דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ו ישיבה קכ"ה הישיבה המאה-ועשרים-וחמש של הכנסת העשרים יום רביעי, י"ז באייר התשע"ו (25 במאי 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 191. משך התורנות של רופאים מתמחים בישראל 6 עליזה לביא (יש עתיד): 6 שר הבריאות יעקב ליצמן: 6 יגאל גואטה (ש"ס): 8 דב חנין (הרשימה המשותפת): 9 187. הסכנה בביצוע תוכנית המתאר של מצפה-נפתוח בירושלים 14 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 14 סגן שר האוצר יצחק כהן: 14 דב חנין (הרשימה המשותפת): 16 188. האיומים וההשחתה בבית-העלמין תל-רגב 18 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 18 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 18 יצחק וקנין (ש"ס): 19 אורי מקלב (יהדות התורה): 20 190. הכרה בשנות לימוד בישיבה 21 משה גפני (יהדות התורה): 21 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 22 189. מסמכי ועדת החקירה בעניין ילדי תימן 31 זהבה גלאון (מרצ): 31 שרת המשפטים איילת שקד: 31 יואב בן צור (ש"ס): 33 דב חנין (הרשימה המשותפת): 33 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – ילד נעדר עוגן משפחתי), התשע"ו–2016 35 מירב בן ארי (כולנו): 35 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 36 הצהרת אמונים של חבר הכנסת יהודה גליק 38 יהודה גליק (הליכוד): 38 שר העלייה והקליטה זאב אלקין: 43 הצהרת אמונים של חבר הכנסת יעקב אשר 46 יעקב אשר (יהדות התורה): 47 משה גפני (יהדות התורה): 49 הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – איסור התניה בחוזה על פתיחת עסק או מתן שירות), התשע"ו–2016 52 יגאל גואטה (ש"ס): 52 שר התיירות יריב לוין: 53 איתן ברושי (המחנה הציוני): 53 יגאל גואטה (ש"ס): 56 הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הגדלת היקף השידורים בשפה הערבית), התשע"ה–2015 59 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 59 הצעת חוק השוואת תגמוליהם של נפגעי טרור פלילי לנפגעי טרור לאומני, התשע"ה–2015 63 מאיר כהן (יש עתיד): 64 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 65 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור לסטודנטים מתשלום דמי ביטוח לאומי), התשע"ו–2015 67 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 67 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 71 הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות), התשע"ו–2016 74 עליזה לביא (יש עתיד): 74 הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – סעיף נוקשות) 77 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 78 שר הבריאות יעקב ליצמן: 81 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שידורי חדשות בין-לאומיים המופקים בישראל), התשע"ו–2016 82 נחמן שי (המחנה הציוני): 82 שר התיירות יריב לוין: 88 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 89 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלה לתלמיד), התשע"ה–2015 92 משה גפני (יהדות התורה): 92 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 97 יואל חסון (המחנה הציוני): 102 הצעה לסדר-היום 104 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא יחסי הון–שלטון בתקופות הכהונה של ליברמן כשר במשרדים השונים 104 זהבה גלאון (מרצ): 105 שר התיירות יריב לוין: 107 הצעות לסדר-היום 111 חשש לאלימות משטרתית מוגזמת 111 מיכל בירן (המחנה הציוני): 111 מירב בן ארי (כולנו): 113 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 121 אורן אסף חזן (הליכוד): 125 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 127 דב חנין (הרשימה המשותפת): 144 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 145 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 150 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 153 אורן אסף חזן (הליכוד): 154 הצעות לסדר-היום 156 נאום נשיא מצרים א-סיסי והמשא-ומתן הפלסטיני–ישראלי 156 יואל חסון (המחנה הציוני): 156 דב חנין (הרשימה המשותפת): 159 שר התיירות יריב לוין: 160 אורן אסף חזן (הליכוד): 162 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 164 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 165 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 165 הצעות לסדר-היום 166 המשבר במעונות-היום 166 איציק שמולי (המחנה הציוני): 166 עליזה לביא (יש עתיד): 167 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 169 אורי מקלב (יהדות התורה): 170 שר התיירות יריב לוין: 172 אורן אסף חזן (הליכוד): 174 הצעות לסדר-היום 175 מצבם הקשה של חקלאי ישראל – הקפאת הליכים תלויים ועומדים נגד חקלאים בגין אי-תשלום היטלים למועצת הצמחים 175 אכרם חסון (כולנו): 176 שרן השכל (הליכוד): 178 שר העלייה והקליטה זאב אלקין: 183 איתן ברושי (המחנה הציוני): 186 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 189 הצעה לסדר-היום 190 תרומתה של יהדות ארצות-הברית ליישוב ולמדינת ישראל 190 נחמן שי (המחנה הציוני): 191 שר התפוצות נפתלי בנט: 192 מיכאל אורן (כולנו): 195 שרן השכל (הליכוד): 196 הצעה לסדר-היום 197 דמי הקמה של תשתיות מים וביוב בתאגידים 197 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 197 שר החינוך נפתלי בנט: 198 שאילתות דחופות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום י"ז באייר תשע"ו, 25 במאי 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נפתח בשאילתות דחופות. שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן יעלה, בבקשה, לדוכן כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 191 מאת חברת הכנסת עליזה לביא. הנושא הוא: מצבם של רופאים מתמחים בישראל. יהיה לנו גם שואל נוסף שהגיש נושא דומה, חבר הכנסת יגאל גואטה. אבל קודם כול נשמע את נוסח השאילתה. חברת הכנסת לביא, בבקשה. 191. משך התורנות של רופאים מתמחים בישראל עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, בישראל התורנות הסטנדרטית של רופא מתמחה היא בת 26 שעות, בעוד מדינות אחרות הגבילו את התורנות ל-13 שעות בלבד. התוצאה היא עגומה וקשה: הרופאים תשושים, פיזית ונפשית, ומתקשים לתפקד. אני מבקשת לשאול: מה נעשה לשיפור תנאי העבודה של המתמחים? תורנויות של 26 שעות – זה סכנת חיים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. אדוני שר הבריאות, בבקשה. שר הבריאות יעקב ליצמן: אדוני היושב-ראש, תודה, חברת הכנסת עליזה לביא, משך תורנות מתמחים בישראל היא 24 שעות עם שעתיים נוספות להעברת מידע בבוקר. הגבלת השעות עד 26 שעות נקבעה בהיתר משרד הכלכלה בשנת 2012. לאור המודעות לעומס על המתמחים בשל אורך התורנות בקדנציה הקודמת שלי, העליתי בקשה להפחית את שעות התורנות של המתמחים. נושא זה עלה לדיון עם הר"י – ההסתדרות הרפואית – במהלך שביתת הרופאים ב-2011, אך הר"י הסתייגו מההצעה ולא הסכימו להפחתה. אני חורג מהתשובה, ואני חייב להעיר כאן: בשביתת הרופאים נלחמתי שיורידו את זה ל-16–18 שעות. מי שהתנגדו לזה היו שני גופים: הר"י והמתמחים. גם המתמחים עצמם התנגדו לזה. ולכן – יותר מזה, הופעתי אישית אצל השופטת נילי ארד, שהיא תיווכה והיא דנה בתיק הזה של השביתה, וניסינו לעשות משהו בכיוון הזה של להכניס איזו הסתייגות של מקצועות מסוימים. לא בכל מקצוע יכולתי, כי לא הייתה הסכמה, והגעתי ל-pilot plan של ארבעה מקצועות – שהם יהיו בתוך ה-pilot plan של פחות שעות. מה שקרה, בינתיים אני עזבתי את התפקיד. אני מודה, עד לרגע זה כמעט לא עשו שום דבר, גם לא pilot plan. אני בודק אפשרות כרגע, בימים אלו, לראות לפחות את ה-pilot plan, על מה שיש הסכמה בפסק-הדין – לפחות לבצע את זה. עד אז – יש היום גוף חדש, והגוף החדש הזה רוצה לחדש את זה. לצערי, אני אומר, לצערי, יש הסכם רופאים, הסכם שקיבל אישור של בית-משפט. אני לא בטוח שיוכלו לפתוח את ההסכם הזה, ולכן אני לא בטוח כמה נוכל לשפר. בכל זאת אני רוצה להמשיך בתשובה. שאלת משך התורנות נדונה במדינות רבות בעולם בשל היתרונות הקיימים לאיכות חיי הרופאים, אך מנגד עומד החשש לפגיעה באיכות הטיפול בשל מעבר המטופלים בין מטפלים רבים, אשר מוביל לטעויות רפואיות, וכן חשש לאיכות בהכשרת המתמחים עקב ירידה בשעות הפעילות ושעות הלימוד מרופאים בכירים. בארצות-הברית הוגבל בשנים האחרונות משך התורנות ל-24 שעות בשנה השנייה להתמחות. כמו כן, במרבית מחוזות קנדה זהו משך התורנות המקובל. באירופה פורסמו המלצות כבר בשנת 1998, עם הטמעה הדרגתית לקיצור משך התורנות ל-12–16 שעות וקיצור שבוע העבודה ל-48 שעות. שינוי זה הוביל לבעיות משמעותיות בכוח-האדם, עם צורך בהפחתת מספר התורנים בלילות ופגיעה באיכות הכשרת המתמחים. כיום יש אף קריאה להעלות בחזרה את מספר שעות העבודה השבועיות בשל בעיות אלו. זה באנגליה. כל שינוי במשך התורנות הוא בעל השלכות כלכליות, מקצועיות ובטיחותיות. במהלך השנים האחרונות נעשה רבות על מנת לשפר את איכות החיים ואת תנאי העבודה של המתמחים בבית-החולים. בישראל הושם הדגש העיקרי על הפחתת שעות עבודה שבועיות, אשר משמעותי ביותר לאיכות החיים, תפקוד ולמידה. להלן הפעולות שבוצעו: א. בעבר ביצעו המתמחים שמונה תורנויות בחודש ולעתים אף יותר – החל מהסכם הרופאים האחרון שנחתם בשנת 2011 ירד מספר התורנויות לשש בחודש; ב. משך שבוע העבודה הממוצע למתמחה בישראל הוא 71.5 שעות. בארצות-הברית הגבלת שעות העבודה של מתמחה עומדת על 80 שעות שבועיות; ג. במהלך חמש השנים האחרונות נוספו כ-1,000 תקני רופאים לבתי-החולים על מנת להקל את העומס הקיים על המתמחים ולחלק את העבודה ביניהם; ד. כדי לאפשר למתמחים לנוח במהלך התורנות ולישון לפחות שעתיים בלילה, הוחלט לתגבר את בתי-החולים בתקני רופאים, בתוספות כספיות לתורנויות לסטאז'רים ותגבור כוח-אדם מינהלי. כמו כן הוקמו בבתי-חולים מתחמים שבהם יוכלו התורנים לשהות ולנוח במהלך התורנות. מתוך הבנה והכרה שכוח-האדם הרפואי ובמקצועות הבריאות הם הבסיס לאיכות ולזמינות של מערכת הבריאות, משרד הבריאות ממשיך בתכנון תוספות כוח-אדם רפואי – תוספות תקנים – ובמקצועות הבריאות – עוזרי רופא, סייעי מתמחה וכו' – במטרה להמשיך את הפחתת עומס העבודה תוך שמירה על האיכות הקלינית של המתמחים. לסיכום, את צודקת בהחלט. זאת התשובה שלי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, חברת הכנסת עליזה לביא תשאל שאלה נוספת. לאחר מכן – חברי הכנסת גואטה וחנין גם יפנו שאלות נוספות. עליזה לביא (יש עתיד): אדוני, מי יודע אם לא לשם הרגע הזה הגעת. אתה יודע, זה עניין של חיים. אני מדברת גם כאזרחית. אתה יודע מה זה לפגוש סטאז'ר בהרבה מהמחלקות. ליוויתי לא מזמן את אמי – ובהרבה מאוד מהמחלקות נמצאים רק סטאז'רים. אני אימא לבת שלומדת רפואה. אני יודעת מה מצפה לה; אני יודעת מה היא עשתה כדי להתקבל ללימודי רפואה, ואיך היא מבלה יום-יום בלימודים, ומה יהיה עוד מעט כשהיא תעמוד על הרגליים 26 שעות, יחד עם חבריה, והם אלה שמקבלים אותנו בבתי-החולים. אדוני יודע שגם כשהוספו השעתיים האלה לתנומה קלה, הן לא מתקיימות, כמו שאדוני פירט. אין. יש עומס במחלקות. הסטודנטים משוועים. הם אומרים: נכון, אמרנו שנעבור את זה, אבל אנחנו לא מסוגלים. עכשיו, מדובר פה בחיי אדם. מדובר פה בנו, בהורים שלנו, בילדים שלנו, בנו עצמנו כולנו. אז אדוני יכול לבוא ולראות באמת איך אפשר לנהל אתם הבנות, משא-ומתן. אבל מדובר בסכנת חיים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת לביא. חבר הכנסת גואטה – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת חנין. יגאל גואטה (ש"ס): תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, יש בנושא שעות עבודה שני היבטים: היבט אחד, לשמור על העובד, שזה חוק שעות עבודה ומנוחה, וידוע לכולנו שהמקסימום הוא 12 שעות עבודה. יש עוד היבט – שמירה על הציבור. כמו שיש בתקנות התעבורה, שגם נהג משאית, למשל, לא יכול לעבוד יותר מ-12 שעות עבודה – לא מצד ההגנה על העובד, אלא מצד ההגנה על הציבור. אני חושב שבמקרה שלנו מתקיימים שניהם: גם ההגנה על העובד, כי באמת, הרופאים קורסים כבר, המתמחים קורסים, ואני לא חושב שמי מאתנו רוצה שרופא או מתמחה שלא ישן 24 שעות יבוא וינתח את הבן שלו או משהו בדומה לזה. אני בטוח שהשר מבין את החשיבות של העניין בדיני נפשות. רבותי, בעוד זמן לא רב נצטרך לשבת פה בדיוני תקציב, ואתם יודעים טוב מאוד שלמחרת, בעיתונים, אף אחד לא מדבר על מה שהיה בדיון על התקציב; מראים רק את התמונות של חברי הכנסת שרועים על הכורסאות כי הם היו 12 או 15 שעות בדיונים – מלא תמונות בעיתונים, כל חבר כנסת בצורה אחרת, מפהק או שרוע בצורה – – – שר הבריאות יעקב ליצמן: 12 שעות – – – יגאל גואטה (ש"ס): לא 24 שעות, לא 26 שעות, וכולם פה מתמוטטים, והעיתונים מלאים בתמונות של חברי כנסת ממוטטים. אז אם מזה אנחנו מתמוטטים, תבינו מה קורה לרופא שרץ, ואתם יודעים מה קורה במיון ובאיזה לחץ עבודה מטורף הם עובדים. זה באמת דיני נפשות, ואני בטוח שהשר מבין את החשיבות של זה, אבל חייבים לעצור את זה מייד ועכשיו. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יגאל גואטה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, ואז נשמע את תשובת השר לכל השואלים. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. בצדק, אדוני השר, שמת וגם שמו השואלים את הדגש על הסכנה הגדולה שיש במצב העומס שבו נמצאים המתמחים. אבל יש לנושא הזה היבט נוסף: בישראל יש פחות מדי מתמחים. יש פחות מדי מתמחים, ולכן יש עומס – יש עומס מאוד גדול במערכת. לא רק פחות מדי מתמחים, אלא פחות מדי לומדים רפואה. אני שומע את דברי נגידת בנק ישראל היום בבוקר – בדרך כלל היא בוררת את מילותיה. היא אומרת שמערכת הבריאות ניצבת בפני משבר מאוד גדול, משבר מאוד גדול, שנובע מכך שמספר הרופאים לנפש בישראל צפוי לצנוח בחדות. הרופאים שיש לנו במדינת ישראל הם בדרך כלל מבוגרים. אנחנו נהנינו, אדוני היושב-ראש, ממתנה נפלאה של ציבור גדול שהגיע לארץ עם הכשרה מקצועית, רופאים וכדומה, מקצועות אחרים, אבל המתנה הזאת הסתיימה, ואנחנו צריכים לגרום לכך שיותר אנשים בארץ יוכלו ללמוד רפואה ולהיות רופאים בעתיד. בהקשר הזה, לא רק מחסור ברופאים יש לנו אלא הולך להיות לנו מחסור קריטי בפסיכולוגים קליניים. המחסור בפסיכולוגים קליניים נוצר מזה שקופת-חולים כללית הודיעה השבוע שהיא מפסיקה לאפשר התמחות בפסיכולוגיה קלינית. למה היא מפסיקה לאפשר התמחות בפסיכולוגיה קלינית? – כי, לפי טענתה, משרד הבריאות מצמצם את המלגות שניתנו בעבר. שר הבריאות יעקב ליצמן: את המחיר, לא את המלגות. דב חנין (הרשימה המשותפת): את המחיר, זאת אומרת, הוא נותן להם בעצם כיסוי של שליש ממה שנתנו בעבר למימון של מתמחים. אם לא יהיו מתמחים בפסיכולוגיה קלינית, לא יהיו פסיכולוגים קליניים, אז לא רק שיהיה לנו מחסור קיצוני ברופאים, יהיה לנו גם מחסור קיצוני בפסיכולוגים קליניים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת חנין. בבקשה, אדוני השר, נא התייחסותך. שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. אני מכבד אותך, דב, מדובר על פסיכולוגים – אני אתחיל מהסוף – שם מדובר על כסף, על מחיר. בהחלט הורדנו; אין שום טעם וסיבה שהמחיר יהיה כה גבוה, ובהחלט הורדנו את זה. דב חנין (הרשימה המשותפת): אין כבר התמחות. שר הבריאות יעקב ליצמן: אני אתייחס מקצועית. הרי לא אני קבעתי, אנשי המקצוע במשרד קבעו, ולכן אני מגבה את זה וזה מה שיהיה. רוצים לשבות על זה? מילא. דב חנין (הרשימה המשותפת): אבל איך יהיו פסיכולוגים? שר הבריאות יעקב ליצמן: בסדר, אז אנחנו נוריד מחירים וכל אחד יגיד: אני לא רוצה לעבוד מפני שהמחיר נמוך מדי. זה לא הולך ככה. משרד הבריאות החליט שהמחיר שהם לוקחים, ההשתתפות העצמית של אנשים, גבוה מדי – 1,000 שקל, נדמה לי, אם אני לא טועה. אני לא רוצה, חלילה וחס, כי אנחנו מדברים רשמית, אבל זה לא יכול להיות. בוא נעזוב את זה כרגע. ב. אני מציע דבר כזה: נגידת בנק ישראל לא דיברה אתי לפני שהיא דיברה על בריאות. בקדנציה הזאת בוודאי לא. פעם אחת היא דיברה אתי. היא לא דיברה אתי מעולם על נושא הבריאות, ואני לא בטוח שהיא יודעת שיש לנו עודף רופאים השנה. היא בכלל לא יודעת את זה. אני לא יודע על בסיס מה היא אומרת. מאז שיש לנו רופאים מצפת, שיוצאים השנה, יש לנו עודף רופאים, עם כל הכבוד. עליזה לביא (יש עתיד): עודף רופאים? שר הבריאות יעקב ליצמן: עודף רופאים, תקשיבו טוב. עליזה לביא (יש עתיד): איך עודף רופאים? שר הבריאות יעקב ליצמן: רגע, רגע, תנו לי לסיים. זו עובדה, אי-אפשר להתווכח על עובדות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): עודף יחסית למה – לצורך או לתקנים? כי זה שני דברים שונים. שר הבריאות יעקב ליצמן: אם אתם רוצים להפריע לי באמצע – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): חס וחלילה. שר הבריאות יעקב ליצמן: אז תנו לי להגיד מה שאני רוצה להגיד. אנחנו מדברים על מה שמיקי אמר כרגע, על המיטות. זאת אומרת שני דברים: רופאים, יש לי מיותרים. יש לי מתמחים – הולך להיות, השנה, זה באמצע. מיטות – בהסכם שכרגע אנחנו עובדים עליו לתקציב, גם מעבר לתקציב, גם בהסכם התלת-שנתי שבין האוצר לבריאות, אנחנו מתמקדים בנושא של מיטות, כוח-אדם – רוצים להוסיף מיטות. אני רוצה להזכיר לכם שהאחרון שהוסיף מיטות בנושא הבריאות הוא אנוכי, 1,000 מיטות. אני מקווה לשחזר את זה, אולי אפילו יותר, ובעזרת השם, נצליח בזה. עכשיו אני רוצה להגיע לכל הנושא של הרופאים. יש הסכם רופאים שאני לא יכול להפר; אני לא יכול לפתוח את ההסכם. אוי ואבוי אם אני אפתח הסכם עובדים – בין המדינה לרופאים. אני לא יכול. גם אם אני רוצה אני לא יכול. הייתי רוצה הרבה דברים; אני לא יכול. לכן, מה שיש – יש. המתמחים רוצים לפתוח את זה. יש היום ארגון מתחרה של מתמחים, והם רוצים להיכנס ולדאוג למתמחים. הם אומרים שהר"י לא מייצג אותם. אני לא ראיתי בן-אדם שיכול להגיד, אחרי שהיו בחירות, והר"י נבחר כמייצג את הרופאים, ניהל את המשא-ומתן מטעמם, ואחרי שנה או שנתיים יגידו: אבל הוא לא מייצג אותי. זה לא הולך ככה, כולנו מבינים שזה לא הולך ככה. אז שני דברים: א. אני בעד להוריד את מספר שעות העבודה של המתמחים. אני אתם, אני חושב שזה צודק, ואם תבדקו את הפרוטוקולים, ניהלתי את המאבק, גם בכנסת הקודמת, כאן מעל במת הכנסת, וגם בבית-המשפט, ואפילו הופעתי בו פעם אחת. אז חד-משמעית, אני אתם. להגיד לכם שאני יכול לעשות את זה? לא נראה לי כרגע, כי אני צריך לפתוח את ההסכם, ואני לא בטוח. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לכמה שנים ההסכם, אדוני? עליזה לביא (יש עתיד): עד 2020. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: עד 2020. שר הבריאות יעקב ליצמן: כן, זה ייקח זמן. עכשיו אין לי דרך לעשות שם – – – עליזה לביא (יש עתיד): אבל לגבי השעתיים, השעתיים שנתנו להם. שר הבריאות יעקב ליצמן: אני יכול להגיד לך, בכמה ביקורי הפתע שהייתי, נאמר לי שהוא נח. לא בטוח, לפעמים יש לחץ, לפעמים קורה משהו חריג שאנחנו לא יודעים, ואי-אפשר להתייחס לזה, אבל בעיקרון יש להם. בעקבות השאילתה, מה שאני כן אעשה, בעזרת השם, אני אבדוק שיקפידו יותר על המנוחה, לראות יותר שיעשו את זה. בכלל, כרגע אנחנו עושים רפורמה גדולה בחדרי המיון. זה גם ישליך, כי אותו רופא במחלקה הוא גם אותו רופא במיון ברוב בתי-החולים, אז אנחנו נחפש להפריד את זה ולעשות משהו שיקל גם על הרופאים במחלקה. לדעתי זה הפתרון, זו התשובה. אם יש עוד שאלות, אשמח לענות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה, אדוני השר, תודה על התשובה. תודה לכל השואלים. אנחנו נעבור לשאילתה הבאה. לצורך כך אני אזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן לעלות לדוכן. אבקש מחברת הכנסת יעל כהן-פארן לגשת למיקרופון באולם. סגן השר ישיב על שאילתה דחופה מס' 187. הנושא: הסכנה בביצוע תוכנית המתאר של מצפה-נפתוח בירושלים. בבקשה, גברתי, נא לקרוא את נוסח השאילתה. 187. הסכנה בביצוע תוכנית המתאר של מצפה-נפתוח בירושלים יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): לאחרונה הסתיימה הגשת ההתנגדויות לתוכנית מתחם מועדף לדיור 1012. יש 10,000 מתנגדים, ובהם עיריית ירושלים, קרן קיימת לישראל ורשות הטבע והגנים. קיים קונסנזוס רחב ביותר לגבי הערך האקולוגי של השטח, ולפי דוח מפברואר האחרון, יש לתוכנית חלופות בנייה בתוך העיר. רצוני לשאול: מדוע בכל זאת מקודמת תוכנית הבנייה? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני סגן שר האוצר. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. בעניין הסכנה מביצוע תוכנית המתאר של מצפה-נפתוח בירושלים – גברתי, התוכנית נדונה ב-11 בנובמבר 2015 במליאת הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים, מה שנקרא בראש תיבות הוותמ"ל, והוחלט על הפקדה בתנאים. ביום 1 במאי 2016 הסתיימה תקופת ההפקדה וזמן הגשת ההתנגדויות. לתוכנית הוגשו מספר רב של התנגדויות, כפי שציינת, והן עוסקות במגוון רחב של נושאים, וביניהם גם נושא עתודות הקרקע בירושלים וערכו האקולוגי של תחום התוכנית המוצעת. על-פי חוק הוותמ"ל, מונה עורך-הדין גדעון ויתקון לשמיעת ההתנגדויות, הליך שיחל בשבוע הבא, בעזרת השם, ויימשך כמה ימים. לאחר סיום שמיעת ההתנגדויות יעביר החוקר את המלצותיו, ואלה יידונו בפני ועדת המשנה להתנגדויות, ולאחר מכן במליאת הוותמ"ל. מעבר לכך – קצת רקע על התוכנית והסיבות לקידומה, על אף ההתנגדויות שנשמעו בישיבת השולחן העגול ובישיבת ההפקדה: ביום 8 ביוני 2015 הכריז קבינט הדיור על מתחם מועדף לדיור בדופן המערבית של ירושלים, בין שכונת רמות, כביש מס' 9 ופארק עמק-הארזים. בשטח זה מקודמת תוכנית לשכונה חדשה בהיקף של 1,600 יחידות דיור בבנייה רוויה ובצפיפות ממוצעת של 12 יחידות דיור לדונם נטו. כ-200 מתוכן הן יחידות עבור דיור מוגן. השטח המוצע לבינוי במתחם מורדות רמות הוא צמוד לדופן בינוי קיים. הבינוי המוצע מתחשב מאוד, הן נופית הן סביבתית, בערכי הטבע באזור ותואם את מדיניות התכנון שקודמה בשנים האחרונות. ביחס לתא שטח זה מתנהלים כבר כמה שנים הליכים סטטוטוריים כדי לאפשר בו פיתוח העומד בעקרונות שקבעה ועדת המשנה של המועצה הארצית לנושאים תכנוניים עקרוניים והמועצה הארצית לתכנון ובנייה. על-פי עקרונות אלה יש לאפשר את המשך הפיתוח של העיר ירושלים ולתת מענה על צורכי הדיור של התושבים – את יודעת שיש שם בעיה קשה מאוד – תוך איזון ושמירה על שטחים פתוחים ועל פארקים מטרופוליניים בטבעת המקיפה את העיר. זאת ועוד, מדיניות זו קיבלה את ביטויה בתוכנית המתאר המחוזית לירושלים, תמ"מ – תוכנית מתאר מחוזית 30/1, אשר פורסמה למתן תוקף ביום 13 במאי 2013, וקבעה את שטח מורדות-רמות כשטח לפיתוח עירוני. בהליכי תכנון לאישור התמ"מ, ובעקבות ההתנגדות שהגישה עמותת "רמות למען הסביבה", הומלץ על-ידי החוקרת לגרוע את שטח הכיפה של מצפה-נפתוח ואת המורדות המערביים משטח הפיתוח, לאור רגישות השטח. המלצה זו אומצה על-ידי המועצה הארצית. בהקשר זה יש לומר כי התוכנית ידועה גם בשם מצפה-נפתוח, בעיקר בפי תושבי השכונה. אולם התוכנית המוצעת אינה כוללת את מצפה-נפתוח, ומשאירה אותו מחוץ לקו הכחול. חשוב לציין, גברתי, כי תוכנית המתאר המחוזית שאושרה לפני כשנתיים בחנה את סוגיית האיזון בין צורכי הפיתוח לבין השמירה על שטחים פתוחים לסוגיהם השונים. בבחינה כללית של התמ"מ, היקף השטחים הפתוחים השמורים שהתווספו גבוה בהיקפו בסדרי גודל מתוספת השטח לפיתוח. התוכנית המוצעת חלה בשטח המיועד לפיתוח על-פי התמ"מ, ואף מוותרת על אזורים רגישים שמיועדים לפיתוח בתמ"מ לטובת שטחים פתוחים; ויתור – הן ביחס לתוכנית המתאר המחוזית, אשר קבעה שטח נרחב יותר לפיתוח, והן ביחס לתוכנית שהוגשה בעבר על-ידי רשות מקרקעי ישראל, רמ"י. יש לציין כי מוסדות התכנון רואים חשיבות רבה בחידוש עירוני ובינוי ברקמה הבנויה, אולם יחד עם זאת, הפתרון למצוקת הדיור אינו יחיד, ויש חשיבות לפעולה בכמה מישורים – פינוי-בינוי, תוספת בינוי לפי תמ"א 38, עיבוי הרקמה הבנויה, בנייה בשטחים צמודי-דופן לעיר בבעלות מדינה, ועוד ועוד ועוד ועוד; נחושים להביא כמה שיותר פתרונות, גברתי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר האוצר. שאלה נוספת לחברת הכנסת יעל כהן-פארן, וגם לחבר הכנסת דב חנין. לאחר מכן סגן השר ישיב. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, סגן השר. ואני בכל זאת מתעקשת ושואלת, כי לפי דוח מעודכן לנושא עתודות הבנייה בירושלים, בשנים מאז ביטול תוכנית לבנייה במערב ירושלים, שבוטלה ב-2008, אומנם נבנו אלפי יחידות דיור, ונותר מאגר של כ-117,000 יחידות דיור, ומהן ניתן יהיה לממש קרוב ל-70,000 יחידות דיור עד שנת 2040. לפיכך, יעדי האוכלוסייה של התכנון הארצי ועיריית ירושלים מקבלים מענה הולם, ועתודות הקרקע למגורים יאפשרו תוספת של 223,000 נפש במגזר היהודי עד שנת 2040. לאור זאת, בכל זאת, מדוע מקודמת תוכנית שבסך הכול יש בה 1,650 יחידות דיור בפאתי העיר, תוך פגיעה מאוד משמעותית בשטח פתוח וערכי? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת כהן-פארן. חבר הכנסת דב חנין. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, היום יצאתי מאוד מוקדם כדי להגיע לדיון בכנסת שהיה צריך להתחיל בשעה 08:30. לצערי הגדול, אף שיצאתי שעתיים לפני הזמן לא הגעתי לדיון. למה לא הגעתי לדיון? בגלל עומס אדיר בכבישי הכניסה לירושלים מכל הכיוונים. התוכנית הזאת שאתם מקדמים היא תוכנית שפתרונות התחבורה שלה מאוד מאוד בעייתיים. בסופו של דבר, השכונה החדשה שהולכת להיבנות תהיה שכונה מוטת רכב פרטי. אנחנו מוסיפים בעצם במעגל שמסביב לגרעין העיר ירושלים עוד המון המון רכבים פרטיים, נוספים, והתוצאה תהיה שהכניסה לעיר והיציאה מהעיר יהפכו להיות לגמרי בלתי אפשריות. התוכנית הזאת היא תוכנית מוטת רכב פרטי. זה לא רק פגיעה בשטחים ירוקים; זה לא רק פגיעה במרכז העיר; זה לא רק במקום לבנות במרכז העיר, כשיש עתודות בנייה במרכז העיר, ואפשר לבנות – ואני בעד לבנות בירושלים. זה גם יקשה עוד יותר את החיים בירושלים ואת הניסיון להגיע אליה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני סגן השר. סגן שר האוצר יצחק כהן: טוב, אני לא הבנתי את ידידי דב חנין. אתה מכיר תוכנית שהיא לא מוטת רכב פרטי? דב חנין (הרשימה המשותפת): בטח. ודאי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, לא. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני רק – זאת שאלה רטורית. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת חנין, השאלה הייתה שאלה רטורית. האומנם? סגן שר האוצר יצחק כהן: כן. אני – האומנם? נענה לגברת יעל פארן, חברת הכנסת. אני אשמח מאוד לקדם גם את השטחים הפתוחים והפנויים, כפי שאת אומרת. אני לא יודע אם זה 100,000 יחידות דיור, כי אני לא מכיר כאלה תוכניות שמאפשרות 100,000 יחידות דיור לבנייה בירושלים. מצוקת הדיור נוראית, אבל שר השיכון פה שומע את כל הדברים, ואנחנו נעביר לו את כל הפרטים. לגבי התוכנית של מה שנקרא מצפה-נפתוח. אני חושב שעניתי בפרוטרוט – נוכל להעביר לך גם את התשובה, אם תרצי אותה – על כל הפרטים, על כל התהליכים, על כל השרשור, הדיונים. תוכלי באמת להיעזר באינפורמציה הזאת. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן, וגם לשואלים. אני מזמין את השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן להשיב על שאילתה דחופה מס' 188 מאת חבר הכנסת מרדכי יוגב. הנושא הוא: האיומים וההשחתה בבית-העלמין תל-רגב. יש גם שואל נוסף שהגיש שאילתה בנושא דומה, והוא חבר הכנסת יצחק וקנין, אבל קודם כול ודאי נשמע את נוסח השאילתה, ואז השר יתייחס. 188. האיומים וההשחתה בבית-העלמין תל-רגב מרדכי יוגב (הבית היהודי): כבוד היושב-ראש, כבוד השר לביטחון הפנים, בעקבות מעשי הוונדליזם בבית-העלמין תל-רגב שמצפון לחיפה, בגלל המאבקים בתחום האבטחה במקום, והאיומים על יושב-ראש מועצת תל-רגב ועובדיו, היושב-ראש מסתובב כבר כשנה עם אבטחה. אני מבקש – רצוני לשאול: 1. מה המשטרה עושה בנדון? 2. מדוע המשטרה אינה מצליחה למגר את התופעה? האנשים ידועים. הכנופיה ידועה. מדוע לא פועלים למגר את התופעה הזאת, הן של האיומים והן של ההשחתה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת יוגב. בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה, אדוני היושב-ראש, ותודה לחבר הכנסת יוגב על השאילתה החשובה. במהלך שנת 2015 ובמחצית השנייה של חודש אפריל השנה, 2016, נפתחו 21 תיקי חקירה שעניינם גרימת נזק לרכוש בבית-העלמין תל-רגב, אלימות כלפי עובדי המקום, איומים וסחיטת דמי חסות. פעילות המשטרה בנושא הביאה למעצרם של 20 חשודים, מתוכם שלושה הועמדו לדין פלילי בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש. משטרת זבולון במחוז חוף, בשיתוף פעולה עם היחידה המרכזית ויחידות אחרות, טיפלה בתיקים אלה במלוא הרצינות, ואף השקיעה מאמצים רבים, שכללו, בין השאר, תצפיות, הפעלת יחידות מיוחדות ועוד. חשוב לי להדגיש כי פעילות זו הביאה להפחתה במספר האירועים. יחד עם זאת, כפי שציין, בצדק, חבר הכנסת יוגב, האירועים עדיין לא פסקו, והמצב הזה איננו מקובל, לא עלי ולא על משטרת ישראל, שתילחם בתופעות אלה מלחמת חורמה. בהערכת מצב מיוחדת שקיים מפקד המחוז ניתנו הנחיות להמשך הטיפול, ובכלל זה מתן עדיפות לטיפול באירועים אשר מתקבלים בהקשר של תל-רגב במוקדי 100, ביצוע סיורי ניידות שוטפים באזור בית-העלמין ופעולות נוספות. מפקד המחוז אף קיים פגישת עבודה עם יושב-ראש מועצת בתי-העלמין תל-רגב, ובעקבותיה הוא הנחה למסד קשר ישיר בין יושב-ראש המועצה לבין מפקד תחנת זבולון, שמונה ממש בימים האחרונים. בדיון שהתקיים לפני כמה ימים בוועדת הפנים הופיע מפקד המחוז והדגיש כי הנושא מעתה יימצא באחריותו ובטיפולו האישי. בנוסף, בימים הקרובים יתקיים דיון בראשותי, שכבר נקבע, בהשתתפות כל הגורמים הרלוונטיים, על מנת לעמוד מקרוב על הטיפול בבעיה ולהבטיח את מיגור התופעה המתוארת בשאילתה. בקיצור, אני מציע שוב לחזור ולהידרש לנושא בעוד שבועות מספר. אני נחשפתי לתופעה הזאת בבית-העלמין רק בשבועות האחרונים, ואני מקווה ללוות אישית את האכיפה שם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן. שאלה נוספת – יש שאלה נוספת, חבר הכנסת יוגב? מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בסדר, מצוין. מרדכי יוגב (הבית היהודי): רק צריך לציין שבחיפה כבר – – – אז צריך לקוות שיפעלו בעניין בזריזות כי האנשים ידועים – – – לא עלינו, מעבר לאיומים שלא יהיה רצח פוליטי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת יוגב. חבר הכנסת יצחק וקנין – בבקשה, אדוני, שאלה נוספת, וגם חבר הכנסת מקלב ביקש. יצחק וקנין (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר לביטחון פנים, אני, ראשית, מודה לך על הטיפול, אבל אני יכול להגיד לך שמעל 40 תלונות הוגשו בנושא הזה. הוונדליזם שם מחריד. בעלי התפקידים דיברו אתי לא פעם אחת בנושא הזה, גם אמרתי שיגישו תלונות. קשה מאוד. איך כתוב: "לא המתים יהללו יה ולא כל ירדי דומה". כשבני משפחה באים ומוצאים את הקברות שלהם לאחר ונדליזם, עם השחתה כל כך גדולה, לצערי הרב, אני פונה אליך לתת את הדגש, ואני באמת מודה לך כי נתת תשובה מאוד מקיפה ורצינית. אבל אני חושב שצריך להנחות את הגורמים ביתר שאת לתת את כל הדעת להשחתה הגדולה שנעשית, וכולנו יודעים מאיפה באה ההשחתה הזאת, זה מהכפרים – אבטין – שמאוד קרובים לבית-העלמין הזה. בית-העלמין הזה הוא בית-עלמין אזורי, ואני חושב שחייבת להיעשות פעולה חד-משמעית של המשטרה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת וקנין. חבר הכנסת מקלב – בבקשה, אדוני, שאלה נוספת, ואז השר יתייחס. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר. השתתפתי בדיון בוועדת הפנים, אבל זה לא הדיון היחיד שהשתתפתי בו. אני כבר השתתפתי בכמה וכמה דיונים בנושא בית-העלמין תל-רגב גם בכנסת הזאת, בכנסת הקודמת ובכנסת לפני הקודמת. ולנגד עיני עומד מר בני הסה, השם ייקום דמו, שבא והתחנן, עיוור בעין, אחרי ששפכו לו חומצה בעין, התנכלויות ואיומים. הוא לא אתנו. הוא אמר: תצילו אותי. המשטרה אמרה שהיא עושה את הכול. אנחנו חייבים את זה גם לחיים וגם למתים. אין עוד בעולם, בעולם לא קיים בית-עלמין, מנהל בית-עלמין, יושב-ראש בית-עלמין שהולכים עם אבטחה צמודה, 24 שעות, במשך חודשים. התקווה היחידה במה שאתה אומר, שאתה תלווה את זה. זה אולי הדבר היחיד שהשתנה ממה ששמענו עד עכשיו. מפקדי מחוז הגיעו, מפקדים של המקומות, ימ"רים של האזור הגיעו. כולם הבטיחו הבטחות, המצב נהיה יותר גרוע. חברות אבטחה, חברות שמירה, אף אחד לא נמצא. ועל מה? בית-העלמין? זה לא בהר-הזיתים. בתוך ארץ-ישראל, באזור חיפה, מאנשים שיודעים מי הם, ועדיין לא נעשה שום דבר. לכן, אנחנו שמחים בזה, אך אני רואה חובה שאתה רואה – חובה להגיד פה את הדברים האלה: לא מדובר באיזו התנכלות עכשיו, זמנית, בחודשים האחרונים. במשך שנים, דמים כבר, אולי איומים. אנשים שנרצחו רק על הרקע הזה, ולפני זה נפגעו – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אורי מקלב (יהדות התורה): – – ואנחנו נמצאים היום באותו מצב. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. פעם אחרונה שבדקתי, גם הר-הזיתים הוא בשטח ארץ-ישראל, אבל – – – בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה, אדוני היושב-ראש. כפי שאמרתי, במבחן התוצאה אין ספק שיש כישלון כי מעשי הוונדליזם נמשכים, ואני חוזר ואומר: אי-אפשר להגיד שלא נעשה שום דבר, כי כפי שתיארתי כן נעצרו חשודים וכן הוגשו כתבי-אישום. אבל עוד פעם, אין טעם לחזור, כל עוד התופעה נמשכת, אז לא נעשה די כדי להעמיד לדין את האחראים. אני, כפי שאמרתי, נחשפתי למקרים הללו. לא סיפרתם לי את זה עם תחילת כהונתי, נחשפתי רק כשקרו עוד פעם מעשי ונדליזם לפני שבועות מספר. בתחנת זבולון, היה את מה שהיה, אני חושב שאתם מכירים, והייתה תקופה ללא מפקד. יש מפקד מחוז חדש, וכפי שציינתי, אני קבעתי דיון בהובלתי. שוחחתי גם עם המפכ"ל על התופעה הזאת שם, ואני מתכוון ללוות את זה באופן אישי. אני מציע בעוד שבועות מספר לקבוע דיון מעקב בוועדת הפנים, שהמשטרה תמסור בו דין-וחשבון על פעולות האכיפה, וחובת ההוכחה עלינו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. השר יישאר אתנו על הדוכן, השר גלעד ארדן, על מנת להשיב גם על שאילתה דחופה מס' 190 – התשובה כאן היא בשם ראש הממשלה – מאת חבר הכנסת משה גפני. בבקשה, אדוני. הנושא: הכרה בשנות לימוד בישיבה. 190. הכרה בשנות לימוד בישיבה משה גפני (יהדות התורה): אדוני יושב-ראש הכנסת, השר גלעד ארדן, אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, שאישרת את השאילתה הדחופה ואני מודה לך, השר ארדן, שהסכמת להשיב עליה. אני רואה בזה דחיפות. במכרז של משרד האוצר לתפקיד רכז נפסלה מועמדות בוגר ישיבה בתואנה ששנות הלימוד בישיבה לא נחשבות למניין 12 שנות לימוד. יצוין כי למשרה זו לא נדרשה תעודה כלשהי אלא רק 12 שנות לימוד. רצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – מה ייעשה לתיקון המצב? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת גפני. בבקשה, אדוני. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת גפני, שנאבק שנים, בצדק, על נושא ההכרה בשקילות של לימודים תורניים, ואני בוודאי חושב כמוהו בהקשר הזה, אבל יש לי הזכות להחליף את המחליף של ראש הממשלה, שאחראי לנציבות שירות המדינה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חיפשו בוגר ישיבה, אדוני, אז – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כנראה, כנראה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא הבנו את השרשור, אתה יכול להסביר אותו עוד פעם? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כן. אז ראש הממשלה אחראי לנציבות, יריב אחראי לייצג את ראש הממשלה, ואני מחליף את יריב שמחליף את ראש הממשלה כשיש שאלות שהן לא נוחות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תחזקנה ידיך. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: חוץ מזה, אני לא יודע, אני לא נותן עצות פוליטיות ליושב-ראש ועדת הכספים, אבל אני מניח שיש לו דרכים להשפיע על העמדות בהקשר הזה של משרד האוצר ויתר משרדי הממשלה – חזקה עליו. בכל מקרה, מאחר שלא הוצגו נתוני המועמד ו/או המכרז, לא ניתן להתייחס למקרה הספציפי. יחד עם זאת, נתייחס לנהוג במקרים דומים: ככלל, כל מועמד המתמודד למשרה בשירות המדינה נדרש להציג אישור המעיד על עמידתו בדרישות הסף למכרז, לרבות השכלה. כאשר דרישת הסף הנה להשכלה תיכונית, 12 שנות לימוד, והאישור המוצג איננו ממוסד המוכר על-ידי משרד החינוך, המועמד מונחה על-ידי מֶרְכָּז השירות או מְרַכֵּז השירות, אין לי מושג, בנציבות שירות המדינה או יחידת המכרזים במשרד או ביחידת הסמך, לפנות לאגף להערכת השכלה תיכונית במשרד החינוך לצורך השוואת ההשכלה התורנית להשכלה תיכונית. בהקשר זה יצוין כי בבדיקה שנערכה מול מֶרְכָּז השירות, מְרַכֵּז – איך זה נקרא, אתה יודע? מֶרְכָּז השירות או מְרַכֵּז השירות – – משה גפני (יהדות התורה): מֶרְכָּז השירות. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – הועברו עד 2016 פניות בודדות בלבד, והמועמדים הונחו לפעול בהתאם לאמור לעיל. באחרונה פנה חבר הכנסת גפני בנושא, והנציב מתכוון לבחון את הנושא אל מול הצורך בשילוב – זה לא אופטימי – הנציב מתכוון לבחון את הנושא אל מול הצורך בשילוב חרדים בתעסוקה בשירות המדינה, ואף זומנה פגישת עבודה בנושא. זאת התקדמות משמעותית. אז אני מאחל לחבר הכנסת גפני, שכיוון שהטענה שלו צודקת, וגם בעיני בוגר ישיבה זה לא פחות מ-12 שנות לימוד, אז אני מאחל לך שהנציב יקבל את ההחלטות בנושא הזה בהקדם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חבר הכנסת גפני, אתה רוצה לשאול שאלה נוספת? משה גפני (יהדות התורה): כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני, הזכות עומדת לך. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תשתדל שהיא תהיה רטורית. משה גפני (יהדות התורה): אדוני השר, אני מודה לך על הדברים, אני מודה גם על ההערות שלך שלא כתובות בתשובה, ואני מאוד מכבד את זה ומעריך את זה ואני יודע שזאת עמדתך האמיתית. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אבל תשלח לנו למשטרה גם את אלה שמחפשים – – – משה גפני (יהדות התורה): בסדר, אתם לא תפסלו אותו על 12 שנות לימוד כמו – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: ואתה תדאג שיכירו בזה כפיקוח נפש – – משה גפני (יהדות התורה): רגע, לא. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – בעבודה במשטרה. משה גפני (יהדות התורה): לא, לא, לא, לא, רגע. אני רוצה לשאול את השאלה. שאלתי – לא הגשתי את הפרטים של הבחור הזה, מכיוון שדיברתי באופן עקרוני, אבל לפני העלאת השאילתה דיברתי אתו. הוא מסכים שאני אגיד את השם שלו, קוראים לאיש הזה אפרים וגשטוק. הוא למד בישיבות של גור, מוכרות לחלוטין על-ידי המדינה. ישיבות של גור, גם אתה יודע, מוכרות על-ידי משרד – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מה, אדוני מייצג את גור? משה גפני (יהדות התורה): כן. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אוה, יופי. משה גפני (יהדות התורה): אתה תראה – אנחנו כולנו מייצגים את כולם, אפילו – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: עוד מעט מצביעים פה חברי כנסת – – – משה גפני (יהדות התורה): אפילו בחוק הנורבגי עזב איש אגודת ישראל – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: יעקב אשר – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – שעזב – – – משה גפני (יהדות התורה): גלעד, אתה לא שמת לב למה שמתרחש לאחרונה. איש אגודת ישראל התפטר לטובת – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: פעמוני משיח, אדוני השר, ואתה – – – משה גפני (יהדות התורה): – – איש דגל התורה. על כל פנים, כותב – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תשמע, טסתי לחו"ל עם בוז'י שר חוץ, וחזרתי עם ליברמן בביטחון, אז אני כבר, אתה יודע, לא מופתע משום דבר. משה גפני (יהדות התורה): לגופו של – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): העיקר שאתה נשארת – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – משה גפני (יהדות התורה): לגופו – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא לפתוח פה לשטן, חברת הכנסת סויד. קריאה: – – – שטן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, אני מבקש שאלה נוספת לגופו של עניין. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מאה אחוז. משה גפני (יהדות התורה): מדובר במי שלמד שמונה שנות לימוד בבית-ספר – הם כולם יודעים את זה שם, זה מופיע פה במסמכים שלהם – הוא למד בישיבות של גור המוכרות לחלוטין על-ידי משרד החינוך. השיב לו תשובה על הערר שלו ח'אלד מסאלחה, שהוא מנהל תחום פיקוח ובקרה בנציבות שירות המדינה: אין לי שיקול דעת; לאחר בדיקה בעניין, אין ברשותך 12 שנות לימוד. לא שצריך תעודה שצריך להתווכח אם זה תעודה או לא תעודה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: רגע, אבל הוא הביא ממשרד החינוך את – – משה גפני (יהדות התורה): הכול, הכול. ישיבה של גור. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – השקילות. משה גפני (יהדות התורה): השר ארדן. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: שקילות. משה גפני (יהדות התורה): חינוך. הכול בסדר. אין בעיה, האישורים פה. אם תרצה אני אראה לך את האישורים. אין ברשותך 12 שנות לימוד. מדינה שאומרת שרוצים בה לשלב חרדים. אגב, הוא אמר לי היום בבוקר – אמרתי לו: מה עשית? אז הוא אומר: אתה יודע מה, זה רכז ומשהו, הלכתי לבקש להתקבל במשרד האוצר כנהג – הוא בחור רציני. הוא לא בחור – ביקשתי להתקבל כנהג. חזרו אלי ואמרו: אתה לא יכול להיות נהג במשרד האוצר מפני שאין לך 12 שנות לימוד. הבחור למד רמב"ם, ריטב"א, רבי עקיבא איגר, למד את הדברים של גדולי עולם של כל הדורות שנתנו אור לעולם. הוא נחשב כמו יושב על ברזלים בכיכר העיר, במדינה שהיא מדינה יהודית ודמוקרטית שמדברת מן השפה ולחוץ על שילוב חרדים בעבודה. למי מספרים את הסיפור הצבוע והשקרני הזה? אנחנו לא מדברים עכשיו על לפני 20 שנה. כבר מדברים אחרי דיונים ואחרי דברים. הבחור למד בישיבות, מבקש להשתלב בעבודה, מתאים לעניין, יש לו כל הכישורים. אומרים לו: למדת בישיבה של גור, או בכל ישיבה אחרת, אתה נחשב כיושב על הברזלים. אבל אני רוצה להגיד עוד דבר – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: רק לחדד שאתה חבר קואליציה בכיר, והדברים שלך מופנים לראש הממשלה שאחראי לנציבות, ואני במקרה עומד מולך. שיובהר. משה גפני (יהדות התורה): לא. אמרתי, אני חוזר ומשבח אותך. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא אותי – – – משה גפני (יהדות התורה): לא, אני חוזר ומשבח אותך גם על שהסכמת להשיב כמחליף של מחליף וגם על עמדתך האישית. אבל כמה המדינה לא מסודרת, אדוני היושב-ראש. נמצאים לי פה גם – היה לי מקרה במשרד הקליטה, היה לי מקרה במשרד התחבורה עם מורה נהיגה שלמד בישיבה, היה שלוש שנים בצבא, היה מוביל טנקים, ויש לי פה עם משרד התיירות, וגם אמרו לו: אין לך 12 שנות לימוד, והוא למד בישיבה. פניתי לשר, לשר התיירות, פניתי לשר הקליטה, פניתי לשר התחבורה, ואחרי תקופה הם ענו תשובה, התשובות מופיעות פה. אותה ממשלה, אותה מדינה: משרד התיירות החליט להכיר בלימודים בישיבה כ-12 שנות לימוד. אותו דבר עונה לי מנכ"ל משרד התחבורה – אנחנו מחשיבים כידוע 12 שנות לימוד; בוגרי ישיבה הוכרו על-ידינו כ-12 שנות לימוד. עכשיו אני שואל אותך, השר ארדן, אתה שר בכיר בממשלה, ואני גם פונה אליך, אדוני יושב-ראש הכנסת, איך יכול להיות במדינה הזאת שמשרדים אומרים: 12 שנות לימוד בישיבה נחשב – אגב, היה לי מזה הרבה נאומים עד שהם הכירו – באה נציבות שירות המדינה, אומרת לבחור הזה, שהוא בחור רציני, הוא רוצה להשתלב, והוא עשה גם את זה – הוא רוצה להיות נהג. לא יכול להיות נהג במדינת ישראל, על-פי נציבות שירות המדינה, אם הוא למד בישיבה. אז למה אתם משקרים לנו? תגידו לציבור החרדי שאתם לא רוצים אותו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אדוני השר, חבר הכנסת השואל אכן התחשב בבקשתך, זאת הייתה שאלה רטורית, לכן אני לא חושב שיש לך התייחסויות נוספות. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא, אני מציע – דומני שליושב-ראש ועדת הכספים יש יותר שיחות עם ראש הממשלה מאשר לי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: וגם עם שר האוצר במקרה הזה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אז הוא בוודאי יוכל לומר לו את הדברים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בהחלט. תודה לך על התשובות על שתי השאילתות, גם בתפקידך כשר לביטחון פנים וגם בתפקידך כמחליף של מחליף. ואנחנו נזמין את שרת המשפטים – נכון שאנחנו מאוד רוצים להזמין את שרת המשפטים, הנה – שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד – לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 189 מאת חברת הכנסת זהבה גלאון. הנושא של השאילתה הוא: מסמכי ועדת החקירה בעניין ילדי תימן. ויש לנו גם שואל נוסף שהגיש שאילתה דומה – – זהבה גלאון (מרצ): אחמד, עוף. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – חבר הכנסת יואב בן צור. בבקשה, גברתי, ברגע שחבר הכנסת אחמד טיבי יפסיק להפריע לך את יכולה לקרוא את נוסח השאילתה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 30 שנה אני מפריע כבר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, גברתי. 189. מסמכי ועדת החקירה בעניין ילדי תימן זהבה גלאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, השאילתה שלי מתייחסת למסמכי ועדת החקירה בעניין ילדי תימן. על רוב המסמכים בנושא שנמצאים בארכיון המדינה מוטל חיסיון של 70 שנה, עד שנת 2071. ואני רוצה לשאול: 1. האם השרה פועלת להסרת החיסיון ולפרסום הפרוטוקולים של ועדת החקירה הממלכתית לציבור? 2. אם כן – באיזה אופן? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת גלאון. גברתי השרה, בבקשה. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, חברתי חברת הכנסת זהבה גלאון, אני מודה לך על השאלה. התשובה היא שכן, אני פעלתי ופועלת. היות שאני רואה חשיבות רבה בפרסום החומרים לציבור, ביקשתי לקיים דיון בוועדה שבראשותי, ועדה שרים לענייני ארכיונים, על מנת לאפשר את פרסום החומרים שבמשך שנים היו חסויים. פניתי ליועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה כדי להבין מה הן סמכויותי בשלב הראשון, אפילו של עיון בחומרים, וגם בשלב השני של החלטת החשיפה. אני מודעת לרגישות שיוצרת חשיפת החומרים, יש שם עניין של פרטיות כמובן, ויש שם עניין כאוב מאוד, כאב רב שחווה קבוצה מאוד גדולה של אנשים. קיבלתי חוות דעת ארוכה מהיועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, ואקצר לך לשורה התחתונה: משעה שוועדת החקירה התפרקה, סמכויות פרסום החומרים חזרו לממשלה, ומרגע זה חשיפת החומרים יכולה להיעשות אך ורק באמצעות החלטת ממשלה. על מנת להגיש החלטת ממשלה בנושא צריך, באופן טבעי, לעיין בחומרים רבים, מאות "קרגלים". עיון זה, על-פי חוות הדעת, צריך להיעשות באמצעות חבר ממשלה. ראש הממשלה מוסמך לעשות את זה באופן אוטומטי, אבל הממשלה יכולה להסמיך גם כל שר אחר. עורכת-הדין שלומית ברנע ציינה בחוות דעתה שיש טעם רב שראש הממשלה, העומד בראש הממשלה, שהקימה את ועדת החקירה, והשר האחראי לארכיון המדינה יובילו את המהלך. זאת אומרת, או ראש הממשלה או לחלופין אני. יש טעם בכך ששרת המשפטים תוביל את המהלך ותגיש הצעת החלטה לממשלה, נוכח זאת שהיא השרה שאחראית לחוק ועדות חקירה. אז אם אני מסכמת, זה או ראש הממשלה או אני – זה הכי הגיוני – או שהממשלה תסמיך כל שר אחר להתחיל לנבור בחומרים. לאחר שקיבלתי את חוות הדעת הזאת, בשבוע שעבר, פניתי במכתב לראש הממשלה בבקשה שיכריע. בעיני זה לא משנה, כל הכרעה שלו אני אקבל, בין שהוא רוצה – בין שאני, בין שכל שר אחר. אני ממתינה כעת לקבל את תשובתו של ראש הממשלה בנושא, ואני אעשה כל שביכולתי על מנת לטפל בזה. קיבלתי פניות מקבוצות של פעילים שפועלים בנושא, גם חברת הכנסת נורית קורן פנתה אלי, ומה שנקרא, אני על זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרת המשפטים. חברת הכנסת זהבה גלאון רוצה לשאול שאלה נוספת, כמו גם חברי הכנסת יואב בן צור ודב חנין. אחר כך נשמע את השרה עוד פעם. זהבה גלאון (מרצ): גברתי השרה, אני קודם כול רוצה לשבח אותך על היוזמה הפעילה שאת נוקטת כדי להסמיך אותך או את ראש הממשלה. אם יורשה לי להשיא עצה, לא נראה לי שבין שלל התפקידים של ראש הממשלה הוא יכול להתעסק – אני לא אומרת את זה אפילו בציניות, אני מתכוונת לזה. זה נושא יותר מדי רגיש ויותר מדי חשוב מכדי ייפול בין הכיסאות בגלל העיסוקים הרבים של ראש הממשלה, וחזקה עלי שאם את תוסמכי – זו נראית לי דרך המלך. יש משהו שהוא בלתי מתקבל על הדעת, כשאנחנו מדברים על 1,000 משפחות ונושא טעון ורגיש, ואפשר לחסום דברים שקשורים לפרטיות – לא יכול להיות שארכיונים, יוטל עליהם איפול עד 2071. אף אחד כבר לא יישאר בחיים, זה לא יעניין אף אחד, ואני חושבת שיש למדינה חובה, גם כדי להנמיך את הלהבות וגם להתמודד עם דברים אולי לא נעימים שהמדינה עשתה בזמנו. אני מברכת אותך על היוזמה שאת נוקטת. אני חושבת שהממשלה צריכה לקבל החלטה שמסמיכה אותך, והגיע הזמן לשים סוף לפצעים הכואבים האלה של פרשת הילדים החטופים. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת יואב בן צור – בבקשה, אדוני. יואב בן צור (ש"ס): א. אני רוצה להודות לגברתי השרה על היוזמה ועל הרצון באמת לפתור את הבעיה. כבן למשפחה שאיבדה בשנת 1949 במחנה העולים ראש-העין דוד ואחיין ביום אחד – דוד שלי ובת-דוד שלי, ביום אחד נעלמו שניהם, ועד היום לא ידוע מה עלה בגורלם, אני רואה חשיבות רבה בפתיחת החיסיון של התיקים. אני רוצה לשאול: 1. מי קיבל את ההחלטה שהתיקים האלה יהיו בחיסיון עד שנת 2071? 2. למה? תודה, גברתי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת בן צור. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני, ולאחר מכן נשמע התייחסות משרת המשפטים. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אכן הסוגיה שאנחנו מדברים בה היא אחת הסוגיות הרגישות והכואבות ביותר. במשך שנים רבות מדי מדינת ישראל התייחסה לנושא הזה כנושא שאו שהוא בכלל בסימן שאלה, או שאם יש נתונים, אנחנו לא יכולים לדבר עליהם. הגישה צריכה להיות גישה הפוכה – אין שום סיבה, דבר שקרה לפני 60 שנה, לא להציג אותו בפני הציבור. גברתי בצדק מדברת על הרגישויות של פרטיות, אבל השאלה איננה השאלה הפרטנית של שם כזה או אחר, יש כאן שאלה עם היבט ציבורי מאוד מאוד משמעותי. ולכן הפנייה שלי – ואני חושב שכולם פה בכנסת מצטרפים לפנייה הזו – את ההליך הזה שמתבצע כרגע, שכפי שגברתי אמרה נמצא במגרשה של הממשלה, לסיים מהר, כדי שבאמת נוכל לדעת, נוכל לראות את המסמכים ונוכל להביא את הדיון למקום ענייני. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת חנין. בבקשה, שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. שרת המשפטים איילת שקד: טוב, אני שמחה שאנחנו, בעצם כולנו, חושבים אותו דבר, שבהחלט לפחות צריך לעיין בחומר ולנסות להבין למה החיסיון – למה הוחלט עליו לשנים כל כך ארוכות ורבות. לשאלתך, אני מניחה – אני לא יודעת, אני רק מניחה – שזו החלטת ממשלה, סביר להניח שזו החלטת ממשלה כתוצאה מהחלטת ועדת החקירה, אבל אני אבדוק ואני אחזור אליך עם תשובה מדויקת. זהבה גלאון (מרצ): מה שקרה, שמכיוון שוועדת החקירה לא החליטה מה לעשות עם הפרוטוקולים, זה עמד לפתחה של הממשלה, והממשלה החליטה על חיסיון עד 2071. שרת המשפטים איילת שקד: אז בבקשה, כפי שתיארתי לעצמי זו החלטת ממשלה, ולכן, מכיוון שזו החלטת ממשלה, צריכה להיות החלטת ממשלה חדשה על מנת לאפשר לפתוח את החומר הזה, ולפני זה צריכה להיות החלטת ממשלה על מנת להסמיך את אחד השרים לעיין בחומר, בסדר? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרת המשפטים חברת הכנסת שקד. חברי הכנסת, אנחנו נעבור לחקיקה. אני משער שאנחנו נספיק לסיים חוק אחד, ולאחר מכן שני חברים חדשים – אחד מהם חדש-ישן – יצהירו אמונים כאן בפני המליאה. קבענו את זה לשעה 12:00, אני לא בדקתי אם כל המשפחות נמצאות, אז לכן אני אזמין את חברת הכנסת שזה עתה ראיתי אותה, לפני שנייה ראיתי אותה. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מה לא ברור במצב כזה? הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – ילד נעדר עוגן משפחתי), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/2518/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – ילד נעדר עוגן משפחתי), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי וקבוצת חברי הכנסת. יש תמיכת ממשלה כאן בחוק הזה, וישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה, חברת הכנסת מירב בן ארי, עד עשר דקות לרשותך. מירב בן ארי (כולנו): תודה, אדוני היושב-ראש, לא נצטרך את עשר הדקות; זאת הצעת חוק קצרה וחשובה. הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – ילד נעדר עוגן משפחתי), התשע"ו: תיקון התוספת הראשונה – בחוק הבטחת הכנסה, בתוספת הראשונה, בפרט 1, במקום "ילד נטוש" יבוא "ילד נעדר עוגן משפחתי". הגיעה אלי פנייה מילדים שהם חסרי עורף משפחתי, לאור העובדה שההורים שלהם נטשו אותם בשלב מסוים בחייהם, והם ביקשו שכאשר הם מגיעים לסניפי הביטוח הלאומי, הם לעתים מובכים מעצם ההגדרה, ולאור בקשתם ביקשתי להחליף את השם מ"ילד נטוש" ל"נעדר עוגן משפחתי". מדובר על ילדים שננטשו על-ידי הוריהם בישראל, ובלבד שאחד מהוריהם הוא תושב ישראל או שהוא נטש אותו בישראל וההורה השני נפטר או אינו מתגורר אתו, ונבצר ממנו מלמלא את החובות שלו. השימוש במונח "ילד נטוש" פוגע בצעירים רבים, שבבואם לקבל את התביעה לקבלת הקצבה חשים מבוכה, ולכן קיבלתי את בקשתם ופניתי – כמובן באמצעות הצעת חוק; אני מודה לשר הרווחה שאישר את הצעת החוק הזו, וכמובן לאנשי הביטוח הלאומי שמלווים אותי ולצוות העוזרים – – – שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אישר מותנה. מירב בן ארי (כולנו): בהסכמה של – כן, אני מניחה שאתה תקרא את זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השר ימסור – תודה לחברת הכנסת המציעה, חברת הכנסת מירב בן ארי. השר בוודאי ימסור את התשובה, אם יש תמיכה, אין תמיכה, באילו תנאים. בבקשה, שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ, תשובתך. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק שבנדון מבקשת לשנות את המונח "ילד נטוש", הקבוע בחוק הבטחת הכנסה, ובמקומו לציין "ילד נעדר עוגן משפחתי". חוק הבטחת הכנסה קובע את זכאותו של ילד קטין, אשר אינו גר ואינו מטופל על-ידי הוריו מטעמים שונים, לקצבה בשיעור של 2,022 ש"ח, קצבת ילד נטוש. התשלום מבוצע בדרך כלל על-ידי העברתו לידי קרובו של הקטין או מי שמטפל בו בפועל. כאמור לעיל, הצעת החוק מבקשת לשנות את המונח "ילד נטוש" בשל החשש כי יש בביטוי זה לפגוע בקטינים המגישים תביעות לקבלת הקצבה שלה הם זכאים, ומאחר שהביטוי אינו משקף באופן מדויק את מצבם, אף המוסד לביטוח לאומי סבור כי יש מקום לתקן את המונח ולקבוע במקומו מונח ראוי יותר. עם זאת, המונח המוצע בהצעה דנן, "ילד נעדר עוגן משפחתי", מעורר קשיים פרשניים באשר להגדרת הילד הזכאי לקצבה זו, ולפיכך מן הראוי לבחון חלופות מדויקות יותר. לאור האמור לעיל, ועדת השרים החליטה לתמוך בהצעת החוק, בכפוף להמשך קידום ההצעה בהסכמת משרד המשפטים, משרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי, ואת מסכימה – לפרוטוקול? לא שומע. מירב בן ארי (כולנו): ברור. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כשאת עושה עם הראש ככה, לא שומעים בפרוטוקול. מירב בן ארי (כולנו): – – – שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: חברת הכנסת מירב בן ארי מסכימה להצעה, ולכן אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר חיים כץ. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – ילד נעדר עוגן משפחתי), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מירב בן ארי וקבוצת חברי הכנסת – בבקשה, ההצבעה החלה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – ילד נעדר עוגן משפחתי), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 43 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. יש חברי כנסת – בר, סויד, אולי גם נוספים, אוסאמה סעדי – שמבקשים להירשם בפרוטוקול, ודוד ביטן – מבקשים להירשם בפרוטוקול ככאלה שתמכו בהצעה. אנחנו נרשום את זה בפרוטוקול בלבד. הצהרת אמונים של חבר הכנסת יהודה גליק היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים להצהרת אמונים של חברי כנסת חדשים. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, מן הראוי שנכבד את חברי הכנסת שיצהירו אמונים. נכון, חבר הכנסת אמיר אוחנה? היית במצב הזה רק לפני איזה חודשיים, נכון? קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, בבקשה, אז נא לשבת. חבר הכנסת ברושי. זה כבר מתחיל להזכיר לי הצבעה שמית. חברי הכנסת זהבה גלאון ועיסאווי פריג'. בדרך כלל מזכירת הכנסת עושה הצבעה שמית. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, נא לשבת. חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של חבר הכנסת משה יעלון, שנכנסה לתוקפה ביום שני, ט"ו באייר תשע"ו, 23 במאי 2016, בא במקומו חבר הכנסת יהודה גליק. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין את יהודה גליק לעלות לדוכן. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת יהודה גליק, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חברי הכנסת, ואתה תשיב: מתחייב אני. וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. יהודה גליק (הליכוד): מתחייב אני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת גליק, אתה ודאי יכול לומר כמה מילים. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – ברכה בשם ובמלכות – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני. המיקרופון שלך בפעם הראשונה. יהודה גליק (הליכוד): ברוך שכיוונת, חברת הכנסת מועלם. קריאה: – – – מה שאת אומרת, רק לא בהר-הבית, כי אסור שם – – – יהודה גליק (הליכוד): ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. קריאות: אמן. יהודה גליק (הליכוד): עבורי המילה "שהחיינו" מקפלת בתוכה באמת משמעויות רבות ועמוקות מאז ניסיון ההתנקשות. הנה, אני חי פיזית, והקדוש-ברוך-הוא ממלא אותי גם בחיות, ברצון לעשייה. מכובדי, אשתי יפי – היא לא מרשה להגיד משהו מעבר לזה – אמי, ילדי – חגי, אביטל, נריה דוד, שלמה, הלל, שחר, טניה, ובני-זוגם וילדיהם, אחי ואחיותי ושאר בני משפחתי וחברי – אדוני היושב-ראש, יושב-ראש האופוזיציה גם פה? – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: יגיע. יהודה גליק (הליכוד): – – שרי הממשלה, חברי חברי הכנסת, אני מבקש לפתוח את דברי בתודה – תודה לכם על הסולידריות. אני רוצה להקריא קטע שנאמר פה במשכן הזה 13 יום לאחר ניסיון הפיגוע בחיי בי"ט במרחשוון תשע"ה, 11 בנובמבר 2014: "התנצלתי בפני סגניתי פנינה תמנו-שטה על כך שאני עושה לה הפתעות ובלגן, אבל פשוט אתם הראשונים שאני רוצה, לקראת הדיון על יום החולה, לחלוק עמם" – עם שרת הבריאות, עם הנוכחים במליאה – "את שמחתי. לפני שנייה ירדתי מכאן על מנת לדבר עם יהודה גליק, שנושם לבד כבר שעתיים. בסגנון של יהודה גליק, הוא ביקש לדבר אתי ולומר לי שהוא רצה להתקשר אלי מהר", כי "אני יודע שאתה נאבקת על זכות לדבר; אני כמה ימים נאבקתי על זכות לנשום. עכשיו אני כבר נושם לבד, ורציתי לחלוק אתך את זה. אני יודע שדוברים רבים במליאה הזאת, כשעלו לדבר בימים האחרונים איחלו לו רפואה שלמה" – אז התרגשתי – "הרגשתי חובה לבוא ולומר לכם שהאיחולים של רבים מכם עזרו. העבודה הנפלאה של אנשי 'שערי צדק' ושאר אנשי הרפואה. גברתי השרה" – אמרת – "כנראה בכיוון הנכון, ואנחנו מאחלים לו לא רק לנשום, אלא גם לדבר, וללכת ולרקוד, ושיהיו לו רק שמחות במשפחה." כה אמרת, אדוני. אל דאגה, אני לא הולך לרקוד פה, אבל, ברוך השם, שבתי לדבר, לרקוד, לשמוח. ואני מבקש להודות לכל יושבי הבית הזה, וגם לכל עם ישראל, וגם ליהודים ושאינם יהודים ברחבי העולם, שנשאו תפילה למעני. ברוך השם, עצם העמידה שלי כאן מעידה כי תפילותיכם התקבלו. התפילות הגיעו מכאלה שראו בי מוביל בשורה ומכאלה שרואים בי מוביל אסון. לאלו גם אלו תודתי. יהי רצון שכל המברכים יתברכו. אני גם רוצה בהזדמנות זו, אדוני היושב-ראש, להודות לכל עובדי הבית הזה, שבשלושת הימים האחרונים הפתעתי אותם בכל מיני הפתעות, וכל אנשי המשמר פה, שבאמת בלי כחל ושרק, בלי למצמץ, עשו והתגייסו למעני – כל המחלקות. אני לא רוצה לפרט; באמת עובדי הבית הזה – אגב, גם בהיותי אזרח פשוט. תמיד עובדי המשמר מקבלים את פני האנשים בכזה נחת רוח וסבר פנים. חברי חברי הכנסת, נולדתי לפני 51 שנה בניו-יורק שבארצות-הברית לאבי, פרופסור שמעון גליק, ולאמי, גברת ברנדה גליק, בבית שהיה מלא באמונה בה' וברגש ציוני. בשנת 1974, בהיותי בן שמונה וחצי, שמעו הורי שהולך להיפתח בית-ספר לרפואה בנגב והחליטו שהגיע הזמן לממש את החלום הציוני ולהיות שותפים בעשייה. אבי נשא אז במשרה בכירה באחד מבתי-החולים בניו-יורק והיה חלק מצוות מחקר מתקדם מאוד, ששנתיים לאחר שעלינו לארץ זכה בפרס נובל לרפואה. אך הם החליטו שהגיעה העת. מה שמשך את אבי יותר מכול היה העובדה שבית-הספר לרפואה בנגב יהיה מיוחד בגישתו, הרואה בחולה בראש ובראשונה אדם. אבי, איש האתיקה הרפואית ברמ"ח איבריו, נאבק שנים למען זכויות החולה, והחליט לממש את אמונותיו. הוא עבר לבאר-שבע, שהייתה אז עיירה קטנה, עוד לפני שזכו באליפות בפעם הראשונה, ובמידת הצורך מדי שבוע היה לן ביישובים קטנים שבהם לא היה רופא – ירוחם, רהט – מתוך הבנה שלא ייתכן להשאיר יישוב ללא רופא. אבי איננו נמצא כאן כעת. הוא נמצא במרכז הרפואי סורוקה – תודה לאל, לא כפציינט, אלא ממרום גילו, בן 84, הוא ממשיך להתנדב ולקבל חולים במרפאה. במשפחתנו יודעים שבין שיש ברית לנין או בר-מצווה לנכד, ביום שסבא במרפאה הוא לא יגיע. או כלשונו אתמול: האישה שמחכה לתור כבר כמה שבועות וסובלת מבעיה בבלוטת התריס לא אשמה שהבן שלי נהיה חבר כנסת. אבי מעולם לא שבת; מעולם לא קיבל תשלום על טיפול פרטי בחולה. גם אמי היקרה, שנמצאת כאן, שלעומתו לעולם לא תפספס אירוע משמח של בן משפחה, ממשיכה גם היא להתנדב שעות רבות בשבוע ב"יד שרה", וזאת לאחר 20 שנה שבהן לימדה אנגלית את בני ובנות הנגב. רבים מהם באו אלינו הביתה לקבל שיעורים פרטיים – חינם, כמובן. הורי הם מקור ההשראה שלי להתמסר למען הכלל, להיות קשוב תמיד לאנושיות. כאדם מאמין ברור לי שאין מקרים בעולם. בזה שאני עומד לפניכם כעת ביומי הראשון בכנסת – כפי שאתם רואים, לא הסתפרתי וזיפי הזקן שאני רגיל לגלח בולטים – זה משום שאנחנו ביום האחרון שבו אנחנו מציינים את הימים שבהם מתו תלמידי רבי עקיבא מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. בתקופה האחרונה, לצערנו, אנחנו שומעים מחלקים שונים מהבית הזה קולות שלפיהם כאילו עדיין לא תמיד אנחנו נוהגים כבוד זה בזה. לא באתי להטיף בשער, אלא לפנות לעצמי עם כניסתי למשכן הזה, להזכיר לעצמי שעלי להקפיד לנהוג בכבוד חברי. אני מתפלל שאזכה לקדש את שמו בעולם, ושלעולם שמו לא יתחלל על-ידי. אני מתפלל שהקדוש-ברוך-הוא ייתן בלבי הכנעה וענווה לדעת לשמוע ולהקשיב לכל באי הבית הזה; לתת בהם אמון שהם באים מתוך אמונה בצדקת דרכם – לכבד, להקשיב ולנסות להבין אותם. "אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי". כן, חברים, אל דאגה, לא שכחתי את ירושלים, לא שכחתי שאני ימני. בשנים האחרונות אני מוסר את נפשי למען הנושא החשוב כל כך – ציון. "ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי", ציון היא הר-הבית. ביום שני השבוע, ביומי האחרון כאזרח מן השורה, עליתי להר-הבית למלא את המצברים של הנפש, ולקבל עלי את שליחותו של הקדוש-ברוך-הוא מהמקום שבו שמו שוכן בעולם הזה ולהתחבר לאור ולשלום ולטוב שבעולם הזה. הקדוש-ברוך-הוא שהרים אותי – וחיבק אותי – ממצב קריטי לעמידה על הרגליים כאן בכנסת ישראל, חשב כנראה שמשימת חיי טרם הסתיימה; את שליחותי אבצע בבית הזה. לא הגעתי לכאן לעשות קריירה פוליטית, אינני יודע אם אהיה כאן זמן רב או מועט – הוא יחליט – אבל כל עוד אני כאן, אעשה כל אשר לאל ידי להפסיק את העוול המתרחש מדי יום במקום הקדוש בעולם, שבו שוטרים מצווים לבדוק האם יהודי בן 90 מזיז חלילה את שפתיו או לא. לא אסכים גם שהמרכז העולמי לשלום ולטוב ולאור ימשיך לשמש כמרכז הסתה לטרור. ברוך השם, בשנה האחרונה הוביל השר לביטחון פנים בשיתוף עם שרת המשפטים ובגיבוי ראש הממשלה את גירוש גורמי ההסתה מהר-הבית. והנה, הפלא ופלא, כשמגרשים את הבריון השכונתי האלימות מצטמצמת. בחג פסח האחרון עלו להר-הבית – שיא במספר היהודים מאז קום המדינה – למעלה מ-1,000 איש בשבוע אחד. והנה קוסמות – הכול עבר בשלום. מסתבר שהאחריות לאלימות היא על האלימים ולא על קורבנות האלימות. השנה אנו מציינים את שנת היובל לאותה קריאה מפורסמת "הר-הבית בידינו"; אותה שנה שבה זכינו לעלות שלב נוסף בתהליך קיבוץ הגלויות וגאולת ישראל, לשוב לנחלת אבותינו. אני עומד כאן כנבחר ראשון לראשונה בישראל, נציג רשמי של מחוז יש"ע – כן, יש"ע, לא יו"ש. אשתדל להיות שליח נאמן לשולחי, לחצי מיליון אזרחי ישראל הגרים בחבלי יהודה ושומרון. איאבק למען שיפור איכות חייהם בחינוך ובתחבורה, בבינוי ובביטחון, בתקשורת, וכדי שנותני שירות יגיעו גם אליהם. כן, אני יודע שבחבלי הארץ חיים גם כ-2 מיליון ערבים – או פלסטינים, איך שתרצו לקרוא להם – ובזמן שאנו בנינו כאן מדינה לתפארת, מהמתקדמות ומהמוסריות שבעולם, ההנהגה שלהם העדיפה שרבים מהם ימשיכו לחיות במחנות פליטים. הנהגתם שכנעה אותם והשלתה אותם. מאז 1947 ועד היום דחתה כל הצעת פשרה שעמדה על הפרק. נדמה שכל מי שעיניו בראשו מבין שאופציית המדינה הפלסטינית כבר פסה מן העולם, אבל גם מי שרואה את מאות הפלסטינים העומדים מדי יום מאחורי גדרות – מדי לילה, יותר נכון – בציפייה דרוכה לעבור ולעבוד ולא מרגיש צביטה עמוקה בלב, הרי שעליו לחזור ולפתח רגישות אנושית בסיסית. אני קורא מכאן לשכנינו החיים לידינו להפסיק לחיות בדמיונות, לשבת יחד להכין תוכנית עבודה לבניית מדינה יהודית המעניקה מתוך ערכים יהודיים בסיסיים של "ואהבתם את הגר" זכויות אדם מלאות לכל מי שיהיה מוכן לגלות נאמנות ולהפסיק כל לגיטימציה לאלימות. לסיום, אני מבקש לציין שרבים שואלים אותי איזה חוק הייתי רוצה לחוקק. אז אולי אני קצת, קצת הרבה, נאיבי. הייתי שמח שנחוקק חוקים לעצמנו. למשל, כל מי שמחליט לומר דברי ביקורת על חברו, יהיה חייב להתחיל בדברי פרגון. מי שלא מסוגל לראות משהו טוב בזולת, הכיצד יוכל לבקר אותו? או למשל, אולי אחת לחודש, לחודשיים, כל חבר כנסת יהיה חייב לשאת נאום שבו הוא משכנע בטיעונים ההפוכים לדעתו, כדי שיזדהה עם הדברים שנאמרים. חבר הכנסת בגין, אני אוהב את החיוך שלך. שנים רבות אני מסתובב במסדרונות ורואה שיש כאן אנשים ערכיים, רציניים, מאירי פנים – בכל גוני הקשת הפוליטית. אני נושא תפילה שאלמד מהם להמשיך להאיר פנים – זה לזה – ולהקשיב. "שאלו שלום ירושלם, ישליו אהביך. יהי שלום בחילך, שלוה בארמנותיך. למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. למען בית ה' אלוהינו אבקשה טוב לך". תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. לא, אין מחיאות כפיים. חברים, נא לפזר את ההתקהלות. יש לנו עוד דרך ארוכה בסדר-היום. הסדרנים ילוו את חבר הכנסת יהודה גליק למקומו, וחברי הכנסת ישבו. אולי גם לשם שינוי ניתן כבוד מינימלי לדובר השני לעומת מה שהיה פה בדקות האחרונות. נא לשבת. חברים, נא לשבת. חברי הכנסת, אני חושב שלפי השכל הישר אני הייתי אמור עכשיו לברך את חבר הכנסת הנכנס יהודה גליק, אבל ודאי שאני לא יכול לעשות זאת כיושב-ראש הכנסת, אז אני אתכבד להזמין חבר טוב ושכן של חבר הכנסת יהודה גליק, חבר הכנסת זאב אלקין, שר העלייה והקליטה והשר לירושלים ומורשת, לברך את חבר הכנסת הטרי. בבקשה. שר העלייה והקליטה זאב אלקין: תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אכן לקחת לי את דברי הפתיחה. רציתי – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, אני לא מוכן שזה יהיה כאן. בבקשה, גברתי, נא לשבת. נא לשבת במקומך. השרה גמליאל, השרה גמליאל, תודה. מה שאני ראיתי מכאן בדקות האחרונות, כבר שאלה אותי מזכירת הכנסת ממה אני מוטרד; חוסר יכולת לתת כבוד לדובר שנואם בפעם הראשונה, זה פשוט משהו שמשגע אותי. היו שיחות יותר חשובות לרוב האנשים באולם. השר לוין, נא לשבת. חברת הכנסת לביא. מומחים יקרים שם ליד התאים, מילה אחת וכולכם תהיו בפרסה. כן, גם אתה; לא יודע מי אתה, אבל גם אתה. חוצפה פשוט. בבקשה, אדוני. שר העלייה והקליטה זאב אלקין: תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אכן לקחת לי מפי את דברי הפתיחה. רציתי לפתוח בכך שאני מודה לקדוש-ברוך-הוא שזימן אותך להיות יושב-ראש הכנסת, ובזה הוענקה לי הזכות לברך את יהודה, כי אכן היית צריך לעשות את זה כאן במקומי. זה בהחלט יום מאוד מאוד מרגש בשבילי. יהודה, אחי, רעי, שכני ומורי, אני מתרגש עד דמעות לעמוד כאן ולברך אותך אחרי נאומך הראשון. 26 שנים אנחנו מכירים. הכרנו ביום חתונתי. יהודה רקד בחתונתי. כך הכרנו, ביום הראשון שהוא הגיע למוסקבה. אז אני עוד לא אזרח ישראלי, עושה את דרכי בהיערכות לקראת העלייה, ופתאום נחת עלי ג'ינג'י, שדבר אחד שיכולת להבין עליו מייד – ששמחת החיים ואהבת האדם הן כרטיס הביקור שלו, בלי שדיברת אתו מילה. וכל מי שפגש את יהודה בחייו – זה מה שיוצא ממנו: שמחת החיים ואהבת האדם. גם אתה עלית, אומנם כילד, ממדינה אחרת – מארצות-הברית, בן של אבא עולה, שהזכרת אותו כאן בדבריך, שקשה מאוד להפריז בתרומתו לפיתוח הרפואה הישראלית בנגב, לכולם – ליהודים וערבים, כולם כאחד. הוא איש מדהים שעשה דברים מדהימים, ואני חושב שמהבית הבאת את התפיסה הזאת של הרצון לעזור לזולת, את רוחב הלב, אהבת האדם באשר הוא אדם, ועם זה הלכת לאורך כל חייך. עשית תפניות מאוד חדות בחיים. מאז, באותן 26 שנים שאנחנו מכירים, שומרים על קשר, ובכל מקום שהלכת אליו – ולכאורה לא תמיד יש קשר בין מקום למקום – החוט המקשר היה הרצון הזה לעזור לזולת ולתרום. כך זה היה כשפעלת בקליטת העלייה. זכיתי לזה שהייתי תלמידך. הייתי בצעדים הראשונים שלי בארץ, אחרי שעליתי, ופגשת אותי כמנהל וכמורה במכינה של התלמידים בישיבת הר-ציון – אותי ועוד רבים כמוני. עזרת לנו לעשות את הצעדים הראשונים בלימוד הגמרא ובדרכנו לחיבור העשיר לעולם היהדות. אני חושב שהשפעת מאוד על כל אחד מאתנו. היית מחנך מדהים של החבר'ה הצעירים, תלמידים שלימדת בישיבה, של ילדים קטנים. מי שלא ראה את יהודה מארגן בחצר הבית לכל הילדים הקטנים של הבית יציאת מצרים, לא ראה מה זה חינוך יהודי אמיתי. מחנך במשפחתו – נמצאת כאן יפי, שמונת הילדים; משפחה מדהימה, לתפארת – ומחנך בכל מקום שאליו הוא מגיע. תרמת רבות כמחנך, ויכולת להמשיך לתרום כמחנך, אבל תמיד מה שאפיין אותך זה רצון לשנות את המציאות למציאות יותר טובה, יותר נכונה. וזה מה שהביא אותך בסופו של דבר למשרד הקליטה – משרד שאני, בעקבות מה שחתמנו רק לפני כמה דקות, אדוני היושב-ראש, הולך בצער רב להיפרד ממנו בעוד כמה ימים, בתחילת השבוע הבא. היית במשרד הזה דמות מאוד מאוד פעילה, מאוד מאוד נמרצת. זוכרים אותך שם היום, דובר המשרד, מנהל אגף ההסברה, מנהל היחידה לזהות יהודית. אגב, ניסיתי לשחזר את היחידה; לא הספקתי. מקווה שהשרה לעתיד סופה לנדבר תשלים את המשימה הזאת. בהחלט ראוי שהיא תחזור לפעול במשרד הזה. הגעת לתפקיד בכיר במשרד, של מנהל אזור אשקלון, ואז הגיעה שנת 2005. לא כולם אולי זוכרים, אבל היה אזרח המדינה, נדמה לי אחד, אם איני טועה, שבאותה שנת שבר של תוכנית ההתנתקות קם ואמר: אני מנהל אזור אשקלון במשרד הקליטה. בחלקי ייפול, בין השאר, לקלוט את מגורשי גוש-קטיף. אני לא יכול להרגיש בלב שלם כעובד מדינה בנקודת השבר הזאת, ומכיוון שאני בתפקיד בכיר, ואני רוצה להביע את עמדותי, הדרך היחידה שיש לי באותה נקודת שבר זה לעזוב את המשכורת הגבוהה, את התפקיד הבטוח, את הקביעות של עובד מדינה, ולצאת לדרך אחרת לגמרי. עשית את זה ביושר, לא בהיחבא; קמת ואמרת: אני עוזב את כל מה שיש לי, כל מה שבניתי עשר שנים, כי אני בנקודת הזמן הזאת רוצה להיות עם הציבור שמגרשים, ואני מבין את המגבלות של עובדי המדינה. אני חושב שזה מעשה של גבורה אזרחית אמיתית, שמעט כמוהו נעשו באותם ימים. היה מאבק פוליטי-אידיאולוגי עיקש, אבל מעשה כל כך נקי, כל כך של רגש וגבורה אזרחית – אני חושב שהוא אומר הרבה מי זה האדם הזה שהגיע כאן לכנסת היום. יצאת לדרך חדשה לחלוטין עוד פעם בחייך, ובדרך הזאת הלכת למחוזות חדשים לגמרי. מצד אחד – פעילות למען זכויות אדם, זכויות אדם במקום אולי הכי יקר והכי מורכב בתולדות האנושות, זכויות אדם בהר-הבית. הקדשת להר-הבית את השנים האלה של חייך מאז, פחות או יותר, אותה התפטרות ממשרד הקליטה, והפכת לדמות ולסמל של ניסיון להיאבק על הזכויות האלה עוד פעם – בדרך אחרת, לא בדרך של התנגשות; בדרך של חיבוק, בדרך של אהבת אדם, בדרך של לראות במקום זה מקום של שלום, ולא מקום של סכסוך בין העמים. זה מה שתמיד אפיין אותך, בכל אשר פנית. ופנית לעוד דרך – אני מניח שכתוצאה מהדרמה הקשה הזאת של ההתנתקות: פנית לדרך הציבורית. התחלת להיות פעיל יותר ויותר בתנועת הליכוד. זו כבר הפעם השנייה שאתה נבחר לנציג התנועה מטעם מחוז יש"ע – אכן, בצדק; זה השם הרשמי של המחוז בתנועתנו. וקרה כאן עוד אירוע – שנציג המחוז הזה, למרות מיקומו הרחוק ברשימת הליכוד, נכנס לכנסת. אתה מהיום נציגי בכנסת, ואחד מחברי הליכוד ותושבי המחוז. אתה הנציג שלי, ואליך אבוא עם כל הבעיות שיש לי. תתכונן, כי אני בזה היום לא יודע לטפל; אתה תצטרך לטפל. אני חושב שיש פה עוד דבר מדהים. אני, כמו רבים רבים מאזרחי ישראל, ובוודאי מאנשי הציבור, שמעתי כמוכה הלם את הידיעה על כך שמתנקש שפל הרים יד על חייך – דווקא על איש שתמיד סימל את אהבת האדם ואת רוחב הלב ואת הערכים. וקרה פה נס. קרה פה נס של הקדוש-ברוך-הוא, שכשבאנו לשם, לבית-החולים, ודיברנו עם המשפחה, היה נראה שיהיה נס שחייך יינצלו, ואתה תוכל לדבר אתנו ולהמשיך אתנו. והנה, קרה כאן נס כפול ומכופל: אתה כאן אתנו בכנסת ישראל. הגעת למעשה למקום שמעצב את חיי המדינה הזאת, מעצב את חיי העם הזה. ניסו לקחת את חייך, ניסו לקחת אותך מאתנו, אבל בסופו של דבר, בזכות הנס הזה של התערבות הקדוש-ברוך-הוא, שידע שמקומך כאן, ואתה צריך להשפיע ולתת את תרומתך הייחודית לעתידה של המדינה הזאת ולעתידו של העם הזה – בזכות זה קרה פה נס, ואתה פה כאן אתנו. אין לי ספק שאיש ערכים כמוך, איש רחב לב ואוהב אדם כמוך, עוד יתרום כאן תרומה אדירה לעם ישראל ולמדינת ישראל. אני חושב שכנסת ישראל וכולנו גאים בכך שאתה מהיום שותף שלנו כאן, ועוד נתברך בך רבות, ועוד תפתיע רבים וטובים שתופסים אותך דרך פריזמה מאוד מאוד צרה. אנשים ילמדו מי זה האיש המדהים הזה, הרב יהודה גליק, שהצטרף אלינו היום לכנסת. תלך בהצלחה. אין לי ספק שתצליח. תישאר רק מי שאתה – ואין לי ספק שתישאר מי שאתה, לאן שלא תגיע. בהצלחה, יהודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר זאב אלקין על דבריו החמים. הצהרת אמונים של חבר הכנסת יעקב אשר היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של סגן השר מאיר פרוש, שנכנסה לתוקפה ביום ט"ז באייר התשע"ו, 24 במאי 2016, בא במקומו חבר הכנסת יעקב אשר. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין את יעקב אשר לעלות לדוכן. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. אותך צריך לקבל בברכת ברוכים השבים. תושב חוזר. צריך לבדוק עם אלקין אם יש זכויות. חבר הכנסת יעקב אשר, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תשיב: מתחייב אני. וזה נוסח ההצהרה – נא לשבת, השר לוין וחבר הכנסת אלי בן-דהן. וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. יעקב אשר (יהדות התורה): מתחייב אני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, חבר הכנסת יעקב אשר, מן הדוכן שמוכר לך היטב אתה יכול להגיד כמה מילים למליאה. יעקב אשר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עבורי זה לא נאום בכורה, ואני אחסוך מכם את הריטואל הקבוע של חבר כנסת חדש הכולל סקירה של קורות חייו ושל האנשים שהביאו אותו עד הלום. אינני חדש כאן בבניין, ואינני צריך להציג את משנתי הפוליטית והציבורית. היא לא השתנתה מהקדנציה הקודמת, בניגוד למה שלא פעם קורה כשחברי כנסת מחליפים אג'נדות, ומשפצים אידיאולוגיות, ויכולים לשאת נאומים הסותרים אלו את אלו תוך כדי שהם מדלגים ממפלגה אחת למשנה, ומשנים את דעותיהם תוך כדי תנועה ותוך כדי עיון מעמיק בסקרים ובדוחות של יועצי תדמית, עד שלפעמים כל נאום נראה כנאום בכורה לעומת הנאום הקודם. חברי ואני לא שינינו ולא נשנה את השקפת העולם שבה אנו מאמינים ואת הדרך שאנו מייצגים זה עשרות בשנים בשליחותם של גדולי ישראל. אך כשאני עומד כאן היום אני חושב לעצמי, מה נשתנתה הכנסת הזאת מהכנסת הקודמת. יהיו כאלה שיגידו שכלום לא השתנה, מה שהיה הוא שיהיה, אבל מנקודת מבטי, כחבר כנסת חרדי, אני רואה שינוי דרמטי בין תקופה זו לקודמתה. בקדנציה הקודמת התנהלה כאן מלחמה נגד הציבור החרדי ונגד שלוחיו בכנסת. זו הייתה מערכה שכוונתה הייתה להפוך את הציבור החרדי, ובמיוחד את מנהיגיו ושליחיו, לבלתי לגיטימיים, לבלתי תורמים, ושכל מטרתם מכוונת לצורכי קהילתם בלבד. ניסו להציג אותנו באור שחור, אף יותר מצבע הז'קט שאנחנו לובשים. עברה שנה וחצי שבמהלכה הוחלפה ממשלה, וחברי הכנסת החרדים מכהנים כיום בתפקידים חשובים בהנהגת המדינה. וראה זה פלא, אדוני היושב-ראש, אותם חברי כנסת מככבים בראש מדדי הפופולריות ושביעות הרצון מתפקודם כשרים, כיושבי-ראש ועדות וכחברי כנסת יעילים וחרוצים. ושלא תטעו, הסקרים הללו לא נערכו בבני-ברק ולא נערכו במאה-שערים; הם משקפים את דעתם של כל תושבי מדינת ישראל, יהודים וערבים, דתיים וחילונים. די אם נשמע ראשי רשויות המשבחים את עבודתם ועזרתם של יושב-ראש ועדת הכספים, של שר הבריאות, של שר הפנים והפריפריה, אשר פועלים לרווחת אזרחי ישראל ללא יוצא מהכלל ומקדמים רפורמות מרחיקות לכת במשרדיהם בראייה כוללת למען כולם. נכון שהם חרדים, נכון שהם עומדים על המשמר שמדינת ישראל תהיה יותר מחוברת לשורשיה כעם מאז מעמד הר-סיני, ונכון שבסוגיות אלה יש חילוקי דעות בבית הזה, אך הם פועלים מתוך תחושת שליחות ואמונה, כפי שנקרא בפרשת השבוע בשבת הקרובה: "אם בחֻקֹתי תלכו ואת מצוֹתי תשמרו – – – ונתתי שלום בארץ". אותם נציגים שלפני שנתיים הושמצו מעל במה זו עשרות פעמים, עושים את תפקידם באחריות ומסירות לכל חלקי העם, כי להיות איש ציבור חברתי הדואג לחלש, לחולה ולנזקק, זאת לא אמירה בעלמא, זו לא ססמת בחירות; זה חלק מהציווי האלוקי. חברי חברי הכנסת, החברה הישראלית גילתה לפתע את נציגי הציבור החרדי כפי שהם באמת, ולא כפי שניסו להציג אותם עד לא מכבר. דבר זה נותן את אותותיו ותורם לאיחוי הקרעים בעם. אנו בהחלט רואים ירידה דרסטית בהסתה נגד הציבור החרדי ועלייה תלולה בהערכה שרוחש הציבור לפעילותם של נציגיו. רק לאחרונה התפרסם סקר מעמיק המראה באופן ברור שאזרחי המדינה רוצים יותר מסורת ומתקרבים יותר לשורשים, ומאמינים שזכותנו על ארצנו מגיעה מכוח עברנו כעם סגולה ומכוח תורתנו הקדושה המסורה לנו מדור-דור. אנו נמשיך לעמוד על משמרתנו כדי שמדינת ישראל תהיה יותר יהודית, יותר מסורתית, יותר שורשית, יודעת להכיר בערך התורה ויודעת להכיר בערך לומדיה. בד בבד, נמשיך בפעילותנו לעזור ולסייע לכלל הציבור הישראלי, ובמיוחד לאוכלוסיות מוחלשות, כגון נכים, קשישים, ניצולי שואה ואנשים קשי יום. זהו תפקידנו, ואת זה חברי ואני נמשיך ביתר שאת בשנים הקרובות. ברצוני לברך את חבר הכנסת החדש יהודה גליק, איש ציבור יודע ספר, אשר כיהן בהוראה בארץ ובתפוצות ובתפקידים ממלכתיים שונים. הצטרפת היום להיות שליח ציבור מתוך הבית הזה. אתה יודע את גודל השליחות והאחריות הציבורית של נבחר ציבור. יהודה, עדיין לא זכינו להתגשמות נבואת ישעיהו: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונִשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויִם", המסתיימת, אגב, בברכה: "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". יש סערה סביב העלייה להר-הבית. העלייה להר מנוגדת להלכה היהודית. אין סיבה להפוך את הנושא לסכסוך דתי. אנחנו לא מחפשים להצית אש, לא בארץ ולא בעולם. אני פונה אליך ואל חבריך, כמאמר הפסוק: "הִשמרו לכם עלות בהר ונגֹע בקצהו". אני מברך אותך שתצליח, בעשייתך ובמידותיך, לתרום לאחריות ציבורית, ותביא בה לתושבי הארץ ברכה ושלום. לסיום, ברצוני להודות לחברי סגן שר החינוך, הרב מאיר פרוש, אשר פינה את מקומו בכנסת על מנת להוסיף עוד כוח לסיעת יהדות התורה, ואשר עושה לילות כימים בתפקידו כסגן שר החינוך למען כלל ילדי ישראל ולמען רווחתם ושמירת עצמאותם החינוכית של מוסדות החינוך החרדי ומניעת אפלייתם אל מול מערכת החינוך הכללית. לידידי, יושב-ראש תנועת דגל התורה ויושב-ראש ועדת הכספים, הרב גפני, אני רוצה להודות על האמון והתמיכה לאורך כל השנים ולברכו על פועלו הרב ועל הישגיו הבלתי-רגילים למען הציבור, ובכך גאוותנו. אדוני היושב-ראש, איך אמר המשורר? "שלוש-ארבע ולעבודה". תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת החדש-ישן יעקב אשר. עכשיו יהיה מאבק על ראשות השדולה המוניציפלית בכנסת. אורי מקלב (יהדות התורה): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אה, אתה מוותר? אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת משה גפני, כאמור יושב-ראש דגל התורה ויושב-ראש ועדת הכספים, לברך את חברו לסיעה חבר הכנסת יעקב אשר. חברי הכנסת, רק לידיעתכם, בשעה 12:05 הונחו במזכירות הכנסת ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו בשעות האחרונות. מזכירות הכנסת העבירה את ההסכמים לעיון כל חברי הכנסת במייל המקובל, כך שמי שמתעניין בתוכן ההסכמים יכול לבדוק את זה הן במייל הפרטי והן באתר. בבקשה, חבר הכנסת גפני. חברי הכנסת, נא לשבת. נא לאפשר לחבר הכנסת גפני להתחיל. החגיגה המוצדקת כאן במליאה – זה לא הנושא היחידי ובוודאי לא האחרון בסדר-היום. בבקשה. חבר הכנסת שטרן, חבר הכנסת טיבי, השר כץ, חבר הכנסת מרגי, חבר הכנסת רוזנטל, השר אלקין, נא לשבת. נא לא להפריע לדובר. משה גפני (יהדות התורה): אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותי השרים, חברי הכנסת, אומנם חבר הכנסת יעקב אשר אמר שלא לדבר על ההיסטוריה שלו – אנחנו מכירים אותו – אבל בכל אופן, אני רוצה לומר בתמצית. אני הכרתי את יעקב אשר בהיותו נער צעיר שהתחיל את הפעילות הציבורית ממקומות נמוכים, שרבים מאלה שעוסקים בעניין הזה – הוא היה עוזר והיה בתפקידים זוטרים – נופלים בדרך, והוא, באופן עקבי, ואנחנו בקשר מאז, ואפשר לומר שכבר 25 שנים או 27 שנים, עשה עבודה מתמדת, עקבית וסיזיפית לטובת הציבור בכל התפקידים הציבוריים שהוא נשא בכל אותן שנים. לאחר כל זאת הוא נבחר על-ידי תנועת דגל התורה, ולאחר מכן באמצעות בחירות של התושבים בבני-ברק, לראשות העיר בני-ברק. הוא קיבל עירייה לא קלה, לא פשוטה מבחינת התקציב שלה, מבחינת היכולת לבנות את העתיד על פני שנים מבחינה כלכלית. היא עיר מלאה בחכמים וסופרים; היא עיר מלאה בתורה וביראת שמים, בסדר, אבל מבחינה כלכלית מצבה היה לא קל. האיש, יעקב אשר, בא עם חזון, היות שבני-ברק יושבת על צומת דרכים מרכזי במדינת ישראל, והקים את ה"BBC", התוכנית שהיום אתם גם יכולים לראות את הגשמתה. אם אתם עוברים בכביש גהה, אם אתם עוברים בצומת, באזור ההוא, באם-המושבות, אתם רואים את המגדלים הגבוהים; שם יש משרדים שכבר שוכנו. זה מקום שבני-ברק לא חשבה שהיא תהיה בו שם, והוא הצליח לעשות את זה בתור ראש עיר, וזו גאווה לתושבי העיר. הוא איזן את התקציב. אומנם יש עדיין קשיים גדולים, אבל אם חוזים ורואים את פני העתיד, את מה שמתרחש בכל המרחב הזה, המרחב המוניציפלי של בני-ברק, מדובר בעיר שיש לה עתיד כלכלי. עתיד רוחני היה לה תמיד, עתיד תורני היה לה תמיד, והיא הייתה מקום שמכול העולם באו לשם, וגם היום היא מקום שמכל העולם באים לשם גם ללמוד תורה וגם להתבשם בחצרות החסידות של האדמו"רים, והיה גם כל הציבור הרחב שהיה שם. אבל כלכלית, בני-ברק היום מתחילה להתבסס. רואים את זה בעיניים, וזה הכול בזכותו של חבר הכנסת ראש העיר לשעבר יעקב אשר. הוא נבחר לאחר מכן לכנסת. הוא לא חדש כאן בבניין. כאשר אמרתי לחלק מהחברים מהמפלגות השונות בבניין שהרב פרוש מתפטר באמצעות החוק הנורבגי – הוא לא מתפטר, הוא כמובן ממשיך להיות סגן שר והוא יהיה כאן במליאת הכנסת בנושאים שהוא מופקד עליהם במשרד החינוך – כשאמרתי לחברים שהרב פרוש מפנה את מקומו באמצעות החוק הנורבגי ליעקב אשר, חברים באמת מכל הסיעות הביעו בפני ולא בפני את שמחתם על העובדה הזאת שנכנס חבר כנסת ברמה – אני אפילו מסתכן בלומר על עוד מישהו, אבל אני לא אומר את זה, על יושב-ראש הכנסת, מה שאני יכול להגיד. אבל אנשים בבניין שמחו מאוד מאוד מאוד. באמת התרומה שלו, גם בנושאים המוניציפליים, גם בנושאים הכלכליים וגם בנושאים השונים שעולים כאן על סדר-היום – חבר הכנסת יעקב אשר תורם תרומה בלתי רגילה. הוא תרם בהיותו חבר כנסת, ובעזרת השם הוא יתרום גם באמצעות התפקיד עכשיו שהוא חזר אליו, והוא יתרום לבניין, יתרום לחברים, יתרום למפלגות, יתרום למדינת ישראל ויתרום לאזרחים ולתושבים. היכולות שלו, יכולות הביצוע, יכולות הביטוי ויכולות הדברים שהוא יודע להגיד אותם גם צמוד להשקפתה של דגל התורה, של יהדות התורה, כמו שראיתם גם בנאום שלו, וגם צמוד לעשייה הברורה שזה תפקיד של כולם. אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מבקש לומר משהו שקשור מעניין לעניין באותו עניין. התפטרותו של הרב פרוש שהוא איש אגודת ישראל לטובת הרב יעקב אשר שהוא איש דגל התורה – אנחנו מורכבים משתי מפלגות. הפלטפורמה, התשתית, היא אחת, המצע הוא אחד והדרך היא אחת, ויכולת הביטוי וכל הדברים – יכול להיות שהם שונים, אבל המציאות היא שזו סיעה אחת. מה שעשה הרב פרוש כשהוא התפטר – הוא עשה מאורע מכונן למי שמכיר את הציבור החרדי. אנחנו מורכבים מסיעות; לכל קבוצה יש ההנהגה שלה ויש לה גם הציבור שלה. בא הרב פרוש ועשה אירוע מכונן. אדוני היושב-ראש, מאז הגיש לך הרב פרוש את מכתב ההתפטרות – אף אחד לא ביקש ממנו מעבר לעניין הזה, ולא היה איזה הסכם או איזה דבר שבגינו הוא נאלץ לעשות את זה. הוא לא היה צריך לעשות את זה, אף אחד לא היה בא אליו בטענות, הכול בסדר. בא הרב פרוש בתוך סיעת יהדות התורה ואומר: הדרך שלנו היא דרך שאנחנו כולנו צריכים להיאבק עליה; היא דרך שאנחנו רוצים לשכנע יותר – שתהיה לנו יותר אפשרות לעשות את הדברים האלה. בא הרב פרוש ואומר: הרי אנחנו יחד. אנחנו קיבלנו שישה מנדטים; ירדנו בגלל שאחוז ההצבעה היה גבוה. קיבלנו יותר קולות בבחירות האחרונות, אבל ירדנו במנדט. בא הרב פרוש ואומר: עבר החוק הנורבגי; הוא חל גם על סגני שרים? אני מוסיף עוד חבר ליהדות התורה. הוא יהיה פה, הוא יהיה סגן שר, והוא עושה את עבודתו כסגן שר החינוך באופן יוצא מן הכלל. הוא יהיה כאן בבניין, והוא יהיה כאן בתשובות, בהצעות לסדר-היום, בשאילתות ובכל מה שנקבע לעניין הזה, והוא יהיה מעורה לחלוטין. הוא ימשיך כחבר מן המניין בסיעת יהדות התורה. אנחנו אומרים לכל אלה שצופים בנו, ויש כאלה שלא כל כך מתעניינים, אבל רבים מתעניינים מה קורה ביהדות התורה: קרה השבוע אירוע מכונן. אנחנו, החברים בסיעת יהדות התורה, עם המצע שלנו, עם הדרך שלנו, עם הדגל שלנו, עם הרבנים שמנחים אותנו, עם גדולי התורה, אנחנו יחד. אחד בשביל כולם, וכולם בשביל אחד, וכולנו בשביל אזרחי מדינת ישראל ותושביה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת משה גפני. עוד פעם, ברכות לחברי הכנסת יהודה גליק ויעקב אשר, ובוודאי למברכים. עליזה לביא (יש עתיד): – – – איתן כבל (המחנה הציוני): מה שנקרא: ליטאים וחסידים כאחד. מיקי לוי (יש עתיד): הפכתם לחסמב"ה – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): שכנעת אותי. הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – איסור התניה בחוזה על פתיחת עסק או מתן שירות), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/2929/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו חוזרים לחקיקה. הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – איסור התניה בחוזה על פתיחת עסק או מתן שירות), של חבר הכנסת יגאל גואטה וקבוצת חברי הכנסת – בבקשה, חבר הכנסת גואטה. יגאל גואטה (ש"ס): אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אכן זו הצעת חוק ראשונה שלי. זו בעצם הצעת חוק חברתית ממדרגה ראשונה. נדרשתי לעניין הזה בעקבות פנייה של בחור בשם עופר לייפרמן, שפתח עסק קטן במתחם שרונה, ופתאום הוא גילה שהוא צריך, בעקבות מה שהחתימו אותו בחוזה, לפתוח את העסק בשבת. הוא אמר להם: אני רוצה להיות עם המשפחה שלי. אמרו לו: אדוני, אתה מחויב לפתוח. הוא באמת לא פתח. הוא לא חובש כיפה, והוא לא מוגדר כאדם חרדי או דתי, הוא אמר פשוט: אני רוצה להיות עם המשפחה, ואני לא רוצה לפתוח את העסק בשבת. קנסו אותו ב-3,500 שקל על זה שהוא לא פתח את החנות בשבת. זו הצעת חוק חברתית משני היבטים עיקריים, הן מההיבט של השמירה על העסקים הקטנים, שכן ברור ששום קניון בעולם לא יבוא ל"שופרסל" ויחייב אותם בחוזה לפתוח בשבת, אבל עסקים קטנים, אפשר מה שנקרא להתלבש עליהם, וגם בשמירה על התא המשפחתי ועל חוק המנוחה שקיים כבר. אני מודה לחברים על התמיכה בחוק. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יגאל גואטה. ישיב בשם שר הכלכלה והתעשייה השר יריב לוין. שר התיירות יריב לוין: אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת גואטה מביא בפנינו הצעת חוק המבקשת לקבוע כי לא ניתן להתנות בחוזה פתיחה של עסק ביום המנוחה השבועי. כיום, חוק שעות עבודה ומנוחה קובע שלא ניתן להעסיק עובד ביום המנוחה השבועי בלא היתר, ובנוסף, חל איסור על בעל העסק עצמו לעבוד בחנותו בשבת. הצעת החוק קובעת כי לא ניתן יהיה להתנות בחוזה כי על עסק להיות פתוח ביום המנוחה, ואי-עמידה בתנאי של פתיחה בשבת לא יהווה עילה לביטול חוזה או רישיון. תכלית הצעת החוק היא בהחלט ראויה, חבר הכנסת גואטה, ואני מברך אותך, היא באה להגן על עסקים בכלל ועסקים קטנים בפרט, שמצויים בעמדה נחותה יותר לעומת בעלי המתחם המסחרי. מתחמי קניות הם שחקן משמעותי בנוף המסחרי, ולכן נוכחות במתחמים אלו עשויה להוות תרומה חיובית לנתח השוק של עסקים. מנגד, ברור שקביעת תנאים כגון פתיחה בשבת עשויה לפגוע בעסקים שמעוניינים לפנות לשוק שומרי הכשרות או להיות סגורים ביום המנוחה השבועי מטעמים סוציאליים או דתיים או אחרים. לאור זאת, הממשלה תומכת בהצעת החוק, כמובן בכפוף – חברי חבר הכנסת גואטה, חברי, לעניין הזה נדרשת הסכמתך. הממשלה כמובן תומכת בהצעת החוק, בכפוף להסכמה עם משרד הכלכלה והתעשייה, משרד הפנים, משרד המשפטים ומשרד האוצר בהמשך קידום ההליכים. אני מבין שחבר הכנסת גואטה מסכים, כך שאני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר יריב לוין. מבקש להתנגד להצעת החוק חבר הכנסת איתן ברושי. שלוש דקות, חבר הכנסת איתן ברושי, לרשותך. איתן ברושי (המחנה הציוני): סגן יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, לצערי, ידידי גואטה, אני לא יכול לתמוך בהצעה הראשונה שלך. ואני אומר לכם, חברי הכנסת, מפתיעה השתיקה הזאת. אנחנו עדים לאיומים הפוכים על משתלות ועל עסקים, ולא מזמן חבר הכנסת הכמעט-פורש מכלוף מיקי זוהר הציע לסגור את העסקים בשבת, וזה כמעט עבר, ואיפה יש עתיד ואיפה מרצ ואיפה כל האחרים שמוכנים לתמוך בהצעה? מירב בן ארי (כולנו): – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אני חושב שזה נכון לא לכפות פתיחה בשבת, אבל גם אי-אפשר לכפות סגירה בשבת. אתם מפרים את הסטטוס-קוו. אני אומר לך – – היו"ר יצחק וקנין: מדובר פה על עובדים. אדוני, אדוני – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): – – שעשרות משתלות מאוימות. הניחו מכתבים במשתלות בארץ, שפרנסתן העיקרית היא גם בסוף השבוע, שאם הן יפתחו בשבת ישלמו מאות-אלפי שקלים. אילן גילאון (מרצ): – – – קריאות: – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת ברושי, רק דקה, דקה. אני חושב, תקרא את הצעת החוק. מדובר פה על עובדים, לא על עסקים. איתן כבל (המחנה הציוני): נכון. היו"ר יצחק וקנין: עובד שאתה מכריח אותו לעבוד בשבת, מה דינו? קריאות: – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אני חושב שצריך להסדיר. אני ניצלתי את ההזדמנות לומר שהגיע הזמן להסדיר את הפתיחה של עסקים בשבת. אני חושב שנחוצה פה ראייה יותר רחבה ויותר כוללת ולא לתפוס פה איזה טרמפ על תקלה. יש לנו בעיה. אנחנו מקבלים אין-סוף פניות על הפעלה דורסנית של חוקים משנות ה-50 רק לאחרונה, ולכן אני מצביע נגד החוק הזה – – – קריאה: – – – היו"ר יצחק וקנין: ודאי, ודאי. מירב בן ארי (כולנו): – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): את לא היחידה שיודעת את האיזון. משום שהיה נכון שגם האופוזיציה וגם את הייתם אומרים – אני בכל זאת לא צריך את העזרה שלכם – אני חושב שהגיע הזמן לפוצץ את העניין הזה, אי-אפשר להיות חד-צדדיים. רק לא מזמן הצעתם לסגור. מפזרים איומים על משתלות ועל עסקים שפותחים בשבת. אני מציע לכנסת לנהוג בצורה יותר אחראית ולא לקבל החלטות רק בתחום אחד. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת יגאל גואטה, יש לך זכות מעל הדוכן – לא מלמטה, מעל הדוכן – להשיב לו. יגאל גואטה (ש"ס): אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, חברי היקר מר איתן ברושי – חברי היקר מר ברושי – אני באמת חושב שמישהו פה לוקה בחוסר הבנה. אני לא מדבר על זה שיכולת לבוא אלי ולשאול אותי – – איתן ברושי (המחנה הציוני): ראיתי את זה רק עכשיו. יגאל גואטה (ש"ס): – – מה הצעת החוק. בטח, אתה לא מכין שיעורי-בית. מכיוון שראית את זה רק עכשיו, בגלל זה אתה מגיב כמו שאתה מגיב. אין פה שום דבר, ואין פה שום שינויים ואין פה שום כלום. יש פה מצב שניסו לקחת בן-אדם, לחייב אותו לפתוח את החנות שלו בשבת – אני אומר לך, בן-אדם חילוני, לא חובש כיפה, שיש לו קרפ צרפתי – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אבל מחייבים אותנו לסגור. יגאל גואטה (ש"ס): לא מחייבים אותו שום דבר. איתן ברושי (המחנה הציוני): מה לא, מטילים קנסות. יגאל גואטה (ש"ס): חייבו אותו לפתוח. איתן ברושי (המחנה הציוני): רוצים להביא ערבים, שהם יעבדו בשבת. יגאל גואטה (ש"ס): רגע, אתה מדבר עכשיו על נושא אחר – – איתן ברושי (המחנה הציוני): כן – – – יגאל גואטה (ש"ס): – – או שאתה רוצה לדבר על הנושא שלי? איתן ברושי (המחנה הציוני): אני יודע, אבל בכנסת אפשר לדבר על הכול. יגאל גואטה (ש"ס): אבל אני שואל אותך עכשיו לגבי הנושא שלי. מה הקשר? איזה דבר – הפוך, יש פה כפייה חילונית: לפתוח, תפתח – בכוח – בשבת. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – – יגאל גואטה (ש"ס): ואני אומר לך שהבן-אדם אמר להם: אני לא דתי, אני לא חובש כיפה, אני רוצה להיות עם המשפחה שלי בשבת, מה אתם רוצים? תגיד לי, יעלה על הדעת, נראה לך שאיזה קניון בארץ יכול לבוא לשופרסל או לאיזה גוף גדול ולהגיד לו – בחוזה: אני מחייב אותך לפתוח בשבת? זה הרי לא קיים, זה לא יהיה לעולם. איתן ברושי (המחנה הציוני): שלא יגידו ההפך. יגאל גואטה (ש"ס): הם באים רק לעסקים הקטנים, ולכן זו הצעת חוק חברתית ממדרגה ראשונה – שמירה על העסקים הקטנים, שמירה על התא המשפחתי במדינת ישראל. אני מאוד מקווה שבהצעת החוק הבאה שלי תעשה שיעורי-בית יותר טובים ותלמד את הצעת החוק, כי זה קצת מביש, מה שאמרת מעל הדוכן, ומראה שלא כל כך למדת את הדברים. בכל אופן, אני אודה שוב לחברים על התמיכה בחוק. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יגאל גואטה. אם כן, חברים, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – איסור התניה בחוזה על פתיחת עסק או מתן שירותים), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יגאל גואטה וקבוצת חברי הכנסת – קריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 69 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – איסור התניה בחוזה על פתיחת עסק או מתן שירותים), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 69 בעד, אחד מתנגד, אין נמנעים. אם כן, רבותי, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. תודה לחבר הכנסת יגאל גואטה, שזאת הצעת החוק הראשונה שלו. הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הגדלת היקף השידורים בשפה הערבית), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/829/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הגדלת היקף השידורים בשפה הערבית), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת איימן עודה וקבוצת חברי כנסת. חברים, תשובה והצבעה במועד אחר. לרשותך, חבר הכנסת איימן עודה, עשר דקות. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו פועלת מכוח חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו משנת 1990 וממונה על קיום השידורים בערוץ 2 ובערוץ 10. סעיף 5 לחוק קובע, כי אחד מתפקידי הרשות השנייה הוא קיום שידורים "בשפה הערבית לצרכיה של האוכלוסייה הדוברת ערבית", וכן "מתן ביטוי להשקפות השונות הרווחות בציבור". כמו כן, נקבע באותו סעיף כי במילוי תפקידה תפעל הרשות "למתן ביטוי מתאים למגוון התרבותי של החברה הישראלית". החוק אף קובע כי שידור תוכניות דוברות ערבית כיום לא יפחת מהיקף של 5% מהיקף השידורים הכולל. מטרת הצעת החוק – לקדם את המטרות והערכים הקבועים בסעיף 5(ב) לחוק, באמצעות הגדלת המחויבות לשידורי טלוויזיה בערוצים 2 ו־10 בשפה הערבית לשיעור של 20% במקום 5% כקבוע כיום. שיעור זה מייצג את שיעור האוכלוסייה שערבית היא שפת האם שלה בכלל אוכלוסיית המדינה. אתמול ציינו בכנסת את יום השפה הערבית – ביוזמת חברי חבר הכנסת יוסף ג'בארין. דיברו ערבית בכנסת. נהניתי מההזדמנות, כמו שאר חברי חברי הכנסת, ויותר מכול נהניתי לפגוש את האנשים הערבים והיהודים אוהבי ומומחי השפה הערבית שהגיעו עד לכנסת כדי להשתתף ביום מיוחד זה. לצערי, אני יודע שימים כאלה הם מטבע נדיר במרחב הרשמי במדינה. ואני באמת מנסה להבין למה מנסים להתכחש ולהתנכר לשפה הערבית. האם הממסד במדינה מפחד מהאנשה של האדם הערבי? האם לימוד השפה הערבית הוא ערך מוסף – רק כדי לאסוף מודיעין ולהבין את שפת האויב? האם אסור להאמין שהשפה היא המפתח לתרבות והמפתח להכרת עמים אחרים? אני רוצה לבחור לפנות לציבור. במדינה חי מיעוט לאומי שמהווה 20% מכלל האזרחים במדינה, ושפת האם שלו היא ערבית. כמעט חצי מהציבור היהודי, במקור, שפת אמו היא ערבית, ואנחנו חיים במרחב המזרח התיכון ושפת האם היא ערבית. הצעת החוק שאני מעלה היום מתייחסת להיקף השידורים בשפה הערבית ברשות השידור, שכיום מעוגן בחוק בהיקף של 5%. אנחנו דורשים שהאחוז הזה יהיה זהה לאחוז שלנו באוכלוסייה, כלומר 20%. אני רוצה לברך את עמותת "סיכוי" ואת אתר "העין השביעית", שבחודשים האחרונים עוקבים מקרוב אחר מספר ואחוז המשתתפים הערבים בתקשורת העברית או הישראלית. יוזמה מבורכת זו, שנקראת מדד הייצוג, מגלה נתונים מזעזעים אך לא מפתיעים: אחוז הייצוג של הערבים נע בין 2% ל-3.5% לכל היותר. בתקשורת הישראלית רוב המשתתפים הערבים בתוכניות האקטואליה אינם מרואיינים על סמך הידע, המומחיות או התפקיד שלהם, אלא רק כ"ערבי מהרחוב", והדיווח כמעט תמיד יהיה על נושאים מדיניים או פוליטיים. זו הדמות השטוחה שמנסים לייצר לחברה הערבית. ותרשו לי לברך גם על היוזמה החשובה שנקראת A-List: מאגר מומחים ומומחיות ערבים הבא לספק הכרה לכל המומחים והמומחיות בתחום שהם במקרה גם ערבים. תודה לך, מקבולה נסאר, על ריכוז היוזמה החשובה הזאת. אני מבקש תשובה והצבעה במועד אחר. אני מבקש, ברשותכם, להתייחס להסכם שנכרת בין ראש הממשלה לבין ראש ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. ואני רוצה לשאול, מה המאפיין העיקרי? מה חדש? הרי יש גזענות גם בממשלה הנוכחית, יש אנשים מחרחרי מלחמה גם בממשלה הנוכחית, יש אנשים שרוצים להעמיק את הכיבוש, יש אנשים שרוצים עוד עיבוי התנחלויות, יש ראש ממשלה שמסית נגד האוכלוסייה הערבית, אם בנאום המפורסם ביום הבחירות על ערבים שנוהרים לקלפיות ואם בנאום דיזנגוף המפורסם, ואם בזה שראש הממשלה עמד שבע פעמים על הדוכן הזה ובשבע הפעמים הסית נגד האוכלוסייה הערבית. אז מה חדש? החדש הוא שבאבחנה מדעית יהיה פה שר ביטחון שהוא פאשיסט קלאסי. ואני רוצה להסביר. יש דברים שנובעים מססמאות פוליטיות, יש דברים שאפשר להגיד שהוציאו אותם מהקשרם, ויש דברים שנובעים מזעם מסוים ותשובה של רקע מסוים. אבל אני קראתי את ספרו של אביגדור ליברמן, "האמת שלי", ואני רוצה להוציא לכם כמה ציטוטים מהספר הזה. למשל, בעמוד 46 הוא אומר שהבעיה העיקרית שלנו היא לא הפלסטינים בשטחים משנת 1967, אלא הבעיה העיקרית שלנו היא המיעוט הערבי בתוך מדינת ישראל. בעמוד 52 ליברמן כותב שצריך לבצע טרנספר, להעביר ערבים מאזור המשולש לשטחים של 1967. ואני שואל, מה המטרה? ומה ההבדל ביני – אני, הערבי הפלסטיני בכל רמ"ח איברי שגר בחיפה – מה ההבדל ביני לבין ערבי-פלסטיני מאום-אלפחם? ההבדל היחידי – שאני גר בין שכנים יהודים, לכן אי-אפשר למתוח את הגבול ביני לבין השכנים היהודים. לכן הוא רוצה לגרש עכשיו את הערבים מהמשולש, ואחרי זה יגיע התור שלי. אז הוא לא רוצה ערבים בכלל במדינה. ובעמוד 50 מה אומר שר הביטחון של ממשלת ישראל? הוא אומר: אני לא מאמין בדו-קיום, לא רק בטווח המיידי, גם בטווח הארוך, אפילו בעוד 50 שנה לא יהיה דו-קיום בין הערבים לבין היהודים. כך אומר השר הבכיר בממשלה. והשר הבכיר, והוא שר ביטחון, מה עוד הוא אומר? הוא אומר שאין פתרון מדיני. יש רק פתרון צבאי. שר הביטחון, כך הוא כותב בעמוד 174 בספר שלו, "האמת שלי". ובואו נשמע מה הוא אומר על הצבא. הוא אומר: כן, צריך לתת לצבא להרוס כפר שלם. כך אומר שר הביטחון בעמוד 182 בספר שלו. והוא גם מבקש להחליף את שיטת המשטר ממשטר פרלמנטרי למשטר נשיאותי, והנשיא צריך להיות יותר חזק מבית-המשפט העליון. וזה מה שהוא כותב בעמוד 158. כאשר הוא כותב ספר, אז הוא כותב אותו, הוא חוזר עוד פעם, שולח לחברים לשמוע את דעתם, אחרי זה שולח לבית-דפוס ואומר שזו המשנה הסדורה שלו. וזה שר הביטחון החדש של מדינת ישראל. לכן, מכיוון שהוא מזכיר לי את הקלאסיקה שבספרות הפאשיסטית של שנות ה-30 באירופה, אז אני רוצה לקרוא ספרות משנות ה-30 של המאה ה-20, של ברטולד ברכט, משנת 1938. היו"ר יצחק וקנין: אם אפשר לסכם, יהיה טוב. איימן עודה (הרשימה המשותפת): ברטולד ברכט אומר: "גנרל, הטנק שלך הוא רכב חזק, / הוא רומס את היער, הוא מוחץ מאה אנשים./ אבל יש לו חיסרון אחד: / הוא זקוק לנהג. // גנרל, המפציץ שלך חזק. / הוא טס מהר מן הסופה, הוא רומס יותר מפיל. / אבל יש לו חיסרון אחד: / – – היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – הוא זקוק למכונאי. // גנרל, האדם שמיש מאוד. / הוא יודע לטוס, הוא יודע לרצוח. / אבל יש לו חיסרון אחד: / הוא יודע לחשוב". לכן אני פונה אל האנשים שרוצים לחשוב: זה לא מאבק של ערבים מול יהודים או יהודים מול ערבים, זה מאבק של אנשים דמוקרטים מול הפאשיזם. היו"ר יצחק וקנין: תודה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): יש מחנה לאומי פה, יש מחנה ציוני שמזדנב, לממשלה, אנחנו נקים את המחנה הדמוקרטי. היו"ר יצחק וקנין: תודה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): במוצאי-שבת בתל-אביב – – היו"ר יצחק וקנין: אדוני, אני – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – יש הפגנה ענקית של ערבים ויהודים ביחד – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – אנא הצטרפו להפגנה החשובה הזאת נגד הפאשיזם. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת איימן עודה. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק השוואת תגמוליהם של נפגעי טרור פלילי לנפגעי טרור לאומני, התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1942/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק השוואת תגמוליהם של נפגעי טרור פלילי לנפגעי טרור לאומני, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מאיר כהן וקבוצת חברי כנסת. חבר הכנסת מאיר כהן, לרשותך עשר דקות. מאיר כהן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מברך את יהודה גליק ואני מברך את יעקב אשר, ברוכים הבאים. יעקב אשר, למרות נאומך המכוון, אנחנו מכבדים אותך, ואני באמת זוכר שהיית ראש עיר מצוין. אני מקווה שנעבוד בשיתוף פעולה. אכן, כך ראוי. ברשותכם, אפתח בציטוט מאתר החדשות ynet, חברת הכנסת מרב מיכאלי, שנת 2003. שימו לב לתיאור הזה: "השוטרים הראשונים שהגיעו ממטה מרחב ירקון, רק כ-200 מטרים ממקום הפיצוץ, החלו בנוהל רגיל של טיפול בזירת פיגוע – חסימת צירים, הפלת רשתות סלולריות וסריקות אחר חשודים נמלטים. אבל אז הבחין אחד מהם בפצוע שעמד על המדרכה, וזיהה אותו כמאבטח של זאב רוזנשטיין. בתוך רגע התבהרה התמונה: זה לא עוד אירוע על רקע לאומני; בפעם הראשונה הוטבע בישראל המונח 'פיגוע פלילי'". מפכ"ל המשטרה דאז, רב-ניצב שלמה אהרונישקי, התייחס למקרה באותו יום ואמר: "זהו מקרה 'מלון פארק' של הפשע הישראלי", והבטיח כי המשטרה לא תשקוט עד שהאחראים למותם של שלושה אזרחים תמימים ופציעתם של 42 אזרחים תמימים יועמדו לדין. שנה מאוחר יותר הזדעזענו כולנו כשנערה תמימה שיצאה מאולם שמחות באשקלון נרצחה ביריות. הנערה שקד שלחוב הייתה קורבן תמים, ילדה שנקלעה למטח יריות שהתברר עד מהרה כניסיון חיסול בעולם הפשע הישראלי. בשנת 2006 נהרגה על חוף הים בבת-ים מרגריטה לאוטין. גם הפעם היה זה ניסיון חיסול כושל של עבריין בכיר. מרגריטה, זיכרונה לברכה, דיממה בזרועות בעלה אלכס לנגד עיניהן הדומעות של שתי בנותיה הקטנות. אירועים אלה הם אירועי טרור לכל דבר ועניין. המראות הם אותם המראות, הסממנים הם אותם סממנים, וחשוב מכול – הטרור הוא טרור, הפגיעות ותחושת האימה זהות לחלוטין. חברי הכנסת וחברות הכנסת, לאלכס לאוטין ולשתי בנותיו שנותרו ללא אמן, להוריה הכואבים של שקד, למשפחות סרויה, מזרחי, משפחת מגד ולעוד עשרות אזרחים שנפגעו באירועי טרור פלילי אין אותו סעד, אין אותה התייחסות שהמדינה מעניקה לנפגעי פעולות איבה. אנשים אלו, הילדים האלה, שיכולים להיות הילדים שלי, שלכם, בני המשפחה שלי ושלכם, נקלעו לזירת טרור לכל דבר ועניין, והם נפגעו מכך ושילמו את המחיר היקר מכול. אף שהזירה היא אותה זירה, ואף שהנפגעים הם עוברי אורח תמימים, נמנעת המדינה מלהעניק את הסעד המתאים. במקום זאת, הנפגעים האלה – בני המשפחות, היתומים, האלמנות, האלמנים – נשלחים, הם ובני המשפחה, למסלול של ויה-דולורוזה; אל המסלול האדום, לא אל המסלול הירוק. חברות וחברים, הצעת חוק זו אינה מכוונת להעניק סעד לעבריינים שנפגעו במאבקים האלימים. הצעת חוק זו באה להגן ולהושיט יד לאותם אזרחים תמימים שנקלעו לזירת טרור ולמאבקי פשיעה ברחובות ישראל, במרחבים הציבוריים – ואני חוזר: מחר זה יכול לקרות לכל אחד מאתנו. אנחנו אמורים לחוש בטוחים, ואם קורה משהו אנחנו אמורים לצפות שהמדינה תיתן לנו את הסעד המתאים. החוק הזה נכתב בדמם של מרגריטה לאוטין, שקד שלחוב, רחמים סרויה, משה מזרחי ונפתלי מגד, זיכרונם לברכה. הם ובני משפחותיהם כבר שילמו את המחיר הכבד והופלו לרעה בכל הקשור ליחסה של מדינת ישראל אליהם ואל בני המשפחות שלהם. החוק הוא כורח המציאות בימים האלה, שבהם הנועזות והחוצפה של עבריינים לירות ולפוצץ מטענים אינן יודעות גבולות. הם עושים זאת במרחבים ציבוריים, סמוך לבתי-ספר, בתוך מרכזי קניות, ליד בנייני מגורים, מסכנים את הילדים, את ההורים ואותנו, כל אחד מאתנו. תזכרו שוב, זה יכול לקרות לכל אחד מאתנו, זה יכול לקרות לכל אחד מבני המשפחה שלנו. דווקא בימים שבהם אנחנו עדים למיליארדי שקלים שעוברים בלא קושי במסדרונות הכנסת כדי לחתום על הסכמים קואליציוניים, ראוי שנעשה כולנו את התיקון הזה. אין כאן קואליציה ואופוזיציה. לצערי, ברור לכולנו כי אם היה חוק זה חלק מהמשא-ומתן להרחבת הממשלה, אף אחד לא היה מתנגד. וזה לא כסף גדול, זה כסף קטן. ומעבר לכסף, זה יחס של בני-אדם, כך אנחנו חייבים לנהוג במשפחות האלה. זהו תיקון שהוא משותף לכולנו, זהו תיקון קטן שעושה צדק גדול. אני מבקש מכם לתמוך בחוק החשוב, הקטן הזה, שעושה צדק גדול. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. ישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. תראה איזה שקט לכבודך. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שבנדון מציעה להחיל דין שווה על נפגעי טרור פלילי ונפגעי פעולות איבה ולקבוע כי הזכאות לכל תגמול שניתן לאדם שחל עליו חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה תחול גם על אדם – או בן משפחה – שנהרג או נפגע עקב אירוע פלילי, ובלבד שהאדם נקלע לאירוע הפלילי באופן אקראי. ככלל, פעולתו של המוסד לביטוח לאומי הנה מתן סיוע סוציאלי למי שמצבו הרפואי או הסוציאלי מצריך זאת, ולעניין זה נבדקים צרכיו של המבוטח על-פי מצבו ולא על-פי הנסיבות שהובילו לאותו מצב. חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה הנו חריג לכלל הנ"ל, והוא נגזר מאחריות שנטלה המדינה על עצמה לשלומם וביטחונם של תושבי המדינה והנכנסים אליה כדין, להבטחת פיצויים כאשר מדובר בפעולות שגרם האויב. זאת, בין היתר, לאור העובדה כי נפגע אינו יכול, ברוב המקרים, לתבוע את הפוגע בפעולות טרור. הגורם המוסמך לקבוע אם פגיעה הנה פגיעת איבה הנו הרשות המאשרת במשרד הביטחון – יש תנועה – – – היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת. אתה יכול להמשיך, אדוני. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ההרחבות שבוצעו בהגדרת אירוע איבה בשנים האחרונות עסקו באירוע על רקע לאומני או כזה הנובע מהסכסוך הישראלי–פלסטיני, אך נותרו קשורות לנסיבות הקשורות למצב הביטחוני בישראל. יצוין כי הזכאות מכוח חוק התגמולים הנה נדיבה ומרחיבה ביותר בדין הסוציאלי, והיא שווה בהיקפה רק לתגמולים ולהטבות הניתנים לחיילי צה"ל ולבני משפחותיהם. חקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א–2001, הגבירה, בין היתר, את המודעות למעמדם ולזכויותיהם של נפגעי עבירות בקשר להליך הפלילי המתנהל כנגד הפוגע, אולם אין ספק כי טרם נמצא מענה מלא לנפגעים ולמשפחותיהם. יחד עם זאת, יש לתת את הדעת על כך שכבר כיום מספק המוסד לביטוח לאומי מענה כלכלי לנפגעי טרור פלילי במסגרת הדין הקיים. כך, לעניין ילד שהתייתם עקב מעשה אלימות במשפחה, למי שנותרה לו נכות רפואית עקב פגיעה – במסגרת קצבת נכות כללית – לשאיריו של נפטר – קצבאות שאירים – וזאת ללא כל הבחנה לעניין נסיבות הפיגוע. אין מחלוקת בדבר הצורך במתן מענה לבעיות המתעוררות עקב תוצאותיה של פעילות עבריינית, אולם לנוכח מורכבות הנושא, נראה כי יש מקום לבחון את הסדרת הנושא במסגרת חקיקה ממשלתית, וכי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה אינו האכסניה המתאימה לתיקון זה. לאור האמור לעיל, ועדת השרים החליטה להתנגד להצעת החוק. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר חיים כץ, שר הרווחה והשירותים החברתיים. חבר הכנסת מאיר כהן, תרצה להגיב או – הצבעה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק השוואת תגמוליהם של נפגעי טרור פלילי לנפגעי טרור לאומני, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מאיר כהן – קריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 55 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק השוואת תגמוליהם של נפגעי טרור פלילי לנפגעי טרור לאומני, התשע"ה–2015, נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 55 מתנגדים, 41 בעד. הצעת החוק לא נתקבלה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור לסטודנטים מתשלום דמי ביטוח לאומי), התשע"ו–2015 [הצעת חוק פ/2402/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור לסטודנטים מתשלום דמי ביטוח לאומי), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, לרשותך עשר דקות. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, גבירותי ורבותי חברי וחברות הכנסת, סטודנטים בארץ נאלצים לעבוד כדי לסיים את לימודיהם. זה מאריך את תקופת הלימוד. רק מיעוט מהסטודנטים מסיים את לימודיו בזמן; שלוש שנים הופכות לארבע שנים ולפעמים לחמש שנים לתואר ראשון, ותואר שני – כנ"ל. אבל יש ציבור סטודנטים שלא עובד. ומי שרואה את מערכת השיעורים של סטודנט לתואר ראשון – אם הוא לא מפצל שנים, אם הוא לא נעדר מהלימודים, הוא לא יכול לעבוד. יש לי שתי בנות באוניברסיטה, ואני יודע מה זה מערכת שיעורים; מהבוקר עד הערב. לפעמים יש חור של שעתיים בשביל להיכנס לספרייה או משהו כזה. ולכן, זה ציבור שלא עובד, נאלץ לא לעבוד. אבל הוא חייב לשלם דמי ביטוח לאומי. אנחנו יודעים ששכר הלימוד עלה בעשור האחרון בצורה משמעותית, בניגוד להחלטות של כל מיני ועדות שדנו בנושא. מירב בן ארי (כולנו): שכר לימוד לא – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): לא הייתה הורדה של שכר לימוד. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): זה ממש לא נכון – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): שכר המעונות עולה גם בצורה רצינית. כל משפחה שיש לה בן או בת באוניברסיטה יודעת מה העלויות של לימודים באוניברסיטה, שלא לדבר על מכללות, שבחלקן הלימודים עולים יותר כסף. ולכן, ההצעה הזאת – היא לא רק הצעה שלי, דרך אגב. הרבה חברי כנסת לפני, גם בכנסת הנוכחית, הציעו אותה, ביניהם – חבר הכנסת יואל חסון הציע הצעה דומה, חבר הכנסת פריג' הציע הצעה דומה, ואפילו זאב בוים, זיכרונו לברכה, הציע הצעה כזאת. ולמה אני חוזר ומציע אותה שוב ושוב ושוב? כי אני מצפה שיגיע אותו שר אוצר או שר רווחה שיחשוב שזה צודק, שזה נכון להקל על סטודנטים. אני שומע נאומים רבים כאן, שצריך לעזור לסטודנטים וצריך לקדם סטודנטים, ומשיתים עליהם דבר שקשה להם לעמוד בו. זה נוסף על שכר הלימוד שהם נאלצים לשלם. ההיגיון מאחורי הביטוח הלאומי – – – שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה פוטר אותם גם ממס בריאות? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): בבקשה, אתה רוצה להציע פשרה כזאת – בוא נדבר. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, אני שואל אותך. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): רק אסביר מה העניין. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כי אני קורא את התשובה ואני יודע מה אני צריך לשאול אותך. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני מוכן לפשרה. תכף אגיד לך מה. בארץ דמי ביטוח לאומי משלמים אנשים עובדים; זה מיסוי של עבודה. אז למה אתה משית את זה על אדם שלא עובד? זו המאסה העיקרית. יש לך קבוצת אנשים שביטול דמי ביטוח לאומי, פטור מדמי ביטוח לאומי, יעזור להם מאוד. אנחנו יודעים מה זה 3,000 שקל מלגה לסטודנט. סטודנט שמקבל סכום כזה עושה חגיגה גדולה. והנה לך, שאפשר לעשות זאת, להקל על הסטודנטים. אני מבין שיכולה להיות התניה, כבוד השר, שתגיד ככה: לא ניתן את הפטור בלי גבול, שסטודנט ילמד לתואר ראשון עשר שנים ויהיה פטור, או שש שנים או חמש שנים, אלא בזמן המוקצב לתואר. כלומר, הוא לומד שלוש שנים; הפטור יהיה לשלוש שנים של התואר הראשון. אולי אפשר אפילו להגביל את זה לתואר ראשון, כי בתואר שני בדרך כלל אנשים עובדים למחייתם; כמעט אין סטודנטים לתואר שני שלא עובדים. אז הבעיה היא בתואר ראשון. גם בתואר שלישי כולם עובדים ומקבלים איזו משכורת; אין אנשים שלומדים לתואר שלישי שאין להם עבודה. לכן, זה לא רלוונטי לתואר שני ושלישי, זה רלוונטי לתואר ראשון. ומכאן אני קורא לך, כבוד השר, ואני יודע שעניינים כאלה קרובים ללבך: בוא נלך בדרך שתאפשר לעזור לציבור הסטודנטים, שמונה כל כך הרבה אנשים, והם זקוקים לכל סיוע. המחשבה שסטודנט נסמך על ההורים שלו וההורים משלמים – אנחנו רוצים שגם הסטודנט יהיה עצמאי. לפי המדד הזה כל הסטודנטים עניים, כלומר אין סטודנט עשיר; מעט מאוד סטודנטים. רוב הסטודנטים, גם אם המשפחה יש לה קצת הכנסה, או אין לה קצת הכנסה – אנחנו רוצים שהם יהיו עצמאים ויצאו לעצמאות כלכלית, ולכן הדבר הזה רק יכול לסייע להם. אם כבוד השר יגיד שיש אפשרות לפצל את העניין הזה – פטור מדמי ביטוח לאומי ולא פטור מדמי בריאות – אני מוכן לקבל את הפשרה זאת, אבל נעביר את זה בקריאה טרומית, ואז אפשר לדבר הלאה כיצד לעזור לסטודנטים בעניין ספציפי זה. דרך אגב, אני לא אומר שזה חזות הכול בעזרה ובעידוד החינוך הגבוה, אלא זה צעד קטן במכלול שצריך לעשות. וצריך למצוא את הדרכים ולשבור את הראש כיצד עניים יוכלו ללמוד בחינוך הגבוה, ושזה לא יהפוך רק עניין לעשירים – – היו"ר יצחק וקנין: עליזה בראשי, עוד פעם את תצעקי ככה אני אוציא אותך החוצה, ואת לא תיכנסי לפה. אני אומר לך את זה במלוא הרצינות. יש גבול למה שאפשר לספוג. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – כיצד, מצד אחד, לשמור על רמה אקדמית גבוהה מאוד – אני נגד פשרות בעניין הזה, אני בא בסך הכול מהאקדמיה – ומצד שני שתהיה ראייה חברתית שתפתח את הדלת ותיתן הזדמנות לאנשים מהעשירונים הנמוכים, אנשים קשי יום, אנשים שבאים ממשפחות עניות, מהפריפריה, ממשפחות ערביות – כל מיני אנשים שקשה להם מאוד להתמודד עם החינוך הגבוה. זה מביא בסופו של דבר לתוצאה הפוכה. פרופסור טרכטנברג יודע שסטודנטים נאלצים – במקום לגמור בשלוש שנים, הם גומרים בארבע שנים וחמש שנים. מה המשמעויות הכלכליות של העניין הזה? מה המשמעויות הכלכליות של העניין הזה גם למשפחות עצמן, גם לסטודנטים וגם לאוניברסיטאות וגם ביחס לתקציב החינוך? זה הרי דבר טיפשי. צריך למצוא את הדרך לייעל את המערכת הזאת ולעשות אותה יותר חברתית: גם לעזור לסטודנטים לגמור בזמן, לא לדחוף אותם לעבוד ולפצל לימודים; גם למשוך ולפתוח צהרים ולפתוח דלתות ושערים לעניים, לאנשים מהפריפריה ולציבור הערבי, וגם לשמור על רמה אקדמית – בקנאות – גבוהה ביותר. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים, השר חיים כץ. עיסאווי פריג' (מרצ): אני לא מבין למה אתה נגד זה. אני מתקשה למצוא את ההסבר. היו"ר יצחק וקנין: תכף תשמע. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – דוד ביטן, אני לא שומע אותך טוב – הצעת החוק שבנדון מבקשת לפטור סטודנט הלומד במוסד לימודים להשכלה גבוהה בארץ או בחו"ל מתשלום דמי ביטוח לאומי במשך חמש שנים לכל היותר מהמועד שבו החל ללמוד, וזאת מתוך רצון לייחד את ציבור הסטודנטים מכלל האוכלוסייה, על מנת להקל על אוכלוסייה זו ולעודד רכישת השכלה גבוהה. אני שמעתי בקשב את דבריו של חבר הכנסת זחאלקה. שלושת בני גם כן זכו ללמוד, ומה לעשות, הם גם עבדו. אני חושב שרוב הסטודנטים, רוב הסטודנטים, בגילי ה-20 המתקדמים, מוצאים לעצמם עבודה, ולו גם חלקית. התשלום של הביטוח הלאומי – ותכף אני אמשיך להקריא – לסטודנט הוא 22 שקל לחודש. אני אומר לך שאני נגד, נגד, לתת בחינם. זה לא סכום שמישהו לא יכול לעמוד בו. 22 שקל לחודש. רצוי שבן-אדם ידע שהוא צריך לשלם, כי חלילה אם קורה לו משהו הוא צריך לקבל ביטוח והוא צריך לקבל הגנה. אז זה לא – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: רגע. ראוי להדגיש – אני לא שומע אותך. תאמין לי, אני לא שומע אותך. תגיד לי מה אתה רוצה, אני אקשיב לך. אולי תתקרב קצת. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אני אומר, כשהוא חוזר לארץ הוא מוצא חוב של עשרות-אלפי שקלים. – – – על עשרות-אלפי שקלים. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תקשיב. חייל משוחרר, שירת בצבא שלוש שנים, יוצא לחו"ל, לא עובד פה – משלם ביטוח לאומי פי-שלושה מסטודנט. הוא לא בארץ. הרוב הגדול בכלל לא יודעים שהם צריכים לשלם, והם צוברים חובות. הוא משלם 69, זה משלם 22. והם לא יודעים שהם צריכים לשלם. המספרים הם לא גדולים. מה שאומר זחאלקה – העלויות הן 15 מיליון שקל בסדר גודל של 60,000 סטודנטים. מה ששאלתי אותך פה זה אם אתה מתכוון שאותו סטודנט שלא ישלם ביטוח לאומי גם לא ישלם דמי בריאות. אם הוא לא ישלם דמי בריאות, שזה 103 שקלים, אז העלות התקציבית תעלה ל-87 מיליון. אז אתה מתכוון רק לביטוח הלאומי? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – 125 שקלים. סטודנט – – – ב-2016, 125 – – – שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: סטודנט? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): סטודנט. זה הכול. 125 שקלים. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: טוב, רגע. עוד מעט אתה תעלה ותענה לי. אני מקריא לך את התשובה שקיבלתי, מסודרת, חבר הכנסת זחאלקה. ראוי להדגיש כי כבר כיום מכיר המחוקק בחשיבותה של ההשכלה הגבוהה ומעניק לאוכלוסיית הסטודנטים הקלה בתשלום דמי ביטוח ביחס לאוכלוסיות אחרות שאינן עובדות. סטודנט משלם כיום דמי ביטוח בשיעור מזערי, העומד על שליש מהשיעור המזערי למי שאינו עובד, בסך 22 שקלים לחודש. מבוטח השוהה בחו"ל משלם, בין שהוא סטודנט בין שלא – משלם דמי ביטוח 65 שקלים לחודש, ובלבד שהנו תושב ישראל. על-פי נתוני המוסד לביטוח הלאומי, יש כ-60,000 סטודנטים שאינם עובדים הלומדים במוסדות המוכרים להשכלה הגבוהה בישראל. הצעת החוק מעוררת קושי. היא מבחינה ללא הצדקה סוציאלית בין סוגי האוכלוסיות השונות שאינן עובדות אך מחויבות בתשלום ביטוח לאומי, כגון חיילים משוחררים שאינם עובדים ואשר נדרשים לשלם דמי ביטוח לאומי בשיעור המזערי המלא, זאת אומרת 65 שקלים; תלמידי ישיבה שתורתם אומנותם, או תושבים השוהים בחו"ל, שצריכים לשלם 65 שקלים. כל זאת אף שמדובר ככלל – בחלקה, בחלקה – באוכלוסייה חזקה מבחינה סוציו-אקונומית – יש לא-מעט סטודנטים שבאים מאוכלוסייה חזקה, ממצב סוציו-אקונומי משפחתי שיודע לשלם 22 שקלים – וכאשר מגמת המחוקק הנה הרחבת רשת התשלום ולא צמצומה, בין היתר לאור הגירעון האקטוארי של הביטוח הלאומי. בעוד 17 שנה או 18 שנה התקבולים של הביטוח הלאומי יהיו נמוכים מסכום ההוצאה. הביטוח הלאומי נמצא כבר היום, לדעתי, בגירעון אקטוארי, ומדינת ישראל צריכה לשים לב לעניין. ואם אנחנו לוקחים – ואני אומר לך, צריך לקחת – העברתי לאחרונה החלטה בדירקטוריון של הביטוח הלאומי להעלות את קצבאות ילד נכה מ"קצבת ילד נכה קשה" ל"קשה מאוד" ולתת למשפחות האלה 12.5 מיליון שקל. היית צריך לראות איך האוצר קפץ עלי ואמר לי "מה פתאום". עלות ההצעה, אמרתי, כ-15 מיליון שקל; ואכן עלות ההצעה תגדל אם ההצעה שלך תכלול גם את מס הבריאות. מכל השיקולים שאמרתי ולאור העלות הכלכלית האדירה, ועדת שרים החליטה להתנגד להצעת החוק. אני קורא לחברי הכנסת להתנגד להצעת החוק. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים השר חיים כץ. חבר הכנסת זחאלקה, רוצה להשיב או הצבעה? הצבעה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה שמית? הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור לסטודנטים מתשלום דמי ביטוח לאומי) של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – הצבעה אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור לסטודנטים מתשלום דמי ביטוח לאומי), התשע"ו–2015 נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 48 מתנגדים, 37 בעד. הצעת החוק לא התקבלה. הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/2569/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות), של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי כנסת. תשובה והצבעה במועד אחר. חברת הכנסת עליזה לביא, עשר דקות לרשותך. עליזה לביא (יש עתיד): תודה רבה, אדוני. חברותי, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם במקרה שאירע. חמישה חברים פה בבית ואני היינו אורחים של קרן רודרמן לפני כחודש. באחד הביקורים שלנו בבית-כנסת קונסרבטיבי – דיברנו שם – סיפרה לנו הרבה שבחודשים האחרונים היא נמנעת מלהזכיר את מדינת ישראל בדרשות שלה, משום שהיא מצאה שהאזכור של מדינת ישראל, הסיפור של מדינת ישראל, מביא להרבה מאוד כעס, ריב ומדון בתוך הקהילה. וכך המפגש הקהילתי, שהיה אמור להיות מאחד, משתף ומדבר על מדינת ישראל גם, ועל ההקשר היהודי בפרט, נמצא באמת כזה שמעיב על שלומה של הקהילה ועל היכולת לשמור על היחד שלה. אדוני, אולי מי שלא רוצה שיצא? היו"ר יצחק וקנין: חברים, יש יותר מדי רעש. השר כץ. חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש הקואליציה, אנא מכם, אי-אפשר לנהל דיון עם כמות כזאת של רעש. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני. היום זה יום שבו מדברים על חשיבות חיזוק הקשר, על המשך הקשר המאוד-מיוחד שבין ישראל לבין יהדות ארצות-הברית, יהדות העולם, וביום כזה אי-אפשר שלא להביע תימהון מאוד גדול על ההחלטה של הממשלה, של ועדת השרים, לבוא ולבטל את הצעת החוק שלי, שכל מה שהיא מבקשת – להחזיר את האחריות לשידור לעם היהודי במסגרת התאגיד של השידור הציבורי החדש. מה שקודמינו הבינו, בחוק השידור הציבורי שהיה כאן מאז ימיו הראשונים של השידור הציבורי, כלאחר יד הושמט מהחוק החדש. והקשר עם יהדות התפוצות הוא מאז ומעולם, כמו שכולנו יודעים, אחד מנדבכי היסוד שעליהם נבנתה מדינת ישראל ואחת ממטרות העל שחרתנו על דגלנו, ואנחנו ממשיכים בכך בגאון, יום-יום, שעה-שעה. אז כאידיאל, אמור היה להעניק הבית כאן במדינת ישראל תחושת שייכות וביטחון, להוות בית שני ומקור הזדהות וגאווה. אבל איך משמרים את הגאווה הזאת, את הקשר הזה, את האחריות הזאת? מה עושים בתכל'ס, בפרקטיקה למעשה? אנחנו יודעים ש-50% מיהודי העולם מפוזרים בקהילות שונות – יהדות ארצות-הברית, עדיין יש יהודים באיראן, מדינות דוברות פרסית, ערבית, חבר המדינות. השכילו והבינו שצריך גם להם לשדר, בטח ובטח בתקופות שאין אמצעי שידור אחרים, ולאורך השנים ראינו עד כמה השידור הזה תרם. אבל הנה, פתאום מפסיקים. פתאום זה כבר לא חשוב. פתאום משמיטים את זה, אולי מבלי משים. ישראל קיימת ויש לה חובה ואחריות כלפי האחים שלנו והאחיות שלנו שנמצאים מחוץ לישראל; אבל – גם חובה כלפי עצמנו, האחריות היא שלנו. התפקיד והחובה שלנו הם לספר את הסיפור של מה שקורה כאן, לעדכן, לשתף, גם למי שניזון מאמצעי תקשורת, שלא תמיד יודעים ובהחלט מספרים את הסיפור האחר, של הצד שכנגד. אז מי אם לא אנחנו, בטח בשידור ציבורי שבא ורוצה לחדש את עצמו. בראש ובראשונה צריך לבוא ולספר גם למי שלא נמצא כאן במדינת ישראל, כדי שיוכלו להתחבר ולקחת חלק, ולא להיות שבויים, נתונים אך ורק לחסדי אותה תקשורת מקומית או בין-לאומית במדינות שלהם. התפקיד שלנו זה לחזור ולהזכיר שהם חלק בלתי נפרד מכאן, מהאחים שלהם פה שיושבים בישראל. ולא רק בססמאות יפות בימים כמו היום, שבא לדבר על הסיפור של הקשר המיוחד. שמענו גם הבוקר על החשיבות של הקשר, ועוד נשמע במשך היום בוועדות השונות על החשיבות של הקשר. אז מה אנחנו עושים בפרקטיקה של הקשר הזה? איך בשידור ציבורי משמיטים את מה שהיה, מה שקודמינו הבינו, משמיטים ככה כלאחר יד? מיליוני היהודים ברחבי העולם הם הפוטנציאל שיהיה קשוב לידע ולדעת שאנחנו רוצים להביא בעזרת השידור הציבורי. ואם כבר מדברים על המצב העגום של מערך ההסברה הזה, שגם בכלי הזה נשמט, אז רק אתמול מחזק דוח מבקר המדינה את עומק השבר. בעוד בעולם כולו כולם עסוקים, גם אצלנו וגם בכל החדשות, בעניינים של ראש הממשלה, על מבקר המדינה, יש עוד משהו ובואו נדבר עליו: הכרסום בסמכויות של משרד החוץ, המאבק על הסמכויות, שמפוזרות בין משרדי הממשלה השונים, וכיצד כל המאבק הזה בפיזור הזה בין המשרדים השונים פוגע בהתמודדות שלנו עם תנועת החרם, ה-BDS, עם האנטישמיות, עם הניסיונות לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל. ואחד הנכסים האסטרטגיים ביותר שלנו, מאבני היסוד של מדיניות החוץ והביטחון הלאומי של ישראל, לוקה בשיתוק מוחלט – הסברה משותקת, מדיניות חוץ משותקת. גורמים אנטי-ישראליים, כמו שכולנו רואים, חוגגים. ראינו את זה ב"צוק איתן", אנחנו רואים את זה מאז, התגובה היא באיחור, הגורמים לוקחים את התגובה המאוחרת הזאת והם ממנפים את זה לטובתם. אנחנו ראינו את זה גם במתקפות הטרור שחווינו כאן בחודשים האחרונים. אנחנו לא יכולים להפקיר את הזירה הבין-לאומית, בטח ובטח כשאנחנו רוצים לבוא ולשמור על הקשר החשוב עם יהדות התפוצות. אז יש לנו חובות ואנחנו לא יכולים שלא למלא את החובות. ויש לנו שידור ציבורי, אז איך אפשר לבוא ולהשמיט את המחויבות הזאת כשרוצים לבוא ולעשות את התיקון הזה? הרי יהודי העולם – בטח הדור הצעיר חווה נסיגה ביחס לישראל. צעירים יהודים ברחבי העולם משמיעים יותר ויותר אמירות, שאולי עדיף שישראל במתכונת הנוכחית לא הייתה קיימת. משמיעים קולות שישראל, על הערכים שהיא משדרת, זה לא "תיקון העולם" שהם מבקשים לבוא ולהמשיך בו. איך מדברים אליהם? איך חוסכים מהם את הדילמות הקשות האלה, שכל מי שמסתובב בקמפוסים ונפגש עם הדור הצעיר היהודי, ער להן ומנסה לאתגר את עצמו במתן תשובות עליהן? איך משתפים? איך מחברים? איך מביאים את הקונפליקטים שאנחנו יום-יום מתמודדים עמם, שעה-שעה, גם אל מי שלא חי כאן, אבל הוא חלק מנשמת אפה של היהדות, ולמעשה ניזון ממידע זר, אחר, שבא לרוב להשמיץ אותנו ולעוות את הסיפור שלנו? אז גם בקמפוסים, מי שמכיר ויודע, רואה את הפילוג ורואה את עוצמת הפילוג, רואה את הקרע מבפנים. במקומות רבים ישראל הופכת להיות מקור למחלוקת, כפי שפתחתי בראשית דברי, במקום למקור המאחד והמחבר. אז אם יש לנו כלי בשליטה שלנו, השידור הציבורי, שיש לו האפשרות להעברה של תכנים, של ידע, של דעת, שגם ככה מיוצרים, וידענו להעביר את זה גם בשעות – והיו מקומות שבהם ליהודים לא היה שום קשר לעולם החיצוני חוץ מ"קול ישראל לגולה", או חוץ מהדרך של להעביר את המסר באמצעים צפונים, שידעו לדבר את השפות. ויש פה מספיק אנשים שיודעים לדבר את השפות, וגם את השפות התרבותיות. אז יקירי, אנחנו חיים בעידן אחר. ככל שעוברות השנים, הדור הצעיר הולך ומתרחק מהזיכרון, הולך ומתרחק מהסמלים שאנחנו דיברנו וגדלנו עליהם. וצריך לחזק את תחושת השייכות והזהות ואת הידע והמידע העכשווי בכלי שיש לנו, בכלי של השידור הציבורי. אם אנחנו מדברים על זה שאנחנו נמצאים באחת מנקודות השפל מול יהדות העולם, אז בואו ניקח את מה שיש לנו ונחזק. בואו נחזיר את האחריות של השידור הציבורי גם אל יהדות התפוצות ואל השיקוף של ההוויה הישראלית בשידור אל מחוץ לישראל. אדוני היושב-ראש, אני חייבת לומר שבימים האחרונים, מאז החליטה ועדת שרים לדחות את הצעת החוק ולבטל אותה, שוחחתי עם כמה מהשרים וניסיתי להבין את שורש ההתנגדות. אני שמחה לומר שגיליתי הבנה בימים האחרונים, והגענו להסכמה שלא נצביע היום וננסה להגיע להבנות, ובאמת כן למצוא את הדרך – למרות ההתנגדות שהייתה של משרד התקשורת, לבוא ולפתוח את החוק, כן לראות איך אנחנו יכולים לבוא ולכלול ולהחזיר בעצם את המחויבות שלנו לשדר ולדבר אל העם היהודי באמצעות השידור הציבורי. תודה, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – סעיף נוקשות) [הצעת חוק פ/2799/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מנואל טרכטנברג) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – סעיף נוקשות), של חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. קריאות: – – – מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): יש, יש. היו"ר יצחק וקנין: לא, יש, יש. רבותי, לחוק הזה ישיב השר יעקב ליצמן, שר הבריאות, ויש תשובה והצבעה. מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק הזאת קודם כול באה להחזיר מקצת מהכבוד האבוד של חוקי-יסוד במדינת ישראל, ובפרט של חוק-יסוד: משק המדינה. חוק-יסוד: משק המדינה קובע שתקציב הוא תקציב, ועל כן צריך להתנהל על-פי אמות מידה מקובלות – פעם בשנה, לפי תהליך סדור. אלא מה? בשבע השנים האחרונות, כל פעם – שלוש פעמים, כדי לדייק – בהוראות שעה הדבר הזה לא התקיים, אלא נקבע תקציב דו-שנתי. ההצעה הזאת באה ואומרת, שעל מנת שיהיה תקציב דו-שנתי יהיה צורך ברוב מיוחס של 70 חברי כנסת, כראוי לחוק-יסוד, כדי שלא נעשה פלסתר את חוקי-היסוד. אם יש סיבה טובה מספיק, אז ממילא יהיה אפשר לגייס את אותו רוב מיוחס. תראו, מה שקורה עם נושא התקציב משקף, לצערי הרב, את מה שקורה עם הממשלה באופן כללי: אין פה התייחסות רצינית, עניינית, לנושאים המהותיים שמעסיקים אותנו. תקציב דו-שנתי זה רע למשק, זה רע לחברה בישראל, והעובדה היא שאין בעולם מדינה שמתנהלת על-פי תקציב דו-שנתי חוץ מבחריין – ספק אם זו המדינה שאנחנו רוצים להשתוות אליה – ואין גם בעולם כלכלנים רציניים שבכלל חושבים שזה רעיון שצריך לשקול. ואני פה רוצה, עם כל הכבוד, להגיד מילה לידידי, בלי אירוניה, ידידי השר יובל שטייניץ. אני מעריך אותו מאוד על הרצינות שלו, על הפעילות שלו. מאוד הערכתי כשהוא התמנה לשר האוצר, והוא בא מנושאי חוץ וביטחון ולא הכיר נושאים כלכליים. במשך חצי שנה הוא למד את הנושא הכלכלי לעומקו, ואני יכול להגיד מידיעה שכעבור אותה חצי שנה הוא שלט בנושאים והבין, וכדומה. למה אני אומר זאת? מכיוון שלאחרונה הוא אמר דברים לא מדויקים, וצר לי, ואני חייב לתקן. הוא אמר שיש שני כלכלנים דגולים בעולם שתומכים בתקציב דו-שנתי, והזכיר את השם של פרופסור ניל פרגוסון מהרווארד ואת השם של פרופסור ישראל אומן אצלנו. אז אני רוצה לתקן: פרופסור ניל פרגוסון, שאני מכיר אישית, הוא פרופסור להיסטוריה, הוא לא כלכלן. הוא כותב ספרים על ההיסטוריה העתיקה של הכלכלה, נכון, אבל הוא לא מתיימר להבין במקרו-כלכלה ובכלכלה פיסקלית, אין לו השכלה כזאת. הוא יהיה הראשון להגיד שהוא לא שולט בכך. ועל כן בואו נוריד אותו מהפרק. לגבי פרופסור ישראל אומן, שזכיתי לשמוע הרצאות שלו באוניברסיטה העברית – הוא מתמטיקאי דגול, מהתורמים הגדולים לתיאוריה הצרופה של תורת המשחקים. הוא זה שיגיד – הוא אומר את זה בכל הזדמנות, כל פעם שהוא מופיע בכנס של כלכלנים – הוא אומר: רבותי, אני לא מבין מילה במקרו-כלכלה, לא מבין יותר מהאזרח הפשוט ברחוב. הוא אומר את זה; חלילה, לא אני. הוא קיבל פרס נובל לכלכלה, למה? כי תורת המשחקים בחלק התיאורטי גם – לחלק המתמטי אין לו פרס נובל. אין פרס נובל במתמטיקה. אז ניתן לו פרס נובל לכלכלה, כי זה באמת השליך על התיאוריה הכלכלית. אז בואו, באמת, קצת פרספקטיבה לדברים האלה. הוזכר ה-OECD – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): רק לא הבנתי למה יש כזאת הערכה גדולה לכלכלה של שטייניץ, כשהוא זה שהביא את התקציב הדו-שנתי. מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): לא, לא, הבעתי הערכה גדולה לכך שהוא אדם רציני שהשקיע הרבה מאוד, להבדיל מהאחרים שהגיעו למשרד הכלכלה ולא ידעו לפני זה ולא ידעו גם כשהיו שרי אוצר – אז הוא השקיע ולמד, ואני מעריך את הרצינות הזאת. אראל מרגלית (המחנה הציוני): 50 מיליארד שקל הוא השאיר גירעון. מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): בסדר. אז אני אומר, אין כלל תומכים לדבר הזה, לא מדינות, לא כלכלנים, לא כלום. אז מה, אנחנו פה מעבדה ניסיונית, שכאן נעשה מה שלא נעשה בשום מקום בעולם? רבותי, אני רוצה להגיד את זה באחריות מרבית – זה לא נושא פוליטי. הכלכלה, המשק והחברה בישראל לא יכולים להיות כדור משחק לנוחיות הפוליטית הרגעית של ראש הממשלה, ולצערי הרב, גם של שר האוצר שהתחבר לדבר הזה מתוך, אני לא יודע איך להגיד, אבל לא הראה אומץ כדי להתעמת עם ראש הממשלה ולמנוע את הדבר הזה. אראל מרגלית (המחנה הציוני): למה שר האוצר עושה תקציב דו-שנתי? מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): ויותר מזה – – – קריאות: – – – מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): ויותר מזה, הסיבה, לכאורה, העילה לתקציב דו-שנתי, שזאת יציבות פוליטית, העילה הזאת ירדה מן הפרק. הרי הרחבתם, אתם מרחיבים את הקואליציה, אז מה? גם אז צריך תקציב דו-שנתי? ועכשיו אני רוצה להגיד לכם מעבר לכך: רבותי, יש בעיה במדינת ישראל ביציבות פוליטית. זה לא קשור לתקציב. מתי בפעם האחרונה נפלה ממשלה בישראל בגלל תקציב? ממשלות נופלות מכיוון שהעסק לא מחזיק, לא בגלל תקציב. ואז לנסות לתקן את בעיית חוסר היציבות הפוליטית במדינת ישראל על-ידי כך שמכניסים קשיחות לתקציב למשך שנתיים, כשאין שום אפשרות בעולם לחזות מה שיקרה מבחינת המקרו, מבחינת ההתפתחויות בעולם, והקשיחות הזאת שאתה מכניס פוגעת בחברה ופוגעת במשק, זה דבר שלא מתקבל על הדעת. ומילה אחרונה על האוצר, על פקידי האוצר. רבותי, הפקידות הבכירה באוצר הפכה לשומרי הסף שמגינים על המשק ועל הכלכלה, על-אף הדרג הפוליטי שמנסה כל פעם להביא אותנו למחוזות לא לנו. הם נמצאים בין הפטיש לסדן. כאיש אחד, כל האוצר מתנגד לתקציב דו-שנתי. כאיש אחד. זה באמת נדיר מאוד לקבל כזאת דעה אחידה. אלא מה? בא הדרג הפוליטי ודורס אותם, וכופה עליהם את הדבר הזה. אז הם באים ואומרים: טוב, המצאנו איזה שסתום ביטחון, שכעבור שנה אפשר יהיה לבוא לכנסת ולהכניס שינויים מסוימים בתקציב, וזה כאילו היינו הך. אז אם זה היינו הך – אז למה צריך תקציב דו-שנתי אם זה אותו דבר? לא, זה לא אותו דבר. וההבדל הגדול הוא שאפשר יהיה לעשות התאמות מקרו-כלכליות כפי שאפשר גם כיום – דרך אגב, לא חידשו כלום בזה – אלא שאותן התאמות מקרו-כלכליות בתקציב לא יהיו תולדה של שינויים בסדרי עדיפויות שהכנסת צריכה להיות שותפה להם. אז יש גם פה דריסה של הכנסת, דריסה של הדרג המקצועי בכל מקום, בשביל מה? ועל זה צריך לתת מענה. על כן אני קורא לכולכם לתמוך בחוק ולכבד את חוקי-היסוד של מדינת ישראל. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מנואל טרכטנברג. ישיב שר הבריאות, השר יעקב ליצמן. שר הבריאות יעקב ליצמן: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שאני אענה את התשובה, במקום איציק כהן שנקרא למשרד האוצר, אני רוצה לספר לך סיפור, אדוני. כשהייתי יושב-ראש ועדת הכספים, אמרתי שאני בעד להוריד את הריבית. נגיד בנק ישראל אז, ד"ר קליין, אמר שצריך להעלות את הריבית. אז עיתונאי כלכלי שאל אותי פעם: איך יכול להיות שאתה אומר להוריד ריבית, ואיך יכול להיות – והוא כלכלן, הוא למד, הוא הכול – הוא אומר שצריך להעלות את הריבית? איך אתה מתווכח אתו? מאיפה יש לך כלכלה? מאיפה אתה מבין בכלכלה? אמרתי לו: תקשיב טוב, מאיפה הוא יודע שצריך להעלות את הריבית? הוא יושב בקומה שמונה בבנק ישראל, יש לו אגף למט"ח, יש לו אגף ליורו, לדולר, לאינפלציה – לכל הדברים. בסוף היום הוא קורא לכולם – מחליט: להוריד. להעלות. אני לא יודע. אני יורד למטה. אני יורד לרחוב, אני פוגש את בעל המכולת שלי, אני שואל אותו: תגיד לי, מה המצב עם הריבית? הוא אומר: הריבית אוכלת לי את הכול, אוכלת לי ממש את הכול. אני הולך הביתה, אומרים לי: הריבית ממש זה – זה חשבון הבנק, זה הכול. אז מי צודק? עם כל הכבוד לכלכלנים שלא מבינים, שכן מבינים, גם לשכל הישר אולי פה ושם יש משהו להגיד. אני אקריא את התשובה של סגן השר איציק כהן בשם שר האוצר: כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. הוראות שריון, אף במסגרת של חוקי-יסוד, הן נדירות ביותר, והן נועדו להגן על עקרונות יסוד של שיטת הממשל במדינת ישראל. כך, למשל, נקבעה הוראת שריון במסגרת הוראות סעיף 7 לחוק-יסוד: חופש העיסוק, שלפיה אין לשנות את הוראות חוק-היסוד אלא בחוק-יסוד שנתקבל ברוב של חברי הכנסת. העיקרון שלפיו תקציב המדינה צריך להיות דווקא חד-שנתי ולא דו-שנתי אינו מעקרונות היסוד של שיטת הממשל בישראל, ועל כן אין מקום לקבוע לגביו הוראת שריון, קל וחומר לא הוראת שריון אשר קובעת רוב מיוחד של 70 חברי כנסת. נוסף על כך, ניסיון העבר מלמד שלעתים תקציב דו-שנתי הוא כורח המציאות, למשל בשנה שהתקיימו בה בחירות ולא התקבל לגביה חוק תקציב. לכן יש להותיר גמישות מתאימה לקביעת תקציב דו-שנתי במקרים המתאימים, ולא לכבול את ידיה של הכנסת בשריון המוצע בהצעת החוק. אני מבקש מחברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר יעקב ליצמן, שר הבריאות. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – סעיף נוקשות), של חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון – סעיף נוקשות) נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 46 מתנגדים, 31 בעד. הצעת החוק לא נתקבלה. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שידורי חדשות בין-לאומיים המופקים בישראל), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/2703/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שידורי חדשות בין-לאומיים המופקים בישראל), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת נחמן שי, עשר דקות לרשותך. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני שמח להציג פה הצעת חוק שנתמכת בידי קבוצה גדולה של חברי כנסת מסיעות שונות. אתה חושב שאני מפריע להרבה חברים או רק לחלק? היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת – – – קריאה: לא שומעים. לא שומעים. היו"ר יצחק וקנין: רבותי. לא שומעים, ודאי שלא שומעים, עם הרעש הזה איך אפשר לשמוע? חברי הכנסת – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אולי אני מפריע. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת צחי הנגבי, מזכירות הסיעה, הרעש שלכן – אתם רואים, הוא לא רוצה לנאום בגלל הרעש. נחמן שי (המחנה הציוני): קבוצה גדולה של חברי כנסת מסיעות שונות, גם מהקואליציה, גם מהאופוזיציה, תמכו בהצעת החוק הזאת, שמגשימה רצון, שאני מוביל אותו כבר תקופה ארוכה מאוד – כמה שנים: איך להרחיב את ההיצע של השידורים שיוצאים ממדינת ישראל ולמדינת ישראל בשפות ערבית, אנגלית וצרפתית. לצערי הרב, ההיצע בתחום הזה הוא דל מאוד; יש לנו "קול ישראל" בערבית, יש לנו שידורים מאוד מאוד מוגבלים ומצומצמים ברשות השידור בערבית. אנגלית – הצרפתית בכלל לא מוכרת, והאנגלית מוכרת פה ושם, אבל באמת בזמנים מאוד מאוד קצרים. בקיצור, מישהו החליט שאנחנו יכולים אולי ללמד את כל העולם עברית, כי את השפות האחרות אנחנו מחרימים. אני חושב שזו טעות מכל בחינה. זו טעות, קודם כול, כלפי תושבים רבים במדינת ישראל שמבקשים לקבל חדשות בשפה הראשונה שלהם, אם בערבית, אם באנגלית ואם בצרפתית. יש לנו עולים חדשים רבים, גם ממדינות דוברות אנגלית, וגם, בשנים האחרונות, תודה לאל, ממדינות – או מצרפת, מדינה שדוברת צרפתית. אין לנו מה להציע להם. אנשים אלה, בראשית דרכם בארץ, ואולי גם בהמשך, רוצים לקבל חדשות בשפה שלהם. ערבים אזרחי ישראל רשאים לקבל, גם כן, חדשות – ואני מדבר על טלוויזיה – בשפה שלהם. בישראל שתי השפות האלה נהוגות. עשיתי ניסיונות רבים להכניס את התוספת הזאת, גם כחובה לרשת השידור, גם כחובה לרשות השנייה – לכל גופי השידור במדינת ישראל, וההצלחה הייתה מינימלית, מאותה גישה שהרוב מכתיב למיעוט גם מה הוא ישמע, גם מה הוא יראה, גם מה הוא יעשה, גם מה הוא יחשוב. זו תפיסה שיטתית, הייתי אומר. אבל אני לא ויתרתי, ולאחר שבחנתי את מפת השידורים במדינת ישראל מצאתי שערוץ i24, ערוץ חדשות – – – היו"ר נורית קורן: חברי חברי הכנסת, זה לא נעים לנאום ככה. בבקשה. נחמן שי (המחנה הציוני): זה לא נעים להיות גן נעול – – היו"ר נורית קורן: נכון. נחמן שי (המחנה הציוני): – – וזה לא נעים לדבר אל הקיר. היו"ר נורית קורן: כן, אתה צודק. נחמן שי (המחנה הציוני): אין דבר. היו"ר נורית קורן: גם אני התנסיתי בזה השבוע. נחמן שי (המחנה הציוני): כן. התנסית בזה? זה בסדר, זה כנראה חלק – – היו"ר נורית קורן: מהחיים שלנו. נחמן שי (המחנה הציוני): – – מהתענוג שבעבודה המיוחדת שלנו. היו"ר נורית קורן: כן. בבקשה. בבקשה. נחמן שי (המחנה הציוני): בכל מקרה, ה-i24 – ערוץ בין-לאומי שבסיסו במדינת לוקסמבורג אבל הוא מופק בישראל, בנמל יפו – מגיש שידורים רצופים בשלוש השפות שהזכרתי: אנגלית, צרפתית וערבית. הוא בבעלות פרטית, הוא לא בבעלות ציבורית. למי שדואג לכל מיני השפעות – הוא בבעלות פרטית. גם בבעלות פרטית יש סוג של השפעות, כמו שידידי אראל מרגלית יודע, אז – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): אם הם רוצים לשדר את מה שאתה רוצה – – – מירושלים – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אתה יודע מה, בוא נחשוב על זה בוועדה, כשזה יעלה לדיון – איך אנחנו מחזקים את הנוכחות שלהם – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): "אל-ג'זירה" משדרת מירושלים, אבל את רשות השידור הממשלה הזאת מעבירה למודיעין. נחמן שי (המחנה הציוני): נכון. שר התיירות יריב לוין: – – – לא נכון. אראל מרגלית (המחנה הציוני): ממשלת ימין נשבעת למודיעין. נחמן שי (המחנה הציוני): נכון. יריב, זה נכון. שר התיירות יריב לוין: זה לא נכון. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יריב, אל תגיד לא נכון. נחמן שי (המחנה הציוני): יריב, זה נכון. קריאה: – – – אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): יריב, זה נכון. אנחנו יחד – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – ברוממה? – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – באותו מאמץ. יריב, זה נכון. אראל מרגלית (המחנה הציוני): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה הבעיה להישאר ברוממה? נחמן שי (המחנה הציוני): לצערנו זה נכון. אבל – חבר הכנסת אראל מרגלית, אני מוכרח לציין ששוב הוכחת שאתה יצירתי. אנחנו, בדיונים בוועדה, יכולים גם להעלות את ההצעה הזאת: שיהיה משקל מסוים של השידורים שישודרו מירושלים, כבירת ישראל, אבל הם לא מחויבים לכל הדברים שערוצים ממלכתיים או ציבוריים – יש מערכת אחרת ששומרת ומפקחת עליהם. ההצעה שלי אומרת שיהיה אפשר להתיר לערוץ i24news, שעד עכשיו היה מוגבל, משתי סיבות: בגלל עניין הפיקוח והבקרה עליו ובגלל הבעלות הצולבת, כי הבעלים של הערוץ הזה הוא גם הבעלים של אחת מפלטפורמות השידור במדינת ישראל, והחוק אסר הצטלבות, הצטלבות של השניים, כלומר מי שבעלים של פלטפורמה לא יכול להיות בעלים של ערוצי שידור. אנחנו מצאנו פה איזה פתרון, אני חושב שהוא פתרון טוב, שמאפשר לערוץ הזה בכל זאת להיות משודר בכבלים ובלוויין לתוך מדינת ישראל, כך שתושבי מדינת ישראל ואזרחיה שדוברים אותן שלוש שפות שהזכרתי קודם – אנגלית, צרפתית וערבית – יוכלו לשמוע ולראות את השידורים האלה. אני מודע – ואני רוצה לומר את זה גם מהמקום שאני נמצא בו היום – שיש פה שתי סוגיות: סוגיית הפיקוח על הערוץ הזה – כיצד לוודא שתהיה עליו רגולציה, וסוגיה שנייה, עניין הבעלות הצולבת, שגם אותו צריך לבדוק, כדי להבטיח שלא תהיה השפעה פוליטית, כלכלית או אחרת של בעלי הפלטפורמה על שידורי הערוץ. אלה דברים שאני מלווה אותם כבר יותר מ-20 שנה, גם בתפקידי הקודם, הקודם-הקודם-הקודם, כמנכ"ל הרשות השנייה, גם שם פעלנו כדי להבטיח את שני העקרונות האלה, ואני אעשה את זה גם בשלבי החקיקה הבאים של החוק הזה. בסופו של דבר, אני חושב שהכנסת מביאה היום בשורה חשובה לאותם ציבורים – ציבורים גדולים של דוברי השפות ערבית, אנגלית, צרפתית, שעד עכשיו לא היה להם שידור בשפה שלהם. יהיה להם שידור, אני מקווה בקרוב, ואני חושב שזאת תהיה מתנה יפה שאפשר לתת להם בכל מה שקשור בהשתלבותם בארץ ולהיותם חלק מן החברה הישראלית. תודה רבה. היו"ר נורית קורן: תודה רבה. ישיב השר יריב לוין בשם שר התקשורת. בבקשה. שר התיירות יריב לוין: גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, חברי, חבר הכנסת נחמן שי, אני מברך אותך על הצעת החוק החשובה. כיום הוראות סעיפים 6כ ו-6סב1 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, מתירות לבעל רישיון כללי לשידורי כבלים או לבעל רישיון לשידורי לוויין לשדר רק שידורי חדשות מקומיות ותוכניות מקומיות בענייני היום הנוגעים לאזור גיאוגרפי מוגדר שגבולותיו נקבעים בידי המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין. שידורי חדשות כלליות שאינן נוגעות לאזור, כאמור, ניתנים לשידור בשידורי הכבלים והלוויין או לבעל רישיון ייעודי או על-ידי מפיק חדשות עצמאי, בכפוף לקיומם של תנאים המנויים בסעיף 6כ2 לחוק התקשורת, ובהם איסור בעלות צולבת בין בעל רישיון, לרבות בעל שליטה ובעל עניין בו, לבין המפיק העצמאי. לצד זה, לפי סעיפים 6כא(ג) ו-6נא1 לחוק התקשורת, רשאים בעלי רישיונות לשידורי כבלים ושידורי לוויין להעביר שידורי חדשות ארציים המשודרים או המועברים על-פי דין, דוגמת שירותי חברת החדשות של ערוץ 2 ושידורי חדשות בין-לאומיים, בערוצים שמקורם מחוץ לישראל שאישרה המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין. בהצעת החוק של חבר הכנסת שי מוצע לתקן את סעיפים 6כא ו-6נא1 לחוק התקשורת כך שיתאפשר לבעלי הרישיונות לשידורי כבלים ולשידורי לוויין להעביר למנוייהם בישראל שידורי חדשות של ערוץ המשדר חדשות בין-לאומיות ומופק בישראל, או על-ידי תאגיד הרשום בישראל, באותה מתכונת שבה הוא משודר מחוץ לישראל. בנוסף, מוצע כי הוראות סעיף 6כ2 לחוק התקשורת לעניין תנאי הפקתו ושידורו של ערוץ חדשות מקומי המשדר חדשות ארציות, לרבות מגבלות הבעלות הצולבת הקבועות בו, לא יחולו על העברת שידוריו של ערוץ חדשות בין-לאומיות כאמור. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק, בכפוף, כמובן, להסכמת המציע לכך שהמשך קידום החקיקה ייעשה בהסכמת משרדי התקשורת והמשפטים לנוסח, וכן בכפוף להסכמה לתנאים הבאים: 1. שהחברה המפיקה את שידורי החדשות תוכר כגורם ריכוזי ותוכל – לגבי הרגולציה של שידורי הכבלים, ובכלל זה חובת רישוי. לפיכך, אבקש מחברי הכנסת כי מליאת הכנסת תתמוך בהצעת החוק, בהנחה שחבר הכנסת שי מאשר, והוא מאשר את הסכמתו לכל ההסדרים והתנאים שמניתי כאן. תודה. היו"ר נורית קורן: תודה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס מבקשת להתנגד. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): תודה רבה לך, גברתי היושבת בראש. חברי נחמן שי, אני לא מתכוונת להתנגד להצעת החוק שלך. אני משתמשת בזכותי על-פי התקנון לומר כמה דברים. תראו, עבר עלינו שבוע מטורף מבחינה פוליטית. את ההחלטה שקיבלתי, קיבלתי במודעות שלמה שאת הנושאים שאני רוצה לקדם – לא אוכל לעשות זאת במסגרת המשא-ומתן שהתנהל בין מפלגת ישראל ביתנו לבין ראשי הקואליציה. לי נודע שהנושאים שחשוב לי מאוד לקדם, כמו דיור ציבורי, כמו נכים, ילדים בסיכון וכדומה, לא הופיעו כלל בדרישות המפלגה שבה אני חברה, ולכן ראיתי לנכון לקום ולהודיע על כך שאינני חלק מאותו משא-ומתן ואינני חלק מההסכם הקואליציוני המתגבש. נשמעו קולות מזרמים ומכיוונים שונים: למה לך? בואי תנסי להיכנס לקואליציה, ואולי מתוך הקואליציה תוכלי להשפיע. לא קיבלתי את הטענות האלה מסיבה אחת: כי הייתי כבר חברה בכנסת הקודמת, וכאשר ניסיתי לקדם נושאים חברתיים שלא היו על סדר-היום או שלא הוסכמו בהסכמים הקואליציוניים בא שר האוצר – מבחינתו די בצדק, כי מבחינתו זה תקציבים נוספים – ואמר לי: אם היה חשוב לך הדיור הציבורי, היית צריכה לשים את זה או לדרוש שזה יהיה באופן ברור על השולחן במשא-ומתן הקואליציוני ויתקבל. ככה עשינו כשנגמרה מערכת הבחירות האחרונה – דיור ציבורי היה בדרישות של ישראל ביתנו למשא-ומתן קואליציוני. במשא-ומתן הנוכחי הדיור הציבורי לא היה כלל על השולחן. אז אני רוצה לומר לכם משהו, ולכל מי שדאג לכך או לנושאים האלה: בפרישתי השגתי הרבה יותר בנושאים החברתיים מאשר אילולא הייתי משמיעה את הקול. בהסכם הקואליציוני – אני לא רוצה להשתמש במושגים מסוימים, אבל חברים בקואליציה, וביניהם גם שר האוצר וחברים אחרים, נאלצו להפוך את הסיכומים לאוניברסליים, לא סקטוריאליים. ותוספת לקשישים במדינת ישראל – אני יכולה להגיד שזה הישג שלי. ברגע שזה הפך להיות כללי, יכול להיות ששר האוצר קצת נלחץ, הנה קמה לו חברת כנסת חברתית שלא מוכנה להיות חלק מתהליך סקטוריאלי גם במחיר כבד, ויכול להיות שבגלל זה נכנסה הדרישה לשוויוניות בחוק. הדיור הציבורי נכנס אך ורק כדי להראות לי – כביכול, יש משהו. אז 150 מיליון שקלים חדשים – ביקשתי לראות את המקור שלהם. אני מקווה מאוד, כי היום בוועדת הכלכלה אמר השר הרלוונטי, שר הבינוי והשיכון, שהוא לא מכיר את הסכומים החדשים הללו. ובנוגע לפרויקט שיקום שכונות חברתי, כבר לפני חודשיים – – היו"ר נורית קורן: נא לסיים. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – ידעתי על הסכומים הנקובים. אני אשמח מאוד לראות שמדובר בסכומים חדשים. היה וכן, אז גם את ההישג של הדיור הציבורי השגתי בגלל שלא נכנסתי. אין בכוונתי לשנות את החלטתי – – רועי פולקמן (כולנו): – – – היו"ר נורית קורן: תודה. אני מבקשת לסיים. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – ואני שמחה כל כך שההישג הזה היה בזכותי. לו – – – היו"ר נורית קורן: נא לסיים. אני מבקשת, חברת הכנסת אורלי לוי, לסיים. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): משפט אחרון, בבקשה. אם ההישג הזה התקבל בשל פרישתי או הודעתי, היה שווה הכול. היו"ר נורית קורן: תודה, חברת הכנסת אורלי לוי. תודה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): ולכן, את ההישגים הגדולים השגתי. תודה לכם. אני לא חוזרת בי. היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת נחמן שי, אתה רוצה להשיב? מקבל? נחמן שי (המחנה הציוני): א. אני מברך מאוד את חברתי אורלי לוי אבקסיס – דברים שכדאי באמת לרשום; ב. אני מקבל את ההתניות שהציג השר לוין. היו"ר נורית קורן: אוקיי, אז אנחנו עוברים להצבעה, בבקשה. אני מבקשת מחברי הכנסת לשבת במקומם. אנחנו נעבור להצבעה. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שידורי חדשות בין-לאומיים המופקים בישראל), התשע"ו–2016 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שידורי חדשות בין-לאומיים המופקים בישראל), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר נורית קורן: בעד – 40, אין מתנגדים, יש נמנע אחד. אם כן, הצעת החוק עברה, והיא תועבר להכנה לקריאה ראשונה. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת חוק זו היא ועדת הכלכלה. הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלה לתלמיד), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1618/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר נורית קורן: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלה לתלמיד), של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת גפני, אתה מוזמן. איתן כבל (המחנה הציוני): גפני, אתה לא יודע אם זה בתמיכה או לא? משה גפני (יהדות התורה): לא אמרתי את זה. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, קודם כול אני מבקש לומר על מי אנחנו מדברים בהצעת החוק הזאת ומה המצב המשפטי – לא שזה חשוב כל כך לכנסת, מכיוון שהריבון הוא הכנסת, הכנסת מחוקקת ובית-המשפט פוסק על-פי החוקים שהכנסת קובעת; אבל קודם כול שנדע על מי מדובר. מדובר על שתי קבוצות אוכלוסייה; שתי הקבוצות הללו לומדות, ושתי הקבוצות הללו נמצאות במצב הכלכלי הכי קשה. במצב כלכלי כזה הם יכולים לקום בבוקר ולא יהיו להם לחם וחלב לילדים. זאת תמונת המצב. אם מישהו רוצה לראות את זה, אני יכול להראות לו. באמת – בקרב כאלה שאינם לומדי התורה. לומדי התורה, ברוך השם לומדים רבים, לא קשורים לעניין הזה, והם לא מקבלים את התמיכה הזאת. מדובר על קבוצה שהיא במצב הכלכלי הקשה ביותר. זה היה פעם, כאשר חוקקו את חוק הבטחת הכנסה ב-1980. מי שחוקק את זה היה אז יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, הרב מנחם פרוש, זיכרונו לברכה, אביו של סגן השר פרוש, ואז הוא שאל, אם אנחנו מחוקקים את החוק הזה יהיו אברכים שלא יקבלו, כאלה שמגיע להם, ואז קבעו שזה יהיה בסעיף תקציבי, ובסעיף התקציבי הזה נתנו בביטוח לאומי 40% מהשכר הממוצע במשק; לאברכים נתנו 18%, פחות מחצי, וזה הלך ונשחק ברבות השנים. בסופו של דבר הוגש בג"ץ, אחרי עשרות שנים, ובג"ץ אמר: אי-אפשר לשלם הבטחת הכנסה בגלל סעיף תקציבי, צריך לשנות את זה; סעיף תקציבי לא פותר את הבעיה. ואז הייתה החלטת ממשלה, והחלטת הממשלה דיברה כבר, אני דרשתי שזה יהיה גם לסטודנטים בסכום יותר גבוה מבחינה תקציבית ב-27%, מכיוון שבג"ץ דיבר על זה. החלטת הממשלה הייתה לפני שלוש שנים או ארבע שנים. שוב הוגש בג"ץ. אחרי שלוש שנים בג"ץ אמר: אי-אפשר לשלם את זה מבלי שתהיה חקיקה ראשית. עם חקיקה ראשית צריך להתמודד, אבל החלטת ממשלה איננה מספקת בעניין הזה, כמו שלא מספיק סעיף תקציבי שהממשלה מחליטה עליו והכנסת מאשרת אותו. ואז אני באתי לממשלה – אגב, זה עדיין לא קשור לקואליציה ואופוזיציה – ואמרתי: צריך לחוקק חוק. והדבר הזה התמהמה. ואז הוקמה קואליציה חדשה, והממשלה הקודמת לא הסכימה לכך, הממשלה הנוכחית התחילה לגרור רגליים, ואנחנו עשינו הסכם קואליציוני, וההסכם הקואליציוני מדבר על זה שצריך להחזיר את זה במתכונת הזאת אבל לתת לסטודנטים יותר. התנגד לזה משרד האוצר, הוא אמר: תעזוב אתה עם סטודנטים, בסטודנטים נטפל בנפרד. אמרתי לו: לא בא בחשבון. אני יודע שאם לא יהיו גם סטודנטים – גם מבחינה ציבורית אני לא אוכל לענות על זה. למה מי שלומד כאן ומצבו הכלכלי מאוד קשה מקבל, ומי שלומד כאן ומצבו הכלכלי קשה לא מקבל? אז אמרו: זה לא אותו דבר, סטודנטים ואברכים, מצבם המשפחתי שונה. סיכמנו שאת המלגות של הסטודנטים שמצבם הכלכלי קשה, את הקריטריון, יקבע המל"ג יחד עם הוות"ת, לא זוכר בדיוק את הנוסח, והנושא של האברכים ייקבע בחוק, וזאת תהיה קרן נפרדת. קוראים לזה אפילו "קרן קהלת", שם שנתן לה אמיר לוי, מצא חן בעיניו השם הזה, קרן נפרדת ואפילו לא יקראו לזה הבטחת הכנסה. סיוע לכאלה שזכאים לכך על-פי הקריטריונים, וקרן נפרדת עם סכום יותר גבוה – ואת זה תחליט המל"ג, מה הם הקריטריונים – עם הסכום שעליו אנחנו מדברים. ולכאורה אני לא הייתי צריך להביא את החוק הזה. החוק הזה היה צריך לעבור כהצעת חוק ממשלתית, עם כל מה שאמרתי לכם עכשיו. זה גם היה הסיכום אתי, זה היה הסיכום – שזה מה שיהיה, ומאז נובמבר 2015 עד היום, כבר למעלה מחצי שנה אחרי זה, עדיין אין תזכיר חוק ממשלתי. אני לא רוצה את החוק הפרטי. אני רוצה את הצעת החוק הממשלתית, הרי לא יכולה להיות גרירת רגליים כזאת. שיבואו ויגידו: אנחנו לא מסכימים לזה בכלל, אנחנו נגד, והכול בסדר. שיגידו לנו – אני אבחר את מקומי, איפה אני נמצא. הם אומרים: לא, אנחנו מביאים. אז אני מודיע כאן, רבותי חברי הכנסת מימין ומשמאל, מקואליציה ומאופוזיציה – – שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מה עם אלה באמצע? משה גפני (יהדות התורה): – – וגם אלה באמצע, גם אלה מימין ומשמאל באמצע. אני אומר: אני לא מתעקש על החוק הזה, אני מוכן לעצור אותו, אני מוכן להתאים אותו. אני מבקש שתבוא הצעת חוק ממשלתית, הצעת החוק הממשלתית שעליה מדובר זה בדיוק מה שאמרתי לכם: יש "קרן קהלת" – כך קוראים לזה, אבל השם הוא בעירבון מוגבל – שמיועדת לכאלה שלומדים תורה ומצבם הכלכלי מאוד מאוד מאוד קשה, ותהיה קרן, שהיא אגב קיימת, קרן לסטודנטים, אבל חסר בה כסף; היה חסר, נדמה לי, משהו בסביבות 30-20 מיליון שקל כדי להגיע לאותו סכום שאנחנו מדברים עליו, וועדת הכספים העבירה את הכסף הזה, הוא נמצא כבר במל"ג, בוות"ת – פרופסור טרכטנברג, אני טועה כל הזמן במינוחים – בוות"ת זה נמצא. זה נמצא בוות"ת, הכסף נמצא. והמציאות הזאת היא שהחוק הממשלתי, שאני מקווה שהוא יבוא ושאני לא אצטרך להתגלגל עם העניין הזה, אכן יאמר את הדברים האלה. אני מבקש את תמיכת חברי הכנסת. עכשיו, אפשר להגיד קואליציה, אופוזיציה, זה בסדר, אני לא יכול להתנגד לעניין הזה, אבל שתדעו – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מי כמוך יודע. משה גפני (יהדות התורה): לא לא, בסדר. – – – שתדעו שמדובר על המקרים החמורים ביותר מבחינה כלכלית. אם יהיה ילד שלא תהיה לו כוס חלב בבוקר – וזאת לא פראזה, אם מישהו רוצה לראות את זה, אני אראה לו – ששולחים את הילד או את הילדה ללמוד בבית-הספר ובודקים בדיוק את רוחב הסנדוויץ' שנותנים לו או לה, אני ראיתי את זה במו-עיני – התמיכה הזאת היא תמיכה שמאפשרת למשפחה לתת לילד סנדוויץ', לתת לו כוס חלב או כוס קקאו כשהוא בא בבוקר והוא הולך לבית-הספר, על זה מדובר. אני חושב שזה גם עומד בכללים המשפטיים. אני חושב שמה שבג"ץ אמר זה שלא מספיק סעיף תקציבי, כפי שאמרתי קודם, לא מספיקה החלטת ממשלה, צריך חקיקה, ועם חקיקה מתמודדים. אני מכיר את הבניין הזה הרבה שנים. אני יודע שקואליציה ואופוזיציה זאת מציאות שהיא נכונה – מה אפשר לעשות, במשטר דמוקרטי זה נכון. אבל יש דברים שכל אחד מאתנו צריך להביא בחשבון. אם זה לא יתבצע מכל מיני סיבות, המשמעות של העניין, שתהיה קבוצה באוכלוסייה, גם בין אברכים לומדי תורה, קבוצה מהם, וגם בין הסטודנטים, שאנחנו במו-ידינו לא אפשרנו למדינה לסייע להם. הכסף נמצא. לא תהיה העברה תקציבית – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): פרופורציות בין הקבוצות. משה גפני (יהדות התורה): 100 מול 127. איציק שמולי (המחנה הציוני): ולמה אתה מדבר על כוס חלב אם אתה נותן את ההטבה גם למי שיש לו דירה? משה גפני (יהדות התורה): לא, לפי הכללים של הביטוח הלאומי. עזוב, אני משנה את זה בהתאם לממשלתי, אני בכלל עוצר את זה. מה שאמרתי לכם, זה מה שאני מתכוון, הכללים יהיו מה שיהיה בכללים של הביטוח הלאומי, אפילו פחות. הכללים של הסטודנטים יהיו כפי שהמל"ג תקבע, יש שם ועדה. הוא הופיע גם בוועדה, בוועדת הכספים, אני לא זוכר את שמו, זה שאחראי לקרן הזאת. הכסף הזה נמצא גם בוות"ת וגם במשרד החינוך; הכללים יהיו כפי שאמרתי. אם הממשלה לא תביא חוק – מה אני אעשה אז אני לא יודע, אבל הם אומרים לי שבשבוע הבא הם מביאים תזכיר חוק ממשלתי. אם אכן זה יתקדם, אנחנו נלך לפי הכללים האלה שעליהם דיברנו. גברתי היושבת-ראש, כששאלו אותי אם הממשלה מסכימה או לא מסכימה, אני לא ידעתי לתת תשובה. חבר הכנסת כבל, אני לא ידעתי לתת תשובה, מפני שאני באמת – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה נראה די בטוח בעצמך. משה גפני (יהדות התורה): אני ממש לא בטוח. אני עצבני, אבל אני לא ממש – – – נחמן שי (המחנה הציוני): לפי שפת הגוף, שפת הגוף. משה גפני (יהדות התורה): כן, אני לא בטוח בעצמי, אני לא בטוח בעצמי. אני רק אומר שזה היה צריך להיעשות לפני אישור תקציב 2015–2016, זה היה צריך להיעשות. איתן כבל (המחנה הציוני): דבר עם יושב-ראש ועדת הכספים. משה גפני (יהדות התורה): תאמין לי, אני כל הזמן מדבר אתו. רק מישהו אמר לי: תפסיק לדבר לעצמך. אז אמרתי לו: אין לי עם מי לדבר באגף התקציבים אז אני מדבר לעצמי. על כל פנים, זה חוק שהיה צריך להיות כבר מזמן. מבחינה חברתית הוא חוק שנמצא ממש בדבר הכי חשוב שיכולה החברה לתרום לאלה שנמצאים במצב כלכלי קשה. הוא איננו חוק אידיאולוגי. חוק אידיאולוגי הוא על לומדי תורה כאשר מדובר על תקציב ישיבות. זה לא החוק האידיאולוגי. קריאה: – – – משה גפני (יהדות התורה): מה? נורא פשוט. אתה יכול להחליט שמדינת ישראל לא מתקצבת לומדי תורה. לא מתקצבת לומדי תורה – זה ויכוח אידיאולוגי. אני מניח שאין אחד שאומר את זה. אבל מישהו יכול לבוא ולהגיד: אידיאולוגית אני לא רוצה לתקצב לומדי תורה, או לתקצב אותם מעט. זה לא הוויכוח, כי אתה מתקצב לומדי תורה, וגם אם לא היית מתקצב, זה סוג האנשים שנדמה לי שאתה יודע שבכלל לא מעניין אותם מה שנעשה בעולם. הם לומדים תורה. עכשיו, יש לך שאלה. אתה רוצה להקל עליהם קצת, על הילדים שלהם – זאת שאלה אחרת. זאת איננה שאלה אידיאולוגית; אלה ילמדו תורה גם כשהם לא מקבלים הבטחת הכנסה. אתה רוצה להתווכח האם צריך לתקצב לומדי תורה? זה לא הוויכוח. היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת. משה גפני (יהדות התורה): אני מסיים. הוויכוח הוא בתקציב – האם לתקצב לומדי תורה, ואם לתקצב אותם בכמה לתקצב אותם. זה ויכוח אידיאולוגי. עמדתי בעניין הזה ברורה. עמדתך עדיין לא ברורה, אתה עוד תגיד אותה. אבל זה לא הוויכוח האידיאולוגי; זה נושא חברתי-כלכלי מן המדרגה הראשונה. ולכן אני מבקש את תמיכת חברי הכנסת בהצעת החוק. תודה רבה. היו"ר נורית קורן: השר חיים כץ משיב. בבקשה, שר העבודה והרווחה. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת גפני, שר – יושב-ראש ועדת הכספים, שר הכספים, שר הכספים, נשבע לך, שמעתי אותך מדבר באיזה פתוס. ואללה, זו בעיה עכשיו שאני צריך לעלות לדבר אחריך ואני לא יודע לעלות לכאלה טורים. אז מה אנחנו עושים? משה גפני (יהדות התורה): אבל אני יכול רק לדבר, אתה יכול לעשות. קריאה: – – – כבוד השר. זה בסדר. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ואללה, תן שבועיים להיות יו"ר ועדת כספים. נראה מי יודע לעשות, מי יכול לדבר – שבועיים. היו"ר נורית קורן: אלוף, אה, בוועדת הכספים. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן. היכולות בוועדת הכספים הן יכולות בלתי מוגבלות, בלתי מוגבלות. היו"ר נורית קורן: נכון. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גברתי היושבת בראש, חוק הבטחת הכנסה קובע כי מי שלומד במוסד לימודי שקבע השר בתקנות תישלל זכאותו לגמלה. מקורה של שלילת הזכאות בתכלית הבסיסית של חוק הבטחת הכנסה, שנועד להבטיח הכנסה מזערית רק למי שאינו מסוגל להשתכר למחייתו חרף רצונו. הנחת המוצא של המחוקק לעניין זה היא כי ככלל – – – היו"ר נורית קורן: חברי הכנסת, חברי הכנסת, אני מבקשת קצת שקט באולם. חברים, מי שרוצה לדבר, תצאו בבקשה. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תגיד לי, זה על חשבון הביטוח הלאומי? לא, על חשבון האוצר. טוב. לא, זה משנה את – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אותה ממשלה, אותה ממשלה. משה גפני (יהדות התורה): יש לך בביטוח הלאומי כל כך הרבה כסף, שהכסף הזה לא היית מרגיש אותו – – – שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תקשיב. יש לי בביטוח הלאומי, הבעיה שלנו היא שאתה כיו"ר ועדת הכספים, נדמה לך שיש בביטוח הלאומי כסף. אם אתה חושב על הילדים והנכדים שלך – הביטוח הלאומי פושט רגל. בעוד 17 שנה התשלומים עולים על ההכנסות; וכולנו לארג'ים על חשבון הביטוח הלאומי, ואנחנו אוכלים את החסכונות של הילדים והנכדים שלנו. זאת אומרת, כשאנחנו מחליטים לקחת כסף מהביטוח הלאומי, אנחנו צריכים לעשות פעמיים חושבים, כי זה ללכת למסעדת גורמה. שמעת? כל שקל מהביטוח הלאומי זה לא לאכול פלאפל, זה ללכת למסעדת גורמה. אם אנחנו, יש לנו מספיק ללכת למסעדת גורמה, אפשר ללכת. אם לא, אנחנו צריכים לעשות שיקול דרמטי איזה הוצאות אנחנו משיתים על הביטוח הלאומי ומה אנחנו לא משיתים עליו. וברוך השם, אתה יודע. אני מתעסק עכשיו, בשבילך, בשביל שלא תיפול, שיכניסו אליך גם כמה אנשים, מתעסק בניצולי השואה. ואני שומע את הגופים שלא משלמים, שלא משלמים, לאנשים שהם זכאים בדין. קריאה: – – – שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גפני הלך. אני מדבר אתו, בבקשה. ר' גפני, אני מדבר אליך ואתה הולך. היו"ר נורית קורן: חברי הכנסת, אני מבקשת. ממש קשה לנהל פה דיון. אני מבקשת מכל מנהלי הסיעות: קצת יותר בשקט, בבקשה. בבקשה, אדוני השר. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: איפה היינו? מי שלומד במסגרת לימודית קבועה וממושכת מנוע מלהשתלב במסגרת תעסוקתית, וממילא אינו זמין לבצע כל עבודה שתוצע לו. כי לא כל מעסיק מוכן לקלוט מישהו שהולך 60 יום למילואים – אומר: אני צריך אותך אצלי בעבודה, ואם אתה הולך למילואים, לא קולט אותך; על אחת כמה וכמה מישהו שתורתו אומנותו והוא צריך להקדיש את מיטב זמנו לחיזוק השורשים של מדינת ישראל, חלק בתפילות וחלק במעשים טובים. אתה תגיד לי מתי אני אמשיך, לכבודך. חריג לכלל האמור נקבע בשנת 2008 לעניין הורה עצמאי, אשר לגביו נקבעה זכאות בהתקיים כמה תנאים המנויים בחוק: הוא הורה יחיד אשר קיבל גמלת הבטחת הכנסה לפחות 16 חודשים מתוך 20 חודשים לפני לימודיו; הלימודים אינם לתואר שני או שלישי; משך הלימודים מוגבל לתקופה של 36 חודשים; מקבל הגמלה עומד בתנאי מבחן תעסוקה, כלומר זמין באופן אמיתי לכל עבודה שתוצע לו. הצעת החוק שבנדון מבקשת להרחיב את החריג – זהבה, את יודעת על מה אנחנו מדברים, נכון? את יודעת, את אתנו, בוודאות, בוודאות. הצעת החוק שבנדון מבקשת להרחיב את החריג האמור ולקבוע כי כל תלמיד במוסד להשכלה גבוהה, בישיבה או במוסד תורני, שיש עמו לפחות ילד אחד, יהיה זכאי לגמלת הבטחת הכנסה, וזאת ללא מגבלת זמן וללא כל מבחן תעסוקה. תכליתו של החוק היא הבטחת קיום מינימלי בכבוד, מתוך תפיסה שקיום מינימלי בכבוד הוא היבט של עקרון כבוד האדם. אולם, מתן גמלת הבטחת הכנסה לכלל הלומדים כפי שמוצע, ללא כל מגבלת זמן, מבטל למעשה את המבחן התעסוקתי כתנאי חובה למתן הגמלה, תנאי אשר נועד להבטיח כי מי שיכול ומסוגל לעבוד לא יפנה לקבלת גמלאות מאת המדינה, וכי תשלום הגמלה ייעשה אכן רק למי שנזקק לו לצורך הבטחת קיומו בכבוד. היו"ר נורית קורן: חברים, אני מבקשת שקט. מנהלי הסיעות, בבקשה. אני מבקשת מכל חברי הכנסת לשבת. מי שרוצה לנהל דיונים, נא לצאת החוצה. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גם החריג היחיד שנקבע בחוק לעניין הורה יחיד לומד הוגבל לאוכלוסייה מוחלשת זו, ואף לתקופה של 36 חודשים בלבד למי שעומד במבחני התייצבות ולמי שהיה זכאי לגמלת הבטחת הכנסה 16 חודשים טרם לימודיו. ועדת השרים החליטה לתמוך בהצעת החוק. כנראה יש לך כושר השפעה. אתה, אלוהים חנן אותך ביכולת ביטוי, כושר השפעה, ואתה השפעת על ועדת שרים לחקיקה, אף שהם אמרו: אתה תעביר את זה רק כהצעת חוק טרומית, והמשך הליך החקיקה ייעשה בכפוף להסכמת משרד האוצר ומשרד המשפטים. אבל זה לא מספיק שאתה מנענע עם הראש; אם אתה מנענע עם הראש, אז בפרוטוקול לא שומעים כלום. משה גפני (יהדות התורה): אני אומר כן. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן, מירב בן ארי, מה? משה גפני (יהדות התורה): אני אומר כן. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא שומע, מה אתה אומר? משה גפני (יהדות התורה): אני אומר כן. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זאת אומרת, אם לא תקבל אישור משרת המשפטים ומשר האוצר, אתה לא תקדם את החוק בשום מצב שהוא. משה גפני (יהדות התורה): זה מה שכתוב: כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אוקיי. מאחר שאני מאמין בך ומאמין בהתחייבויות שלך, אני מאמין שגם שרת המשפטים וגם שר האוצר ישקלו עמוק לגופו של עניין, יראו את ההשלכות הכלכליות, יראו את ההשלכות התקציביות ויקבלו החלטה מושכלת. ועד אז הייתי מבקש, אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה לכם. היו"ר נורית קורן: תודה, אדוני השר. חבר הכנסת יואל חסון מבקש להתנגד. בבקשה. חברים, אני לא יכולה לנהל את המליאה בצורה הזאת. די, זה מוגזם, שקט. קריאה: – – – היו"ר נורית קורן: ממש לא. קריאה: אתמול היית צריכה עזרה. היו"ר נורית קורן: גם אתמול לא הייתי צריכה עזרה. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתנגד להצעת החוק הזאת, לא כל כך בגלל מהותה אלא בגלל הממשלה וסוג הממשלה שתומכת בחוק הזה. חברי הכנסת, בשנת 2011, כיו"ר הוועדה לביקורת המדינה, העברתי את ההחלטה שהביאה את מבקר המדינה לבדוק את פרשת "ביביטורס", כפי שהיא מכונה. בחלומות הפרועים שלי לא חשבתי ולא האמנתי שעד כדי כך יצליח ראש הממשלה – ואנשיו – לדחות את החקירה הזאת, לסכל אותה בכל דרך אפשרית, לפגוע בעבודת המבקר, כאשר ברור לכולם שהדוח הזה מלא במעשים עם חשש לפלילים, בביקורת נוקבת על התנהלות אישית, התנהלות של ניגוד עניינים של ראש הממשלה נתניהו. אבל ראש הממשלה נתניהו יודע שהוא צריך שיגנו עליו, ולכן הוא גם ידע למנות את היועץ המשפטי המתאים ביותר כדי שיגן עליו. ואכן, נתניהו מינה את היועץ יהודה וינשטיין, ששם לו למטרה ברורה וחד-משמעית לחסום כל חקירה, כל בדיקה שנוגעת לנתניהו. והוא עשה את זה בצורה כל כך מוצלחת עד כדי זלזול במכתבים של מבקר המדינה, בהתראות של מבקר המדינה – ובהעברת מידעים שהועברו ליהודה וינשטיין. ויהודה וינשטיין הצליח חמש שנים לעשות הכול כדי למנוע חקירה נגד ראש הממשלה. היועץ המשפחתי לממשלה יהודה וינשטיין, העדיף, לצערי, חברי הכנסת, לדאוג למי שמינה אותו – בנימין נתניהו – ולא לאינטרס הלאומי ולא לאינטרס הציבורי. אני שואל אתכם, חברי חברי הכנסת, וכל אחד יענה לי בלב, לא צריך בקול, בוודאי בספסלי הקואליציה: תראו לי פוליטיקאי אחד שלקח את משפחתו לטיול ברחבי העולם שמומן על-ידי גורמים אחרים ולא נפתחה נגדו בדיקה ולא חקירה וזה עבר לו בשלום. אומרים שזה היה נהוג גם אצל שרים אחרים; תראו לי שר אחד שהייתה נגדו פרשה כזאת או טענה כזאת. אז ככה זה כשיש לך יועץ משפטי לממשלה שמגן עליך ודואג לך. ועכשיו לסיום, גברתי היושבת-ראש, אני מצפה מהיועץ המשפטי לממשלה החדש מנדלבליט, שזה מונח על שולחנו, להתנהל בדרך של האינטרס הציבורי ולא של האינטרס של מי שמינה אותו. תודה רבה. קריאות: – – – דוד ביטן (הליכוד): – – – שום – – – רשמי – – – היו"ר נורית קורן: אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת מכל חברי הכנסת לשבת. הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלה לתלמיד), התשע"ה–2015 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 31 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלה לתלמיד), התשע"ה–2015, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר נורית קורן: בעד – 46, 31 מתנגדים. הצעת החוק תועבר להכנה לקריאה ראשונה. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת חוק זו היא ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. קריאה: הכנסת. היו"ר נורית קורן: הצעת החוק תועבר לוועדת הכנסת, לבחינה לאיזה ועדה היא תועבר. הצעה לסדר-היום הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא יחסי הון–שלטון בתקופות הכהונה של ליברמן כשר במשרדים השונים היו"ר נורית קורן: נעבור להצעות לסדר-היום מס' 3575 בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא יחסי הון–שלטון בתקופות הכהונה של ליברמן כשר במשרדים השונים. ההצעה הזאת לסדר-היום היא של חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. חברת הכנסת זהבה גלאון, ברשותך, לפני שאת מתחילה לדבר, יש לנו כאן קבוצה, קבוצת פסטורים מבלגיה. חברים, אני מבקשת שקט. אני רוצה לברך כאן את קבוצת הפסטורים מבלגיה בראשותו של חבר הכנסת לשעבר דניאל בנלולו, נציג קק"ל בבלגיה. ברוכים הבאים לכנסת ישראל. (מחיאות כפיים) בבקשה, חברת הכנסת זהבה גלאון. זהבה גלאון (מרצ): חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, אני שואלת, מה אתם חושבים שאתם עושים? אתם באמת מתכוונים להעביר את התיק הכי רגיש והכי ממומן במדינה לידיו של אביגדור ליברמן? אתם רציניים? אתם זוכרים שהאיש הזה נחלץ מכל הפרשיות שהוא נחקר לגביהן רק לאחר שעדים מצאו את מותם באורח מסתורי? אתם זוכרים שכל תפקיד ציבורי שהאיש הזה מילא הוביל אותו להתעשרות מסתורית של משפחתו? אני מבינה שמאוד חשובה לכם שלמות הקואליציה. מאוד חשוב שנתניהו יקבל עוד שנה של כלום. אבל רגע לפני שאתם מעבירים לידיו של כנראה הפוליטיקאי המושחת ביותר בתולדות ישראל את 70 מיליארד השקלים של תקציב הביטחון, קחו רגע נשימה ארוכה ותחשבו עוד. אתם נבחרתם. אתם ביקשתם מהציבור לתת בכם ובשיקול הדעת שלכם אמון. איפה שיקול הדעת שלכם עכשיו? חברי חברי הכנסת, ליברמן יהיה שר הביטחון הסחיט ביותר בתולדות מדינת ישראל. כל מי שיש לו מידע על כל שלל פרשות השחיתות שהאיש תאב הבצע הזה אסף במהלך שנותיו בפוליטיקה יוכל להשיג ממנו מה שהוא רוצה. ולא מדובר רק בכסף, מדובר בסודות מדינה, בחיים של הילדים שלי ושלכם. מה אתם יודעים על האנשים שליברמן מעורב אתם? מה אתם יודעים על האינטרסים שלו? מי יוכל ללחוץ עליו? איזה אנשים? איזה מדינות? חברי חברי הכנסת, אני יודעת מה אתם הולכים להצביע. לצערי, מחלק מכם הפסקתי לצפות להרבה. אבל רגע לפני שאתם נותנים לליברמן את המפתח לתקציבי ענק, לסודות מדינה ולחיי אזרחי ישראל, נראה לי שהדרישה המינימלית היא לקבל ממנו תשובות על כמה שאלות. אני רוצה, ברשותכם, חברות וחברים, לקרוא מתוך המאמר של העיתונאי גידי וייץ שהתפרסם ב-19 במאי 2016 ב"הארץ". הוא פרסם 28 שאלות לליברמן; אני קוראת אותן. שאלה ראשונה: כיצד הצטברו מיליונים בקופת חברה באיי-הבתולה בבעלות הנהג שלך לשעבר איגור שניידר? שאלה שנייה: מה הם הכישורים של איגור, שמעורב בחברה אחרת, שקיבלה חצי מיליון דולר מחברך האוליגרך מיכאל צ'רנוי? שאלה שלישית: מה הן הסגולות של בתך מיכל, שבזכותן זרמו לחברה בבעלותה מיליונים גם כשהיית שר? שאלה רביעית: איך הרווחת 3 מיליון דולר על עסקה בודדת "להורדת שער הרובל" בפסק הזמן הקצרצר והרווחי שלך מהפוליטיקה, בשלהי שנות ה-90? שאלה חמישית: על מה ולמה קיבלת 20,000 דולר בחודש מהקבלן דוד אפל? שאלה שישית: אילו עצות השוות זהב סיפקת לאפל בפרויקט "האי היווני"? שאלה שביעית: האם אפל השתתף במימון מסע הבחירות הראשון שלך? בשאלה השמינית ממשיך ושואל גידי וייץ: מה היה הקשר העסקי שלך עם איש העסקים דן גרטלר, שעשה הון בעסקי יהלומים ומחצבים בקונגו? בשאלה התשיעית הוא שואל: אילו דלתות פתחת לגרטלר ברוסיה? ובשאלה העשירית: מה פשר החברות הקרובה שלך עם מרטין שלאף, שנחשד בהעברת שוחד של מיליונים לאריאל שרון? ובשאלה ה-11: האם שלאף עמד מאחורי ערבות של מיליון דולר לישראל ביתנו? בשאלה ה-12: האם חברה של שלאף העבירה 650,000 דולר לחברה בקפריסין, שהמשטרה הייתה משוכנעת שאתה בעצם הבעלים שלה? ובשאלה 13: על מה בדיוק שילם לך איש העסקים המולדובי דניאל גיטנשטיין רבע מיליון שקלים בחודש בפסק הזמן השני שלקחת מהפוליטיקה? בשאלה 14: מדוע ליהקת דווקא את אלכסנדר ויז'ניצר לתפקידי מפתח בצמרת המדינה, ממנכ"ל מע"צ ועד יו"ר "מקורות"? ובשאלה 15 מוסיף גידי וייץ: מה ידעת על הקשר הצפוף בין ויז'ניצר לבין ניצבים במשטרה? ובשאלה 16: ומה דעתך על כך שוויז'ניצר נעצר פעמיים בשנתיים החולפות בחשד ללקיחת שוחד? ובשאלה 17: ומה שלום פאינה קירשנבאום, שחשודה היום בגזירת קופונים על חשבון הציבור, בין היתר לצורך השקעה בשותפות סמויה ואסורה בחברה לשיווק טבק? ושאלה 18, חברי חברי הכנסת: ומה אתה אומר על פרשת סטס מיסז'ניקוב, האיש שליהקת לתפקידי יו"ר ועדת הכספים ושר התיירות, ושחשוד היום בהתניית תקציבים של מיליוני שקלים לפרויקטים שונים בהעסקת חברתו לחיים? ובשאלה 19 הוא מוסיף ושואל: האם שוחחת לאחרונה עם מיכאל גורולובסקי, לשעבר הנהג שלך והעוזר שלך, שנעצר לאחרונה בחשד לקבלת דבר במרמה וסחיטה באיומים בפרשת מע"צ? האם שאלת אותו כיצד זרמו 33 מיליון שקל ממע"צ לחברה בבעלותו? ובשאלה 20: ומי הולכת להיות שרת העלייה והקליטה הבאה? סופה לנדבר? זאת שהגנה על הארכי-נוכל גרגורי לרנר, עבדה עבורו כיועצת וניסתה לרקום עסקת גז בינו לבין שוני גבריאלי? ובשאלה 21: ומי היו החפרפרות שלך במשטרה? ובשאלה 22: ומדוע נהגת לבקש מאנשים אקראיים את הטלפון שלהם כדי לעשות שיחה? ובשאלה 23: ולפרק את הסוללה? ובשאלה 24: ולהזהיר את החברים שלך שהמשטרה יושבת עליהם? ובשאלה 25: מדוע ראית דווקא במוחמד רשיד, מקורבו של שלאף ומי שהואשם בשוד העם הפלסטיני, ראית בו המועמד האופטימלי לעמוד בראש הרשות? ובשאלה 26: מדוע התעקשת לשלוט במשרד לביטחון פנים בשתי הממשלות הקודמות? וללהק נציג לוועדה למינוי שופטים? ובשאלה 27: איך ייתכן שראשי הפרקליטות והמשטרה, שעסקו בחקירה הפלילית נגדך, חשו שלכל יעד בעולם שהם הגיעו אליו בניסיון לעלות על עקבותיך, כבר הגיע מישהו לפניהם? ובשאלה האחרונה, בשאלה 28: האם כבוד שר הביטחון המיועד מוכן לענות לציבור על כל השאלות האלה, רגע לפני שהוא מתיישב על הכורסה בקומה ה-14 בקריה ודורש מאנשי הצבא תחקירי אמת? אלה השאלות של גידי וייץ, 28 שאלות. ואני שואלת אתכם, חברי חברי הכנסת: מה עלה בדעתכם? איזה מחיר אתם מוכנים לתת לכולנו לשלם עבור חמישה חברי כנסת בקואליציה? אתם הרי חיים כאן. ההצבעות שלכם יירשמו. אתם תיאלצו להסביר את זה לילדים שלכם. לאיזה עוד תהום מוסרית אתם מוכנים לתת לראש הממשלה להצעיד אתכם? לתת לאיש הזה, אחרי ששאלתי את השאלות האלה, לאיש הזה, לעמוד בראש משרד הביטחון? הממשלה ההזויה הזו אולי תשים בידיים המלוכלכות שלך, ליברמן, את תפקיד שר הביטחון. כן, מותר לך לחייך עכשיו. אבל אני אומרת לכם, חברי חברי הכנסת, שידע את זה גם אביגדור ליברמן: לא לעולם חוסן. מכל הפרשות האפלות שאתה מעורב בהן, ליברמן, בסוף משהו ידבק בך. בסוף משהו יפיל אותך. זאת מילה שלי. תודה רבה, גברתי. היו"ר נורית קורן: תודה. ישיב השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר יריב לוין. בבקשה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: הוא עונה על כל השאלות? קריאה: – – – היו"ר נורית קורן: חברים, תנו כבוד לשר. אני מבקשת מכולם לשבת במקום. קצת שקט. תודה. שר התיירות יריב לוין: גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, חברת הכנסת גלאון, אני רוצה להגיד לך משהו באמת בכנות. יש בינינו ויכוחים. הם ויכוחים קשים, ואני חושב שטוב שהם מתנהלים, ואני מכבד אותם, ובלהט הוויכוח גם לפעמים אומרים כל מיני דברים, והכול בסדר. אבל אני באמת חושב שצריך מאוד מאוד להיזהר מלקחת את הוויכוחים מהמקום של הדיון הענייני למקום של הטחת האשמות אישיות, ולנסות לערער על לגיטימציה של אדם כאדם, להבדיל מוויכוח על דעותיו. ובדרך כלל – אני חייב להגיד לך עוד דבר: אני חושב שזה בדרך כלל נעשה כשאין לך טיעונים מספיק טובים לגוף העניין עצמו. זהבה גלאון (מרצ): למה אתה חושב? שר התיירות יריב לוין: לא, אני אומר לך. זהבה גלאון (מרצ): – – – שר התיירות יריב לוין: אני חושב, חברת הכנסת גלאון – אני לא הייתי משתמש, לא בביטוי הזה ולא באופן הזה. ואני אומר לך שוב, אני יכול לחלוק על דעותייך; אני לא חולק לא על יושרך, לא על יושרתך ולא על ההתאמה שלך כאדם למלא תפקיד כזה או אחר. אני חושב שאם תישאי בתפקיד שבו תוכלי לקבוע מדיניות זה יהיה רע מאוד, אבל לא בגלל אישיותך אלא פשוט בגלל הדרך שתרצי להוביל שם, וזה ויכוח בעיני לגיטימי. על זה אנחנו הולכים לבחירות, על זה אנחנו מתווכחים כאן. אבל אני חושב שלהטיל דופי מהסוג הזה, באופן הזה, ביושרו של אדם וביושרתו ובמה הוא עושה, ולא משנה מיהו – יכול להיות מהמחנה הזה ויכול להיות מכאן – זה לא דבר נכון. יותר מזה, אני מוכרח להגיד לך. אני באמת באמת מאמין בדמוקרטיה ובמדינת חוק. אגב, כל הביקורת שיש לי על מערכת המשפט יוצאת – בניגוד להרבה מאוד מסך עשן שמנסים לעשות סביבה – מהנקודה הזאת, כי אני באמת מאמין בעקרון הפרדת הרשויות. אני באמת חושב, למשל, שבאותה פרשה שמכונה פרשת החייל היורה, אסור היה לדרג המדיני לחרוץ דין לפני שהדברים נבדקים, כי זה עניין של המערכת המשפטית, והיא צריכה לבדוק והיא צריכה להכריע. ובאותה מידה אני לא רוצה לראות את המערכת המשפטית נכנסת ומתערבת בעניינים שמסורים לבית הזה או מסורים לעניינה של הממשלה. אני חושב שמערכת המשפט היא המקום שבו צריך היה לברר את כל הטענות שהיו והחשדות שהיו ביחס לשר המיועד ליברמן. ואכן בדקו. את יודעת מה, אומר לך יותר מזה; אין הרבה אנשים שיכולים לבוא ולומר: רבותי, בדקו אותי מכל הכיוונים, חקרו אותי שנים על גבי שנים, השקיעו בחקירות האלה משאבים אדירים. שילם השר המיועד ליברמן מחיר כבד, אני רוצה להזכיר לך, ולא יכול היה לכהן תקופה כשר חוץ – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – עד דמעות. שר התיירות יריב לוין: לא דמעות, חבר הכנסת חסון, אבל אי-אפשר לשאת את רוממות מערכת המשפט ואת רוממות שלטון החוק, ומה שבעיני הרבה יותר חשוב – את רוממות זכויות האדם והאזרח – – יואל חסון (המחנה הציוני): הוא לפחות לא מינה – – – שר התיירות יריב לוין: – – חבר הכנסת חסון, ואחר כך לבוא ולהגיש הצעה כזו לסדר-היום ולבוא ולומר: רבותי, עם כל הכבוד למערכת המשפט, שבכל מקרה אחר אנחנו מרוממים אותה ורוצים להגן על כבודה – – זהבה גלאון (מרצ): – – – שאלתי שאלות. שאלתי שאלות. שר התיירות יריב לוין: – – ועם כל הכבוד לזכויות האדם והאזרח – – – זהבה גלאון (מרצ): אל תשתמש בזכויות האדם. שר התיירות יריב לוין: חברת הכנסת גלאון – – – זהבה גלאון (מרצ): אל תשתמש – – – שר התיירות יריב לוין: חברת הכנסת גלאון, אני יכול להגיד לך שזה מה שאני הבנתי, ואני לא חושב שאפשר היה להבין משהו אחר. אי-אפשר לשאת את רוממות זכויות האדם והאזרח, ואי-אפשר לבוא ולומר: רבותי, תראו, מערכת המשפט היא בסדר, היא הכול, העיקרון שכל אדם הוא חף מפשע כל עוד לא הוכח אחרת הוא עיקרון קדוש – עד שזה מגיע ליריבי הפוליטיים. כשזה מגיע ליריבי הפוליטיים, זיכוי הוא לא זיכוי והחלטה שלא להעמיד לדין היא לא החלטה שלא להעמיד לדין, ופתאום, חבר הכנסת חסון, היועצים המשפטיים הופכים למין איזה גורם שעושה כל מיני – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא היועצים המשפטיים, היועץ המשפטי. שר התיירות יריב לוין: – – קוניונקטורות וקומבינות וכל מיני דברים מהסוג הזה. יואל חסון (המחנה הציוני): תדייק – יועץ משפטי. שר התיירות יריב לוין: אני חושב – גם אתה, חבר הכנסת חסון, וגם חברת הכנסת גלאון, וגם חבר הכנסת אילן גילאון – אני חושב שאלה דברים מסוכנים מאוד, ולכן אני מבקש מהכנסת לדחות את ההצעה, לא לגופו של אדם, כי בעניין הזה אני חושב שמערכת המשפט אמרה את דברה, אלא לגופו של העניין הדמוקרטי, לגופן של זכויות האדם והאזרח ולאופן שבו צריך להתייחס לדברים כאלה. בואו ננהל ויכוחים ענייניים לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. תודה. היו"ר נורית קורן: תודה. אנחנו נעבור להצבעה. אני מבקשת מחברי הכנסת לשבת במקומם. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת – 20 נגד – 47 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת לא נתקבלה. היו"ר נורית קורן: בעד – 20, מתנגדים – 47. אם כן, ההצעה לסדר-היום לא התקבלה. הצעות לסדר-היום חשש לאלימות משטרתית מוגזמת היו"ר נורית קורן: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. חשש לאלימות משטרתית מוגזמת, הצעות לסדר-היום מס' 3574, 3578, 3581, 3589, 3590 ו-3591, של קבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה. חברים, אני רק מבקשת שקט. בבקשה. מיכל בירן (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כמו אזרחים רבים, גם אני שמעתי על המקרה המזעזע ב"סופר יודה" בתל-אביב, שבו עובד יוצא לזרוק את הזבל ומגלה שהוא נקלע למשהו, מתקפה אלימה על-ידי שוטרים סמויים. קראתי את הפוסט של גלעד ארדן, השר לביטחון הפנים, והוא מתאר מציאות, סיפור דמיוני על מנהטן ומה היו עושים במקום שלכאורה אין בו חששות ביטחוניים כמו שיש אצלנו, ותוהה מה היו עושים שם השוטרים. אני חייבת להגיד לך, אדוני השר, שהסיפור הדמיוני שלך לא משרת את הנקודה. דבר ראשון, כי גם בארצות-הברית המקרים הרבים של אלימות משטרתית שנראית על רקע גזעני, שסובלים ממנה שם בעיקר אנשים שצבע עורם שחור, הפכו לחלק משמעותי בדיון הציבורי בארצות-הברית, ויש ביקורת ציבורית מרובה. כך שלהיאחז בעניין הזה של "הנה, אם זה יכול לקרות אפילו במנהטן, אז למה שזה לא יקרה כאן, כשכאן אנחנו באמת סובלים מפחד ומסכנות ביטחוניות יומיומיות" – אני חושבת שזה לא משרת את הטיעון שלך. ברור שתפקיד של שוטרים הוא מאוד מסובך, ואני גם שמחה על זה שאתה מגבה אותם באופן כללי. חשוב שהשרים כן יגבו את האנשים שהם אמונים עליהם. מצד שני, גם להמעיט בערך הסיטואציה הזאת נראה לי דבר לא סביר. זה נכון שכל סרטון כזה שבו עוצרים אדם בטח לא ייראה טוב ביוטיוב, וזה נכון. מצד שני, אי-אפשר להתעלם ממה שראינו שם. כל כך הרבה אנשים מכים אדם אחד. נגיד שהיה חשש, נגיד שהם חשבו שהוא באמת – בסדר, שני אנשים לא יכלו לטפל בזה? שמונה אנשים מכים אדם אחד – זה דבר שנראה הגיוני כתשובה לחשש, שיכול להיות שהוא חשש מוצדק? דבר נוסף שאתה לא יכול להתעלם ממנו, השר ארדן, זה שהרבה אנשים – אנחנו רואים בעיקר את הקהילה האתיופית שמעלה את העניין הזה שוב ושוב; התחושה הזאת שהם מקבלים יחס לא מידתי ואגרסיבי ממשטרת ישראל, זה דבר שאי-אפשר להתעלם ממנו. לא כולם מדמיינים את זה, ובמקום להקל בתופעה הזאת, צריך לחקור אותה לעומק. אני חושבת שעם יד על הלב, אדוני השר, אתה יודע שאם היה מדובר באזרח יהודי, תל-אביבי, בהיר עור, הסיטואציה לא הייתה מגיעה למצב הזה. היא לא הייתה מגיעה. וכשרואים את העדויות של חלק מהאנשים שנכחו, שקשישה שואלת אותם: אבל למה זה? והם עונים לה: חכי, שבי בשקט, שלא נגמור גם אותך – אני לא חושבת שיש אדם סביר שיכול לעמוד מאחורי האמירות האלה. אני לא שופטת ואני לא מתיימרת – כמו אחרים ראיתי את הסרטונים, ואני חושבת שהם די ברורים. אני מודאגת משתי סיבות: אם באמת היה פה רקע גזעני, אני חוששת ממה זה אומר על החברה שלנו; אם לא בכך מדובר, נגיד שאתה צודק, אז עולה כאן שאלה אחרת: מה קורה בהכשרות שוטרים, ואיך מאמנים אותם להתמודד עם אתגרים כאלה? אני מסיימת במשפט אחרון. אני כן קוראת לך – ושוב, אהבתי את האופן שבו סיימת את הפוסט. אני כן מקווה שהעניין יילמד עד תום, ייחקר עד תום, ובמידה שאכן יוכח שהייתה פה התנהגות בלתי מידתית על רקע גזעני, תטפל בזה במלוא החומרה. תודה רבה. היו"ר נורית קורן: תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. מירב בן ארי (כולנו): – – – היו"ר נורית קורן: את צודקת. את צודקת, סליחה. חברת הכנסת מירב בן ארי. צריך כנראה להחליף משקפיים. מירב בן ארי (כולנו): גברתי היושבת-ראש, תודה, השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לאירוע שבו הוכה מייסם אבו אלקיעאן. אני חושבת שלבוא ולדבר על האירוע הזה מהספסלים של הקואליציה, ובעיקר אחרי שאתמול הייתי יושבת-ראש ישיבת השדולה, ביחד עם חבר הכנסת איציק שמולי, של "תג מאיר", ולצערי, הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי לבד בשדולות נגד גזענות – הם יכולים להישאר, אתם כבר מכירים אותי היטב שם, אתם יודעים את הפעילות שלי. רויטל סויד (המחנה הציוני): לא רק גזענות, גם שלטון החוק. מירב בן ארי (כולנו): גם שלטון החוק. רויטל סויד (המחנה הציוני): מכיוון שאת היית היחידה – – – מכל הקואליציה שהגיעה – – – מירב בן ארי (כולנו): תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא קיבלתי את המייל. מירב בן ארי (כולנו): קודם כול, קיבלת, בדיוק כמו כל חברי הכנסת. אורן אסף חזן (הליכוד): לא קיבלתי. מירב בן ארי (כולנו): קיבלת, והוויכוח מיותר, כי ההזמנה לשדולות מגיעה במייל לרשימת חברי הכנסת הפעילים, מה שאומר שזה כולל את כל חברי הכנסת. כל אחד בוחר לאן ללכת, וזה בסדר גמור. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – מירב בן ארי (כולנו): לא, הוא לא פעיל בקואליציה, נכון. הוא אחד מחברי הכנסת הפעילים. מחמאה, נכון. אני אומרת שהרבה פעמים אני מוצאת את עצמי בשדולות האלה לבד, אגב, בדיוק כמו אתמול, שמי שהגיעו לשדולה נגד "תג מחיר" ובעד "תג מאיר" היו אני וחברת הכנסת רחל עזריה. אני רוצה להגיד משהו, גם כחברת מועצת העיר תל-אביב–יפו לשעבר, גם כי האירוע הזה היה בערך חמש דקות מהבית שלי: גם אם נבוא – ואני מקבלת את מה שהשר אומר, שצריך לעשות במח"ש ועדת חקירה, וגם אני חושבת שאי-אפשר להכליל את כל השוטרים וחיילי המג"ב כגזענים. גם זה חמור בעיני. אבל בסופו של דבר, איך שלא נסתכל על זה, אם זה היה יהודי שהיה יוצא מהסופר ומבקש מאותו שוטר להזדהות, כנראה, כנראה, לכאורה, הוא לא היה חוטף מכות, ובטח לא מכות כאלה ששברו לו את השיניים – והתמונות הקשות שראינו. אבל אני לא מוטרדת מהיהודים, כי יהודים באים ושואלים ומתגוננים, ואיכשהו גם יוצאים מזה. אני מוטרדת מזה שרק בגלל העובדה שהוא ערבי – בוא נגיד שאולי אם הוא היה במדים זה היה מקל עליו, אבל מפני שהוא ערבי בחולצה של "סופר יודה" והעז להתחצף, כנראה בגלל זה הוא חטף את המכות. השבוע הייתה ישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה, ובוועדה הזאת, חשוב לי שתדע, השר ארדן – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: יש לך איזו היכרות אישית עם הבעלים של "סופר יודה"? מירב בן ארי (כולנו): לא. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אין לך, סתם מעניין אותי לשמוע. מירב בן ארי (כולנו): קובי? לא. קובי כהן, מנכ"ל – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אין לי מושג – – – מירב בן ארי (כולנו): לא, האמת, ששמעתי את מה שהוא אמר – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני שומע את זה שאת כבר מכירה את כל פרטי המקרה. אני עוד לא מכיר. אז אולי – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – מירב בן ארי (כולנו): לא. אדוני השר, האמת היא שבניגוד למה שנאמר כאן לפני כן, אמרתי שאני לא מכירה את פרטי האירוע, ורק דיברתי על העניין שהוא ערבי. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אמרת שאת לא מכירה, אבל אמרת שאם זה היה יהודי הוא לא היה – – – מירב בן ארי (כולנו): אמרתי שאני יכולה לחשוב שאם הוא היה יהודי, כנראה הוא לא היה חוטף מכות. אמרתי "כנראה". אורן אסף חזן (הליכוד): מירב, לא מתאים לך להתבטא כך. לא מתאים לך להתבטא ככה. מירב בן ארי (כולנו): קודם כול, מתאים לי מאוד. אורן אסף חזן (הליכוד): לא מתאים לך בכלל. מירב בן ארי (כולנו): מתאים לי מאוד. אורן אסף חזן (הליכוד): אני לא יודע מי הכתיב לך מה להגיד, אבל לא מתאים לך. מירב בן ארי (כולנו): אתה, אל תפריע לי. אל תפריע לי. היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת חזן, רק שנייה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני הפרעתי אחרי שנגמר לה הזמן. היו"ר נורית קורן: נגמר הזמן. אורן אסף חזן (הליכוד): סליחה, עם כל הכבוד לגברת היושבת-ראש – – – זמן. היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת, אני יודעת שנגמר הזמן, סליחה. אורן אסף חזן (הליכוד): זו שיטה – – – היו"ר נורית קורן: משפט אחרון. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר נורית קורן: משפט אחרון. מירב בן ארי (כולנו): לכל אורך הדברים שאמרתי – – – אורן אסף חזן (הליכוד): הורידו כיפות ליהודים בירושלים – לא אמרתם "אנטישמיות". היו"ר נורית קורן: חברת הכנסת מירב בן ארי. מירב בן ארי (כולנו): מספיק שנאלצתי לשבת כאן – – – היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת חזן, סליחה. מירב בן ארי (כולנו): כן, מספיק שנאלצתי לשבת כאן השבוע ולשמוע את הדברים שאמרת, אז תן לי להגיד את מה שאני חושבת, ואל תכניס לי מילים לפה. היו"ר נורית קורן: חברת הכנסת מירב בן ארי. מירב בן ארי (כולנו): אל תכניס לי – ובטח לא ממך. אורן אסף חזן (הליכוד): אף אחד לא מכריח אותך לשבת שם – – – היו"ר נורית קורן: חברת הכנסת מירב בן ארי. מירב בן ארי (כולנו): אני לא מצליחה – – – היו"ר נורית קורן: רק שנייה. אני מוסיפה לך דקה. אני מבקשת, בתום הדקה הזאת אני לא – – – מירב בן ארי (כולנו): אני אסיים. אסיים גם לפני הזמן. היו"ר נורית קורן: דקה ותסיימי. מירב בן ארי (כולנו): אני רוצה לומר כאן משהו אחד, וזה מה שניסיתי להגיד לשר: השבוע הייתה ישיבה בוועדה לקידום מעמד האישה, ואני לא יודעת אם קיבלת שם את הנתונים. בנתונים נאמר ש-20% מהנשים – ואגב, לא משנה מאיזה מגזר: ערביות, חרדיות, תושבות ותיקות – אמרו שהן חוששות להתקשר למשטרה. ישבה שם שוטרת מולי ואמרה לי: תשמעי, 80% זה הרבה. אמרתי לה: סליחה, 80% בזכות הבסיסית של אישה לביטחון זה לא מספיק. אם 20% מנשות מדינת ישראל חוששות להתקשר למשטרה, צריך לבדוק את זה, וצריך לבדוק איך בפעם הבאה מגיעים ל-95%. זה מה שאמרתי. לא הקשבת לי, נכון? לא דיברתי על מייסם, דיברתי על העניין – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני מנסה להקשיב. השר שטייניץ – – – מירב בן ארי (כולנו): 20% מהנשים – לא קשור לערביות או לחרדיות – אומרות שהן חוששות להתקשר למשטרה. כשיושבת שם שוטרת ואומרת ש-80% זה מספר יפה – אז אני חושבת שלא. מהיכרות אתך אני בטוחה שתוכל להעלות את זה ל-90% מהנשים במדינת ישראל שירגישו בטוחות להתקשר למשטרה. היו"ר נורית קורן: תודה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: רויטל, נמשיך בפעם אחרת. יואל חסון (המחנה הציוני): מה תמשיכו בפעם אחרת? שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: יש בינינו – – – רומן. כל דבר אתה צריך להתערב? אורן אסף חזן (הליכוד): יואל, אם אני הייתי שם – – – יואל חסון (המחנה הציוני): איך אתה הולך למחוזות של רומן? לא דיברתי על זה, אלא – – – אורן אסף חזן (הליכוד): יואל, אם אני הייתי – – – זה היה מקבל קונוטציות, וועדת האתיקה – – – קריאה: – – – היו"ר נורית קורן: אני מבקשת לעמוד בסד הזמנים, בסדר? תודה. שלוש דקות, בבקשה. אני רק מבקשת לאפשר לחבר הכנסת איימן עודה לדבר. בבקשה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי וחברות הכנסת, תמונתו של מייסם אבו אלקיעאן מביטה בנו מכותרות העיתונים. תביטו בעיניו, בפניו הנפוחות, הכואבות והעצובות. מייסם הוא בחור מוכשר וחרוץ. הוא עבר מחורה לתל-אביב ועבד בשתי עבודות, מירוץ ממקום למקום, בחלום לחסוך מספיק כסף על מנת שיוכל ללכת ללמוד. אבל עכשיו הוא במעצר-בית. ביום ראשון אחר-הצהריים החליטה קבוצה של שוטרים לבושים בלבוש אזרחי שהוא איום, בלי שום סיבה, באמצע יום עבודה בכיכר רבין בתל-אביב. ביקשו שיזדהה, ואז התנפלו – מכות רצח, בעיטות, בוקסים, חניקות. הם קראו לו ערבי מסריח. עוד ועוד שוטרים הצטרפו. מייסם הגיע לבית-החולים רק שעות אחר כך, כשחלק מהשוטרים שהכו אותו עדיין אתו. הם אזקו אותו למיטת בית-החולים. להוריו ולמשפחתו המבוהלת הם לא נתנו להתקרב. לאביו, שהתחנן לראות את פניו, סירבו. השוטרים יודעים היטב שזו הרוח שנושבת מלמעלה. המשטרה הזאת, שאמורה לספק לנו ביטחון, היא אימתו של כל צעיר ערבי, אדוני השר לביטחון פנים. בבית-המשפט קבעו באותו לילה שמייסם יושם במעצר-בית ושהוא מורחק מתל-אביב. הוא מורחק, אחרי שהיה ברור שהוא לא היווה איום או סכנה; סתם עוד יום עבודה. והשוטרים – הסכנה האמיתית שרחשה באותו יום ברחובות תל-אביב – הם לא נעצרו ולא הורחקו, ואנחנו אפילו לא יודעים אם נחקרו. ראש הממשלה לא התקשר לאבא של מייסם. השר לביטחון פנים, שכנראה איבד את חוש האירוניה, התלונן שעושים בשוטרים לינץ'. זה אתה, כבוד השר לביטחון פנים. במשטרה למדו שלא מתנצלים. בתגובות רשמיות נאמר שוב ושוב שהשוטרים התנהגו כמצופה מהם. ואני מסכים – השוטרים התנהגו בדיוק כפי שמצופה מהם על-ידי המפקדים שלהם, על-ידי המפכ"ל, על-ידי השר לביטחון פנים ועל-ידי ראש הממשלה. זוהי, כפי שאוהבים להגיד פה, רוח המפקד. הממשלה הזאת לא הוקמה וכבר שוברת שיאים. אנשי ימין כבר רואים בה ניצנים של פאשיזם. ראש הממשלה הפך את הגזענות והשנאה לבשורה המרכזית שלו לאזרחי המדינה, והתוצאות – בפניו של מייסם. אבל חשוב גם לראות את ניצוץ התקווה שהאירוע הקשה הזה הדליק, בזכות אנשים שלא הסכימו לשתוק. עדים מספרים על אישה מבוגרת שצעקה וצעקה על השוטרים שיפסיקו להכות את מייסם – הם צעקו בחזרה: לכי מפה לפני שנגמור גם אותך; עובדי המרכול, ערבים ויהודים, ניסו למנוע ולעצור את המכות; עוברי אורח עצרו, צילמו ופרסמו; קול צעקה עלה מהרשתות החברתיות – צעקה שהדהדה את השתיקה מספסלי הממשלה; קבוצות פעילים ערבים ויהודים ליוו את מייסם בכל הלילה הסוער של יום ראשון. היו"ר נורית קורן: נא לסיים. איימן עודה (הרשימה המשותפת): הם עמדו מחוץ לבית-החולים ובית-המשפט. הם צעקו סולידריות והם צעקו מחאה נגד הגזענות והאלימות של המשטרה ונגד הממשלה שהתוותה את הקו. היו"ר נורית קורן: תודה, חבר הכנסת איימן עודה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אני מסיים. אני קורא מפה לכל האנשים המאמינים באפשרות של חיים אחרים, חיים משותפים המבוססים על ערכי הכבוד והשוויון ואפילו אהבת הזולת: את האופוזיציה האמיתית אנחנו נבנה ביחד ברחוב – – היו"ר נורית קורן: אני מבקשת. חבר הכנסת איימן עודה, עברנו הרבה הרבה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – במאבק משותף. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – נגמר הזמן – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): בשבת בערב ניפגש להפגין ברחובות תל-אביב – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר נורית קורן: שמעתי. תודה רבה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – לצעוק שיש דרך אחרת. היו"ר נורית קורן: תודה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): נעמיד מראה לגזענות ולשנאה – – היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת איימן עודה, אני מבקשת לרדת. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – ונצעד נגד אלימות. היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת, תודה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): במוצאי-שבת, ביום שבת. היו"ר נורית קורן: תודה. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אתה, לא ראוי לשמוע אותך. היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת איימן עודה, זה לא היה במקום. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר נורית קורן: זה לא היה במקום, חבר הכנסת איימן עודה. ואני מבקשת, אני משתדלת לתת – – – אורן אסף חזן (הליכוד): לא, זה בסדר. זה היה במקום. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): מה הוא אמר? מה הוא אמר? היו"ר נורית קורן: אני משתדלת לתת את הזמנים. אתם לא עומדים בזמנים. אורן אסף חזן (הליכוד): לא, לא. זה היה במקום. זה בסדר. היו"ר נורית קורן: אתם לא עומדים בזמנים. חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): אנשים קטנים שלא יודעים להתמודד עם האמת לוקחים את הרגליים ובורחים החוצה. פחדנים. ככה הם מתנהגים. זה בסדר. מתחילה לי את שלוש הדקות? היו"ר נורית קורן: התחלתי. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברותי, חברי חברי הכנסת, וגם הפחדנים שברחו החוצה, כמה זה קל לעלות על הבמה הזאת פעם אחר פעם ולמהר לתקוף את החיילים, למהר להכפיש את השוטרים. לעתים אני יושב פה במליאה, וזה מרגיש לי כאילו כל אחד מחברי הכנסת מהשמאל, מהרשימה הפלסטינית, לפעמים גם מהקואליציה, מהצד הימני של המפה, הם בכלל חוקרים במח"ש, חוקרים במצ"ח, בילו שעות רבות בחדר החקירות, עברו על כל הממצאים, קראו את כתבי ההגנה ואת כתבי התשובה ועברו על לוח הזמנים. הם כבר הכריעו. מבקרים רבות את בית-המשפט על כך שהוא מנסה לקחת לנו את התפקיד, אבל הנה פה, בכנסת ישראל, חבורה של פופוליסטים, שבכלל לא מפריע להם שעל הדרך הם פוגעים במדינה, בטובי בניה ובנותיה, באלה שבזכותם אנחנו מקיימים כאן חיים תקינים, שהיא כבר הכריעה: השוטרים האלה. השבוע גם היו כאלה שהגדילו לעשות וכינו אותם "נבלות". אבל השתיקה, השתיקה היא חלק בלתי נפרד מדרכם. לא זכור לי, בתוך גל הטרור של השנה האחרונה, שלא לומר אינתיפאדה – לא מזהה אף אחד מהפחדנים שנאמו כאן לפני עולה מעל בימה זו ומשבח את השוטרים ומשבח את השוטרות, את החיילים והחיילות, את אנשי כוחות הביטחון שעובדים ועוסקים במבצעים עלומים. למה? שהם יעשו את זה? הרי זה לא, זה לא טרנדי, זה לא מעניין, אבל מאוד קל להשיג חיבוק תקשורתי ואהדה על חשבון אלה שעושים הכול כדי שאנחנו נוכל לחיות פה בכבוד. צריך להגיד את האמת פעם אחת: המשטרה עושה את עבודתה נאמנה. לעתים היא שוגה – יש לה מערכת ביקורת עצמית שיודעת גם לטפל באלה ששוגים. אבל אני, כשאני רואה שוטרים שמעמידים איזה פושטק שלא מסוגל להגיד את שמו, בתקופה שבה, אני מזכיר לכם, בכל רגע אנחנו יכולים לאבד אח או אחות בפיגוע רצחני, מתבייש בכם שאתם מעזים לעלות לפה ולמהר לבקר – קריאות של זכויות אדם, דמוקרטיה, כבוד, אהבה הדדית – בשביל עוד איזו כותרת. מיכל בירן (המחנה הציוני): זה מתוך – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני אסכם ואומר דבר אחד: אני מתבייש בכם, אני מתבייש גם בך, אני מתבייש בכל אחד ואחת שיושבים כאן ונותנים יד לאלה שמייצגים את הגרועים באויבינו, לעושים פעם אחר פעם שיימינג אכזרי ודה-לגיטימציה לגיבורי וגיבורות ישראל במשטרה, בצבא, בכוחות הביטחון. ולאדוני השר גלעד ארדן, אני אומר לך – – היו"ר נורית קורן: תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – בתור מי שמסתובב ברחוב – ואני מסיים, גברתי היושבת-ראש – מה שהציבור באמת חושב, הוא רוצה להגיד לך תודה על מה שאתה והמשטרה שתחתיך עושים כדי שאנחנו נזכה לחיות פה חיים שקטים וטובים יותר. תודה רבה. היו"ר נורית קורן: תודה. ישיב על ההצעות לסדר-היום השר לביטחון הפנים גלעד ארדן. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול שמח שחברי הכנסת פעם בכמה זמן נזכרים במשטרת ישראל ונזכרים לעסוק בה. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): כל הזמן, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כמה חבל שאתם מעולם, מעולם, מעולם – אני מדבר אל אלו שעלו כאן והכפישו וחרצו כבר דין. יש גם הפטנט הזה שאתה בא ואתה אומר: כן, ברור, יש חקירה וכו', ואז מצטט את כל השקרים ואת כל מה שבאופן חד-צדדי נטען וטוענים כנגד השוטרים. כמובן, השוטרים, מרגע שיש חקירת מח"ש, הם הרי לא יכולים להציג בציבור את גרסתם, אז כל מה שאנחנו שומעים – וכמובן התקשורת גם היא משחקת כאן תפקיד מרכזי – כל מה שאנחנו שומעים בכלי התקשורת, חוץ מאשר מה שאני מנסה לעשות במסגרת תפקידי כשר לביטחון פנים וכמי שממונה ונושא באחריות לתפקוד המשטרה ברמה המיניסטריאלית – כל מה שאנחנו שומעים בכלי התקשורת כמובן מגיע רק מכיוון אחד, כי לשוטרים אי-אפשר ברגע שיש חקירה של מח"ש. אז, חברי הכנסת, שמצופה מהם להבין מה תפקידה של משטרה במדינת ישראל, שהיא אמורה לאכוף את החוקים שאתם מחוקקים כאן, ממהרים מייד, לא ממתינים רגע קט אפילו לתום חקירת המחלקה לחקירות שוטרים – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – וכבר הם אומרים, כמס שפתיים, אומרים: כן, כן, אנחנו נמתין לחקירה, אבל היה מזעזע, מצטטים מייד את כל מה שהם שמעו, מבלי כמובן לדעת או להבין – מבינים, אבל זה לא מעניין אותם – שיש גם גרסה נגדית ואף אחד עוד לא קבע מי שיקר ומי דובר אמת. זה ממש לא מעניין אף אחד מאלה שטענו כאן כנגד המשטרה. אז קודם כול בואו נשאל: אם כל כך חשובה לכם רמת האנשים במשטרה ושיהיו שם אנשים איכותיים ושלא יהיו תופעות של גזענות, מישהו מכם בכלל אי-פעם עסק, התעניין, כמה זמן עובדים במשטרה, מה תנאי השכר, מי מגיע למשטרה? זאת אומרת, מה שעושים פה הרבה פעמים, בצדק, על מורים, על מורות, על עובדים סוציאליים, בצדק, מישהו מכם עשה אי-פעם בנושא של המשטרה? דב חנין (הרשימה המשותפת): כן. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אתם יודעים שלמשטרה, דרך אגב, אין ועד עובדים וזה אסור להם על-פי חוק? מישהו מכם פעם לקח על עצמו – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): כן, כן – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – לבדוק גם מה תנאי העבודה שלהם, כמה שעות הם עובדים – – יואל חסון (המחנה הציוני): כן, כן – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – כמה הם רואים את הילדים שלהם, מה תנאי המשמרות שלהם, או שאתם נזכרים בזה רק כשמישהו משחרר סרטון חד-צדדי? בואו נתחיל מזה קודם כול. אז אני אומר לכם, כמי שמלווה את זה – וגם אני אולי לא נחשפתי מספיק בעברי – אני לא מכיר הרבה מקצועות כל כך קשים כמו המקצוע של שיטור במדינת ישראל, מדינה כל כך מורכבת, כל כך לחוצה. וכשאני עושה את ההשוואה עם ארצות-הברית, חברי חברי הכנסת, זה לא כדי להשוות לתגובות של משטרה שאני לא הייתי רוצה לראות כאן. אני לא רוצה לראות משטרה שיורה באזרחים. ואם תבחנו מה שקרה כאן ואיזו הפקת לקחים הייתה, גם מאז אירועי אוקטובר 2000, אז תגלו שמשטרת ישראל, ביחס למה שקורה בעולם – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – רצחה 20 – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – בהפרות סדר, אז ברוך השם ותודה לאל לא יורים פה באזרחים – – אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): ירו – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – שמפגינים – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – קריאות: – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: שמעת מה אמרתי או שלא שמעת? אמרתי מאז שנת 2000. אז עם כל הכבוד, יש הבדל קודם כול בין איך שמתייחסים אזרחים לחוק בעולם לבין איך שמתייחסים במדינת ישראל. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: פה, כששוטר פונה לאזרח זה תחילת דיון, ויכוח, המלצה – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – מי אתה, מה אתה, תציג תעודה, לך תביא מדים – מתווכחים, מקללים – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – אני לא רוצה להגיד לכם איך מגיבות משטרות אחרות בעולם ומה זה אומר מבחינת האינטרס הציבורי. מי מכם שלא מבין שהאינטרס הציבורי של אזרחי מדינת ישראל, מדינה שיש בה גם פשיעה וגם איומי טרור, זה שלא יבזבזו את זמנם של נציגי אכיפת החוק בשמכם בוויכוחי סרק ושתהיה תרבות של ציות לחוק ושיתוף פעולה – מי שלא מבין את זה – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – ועוסק רק בגיבוי לעימותים עם שוטרים, אז סליחה, הוא לא מקיים את תפקידו ואת שליחותו בעיני – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – בבית הזה. עכשיו, עוד הטעיה שאני שומע כל העת: אה, איזה בדיקה כבר תהיה? – שכחתם שיש מחלקה לחקירות שוטרים? שכחתם שרק בשנתיים האחרונות – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): לא מאמינים לה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מי צריך שאתה תאמין בכלל? איימן עודה (הרשימה המשותפת): לא מאמינים לה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מי צריך שאתה תאמין? איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: את מי אתה מייצג? אתה מגבה תמיד טרור ואת אויבי המדינה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אני נציג האוכלוסייה הערבית. אני נציג האוכלוסייה הערבית – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מי בכלל צריך את הגיבוי שלך? אתה כפוי טובה, מי אתה בכלל שתגבה? מי צריך את הגיבוי שלך? איימן עודה (הרשימה המשותפת): אני כפוי טובה? אני זה שמייצג את העם שלי. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מאה אחוז. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אתה צריך להקשיב לי. אתה צריך להקשיב לי. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה מייצג – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: המחלקה – – – היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת איימן עודה – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: המחלקה לחקירות שוטרים – גברתי, אני, מרגע שהתחלתי לדבר, הם לא הפסיקו לרגע – – היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – אז או שתקראי אותם לסדר – – היו"ר נורית קורן: אני קוראת אותם לסדר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – או שתיתני לי לדבר ברצף. איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר נורית קורן: אני לא אפריע לך. אתה רוצה שאני אשתיק אותם? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כן. קריאות: – – – היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת איימן עודה, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. קריאה: – – – על מה? היו"ר נורית קורן: על מה? שהוא מפריע לשר, מפריע לשר. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת חזן, אני מבקשת לא לעזור לי – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר נורית קורן: חזן, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: המחלקה לחקירות שוטרים, אולי יש חברי כנסת שלא רוצים לזכור, אינה שייכת למשרד לביטחון פנים. המחלקה לחקירות שוטרים שייכת למשרד המשפטים, היא מונחית ישירות על-ידי פרקליט המדינה, והיא עצמאית עד כדי כך שכזכור לכם, או שלא זכור לכם או שאתם לא רוצים לזכור, לא רק שאין לה שום בעיה להעמיד לדין שוטרים רגילים מן המניין כאשר היא חושבת שהם פעלו בניגוד לחוק, היא גם מעמידה לדין וגורמת גם לפרישה של ניצבים בכירים במשטרה. ולכן, אנחנו לא זקוקים לחריצת דין מטעם חברי כנסת אינטרסנטים ששופכים את דמם של השוטרים שעושים עבודה קשה ומסכנים את חייהם, עוד לפני שנגמרה החקירה העצמאית – לא הפוליטית, לא האינטרסנטית, לא שבאה כדי לרצות איזה ציבור מצביעים כזה או אחר – של אותו גוף מקצועי אובייקטיבי שהוקם כדי לבדוק טענות נגד משטרת ישראל. אני האחרון שאתן גיבוי אוטומטי לשוטרים במשטרת ישראל אם הם יפעלו בניגוד לחוק. אני חושב שכבר הוכחתי את זה בתחילת תפקידי, כשבמצעד הגאווה היו כשלים חמורים בתפקודה של משטרת ישראל, ואני עמדתי על כך שתקום ועדה עצמאית, וקצינים שם הועברו מתפקידם. אין לי שום בעיה, ואתם יודעים את זה היטב, לבדוק – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): כשהנפגעים יהודים. היו"ר נורית קורן: אני מבקשת לא להפריע. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – אובייקטיבית – לא את הטענות הפוליטיות שלכם לפני שבכלל נעשתה בדיקה ועל בסיס סרטונים חד-צדדיים של בעל עסק שהפועלים והעובדים שלו התנהגו באלימות. מה זה קשור בכלל ליהודים וערבים? רוב – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): זה קשור. זה קשור. היו"ר נורית קורן: סליחה. חבר הכנסת איימן עודה, אני מבקשת לשמור על השקט – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): זהו העניין, בגלל שהוא ערבי. בגלל שהוא ערבי. היו"ר נורית קורן: אני מבקשת. אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. בפעם הבאה אני מוציאה אותך החוצה. אורן אסף חזן (הליכוד): בגלל שהוא התנהג כמו פושטק. היו"ר נורית קורן: סליחה, חבר הכנסת חזן. איימן עודה (הרשימה המשותפת): בגלל שהוא ערבי. תתבייש. היו"ר נורית קורן: אני קוראת אותך לסדר פעם שלישית. סדרנים, אני מבקשת להוציא אותו. אורן אסף חזן (הליכוד): בגלל שהוא התנהג כמו פושטק. היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת חזן, פעם שנייה אני קוראת אותך לסדר. יואל חסון (המחנה הציוני): למה להוציא יושב-ראש מפלגה? אפשר להשאיר אותו – – – היו"ר נורית קורן: אני לא משאירה אותו, הוא יוצא. יואל חסון (המחנה הציוני): אפשר להשאיר אותו. הוא מדבר מדם לבו. היו"ר נורית קורן: קראתי, נתתי יותר מדי זמן. אורן אסף חזן (הליכוד): יואל, זה לא מדם לבו – – – היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת חזן, אל תעזור לי לנהל את המליאה. אני מבקשת שקט. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר נורית קורן: שקט. בבקשה. (חבר הכנסת איימן עודה יוצא מאולם המליאה.) מיכל בירן (המחנה הציוני): – – – היו"ר נורית קורן: תכף גם הוא יצא. בפעם הבאה. קראתי אותו לסדר פעם שנייה. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): לגמרי עילה להעיף אותו. היו"ר נורית קורן: אני מבקשת. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת אוסאמה סעדי, עוד מעט יש לך הבעת דעה מהצד. תמתין. בבקשה, השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מי שמעוניין לצפות באמת בצורה אובייקטיבית יכול להתרשם. דרך אגב, לכן אמרתי שאין פה עניין בכלל של יהודים וערבים – רק מי שמחפש עוד איזה בונוס פוליטי מייד לוקח את זה לכיוונים האלה. האלימות התעוררה לא בממשק הראשוני עדיין עם הצעיר הבדואי שנתבקש להזדהות – – – אורן אסף חזן (הליכוד): סליחה, אתה לא חייב לתת הסברים. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא. רק כדאי לשים את העובדות – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר נורית קורן: סליחה, חבר הכנסת חזן. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת חזן. יואל חסון (המחנה הציוני): זו המהות של הרשות המחוקקת – לפקח. ודאי שהוא חייב הסברים. היו"ר נורית קורן: סליחה, אני מבקשת, חברים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר נורית קורן: סליחה. סליחה, חברים. קריאות: – – – היו"ר נורית קורן: חברים, אני מבקשת. תיתנו לשר להשלים את הדברים שלו. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – – אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר נורית קורן: סליחה, חברי הכנסת. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – – יורים תשובות. היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת חזן, אתה מקשה עלי. בפעם הבאה שאתה תפריע, אני מוציאה אותך החוצה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: הרי כל האירוע הזה לקח סדר גודל של עשר דקות, וכמעט כל הקטע האלים שבו היה ב-20, 30, 40 השניות האחרונות מתוך עשר הדקות, וזה היה כאשר דווקא העובדים של אותו סופרמרקט – ואין קשר ליהודים וערבים – התערבו והאווירה התלהטה, והם התחילו לפעול ככל הנראה יחד עם הצעיר באלימות כנגד השוטרים, כולל דחיפה, כולל תקיפה, כולל נשיכה של השוטרים. אני חייב גם לציין שיש עכשיו תופעה – דרך אגב, היא לא תופעה רק במדינת ישראל, היא תופעה כלל-עולמית – הרי אנחנו בעידן הסמארטפונים והמצלמות במרחב הציבורי, ותחשבו באמת על הנקודה הזאת, עוד הפעם, בהנחה שאנחנו רוצים לייצג אינטרס כללי של ציבור ושל מדינה, שרוצה כן לגבות את מי שאנחנו שולחים לאכוף את החוק לבצע את משימתו. יש כאן שני צדדים, כשצד אחד, כל אזרח היום הוא בגדר צלם, היום כמעט כל אזרח שאוכפים כנגדו עבירה שהוא ביצע – או הוא או אם הוא נמצא עם מישהו – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): טוב מאוד. טוב מאוד. טוב מאוד שמצלמים. היו"ר נורית קורן: סליחה, חבר הכנסת דב חנין. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מאה אחוז, אני רק רוצה להסביר מה אנחנו עומדים לעשות בהקשר הזה. אני מניח שאתה בעד שהחוק ייאכף במדינה מתוקנת. אנחנו עדיין שמים את השוטרים שלנו בעמדת נחיתות, כי, כפי שאמרתי, ברוב המקרים השוטרים מצולמים. כידוע לכם, יש הרבה אפשרויות בצילומים לחתוך, לערוך, להציג תמונה חלקית שמראה רק חלק מהאירוע ולא את מה שקדם לו. המצלמות, במקרה הזה, שייכות למקום מסוים. ולכן מה שאני היום מקדם במשטרת ישראל, יחד עם המפכ"ל, זה את הפיכת משטרת ישראל לאחת המשטרות אולי הראשונות בעולם שבהיקף הרחב שלה כל השוטרים יישאו מצלמות גוף שיצלמו כל העת את הפעילות וגם ישמרו את האירועים, כך שיהיה הרבה יותר קל בעתיד – לפני שחורצים דין וכבר מחליטים מה היה בכל אירוע ומקבלים את הגרסה של החשודים אל מול הגרסה של נציגי אכיפת החוק – אולי אפשר יהיה לראות את הדברים גם באופן יותר אובייקטיבי. בכל מקרה, בהקשר הנוכחי, שוב, אני לא רוצה להתייחס לפרטים עצמם, אבל אני שומע כל מיני שאלות, סליחה שאני אומר, הן אפילו נשמעות מטופשות; אני רואה כל מיני תגובות – הרי אנחנו בעידן התגובות והציוצים וכל ההכרעות המיידיות – איך יכול להיות ששמונה שוטרים מסתערים על צעיר אחד? למה צריך שמונה? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): היו 12. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא ראיתם, דרך אגב, כמה אנשים מעורבים מצדו של החשוד? לא ראיתם את האירוע? תסתכלו עוד פעם, יכול להיות שיש איזו בעיה בסרטון, כי קשה לכם לראות. אורן אסף חזן (הליכוד): יש להם ראייה סלקטיבית. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: הייתה שם תגרה המונית של אנשים שבאו להתערב בפעולה לגיטימית, שגם בתי-המשפט הכריעו בה, כולל בערכאות גבוהות. כל מה שהחשוד נתבקש זה להזדהות. אנחנו נמצאים בתקופה של גל טרור; בתקופה שהבקשה הזאת להזדהות גרמה להצלת חיי אדם ברחבי המדינה, הרבה מאוד, כי בזכות זה שאזרחים דיווחו או שוטרים בדקו אנשים שנראו להם חשודים, פתאום גילו סכין או פתאום גילו משהו אחר, וזה מנע אירועים חמורים. כל היום אתם כאן דורשים ממשטרת ישראל לאתר שוהים בלתי חוקיים. אז מה קרה כאן? שוטר ושוטרת מבקשים מצעיר שעובד במרכז תל-אביב להציג תעודה מזהה. חובתו על-פי חוק. חובתו על-פי חוק. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אז הוא אומר: תראה לי תעודה. מראים לו תעודה. הוא אומר: אני לא מאמין לכם. קריאות: – – – היו"ר נורית קורן: חברי הכנסת. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני לא מחכה למח"ש, כי זו הגרסה שלו, שהוא מסר לעיתון "הארץ". אני מקריא לכם ממה שכתוב באתר "הארץ"; אני מקווה שלאתר הזה אתם מאמינים. הוא אומר לשוטרים: אני לא מאמין לכם, תביאו לי מישהו עם מדים. והם עדיין בסבלנות קוראים לאנשים שיגיעו עם מדים, ואז מתחילים להתערב, דרך אגב, לא ערבים, אלא דווקא עובדי החנות היהודים, שבאים ל"עזרה", לעזור לאותו אדם לא לקיים את מה שהוא מחויב על-פי חוק – אתה עורך-דין, אתה מכיר את זה – והוא מחליט להתעצבן בשלב מסוים. עכשיו, אני לא אכריע כאן, ואני אתן למח"ש לגמור את החקירה, אבל אני מצפה מכל מי שכבר תקף את השוטרים והחליט לגביהם, אם יתברר בסופו של דבר שמי שפתח באלימות נגד שוטרים – דרך אגב, בהקשר הזה אין הבחנה. לצערי הרב, אני רואה גם חרדים בהפגנות שלהם מעזים להשליך אבנים – בהפגנות, לא משנה אם נגד הגיוס או בענייני השבת – לזרוק אבנים, אבנים גדולות, על שוטרים בהפגנה. עוד הפעם, אני מציע לכם לברר מה היה קורה למפגינים כאלה במדינות אחרות בעולם. ההנחיה שלי למשטרת ישראל היא להעמיד לדין ולדרוש עונשי מינימום, לא משנה מי זורק את האבנים, יהודים, ערבים, חרדים, דתיים, חילונים. מי שלא מבין כאן שזה האינטרס של כולנו, הוא יוביל את מדינת ישראל לאנרכיה. אני לא יודע, אולי יש חלק כאן שרוצים שזה מה שיקרה במדינת ישראל. אני מאמין שרוב חברי הכנסת לא רוצים שבמדינת ישראל תשרור אנרכיה. אז אני מקווה ומבקש מחברי הכנסת – אני מקווה שמח"ש לא ימשכו את החקירה הזאת הרבה זמן. יש פה סרטונים, יש ממי לגבות עדויות. אני כבר רואה שהדברים מתחילים להיראות אחרת, אבל אני מצפה מחברות וחברי כנסת אחראיים, שאם יתברר בסופו של דבר שאדם שנתבקש בסך הכול להציג תעודה מזהה פתח בפעולות אלימות נגד שוטרים שמבצעים את תפקידם, אני מצפה מנבחרי ציבור כאלה שיעלו כאן על הדוכן – או יפרסמו התנצלות פומבית. בינתיים אין לי שום בעיה או מניעה להעביר את זה לדיון עומק בכל ועדה שחברי הכנסת ימצאו לנכון. תודה. היו"ר נורית קורן: תודה, אדוני השר. יואל חסון (המחנה הציוני): ועדת הפנים. לדעתי זה רעיון טוב. היו"ר נורית קורן: אוקיי. נרשמו כמה חברי כנסת להביע דעה. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – טלב אבו עראר. אני מבקשת לעמוד בזמנים, דקה אחת בלבד. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, אני הקשבתי לדבריך בקשב רב, ואני אומר לך בצער גדול: יש במשטרה בעיה, בעיה של אלימות כלפי אזרחים; אלימות כלפי אזרחים בכלל ואלימות כלפי אזרחים ערבים בפרט. אגב, אלימות גם כלפי יוצאי אתיופיה בפרט, ויש גם בעיה של אלימות כלפי נשים. אתה הזכרת את המקרה של מייסם אבו אלקיעאן. אני שמעתי כמה מהעדויות, הן עדויות מאוד מאוד קשות; אני ראיתי גם כמה מהסרטונים, גם הסרטונים הם מאוד קשים. אני מצפה ממך, אם אכן יתברר – ואני מקווה שאכן יתברר – שיש כאן בעיה, שגם אתה תעלה על הדוכן הזה ותגיד שתנקוט את האמצעים הנדרשים כנגד מי שעשה את זה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת חזן. דב חנין (הרשימה המשותפת): אני רוצה להפנות את תשומת לבך, אדוני השר, לפרסום מהיום על צעירה בת 18, שהותקפה על-ידי שוטרים, עם שבר בגולגולת – – – היו"ר נורית קורן: נא לסיים. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – הותקפה באקדח "טייזר". עכשיו, אני אומר לך את זה, אדוני השר, כמי שתמיד תמך בתנאי עבודה לשוטרים, תנאי שכר לשוטרים. היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת דב חנין, תם הזמן. דב חנין (הרשימה המשותפת): אני רוצה שוטרים שיקבלו תנאים ראויים, אבל גם שיתנהגו בצורה ראויה ויהיו שוטרים במדינה דמוקרטית. היו"ר נורית קורן: תודה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה; דקה בלבד. ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אני באמת מאמין וחושב לנכון שהשר לביטחון הפנים – הייתי מצפה ממך שתהיה יותר אובייקטיבי, כי אתה אמון על כל הציבור, ערבים כיהודים. לכן מה שקרה עם מייסם אבו אלקיעאן, שניגשו אליו אזרחים ממש – יהודים אזרחים – סירבו להזדהות; שים דגש במילה הזו, סירבו. כשהוא ביקש שהם יזדהו, הם סירבו, ואז הוא גם לא האמין להם. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מאיפה אתה יודע את זה? על סמך מה? אתה פשוט משקר. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): הם סירבו. אני בטוח בזה. תראה, תראה, כל העדים, כל העדויות שהיו – – – אורן אסף חזן (הליכוד): הוא ממציא פנטזיות. הוא פנטזיונר. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): גברתי, את אומרת לסיים בדקה – הוא מפריע. היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת חזן, מספיק. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): כל העדים בקטע הזה היו יהודים, לא בדואים ולא ערבים. הבנת, מכובדי השר? יהודים. אין עדות יותר צודקת מעדות יהודי, שהוא בעל הסופרמרקט, וגם אחרים. ככה אתם נוטים להאמין כל הזמן. לכן, יהודים הם שהעידו שהם סירבו להזדהות, ואז הוא לא האמין להם. יעני, מכובדי השר, אני חושב שהחוק – – – היו"ר נורית קורן: תם הזמן, אדוני. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): החוק מחייב – – – היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): גברתי, הפריעו לי. תני לי רק חצי דקה, אם אפשר. היו"ר נורית קורן: משפט אחרון. אחרון. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): החוק מחייב שר, מחייב חבר כנסת, מחייב כל אדם להזדהות. אני, כשאני נכנס לכל מקום, מבקשים ממני תעודת חבר כנסת, אני מזדהה. כך החוק. לכן, אני באמת חושב גם – מעכשיו המשטרה מפעילה לחץ על מח"ש כדי לשנות דעתה, במקום שהיא – – – היו"ר נורית קורן: תודה, חבר הכנסת טלב אבו עראר. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – במקום שהשר ארדן ייתן גיבוי למח"ש – אני בכלל לא מאמין למח"ש. עדיין יש – – – היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת טלב אבו עראר, תודה. תודה. סיים, זהו, גמרנו. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אבל מילה אחרונה. משפט אחרון. היו"ר נורית קורן: לא, אין משפט אחרון. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): יש סקר – – – היו"ר נורית קורן: אני מבקשת לסיים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): משפט אחרון. היו"ר נורית קורן: אני מבקשת לסיים. לא משפט אחרון, תסיים בבקשה. זהו. תודה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): את ממילא יושבת עם הקואליציה – לשמוע, אבל 95% מהתיקים במח"ש – – היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת, אני מבקשת. אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): תסגרי לו את המיקרופון. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – נסגרו. קריאה: – – – היו"ר נורית קורן: אין בעיה, תודה רבה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר נורית קורן: אדוני. אני מבקשת מהסדרנים להוציא אותו החוצה. אני מבקשת מהסדרנים להוציא אותו החוצה. תודה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אני יוצא. (חבר הכנסת טלב אבו עראר יוצא מאולם המליאה.) השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: גברתי, אפשר לשאול במסגרת איזה סעיף בתקנון הם מדברים בכלל עכשיו? היו"ר נורית קורן: מותרת להם הבעת דעה, דקה. אבל הם לא עומדים בדקה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: באמת אני שואל. תפני אותי לסעיף. היו"ר נורית קורן: נאזם יפנה אותך. אדוני השר – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: הלוואי שאני אחיה במכפלות של הדקה הזאת כפול – – – קריאות: – – – היו"ר נורית קורן: אדוני השר, חברים, חברי חברי הכנסת, אני מבקשת – חברי חברי הכנסת, אני מרגישה שאני אולי לא נחוצה פה, אבל בינתיים אני מנהלת פה את המליאה. אני מנהלת פה את המליאה, ואני מבקשת: יש זמן של דקה. אני נותנת מעבר לזה, ואני מסכימה – אפילו מעבר לתקנון אני נותנת גם לאנשים לדבר, אבל אתם מבזים אותי ברגע שאתם לא מסיימים את הדקה, ועוד – ואחר כך עוד אני לא נחוצה פה, ואני לא יודעת לנהל את המליאה. אז קצת כבוד לסגנית יושב-ראש הכנסת. תודה. חבר הכנסת, בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, עוד לא חוקק חוק שמחייב כל ערבי להזדהות בפני כל יהודי, אז שוטר גם צריך להזדהות. שוטר צריך להזדהות, להראות שהוא שוטר. זה – 1. 2. לפני – כבוד השר, אני פונה אליך, כבוד השר לביטחון פנים. בלי לנדנד את הראש ככה לשמוע אותי, כי אני אומר לך דברים חשובים, שכדאי שתשמע אותם. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אתה מדבר בצורה הכי גזענית. גזענות זו עבירה על החוק, אוקיי? אתה לא יכול להגיד – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אתה גם הגשת כמה חוקים, אדוני – – – היו"ר נורית קורן: סליחה, השר ארדן. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): כן, אני אמרתי, עוד לא חוקק החוק – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: זה שוטר ואזרח, לא ערבי ויהודי. אתה – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני אמרתי במפורש: עוד לא חוקק החוק הזה. אתה יודע מה? אני לא אתפלא אם תגיש אותו גם, אם אתה מדבר על גזענות. אז קודם כול, החוק הזה עוד לא חוקק. 2. השר וחברי כנסת שמאשימים אותנו שאנחנו קופצים מייד ואנחנו אומרים גרסה א' ולא גרסה ב', אתם גם – המשטרה והמשרד שלך ישר מגבים את השוטרים ולא מחכים לתוצאות החקירה של מח"ש. אתה לא צריך לבוא לקבוע את הגרסה האחרת כל עוד מח"ש לא סיימה את החקירה. היית צריך לבוא ולהגיד: הנושא עבר למח"ש, בינתיים אני מבקש מכולם – – – היו"ר נורית קורן: תודה. אני מבקשת לסיים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): מה זה? חצי מהזמן אתם דיברתם, לא אני. היו"ר נורית קורן: נכון, נתתי מעבר לזמן. שתי מילים ותסיים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): שתי מילים. יואל חסון (המחנה הציוני): צריך לכבד את התקנון. דקה זה דקה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסדר, אבל לא נתנו לנו לדבר את הדקה. היו"ר נורית קורן: סליחה, חברים. חברים, אתם אולי לא מבינים – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא נתנו לנו לגמור את הדקה. היו"ר נורית קורן: שתי מילים ותסיים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): שתי מילים. זה אותו דבר, שגם שרים וגם חברי כנסת הלכו להפגין מול בית-המשפט הצבאי ביפו בקשר לחייל הרוצח. היו"ר נורית קורן: תודה, תודה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – לא מאמינים לבתי-משפט, לא מאמינים – – – היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת, תודה. תודה רבה. סליחה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אני באמת מבקשת – את הדקה. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר נורית קורן: אתה עורך-דין ואני עורכת-דין, אז אנחנו יכולים להסתדר ביחד על הדקה. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, אני רוצה לפנות אליך בעניין אחר לגמרי. אני רוצה לנצל את הדקה הזאת לפנות אליך שוב, אחרי שפניתי אליך שלשום והיום, בעניין החזרת הגופות. אני מבקש שאתה תשקול את החלטתך ולבטל את ההחלטה שקיבלת אתמול, ולהורות על המשך קיום החלטת בג"ץ. אני הייתי בבג"ץ, ובית-המשפט ביקש מאתנו, כאנשי ציבור, אדוני השר, לטפל בבעיה ההומניטרית הזאת ולהביא לסיומה. עד עכשיו החזרתם הרבה גופות, נשארו חמש – – – אורן אסף חזן (הליכוד): יש הרבה מחבלים. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): נשארו חמש – אל תפריע לי, אני רוצה לעמוד בדקה. היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת חזן, אני מבקשת. אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): נשארו חמש, אדוני השר. גם אם היו טענות על הפרת תנאים של משפחה כזאת או אחרת – ואני בדקתי את העניין ואין הפרת תנאים – לא צריך להעניש את כל המשפחות. ואני מבקש לסיים את העניין הזה ולהחזיר את הגופות לפני חודש הרמדאן, ב-6 ביוני. תודה, אדוני השר. היו"ר נורית קורן: תודה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת אורן אסף חזן. אני מבקשת – דקה. דקה, בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): היושבת-ראש, כבוד השרים, אני מקשיב פה לדברי ההבל שיוצאים מהפה של חברי הכנסת מהרשימה הפלסטינית, ואני לא מפסיק להיות המום מהצביעות. לא זוכר ששמעתי אתכם עומדים פה וזועקים כאשר היה מקרה של השוטר – ספק נכון, ספק לא נכון, אני לא יורד לשורש העניין; לא תפקידי, הרי אני לא חוקר, לא במח"ש וגם לא במצ"ח, אבל כאשר היה המקרה עם שוטר התנועה שהשתמש באקדח "טייזר", לא זוכר ששמעתי אתכם מזדעקים כאשר היה ויכוח אם היה שימוש בכוח מופרז, יותר או פחות, במגרשי הכדורגל; לא זוכר ששמעתי אתכם מזדעקים כאשר באו לכאן, לכנסת הזו, וביקשו אלמנות משטרת ישראל קצת סיוע מחברי הכנסת כדי לעזור להן לקבע את המקום שלהן ואת מה שמגיע להן. לא שמעתי אתכם מזדעקים כאשר מצאנו את עצמנו פעם אחר פעם זוכים לקצת נחת מהעבודה על-גבול-המושלמת של משטרת ישראל. היו"ר נורית קורן: תודה. הסתיים הזמן. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מסכם ואומר, ברשותך, בשתי השניות שנותרו לי: הגיע הזמן שאנחנו כאן נצדיע למשטרה, נצדיע למפכ"ל, נצדיע לכל שוטרי ושוטרות ישראל ונפסיק להשתמש בבמה הזאת להסתה גזענית, פרועה, רק מתוך אג'נדה פרטית. תודה. היו"ר נורית קורן: תודה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, אומנם נכנסת לבד, בלי שאישרתי לך, אבל עכשיו יש הצבעה – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר נורית קורן: – – – עכשיו יש הצבעה, אז עכשיו אני מבקשת לדעת – המציעים, מה ברצונכם לעשות? השר מוכן להקשיב לכל דבר. איימן עודה – איפה הוא? הלך. הלך. אורן, להסיר, או לוועדה? קריאה: – – – היו"ר נורית קורן: רק המציעים. שר התיירות יריב לוין: מה שרוצים המציעים. היו"ר נורית קורן: המציעים. איימן עודה לא נמצא פה. איפה מיכל בירן? חבר הכנסת אורן אסף חזן, נשארת היחיד מהמציעים – הסרה או לוועדה? אורן אסף חזן (הליכוד): לא, לוועדה. אם היה רוב היינו מסירים. היו"ר נורית קורן: אז נצביע – לוועדת הפנים או להסרה. בבקשה, מי בעד? מי נגד? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): בעד זה פנים? היו"ר נורית קורן: בעד זה בשביל להעביר. אורן אסף חזן (הליכוד): להסיר, להסיר, בעד זה להסיר. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר נורית קורן: בעד – 12, מתנגד אחד. אם כן, ההצעה לסדר-היום תועבר לוועדת הפנים. הצעות לסדר-היום נאום נשיא מצרים א-סיסי והמשא-ומתן הפלסטיני–ישראלי היו"ר נורית קורן: אנחנו עוברים להצעות הבאות לסדר-היום: נאום נשיא מצרים א-סיסי והמשא-ומתן הפלסטיני–ישראלי, מס' 3539 ו-3572. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, השרים, חברי הכנסת, ב-17 במאי נשא נשיא מצרים נאום מכונן וחסר תקדים על ההזדמנויות הגדולות שעומדות לפתחנו. אמר נשיא מצרים: אם ניתן תקווה וערבויות לביטחון שתי המדינות, אנחנו המצרים מוכנים לסייע בביטחון. יש הזדמנות אמיתית, אני מקווה שההנהגה הישראלית תסכים שהנושא חשוב, אמר נשיא המדינה הערבית הגדולה, החזקה והיציבה. כעת נותר לנו, חברי חברי הכנסת, לתהות כיצד יתייחס נתניהו אל דברי א-סיסי. חברי חברי הכנסת, אתמול או היום גילינו שנתניהו הוא ממוצא ספרדי. ככה נחשפנו כולנו – השר ארדן, אני לא יודע אם אתה יודע את זה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: ס"ט, אבל לא – – – יואל חסון (המחנה הציוני): ס"ט, ספרדי, הוא לא ירד לפרטים של – – – קריאה: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – הוא לא ירד לפרטי הס"ט, אוקיי? הוא אומר: אני ספרדי. זה כמו שבגין היה מרוקאי, השר ארדן, זה כמו שבגין היה מרוקאי. אבל בכל אופן אני אומר, חברי הכנסת, אולי עכשיו, עם השורשים הספרדיים של נתניהו, הוא יבין יותר את המזרח התיכון, ואולי עכשיו, באמת, יחד עם שר הביטחון החדש שלו, אופק מדיני גדול ייפתח בפנינו, הזדמנויות מדיניות יוצאות דופן ואמיתיות. הרי ראש הממשלה אמר על הדוכן הזה ממש כאן שזה הזמן ויש הזדמנויות. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אולי יפתיע. יואל חסון (המחנה הציוני): ואנחנו רואים את המציאות ההפוכה, לצערי, שכבר שנים, שנים, ראש הממשלה מנהל אפס מדיניות בתחום הפלסטיני, אפס מדיניות בנושא – עם מדינות ערב, אפס פעילות מדינית. האפס פעילות מדינית הזה, חברי חברי הכנסת, מוביל אותנו להידרדרות במעמד הבין-לאומי, מוביל אותנו להתמודדות עם גורמים אנטי-ישראליים שהולכים ומתחזקים – ועל מה הם מדברים, גברתי היושבת-ראש? הם מדברים על הסרבנות הישראלית. מדינת ישראל, שלאורך שנים אמרה: אנחנו מוכנים לשבת בכל מקום, כל זמן, בלי תנאים מוקדמים, ונכונים תמיד לשלום – מדינת ישראל הפכה היום להיות סרבנית שלום או סרבּנית שלום? אנחנו? ואני אומר לכם, חברי חברי הכנסת: אל תאמינו לדבריו של נתניהו, כמו שאני לא האמנתי לדבריו אף פעם, בכל מיני המגעים לענייני ממשלת האחדות – אצל נתניהו יש דיבורים, דיבורים, דיבורים, אין לו כוונה אמיתית להוציא את ישראל מהמצור המדיני, אין לו יכולת להוציא את ישראל מהמצור המדיני. הרי בשורה התחתונה, כדי לצאת מהמצור נדרשת – או: נדרשות פעולות שנתניהו לא מסוגל לעשות אותן. והמינוי הזה של השר ליברמן – שאגב, אגיד ככה, בהערת סוגריים, גברתי היושבת-ראש, יעשה מאמץ להיות הרבה פחות קיצוני ממה שאנחנו חושבים, אבל זה לא משנה, בעיני הקיצוני האמיתי הוא מי שיושב על כיסא ראש הממשלה; נתניהו הוא זה שבמשך שמונה שנים – – – היו"ר נורית קורן: תודה, חבר הכנסת חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): תני לי עוד חצי דקה, ברשותך. היו"ר נורית קורן: חצי? נספור אותה יחד. יואל חסון (המחנה הציוני): דקה את מוכנה? היו"ר נורית קורן: חצי. שר התיירות יריב לוין: ל"ג בעומר. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, הקיצוני האמיתי הוא נתניהו. הוא האיש שלא מקדם כאן תהליך מדיני, הוא האיש שמסכן את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הוא זה שמסכן את הרוב היהודי בארץ הזאת, הוא זה שמונע פתרון שתי מדינות מתוך ביטחון, שאפשר להשיג. היו"ר נורית קורן: תודה, חבר הכנסת חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): כי אנחנו מאמינים ביכולת גם של פתרון של שתי מדינות, גברתי, וגם יכולת לשמור על הביטחון ולהיאבק בטרור, מה שנתניהו לא עושה. תודה רבה. היו"ר נורית קורן: תודה, חבר הכנסת חסון. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. היום ל"ג בעומר, יאללה, תיתנו לנו ללכת הביתה, תעמדו בזמנים. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר נורית קורן: הילדים שלו מחכים בבית. דב חנין (הרשימה המשותפת): אנחנו מוגבלים, אנחנו מוגבלים בזמן. היו"ר נורית קורן: נכון. מוגבלים, אבל עוברים את הזמן. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הכנסת עוסקת פחות מדי בשאלה הפוליטית המדינית הבסיסית שעומדת בפני ישראל; השאלה הגדולה שעומדת בפנינו היא עדיין השאלה של מלחמה או שלום. וכאשר ממשלת נתניהו בוחרת – והיא בוחרת – לא ללכת בדרך השלום, היא בסופו של דבר מובילה אותנו לדרך של מלחמה. עמיתי חברי הכנסת, אני לא מדבר רק על הדברים החדשים; הרי יוזמת שלום ערבית נמצאת על השולחן יותר מעשור – יוזמת שלום ערבית שמדברת על שלום בין ישראל, הפלסטינים וכל העולם הערבי, על בסיס התמודדות עם כל השאלות הקשות: הקמת מדינה פלסטינית בצד ישראל בגבולות 1967, פתרון שאלת הפליטים, התייחסות לשאלת ירושלים. היוזמה הזאת נמצאת על השולחן, זו יוזמה שממשלת ישראל כבר לפני שנים הייתה צריכה לאמץ. עכשיו הצרפתים מציעים ועידה בין-לאומית; גם לזה ראש הממשלה נתניהו מסרב. האמת היא שמתוך היכרות עם מר נתניהו אני לא כל כך מבין את הסירוב הזה; הרי מר נתניהו הוא אדם מוכשר, ללא ספק, וגם מצטיין בתחום המכירות, והוא היה יכול להגיד: אני מסכים ליוזמת השלום הצרפתית, להגיע לפריז ולהסביר לצרפתים שהוא איש השלום הגדול וכל הבעיות לא נמצאות אצלו – הוא יודע לעשות את זה בכישרון רב. אבל אפילו מזה הוא חושש; אפילו מזה הוא חושש. הסרבנות שלו היא סרבנות מלאה וכוללת. גם כאשר היום, כאשר הוא מצרף את מר ליברמן לממשלה הוא טורח להדגיש שזו ממשלת שלום. נדמה לי שהוא מבין שבעולם כבר אף אחד לא מאמין ואף אחד לא מתייחס ברצינות. אבל השאלה איננה רק מה חושבים על מר נתניהו ועל ממשלתו בעולם, השאלה היא הרבה יותר כבדה ורצינית מזה. אם לא נתקדם לשלום, נידרדר למלחמה. האלטרנטיבה למהלך היסטורי של שלום צודק בין ישראל והפלסטינים, בין ישראל והעולם הערבי, איננה המשך של הסטטוס-קוו, האלטרנטיבה היא הידרדרות למלחמה חדשה. אנחנו צריכים להבין: האזור הזה, המזרח התיכון, נמצא במירוץ נגד הזמן; כלי נשק חדשים נכנסים לאזור הזה מכל הכיוונים, וההבטחה של מלחמה נוספת, ההבטחה של חיים על החרב, שנתניהו ממשיך להבטיח לעם בישראל, היא הבטחה לא של חיים אלא של מוות ושל שכול רב. תודה. היו"ר נורית קורן: תודה. ישיב השר לוין, בשם הממשלה. שר התיירות יריב לוין: גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת המציעים, תשמעו, זה לפעמים מדהים איך אפשר להתעלם מהמציאות כאילו היא לא קיימת. אני חשבתי לתומי שכאשר אתם מגישים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): עצם זה שראש הממשלה שלח אותך לענות – – – היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת חסון, בבקשה. שר התיירות יריב לוין: חבר הכנסת חסון, אני אראה בזה, ברשותך, מחמאה. אני מוכרח לומר, כשראיתי את הנושא של ההצעה הדחופה לסדר-היום, פיתחתי איזו תקווה – שכמובן התפוגגה מייד – שאולי אשמע כאן דברים אחרים. רבותי, הנאום של נשיא מצרים הוא ההוכחה הטובה ביותר להצלחה של המדיניות שהממשלה הזאת וראש הממשלה נוקטים. הרי מה אומר ראש הממשלה? הוא אומר: אנחנו נעמוד על זכויותינו. אנחנו נעמוד על העקרונות שלנו. אנחנו נושיט יד לשלום. אנחנו לא נחיה באשליות. אנחנו ניאבק בטרור במלוא העוצמה, וכשנעשה את זה, גם באזור – ואולי קודם כול באזור – מנהיגים ועמים יבינו שישראל לא רק שאיננה בעיה אלא היא המרכיב המרכזי בכל פתרון. והנה מגיע נשיא מצרים, בנאום אמיץ, שאף אחד מכם לא טרח לשבח אותו כאן, לצערי, בנאום אמיץ מאוד אומר את האמת, מושיט יד ומוכן לקחת חלק במאמצים האדירים שישראל וראש הממשלה בראשה שותפים להם כבר מזמן, כדי לנסות להביא לכאן מציאות אחרת, מציאות יותר טובה. אמר ראש הממשלה שיש אינטרסים משותפים ויש, לצערי, גם איומים משותפים שיוצרים קרבה בינינו לבין מנהיגים ועמים באזור. אמר, והנה הנאום של נשיא מצרים מוכיח שככה אכן הדברים. אמר ראש הממשלה, ובצדק, שהגיע הזמן שנתנער מהאשליה שאפשר לנהל כל היום את כל החיים סביב מה שמכונה הסוגיה הפלסטינית. אני אומר לכם שזה בדיוק הפוך. אני חושב שהדרך לקדם פתרון כאן היא קודם כול על-ידי יצירת מעטפת אזורית תומכת, על-ידי אווירה אחרת, על-ידי נורמליזציה עם מדינות ערב השונות שאין לנו שום סכסוך אתן. אני חושב שהנאום של נשיא מצרים בהחלט מוכיח שיש הרבה אמת בגישה הזאת. אנחנו משקיעים מאמץ עצום להרחיב את היחסים עם המדינות באזור. אני כמובן לא יכול לפרט את כל הדברים, אבל אני חושב שאין ספק שהנאום הזה הוא בהחלט תוצאה של הבנה שפניה של ממשלת ישראל לקידום השלום ולכיוון היציבות האזורית. פשוט מדהים לראות שאת מה שרואים שליטים ומנהיגים באזור כולו, אתם, שחיים כאן, מסרבים לראות. אני אומר לכם, הגיע הזמן שתסתכלו על המציאות. הגיע הזמן שתחדלו מהאינסטינקט האוטומטי הזה של לתקוף את ראש הממשלה. הגיע הזמן שתכירו בכך שדווקא המדיניות הזאת היא הסיכוי היחיד להגיע באמת להסדר של שלום-אמת. אני חושב שאם נדע להתלכד כאן מאחורי מדיניות כזאת ונשדר את זה גם לעולם ונשדר את זה למנהיגים באזור, אולי נצליח ביחד לבנות כאן עתיד טוב יותר. אני מאמין שזה אפשרי. ראש הממשלה מאמין שזה אפשרי. הגיע הזמן שגם אתם תסתכלו על המציאות ותראו את התקווה ואת ההזדמנויות שישנן בפנינו. ואני, גברתי – גברתי או אדוני – אני מוכן להעביר את זה לאן שמעוניינים המציעים. היו"ר יחיאל חיליק בר: מה המציעים מבקשים? יואל חסון (המחנה הציוני): מליאה. אורן אסף חזן (הליכוד): במקרה של חיליק, לא בטוח אם זה גברתי או אדוני. היו"ר יחיאל חיליק בר: חזן, אני בוחר שלא להתייחס להערה שלך. אורן אסף חזן (הליכוד): אני רק אומר, במקרה שלך, לא ברור. היו"ר יחיאל חיליק בר: כבוד השר, הם מציעים מליאה. אני מבקש, לאורן אסף חזן – הבעת דעה, אף ששקלתי לבטל לך את זה בשל הערתך. אחריו – עבד אל חכים חאג' יחיא. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, השר, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול חייב להודות שבמשך תקופה מאוד מאוד ארוכה ניסיתי להבין מה פשר החום והקרבה שאני חש לראש הממשלה, והיום אני מבין: אני רוצה לברך אותו להצטרפותו לבני המשפחה, בני העדה המזרחית. היו"ר יחיאל חיליק בר: לעדות המזרח. אני בירכתי אותו גם בפייסבוק. אורן אסף חזן (הליכוד): היום הבנתי את הקרבה שאני חש אליו, אתה רואה? זה לא בכדי. היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת חזן, אני בירכתי אותו היום בפייסבוק. אמרתי, מאחר שהוא "דייאלנה", משלנו, מה שנקרא – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אצלנו הטריפוליטאים זה מעבר. אצלנו בטריפוליטאית אומרים "צ'אנה ח'יר" – שלנו הכי טוב, עכשיו רואים, שלנו הכי טוב. היו"ר יחיאל חיליק בר: הזמנתי אותו לקידוש מסורתי בצפת וביקשתי ממנו שבדרך יעבור ויראה מה קורה בעיירות הפיתוח עם אחיו המזרחים. אורן אסף חזן (הליכוד): אני בטוח שראש הממשלה – ואני רואה את זה – הוא עושה ימים ולילות, מפני שהוא יודע מה קורה, והוא מקרב פעם אחר פעם את המרכז לפריפריה ומקדם את העשייה והחקיקה החברתית. ועכשיו לנושא עצמו. אחרי שהתברכנו בראש הממשלה במשפחתנו, אדוני היושב-ראש, השר, חברי חברי הכנסת, תראו, אני קצת התפלאתי לשמוע את נאומו של א-סיסי. אני חושב שקורית פה מתחת לאף שלנו, בתקופה האחרונה, איזו תופעה הזויה שלאט-לאט, דווקא מתוך הבית הזה כלפי חוץ – והעולם פשוט מצטרף. אנשים שוכחים שאיפשהו שם בשנת 1948 נגמר המנדט על ארץ-ישראל; איפשהו שם, בשנת 1948, עמדנו והכרזנו. אני מאמין שכולנו, בדרך כזאת או אחרת, היינו באותו רגע היסטורי שבן-גוריון מכריז על המדינה, מדינה יהודית בארץ-ישראל. וההתערבות החיצונית הזאת של כל אחד שמחזיק מעצמו מנהיג, שהיום הוא מנהיג ואולי מחר הוא בבית-הסוהר ואולי מחרתיים הוא בכלל שחקן בהוליווד, במציאות שאנחנו מנסים לחיות פה היא פשוט שגויה. הגיע הזמן שאתם בשמאל תיקחו סיכה קטנה, תעשו חור קטן בבלון שקיים לכם מסביב לראש, תשחררו את האוויר ותבינו שזה הכול עורבא פרח. אין עם מי לדבר, לא היה עם מי לדבר. יש רק מדינה אחת מהירדן לים, מדינת ישראל. ארץ-ישראל לעם ישראל ולא לישמעאל. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חבר הכנסת חזן. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה. אני מצטרף לברכות שלך לראש הממשלה על גילויו את מזרחיותו. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, בהתחלה לא התכוונתי לדבר, אבל כששמעתי את השר אומר שא-סיסי מושיט יד, אז כשא-סיסי מושיט יד הוא מקבל בדיוק את מה שמגיע לו: לסיסי מגיעה סטירה, וממשלת ישראל נתנה לו את הסטירה. סיסי לא יכול להיות שותף לשום שלום. הוא רוצח עם. מקומו בבית-משפט בין-לאומי לפשעי מלחמה. בנוסף, ממשלת ישראל חושבת שכאילו באים אליה ואז היא בסדר. אנשים התייאשו מהממשלה הזאת. ראש הממשלה חותם היום על הסכם קואליציוני עם ליברמן, שהולך להיות שר הביטחון. ומה הוא אומר לאנשים? הוא אומר לעולם: חבר'ה, אני מביע בו אי-אמון, אני זה שיקבע את ענייני הביטחון. אז קודם כול הוא מצרף אותו, ואומר: אני זה שיקבע, ובזה הוא מביע אי-אמון. אז אם ראש הממשלה מביע אי-אמון בסיסי, אנחנו גם מביעים בו אי-אמון. ואם הוא מביע אי-אמון בליברמן, כי הוא לא יקבע ביטחון אלא רק יחמם את הכיסא – זה מה שהבנו – אז גם אנחנו מביעים אי-אמון, גם בליברמן וגם בראש הממשלה ובממשלתו. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. אדוני השר, הצבעה על העברה למליאה. זה מה שמבקשים המציעים. יואל חסון (המחנה הציוני): אין לו ברירה. היו"ר יחיאל חיליק בר: יש לו ברירה, הוא יכול להתנגד. נא להצביע. מי בעד ומי נגד העברת הדיון הזה למליאה? בבקשה. נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תשעה בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אני קובע כי ההצעות לסדר-היום בנושא: נאום נשיא מצרים א-סיסי והמשא-ומתן הפלסטיני–ישראלי, תעבורנה לדיון במליאה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יחיאל חיליק בר: הודעה לסגן מזכירת הכנסת. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 59) (צמצום תחולת הסדר קצבה ומשכורת מקופה ציבורית), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם. הסכם בדבר הפקה משותפת של סרטי קולנוע בין מדינת ישראל לבין קבינט השרים של אוקראינה. כמו כן, חבר הכנסת יואל חסון ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק הצהרת הון של בעלי תפקידים בכירים בשירות המדינה וברשויות המקומיות, התשע"ה–2015, שמספרה פ/1719. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. הצעות לסדר-היום המשבר במעונות-היום היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום: המשבר במעונות-היום, מס' 3499, 3506, 3515, 3535, 3576, 3587 ו-3588, שעליהן ישיב השר יריב לוין. ראשון הדוברים – חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו – חברי הכנסת שאשא ביטון, עליזה לביא – אם יהיו פה – בצלאל סמוטריץ, מקלב ונורית קורן. בבקשה, אדוני. איציק שמולי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, מחר אמורה לצאת לדרך השבתה של מעונות-היום, לאחר שבשבוע שעבר, אם אני זוכר נכון, הייתה שביתת אזהרה ראשונית. אני חושב שלאור מה שהיה השבוע בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אנחנו יצאנו משם, אדוני השר לוין, עם התחושה שמשרד הכלכלה לא מבין עד הסוף את החשיבות של מעונות-היום ואת החשיבות של הצורך לעשות בהם רפורמה כוללת. כי כשאנחנו הגענו לדיון, אז התיאור של הגברת מיכל צוק – שהיא פקידת ציבור מקצועית ומסורה ונאמנה, אבל במקרה הזה היא פשוט טועה – היה תיאור מלאכותי של כביכול משהו שהוא בדרך לפתרון המשבר, אז היא תיארה איך ייתנו יותר תקציב לפה ולשם, ובאופן כללי הם הולכים להשקיע הרבה הרבה יותר כסף על ההכשרות של הסייעות במעונות. אבל עלתה רק שאלה אחת שנותרה בחדר, שעליה משרד הכלכלה לא יכול היה לענות: בתנאי שכר כל כך עלובים ובתנאים כל כך מחפירים, מי ירצה לבוא לעבוד במעונות-היום? למה מישהו בממשלת ישראל חושב שעבור חינוך והשגחה על פעוטות במדינת ישראל, על עשרות פעוטות, צריך להשתכר שכר כל כך נמוך? למה התגמול הוא באופן הפוך למידת האחריות? למה רק ל-20% מהפעוטות בגילים האלה יש בכלל מקום במעונות, בשעה שרוב ההורים נאלצים לשלוח את הילדים שלהם למסגרות פרטיות ולשלם אלפי שקלים? הרי הורדת יוקר המחיה היא אחד מהדגלים שהממשלה מניפה, לא בהצלחה יתרה, גם הממשלה הזאת וגם הממשלה הקודמת. אז איפה כל זה? ואני אומר לכם, ההתנגדות, אדוני היושב-ראש, לדרישות של "נעמת", שמנהיגה אותה גליה וולך, ושל שאר הארגונים שיצאו למאבק הזה, היא התנגדות שיש בה גם טמטום וגם רוע; טמטום, מכיוון שברור לכולם שיותר מעונות זה אומר שיותר הורים יכולים לצאת לשוק העבודה, וזה גם אומר שהצמיחה תהיה יותר גדולה והכלכלה שלנו תניב יותר פירות; ורוע, כי אף אחד בבית הזה ואף אחד בממשלה לא היה מוכן שמישהו מבני משפחתו יעבוד בתנאים כאלה מחפירים בשעה שיש על הכתפיים שלו אחריות כל כך כבדה. אז אני מבקש גם מהממשלה – וזו הזדמנות, יריב, לברך אתכם גם על הדברים הטובים שהבאתם בהסכם הקואליציוני, לא רק על הדברים הרעים ששמעתם כל היום; אני חושב שההסכם עם הגמלאים הוא הסכם היסטורי ופורץ דרך, וכל הכבוד לכם על זה, אבל זה רק אומר שכאשר יש מוטיבציה אפשר למצוא גם את הכסף. אז אני מבקש ממך, ובכלל מהממשלה, למצוא את הכסף ולעשות את הכול על מנת שהמשבר הזה ייפתר. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חברי איציק שמולי. חברת הכנסת שאשא ביטון – אינה נמצאת. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת סמוטריץ, אם יהיה, ואחריו – חברת הכנסת קורן, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת אורי מקלב. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, הנושא של המעונות חוזר ובא. למעונות אין אבא ואימא שמנסים באמת לקדם ולפתור את הבעיה. שנים סחבת, חוסר הבנה – גם מקצועי, גם כלכלי, גם הבנתי – למה זה אומר בעצם שאין מעונות. כ-700 מעונות חסרים במדינת ישראל, ויהיו חסרים יותר, כי מעונות, במקום להיפתח, נסגרים. היום – לפני שנסגרו מעונות – היום, על כל מקום שלוש משפחות נאבקות. נאבקות תרתי משמע. לפני יותר משבועיים הייתה אמורה להיפתח ההרשמה למעונות. זה לא קרה, כמו שאתם יודעים, ומחר מתחילה פה שביתה, שביתה של המעונות. פחות הורים ילכו לעבודה, הנזק הכלכלי למשק הוא ברור. זה משבר של ממש, תוצאה של הזנחה, של מריחה, של זלזול. זלזול שחווינו אותו – מי שהיה אתמול בדיון בוועדת הרווחה, בשיתוף הוועדה לקידום מעמד האישה, ראה עד כמה הנציג של האוצר פשוט זלזל בחברי הכנסת ובנציגי הארגונים שהגיעו לדיון וסירב לומר את הסכום שהוצע, סכום של 40,000 שקל, בה בשעה שהסכום שנדרש הוא 1.5 מיליארד שקלים כדי באמת לבוא ולהרים את הנושא הזה, ולהבין שצריך לעשות פה תיקון, תיקון רוחב משמעותי – אורך ורוחב. אז גם אני מבקשת לברך על הסכום הדומם, 1.4 מיליארד, שניתן בהסכם הקואליציוני לאנשים קשישים שאין להם פנסיות, ובטח ובטח צריך לעזור, אבל זה מלמד שכשיש אימא ואבא – ובעיקר אבא במקרה הזה, שדורש – אז יש פתאום את הכסף ואת האמצעים. אבל שנים, שנים, משרד הכלכלה מוזנח בצורה ממש ממש קשה, בכלל על מנעד הנושאים שבו, אבל המעונות, שהם ילד חורג במשרד הכלכלה, שראוי היה להעביר אותם כבר מזמן למשרד החינוך – כי ראינו מה קורה כשצריך בתוך מעט זמן לפתוח את הגנים. משרד החינוך ידע, יש לו הידע, הניסיון, ההכשרה המקצועית, ובסופו של יום המעונות נשארים במשרד הכלכלה. משכורות הרעב של המטפלות מביאות לכך שרבים, רבות לא רוצות לבוא ולבחור במקצוע. לרובן גם אין הכשרה תוך כדי, ובטח לא ימי השתלמות, וכך אנחנו רואים איך הן מוזנחות לגמרי. זה לא יכול להיות שהן תהיינה במצב הזה. אלה הילדים של כולנו, ילדים שמאפשרים להורים שלהם, גם לאבא, גם לאימא, בטח במשפחות יחידניות, ללכת ולעבוד ולהביא לפרנסת הבית. בעולם הבינו – כל מי שיודע ומכיר שכשהחינוך מושקע כבר מהשלב של הגיל הרך, הצמיחה והגדילה וההשתלבות בתוך החברה הן הרבה יותר טובות, וזה הבסיס האמיתי באמת למיגור הפערים בחברה. אני חייבת לבוא ולומר שכשמעונות נסגרו בפריפריה, אף אחד לא קם. אבל הנה הם נסגרים בתל-אביב, והחלה לקום צעקה, צעקה עצומה, גדולה ונוראה. וזו צעקה של כאב, זו צעקה של התפוררות. ואנחנו צריכים לבוא ולראות – באמת, אדוני השר, אני יודעת שהנושא הזה קרוב אליך – איך אפשר לבוא ולתקן. לא צריך פה בייביסיטר, צריך פה הבנה מקצועית, עיצוב חינוכי של דמות הילדים, מענה מקצועי, ביטחון תעסוקתי למטפלות שנמצאות במעונות הללו. היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. עליזה לביא (יש עתיד): אז, חברים, אני רואה, כמו שכולנו רואים, שכשיש דרישה ויש אבא ואימא שבאים ודורשים, ובטח בהסכם קואליציוני, דברים ניתנים, והבור התקציבי שמדברים עליו הרבה פעמים, פתאום יש בו כדי לבוא ולתת עוד חבל לממשלה. המעונות הם לא נושא של אופוזיציה ולא נושא של קואליציה, זה נושא של הילדים של כולנו, וצריך לבוא באמת ולתת את האמצעים, כי הם קיימים, לפתור אחת ולתמיד את הסוגיה הכאובה והמדממת של המעונות במדינת ישראל. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, גברתי. חבר הכנסת סמוטריץ, בבקשה. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת מקלב. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אגב, אני ממש עכשיו קיבלתי למייל זימון לדיון בוועדת הכספים ביום שני על הנושא הזה. נורא מוזר לי. עליזה לביא (יש עתיד): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אנחנו נצטרך להחליט לאיזו ועדה אנחנו מעבירים, כי אני באמת חושב – אני רוצה ללכת לנקודה של השורה התחתונה: לשים עכשיו על השולחן בשלוש דקות את כל הצרות של מעונות-היום – חברתי ניסתה לעשות את זה, אבל זה מסובך וקשה. השורה התחתונה היא שמתוך חצי מיליון ילדים גילאי אפס עד שלוש שאמורים להיות היום במעונות-היום המפוקחים, ל-20% יש מקום – בעיות של תקנים, של בינוי, של שכר, של התשומות והתקורות וכו' וכו' וכו', ובאמת זה נושא שהוא פחות למליאה ויותר לוועדה, ונצטרך לנהל עליו דיון עומק. אני רק אומר את השורה התחתונה: חייבים להעביר את מעונות-היום למשרד החינוך, וממש לא מפני שהוא נמצא במפלגה שלי, אצל השר בנט; א. כי זה קשור לחינוך, והיום כולם מבינים שהמשמעות של גיל אפס עד שלוש זה כבר לא בייביסיטר, אלא אני חושב שזאת אחת התקופות שהכי בונות את האישיות, את הטבע ואת האופי ואת ההתפתחות של הילדים, ולכן זה צריך להיות מקצועי; אגב, לכן מאוד חשוב שהילדים יהיו בגילים האלה במעונות בפיקוח, ולא אצל כל מיני מטפלות ובייביסיטרים ובמקומות אחרים – בלי שחלילה חלילה חלילה אני מזלזל במשהו. אבל בעיקר כי צריך שיהיה לזה אבא, ואין לזה אבא לא מהיום, כי אין שר במשרה מלאה שנמצא במשרד הכלכלה; אין לזה אבא כי בסוף זה לא באמת קשור למשרד הכלכלה. משרד הכלכלה עסוק בכלכלה, כשמו כן הוא – במקומות תעסוקה, בפיתוח מפעלים וכו' וכו'. אגב, אני גם לא יודע היסטורית למה הדבר הזה נמצא במשרד הכלכלה. זה חייב לעבור למשרד החינוך. יהיה לזה אבא, תהיה לזה אימא, כמובן יהיה מי שינהל על זה מלחמה בדיוני תקציב או בדיונים קואליציוניים מול האוצר, יהיה מישהו שזאת תהיה השליחות שלו והמשימה שלו להיאבק על הדבר הזה כדי להביא – בסך הכול זה מתחיל ונגמר בכסף, כמו כל דבר אצלנו במדינה, הרוב. מישהו יצטרך לנהל את הקרב ולהצליח להביא את הכסף הזה, כדי שאפשר יהיה לטפל בבינוי, בתקנים ובמשכורות וכו' וכו' וכו'. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חבר הכנסת סמוטריץ. חבר הכנסת מקלב, בבקשה. השאיר דקה שלמה, זה לא – – – אורן אסף חזן (הליכוד): אני אנצל את הדקה שלו. היו"ר יחיאל חיליק בר: אני אתן לך אחת משלך. עליזה לביא (יש עתיד): יש מדורות – – – אורן אסף חזן (הליכוד): על זה אני רוצה לדבר – מאלה שעוד אין להם ילדים. אורי מקלב (יהדות התורה): לא נורא. בזכות השביתה, לאימהות יהיה זמן מחר גם כן לעשות, במקום היום. עליזה לביא (יש עתיד): – – – רק לילדי הגן. אורי מקלב (יהדות התורה): בכל אופן גם אימהות שלא יהיו – ולכן לא ילכו לעבודה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, עוזרי בדקו ככה בבדיקה מהירה – זאת השנה השמינית שאנחנו מעלים את נושא המעונות בכנסת, בוועדות, במליאה, ועולם כמנהגו נוהג, והדברים חוזרים על עצמם: כשל אחר כשל, רשלנות מתמשכת, שרים מתחלפים, מנכ"לים מתחלפים, ממונים פורשים, ואנחנו נמצאים באותו מקום. חשבנו שאולי כשראש הממשלה הוא גם שר הכלכלה, תבוא הרווחה בעניין – אז אנחנו רק הולכים אחורנית. כשל כוח הסבל של ההורים, והם החליטו בהחלטה קשה לצאת לשביתה. זאת החלטה לא פשוטה להורים לשבות – זה הפסד של כסף, השלכות רבות על הורים האלה. 120,000 הורים, אימהות עובדות, לא ילכו לעבודה, מפני שאין להם מענה, מפני שהדברים חוזרים על עצמם. על מה הם מלינים? מה קרה שהם שובתים? אתם יודעים למה הם שובתים? מכיוון שאין להם כוח עבודה מיומן, מפני שהמשכורות נמוכות, אבל בעיקר – על הכשל המתמשך והביורוקרטיה הקשה ברישום הילדים, בקביעת הדרגות – כל פעם זאת תופעה אחרת; על הבעלויות שעוברות מסכת של רגולציה, טונה של רגולציה; עלויות גבוהות מאוד; הוראות חוזרות ונשנות, ומוטות, וסותרות האחת את השנייה. והמחסור הגדול במעונות. על כל 100 ילדים שנרשמים למעון אחד עם כיתה אחת, רק 20 מתקבלים. איך אפשר להבין את זה? ועכשיו, אתם יודעים איפה יש להם זריזות שלא במקומה? ועדות קבלה: אנחנו גם לא ניתן את התשובות מייד, יש ועדות קבלה. עד שהן נותנות את התשובה – ועכשיו מה עושים? 100 הורים מחכים לתשובה, 80 מאוכזבים, עכשיו תתחילו לחפש לכם פתרונות. ומה הפתרונות? הפתרונות הרבה יותר יקרים. מה אנחנו רוצים? מה הם רוצים? ללכת לעבוד ולהביא את פת לחמם הביתה. זה מה שהם רוצים, לתת להם את האפשרות, וגם את זה אנחנו לא נותנים להם. ואני כן אומר פה: אין שר, השר עסוק מאוד, ראש הממשלה יחזיק את התיק הזה, אני לא יודע כמה זמן, עם עוד שרים. יש מנכ"ל למשרד הזה. עכשיו זה רשום על שמך, מר עמית לנג, מכיוון שאתה לא משתתף אפילו בדיון אחד כאן בכנסת, אתה אטום לנושא הזה. לא צריך הרבה כסף, הנזק רק מהשביתה – עשירית מהנזק הייתה יכולה לפתור את כל הבעיות, אדוני היושב-ראש. מעבר לזה, מה אתה רוצה שההורים יעשו אם לא לשבות? איזה שפה אפשר להבין כאן, במדינה? שפת הביבים של ראש עיריית ירושלים, שהוא באמת הצליח להביא 100 מיליון שקל. איך הוא הצליח? הוא הביא עגלות. איזה עגלות? של אשפה. הוא הביא כמה עשרות עגלות אשפה מסביבנו והכול הסתדר. וכמה עשרות-אלפי עגלות של ילדים – זה לא מדבר אליכם? כמה זמן יכולים לחזור על אותם דברים ללא שינוי? הדברים נהיים רק קשים יותר ויותר. על זה ההורים שובתים. ואולי סוף כל סוף – שביתה לא הייתה; היו איזה עיצומים, שלא היו במשך כל השנים. זה אולי קצת יעורר – מחאת העגלות, נעשה מחאת עגלות, יבואו לכאן ויראו איזה פתרונות אנחנו נותנים להם. אדוני היושב-ראש, אני שואל אותך, אדוני השר, אתה צריך לתת את התשובות: מה פשעו ומה חטאו? עשו למען תינוקות שלא חטאו; עשו למען אימהות שרוצות להביא פת לביתן. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת מקלב. אדוני השר יעלה לענות, ולאחר מכן – הבעת דעה של אורן אסף חזן. שר התיירות יריב לוין: תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, קודם כול אני מוכרח לומר, בהערה אישית: אני חושב שהנושא הוא מאוד מאוד חשוב, ואני מודה למציעים שמעלים אותו על סדר-היום. אני גם חושב שקיימת איזו מצוקה אמיתית, וצריך לתת לעניין הזה באמת פתרון עומק, ואני מקווה שכך יהיה. אני מוכרח גם עוד הערה אחת לומר. אני חושב שדיבר כאן קודם חבר הכנסת סמוטריץ והעלה, בעיני לפחות במידה רבה של צדק, את הטענה שאולי הגיע הזמן לשנות מושכלות-יסוד היסטוריות ולהעביר את נושא המעונות למשרד החינוך. אני חושב שיש בזה הרבה היגיון, אבל אני חושב שזה צריך – – – אורי מקלב (יהדות התורה): – – – שר התיירות יריב לוין: לא, זה פשוט היה במשרד העבודה. זה עניין היסטורי של כל תפיסת המעונות כאיזה מכשיר שמאפשר לנשים לצאת לעבודה. כך זה נתפס אז, בשעתו. עליזה לביא (יש עתיד): – – – שר התיירות יריב לוין: אבל אני רוצה רק לומר שנדמה לי שיש גם צד שני למשוואה הזאת, והצד השני הוא שמכיוון שמשרד החינוך באמת כל כך גדול, ואחראי לכל כך הרבה תחומים, יכול להיות שאם עושים את המהלך הזה, נכון לעשות במקביל מהלך נוסף, והוא לקחת את תחום ההשכלה הגבוהה, לחבר אותו למשרד המדע, ובאופן הזה לייצר משרד אמיתי, שיעסוק בנושאים האלה בזמן מלא ובקשב מלא – אגב, כמו שקיים ברוב המקומות בעולם. ואם אתה שואל אותי, חבר הכנסת סמוטריץ, לו הייתה נכונות ללכת למהלך כזה, אני הייתי ממליץ לשקול את העניין הזה בכובד ראש. אבל רק להסתכל על צד אחד ולהגיד: בוא ניקח את המשרד הענק של החינוך, נעמיס עליו עכשיו עוד נושא כל כך גדול ומשמעותי – אני לא בטוח שזה נכון. אני חושב שאת ההפרדה הזאת היה נכון לעשות, ואם תהיה לזה נכונות, אני בטח מוכן בתפקידי כשר המקשר לנסות לסייע ולגבש מהלך כזה. עכשיו אני אביא בפניכם, ברשותכם, את ההתייחסות שקיבלתי ממשרד הכלכלה להצעה. אומרים במשרד הכלכלה כך: בשבועות האחרונים מקיימים משרד הכלכלה והתעשייה ומשרד האוצר דיונים אינטנסיביים עם ראשי הארגונים שמפעילים את מעונות-היום. המשרד בחן את טענות הארגונים, ובעקבות זאת קידם שורה של צעדים שצפויים לתת מענה כלשהו על הבעיות הקיימות. הפתרונות נחלקים בין פעולות שעל משרד הכלכלה והתעשייה לנקוט לבין סוגיות תקציביות שבאחריות משותפת של משרדי האוצר והכלכלה. נכון להיום, משרד הכלכלה מציע כבר פתרונות לבעיות שעלו, שנוגעות להקלות בהליכי הרישום וקביעת הדרגה, וכן לנושא של השיפוצים והתאמת המבנים. כל אלו יכולים לאפשר פתיחת שנת לימודים בהקדם ולמנוע פגיעה נוספת בהורים, תוך המשך הדיונים על כלל הסוגיות שעל הפרק, שגם במשרד הכלכלה סבורים שבהחלט ראוי ונכון לתת להן מענה כולל. המשרד משקיע מאמצים רבים בהיערכות לפתיחת שנת הלימודים הבאה במועדה: יצירת תהליך רישום מסודר ופשוט, הקמה של מערכת ממוחשבת לקבלת זכאות לסבסוד ועוד. כל אלה דורשים זמן, והמשרד פועל ונערך כדי לבצע אותם בהקדם האפשרי. כל דחייה עלולה לייצר עיכוב, הן בהליך הקבלה והרישום והן בקבלת הסבסוד עבור ההורים, ועלול להיווצר מצב שבפתיחת השנה לא יהיו פתרונות, והמצב יהיה אפילו גרוע יותר מן המצב הנוכחי. ברור לגמרי שכדי לבצע את הדברים נדרש שיתוף פעולה מצד הארגונים והרשויות המקומיות המפעילים מעונות-יום לצורך פתיחת הליך הרישום והניהול התקין שלהם, לרבות סיוע להורים. לפיכך, אין תחליף לשיח שוטף מול גורמי המקצוע. יש בהחלט קריאה לארגונים שטרם פתחו את הרישום לשנת הלימודים הבאה לעשות כן בהקדם, ולהמשיך במקביל לקיים את השיח מול המשרד. אני בהחלט מקווה שתהיה באמת התגייסות, גם של גורמי המקצוע במשרד הכלכלה, גם של משרד האוצר, וגם רצון טוב מצד כל הגורמים האחרים שנוגעים לעניין הזה, כדי להסדיר את הנושא שהוא בהחלט חשוב. ואני הייתי מציע, אדוני, כמובן לקבל את ההצעה שיציעו המציעים בעניין הזה, אבל אני בהחלט חושב שחשוב שהנושא יעבור להמשך דיון בוועדה, שיהיה דיון ענייני ויהיה מעקב שוטף כדי באמת להבטיח שהעניין הזה יושלם ויטופל כפי שצריך. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. איזו ועדה מבקשים המציעים? כספים. מבקשים ועדת כספים? אדוני מסכים? שר התיירות יריב לוין: כן, כן. היו"ר יחיאל חיליק בר: אוקיי. הוא מסכים לכספים, מסכים לכספים. הבעת דעה מהצד – אורן חזן. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני אחרוג ממנהגי ואני לא אגע בנושא. אמרתם את הדברים והם חשובים, ואני מזדהה עם כל דבר שנאמר פה. ואתם יודעים כמו תמיד שאני לרשותכם. אשמח לסייע לכם כדי באמת להוביל שינוי בנושא. אבל אני ביקשתי לנצל את הדקה, אף שאמרתי שאני לא אקח עוד הבעת עמדה מהצד כדי לדבר על משהו אחר. אז ככה, כבוד היושב-ראש, השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אף שמי שמסתכל מהצד רואה אותי עם הזקן לא ממש מבין, וזה נכון שמסקנה ראשונה זה שאני נראה כמו אחד מחברי הכנסת מהרשימה המשותפת שכנראה היה על משט בדרך לעזה כמה חודשים בלי סכין גילוח, אבל לא זו הסיבה. היום נחגוג את ל"ג בעומר, שהוא המועד, החג האחרון, שצוין בזמן המודרני. אני שומר בספירת העומר. ואתם יודעים למה אנחנו מציינים את מנהגי האבלות האלה? אנחנו מציינים את מנהגי האבלות האלה לזכרם של 24,000 תלמידים של רבי עקיבא שמתו במגפה מסיבה אחת – שנאת חינם. כיוון שלא נהגו בכבוד זה בזו וזה בזה. אני חושב שדווקא ביום הזה, ורגע לפני שנדבר ונברך שזכותו של רבי שמעון בר יוחאי – זה שביום הזה נאמר במקורותינו שנולד, התחתן ונפטר – אני רק רוצה לבקש שאולי ניקח טיפה ממה שמשאירים מאחורינו ומהסיבות שאנחנו דואגים לציין את המסורת הכל-כך מופלאה של הדת היהודית, וננסה לקיים היום קצת אהבת חינם דווקא מהמקום הזה, כמו שאמרתי, שזכותם של רבי שמעון בר יוחאי וגם רבי עקיבא תגן עלינו. חברים, חג ל"ג בעומר שמח. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת חזן. אם כן, אנחנו נעבור להצבעה, בהמשך להסכמת השר להעברה לוועדת כספים. הצבעה. מי בעד העברת הנושא לוועדת הכספים? בבקשה, ההצבעה החלה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תשעה בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי נושא המשבר במעונות-היום יעבור לדיון בוועדת הכספים. אנחנו נדלג כרגע על – תרומתה של יהדות ארצות-הברית. הצעות לסדר-היום מצבם הקשה של חקלאי ישראל – הקפאת הליכים תלויים ועומדים נגד חקלאים בגין אי-תשלום היטלים למועצת הצמחים היו"ר יחיאל חיליק בר: נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: מצבם הקשה של חקלאי ישראל – הקפאת הליכים תלויים ועומדים נגד חקלאים בגין אי-תשלום היטלים למועצת הצמחים, מס' 3543, 3570, 3577, 3579 ו-3582, של חברת הכנסת שרן השכל, שהיא ראשונת הדוברים – והיא אינה נמצאת, חבר הכנסת אכרם חסון – חבר הכנסת חסון, אתה רוצה לדבר? חבר הכנסת אכרם חסון, אתה רוצה לדבר? זה תורך. קריאה: אפשר לדבר במקומו? היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, אי-אפשר. חברי הכנסת שלח ומוזס – לא נמצאים. אדוני, אתה חייב לעלות, אחרת אנחנו – – – אורן אסף חזן (הליכוד): זה בסדר. אכרם, קח את הזמן. אנחנו נחכה. אנחנו סומכים עליו, נחכה – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אתה הדובר היחידי שנמצא פה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. אכרם חסון (כולנו): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, צר לי שאני היחידי שנשאר מחברי הכנסת שהגישו הצעה בנושא החקלאים שסובלים קשות בתקופה האחרונה, ואנחנו רואים שחלק מהם הסתבך בחובות אדירים. ללא כל ספק, תקופה קשה מאוד לחקלאי מדינת ישראל. אנחנו רואים שחלק מהם לא יוכל לסיים את החודש בצורה מכובדת. חלק גדול הסתבך בחובות עקב עליות מחירים ועקב אי-עמידה מצד משרד החקלאות לתמוך בהם, לקדם אותם ולתת להם סובסידיה. אני, אדוני היושב-ראש, רוצה גם לדבר על המגזר הלא-יהודי. כפי שאתה יודע, עד שנות ה-70 הראשונות, מאז קום המדינה, כל המגזר חי מחקלאות, עיבדו את האדמות וחיו מחקלאות, וכיום אפשר להגיד שאחוזים בודדים במגזר הערבי, במגזר הדרוזי, חיים מחקלאות. בבוקר בדקתי עם חקלאי רמת-הגולן, אשר 70% מהם הפסידו בשלוש השנים האחרונות ולא משתלם להם לגדל תפוחים, לא משתלם לגדל שום חקלאות. הם לא מקבלים שום עזרה ושום תמיכה. יתרה מזו, אני גם בדקתי את מחירי המים ברמת-הגולן, גם מ"מקורות" וגם ממקומות אחרים; הם מקבלים ביותר משקל לקוב. ואני שואל, איך יכול להיות שחקלאים במדינת ישראל מופלים לרעה ביחס לחקלאים אחרים? מה, יש איפה ואיפה? תושבי רמת-הגולן הם גם ישראלים וגם תושבי המדינה והם הכי רחוקים ממרכז הארץ. הם פריפריה רחוקה מאוד. ולכן, חובה מוסרית גם לעזור להם ולסייע להם, ואפילו לתת להם במחירים יותר זולים. אני רוצה להגיד לך, גם היום בדקתי עם שני חקלאים דרוזים, אחד מכפר יאנוח ואחד מעוספיא, ואני הופתעתי שאנחנו במגזר הדרוזי לא מקבלים כמעט שום עזרה ושום תמיכה. כפי שאתה יודע, הבנקים לא פותחים את הכיס ועוזרים לחקלאים, ולכן אנחנו גם חקלאים שמשלמים את המסים. ואני כאן בעד שכולם ישלמו את המסים בצורה שווה, אבל איך יכול להיות, ולא יעלה על הדעת, שחלק מהחקלאים מקבלים עזרה וסובסידיה וחלק אחר לא מקבל שום תמיכה? אני, אדוני היושב-ראש, חייב לציין כאן שבכל תחום שאני נוגע לגבי בני העדה הדרוזית, וגם שאר המיעוטים, אני רואה שההבדל הוא שמים וארץ – כאילו יש מדיניות שונה למגזר הדרוזי והמגזר הערבי ולמגזר היהודי. מובן שאנחנו חייבים לתקן את העוול. אנחנו לא נוכל להתגאות במה שקורה בשטח. אני יודע שעוברת תקופה קשה מאוד על החקלאים. גם בקרב היהודים אני ראיתי שהעלויות גם של הדברה וגם של המים גרמו להרבה חקלאים להפסיד. מי שגוזרים את הקופון אלה המשווקים או הסוּפֶּרים, המונופולים הגדולים. הם אלה שמרוויחים את רוב הכסף. אנחנו תמיד שומעים על מצוקת החקלאים, אבל, לצערי הרב, לא נקטו עד היום שום מהלך רציני מאוד שיתמוך בהם, יקדם אותם וייתן להם אפשרות לחיות בכבוד. אני שמח מאוד שהשר בנט נמצא כאן. יכול להיות שהוא יענה בשם הממשלה. אבל הוא לא ידע שאני הולך לדבר על החקלאים במגזר הדרוזי ובמגזר הערבי. אני רוצה שתדע, השר בנט, שיש הבדל עצום ביחס לחקלאים הדרוזים. ואמרתי כאן לפני שנכנסת, אני בדקתי: ברמת-הגולן, בשלוש השנים האחרונות, 70% מהחקלאים הפסידו. אף אחד לא עזר להם. הם הפריפריה הכי רחוקה. לא תמכו בהם. ויתרה מזו, "מקורות" ו"מי גולן" גובים שקל יותר מהחקלאים הדרוזים. אז אני לא יודע מי ייתן לי תשובות מדוע. למה מפלים אותם לרעה? הרי אלה אזרחי מדינת ישראל גם. ולכן, אני אומר, הגיע הזמן שיהיה דיון מעמיק ורציני בעניין הזה כדי שנתקן את העוול. ואמרתי – כבוד השר, גם חשוב לי שאתה גם תכיר את זה – אני שלושה חודשים בכנסת, אבל אני מכיר את זה גם מהכנסת השמונה-עשרה. אין משרד ממשלתי שאני נכנס אליו ואני לא מוצא פערים גדולים מאוד. לא מזמן אמרתי כאן מעל במה זו שב-39 משרדים מתוך 42 אין אפילו אישה דרוזית אחת. אז על איזה שוויון מדברים? איפה השוויון האזרחי? אנחנו כל הזמן מדברים על דו-קיום, על אחווה, על ברית דמים, שאנחנו משרתים בזרועות הביטחון, ואנחנו לא עושים טובה לאף אחד, אבל מדוע בזרועות הביטחון יש שוויון בשירות ובחובות שאנחנו נותנים ובשאר משרדי הממשלה אנחנו לא קיימים, ולא סופרים אותנו, לא שואלים עלינו? אני מקווה שאנחנו נקבל סוף-סוף תשובה עניינית ותשובה רצינית, ואנחנו נתקן את העוול שנעשה לנו במשך כל השנים. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה. לא תהיה תשובת שר, למה? כי השר לא בא, זאת הסיבה. אני אשמח שהוא יבוא להשיב. שרן השכל (הליכוד): כן, מצער מאוד ששר החקלאות לא הגיע לדיון חשוב כזה בעתיד החקלאים, חקלאי ישראל. שר החינוך נפתלי בנט: פשוט הוא מחתן את בנו. שרן השכל (הליכוד): אה, הוא מחתן את בנו? בסדר. היו"ר יחיאל חיליק בר: תירוץ טוב. מודה, מודה שתירוץ טוב. שרן השכל (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מועצת הצמחים היא גוף שנועד לדאוג לחקלאים ולסייע להם. תפקיד מועצת הצמחים, כהגדרתה בחוק, הוא פיתוח ועידוד של הענפים החקלאיים השונים, הבטחת מחיר הוגן למגדלים, הקטנת הוצאות הייצור והשיווק והבטחת מחיר נאות לצרכן. המועצה כשלה בכל אחד מהתחומים הללו. ענף החקלאות בישראל הולך ומצטמצם. חקלאים רבים פושטים את הרגל, או עוזבים את עסקיהם בשל קשיים כלכליים, שנגרמים, בין היתר, מההגבלות וההיטלים של המועצה. קרוב ל-3,000 מגדלים, מכ-5,700 מגדלים פעילים, חתמו על עצומה הקוראת לביטול מועצת הצמחים. המועצה לא מייצגת אותם, ומשתמשת בכוחה כדי להעלות מחירים, לייצר הגבלות ולמנוע תחרות בריאה במשק. היום, מאות חקלאים ניצבים בפני הליכי הוצאה לפועל, עיקולים וחובות כבדים, כיוון שלא שילמו את ההיטלים של מועצת הצמחים. האבסורד הוא שאפילו ציוד חקלאי, שמשמש אמצעי לקיים את העסק ולהחזיר את החובות, גם אותו הם מעקלים לחקלאים. אחת מהצעות החוק הראשונות שהגשתי עם כניסתי לתפקיד כחברת הכנסת היא הצעת החוק לביטול מועצת הצמחים. אורן אסף חזן (הליכוד): מה הרציונל שעומד מאחורי דבר כזה? שרן השכל (הליכוד): לצערי, ולצערם של אלפי חקלאים, ולצערם של מיליוני צרכנים בישראל – – – אורן אסף חזן (הליכוד): החקלאים לא – – – את המועצה, אז מה הרציונל? שרן השכל (הליכוד): אני אשמח ללמד אותך קצת יותר על הנושאים החקלאיים בהזדמנות אחרת. אם תקשיב, תבין. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – שרן השכל (הליכוד): אם תקשיב, אתה תבין. היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת חזן, תודה. דיברת באמת הרבה היום. תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – זה מדהים. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. אל תפריע לה. שרן השכל (הליכוד): יש אנשים שאוהבים להיכנס לעניינים בצורה שטחית, ויש אנשים שלומדים את זה לעומק. תקשיב קצת, ואז תלמד קצת לעומק על נושאים אחרים – קצת לעומק. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – אל תלכי סחור-סחור. שרן השכל (הליכוד): תפסיק – בנושאים חשובים למדינת ישראל. היו"ר יחיאל חיליק בר: יושבים ביציע תיירים מיפן, מקוריאה, אני לא יודע. אורן אסף חזן (הליכוד): את – – – אותי, ואחר כך את אומרת לי תפסיק – – – נער הייתי וגם זקנתי. היו"ר יחיאל חיליק בר: מאיזו מדינה? הגיעו מסין לראות תרבות בפרלמנט. Welcome our guests from China, welcome to Israel. חבר הכנסת אורן חזן, please behave. שרן השכל (הליכוד): אני רק מבקשת שתוסיף – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: כן, אני אוסיף לך עוד דקה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת חזן, אני לא רוצה לקרוא אותך, באמת. אני יודע שאין לך ל"ג בעומר כי אין לך ילדים, ברוך השם שיהיו, אבל יש פה אנשים הורים לילדים קטנים שרוצים לשרוף קרשים יחד עם הילדים. אורן אסף חזן (הליכוד): יש לי מפלגה שהיא כמו משפחה, אתה יודע. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. הוספתי לך עוד זמן, בבקשה. תודה. שרן השכל (הליכוד): לצערי, ולצערם של אלפי חקלאים, ולצערם של מיליוני צרכנים בישראל, הצעת החוק שלי נדחתה על-ידי ועדת השרים לחקיקה, עד לקבלת ההחלטות של הוועדה המקצועית שמשרד החקלאות הקים לשם כך. זה כמה חודשים הוועדה הזאת משתהה ומתעכבת, והמסקנות, כאלה או אחרות, לא נראות באופק. הגיע הזמן לפקוח את העיניים ולהבין – המדינה לא יודעת לנהל עסקים פרטיים, וגם לא אמורה לנהל אותם. מי אנחנו שנגיד לחקלאי ישראל איך לנהל את העסקים שלהם? לנוכח הכישלון המתמשך של המועצה במילוי תפקידים אלה, כפי שאותם חקלאים עצמם מעידים, החקלאים בחרו שלא לשלם את היטלי מועצת הצמחים. נכון, זו החלטה בעייתית, אבל המצב הקיים בעייתי אף הוא. האם אפשר לבוא בטענות לחקלאים שמסרבים לשלם היטלים לגוף שפוגע בהם, שגורם להם להשמיד בלית ברירה את התוצרת שעליה עמלו כה רבות, שאומר להם למכור את מוצריהם במחיר זול ממחיר הייצור? האם עליהם לממן גוף שגורם להם להפסדים? איפה נשמע דבר כזה? יש דוגמאות רבות לעוול המקומם שנגרם לחקלאים; אורי כהן, זיכרונו לברכה, אדם בן יותר מ-80, שביום שישי בערב דפקו לו נציגי ההוצאה לפועל בדלת במטרה לעקל את נכסיו בשל חובות למועצת הצמחים, או הגברת יפה רז, ממושב שעל שבגולן, בעלה הלום קרב ממלחמת יום כיפור, ואת בנה היא שכלה לפני כמה שנים – המועצה עיקלה את חשבונות הבנק שלה ומנעה ממנה להמשיך בעבודתה החקלאית, וזו אותה מועצה שאמורה הייתה לדאוג לרווחת החקלאים ולתנאים הולמים עבורם. פניתי לפני יותר מחודש לשר החקלאות, מר אורי אריאל, בבקשה לדחות את חובת התשלום של היטלי מועצת הצמחים עד למועד קבלת מסקנות הוועדה. זו לא בקשה מופרזת ולא מידתית. בשנת 2013, בזמן כהונתו של שר החקלאות דאז, יאיר שמיר, הוקפאו ההליכים שהיו תלויים ועומדים נגד החקלאים במסגרת הליך גישור בין המועצה לבין החקלאים, אותו הליך גישור שנועד, כאז כן עתה, לבחון את נחיצותה של מועצת הצמחים והצורך בקיומה. מיותר לציין ששר החקלאות דחה על הסף את בקשתי. קשה לתאר את ממדי האבסורד במציאות הנוכחית; מועצת הצמחים, שהוקמה כדי לדאוג לחקלאים, הפכה לאויב הגדול ביותר שלהם. במקום להגשים את יעדיה, היא הפכה לחרב פיפיות נגד החקלאים. מועצת הצמחים לא מייצגת את החקלאים. אחוז זעום להפליא מקרב המגדלים בכלל משתתף בבחירות למועצה, ויותר ממחצית מהמגדלים חתמו באופן גלוי על עצומה לביטול המועצה. אדוני שר החקלאות, אני פונה אליך שוב – באופן מיידי להקפיא את כל ההליכים המשפטיים שתלויים ועומדים כרגע נגד אלפי מגדלים וחקלאים, עד לבירור עתיד המועצה. בידך גורלם של החקלאים. אתה הוא שקובע אם הם יוכלו להתקיים, לפתח תעשייה חקלאית, לספק תוצרת טובה במחירים שפויים. אתה שתקבע אם החקלאים ימשיכו לעבד את אדמת הארץ, או שמא גם הסמל הציוני הזה ייעלם תחת גלגלי הביורוקרטיה. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חברת הכנסת שרן השכל. אדוני השר אלקין – בבקשה – יענה בשמו של שר החקלאות. שר העלייה והקליטה זאב אלקין: אדוני היושב-ראש, חברי השר, חברי חברי הכנסת, אני מודה ומתוודה, אני רק מקריא את תשובתו של שר החקלאות. כבר הזכרתי את הסיבה שבגללה הוא נאלץ לא להיות כאן, אבל כמובן לא בטוח שאני אדע לתת מידע מעבר למה שבתשובה. אני מציע ומראש מסכים שהמציעים אחר כך ייקחו את הנושא הזה לדיון מקצועי בוועדה או במליאה, לפי רצונם. מועצת הצמחים פועלת מתוקף חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק), התשל"ג–1973. בחוק נקבעו תפקידי המועצה, והם: 1. לפתח, לעודד ולבסס את הענפים, לרבות שיפור שיטות העיבוד, להעלות את פריון העבודה, לתמוך בקיומם של ארגוני מגדלים, לעודד את פעילותם ולשתף עמם פעולה, ולעשות כל פעולה אחרת כיוצא באלה שיש בה כדי לתרום לפיתוחם ולביסוסם של הענפים; 2. להבטיח מחיר הוגן למגדלים; 3, לנקוט אמצעים להקטנת הוצאות הייצור והשיווק; 4. להבטיח הספקה סדירה של צמחים, ובמחירים נאותים, לאוכלוסייה; 5. לעודד וליזום מחקרים הקשורים לענפים ולמוצריהם, לרבות מחקרי שווקים, מחקרים בדבר שיטות שיווק ואריזה ומחקרים כיוצא באלה; 6. להסדיר את הייצור ואת השיווק בארץ ובחוץ-לארץ של כל מין צמחים ששר החקלאות קבע בהודעה ברשומות. על-פי החוק, המועצה מטילה היטלים לצורך מימון פעילותה ופעולות נוספות כגון הדרכה, ביטוח מפני נזקי טבע, פיתוח שווקים בארץ ובחו"ל ופעילות מקצועית בתחום הדברה מרוכזת ופיתוח הדברה ירוקה. ראוי לדעת שעיקר תקציב המועצה מיועד למילוי תפקידים אלו ותפקידים נוספים המוטלים עליה לצורך קידום ומינוף הענפים שעליהם היא אמונה. כך בימים אלו פועל משרד החקלאות בשילוב מועצת הצמחים להגברת מודעות אזרחי ישראל, בוגרים וטף כאחד, לאכול בריא, לשרש את נגע ההשמנה, שמשמעותה הרחבת הצריכה של פירות וירקות. עם זאת, ובהתייחס לרצון ציבור המגדלים, הודעתי כי יש לבחון שינויים בפעילות המועצה –"הודעתי" זה כמובן בשם שר החקלאות. בין היתר, על רקע זה הוקמה ועדה בין-משרדית אשר בימים אלה מגבשת את מסקנותיה וצפוי שתעביר אותן לשר החקלאות בהקדם. עם קבלת דוח הוועדה – שר החקלאות מתחייב ללמוד אותו ולהתייחס להמלצות שבו. אם הוועדה תמליץ בשלב ראשוני להוציא את תחום הפירות מהמועצה, יחול הדבר מכאן ולהבא, ולא יבטל את חובות העבר של החקלאים למועצה. חשוב לציין כי ההיטלים הנגבים כיום קטנו משמעותית בשנים האחרונות, תוך התייעלות רבה, והם מגיעים כדי אגורה עד 2 אגורות לק”ג בלבד. נוסף על כך, שיעור הגבייה מהחקלאים מרשים, ומגיע ליותר מ-80%, אולם לצד זאת, זה כמה שנים קבוצת מגדלי פירות אינה משלמת את ההיטלים. לאחר שכל המאמצים כלפיהם, כולל נכונות המועצה לפרוס את החובות לכמה שנים, לא נענו, הוגשו תביעות משפטיות כלפי 120 מגדלים, ונפתחו הליכי הוצאה לפועל כלפי 150 מגדלים נוספים, נוכח העובדה שחקלאים אלה נהנים מכל תוצרי המחקר והפיתוח, פיתוח השווקים וכו', חינם אין כסף, כאשר אלפים רבים של מגדלים אחראיים משלמים את ההיטלים ונושאים בנטל. ‏מכל האמור לעיל – לא נכון לבקש להימנע ולהקפיא פעילות גבייה מאותם מגדלים שאינם נושאים בנטל ועוברים על החוק. אשר לקשיי החקלאים – משרד החקלאות ער למצוקה של רבים מהם ופועל ככל האפשר לסייע, בכלים שונים, דוגמת הסיוע והשינוי הדרמטי שעשינו בערבה, ביטול מס מעסיקים וכדומה. עד כאן. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. אדוני, מה אתה מציע? להעביר לוועדה? שר העלייה והקליטה זאב אלקין: לפי מה שרוצים המציעים. כעיקרון, השר הציע להסתפק בתשובתו, אבל נראה לי, דווקא נוכח זה שהוא לא היה פה, שכדאי שכן יימשך הדיון, אז ארשה לעצמי לחרוג ממה שהוא ביקש, ואני בשם הממשלה אסכים לוועדה, אם זה מה שהמציעים רוצים. היו"ר יחיאל חיליק בר: מה אתם אומרים? שרן השכל (הליכוד): נדמה לי שכספים. אורן אסף חזן (הליכוד): אם כבר, זה כלכלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: זה יותר כלכלה, גם אני חושב. שרן השכל (הליכוד): זה לעצור הליכים משפטיים. כספים. אורן אסף חזן (הליכוד): כלכלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: אתה מסכים לכספים? שר העלייה והקליטה זאב אלקין: כן. היו"ר יחיאל חיליק בר: לפני ההצבעה נשמע הבעות דעה מהצד. חבר הכנסת חזן, חבר הכנסת ברושי וחבר הכנסת חאג' יחיא – דקה כל אחד. בבקשה, אדוני. אורן אסף חזן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, כנסת נכבדה, מדהים אותי לראות פעם אחר פעם איך אנחנו רואים חברי כנסת, שמקסימום הקרבה שלהם לחקלאות זה העגבנייה שהם הרימו בסופר, והם עומדים פה ומנסים לשנות סדרי עולם. מדהים. חקלאי ישראל, אנחנו גדלנו על הביצים שלכם, אנחנו גדלנו על החלב שלכם, בראש שלי עד היום מתנגנת המנגינה של האוטו הירוק שמגיע בבוקר, בערב, ומביא ביצים וחלב. בכנסת הזאת בשנה האחרונה ראיתי פעם אחר פעם אנשים שאומרים שהחקלאות פסה מהעולם. ראיתי אנשים שבשביל פופוליזם זול, תוך שהם עובדים על הציבור בעיניים, מפילים את כל משקל יוקר המחיה על החקלאות, בלי להבין שהמאבק האמיתי הוא ברשתות, הוא בפערי התיווך, הוא בחזירות הבלתי-נגמרת של בעלי ההון והממון. הגיע הזמן שאנחנו נוריד קצת את החליפות, נצא לשטח, נצא לשדות, נלך בין העדרים, ונבין איפה הכול מתחיל, כי מדינת ישראל בלי חקלאות פורה, בועטת, פעילה, מכל זן שהוא – מנותקת מפוליטיקה, מנותקת ממחשבות פרסונליות – אין לה זכות קיום. חקלאים יקרים, אני כאן לרשותכם, ואני בטוח שיש פה עוד כאלה, שיש להם קרבה – קצת יותר קרובה מעגבנייה בסופר – לחקלאות. אנחנו נשרת אתכם, ולא נמהר לפרק שום מועצה, אלא נתעסק בליבה, בחקלאות עצמה. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת חזן. אנחנו מחכים לסלפי שלך מאתר המלפפונים הבא שתבקר בו. אני רק אומר. שמתי על השולחן. אורן אסף חזן (הליכוד): אתה מוזמן לבוא אתי מחר לקטיף דובדבנים – או מחר או ביום שישי, ביער יתיר. אני מזמין אותך לבוא אתי, גם ליהנות מפריה של ארץ-ישראל השלמה והיפה, וגם ליהנות מהחקלאות. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה לחקלאי המומחה אורן חזן. חבר הכנסת ברושי, בבקשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שרי הממשלה, שני הדוברים לפני הם חברי הקואליציה. אורן אסף חזן (הליכוד): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת חזן. איתן ברושי (המחנה הציוני): התכוונתי למגישי ההצעות, לא לאורן – הם התלוננו על מצב החקלאות. הם רק שכחו להפנות את האצבע המאשימה כלפי הממשלה שהם חלק ממנה, והממשלה היא לא חדשה כמוך בכנסת, אפילו לא כמו השכל. הממשלה קיימת שנים רבות, והיא נושאת באחריות למצב החקלאים והחקלאות. לפי כמה שבועות קיבלתי עשר דקות להביע אי-אמון בממשלה על מצב החקלאות והחקלאים, ואתם הצבעתם אמון, אף שלפי דעתי מה שאמרתי משרת את המטרות שלכם. שרן השכל (הליכוד): – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אתם חלק מהממשלה. עכשיו תירגעי, עם כל הכבוד לניסיון שלך. אתם חלק מהממשלה שהביאה את החקלאות למצב שלא היה כמוהו. מעולם, אדוני אלקין, לא הייתה הסכמה כמו שיש היום בין שר החקלאות ובין שר האוצר על מדיניות הרסנית כלפי החקלאות, וזה עוד הבית היהודי, שמדבר על התיישבות מהים עד הנהר. שרן השכל (הליכוד): – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): לכן אני רוצה עוד לומר – לא ראיתי בשום הסכם קואליציוני, ולא ראיתי בשום משבר בקואליציה, שמישהו עשה משבר בגלל החקלאות. התיאור שלך ושלך לא קשורים רק לנושא הנקודתי – אני חושב שצריך לזרז את עבודת הוועדה ולתחום אותה בזמן – אבל המשבר בחקלאות הוא משבר כולל, הוא תוצאה של מדיניות שגויה, שנמשכת יותר משנה, ושהביאה את החקלאות למשבר שלא היה כמותו; מצד אחד ראש הממשלה ושר החקלאות מציינים את ההישגים בכל רחבי העולם, וכאן מחסלים את החקלאות ומשביתים אותה, דבר שיהיה בכייה לדורות. והנה, עשו משבר קואליציוני. עכשיו גם משלמים מיליארדים כדי שליברמן יהיה שר ביטחון, ועוד לא ברור מה יהיה הנזק הכספי של המהלך הזה, אבל כבר חתמו על הסכם. את החקלאות תוקעים על גרושים, ואף אחד מכם לא קם, ואף אחד לא אמר שנעשה משבר על החקלאות ועל ההתיישבות. הרי בלי חקלאות והתיישבות גם פה לא היה מה לעשות, אבל אתם מתעסקים בזוטות, אתם לא פותרים את העיקר, והעיקר – יש סימן שאלה גדול – זאת מדינה שהציונות היא בראש דאגותיה, וההתיישבות, בלעדיה לא הייתה המדינה, וגם לא הייתה הקואליציה הזאת. גם ליברמן ניסה לייצג את ההתיישבות בקדנציה הקודמת. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): והנה, למה הגעתם? למשבר שאין לכם פתרון. אם לא תתעשתו, אם לא יהיה ביטוי לחקלאות ולהתיישבות בתקציב 17'–18', אם לא תעצרו את השיגעון הזה – אתם נתתם לרמי לוי להדליק משואה; אתם ממשלה ששחטה את כל הפרות הקדושות, ונשארה רק עם עגל הזהב. החזרתם את הסוחרים לקדמת הבמה – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – ולא את החקלאים והתעשיינים. הממשלה חייבת לשנות את ההתנהלות שלה – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – אחרת תהיו חתומים על משבר שאין לו מוצא וממשלה שאין לה תקנה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה לחבר הכנסת ברושי. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה. לאחר מכן נעבור להצבעה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, הממשלה מתנהגת בכיוון של לחסל את החקלאות כליל. היא לא הכריזה על זה, אבל כפי שהיא מתנהגת בחקלאות, היא הולכת הלכה למעשה בכיוון לחסל. לפני כמה חודשים היה דיון בוועדת הכלכלה, שבה אני חבר, על הייבוא של שמן זית. שאלתי, האם חסר לנו שמן זית? הרי בנובמבר-דצמבר סיימו את מסיק הזיתים. אמרו: לא חסר, אבל אנחנו רוצים להוריד את המחירים. מה מרוויחים החקלאים משמן זית? כלום. עכשיו, נוסף על כך, אני אדבר על מגזר האוכלוסייה הערבית – רוב היישובים הערביים במדינה מוכרזים כיישובים חקלאיים, אבל איפה החקלאות? הם לא יכולים לגדל כלום, כי הם לא מקבלים ממועצת הלול, הם לא מקבלים ממועצת הרפתות – אין לנו כמעט אנשים שמתעסקים עם דבורים ועם דבש. נוסף על כך, המחירים של המים לא מאפשרים לעשות חקלאות ביישובים הערביים. אם הממשלה רוצה לחסל באמת את החקלאות, היא צריכה לבוא, להחליט ולהכריז ולחסוך מהחקלאים פשיטות רגל, עוגמת נפש, מחלות. צריך להחליט אם מחסלים או ממשיכים. אם ממשיכים, צריך לסבסד. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת חאג' יחיא. אנחנו עוברים להצבעה על ההסכמה שהייתה פה להעביר את זה לוועדת הכספים. מי שבעד – יצביע בעד, ומי שנגד העברה – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): לוועדת הכלכלה. ואם לא – לוועדת הכנסת. היו"ר יחיאל חיליק בר: חברת הכנסת השכל, אין פה הסכמה על כספים, אז תחליטו אם אתם רוצים להגיע להסכמה או לוועדת הכנסת. אם אין הסכמה – – – שרן השכל (הליכוד): ועדת הכנסת. היו"ר יחיאל חיליק בר: אז אין הסכמה. אני מעביר את זה להצבעה – לוועדת הכנסת. מי בעד? מי נגד? בבקשה, ההצבעה החלה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: עשרה בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אני קובע כי ההצעה: מצבם הקשה של חקלאי ישראל – תעבור לוועדת הכנסת, שתכריע לאיזו ועדה להעביר את זה להמשך טיפול, כספים או כלכלה. הצעות לסדר-היום תרומתה של יהדות ארצות-הברית ליישוב ולמדינת ישראל היו"ר יחיאל חיליק בר: עכשיו אנחנו חוזרים להצעות לסדר-היום בנושא: תרומתה של יהדות ארצות-הברית ליישוב ולמדינת ישראל, מס' 3498, 3525, 3530 ו-3569. ראשון הדוברים – חבר הכנסת נחמן שי. עד שנחמן יבוא, נודה לו על העבודה שעשה במהלך כל היום למען הנושא הזה. יישר כוח, נחמן. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה לך, חברי יושב-ראש הישיבה, סגן יושב-ראש הכנסת חיליק בר, תודה לכם כולכם. אני רוצה לומר כמה מילים לסיכום היום הזה שהחל, כפי שאמר ידידי חבר הכנסת בר, בארבע ישיבות של ועדות הכנסת. אני רוצה להזכיר את כולן, כי כל אחת מהן השקיעה עבודה עצומה: ועדת החוץ והביטחון – צחי הנגבי; ועדת העלייה והקליטה – אברהם נגוסה; ועדת העבודה והרווחה – אלי אלאלוף; ועדת החינוך, התרבות והספורט – חבר הכנסת יעקב מרגי. כל הארבעה התגייסו להקדיש זמן היום לדיון, כל אחד בפלח שנוגע לו. היום הזה כולו צמח מתוך חודש שמתנהל בארצות-הברית כבר עשר שנים, שעוסק בתרומה של הקהילה היהודית בארצות-הברית למורשת האמריקנית. ואנחנו החלטנו פעם אחת לקחת את החודש הזה ולאמץ אותו באמצעות יום מיוחד בכנסת. לעזרתנו באה קרן רודרמן, ובעיקר התערוכה המיוחדת, שאני מזמין את כל חברי הכנסת, ואם אפשר גם את הציבור שירצה להגיע לכאן ולראות אותה, שמוצגת בטרקלין שאגאל, והיא מסכמת 100 שנים של תמיכה של יהדות ארצות-הברית בישראל, במאבק, בדרך, ביישוב היהודי ואחר כך בישראל. אני חושב שראוי שהתערוכה הזאת גם תעבור לעוד כמה מקומות בארץ, ואפילו הייתי מוציא אותה לארצות-הברית כדי שיראו אותה. לאחרונה חזרנו, שלוש משלחות של חברי כנסת. שתיים עסקו בנושא של הקהילה היהודית – אחת מטעם הסוכנות היהודית והפדרציות, והשנייה מטעם קרן רודרמן. אני רוצה להתמקד בשלושה לקחים שהבאנו אתנו משם, בלאו הכי אין הרבה זמן. הדבר הראשון הוא שינויים דמוגרפיים מפליגים המתרחשים – וחברתי רויטל סויד הייתה אתנו – שינויים דמוגרפיים מפליגים המתרחשים בקהילות. 61%, ממוצע ארצי, של נישואים בין בני דתות, כלומר בין יהודים ללא-יהודים. אלה הם נתונים שמאיימים, פשוטו כמשמעו, על עתידה של הקהילה היהודית בארצות-הברית. 61%. הקהילות עוסקות בכך באופן אינטנסיבי – מעלות וממציאות כל מיני פתרונות, כי הן מבינות שעתידן ממש לוט בערפל אם הן לא ימצאו דרך להתמודד עם הסוגיה המרכזית הזאת. אחת הדרכים היא חינוך, אבל חינוך הוא יקר מאוד, ורק מעטים יחסית, בערך 15%, יכולים להרשות לעצמם. דבר שני ששמענו הוא דאגה גדולה לגבי הדור היהודי הצעיר, דור שחסר את השורשים הרגשיים וההיסטוריים שהיו להורים שלו או להורים של ההורים שלו. הוא יוצא לקמפוסים, בקמפוסים הוא נחשף לתעמולה אנטי-ישראלית, לקמפיין ה-BDS, לעוד התקפות על ישראל. יש לו שאלות, יש לו תהיות, הוא מבקש להבין איך קרה שכבר 50 שנה מדינת ישראל שולטת בחייו של עם אחר, מה ההצדקה לכך, מה הסיבות, מה המניעים. חייבים להתייחס לזה, חייבים להשיב, אי-אפשר לפטור את זה כעוד איזו התבטאות אנטי-ישראלית, כי זה לא. כי זה בא מתוך השייכות שלהם והרצון שלהם להבין ולסייע. ונקודה שלישית, שמענו – והיה קשה לשמוע – שישראל במקומות מסוימים, בזמנים מסוימים, איננה נושא שמאחד את הקהילות אלא דווקא מפריד ביניהן. זאת אומרת, דברים שקרו בעת האחרונה – צריך להגיד אותם בגלוי – המעורבות של ישראל במאבק הפנימי באמריקה, בעד ההסכם האיראני, נגד ההסכם האיראני, והנושא של הכותל, שני הדברים האלה הפכו אותנו לנושא שנוי במחלוקת. ישראל, ממשלת ישראל, אפילו אנחנו בכנסת, חייבים להיזהר שלא להיכנס למחלוקות האמריקניות הפנימיות האלה ולא לסחוף אחרינו את הקהילה היהודית שם. אני רוצה לומר לסיכום, זמני עומד להסתיים – הגשר החשוב ביותר שמחבר את ישראל לארצות-הברית הוא הגשר של הקהילה היהודית. המחויבות שלנו היא לחזק אותו מפה, להבטיח שהוא יעמוד יציב ואיתן לדורות הבאים. זה אומר השקעות משמעותיות ביותר. זאת המחויבות שלנו מפה, כדי להמשיך ולבנות את היחסים המיוחדים כל כך, גם בין ארצות-הברית לישראל וגם בין הקהילה היהודית בארצות-הברית לבין ישראל. תודה רבה, אדוני. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. אני מבין גם שהבאת אורחים מהכנס, מארצות-הברית – – – נחמן שי (המחנה הציוני): יש אורחים ביציע, האחרים כבר פרשו – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: So, we welcome you from the US, our people, and brothers and sisters. Thank you for coming here and welcome to the Knesset. חבר הכנסת מייקל אורן – אינו נמצא. אם כן, השר נפתלי בנט, שר התפוצות, יעלה להשיב בשם הממשלה. לאחר מכן – הבעת עמדה של שרן השכל. בבקשה, אדוני. שר התפוצות נפתלי בנט: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, Hello ,our brothers and sisters, great to have you over. מדינת ישראל הוקמה כמדינתו של העם היהודי. הממשלות הראשונות – תפסו את ישראל בארצות-הברית כמדינה שבה יוכל העם היהודי לממש את הזהות הלאומית שלו, ומכאן שעליה לייצג את העם היהודי כולו, לאפשר לכל יהודי לעלות אליה ולהתאזרח בה. אני אישית מאוד מחובר ליהדות ארצות-הברית; הורי שלי עלו מארצות-הברית ב-1967. אני חושב שאנחנו נכנסים לעידן חדש מול יהדות ארצות-הברית, אם אני מסתכל על 100 השנים הבאות. אם עד עכשיו, מקום המדינה, ואפילו מלפני קום המדינה ועד עכשיו, למעשה מדינת ישראל הסתכלה על יהדות ארצות-הברית כאחד משני דברים: או ארנק לגייס שם כסף, או מקור עלייה – כלומר: או שתעלו או שתתרמו, אחרת אין לנו כל כך מה לעשות אתכם, הסיפור הזה התהפך. מדינת ישראל חזקה, מדינת ישראל איתנה כלכלית, חזקה ביטחונית, והיום הסיפור החדש הוא איך אנחנו, כמדינת ישראל, משמרים גם את היהדות של יהודי התפוצות בשותפות אתם וגם את הזיקה אלינו, ואיך ביחד מייצרים איזה חזון משותף. אתם יודעים, היהדות הביאה לעולם כל כך הרבה דברים יפים: את יום המנוחה, שבת לכולם; הביאה לעולם את המוסר; את המונותיאיזם; את האמונה שכל אדם נברא בצלם, ואז בגולה אנחנו עצרנו, אבל חזרנו. ועכשיו, כשליבת העם היהודי נמצאת בארץ-ישראל, אנחנו צריכים לסמן מה הדבר הבא; מה הדבר הבא, מה השותפות הבאה ומה החזון הבא. אנחנו, כממשלת ישראל, גם מקצים לא מעט כסף, וזה חדש, בשותפות עם העם היהודי, גם בוודאי דרך "תגלית", אבל עכשיו דרך היוזמה האסטרטגית, שאנחנו קוראים לה במשרד התפוצות – – – נחמן שי (המחנה הציוני): איפה זה עומד? שר התפוצות נפתלי בנט: זה קם. החברה קמה, כסף גויס ופעולות התחילו. אני מזמין כל חבר כנסת להתעניין. זאת אמירה, כי בעצם משלמי המסים בישראל שמים את כספם למען ילד וילדה באלבמה, בניו-יורק, בניו-ג'רזי, בקליפורניה. זה לא מובן מאליו. אני זוכר שניסינו להעביר את זה בממשלה הקודמת, והיה שר שאמר: מה פתאום שנוציא שקל על יהודים בחו"ל? מה, טיפלנו כבר בילדי אופקים? שאלה לגיטימית, אבל התשובה היא: כן. אנחנו נוציא כי מדינת ישראל היא שני דברים: היא מדינת כל האזרחים שבה, יהודים וערבים כאחד, אבל יש לה עוד כובע – היא מדינת העם היהודי כולו. אני חושב שאנחנו צריכים להתחיל לחשוב על מודלים מיוחדים לזיקה – שהיא יותר מאורח – של יהודים, שיהיה להם איזשהו say פה, אבל מוגבל, אבל איזשהו מעמד, שהוא אולי לא אזרח, אבל בכל זאת מעמד בעניין הזה. אני מברך את חבר הכנסת נחמן שי, ששנים-שנים מקדם את החיבור הזה בשלל דרכים. אני מזמין אותו ואותך כמה שיותר ליזום, ואני תמיד אתן רוח גבית. בעניין הזה אנחנו יחד. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: מה אדוני מציע? שר התפוצות נפתלי בנט: מה שחבר הכנסת מציע. היו"ר יחיאל חיליק בר: נחמן, מה אתה מציע? שר התפוצות נפתלי בנט: אתה מסתפק? היו"ר יחיאל חיליק בר: מסתפק? נחמן שי (המחנה הציוני): אני לא חושב. דנו בזה היום כל כך בהרחבה שזה רק יקלקל. היו"ר יחיאל חיליק בר: אוקיי. נחמן שי (המחנה הציוני): מסתפק. היו"ר יחיאל חיליק בר: אז אנחנו לא מצביעים על הסתפקות. שר התפוצות נפתלי בנט: תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה לשר. אנחנו נאפשר לחבר הכנסת מייקל אורן, שהיה אחד מהיוזמים המובילים, להביע דעה מהצד – וכי פספס את ההזדמנות. בבקשה, אדוני – למרות העובדה שמסתפקים. מיכאל אורן (כולנו): סליחה על האיחור. יש לעמוד בזמנים. אני גם מצטרף לברכות לנחמן שי. נחמן, עבודה מאוד ראויה היום. תודה רבה, תודה רבה. שמענו הרבה מאוד היסטוריה של תרומותיהם של יהודים אמריקנים למפעל הציוני, למדינת ישראל. שמענו על ברנדייס ועל הנרייטה סאלד. נחמן, האם ידעת שהעיר נתניה היא על שם נתן שטראוס, מייסד "מייסיס" בניו-יורק? כן, ואחיו, שלא היה ציוני, חזר מאירופה – הוא חזר לארץ-ישראל, ואחיו חזר לארצות-הברית בהפלגה בספינה בשם "טיטניק", ולא הגיע. קצת – רגע היסטורי. נחמן שי (המחנה הציוני): אבל זה לא שטראוס מ"לוי'ס שטראוס", נכון? מיכאל אורן (כולנו): נתן שטראוס. נחמן שי (המחנה הציוני): אבל, זה לא מהג'ינס "לוי'ס". מיכאל אורן (כולנו): לא לא לא, נתן שטראוס מ"מייסיס". בפעם הבאה שתיכנס ל"מייסיס", תדע לך שאתה תורם למפעל הציוני. בשיא הרצינות – מדינת ישראל מגדירה את עצמה כמדינת לאום של העם היהודי. אם אין לנו עם, אין לנו מדינה. אנחנו מאבדים את ה-raison d`etre שלנו. לכן, שמירה וחיזוק העם היהודי באשר הוא, במיוחד בארצות-הברית, הם אינטרס ביטחוני אסטרטגי עליון של מדינת ישראל. נכון שאנחנו יכולים לצפות מיהודי ארצות-הברית להכיר בעובדה שאנחנו נמצאים לא בשכונה הכי קלה בעולם, להעריך, ולהעניק לדמוקרטיה הישראלית לפחות את הכבוד שהם מעניקים לדמוקרטיות אחרות, ומדובר בדמוקרטיה שנמצאת תחת אש בלתי פוסקת מיום היווסדה, ואנחנו צריכים להכיר ולהוקיר את הפלורליזם היהודי האמריקני ולהכיר בעובדה שהאחדות הזאת, הזהות הזאת, של העם היהודי, זה לא מובן מאליו. אנחנו צריכים לפעול ולהיכנס לדיון אמיתי. אני הקדשתי שנתיים מזמני בוושינגטון, בעודי מכהן כשגריר ישראל בוושינגטון, להשגת הסכם סביב הנושא של הכותל, שהיה מאוד מאוד מורכב. אלה שתומכים בהסכם היום הם אלה שהתנגדו להסכם אז, ואלה שמתנגדים היום הם אלה שלא התנגדו בעבר. אני מאוד חושש מאפשרות של איזה קרע בעם, פיצוץ בעם, סביב הנושא של הכותל, ולא רק על הכותל, ואני כבר מכריז, מהצד אומנם, ולא מהבמה, שאני לא אתן לזה לקרות. אני לא אתן לזה לקרות. ההסכם הזה הוא בלב-לבנו, והוא מסמל, בעיני, את אותו צורך עליון לשמור, לשמר ולחזק את הקשר בינינו לבין הקהילה היהודית הגדולה בתפוצות, הקהילה היהודית האמריקנית. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חבר הכנסת מייקל אורן, ואנחנו סיימנו את הנושא הזה. חברת הכנסת שרן השכל תהיה אחרונה – עמדה נוספת מהצד – ונעבור לנושא האחרון בסדר-היום. שרן השכל (הליכוד): תודה רבה. קודם כול, נחמן, תודה רבה על האירוע הנהדר שארגנת קודם למעלה, וגם הוועדות וכל הפעילות שלך בין ישראל לארצות-הברית, שתורמת למערכת היחסים בינינו. גם היום, עם כל השיחה והדיון שערכנו, גם, לפעמים, כאשר מנהיגים לא מסכימים ביניהם, אפשר עדיין לחוש את העוצמה ואת החוזק של היחסים בין ארצות-הברית לישראל, למרות הרבה קשיים והרבה דברים שקורים בדרך, וגם אי-הסכמות. זה קורה. אבל אני חושבת שהיום הזה שארגנת היום בכנסת הוא חשוב במיוחד, בעיקר בגלל התקופה האחרונה, והמצב כרגע בארצות-הברית. אנחנו נלחמים היום, מדינת ישראל, גם על שמנו, גם באו"ם וגם מבחינת ההיסטוריה שלנו, נגד כל מיני ארגונים שמנסים להכפיש את השם שלנו, כמו תנועת ה-BDS ותנועות אנטי-ישראליות אחרות. מה שמדהים הוא שלפעמים אנחנו לא מרגישים את זה פה, אבל מי שמרגיש את זה במיוחד זה היהדות בתפוצות, ובעיקר היהדות בארצות-הברית עכשיו, אם הסטודנטים בקמפוסים, שהם אלה שבקו הראשון, ואליהם מגיעים כל האלימות, כינויי הגנאי, הגזענות וכל מיני חקיקות במועצות הסטודנטים שמנסים להדיר אותם, את היהודים, מכל מיני מערכות, תוכניות ודברים נוספים; עסקים של יהודים בארצות-הברית ובקנדה שמנסים להחרים, כמו מסעדות יהודיות, או כל מיני עסקים אחרים – הם נמצאים היום בקו החזית הראשון במאבק הזה. כל פעם שיש גם יותר אלימות, או איזה מצב ביטחוני במדינת ישראל, אתה רואה גם התגברות של אנטישמיות ואלימות כלפי היהודים שם. חשוב במיוחד לציין, כמו שאתה עושה היום, את התרומה שלהם ואת היחסים בינינו, ולחזק אותם, ולהדק אותם, וכמובן לבוא ולעמוד לצדם גם במצבים שהסטודנטים והקהילה היהודית עומדים בפניהם היום. חשוב שאנחנו נבוא ונחזק גם אותם, כאשר הם צריכים את זה. היום הזה הוא דוגמה לכך. אז אני רוצה באמת להודות לך על היום הזה, ושנמשיך, כל חברי הכנסת, לעשות פעילות מרובה למען יהדות ארצות-הברית. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חברת הכנסת השכל. הצעה לסדר-היום דמי הקמה של תשתיות מים וביוב בתאגידים היו"ר יחיאל חיליק בר: נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: דמי הקמה של תשתיות מים וביוב בתאגידים – הצעה לסדר-היום מס' 3573 של חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה, אדוני. ישיב השר בנט במקום השר שטייניץ. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, בתחילת דברי אני רוצה להודות לשר הפנים אריה דרעי, שהיום בישר לי שהוא הסכים להרחבת שטח השיפוט של סח'נין בכ-2,000 דונם, והוא חתם על ההחלטה הזאת. להזכיר לכולם: שטח השיפוט של סח'נין לא הורחב יותר מ-35 שנים, ולהזכיר לכולם: השר דרעי הוא שר הפנים החמישי שאני עובד מולו כדי להרחיב את שטח שיפוט סח'נין, והכוונה: משנת 2009. אבל על זה מגיעה לו הערכה, ואני מודה לו. בהזדמנות זו, גם לשרה איילת שקד אני מודה, משום שהיא גם הכריזה על הסכמתה להקמת בית-דין שרעי באזור סח'נין, והיא תכריז על זה בחודש הבא בביקור שלה בעיר סח'נין, ועל זה אני באמת מודה לה. בקשר לעניין דמי הקמת תשתיות מים וביוב, אני העליתי את הנושא כמה פעמים מול השר שטייניץ, בשאילתות ובמכתבים, ואני העליתי אותו בגלל הסבל והמעמסה שחשים אנשים, במיוחד ביישובים הערביים, שהם ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, משום שרשות המים העלתה את דמי תשתיות המים והביוב ביולי 2015, למשל באזורים כמו אזור סח'נין, מ-70 שקל למ"ר ל-162 שקל למ"ר. אנשים חלשים מבחינה כלכלית, מי שבקושי יש לו כסף כדי לקנות קרקע ולבנות עליה בית לבן שלו, מוסיפים עליו עוד מעמסה, וזה גורם סבל לאנשים. נזכיר גם שביישובים הערביים הבנייה נעשית על אדמה פרטית, וכל אזרח הוא שמשקיע מעצמו והוא גם זה שמשלם על זה, ולא כמו במגזר היהודי, שרובו בנייה רוויה והתשתיות האלה מוכנות. אני מעלה את הנושא הזה כדי שנביא אותו לוועדת הפנים לדון בו בצורה מעמיקה. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. השר בנט קיבל אישור להשיב בשם השר שטייניץ. נשמע את התשובה. שר החינוך נפתלי בנט: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני כמובן לא בקי בנושא, אבל אני אסכים להעביר את זה לוועדה לבקשתו של חבר הכנסת. היו"ר יחיאל חיליק בר: לאיזו ועדה? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): לוועדת הפנים. היו"ר יחיאל חיליק בר: לוועדת הפנים. מסכים, אדוני? שר החינוך נפתלי בנט: בסדר. היו"ר יחיאל חיליק בר: אם כן, אנחנו נאפשר לשר לחזור, ואנחנו נצביע על העברת הנושא דמי הקמה של תשתיות מים וביוב בתאגידים, של חבר הכנסת מסעוד גנאים, לדיון בוועדת הפנים. נא להצביע: מי בעד ומי נגד העברת הנושא לדיון בוועדת הפנים? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: שישה בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי ההצעה, דמי הקמה של תשתיות מים וביוב בתאגידים, של חבר הכנסת גנאים תעבור לדיון בוועדת הפנים. חברות וחברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ב באייר התשע"ו, 30 במאי 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 17:21.