דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ"ח
ישיבה ק"ל
הישיבה המאה-ושלושים של הכנסת העשרים
יום שלישי, א' בסיוון התשע"ו (7 ביוני 2016)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת חברי הפרלמנט של אוקראינה 3
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 3
נאומים בני דקה 4
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 4
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 5
עליזה לביא (יש עתיד): 6
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 6
נחמן שי (המחנה הציוני): 7
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 8
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 9
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 9
מאיר כהן (יש עתיד): 10
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 12
מירב בן ארי (כולנו): 12
מיכאל אורן (כולנו): 13
דב חנין (הרשימה המשותפת): 14
יצחק וקנין (ש"ס): 14
אלעזר שטרן (יש עתיד): 15
הצעות לסדר-היום 16
ציון יום הסביבה 16
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 16
דב חנין (הרשימה המשותפת): 17
חיים ילין (יש עתיד): 20
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 25
יעקב מרגי (ש"ס): 29
רחל עזריה (כולנו): 31
תמר זנדברג (מרצ): 32
סגן שר האוצר יצחק כהן: 35
שרן השכל (הליכוד): 39
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 41
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 41
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום א' בסיוון התשע"ו – חודש טוב – 7 ביוני 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי חברת הכנסת מירב בן ארי מבקשת להסיר את שמה מהצעת חוק הכרה בהשתתפות בפעילות בתנועות נוער לעניין ציונים במוסדות חינוך, התשע"ה–2015, שמספרה פ/1109/20. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת חברי הפרלמנט של אוקראינה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, לפני שנעבור לנאומים בני דקה, ברצוני לברך משלחת מכובדת ביציע, של חברי הפרלמנט האוקראיני, הראדה, שנמצאים אתנו כאן במסגרת פעילות של אגודת הידידות. ברוכים הבאים, Welcome.
(מחיאות כפיים)
תודה. אני אציין, ספציפית, שנמצאים אתנו חבר הפרלמנט גאורגי לוגבינסקי, יושב-ראש אגודת הידידות אוקראינה–ישראל – –
(מחיאות כפיים)
– – כבוד השגריר של אוקראינה, מר גנאדי נדולנקו, קונסול הכבוד מר אולג וישניאקוב, חברי פרלמנט, חברי ראדה נוספים – משלחת מכובדת וגדולה זו היא עדות ליחסים המצוינים בין בתי-המחוקקים שלנו, והשנה אנו אף מציינים 25 שנה ליחסים בין המדינות. בשמי ובשם חברי הכנסת, אני מאחל לכם כנס מוצלח ושהות נעימה ומעניינת בארצנו. ברוכים הבאים לכנסת, ברוכים הבאים לירושלים, ברוכים הבאים לישראל.
(מחיאות כפיים)
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, לצורך ההרשמה לנאומים בני דקה, אני מפעיל את ההצבעה. מי שמעוניין יצביע. בבקשה. ההצבעה – ההרשמה, בעצם – החלה. חבר הכנסת אייכלר יפתח את הנאומים.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
חברת הכנסת ברקו, זה נאומים בני דקה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
היום אני מתקזזת על אתמול.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, חבר הכנסת אייכלר.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, ברוכים האורחים מאוקראינה, ואני רואה פה את הרב של קייב וחברי הפרלמנט ידידי ישראל. אני לא יכול לפתוח את הנושא שלי לפני שאני מגנה, אם הייתה, אמירה נגד תנועת ש"ס והיושב-ראש שלה בערוץ 10. אני מצטרף לכל אלה שדורשים בדיקה מעמיקה בעניין הזה.
אבל היום, אדוני היושב-ראש, היום ראש חודש סיוון, מלך חודשי השנה, שניתנה בו תורה מסיני. היום החלה שמחת הכלולות בין עם ישראל לתורה, בתו של הקדוש-ברוך-הוא, והחופה תתקיים, בעזרת השם, בחג השבועות, שבו יתאחדו ישראל והתורה והקדוש-ברוך-הוא לחטיבה אחת.
דווקא ביום כזה באו זרים ויחללו את קדושת הכותל המערבי כמעשיהם מדי חודש בחודשו. המשטרה, שניסתה למנוע את הפגיעה בקדושת ספר התורה, הותקפה על-ידי שונאי התורה בכל כלי התקשורת. אני מבקש לציין, אדוני היושב-ראש, כי בהר-הבית המשטרה והווקף יודעים לשמור היטב על קדושת האסלאם, ומי שמוציא תפילה מפיו נעצר מייד, ואף אחד לא מגנה את המשטרה על כך. אולי הגיע הזמן שגם בכותל המערבי, המשטרה – אולי יתייעצו גם עם הווקף, איך לשמור על קדושת הכותל המערבי, ובפרט כשאנחנו מגיעים לימים טובים שבהם מגיעים מאות אלפי ישראל מהארץ ומהעולם לשמוח בשמחת התורה ולקבל את התורה בחג השבועות בכותל המערבי. הגיע הזמן להפסיק את חילול הקודש, ולכבד ולקדש את הכותל המערבי ואת עם ישראל ואת תורת ישראל. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת עליזה לביא.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ביום הזה בדיוק לפני שנה הלך לעולמו אבי ז"ל, חאג' עז א-דין סעדי, אבא אוסאמה. לרגל האירוע הזה, אני מבקש להגיד כמה מילים בערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: כמה מילים לזכר אב בחלוף שנה למותו. אלוהים בספרו יקר המציאות אומר – בשם אלוהים הרחמן והרחום: "הוי הנפש הבוטחת, שובי אל ריבונך שבעת רצון ומפיקת רצון. הצטרפי אל עובדי ובואי אל גני". צדק אלוהים הנשגב.
אבי, בחלוף ימים וחודשים למסעך הנצחי, וכתום כברת דרך של חיי הלכה, ידע ואבהות אידיאלית, דומה שחלפו עידנים. היום אנו מציינים את יום השנה הראשון ללכתך מעמנו. בתקופה זו לא הפסקנו לחשוב עליך ולו לרגע אחד, והתפללנו וביקשנו עליך סליחות ורחמים. אנו ממשיכים בכך, ואיך אפשר שלא. אתה נפקד מעמנו ונוכח בקרבנו ובמצפון כל אוהביך. אבי, אתה מגדלור ההלכה והידע לאלפי תלמידים ותלמידות. לאחר חשיבה קצרה על מה שנעשה כדי להנציח את שמך, הקמנו מרכז להעשרה דתית ולשפה הערבית וספרייה במקום הולדתך והולדתנו, עראבה, אם האדמה. מרכז זה הוא מעין הבעת תודה ופירעון חוב לך על המורשת שהנחלת לנו, שממלאת באהבה את לבבנו, אוזנינו, מצפוננו ונפשותינו. אנו מקווים שאלוהים יקבל את פועלנו זה, ומי ייתן ותחשוב עלינו טובות. אלוהים ירחם עליך, חאג').
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. ודאי שמשתתפים בצערך. חברת הכנסת עליזה לביא – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, היום, במסגרת השדולה לדת ומדינה, יחד עם חברי חבר הכנסת אלעזר שטרן, קיימנו דיונים בוועדות על נושא הגיור וגם ישיבת שדולה מיוחדת בנושא. דיברנו על גיור קטינים, ילדים, על המקום של נשים בתהליך הגיור, על העובדה ש-80% מהמתגיירים הם מתגיירות, ועד כמה הפער הולך וגדל ועד כמה רבים כבר לא מבקשים להתגייר. צריך לשנות. צריך לראות איך אנחנו עושים את זה. בעזרת חקיקה, ראינו מה קרה כאן גם בכנסת הקודמת; העברנו את זה בהחלטת ממשלה אחרי הבטחות, ההחלטה הזאת התבטלה: רבני ערים לא יכולים לגייר באמצעות המערך הממלכתי. כיום קיימת חלופה של גיור כהלכה. צריך לראות איך עושים את זה טוב יותר ונכון יותר.
אנחנו באיחור של 20 שנים, אדוני היושב-ראש, כל שנה נולדים פה 4,000 תינוקות לא יהודים, שהולכים אתנו לגנים, לבתי-הספר, לאוניברסיטה ולצבא, כמובן, ושערי העם היהודי סגורים בפניהם. לא כך זה צריך להיות. אנחנו, שהגענו דור או דור וחצי קודם, אסור לנו להמשיך עם הקו הזה.
כמה ימים לפני חג השבועות, חגה של רות, רות המואבייה – עמך עמי, אלוהייך אלוהי – ותהליך הגיור שבו נעמי מלווה את רות בדרך לבית-לחם ומגיירת אותה – אנחנו צריכים, אדוני, להחזיר את ההבנה, את הרגישות ואת המקום המאוד-מיוחד למי שהגיע וחזר הביתה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר דרעי, שר הפנים, היום יום הסביבה, וטוב ששר הפנים היום בכנסת, ביום הסביבה. הכנסת מציינת היום את יום הסביבה, יום חשוב ביותר. בהזדמנות הזאת, אני רוצה להגיד כמה מילים: הסביבה זה תפיסת עולם אידיאולוגית, חברתית, כלכלית ואנושית ממדרגה ראשונה, ולכן אני פונה לכנסת ומנצל את ההזדמנות. ענייני הסביבה, איכות הסביבה ושמירת איכות החיים לכל האזרחים, לאנושות, לשמור על כדור ארץ ירוק – זה חייב להיות עניין של הסכמה טוטלית, מקיר לקיר. אני פונה לכולם, שהעניינים יהיו בלי אופוזיציה ובלי קואליציה. זה חשוב לכולנו, וכך אנחנו חייבים וצריכים להתנהג בענייני הסביבה. אני מקווה שמהיום הזה תצא בשורה, אכן, לכל חברי הכנסת, עם הנוכחות המועטה, ולשרים ולמקבלי ההחלטות, שהעניינים הללו יהיו ללא חילוקי דעות, ואכן ישרתו את הסביבה ואת איכות החיים של בני-האדם, של כל האזרחים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אתמול בחר דירקטוריון חברת החדשות של ערוץ 10 יושב-ראש חדש. האדם הזה, רמי סדן, נבחר בנסיבות מעוררות תמיהה: המועמדות שלו לא הייתה על סדר-היום, היא הגיעה לידיעת החברים דקות אחדות לפני הדיון. לא ברור לי עד לרגע זה איזה שלבים של מיון ובדיקה הוא עבר. מדובר על גוף שאומנם הוא גוף פרטי, אבל הוא פועל בזירה הציבורית, בדירקטוריון שלו חברים נציגי ציבור שאמורים להקפיד על אינטרסים ציבוריים. כל הדברים האלה לא היו כלולים בבחירתו.
זה עוד החלק הקל בעניין, נוכח הדברים שהוא אמר ועכשיו הוא מנסה להכחיש, לגבי המנדט שלו או התחושה שלו עם הכניסה לתפקיד. הוא אמר אמירות גזעניות כלפי יושב-ראש ש"ס, חבר הכנסת אריה דרעי, כלפי חברים מתנועת ש"ס, אנשים במדינת ישראל, אזרחים מזרחים. הדברים האלה אומנם הוכחשו חלקית, אני לא בטוח לא בהכחשה, ההכחשה הנאמרת לצורך העניין.
יש פה דבר שצריך לבלום אותו במקומו. אני הייתי מייעץ מהבמה הזאת לחבר רמי סדן לסיים את תפקידו. אז הייתה לו קדנציה מעניינת, קצרה, 24 שעות. לפעמים אפשר להכיל עולם שלם ב-24 שעות. תודה רבה לך, רמי, זה היה מספיק.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים.
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, היום הכנסת ציינה את יום הסביבה. מה ששמעתי מהמנכ"ל של המשרד להגנת הסביבה – שהם צריכים לעסוק בהפחתת זיהום וסיכונים. אני אדבר עכשיו על סיכונים מסוג אחר. ראיתי סרטון שצולם בישיבה, והיו בה כמה שאלות, אני אקרא את השאלה, ומה הייתה התשובה.
שאלה ראשונה: מה אתה מרגיש כשאתה רואה ערבי? התשובה: אחוש זעם, אני רוצה להרוג אותו. שאלה שנייה: מה יש במקום בית-המקדש? – מסגד אל-אקצא. ומה יקרה לו? – יישבר, ייהרס. מה אתה חושב על ירושלים לאחר עשר שנים? – כולם חרדים, והערבים, העבדים שלנו, יסחבו אותנו לכותל.
אני חושב שהזיהום הזה והסיכון הזה חייבים טיפול. הישיבה הזאת, הילדים הם – ההערכה שלי, הגיל שלהם פחות מעשר שנים. ככה מלמדים אותם. עצם השאלות האלה – הן מסוכנות. איפה המדינה, שמממנת מקום כזה, ואיפה רשויות החוק, למניעת גזענות והסתה? זו הסתה וזה גם גזענות. בית-ספר זה מהווה חממה – ודומיו, כי אני בטוח שהוא לא היחידי – מהווים חממה לגידול טרוריסטים, ובטרור הזה צריך לטפל. ברור שנערי הזוועות יצאו מקנים כאלה.
לכן, כבוד היושב-ראש, צריך לעשות מעשה, ואני אומר פה לכולם: אנחנו לא עבדים ולא נהיה עבדים לאף אחד, אנחנו בעלי הארץ, אנחנו מלח הארץ, נולדנו פה, נהיה פה, ונדאג שאנחנו נקבל את הזכויות השוות שלנו; ומי שלא ירצה – שיסיק מסקנות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
על איזה בית-ספר דיברת?
<ענת ברקו (הליכוד):>
זה מתוכנית טלוויזיה. היה גם החלק השני, של הילדים הערבים שדיברו, רק זה לא עולה פה, כמובן, ילדים שדיברו שטויות משני הצדדים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חשבתי באמת, איזה סקר בבית-ספר. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<ענת ברקו (הליכוד):>
היום אני לא נואמת, אז אני לא מגיבה?
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, היום השתתפתי בדיון בוועדת החוקה, עוד דיון על חוק ההשעיה, או חוק ההדחה, בשם החדש שלו. הדיון היה סוער, אבל אני רוצה לנצל את דקת השקט שיש לנו כדי לשתף אותך בחשש שיש לי. הטיעון שלי הוא שזה חוק לא דמוקרטי, חוק לא חוקתי, אבל לא בזה אני אתמקד. אני אתמקד דווקא בחשש שלי שאחרי שהחוק הזה יחוקק – יכול להיות שאומנם יהיה קשה להשיג 90 חברי כנסת כדי להדיח חבר כנסת מסוים; ככל הנראה זה יהיה חבר כנסת ערבי – אבל שיתפתי את חברי הוועדה בחשש האמיתי שלי, שהחוק הזה ינוצל כל פעם על-ידי חבר כנסת רק כדי להסית נגד חברי כנסת, כדי ליצור אווירה רעה, כדי פשוט להרעיל את אווירת הדיונים במשכן הזה.
ואכן אני חושב, גם אם בכנסת אנשים חושבים שהחוק הזה, לא יהיה סיכוי לממש אותו, ואין 90 חברי כנסת שיסכימו עליו – מה שאני מטיל ספק, אגב, בזה, אבל אני חושב שבכלל, למה צריך את החוק הזה, כשאנחנו מגישים פשוט על מגש של כסף פלטפורמה לחברי כנסת מהימין שיוכלו רק להשתמש בו כדי להסית וליצור אווירה רעה, בעיקר כי אין שום סנן כאן; כל חבר כנסת יכול ליזום הליך כזה, ולהעסיק אותנו תקופה ממושכת של הסתה ודיונים, גם כאשר לא יצא מזה משהו. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מאיר כהן.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, שוב אני רוצה להעלות את נושא תאונות העבודה. אנשים נהרגים, מקפחים את חייהם, במקומות עבודה. זה מאוד כואב. זה נושא טרגי, זה מוות שאפשר למנוע על-ידי בטיחות, על-ידי שמירה על כללי הבטיחות של הקבלנים, של מקומות העבודה. אין זה סוד שרוב מוחלט של ההרוגים הם הרוגים ערבים, עובדים ערבים. העלינו את זה כאן, יהיה דיון עוד מעט בוועדת העבודה ובוועדה לביקורת המדינה, ביוזמה שלי. ביום שישי אנחנו גם נפגין, צעירי תע"ל, בנצרת, כדי להעלות את המודעות לנושא הזה.
יש לשמור על חיי אדם, יש להפסיק את תאונות העבודה, זו חובה של כולנו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת מאיר כהן – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, הבוקר נחשף כי יושב-ראש חדשות ערוץ 10 החדש, רמי סדן, אמר בפגישה עם דירקטוריון ערוץ 10 כי הוא שונא את ש"ס, ואת מנהיגה, דרעי, אך כאליטה, על הערוץ לפנות למצביעי ש"ס ולמסעודה בשדרות. אני, וכל סיעת יש עתיד, ויאיר לפיד, וכל מי שיושב כאן, מגנים בחריפות את ההתבטאות הגזענית והמסיתה ורוויית השנאה של יושב-ראש חדשות 10. לא יכול להיות שאדם אשר מחזיק בתפקיד של מנהל מערכת החדשות, מנהל מערכת חדשות מרכזית במדינה, במדינה דמוקרטית, יתבטא בצורה כזאת נגד אדם, מפלגה, ובטח לא מנהיגי מפלגות. הוא חייב להתנצל בפני מצביעי ש"ס והעומד בראשה. אמירות מסוג זה מקצינות את השסע ההולך וגובר במדינת ישראל.
אני מתווכח עם אנשי ש"ס, אני לא תומך בדרכם והם לא תומכים בדרכי, אבל אסור לפגוע, אסור להיות נוטף שנאה.
ולמסעודה משדרות – את והסבתא שלי, מאמא סולטנה, ככה קראו לסבתא שלי, אתן בעיני לא דמויות נלעגות, אתן בעיני נשמת אפנו; אנחנו כאן בזכותכן. וכמו שכל החיים שלנו אמרתם לנו בערבית, אני אגיד לכן: כפרה עליכן, אימהות יקרות שלנו, מסעודה משדרות וסולטנה מדימונה. ואני קורא לו להתנצל, וטוב שעה אחת קודם.
<ענת ברקו (הליכוד):>
גם סבתא שלי כפרה, אז מה?
<מאיר כהן (יש עתיד):>
גם לסבתא שלך.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
גם – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בעלת אות הפרלמנטר המצטיין מלפני שעתיים. ואחריה – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
תודה, אדוני היושב-ראש, ותודה על הדברים המרגשים בטקס.
חברי, היום קרה משהו מקסים בעיני: עיתון קם לתחייה במדינת ישראל – העיתון "דבר" הפך להיות עיתון "דבר ראשון", והחל לצאת במהדורה מקוונת. אדוני היושב-ראש, הנה מתווספים כלי תקשורת בישראל. בעיני זה דבר מאוד מרגש, כי את סגירת עיתון "דבר" אני זוכרת; ראיתי את הסגירה במו עיני, ראיתי את האנשים. אתם יודעים, מפעל שנסגר – זה תמיד כואב, עיתון שנסגר – מילים מתות. וכשהרסו גם את בית "דבר" בשינקין, אני זוכרת את עצמי עומדת מול ההריסות, משתאה איך יכול להיות שהרסו את הבניין שהוא בעצם עיתון. ואני מאוד מאוד שמחה ונרגשת שיוצא מחדש העיתון "דבר ראשון" בהוצאת ההסתדרות, עיתון מקוון.
אני מוכרחה לומר שהתרגשתי במיוחד מזה שבטקסט, במאמר המערכת, הם מדברים על כך שהעיתון "דבר" – וההסתדרות כולה – הוא עיתון של כל הזרמים בישראל; זה באמת חלק מהשינוי של ההסתדרות בשנים האחרונות. והם מסיימים את הטור בתפילת שליח הציבור לפני תפילת מוסף של ראש השנה, ואני אקרא רק כמה מהפסוקים האחרונים, כי הם מרגשים עד דמעות: "הפוך נא לנו ולכל ישראל לששון ולשמחה לחיים ולשלום. והאמת והשלום אהבו. ואל יהי שום מכשול בתפילתי. ויהי רצון מלפניך – – –". מי ייתן ותתקיים בנו תפילה זו.
ואני אומרת, עכשיו, כש"דבר" קם לתחייה, אפשר שגם "חדשות" יחזור.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
מזל טוב.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי.
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כל פעם שנהרג פועל בניין בתאונת עבודה, יש צביטה בלב – לי אישית, כי גם חברים קרובים שלי, הבנים או האחים שלהם מתו בתאונות כאלה. אנחנו, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, דנו בזה כמה פעמים. הנושא היה זניח, אף אחד לא התייחס אליו, הוא עלה למודעות הציבורית – יש הרבה מילים בשבועות או בחודשים האחרונים בנושא הזה, אבל שינוי – אין. המצב שבו יש כל כך מעט פקחים – 17 מפקחים – על 13,000 מקומות עבודה, זה דבר בלתי נתפס, לא אחראי; זו רשלנות פושעת. הגיע הזמן לעשות שינוי מהותי, ואני קורא לכל חברי הכנסת להתגייס לנקודה זו, ואם משרד הכלכלה לא רוצה – לכפות עליו זאת. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חברת הכנסת מירב בן ארי – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת מייקל אורן.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על הדיון שהיה היום בבוקר בוועדת העבודה והרווחה, דיון קצר מאוד, שהגיעו אליו הרבה חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, אבל לצערי לא הצלחנו לשמוע את כולם, מפאת קוצר הזמן, והיושב-ראש הבטיח לקיים דיון המשך. נושא הדיון היה שביתת המתמחים בבתי-החולים. פעם ראשונה שגם ראינו את החבר'ה הצעירים האלה, ולא רק קראנו בעיתון את העדויות שלהם; הגיעו מתמחים אחרי 24 או 26 שעות בבית-החולים.
ומה שמעניין, או אולי מטריד, גם, זה ש-26 השעות זה תחת הרגולציה, תחת אותם גופים. זאת אומרת, מראש, ההסתדרות ואותם ארגונים הסכימו לחתום על דבר כזה. הרי אין שום דומה לזה במשק; אין שום עובד במדינת ישראל שעובד 26 שעות רצוף, ועוד לא רק עובד, בסופו של דבר הוא גם אחראי לחיים של אחרים. ושמענו את הסיפורים הקשים, על המתמחה שנרדם על חולה, על מתמחים שסיכנו את חייהם של חולים, אבל יותר מכול סיכנו את עצמם.
אני באמת באמת חושבת שהנושא הזה חייב להישאר על סדר-היום הציבורי של מדינת ישראל, אסור להרפות מהעניין הזה – ולהמשיך בדיון, שבו גם חברי הכנסת אבל גם נוכל לשמוע את שאר המתמחים במדינה מדברים על התנאים הקשים שלהם. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת מייקל אורן – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין.
<מיכאל אורן (כולנו):>
תודה, אדוני יושב-ראש הכנסת, קשה להאמין שלפני כ-40 שנה שירתי כחייל בודד בצנחנים, ואתמול היה לי כבוד מיוחד להצטרף לחברי בכנסת איציק שמולי מהמחנה הציוני ועליזה לביא מיש עתיד, בדיון באמת חוצה מפלגות, על חיילים בודדים המשרתים בצה"ל.
היום משרתים בצה"ל 6,300 חיילים בודדים, מכל רחבי העולם, והדיון שם דגש מיוחד על היום שאחרי שחרורם. אני חייב להעיד על כך שהיום הכי קשה לחייל בודד זה לא היום שהוא מתייצב בבקו"ם, זה היום שהוא נפרד מהבקו"ם, או יוצא מהבקו"ם; אין לו עבודה, הוא אולי יודע מה זה פז"ם ומה זה פזצט"א, הוא לא יודע מה זה מע"מ ולא יודע מה זה ביטוח לאומי, ויש – תודה, תודה לאל, לא חסרים ארגונים, מהסוכנות, ממשרד הביטחון, משרד העלייה והקליטה, ומלא עמותות שעומדים לעזור לחיילים בודדים גם אחרי שחרורם, אבל הכנסת החליטה, והשדולה למען חיילים בודדים בכנסת החליטה, להטיל אחריות על אותם ארגונים להקים ארגון וגוף שמתכלל את כל השירותים.
אבל בדיון אתמול קרה משהו מזעזע – למדנו משהו: ששליש מהחיילים הבודדים אינם עולים חדשים, הם ישראלים, צברים, אנשים שנולדו כאן, וכשהם יוצאים מהבקו"ם הם לא יודעים איפה הם ישנים בלילה, הם לא יודעים איפה הארוחה הבאה שלהם, ואין גוף היום במדינת ישראל שמטפל באותו שליש; מדובר ב-2,500 חיילים משוחררים – וחיילות. לכן, אני רוצה ליזום דיון של ועדת חוץ וביטחון וועדת הרווחה – משום שזה לא עניין של משרד הביטחון, וזה לא עלייה וקליטה, זה משהו אחר לגמרי. מדובר במחדל, אבל עוד נמצא פתרון גם למחדל הזה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מייקל אורן. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יצחק וקנין.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה. תודה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני שר הפנים, אני אשמח שתקשיב לדברי. אני שמעתי בזעזוע קשה את דברי מר רמי סדן. אני חייב לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, אני לא יכול לתאר לעצמי שדברים כאלה היו נאמרים על חברי כנסת אחרים או על ציבורים אחרים. יש משהו מאוד מאוד חסר גבולות, חסר מעצורים, מתנשא וגזעני, בצורה מזעזעת, בהתבטאות של מר סדן.
אני חייב לומר לך, מכובדי שר הפנים, החברה שלנו היא מסעודה משדרות, והיא מרים מפתח-תקווה, והיא פאטמה מטייבה, והיא משה ודוד ומוחמד, זה בדיוק היופי שבחברה שלנו. ובן-אדם שלא יודע להבין את זה, מסתכל מלמעלה, מתנשא, שונא – וחברי חבר הכנסת מאיר כהן ציטט רק חלק מהאמירות הקשות; קודם כול, טוב עשית שציטטת חלק מהאמירות הקשות, כי על החלק האחר אני אפילו מסרב לחזור – אבל יש משהו מאוד מאוד בעייתי בזה שאנחנו כמערכת נאפשר לבן-אדם כזה לעמוד בראש מערכת של שידור. זה יהיה מסר לחברה הישראלית שדברים כאלה יכולים לקרות ויכולים לעבור.
ולכן, אני מברך על העמדה שלכם, בסיעת ש"ס, לא לעבור על הדברים האלה לסדר-היום, אבל אני מציע לכולנו, חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, גם כן להצטרף לאמירה הזאת, ולהגיד: זה לא יכול לעבור אצלנו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יצחק וקנין – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן.
<יצחק וקנין (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני רוצה להתייחס לדבריו של רמי סדן. אני חושב שמעבר לאמירות הקשות, הגזענות וההתנשאות שבדבריו, יש בעיה אחרת; אני מנסה לחשוב איך בעצם יהיו התכנים בערוץ 10, כשיושב-ראש דירקטוריון כזה יושב וצריך לנווט איזה תכנים ישודרו, ואיך אנחנו, כסיעת ש"ס, כסיעה בכנסת ישראל, איפה מקומנו יהיה, ואיך אנחנו נוצג על-פי התזה העקומה שלו, איך זה יתבטא?
יתרה מזאת, אני שואל, האם הוא היה מעז לומר את דבריו על יהדות התורה, או על תנועה אשכנזית אחרת? הוא לא היה אומר את זה, הוא לא היה מעז לומר את הדברים. אם הוא העז לומר אותם, זה רק מראה בדיוק איפה אנחנו הולכים, על איזה מדרון אנחנו מחליקים, ולאן אנחנו יכולים להגיע בתכנים בתוך השידור הציבורי שלנו.
אדוני היושב-ראש, אני פשוט אומר, זו גזענות לשמה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יצחק וקנין. חבר הכנסת אלעזר שטרן – בבקשה, אדוני.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אם זה מה שהוא חושב על ש"ס, מה הוא חושב עלינו? מה הוא חושב על פאטמה מטייבה?
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
מה הקשר? אבל אתה יודע מה, אני אענה לך, באמת.
<ענת ברקו (הליכוד):>
מה, בטייבה אין מסעודה?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
זאת שאלה מעניינת, אבל רשות הדיבור היא של אלעזר שטרן. בבקשה, אדוני.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
אני אומר את זה בכאב, לצערי הרב אני מאמין בסריטות. מה זה בסריטות? כשאמרתי שאנחנו, אסור לנו להשפיל במחסומים – אני כמובן אומר את זה גם – אני אומר, זה בא משני מקומות, האחד תועלתני והשני ערכי. אחד, חביב אדם שנברא בצלם. והשני, מי שמשפיל הוא משפיל הוא משפיל: עכשיו הוא משפיל את הפלסטיני במחסום, מחר את החברים שלו, ואחר כך את הילדים.
שאל אותנו עכשיו חבר הכנסת טיבי מה הוא חושב על פאטמה מטייבה, ואני, לצערי הרב, נאלץ להסכים אתו, שמי שמשתמש בהכללה במונח שנאה, עכשיו הוא משתמש כלפי חלק מסוים באוכלוסייה, ואחרי זה גם כלפי חלק אחר, כי היכולת – אחת, לשנוא אנשים, ושתיים, לשנוא אותם בגלל השתייכותם לכלל, אין לה גבולות, והיא עלולה – או: היא תהיה מופנית כל פעם למקום אחר.
אני מצטרף לכל הגינויים שנאמרו כאן עד עכשיו, ואני אומר את האמת, שגם בדברים האלה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך הגענו לכאן, שאדם, על פניו חיובי, באמת, מגיע לסוג כזה של התבטאות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חברי הכנסת, אדוני השר, עד כאן נאומים בני דקה.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום הסביבה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הנושא הבא שלנו הוא יום הסביבה הבין-לאומי.
חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח כעת דיון מיוחד בנושא יום הסביבה הבין-לאומי. יום זה, שנוסד על-ידי ארגון האומות המאוחדות, מתקיים זה 44 שנים במטרה להעלות את המודעות שלנו, בני-האדם, ליחס לסביבתנו.
יום הסביבה מוקדש לפעילות חינוכית והסברתית בדבר ההכרח לשמר את יחסי הגומלין העדינים בין האדם לבין סביבתו. זוהי מלאכה הדורשת התמדה ואורך רוח, לשם הטמעת ערכים אלו מגיל צעיר.
גם כאן, בכנסת, קיימנו היום, כמדי שנה בשנים האחרונות, את טקס הענקת אות "הגלובוס הירוק". הוא מוענק מטעם ארגון הגג "חיים וסביבה" לאישים ולגופים שבלטו בפעילותם למען השמירה על איכות חיינו בשלל היבטים, מהלאומי ועד העירוני.
למרבה השמחה, נושא רחב זה, בשמו הכולל – קיימות, כבר הולך ומתקבע בתודעה הציבורית כבעל חשיבות עליונה. גם כנסת ישראל מהווה דוגמה וראש חץ בתחום, ובשנים האחרונות הפכה למעשה לפרלמנט הירוק בעולם. במסגרת פרויקט "כנסת ירוקה" אנחנו מיישמים כאן צעדים ומהלכים מהפכניים, החל בצעדי ייעול וחיסכון בשימוש בתאורה, בהשקיה ובחומרים ממוחזרים, וכלה ב"גג ירוק": לוחות סולריים, שהתקנו כבר, חוסכים חלק ניכר מצריכת החשמל של בניין הכנסת – ועוד היד נטויה.
יסודותיה של תפיסת האחריות כלפי הסביבה נטועים היטב כבר בשחר ימי האנושות; על-פי מדרש חכמים, אמר הקדוש-ברוך-הוא לאדם הראשון: "כל מה שבראתי – בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל, אין מי שיתקן אחריך".
תורת ישראל, זו שבכתב וזו שבעל-פה, מנחה אותנו לשמר את הסובב אותנו, לא לפגוע במשאבי הטבע, ולנצל אותם לצרכינו רק במידה הראויה, וחלילה לא לשם השחתה. מוטל עלינו לשמר ככל יכולתנו את הפיקדון היקר שניתן בידינו, את כדור-הארץ, על שפע משאבי הטבע שיש בו: החי, הצומח והאוויר הנקי.
בעידן מתועש, המתאפיין גם בבנייה אורבנית מואצת, יש חשיבות יתר ליום זה, שבו אנו מתמקדים בסביבתנו ומאזנים את סדר העדיפויות. דווקא מבניין הכנסת ומדוכן זה, שיודעים כל כך הרבה מחלוקות קוטביות, חשוב שתצא בשורת הקיימות, הנמצאת מעל לכל מחלוקת או ויכוח, פוליטי או אחר.
ברצוני לברך את יוזמי הדיונים היום, חברי הכנסת דב חנין, פעיל ותיק בתחום הזה, וחברת הכנסת החדשה יעל כהן-פארן, שידועה כפעילה בתחום. תודה לכם על היוזמה.
נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום הסביבה, מס' 3601, 3633, 3734, 3765, 3784, 3786 ו-3788. אני מתכבד להזמין את ראשון הדוברים, ראשון המציעים, חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש, למען האמת, תודה משולשת; תודה, פעם אחת, על רשות הדיבור; פעם שנייה – על הדברים החשובים שלך, ופעם שלישית – על העזרה שלך והאישור שלך לקיים כאן את יום הסביבה.
אנחנו מתקרבים לסופו של היום הארוך הזה, עשר ועדות קיימו היום דיונים בענייני סביבה, אני השתתפתי בריצה בין הוועדות. דיונים מאוד רציניים, מקיפים, מעמיקים, לפעמים ויכוחים נוקבים, אבל דיונים מאוד מאוד מועילים וענייניים, אירוע משמעותי של השדולה הסביבתית בכנסת, האירוע הגדול של "הגלובוס הירוק", שאתה, אדוני היושב-ראש, התייחסת אליו.
היו כאן מאות אורחים, בכנסת, נדמה לי שמבחינת מספר המשתתפים מבחוץ הגענו לשיא, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות, כיוון שאני וחברי בשדולה גמרנו את המכסות שלנו בהזמנת אורחים, אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להודות קודם כול לכל חברי הכנסת שנענו לבקשתנו והסכימו להכניס אורחים על המכסות שלהם, אז – תודה לכל חברי הכנסת, ותודה למערכת של הכנסת, על הרבה מאוד גמישות ביום המורכב והמסובך הזה.
האולם למטה באודיטוריום היה מלא עד אפס מקום, אבל הרבה אנשים גם לא היו יכולים להשתתף בדיון, כי פשוט היו המון אנשים. וזה מעיד שהמפגש הזה, בין הכנסת לבין התנועה הסביבתית, נעשה מפגש יותר ויותר עמוק ויותר ויותר משמעותי. הוא מפגש טבעי, מהרבה בחינות, כי הכנסת היא בית העם, היא ביתו של הציבור הגדול הזה, שנאבק על עניינים סביבתיים ופועל על עניינים סביבתיים, אבל כמו שאתה ואני, אדוני היושב-ראש, יודעים, זה גם מפגש לא פשוט, כי התנועה הסביבתית היא תנועה תוססת, עם עמדות, עם ביקורת, הרבה פעמים עם כעסים, מגוון של קולות, ואנחנו, ככנסת, מנסים לעשות את הדברים האלה ולאפשר אותם, ומצד שני גם לקיים את המתכונת המקובלת אצלנו ואת הכללים שהתקבעו בכנסת מבחינת הצורה של עשיית הדברים. אז באמת נעשה פה מאמץ גדול, ואני בהחלט מאוד מעריך את זה.
ביום הסביבה הזה אנחנו מסכמים שנה של התמודדות גדולה מאוד בתחומים הסביבתיים. הייתה עשייה רבה מאוד, היו הרבה מאוד דיונים, היו גם הרבה מאבקים. התוצאות הן מעורבות; יש דברים שבהם, למרות מאבקים גדולים ומשמעותיים, התוצאה לא מספקת. אני יכול להזכיר את מתווה הגז, שבו התנהל מאבק סביבתי חברתי אולי מהגדולים בהיסטוריה של ישראל: אלפים רבים של אזרחי ישראל יצאו להפגין ברחובות על עניין שהוא גם סביבתי, גם חברתי, גם כלכלי וגם מאבק על הדמוקרטיה, אבל בסופו של דבר מתווה הגז עבר, למרות המחאה הזאת, ואני מקווה שזה לא סוף פסוק. אני שמעתי שגם השר אורי אריאל היום אמר שבעקבות הפרסומים החדשים הוא מצטרף לקריאה לדון במתווה מחדש.
מתווה הגז נדון בהקשרים כלכליים, חברתיים ודמוקרטיים, אבל יש לו גם היבט סביבתי מובהק – לא רק מבחינת הצורך בגז, אלא גם מבחינת הסיכונים והסכנות שיש בקידוחים בים. זה אחד הנושאים הגדולים והמשמעותיים שנמצאים על סדר-היום שלנו.
ואם אנחנו כבר מזכירים ים, צריך להזכיר את מה שקורה בחופים שלנו. לצערנו הגדול, ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת אישרה אתמול חוק שמאוד מאוד מדאיג אותנו. הוא מדאיג אותנו כי אנחנו רואים בו שחיקה משמעותית של חוק החופים – אחד ההישגים הגדולים, המשמעותיים, ההיסטוריים, של הכנסת בהגנה על החוף, שהוא משאב כל כך חיוני לכולנו. החוק במקורו נועד לקדם מלונאות, אבל כפי שהוא אושר בוועדה הוא בעצם מאפשר להקים, גם בחופים וגם באזורים רגישים, גם דירות יוקרה לאנשים שיכולים להרשות לעצמם דירות יוקרה כאלה, וזו כמובן תהיה מכה גדולה להגנה שלנו על החופים. אני מקווה שעד שהחוק הזה יגיע למליאת הכנסת אנחנו נצליח לשכנע חברים נוספים בצורך להתנגד לו ולעצור אותו.
יש התמודדויות רבות בזירה התכנונית, עם מוסדות התכנון החדשים – הוותמ"ל, מוסד תכנוני מאוד בעייתי, שיכול לאשר תוכניות גם כשהן לא סביבתיות ולא חברתיות, ואפילו אנטי-סביבתיות. אבל בתחום הזה היה הישג גדול, ציבורי, במאבק שניהלו אלפי אנשים כאן, בירושלים, סביב התוכניות להקים שכונת מגורים חדשה במצפה-נפתוח. והמאבק הזה הצליח, בהוצאת הנושא הזה מהוותמ"ל והחזרתו לוועדה מחוזית, שהיא גוף תכנוני יותר מאוזן. אנחנו מקווים שזאת תהיה תחילתה של דרך נכונה יותר.
היום בוועדות עסקנו רבות במפרץ חיפה, אזור שעלה לתשומת הלב בשנים האחרונות. הבעיות כאן עדיין גדולות. הסיכונים, סיכוני הזיהום, עדיין משמעותיים. וגם מסקנות של ועדת משנה שישבה פה, בכנסת, אדוני היושב-ראש, בשלהי הקדנציה הקודמת, וגיבשה מסקנות מאוד ברורות על מה צריך לעשות במפרץ חיפה, עדיין לא מיושמות.
מהצד השני, צריך לראות את ההישגים, ואני גאה, אדוני היושב-ראש, להיות היום בכנסת שמשנה לשנה מתקדמת בפרויקט המרשים הזה, שאתה נתת לו את כל הגיבוי והתמיכה – של הכנסת הירוקה. זה פרויקט חשוב מאוד, לא רק מבחינת הדברים שנעשים כאן, אלא מבחינת הניסיון להציב דוגמה למוסדות ציבוריים, למערכת החברתית, לציבור בארץ – אפשר אחרת, אפשר לעשות שינויים, אפשר להתקדם בכיוונים אחרים.
ברמה אישית, אני כיושב-ראש ועדת המשנה לתחבורה ציבורית יכול לומר שבשנה האחרונה אני רואה התקדמות גדולה בתחום הזה, שבו היינו בפיגור עצום ביחס למה שמקובל בעולם, אבל אנחנו מתקדמים, מתקדמים בכיוון נכון. אנחנו מתקדמים בנושא המחירים. יש הורדה משמעותית של המחירים בתחבורה הציבורית. אדוני שר הפנים, אני לא יודע – אדוני שר הפנים, אני לא יודע אם תכננת להיות בדיון הזה, אבל גם אם לא תכננת, מגיעה לך ברכה על התרומה שלך להורדת המרכיב הזה של המע"מ ממחירי התחבורה הציבורית, זה חלק מהשינוי הגדול שנעשה כאן. יש הרחבה של השירות, השירותים של התחבורה הציבורית ליישובים ערביים, יישובי פריפריה; שיפור וטיפול בקישוריות; אנחנו מתחילים לטפל במבנה תחנות האוטובוס, כדי שהן תהיינה יותר ידידותיות למשתמש. אבל גם כאן האתגרים הגדולים עדיין לפנינו: הרבה יותר נת"צים צריך כאן. צריך תוכניות של "מהיר לעיר" ו"מהיר בעיר" כדי שתחבורה ציבורית תהיה הדרך הנוחה, המהירה, היעילה, הטובה ביותר, שכל אזרח יבחר בה, במקום לנסוע ברכב פרטי.
אדוני היושב-ראש, היום הזה הוא בסך הכול יום חשוב. אני מודה לכל חברי הכנסת, לכל ראשי הוועדות, שהשתתפו בדיונים האלה, לכל אנשי המקצוע, פעילי הארגונים הסביבתיים, ושוב חוזר ומודה לך, אדוני היושב-ראש. אני מקווה שאנחנו נוכל להמשיך ולעשות מאמצים כדי שהכנסת תוביל שינוי ירוק וחיובי בחברה הישראלית. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת חיים ילין; בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. עד חמש דקות לרשות אדוני.
<חיים ילין (יש עתיד):>
אני רוצה חמש דקות כמו של דב.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
זה מסוג השאלות שלא מעלים בכנסת. כשיהיה לך ותק כמו של דב, תקבל חמש דקות כמו דב.
<חיים ילין (יש עתיד):>
אני יודע, אני יודע, אבל תן לי חמש דקות שלמות, בסדר?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בהחלט. הנה הן. התחלנו.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הנה, שמתי אפילו חבר סיעתך לנהל את הישיבה, למען הסר ספק.
<חיים ילין (יש עתיד):>
רגע, אז בוא, שנייה, נחכה לחילופים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תחזיר לו את 20 השניות.
<חיים ילין (יש עתיד):>
תאפס, תאפס.
<היו"ר מאיר כהן:>
כן. הוא יקבל את 20 השניות. קדימה. בבקשה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, חברת הכנסת יעל כהן-פארן, יחד עם דב חנין, שיזמו את היום הזה, תודה לכם. אני חושב שזה אחד הדברים המכובדים ביותר שיש. לעומת זה, אני חייב להגיד שביום כזה, כשאני לא רואה במליאה את השר להגנת הסביבה, חבר הכנסת משה כחלון – –
<שר הפנים אריה מכלוף דרעי:>
אני ממלא את מקומו.
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – אני – – –
<שר הפנים אריה מכלוף דרעי:>
התבקשתי.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד השר, כבוד השר דרעי – –
<שר הפנים אריה מכלוף דרעי:>
– – –
<קריאה:>
– – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – אני רוצה להגיד לך משהו. כבוד השר דרעי, אני אומר לך באופן אישי: אני מאוד מכבד את זה שאתה ממלא-מקום – – –
<שר הפנים אריה מכלוף דרעי:>
הוא ביקש.
<חיים ילין (יש עתיד):>
בסדר, אבל ביום כזה – –
<שר הפנים אריה מכלוף דרעי:>
בסדר.
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – אני אומר – – –
<שר הפנים אריה מכלוף דרעי:>
נמצא פה הסגן שלו, נו.
<חיים ילין (יש עתיד):>
זה סגן שר האוצר. אני לא ידעתי שאתה גם סגן השר להגנת הסביבה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
זה מינוי חדש. כבוד היושב-ראש, תשמע, אני – – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני לא סגן – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
קטונתי, אני שנה פה בכנסת, אבל אני יצאתי מבולבל לגמרי עכשיו.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני סגן שר האוצר. נשלחתי על-ידיו – – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
– – – אחד – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
מה, גם אתה נשלחת? חברים יקרים, אם יש עוד מישהו שנשלח על-ידי השר להגנת הסביבה שירים את ידו, כי נראה לי שכולם נשלחו. אבל ביום כזה, שהשר לא נמצא פה, אני חושב שזה רק מראה מה הפוליטיקה מסוגלת לעשות ואיך היא מתייחסת בכלל לנושא שהוא הדבר היקר ביותר שלנו – כדור-הארץ. גורלנו וגורל הדורות הבאים נמצאים בנקודה הזאת ותלויים בדרך שבה נשמור על הכדור שבו אנחנו חיים.
ההתנהלות היומיומית של כל אחד ואחד מאתנו משפיעה על המערכת האקולוגית כולה ועל איכות הסביבה. איכות הסביבה, וזה רק איכות הסביבה, היא ללא גבולות גיאוגרפיים. אין גבולות, חברים יקרים, חברי הכנסת. ואני אנסה לנמק: כשבאים לפה, לדיון בוועדת הפנים, על המפחמות, שבעצם מציקות לעיר חריש, החדשה, המוקמת במדינת ישראל – אין גבול. כשהמזבלה בעזה נשרפת, וכל תושבי עוטף-עזה סובלים מאותו אוויר מזוהם – אין גבולות. לא משנה כמה אנחנו נשמור, אם הסביבה שלנו לא יודעת לשמור – אנחנו ניפגע מזה. אין גבולות גיאוגרפיים לנושא הגנת הסביבה.
ולא סתם קראו למשרד המשרד להגנת הסביבה – מאיכות הסביבה. אלה שני דברים, שאנחנו בעצמנו, כנסת ישראל והשר, חוקקנו אותם.
בעולם אידיאלי, לכולם מגיעה הזכות ליהנות מאוויר נקי, ממים ראויים לשתייה ולרחצה, מקרקע ראויה למגורים – איך ייתכן שרק אתמול כל נושא החופים במדינת ישראל, כל המלחמה על שמירת החופים ירדה לטמיון, והולכים לבנות מונסטרים שם, בחופי הים? זה לא נתפס; והכול בידי – גם – שר האוצר, שלקח את כל הסמכויות של משרד הפנים אליו – ומהגנה מפני זיהומים ומפגעים סביבתיים – צדק חברתי וסביבתי, זה מעגל החיים שיבטיח את עתידו של כדור-הארץ.
לצערי, ממשלת ישראל לא חושבת כך. במפלגת כולנו החליטו שנושא איכות הסביבה ועתיד החיים שלנו כאן לא מספיק חשובים. מאז התפטרות השר אבי גבאי הם לא חושבים שנכון למנות שר להגנת סביבה במשרה מלאה. מדוע? שיקולים פוליטיים וחשש מקרבות פנימיים בתוך המפלגה. עדיף שיהיה עוד שר בלי תיק מאשר שר שישמור על ילדינו ונכדינו.
חברי כנסת יקרים, כבוד היושב-ראש, מיחזור פסולת ביתית – וכולנו שותפים לזה – כשבסוף מערבבים את כל האשפה הזאת בחזרה, באזורי הטמנה, זה ביזיון, זה עבודה בעיניים על אותם אזרחי המדינה שרוצים לשמור על הסביבה. שמירת השטחים הפתוחים, אומר לי רמי, המנכ"ל, שלא מעניין אותם מה – אני רץ עם בטונים על כל מדינת ישראל, עד שבג"ץ יעצור אותי, לא מעניינים אותי השטחים הפתוחים. מיחזור מים אפורים, שנעצר על-ידי שר הבריאות, ריבונו של עולם, כשאפשר בעלות מינימלית להשקות את הדשא הירוק במקום לשלם 9 שקלים לקוב מים. ומעל הכול, האנרגיה החלופית.
מדינה – תראו, אני אומר לכם, חברי הכנסת מש"ס – –
<יצחק וקנין (ש"ס):>
– – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – אני אומר לכם, אלוהים נתן לנו ארץ עם שמש, ואנחנו לוקחים את השמש, ולא מנצלים. פורטוגל, ואני אומר לכם, אני לא משווה אותה בכלל לישראל, 100% האנרגיה שלה, 100% האנרגיה שלה – אנרגיה חלופית. איפה אנחנו נמצאים בכלל במקום הזה, אם זה לא חלק מהתרבות שאנחנו רוצים להחיל על כל מדינת ישראל? קיבלנו מתנה יפה, שזה העולם, התפקיד שלנו זה לשמור על המתנה הזאת.
כבוד היושב-ראש, אני מסיים במשפט אחד. תראו, עוד מעט חג השבועות, ואני, באמת, אני אומר לכם, לא בן-אדם דתי שבא עכשיו לתת תורה, אבל לא סתם זה נקרא חג הביכורים, ולא סתם זה נקרא גם מתן תורה. ואני רוצה לחבר את שני הדברים האלה, ואני אחבר אותם פה. זה חג החקלאים, חג החקלאות: אנחנו מוציאים את כל התוצרת החקלאית ומביאים אותה לעם. ולמה זה גם מתן תורה? כי התורה ניתנה פעם אחת, אבל מתן תורה זה בעצם שכולנו נהיה מאוחדים – –
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – תחת היהדות. ואני אומר את זה פה מעל במת הכנסת – –
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני.
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – אחרי ששמענו את כל הנאומים בני דקה – הגיע הזמן שאנחנו כולנו נתאחד ונהיה עם אחד. תודה רבה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה לחבר הכנסת ילין. אני מבקש מחברת הכנסת יעל כהן-פארן – בבקשה, גברתי. חמש דקות לרשותך.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
כבוד היושב-ראש, תודה, חברי חברות וחברי הכנסת, יום הסביבה השנה עומד בכנסת – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
חיימק'ה, אתה דיברת כאן, הקפדנו בכבודך, אז גם אתם, שבו, אל תפריעו.
<מירב בן ארי (כולנו):>
כן, הוא סיים.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
תודה. יום הסביבה השנה עומד בסימן חלקה של ישראל במאמץ העולמי למנוע את שינויי האקלים והצורך של המדינה להיערך להשפעות של השינויים האלה. משבר האקלים הוא האתגר המשמעותי ביותר שעומד בימים אלה בפני האנושות. אנחנו מדברים על שינויים מרחיקי לכת שהעולם חווה כבר היום: מי ששמע על הבצורות באזור דרום מזרח אסיה – אזורים טרופיים שסובלים היום מבצורת של יותר מ-100 שנה, שמסכנת אוכלוסייה של מאות-מיליוני אנשים שכבר אין להם ביטחון תזונתי; השיטפונות האחרונים בפריז; גלי החום שאנחנו חווים פה אחד אחרי השני – קצב שאנחנו לא רגילים בו, הוא לא היה בעבר.
בכל שנה מסכמים את השנה הקודמת ואומרים שהיא הייתה השנה החמה ביותר מאז החלו המדידות. ככה כל שנה, זה ריטואל. בסוף מרס מסכמים את השנה הקודמת בכל העולם, עושים ממוצעים, ואומרים: אה, גם 2015 הייתה השנה החמה ביותר, לפניה הייתה 2014. ואנחנו צריכים להבין שזה לא משהו שרק הנכדים או הנינים שלנו יסבלו ממנו, זה משהו שאנחנו חווים כבר היום, כבר כאן ועכשיו. ואנחנו גם רואים שחלון ההזדמנויות לטפל בזה הולך ומצטמצם, הולך ונסגר, אם הוא לא נסגר עדיין, אבל למתן את התופעה אנחנו בטוח עוד יכולים.
בחודש דצמבר האחרון נערכה ועידה מאוד גדולה בפריז, גם ישראל שלחה לשם משלחות, גם של הכנסת, ראש הממשלה היה שם, וכל מדינות העולם חתמו על הסכם. ראש הממשלה נאם, בגאווה, על תרומת ישראל לפיתוחים טכנולוגיים שיביאו להפחתת פליטות, והכיר בחשיבות הרבה של המאבק הזה ובערך הכלכלי העצום שטמון בו, אבל, לצערי, כמו תמיד, מילים לחוד ומעשים לחוד. כי כשאנחנו רואים שיש לנו באמת יכולת לעמוד פה כמובילי העולם, שמובילים מהפכה של אנרגיה נקייה ולהפחית פליטות גזי חממה, אבל במקום זה, במקום להיות ראשונים, במקום לשים את עצמנו בקדמת הבמה, ולגזור גם את הקופון הזה, ולהשתמש בזה גם נגד תנועות ה-BDS וכל תנועות החרם, במקום לנצל את ההזדמנויות הכלכליות האלה, אנחנו פשוט נשרכים מאחור.
וזה התחיל גם עם יעדי הפחתה מאוד נמוכים, שישראל הציבה, לעומת שאר מדינות ה-OECD, והיא יצאה לדרך בפריז, כבר לפני חצי שנה, בלי שום תוכנית. אחר כך, באפריל האחרון, השר להגנת הסביבה לשעבר אבי גבאי חתם במוסדות האו"ם בניו-יורק, כנציג ממשלת ישראל, על ההסכם. ולפני שהוא נסע לניו-יורק קיבלו בהחלטת ממשלה, בסוף מרס או בתחילת אפריל, שורה של החלטות, ובעצם לא החליטו שום דבר באותה החלטה, רק קבעו כל מיני צוותים שיקבעו בכל מיני תאריכי יעד מה לעשות. אז שוב החליטו לא להחליט. אנחנו לא עובדים על אף אחד חוץ מעל עצמנו כשאנחנו חושבים שהעולם קונה את זה. ואנחנו נהיה המפסידים.
תראו, רק לפני שבוע קיימתי דיון בוועדת משנה שעוסקת בנושאים האלה, שאני עומדת בראשה, לקידום טכנולוגיות לאנרגיה מתחדשת ומעקב אחרי יישום החלטות ועידת פריז. משרד החוץ דיווח שם גם על כך שישראל, למשל, לא הוזמנה להשתתף בארגון שהוקם בעקבות ההסכם, שנקרא Mission Innovation, שמחבר אליו את המגזר הפרטי וקשור במיליארדי דולרים שהולכים לצאת להשקעות בתחומים האלה של חברות אנרגיה מתחדשת. אני מצטטת את הדברים שהוא אמר, שהם ממש צריכים להדאיג. הוא אמר: אנחנו ניראה כמו ילד סורר, כמו ילד סוציומט בחברה סגורה. בסוף הדברים שלו הוא הזהיר שאם אנחנו נישאר עם המחויבויות הנמוכות האלה, ולא נדווח כנדרש, ולא נתייחס ברצינות לנושא הזה, אנחנו לא נוכל להיכנס לארגונים האלה, שמתארגנים היום, שמאגמים מאות מיליארדים של דולרים, ומשרד החוץ פועל כדי שניכנס אליהם, כדי שנהיה חלק מהעולם; והוא גם הזכיר – במובן רב – את המילה שיימינג, מה שיעשו לנו בעולם אם לא ניכנס לנושאים האלה ברצינות. תשמעו, זה לא אני אומרת, זה נציג משרד החוץ, נציג הממשלה, שכנראה מוצא את עצמו לבד במערכה; שלא מצליח לשכנע את ראש הממשלה, את שר האנרגיה, לעשות את הדברים הנכונים כדי להכניס את ישראל למפה העולמית בתחום הזה.
תראו, אחד הדברים המרכזיים שעומדים עכשיו על הפרק, החלטה שממש בעוד כמה חודשים הולכים להכריע היא לגבי תחנות הכוח הפחמיות של חברת החשמל. אני יודעת שזמני כמעט תם, אבל בכל זאת אני אבקש, תן לי להרחיב על זה טיפה. חברת חשמל ומשרד האנרגיה מעוניינים להמשיך לשרוף פה פחם עוד 20 שנה, ואולי יותר. הם רוצים להתקין סולקנים, כלומר יחידות שמנקות את האוויר מהארובות, אבל את הפחמן הדו-חמצני אי-אפשר לנקות, אין סולקנים כאלה, עוד לא המציאו אותם, וגם אם ימציאו, זה חזון אחרית הימים. הסולקנים האלה יעלו לנו מיליארדים, והם בעצם יקבעו את התלות של המשק בפחם, כי הם לא יעבירו אותנו לשום דבר אחר. כשיש לנו כל כך הרבה גז, כשיש לנו שמש בלי סוף, דווקא מדינת ישראל מחליטה להמשיך לשרוף פחם.
יש פה הרבה מאוד אינטריגות פוליטיות. גם ועד העובדים של חברת החשמל בעצם נמצא באיזושהי מגננה, כי נותנים להם רק לשרוף פחם, לא נותנים להם לעשות שום דבר אחר, וגם – הפחם הוא הכי זול. אתם יודעים למה הפחם הכי זול? הפחם הכי זול כי אנחנו כמו פח האשפה של העולם; קנו אותנו בזול, אבל אנחנו נשלם על זה ביוקר. מחירו של הפחם יורד רק כי אף אחד לא רוצה יותר לקנות ולשרוף פחם.
לפני הסיום, אני רק רוצה לציין שבשבועות הקרובים אני עומדת להגיש לוועדת השרים הצעת חוק שיזמתי, שהמחנה הציוני כולו עומד מאחוריה, להפחתת פליטות גזי חממה מישראל. ומה שיש שם זה בסך הכול לדרוש מהממשלה לקבע את החלטותיה ביעדים ובחקיקה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
ואני קוראת לשר החדש להגנת הסביבה, משה כחלון, שלא נמצא אתנו כאן היום, לשלב כוחות, לשלב ידיים – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – –
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
אתה לא סגן השר להגנת הסביבה עדיין.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, גברתי. תודה רבה.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
– – ולתמוך בהצעת החוק הזאת – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
– – –
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
– – כי היא חשובה, והיא תראה לעולם שישראל כן רצינית – אולי. תודה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת מרגי – בבקשה, אדוני. חברי, זכרו שהדיון זה חמש דקות, אז אפשר לחרוג ב-10–20 שניות.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
חשבתי 20 דקות.
<היו"ר מאיר כהן:>
לא, ב-20 דקות לא, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת מרגי.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, בפתח דברי אזכיר שהתורה מצווה אותנו כבר בתחילה, בבריאת העולם, בשמירה על הסביבה, ומייחדת קביעה והנחיה לדורות הבאים, כחובה מוסרית, ואחד מהכללים של ההתנהגות שלנו עם הבריאה והטבע. וכתוב כך בבריאת העולם: "ויקח ה' את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" – "לעבדה ולשמרה", זה לא אחד כנגד השני. ויש כבר קביעה, בבריאה, שהאדם מצווה לפתח, לעשות, אבל מחויב לשמור על הסביבה, מחויב לשמור על הטבע, והדגש, כפי שאמרתי: יחד, בנשימה אחת, נאמרו: לעובדה – ולשומרה. רבותי, אם תשימו לב, ההנחיה הזאת, לעובדה ולשומרה, ניתנה מייד אחרי בריאת האדם, "ויקח – – – את האדם"; הקדוש-ברוך-הוא ידע שהוא נותן רשות לאדם לייצר ולפתח, וזה עלול לבוא על חשבון הסביבה.
אדוני היושב-ראש, לכן, אם שואלים אותי, בדקות הספורות שאנחנו הולכים לדבר על סביבה – וודאי שלא נוכל בחמש דקות למצות את כל הטיפול במפגעי הסביבה – בחרתי לי נושא אחד; לכן, כדי לשמור על הסביבה ולדאוג לאיכות חיים בריאה ונאותה של כל הברואים – ושימו לב, אני אומר של כל הברואים, לא רק של האדם, כי יש כאלה שסוברים שהעולם – נכון, נברא כדי לשרת את האדם, אבל האדם צריך לדעת שהוא צריך להשאיר משהו לדורות הבאים. זה הציווי: "לעבדה ולשמרה", לשומרה לדורות הבאים. לכן, הסביבה צריכה להיות סביבת חיים בריאה ונאותה, של כל הברואים, ולא רק של האדם, ואני מדגיש: של כל הבריאה, כי יש כאלה שסבורים שאיכות חיים והגנת הסביבה הן רק לפי צורכי האדם בלבד.
ולכן, כדי לעמוד ביעדים שקבעה לנו התורה – והקדוש-ברוך-הוא, לעובדה ולשומרה, יש להשקיע מאמצים בפיתוח בר-קיימא. זו סוגיה שבשנים האחרונות כולם מדברים עליה, גם האו"ם קיבל החלטות והקים ועדות בנושא הזה. פיתוח בר-קיימא, במילים פשוטות, זה ניהול וניצול מיטביים של משאבים; מצד אחד לספק לאדם את צרכיו – וגם לשמר את הסביבה, תוך הסתכלות אחראית על צורכי ההווה יחד עם צורכי הדורות הבאים, פיתוח שעונה על צורכי ההווה, בלי לפגוע ביכולתם של הדורות הבאים לספק את צורכיהם בצורה נאותה.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, האדם, מטבעו, כשמשתמש בטבע – יוצר פסולת, ולעתים אף פוגע ומשחית בטבע. ואני אומר לכם, כמי שמסתכל על ההוויה גם בעולם – לא בדקתי את זה, יכול להיות שמישהו בדק את זה – אני חושב שאנחנו מייצרים הרבה פסולת לנפש. להערכתי, אנחנו עם שמייצר הרבה פסולת לנפש. המאסה של פסולת שאנחנו מייצרים היא פוגענית לסביבה.
לסיכום, עלינו לפתח תוכנית לאומית להתמודדות עם צריכת יתר של משאבי הטבע וייצור יתר של פסולת מזיקה. המדינה צריכה להכין – זאת גם אחת ההמלצות של האו"ם – טבלה שתדרג את הפסולת: פסולת התורמת לטבע, ובמקביל דירוג וטבלה של פסולת המזיקה לטבע. אם טבלאות כאלה יהיו לידיעת הציבור, הציבור עצמו יעודד את עצמו – מי שאכפת לו מהסביבה, מי שאכפת לו מפיתוח בר-קיימא ואכפת לו מהדורות הבאים – אדם, בטרם יצרוך מוצרים, ייצר מוצרים או יפתח מוצרים, ייעזר בטבלאות האלה, וזה יהיה לו כמין – א. בלם, לא להשתמש בפיתוחים שמייצרים פסולת מזיקה ומזהמת; וב. במקביל, לעודד להשתמש במוצרים שהפסולת שלהם היא פסולת אורגנית, או כל פסולת שיכולה להביא ברכה לטבע, ועל-ידי כך יצומצם השימוש במוצרים שמייצרים פסולת מזהמת ויוגבר השימוש במוצרים המועילים לסביבה ולטבע, וכך ייווצר לחץ על היצרנים, שיפתחו טכנולוגיות חדשות ושימוש בחומרי גלם ובנוסחאות ייצור חדשות שיביאו לצמצום כמות הפסולת המזהמת.
אדוני היושב-ראש, אני אסכם בשבע השניות האחרונות; אם מישהו פעם חשב שפגיעה בטבע נשארת בתחום הגיאוגרפי של המדינה שלו, בגבולות המדיניים, הוא טועה – וטועה, כי הטבע מוכיח לנו פעם אחר פעם שלפגיעה בסביבה אין גבולות ואין שטחים טריטוריאליים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת רחל עזריה. גברתי, בבקשה.
<רחל עזריה (כולנו):>
כבוד היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, כשהייתי סטודנטית הייתי פעילה ב"מגמה ירוקה", והסתובבתי בכנסת, הייתי בצוות שאחראי לקשרי ממשל, ועבדנו אז על חוק הפיקדון, על חוק אוויר נקי ועל הסטת תקציבים מכבישים לתחבורה ציבורית; ואני זוכרת כמה אינצידנטים. אחד – שחברי כנסת אמרו לי, ואחר כך אני יכולה לספר למי שירצה: אתם, הירוקים, אתם רוצים להחזיר אותנו לרכוב על חמורים; אתם, הירוקים, רוצים שאנחנו נלך לגור באוהלים. הגדילו לעשות במשרד התחבורה, שהסבירו שאין שום סיכוי שיתקצבו רכבות, כי יהודים כבר לא יכולים לנסוע ברכבות – בחיי, כאילו, היסטורית יש איזשהו עניין – בקיצור, לא היה עם מי לדבר. הרבה מאוד מים זרמו בירדן מאז, גם בירקון, שאותו אפילו ניקינו, וגם בקישון, שעוד צריך לנקות, והיום זה אולי נשמע קצת מצחיק, אבל אני מדברת בעצם על 15 שנה.
הגעתי לעסוק בנושא הסביבה בגלל הנושא של צדק סביבתי. כמו בהרבה מקרים, גם בנושאים של סביבה הנפגעים הראשונים הם העניים. הכבישים הבין-עירוניים תמיד ייסללו קרוב לשכונות המגורים החלשות. בתל-אביב, בדרום העיר, רואים את זה, איך המרפסות ממש כמעט נושקות לכביש, ולעומת זאת במקומות אחרים דאגו לשקע את הכבישים הבין-עירוניים כדי שלא יפריעו לתושבים. אזורי תעשייה עתירי זיהום אוויר תמיד יהיו ליד אזורים חלשים. לא תמיד מראש הם הוקמו שם, אבל האוכלוסייה החזקה תהיה הראשונה לעזוב, והאוכלוסייה החלשה היא זו שתישאר ותיאלץ לנשום את האוויר המזוהם. בשכונות החלשות גם בדרך כלל יש פחות שטחים פתוחים, פחות גינות ציבוריות, והנפגעים מזיהום אוויר הם לא רק העניים, אלא זה אפילו יותר מזה – הנפגעים הראשונים זה הזקנים, התינוקות, הנשים בהיריון. בקיצור, החלשים ביותר נפגעים ביותר.
אני מציעה לכולנו להסתובב עם המשקפיים האלה ברחבי הארץ. אני מבטיחה לכם שאתם תראו את הדברים אחרת. אתם תשימו לב איפה עוברים הכבישים, איפה מסלולי ההמראה והנחיתה של שדות התעופה בישראל, איפה המפעלים המזהמים – זה תמיד ליד האוכלוסיות המוחלשות.
אבל אי-אפשר להסתכל ואי-אפשר לדבר רק על האוכלוסיות החלשות, כי זה הסיפור של כולנו. מדינת ישראל מונה היום יותר מ-8.5 מיליון תושבים, וצפי גידול האוכלוסייה רק עולה, ואני חייבת לומר, גם אני נתתי את תרומתי לגידול האוכלוסייה, עם ארבעת ילדי. לפי נתוני הלמ"ס, בשנת 2025, בעוד פחות מ-20 שנה, הרבה פחות, מדינת ישראל צפויה למנות יותר מ-11.5 מיליון תושבים. אנחנו חייבים להיערך לזה. אנחנו הרבה מאוד אנשים על מעט מאוד מקום, ולכן אנחנו צריכים להבין, אנחנו חייבים להבין, שאין לנו מרחבים לבזבז, אין לנו קרקעות מיותרות, אין לנו מים לבזבז. אנחנו צורכים בממוצע יותר מממוצע הגשמים הרב-שנתי, כך שכבר היום צריכת המים אינה בת-קיימא. אין לנו עודף מקומות בילוי בטבע, וכולנו חווים את זה, את הצפיפות הזאת, בעיקר בחגים; בפסח האחרון לא היה מקום לזוז ליד הכינרת, היא הייתה מלאה עד אפס מקום, כולנו עמדנו בפקקים, וזה לא הולך להשתפר, זה רק הולך להחמיר.
ומתוך כך, בראייה לעתיד, אנחנו חייבים לחשוב על פתרון סביבתי בתוך התכנון, מראש. צריך פתרון סביבתי קפדני ומעמיק, שצריך לבוא בצעדים הראשונים, כי אין לנו מקום אחר. אני מציעה שנפסיק להתייחס לתחום הסביבה כנושא נפרד; אנחנו לא צריכים את מוסדות התכנון, ואז שיבוא המשרד להגנת הסביבה, אנחנו צריכים שנושא הסביבה יהיה בכל מקום, בתעשייה – מראש, לא אחר כך כדי לבדוק מה הם התקנים – בתברואה, בחינוך, בבנייה, בתכנון, ברשויות המקומיות. זה לא יכול לעבוד בנפרד יותר, זה חייב להיות חלק מכל התכנון וחלק מכל המחשבה.
<היו"ר מאיר כהן:>
חברים.
<רחל עזריה (כולנו):>
יש לנו ארץ קטנה, הסביבה היא של כולנו, וזאת האחריות שלנו לשמור עליה למען הדורות הבאים. תודה רבה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, גברתי. בארבע דקות – הרבה דברים טובים. תודה. חברת הכנסת תמר זנדברג – בבקשה, גברתי.
<תמר זנדברג (מרצ):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להצטרף לברכות על היום החשוב והמיוחד הזה, לדעתי מהימים העוצמתיים והמשמעותיים מכל הימים המיוחדים שנחגגים חדשות לבקרים בכנסת.
ואכן, היום הזה נחגג בסימן משבר האקלים והתפקיד של ישראל במשבר האקלים ובהפחתת פליטות של גזי חממה – גורם מרכזי לזיהום האוויר, נושא שנשמע כל כך זר, כל כך מנותק, כל כך קשור לדורות הבאים וכל כך מנותק מהבלי היום-יום שאנחנו מרבים לעסוק בהם פה בכנסת.
אני רוצה להתמקד באחד הגורמים החשובים והמשמעותיים, שגם הקדשנו לו היום את דיון השדולה החברתית-סביבתית, והוא התפקיד של הערים והעירוניות באותו משבר אקלים רחוק ועלום. קודם כול, כדאי שנדע ששני המקורות המרכזיים והחשובים ביותר שתורמים את התרומה הגדולה ביותר – תרומה שלילית – לפליטת גזי חממה ולזיהום אוויר הם, לפי הסדר הזה, בנייה ותחבורה.
מה זה אומר, בנייה ותחבורה? זה אומר דיור, זה בנייה – אנחנו בונים בשביל לגור – ונגישות, נסיעה, תנועה – זאת התחבורה. מה זה בנייה ותחבורה? מה זה דיור ותחבורה? זה שני גורמים שנמצאים כרגע במדינת ישראל במשבר. משבר הדיור מעסיק, מאז 2011 – מאז המחאה החברתית, שמחירי הדיור ומשבר הדיור עמדו במרכזה – מעסיק כבר שתי ממשלות, שנבחרות עם ההבטחה ועם האמירה שפתרון משבר הדיור עומד בראש מעייניהן, עומד במוקד סדר העדיפויות הממשלתי. תחבורה: אני לא חושבת שצריך להכביר מילים על האופן שבו המשך התלות, שלא לומר ההתמכרות, לרכב הפרטי – שהוא יקר, מזהם ועולה לנו לא רק כסף, אלא גם זמן, פקקים ועצבים, דווקא במדינה צפופה ועירונית כמו ישראל, במדינה שלמעלה מ-90% מתושביה גרים בערים – ההתבססות הזאת על הרכב הפרטי בלבד לא יכולה להימשך.
ולכן, עידוד העירוניות, עידוד האיכות והתכנון העירוני ואיכות החיים בערים, בנייה בת-קיימא, השקעה ברחוב, בהליכה ברגל, בחנות, בבית-הכנסת, באוטובוס, במרכזי הערים, במקום לבנות עוד ועוד יישובים חדשים על שטחים פתוחים, גם אם הם צמודי-דופן – יש עכשיו אמירה, צמודי-דופן, כאילו אם זה קרוב לעיר, זה בעיר, וככה הערים שלנו הולכות ומתפזרות בבנייה פרברית חסרת כל היגיון – לא כלכלי, לא חברתי ולא תכנוני. בנייה בת-קיימא, עירוניות מקיימת, חיה, איכותית וטובה היא צו השעה במדינת ישראל.
ולמרות זאת, למרות ההבנה ההולכת וגוברת הזאת, למרות ההבנה שהשקעה בעיר, בערים ובעירוניות זה הדבר הנכון לעשות מבחינה חברתית, כלכלית ותכנונית וכדי לפתור את משבר הדיור והתחבורה – למרות זאת, ברגעים אלה ממש, כשאנחנו יושבים כאן ומקדישים דיונים לעירוניות ולתכנון העירוני, על שולחנות ועדות התכנון ברחבי מדינת ישראל מונחות תוכניות לבניית מאות אלפים – לא אלפים, לא עשרות אלפים, מאות אלפים – של יחידות דיור במסגרת מחיר למשתכן, "דירה להשכיר", פתרונות דיור כאלה ואחרים; מאות-אלפי יחידות דיור שמבטאות את ההפך הגמור מזה, שמבוססות על בנייה פרברית צמודת-דופן כאמור, שמשמרת את התלות ברכב הפרטי והופכת את התחבורה הציבורית לפתרון בלית ברירה, לעניים בלבד, ולא לתחבורה מתקדמת ובת-קיימא ודרך להגיע ממקום למקום. וזה קורה עכשיו, בישראל 2016.
ולכן, אני חושבת שיום הסביבה הזה תופס אותנו על צומת דרכים, ויש בידנו בחירה: האם לבחור בבחירה הסביבתית, המקיימת, הכלכלית, האנושית, הקהילתית והנכונה לפתח את הערים, להשקיע במרכזי הערים, להשקיע בעירוב השימושים, להשקיע בתחבורה הציבורית, ברכיבה על אופניים ובהליכה ברגל, או להמשיך להתבסס על כרסום השטחים הפתוחים, בנייה בזבזנית, פרברית, יקרה, ובסופו של דבר מנוכרת, שהופכת להיות רחוקה מהישג ידם של יותר ויותר ישראליות וישראלים. הבחירה מונחת בפנינו, וכמו שאמר חבר הכנסת מרגי, היא צפויה והרשות נתונה – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
אם מותר לי להתערב – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
בבקשה.
<היו"ר מאיר כהן:>
– – לפעמים ידיך כבולות, כי אם אתה ראש רשות בעיר שהיא ענייה ואתה רוצה לפתח פארקים ומסלולי אופניים ומסלול חלופי ואין לך תקציב לכך – לצערי, אם הדברים האלה היו חלק מהתקצוב הממשלתי, כ-must, כדבר שהוא הכרחי – כי הדברים שאת אומרת הם מדהימים, הם כל כך נכונים, אבל לצערי אנחנו משוללי בחירה, כי במקום שיש עניים, אין להם בחירה.
<תמר זנדברג (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, אתה מאוד מאוד צודק.
ואולי מילה שלא אמרתי, ובזאת אני אסיים. העירוניות היא משבר, אבל גם משאב – לאומי, ולא מקומי. אם אנחנו נשאיר לראשי הערים או לאזרחים בלבד לפתור את המשבר הזה – זה לא בכוחם, זה לא בידם וזה לא בסמכותם. לעומת זאת, המשבר הוא משבר לאומי, וגם הפתרון שלו, גם תקציבית וגם מבחינת הובלת מדיניות, הוא לאומי, וצריך להיות בממשלה ובמשרדי הממשלה.
אני רק אגיד שבמשרדי הממשלה מוקם בימים אלה מטה לעירוניות. אנחנו עובדים בכנסת על רשות להתחדשות עירונית. הדברים האלה יכולים להפוך – הם הזדמנות, והם גם סכנה; הם הזדמנות – אם ננצל אותם נכון, והם סכנה – אם הם ימשיכו לשרת עוד מאותו הדבר במקום שינוי.
<היו"ר מאיר כהן:>
אני חייב להפריע לך ולספר שבזמנו המשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר חילקו לרשויות הרבה מאוד כסף להפרדת פסולת, לפחים מוטמנים ולהקמת כלביות וחתוליות, ולצערי, היום זה פחות קורה.
<תמר זנדברג (מרצ):>
נכון, באמת גם הפסולת וגם תחום זכויות בעלי-החיים הם שני תחומים כאובים מבחינת ההשקעה בהם. זה נושא שלם – לדיון אחר. אני בחרתי להקדיש כאן דווקא לנושאי הדיור והתחבורה, כי אלה נושאים שלא נהוג לקשר אותם עם הנושא הסביבתי, אף שהם באמת עומדים במוקד איכות החיים והתכנון והמדיניות המקיימת. תודה רבה. תודה לך על המעורבות בדיון.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, גברתי.
<תמר זנדברג (מרצ):>
תודה לכל העוסקים במלאכה, בראשות חבר הכנסת דב חנין, שמוביל זו השנה ה-13, אם אני לא טועה, את היום הזה, בהצלחה מרובה. תודה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
העשירית.
<תמר זנדברג (מרצ):>
העשירית שלך וה-13 באופן כללי של יום הסביבה בכנסת.
<היו"ר מאיר כהן:>
דבל'ה, עד מאה-ועשרים. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת איציק כהן; בבקשה, כבודו. לאחר מכן – חברת הכנסת השכל תוכל, מהצד, דקה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, יום איכות הסביבה, הגנת הסביבה, ציון יום הסביבה – אבל תרשו לי לדבר על זיהום מסוג אחר, שגם הוא זיהום סביבתי, שהוא הרבה יותר מסוכן, הרבה יותר רעיל, הרבה יותר קשה מכל זיהום של ארובה או של איזה גז רעיל. הזיהום שאני מדבר עליו – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
חבר הכנסת ביטן, הוא מדבר מדם לבו, תקשיבו לו.
<דוד ביטן (הליכוד):>
מה?
<היו"ר מאיר כהן:>
הוא מדבר, תקשיב לו.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אני אחזור בשבילך. אמרתי שהיום זה ציון יום הסביבה והגנת הסביבה, אבל אני, ברשותכם, רציתי לדבר על משהו אחר, על זיהום מסוג אחר, על הרעלת בארות ברעל הרבה יותר מסוכן מציאניד, זיהום הרבה יותר סמיך מעשן שחור שיוצא מהארובות. הזיהום החברתי הזה, שנחשפנו אליו, לצערנו, הבוקר בעיתון "הארץ", שהביא את דבריו של – אני לא אגיד את השם שלו. וכך אומר אותו האיש: "בואו נודה על האמת" – אני מצטט מתוך דבריו של המזהם, המזהם הלאומי – "בואו נודה על האמת: אני כמותכם באליטה" – עלק אליטה – "שונא את תנועת ש"ס", וכו' וכו', "אבל אנחנו כאליטה צריכים לפרוץ את המעגלים ולפנות לקהל של ש"ס" – שהוא שונא, שהוא נורא שונא אותה – "למסעודה משדרות" – – –
<יעקב מרגי (ש"ס):>
מתייג אותה, מסעודה זה שדרות.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
כן. מסעודה משדרות, זו שהוא שונא. הוא, כאליטה, שונא אותה, והוא מודה לחברי הדירקטוריון.
אגב, אני הבוקר חשבתי – גם מחיתי על הדירקטוריון, שלא פצה וצפצף; בהודעה של ערוץ 10 אני רואה שהם כן מחו, וכן דחו בשאט נפש את הדברים, אבל איך הם בחרו בו? איך הם הצביעו בעד המינוי ההזוי הזה?
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
– – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אז מחיתם, בסדר, אבל איך הצבעתם בעד הדבר הזה?
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
איך אנחנו מסכימים לזה?
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אנחנו לא מסכימים לזה, אף אחד פה לא מסכים. אף אחד בבית הזה לא מסכים לזה. כולם פה תמימי דעים שהאיש הזה צריך להיעלם מהציבוריות הישראלית. אין לו שום תפקיד ושום מקום בציבוריות הישראלית, חד-משמעית. אנחנו לא ניתן שזה יקרה. זו אחריותנו כחברי הכנסת, כשליחי העם, כשליחים של מסעודה.
<קריאה:>
– – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
על כל פנים, אדוני היושב-ראש, על הזיהום הזה רציתי לדבר לפני שאנחנו נדבר על הנושא שלשמו נתכנסנו.
טוב, ניקח נשימה.
<היו"ר מאיר כהן:>
קח מים.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.
<היו"ר מאיר כהן:>
אמן.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני סגן שר האוצר, אני מקווה שאתם תעמדו עד הסוף בעמדה העקרונית הצודקת שלכם.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
עד הסוף אנחנו נעמוד על זה. זה כבר לא שיקול דעת שלנו, זה שיקול דעת של מסעודה ופורטונה וכל הציבור הזה, שהאליטה, עלק, שונאת אותו. אין דבר כזה אליטה, אגב.
נחזור לנושא – יום הסביבה. אדוני היושב-ראש, מדרש רבה, קהלת, בפסוק מדהים הקדוש-ברוך-הוא אומר לאדם: "תן דעתך" – אחרי שהוא מראה לו את כל הבריאה הנפלאה, אחרי שהוא מראה לו את כל הדברים הנפלאים שהקדוש-ברוך-הוא ברא בעולמו, הוא אומר לו כך – במדרש קהלת רבה: "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך". פסוק קצר.
<היו"ר מאיר כהן:>
מדהים.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
מדהים. למעשה, הוא מסכם את כל הדיונים האלה שהיו פה היום.
עמדת הממשלה: בהמשך להגשת יעדי הפחתת פליטות גזי חממה, כפי שהתחייבנו לאו"ם, המשרד להגנת הסביבה קידם תהליך להכנת תוכנית ביצוע לעמידה ביעדים. לאחר דיונים בין-משרדיים אושרה באפריל 2016 תוכנית לאומית ליישום היעדים להפחתת פליטות גז חממה ולהתייעלות אנרגטית. הוקמו צוותים ליישום האמצעים: התייעלות אנרגטית, אנרגיה מתחדשת, שימוש בפחם ותמיכה וקידום טכנולוגיות ישראליות. בסוף חודש יוני צפויה להתכנס הוועדה הבין-משרדית שבה תוצג העבודה. כמו כן יוצגו העקרונות להקמת מנגנון לאומי למעקב ובקרה אחר יישום התוכנית.
יש פה פסקה נוספת שהיא כרגע בעיון לקראת החלטה: בעניין יחידות 1–4 בתחנת הכוח "אורות רבין", המשרד לאיכות הסביבה – אני בכוונה מציין שזה המשרד לאיכות הסביבה – סבור שיש לסגור את היחידות האלה, בהיותן לא יעילות ואין כדאיות סביבתית וכלכלית בהפעלתן. עם זאת, בעל הסמכות לעניין סגירת היחידות הוא משרד האנרגיה, אשר קיבל החלטה להמשיך להפעיל את היחידות בפחם. לאור זאת, חברת החשמל נדרשת להתקין סולקנים. להחלטה זו יהיו השלכות על היכולת של מדינת ישראל לעמוד ביעדי ההפחתה של פליטות גזי חממה. אנו בוחנים את כל העניין הזה בדיוני הרפורמה בנוגע לחברת החשמל. דנים גם בנושא של יחידות 1–4 והתקנת הסולקנים. אני מניח שיתקבלו החלטות בהמשך ובהתקדמות של הרפורמה.
אדוני, אני – – –
<היו"ר מאיר כהן:>
מציע? אני מציע בוועדת הפנים ואיכות הסביבה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
כן כן, באיכות הסביבה. תודה.
<היו"ר מאיר כהן:>
אוקיי, תכף אנחנו – תודה רבה, אדוני. תודה רבה, כבודו. לפני שאנחנו ניגשים להצבעה, חברת הכנסת השכל – בבקשה, דקה מהצד. בבקשה, גברתי.
<שרן השכל (הליכוד):>
תודה רבה. אני רק רוצה להוסיף על כל הדברים החשובים שנאמרו. אני יודעת שמבחינה כלכלית ומדינית תהום פעורה ביני לבין כמה מהיושבים, אבל בנושאים הסביבתיים אנחנו חושבים באותה הדרך ומאמינים באותה הדרך.
<היו"ר מאיר כהן:>
תהום שניתנת לגישור או תהום תהום?
<שרן השכל (הליכוד):>
לא לא, אף אחד לא רוצה לחיות, לאכול אוכל שגדל באדמה מזוהמת או לנשום אוויר שהוא מלוכלך, שגורם לנו למחלות, או לשתות מים מזוהמים שגורמים לנו למחלות. לכולנו יש אותה מטרה בגישה הזאת.
אני אולי רק רוצה לציין את הגישה הליברלית בתחום הסביבתי, שממנה אני מגיעה, ומאמינה בה, והיא שהנושא הסביבתי והנושא של השמירה על הסביבה צריך הרבה פעמים ללכת יד ביד גם עם רווח – רווח כלכלי, רווח של חברות, רווח של מועצות. אם לא יהיה להם רווח מהנושא הזה, השמירה על הסביבה לא תהיה בת-קיימא. אנחנו לא יכולים לממן את זה כממשלה לנצח. אנחנו יכולים לקרוא לפעולה ולהתחיל את הצעדים, אבל אנחנו לא יכולים לממן את זה לנצח. כשאנחנו מכניסים יותר חברות, חברות שמרוויחות ממיחזור או מפלסטיק; עיריות שמרוויחות מלחסוך בחשמל כי הן מתקינות נורות שחוסכות בחשמל, שהן יותר ידידותיות לסביבה; אם נפתח את המונופול של חברת החשמל, נפתח אותו יותר לאנרגיה מתחדשת – כלומר, אם אנחנו באמת נפתח בגישה שהיא יותר ליברלית, קפיטליסטית, גם כלפי הנושאים הסביבתיים, תהיה לנו יותר אפשרות לקדם את הנושא הסביבתי, והוא יהיה גם יותר בר-קיימא. תודה רבה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה, גברתי.
אם כן, אנחנו עוברים להצבעה – לאשר שאנחנו מבקשים המשך דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. אני מבקש להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר מאיר כהן:>
ובכן, 13 חברי כנסת – אין מתנגדים ואין נמנעים. הדיון יימשך בוועדת הפנים והגנת הסביבה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר מאיר כהן:>
לפני שאנחנו נועלים, הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 46), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה.
<היו"ר מאיר כהן:>
תודה רבה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, מחר, יום רביעי, ב' בסיוון התשע"ו, 8 ביוני 2016, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:28.>