דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ"ז
ישיבה קכ"ז
הישיבה המאה-ועשרים-ושבע של הכנסת העשרים
יום שלישי, כ"ג באייר התשע"ו (31 במאי 2016)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
עיסאווי פריג' (מרצ): 4
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 5
יעל גרמן (יש עתיד): 6
איתן ברושי (המחנה הציוני): 6
חיים ילין (יש עתיד): 7
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 8
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 9
מירב בן ארי (כולנו): 9
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 10
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 11
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 11
דב חנין (הרשימה המשותפת): 12
מיקי לוי (יש עתיד): 13
הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של שר 14
שר התיירות יריב לוין: 14
הצעות לסדר-היום 15
ציון יום ההוקרה לתורמי כליה 15
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 15
יואב בן צור (ש"ס): 16
זהבה גלאון (מרצ): 17
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 19
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 21
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 23
שר הבריאות יעקב ליצמן: 25
חיים ילין (יש עתיד): 27
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 29
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 47) (ביטול עסקה ברוכלות ועסקת מכר מרחוק על-ידי צרכן שהוא אדם עם מוגבלות, אזרח ותיק או עולה חדש), התשע"ו–2016 30
איציק שמולי (המחנה הציוני): 31
חילופי גברי בוועדות הכנסת 33
יואב בן צור (בשם ועדת הכנסת): 33
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 47) (ביטול עסקה ברוכלות ועסקת מכר מרחוק על-ידי צרכן שהוא אדם עם מוגבלות, אזרח ותיק או עולה חדש), התשע"ו–2016 36
מירב בן ארי (כולנו): 37
מיקי לוי (יש עתיד): 39
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 40
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום כ"ג באייר התשע"ו, 31 במאי 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה.
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום של חברי הכנסת איציק שמולי, קארין אלהרר, נורית קורן ומסעוד גנאים בנושא: פגיעה בילדים עם צרכים מיוחדים בשל היעדר צוותים פארה-רפואיים במסגרות חינוכיות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, נאומים בני דקה, כמדי יום שלישי. בבקשה, אנחנו נצביע על מנת שתוכלו להירשם. ההצבעה החלה, או ההרשמה החלה, בעצם. חבר הכנסת עיסאווי פריג' יפתח את הנאומים – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, היום יום הסטודנט, ואנחנו אמורים לשבח ולדבר על היום הזה, כי משם אנחנו, אבל מה לעשות שהחיים יותר חזקים ויש דברים שלוקחים לנו את כל תשומת הלב. אני רוצה להקדיש את הדקה לאלימות והפשע ו"טרור הפשע", אני מגדיר אותו, במיוחד בחברה הערבית.
עד היום, מתחילת השנה, נרצחו, אדוני היושב-ראש, 26 בני-אדם רק בחברה הערבית. אנחנו שמענו את ראש הממשלה ושמענו את שר המשטרה ביותר מהזדמנות אחת מדברים על החשיבות ומה הם הולכים לעשות בנושא. השבוע נרצח מוחמד פארס אל ג'ועברה מכפר-קאסם, בן 20, בקטטה ביישוב; באותו היום, בצהרי היום, היו יריות ברמלה שרצחו את קיאן שעבאן מלוד.
ואני שואל את כבוד היושב-ראש ואת השר יריב לוין, ששומע אותי: ברשות הפלסטינית יש יותר מ-2 מיליון איש – בגדה; שם הממוצע השנתי של פשע – 32 איש. אנחנו, במדינת ישראל, החברה הערבית, עם פחות תושבים, יותר רמת חיים, חלק ממדינה מתוקנת, לא חסר, בסדר גמור מצבנו, ו-70 איש נרצחים מדי שנה בעשר השנים האחרונות. אותם ערבים שם ואותם ערבים כאן, אותם גנים. האם לא הגיע הזמן לשאול ולהסתכל על עצמנו בראי? תודה, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל גרמן.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני שמעתי אותך ואני מודיע לך שאנחנו הגשנו הצעה לדיון מהיר בעניין האלימות והפשע הגואה במגזר הערבי, והנשיאות אישרה את הדיון המהיר. קבעו לנו דיון בעוד שבועיים בהשתתפות – זה היה צריך להיות מחר, אבל הואיל והשר לביטחון פנים לא נמצא כאן – הוא נמצא באילת – אז הוא ביקש לדחות את זה בשבוע, ואני מזמין אותך להצטרף, ונקיים דיון רציני בעניין הזה.
אדוני היושב-ראש, אני רציתי לדבר על נושא שהעליתי אין-ספור פעמים בחודשים האחרונים – בעניין החזרת הגופות של מבצעי פיגועים במזרח-ירושלים. כזכור לך ולחברי, היה דיון בבג"ץ שבו המדינה הודיעה על שינוי מדיניותה והתחילה בהחזרת הגופות והבאתן לקבורה, ובאמת החזירו את מרבית הגופות. נשארו שתי גופות – במזרח-ירושלים – של בהא עליאן ואבו גזאלה, והשר לביטחון פנים גלעד ארדן הורה להקפיא את החזרת הגופות בטענה שבאחת ההלוויות שהיו בשבוע שעבר המשפחה או התושבים שם הפרו את התנאים שקבעה המשטרה. אני פניתי אליו ואמרתי לו: אם באמת יש הפרת תנאים – דבר המוכחש על-ידי המשפחה ועל-ידי עורך-הדין שמלווה את העניין – לא ראוי להטיל עונש קולקטיבי על יתר המשפחות. ואני פניתי ופונה אליו היום בנאום הזה כן לקיים את החלטת בג"ץ ולהחזיר את הגופות, ולהביא אותן לקבורה לפני חודש הרמדאן, בשבוע הבא, ב-6 ביוני. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חברת הכנסת יעל גרמן – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת איתן ברושי.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, חברותי חברות הכנסת, היום התקיימה ישיבת השדולה למען הקהילה הגאה, למען הלהט"בים. ניהלה אותה, דרך אגב, באמת בכישרון רב, חברת הכנסת שרן השכל – ואני מצטערת שהיא לא כאן כדי לשמוע זאת, אבל אני נותנת לה ברכות, שולחת מפה ברכות, וגם מודה מאוד לכל העוזרים הפרלמנטריים, במיוחד לעוזר הפרלמנטרי שלי דור מלול.
אנחנו ישבנו עם דמעות בעיניים ושמענו עדויות של בני-נוער שפוגעים בהם, שמעליבים אותם, שבאמצע הרחוב מכים אותם מכות רק מפני שהם הומוסקסואלים או טרנסג'נדרים. אני חושבת שזו בושה לחברה שלנו שהתופעה הזאת קיימת.
אני חושבת שהגיע הזמן שאנחנו באמת נקים קול זעקה, ושגם כאן בכנסת נוכל להעביר חוקים שיביאו לשוויון זכויות לקהילה הלהט"בית. אבל לדאבוני הרב, כפי שאנחנו יודעים, ההסכמים הקואליציוניים מונעים מאתנו להעביר את החוקים האלה. ואני רוצה לקרוא מכאן גם לחברי הכנסת הדתיים וגם לחברי הכנסת החרדים שיעשו דבר פשוט: שיתחילו להיפגש, שיתחילו להיפגש עם בני-הנוער הלהט"בים. רבים מהם הם חרדים ודתיים; אולי אז הם יבינו שהם אנשים וילדים נורמליים לחלוטין, שהם נולדו בצלם אנוש ושאלוהים ברא את כולם, ושהגיע הזמן שיהיה להם שוויון זכויות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת איתן ברושי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשבוע שעבר אושרה הצעת חוק של חברי גואטה, שגם אני תמכתי בה, שמגינה על מי שאיננו רוצה להפעיל או לפעול או לעבוד בשבת, ואני חושב שזה נכון שיאפשרו את החופש הזה.
מצד שני, כופים על מי שכן רוצה לעבוד בשבת, או שזה חשוב לו לפרנסתו, או מכל סיבה אחרת. באים משרדי הממשלה, כמו משרד הכלכלה, ואומרים: מי שרוצה להפעיל בשבת – אני אחכה רגע ליושב-ראש, אני רוצה שהיושב-ראש ישמע, כי יש דברים שאני חושב שגם אתה יכול לעזור בהם. אמרתי שהייתה הצעה, ואני בעבר תמכתי, ובישיבה הקודמת אני ביטאתי מחאה, ועכשיו אני רוצה לומר שכמו שמגינים על עובדים שאינם יכולים או אינם רוצים לעבוד בשבת – יושב פה השר לוין – אי-אפשר למנוע ממי שרוצה לעבוד בשבת לעבוד בשבת.
נוצרה מציאות שמשרדי ממשלה אומרים: טוב, מי שרוצה לעבוד בשבת – שיביא ערבים; אם יעבדו ערבים, אפשר לפתוח בשבת. זה נראה לי מאוד בעייתי, מאוד לא נכון. מותר לעסק לפעול בשבת על-פי הסטטוס-קוו המוכר ובלא לחייב מישהו לעבוד בשבת, כמו שמותר – כמו שמצפים לבקש במדינת ישראל שלא יכפו סגירה בשבת. אנחנו עדים לשימוש במה שנקרא "גוי של שבת" בצורה מוגזמת, ואני קורא לכם, חברי הערבים, למחות על זה. מצד שני, יש משתלות, לדוגמה, שהן גם עסק, הן גם רשומות כתרבות הפנאי, והמשתלות האלה מביאות פרנסה לרבים, גם לבילוי, ואנחנו עדים לסגירה של משתלות כתוצאה מאיום של משרד הכלכלה ואיום במאות-אלפי שקלים קנסות. והנה, הכנסת הזאת, שרוצה לדאוג באמת לכולם, מצד אחד היא יוצרת תנאים שאי-אפשר לכפות פתיחה בשבת ועבודה בשבת – זה בסדר. מצד שני, נותנים פה לגיטימיות – ממשלה רחבה היום אפילו, לא רק ממשלה צרה – שיש איום משמעותי, עד כדי סגירת עסקים, סגירת משתלות ופגיעה בפרנסה של עובדים רבים. לבוא ולומר במדינת ישראל שמי שיעסיק ערבים זה בסדר – זה מתאים לשנים שכבר מזמן השתחררנו מהן.
אני פונה אליך אדוני היושב-ראש: תבדוק את העניין הזה, זה לא תקין.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת חיים ילין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לי עובד, בכיר יחסית, הוא עובד אצלי כבר 20 שנה, עם הפסקה באמצע. הייתה תקופה שפיטרנו אותו, ואז הוא ביקש לחזור, אמר שהשתנה. העניין הוא שלא רק שהוא לא השתנה – עכשיו הוא קצת יותר גרוע. למשל, לא פעם תפסתי אותו משקר, מין הרגל כזה להגיד סתם דברים. אני גם שם לב שהוא כל הזמן מתנגח בעובדים האחרים, בלי הצדקה ובצורה מאוד מאוד מכוערת. ובעיקר מפריע לי העניין של הדוגמה האישית לשאר העובדים. הוא גם מבטיח המון דברים ולא מקיים, ואז, כששואלים מה עם מה שהבטיח, הוא נותן המון תירוצים ומאשים תמיד את קודמיו.
הוא לא בחור צנוע, העובד שלי, וזה ממש מורגש. הרבה פעמים הוא מנסה לעשות כל מיני קומבינות על חשבון העבודה, וזה ממש מעצבן, כי תמיד כשאנחנו מעירים לו על זה הוא מתחמק. השבוע גיליתי שלפני כמה זמן אשתו כנראה גנבה ממני; אני אומר כנראה כי אני עוד לא ממש בטוח. אם אמרתי שהוא לא צנוע, אז היא כבר ממש חמדנית, משהו שלא נתקלתי בו בחיים שלי. אבל זאת בדיוק הדילמה שלי, כי יש מלא אנשים שאני מתייעץ אתם לגביו, ותמיד הם אומרים לי: אין, סתם מתנפלים עליו, נטפלים אליו. ואז אני שואל את עצמי: מה לעשות?
בינינו, אני לא משלם לו הרבה, יש לי עובדים הרבה יותר יקרים ממנו, אבל אני מרגיש שהמחיר שהחברה שלי משלמת בגלל ההתנהגות שלו פשוט יקר מדי. מה אתם הייתם עושים?
נכתב על-ידי טל לוי דיאמנשטיין, אזרחית מודאגת שזקוקה מאוד מאוד לעצה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריו – חבר הכנסת מיקי לוי.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, האוכלוסייה הבדואית בנגב נתונה למדיניות מתמשכת של הריסת בתים ומבנים מצד הרשויות. היום נהרסו בתים בכמה יישובים במגזר הערבי-בדואי בנגב. בין הבתים שנהרסו היו גם בתים בביר-הדאג', שהוא יישוב מוכר.
אגב, ביישובים המוכרים, שהמדינה הכירה בהם לאחרונה, לא ניתנים עד היום היתרי בנייה – כנראה בכוונה, מכובדי השר, בכוונה להרוס. ולכן, אחד הבתים שביקרתי – נהרס הבית למשפחה בת שבע נפשות. הרשויות הרסו את הבית והלכו, השאירו את המשפחה הזאת ללא קורת גג.
ואני שואל, כבוד השר, השר המלומד: אם המשפחה הזאת הייתה משפחה מהמגזר היהודי, מה הייתם אתם, השרים, חברי הכנסת וכל קברניטי המדינה – מה הייתם עושים? מקבלים את זה, להשאיר משפחה בת שבע נפשות – יהודים, לא ערבים, יהודים, אני שואל – ככה, בלי קורת גג, בלי בית חלופי? באמת, ככה, מדינה דמוקרטית. תתביישו להגיד מדינה דמוקרטית אם ככה היא עושה, אם ככה היא מתנהגת.
ובאמת, אני שואל, איך אפשר? איפה הערך שאתם מתהדרים בו? כבוד האדם הוא ערך עליון במדינה הזאת. איזה ערך עליון אם ככה מתנהגים כלפי ילדים – משאירים אותם בחום הכבד הזה? ועושים את זה גם בחורף. בושה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת מיקי לוי, ואחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. איפה מיקי לוי? נעלם בינתיים. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – בבקשה, גברתי.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אתמול נפגשתי עם קבוצה של ה-Black Caucus מארצות-הברית, אנשי צוות של חברי הקונגרס האמריקאי, מהמפלגה הדמוקרטית. אני מוכרחה לומר שזאת הייתה פגישה מרתקת. כולנו פוגשים כל הזמן משלחות – צריך לברך את מחלקת קשרי החוץ של הכנסת; אני חושבת שהיא עושה עבודה נהדרת – אבל אני רוצה לדבר על מערכת היחסים עם ארצות-הברית. כש-staffers, כמו שהם נקראים בארצות-הברית, שואלים שאלות מורכבות על מערכת היחסים בין ישראל לארצות-הברית – כרגע אנחנו הרי לא מתערבים, לא כרגע ולא בכלל, בבחירות לנשיאות האמריקאית – אבל כשהם מתחילים לשאול שאלות שבמידה מסוימת מצביעות על השחיקה בברית האסטרטגית בין ארצות-הברית לישראל, אני מוטרדת. אני באמת מוטרדת. אני נתקלת בזה בשנה האחרונה, כשאני כאן, הרבה מאוד.
אני חושבת שאנחנו מוכרחים לתת את הדעת לכך שאם אנחנו לא נגיע, במיוחד ממשלת ישראל – אדוני השר, אני מפנה את זה אליכם, כי יותר מכולם זה מונח לפתחכם: איך אנחנו מגיעים להבנות על חבילת הסיוע האמריקאית בלי לשחוק את מערכת היחסים יותר מכפי שהיא שחוקה היום, ובלי שהנשיא החדש – או הנשיאה החדשה – שמגיע לבית הלבן בינואר מקבל מערכת יחסים בעייתית, מקולקלת, שחוקה, מזדקנת, עם הרבה מאוד חוסר אמון בין הצדדים. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת מירב בן ארי – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<מירב בן ארי (כולנו):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את הנאום בן הדקה שלי, כי בניגוד לשנים קודמות – תמיד ביום הסטודנט הלאומי היו גם דיונים במליאה, אז אני אנצל דקה אחת כדי לדבר, כי הרבה סטודנטים ויושבי-ראש אגודות סטודנטים נמצאים כאן.
אני רוצה להודות לחבר הכנסת דב חנין, שהיה אתי כל היום בכל הדיונים הקשורים לסטודנטים. באמת, אני חייבת לציין את הדבקות שלך במשימה. אני יודעת שחברי הכנסת עסוקים, יש להם המון שדולות, אבל באמת, אני רואה בך ממש – לא צריך להיות יו"ר שדולה בשביל להבין כמה זה חשוב. ובכלל – להודות לכל חברי הכנסת שהגיעו, גם לשדולה וגם לוועדות: חינוך, עבודה ורווחה ומעמד האישה.
אני רוצה לומר שזאת הפעם השנייה שאני עושה כאן את יום הסטודנט הלאומי, ואני שמחה שהיה היום פרקטי – יום שבו דיברנו על תעסוקה, יום שבו דיברנו על הבטחת הכנסה של סטודנטים, יום שבו עסקנו גם במעמד האישה, בנושאים של הטרדות מיניות. אני רוצה להודות גם לחברת הכנסת עליזה לביא, השותפה שלי ליום הזה.
ורק מילה אחת, כי שמעתי שיש כאן דיונים על ועדות של צעירים וסטודנטים. חשוב לי לומר שמי שזה בנפשו – וראינו את זה היום – לא צריך ועדה ולא צריך טייטל; צריך לבוא, להיות שם, לדבר עם היו"רים, לדבר עם הסטודנטים, להקשיב להם ולהיות שם בשבילם. אז תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים.
כבוד היושב-ראש, אתמול מונה שר ביטחון חדש, ולאחר המינוי הייתה מסיבת עיתונאים של ראש הממשלה ושר הביטחון. שניהם הכריזו על העמדה שלהם, התמיכה שלהם בשתי מדינות לשני עמים. האם זה אמיתי? המבחן הראשון יכול להיות מחר. מחר יש דיון בוועדת התכנון והבנייה כדי לאשר בית בשכונת בטן אל-הווא בסילואן לבנייה, בלב-לבה של סילואן, שעם כל הצפיפות שלה היא אמורה להיות – בכל מקרה של שתי מדינות לשני עמים – חלק מהמדינה הפלסטינית. המבחן הראשון זה אם הם יסכימו ויאשרו תוכנית כזאת או יבטלו אותה. ואם הם לא מבטלים אותה, אז אני מגיע למסקנה, וכל העם צריך להגיע למסקנה – בדיוק אותם משפטים שאמר אחד מחברי הכנסת של הימין היום: מסיבת העיתונאים של אתמול הייתה מס שפתיים; מס שפתיים, בלשון שלי: רמאות. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, אני מבקש להצטרף ליושב-ראש הכנסת, לשר הבריאות ולחברי הכנסת מכל המפלגות שבירכו היום את ארגון "מתנת חיים" בראשות הרב הבר, שמעודד אנשים שתורמים כליה מכליותיהם לזולת ואת בני משפחותיהם. עמדנו כולנו נרגשים בענווה מול אנשים שתורמים ומול הנתרמים כאחד. אני מכיר אם שתרמה כבד לבת שלה והצילה את חייה של הבת, אבל גם החיים שלה הפכו להרבה יותר טובים.
צוין שם ש-90% מתורמי הכליה הם דתיים וחרדים, ואת התקווה שכלל הציבור יהיה מודע לתופעה הזו וליכולת הזו לתרום. אני לא בטוח שזה יביא את מנגנוני התעמולה שאומרים שחרדים ודתיים דואגים לעצמם להפסיק את הדבקת הסטיגמה הזאת. זה כוחה של קנאה. אין לי תקווה כזאת, אבל אני כן בטוח שכל האנשים הטובים, מכל החוגים, יבינו שאותם אנשים שמוכנים להקריב חלק מאיבריהם, ובכל מקום, בכל אירוע שאדם זקוק לעזרה הם מתייצבים כמתנדבים, אנשים דתיים וחרדים – לצד מקבלי משכורת מרשויות השלטון האחרות, כמו כיבוי אש והצלה, ורופאים – ועוזרים להם, אם הם מתנגדים להשתלות ולניתוחי מתים, להוצאת לבבות וכבדים מאנשים מתים, זה לא בגלל חוסר רצון לתרום אלא מתוך חשש הלכתי של "לא תרצח", שמא האדם עדיין חי.
הסיכום של הדבר הוא שהחברה הישראלית כולה עוסקת בתרומה ובנתינה, ושאף אחד לא ידביק סטיגמה על מישהו אחר, אלא לבוא ולראות את האנשים התורמים והנתרמים כאחד. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, אני מברך על חוזר המנכ"ל שמאפשר לעובדים שצמים בחודש הרמדאן להגיע שעתיים מאוחר יותר או לעזוב את העבודה שעתיים מוקדם יותר בלי שזה יפגע במשכורת. אנחנו מקבלים הרבה תלונות שהדבר לא מיושם, אנחנו מקבלים הודעות שזה לא מיושם, ועל כן אני מבקש שהדבר ייושם בכל מקומות העבודה, בשל הקושי ביום שלם של צום. כך מקובל בכל העולם, וזה צעד בכיוון הנכון.
מצד שני, אני רוצה לברך על הודעת ועד ההורים בטייבה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני רוצה לברך על הודעת ועד ההורים בטייבה. ועד ההורים קרא לתלמידים להקפיד על הלימודים ולהגיע לבית-הספר ושאף אחד מהם לא ינצל את החודש הזה להישאר בבית או לעזוב את בית-הספר. עיקרו של חודש רמדאן הוא הצום. כדי להבין את חשיבותו מבחינת לימודים ועבודה יש להקפיד על דברים מסוימים. תמיד אמרנו ואנו חוזרים ואומרים: השכר לפי הקושי והטורַח. אלוהים, יהי רצון מלפניך שנגיע לרמדאן.)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להפנות את תשומת לבה של הכנסת למה שמתרחש בכפר פלסטיני קטן שנקרא דיר-איסתיא. תושבי הכפר הזה מתפרנסים מעצי זית. בחודשים האחרונים נמנע המעבר של תושבי הכפר אל האדמות החקלאיות שלהם מכיוון שהן נמצאות מעבר לכביש 5066, הכביש מאזור התעשייה ברקן לכיוון ההתנחלות עמנואל. לאורך 2 קילומטרים של הכביש הוצב מעקה ובשוליו נחפרו תעלות. כך בעצם מונעים מ-500 משפחות של בעלי קרקע להגיע לקרקעות שלהם, שנמצאות בצד השני של הכביש. אי-אפשר להגיע עם טרקטורים, כלי רכב, חמורים; בעצם, אי-אפשר לאפשר לאנשים להגיע לאדמות שלהם ולהתפרנס. ולכן, בשלושת החודשים האחרונים תושבי הכפר הזה, יחד עם פעילים ישראלים, מקיימים אחת לשבוע מחאה בלתי אלימה במקום.
אני הגשתי לפני שלושה שבועות שאילתה לשר הביטחון כדי לדרוש שיאפשרו לתושבים להגיע לאדמותיהם, ואכן, אחרי חודשים של מחאה, עכשיו נפתח פתח ראשון במעקה, כך שאחת הדרכים החקלאיות נפתחה. זה צעד חיובי, אני מברך עליו, אבל התושבים ימשיכו במחאה עד שייפתחו כל חמש הדרכים שנחסמו.
השאלה הגדולה שצריכה להישאל כאן היא את מי משרתת ההתעמרות הזאת בפלסטינים. המציאות הזאת, אדוני היושב-ראש, פוגעת באנשים, פוגעת ביכולת שלהם להתפרנס – תושבי כפר, שבסך הכול רוצים את הגישה לזיתים שלהם. אבל כך נוצרים כעס, תסכול, שנאה ויותר בעיות לכולנו בעתיד.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אשר יגורנו בא לנו. כמה שדיברנו וכמה שהזהרנו וכלום לא עזר. שר האוצר אטם את אוזניו, עצם את עיניו וחילק מיליארדי שקלים בצורה סקטוריאלית ולא-אחראית לכל חברי הקואליציה. חילק וחילק, בזבז ובזבז, לכל עבר, לכל מי שרק לחץ, ועכשיו מגיע החשבון. ואיזה חשבון: קיצוץ של 11 מיליארדי שקלים בבריאות, בחינוך וברווחה.
ומה שמדהים הוא שקיבלתם מאתנו קופה מלאה, קופה שהייתה מעל 9 מיליארד שקלים, לעומת 39 מיליארד שקלים גירעון שאנחנו קיבלנו ב-2013.
<שר התיירות יריב לוין:>
אתה יודע שזה לא היה כך.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
ומי שחושב – אדוני השר, אני מבין שהאמת כואבת. אני מזמין גם אותך לעשות גוגל ולבחון את זה. זה נורא פשוט.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
ומי שחושב שזה הסוף, שיחשוב שוב. היצוא בצניחה חופשית.
<שר התיירות יריב לוין:>
– – – הסיפורים.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אני לפחות לא מפריע. אני מפריע, אבל לא בנאומים בני דקה, אז קצת נימוס. ואני אומר עוד פעם: קיבלתם 9 מיליארד שקל פלוס; מסרתם – ומירב, את לא היית פה – 39 מיליארד שקל גירעון, 3.8%. אל תתווכחי אתי על המספרים. תבואי אלי או שתעשי גוגל.
ומי שחושב שזה הסוף, שיחשוב שוב. היצוא בצניחה חופשית; הצמיחה שלילית – רק 0.8% ברבעון האחרון, והמצב רק ילך ויחריף. הכלכלה הישראלית, אדוני, הולכת לקראת מיתון, וכאילו שזה לא מספיק, שר האוצר החליט לשחק רולטה רוסית עם הכלכלה הישראלית ולוקח את כולנו להרפתקה נוספת של תקציב דו-שנתי, שיביא בסופו של דבר לקטסטרופה כלכלית של ממש.
אז כמו שהזהרנו ולא שמעתם, אני מציע לשר האוצר לחסוך מאתנו ומעצמו את המשבר הכלכלי שהוא מוביל אליו. אדוני שר האוצר, השר כחלון, הצעה אחת לי אליך: אל תתבזה. לך בדרכו של חברך הערכי השר גבאי, הנח את המפתחות ותפטור את כולנו מהחרפה הזאת. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. עד כאן נאומים בני דקה.
<הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של שר>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מתכבד להזמין את השר יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת, למסור את הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 9(א)(6) לחוק הממשלה.
<שר התיירות יריב לוין:>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(6) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, מבקשת הממשלה להודיע לכנסת כי חברותו בממשלה של השר להגנת הסביבה אבי גבאי נפסקה ביום 31 במאי 2016 בשעה 10:06, בחלוף 48 שעות מהמועד שבו מסר השר אבי גבאי לראש הממשלה את כתב התפטרותו מן הממשלה בהתאם לסעיף 22(א) לחוק-יסוד: הממשלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום ההוקרה לתורמי כליה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון מיוחד במסגרת הצעות לסדר-היום בנושא: מודעות לתרומת כליה בישראל, מס' 3395, 3595, 3673, 3689 ו-3693, שהוא גם יום ההוקרה לתורמים שנמצאים אתנו כאן ביציע, וגם לנתרמים.
חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח כעת דיון מיוחד בנושא יום ההוקרה לתורמי כליה. יום זה, שציינו כאן בכנסת גם באירוע הוקרה מיוחד שקיימנו בצהריים, מעלה על נס אנשים מיוחדים במינם מתוכנו, שבחרו בעשיית חסד בדרגתה הגבוהה ביותר ולכן גם המרגשת ביותר: הענקת חלק מגופם לזולת, על-פי רוב אדם שלא היה מוכר להם כלל, על מנת להציל את חייו. תורמי הכליה ראויים מאין כמותם להוקרתנו, כציבור וכחברה השואפת להיבנות על יסודות של נתינה ושל ערבות הדדית.
לשמחתנו הרבה, נושא זה הולך וצובר תאוצה במקומותינו. הדבר קורה במידה רבה הודות לארגון "מתנת חיים", שהצליח בשנים האחרונות לחולל מפנה תודעתי בציבור ולעורר את הצורך ואת האפשרות לתרום כליה.
חלק מהציבור נחשף לכמה מהסיפורים המרגשים הללו, שעוד ועוד מהם מגיעים לכלי התקשורת. מעשה תרומת הכליה מעניק חיים באופן ישיר לחולים הנתרמים ומביא להם את המזור ואת הישועה שהם מצפים לה, לעתים זמן רב.
בפעולת תרומה זו, אתם התורמים מהווים המחשה למימרת חכמינו: כל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא. המעשה הנאצל שלכם, מעבר לתרומת הכליה הישירה לאדם שהצלתם את חייו, הוא גם תרומה יקרת ערך לכולנו, בבחינת תיקון עולם, המקדמת אותנו אל היעד הנכסף של "עולם חסד ייבנה".
אני מודה מקרב לב, בוודאי בשם הציבור הישראלי, בראש ובראשונה לתורמים היקרים, ואתם גם לבני המשפחות, המלווים אותם במסע המיוחד הזה להענקת חיים.
יישר כוח גדול לכל מי שעוסקים במלאכת התיאום והוצאתו לפועל של כל פרויקט כזה: למרכז ההשתלות במשרד הבריאות, לרופאים ולצוותים הרפואיים המסורים, וכמובן לארגון "מתנת חיים", שכבר הזכרתי, לעומד בראשו הרב ישעיהו הבר ולרעייתו הגברת רחל הבר. תודה ליוזמי הדיון, שתכף נשמע אותם, ובראש ובראשונה לחבר הכנסת יואב בן צור, שלקח על עצמו את קיום היום המיוחד הזה. לכן, אנחנו גם נשמע קודם כול את דבריו של חבר הכנסת יואב בן צור בהצעה לסדר-היום. אחריו יעלו ויבואו חברי הכנסת זהבה גלאון, עבדאללה אבו מערוף, איילת נחמיאס ורבין ושולי מועלם-רפאלי. התשובה בשם הממשלה תובא מפי שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. בבקשה, אדוני.
<יואב בן צור (ש"ס):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, ברשותכם, אני רוצה להכיר לכם את ארגון "מתנת חיים" בראשות ידידי הרב ישעיהו הבר ורעייתו הרבנית. הרב ישעיהו הבר, שקיבל את אות הנשיא למתנדב לשנת 2014, הקים ארגון שפועל ללא כוונת רווח, ללא תמורה, להצלת חיים, באמצעות תיווך בין תורמי כליה לכאלה הזקוקים לתרומת כליה. ועד עכשיו, מאז הוקם הארגון, הצילו את חייהם של 310 בני-אדם.
בעיני, הארגון הזה בכלל ותורמי הכליה בפרט מהווים תעודת כבוד לנו כחברה, שיש בקרבנו אנשים שמוכנים להעלות את עצמם על מזבח הניתוחים כדי להציל את חיי הזולת, שלרוב הם אינם מכירים. אבל לצד תעודת הכבוד, ישנה גם תעודת עניות לנו כמדינה, כמחוקקים, כמקבלי ההחלטות במדינה. נכון, כולנו מוקירים ומעריכים, ואולי אף משתאים לנוכח נדיבות הלב של הארגון החשוב הזה, של אותם מאות ענקי רוח שהחליטו לתרום איבר מאיבריהם, עצם מעצמם, למען הצלת הזולת. אבל האם זה מספיק? האם אנחנו עושים די לעודד את התורמים, לעודד את מערך הצלת החיים המופלא הזה? חברי חברי הכנסת, התשובה היא לא. לא מספיק. ואם היינו צריכים לקבל ציון, מן הסתם היינו מקבלים בלתי מספיק. העובדה שארגון קטן ללא כוונת רווח, התנדבותי לחלוטין, הצליח לעשות את מה שאנחנו במדינה לא הצלחנו לעשות – כנראה אנחנו לא עושים די; לא עושים די בהעלאת המודעות, לא עושים די בעידוד התרומה של אנשים מופלאים כאלה, ובעצם לא עושים די להצלת חיים.
במהלך שעות הבוקר והצהריים המוקדמות קיימנו דיונים בוועדות הכנסת השונות – בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בוועדת הכספים ובוועדת החינוך – כדי לבחון דרכים ואפשרויות כדי להקל על תורמי הכליה מחד גיסא, ומאידך גיסא כדי לעודד את תרומות הכליה. במהלך הדיונים הועלו לא מעט הצעות אופרטיביות, מעשיות, אשר בחלקן הגדול ניתנות ליישום מיידי ואף אינן כרוכות בעלות תקציבית כלשהי. כל מה שצריך זה מעט אכפתיות, מעט רצון ותשומת לב לאותם מטופלי דיאליזה, שנאלצים לנסוע יום-יום לטיפול קשה וכואב.
אני קורא מעל בימה זו לחברי חברי הכנסת ולמשרדי הממשלה הרלוונטיים: עלינו להירתם ולהיחלץ חושים, להבין שלא מדובר פה באיכות חיים אלא בחיים עצמם. כל אדם שמקבל כליה, מקבל חיים. ולכן, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להסתפק במילים יפות, בהוקרה, בהערכה, אלא אנחנו צריכים לפעול, לעשות למען – למען הנזקקים לתרומת כליה ולמען אותם ענקי רוח תורמי הכליה. אני משוכנע שאם משרדי הממשלה הרלוונטיים ירימו את הכפפה ויפעלו בהתאם לדרישות שהוצגו בוועדות, נוכל להכפיל ולשלש את מספר תורמי הכליה, את מערך הצלת החיים החשוב כל כך – כמו שאמר בכנס אחד התורמים, שהוא מקווה שיהיה תור של תורמים ולא של נתרמים.
ולכן, אני מקווה ומצפה שהיום הזה לא יישאר כיום הוקרה בלבד, אלא כיום מפנה אמיתי ומוחשי, כדי שבשנת 2017 לא יימצא נזקק שלא יזכה לתרומה. אין לי ספק שבידינו הדבר; אנחנו צריכים רק לעשות את ההשתדלות. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יואב בן צור, כאמור, יוזם ההצעות והכנס. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.
<זהבה גלאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, שר הבריאות ליצמן, אני רוצה לברך את חבר הכנסת יואב בן צור על היום המרגש הזה. הייתי במפגש שהוא עשה באולם שפרינצק, ואני מודה שהגרון נחנק לשמע הסיפורים. אני בכלל לא יכולה לדמיין צעד יותר אצילי מזה של אדם שתורם כליה – תרומה אלטרואיסטית, בלי לדעת למי הוא תורם; אולי אחר כך הוא יודע.
זו הזדמנות גם לברך על המפעל החשוב, שאני מודה שהתוודעתי לו רק היום, "מתנת חיים", של הרב הבר ואשתו רחל. תהיו ברוכים. זה באמת מרגש לחשוב על זה שאנשים מוכנים מיוזמתם לקחת סיכונים, כאבים, כל המעקב הרפואי שהתורמים יידרשו לו לשארית חייהם, וכל זה ללא תגמול חיצוני. זה באמת צעד שבבסיס שלו עומדת תפיסה עמוקה ומרגשת של ערבות הדדית. אין לי דרך אחרת להגדיר את זה.
אני רוצה לשתף את חברי כאן במליאה שלפני כמה שנים הובלתי תיקון לחוק שמעניק קדימות בתור להשתלת איברים – לא רק למי שתורם לאדם שהוא אינו מכיר, אלא גם למי שתורם לקרוב משפחה. הובלתי את התיקון הזה מתוך הכרה בהקרבה האדירה שעושה כל מי שתורם איבר בחייו, אם זה לאדם זר ואם זה לקרוב.
חברי חברי הכנסת, אני שמחה על ההזדמנות לעמוד כאן היום ולהודות לכם, ולהודות בעיקר לאנשים האמיצים שעשו את זה. אני חושבת שמי שתורם תרומה כזאת הוא גיבור. אין לי דרך אחרת להגדיר את זה.
ואני רוצה – חבר הכנסת בן צור ככה זרק את הכפפה: מה אנחנו יכולים לעשות עוד. אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאני עומדת כאן ולהתייחס לנושא הרחב יותר של תרומות איברים. אני יודעת הרבה מאוד שנים שהממסד הרפואי עומד פשוט חסר אונים לנוכח מצוקת איברים להשתלה, לא רק לגבי כליות אלא בכלל, אבל לגבי כליות זה מאוד דרמטי. 1,153 נשים, גברים וילדים המתינו בשנת 2016 לתרומת איברים שתציל את החיים שלהם, או לפחות תשפר באופן משמעותי את החיים שלהם. המציאות של השנים האחרונות מלמדת שרק בין רבע לשליש מתוכם יצליחו לקבל בזמן את האיבר שהם זקוקים לו; שליש או רבע. זה נתון מאוד מאוד נמוך, חברי חברי הכנסת. סיפר חבר הכנסת בן צור על 310 אנשים שתרמו כליה, אבל לעומת הצורך של אנשים – שזה אדיר, אין לי מילים – אבל לעומת הצורך של אנשים שממתינים, זה 14%. זה מספר זעום יחסית.
אני רוצה לעדכן שכ-14% בלבד מהאוכלוסייה חתומים על כרטיס "אדי", וגם במקרה שלהם הכרטיס לא תמיד מחייב את בני המשפחה שלהם לשתף פעולה – כבר היו מקרים – ולתרום את האיברים שלהם לאחר המוות.
אני רוצה להציע הצעה – אני שמחה שנמצא כאן שר הבריאות – ולספר שבכנסת הקודמת הנחתי הצעת חוק שעשויה אולי להישמע מהפכנית, אבל היא כבר קיימת במדינות אחרות, והיא הוכיחה שהיא יכולה להגדיל באופן משמעותי את מספר תרומות האיברים. זה לא נושא לחקיקה בלי שיש עליו הסכמה רחבה; זה משהו שצריך לבוא בהידברות עם אנשים מסורתיים ואנשים דתיים וחרדים ואנשים חילונים. זה דבר שצריך לבוא בהידברות. והצעת החוק הזאת מבקשת לשנות את ברירת המחדל לתרומת איברים. המצב היום הוא שכל מי שמעוניין לתרום את האיברים שלו לאחר מותו חותם על אותו כרטיס "אדי", ובעצם מביע הסכמה מפורשת לתרום. וההצעה שאני מדברת עליה מציעה שיטה הפוכה: שמי שלא מעוניין לתרום את האיברים שלו יחתום על טופס סירוב, אבל מי שלא יחתום על טופס כזה, באופן אוטומטי ייחשב כמי שמסכים שהאיברים שלו יילקחו להשתלה.
עכשיו, אני יודעת שיש את הוויכוח על מוות מוחי ומוות לבבי; אני ערה לכל הבעיות האלה. אבל אני חושבת שההצעה הזאת גם מאפשרת לצמצם את יכולת הסירוב של בני המשפחה, כך שרק קרוב משפחה מהדרגה הראשונה – בן-זוג, ילדים או בגירים – יחזיקו באפשרות למנוע את תרומת האיברים גם למי שלא סירב לתרום.
מדינת ישראל נמצאת הרחק מאחור ביחס לעולם במספר תורמי האיברים. שימו לב: מתוך כל מיליון תושבים רק כעשרה תורמים בפועל את האיברים שלהם כל שנה. בספרד, לדוגמה, שבה החוק הזה כבר קיים – החוק שאני מציעה – המספר גדול יותר מפי-שלושה, ועומד על כ-35 תורמים למיליון תושבים. חברי חברי הכנסת, זה הבדל עצום, וזה הבדל שבין חיים ומוות. אני מציעה לייצר הידברות ודיון על הנושא הזה, כי אני חושבת – אני רואה את הרוב המוחלט של האנשים שזקוקים לתרומת איברים, ושמענו את הסיפורים האלה, איך אנשים נאלצו לסבול ולחכות, במקרה הטוב; ואנחנו גם מכירים כאלה שבמקרה הרע לא נשאר להם זמן לחכות. מעל 100 אנשים, לצערי, נפטרים כל שנה בזמן שהם מחכים לתרומת איבר, והמספר שלהם גדל משנה לשנה.
אדוני היושב-ראש, אורחות ואורחים יקרים, חברי חברי הכנסת, זו שוב הזדמנות להכיר תודה לתורמי הכליה. האתגר שלנו הוא להגדיל את היצע האיברים ולהביא לשינוי תפיסה בחברה הישראלית ולחזק באופן משמעותי את הערבות ההדדית בינינו. כולנו צריכים להיות ערבים זה לזו ולהסכים לתרום את האיברים שלנו לאחר המוות כדי להציל חיים. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר, שר הבריאות הרב יעקב ליצמן, הכנסת היום נותנת אות כבוד והוקרה לתורמי כליה, אנשים שהחליטו לתרום חלק חשוב מגופם על מנת להציל חיי מישהו אחר. אין דבר יותר נשגב ומבורך מהעשייה הזאת – להציל חיים.
היום היו דיונים חשובים בוועדות הכנסת סביב הנושא, במיוחד בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ובוועדת החינוך. היום החשוב הזה לא יישאר רק לפרוטוקול, אלא מטרתנו היא שאכן הנושא יקודם בכל התחומים, עד שלא יצטרך חולה הדיאליזה הזקוק לתרומת כליה להמתין חמש שנים ויותר להשתלה.
בהזדמנות הזאת, אני מודה מאוד לחברי חבר הכנסת יואב בן צור על הארגון הטוב של היום הזה, וכמובן, מעל במה זו אני מודה ליושב-ראש עמותת "מתנת חיים", הרב ישעיהו הבר, על עבודתו הקדושה בעניין הזה.
את הנושא הזה אני מכיר טוב כאורולוג, כרופא. פונים אלי תמיד, ולאחרונה פנו אלי הרבה אנשים מהעיר עראבה – מחכים לתרומה. דרך אגב, מספר חולי הדיאליזה בישראל – 6,000, ומהם 3,000 אזרחים ערבים. זה נושא אחר ולא לכאן.
פגשנו היום אנשים שתרמו את כלייתם, ואלו שהושתלה להם אותה כליה, ביחד. קשה לתאר כמה מרגש לראות את החיבור הזה שראינו היום. מחלת כליות סופנית יכולה להיות בכל גיל, והיא גורמת לנכות מלאה לחולה בה. בישראל יש כ-6,000 חולי דיאליזה, ואין צורך לפרט כמה סובלים חולה הדיאליזה וסביבתו, כולל משפחתו והקרובים אליו. עלות הטיפול בחולה דיאליזה – יותר מחצי מיליון שקל לשנה.
ממתינים להשתלות כליה בישראל יותר מ-800 חולים, וההמתנה הזאת נובעת מהרבה סיבות. למרות שחוק השתלת איברים, שחוקק בשנת 2008, הוא חוק טוב מאוד, אנחנו חייבים למצוא את הדרכים הנכונות והמתאימות להעלות את המודעות לתרומה של כליה ולרכז את כל הנושא במרכז הלאומי להשתלות, שהוא יהיה המוקד האחראי לכל הנושא, בצורה הנכונה, החוקתית, המתאימה, עם כל התהליכים הפרוצדורליים והלא-ביורוקרטיים של העניין.
חובתנו להעלות את המודעות בציבור לכך שתרומת כליה גם מצילה חיים, שזה מעשה קדוש, וכמובן חוסכת למדינה הרבה כספים. המודעות הזאת חייבת להיות גם לתרומה מן החי, וגם לעודד את הציבור לחתום על כרטיס "אדי" – ואני גאה להיות חתום עליו – לעודד את התרומה מן המת על-ידי הורדת כל החסמים והמכשולים שמונעים את התרומה מן המת, על כל ההיבטים שלה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עלינו להפחית ואף לצמצם את התהליכים הביורוקרטיים שמעיקים על התורם החי לבצע את תרומתו, ויש הרבה מה לשפר בעניין, אפילו על-ידי תקנות של משרד הבריאות, וגם לייעל את המהלכים שהתורם עובר במהלך הכנתו לתרומה. עלינו לשפר ולייעל את המהלכים בוועדות שמקבלות החלטות על תרומה ולהוריד את כל החסמים הקיימים שם, כולל שיהיה כוח-אדם מספיק, בהתאם, בוועדות, וכוח-אדם מספיק שילווה את התורם עד שיקומו המלא לאחר שתרם את הכליה שלו.
חובתנו לתת מסר חינוכי, תרבותי, אנושי, שתרומת כליה היא מעשה קדוש שיציל חיים של אדם אחר.
חייבים להגיע למצב שהחולים לא ימתינו שנים עד להשתלת כליה, יחזרו מהר לשגרת החיים הרגילה שלהם ויהיו יעילים לחברה בכלל.
לבסוף, אני שוב נותן אות הוקרה ומצדיע לכל מי שתרם את כלייתו והציל חיי אדם, מצדיע ליושבים כאן ביציע שתרמו כליה, כמובן מודה לכל מי שמתכוון לתרום, ומקווה שמהיום הזה אכן יצאו בשורה ותקווה למאות הסובלים המחכים בתור להשתלה, שלא ימתינו עוד הרבה זמן להשתלה. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. אני מודה לך, חבר הכנסת ד"ר עבדאללה אבו מערוף. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שכששאלו בסיעה מי רוצה לדבר ביום הזה, אז היו עוד חברי כנסת שהיה להם מאוד חשוב לדבר ביום הזה, אדוני השר, וזה משמח, כי זה באמת משהו בלתי רגיל, אלטרואיסטי, שאנשים עושים למען אחרים. אני חושבת שזאת ברכה גדולה שאנחנו רואים יותר ויותר תופעות של אנשים שתורמים מבחירה בעודם בחיים, כמו ד"ר נילי לוי ועו"ד משה לוי, שהדליקו משואה ביום העצמאות הזה. זו החלטה פשוט בלתי רגילה, לתרום כליה לאנשים שהם לא מכירים. לזוג יש שלושה ילדים, הם מיישמים אורח דתי-חילוני משותף בביתם – באמת אנשים שזאת חוויה להקשיב להם.
אני רוצה לספר לכם על חבר טוב שלי, קוראים לו אכרם ג'אבר. אכרם ג'אבר חבר שלי הרבה מאוד שנים, חבר של המשפחה – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
מטייבה.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
נכון.
<היו"ר אחמד טיבי:>
שכן.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
הוא חבר של המשפחה שלי הרבה שנים; מאוד אוהבת אותו ואת אשתו פותנה. ואני זוכרת שכשלפני 15 שנים, אם אני לא טועה, אכרם חלה לראשונה. הוא היה בר-מזל, כי לאחותו הייתה כליה שהתאימה לו בדיוק, והיא תרמה לו את כלייתה. אלא שלמרבה הצער הוא לא טופל כמו שצריך, מכל מיני סיבות – ישנם פה ד"ר עבדאללה אבו מערוף וגם ד"ר טיבי; אומנם לא זו המומחיות שלכם, וד"ר עבדאללה אבו מערוף יותר קרוב ממך. הוא טופל בצורה לא נכונה, וכתוצאה מזה הכליה נדחתה. הוא חיכה להשתלה נוספת, קיבל שתי מנות דם לא מסוננות, וכתוצאה מזה הוא כבר לא מועמד להשתלה – אף פעם, אדוני השר.
אני חושבת שפשוט קשה לתאר כמה החיים סביב דיאליזה, כשאתה יודע שהחיים – זהו, מעתה הם כל הזמן הם סביב דיאליזה, זה קשה לדמיין. אני רואה אותו, והוא שלוש פעמים בשבוע בדיאליזה. זה מאוד מאוד קשה לראות את זה, וזה איש צעיר שהיה מועמד כמעט קלאסי להשתלה.
כשהייתי בת 15, אני חושבת, בפעם הראשונה פתחתי את הארנק של ההורים שלי – ילדים נוטים לחטט, אז אל תשאלו למה – וראיתי אצל אבא שלי בארנק כרטיס "אדי". הלכתי להורים שלי ושאלתי אותם מה זה, ואז הם הסבירו לי, ואני גם הסתכלתי – כל אחד מהם הסכים לתרום איברים אחרים. היום אבא שלי כבר איננו, אבל אימא שלי כבר מוכנה לתרום את כל האיברים שלה, וברגע שאני עמדתי על דעתי, גם אני עשיתי כרטיס "אדי".
אדוני השר, אני חושבת שזה מדהים שאנחנו הגענו למצב שתרומות הכליה האלטרואיסטיות עלו בצורה כל כך דרמטית. באמת צריך להסיר את הכובע בפני האנשים האלה. אבל לי יש הצעת חוק שהלוואי שאנחנו נוכל להעביר אותה פה בכנסת הזאת. הצעת החוק הזאת אומרת, שכל מי שמוציא רישיון נהיגה – אפילו אם זה לא יהיה בגיל 18, אפילו בגיל 21 – יצטרך לחתום על כרטיס "אדי" באופן אוטומטי, ה-default. הוא יכול להגיד שהוא לא רוצה לחתום על כרטיס תרומת איברים – אבל זו צריכה להיות הגישה.
אנחנו חייבים לעבור לעידן שבו תרומות איברים – אני מבינה את המורכבות, ואני הקשבתי לך רוב קשב, חברי חבר הכנסת בן צור. אני מבינה את המורכבות, ואני הייתי במצבים שאתה במשפחה שניצבת סביב המיטה ואתה צריך לקבל את ההחלטות הכי קשות שישנן מבחינה רפואית. אבל בסוף היום אנחנו יודעים שאנחנו זקוקים לתרומות האיברים האלה, ואני באמת, בכל לבי, מצדיעה לתורמי הכליות האלה, ומודה לכם מקרב לב על כך שאתם נותנים לכולנו קצת תקווה. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. כל זה ביוזמת חבר הכנסת יואב בן צור, שראוי לברכה על היוזמה הזאת.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, חברי השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, גם אני מבקשת לפתוח בברכות לחבר הכנסת יואב בן צור, שהרים את כולנו ביום הזה קומה נוספת.
חברי וחברותי, אנחנו עומדים בפני מהפכה חברתית אמיתית. זאת מהפכה חברתית אמיתית. 310 אנשים כבר הצטרפו אליה יחד עם בני המשפחה שלהם, כי הרי אף אחד לא הולך לדבר הגדול הזה לבדו – תרמו כליה לאנשים שאינם מכירים. אנשים תרמו כליה, ובאופן ממשי הצילו חיים. מה יותר גדול מהדבר הזה?
ואת המהפכה המופלאה הזאת, שהעולם כולו מסתכל עליה ונפעם, באמת אור לגויים, מובילים הרב ישעיהו ורחל הבר. הרב ישעיהו, בעצמו חולה כליות לשעבר, עבר השתלת כליה והחליט באופן מודע, שאת המציאות הקשה שמביאה את חולי הדיאליזה אל מותם בזמן ההמתנה, לפני שהם זוכים לקבל כליה, הוא רוצה לסיים, ובהחלטתו הקים את עמותת "מתנת חיים".
הנתונים הקשים הוזכרו כאן: על אנשים שמחכים בממוצע שש שנים, על אנשים שנאלצים בעצם להיות שלושה ימים בשבוע בטיפולי דיאליזה, ולפעמים יותר, אנשים שהחיים שלהם משתנים ללא הכר עם התלות הזאת, ובעצם הדבר היחיד שמציל אותם הוא תרומת כליה.
אבל מול הנתונים הקשים, הרעים, נמצאים האנשים הטובים. הרב שלמה זלמן אוירבך, זכר צדיק לברכה, כתב: "ודאי מותר לבצע ניתוח ולהוציא כליה מאדם בריא כדי להשתילה אצל החולה, וגם יש בזה מצווה רבה של הצלת נפשות". אני מבקשת להזכיר בהתרגשות רבה – אין לי אלא להיות גאה שאלה חברי – את ארבעת חברי הקרובים: שלושה שתרמו כליה במסגרת העמותה "מתנת חיים", ליאור פרישמן, אילנה דרור ואביעד יזרעאלי, ואת חברי, חברנו, הרב הצבאי הראשי לשעבר, הרב אביחי רונצקי, שעמד ימים ספורים לפני תרומת הכליה, ובזכות הבדיקות המקדימות התגלתה בגופו מחלת הסרטן בזמן, דבר שהביא להצלת חייו, ומכאן אני מבקשת בשם כולנו לשלוח לו ברכת רפואה שלמה.
אני מבקשת להביא מילים שכתבה חברתי שתרמה כליה אילנה דרור: נולדתי בארצות-הברית כאילנה הופמן, הילדה הקטנה מבין ארבעה ילדים. עלינו ארצה כשהייתי בת חמש, ובגיל 12 עברנו לקיבוץ שלוחות בעמק בית-שאן. שירתי כקצינה בנח"ל, למדתי לתואר ראשון ושני בכלכלה חקלאית, זכיתי להינשא לאודי דרור, התיישבנו בגבעת-זאב ויש לנו שני בנים ושלוש בנות. תמיד – היא כותבת – הייתי מעורבת בקהילה, ובבחירות המוניציפליות ב-2013 נבחרתי כחברת המועצה המקומית, ואז הרגשתי שאני חייבת לעבור לפרויקט הבא. ראיתי בעלון שבת – עלוני שבת שמחולקים בבתי-הכנסת – מודעה של ארגון "מתנת חיים" שמעודדת תרומת כליה אלטרואיסטית להצלת אחרים. איני יודעת מה הדליק אותי, לבד מהאפשרות האמיתית להציל חיים. זה זמזם לי בראש בלי הפסקה, ויום אחד זרקתי לבעלי: מה דעתך שאתרום כליה? והוא, שמכיר את תשוקתי לעשות את העולם סביבי טוב יותר – כי זה מה שעשו 310 אנשים: הפכו את העולם של כולנו לטוב יותר – אמר לי: אני לא מסוגל, אבל אני תומך בך. בדיעבד – היא מבקשת להדגיש, כמו כולם – בלי בן-זוג תומך, אי-אפשר לעשות תהליך כזה.
היא ניגשה כמו כולם לבדיקות אצל רופא המשפחה, שהסתכל עליה ובדק אתה אם היא מבינה את המשמעות, ורק כשהיו לה כל הבדיקות היא פנתה לעמותה. וכששאלו אותה אם יש לה העדפה, היא ענתה: אני מבקשת לתרום למי שהקדוש-ברוך-הוא מייעד את תרומתי. קטונתי מלבחור. בדצמבר 2013 הודיעו לה שנמצא מישהו מתאים, והיא הוזמנה למעבדה לסיווג רקמות ב"בילינסון".
ופה אני ממש מבקשת להקריא את הציטוט שלה במדויק: היו שם הרבה אנשים, הסתכלנו אלה באלה ותהינו מי מיועד למי. כשקראו "אילנה ואלחנן", קמנו אני ואלחנן משתי פינות החדר, הסתכלנו אחד על השני במבוכה, נכנסנו יחד למעבדה ושנינו הושטנו יד לבדיקת דם. אחריה ירדנו למחלקת ההשתלות ושמענו הסבר על תהליך. אני – היא אומרת – הייתי היחידה שתורמת כתרומה אלטרואיסטית. יצאנו עם "רשימת מכולת", ואלחנן, שלווה באשתו, סיפר לי שבאותו יום נולדה לו נכדה. התרומה נעשתה לי מוחשית. ראיתי אדם; ראיתי את אלחנן, שיוכל ליהנות מנכדתו החדשה, ובכלל – מהחיים.
התהליך היה ארוך; כולנו מכירים אותו: הוועדה שמטרתה באמת להסביר את התהליך, לוודא את הדברים שצריך לוודא. ובסופו של דבר, ב-14 ביוני 2014, יומיים אחרי חטיפת שלושת הנערים שאיבדו חיים, זכתה אילנה לתרום את כלייתה ולתת חיים.
אילנה מציינת את החיבוק ואת התמיכה של המשפחה ושל הקהילה בגבעת-זאב וכל הקהילות כולן, שמתגייסות בצורה מופתית.
אני מבקשת לסיים את דברי באמירה ברורה: לא כל אחד כנראה מסוגל לתרום כליה באופן אלטרואיסטי, אבל כל אחד מאתנו צריך לשאול את עצמו, כמאמר השיר: מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו אחר? המטרה היא לעשות את המדינה והעולם מקום טוב יותר לכולנו, כמו שזוכים הרב ישעיהו ורחל ושאר תורמי הכליה. ברוכים תהיו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. מכובדי שר הבריאות, הפישור והגישור.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, במסגרת יום ההוקרה לתורמי הכליה, קודם כול אני מודה לחבר הכנסת בן צור, שיזם את הדיון, וגם למטה – שהיה עם המושתלים, המושתלות, התורמים.
אני חושב שזה יום בשורה, שרואים שאנשים תורמים. כפי שאמרתי למטה, ואני חוזר למעלה כרגע על אותו דבר: עצם הכנס היום, מעבר לכך שזו הכרת טובה לאנשים שתרמו, זה גם סוג של הכנסת מודעות לנושא הזה לציבור. עצם הדבר שאנחנו עושים יום עיון כאן, גם למטה, שהיה לו הד לא קטן בציבור, אני חושב שזה חשוב מאוד.
בשנה האחרונה 433 חולים זכו בהשתלת איבר מתורמים, וזהו שיא של כל הזמנים. עיקר הגידול נבע מהשתלות מתורמי כליה חיים, כאשר מתוך 174 השתלות, 107 היו מתורמים חיים שהם בני משפחה, והשאר – מתורמים אלטרואיסטים, התורמים ממניעים של הצלת חיים של אנשים זרים, שהם אינם מכירים. בנוסף, 14 איש תרמו אונת כבד לבני משפחתם.
174 תורמי כליה, שעברו תהליך ארוך של בדיקות והערכות, שעזבו את סביבתם הטבעית, את המשפחה ואת העבודה, ונכנסו לחדר ניתוח להוצאת כליה מגופם, שהסכימו לשאת כאבים ואי-נוחות, והכול עבור מטרה אחת עילאית: להציל חיים, לגאול מטופלים מהחיבור למכשיר הדיאליזה, לאפשר להם לחיות חיים רגילים ולחזור לחיי משפחה וחברה שגרתיים וטובים. תורמים אלה עשו מעשה אצילי ונשגב, הם ראויים להערכה מיוחדת.
משנת 2010 משרד הבריאות מיישם הסדר של מתן פיצוי לתורמי איברים חיים. זוהי אבן דרך חשובה במטרה שהציבה לה מדינת ישראל, להעניק הגנה ראויה לאותם אנשים אצילי הנפש אשר תרמו איבר מאיבריהם, כליה או אונת כבד, לצורך הצלת חיים וריפוי של אדם אחר. התוכנית לתגמול תורמים חיים אושרה במסגרת חוק השתלות איברים, התשס"ח–2008. החוק והתקנות המפרטות את התשלומים יוצרים מודל המבוסס על החזר הוצאות כמו הפסד ימי עבודה, נסיעות וכדומה, בתוספת ל"חגורת ביטחון", שנועדה למנוע מצב שבו יורע מצבו של התורם עקב תוצאות תרומתו. בהקשר זה נקבעה בחוק זכותו של התורם לקבל מימון מן המדינה לרכישת ביטוח רפואי לשירותים שאינם בסל, ביטוח אובדן כושר עבודה וביטוח חיים. כמו כן, נקבעה זכותו של התורם להחזר כספי מן המדינה בעד חופשת החלמה לאחר ניתוח התרומה ובעד טיפולים פסיכולוגיים שקיבל עקב התרומה.
חוק השתלת איברים, התשס"ח–2008, והתקנות זוכים להערכה ולשבחים בעולם, ושינו מן היסוד את תדמיתה של מדינת ישראל, הנתפסת כיום, בשונה מדימויה בעבר, כמי שמעניקה הגנה ראויה לתורמי איברים חיים ואוסרת סחר באיברים. במקביל להפעלת התוכנית לפיצוי תורמים חיים, המשרד דואג לתורם שאם חלילה יזדקק בעצמו בעתיד להשתלת כליה הוא יקודם לראש הרשימה.
כפי שאמרתי קודם, אני רוצה להזכיר את הארגון "מתנת חיים" בראשות הרב ישעיהו הבר, אשר מוסר נפשו להחדיר מודעות ועוזר למשפחות, כולל משפחות שלא מכירים, לתרום כליה מאחד לשני, לעזור לזולת. אני מבקש להודות לכל התורמים החיים על אצילות נפשם, על נתינתם המיוחדת במינה, על רוחב לבם ועל הערבות ההדדית שהם מגלים בעת הענקת חיים חדשים לחולים הנזקקים. תודה, אדוני.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך, אדוני השר. מה אדוני מציע?
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
ועדה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
ועדה? או ועדה או להסתפק? ועדה.
<קריאה:>
ועדה, ועדה.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
ועדה, כן.
<היו"ר אחמד טיבי:>
ועדה. מצוין. הבעת דעה לחברת הכנסת גרמן. דקה שלמה.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, לא יכולתי שלא לבוא ולהביע קודם כול את התפעלותי מהיום, ובאמת, כל הכבוד ויישר כוח לחבר הכנסת יואב בן צור, וכמובן, לעמותה המופלאה "מתנת חיים", שעושה עבודת קודש.
אני שמחה מאוד שאנחנו נדון בזה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, מפני שישנה ועדה שהוקמה במשרד הבריאות, בראשותה של פרופסור דינה בן-יהודה, שיש לה כמה המלצות שפשוט צריך להוציא אותן מן המגירה ולראות כיצד ניתן ליישם אותן.
אני חושבת שיהיה מן הראוי לדון בוועדה גם בשתי הצעות החוק שאנחנו שמענו – של חברת הכנסת זהבה גלאון, והצעה מאוד דומה שדיברה עליה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, שמדברת למעשה על opt-out. אני רק רוצה להעיר ולומר שהמדינה שבה אחוז התורמים הוא הגבוה ביותר זאת ספרד, שעשתה את החוק הזה, אבל היא הוסיפה לחוק הזה עוד דבר אחד: ובלבד שהמשפחה מסכימה – כדי למנוע את הסכסוך עם המשפחה. אז אני אשמח מאוד שבאמת תהיה לנו ועדה, וכל הכבוד.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה. חבר הכנסת חיים ילין, הבעת דעה. דקה שלמה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת יואב בן צור, אני חייב להגיד לך שבאמת ריגשת ביום הזה. אני חושב שלשים את נושא התרומה של האיברים על השולחן – זה לא רק הכליה, זה בכלל – אני חייב להגיד משהו: זה בא מתוך היהדות. כל הזמן אנחנו רוצים כיהודים להשתפר, זאת אומרת, לעלות בסולם הערכים הפנימיים שלנו. אני חושב שמי שתורם באמת נמצא במדרגה, איך שאני רואה את זה, מהגבוהות ביותר שיש. מעטים יכולים להגיע למצב כזה שחלק מהם בחיים ניתן לבן-אדם אחר בשביל להציל את החיים.
אני חתמתי כבר מזמן, אחרי שהבנתי שהכבישים במדינת ישראל הם לא תמיד ידידותיים, אמרתי: אם כבר אז עד הסוף, בוא נחתום על כרטיס "אדי". אני חושב שמחובתנו גם המינימום זה, כחברי כנסת, לחתום ולדעת שאם וחלילה קורה לנו משהו, ואנחנו לא מעט בדרכים, אז לפחות שנוכל להציל אחרים.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, הקמתי שלושה יישובים במועצה אזורית אשכול, ואחד היישובים הוא בני-נצרים – יישוב קטן, 90 משפחות, שני תורמי כליה. לא יישוב של 2,000 משפחות, לא עיר, לא. חברים, אני יותר מזה לא יכול להגיד. אני חושב שהדיון הציבורי והדיון ההלכתי שהיה – ואנחנו מכירים אותו לא מהיום אלא מלפני 30 שנה, כשהתחילו לדבר על תרומת איברים גם במגזר הדתי – הוא דיון שרק – יואב, אני רוצה להגיד לך את זה – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
הדקה עומדת להסתיים.
<חיים ילין (יש עתיד):>
אמרת שלמה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
הדקה עומדת להסתיים.
<חיים ילין (יש עתיד):>
אז עד השלמוּת.
זה יכול לפתוח הרבה מאוד דברים בחברה הישראלית – אני אומר את זה – בדיון ציבורי, לא רק על התרומה, אלא בכלל, על איפה המקומות שבהם באמת כולנו יכולים להתפשר, לשמור על הערכים שלנו, הערכים היהודיים, ולהמשיך להיות מדינה דמוקרטית ויהודית. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה, הבעת עמדה. דקה שלמה, לא פחות.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים.
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, התרומה של כליה או כל איבר מהגוף זה יכול – זה בפועל מציל חיים – כאילו שהחיית מחדש אדם שהיה מת.
בקוראן יש את הפסוק (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: לפיכך כתבנו בספר לבני ישראל, כי כל המאבד נפש אחת – בלא שאיבדה נפש או ביקשה למלא את הארץ חמס – כאילו איבד עולם מלא, וכל המקַיימה כאילו קִיים עולם מלא.) ההסבר הוא – וזה גם נרשם בקוראן, נאמר בקוראן, וזה מופנה לבני ישראל: מי שרוצח בן-אדם אחד, כאילו רצח את כל העולם, ומי שהחיה בן-אדם, כאילו החיה את כל העולם.
לכן, אני מודה לכל מי שיזם את היום הזה, ואני מודה, ומודיע שמה שאתה יכול לקבל מהפידבקים בעולם הזה, ומה שאתה יכול לקבל גם בעולם הבא בזה שאתה תורם, זה גן-עדן לעולם הבא. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
אנחנו עוברים, רבותי, להצבעה על הצעת השר להעביר לוועדה. בעד זה בעד ועדה; נגד זה בעד הסרה.
<קריאה:>
איזו ועדה?
<היו"ר אחמד טיבי:>
ועדת העבודה והרווחה. והבריאות. וגישור ופישור.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
לא, זה שלי.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
לא, זה אצל השר.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אצל השר, אוקיי.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 19
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 19, אין מתנגדים, אין נמנעים.
אני רוצה בתום הדיון הזה להודות בשם כולנו לחבר הכנסת יואב בן צור על היוזמה, על היום, על הכנס למטה ועל הדיון כאן. תודה רבה, אדוני.
הנושא עבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
<הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 47) (ביטול עסקה ברוכלות ועסקת מכר מרחוק על-ידי צרכן שהוא אדם עם מוגבלות, אזרח ותיק או עולה חדש), התשע"ו–2016>
[רשומות (הצעות חוק, כ/635); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 47). חבר הכנסת איציק שמולי היוזם, בבקשה.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, בתחילת השבוע הייתי בעיר חיפה, ופגשתי שם את אחד ממכרי בעיר הזאת, שסיפר לי איך אמו זה עתה השתחררה מבית-החולים ולא עברו אלא יומיים וכבר עטו עליה כל חברות הקנייה למיניהן בטלפון. מסתבר שיש דרך מוזרה כלשהי שהחברות הללו מעבירות את המידע מהאחת לשנייה, וכך יצא שבפרק זמן של עשרה ימים או שבועיים, אדוני היושב-ראש, היא קנתה מוצרים, "מתנות", ב-70,000 שקל.
זו מכה, זו מגפה שאני בטוח שכולכם כאן שמעתם עליה, וכך גם הצופים שלנו בבית. איך פעם אחרי פעם אחרי פעם קורה מצב שאזרח ותיק או עולה חדש או קטין מגיעים לעמדת מכירה כלשהי, באים עם כוונה אחת: לתקן את הטלפון, להחליף טלפון, להזמין משהו באינטרנט, ואומרים להם: על הדרך, בואו קחו הטבה, בואו קחו מתנה, אבל מה, רק תנו לנו את הפרטים של כרטיס האשראי, או הוראת קבע. ומה לא מספרים להם? את האמת הפשוטה: שלא מדובר במתנה. מדובר בחיובים באלפי שקלים, אלפי שקלים. והצרה היא שעד שהם מגלים שבעצם הם הולכו שולל ועבדו עליהם – לא מדובר לא במתנה ולא נעליים; מדובר בחיובים של אלפי שקלים, אבל הם מגלים את זה מאוחר מדי, כי חשבון ה"ויזה" מגיע אחרי 14 יום, וזה בדיוק פרק הזמן שבו היום מותר להם בחוק לבטל את העסקה.
אני הגעתי לסיפור הזה דרך ניצול שואה משכונת גילה בירושלים שהלך להחליף את מכשיר הסלולר שלו ויצא משם עמוס ב"מתנות" – ככה, לא היה יכול לזוז. ודחפו לו טאבלט, ודחפו לו חמישה מכשירים סלולריים ודחפו לו דיבורית לרכב. והוא לא יודע מה זה טאבלט. הוא לא יודע להשתמש בכלל באינטרנט. אין לו חמישה נכדים, אין לו אפילו נכד אחד, ואין לו רכב, ובקושי כסף לאוטובוס יש לו. בצד השני של עמדת המכירה עומדים נציגים, ובחלק מהחברות במשק, בלי להירתע ובלי להתבלבל, נותנים כסף, אדוני היושב-ראש, לאותם הנציגים, תגמול, בונוסים, כדי שיוליכו שולל את האזרחים הוותיקים. איפה נשמע דבר כזה במדינה מתוקנת שכך מתייחסים לדור הוותיקים שלה?
וכאמור, הבעיה היא שהיום לפי החוק לכולנו יש רק 14 יום לבטל את העסקה. יש קבוצות מסוימות, כמו אזרחים ותיקים, כמו עולים חדשים, כמו אנשים עם מוגבלות, שברור שאותם קל יותר לנצל, את חוסר ההתמצאות שלהם בעולם הצרכנות. ברשות להגנת הצרכן ובכל ארגוני הצרכנות הצטברו תלונות רבות מאוד, אלפי תלונות, על ההונאות האלה של ה"מתנות" למיניהן.
וכאן באה הצעת החוק הזאת ואומרת דבר מאוד מאוד פשוט – הצעת חוק שחתמו עליה למעלה מ-70 חברי כנסת בבית הזה, מכל סיעות הבית, והיא קיבלה גם את תמיכת הממשלה, שמפגינה, הפגינה גישה עניינית ותכליתית, ועל כך מגיעה לה מילה טובה. הצעת החוק באה ואומרת, שאת תקופת הביטול במקרה של שלוש אוכלוסיות – אזרחים ותיקים, עולים חדשים ואנשים עם מוגבלות – נאריך מ-14 יום לארבעה חודשים.
הצעת החוק בעצם התקדמה בתיווכו ובהובלתו של יושב-ראש ועדת הכלכלה איתן כבל, שמגיעה לו מילה טובה מאוד. אנחנו עושים את הכול כדי לעשות את זה בהסכמה מלאה עם בעלי החברות, עם התעשיינים, עם לשכות המסחר. ברוב הדברים אנחנו מצליחים. אני אגיד לכם, בדיון בוועדה אתה יכול לראות מהר מאוד מי הן החברות שלא נרתעות ולא פוחדות מהחוק הזה כי הן נוהגות באופן הגון עם הצרכנים שלהן, ומי הן אותן חברות שמבחינתן אם החוק הזה יעבור הן יעברו מהעולם. למה? כי זכות הקיום שלהן עומדת על זה – ניצול ורמייה והונאה של קשישים; זו התכלית שלהם בעולם.
וצריך להגיד ביושר שחלק מהחברות שברו שיא של ניצול מול צרכנים מוחלשים, ופשוט מנצלים לרעה את חוסר ההתמצאות שלהם. העובדה שהנציגים, חלק מהנציגים – ויש לנו שיחות מוקלטות – מתוגמלים לפי המידה שבה הם מצליחים להוליך שולל את הקשישים, זה דבר מגונה שאסור לתת לו יד. אותן חברות עברו את הגבול הדק – הגבול הלא-דק, סליחה, הגבול הברור שצריך להיות בין שיווק לבין הונאה. אין שום ספק – ואת זה אומרת גם הממשלה – שהגיעה העת להרחיב את ההגנה הצרכנית על אותן אוכלוסיות. אדוני היושב-ראש, מדובר בצעד חשוב מאוד במאבק נגד אותן חברות, שבאמת איבדו כל רסן במרדף האין-סופי, בתאוות הבצע הבלתי-נגמרת שלהן.
אני רוצה להודות גם לרשות לסחר הוגן, לרשות להגנת הצרכן, ליושב-ראש ועדת הכלכלה איתן כבל, כמובן לצוות הוועדה – לאתי בנדלר והצוות המשפטי, ללאה ורון – וכאמור גם לממשלה, על הגישה העניינית שהופגנה. ואני מאוד מאוד מקווה – אנחנו מעבירים פה את החוק בקריאה ראשונה, ואנחנו בשאיפה, אחרי שכבר גיבשנו את רוב ההסכמות – נעביר את זה בשנייה ושלישית בוועדה – לחזור לכאן כמה שיותר מהר ולהבטיח את הרחבת ההגנה הצרכנית על אותן אוכלוסיות, ובראשן האזרחים הוותיקים, בספר החוקים הישראלי.
מכאן אני רוצה, במשפט אחרון, לפנות לציבור האזרחים הוותיקים, שחלקו צופה בנו: אל תיתנו כל כך מהר את כרטיס האשראי שלכם בטלפון, גם אם מלחיצים אתכם, וגם אם דוחקים בכם, וגם אם מפצירים בכם ומבקשים מכם ואפילו צועקים עליכם. אל תמהרו לתת את כרטיס האשראי, כי יכול להיות שכל עוד החוק הזה לא נכנס לתוקף, זו תהיה עסקה שאין ממנה חזרה. אני בעד שוק חופשי, אני בעד סחר באינטרנט, אני בעד יצירתיות, אני בעד מה שאתם רוצים. אני נגד, ואתייצב כנגד כל מי שינסה לנצל את החולשה ואת חוסר ההתמצאות של הגורמים החלשים ביותר בחברה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<חילופי גברי בוועדות הכנסת>
<היו"ר אחמד טיבי:>
הודעה לחבר הכנסת בן צור בשם יושב-ראש ועדת הכנסת.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
מה קרה עכשיו?
<היו"ר אחמד טיבי:>
הפסקה קלה. קלה, קלה. (בערבית: אפשר).
<חיים ילין (יש עתיד):>
לפי – – – כמו מלחמת עולם עכשיו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אמרתי כבר. אתם לא מבינים פעם אחת: אני הריבון כאן. אני מחליט. בבקשה, תפאדל.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
כאילו מלחמת עולם עכשיו.
<יואב בן צור (בשם ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה. ברכות.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה לך.
<יואב בן צור (בשם ועדת הכנסת):>
אני מודה לך, אדוני.
הודעה מטעם יושב-ראש ועדת הכנסת. חברי הכנסת, בעקבות מינויו של חבר הכנסת צחי הנגבי לשר, אבקש להודיע על שינוי בהרכב ועדות משותפות כלהלן: בוועדה המשותפת לתקציב הביטחון – מטעם ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת אבי דיכטר יכהן כיושב-ראש הוועדה המשותפת במקום חבר הכנסת צחי הנגבי; חבר הכנסת יואב קיש יכהן כחבר במקום חבר הכנסת צחי הנגבי. בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון בהארכת תוקף חוק האזרחות והכניסה לישראל – מטעם ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת אבי דיכטר יכהן כיושב-ראש הוועדה במקום חבר הכנסת צחי הנגבי. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
הדא הו?
<יואב בן צור (בשם ועדת הכנסת):>
מספיק. מה אתה רוצה? יש לך עוד משהו?
<היו"ר אחמד טיבי:>
לא – – –
<יואב בן צור (בשם ועדת הכנסת):>
חשבתי שאתה רוצה לשאול – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
הייתה ציפייה.
<קריאה:>
– – –
<יואב בן צור (בשם ועדת הכנסת):>
למה?
<חיים ילין (יש עתיד):>
אנחנו רוצים לדעת על נושא ארבע הוועדות.
<קריאה:>
– – –
<יואב בן צור (בשם ועדת הכנסת):>
אני מבקש לומר כך: על נושא ארבע הוועדות ומינויים פרסונליים אחרים תקבלו הודעה במועד אחר.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אתה לא יכול לפרט.
<חיים ילין (יש עתיד):>
הפכת להיות פוליטיקאי פתאום.
<קריאה:>
ממש. חבר הכנסת בן צור – – –
<קריאה:>
– – –
<יואב בן צור (בשם ועדת הכנסת):>
אני לא יכול כרגע לפרט. יש דברים שהשתיקה יפה להם. דברים כאלה עושים במחשכים.
<היו"ר אחמד טיבי:>
הוא לא יכול לפרט – – –
<קריאה:>
אהה.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
יואב בן צור, היית טוב. תודה רבה.
<הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 47) (ביטול עסקה ברוכלות ועסקת מכר מרחוק על-ידי צרכן שהוא אדם עם מוגבלות, אזרח ותיק או עולה חדש), התשע"ו–2016>
(קריאה ראשונה)
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו ממשיכים בדיון. חברת הכנסת מירב בן ארי, הפעלתנית.
<מירב בן ארי (כולנו):>
ברוך השם. תודה.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
יום-יום.
<מירב בן ארי (כולנו):>
כמעט נפלתי – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
בגלל המחמאות.
<מירב בן ארי (כולנו):>
תודה.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
חברת הכנסת בן ארי חזרה אתי אתמול הביתה. לא היה צריך להפעיל את המנוע.
<מירב בן ארי (כולנו):>
תודה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה, ראשית, לברך את חברי חבר הכנסת איציק שמולי על הצעת חוק נבונה, הצעת חוק חברתית, כמו כל הצעות החוק שלך, וכמובן, לא רק שהיא חברתית – היא גם עוסקת במגזר שתמיד תמיד מקופח ותמיד נשכח מאחור, למרות שהוא מגזר שפועל גם באינטרנט וגם בצורה כלכלית, ואנחנו דווקא רוצים ואפילו נרצה שאותם – אדוני היושב-ראש, יש הרבה רעש באולם. לא רוצה להפריע לך.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת ילין.
<קריאה:>
ועשרה ח"כים.
<מירב בן ארי (כולנו):>
ועשרה ח"כים.
<היו"ר אחמד טיבי:>
(אומר בערבית: אומרים בערבית: כולך פנים.) כשמישהו מפנה אליך את הגב, אומרים לו: כולך פנים, יעני אל תפנה את הגב. ויואב בן צור (אומר בערבית: לך למקומך).
<מירב בן ארי (כולנו):>
הוא מבין אותך.
<היו"ר אחמד טיבי:>
ודאי שהוא מבין.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אני רוצה גם לומר שהצעת החוק הראשונה שהגשתי הייתה הצעת חוק הגנת הצרכן, והרבה דברים קטנים שם שנראה לנו כאילו הם, אתה יודע – מין תקנות קטנות כאלה, אנחנו לא שמים לב אליהן, ואז בסוף כל כך הרבה אנשים במדינת ישראל לצערי נפגעים, גם בכיס שלהם, ובכלל באורח החיים שלהם.
אז אני רוצה לומר תודה לחבר הכנסת שמולי, ולומר שזו הצעה נכונה, וגם לקואליציה, שכמובן מקדמת חוקים, גם של האופוזיציה, בעיקר בנושאים שהם חברתיים וחשובים. תודה לך, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה לך, חברת הכנסת בן ארי. חברת הכנסת זהבה גלאון – מיש מאוג'ודי; חבר הכנסת אמיר אוחנה – מיש מאוג'וד.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אינו נוכח.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת נחמן שי – מיש מאוג'וד; חבר הכנסת אראל מרגלית – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני שוקל את צעדי.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת טלב אבו עראר – מיש מאוג'וד; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מיש מאוג'וד; עמר בר-לב – מיש מאוג'וד; דב חנין – פשש, מפתיע; יעל כהן-פארן – מיש מאוג'ודי. איילת נחמיאס ורבין.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אני מוותרת. גאה בחבר הכנסת שמולי.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה לך. תמר זנדברג – מיש מאוג'ודי. אייכלר. יש מישהו שנמצא ברשימה ורוצה לדבר? אוקיי. בואו נראה מי רשום קודם. מיקי לוי, בבקשה. אחריו – חיליק.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת שמולי ויתר החברים שחוקקו את החוק הזה, גם אני נתקל לא אחת באותם מבוגרים שעבדו עליהם – אין מילה אחרת – בטלפון. במסגרת הזאת גם עבדו על חמי, והגיעה הביתה איזו חבילה ענקית, שלא הוזמנה כלל וכלל, ואין עונה בצד השני לטלפון. אני מנסה שעות. זאת ועוד – כל דקה עולה 5 שקלים, בניסיון לאתר אותם.
אני עולה לכאן כדי לומר לך שהמשך החוק שלך יהיה אותם 5 שקלים, כי כשהם מתחילים לצלצל, ומנסים שעה שלמה, ואומרים להם "המתן", ומעבירים אותם מפקידה לפקידה, מגיע לעוד איזה 100, 150 שקלים רק על שיחות טלפון, שהיא שיחה אחת לגמרי. אז מה שאני ממליץ בפניך – ויהיה לי הכבוד גם להצטרף אליך – זה המשך לחוק הזה: את אותו טלפון חוזר לבירור – שיהיה בעלות של שיחה אחת.
אני מברך אותך על החוק הזה. כל הכבוד. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
תודה, היושב-ראש, חברי ואחי היקר איציק שמולי, אני חייב להגיד לך – אני מרגיש זכות וחובה לעלות לכאן ולפרגן לך, כי באמת יש לך מומחיות שאני מקנא בה, שהיא ללכת לדברים שנראים הכי לא לאומיים, הכי לא תקשורתיים. ברוך השם, אתה מקבל על זה תקשורת, וזה חשוב, אבל במה שנוגע לאנשים הכי חלשים בחברה, שהכי אין להם ייצוג בכנסת – לטפל בדברים שבאמת מפריעים ודופקים ביום-יום אנשי חסרי יכולת, כי אין להם הידע שיש לך.
לפני חודש ניסיתי לעשות ביטוח נסיעה לחו"ל עם המשפחה. הנציג שואל אותי שם שאלות; אומר לי: רק שואל אותך שאלות. ושואל אותי ושואל אותי, ואומר: אני רושם שענית על הכול, ואני נותן לך הטבה של כך וכך. אמרתי: רגע, מה זה כולל? ואז, אחרי רבע שעה של שיחה אתו, הבנתי שהוא מחייב אותי בחבילה שאני בכלל לא צריך. ואם אני כמעט נפלתי בפח הזה – ואגב, הייתי צריך לשכנע אותו עשר דקות שאני לא רוצה, ואני אומר לו שאני אעקוב אחרי השיחה, ושאני לא רוצה את הדבר הזה – מה יגידו אותם קשישים ופנסיונרים?
באמת, איציק, אתה נוגע בשכבות הכי חלשות בחברה, הכי לא מתוקשרות, הכי בלי יחצנים, ואני רוצה להצדיע לך על הרגישות החברתית הזאת שלך. לא סתם אתה נבחר שוב ושוב, לצערי, במקום הראשון בכנסת כהכי חברתי. זה בגלל שזה מגיע לך יותר מלי ולאחרים פה. יישר כוח גדול. היה לי חשוב להגיד את זה גם מעל בימת הכנסת, אחי.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – – מקבל כזה מקום ראשון, מקום שני זה גם כן מכובד. זה כמו "מכבי תל-אביב".
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. מזמן לא הייתה הרמוניה כזאת במחנה הציוני.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
– – – מפלגת העבודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד – מצביע בעד; מי שנגד – מצביע נגד.
<קריאה:>
מה נצביע?
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד, אם אתה רוצה, או נגד או הימנעות. מה שאתה רוצה.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 47) (ביטול עסקה ברוכלות ועסקת מכר מרחוק על-ידי צרכן שהוא אדם בעל מוגבלות, אזרח ותיק או עולה חדש), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 13, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפרוטוקול – חברי הכנסת חאג' יחיא ואיילת נחמיאס ורבין. ההצעה חוזרת לוועדת הכלכלה להמשך דיון.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ד באייר התשע"ו, 1 ביוני 2016, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:32.>