דברי הכנסת
דברי הכנסת
כח / מושב שני / ישיבות קכ"ט–קל"א /
כ"ט באייר – ב' בסיוון התשע"ו / 6–8 ביוני 2016 / 28
חוברת כ"ח
ישיבה קכ"ט
הישיבה המאה-ועשרים-ותשע של הכנסת העשרים
יום שני, כ"ט באייר התשע"ו (6 ביוני 2016)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
דברי יושב-ראש הכנסת לרגל חודש הרמדאן 5
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 5
נאומים בני דקה 5
חיים ילין (יש עתיד): 6
ענת ברקו (הליכוד): 6
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 10
נחמן שי (המחנה הציוני): 11
איימן עודה (הרשימה המשותפת): 12
יעל גרמן (יש עתיד): 12
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 13
איתן ברושי (המחנה הציוני): 13
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 14
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 15
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 16
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 17
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 18
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 19
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 20
דב חנין (הרשימה המשותפת): 21
רויטל סויד (המחנה הציוני): 22
מאיר כהן (יש עתיד): 23
אלעזר שטרן (יש עתיד): 23
יעקב אשר (יהדות התורה): 24
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 25
הצהרת אמונים של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי 25
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 26
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 28
הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התפקידים בין השרים 30
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 30
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 56) (מסירת מידע מרשויות המדינה לקופות-החולים), התשע"ד–2014 31
דב חנין (הרשימה המשותפת): 31
עיסאווי פריג' (מרצ): 33
הצעת חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים (תיקון), התשע"ו–2016 35
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 35
דברי היושב-ראש לרגל חודש הרמדאן 37
היו"ר אחמד טיבי: 37
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 38
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 38
הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10) (הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ו–2016 38
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 38
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 40
איציק שמולי (המחנה הציוני): 41
מירב בן ארי (כולנו): 42
דב חנין (הרשימה המשותפת): 44
נחמן שי (המחנה הציוני): 46
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 47
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום כ"ט באייר תשע"ו, 6 ביוני 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הירושה (הליך חלופי לסילוק חובות מכספי העיזבון), התשע"ו–2016.
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3042/20 וכלה בהצעת חוק פ/3050/20 – הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (התקנת שלט אזהרה במעלית), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, נורית קורן, יעל כהן-פארן, יצחק וקנין, ענת ברקו, מרדכי יוגב, דב חנין, קסניה סבטלובה, נחמן שי ואורן אסף חזן; הצעת חוק בחינת מעמדם של מסתננים, התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) (הוראת שעה), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – הזכות להיבחן בבחינות בגרות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט (חקיקה באזור באמצעות צו), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק הקאדים (תיקון – כשירות מינוי קאדים ובחירתם), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת עיסאווי פריג'; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – לימודים), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיתוף הפעולה מצד המעסיק), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק הדואר (תיקון – תשלומי ריבית למקבלי השירותים הכספיים), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלי כהן.
עוד אודיעכם, כי לפי סעיף 96(ה)(1) לתקנון הכנסת, עם מינוי חברי הכנסת אביגדור ליברמן, סופה לנדבר וצחי הנגבי לשרים ביום כ"ב באייר התשע"ו, 30 במאי 2016, נמחק שמם מהצעות חוק שהיו שותפים להן מציעים אחרים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<דברי יושב-ראש הכנסת לרגל חודש הרמדאן>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, לפני שנעבור לנאומים בני דקה, אני מבקש לברך את אחינו המוסלמים המציינים את פתיחת חודש הרמדאן, תקופה שבה מאמיני האסלאם צמים ומתמקדים בפנימיות האדם ובהתבוננות במעשיו.
בפתחו של חודש משמעותי זה אני מבקש לברך את חברי הכנסת המוסלמים שנמצאים אתנו כאן במליאה, את עובדי הכנסת ואת אזרחי ישראל המוסלמים כולם, בברכת חודש טוב, מועיל ומבורך.
יש דמיון מסוים בין ימים אלו לבין תקופת הימים הנוראים ביהדות. אני מקווה שתקופה זו תשמש מנוף למחשבה על המשותף בין מאמיני שתי הדתות, בני הארץ והמדינה הזאת, כולם בני אברהם.
אברהם אבינו מוכר כאיש החסד והשלום, איש האמונה והכנסת האורחים, ידיד נפשו של הקדוש-ברוך-הוא. אני מקווה שברוח אמונתו ודרכו של אברהם נמצא גם אנחנו מסילות אל הלב ונצליח לבסס שיתוף פעולה למען עתיד טוב יותר למדינת ישראל ולכל עמי האזור. רמדאן כרים.
<קריאות:>
שוכראן.
<קריאות:>
תודה.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אנחנו נצביע כדי להירשם לנאומים בני דקה. בבקשה, ההצבעה מופעלת. חבר הכנסת חיים ילין יפתח את הנאומים, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היד ששלחה את יהודה הישראלי להילחם למען תושבי עוטף-עזה ומדינת ישראל היא אותה יד – כשהיו זקוקים לאישור של משרד הביטחון לשפץ את ביתו כנכה צה"ל, לא הייתה מדינה, לא היה משרד הביטחון ולא היה אף אחד. הדבר היחידי שמצאנו זה הלב של אזרחי מדינת ישראל, שנרתמו, ובתוך פחות מ-24 שעות תרמו מכספם לשפץ את הבית, כדי שיוכל להכיל אותו ולשרת אותו הכי טוב.
כבוד היושב-ראש, לא יכול להיות שמעבר לקו הירוק, כשממשלת ישראל לדורותיה שלחה אנשים להתיישב שם, ממשלת ימין ימין, שלא מקבלת אפילו את הסיפוח של חלק מהאזורים האלה, אותה ממשלה ששולחת את הילדים להגן עלינו, בסוף זונחת אותם. אני אומר לך, זה לא עניין פוליטי – אף-על-פי שאולי ייקחו אותו לשם; זה עניין רגשי, של לב אל לב במקום הזה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חברת הכנסת ענת ברקו – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, לכבוד ציון יום ירושלים בכנסת, ובשל ניסיון קבוע של הפלסטינים להעלים את הקשר בין העם היהודי לירושלים ולמחוק את ההיסטוריה, אדגיש כי כל היסטוריון אסלאמי יודע שהח'ליף השני, עומר אבן אל-ח'טאב, איתר את מקום המקדש היהודי על הר-הבית כשהגיע לירושלים. לכן החלטתי לשים כמה נקודות על השולחן: ירושלים מעולם לא הייתה בירתה של שום ישות מדינית למעט זו היהודית; ירושלים אינה מוזכרת בשמה בקוראן עצמו, אך ארץ-ישראל, המכלילה גם את ירושלים ובנותיה, בית אל-מקדס ואכנאף בית אל-מקדס, הן על-פי הקוראן ומפרשיו ירושת הנצח לבני ישראל – בערבית: בני אסראאיל – העם הנבחר, על-פי הקוראן – –
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
– – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
– – שעתיד לשוב מכל קצוות הארץ וליישב אותה ואת סביבותיה.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
מה את מבינה בקוראן – – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
עם כל זאת, אין חולק על קדושתו הדתית של מסגד אל-אקצא למוסלמים – לא רק לפלסטינים; מסגד אל-אקצא לכל המוסלמים, לא רק לפלסטינים. לכן מדינת ישראל מקפידה לשמור היטב על ביטחונו של המסגד ועל חופש דת ופולחן – –
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
– – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
– – של המוסלמים והנוצרים בירושלים, וזאת בשעה שבשכנותנו מופצצים כנסיות ומסגדים על ראשם של מתפללים.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
– – – מה הפרשנות – – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
אין שחר לתביעת הפלסטינים, שבירתם רמאללה, להקמת בירה בירושלים בנימוק של קדושת אל-אקצא.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
גם מכה ומדינה – אדוני היושב-ראש, עוד שלושה משפטים – גם מכה ומדינה הסוניות אינן בירות, וגם קום, כרבלא ונג'ף אינן בירות של מדינות שיעיות.
מי שמנסה להכחיש את הזיקה לירושלים מכחיש גם את הנצרות, שהחלה להתגבש באזור הר-הבית.
גם התושבים הערבים במזרח-ירושלים מעוניינים לקבל את השירותים ממדינת ישראל, ולא משום גורם אחר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
נכון, גם חבר הכנסת טיבי בחר למקם את ביתו בצד הישראלי של גדר הביטחון, והוא יודע למה.
הדרישה האבסורדית, ויצירת תמונת ראי לישראל, וזיוף ההיסטוריה, כולל של אונסק"ו, הם-הם הבעיה.
<קריאות:>
– – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
כיוון שמעולם לא הייתה מדינה פלסטינית, הרי שמטבע הדברים לא הייתה לה בירה, ולכן זו דרישה אבסורדית – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
– – לבירה בירושלים. ועכשיו רק לאחל, לרגל הרמדאן, רמדאן כרים (אומרת בערבית: וצום קל ומבורך).
<קריאות:>
– – –
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
איך אפשר – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חברת הכנסת ענת ברקו. אני בדרך כלל אומר – – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
– – – מעזה – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברת הכנסת ברקו, אני בדרך כלל אומר במקרים כאלה, אחרי כמה פעמים שאני מבקש, אני אומר: תגידי לעוזרים שלך לכתוב לך דברים בצורה קצרה יותר. אבל מכיוון שאני בטוח שאת כותבת את הדברים לבד, אני פונה אלייך: בנאומים בני דקה, אנא ממך – דקה.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
– – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מה לעשות, חברת הכנסת ברקו תמיד מביאה איזה הרצאה, כל פעם מבית-מדרשה המיוחד, אפילו הפרשנות המיוחדת שלה לקוראן, שאנחנו לא מקבלים אותה – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
תראה לי – – –
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
– – מה לעשות, היא לא יכולה לצמצם, זו הרצאה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
– – – איפה מופיעה ירושלים בקוראן – – –
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
הרצאה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
תראה איפה – – –
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תחילה, לרגל חודש רמדאן ומצוות הצום, אני פונה לכל המאמינים והמוסלמים: רמדאן כרים וכול עאם ואנתום בח'יר.
לפני יומיים הלך לעולמו המתאגרף המפורסם והאהוב והאהוד מוחמד עלי – קליי. קליי לא היה רק ספורטאי מיוחד ואהוב, הוא היה בן-אדם גדול; הוא היה איש ערכים. הוא איבד את תואר אלוף העולם בגלל העקרונות ועמדותיו הפוליטיות – הוא עמד עליהן. הוא נלחם באפליה, באפרטהייד, נגד השחורים בארצות-הברית, לא חסך בביקורת על המשטר בארצות-הברית ולא חשש או היסס לתקוף את המדיניות האימפריאליסטית של ארצות-הברית, במיוחד המלחמה בווייטנאם, וסירב להתגייס לצבא ארצות-הברית בגלל עמדה מוסרית זו.
מוחמד עלי היה איש ערכים, איש מוסר, ועמד נגד העושק והגזענות והאפליה בכל מקום בעולם. הוא צריך להיות הדוגמה לספורטאי ואיך הוא יכול להשפיע ולעצב דעת קהל, אם הוא רק יבין, הספורטאי, שהספורט זה לא רק תואר ומדליות ותמונות ותקשורת וסלבריטי, אלא בעיקר מוסר וערכים. זהו מוחמד עלי, קליי, יהיה זכרו ברוך.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איימן עודה.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצטברות האירועים המביכים שקשורים במשטרת ישראל יכולה לספק תעסוקה לכמה וכמה ארגונים. האמת שרציתי להציע: אולי באמת צריך להחליף את הפיקוד על המשטרה, אבל נזכרתי שכבר החליפו לא מזמן, אז אי-אפשר שוב.
פשוט לא עולה על הדעת שתהיה שרשרת כל כך מהירה וקרובה של תקלות בארגון שהציבור שמסתכל אליו ועליו כגורם שמשפיע על חיינו בכל היבט והיבט. לא יכול להיות שתצא הודעה על מפקד מחוז שהפעיל נשק בנסיבות מסוימות – אני לא חולק עליהן – ואז מתברר שהאדם שבו מדובר בכלל התאבד, וכל זה יצא במהירות מהמשטרה כדי להוכיח עד כמה אותו מפקד מחוז מעז בקרב; לא יכול להיות שתצא הודעה לתקשורת שמנסה להעלים פרטים מרכזיים בעמדת המשטרה בעניין חקירה שנוגעת לראש ממשלה; לא יכול להיות – אני לא רוצה למנות את הכול. מוכרח מישהו להיכנס ולעשות סדר.
השר – שמעתי אותו מתראיין בכמה מקומות. לא נראה לי שהוא קלט את עומק המשבר הנוכחי במשטרה. אולי הוא כבר מרגיש חלק ממנו, אז יותר קשה לו. אז אני חושב שהכנסת צריכה להיכנס לזה. הצעתי דיון לסדר-היום והוא נדחה, אז אולי ועדת הפנים, או בדרך אחרת. אנחנו חייבים לחזור ולטפל במשטרה. אין ארגון כל כך חשוב בחיינו, אם אני מזיז את הצבא לרגע, מאשר המשטרה. כולנו רוצים בהצלחתו, כולנו תלויים בו וכולנו משוועים שהמפכ"ל יתעשת, כי הוא בסך הכול לא 100 ימים – 200 ימים. 200 ימים זה מעבר לתקופת החסד. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת איימן עודה – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, היום מציינים את תחילת חודש רמדאן, חודש שמתקיימת בו מצוות הצום. החודש הזה מתאפיין בהתבוננות פנימית, באיפוק וצניעות, במעשי חסד, בכפרה על עוונות ובהזדהות עם אנשים שידם אינה משגת לאכול.
ברשותכם, אעבור לשפה הערבית בשביל לברך את הציבור הצם. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אחים ואחיות, רמדאן כרים. החודש הזה נשגב בערכיו העמוקים, ערכי ההתקרבות בין האנשים, ערכי ההזדהות עם הזולת, ערכי הסבלנות. אנחנו כולנו זקוקים לערכים העמוקים של חודש רמדאן המבורך. ברצוני לאחל צום מבורך ואפטאר טעים.) תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת איימן עודה. חברת הכנסת יעל גרמן – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, נכבדי השר, חברי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לפנות לחברי היקרים, חברי הכנסת הערבים המוסלמים, ודרככם לכל האזרחים המוסלמים, ולאחל לכם רמדאן כרים.
היום בוועדת הפנים העבירו לקראת קריאה שנייה ושלישית את תיקון 107 לחוק התכנון והבנייה, ואם אנחנו לא נשכיל לעצור אותו – ואני פונה אליך, אדוני היושב-ראש – אנחנו נעשה משהו שנבכה עליו במשך שנים. יש כאן קודם כול פשיטת רגל של כל גופי התכנון והבנייה. לראשונה, לאחר שנים רבות של מאבק מאוד מאוד מתמיד וקונסיסטנטי של גופי התכנון והבנייה, יחד עם הגופים הירוקים ויחד עם הציבור, לשמור על החוף שיהיה נקי מבנייה למגורים, לראשונה באה כנסת ישראל, ובחוק, ברגל גסה, ברשות ובסמכות, בדלת העיקרית, היא מאפשרת לבנות מגורים על חוף הים. חוף הים הוא משאב ציבורי מצומצם ששייך לכל הציבור, וצריך להשאיר אותו כזה – שייך לציבור בלבד – ולא לתת אותו מתנה לבעלי ממון, שיבואו ויבנו שם דירות שתהיינה שוות עשרות-מיליונים והן תהיינה שייכות רק להם, ואף אחד חוץ מהם לא יוכל ליהנות ממנו.
זה עדיין לא מאוחר; זה עוד לא הגיע לקריאה שנייה ושלישית בכנסת. אני מבקשת ממך ללמוד את הנושא ולנסות למנוע את הרעה שתיפול על כל אזרחי ישראל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ברושי.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, חברי הנכבדים, אני מודה קודם כול לכבוד היושב-ראש על הברכות לחג הרמדאן. אני מעריך זאת.
האמת היא, החודש הזה – וגם סופו, הוא מסתיים בחג – תמיד מזכיר לנו את הצורך שהמוסדות הציבוריים בישראל יציינו את החודש הזה, וגם תהיה אפשרות להכיר בחודש ובחגים, גם של העדה המוסלמית, גם של העדה הנוצרית – של העדות הערביות – במוסדות הרשמיים. ככה, למשל, סטודנטים בתקופה הקרובה יצטרכו לעבור בחינות, עובדים צריכים לעבוד בתקופה הזאת, בלי שום התחשבות במצווה. לכן, אני מקווה שתצא מכאן קריאה שהמוסדות הציבוריים בישראל יכירו בחגים ובימים המיוחדים הללו.
גם אני רוצה לברך בערבית: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני רוצה לברך את בני עמנו ולאחל להם רמדאן כרים. מי ייתן וברמדאן הבא יתגשמו כל תקוות עמנו לעצמאות ולהקמת מדינה פלסטינית ושעמנו יגשים גם את זכותו לשוויון מלא על מולדת האבות.)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת איתן ברושי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גם אני מצטרף לברכות לחברינו המוסלמים כאן בכנסת ובכל מקום בארץ ובעולם. אני מקווה שהחג הזה, בסופו נוכל להתקדם לשלום.
אבל אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שאנחנו גם לקראת חג השבועות, חג של מתן תורה ועבודת האדמה, ולשלוח מכאן ברכה לחקלאי ישראל, למי שעובד יום-יום באדמה ומייצר בעבודת האדמה את המזון. רצינו לקיים יום ההתיישבות, התיישבות וחקלאות, ומסיבות שונות זה נדחה, ונקיים אותו במועד אחר.
רציתי להקדיש את הדקה לעדה האתיופית. השתתפתי אתמול בטקס לציון זכרם של עולי אתיופיה שלא זכו להגיע לארץ, כ-4,000 במספר, אם כי השמות על הסלע הם פחות. לצערי, היו שם מעט חברי כנסת. בכלל, חברי הכנסת לא מקפידים לבוא, לפי דעתי, לאירועים שחשוב שתהיה בהם לפחות נציגות יותר גדולה.
בשבילי הסיפור של עליית יהודי אתיופיה והסיפורים המרגשים ששמענו שם מעל הבמה, במעמד הנשיא, ראש הממשלה, שרת העלייה והקליטה ואנשים אחרים, הם תמצית הציונות של השנים האלה; עלייה מאוד מרגשת, סיפורים מאוד קשים, של נחישות והתמדה לצאת ממרחקים כאלה, באי-ודאות, בהליכה, לעתים של ימים, ברעב, בצמא, שוד ודברים אחרים, יחד עם גילוי יכולת נדירה ויצירתיות של כוחות הביטחון, שמצאו את הדרך להתגבר על המרחק ועל האויבים שבדרך ולהביא לכאן את יהדות אתיופיה – וכפי שידוע, הסיפור הזה לא תם ולא נשלם.
יחד עם זה, עם ההתפעלות מהעלייה הזאת והרצון לשבח – ויש הישגים – צריך לומר שעדיין עומדת בפנינו מלאכה גדולה שיש להשלימה, בהקפדה על צמצום פערים, על שוויון הזדמנויות ועל יצירת התנאים להשתלבותם של יוצאי אתיופיה בחברה, בחינוך ובמשק. אני קורא מכאן ליושב-ראש הכנסת, לממשלה ולחברי הכנסת להיות ערים ולהיות שותפים למאמץ להשלים את עלייתם של יהודי אתיופיה, להשלים כאן את מהלכי הקליטה וההתערות ולהפוך אותם לחלק בלתי נפרד, חשוב, תורם ומייצר כאן יכולות גבוהות נוספות במדינת ישראל. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, אדוני.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, שביתת סגל הרופאים בבית-ספר לרפואת שיניים בתל-אביב – הנהלת האוניברסיטה והסגל בבית-הספר לרפואת שיניים ממשיכים לנהל משא-ומתן שלא הניב פירות. הסגל ממשיך לשבות, ומשרדי הממשלה אינם מתערבים במרץ לסיים משבר זה על מנת להגיע לפתרון הבעיה בעניין דרישתם להשוואת תנאי ההעסקה.
אנו מסכימים שאכן זה לא מן הראוי, אדוני היושב-ראש, שתתקיים אפליה בתנאי העסקה בין סגל הרופאים בבית-ספר לרפואת שיניים לבין יתר עמיתיהם באוניברסיטה. הרופאים בבית-הספר הם החונכים של רופאי השיניים לעתיד, מדריכים המבצעים את עבודתם במקצועיות ובמסירות, ומכאן שהם ראויים ליחס ותנאים הולמים ושווים.
הכשרת הסטודנטים במקצוע רפואת השיניים מורכבת ברובה מהחלק המעשי – אני יודע את זה כי גם אשתי, גם הבת שלי, גם אחי; אני חי בסביבה של רופאי שיניים – כזה שלא ניתן ללמוד רק בכתב ובעל-פה, אלא בתרגול מעשי המחייב ליווי צמוד של סגל הרופאים.
עקב השביתה של סגל הרופאים הופסקו הלימודים עד להודעה חדשה, וזאת כחודש לפני סוף שנת הלימודים הנוכחית. כל הסטודנטים בשנים הקליניות המוקדמות נפגעים מכך, ולא יוכלו לעמוד בדרישת המעבר לשנה הבאה. הפגיעה הקשה ביותר נגרמת לסטודנטים בשנת הלימודים האחרונה, כיוון שלא יוכלו לעמוד בדרישות הלימודיות ולגשת לבחינות הרישוי הממשלתיות ברפואת שיניים.
נוסף על הפגיעה בסטודנטים לרפואת שיניים נגרמת פגיעה באוכלוסיית המטופלים של בית-הספר לרפואת שיניים. מעתה נבצר מהמטופלים, רבותי חברי הכנסת – שרובם משתייכים לאוכלוסיות חלשות – להמשיך ולקבל טיפול רפואי במסגרת בית-הספר. מדובר בקהל מתרפאים גדול, המצוי בהליך טיפולי שוטף, שדחייתו עלולה לפגוע בבריאותם. במצב זה צפוי שרבים מהמטופלים יבחרו שלא לחזור ולקבל טיפול בבית-הספר בעתיד, מה שעלול לגרום לנזק בלתי הפיך עבורם ועבור הסטודנטים לרפואת שיניים. רמדאן כרים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה – חבר הכנסת אוסאמה סעדי.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, אתמול התבשרנו – אתמול או שלשום – שמשטרת ישראל כנראה הבינה שיש בעיה רצינית בתדמית שלה בעיני הציבור, והחליטה שהיא מוסיפה 70 תקנים כדי לטפל בנושא של תדמית המשטרה בעיני הציבור במדינת ישראל, ו-70 התקנים האלה יוקדשו לשיח ישיר עם הציבור כדי לשפר את התדמית.
זו הייתה יכולה להיות באמת יוזמה טובה אם המשטרה כבר עשתה את כל מה שצריך לעשות כדי לשפר את התדמית, ועמדה מול התעקשות של הציבור כן לשמור על תדמית לא נכונה. הייתי מציעה, ואני מנצלת את ההזדמנות הזאת להציע לשר לביטחון הפנים, לעשות כמה צעדים שלא עולים למדינה כסף, מתאימים ביותר לתפקיד המשטרה ויכולים לשפר את התדמית של המשטרה: דבר ראשון שיכול באמת לעזור בעניין הזה הוא לעשות שינויים ארגוניים מהותיים בתוך הארגון במקום שינוי קוסמטי. קוסמטיקה טובה, אבל היא לא משנה את טיב הבן-אדם. צריך לשנות את טיב הארגון עצמו. אם 1,165 רציחות קרו בתוך האוכלוסייה הערבית בעשור האחרון, והמשטרה ברוב המקרים לא מצאה את הרוצח, ואנחנו בתוך האוכלוסייה צריכים לחיות עם הרוצחים, הייתי מציעה שיתחילו בזה. דבר שני, שאולי יגנו בצורה יותר טובה על הנשים שסובלות מאלימות וגם נרצחות.
אפשר גם כן להתחיל בזה – דבר מאוד פשוט: כאשר טועים, להגיד "טעינו". אם המפכ"ל מכריז יום ולילה שהוא לא רוצה לפתוח בחקירות על סמך תלונות אנונימיות, וזו טעות פטאלית מבחינת ההבנה של הטרדות מיניות, אז שיגיד "טעינו" ויתקן את המצב.
זה לא עולה כסף, זה אכן משפר את התדמית, ואולי מוביל אותנו למצב יותר טוב.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ואחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, תודה על הברכות לרגל חג הרמדאן. בעניין הזה, אדוני היושב-ראש, פנו אלינו הרבה תלמידים, תלמידי תיכון, שניגשים לבחינות הבגרות היום. אלי פנו, וגם אל חברי חבר הכנסת טיבי, ואני מניח שגם אל יתר חברי מהמשותפת, ואולי לאחרים. אני וגם חבר הכנסת טיבי קיבלנו פנייה מרע'ד קאסם כיואן, יושבת-ראש מועצת התלמידים באום-אלפחם, והיא מבקשת: יש להם היום בחינת בגרות באזרחות – באל-מדניאת – בשעה 14:30, וכל מה שביקשו, אדוני היושב-ראש, זה להקדים את שעת הבחינה לשעות הבוקר, שהתלמידים שצמים יהיו עדיין עם כוח, כשהצום עוד לא השפיע עליהם, ועם ראש נקי, שיוכלו לגשת לבחינת בגרות. פנינו למשרד החינוך וביקשנו את התערבותם. התשובה שקיבלנו היא בלשון המעטה לא משכנעת ולא מספקת: שהנושא נבחן רבות, והבעיה היא זמינות חדרים לכל התלמידים שנבחנים, לאור העובדה שהלימודים מתקיימים גם בתקופת המבחנים.
אני חושב שמשרד החינוך יכול לעשות יותר ולדאוג שלפחות בבחינות הבאות שעת הבחינה תהיה בשעות הבוקר. רמדאן כרים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: מי ייתן ויביא לנו ולכל בני עמנו מזל טוב, ברכות והצלחה לכל תלמידינו הניגשים אל בחינות הבגרות. תודה.) תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר ישראל כץ, רמדאן כרים, כל עאם ואלג'מיע בח'יר. היום אני מדבר על העניין של הרצח, עניין המשטרה, במיוחד במגזר הערבי, במיוחד בצפון. קיבלתי לאחרונה מאב, שיח' מאחד הכפרים בצפון, שבנו נרצח בדם קר רק לפני חודש, ללא אשמה – יכול להיות שבמקרה, יכול להיות כנקמה. העניין הוא שלא ניתן לסבול עוד את המצב. קיבלתי עצומה של עשרות-אלפי אנשים מהצפון, מכפרים, שהאחריות הראשונה והאחרונה היא על המשטרה, שלא מפענחת את מקרי הרצח. רק בשנתיים האחרונות נרצחו בשלושה כפרים – ראמה, בית-ג'ן ודיר-אל-אסד – 35 אנשים, ועד עכשיו אף מקרה לצערנו לא פוענח. כן, כן.
מקרה אחד – לא נשווה – של רצח של בנו של אחד מכנופיות הפשע בתל-אביב פוענח תוך שבוע. אני לא רוצה כאן להשוות, אבל אנחנו משווים כאן את העניין. זה מה שאומרת ההתייחסות של המשטרה, בכלל של רשויות החוק, לרצח אצל האזרחים הערבים. מבקשים מאתנו שנעקוב אחרי זה ונפעל, ואנחנו פועלים בהתאם, על-ידי הסברה, על-ידי כל האמצעים כאנשי פוליטיקה, כשומרי חוק וכאנשי ציבור שמייצגים את הציבור. אבל לצערנו הרב אנחנו מקבלים גב וקיר סתום משלטונות החוק, מהמשטרה, לכל המקרים האלה.
לכן אני מקווה ורוצה שאנחנו בכנסת לא רק נדבר על זה – ואני פונה לשר לביטחון הפנים, לשר הפנים וגם לראש הממשלה: המשטרה יודעת איך לפענח, ואם היא תרצה, היא תפענח מקרי רצח – 35 מקרי רצח. אנחנו לא חיכינו עד עכשיו שבנו של השיח' יירצח ונדבר על זה כאן – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
– – אנחנו כל הזמן מדברים על זה, אבל כנראה זה כבר לא צריך להידחות ולו לרגע אחד.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו שומעים כאן ברכות לחודש הרמדאן, ואני מודה לכל מי שבירך אותנו, אבל הברכה הכי נכונה והכי אמיתית: לאפשר למוסלמים הצמים, הדתיים, להתפלל במסגד שלהם, וזה מה שלא עושה ממשלת ישראל. אתמול קיבלתי בחצות שיחה מהמזכיר הצבאי של ראש הממשלה שמודיע שהיא תמתין עוד שבועיים: נחשוב, נחליט, נשקול. תפילה בשיקול דעת? תפילה בסימן שאלה? אני לא מבין איזה מין ממשלה אחראית. אנחנו בסך הכול נכנסים להתפלל במסגד, ואף אחד לא עושה לנו טובה. זה המסגד של המוסלמים, נקודה. נקודה.
אני רוצה שראש הממשלה, או יושב-ראש הכנסת, או מי שאחראי כאן, ימנע גם מחברי כנסת יהודים להיכנס לכותל, שהוא – דיר באלכ – חלק בלתי נפרד ממסגד אל-אקצא, גם ה"חיט אל-בוראק" הזה, הכותל. אבל לעכשיו, נכון לעכשיו, שימנע ראש הממשלה מאורי אריאל להיכנס לכותל. למה ימנע ממני להיכנס למסגד? אתה מבין את ההשוואה כאן? משוואה מאוד חמורה, מכובדי היושב-ראש. ולכן, הגיע הזמן שמישהו יתעשת כאן ויגיד את המצב; המצב ממש חמור ביותר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
במיוחד ברמדאן תאפשרו למוסלמים להיכנס למסגד שלהם כדי להתפלל, כדי להתפלל.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
חברי הכנסת שלכם עולים להר-הבית כדי להתסיס – – –
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
אתה תסתום, אתה. תודה.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
הם אמרו שהם עלו כדי להתסיס.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
אני לא מתייחס להתבטאות האחרונה. כשאני רעב אני מתבטא בצורה הרבה יותר גרועה, אז פשוט – אנחנו נחליק הפעם.
בבקשה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. אחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: "הוי המאמינים, נכתב בספר כי מצווה עליכם לצום כשם שנכתב על אלה שהיו לפניכם, למען תהיה בכם יִראָה. צוּמו – – –)
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
אני לא רעב – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אתה מפריע כרגע. אתה מפריע לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
אני לא מפריע. הם מפריעים לנו להיכנס למסגד.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
טוב.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: צומו ימים ספורים. אשר לחולה אשר בכם או לנוסע בדרך, יצום ימים אחרים כמספר הזה – – – חודש רַמַצָ'אן הוא אשר הורד בו הקֻראן ממרומים למען יביא לאנשים הדרכה ואותות נהירים המעידים על דרך הישר ועל הישועה. על כל אחד מכם הנוכח בביתו בחודש זה לצום בו". ברצוני לברך כל מוסלמי, את האומה האסלאמית, את האומה הערבית ובייחוד את העם הפלסטיני לרגל חודש רמדאן. ברצוני להשיא עצות לכל מוסלמי. ראשית, הצום הוא מצווה קוראנית. התפילה בלילה היא מסורת. קריאת הקוראן היא חובה וכמוה המסירות למשפחה ולקרובים. שליח האל, תפילת האל עליו וברכתו לשלום, מלמד אותנו שהמסירות לקרובים אינה מספיקה ויש ליצור קשר עם מי שלא בקשר אתך. לפיכך, עלינו למלא חובות אלו, והחובה הגדולה ביותר למוסלמים בפלסטין היא לפקוד את מסגד אל-אקצא. כל הפוקד אותו בהתמדה ומתפלל בו מקבל את גמולו. השבח לאל שמסר לנו את רמדאן. אני מבקש מהאל יתעלה שיברך אותנו וילביש את כולנו בגדי יִרְאָה.)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
אני מסיים. רמדאן כרים. רמדאן מבורך.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. אחריה – חבר הכנסת דב חנין.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
אדוני כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי חברות וחברי הכנסת, אני קודם כול אצטרף לברכת רמדאן כרים לכל חברי הכנסת המוסלמים, לאוכלוסייה ולאזרחי ישראל המוסלמים ולכל המוסלמים בעולם.
תראו, בימים האחרונים אנחנו עדים לעוד ועוד גילויים שמוכיחים שלממשלת ישראל יש מדיניות עקבית בעניין משק הגז: הכול עבור המונופול – זאת המדיניות, וזה כולל שקרים והסתרות, גם מול בית-המשפט, מול הכנסת ומול הציבור. פעם אחר פעם מסתבר שמאז גילויי הגז הגדולים ב-2009 ו-2010 דאגה הממשלה באופן עקבי לאינטרסים של המונופול. כבר סביב דיוני ועדת צמח הוסתר דוח של הכלכלן הראשי של משרד האוצר מיכאל שראל, שקבע שהאינטרס הכלכלי של מדינת ישראל הוא לא לייצא גז. הדוח נגנז, עצם קיומו הוכחש על-ידי שר האוצר אז, יאיר לפיד, אבל אנחנו לחצנו, והסתבר שבהחלט היה דוח כזה, וזה גם מה שהוא קבע: הכול עבור המונופול.
גם את הפרוטוקולים של ועדת צמח ניסו להסתיר מאתנו, מהציבור, והם שוחררו רק אחרי לחץ מאוד גדול ועתירות לבתי-משפט, ואילו צוות קנדל, שעבד על המתווה ועסק במשא-ומתן ישיר בין הממשלה לחברות הגז, פשוט לא כתב פרוטוקולים. לא סתם לא כתבו פרוטוקולים. מתווה הגז הוא אימוץ מוחלט של כל דרישות המונופול; הוא פוגע אנושות באינטרס הכלכלי ובאינטרס הציבורי של כולנו, כדי שתשובה ו"נובל" יוכלו להיות מרוצים.
ביום חמישי התגלה מה שהיה די ברור למי שקצת עסק בנושא הגז: שאסור לסמוך על הערכת המונופול על כמויות הגז ב"לווייתן". הרי האינטרסים שלהם הם לנפח; השאלה היא למה האינטרס של ממשלת ישראל הוא לשתף פעולה עם זה. איך יכול להיות שלאורך כל הדיון הציבורי והוויכוח על מתווה הגז, לאורך הדיון בכנסת, לאורך הדיון בבג"ץ, לא נחשף אותו דוח של משרד האנרגיה, שהם ידעו מ-2014, שלפיו הגז ב"לווייתן" – הערכות הגז נמוכות בהרבה ממה שהוצג לציבור.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת רויטל סויד.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך.
אדוני היושב-ראש, על-פי החוק, הודעה של הממשלה לפי סעיף 24(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, לא חייבת את אישור הכנסת, ולכן אנחנו בעוד שעה קלה נשמע, בלי יכולת להגיב, את הודעת הממשלה על כך שהתיק של הגנת הסביבה עובר לשר האוצר, מר משה כחלון. אז אנחנו לא יכולים להצביע על כך, אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להביע מחאה על המהלך הזה של הממשלה, וזו מחאה שהיא מעבר להתנגדות שלי לנורמה שהשתרשה בממשלה, שיש המון המון משרדים שמסתובבים בלי בעלים ובלי שר שבאמת אחראי למשרד, כמו שתוכנן, וכמו שנכון, וכמו שראוי; שר שיביא לכנסת תשובות, יתעמק בעבודת המשרד ויישא גם באחריות מיניסטריאלית, כפי שאנחנו מבינים את המושג הזה בשיטה המשפטית והפוליטית שלנו.
במקרה של השר כחלון יש בעיה נוספת, שהיא בעיה חמורה ביותר. הטענה שלי איננה אישית לשר כחלון; הטענה שלי היא על ניגוד אינטרסים מובנה שיש בין תפקידו כשר האוצר, שמקדם פיתוח כלכלי, שמקדם בין היתר תוכניות, שאחראי למינהל התכנון, לבין שר להגנת הסביבה, שצריך לפעמים לרסן את הפיתוח ולהציג שיקולים אחרים, ואפילו נוגדים. המצב הזה שבו הדבר והיפוכו נמצאים בידי אותו שר הוא מצב לא בריא, לא ראוי, לא תקין, לא נכון. חבל שהוא מתקיים בכנסת, ואני מקווה שהוא יהיה קצר ככל האפשר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת רויטל סויד. אחריה – חבר הכנסת מאיר כהן.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר פורסם באמצעי התקשורת שבכירים ברשתות החברתיות פייסבוק, גוגל, טוויטר ויוטיוב קיבלו על עצמם לנטר ולהסיר בתוך 24 שעות פוסטים ועמודים עם תכנים שמסיתים לגזענות או מסיתים לטרור באירופה. אין ספק שאנחנו רואים שהרשתות החברתיות הפכו לקרקע פורה מאוד להסתה לטרור, הסתה לגזענות; הן מקצינות אווירה, הן מלבות שנאה והן מעודדות אלימות.
אבל מה שטוב לאירופה חייב להיות טוב גם לארץ. אני פניתי לפני כמה חודשים לסיימון מילנר, אחראי מדיניות פייסבוק במזרח התיכון, בדרום-אמריקה ובאירופה, בדיוק באותה הדרישה: תנטרו את הפוסטים עם ההסתה לטרור, תסירו אותם; תסירו את הפוסטים ותחסמו את העמודים המסיתים. תשובתם הייתה: אנחנו נגד אלימות; תודיעו לנו. עם כל הכבוד, מה שטוב לאירופה טוב גם לארץ. יש לברך על ההחלטה שהתקבלה באירופה, אבל אני מקווה מאוד שהחלטה דומה תתקבל גם בארץ. אין ספק שהשר לביטחון פנים חייב – פועל בנושא – אבל חייב לפנות בקריאה ישירה לרשתות החברתיות לנקוט בדיוק את אותה מדיניות גם בארץ. מה שמסתבר זה שכשהם רוצים – הם יכולים.
ולחברי חברי הכנסת המוסלמים, ובכלל למוסלמים בארץ – רמדאן כרים וצום מועיל. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת מאיר כהן – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. בעוד כמה דקות נשמע את הצהרת האמונים של חברת הכנסת החדשה, מייד בתום הנאומים בני דקה. בבקשה, אדוני.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, לפני כשנתיים ומחצה יאיר לפיד ושי פירון החליטו על פרויקט לאומי חברתי, הקייטנות של הקיץ, ועשו את זה בלי שום כוונות פוליטיות, מתוך כוונות טהורות – שילדי והורי ישראל, בקיץ, יוכלו ליהנות מקייטנות, ושזה לא ייפול למעמסה כספית על ההורים. לצערי הגדול, שר החינוך הנוכחי, ברגל גסה, בלי שום דיון ציבורי, בהחלטה חסרת תקדים, החליט שהוא לא ממשיך בפרויקט. השבוע הוא אמר: לא, אני רק משהה את זה. ובינתיים ההורים במדינת ישראל נאנקים תחת המחירים הגואים של הקייטנות.
אני מגלגל את זה לפתחו של שר האוצר הנוכחי. אני לא מצפה משר החינוך, הוא אמר את שלו, אבל אני פונה לשר האוצר: זה עולה 200 מיליון שקלים; זה כל מה שצריך, בשעה שאנחנו עדים לכך שבוועדת הכספים מאות-מיליוני שקלים מתעופפים מצד אחד לצד השני, ובשעה שחברי כנסת במפלגות הקואליציה קיבלו כספים קואליציוניים על-פי מפתח חברי הכנסת; מפלגה שיש בה עשרה חברי כנסת קיבלה 200 מיליון לכספים קואליציוניים. אז אני קורא לשר האוצר: תתעשת. מחר תעביר את הכסף, 200 מיליון שקלים, תעבירו לראשי הרשויות, ונמשיך בפרויקט המבורך הזה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת אלעזר שטרן – בבקשה, אדוני, ואחריו יחתום את הנאומים בני הדקה חבר הכנסת יעקב אשר.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הצבעת? אז גם חבר הכנסת זחאלקה.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
– – חברי הכנסת, גם אני רוצה להצטרף לעמיתי – לאזרחי מדינת ישראל המוסלמים הצמים. אני רוצה, אולי, דגש מיוחד, כאדם דתי – –
<קריאה:>
– – –
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
רגע, שנייה.
– – כאדם דתי, שצם כמה פעמים בשנה – אף פעם לא יומיים רצוף, גם אם זה רק מהבוקר עד הלילה – ואני פוגש הרבה עובדי כפיים מחברי הערבים, אז יש לי הערכה מיוחדת למי שממלא את אמונתו בדרך הזאת.
וברשותך, אדוני, על מעמד הכנסת. תראו, בימים האחרונים חווינו רעיון של תוספת שתיים או ארבע ועדות לכנסת, שאנחנו ראינו בזה שעבוד של הכנסת לצרכים פוליטיים. כל מי שמבין כמה ועדות יש, ומה רמת התפקוד שלנו בתוך הוועדות, מבין את האבסורד ואיך חברי כנסת מתקשים, גם באופן אובייקטיבי, למלא את כל הוועדות שהם חברים בהן, ועכשיו עוד היינו מוסיפים עוד שתי ועדות. אני מבין שהייתה לך תרומה לעצירה של זה, ואני מברך על כך שהרעיון הזה ירד הכי מהר שהיה יכול לרדת.
הדוגמה השנייה מהיום: תראו, תראה, אדוני היושב-ראש, אני כחבר ועדת הכנסת זומנתי היום לדיון על סוגים של הדלפות. שהוועדה תדון. בסך הכול, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, ביום האחרון שלו, ויושב-ראש ועדת הכנסת, ביום הראשון שלו, חברו יחד כנראה לשלם איזשהו סוג של תשלום פוליטי למי שנתן להם את הג'וב הזה – ככה הם חושבים – ושעבדו אותנו, חברי הכנסת, לדיון מיותר שלא היה צריך בכלל לבוא לעולם. אני חושב שהנושא הזה של קלות בלתי נסבלת של ניהול ישיבות על-ידי יושבי-ראש הוועדות, גם כשהם באים – והקואליציה מספיק נוקשה ומספיק הופכת את חברי הכנסת לאוטומטים בבואם להצביע; בתוך הוועדות, אני מדבר.
אני מבקש, אדוני היושב-ראש: אם מעמד הכנסת חשוב לך – ואני יודע שהוא חשוב לך – ואם המעמד שלנו כחברי הכנסת חשוב לך, אל תיתן להפוך אותנו לתפאורה לתשלום צרכים פוליטיים פנימיים – של מפלגת השלטון, במקרה הזה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת יעקב אשר, ואחריו – אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
<יעקב אשר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, שמחנו לשמוע, להתבשר, שמחר יוענק תואר של אות הפרלמנטר לחבר הכנסת הרב גפני ולחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין על-ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה. אני בטוח שכולם שמחים על התואר הזה, שבהחלט מגיע, ואני רוצה להזכיר שמדובר בחבר הכנסת גפני, בוגר ישיבות גבוהות, ראש כולל שנים רבות – בלי ליבה, אבל עם הרבה לב ושכל ישר; שנות לימוד התלמוד כנראה עשו את שלהן – ובהחלט מנהל ביד רמה את אחת הוועדות החשובות במדינת ישראל. כולנו יודעים מה התרומה של יושב-ראש ועדת הכספים, בחריצותו, ביעילותו, במקצועיותו ובכך שהוא מטפל בנושאים חברתיים ועומד לימין מפעלים, עובדים, ועדי עובדים וכו'.
אז אני רוצה להעלות את זה על נס, כי לאותם אלה – לידיעת אלה שרוממות הדמוקרטיה בגרונם, אני בהחלט חושב שהיום צריך באמת לברך את המכון לדמוקרטיה על ההחלטה שלו ועל אומץ לבו בעניין. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – בבקשה, אדוני.
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
בסוף השבוע נערכה ועידת מפלגת בל"ד. 500 צירים השתתפו בוועידה, ונערך דיון פוליטי וארגוני מעמיק ומעניין. נבחר ועד מרכזי חדש של 39 אנשים, 19 חדשים, רובם צעירים – כמחצית מהנהגת המפלגה היום הם צעירים; נבחרו 11 נשים – פחות מדי, אבל כמעט כפול ממה שהיה בעבר. בל"ד צועדת בבטחה כמפלגה חזקה, עם בסיס עממי חזק, למרות ההסתה נגדה, למרות האיומים בחוק ההשעיה, למרות הרדיפה הפוליטית, למרות ההסתה של ליברמן ונתניהו. קדימה בל"ד, כמפלגה הכי צעירה בארץ והכי מעניינת.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. עד כאן נאומים בני דקה.
<הצהרת אמונים של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אבקש לשבת, וטיפה שקט.
אני מתכבד להודיע לכנסת, שעל-פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של השר אביגדור ליברמן, שנכנסה לתוקפה ביום כ"ד באייר תשע"ו, 1 ביוני 2016, באה במקומו חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין את יוליה מלינובסקי לעלות לדוכן.
חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, אקרא בפנייך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואת תשיבי: מתחייבת אני. וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייבת לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת.
<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>
מתחייבת אני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
את ודאי מוזמנת לומר כמה מילים. לאחר מכן, בשם הוותיקים בכנסת, נשמע את חבר הכנסת רוברט אילטוב.
<יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, שרים, חברי חברי הכנסת, בני משפחתי, אזרחי ישראל, אני מלאת גאווה ונרגשת לעמוד כאן, על דוכן הנואמים, כאחת מ-120 חברי הכנסת בישראל. זה כבוד גדול שאתו מגיעה אחריות גדולה – לשרת את עם ישראל.
בראש ובראשונה אני רוצה להודות למשפחתי: לבעלי אלכס, לילדי שון ורונה, לאמי סופיה ולאבי ולדימיר, זיכרונו לברכה; לאחותי אנה ולחמי וחמותי לודמילה וולדימיר, שתמיד היו לצדי, האמינו ותמכו. אני רוצה להודות לחברים שלי ולפעילים הפוליטיים שלי, שתמיד נתנו כתף וליוו אותי במהלך הדרך; אני רוצה להודות למפלגת ישראל ביתנו – זו מפלגה שגדלתי בה, זה הבית שלי; אני רוצה להודות באופן מיוחד ליושב-ראש ישראל ביתנו, שר הביטחון מר אביגדור ליברמן, שמהיום הראשון להיכרותנו, לפני 13 שנה, תמיד תמך והאמין בי. חברי ותומכי תושבי חולון, אני רוצה לומר: אל דאגה. אעמוד לרשותכם גם בתפקידי החדש.
מדינת ישראל היא פלא, פלא שממשיך ומתקיים ומתעצם, ואנחנו עם מיוחד; אנחנו קיימים כאן נגד כל הסיכויים. אומרים שארצות-הברית היא ארץ ההזדמנויות; מדינת ישראל היא ארץ ההזדמנויות הבלתי-מוגבלות. מכובדי, מדינת ישראל וארץ-ישראל בלתי מוגבלות, והסיפור שלי הוא הוכחה לכך. בשנת 1998, כשעליתי לארץ מאוקראינה, כבר הייתי עורכת-דין בעלת כמה שנות ותק במקצוע. מהיום הראשון בארץ התחברתי למדינה, הרגשתי שהגעתי הביתה, אולם כמו רבים ואחרים, עולים חדשים, נאלצתי להתפרנס מעבודות מזדמנות: מלצרות, ניקיון ועבודות בסופר. על אף קשיי לידה – לידה, זו גם לידה מן הסתם – קליטה, תמיד שאפתי להתקדם ולהצליח. תמיד חלמתי שאוכל לשנות ולהשפיע. מעולם לא חששתי מעבודה קשה.
אני זוכרת בוקר אחד שנשלחתי לעבוד כמנקה במתחם גדול במפעל. הוטל עלי לנקות שטח ענק עם חומרי ניקיון המכילים חומצה, בלי כפפות ובלי כלים. התוצאה הייתה ידיים עם כוויות ופציעות. בהפסקת הצהריים התיישבתי מותשת, עם כריך שהבאתי מהבית, על דלי הפוך בקצה מסדרון חשוך, והתחלתי לבכות, כי כל מה שרציתי אז זה לקבל עבודה עם יחס סביר. לצערי, במהלך דרכי נתקלתי לא פעם ביחס מזלזל ובאטימות כלפי עובד שאף אחד לא רואה; אנשים שקופים. אני הייתי אחת מהם – עולה חדשה בלי שפה, מתמודדת עם קשיי היום-יום. ידעתי: את המצב הזה צריך לשנות. אני מאמינה שלכל אדם ועובד מגיע יחס מכובד, אנושי ומוסרי; מהמנקה עד המנכ"ל הכי בכיר – לכולם מגיעים תנאי עבודה מכובדים.
ב-2003 נבחרתי לראשונה למועצת העיר חולון מטעם ישראל ביתנו. אנחנו, נבחרי הציבור המקומיים, הכתובת הראשונה לפניות הציבור. תוכלו לשאול את מר יו"ר הקואליציה, מר דוד ביטן, שכיהן 27 שנים במועצת העיר ראשון-לציון, כמה פניות ציבור היה מקבל ביום. גם ראשת העיר הרצליה לשעבר בטח מכירה את הסיפור, וגם רחל עזריה, ששירתה נאמנה את תושבי ירושלים. לשלטון מקומי יש ערך חשוב בעיני, ועלינו לחזק את מעמדו.
כעולה חדשה במועצה, דרכי לא הייתה פשוטה. הדחף לשנות, לעזור ולהשפיע למען האזרחים המריץ אותי ללמוד מהר את תפקידי. הרגשתי שאני יכולה לסייע לתושבים; הובלתי מאבקים רבים; השתמשתי בכל הכלים שהיו ברשותי כדי לשנות ולפעול. למשל, כשנחשפתי לתשלום אגרת שמירה, פעלתי לביטולה. המאבק קיבל תאוצה בכלי המידע הארציים. הגשתי עתירה לבג"ץ, והוא קיבל את עמדתי ופסק לביטול האגרה.
עלינו, נבחרי ציבור, מוטלות משימות רבות וחשובות. כחברת הכנסת אפעל בכמה מישורים: ראשית, בתחום הרווחה והחינוך, מוטלת עלינו חובה אנושית לדאוג לתנאי פרישה ראויים לכל האוכלוסייה, עולים וותיקים כאחד. גם בתחום החינוך נדרש שינוי. כאימא לשני ילדים אני יודעת מקרוב כמה יקר לגדל ילדים במדינת ישראל. מדינת ישראל והרשויות המקומיות לא צריכות להרוויח על ילדינו. מעונות, צהרונים, קייטנות וחוגים אמורים להיות נגישים ושווים לכל כיס. תפיסת החינוך חייבת להשתנות מתפיסה כלכלית לתפיסה חברתית.
תחום נוסף שקרוב ללבי הוא תחום הדיור. עד היום משפחתי ואני גרים בדירה שכורה, כמו רבים מאזרחי מדינת ישראל. גדל כאן דור שלם שרחוק שנות אור מרכישת דירה. אדם בלי בית הוא אדם בלי ביטחון. אדם כזה מרגיש חסר כול, מרגיש לא שייך. לכל האזרחים במדינת ישראל מגיעה קורת גג לחזור אליה. יש כמה דרכים לטפל בזה, ואחת מהן היא התחדשות עירונית, ובקיצור – ביורוקרטיה לצורך פינוי-בינוי מואץ. אני מאמינה שהתחדשות עירונית תביא אתה מנוע צמיחה כלכלי וחברתי למדינת ישראל. בנוסף, חובה עלינו לדאוג, להשקיע ולפתח דיור ציבורי לכל מי שזקוק לכך, ובמקביל – לבנות בבנייה תקציבית דירות לשכירות לזוגות צעירים.
מכובדי, חברה נמדדת ביחס שלה לחלשים. זהו מדד המצביע על רמת המוסריות שלנו. אנחנו חייבים לדאוג לאלו שאנחנו אחראים להם. עלינו לשים דגש על סבלנות וחמלה כלפי אחר; זה ערך עליון עבורי. לכן, אפעל לקידום הסברה וחינוך לערכי סובלנות וחמלה כלפי כל חסר אונים, לרבות בעלי-חיים.
בסופו של יום, כל אדם שואף לשקט נפשי, לביטחון אישי, לחינוך טוב לילדים ולסביבה קהילתית בריאה. עכשיו זו המשמרת שלנו. מכובדי, עלינו מוטלת האחריות לדאוג לאדם, וכל אדם, בלי הבדל במעמד כלכלי, דת, מוצא ומגדר, יזכה לכך.
אני פונה אל כל סיעות הבית וחברי הכנסת: בואו נשלב ידיים ונהיה סובלניים. בואו נעבוד ביחד למען מדינת ישראל ואזרחיה. יש לנו אזרחים שזקוקים לנו. אין לנו מדינה אחרת, אין לנו בית אחר. ישראל היא ביתנו. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. תודה רבה. אני מזמין את יושב-ראש סיעת ישראל ביתנו חבר הכנסת רוברט אילטוב לברך אותה, אבל זה לאחר הפרק המוכר של חיבוקים ונישוקים. מגיע לה. אני גם מודיע שכרגע שברנו בכנסת העשרים עוד שיא: מעכשיו 33 חברות כנסת מכהנות בכנסת העשרים, לעומת השיא הקודם של הכנסת הנוכחית, 32.
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
אתה חושב שהיא תעשה קצת בלגן? לא הבנתי. אביגדור, אתה חושב שיהיה בלגן?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא, לא. היא לא נראית לי אחת שתתפרע.
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
היא לוחמת, אל תדאג.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
רק תראו לה איפה היא יושבת.
<רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):>
כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, יוליה, המשפחה של יוליה, אמה, אלכס, שון ורונה, היום אנחנו מקדמים בברכה חברת כנסת חדשה, יוליה מלינובסקי. כבוד היושב-ראש, אתה ואני יכולים להבין את ההרגשה ואת המעמד המיוחד של יוליה היום פה בכנסת; אנחנו עברנו את זה לפני תקופה ארוכה, כבר אפשר להגיד, אבל אין ספק שהמעמד הזה מרגש עד דמעות, מכיוון שעולה חדשה לשעבר הגיעה לכנסת, לבית-הנבחרים הישראלי, ללב הפועם של הדמוקרטיה הישראלית, כאשר היא התחילה בעצם מאפס. זה מדגיש שמדינת ישראל היא מדינה של אפשרויות בלתי מוגבלות, מקום שבו אדם יכול להגיע לכל פסגה: אישה צעירה, עולה, שהתחילה בניקיון, יכולה להגיע לכנסת; עולה חדש שהתחיל מסבלות הגיע למשרד הביטחון; אני, בגיל 14.5 התחלתי מגננות והגעתי לכנסת. וכן, נאלצנו לעבוד קשה, ואנחנו מגיעים לאותן פסגות. אנשים רבים וטובים שעברו עלייה לא קלה בישראל מגיעים לתפקידי מפתח ושוברים את תקרות הזכוכית, למרות הקושי.
כבוד היושב-ראש, בעבודה, נחישות, השתדלות ועקביות ניתן בישראל להגיע לכל מטרה, לכל פסגה. למפלגת ישראל ביתנו יש תפקיד חשוב בתהליך הזה שנקרא שבירת תקרת זכוכית, ואת, יוליה, במפלגה הנכונה כדי לעשות את התהליך הנכון של שבירת הזכוכית, כדי שעולים רבים אחרים יגיעו לאותן פסגות, שיוכלו לקבל את תפקידי המפתח ולהמשיך להוביל את מדינת ישראל לשגשוג ולהצלחה העולמית בתחומי ההיי-טק, בתחומי הרפואה ובכל תחום אחר.
חברי חברי הכנסת, אני מכיר את יוליה מלינובסקי ממערכת הבחירות המוניציפלית ב-2003. גם אני עברתי את אותו התהליך והגעתי למערכת הפוליטית הארצית דרך השטח, דרך המערכת המוניציפלית. גם אני התמודדתי אז למועצת עיריית נתניה, ואני חושב, יוליה, שהנושא של השלטון המקומי הוא נושא מאוד חשוב. את עסקת בו, את עוסקת בו, ולהערכתי אי-אפשר להפסיק לעסוק בו, כי אנחנו פוגשים ברמה היומיומית אנשים ברחוב, ומכירים אותנו מהרחובות, מהקרבות הפוליטיים ברחובות, ואתה לא יכול להתחמק מזה; אתה פוגש אותם, אתה צריך לתת להם תשובות. אתה איש שטח. אני מכיר אותך כאיש שטח רציני, נמרץ, אכפתי, מאוד פטריוטי. יוליה נלחמת יום-יום למען הציבור ולמען החלש, וחשוב להדגיש שיוליה נבחרה למועצת העיר, אם אני לא טועה, כשהייתה בארץ כחמש שנים; הייתה עולה חדשה טרייה, ונבחרה למועצת העיר באחת הערים הגדולות – חולון. אני חושב שזה הישג בפני עצמו, שזו באמת שבירת תקרת זכוכית אמיתית, שבן-אדם שרק התחיל לדבר עברית, רק התחיל להיכנס למערכת בכלל במדינת ישראל, כבר נבחר לתפקיד מאוד חשוב – חבר מועצת העיר. אך היא התעקשה בכל פעם, ושברה שוב ושוב את תקרת הזכוכית, והיום היא נמצאת בכנסת.
יוליה, אני חושב שהדבר החשוב ביותר להגיד פה הוא שאת אימא אוהבת, דואגת, ואני יודע, אלכס, שנפל עליך תפקיד לא קל עכשיו. היא לא תצא מפה בלי קיזוז ולא תצא מפה בלי אישור, ואני דואג לזה; כן, אתה יכול להאשים אותי כיושב-ראש הסיעה, ונפל עליך תפקיד לא קל. אתה גם חבר אישי שלי מאותה התקופה של הבחירות המוניציפליות, ועכשיו עליך לקחת יותר תפקידי בית כדי להוביל את הבית ואת יוליה לפסגות חדשות.
ובהזדמנות זאת אני רוצה לאחל לך, יוליה, הרבה הצלחה מסיעת ישראל ביתנו ומהכנסת כולה, וכמובן מהבוחרים שלך. שיהיה לך בהצלחה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. אנחנו בוודאי מצטרפים לאיחולי ההצלחה לחברת הכנסת החדשה יוליה מלינובסקי.
<הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התפקידים בין השרים>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מתכבד להזמין את השר ישראל כץ למסור לנו הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 24(ב) לחוק-יסוד: הממשלה. בבקשה, אדוני.
<שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(7) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, מבקשת הממשלה להודיע לכנסת, כי בהתאם לסעיף 24(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, החליטה הממשלה כי השר משה כחלון ימלא את תפקיד השר להגנת הסביבה, נוסף על תפקידו כשר האוצר, וזאת במקום ראש הממשלה, שמילא את תפקיד השר להגנת הסביבה מאז חדל השר אבי גבאי לכהן בתפקיד השר להגנת הסביבה ביום 31 במאי 2016.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מודה לשר ישראל כץ, שמסר לנו את הודעת הממשלה. אין צורך בהצבעה, לכן גם אין צורך בדיון.
<הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 56) (מסירת מידע מרשויות המדינה לקופות-החולים), התשע"ד–2014>
[מס' מ/844; "דברי הכנסת", חוב' א', עמ' 4713.]
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו עוברים להודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 56) (מסירת מידע מרשויות המדינה לקופות-החולים), התשע"ד–2014. ההודעה נמסרה ביום 12 באוקטובר 2015, ולכן אנחנו נשמע את הנמקת הערעורים של כמה סיעות. קודם כול נשמע את חבר הכנסת דב חנין מנמק את הערעור של הרשימה המשותפת. לאחר מכן חבר הכנסת עיסאווי פריג' ינמק את הערעור של מרצ.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, מכובדי, גבירותי ורבותי חברות וחברי הכנסת, הנמקת ערעור בנושא שנוגע למערכת הבריאות זו הזדמנות טובה להעלות על סדר-יומה של הכנסת קשיים ובעיות במערכת הבריאות שלנו. והפעם, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על מצוקת המתמחים הרופאים ובעיית המתמחים בפסיכולוגיה קלינית. נתחיל במתמחים הרופאים. אני לא אחדש לחברי הכנסת אם אומר לכם שאנחנו נמצאים במצוקה פנטסטית של תנאי העבודה הבלתי-אפשריים של מתמחים ומתמחות ברפואה בבתי-החולים שלנו. אני קורא – – –
<אלי אלאלוף (כולנו):>
– – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
כן, מכובדי יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, מחר הוועדה שבראשותך תכנס דיון בעניין, ואני בטוח שאתם תשמעו את העדויות של המתמחים על המציאות הבלתי-אפשרית שבה הם עובדים – שעות ארוכות בלי הפסקה, בלי מנוחה, דבר שעלול לפגוע בבריאות ובחיים של בני-אדם. אבל אני רוצה לומר, עמיתי חברי הכנסת, שהמצוקה הזאת איננה צו גורל, איננה גזירה משמים, והיא קשורה לאיזשהו כשל מבני מהותי בתחום ההכשרה במקצועות הרפואה בישראל.
אדוני היושב-ראש, יש הרבה מאוד אנשים צעירים בארץ הזאת, במדינה הזאת, שרוצים ללמוד רפואה ורוצים להיות רופאים כמוך. למרבה הצער, האפשרויות שלהם ללמוד רפואה בישראל מאוד מאוד מצומצמות. מספר המקומות שיש לסטודנטים לרפואה בישראל קטן מאוד, ולכן אנחנו נמצאים במצב שבו בירדן לומדים הרבה יותר סטודנטים ערבים אזרחי ישראל רפואה מאשר בישראל. ברשות הפלסטינית לומדים רפואה סטודנטים צעירים ערבים, וסטודנטים ערבים ויהודים באלפיהם לומדים בהונגריה, רומניה, איטליה. תאמר לי שם של מדינה, ואומר לך שיש שם סטודנטים מישראל שלומדים רפואה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
ארמניה, מולדובה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
ארמניה, מולדובה, אוקראינה. המציאות הזאת היא מציאות בלתי אפשרית. אנחנו נמצאים במצב שבו חסרים רופאים בישראל. בשנות ה-90 המדינה הזאת קיבלה מתנה: אלפי אנשים עם הכשרה רפואית שהגיעו לכאן מברית-המועצות וממדינות ברית-המועצות לשעבר, אחרי שקיבלו הכשרה רפואית והשכלה רפואית, והם היוו תגבורת מאוד משמעותית לסגל הרופאים בארץ. היום אנחנו נמצאים במצב שבו בממוצע הרופאים בישראל מבוגרים יותר, וצפוי מחסור גדול ברופאים בישראל; אומרת לנו את זה נגידת בנק ישראל כשהיא מזהירה מסכנת התמוטטות של מערכת הבריאות. זו מציאות בלתי אפשרית. מצד אחד מערכת הבריאות זקוקה לאנשים, זקוקה לרופאים צעירים, הרבה אנשים שרוצים ללמוד רפואה, והחלטות פוליטיות שסותמות כמעט לחלוטין את צינורות ההשכלה הרפואית בפני אנשים שרוצים ללמוד וגורמות למצב שיש מעט מאוד אנשים שיכולים בסיום הלימודים שלהם להגיע לבתי-החולים ולעבור את ההתמחות במקצועות הרפואה.
אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לעבור לתחום אחר: ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית. כמו שאתם יודעים, עמיתי חברי הכנסת, נדונה גם כאן בכנסת הרפורמה הגדולה בבריאות הנפש, והבטיחו לנו – גם לך, מכובדי יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – שהרפורמה הזאת לא תפגע כהוא-זה באפשרויות ההכשרה של פסיכולוגים. מה המציאות מראה לנו? שההכשרה בפסיכולוגיה קלינית נפגעת בצורה קשה ביותר, כי במסגרת הרפורמה המדינה מקצצת בשיעור מאוד גבוה את המלגה שהיא הייתה נותנת לקופות-החולים כדי להעסיק מתמחים בפסיכולוגיה קלינית, והתוצאה: קופת-חולים כללית הודיעה שהיא מפסיקה לחלוטין, לחלוטין, העסקה של מתמחים בפסיכולוגיה קלינית. כיוון שכדי שבן-אדם יהפוך לפסיכולוג קליני הוא לא צריך רק ללמוד את התואר השני בלימודי פסיכולוגיה קלינית, אלא הוא צריך לעבור התמחות במערכת הציבורית, וכיוון שהמערכת הציבורית הופכת להיות מערכת של קופות-החולים, וכיוון שקופות-החולים אומרות לנו: אנחנו מפסיקות להעסיק מתמחים – התוצאה היא שלא תהיה בישראל מספיק התמחות בפסיכולוגיה קלינית; התוצאה תהיה שלא יהיו מספיק פסיכולוגים קליניים, ומי ייפגע מזה? מי שייפגע מזה יהיו העניים, המוחלשים. לעשירים תמיד יישארו עדיין מעט הפסיכולוגים הקליניים שעושים עבודה באופן פרטי.
אדוני היושב-ראש, אני מנצל את ההזדמנות כדי לקרוא מכאן גם ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וגם לחברי, כולל חברתי חברת הכנסת בירן, שמלווה את הנושא הזה לאורך הדרך: אנחנו חייבים לעשות מעשה כדי להציל את תחום הפסיכולוגיה הקלינית מהסכנה הגדולה שמאיימת עליו בעקבות הרפורמה. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. תפאדל, יא עיסאווי. רמדאן כרים. (אומר בערבית: הצום ניכר בך.) חמש דקות.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, חמש דקות כולל "רמדאן כרים"?
<היו"ר אחמד טיבי:>
כולל.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אז רמדאן כרים. היום תחילת הצום.
למען האמת, התלבטתי על איזה נושא אני אמור לדבר היום, אבל, חברים, אני רוצה שקצת תעזרו לי בהבנת תרחיש שקרה ביום האחרון. אני מודה שאני קצת מבולבל. אני רוצה להתייחס למה שקורה מסביב לראש הממשלה, לסוגיית מיליון היורו. לפני כחודש, חברים, בסוגיה הזאת, משרד ראש הממשלה, לשכתו של ראש הממשלה אמרה לגבי התרומה לראש הממשלה: נתניהו לא ביקש דבר, לא קיבל שום תרומה ולא נתן דבר למשפחת מימרן. לשכת נתניהו, אותה לשכה, היום בבוקר מוציאה הודעה אחרת. אז אמרנו: לא קיבל שום תרומה לפני ארבעה חודשים; היום בבוקר: מימרן תרם לפעילות הציבורית של נתניהו בתחילת שנות האלפיים. אז לפני ארבעה חודשים – לא תרם; היום בבוקר הוא כן תרם. עורך-הדין שמרון, עורך-הדין של נתניהו, מוציא הודעה הבוקר, ומה הוא אומר בהודעה? מימרן מופיע בפנקס התורמים כיוון שאלו אנשים שניתן לפנות אליהם, אבל הוא לא תרם. לשכת ראש הממשלה מוציאה בצהריים הודעה חדשה, ומה ההודעה אומרת? מימרן תרם 40,000 דולר לקרן לפעילות ציבורית של מר נתניהו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
נדמה לי שזה היה ביורו.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
ביורו. סליחה, 40,000 יורו. אז בוא אני אסדר את הדברים: לפני ארבעה חודשים הודעה של הלשכה שהוא לא קיבל שום תרומה – לא תרם; היום בבוקר: תרומה, 40,000 יורו, בשנות האלפיים, ועורך-הדין מאשר את זה, ואחר הצהריים: שוב תרם. הבלבול הזה מוצא אותנו במקום אחר. לשכה היסטרית – כל יום עם הודעה אחרת. זו השתלשלות העניינים.
אז אני היום פניתי לנציבות מס הכנסה, ואני רוצה להבין: ההודעה של לשכת ראש הממשלה אכן אמרה שקיבל את ה-40,000? את המיליון? הוא קיבל. האם זה נכלל בהצהרת ההון של מר ראש הממשלה בנימין נתניהו? האם דווחו לרשויות המס ההכנסות האלה? זכותנו לפחות לדעת. עברת על החוק, שיקרת – זה שילוב קטלני. חברים, אני מבולבל. אנחנו רואים איך מערכת המשפט מתנהלת במקרים כאלה. למה כל עיגולי הפינות והמריחות – אנחנו רואים אותם – מקבלים תפנית כשמדובר בראש הממשלה בנימין נתניהו? אנחנו רגילים שבפוליטיקה שמענו אותו יום לפני עם דעה, ויום למחרת עם דעה: "הערבים נהרו", ויום למחרת "הערבים בלשכה מוחאים כפיים"; בנאום בר-אילן: "שתי מדינות", ובבחירות: "אם אני אבחר לא יהיו שתי מדינות", ועכשיו גם בהודעות שהוא מוציא.
זה אותו ראש ממשלה, אותו אדם, והגיע הזמן לחקור את זה לעומק, שנבין לאן אנחנו הולכים. אני מצפה לתשובות, אבל לתגובה שתמשיך את שרשרת השקרים. זו ממשלת ישראל הנוכחית, ואלו הפנים שלנו בעולם בימים אלו. תודה, אדוני.
<היו"ר אחמד טיבי:>
הצבעה, רבותי. ההצבעה היא על החלת דין הרציפות, כלומר, מי שבעד הוא בעד החלת דין הרציפות, ומי שנגד הוא נגד ההחלה. הכוונה להצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 56).
הצבעה מס' 2
בעד הודעת הממשלה – 7
נגד – 2
נמנעים – 1
הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 56) (מסירת מידע מרשויות המדינה לקופות-החולים), התשע"ד–2014, נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד דין רציפות – 7, נגד – 2, נמנע אחד. הוחלט להחזיר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 56), התשע"ד–2014, לאותה ועדה – ועדת העבודה והרווחה.
נתבקשתי על-ידי חברי הכנסת ברושי ויחימוביץ והח"כית מירב בן ארי להוסיף את שמם למצביעים בפרוטוקול. התוצאה לא תשתנה בעקבות זה. אני מודה לכם.
<הצעת חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים (תיקון), התשע"ו–2016>
[מס' כ/627; "דברי הכנסת", חוב' כ"ב, עמ' 11360; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו נעבור להצעת חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים (תיקון), התשע"ו–2016. בבקשה, יושב-ראש הוועדה, יקירי חבר הכנסת אלאלוף. אין הסתייגויות ואין בקשות לרשות דיבור. אחר כך תהיה לי הודעה לרגל חג הרמדאן, חודש הרמדאן.
<אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
חברי חברי הכנסת, קודם כול נברך את חברינו חברי הכנסת המוסלמים ברמדאן מבורך, ושיעבור בשלום ובנוחיות.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. שוכראן.
<אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אני מביא בצורה די מתסכלת את התוספת הזאת שאני מבקש בתיקון של חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, כי המצב של התחום הזה הוא בכי רע. יש לנו 28,000 סטודנטים במצב תקציבי, ניהולי וארגוני ממש בלתי נסבל. הרבה דיונים התקיימו בוועדה, וממשיכים, ואנחנו מנסים, ואומרים לי באוצר שיש ישיבות מרתוניות כדי לתקן את המצב, מפני שאי-אפשר להשאיר 28,000 סטודנטים במערכת שהם מתוקצבים פחות ממעון-יום – 8,000 שקל לשנה לסטודנט; 2. יש מספר רב של מכללות שאינן ממלאות את תפקידן ובעצם משלות את התלמידים; 3. אין שום פיקוח עליהן. אין שום יכולת לשנות את המצב המהותי. בערבית המרוקאית שלי תרשו לי להגיד שמה שאני מביא זה הירקות של הקוסקוס שכמעט לא קיים. זה המצב שם היום.
ולמרות זאת אני מבקש מכם לאפשר צירוף של נציג הסטודנטים למועצה, כפי שזה מקובל גם במל"ג, ששם שני סטודנטים מייצגים את הציבור שבשבילו אנחנו אמורים לעבוד גם במל"ג וגם במועצה, ועד עכשיו במועצה של ההנדסאים והטכנאים לא היה שום ייצוג לסטודנטים. אולי יצליחו להעיר את המערכת, שגם בעצמה, לצערי, כושלת בעיני. אני גם רוצה לציין שאם התוספת תביא את הפורום ל-14 נציגים שישבו יחד ויצטרכו להחליט בהצבעה שווה, אנחנו נאפשר ליושב-ראש לקבל את ההחלטה הסופית.
אני רוצה להודות פה לסטודנטים, שלמרות התסכול הגדול – אני מבקש שתעבירו הלאה, ואדוני השר כץ, תעביר הלאה לממשלה, כי, לצערי, המשרד הזה, שאין לו שר הרבה שנים, ולפני כן היה שר שלא התעניין בתחום הזה – מותר לי להגיד את זה, כי בתפקידי הקודם ניסינו לעזור – לצערי, אני אומר לכם שזה מצב עגום. התעשייה דורשת, זקוקה נואשות לטכנאים והנדסאים, ואתם בוודאי יודעים, ואני לא מחדש שום דבר בעניין זה, שהסטודנטים האלה לא באים מהשכבות הכלכליות המבוססות, אלא בזכות המקצוע הזה הם יכולים לצאת ולתרום בצורה חיובית – להם, למשפחותיהם ולמדינה.
אז אני מבקש לאשר את התוספת של נציג הסטודנטים במועצה. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה. ההצבעה תהיה בקריאה שנייה. בבקשה.
הצבעה מס' 3
בעד סעיפים 1–2 – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 20, אין מתנגדים, אין נמנעים. רבותי, אדוני היושב-ראש, הצעת חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים (תיקון) התקבלה בקריאה שנייה.
כעת אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על אותה הצעה. בבקשה.
נא לא להשפיע על ח"כים אחרים.
הצבעה מס' 4
בעד החוק – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים (תיקון), התשע"ו–2016, נתקבל.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 20, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים (תיקון) התקבלה בקריאה שנייה ושלישית.
מברוכ, חבר הכנסת אלאלוף, לך ולוועדה.
<דברי היושב-ראש לרגל חודש הרמדאן>
<היו"ר אחמד טיבי:>
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: היום הוא היום הראשון של רמדאן. ברצוני למסור את מיטב האיחולים לאומתנו האסלאמית בכלל ולעמנו הפלסטיני בפרט לרגל חודש רמדאן המבורך. מי ייתן וחודש זה יהיה, בעזרתו של האל ישתבח ויתעלה, חודש של שפע וברכה, ושברמדאן הבא ישררו השלום והביטחון במולדתנו. מי ייתן והאל יעניק בחסדו לעמנו חירות ועצמאות ושמסגד אל-אקצא המבורך, גולת הכותרת, יהיה חופשי ממחשכי הכיבוש ומהשימוש בכוח. אצטט תיאור יפה מאת מוחמד עלי בן א-סנוסי על אודות רמדאן, שאמר: רמדאן, חודש האור המשוחרר מכבלי המחשכים / רמדאן, תקווָת הנפשות הכמהות לשלום עולמים / הנך חודש, נהר מים מתוקים, מרווה ההמונים / הנשמות שוחות מסביבך, חגות כלהקות יונים / צחורות, עוטות אור הבורא, ממורקות כצמים / התפילות, הפניות לאלוהים מתרבות ומתחזקות / אלוהים מרומם את נקיי הלבב, עושי החסד, הנפלאות. חג שמח.) רמדאן כרים.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר אחמד טיבי:>
הודעה לסגן מזכיר הכנסת, בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעת חברי הכנסת מאיר כהן, מנואל טרכטנברג ושרן השכל בנושא: ביטול פרויקט "בתי-הספר של החופש הגדול" לכיתות ג'-ד'. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10) (הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ו–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/637); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר אחמד טיבי:>
הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10). אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי להציג את הצעת החוק – אחרי שהיא תסיים לדבר. השיחה בטלפון תיגזל מהנאום על הדוכן. עשר דקות.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברות הכנסת, אני מאוד מאוד שמחה לעמוד ולהציג לכן ולכם כאן לקריאה ראשונה את החוק. חברתי חברת הכנסת מירב בן ארי תעלה אחרי, כי החוק הזה הוא גם שלה, והיא עשתה עבודה רבה מאוד, נמרצת מאוד, כדרכה, שהביאה אותנו למקום הזה היום.
מדובר בתיקונים לחוק תובענות ייצוגיות. חוק תובענות ייצוגיות, חברות וחברים, הוא חוק חשוב, שנתן להרבה מאוד אזרחיות ואזרחים שבהקשר הזה אני אכנה אותם קטנים – אני באופן כללי לא חושבת שאזרחיות ואזרחים הם קטנים כלל וכלל, לא קטנים ולא קטנות, אלא כל אחד ואחת עולם שלם – אבל בהקשרים של – מול גופים גדולים, מול חברות, מול תאגידים, האזרחיות והאזרחים, הצרכניות והצרכנים, מוצאות את עצמן פעמים רבות מאוד מאוד קטנות וחסרות יכולת ללכת ולדרוש בעצמן תיקון או פיצוי עבור עוול שנגרם להן. וחוק תובענות ייצוגיות מאפשר לקבוצה של כאלה שנפגעו, אכן, להתאגד לצורך – זה אפילו לא ממש להתאגד, אלא באמת לאפשר לייצג אותם ואותן, גם אם זה צרכניות וצרכנים ספציפיים וגם אם זה כאלה שהם חברות וחברי קבוצה שלעתים אינן בכלל מודעות לכך שהם חברות וחברי הקבוצה הנפגעת מאותו עוול – לאפשר לייצג אותם ולדרוש בעצם את התיקון והפיצוי המגיע על הקלקול והעוול שנעשה.
כאמור, זה כלי מאוד חשוב, שמטרתו מצוינת, ותוצאתו יכולה להיות טובה, אבל כמו תמיד, החיים מגלים לנו שיש לפעמים לקונות, יש סדקים, יש חריקות, וצריך היה גם את הכלי הזה לתקן, ולכן אנחנו מביאות היום לפניכם ולפניכן את התיקונים האלה. התיקונים האלה יוודאו שהתהליך עובד באמת, באופן המקסימלי, לטובת אלה שמיוצגות ומיוצגים בו. זה אומר שאנחנו נצמצם את המוטיבציה להגיש תובענות סרק; אנחנו נצמצם את היכולת להתפשר, להגיע לכל מיני הסדרים ופשרות שלא לטובת אלה שנפגעו והם חברות וחברי הקבוצה הזאת; אנחנו נצמצם את היכולת לחבל במהלך של תובענה ייצוגית מוצדקת. התיקון הזה גם יביא למצב שההסדר הוא אכן מיטבי, ובית-המשפט מוודא שהוא מבוצע באופן כזה שהפיצוי והתיקון שהושגו במשפט מגיעים לכל חברות וחברי הקבוצה הנפגעת, כמו שבאמת מגיע להם במקור.
חברתי מירב בן ארי ודאי תרחיב עוד בדברים עצמם ובסעיפים עצמם.
חשוב לי לציין סעיף נוסף, וזה שבמקומות שבהם אין בהכרח נגישות לחברות וחברים ספציפיים שיוכלו לקבל את הפיצוי, תוקם קרן שתפקידה יהיה לקבל את הכסף מהגוף שצריך לשלם אותו ולהחליט לאיזה מטרה נזקקת, מטרה חשובה, שמסיבות של – תמיד אין מספיק כסף – אין מספיק כסף בשבילה, ולתרום את הכסף מהפיצויים לה. גם זו תהיה עליית מדרגה, שוב, בשימוש נכון בפיצויים מוצדקים, נכונים ונדרשים, שיביאו תובענות ייצוגיות, וגם הם יביאו לשדרוג, בעצם, של הכלי הזה ושל האפקטיביות החברתית שלו.
אז אני רוצה לחזור ולהודות לחברתי מירב בן ארי, ואני רוצה להודות לחברת הכנסת לשעבר עדי קול, שהיא הראשונה שהגישה את הצעת החוק הזאת, בכנסת הקודמת, ולבקש מכן ומכם לתמוך בקריאה ראשונה בהצעת החוק. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון כעת. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – תפאדל, יא שיח'.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אני לא מציגה? זה גם חוק שלי, יש חוק מוצמד.
<היו"ר אחמד טיבי:>
מותר לאחד להציג. ביקשתי את עבד אל חכים. עבד אל חכים רשאי לענות. אחד מציג את החוק.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
יש לך שלוש דקות.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים.
כבוד היושב-ראש, החוק הזה, אני תומך בו, אבל עליתי פה לדבר על נושא אחר, כי כנראה תמיד אני אנצל את הזכות לעלות לדוכן כדי לדבר על נושאים שאני מגיש לנשיאות ולא מתקבלים. אז אני אדבר על נושא שגם יוכל להיות קרוב לשר כץ. כבוד השר, לאחרונה פורסם שיזמים לא מוכרים בתים לערבים תושבי לוד. ואז, מה משאירים בפני אותם אזרחים, אותם תושבי לוד? או בנייה ללא היתר, או הגירה, "טרנספר" משם. אין הרבה אפשרויות.
היום, כל מי שמגיע – היה גם ביקור של ועדת הפנים שם, והרבה חברי כנסת ראו את המצב האומלל של החיים של התושבים, תושבי לוד הערבים שנמצאים שם. מי שמגיע לשם – המצב הזה – תשתיות רעועות, אין תשתיות בכלל; המעבר ליד הרכבת שם – סכנת חיים.
במקום שהמדינה תבוא ותגיד: תשמעו, אנחנו מכירים בזה שאתם אזרחים – הרי יש להם תעודת זהות, הם אזרחים – במקום לבוא, לתכנן, לבנות, אנשים עניים שיקבלו את הבנייה הציבורית, המדינה אפילו לא נוקפת אצבע לבנות להם, לתכנן את השכונות שלהם. יש להם אדמות שלהם ויש שם גם אדמות מדינה, אז את האדמות האלה – לבוא, לתכנן, לבנות לגובה, כי זו עיר שיש בה בנייה לגובה. אנשים מוכנים לבוא, מחפשים דירות לקנות, ואף אחד לא נותן להם את האפשרות.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
– – – לפני כמה חודשים, העניין הזה של הגשר מעל הרכבת – – –
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסדר, אבל זה לא הפתרון של השכונה. הפתרון של המעבר, הפתרון לסכנת החיים – הגשר הזה הוא פתרון לבעיה של סכנת החיים, וזה בסמכותו של שר התחבורה, זה נכון. אבל הבעיה היא רק עם לעבור? אנחנו מודים לך, כבוד השר, על זה שאתה עושה את הגשר; זה מקל על כל התושבים שם ועל כל מי שבא לאותה שכונה ולאותו אזור, זה חד-משמעי, ועל זה אנחנו מודים לך. אבל אותם אנשים שחיים שם מצדי הרכבת, מצדי הפסים, לא מגיע להם תכנון? ואם לא לתכנן להם את המקום – לא לבנות במקום אחר? לא לאפשר להם לקנות? מי שיש לו אפשרות לקנות – גם לא לאפשר? זה בניגוד לחוק, זו גזענות, והמדינה אסור לה לשקוט על זה. לכן אני מעלה את הנושא הזה.
אני חושב שאתה, גם כשר, עוסק בעניינים האלה – להעביר את זה לממשלה, כי זה לא יכול להיות. זה קודם כול בניגוד לחוק. 2. הם אזרחים – שהם יקבלו את הזכויות שלהם. אם לא, הם ימשיכו לבנות, ולבנות ללא היתר, ואחר כך – תבואו ותשאלו: למה אתם בונים ללא היתר. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה, חבר הכנסת חאג' יחיא. חברת הכנסת רוזין, מיכל רוזין – לא פה; טרכטנברג – לא כאן; אראל מרגלית – מיש הון. איציק שמולי – מאוג'וד.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ראשית, כתושב העיר לוד, אני לא יכול שלא להצטרף לדבריו של חבר הכנסת חאג' יחיא. המצב בחלק מהשכונות בעיר לוד, השכונות הערביות כמובן, פשוט מזעזע. זה פשוט לא יאומן ש-20 דקות מתל-אביב יש לך שכונות שעדיין לא מוסדר בהן ביוב וכבישים ותשתית ראויה. אני חושב שהממשלה חייבת לעשות יותר, וגם המנהיגות המקומית בעיר לוד, כדי להשקיע את המשאבים בצורה שוויונית יותר.
אבל אני רוצה לדבר על נושא אחר, אדוני היושב-ראש. היום כונסה לראשונה השדולה למען החיילים הבודדים, והנושא הזה הוא באמת נושא כאוב – קודם כול כי כיום המדיניות בפועל היא מדיניות שהיא פשוט מטורפת. באים לכאן, למדינת ישראל, אנשים צעירים מכל רחבי העולם, במיטב שנותיהם, מוכנים לתת את הגוף ואת הנשמה למען המדינה, ורגע אחד אחרי שהם משתחררים באה מדינת ישראל ואומרת להם: מעכשיו להסתדר ולהשתלב בחברה הישראלית זה כבר העסק שלכם, זה כבר לא הסיפור שלנו. זה אבסורד, כי הרי חייל בודד, אחרי שהוא מקבל את תעודת השחרור מהבקו"ם, הבדידות לא עוזבת אותו; הוא עדיין צריך להתמודד עם כל הביורוקרטיה, ויוקר המחיה, והעובדה שהוא נמצא כאן לבד.
אני חושב שהיום קרה אירוע חשוב מאוד, כי בעצם כינוסה של השדולה אנחנו אמרנו דבר אחד מאוד מאוד ברור: אנחנו לא מוכנים יותר לקבל את הנחת העבודה שההשתלבות בחברה הישראלית היא על הכתפיים של החייל הבודד עצמו. אני חושב שאנחנו צריכים לעשות יותר, ולקחת אחריות לשילוב המיטבי שלו בחברה. לא יכול להיות מצב שהיום, אחרי שלושה חודשים, אותו חייל בודד משוחרר פשוט נבעט מבית-החייל וצריך להסתדר לבד.
אז אני מאוד מקווה – נתחיל לקדם את הצעת החוק שנותנת העדפה והטבות גדולות יותר לחיילים הבודדים המשוחררים, מתוך הבנה והנחת יסוד מאוד פשוטה שזו מחויבותה של המדינה, זו מחויבותה של המדינה – אם הם מספיק טובים לבוא לכאן מכל קצוות תבל ולשרת את המדינה, אז המדינה תתכבד ותיקח אחריות לשילוב המיטבי שלהם בחברה. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. יוסי יונה. חברת הכנסת בן ארי.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, רמדאן כרים.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
היום התחלתי ישיבת ועדה בלי לומר "רמדאן כרים" בהתחלה, אז אני, מה שנקרא, הפקתי את הלקח.
הצעת החוק תובענות ייצוגיות בעצם מגיעה – התיקונים שלו, תיקון מס' 10 מגיע כדי לעשות סדר בנושא. אני רוצה להודות לחברת הכנסת מרב מיכאלי. אני רוצה להגיד לך משהו: נכון שקידמתי ורצתי אחרי חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, ואני רוצה להגיד תודה, כמובן, לחבר הכנסת אוסאמה סעדי, שניהל את הדיון בצורה מקצועית, אבל אין ספק שמאוד נוח שאנחנו עובדות יחד, כי את מביאה הרבה מהרוח, מהמהות, מאיך זה עוזר לאנשים הקטנים, קטנות, ואני, בגלל הניסיון המשפטי שלי – המועט – מביאה יותר את הנושא של הפרוצדורה. לכן אני מאוד שמחה שעשינו זאת יחד, גם בוועדה, גם בחקיקה.
אני מבטיחה לך – החמאת לי כאן – אני מבטיחה לך שאנחנו נעביר את זה במושב הזה. את מכירה אותי – כשאני לוקחת משהו, אני לא מרפה. אנחנו ניפגש עם האפוטרופוס כבר בשבוע הבא כדי לסגור סופית את ענייני הקרן, אבל החוק הזה יעבור.
אני רוצה להודות – כמו שאת הודית, חשוב לי לומר תודה לעדי קול, חברת הכנסת לשעבר עדי קול, שהעבירה את החוק הזה בקריאה ראשונה, ושם הוא נעצר. אנחנו נדאג לקדם את זה. אני רוצה להודות לרוני ולאלון קלמנט, שעוסקים בתובענות ייצוגיות באוניברסיטת תל-אביב ומלווים אותי ואת הצוות שלי לכל אורך גיבוש הצעת החוק הזאת.
אני חושבת שיש הרבה ארגונים חברתיים שעושים דברים למען האזרחים. בסופו של דבר אנחנו מעבירות את החוק, אבל הם אלה שבאו והעלו את הנושא על סדר-היום, גם אצל חברת הכנסת קול וגם אצלנו. הבטחתי להם. אני גם מודה שפרופסור אלון קלמנט היה מרצה שלי לסדר דין אזרחי, אז אני בכלל חבה לו, מה שנקרא, חובת נוכחות.
אני רוצה רק להתייחס בדקה האחרונה שנותרה לי לחוק עצמו, כי חשוב שתדעו על מה אתם מצביעים ומצביעות – נמשיך את מה שמיכאלי אומרת. הצעת החוק קודם כול מפסיקה את העניין הזה – בוא, אני אספר לך קצת שתדע – הצעת החוק קובעת שהתובע ובא-כוחו לא יוכלו לקבל יותר גמול או שכר טרחה ולהסתלק מהתביעה, אלא אם כן הם הביאו תועלת לחברי הקבוצה; תקן אותי, חבר הכנסת סעדי, אם יש משהו אחר. בתובענות ייצוגיות הרבה פעמים לא שומעים את הקול של כל חברי הקבוצה, למרות שהתביעה נוגעת לעניין שלהם, לכן החלטנו שכל אדם שיש לו עניין בנושא של תובענה ייצוגית יוכל להגיש התנגדות להסדר פשרה שבית-המשפט הציע. חשוב לומר שברוב הסדרי הפשרה שהושגו בתי-המשפט לא קבעו מנגנוני פיקוח על המימוש, ולכן קשה לראות שבאמת האזרחים בסוף קיבלו את ההחלטה – – –
<קריאה:>
– – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
נכון, שהם מימשו את זה, ולכן יש פה מנגנון פיקוח. והדבר שגם חברת הכנסת מיכאלי התייחסה אליו ממש בחצי הדקה האחרונה, הנושא של הקרן – מה שקורה, בתובענות ייצוגיות השופט מחליט לאיזו עמותה לתת, ואנחנו רוצים להפסיק את העניין הזה. אנחנו רוצים להקים קרן עיזבונות, והקרן הזאת, מראש – –
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
– – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
כן. אמרתי בתחילת דברי שאנחנו נסגור את זה מול האפוטרופוס. – – אבל באמת, אליה יופרש הכסף. המטרה היא בעצם להפסיק עם הרווחים האישיים ולתת את הרווח לציבור.
זה חוק חברתי, זה חוק חשוב. אני מודה לכל מי שהיה מעורב בנושא: למשרד המשפטים, וכמובן לשרה איילת שקד, שנתנה את התמיכה שלה לחוק הזה; לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, שנתן לנו לקיים את הדיון במליאה; אני גם רוצה להודות לעוזרים שלי, לצוות היועצים שלי, שמלווים אותנו בחוק הזה, ואנחנו נדאג להעביר אותו. אני כמובן קוראת לכם להצביע בעד החוק. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. אנחנו עוברים לחברת הכנסת זהבה גלאון – לא נמצאת; חבר הכנסת טלב אבו עראר – איננו נוכח. דב חנין – נוכח. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש, רמדאן כרים. אדוני היושב-ראש, אני שמחתי לשמוע את דברי הברכה שלך בערבית למוסלמים בארץ ובאזור לכבוד הרמדאן. אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להגיד דווקא לאזרחים הלא-מוסלמים בישראל שצופים בנו עכשיו דרך שידורי הטלוויזיה, שחודש הרמדאן הוא גם חודש נהדר להכיר מסורות ולפגוש במעגלים אחרים את התושבים הערבים המוסלמים של המדינה.
אדוני היושב-ראש, השתתפתי בלא מעט אירועי רמדאן, החל מארוחות אפטאר מאוד יפות ומשמחות במעגלים משפחתיים וחברתיים כאלה ואחרים וכלה באירועים תרבותיים שמתרחשים בערבים של הרמדאן. זה חודש שבאמת יש בו קצב אחר של התנהלות חברתית, יותר פתוח למפגש, יותר פתוח לשיחה, יותר פתוח להיכרות, וזו הזדמנות נהדרת גם למי שאינם מוסלמים להכיר ולהיפגש.
אדוני היושב-ראש, החוק שלפנינו הוא חוק חשוב. המנגנון של תובענות ייצוגיות הוא אחד המנגנונים המשפטיים החשובים שיש בחוק שלנו, אבל המנגנון הזה צריך עדכון ותיקון שיאפשרו לו להמשיך להיות מחודד ומדויק, ויאפשרו לו לקדם את התועלת החברתית הכללית. לכן אני מברך את חברי הכנסת היוזמים, חברות הכנסת מרב מיכאלי ומירב בן ארי וחבר הכנסת רועי פולקמן, על קידום הצעת החוק הזאת. יש לי כמה הערות לגבי הנוסח, אבל אני לא אטריח בהן כרגע את המליאה; אני אסתפק בדיון בוועדה. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. יוסף ג'בארין, חבר הכנסת – מיש מאוג'וד; עיסאווי פריג' – מיש מאוג'וד; עמר בר-לב – מיש מאוג'וד; אחמד טיבי – עוד מעט; תמר זנדברג – מיש מאוג'ודי; עליזה לביא; ישראל אייכלר; אמיר אוחנה; יעקב אשר; יעל גרמן; רויטל סויד.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
מוותרת.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חיליק בר.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
מוותר.
<היו"ר אחמד טיבי:>
נחמן שי, תפאדל.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר פה כמה מילים בנושא ירושלים. היום ערכנו מפגש של השדולה; כל שנה אנחנו מקיימים אותו. זו שדולה מרכזית בכנסת, עם שישה יושבי-ראש, אחד מהם הוא סגן יושב-ראש הכנסת חיליק בר, אראל מרגלית, מוטי יוגב, אורי מקלב, אחרים – מיקי לוי. יש לנו אחריות מיוחדת לירושלים. ירושלים היא עיר דו-לאומית – חיים בה 37% ערבים. היא שונה מכל עיר אחרת במדינת ישראל. חשוב מאוד שגם ביום ירושלים נזכור את הדרישה שנדרשת מאתנו להקפיד על שוויון בין כל תושבי העיר, כמו שנדרש שוויון בין כל תושבי המדינה.
ואני "שמחתי" לראות שבוועדת החינוך היה דיון סוער, ובאו חברים, חברי, חברי כנסת ערבים, ונלחמו על זכויותיהם של ערביי העיר הזאת, ערביי מזרח-ירושלים – על הזכות שלהם לקבל חינוך לא רק ברמה גבוהה, אלא בתנאים נוחים, טובים, כמו שילדים זכאים במערכת חינוך. וזה לא היה ויכוח פוליטי; לא הייתה השאלה אם יחלקו את העיר, לא יחלקו את העיר. לא. יגיעו הימים שעוד נדבר על זה, ויהיה קשה לכולנו. אבל בעיר הזאת חיים אנשים, ולאנשים האלה צריך לתת תנאים שווים, כדי שמי שיחצה את העיר ממערב למזרח או ממזרח למערב לא יראה שתי ערים, אלא יראה עיר אחת מגוונת, כי זה הסוד של ירושלים – המגוון: אוכלוסיות שונות, קבוצות שונות גרות במחיצה אחת. אני חושב שזה נגזר מהחובה שלנו. כמו שיש חובה, לרוב, כלפי החברה הערבית שלנו, ככה יש לנו חובה כפולה ומכופלת בתוך ירושלים, מפני שכאן הפערים הם עוד יותר גדולים, הרבה יותר גדולים.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
– – – כובש – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
לא אמרתי "כובש"; אני אמרתי שחובה של מדינת ישראל כלפי הערבים שגרים בירושלים, לתת להם תנאי חיים שירגישו שהם חלק בלתי נפרד מהעיר, ושאין פערים בין מערב לבין מזרח העיר. זה מה שאני רוצה, גם אם זה עולה הרבה כסף. גם אם זה עולה הרבה כסף, הם רשאים לכך, הם ראויים לכך, וכך אולי נצליח ליצור, דרך הייחוד של ירושלים, גם איזשהו תקדים של עיר שלא נחלקת על רקע לאומי ולא נחלקת על רקע חברתי, אלא שחיים בה אנשים ביחד, ואולי זה ישמש איזשהו תקדים לאפשרות שלנו לחיות ביחד, חברה ערבית וחברה יהודית, מדינה אחת. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, נחמן, ותודה לך באמת שהובלת ביד רמה את היום הזה יחד אתי, עם אראל, עם אורי ומוטי. חבר הכנסת אחמד טיבי – אחרון הדוברים, ולאחר מכן נעבור להצבעה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, אני תומך בהצעת החוק, אבל אני אציג את מה שחברי אוסאמה סעדי הציג על הבחינות בחודש הרמדאן.
אנחנו עכשיו בחודש רמדאן. התקשרו אלי נציגי מועצת התלמידים באום-אלפחם ואמרו לי שהיום יש להם בחינה באזרחות בשעה 14:30, ברמדאן. אני חושב שהזמן הזה הוא מאוחר. למה אי-אפשר, כתביעת התלמידים, לקיים את הבחינה בבוקר – 10:00, 10:30? אז פניתי למשרד החינוך, ומשרד החינוך אמר לי שזה בגלל מצוקת החדרים בבתי-הספר, כי הבחינה מתנהלת בימים שיש בהם לימודים. זו נשמעת לכם תשובה משכנעת? אותי זה לא שכנע.
אני חושב שמשרד החינוך צריך להיערך, כפי שאמר חברי חבר הכנסת סעדי, כדי להקל. אני, למשל – ואני רוצה להיות כן, חברי חבר הכנסת חאג' יחיא – לא מקבל את התביעות של חלק מהתלמידים, שאומרים: תבטלו לנו את הבחינות בחודש רמדאן. יש תביעות כאלה אצל חלק מהתלמידים. אני לא מסכים. בירדן, בפלסטין, בקהיר, נבחנים בזמן הרמדאן, בעולם הערבי והאסלאמי, הם רק מתחשבים בעובדה שזה חודש רמדאן, שיש צום, זה קשה, הריכוז יורד ככל שאתה מתקרב לארוחה המפסקת. לכן, ההחלטה לדחוק את השעה ל-14:30 היא החלטה לא נכונה. היא לא באה לקראת התלמידים. לבוא לקראת התלמידים זה לבחון אותם בבוקר, אגב, ולשלוח אותם הביתה. יש החלטה שלמרות הבחינות התלמידים יישארו בבתי-הספר. אפשר בבחינת בגרות לבחון את התלמידים ולשלוח אותם הביתה. מה יקרה? ביום של בחינות, בתקופה של בחינות בגרות, צריך להפעיל שיקול דעת, ובמקרה הזה, לדעתי, היה צריך לבוא אל התלמידים, ואני אומר: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: לתלמידים שלנו אשר ניגשים, תלמידי בית-ספר התיכון באום-אלפחם ותלמידים אחרים: אנחנו נעקוב אחרי זה. איננו מסכימים לתשובת המשרד, ואנחנו נמשיך בכך.) רמדאן כרים.
<קריאה:>
– – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אני מציע שתלמדו ערבית. זו הצעה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
אני מציע שיהיו כתוביות למטה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אנחנו חוקקנו חוק לימוד חובה, לימודי ערבית חובה.
<קריאה:>
– – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
או שישימו כאן סטריפ עם כתוביות וכותרות, כאן – מסך עם כותרות.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
חברים, ערבית זו שפה רשמית בכנסת. אני מבקש מכם להירגע.
<חיים ילין (יש עתיד):>
דרך אגב, אפשר גם בעברית, את מה שאנחנו אומרים ואף אחד לא מבין.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
יש כאלה שמדברים בעברית וצריך כתוביות בשבילם. הוא לפחות – אתה יודע.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אבל אני משתדל לומר מילים שאתם פחות – – –
<קריאה:>
תודה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
תודה על ההבנה. שוכראן.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי, אחרון הדוברים.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10) (הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ו–2016. בקריאה ראשונה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10) (הסדרי פשרה והסתלקות), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
28 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר להמשך הכנה בוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה רבה.
לפני שננעל את המליאה אני מברך את חברי תא "אופק" בבאר-שבע, שהגיעו לבקר וללמוד דמוקרטיה, מנהיגים מקומיים שלנו מבאר-שבע. ברוכים תהיו, זה ביתכם.
חברים יקרים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, מחר, יום שלישי, א' בסיוון התשע"ו, 7 ביוני 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:53.>