דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ז ישיבה קכ"ח הישיבה המאה-ועשרים-ושמונה של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ד באייר התשע"ו (1 ביוני 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 194. סגירת המכון להתפתחות הילד ב"בני ציון" 6 מירב בן ארי (כולנו): 6 שר הבריאות יעקב ליצמן: 6 196. איתור ראש מינהל התכנון הבא 9 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 9 סגן שר האוצר יצחק כהן: 10 דב חנין (הרשימה המשותפת): 10 איציק שמולי (המחנה הציוני): 10 197. ליקויים ואיחורים בחלוקת דואר 13 יואב בן צור (ש"ס): 13 שר התיירות יריב לוין: 13 דב חנין (הרשימה המשותפת): 16 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 17 הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ה–2015 20 איציק שמולי (המחנה הציוני): 20 הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – הגבלת מרווחי שיווק על ירקות), התשע"ה–2015 25 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 25 הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ו–2016 27 חיים ילין (יש עתיד): 27 הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – תלונה של עובד משרד המבקר), התשע"ו–2016 28 דוד ביטן (הליכוד): 30 שרת המשפטים איילת שקד: 35 הצהרת אמונים של סגן השר אלי בן-דהן 36 אלי בן-דהן: 37 ישיבה מיוחדת לציון יום ירושלים 37 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 37 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 39 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 43 זהבה גלאון (מרצ): 46 השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: 48 הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – בוררות חובה בתובענה כספית), התשע"ו–2016 64 נורית קורן (הליכוד): 64 שרת המשפטים איילת שקד: 66 הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – הגדרת גוף פעיל בבחירות), התשע"ו–2016 71 שר התיירות יריב לוין: 73 עיסאווי פריג' (מרצ): 75 הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – זכאות בני משפחה), התשע"ו–2016 81 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 81 שרת המשפטים איילת שקד: 83 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למענק כספי בשל הישג בתחרות ספורט), התשע"ה–2015 84 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 85 הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (עבירה על סידור נישואין וגירושין), התשע"ה–2015 87 עליזה לביא (יש עתיד): 87 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 91 הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – הצמדת שכר הלימוד לשכר המינימום במשק), התשע"ו–2015 93 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 93 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 99 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 103 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 103 חילופי גברי בוועדות הכנסת 103 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 103 הצעת חוק הדואר (תיקון – תקופה מרבית למשלוח דבר דואר), התשע"ו–2016 103 איתן ברושי (המחנה הציוני): 104 הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה בצהרונים, התשע"ו–2016 107 רחל עזריה (כולנו): 107 שר הבריאות יעקב ליצמן: 108 הצעת חוק להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת-עמל, התשע"ו–2016 110 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 111 הצעת חוק להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת-עמל, התשע"ה–2015 116 אילן גילאון (מרצ): 117 הצעת חוק להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת-עמל, התשע"ה–2015 121 דב חנין (הרשימה המשותפת): 121 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 124 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מניעת עיקול כספי ערובה שהשתלמו למזכירות בית-המשפט למטרות שחרור ממעצר), התשע"ה–2015 130 יואב בן צור (ש"ס): 130 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 131 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 133 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למקבלי קצבת ילד נכה), התשע"ו–2016 138 סגן שר האוצר יצחק כהן: 140 הצעת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) (תיקון – הגברת השקיפות בעניין הפרשות לפנסיה), התשע"ו–2016 141 יעקב פרי (יש עתיד): 141 הצעות לסדר-היום 144 הכוונה להעביר גופים ממשלתיים אל מחוץ לירושלים 144 מיקי לוי (יש עתיד): 145 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 146 יהודה גליק (הליכוד): 148 שר התיירות יריב לוין: 149 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 152 דב חנין (הרשימה המשותפת): 153 הצעות לסדר-היום 153 שינוי שיטת הניקוד במבחני הסיעוד והכשלת קשישים שלא שולטים בסוגריהם 154 איציק שמולי (המחנה הציוני): 154 קארין אלהרר (יש עתיד): 157 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 158 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 160 יגאל גואטה (ש"ס): 163 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 167 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 171 סגן שר האוצר יצחק כהן: 176 הצעות לסדר-היום 192 שקיפות נתוני הפרסום של קמפיין ההימורים של מפעל הפיס 192 רועי פולקמן (כולנו): 192 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 195 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 196 סגן שר האוצר יצחק כהן: 197 הצעות לסדר-היום 204 אישה ששבה לביתה ממעון לנשים מוכות נרצחה בידי בעלה – הכתובת הייתה על הקיר 204 יצחק וקנין (ש"ס): 205 מאיר כהן (יש עתיד): 207 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 209 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 211 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 211 הצעה לסדר-היום 211 מחדל הרשויות בכביש המוות – רחוב גולדה מאיר בירושלים: ילד בן 14 נפצע בשבוע שעבר 211 יגאל גואטה (ש"ס): 212 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 213 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ד באייר תשע"ו, 1 ביוני 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו פותחים בשאילתות דחופות. אני רק מזכיר לחברי הכנסת שלא נמצאים דווקא כרגע באולם – נמצאים אולי בחדרים – שבשעה 12:00 נציין את יום איחודה של ירושלים, אז נא להגיע לאולם. השאילתה הראשונה שלנו היא של חברת הכנסת מירב בן ארי. מי שישיב הוא שר הבריאות חבר הכנסת ליצמן. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יעקב ליצמן, שר הבריאות, לעלות לדוכן כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 194 של חברת הכנסת מירב בן ארי. נא לגשת למיקרופון באולם ולקרוא את נוסח השאילתה. הנושא: סגירת המכון להתפתחות הילד ב"בני ציון". בבקשה, גברתי. <194. סגירת המכון להתפתחות הילד ב"בני ציון"> <מירב בן ארי (כולנו):> תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, המכון להתפתחות הילד – לקויות ראייה – ייסגר. המשמעות היא שמחלקות הפגים, השיקום והילדים ייסגרו, ואתן השירותים הניתנים שם, כגון פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת. מה תעשה כדי שהמכון לא ייסגר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת מירב בן ארי, המכון להתפתחות הילד בבית-חולים "בני ציון" הוא בין הוותיקים והמובילים בארץ, אך בשנים האחרונות הקימו קופות-החולים כללית, "מכבי" ומאוחדת מכונים ויחידות בקהילה והן נותנות מענה מספק למבוטחיהן. נוסף על כך, קופת-חולים לאומית במהלך הקמת יחידה באזור. הטיפול בקופות ובמכונים הוא איכותי ונמצא תחת בקרה ופיקוח של משרד הבריאות. עקב ירידת נפח הפונים למכון, וכן עקב אי-מציאת מנהל במקום המנהל שיצא לגמלאות במצבת העובדים, המכון אינו יכול להיות מוכר או מוכר להתמחות. ללא קשר, למכון להתפתחות הילד בבית-החולים יש מעון-יום שיקומי לילדים זכאים על-פי חוק. המעון ממשיך וימשיך לפעול, ואין קשר בין סגירת המכון להמשך הפעילות המתקיימת במעון. כמו כן, מובן שאין כל קשר בין קיום מחלקות ילדים, פגיות וכדומה לקיום המכון להתפתחות הילד במסגרת בית-החולים. מחלקות אלו תמשכנה לפעול כמקודם, עם כל הצוות הנדרש בהן. יש להדגיש כי במרבית בתי-החולים בארץ אין מכון להתפתחות הילד, והדבר אינו פוגע בפעילותם. כדי שלא לפגוע ברצף הטיפולי, ילדים המטופלים כעת במכון ימשיכו לקבל את הטיפול עד סיומו. סגירת המכון תהיה הדרגתית ולא תפגע במי שכרגע מקבל טיפול בו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבריאות חבר הכנסת ליצמן. שאלה נוספת לחברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני השר, ראשית, תודה רבה על התשובה שלך. אני רק רוצה להדגיש בפניך שאומנם המעון "עופרים" יישאר, אבל רוב השירותים, כמו ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת – כל אלה ייסגרו, כולל מחלקת הפגים ומחלקת שיקום ילדים. האם אתה מודע לסגירה של כל המחלקות האלה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני לא יכול להגיד לך שאני מודע בדיוק לכל פרט אם הוא מתקיים או לא; אני יכול להגיד רק שני דברים משרדיים: א. אני לא אתן שהשירות ייפגע. מי שלא מקבל שירות בבית-חולים יקבל את זה בקופות-חולים, מה שכבר התחילו לקבל. אני לא יכול להחזיק מכונים פתוחים כאשר אין להם זכות קיום, כאשר לא באים אליהם, אבל מה כן? אני צריך לדאוג שיהיה שירות, שיש שירות בקופות-חולים אחרות; ב. כפי שאמרתי, אלה שמקבלים היום טיפול ימשיכו לקבל, עד שיסתיים – הכול יעבור לקופות-החולים. אני בטוח בשני דברים: א. מי שצריך – יש מענה; ב. אני לא יכול להחזיק דבר שאין לו כרגע זכות קיום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. יישר כוח לך גם על ההשתתפות אתמול ביום ההוקרה לתורמי הכליה בישראל. בעיני זה היה אירוע מאוד חשוב ומרגש. הייתי מאוד רוצה להזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן להשיב על שאילתה, אבל מכיוון שאני לא רואה אותו במליאה, פשיטא לי שגם לא אוכל להזמין אותו להשיב על שאילתה. שאלת שאלה קשה כנראה, חבר הכנסת טרכטנברג, אז יש כנראה הכנות קדחתניות במשרד האוצר להכין לך את התשובה. <קריאה:> – – – שאלה שנייה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אבל כאן נעדר לנו השואל דווקא. השר יריב לוין נמצא, השואל נעדר. השר המקשר יריב לוין ודאי מודע לכך שהוצאתי מכתב לראש הממשלה, שראש הממשלה גם קרא, אני מבין, בישיבת הממשלה, על כך ששרים, לרבות סגני שרים, לא מדייקים ולא מגיעים בזמן. <שר התיירות יריב לוין:> – – – <קריאה:> אנחנו הגענו בזמן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה רק השר המקשר, בעוונותיך הלא-רבים, לכן אני אומר לך שכנראה ההתעסקות שלי בתחום האפיסטולרי וההתכתבות עם הממשלה לא הועילה בינתיים, וסגן שר האוצר לא כאן. <שר התיירות יריב לוין:> אבל אני לא איחרתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה לא. אתה לא איחרת. <שר התיירות יריב לוין:> קודם כול שאני אהיה אחראי לעצמי, אחר כך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא אתה ולא השר ליצמן איחרתם. לעומת זה – טוב, אין לי אלא להכריז על הפסקה של חמש דקות. אה, הנה, יואב בן צור מציל את המצב. אז, אדוני השר, אני מתנצל, קודם כול. חברים יקרים, אני מזכיר לכולם שגם המשיבים וגם השואלים אמורים בשעה 11:00 להיות כאן במליאה. אם מישהו נעדר, עוברים מייד לשאילתה הבאה. אז אנא, סגן שר האוצר חבר הכנסת המנוסה יצחק כהן, להבא – כמעט עשינו הפסקה בישיבת המליאה. בבקשה, חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, אתך הסליחה. אתה ניגש למיקרופון באולם וקורא את נוסח השאילתה, ואז סגן שר האוצר ישיב. <196. איתור ראש מינהל התכנון הבא> <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה, לאחרונה התפרסם כי מנהלת מינהל התכנון עתידה לעזוב תפקידה באוגוסט השנה, על-פי חוק, לאחר שמלאו חמש שנים לכהונתה. לאור חשיבות התפקיד ומשמעותו לפתרון משבר הדיור, רצוני לשאול: אילו פעולות מקדם משרדך כדי למנות מחליף או מחליפה בהקדם? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש. פרופסור טרכטנברג, שר האוצר הודיע כי בכוונתו לבקש מהממשלה להאריך את כהונתה של מנהלת מינהל התכנון בשנה נוספת, לנוכח משבר הדיור ובשל חשיבותו של תפקיד מנהל מינהל התכנון, שהוא תפקיד ביצועי מורכב הדורש התמחות והתמקצעות. השר החליט כי בתקופה זו של התמודדות עם משבר הדיור יש לשמור על רציפות תפקודית ולא להחליף בעלי תפקידים בכירים. הצעת החלטה בדבר הארכת כהונתה של מנהלת מינהל התכנון תוגש לממשלה בקרוב, וצפוי דיון בה בממשלה בתקופה הקרובה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת, חבר הכנסת טרכטנברג? אין שאלה נוספת. לחבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת איציק שמולי יש שאלות נוספות. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני לא בטוח, אדוני סגן השר, שאתה מעודכן שהוגשה עתירה נגד תפקידה של הגברת שוורץ כמנהלת מינהל התכנון, עם כל מיני טענות. עכשיו, כיוון שאנחנו איננו בית-משפט, אני בוודאי לא מתכוון – לא לפרט את הטענות האלה ולא לבקש ממך להתייחס לטענות האלה, שהגיעו לבית-המשפט. אבל בית-המשפט העליון, כך אני מבין, אדוני, הציע למדינה, כלומר לך ולשר הממונה עליך, לשקול את הפתרון שעל-פיו מינויה של הגברת שוורץ לתפקיד לא ייפסל, אבל לעומת זאת השר יודיע שהיא תסיים את תפקידה במועד, כלומר לא יוארך מינויה בשנה נוספת. השאלה שלי היא: האם אתם שוקלים את המלצתו של בית-המשפט? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חנין. גם חבר הכנסת שמולי ישאל שאלה, ואז אדוני יתייחס. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, אני רוצה לשאול אותך בעניין אחר, שאתמול גם פורסם בכלי התקשורת. חברות הביטוח עושות שינוי בעניין הביטוח הסיעודי – אחרי שאפשרתם להן לכסח את הקשישים ואת הנכים, עכשיו הן התחילו לגמור את החיילים. עד היום חייל, לפני שהוא התגייס, מגיל אפס ועד 18, שילם, הוא או הוריו, עבור ביטוח סיעודי ועבור ביטוח רפואי. בתקופת הצבא זה הוקפא, וכשהוא השתחרר הוא חזר, בלי שאלה, לפוליסה. עכשיו, במדיניות החדשה שנכנסת לתוקף ב-1 ביולי, אתם נתתם אור ירוק לחברות הביטוח – אפשרות לא לקלוט בחזרה חיילים, נגיד אם נפגעו או חלו או נפצעו בשירות. אז שאלתי אליך היא: איך השילוב בין ש"ס, כמפלגה חברתית שרואה את השקופים, ושר האוצר החברתי כחלון, הביא למצב כזה שהתוצאה היא פגיעה משמעותית ביותר בחיילי צה"ל? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת שמולי. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אענה על ראשון ראשון – חבר הכנסת דב חנין, אתה מוכר לי כאדם מאוד הגון ומאוד ישר. דיונים שמתנהלים במקומות שצריכים להתנהל ואתה מביא אותם פה לכנסת, שזה משודר לאומה, ואתה מדבר כאילו הדברים הם עובדות – אתה עלול לפגוע באישה שהיא מאוד יקרה ומאוד מקצועית – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני לא אמרתי שום דבר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אמרת דברים חמורים, וזה לא טריבונל וזה לא המקום לדון בנושאים מהסוג הזה. אתה בעצמך ציינת שזה בית-משפט – אז שבית-המשפט יפסוק את פסקו. אתה רוצה שפה נקיים דיון משפטי? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, בית-המשפט הציע לשר האוצר לשקול את האפשרות הזאת, זה כל מה שאמרתי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל, דב, צריך להיות מאוד זהיר – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני הייתי מאוד זהיר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – כי, אתה יודע, הציבור רואה אותנו עכשיו ושומע אותך, והוא חושב מי יודע – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> בגלל זה הייתי זהיר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ואתה רוצה שכבר נקבע עמדה שתעזור לשופטים להחליט. זה קצת לא הגון. אבל מכיוון שאני מכיר אותך, שאתה אדם מאוד ישר ומאוד הגון, אני מבין שזו שגגה שיצאה מפי השליט. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לגבי שאלתו של איציק שמולי, אני לא מבין מה הקשר בין ש"ס לבין כחלון לבין זה, כל הסיפורים. אני רגיל שהוא תוקף את הממשלה ואת המפקחת על נושאים של ביטוח סיעודי; אם יש לו בעיה, אני מבקש שיעביר אותה בכתב, ואנחנו נבדוק אותה כמו שצריך לבדוק בעיות מהסוג הזה – ותקבל תשובה בכתב. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יצחק כהן, סגן שר האוצר. אני מזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת, שר התיירות חבר הכנסת יריב לוין, להשיב בשם שר התקשורת על שאילתה דחופה מס' 197 מאת חבר הכנסת יואב בן צור. הנושא הוא: ליקויים ואיחורים בחלוקת הדואר. בבקשה, חבר הכנסת בן צור. <197. ליקויים ואיחורים בחלוקת דואר> <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, השבוע קיבל אדם ממרכז הארץ ארבע מעטפות שנשלחו אליו מהכנסת, שנשלחו בהפרש של שבוע ביניהן. כלומר, הליקויים בהגעת דואר ליעדו נמשכים. לפני כשנה בדיוק התחייבה השרה רגב לפתרון מהיר של הבעיה, ולשווא. רצוני לשאול: 1. מה ייעשה לזירוז חלוקת הדואר? 2. מה הוא הגורם לאיחורים? <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת בן צור, קודם כול, אני מוכרח לומר לך שלפני כ-25 שנה עבדתי כדוור, אז אני יכול – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אז אתה בניגוד עניינים. <שר התיירות יריב לוין:> אז אני מקווה שאני לא בניגוד עניינים, אבל אני לפחות יכול לומר שבאמת עובדי הדואר עושים עבודה נאמנה, ובמאמץ גדול, ועבודה לא קלה ולא פשוטה, והם – לפחות בעניין הזה – ראויים להערכה, ובתקלות ובבעיות שיש צריך כמובן לטפל. זה לא סוד שחברת "דואר ישראל" נמצאת בשנה האחרונה בתהליך הבראה שבמסגרתו – ואני חושב שהציבור כבר מרגיש – יש שיפור באיכות השירותים הניתנים על-ידיה, ובכלל זה שיפור בשירותי העברת הדואר. במסגרת זו הורחבו שעות הפעילות של יחידות הדואר, קוצר משך ההמתנה, נפתחו מרכזים למסירת דברי דואר ועוד. טיב השירות של משלוח דבר דואר נקבע במסגרת הרישיון הכללי של חברת הדואר, ונוסף על כך נקבעה ברישיון חובה על חברת הדואר להטמיע ולהפעיל, מיום 30 ביוני 2016, קרי החל בסוף החודש, מערכת ניטור שתוכל לעקוב אחר כל דברי הדואר הנשלחים באמצעותה. כפי שנמסר למשרד מחברת הדואר, החברה ממשיכה להשקיע גם בהטמעת המערכת הזאת, וגם בשיפור השירותים; בין היתר, מוקם מרכז מיון חדש לחבילות ודברי דואר. התופעה של שימוש בסחר אלקטרוני כדי לייבא ולהביא לכאן מוצרים היא כמובן תופעה רחבה מאוד, שהולכת ומתרחבת. מוקמים ומופעלים מוקדים משוכללים למיון אזורי של החבילות; מוצבים אוטומטים למסירת דברי דואר, וצפוי שכל הפעולות האלה יקצרו כבר בחודשים הקרובים את משך העברת דברי הדואר והחבילות. יש תקלות; ההיקפים הם כמובן אדירים, של מיליוני דברי דואר בשבוע, וברור שבהיקפים כל כך גדולים יש גם תקלות, ובוודאי שכל תקלה כזאת – מנסים לטפל בה ולשפר. חבר הכנסת בן צור, אני גם אשמח אם תוכל להעביר כמובן את המידע הספציפי המדויק למנכ"ל משרד התקשורת, על אותם מכתבים מסוימים של נשוא השאילתה, ותיעשה גם בדיקה מיוחדת לגבי אותם מכתבים, כדי לבדוק ולאתר היכן בדיוק הייתה התקלה. ברור לגמרי שהם היו צריכים להגיע כולם מהר, ולא יחד. משרד התקשורת, מבחינתו, ממשיך לעקוב אחר יישום הרפורמה המקיפה בענף הדואר, והכול נעשה כמובן בשים לב לדבר שצריך תמיד לזכור: ככל שניתן שירות טוב יותר גם צריך לשלם יותר; הדברים עולים כסף, ונעשה פה כל הזמן ניסיון לאזן בין הדברים, כדי לא להגיע לתוצאה שבה המחיר של שירותי הדואר יהיה גבוה מדי ויפגע קודם כול באוכלוסיות החלשות. אני חושב שבסך הכול במצב הקיים נעשים שיפורים מרחיקי לכת בלי להביא לייקור של תעריפי הדואר, ותוך מחויבות מוחלטת, גם של החברה וגם של משרד התקשורת, לשפר את השירות, לעקוב אחר התקלות ולתת להן מענה. ושוב, כפי שאמרתי קודם, חבר הכנסת בן צור, מנכ"ל משרד התקשורת בהחלט ישמח לקבל את הפירוט של התלונה במקרה הזה, ושל כל תלונה אחרת שתגיע, כדי לאתר את התקלות הנקודתיות ולטפל בהן, נוסף כמובן על הטיפול הכולל שתיארתי קודם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר לוין. שאלה נוספת לחבר הכנסת בן צור, וגם לחבר הכנסת דב חנין יש שאלה נוספת. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני השר, אם הייתי לוקח עכשיו את התשובה של השרה רגב מלפני שנה, בשינוי הנוסחאות ומשפטים פה ושם – זו כמעט אותה תשובה. זה בסדר, מישהו כתב לך את התשובה, וזה בסדר גמור. אני רוצה לספר לך מניסיון אישי; אני עושה איזו שמחה בקרוב. את רוב דברי הדואר שלחתי באמצעות דואר ישראל; האנשים שאני מזמין, לא לכולם יש ווטסאפים ומיילים. אז הייתה לי אלטרנטיבה: יש חברה שעובדת רק בערים החרדיות – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> בן צור, יש הצעת חוק שלי, ואם הקואליציה תתמוך אז החוק שלי עובר. יריב יענה לי את מה שהוא ענה לכם – ואתם תצביעו נגד ההצעה שלי. ההצעה שלי פותרת את הבעיה, תסתכל בהמשך סדר-היום. <שר התיירות יריב לוין:> לפחות ביחס לתשובה שלי אתה צודק. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – – הזדמנות לתמוך בהצעה. <יואב בן צור (ש"ס):> בבדיקה בחברה שאתה שלחתי את דברי הדואר לערים החרדיות, שרק שם היא עובדת, שילמתי שקל פחות למכתב – שקל פחות – והחברה אמרה לי במפורש: אנחנו מחלקים דואר כל יום חמישי. עשיתי בדיקה אקראית ביום שישי וביום ראשון, למקומות ששלחתי – לא מצאתי אחד שלא קיבל את דבר הדואר שלו, את המכתב ששלחתי. לעומת זאת, עשיתי בדיקה לדברי הדואר ששלחתי ביום ראשון שעבר – התחלנו לעשות את הבדיקות אתמול – אנשים, בין 5% ל-10% קיבלו. אני שואל, אדוני: חברת הדואר שלנו היא החברה שצריכים להסתמך עליה, והיא מגיעה לכל נקודה ולכל מקום בארץ, ויפה שעושים מרכזי מיון חדשים, ויפה שעושים עכשיו חלוקות מחדש, זה בסדר גמור, הכול טוב ויפה, אבל אנחנו כמעט לפני שנה – אותה השאילתה – לפני שנה – אותן תשובות כמעט: הדואר ישתפר, והדואר יעשה, והוא עכשיו בהבראה והוא עכשיו בתוכניות. חלילה, אני לא נגד הדואר, זה דואר ישראל, זה לא דואר של מישהו פרטי, זה דואר של מדינת ישראל, אנחנו מאוד רוצים. אם 5%, 10%, לא היו מקבלים את הדואר – אדוני צודק. אבל אני אומר מניסיון אישי שלי, מבדיקה אישית שלי, ואני מקווה שאני לא אופתע, ואני מקווה שמה שאני מכין לא יהיה לשווא, כי בסוף אני סומך על ההזמנות האלה, שיגיעו ליעדן – אין לי חברת הפקה, לצערי – אבל אני לא יודע מה לעשות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. השאלה ברורה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר לוין, כדרכך אתה יודע לענות על שאלות גם בנושאים שאינם בתחום המשרד שאתה מטפל בו, ויש לך גם יתרון יחסי נוסף, כי אתה גם התנסית בעבודת הדיוור בעברך, וזה בוודאי מוסיף ליכולת להשיב. ובכל זאת, אדוני היושב-ראש, מתעוררת בפנינו השאלה העקרונית: יש לנו שר תקשורת שאיננו מגיע לכנסת כדי לענות על שאילתות, ושר התקשורת הזה אולי לומד ממודל גרוע של שר הכלכלה, שר החוץ, השר לשיתוף פעולה אזורי – שרים שאינם ערים לכך שחלק מהתפקיד שלהם וחלק מהאחריות המיניסטריאלית שלהם זה להגיע לכנסת ולהשיב תשובות על שאלות בתחום תפקידם. הטענה איננה אליך, השר לוין; אתה עושה את תפקידך, אתה נשלחת לכאן – אין לי שום טענה, אתה גם מנסה לעשות את זה בצורה הטובה ביותר, אבל השר שממונה על המשרד יודע גם לענות לנו אולי בצורה יותר מפורטת, מכיר את התהליכים בתוך המשרד – אתה לא יכול היות שר לכל המשרדים שאתה לא השר שלהם. השאלה הזאת, אדוני היושב-ראש, אני חוזר ומעלה אותה לא כדי לקנטר ולא כדי ליצור איזושהי פרובוקציה. השאלה הזאת היא שאלה עקרונית – איך הכנסת תופסת את האחריות הפרלמנטרית, ואיך הכנסת תופסת את האחריות המיניסטריאלית? אני חושב שאנחנו נמצאים, אדוני היושב-ראש, במצב שגובל באי-חוקיות. זה נכון שמדי פעם אם שר לא יכול להגיע, אף אחד מאתנו לא נוקשה עד כדי כך שאנחנו נאמר תמיד שייקוב הדין את ההר. יכול להיות מצב ששר נמצא באיזשהו עיסוק, יכול לקרות מצב כזה. אבל כשהדברים הם שיטתיים, ויש משרדי ממשלה שבהם באופן שיטתי ועקבי אנחנו איננו מקבלים תשובות מהשר הרלוונטי, זו פגיעה בכנסת, פגיעה במעמד הכנסת, פגיעה במעמד השאילתות והתנערות מאחריות מיניסטריאלית של שרים. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מציע שאתה תזמן במשרדך ישיבה עם היועץ המשפטי של הכנסת ועם מזכירת הכנסת כדי לבחון את השאלה הזאת. אני לא מתכוון לפנות ולקבל תשובה בסגנון התשובות לתלמידי כיתה ג', שהסתכלנו בחוק ולא ראינו שזה אסור. את זה אני יודע לקרוא לבד. אני מתכוון לדיון מהותי בשאלה איך נראים יחסי כנסת–ממשלה ואיך נראים יחסי כנסת–משרדים כשהשר לא יכול להגיע כדי לענות לנו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, שאלה נוספת, ואז השר ישיב לכולם. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מודה על השאילתה של חברי בן צור בעניין הדואר. אני מפה יוצא עוד שעה לפגישה עם מנכ"ל הדואר, ואני מלווה את העניין של הדואר ושל השירותים שהדואר נותן בחברה הערבית. אני כבר ביקרתי עם נציגים מהנהלת הדואר, וגם עם מנכ"ל הדואר ועם מנהלי המרחבים, בכמעט 30 יישובים בשנה האחרונה, ואנחנו רואים שבאמת יש בעיות רבות בדואר, בחלוקת הדואר, במבנים הקיימים – יש מבנים שבאמת מבייש לקרוא להם אפילו דואר, סניף דואר. למשל, בעיר שלי, עראבה, כבר 40 שנה באותו מקום – חדרון עלוב של 2X2. אנחנו כן רואים שיפור, אדוני השר, ובאמת הנהלת הדואר ומנכ"ל הדואר מתאמצים לתת את השירותים ולהרחיב. אנחנו כבר מקימים כמה סניפים חדשים. פתחנו כמה סניפים חדשים, וזה לזכות – לשבח את הנהלת הדואר. אבל בכל זאת, אתה יודע שהיום חברת הדואר נמצאת בתהליך הבראה, ומצבה הכלכלי קשה, וגם בנק הדואר, שנותן שירותים באמת חיוניים, אפילו בלי עמלות, לשכבות הכי חלשות שיש במדינה – באמת צריך לחזק אותם. מה אתם מתכוונים, כממשלה, לעשות כדי באמת לדחוף את פעילות חברת הדואר, בנק הדואר, ולשפר את כל הליקויים שיש בחלוקת הדואר, בתורים הארוכים, לשפר את זה לאין-ערוך? תודה, אדוני השר. <שר התיירות יריב לוין:> תודה. חבר הכנסת בן צור וחבר הכנסת סעדי, ראשית, אין ספק, יש עדיין ליקויים. איש לא אומר שלא. אגב, חבר הכנסת בן צור, אני לא חושב שהתשובה שלי היא בדיוק אותה תשובה שהקריאה השרה רגב בשעתה. נכון שהתהליך שחברת הדואר עוברת הוא באמת תהליך יסודי, והוא תהליך מתחייב ונעשה גם בתנאים לא קלים, מכיוון ש – כפי שציין, ובצדק, חבר הכנסת סעדי – מצבה הכלכלי הוא קשה מאוד, ואתה כל הזמן נמצא בדילמה הזאת, שלא תעלה את העלויות של השירות למקומות שיפגעו באוכלוסיות רבות, ולכן אני חושב שהתהליך נמצא כל הזמן בביצוע, ועובד לפי אבני הדרך שנקבעו לו, והוא לא תהליך שנגמר ביום, אבל אני חושב שהוא תהליך שמתקדם יפה מאוד. אמר, ובצדק, חבר הכנסת סעדי, שיש כבר נקודות לא מעטות שבהן השיפור מורגש, ויש עדיין דברים שנמצאים בתהליכי עשייה וצריך להשלים אותם. למשל, סוגיית פריסת סניפי הדואר – שנקבע הסדר ברור לגבי המרחק המקסימלי שיכול להיות מביתו של אדם לסניף הדואר הקרוב אליו, והדבר הזה מחייב פריסה והתאמה, וכמובן רכישת מבנים והגעה להסדרים עם סוכנים שמפעילים סוכנויות, וכן הלאה. זה תהליך שמטבע הדברים אינו קורה ביום. אותו הדבר – הקמת מרכז מיון. ואגב, יש גם עוד תהליך שקורה, וצריך לומר את זה בגילוי לב, ואני לא חושב שיש מישהו שצפה והעריך את הגידול העצום שיש בהגעה של חבילות, ובכלל את השינוי העצום שעבר הדואר מהתקופה שתיארתי לך קודם, כשאני הייתי דוור, ואני יכול לומר לך שהממוצע היה אולי חבילה או שתיים ביום על כל אזור החלוקה שבו אני עבדתי, למציאות של היום, שמכתבים יש הרבה פחות, כי יש דואר אלקטרוני, ווטסאפ וכן הלאה, ודווקא הנושא של החבילות הפך לדבר בהיקפים אדירים שלא היו כמוהם, לא דומים בכלל למה שהיה בעבר, כפי שאמרתי – מיליונים בשבוע, לא מדובר כאן באיזה מספרים זניחים. והדבר הזה מחייב הקמה יש מאין של מרכזי מיון, ושל מערכות שלמות, ואני אומר שוב: תוך זהירות שלא נגיע למצב שנעלה את המחירים למקומות לא טובים. עוד דבר אחד שאני מוכרח לומר: תראה, אין ספק, חבר הכנסת בן צור, שחברה פרטית שמחלקת דואר במקום מסוים, בעיקר בריכוז עירוני, יכולה לעבוד הרבה יותר בקלות והרבה יותר מהר מגורם שפועל בכל הארץ וצריך לתת שירות גם לשני בתים בודדים שנמצאים במקום מרוחק. ואני אומר עוד פעם, הרי אף אחד מאתנו לא רוצה, למשל, שהדואר יגבה תעריפים דיפרנציאליים, כלומר יאמר שאם אתה רוצה לשלוח הזמנה לאדם שגר ביישוב של 20 משפחות בערבה, אז במקרה הזה נחייב אותו פי אני לא יודע כמה, משום שעלויות השינוע של המכתב הזה לשם הן אסטרונומיות. לכן, ברור לגמרי שאם אנחנו רוצים לתת שירות מלא, אחיד ושוויוני וטוב לכולם, התוצאה של הדבר הזה היא כזאת, שאתה צריך להעמיס את העלויות העודפות העצומות האלה על חשבון אחד משניים: או לגבות מהצרכנים הרבה יותר, או לגבות מהם אולי קצת יותר, והשירות לא יכול להיות זהה למקום שבו אתה מחלק רק בריכוז עירוני, שבו כמובן הדבר הרבה יותר פשוט ויותר קל, וההכנסה הרבה יותר גבוהה פר-עובד, פר-מתקן ופר כל דבר שאתה יכול למדוד. לכן, אני חושב שאי-אפשר באמת להשוות בין שני הדברים, מכיוון שהם לא נותנים את אותו שירות ולא מחויבים לאותו דבר. עם זאת, אני אומר, אני חושב שיש מחויבות מלאה להמשיך במהלך הזה. יש מחויבות כזאת גם מצד העובדים של הדואר, שנרתמו לעניין הזה; יש טיפול ונכונות לטפל נקודתית בכל תלונה, בכל בעיה שמתגלה, כדי לשפר את הדברים עד כמה שאפשר, תוך כדי תנועה, ואני חושב שאנחנו בהחלט מתקדמים בקצב בהחלט טוב ובצורה משמעותית לקראת עידן אחר לגמרי, שיהיה מותאם גם לדרישות, גם לסוג הדואר שנשלח, ומה שלא פחות חשוב מזה – ייתן שירות כפי שצריך במחירים שהם הוגנים וסבירים. לעניין האמירה או הדברים שאמר כאן חבר הכנסת חנין, אני מוכרח לומר, אדוני היושב-ראש, שאני מצטרף לדברים במובן – ואמרתי את זה כאשר ישבתי בכנסת ואמרו לי: כשתגיע לממשלה תראה את הדברים אחרת, ואני אומר, אני לא רואה את הדברים אחרת, אני רואה אותם בדיוק באותה צורה – אני חושב שאנחנו צריכים לעשות הסדרה אחרת לגמרי של כל מה שקשור ביחסי הכנסת והממשלה, על כל ההיבטים שנוגעים בעניין הזה, מהיבטי החקיקה הפרטית ועד היעדר הכלים לחברי הכנסת לקיים פיקוח שוטף ואפקטיבי על עבודת הממשלה ושרי הממשלה. אני חושב שזאת משימה ענקית, שצריך לקחת אותה. אני מוכן, לפחות מהצד של הממשלה, להיות שותף מלא לכל תהליך כזה. אני חושב שזאת עת רצון לקדם אותו, דווקא משום שאולי בתפקידי כשר המקשר אני רואה את הדברים ומוכן לעשות דברים שהממשלה בעבר התנגדה להם. אני במפורש אומר לחברי הכנסת: אני כשר זקוק לפיקוח שלכם, לביקורת שלכם ולמעקב שלכם אחרי מה שקורה במשרדי, ואני יודע שאין לכם יכולת אמיתית לעשות את זה, כפי שלי לא הייתה כאשר ישבתי כחבר הכנסת. מצד שני, אני כן חושב, דווקא כמי שהעביר כאן כל כך הרבה חוקים בשתי הקדנציות הקודמות, שגם בעניין הזה צריך לעשות איזשהו איזון נכון, שיביא את הכנסת למקום הרבה יותר נכון מבחינת צורת העבודה שלה, שבעיני, כמו בכל פרלמנט אחר בעולם, צריכה להיות ממוקדת בעיקרה בפיקוח השוטף, בטיפול המעמיק והיסודי בהצעות החוק הממשלתיות, כדי לתקן בהן את הדברים, ולא כפי שהדבר מתקיים כאן, לצערנו. ובואו נאמר את האמת, בגלל היעדר כלי פיקוח והיעדר קרדיט כאשר אתה עוסק בהצעות החוק הממשלתיות, כמעט כל תשומת הלב מופנית לחקיקה פרטית, בהיקפים ובדרך שלא קיימים בשום פרלמנט בעולם, ואינני חושב שזה המבנה והמתכונת הנכונים. הדבר הזה מצריך פשרות ונכונות ללכת כברת דרך, גם מצד הממשלה וגם מצד הכנסת, בוודאי מצד האופוזיציה. כדרכי, אדוני היושב-ראש, אני גם מוכרח לומר, כפי שעשינו בשעתו עם התקנון, אני חושב שזה חייב להיעשות בהסכמה גורפת, רחבה, ולא בדרך של איזה כפיית החלטה ברוב מקרי כזה או אחר. אבל אני כאן אומר בצורה ברורה: אני נכון להיות שותף מלא לתהליך כזה, אני מאוד רוצה שהתהליך הזה יתקיים, ואני חושב שבמסגרת שלו צריך גם לבדוק את הסוגיה שהעלית כאן, חבר הכנסת חנין, שהיא בסוף סוגיה אמיתית. כפי שאתה רואה, אני משתדל ללמוד את החומר ולתת כאן תשובות מלאות, גם הרבה מעבר למה שנשאל בשאילתה, אבל נכון שלא אני האיש שקובע את המדיניות, ובמובן הזה צריך לראות כיצד אנחנו מוצאים איזון יותר נכון. אני אומר שוב: אני חושב שהוא חייב להיעשות במכלול הכולל, כי הבעיה היא של עודף חקיקה פרטית מצד אחד והיעדר כלי פיקוח ועבודת פיקוח אמיתית מהצד השני. אני חושב שאם תהיה נכונות ללכת למהלך בכיוון הזה, אני בוודאי אשמח להיות שותף לו. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1538/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו נעבור לחקיקה. נשתדל עד השעה 12:00, שבה אנחנו עוצרים את מלאכת החקיקה ועוברים לציון יום ירושלים, לטפל בהצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ה–2015. להצעה זו, של חבר הכנסת איציק שמולי, צורפו שתי הצעות, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס ושל חבר הכנסת חיים ילין. עשר דקות לרשותך, אדוני. תשובה והצבעה במועד אחר. בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני לא צריך עשר דקות, אני צריך דקה אחת, כדי לשאול שאלה פשוטה: למה שר האוצר כחלון עמד בראש המתנגדים בוועדת השרים כדי להפיל לי את ההצעה? אין הצעה יותר טובה, שהייתה מפחיתה את יוקר המחיה – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת ברושי, בשקט בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – שהייתה יכולה להפחית את יוקר המחיה במאות אחוזים בשוק הפירות והירקות באופן דרמטי, בהחלטה של מחר בבוקר. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> למה את צריכה לצעוק? תני לו לדבר. <מירב בן ארי (כולנו):> לא, אבל למה – – – <היו"ר מאיר כהן:> לא, סליחה, תני לו לדבר. לא צריך תמיד להתחיל לצעוק כשמישהו מתחיל. <מירב בן ארי (כולנו):> לא קשור לצעוק. <היו"ר מאיר כהן:> מה המגינים הגדולים? תכבדי אותו. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הסיבה היא מאוד פשוטה: מאז שאני מוביל את המאבק נגד הפגיעה בביטוחים הסיעודיים והזריקה של קשישים לרחוב, שר האוצר לא עונה לי בכלל. זאת הסיבה. למרבה המזל, לפחות היה שם שר החקלאות, שהצליח להפוך את ההחלטה. ולמרבה הבושה של הממשלה, שמניפה את הדגל הזה, אדוני היושב-ראש, של הורדת יוקר המחיה, מתכנסת ועדת השרים, ובלי שום בושה, מי שאמור להוביל את המאבק הזה, של הורדת יוקר המחיה, שזה היה ה-ticket שלו בבחירות, השאיר הנחיה לפקידות – השאיר פתק הצבעה של התנגדות נחרצת להצעת החוק. אז מזל שאתה היית שם, אדוני שר החקלאות, ואל תטעה, כי עדיין חובת ההוכחה כמובן היא עליך, במהלך הזה, אבל לפחות הסכמת לבוא בגישה עניינית, ולהגיד: חבר'ה, בואו, אנחנו הממשלה מדברים על זה בחדרים הסגורים, למה להפיל את ההצעה? הצעת החוק הזאת, לראשונה, למיטב ידיעתי, הופיעה בכנסת הקודמת – הצעת חוק של זבולון כלפה, שלי, של עמר בר-לב ואחרים – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> שלי עברה בקריאה טרומית. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – של אורלי לוי, של חיים ילין, שהעלה בכנסת הזאת הצעה דומה, איתן ברושי ואחרים. כלומר, יש בבית הזה אנשים מכל סיעות הבית כמעט שחושבים שיש טעם לקדם הצעה מהסוג הזה. אז מה הסיבה שמגיעים לוועדת השרים ומחליטים לסגור חשבונות עם חברי כנסת שאחת לכמה זמן יוצאים מגדרם? כן, פעם הם באים ואומרים דברים טובים על חלק מהדברים שעושה הממשלה – ואף אחד בקואליציה ואף אחד בממשלה הזאת לא יכול להפנות אלי אצבע מאשימה שאני לא מפגין גישה עניינית; אני בבית הזה מפגין גישה עניינית, ולפעמים גם חוטף עליה ביקורת בתוך המחנה שלי, שאני מוכן לגבות דברים טובים שאתם עושים – לא יותר מדי, אבל אחת לכמה זמן יוצא לכם. אז למה היחס הוא לא הדדי, ולמה צריך להזדעק לחדר שר החקלאות כדי שלא יפילו לי את ההצעה? אז לא אני צריך להתבייש, אתם צריכים להתבייש; אתם, שהנפתם את דגל המלחמה להורדת יוקר המחיה; אתם, שדיברתם על מחירי הדיור ותקפתם את השר לפיד – לא הייתה שם הצלחה מסחררת, זה נכון, בהורדת מחירי הדיור, אבל בשנה האחרונה המשיכו מחירי הדיור לעלות – ב-8%. השבוע התקבלה החלטה: רפורמת הקורנפלקס. כמה דיברתם על הרפורמה הזאת, שרק אם נעביר אותה מחירי המזון ירדו. אז מה הסיבה שהשבוע התקבלה החלטה לדחות את היישום של הרפורמה בעוד ארבעה-חמישה חודשים? <מירב בן ארי (כולנו):> ההחלטה הזאת, אתה יודע שתצא לפועל בעוד כמה שבועות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה מה שאומרים לי מאז חוק ההסדרים בשנה שעברה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – ששר האוצר – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מה הסיבה שאחרי – – – <היו"ר מאיר כהן:> סליחה, על איזה החלטה מדובר? <מירב בן ארי (כולנו):> – – – רפורמת – – – ועדת העבודה והרווחה – – – <היו"ר מאיר כהן:> לא לא, גברתי, זה לא יהיה, סליחה, זה לא יהיה בעוד כמה שבועות; קיבלו ארכה של ארבעה חודשים. <מירב בן ארי (כולנו):> לא נכון – – – <היו"ר מאיר כהן:> אני ישבתי בראש הוועדה – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הוא ניהל את הישיבה. <היו"ר מאיר כהן:> טוב, מירב, כנראה את שרת האוצר בפועל, בסדר. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – לא קשור לשרת האוצר, זה מה שהשר – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מה הסיבה שאחרי שסיימו לכסח את הקשישים ואת הנכים בביטוחים הסיעודיים עכשיו עוברים לחיילים? מה הסיבה? מה, אין במי להתעלל יותר במדינת ישראל? הרי עד היום חייל שהתגייס, אחרי ששילם מגיל אפס עד גיל 18 לקופת-החולים עבור ביטוח סיעודי וביטוח רפואי, היה מתגייס, המצב היה מוקפא, הוא היה משתחרר וחוזר לפוליסה. אבל מה קרה עכשיו? התקבלה החלטה, עוד פעם, על-ידי המפקחת על הביטוח – וצריך להגיד ביושר: האגף הזה עובד אצל חברות הביטוח, ומי שמסוגל לסתור את מה שאני אומר פה שיעלה ויגיד את זה, אבל העוול הוא לא רק של האגף, העוול הוא של מי שנותן להם להתנהג ככה. אדוני היושב-ראש, ומה הסיבה שחייל משוחרר, שההחלטה שהוא קיבל לתת את הגוף שלו ואת השנים שלו למדינה, עכשיו, במקום לחזור באופן אוטומטי לחברות הביטוח, עכשיו נתנו הזדמנות, אפשרות, לחברות הביטוח להגיד לו: לא מקבלים אותך. עכשיו, תגיד לי אתה: חייל שחלה יותר מדי בשירות הצבאי, חייל שנפגע אבל לא הוכר על-ידי אגף השיקום במשרד הביטחון, איזו חברת ביטוח תסכים לקבל אותו בדיוק? מי יסכים לקבל אותו? ועבור מי אתם עובדים? על מי אתם עובדים? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – דווקא, אם הוא נכה צה"ל הוא צריך לשלם הרבה יותר, ואף אחד לא – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אז, אדוני היושב-ראש, הדיון היום הוא לא על הצעת החוק שלי; הצעת החוק שלי תעבור או לא תעבור, זה כבר עניינה של הממשלה, זאת לא השאלה שאני שואל היום. היום אני שואל שאלה אחת: איפה כחלון של הסלולר? זו השאלה שאני רוצה תשובה עליה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תודה רבה, אדוני. <הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – הגבלת מרווחי שיווק על ירקות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/105/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס) <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. תשובה והצבעה במועד אחר. אורלי וחיים הצמידו את הצעותיהם. בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, תראו, אנחנו באים ומתכנסים פה שוב בעבור נושאים שדנו בהם, ונדמה היה ששכנענו בהם. אני חייבת לומר, הייתה לי לא מעט ביקורת על מי שהיום יושב במשרד החקלאות, בנושאים אחרים לחלוטין, אבל ביקורת היא עניינית כאשר היא מופנית לנושא הביקורת. ובמקרה הזה, שבו מדינת ישראל מנסה לשמר ולהגן על קבוצה מסוימת – ואני שואלת: על איזה קבוצה? כי בהצעת החוק, שדרך אגב, עברה בכנסת הקודמת את ועדת שרים לחקיקה וקריאה טרומית – ואני אגלה לכם את האמת, ניהלתי מאבק לא קל מול מי שעמד אז במשרד האוצר, ואני חייבת לציין לטובה את חבר הכנסת אורי אריאל, שתמך בהצעה בניגוד לעמדת האוצר, ונדמה היה שעכשיו, כשאנחנו באים, ואתם יודעים מה? חברים בקואליציה אנשים שאומרים: ההתיישבות, החקלאות, זה ערך עליון בעינינו, זה בעצם יישוב וגם שמירה על הקרקע; היו כאלה שאמרו. אבל מה שאנחנו מגלים זה שהפקירו, הלכה למעשה, את החקלאים. וכשהפקירו אותם הפקירו גם את הצרכנים, את הציבור הרחב. ולמה אני אומרת זאת? כי יש תחושה שהפירות והירקות מאוד מאוד התייקרו במדינת ישראל. נכון, הם התייקרו. וכשמשהו מתייקר, אתה אומר: מישהו עשה סיבוב והפך להיות עשיר. נכון, יש אנשים שעשו המון כסף מייקור הפירות והירקות, אבל שלא תטעו, אלה לא החקלאים. החקלאים אפילו לא יודעים בכמה מותר להם למכור את התוצרת שלהם, אלא אם כן הם מקבלים הוראה באותו בוקר, ולפעמים רק שבוע אחרי. ולדוגמה, במקרים מסוימים האבוקדו נמכר בבוקר על-ידי החקלאים ב-2 שקלים, ובסוף היום הצרכן קנה אותו גם ב-14 שקלים. נראה לכם הגיוני? אותו דבר גם עם העגבניות ועם מוצרים נוספים. הצעת החוק שלי אומרת: שר החקלאות, באישור ועדת הכלכלה, יקבעו סל מוצרים בסיסיים לפירות וירקות, ועל זה לא יוכלו לעשות קופה, המתווכים. מה יותר הגיוני מזה? זה לא עולה כסף למדינה, זה מציל את החקלאות שאנחנו מתפארים בה ושולחים את הידע שלה לעולם – אנחנו רואים בביתנים של מדינת ישראל בעולם, כשרוצים לשווק אותנו ולתקן את הדימוי הלא-טוב שלנו, איך אנחנו מפריחים את השממה, איך אנחנו מצמיחים במדבר פירות וירקות. רק מישהו שכח שאת אותם חקלאים פה – הפקרנו. אז אנחנו הולכים ללמד את העולם, ואנחנו צריכים אולי ללמוד משהו במוסר בסיסי. לא רק במוצר בסיסי, גם במוסר בסיסי. אתה רואה היום את החקלאים המתבגרים, ואתה רואה שדור ההמשך לא רוצה לגעת בזה. הם סיכנו את האידיאולוגיה שלהם, הם סיכנו את הכספים שלהם, והם סיכנו את הבריאות שלהם – בעבור מה? הם היום אוכלוסייה במצוקה. ואני פונה שוב לשר האוצר: אל תביא יצוא במקום אותם חקלאים, מאחר שגם אז, אם לא תטפל בפערי התיווך – – <היו"ר מאיר כהן:> אל תביא יבוא. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – הפרי יימכר בסוף התהליך ביוקר. לא החקלאים הבעיה, ולא המחירים שהם גובים בעבור התוצרת שלהם; הבעיה היא מה קורה באמצע – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – והרשתות פתחו גם כן חברות שינוע. אז בבקשה – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – אנחנו רואים שכשאין תיווך עושים שוק פירות וירקות ישירות מהחקלאים ונהנים ממחירים זולים. המדינה צריכה לחזור למוסר הבסיסי שלה ולהבטיח מוצרים בסיסיים לכולם. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2503/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. תקפידו על שלוש דקות, אנא ממך. <חיים ילין (יש עתיד):> שלוש דקות שלמות. <היו"ר מאיר כהן:> איציק אמר: אני צריך דקה, דיבר חצי מהזמן. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, דז'ה-וו. לכל מי שלא מבין, לפני כשמונה חודשים הצעת החוק הגיעה לפה, שר החקלאות אורי אריאל אמר: בבקשה תוריד את הצעת החוק, ייתכן מאוד שאנחנו נעשה דיונים, או שנביא בתקנות, או, כמו שקיבלו החלטה בוועדת השרים לחקיקה: דחייה בשלושה חודשים. יודעי דבר – אני הייתי טירון בכנסת; מהר מאוד אתה מבין את חוקי המשחק – אמרו לי: חיים, אל תוותר, כי מורחים אותך. ואכן, אנחנו נמצאים פה לאחר שהפכנו להיות טוסטים ומרחו אותנו כהוגן. אבל ניחא, אותנו, כחברי כנסת, מורחים – אבל את העם ואת החקלאים. חברים יקרים, יש חור שחור, וכולם חוקרים אותו, אבל יש חור שחור שהוא יותר גדול מאשר אתם חושבים; בין החקלאי לצרכן שקונה זה חור שחור ענק, שאף אחד – לא אורי אריאל, שר החקלאות, לא שר האוצר כחלון – אף אחד לא רוצה לשים יד שם. כולם ידברו על זה, אף אחד לא רוצה. מה ביקשנו בחוק, אותו חוק שכולנו עכשיו רוצים? שיהיה כתוב, בין היתר, ליד העגבנייה: קנינו את זה בשקל, אנחנו מוכרים את זה ב-3. זה מה שביקשנו. שמישהו יפקח בבסיס על פערי התיווך. אבל יש פה שרים שחושבים שעגבנייה גדלה במזרח-ירושלים, גדלה על אבנים. לא, היא גדלה בחממות בעוטף-עזה, היא גדלה בצפון, בקו עימות צפון, שם גדלה העגבנייה. כשאתם הופכים את החקלאות לפוליטית ולא לציונות ולא לעצמאות כלכלית וביטחונית, כלפי המזון של מדינת ישראל, אתם פוגעים בכולם – ימין, שמאל, כל מה שאתם רוצים. התפקיד שלך, שר החקלאות, זה שלא יהיו במקררים 3,200 טון אגסים שנרקבים כבר שנה, כי פתחו את היבוא, חופשי. אתמול בלילה, חופשי. בעוד שבוע מתחיל הקטיף. אתה מפיל יחד עם האוצר את כל החקלאות בצפון של כל הנשירים, כמו שהיה עם האבוקדו. מה היה עם האבוקדו? אותו דבר. איפה יש אבוקדו? בעוטף-עזה. תבינו פעם אחת, כל השרים: איפה שיש חקלאות, יש מדינה; איפה שיש מדינה, יש ביטחון. אנחנו שומרים על גבולות המדינה. התפקיד שלכם זה להגן עלינו ועל הצרכנים, לא על הטייקונים, לא על החור השחור הזה שאתם מפחדים ממנו כאילו שהממשלה תיפול. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> והקפדתי על שלוש דקות. <הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – תלונה של עובד משרד המבקר), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3023/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת דוד ביטן) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – תלונה של עובד משרד המבקר), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת דוד ביטן. בבקשה, אדוני. דוד ביטן – בבקשה, אדוני. <דוד ביטן (הליכוד):> הנה, אני בא. <היו"ר מאיר כהן:> ותיזהר מהשיפוע. <דוד ביטן (הליכוד):> אה, תאמין לי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> דוד, מה עם השיפוע? הבטחת. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ביטן, ההתחייבות שלך עדיין בתוקף. <דוד ביטן (הליכוד):> אני אקיים את ההתחייבות, אין בעיה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> התקציב במדינה – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הבטחת שיפוע ולא קיימת – – – <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת ביטן, תוך כדי – תעלה. <דוד ביטן (הליכוד):> כשהם עשו את התיקון הזה הם שכחו את זה, אבל אל תדאג. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מילה שלי. אם אני לא שולח אליך את קסניה, אני לא חיליק. חכה. <חיים ילין (יש עתיד):> הרצפה ישרה, או רק בוועדות? מה יהיה קודם למה? <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני, תציג את הצעת החוק שלך. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תוריד ועדה אחת, תטפל בשיפוע. ועדת שיפועים, דוד. <דוד ביטן (הליכוד):> מה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני יכול להיות יו"ר ועדת שיפועים? <דוד ביטן (הליכוד):> לראשונה – לא. יש בעיה, אתם מתנגדים להקמת ועדות – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, את זאת אני אאשר. <דוד ביטן (הליכוד):> – – אז איך נקים ועדה לשיפוע? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> את זאת נאשר. <דוד ביטן (הליכוד):> יש לנו בעיה ציבורית בעניין הזה, לא, כבוד היושב-ראש? <היו"ר מאיר כהן:> מעניין מי יעמוד בראשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> נראה לי שהייתה התנגדות גדולה יותר עם יושב-ראש הכנסת. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני. חברים, חברים. <דוד ביטן (הליכוד):> אגיד לכם את האמת, אם המחנה הציוני מתנגד לוועדות, אנחנו ניתן את זה למישהו אחר באופוזיציה; אין שום בעיה, דרך אגב. תעמדו במילה עד הסוף. <חיים ילין (יש עתיד):> לא לא לא לא, גם אנחנו מתנגדים. זו ועדה של חבר כנסת – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חיים ילין, אנחנו בהצגת הצעת החוק. <דוד ביטן (הליכוד):> איך? <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת ביטן, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> זאת ועדה לחבר כנסת – – – <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. יש יום עמוס מאוד, אנא מכם. <דוד ביטן (הליכוד):> טוב, רבותי, הצעת החוק היא הצעת חוק ייחודית, משום שיש בחוק לקונה; היום מבקר המדינה, ברגע שיש חושף שחיתויות במוסד ציבורי כזה או אחר, רשות מקומית, ממשלה או איזושהי חברה ממשלתית, יש לו סמכות לתת לו הגנה על-פי החוק. זה דבר שנעשה באופן קבוע מאז שאני מכיר את מבקר המדינה. הבעיה נוצרת – ופה יש לקונה – מה קורה כאשר הטוען ומבקש ההגנה הוא מתוך משרד מבקר המדינה? במקרה הזה למבקר המדינה יש ניגוד עניינים, הוא לא יכול בעצם לשקול את – ניגוד עניינים מובנה – והוא לא יכול בעצם לשקול את העניין בלי להתייחס בעצם לזה שהוא בא מתוכו. ועל כן, במקרה הזה אנחנו צריכים לקבוע איזשהו הסדר אחר, שמישהו אחר יבדוק את העניין ומישהו אחר ייתן לו את ההגנה, אם הוא ראוי לה. ויש מקרה כזה, דרך אגב. עכשיו יש עובדת במשרד המבקר, ד"ר דחוח, שהגישה דוח שלם מאוד על מה שקורה במשרד המבקר, ביקשה הגנה, אבל בעצם אין לה ממי לבקש את ההגנה הזאת. גם הוועדה לביקורת המדינה אינה מוסמכת, גם למבקר יש בעיה, והתוצאה היא שהיא תלויה באוויר. לכן, במקרה הזה אין ברירה, ואנחנו צריכים לעשות איזשהו תיקון כדי – – <היו"ר מאיר כהן:> חברים בצד שמאל, אנא מכם. <דוד ביטן (הליכוד):> – – לפתור את הלקונה הזאת בחוק. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> יהיה – – – <דוד ביטן (הליכוד):> סליחה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> היא מאוימת עכשיו, בעקבות הדוח – – – <דוד ביטן (הליכוד):> רצו לפטר אותה, כן. תראי, אני אומר, זה לא משנה, יש מה שנקרא חשש לניגוד עניינים – איך המבקר אומר בדוחות שלו? חשש לניגוד עניינים, חשש לזה, חשש לזה. זאת אומרת, גם פה יש חשש. והיום – מבקר המדינה, יש 400 עובדים, זה לא לא-יודע-מה, אבל יש מאות עובדים, זה לא מצב רגיל. אז בעניין הזה אנחנו בעצם צריכים לתת מענה חוקי ללקונה שקיימת. לא חשבו על זה כשעשו את החוק, שיכול להיות מצב שמישהו מתוך משרד המבקר יתלונן על דברים שמתרחשים שם, שהם לא בסדר מבחינת הנוהל התקין או מבחינת החוק. בלי להתייחס לגופו של עניין, אם זה נכון או לא נכון, מישהו צריך לשקול. בהצעת החוק שלי, שהגשתי לפני שיצאנו לפגרה, והיא הגיעה לוועדת שרים לחקיקה רק ביום ראשון האחרון, הלשכה המשפטית – בהתחלה כתבתי בהצעת החוק שהיועץ המשפטי לממשלה הוא זה שבעצם יקבל את החומר לידיו, והוא יקבע אם צריך לתת צו הגנה או לא צריך לתת צו הגנה – העירו לי בלשכה המשפטית של הכנסת שיש בעיה עם העניין הזה. באיזה מובן בעיה? שבחוק מבקר המדינה כתוב שמי שמבוקר על-ידי מבקר המדינה לא יתערב במה שקורה בתוך מבקר המדינה, ולכן יש פה בעיה משפטית. גם היועץ המשפטי מבוקר על-ידי מבקר המדינה, ולכן יש בעיה מבחינת חוק-יסוד: מבקר המדינה, שהוא יקבע בעצם אם לתת הגנה לאותו עובד או לא לתת הגנה לאותו עובד. ולכן, חיפשנו יחד אתו, יחד עם היועץ המשפטי שטיפל בזה – זה תומר, שהוא היועץ המשפטי של הוועדה לביקורת המדינה – חיפשתי איזשהו מתווה אחר, ומה שתיקנתי לקראת ההגשה לוועדת השרים זה שהיועץ המשפטי ימנה שופט בדימוס או שופט מחוזי, מרמת מחוזי והלאה, שיהיה מוסמך לבדוק את החומר ולתת את צו ההגנה, או לא לתת. זה הגיע לוועדת שרים. ועדת שרים – משרד המשפטים יש לו איזושהי תובנה בעניין הזה, שהם לא רוצים שהיועץ המשפטי ימנה שופט, וכו'. אמרתי שאין שום בעיה, אני לא מתעקש על זה. מה שאני מתעקש זה על זה שיהיה מישהו נייטרלי שיוכל לעשות בדיקה של המקרה ללא ניגוד עניינים ובאופן אמיתי. לכן אני אומר פה שבנושא של מי קובע ואיך קובע אני אגיע להסכמות עם משרד המשפטים לקראת קריאה ראשונה, כי המגמה היא לפתור את הבעיה באופן אחר ממה שקורה היום. לכן אני מבקש מהחברים, בנושא הזה של התיקון הספציפי הזה – הוא תיקון ראוי, יש לקונה אמיתית בחוק – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – יש מקרה שהיום הגיע לשולחן ואי-אפשר לתת לו מענה, לכן אני מבקש לא לשקול שיקולים קואליציוניים–אופוזיציוניים פה, ולשקול לגופו של עניין, מה שנקרא – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – בחוק הספציפי הזה. אני מבקש מהחברים לתמוך כרגע בהצעה הזאת בקריאה טרומית. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תשובת הממשלה – על-ידי שרת המשפטים. אני חושב שנוכל לשמוע את תשובתה. בבקשה. תודה רבה, אדוני. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – תלונה של עובד משרד המבקר), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת דוד ביטן, מבקשת לתקן את חוק מבקר המדינה כך שייקבע שעובד משרד המבקר רשאי להגיש תלונה על מעשי שחיתות, הפרה חמורה של חיקוק או פגיעה חמורה במינהל תקין, שבוצעו במשרד המבקר, וכן לקבוע את אופן בירור התלונות באמצעות יצירת מנגנון לתלונה, שתבורר בידי שופט בדימוס של בית-המשפט העליון או בית-המשפט המחוזי, שימנה היועץ המשפטי לממשלה, ולאותו שופט יהיו נתונות הסמכויות המסורות למבקר המדינה לעניין התלונה. חוק מבקר המדינה קובע מנגנון לבירור תלונות בהקשר של פעילות של גופים מבוקרים, בידי מבקר המדינה בתפקידו כנציב תלונות הציבור. במסגרת המנגנון לבירור תלונות – עובד של גוף מבוקר שחשף מעשי שחיתות, הפרה חמורה של חיקוק או פגיעה חמורה במינהל התקין, שבוצעו בגוף שבו הוא עובד, זכאי הן להגיש תלונה והן, במקרים מתאימים, לקבל הגנה מנציב תלונות הציבור. מאחר שמשרד מבקר המדינה אינו גוף מבוקר, אותו מסלול, הפתוח בפני עובד של גוף מבוקר שחשף מעשה שחיתות, אינו קיים במקרה של עובד משרד מבקר המדינה. לכן, הצעת החוק מבקשת ליצור הסדר המאפשר לעובד משרד מבקר המדינה להתלונן על מעשי שחיתות במשרד מבקר המדינה ולקבל, במצבים המתאימים, את ההגנה על עובדים חושפי שחיתויות. המטרה הזאת היא טובה וראויה, כמובן. עם זאת, המנגנון המוצע אינו מוכר, אין לו אח ורע במדינת ישראל, והוא מעורר שאלות כבדות משקל הדורשות בחינה משפטית מעמיקה. ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעה בקריאה טרומית, ולאחר מכן ההצעה תמתין עד שייבחן מנגנון מתאים על-ידי המציע יחד עם משרד המשפטים. עוד נקבע, כי לכל אורך מהלך החקיקה תידרש הסכמת משרד המשפטים, וכן כי לפני קריאה ראשונה ההצעה תוחזר לדיון בוועדת שרים. כפוף לאמור לעיל, ובהסכמת חבר הכנסת דוד ביטן – חבר הכנסת דוד ביטן, בהסכמה שלך – הממשלה תומכת בהצעת החוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת איילת שקד, שרת המשפטים. חבר הכנסת דוד ביטן, אתה מקבל את ההתניה של הממשלה – – <דוד ביטן (הליכוד):> איזו התניה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – לכן אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – תלונה של עובד משרד המבקר), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת דוד ביטן – מי בעד ההצעה? מי נגדה? קריאה טרומית. נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – תלונה של עובד משרד המבקר), התשע"ו–2016, לוועדה לענייני ביקורת המדינה נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סגן השר יצחק כהן נמצא במקומו אך לא יכול להצביע אלקטרונית. מצרפים את קולו. אם כן, התוצאה: 47, בצירוף קולו של סגן שר האוצר יצחק כהן. אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר להכנה לקריאה ראשונה בוועדה לענייני ביקורת המדינה. <הצהרת אמונים של סגן השר אלי בן-דהן> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, השעה 12:00. אנחנו נתחיל את הישיבה המיוחדת של הכנסת לציון יום ירושלים, אבל עוד לפני זה, אם חברי הכנסת ישבו, יש לנו פרוצדורה נעימה לבצע – אבל זה בתנאי שיתיישבו חברי הכנסת. חברי הכנסת, נא לשבת. השר הנגבי, חברת הכנסת לביא, חבר הכנסת דיכטר, נא לשבת. בבקשה. חברי הכנסת, הממשלה הודיעה שלשום – נכון, גברתי המזכירה? – על מינויו מחדש של חבר הכנסת אלי בן-דהן לתפקיד סגן שר הביטחון. לפי סעיף 25(א)(1) לחוק-יסוד: הממשלה, חייב סגן שר להצהיר אמונים, ולכן אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אליהו בן-דהן, מעתה גם סגן שר הביטחון, להצהיר אמונים ולחתום על הצהרת אמונים. <אלי בן-דהן:> אני, אליהו מיכאל בן-דהן, בן שלמה ורוזין, זיכרונם לברכה, מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כסגן שר ולקיים את החלטות הכנסת. (חותם על ההצהרה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברכות לחבר הכנסת אליהו בן-דהן, סגן שר הביטחון. <ישיבה מיוחדת לציון יום ירושלים> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לישיבה מיוחדת לציון יום ירושלים. אני מאמין שראש עיריית ירושלים וחברי מועצת העיר נוספים עוד יצטרפו אלינו. נא לשבת. בבקשה. אדוני ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, רבותי השרים, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, חברי הכנסת בהווה ובעבר, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, חיילים, תלמידים, קהל נכבד, אני שמח לפתוח כעת דיון מיוחד לכבודה של עיר בירתנו, ירושלים, לרגל יום שחרורה ה-49, שנציין בימים הקרובים. בבוקר יום שני, כ"ו באייר תשכ"ז, 5 ביוני 1967, החל צבא ירדן להפגיז את ירושלים הישראלית. ממשלת ישראל התכנסה באותו יום בחדר הישיבות כאן בכנסת, אך בשל ההפגזות הוחלט לעבור ולקיים את הדיון החשוב במקלט שבקומה הראשונה. במקלט קטן וממוגן זה, קומתיים מתחתינו, קיבלה הממשלה בראשות לוי אשכול את ההחלטה החשובה להורות לצה"ל לשחרר את העיר העתיקה. בזכות החלטה היסטורית זו שבה לידינו יומיים לאחר מכן העיר העתיקה, ובה הכותל המערבי והר-הבית, והעיר חוברה לה יחדיו. מקלט זה קיים כאן עד היום, והשתמר כמוזיאון קטן המנציח את הרגעים ההיסטוריים של איחוד ירושלים. על אופייה המיוחד של העיר כתב איתן פרץ בשירו "זאת ירושלים": גגות של בניינים ואבן מסותתת / וברחובות המיית שלווה כמוסה / ומשבים רעננים, צמרת מרטטת / וצחוק בחצרות בינות חבלי כביסה. שנת היובל הנכנסת לאיחוד העיר היא נקודת זמן ראויה להעלות הרהורים על אודות מקומה של ירושלים בחיינו, בקרב הציבור הישראלי: מיהי ומהי ירושלים עבורנו? האם היא ניתנת להגדרה או לאפיון? האם היא עיר של קודש, או של חולין? כלומר האם היא גאולה ומאה-שערים, או דווקא נחלת-שבעה ומתחם-התחנה? האם היא בעיקר רוחניות ותפילות, או היי-טק, מרתון ופסטיבלים? ואיך מחברים בה בין המתחים לכיסופים? נדמה לי שיופייה וייחודה של ירושלים מתבטאים בכך שהיא כל אלה גם יחד; הנוף הטופוגרפי הייחודי לה – פסגות ועמקים – מבטא את העושר והגיוון של העיר, שאין בה אחידות או פלקטיות. כל אחד מתושביה, ממטייליה וממבקריה מוצא בה את שאהבה נפשו: "זאת ירושלים של אבני החושן, זאת ירושלים הבנויה לתלפיות". ירושלים היא הניחוחות המיוחדים של נחלאות ומחנה-יהודה, וגם הקסם המשתמר של ימין-משה ומשכנות-שאננים. היא אותו קילומטר מרובע של סמטאות העיר העתיקה השוקקות, ובתי-התפילה, ובאותה מידה היא גם ירושלים החדשה, של רמות ופסגת-זאב, גילה ותלפיות. מכובדי, יש בנו הדוחים את רעיון האחיזה בירושלים על כל חלקיה ומרחביה. הם רואים באיחוד העיר טעות, ולא זכות ומימוש חזון הדורות. כדי לחדד את הטענה הם מנופפים בטיעון השחוק כי כשאמרנו "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" לא התכווננו לשועפאט או לג'בל-מוכאבר. זוהי טענה, בעיני, טועה ומטעה, כי כשנעים זמירות ישראל, דוד המלך, שישב בירושלים, כתב את שורות הגעגוע האלה לעיר הקודש, הוא לא הכיר גם את רחביה או את טלביה, הוא כתב פשוט על ירושלים. גם חכמינו, שתיקנו את התפילה "ולירושלים עירך ברחמים תשוב", או "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", הנאמרת יום-יום זה דורות, לא התכוונו לסילואן ולא להר-נוף, אלא פשוט כתבו והתפללו על ירושלים שהייתה באותה שעה. ברוך השם שזכינו לראות את ירושלים בפארה ובשגשוגה, עד שאבות אבותינו – לו היו מבקרים בה – היו ממלאים שחוק פיהם ולשונם רינה, כי ירושלים היום בנויה וגדולה כפי שלא הייתה מעולם. היא מצויה בתנופת פיתוח מתמדת ומרשימה, ועוד נכונו לה עלילות. זאת ירושלים, רבותי; זו אותה עיר הקודש והמקדש שהייתה בירתו של דוד, זו שעברה מיד ליד ומשלטון לשלטון עד ששבה להיות בירת ישראל המאוחדת. וכשם שירושלים מאוחדת ואיתנה, כשם שירושלים צריכה להישאר חזקה ויציבה, כך לטעמי ולטעם רבים צריך השלטון בישראל וצריכים נבחריו להיות מאוחדים ויציבים, למען המדינה והעם. הדור שלנו זוכה לקחת חלק בפרק היסטורי מרגש ביותר בתולדות ירושלים. גדולי ישראל בדורנו כבר הכירו בכך שאין עוד מקום לאותו נוסח עתיק של תפילת "נחם" הנאמרת בתשעה באב, שכן התפילה, שתוקנה בימי הביניים, מתארת את "העיר האבלה והחרבה והבזויה והשוממה; האבלה מבלי בניה והחרבה ממעונותיה – – והשוממה מאין יושב". לתפילה זו הוצעו חלופות אמיתיות יותר, המשקפות את המצב לאשורו, כמימוש חזון הנביא זכריה: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחֹבות ירושלם", ו"ילדים וילדות משחקים ברחֹבֹתיה". ביום זה מחובתנו להודות ולהעריך את מה שזכינו לו בדורנו, שאיננו מובן מאליו. ירושלים ניצבת בפני אתגרים שלא הכירה מעולם; בתחומיה מתגוררים חילונים וחרדים, יהודים, מוסלמים ונוצרים, וכולם חוסים בצל ייחודה וקדושתה. בזה יופייה ובזה כוחה של ירושלים. אל ניתן לרואי השחורות ולמחרחרי המדון להציג את המארג הזה כבעייתי או הרסני. אדרבה, נראה בו מודל של שילוב ידיים בין האוכלוסיות, נראה בירושלים עיר מחברת, עיר של שלום. אחתום במילותיו הנפלאות של יוסי גמזו, המבטאות את האהבה אין-קץ לעיר הנצח הזאת: "אהובתי, על מגדלייך הגבוהים פרוסה אדרת השקיעה סמוקת שוליים. קשה קשה שלא להיות בך נביאים, או לפחות משוררים, ירושלים. אז לילה טוב לירושלים האחרת, ירושלים של שלום". ברכות לעיר ולתושביה, ולכל העם היושב בציון, ליום ירושלים. אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו לשאת דברים. בינתיים מקבלים בברכה גם את ראש העיר, ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, את הסגנים – ברוכים הבאים לכנסת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מכובדי יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין, יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, שרים, חברי כנסת, ראש עיריית ירושלים, חברי מועצת העיר, יום השנה ה-49 לאיחודה מחדש של בירת ישראל מוצא את ירושלים במגמה ברורה של התפתחות, של פריחה ושל הישגים מעוררי גאווה. יש הרבה נושאים ואתגרים שמונחים לפנינו, שבהם צריכים לטפל; אנחנו עושים זאת, נמשיך לעשות זאת, אבל דבר אחד ברור: ירושלים, לב האומה, בירתנו המאוחדת, מתפתחת בצעדי ענק. אתם רואים זאת – רואים זאת בבניינים, במנופים, בכבישים, במוסדות שמוקמים פה, במפעלים; אינני מתכוון למפעלי עשן וסוּד, אני מתכוון למפעלי תוכנה – כי מציון תצא תוכנה – וזה יוצא; וזה יוצא למקומות חדשים לגמרי, ובלתי צפויים, למשל בענף הרכב, כגורם עולמי, ועוד כהנה וכהנה. אין-ספור כתרים נקשרו לראשה של ירושלים מאז ימי התנ"ך ועד ימינו אלה. לא בכדי היא יוצרת חוויה בין-דורית מלכדת. אנחנו המבוגרים זוכרים את ירושלים השסועה עד מלחמת ששת הימים. אנחנו זוכרים מה היה בצד השני, כשלא הייתה שליטה ביטחונית ישראלית מעבר לגדרות התיל ושדות המוקשים, שטחי ההפקר. טוב, הצעירים כבר נולדו לעידן אחר: הם מבקרים באתרי הקרבות, בייחוד גבעת-התחמושת; הם קוראים על גבורת לוחמינו, שיצאו למלחמת מגן שאין מוצדקת ממנה והשיגו ניצחון מזהיר; הם שומעים את הסיפורים על ירושלים החצויה, שבמשך 19 שנים הייתה קו חזית – זה מה שהיא הייתה, קו חזית ועיר ספר – וירושלמים, נערים ירושלמים, ילדים כמוני, זוכרים את זה, זוכרים שהיו יורים, תמיד יורים, אני חייב להגיד, ממזרח למערב; לא יזמנו ממערב למזרח, כי האויב, פיזית, שכן כמטחווי – אני הייתי אומר: מטווח – קשת מאתנו, וזה מה שקורה כשאין שליטה ביטחונית בשטח. ואנחנו כמובן איננו רוצים להחזיר מציאות זו אחורה. אני לא חושב שיש פה מקום לאפולוגטיקה כלשהי, איננו צריכים לתרץ את הימצאותנו בירושלים. מאז ראשית דרכנו כאומה קיומנו נקשר בירושלים, ותודעת הזכות היא אבן יסוד בחווייתנו הלאומית, באמונתנו הציונית. מעבר לכך, רוב מוצק, רוב מכריע בציבור, מבין שרק ישראל הדמוקרטית מסוגלת להבטיח את היותה של ירושלים עיר פתוחה וחופשית לכל הדתות. חופש דתי מותנה בסובלנות, וסובלנות מתקיימת רק אם יש נכונות אמיתית לכבד את קודשי הצד השני, קודשי הדת בראש וראשונה. לצערי לא כך קורה היום באזורנו. הרי תמונת המזרח התיכון נגועה בקיצוניות וברוח מסוכנת – מי ינשל את מי, מי יגרש את מי, מי ישמיד את מי, מי ישמיד את אוצרות התרבות של הצד השני, וכמובן, בהשפעת מגמות אלו, בשנה האחרונה היינו עדים להתרחשויות של הסתה והקצנה סביב הר-הבית. טענו נגדנו – זה פנטסטי, כשאתה חושב על זה, כי הרי כולכם יודעים את העובדות, וחבל שלא כל חברי הבית, כל חברי הבית, יושבים כאן – שאנחנו מבקשים כביכול לפגוע במסגד אל-אקצא, דבר שלא היה ולא נברא, והשקר הישן הזה קם לתחייה; הוא פגש את הדור של סבי, שנים קצרות לאחר שהוא עלה לארץ, ב-1921, 1920. אותו שקר קם לתחייה, וההסתה החמורה הזאת כמובן ליבתה גל טרור גם בזמננו, שהביא לפגיעה בחפים מפשע. מסתבר שבמקרה זה לשקר יש רגליים, כי הוא הרחיק עד מטה האו"ם באונסק"ו – הארגון שהופקד מטעם האו"ם על שימור המורשת העולמית קבע לאחרונה שלהר-הבית אין קשר לעם היהודי, זאת אומרת שלנו אין קשר להר-הבית. זאת טענה כל כך אבסורדית, כל כך מקוממת, אני לא נרגע ממנה, גם אם היא מגוחכת, אבל הגיחוך והשקר הזה עושים להם רגליים ברחבי תבל. לנו אין קשר עם הר-הבית? הרי אבותינו פקדו את הר-הבית עוד לפני 3,800 שנה; שני בתי-מקדש של העם היהודי עמדו על הר-הבית במשך כ-1,000 שנים; דוד המלך קבע את משכנו בעיר-דוד, הסמוכה, הפך את ירושלים לבירתנו לפני 3,000 שנה, ומאז ומתמיד יהודים התפללו לכיוון הר-הבית ותמונתו פיארה את בתיהם, ולנו אין קשר להר-הבית? הזיקה המתמשכת של היהודים להר-הבית היא עובדת יסוד היסטורית שרק בורים מאונס או מרצון מתכחשים לה. ואני חייב לומר כאן, עיוותים היסטוריים כאלה שמורים אך ורק ליהודים; מישהו טוען שלפירמידות בגיזה אין קשר למצרים? שלאקרופוליס באתונה אין קשר ליוונים? שלקולוסיאום ברומא אין קשר לאיטלקים? הרי זה מגוחך לנסות לנתק את הקשר בין הר-הבית והיהודים. וכמובן, האמת הפוכה בתכלית. לנו, לעם ישראל, שמורה חזקת ראשונים בירושלים. שורשינו בה עמוקים משל כל עם אחר, וכך גם לגבי הר-הבית. ירושלים הייתה שלנו, היא תהיה שלנו. אני מאמין שמלחמת ששת הימים הבהירה לאויבינו שאנחנו כאן כדי להישאר. אותה הרוח של משחררי ירושלים מפעמת בנו. בשנה החולפת עמדנו איתן מול מחבלים צמאי דם. נקטנו נגדם פעולות נחושות בכל מקום, בכל זמן, בלי מגבלות, ואנחנו רואים שהצלחנו להוריד את עקומת הפיגועים, פיגועי הטרור, בצורה חדה. אינני יכול לומר שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה. אנחנו עומדים על המשמר כדי לוודא שהשקט ישרור בבירה, ובכל מקום אחר בארץ. אבל לגבי הבירה אני רוצה לומר, ובייחוד לגבי הר-הבית, לפני חג הרמדאן: אנחנו עשינו מאמץ – אני אגיד: מאמצים עליונים – בחג הפסח, כדי שהנפץ הזה לא יופעל מחדש. להסתה סביב הר-הבית ולפרובוקציות סביב הר-הבית היה חלק חשוב בהנעת תהליך טרור היחידים, כפי שאנחנו קוראים לו, לפני שבעה חודשים, ובהדרגה זה ירד. אנחנו שוחחנו עם מדינות ערב השכנות, אנחנו שוחחנו עם ציבורים שונים, שוחחנו עם כלי תקשורת, הופענו – נציגינו הופיעו – בכלי תקשורת בערבית, ואמרנו את האמת, האמת שאני אומר כאן, לגבי יחסנו כלפי שימור הסטטוס-קוו. הצלחנו לעבור, להוריד את המתח, למנוע את הישנות עלייתו בזמן חג הפסח. עכשיו אנחנו עומדים בפני חג הרמדאן, ואנו עושים את אותו מאמץ, אני מקווה שבשיתוף פעולה מלא של כל חברי הבית ושל כל שכנינו. האלימות כמובן לא תכריע אותנו, והיא לא תרופף את אחיזתנו בירושלים. ירושלים היא עיר מעורבת; מתקיים בה מרקם חיים מורכב של יחסים בין יהודים ולא יהודים, ויש כמובן מתח בין האוכלוסיות. אגב, זה מאפיין ערים מעורבות נוספות בעולם, כמעט את כולן. אבל הדו-קיום מוסיף להתקיים, גם אם הוא מתערער מעת לעת. אנחנו צריכים להמשיך לשמר אותו. הוא לא מושלם, הוא לא אידילי, אבל הוא קיים, וצריך לשמור עליו, בכל התפתחות, בכל עתיד הנראה לעין. אני מאמין שרוב התושבים של מזרח-ירושלים רוצים שקט, ואני חושב שצריך לא לתת לאיש להצית תבערה, להצית קיצוניות. כשניסו לעשות זאת פעלנו בתקיפות, ואם ינסו לעשות זאת שוב, כך נפעל גם בהמשך. אנחנו בינתיים מוסיפים, אדוני ראש העיר, לירושלים קבין של ביטחון, בשיתוף פעולה בינינו – בהנהגתך, אבל בתמיכה מלאה של הממשלה, ואני מאמין שגם של רוב חברי הבית – קבין של ביטחון, וגם של יופי. הרצל ביקר בירושלים לפני 120 – סליחה, לפני 118 שנים, כדי להיות מדויק – ומצא עיר מוזנחת למדי. הוא כתב שהיא מלאה ב"קני זוהמה", כך אמר; קני זוהמה שיש לסלקם. אבל למרות זאת הוא הדגיש: "גם בחורבנה כיום עדיין היא עיר יפה ויכולה היא, אם נבוא לכאן, להיות שוב אחת מהערים היפות בעולם". אני חושב שהרצל היה מעריך שגם בתחזית הזאת הוא צדק, משום שהמעשה של בניית ירושלים, כינונה, שיקומה, פיתוחה, הופך אותה לעיר כזאת, אחת הערים היפות בעולם, בוודאי העיר היפה ביותר לעמנו, ללבנו. הגדולה בערי ישראל היא מטרופולין תוססת. היא קמה לתחייה, היא פורחת. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תגיד גם למה היא העיר הענייה בישראל – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בוא נגיד שירושלים היא עיר ישישה, ישישה מופלגת אפילו, כיוון שיש לה אלפי שנים, שמחדשת את עלומיה, ויש לה, חבר הכנסת מרגלית, עוד צעדים רבים לעשות כדי לפתור את בעיותיה, אבל אני מאמין שמתפתח פה משהו חדש, ואתה כאיש היי-טק יודע זאת: יש פה אנרגיות חדשות, ואנחנו מקימים בה, לא רק משקמים את העתיקות המרהיבות; אנחנו מקיימים בה יכולות של חדשנות ואפשרויות שלא חלמנו שיהיו בעיר הזאת לפני שנים בודדות. לפני כמה שבועות אנחנו הנחנו אבן פינה ממש כאן, למשכנה החדש של הספרייה הלאומית. ירושלים של רוח צועדת יד ביד עם ירושלים של חיי היום-יום – ברחובות, בשווקים, בקניונים, במפעלי ההיי-טק. הדרך לירושלים משנה פניה באמצעות תוספת נתיבים ומסילות רכבת. השבוע נפתח – עדיין לא; חובר – החלק הראשון של גשר מוצא החדש, והחלק השני ייפתח גם הוא בקרוב. כל ירושלמי וכל מי שטיפס לירושלים מברך על השינוי הנפלא הזה. סיבוב מוצא המסוכן הופך לנחלת העבר. אנחנו נכנסים לשנת היובל של איחוד ירושלים. באמתחתנו עוד הרבה מאוד תוכניות והרבה מאוד יוזמות לקידום הבירה מקוטב אל קוטב. אנחנו נמשיך להבטיח שירושלים בירתנו המאוחדת תהיה בטוחה, משגשגת, פונה לפני עתיד, פונה לדו-קיום, פונה לשלום – פונה לשלום. "ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור", "כי חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך." <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג לשאת דברים. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> מכובדי יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יואל יולי אדלשטיין, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרים וחברי כנסת בעבר ובהווה, ראש העירייה – ראש עיריית ירושלים ניר ברקת – אני רואה את מנכ"ל העירייה אמנון מרחב – סגני ראש העיר, חברי הוועד המנהל של גבעת-התחמושת, אתר גבעת-התחמושת, מכובדי כולם, על קיר לשכתי במשכן הכנסת תלויה תמונה רבת משמעות עבורי. בתמונה, שצולמה ב-9 ביוני 1967, עומד ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן-גוריון, יחד עם אבי במדי אלוף בצה"ל, אל מול הכותל; עומדים ומשתאים אל מול הפלא שנגלה לעיניהם. הפלא – הכותל המערבי, שריד מקדשנו, שבו חזו לראשונה מאז כוננה עצמאות ישראל. בן-גוריון בכובע טמבל מרים עיניו אל מול אבני הכותל ומבטו מהורהר, נוגה משהו, מלא יראה והוד, כאומר שמצד אחד מומשו כיסופי הדורות, ומצד שני ישנם עוד אתגרים, אתגרים גדולים. אנו נכנסים לשנת ה-50 מאז אותו הרגע, מאז בישרו צנחני צה"ל לאומה שלמה, אומה מצפה ומתגעגעת, שירושלים עיר הקודש, ציון, שאליה התפללו אלפיים שנות, היא שלנו בשלישית, מאז בישר מוטה גור מח"ט הצנחנים, לימים ראש המטה הכללי, שהפך גם לחבר הכנסת ושר מטעם מפלגת העבודה, את המשפט האלמותי: הר-הבית בידינו. מכובדי, רש"י אמר כי "ציון נבראה תחילה, וסביבה נדבקו רגבים עד סוף העולם כל צד". ואכן, ציון היא הלוז, פנימיותו של העם היהודי. ציון היא לא רק אסופת אבנים, לא רק המקומות והסיפורים ההיסטוריים שאליהם אנו קשורים בנימי נפשנו, היא הרבה יותר מכך. במקורות מסופר כך: אמר להם קיסר רומא: הנה נתתי לכם זכויות כאזרחי רומא, למה אתם שומרים על קשריכם בכפר קטן זה באזור נידח של רומא, בירושלים? כלום אין גדולתה של רומא כובשת העולם וגבירת הארצות מספיקה לכם? למה אתם שבאים אלי מדברים על ירושלים? ענו לו: אי-אפשר לנו לנתק קשרינו לירושלים, כי רק בשלומה – לנו שלום כאזרחי רומא, ורק בה ועמה חיינו שלמים. זוהי אפוא מהותו של הקשר המטאפיזי המיוחד שעמד ועומד במשך אלפי שנים בכל הניסיונות והסכנות בין עמנו לבין ירושלים. שום החלטה בין-לאומית של ארגון זה או אחר, ושום סילוף של ההיסטוריה על-ידי אדם זה או אחר, לא יבתקו ולא יוכלו לקשר המיוחד הזה, כי עם הנצח קשור בעבותות לעיר הנצח. ירושלים שאליה חזרנו אחרי גלות ארוכה היא ירושלים המחייבת אותנו, בניה ובנותיה, אוהביה, לממש את חזון הנביאים שפיארוה, חזון של צדק ומשפט, חזון הדורש מכל איש להיות כזה, בעיקר במקומות שבהם אין אנשים. הנביא ישעיהו אמר: "ואשיבה שֹפטיך כבראשֹנה ויֹעציך כבתחלה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק, קריה נאמנה. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". בדבריו אלה הוא התנה את קיומה של ירושלים בצדקתה. הוא עושה את החיבור המתבקש כל כך, ומספר לנו כי את זכות הקיום הפיזי יש לקשור באופן בל יינתק לערכים בסיסיים של מוסר, צדק ומשפט. לצערי, אנו נמצאים היום במאבק על הצדק ועל המשפט בתוכנו. אנו רחוקים מקיום נבואתו של הנביא ישעיהו, הולכים ומתרחקים משמירה על עמוד השדרה הערכי שביקשו נביאינו להנחיל לאומה. מעשים נוראים וחמורים של אלימות וגזענות, שסעים, קיטוב ומילים קשות משאול הנזרקות לחלל האוויר כאילו נפרצו כבר כל הגבולות, כאילו נפרצו כל הסכרים, כאילו נעלם הריסון העצמי, והאחריות – כל אלה הם ההפך הגמור מהחזון, חזון ציון שאליו ייחלו נביאינו. במו-ידינו – אנו מתרחקים מן האמרה: "שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך", כי הרי לא בהכרח נוכחות פיזית בירושלים הייתה חלום הדורות; מי שהתפלל אליה באודסה ובקזבלנקה, בצנעא ובאלכסנדריה, במוסקבה ובאמריקה, ואמר לשוב לציון, לא התפלל רק למגע ידיו באבני העיר הקרירות, ולא רק למימי הגיחון שבפכפוכם רצה לחזות; התפילה שנישאה תמיד ייחלה לחידוש חיי הצדק והאמת והרחמים בציון. בזאת אנו נבחנים, ובמבחן הזה אנו עלולים להיכשל וליפול. בעוד בתי-החולים בעיר קולטים את פצועי הפיגועים בחרדת קודש שלעולם אינה מבחינה בין דם לדם, עומדים כאן, בבית הזה, אנשים שקוראים להפרדה בין יולדות ערביות ויהודיות; בעוד חיילי צה"ל עומדים על משמר חומותיה של העיר, מחרפים נפשם על ביטחון העיר והמדינה, יש אנשים בבית הזה שמשמיצים את בכירי צה"ל, מפקדיו וחייליו; בעוד שופטים יושבים בירושלים לשפוט משפט צדק ומגינים על מוסר הנביאים, אותו מוסר שנקשר בעבותות לירושלים, עומדים חברי כנסת בבית הזה ומסיתים באלימות נגדם, משלחים בהם גדודים של המון מוסת, מכפיש ומאיים. אדוני היושב-ראש, קשה היא ירושלים, פיזית ואנושית; הפסיפס האנושי המרכיב אותה הוא מתכון לקשיים תמידיים – כוחות מנוגדים פועלים בתוכה. יהודה עמיחי, אדוני ראש העיר, כתב בשירו "ראש העיר" כך: "עצוב הוא להיות / ראש העיר ירושלים / נורא הוא. / איך יהיה אדם / ראש עיר כזאת? / מה יעשה בה? / יבנה ויבנה ויבנה. // ובלילה, יקרבו אבני ההרים מסביב / אל הבתים / כמו זאבים הבאים ליילל על כלבים / שנעשו לעבדי בני-האדם". לצערנו הרב חווינו השנה ברחובות ירושלים גל טרור קשה. צעירים פלסטינים קמו מתוך שכונותיה השונות וכפריה ובאו בגלים לדקור את בני גילם בשכונות יהודיות. לפתע הסתבר שהחלום של העיר שחוברה לה יחדיו, בין שכונות יהודיות לכפרים מוסלמיים, הוא אשליה מסוימת. לפתע התברר שמערכת החינוך ברוב הכפרים העוטפים אותה ונחשבים חלק מן העיר היא פלסטינית, וזו שבעיר היא ישראלית. שני עולמות תוכן שונים, שני נרטיבים שונים, שני עמים שונים. ראינו בן 13 דוקר בן 13 במכנסיים קצרים – בצהרי יום שגרתי – כמעט למוות, במעשה טרור נפשע בחנות ממתקים, ושניהם לבסוף מאושפזים מיטה ליד מיטה בבית-החולים. האם זו המציאות שנוריש ביובל הבא של ימי איחוד ירושלים? האומנם ירושלים מאוחדת, או שמא המציאות האנושית הנגלית לעינינו היא קצת מורכבת יותר מהנאומים הבנאליים רוויי הקלישאות הנישאים מדי שנה בטקסי יום ירושלים? ירושלים לא תישאר יהודית, מוסרית, שלמה ובטוחה, אם לא יקרה פה שינוי מדיני דרמטי, אם לא נוביל בדחיפות, בלי שיהוי ובלי תירוצים מתירוצים שונים, להסדר בין העמים; לפחות ננוע לשם, ניצור תקווה. ראינו גם השנה כיצד גורמים חיצוניים משפיעים במישרין על המצב בירושלים, ראש הממשלה הזכיר זאת. הדוגמה הבולטת הייתה ההסדרים בהר-הבית. בסופו של דבר גילינו שוב, שגם אם עבר יובל שנים מאיחוד ושחרור העיר, עדיין הירדנים משפיעים, ומלך מרוקו משפיע, והסעודים משפיעים, וארצות-הברית משפיעה, ומי לא. כי זו המציאות האמיתית שחייבת לחלחל לכולם, לכל אוהבי העיר – שחשובה, באמת, למיליארדי בני-אדם ברחבי תבל. ואכן, ירושלים היא אתגר עצום; היא מדינה בתוך מדינה. היא מושא לגעגועים ולאהבה אין-קץ של עמנו, והיא גם מוקד חיכוך תמידי, מקומי, אזורי ועולמי. ומכאן מתבקשת אחריותנו הגדולה בכל הקשור אליה, כי כל צעד שאנחנו עושים בה מחייב זהירות מרבית. ואנחנו, כנאמניה של העיר בדור הזה, מוכרחים להבין את גודל האחריות בכל הקשור לירושלים, לפעול ברגישות, לשמור על חופש הפולחן בכל מחיר ולהימנע מפגיעה ברגשות האחרים. וכשנבין שככל שירושלים היא מוקד של סכסוך, היא גם, באופן פרדוקסלי, מוקד ההזדמנות לשיתוף פעולה אזורי – הזדמנות נדירה הניצבת מול עינינו, שיכולה לתת תקווה לעמים ולדור הצעיר באזור ולעולם כולו – רק אז נוכל לבסס את ריבונותנו בעיר הנצח. ההתייחסות הראשונית שניתנה על-ידיך, ראש הממשלה, ועל-ידיך, שר הביטחון, ליוזמת השלום הערבית, היא כשלעצמה חיובית. אך זכרו, מילים בלבד לא ישנו את המצב; בלא-מעט מקרים מתגלות המילים האלה כזגזוג או ככלי ריק. רק מעשים אמיצים, מפוכחים, נכוחים, שיבטיחו לנו את ישראל היהודית והדמוקרטית, ישנו את המצב ויבטיחו את עתידנו כאן ואת עתידה של ירושלים, שכולנו מאוחדים בדרישת טובתה ובאהבה אליה. גבירותי ורבותי, חברותי וחברי לכנסת, בדורנו זה נקבעים שוב בהיסטוריה של העם היהודי דמותה ותווי פניה של ציון, של ירושלים, משוש תבל, קריה נאמנה, מכאן ולהבא. אנחנו, חברי ואני, ואני בטוח שגם רבים בבית הזה, מתכוונים ורוצים להיאבק כדי שכליה וחורבן לא יומטו עליה שוב, חלילה, חס וחלילה, ושלבו המפעם של עמנו יהיה חזק מתמיד – ולתמיד; שהעיר תמשיך להיבנות, לפרוח ולשגשג, ושתהפוך באמת לעיר האמת, הרחמים והשלום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון לשאת דברים. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי כולם, במוזיאון ישראל, לא הרחק מכאן, מונח דגם מורכב ומפורט של ירושלים. הדגם הזה הורכב במשך שנים בזהירות ובקפידה והושלם רק ב-1966. הוא מציג את ירושלים של ימי בית שני, של שנת 66 לספירה, 1,900 שנים לפני בניית הדגם, ארבע שנים לפני שירושלים ההיא חרבה. בשבילי הדגם הזה מקפל חלק חשוב מהסיפור על ירושלים. אפילו דגם של העיר הזאת אי-אפשר היה לבנות כאן בלי שיתקיימו בתוכו כמה תקופות שונות במקביל, זו לצד זו. ירושלים, כמו הדגם שלה, היא קשר גורדי של זמנים, עמים ותקופות. ההווה כאן מוצף בהיסטוריה, אבל עמוס גם בחלומות על עתיד. זאת עיר מדהימה, אין עיר דומה לה. אבל בהווה, בחיי היום-יום, חברי חברי הכנסת, עיר הבירה שלנו משוסעת ומחולקת, עיר של אלימות ופחד, שבה כל ילד שלישי הוא ילד עני, שרצחו בה נערה במצעד הגאווה, שרפו בה את בית-הספר הדו-לשוני, וצועדים בה בריונים משולהבים שתוקפים פלסטינים, ופלסטינים בטרור של יחידים שדוקרים אזרחים ישראלים. עיר שנשפך בה דם מיותר של יהודים וערבים. עיר שמצעד הדגלים מתוכנן לעבור בה בכוונה ברובע המוסלמי עם תחילת הרמדאן. אני פניתי בעניין הזה לפני כמה ימים לשר לביטחון הפנים, שיורה למשטרה לקבוע לאלתר מסלול חלופי לצעדת הדגלים. בינתיים הם שינו את המועדים, זה לא רלוונטי, אבל לא עלה בדעתי, חברי חברי הכנסת, שהשר עצמו מתכוון להשתתף במצעד המתריס. אני פונה לשר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אתה אמון על אכיפת החוק, ובמו-ידיך אתה משליך גץ שעלול להצית כאן תבערה. ואני פונה אל ראש הממשלה: מה עשית, אדוני ראש הממשלה, חוץ מלשחק עם החברים שלך בממשלה במי מתחנף יותר לימין הקיצוני והמתנחלי? רק הבוקר השר אורי אריאל עלה להר-הבית. הרי שנים שתושבי העיר הזאת חיים ללא ביטחון, ללא אופק מדיני – – – <קריאה:> חבר הכנסת אורי אריאל עלה להר-הבית? <זהבה גלאון (מרצ):> סייר – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אל תוליכי שולל פה את כולם. <זהבה גלאון (מרצ):> שנים תושבי העיר הזאת חיים ללא ביטחון, ללא אופק מדיני וללא שלום, ועם פערים כלכליים שרק הולכים ונפערים. ואתה, ראש הממשלה, הכרזת כאן מעל הדוכן: ירושלים הייתה שלנו, תהיה שלנו, בירתנו המאוחדת. אתה מכריז בכל הזדמנות שירושלים תהיה שלמה, ומכתיב את גבולות הקבע של העיר בבנייה של מובלעות יהודיות בלב שכונות פלסטיניות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עוד לא – – – מהשקר – – – <זהבה גלאון (מרצ):> הרי אתה יודע שבסוף כל זה יתפוצץ לנו בפרצוף, כי ירושלים היא עיר מעורבת, מסובכת ומורכבת, ואין בה פתרונות פשוטים. אי-אפשר לכסות את העיניים ולקוות שהכול יהיה בסדר. גם ראש הממשלה יודע שאין ולא יהיה הסדר קבע עם הפלסטינים – ואפשר עד מחר לשלם מס שפתיים ולדבר על פתרון שתי המדינות – לא יהיה פתרון בלי שירושלים תהיה בירתן של שתי מדינות עם מרחב אורבני משותף. פשרה קוראים לזה, אדוני ראש הממשלה. אבל גם אם אתם לא מסכימים אתי, וגם אם הפתרון שלכם הוא אחר לגמרי, ברור שירושלים צריכה להיות קודם כול עיר שאף אחד לא נדקר ברחובות שלה, שאוספים בה את הזבל בכל השכונות, ושבכל חלקיה יש צנרת, ביוב ומים. העיר הזאת חיה, שוקקת, וצריכה מנהיגים שמתייחסים אליה כאל יותר מסמל, גם פשוט כאל עיר; אנשים חיים כאן, והם חיים את הכישלונות של הממשלה שלנו, ואת היעדר הפתרון. מגיע להם יותר, מגיע לירושלים דגם חדש יותר. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. לפני שאזמין את אחרון הדוברים, השר זאב אלקין, אני רק רוצה להבהיר: יש הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה ושל ראש הממשלה לשרים, ויש הנחיה מפורשת של קצין הכנסת לכל חברי הכנסת –להימנע מעלייה להר-הבית; כך ששום שר ושום חבר כנסת לא עלה הבוקר להר-הבית. מכיוון שהדברים נאמרים בשידור חי, והנושא הוא נפיץ, כפי שנאמר, אני גם חוזר על הבקשה הזאת, וגם חוזר ואומר: שום שר ושום חבר כנסת, לא יהודי ולא ערבי, לא עלה הבוקר להר-הבית. בבקשה, השר לענייני ירושלים חבר הכנסת זאב אלקין. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> באזור, באזור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם אני אתמול סיירתי באזור הר-הבית, קרי במנהרות הכותל, אבל זה לא נקרא עלייה להר-הבית. אפילו ירדתי, ולא עליתי. <זהבה גלאון (מרצ):> באזור, אמרתי. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> חברת הכנסת זהבה גלאון, לא רק שהכותל הוא אזור הר-הבית, במובנים מסוימים אפילו הכנסת זה אזור הר-הבית, אז כולנו עושים את זה כל בוקר. <זהבה גלאון (מרצ):> טוב, בסדר. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אפשר, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, בבקשה, אדוני. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חברי השרים, חברי הכנסת, ראש עיריית ירושלים, סגניו וחברי המועצה, אנחנו מציינים בימים האלה את איחודה של העיר ירושלים, שהתרחש לפני 49 שנה. לפני 49 שנה הגיעו הצנחנים לרחבת הכותל, להר-הבית, הונף דגל ישראל מעל הכותל, שסימן אולי יותר מכול את המלחמה הזאת ואת חזרתה של ירושלים להיות עיר מאוחדת. אחד משני האנשים שלמעשה הצליחו להרים את דגל ישראל מעל הכותל, סגן מפקד החטיבה, סיכם את האירוע במילים המפורסמות: זה לא חשבון שלנו עם חיילים ליגיונרים ירדנים, זה חשבון שלנו עם חיילים רומאים של טיטוס. אנחנו לעולם לא נזוז מכאן. כשאנחנו פותחים היום את 50 השנה, למעשה התחלנו את שנת ה-50 לאיחודה של העיר. מי שיתבונן לרגע, עם כל הכמיהה של חלקים של הבית הזה לראות את העיר הזאת מחולקת – ושמענו רק עכשיו את זהבה גלאון – מי שיתבונן לרגע יבין שהעיר הזאת הייתה מחולקת פרק מאוד קצר בהיסטוריה שלה, הרבה פחות ממה שהיא מאוחדת אפילו מאז ההקמה של מדינת ישראל. כשאנחנו מתבוננים בשנת ה-50 הזאת, אני חושב שזה זמן נכון להסתכל גם אחורה וגם קדימה, ולראות עד כמה האמירה של אותו סמח"ט הצנחנים: אנחנו לעולם לא נזוז מכאן – עד כמה אנחנו מצליחים לעמוד ברף הזה ובדרישה הזאת. ירושלים מאוחדת הייתה שנים רבות, קונסנזוס כמעט מוחלט של הפוליטיקה הישראלית, מכל עברי הבית, גם בימין וגם בשמאל. כולנו זוכרים את הציטוטים המפורסמים מדברי המנהיג – בימים האלה כמעט אפשר להגיד "המנהיג המיתולוגי" – של מפלגת העבודה, יצחק רבין, דווקא בימים של הסכם אוסלו, בהתעקשות חוזרת ונשנית על כך שירושלים אינה נושא למיקוח, על כך שירושלים שלמה ומאוחדת הייתה ותהיה לעולמי עד בירתו של עם ישראל בריבונות ישראל. אלה היו דבריו של מנהיג מפלגת העבודה. השאלה כמה היום, יותר מ-20 שנה אחרי, מפלגת העבודה עומדת בדברים האלה ומוכנה לעמוד מאחוריהם. לצערי זה חלק מאותה דוגמה לכרסום באותו קונסנזוס. אבל לא רק מנהיגי מפלגת העבודה של פעם לא העלו בדעתם את הנושא הזה של חלוקת ירושלים. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא העלו בדעתם שמחנה הפליטים שועפאט יהיה חלק מירושלים. נכון. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> באמת, בחייך, אתם יכולים לשקר – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> תגיד, מה אתה רוצה? כל הנאום שלך הוא על מפלגת העבודה? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> לא, אבל אתם מתעקשים – אתם מתעקשים – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אתה בשלטון, אתה שר בממשלה, אי-אפשר שכל הרטוריקה שלכם תופנה רק נגדנו. אין לכם תפיסת עולם משלכם? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אני מבין שזה לא נעים לשמוע, אני מבין שזה מאתגר. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לא, זה בסדר, לא, זה ממש – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אני מבין שאתם לא רוצים להודות בציבור – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לא, זה מראה על ריקנות אידיאולוגית. כשיש ריק אידיאולוגי – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – שמפלגת העבודה של פעם ומפלגת העבודה של היום זה שני הפכים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> כשיש ריק אידיאולוגי – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אבל זאת המציאות. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> כשיש ריק אידיאולוגי תוקפים את האופוזיציה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בואו נחזור לדיון על ירושלים. <קריאות:> – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מה אתה רוצה, הנה, יש לך ממשלה, יש לך קואליציה, בוא נשמע אותך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – באופוזיציה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת יחימוביץ, חבר הכנסת שי, השר מתכוון לחזור לדיון על ירושלים, ובזה תם הפרק. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> תגיד – – – וולג'ה זה חלק – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אתם בשלטון. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אנחנו בשלטון, ועוד נהיה הרבה שנים בשלטון, דווקא בגלל העובדה שאתם – אפילו ירושלים מאוחדת הפסיקה להיות טבו אצלכם במפלגת העבודה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אתה קורא תיגר על האופוזיציה מהקואליציה? מה זה, השתבשו סדרי עולם? תביאו תפיסת עולם, תביאו – – – <<השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> > שמענו כאן את זהבה גלאון. אפילו מנהיג מפלגת מפ"ם המיתולוגי, יעקב חזן, דיבר בתוכנית השלום שלו על ירושלים מאוחדת בריבונות ישראל. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לא ייאמן, לא ייאמן, אין לכם אידיאולוגים משלכם? <זהבה גלאון (מרצ):> חזן מתהפך בקבר אתה יודע כמה שנים, חבר הכנסת השר אלקין? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> מאז, כנראה, באותן 20 השנה האחרונות, נשבר – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תגיד למה ילד בקטמון מקבל 3,300 שקל וברמת-השרון 9,000. אתה אחראי לזה. תדבר קצת על ירושלים – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – לצערי, הקונסנזוס הזה, וירושלים מאוחדת, שהייתה פעם ברורה מאליו בבית הזה כמעט מהקצה אל הקצה – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> ולמה אתם מעבירים את רשות השידור למודיעין? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מרגלית. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – הפכה, כפי שהדיון הזה מראה היטב, לנושא למחלוקת ולוויכוח. אנחנו, לצערי, שומעים בימים האלה מחדש דיבורים על כך שכדי להציל את ירושלים צריך לחלק אותה. כן, כולנו שומעים את חסיד חלוקת ירושלים הנצחי חיים רמון קם עוד פעם לתחייה עם הרעיון האווילי הזה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מה אתה רוצה? אתם בשלטון, מה אתה רוצה? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אנחנו בשלטון, ולכן העיר הזאת, שלי, לא תחולק. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> ולכן גם ירושלים משגשגת. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> ולכן אנחנו גם נישאר בשלטון, כי הציבור הישראלי לא רוצה שהעיר הזאת תחולק. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לכן ירושלים משגשגת? – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה דיון חגיגי על ירושלים עכשיו. יש דיונים בשבוע הבא, תבוא תדבר על פוליטיקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה אתם מפריעים? <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה דיון חגיגי. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> יש דיון חגיגי על יום ירושלים, שמסמל, נחמן שי, את ירושלים המאוחדת. זאת העובדה. את זה אנחנו מציינים היום, את איחודה של העיר. ולכן, מי שמרים יד לחלוקתה של העיר – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – שטדי קולק בנה פה יותר מכל אחד אחר מהליכוד. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> צריך להגיד את האמת לציבור. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הליכוד אוהב להישבע על גבולותיה, והעבודה אוהבת לבנות את בנייניה, ואת חברותיה, ואת ירושלים בת-הקיימא; ואתה, כל מה שאתה יודע זה לדקלם ולדקלם ולדקלם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אראל מרגלית, זה נאום ארוך, ארוך מדי להיחשב קריאת ביניים. <קריאות:> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מה אתה עשית בירושלים? מה עשית בירושלים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מרגלית, תודה רבה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אתם יודעים – – – יאללה, מדקלמים כולכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מרגלית, תודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – בירושלים כמו שאני לא יודע מה. אתם תהפכו את ירושלים לרחוב השוהדא בחברון – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מרגלית, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <קריאות:> – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> תודה רבה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> כל עוד אתה לא צריך – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> תודה רבה לחבר הכנסת מרגלית, נדמה לי – עוד סרטון אחד נולד ברגע זה. כולנו בטח נצפה בו עוד מעט. אני חוזר – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> הייתה חסרה מילת הסיום. אני שמחה שהוא הגשים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – ברקת שהכתיב לו מה להגיד. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – לרעיון האווילי הזה, שאומר, כביכול, בשם שמירה על ירושלים היהודית, לקחת ולחלק אותה. אני רוצה לשתף את הבית הזה בשיחה שהייתה לי פעם עם הוגה ודוחף הרעיון, חיים רמון. זה היה בימים טרום ועידת אנאפוליס. גם אז דיבר חיים רמון על חלוקת ירושלים. נפגשנו, ושאלתי אותו: חיים, תגיד לי, מתי בפעם האחרונה נסעת ממרכז העיר לשכונת פסגת-זאב? אז, באותן שנים, גרתי בשכונה הזאת. הוא אמר לי: מזמן לא נסעתי, למה אתה שואל? אמרתי: אני מציע לך לעשות את הניסיון הזה, לעלות לאוטו, לנסוע מהכנסת לפסגת-זאב, ואז תגלה להפתעתך שאתה עובר בכביש צר מאוד, שבצד אחד שלו השכונות שועפאט ובית-חנינא, שלפי תוכניתך, שאתה כל כך מקדם, כדי להציל את השכונות היהודיות של ירושלים – הן אמורות להפוך למדינה פלסטינית; ובצד אחר שלך מחנה הפליטים שועפאט, שגם הוא אמור להיות המדינה הפלסטינית. ואז תבין שבתוכנית שלך אתה גוזר על אחת מהשכונות הכי גדולות היהודיות של ירושלים – פסגת-זאב, ונווה-יעקב – להפוך לנצרים של רצועת-עזה. אתם יודעים מה הייתה התשובה של חיים רמון על השאלה הזאת? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תגיד, מה זה שייך? מה אתה מבלבל את המוח? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> הוא אמר לי: מה אתם רוצים ממני? הרי אני מדינאי. מדינאי לא עוסק בפרטים הקטנים. יבואו מומחים ויפתרו את זה. אני צריך להציע את הפתרון בגדול. התשובה הזאת – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הפרטים הקטנים זה שאתה בנית גדר ליד שועפאט לפני מפלגת העבודה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם היחידים שחילקתם את ירושלים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> התשובה הזאת מלמדת יותר מכול מה הבסיס – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אנחנו איחדנו את ירושלים. אתם חילקתם את ירושלים בפועל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> התשובה הזאת מלמדת יותר מכול עד כמה הזוי ואבסורדי הרעיון הזה, לנסות להחזיר את העיר הזאת אחורה לאותה מציאות של עיר מחולקת, ורק היום דיבר על זה ראש הממשלה כאן לפני. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אתם בשלטון, מה מפריע לכם? למה אתם לא עושים שום דבר? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מי שאיחד את ירושלים זה אנחנו, ומי שחילק את ירושלים זה רק אתם – – – שלכם. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> הרעיון הזה הוא הזוי, לא רק מבחינת טובתה של האוכלוסייה היהודית שבעיר, שחייה, אם זה יקרה, חס וחלילה, יהפכו לבלתי נסבלים; הרעיון הזה הוא גם הזוי מבחינת רצונו של רוב הציבור הערבי בעיר הזאת. כולכם מכירים את הסקרים. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> עכשיו אנחנו מדברים על דמוקרטיה? אז אולי תיתן להם גם להצביע לכנסת. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> רוב הציבור הערבי במזרח-ירושלים לא רוצה להיות חלק ממדינה פלסטינית. ולכן, מי שממשיך לדבר על חלוקתה של העיר דוחף את הציבור הזה בכוח למקום שהוא לא צריך להגיע. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אז מה עשיתם? מה עשיתם בעיר? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אתה נותן ל-300,000 פלסטינים – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> רק שלא יצביעו לעיריית ירושלים, יהיה לנו ראש עיר מוסלמי בירושלים. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> ולכן אני מציע לכולנו – אני מציע לבית הזה לחזור לקונסנזוס הישן והטוב, הקונסנזוס שידע להתייצב מול כל העולם ולהגיד: ירושלים אינה נושא למיקוח. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אז תפסיקו כבר לחלק אותה. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> כי ברגע שאנחנו כאן, בבית הזה, לא מאוחדים סביב הקו האדום הזה, לא נתפלא שבכל יוזמות השלום למיניהן שעולות – אם היא תיקרא צרפתית, סעודית, ערבית, אזורית ככל שתהיה – החלק האינטגרלי שבהן מדבר על כך שהחובה זה חלוקת ירושלים. אם אנחנו נציב קו אדום מאוד מאוד ברור, שיהיה קונסנזוס ישראלי, כפי שהיה במשך שנים רבות, גם העולם יבין שאכן, כפי שאמר רבין, ירושלים אינה נושא למיקוח. אבל העיר המאוחדת מציבה בפנינו גם לא מעט אתגרים, אתגרים שאני לא בטוח שאנחנו ידענו עד היום להתמודד עם כולם. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אוה. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אתגרים לגבי אופייה של העיר. זאת עיר מורכבת, עם סוגי אוכלוסייה שונים. זאת עיר שכדי להצעיד אותה קדימה ולשמור בה אוכלוסיות שונות צריך להשקיע בה לא מעט, בפעילות התרבותית שבה, ביצירת מקומות עבודה, ונעשית פה עבודה גדולה מאוד, גם של עיריית ירושלים וגם של ממשלת ישראל, בשנים האחרונות. דיבר כאן ראש הממשלה. אני יכול להזכיר רק פרט אחד, שאגב, אתה, חבר הכנסת מרגלית, תרמת לו באופן אישי תרומה לא מבוטלת, לא רק ממשלת ישראל ולא רק עיריית ירושלים: העיר הזאת הגיעה בשנים האחרונות להיות ברשימה של 50 המקומות בעולם שנחשבים כ-hub הכי מתאים לפיתוח הסטרט-אפים בעולם. זאת לא התדמית שלנו על ירושלים, שבדרך כלל מתקשרת אצלנו עם העבר; זאת ירושלים של העתיד, וצריך פה עוד לא מעט – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – ראש העיר הבא של ירושלים. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> או, הנה בוז'י מצא לעצמו פתרון. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – ראש העיר הבא של ירושלים. ניר, זה בסדר? איזה פרגון פתאום, יא אללה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ראש העיר, יש פתרון. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אני רואה שנפתרו הבעיות הפנימיות של מפלגת העבודה ברגע זה. אני שמח. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, גם שלכם. ברקת לראשות הממשלה ואתה לראשות העיר. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> תודה רבה שאתם יודעים לסדר את כל המפה הפוליטית. בינתיים עוד לא הגעתם לשם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, חלילה. אני מנסה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתם נשארים – – – זאת מנהיגות. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> בתוכניות האלה, שמצעידות את ירושלים קדימה, ממשלת ישראל בשנים האחרונות משקיעה משאבים חסרי תקדים בפיתוחה של ירושלים, גם בתקציב השוטף של העיר, שמאפשר לעירייה לשנות את פני העיר. אתם יודעים שרק לאחרונה, בשנה הזאת, השקיעה ממשלת ישראל כחצי מיליארד שקל בתקציב השוטף של עיריית ירושלים, וגם בפיתוחה האסטרטגי של העיר. אנחנו מחר, אני מקווה, אדוני ראש הממשלה וחברי השרים, נאשר החלטת ממשלה חדשה לתוכנית רב-שנתית לפיתוח ירושלים, שמדברת על השקעה של 850 מיליון – כמעט מיליארד שקל – פי-2.5 מהתוכנית הרב-שנתית הקודמת לפיתוח האסטרטגי של ירושלים – להמשך התהליך הזה, להצעיד את ירושלים כבירת ההיי-טק והסטרט-אפ, להצעיד את ירושלים כבירת הביו-טק – זה עוד לא קרה, וזאת בהחלט משימה מאוד מאוד חשובה: כמרכז תיירותי וכמרכז אקדמי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני היושב-ראש, אין ארוחות חינם ואין ימי ירושלים חינם. זה תמיד יום יקר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לכן עשינו את הדיון לפני. בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אלקין, איך נשאר לכם הרבה כסף אחרי ה-15 מיליארד למגזר הערבי? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אתה רואה, נשאר, נשאר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כמה עבר? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> לירושלים נשאר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> השאלה מה קורה – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אבל ההשקעה הזאת, שהיא מאוד מאוד חשובה, והיא נותנת את התוצאות שלה – ומגיע כאן יישר כוח גדול לראש הממשלה, לשר האוצר, על כך שלמרות כל המצוקות התקציביות שאתם מדברים עליהן דואגים להקצות את המשאבים ולאפשר את הפעילות הענפה הזאת. אבל יש עוד אתגרים בפני ירושלים. אנחנו דיברנו כאן, בבית הזה, על הסוגיה המאוד-מאוד לא פשוטה של ההגירה השלילית מן העיר הזאת – הגירה שלילית שהיום מסכנת את הרוב היהודי בעיר. זו לא עזיבת החילונים – כולם עוזבים: חרדים, דתיים לאומיים, מסורתיים וחילונים. מכל הבדיקות, הסיבה לכך היא אחת ויחידה: הדיור. העיר הזאת צריכה כמה שיותר תוכניות בנייה, אחרת לא יהיה בה רוב יהודי. זה אתגר משמעותי, שאני מציע לבית הזה להתאחד גם סביבו. העיר הזאת צריכה להתפתח גם מזרחה וצפונה, מעבר לקו הירוק, וצריך לאשר לה תוכניות, אחרת לא יהיה בה רוב יהודי. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בתוך העיר אפשר לבנות 60,000. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> העיר הזאת צריכה להתפתח גם מערבה, עם כל הסוגיות, הרגישות הסביבתית, אחרת לא תהיה לנו ירושלים יהודית. זה אתגר חשוב ביותר לשנים הקרובות. יש עוד אתגר אחד, ובו אני רוצה לסיים. אם אנחנו רוצים ברצינות לדבר על ירושלים מאוחדת, אנחנו לא יכולים להתעלם ממה שקורה במזרח-ירושלים. אנחנו לא יכולים להתעלם ממה שקורה באוכלוסייה הערבית של ירושלים. יש לזה הרבה מאוד היבטים. מצד אחד, יש כאן היבטים שחוק, דין וסדר וחינוך צריכים להיות בירושלים המזרחית בדיוק כמו בירושלים המערבית – באותן תוכניות לימודים, באותן דרישות של עמידה בתנאי החוק. גם כאן הממשלה עשתה לאחרונה צעד מאוד מאוד חשוב, בחיזוק פעילות המשטרה במזרח-ירושלים – צעד חסר תקדים – אבל יש כאן עוד הרבה מאוד עבודה, בהרבה מאוד תחומים, אבל זה נכון גם להשקעות. אדוני ראש הממשלה, הממשלה משקיעה המון בירושלים, סכומים גדולים מאוד, אבל ההשקעה במזרח-ירושלים עוד רחוקה מלהיות מספקת. לכן, אם אנחנו רוצים ירושלים מאוחדת באמת, אין לנו ברירה אלא לעשות כל מה שתלוי בנו כדי שההשקעות גם במזרח-ירושלים, ותוכניות אסטרטגיות גם למזרח-ירושלים, ייקחו את האוכלוסייה הערבית של מזרח-ירושלים, שרוצה להיות חלק ממדינת ישראל, ברובה הגדול, להיות באמת חלק אינטגרלי ממדינת ישראל – גם בתשתיות, גם במערכת החינוך, גם בחוק וסדר – בכל ההיבטים. יש כאן אתגר גדול לכולנו, ולאחר שנצליח – כפי שאמרתי, אני מקווה מחר להעביר בממשלה את ההחלטות לפיתוח האסטרטגי של ירושלים – אין לי ספק שמזרח-ירושלים תצטרך לעמוד בראש שמחתנו – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> עוד אתגר אחד – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – וזה המענה האמיתי, רב-השנים, לטווח הארוך, לאותן בעיות ביטחון שיש במזרח-ירושלים, שעליהן דיברנו כאן. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כל הכבוד. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> יש כאן נושא חשוב ביותר, שגם סביבו, כמו סביב הנושאים הקודמים שהזכרתי, אני חושב שכמעט כל הבית הזה יוכל להתאחד ולפעול יחד, ולשים בצד את המחלוקת הפוליטית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת זאב אלקין, השר לענייני ירושלים. אני מודה לכל הדוברים, אני מודה לראש עיריית ירושלים ולכל האורחים הנכבדים ביציע, לחיילים ולתלמידים, כל אלה שכיבדו אותנו בנוכחות בישיבה המיוחדת לכבוד יום אחדות ירושלים – יום איחוד ירושלים. <הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – בוררות חובה בתובענה כספית), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2536/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו חוזרים לחקיקה – הצעות חוק לקריאה טרומית. הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – בוררות חובה בתובענה כספית), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת נורית קורן וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת קורן תעלה ותנמק את ההצעה. לאחר מכן שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד תשיב או תמסור לנו את עמדת הממשלה. בבקשה, גברתי. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני יושב-ראש הכנסת, השר צחי הנגבי, השר לירושלים אלקין והשרה סופה לנדבר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת הוגשה בעבר על-ידי השר יריב לוין, ושמחתי להעלות אותה לסדר-היום בשנית. חברי חברי הכנסת, מטרת החוק היא ליישם מודל חדש, של הליך בוררות חובה. המודל החדש ייעל ויקצר את משך הדיונים בתובענות העוסקות בפיצויים עקב נזק שנגרם לנכס מליקויי בנייה, או בתובענות לפיצויים על נזק שנגרם לרכוש עקב תאונות דרכים. חברים, מערכת בתי-המשפט לא מתייעלת בצורה מספקת ואינה עומדת בעומס. ממחקר של המרכז לניהול ומדיניות ציבורית עולה כי ישראל ממוקמת במקום השני לעניין דירוג העומס השיפוטי. יתרה מכך, מדינת ישראל נמצאת במקום הראשון גם ביחס בין מספר התיקים המתנהלים לבין גודל האוכלוסייה וגם ביחס בין מספר התושבים למספר השופטים המכהנים בבית-המשפט. על-פי המודל החדש שאני מציעה, תובענות שעניינן פיצויים בשל נזק שנגרם עקב ליקויי בנייה או נזק שנגרם לרכוש עקב תאונת דרכים, תובענות שבהן על-פי רוב השאלה העיקרית ואולי היחידה היא גובה הפיצויים – במקרים אלו הבירור יתנהל מול בורר – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> תעשי הפסקה. <נורית קורן (הליכוד):> – – שכן בדרך כלל הליך הבוררות הוא מהיר, אינו יקר, והדיון בו על-פי רוב נעים יותר לכל הצדדים מדיון המתקיים בבית-המשפט. אני מאמינה שהחוק גם יביא לשינוי בדפוס ההתנהגות של הצדדים לסכסוך, ואף ימנע פעמים רבות את הצורך בהליך דיוני בבית-משפט. המצב הקיים היום לעתים גורם לצדדים להימנע מלהסדיר את המחלוקות ביניהם, בידיעה שתהליך הדיון יהיה ארוך ומייגע, ונוסף על כך, תמיד יודעים כיצד נכנסים לבית-המשפט, אך לא איך יוצאים ממנו. החוק ישנה את כללי המשחק וישפיע לטובה על התנהלות הציבור כולו – ישפר את מוסר התשלומים, ימנע עינויי דין מיותרים ויחסוך ריביות חוב אשר יכולות להתגלגל בקלות לחדלות פירעון של מתדיין בבית-משפט – ומשם, רבותי, קצרה הדרך אל ההוצאה לפועל. בהקשר זה אני רוצה לספר לכם שיש בישראל יותר ממיליון איש – כן, יותר ממיליון איש – החייבים בהוצאה לפועל. אני לא צריכה לספר לכם כמה עוול נגרם למשפחות במקרים שבהם הופכים להיות חייבים בהוצאה לפועל: חשבונות בנק מוגבלים, הם אינם יכולים לנהל חיים תקינים, ויש להם מעל ראשם מעקלים. נוסף על כך, אפשר לעקל להם כל רכוש שנמצא בבית, ולעתים אף ביתם נמכר על-ידי ההוצאה לפועל. אני רוצה לציין שעל שולחנכם, חברי הכנסת, ועל שולחני, נערמות פניות רבות בעניין ההוצאה לפועל, ולא תמיד אנחנו מסוגלים לסייע. הצעת החוק שלי בעניין הבוררות היא win-win – לשני הצדדים. כולם נהנים בחוק הזה, והוא יסייע גם למערכת המשפט וגם לאזרחים כולם. על כן אני מבקשת, הצביעו בעד הצעת החוק. תודה. <שרת המשפטים איילת שקד:> למה הם מתנגדים? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. שרת המשפטים, בבקשה. תשובת הממשלה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במסגרת הצעת החוק של חברתי חברת הכנסת נורית קורן מוצע לקבוע כי תובענות לפיצויים בשל נזק שנגרם לנכס עקב ליקויי בנייה ותובענות לפיצויים בשל נזק שנגרם לרכוש עקב תאונות דרכים, המוגשות לבתי-המשפט, יופנו להליך של בוררות חובה במקום דיון בעניינן בבתי-משפט. ההצעה נועדה לשרת תכלית ראויה, של הקטנת העומס המוטל על בתי-המשפט ומתן שירות מהיר יותר לציבור המתדיינים בתביעות מסוג זה. עם זאת, הצעה זו מעוררת כמה קשיים: ראשית, היא פוגעת בזכותו של בעל דין לפנות לבית-המשפט ולקבל לראשונה סעד מרשות שיפוטית; שנית, היא מאפשרת העברה של סמכות שיפוטית ממערכת המשפט לגורמים פרטיים, שלא חלות עליהם המגבלות החלות על שופטים בישראל, והתמריץ הכלכלי יעמוד בבסיס עבודתם. שלישית, ההצעה פוגעת בעקרון פומביות הדיון, שהוא אחת הערובות המרכזיות לתקינות ההליך המשפטי ולשמירת אמון הציבור ברשות השופטת. משרד המשפטים מצוי בהליכי גיבוש של הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – בוררות חובה). מטרת ההצעה דומה למטרתה של הצעה זו, והיא נועדה לחול על הליכים המתנהלים בבתי-משפט השלום, כפוף לשיקול דעת שיפוטי של נשיא בית-משפט שלום ולחריגים שנקבעו במפורש. הצעת החוק הממשלתית כוללת איזונים רבים, אשר יש בהם כדי לצמצם את הפגיעות האמורות ולהביא לכך שיתקיימו תנאי המידתיות. כך, למשל, נקבעו מנגנוני פיקוח ובקרה על דרך הפעלת הסמכויות בידי הבוררים, מתן שיקול דעת שיפוטי לנשיא בית-משפט שלום בעת הפניית תובענה לבוררות חובה, החלת ביקורת שיפוטית רחבה על פסק הבורר, הבטחת כללים בדבר מניעת ניגוד עניינים והחלת הסדר של ייחוד עיסוק על הבורר – – <היו"ר מאיר כהן:> רבותי בצד שמאל, אני מבקש. חבר הכנסת מקלב, אנא מכם שם. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – תשלום שכר הבורר על-ידי המדינה ועוד. כל האיזונים שנכללו בהצעה הממשלתית אינם קיימים בהצעה זו. אשר לתחולת ההצעה על תובענות לפיצויים בשל ליקויי בנייה, הרי בניגוד לתביעות שעניינן פיצויים בשל נזק שנגרם לרכוש עקב תאונת דרכים – מה שנקרא "תביעות פח" – תיקים אלה מעוררים קשיים ייחודיים ומורכבות ראייתית ומשפטית שאינה קיימת, על דרך הכלל, בתביעות פח. על כן, הממשלה מבקשת שהכנסת תתמוך בהצעת חוק זו, כפוף לכך שתמתין להצעת חוק ממשלתית בנושא ותוכפף להסדרים שנכללו בה, וכפוף לכך שתחול רק על תביעות לפיצויים בשל נזק שנגרם לרכוש עקב תאונות דרכים. כמו כן, הממשלה קבעה כי המשך הליך החקיקה יהיה כפוף להסכמה של משרד המשפטים ושל משרד האוצר. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת נורית קורן. <שרת המשפטים איילת שקד:> קואליציה – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> השתכנענו, השתכנענו. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת נורית קורן מקבלת. <שרת המשפטים איילת שקד:> את מקבלת? את מסכימה? <נורית קורן (הליכוד):> כל הסייגים, אין שום בעיה. <שרת המשפטים איילת שקד:> בסדר? <היו"ר מאיר כהן:> מסכימה. אוקיי, אנחנו עוברים להצבעה. <שרת המשפטים איילת שקד:> רגע, רגע, עליזה, אני יכולה לרדת? <קריאות:> – – – <קריאה:> למה מאפשרים דבר כזה? – – – <קריאה:> מה זה, שוק פה? <שרת המשפטים איילת שקד:> טוב, אז כמה מילים – – – <קריאה:> תישארי עוד כמה דקות, מה אכפת לך. <נורית קורן (הליכוד):> פשוט המחנה הציוני נגד, אז אני רוצה רגע לברר למה הם נגד. <קריאות:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אתם נגד? אתם בעד? <קריאה:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> נורית, הם בעד. <קריאות:> – – – <נורית קורן (הליכוד):> המחנה הציוני נגד. <שרת המשפטים איילת שקד:> חלק וחלק? <קריאות:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> יש עתיד בעד. <היו"ר מאיר כהן:> גברתי. גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> טוב, אז לאור העובדה שחברת הכנסת נורית קורן מקבלת – – – <היו"ר מאיר כהן:> רבותי, גברתי השרה – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> לאור העובדה שחברת הכנסת נורית קורן מקבלת את התנאים, וההצעה תחכה להצעה הממשלתית ולא תקודם כהצעת חוק פרטית, ולאור ההסכמה עם משרד האוצר ומשרד המשפטים, אנחנו תומכים בהצעת החוק. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו מצביעים. אנא מכולם, לשבת. עליזה, במקרה הזה גם את יכולה לשבת. בבקשה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 נגד – 18 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – בוררות חובה בתובענה כספית), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 40 בעד, 18 נגד. ההצעה התקבלה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך דיון. תודה רבה. <הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – הגדרת גוף פעיל בבחירות), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2785/20; "דברי הכנסת", חוברת כ"ד, עמ' 12234.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – הגדרת גוף פעיל בבחירות). אני מבקש מחבר הכנסת יואב קיש להציג את הצעת החוק. בבקשה. <קריאה:> תשובה והצבעה. <היו"ר מאיר כהן:> כן כן, יש תשובה והצבעה. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה הוא מציג – – – <היו"ר מאיר כהן:> רגע, סליחה, סליחה, סליחה. אתה כבר הצגת. סליחה. אכן, אכן. אנחנו ניגשים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד היושב-ראש, אני מתנגד – – – <היו"ר מאיר כהן:> אחרי ההצבעה. אתה מתנגד אחרי ההצבעה. <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אחרי ההצבעה, עיסאווי. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – אחרי ההצבעה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – אחרי התשובה, לא אחרי ההצבעה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> היות שפנה חבר הכנסת עיסאווי פריג' ראשון, אנחנו נסתפק בעיסאווי פריג', ובכל זאת, מזכירת הכנסת – מזכירת הכנסת, אני מבקש – – – <קריאה:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> לא לא לא, אתה תעלה אחרי ההצבעה, אני עומד על שלי. עכשיו יעלה – – – <קריאות:> לא – – – <היו"ר מאיר כהן:> אחרי תשובת הממשלה. אוקיי. אחרי תשובת הממשלה, בבקשה. מי נציג הממשלה שעונה על הצעתו של יואב קיש? <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, אני – – – <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני חבר הכנסת השר יריב לוין. בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק המונחת בפנינו, אדוני היושב-ראש, היא לא תולדה של איזו מחשבה תיאורטית – – – <היו"ר מאיר כהן:> סליחה, אדוני. בכל מקרה אני מבקש שקט. מי שרוצה לדבר שייגש לצדי האולם. חבר הכנסת מיקי זוהר, השר צחי הנגבי, בבקשה. בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, הצעת החוק שמונחת בפנינו היא לא תולדה של איזו מחשבה תיאורטית, אלא היא תולדה של אירוע חמור מאוד שהתרחש במערכת הבחירות האחרונה, כאשר חוקי מימון המפלגות בעצם נעקפו באמצעות מהלך שהיה חוקי אומנם, אבל פגע פגיעה אנושה – – – <היו"ר מאיר כהן:> סליחה, אדוני, אני מבקש ממך להפסיק. אני חוזר על בקשתי: כל מי שרוצה לדבר – שיצא מהאולם. אי-אפשר, לא שומעים מכאן את השר. <שר התיירות יריב לוין:> – – – מהלך שהיה לכאורה חוקי, אבל פגע פגיעה אנושה וקשה בשוויוניות הבחירות, ובעצם הביא למצב שהבחירות התקיימו בתנאים בלתי שוויוניים, כאשר יש מפלגות שנהנות הלכה למעשה, בפועל, גם אם בדרך עקיפה, ממימון עודף שמקורו הרבה פעמים היה בכסף זר, בלתי מפוקח ובלתי מוגבל. הדבר זה הוא דבר שאי-אפשר להשלים אתו, הוא דבר שמחייב תיקון – הוא מחייב תיקון כדי להבטיח עיקרון שנדמה לי שאף אחד בבית הזה לא יכול לחלוק עליו, של שוויוניות בהליכי הבחירות. אני חושב שהוא משרת את כולנו – – <קריאה:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – משום שאם בפעם הקודמת לכם היה יתרון כזה, מי יודע בפעם הבאה למי עלול להיות יתרון דומה – – – <קריאה:> איזה יתרון? <שר התיירות יריב לוין:> ולכן – ולכן – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – הוביל חברי חבר הכנסת יואב קיש את הצעת החוק שהוא פירט והציג כאן בעת שההצעה הוצגה, שנותנת באמת את כל אותם איזונים ובלמים שיאפשרו מצד אחד פעילות לגיטימית, אזרחית, כפי שהיא קיימת במהלך מערכת בחירות, ובכלל, ומצד שני ימנעו מציאות שבה הבחירות מתנהלות בתנאים בלתי שוויוניים, בלתי הוגנים, ותוך ניצול של כספים שמועברים ללא בקרה וללא שום פיקוח. אגב, גם ללא שום שקיפות. אני מבקש להביא לידיעת הכנסת שוועדת השרים לענייני חקיקה תמכה בהצעת החוק הזאת, אבל נקבע בסיכום בין סיעות הקואליציה שהצעת החוק תועבר לאחר הקריאה הטרומית – תידון שוב בפורום ראשי מפלגות הקואליציה כדי לגבש נוסח מוסכם – לפחות על דעת הקואליציה – של החוק, ורק לאחר שהדבר הזה יקרה, הצעת החוק תועבר גם לוועדה מתאימה בכנסת להמשך הטיפול בה. לפחות מבחינת סיעות הקואליציה, כולן רואות עצמן מחויבות להסדרה הזאת, ואני מאוד מקווה שהכנסת תתמוך בהצעת החוק הזאת ברוב גדול, שנשכיל להגיע באמת לנוסח שיזכה להסכמה רחבה, נוכל להשלים את הליך החקיקה החשוב הזה ללא דחוי ונבטיח שהבחירות גם לכנסת הבאה וגם לזו שאחריה תתקיימנה באופן שוויוני, באופן שקוף, באופן הגון, כפי שמתחייב במדינה דמוקרטית. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, חבר הכנסת עיסאווי פריג', שלוש דקות. הוא ביקש להתנגד, שלוש דקות, ולאחר מכן, אם יואב קיש, חבר הכנסת, ירצה להגיב – גם לך יש. אם לא, נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברים, אין גבול לחוצפנות כאן. שמעתי את כבוד השר יריב לוין, כאן, משתמש בעקרון השוויון. עקרון השוויון – משתמשים בו כאן – איך אני אגיד את זה – עושים צחוק מעקרון השוויון – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה אתה מחייך, עיסאווי? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – משתמשים בו לשווא, מתי שאתם רוצים. תראו את התהליך שאנחנו עומדים בפניו – אותו תהליך, V15. פוחדים. פחדנים. להשתיק בחוק את העמותות, את כל מי שמסוגל לפתוח את הפה. פחדנים. חוק השעיה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> עיסאווי – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חזן, תן לו, יש לו שלוש דקות להגיב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חוק השעיה – פחדנים, תראה איזה מודל מתפתח כאן – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה יודע שגם השמאל – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – מודל סתימת הפיות מראה עד כמה אתם חלשים; במקום להבליט שראש הממשלה ואתם – תבליטו את האיכויות שלכם: למה אתם קוסמים, למה אתם טובים להיות בשלטון, אתם כל הזמן בשלטון, ומתים מפחד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתם מפחדים, עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מאתרים ומנסים לסתום פיות בכל מיני שיטות. אין לכם גבול. אין לכם גבול. אתה סותר את עצמך, משתי קצוות; מצד אחד מדבר על עקרון השוויון, שעקרון השוויון, בתוכו חופש הביטוי וסתימת הפיות זה שני דברים שונים, ומצד שני אתה דורך על כל מי שמעז לחשוב. אתה רוצה שוויון – אדלסון הוא מחוץ לקטגוריה הזאת, ה-V15 – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – וחופש הביטוי והדעה האחרת באה מהתיקון שלכם – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> עיסאווי, הוא לא – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חזן, אנא ממך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – לכם מותר. לכם מותר. אדלסון ושות', עיתונות, להגיד את הכול. השיטה הזאת מראה עד כמה אתם ריקים מתוכן. אתם טובים בלייצר עוד ועדות, אתם טובים בלרמות את הציבור, אתם טובים בלהביא שקר על שקר על שקר, ולהגיד לציבור: זו דרכנו. זה לא יקנה – כמו שלא קנה אונס לאומני, לא יקנה את מסכת השקרים שלכם. זה המצב. ותפסיקו להשתמש בביטויים שהם לא מבית-הספר שלכם; עקרון השוויון זה לא אתם, אתם אנטי-עיקרון, אתם אנטי-שוויון, אתם בעד סתימת פיות, ואתם עושים את זה בכל הפלפול של המילים שלכם – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אתה לא מפסיק לדבר, עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – והחקיקה שאתם מביאים לכאן. זה רק יכרסם אתכם – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא מפסיק לדבר בינתיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אחד, ועוד אבן ועוד אבן ועוד אבן. כמו שאתם עושים בשיטה של ראש הממשלה, עם כל היציאות שלו, שעכשיו אנחנו רואים את זה ב"אונס הלאומני"; איפה שיש ערבי – לאומני, להוציא אותם. אז – די עם הצחוק הזה, אתם מנטרלים את הכנסת מכוחה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עקרון הפרדת הרשויות, שזה הבסיס לכל דמוקרטיה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> עיסאווי, אתה סטנדאפיסט. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אתם הורסים אותו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> די. יש גבול לתעלולים ולשקרים שלכם. די. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, נגמר הזמן. <קריאה:> תודה, תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת חזן, סיימנו. זהו. אם כן, עוברים להצבעה. הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – הגדרת גוף פעיל בבחירות), התשע"ו–2016 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – 31 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – הגדרת גוף פעיל בבחירות), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, זה לא עבד לנו. <היו"ר מאיר כהן:> שנייה. 43 בעד, 31 מתנגדים, אין נמנעים. חברת הכנסת רויטל סויד – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> נגד. <היו"ר מאיר כהן:> נגד. לטענתה הלוח לא עבד. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> גם אני. <היו"ר מאיר כהן:> להוסיף לפרוטוקול – נגד – את חבר הכנסת יצחק הרצוג. תודה רבה. אם כך, אנחנו עוברים – – – <יואב קיש (הליכוד):> סליחה. סליחה. ועדת הכנסת. <היו"ר מאיר כהן:> כן כן, אמרתי: לוועדת – – – <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> ועדת החוקה. <היו"ר מאיר כהן:> לוועדת חוק, חוקה ומשפט. <יואב קיש (הליכוד):> הכנסת. <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי. ועדת הכנסת תחליט. תודה רבה. <הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – זכאות בני משפחה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2625/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים, ברשותכם, להצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – זכאות בני משפחה), של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, גברתי. אני מברך את כיתה י' מאולפנת "נווה חנה", ואת המדריכה יעל רפאלי, ואת שאר האורחים כאן, התלמידים. ברוכים הבאים לכנסת. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, הזכות היא שלי להעלות את הצעת החוק הזאת בשמי ובשם חברי חברי הכנסת דב חנין, באסל גטאס, מירב בן ארי, זהבה גלאון, ג'מאל זחאלקה, עבדאללה אבו מערוף, חנין זועבי ויוסף ג'בארין. הצעת החוק מתייחסת לחוק זכויות נפגעי עבירה, לסעיף הקשור לתיקון. אנחנו רוצים לתקן את הזכאות של בני המשפחה. לפני שאני מביאה בפניכם את ההצעה, ואיך אנחנו מציעים לתקן, כדאי להזכיר לעצמנו שמשנת 2011 עד 2016, עד היום הזה, נרצחו במדינת ישראל 109 נשים בשל היותן נשים, נרצחו על רקע מגדרי, 57 נשים נרצחו על-ידי בן-זוגן. אדוני היושב-ראש, זה לא – – – <היו"ר מאיר כהן:> אני מבקש שקט. גם כשמוסרים נתונים כאלה טרגיים אתם ממשיכים? אנא מכם, רוצים לדבר, צאו החוצה. בצד ימין, אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. חבר הכנסת טיבי, אני מבקש שקט. בבקשה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> חשבתי שכאשר אני אדבר ואתן את הנתונים על רצח נשים, על 109 נשים שכבר נרצחו במדינה הזאת מ-2011 ועד היום, תהיה דממה באולם הזה. אחרי הכול, נשים נרצחות, ורק בשבוע שעבר נרצחה אישה, והכתובת הייתה על הקיר. כולם, כולל היא, ידעו שהיא בסכנה גבוהה, והיא בכל זאת נרצחה. מ-109 הנשים שנרצחו, 57 נשים נרצחו על-ידי בני-זוגן; 14 נשים נרצחו על-ידי קרוב משפחה אחר; 13 – על-ידי גרוש, בן-זוג לשעבר; תשע – על-ידי אחים, ושבע – על-ידי בנים, כלומר הבן של האישה רצח אותה, רצח את אימא שלו. אלה נתונים מזעזעים. 100 נשים מ-109 נרצחו על-ידי בני-משפחה או מי שהיה פעם בן-משפחה, בן-זוג. המצב הזה יוצר קונפליקט מסוים בחוק. לפי החוק במדינת ישראל, יש לנפגעי עבירה זכות להיות מעורבים בהליך הפלילי שתובע את מי שפגע בהם, יש להם זכות לקבל מידע איפה עומדת החקירה, יש להם זכות לדעת איזה סעיפים נכתבים בכתב-האישום, ויש להם זכות לערער על עסקאות הטיעון שנעשות במקרים כאלה. אבל במקרה שנפגע העבירה הוא אישה שנרצחה, שלא יכולה לתבוע את זכותה לעקוב אחרי הענישה של מי שפגע בה, כי היא נמצאת כבר מתחת לאדמה, כי היא נמצאת עמוק-עמוק בתוך האדמה, מועברת הזכות הזאת לבן משפחה שיכול לייצג אותה בתהליך הזה – בן או בת משפחה. במקרים הספציפיים – ואני יודעת, בהרבה מהעבירות הקורבנות בעצמם תובעים את זה, והרבה פעמים אני עשיתי את זה בתפקיד הקודם שלי, ליוויתי קורבנות עבירות כאלה כדי לתבוע את זכותן. במקרים של רצח נשים, מה שקורה זה שהרבה פעמים, כאשר 100 מ-109 זה בן-משפחה, מי שעשה את העבירה, המשפחה עומדת במצב כזה שהיא צריכה להכריע עד כמה היא נלחמת למען ענישה מרבית של מי שרצח את הבת שלהם, כי הוא גם כן הבן שלהם, בהרבה מקרים; או הבן, או האבא. יש מקרים, כמו המקרה, לצערנו הרב, של השבוע שעבר, שבן-הזוג הוא זה שרצח את האישה, או במקרים אחרים, כאשר הילדים נשארים בלי אימא, כי קברו אותה, כי היא נרצחה על-ידי האבא, והם גם צריכים להישאר בלי אבא, כי הוא נכנס לכלא, והם נקרעים בין לתבוע עונש מרבי, ולחיות כל החיים שלהם בלי ההורים, או לנסות, אולי, להקל. והיו מקרים – ראינו מקרים שהילדים פנו לבתי-המשפט וביקשו להתחשב בעצם העובדה שהם הפכו להיות יתומים; ראינו מקרים של אימהות שפנו לבתי-משפט – להקל בעונש או של הבן שלהן או של בן-הזוג שלהן, אפילו שהוא רצח את הבנות שלהן. כלומר, המשפחות נקרעות במקרה הזה. נכון שהחוק אומר שבמקרה שבן המשפחה שעוברת אליו הזכות להגן על זכות נפגעת העבירה, או הנרצחת, במקרה הזה, חשוד בסיוע, או חשוד בעבירה עצמה, הוא לא יקבל את הזכות. אבל, כפי שאמרתי, זה לא תלוי רק במי שעבר את העבירה; בהרבה מקרים, ובמקרים של אלימות מתמשכת, יכול להיות שלא תובעים את שאר המשפחה על סיוע ברצח, אבל כל המשפחה ידעה. ברוב המקרים גם המשפחה וגם המשפחה המורחבת יודעת שקיימת אלימות שם. נכון שהם לא סייעו באופן ישיר ברצח עצמו, אבל אני חושבת שמי שידע ושתק, אין לו גם זכות לקבל מונופול על זכויות האישה עצמה, ולספסר בזה כדי להקל בעונש של הרוצח לאחר מכן. לכן, הצעת התיקון היא שהזכויות האלה יועברו לארגוני נשים – ואפשר לפתח קריטריונים, איזה ארגוני נשים יכולים לקבל על עצמם את הזכות הזאת, להגן על הנשים. תופעת רצח נשים היא לא תופעה של המשפחה, היא לא עניין משפחתי פנימי; הרצח של כלל הנשים הוא עניין חברתי שלם, והוא אמור להיות אחריות של כולם. הנציגים יכולים להיות ארגוני הנשים שנאבקים נגד אלימות נגד נשים ונגד רצח נשים. הרבה פעמים הארגונים האלה ייאבקו למען זכויות הנפגעת יותר טוב מבני המשפחה שלה, שהחוק נותן להם את הזכות. אפשר לפתח קריטריונים, להגיד: אם האישה הייתה מטופלת ומלווה על-ידי ארגון נשים שעזר לה בתקופת החיים שלה, שטיפל בה, שהגן עליה, בעיני יש לארגון הזה זכות להגן על זכויותיה לאחר מותה יותר מלמשפחה ששתקה ועזרה לרוצח. אפשר גם להגיד שארגונים שיש להם ניסיון גדול, מוכח, או שמוכרים על-ידי המדינה – שהם נאבקים למען זכויות נשים ונגד רצח נשים, שהם יקבלו את הזכות הזאת. אני רק אזכיר: היה מקרה של הרצח של תסנים אבו קוידר, שאבא שלה, התברר בסוף, רצח אותה. בשלב מסוים הוסב כתב-האישום מרצח להריגה, והוא קיבל עונש קל, ואף אחד לא קם לזעוק את זעקתה של תסנים אבו קוידר; לא המשפחה שלה ולא מי שלפי החוק הקיים היום יכולים להגן על הזכות שלה. אנחנו מבקשים לעשות את התיקון הזה כדי שהמדינה באמת תגיד: רצח נשים זה לא עניין משפחתי פנימי, וזכויות של נשים שנרצחות הן האחריות של כולנו – אחריות של המדינה, אחריות של ארגוני הנשים ואחריות כל מי שנאבק להגן על נשים. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. שרת המשפטים – תשובת הממשלה. בבקשה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אפשר גם לדחות, ואני אשכנע אותך. <שרת המשפטים איילת שקד:> עאידה, את רוצה לדחות את זה בשבועיים ונשב? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אם זה כולל דו-שיח על החוק, כן. <שרת המשפטים איילת שקד:> לי אין בעיה, אם את רוצה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני מאוד רוצה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אפשר? היא רוצה לשבת אתי על החוק. <היו"ר מאיר כהן:> לדחות את התשובה ואת ההצבעה בשבועיים. <שרת המשפטים איילת שקד:> לי אין בעיה. אני מוכנה. בסדר, אני אעשה את זה. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת עאידה תומא, את מסכימה? יושב-ראש הקואליציה מסכים? השרה מסכימה? אם כך, תשובה והצבעה ייקבעו במועד אחר על-ידי מזכירות הכנסת. תודה רבה. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למענק כספי בשל הישג בתחרות ספורט), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1082/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואל רזבוזוב) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. גם בהצעת החוק הזאת תשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למענק כספי בשל הישג בתחרות ספורט), התשע"ה–2015. אני מזמין את חבר הכנסת יואל רזבוזוב. בבקשה, אדוני, יוזם הצעת החוק. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, בעוד 65 ימים תיפתח אולימפיאדת ריו, ובה תשתתף גם המשלחת האולימפית הישראלית. בימים שבהם מדינת ישראל מתמודדת עם תנועת החרם ונלחמת בדה-לגיטימציה שמנסים לעשות לנו, הספורטאים שלנו יניפו ויישאו על בגדיהם בגאווה את דגל ישראל מול כל העולם. אנחנו נרצה בהצלחתם, נעודד ונקווה לזכייה שלהם במדליה. אם זה יקרה, כרגיל, ראש הממשלה יתקשר לברך, יארגנו טקס הוקרה בבית הנשיא, ושרי הממשלה בני-המזל ימצאו את הדרך לצלם לעצמם איזה סלפי בשביל להעלות אותו לפייסבוק. הכבוד וההערכה שהספורטאים הישראלים יביאו למדינת ישראל כשהדגל שלנו יתנופף וההמנון הלאומי יתנגן לפני המשלחות כולן, הם עצומים. הרגע הזה יהיה גם התשובה הטובה ביותר לכל שונאי ישראל ולכל המדינות שהיו רוצות להיפטר מאתנו. אין ספק שבזמנים שבהם תפקיד שר החוץ ממתין כקלף מיקוח פוליטי, ההצלחה הספורטיבית במשחקים האולימפיים, אשר משודרים ללא הפסקה באמצעי התקשורת ומגיעים לעיניהם של מיליונים, היא ההישג הדיפלומטי המשמעותי ביותר שמדינת ישראל כולה יכולה לבקש לעצמה. אתם ודאי שמתם לב שאצלנו במדינה לא מרבים לדבר על ענפי הספורט האולימפיים. רק כשהאולימפיאדה מתקרבת, אחת לארבע שנים, פתאום כולם נזכרים בספורטאים האולימפיים שלנו, שעובדים קשה בשביל לייצג את המדינה ובשביל הזכות והכבוד – זה מה שהם מבקשים. כמדינה, אנחנו משקיעים מעט מאוד בספורטאים המצטיינים שלנו. ביחס לתקציב המדינה, מדובר בסכומים זעומים, ובכל זאת, כנגד כל הסיכויים, הספורטאים שלנו מגיעים לעתים להישגים ולהצלחות גדולות. הישגים אלו נותנים את הרושם שמדינת ישראל היא מדינה שיש בה תרבות ספורט. זו הסיבה שהחליטו במשרד הספורט ובוועד האולימפי הישראלי לתת מענק כספי על הישגים גדולים בספורט. אל תתבלבלו, אף אחד לא נהיה עשיר מהכסף הזה; לרוב, הכסף הזה מצליח לכסות את ההוצאה שהספורטאים ומשפחותיהם השקיעו במשך כל השנים עד שהגיעו להצלחה. הספורטאים בישראל חיים ממלגות חודשיות ומעבודות צדדיות שגורעות מאיכות האימונים שלהם, כך שהעול הכלכלי מונח כל הזמן על כתפיהם. הם מתמודדים עם יריבים ממדינות שבהן רואים בספורט ערך; שם כבר הבינו מזמן שההצלחה הספורטיבית היא ההצלחה של המדינה כולה. אלא שבישראל, כמו בישראל, אף שרבים מהספורטאים נאבקים על המימון, כאשר הם זוכים במענק הם נאלצים לשלם עבורו מס. ברוב המקרים חצי מהמענק בכלל לא מגיע לידי הספורטאי או הספורטאית. לכן יש צורך בהצעת החוק שאני מביא בפניכם היום. לפי הצעת החוק הזאת, יש לבטל את המסים המוטלים על המענקים הכספיים שלהם זוכים הספורטאים הישראלים בתחרויות הספורט הבין-לאומיות, לרבות אליפויות אירופה, אליפויות העולם וכמובן המשחקים האולימפיים. אם אנחנו רוצים לקדם את הספורט הישראלי, ואם אנחנו רואים בו אינטרס לאומי, עלינו לתגמל את הספורטאים המצטיינים שלנו. מתן המענק לספורטאי או לספורטאית שמגיעים להישג – זו הדרך של המדינה להודות להם ולתת להם תמריץ כלכלי, כדי שימשיכו להשקיע בספורט. קידום הספורטאים הישראלים שהתמיכה בהם אינה מספקת זה דבר שאי-אפשר להקל בו ראש. כאשר המדינה גובה מס על מענקים אלו, היא בעצם נותנת לספורטאי את מה שמגיע לו ולוקחת ממנו בחזרה. הסכומים שמגיעים למדינה מסוג זה של מס הם שוליים במונחי התקציב, אבל עבור הספורטאים מדובר בשיפור משמעותי במצב הכלכלי. חשוב להבין שרק בודדים זוכים למענק, ושבסך הכול מדובר בכמה עשרות-אלפי שקלים. ולכן, בשל הערך המוסף הגדול שיש למדינה מההישגים בספורט, אני מציע לשנות את מדיניות המיסוי לגבי המענקים הכספיים לזוכים בתחרויות ספורט ולהעניק פטור ממס על המענקים האלה לספורטאים הישראלים שזכו באותן תחרויות. הצעת החוק הזאת נתמכת על-ידי כל אנשי הספורט בישראל. הם מבינים את המצוקה של הספורטאים ויודעים שכל שינוי או הטבה שהם יקבלו הם מבורכים. לכן אני שב ומבקש: הראו לעולם שגם מדינת ישראל היא מדינת ספורט; הראו לעולם שבאמת אי-אפשר עלינו; והראו למשלחת הישראלית לאולימפיאדה שאנחנו, חברי כנסת ישראל, עומדים מאחוריהם, מעודדים, והכי חשוב – תומכים בהם באמת. בשלב הזה אני מבקש לדחות את ההצבעה על החוק למועד מאוחר יותר, משום שחברי חבר הכנסת עודד פורר וחברי מפלגתו ישראל ביתנו מעוניינים לקדם הצעת חוק זהה עוד בכנס הקיץ הנוכחי, ולעשות אתי צעד נוסף לשיפור – לתרבות הספורט שהיינו רוצים שתהיה בישראל. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. אם כן, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (עבירה על סידור נישואין וגירושין), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/461/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (עבירה על סידור נישואין וגירושין), של חברת הכנסת עליזה לביא. בבקשה, גברתי. יענה בשם הממשלה השר לשירותי דת. בבקשה, עליזה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – לא נמצא. <היו"ר מאיר כהן:> את תעלי להציג את הצעת החוק. בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> הבנתי שהשר בחו"ל. <היו"ר מאיר כהן:> אז מישהו יענה במקומו, אל תדאגי. בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברותי, חברי, חברי הכנסת, אני רוצה להציג היום תיקון. ביקשתי בחוק הזה תיקון למצב אבסורדי שהשתרר כאן במדינת ישראל, שמעטים מכירים אותו ומכירים בו. לראשונה בישראל, סוגיה שהיא סוגיה דתית, כפופה לסנקציה פלילית. לראשונה בישראל, חקיקה דתית באה בנשימה אחת עם עונש מאסר. אז במה מדובר בעצם? בכנסת הקודמת חוקק חוק מבורך, חוק פתיחת אזורי רישום לנישואים, שנותן לכל אזרח בעצם את האפשרות לבחור באיזו מועצה דתית הוא או היא יכולים להירשם לנישואים. אבל באותה חבילה של סעיפים קטנים נכנס סעיף, מבלי משים, או עם תשומת לב רבה של מי שרצה להכניס את זה, אבל סעיף שערורייתי. ובפעם הראשונה, בחוק הזה, של פתיחת אזורי רישום, נכנס סעיף, סעיף 7 לפקודה, שמטיל עונש מאסר על אזרחים נורמטיביים לחלוטין, שכל החטא שלהם מסתכם בכך שלא דיווחו לרבנות כי הם התחתנו או התגרשו. כלומר, למעשה, כל מי שמחתן באופן פרטי זוג – הוא והזוג צפויים לעונש מאסר עד שנתיים. גם רבנים אורתודוקסים שמחתנים באופן פרטי צפויים לשנתיים עונש מאסר. מצאתי את עצמי בשבועות האחרונים – ספירת העומר, בדרך כלל בספירת העומר לא הייתי בחתונות – מצאתי את עצמי מוזמנת לכמה חתונות גם בספירת העומר. יש היום יותר ויותר צעירים שבוחלים בביורוקרטיה הדתית ומבקשים להתחתן – אם זה בחתונה פרטית, או אם זה בחתונה על-ידי רב אורתודוקסי שלא דרך הרבנות הראשית. ומה שקורה היום זה שכולם צפויים לעונש מאסר עד שנתיים, גם המחתן וגם המתחתנים. אני רוצה להזכיר לכם שבכנסת הקודמת ההצעה הזאת, כשעלינו על זה תוך כדי שנפלה הבושה והפשלה הזאת בחוק של פתיחת אזורי רישום, העליתי את החוק הזה, הוא עבר בקריאה טרומית ואושר בקריאה טרומית ממש לפני פיזור הכנסת התשע-עשרה. ביקשתי להעלות את זה, והעליתי את זה מייד בראשית הכנסת העשרים. ואז בוועדת שרים ביקשו שנגיע להבנות, ואני מנסה להגיע להבנות, אבל לצערי הרב אין הבנות. ואומרים לי: אז מה את מציעה? אמרתי: אוקיי, בואו נעשה איזושהי חלופה של קנס כספי, כמקובל, למה עונש מאסר? ממתי במדינת ישראל יש עונשי מאסר על נושאים דתיים? מה השלב הבא – שמי שלא יעשה ברית מילה גם יישלח לכלא, גם יהיה צפוי לעונש מאסר? אז רק בשביל הפרופורציה, חברותי וחברי המחוקקים כאן, בכנסת ישראל, עונש המאסר הקבוע, בחוק העונשין הוא קבוע בדרך כלל על מעשים כמו אי-מניעה של פשע, מעשה מגונה תוך ניצול מרות, מעשה מגונה בחסר ישע, הפקרת קטין על-ידי ההורה שלו, ועבירה של תקיפה. אז באמת, גם כאן יש פרופורציה והבנה כלפי הנעשה – שנתיים עונש מאסר? ואני רוצה להזכיר לכולנו: זה לא נושא שהוא דתי או הלכתי; הרבה זוגות יהודים מקיימים חתונה כדת משה וישראל, ומבקשים לעשות את זה ועושים את זה, חלק גדול בגלל אי-נחת ואי-נוחות מול הביורוקרטיה הדתית, שהלכה ונהייתה קשה יותר ומורכבת יותר – אבל בטח ובטח – סנקציה פלילית לא תפתור, לא תיתן את המענה. במקום לעשות איזשהו בדק בית ולהבין את הדור המשתנה, ואת המצוקה, ואת הביורוקרטיה שהסתאבה – ואת חוסר השירות לזוגות צעירים, אם זה במקומות רבים ששעות קבלה לא מפורסמות, ואם הן מפורסמות אז לא מאיישים, והרבה מאוד כועסים, ולא מקשיבים להם, ויש נתק מאוד מאוד גדול בשפה התרבותית בין מי שמאייש את התפקידים בביורוקרטיה הדתית לבין הדור הצעיר. וחבר'ה מבקשים לבוא ולהתחתן, אז מה, התשובה היא עונש מאסר – עונש מאסר עד שנתיים? זה הרי לא יעלה על הדעת. איך אפשר בכלל שחוק כזה יהיה קיים בספר החוקים של מדינת ישראל? ובאותה נימה, התרגלנו כבר שביורוקרטיה דתית שולטת לנו בחיים, אבל לא יכול להיות שזה באמת יהיה סוג של מונופול שיהיה דורסני כזה. אי-אפשר שמי שלא ממלא הוראות של ביורוקרטיה דתית ייכנס – מאחורי סורג ובריח. ואני רוצה להזכיר לנו שיו"ר ועדת החוקה הקודם, דודו רותם, זיכרונו לברכה, התנגד כבר אז להכנסה של נורמות פליליות לחוק האזרחי, ולא לחינם הוא התנגד להכנסה הזאת. ואני מבקשת – מבקשת את ההקשבה שלכם, וגם את ההצבעה שלכם, ואת ההבנה שלכם, שלא יכול להיות שהחוק הזה יהיה בספר החוקים של מדינת ישראל. אז כמו שאתם יודעים, החוק הזה לא עבר את האישור של ועדת שרים, ולכן הוא נמצא כאן. הוא נפל, והוא נמצא כאן לשיקול הדעת שלכם. זה לא עניין של משמעת קואליציוניות כזאת או אחרת, אני בטוחה שיש פה הרבה חברות וחברי כנסת מהקואליציה שמסכימים שעונש כזה לא יכול להיות, בוודאי בימים שבהם שמענו שכל נושא הגיור לא יחזור לדיון – כך הצהיר שר הביטחון הנכנס, שהוא מוותר גם על הנושא הזה. אז מלכתחילה יש לנו פה בעיה שהולכת וגדלה: יותר ויותר צעירים לא יכולים – לא שהם לא רוצים, לא יכולים – להתחתן במדינת ישראל. חלופה אחרת של ברית זוגיות או איזשהו מענה אזרחי גם היא לא תעלה על סדר-היום. אז מה? אז מעלים מצד שני חוק מאסר שייתן עונש מאחורי סורג ובריח? זאת לא הדרך. אני מודעת לסיכונים ולהשלכות בכל הקשור למקום הזה של הרישום, בכל מה שקשור לסוגיה ולחשיבות של רישום. תמיד זה היה בחברה היהודית ותמיד זה היה בקהילות, והחשש מהשלכות של אי-רישום מסודר בכל הקשור להמשכיות העם היהודי. אבל אפשר למצוא פתרונות נוספים כשרוצים. להשתמש בדגל הזה, של עונש מאסר, זאת לא הדרך. התשובה המהוססת של כל מי שניסיתי לדבר אתו היא שלא באמת אוכפים את זה: נו, באמת, עליזה, אנחנו לא אוכפים, אנחנו רואים ושותקים. אז אם רואים ושותקים ולא אוכפים, למה להשאיר את זה? למה ליצור תקדים של עונש מאסר בסוגיות האלה? יש הרבה מאוד דברים לא ברורים בסעיף הזה: כמה זמן? איך? מה? אבל הבעיה האמיתית, שאני רוצה רגע לדבר עליה, כי לא היו הרבה הזדמנויות בכנסת הזאת, לצערי הרב מאוד, לעלות בסוגיות של דת ומדינה. הרי זה וטו קואליציוני; לא רק שזה וטו קואליציוני, אלא חזרו ואמרו את זה עכשיו עם ההרחבה של הממשלה: כל ההצעות שנעלה – ייפלו; כל ניסיון שלנו להביא לאיזושהי הבנה לא באמת יקרום עור וגידים. גם אם – שוב, אני חוזרת ואומרת, יושבים על הספסלים כאן חברי כנסת שעוד לפני שהגיעו לכנסת ישראל או גם כשהיו בכנסת הקודמת – גם על ההצעה הזאת חתומים חברים שנמצאים בקואליציה, וגם לפחות שני שרים היום חתמו על ההצעה בפעם הקודמת. הבעיה האמיתית, חברים, טמונה בכך שרבים מהצעירים לא רוצים להתחתן ולהירשם ברבנות, לא כי הם לא רוצים להירשם על-פי הדין הדתי, אלא כי הביורוקרטיה הדתית העלתה בפניהם מצב בלתי אפשרי, והם בוחרים לקיים טקס נישואים פרטי, כי הם מאסו בהתנהלות של הביורוקרטיה של הממסד הדתי. הם לא רוצים את המעורבות הרבנית, והם סולדים מהביורוקרטיה. אז במקום לתקן ולראות את המציאות הזאת, את המספרים שהולכים וגדלים, ולתת לזה מענה, ולא להמשיך לעצום את העיניים בפני המגמה הזאת, שרק הולכת וגוברת, גם בקרב צעירים חילונים, גם, כמובן, בקרב מי שלא יכול בכלל להתחתן באמצעות הדין הדתי, וגם בקרב חבר'ה דתיים, שמאסו בביורוקרטיה, שמספרם הולך וגדל – צריך לתת מענה, צריך לרענן ולראות איך אפשר להתאים, כי יש פתרונות; יש היום טכנולוגיה שמאפשרת הרבה יותר רגישות והרבה יותר סובלנות. אנחנו חיים במציאות שונה מהמציאות שהכרנו, וחוסר האמון ההולך וגדל בביורוקרטיה הדתית הוא בעוכרינו. היום זה בסוגיה הזאת של נישואים וגירושים, ומחר זה יימשך בסוגיות נוספות. את הרמזור האדום של הסלידה צריך לפרק; צריך לראות איך מקדמים את זה, ולא בדרך של מאסר, לא בדרך של איומים, שמעולם – אבל מעולם – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – לא היו באיזון הזה במדינה שרוצה להיות מדינה יהודית ודמוקרטית – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – ואני מבקשת מכם, למרות הדברים של ועדת השרים, לתמוך בחוק. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. אדוני השר, בבקשה. ובדרכך – אנחנו מקבלים בברכה את תלמידי בית-הספר "אפאק" מתל-שבע – לא מוחאים כפיים – בית-ספר לתלמידים ותלמידות עם צרכים מיוחדים ולחינוך מיוחד. ברוכים הבאים לכנסת. בבקשה, אדוני השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ברשותך, אני מצטרף לברכות לבית-הספר מתל-שבע. כשר החקלאות יש לי אחריות לרשות לבדואים. הייתי בתל-שבע, ראיתי את בית-ספרכם, הוא יפה, הוא נהדר. מדינת ישראל השקיעה שם הרבה כספים, ובעיקר אתם חשובים, כי אתם עושים את העבודה יום-יום, ואני רוצה להודות לכם וודאי לברך את התלמידים שלומדים אצלכם. אדוני היושב-ראש, לגבי הצעת החוק של חברת הכנסת עליזה לביא, ההצעה מבקשת להפוך סדרי עולם ולקבוע כי הרשות הרושמת נישואים וגירושים – על עובדי רשות זאת תוטל האחריות לרישום הנישואין או הגירושין של אדם שבא בשעריה, ואם לא יעשה כן, יושת על עובד המדינה הזה קנס. אני חייב להגיד שאני עונה בשם השר לשירותי דת דוד אזולאי, שנבצר ממנו לענות. רבותי, דמיינו מצב שמחר יקום מישהו ויבקש להטיל קנס על רופא שנתן מרשם לרפואת חולה, והחולה לא דאג לעצמו ולא לקח את התרופה. עובדי המדינה, ובכללם עובדי הגופים האמונים על רישום נישואים וגירושים, עושים את מלאכתם נאמנה, ולא ייתכן לאפשר את ההצעה הזאת, המטילה אחריות פלילית וקנסות על עובדי המדינה. אדם בוגר שחש את עצמו בשל וחפץ לבוא בברית הנישואין, או זה המבקש להתגרש, יכול הוא להיות אחראי מספיק גם לוודא את הרישום על כך. לאור האמור, עמדת הממשלה היא לדחות את הצעת החוק המונחת לפנינו. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> זה לא נשמע שאתה עצמך מסכים עם הדברים האלה. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת, את רוצה להגיב, או שאנחנו עוברים להצבעה? עוברים להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו מצביעים על הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (עבירה על סידור נישואין וגירושין), התשע"ה–2015. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 32 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת הנישואין והגירושין (רישום) (עבירה על סידור נישואין וגירושין), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 25 בעד, 32 נגד. ההצעה ירדה מסדר-היום. <מיכל רוזין (מרצ):> אפשר להוסיף את ההצבעה שלי? <היו"ר מאיר כהן:> בעד. להוסיף לפרוטוקול את חברת הכנסת מיכל רוזין. <הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – הצמדת שכר הלימוד לשכר המינימום במשק), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2364/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – הצמדת שכר הלימוד לשכר המינימום במשק), התשע"ו–2015. חבר הכנסת זחאלקה – בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בשבוע שעבר אני הגשתי הצעת חוק למתן פטור לסטודנטים מתשלום דמי ביטוח לאומי. הרוב בכנסת הכשיל את ההצעה, אף-על-פי שהיא צעד חשוב בהקלה על סטודנטים שרוצים לסיים את הלימודים בזמן, שלא ייקלעו לחובות ענק בתום לימודיהם או במשך לימודיהם. אני מגיש כאן הצעת חוק לקביעה של שכר לימוד ברמה של שכר מינימום במשק. היא מאוד מאוד קרובה להחלטות של ועדת וינוגרד שהתקבלו בשנת 2000 והממשלה אימצה: הורדה הדרגתית של שכר הלימוד מ-10,000 שקל ל-5,000 שקל, ב-50%, במשך חמש שנים. לאחר כמה הורדות, הממשלה החליטה להעלות את שכר הלימוד ולצפצף על החלטות ועדת וינוגרד. בזמן שהיו התקוממות לצדק חברתי והפגנות ענק דובר רבות על סיוע לציבור הסטודנטים. חלק ממנהיגי הסטודנטים אפילו הגיעו לכנסת, דווקא בזכות זה שדובר על כך שהטיפול בציבור הסטודנטים בראייה של צדק חברתי – היא מאוד חשובה, היא אבן פינה בכל תפיסה חברתית מתקדמת, נאורה וצודקת. למה סטודנטים? כי היום, בעבודה המודרנית, בניוד החברתי בחברה המודרנית, החינוך האקדמי הוא תנאי מוקדם, אי-אפשר בלעדיו. בלי חינוך אקדמי ראוי, בן העני יישאר עני, ומי שבשוליים יישאר בשוליים, והדלות – דל ואביון יישאר דל ואביון. ואנחנו חייבים, כלומר אלה שיש להם מצפן ומצפון מוסרי, חייבים לדאוג לכך שיהיה חינוך גבוה בר-השגה לכלל האזרחים. חייבים לדאוג לכך, להקל על סטודנטים מבחינה כלכלית. מבחינה כלכלית, סיוע לסטודנטים משתלם, כי מה שיקרה אם הסטודנט ייאלץ לפרוס את לימודיו במקום על שלוש שנים על חמש ושש שנים, כדי שיעבוד וכדי שיכסה את עלות הלימודים – העלות של שכר הלימוד שהוא ישלם וההפסד למשק וההפסד הכלכלי הכללי, גם ברמת הפרט וגם ברמת הכלל, הוא אדיר. ולכן, ההצעה שאני מציע היא הצעה ראויה. אפשר כמובן לפרוס אותה על כמה שנים, ככה שלא תביא לזעזוע כלכלי, אבל בסופו של דבר, ההשקעה בחינוך הגבוה היא אחת ההשקעות הכדאיות ביותר לבניית חברה מודרנית מתקדמת וצודקת. ההצעה תעזור בעיקר לאנשים בשוליים, לציבור הערבי, לעניים – יהודים וערבים – בארץ, לאלה שידם אינה משגת. העלות, היום, של סטודנט באוניברסיטה היא אדירה – שכר לימוד, מגורים והוצאות של סטודנט, נגיד, שלא עובד, זה בערך 40,000 שקל בשנה. כלומר, סכום גבוה מאוד, למשפחות עניות. סליחה, 4,000 שקל לחודש, לא 40,000 שקל לשנה. אנחנו – – – <מירב בן ארי (כולנו):> ומה אתה – – – שנים לא עלה שכר הלימוד – – – מה זה? בלי שום אחריות – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> לכל אלה – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני אענה לך ברצינות. <מירב בן ארי (כולנו):> על חשבון מי? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> סליחה, גברתי – – – <מירב בן ארי (כולנו):> כמעט 15 שנה לא נגעו בשכר הלימוד של הסטודנטים, אז למה – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> יכול להיות שאת בחורה צעירה, ולא מכירה את ההיסטוריה – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אני קצת מכירה את ההיסטוריה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> יש ועדה ממשלתית – – – <מירב בן ארי (כולנו):> שהמליצה להוריד את שכר הלימוד? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> המליצה להוריד את שכר הלימוד בחצי, ולפרוס את זה על חמש שנים. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> מאיפה תביא את זה – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני לא ממציא, אני לא ממציא, לא, זה לא הצעה שלי. אנחנו – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> איזו ועדה? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> הוועדה הזאת, היא עשתה את כל החשבונות הכלכליים – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – ועדה מאוד רצינית, בראשות השופט וינוגרד. ועדה מאוד רצינית. עבדה שישה חודשים מלאים עד שהוציאה את מסקנותיה. דיברו שם ראשי האוניברסיטאות, השרים, הסטודנטים – כולם עמדו בפניה. זה אפשרי. אין מקום בעולם שסטודנטים עובדים כל כך הרבה כמו בארץ, כי הם לא יכולים לשלם את ההוצאות. תביאי – בצרפת, באנגליה, בירדן, בסעודיה, במקסיקו – אין מקום בעולם שהסטודנטים עובדים כל כך הרבה. וסטודנט שעובד, מי שמכיר – – – <מירב בן ארי (כולנו):> 15 שנה – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> תקשיבי לי, תאמיני לי, אני רוצה שאת תלכי להסביר לסטודנטים מה שאת אומרת. <מירב בן ארי (כולנו):> מה שאנחנו – – – זה לא כסף לסטודנטים? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני רוצה שתלכי בשם הליכוד שלך ותגידי לסטודנטים: אנחנו אתכם. <מירב בן ארי (כולנו):> איזה ליכוד? אני מכולנו בכלל. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אז יותר גרוע. עוד יותר. תגידו את האמת: אתם לא בעד הסטודנטים, אתם נגד הסטודנטים. <מירב בן ארי (כולנו):> אם יש מישהו שהוא בעד הסטודנטים – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אתם נגד הסטודנטים, רק מילים אתם מחלקים להם. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אנחנו לא נגד הסטודנטים – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אתמול היה יום הסטודנט; איפה היית – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> צריך לעזור לסטודנטים על אמת, ולא במילים, ולא סתם ברטוריקה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> זחאלקה, יש גבול. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> וצריך ליישם החלטות רציניות של ועדות. כשוועדה מחליטה להעלות, מעלים; אבל ועדה שמחליטה להוריד – לא מורידים. איפה נשמע דבר כזה? <מירב בן ארי (כולנו):> ועדה – – – לכנסת – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> צריך לעשות שינוי יסודי בחינוך הגבוה בארץ. אחד הדברים החשובים ביותר זה לטפל בהיבט הכלכלי-חברתי של העניין הזה; לא יכול להיות שסטודנטים עוזבים את האוניברסיטה כי הם לא יכולים לשלם. לא יכול להיות שתהיה אפליה סמויה באוניברסיטה, אבטלה מלימודים. מה זה סטודנט שנאלץ – נאלץ – במקום לגמור בשלוש שנים, לגמור בשש שנים? מה המשמעות הכלכלית של העניין הזה? מה המשמעות האישית של הדבר הזה? אני רוצה שיתקיים דיון רציני על – איך יכול להיות שהמקום שבו הסטודנטים עובדים הכי הרבה, זה בארץ. זה לא דבר שאי-אפשר לשנות. <מירב בן ארי (כולנו):> איפה היית אתמול? אתמול היה יום הסטודנט – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> צריך לעזור לסטודנטים לגמור בזמן את לימודיהם, צריך שיהיה משהו הגיוני. מבחינה כלכלית, הממשלה יכולה; יש לה יכולת. ואם יש לה בעיה בשנה הבאה, או בשנה שאחריה, אפשר לפרוס את זה, אבל צריך להקטין באופן משמעותי את העלויות של הלימודים; לא רק דמי ביטוח לאומי, שכר לימוד – אני עוד אדרש לעניין שכר המעונות. צריך לעזור לסטודנטים על אמת, ולא רק בדיבורים. הרבה מפלגות, כולל השר כחלון, כשהיה בליכוד, אמרו: נעזור לסטודנטים. <מירב בן ארי (כולנו):> אנחנו עוזרים לסטודנטים – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> ובמפלגת העבודה כולם אמרו את זה, וזה היה אחד הדגלים של המחאה החברתית. כל המפלגות דיברו על זה, ואני חושב שהגיע הזמן לעבור מדיבורים למעשים, ולקבוע שכר לימוד הוגן. אפשר לפרוס, אפשר לעשות את זה בצורה מסודרת, אבל אי-אפשר להישאר עם המצב הקיים, שבו סטודנטים או שעוזבים את הלימודים או שפורסים את הלימודים. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. משיב לנו על ההצעה, בשם הממשלה, סגן שר החינוך הרב מאיר פרוש. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה מסתמך על כך שגם בתקופת המחאה החברתית, אשר במרכזה עמדו הסטודנטים, עלתה הבקשה הזאת, עלתה הדרישה הזאת, ולטעמו גם היו הבטחות רבות של הממשלה, שתסייע לאוכלוסיית הסטודנטים. הוא מביא בדרך של הצעת חוק – ואולי בזה גם לגרום, לאכוף – אולי לכפות – על הממשלה, שתפעל כפי שהוא חושב שצריך לפעול. אז מה שאני רוצה לומר זה כך: הצעת החוק הזאת נדונה בישיבת שרים לענייני חקיקה ביום ראשון האחרון, ב-29 במאי 2016, והחלטת ועדת השרים הייתה להתנגד להצעת החוק הזאת. ואני מבקש להסביר. מדובר בעצם בהצעת חוק המבקשת לקבוע כי גובה שכר לימוד לתוכנית לימודים לתואר במוסד להשכלה גבוהה שהמדינה משתתפת בתקציבו לא יעלה על גובה סכום שכר מינימום לחודש. תכלית ההצעה, על-פי דברי ההסבר, היא סיוע לשכבות חלשות והגברת הנגישות של ההשכלה הגבוהה. אם אני לא טועה, גם חברת הכנסת עליזה לביא הציעה הצעה דומה לפני כמה חודשים, והכנסת דחתה אותה, אולי זה משהו שונה. מה שאני מבקש לומר לחברים זה כך: הצעת החוק נבחנה במל"ג, והיא מתנגדת לה, מהטעמים האלה: 1. כידוע, שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה, אשר מתוקצבים, נקבע כל שנה על בסיס ועדות ציבוריות שפעלו בעבר. האחרונה, הוועדה האחרונה, הייתה ועדת מלץ, שקבעה את גובה שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה המתוקצבים על-ידי המדינה והמחויבים לדוח מלץ, והמל"ג וות"ת פועלים לאכיפתו. ככלל, כמו שאמרתי קודם ורמזתי קודם, לא נכון לקבוע בחקיקה גובה שכר לימוד. יש הרבה דברים שלא נכון לקבוע בחקיקה ולכפות. אנחנו מכירים את זה אולי בנושאים היותר-רגישים בחברה הישראלית, ובציבור החרדי, אולי, אבל עמדת המדינה – וזה שוב – חוזר ונשנה בהחלטות של ועדות השרים לענייני חקיקה, שבכפייה אי-אפשר לגרום לפעילות או להתנהלות של מדינה. נוסף על כך יודגש כי המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתכנון ולתקצוב רואות חשיבות רבה בקידום מערך הסיוע לסטודנטים, ועל כן החליטה ות"ת, הוועדה לתכנון ולתקצוב, לפני שנים רבות, להקים את קרן הסיוע לסטודנטים, ובמסגרת זו לממן מתקציבה מערכת הלוואות ומענקים לסטודנטים, בין היתר בהתאם לקריטריונים סוציו-אקונומיים. אני מבקש גם להוסיף על כך את עצם הפעלת פרויקט פר"ח, וכן את התוכנית למלגות לדוקטורנטים מצטיינים מהפריפריה. הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה מקצה תקציבים ייעודיים להנגשת ההשכלה הגבוהה לאוכלוסיות ייחודיות, ובהן האוכלוסייה הערבית והבדואית, ולאחרונה גם שמעתי על כך שמבקשים לעשות את זה בקרב החרדים. המל"ג פועלת בקביעות להפחתת עלויות עבור הסטודנטים, ואני מזכיר מעל במה זו שניים מהמיזמים אחרונים: האחד זה המיזם להפעלת קורסים לקראת קבלת פטור באנגלית כקורסים מקוונים ללא עלות, והחלטת המל"ג על פתיחת תוכנית להקמת כפרי סטודנטים לצד מוסדות להשכלה גבוהה, אשר במסגרתה יוענקו לכל סטודנט מלגת שכר סטודנט מלאה, סיוע בתשלום שכר דירה ועוד. ניכר – אני חייב לומר שזו עמדת המשרד – שההסדרים הקיימים כיום נותנים מענה הולם לסטודנטים מעוטי היכולת, אשר ההצעה הזו כביכול מתייחסת אליהם. זאת ועוד, הצעת חוק אשר קובעת שכר לימוד נמוך באופן מהותי לכולם, ללא קריטריון או שיקול דעת, בלי שתצביע על מקור תקציבי לכך, לא רק פוגעת בסמכויותיה ובחופש פעולתה של הוות"ת – והרי כולנו כאן יודעים שלוות"ת יש חופש פעולה בלתי נלאה, כי הרי אנחנו יודעים גם שאי-אפשר לבקר את המוסדות האלה – אלא אף עלולה – במקרה הזה היא גם עלולה לפגוע באיזון התקציבי של כל מערכת ההשכלה הגבוהה, ובכלל זה הסטודנטים. אני בעצם סיימתי, ואני רואה את הנימוקים שאני אמרתי, והם יכולים להיות – אם זה היה נדון במסגרת של הצעה לסדר-יום, היו יכולים להעביר את זה לוועדה, לגבש ולדבר ולתת להבין יותר, אבל אני רוצה כן לומר, אם אני עומד כאן מעל הדוכן – אני רוצה לומר ששמעתי היום את יושב-ראש הכנסת, במסגרת יום ירושלים, והוא דיבר על כך שבמסגרת תפילת "נחם", לאור העובדה שבירושלים בונים כל כך הרבה, הוא לא בטוח – הוא אמר שהניסוחים שיש בתפילת "נחם", כאילו, על ירושלים האבלה והשוממה – אני יודע כך שלשנות נוסח של תפילה, גם אם מישהו הוא חבר כנסת, וגם אם מישהו הוא יושב-ראש או שר, אין לו סמכות לשנות נוסח תפילה. זו העמדה שלי. לכן אני לא חושב – לא רציתי להפריע לו באמצע הדיון החגיגי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני לא חושב שהוא טען שיש לו סמכות. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הוא אמר שיש כבר כאלה שמציעים. אז אני רוצה לומר לך שמבחינתי, ירושלים שוממה – זה שכל זמן שבית-המקדש לא בנוי, אז כל מה שיש זה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הרב פרוש, יש תשובה של הרב צבי יהודה על זה. שאלו אותו את השאלה הזאת. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אבל אתה לוקח מזמני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא חסר לך זמן בתור שר. אז הוא הסביר, שזה יום שבו אנחנו אבלים על מה שאין. אנחנו מודים לריבונו של עולם כל השנה על מה שיש, ובזה על תקומת ירושלים עיר הקודש, על שחרורה, ויש יום אחד שבו אנחנו מתחברים אל הכאב, בהיעדר של בית-המקדש, ומדברים בו גם – נכון – העיר האבלה, השוממה והדוויה. כל עוד אין בה שיא תפארתה, שזה בית-המקדש, היא עדיין אבלה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> דווקא הסיפור הזה, שהגמרא מביאה אותו, על כך שראו שועלים מתהלכים בהר-הבית, אז אני לא רוצה חלילה לומר על אדם – אדם, ככל שהוא יהיה אדם, בצלם אלוקים נברא, ואני לא רוצה חלילה לרמוז – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> "שועלים הִלכו בו". <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – ולומר שמי שמסתובב בהר-הבית הוא שועל. מבחינת ההלכה, לדעתי, הרי אסור לעלות להר-הבית, אבל כל מי שנמצא בהר-הבית – אף אחד לא שועל. המונח שבגמרא מובא, כאשר "שועלים הִלכו בו", הכוונה הייתה שבית-המקדש חרב. לכן, גם אם יש היום בירושלים בנייה – לצערי אין בנייה היום, הלוואי שהייתה בנייה – אבל גם אם יש בנייה, ויבנו שכונות חדשות – אני רוצה לספר על יום ירושלים עוד משהו. סיימתי? אי-אפשר לשנות, לטעמי – אי-אפשר לשנות נוסחאות תפילה, ואני רוצה לקוות שהמשיח יבוא במהרה, והוויכוחים יסתיימו מהר מאוד. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת זחאלקה, מעוניין להגיב על האם לשנות את התפילה או לא לשנות את התפילה ביום ירושלים? אני שואל האם אדוני רוצה – יש לך שלוש דקות זכות תגובה – האם לשנות את התפילה, או לא לשנות את התפילה? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> לא, אני רוצה שנצביע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו מצביעים. אם כן, אנחנו עוברים – חברי הכנסת, נא לשבת במקומות. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – הצמדת שכר הלימוד לשכר המינימום במשק), התשע"ו–2015 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 39 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – הצמדת שכר הלימוד לשכר המינימום במשק), התשע"ו–2015, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 26 בעד, 39 מתנגדים. אני קובע שהצעת החוק נפלה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. אדוני כבר לא מתרגש, היו לך הודעות כבר ביום – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> שתי הודעות. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הכלכלה תדון בהצעות לסדר-היום בנושא: מצבם הקשה של חקלאי ישראל – הקפאת הליכים תלויים ועומדים נגד חקלאים בגין אי-תשלום היטלים למועצת הצמחים, של שרן השכל ואכרם חסון. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה נוספת: אבקש להודיע בזה על חילופי אישים בוועדות האלה: בוועדת הכלכלה, מטעם סיעת הליכוד – במקום חברת הכנסת נורית קורן יכהן חבר הכנסת רוברט אילטוב כנציג הליכוד. בוועדת הפנים והגנת הסביבה ובוועדת הכלכלה, מטעם סיעת יהדות התורה – במקום חבר הכנסת אורי מקלב יכהן חבר הכנסת יעקב אשר. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת. <הצעת חוק הדואר (תיקון – תקופה מרבית למשלוח דבר דואר), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2705/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק הדואר (תיקון – תקופה מרבית למשלוח דבר דואר), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת איתן ברושי וקבוצת חברי הכנסת. בפתח הדברים, חבר הכנסת ברושי – אנחנו מצביעים היום? או שתשובה והצבעה במועד אחר? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני אומר בסוף. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה תאמר בסוף. עשר דקות, אדוני, לרשותך. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ברשותכם, חברת "דואר ישראל" בע"מ – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רבותי חברי הכנסת, בואו נכבד את חבר הכנסת ברושי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – פועלת במסגרת רישיון כללי שניתן לה על-ידי משרד התקשורת, שבו קבועים זמני משלוח מרביים, הנעים בין שלושה לשבעה ימי עבודה. במציאות הקיימת בישראל כיום, שירותי הדואר של חברת "דואר ישראל" אינם עומדים בזמנים אלו. מטרתה של הצעת חוק זו היא לבסס חקיקה סדורה בנושא זמני המשלוח המקסימליים ולאפשר מנגנון פיצוי הולם במצבי הפרת תנאי בעל הרישיון בעניין האיחורים. כמי שהיה פה בפתח הישיבה, נקלעתי לשאילתות ולדיון בעקבות השאילתות על טענות נגד "דואר ישראל", והתשובות היו של השר לוין, ובעצם חברי הקואליציה שאלו את השאלות, וגם ביקורת קשה הייתה כאן, בפתיחה של הישיבה. הצעה זו באה לעגן שלושה מרכיבים מרכזיים: 1. קביעת זמני משלוח מרביים התואמים את הסכם בעל הרישיון הכללי עם משרד התקשורת; 2. קביעת מנגנון פיצוי הולם שייתן בעל הרישיון עבור אי-עמידה בתנאי השירות, בסכום של פי-ארבעה מהמחיר שקבע בעל הרישיון עבור שירות משלוח דבר הדואר; 3. לאפשר ללקוחות החברה אזרחי המדינה להגיש תלונה בטופסי תלונה מונגשים ומקוונים, כאשר זמן המענה המוצע על תלונה הוא ארבעה ימי עבודה. חשוב לציין כי סכום הפיצוי שנקבע בהצעה זו איננו שרירותי, אלא מהווה מנגנון חכם להצמדת הפיצוי לשווי השירות בסכומים נמוכים. נוסף על כך נראה שפיצוי באמצעות תלונה נקודתית ישרת את האזרחים וגם את משרד התקשורת, שכן מרבית הטענות ייפתרו ברמת בעל הרישיון, וכך ישפרו את השירות שלו. יודגש שהצעת החוק אינה באה לסייג את סעיף 78 לחוק הדואר, הקובע הגבלת אחריות לנזק הנובע מאיחור, אלא לקבוע מנגנון פיקוח, אכיפה ופיצוי לגבי האיחור עצמו. החוק שאני מעלה פה להצבעה, ועליו חתומים 31 חברי כנסת מכל המפלגות, לא נולד מתוך איזושהי גחמה עלומה, אלא מתוך צורך אמיתי, שהגיע אלי, וגם אליכם, בוודאות, מהשטח, ותלונות רבות של אזרחים, גם של חברי כנסת, שהצטברו אצלי, וגם אצלכם. החוק הוא לא פוליטי, והוא לא בא לנגח את הממשלה, אלא דווקא לעזור לה. כידוע לכם, אני חבר קיבוץ גבת בעמק-יזרעאל. משלוח דואר שיצא מכאן, מהכנסת, לביתי, הגיע אחרי 30 ימים. היות שאנחנו משתמשים היום בכלי רכב, ועוד כמה אמצעים מתוחכמים, ולא נעים בסוס ועגלה, פרק זמן שכזה נראה לי לא סביר בעליל. כמוני סובלים משירות כזה המוני אזרחים באופן יומיומי, וקודם כול בפריפריה. איחורים מוגזמים, לכל הדעות, ברשות הדואר הפכו לדבר שבשגרה. לא נראה כאילו קיים איזשהו מנגנון הגנה על הלקוחות, הלוא הם אזרחי המדינה, שהממשלה אמורה לשרת אותם. אין מנגנון שמפקח ומפצה בהתאם במקרה שנותן השירות לא עומד בהתחייבותו, אם אין שירות. כיום יש מצב שהאיחור הקיצוני במשלוח הדואר עלול לגרום לפריט שנשלח לאבד את הרלוונטיות שלו – קודם דיברו על הזמנות לחתונה – ולגרום עוגמת נפש ואף נזק. אנשים אשר מזמינים באינטרנט דבר מה מחו"ל נאלצים להמתין פרק זמן ממושך עד שהם מקבלים אותו, שלא לדבר על כך שלפעמים הוא אפילו אובד בדרך. אין מדובר באיחור דבר דואר רק לאזורי הפריפריה, אלא גם בערים המרכזיות, ובוודאי במקומות הרחוקים. הדואר משמש חיבור משמעותי בין המרכז לפריפריה, וכל פגיעה באיכות השירות שהוא נותן לאזרחים היא פגיעה קשה ביישובי הפריפריה וביישובים הרחוקים בנגב ובגליל ובקשר שלהם לשאר אזורי המדינה. על-פי החוק הקיים, סנקציות מוטלות רק במקרה של אובדן חבילה, ולא במקרה של עיכוב במסירתה. לכן, אף שיש הגבלה של שבעה ימי עבודה מקסימליים למשלוח, פעמים רבות מאוד לא עומדים שירותי הדואר בזמן שהוקצב. מכיוון שהיום אין סנקציה על איחורים, אין אינטרס מיוחד ללקוח להגיש תלונה על איחור. החוק שניסחתי יוצר סנקציות ומאפשר ללקוח להגיש תלונה באופן נוח, ומקוון במידת הצורך, ולקבל מענה בתוך ארבעה ימי עבודה. אני מאמין שהצעת החוק תוכל לסייע בהחזרת האמון של האזרחים ברשות הדואר. אין שום כוונה לפגוע בסמכותו של משרד התקשורת, ולהטיל קנסות שאינם בגדר אכיפה. החוק מתחשב בזמנים חריגים, כמו מלחמה או תנאי מזג אוויר קשים, כדי לא ליצור ריבוי פניות. כל הבקשה שלנו היא שהדואר יעמוד בהתחייבות שלו כלפי הלקוחות, ולא יעשה ככל העולה על רוחו, ללא מנגנון פיקוח וקנסות מסודר, אשר ייצור יחסי לקוח–ספק-שירות תקינים. אם אין בעיה – ותכף נאמר על זה מילה – אין ממה לחשוש. וודאי שאין פה בעיה תקציבית, גם אם ישלמו קנסות. ביקרתי בדואר, קיבלו אותי יפה, נפגשתי עם המנהלים ועם העובדים, וסיירתי בדואר, בחלק ממבני הדואר. אני מקבל תלונות גם על התנהגות שאינה הולמת וסניפים שלא מתפקדים, אני מודע להתייעלות של הדואר בעת האחרונה, להתקדמות שנעשתה בשירות, ואני מודה על כך, מציין זאת ומודה להנהלה ולעובדים. ידוע לי שקיים רצון לבצע רפורמה, וחשוב לי להדגיש שהחוק אינו סותר את הרפורמה, אלא נועד לשמש מדד להצלחתה. יש לשפר את השירות, כי הדואר הוא קודם כול גוף שנועד לתת שירות לאזרחים, ולא עסק כלכלי. לא כל דבר נמדד בשורה התחתונה, בוודאי לא שירות לאזרחי המדינה כמו הדואר. ביום ראשון החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה להתנגד להצעת החוק הזאת. גם משרד התקשורת לא בדיוק משתף פעולה כרגע, הוא מודאג אולי מהביקורת, ומודאג אולי מצעדי אכיפה ולא רק ממילים שאין מאחוריהן מעשים. אני באמת לא מבין ממה יש לפחד, ואני חושב שיש מקום לשיתוף פעולה של הממשלה בהצעה הזאת, כדי לשפר את השירות, וזה מיעדי הממשלה, לשרת את האזרחים שבשמם היא פועלת. נשגב מבינתי מדוע בוחרת הממשלה להתייצב לצדו של הדואר ולתת גב לשירות קלוקל במקום לעמוד לצדו של האזרח הקטן, תוך הבטחת שיפור השירות של הדואר; שיפור וייעול בלי לזרוק את העובדים, בלי לפגוע בדואר, בלי לשפוך את התינוק עם המים, אלא לשפר את השירות. הרי זה טוב לאזרחים, זה נכון לחברת הדואר, זה תואם את מדיניות הממשלה, לשפר את השירות בכל רחבי הארץ. אני מקווה שחברי הכנסת, גם אחרי הדברים הללו – וגם כל אחד ודאי נתקל בנושא הזה – יתרמו את חלקם כדי שהשירות הזה ישתפר וכדי שהדואר יהיה דואר ישראל, דואר כל ישראל, דואר כל האזרחים. בתיאום עם השר לוין, אני קיבלתי את ההצעה שהתשובה תהיה במועד אחר, ולא מועד רחוק, ועד אז אולי הממשלה תמצא דרך לא לפחד, אלא לשפר את השירות ולדאוג גם לדואר וגם לאזרחים. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה בצהרונים, התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2914/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה בצהרונים, של חברת הכנסת רחל עזריה. עשר דקות. בבקשה. <רחל עזריה (כולנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, באולם הזה, בכנסת ישראל, אנחנו בדרך כלל עוסקים הרבה מאוד בסוגיות ביטחוניות, מדיניות, כלכליות ופוליטיות, ואני רוצה רגע אחד שנדבר על הילדים שלנו, על הבריאות של הילדים שלנו. כאימא לארבעה ילדים גיליתי להפתעתי שכל מזון לא בריא, שאני משתדלת לא להכניס הביתה, מגיע לילדי כל יום בצהרון. ולנו כהורים אין ברירה; המציאות בישראל היא כזאת ששני ההורים חייבים לעבוד על מנת לפרנס את המשפחה – אחוז התעסוקה בישראל הוא מהגבוהים במדינות ה-OECD, הן לגברים והן לנשים, ולכן מאות-אלפי ילדי ישראל שוהים בצהרונים ואוכלים את הארוחה החמה העיקרית במהלך היום בצהרון. הבעיה היא שאין שום פיקוח רשמי של המדינה על המזון בצהרונים. אפילו יותר מכך, אין בעצם הגדרה של המדינה מה זה צהרון. ובאין פיקוח, אנחנו עדים פעמים רבות לארוחות שמזיקות לבריאות של הילדים שלנו; ארוחות שמכילות מלח, סוכר ושמן רווי בערכים גבוהים משמעותית מהערכים המומלצים על-ידי משרד הבריאות וארגון הבריאות העולמי. בעידן שבו ההשמנה היא מגפה עולמית שנמצאת בעלייה מתמדת, ובישראל אחד מכל חמישה ילדים בכיתה א' סובל מעודף משקל, אנחנו חייבים לטפל בנושא הזה באופן בהול. זאת האחריות שלנו כהורים. אבל איך בדיוק נעשה את זה? לאסוף את הילד מהגן בשעה 14:00 זאת לא אופציה, אנחנו צריכים לעבוד. להביא לו אוכל מהבית, אחר משאר הילדים? נו באמת, מסכן הילד. אבל זה אפשרי. המדינה צריכה לקחת את האחריות. בירושלים עשינו זאת, ואין סיבה שלא נצליח להכניס אוכל בריא לכל הצהרונים בישראל, בדיוק כפי שעשינו את זה בירושלים. הצעת החוק שלי קובעת, כי על המדינה לקחת אחריות לנושא, ומשרד הבריאות יוודא שהאוכל בצהרונים יהיה בריא. יהיו הגדרות מה מותר ומה אסור להגיש, יהיו כללים שיקבעו כמה שמן, מלח וסוכר מותר שיהיו באוכל. יהיו כללים שיגדירו כמה ירקות, מה מוגדר ירק, מה לא מוגדר ירק, ויהיה פיקוח שיוודא שבאמת נותנים לילדים שלנו את האוכל הבריא. החינוך לתזונה נכונה חייב להתחיל בילדות. זו התקופה הרגישה, זו התקופה שבה אנחנו מגבשים את הטעם, וזה מה שמשפיע בסופו של דבר על ההתנהגות שלנו. השפעה על ילדים בשלב הזה תשפיע על דור העתיד. החוק זכה לתמיכה של משרד הבריאות, וגם משרד האוצר הודיע שיקצה תקציב עבור החוק. חברותי וחברי, חברי הכנסת היקרים, אני אשמח אם תתמכו בחוק הזה. תודה רבה, וחג ירושלים שמח. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת, למה צריך תקציב לחוק הזה? הפיקוח. <רחל עזריה (כולנו):> כן, כן. התקצוב הוא לפיקוח ולכל המנגנון והתהליך, וזהו. אני מקווה שנוכל לצאת לדרך. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משיב על ההצעה בשם הממשלה שר הבריאות הרב יעקב ליצמן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כבוד אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין חולק כי הרגלי תזונת הילדים בגיל הגן ובגיל בית-הספר, וכן טיב המזון הנצרך והתאמתו, הם בעלי חשיבות רבה בהתפתחותם התקינה של הילדים. על כן, ראוי כי לילדים השוהים בצהרונים לאחר סיום יום הלימודים תובטח תזונה בריאה וראויה – מזון מגוון ומאוזן שיתרום לאיכות חייהם. הנושא של פיקוח על איכות המזון במוסדות חינוך מוסדר בחוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך, התשע"ד–2014, אשר קובע, בין היתר, את תנאי האספקה והמכירה של מזון בתחום מוסד חינוך, את חובתו של ספק המזון לפרט את הרכב המזון ואת ערכו התזונתי בהתאם להוראות, ואף את חובתו של מנהל מוסד חינוך למנוע מספק מזון למכור או לספק מזון בלא הצהרה שהמזון עומד בתנאים ובלא שפורסם הרכבו התזונתי כנדרש. ואולם, צהרון הוא מסגרת חינוכית לילדים שפועלת לאחר שעות הלימודים או בתקופות של חופשות בבית-הספר או בגן-הילדים, ומתקיימים לגביה אחד מאלה: א. התקשרה בחוזה להפעלת צהרון עם רשות מקומית; ב. פועלת בפיקוח משרד הכלכלה והתעשייה. דהיינו, כפי שצוין בדברי ההסבר המצורפים להצעת החוק, הוראות החוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות החינוך אינן חלות על צהרונים. הצעת החוק מבקשת להבטיח שגם בצהרונים יוטמעו סטנדרטים גבוהים של מזון ותזונה, הכוללים שמירה ופיקוח על איכות וכמות המזון וקידום חינוך תזונתי מלווה למסגרת ההזנה. על החינוך התזונתי לעמוד בעקרונות התזונה הבריאה כפי שינחה משרד הבריאות. אנו רואים חשיבות בקביעת סטנדרט לאיכות המזון אשר יוגש בצהרונים וכן בפיקוח על מזון זה. עם זאת, כדי להשיג את מטרת הצעת החוק ולקדם פיקוח נאות, יש צורך להסדיר את אופן ביצועו הן בהיבט התזונתי והן בהיבט התברואי. אי לכך, משרד הבריאות תומך בהצעת החוק, כפוף להמשך קידום החקיקה בהסכמת המשרד ותיאום הנושאים האלה: 1. אופן הפיקוח ב"נקודות הקצה" – ספק, הובלה והצהרון – ומתן האישורים הנדרשים; 2. מניעת חפיפה עם החקיקה של משרד החינוך, לגבי מוסדות שנמצאים במערכת החינוך; 3. מנגנון עדכון המשרד לגבי הצהרונים שיימצאו בפיקוח. בעיקרון, המשרד בהחלט תומך, ואם חברת הכנסת עזריה תסכים לזה, אני בהחלט בעד. <רחל עזריה (כולנו):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אז היא מסכימה. בהחלט, אני בעד החוק הזה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. אנחנו, אם כן, נצביע כעת על הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה בצהרונים, התשע"ו–2016, בקריאה טרומית. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה בצהרונים, התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חברת הכנסת מרב מיכאלי מבקשת, לפרוטוקול, להוסיף את תמיכתה בהצעת החוק, שעברה בקריאה טרומית ועוברת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן מבקשת גם היא, לפרוטוקול, לצרף את תמיכתה בחוק החשוב הזה. <הצעת חוק להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת-עמל, התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2573/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים כעת להצעת חוק להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת-עמל, התשע"ו–2016, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי וקבוצת חברי הכנסת. יש לנו כאן שלוש הצעות חוק, אנחנו נשמע את המציעים, ואחר כך, במשולב, ישיב עליהן שר הבינוי והשיכון. אדוני המזכיר – איננו פה. נשמח אם אפשר להביא את שר הבינוי והשיכון; בסוף הוא צריך להשיב, אז מן הראוי שהוא ישמע. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תודה, אדוני. חברי היושב-ראש, חברי השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, בהצעת החוק שעומדת לפניכם להצבעה, שאותה הבאתי יחד עם חברי הכנסת דב חנין, אורלי לוי אבקסיס, מיקי זוהר, יוסי יונה, אלי כהן, איציק שמולי, סתיו שפיר, אורי מקלב, יעקב מרגי ואילן גילאון, אנו מבקשים להביא צדק לשכונת גבעת-עמל בתל-אביב, להניח עוגן ראשון לתיקון שייעשה לשאר השכונות שבמעמדה, ולהביא לסיומה ההוגן והמכבד פרשה בת כ-70 שנה, של עוול והפקרה מצד רשויות המדינה כלפי אזרחיה הנאמנים, תושבי גבעת-עמל. במלחמת השחרור נשלחו משפחות גבעת-עמל, בהוראת "ההגנה" והמוסדות הלאומיים, לתפוס את הכפר הערבי ג'מאסין ולהגן על גבולות תל-אביב. המדינה, לצערי, לא גמלה לאותו כוח חלוץ באופן הראוי. ב-1949, בהנחיית ראש הממשלה דוד בן-גוריון, התחייב ראש עיריית תל-אביב דאז לספק לתושבי גבעת-עמל משכן קבע ולהקצות עבורם שטח מתאים – הבטחה שלא קוימה עד היום. בשנות ה-50 הם שוב ושוב פנו לרשות הפיתוח, לימים רשות מקרקעי ישראל, בבקשה לרכוש את הקרקע ולבנות את בתיהם כראוי, אך לשווא; המדינה מנעה מהם לרכוש את הקרקע ולהסדיר את בעלותם, בניגוד לחוק נכסי נפקדים, שקבע שיש להציע ליושבים בנכסי נפקדים לקנות את הנכס כזכות ראשונים. בשנות ה-60 מכר מינהל מקרקעי ישראל את הקרקע, על תושביה, ללא מכרז, בכ-20% מערכה, לחברות מסחריות. המינהל לא פעל לאכוף את ההסכמות המסחריות שעליהן חתם עם החברות, שלפיהן יינתן לתושבים פתרון דיור בדירות אשר ייבנו במקום. התחייבות זו לא מומשה עד לימים אלה, והביאה בתוך כך לפינוים הכפוי של תושבי גבעת-עמל על-ידי החברות שרכשו את השטח, תוך גרימת נזק כלכלי וקנייני, מעבר לנזק הרגשי העצום, לתושבי השכונה. גם עיריית תל-אביב קמה על השכונה לכלותה, עשתה מאמצים רבים למנוע את העברת הבעלות על האדמות לתושבי גבעת-עמל, התנכלה משפטית לתושבי השכונה באמצעות עשרות תביעות לסילוקם והזניחה את התשתיות של השכונה באופן מכוון ופושע. ראש עיריית תל-אביב הודה בכך בפה מלא בישיבת מועצת העיר ב-1987: אני לא מפתח שם שירותים במכוון, הוא אמר; יש לי כוונה שיהיו שירותים עוד יותר גרועים בתחום הפיזי: תאורה, ביוב, מדרכות וכו', זאת כדי שיבינו שאין לי כוונות שימשיכו לחיות שם לעולם ועד. עיריית תל-אביב קידמה יחד עם היזמים תב"ע חדשה לגבעת-עמל, ולפיה יוקמו במקום שבעה מגדלי יוקרה, 1,500 יחידות דיור, אלפי מטרים של מסחר ומשרדים. לעיריית תל-אביב יש שם זכויות ל-166 דירות יוקרה מלבד שטחי ציבור נרחבים. זכויות הבנייה המופלגות התקפות כיום על הקרקע הן תוצאה של לחץ מתמשך מצד היזמים על גורמי התכנון, כאשר הצורך לפצות את התושבים מהווה הטיעון המרכזי בדרישה להגדלת הזכויות. תושבי גבעת-עמל הפכו בני-ערובה לקבלת עוד ועוד אחוזי בנייה. למרות זאת, בעלי הקרקע רוצים לסלק את התושבים בלי פיצוי, באמצעות צווי פינוי, שאותם הם משיגים במערכה המשפטית, הדומה למלחמת דוד בגוליית. בית-המשפט אינו יכול לסייע לתושבי גבעת-עמל, משום שמדינת ישראל הרי לא הסדירה את מעמדם על הקרקע, ומסד החוק הקיים לא מאפשר לבית-המשפט לספק פתרון ראוי, מוסרי וצודק לתושבי השכונה. נוצר מצב טראגי, שאנשים בני יותר מ-65, שהגיעו לשכונה כילדים, או נולדו וחיו בה כל חייהם, מוגדרים משפטית פולשים, ואינם מוגנים על-ידי החוק, דבר שמנוצל על-ידי היזמים לפנותם בכוח וללא פיצוי ולגרוף הון עתק על חשבונם. העברת הצעת החוק היום בקריאה טרומית וקידומה עד לנקודת הסיום הם מסר חשוב: הכנסת וחברי הכנסת לא ימשיכו לעמוד מן הצד כאשר תושבים מנושלים מבתיהם לטובת רווחי ענק של יזמים. אחרי כל כך הרבה שנים, הגיע הזמן לפתור את בעיית גבעת-עמל, ושכונות נוספות שנמצאות באותו מעמד, באמצעות פיצוי הולם שיאפשר לדיירי השכונה – דירות במקום הבתים שהם מפנים. במקום שהולכים להקים בו מגדלי יוקרה עצומים, אין שום הצדקה לא לאפשר לתושבי השכונה את כבשת הרש – אולי לא כבשת הרש, אלא דבר כל כך בסיסי כמו קורת גג ראויה מעל לראשיהם. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מי ייתן את הפיצוי הזה? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> היזמים. הדברים כתובים גם בכל ההסכמים שנעשו אתם על-ידי המינהל ועל-ידי עיריית תל-אביב. הכול כתוב. היזמים, חלקם – צריך להיות הגונים ולהגיד שבחלק מהזמן הם אכן עושים את מה שהם צריכים, אבל ישנם גם כאלה שממש מתנכלים לתושבים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל החוק לא מתערב בהסכמים בין היזמים למדינה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא. החוק – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הוא רק מבקש לאכוף את ההסכמים שכבר קיימים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> החוק מבקש מהמדינה להסדיר או את הבעלות שלהם על הקרקע או את הזכות שלהם לקבל פיצוי הוגן על פינוי הבתים שלהם בשכונה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ולמה בתי-המשפט לא נתנו להם סעד אל מול זכות הראשונים? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> כי אין להם זכויות. כי אין להם מעמד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אל מול זכות – רגע, רק שנייה. אמרה חברת הכנסת מועלם שיש להם זכות ראשונים לרכישה. למה כשמכרו את זה ליזמים, בתי-המשפט לא נתנו להם סעד? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני אגיד את זה, כי חברת הכנסת שולי מועלם היא עדינה; מדובר בעבריינות מתמשכת של עיריית תל-אביב והמדינה כלפי התושבים האלה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> נכון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז למה בתי-המשפט לא נתנו סעד? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כי צריך משהו פורמלי להכריז עליהם. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> כי צריך את ההכרזה הפורמלית של מדינת ישראל – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל אם יש להם זכות ראשונים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – ולאפשר את הקיום הזה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אין להם מעמד. אין להם מעמד. <איתן כבל (המחנה הציוני):> בשטחים זה אחרת. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> שם לדעתי אנחנו כבר לא נמצאים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה פשוט לא יודע. פה זה בדיוק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, אני שואל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כמו שאמר כבל, יהודה ושומרון – – – ונגמר העניין. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה מנסה לעשות השוואות בין יהודה ושומרון לבין זה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, אני שואל, אם יש על-פי החוק זכות ראשונים למי שמתגורר בנכסי נפקדים – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אבל הם לא הוכרו ככאלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אה, הם לא הוכרו. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> הם לא הוכרו כבעלים על הקרקע. משם מתחילה סאגת ההתנהלות הנפשעת מולם. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה מאוד. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תבורכי. תבורכי. <הצעת חוק להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת-עמל, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/4/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אילן גילאון) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שותף להצעת חוק – הצעת חוק מוצמדת להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת-עמל, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת גילאון, אני בכל זאת שואל, תוך כדי שאתה עולה בדרכך: אם הבנתי נכון מחברת הכנסת מועלם, החוק הקיים היום אומר שאדם שמתגורר בנכסי נפקדים, כאשר מוכרים אותם עומדת לו זכות ראשונים לרכוש אותם. מדוע כאשר מכרו את אותם קרקעות, את אותם נכסי נפקדים – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> המדינה ועיריית תל-אביב והמינהל עברו על החוק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> המדינה מכרה אותם ליזמים. למה אז בתי-המשפט לא אמרו: הלו, רגע, בואו ניתן להם לרכוש? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – כי לא הכירו בהם, אמרו שהם פולשים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אה, זה זה שהוא כאילו – – – <אילן גילאון (מרצ):> אדוני, לו המדינה הייתה עושה את המעשה הזה אנחנו לא היינו צריכים, כמו במקום מתוקן, להביא בכלל את הצעת החוק הזו. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הכריזו עליהם כפולשים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. <אילן גילאון (מרצ):> תודה רבה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> נשמע אותך. נשמע את אדוני מגן על פולשים לבתים של ערבים שסילקו אותם. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, אני צוחק, אני צוחק. אני בעד. <אילן גילאון (מרצ):> לפחות אני רוצה שיתייחסו אליהם כמו אל מפוני גוש-קטיף, לכל הפחות, ולא יותר מזה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> מה שלומך, אדוני? איך עברה הלידה? הכול בסדר? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עוד לא. <אילן גילאון (מרצ):> עוד לא. בסדר. אני מקווה שזה יעבור בנחת, ואף אחד לא יפריע לכם. וזהו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בעזרת השם. תודה. <אילן גילאון (מרצ):> תראה, אדוני, בגדול, דייקה מאוד חברתי חברת הכנסת מועלם; זה סיפור שבקליפת אגוז הוא הסיפור של הפרצוף שלנו, של המדינה, בגדול. זה סיפור, פה, של חוסר אחריות, של נטישה, של בגידה, של שילוח אנשים למקום מסוים והטלת תפקיד עליהם, ובסופו של דבר מוכרים את הקרקע שעליה הם יושבים, יחד עם האנשים, כאילו היו איזה פירורים על שולחן. במקום מתוקן ודאי שזה לא היה צריך לקרות כך. למדינה הייתה אחריות לטפל במעבר של האנשים האלה למקום קבע: לקבל דירות חלופיות, ללכת למאמץ משפטי הוגן. בית-המשפט עושה משפט. על-פי החוק היבש, האנשים האלה נחשבים לפולשים. אבל הפולשים האלה, אדוני, מישהו שלח אותם לשם – כמו שאני לא מתחשבן עם המתנחלים, כי אני יודע שמישהו שלח אותם לשם. אני מתחשבן עם שולחיהם, בסופו של דבר. ואז יום אחד מגיעה עסקה משתלמת למדינה, שבה אחראית גם עיריית תל-אביב וגם מדינת ישראל, ומוכרת את האנשים יחד עם הקרקע, אותם אנשים שב-1949 היא שלחה להיות מגן. כל השנים האלה הם גם שילמו מסים לעיריית תל-אביב, אדוני, שיהיה ברור. ובמדינה מתוקנת לא היו משאירים את פרג'ון ואת אלפסי, אדוני השר, מול כוזהינוף ותשובה, כי אלה לא כוחות, כי ככה לא עושים. אבל כאן ככה זה קורה. היה לי התענוג המאוד-מפוקפק, אדוני, להיות בחלק מן הפינויים האלה – תוך תסכול נורא, שאינני יכול לסייע בכלום, אבל לפחות להיות ליד אנשים שמחרבים את בתיהם, שמוציאים אותם מביתם אחרי כל כך הרבה שנים. חלק מהם במצב של חידלון מוחלט. ולכן, הזדקקנו אנחנו, הצטרכנו, לבוא, חברת הכנסת מועלם וחבר הכנסת דב חנין, ללכת ולהביא הצעת חקיקה כדי לחוקק את המובן מאליו, שמדינה – אדוני, אני אודה לך אם לא תסמס, כי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני ממש מקשיב. <אילן גילאון (מרצ):> לא, אני אסביר לך. יש לי הפרעות קשב וריכוז, וזה מפריע לי – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – כשאתה מסמס. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מתנצל. <אילן גילאון (מרצ):> וגם לא מנומס, ואתה גם יושב-ראש הישיבה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מקשיב. <אילן גילאון (מרצ):> – – החנוט בחליפה, אז כדאי שתכבד את מקומך. ואני אומר את הדברים אליך. וזהו המצב. חוסר האחריות, הנטישה והבגידה, ככה היא קורית בכפר-שלם, ככה היא קורית בשכונת-הארגזים, ככה היא קורית בכל המקומות הללו, שאין להם מגן מספיק חזק כמו שיש לחבריך המתנחלים. ואני אומר, אני לא מתחשבן אתם, כי המדינה אחראית לפתרונם באותה מידה. ולי, מה לעשות, אני לא בן-אדם ציני, קשה לי לעבור דירה, אז ודאי שאני מבין את האנשים. ולכן, אני אומר לך, אדוני, זאת תוצאה של מדיניות, ויותר מכול היא מאפיינת בקליפת אגוז את המציאות שבה אנחנו נמצאים. לכן, יפה שהמדינה תקבל – ואני יודע ששרת המשפטים תומכת גם כן בחוק הזה – תקבל את החוק הזה כברירת מחדל. אבל אני קורא לך, שר השיכון: אתם חייבים להיכנס בעובי הקורה בכל המקומות האלה, ואתם תתדיינו עבור האזרחים האלה, כי מדינת ישראל פשוט שמה אותם שם, ואי-אפשר לנטוש אותם כך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <אילן גילאון (מרצ):> והדבר הזה, אני מדבר על המובן מאליו, אני מקווה שכך יקרה, אני מאמין שגם בקואליציה יתמכו בהצעת החקיקה הזאת, כי הייתי בפינוי כזה, אדוני, זאת בושה וחרפה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. דברים היוצאים מן הלב. <הצעת חוק להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת-עמל, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/166/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הצעת חוק שלישית צמודה, הצעת חוק להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת-עמל, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי כנסת. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בבקשה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני מצטרף לחברתי ולחברי – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, חברי אילן גילאון. אנחנו קבוצה גדולה של חברי כנסת שמלווים את המאבק הזה של תושבי גבעת-עמל, ואדוני היושב-ראש, זה מאבק מוצדק, אלמנטרי, בסיסי. במקום מתוקן אכן לא היינו צריכים לקדם חוק, זה היה נפתר בלי חוק. גבעת-עמל, שכונה של פחונים, צריפים, רחובות בלי מספרים, דרכי חצץ לא סלולות, במרחק של 100 מטר מהבתים הכי יקרים בתל-אביב–יפו, ממגדלי היוקרה הכי הכי יקרים. וזה סיפור של עוול. כן, העוול הזה הוא היסטורי. הוא התחיל מזמן. אגב, עוד לפני הקמת המדינה, 1947. התושבים שם נשלחו למקום לא על-ידי המדינה, הם נשלחו על-ידי "ההגנה", הם היו פליטים. הם היו פליטים משכונות דרום תל-אביב וביפו – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> ג'מאסין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – שנשלחו לכפר הערבי ג'מאסין. הייתה מלחמה, ובמלחמה הזאת היו הרבה טרגדיות, גם של פלסטינים שגורשו או ברחו, וגם של יהודים שאיבדו את הבתים שלהם. ופה האנשים האלה, שחיו להם בשכונות דרום תל-אביב וביפו – אלו היו אזורי קרבות – אמרו להם: תעזבו, מסוכן פה – עוד לפני הקמת המדינה – תעברו למקום הזה. שלחו אותם לשם, הרשויות המוסמכות, ומאז הם חיים שם. עוד בשנות ה-50 עיריית תל-אביב רצתה להתחיל להעיף אותם משם, כי באמת העיר התחילה להתפתח, זאת נהייתה פתאום קרקע יוקרתית. ואז בית-המשפט העליון, אדוני היושב-ראש, בפסק-דין של השופט חיים כהן, אמר שהעירייה רוצה לנשל את האנשים מבתיהם, בתים שהם גרים בהם ברשות ולא במעל זה כ-14 שנים. זה עוד היה מזמן, היום אנחנו כבר מדברים על כמעט 70 שנה שהם חיים בבתים. מה שקרה מאז, כמו הרבה דברים טובים או רעים שקרו, שגם גבעת-עמל הופרטה, גם קרקעות גבעת-עמל הופרטו, וכמו שעושים אצלנו – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> יחד עם האנשים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> יחד עם האנשים. – – מכרו את הקרקעות האלה עם האנשים שעליהן לטובת קבלנים, יזמים. הקבלנים האלה, כיוון שהם קיבלו לא רק אדמה, אלא הם קיבלו גם אנשים, אז הם קיבלו את האדמה במחיר מוזל. קיבלו את האדמה במחיר נורא נורא מוזל. למה מוזל? כדי שהם ייתנו פתרון לאנשים. וכשהפריטו את הקרקע הזאת, נתנו בה זכויות בנייה ל-400 דירות. מאז זה עלה ל-900 דירות. למה? כי צריך לפצות את התושבים. מאז זה עלה ל-1,200 דירות. למה? כי צריך לפנות את התושבים. עכשיו אנחנו שומעים שרוצים להגדיל את הזכויות ל-1,600 דירות. אגב, אני לא מתנגד שיגדילו ל-10,000, ובלבד שסוף-סוף ייתנו פתרון לתושבים. אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש. התושבים האלה, שהם בדיוק כמו אנשים שגרים בקיבוץ או במושב, היו יכולים לבוא ולהגיד: המדינה שלחה אותנו לפה, זו האדמה שלנו. אתם רוצים לבנות – תבנו יחד אתנו, אנחנו נהיה שותפים. אלא מה, אלה אנשים מאוד מאוד צנועים. הם אומרים: לא, אתם רוצים לבנות – בבקשה, תבנו. אתם רוצים לבנות מגדלי יוקרה – תבנו מגדלי יוקרה. אתם רוצים לבנות מגדלים של 50 קומות – תבנו 50 קומות. הם לא מתנגדים. הם לא אומרים: אנחנו שותפים במגדל. הם בסך הכול אומרים: תנו לנו פתרון, דירה תמורת דירה, תמורת המקום שהמדינה שלחה אותנו, את ההורים שלנו, אליו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> משפט אחרון. אתה שאלת שאלה על בתי-המשפט, ואני אומר לך בצער ובכאב, אני כמשפטן רואה את זה באמת בכאב גדול. כי מערכת המשפט – בשבוע שעבר היה משפט שכאב לי הלב לראות את התמונות משם, תביעת פינוי נגד עשרות אנשים. השופטת אומרת: אני לא נותנת להם להיכנס, מה, הם ימלאו לי את כל האולם, אי-אפשר יהיה לנהל דיון. אבל מה? זה הבתים שלהם, הם רוצים להיות בדיון על החיים שלהם. לא נותנים להם להיכנס. מערכת המשפט לא יודעת להתייחס למצבים שאין להם תשובה בחוק, ולכן צריך לתת את התשובה בחוק. לכן זה הגיע אלינו, לכנסת, ולכן חובתנו לחוקק חוק שייתן תשובה לגבעת-עמל ולכפר-שלם ולשכונת-הארגזים, כמו שאמרה חברת הכנסת מועלם. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ולליפתא. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ולליפתא ולכל האנשים האלה שבסך הכול רוצים לחיות בכבוד בבתיהם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת חנין. ישיב על שלוש ההצעות במשותף שר הבינוי והשיכון חבר הכנסת גלנט. עד שהשר עולה – חבר הכנסת חנין, אני לא מסכים אתך ביחס למערכת המשפט. תפקידו של בית-המשפט העליון הוא לתת סעד מן הצדק לאזרח שנפגע, כך הוא מוגדר. סעד מן הצדק איננו בהתאם לחוק, אלא מחוץ לחוק, ובתי-המשפט עושים את זה. אני לא מכיר את הסוגיה, אבל – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> איכשהו במקרה הזה זה לא – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בסדר, אני רק אומר, בתי-המשפט יכולים ועושים, מוצאים דרכים לעשות צדק גם כאשר החוק היבש אומר אחרת. אדוני השר, בבקשה. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי חברת הכנסת שולי מועלם, ידידי דב חנין ואילן גילאון, אני חושב קודם כול שאתם מעלים נושא מרכזי ונושא חשוב, וטוב שהוא עלה כאן, בבית הזה, על מנת לפתור את הבעיה. בשנה האחרונה הייתי בכמעט 100 ערים ומועצות ברחבי הארץ, מצפון ועד דרום, ממטולה, קריית-שמונה, עבור לאורך גבול הצפון עד שלומי ונהריה, לאורך אזורי המרכז עד דרום הארץ ואשקלון, וכמובן עד אילת ויישובי הדרום, לאורך כל הדרך. ובחלק ניכר, גדול מאוד, של המקומות יש הזנחה ארוכת שנים, עצומה, בכל מה שקשור לדיור הציבורי. הפתרונות בחלק מהמקומות – הם קיימים. מדובר פה על הסתכלות חברתית ולא רק על תפיסה כלכלית. ואני רוצה לומר לכם שבמדינת ישראל יש לפחות 2 מיליון אנשים שחיים בתנאים כמעט בלתי אפשריים. יש מתוכם חצי, כמיליון אנשים, שמקבלים סיוע כזה או אחר מהמדינה על מנת שהם יוכלו לגור, ובתוך אלה יש גם קבוצות שהן קבוצות שבאופן מיוחד קשה להן, ואני תכף אדבר על נושא גבעת-עמל, שאני מכיר אותו היטב. כשאתה מסתובב ואתה רואה, מצד שני, שהמדינה לא עושה או לא עשתה לאורך שנים את מה שהיא הייתה צריכה לעשות, הדבר הזה הוא מאוד מקומם בעיני. ברחבי הארץ עמדו 560 דירות ריקות, לא במשך חודש ולא במשך חודשיים. הן עמדו ריקות במשך 10 ו-15 שנים, עד שבאנו ואמרנו: מאכלסים את הדירות. והפתרון של העניין הזה היה מאוד פשוט, דרך אגב. איך מאכלסים את הדירות? צריך להגמיש את הקריטריונים. ואם רוצים להגמיש קריטריונים, אז צריך להחליט שגם אם מישהו מרוויח 100 שקלים מעל שכר המינימום ויש לו שלושה או ארבעה ילדים, אז מותר לו להיכנס לדירה, כי עדיף שהדירה הזאת תהיה מלאה במישהו שהוא קצת יותר חזק מהקריטריון מאשר שהיא תעמוד ריקה. בדימונה היו – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – אז הוא גם מוציא אותם למכירה. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> תכף נדבר על זה. בדימונה היו, רבותי, 130 דירות. 130 דירות. מאיר, אני יודע שאתה עבדת בשביל לפתור את העניין הזה, וגם מחליפך עבד לפתור את העניין הזה. בסופו של עניין הגמשנו את הקריטריונים, למעלה מ-100 דירות אוכלסו, ואנחנו נאכלס גם את היתר. הן האחרונות מתוך רשימת ה-600. כך באופקים ובנתיבות ובשדרות ובנהריה ואיפה שאתם יכולים להעלות על דעתכם. השקענו בכל דירה עשרות-אלפי שקלים אחדים, והדירות מאוישות. אני אגיד לכם דבר נוסף, הזכירה את זה חברת הכנסת אורלי לוי. מדינת ישראל מכרה עשרו-אלפי דירות לדיירי הדיור הציבורי כחוק, וגבתה תמורת העניין הזה סדר גודל של 3 – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא מדובר על דירות – – – <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> ברובן. בחלק, בחלק לא. – – – 3.3 מיליארד שקל. הכסף הזה, לפי חוק, היה צריך לשמש לרכש דירות. בממשלות הקודמות, כולל בשנה שלפני הממשלה הזאת, קנו בכסף הזה שש דירות. בשנת 2014 נרכשו שש דירות. דרך אגב, מתוך 3.3 מיליארד השקלים, כשאני נכנסתי לתפקיד, נותרו 700 מיליון. איפה שאר הכסף? אינני יודע, אבל הוא לא שימש לייעודו. שש דירות נכנסו. בשנת 2015, מאז נכנסתי אני לתפקידי בנושא הזה, נרכשו 631 דירות בכסף הזה. כלומר, 631 פתרונות, ועוד כ-600 דירות ריקות, זה 1,200 משפחות שקיבלו פתרונות, מזכאי הדיור הציבורי, דבר שלא קרה לאורך עשור לפחות. אנחנו מתחילים בימים אלה בפרויקטים הראשונים של בניית יחידות קטנות בשיטה של שדרוג בתי סוכנות ישנים, בתים של הסוכנות היהודית וחברת "עמיגור", שאנחנו הבעלים שלהם. יש לנו הסכם על 2,638 יחידות דיור ב-19 אתרים בארץ. הדבר הזה יארך כחמש שנים, ובחמש השנים האלה אנשים ישוכנו במקומות האלה. אני יכול להמשיך לדברים נוספים. באופן כללי אנחנו משקיעים בנושא הזה רק בשנה האחרונה – ולדעתי בתקציב הבא זה יעלה – סדר גודל של מיליארד שקלים. יש היבטים נוספים. מפה – אני רוצה לדבר על אוכלוסייה ספציפית, וגם בזה ליידע את חברי הכנסת. האוכלוסייה שנמצאת במצב הקשה ביותר – זה הנכים חסרי הדיור. כאלה יש ברשימה – – – <אילן גילאון (מרצ):> אתה מדבר על גבעת-עמל? <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> הרי מותר לי פעם ב-, כשאני עולה על הבמה לדבר, כמוך – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שר אינו מוגבל בזמן, חבר הכנסת גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> – – גם על מה שאני רוצה, נכון? זו זכותי. <אילן גילאון (מרצ):> אנחנו מפרגנים לך. כן, כן. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אז בוא נשמור על הזכויות. אני נותן לכם את הכבוד, אני שומע אתכם. לא תמיד כל הדברים שאתה אומר, אילן, קשורים במאה אחוז לנושאים האחרים. אז תן לי לתת לך סקירה שאני עושה אותה באופן רבעוני, נקרא לזה, כדי שחברי הכנסת גם ידעו שנעשים דברים. כי יש כאלה שלפעמים תוקפים על דברים שכבר קרו, אז – תהיו מעודכנים. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני, יש שרים שלא מדברים על הנושא עצמו – – – <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> קטונתי, אני מדבר על מה שאני חושב שקשור. אני רוצה לדבר על אוכלוסיית הנכים. <קריאה:> אנשים עם מוגבלות. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אנשים עם מוגבלות, ובמיוחד אוכלוסייה של נכים רתוקים, שאין להם דירות או שהדירות אינן מתאימות להן, וכאלה יש קצת פחות מ-100, לפי הרשימה האחרונה שאני מכיר. אני ישבתי עם חברתי חברת הכנסת קארין אלהרר, עם שר הרווחה חיים כץ, הקמנו ועדה – ללא החלטות, אלא בהחלטה פנימית שלנו – בראשות הסמנכ"ל לענייני אכלוס אצלי, ראש האגף לאכלוס. היא כבר עשתה ביקורים בכל המקומות. אני רוצה להגיד לכם דבר טוב: אין משרד ממשלתי שלא רוצה לפתור את הבעיה. בכל המשרדים – רווחה, ביטוח לאומי, משרד הבריאות, הבינוי, "עמידר", המינהל – כולם קשורים, כולם רוצים לפתור את הבעיה, רק לכל אחד יש כללים משלו. אנחנו נביא בקרוב – ייקח לנו חודש-חודשיים – החלטה שתאפשר למעשה לאנשים האלה להגיע לדיור איפה שהם צריכים. אנחנו הקצינו לנושא הזה 100 מיליון ש"ח, ברשימה שהיא ספציפית, מחוץ לרשימות האחרות, עבור הנכים הרתוקים לכיסאות גלגלים. עזר לי בזה מאוד סגני ז'קי לוי. אני בא לנושא שלשמו התכנסנו, מה שנקרא. יש יותר משכונה אחת שנמצאת במציאות הבלתי-אפשרית הזאת, שבה אנשים יושבים על שטחים שהם שטחים אטרקטיביים היום, היו אחרים לגמרי בעבר. אני מניח שכולכם יודעים, מכירים, את כפר-שלם, את שכונת-הארגזים ואת גבעת-עמל. בהזדמנות אני אספר לכם גם את הסיפור האישי שלי, שקשור לדבר דומה. גם סבא וסבתא שלי גרו ברחוב 60, שהיום מכונה רחוב קדם ביפו, בעג'מי, וכשהם הגיעו לשם ב-1948, זה לא היה בדיוק המקום הכי אטרקטיבי. חלפו 20 שנה, כבר אז הבינו שזה מקום מאוד אטרקטיבי, ופינו אותם. את הסיפור נספר בהזדמנות אחרת, אבל אני מכיר את הדבר הזה לא רע כילד. בכל המקומות האלה, מה שקרה – דרך אגב, אני ישבתי גם עם אנשי שכונת-הארגזים, גם ביקרתי אצלם, וגם בתל-עמל, וגם בכפר-שלם, וגם בשכונת-הקרוונים בבת-ים, שזה דבר יותר חדש, ויש עוד תופעות כאלה. בכל מקום כזה יש גרעין ראשון, יש מצטרפים, ויש אחרי כן אחרים; ואני אמרתי לאנשי משרדי – וזאת הייתה ההנחיה: תתייחסו לעניין ברוחב לב. כאשר יש 100 אנשים או 200 אנשים שצריך לפנות אותם, אבל בונים 1,000 יחידות דיור, בואו נקדיש גם לאלה שבספק מגיע להם, ניתן להם ליהנות מהספק הזה, נעשה אותם אזרחים יותר טובים, ניתן להם תנאים מתאימים, וכל הנושא הזה יבוא על פתרונו. אף-על-פי שמשרד הבינוי והשיכון בנושא הזה של גבעת-עמל – בניגוד לכפר-שלם ושכונת-הארגזים – איננו מעורב, אני ביקשתי שהנושא לא יבוא לתשובה של משרד האוצר ומינהל מקרקעי ישראל, אלא יישאר בתשובה שלי. ואני משיב בעניין הזה, ואומר לכם שאני מברך על הצעת החוק, לא מפני שהדרך הנכונה והראויה לפתור דברים היא בחקיקה פרטנית על שכונות, אלא מפני שכאשר מגיעים למצב שבו לאורך עשרות שנים אין פתרון, מן הראוי שהכנסת תידרש לעניין, תחליט, תחייב את הממשלה והגופים המבצעים, ואנחנו נעשה את הדברים. ולכן אני ממליץ שאנחנו נצטרף להצעת החוק, נביא לפתרון הנושא הזה, הכתם המאוד-בעייתי הזה מבחינה היסטורית – גם בשכונת-הארגזים, וגם בכפר-שלם, ובוודאי בגבעת-עמל, שנמצאת בלב-לבה של צפון תל-אביב הישנה – כדאי שאנחנו ניתן לאנשים האלה את התנאים לחיות, ונפתור את העניין הזה, וניתן להם לגור איפה שצריך, ושעיננו לא תהיה צרה במה מישהו מקבל, אלא להפך, נעשה את זה ברוחב לב. ולכן אני ממליץ לתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. אנחנו נצביע בנפרד על כל אחת משלוש ההצעות. ראשונת ההצעות – הצעת חוק להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת-עמל, התשע"ו–2016, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי וקבוצת חברי הכנסת. אנחנו מצביעים בקריאה טרומית – מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת-עמל, התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 35 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ועוברת לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. אנחנו עוברים להצביע על הצעת חוק השנייה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת יעל גרמן מבקשת להוסיף את תמיכתה בחוק לפרוטוקול. הצעת חוק להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת-עמל, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת. אנחנו מצביעים. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת-עמל, התשע"ה–2015, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 38 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת החוק הזאת עברה, וגם היא עוברת לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק השלישית, הצעת חוק להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת-עמל, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה טרומית. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת-עמל, התשע"ה–2015, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 40 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת החוק הזאת עברה ותועבר יחד עם קודמותיה לדיון ולהכנה בוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מניעת עיקול כספי ערובה שהשתלמו למזכירות בית-המשפט למטרות שחרור ממעצר), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1001/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, אם כן, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מניעת עיקול כספי ערובה שהשתלמו למזכירות בית-המשפט למטרות שחרור ממעצר), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יואב בן צור וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי סגן השר, מונחת לפניכם הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מניעת עיקול כספי ערובה שהשתלמו למזכירות בית-המשפט למטרות שחרור ממעצר). על-פי החוק הקיים כיום, אדם שעל-פי החלטת בית-המשפט השתחרר ממעצר בתמורה להפקדת ערבויות בקופת בית-המשפט – קופת בית-המשפט היא בגדר מחזיק. אי לכך, במידה שיש נגד העצור עיקול בגין הליכי הוצאה לפועל המתנהלים נגדו, הרי שכספי הערובה ניתנים לעיקול. במילים אחרות, העצור ייוותר במעצר לא משום שבית-המשפט סבור שיש עילה שייוותר במעצר; להפך, בית-המשפט סבר שצריך לשחררו בערבות, אבל הוא ייוותר במעצר משום שלא יהיה מי שישים את כספי הערובה, מחשש שאלה יעוקלו בגין הליכי הוצאה לפועל. כך נמצא שחירותו של אדם המוקנית לו על-פי חוק – בית-המשפט סבר כי אפשר לשחררו ממעצר בתמורה להפקדת ערבויות מתאימות, והוא יושב במעצר. יצוין גם כי כבוד השופט אליקים רובינשטיין עמד על כך בפסק-דין אייל זלמן נגד מדינת ישראל, ולאור חשיבות הדברים אצטט את דברי בית-המשפט: "שעה שהוצא צו עיקול, מזכירות בית-המשפט היא בגדר מחזיק ועליה לפעול בהתאם לצו. כך הדין. אולם סבורני כי סוגיה זו אינה חפה מבעייתיות, וייטיב המחוקק לעשות אם יידרש אליה". בהמשך דבריו אומר כבוד בית-המשפט: "עם זאת, כאמור, סבורני כי אין המצב החוקי דהאידנא מאפשר תוצאה אחרת מזו שאליה הגיע חברי; לשם כך נדרשת התערבות המחוקק, ויפה שעה אחת קודם". החוק המוצע על-ידי ועל-ידי חברי חברי הכנסת מנחם אליעזר מוזס, קארין אלהרר ודב חנין, בעצם נענה לקריאתו של בית-המשפט העליון לתקן עוול מובנה בחוק הקיים, שיש בו כדי לשלול חירותו של אדם שלא בצדק ובניגוד גמור להחלטת בית-המשפט, המורה על שחרורו בערבות. אני מבקש מחברי חברי הכנסת לתמוך בהצעת חוק זו. אני סבור שגם בית-המשפט סבר בפסק-הדין המצוטט שחירותו של אדם צריכה להישמר ככל האפשר. גם לחייב אמורות להיות זכויות, ואין כל סיבה שאדם ישב במעצר על לא עוול בכפו רק משום שאין מי שיפקיד עבורו את הערבות מחשש לעיקולה על-ידי הליכי ההוצאה לפועל. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. משיב על ההצעה, בשם שרת המשפטים, השר יובל שטייניץ. הזכירו לי מהמזכירות שזה עד עשר דקות. אנחנו לא מגבילים שרים. <חיים ילין (יש עתיד):> שיתנצל. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> רק – בפני מי להתנצל? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – – עם מתווה הגז החדש. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא, אני דווקא אקרא את התשובה של שרת המשפטים בנאמנות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מניעת עיקול כספי ערובה שהשתלמו למזכירות בית-המשפט למטרות שחרור ממעצר), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יואב בן צור, מבקשת לתקן את חוק ההוצאה לפועל כך שייקבע בו שכספים שהפקיד הנאשם בקופת בית-המשפט כערובה לשחרורו ממעצר יהיו פטורים מעיקול במסגרת הליכי הוצאה לפועל. כיום, הנהלת בתי-המשפט נחשבת לצד שלישי, שאפשר לעקל אצלו כספים של חייבים בהוצאה לפועל. לפיכך, כאשר נאשם בהליך פלילי שהוא גם חייב בהוצאה לפועל, מפקיד עירבון לצורך שחרורו, אפשר לעקל את כספי הערובה ולממשם. מצב זה מעורר כמה קשיים: ראשית, מטרת הפקדת ערובה לשחרור ממעצר או הערבות לשחרור ממעצר היא להבטיח את התייצבותו של נאשם להמשך ההליך הפלילי בעניינו, כך שעיקול כספי הערובה עלול לסכל את מטרת ההפקדה; שנית, כפי שצוין בדברי ההסבר להצעה, החשש שמא יעוקלו כספי הערובה עשוי למנוע מנאשם לפעול לגיוס הכספים שנדרשים לשחרורו או להסתייע בצדדים שלישיים לשם כך, וכך הנאשם ייוותר במעצר בשל חוסר יכולת כלכלית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שקט, חברי הכנסת. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> עמדת הממשלה היא שתכלית ההצעה ראויה, ויש מקום להסדיר את הסוגיה המועלית בה – מניעת עיקול כספי ערבות שהופקדו לצורך שחרורו של נאשם בערבות ולשם הבטחת התייצבותו להליך הפלילי. לצד זאת, להצעה יש השלכות על אינטרסים חשובים נוספים, ובהם של זוכות בפסק-דין מזונות ושל נפגעי עבירה שנפסקו לטובתם פיצויים. ביקשתי – אומרת שרת המשפטים – מחבר הכנסת בן צור, והוא נענה לבקשתי, להחריג חובות מסוימים מתחולת החוק. נוכח האמור, ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק, כפוף להחרגתם של נפגעי עבירות וזוכות בפסק-דין מזונות. ההצעה תקודם לאחר ההצבעה הטרומית כפוף להסכמת משרד המשפטים, ותחזור לדיון בוועדת השרים לפני קריאה ראשונה. כפוף לאמור לעיל, הממשלה תומכת בהצעת החוק. מי המציע? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בן צור. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> בן צור. איפה הוא? בן צור, אתה מסכים לתנאים של שרת המשפטים? תגיד: מסכים אנוכי. <יואב בן צור (ש"ס):> מסכים אנוכי, אדוני. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> יפה, אוקיי. אם כך, הממשלה מציעה לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מוכרח להודות שאני לא מבין את ההבחנה, אבל בסדר. על רקע תמיכתה של הממשלה ביקש חבר הכנסת אחמד טיבי להתנגד להצעת החוק. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה אתה שותה מים? צריך אומץ בשביל להגיד את הדברים? <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אפרופו עיקול – אין ספק שההצעה ראויה. <מירב בן ארי (כולנו):> עכשיו הסיבה – – – נגד. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אין ספק שההצעה ראויה. השאלה אם לעקל שקר, בקו"ף, או לעכל את האמת, בכ"ף, יכולה להיות תוצאה של הסתה – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – ואיך להביא את השקרנים לבית-משפט, כמו שאומרת הצעת החוק? לפני שעה קלה התפרסם על-ידי הפרקליטות הצבאית בבית-המשפט הצבאי שבו מתנהל המשפט נגד אלאור אזריה – – <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – סרטון, על-ידי הפרקליטות, שמראה שמישהו דוחף את הסכין לכיוונו של עבד אל-פתאח א-שריף שנמצא שותת דם בכביש, ומישהו שאומר: הכלב הזה, ואז דוחף לו את הסכין. מה יגיד ראש הממשלה עכשיו? יתקשר לאבא של החייל ויגיד לו: תחזירו את הסכין? <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה זה שונה מפרשת האונס? זה אותו דבר בדיוק. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> חכה, חכה, יש התפתחות של – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> יש מדרגות, הבנתי. זה בדיוק פרשת האונס. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יש מדרגות. יש קרשנדו ויש – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> הבנתי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> יגיד: אונס לאומני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> עכשיו, מה יגיד ראש הממשלה? יגיד שהשמאל והערבים זרקו את הסכין? התקשורת זרקה את הסכין? ואז אני נזכר בפוסט שכתב ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, בנג'מין נתניהו. הוא כתב פוסט על אונס לאומני, כביכול, שלא היה. היום התברר שלא היה. הפלסטינים שהיו במעצר שוחררו. <קריאה:> אתה לא יודע אם היה או לא – – – <קריאה:> תגיד "ככל הנראה". <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה מה שהשוטרים אומרים. עכשיו, אני רוצה לדבר ברגישות המתבקשת ולהגיד שהסיפור יכול להיות סיפור קשה, אנחנו לא מכירים את כל הפרטים, והמשטרה אומרת, לפי ההודעות היום, שהם שוחררו כי כנראה זה לא היה. אבל ממתי ראש ממשלה נתניהו מתייחס לאונס? ממתי? אי-פעם בחיים הוא התייחס לאונס? אלא אם כן יש פה הזדמנות של הסתה. ואז הוא העלה פוסט, כאילו שהוא היה אחרון המסיתים הקטנים – כאילו שהיה ענת ברקו. ואז, ואז הוא נאלץ, אחר כך, כי התקשרו אליו מהמשטרה כנראה, או המזכיר הצבאי אמר לו: הסיפור לא כל כך ברור; למה לתקוף את השמאל, את התקשורת, מחזית, מפה לפה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ולכן אתה מתנגד לחוק. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – בצלאל סמוטריץ, בכיר אנשי הימין הקיצוני ההזוי, אל תדאג, יש לך תחרות קשה עם ראש ממשלה, ו-לדרבי יש חוקים משלו; שניכם מאותו מחנה, אותה השקפת עולם, אבל ראש הממשלה – אתה יודע מה, בעצם? אחרי שאתמול עשו יויו – החזירו את המרכיב הלאומי, לא החזירו – ראש הממשלה שקל כנראה להחזיר את הפוסט אתמול. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת טיבי, תודה רבה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ראש הממשלה בנימין נתניהו, הגיע הזמן שתתנצל, גם לשמאל, גם לתקשורת – – <קריאה:> לערבים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – גם לנשים, שהשתמשת בהן באופן פוליטי, רדוד, נמוך, לא מוסרי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה, חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: תתבייש לך, בנימין נתניהו. בוש לך.) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שוכרן ג'זילן, אחמד טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> להתבייש זה מה שצריך לעשות, להתבייש. (אומר בערבית: אלוהים לא ייתן לך בריאות.) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת טיבי, שנימק לנו מפורטות את התנגדותו להצעת החוק. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מניעת עיקול כספי ערובה שהשתלמו למזכירות בית-המשפט למטרות שחרור ממעצר), התשע"ה–2015. מי בעד ומי נגד – בקריאה טרומית? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מניעת עיקול כספי ערובה שהשתלמו למזכירות בית-המשפט למטרות שחרור ממעצר), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 27 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חבר הכנסת טיבי רק נוכח. חברת הכנסת גרמן מבקשת שוב להוסיף את תמיכתה בחוק לפרוטוקול. אנחנו נענים לה. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, והיא עוברת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למקבלי קצבת ילד נכה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2748/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> והסעיף הבא שעל סדר-היום הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למקבלי קצבת ילד נכה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת קארין אלהרר, בנימוק מן המקום. חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת אלהרר תפסה את מקומה, ושתי דקות לרשותך, גברתי – דקה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אז תראו, זה לא קורה הרבה בבית הזה, אבל אני באמת רוצה לברך. הגעתי לכנסת הזאת כדי לתקן חיים של אנשים ולמצוא את הנקודות הקטנות שבהן הידע והניסיון שלי יכולים לגרום להקלה בחייהם של ילדים ומבוגרים עם מוגבלות. אני רוצה להודות שהייתה התגייסות באמת יוצאת מן הכלל, וראוי שאני אזכיר במיוחד את חברי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, היושב-ראש, ואת שר הרווחה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – משהו? <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא, כשצריך לתת קרדיט, נותנים, ככה זה עובד. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה שאמרתי עליו זה הקרדיט הכי גדול – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> טיבי, אבל למה על הזמן שלי? <קריאות:> – – – שמת אותו באותו ליגה כמו ביבי עכשיו – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני אתחיל להוציא החוצה. אם תתחרו במחמאות אלי, אני אצטרך להוציא החוצה. חברת הכנסת אלהרר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תאמין לי, זו המחמאה הכי גדולה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – את תמיכתו של שר הרווחה חיים כץ, ושל ועדת השרים, שאפשרה התחלת דרך לתיקון קטן אבל כל כך משמעותי למשפחות רבות בישראל. ובשביל תיקונים כאלה, לדעתי, אנחנו פה, כי התיקונים הקטנים האלה הופכים יחד לשינוי גדול באורח החיים של אנשים. אז מה בעצם ההצעה מבקשת? עד היום הורים לילדים עם מוגבלות שמקבלים גמלת ילד נכה נאלצו להגיע עם ילדיהם לשתי ועדות רפואיות שונות של הביטוח הלאומי: אחת שתקבע את זכאותו של הילד לקצבת ילד נכה, והשנייה, שתקבע את האחוזים הרפואיים לצורך הטבות מס. ההורים כמובן נדרשו לשלם בשביל ועדת מס מאות שקלים, והיו נדחים וחוזרים, וכל זה בלי לדבר על המסמכים, הטרטור, להוכיח שהילד שלך מספיק נכה, ושכמובן מצבו לא ישתנה. התיקון, שהתחלנו את הדרך בלהעביר אותו, יוסיף את הילדים מקבלי קצבת הנכות, ילד נכה, לרשימת הזכאים לפטור והנחות ברשות המסים, ובכך תיחסך מההורים ביורוקרטיה, סחבת, והצורך הכל-כך קשה להעביר ילדים בין ועדות רפואיות שונות. מדובר בילדים שמקבלים קצבת ילד נכה בשיעור שלמעלה מ-100%, בהם ילדים עם נכויות קשות ומורכבות, מוגבלות שכלית קוגניטיבית-התפתחותית בינונית וקשה, ילדים עם עיוורון, חולים אונקולוגיים, ילדים בספקטרום האוטיסטי ברף הגבוה ועוד. הפטור ממס הזה עשוי להקל עליהם בתהליך של פדיון קופת הגמל, הקלה בתשלום מס רכישה כשההורים צריכים לרכוש כדי לאפשר להם חיים בשוויון וכבוד. אז אני שוב רוצה להודות לכל מי שלקח חלק בהצעת החוק הזאת, ומקווה שנמשיך לפתור בעיות בחוק שמקשות על משפחות, על אזרחים רבים במדינת ישראל. אני מאחלת שגם הדיונים יתקיימו בוועדה מהר ככל האפשר כדי לאפשר זאת. אז תראו, לצד המשחקים הפוליטיים אפשר באמת גם לעשות כאן דברים חשובים, וזה באמת יום שאני מודה על כך שאני כאן. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. משיב על ההצעה בשם הממשלה סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברת הכנסת קארין אלהרר, זו לא פעם ראשונה שמשרד האוצר ושר האוצר נענים לבקשתך – ההצעות שלך הן הצעות טובות. זה המקום גם להגיד יישר כוח לשר משה כחלון. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק שלך, כפוף לכך שבהמשך היא תקודם בהסכמת משרד המשפטים, משרד האוצר, משרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי, ותוחזר לוועדת השרים לפני קריאה ראשונה. מקובל עלייך התנאי? <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז אני מבקש מכו-לם לתמוך בהצעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה בקריאה טרומית על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למקבלי קצבת ילד נכה), התשע"ו–2016. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס למקבלי קצבת ילד נכה), תשע"ו–2016, לוועדת כספים נתקבלה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו נוסיף את התודה לפרוטוקול. 27 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה התקבלה בקריאה טרומית ומועברת לדיון בוועדת הכספים של הכנסת. <הצעת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) (תיקון – הגברת השקיפות בעניין הפרשות לפנסיה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2906/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) (תיקון – הגברת השקיפות בעניין הפרשות לפנסיה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יעקב פרי וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת פרי, כתוב לי כאן שתשובה והצבעה במועד אחר. <יעקב פרי (יש עתיד):> צודק. מה שכתוב לך נכון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני, עשר דקות לרשותו, בבקשה. <יעקב פרי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השבוע נכנסה לממשלה סיעת ישראל ביתנו – חיים, תפריע לכולם, רק לי לא. זה השר שטייניץ. השבוע נכנסה לממשלה סיעת ישראל ביתנו, וכולנו היינו עדים לסאגה התקשורתית, לאחת מהדרישות המרכזיות של ישראל ביתנו כדי להיכנס לקואליציה, והיא העלאת הפנסיות לעולי ברית-המועצות. אני רוצה לברך את השר ליברמן, את השר כחלון, כל אחד על ההתעקשות שלו, ועל הקצאה של 1.4 מיליארד שקלים להגדלת ההכנסה החודשית של כלל הקשישים בישראל. אך כולנו כאן יודעים שאפילו סכום נכבד זה אינו מספיק באמת כדי להתמודד עם בעיית העוני המחפיר של הקשישים במדינה. 1.4 מיליארד שקלים הנפרסים על פני כמה שנים הם רק פלסטר; 1.4 מיליארד שקלים של אלתור עבור בעיה עמוקה ושורשית הרבה יותר. 1.4 מיליארד השקלים הללו הם מענה לא מספק לתוצאות הקשות של היעדר מדיניות ממשלתית בנושא מוכנות המדינה להזדקנות האוכלוסייה בכלל ולקצבאות לאחר גיל הפרישה בפרט. אין זה סוד שמדינת ישראל אינה מדינת רווחה מהמעלה הראשונה; מדינת ישראל החליטה שהיא לא דואגת לכל צרכיו של הקשיש בהגיעו לגיל זיקנה, ועליו לדאוג לעצמו במרוצת חייו. המדינה קבעה כי על כל אחד מאזרחי ישראל חובה לדאוג לעצמו למקורות הכנסה, גם בעת זיקנתו, לאחר ששעבד את מרב שנות חייו לעבודה ותרם לכלכלת המדינה. כיום הצעירים חייבים לחשוב על תכנון עתידם בגיל הפרישה כבר עם סיום שירותם הצבאי, ויש לכך סיבות רבות, שהזמן המועט שלי על הבמה לא יספיק כדי לפרוט את כולן. לא אכנס אתכם כאן היום לשאלה אם זה טוב או לא טוב, זוהי עובדה קיימת. אבל התוצאה של זה היא שהמדינה חייבת להתוות מדיניות ולנהל בצורה טובה הרבה יותר את סוגיית הפנסיות, על כל רבדיה. הלוואי שיכולתי לעמוד כאן היום ולומר שהמדינה החליטה בשנת 2008 שהגיעה העת להתוות מדיניות של הפרשות לפנסיה חובה מתוך הצבת יעדים ולאחר מחשבה מעמיקה, אבל זה, חברותי וחברי חברי הכנסת, לא המצב. בשנת 2008 הוחל לראשונה צו ההרחבה לפנסיה חובה במשק, אך למעשה צו ההרחבה לא נחקק בכנסת; צו ההרחבה אינו תולדה של מחקר מעמיק או של הצבת יעדי מדיניות ברורים ושקולים, אלא תולדה של משא-ומתן, כיפופי ידיים בין ארגוני המעסיקים לבין ארגוני העובדים הגדולים במשק, ולכן העיוותים הרבים שלהם אנו עדים בתחום הפנסיה לא צריכים להפליא אותנו. למעשה, עד שנת 2008 ההפרשות לקרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים היו הטבה שניתנה בעיקר במסגרת הסכמים קיבוציים שונים למקושרים ולקבוצות העובדים החזקות במשק. אחד מהעיוותים שנוצרו הוא העובדה שמעסיקים רבים אינם מפרישים לקופות הגמל לקצבה עבור מלוא שכר הברוטו שהעובדים מורגלים לו, ונוצר עיוות, מה שקרוי בפי רבים "שכר להפרשות". במילים פשוטות, השכר להפרשות הוא הדרך של מעסיקים שלא להפריש לפנסיה בגין מלוא השכר החודשי. מעסיקים יכולים לקבוע שכר בסיס כשכר להפרשות, ועליו מיני תוספות שונות ומשונות שמגדילות בפועל את הברוטו לעובד בסוף החודש, אך למעשה המעסיק פטור מלהפריש בגין התוספות האלה לפנסיה. המצב הזה יוצר עיוות משמעותי, שהמדינה אינה מתייחסת אליו, וכך היא מפילה אותו על גבו של האזרח, שאמור להסיק את המשמעויות ולהבין מתלוש השכר שלו שהשכר להפרשות נמוך מהשכר ברוטו שהוא רגיל אליו. זה אומר גם שהקצבה הצפויה לו בקרן הפנסיה תהיה נמוכה משמעותית מהשכר שאליו הוא רגיל. עבור רבים מהאזרחים מה שתיארתי עתה הוא ג'יבריש, וזו בדיוק הסיבה לכך שהגשתי את הצעת החוק שאני מציג בפניכם היום. רובד אחד מרכזי של התמודדות עם סוגיית הפנסיה הוא מודעות הציבור. לנוכח המצב הקיים בפנסיה, כפי שפירטתי, מידע וידע הם הכרחיים לתהליך קבלת ההחלטות של הפרט. עבור רבים מדי מאזרחי ישראל תחום הפנסיה הנו חור שחור. רבים בציבור אינם מודעים לנושא הפנסיה ולמשמעותו הקריטית עבורם. דורית סלינגר, הממונה על הביטוח במשרד האוצר והרגולטור המקצועי המרכזי לנושא, הודתה בגילוי לב לאחרונה בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה שיש מודעות נמוכה מאוד של הציבור בנושאי הפנסיה. היא ציינה שמצב זה מחייב אותנו להתערב ולקחת אחריות. גם מבקר המדינה ציין בדוחותיו כי לעובדים רבים אין מודעות לזכויותיהם, וכי על המדינה לנקוט פעולות להגברת המודעות שלהם באמצעים שונים. הנגשת מידע היא גם האפשרות להבין את המידע, לנתח אותו ולעבד אותו מבחינה ויזואלית. לכן, עקרון השקיפות והנגשת המידע לא מתממש אך ורק על-ידי הצגת מסד נתונים לעובד בדמות תלוש שכר. הנתונים הם רק נדבך אחד במושג מידע, ובמיוחד בנושאי הפנסיה עלינו לוודא שהנתונים אכן יהפכו למידע שימושי. הצעת החוק שאני מביא בפניכם היא צעד הכרחי וחשוב כדי לקדם את הנגשת המידע החיוני הזה לאזרחים ואת לקיחת אחריות של המדינה בנושא החינוך הפנסיוני. עם יד על הלב, כמה מכם התעמקו בתלוש השכר שלכם ומבינים את המשמעות של כל הרכיבים בו? אני מרשה לעצמי להניח שרבים מכם לא עשו זאת. בהחלט צריך לעשות זאת, אבל אנחנו צריכים להיות גם ריאליים. מסקר שערך העיתון "גלובס" בשנת 2013 עלה כי לפחות שליש מהעובדים בישראל אינם יודעים כמה המעסיק מפריש עבורם לפנסיה, וזה למרות העובדה שהם מקבלים תלושי שכר. המספרים הם כנראה גדולים הרבה יותר. מנגד, סביר יותר שהעובדים קוראים את תנאי העסקתם במסגרת ההודעה לעובד, בשפה פשוטה וברורה. העלאת הנתונים על הפנסיה במסגרת ההודעה לעובד עשויה להעלות משמעותית את מודעות העובדים לנושא ההפרשות הפנסיוניות. הצעת החוק הזאת גם עשויה לפתור מקרים של חוסר בהירות בתנאי ההעסקה לגבי השכר המופרש, מצבים שבהם שכר אינו מופרש בהתאם להסכם ההעסקה ומקרים אחרים שבהם מוסכם על שכר אחד ובפועל – התייחסו לשכר אחר. חברתי וחברותי חברי הכנסת, אין להצעת החוק הזאת עלות תקציבית, והמידע ממילא נמצא אצל המעסיקים, ולפיכך איני רואה סיבה מהותית מדוע בחרה ועדת השרים לדחות את ההצבעה על החוק בשלושה חודשים, ולא להעבירה באופן מיידי ולהקל על הציבור. רבים אינם מבינים שהקצבה שהם יקבלו מקרן הפנסיה נמוכה משמעותית משכר הברוטו שהם רגילים לראות בסוף החודש בשנות עבודתם, ועלינו לנקוט את מרב הצעדים האפשריים להגברת המודעות לנושא הפנסיוני. עלינו לדאוג למחר – מחר שלא ידרוש מאתנו לשים פלסטר תקציבי על בעיה גדולה; מחר שלא ידרוש מהסיעות השונות לעשות הון פוליטי על גב קשישים ולא יאלץ להתמודד עם עוני מזעזע בקרב קשישים. הצעת החוק הזאת היא סנונית ראשונה, ואני קורא לכם, חברי הקואליציה וחברי ועדת השרים לחקיקה, אנא, למדו את הנושא ותמכו בה כאשר תועלה שוב לוועדה. אל לנו להיות חלק מהגוף שמקשה על הציבור, אלא כזה המקל עליו ומאפשר לו גישה למידע כה חשוב. תודה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. סיימנו את החקיקה להיום. <הצעות לסדר-היום> <הכוונה להעביר גופים ממשלתיים אל מחוץ לירושלים> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: הכוונה להעביר גופים ממשלתיים אל מחוץ לירושלים, מס' 3638, 3681, 3686 ו-3699. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני אפתח דווקא באיזה משפט שקרוב לכולם, ללבנו: "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". אתמול, אחרי מאמצים אדירים, הופעתי יחד עם חברים אחרים – הגשנו התנגדויות לבנייה במצפה-נפתוח, מה שנקרא בלשון העם הירושלמית ליפתא, אותה ריאה ירוקה המשמשת כביתם של הצבאים הירושלמיים. במורדות הכניסה לעיר קמו להן תוכניות בנייה הרסניות שאיימו להחריב את היער. אך כל המאמצים שהשקענו, הן כאן בבית הזה בוועדת הפנים והן בהגשת התנגדויות, בניסיון לעצור את רוע הגזירה – לא צלחו. בקדנציה הקודמת עמדתי מעל הדוכן הזה והסברתי כמה חשוב להקים את הוותמ"ל. לא זאת הייתה הכוונה. הכוונה – שהוותמ"ל ישלוף ויחלץ את אותן תוכניות בנייה שלא הצליחו לצאת אל הפועל ונתקעו במחוזי ובמקומי. אבל הנה לקח הוותמ"ל לעצמו כוח יתר והחל לאשר תוכניות גם כאשר הרשות המקומית אינה רוצה לאשר אותן והן אינן במסגרת הסכמי גג. ולא זו הייתה הכוונה. אתמול, לשמחתי, אף-על-פי שהגשנו כ-10,000 התנגדויות, אחרי מחצית היום השתכנע השופט שעמד בראש הוועדה הציבורית שאין לוותמ"ל סמכות לדון בתוכניות האלה, והחזיר את התוכניות – הנוראות – הגרועות האלה, שאיימו על היער ואיימו על החי והצומח – חזרה למחוזי. אני מאוד מקווה שנצליח לעצור את המהלך הזה. אדוני היושב-ראש, בדקה שנשארה לי – יש איזושהי מגמה של עזיבת העיר ירושלים, והנה, אנחנו נמצאים ביום ירושלים, שעל ראש שמחתנו, וכמעט כולם בבית הזה רוצים לחזק את העיר הזאת, שכל כך יקרה לכולנו וקרובה ללבו של העם היהודי. והנה, החלה מגמה של עזיבת העיר על-ידי משרדי ממשלה וגורמים ממשלתיים, וזה מחליש את העיר. רשות השידור, תאגיד השידור הציבורי, עוזב את העיר לכיוון מודיעין, אדוני. אז מה יגידו – בדרך כלל הפתיח הוא "קול ישראל מירושלים" – אז מה יגידו, "קול ישראל ממודיעין"? <קארין אלהרר (יש עתיד):> עמדנו על זה בחוק, שזה יהיה בירושלים. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל אם הוא ישב במודיעין, גברתי, אני אגיש חוק נגדי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה לא ירושלים. <מיקי לוי (יש עתיד):> זו הטעיית הציבור, וצריך לעשות את כל המאמצים שזה יישאר בירושלים. וגם המדען הראשי, אף שאני וחברים אחרים התנגדנו לעזיבתו את העיר, העביר את משרדיו, עם תקציב ענק, למודיעין. אדוני היושב-ראש, אני מזהיר את כולנו מהמדרון החלקלק הזה. משפט אחד, ברשותך, על הרובע היהודי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט אחרון. <מיקי לוי (יש עתיד):> הרובע היהודי בירושלים עומד ליפול שנית. יזמנו בוועדת הפנים, חברי כנסת ירושלמים, דיון זריז – יש השתלטות על הרובע היהודי, יש בעיות ביטחוניות. החברה המנהלת את הרובע איננה ממלאת את תפקידה. אני מקווה שיושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת ייענה לבקשה שלי ויקיים את הישיבה הבאה של ועדת הפנים ברובע היהודי, כדי לבחון איך בולמים את נפילת הרובע היהודי בפעם השנייה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, ואחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת גפני, אם יהיה פה – אחרון הדוברים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מקומה ומעמדה של ירושלים כעיר בירה הם כמשהו שמסמל את מה שאנחנו נוהגים לקרוא "קומת ירושלים" בתהליכי הבניין והתקומה של העם היהודי – אז מראשית היווסדו אנחנו מדברים על שתי קומות. דיברתי על זה כבר בשבוע שעבר, על ימי ספירת העומר, זה מין איזה מעלה שבו אנחנו מטפסים מקומת החירות הפיזית, שאותה קיבלנו בפסח, ביציאת מצרים, אל החירות הרוחנית שאנחנו מקבלים – נקבל, בעזרת השם – בעוד שבוע וחצי, בשבועות, ובתווך הזה אנחנו מטפסים לאט-לאט בין שתי הקומות הללו. וההשגחה העליונה סובבה לנו גם את ימי הבניין שלנו, את ימי התקומה, שזכינו להם בדורותינו אנו, בדיוק אל תוך אותם ימי בניין היסטוריים. וגם כאן אנחנו מטפסים בשתי קומות: קומת החירות הפיזית שלנו – יום העצמאות, ה' באייר, שחגגנו זה מכבר כולנו, כל עם ישראל; באיזשהו מקום יציאה מעבדות לחירות, מגלות, משעבוד, לחירות ולעצמאות, ואנחנו מטפסים במעלה ונתקלים, נפגשים, בעזרת השם, בשבוע הבא, בכ"ח באייר, עם יום ירושלים. וקומת ירושלים מסמלת בתהליכי התקומה, בבניין הלאומי המתחדש שלנו, את קומת הרוח, את קומת התוכן. ארץ-ישראל בלי ירושלים – זה יכול להיות גם באוגנדה. ירושלים שניצבת במרכזה של ארץ-ישראל וקדושה מכל ארץ-ישראל מסמלת עבורנו את קדושתה של ארץ-ישראל, את מעמדה, את תפקידה, את השאיפה שלנו להמשך הטיפוס במעלה התשובה והגאולה הזה אל בית-המקדש. דיבר כאן קודם סגן השר הרב פרוש, בהמשך לדבריו של יושב-ראש הכנסת באירוע המיוחד שהיה כאן היום לציון יום ירושלים, על שאלת הנוסח של תפילת "נחם" בתשעה באב. אז אני קטונתי מלהיכנס לשאלה ההלכתית ולשאלת הכתפיים שנדרשות כדי לשנות או לא לשנות, אבל עצם השאלה היא שאלה נכונה. יש משהו כפוי טובה, קצת, בעובדה שאנחנו היום כאן במדינת ישראל בשנת תשע"ו מחזיקים את אותו סידור שהסבתא שלי החזיקה במחנה הריכוז ובגטו. קשה, קשה קצת. כן, אנחנו עומדים ומבקשים אותו דבר מריבונו של עולם? הרי היינו בגלות וביקשנו, וברוך השם נענינו כבר, בחלקים גדולים, ונתקבצנו לארצנו, אנחנו כבר לא בגלות, והדברים כמובן חייבים לבוא לידי ביטוי גם בסידור התפילה – אז הם באים לידי ביטוי בתפילה לשלום המדינה, ובהלל ביום העצמאות וביום ירושלים. אז את תפילת "נחם" אנחנו לא משנים, כיוון שאנחנו מדגישים ביום העצמאות את החסר הענק, הענק, שיש לנו כל עוד אין לנו בית-מקדש בנוי, עומד על תלו, והוא-הוא תפארתה של ירושלים, והוא-הוא, בעזרת השם, יהיה תפארתה של מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, שתלך ותתקדם, בעזרת השם, עד הגאולה השלמה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת סמוטריץ. חבר הכנסת גליק, בבקשה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת גפני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני יושב-ראש הישיבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת המתוקים והיקרים מן הקואליציה ומן האופוזיציה – – <יעקב פרי (יש עתיד):> מי יותר יקר, מהאופוזיציה או מהקואליציה? <יהודה גליק (הליכוד):> – – "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי". אני לא אשכח ולא אפקיר את ירושלים, ובכל הזדמנות שיש לי, גם כאן, בנאום הראשון שלי, כרגע, שאיננו נאום בכורה, אני אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. חברי חברי הכנסת, בשנת 2007 ממשלת ישראל החליטה להורות להעלות את כל היחידות הממשלתיות לירושלים. מאז, ההחלטה כמעט שאינה מיושמת. מבקר המדינה כבר העיר על כך יותר מפעם אחת. אז קודם כול, נתחיל בשבח. השרה מירי רגב – כל הכבוד לה – עם כניסתה לתפקיד הודיעה שמשרדה יעלה לירושלים, על כל יחידותיו, ואכן, ככה היא עושה; משרד התרבות עלה לירושלים. אני גם רוצה להודות לחבר הכנסת מיקי לוי, שהעלה את ההצעה לסדר-היום, ואני הצטרפתי אליו. אז אני רוצה, בבקשה, חברי חברי הכנסת – כמה נתונים עדכניים שקיבלתי מאנשי תנועת "התעוררות" בעיריית ירושלים, העוסקים בנושא כבר זמן רב. יש עשרות יחידות ממשלתיות שטרם עלו לירושלים – אני לא אלאה אתכם, אבל יש כאן: משרד האוצר; משרד החינוך; משרד הביטחון; משרד המשפטים; 15 יחידות של משרד הכלכלה לא יושבות בירושלים; לשכת הפרסום הממשלתי יושבת בתל-אביב; משרד החקלאות יושב באזור רחובות; שמונה יחידות של משרד הבריאות; תשע יחידות של משרד התקשורת, ועוד ועוד ועוד ועוד. ולא רק זאת, אלא שבשנה האחרונה יש מגמה הפוכה – יוצאים מירושלים: תאגיד השידור הציבורי עבר למודיעין; המדען הראשי עבר לתל-אביב; היחידה ללוחמה נגד הדה-לגיטימציה, שאנחנו נלחמים נגדה, עברה לתל-אביב. רבותי, ההשלכה הכלכלית של כל זה: 4,000 משרות של כ-60 יחידות ממשלתיות מחוץ לעיר, בניגוד להחלטת הממשלה בעניין; 40 מיליון הכנסות מארנונה שהעיר מפסידה; 130 מיליון בתצרוכת הפרטית כל שנה. רבותי, אם אנחנו מזלזלים בירושלים, מה נתפלא שהווקף בונה והורס בהר-הבית עצמו ובונה מבנה של שירותים תוך שהוא מצפצף עלינו, מזלזל בריבונותנו? מה נתפלא שחברי הכנסת הערבים אומרים שהם יצפצפו על החלטת המפכ"ל והם יעלו ולא אכפת להם? הם לא מתייחסים לריבונות שלנו בירושלים. רבותי, אנחנו בתחילת שנת היובל של השמחה העצומה – שחזרנו לירושלים המאוחדת. אנחנו חייבים בשנה הזאת לקבל על עצמנו להעלות את ירושלים על ראש שמחתנו. אני אשתדל גם להבא להשאיר עודף ולא לגלוש מעבר לזמן. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח, ועל כן ישיב לנו השר יריב לוין. האם אתה מאשר לנו לבנות את בית-המקדש? <שר התיירות יריב לוין:> מי אני? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אם קטון אתה בעיניך, הלוא ראש שבטי ישראל אתה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, בפתח הדברים אני רוצה להודות לחברי הכנסת שהעלו את הנושא החשוב הזה על סדר-היום, כי הוא בהחלט נושא מטריד, ואכן, צודקים – נדמה לי שפירט כאן חבר הכנסת גליק בצורה מסודרת את ההיסטוריה. החלטת הממשלה מס' 1661 מיום 13 במאי 2007 בעניין העברת היחידות הארציות של משרדי הממשלה לירושלים קבעה כי הממונה על הרכוש הממשלתי לא יאשר עריכת חוזים חדשים לבנייה, שכירות או שיפוצים ליחידות ארציות של משרדי ממשלה שאינם בתחומי העיר ירושלים, ואגף החשב הכללי ואגף התקציבים לא יתחייבו ולא יאשרו ביצוע הוצאה תקציבית למטרה זו, אלא באישור ועדת חריגים במשרד רה"מ. ועדת החריגים – בראשה עומד מנכ"ל משרד ראש הממשלה, וחברים בה נציב שירות המדינה, מנכ"ל המשרד לירושלים והתפוצות, הממונה על התקציבים במשרד האוצר, מנהל מינהל הדיור הממשלתי ומנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים. הוועדה מתכנסת מעת לעת ואכן דנה בבקשות כאלה ואחרות. מאז הקמתה דנה הוועדה בעניינן של עשרות יחידות ממשלתיות כאלה והחליטה שיותר ממחציתן צריכות לעבור לירושלים. אני רוצה להתייחס – היו כמה נושאים שהובאו גם בנוסח ההצעה לסדר-היום, גם אם לא בהכרח נסקרו בנאומים שהיו כאן. אחת הדוגמאות – הרשות לחדשנות טכנולוגית שהוקמה כתאגיד סטטוטורי בהתאם לתיקון מס' 7 לחוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה, התשמ"ד–1984 – שם נקבע במפורש, בחוק, שמקום מושבה של הרשות יהיה בירושלים, וכי תחילת סעיף זה תהיה בתוך שלוש שנים מפרסום התיקון לחוק. ועדת החריגים אשר הזכרנו אותה קודם מוסמכת לדון – זו בעיני נקודה חשובה, וכנראה היא לקונה משמעותית גם בהחלטה, ואולי נכון בכלל לתקן אותה באיזשהו מהלך חקיקה – ועדת החריגים מוסמכת לדון בעניינם של משרדי הממשלה ויחידות הסמך בלבד, ומה שקורה הוא שרוב הבעיות שנסקרות כאן, כמו עניין תאגיד השידור הציבורי, הן בעיות שנוגעות בתאגידים סטטוטוריים, חברות ממשלתיות וכדומה, והגורמים האלה אינם כפופים להחלטה הזאת וגם אינם נמצאים במקום שבו אפשר לאכוף עליהם את ההחלטה הזאת. אני יכול לומר, אדוני היושב-ראש, שכאשר אני נכנסתי לתפקידי כשר התיירות, הונחה בפני החלטה, למעשה, של החברה הממשלתית לתיירות להעתיק את משרדיה מירושלים למקום אחר. אני זימנתי אלי אז את יושב-ראש הדירקטוריון של החברה והודעתי לו במקום שאני מתנגד בכל תוקף למהלך כזה, ו-לא נעים לי לומר, ואני יכול להגיד את האמת: למזלי, הם עצרו את המהלך והקשיבו לי, כי לולא היו עושים כן, יש לי ספק גדול אם היה בכוחי בכלל למנוע מהלך כזה, שהרי הדירקטוריון הוא סוברני להחליט. זה בכלל מבטא עוד היבט של בעיה עמוקה וקשה שיש לנו, והיא סוגיית הכפיפות של החברות הממשלתיות למשרדי הממשלה שמחזיקים במניותיהן, והעובדה שבסופו של דבר הדירקטוריונים של החברות האלה פועלים, בעצם, באופן עצמאי לחלוטין, ובהרבה מאוד מקרים אפילו מנוגד למדיניות שהשרים מנסים להוביל ולהכתיב שם. בחלק מהמקרים, אגב, הדבר הזה גם לא מפתיע, מכיוון שהדירקטורים מתמנים לשלוש שנים, והם מתמנים על-ידי שרים קודמים, וכאשר נכנס שר חדש ומנסה להתוות מדיניות הדירקטורים הולכים לשאול את פי רבם, קרי השר הקודם, שמינה אותם, ובצורה כזאת בוודאי קשה מאוד לעבוד. לכן אני בהחלט חושב, אדוני היושב-ראש, שכדאי ונכון שהנושא הזה יובא לדיון בפני אחת מוועדות הכנסת בהקדם, כדי באמת לבחון אותו לעומק ולתת פתרונות גם נקודתיים – להביא את אותם גורמים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ועדת הפנים, נכון? ועדת הפנים לכאורה. <שר התיירות יריב לוין:> כן, אני חושב. אני חושב שראוי שהנושא הזה יידון שם, ויתקיים שם באמת דיון מקיף בסוגיה הזאת. אני, אגב, מוכרח לומר, אף שאני תושב מודיעין, שאני לחלוטין לא מקבל גם את הסוגיה של מעבר תאגיד השידור הציבורי למודיעין, וגם אם הוסבר לנו שזה זמני – הרי אין יותר קבוע מאשר הזמני הזה. אני לחלוטין לא מקבל את זה. אני חושב שאסור שהדבר הזה יקרה. אגב, בשעתו, כאשר הנושא הזה עלה בכנסת, נאמר במפורש במשרד התקשורת שלא רוצים שהדבר הזה יקרה ואין כוונה כזאת, ומסתבר שבתאגיד השידור הציבורי חשבו אחרת, ושוב – הם סוברניים לפעול, ולכן היכולת לאכוף עליהם – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא לא, אדוני השר, זה כתוב בחוק. <שר התיירות יריב לוין:> לא לא, אני יודע, החוק מחייב בהרבה מאוד מקרים, אלא שההעברה היא זמנית, כביכול, עד שיהיה מקום בירושלים. אין ויכוח שהחוק מחייב, אבל ההחלטה שלהם לבצע את המעבר הזה – כנראה אין, בסוף, גוף ממשלתי שיכול לכפות עליהם החלטה אחרת, כל עוד הדירקטוריון קיבל אותה. אולי באמצעות עתירה לבית-משפט יש דרך, אבל אני לא חושב שזה – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> הוגשה עתירה – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני לא חושב שזה המצב הנכון. המצב הנכון צריך להיות שהשר הנוגע בדבר יכול למנוע דבר כזה, ושמעבר כזה באמת נעשה בלי שום ועדת חריגים במקרה מאוד מאוד יוצא דופן, גם כאשר הדבר נוגע לתאגידים סטטוטוריים. לכן אני מציע שכל ההערות האלה באמת תובאנה לדיון רציני וכמה שיותר מהר – אפשר באמת בוועדת הפנים והגנת הסביבה – כדי שהדבר הזה יטופל, ואולי נצליח גם למנוע את המעבר של תאגיד השידור הציבורי, שוב, דבר שבעיני הוא מאוד מאוד לא נכון. לכן אני מציע לכנסת להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה, בהנחה שהדבר הזה מקובל על המציעים. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני. יש לנו שתי הבעות דעה. ראשון המביעים הוא חבר הכנסת חיליק בר, יושב-ראש עמית בשדולת ירושלים – נכון? לא טעיתי? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אחריו – חבר הכנסת דב חנין. דקה אחת, אדוני, לרשותך. בבקשה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני, גם כאחד מראשי השדולה למען ירושלים, וגם – זכיתי להיות חבר מועצת העיר ירושלים כחמש שנים לפני בחירתי לכנסת – ואתה יודע כמה אנחנו במסגרת העבודה במועצת העיר, יחד עם הכנסת והממשלה, ניסינו להיאבק – זה היה ערוץ 10, בזמנו, וזה היה מוסדות ממשלתיים אחרים. אני אומר לך, כחלק מהממשלה הזאת, שזה בסדר תמיד להרים את ירושלים על ראש שמחתנו ולהגיד משפטים יפים, אבל לא רק בגלל האופי של העיר והחשיבות הסימבולית בזה שהמוסדות הלאומיים שלנו יהיו פה, אלא גם משום שזה מקור פרנסה, ומה לעשות, ירושלים היא לא עשירה כמו תל-אביב, וגם משום שזה מקור פרנסה להמון – אולי אלפי – עובדים שיכולים להיות חלק מהעיר ולהתאהב בעיר; אני התאהבתי בעיר כשהגעתי לכאן כסטודנט, ונשבעתי שאני אשאר פה, ואני כבר 20 שנה פה. עליתי מצפת, שזו שכונה ירושלמית בצפון, לירושלים. לכן באמת, כבוד השר, אני מקווה – ואני יודע שירושלים מאוד חשובה לך – תעשו הכול לא רק כדי להשאיר את כל המוסדות הלאומיים בירושלים, אלא גם להעלות עוד ועוד מוסדות לירושלים. זה עבודה, וזה פרנסה, ואתם, כמחנה הלאומי – אני חושב שיש בזה גם לא מעט אידיאולוגיה. לנו זה חשוב לא פחות, ואנחנו נהיה שותפים לכם בכל מאבק להביא כל מוסד לאומי לעיר היקרה והחשובה שלנו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, הדיון עסק, בדרך הטבע, במורכבויות שקשורות לירושלים, אבל אני דווקא רוצה לברך היום את תושבי ירושלים – לברך אותם מקרב לב על הצלחת מהלך ציבורי אזרחי מרשים של התנגדויות לתוכנית הבנייה המיותרת והמזיקה במצפה-נפתוח – תוכנית הרסנית, מזיקה ומיותרת. יותר מ-10,000 התנגדויות הוגשו לתוכנית הזאת, שהיא גם הורסת אזור יפהפה בהרי ירושלים וגם פוגעת בבנייה במרכז ירושלים ובעתידה של ירושלים כעיר עם אורבניקה, עם עתיד עירוני ועם צורך לפתח את העיר בתוכה, ולא כל הזמן להתרחב ולהתפשט לכל מיני אזורים שמסביב לה. 10,000 ההתנגדויות האלה הובילו היום להחלטה להוציא את התוכנית הזאת, בגלל המורכבות שלה, מהוותמ"ל – אותו מסלול תכנוני אנטי-תכנוני מהיר ואנטי-דמוקרטי, לא מקצועי ולא רציני – ולהעביר את הדיון בכל הסוגיה הזאת לוועדה המחוזית. זה מה שצריך היה לעשות מלכתחילה. והנה, אנחנו רואים: כשאזרחים מתנגדים, כשאזרחים מביעים את דעתם – אזרחים יכולים לנצח ואזרחים יכולים לשנות. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו נצביע, אם כן, על הצעתו של השר להעביר את הדיון לוועדת הפנים. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שישה תומכים, אין מתנגדים, נמנע אחד. ההצעה עברה לדיון בוועדת הפנים. <הצעות לסדר-היום> <שינוי שיטת הניקוד במבחני הסיעוד והכשלת קשישים שלא שולטים בסוגריהם> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הנושא הבא על סדר-היום הוא: שינוי שיטת הניקוד במבחני הסיעוד והכשלת קשישים שלא שולטים בסוגריהם – הצעות לסדר-היום מס' 3611, 3651, 3653, 3656, 3658, 3676 ו-3685. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת איציק שמולי. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, סגן השר, חברי חברי הכנסת, תראו, אני חושב שאין הרבה נושאים שהם כל כך כאובים כמו הנושא הזה, של המבחנים הסיעודיים, המשפילים כל כך. במשך כל כך הרבה זמן כולנו כחברי כנסת מקבלים אין-ספור פניות על המבחנים הללו, על כמה צריך לבטל אותם ועל כמה מי שעובר אותם עובר פשוט טראומה שהיא בלתי אפשרית. והיו דיבורים והיו הבטחות על כך שהמבחנים יבוטלו, לפחות מגיל מסוים, והדבר הזה כמובן לא קרה. היו התחייבויות מפורשות, ולא רק שהוא לא קרה, אלא, אדוני היושב-ראש, קורה בדיוק להפך; המפקחת על הביטוח, במקום ללכת בכיוון הזה, שהכנסת רוצה, לביטול המבחנים, או לפחות מגיל מסוים, הולכים בכיוון הפוך, שבו מקשיחים את הקריטריונים. בואו ונבין על מה אנחנו מדברים, כדי שהשיחה הזאת לא תהיה ב-10,000 רגל; עד היום – ואני מצטער על הירידה לפרטים – קשיש שלא שלט בסוגרים שלו היה צריך לעבור – לא להשלים עוד פעולה אחת: לא להתלבש, לא לאכול באופן עצמאי – והיה עובר את המבחן. באו חברות הביטוח ובכו לרגולטור שהן לא מרוויחות מספיק – כולה כמה מאות מיליוני שקלים בשנה, זה הכול – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> כאב לב. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – וביקשו, כדי שכמה שפחות קשישים יעברו את המבחן הסיעודי, להוריד את הציון במבחן לקשישים שלא שולטים בסוגרים שלהם משתי נקודות לנקודה אחת. עכשיו, זה נראה לכם פעוט, ולא חשוב, ומה פתאום הכנסת נדרשת לדון בדבר הזה – אתם יודעים מה המשמעות של הדבר הזה? אלפי קשישים שנזרקים – שלא יעברו את מבחן הזכאות; שפשוט לא יעברו את מבחן הזכאות. מה תהיה התוצאה? יכול להיות מצב שבו יש קשיש במדינת ישראל שלא שולט בסוגרים שלו, הולך עם חיתול, או אני לא יודע איפה הוא עושה את הצרכים שלו, והוא לא ייחשב בן-אדם סיעודי. זה עולה על הדעת, מצב כזה? באיזו מדינה מתוקנת הדבר הזה יכול להיות? באיזו מדינה מתוקנת? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה סגן שר האוצר משיב לך ולא אני? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה יודע מה? זו שאלה שאני צריך לשאול. זו השאלה שאני צריך לשאול. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> נכון. <קריאות:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה סגן שר האוצר משיב ולא אני? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אבל אתה יכול לעלות, כשר, תמיד לפודיום, אתה יודע יותר טוב ממני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה להגיד לך, שאתה צודק? אבל – טוב – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש ואדוני סגן השר – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ביטוח לאומי, אני פונה אל הביטוח הלאומי – – – <קריאה:> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – באמת, באמת נגמרו לי המילים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> באמת, נגמרו לי המילים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – אם הגענו למצב שבו לא רק שדופקים את הקשישים, דופקים את הקשישים שכבר לא שולטים בסוגרים שלהם – ואללה, תאמין לי, אני שואל אותך את השאלה ששאלתי בבוקר: איפה כחלון של הסלולר, שיגן על הבן-אדם הקטן ולא על הטייקונים של חברות הביטוח? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר. שלוש דקות, גברתי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת – אני רואה שהחברות כבר פרשו. תראו, ביטוח זה נושא שמעסיק את כולנו, בשלב זה או אחר, ואני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת איציק שמולי שהעלה את הנושא הזה, ושמחתי להצטרף. אני אומרת "שמחתי", אבל למעשה הצטערתי שאנחנו צריכים להעלות את הנושא הזה לדיון. הסיבה הפשוטה – שאנשים רבים במדינת ישראל, הדבר האחרון שמחזיק אותם מעל פני המים זה ביטוח. ביטוח סיעודי הוא הלחם והמים של אלפי אזרחים, כי מי צריך לאכול כשאי-אפשר ללכת לשירותים? בלעדיו, בלעדי הביטוח, נאלצים לחיות חיים של קושי בדברים הכי טריוויאליים. ההתמודדות היומיומיות הזאת, כנראה מי שיושב אצל הרגולטור לא מכיר אותה, הוא לא יודע מה זה אומר, אחרת אין מצב שמישהו היה מחליט החלטה כזאת – להקשות עוד יותר את מבחני הסיעוד? עזבו את ההשפלה של ללכת ולהגיד "הנה, אני לא יכול", אז – בואו נקשה עליהם, שיהיה יותר כיף. זה כמו להדק את החבל סביב הצוואר שלהם ולאחל להם: בהצלחה, נראה אתכם מסתדרים לבד. זה מה שהם אומרים להם. אם פעם אדם עם מוגבלות, נכה, היה צריך להוכיח את הקושי שלו בשליטה בסוגרים, נוסף על קושי אחר, כמו ללכת, להתפשט, להתלבש, שכיבה, עמידה – היום: עוד משהו. למה להסתפק במועט? במילים אחרות, עוד מבחן ועוד קושי. הם כנראה יקומו בבוקר וימתינו לישועה ממישהו. עכשיו, מעניין אותי אם מישהו, נגיד מהבית הזה, ילך לעזור להם, או מישהו מהרגולטור. אולי יש שם איזו מצבת מתנדבים שלא סיפרו לי עליה. המפקחת על הביטוח תשלח את הצבא שלה לעזור להם ללכת לשירותים? כי אם לא, אני מנסה להבין איפה הלב. גם החלטות כאלה, כלכליות, צריך שיהיה בהן לב, ואם איבדנו אותו, תניחו את המפתחות ותגידו שלום. זו באמת בדיחה גרועה. ההחלטה הזאת מצטרפת לעוד החלטות שהתקבלו אצל הרגולטור, על הביטוח הסיעודי הקולקטיבי, שגם עליו מנהלים מאבקים. ואני שואלת, איפה יעבור קו הגבול? איפה נגיד: חברים, עד כאן, מפה אנחנו לא מסכימים יותר? עברנו את הקו הזה מזמן. מזמן. ואני מציעה לכל האנשים שיושבים ברגולציה לחשוב שגם הם יהיו קשישים פעם, וגם – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אם הם היו יודעים זה היה חשוב. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – וגם הם יצטרכו עזרה. אז אולי הם בינתיים מרוויחים מלא כסף, אבל הכסף לא שווה כלום כשאין מי שעוזר ללכת לשירותים. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כבוד סגן השר, חברי חברי הכנסת, קודם כול, תודה לחברנו איציק שמולי, שבאמת שוקד ועוקב אחרי הדברים האלה, ואנחנו בשמחה "נוהרים" אחריך לעניינים האלה, החברתיים. באמת, העניין הזה של הביטוחים הסיעודיים, אנחנו שמענו עדויות מרגשות ביותר בוועדת העבודה והרווחה, ושמענו ממש עדויות מצמררות איך עושים להם את המבחנים האלה, ומבקשים מהם אם הם יכולים להתלבש, ואת העניין של הכפתורים, וסוגרים, וכל הדברים האלה, ולא מספיק כל מה שעשו להם, עכשיו הולכים ומקשים עליהם, אדוני השר, את העניין הזה. ובאמת, אנחנו, כבר אין לנו אפילו תחושה לאנשים החלשים האלה, ובמקום שאנחנו ננסה לעזור להם, באות חברות הביטוח, ובתנאים האלה, שמקשים עליהם, באמת, יש פה סוג של התעמרות. והכי הכי מפריע לי בעניין הזה – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – להסביר, שאני אבין על מה אתה מדבר – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – שמוסיפים להם מבחנים – שמוסיפים מבחנים; היו שני מבחנים, ועכשיו מוסיפים – שלושה מבחנים. באים אליהם ועושים להם מבחנים כדי לראות אם הם עומדים בתנאים, אם הם זכאים לביטוח סיעודי אם לאו, אם הם שולטים בסוגרים שלהם, אם הם יכולים להתלבש באופן עצמאי, אם הם יכולים ללכת באופן עצמאי. אז אנחנו ראינו, אדוני השר, בוועדת העבודה והרווחה, ושמענו עדויות של הורים – באמת זה מזעזע ומצמרר. אני, הביקורת שלי היא כלפי המפקחת על הביטוח, שאני, כבר מהיום הראשון אני אומר, גם בעניין של הביטוח הסיעודי הקולקטיבי, אנחנו שאלנו איפה הם היו אז, עם כל פוליסות הביטוח הקולקטיביות, ואני חושב שהם צריכים לתת דין-וחשבון. אני לא יכול ביום כזה, אדוני היושב-ראש, לא להתייחס לשני אירועים שקרו היום, והזכיר אותם גם חברי חבר הכנסת אחמד טיבי; העניין של האונס הלאומני וההסתה הפרועה של ראש הממשלה נגד התקשורת, נגד אנשים, נגד חברי הכנסת הערבים ונגד הערבים. זה המשך של אותה מדיניות שהוא התחיל בה בבחירות, ביום הבחירות, ש"הערבים נוהרים לקלפי". ואני חושב שהוא חייב לעמוד פה ולהסביר, ולהתנצל, אבל לא מספיק כל ההתנצלויות האלה, זה מעיד על שיטתיות. והדבר השני זה האירוע בחברון. יושבים פה חיילים, ואנחנו ראינו היום סרטים שהפרקליטות הצבאית שחררה במשפטו של החייל שרצח את עבד אל-פתאח א-שריף בחברון, אדוני השר, ומי שרואה את הסרטים האלה, אז לפחות – לפחות – אנחנו שומעים, ואני שומע, מהרבה אנשים שזורקים סכינים ליד המבצעים, שלפעמים אין להם – אבל לפחות, אדוני השר, מי שרואה את זה רואה פה באופן ברור ביותר – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – שמנסים להפריע ומנסים לשבש חקירות, וכאשר זורקים את הסכין למרחק של כמה מטרים ולקרב את זה כמה שיותר לגופתו של שריף, שהיה שרוע ושותת דם בחברון. אני חושב ששני האירועים האלה צריכים – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> משפט אחרון, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – צריכים להדליק נורות אדומות לאן החברה הזאת הולכת, ואני מבקש מהפרקליטות הצבאית ומהיועץ המשפטי, ואני הולך לפנות, אדוני השר, ליועץ המשפטי לממשלה, לחקור – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> סוגָרים וזה... <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – לחקור את העניין. תודה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ושליטה על הסוגרים... <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואחריה – חבר הכנסת גואטה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אייכלר. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, וצריך להגיד תודה לחבר הכנסת איציק שמולי, ששם לפניו את הנושא של הקשישים הסיעודיים כנושא שהוא לא מרפה ממנו, ואנחנו שמחים להיות חלק מהמאבק הזה, כי הוא אחד מהמאבקים הצודקים ביותר, ואין מי שייאבק אם לא אנו פה. אני רוצה לומר כמה מילים – וזה אולי מעיד יותר מכול על ההתנהלות של מה שקורה בקואליציה הזאת, ובעיקר במשרד האוצר. לא בכדי החליטו בנשיאות או במזכירות הממשלה לשלוח את שר הרווחה כשר הרלוונטי לענות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, שלחו את שר האוצר. אני באתי, אמרתי: אני אענה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> בנושא הזה – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הם שלחו את שר האוצר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – הבלבול פה הוא הרבה יותר גבוה והרבה יותר גדול, כי מה שקורה הלכה למעשה, למי שלא מבין, בבית, עד היום הנושא של אי-שליטה בסוגרים הביא לניקוד מסוים, שהיית צריך עוד מבחן אחד מתוך שש פעולות כדי לזכות בכך שיכירו בך שאתה סיעודי ותוכל לממש את הביטוח ששילמת עליו כל החיים. האם יש בכלל שאלה אם נפגע תפקודו של אדם בשל אי-יכולת שליטה בסוגרים? אובייקטיבית, לא צריך מבחנים. אז נכון, צריכה להתווסף לזה עוד עמידה בעוד קריטריון נוראי כדי שהביטוח יתחיל לשלם לך ממה שאתה משלם לו כל החיים, למקרים שיתרחשו. ואכן, כשמתרחשים המקרים, באים מחברות הביטוח ואומרים דבר אחד – ואני יודעת שהם גם מנסים לתפוס פה כמה חברי כנסת ולהסביר להם: תשמעו, אנחנו חברה עסקית, רווחית, ואם אנחנו בעצם נותנים ניקוד כפול או שתי נקודות לאי-שליטה בסוגרים – ואנחנו יוצאים מנקודת הנחה שמי שהוא מרותק למיטה או לכיסא גלגלים, גם אם יש לו שליטה בסוגרים, נזקק לעזרת הזולת, מה לעשות, אז גם אם הוא שולט בסוגרים הוא זקוק לעזרה, הוא זקוק למימוש הפוליסה. בחלק מהמקרים תבוא המפקחת על הביטוח ותגיד: תראו, זה ניתן כהטבה מסוימת בתוך סעיף הפוליסה. מה שקורה בפיקוח על חברות הביטוח הוא שערורייה אחת גדולה. מצד אחד, ראינו בביטוח הסיעודי הקולקטיבי שהאוצר נותן סמכות חד-צדדית לחברות הביטוח לבטל בכל רגע שהן רוצות את הביטוח. התחלת לבטח את עצמך בביטוח סיעודי קולקטיבי מגיל 20? סבבה, אתה מתאים להן; אתה מגיע לגילים מתקדמים שבהם ההיתכנות לתשלומים על מה ששילמת כל החיים הולכת וגדלה? המפקחת על הביטוח בעצם נתנה אישור: אתם יכולים להודיע באופן חד-צדדי, וכל הכספים נשארים אצלכם, כי זה risk. כל הכספים נשארים אצלכם, אין פה חיסכון. ואללה, הטבה כזו... חברה שרוצה את הרווחים שלה, רואה את הנקודה הזאת, גם אומרת: אישרו לנו, ננצל. ראינו באופן קולקטיבי ממש את רוב חברות הביטוח באות, וברגע בהיר כל מי שעבר את גיל 60 ומשהו, מבטלות לו באופן חד-צדדי את הביטוח הסיעודי הקולקטיבי. עכשיו, הביטוחים – הלך להם טוב מאוד שם, כי המפקחת לא עשתה כלום, נתנה לדברים להתקדם, נתנה לדברים לקרות. עכשיו, בינינו, המפקחת היא חלק ממשרד האוצר, ועל מי משרד האוצר רוצה להגן? האינטרס של מי חשוב לו – של האזרח ששילם מסים כל החיים שלו ועדיין חשב, אתה יודע מה, בוא נשים לי עוד רשת ביטחון, אני גם אעשה לעצמי ביטוח פרטי – אם המדינה, לא יהיה לה מספיק, אולי למשרד הרווחה, אולי לביטוח לאומי, יגידו: אין לנו מספיק וכו' – אני יודע שאני מבוטח, אני שקט. אבל עם מה שקורה היום אצל הרגולטור, הוא לא יכול להיות שקט. אני אומרת לאנשים: אולי אל תבטחו, בואו נעניש את חברות הביטוח. הרי בכל מקרה כאשר מגיע הרגע הן מתעלמות או מתחמקות מתשלום. כאשר באים ואומרים שהדבר הזה אפשרי, חברות הביטוח – ויש צורך להגיד, כי יש כאלה שלא יישרו קו עם רוב חברות הביטוח. חברת "הפניקס", למשל, אמרה: אני לא אחמיר את המצב – ברגע שהם החמירו, והם נותנים נקודה אחת במקום שתיים, שתבינו, הם פלטו עוד המון אנשים; לא רק אלו שבמצב של שכיבה או אי-יכולת ללכת ולתפקד פיזית, אלא הם הוציאו כאלה שהיו בפנים כי עמדו במבחן שהיה קודם – הם לא מרותקים, אבל הם לא שולטים בסוגרים, ויכול להיות שהם עומדים בעוד איזה מבחן. מה שקרה, הם הרוויחו כפול ומכופל – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום, אם אפשר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – כי לא רק את אלה ששוכבים הם הוציאו מהחובה שלהם לשלם, אלא גם את אלו שמתפקדים אבל לא שולטים בסוגרים ואולי עוד משהו. זו שערורייה שהמדינה ומשרד האוצר יושבים בשקט ונותנים לדברים האלה להתרחש כאשר למפקחת על הבנקים יש את היכולת לבוא ולהגיד: עד כאן. הם עשו מיליארדים כאשר הם הפסיקו את הביטוחים הסיעודיים הקולקטיביים באופן חד-צדדי, באישור האוצר והמפקחת, ועכשיו הם יעשו מאות מיליונים בגלל השקט והאי-עשייה. אני שמחה מאוד שגם סגן השר האוצר, שיצא מכאן – הוא הבטיח לי ואמר: אני לא רוצה להקריא את התשובה שקיבלתי, ותאמינו לי, אחרי שקראתי את התשובה – היא פשוט הייתה מכשילה את הסגן ואת שר האוצר, והוא הבטיח לטפל בנושא הזה, ואני מקווה מאוד שנקבל פתרון אמיתי. אם לא, נגיע לוועדות, ובכל רגע ובכל הצעת חוק שהממשלה תתמוך, נגיד: אנחנו מתנגדים, ונבוא ונדבר אך ורק על זה, עד שימצאו פתרון. זה לא עולה כסף למדינה, אבל זה מכריח את חברות הביטוח לשלם את מה שהן התחייבו לו בפוליסות. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת לוי. חבר הכנסת גואטה, בבקשה. אני מבקש, אומנם הנושא באמת חשוב, אבל לנסות להקפיד על הזמנים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה המפקח. אתה המפקח. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אורלי – תהיה פה פעם כשהיא מדברת ותנסה להפסיק אותה, גם בגלל העניין, גם בגלל הלהט וגם כי היא מבינה על מה היא מדברת, בניגוד להרבה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה המפקח. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> חיים, אתה מתלונן על זה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ראיתי אותו מקשיב לך באדיקות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הוא אמר: תקפידו על הזמנים, אמרתי לו: אתה המפקח. <יגאל גואטה (ש"ס):> שמתי לב שאתה מוסיף לה עוד דקה ועוד דקה עד שכבר התעייפת מלהוסיף דקות. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הנה, הגיע הדוקטור של הכנסת, אולי הוא יפקח גם על הסוגרים. בבקשה, אדוני. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – האמת, הנושא הזה באמת מביש. אני באמת רוצה להצטרף להערכות ולתודות לחבר הכנסת איציק שמולי, שמציף לנו כל הזמן את הבעיות האלה, שממש ממש גורמות לנו פשוט להתבייש. אני לא רוצה לדבר ללב. חברת הכנסת אלהרר דיברה על לב, אבל מה לעשות שבזמן הקצר שאני פה הבנתי שאין פה לב. אבל בואו נהיה אינטרסנטים קצת. מספרים איזה סיפור על בן-גוריון, אני לא יודע כמה הוא אמת, שהוא היה פעם באיזה סיור ונכנסו לאוניברסיטה. עשו סיור באוניברסיטה, ואחרי זה באו אליו ראשי האוניברסיטה ואמרו: שמע, צריך כסף, האוניברסיטה במצב קשה. הוא אמר: אין לי שקל, חבל על הזמן. אחרי זה המשיכו את הסיור והגיעו לבית-חולים לחולי נפש, בית-משוגעים, משהו כזה, וגם אמרו לו: שמע, צריכים כסף. הוא אמר: אין בעיה. כמה צריכים? נתנו – כמה שצריכים נתן. אחרי זה העוזרים שלו אמרו לו: תגיד, מה הסיפור? אוניברסיטה לא ובית-חולים למשוגעים כן? הוא אמר להם: תשמעו, לאוניברסיטה אני כבר לא אגיע, אבל לבית-חולים למשוגעים יכול להיות שיש מצב שאני אגיע. אז אני אומר לכם: בואו נהיה אינטרסנטים, כי לב – אין. בואו נהיה אינטרסנטים, הרי כולנו פה נהיה זקנים, ואני מאוד מקווה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה עוד פעם מתחייב למשהו שרק ריבונו של עולם יכול להתחייב. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – נהיה זקנים כולנו, בואו נקווה שלא נצטרך בעוד 40–50 שנה שיעמדו פה חברי כנסת וישפיעו בשבילנו וישפיעו עלינו – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תספר להם על ביטוח השיניים שלך, תספר להם. <יגאל גואטה (ש"ס):> אני אגיע גם לזה. – – וישפיעו בכנסת. תראו, לא נעים, יש פה כמה חברי כנסת שהם בדימוס, והם שוכבים עם בעיות בסוגרים, ואין להם ביטוח, אז בואו לפחות נהיה אינטרסנטים. סיפרתי לחברת הכנסת אורלי לוי שעשיתי איזה ביטוח שיניים, מזמן, לפני 30 שנה אולי, ועכשיו פתאום התחילו לכאוב לי השיניים. התקשרתי לסוכן ביטוח ואמרתי לו: תגיד לי, מה בדיוק ההסדר? איך עושים את זה? הוא אומר: לא, מה פתאום, לפני שנה ביטלו את זה. מה זה ביטלו? 30 שנה אני משלם ועכשיו אתה מספר לי סיפור שביטלו? והקשישים האלה הם באמת באמת מסכנים, כי אנחנו הצעירים, כצעירים, לא באמת בודקים את הפוליסות האלה, וזה מבהיל וזה מצחיק שאנחנו, בתור צעירים, שאנחנו כאילו מבינים – בדברים פשוטים אנחנו בודקים ובודקים ובודקים, אבל בפוליסת ביטוח, שזה העתיד שלנו, לא בודקים אף פעם. אמרתי היום לאחד מחברי הכנסת: תראה, בן-אדם בא לשוק, קונה אבטיח ב-10 שקלים, אומר: תעשה לי טובה, תפתח, תבדוק לי אותו – ב-10 שקלים. אבל פוליסת ביטוח, שזה העתיד שלך, אף אחד לא בודק מה כתוב שם, אף אחד לא בודק מה יהיה בעתיד. אבטיח ב-10 שקלים הוא אומר: תפתח, תפתח, תבדוק לי אותו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הוא לא רוצה, כשהוא מחכה בשבת אחרי בית-הכנסת לאכול אבטיח מתוק וטוב, פתאום יש לו על הפנים. בשביל זה הוא בודק. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> זו תעודת הביטוח שלו. <יגאל גואטה (ש"ס):> יפה. אבל הרבה יותר גרוע שכשאתה מגיע לגיל 80 אתה מבין שהאבטיח רקוב. זה הרבה יותר גרוע. זה הרבה יותר גרוע, תאמין לי. אמרתי גם את דעתי לחברת הכנסת לוי – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – חברות הביטוח הן חברות מסחריות; אין לי דרישות מהן, אין לי ציפיות מהן, אין לי כלום מהן. אבל מאתנו, מהאוצר, מהמפקחת על הביטוח – רבותי, בואו נעזור להם, בואו נעזור לאנשים האלה, כי בסופו של דבר זה יגיע גם אלינו. אני מאוד מאוד מקווה שכשאנחנו נהיה זקנים לא יצטרכו חברי כנסת לעמוד פה ולחוס עלינו. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר, אחרון הדוברים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רבנו, אני לא אעשה בזה שימוש, אל תדאג. <יגאל גואטה (ש"ס):> דרך אגב, אני חושב שהתשובה שלך צריכה להיות קצרה: אתם צודקים. זה הכול. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> השר משיב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סגן השר, אני אקרא לך, אתה תגיד שאתה לא רוצה, ואז אנחנו – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה לא שאני לא רוצה; אני רוצה, אבל אני מכבד את כבוד שר הרווחה ידידי היקר חיים כץ. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ושולח אותו לגרדום. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, אנחנו בוועדה לפניות הציבור, ב-18 בינואר 2016, דנו בעניין הזה של חברות הביטוח הפרטיות, והשתתף בדיון חבר הכנסת איציק שמולי – יישר כוח שהעלית את זה גם במליאה פה. התברר שיש פה תופעה ממש הפוכה מן ההיגיון. בדרך כלל, כשאדם עושה ביטוח פרטי, זה שהוא לא סומך, או שהוא אומר: ברגע שקופת-החולים הרגילה או הביטוח הלאומי הרגיל לא ייתן לי סיעוד, אני רוצה להיות בטוח שחברת הביטוח, שלוקחת ממני כסף פרטי, תהיה נדיבה יותר, גמישה יותר, תיתן לי יותר ממה שהמדינה יכולה לתת, כי המדינה לא יכולה לתת הרבה. פה התברר לנו שגם כשהמדינה – הביטוח הלאומי, עם הכללים הלא-פשוטים, מכיר כבר באדם סיעודי, באה חברת הביטוח ואומרת: אותי זה לא מחייב; אני צריכה לשלוח רופא משלי, רופא שמקבל משכורת או תשלום מחברת הביטוח – הוא צריך לאשר את הסיעודיות של החולה. ואז עובר חודש, חודשיים, חצי שנה. הייתה שם נציגה של נפגעי פעולות איבה, והם אמרו שפשוט – חברות הביטוח מרוויחות כל חודש. אם מתמזל מזלן – החולה ימות, ואם לא – לפחות הרוויחו חצי שנה. וזו אכזריות שהיא לא מן המדרגה הנורמלית. היום, אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, קיבלתי הודעה על פטירתו של קשיש ניצול השואה שפנה אלינו לוועדה. איתרע מזלו – והוא מקבל רנטה מגרמניה, מאוד גבוהה, ולכן היו לו 86 שקלים בחודש יותר מהסף שמזכה אותו בשעות סיעוד. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הרנטה לא נחשבת. הרנטה מגרמניה – זה חוק שלי – לא נחשבת לחוק הסיעוד. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מתי החוק הזה נכנס? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> בלי תקרה. לפני שנה – הנה איציק כהן – הרנטה מהגרמנים, לפני שנתיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לי כתוב פה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אז הוא טועה. כשלמדנו את החישוב שלהם, איך הם מקבלים קצבה, לצורך קבלת סיעוד מהביטוח הלאומי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מה שלי כתוב, אני רוצה להקריא לכם – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה לא על רנטות. הרנטה, לצורך העניין – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הסוגיה הייתה ככה – הטעות הייתה בהבנה של המשפחה כי שינוי בשכר הממוצע במשק מתעדכן באופן מיידי ואוטומטי בכל פעם שמתעדכן במשק, ולא כך הוא. השכר הממוצע במוסד מתעדכן אחת לשנה, בינואר של כל שנה, גם אם הייתה עלייה בשכר במהלך השנה. הובהר למשפחה שיש להם אפשרות להעסיק עובד זר – דבר שלא היה ידוע, אגב. הסוגיה הגיעה לפתחה של כנסת ישראל, וכו' וכו'. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה זה בא לכנסת? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הם פנו לוועדה לפניות הציבור של הכנסת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> בשביל מה? למה לא לביטוח לאומי? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני אומר לך שהביטוח הלאומי חישב – אתה רוצה את כל הפרטים? היות שהוא מקבל 14,282 שקל, וגמלת הסיעוד – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אם אתה רציני – ואתה רציני – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> תקשיב, אדוני. האיש כבר מת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אם אתה רציני – ואתה רציני – תיתן לי את זה אחר כך ואראה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא לא, זה – כבר לא תוכל לעזור לו; היהודי הזה נפטר השבוע. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הוא נפטר, אבל יש עוד הרבה אחרים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני אעביר לך את זה, בוודאי. כתוב ככה: הוא היה זכאי אם היה מרוויח עד 14,196 שקל, אבל הוא הרוויח 14,282 שקל, אז המחשב, בגלל 64 שקל, חסם אותו מהזכאות. לפי מה שמנהלת הוועדה אמרה לי, זה משום שהוא קיבל רנטה מגרמניה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה לא. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לכן הגיע ל-14,000 האלה. תבדוק גם את זה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מסיים, אני רק מביא דוגמה איך החברה מרוויחה מזה שבן-אדם מזדקן, ומטרטרים אותו, ובסוף הוא מת, אז הם שוב הרוויחו. אני חוזר לעניין, אדוני היושב-ראש, במשפט הזה, שחייבים – ביקשנו אז מהממונה על שוק ההון, היא הייתה בוועדה – שהם כן יפקחו, וכן יורו לחברות הביטוח שהן כן חייבות להכיר במי שהביטוח הלאומי מכיר בו; וגם צריך לנתק את הקשר בין הרופאים הבודקים לבין חברות הביטוח. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת אייכלר. אם כן, סגן השר לא מעוניין להשיב – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא מעוניין – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר, זה הנוהל, פשוט. – – אז אנחנו מזמינים את השר חיים כץ, שזה דיון בענייני משרדו, להגיב. יש לו עד חמש דקות, נכון? בבקשה, אדוני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – אורלי, אני מדבר אליכם עכשיו. כשנכנסתי לדיון חשבתי שאנחנו הולכים לדבר על הסיעוד של הביטוח הלאומי. גם שם כנראה – אחד היעדים שאני הצבתי זה לראות איך משנים את מבחני התלות. שמולי, אני מדבר אליך. אם לא, אז אני לא צריך לענות. אולי תלמד משהו. אני נשבע לך, אולי תלמד משהו בעניין. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לי אין בעיה של צניעות בבית הזה. נראה לי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, בעניין של הסיעוד אולי תלמד משהו. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני בטוח. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אחד היעדים זה לראות מה אנחנו עושים במבחני התלות ולראות איך אנחנו משפרים. אם אנחנו מאמינים ומביאים את זה דרך רופא, אולי בגיל מסוים לתת את המינימום של תשע שעות בלי בדיקות. אבל התברר לי שפה אנחנו מדברים על חוק הסיעוד. במדינת ישראל, ברגולציה, אני חושב שהבן-אדם הכי חזק במשק זה הממונה על שוק ההון והביטוח. אין לאף אחד עוצמה כמו שיש לממונה על שוק ההון והביטוח. כשאנחנו מדברים פה על סיעוד – וזה נושא קשה ומרגיז – זה דבר קטן. יש היום 600 מיליארד שקל בקרנות הפנסיה. בכל הוראה של המפקחת על שוק ההון והביטוח היא לוקחת 100–200 מיליון. אף אחד לא בודק אותה. היא שולטת בזכות שלנו להזדקן בכבוד. פה אתם מדברים אתי על הסוגרים; היא, היום, בשם התחרות, מחסלת את קרנות הפנסיה. היא אומרת: תתחרו רק על דמי הניהול. איפה הביטוחים? אם יש מישהו רווק, או מישהו נשוי, והוא אומר: אני רוצה לבטח שאירים, ואם אין לו אישה והוא רוצה לבטח בן-דוד ולשים אותו שאיר – היום אפשר; ואובדן כושר עיסוקי – אפשר. היא מבטלת את הכול. היא אומרת: אני הולכת לעשות תקנון אחיד לכל קרנות הפנסיה. במה הן יתחרו? על דמי הניהול. היא מזמן סגרה את הביטוח הסיעודי. לפני חמש שנים – זה לא היא, זה מי שלפניה – מי שלפניה החליט שאין חידוש של הביטוח הסיעודי הקולקטיבי, והיום הם מדברים על הכפלת דמי הפרמיה והורדת התגמולים לחצי. הייתה פה התקפה על חברות הביטוח, שאני לא בטוח – חוץ מחברה אחת, שהייתה הגורם הראשי לבקש שלא יאשרו לעשות ביטוחים סיעודיים, לחדש ביטוחים סיעודיים. אני רוצה לספר לכם סיפור מהחיים. בזמנו הייתי יו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית. הביטוחים הסיעודיים הם ביטוחים לא לשנה – חמש שנים, ארבע שנים. הם ביטוחים ארוכים, עם נקודות יציאה ושיפור של החברה. אני באתי לאחד מבעלי חברות הביטוח ואמרתי לו: בוא נעשה ביטוח לח"י שנים – 18 שנה. הוא הסתכל עלי, אמר לי: זה נשמע מעניין. הוא חזר אלי אחרי חצי שנה עם החישובים ואמר לי: שמע, אני הולך אתך. הלכנו לאוצר, הנציגים שלי ובעל חברת הביטוח. וזו חברת הביטוח, בלי לרמוז, הכי גדולה במשק הישראלי בנושא הביטוח. ואני, לא נעים לי, אני לא רוצה להגיד איפה היא ממוקמת ואיך קוראים לה – הכי גדולה. והוא בא לאוצר ואמר: זה כלכלי לי, אני רוצה לבטח גם את הנמצאים וגם את הגמלאים, ולהמשיך בביטוח. מה אמרה לו הממונה על שוק ההון והביטוח? אתה לא מבין בביטוח, אתה לא תדע לשלם להם את הכסף בעוד 50 שנה. זה לא סביר שבן-אדם אחד – אני באתי לראש הממשלה יותר מפעם, פעמיים ושלוש – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז עכשיו הם רוצים רשות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – ואמרתי לו: תשמע, לא יכול להיות שבן-אדם אחד – בוא נעשה עליה buffer, נעשה עליה מסנן, של כל החלטה שהיא גורעת מהציבור 100 מיליון שקל – 100 מיליון בהחלטה אחת – אמרתי: היא לוקחת – היא מרעה את התנאים של הציבור ב-100 מיליון שקל, בואו נעשה עליה buffer, נבדוק אותה. אני לא מקבל את זה. זה לא יכול להיות. התקנון האחיד בקרנות הפנסיה החדשות – אסון לחוסכים. התחרות על דמי הניהול לא מעניינת. איפה התשואה? איפה הביטוחים? איפה ביטוח השאירים? איפה הסטטוס של המבטחים? זה רווק, לא רוצה ביטוחים, רוצה ללכת על תשואה – איפה רמות הסיכון? אחד לא רוצה ללכת למניות, רוצה אג"ח כללי – איפה? שמע, נותנים לגברת הזאת להשתולל – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> נותנים לה רשות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – ואנחנו מתקיפים, אופוזיציה–קואליציה – זה לא מעניין. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, מה אתם עושים? אתם ממשלה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> נותנים לה רָשות, בוועדת הרפורמות מקימים רשות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> נותנים לה רשות. אין לה עצמאות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תקשיב, כשאנחנו מגיעים, ורוצים למשול ורוצים להזיז איזה פקיד ממשלתי, אז תוקפים אותנו: אתם הפוליטיקאים רוצים להביא פוליטיקאי. ואני אומר לך: בשביל להוציא מנהל כוח-אדם, שארבעה שרים רצו להוציא אותו – אצלי במשרד, ארבעה שרים לפני – לקח לי שנה. <מאיר כהן (יש עתיד):> כן, מה עכשיו? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> שנה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> חיים, עכשיו בוועדת הרפורמות מדברים על רשות נפרדת, כלומר גם לא נוכל לפקח על העבודה שלה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גם היום את לא יכולה לפקח. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז אדרבה, היום אתה יכול. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גם היום את לא יכולה לפקח על הממונה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> היום אתה יכול. תהיה לה עצמאות לחלוטין. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> את לא יכולה לפקח על הממונה על שוק ההון והביטוח. לא יכולה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מה זאת אומרת אתה לא יכול? יש לך ועדת הכספים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש לה כוח בלתי מוגבל. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז להגדיל אותו עוד יותר? <מאיר כהן (יש עתיד):> חיים, אתה יכול. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אפשר לעשות חוק. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש לה כוח בלתי מוגבל, בלתי סביר, בלתי סביר, והיא – בהחלטות שגויות – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז מה אתה מציע? מה אתה מציע? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> שמעי, היא לא יודעת להקשיב. היא שומעת את כולם, היא לא יודעת להקשיב. היא חושבת שהיא הכי צודקת, היא חושבת שהיא הכי צודקת, היא פוגעת בציבור החוסכים במדינת ישראל, היא פוגעת בציבור הזקנים במדינת ישראל, בהחלטת פזיזות וחד-צדדיות. ואני, כל מה שתבקש בעניין – אני תומך בך. תודה רבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מה עוד אפשר לעשות, חיים? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. תודה, אדוני. סגן השר בכל זאת מבקש להגיב. אבל אתה קורא את התשובה המוכנה, או – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא? אנחנו סקרנים. אחרי מה שאורלי אמרה, אנחנו סקרנים לדעת מה יש לו שם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אולי הוא יפקח על המפקחת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הוא לא יכול. גם ביבי לא יכול. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מלכתחילה חשבתי שאתם רוצים לדבר על נקודות הזיכוי, אבל כשראיתי שהדיון כבר הלך לכיוון אחר לגמרי, אני מרגיש חובה, ידידי היקר חיים כץ, לעלות לדוכן ולהגן על כבודה של המפקחת. המפקחת דורית סלינגר – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> ומה עם כבודם של הקשישים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תני לי, אז אגיד לך. הגברת סלינגר עושה את לילותיה כימים כדי לדאוג לקשישים. היא לא ביטלה את ההוראה הזאת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תאמין לי, הלוואי שאלוהים יעזור לנו שהיא תעבוד פחות. כשהיא תעבוד פחות יהיה פחות נזק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא חושב שאתה צודק, חיים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ואללה, שהיא תעבוד פחות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> דורית סלינגר היא פקידה, פקידה מסורה, מקצועית, שעושה את עבודתה נאמנה, והיא דואגת לקשישים. <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה לא עניין אישי – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> סליחה, לא, הכול היה פה אישי, בגלל זה ביקשתי לעלות להגיב. <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא, אבל זה לא העניין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כל הדיון היה אישי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> גם – – – לפניה עשה בדיוק את אותם דברים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אנחנו מדברים על התסכול. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז זהו, היא לא נתנה את ההוראה לחברות הביטוח לבטל את הביטוחים הקבוצתיים הסיעודיים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> זה שהיה לפניה, אבל בדיוק באותו תפקיד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה שהיה לפניה, נכון. והיא עכשיו מתמודדת עם זה, מנסה למצוא פתרונות. והיא תביא את הפתרון. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אבל זה לא אישי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> איזה פתרונות? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יהיה פתרון בסוף. יהיה פתרון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> איציק, איזה פתרונות? איזה פתרונות? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ואגב, בביזיון הזה שותפים גם ועדי העובדים. גם ועדי העובדים היו שותפים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> איזה פתרון? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא לא לא. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> צה"ל הביא פתרון ל-100 שנה, אמרה: אני רוצה 200. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לביזיון הזה היו שותפים שלושה: גם חברות הביטוח, גם ועדי העובדים. <קארין אלהרר (יש עתיד):> וגם ההסתדרות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן כן, הם הובילו את העובדים כצאן לטבח לתוכניות ההזויות האלה. הם חתמו על התוכניות האלה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל יש מפקח במדינת ישראל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הם ידעו מזה, הם שותפים, הם צריכים לקחת פה אחריות ולשאת באחריות. וגם חברות הביטוח, נכון. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל מה עם הרגולטור? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גם הרגולטור, נכון. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הרגולטור צריך לראות שהתנאים הם הוגנים. זה התפקיד שלו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון, גם הרגולטור. התייחסתם אליה באופן אישי – זה לא הגברת סלינגר. <קריאה:> טוב, נו. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> סליחה, לנושא תפקיד. תפקיד המפקח לא בוצע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, באגף שוק ההון – היום הוא אגף, עוד מעט יהפוך לרשות, בעזרת השם, עצמאית, מכיוון שהנכסים הולכים וגדלים. ולא כפי שאתם חושבים – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> בעזרת השם – או בעזרת השם זה לא יקרה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה יקרה, זה יקרה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לעזרת מי הוא ילך? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה יקרה, זה יקרה, זו תהיה רשות עצמאית. <קארין אלהרר (יש עתיד):> איציק, למה להפוך אותם לעצמאים? הם עושים רק נזקים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – עצמאי. למה לתת להם יותר סמכות? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כי הנכסים – רק לסבר לך את האוזן, קארין, בנק ישראל מפקח – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> איציק, גם היום זו רשות עצמאית. זו רשות עצמאית, שדורית עושה שם מה שהיא רוצה – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> דקה. היא לא עושה מה שהיא רוצה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – והיא לא שואלת אף אחד מכם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> היא לא עושה מה שהיא רוצה, וזה לא נכון, ואני חייב פה להגן על כבודה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה זה לא נכון? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה לא נכון. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז היא עושה מה שאתם רוצים? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מה זה לא נכון? זה נכון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> סליחה, היא עושה מה שנכון לעשות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז אולי היא עושה מה ששר האוצר רוצה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים – על כל פנים – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ביטול כתבי השירות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה נכון לעשות, נזק? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – זאת תהיה רשות עצמאית שתפקח – היום זה על 1.4 טריליון. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> ומי יפקח על המפקח? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אסביר לך. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קודם כול, יש ועדה ציבורית לידה, זה לא דבר – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תעייני בחוק, אורלי. תעייני בחוק. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז בוא נכניס – אתה יודע מה, הייתה פה הצעה מעניינת – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתם מוזמנים לוועדת הרפורמות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הייתה פה הצעת מעניינת: אם כבר עושים חוק, בוא נכניס תקופת צינון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה יודע מה עשינו בקרנות הוותיקות? ביקשנו על כל שינוי בתקנון אישור ועדת הכספים או ועדת העבודה והרווחה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> נכון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אפרופו – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה לא צריך לאשר תיקון של 100 מיליון בקרנות הפנסיה בוועדת הכספים? למה אין אישור עליה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אפרופו קרנות הפנסיה הוותיקות – מי הציל אותן? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> דורית סלינגר? – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא לא לא, בלי להתייחס לשמות, בלי להתייחס לשמות. הייתה פה פארסה, היה פה שוד. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> על מה הוא מדבר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קרנות הפנסיה הוותיקות – כן כן, חיים. הן הגיעו ל-130 מיליארד שקל גירעונות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> 160. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> איך נתנו להן להגיע לשם? זו שאלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון, זו השאלה. אז באו אגף שוק ההון והאוצר והצילו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> באה הממשלה. אם אתה מדבר ככה, באה הממשלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני הייתי שם. חיים, אני הייתי שם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גם אני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני הייתי שם, ואני הייתי בין – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> באה הממשלה כשבאו עולים חדשים, אמרו: 40% פנסיה פתיחה. על חשבון מי? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חיים, אז בוא, ברוך השם הצילו מיליון איש, ונמשיך לשקוד ולדאוג לקשישים ולפנסיונרים, והרשות הזאת – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז אולי נבטל את תפקיד המפקח? אם אתה אומר שגם אז לא פיקחו, ובביטוחים הסיעודיים הקולקטיביים לא פיקחו, ועכשיו לא פיקחו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז זה לא היה המפקח. אורלי, אל תתבלבלי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז למה אנחנו צריכים מפקחים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז הייתה מפלגה שהיא גם הייתה המדינה, באותה תקופה. זה לא המפקח. על כל פנים – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> איציק, רגע, באמת לא אישי, אבל ההחלטה הזאת על ההקשחה של המבחנים לא הייתה מתקבלת בלי המפקחת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ההפך, הראיתי לכם את התשובה, שהיא כן היטיבה אתם. אבל אני מוכן לבדוק את זה עוד פעם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא לא לא, היא אומרת: אני עושה את זה אחיד. אני לא רוצה לצטט. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבדוק את זה. אבדוק את זה. על כל פנים, אני רוצה פה להגן על האוצר ועל המפקחת ואנשי צוותה. הם באמת עושים עבודה טובה. הם באמת דואגים למבוטחים, לפנסיונרים, לנכים, לקשישים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה הדבר האחרון שמעניין אותם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הניתוח הצליח, החולה מת. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הדבר האחרון שמעניין אותם זה המבוטחים והקשישים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה אדוני מציע? מה אדוני מציע? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מציע מה שהם רוצים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה המציעים רוצים? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> להעביר לוועדה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לוועדת הכספים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> ועדת העבודה והרווחה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> הוועדה לביקורת המדינה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ועדת העבודה והרווחה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לוועדת העבודה והרווחה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא, לא עבודה ורווחה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לאן אתה רוצה? אדוני, שוועדת הכנסת תחליט. <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא לא, לא כנסת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתם רוצים ועדת הכנסת, או שאתם רוצים להגיע להסכמה פה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז ועדת העבודה והרווחה, אוקיי? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ועדת העבודה והרווחה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הוא קובר לנו את זה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כספים, כספים, חיים. איפה שיש יכולת – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> העבודה והרווחה, אוקיי? העבודה והרווחה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא, לא. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כספים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה מסכים לכספים? אתה מסכים לכספים? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כספים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כספים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> המקום הקלאסי זה איפה שהיה חיים – העבודה והרווחה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כספים. הם רוצים כספים, שיהיה כספים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שיהיה כספים. <קריאה:> ועדת הכספים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שיהיה כספים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר'ה, יש הסכמה על כספים? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן. נצביע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי. מאיר, אל תקלקל את החגיגה. <קריאה:> אפשר לוועדה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר'ה, אם לא תסכימו, נעביר לוועדת הכנסת, אז בואו תגיעו שנייה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה? נצביע על זה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אם אין הסכמה, נצביע להעברה לוועדת הכנסת שתחליט; יש הסכמה, אז יש הסכמה. יש כספים? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כספים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז נצביע בעד ונגד העברה לוועדת הכספים להמשך דיון. ההצבעה החלה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא הספקתי להצביע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נוסיף אותך. 11 בעד, כולל אורלי לוי – 12, בעד להעביר את הדיון בשינוי שיטת הניקוד במבחני הסיעוד והכשלת קשישים שלא שולטים בסוגריהם לדיון בוועדת הכספים. תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <שקיפות נתוני הפרסום של קמפיין ההימורים של מפעל הפיס> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: שקיפות נתוני הפרסום של קמפיין ההימורים של מפעל הפיס, מס' 3607, 3627 ו-3698, של חברי הכנסת רועי פולקמן, מרב מיכאלי ואחמד טיבי. חבר הכנסת פולקמן, בבקשה. שלוש דקות. <רועי פולקמן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתחיל ממש בקצרה – יש לי די הרבה דברים להגיד. ההכנסות של מפעל הפיס בשנה האחרונה היו כמעט 7 מיליארד שקלים. גם ראינו בשנה שעברה שמפעל הפיס היה אחד מהמפרסמים הגדולים בישראל; לפי "יפעת בקרה ופרסום", ב-2013 הוא היה במקום ה-11, ואנחנו מדברים על כ-45 מיליון שקלים, והסכומים עולים בהדרגה. גם במדד הפרסומות המוצלחות מפעל הפיס נחשב המפרסם המוצלח ביותר. אנחנו יודעים, לא פחות מזה, שהפרסום העודף הזה מעודד אנשים להמר. מחקרים שהגיעו לכנסת – מחקר שעשה אברום תומר והגיע אלינו מראה ש-60% מהמהמרים סברו שאין להם בעיית הימורים, אבל כמעט אותו אחוז אמרו שהם גם מוציאים יותר ממה שהם תכננו, וכמעט 40% מהמהמרים אמרו שהם מרוויחים פחות מ-5,000 שקל בחודש. יותר מזה, אני אומר, פרסומים רבים בתקופה האחרונה דיברו על כך שמכונות המזל וההימורים בכלל – דוכני הפיס, ובעיקר מכונות המזל, נפוצים יותר באזורים חלשים במדינת ישראל. אנחנו ביקשנו, בדיון שהתקיים ב-13 בינואר בוועדת החינוך, נתונים ממפעל הפיס, איך מתחלקת עוגת הפרסום שלו: איפה הם מפרסמים, האם יש שיקולים כלליים – האם באזורים החזקים, או שדווקא, כמו שיש לנו עדויות שהגיעו, הפרסום נעשה דווקא באזורים החלשים. עד רגע זה, הנתונים – אומנם התקיים על זה דיון והובטח לנו לפרוטוקול, בוועדת החינוך של הכנסת – אבל באופן סיסטמטי מפעל הפיס מסתיר את הנתונים האלה, והנתונים לא הגיעו לכנסת. הטענה כאן היא שלא סתם מפעל הפיס משקיע. הוא מפרסם בהיקפים אדירים, והכספים האלה זורמים לעידוד הימורים על-ידי שכבות חלשות. מפעל הפיס – אמר את זה כבר מבקר המדינה – הוא לא רק גוף ממלכתי שצריך לחלק כספים ולעשות פרסומות – איזה יופי, משתמשים בכסף של הפיס – אלא גם לא לפרסם להמר – באחריות – לא לעודד אנשים משכבות חלשות להמר ולהפסיד את כספם. מדובר כאן על התעלמות מהכנסת בזה שהייתה בקשה בעניין הזה. אני אגיד עוד משפט לחברתי חברת הכנסת מרב מיכאלי, שעוסקת בנושא כמה שנים, ודיברנו על הסיפור של מכונות המשחק. שר האוצר, לפני כמה חודשים, מינה ועדה, והמסקנות הוגשו לשר בימים האחרונים. עכשיו, אני יודע על הרצון לעשות מזה עניינים יחד, ובהחלט את מעורבת בעניין הזה – 1. אני אומר, היה יותר קל אם היית נמצאת בממשלה, כי בממשלה קל יותר להוביל שינוי. פה, שר האוצר לקח את העניין הזה בידיים, הוא מתעסק בזה כבר שנה, או כמעט שנה, באופן אינטנסיבי. אני גם אומר לך יותר מזה – ודיברנו על זה – גם בנושא מכונות המשחק, שר האוצר כבר אמר, הוא מתכוון לצמצם, אם לא לבטל, את מכונות המשחק. הדבר הזה מבחינתו מנוי וחתום. אני אומר את הדבר הבא: גם בנושא הפרסומות, גם בנושא כרטיס השחקן, ההמלצות הוגשו לשר, ובימים הקרובים המסקנות האלה יפורסמו. עכשיו נבחנות המשמעויות, האם אפשר לבטל לגמרי את כל המכונות, או רק לצמצם. עמדת שר האוצר הייתה לאורך כל הדרך מאוד מאוד ברורה בעניין הזה, כלומר אין לנו כאן יותר מדי מה לדון. הבעיה הגדולה – יש פה סוף-סוף שר אוצר שאמר: חבר'ה, המסיבה הזאת, שמפעל הפיס מפרסם לנו שהוא בונה בתים ובונה מקומות בפריפריה, אבל לא מפרסם לנו איפה הוא מפרסם, מול מי הוא מפרסם, כמה אנשים מתמכרים, וכמובן הקטסטרופה של מכונות המשחק – מבחינת שר האוצר משה כחלון, מהיום הדבר הזה לא יימשך יותר. ב-2016 הדבר הזה ייפסק, ויהיה סדר. עכשיו, אנחנו צריכים להמשיך לדרוש ממפעל הפיס: 1. לפרסם את הנתונים על איפה הוא מפרסם – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> סליחה שאני אומר לך, מבדיקות שאני ערכתי, יש אנשים שקיבלו אישור להציב מכונות, והאישור הזה תקף לשלוש שנים קדימה, חתום בחוזה. אז אני לא יודע מאיפה אתה שואב את הביטחון הזה – – – <רועי פולקמן (כולנו):> בסדר, אני שוב אומר – אתה צודק – מכיוון שהמכרז של מפעל הפיס מסתיים ב-2016, וצריך לחדש לו את הזיכיון, הזיכיון הזה יחודש בתנאים חדשים. אם יהיה צריך – אבל לא יהיו הדברים האלה, ואם יהיו, אז הם יצומצמו דרמטית. <מאיר כהן (יש עתיד):> מה שחשוב, שמכונות מזל יוצאו מהליין, זה הכול. <רועי פולקמן (כולנו):> אני אומר כאן, מפעל הפיס מתעלם מהדרישה הציבורית שנאמרה כאן בכנסת באופן ברור, ואנחנו חזרנו עליה במושב האחרון ובכנסת הזאת, שאנחנו רוצים לראות לא פרסומים – שמפעל הפיס יפסיק לתרום להתמכרויות של אנשים. ודרשנו, גם בהצעה לסדר-היום הזאת, שמפעל הפיס יפרסם איפה הוא מפרסם, כמה הוא מפרסם, מי מושפע מהפרסומים האלה. זה לא איזה גוף שמפרסם כאילו הוא חברה מסחרית רגילה. אז החגיגה של מפעל הפיס – עם עוזי דיין, שמפרסם לנו, שנותן לנו נתונים או לא נותן לנו נתונים, החגיגה הולכת להיפסק. אנחנו נעשה את זה יחד, אבל החגיגה הזאת הולכת להיפסק. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חברת הכנסת מיכאלי, בבקשה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני חושב שהמדינה התמכרה למפעל הפיס. זאת ההתמכרות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה, אדוני היושב-ראש, המדינה התמכרה למפעל הפיס, אומר פה חבר הכנסת עודד פורר. כן, כי כמו שאמר חברי רועי פולקמן, מפעל הפיס מתיימר שהוא בונה כיתות – גם, אגב, הוא בונה כיתות, הוא בונה כל מיני מרכזים קהילתיים וכו' – והמשמעות של ההתמכרות הזאת, של המדינה, לכספי מפעל הפיס היא בעצם מיסוי עקיף של השכבות הכי מוחלשות בחברה הישראלית. חברות וחברים, רבע מכל רווחי מפעל הפיס בא ממכונות ההימורים האלקטרוניות, מכונות המזל, המשחק – גם כן מזל; עם מזל כזה, באמת, עדיף שלא. רבע מכל הרווחים – לא ההכנסות, הרווחים הנקיים. עכשיו, לא בכדי אדוני, חברי היקר רועי פולקמן דורש בצדק ממפעל הפיס לפרסם את הפילוחים של איפה הוא מפעיל את המכונות או איפה בכלל הוא מפעיל את המשחקים ואיפה הוא מפרסם. אבל שים לב, חברי רועי פולקמן, שמפעל הפיס איננו מפרסם את המכונות בכלל. מכונות ההימורים האלקטרוניות הן לא אראלה, והן לא הכדורים הקופצים האלה של ההגרלות; אין, הן לא נמצאות בכלל במרחב הציבורי הזה; הן נמצאות בכוכים חשוכים, מאחורי כל מיני קיוסקים או דוכנים שמותר להם לפעול ממפעל הפיס. זה מתנהל ככה, בחושך. כל הכסף הזה שנחלב מאנשים – מתנהל בחושך. לכן, לא יועיל מה שאתה דורש, בצדק – – – <רועי פולקמן (כולנו):> המכונות זה נושא אחר. את המכונות צריך לבטל. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מה שאתה דורש, בצדק, שקיפות בפרסום של מפעל הפיס ובהוצאות שלו האלה – אתה צודק מאה אחוז. אבל בהקשר של מכונות ההימורים האלקטרוניות, מכונות המשחק, זה פשוט לא רלוונטי. עכשיו, אתה צודק, אני באמת הגשתי הצעת חוק לבטל את הרישיון למכונות המשחק האלה כבר בכנסת הקודמת. בכנסת הקודמת היה חתום יחד אתי על ההצעה הזאת חבר הכנסת דרעי, שהיה אז אתי באופוזיציה, והוא היום שר בממשלת ישראל. ההצעה עלתה לוועדת השרות והשרים לחקיקה, ולצערי, האוצר ושר האוצר הפילו אותה. השר דרעי הגיש ערר, הערר תלוי ועומד. לעניין ביטול המכונות האלה, כל מה שצריך זה פשוט לבטל את הסעיף הספציפי המחריג. לא צריך ועדה, אין מה לברר פה, הכול ידוע וברור. ידוע כמה כסף הן מכניסות, ידוע כמה נזק הן מכניסות. אתה ואני עושות על זה יחד כנס בעוד שבועיים, ויבואו אנשים שהחיים שלהם ושל המשפחות שלהם נהרסו מהמכונות האלה. אנחנו יודעות ויודעים כמה נזק הן גורמות. אין למה לחכות. אין ועדה שתביא – אנחנו הבאנו דוח ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, ויש לנו גם מלומד, חוקר מהאקדמיה שהוסיף והכביר נתונים. הכול מאוד מאוד ברור. יש לי כבוד גדול לשר האוצר, אני יודעת שהוא רוצה לעשות דברים טובים. א. לצערי הוא בוחר בממשלה הלא-נכונה לעשות בה את זה, אבל זה עניין אחר. אבל לעניין מכונות המזל, כל רגע שעובר, שבו אנחנו לא מנתקות את החמצן לדבר הזה, הוא הרס וחורבן בחברה הישראלית, ואין שום סיבה לחכות עם זה אפילו רגע אחד נוסף. תודה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. חבר הכנסת טיבי, בבקשה, אחרון הדוברים. לאחר מכן – תשובת סגן השר, ונעבור להצבעה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על משהו אחר; אני רוצה לדבר על ריבוי מקרי הטביעה בים לאחרונה. המקרה האחרון היה מקרה של טביעה של בחור מג'סר-א-זרקא. לבחור קוראים פרחאן ג'ורבאן, ולקח שלושה ימים עד שגופתו נמצאה. תוך כדי החיפושים היה רושם – של התושבים, שעשו מאמצים ספונטניים, גם הדייגים, לסייע – שאין אמצעים, כלים, מספיקים בידי השיטור הימי, כדי לסייע במציאת הבחור, והם הודו ש-אין לנו הכלים הנדרשים. לעתים, כשיש אמצעים וכלים, זה יכול להציל חיי אדם; וזה כל כך מצער. אני עקבתי מקרוב, כי דיבר אתי ראש המועצה, מוראד עמאש, ודיברו אתי הנציגים שלנו בג'סר-א-זרקא, ובמשך שלושה ימים אנשים במקום – אגב, היו שם אופנועי ים, שחיפשו, אבל זה לא מספיק. ולכן, דייגים עבדו שעות נוספות בלב הים כדי למצוא את פרחאן, שלצערי הרב, לצער התושבים, לצער כולנו, נמצא מת. אני משתתף בצער המשפחה, ואומר שצריך להשקיע יותר בכלים, כדי שהמספר הנורא, הרב, של צעירים שמקפחים את חייהם – כך גם היה בכינרת לפני כמה ימים, לפני כשבוע, סטודנטית מוצלחת, ממשפחת ג'ראיסי, נדמה לי – זה נורא, זה כואב, הלב דואב. נכון, שיעור הטובעים מקרב האוכלוסייה הערבית הוא גדול יותר, ולכן אני קורא לאנשים לנקוט כל דרך של זהירות כאשר הם יורדים לים, נכנסים לים, נכנסים לכינרת, כי החיים יקרים, אין יקרים מחייכם, ואני תובע, דורש, מהרשויות להמציא את הכלים המעודכנים ביותר, אדוני היושב-ראש, כדי להציל חיי אדם. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת טיבי. ישיב סגן השר יצחק כהן. נברך את חיילי צה"ל שמצטרפים וצופים בנו. ברוכים הבאים לכנסת. עכשיו, סגן השר, תצטרך לשקול מילים. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לחברי הכנסת רועי פולקמן וד"ר אחמד טיבי והחברה מרב מיכאלי שהעלו את הנושא הכאוב הזה. זה נושא כאוב, זה נושא חברתי סוציאלי כאוב, מכיוון שיש לך פה תופעה שהיא לכאורה לגיטימית, אבל היא לגמרי לא לגיטימית. מחזור ההימורים בישראל הוא בין 5 ל-6 מיליארד שקל, והוא בעיקר, בעיקר, מהשכבות החלשות, השכבות הנמוכות ביותר. גם הפיתויים שמפיצים להם זה מול אותם מקומות שמסתובבים בהם אותם אנשים שהם חסרי כול, וכשהם מקבלים את הפרוטות שהם מקבלים בקצבה החודשית שלהם, הם מייד הולכים לדוכן הקרוב של מפעל הפיס, מרוקנים את עצמם עד אפס וחוזרים הביתה עניים ושבורים. על כל פנים, אמרתי, מחזור ההימורים בישראל הוא בין 5 ל-6 מיליארד. תתארו לעצמכם, רועי, אם הכסף הזה לא היה הולך להימורים, אם הכסף הזה היה הולך לצריכה – האנשים האלה, מטבע הדברים, הם לא אנשים שחוסכים; אם האנשים היו צורכים את זה, איזו צמיחה הייתה, כמה זה היה תורם לצמיחה, כמה זה היה תורם לאנשים, כמה זה היה תורם לחברה. במקום זה, זה הולך למפעל הפיס, ולעוד מוסדות הימורים, כי התקורות, אגב, מטורפות. ואומרים לנו ש-כן, הם בונים פה בית-ספר, שם בונים מתנ"ס – כן, עושים כל מיני פרסומות, משקיעים מיליונים בפרזנטציות, פרסומות, בתדמית, לכאורה, שהם מנסים לייצר תדמית חיובית. אבל, לצערי, השלטון המקומי, ששולט בעניין הזה, הוא חושב – הוא חושב – שזה טוב, הדבר הזה. לדעתי הם טועים בגדול, מכיוון שמי שבונה את המתנ"ס הזה זה לא מפעל הפיס, זה אותו מסכן שהימר בשארית כספו, קנה כמה כרטיסי Keno, או "חיש גד", או שהלך למכונות הארורות האלה. מהכספים של האומללים האלה בנו מתנ"ס, בנו מרפאה, בנו בית-ספר. זה לא צריך להיות כך. זה מעוות לחלוטין, וצריך להפסיק את זה. ושר האוצר משה כחלון נחוש לשנות את זה מקצה לקצה. הוראות ההיתר שניתן למפעל הפיס כוללות כיום מגבלות ברורות בכל הקשור לעריכת פרסומות. במקביל לעבודת משרד האוצר קם צוות לגיבוש תוכנית ההסדרה ולפיקוח על ההימורים החוקיים – שוב, חוקיים... לגבי דידי, שום דבר לא חוקי – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני סגן השר, אני רוצה להגיד משהו – – – לכן, אנחנו לשעבר – אני חייב להגיד שמקבלים הקצבות נאות מאוד, ועם זה עושים חברי דברים מצוינים. אני צריך להגיד: היה זהיר בלשונך כשאתה אומר ששר האוצר החליט שיותר לא. כי המטפורה שאתה הבאת, או ההשוואה שאתה הבאת, היא ממש לא עניינית, כי מפעל הפיס הוא הבנאי הראשי של כיתות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא לא צריך, זה לא התפקיד שלו. <מאיר כהן (יש עתיד):> אוקיי. ואם אומר לי שר האוצר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה לא התפקיד שלו. זה התפקיד של המדינה, זה לא התפקיד שלו. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אני לא צריך שקזינו יבנה לי את בית-ספר. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני סגן השר, אני אתך, אבל אני רק אומר דבר אחד – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בסדר גמור, אז למה אתם לא סוגרים את זה? <מאיר כהן (יש עתיד):> – – אני אתך, אני אומר שיקום שר האוצר ויגיד: אני מוצא את המקורות, ואני מודיע בזאת שבתוך שנתיים זה לא יהיה, אבל עכשיו לבוא ולהתהדר בדברים שלא יקרו – הרי זה לא יקרה, יש לי כאן לעוד עשר שנים – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – מאיר, אתה היית ראש עיר, אחד הטובים שהמדינה הזאת הצליחה להעמיד – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – ואני אומר לך – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – אתה היית בעיר – מה שאני אומר, אתה חשת על בשרך. אתה ראית אותם, אתה ראית את עלובי החיים האלה שעומדים ליד דוכן ומגרדים "חיש גד" עד שהם – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> כאשר קראתי את הצעת החוק של חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני אמרתי שאין ראוי יותר להצעת חוק, כי אני, שבוע לפני שקראתי את הצעת החוק שלה, ישבו אצלי בבית זוג הורים שנקשו על דלתי, אני לא מכיר אותם, וסיפרו לי שבנם, במקום ללכת לבית-הספר, הולך למקום מסוים, שהקופסה הזאת נמצאת שם מאחורי פרגוד, והוא מגרד ומגרד. כשהגעתי לאותה חנות חשבתי שיש משהו שהוא לא חוקי. אומר לי בעל החנות: זה מאושר, ואני אומר לך – אומר לי בעל החנות – מאיר, הלב כואב, אני הייתי מעדיף שזה יצא החוצה, אבל זה חלק מעסקת החבילה, וזה חוזר להמון דברים. אני מסכים אתך בכל מה שאתה אומר, אבל יחד עם זה, אני אומר, נהיה זהירים בלשוננו. אפשר להתחיל בזה שמוציאים בהחלטה, שכן תהיה אפשרית ומציאותית, להוציא את המכונות האלה, אבל להגיד היום שאנחנו מפסיקים את מפעל הפיס, זה נשמע קצת תלוש מהמציאות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מאיר היקר, אני מבין מה שאתה אומר, אתה גם בא משם, אתה בא מראש רשות במקום שנעזר מן הסתם ב-, אבל תגיד לי, זה הגיוני בעיניך שהכספים האלה – מהיכן הם הגיעו? אותו ילד שם – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה צודק, הוויכוח הוא לא על העיקרון – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה נראה לך הגיוני שהילד הזה יבנה בית-ספר במקום שהמדינה תבנה בית-ספר? <מאיר כהן (יש עתיד):> – – אתה צודק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, זה בא מכוח החלטת הממשלה 4474, מיום 25 במרס 2012, במסגרת כתב המינוי של שר המשפטים דאז, והשתתפו בו גם נציגי אגף התקציבים ואגף החשב הכללי במשרד האוצר. הצוות בחן את ההיבטים של פרסום ושיווק ההימורים ודרכי ההסדרה בתחום הזה. במקביל, משרד האוצר, האמון על הרגולציה של מפעל הפיס, מגיש בימים אלה הסדרה ייעודית לנושא הפרסום והשיווק של הימורים, ואחרי זה מוצע לקבוע איסורים כלליים דוגמת איסור להציג את ההימורים כמשני חיים, מהווים אלטרנטיבה לעבודה ופתרון לבעיות כלכליות וחברתיות, וכן למנוע הצגת תכנים הקושרים הימורים להצלחה בחיים – זה חורבן חיים, לא הצלחה בחיים – אטרקטיביות ותכונות חיוביות אחרות. כמו כן, מוצע למנוע הכללת קטינים או מפורסמים בפרסומת. נשקל כי בהסדרה ייעודית תיכלל הסמכה לקביעה מפורטת של הנחיות לפרסום ושיווק הימורים, על-פי העקרונות שיימנו בהסדרה. משרד האוצר ושר האוצר סבורים כי יש לשקול הטלת חובה לכלול תוכן מיידע ומזהיר במסגרת פרסום ההימורים, כגון סיכוי הזכייה – שהם כמעט אפס – ואזהרת התמכרות. הקווים המנחים שייקבעו יחולו על מארגני ההימורים ויחייבו אותם לגבי כלל הבמות ואמצעי הפרסום שבהם יבקשו לעשות שימוש. המלצות אלה, בעיקרן, מחייבות עיגון בחקיקה. טיוטת הדוח הופצה להערות הציבור, וטיוטה סופית צפויה לעבור לאישור נציגי הממשלה בשבועות הקרובים. לאחר אישור נציגי הממשלה יוגש הדוח הסופי לאישור שרת המשפטים לשם יישום ההמלצות המוצעות. לעניין מכונות המזל שהזכרת, מאיר, מפעל הפיס מפעיל כיום 500 – מרב, כמה מכונות מפעל הפיס מפעיל? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כמה מכונות? 500 מכונות ב-150 מתחמים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 500 מסוג EIL ב-150 תחנות ברחבי הפיס, כפוף להיתר שניתן למפעל הפיס על-ידי משרד האוצר. על-פי ההיתר שניתן למפעל הפיס, המסופים EIL ימוקמו באזור נפרד, שאליו לא תותר הכניסה לקטינים – מאיר? <מאיר כהן (יש עתיד):> כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – לא תותר כניסה לקטינים – ואתה מספר לי על ילד שנכנס, שהוא קטין – ובאופן שבו המסופים אינם חשופים לעוברים והשבים. <יגאל גואטה (ש"ס):> אף אחד לא אוכף את זה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – יש לך זמן עד מחר בבוקר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה מה שאני אומר. זה מה שאני אומר: באזור נפרד שאליו לא תותר הכניסה לקטינים ובאופן שבו המסופים אינם חשופים לעוברים והשבים. עוד בדיחה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה גם היה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מבירור שערכנו עם מפעל הפיס עולה כי נעשה תהליך של – על כל פנים, אני מקווה – יש פה עוד הרבה מה לומר על מפעל הפיס, יש לי הרבה מה לומר על מפעל הפיס. אני מקווה – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> מכונות מזל שממש לא מביאות מזל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בדיוק, בדיוק. זה מאמלל. מאמלל את אותם מסכנים שהולכים להמר שם. מגיעים למצבים שבעלי הדוכנים בעצמם אמרו לי שהם אומרים למהמר: לך תעשה סיבוב, לך תשתה קפה, תנוח, לך לים. אחד מבעלי הדוכנים אומר שאמר: אני אשמור לך את הכרטיסים, אני לא אמכור. לך. הם כבר מרחמים עליהם, אז אנחנו כמדינה לא נרחם עליהם? מצד אחד אתה נותן להם קצבה, כשר הרווחה, מצד שני הם מייד הולכים לדוכן של מפעל הפיס, ואחר כך הם כותבים שהם בנו בית-ספר. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. מה אתה מציע? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מציע להעביר את זה לוועדה לביקורת המדינה. <יצחק וקנין (ש"ס):> לוועדת החינוך. <קריאה:> לא, לוועדת החינוך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> או לוועדת החינוך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש הסכמה על ועדת החינוך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אוקיי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, אנחנו מצביעים על העברת נושא שקיפות נתוני הפרסום של קמפיין ההימורים של מפעל הפיס לוועדת – אתה רוצה לחזור להצביע, אדוני? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לוועדת החינוך. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תוסיף את הקול שלו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז אני – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תרוץ, תרוץ, זה יכול ליפול. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ההצבעה החלה. חברים, מי בעד העברת הנושא? מי נגד? סגן השר הגיע. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תשעה בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. הנושא של נתוני הפרסום של קמפיין ההימורים של מפעל הפיס יועבר לדיון בוועדת החינוך של הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <אישה ששבה לביתה ממעון לנשים מוכות נרצחה בידי בעלה – הכתובת הייתה על הקיר> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום: אישה ששבה לביתה ממעון לנשים מוכות נרצחה בידי בעלה – הכתובת הייתה על הקיר, מס' 3677 ו-3700, של חברי הכנסת יצחק וקנין ומאיר כהן. חבר הכנסת וקנין כבר עלה, ללא הזמנה, ניתן לו לפתוח. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני שר הרווחה חבר הכנסת חיים כץ, רבותי, כמה זה חופף, העניין הזה, שאני הולך לדבר עליו, לנושא הקודם, של ההימורים. בשבוע שעבר, אם אני לא טועה, התוודה אותו רוצח של הוריו, שהרצח היה משום שהוא הימר והיה צריך לממן את כל ההפסדים שלו בהימורים, והוא ביים את אותו רצח כדי לזכות בכל הרכוש. רבותי, הדברים האלה כל כך קשורים אחד לשני, אי-אפשר אפילו להבין את זה. זה היה בשבוע שעבר; רצח שהיה לפני כמה שנים, בן שרצח את ההורים שלו. בכלל, כל העניין הזה של רצח הפך להיות דבר שבשגרה, לצערנו הרב, לפעמים נספה צדיק בלי שום סיבה, אם זה כאשר העולם התחתון, בחיסולים שלו, אם זה של בני-זוג, והדבר הזה מאוד שכיח בתקופה האחרונה. היום קראתי ב"חוק לישראל" דבר מאוד מעניין על העניין הזה, על הרצח הראשון בבריאה, הרצח של קין, שרוצח את הבל אחיו. אז ככה, אחרי הרצח – המדרש מספר, זה לא מופיע בפרשה פה, זה במסכת סנהדרין – במדרש מובא שהוא לא ידע מאיפה לרצוח אותו. הוא נתן לו מכה לפה, לשם, לא הבין איך הוא צריך להוציא לו את – מאיפה הנשמה תצא. ומובא שם, במסכת סנהדרין, שהקדוש-ברוך-הוא אומר לו לקין: קול דמי אחיך זועקים מן האדמה. שואלים: היה צריך להגיד לו: קול דם אחיך, למה דמי אחיך? אז מפרשים: דמו ודם זרעיותיו. כל מה שהיה צריך לצאת מהבל, מתחילת הבריאה עד סוף הבריאה – מי יודע איזה עץ שלם היה צריך לצאת, כמה צאצאים – כל זה נגדע ברצח שרצח קין את הבל. ואנחנו כנראה לא כל כך מבינים את הגמרא, שם, עד כמה הדברים הם קשים. אתם יודעים למה? כי הכול הפך להיות זול מאוד. כי הרוצח יודע שגם אם הוא רוצח, העונש – וגם הוא מודה ברצח, הוא אומר: רצחתי, יש מצלמות, כולם רואים. לו הייתה סנהדרין, מה היו עושים לרוצח כזה? כשרואים את הכול, יש עדים, רצח: כאשר עשה, ייעשה לו; נפש תחת נפש. אבל הוא אומר: תשמע, למה לא לרצוח? הרי יש ויכוח גדול אם גם אותם רוצחים שרוצחים יהודים, פלסטינים, כל זה, אותם מחבלים, האם להוציא אותם להורג, נכון? לחקוק – החוק המפורסם שאתם כמעט עמדתם עליו בהסכם הקואליציוני, נכון? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> האם להוציא אותם להורג או לא? נפש תחת נפש. מה הוא אומר? אני מקסימום יושב בבית-סוהר. הפלסטיני, המצב שלו עוד יותר גרוע – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> לא. – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> – – הוא אומר: אני, בעסקת השחרור הבאה – אני יוצא. אבל הרוצח, כשהוא רוצח את אשתו, הוא לא מחכה לאיזו עסקת טיעון, הוא יודע שהוא הולך לבית-הסוהר, יש לו אוכל, יש לו טלוויזיה, יש לו הכול. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> או שהוא מתאבד. <יצחק וקנין (ש"ס):> או שהוא מתאבד; כמו במקרה הזה, שהוא התאבד, והרבה מתאבדים. אבל בשורה התחתונה, יש זילות בחיי אדם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <יצחק וקנין (ש"ס):> אנחנו רואים את זה בכל פינה. ועל זה אנחנו צריכים לנסות לחשוב איך מתקנים את החברה, איך מתקנים את העוול הגדול הזה – לאן הידרדרה החברה הישראלית, עם ישראל. הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. אחרון הדוברים. לאחר מכן – תשובתו של השר כץ. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רציתי את תשובתו של השר לביטחון הפנים, לא של שר הרווחה, ותכף אני – – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> לכך התכוונו, אבל שר הרווחה התנדב לענות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא התנדב. <מאיר כהן (יש עתיד):> לא התנדב, שלחו אותו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן. <מאיר כהן (יש עתיד):> בסדר. אני רק רוצה לפני זה רק להזכיר משהו, ואני מבקש לתת לי דקה אחת נוספת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השר לביטחון פנים בחו"ל, בגלל זה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אה, אוקיי, בסדר גמור. היום לפני 75 שנה נערך פוגרום ה"פרהוד" בבצרה, ואנחנו לא מאזכרים את זה, אבל היום, ב-1 ביוני. כן, אדוני. <יצחק כהן (ש"ס):> אנחנו נזכרנו בהם – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> בסדר, אז חשוב – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – חשוב שנזכיר את זה, זה היה פוגרום, נרצחו 179 יהודים. יומיים מוטרפים של השתלחות של ארגונים מוסלמיים, נאציים ופאשיסטיים. 50,000 בתי יהודים נבזזו. איום ונורא. שיהיה זכרם ברוך, של הקורבנות האלה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אם אתה מציין, אז היום, ב-1 ביוני, היה הפיגוע ב"דולפינריום", מדובר ב-20 בני-נוער – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> כן. ראוי שנזכיר את זה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד דבר אחד; כמה דברים. האחד, רצח של נשים הוא בהחלט טרור, מה שקורה בזמן האחרון, נדמה לי שמ-2011 נרצחו 109 נשים, יכול להיות שאני לא לגמרי מדייק, אבל יותר מ-100 נשים, שזה איום ונורא, וכל אישה היא עולם בפני עצמו. אני רוצה להציע כך: 1. רציתי להציע לשר לביטחון הפנים, שהגיע הזמן שתקום רשות למניעת אלימות במשפחה ואלימות נגד נשים. הייתה הצעה כזאת, ולצערי לא הצטרפו אליה, ולכן זאת הזדמנות פז, באמת, שתקום רשות, שהיא תהיה ת"פ של השר לביטחון פנים, שהיא תעסוק בליווי אותן נשים שיוצאות ממקלטים, ותתוקצב. אם אנחנו שמים בביטוח לאומי 40 ו-50 ו-60 תקנים כדי למצוא מעלימי מס, אז ראוי שבמשרד לביטחון הפנים יוקצו תקנים, לפחות 50 תקנים, בהתחלה, לרשות לאומית למניעת אלימות במשפחה, ותפקידם של השוטרים האלה ללוות – מהרגע שהאישה יוצאת מזרועותיהם של אנשי הרווחה, מאותו מקלט – מהרגע שהיא יוצאת, הם מלווים אותה, יכול להיות שזה עם לחצני מצוקה, שהם יחשבו מה לעשות. אבל זה מתבקש, כי זה סוג של טרור שנמצא בחברה שלנו, ואנחנו מסתכלים על זה באוזלת יד. אנחנו יודעים לתת תשובות לטרור כזה וטרור אחר, אבל הטרור הזה, נגד נשים, הוא איום ונורא. הדבר השני – חיים, לך אני אומר, אדוני השר – היה רעיון, בזמנו, בתקופה שאני הייתי השר, והתחלנו לבנות אותו: להקים מקלטים לגברים מכים. כי זה קצת מכעיס: אישה, מכים אותה, לא מספיק שהיא מקבלת מכות, גם לוקחת את הילדים שלה והולכת למקלט לנשים מוכות; הגבר ממשיך לטייל. לכן, אולי אפשר לחשוב על זה. תתקצב את זה, תעשה את זה ניסיוני, אני חושב שתבוא עליך הברכה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. כבוד השר, בבקשה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, רציתי להשיב לחברי איציק וקנין, אבל הוא הלך, אז אני אשיב לחברי מאיר כהן. אתה יודע לא פחות טוב ממני שהנשים שהולכות למקלט לנשים מוכות הולכות מרצונן. אם הן לא רוצות ללכת הן לא הולכות. אותו דבר, גברים מכים יצטרכו ללכת מרצונם. אם לא, זה כלא, ולצערי, עד שלא נגמר – אנחנו לא הולכים לכלא. מאחר שאתה פנית – ציפית שיענה השר לביטחון הפנים, אני לא אקריא את כל תשובת המשרד, שאתה בטח יודע מה אנחנו עושים ומה נשים מוכות – כמה אנחנו מטפלים בנשים וילדים. לפני שלושה חודשים, על-פי החלטת ועדת שרים למאבק באלימות, הוקמה ועדת מנכ"לים לאומית, בראשות מנכ"ל משרדי, שמטרתה לפתח ולהכין מענים מותאמים לצרכים בנושא אלימות במשפחה. משותפת ל – פעילים בעיקר המשרד לביטחון הפנים ומשרד הרווחה. הוועדה תגיש את מסקנותיה במהלך שלושת החודשים הקרובים. אני יודע שאנחנו לא נצליח למגר את הטירוף הזה, שיש באלה שרוצחים את קרוביהם, ואת ילדיהם, ברגע של טירוף, אבל אני מקווה שהוועדה הזאת, או המיני-רשות הזאת, תיתן מענה. <מאיר כהן (יש עתיד):> זה יהיה ת"פ שלך? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן. היא הוקמה כבר, היא עובדת, היא בתוך שלושה חודשים צריכה לתת מענה, ואני מקווה שהיא תיתן מענה שימזער את הפגיעות של אלה שנטרפה עליהם דעתם והם באים לפגוע באלה שאתמול היו הכי יקרים להם. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה מציע אדוני? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה שהם רוצים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה אתם רוצים? <מאיר כהן (יש עתיד):> הוועדה לזכויות האישה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוועדה לזכויות האישה? מעמד האישה? <מאיר כהן (יש עתיד):> מעמד האישה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו נצביע על העברת ההצעה לסדר-היום: אישה ששבה לביתה ממעון לנשים מוכות נרצחה בידי בעלה, להמשך דיון בוועדה למעמד האישה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שישה בעד, ואני קובע שההצעה עוברת להמשך דיון בוועדה למעמד האישה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה לעניין הארכת תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003. תודה. <הצעה לסדר-היום> <מחדל הרשויות בכביש המוות – רחוב גולדה מאיר בירושלים: ילד בן 14 נפצע בשבוע שעבר> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים לנושא האחרון על סדר-היום, הצעה לסדר-היום: מחדל הרשויות בכביש המוות – רחוב גולדה מאיר בירושלים: ילד בן 14 נפצע בשבוע שעבר, מס' 3678, של חבר הכנסת יגאל גואטה. מבקש להציג את ההצעה לסדר. ישיב עליה – השר כץ, אתה משיב? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השר כץ ישיב בשם השר כץ. קיבלת כץ בכץ. בבקשה. <יגאל גואטה (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להעלות על סדר-היום נושא באמת חשוב, שזה החיים. אנחנו מציינים היום בכנסת ישראל את יום ירושלים, אני רוצה לדבר על העיר שחוברה לה יחדיו, אבל קצת מזווית שונה, שונה וכואבת. חדשות לבקרים אנחנו שומעים על תאונות דרכים המתרחשות בכביש בר-אילן, בשדרות גולדה מאיר בירושלים, או כפי שהוא נקרא בפי תושבי השכונה – לצערי כבר קראו לו שם חדש: כביש הדמים. לצערי הרב כבר אירעו כמה תאונות קטלניות בכביש הזה. רק בשבוע שעבר נפגע נער בן 14 פגיעת ראש קשה. מדובר בכביש שברוב שעות היממה יש בו תנועה ערה של כלי רכב והולכי רגל, ובמרכזו יש נתיב תחבורה ציבורית. השילוב של כל אלו יחדיו מביא לתוצאות הקטלניות האלה. אני רוצה להביא בפניכם נתונים מתשובה של חברת הכנסת ציפי חוטובלי, שהייתה אז סגנית שר התחבורה, על שאילתה שהגיש חבר כנסת מסיעת ש׳׳ס למשרד התחבורה בנושא: בשנים 2008–2013 אירעו בשדרות גולדה מאיר בירושלים 754 תאונות דרכים, שלוש מהן קטלניות, 41 תאונות קשות, 197 תאונות קלות ו-513 תאונות ללא נפגעים. כן, רבותי, אלו הנתונים. כלומר בממוצע כל יומיים וחצי מתרחשת תאונת דרכים בכביש הדמים הזה. בואו נעצור רגע, חברים, ונשאל למה זה לא מזעזע אותנו. האם נחכה בסוף לעוד ידיעה על תאונה קטלנית – נוספת – ונאמר: חייבים לעשות עם זה משהו וחייבים לעשות עם זה משהו? אנחנו יושבים פה ומגישים כל מיני הצעות חוק ופועלים בניסיון לשפר את איכות החיים, אבל מה שווה איכות החיים בלי החיים עצמם? חברת הכנסת חוטובלי הוסיפה במענה על השאילתה ואמרה: זה מספר מחריד של תאונות דרכים, כנראה פעולות ההסברה לא מסייעות, ולכן צריך גם התערבות לשינוי התשתיות. ובכן, חברים, האם אתם חושבים שבוצעו שינויים בתשתיות בכביש? לא בוצעו שינויים בתשתיות ולא בוצעו שינויים בהסברה. הכביש ממשיך להיות כביש שמעלה את מספר הנפגעים בתאונות דרכים משנה לשנה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לקרוא מכאן לשר התחבורה ישראל כץ, ובאמת כאן המקום להודות שהוא פועל רבות לשיפור התשתיות והכבישים במדינת ישראל, שהגיע הזמן שמישהו שם, במשרד התחבורה, ירד לשטח וישים סוף לקטל הזה. נתיב התחבורה הציבורית מבלבל את הולכי הרגל והנהגים ומביא לתוצאות קטלניות. אני סמוך ובטוח שכוונת משרד התחבורה היא טובה, ונתיבי התחבורה הציבורית נועדו לייעל ולשפר את איכות החיים, אבל שוב, מה עם החיים עצמם? התוצאות בשטח מעידות אחרת, ומשרד התחבורה חייב לחשב מסלול מחדש ולבדוק איך אפשר להגן על חייהם של התושבים בכביש גולדה מאיר. לכן, אדוני היושב-ראש, אבקש שהנושא יועבר לדיון בוועדה הרלוונטית – אולי פנים. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת גואטה. אדוני השר ישיב. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת גואטה, אתה רוצה לקבל את ועדת הפנים עם התשובה או בלי התשובה? <יגאל גואטה (ש"ס):> עם התשובה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> עם התשובה. אני מקריא את מה שנתן לי חברי שר התחבורה ישראל כץ: כביש גולדה מאיר בירושלים הוא כביש בטיפול ובאחריות עיריית ירושלים. ככלל, האחריות לכבישים העירוניים היא של הרשות המקומית, לרבות אחזקה, פיתוח ובטיחות. עם זאת, משרד התחבורה מתקצב בכל שנה את כלל הרשויות בהשתתפות במימון פרויקטים תחבורתיים שונים, הנבחנים תחת קריטריונים של בטיחות בדרכים – תחבורה ציבורית, פיתוח ושבילי אופניים. בכל הקשור לבטיחות בדרכים עירוניות, העיר ירושלים מטופלת זו השנה השלישית בתוכנית "טופ 34", אשר יזם משרד התחבורה; עיקר התוכנית – התמקדות בטיפול בבטיחות בדרכים ברשויות אשר בשטחן מתרחשות תאונות דרכים רבות. במסגרת תוכנית זו – אני מחכה לך שתשב ותקשיב בסבלנות. <יגאל גואטה (ש"ס):> מקשיב לכל מילה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא לא, שב, שב. במסגרת תוכנית זו, ועדת הבטיחות, שחברים בה נציגי משרד התחבורה, משטרת ישראל והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, יושבת עם נציגי הרשויות ומגבשים יחדיו רשימת פרויקטים בהתאם לנתוני תאונות הדרכים בעיר. לעניין ציר גולדה מאיר – משרד התחבורה תקצב את עיריית ירושלים לאורך השנים בכמה פרויקטים לאורך הציר האמור בכלל וסמוך למקום המוזכר בפנייתך בפרט. סך התקצוב עבור הפרויקטים בציר בשנים 2012–2015 הוא כ-3.7 מיליון ש"ח, בפירוט שלהלן: בשנת 2012 תקצב משרד התחבורה סך 350,000 ש"ח לטובת רמזור בצומת אורי צבי גרינברג – שדרות גולדה מאיר. בשנת 2013 תקצב משרד התחבורה סך כמיליון וחצי לטובת פנסי תחבורה ציבורית מועדפת בתוואי גולדה מאיר ודרך חברון, וכן סך כמיליון ש"ח לתיקון רמזור גולדה מאיר – קריית המדע. בשנת 2014 תקצב משרד התחבורה סך 90,000 ש"ח לתכנון הסדרי בטיחות בצומת שדרות גולדה מאיר – שיבת ציון ואסירי ציון; סך 200,000 ש"ח לתכנון צומת שדרות גולדה מאיר – המשורר אצ"ג – מינץ ותכנון צומת הרי טרומן – שדרות גולדה מאיר. סך 225 מיליון ש"ח לטובת ביצוע – וכן הלאה וכן הלאה. נוסף על כך, בתוכנית העבודה לשנת 2016, אשר גובשה זה מכבר, נכללים פרויקטים נוספים בציר גולדה מאיר, לרבות תכנון הסדרה בטיחותית של מקום התאונה המצוין בפנייתך. תוכנית זו נמצאת בהליך אישור כמקובל. הכביש המדובר עובר בשכונה המתאפיינת באוכלוסייה חרדית, ובהתאם, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יוזמת מבצע פעולות הסברה שוטפות לאוכלוסייה החרדית. פעולות אלה כוללות – עכשיו, לא ידעתי שמדובר באוכלוסייה החרדית – אני צריך לספר לך מה קורה בבני-ברק? כשיש השגחה עליונה, אין השגחה תחתונה. הם מאמינים בלמעלה ולא מסתכלים בלמטה. שיסתכלו קצת על הכביש כשהם עוברים. זכות מקבלים – זכות מקבלים, לא לוקחים. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הם לוקחים את הזכויות, הם עוברים בכל הכבישים – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – מכוניות שם נתקעות באוטובוסים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תקשיב, אני גרתי שם, הם עוברים בכביש – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הם עוברים בכביש כאילו אין אלוהים. בעיר הכי חרדית, איפה שיש אכבר אלוהים, הם עוברים כאילו אין. הם לא מסתכלים, הם לא בודקים, כמה כסף שנשקיע. <יגאל גואטה (ש"ס):> רוב התאונות שם זה רכבים – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתם תיתנו להם חינוך, כמו של כל ילד, שעובר את הכביש – מסתכל לשמאל ולימין לפני שהוא עובר; הם לא מחונכים לחצות כבישים. נשקיע, צריך להשקיע – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> אולי תשקיע בהם בחינוך. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> צריך להשקיע בחינוך, ברמזורים, לתת להם לימודי ליבה, לא רק כוללים, וגם איך חוצים כביש; ואם הם ידעו איך חוצים כביש, אולי נוכל להשקיע פחות. <יגאל גואטה (ש"ס):> אז למה זה לא קורה בבני-ברק, אם זו הבעיה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, זה קורה גם בבני-ברק. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה קורה גם בבני-ברק, לצערי. <יגאל גואטה (ש"ס):> לא לא, זה לא קורה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לצערי. <יגאל גואטה (ש"ס):> לא 750 תאונות במקום אחד. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> שם כנראה חרדים יותר גדולים. <יגאל גואטה (ש"ס):> לא לא, ברצינות. הכביש הזה שם בעייתי, זה לא לעניין – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אוקיי, בכל אופן, במסגרת הקטע של משרד התחבורה, הוא באמת קורא להסברה לקהילה במסגרת אירועים שנעשו במינהלים הקהילתיים. <יגאל גואטה (ש"ס):> כבר אז המשרד ענה שהסברה לא עוזרת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הצבת שלטי הכוונה – עכשיו הם יציבו שלטי הכוונה באותיות גדולות – לחצייה בטוחה בסביבת מסלול התחבורה בציר – שלטים המזהירים הולכי רגל מפני תנועת כלי רכב משני כיווני המסלול. אתה רואה, לא קראתי מה שהוא אומר, אבל כיוונתי לדעת גדולים. כמו כן, בתחילת שנת 2016 הפיצה הרשות ערכות הדרכה והסברה ל-53,000 בתי-אב בשכונות החרדיות במטרה לצמצם את היפגעות האוכלוסייה, בעיקר היפגעות ילדים. עם זה, אתה ביקשת להעביר את זה לדיון בוועדת הפנים, ואני מסכים להעביר, ותומך בהעברה לוועדת הפנים. נראה לי שיהיה לנו היום רוב מוחלט, פה-אחד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם אני מתנגד, יש תיקו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אבל איך שאני מכיר אותך, אתה תומך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני אתמוך. אתה מציע ועדת הפנים. <יגאל גואטה (ש"ס):> אתה רוצה לחכות לראות איזה ועדות חדשות יש, אולי נביא לשם? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן, האמת שיש לכם רוב – שניים–אחד. הנוכחות פה בהחלט בשיאה. אם כן, יש הסכמה על ועדת הפנים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה רואה, יש שיתוף פעולה אופוזיציה–קואליציה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ודאי, ודאי, ודאי, בנושאים חשובים כן. מי בעד? מי נגד להעביר את ההצעה לסדר-היום לוועדת הפנים של הכנסת? נא להצביע. כולם, נא להצביע, יש מישהו שלא הצביע? יש מישהו שרוצה להצביע ולא נמצא פה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תעשה שמית, תעשה שמית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני דורש הצבעה שמית. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שלושה בעד, אין מתנגדים – תראה מה זה, על שלושה קולות לקחנו. יאללה, זה היה צמוד. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום: מחדל הרשויות בכביש המוות – רחוב גולדה מאיר בירושלים תעבור להמשך דיון בוועדת הפנים. חברות וחברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, ביום שני, כ"ט באייר התשע"ו, 6 ביוני 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 17:27.>