית-הספר, אבל אנחנו שוכחים דבר אחד: מה אנחנו שורפים שם, וכמויות העשן שעולות באותו היום. תשמעו, יום למחרת ל"ג בעומר אני בטוחה שאף אחד לא שמח לקום בבוקר, לפתוח חלון ולהריח את הריח הנורא בכל מקום ומקום בארץ.
נכון, זה יום אחד, תגידו; זו חגיגה מיוחדת, זה רק יום אחד. אבל הביטו, פי-20 זיהום אוויר נמדד ביום שלאחר ל"ג בעומר. זה לא שישראל חפה מכל זיהום אוויר. רק לאחרונה נתבשרנו שאנחנו במקום הראשון במדינות המערב בזיהום האוויר שלנו. מקום ראשון. בישראל מתים מדי שנה 2,500 אנשים רק מתוצאות של זיהום האוויר, מוות מוקדם, מזה שהם חולים בגלל זיהום האוויר: מחלות לב, מחלות סרטן. עכשיו, תגידו: מה זה יום אחד? אבל זה יום אחד שבו למחרת אנשים מרגישים ממש רע: אסטמה, התקפים, לפעמים מגיעים לאשפוזים – בגלל יום אחד שבסך הכול אנחנו חוגגים בו.
אפשר לשנות את מנהג החגיגות; אפשר גם להביא לכך שלא כל כיתה תעשה מדורה בגובה ארבעה מטר של קרשים – שכמובן נסחבו מאתרי בנייה, והם גם מפסידים הרבה מאוד בגלל היום הזה, אבל לא חשוב כרגע. אנחנו יכולים לחגוג אחרת – קודם כול אש קצת יותר קטנה, לחבור כולם יחד, כל בית-הספר, אולי אפילו כל היישוב, למדורה אחת צנועה, ואולי בהמשך נמצא דרכים אחרות לחגוג את זה.
אני לא מצפה שהכנסת תחוקק פה חוקים – זה לא משהו שאפשר להעביר בחוק – אבל אני כן חושבת שמהכנסת צריכה לצאת קריאה לשנות את המנהג הזה ולמצוא מנהגים חלופיים לחגוג את זה בצורה שתהיה באמת יותר טובה לכל מי שחי פה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חברת הכנסת ענת ברקו, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין.
<ענת ברקו (הליכוד):>
תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני ממשיכה בסדרת הרצאותי על השקרים הפלסטיניים, אבל עם תחילת הכנסת ארצה לעשות פאוזה ולהרהר מה היה לנו עכשיו, במהלך הסערה הפוליטית.
לפני כמה שבועות הגעתי לקבר יתרו, לאירוע מאוד מרשים של העדה הדרוזית, חג נבי שועייב. פגשתי שם, בין השאר, את חבר הכנסת איימן עודה. זו הייתה תקופה של פגרה, ושאלתי: מה עושים? הוא סיפר שחזר מפגישה עם מזכ"ל האו"ם. שאלתי: אני מבינה שאפילו בפגרה אתה לא נח מלהשמיץ אותנו ולקדם חרמות על ישראל. הוא לא ענה, אבל החיוך שלו הסגיר את הכול.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אסור לחייך.
<ענת ברקו (הליכוד):>
עם כל הרצף האינטנסיבי הזה של האירועים הפוליטיים יכולנו למצוא גם את חבר הכנסת עודה כראש האופוזיציה, אבל אם אפשר היה עוד לרגע לבנות על בל"ד שתטרפד את העניין, הרי באה מרצ וקבעה חד-משמעית שהיא תמליץ על חבר הכנסת עודה כיושב-ראש האופוזיציה – כן, יו"ר האופוזיציה, לא פחות מזה, עם כל מה שמתחייב מהמעמד הרם, כולל סקירות ביטחוניות תקופתיות על-ידי ראש הממשלה. אני מנסה לדמיין למשל סקירה על "חיזבאללה" – שאתה תמכת בהם והתנגדת להכליל אותם ברשימה של ארגוני הטרור, למרות השחיטה שהם מבצעים במרחב הסוני; נעזוב את היהודים, נעבור לסונים במרחב.
אבל מסתבר שיושב-ראש האופוזיציה הוא בדיוק התפקיד שאליו הוא ייעד את עצמו. עוד לפני הבחירות, בריאיון נדיר שנתן לטל שניידר, אמר שהוא מאוד מעוניין בתפקיד הזה, יושב-ראש האופוזיציה. למה? כי יהיה ניתן להעלות טוב יותר לסדר-היום את עומק האי-שוויון האזרחי. אבל האמת היא שעל מנת להעלות על סדר-היום את עומק האי-שוויון האזרחי לא צריך לכנות חבר כנסת שכיהן כראש שב"כ "רוצח". כי בחברה בעלת שוויון אזרחי, ראש השב"כ פועל למיגור הטרור נגד כל אזרחי ישראל, כולל אותך ובני משפחתך, ולכן אסור היה לקרוא לכך רצח.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אדוני היקר, דקה אחת ואני מסיימת. פחות מדקה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
דקה זה כל הנאום.
<ענת ברקו (הליכוד):>
זה ברור, אז שנייה. באמת שנייה.
<קריאה:>
– – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
כמובן, המטרה היא לא שוויון אזרחי אלא מאבק פלסטיני נגד עצם קיומה של מדינת ישראל, וכיושב-ראש האופוזיציה יהיה לו קל יותר לעשות זאת.
היום מציינים בכנסת את יום השפה הערבית, לכן אסיים במשפט בערבית: אלכזב חבלו קציר – לשקר חבל קצר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה, אדוני היושב-ראש.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני לעברית: ערב טוב. היום הוא יום לשפה הערבית בכנסת. כאדם שלומד ערבית, לדעתי, אם כל אדם מאזרחי המדינה ילמד לדבר ולהבין ערבית, זה ישבור מחסומים רבים וישפר את היחסים בין ערבים ליהודים בארץ ובכל המזרח התיכון. יישר כוח.)
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא, לא, אין פה מחיאות כפיים.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה. אדוני היושב-ראש, למען הצופים שלנו בבית, שאין להם עדיין את התרגום הסימולטני – שאנחנו נציין אותו היום במליאה – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעוד רבע שעה יתחיל התרגום הסימולטני.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
יפה. – – אני רוצה להביע הערכה לחברי ד"ר יוסף ג'בארין, יוזם היום החשוב הזה, ותודה לך, אדוני היושב-ראש, על הנכונות לקדם יום של השפה הערבית כאן בכנסת.
אנחנו קיימנו שורה ארוכה של דיונים, מאוד מאוד ענייניים, מאוד מעשיים, מהבוקר, אני בוועדת התחבורה הציבורית, בוועדת החינוך, העבודה – כל ועדות הכנסת: החוקה, מעמד האישה, השקיפות, המדע. ונשמע פה הצליל היפה של השפה הערבית, ואנחנו כולנו ראינו כמה השפה הזאת יכולה לתרום לחיים המשותפים של כולנו כאן. זו שפה של ציבור מאוד גדול במדינת ישראל, זו שפה של האזור שבו אנחנו חיים, אבל גם עבורנו, שהשפה הערבית איננה שפת האם, ההכרה שלה, הלמידה שלה, פותחת עוד עולמות, פותחת עושר תרבותי, פותחת את היכולת לדיאלוג יותר מעמיק, להיכרות יותר טובה. אני מאחל לכולנו שהיום הזה יהיה יום של ציון לא רק ברמה הסמלית אלא באמת, בהתקדמות במעמד השפה הזאת, שהוא כל כך חשוב בארץ. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להזדהות עם הדברים של חברי הרב מוזס בעניין התחבורה הציבורית במירון. אני מקווה שאנחנו לא עומדים בפני שערורייה נוראה של השארת אלפי אנשים שרוצים להגיע למירון בגלל תכנון והגבלות שעושים כדי למנוע מהרבה אנשים לבוא – כי ההר לא יכול לקבל פתאום, ההר קטן מדי.
אבל אני רוצה להקדיש את דברי בדקה הזאת לסערה הגדולה שהייתה השבוע על צעיר בדואי שהותקף באכזריות בידי שוטרים – והסערה הייתה בצדק, כי אם אנחנו נחיה פה במדינה שאזרח יותקף על-ידי שוטרים סמויים, אז אף אחד לא יוכל להיות פה. אף אחד לא צריך לחשוב שאם זה קורה אצל מישהו אחר אז זה לא יקרה אצלו. מאיפה אני יודע? לפני כשבוע שלף שוטר חמום מוח נשק חם וטעון מול אזרחים לא חמושים בהפגנה בירושלים, ואיש לא צייץ. נוסף לכך פורסם סרטון על טיפול אכזרי שבו היכה שוטר בבית-שמש אברך חרדי רק בגלל שהוא העז למחות על דוח תנועה בסך 1,000 שקל. הנהג טען כי התחנן בפני השוטר על מצבו הכלכלי הירוד והשוטר נהנה מזה. ואז אמר לו הנהג: ה' ישלם לך על זה. על האלימות המילולית הזאת גזר השוטר את גזר-הדין על המקום והוא הכניס בו מכות רצח, כולל אקדח טייזר, באלימות שמזעזעת כל מי שרואה את הסרטון. התמונות פורסמו רק בציבור החרדי. זה היה אמור לזעזע כל אזרח דמוקרטי, כמו הערבי בתל-אביב שהוכה, אבל התקשורת החילונית ידעה והסתירה את האירוע, כמנהג התקשורת בסין ובצפון-קוריאה – ללמדך שאין פה תקשורת חופשית.
רבותי חברי הכנסת, צריך לדעת: אקדח טעון שנשלף מול אזרחים בהפגנה עלול לירות במפגינים או בעוברי אורח בהפגנות הבאות, ולא משנה מיהם. שוטר אלים נגד אזרח כלשהו יהיה יותר אלים נגד בן מגזר אחר או מיעוט אחר. לא ייתכן שאנחנו נעביר את שיטות המלחמה בטרור לשיטות שמירת הסדר הציבורי במדינה דמוקרטית. ותקשורת שמסתירה או מצניעה ידיעות כאלה, על ציבור מסוים, גם תצדיק כל דבר פשע שייעשה נגד הציבור הזה.
לכן, אני רוצה להתריע מפני הדבר הזה. צריך לרסן את אלימות המשטרה – לרסן את האלימות בכלל, אבל אלימות שלטונית חמורה הרבה יותר מאלימות אזרחית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אייכלר. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת טלב אבו עראר.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לדבר על האיום בשביתה של מעונות-היום של ילדינו, של הארגונים – "אל-אטפאל", לכבוד יום השפה הערבית.
ברור לכל בר-דעת שילדים מגיל לידה עד גיל שלוש, אין להם רשת ביטחון במדינת ישראל. רק 116,000 ילדים מתוך 400,000 ילדים במדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, יש להם מקום במעונות-היום. זה דבר שצריך – כשאנחנו מחפשים את יוקר המחיה, שם הוא נמצא. בואו נפסיק לחפש אותו. באמת. זה ממש לחפש את האגורה מתחת לפנס. בשביל מה?
אתם יודעים מה זה להחזיק ילדים בגנים פרטיים? לי יש ילדים צעירים, ואני יודעת מה זה, כמה זה עולה; זה יכול לעלות 2,000 ו-3,000 שקל לילד. בתל-אביב זה עולה 3,500. ומילא תל-אביב – אבל גם במקומות בפריפריה. כי אין מקום לילדים, ואין פתרונות, והארגונים נאנקים תחת הגירעונות.
באים משרד הכלכלה ומשרד האוצר ואומרים: המעונות אינם בטיחותיים, צריך לתקן אותם, צריך להתאים אותם, צריך להפחית את מספר הילדים. אבל מה? זה אומר שבשנה הבאה, במקום 77 ילדים יהיו 64 ילדים בכל מעון, זאת אומרת, אנחנו מפחיתים את מספר הילדים שתהיה להם רשת ביטחון. האם המטפלות במעונות-היום מקבלות שכר ראוי כדי שהן יוכלו להמשיך ולטפל בילדינו? התשובה היא: כמובן שלא. וזורקים את תפוח האדמה החם הזה מיד ליד, מיד ליד, זה שנים.
הממשלה חייבת לבנות תוכנית תלת-שנתית לטפל במעונות היום, בדיוק כפי שבנו 2,500 כיתות כשהחליטו שיהיה חוק חינוך חובה מגיל שלוש. מגיל לידה עד גיל שלוש – זאת רשת הביטחון האמיתית, גם של ילדי ישראל וגם של המשפחות שלהם. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. נציין רק שמחר, בעזרת השם, מליאת הכנסת תקיים דיון בנושא של מעונות-היום וגם דיון בנושא הקודם, שהעלה חבר הכנסת אייכלר – שהוא, לצערי, אלימות, או לכאורה אלימות, כלפי אותו עובד ערבי, שכרגע העלה חבר כנסת אייכלר. הנשיאות אישרה את שני הנושאים האלה לדיון מחר במליאת הכנסת.
בבקשה, חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריך נשמע את חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני לעברית: מובן שביום הזה, יום השפה הערבית, אנחנו מודים ליושב-ראש הכנסת ולעמיתנו יוסף ג'בארין על היוזמה הטובה לציין את שפתנו הערבית, היפה. שפה רשמית, באמת; לא רק מוכרת אלא גם מיושמת בכל המוסדות והמשרדים, בכל התחומים. אך כמובן, אעבור עכשיו לשפה העברית.)
אני מודה ביום הזה ליושב-ראש הכנסת על אישורו והסכמתו ותרומתו – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מקבלים כבר תרגום. אתה לא חייב לתרגם את עצמך.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – – אתה יודע מה זה ראיס.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ראיס אל-כנסת, אני הבנתי.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
– – ולחברי יוסף ג'בארין, על היוזמה לציון היום המיוחד לשפה הערבית.
לא זה הנושא, האמת, למרות שאנחנו שמחים ביום הזה. באה הבשורה לפני שעה-שעתיים – מה שקלקל לנו את כל השמחה – על זה שמשטרת ישראל – איך?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – –
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
כנראה, כנראה. בסדר. אבל זו ההחלטה, היא תהיה בעוד שעה-שעתיים. כנראה. בינתיים, בוא נגיד, פרסום ראשון על סגירת תיק נגד שוטרי מג"ב שתקפו – דיבר עליהם אייכלר, איפה הוא, חברי אייכלר? – תקפו לפני יומיים את מייסם אבו-אלקיעאן בתל-אביב רק בגלל שהוא ערבי, למרות שהם לא היו לבושים מדים, אלא בתור אזרחים רגילים, בלי שיזדהו. הם סירבו להזדהות כשביקשו מהם תעודת זהות; התנפלו עליו, תקפו אותו נמרצות, ממש תקיפת מוות.
האדם – הוא עצור במעצר בית לחמישה-שישה ימים, נדמה לי, עשרה ימים, והם ישוחררו עוד מעט. זה נותן לגיטימציה, זה נותן אור ירוק לכל השוטרים, לכל האזרחים אפילו: כל אזרח יהודי מהיום יכול לבקש, אפילו מחבר כנסת ערבי, אפילו מאחמד טיבי: תביא לי תעודת זהות. תזדהה – למרות שהוא לא לבוש, לא מזדהה כשוטר אלא כאזרח.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
איפה הצדק בעולם הזה? איפה השוויון, מכובדי היושב-ראש? הגיע הזמן שתכירו גם בזכויות של האזרח הערבי, לא רק של השפה הערבית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. חבר – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הגיע הזמן שגם אתם תכירו – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
– – – אוסקוט.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – – גם אתם תכירו – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – – אתה צייתן. יפה.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
אוסקוט.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, חברים, אנחנו רוצים להתחיל בזמן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
צייתן.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בואו נשמור על לוחות הזמנים. בבקשה.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני לעברית: אבקש מחסה באלוהים מפני השטן הארור. בסם אללה א-רחמאן א-רחים. אצטט מהקוראן את הפתיח – –)
<קריאה:>
– – –
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
(– – על איך הקוראן ירד אל הנביא בשפה הערבית, כדי ללמדנו. תמיד היו ניסיונות לשים בצד את השפה הערבית, הן בתקופת הטורקים והן בתקופת המנדט הבריטי, וגם בישראל. אף שהחוק מכיר בשפה הזאת כשפה רשמית, היישום הוא יישום גזעני – לא רק כלפי האזרחים הערבים אלא גם כלפי השפה הערבית של אותם אזרחים.
לכן, רוב משרדי הממשלה והמוסדות הציבוריים אינם מאפשרים דיבור בערבית לאזרחים, למרות שלל החלטות ממשלתיות שמחייבות תרגום של המסמכים הרשמיים המתפרסמים לערבית. אלא שהנושא הזה אינו מיושם דיו, ואם יש תרגום, הרי תמיד התרגום עילג ועם טעויות דפוס. למשל, נתקלתי פעם בבית-חולים בכרזה שאומרת בשפה העברית: אפשר להכניס עם החולה רק שני מלווים. התרגום היה: אפשר להכניס שני מַלווים, כלומר, קראו את זה לא מְלווים אלא מַלווים לחולה. זה כמובן תרגום אבסורדי, אבל זאת המציאות. לכן, צריך לתרגם את כל החומרים היוצאים ממוסדות הממשלה והמדינה, ויש צורך בעריכה לשונית של מומחים לשפה הערבית.)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
שוכראן.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
עוד מעט.
(יש ללמד את השפה הערבית ברמה של ארבע יחידות ועם פקטור בבחינות הבגרות כדי שתהיה מוטיבציה ללימוד השפה הערבית. השפה הערבית היא שפה מן העשירות בעולם, והיא משומרת מפאת היותה שפת הקוראן. כל עוד הקוראן קיים השפה הערבית תהיה קיימת. ואלוהים, ישתבח שמו, מציין בקוראן את שמירת השפה הערבית גם בקוראן. תודה.)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת איימן עודה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני לעברית: אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים.)
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
– – – ראיס.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
יום השפה הערבית, מה. אני אפילו הבנתי מחברי טלב אבו עראר, היום בבוקר, רבותי חברי הכנסת, שבגן-עדן מדברים ערבית. לכן, יהודים שרוצים להביא, ללכת לגן-עדן – שייקחו את זה בחשבון. תתחילו ללמוד ערבית, רבותי – –
<קריאה:>
– – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – או שתגיעו למקום אחר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
זה באמת גן-עדן. שאף אחד לא יבלבל לי את המוח, כי אני לא מבין ערבית.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
כן, כן.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברים. בבקשה, חבר הכנסת טיבי.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
עכשיו אתייחס ליום השפה הערבית, שיזם חברי חבר הכנסת ד"ר יוסף ג'בארין, בתמיכת יושב-ראש הכנסת. מגיעה מילה טובה גם לך, יוסף. זה היה יום עשיר, מועיל וחסר תקדים בכנסת. לך, אדוני היושב-ראש, מגיעה תודה על התמיכה ועל הכנת היום הזה בכל ועדות הכנסת.
היות שאנחנו מדברים על השפה הערבית ועל האירועים המתרחשים, למשל תקיפת השוטרים את מייסם אבו אלקיעאן, והידיעה המסתמנת – שגם עמיתי טלב אבו עראר קרא אותה, כפי שאני קראתי אותה: נראה שהתיק ייסגר, ועל המשך העליהום, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני לעברית: בזמן גלגל מסתובב והחיים – לעתים פניהם מופנים אליך, לפעמים פניהם מופנים ממך והלאה. בשמים יש אין-ספור כוכבים, ומסתתרים רק השמש והירח. לפעמים אנחנו חושבים שהגזענות והאי-צדק והכיבוש והתוקפנות יכולים להימשך עד אין-קץ ושאין סוף ללילה, אבל אחרי כל לילה מפציע השחר ובא היום, ולכן, תמיד עלינו ועליכם להבין שלא לעולם חוסן. מי שהאמת בידו – הוא חזק יותר. האימאם א-שאפעי אומר: אל תצטערו על הזמן, שכן תמיד היו הכלבים רוקדים על גופות האריות, אבל אין זה עושה את הכלבים לאריות, שכן האריות נשארים אריות, אף שהם לעתים מתים ברעב.)
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
מה הנמשל? מה הנמשל?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
(אבל הכלבים אוכלים את הגוויות, וכל בור יכול לישון על משי, ויודע דבר לעתים ישן על העפר. והמסר ברור, ושלום עליכם ורחמי האל עליכם.)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת איימן עודה, ואחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני לעברית: מכובדי יושב-ראש הישיבה, חברי הכנסת וחברות הכנסת, השפה הערבית מתחדשת, ועכשיו אפשר להגיד חברת הכנסת – נאיב ונאיבה; קודם לא השתמשו בלשון נקבה. אני רוצה לברך את כל אוהבי ושוחרי השפה הערבית, ובייחוד את חבר הכנסת חברי יוסף ג'בארין, על היוזמה היפה, המכובדת הזאת. אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת על שקיבל את היוזמה והחליט שהיום הזה יהיה יום השפה הערבית, ושחברי הכנסת שאינם יודעים ערבית יקבלו את התרגום סימולטנית.
אני רוצה להגיד לאנשים פה שאנחנו פה מרגישים כמו שהרגיש אבו טייב אל-מותנבי כשהיה בין בני עמו. הוא אמר בשירו היפה: היופי של העשירים יפה כמו הפרחים בעולם, אבל הבחור הערבי זר בשפתו או באופיו ובפניו. ואנחנו מרגישים זרות במקום הזה ואומרים "מוקם" ולא "מקמן", שזה המקום של האדם. אבל שפתנו איננה זרה; היא שפה טבעית בכרמל, בעמק-יזרעאל, ובנגב היפה, הרחב. אנחנו בני המולדת הזאת; השפה שלנו היא שפת בני המולדת המקוריים. אנחנו דורשים ונאבקים כדי שהשפה הערבית תהיה שפה רשמית אמיתית במדינה הזאת, ולא שפה של מסיתים, שמכירים אותה דרך השב"כ ודרך מערות המוחבראת. הם מסיתים נגדנו בשפה לא יפה. זאת שפה שנוצרה כדי להיות גשר בין העמים, לקרב בין האנשים, כי בסופו של דבר אנחנו רוצים לחיות בשיתוף, בשוויון, בהדדיות ובכבוד הדדי בין כל האנשים. תודה.)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איימן עודה. אחרון הדוברים, כאמור – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
הציבור שומע את התרגום, לא את הדברים.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
דוקטור, תן לנו להתחיל. תן להתחיל.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
הציבור בטלוויזיה שומע את התרגום ולא את הנאום שלנו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אה. עושים קול שגובר על הקול של הדובר?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אז בערוץ הכנסת שומעים אותנו. אם הם יכולים לטפל בבעיה, הם יטפלו. בבקשה, חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני לעברית: כבוד יושב-ראש הישיבה – – –)
<קריאות:>
– – –
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
(בואו נמשיך. הרי כולכם דיברתם. עכשיו, כשהגיע תורי?
כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, אומר אלוהים בספרו הקדוש הקוראן, בשם אלוהים הרחמן והרחום – אלה פסוקי הקוראן; הורדנו לכם את הקוראן, כערבים אולי תבינו. אני כמובן מודה לחברי יוסף ג'בארין על היום המיוחד הזה, ואני מודה ליושב-ראש הכנסת שהסכים לקיים את היום הזה.
בהזדמנות זו, המסר שלנו הוא כזה: השפה הערבית היא שפה של תרבות ומדע. ימי-הביניים, שהיו ימים חשוכים בעולם המערבי, היו ימי אור והתפתחות והתקדמות במזרח האסלאמי. השפה הערבית הייתה שפת הלימוד בבגדד, בדמשק, בקהיר, בקורדובה, בטוליטולה, בגרנדה. השפה הזאת הייתה המדד של המשכילים בעולם. המשכיל לא נחשב משכיל אם לא ידע ערבית, ואני אומר זאת כי יש אנשים בין חברי הכנסת – אומנם מיעוט – שדימו את הערבים לעם שאין לו תרבות, עם ברברי שאין לו תרבות ואין לו מורשת. אנחנו היינו אור לתרבות. והשפה שלנו איננה שפת מלחמה, איננה שפה מאיימת ולא מפחידה; היא שפת שלום, אהבה, אחווה ושלום עולמי. אנחנו מבקשים מהאחרים ורוצים שידעו שהערבים ושפתם – אחת; מי שמדיר את השפה הערבית, מדיר את הערבים בו-בזמן.
המשורר דיבר על אהבתו לשפה הערבית ואמר: אני לא מאוהב – – –. לא. הוא אומר: שפה שאם אנחנו שומעים אותה – הגיעה ללבבותינו ותישאר כמקשרת בינינו, והיא התקווה של אנשי הדת הערבים. אני מאוהב בה. לא רק אני מוכן להקריב את עצמי בשבילה – כולנו יחד מוכנים. תודה. יישר כוח.)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים.
חברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום מיוחד לשפה הערבית>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו פותחים בדיון במליאת הכנסת – הצעות לסדר-היום בנושא השפה הערבית שמספרן 3491, 3492, 3533, 3552, 3560 ו-3563. חברי הכנסת, אנחנו פותחים כעת דיון במליאה בנושא השפה הערבית.
הערבית היא כידוע שפה רשמית במדינת ישראל, ולא בכדי. כחמישית מאוכלוסיית ישראל דוברת ערבית, ומספר גדול של דוברי השפה נמצאים כמובן בכל השטח שסביבנו ובכל המדינות השכנות. המרחב שלנו הוא ללא עוררין מרחב שהערבית שלטת בו.
לכן, אף ששפת האם של רוב אזרחינו היא עברית, לא ניתן ואף אין מקום להתעלם או לדחוק את השפה הערבית מן המרחב הציבורי, ובכלל מנוף חיינו. לטעמי, יש מקום שתלמידי ישראל היהודים ילמדו ויכירו את השפה הערבית, כשם שהכרחי שתלמידי המגזר הערבי יכירו את השפה העברית.
השפה הִנה גשר ראשון במעלה בין תרבויות ולאומים, כפי שאמרו כמה מן הדוברים בנאומים בני דקה, ואני משוכנע שהיכרות הדדית טובה של שפת השכן – בוודאי כשמדובר באוכלוסיות המעורבות אלו באלו – תוכל להפחית במידה ניכרת את חומות הניכור והריחוק הנפשי והמנטלי.
ככל שהדברים נוגעים לכנסת, אנחנו פועלים רבות להנגיש את עבודת הכנסת באמצעי המדיה שלנו גם לדוברי השפה הערבית. אתר האינטרנט של הכנסת נגיש כמובן גם בערבית, לצד שפות נוספות. בהמשך לדברים שנאמרו כאן, בבדיקה של אחד מן הארגונים הציבוריים זכינו במקום הראשון מכל הגורמים הממשלתיים מבחינת הנגישות של לדוברי ערבית של המוסד, קרי של הכנסת.
נוסף על כך, אני שמח על המהלך שהשלמנו לאחרונה בהצלחה, שהשורה התחתונה שלו היא הרחבה משמעותית של הפצת שידורי ערוץ הכנסת גם לאוכלוסייה הערבית, באמצעות שידור לווייני פתוח, ולא רק באמצעות "עידן פלוס" כפי שהיה זמן רב – דרך אגב, בעקבות פנייה של חברי כנסת דוברי ערבית. בכך נעניתי לפנייה הזאת, שבצדק ביקשו חברי הכנסת להנגיש את הערוץ עבור רבים מאוד בציבור שקולטים שידורי טלוויזיה בצלחות לוויין פתוחות. כהשלמה של המהלך ביקשתי כי יתווספו בערוץ הכנסת ככל האפשר תוכניות בשפה הערבית. כל זאת – כחלק מן המהלך הנרחב שלנו להרחבת השקיפות וההנגשה של עבודת הכנסת. אני רואה בכך תרומה חשובה להגברת המעורבות של כלל האוכלוסייה לגווניה בחיים הציבוריים וחיזוק נוסף של היסודות הדמוקרטיים.
אני מודה, כמו שהודו רבים לפני, לחבר הכנסת יוסף ג'בארין על היוזמה הברוכה. אתם רואים שלפעמים לא כל הדברים מובאים בחשבון. אני מבין שבערוץ הכנסת מקבלים את התרגום, אבל זאת גם הזדמנות שלי, כמי שקיבל את התרגום, להודות על התרגום המקצועי והקולע שאנחנו מקבלים כאן באוזניות.
יוזם הדיון, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, יהיה ראשון הדוברים בהצעות לסדר-היום. תודה ליוזמי דיון מיוחד וחשוב זה. אחריו – אכרם חסון, אבי דיכטר, יוסי יונה, עיסאווי פריג' ויעקב מרגי, ואת התייחסות הממשלה נשמע מפי סגן שר החינוך, חבר הכנסת מאיר פרוש.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני לעברית: ערב טוב. אני פותח את הדיון במליאת הכנסת ביום המיוחד הזה, שיוחד לשפה הערבית, וזה מאורע שלא היה כמותו. אני פותח במילות תודה: תודה ליושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין, שתמך ברעיון הזה והוציא אותו לפועל. תודתי גם למזכירת הכנסת ירדנה מלר. אני רוצה להודות ליושבי-ראש הוועדות הפרלמנטריות, שהתחילו במחקרים. אני רואה פה את חברת הכנסת עאידה תומא, עמיתתי. אני רוצה להודות לארגונים שהשתתפו בהוצאת היום הזה לפועל: מרכז "דיראסאת", קרן אברהם והאגודה לזכויות האזרח, שנציגיהם משתתפים אתנו היום. אני רוצה להודות גם לבית-ה ספר אל-ג'ליל מנצרת ולמחנך עלי סלאח. אני רוצה להודות לאקדמאים שהשתתפו אתנו ומשתתפים אתנו ביום הזה. תודתי לאמן סעיד אלנהרי, שעשה את התערוכה על כתב-היד הערבי היום בכנסת. תודתי המיוחדת לעוזרים הפרלמנטריים וסים חוסרי, מוחמד חלאילה ועימאד ג'ראסי. תודה לכולם, תודה למחנכים על השתתפותם ושלום.)
כבוד יושב-ראש הכנסת, יש לי תחושה שזה אולי רגע היסטורי, שאני מסתכל ואני רואה תרגום סימולטני גם שלך. הבנתי שהפעם האחרונה שהיה תרגום סימולטני במליאה הייתה כנראה לפני הרבה שנים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בתקופתי, שזה בדיוק 20 שנה, לא היה.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
לא היה, אז כנראה – מישהו אמר לי שהפעם האחרונה שהיה תרגום סימולטני במליאה זה בביקור של אנואר סאדאת ב-1977. כפי ששוחחנו, אני מקווה שנוכל לעשות את זה למנהג בכנסת – שיהיה תמיד תרגום סימולטני ויהיה אפשר לדבר בשפה הערבית.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מציע לעשות עסקה: אם חברי הכנסת של הרשימה המשותפת יבואו לכל האירועים הממלכתיים במליאה, אני מבטיח – זורק פנימה תרגום לשפה הערבית.
<נורית קורן (הליכוד):>
שאפו. כל הכבוד, אדוני היושב-ראש.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
התנאים לא קשורים. לא, חשבתי על עסקה שחברי הכנסת היהודים ילמדו ערבית, ואז לא יהיה צורך בתרגום סימולטני.
<נורית קורן (הליכוד):>
– – –
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
יש כאלה שיודעים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
דרך אגב, אדוני יודע שמתקיים קורס לשפה הערבית באמצעות, אם אני לא טועה, בית-ספר "ברליץ". לא נעשה פרסום, אבל הייתה יוזמה של כמה חברי כנסת. לא בדקתי לאחרונה, אבל אני חושב שיש קבוצה של מתמידים, שבאים לשיעורים.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
כן.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני לעברית: – – – אנחנו מאמינים שלהדליק נר עדיף מלקלל את החושך. היום הדלקנו נר וקראנו לשמר את השפה הערבית ואת מעמדה. השפה היא לא רק כלי לתקשר בין האנשים, אלא היא גם נושאת בחובה משמעויות רבות ומציינת את מעמדם של דובריה. השפה שלנו, השפה הערבית, היא אחד היסודות של הזהות הקולקטיבית שלנו. השפה הערבית היא הכלי שמחבק את כולנו, את החשיבה הלאומית המתקדמת; השפה של ההיסטוריה ושל המודרנה. יש חשיבות לשפה כשמדובר במיעוטים לאומיים ילידיים, כי במקרה כזה משמרים את השפה, ויש לשימור השפה חשיבות רבה מאוד. פה, אם לא משמרים את השפה, השפה של הרוב מקבלת את המעמד ההגמוני ומורידה את השפה האחרת.
אנחנו, כמיעוט במולדת שלנו – הרוב מנסה לבנות את המרחב הציבורי בצבע אחד, שמזדהה עם הרוב, וכך עושים מחזה חד-שפתי של הרוב, של שפת הרוב, וכך מעצבים את המרחב הכללי על-פי האינטרסים של הקבוצה השלטת. אלה דברים שליליים – להחסיר ולגרוע ממעמד הקבוצה בעלת השפה, ועיוות הקבוצה עצמה והתדמית שלה. אנחנו לא סתם מיעוט שחי במדינה הזאת; אנחנו לא סתם קבוצה לאומית במדינה הזאת. אנחנו כמובן לא סתם קבוצה אחת מהקבוצות המוחלשות בארץ הזאת. לפני הכול, אנחנו קבוצה של מולדת. אנחנו ילידים במדינה הזאת, קבוצה שהתפתחה כחלק מהרוב, יחד עם הפלסטינים במדינה הזאת, לפני קום המדינה.
הנכבה של 48' השאירה בתוכנו – מה שזכינו, מה שזכה עמנו – השאירה שרידים והשאירה את האותות של הזהות, ונגזר עלינו להיאבק בהדרה במבנה הכללי. השפה הערבית היא רשמית על-פי חוק, אבל ההתייחסות לשפה נשארה במקום צר. היא נעדרת לגמרי מהמחזה השפתי הכללי, והיא כמעט איננה קיימת בפרסומים הרשמיים, גם באינטרנט. השפה הערבית כמעט לא נמצאת באקדמיה; הלימוד, המחקר, מסתמך על העברית והאנגלית, ומשאירים את הערבית מחוץ לקמפוס האקדמי.
היחס אלינו הוא כאל מהגרים או קבוצה של עדוֹת שאין להן שום זכויות ששומרות על הזהות הקולקטיבית. היו הרבה החלטות של בתי-משפט, ובייחוד בית-המשפט העליון, שהדגישו את הרשמיוּת של השפה הערבית. מי שלא מתמודד עם הערבית כשפה רשמית עובר על החוק – לרבות על החלטת בית-המשפט העליון, שחייב את היישובים להוסיף את הערבית על שלטי הכניסה שלהם, על השלטים ביישובים שלהם. נאמר שהערבית מייצגת את הייחוד התרבותי והדתי של המיעוט הערבי.
מוסדות המדינה אינם מכבדים את המעמד המיוחד והייחודי של השפה הערבית ואינם מתייחסים אל הערבים כקבוצה לאומית, כמיעוט של מולדת, באמצעות בניית האזרחות המשותפת ביצירת מרחב ציבורי שוויוני לכולם. זה גורם לתחושת זרות אצל הערבים ולמתחים בין שתי הקבוצות – בין המיעוט הערבי למוסדות הרשמיים – על חשבון תפקיד השפה, שיכולה להיות ציר חשוב בפיתוח ההבנה של חיים משותפים ושלום. הערבית היא שפת האם ושפת חמישית מאזרחי המדינה, עם שורשים עמוקים, ושפת השכנים ושפת כל הסביבה שלנו.
מעל במה זו אני רוצה לבקש מכולם לשמר את השפה הערבית ולשמור עליה כשפה רשמית בצורה מוחשית, ולא רק בספר החוקים. הפלורליזם מחייב אותנו לחזק את השפה הערבית, ובייחוד במערכת החינוך, בשירותים הציבוריים, בשירותים הממשלתיים ובמרחב הציבורי. אי-מתן כבוד לערבית ולמעמדה שווה לאי-כבוד האזרחים הערבים ומחיקה של תרבותם.
כולי תקווה שהדיונים שהיו היום בוועדות הכנסת ביום המיוחד הזה יהיו התחלה של חיזוק השפה הערבית בארץ, ובעיקר כשאנחנו אומרים שהשפה היא גשר לשלום ולחיים משותפים, לכבוד ולשוויון.
עלינו לעמוד לצד שפתנו, וזכותנו להתפתח במולדתנו ועל אדמתנו מדור לדור. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת אכרם חסון – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אבי דיכטר.
<אכרם חסון (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, קהל נכבד, תרשו לי קודם כול, בשם יושב-ראש מפלגת כולנו, לברך את יושב-ראש הכנסת ואת ידידנו חבר הכנסת ג'בארין על החדרת דמוקרטיה ותרבות חדשה, אשר מוסיפה הרבה כבוד לכנסת ישראל ולעם כולו. זה מגשר על הפערים, נותן הרגשה טובה, מקרב לבבות, וזה הדו-קיום האמיתי.
תחילה אגיד כמה דברים שהכנתי בערבית, ולאחר מכן אגיד כמה דברים שכתבה הסיעה. אני מתנצל בשמו של אלי אלאלוף, שהיה צריך לייצג את הסיעה, אבל הוא פשוט לא הרגיש טוב וביקש ממני, ואני אעשה זאת בכבוד ובהערכה.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני לעברית: השפה הערבית היא היותר-חדישה והיותר-מדוברת מן השפות השמיות. היא אחת השפות הכי נפוצות בעולם: 422 מיליון נפשות דוברות את השפה הזאת. הודות להפצת האסלאם, השפה הזאת הפכה לשפת המדע והפוליטיקה למשך דורות רבים בארצות האסלאם, ויש לה השפעה ישירה וגם לא ישירה על שפות אחרות שבאו במגע עם העולם האסלאמי, כמו הטורקית, המלזית, האינדונזית, האלבנית ושפות אפריקניות רבות.
השפה הערבית היא שפה רשמית בכל מדינות ערב, וגם בצ'אד, באריתריאה ובישראל. היא אחת השפות הרשמיות בארגון האומות המאוחדות, וב-18 בדצמבר מציינים את יום השפה הערבית הבין-לאומי – זה היום שבו נכנסה השפה הזאת למוסדות האו"ם.
כפי שאמר המשורר אילייה אבו מדהה הלבנוני: הֱיֵה יפה והחיים ייראו לך יפים. אני אוהב ומעריך את אחי, חברי הכנסת הערבים והיהודים כאחד, אני מכבד אותם ואני מכבד את פועלם למען המגזר הערבי והמגזר היהודי.)
היום בחרנו, ביוזמתנו של חבר הכנסת יוסף ג'בארין ובעזרתו של יושב-ראש הכנסת, לציין את השפה הערבית. מקומה של השפה הערבית בציבור הישראלי חשוב מאין כמוהו. כ-65% מהיהודים בישראל טענו כי לדעתם חשוב לדעת ערבית כדי לדעת את האויב. זאת עדות לחוסר הבנה של השפה הערבית ומשמעותה לקיום יחסים שלווים ופוריים עם סביבתנו. היום בישראל אנו צריכים להשתמש בשפה הערבית כגשר לפיוס וחיים משותפים, ולא ככלי מלחמה. אי-אפשר לדמיין עתיד של השתלבות אזורית ושיתוף פעולה עם שכנינו אם ילדינו לא ידעו את השפה הערבית ויוקירו אותה. אך עדיין, לצערנו, רק 2.5% מהציבור היהודי בישראל יכולים לקרוא ידיעה עיתונאית בערבית, ואחוז אחד בודד יכול לקרוא ספר בשפה. אם נתונים אלה לא ישתנו, לא נוכל להבין כחברה את העמדה והסיפור של הצד השני, ולא ננהל שיח מעמיק אתו.
במהלך היום התנהלו דיונים בוועדות השונות בסימן השפה הערבית. בין היתר, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בראשותו של חבר הכנסת אלי אלאלוף התנהל דיון מיוחד בנוגע לנגישות שירותי הבריאות בשפה הערבית. בעיה זו מתעצמת בשירותי בריאות הנפש, שבהם השפה היא לא רק אמצעי לקבל את הטיפול אלא היא מהות הטיפול בעצמו. בישראל יש 27 פסיכיאטרים בלבד אשר דוברים את השפה הערבית. זהו מצב בלתי נתפס, שמוביל לכך שציבור שלם לא מקבל בצורה מספקת את השירותים שלהם הוא זקוק. סוגיה זו ממחישה את מחויבותה של מדינת ישראל על כלל מוסדותיה להכיר ולהשתמש בשפה הערבית כדי לתת לאזרחים הערבים הישראלים את הזכויות המגיעות להם ואת היחס שהם ראויים לו. רק כך תוכל המדינה לעמוד ביעדיה ולהעניק סיוע ומזור באופן שוויוני לכל אזרחיה.
מעמדה של השפה הערבית לא נוגע רק למגזר הערבי או ליחסים של האוכלוסייה היהודית אתו; יש לו גם השפעה של ממש על עיצוב התרבות היהודית בישראל. פחות מעשירית מבני הדור השלישי של עדות המזרח בארץ מעידים כי הם מבינים את השפה הערבית, לעומת כמעט מחצית מבני הדור הראשון. עובדה זו משקפת באופן ברור התרחקות ממורשת עדות המזרח, על אף עושרה ותרומתה למדינת ישראל. עלינו לוודא כי מורשת זו ממשיכה ללוות אותנו, והשפה הערבית היא כלי חשוב במאמץ הזה.
לצערי, היקף ידיעת השפה הערבית יורד. במערכת החינוך ילדינו לא לומדים את השפה הערבית בבית-הספר היסודי כלל, ואחריו – רק בצורה חלקית ביותר. התיקון הנדרש בנוגע לידיעת השפה הערבית והיחס אליה יכול להתחיל רק מלימוד מעמיק ומכבד שלה כחלק מתוכנית הלימוד.
<היו"ר נורית קורן:>
נא לסיים.
<אכרם חסון (כולנו):>
רק כך נוכל ללמדה בהיקף הנדרש, למנוע תהליכים ולהוביל לשינוי ביחסינו עם שכנינו. נראה כי הציבור מפנים את העמדה הזאת. לא פחות מ-40% מהנשאלים השיבו כי לדעתם צריך להיות חינוך דו-לשוני החל מכיתה א', הן לציבור הערבי והן לציבור היהודי בישראל.
השפה הערבית דומה לעברית לא רק במצלולה אלא גם במהותה. מה שאיחד את העם היהודי לדורותיו בגלות הוא המילה הכתובה, וכך מאחדת השפה הערבית על כלל ניביה, הערבית הספרותית הכתובה.
<היו"ר נורית קורן:>
אני מבקשת רק לסיים.
<אכרם חסון (כולנו):>
לימוד השפה הערבית הוא חינוך לערכים – ערכים של פיוס ושיתוף פעולה, של שוויון אזרחי, של שימור מורשתנו הציונית ושל אחדות. על ערכים אלו ראוי וצריך לחנך את ילדינו.
<היו"ר נורית קורן:>
תודה. חבר הכנסת אבי דיכטר, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. בבקשה.
<אבי דיכטר (הליכוד):>
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, קהל נכבד, קודם כול, לסגור את הסיפור של גן-עדן, שעלה כאן בנאומים הקודמים – למי יש בעלות על הנכס – אז אני רוצה לומר לך, ידידי אחמד טיבי, לפני שנים היה אירוע שבו מחבל רץ לעבר קבוצה של חיילים ואזרחים עם פצצה על הגב, הפעיל את הפצצה – לפני זה כמובן צעק: אללה אכבר – הפעיל את הפצצה ולמזלנו חומר הנפץ לא התפוצץ, רק הנפץ התפוצץ. והוא נפצע, איבד את ההכרה, והוא היה הפצוע היחיד.
לקחו אותו לבית-חולים והגיע איש לחקור אותו. כשהוא פקח את העיניים (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני לעברית: כשפקח את העיניים ראה מישהו בוהה בו, ואומר לו: מחמוד – כך היה שמו – אתה יודע איפה אתה נמצא? אמר לו: כן, אני בגן-עדן. אמר לו: לא גן-עדן ולא בטיח, אתה בבית-חולים, אמר: לא נכון. התווכחו: גן-עדן, בית-חולים. אחרי עשר דקות שאל אותו: תגיד לי, מי אני? אמר לו: אתה יהודי. אמר לו: נכון. האם יש יהודים בגן-עדן? הוא אמר: ואללה, נכון, אין בגן-עדן יהודים, אם כך, צדקת, אני בבית-חולים.)
חבר'ה, לאף אחד מאתנו אין בעלות על מה שקורה למעלה. אנחנו יודעים רק מה קורה כאן למטה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אין לכם בדיחות יותר מצחיקות?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
תביא בדיחה מהחדרים.
<היו"ר נורית קורן:>
תעמוד בזמן, אבי. אל תענה, אל תענה.
<קריאה:>
חדרי החדרים של השב"כ.
<קריאות:>
– – –
<אבי דיכטר (הליכוד):>
יא אחמד טיבי.
<היו"ר נורית קורן:>
חברים, בואו ניתן לו לדבר, יש לו את הזמן שלו. אחר כך תגיבו. חברים.
<אבי דיכטר (הליכוד):>
אני יודע (אומר בערבית: האמת מרה. קשה לשמוע את האמת). אבל האמת היא לפעמים אופציה, כדאי להסתכל עליה.
אני באמת שואל ביום הזה – שהוא יום חשוב מאוד, וסחתיין, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, על היוזמה – תמיד אנחנו שואלים: מי מפחד מהשפה הערבית? מי מפחד לדבר ערבית? למה, למה אנחנו פוחדים? יש איזו רתיעה מלדבר ערבית, אולי בושה, אולי מבוכה.
זה מדהים כמה שהערבית דומה לעברית, לא רק בגלל שזה מבנה של אותיות שורש – שפה שמית לכל דבר. יש דוגמה, אומרים, ראיתי באיזשהו מקום שכתוב (אומר דברים בערבית: שהשפה הערבית כמו העוּד: כשאתה מנגן על אחד המיתרים, כל המיתרים האחרים מתחילים לנגן.) עכשיו אני אומר את זה בעברית, תראו כמה שזה דומה: אל-ערבייה – הערבית; מית אל-עוד – משל, דומה לעוד; נקר – אם נקרת, אם פרטת; על ואחד וותר – על אחד המיתרים; אפילו המילה דומה: רונאת – ירונו כל המיתרים האחרים. אז איך זה שרובנו לא יודעים ערבית, למרות שאנחנו חיים בסביבה של 350 מיליון איש שמדברים ערבית, שלא לומר כאן, בישראל, שכל אדם רביעי מדבר ערבית כשפת אם?
ויש ישראלים רבים ששמות המשפחה שלהם בכלל לקוחים מהשפה הערבית והם לא יודעים את זה, ואני פוגש אותם מדי פעם. אתם יודעים, זה שיש לו רגל גדולה או רגל ארוכה או רגל קצרה: אבו-רג'ל. יהודים שגרו במדינות ערב לקחו את המילה הזאת והפכו את זה למשפחת אברג'יל.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
זה נחמד.
<אבי דיכטר (הליכוד):>
היו כאלה שהייתה להם הכבשה הקטנה בחצר: אבו-סח'לה. עשו מזה בוסקילה; בעל המאפייה שהתעסק בחובזה, אבו-חובזה, הפך להיות בוקובזה – ולא יודעים את זה בכלל, ולא יודעים מילה בערבית. אני לא מדבר על חלבּי, ולא רק בדאליה, יש גם חלבי יהודים. או שרעבי משרעב, או החדאד, שזה מקצוע, והנג'אר, שזה מקצוע, ומועלם.
אגב, אצל היהודים יש קבוצה אחת של שמות משפחה שלא אומצה, וזה מעניין למה – לא אומצו שמות משפחה של נכויות. יש פריד אל-אטרש – אין לזה משהו. לפחות אני בבדיקות שלי לא מצאתי שבשמות משפחה של יהודים יש נכויות.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
חצי מהממשלה.
<קריאה:>
רק חצי?
<היו"ר נורית קורן:>
חבר הכנסת דיכטר, הזמן נגמר, אז תסיים.
<אבי דיכטר (הליכוד):>
אבל תראי, אחמד טיבי דיבר קודם בנאומים של דקה איזה שש דקות.
<היו"ר נורית קורן:>
תסיים, תסיים.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
ענת, ענת. למדתי מענת ברקו.
<ענת ברקו (הליכוד):>
– – –
<אבי דיכטר (הליכוד):>
תראו, באמת, אחד הדברים – תראו, זה די מביך. אני חושב שאלה דברים מאוד חשובים. תראו, אנחנו משקיעים הרבה מאוד כדי לומר באנגלית את שמות המקומות בצורה מדויקת, אפילו אם זה מסובך: מסצ'וסטס. (אומר בערבית: ירחם השם.) איזה שם, עד שאתה אומר את השם הזה אתה צריך להתאמן, ואנחנו משקיעים, לא נטעה בשם הזה; דנייפופטרובסק – אתה הולך לרופא שיניים אחרי דבר כזה, אבל אתה משתדל להגיד את זה בצורה מדויקת. אבל כשמדובר בשמות ערביים (אומר בערבית: שורר אי-סדר:) עארבה במקום עראבה – איך הם ניגבו חומוס בבוקר; ג'בלייה במקום ג'באליה, מרר במקום מע'אר. וכשאתה מגיע לשמות של אנשים זה פשוט נורא.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
כמו באדיר, וליד באדיר במקום בדיר.
<אבי דיכטר (הליכוד):>
ואליד בדיר, כן. אבל זה יחסית נורמלי. תראה, שלושה אחים במשפחה אחת: נסר, נאסר ונסאר, אצל רוב הישראלים זה שם אחד: נאסר. שיסתדרו האחים בינם לבין עצמם.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אחמד, מוחמד – – –
<אבי דיכטר (הליכוד):>
ג'בר, ג'אבר, ג'באר – שיסתדרו; ג'אבר, ככה קוראים לזה. בכלל, רסאן, ואפילו אצל הדרוזים דרעש, כבר הם קוראים לעצמם דגאש במקום דרעש.
<היו"ר נורית קורן:>
אני רק מבקשת לסיים.
<אבי דיכטר (הליכוד):>
והרי בסופו של דבר אתה אומר (אומר בערבית, להלן תרגום סימולטני לעברית: השמות הכי יפים מתחילים בחמד או עבד,) ואתה אומר שהשמות האלה – אתה מצפה שבאמת יגידו את השמות האלה וידייקו: מוחמד זה מוחמד, ומחמוד זה מחמוד, ומחמֵד זה מחמֵד, ואחמד זה אחמד. זה מדהים לראות – – –
<קריאה:>
אין מחמֵד.
<אבי דיכטר (הליכוד):>
אצל הבדואים יש, תשאל את טלב.
<היו"ר נורית קורן:>
חבר הכנסת דיכטר, אני מבקשת, תסיים.
<אבי דיכטר (הליכוד):>
אני מסיים כאן. כשאתה בסופו של דבר – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – – מה את ממהרת לסיים? – – –
<היו"ר נורית קורן:>
חברים, יש זמנים. נתתי מעבר לזה. אני עומדת בזמנים. חברים, זאת העבודה, כנראה, של סגן יושב-ראש הכנסת.
<אבי דיכטר (הליכוד):>
תראו, אפילו, כשאתה רואה ישראלים – עבד אל-סלאם, עבדאללה עבד אל-חלים, עבד אל-ראני, זה עבד. אצל הישראלים זה עבד, זה שם קיבוצי ל-99 שמות של אללה. אתה שואל ישראלי: מה זה המסבחה? 33 אבנים – סופרים 99 שמות של אללה. כמה ישראלים בכלל יודעים שלאללה יש 33 שמות ושמתרגלים את זה על המסבחה? ואני אומר את זה כי פילוסוף מאוד ידוע, ויטגנשטיין, אמר פעם משפט: The limits of your languages – the limits of your world – – –
<היו"ר נורית קורן:>
אי-אפשר לדבר באנגלית, חבר הכנסת דיכטר.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מה זה?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
מה זה הדברים האלה? תני לו לדבר.
<היו"ר נורית קורן:>
חברים, אני מבקשת. חבר הכנסת דיכטר, אני מבקשת משפט אחרון ואתה מסיים. מצטערת.
<אבי דיכטר (הליכוד):>
אני אתרגם – ולא עשיתי את זה הרבה זמן – אני אתרגם מאנגלית לערבית: (אומר בערבית: מגבלות השפה שלך – מגבלות העולם שלך.) אני חושב שבאמת, אם אנחנו רוצים להיות חברה שיש בה מיעוט כל כך גדול של דוברי ערבית, ויש בה 350 מיליון איש סביבנו שמדברים ערבית, חשוב מאוד שאצלנו ידעו ערבית מכיתה א' ועד גיל 120, בשלב זה. תודה רבה.
<היו"ר נורית קורן:>
נכון, חשוב מאוד. חבר הכנסת יוסי יונה – ואני מבקשת לעמוד בזמנים. אין מה לעשות.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
– – – ערבית עיראקית אני רוצה לשמוע.
<היו"ר נורית קורן:>
יש תרגום. יש לך תרגום סימולטני. חבר הכנסת יוסי יונה, חמש דקות לרשותך, בבקשה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
מקובל, אם אין שר, לתת לדובר לדבר עד ששר נכנס, ואין שר.
<קריאות:>
נכון, נכון.
<היו"ר נורית קורן:>
יש פה סגן שר.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
גברתי היושבת-ראש. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני לעברית: אני רוצה לשאת את דברי בשפה הערבית לרגל יום השפה הערבית בכנסת. נולדתי בחיפה להורים שנולדו בעיראק. גדלתי בבית שבו המוזיקה הערבית הייתה חלק בלתי נפרד מהנוף התרבותי של הבית. גם כשניסיתי בילדותי לאטום את אוזני, המוסיקה הזאת הדהדה בתוכי.
באופן סמלי, זמרים כמו סלימה מוראד, נאזם אל רזלי והאחים אל-כווייתי דאוד וסאלח היו אורחים קבועים אצלי. אפילו מזמורי הדת ששר אבי שאבו את השראתם ממאפייני הלחן הערבי. וכל עוד סבתי הייתה בחיים קיימנו את טקסי הפסח גם בשפה הערבית. מילדותי הבנתי באופן טבעי את השפה העברית, שהפכה לשפת האם שלי. זו השפה שבה אני משתמש כדי לבטא באופן מלא את מחשבותי, את רגשותי האינטימיים ביותר. הדבר ברור – השפה הערבית נדחקה לשולי הזהות האישית שלי. אבל גם אם בילדותי ובנעורי התכחשתי לשפת האם של הורי בגלל שראיתי בה שפת האויב, בשנים האחרונות שבתי הרבה לשפה הזאת כדי לכונן שלום בין שתי השפות האחיות.
אף אחד אינו יכול לבטל את השורשים המשותפים לשתי השפות הקדומות, הערבית והעברית, אך למרבה הצער, אנחנו, היהודים, התרחקנו מאוד מהשפה הערבית, והיחס שלנו אליה משל הייתה שפה זרה. הסיבות למצב המצער הזה ברורות, ידועות, ואין צורך לדון בהן עכשיו, אך אני עדיין מאמין שהשפה יכולה להיות גשר לעידוד ההבנה, הקרבה והאמפתיה בין העמים. אם נחזור ונזכיר ששתי השפות נובעות מאותו מעיין, אולי יהיה ביכולתנו להתגבר על הדעות הקדומות והסטריאוטיפים ולהתבונן זה בזה באופן חיובי ואופטימי.
אנו יודעים היטב שהקשר של היהודים לשפה הערבית החל עוד לפני האסלאם. ראשית, יש לציין את שמואל בן עדיה, משורר יהודי מתקופת הג'אהליה, שהיה אחד המשוררים המפורסמים בתקופתו. ברשותכם, אצטט מהפואמה הידועה שלו: "אם לא יטמא בנבלה כבוד אדם, כל לבוש שילבש את יופיו בו יכליל. / אם לא יעמוס על נפשו מתלאות, לא ימצא לתהילה ולשבח כל שביל. / ביזתנו אישה: מה זעום מספרכם – –")
<קריאות:>
– – –
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
(נכון. "– – ואשיב לה: אך קומץ נחשב אציל." חשוב גם לזכור את שמו של סעיד יוסף אלפיומי, סעדיה גאון, שחי במאה התשיעית בבגדד, והוא אחד מחלוצי הספרות הערבית-יהודית.
אבל הזיקה של היהודים לשפה הערבית קיבלה אולי את ביטויה החשוב ביותר בתור הזהב האנדלוסי. הוגים ומשוררים יהודים כמו אבן-גבירול, אבן-פקודה, יהודה הלוי, יוסף בן יהודה ואחרים באותה תקופה השתמשו בשפה הערבית כדי להביע על מחשבותיהם ולפנות אל אלוהיהם. ודאי שאין לשכוח את אבו עמראן מוסא בן מימון, הלוא הוא הרמב"ם, שכתב את כתביו הרבים בערבית, ובהם הספר החשוב "מורה נבוכים".
בכל מקום עדין מתקיים פולמוס ממושך על אודות טבעה של ההיסטוריה המשותפת. יש המדגישים את ההיבטים החיוביים ויש המדגישים את ההיבטים השליליים של אותה היסטוריה. יהודים וערבים כאחד רוצים להתכחש לקיומה של ההיסטוריה הזאת, כאילו לא הייתה קיימת מעולם. לאלה ולאלה סיבותיהם הייחודיות; אלה גם אלה מונחים על-ידי סיבות בלתי ראויות. נתעלם מפולמוס זה. אין צורך שנחוש נוסטלגיה כלפי העבר או נשחזרו, אבל אפשר לדלות ממנו מחשבות ורעיונות כדי לעצב יחד עתיד משותף המתאפיין באמון הדדי ובשיתוף פעולה כלכלי ותרבותי, למען שני העמים.
לאחרונה חוקקה הכנסת חוק המחייב את כל התלמידים בישראל, החל מכיתה א' – –)
<היו"ר נורית קורן:>
נא לסיים.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
(– – ללמוד את השפה הערבית. זה צעד מבורך, אך עלינו לפעול שהחוק הזה יצא לפועל בצורה מועילה וחיובית. יש לפעול כדי שהיישום של החוק לא יחזק את האקלים הפוליטי הקיים אלא יתרום ליצירתו של אקלים חדש.
העיקרון שצריך להתקיים בעניין זה הוא כדלקמן: למד את השפה הערבית לא כדי להכיר את האויב שלך, אלא כדי שתעזור לך לחיות בשלום ובאחווה עם שכניך. תודה רבה על ההקשבה.)
<היו"ר נורית קורן:>
שוכראן. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
היית אמיתי. הלכת עם האמת שלך בפעם הראשונה.
<קריאה:>
יוסי – – –
<היו"ר נורית קורן:>
בבקשה, חבר הכנסת עיסאווי פריג', חמש דקות. תשתדל לעמוד בזמנים. בבקשה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אני אעשה את כל המאמצים.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני לעברית: גברתי יושבת-ראש הישיבה, חברי הכנסת ערבים ויהודים.) אני פונה אל ערוץ הכנסת שלא לתרגם את הנאום. תנו לנו להיות ספונטניים, חופשיים, שהאותנטיות של השפה – – –
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
אני רוצה להבין.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אתה תבין דרך העוזרים שלך או שתלמד את השפה.
<היו"ר נורית קורן:>
למדנו קצת, אבל זה לא מספיק.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
תנו לנו להגיע לאנשים בלי עריכה, באותנטיות, בחופשיות – וזה הטוב שבדברים. אתה צריך לשמוע אותם, כי שמעתי בחוץ את ערוץ הכנסת, וזה נראה "לפלף" כזה.
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
דבר בארמית. דבר בארמית.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אני, ברשותכם, אדבר עברית וערבית. מח'לוטה. מח'לוטה. אנא בדי אחכי מח'לוטה. אתה יודע מה זה מח'לוטה? מח'לוטה, יעני מעורב ירושלמי. אני מאוד מצטער שבאירוע כזה – ואני פונה אל חברי היהודים – באירוע כזה, כשמציינים את יום השפה, שזה אירוע מאוד חשוב, אני לא רואה לא את שרת התרבות ולא את שר החינוך.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני גם לא רואה את כל חברי הכנסת מהשמאל, שכל כך אוהבים – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אני לא רואה לא את שרת התרבות ולא את שר החינוך. נכון, שר החינוך – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
איפה כל חברי מרצ?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – מסתכל על השפה, כולל הערבים, כאויבים, ולא רוצה לשמוע אויבים. רסיסים בישבן.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
שר הדתות זה לא מספיק?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
ושרת התרבות לא מפתיעה אותנו – עומדת כאן ומדברת על כך שהיא רוצה לדאוג שלכל אזרחי ישראל תהיה ספרות קלה ונגישה, אבל – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
עיסאווי, תפרגן לאנשי הימין – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד. שרת התרבות ושר החינוך – זה רק מראה לאן הפנים שלנו מועדות. אני רוצה להודות (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני לעברית: אני רוצה להודות לעמית, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, על הצעד האמיץ הזה. כל הכבוד. עשה היסטוריה. כפי שכבר אמרתי בישיבה באולם "נגב", מלפני 40 שנה ועד היום אף פעם לא היה תרגום סימולטני. רק אחרי 40 שנה – 40 שנה אחרי הביקור של סאדאת, 40 שנה, עשית היסטוריה. זה מאורע מאוד חשוב, כל הכבוד ויישר כוח.) יוסף אמר שרק לפני 40 שנה היה תרגום סימולטני בכנסת, כשסאדאת עמד כאן ונשא את הנאום שלו, ואחרי 40 שנה זה הגיע.
אבל מגיעה גם מילה חמה ומיוחדת ליושב-ראש הכנסת. זה לא דבר של מה בכך. אתה צריך תעוזה, בימים כאלה, כשבני-הנוער היהודים, ברובם, פוחדים כשהם הולכים ברחוב ושומעים ערבים – פוחדים. אלו הסקרים. ככה כתוב בסקרים. בני-הנוער פוחדים לשמוע את השפה – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
זה לא כי יש – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – ולראות – – –
<היו"ר נורית קורן:>
חבר הכנסת חזן.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אורן, אורן, ידידי, רעי, תן לי להגיד את הדברים, אני מבקש.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
או, בכיף.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
יושב-ראש הכנסת, לגלות את התעוזה – את התעוזה, ואני מתכוון למה שאני אומר – ולהקדיש יום שלם בוועדות, במליאה, בכל פינה בכנסת, עבור היום הזה, זו תעודת כבוד ליושב-ראש הכנסת – –
<היו"ר נורית קורן:>
ולכנסת.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – ולכנסת. אבל היושב-ראש – – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
לכנסת ישראל.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
בסדר, זו לא כנסת פלסטין, זו לא כנסת גרמניה – זו כנסת ישראל. מה, צריך להגיד בכל פעם?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
עכשיו רק נשאר שתתאמו ביניכם.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
נו, באמת, אל תהיו קטנוניים.
<ענת ברקו (הליכוד):>
עיסאווי, ככה זה אצל – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
עיסאווי, מה שנשאר זה שתתאמו ביניכם.
<היו"ר נורית קורן:>
חבר הכנסת פריג', נגמר הזמן, אני מבקשת.
<ענת ברקו (הליכוד):>
עיסאווי, ככה זה אצל – – –
<היו"ר נורית קורן:>
בסדר, אני מבקשת.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
את תהיו קטנוניים. אל תהיו. ענת, לא להיות קטנוני.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הללויה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
עכשיו אומרים תודה ליושב-ראש הכנסת.
שתי נקודות שאני רוצה לציין: החברים כאן עלו והתייחסו לשפה, כל אחד מהכיוון שלו. שמענו שירה בשפה הערבית – גם מיוסי יונה, גם מחבר הכנסת דיכטר, וכל החבר'ה הערבים. זה כיף. זה כיף. איך אמרה חברת הכנסת – מה שמה? קסניה. אמרה שהערבית היא מלכת השפות, היום בוועדה. (אומר בערבית: אמרה שהערבית היא מלכת השפות.)
<היו"ר נורית קורן:>
טוב.
<קריאה:>
(בערבית: מלכת היופי של השפות.)
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
(בערבית: מלכת היופי של השפות.)
<היו"ר נורית קורן:>
חבר הכנסת עיסאווי, נגמר הזמן, אבל אני מוסיפה לך שתי דקות. אני יודעת שעוד לא התחלת, זה רק היה – אז אני מוסיפה לך עוד שתי דקות, בבקשה. בבקשה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
כן, זה פתיח.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
נורית, בואי תני לו שעתיים.
<היו"ר נורית קורן:>
בבקשה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
חברים, ברשותכם, אילו משפטים הכי מוכרים לציבור היהודי? אני יחד אתכם. המשפט הכי שגור והכי ידוע הוא: גִ'ב אל-הווייה; ואקפ ואלא בטוח'כ; רֻח מן הון; סכר אל-באב; אפתח אל-בגאז'; אצ'ווי א-צ'ווא. אלו המשפטים.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
ואקפ ואקפ.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
ואקפ ואקפ.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אטפי אל-מותור.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אטפי אל-מותור.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אעטיני הוויתכ.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
לא, זה לא "אעטיני". אעטיני זה ספרותי. זה גִ'ב אל-הווייה. ואקפ ואלא בטוח'כ. ואלא אטפי א-צ'ווא. דברים מהסוג הזה. שו אסמכ. אלו הדברים. אני שואל אתכם – אלו הדברים הכי שגורים – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
ערבי מסריח.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
לא, ערבי מסריח זה עברית.
<ענת ברקו (הליכוד):>
מה הכי שגור? – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
אל-אסתקלאל א-צהיוני. אד'בח גם מהצד השני.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אני שואל אתכם – – –
<היו"ר נורית קורן:>
חבר הכנסת חזן וענת ברקו, תנו לו לסיים.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
תראו מה אתם מלמדים את החייל שמסיים תיכון. מה הוא צריך לדעת – ואקפ ואלא בטוח'כ. גִ'ב אל-הווייה. זה מה שהוא יודע. זה אחד. הדבר השני – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
עיסאווי, ענדכ תס'ריח'?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
ענדכ תס'ריח'? ענדכ תס'ריח.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אז תראה לי.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
לא תס'ריח'.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אז תראה לי.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
ענדכ תס'ריח. תס'ריח.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אני דווקא שואלת את אימא שלי: ענדכ – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
הדבר השני – ענת, אני רוצה לסיים. לפני 30 שנה – – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
עיסאווי, פספסת. אני שואלת את אימא שלי: ענדכ תבית? היא אומרת לי כן, ואני אוכלת בכיף.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
לפני 30 שנה, חברים, כשהוצאתי רישיון נהיגה, הייתי בן 19. עשיתי תיאוריה בשפה הערבית – נכשלתי; שוב בערבית – נכשלתי; עשיתי בפעם השלישית בעברית – עברתי.
<היו"ר נורית קורן:>
נו, אתה רואה? הבנת יותר טוב.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
תקשיבו טוב, עברתי. היום הבנות שלי עשו תיאוריה. בפעם הראשונה עשו את זה בעברית, כדי שתעבור בלי עריכה, התיאוריה; שלושתן עברו בעברית. אחרי 30 שנה ממשיכים עם הערבית העילגת, ממשיכים בעקשנות לתרגם אותה. זה המצב. האירוע של היום, גברתי היושבת-ראש – –
<היו"ר נורית קורן:>
תסיים.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – וצדיקי יוסף – –
<היו"ר נורית קורן:>
רק תסיים.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – חייב להיות עם הישגים. יפה לציין, וזה טוב לציין, אבל בלי הישגים לא יכולים להגיד.
<היו"ר נורית קורן:>
חבר הכנסת עיסאווי פריג', משפט אחרון. די, עברנו כבר את הזמן.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
משפט אחרון. עברנו.
<היו"ר נורית קורן:>
היה נעים לשמוע אותך, אבל צריך לסיים.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אז אני אסיים: אומנם אנחנו, הערבים, בינינו, לא רוצים שתלמדו ערבית.
<היו"ר נורית קורן:>
למה? אנחנו רוצים.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
תקשיבי, בינינו, אני אומר לעצמי, ואנחנו מדברים בינינו: שישאירו לנו את היידיש שלנו.
<היו"ר נורית קורן:>
אתה לא יכול. אתה לא יכול.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
תשאירו לנו את היידיש שלנו.
<היו"ר נורית קורן:>
כי יש תימנייה, כמוני, שגם מדברת ערבית ומבינה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
חברים, נגמר הזמן. השפה היא מאחדת – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – – אתה רוצה – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – ולימוד השפה יהיה הראי, הראי, לכל המרחב, שאפשר לחיות ביחד.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
עיסאווי, תפרגן למי שמקדם – – –
<היו"ר נורית קורן:>
גם ערבית וגם עברית. גם ערבית וגם עברית. תודה, חבר הכנסת עיסאווי. חבר הכנסת יעקב מרגי – איננו. אני אבקש מסגן שר החינוך, חבר הכנסת מאיר פרוש, לסכם את הדיון. בבקשה.
<קריאה:>
הוא כבר לא חבר כנסת.
<היו"ר נורית קורן:>
נכון, אתה צודק.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אחרי הסיכום – – – אחרי הסיכום עמדה נוספת.
<היו"ר נורית קורן:>
הבעת עמדה – רק אחרי השר.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר נורית קורן:>
סגן השר, אולי תפתיע אותנו וגם אתה תדבר כמה מילים בערבית?
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
סבאח אל-ח'יר. מרחבא.
<קריאה:>
– – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
תגיד להם את המילה – – –
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
– – –
<היו"ר נורית קורן:>
לא, אנחנו מדברים רק במילים יפות.
<מאיר פרוש (יהדות התורה):>
– – –
<קריאות:>
– – –
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
גברתי היושבת-ראש, הייתי חבר מועצה בעיריית ירושלים 13 שנים. למדתי קצת ערבית. ככה זה נראה.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מצטער על שלא הגעתי ברגעים הראשונים של הדיון, וגם לא שמעתי את חבר הכנסת ג'ובראן. זה לא אומר – – –
<היו"ר נורית קורן:>
ג'בארין, ג'בארין. חבר הכנסת ג'בארין.
<קריאות:>
– – –
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
זה לא אומר שאם הייתי פה הייתי מבין, כי רובכם דיברתם בערבית, ואני לא הבנתי מה אמרתם.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
ג'ובראן זה סופר.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
היום מציינים לראשונה את יום השפה הערבית בכנסת. יש חשיבות רבה לשימוש בשפה המשמרת את תרבותו של עם, וכך זה בכל עם. זה מהווה תעודת זהות תרבותית של כל עם. הקשר בין הערבית לבין העברית, כשתי שפות עשירות, קרובות, מאותה משפחה, הוא רב. עד היום גם שימרה הערבית הספרותית מבנים וצורות שקיימים להם מקבילים בעברית מקראית וקדומה.
לעם היהודי יש היסטוריה עם השפה הערבית. הרבה מספרות ההגות היהודית של חכמי יהדות ספרד בימי-הביניים נכתבה בלשון ערבית ובערבית-יהודית – כלומר, נכתבה באותיות עבריות, דהיינו בלשון הקודש, ובשפה הערבית – וכך גם חלק מספרי פרשנות המקרא וההלכה. בערבית-יהודית נכתבו כתביו של רבי סעדיה גאון, אם אני לא טועה – הזכיר את זה חבר הכנסת יוסי יונה – ובהם התרגום הערבי למקרא המשמש את עדת תימן וחיבורים בתחומים המגוונים של ההגות היהודית. כתבי הרמב"ם נכתבו בערבית-יהודית, ובהם "מורה נבוכים", פירוש המשניות וספר המצוות. את "משנה תורה" הוא כתב בלשון קודש. גם "ספר הכוזרי" של רבי יהודה הלוי נכתב בערבית-יהודית, ועוד חיבורים רבים בהלכה, בפרשנות, בדקדוק ובתחומים נוספים. רוב הממצאים בגניזת קהיר כתובים גם הם בערבית-יהודית.
אנחנו למדים מכך שגם כאשר היהודים השתמשו בשפת המקום, הם עדיין שמרו על לשונם, והחיבורים נכתבו באותיות עבריות – מה שמלמד בין היתר על חשיבות שמירת הזהות והתרבות, כלומר, אף שהם חיו בארצות ניכר והשתמשו בשפה המקומית המדוברת, הם ידעו לשמור על לשונם, על הזהות שלהם.
לפני כ-80 שנה הורי התגוררו בעיר העתיקה, סמוך לשכניהם הערבים. הם דיברו ביניהם, גם עם השכנים, בערבית. אני זוכר גם ערבים שידעו את שפת היידיש. שנים לאחר מכן, אני זוכר, כילד בן 12, לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר המתיחות בין הערבים ליהודים ירדה, הלכתי עם אמי, עליה השלום, בשוק בעיר העתיקה, בירושלים, ואמי דיברה עם המוכרים והשכנים בשפה הערבית, שאותה הכירה על בורייה.
השימוש בשפה הערבית הוא כלי להמחיש את הרצון להפיג מתיחויות בין הערבים ליהודים. ככל שהמתיחות תרד, כך השימוש בערבית יהיה רב יותר, ואף יעזור לרגיעה בין שני העמים. עם זאת, עם הרצון ששני העמים יחיו בשלום ובאחדות, אנו עושים הכול כדי שלא תהיה חס ושלום התבוללות בעם היהודי, ואנו עומדים על המשמר שחוליות, חלילה, לא ינותקו מן השרשרת שמחברת אותנו למעמד הר-סיני. אני מאמין שהעם הערבי גם הוא לא רוצה שתהיה התבוללות בתוך עמו. כל אחד גאה באומה שלו. עד כאן דברי מאיר פרוש היהודי מאגודת ישראל – יהדות התורה.
ולתשובת משרד החינוך: משרד החינוך רואה חשיבות רבה בהנחלת השפה הערבית לילדי ישראל. חשיבותה הרבה של השפה למדינת ישראל ולאזרחיה נובעת ממרקם האוכלוסייה במדינת ישראל, ממקומה הגיאו-פוליטי של המדינה, ובעיקר – מהצורך בהידברות וקיום דיאלוג בין דוברי השפות השונות בארץ. אנו מאמינים כי לימוד השפה יסייע להעמקת התקשורת בין העמים, להכרת התרבות ולטיפוח סובלנות ורגישות.
השפה הערבית היא שפה רשמית במדינת ישראל, והיא אחת ממטרות החינוך, כפי שהוגדר בסעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג–1953: להכיר את השפה, התרבות, ההיסטוריה והמורשת של האוכלוסייה הערבית. אני מצטט מחוזר מנכ"ל. לימודי השפה הערבית הם חובה בכיתות ז'–ט' בהיקף של שלוש שעות שבועיות לכל כיתה בבתי-הספר העבריים. גם זה מצוין בחוזר מנכ"ל: בכיתות י', י"א, וי"ב המקצוע הוא מקצוע בחירה, ובמסגרתו מוצעים שני מקצועות: ערבית ועולם הערבים והאסלאם; לימודי המזרח התיכון. המשרד מעודד את בתי-הספר בארץ ללמד את השפה ומעניק תמיכה תקציבית לחטיבות-ביניים ולחטיבות עליונות. בחטיבות-הבינים מוענקת שעה צבועה בכל כיתת לימוד שבה נלמדת הערבית בהיקף של שלוש שעות שבועיות. בחטיבות העליונות מוענקות לבתי-הספר שעות על-פי תבחינים במטרה לתמוך בתחומי הדעת ערבית ועולם הערבים והאסלאם ולהגדיל את מספר הלומדים בתחומים האלה. בבתי-הספר היסודיים נלמדת הערבית כתוכנית רשות, זולת במחוז צפון ובעיר חיפה, שבהם ישנה חובת למידה בכיתות ה'–ו', וההחלטה התקבלה בשל מרקם האוכלוסייה ובמטרה לגשר ולחבר.
בימים אלה אושרה במשרד החינוך תוכנית לימודים לבתי-הספר היסודיים לכיתות ה'–ו' המבוססת על הוראת השפה המדוברת בשילוב מיומנויות של ראשית הקריאה והכתיבה. התוכנית מתמקדת בשיח בערבית מדוברת בנושאים יומיומיים ובהכרת התרבות הערבית, וחושפת את הלומדים לאותיות ולמילים בערבית. התוכנית שמה דגש גם על השיח הדבור, במטרה להגביר את המוטיבציה של הלומדים הצעירים ללמוד את השפה הערבית, לטפח בהם את אהבת השפה ואת הסובלנות כלפי דוברי שפות אחרות, ולא פחות מכך – להכין אותם לקראת המשך לימוד הערבית בחטיבת-הביניים. הלימוד במסגרת התוכנית חווייתי. הוא יתבצע בעיקרו בשפה הערבית המדוברת, יתמקד במיומנויות ההבעה בעל-פה, וישולבו בו עד כמה שניתן שירים, משחקים, סיפורים ועוד, במטרה להגביר את ההנאה בלימוד השפה.
משרד החינוך רואה חשיבות גם ביצירת גשר לקשר באמצעות השפה. כפי שחשוב שילד יהודי ילמד את השפה הערבית, כך חשוב שילד ערבי ילמד את השפה העברית. בתוך כך התחיל משרד החינוך ביישומה של תוכנית ללימודי עברית במגזר הערבי, "עברית על הרצף". במסגרת תוכנית זו החל מהשנה החלו תלמידי המגזר הערבי ללמוד עברית כמקצוע חובה כבר מגן-הילדים, ועד כיתה י"ב. מטרת התוכנית היא שיפור שליטת התלמידים הערבים בשפה העברית, בדגש על חיזוק מיומנויות דיבור והאזנה. אין לנו כל ספק כי ידיעת העברית תאפשר צמצום פערים חברתיים ותהווה מנוף לקידום חברתי וכלכלי ומפתח להשתלבות בחברה הישראלית מבחינה כלכלית ותרבותית.
חשוב להוסיף על האמור ולציין כי המשרד מייחס חשיבות רבה גם לקידום וחיזוק של שליטת התלמידים הערבים בשפה הערבית התקנית, מתוך הבנה ששליטה בשפת האם הערבית מהווה תשתית ללמידה בכל תחומי הדעת, ושיפור ההישגים בשפת האם הערבית היא תנאי הכרחי לשיפור ההישגים בכל המקצועות. השפה הערבית היא שפת האם והשפה הלאומית העיקרית של האזרחים הערבים בישראל, והיא נלמדת בישראל כשפה ראשונה בכל בתי-הספר הערביים, מכיתה א' ועד סיום י"ב, וכן במוסדות להכשרת מורים ערבים.
השליטה בעיקרי השפה התקנית על בורייה היא אחד ממקורות הגאווה של התרבות הערבית. לשם חיזוק שליטת התלמידים הערבים בשפת האם התקנית יזם המשרד כמה מהלכים, ובהם פיתוח והטמעה של תוכנית לימודים חדשה לגני-הילדים במגזר הערבי, ששמה "תשתית לקראת קריאה וכתיבה בערבית כשפת אם בגני-ילדים", והמטרה שלה היא חשיפה לשפה תקנית והקניית אוריינות לשונית ומיומנויות פיתוח חשיבה החל מגיל הגן; פיתוח והטמעה של תוכנית לימודים חדשה בשפה הערבית בשלב החינוך היסודי תחת הכותרת "חינוך לשוני ערבי – שפה, ספרות, תרבות", אשר נחשבת לאחת התוכניות המובילות בתחום רכישת השפה בעולם הערבי; פותח ומוטמע גם כלי תחת הכותרת "מבדק קריאה וכתיבה בשפה הערבית לילדי כיתה א'", אשר מיועד לאיתור תלמידים מתקשים. מבדק זה בשפה הערבית הנו ראשון מסוגו בכל העולם; פיתוח והטמעה של תוכנית לימודים חדשה בשפה הערבית בשלב החינוך העל-יסודי בתחום הלשון וההבעה; החלת המתכונת החדשה לבחינת הבגרות בשפה וספרות ערבית, על-ידי הכרה במקצוע השפה הערבית, לשון והבעה, וספרות ערבית כמקצוע מוגבר ברמה של 5 יחידות לימוד לזכאות לבגרות. מהלך זה ישווה את מעמד הערבית למעמד העברית, ויקנה למקצוע יוקרה וכבוד; הטמעת תוכנית תרבות הדיבור "רטוריקה" וכתיבה יצירתית בשפה הערבית במגזר הערבי בכל בתי-הספר על בסיס תחרותי; פיצול כיתות א'–ב' בשפה הערבית בהיקף של 5 שעות שבועיות לשם מתן מענה לחיזוק שליטת התלמידים בשפה הערבית בכיתות היסוד.
לסיכום דברי אני רוצה לחזור ולומר: השפה הערבית היא שפה רשמית במדינת ישראל לצד השפה העברית. יש חשיבות, לפי עמדת משרד החינוך, ללימוד שתי השפות, בראש ובראשונה לשם יצירת היכרות בין העמים. הדבר מוצא ביטוי בלימוד השפה הערבית במגזר היהודי ובלימוד השפה העברית במגזר הערבי. לצד זאת, כדי להביא לשיפור בהישגי תלמידי המגזר הערבי בכל המקצועות, מושם דגש על לימודי השפה הערבית התקנית בכל שלבי החינוך במגזר הערבי.
כאמור, לימודי השפה הם הבסיס ליצירת הקשר בין העמים ולהכרת התרבויות השונות. לשפה יש יכולת לטפח סבלנות ורגישות כלפי אנשים בעלי אורח חיים שונה ובעלי רקע תרבותי שונה.
אני מבקש להודות לחברי הכנסת שלקחו על עצמם את היוזמה המכובדת הזאת והביאו לכך שהכנסת תתייחס לזה לראשונה. יש לי הזכות והכבוד לעשות זאת לראשונה מטעם משרד החינוך, לשמוע את חברי הכנסת, גם במליאה וגם במהלך היום בעבודת הכנסת בוועדות, ואני מקווה שהסיג והשיח בנושא הזה – כמו בעוד נושאים שאנחנו זקוקים סבם לסיג ושיח – יביא להתפייסות ורגיעה בין העמים. תודה.
<היו"ר נורית קורן:>
תודה. רגע, סגן השר, בבקשה, מה אתה מציע – שיסתפקו בתשובה שלך? חברים, איפה חבר הכנסת יוסף ג'בארין?
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
לפני שאת פונה אל חברי הכנסת, אסביר לך מה הוא הכלל.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
להעמיד את זה כל שנה – יום לשפה.
<סגן שר החינוך מאיר פרוש:>
הכלל הוא כזה: התקנון אומר שאם חבר כנסת מבקש להביא למליאה דיון, הבקשה שלו היא שידונו במליאה. אני לא חושב שאחד המציעים רוצה שידונו על זה במליאה. לכן, אם הם מסתפקים בתשובה – טוב; אם הם רוצים שזה יעבור לאיזושהי ועדה – גם אשמח לשמוע.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – –
<היו"ר נורית קורן:>
עיסאווי, תרגום.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אני אומר: לקבע את היום הזה בכנסת.
<היו"ר נורית קורן:>
טוב, זה כבר שלב אחר. אתה צריך לבקש שזה יהיה יום קבוע בכנסת. זו הצעת חוק.
אז אנחנו מסתפקים בתשובה, והתקנון אומר שאם מסתפקים בתשובה אני לא נותנת הבעת דעה נוספת, אבל אני רוצה לחרוג מהתקנון ולאפשר לחברי הכנסת שביקשו ממני דעה נוספת. אבל אני מבקשת: דקה, כדי שאני אוכל לתת לכולם, כי היו נאומים בני דקה והיה אפשר לדבר. אז בבקשה, חבר הכנסת אורן אסף חזן. בבקשה, דקה בדיוק.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא הבנתי מה הקשר לנאומים בני דקה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
– – –
<היו"ר נורית קורן:>
אין קשר. אני רק אומרת שמי שרצה לדבר יכול היה לדבר בנאומים בני דקה. עכשיו אני מבקשת: דקה בדיוק. אורן, בבקשה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
(אומר בערבית: גברתי יושבת-ראש הישיבה, כנסת נכבדה.)
<קריאה:>
עד עכשיו – מצוין.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני חייב להגיד לכם דבר אחד: זו פעם ראשונה, או אחת הפעמים הבודדות באמת, שאני מוצא את עצמי מסכים עם חלק מחברי הכנסת, אלה שמכנים את עצמם "פלסטינים". רק חבל לי על דבר אחד, וזו הפנייה האישית שלי אליכם: שיש חלק מאותם חברי כנסת פלסטינים בכנסת ישראל שפשוט מלכלכים את השפה הזאת עם ההתעסקות שלהם והשנאה שהם מפיצים פה בכנסת.
אבל עכשיו נשים את זה רגע בצד ונתעסק בעיקר. תראו, אני חייב להגיד לכם דבר אחד: לפני כשנה הנחתי את הצעת החוק ללימוד השפה הערבית המדוברת החל מכיתה א' אצלנו, ויש לזה סיבה מאוד פשוטה – רגע לפני שאני אומר מילה על השר בנט. הסיבה שלי הייתה אחת: בסופו של יום גם אני, כחבר כנסת יהודי אבל עם שורשים מרוקאיים, טריפוליטאיים, טוניסאיים, הסבים והסבתות שלי, השורש שלהם – כפי שראינו גם את חבר הכנסת יונה היום מדבר – הוא בשפה הערבית. הניבים, הפתגמים – –
<היו"ר נורית קורן:>
הזמן נגמר, חבר הכנסת אורן חזן. תסיים.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – הביטויים, השירים, המורשת.
והדבר השני הוא – ובזה אני מסיים – הדבר השני הוא מאוד פשוט, ואם אתם תשכילו להבין את זה יהיה לשנינו יותר קל לקיים פה חיים טובים יותר: מדינת ישראל היא מדינה יהודית – ואין על כך ויכוח – בעלת רוב יהודי מובהק. לא נוותר על כך אף פעם; מהירדן ולים מדינה אחת, מדינה יהודית בארץ-ישראל. אבל נכון, יש פה מיעוט ערבי, והשפה היא גשר ושער לתרבות, ואם נשכיל להבין אחד את השני יהיה לנו יותר קל. הבקשה שלי אליכם ביום הזה: תכבדו את השפה שלכם בנועם, בדרכי נועם, בהפצת קירוב לבבות ולא בשנאה, כפי שאתם נוטים לעשות. תודה רבה.
<היו"ר נורית קורן:>
תודה. חבר הכנסת יגאל גואטה, בבקשה.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא שומע. מה את ממלמלת?
<היו"ר נורית קורן:>
אנחנו ביום חגיגי. בואו נסיים אותו בצורה היפה ביותר. בבקשה.
<קריאה:>
זה לא יפה.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
חברי חברי הכנסת הערבים, מהרשימה הערבית, אני חושב שבסך הכול היה פה יום נפלא היום, גם בוועדות, גם במליאה, ואולי באמת כדאי שבסוף תעשו אתם יוזמה, יום אחד בכנסת ישראל להודות למדינת ישראל ולכנסת ישראל על הכבוד ועל הדמוקרטיה שאתם מקבלים פה. הרי אתם יודעים שאין בשום מקום בעולם דמוקרטיה כזאת – אתה עכשיו מפריע לי, אורן. באמת אין דמוקרטיה כזאת. אתם יודעים מה? אני מוכן לתת לכם עשר שנים שתדאגו שאנחנו נדבר יום אחד – לא בשנה, בעשר שנים – בסוריה בפרלמנט. אנחנו נבוא לדבר שם יום אחד בעברית פעם בעשר שנים. זה לא קיים, ואתם גם לא רוצים להיות חברים בפרלמנט שם.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אתה אזרח סוריה?
<יגאל גואטה (ש"ס):>
אני טוניסאי. אז תדאג בטוניס, בסדר? תדאג שנדבר שם יום אחד בעברית. כל היום – יום בעברית.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – –
<יגאל גואטה (ש"ס):>
לכן, לכן – – –
<קריאות:>
– – –
<יגאל גואטה (ש"ס):>
אני מקווה מאוד שבאמת, בעזרת – בסוף תבינו באמת כמה המדינה הזאת מקסימה עבור כולם, עבורכם, ויהיה כמו שאומרת אום כולתום בשיר: (אומר בערבית ומתרגם:) תמיד בסוף החושך בא האור. בעזרת השם שיבוא האור, ונחיה כולם בשלום. תודה רבה.
<היו"ר נורית קורן:>
תודה. סוף-סוף מישהו הזכיר את אום כולתום.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – –
<היו"ר נורית קורן:>
חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה – – –
<היו"ר נורית קורן:>
רגע. סליחה, ענת. חבר הכנסת אחמד טיבי, אני אשמח מאוד אם גם אתה תאמר תודה לחבר הכנסת ג'בארין, בדקה, אם תמתין.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אמרתי.
<ענת ברקו (הליכוד):>
חבר הכנסת טיבי, אתה לא הולך.
<היו"ר נורית קורן:>
חברת הכנסת ברקו, בבקשה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
טיבי, אתה לא רוצה לשמוע את חברת הכנסת ברקו?
<ענת ברקו (הליכוד):>
(אומרת בערבית: אל תלך, בבקשה.) בערבית עיראקית, ראית?
<היו"ר נורית קורן:>
חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אוקיי. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני באמת רוצה לציין את חבר הכנסת ג'בארין על היום הזה. זאת הייתה ממש חוויה. אנחנו עברנו מוועדה לוועדה. אני רוצה לומר שהערבית והעברית הן שפות אחיות, ויש הרבה מאוד מילים חופפות. הערבית היא מאוד חשובה, היא גם שפת הקוראן, כך שמיליוני מוסלמים, גם אם הם לא דוברי ערבית, באמת יש להם זיקה עמוקה לשפה.
אני רק מבקשת, בגלל ההשפעה המאגית של השפה, שלא להשתמש בה באופן שלילי, כי יש לה את הכוח, את העושר הלשוני שלה. אני מקווה שבאמת השפה תהיה גשר לשלום, שילמדו אותה מגיל מאוד מאוד צעיר, ואנחנו, אינשאללה, כולנו נחיה כאן בהרמוניה מלאה, דוברי עברית וערבית, והכול בשלום. אני רוצה לאחל לחברינו כאן רמדאן כרים.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
חכי, אני אגיד להם בשפה הערבית. טיבי – – –
<היו"ר נורית קורן:>
חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
הודיתי בנאום בן דקה. תודה.
<היו"ר נורית קורן:>
תודה רבה. אני רוצה לחתום את היום הזה. היה יום באמת מיוחד בכל הוועדות, שהתנהלו בצורה מאוד יפה, וכך אנחנו מסכמים את היום.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"ז באייר התשע"ו, 25 במאי 2016, בשעה 11:00 בבוקר. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:48.>