דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ח ישיבה קל"א הישיבה המאה-ושלושים-ואחת של הכנסת העשרים יום רביעי, ב' בסיוון התשע"ו (8 ביוני 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 199. מחסור חמור בשירותי בריאות הנפש בעוטף-עזה 6 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 6 שר הבריאות יעקב ליצמן: 6 מיכל רוזין (מרצ): 7 דב חנין (הרשימה המשותפת): 8 חיים ילין (יש עתיד): 8 200. היעדר רופא תעסוקתי בגליל 10 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 10 שר הבריאות יעקב ליצמן: 11 195. שנתיים אחרי "צוק איתן" לוחם שנפצע אינו יכול לשוב לביתו 12 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 12 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 13 יואב קיש (הליכוד): 14 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 15 עליזה לביא (יש עתיד): 15 193. השתתפות צה"ל בפעילויות המעודדות הסתננות 20 אמיר אוחנה (הליכוד): 20 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 20 198. ילדי החינוך המיוחד בחופשת הקיץ 23 נחמן שי (המחנה הציוני): 23 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 23 קארין אלהרר (יש עתיד): 25 אורי מקלב (יהדות התורה): 25 חילופי גברי בוועדות הכנסת 36 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 36 בחירת סגן ליושב-ראש הכנסת 37 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 37 הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון – צווים לסגירת אתר בנייה), התשע"ו–2016 38 אלי אלאלוף (כולנו): 38 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת ליושבת-ראש הפרלמנט של דנמרק פיה קירסגו 41 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 41 הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון – צווים לסגירת אתר הבנייה), התשע"ו–2016 42 שר התיירות יריב לוין: 43 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – העלאת קצבת זיקנה), התשע"ה–2015 44 דב חנין (הרשימה המשותפת): 45 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 48 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מימון מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים), התשע"ו–2016 52 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 52 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 56 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 59 הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון – ביטול שיקים בשל טעות של הבנק), התשע"ו–2016 61 חיים ילין (יש עתיד): 61 שרת המשפטים איילת שקד: 62 חיים ילין (יש עתיד): 68 הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (גיור על-ידי רב מקומי), התשע"ו–2016 69 אלעזר שטרן (יש עתיד): 69 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 72 שר הבריאות יעקב ליצמן: 81 אלעזר שטרן (יש עתיד): 91 הצעת חוק הדרכה שיקומית לאדם עם עיוורון או לקות ראייה, התשע"ה–2015 103 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 104 הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – חובת המצאת פירוט בנוגע לחוב), התשע"ו–2016 109 איתן כבל (המחנה הציוני): 109 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור על נקיבת מחיר שלא ניתן לשלמו במעות שבמחזור), התשע"ו–2016 111 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 111 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 117 הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – ביטול ניכוי הקצבה החודשית לפי הסכם עם גרמניה), התשע"ו–2016 117 טלי פלוסקוב (כולנו): 117 הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – ביטול ניכוי הקצבה החודשית לפי הסכם עם גרמניה), התשע"ו–2016 120 דב חנין (הרשימה המשותפת): 120 שר האוצר משה כחלון: 121 שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: 126 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 127 איציק שמולי (המחנה הציוני): 129 הודעה אישית של שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ 133 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 134 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכות אכיפה – מעצרים) (תיקון – מעצר מפרי צו הגנה), התשע"ו–2016 136 זהבה גלאון (מרצ): 136 שרת המשפטים איילת שקד: 138 הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 140 יעל גרמן (יש עתיד): 140 הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון – הגבלה על העלאת דמי השכירות), התשע"ה–2015 142 תמר זנדברג (מרצ): 142 הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 144 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 144 הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 147 דב חנין (הרשימה המשותפת): 147 הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 148 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 148 הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 154 רועי פולקמן (כולנו): 154 שרת המשפטים איילת שקד: 160 הצעות לסדר-היום 166 הגבלת ביקורי עורכי-דין בבתי-כלא 166 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 166 רויטל סויד (המחנה הציוני): 169 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 171 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 179 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 182 הצעות לסדר-היום 183 שיעור העבריינות בקרב נערים עולים כפול מחלקם באוכלוסייה 183 עליזה לביא (יש עתיד): 184 יוסי יונה (המחנה הציוני): 186 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 188 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 189 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 198 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 198 הצעות לסדר-היום 198 הקפאת מתווה הכותל 198 אלעזר שטרן (יש עתיד): 201 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 206 מיכאל אורן (כולנו): 208 יעקב אשר (יהדות התורה): 209 הצעות לסדר-היום 220 מדד IMD קובע: בישראל יוקר המחיה הוא מהגבוהים במדינות המפותחות 220 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 220 דב חנין (הרשימה המשותפת): 223 אורי מקלב (יהדות התורה): 225 שר החינוך נפתלי בנט: 228 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 229 הצעות לסדר-היום 230 מחדל הטיפול בתוכניות המתאר וחיבורי החשמל במגזר הדרוזי והערבי 230 אכרם חסון (כולנו): 230 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 237 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 239 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 243 הצעה לסדר-היום 245 מתווה כביש 6 מצומת שוקת דרומה הורס בתים ונופים 245 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 245 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 247 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 256 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 257 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 258 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ב' בסיוון התשע"ו, 8 ביוני 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו עוברים לשאילתות דחופות. אזמין את שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן לעלות לדוכן. השר ליצמן ישיב על שתי שאילתות. הראשונה שבהן, שמספרה 199, היא מאת חברת הכנסת סתיו שפיר. הנושא: מחסור חמור בשירותי בריאות הנפש בעוטף-עזה. בבקשה, גברתי. <199. מחסור חמור בשירותי בריאות הנפש בעוטף-עזה> <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה רבה. כבוד היושב-ראש. כבוד השר ליצמן, כיום יש פסיכיאטר אחד בלבד במרפאת בריאות הנפש בשדרות. במרפאה אין מנהל, ואף לא פסיכיאטר ילדים אחד, למרות המקרים הרבים באזור שדורשים טיפול, כידוע. ברצוני לשאול: מה נעשה כדי לטפל במחסור החמור בשירותי בריאות הנפש באזור? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה לאדוני היושב-ראש. חברת הכנסת סתיו שפיר, משרד הבריאות רואה חשיבות רבה במתן שירותי בריאות הנפש לתושבי האזור. במרפאת בריאות הנפש בשדרות, המופעלת על-ידי המרכז הרפואי ברזילי, מתפקדים כיום שני פסיכיאטרים. מנכ"ל המשרד הורה להעביר תקציב בסך 300,000 שקל לבית-החולים ברזילי על מנת לממן משרה של פסיכיאטר מומחה אשר יתגבר וינהל את המרפאה. התקציב יועבר בתקופה הקרובה. יהיה עוד תקן אחד. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תקן אחד? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תוספת. מומחה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש שאלה נוספת לחברת הכנסת סתיו שפיר, וגם לחברי הכנסת מיכל רוזין ודב חנין. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אדוני השר, תודה לך על התשובה. האם נבדקו הצרכים בשנה האחרונה, כמעט שנתיים אחרי "צוק איתן", גם בשדרות וגם באזור כולו, לכמה תקנים אנחנו נדרשים? האם כל הסכומים שהיו אמורים לעבור כתוצאה מהחלטת הממשלה, בין היתר למרכזי חוסן, אבל בכלל לשירותי הבריאות באזור, אכן הועברו? והאם נעשתה איזו בדיקה של מה צריך לעשות היום, שנתיים אחרי כן, כדי לשפר את המצב? בטענות שאני מקבלת מהתושבים אני שומעת פעם אחר פעם על מחסור חמור בשירותים האלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה לך. כבוד השר, ביקרתי לפני כשלושה שבועות או פחות מכך את תושבי עוטף-עזה, וגם אני שמעתי טענות מאוד קשות על הטיפולים הנפשיים, ובוודאי על הוצאות מאוד גבוהות בתקציב החודשי של כל משפחה על הטיפולים המשלימים בשל החוסר בטיפולים נפשיים. כמו שאתה יודע, היה לי קושי רב לקבל את הרפורמה בבריאות הנפש. היא התקבלה. אחת ההבטחות הייתה שקופות-החולים ייקחו על עצמן את הטיפולים האלה ולא יהיה מחסור ולא יהיה חסר. לא מדובר גם רק בכך שחסר מנהל למחלקה בברזילי ועוד ועוד, אלא מדובר באמת בחוסר מענה הולם של קופות-החולים – חלקן נותנות, חלקן לא נותנות – לטיפולים הנפשיים. גם חוק נפגעי פעולות איבה בעצם לא מכסה את התושבים בעוטף-עזה אם הם לא נפגעו כטראומה ספציפית, אלא כטראומה מתמשכת; אין לכך מענה בחוק. אני חושבת שאנחנו צריכים להכניס תחת הרפורמה בבריאות הנפש התייחסות לטראומה המתמשכת; למצוא את הדרך לתת טיפול מוגבר בבריאות הנפש לאזור הזה, כשאנחנו יודעים שיש שם בעיה קשה, בעיקר לילדים. הטראומה הזאת היא טראומה מתמשכת, היא לא פוסט-טראומה. הם עדיין בטראומה, הם עדיין חיים את הטראומה. מכיוון שאנחנו יודעים שכל רגע יכול לקרות פה סבב אלימות נוסף, לצערנו – אף שאני מאמינה שניתן לעצור אותו – מן הראוי לפחות שהפיצויים והטיפולים לתושבי האזור, אנחנו נדאג להם עד תומם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו נאפשר לפנים משורת הדין גם לתושב האזור חיים ילין לשאול שאלה נוספת. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אחד החששות המרכזיים סביב הרפורמה בשירותי בריאות הנפש עסק בשאלת הפגיעה האפשרית בהכשרה של פסיכולוגים קליניים. כמו שאדוני יודע, כדי שבן-אדם יוכל להיות פסיכולוג קליני, הוא צריך אחרי לימודי התואר השני לעבור התמחות, וההתמחות האפשרית היא אך ורק במערכת הציבורית. עכשיו המערכת הציבורית תהיה בידי קופות-החולים מכוח הרפורמה. בעבר המדינה, משרד הבריאות, סבסד בעצם, נתן מלגה, בגובה מסוים, לקופות-החולים כדי שהן תיקחנה מתמחים. עכשיו ההשתתפות של המדינה במלגות האלה הצטמצמה מאוד; מדובר על שליש בערך מגובה המלגה שהייתה קודם. התוצאה היא שקופת-חולים כללית, שירותי בריאות כללית, הודיעה שהיא מפסיקה לגמרי לאמן מתמחים. זה יוצר מצוקה מאוד קשה: מאות אנשים צעירים שסיימו את המסלול המאוד-ארוך של ההכשרה בפסיכולוגיה קלינית וסיימו את לימודי התואר השני לא יכולים למצוא מקומות התמחות, מכיוון שאין מי שמוכן לקחת מתמחים. אדוני, בזמנך אתה התחייבת לתת מענה לקושי הזה, ואני מכיר אותך לא מעט זמן כמי שעומד בהתחייבויותיו, ואני פונה אליך להתערב במשבר הזה ולמצוא לו פתרון. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת חיים ילין, ואז נשמע את תשובת השר. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, אני מודה לך מאוד על שאפשרת לי לשאול. כבוד השר, מרכזי חוסן הוקמו על-ידי משרד הרווחה יחד עם משרד הבריאות. אני אומר לך את זה עכשיו – רק מילים טובות יש לי להגיד על משרד הבריאות ועל משרד הרווחה, אלא שקרה משהו אחרי "צוק איתן", ואני אומר לך את זה כתושב. זה לא עוד טילים שכבר 16-15 שנה מתפוצצים בעוטף-עזה, שיש ממ"ד ויש מענה פסיכולוגי ראוי לאותם אנשים שעוברים את הטראומה ודואגים לזה שלא יהיה פוסט-טראומה, אלא שקרה משהו ב"צוק איתן", וזה נושא המנהרות. כשמתגלית מנהרה בסופה, כל העוטף – ולא רק העוטף – על הרגליים. אין מענה. אני אומר לך את זה עכשיו – אין מענה. זה לא רק עניין של תקנים. זה משאבים, זה כל מה – לכן חייבים חשיבה מחודשת על כל מרכזי החוסן בעוטף-עזה, כי הנושא הזה של המנהרות – והיום כשמפרסמים גם על מזל"טים והכלים נגד מזל"טים, שזה הכלי הבא של ה"חמאס" מול התושבים, חייבים מענה רגשי. 40 סנטימטר בטון יש – ברוך השם, אין טענות. גם את הנפש צריך לרפא, וזה התפקיד שלך. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת ילין. בבקשה, אדוני שר הבריאות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה רבה. רבותי, אני רוצה לחלק את התשובה שלי לשני חלקים: א. עקרונית – בריאות הנפש לעם, נגדיר את זה ככה; ב. על שדרות ועוטף-עזה. כשהלכתי לעשות את הרפורמה ראיתי מסביב – ואני אומר לכם את זה כבן-אדם שאומר לכם את כל האמת, מה שאני חושב – במרכז היה בסדר, פחות או יותר בסדר; בפריפריה, במקומות רחוקים, במקומות לא מרכזיים, שם לא היה כלום, לא היה בריאות הנפש. אני לא רוצה להיכנס לוויכוח הישן – זה לא הנושא, זה עבר. אבל אני רוצה להגיד לכם – אני לא יודע אם שמעתם את זה ממני כבר, אבל אני רוצה שתקשיבו טוב. יש משל: אחד האנשים שאל את הרב מבריסק מה עדיף – נדמה לי שבאחד הדיונים אמרתי את זה – שעון שלא הולך בכלל או שעון שלא הולך טוב? אמר אחד התלמידים: שעון שלא הולך. למה? כי פעמיים ביום לפחות הוא נכון. אמר הרב בריסק: לא, שעון שלא הולך הוא לא שעון בכלל; שעון שלא הולך טוב אפשר לתקן. אז אני אומר לכם: הנמשל – זה גם אצלנו, אותו הדבר. אפשר לא להתייחס לכל הנושא של פריפריה, אבל זה שעון שלא הולך. לא שלא הולך טוב – לא הולך, כי לא היה כלום. אנחנו מנסים, סוף-סוף, ניסינו. אני מודע לתיקונים, ועכשיו אני עונה על כל השאלות שסתיו שאלה, וכולם, האם נבדקו צרכים. אנחנו לא מפסיקים לבדוק את עצמנו כל הזמן, במיוחד במקומות הרגישים. בודקים את עצמנו. בגלל זה גם הוספנו כוח. אי-אפשר להוסיף כוח כמה שאני רוצה, כמובן יש הגבלות, אבל ברור שאנחנו מוסיפים כוח, וגם בשדרות מה שהיה – היה סגור בהתחלה, פתחנו. הרי זה לא מובן מאליו, מה שקורה שם. לכן אני חושב שעושים את זה, בודקים את עצמנו. במיוחד אחרי השאלות היום של כולכם, אני אבדוק את עצמי עוד פעם, לראות אם – – – <מיכל רוזין (מרצ):> נשמח להעביר מסמכים מתושבי האזור מה קורה – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתם רוצים להעביר לי? <מיכל רוזין (מרצ):> מהתושבים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אין לי בעיה. בשמחה. אני בטוח בכל הדברים. זו תשובה אחת לכולם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבריאות. הוא נשאר אתנו על מנת להשיב גם על שאילתה דחופה מס' 200 מאת חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. הנושא: היעדר רופא תעסוקתי בגליל. בבקשה, חברת הכנסת שאשא ביטון. <200. היעדר רופא תעסוקתי בגליל> <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> תודה, כבוד היושב-ראש. כבוד השר, בגליל אין היום רופא תעסוקתי. בעבר היה רופא תעסוקתי בטבריה, ואחת לתקופה גם בקריית-שמונה. השאלה היא: 1. מדוע הופסק השירות והועבר לעפולה – הורחק בעצם מתושבי הגליל? 2. מדוע במקום לעבות ולחזק שירותים רפואיים בפריפריה, הממשלה בעצם מרחיקה אותם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, שירותי רפואה תעסוקתיים ניתנים ברחבי הגליל המזרחי כבמערבי ובזמינות סבירה. לפני כחודש נסגרה המרפאה התעסוקתית של שירותי בריאות כללית בעיר טבריה. נותרה מרפאה בעיר עפולה המשרתת את הגליל המזרחי, אצבע-הגליל. זה זמן רב שהמרפאה התעסוקתית בטבריה אינה מתפקדת במלוא יכולתה עקב בעיות בריאות של אחד מצוות הרופאים. כדי לשפר ולייעל את השירות הוחלט לרכז את מצבת כוח-האדם והשירות במרפאה ראשית אחת מחודשת בעפולה, להוסיף לצוותה המינהלתי וכן לשעות פעילותה כשעתיים ביום, ולפעול במודל שלוחות שישרתו את הערים בפריפריה. הכוונה לשמר ואף לתגבר את זמינות השירות בערי הגליל המרוחקות על-ידי מתן שירות מדי שבוע על-ידי רופא תעסוקתי בכיר העושה סבב בקריית-שמונה, טבריה, בית-שאן, נצרת ומגדל-העמק. בהשוואה, עד לסגירת המרפאה בטבריה ביקר רופא תעסוקתי בקריית-שמונה רק פעם בחודש, וכרגע אנחנו מדברים על פעם בשבוע. גם יגדל היצע הבדיקות שיתבצעו בקריית-שמונה: יבוצעו בדיקות כושר עבודה, נוסף על בדיקות קבלה ובדיקות פיקוח שנעשו שם עד כה. הבדיקות יתבצעו במרפאות ראשוניות בפריפריה, והן ילוו בביקורי צוות הרופאים ממרפאת עפולה במפעלים בכל רחבי המחוז. נעשה גם שינוי בחלוקת העבודה בין הרופאים התעסוקתיים בעפולה כדי לאפשר יציאות תכופות יותר של הרופאים לשטח. עובדתית, במהלך החודש האחרון, מאז נסגרה מרפאת טבריה, ביצע הצוות הרפואי ארבעה ביקורים במרפאות-מפעלים בטבריה ושניים בקריית-שמונה. השנה החל משרד הבריאות לבצע בקרות איכות במרפאות התעסוקתיות בכל רחבי המדינה ובכל הקופות. המשרד יעקוב מקרוב אחרי מדדי הזמניות בגליל המזרחי, וכן יפעל לבדוק שביעות רצון המעסיקים והעובדים כדי לעמוד על איכות והיקף השירותים לאזרחים העובדים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון – בבקשה, גברתי. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> תודה, כבוד השר, ואני באמת מודעת למאמצים ולגישה שלך, במיוחד בהנגשה של השירותים לפריפריה. אני רק רוצה לדעת שהבנתי נכון, כי עד לפני שבועיים הפנו תושבים מקריית-שמונה והאזור לעפולה, באופן חד-משמעי, בלי לתת להם שום אופציה אחרת. אז פעם אחת אני רוצה לוודא שהבנתי שיהיו ביקורים תכופים גם באזור הגליל המזרחי, ופעם שנייה – צריך להנחות את הצוותים, כי הקלות הבלתי-נסבלת שבה הם פשוט שולחים אנשים מרחק של שעתיים נסיעה צריכה להיעצר. אז אם אפשר להוריד הנחיה לשטח, שייתנו עדיפות קודם כול לאזור המגורים, ורק אחר כך ישלחו למרפאות מרוחקות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני בנושא מקצועי לא מתערב. אני לא יודע מי קודם, למי לתת – קשה לי, כי אני אגיד לך את האמת, אני לא מבין בדיוק מה צריך לעשות. מה שכן, וזה הבנת נכון, הצוותים היום – מה שלא היה כל כך קודם – היה פעם בחודש, היום זה פעם בשבועיים, יהיה פעם בשבועיים. התחילו כבר, לא רק סתם אנחנו הולכים לעשות – התחילו לעשות את זה. אני מציע שנעקוב אחרי זה תקופה, לראות אם זה פועל. בהחלט, אם יהיו טענות, אני אשמח להיכנס יותר, לשנות, לגבי הזמנים והתכיפות, כמה יבקרו. אבל להגיד מי מקבל טיפול קודם – קטונתי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן על תשובותיו. אני מתכבד להזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. סגן השר ישיב על שאילתה דחופה מס' 195 מאת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי בנושא: שנתיים אחרי "צוק איתן": מדוע הלוחם שנפצע אינו יכול לשוב לביתו? יש גם שואלים נוספים שרשומים. בבקשה, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, נא לקרוא את השאילתה. <195. שנתיים אחרי "צוק איתן" לוחם שנפצע אינו יכול לשוב לביתו> <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תודה, אדוני. אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי סגן השר, הלוחם סמל יהודה יצחק הישראלי נפצע אנושות במבצע "צוק איתן", ומשפחתו אינה מקבלת סיוע להתאמת הבית לצרכיו. אני מבקשת להעלות שתי שאלות: 1. מדוע המנגנון שאמור לתת מענה על מקרים חריגים טרם הסדיר את הנושא? אנחנו שנתיים כמעט אחרי המבצע. 2. מתי יתקבל ההיתר להנגשת הבית? תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מאז פציעתו מאושפז יהודה הישראלי בבתי-חולים ומקבל באמצעות משרד הביטחון את כל הטיפולים הרפואיים והשיקומיים שלהם הוא נזקק עקב נכותו. כמו כן, יהודה מקבל את התגמולים וההטבות שלהם הוא זכאי כדין, לפי נכותו, ובנוסף קיבלה משפחתו סיוע רב, לרבות בתחום הדיור. באופן אישי, לפני שמונה חודשים ביקרתי את יהודה ומשפחתו; נפגשתי אתם. אני מכיר היטב, מקרוב את עניינו. הוראות משרד הביטחון מאפשרות לתת סיוע להתאמת בית ההורים והנגשתו, ואף לבנות יחידת דיור נפרדת הצמודה לבית ההורים, אולם הדבר מחייב היתרי בנייה הנדרשים כדין. לצערנו, בהיעדר היתרים אלו, הציע משרד הביטחון חלופות במסגרת השיח עם המשפחה. משרד הביטחון ימשיך, כמובן, ביחד עם המשפחה, למצוא פתרונות שיאפשרו את המשך שיקומו של יהודה. לבסוף, חשוב לציין את הצהרתו של שר הביטחון אביגדור ליברמן מיום שני, שלפיה משרד הביטחון מוכן לשאת בכל הוצאות השהות הקשורות לחייל הפצוע יהודה הישראלי ולממן את השהות עבורו ועבור משפחתו בזמנים שבהם הוא שוהה מחוץ לבית-החולים. השר גם הנחה את מתאם הפעולות בשטחים האלוף פולי מרדכי לפנות שוב לוועדת החריגים, שתדון פעם נוספת בבקשת המשפחה לבנות יחידה עם נגישות מתאימה. מדינת ישראל מחויבת לדאוג לכך שכל חייל היוצא לשרת את מדינתו בצבא יוכל גם לחזור לביתו. לצערנו הרב, קיימים קשיים תכנוניים וחוקיים הנובעים מהמציאות הבלתי-נסבלת שהחוק הישראלי לא הוחל עדיין ביהודה ושומרון. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. אחר כך – שאלות נוספות לחבר הכנסת יואב קיש וחבר הכנסת חיים ילין. סליחה, עמר בר-לב הופיע גם, אז אני מתנצל בפני חבר הכנסת ילין, אבל השואלים הנוספים פשוט רשומים לי פה מראש, כי הם הגישו את הנושא לדיון. אז יואב קיש ועמר בר-לב. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חברי סגן השר, אני שמעתי ברוב קשב את התשובה שלך; אני רק רוצה לנסות להבין אותה לעומקה. זאת אומרת, משרד הביטחון מציע למשפחתו של פצוע אנוש ממבצע "צוק איתן" לעזוב את ביתה, כי כרגע ועדת החריגים לא מצליחה לעשות את זה. זאת אומרת, אנחנו מבינים שיש חשיבות בחזרה שלו הביתה, אז במקום שהוא יחזור הביתה, משרד הביטחון מציע להוציא את כל המשפחה למקום אחר? ואני רוצה להוסיף, שלמיטב ידיעתי ברור לכולם שתהליך השיקום של הפצוע האנוש הזה עוד ארוך מאוד, והאם נכון, לדעת אנשי המקצוע במשרד הביטחון, להוסיף על הפציעה ועל המצב הקשה שלו גם את הצורך לעזוב את הסביבה המוכרת שתסייע בתהליך השיקום? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. חבר הכנסת יואב קיש – שאלה נוספת, ואחריו – חבר הכנסת עמר בר-לב. <יואב קיש (הליכוד):> תודה, היושב-ראש. סגן השר ידידי, אמרת שהוועדה תדון בנושא. אני מקריא רגע ציטוט של תשובת הוועדה המייעצת למנכ"ל משרד הביטחון במתן הטבות לפנים משורת הדין, הפועלת בראשות שופטת בדימוס על-פי הכללים. התשובה שהמשפחה קיבלה: לעניין הבקשה לסיוע במימון בניית יחידת הדיור צמוד לבית ההורים, הוחלט שאין מקום לדון בבקשה בעת הזו, כל עוד אין היתרי בנייה. לפיכך, הדיון בבקשה יידחה עד להמצאת היתרי הבנייה. זו הייתה התשובה הראשונה. ולהבנתי, ואני פשוט רוצה לחדד את זה מתשובתך, למרות התשובה הזו, שאין לדון מפני שאין היתרי בנייה, בהנחייתכם הוועדה תדון בבקשה, למרות העובדה שעדיין אין היתר בנייה לנכס הספציפי. זו שאלה אחת. ושאלה שנייה: האם אתה לא חושב שמן הראוי ששר הביטחון ייצור קשר גם הוא, אישי, עם משפחת החייל, כפי שלא נעשה עד עכשיו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת יואב קיש. חבר הכנסת עמר בר-לב – בבקשה, אדוני. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד סגן השר, יש דברים שהם לא קשורים לשמאל וימין. אני חושב שהנושא הזה, נושא של חייל צה"ל שנפגע, ונפגע קשה, בהגנה על מדינת ישראל, אני חושב שבמקרה כזה חייבים למצוא את הדרך, למרות היעדר אישור הבנייה, לאפשר לו לחזור לביתו. ואני חושב שהאמירה שלך, שאתה מקווה שהחוק הישראלי יחול וכן הלאה, כפי שאתה מניח – אני מקווה הפוך ואני מעריך הפוך. אבל בוודאי אי-אפשר, את הבעיה האישית, הכואבת, שהפכה להיות בעיה לאומית, להטיל על נושא כזה או אחר. אני מאוד מקווה שתמצאו, או – האם תמצאו את הדרך, למרות – ולא אחזור על דבריו של חבר הכנסת קיש לפני – למצוא דרך אכן לאפשר לו לחזור לביתו עם כל התנאים הנדרשים? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת עמר בר-לב. אחרונת השואלים, חברת הכנסת עליזה לביא, גם היא הגישה את הנושא לדיון, ונשמע את התייחסות סגן השר. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. סגן השר, כבר לפני שבועיים הגשנו את הבקשה להצעה לסדר-היום. אני בטוחה שהלב של כולם כאן, וגם שלך, אדוני סגן השר, עם המקרה, עם סמל יהודה הישראלי. הציבור אמר את דברו, משרד הביטחון – אסור לו לאטום את לבו. אנחנו רואים סוג של דפוס של התנהלות ביורוקרטית לא רק במקרה הזה, אדוני סגן השר; גם בנושא של הארוסות לאחר "צוק איתן", גם בקשות שלנו לבוא ולהכיר בהן, והיום זה הפך לחוק. כי אנחנו רואים פה איזה דפוס עבודה, שבעצם הביורוקרטיה אומרת את שלה: אין חלופה, אין מענה, אין אפילו דיאלוג, והאמירה העקבית נשארת כמו שהייתה, גם כשהנסיבות משתנות, גם כשיש האירועים שאנחנו מתארים. והמקרה הקשה, קורע הלב הזה, שהעם הבין אותו מייד – ההתגייסות היא מיידית. אבל הבעיה היא לא תקציבית ולא כסף, אלא ההבנה של המקרה, על ההשלכות שלו על המקרה המאוד-מאוד מיוחד: המדינה שולחת חייל לחזית, המדינה צריכה לדעת לתת את המעטפת, את המענה, גם לו וגם למשפחה שלו בכל תנאי ובכל מצב. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת לביא. בבקשה, אדוני סגן שר הביטחון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן, אני שוב אומר, כיוון שאני מכיר אישית את המשפחה, וגם ישבתי אתם עוד לפני שהפרשה התפרסמה, באמת מיותר לומר עד כמה לבי יוצא אליהם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה יהיה? עכשיו יבנו או לא יבנו? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תן לי לומר תשובה, אני לא מבין למה ההתפרצות. עוד לא אמרתי משפט, מה קרה? איפה הסבלנות? <נחמן שי (המחנה הציוני):> מדברים, מדברים. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אתה לא רוצה שאדבר? לא מכובד. סלח לי שאני אומר לך, מאוד לא מכובדת ההתנהגות הזאת, אבל בסדר. אני אומר את זה באמת בכאב רב: אני מכיר אישית את המשפחה, מאוד מאוד מצר על כך. אבל אני רוצה להסביר. אף אחד לא רוצה שהם יעברו מביתם, וכולם, כל מערכת הביטחון מעוניינת למצוא את הפתרון שבו ניתן יהיה לבנות את יחידת הדיור ליד ביתם. לצערנו, ועדת החריגים לא דנה בכלל בבקשה, מכיוון שהתנאי המקדמי לדיון בבקשה הוא היתר בנייה. וכאשר הבקשה הוגשה ללא היתר בנייה, היועצים המשפטיים פסלו את הבקשה, אמרו: בקשה כזאת לא יכולה להגיע לדיון, כיוון שאין היתר בנייה. והסברתי: שר הביטחון פנה שוב לאלוף פולי מרדכי, שהוא אינו קשור לוועדת החריגים, הוא כן קשור – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> להיתרי בנייה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – לגוף שנותן את היתרי הבנייה. זאת הבקשה. הבקשה היא למצוא פתרון חריג להיתר הבנייה, כי מה לעשות, לחלק מהבתים בעפרה יש בעיות תכנוניות, בעיות חוקיות שצריך להסדיר. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> סגן השר, היה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רגע, תן לי לומר משפט. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני רוצה לתת לך פתרון. היה בג"ץ – אני טיפלתי בזה – על תשעה בתים, שאמר שדין הבתים האלה כדין עפרה. והבג"ץ אישר את המשך – תשאל את הרב גיסר. אני ייצגתי את זה כעוזר שר הביטחון. ופתרנו את הבעיות האלה בלי להיות פצועים ונכים. והיו גם בעיות במקומות אחרים. תלך לבג"ץ, אחז בן ארי מכיר את זה, ותפתרו את זה כמו שפתרו את הבג"ץ: דין ההרחבה של הבית יהיה כדין הבתים בעפרה. וכשיהיה דיון על עפרה יהיה גם על זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אפשר לפתור את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אבל לא נשמע שום קול, שום אמירה? כלום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תנו לסגן שר הביטחון בבקשה להמשיך את תשובתו. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> זה בדיוק מה שאני אומר. כרגע המערכת המשפטית מנסה למצוא פתרון, שאפשר יהיה להרחיב את יחידת הדיור בבית שלהם. כפי שאמרתי, יש כרגע בעיה משפטית, אני מאמין שהבעיה הזאת תיפתר. <חיים ילין (יש עתיד):> סגן השר, אבל אנחנו יכולים להקים יישוב בחמש דקות. את גוש-עציון הקימו בלי היתרי בנייה. עכשיו אתה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> קודם כול, חיים, אני שמח שאתה מרשה לבנות בלי היתרים. יפה. בכלל היום זה משהו נפלא, גם חבר הכנסת בר-לב וגם אתה – אני שמח, כל הכבוד לכם. <חיים ילין (יש עתיד):> ידידי היקר, לא – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני אתכם. אני אתכם, הלוואי שנבנה עוד בניינים. <חיים ילין (יש עתיד):> כשרוצים אין שום בעיה. כשרוצים אין שום בעיה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אתה יודע שאני בעד, אני בעד ההתיישבות. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – פתאום פורמליסטיקה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני בעד ההתיישבות, ואני אשמח מאוד שייבנו עוד הרבה מאוד בניינים. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אנחנו נגד ההתיישבות, אבל זה לא קשור. <עליזה לביא (יש עתיד):> מה בניינים? בוא נדאג לאנשים אולי. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> האנשים האלה צריכים לגור במקום. לכן, כפי שאמרתי, שר הביטחון הנחה כרגע את מתאם הפעולות בשטחים, שהוא אחראי לבנייה ולכל אישורי הבנייה, למצוא פתרון, כדי שניתן יהיה לאשר את בניית היחידה הנוספת צמוד לביתם של משפחת הישראלי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן על תשובתו, בתקווה, אני חושב, בשם כולנו, שהנושא אכן ייפתר בקרוב. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> בהחלט. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סגן שר הביטחון נשאר אתנו על הדוכן על מנת להשיב גם על שאילתה דחופה מס' 193 מאת חבר הכנסת אמיר אוחנה. הנושא: השתתפות צה"ל בפעילויות המעודדות הסתננות. בבקשה, חבר הכנסת אוחנה, נא לקרוא את נוסח השאילתה. <193. השתתפות צה"ל בפעילויות המעודדות הסתננות> <אמיר אוחנה (הליכוד):> תודה, אדוני. הובאו בפני, אדוני סגן שר הביטחון, ראיות כי חיילות וחיילי צה"ל משתתפים בפעילויות שונות לרווחת אוכלוסיית המסתננים הבלתי-חוקיים בשכונות דרום תל-אביב. ברצוני לשאול: 1. האם יש אמת בדבר? 2. אם כן – מה תכלית שיתוף הפעולה? 3. ולבסוף, האם בכוונת צה"ל, צבא ההגנה לישראל, לעודד הסתננות בלתי חוקית לישראל? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אוחנה. אדוני סגן שר הביטחון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, צה"ל דוחה מכול וכול את הטענה כי הוא מעודד הסתננות. כוחות צה"ל פועלים בכל עת למניעת חדירות בלתי חוקיות לשטחי מדינת ישראל. הטענה כי צה"ל, בפעילות התנדבותית בקהילה, מעודד הסתננות אינה נכונה ומשוללת כל יסוד. צה"ל, כצבא העם, מעודד פעילות התנדבותית ותרומה לקהילה. יחידות צה"ל וחייליו מעורבים בפעילות התנדבותית מגוונת, אשר מתבצעת באופן מסודר ובכפוף לפקודות הצבא. כל פעילות התנדבותית מתבצעת מול מוסדות וגורמים רשמיים הפועלים בהתאם לחוק ונעדרים זיקה פוליטית. לאחרונה, בעקבות המקרים הללו, חודדו ההנחיות הרלוונטיות בקרב המפקדים וסגלי החינוך. בין השאר, חודדו הדברים הבאים: 1. פעילות התנדבותית תתבצע מול מוסד פורמלי ללא כוונת רווח. לא ניתן אישור לפעילות עם גוף שאיננו חוקי; 2. חל איסור לביצוע פעילות במוסדות פרטיים או בעלי זיקה פוליטית; 3. הפעילות נועדה לחזק את תחושת הסולידריות בחברה הישראלית ועל כן יש לוודא שהפעילות המתבצעת על-ידי צה"ל כגוף ממלכתי איננה מנוגדת למדיניות הממשלה. מבירור שערך צה"ל עולה כי התבצעה פעילות התנדבותית במעונות ילדים בדרום תל-אביב. הפעילות הייתה במסגרת חד-פעמית ונעשתה בהתאם לנהלים ולמדיניות. בהקשר זה יודגש כי הפעילות נעשתה במעונות ילדים המופעלים על-ידי עיריית תל-אביב בצורה מסודרת ובהתאם לחוק. במעונות אלה מתחנכים גם ילדי עובדים זרים, שחלקם שוהים בישראל שלא כדין. התנדבות חד-פעמית במעון ילדים מוסדר ורשמי, הפועל מטעם עיריית תל-אביב, אינה מהווה עידוד של הסתננות בלתי חוקית לישראל ואיננו רואים בה פסול. עם זאת, אני רוצה להדגיש: בעקבות עדויות אחרות שקיבלתי מתושבי דרום תל-אביב בעניין זה, ביקשתי מהגורמים הרלוונטיים לבדוק פעם נוספת את הנושא ולהביא בפני את תוצאות הבדיקה. לסיום, ברצוני לומר שאני מודע היטב לקשיים ולסבל שחווים תושבי שכונות דרום תל-אביב. ביקרתי שם לא אחת. מעל דוכן הכנסת אני מזמין את נציגי תושבי דרום תל-אביב להיפגש עמי שוב כדי לבחון את הדרכים שבהן אני יכול לסייע. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת אמיר אוחנה – בבקשה, אדוני. <אמיר אוחנה (הליכוד):> אדוני, דיברת על פעילות התנדבותית אבל אני מדבר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, סליחה, מתקיים פה כינוס משותף של סיעות ישראל ביתנו ויהדות התורה, אז אני מבקש, קודם תבחרו יושב-ראש משותף ולאחר מכן תתכנסו, רצוי לא באולם המליאה. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חבר הכנסת אוחנה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> אדוני סגן השר, דיברת על פעילות התנדבותית ואילו אני מדבר על פעילות שמבוצעת במדים. מי שרוצה לבצע פעילויות בהתנדבות, שיעשה אותן בזמנו החופשי ובלי מדים שמייצגים את מדינת ישראל. צה"ל פועל מכוח חוק שירות ביטחון, אין מדובר בהתנדבות, אנשים מתגייסים לצה"ל כגיוס חובה. דיברת על סולידריות בחברה הישראלית, ואני שואל, האם המדיניות היא שהמסתננים הבלתי-חוקיים צריכים להפוך להיות חלק מהחברה הישראלית, בין השאר באמצעות פעילויות כגון אלה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אוחנה. בבקשה, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> התשובה היא: ממש לא. אין ספק שהמסתננים הבלתי-חוקיים הם לא חלק מהחברה בישראל. אמרתי שהפעילות ההתנדבותית של צה"ל היא כזאת, כדי לחזק את הסולידריות בתוך עם ישראל. ההתנדבות, חלק מהתפקידים של החיילים, נעשים באמת במדים כי הם כחיילים גם עושים פעילות התנדבותית ולכן זה נעשה במדים. אבל ודאי שהמגמה היא לא לחזק את השוהים הבלתי-חוקיים, בוודאי לא להפוך אותם להיות חלק מהחברה בישראל. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן על תשובותיו. יחליף אותו על הדוכן סגן שר החינוך מאיר פרוש. סגן שר החינוך מאיר פרוש ישיב על שאילתה דחופה מס' 198 מאת חבר הכנסת נחמן שי. הנושא: ילדי החינוך המיוחד בחופשת הקיץ. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני, אפשר אחרי זה שאלה נוספת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, חברת הכנסת קארין אלהרר, שאלה נוספת. בבקשה, אדוני. <198. ילדי החינוך המיוחד בחופשת הקיץ> <נחמן שי (המחנה הציוני):> בעניין היעדר תקציב ומסגרות מתאימות לילדי החינוך המיוחד בחופשת הקיץ, רצוני לשאול: 1. מה ייעשה לפתרון המצוקה? 2. מדוע פעילות בזמן חופשה אינה מעוגנת בתקציב המשרד? 3. מה הוא המענה שמשרדך מעמיד לילדים בעלי לקות שכלית נמוכה? – כך זה נקרא. 4. מתי יפורסמו פעילויות הקיץ בנושא? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת שי. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת השואל, חברי הכנסת, 1. משרד החינוך נותן כבר כיום פתרונות להארכת שנת הלימודים לתלמידי החינוך המיוחד על רצף הלקויות, באופן דיפרנציאלי, וגם בהתייחס לרמת התפקוד ולצרכים השונים. אם תרצה, אני יכול להקריא מעל הבמה את הפירוט של זה, אבל אני חושב שאתה ודאי תעדיף לקבל את זה בכתב. יש לי תשובה – טבלה ופירוט משך הארכת שנת הלימודים לתלמידים על-פי לקויות ורמות תפקוד. מוסכם כי הרחבת המשאבים לתלמידים אלה היא ממש חיונית, אבל אי-אפשר להתעלם מהעובדה כי לשינוי מסוג זה משמעויות תקציביות לא מבוטלות. לעת הזאת, בהיעדר תקציב, אין באפשרות המשרד לערוך שינוי במבנה שנת הלימודים במוסדות החינוך המיוחד. נושא הארכת שנת הלימודים במסגרות החינוך המיוחד ככלל ולילדים בעלי מוגבלות שכלית בפרט נמצא על שולחן המשרד והוא כרגע נבחן לקראת תקציב 2017–2018. 2. הפעילות להארכת שנת הלימודים, כפי שהיא מופיעה בטבלה המצורפת, מעוגנת בתקציב משרד החינוך. 3. המענה הניתן לתלמידים עם לקות התפתחותית שכלית קלה הוא הארכת שנת הלימודים עד סוף חודש יולי, וגם את זה תוכל לראות בטבלה. אני מבקש להוסיף ולציין בהקשר זה כי לפני כשלושה חודשים, בהנחיית השר, עודכנה זכאותם של תלמידים עם מוגבלות שכלית קלה להסעה, דבר שלא היה קיים קודם. 4. בימים אלה מפרסמות מסגרות החינוך השונות את תוכנית הארכת שנת הלימודים להורי התלמידים – כמפורט בטבלה שאתן לך עוד מעט. כמו כן, ניתן למצוא מידע בחוזר מנכ"ל הוראת קבע נח/10(ג): תוכניות הפעלה של מסגרות החינוך המיוחד בחופשות ובאתר האגף לחינוך מיוחד. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה מרוצה מהמצב? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. לאחר מכן, השואלים הנוספים יהיו חברת הכנסת קארין אלהרר וחבר הכנסת אורי מקלב. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה אני יכול להגיד? חברי מיקי רוזנטל כבר שאל את השאלה. הלוא קראת עכשיו איזה טקסט, ידידי, שמישהו נתן לך, לא מתייחס לאנשים, לא מתייחס לזמנים, סתם זרקו כמה שורות לאוויר. חברים וחברות, יש פה אוכלוסייה גדולה של אלפי ילדים שבחודש אוגוסט אין להם פתרון והם נופלים על הוריהם ועל סביהם ועל סבתותיהם, שאינן יכולות כי הם ילדים כבדים, הם כבר ילדים גדולים; וצריך לעזור להם, נקודה. אז כל התקציב האדיר של מדינת ישראל לא יכול למצוא כמה מיליונים בשביל זה? באמת אני שואל, מה זה "בהיעדר תקציב"? מה התקציב שלכם, 50 מיליארד שקל, אין לכם 10 מיליון שקל לעזור להם? על מה אנחנו מדברים? בסוף, כל הגאווה הגדולה של מדינת ישראל – הקבוצות המוחלשות: יש פה 3,000 ילדים כאלה שהם בחינוך המיוחד ואין להם פתרון לתקופה הזאת, או שיש פתרון זמני שנותנים להם. אז תדאגו להם. זה מה שאתם נדרשים לעשות, אדוני סגן השר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת קארין אלהרר – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אורי מקלב. <קארין אלהרר (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, שמעתי את מנכ"לית משרד החינוך מתבטאת ואומרת שלא יכולתם להרחיב את קייטנות החופש הגדול מפני שהקציתם כספים נוספים לילדי החינוך המיוחד. הדבר הזה כמובן לא מתיישב עם התשובה שזה עתה נתת. ואני אומר, הנושא של הארכת שנת הלימודים לתלמידי החינוך המיוחד המאובחנים עם לקות התפתחות שכלית, ברמה הגבוהה יותר, בעצם, נמצא על שולחנו של השר כבר שנה. אני אומר עוד דבר, כל פעם אומרים שההחלטה הזאת ממש על סף קבלה – מה שכמובן לא קרה. ואני רוצה לשאול, אדוני, כמה כספים הקציתם לעניין הזה ומתי ההחלטה הזאת עתידה להתקבל? ורק לומר, אדוני, שמדובר בילדים ותלמידים שאין להם מסגרות אחרות שיקבלו אותם, כי הם לא לגמרי במצב קשה ומאידך הם גם לא מסוגלים ללכת לקייטנות הרגילות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת אורי מקלב – בבקשה, אדוני. לאחר מכן נשמע את התשובות של סגן שר החינוך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה, אדוני היושב-ראש. מכובדי סגן השר, אני כן מקבל בברכה את תשובתך לגבי הוספת ימים והוספת תקציבים לילדי החינוך המיוחד בנושא החופשות, אבל עדיין אני כן רוצה להעלות את המצוקה דווקא של אלה שנמצאים בסוף סדר העדיפויות, שזה בעלי הלקויות הקלות. אנחנו מרגישים שכמה שהלקויות יותר קשות, אנחנו באמת צריכים לתת מענה יותר מוקדם. זה נכון. אבל במקרה של חופש ולמצוא מסגרת, דווקא הילדים עם הלקויות הקלות מתקשים הרבה יותר. מדוע? אין הארגונים, אין להם מסגרות מתאימות, מכיוון שהם נמצאים משולבים כלקוי קל בתוך כיתה רגילה או בתוך בית-ספר רגיל. לרוב, הם גם מרוחקים מבית-הספר ומהחברה הקרובה, מכיוון שהם באים בהסעות, מכיוון שאין בכל שכונה, בכל אזור, המסגרת המתאימה. הם מוסעים בבוקר למסגרת הרגילה – מפסיקים להם את ההסעות. הילדים הרגילים – הם לא נמצאים בחברתם ובסביבתם. הם גם לא יכולים להשתלב יחד בכל מיני מסגרות או סידור שההורים מוצאים שהם קצת חלטורות; הם צריכים סידור הרבה יותר ממוסד. הם נפגעים הכי הרבה. משקיעים כל השנה בשילוב שלהם, החופש מרחיק אותם הרבה יותר לעומת ילד אחר, מפני שהם גם נמצאים רחוק וגם אין מסגרת. לכן אני כן רוצה להעלות את המצוקה ואת הבעייתיות בלקויות הקלות, שמשום מה בסדר העדיפויות הן נמצאות בסוף הרשימה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מקלב. בבקשה, אדוני סגן שר החינוך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת שי, חברת הכנסת קארין אלהרר וחבר הכנסת מקלב, וגם רשמתי לי את קריאת הביניים של חבר הכנסת מיקי רוזנטל, לא פעם ראשונה שאני עונה תשובה על שאילתה מהסוג הזה. אני, דרך אגב, חושב שכמו שלמשל אי-אפשר להגיש הצעת חוק אם היא נופלת או אם היא מקבלת תשובה, אלא רק אחרי חצי שנה, אני חושב שגם בשאילתות היו צריכים למצוא איזה הסדר שאם אתה כבר נשאלת על כך ונתת את הפירוט, אז מה הטעם להגיש את זה מחדש? יתרה מכך, אם מדובר בחברי כנסת מאותה סיעה, זה נראה לי קצת משונה. אז אני לרגע חשבתי שחבר הכנסת נחמן שי זוכר פחות או יותר את מה שעניתי לחברת הכנסת סויד על השאלה הזו, ולכן אמרתי שיש לפני טבלה. אתן לך את הטבלה, אני חושב שתהיה מרוצה. כי גם חברת הכנסת סויד שאלה את השאלה הזו – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה בחוזר מנכ"ל. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – ואני עניתי לה בכותרות מה שאני הולך לומר לך. אחר כך נתתי לה את הטבלה והיא הייתה מרוצה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> היא הייתה מרוצה, אבל אנחנו לא מרוצים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אבל מאחר שעדיין יושב-ראש הכנסת ונשיאות הכנסת לא החליטו מה עושים עם שאילתות שחוזרות על עצמן שוב ושוב, אני בכל אופן – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא בא להגיד, אבל מאחר שהותקפתי, אז אני מבקש לומר. אני רוצה לומר כך – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא הותקפת, נשאלת. אני שאלתי אם אתה מרוצה מהמצב – ואתם עושים דברים, אבל השאלה אם אתם עושים מספיק. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אתה שאלת שלא במסגרת, אני אענה לך. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> נכון, אני מתנצל. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אבל דבר ראשון, אני אומר, הותקפתי. אני אומר, הותקפתי. בגני-ילדים ובבתי-ספר מיוחדים – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> התקפה ידידותית. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> בגני-ילדים ובבתי-ספר מיוחדים, חופשת קיץ בכל המגזרים. חולים בבתי-חולים רגילים, בעלי מוגבלות שכלית קלה – רמה ב', בעלי הפרעות התנהגותיות קשות, לקויי למידה – רמה ב', בעלי משכל גבולי רב-בעייתיים מורכבים – כל אלה בחודש יולי מקבלים את ההסעות; באוגוסט, במחצית אוגוסט – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> הסעות. אנחנו מדברים על לימודים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אם אני צריך לענות על קריאת ביניים, זה תלוי ביושב-ראש. אם הוא נותן לי את כל אחר-הצהריים, אז אני מוכן. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אבל, אדוני, תענה על השאלה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אבל תני בבקשה לענות. לגבי מחצית אוגוסט או יתר החגים, התשובה, לגבי אלה שהקראתי, היא לא. באלה שהקראתי לא ציינתי את מורכבי שפה בגני-ילדים, שגם הם מקבלים. ואני עובר עכשיו לגני-ילדים ובתי-ספר מיוחדים, חופשת קיץ בכל המגזרים, ואני מקריא: בעלי מוגבלות שכלית בינונית – רמה ב', בעלי מוגבלות שכלית קשה/עמוק/סיעודיים, בעלי מוגבלות שכלית בינונית מורכב, מוגבלות פיזית קשה – רמה ב', אוטיסטים, בעלי הפרעות נפשיות קשות, חירשים ולקויי שמיעה רב-בעייתיים, עיוורים ולקויי ראייה רב-בעייתיים. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אבל מה שאלתי ומה אתה עונה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כל אלה, ביולי יש להם הסעות, לכולם. לכולם יש גם במחצית אוגוסט הסעות, חוץ מלחירשים וללקויי שמיעה רב-בעייתיים ולעיוורים – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, את מוכנה לעזור לי פה? אני לא יכול לענות לה על קריאות הביניים, והיא בינתיים בקריאות ביניים. <קארין אלהרר (יש עתיד):> הייתה שאילתה – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כל אלה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת קארין אלהרר, בואי ניתן לסגן השר להשיב, ואז – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא "ואז" – – – אני מוכן לסיים את השיחה הזאת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שמעתי אותך. <קארין אלהרר (יש עתיד):> עם כל הכבוד, יש שאלה מאוד ברורה – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אבל אני באמצע לענות. זה לא מקובל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, תן לי בבקשה לנהל את הדיון. חברת הכנסת קארין אלהרר, השאלה נשאלה. אני מבקשת לתת לסגן השר אופציה להשיב. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אבל שיענה על השאלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, לא, את פשוט מפריעה לו. לא, אי-אפשר ככה להשיב. תני לו בבקשה להשיב. כשהוא יסיים, אנחנו נמשיך. בבקשה, אדוני. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני שוב חוזר: בעלי מוגבלות שכלית בינונית רמה ב', בעלי מוגבלות שכלית קשה/עמוק/סיעודיים, בעלי מוגבלות שכלית בינונית מורכב, בעלי מוגבלות פיזית קשה רמה ב', אוטיסטים, בעלי הפרעות נפשיות קשות – כל אלה מקבלים ביולי ובמחצית אוגוסט וחופשת סוכות וחופשת חנוכה ופסח, ואביב במגזר הלא-יהודי. חירשים ולקויי שמיעה רב-בעייתיים מקבלים רק ביולי, לא מקבלים במחצית אוגוסט, מקבלים בחופשת סוכות, חנוכה ופסח, ואביב במגזר הלא-יהודי, וכנ"ל גם עיוורים ולקויי ראייה רב-בעייתיים. כיתות מיוחדות בבתי-ספר רגילים, לאותם אלה שאני הולך למנות אותם: בעלי מוגבלות שכלית ובינונית רמה ב', בעלי מוגבלות שכלית קשה/עמוק/סיעודיים, מוגבלות פיזית קשה רמה ב', אוטיסטים, חירשים ולקויי שמיעה רב-בעייתיים, עיוורים ולקויי ראייה רב-בעייתיים – כל אלה מקבלים: הראשון שמניתי, בעלי מוגבלות שכלית ובינונית רמה ב', גם ביולי, במחצית אוגוסט, חופשת סוכות, חופשת חנוכה ופסח, ואביב במגזר הלא-יהודי. כנ"ל גם בעלי מוגבלות שכלית קשה/עמוק/סיעודיים, הם מקבלים גם ביולי, גם מחצית אוגוסט, גם סוכות, גם חנוכה ופסח, גם באביב במגזר הלא-יהודי. מוגבלות פיזית קשה מקבלים גם ביולי, גם במחצית אוגוסט, גם בסוכות, גם בחנוכה ופסח, גם באביב במגזר הלא-יהודי. האוטיסטים מקבלים גם ביולי, גם במחצית אוגוסט, גם בסוכות, גם בחנוכה ופסח, גם באביב במגזר הלא-יהודי. חירשים ולקויי שמיעה רב-בעייתיים ועיוורים ולקויי ראייה רב-בעייתיים מקבלים ביולי, לא מקבלים את מחצית אוגוסט, אבל כן מקבלים את סוכות, את חנוכה, את פסח, את האביב במגזר הלא-יהודי. כך שאני לא יכול לומר שהמשרד, חבר הכנסת שי, השואל המרכזי – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> כן, כן, אני שומע אותך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – אני לא יכול לומר שהמשרד לא נותן מענה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא, עכשיו אני משיב. אני לא יודע אם אתה תוכל לשאול עוד פעם. עכשיו אני עונה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתה משיב. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הכותרת שלך מדברת על ילדי החינוך המיוחד בחופשת הקיץ. אין ספק שעניתי על מה שקורה עם ילדי החינוך בחופשת הקיץ. הכותרת שלה היא בעניין היעדר תקציב ומסגרות מתאימות לילדי החינוך המיוחד בחופשת הקיץ. היעדר תקציב? אין מסגרות מתאימות לילדי החינוך המיוחד? אני חושב שנתתי מענה, הוא מכסה כמעט את הכול. כמעט את הכול. לפחות אלה שהם לא בשכלית קלה. מותר גם למדינת ישראל, מותר גם למשרד החינוך, לעמוד כאן מעל הדוכן ולומר – כאשר התקציב הוא לא כמה שאנחנו מבקשים, הוא לא כמה שחברי הכנסת חושבים ולא כמה שאנחנו באמת היינו רוצים – שיש ילדים בחינוך המיוחד שלא מקבלים. אבל הפתוס שבו נשאלה השאלה: מה אתם עושים בשבילם? אז אדוני חבר הכנסת המלומד, הייתי בטוח שאתה יודע את התשובה מחברת הכנסת סויד, שעכשיו נכנסה למליאה. היא קיבלה פירוט מלא. אני מתכבד עוד מעט לתת לך את הפירוט המלא בעניין החינוך המיוחד בחופשות. או, הנה, היא מסכימה למה שאני אומר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> יש בחוזר מנכ"ל. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ולכן אני אומר, יש תשובה, נותנים מענה, אם כי הוא לא מענה במאה אחוז. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא לא מענה מלא. אמרתי, אין מענה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כן, כמו שלא נותנים לשום דבר, מענה. אתה יודע שלילדים במוסדות פטור במגזר החרדי אין שום מענה בחוק? <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> בוודאי, אתה מזדהה אתי. אם אני הייתי באופוזיציה ונתתי – מה, נותנים מענה לכול? לא נותנים מענה לכול. חברת הכנסת קארין, אני לא יכול לומר לך כמה כסף זה. אני יכול לתת את התשובה. הקראתי את התשובה, ואמרתי לך בדיוק מה עושים והיכן עושים. אז אולי ספציפית אין תשובה על מה שאת שאלת, אבל אני לא יכול לומר לך כמה כסף זה. אין לי פה, אני לא מצויד – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> את שאלת כמה כסף זה, אין לי שקלול לתת לך כמה, זה הרבה הרבה מאות מיליונים של שקלים. <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא, אני יודעת – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני חייב גם לענות תשובה לחבר הכנסת מקלב, שהיה בין השואלים ברשות, ולומר לו שאני ממשיך עם מה שאמרתי קודם: המשרד נותן מענה. אתה בוודאי יודע שבמוסדות פטור, ת"תים, אין שום מענה לחינוך מיוחד, אבל בסדר, אנחנו מקבלים את זה; לא מקבלים את זה באהבה, אבל מקבלים את הייסורים. אז אין למשרד מענה לגבי לקויות קלות. שאל חבר הכנסת רוזנטל שאלה, היא מצוינת, אבל אני חייב לענות על זה בסוף – אחרון חביב בדרך כלל, אבל מאחר שזה לא היה לפי הסדר – אני חייב לומר לך כך: אני כיהודי, תמיד שואלים אותי: הכול בסדר? אמרתי: יהודי יכול לומר הכול בסדר? הכול בסדר? קח תראה לי נקודה אחת שאפשר לומר עליה שהכול בסדר, מה הכול בסדר? תמיד אני מצפה ליותר טוב, תמיד הייתי רוצה שיהיה יותר טוב, שיהיו עוד מענים לכל מיני בעיות שיש. אז אני ממש לא מרוצה, אני ממש לא מרוצה. שאלת אותי אם אני מרוצה? לא מרוצה. לא שמה שיש זה אפס, לא שמה שיש זה לא מענה על לפחות 70% מהבעיה, 75% מהבעיה, יכול להיות שאפילו יותר מ-75%. אני לא מרוצה, הייתי רוצה שיהיה 100%, הייתי רוצה שכולם יקבלו את הפתרון. הייתי רוצה שכל הילדים במדינת ישראל, לא משנה באיזה מסגרות הם לומדים, יקבלו טיפול בחינוך המיוחד – לא רק בחופשת הקיץ, כל השנה. ואני אומר לך, ילדים – וזה בערך 45,000 ילדים שלומדים במוסדות פטור – אין להם שום מענה בחוק חינוך מיוחד, אין שום דבר, לא בקיץ ולא בחופשה, נו, אז מה אפשר לעשות? זו המציאות הקשה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני, אתה סגן שר, אתה יכול לעשות ולהגיד: זה בראש מעייני ואני עושה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני חייב לומר לך שאני ממש ממש ממש לא מרוצה. אתה שאלת אותי אם אני מרוצה. מרוצה זה רק אם זה 100%. אני לא מרוצה. אבל אני אומר לך במפורש שנעשית עבודה מיוחדת מאוד עם כסף של מאות-מיליוני שקלים. משתדלים לתת מענה, וזה המענה שהמשרד נותן כיום. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – חלקי. באנו ריקים, יצאנו ריקים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אם האופוזיציה תשכיל לקראת התקציב הדו-שנתי, 2017–2018 המתקרב ובא, לומר לנו איפה אפשר להוריד עוד כדי להוסיף לנקודה הזו, אני בטוח – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> באמת, באמת. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא שהמחנה הציוני יהיה בתוך הקואליציה, לא אמרתי את זה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה בטח לא. אנחנו – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא מתערב בשיקולים – דרך אגב, אישית, אני חושב שאם הולכים לבחירות על רקע שהכול תקוע, לא מכובד שהמחנה הציוני, כשהוא מפסיד – יש ניסיונות להיכנס לקואליציה. אני בטוח שאתה לא מאלה. אנחנו באנו – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא מתוך הקואליציה שתעשו את זה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני מדבר על הילדים האלה – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא, לא מתוך הקואליציה. לא מתוך הקואליציה לעשות את זה, אבל בהחלט יכול להיות שתבואו ותשכנעו שאפשר להוריד כספים מסעיפים אלה ואחרים כדי להוסיף לאותם ילדים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אולי נעשה סיבוב שאלות נוסף. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כך שאני מבקש להסתפק בתשובה הזו, ואני אתן את הזמן שנותר לאלה שבאים אחרי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לשירה בציבור. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר החינוך פרוש. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להודעת יושב-ראש ועדת הכנסת בדבר מינוי סגן ליושב-ראש הכנסת. ימסור את ההודעה יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש. אני מבינה שיש פה שתי הודעות, אחת עם ההצבעה והשנייה בלי – בבקשה, אדוני. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> היושבת-ראש, אני אתחיל עם ההודעה שאינה דורשת הצבעה. חברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות הכנסת מטעם סיעת ישראל ביתנו: בוועדת החוץ והביטחון – במקום השר אביגדור ליברמן יכהן חבר הכנסת רוברט אילטוב; בוועדת הפנים והגנת הסביבה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> רוברט, אתה לא יכול – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> עכשיו הוא מפסיד משהו: בוועדת הפנים והגנת הסביבה – במקום חבר הכנסת רוברט אילטוב יכהן חבר הכנסת חמד עמאר; בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות – במקום השרה סופה לנדבר תכהן חברת הכנסת יוליה מלינובסקי; בוועדה לענייני ביקורת המדינה – במקום חבר הכנסת עודד פורר תכהן חברת הכנסת יוליה מלינובסקי; בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות – במקום השרה סופה לנדבר תכהן חברת הכנסת יוליה מלינובסקי; בוועדת הכספים – חבר הכנסת חמד עמאר יכהן כממלא-מקום קבוע; בוועדה המיוחדת לפניות הציבור – במקום השרה סופה לנדבר תכהן חברת הכנסת יוליה מלינובסקי; בוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, בהצעת חוק שירותים פיננסיים חוץ-מוסדיים, בהצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה) ובהצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה) (תיקון – חובת מתן הקלה לתוספת דירות מגורים) – במקום חבר הכנסת רוברט אילטוב יכהן חבר הכנסת עודד פורר; בוועדה המשותפת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת החוץ והביטחון לפי חוק שירות לאומי-אזרחי, התשע"ד–2014 – במקום השרה סופה לנדבר תכהן חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תצביע על פיצול של יוליה. <בחירת סגן ליושב-ראש הכנסת> <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> עכשיו אני עובר להודעה שדורשת הצבעה. חברי הכנסת, בהתאם להחלטת הכנסת מיום 1 ביוני 2015, פקעה כהונתם של חברי הכנסת אורן חזן ונורית קורן כסגני יושב-ראש הכנסת ביום 1 ביוני 2016. ועדת הכנסת החליטה להמליץ לכנסת לבחור בחבר הכנסת חמד עמאר לכהן כסגן יושב-ראש הכנסת. אבקש אישורה של הכנסת להמלצה זו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש. רבותי, אנחנו נגיע להצבעה על ההודעה השנייה. לפני זה אני מבינה שהעמדה של השרה גילה גמליאל לא פעילה, לכן ההצבעה תהיה ידנית. <חיים ילין (יש עתיד):> למה? אנחנו רוצים גם וגם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רק העמדה של השרה של גמליאל, אם אתם לא הבנתם אותי נכון. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד, מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת ועדת הכנסת – 26 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת לבחור את חבר הכנסת חמד עמאר לסגן ליושב-ראש הכנסת נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 26 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת התקבלה, והשרה גמליאל, אני מוסיפה את קולך כתומכת, אז 27 חברי כנסת בעד. תודה רבה. ברכות לסגן יושב-ראש הכנסת חמד עמאר. אני לא רואה אותו באולם, אבל אנחנו מברכים כמובן. גברתי, אנחנו עוברים עכשיו לקבלת האורחים? אוקיי, ממשיכים בחקיקה. <הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון – צווים לסגירת אתר בנייה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2789/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת החוק הראשונה שעולה לדיון: הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון – צווים לסגירת אתר בנייה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת אלי אלאלוף וקבוצת חברי הכנסת. ההצעה בתמיכת הממשלה, ואני מזמינה את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף להציג את ההצעה. לרשותך, אדוני, עד עשר דקות. <אלי אלאלוף (כולנו):> בוקר טוב לכולם, ברכות לכל המינויים החדשה והבחירה החדשה לכל התפקידים, מסגן יושב-ראש הכנסת ועד לחברי הוועדות למיניהם, ואני שמח שאצלנו – קיבלנו תוספת כוח באמצעות חברת הכנסת החדשה יוליה מלינובסקי. חברים, הצעת החוק שאני מביא לאישורכם היא הצעה ראשונה, שאמורה לתקן עיוות מאוד מאוד קשה בתחום אדיר שנקרא תחום הבנייה. כמה פעמים כבר דנו, גם במליאה וגם בוועדה שלנו, על מצב תאונות העבודה בכלל ותאונות העבודה בתחום הבנייה. אתם יודעים ש-50% מתאונות העבודה היום הן בענף הבנייה. הרוב דווקא אצל קבלני משנה שעובדים באתרי בנייה. בהשוואה לארצות-הברית ולאירופה – חברים, הנושא הוא די רגיש כדי שניתן לו את תשומת הלב הנדרשת, ואני מבקש מהחברים שלי להתרכז אם אפשר, זה יעזור לי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השר לוין וחברת הכנסת מלינובסקי, נא לשבת. כנ"ל חבר הכנסת מוזס. חבר הכנסת מוזס, אדוני ישב, וחבר הכנסת דב חנין, תפזר בבקשה את ההתקהלות. תודה. <אלי אלאלוף (כולנו):> תודה, אדוני היושב-ראש, על ההגנה. היום בארצות-הברית ואירופה – המצב שלנו לעומת המצב במדינות האלה הוא בכי רע: אנחנו מקום שלישי לפני הסוף בכמות תאונות העבודה שיש. אתם בוודאי יודעים שבארץ יש כרגע לפחות 13,000 אתרי בנייה, שיש בהם בנייה, ובנייה שרובה לגובה. 70% מתאונות העבודה באים מאתרים של בנייה לגובה; בנייה לגובה זה מקומה שלישית ומעלה, עד ל-50 ו-60. כפי שאתם בוודאי רואים כל יום, הנזק מתאונות עבודה הוא אדיר. לפי דוח מבקר המדינה האחרון, שפורסם לפני פחות מחודשיים, הנזק למשק, לפריון של המשק, זה איבוד של 15 מיליארד שקל. תקשיבו למספר, הוא מזעזע. לפני כמה דקות חברי נחמן שי דיבר על הצורך למצוא 10 מיליון שקל לילדים בחינוך מיוחד, ולא מצאנו. בנוסף, הביטוח הלאומי משלם, כולל הדרכות, כולל השיקום, כולל הגמלאות הנדרשות בעקבות התאונות האלה, כל שנה – וזה המספר של שנת 2015 – 4.3 מיליארד שקל. סכום מזעזע. בתוך זה גם סכום נוסף של 700 מיליון שקל שנמצא בסל הבריאות, לצורך השירותים שניתנים על-ידי קופות-חולים, כפי שאתם יודעים. זה אומר שהיום הנזק שהמדינה סובלת, צריכה לשאת, הוא אדיר, ליד הרווחים האדירים של חברות הבנייה שמאפשרים להן להתעשר על אי-היערכות נכונה. אני רוצה להגיד לכם שרק בשנת 2016, השנה, עד היום – 17 הרוגים. תרשו לי לציין הרוג אחד, היסטוריה של הרוג אחד. מאוד קשה, חברים, לדבר על נושא כל כך כאוב וכל כך מרכזי בחוסר ההתייחסות שלכם. הנושא הוא לא סקסי, מפני שהוא רק הורג אנשים. הורג אנשים, ובמיוחד הורג גם ערבים וגם אזרחים זרים, אז מה זה חשוב? אז בכאב הזה אני רוצה שתתחלקו אתי, לפחות בתשומת לב בדיון. תבינו, לפני חודש וחצי, יחד עם החברים עבדאללה אבו מערוף ואחרים, ביקרנו משפחה של הרוג בצפון – שנפל באתר בנייה של מפעל הפיס, שבונה מתנ"ס ברשות אזורית מסודרת. היסטוריה אישית של הבחור שנפל – ילד, שלמשפחתו יש שני ילדים: הילד הזה ואחותו, שהיא אוטיסטית. הילד הזה הלך – ההורים עשו הכול כדי שילמד במוסד טוב – וגמר את לימודיו ב"כדורי" אחרי שמונה שנים של פנימייה. נפרד ממשפחתו כדי ללמוד טוב. המשפחה שלחה אותו ללמוד בבוקרשט ברומניה שש שנים. גמר את כל מסלול לימודי רפואה, הייתה לו חופשה קצרה, והוא בא הביתה כדי לעשות קצת כסף, כמו שנאמר, וביום הראשון שלו באתר הבנייה הילד המדהים הזה נהרג מנפילה מהפיגום באתר הבנייה. זאת ההיסטוריה של ילד אחד, שהיה יכול להיות ילד של כל אחד מאתנו, ותראו איזה אסון נפל על אותה משפחה. אני חייב להגיד שלעולם לא אשכח את הסיפור הזה ואת המקרה המזעזע. כל זה מפני שהפיגום לא היה מתאים. היום המערכת שעומדת לרשות תאונות העבודה, במיוחד באתרי בנייה, כשיש הרוג, אמורה להפעיל מערכת ממשלתית ענפה – כמובן, משרד הכלכלה עם פיקוח ישיר על אתר הבנייה. הדיווח המיידי הוא למשטרה. למשטרה היום אין כוח-אדם מתאים ואין כוח-אדם מספיק כדי להגיע לאתר בזמן מתאים, דהיינו מייד עם התאונה, ולדווח לשאר הרשויות. הפרקליטות שאמורה לקבל דיווח מהמשטרה לא מקבלת אותו בזמן, ונכנסת באטיות גדולה מאוד לחקירות שלה. רשם הקבלנים, חברים, בעשר השנים האחרונות לא פסל אף קבלן, לא ראשי ולא משנה, מלהמשיך לעבוד אחרי התאונות האלה. אפילו התובע שעמד לרשותו לפי חוק התקציב והחוק בכלל לא פועל ברשם הקבלנים כמה שנים – הוא נמצא בלשכה המשפטית של משרד השיכון. חוסר התיאום בין המערכות מביא לכך שפחות מארבעה-חמישה תיקים נפתחים בשנה, לעומת מאות התאונות שקיימות. למרות המצב העגום, אני חייב להגיד שיחד עם כמה חברים, במיוחד חבר הכנסת חאג' יחיא וחבר הכנסת בן ראובן, החלטנו להתמסר לעבודה הזאת ולנסות ולתקן את העיוות המטורף הזה, שכפי שאמרתי, פוגע בבני-אדם ופוגע במערכת המדינה שלנו. אין שום מערכת היום שמאפשרת להרתיע את הקבלנים ולהביא אותם לזה. אתן לכם כמה דוגמאות: במשרד הכלכלה, שהוא אמון על הפיקוח, יש 17 מפקחים – אם זו לא הייתה בדיחה, זה היה מאוד עצוב – חלקם, מתוך 17 המפקחים, רק לחמישה יש רכב; כל השאר – זו לא בדיחה, זו אמת – מגיעים באופניים או מגיעים אחרי זמן רב. אני מדבר רק על התאונות שבהן יש הרוג. אין שום מערכת שקופה שמאפשרת – כשאנחנו יושבים בוועדה, אנחנו שומעים דברים כמו בבית-ספר: לא קיבלתי את הדיווח, איך אתה רוצה שאני אתערב? אומר לי רשם הקבלנים; אומרת המשטרה: לא קיבלתי הוראה להעביר לו דיווח על התאונה; הפרקליטות אומרת: זה הזמן שאנחנו יכולים להקדיש כדי לחקור. זאת אומרת, המצב העגום הזה שאני ציינתי בכלל לא נלקח ברצינות על-ידי כל המערכות. בנוסף, אין שום מערכת שמתאמת בין הגופים האלה שצריכים לשרת את המלחמה בתאונות העבודה ובמיוחד באתרי בנייה. לשמחתנו, אנחנו יודעים שאתרי בנייה, אדוני היושב-ראש, ילכו ויגדלו; ילכו ויגדלו במספר וגם בסכנות האפשריות. כל מי שמסתובב – מדברים על בנייה לגובה, ובנייה לגובה היא בדרך כלל, כפי שאמרתי, גורמת ל-70% מתאונות העבודה הקטלניות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <אלי אלאלוף (כולנו):> אני רוצה להודות על כל שיתוף הפעולה האדיר שיש מסביב לזה. מספר רב של חברי כנסת מלווים אותנו בעבודה הזאת, ונמשיך כדי לקדם את החוק. אני מבקש את אמון הכנסת בהצבעה על הצעת החוק הזאת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אלי אלאלוף. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת ליושבת-ראש הפרלמנט של דנמרק פיה קירסגו> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לפני שאזמין את השר המקשר יריב לוין לענות בשם שר הכלכלה, אבקש מחברי הכנסת והשרים לשבת. חברי הכנסת חסון וחנין, אפשר לשבת. חברי הכנסת, אני מתכבד לקדם כעת בברכה אורחת נכבדת המבקרת היום במשכן הכנסת, שהתקבלה הבוקר כאן אצלנו בטקס רשמי ומכבדת אותנו כעת בנוכחותה עם פמלייתה ביציע האורחים – יושבת-ראש הפרלמנט של דנמרק, גברת פיה קירסגו. (מחיאות כפיים) ברוכה הבאה, גברתי – לך, לבעלך לכל חברי המשלחת, לשגריר דנמרק בישראל. ברוכים הבאים לירושלים בירת ישראל המאוחדת. ברוכה הבאה אלינו, למשכן הכנסת, לבה הפועם של הדמוקרטיה הישראלית. הקשרים בין ישראל לדנמרק הם עמוקים והיסטוריים. איננו שוכחים את התגייסותה של המחתרת הדנית להצלת יהודי דנמרק בעת הכיבוש הנאצי – אני לא צריך עזרה, חבר הכנסת זוהר, על מנת לברך את האורחים. איננו שוכחים את התגייסותה של המחתרת הדנית להצלת יהודי דנמרק בעת הכיבוש הנאצי, את הסיוע שלכם בהקמת מדינת ישראל ואת עשרות-אלפי הדנים שבאו להתנדב בקיבוצינו. את ידידה קרובה, וביקורך כאן היום מבטא את הידוק הקשרים בין מדינותינו. ישראל ודנמרק חולקות ערכים דמוקרטיים משותפים של שוויון, חירות וזכויות אדם ואזרח. לצד זאת, המדינות גם ניצבות בפני אתגרים דומים, כמו המאבק בהקצנה ובטרור והצורך בפעולה גלובלית כנגד התחממות כדור-הארץ. ההתמודדות עם האתגרים הללו, תוך שמירה על חברה דמוקרטית ואיתנה, מחייבת אותנו להדק את שיתופי הפעולה עם ידידותינו. ביקור זה מבטא את הרצון המשותף שלנו להדק את שיתוף הפעולה בכל התחומים, ובהם בולטים, בין היתר, תחומי הגנת הסביבה, התיירות, המסחר וכמובן המאבק בטרור. שיתוף הפעולה בין הפרלמנטים הוא מרכזי וחיוני בקשרים בין העמים. אנחנו מודים לך ולמדינתך, גברתי יושבת-ראש הפרלמנט הדני, על יחסכם החם לישראל. בשם הכנסת וחבריה, בשם קבוצת הידידות הבין-פרלמנטרית בראשות חברת הכנסת מיכל בירן, אני מאחל לכם ביקור פורה ומוצלח. ברוכים אתם בבואכם. מותר למחוא כפיים. (מחיאות כפיים) <הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון – צווים לסגירת אתר הבנייה), התשע"ו–2016> (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את השר יריב לוין להשיב על הצעת החוק בשם שר הכלכלה. בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת אלאלוף, אני מברך אותך על הצעה באמת חשובה. הצעת החוק קובעת כי במקרה של תאונת עבודה באתר בנייה שגרמה למוות או לפציעה קשה, יוכל מפקח עבודה להוציא צו בטיחות מיוחד שיאסור כל פעילות באתר הבנייה למשך חמישה ימי עבודה, ובמהלכם יחויב המחזיק במקום העבודה לנקוט אמצעים שונים לצורך הרחקת הסכנה. תאונות עבודה בענף הבנייה הן מכה שיש להילחם בה בכל האמצעים, לצד פעילות של הסברה וחשיפה לשיטות עבודה בטוחות. בהחלט יש גם צורך באכיפה מרתיעה ואפקטיבית. אין ספק שהמנגנון שמוצע בהצעה, שפירושו הפסד כספי משמעותי שכרוך בהשבתה של אתר למשך חמישה ימי עבודה, יש בו כדי ליצור הרתעה כלכלית ולהמריץ מעסיקים להקפיד על הוראות הבטיחות ולוודא, כמובן, שהעובדים שלהם מצייתים להוראות האלה. סגירה של אתר לאחר תאונה מספקת גם הזדמנות לתקן את ליקויי הבטיחות ולבצע פעולות הסברה שימנעו אסון נוסף. הצעת החוק אכן באה לאזן בין החובה לשמור על חיי אדם לבין הרצון להאיץ הליכי בנייה. יחד עם זאת, צריך גם לומר, יש כאן גם היבטים מורכבים שצריך להביא בחשבון. ברור לגמרי שכאשר סוגרים אתר בנייה לחמישה ימים הנזק הוא כמובן לא רק לקבלן או למי שאחראי לאתר, אלא הוא גם לכל העובדים שמוצאים את עצמם פתאום שבוע בלי פרנסה, במיוחד בענף שבו הרבה מאוד מהעבודה מבוסס על שכר יומי ולא על שכר חודשי גלובלי. לכן יש בהחלט צורך לבחון גם את ההיבט הזה וגם היבטים אחרים במסגרת המשך הליכי החקיקה, על מנת להגיע לתוצאה באמת מאוזנת ונכונה. על כן, בתיאום עם המציע, הממשלה תומכת בהצעת החוק, בכפוף לכך שקידומו ייעשה בהסכמה עם משרדי הכלכלה, ביטחון הפנים והמשפטים, ותוך תיאום עם משרד האוצר. אני מבין, חבר הכנסת אלאלוף, שהדבר מקובל עליך, ולפיכך הממשלה מבקשת מהכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. רבותי, אז אנחנו נעבור כעת להצבעה. רק להזכיר – לחברת הכנסת, השרה גמליאל, ההצבעה ידנית. אני מבקשת להצביע. מי בעד? מי נגד? הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון). נא להצביע בעד או נגד. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 55 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון – צווים לסגירת אתר הבנייה), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות התקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 55, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון – צווים לסגירת אתר הבנייה), התשע"ו–2016, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה. גילה גמליאל תמכה גם בהצעת החוק, לכן, לפרוטוקול, 56 בעד. רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. אגב, אני לא רואה את חבר הכנסת יצחק וקנין, שצריך להציג את הצעת החוק. גברתי – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> וקנין לא נמצא. אין אף אחד מש"ס. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מישהו אחר יכול להציג אותה? אז אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – העלאת קצבת זיקנה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/274/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אין לנו מי שיציג את הצעת החוק הזאת, לכן אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – העלאת קצבת זיקנה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי כנסת. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. לרשותך עשר דקות להציג לנו את הצעת החוק שלך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נוסח החוק, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, עד עשר דקות לרשותך. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת הצעת חוק בעלת חשיבות היסטורית שבאה להתמודד עם אחת השאלות החברתיות הקשות והכואבות ביותר בחברה שלנו, ואני מדבר על עוני ועל מצוקה של קשישים בישראל. הצעת החוק שלי ושל חברי מבקשת להעלות את קצבת הזיקנה, כדי שאנשים, גם בגיל מבוגר, יוכלו לחיות בכבוד. עמיתי חברי הכנסת, רבע מהזקנים בישראל, אנשים מעל גיל הפנסיה, נמצאים בעוני מחפיר. זה המצב. חלק גדול מהגמלאים בישראל – יודע את זה היטב שר הרווחה, השר כץ, שעסק רבות בסוגיית הפנסיה, וזו הזדמנות להביע הערכה לך על העבודה רבת-השנים שלך בענייני הפנסיה – אבל חלק גדול מאוד מהגמלאים בישראל, אין להם הסדר פנסיוני. אין להם הסדר פנסיוני. לפי הנתונים של הסקר החברתי של הלמ"ס מ-2012, ל-62% מהגמלאים בישראל אין הסדר פנסיוני, והמשמעות היא שעבור קשישים רבים קצבת הזיקנה בתוספת השלמת ההכנסה של המוסד לביטוח לאומי מהווה את מקור ההכנסה העיקרי, לפעמים הבלעדי. אנחנו מדברים, עמיתי חברי הכנסת, על סכומים מגוחכים. אם זה לא היה כל כך עצוב זה היה מזעזע ומקומם. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על סדר גודל של 1,600 שקל קצבת זיקנה לקשיש בישראל – מזה אפשר להתפרנס? מזה אפשר לממן חשמל? מים? דירה? אוכל? מזה אפשר לתת מתנה לנכד מדי פעם? איך אנחנו מצפים שמישהו יחיה מקצבה של 1,600 שקל לחודש? קצבת הזיקנה בישראל נמוכה מאוד, גם ביחס ליוקר המחיה הגבוה בארץ וגם ביחס למקובל במדינות ה-OECD. והתוצאה היא, בשורה התחתונה, שלפי דוח העוני השנתי של המוסד לביטוח לאומי, דוח שפורסם לפני כחצי שנה, שיעור העוני בקרב הקשישים בישראל עומד על כרבע – רבע מהקשישים בישראל, לפי נתונים רשמיים, נמצאים בעוני. מה המשמעות של עוני בקרב קשישים? לפי סקר של הקרן לידידות שנעשה השנה באמצעות מכון "גיאוקרטוגרפיה", אחד מתוך שלושה קשישים בישראל נאלץ לוותר על צרכים חיוניים, כמו מזון, תרופות, חימום הבית בחורף; אחד מכל שבעה קשישים מוותר על רכישת מזון; עשירית מהקשישים בישראל מוותרים על טיפול רפואי או על רכישת תרופות עקב אילוצים כלכליים. אדוני השר, בתחילת השנה המוסד לביטוח לאומי הגדיל את קצבת הבטחת ההכנסה שמשולמת בערך ל-200,000 קשישים – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> 265,000. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – בשיעור צנוע של בין 150 ל-400 שקלים בחודש. אני כמובן מברך על כל העלאה, אבל הנתונים שנמצאים בידי, נתוני סקרים שנעשו ושבדקו את המצב בקרב הקשישים, אומרים שההגדלה לא שיפרה את מצבם הכללי באופן משמעותי. עמיתי חברי הכנסת, אדוני השר, גם במוסד לביטוח לאומי מבינים שאת המציאות הקשה הזו חייבים לשנות. אני רוצה לצטט את דבריו של מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי שלמה מור-יוסף בריאיון ל"דה-מרקר" בחודש יולי. הוא אמר שאת קצבאות הזיקנה חייבים להעלות. הוא אמר, אני מצטט: יש בעיה קשה בכל הקשור להתמודדות עם העוני בזיקנה; הממשלה מתעלמת מכך שהפנסיות הצוברות הולכות ליצור זקנים עניים. אתה, אדוני השר, כמי שמלווה מקרוב את נושא הפנסיה, יודע שזה המצב, ולכן, אומר מנכ"ל הביטוח הלאומי, חייבים לחזור ולעזור יותר לפנסיה. וכאן אני רוצה לצטט בהדגשה את דברי מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי: גם לקצבאות הזיקנה צריך להוסיף לפחות 1,000 שקלים בחודש. לפחות 1,000 שקלים בחודש, אומר מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו יכולים להביא כאן סיפורים של קשישים שהגיעו אלי, והגיעו אלי סיפורים רבים על קשישים שמתקשים בתנועה, מרותקים לבית, על קשישים שסובלים ממחלות, על קשישים סיעודיים, קשישים שנעזרים במטפלים סיעודיים למשך כמה שעות בכל בוקר. וכל אותם אנשים מספרים על מצוקה כלכלית קיצונית – על כך שאין להם כסף לממן את הדברים הבסיסיים ביותר: אוכל, תרופות, שכר דירה, חשמל, מים. אנחנו מדברים גם על אנשים שכל ימי חייהם היו עצמאיים, פרנסו את עצמם. למשל, יש פה סיפור על זוג שמתגורר במרכז הארץ, היו בעלי אטליז, חסכו במהלך חייהם שקל לשקל, אבל לא היו להם תוכניות פנסיוניות מסודרות. והיום, אחרי הרבה שנים, כשהם כבר בני 90, הם חיים רק מקצבת הזיקנה הפעוטה וממעט מה שנותר להם מהחסכונות שלהם ומהריבית על החסכונות שלהם. זוהי תעודת עניות לחברה שלנו, שכך נראה מצבם של הקשישים בישראל. אני רוצה, עמיתי חברי הכנסת, לומר לכם, יש סוגים שונים של קצבאות, אבל המחקרים מראים, אדוני השר, שהקצבה הראשונה שאין אתה שום נזקים כלכליים לשוק העבודה, שלא גורמת לאנשים לצאת משוק העבודה ולהתפרנס בדרך אחרת, שאין לה שום תוצאות לוואי שליליות מכל סוג; הקצבה היחידה שמוסכמת על כל הכלכלנים, שהיא נכונה, צודקת וראויה וצריך להעלות אותה – זו קצבת הזיקנה. וקצבת הזיקנה, עמיתי חברי הכנסת, צריכה להיות קצבה אוניברסלית, זה צריך להיות חלק מרשת הביטחון החברתית שהמוסד לביטוח לאומי נותן כדי שאנשים בגיל מבוגר לא יחיו בעוני ובמצוקה. עכשיו, אדוני השר, אני יודע שאתה תבוא, תעלה לדוכן ותגיד שאנחנו מדברים על הרבה כסף. ואני רוצה לומר לך שאכן מדובר בלא-מעט כסף. אני לא מתווכח עם הנתונים, מדובר בהרבה כסף. אבל את הכסף הזה צריך לתת. זו חובה שלנו כמדינה וכחברה לתת את הכסף הזה לקשישים. אבל גם אם, אדוני השר, אתה תרצה להגיד שאין לך היום הכסף הזה ולמוסד לביטוח לאומי אין הכסף הזה, אני מציע לך לומר כאן מעל הדוכן שאתה מסכים שהצעת החוק תעבור בקריאה הטרומית, ושאנחנו אחר כך נתחיל דיאלוג אמיתי וכן בינינו יחד עם חברי הכנסת כדי לראות מה ניתן לעשות. אני לא מאלה שאומרים שהדרך לשינוי הגדול חייבת להגיע בקפיצה אחת. אני מוכן את הדרך הארוכה לשינוי לעשות גם בצעדים, אבל בוא לפחות נצא לדרך. בוא נצא לדרך. תעבירו את הצעת החוק הזו היום בקריאה הטרומית ותתחילו אתנו דיאלוג, דיאלוג אמיתי, דיאלוג רציני. תראו את חוות הדעת המקצועיות של המוסד לביטוח לאומי שאומרות שאנחנו צודקים, שצריך להעלות את קצבת הזיקנה, שחייבים להעלות את קצבת הזיקנה. בואו נעשה את השינוי הזה, בואו נעשה צדק עם הקשישים בישראל. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. ישיב על הצעת החוק שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה, אדוני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, איפה דב חנין? <היו"ר טלי פלוסקוב:> הנה, הוא שם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הנה, לא מעניין אותו. אה, מעניינות אותך התשובות? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כמה חשוב, כמה חשוב שמגיע יום רביעי בשבוע וסוף כל סוף באים חברי כנסת, חלקם חרוצים מאוד, ענייניים מאוד, ובאים ואומרים: ואללה, תראו אתם בממשלה, אתם השרים לא עושים כלום, טוב שאנחנו באים ומציעים לכם דרך לעשות. אז דב חנין יקירי, במדינת ישראל, לצערי, לצערי, חיים – לצערי לא שהם חיים, אלא מתפרנסים 265,000 אנשים מבוגרים וחיים מקצבת הבטחת הכנסה. אתה בא וזורק פה הצעה – אתה מקשיב לי? – שסוגרת את הביטוח הלאומי. בעוד שנה לאף אחד לא יהיה ביטוח לאומי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> זה לא מה שהביטוח הלאומי אומר. הם אומרים שאתה יכול. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גם אני אומר שצריך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אומר המנכ"ל ב-1,000 שקל – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גם אני אומר שצריך. עלות ההצעה הזאת, כמו שעשיתי אתך בחשבון גס, היא 20 מיליארד. 20 מיליארד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לפחות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לפחות. לפחות. לפחות 20 מיליארד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תראה, יש 800,000 זקנים והוא מבקש 1,500 שקל לחודש – זה 1.2 מיליארד לחודש; כפול 12 – זה 20 מיליארד, רק הסעיף הראשון. עכשיו, האם הביטוח הלאומי יודע לעמוד ב-20 מיליארד? לא יודע. אם אנחנו רוצים לקחת ולסגור אותו, זה בסדר. גם בביטוח הלאומי הכסף שנכנס הוא מוגבל, התקבולים שהוא מקבל – הוא מקבל. יושב פה חבר כנסת רציני ומעלה הצעת חוק לא רצינית, שהוא יודע שלא יכולה להיות. אז בא דב חנין חברי ואמר: תנו להם. גם אני רוצה לתת לזקנים. רוצה. אז גם כשאתה מבקש – אימא שלי, עליה השלום, אמרה, דב: מה שיותר מדי – לא טוב, למה זה הופך את זה ללא רציני. כשאתה שם פה הצעת חוק של 20 מיליארד – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, כבוד השר, דקה בבקשה. חברי הכנסת והצוותים – חברי הכנסת והצוותים של הסיעות, אני מבקשת שקט באולם. אני מבקשת מהסדרנים לעבור באולם ולהרגיע את כולם. יש רעש מאוד חזק באולם. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אפילו לא שומעים את מה שאומרים מכאן, רבותי. חבר הכנסת דוד אמסלם, אני מבקשת לשבת. משיב כאן שר, קצת כבוד, בבקשה, לשר. חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש הקואליציה, אני מבקשת שקט, קצת שקט. תודה רבה. כן, כבוד השר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אוקיי, איפה דב חנין? איננו, הלך? אה, הוא שם. זאת אומרת, מישהו בא, מניח הצעת חוק, 20 מיליארד, ואני מסתכל על ההוצאות של הביטוח הלאומי ואני מסתכל על התקבולים של הביטוח הלאומי, ונשאלת השאלה אם אנחנו רוצים שיהיה ביטוח לאומי. זאת השאלה הקרדינלית עכשיו. לא שומע את עצמי, תשמרי עלי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נכון. עוד קצת להוריד את הקול, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כמה אתה מוכן להעלות? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני מוכן להעלות את קצבת הנכים למינימום שכר מינימום. את קצבת הנכים אני מוכן להעלות לשכר מינימום, זה רק 8 מיליארד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה 20 מיליארד. אתה יודע כמה אספות עניתי על זה: איך אתה, שר הרווחה, מתנגד להעלאת קצבת הנכים? אמרתי: אני אוהב את אילן גילאון – שתהיה לו הזדמנות בחצי השנה הקרובה להעלות את זה עוד פעם. אני מבקש מחברי הכנסת להסיר את ההצעה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת מכולם לחזור למקומות. אנחנו נצביע על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – העלאת קצבת זיקנה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת דב חנין. מי בעד? מי בעד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 45 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – העלאת קצבת זיקנה), התשע"ה–2015, נתקבלה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע, רגע, הכרזתי לפני ההצבעה שלשרה גמליאל לא פועל לוח ההצבעות, והיא הצביעה נגד, ולכן התוצאה הסופית היא 45 בעד ו-46 נגד, אין נמנעים. ובכן, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – העלאת קצבת זיקנה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת, אינה עוברת. <הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מימון מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2773/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מימון מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים), התשע"ו–2016. רבותי, אי-אפשר לנהל את הישיבה בצורה כזאת. לימור, עליזה, אני מבקשת, יש שם רעש, להוציא את כולם החוצה. כל הצוותים, נא לצאת החוצה, אני מבקשת לצאת החוצה. הצעת חוק של חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא וקבוצת חברי הכנסת. אתה כבר במקום, יפה. יש לך עד עשר דקות להצעת החוק שלך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, את אמרת להוציא – אז שיוציאו. שיהיה פה שקט פעם אחת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יוציאו, אני כבר רואה סדרנים נמצאים שם. תן בבקשה לסדרנים לעשות את העבודה שלהם, תודה רבה לך, סגן יושב-ראש הכנסת יואל חסון. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, מדינת ישראל מתפארת בחוק חינוך חובה חינם. זה אחד החוקים החשובים ביותר וזה מראה קידמה, מראה מתן כבוד לחינוך, וגם, אם הוא חינם, אז המדינה מממנת אותו. זה בראש ובראשונה. דבר שני – סליחה, גברתי היושבת-ראש, מפריעים לי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת מהסדרנים – ביקשתי להוציא את העוזרים החוצה. אני מבקשת לצאת החוצה. גם בצד השני. כל מי שמדבר יוצא החוצה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> הדבר השני – שכל התלמידים במדינה, האזרחים, צריכים לקבל תנאים שווים כדי לקבל חינוך טוב, כי כולם, אחרי שהם מסיימים את בתי-הספר, הם יוצאים לקהילה, לאוכלוסייה, וחשוב מאוד שהם יקבלו אותם תנאים, שיקבלו תנאים טובים שמאפשרים להם ללמוד ולהתקדם ולא להחסיר דברים חשובים שהמדינה – או משרד החינוך חשב שהם נחוצים והם ראויים ללמידה. מהצד הזה מפריעים לי מאוד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת דוד ביטן, חבר הכנסת דוד ביטן, חבר הכנסת דוד ביטן – תעזור לנו בבקשה לעשות סדר בצד הזה של האולם. תודה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בכניסתו למשרד החינוך שר החינוך הכריז: כל התלמידים הם בני, הם שווים, אני לא מפריד בין האחד לשני. יש משהו בביצוע של החוק, או באי-הבהרת החוק של החינוך, במיוחד במימון בתי-הספר המוכרים הבלתי-רשמיים, ואת זה החוק שלי בא לתקן. מוכר בלתי רשמי, היום, לפי החוק, מקבל 75% ממה שמקבל החינוך הממלכתי הפורמלי. אבל ה-75% הם לא מכל התוכניות שמשרד החינוך מאשר או מממן, ואז, לפי החישוב, התקציב הזה נשחק לכ-45%, וזה גורם לגירעונות בבתי-הספר האלה וזה גם גורם לירידה ברמת החינוך. כדי לסגור את הפער הזה, בתי-הספר המוכש"רים, מה שנקרא, גובים כסף וגובים שכר לימוד מההורים. שכר הלימוד הזה, יש לו תקרה מסוימת שאי-אפשר לעבור אותה, כי הרי ההורים יש להם גם העלויות שלהם – ואנחנו מדברים על אוכלוסייה רגילה, אנחנו לא מדברים על האליטה; בתי-הספר האלה הם לא רק של האליטה, הם לא בתי-ספר פרטיים, הם מנוהלים ברובם על-ידי עמותות. העמותות האלה הן לא למטרות רווח. לכן שכר הלימוד הזה, אסור שיעבור תקרה מסוימת, והוא לא עובר אותה. ואז התוצאה היא חוסר במה שהתלמידים יכולים לקבל. אבל החוק, אין חוק שבאים ואין מאחוריו הסברים שאמורים להיות משכנעים. גברתי, לא יכול להיות, לא יכול להיות, ממש לא יכול להיות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת מהסדרנים לעבור באולם, וכל מי שמדבר – לבקש לצאת. אלא אם כן אני אתחיל להוציא את האנשים מהאולם. מה קורה היום, רבותי, התגעגעתם? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ההסבר מאחורי החוק, שנותנים 75%, מממנים 75% לבתי-הספר המוכש"רים – היו שתי סיבות מרכזיות: 1. לימודי ליבה; 2. שהם סלקטיביים או לא-סלקטיביים. כבוד שר החינוך, בישיבת פגרה בשנה שעברה, ב-21 בספטמבר, הכריז מעל הדוכן – זה לא היה באולם הזה, היה באודיטוריום – הכריז שאלה הן הסיבות. אז אני שואל, איפה שהסיבות האלה לא קיימות, איפה שמלמדים ליבה, איפה שהם אינם סלקטיביים – למה שלא יקבלו תקציב מלא? זה דבר אחד. 2. פרויקטים של משרד החינוך שאינם ממומנים, יש פרויקטים שהם פרויקטי דגל, מה שנקרא, במשרד החינוך – "אופק חדש". התלמידים שם נהנים מיותר שעות ומקבלים שעות לימוד פרטניות ופרונטליות וסביבת עבודה נוחה ויעילה – זו ההגדרה ב"אופק חדש". אבל לפרויקט הזה יש עלויות כספיות, אז הוא לא נכנס לבתי-ספר המוכש"רים; הוא לא נכנס לשם כי הם לא יכולים לממן אותו, אז למה לא יממן אותו משרד החינוך? ואם ייסגרו בתי-הספר האלה, הרי אותם תלמידים ילכו לממלכתי. אז אתה לא מביא הוצאה מיותרת, אתה מביא את אותה הוצאה, כי אלה אותם תלמידים, והם, התלמידים, אזרחים של המדינה, הם צריכים לקבל את זה. יש עוד תוכנית, תוכנית העשרה. התלמידים נהנים מתוכניות העשרה מגוונות ללא תמורה כדוגמת תוכניות "קרן קרב". זה קיים במוכש"ר, אבל לא מתוקצב על-ידי משרד החינוך ולכן התקצוב הוא על חשבון ההורים. יש עוד תוכנית, של מזון. התלמידים נהנים מארוחה חמה בעלות מזערית של כ-500 שקל, לשנה. התלמידים במוכש"ר לא נהנים. הרי הם תלמידים, הם הבנים שלנו, הם צריכים גם לקבל את זה. לכן הפרויקטים האלה צריכים להיות ממומנים. המוכש"רים האלה נותנים פתרונות גם איפה שהמדינה גם לא נתנה. הם אלה שמקימים את המבנים, הם חוסכים בעלויות של המדינה. אבל לפחות בעלויות התפעול הם צריכים לקבל אותו דבר, אותו תקציב, של הממלכתי. רובם ככולם של המפעילים של בתי-הספר האלה הם עמותות שלא למטרות רווח. אנשים לא עושים הון, הם לא מרוויחים. הכסף שהמדינה תממן שם לא ייכנס לכיסים של אף אחד, הוא ייכנס כדי שהילדים שלנו יקבלו חינוך. כבוד השר, המחסור במימון מצמצם את האפשרויות של הפעילות של בתי-הספר האלה: אין להם אפשרות לתת העשרה כמו שצריך, אין להם אפשרות לפתח תוכניות אחרות, ואז אנחנו נתחיל לראות את הפער בין התלמידים. אני לא מדבר על כמה בתי-ספר, או אחוז מסוים של בתי-ספר שהם באמת סלקטיביים והם בוחרים ומגיעים אליהם התלמידים הכי טובים, והם מתקבלים לאוניברסיטאות, והם אקדמאים, והם מתקדמים, והם מקבלים מקום של כבוד מכולם; אני מדבר על כלל בתי-הספר. לכן, ההצעה שלי באה להגיד ככה: כל פרויקט שמוכר על-ידי משרד החינוך בבתי-הספר הממלכתיים, יוכר גם באותם בתי-ספר, ושיקבלו את ה-75% גם לפרויקט הזה. אין סיבה ש"אופק חדש" לא ייכנס לבתי-הספר המוכש"רים. אם הוא יקבל את המימון, בטוח הוא ייכנס, אם לא, אז הוא לא יוכל להיכנס, הוא ועוד הרבה פרויקטים אחרים. לכן ה-75% צריכים להיות על כל הפרויקטים שמאושרים על-ידי משרד החינוך, ולא רק על הבסיס. אני מזכיר עוד פעם, התלמידים הם הבנים של כולנו. בית-ספר שמלמד את נושאי הליבה ואינו סלקטיבי, הפך להיות בית-ספר כמו כל בית-ספר ממלכתי, ואין סיבה להפלות אותו, אפילו אין סיבה להעביר לו רק 75%. צריך להעביר לו את ה-100% במלואם, כי בית-ספר כזה בא כתחליף, במקום שהמדינה לא נתנה בית-ספר, לא בנתה בית-ספר, לא הכינה בית-ספר, לא הקימה בית-ספר. אז אם הוא עמד בכל התנאים, ויש עליו הפיקוח של משרד החינוך, הוא עושה אותן בגרויות, הוא עושה אותם מקצועות, אותה תוכנית לימודים – אז מה הסיבה להפלות אותו? לכן אני מבקש ששר החינוך יאשר – יעלה על הדוכן. אני הבנתי שוועדת שרים לענייני חקיקה לא תמכה, אבל אני אומר: יש סיבה, זה לא תלמיד שלי ולא שלך, אלה תלמידים, הבנים של כולנו, והם צריכים לקבל מלוא הזכויות ולהיות שווים. לכן אני מבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק הזו. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. לפני שסגן שר החינוך ישיב לנו, אני רוצה לברך את הסטודנטים מבר-אילן, בתוכנית "נחשונים להוראה", שיזמה חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו – חיילים וחיילים משוחררים אשר בתום לימודיהם יהפכו להיות מורים, מנהיגים ומחנכים בישראל. אני מאחלת לכם הצלחה בלימודים ויישר כוח בדרככם. תודה רבה. עכשיו אני מזמינה את סגן שר החינוך מאיר פרוש להשיב על הצעת חוק של חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא הציג פה את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מימון מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים) בשם קבוצת חברי כנסת שרובם מהרשימה המשותפת, וגם מהמחנה הציוני ומש"ס, שעיקרה הוא כלהלן: בסעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי מבקשים המציעים שיהיה כתוב: בחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג–1953, בסעיף 11, האמור בו יסומן (א) ואחריו יבוא (ב) וייאמר בו כך: "קבע השר תקנות, סדרים ותנאים לפי סעיף קטן (א), ייקבע בין השאר לעניין מוסדות חינוך לא רשמיים שהוכרו לפי אותו סעיף קטן, כי המדינה תשתתף במימון עלות תוכנית לימודים הנלמדת בהם באותו שיעור שבו היא משתתפת במימון אותה תוכנית במוסדות חינוך רשמיים, ובלבד שהם מקיימים תנאים אלה: 1. תוכנית הלימודים נלמדת בהם באותו היקף של שעות לימוד שבו היא נלמדת במוסדות חינוך רשמיים; 2. הם אינם מסרבים לרשום תלמיד המבקש להירשם אליהם, למעט אם מספר הנרשמים עולה על מספר מקומות הקליטה באותו מוסד חינוך". וכן סעיף קטן (ג) שיהיה כתוב בו: "לעניין סעיף קטן (ב), 'תוכנית לימודים' – לרבות תוכנית 'אופק חדש', שנקבעה בהסכם הקיבוצי בין מדינת ישראל לבין הסתדרות המורים ביום כ"ח בכסלו תשס"ט, 25 בדצמבר 2008, לרבות תיקוניו והתוספות שנוספו לו מזמן לזמן, וכן תוכניות מיוחדות". הצעת החוק הזו, שהציג חבר הכנסת חאג' יחיא ואת עיקריה מסרתי כעת, נדונה בישיבת ועדת השרים לענייני חקיקה ב-5 ביוני 2016, דהיינו השבוע, והחלטת ועדת השרים הייתה להתנגד להצעת חוק זו. הצעת חוק זו מדברת ומבקשת בעצם לתקן את חוק חינוך ממלכתי ולקבוע כי מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים אשר מממנים את תוכנית הלימודים בהיקף השעות הנלמד במוסדות חינוך רשמיים ואינם מסרבים לרשום תלמיד המבקש ללמוד בהם אלא מטעמים של מקום, יתוקצבו בשיעור זהה לזה של מוסדות חינוך רשמיים. משרד החינוך, כמדיניות, פועל לחיזוק וקידום החינוך הציבורי, החינוך הרשמי – דבר שאינו עולה בקנה אחד עם עקרונותיה של הצעת חוק זו. תקצובם המלא של מוסדות החינוך הרשמיים, לעומת התקציב החלקי שניתן למוסדות המוכרים שאינם רשמיים, משמר את עדיפותו של החינוך הרשמי, ובשורה של פסקי-דין בעניין זה קבע בית-המשפט כי העדפתו של החינוך הרשמי מותרת ולגיטימית ואף מחויבת בשל מעמדו החוקי. אני מבקש לציין שחוק הפיקוח על בתי-הספר, התשכ"ט–1969, קובע כי אפליה אסורה גם במוסדות המוכרים שאינם רשמיים, ומוסדות שבהם מתקיימת אפליה השר רשאי להורות על סגירתם. לאור האמור, מוצע להצטרף לעמדת הממשלה ולהתנגד להצעת החוק. אני מבקש, אבל, לומר לחבר הכנסת המציע ולאלה שהצטרפו אליו: אני מכיר כמה מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים לא במגזר הלא-יהודי אלא דווקא במגזר היהודי, ואני מתייחס למוסדות החרדיים. בחינוך המוכר שאינו רשמי, המדינה אמורה להשתתף בכ-75% מעלות תלמיד. בציבור החרדי יש גם מוסדות פטור, ששם באופן רשמי העלות, ההשתתפות, אמורה להיות כ-55%. אבל בשונה – בציבור החרדי, כאשר יש מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים או פטור, הם עושים את זה מכיוון שהם מבקשים להיות מובדלים, הם מבקשים להיות גם עצמאיים במידה מסוימת, וזו האמונה שלהם. הם לא מבקשים כסף כמו כל תלמיד, מכיוון שהם אומרים: אנחנו לומדים שונה, ההתנהלות שלנו היא שונה, והם לא מבקשים תמורת זה כסף. הצעת החוק הזו מבקשת לומר כך: אף שבאותם מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים ילמדו כמו במוסדות החינוך הרשמיים, עדיין העצמאות לחינוך תישאר בידי המוסדות, בידי אותן בעלויות. והדבר הזה, מבחינת המשרד, לא עובד או פועל לפי המדיניות של המשרד. נכון ציין חבר הכנסת חאג' יחיא לגבי שאלת שכר הלימוד, שהיא מוגבלת, ואפשר גם להסכים עם כך שהיא מוגבלת, מכיוון שאם חלילה לא, יש הרבה הרבה מן ההורים שלא יוכלו להשתתף ולא יוכלו גם לשאת בנטל הזה. אבל מצד שני, ואני אומר את זה גם בדיונים פנימיים, אין הצדקה להגביל, מכיוון שאנחנו גם יודעים שאותם מוסדות לפעמים נמצאים במבנים שלא נבנו על-ידי המדינה ועולה כסף לשכור אותם, ההוצאות הן רבות. אבל על כך יש דיונים. אני חייב לומר שהמשרד, אף שיש מדיניות, משתדל גם לעשות התאמות. אני בהחלט יכול לומר שאין מדיניות מקובעת: כך היה לפני שנה, שנתיים, שלוש שנים; כך זה נשאר ולא יכול להיות אחרת. אבל, כמובן, עושים את זה במסגרת הנתונים ובמסגרת היכולות, וכך גם אני מסביר את תשובת המשרד. אני מוסיף עוד נתון, ואני אומר שאף שזו התשובה של המשרד, במשרד יש דיונים בנושאים האלה ויש התייחסויות. אני אתן, למשל, דוגמה על מספר התלמידים במגזר החרדי לעומת המגזר הכללי. מספר התלמידים במגזר החרדי – אני אציין עוד מעט גם את מספר התלמידים במגזר הלא-יהודי – אבל מספר התלמידים במגזר החרדי הוא למעלה מ-400,000, כאשר זה כולל את גני-הילדים והיסודיים, כשבאופן כללי האחוז שלו, השיעור, באוכלוסיית התלמידים הוא 19%. אני מציין את זה כי במשרד יודעים להצביע שאם באופן כללי מספר התלמידים החרדים הוא כ-19% מכלל מספר התלמידים, וזה משקלל גם את גני-הילדים והיסודי, כשאנחנו מפלחים את גילאי גני-הילדים בלבד אנחנו מוצאים את המגזר החרדי עם 23% מכלל אוכלוסיית הילדים בגני-הילדים, כלל האוכלוסייה. למה אני אומר לכם? זה נתון שהמשרד מכיר, המשרד מאיים בדברים האלה, כי גם אם, נניח, יש מדיניות של המשרד כפי שהקראתי אותה קודם, ברור שיש דברים שהם משתנים; ברור שיש דברים שיצטרכו לתת עליהם תשובות; ברור שיש דברים שגם חייבים להשתנות. אם, נניח, יותר ויותר אחוזים מכלל אוכלוסיית התלמידים ילמדו בדרך שלא מותאמת למדיניות המוצהרת של המשרד, ודאי שמהשרד ירצה לתת פתרונות. הוא לא ירצה להישאר עם אותה גישה כאשר אין פתרון ותשובה לאחוזים ניכרים מכלל אוכלוסיית התלמידים. וכאשר אני אומר שבכלל אוכלוסיית התלמידים המגזר החרדי הוא 19%, והלא-יהודי הוא 25%, ובמסגרת הלא-יהודי יש חלקים נרחבים שהם גם לא לומדים במוסדות חינוך רשמיים, אז המדינה נמצאת עם יותר ויותר תלמידים שהם לא מותאמים למערכת החינוך הרשמית. אבל בזה המשרד כמובן שוקל ובודק את עצמו, וחושב מה הם הדברים שהוא יכול בכל זאת לתת להם פתרונות. והפתרונות האלה, אמרתי קודם בהקשר של שאילתה אחרת, לא תמיד אפשר לומר שכל מה שהמשרד חושב או היה רוצה, הוא יכול באמת לממש. אמרתי את זה קודם כאשר נשאלתי, במסגרת שאילתה דחופה של חבר הכנסת שי לגבי החינוך המיוחד, אם אני מרוצה ממה שקורה במשרד, מהפתרונות שנותנים בימי החופש של תלמידי החינוך המיוחד. אמרתי, אני כיהודי, על כל דבר ששואלים אותי אני לא יכול לומר שאני מרוצה. איך אדם יכול לומר שהוא מרוצה? הוא תמיד שואף למאה אחוז, אדם שואף לגדלות, אדם שואף לעשות את המקסימום. אז לומר שהמשרד מרוצה מהשירותים שהוא נותן במאה אחוז – ממש לא. זה לא אומר, אבל – אמרתי את זה קודם ואני אומר את זה עכשיו, כשנמצאים יותר חברי כנסת – המשרד בהחלט נותן פתרונות משמעותיים. הייתי אומר, עד כדי אפילו 80% ממה שנדרש לתת לחינוך המיוחד. אבל עדיין אנחנו יודעים שהתקציב הוא הגורם שאתו אפשר להיטיב או להוסיף, ובמידה מסוימת, אם יש צורך, גם להשוות. אז אלה הם דברים שנמצאים בבדיקה, והמשרד עושה את זה, ואמרתי שאין מדיניות מקובעת, אין דברים שהם קבועים, אין דברים שהם נשארים – כך לעשות. תמיד יש חשיבה, תמיד יש רצון, תמיד יש שינויים. השינויים האלה לא מתבצעים בהינף יד. צריך לעשות את הדברים האלה כאשר יש לזה גיבוי תקציבי, צריך לעשות את זה כאשר קיימת אפשרות. לא תמיד יש אפשרות לעשות את זה. ודאי שהמשרד היה מאוד שמח לו היה מקבל תשובה בדיוני התקציב, ועכשיו אלה הימים והשבועות שבהם מתחילים לגבש תקציב לשנים 2017–2018. ודאי שהמשרד יציג את כל מה שהוא חושב שצריך לעשות בתקופה כזו. ולכן, אני אומר שוב: התקציב הוא גורם משמעותי לכל שינוי של כל מציע, ובוודאי בהצעת החוק הזו ובנושאים הקודמים שדיברת עליהם – החינוך המיוחד. התקציב הוא דבר משמעותי שאתו אפשר לשנות ולהיטיב או גם להשוות אם צריך. אבל הנתונים האלה, ואני חוזר ואומר: למשל, במגזר החרדי, מכלל אוכלוסיית התלמידים הציבור החרדי, האוכלוסייה החרדית היא 19%, ובגני-ילדים היא 23%. או המגזר הלא-יהודי, אם מכלל אוכלוסיית התלמידים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, כבוד סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – הוא 25%, אז בגני-הילדים – פחות. אז כרגע המדיניות של המשרד היא כזו, ובוודאי היא פועלת בהתאמות, לא במדיניות מקובעת – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> סגן השר – – – מה אתה עושה? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – ואני מקווה מאוד שחברי הכנסת ידחו את הצעת החוק הזו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר החינוך מאיר פרוש. רבותי, אם כן, אנחנו נעבור – חבר הכנסת חאג' יחיא רוצה לחזור לשכנע. בבקשה, עד שלוש דקות יש לך לשכנע ואז אנחנו נעבור להצבעה, רבותי. שלוש דקות – בבקשה, אדוני. רבותי, אנחנו מבקשים קצת שקט באולם, קצת שקט באולם. הרבה חברי כנסת נמצאים כאן. תקשיבו קצת לנו. מבקשים שקט. חבר הכנסת מיקי זוהר. חבר הכנסת גפני. בבקשה, גפני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו באה להגיד: אנחנו לא רוצים עוד שביתות בתחילת שנת הלימודים כמו שהיה בבתי-הספר הכנסייתיים, כששר האוצר הבטיח 50 מיליון והם לא קיבלו עד היום, ואנחנו לא יודעים אם שנת הלימודים שם תיפתח או לא. גם במקומות אחרים. הצעת החוק באה להגיד: אני רוצה שוויון, אני רוצה להשאיר את ה-75%, אבל בכל הפרויקטים שמשרד החינוך מאשר. מי שלא מלמד ליבה, שיישאר איפה שהוא. מי שסלקטיבי, שיישאר איפה שהוא. לא יקבל תוספת מי שסלקטיבי. מי שלא מלמד ליבה, יישאר איפה שהוא נמצא. לכן, אני אומר, מן הצדק, וזה לכולם – זה גם ערבים, גם יהודים, לכולם. וזה לטובת העניין. אני מתפלא שיש עדיין חוק מפלה כזה במדינת ישראל. החוק הזה צריך להיות מתוקן. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. רבותי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. השרה גילה גמליאל מצביעה ידנית, העמדה שלה מושבתת. נא להצביע – מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מימון מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 42, נגד – 49, פלוס אחד נגד. חבר הכנסת חיים ילין, לאן אתה מבקש לצרף אותך? <חיים ילין (יש עתיד):> בעד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד. חיים ילין, להוסיף לפרוטוקול. הוא לא הספיק. התוצאה הרשמית היא 50 מתנגדים ו-42 בעד. לפרוטוקול, חיים ילין מצביע בעד. אם כן, הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מימון מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא וקבוצת חברי הכנסת, לא התקבלה. <הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון – ביטול שיקים בשל טעות של הבנק), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2945/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון – ביטול שיקים בשל טעות של הבנק), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת חיים ילין וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת חיים ילין; עד עשר דקות. רבותי, אני חוזרת על בקשתי לשמור על השקט באולם. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע, רגע, אדוני. רגע, אדוני. לא, אני לא ממשיכה. עליזה וכל הצוות, אני מבקשת שקט. שר השיכון, כבוד שר השיכון וחבר הכנסת אלי כהן, אנחנו מבקשים כבוד לחברי הכנסת שמציגים את החוק. בבקשה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, תודה, כנסת נכבדה, אני אפתח – השר חיים כץ, החוק הזה לא עולה שקל. שקל לא עולה, בסדר? אני כבר אומר לך כי אתה תמיד מדבר על כסף, אז אני כבר אומר. מה אומר החוק הזה? החוק הזה הוא אחד החוקים הסוציאליים, החברתיים ביותר שיש, שלא עולה שקל אחד. הוא בא ואומר דבר כזה: היום, במצב שנוצר לפי החקיקה, מי שחוזרים לו עשרה שיקים הוא בעצם לקוח מוגבל ורק אז הוא יכול לפנות לבית-המשפט כדי לגרוע חלק מהשיקים האלה עקב תקלה או עקב מצב ביטחוני או עקב זה שהוא ישב בבתי-חולים וטיפל בהורים שלו. אבל מה הבעיה? הבעיה, שבשיק החמישי כבר הבנק שולח התראה וכל חברות האשראי מאותו רגע יודעות שיש לקוח מוגבל וסוגרות אותו. החוק הזה בא ואומר שבשיק החמישי בלבד, במקום התראה או ברגע שיש התראה, הלקוח, הצרכן, יכול לפנות לבית-המשפט ולהגיד: הייתה תקלה, סעדתי את הורי בבית-חולים, או שהייתי ב"צוק איתן", והשיקים חזרו. זה בא לעשות סדר לאנשים שבאמת יש להם בעיה. זה בשום פנים ואופן לא בא לעשות סדר לאלה שרוצים לסחוט את המערכת. זה החוק. עכשיו אני רוצה לדבר קצת על פוליטיקה במדינת ישראל, ותקשיבו טוב, טוב-טוב, כולם, כי הבטן שלי מלאה. היום בבוקר בכירי הקואליציה פנו אלי כדי שאני אסכים ששלושה חברי כנסת מיש עתיד יתקזזו מול ראש הממשלה, מול שר החקלאות ומול אלקין, ואז החוק הזה, החוק הזה היה עובר בטרומית. זאת אומרת – שימו לב לשחיתות הפוליטית. מצד אחד, החוק הזה יכול לעבור אם חיים ילין יביא שלושה חברי כנסת מיש עתיד, ויתקפלו. מצד שני, הוא לא טוב כי חיים ילין הוא מהאופוזיציה ולא הסכים להתקזז. עכשיו אני אגיד לכם עוד משהו. לפני שמונה חודשים ביקשו ממני להוריד את החוק על עוטף-עזה, ואמרו לי: אל תעלה את המכשול, אל תעלה את הבעיות של עוטף-עזה, תבחר איזה חוק אתה רוצה להעביר. תקשיבו טוב, כולכם: אנחנו משרתים עם. אתם לא משרתים כיסאות. אני אומר לכם, החוק הזה הוא סוציאלי, של כל עם ישראל. הוא טוב בשביל קיזוזים; הוא רע בשביל להעביר אותו. אתם לא מתביישים? אני לא מצליח להבין את זה. אני מסתכל על חברי כנסת ישרים והוגנים; זה מה שעושים בכירי הקואליציה, ואתם מרימים יד כמו תוכים. את כל זה, את הפוליטיקה הזאת, צריך לשנות. בגלל זה העליתי את החוק. אני לא יודע אם הוא יעבור או לא, אבל אני אומר לכם, אני לא מוכן לשום שחיתות וסחיטה פוליטית בכנסת עצמה. אחרי זה כולכם אומרים על הסחיטה שיש מחוץ לכותלי הכנסת. אם אנחנו נותנים את הדוגמה הזאת, איך נראית המדינה שלנו? תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. תשיב לנו שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. <שרת המשפטים איילת שקד:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א–1981, מאפשר כיום ללקוח מוגבל לפנות לבית-המשפט בבקשה לבטל שיק מסוים מתוך עשרת השיקים שסורבו על-ידי הבנק מטעמים המפורטים בחוק. הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון – ביטול שיקים בשל טעות של הבנק), מבקשת להרחיב אפשרות זו ולקבוע כי גם בעל חשבון שקיבל התראה מהבנק לאחר שסורבו לו חמישה שיקים, ועוד לפני שהוגדר לקוח מוגבל, יוכל לפנות לבית-המשפט בבקשה זהה. הטעם להצעה הוא כי לפי חוק נתוני אשראי, התשס"ד–2004, על תאגיד בנקאי להעמיד לרשות בעל רישיון שירות נתוני אשראי מידע בדבר משלוח התראה בשל סירוב שיקים ללקוח. ומכאן כי למשלוח ההתראה עקב סירוב השיקים יש משמעות מבחינת נתוני האשראי הנאספים לגבי אותו לקוח. במרס 2016 עבר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית חוק נתוני אשראי, התשע"ו–2016 – ואני מודה שוב לאיתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה, שעשה עבודה מאוד יסודית ורצינית – ועתיד להיכנס לתוקף בספטמבר 2018. לפי החוק החדש, תאגיד בנקאי יעמיד לרשות מאגר המידע, מידע על כל שיק שסורב לצד מידע על כל שיק שכובד, ולכן לא תהיה כל משמעות למשלוח ההתראה או לפנייה לבית-המשפט לאחר סירוב לכבד חמישה שיקים, כאשר המידע לבנק ישראל זורם כבר החל מהשיק הראשון. לאור השינוי במצב המשפטי וכדי לבחון את המשמעות של הצעת החוק לאור השינוי ואת ההתאמות הנדרשות, ועדת השרים לענייני חקיקה ביקשה לדחות את הדיון בהצעת החוק כדי לבחון את השאלה אם ניתן להעביר את ההצעה תוך התאמות מסוימות, או שאולי היא מיותרת לחלוטין במצב המשפטי החדש. כיוון שההצעה הועלתה להצבעה לפני שהממשלה גיבשה את עמדתה, הממשלה מתנגדת לחוק. עליזה, להמשיך? <קריאה:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אני רוצה לנצל – אני רואה שכל האופוזיציה יושבת פה כמו חיילים, אז אנחנו רוצים לחכות כמה דקות – ואני רוצה לנצל את הזמן הזה לדבר על הרפורמה של שר החינוך – לא רפורמה, אבל הייתי אומרת, העידוד של שר החינוך ללמוד חמש יחידות מתמטיקה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> די – – – אותנו – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אני רוצה להגיד לכם שעידוד למצוינות זה לא מילה גסה. אני לא יודעת כמה מכם עשו חמש יחידות. אני עשיתי חמש יחידות, התאמצתי מאוד, לא היה פשוט, אבל לנסות לעודד תלמידים ללמוד חמש יחידות מתמטיקה זה דבר טוב. לכל אחד יש כישרון לדברים אחרים. אני, נגיד, תמיד רציתי שיהיה לי כישרון כתיבה, ולצערי אין לי. אין לי כישרון מספיק טוב, מה לעשות, כל אחד יודע במה הוא טוב ובמה הוא לא, אבל מי שיש לו כישרון למתמטיקה, בהחלט צריך לעודד אותו למצוינות וצריך לעודד אותו להתאמץ וצריך לעודד אותו להשקיע, ולא לעודד אותו לעשות רק ארבע יחידות כדי לקבל ציונים יותר טובים ולהגדיל את הממוצע הבית-ספרי. אלא כל אחת ואחד – ואני שמחה שחבר הכנסת אראל מרגלית מסכים אתי, שנינו באנו מעולם ההיי-טק ואנחנו גם מבינים את החשיבות של זה – ולכן, צריך לעודד תלמידים טובים ותלמידים שיכולים לעשות את זה, ללמוד חמש יחידות. ומי שטוב בכתיבה, שיעשה חמש יחידות בזה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> מה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> את צודקת במאה אחוז, אבל עושים גם את זה. את צודקת במאה אחוז. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> את צודקת במאה אחוז. ודאי שצריך לעודד מורים טובים, כמו שמעודדים רופאים טובים, לעבוד בפריפריה. את צודקת במאה אחוז. צריך לעודד גם מורים טובים לעבוד בפריפריה, ואני בטוחה ששר החינוך עושה גם את זה; נכון, שר החינוך? אתם מעודדים גם מורים טובים לעבור לפריפריה, ועובדה שהשנה, במיוחד בפריפריה, לא בתל-אביב, נבחנו הרבה יותר תלמידים בחמש יחידות מאשר בשנה שעברה. אני חושבת שזה נושא שהוא אינטרס של כל חברי הכנסת בבית הזה כן לעודד את מי שיכול לעשות את זה, כי מדינת ישראל הייתה במדרון חלקלק, באמת איום ונורא, והגענו לכך שרק 8,000 נבחנים בחמש יחידות מתמטיקה. עליזה, עליזה, אני יכולה לרדת? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רגע, רגע, רגע – – – <קריאות:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> עוד לא? <קריאה:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> לא, זה ממש לא. ממש לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה על הצעת החוק, יש לנו עוד זמן. <שרת המשפטים איילת שקד:> נושא נוסף – – – <קריאה:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> לא, ממש לא. אני עומדת פה ואני נהנית לדבר. נושא נוסף שהייתי רוצה להעלות, שדיברנו עליו, זה נושא ילדי תימן – – – <קריאות:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אתם לא רוצים לשמוע על ילדי תימן? <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, נא להירגע. השעון שהופעל זה שעון של חבר הכנסת שהציג את החוק. לא הפעלתי שעון מאז השרה מדברת – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – חמש יחידות בכתיבה – – – זה דבר חשוב – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – אז מעכשיו עשר דקות יש אפשרות לשרה להשיב. <שרת המשפטים איילת שקד:> מי שיש לו כישרון – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> במדינה הזאת אנשים שכחו לכתוב – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> מי שיש לו כישרון, בוודאי – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לשרה יש ארבע דקות לדבר. רבותי, השעון הזה לא הופעל – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> מי שיש כישרון בכתיבה ובספרות, בוודאי צריך לעשות חמש יחידות בנושא הזה. אנחנו צריכים לעודד מצוינות בכל התחומים. אתה רוצה שנדבר על ילדי תימן? <קריאה:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אז שנייה. הלוואי שהיה לי את הכישרון לעשות את זה גם. טוב, כמה דברים על פרשת ילדי תימן החטופים. כידוע, פנתה אלי עמותה שעוסקת בנושא לפני כמה שבועות, ואני פניתי למשרד ראש הממשלה במטרה לבדוק קודם כול מה הפרוצדורה. אז באמת בארכיון יש מאות תיקים חסויים – – – <קריאות:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> זהו? אני רק אשלים. יש מאות תיקים חסויים. פניתי במכתב לראש הממשלה, ביקשתי ממנו להסמיך שר משרי הממשלה שיהיה אחראי לעבור על כל החומר ולבדוק את כל התיקים החסויים. לאחר שהממשלה תסמיך שר ספציפי לעשות את זה, אותו שר יחליט האם להביא החלטת ממשלה לפתיחת החיסיון. מכיוון שזה נסגר בהחלטת ממשלה, זה צריך גם להיפתח בהחלטת ממשלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשרה איילת שקד. חבר הכנסת חיים ילין מבקש לעלות לשכנע, ואנחנו מייד עוברים להצבעה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. <חיים ילין (יש עתיד):> שרת המשפטים, שרת המשפטים, שמעתי אותך, את כל מה שאת אמרת. עכשיו את צריכה להגיד לציבור שלך ולכל מדינת ישראל איך נתת את התשובה הזאת, ואם הייתי מסכים לשלושה קיזוזים, החוק היה עובר. תקשיבי טוב מה שאני אומר לך. את שרת המשפטים? את האישה הנאורה של החוק? איך החוק היה מתקפל מול שלושה קיזוזים? על זה אתם צריכים לתת את הדין. אבל אני אגיד עוד משהו. נכון, זאת שיטה, ואת השיטה הזאת צריך לשנות. והדבר היחידי המשותף לחמש יחידות ולחוק שלי זה המספר חמש – חמישה שיקים, חמש יחידות – ויש משהו בחינוך שנקרא מיצוי. לא מצוינות, מיצוי. לתת לכל נער במדינת ישראל למצות את הפוטנציאל שלו, ועל זה אתם לא מדברים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת לחזור למקומות. השרה גילה גמליאל מצביעה ידנית שוב. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון – ביטול שיקים בשל טעות של הבנק), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 44, נגד – 50, עם השרה גמליאל. הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון – ביטול שיקים בשל טעות של הבנק), התשע"ו–2016, אינה עוברת. <הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (גיור על-ידי רב מקומי), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2590/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת העדה הדתית (המרה) (גיור על-ידי רב מקומי), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת אלעזר שטרן וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת אלעזר שטרן, אתה מוזמן לכאן להציג את ההצעה. עד עשר דקות, אדוני. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, תודה, עמיתי חברי הכנסת, השרים, אנחנו נמצאים ערב חג השבועות. נקרא במגילה: "עמך עמי ואלהיך אלהי". התיקון שאני מציג כאן – השר יריב לוין אמר עליו בקדנציה הקודמת: החוק הכי חשוב. אנחנו מדברים פה על בעיה לאומית, אנחנו מדברים פה על בעיה חברתית, אנחנו מדברים פה על מניעת התעמרות ועל צמצום שחיתות. יש מונופול שמוביל לשחיתות. משטרת ישראל פשטה על משרדי הרבנות הראשית, לצערנו הרב, לצמצום פעולת ההסמכות הפיקטיביות שעושה הרבנות. רב ראשי בישראל, בגלל המצב הקיים הזה, המונופול של הרבנות והיכולת להתעמר בעולים חדשים, עומד למשפט על מכירת גיורים בעשרות-אלפי שקלים. חבר הכנסת גפני, אני יודע שאתה מקשיב. <משה גפני (יהדות התורה):> אני רוצה את כל הרשימה של אלה שעובדים – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> הרב הראשי לישראל, שאתם נותנים לו כוח, והוא מוכר גיורים בכסף, ואת זה אתם רוצים לקדש. המונופול הזה, לא רק שהוא מתעלם מצורכי העם, אלא הוא מאפשר התעללות בחיילי צה"ל, הוא לא נותן משקל לחיבור לעם היהודי, למי שמשרתת או משרת בצה"ל. ולמה? כיוון שהרבנים הראשיים נגד שירות נשים, אז איך הם יתייחסו בצורה מכובדת לחיילות שבאות להתגייר או לנשים? הוא לא נותן משקל, מפני שמדינת ישראל, בחסותה של הקואליציה הזאת, הפקידה את מפתחות הכניסה אליה ואל העם היהודי בידי אנשים שחלקם מתנגדים לקיום שלה. אני פונה לשרת העלייה והקליטה, שלא נמצאת כאן: אני מכיר את החשיבות שאתם מייחסים לעולים החדשים, אני יודע כמה כואב לכם המצב הנוכחי של היחס הזה. הצעת החוק שאני מגיש כאן, מי שחתומים עליה מלבדי, או נוסף עלי, אלה יאיר לפיד, יצחק הרצוג ואביגדור ליברמן, שלאורך שנים, יחד עם חבר הכנסת דודו רותם, זיכרונו לברכה, ניסו לקדם את החוק הזה. לצערי הרב, שר הביטחון לא נמצא כאן והוא גם לא מצביע, אבל החוק הזה, שאף אחד לא יגיד לכם שהוא סותר את ההלכה, להפך. החוק הזה לא נוגע בהלכה, החוק הזה נוגע באנשים, החוק הזה, כמו שאמרתי קודם, בא לצמצם שחיתות. אני רוצה להגיד לשר התחבורה: הרי אתה אתי, מה אתה עכשיו מנסה לשכנע אותם? הרי אני יודע שאתה אתי. הרי אתה חושב ככה, אתה מכיר מה אנחנו עושים ביחס הזה לגרות. ויש לי משהו להגיד לשר בנט – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אתה מוסיף שחיתות. מוסיף שחיתות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> סליחה? <משה גפני (יהדות התורה):> אתה מרחיב את זה עכשיו לכל מיני אנשים שאף אחד לא יודע מי הם. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני לא שומע. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה לא רוצה לשמוע. יש לך רק נושא אחד שאתה מביא כל הזמן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני רוצה להגיד משהו לשר החינוך: שר החינוך, אתה יודע שאתה התחייבת בפני, החוק הזה היה לי בידיים, היה לו רוב בכנסת, ביקשת ממני במשרד ראש הממשלה שאני אסכים לוותר על חוק ותהיה החלטת ממשלה. שאלתי אותך: נפתלי, בקדנציה הבאה תהיו עם החרדים, מה תעשו? אמרת לי: נראה לך שאני אוותר על הגיור? הרי אתה יודע כמה זה חשוב. אתה גם שר החינוך, אתה יודע איך מסתכלים על הבטחות, אתה יודע איך מסתכלים על מילים; אתה מכיר את הציבור שבתוכו אתה ואני יושבים, כמה העניין הזה חשוב לו – אפילו יותר מחמש יחידות, שזה דבר חשוב. אבל גם המשמעות של לתת מילה, גם המשמעות של למכור את נשמתה של המדינה – בשביל מה? בשביל שני תיקים? בשביל כספים קואליציוניים? על החלשים? על העולים החדשים? על חיילי צה"ל? על חיילות צה"ל? בשביל מה? הרי אתה יודע שהשרים שיושבים אתך בממשלה, רובם המוחלט תומך בזה. אני לא מדבר על המצביעים שהצביעו בעד הקואליציה הזאת. אתה יודע שזה מיעוט קטן שמנצל כוח עליך ופיתה אתכם בתיקים והקרבתם את הנושא – עזוב בעל החשיבות העליונה – את הנושא שבשחור-לבן אמרת כן או לא. ואתה יודע שאני – אני לא יודע אם בתמימותי – האמנתי, אחרת החוק הזה לא היה בא עכשיו, משום שהוא כבר עבר בקריאה ראשונה ועבר בוועדת החוקה מוכן לקריאה שנייה ושלישית, ואז לפי בקשתך עצרנו את זה, לפי התחייבותך עצרנו את זה. תיגמר המליאה הזאת, תיגמר הכנסת, נלך כל אחד לשבועות הביתה, נקרא "עמך עמי ואלהיך אלהי", נעביר שיעורים על הגיור – ומה נגיד? אני אומר כאן, ואני פונה לחברי הכנסת מהקואליציה – ואני לא רוצה להזכיר שמות; אני יודע כמה מכם באו אלי ואמרו לי כמה אני צודק, כמה אמרו לי כמה זה חשוב – אל תיפלו במלכודת שזה נגד מישהו. החוק הזה הוא לא נגד הרבנות, הוא בוודאי לא נגד היהדות, הוא בעד היהדות. נגד מה הוא? נגד שחיתות, נגד התעמרות, נגד פירוד, נגד יצירת שנאה, ואולי יותר מכול, נגד התבוללות כאן במדינת ישראל. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חברים, אין לנו תגובה של הממשלה, ועל-פי התקנון רשום: תמכה הממשלה בהצעת החוק או לא נקטה עמדה ביחס אליה, כאמור בסעיף קטן (ג)(1), רשאי אחד מחברי הכנסת הנוכח במליאה, כפי שיקבע יושב-ראש הישיבה, להציע להסיר את הצעת החוק מסדר-היום ולנמק את התנגדותו להצעת החוק במסגרת זמן שלא תעלה על שלוש דקות. מי שביקש להתנגד זה חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה, אדוני, יש לך עד שלוש דקות להתנגד. <עליזה לביא (יש עתיד):> אם אלעזר שטרן רוצה, הוא יכול לחזור להשיב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כמובן, אם אלעזר שטרן ירצה לחזור – את מוזמנת לקרוא את התקנון, קראתי סעיף מהתקנון – לאלעזר שטרן יהיו שלוש דקות נוספות, אם ירצה לחזור לשכנע. בבקשה, אדוני חבר הכנסת ישראל אייכלר, יש לך עד שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, כבוד השרים – לא שומעים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו שוב מבקשים שקט באולם, אנחנו לא שומעים. תגבירו בבקשה את הרמקול של הדובר. בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, השבוע בשבת, מוצאי-שבת, ניכנס לחג השבועות, ואחד הדברים של חג השבועות שאנחנו קוראים הוא מגילת רות, ומגילת רות עוסקת בגיור, מה זה גרי צדק ומה זה גרים מזויפים. אף פעם כמעט בהיסטוריה לא היה דבר כזה – אני אומר "כמעט" – שאנשים שלא התכוונו לקבל עול תורה ומצוות, לא רצו להצטרף לנחלתו של הקדוש-ברוך-הוא, רצו להיות יהודים. היו תקופות שהיו גרי אריות – אנשים שחששו אז מפני הגדולה של מלכות ישראל ורצו להתגייר – ולא קיבלו גרים. לא מקבלים גרים שאינם מתכוונים להתגייר בכל הדורות. <עליזה לביא (יש עתיד):> מי אתה שתגיד מי רוצה ומי לא רוצה? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אנחנו נחליט, אנחנו היהודים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> סליחה. סליחה. סליחה. חברת הכנסת עליזה לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> מי אתה? מי אתה? מי אתה שתגיד מי זה גר צדק ומי זה לא גר צדק? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הגויים לא יחליטו. עם ישראל, תורת ישראל, אלוקי ישראל. גברת היושבת-ראש, אני מבקש – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת עליזה לביא, אני מבקשת להפסיק עם הערות ביניים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – בכל פעם שהגברת לביא מפריעה, אני רוצה שתפסיקי את השעון. לא אכפת לי, כי יש לי מספיק זמן, רק שיפריעו מספיק. רות המואבייה הייתה דמות של גרת צדק. מה זה נקרא גרת צדק? גם כאשר כולם יודעים את הסיפור – כאשר נעמי חזרה לבית-לחם, ובאו אתה שתיים, האחת ערפה, האימא של גוליית, והאחת רות המואבייה, ותאמר נעמי: "שבנה בנתי למה תלכנה עמי? העוד לי בנים במעי – – – שבנה בנתי, לכן, כי זקנתי" – וכו' – "ותשנה קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה" – ערפה רצתה, אבל היא לא הייתה גרת צדק, היא לא רצתה לקבל עול תורה ומצוות, עול היהדות – "ורות דבקה בה". נעמי מנסה להניא אותה מלהתגייר: "ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתך" – למה את צריכה את זה? – "ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלקיך אלקי" – בלי "אלוקייך אלוקי" אין גיור – "באשר תמותי אמות, ושם אקבר. כה יעשה ה' לי וכה יֹסיף כי המוות יפריד ביני ובינך". זה יסוד ושורש גרי הצדק. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל המעשה הגדול שלה היה מעשה של בין אדם לחברו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אני מבקשת. חבר הכנסת אראל מרגלית. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> נכון, נכון. אי-אפשר להיות יהודי בלי לקבל מצוות שבין אדם לחברו ומצוות שבין אדם למקום, כי חטיבה אחת היא ומאלוקי ישראל היא ניתנה לנו. לכן, כאשר בא חבר הכנסת שטרן ואומר – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – שאנשים מושחתים, אנשים שלא רוצים בקיומנו, אלה הם הדיינים של הרבנות הראשית, הוא עוד מדבר על אהבת ישראל? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. תודה, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הוא אומר שמדובר פה בשנאה או באהבה? הרי כל הדבר הזה – אתמול היה אצלנו דיון על הדיור – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, אני שאלתי שאלה: כמה אנשים יש להם בעיות דיור במדינה? כמה חוקים חבר הכנסת שטרן הביא בעניין הדיור? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> רד כבר. למה את לא מורידה אותו? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אתה לא תגיד לי לרדת. הכיפה שלך הביאה אותך לדרגת אלוף – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אלעזר שטרן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ואתה מדבר על – – – שמקבלים ג'ובים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אייכלר, אני מבקשת לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, אני כבר הוספתי לך על ההפרעות שהיו. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> היה מותר לך עשר דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> נו, אני מדבר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, לא מדבר עשר דקות. <יואב קיש (הליכוד):> לא את כל הזמן – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת, משפט סיום. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> משפט סיום. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> משפט סיום. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני רוצה לתת משפט סיום ולומר: כאשר אדם חובש כיפה במפלגה חילונית, שהיה אלוף בצה"ל בגלל הכיפה שלו – לא בגלל שהוא היה מבריק ולא בגלל שהוא היה גדול – והוא בא ומדבר על ג'ובים של הרבנות הראשית – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ועל שחיתות שזה ג'ובים? השאלה היא כזאת: האם הכנסת רוצה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. אני מבקשת לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני כבר מסיים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הבטחת לי משפט אחרון, אבל אתה כבר מגיע למשפט שלישי. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לא, אני רוצה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, לא. אני מבקשת לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני רוצה לומר שחבר הכנסת שטרן רוצה להרוס את כרם ישראל, ואסור לאפשר לו את זה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – וצריך שהגרות תהיה גרות – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – ועם ישראל יישאר עם ישראל – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, אני לא רוצה לסגור מיקרופון. אני מבקשת ממך לסיים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> מה? את רוצה שאני אסיים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, בוודאי. שלוש דקות תמו מזמן. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> טוב, בסדר, אז אני אסיים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <קריאה:> רגע, רגע. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הממשלה יכולה להשיב? שהממשלה תשיב, אין לי בעיה. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע. שנייה, רבותי. זהו. אני מבקשת לסיים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – זמן, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הוא סיים. דקה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> בסדר, אני מסיים. אני מחכה לראות אם השר ליצמן יכול לעלות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, לא, חבר הכנסת אייכלר, סליחה, אתה סיימת. תודה רבה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אין בעיה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כבוד השר, אתה מדבר בשם הממשלה? אתה מבקש לדבר בשם הממשלה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל, אייכלר הוא גם – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> שר הבריאות יעקב ליצמן מבקש לדבר בשם הממשלה. היות שהייתה התנגדות קודמת הוא מוגבל עכשיו לחמש דקות. בבקשה, אדוני, יש לך עד חמש דקות. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו פועלים על-פי התקנון. אתם רוצים לבדוק? בבקשה, אתם מוזמנים לגשת לכאן ולבדוק. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אבל למה את לא שומרת? כמה זמן הוא עמד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אחרי חמש דקות של השר, חבר הכנסת אלעזר שטרן, תהיה לך אופציה של שלוש דקות נוספות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אבל הוא דיבר – כמה דקות? <היו"ר טלי פלוסקוב:> הוא דיבר שלוש דקות, עם כל ההפרעות שלכם. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – לא שלוש דקות. זה לא נכון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לתת לכבוד השר להגיד את דבריו, ואחר כך יהיו לך עוד שלוש דקות, לחזור לכאן. בבקשה, כבוד השר, עד חמש דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> רגע, רגע – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, את לא מתחילה. מפריעים לי. אני לא מתחיל שעון עד שיהיה שקט. לא מתחיל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע. חברת הכנסת זהבה גלאון, אם יש לך שאלות את יכולה לגשת למזכירות, והמזכירה תיתן לך תשובה. אנחנו פועלים על-פי התקנון. הייתה לנו התנגדות של חבר כנסת, ולכן עכשיו השר יכול לדבר רק חמש דקות. זה הכול. בבקשה, אדוני, אני שוב מפעילה שעון, ועכשיו לרשותך חמש דקות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> השר שלפיד רצה שיהיה שר רוצה לדבר חמש דקות. הוא ביקש שאני אהיה. גברתי, אני לא יכול לדבר כי מפריעים לי. אני לא יכול. אני רוצה להתחיל את השעון – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> עכשיו אני מבקשת מהקואליציה. בבקשה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני לא מתחיל. אני רוצה שתפעילי את השעון מחדש. לא, אני לא מתחיל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> קואליציה, אני עדיין שומעת אתכם. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני מקבל עוד? <היו"ר טלי פלוסקוב:> הבנתי. אני מוסיפה לך 20 שניות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> יותר. אוקיי. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, תרגילי האופוזיציה, לספור דקות – אני זוכר כמה דיברתם בקדנציה הקודמת, חצי שעה, שלושת-רבעי השעה – אף אחד לא הפריע לכם. אף אחד לא אמר לכם מילה אחת, אף אחד לא הפריע לכם – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> להזכיר לך – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – כל התרגילים המלוכלכים עשיתם בכנסת הזאת. אני מבקש להוריד לי את הדקות שהם צועקים. אני לא מוכן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא מוכן לדבר ככה. לא מוכן לדבר ככה. לא שומעים אותי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> את כל הדקות שאתם מפריעים אני מוסיפה לשר. בבקשה, אדוני. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> את חוכמת שרת הבריאות הקודמת כבר שמעתי. אם את רוצה, גברתי, להתחיל כאן על משרד הבריאות – להגיד לך מה מצאתי במשרד? אנא, אל תעשו לי את זה – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – אנחנו בסיוון. היום זה יום לא של זה. היום קבלת התורה. אתם צריכים לקבל את התורה, אתם צריכים להפסיק להיות אנטי-דתיים, שונאי דת. תפסיקו עם כל השטויות שלכם. אז, אולי, אולי – אני לא רוצה להגיד את ההמשך. חזרה בתשובה זה בכיוונים אחרים. היום בסיוון, קבלת התורה. אל תעשו לי כל הזמן – איפה שטרן, אלעזר? אני לא רואה אותו. הוא מנהל משא-ומתן עם הערבים. אני הבנתי. אלעזר, במקום לנהל משא-ומתן עם הערבים תנהל משא-ומתן אתי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> גם וגם. <קריאה:> אנחנו רוצים לנהל אתם משא-ומתן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> למה אתה מחפש שהערבים יחליטו על גיור? למה? מה העסק שלכם? מה העסק שלך אצלם עכשיו? גיור זה רק יהודים, רק על-פי ההלכה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – אתה בממשלה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תפסיקו, כל המזייפים, הרפורמים, הקונסרבטיבים – זה הכול זיוף אחד גדול. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> למה אתה צריך את זה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> למה אתה צריך את זה? למה אתה מתחיל אתם? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני לא שומע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו מבקשים שקט – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני אתחיל להוציא חברי כנסת מהאולם, רבותי. אני לא רוצה להתחיל לקרוא אתכם לסדר ולהוציא אתכם. שוב אני מבקשת מהסדרנים להתפזר באולם ולהרגיע את חברי הכנסת. חבר הכנסת סמוטריץ, אתה יודע שזה מפריע כאן, נכון? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני שמח, חבר הכנסת שטרן, שהשותפים שלך בהלכה זה ערבים. אני שמח שאתם אתה מנהל משא-ומתן להחליט מה זה גיור במדינת ישראל. אתה מבין איזה אבסורד הכנסת לכאן? אתה מבין שאתה הורס את הדת במדינת ישראל? זה מה שיש לכם להגיד כאן, ואחר כך אתם עוד רוצים להגיד שאתם חוזרים בתשובה. כל הנושא של הגיור זה רק כדי לקנטר. אני חושב, גברתי היושבת-ראש, את לא יכולה פתאום באמצע הקדנציה להחליט ששר או מישהו שמדבר, מוגבל. אני זוכר בקדנציה, כמה שהתפוצצתי, והם דיברו – אני לא שומע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כבוד השר, אנחנו פועלים על-פי התקנון. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני יודע, התקנון, אבל בתקנון אי-אפשר לעשות איפה ואיפה. אני לא שומע את עצמי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם הייתה פה תשובה של הממשלה – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אבל אי-אפשר ככה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – זה היה משהו אחר. כרגע – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אי-אפשר לדבר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני, אני מבקשת שוב להביא בחשבון את השעון. חברי הכנסת. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, אבל אי-אפשר לדבר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – אתם – – – את כל הנורמות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יש פה אנשים – – – והם יושבים ומצביעים – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אני מנהלת את המליאה. כל הקיזוזים – אין לי מושג מה קורה כרגע בקיזוזים. אני כרגע מנהלת את המליאה, על-פי התקנון. זה התקנון. זכותו של השר להשיב. אתם יכולים להיות מרוצים או לא מרוצים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני לא שומע את עצמי. אני לא יכול. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני, אתה יכול להמשיך. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אי-אפשר, לא שומעים אותי. זה שוק כאן. אי-אפשר לדבר ככה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה רוצה שאני אוציא את כל חברי הכנסת מהאולם? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גברתי, אני לא אדבר עד שיהיה שקט כאן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת מחברי הכנסת קצת שקט באולם, וממך, כבוד השר, אני מבקשת להמשיך. כן, כבוד השר, אני מבקשת להמשיך. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גברתי היושבת-ראש, לכן אני אומר שיש לי הערה גם על התקנון. אני לא יודע מה התקנון היום, אבל בקדנציה הקודמת שר עלה לדבר והוא דיבר כמה שהוא רצה. אני לא חושב – – – <קריאה:> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא שמעתי אותך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני רואה את השעון, ותנו לי בבקשה לנהל. יש פה יותר מדי מורים. כבוד השר, אני מבקשת לסיים ולסכם את דבריך, כי הזמן כבר הסתיים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> יש לי עוד תוספת זמן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני כבר מביאה בחשבון את התוספת. אל תתווכחו אתי עכשיו על השעון. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אוקיי, אני לא אתווכח על השעון, אני אתווכח על המהות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> משפט סיכום בבקשה מהצד שלך. <משה גפני (יהדות התורה):> הפריעו לו. היו לו דברים חשובים להגיד, הפריעו לו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גפני, אני נותנת לשר עוד דקה לסיים בגלל ההפרעות, ובזה זה הסתיים, נקודה. <משה גפני (יהדות התורה):> הפריעו לו, היו לו דברים חשובים להגיד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כבוד השר, אם אתה לא תדבר, זאת דקה שלך, נקודה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גברתי, אני שמח – חבר הכנסת גפני, גפני, גפני, אני רוצה שתקשיב – שיש שיתוף פעולה בנושא גיור בארץ בין חבר הכנסת שטרן לערבים. הערבים הם המומחים להחליט מה זה גיור בארץ. בגלל זה חבר הכנסת שטרן הלך להתייעץ עם הערבים איך להצביע, וזה שיתוף הפעולה בין יש עתיד – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה רע בערבים? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> בדיוק, מצוין, אתה יודע שבבריאות אני עוזר לכם בכול, אבל בגיור מה יש לך לחפש? מי עזר לכם יותר, אני או השרה הקודמת? אחמד טיבי, תגיד את האמת, מי עזר לך יותר בבריאות, אני או השרה הקודמת? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני, אז תגיד להם את זה, עם כל הכבוד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, כבוד השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גברתי, אני מציע, רבותי, לדחות את החוק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. תודה רבה לשר הבריאות ליצמן. אם חבר הכנסת אלעזר שטרן מעוניין בשלוש דקות נוספות, לרשותך. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. חברי הכנסת, חבר הכנסת אחמד טיבי, אני מבקשת שקט באולם. תודה רבה לך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> גברתי היושבת בראש, קודם כול אני מבין שנרשם שהשר ליצמן ייצג את עמדת הממשלה, ורק בכוח זה הוא עלה לכאן, אחרי שכבר דיבר חבר כנסת משלא ניתנה עמדת ממשלה, נכון? אז נרשם שזאת עמדת הממשלה. אני, צר לי מאוד ששר בממשלת ישראל מתייחס לחלק מחברי הכנסת כערבים וכלא-ערבים. הם אזרחי מדינת ישראל כמוני וכמוך, ועל כל מה שקורה בכנסת – הרי השר ליצמן, במטותא, אל תעשה הצגות, הרי אתה יודע שזה פוליטיקה – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> שנייה, שנייה, שנייה, שנייה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> שנייה, שנייה, תן לי שנייה, תן לי להגיד לך משהו. אם זו לא הייתה פוליטיקה מלוכלכת, החוק הזה היה עובר. שרי ממשלת ישראל מבינים את הקריטיות של פתרון סוגיית הגיור. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> חברי הכנסת מהליכוד ומהבית היהודי, על מה הם מתחבטים? איך כופפת אותם בהסכם קואליציוני נגד הערכים הכי בסיסיים שלהם, אז אתה אומר לי למה אני מדבר עם ערבים? זה הדבר הגרוע שאתה יכול לומר פה? כן, חבר הכנסת יוגב מסתכל עלי, הוא יודע שאני צודק. את העמדה שלא מכירה בשירות צה"ל כחלק מ"עמך עמי" – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – אמר פה שר מממשלת ישראל בשם הממשלה. אתם יכולים אחרי זה ללכת להפגנות ולתמוך בחיילי צה"ל ולהגיד מי שפוגע, ואתם נותנים יד להתעללות. אתם מחקתם את "עמך עמי". <משה גפני (יהדות התורה):> די, מספיק עם הדמגוגיה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אין "עמך עמי", אין "עמך עמי" – – <משה גפני (יהדות התורה):> מספיק עם הדמגוגיה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – יש רק "אלוהייך אלוהי" – – <משה גפני (יהדות התורה):> מעניין אותך למחוק את תורת ישראל. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – וגם זה בתנאי שמי שמנהלת את זה זו מערכת מושחתת, שמוכרת גיורים בכסף. <משה גפני (יהדות התורה):> מעניין אותך למחוק את תורת ישראל, זה מה שמעניין אותך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אתם יודעים שהחוק הזה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מעניין אותך למחוק את תורת ישראל, זה מה שמעניין אותך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – יש רק לצמצם את הכוח שלכם – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא מעניין אותך שום דבר, מעניין אותך רק למחוק את תורת ישראל. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – לצמצם את השחיתות, שלא ימכרו גיורים בכסף. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה מעוניין למחוק את תורת ישראל. אתה מעוניין למחוק את תורת ישראל, שום דבר אחר לא. שום דבר אחר לא. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> דמגוג. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> דמגוג, דמגוג, דמגוג. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני קוראת אותך לסדר פעם – – – <משה גפני (יהדות התורה):> דמגוג. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> דמגוג, אתה מעוניין למחוק את תורת ישראל, שום דבר לא מעניין אותך, לא מעניין אותך כלום. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אתה לא קורא את מגילת רות. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה דמגוג. אתה דמגוג. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אתה דמגוג. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גפני, אני לא רוצה להוציא אותך מהאולם. נא לסיים. <משה גפני (יהדות התורה):> לא מעניין אותך כלום, רק דמגוגיה. אתה מעוניין למחוק – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן, זאת דמגוגיה? דמגוגיה זה – – – זאת דמגוגיה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – אתה מעוניין למחוק את תורת ישראל. אל תטיף לי מוסר – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מה, אתם לא משתתפים בוועדה למינוי קאדים? אל תעשה הצגות. <משה גפני (יהדות התורה):> אל תטיף לי מוסר. אל תטיף לי מוסר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גפני, אני מבקשת לצאת מהאולם, אני קוראת אותך לסדר בפעם השלישית. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה דמגוג. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אל תלמד אותי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לעזור לגפני לצאת מהאולם. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אל תלמד אותי מה זה יהדות – לא אתה ולא אייכלר ולא אף אחד, אל תלמדו אותי מה זה שירות בצה"ל – – <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> שמת לב שאני לא מפסיקה את שטרן? <קריאה:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – אל תלמדו אותי מה זה למות בשביל המדינה הזאת. אני לא מכיר ביטוי יותר גדול מ"עמך עמי" – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, חבר הכנסת שטרן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – לא בשביל לחם לבוא לפה, שמוכנים להקריב את החיים שלהם – ואתם התעלמתם מ"עמך עמי". <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, אני מבקשת לסיים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לצערי הרב, החברים מהליכוד ומהבית היהודי נותנים יד לכל הגיור כולו רק על ההלכה לפי הפרשנות החרדית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אלעזר שטרן, אני מבקשת לסיים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אין "עמך עמי" בקואליציה הזאת. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. רבותי, על-פי בקשת הממשלה, ההצבעה תהיה שמית. לכן, גברתי מזכירת הכנסת, אני מבקשת להתחיל בהצבעה, ואני מבקשת שקט כדי שנוכל להעביר אותה כפי שצריך. בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו משתתף בהצבעה מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גברתי המזכירה תקרא בבקשה בשמות חברי הכנסת שלא נכחו באולם. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת איל בן ראובן – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח מסעוד גנאים – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכחת חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יעקב מרגי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> האם יש מי מחברי הכנסת שנוכח באולם, לא הצביע ומעוניין לעשות זאת? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חבר הכנסת) איימן עודה – בעד <דוד ביטן (הליכוד):> אבל הוא מקוזז. מה זה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תמה ההצבעה. האם יש עוד מישהו? ההצבעה תמה. גברתי המזכירה, ספרי בבקשה את הקולות. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני יושב-ראש הקואליציה, אל תתווכח עם המזכירה. תוצאות ההצבעה: 39 בעד, 49 נגד. אדוני יושב-ראש הקואליציה, תנוח דעתך, הצעת החוק לא התקבלה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <הצעת חוק הדרכה שיקומית לאדם עם עיוורון או לקות ראייה, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1731/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הדרכה שיקומית לאדם עם עיוורון או לקות ראייה – חברי הכנסת, אם לא שמתם לב, התחלף יושב-ראש, אני ממשיך – הצעת חוק הדרכה שיקומית לאדם עם עיוורון או לקות ראייה, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת אבקסיס מוזמנת להציג את הצעת החוק. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, זו הצלחה גדולה של הכנסת. הצלחה גדולה של הכנסת, שהחוק של אלעזר שטרן נפל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עשר דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני עולה כאן היום ומציעה הצעת חוק, שבאמת אני לא יכולה להבין את הרציונל להתנגד לה. ואסביר למה, ונדבר גם על העלויות. אבל עצם העמידה שלי היום פה על הפודיום, להגיש הצעת חוק במצב הלא-כל-כך פשוט שבו אני נמצאת מבחינה פוליטית-פרלמנטרית, התאפשרה באמת בזכות חברים בסיעות הבית שתרמו לי או נידבו לי ממכסת החוקים שלהם. והחוק הזה, בראשיתו גם, הוא חוק שלי ושל מיקי רוזנטל יחדיו. אז אני מודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה תרומה פטורה ממס? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אגיד לך מה: היה והחוק הזה יעבור, אני חושבת שזה ייחשב יותר מתרומה בעיני הקדוש-ברוך-הוא. ואומר לך למה: היה פה עכשיו דיון סוער במיוחד בנוגע להלכה, לדת, לגיור – ואני עכשיו מחפשת את חברי הכנסת הדתיים, כי בהצעת החוק הזו אני מקיימת הלכה למעשה את החוק, והוא חוק הלכתי, חוק מהמקורות שלנו, והחוק אומר דבר כזה: "לא תקלל חרש, ולפני עִוֵר לא תתן מכשֹל, ויראת מאלהיך, אני ה'". הצעת החוק הנ"ל היא הצעת חוק שבאה להסדיר אחת ולתמיד את הזכאות של ילד, תינוק, מבוגר או קשיש שביום בהיר אחד מאבדים את מאור עיניהם. הסיבות ללקות הראייה יכולות להיות רבות ומגוונות, אבל ההדרכה השיקומית היא אחת; היא מאפשרת לאותו בחור, לאותה נערה, לאותו חייל פצוע שאיבד את מאור עיניו בקרב – לעמוד על רגליו, ולהרגיש שיש לו עוד מה לתרום ויש לו עוד מה לעשות, והוא יכול עדיין להיות חלק פעיל בחברה שלנו. תארו לעצמכם מצב שבו – שלום, גברתי השרה – מצב שבו אדם פעיל, חיוני, חזק בגופו וברוחו, מתעורר למציאות של חושך. תחשבו ותנסו לתאר לעצמכם בוקר כזה, שבו אתה מתעורר לעולם חשוך. אתה יורד מהמיטה ומנסה למצוא את המסלול לדבר הפשוט ביותר בחיי היום-יום, ואתה נתקל – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תסכימי אחר כך לתשובה והצבעה במועד אחר? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – ואתה נתקל במכשולים; מכשולים פיזיים – לפעמים זה רהיטים, לפעמים דברים אחרים. המכשול הגדול ביותר שמדינה יכולה לעשות הוא למנוע מאותו אחד לקבל את ההדרכה שתאפשר לו גם להמשיך ולעבוד, אבל כן, גם להמשיך ולחיות את החיים הפשוטים. אני רוצה לומר עוד משהו. יש אנשים שלא יודעים, חושבים שעיוור זה רק עיוור. לקות ראייה קשה היא עיוורון, היא מצריכה כלים אחרים כדי להמשיך ולהתקיים בצורה סבירה. אני מכירה באופן אישי, קרוב מדי, קרוב מאוד, זוג צעיר, מקסים, שהביא לעולם את בתו בכורתו בשמחה אחת גדולה, ואז עם הלידה מתברר שהילדה לבקנית. ללבקנים יש המון בעיות. הבעיה הגדולה ביותר, בין היתר, פרט לחשיפה לשמש וכדומה, היא אי-יכולת להתמקד במרחב, אי-יכולת למקד את הראייה. ומדובר כמעט בעיוורון מוחלט. לדברים האלו יש הדרכה. והזוג הצעיר הזה, שמקורב אלי מאוד, מספר לי שללא ההדרכה הזו – והלידה התרחשה כשהייתה השביתה של המורות השיקומיות הללו, כי המדינה סגרה את הברז ולא היה מי שישלם להן. ואז נחשפתי לכמה הדבר הזה כל כך חשוב ואלמנטרי – כדי שהילדה תוכל להתנייד, שתוכל לעמוד על הרגליים. כי אם היא לא תראה, זה יכול להגביל אותה גם שם. אבל תארו לכם שהילדה צריכה ללמוד איך לקרב את הדף לעיניים, איך להצליח להתמקד. צריך לקנות מכשור, אייפד שמגדיל אותיות. מבקר המדינה נתן את דעתו – האם אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כמה אנשים זכו לזה בשנת 2014? אגלה לך: סך הכול 16% מאלו שהיו זכאים. ואתה אומר: מבקר המדינה נתן את דעתו. הוא זעזע גם את משרד הרווחה, אדוני השר. עכשיו, אנחנו באים ואומרים: אוקיי, עלויות, קודם דיברת על עלות של 20 מיליארד – החוק הזה הוא כל כך זול, אבל הוא כל כך יקר ללמעלה מ-20,000 ישראלים שצריכים את ההדרכה הזו. חיים, היינו אצלך בוועדה כשטיפלנו בנושא הזה של המדריכות השיקומיות. אני זוכרת, ולא רוצה לצטט את דבריך כיושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא הזה בדיוק. אני מקווה מאוד, אדוני השר – דיברתי גם עם השר כחלון, או עם צוותו, שבהתחלה אמרו לי: האוצר נותן תמחור גבוה – אוקיי, 10 מיליון נחשב גבוה? – במקרים מסוימים כן, בוא נודה. כשאנחנו פורטים כמה כסף יש במערכת, ואני ביחד עם המרכז לעיוור – כמובן, כתבנו את החוק והגשנו – מסתבר שאפשר לעשות איגום משאבים, וחלק מהכסף הוא כבר בצנרת. אז כמה נותר, אם יש 7.5 מיליון שקלים? כמה נותר להוסיף לשנה? 2.5 מיליון שקלים, מאחר שיש כוח-האדם, וצריך בסך הכול שעות נוספות. הילדה שדיברתי אתכם עליה היא האחיינית שלי, והיא עולה לכיתה א'. אבל היא, למזלה הרב, חיה במרכז, היא מקבלת את ההדרכה השיקומית גם בלי החוק הזה. אני שואלת שאלה אחרת: כמה כמוה יש בפריפריה הרחוקה שלא מגיעות אליהם השעות האלו, כי לא השכלנו לעשות את זה בפריסה ארצית? האם רק לילדים במרכז יש הזכות לקבל את ההדרכה הבסיסית כדי להתקיים ביום-יום, כדי להיכנס לבית-ספר רגיל? האם זה נראה לכם הוגן? חיים, אני באמת פונה אליך, תנסה לשנות את רוע הגזירה, כי בנושא הזה – והדתיים, חבל מאוד שהם לא פה, כי זו העזרה האמיתית למי שזקוק לה ברגע החשוב ביותר. ולא בכדי: לא תשים בפני עיוור מכשול, כי פחדת, יראת, מה' אלוהיך. איפה היראה שלכם? איפה הפחד? כשאנחנו כחזקים, או בשם היהדות, מתווכחים על סמנטיקה, מתווכחים אם הרב הזה שקיבל הכשרה – דרך אגב, מהרבנות – הוא כן טוב או לא טוב? האם הוא באזור כזה או אחר? כאשר אנחנו באים לדבר על החיים עצמם, או על העזרה לאנשים החיים האלו, כולם נעלמים. הרב מוזס, אתה מכיר את המשפט, לא תשים בפני עיוור מכשול. אנחנו שמים היום מכשול גדול אם לא נעביר את החוק הזה, כי החוק הזה הוא בסך הכול תוספת של 2.5 מיליון שקל להדרכה שיקומית לעיוורים ולילדים בעלי לקות ראייה גדולה. זה – תן לו את המכשיר. כשאתה נכה, אתה מקבל את כיסא הגלגלים – – <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אל תביאי את – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – כשאתה עיוור – אתה לא יכול לעשות את השתל אפילו של השמיעה – אבל אתה יכול לקבל את ההדרכה איך להתנהל בעולם, שהוא חשוך בעיניך. אז פה לא נהיה אנחנו אנשים חשוכים, בוא נהיה רגישים לאנשים שזקוקים לנו היום. לא תשים בפני עיוור מכשול, כי יראת את ה' אלוהיך, אני ה' אלוהיך. אז קצת פחד מהקדוש-ברוך-הוא. בוא נקיים היום את המצווה הזו, שעולה למדינה בסך הכול 2.5 מיליון שקל. בואו נתעלה קצת מעל הוויכוחים – כן, לא – ונסתכל על האנשים. תודה רבה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> חכי, חכי רגע. עוד מעט תשובה והצבעה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אורלי – – – רגע, חכי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משיב על ההצעה שר הרווחה והשירותים החברתיים. אדוני יוכל לשאול אותה את זה מעל – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אבל אם אני אענה זה, כאילו אני – – – חכה, אני אגש אליה. דקה. אורלי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> האם תשובה והצבעה במועד אחר או עכשיו? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גברתי לא צריכה לעלות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני כן רוצה לעלות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא, אי-אפשר. לבקשת המציעה, אנחנו דוחים את התשובה וההצבעה למועד אחר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לשבועיים. <קריאה:> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני מסכימה לשבועיים דחייה. שבועיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אין דבר כזה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> נעשה מאמץ ענק לגמור את זה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו נתקן לפרוטוקול: הממשלה מבקשת תשובה והצבעה במועד אחר, והמציעה מסכימה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מסכימה לשבועיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> היא אומרת בהתניה של שבועיים, אבל אדוני השר יכול להסכים או לא להסכים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני אעשה כמיטב יכולתי שזה יסתיים עד אז. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה שאדוני מחליט זה מה שאדוני מחליט. <הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – חובת המצאת פירוט בנוגע לחוב), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2709/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, אם כן, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – חובת המצאת פירוט בנוגע לחוב), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת כבל יעלה נא אל הדוכן וינמק את הצעתו במשך עשר דקות תמימות. בבקשה, אדוני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת כבל, אתה עולה? חבר הכנסת כבל? <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני ממשיך לא לראות. הכוס הסתירה לו. אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, רשמת נכבדה, הצעת החוק שמונחת כאן לפנינו, זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – חובת המצאת פירוט בנוגע לחוב), התשע"ו–2016, אני החלטתי, אף שאין לי כוונה – אדוני השר גלנט, חשוב לי שתקשיב. השר גלנט – יש לי זמן, אני רוצה לדבר אליו. השר גלנט, עליתי במיוחד כדי לפרגן לך, עכשיו אתה לא מקשיב לי? אמרתי שעליתי אף שלא תהיה הצבעה על הצעת החוק הזו, כי בכל זאת, לפעמים, גם כשחבר כנסת מניח הצעה ומגיש הצעה, והמשרד, מסתבר – אני אפילו לא שמתי לב בעומס של העבודה של המשרד של ועדת הכלכלה שכבר הבאתם תיקון לחוק, והתיקון שהבאתם, חברי סגן השר ז'קי לוי, אפילו יותר מקיף מהצעת החוק הזו. אז מצאתי לנכון לעלות ולומר לכם תודה. כשמגיעה תודה על עשייה אז צריך לומר אותה, ואין הבדל אופוזיציה–קואליציה, אדוני השר וסגנו, כי באמת עשיתם מעשה נכון וראוי, שאני אומר לעצמי – איך לא עשינו את זה עד היום? זאת אומרת שהעניין הזה הוא כל כך מתבקש, שכשאזרח מקבל – – <קריאה:> איתן, יש הצבעה על החוק הזה היום? <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, לא. – – חיוב לתשלום, שזה הדבר הכי בסיסי, שיקבל את הפירוט, ולא משנה אם הוא מקבל את זה מרשות מדינתית, כן או לא. בן-אדם צריך לדעת על מה הוא משלם. ולכן, אדוני השר גלנט, השר גלנט, אני רוצה – – – <קריאה:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני, מבחינתי, מושך את החוק, אוקיי? אדוני השר, רציתי לומר לך תודה, ותודה לסגנך ז'קי לוי. תבורכו על ההחלטה הזו. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בשם הממשלה, משיב על ההצעה – אה, אין תשובה. תשובה והצבעה במועד אחר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הוא משך את החוק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הוא משך את החוק בכלל. משך את החוק. זה עוד לא היה לי בכלל. פעם ראשונה. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור על נקיבת מחיר שלא ניתן לשלמו במעות שבמחזור), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2571/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור על נקיבת מחיר שלא ניתן לשלמו במעות שבמחזור), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות שלך להציג לנו את ההצעה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> חברותי וחברי חברי הכנסת, אני פשוט מתבייש היום, כי נמאס לי מהקומבינות של ועדת שרים ונמאס לי מהתחשבנויות על חשבון הציבור בהצעות חוק צרכניות חברתיות מספר אחת, ואני רוצה שתקשיבו לי, חבר הכנסת הטרי-ישן יעקב אשר ומקלב, כי בעיקר אצלכם, החרדים, כמו בשכבות החלשות, החוק הזה לא נאכף והחוק הזה לא קיים. תקשיב, יקירי אורי מקלב, מה הצעתי? אמרתי דבר אחד מאוד פשוט: אני לא מוכן שבשום סופר, בשום מרכול, בשום חנות בארץ ינקבו במחיר שאי-אפשר להחזיר בו עודף – במעות שלא קיימות במחזור, קרי: 9.99, 9.95. הרי אין מטבע של אגורה או 5 אגורות במחזור. מדוע הממשלה הזו מתעקשת שוב ושוב להפיל הצעות חברתיות שמגינות על הצרכן? הרי אם אני קונה משהו ב-9.95 אני רוצה לקבל 5 אגורות בחזרה. אני לא יכול לקבל אגורות בחזרה. עבורנו, חברי הכנסת שנהנים ממשכורת נכבדת, הרי מה זה 5 אגורות או אגורה? למה נתחשבן על זה? אבל עבור עשרות-אלפי משפחות קשות-יום – ותכף אני אספר לכם איפה הדבר הזה קיים – מאות רכישות בשנה יכולות להוביל לחיסכון של מאות שקלים שיכולים ללכת לביגוד, לחינוך, לציוד לילדים בבתי-הספר. אבל מעבר לכול, חברות וחברים, וזה מה שאני לא מבין, מדובר פה בעניין פשוט של הגינות והפסקת הגזל והגנבה מהציבור הרחב. לציבור ולצרכנים מגיע לדעת כמה הם משלמים, ולא כמה רשתות השיווק או המרכולים רוצים שהם יחשבו שהם משלמים. מעבר לכסף, מה שמרתיח בדבר הזה זה שזה עוד פעם תופעת ה"מצליח", שיטת "מצליח". עכשיו, יעלה לפה השר – אני לא יודע איזה שר משיב לי. גברתי, איזה שר משיב לי? <היו"ר טלי פלוסקוב:> לוין. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> יעלה יריב לוין ויגיד לי: חיליק, אתה צודק. באמת אי-אפשר לשלם 9.95 ולא לקבל עודף, אבל יש תקנות. נכון, השר? אתה תגיד לי: יש תקנות. <שר התיירות יריב לוין:> אתה הורס לי את כל – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני הורס לך את כל הקרשנדו, כמו שאומר טיבי. עכשיו, בוא אני אגלה לך משהו: לא רק שהתקנות האלה לא נאכפות, אני הלכתי עם עוזרי הפרלמנטריים המוכשרים ועוזרותי לבדוק אם באמת התקנות האלה נאכפות. בוא אני אגיד לך, הרב מקלב, איפה הן נאכפות. אתה לא תמצא בסניף "שופרסל" ברמת-אביב 9.99; אתה לא תמצא 9.95. אתה יודע איפה תמצא את זה? אצלך בבני-ברק. בדוק. אצלך בבני-ברק, בדרום תל-אביב, באופקים, עיר הולדתה של אשתי, בצפת, עיר הולדתי, בשכונות החלשות בירושלים, במגזר הערבי הדרוזי ובמגזר החרדי. צילמנו, שלחנו למשרד המשפטים תמונות מהשבועות האחרונים של 9.95 ו-9.99 – שמים קצוץ על התקנות. עם כל התקנות וכל הכבוד להן, הן נוצחו על-ידי איזה פקיד בדרג ביניים במשרד המשפטים, או אני לא יודע איפה. המוכרים במרכולים וברשתות מצפצפים על זה, כי זה לא חוק – הם לא מפרים חוק, זה לא פלילי. כבר דיברו פה על כל מה שמסריח אבל הוא לא פלילי. פה, כל מה שלא פלילי הוא מותר, זוהיר. מה שלא פלילי – מותר. אז בא אותו מוכר, בבני-ברק או אצלך ביישוב, ואומר: איזה פקח יבוא אלי? בכלל, יש להם תקנים לפקחים האלה? אני ארשום 9.95, ובמהלך שנה, עשרות משפחות ביישוב שלך או בבני-ברק, יבואו, ישלמו לי 10 שקלים, אין לי 5 אגורות להחזיר להם, זה עוד 5 אגורות ועוד 5 אגורות, והוא מרוויח – וזה בסדר שהוא ירוויח, אבל הציבור מפסיד. ואתה יודע כמה בשביל משפחות אצלך, מאות השקלים האלה – מאות שקלים, עשינו חישוב – בשנה הולכים לפח? ואחרי זה רבים על עוד 100 או 200 שקל בקצבאות ילדים כאשר מאות שקלים הולכים על דבר שיכול להיפתר בחוק צרכני פשוט, מובן מאליו ומתבקש: לא לנקוב במחירים שבהם אי-אפשר להחזיר עודף – במעות שאינן במחזור. מה ביקשתי מהממשלה, לקדם את רעיון שתי המדינות, חלילה? ביקשתי 20 מיליארד, כמו שביקש, בצדק, ידידי אילן גילאון? זה חוק שלא עולה כסף, לא עולה אגורה, אבל חוסך מאות ואלפי אגורות. ובאה הקואליציה הזאת עוד פעם, עם עוד החלטה פושעת של ועדת שרים שמחליטה להתחשבן עם האופוזיציה. אני לא מאלה שהולכים ומלקקים כל יום, לא רוצה להגיד את מה של ועדת שרים. לא מתקשר. אמרתי, חוק נורמלי, צרכני, מתבקש, שיש לו תקנות שלא נאכפות – תאשרו אותו. מה קרה, צריך את הסחר-מכר והשוחד הזה לוועדת שרים כדי לאשר חוק כזה בסיסי? לא. מה, יש פה ימין ושמאל? אני מבטיח לך, הרב אשר, שהחוק הזה דופק את הציבור החלש גם כשהם מצביעי הליכוד, גם כשהם המצביעים שלך ושל גפני וגם כשהם מצביעי מפלגת העבודה. <קריאה:> השר מוכן לדחות את זה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אבל תקשיב. זה כבר חוק שלישי שלי שאומרים לי: בהסכמה. ואני אומר לך, יריב יקירי, אני יודע שאתה איש חברתי. <יעקב אשר (יהדות התורה):> הוא מוכן. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, הוא ילך ומשרד המשפטים יגיד – כמו שהיה בחוק תעודות קדימות בתור לנכים – יגידו לי: עוד שבועיים, ויגידו לי: יש תקנות ומשרד המשפטים יתנגד כי יש תקנות – אורלי מכירה את זה היטב – ויבואו ויפילו לי את זה בפעם הבאה. אני מוכן למשוך את ההצבעה, אני באמת מוכן, אני רק לא רוצה לקבל עוד פעם את התשובה של התקנות. <יעקב אשר (יהדות התורה):> הוא מוכן. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בסדר. אני רוצה להגיד משהו, יריב, זה באמת חוק טוב, והוא חינמי. הוא קיים ברוב המדינות המתוקנות. אתה לא יכול לנקוב במחיר עם מעות שלא במחזור. לא בתקנות, זה קיים בחקיקה של רוב המדינות הדמוקרטיות המתוקנות. זה חוק קטן, שיפסיק את הגנבה והגזל מהציבור, ושוב פעם – בעיקר מהשכבות החלשות. אם תבטיח לי שבעוד שבועיים אנחנו נבוא לפה ותשכנע את הפקידים במשפטים ובאוצר – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא – – – אני יכול לאפשר לך לעשות ניסיון להתדיין אתם. מי אני שאבטיח לך – אני לא שר הכלכלה, אני לא יכול להבטיח. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אז מה אתה מבקש? <שר התיירות יריב לוין:> אני לא מבקש כלום. אם אתה רוצה לדחות את ההצבעה בשבועיים – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> הצבעה במועד אחר. אל תמשוך את החוק – הצבעה במועד אחר. בינתיים, ינסו לעשות מאמץ ביניהם ואנחנו נגייס – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תשמעו, אני אומר פה לפרוטוקול, יש לי ניסיון אתך בזה – למרות שזה לא באשמתך – בכרטיס קדימות לנכים. עד עכשיו, השר כץ, לא קיבלתי תשובה על זה בגלל הנושא הזה של התקנות. אתה היית בעד, אבל משרד המשפטים הפיל את זה. כמו שיש תקנות לחוק למתן כרטיס קדימות בתור לנכים. ביקשתי להפוך את זה לחוק, אמרו לי תמשוך, משכתי, עד עכשיו אין הצבעה במועד אחר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> עכשיו אתה מצביע על החוק, עכשיו הם יפילו לך את זה. אז מה הרווחת? הם יפילו לך בעוד שבועיים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני לא עושה חשבונות. אני אגיד לך מה הרווחתי. הרווחתי שהציבור יראה שהקואליציה עושה חשבונות. אני מוכן לא לעשות את זה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אין, הציבור לא יראה. הוא יראה את זה עוד שבועיים, מה קרה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אז אני מבקש ממזכירת הכנסת שתרשום שביקשו ממני הצבעה בתוך שבועיים. ואני מבקש ממך, הרב אשר, והרב מקלב, שתסייעו בוועדת שרים – – – <דוד ביטן (הליכוד):> לא, לא יסייעו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה, אדוני יו"ר הקואליציה, עד שלא תעמוד בהבטחתך ותיישר פה את השיפוע, אין לך שום זכות דיבור בכנסת. אף-על-פי שזה מאוד משעשע לראות אותך רץ בהצבעות על השיפוע. <דוד ביטן (הליכוד):> הלו, יש מנכ"ל חדש. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> חיליק, זה טוב, כי זה בערך כמו הרעיון של נפילת הממשלה, אין סיכוי לסדר את זה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אין שום סיכוי לסדר. אני מוכן לדחות את ההצבעה למועד אחר. שלושה שבועות? <דוד ביטן (הליכוד):> חודש. אף אחד – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בשלושה שבועות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני ממתינה להחלטה, רבותי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ואני מבקש מכם בהוגנות, זה באמת לא עניין של ימין ושמאל ולא קואליציה ואופוזיציה. זה דבר פשוט מאוד, לא נוקבים במחיר – ומי שנוקב עובר על חוק פלילי; לא על תקנה של פקיד במשרד המשפטים ולא על איזה תקנה שלא נאכפת. מי שרוצה את התמונות, הדוגמאות, מעשרות המרכולים בפריפריה שגונבים מאות שקלים בשנה מכל משפחה שאין לה כוח להתחשבן עם זה – התפקיד שלנו להגן עליהם. אני מוכן לדחות את ההצבעה, ומבקש מחברי ביהדות התורה לסייע לי, שבעוד שלושה שבועות, בעזרת השם ובעזרתכם, אנחנו נבוא לפה ונצביע על חוק שלא עולה כסף, הוא נכון, הוא מפסיק גנבה וגזל מהציבור, ויבוא לציון גואל. תודה רבה. תודה רבה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיליק בר. כפי שהבנתי, ופה אני רוצה לשמוע גם את תשובת הממשלה, שתשובה והצבעה במועד אחר, נכון? <שר התיירות יריב לוין:> אכן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חיליק בר, אני מבקשת להחליף אותי כי הצעת החוק הבאה היא הצעה שלי. בינתיים, יש הודעה של טלב אבו עראר על ההצבעה על הצעת החוק הקודמת – בבקשה, אדוני. תפעילו בבקשה מיקרופון לחבר הכנסת טלב אבו עראר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, אני מודיע שבחוק לתיקון פקודת העדה הדתית, חוק ההמרה, כפי שזה נקרא, טעיתי בהצבעה: במקום להצביע נמנע, הצבעתי בעד. אני מודיע לפרוטוקול ואני מבקש שזה יתוקן. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. <הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – ביטול ניכוי הקצבה החודשית לפי הסכם עם גרמניה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3009/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת טלי פלוסקוב) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, אנחנו עוברים להצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – ביטול ניכוי הקצבה החודשית לפי הסכם עם גרמניה), של חברת הכנסת טלי פלוסקוב. בבקשה, יש לך עד עשר דקות להציג את ההצעה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל מהביקור שלי או ההשתתפות שלי ושל עוד חברי כנסת, ביניהם גם שרת המשפטים, במצעד בפולין לפני כחודש ימים. רבותי, היינו בפולין, וכשביקרנו בבית-קברות בוורשה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יו"ר הקואליציה ביטן, אתם מוזמנים לנהל את השיחות בחוץ. תודה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> תודה רבה, אדוני. כשביקרנו בבית-הקברות בוורשה ועמדנו ליד חלקת אדמה קטנה, ואמרו לנו, שפה, במקום הזה, מונחות 5,000 גופות של אנשים, שאז הרגו אותם, הרסו אותם, מתו מכל הסיבות, התחושה הייתה – רצינו לשתוק, פשוט לשתוק, כדי לעכל את מה שראינו, ומהצד האחר הבנו שאנחנו חייבים לדבר. אנחנו חייבים לצעוק, אנחנו חייבים לצרוח, כדי שכל העולם יבין מה העם שלנו עבר. כשחזרנו ארצה – אני לא יכולה להגיד שלא ידעתי מה זה שואה; אני לא יכולה להגיד שאין לי אנשים במשפחה שעברו את השואה; אני לא יכולה להגיד שלא השתתפתי בטקסים ביום השואה ולא נאמתי שם – אבל אחרי מה שראיתי, זה היה אחרת. וכשחזרתי אמרתי לעצמי: כל, אבל כל מה שאנחנו כמדינת ישראל יכולים לעשות בשביל האנשים האלה, אנחנו חייבים לעשות. לכן החלטתי, הדבר הראשון שאעשה, אני אעשה את התיקון בהצעת חוק שקשורה לניצולי שואה. אני מדברת היום על סדר גודל של 6,500 אנשים, אנשים שעברו גטאות ומחנות. במדינת ישראל יש חוק, והאנשים האלה מקבלים היום מגרמניה 960 יורו פעם בשלושה חודשים. ב-2014 החליטו לשפר את מצבם. איך? אלה שהגיעו למדינת ישראל לפני 1953 מקבלים מהמדינה כל חודש 2,200 שקל; ב-2014 החליטו להשוות את התנאים של אלה שהגיעו לפני 1953 לאלה שהגיעו אחרי 1953 ולשלם גם להם 2,200 שקל. החלטה נכונה, מאוד מבורכת, אבל, וה"אבל" הזה זה משהו שאנחנו הולכים לתקן, לא הביאו בחשבון – יותר נכון הביאו בחשבון, בחישוב של הכסף, שצריכים לשלם לאנשים האלה סכום של 320 יורו שהם מקבלים מגרמניה, וחישבו את זה כהכנסה. לכן, הקצבה המשולבת שהיום הם מקבלים ממשרד האוצר לא הגיעה ל-2,200 שקל פלוס השלמת הכנסה שהם היו מקבלים מהמדינה. לא. הוסיפו להם רק 800 שקל, בעצם פער בין 2,200 שקל שתכננו להוסיף מינוס אותם 320 יורו שהם קיבלו מגרמניה. וזה בעיני לא נכון. וזה לא סוד שהיו לא-מעט חברי כנסת, שנמצאים גם כאן, חבר הכנסת יואל רזבוזוב וחברת הכנסת והשרה היום סופה לנדבר, וחבר הכנסת דב חנין, שהגישו הצעות ורצו לתקן. אלא מה בעצם הייתה התשובה? שאם אנחנו עכשיו נשלם להם גם את 2,200 השקל וגם 320 יורו, אז אנחנו שוב עושים אי-שוויון בין שתי הקבוצות, בין אלה שהגיעו לפני 1953 ואלה שאחרי. אבל מה לא הביאו בחשבון? וזה מה שאמרתי במשרד האוצר, ואני באמת מאוד מאוד מאושרת על כך שהם הקשיבו והבינו. אמרתי כזה משפט: אלה שהגיעו לפני 1953 הם כל השנים האלה קיבלו 2,200 שקל, מינימום. אלה שהגיעו אחרי, ואם, אני לא מדברת על קבוצה של עולים חדשים שהגיעו בשנות ה-90 לארץ-ישראל, האנשים האלה כל התקופה הזאת, ואני מדברת על לפחות 40 שנה, לא קיבלו מאף מדינה, מאף גוף, שקל אחד על כל מה שהם עברו. ולכן, זה הזמן עכשיו, באמת, להודות לאנשים שהבינו את הסיבה לכך וכן הסכימו לתקן. קודם כול, אני באמת רוצה להודות, ואני גאה מאוד ושמחה מאוד ששר האוצר משה כחלון הגיע לכאן כדי להשיב על הצעת החוק הזאת. שר האוצר משה כחלון, תודה רבה לך על האוזן הקשבת, על ההבנה שאת המצב הזה צריך לתקן. אני רוצה להגיד תודה גם לסגן שר האוצר איציק כהן, שגם הוא היה מאוד מעורב בתיקון הזה. אני רוצה להגיד תודה לכל החברים שלי במפלגת כולנו, שכשהסברתי בישיבת הסיעה את המצב, מייד הבינו והתגייסו לתיקון המצב. תודה רבה לכם, חברים. אני בוודאי רוצה להגיד לאנשי האוצר שפעלו, ואני אומרת לכם, אחרי פסח, ביום של המימונה, כשכולם בבית, הם באו לעבודה כדי לשבת ולסגור את העניינים כדי שנוכל כבר היום לדון על הצעת החוק ולהעביר אותה. אני באמת אומרת לכם, יש המון אנשים שממתינים לתיקון הזה, כי אנחנו חייבים להם, ומזה אנחנו צריכים היום להגיע להצבעה. אני רוצה עוד דבר אחד להגיד, ולא נמצא פה שר התחבורה, וחבל. אני פניתי לשר התחבורה בבקשה לאשר תחבורה ציבורית חינם לאנשים האלה. רבותי, זה קיים בהמון מדינות בעולם. למה אנחנו, היהודים, המדינה שבעצם צריכה להיות הכי קרובה לנושא השואה, לא יודעים לעשות את זה? קודם כול, שר התחבורה אמר לי שהבקשה צודקת, ואני מקווה מאוד שמהר מאוד הוא ישיב בחיוב, ואם אנחנו נצטרך להציג את זה כהצעת חוק, נעשה את זה כך. אם לא, אני אשמח מאוד אם זה יגיע מטעם משרד התחבורה. אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת שעושים ועוזרים – ושולי מועלם, אני יודעת כמה היא עושה למען ניצולי שואה. אגב, אני רוצה גם להודות לוועדת הכנסת, ליושב-ראש היוצא והיושב-ראש החדש, שזו הייתה הצעת החוק הראשונה שהוא העביר, לפטור מחובת ההנחה. ולמה בעצם ביקשתי את זה, רבותי? כי האנשים האלה, אנחנו לא יודעים כמה מהם יהיו מחר. האנשים האלה הולכים כל יום, ולא אחד-שניים – עשרות אנשים. ולכן, התיקון צריך להיות מהיר ודחוף. ולכן, אני מבקשת כמובן מכולם, מכל חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק הזאת, ואני מבקשת ממי שמטפל בהצעה בהמשך לעשות את זה כמה שיותר מהר. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. <הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – ביטול ניכוי הקצבה החודשית לפי הסכם עם גרמניה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2751/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יעלה חבר הכנסת דב חנין, יש לו הצעת חוק מוצמדת להצעה הזאת. יש לך עד שלוש דקות לנמק את הצעתך המוצמדת. לאחר מכן נעבור לתשובת הממשלה. בבקשה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, רבותי השרים, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, בשדולה למען ניצולי השואה אנחנו נתקלים פעם אחר פעם באבסורדים. והמקרה הזה, שאליו התייחסה חברת הכנסת פלוסקוב לפני, הוא דוגמה לאבסורד. לקזז לאנשים קצבה שהם מקבלים מגרמניה ולהחשיב את זה כהכנסה כדי לפגוע בעצם בהגנה הסוציאלית שהמדינה נותנת להם, זה פשוט לא הגיוני. אין לזה שום טעם, אין לזה שום הצדקה. אין לזה שום הצדקה ערכית, אין לזה שום הצדקה חברתית – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אנחנו הורדנו את זה לצורך מבחני חוק הסיעוד של הביטוח הלאומי. אני הורדתי את זה. יש שם מבחן הכנסה של 9,090 שקל; כל רנטה שאתה מקבל מחו"ל, זה לא משנה גם אם היא 20,000, לא נחשבת לעניין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני שר הרווחה, אני חושב שזו בדיוק הגישה. אני חושב שרנטות שאנשים מקבלים כפיצוי מחו"ל הן סוג של פיצוי. זה בכלל לא משהו שנחשב – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה לחלוטין – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> זה בכלל לא נחשב כמשהו שהוא הכנסה, ולכן טוב נעשה בהנחייתו של שר הרווחה בביטוח הלאומי, כשזה הוסר מהמבחנים שאנשים צריכים לעבור, כקריטריון, וזה נכון גם שאנחנו נסיר את זה באופן מוחלט מחוק ההטבות לניצולי שואה. רנטות, תקבולים שמתקבלים מחו"ל, לא יכולים להיחשב כהכנסות. אני רוצה, אבל, עמיתי חברי הכנסת, לומר לכם בהזדמנות הזאת, שאנחנו נמצאים פה במסע ארוך, כי ככל שאנחנו עוסקים בנושא הזה, אנחנו רואים עוד ועוד דוגמאות לאבסורדים ולמנגנונים שאין בהם טעם ואין בהם צורך. היחס שלנו לניצולי השואה חייב להיות שונה לחלוטין. אנחנו צריכים פעם אחת ולתמיד להבין שהחברה בארץ הזאת חייבת חוב גדול, גם חוב מוסרי, לניצולי השואה. ולכן, לא צריך את כל הגישה הזאת של התחשבנות ובדיקה בזכוכית מגדלת כדי לראות למה אי-אפשר, למה לא לתת, למה להגיד "לא"; הגישה צריכה להיות הפוכה. הגישה צריכה להיות ללכת לקראת. ללכת לקראת, לתת פתרונות ולתת את מרב הסיוע שניתן ואפשר לתת לאנשים האלה. אכן, ממד מאוד מרכזי בחקיקה הזו הוא ממד הזמן. ככל שאנחנו משתהים, פחות אנשים מקבלים את ההגנות הבסיסיות האלה שאנחנו מעבירים בחקיקה הזאת. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מצטרף לברכתה של חברת הכנסת פלוסקוב לוועדת הכנסת על הפטור מחובת ההנחה שנתנו להצעה שלה, ואני פונה לוועדה שתדון בחוק הזה – אני מניח, אדוני חבר הכנסת אלאלוף – ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; אני פונה אליכם באמת בבקשה להמשיך ברוח הזו ולסיים את הכנת החוק הזה לקריאה שנייה ושלישית, אם אפשר אפילו בחודש הקרוב. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, אדוני. ישיב השר משה כחלון, שר האוצר, בשם הממשלה, בבקשה. ולאחר מכן, יש שני מתנגדים לחוק. בבקשה, אדוני. <שר האוצר משה כחלון:> אדוני היושב-ראש – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> היית חסר לנו ביום ירושלים. <חיים ילין (יש עתיד):> הוא כל יום פה. <שר האוצר משה כחלון:> אדוני היושב-ראש – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> גם אם זה 50 יום, זה הרבה מאוד בישראל. <שר האוצר משה כחלון:> ככה אתם מקבלים אורחים, תגידו? <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו אוהבים אותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר האוצר משה כחלון:> איזה חינוך זה? <קריאות:> – – – <שר האוצר משה כחלון:> איזה חינוך זה? <חיים ילין (יש עתיד):> מפני שאנחנו אוהבים אותך ומכבדים אותך, אנחנו מתגעגעים אליך – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר האוצר משה כחלון:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שרים, ראשית, באמת, בפתח דברי, אני רוצה להודות לחברת הכנסת טלי פלוסקוב על היוזמה, והצטרף אליה גם דב חנין. עד שלא תהיה בקואליציה, רק תצטרף כל הזמן. תצטרף ותצטרף ותצטרף – אבל כדי שיקרה משהו צריך את הקואליציה. <קריאה:> דיברנו על זה. <שר האוצר משה כחלון:> לא יעזור כלום. ותמשיך להצטרף – אתה תהיה המצטרף הנצחי. <קריאות:> – – – <שר האוצר משה כחלון:> אבל אנחנו מכבדים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> או שתהיה בקואליציה או שתפרוש. <שר האוצר משה כחלון:> אבל אנחנו מכבדים. <קריאה:> תגיד שאתה אמרת. <שר האוצר משה כחלון:> אנחנו מכבדים את זה. <קריאות:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, לא, השר, הוא קודם אמר: או שתהיה בקואליציה או שתפרוש – – – <שר האוצר משה כחלון:> תשמע, המנעד של התפקידים מתרחב באופוזיציה. חברים, כפי שאמרה חברת הכנסת טלי פלוסקוב, טחנות הצדק טוחנות לאט, לצערי, והצעת החוק שעלתה היום היא פשוט צדק. צדק עם אנשים שיש לנו להם חוב מוסרי, צדק עם אנשים שהיו צריכים לקבל את ההקלה הזאת או את ההטבה הזאת, או את ההכרה ב-disregard הזה, ב-300 יורו, לפני הרבה מאוד זמן. אבל אני שמח שזה נפל במשמרת שלנו, שטלי הציעה את זה, ואני שר אוצר שיכול לאשר את זה. ואכן אנחנו מאשרים את זה. ומדובר פה, רק לשם ההמחשה, ב-1,200 שקלים בחודש, 14,400 ש"ח בשנה, שזה מספר מכובד, שיאפשר לאנשים האלה באמת לחיות עד כמה שאפשר ברווחה קצת יותר גדולה ממה שעד היום. מתוך הקבוצה הזאת של ה-15,000 שיזכו בגמלה הזאת, או ב-300 יורו בחודש, יש לדעתי 6,000 ניצולי שואה שמקבלים הבטחת הכנסה, זאת אומרת שהם נמצאים למטה, וליתר יש קצבאות נוספות – של נכות וקצבאות נוספות. הקבוצה הזאת הגיעה אחרי 1953 וקיבלה 320 יורו בחודש, והמדינה השלימה לה עוד 800 כהשלמה ל-2,200, ופה לקחו את החלק הזה וקיזזו אותו. ומה שעשינו היום – מה שעושה הצעת החוק הזאת, היא פשוט מחזירה אותו. התיקון ברור, הוא תיקון היסטורי, אבל אני חושב שזה עוד דבר ועוד פעולה בסדרת פעולות שאנחנו עושים באוצר, לפעמים באמצעות חקיקה פרטית, לפעמים ביוזמה שלנו, כדי לצמצם פערים, כדי להחזיר לאוכלוסיות החלשות את מה שמגיע להן עד כמה שאפשר. זה מצטרף ל-1.4 מיליארד שיהיו בהבשלה של ארבע שנים לכל אוכלוסיית מדינת ישראל שמקבלת הבטחת הכנסה: זה מצטרף לדוח אלאלוף, ל-560 מיליון שקלים שכבר נתנו בתקציב הקודם; ועוד 350 מיליון שקלים שכלולים בתוך 1.4 המיליארד גם לצמצום פערים. ואנחנו ממשיכים לטפל בתיקון עוולות, ואנחנו ממשיכים לטפל בנכים. יש גם קבוצה גדולה של נכים, לצערנו, שמקבלים גמלה מאוד מאוד נמוכה. אנחנו נקים ועדה ונקצה לזה כסף טוב כדי שבאמת אפשר יהיה לעזור ולסייע לאנשים האלה. זה מצטרף ל-50% שהוספנו לשכר חיילי החובה בצה"ל – ולכל הקבוצות האלה שלא היה להן לובי ולא היו להן שתדלנים. אז אנחנו שמחים להיות כאן כדי לתת ולשרת אותם ולאפשר להם. אז כפי שנאמר, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, ואחריה להמתין להצעת חוק ממשלתית – לצרף – של משרד האוצר ולקדמה בכפוף להצעה הממשלתית. אני מאוד מודה לך, טלי, שוב, באמת על הפעולה הזאת, על החשיבה למען ניצולי השואה. וכפי שאמרתי, גם בתקציב הקרוב ירגישו אותנו – ירגישו אותנו בתחומים החברתיים, ירגישו אותנו בתיקון עוולות, ירגישו אותנו בצמצומי פערים אמיתיים, וזה מה שאנחנו נעשה, ותודה רבה. תודה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. תודה, אדוני שר האוצר. השרה לנדבר ביקשה הבעת עמדה נוספת – אבל זה בשם הממשלה? אני כבר שואל. זה גם בשם הממשלה, אז אדוני השר – – – <שר האוצר משה כחלון:> – – – הממשלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתם יושבים באותה ממשלה, השר. <שר האוצר משה כחלון:> מה, של הפלסטינים? יש ממשלה אחת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> האם המציעים מתנגדים, או שזה בסדר שהשרה סופה לנדבר תביע עוד עמדה בשם הממשלה? אתם יכולים להסכים או לא, קסניה ודב חנין – טלי ודב חנין. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אין התנגדות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אין התנגדות. דב. אין התנגדות. בבקשה, בשם הממשלה. יש לך עד חמש דקות. <קריאה:> ואחרי זה הצבעה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן, אני אסביר. בבקשה, גברתי. <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> תודה, אדוני. אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, שרים בממשלת ישראל והמציעים של החוק הזה, אני רוצה להגיד קודם כול, לפני הכול – אורלי, אורלי – אדוני שר האוצר, אני רוצה לברך אותך על ההחלטה הנכונה. היה לי חוק והייתה לי זכות להציג את החוק, ובמשך שנה שלמה נלחמנו עבור האנשים האלה. אם חברי חברי הכנסת זוכרים, לא פעם אחת אמרתי מהבמה הזאת שהאנשים האלה ראויים לקבל יחס אחר. הרנטה מגרמניה לא נחשבת במדינת ישראל כהכנסה. אלה אנשים שעברו בחיים כל כך הרבה. טלי דיברה על כך שבמחנה בפולין היא ראתה את הדברים שנגעו ללב שלה, שעברו דרך הלב. גם אני, יחד עם חברי חברי הכנסת, הייתי בפולין, וכאשר עברנו מול אולמות של זכוכית, כאשר ראינו את החפצים שפעם היו בגדים, וכאשר ראינו הר של מזוודות, והמון המון דברים, חשבתי אז מה עברו האנשים האלה, מה הם עברו ומה הם היו מסוגלים לעבור. וכאשר הגיעו לכאן, גרמניה החליטה לתת להם פיצויים. ניתן להגיד על הרנטה שזה פיצוי, והיום האנשים האלו חייבים לקבל את הרנטה. הרנטה לא הייתה הכנסה כאשר ממשלת ישראל – ואז הייתי חברה בממשלה – קיבלה את ההחלטה ושר האוצר הקודם העביר את ההחלטה. אז הכוונה הייתה לחלק מיליארד ש"ח ולתת לאנשים האלו מינימום פלוס ההכנסות שיש מקצבת זיקנה, לתת להם 2,200 ש"ח. אבל כך קרה, אנשי האוצר החליטו, ובאותיות קטנות כתבו: 2,200 פחות הרנטה מגרמניה. ואז כאן, באולם הזה, פניתי לשר האוצר, ולצערי, ההחלטה הייתה שלילית. אבל הפעם בוועדה של הממשלה, בוועדת השרים לענייני חקיקה של הממשלה, הרמתי יד עבור החוק הזה, חוק צודק. אבל הייתי ממליצה לשר האוצר לזרז את העניין, ואפשר להוציא את המילים הקטנות מהר מאוד בהחלטת ממשלה. לאנשים האלו מגיע – מגיע מה שהם מקבלים במדינת ישראל ומה שהם מקבלים מגרמניה. אני חושבת שהחוק הזה הוא חוק ראוי ביותר, חוק שצריך לעבור כאן בכנסת ומהר מאוד, כדי שהאנשים האלו עוד כאשר הם בחיים יקבלו מה שמגיע להם, והם ראויים לכך. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לשרה לנדבר. יש לנו שני מתנגדים. אני רק מזכיר למתנגדים שלפי התקנון הם חייבים להתנגד לחוק מעל הפודיום. להצביע – תצביעו מה שאתם רוצים; לא לדבר בעד. אתם מתנגדים? אז ראשונת המתנגדים לחוק של טלי, חברת הכנסת סבטלובה, ולאחר מכן – חבר הכנסת שמולי יתנגד לחוק של דב חנין. עד שלוש דקות. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, כבוד השרים, כמובן, טלי היקרה, אני לא מתנגדת לחוק שלך, ודב, אני לא מתנגדת לחוק שלך. אני רוצה לנצל את הבמה הזאת – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, לא. קסניה, את לא יכולה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – כן, לנצל את הבמה הזאת כדי – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת סבטלובה, זה מנוגד לתקנון. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אני מתנגדת, מתנגדת, מתנגדת, ואני רוצה, יחד עם זאת, להעלות נושא חשוב שהיה זה עתה במליאה: הותקפתי בצורה ברוטלית וקשה על-ידי השר ששמו בישראל השר חיים כץ. השר חיים כץ התנשא עלי, השפיל אותי, התגזען עלי, וגם דיבר בצורה קשה ביותר כלפי וכלפי ציבור שלם שאני מייצגת אותו. במה מדובר? מדובר בסך הכול בהצעת חוק שקידם השר כץ יחד עם השר משה כחלון שעניינה זכויות של יתומים שהתייתמו משני ההורים במהלך פיגועי טרור ומעשי איבה. כאשר באתי אליו ושאלתי אותו: ומה בדבר האנשים שבאים ממשפחות חד-הוריות? כן, יש משפחות כאלה במדינת ישראל, אנחנו במאה ה-21 ויש אנשים שאביהם או אימם לא היו בקשר אתם מאז יום לידתם והם התייתמו מההורה שלהם, שזה מספיק קשה, ואחרי זה הם באים למדינה ואז אומרים להם, מפנים להם את העורף: לא התייתמתם משני הורים, לא מגיע לכם שקל אחד, ולא משנה אם אתם לבד בארץ. מה אני שומעת מהשר כץ, שמסתכל עלי ואומר לי: אני, מהציבור הזה לא אכפת לי, לא אכפת לי מציבור החד-הוריות, לא אכפת לי מהציבור שאת מייצגת. את מחוקקת – תחוקקי, מה את רוצה ממני? אני לא רוצה לדבר אתך בכלל. כך אומר לי שר בישראל. שר בישראל שממונה על ענייני רווחה. ענייני רווחה. השר הזה מסתכל עלי ואומר: לא אכפת לי ציבור שלם, לא אכפת לי מדברייך, לא אכפת לי מה את רוצה לשאול אותי. אני ואת לא מסתדרים, הוא אומר לי. מה אנחנו, זוג נשוי שאנחנו לא מסתדרים? מה זו הגזענות הזאת? מה זה השוביניזם הזה? מה זה הגועל-נפש שאני לא מאמינה שאני זוכה לו כאן בכנסת ישראל? אני רוצה להגיד שכל פעם שאנחנו מדברים על אלימות נגד נשים – זאת, רבותי, אלימות נגד נשים. אנחנו צריכים להתחיל בניקוי אורוות כאן בבית הזה ולא בשום מקום אחר. אנחנו כאן כשאנחנו מדברים על נשים שנרצחות שלפני כן מושפלות, שהגברים שחושבים שהם כאלה מאצ'ואים, שמתנשאים עליהן, שמסתכלים עליהן מלמעלה ואומרים: מי את בכלל? למה את באה אלי? למה את בכלל פותחת את הפה שלך? כשאנחנו זוכות ליחס כזה כאן, זה מעורר זעם עצום. ואני אומרת כאישה, כישראלית, כנבחרת ציבור, כמי שמייצגת את החלשים ביותר, את אותן המשפחות שפנו אלי בקול זעקה ואמרו לי: קסניה, כיצד זה ייתכן, כיצד זה ייתכן שאנחנו, מסכנים וגלמודים, שגם נעזבנו בילדותנו על-ידי אחד מההורים ואחרי זה שכלנו בפיגועי טרור רצחניים את ההורה השני, אנחנו דווקא לא זכאים לכלום? אז אני רוצה להגיד לכם, חברים יקרים, מהשר חיים כץ אתם לא תזכו לישועה. אבל אני מבטיחה לכם שבעזרת חברים ששמעו כבר את הסיפור הזה אנחנו נמשיך לקדם את העניין שלכם. אנחנו נמשיך לקדם את העניין של כל אלה שלא זוכים לתואר משפחה נורמטיבית אפילו במותם. תודה לכם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת קסניה. חבר הכנסת איציק שמולי יתנגד לחוק של חנין. אני מבקש רק לא להביע תמיכה בחוק. בבקשה, אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אם לא היו מבריחים את השר כחלון מהמליאה הייתי מסתכל לו בעיניים ואומר לו שאני חושב שהלב שלו עדיין במקום הנכון. אם לא היו מבריחים את השר כחלון מהמליאה הייתי אומר לו שהוא עושה גם דברים יפים במשרד. אבל אם לא היו מבריחים מכאן את השר כחלון, גם הייתי אומר לו שהוא מפשל בענק בסיפור של הביטוחים הסיעודיים. לזה שהתרגלנו בשנה, שנה וחצי האחרונות, שחברות הביטוח מתעללות במבוטחים, בקשישים ובנכים ועכשיו גם בחיילים המשוחררים – לזה התרגלנו כבר. אבל השינוי שמגיע עכשיו, בשבועיים האחרונים, ואחד מהם התפרסם עכשיו, בבוקר – תקשיבו טוב: נכה שמסוגל להזיז ככה, ככה עם הידיים, את כיסא הגלגלים שלו, מבחינת חברות הביטוח, עם ההכשר של שר האוצר והמפקחת על הביטוח, הוא לא סיעודי יותר במדינת ישראל. הוא יכול להסתובב לבד עם כיסא הגלגלים, הוא אצן אולימפי בכלל. אתם רוצים לשמוע עוד? קשישים סיעודיים שלא שולטים על הסוגרים שלהם, אתם יודעים מה ההחלטה שהתקבלה? העובדה שהם מרטיבים על עצמם היא לא עומדת לזכותם עוד במבחני הזכאות, זה כבר לא מספיק. חיילים שעד היום סיימו את השירות – ישראל ביתנו – ובאופן אוטומטי הוחזרו לפוליסות שלהם, שהם היו בתוכן לפני שהם התגייסו, מעכשיו לא. נתנו הטבה, אחלה בוננזה לחברות הביטוח: האפשרות להגיד לחיילים, בעיקר אלו שנפצעו וחלו בשירות, האפשרות להגיד להם: תסתדרו לבד. אני חושב שהמתח הזה בין הדאגה לאינטרסים של חברות הביטוח לבין השמירה על המבוטחים הופר כבר מזמן, וההפקרות הזאת וההפקרה הזאת של ציבור המוחלשים ביותר מגיעות כדי אבסורד בכנסת הזאת. אני אגיד לכם למה אני מצפה. אני מצפה לשני דברים: שבמדינת ישראל אתה לא תהיה עם שתי רגליים בקבר כדי לקבל את מה שהובטח לך בפוליסה; ואני מצפה גם שכולם פה יחברו את כל הנקודות לקו אחד, והקו הזה אומר דבר מאוד מאוד פשוט: שאגף הפיקוח על שוק הביטוח, שהיה אמור לשמור על המבוטחים, שומר על חברות הביטוח ומפקיר את החלשים ביותר. אני רוצה לשאול את השר כחלון: איפה אתה? אתה שר אוצר חברתי, לא? איפה אתה? המדיניות הזאת יוצאת מהמשרד שלך, שלך. זה אגף במשרד שלך, ומי שיכול לעצור את המדיניות הזאת שנכנסת לתוקף ב-1 ביולי זה אך ורק אתה. אז אני אומר לך: זה בידיים שלך, אתה צריך לעצור את זה – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – ובטווח הארוך אנחנו נביא ביטוח סיעודי ממלכתי, ואם אתה תתנגד – אנחנו נכפה את זה עליך. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת שמולי. אנחנו עוברים עכשיו להצביע על שתי הצעות החוק. ההצעה הראשונה שנצביע עליה היא הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – ביטול ניכוי הקצבה החודשית לפי הסכם עם גרמניה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת טלי פלוסקוב. אני עובר להצבעה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – ביטול ניכוי הקצבה החודשית לפי הסכם עם גרמניה), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <קריאה:> – – – <קריאה:> קארין. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 44 בעד. 45, כולל קארין. אנחנו נוסיף את קארין. אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק תעבור – טלי, זה לכספים או לעלייה וקליטה, מה אתם – – – <אברהם נגוסה (הליכוד):> עלייה וקליטה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> יש פה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> זה נדון בכספים. זה נדון בכספים – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> נדון גם – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> להמשיך בכספים – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טוב. אנחנו נעביר את זה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אפשר להוסיף אותי לפרוטוקול, אדוני – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לפרוטוקול נוסיף את הרצוג, כבל, חסון ומיכאלי כתומכים. אנחנו נעביר את זה לכספים? מעבירים את זה לכספים – – – <קריאות:> לא, לא – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> ועדת הכנסת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לוועדת הכנסת, שתכריע בין כספים לעלייה וקליטה. הצעת החוק עברה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – ביטול ניכוי הקצבה החודשית לפי הסכם עם גרמניה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת דב חנין. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? אותו הדין, כמובן, יחול עליה. נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 47 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – ביטול ניכוי הקצבה החודשית לפי הסכם עם גרמניה), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 47 בעד, ללא מתנגדים, עם נמנע אחד. אני קובע כי גם הצעת החוק הזו עברה, ואותו הדין יחול עליה עם ועדת הכנסת שתכריע. אנחנו עוברים להצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכות אכיפה – מעצרים) (תיקון – מעצר מפרי צו הגנה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת זהבה גלאון. איפה טלי? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ביקשתי לעלות לדבר. ביקשתי – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רגע, רגע. השר ביקש. נכון. סליחה, זהבה. <הודעה אישית של שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שר הרווחה ביקש. בבקשה, אדוני. מתנצל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, רבותי. השר חיים כץ ביקש להשיב על מה שהיה פה באולם לפני כמה דקות. בבקשה, אדוני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לא מבין, זה "הרצחת וגם ירשת". ניגשת בחורה, אני מדבר שם בפינה, מתנפלת עלי – – – <קריאה:> חברת כנסת, לא בחורה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> חברת כנסת. חברת כנסת לא מתנהגת כך. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> בחורות תמצא בבית שלך. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מתנפלת עלי בצעקות, אומרת לי: אתה תחוקק – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אתה משקר. אתה משקר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – יש לי חברה שצריכה לקבל מענק של – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אתה משקר, אתה משקר. באתי ושאלתי אותך שאלה, כמו ששואלים שר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – שניים שנפטרו. חוקקה הכנסת חוק שנפגעי פעולות איבה ששני הוריהם נהרגו יקבלו מענק. <שרן השכל (הליכוד):> נרצחו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> נרצחו. היא אומרת לי: תשמע, ומה עם חד-הוריות? אמרתי: תחוקקי. אתה תחוקק – ויצאה בהתקפה, בקול רם. אמרתי: תשמעי, לא מעניין אותי מה שאת אומרת, תעשי מה שאת חושבת. מפה עד גזענות, עד רצח נשים, ואני משקר? <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> משקר. משקר. כל מילה שלך שקר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני מציע לכנסת שאני ואת נלך למכונת אמת, ושנינו נראה מי משקר. כי את לא דוברת אמת – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אמרת: את לא באת מהמגזר הזה, תעשי מה שאת רוצה. אתה רגיל לשקר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – כי בושה לכנסת ישראל שיש חברת כנסת כמוך. תודה רבה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אתה רגיל לשקר, זה בסדר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר חיים כץ. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכות אכיפה – מעצרים) (תיקון – מעצר מפרי צו הגנה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2870/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברות הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכות אכיפה – מעצרים) (תיקון – מעצר מפרי צו הגנה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברות הכנסת. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות להציג את ההצעה שלך. לפי מה שרשום אצלי, מי שצריך להשיב – שרת המשפטים. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מציגה עכשיו בפניכם היא גם הצעתן של נורית קורן, רויטל סויד ושולי מועלם-רפאלי, ואני רוצה בפתח דברי להודות גם לשר לביטחון פנים וגם לשרה איילת שקד על התמיכה בהצעה הזו. אני לא אגזים אם אומר שאנחנו מדברים על הצעה מצילת חיים; מצילת חיים של נשים שעומדות היום חסרות אונים מול בן-זוג אלים, נשים שכבר התייאשו, שהפסיקו להתקשר למשטרה כי הן למדו שזה לא עוזר, ואף שכנגד בן-הזוג האלים – הוא חוזר ומאיים עליהן – הוצא צו שנועד להרחיק אותו מהאישה, הוא ממשיך להסתובב חופשי, הוא מפר את צו ההגנה שהוצא על האישה והוא מכה את בת-זוגו לשעבר או את בת-זוגו הנוכחית. ומקרים רבים אחרים, לצערי, כתוצאה מהפרת צו ההרחקה, הסתיימו ברצח. ואנחנו רואים מצב בלתי מתקבל על הדעת, שנשים נאלצות ללכת למקלט, לרדת למחתרת, לעצור את החיים שלהן בעצם רק כדי להישאר בחיים. הצעת החוק שמובאת כאן היום – אני מודה שאני לא יודעת איך לא חשבנו עליה קודם. ההצעה היום משנה את המצב שבו לשופט אין הסמכות החוקית להורות על מעצר עד תום ההליכים או איזוק אלקטרוני לגבר שמפר את צווי ההגנה. הוא יכול להורות על מעצר עד תום ההליכים רק אם אותו גבר פגע באישה. אבל אם הגבר הפר את צו ההרחקה ועוד לא הספיק לפגוע פיזית באישה, אבל הוא מאיים עליה, ואנחנו יודעים שהמשטרה לא יכולה להציב שוטר ליד כל דלת של אישה שהוצא נגד בן-הזוג שלה צו הרחקה או צו הגנה על האישה. זה באמת מצב אבסורדי, ולכן הצעת החוק הזו היא כל כך משמעותית וכל כך דרמטית, והיא מתקנת בעצם מצב אבסורדי שהחוק היום לא אפשר לעצור את הגבר לפני שהוא פוגע. מעכשיו אפשר יהיה לעצור את הגברים האלה עד תום ההליכים רק בשביל – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> את הגברים האלה. <זהבה גלאון (מרצ):> את הגברים האלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הגברים האלה. <זהבה גלאון (מרצ):> הגברים האלה, המכים, חבר הכנסת סמוטריץ. הגברים האלה, הייתי אומרת עליהם מילה הרבה יותר קשה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא, האלה. <זהבה גלאון (מרצ):> אנחנו מדברים על הגברים האלה, שהוצא נגדם צו הרחקה מהנשים. 515 צווי הרחקה, רק השנה, הוצאו נגד אותם הגברים האלה, שאני קוראת לכם כך, וכל הפרה כזו של צו ההרחקה הייתה יכולה להסתיים באסון. אנחנו כל פעם באים בטענה על המשטרה, כל פעם שנרצחת אישה על-ידי בן-הזוג שלה. ואנחנו הרי כבר יודעים, הלב רותח, הלב כואב והדם רותח, והייתי אומרת, הלב נשבר כשאנחנו רואים עוד סיפור על עוד אישה. רק לפני כמה ימים נרצחו אישה ובן-זוגה בראשון-לציון, ואנחנו אומרים לעצמנו: איך לא הצלחנו למנוע את הטרגדיה הזאת? בעזרת ועדת השרים לענייני חקיקה וההתגייסות של השר לביטחון פנים ושרת המשפטים איילת שקד, אני חושבת שאנחנו מייצרים מהלך מאוד מאוד דרמטי, הישג מאוד משמעותי עבור נשים שנאלצות להגן על עצמן, על הילדים שלהן, כי בעצם התיקון הזה לחוק ירחיב את היקף המקרים שבהם המערכת עומדת לצדן של אותן נשים; באמת עומדת לצדן, ולא רק על הנייר. אני יודעת שהכנסת הזו מגויסת ומחויבת לחזק את מערך ההגנה על ילדים ונשים מפני קרובי משפחה אלימים. בעצם אנחנו מרחיבים את המעטפת, מעטפת ההגנה כלפי נשים, ומחמירים את היחס כלפי מפרי צו הגנה. אנחנו אומרים שהפרת צו הגנה זה עוד שלב בהסלמה המסוכנת, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות, חברי חברי הכנסת, ולהודות לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. הם סייעו לנו לנסח את ההצעה הזאת. כמו שאמרתי קודם, דיברתי עם השר לביטחון פנים, שהחליט לקחת את הנושא של אלימות נגד נשים כיעד בתוכנית העבודה של המשרד לביטחון פנים. חברי חברי הכנסת, אישור החוק הוא צעד חשוב. אנחנו יודעים שיש עוד דרך ארוכה, והמאבק באלימות נגד נשים זה מאבק מערכתי. הוא צריך להיות מאבק רב-מערכתי של המשרד לביטחון פנים ומשרד הרווחה ומשרד החינוך וכל המשרדים האפשריים. לסיום, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שנותרו לי עוד כמה דקות ולומר כמה משפטים יותר כלליים. חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו היא פן אחד במאבק נגד אלימות נגד נשים. אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאני עומדת כאן על הבמה ולקרוא למפכ"ל המשטרה לחזור בו מהעמדה שלו שהמשטרה לא תחקור תלונות אנונימיות של שוטרות על אלימות מינית, על עבירות מין, על הטרדות מיניות. לא יכול להיות שמפכ"ל המשטרה – המשטרה מצד אחד פועלת בצורה כל כך חיובית, כמו שמפגין עכשיו השר לביטחון פנים, ומחוקקים חוקים שבאים לסייע לנשים ולהגן עליהן מפני אלימות בכלל ואלימות מינית בפרט, ואנחנו רואים איזו גישה דוגמטית, שלא מתכתבת עם המציאות. מישהו חושב שבמקום הייררכי כמו המשטרה שוטרות יכולות להגיש תלונה עכשיו על שוטרים מבלי לחשוש? הרי אנחנו מבינים למה יש תלונות אנונימיות במוסדות שהם מוסדות הייררכיים, והגישה הזו של המפכ"ל, שגם הופיע בוועדה לקידום מעמד האישה בראשותה של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, הפגינה, הייתי אומרת, בורות, חוסר הבנה למצבן של נשים במערכת שהוא מופקד עליה; ולצערי, העמדות הנוספות שאנחנו רואים שמפגין המפכ"ל לאחרונה ודאי אינן לכבודה של המשטרה. אבל בסוגיה הזאת אני קוראת לו להוציא נוהל ברור ולקרוא לנשים או לעודד נשים במשטרת ישראל להתלונן גם תלונות אנונימיות. טוב שיש מח"ש שיפתחו בחקירה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. משיבה על ההצעה, בשם הממשלה, שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק של חברתי חברת הכנסת זהבה גלאון מבקשת לתקן את חוק המעצרים ולהוסיף לרשימת העבירות המקימות חזקת מסוכנות ומאפשרות מעצר עד תום ההליכים גם עבירה של הפרת הוראה חוקית בשל הפרת צו הגנה. משמעות ההצעה היא, שככל שיוגש כתב-אישום בגין הפרת צו הגנה, יוכל בית-משפט להורות על מעצר עד תום ההליכים בשל מסוכנותו של המפר מבלי שהתביעה תצטרך להוכיח את מסוכנותו על-פי נטל ההוכחה הרגיל בדין הפלילי. כיום, חזקת המסוכנות הקבועה בחוק המעצרים כוללת רק עבירות שיש בהן מסוכנות מובהקת, ואילו צו הגנה ניתן גם במצבים שבהם אין מסוכנות מובהקת, כמו למשל כאשר מי שנגדו ניתן הצו מתנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו. הקביעה כי כל מפר צו הגנה מבסס חזקת מסוכנות היא גורפת, ויש לצמצמה רק למצבים שבהם הפרת צו ההגנה מעידה על מסוכנות. ברצוני להדגיש כי כבר היום כלולות ברשימת העבירות המקימות חזקת מסוכנות עבירות אלימות חמורות ועבירות של אלימות כלפי בן משפחה. הצעת החוק מבקשת להרחיב את חזקת המסוכנות בתחום האלימות במשפחה. אני תומכת בהרחבת החזקה בכפוף למגבלה שציינתי, ורוצה להודות לשר לביטחון פנים על הדחיפה. הוא זה שניגש אלי ואמר לי שהחוק הזה הכרחי. לנוכח האמור, הממשלה תומכת בהצעת החוק בכפוף להסכמה עם משרד המשפטים, משרד הבט"פ ויתר המשרדים הרלוונטיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רגע, האם המציעה מסכימה לתנאים? מקובל. אנחנו נעבור, אם כן, להצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכות אכיפה – מעצרים) (תיקון – מעצר מפרי צו הגנה), התשע"ו–2016. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכות אכיפה – מעצרים) (תיקון – מעצר מפרי צו הגנה), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תוצאות ההצבעה: 38 תומכים, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפרוטוקול, חברת הכנסת ענת ברקו מצרפת את קולה בעד וגם חבר הכנסת עודד פורר מצרף את הצבעתו לפרוטוקול בעד. הצעת החוק עברה, והיא עוברת להכנה בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. <הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1217/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יאיר לפיד וחברת הכנסת יעל גרמן. תנמק את ההצעה חברת הכנסת יעל גרמן. עשר דקות, גברתי, בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, לא חדש עבורנו ששוק השכירות בישראל הוא שוק פרוץ, לא מאוזן ולא הוגן, בעיקר כלפי השוכרים. למעלה מ-2 מיליון תושבים שוכרים במדינת ישראל דירות, כי הם לא יכולים להרשות לעצמם לגור בדירות משלהם. זוהי מציאות חיים יומיומית, מציאות חיים שבמסגרתה הם נאלצים להסתדר בשוק שבו אין ביטחון, שבו ההיצע הוא פחות מן הביקוש, שבו המשכירים בדרך כלל קובעים את חוקי המשחק. במציאות הזאת של ישראל אנחנו רואים עיוות במיוחד במקומות שבהם יש פער גדול בין היצע לבין ביקוש. במקומות אלה יכולים צעירים וזוגות צעירים למצוא את עצמם נתונים למורת רוחו של המשכיר ונאלצים בכורח לעמוד בתנאים שאינם סבירים ואפילו קיצוניים. במקרים מסוימים שוכרים אפילו נאלצים לשכור דירות שאינן ראויות למגורים. אני חושבת שרובנו היו חשופים למציאות הזאת. אני יכולה להעיד על עצמי שבשלוש וחצי השנים הראשונות של נישואינו, של בעלי ושלי, אנחנו שכרנו דירה, כי לא יכולנו להרשות לעצמנו לקנות דירה. היינו בשכירות. ואני יכולה להעיד גם היום שהיום, בעקבות ירושה של הורי, אני משכירה שתי דירות בדרום העיר. הצעת החוק של חבר הכנסת לפיד ושלי מבקשת לעשות צעד ראשון בהליך הסדרה של שוק השכירות, שכאמור, הוא פרוץ היום. ההצעה מבקשת לאזן בין הזכויות של השוכרים, אשר מגיעים לרוב לעסקה בעמדת נחיתות וביכולת מיקוח נמוכה, לבין משכירי הדירות, אשר באינטרס נכון וראוי רוצים לשמור על הנכס שלהם ולהעמיד ממנו רווח ראוי. ראשית ולראשונה מבקשת הצעת החוק להגדיר מהי דירה ראויה להשכרה. בפעם הראשונה יהיו כמה קריטריונים – תבחינים – שאם הדירה לא תעמוד בהם, הרי שלא תהיה ראויה. וחשוב לי מאוד לקרוא תבחינים אלה, כדי שהשוכרים העתידיים ידעו מה לדרוש: דירת מגורים ראויה היא דירה שבנייתה הושלמה; שלשוכר קיימת גישה חופשית אליה; היא דירה שכוללת חלל מגורים ובו לפחות מטבח וחדר שירותים שבו כיור, אסלה ומתקן רחצה; זו דירה הכוללת מערכת לאספקת מי שתייה וכוללת גם מערכת לאספקת מים חמים; זו דירה שכוללת מערכת ניקוז, לרבות מערכת לסילוק סדיר של שפכים ודלוחין; זו דירה שכוללת חשמל ותאורה; זו דירה שיש בה פתחי אוורור; זו דירה שאין בה גורם סיכון בלתי סביר לבטיחותו או לבריאותו של השוכר. ההצעה הזאת עוסקת גם בהגדרת יחסי שוכר ומשכיר, ומסדירה את נושא הבטוחות, תיקון פגמים בנכס ונושא ביטוח הדירה. היא מסדירה נושאים אשר לא היו ברורים ולא היו מוסדרים בעבר. עם זאת, לדאבוני, מדובר במהלך חסר. החלטת ועדת השרים שלא להכניס גם מנגנון בקרה על העלאת מחירי השכירות מעקרת חלק גדול בבעיה של שוק השכירות. רק לפני ימים מספר נחשפנו לפרסומים על הגידול העצום בשכר הדירה הממוצע באזורים שונים ברחבי הארץ. מאז שנת 2008, גילינו, עלו מחירי השכירות בצפון הארץ ב-61%, בחיפה ב-61%, ואפילו בדרום הארץ היינו עדים לעלייה של 60%. אלו עליות מחירים שמעידות על כשל שוק ברור וצועק. לא ייתכן ששכר הדירה של מאות-אלפי משקי בית בישראל יקפוץ כל שנה בעשרות אחוזים. כפי שאמרתי בראשית דברי, הצעות החוק שמונחות היום בפני הכנסת הן צעד ראשון בדרך הנכונה של הסדרת שוק השכירות בישראל. אבל מענה אמיתי לבעיה יינתן רק כאשר ייושם באמת מנגנון בקרה על העלאת מחירי השכירות. אנו קוראים לכנסת לתמוך בהצעת החוק ולממשלה להשלים אותה על-ידי המנגנונים שציינתי. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת גרמן. <הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון – הגבלה על העלאת דמי השכירות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/604/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת תמר זנדברג) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש לנו כמה הצעות צמודות. הראשונה: הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון – הגבלה על העלאת דמי שכירות), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת תמר זנדברג. אחריה – חברת הכנסת אורלי לוי, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להתחיל בתודה וכל הכבוד לשניים. חברת הכנסת סתיו שפיר, חבר הכנסת רועי פולקמן – בשם כל שוכרי הדירות, אני קודם כול רוצה להגיד לשניכם תודה. בשם שוכרי ושוכרות הדירות, אני רוצה קודם כול להגיד לשניכם תודה. עשיתם דבר גדול, הבקעתם חומה: בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל נכנסת רגולציה כלשהי לשוק השכירות. זה דבר שאי-אפשר להגזים בחשיבות שלו, אי-אפשר להפריז – עד כמה הוא משמעותי. בפעם הראשונה בשוק הדיור, שהוא שוק פרוץ, נטול כל אחריות ציבורית, נטול כל אחריות ממשלתית, שכל-כולו מופקר לחסדי השוק, על דבר שהוא לא סחורה והוא לא איזה חפץ בשוק אלא זה הבית שלנו – הבית, הקירות, המקום שאנחנו גרים בו, המקום שממנו אנחנו יוצאים לעבודה, המקום שקובע מי השכנים שלנו, המקום שקובע לאן הילדים שלנו הולכים מהבית שלנו לבית-הספר. אנחנו הגענו היום למצב שכאשר מצד אחד מחירי הדירות עולים, ומצד שני שוק הדיור מבוסס כמעט באופן בלעדי על בעלות, כי אין ברירה, כי כמעט אי-אפשר לגור בשכירות בלי שיסלקו אותך כל שנה, בלי חוסר ודאות מוחלט וגורף לילדים שלנו, אם הם יוכלו ללכת לאותו גן או לאותו בית-הספר שנה אחרי שנה, אז אנשים נדחקים לקנות דירות. אנשים הולכים לקנות דירות, מחיר הדירות עולה, הם לא יכולים להרשות את זה לעצמם, ואנחנו נמצאים לפני שוקת שבורה לא רק בפני אלה שרוצים לקנות דירות אלא גם בפני אלה ששוכַרים. <קריאה:> שוכְרים. <תמר זנדברג (מרצ):> שוכְרים, סליחה. מכל הישראלים והישראליות מדובר על 27% – יותר מרבע מאתנו גרים בשכירות, אבל מדובר על 40% מהצעירים. כאשר אנחנו מסתכלים – הולכים ויורדים לאנשים הצעירים, לנשים הצעירות ולזוגות הצעירים, אנחנו מגלים עלייה דרמטית בשיעור הגרים בשכירות באופן כללי. אחר כך, עלייה גבוהה מאוד בשיעור הגרים בשכירות בקרב זוגות צעירים, וירידה בשיעור הבעלות, כל זה בגלל עליית מחירי הדיור. כשאנחנו הולכים לערים הגדולות, אנחנו מגלים 40% מגורים בשכירות, מהם יותר מ-50% בתל-אביב. העניין הוא שכמו שאתם בטח יודעים, הצעת החוק הזאת היא חסרה, והיא חסרה את המרכיב החשוב ביותר, והוא פיקוח על שכר-דירה. ולפני שאומרים לנו, קומוניסטים וסוציאליסטים, ומה אתם רוצים לעשות, ואוי ואבוי, ואתם תגרמו לעליית מחירי הדירות, אני רוצה לומר לכם שהמרכיב שמוסיף את חוסר הוודאות הקשה ביותר, החריף ביותר, הוא עליית מחירי השכירות בזמן חייו של החוזה – במערכת היחסים שבין השוכר למשכיר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הזמן תם, חברת הכנסת זנדברג. קצר. <תמר זנדברג (מרצ):> אני מסיימת. לכן אני גאה ומתכבדת, בהמשך לתהליך החשוב שלכם, להוסיף ולהניח על שולחן הכנסת הצעת חוק שנוגעת אך ורק בסעיף הזה, של פיקוח על שכר הדירה, כי הגיע הזמן שאחרי המחאה החברתית, ואחרי שמשבר הדיור עומד במוקד המדיניות הממשלתית והכנסתית שלנו זו הכנסת השנייה ברציפות באופן מאוד מאוד גורף, אנחנו נתחיל להתעסק עם פיקוח על שכר דירה. זו הצעה נורא נורא פשוטה; היא אומרת דבר סופר-הגיוני וסופר-מאוזן: המחיר בין השוכר למשכיר בתחילת החוזה ייקבע באופן חופשי לחלוטין. כוחות השוק, מה שלא תרצו, משחק כאן, אבל העלייה מפעם לפעם, מחידוש חוזה לחידוש חוזה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת זנדברג, שלוש דקות חלפו להן. <תמר זנדברג (מרצ):> – – תוגבל עד גובה המדד פלוס 2%. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> החוזה הסתיים, אנחנו נעלה את המחיר, תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> החוזה הסתיים. אני רוצה לסיים שוב בכבוד גדול ליוזמים ולממשלה, שמאמצת את זה, ומכאן נמשיך הלאה, עד שנגיע לשכירות באמת הוגנת. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1240/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, מוצמדת אף היא. חברת הכנסת אבקסיס, שלוש דקות לרשותך. בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. קודם כול, אני באמת רוצה לברך על כך שסוף-סוף החוק לשכירות הוגנת עולה היום להצבעה במליאה. כשיצאנו לדרך, בכנסת הקודמת, היינו שלושה – די דומה לשיר של שלמה ארצי, רק שבמקרה שלנו היינו שלושה, והשלושה האלה, אני חייבת לומר, אחד מהם חסר לי פה, וחסר לי פה בגדול, כי הוא התעסק בזה ממש לעומק. קוראים לו חיליק בר, והוא זה גם שמשך אותנו להתעסק בנושא הזה. אז חשוב לומר, הוא אולי לא עולה היום לפודיום לברך על כך, אבל הוא בהחלט היה מהיוזמים הראשונים והמקוריים. מובן שחברת הכנסת סתיו שפיר ואנוכי, לא רק שהלכנו ושיווקנו ובדקנו והעלינו נתונים, והראינו את האבסורד, גם העלינו את זה לוועדת שרים לחקיקה בכנסת הקודמת. בכנסת הקודמת, מי שהיה שר האוצר, ואם אינני טועה, גם את, חברת הכנסת יעל גרמן, הצבעתם נגד החוק הזה בוועדת השרים לענייני חקיקה, ולכן החוק הזה לא התקדם. כנראה היינו צריכים לעבור עוד כמה תהפוכות וממשלה חדשה כדי שהחוק הזה לא רק יקודם – יש לו היום הרבה מאוד מציעים, בהם כאלה, חלק, שכנראה שינו את דעתם במהלך הדרך. החוק הזה הוא חשוב כי, לצערי הרב, לא מעט אנשים, ובעיקר סטודנטים – אבל התקופה הזאת הפכה להיות לא זמנית, אלא ארוכה, כי היום מי שאין לו הון עצמי לרכישת דירה ייאלץ לעד להיות נתון לחסדיו של בעל הדירה, בעל הדיור להשקעה, והמדינה מעודדת, שלא תטעו, משקיעים להתעסק בנדל"ן. ולכן אותם צעירים עם ילדים לא יוכלו כמעט לעולם, אם לא תשתנה הדרישה להון עצמי של 30%, להיות בעלי דירה בעצמם. המדינה מספקת את הקליינטורה למשקיעים. ועכשיו, באין ברירה, אנחנו מנסים להגן על מי שנמצאים בתוך המערכת, בתוך הצנרת, שהיום שוכרים אצל אותם בעלי הדירות להשקעה, ואם מישהו חושב שמישהו משקיע בדירות האלו, בהחלט לא. יותר מכך, המדינה קצת סירסה את החוק המקורי שלנו, סתיו, היא הורידה ממנו גם את הפיקוח על המחירים, היא הורידה ממנו את הפיצויים העונשיים, והיא הורידה עוד כמה דברים שהיו יכולים להביא הכנסות ענקיות למדינה. כי אם החוזים האלו היו מוסדרים, והיה פיקוח, המדינה הייתה יודעת כמה כסף שחור מסתובב בשוק הזה, של השכירות, של ההלוואות לדיור, לא של הזוגות לפעם ראשונה, לדירה ראשונה, אלא של בעלי הכסף להשקיע בנדל"ן. ואני נותנת לכם כמה אבסורדים קטנים, ובזה אני אסיים, אדוני, ברשותך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיום בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תחשבו מה קורה למשפחה שמעלים לה את שכר הדירה בצורה דרסטית – יש בתי-ספר לילדים, יש חוגים, יש מערכת שלמה שהמשפחה בנתה סביב הבית, גם אם הוא לא שלהם. המצב הזה הופך משפחות רבות להיות בעצם שבויות, שלא מרצון, של בעל-הבית, שבכל רגע יכול להגיד להם: החלטתי לסיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. תודה רבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> דוגמה אחרונה חביבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אחרונה חביבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני רוצה לתת לכם דוגמה, שהיא דוגמה די מטרידה, לשוק הפרוץ הזה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל היא אחרונה חביבה, בלי הקדמות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – והיא של היועצת הפרלמנטרית שלי, שדי הזדעזעתי להקשיב – מה קורה. היא גרה בתל-אביב. לפני חודש היא נכנסה לדירה, היא חתמה על חוזה, הכול טוב ויפה, פתאום בעלת-הבית הודיעה שהיא מתכננת להפוך את הסלון לחדר נוסף, ותחזיקו חזק – להכניס שותף נוסף על השניים שכבר קיימים. איפה החוזה? איפה ההבטחות? איפה ההגינות של הצד המשכיר? זה מה שקורה במצב שבו הכול ניתן על-ידי המדינה לבעלי הכסף. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז אני מודה לממשלה, שהחליטה ליישם – יש לנו עוד דרך ארוכה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת אורלי אבקסיס. <הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1900/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת דב חנין, מוצמדת אף היא. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, גבירותי ורבותי, חברי וחברות הכנסת, אני רוצה להצטרף לברכות לחברת הכנסת סתיו שפיר, לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, לחבר הכנסת חיליק בר, לחברי הכנסת שהצטרפו בקדנציה הנוכחית – חבר הכנסת רועי פולקמן, חברת הכנסת יעל גרמן, חבר הכנסת יאיר לפיד – אני מברך את כולכם על העברת הצעת החוק הזאת בקריאה טרומית. זה מהלך חשוב, וזה מהלך שמתחיל להתמודד, בפעם הראשונה, עם סוגיה שהגיע הזמן שהכנסת והמדינה תתמודדנה אתה בצורה יותר רצינית. מדברים על שוק חופשי – אין שוק חופשי בשכירות. לא קיים, לא היה קיים, לא יהיה קיים. אין יחסי כוח שווים בין שוכר ומשכיר; אין מנגנונים אמיתיים שמאפשרים צדק, אין מנגנונים אמיתיים שמאפשרים חלוקה, אין מנגנונים אמיתיים שמאפשרים הגינות. אגב, עולם המקרקעין בכלל הוא לא עולם שהשוק החופשי עובד בו טוב. הוא עולם שהשוק החופשי עובד בו גרוע. אדוני שר החינוך, מרקס כתב פעם שהמערכת הקפיטליסטית מייצרת עדיפות מובנית לדברים שיש להם ערך חליפין גבוה על-פני דברים שיש להם ערך שימוש גבוה, ולכן אנחנו מוצפים בהמון המון מוצרים וסחורות שאין לנו שום צורך בהם וכמעט בכל חברה קפיטליסטית באופן מובנה יש מחסור בדיור. יש מחסור בדיור. וכדי להתמודד עם מה שקורה בתחום הדיור, המדינה צריכה להתערב, וכדי להתמודד עם מה שקורה בתחום השכירות, המדינה צריכה להתערב. ומנגנונים של שכירות הוגנת ופיקוח על שכר-דירה הם מנגנונים הכרחיים שבלעדיהם אי-אפשר. אבל זה לא מספיק. צריך ליצור בישראל מנגנונים של שכירות מוגנת לטווח ארוך. למה אנשים בישראל חייבים לקנות דירה אם הם לא רוצים שיזרקו אותם מהבית בכל גחמה של בעל-הבית? למה שלא יהיו גם כאן מנגנונים כפי שקיימים בעולם, של שכירות מוגנת לטווח ארוך בשכר-דירה סביר? הדבר הזה הגיוני, הדבר הזה רצוי, בצורה כזאת או אחרת הוא היה גם קיים בארץ בעבר במנגנונים של דיירות מוגנת, והגיע הזמן, בשנת 2016, לחזור וליצור כאן מנגנונים של שכירות מוגנת לטווח ארוך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. <הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1229/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש לנו שתי הצעות חוק שלא מוגדרות מוצמדות על-פי הנוהל, אבל הן באות בחדא מחתא. הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), של חברת הכנסת סתיו שפיר וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת שפיר תנמק את הצעתה במשך עשר דקות. בבקשה, גברתי. עשר דקות שלמות נתתי לה, רק מפני שהיא מהמפלגה שלך, חיליק. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה רבה. כנסת נכבדה, אני מאוד מתרגשת להציג את הצעת החוק הזו היום בפניכם, כמעט חמש שנים מאז שהנחנו את האוהלים בשדרות רוטשילד, ביולי 2011. כולנו שוכרי דירות שמשלמים מחירים מופקעים בשכר-הדירה שלנו, שאף פעם לא פורקים את כל הארגזים, כי מי יודע מתי נצטרך לעבור שוב, וזה כבר בזבוז זמן. ו-2 מיליון ישראלים חיים בדיוק ככה. 2 מיליון שוכרי דירות בישראל – ילדים, הורים, משפחות, הרבה מאוד אנשים צעירים, וגם קשישים, ואנשים שאין בידם האפשרות לקנות דירה. בשנים האחרונות גם הוכפל אחוז הזוגות מתחת לגיל 40, זוגות נשואים, שחזרו לגור עם ההורים כי הם בכלל לא יכולים להרשות לעצמם לשכור דירה ולהצליח לחסוך משהו במקביל. החוק הזה, שסוף-סוף יוצא לדרך, ומגיע לכאן לקריאה טרומית, הגיע תודות לאלפי ישראלים שהצטרפו לקמפיין הזה. לפני שנתיים וחצי, כשהגשנו את הצעת החוק הזו לראשונה, ביחד עם שותפי אורלי לוי אבקסיס וחיליק בר – הגשנו אותה ואז פנינו לשוכרי הדירות, ביקשנו שייתנו לנו עדויות, סיפורים, על מה קורה בדירה שהם חיים בה בשכירות. בתוך 48 שעות אני קיבלתי מאות פניות, בעיקר מצעירים, אבל גם ממשפחות עם ילדים, מתל-אביב, מירושלים, מחיפה, מבאר-שבע, ובאופן מפתיע גם ממקומות שבדרך כלל לא מוזכרים סביב סיפור השכירות: מעכו, מקריית-שמונה, מאזור מכללת תל-חי, מאזור מכללת ספיר. במקומות שיש אנשים צעירים מחירי השכירות נוסקים. והמשותף לכולם זה שנוסף על המחירים שהולכים ועולים משנה לשנה, כולם גם חיים בחוסר ודאות מוחלט לגבי הבית שבו הם מקיימים את חייהם, נדרשים לשלם ערבויות בסכומים של עשרות-אלפי שקלים במזומן, להוסיף סכומים נוספים על תיקונים של פגמים שבכלל לא קשורים אליהם, ולעתים לקבל הודעה במפתיע על זה שהם צריכים לפנות את הדירה בעוד שבועיים כי החוזה הולך פשוט להיפסק. חברים, זה חוזה השכירות שלי. אני חיה בשכירות. יש כאן כבר נציגות לדור, גם בכנסת, שחי בשכירות. אלה החוזים שכולנו חותמים עליהם. לא פעם מצאתי את עצמי, גם אני, בלחץ בעת חתימה על החוזה, שמחייב אותי לחתום על חוזה שהוא חסר כל הגינות כלפי כשוכרת דירה, שאני לא יודעת לפיו אם פתאום אני אדרש לשלם על הצנרת של כל הבניין, או על התקרה הדולפת, ומתי יסלקו אותי מהדירה ואצטרך למצוא דירה חדשה. הצעת החוק הזאת הולכת לפתור חלק ניכר מהבעיות האלה. ואני רוצה כאן לפנות דווקא לכמה מהאנשים שפנו אלינו ולספר להם איך הצעת החוק הזאת הולכת לעזור להם. מכתב אחד שקיבלנו משוכר דירה בשם יונתן: לפני חודש קמנו מוקדם מאוד בבוקר למשמע דפיקות פטיש חזקות. בהתחלה חשבנו שהשכנים התחילו בשיפוצים. אבל מהר מאוד גילינו, מאחורי ענן גדול של אבק, את בעל הדירה שלנו עומד במטבח עם פטיש ביד ומרסק את השיש ואת הכיור שלנו לחתיכות קטנות. כמה ימים לפני כן השכן מלמטה התלונן על רטיבות מכיוון הדירה שלנו. בעל-הבית, מסתבר, החליט על דעת עצמו ובלי להודיע, להיכנס אלינו הביתה מוקדם בבוקר, להוציא את השיש והכיור מהמקום ולבדוק אם הוא יכול לפתור את הבעיה בעצמו. הוא לא הצליח, ולכן את שארית הזמן בדירה נאלצנו לחיות בלי כיור במטבח ובלי אפשרות למעשה לחיות בדירה שהייתה חצי שבורה. רחצנו את הכלים במקלחת, וגם לא קיבלנו שום פיצוי. כשהתלוננו על המצב בפני בעל-הבית, הוא הודיע לנו שיש לנו שבועיים להתפנות ממנה. הסיפור הזה, יונתן, לא הולך לקרות לך יותר. מעכשיו, בעלי-בתים יצטרכו לדרוש ולהתריע שלושה חודשים מראש לפני סיום החוזה. גם תיקונים מהסוג הזה יצטרכו להתבצע בזמן מוגבל ועל-ידי בעל-הבית. קרן מספרת לנו: ראינו דירת שותפים, סיכמנו עם בעלת הדירה על שכר-הדירה, והיא ביקשה עשרות-אלפי שקלים שטר ערבות מכל אחד מהשותפים – 50,000 שקלים. אחר כך היא העלתה את שכר-הדירה ב-200 שקלים בחודש. נתנו לה צ'ק ראשון כדי להראות רצינות, אבל אחרי שראינו את החוזה גילינו שזה לא חוזה שאפשר לחתום עליו. לעומת זאת, הצ'ק כבר הופקד. היינו צריכות להסתובב בבתי-משפט כדי לקבל את הכסף בחזרה. זה, חברים, וזה, קרן, לא יחזור יותר. מעכשיו תוטל מגבלה על גובה הערבות, ויהיו חייבים להחזיר את כל הצ'קים ברגע שהחוזה מסתיים. ואני יכולה לספר לכם עוד מאות סיפורים של שוכרי דירות. החוק הזה הולך להגדיר לראשונה מה הם תנאי הבסיס להשכרת דירה. הוא יגדיר את היחסים בין השוכר למשכיר, דבר שכבר עשרות שנים לא הוגדר בישראל, ויוודא שלא תשלמו ערבויות מטורפות, שיחזירו לכם את הפיקדונות בזמן, שבעל-הבית יידרש לתקן פגמים שלא קשורים לשוכר בזמן מוגבל, שלא יוכל לדרוש לשלם על ביטוחי דירה ותשלומים נוספים, ויש עוד ועוד. המטרה: לאזן את הכוח של השוכר ושל המשכיר, את הזכויות של השוכר וזכות הקניין של בעל-הבית. בית הוא לא מוצר רגיל. זה לא מילקי, שברגע שעולה המחיר שלו אפשר ללכת ולקנות מעדן חלב אחר. בית – אי-אפשר שלא לגור בו, אי-אפשר לחיות מבלי שתהיה לכם קורת גג מעל הראש. וכשאתה עובד במשרה מלאה ויש לך שני ילדים, ובעל-הבית פתאום מקפיץ את שכר הדירה, אתה לעתים תסכים לחתום ולשלם שכר דירה גבוה בהרבה רק כדי לא לגרור את הילדים לגן-ילדים חדש או לבית-ספר חדש, להעביר אותם מהשכונה, לגרום לנזקים ולאובדן של זמן עבודה יקר והרבה מאוד עלויות על מעברים. וככה שוכרי הדירות כפופים הרבה מאוד פעמים לתנאים נצלניים בחוזה שלהם, שלא מאפשרים להם לחיות באופן תקין. אנחנו נעביר את הצעת החוק הזאת, שתשתלם מאוד גם למשכירי הדירות. גם למשכירים משתלם לעודד שכירות ארוכת טווח: הדיירים יישארו בדירה לטווח ארוך יותר, יימנעו נזקים שנגרמים מתחלופה תכופה מדי של דיירים והסיכונים שכרוכים בכך. וביום שנצליח גם להרחיב את החוק ולהעביר פה פיקוח כמו שצריך, גם התשואה על הנכס תהיה ידועה. מהרגע שהגשנו את הצעת החוק הזאת בכנסת הזו, ביחד עם שותפי היקר חבר הכנסת רועי פולקמן, שעשה עבודה מאוד מאוד קשה ומאומצת מול הממשלה על מנת לקדם את זה ולהביא אותנו לרגע הזה היום, התקבצו מנגד חבורה של כלכלנים חובבים ובעלי אינטרס כדי לנסות ולהלך אימים על חברי הכנסת ולספר להם למה החוק הזה הוא סכנה לשוק הדיור בישראל. כן, שוק הדיור בישראל שכבר נמצא במצוקה כל כך הרבה שנים. ומה הם אמרו? אחת הטענות המרכזיות הייתה, שאם אנחנו נגדיר תנאי מינימום למה היא דירה שראויה להשכרה – וחברים, בתנאי מינימום אני מתכוונת שחייבת להיות מערכת ביוב תקינה, פתחי אוורור, מים זורמים, מפתח ומנעול, בטיחות בדירה – אז זה יפחית ממספר הדירות שנמצאות בשוק, כלומר, רק יגדיל את מצוקת הדיור. והם אומרים גם – ואני מצטטת: אם מישהו מוכן לשלם על דירה בלי כיור, אז אין בעיה להשכיר אותה. זה כמעט כמו להגיד שזה שיש חקיקה שמגבילה את גיל העבודה פוגע ברצון החופשי של ילדים בני שמונה לעבוד; או זה שיש הגדרות מהו כלי רכב, מהי מכונית שמותר להעמיד להשכרה או למכירה, מגביל את הרצון של נהגים שרוצים לנהוג באוטו בלי מנוע תקין מלקנות את האוטו הזה. זה פשוט לא עובד ככה, בטח לא במשהו שהוא לא סתם מוצר – הוא הבית שלנו. מספר הדירות לא ייפגע אם אנחנו נחייב את משכירי הדירות להתקין מערכת ביוב או מים זורמים. בעלי הנכסים פשוט יתקינו את הדברים האלה כי זה משתלם להם להעמיד את הדירה להשכרה ולהרוויח עוד אלפי שקלים בחודש. טענה אחרת ששמענו מטעם אותם כלכלנים-מטעם הייתה שהגדרה של היחסים בין השוכר למשכיר תיצור שוק שחור בישראל. אז בואו נדבר על השוק השחור של השכירות. בישראל כבר יש שוק שחור, וכל מי ששוכר דירה מכיר את הבקשות האלה שמגיעות לפעמים מבעלי דירות. אבל כשזימנתי את רשות המסים לוועדת השקיפות בראשותי, גילינו עוד פגם משמעותי מאוד בשוק הזה: רשות המסים לא יודעת באמת כמה דירות עומדות להשכרה היום בישראל. אין לה שמץ של מושג. בעוד היא אמורה לגבות מס על השכרה מהמשכירים, היא גם לא יודעת כמה מהם לא באמת משלמים אותו. לראיה, בשנת 2014 פנתה רשות המסים באופן יזום ל-32,000 בעלי דירות, שאלה אותם אם הם אמורים לדווח ולשלם מס השכרה. מתוכם, 80%, הסתבר, עד לאותה שנה לא שילמו את המס. אז מי שמדבר אתנו על שוק שחור, כדאי שיבדוק את הנתונים. בגלל זה הצענו גם, חבר הכנסת פולקמן ואני, מנגנון של רשם שכירויות שהיה יכול לתקן גם את הנזקים האלה. ובזמן שבישראל מהססים, בכל רחבי העולם יש הסדרה של שוק השכירות. בהולנד הממשלה קובעת את ההעלאה המקסימלית המותרת בשכר-הדירה מדי שנה; בגרמניה שכר הדירה נקבע בהתאם למדדי שכירות מקומיים והעלאה בדמי השכירות מותנית בעלייה בעלויות התחזוקה, הריבית במשק ומסי מקרקעין. זה גם מודל השכירות אולי הקיצוני ביותר שקיים, אבל דווקא שם שוק השכירות פורח ומשגשג; בצרפת, מאז 2008, העלאת שכר-דירה מותרת בהתאם למדד בלבד. ואני יכולה להרחיב. המחקר בעולם תומך בהצעה הזאת, ומדינות שמצליחות לייצר רגולציה מאוזנת מביאות להורדת מחירי הדיור, כי הן מפחיתות את הביקושים לדירות לרכישה ומונעות ממשפחות צעירות להיכנס לחובות לכל החיים על דירות שהם לא יכולים באמת לרכוש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת שפיר, חבר הכנסת בר ביקש ממני להיות אדיב כלפייך, אז אני איענה לבקשה, אבל ממש קצר, כי הזמן – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> סמוטריץ, אתה תמיד חייב להיות אדיב כלפי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, אבל עשר דקות זה הרבה זמן, אז לקצר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> בבקשה, עוד דקה אחת, עוד דקה אחת מזמנה של הכנסת. תראו, יש סיבה למה לקח כל כך הרבה זמן להצעה הזאת להגיע לכאן. כבר שנתיים וחצי שאנחנו עובדים עליה. אבל כמה ממקבלי ההחלטות בישראל פשוט לא ממש יודעים איך נראים מגורים במציאות הישראלית. כמה ממקבלי ההחלטות לא מכירים את מציאות חייהם של 2 מיליון שוכרי דירות שלא מבלים את זמנם במלונות פאר בחברתם של מיליארדרים זרים אלא מרוויחים 6,000 שקל בחודש ומנסים גם לשכור דירה וגם, אולי במקרה, לשים איזה שקל בצד כדי לדאוג לעתיד שלהם. גם מציאות חייהם של הצעירים בישראל, שאחרי שהם משרתים בצבא יצאו לתוך שוק התעסוקה הפגוע ופגום, בתוך מדינה שהפכה להיות שיאנית ההעסקה הקבלנית, שיאנית העוני, שיאנית הפערים החברתיים, עם שירותים חברתיים שהולכים ועולים יותר ויותר כסף – זאת מציאות חיינו. דור ההורים שלנו – ואתה מכיר את זה גם, חבר הכנסת סמוטריץ, אני מניחה – כשהם נישאו ורצו להקים בית בישראל, הייתה להם האפשרות לקבץ את החסכונות, לקחת משכנתה סבירה ולרכוש דירה. לדור שלנו, אחרי 15 שנים של תקיעות בשכר, עם שירותים חברתיים מפוררים, עם יוקר מחיה שרק עולה ועולה, אין האפשרות הזאת. אנחנו חיים בשכירות, והסדרה של שוק השכירות תועיל ותעשה רק טוב לשוק הדיור. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> ופה אני אגיד רק דבר אחרון, כי יש לי כמה תודות לומר וזה מאוד חשוב לי, ברשותך. באמת, ירקנו דם על החוק הזה, אז אני מבקשת עוד שתי דקות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודות קיבלת, נו. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> לא, זה לא תודות בשבילי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> דקה ועוד שתי דקות. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> זה לא חוק רק שלנו, זה חוק שהרבה מאוד אנשים עבדו בשבילו – חוק שהיה צריך להיחקק כבר ב-2011, כשאנחנו יצאנו לרחובות במאות-אלפים. על החוק הזה אחראים וחתומים אותם מאות-אלפי אנשים שרצו שינוי בשוק הדיור. אני רוצה להודות, בראש ובראשונה, לדפני ליף, שנאלצה לעזוב את דירתה בגלל שהחליטו לסלק אותה מהדירה בהתראה מאוד מאוד קצרה – גם דבר כזה לא יכול לחזור יותר אחרי שהחוק הזה יעבור – ולכל מאות-אלפי האנשים שהצטרפו אלינו בשדרות רוטשילד ובכל רחבי הארץ כדי למחות כנגד מחירי הדיור העולים, ואחר כך כדי לדרוש צדק חברתי ולדרוש חיים הוגנים יותר במדינת ישראל. אני רוצה להודות מאוד לחברי להגשת הצעת החוק המקורית: לחיליק בר ולאורלי לוי אבקסיס; לרועי פולקמן, שעשה עבודה מאוד קשה כדי שהחוק הזה יקודם; לפבלו קאל ולילך רובין ולכל אלפי חברי ועד שוכרי הדירות שהחתימו אלפים על חוזי שכירות הוגנים; למיכאל וולה ונעם בר-לוי ממאז"ה 9; בכלל, לעיריית תל-אביב ולראש העיר רון חולדאי וגם לראש עיריית באר-שבע רוביק דנילוביץ, שעזרו לקדם ולייעץ לקראת הצעת החוק הזאת; לאמנון פורטוגלי, לעורך-דין גיל גן-מור, לד"ר אמילי סילברמן, להתאחדות הסטודנטים ובעיקר לכל תאי "אופק" בכל רחבי הארץ, שהיו שותפים חשובים לקמפיין הזה. ובראש ובראשונה – לסיון שור, היועצת הפרלמנטרית שלי לשעבר, שעבדה מאוד קשה על הקידום של החוק, וגם לברוך גורביץ, עדו שטסל, ולצוות שלי היום, לעינב, לנטע ולעומר. כולנו שוכרי דירות. כולנו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני רוצה להודות בשם כולנו ובשמם של 2 מיליון שוכרי דירות בישראל על כך שתצביעו היום בעד ההצעה הזאת בקריאה טרומית. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/2019/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת רועי פולקמן) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלישי – חבר הכנסת רועי פולקמן, גם הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015. עד שאתה עולה, אתה מרשה לי לשאול שאלה כיו"ר? בהנחה שההוראות שאתם רוצים לקבוע הן קוגנטיות, איך אתה מתמודד עם הפגיעה בחופש החוזים, שזה אחד מעקרונות היסוד בדין החוזים? בהנחה שאי-אפשר להתנות על זה בחוזה בין שני אנשים – אין פה פערי כוחות, אין פה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> להעלות שכר-דירה פעם בשנה זה לא חוסר תום-לב. <רועי פולקמן (כולנו):> אני אתייחס לזה אולי במשפט, אבל שרת המשפטים תוכל להתייחס לזה, אני חושב. זה גם עלה, וסך הכול הצוות במשרד המשפטים, בראשות ארז קמיניץ, נדרש לנושא הזה לאורך זמן רב. 1. זה באמת מרגש לראות הצעת חוק כזאת. גם תראו כמה גורמים שותפים לה, ובעיני זה מקסים. יצא כאן שאני היחיד מהקואליציה, כלומר כל סיעות האופוזיציה שותפות – יש להן חוקים במתווה שכירות הוגנת. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תסיק מסקנות, רועי, תסיק מסקנות. <רועי פולקמן (כולנו):> ההפך, ההפך, תסיקו אתם מסקנות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לאן מקומך שייך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הוא פועל להרחבת הקואליציה ונאמן לדרכו של כחלון. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> את זה אנחנו יודעים, אגב. אנחנו יודעים. <רועי פולקמן (כולנו):> מקיר לקיר. כמובן, אורלי היא הראשונה שמוזמנת. אז באמת הייתה לי הזכות להיות הצד שהאחריות שלו הייתה מהקואליציה לסייע להוציא את החוק הזה מהקיפאון בן כשלוש שנים שהוא היה בו. עלו, ירדו הצעות, התחלפו ממשלות, ובאמת סללו את הדרך רבים וטובים שדיברו כאן לפני. אז קודם כול – אני דווקא אתחיל מהסוף, מה שאמרה חברתי חברת הכנסת סתיו שפיר. אני אתחיל בתודות, ואני כמובן רוצה להודות גם לשרת המשפטים; אני יודע שהיא לא מתה על החוק הזה, והצלחנו למצוא פשרה בעניין הזה. היא אכן מחויבת אליו, ואני רוצה להודות לה על המאמץ הזה; וכמובן לשר האוצר, שבלעדיו הדבר הזה בוודאי לא היה קורה. הוא ראשון בין שווים מבחינתי לתודות. אני רוצה להודות לצוות שלי, לגילית, למיכאלה, לשלומי, שעבדו באמת בשנה האחרונה ימים ולילות כדי שהחוק הזה יעבור. אני רוצה להודות גם לוועד שוכרי הדירות, וגם לדפני שהוזכרה כאן, וגם למיכאל וולה ולכל החבר'ה הטובים שליוו את התהליך הזה יחד אתי בשנה האחרונה, וכמובן – לחברת הכנסת סתיו שפיר, שגילתה לא מעט גמישות בתוך התהליך הזה והעבודה המשותפת שלנו. אני רוצה לומר כמה מילים אישיות, וקצת לאן אנחנו מתקדמים, כי אמרה נכון סתיו: זו רק תחילת הדרך. אני בקיץ הקרוב אהיה בן 41, וניסיתי היום לחשוב קצת על המסלול שעשיתי עם דירות בשנים האחרונות. עד לפני שנתיים שכרתי דירות, ורובן היו בירושלים. כשעברתי לירושלים גרתי בגילה, זאת הייתה השכונה הראשונה שגרתי בה, ואחר כך בגבעה-הצרפתית; אולי שלוש דירות בנחלאות, שתי דירות בעין-כרם, במושב בית-זית בדרך, ובטח עוד איזה שתיים-שלוש דירות ששכחתי. היו עוד איזה כמה מושבים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> כן, שלא לדבר על ההובלות. עד שלב מסוים בחיים הכול היה בטנדר, או שלי או של חברים שלי מהצבא. יש איזה שלב בחיים שאתה אומר: די, כבר אני לא מוביל בעצמי. אבל נכון, הרבה הובלות היו כל קיץ. כמובן, אני מעביר את הדירות שלי ושל עוד שורה של חברים. אבל באמת, כל פעם זה היה הרפתקה. בשנים האלה רוב הזמן לא יכולתי להרשות לעצמי מחויבות של קניית דירה, כי לא היה לי כסף לגור בעיר. אולי הייתי יכול לקנות איפשהו, אבל בעיר לא יכולתי להרשות לעצמי, גם מבחינת המחויבות הכלכלית וגם כי לא רציתי לקחת על עצמי את עול המשכנתה ואת המחויבות שכרוכה בזה. זה אפשר לי הרבה מאוד גמישות תעסוקתית, שאני חושב שגם תרמה במידה מסוימת למסלול הקריירה שלי. העובדה שלא בגיל צעיר מדי לקחתי על עצמי חובות גדולים מדי ואמרתי – תשמעו, אני לא יכול לעבור דירה – ולכן זו אג'נדה כל כך מרכזית אצלנו, הסיפור של צמצום פערים. אני באמת חושב ששכירות יציבה והוגנת יש בה מרכיב של צמצום פערים, כי אדם צעיר שרוצה לבנות את הקריירה שלו – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> לא, אני לא מסכים. אני חושב שקניית דירה מוקדם מדי בחיים יכולה לעכב את ההתפתחות, גם האישית הזוגית וגם המקצועית, של בן-אדם, כיוון שההזדמנות שלך לגור במקומות עם נגישות תחבורתית יותר טובה – בשלבים שאתה עוד בונה את הקריירה שלך, וגם בשלבים שבהם אתה אומר לעצמך: אני רוצה להרשות לעצמי לקחת הרפתקאות וסיכונים בחיים, וכשהרווחתי יותר כסף שכרתי דירה יותר גדולה, כשהרווחתי פחות כסף דירה יותר קטנה – הגמישות הזאת יש לה ערך בשלב שאדם בונה את חייו. אני לא אומר שלנצח אדם צריך לחיות בדירות שכורות, אבל אני לא חושב שבהכרח בגיל 27 או 25 אדם צריך – כמובן, כל אחד לפי יכולותיו. ולכן אני באמת חושב ששכירות, יש לה ערך בצמצום פערים. זה קצת כמו שאומרים על תחבורה ציבורית, שתכליתה שאדם לא יקנה רכב, את הרכב הראשון שלו, לא בגיל – אני זוכר כמנכ"ל ארגון סטודנטים, היינו אומרים: בואו נדחה את קניית הרכב, כי אם אדם קנה רכב הוא כבר לא יעבור לתחבורה ציבורית, אבל אם הוא יקנה את הרכב בגיל 30, עשר שנים הוא ייסע בתחבורה. מתי נסעתי בתחבורה ציבורית? כשגרתי על-יד הרכבת הקלה בבית-הכרם. היה לי רכב אחד ואשתי רוב הזמן נסעה בו. מתי? כי יכולתי לנסוע ברכבת לתחנה המרכזית, עבדתי ככה. זו הזכות שהייתה לי כי גרתי בדירות שכורות. לא יכולתי להרשות לעצמי לקנות דירה בבית-הכרם, אבל לשכור דירה על-יד הרכבת הקלה יכולתי. אז בעניין הזה, אני באמת חושב שיש כאן ערך גדול גם לצמצום פערים ביכולת לעשות את זה. תראו, באמת 80% משוכרי הדירות במדינת ישראל חתומים על חוזה לשנה, ותכלית המאמץ שניסינו לעשות כאן הייתה לעודד יציבות. אני אומר את זה כי אכן אנשים קובלים על המחיר, ואני אגיד משהו – מחיר יטופל דרך היצע. אני מסכים עם הרבה ממה שנאמר כאן – מה שאמר דב ומה שאמרה חברת הכנסת אורלי לוי ואחרים – צריך לבנות שכירות מוסדית. צריך לבנות שכירות מוסדית, צריך לעודד פרויקטים של "דירה להשכיר". אני חושב שרשויות מקומיות – ואנחנו מנסים לאפשר את זה בהצעת חוק של הטבות מס לבנייה והתחדשות עירונית, כי היום מה שמדינת ישראל לא יודעת לתת – היא יודעת לתת הטבות בקרקע, אבל אם אני רוצה – היינו בכנס של דיור לצעירים, ועיריית הרצליה אמרה: אני רוצה לבנות דירות לסטודנטים ולצעירים, אבל אין לי. מה שהמדינה יודעת לתת לי לא מאפשר לי להפוך את זה לכדאי, כלומר שכירות מוזלת זה לא כדאי. אנחנו מנסים. החוק הזה הוא רק ההתחלה. הוא התחלה חשובה כדי לעודד חוזים הוגנים ארוכי-טווח, ולכן באנו עם גישת התמריצים. היה לנו על זה ויכוח, ופה אני שוב מודה מאוד לשרת המשפטים על הדרך שהלכנו בעניין הזה, כיוון שהגישה הייתה לא פיקוח – ואני יודע שיש פה דיונים על פיקוח – אלא הטבות. אני חושב שיש הרבה בעלי דירות שרוצים חוזים ארוכי-טווח כי זה טוב להם – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא יצרת הוראת קוגנטיות. <רועי פולקמן (כולנו):> לא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני יכול כל חוזה, אם אני אעמוד – – – <רועי פולקמן (כולנו):> כן. אתה יכול כל חוזה – הוגן במובן של למשל ערבויות. אתה לא תעשוק שוכר עם ערבויות, את זה משרד המשפטים כן יאכוף. אנחנו נתגבר את מערך האכיפה בבתי-הדין לתביעות קטנות כדי לשכלל את השוק ולעודד חוזים הוגנים. לא נכפה עליך קיבעון במחיר. לא, לשאלתך. אנחנו נעודד אותך, בהנחה שיש הרבה מאוד בעלי דירות שרוצים את זה כי הם אנשים הוגנים, כי זה טוב להם לא לחפש כל שנה שוכרי דירה. וכפי שתיארה חברת הכנסת שפיר את הבעיות בתחזוקה, חשבנו – ויש מודל אנגלי כזה – שאם נשבר לך הכיור, אתה מתקשר לחברת ניהול, אתה לא רודף אחרי בעל הדירה, שלך תדע מה בא לו לעשות ומה לא בא לו, והוא בעצמו רוצה לחסוך כסף אז הוא מתקן. יש מודל כזה. חברות הביטוח דואגות לזה. אנחנו נסבסד את זה, במידה – באמת, זה עלויות מאוד מאוד נמוכות יחסית למדינה, אנחנו נצא למכרז – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה כבר בחוק הזה? <רועי פולקמן (כולנו):> כן. זה בהחלטת – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> כן. רק בחוזים ארוכי-טווח הוגנים שתהיה בהם יציבות – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חלק מהתמריץ. <רועי פולקמן (כולנו):> כן. זה התמריץ. זה עובר בהחלטת ממשלה ביום שני הקרוב, זו תוספת לחוק. הוצאנו את פרק הפיקוח על המחיר מהחוק והבאנו את התוספת הזאת כרעיון שראינו אותו באנגליה. עוד פעם, אני מכיר את הביקורת. אני שוב אומר, זה הצעד הראשון. זה צריך לבוא יחד עם 20,000 חדרי מעונות שאנחנו צריכים לבנות, ויש לנו עכשיו כסף, לרשויות המקומיות, ולא רק למוסדות האקדמיים. יש כרגע 80 מיליון שקל בקול קורא שיצא בשבועות הקרובים לרשויות מקומיות לבנות דיור בשכירות, כדי לסבסד במסגרת מעונות, לא רק מוסדות אקדמיים, ואני מקווה שנוכל להקצות לזה כספים נוספים בהמשך. אנחנו צריכים לבנות דירות בשכירות לקשישים. 60,000 קשישים מקבלים סיוע בשכר-דירה – אלה דירות שצריך לקדם אותן בשוק. וכמובן, שכירות מוסדית – שכירות מוסדית גם של רשויות מקומיות שרוצות לעשות את זה, גם של ארגוני חברה אזרחית. אני מכיר מלכ"רים שונים שרוצים לבנות דירות בשכירות לאוכלוסייה, ה-CDC זה נקרא. בארצות-הברית יש הרבה ארגונים חברתיים, Community Development Corporations, שבונים דירות, וגם את זה אנחנו צריכים לעשות. לכן, אני שוב אומר, במדינת ישראל – 1. באזורי הביקוש חייבת להיות שכירות. היא צריכה להיות – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <רועי פולקמן (כולנו):> ודיור, נכון מאוד. סליחה, חברת הכנסת אורלי לוי צודקת – ודיור ציבורי שצריך לבנות בכמויות הולכות וגדלות, בבנייה של המדינה דרך החברות המשכנות, אין שום ויכוח בזה. כל המכלול הזה ביחד צריך לייצר את קורת הגג ההוגנת, יחד עם הפיקוח באזורי הביקוש, שיהיה על איכות החוזה. במחיר אנחנו נטפל באמצעות תמריצים. אז שוב אני אומר – אני שוב רוצה להודות לשר האוצר שבאמת אפשר את זה, אני רוצה להודות שוב לכל החברים שמתעסקים בזה כבר לא מעט שנים. זה הצעד הראשון כדי שתהיה פה תרבות שכירות טובה, הוגנת, שתאפשר לצעירים להתפתח בחיים שלהם גם במקומות טובים, גם באזורי הביקוש, גם בגוש-דן וגם במקומות אחרים, בלי שיעשקו אותם יום וליל, ותודה רבה לכל השותפים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. תשיב לנו על שש ההצעות כולן שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. לאחר מכן אנחנו נצביע כמובן על ההצעות בנפרד, אחת-אחת. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק השכירות והשאילה מבקשת לתקן את חוק השכירות והשאילה בתיקונים שונים שנועדו לשפר את המסגרת החוקית הקיימת בעניין הסדרת יחסי משכיר–שוכר של דירת מגורים וליצור מסגרת חוקית מתאימה להבטחת ההגינות והוודאות ביחסים המשפטיים בין הצדדים. התיקון המוצע הוא בהמשך להחלטת קבינט הדיור מ-2014. אני רוצה, לפני שאני מתחילה להסביר – על החוק, להודות לסתיו שפיר ולרועי פולקמן – לא אמרתי רונן – – <רועי פולקמן (כולנו):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – שבלעדיהם גם ההצעה הממשלתית לא הייתה מגיעה. הם דחפו ועבדו, וישבנו שעות על גבי שעות, ובאמת בלעדיהם זה לא היה קורה. התיקון העיקרי המוצע הוא הוספת פרק מיוחד העוסק בחוזה שכירות למגורים, אשר תכליתו היא להבטיח יחסים הוגנים יותר לשני הצדדים לעסקה זו. כמו כן, מוצע להסדיר את הצורה והתוכן של חוזה השכירות למגורים, הוראות לעניין הביטחונות שניתן יהיה לדרוש מן השוכר, התשלומים שעל השוכר לשלם, חלוקת האחריות לתיקון פגמים בדירה ונושאים נוספים. נושא נוסף שמוצע לטפל בו הוא הבטחתה של רמת איכות מזערית לדירות, כך שהשוכרים ייהנו מדירות בעלות רמת איכות מסוימת. ההצעה קובעת שחייבים לוודא שמתקיימים פתחי ניקוז ופתחי תאורה ואוורור ושאין סכנה בלתי סבירה בדירה. עד כאן ההצעה הממשלתית. בגרסה הקודמת היה גם גודל דירה – אני לא הסכמתי עם זה כי לא רציתי להוציא גם דירות קטנטנות מהשוק. הצעות חוק שכירות הוגנת של חברי הכנסת סתיו שפיר ויאיר לפיד מבקשות לקבוע מנגנון המגביל את האפשרות להעלות את שכר הדירה לתקופה מוגבלת של שלוש שנים מיום כריתת חוזה שכירות למגורים, כשבכל שנה יוכל המשכיר להעלות את שכר הדירה ב-2% בלבד. במקרה של גביית יתר דמי שכירות, מוצע כי בית-המשפט יהיה רשאי להטיל פיצויים עונשיים על המשכיר, בנוסף להשבת דמי השכירות שנגבו ביתר. בנוסף, ההצעות מבקשות לתקן הוראות שונות בחוק השכירות והשאילה, וכן להוסיף פרק העוסק בחוזה שכירות למגורים. הצעת חוק שכירות הוגנת של חבר הכנסת רועי פולקמן מבקשת להקים מרשם לענייני שכירות דירות למגורים, מרשם שכירויות, שבו ייכללו פרטים אודות הדירה ותנאי השכירות בה שיועמדו לעיון הציבור. כמו כן, ההצעה מבקשת לעודד עריכת חוזה שכירות למגורים לטווח ארוך באמצעות הפחתה במס שבח. בנוסף, ההצעה מבקשת לתקן הוראות שונות בחוק השכירות, וכן להוסיף פרק העוסק בחוזה שכירות למגורים. לטעמי, פיקוח על מחירי השכירות יביא לתוצאה הפוכה מזו שמבקשים המציעים להשיג. השוק השחור יפרח, ובעלי הדירות יחדלו להשקיע בדירות. במקומות אחרים בעולם הוביל הדבר, בנוסף, לירידה ברמת הבנייה של הדירות להשכרה ולמעבר לאפיקי השקעה אחרים – עניין שכמובן צמצם עוד יותר את היצע הדירות. למה? משום שחוקי הכלכלה אינם מושפעים מתכתיבים של הנדסה חברתית. הם לא פועלים על-פי תכתיבי הכנסת, למרות הרצון שלנו להאמין בכך; הם פועלים על-פי הכללים של היצע וביקוש. נבנה יותר, נייצר יותר דירות, אם זה בדרך של התחדשות עירונית, כמו שאני מובילה היום במשרד המשפטים, או בדרך שמוביל שר האוצר, תמרוץ הקבלנים, שחרור קרקעות המוחזקות על-ידי המדינה, מחיר למשתכן – נייצר יותר מקומות עבודה בפריפריה, ונחבר אותה למרכז דרך רשת של כבישים, וכך נוכל להציף את השוק במלאי דירות גדול ואפקטיבי. לכן, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק הממשלתית, ולהכפיף אליה את הצעות החוק הפרטיות. כפוף לעיל, הממשלה תומכת בהצעות החוק, ואני שוב מודה לחברת הכנסת סתיו שפיר ולחבר הכנסת רועי פולקמן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשרת המשפטים. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעות. אנחנו כמובן מצביעים בנפרד על כל אחת מן ההצעות הרבות. מתחילים בהצעה הראשונה, הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יאיר לפיד וחברת הכנסת יעל גרמן. אנחנו מצביעים. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 45 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה ועוברת לדיון בוועדת הכלכלה. הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון – הגבלה על העלאת דמי השכירות), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת תמר זנדברג. אנחנו מצביעים. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון – הגבלה על העלאת דמי השכירות), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יום האחדות בכנסת ישראל: 45 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם ההצעה הזאת התקבלה, וגם היא עוברת לוועדת הכלכלה. הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו מצביעים. מי בעד ומי נגד? חבר הכנסת לפיד, סתיו שפיר, אתם לא מצביעים, אנחנו מצביעים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> המכשיר שלי לא נקלט. <קריאות:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> גם אני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הכול בסדר. 44 תומכים. אחד כנראה הלך לאיבוד בדרך. אם מישהו רואה שהוא לא כולל את מקומו, נצרף אותו לפרוטוקול. <איתן כבל (המחנה הציוני):> כן. כן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן מצרפת לפרוטוקול את הצבעתה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא לא לא, זה בסדר, זה כנראה עבד. אם 44 תומכים, זה כנראה עבד, הכול בסדר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, לא הגעתי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> נסדר לך שרפרף, חבר הכנסת כבל. גם ההצעה הזאת התקבלה, ועוברת עם חברותיה. חבר הכנסת שטרן, הכול בסדר, הצעת החוק עברה. אנחנו בוועדת הכלכלה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> צרף אותי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת דב חנין. אנחנו מצביעים. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 46 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת החוק הזאת התקבלה, ועוברת לדיון בוועדת הכלכלה. הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת סתיו שפיר. מי בעד ומי נגד? חברת הכנסת שפיר, אל תשכחי להצביע, מרוב הצילומים והטלפון. צלמי את התוצאות. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> קצת נחת לאופוזיציה; 44 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת החוק הזאת התקבלה, ועוברת לוועדת הכלכלה. אחרונה חביבה, הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת רועי פולקמן. אנחנו מצביעים. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> והרי התוצאות: 43 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת החוק עברה. כולן יחדיו עוברות לדיון ולהכנה בוועדת הכלכלה של הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <הגבלת ביקורי עורכי-דין בבתי-כלא> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום, הצעות לסדר-היום בנושא: הגבלת ביקורי עורכי-דין בבתי-כלא, מס' 3776 ו-3781. חבר הכנסת אוסאמה סעדי הוא ראשון הדוברים. אדוני המזכיר, היכן השר ארדן, שאמור להשיב על ההצעה? כדאי לבדוק. אנחנו נמתין רגע, לראות אם השר ארדן פה, כדי שהוא יוכל להשיב לך. נמתין, אדוני המזכיר? אדוני יכול להתחיל, את הזמן נספור כשייכנס השר. הנה, השר פה. השר ארדן, אנחנו יכולים להתחיל? השר כאן. אדוני, שלוש דקות לרשותך. בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, אתה רוצה לשמוע אותי, או שלא? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני מת לשמוע אותך. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מת? <קריאה:> לא, אל – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, אנחנו שמענו הרבה על ההגבלות ועל הנהלים החדשים של שב"ס, שירות בתי-הסוהר, בעניין הגבלות מסוגים שונים על ביקורי עורכי-דין בשב"ס, אז אני מבקש מכבוד השר, קודם כול, באמת, שנקבל את האמת שמאחורי כל הפרסומים שהיו בתקשורת בימים האחרונים – מה הם בדיוק הנהלים החדשים, אם יש נהלים חדשים, ואיזה הגבלות יש על ביקורי עורכי-דין. ולא צריך להכביר מילים, אדוני השר, על הזכות הבסיסית והחוקתית של מפגש אסירים, עצירים, עם עורכי-דין, וגם זכות שהיא זכות יסוד, חופש העיסוק של עורכי-הדין. עכשיו, אם באמת נכון מה ששמענו, שאחד האסירים, ראש הממשלה לשעבר, קיבל ביקורים של 37 עורכי-דין במשך שלושה חודשים וחצי, אני אומר לך, אדוני השר, היחיד שצריך לשלם, אם צריך לשלם חשבון על זה, ואם צריך להתחשבן אתו, זה שב"ס עצמו, שהוא מרשה ביקורים כאלה, אם באמת אתם חושבים שזה מופרז, שזה מוגזם. אנחנו, כחברי כנסת, אדוני השר, ואתה יודע, אנחנו פונים אליך כל שני וחמישי בבקשות שייתנו לנו, כחברי כנסת, לבקר אסירים, ובקושי נותנים לנו, ומתקמצנים אתנו, וצריך לפעמים לערב אותך, אדוני השר, כדי לאשר לנו ביקור פה ושם. גם עורכי-דין – ואני הייתי עורך-דין במשך 25 שנה – גם לנו היה קושי תמיד לבקש ולבקר, ויש נהלים, וצריך לפנות בבקשות, במיוחד לאסירים ביטחוניים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> במיוחד לאסירים ביטחוניים. יכול להיות שלאסירים פליליים רגילים יש כל היתרונות האלה, אבל, אדוני השר, היה עדיף, אם באמת הייתה בעיה, ויש בעיה, שתפנו אלינו, ללשכת עורכי-הדין, שתפנה אלינו, כחברי כנסת, בוועדת הפנים, בוועדת החוקה, שנקיים דו-שיח ודיון בעניינים האלה, ונבוא במשהו מוסכם, ולא באופן חד-צדדי. אתם יודעים שזה לא יתקבל, לא על-ידי לשכת עורכי-הדין, לא על-ידינו, כחברי כנסת, הגבלות זכויות חוקתיות. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. נא לסיים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, מאז הפרסומים האחרונים על הגבלות, קיבלתי תלונות – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> רק משפט אחרון. – – תלונות מכמה עורכי-דין: עורך-דין חנאן ח'טיב, עורך-דין תגריד ג'השאן, עורך-דין פואז שלודי, עורך-דין מחמוד מדני ואחרים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא, מייצגים אסירים ועצורים. אבל, אדוני השר, מאז שכאילו מדברים על הגבלות, אין כמעט ביקורים, בקושי נותנים להם אישורים לבקר. וכל העניין הזה, גם של ההגבלה, של הסכם שכר טרחה – ממתי זה קשור לביקור, הסכם שכר טרחה? וההגבלה הכי קשה, נראה לי, אדוני השר, שאתה תומך בה – ואני חושב שאתה צריך באמת לעשות עיון מחדש בנושא הזה, של משך הביקור של 45 דקות; לפעמים יש תיקים מסובכים, מורכבים, אני ייצגתי כאלה, וגם חברתי חברת הכנסת רויטל סויד, שהצטרפה אלי בעניין הזה, וגם אחרים – יש תיקים מסובכים ומורכבים, שלפעמים אתה צריך לשבת יותר מ-45 דקות. <היו"ר יואל חסון:> תודה. תודה, אדוני. חברת הכנסת סויד ודאי תמשיך מהנקודה הזאת. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני מבקש באמת לקיים דיון מעמיק בנושא זה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. שלוש דקות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, השרים, חברי חברי הכנסת, אדוני השר ארדן, אני חושבת שביקור של 37 עורכי-דין בשלושה חודשים – משהו פה לא סביר. זה באמת לא נראה הגיוני, זה באמת משהו שהוא קצת מוזר. יכול להיות באמת שהם מתכוננים לאיזשהו הליך משפטי, שהם חושבים עליו והם דנים, אבל צריך לבחון את זה. אבל בין זה, שבאמת מדובר בהתנהלות שנראית על פניו שאיננה סבירה – ש-37 עורכי-דין נכנסים בשלושה חודשים – לבין ההחלטה המאוד-קיצונית ולא מידתית שהתקבלה, יש פער גדול. עכשיו תראו מה קורה: בגלל סיפור אחד, אדם אחד, שוללים זכויות בסיסיות מאלפי אנשים. זה דבר שהוא לא הגיוני. זה לא שמישהו ניסה באיזשהו אופן לפנות לאותו אסיר, לשאול אותו מי הם עורכי-הדין, לראות מי באמת עושה שימוש בתעודה לצורך ייצוג ומי סתם לוקח תעודה ישנה, שהוא נושא אותה עליו והיא איננה בשימוש יומיומי, ועושה בה שימוש, שאני אפילו לא יודעת אם איננו ראוי, אבל אולי לא כל כך מקובל. לא היה יותר ראוי להתחיל בבחינה מול אותו אסיר, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ורק אחר כך להעניש ציבור שלם? לכן אני פונה אליך, השר ארדן. התקבלה החלטה, לדעתי בפזיזות, ולדעתי גם לא במסגרת של הליך מינהלי תקין, מכיוון שלא הייתה לפני כן פנייה ללשכת עורכי-הדין: בואו תראו, 37 עורכי-הדין האלה, האם הם נכנסו באמת מכיוון שהם עורכי-דין פעילים, עובדים במקצוע, באו לבחון מתן שירותים מקצועיים, או שמא היה פה רק שימוש, שהוא אולי שימוש לרעה, אולי ניצול לרעה? אז גם מבחינת הליך מינהלי לא הייתה פה בדיקה. גם כשמקבלים החלטה שהיא כל כך משמעותית, צריך לעשות אותה פחות פוגענית. צריך לבוא לבחון מה ניתן לעשות לפני כן. בנוסף לכל זה, בנוסף לכל הענישה הקולקטיבית הזאת, לא נעשה גם ניסיון באיזשהו אופן לפנות ללשכת עורכי-הדין לשאול אותם מה הסטנדרטים שבאמת אפשר לעשות. אני רוצה לומר משהו: לי אין ספק, אדוני השר, שאם אתה היית מעורב בזה באופן ישיר זה היה מתנהל בדרך אחרת – אם זה לא היה נעשה שם ואתה בסופו של דבר היית מקבל את זה כדבר מוגמר. אבל לא קרה כלום. נעשתה פנייה של לשכת עורכי-הדין היום. לשכת עורכי-הדין באה ואמרה: אנחנו רוצים לפעול ביחד אתכם, לבחון באמת את אותם 37 עורכי-הדין ואת המקרה. בהנחה שבאיזשהו אופן יתברר שהיה ניצול לרעה, אז יעמדו לדין אתי, או לא משנה מה, מי שעשה את השימוש הזה, או לפחות תישמע איזושהי נזיפה. אבל מכאן ולהבא, לא יכול להיות שתהיה סיטואציה שבה הקולקטיב כולו, אלפי אנשים, ייפגעו זכויותיהם הבסיסיות. לכן אני פונה אליך, אדוני, באמת כמי שידוע כאדם מאוד הגון, ושר – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא, אל תגזימי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> למה? אבל אנחנו רואים שכך. ואני רוצה גם להקריא לך את התגובה של שירות בתי-הסוהר: "זכותו של אסיר להיפגש עם עורך-דין נועדה לשם מתן שירות מקצועי" – מסכימים. "ניצול לרעה של זכות זו הביא את שב"ס להציף את הבעיה על מנת לתקן את העיוות"; להציף את הבעיה – כן, אבל איך תיקנו את העיוות? תיקנו אותו מול האסיר הספציפי, או שבאו והענישו אלפי אסירים שעד היום השתמשו בזכות הזו באופן שבאמת הצדיק את מתן השירות המשפטי שהם היו צריכים? "מבלי לפגוע בזכותם של אסירים לקבלת ייצוג משפטי" – וזה לא נכון. זה איננו נכון, כי זה כן פוגע – בין בעובדה שמגבילים את זה לשלושה עורכי-דין, בין בעובדה שמגבילים את זה ל-45, ובטח ובטח חשיפת הסכם שכר הטרחה, שזה דבר שאיננו ראוי, מה גם שאני חייבת לומר שהרבה מאוד לא חושפים. <היו"ר יואל חסון:> תודה. נא לסיים. משפט אחרון. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לכן, אדוני השר, לא קרה כלום, כמו שאומרים. אפשר לעשות חזרה מהדברים, לבחון את ההחלטה עוד פעם, לעשות אותה יד ביד עם לשכת עורכי-הדין. חבל שיגיעו, לשכת עורכי-הדין, לבג"ץ, וזה לא יעמוד בהליך של מינהל תקין, החלטה סבירה שעומדת באמת בכל הקריטריונים. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> באמת 37 עורכי-דין בשלושה חודשים זה לא תקין, אבל במשך הרבה מאוד שנים לא קרה דבר כזה. בגלל אירוע חד-פעמי – לא כולם צריכים להיענש. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת סויד. השר ארדן, בבקשה. השר לביטחון הפנים ישיב על ההצעה לסדר-היום. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מה, כל הדפים האלה בשבילנו? <היו"ר יואל חסון:> אתה מתחיל להלחיץ פה את המערכת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול – איך אומרים? "רבים מידידי"? – אז רבים מבני משפחתי הם עורכי-דין, אז לא נראה לי שאני חשוד בכך שיש לי עניין לפגוע במקצוע. אני חושב שהפרסומים – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> ניגוד אינטרסים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא, בכנסת אין דבר כזה, דרך אגב. לא מול סקטורים. כל אחד מייצג פה סקטור. בממשלה יש דבר כזה. הפרסומים שאליהם מפנים חברת הכנסת סוֵיד וחבר הכנסת סעדי – – <היו"ר יואל חסון:> סוִיד. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> סוִיד. כמו tout de suite? – – אינם מדויקים כלל ועיקר. אני אומר עוד פעם, מה שלא הייתה לי עוד את הזכות לומר לנציגי לשכת עורכי-הדין, שאני מכבד גם אותם. אבל בשונה מכם, שפניתם במסגרת הסמכויות שלכם כחברי כנסת והגשתם הצעה לסדר-היום, לשכת עורכי-הדין מדברת – אתי, לפחות – רק דרך אמצעי התקשורת. שמעתי על איומים בבג"ץ, לא ישנתי בלילה, ראיתי ראיונות, רק טלפון אף אחד לא הרים אלי מלשכת עורכי-הדין. אני דווקא מתפלא, כי שנינו באנו מאותה עיר במקור, אבל לשכת עורכי-הדין לא פנתה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> פנו במכתב לנציבת שב"ס. זה מה שאומרים לפחות. הם אמרו שפנו במכתב לנציבת שב"ס. דיברתי עם ראש לשכת עורכי-הדין, אז הוא אמר שהם פנו בכתב לנציגת שב"ס. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> דרך הנציבה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אין לי תלונה אליכם, חוץ מזה שאתם מסתמכים על פרסומים בתקשורת שהם שגויים. אם אפשר, אסקור את הרקע, כי כפי שאמרת, ונדמה לי שגם אדוני אמר, אין לכם הרי כוונה לתמוך בניצול לרעה של כללים קיימים. המספר ודאי היה בלתי סביר, הוא אפילו מציג את המדינה ואת שירות בתי-הסוהר בצורה לא מכובדת. ואין ספק שאם אסיר אחד התחיל לנהוג כך – ואני השתדלתי מאוד, עד שלא התחילו לתקוף אותי גם מסביבת אותו אסיר, לא להתייחס לשם שלו ולא לשם של המבקרים, אלא לעצם העניין. ועצם העניין הוא שאם אסיר אחד יכול לעשות דבר כזה, אז כל האסירים גם רשאים. אנחנו לא מפלים בין אחד לשני. אולי אסביר על מושכלות יסוד, למה בכלל יש מגבלות בנושא הזה, ואת הצורך בהסדרה. אז קודם כול, מאז ומעולם שב"ס אפשר מפגשי עורכי-דין עם לקוחותיהם, עצורים ושפוטים כאחד – ואתם, כעורכי-דין ותיקים ומנוסים, מכירים זאת – לצורך מתן שירות מקצועי בין כותלי בית-הסוהר, והכול תוך שמירה על זכות יסוד זו – ואני חוזר, זו זכות יסוד – של כל מי שמוחזק במשמורת חוקית על-פי דין. כללים מפורטים שנועדו לתיאום והסדרת מפגשים אלה קבועים בפקודות הנציבות. בכלל זה נקבעו הוראות בדבר מועדי המפגשים של עורכי-דין עם לקוחותיהם הנתונים במשמורת שב"ס, התיאומים הנדרשים לשם כך – לא קיבלתי מכם אף פעם תלונות, חבר הכנסת סעדי, בנושא, ואתה יודע להתלונן אצלי כשצריך, אם יש בעיה עם התיאומים, כפי שאמרתי כרגע – מתן הודעה לעורך-דין על דחיית מפגש במקרה שעצור מצוי בחקירה, דרכי התקשרות של עורך-דין עם שב"ס, תנאי מקום המפגש והוראות נוספות המבטיחות קיום מפגש בתנאים נאותים וראויים, בשים לב למטרת המפגש, וזכותו של כל כלוא כאמור לקיום מפגש שכזה. לדאבוני, בשנים האחרונות נחשפנו לעשיית שימוש לרעה באמצעות מפגשים אלה, בעיקר בקרב אסירים ועצורים הנמנים עם ארגוני פשיעה, אסירי יעד וגם אסירים ביטחוניים, והכול תוך ובמסגרת חדרי הביקורים המיועדים לתכלית הקבועה בחוק, קרי לקבלת שירות משפטי מקצועי וענייני. לא אחת נמצא – ואני אהיה מוכן לתת דוגמאות, אבל לא מעל הדוכן – כי תוצרי מפגשים אלה הובילו לכדי פגיעה בביטחון בית-הסוהר ובשלום הציבור וביטחונו, דבר שאתו לא הנציבה ולא אני לא נוכל להשלים. מבחינתנו, לא יעלה על הדעת שעורכי-דין יעשו שימוש ברישיון עריכת-הדין שניתן להם – גם אני עורך-דין, אומנם בהשהיה – לצורך מפגש עם אסיר, במסווה של מתן שירות מקצועי. לתפיסתי זה גם לא האינטרס שלכם כעורכי-דין לשעבר. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אנחנו מסכימים עם זה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני מקווה שלא לעתיד, כי אני רוצה שתישארו פה אתנו, אבל אולי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> עם חוק ההדחה או בלי? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> עם חוק ההדחה או בלי? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא שומע. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> עם חוק ההדחה, אני אומר, לא נישאר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אה. לא, לא משום סיבה. בעקבות זאת, תוקנה בשנת 2012 פקודת בתי-הסוהר, כך שנציבת בתי-הסוהר הוסמכה לקבוע ולהטיל מגבלות בעניינם של אסירים הנמנים עם ארגון טרוריסטי כמשמעותו בפקודה למניעת טרור, או אסירים שהורשעו בעבירות מסוימות, או אסיר מסוים, גם אם לא התקיימו בו תנאים אלה כאמור, אשר מבקשים להיפגש עם כמה עורכי-דין בתקופת זמן נתונה של שלושה חודשים – זאת אומרת, זה כבר קיים היום בכללים בלי קשר לאסיר הספציפי – באופן המעלה חשד ממשי שהפגישות לא נועדו לצורך קבלת שירות מקצועי כקבוע בחוק – אני מדבר על תיקון משנת 2012 – אם יש חשד ממשי כי פגישות אלה מנוצלות לצורך פגיעה בביטחון המדינה, בשלום הציבור או במשמעת ובסדרי בית-הסוהר. זה תיקון 43, התשע״ב–2012, סעיף 45א1(ב) לפקודת בתי-הסוהר. כלומר, לא רק השיקול של ביטחון המדינה ושלום הציבור, גם השיקול של ניהול של בית-סוהר, שזה דבר מאוד מורכב ומאוד קשה, 24 שעות ביממה, וכמובן שכל ביקור כזה, והתיאום שלו והקיום שלו בצורה ראויה, שמאפשרת את תכלית הביקור, גם היא מצריכה משאבים וכוח אדם ותשומת לב והקפדה שכללי הביקור נשמרים – כל אלה הובילו לכך שכבר היה בעבר תיקון של הפקודה. לאחרונה ממש נמצא שעורכי-דין מסוימים מבקרים, במספר הנע בין שניים לארבעה עורכי-דין ביום נתון אחד, ואף כמה פעמים באותו יום – יוצאים, חוזרים – אסיר, עצור פלוני – אנחנו יודעים במי מדובר – תחת התכלית של מתן שירות מקצועי; גם מנצלים, כפי ששמעתי באחד הראיונות, את החיסיון, זאת אומרת, כשזכות הציבור לדעת על מה, באיזה נושא הם מייצגים אותו, אז הם אומרים שזה חוסה תחת החיסיון עורך-דין–לקוח – טוב, אני לא רוצה להגיד עד לאיפה זה מגיע פה – תוך שבחודש אחד מקבל אותו אסיר כ-40 עורכי-דין, וזה בלי לספור חברי כנסת מכהנים – כן, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יואל חסון:> תספור, תספור. אין לי בעיה שתספור, אדוני. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני גם עורך-דין? <היו"ר יואל חסון:> לא, לא. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא? <היו"ר יואל חסון:> עדיין לא. אני בשלבים. <<השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> > איך הקריה האקדמית פספסה את אדוני? <היו"ר יואל חסון:> אתה רואה? אבל הבין-תחומי לא פספס. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא, אבל במקביל, עם עוד דברים. זה היתרון בקריה האקדמית. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> יואל – – <היו"ר יואל חסון:> כן. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – יש לך זכות תשובה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> הזכירו אותך. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> הזכיר אותך השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בוא תחליף אותו, והוא ירד – – – <היו"ר יואל חסון:> הוא היה רוצה מאוד להחליף אותי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מצב אבסורדי נוסף שהתברר לאחרונה הוא שקרובי משפחה הנושאים רישיון עריכת-דין מבקשים להיפגש עם קרוב משפחתם המצוי במשמורת לצורך מתן שירות משפטי לכאורה, וזאת על מנת להתגבר על הכללים בעניין ביקורי אסירים שהם בני-משפחה. אם כן, כפי שראינו, שירות בתי-הסוהר מוסמך לקבוע במסגרת פקודות הנציבות הוראות הנוגעות לתיאום והסדרת מפגשי עורכי-דין עם כל מי שמצוי במשמורת חוקית. שב״ס ישאף להקפיד הקפדה יתרה לאפשר מפגשים מקצועיים בין עורך-דין לבין לקוחו בין כותלי מתקני הכליאה, אולם האינטרס הציבורי מחייב שנבטיח שלא ייעשה שימוש לרעה בזכות זו. במקרים פרטניים, על יסוד חשד ממשי לפגיעה בתכלית זו ושימוש לרעה שייעשה בה, מחובתו של שב״ס לעמוד על אכיפת החוק בין כתליו, וכך הנחיתי את הנציבה לעשות. עכשיו, חבר הכנסת סעדי, לגבי איך לעשות את זה, איך לוודא, אני לגמרי פתוח לשמוע ממך, מחברת הכנסת סויד. דרך אגב, אם לשכת עורכי-הדין תרצה לדבר אתי – לא דרך בג"ץ או ערוצי טלוויזיה אלא באופן ישיר – גם כן מאוד אשמח לשמוע איך לוודא, כי לדעתי הם הראשונים שצריכים לעמוד על האינטרס הזה שלא יהיה ניצול לרעה ושעורך-דין ייפגש רק כעורך-דין. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> נתאם פגישה של לשכת עורכי-הדין אתך. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בשמחה רבה. הרעיון, למשל, לבקש לראות הסכם שכר טרחה ולא להסתפק בייפוי כוח, שאפשר לחתום לרבים-רבים – דרך אגב, אולי כדאי להסדיר את זה גם בכללי האתיקה של לשכת עורכי-הדין, שאם עורך-דין יסכים שיחתמו לו על ייפוי כוח, כשהוא יודע שהוא לא באמת מייצג את האדם בהליכים משפטיים – גם זו בעיני הפרה חמורה של כללי האתיקה, אבל אני לא קובע בלשכת עורכי-הדין. אז העליתי אל מול הנציבה כמה רעיונות לבחינה. אני מקבל את עמדתך שזה לא בהכרח הדבר הראשון, ואולי יש אמצעים חלופיים, למרות שזה דווקא יכול להיות מעניין לראות את הסכמי שכר הטרחה של עורכי-הדין שמבקרים. אנחנו מוכנים שתמחקו את הסכומים – רק לראות באמת שהדעת ניתנה לייצוג המשפטי. ובכל מקרה, שוב, לא אמרנו בעניין הזה עוד את המילה האחרונה. אנחנו בלב פתוח ובנפש חפצה נשמח לשמוע הצעות ורעיונות. <היו"ר יואל חסון:> אדוני השר, מתי השינויים אמורים להיכנס לתוקף? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בהקדם האפשרי. אנחנו פשוט בוחנים: האם לעשות את זה בצורה של כללים? האם תקנות שר? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אז, אדוני, קודם כול נתאם פגישה של אדוני השר עם לשכת עורכי-הדין. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בסדר גמור. לא כל הציבור צריך ליהנות מהתיאום הזה עכשיו, אנחנו – – – <היו"ר יואל חסון:> מה אתה מציע, אדוני השר, לעשות עם ההצעה לסדר-היום? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מה שהמציעים רוצים. <היו"ר יואל חסון:> אין לך שום דעה בעניין? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לוועדת הפנים. <היו"ר יואל חסון:> המלצה? רעיון לחברים? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> ועדת הפנים. דיון בוועדת הפנים. <היו"ר יואל חסון:> אוקיי, נראה לי שקלעת לדעת גדולים. תודה רבה, אדוני. בסדר גמור. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תודה. <היו"ר יואל חסון:> דעה נוספת – יוסף ג'בארין. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תודה. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, אדוני. דקה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, גם בענייני ביקורי אסירים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> השרים או אסירים? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אסירים, אסירים. עוד לא שרים. <היו"ר יואל חסון:> יש שרים שגומרים כאסירים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לפעמים זה אותו דבר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ביקשתי כבר – – – <היו"ר יואל חסון:> אדוני, לפי המצב היום, כל שר יכול לגמור אסיר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בגלל זה אמרתי. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לכן הוא שאל. ביקשתי כבר במאי לבקר את השיח' ראאד סלאח, שהוא גם בן היישוב שלי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הוא רק נכנס בסוף מאי, לא? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הוא נכנס בתחילת מאי. אבל כמי שמכיר את הסחבת של השב"ס בביקורים הללו, אז ביקשתי ממש בהתחלה. וכנראה שהייתה לי סיבה מוצדקת – עד היום לא קיבלתי אישור. ולהפתעתי, התשובה האחרונה שקיבלתי לפני כמה ימים – שאני לא יכול לבקר במהלך יוני, בגלל שיש לשיח' ראאד ביקור אחד בחודש – כנראה זה היה חברי חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא שביקר אצלו – וביקשו ממני לחכות עד יולי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ביקשו ממני לחכות עד יולי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לראש ממשלה אפילו נותנים 40 עורכי-דין בחודש; לשיח' ראאד – פעם בחודש. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> והאמת, אני תוהה: יש כאן הנחיות חדשות? פעם ראשונה שאני נתקל במצב כזה, שאומרים שיכול חבר כנסת לבקר – אחד לחודש. זאת אומרת, כאשר חברי סעדי ירצה לבקר הוא יחכה אולי עוד חמישה חודשים. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אדוני השר, אני יודע שהיה קשה לך להיכנס לממשלה הזאת, אבל הכיסא שלך הוא פה, לא שם. רק שתדע, פשוט. <עליזה לביא (יש עתיד):> אני רואה שיש אווירת סוף קורס. <היו"ר יואל חסון:> כן. אוקיי, תודה רבה לך. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, מאוד הסכמתי עם דברי חברת הכנסת עורכת-הדין רויטל סויד; כשדיבר עורך-דין סעדי לא כל כך הייתי פה. אבל אני רוצה לדבר, אדוני השר – אני רוצה שכבוד השר ישמע אותי – אני רוצה לדבר על נושא ממש דומה, אבל לא עורכי-דין אלא חברי כנסת. במשך 50 שנה ידעו שחבר כנסת, יש לו חסינות, וזה חלק יסודי מהחסינות שלו, להיכנס לבתי-הסוהר ולראות מהם תנאי האסירים. הוא היחיד מאזרחי ישראל שיכול לבוא בלי שום הגבלות של משפחה, של ביקורים ודברים כאלה, כדי לראות גם את הסבל של המשפחות שעומדות בשמש הלוהטת, גם מגבלות של ביורוקרטיה, גם מחסור ברופאים שרוצים לעבוד בבתי-הסוהר, גם איחורים בקבלת תרופות. יש המון המון תלונות. אני כיושב-ראש ועדת פניות הציבור מקבל המון פניות מאסירים, ומבני משפחותיהם בעיקר. בשנים האחרונות, מאז שהיה שר בבית-הסוהר, הגבילו את החסינות של חברי הכנסת, לדעתי בניגוד לחוק-יסוד: הכנסת, ואמרו: לא, צריך כל חודש, או כל זמן. בסוף אמרו: צריך לתאם עם לשכת השר. וזה עבד במשך שנים רבות בסדר יחסית – היו מבקשים בלשכת השר והיו מקבלים. אני רוצה לציין שבתקופה האחרונה הייתה סחבת גדולה מאוד. יש כנראה מדיניות של נציבות – אני לא יודע אם באו הרבה חברי כנסת לראש הממשלה או למישהו שם, אני חושב שלא היה דבר כזה, משום מה החליטו להגביל ולעשות בעיות לחברי כנסת שרוצים להגיע – הוא יכול להגיע רק בצורה כזו או רק בצורה אחרת. אדוני השר, אני חושב שחסינות חברי הכנסת היא יסוד מוסד בדמוקרטיה, ואם חברי הכנסת לא יוכלו לבוא לבתי-הסוהר ולבקר, זה יהיה פתח לכל מיני רינונים וצעקות על היחס לאסירים כאלה ואחרים. מה שאני מבקש רק – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה, חבר הכנסת אייכלר. תודה רבה. אני מודה לך. אני מודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני רק מבקש שיחזירו את החסינות של חברי הכנסת להיכנס לבתי-הסוהר בלי שום מגבלה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת אייכלר. השר הציע ועדת הפנים. האם המציעים מקבלים את הצעתו של השר? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יואל חסון:> מקבלים. אז אנחנו מצביעים. מי שבעד לוועדת הפנים יצביע בעד, מי שנגד – נגד. הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 13 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעות לסדר-היום הגבלת ביקורי עורכי-דין בבית-הכלא תועברנה לדיון בוועדת הפנים. <הצעות לסדר-היום> <שיעור העבריינות בקרב נערים עולים כפול מחלקם באוכלוסייה> <היו"ר יואל חסון:> המשך סדר-היום: שיעור העבריינות בקרב נערים עולים כפול מחלקם באוכלוסייה, הצעות לסדר-היום מס' 3717, 3722, 3770 ו-3777. ישיב השר לביטחון הפנים גלעד ארדן. ראשונת המציגות, חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. בבקשה, חברת הכנסת לביא, יש לך שלוש דקות. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, השר לביטחון הפנים, חברותי וחברי חברי הכנסת, נתונים קשים, נתונים קשים מאוד, שקשה לראות אותם בכלל, ובפרט – 68 שנים מדינת ישראל חיה, נושמת, מתקנת, והנתונים הללו, ששיעור העבריינות בקרב נערים עולים כפול מחלקם באוכלוסייה – לא רק שאנחנו דורכים במקום, אנחנו הולכים אחורה. איך יכול להיות שאלו הנתונים הקשים שניצבים מול עינינו? מראשיתה של הציונות, העלייה של יהודי העולם חזרה הביתה היא מרכיב חיוני, מרכזי בבנייה של היישוב בארץ, חיזוק של החברה. חוק השבות שלנו, שכל יהודי ויהודייה יש להם מקום כאן בבית בארץ-ישראל, מקום לכל יהודי נרדף ובכלל. תהליך ההגירה, תהליך העלייה, המעבר הביתה – החזרה הביתה היא מאוד מורכבת. נדרשים אליה הרבה מאוד כלים, עזרה, סיוע והבנה, וברוך השם יש לנו הרבה אנשי מקצוע ומחקר, וגם אנשים במשטרה שעושים – רק הבוקר ישבנו בוועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות ונחשפנו בשנית לעבודת המשטרה, לרגישות, להבנה איך עובדים ביחד. באמת, התפתחו הרבה מאוד דברים. יש עוד הרבה מה לתקן, כמובן, בטח אחרי שאנחנו שומעים איך שופט מדבר בישראל בכלל על המקום של זנות בחברה בישראל. אבל יש דרכים, ויש תיקון, ויש התקדמות. ובכל זאת אנחנו רואים שכאן, בתחום הקשה הזה של עבריינות של נוער עולה לא למדנו שום דבר, לא מהמומחים ולא מהניסיון ולא מההבנה ולא מהדרך שבה צריך לבוא, לקבל, להנגיש עזרה, לדבר בשפות שונות, להתאים את המציאות. המעבר הזה, גם של הורים, ושל משפחות, ולעתים משפחות חד-הוריות, או לעתים עם סבא וסבתא, כשהצעירים מגיעים לכאן – איך יכול להיות שאלו הנתונים? זאת זעקה, זאת צעקה. צריך לבוא ולראות איך מתמודדים. הרי אנחנו יודעים שהמעבר הזה הוא קשה. משבר העלייה לארץ, המקום הזה של להיות מועתקים ממקום אחד למקום השני, גם היפוך תפקידים בתוך המשפחה – חלק מהעולים מגיעים מתרבות, מקודים חברתיים תרבותיים אחרים, המעמד בתוך המשפחה משתנה, מה שמקרין, כמובן, גם על הדור הצעיר, שמטבע הדברים מתאקלם מהר יותר, קולט את השפה, את הקודים התרבותיים. זה יוצר מתח בתוך המשפחה. אבל לראות את הנתון הזה, זה אומר שבעצם לא למדנו שום דבר. כלום לא הסקנו לאורך הדרך, לא התאמנו את הידע הקיים כדי לבוא ולדבר בשפה העכשווית ולהתכתב עם בני-הנוער עצמם. בכלל, לבוא ולדבר אל בני-הנוער בשפה העכשווית זאת משימה. זאת משימה שהיא תמידית, כי השפה מתקדמת, הטכנולוגיה מתקדמת. אנחנו לא מעט פעמים רואים את הפער הולך וגדל. אז בטח בסוגיה הזאת. הרי שיעור התיקים הפליליים – וזה הדוח שמתפרסם – שנפתחים לקטינים בשנים האחרונות גבוה פי-שניים בקרב עולים מאשר בקרב האוכלוסייה. אלה הנתונים של משטרת ישראל ומשרד הקליטה, ובשלוש השנים האחרונות, רק כדי לסבר את האוזן מבחינה מספרית, נפתחים בכל שנה 2,300 תיקים פליליים לבני-נוער עולים, שהם כ-10% מכלל התיקים הפליליים שנפתחו לקטינים במדינת ישראל, וזה בעוד ששיעור העולים בכלל הקטינים הוא 5% בלבד. אז ההשקעה של המדינה במניעת עבריינות נוער בקרב בני-נוער עולים עומדת על 20 מיליון שקלים לשנה, אבל עם זאת, לפי חישוב שערכו במשרד הקליטה, הנזק הכלכלי כתוצאה מעבריינות של בני-נוער עולים מוערך במאות-מיליוני שקלים בשנה. הפרופסורים אביה ספיבק ודויד לייזר ערכו מחקר שמתמקד בהשפעות כלכליות של העבריינות בקרב נוער עולה. המחקר הזה בחן את היעילות של תוכנית "סיכויים" שמפעיל ארגון "ידידים" עבור משרדי הרווחה והקליטה, ומדובר בתוכנית עיקרית שפועלת היום בישראל לצמצום העבריינות החוזרת בקרב בני-הנוער העולים. "נוער עולה" מוגדר במחקר כמי שלא נולד בישראל או שהוריו לא נולדו בישראל ועלו בשני העשורים האחרונים – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – רובם ממוצא אתיופי או ממשפחות שהגיעו מברית-המועצות לשעבר. אדוני היושב-ראש, זה נושא שהוא רמזור אדום בפנינו. היום התוכנית הזו פועלת ב-34 יישובים בארץ, ו-50% מהתקציב שלה מתבסס על תרומות. המדינה משקיעה בסך הכול כ-2.5 מיליון שקלים, ומשרד הקליטה משקיע עוד 17. אז אנחנו חייבים לבחון את הגדלת התקציב, בטח היום כשאנחנו מדברים על תקציב דו-שנתי, וליצור תוכנית רחבה מותאמת. יש ידע, יש ניסיון. צריך לראות איך אנחנו עוזרים ומסייעים גם לנוער עצמו בכלל וגם לחברה בישראל כדי ליצור חברה מתוקנת ובריאה, ולא לחסוך כאן בכספים. פה זה לא המקום. <היו"ר יואל חסון:> תודה. תודה רבה לך. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. נברך את חבר הכנסת יונה ליום הולדתו שחל היום. בן 25. ברכות, אדוני. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> תודה. שנה אחת פחות, שנה יותר. <היו"ר יואל חסון:> אה, סליחה, התבלבלתי. שנה-שנתיים יותר זה לא אומר הרבה. אל תתחשבן אתנו על כל ספרה פה. ברכות, אדוני, ואל תשתנה לנו, תישאר מה שאתה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> תודה, אדוני היושב-ראש. אני אעשה את מיטב מאמצי כדי להישאר מי שאני, ותודה על הברכות. <היו"ר יואל חסון:> מזל טוב. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני הצטרפתי באמת להצעה לסדר-היום – – <היו"ר יואל חסון:> שלוש דקות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – של חברתי עליזה לביא, ואכן, כאשר עניינת אותי בנושא הזה – הנתונים הם כאלה שהם בלתי נסבלים, עליזה. חד-משמעית הם בלתי נסבלים. העובדה ששיעור בני-הנוער העולים כפול באוכלוסיית העבריינים היא עובדה מקוממת ובלתי נסבלת. לדברים הללו אנחנו יודעים שיכולות להיות שתי סיבות: האחת היא בעצם כלכלית – כמה המדינה מוכנה להשקיע כדי להבטיח את הקליטה של העולים בתוך החברה הישראלית; ומרכיב שהוא לא פחות חשוב, אדוני היושב-ראש, זה התחושה של ניכור. אנחנו יודעים – ומחקרים רבים נעשים בנושא הזה, לא רק בישראל אלא גם במדינות אחרות – שאחת מהסיבות המאוד-מרכזיות לתופעה של אלימות זו תחושה של חוסר ההשתייכות או השייכות שהילד או הילדה חשים כלפי הסביבה שלהם. וכאן אנחנו באמת צריכים לשאול את השאלה החשובה הזו: עד כמה אנחנו הפכנו את הבית שלנו לבית שהוא נגיש כלפי הילד העולה, כלפי הילדה העולה? לעתים, אני חושב לעתים רבות מדי, אנחנו לוקים באיזה מין עיוורון כזה, מוסרי, תחת הסלוגן הזה, של קיבוץ גלויות, והנה, יש כאן איזה יחידה תרבותית הומוגנית, והילדה והילד נדרשים להיטמע בתוכה – אנחנו יודעים היום מהמון חברות שונות שזה לא המודל הנכון; חברה שבאמת פותחת את שעריה כלפי האחר היא חברה שלא רק אומרת לו: בוא תיכנס ותהיה חלק ממני, אלא היא גם מוכנה להיות חלק ממנו, אדוני היושב-ראש. נדמה לי שבתחום הזה אנחנו מאוד לוקים. אנחנו לא מוכנים לבנות את הבית שלנו מחדש – אני לא אומר מחדש באופן רדיקלי, כי גם לך יש, אדוני היושב-ראש, נאמנות לשורשים שלך, להיסטוריה שלך, למורשת שלך, שהיא תעצב במידה כזאת או אחרת את הבית המשותף. אבל סובלנות כלפי האחר היא לא רק לבוא ולומר: אני מאפשר לך להיקלט, אלא סובלנות, המשמעות שלה היא: אני מוכן לתת לך את האפשרות להיות שותף פעיל באופן שבו מכוננים כל פעם מחדש את הבית. וכאשר אנחנו לא עושים די, או לא עושים בכלל, בעניין הזה – ואני חושב שאנחנו לוקים – הרב אייכלר מסתכל ומקשיב בסקרנות רבה – אם אנחנו לא עושים מספיק כדי לאפשר לאחר שבא בקרבנו ליטול חלק פעיל בכינון המחודש של הזהות שלנו, הרי שהתופעה המאוד-רווחת היא תופעה של ניכור. אנחנו יודעים שניכור המון פעמים מביא לאלימות. זאת אומרת, אלימות כאיזשהו פרץ של תסכול, של חוסר השייכות של האדם לחברה שבתוכה הוא חי או שבתוכה הוא רוצה להיקלט ואליה הוא רוצה להשתייך. לכן, אני חושב, חברתי עליזה לביא, שאחד המאמצים שלנו צריך להיות באמת בתחום הפדגוגי, באיזושהי חשיבה מחודשת על הבית המשותף שלנו, ועד כמה אנחנו מוכנים לעשות איזשהו ויתור ביחס לילדים העולים, או בכלל ביחס לעולים, של לבוא ולומר להם: הביטו, זה הבית שלכם. בואו נחשוב לרגע, אדוני היושב-ראש, על העיקרון הזה, על הרעיון הזה, שאנחנו אומרים: הי הביטו, כל עולה שזכאי להגיע לכאן מכוח חוק השבות הרי הוא אזרח באופן אוטומטי בבית הזה. אם הוא אזרח באופן אוטומטי בבית הזה, הרי גם עומדת לו הזכות לעצב אותו מחדש. זו תובנה שאנחנו צריכים להנחיל בכל מערכות החינוך, בכל המערכות בכללותן. ההזמנה לאחר להיות שותף בעיצוב המחודש של הבית, לטעמי, יכולה במידה מאוד רבה למתן את תחושות הניכור של הילדים הללו, והלוואי – להביא גם לירידה משמעותית בשיעורי העבריינות שלהם. תודה לך, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה לך, חבר הכנסת יונה, שוב, מזל טוב. חבר הכנסת מרגי – לא נמצא. הם בחרם. אז חבר הכנסת אייכלר, אתה לא מחרים, אתה פה. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה. שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הדבר הכאוב הזה, של בעיות של בני-נוער עולים, הוא דבר עתיק יומין, כבר מאז קום המדינה. ההנחה שהניח פה חבר הכנסת יונה, של תחושת הניכור, צודקת, והשאלה – איך מטפלים בזה. יש לנו טיפול ש-3,300 שנה הוכיח את עצמו, וזה ההייררכיה בין האבא לילד, האימא לבת, המורה והרב לתלמיד. כך נמסרה התורה מדור לדור, משנה לשנה וממדינה למדינה. כאשר יש הייררכיה בבית, יש סדר בבית, יש חינוך בבית. ברגע שעלו העולים, לא משנה איזה עולים, בכל הדורות שהיו עליות גדולות, והתפרקה ההייררכיה, התפרקה הפטרנליות של האבא – ושל האימא, ובת קמה באמה, כלה בחמותה, ובן קם באביו, זה יוצר התפרקות, שיוצרת תסכול, שיוצר ניכור. אם באמת רוצים לקלוט את כל העולים, צריך לאפשר להם, לפי המסורת שלהם, הדת שלהם, האבא שלהם, הסבא שלהם, ואז כל אחד ירגיש בבית, גם אם הוא לא יהיה שותף עם כולם, כי אנחנו לא בית משותף; אנחנו בית שבו יש תרבויות רבות, וצריכים לחיות יחד בשלום. אחת התופעות, אדוני היושב-ראש, האלימות של נוער, גורמת לכך שהנערים האלה גדלים להיות אנשים אלימים. אני רוצה לנצל את הדקה שנותרה לי, או שתיים, לדבר על פנייה שקיבלתי כיושב-ראש הוועדה לפניות הציבור. אנחנו מקבלים הרבה תלונות על אלימות של אנשים נותני שירותים, אבל פה זה מקרה שאני רוצה לשתף אתכם בו, של נהג אוטובוס, אני לא אגיד כמובן את שמו ולא מאיפה הוא בא, גם כי אני לא יודע, אבל ביום חמישי בלילה, ב-00:30, בשעה 24:00, הוא היה צריך לנסוע בקו 550, לקריית-גת וערד. עלו נוסעים רבים, והוא אמר שיש לו יותר מעשרה בעמידה – אגב, נגד ההוראות גם תינוקות הוא חישב כאנשים – והוא לא רצה לנסוע. הוא התקשר למוקד "אגד" ואמרו לו, אין לנו עכשיו, באמצע הלילה, אוטובוסים אחרים, תזמין משטרה. הגיעה המשטרה – אדוני שר המשטרה, אני רוצה לשבח את השוטרים שהגיעו – עלה השוטר לאוטובוס, הוא ראה שאנשים יושבים מסודרים, הילדים על הברכיים, הוא אמר לנהג שהמצב לא חמור, הוא מתיר לו לנסוע, על אחריותו, שייסע. אבל הנהג התעקש, הוא אומר לשוטר – תראה איזה חוצפה – תביא לי בכתב שאני יכול לנסוע. אמר השוטר לנהג, אני לא נותן שום דבר בכתב, סע בבקשה. הנהג סירב, והניידת נסעה. בשעה 01:20 – אנשים עדיין תקועים, הם אמרו, אין עשרה נוסעים בעמידה. הוא התעמר בנוסעים לחינם, הוא הוציא את האייפון והתחיל להסריט את נוסעי האוטובוס. אחד הנוסעים רצה למנוע ממנו לצלם את הילדים, ואז הוא מצלצל שוב למשטרה: תקפו אותי. הוא הזמין משטרה, ממש חיכה לרגע הזה. בשעה 02:00 הגיעו כמה ניידות ורכב הצלה, עצרו את הנוסע שאחז במצלמה של הנהג, הכניסו אותו לניידת והשוטרים הורו לנהג במפגיע – צא מייד – גם במגפון. רק בשעה 02:15 – שעתיים ורבע הוא עיכב אנשים בכביש – סוף-סוף הנהג עולה לאוטובוס, מתניע – הוא השאיר הרבה אנשים למטה, שעוד לא הספיקו לחזור, ואז האוטו יצא לדרך. רבותי, תושבי קריית-גת הגיעו ב-03:15, ותושבי ערד – ב-04:30. אני חושב שנהג כזה, אסור לו להיות נהג, ואני דורש מחברת "אגד" וממשרד התחבורה – זה דורש בירור. <היו"ר יואל חסון:> אדוני, זה בסדר גמור שאמרת את זה, אני לא יודע אם השר ידע לענות לך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> הוא לא צריך לענות. משרד התחבורה צריך לעשות בירור עם הנהג. אם זה נכון, צריך להשעות אותו מייד. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז, אז – אלה הדברים שמתאימים בדיוק לשאילתה, או לשעת שאלות עם השר, ולא להעלות את זה על זמן של דיון בנושא אחר, אדוני. אבל אתה איש ציבור נאמן, והעלית את הנושא הזה, ויעשו מה שצריך. תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני מודה לך, אבל אתה יודע שכל מי שעולה פה מעלה עוד נושאים, וזה לגיטימי. <היו"ר יואל חסון:> כן, אבל בהצעה לסדר זה פחות מקובל. תודה רבה לך, אדוני. אני אבקש מהשר לביטחון הפנים להשיב על ההצעה לסדר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת, כבר מראש לא כל כך הבנתי למה שיבצו דווקא אותי להשיב על ההצעה לסדר הזאת, אף-על-פי שהנושא שבה הוא אכן חשוב מאוד וכואב, וככל הנראה הנתונים לא רחוקים מהמציאות. אבל הרבה פעמים קורה שחלק באוכלוסייה, שהמדינה נכשלה לגביו, בין אם זה בקליטת עלייה, ובין אם זה בטיפול רשויות הרווחה, ובין אם זה בנושאים הקשורים למערכת החינוך – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> השר צודק באלף אחוז. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – בסוף, המדינה, והתקשורת, והחשיפה למה שעובר עליהם – מי כמוך אמורה גם לדעת זאת, גם רויטל, ועוד – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> חלק מהבעיה, ששולחים שר משטרה לענות על שאלות – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מי החליט שאני עונה על – – –? <היו"ר יואל חסון:> מזכירות הממשלה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> הפעם לא אני. הפעם לא אני. <היו"ר יואל חסון:> מזכירות הממשלה. אין מזכיר ממשלה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אולי רמי סדן? בכל אופן, אז – – – <היו"ר יואל חסון:> מה את חושב, זה יעזור לו בעסקים, או פחות? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני, אין לי עמדה, כי אני לא מכיר מספיק לעומק את הנושא. <עליזה לביא (יש עתיד):> אולי השר דרעי. אין ספק שהוא עשה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בכל מקרה, אם זאת מזכירות הממשלה אז כנראה הבעיה היא בי, שאני צריך לבחון יותר טוב לפני שאני מסכים להשיב על שאילתות – על הצעות לסדר, סליחה. בכל מקרה, אני אנסה להתייחס בחלק המשטרתי – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אמרו לי כרגע ששר החינוך יושב פה בחוץ. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מי? <עליזה לביא (יש עתיד):> שר החינוך יושב פה בחוץ. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> נו, אז מה. <היו"ר יואל חסון:> מה את רוצה, שנקרא לו? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הוא לא עובד אצלי בינתיים. <היו"ר יואל חסון:> נראה שאתם עובדים אצלו עדיין. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אצל שר החינוך? <היו"ר יואל חסון:> אצל נפתלי בנט, כן. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תחליט, אי-אפשר כל שבוע – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> רק אני שמעתי – – – <היו"ר יואל חסון:> הבית היהודי, זה ידוע, אדוני, שיש להם 30 עוזרים פרלמנטריים. <עליזה לביא (יש עתיד):> אתה יודע משהו שאנחנו לא יודעים? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> יואל יודע הרבה, הוא היה יושב-ראש צעירי הליכוד, יש לו מהלכים אצלנו, בעבר, בתנועה. הוא מצוי. ובכן, חברי חברי הכנסת, בהצעות לסדר טענות על כי שיעור העבריינות של נערים עולים, 10% מסך התיקים הפליליים, כפול מחלקם באוכלוסייה. מדיניות משטרת ישראל – יובהר, כן, שהיא בכל הכרוך בטיפול בבני-נוער מבוססת על הגינות והוגנות, ללא שום הבדל של דת, גזע או מין, והיא תמיד שמה בעדיפות עליונה את טובת הקטין והרחקתו ממעגל הפשיעה לצמיתות. חשוב לציין, כפי שפתחתי ואמרתי, שהטיפול באוכלוסיית הקטינים העבריינים אינו מונח רק לפתחה של משטרת ישראל – לצערנו, כשזה מגיע אלינו זה כבר כנראה די מאוחר, אם לא מאוחר מדי – אלא מדובר בטיפול רב-מערכתי, של כמה משרדי ממשלה ורשויות. המפגש של משטרת ישראל עם קטינים מעורבים בפלילים הוא סוף השרשרת, שתחילתה בבתי הורי הקטינים, בבתי-הספר, במחלקות הרווחה ברשויות המקומיות, וסופה, לצערנו, מול משטרת ישראל. משטרת ישראל, למרות מה שאמרתי, פועלת גם במסגרות שונות לשיקום ולמניעת עבריינות נוער. כך, למשל, קיימת תוכנית מיוחדת לעולים בשם "סיכויים", שנולדה לפני יותר מעשור ביוזמת המשרד לקליטת העלייה, שירות המבחן לנוער ומשטרת ישראל, ובשיתוף ארגון "ידידים", כגורם מפעיל, והקרן לילדים ונוער בסיכון של המוסד לביטוח לאומי. התוכנית פועלת כיום ב-27 יישובים ברחבי הארץ. התוכנית שמה לה למטרה לצמצם את ממדי הפשיעה בקרב בני-נוער גילאי 12–18 מאוכלוסיית העולים החדשים, שנחשדו או הורשעו בביצוע עבירה, ולשלבם מחדש בלימודים או במסגרת עבודה או במסגרת הפנאי. התוכנית מאופיינת במציאת פתרונות ייעודיים לצורכי הקטין. נוסף על כך הוקם לפני כשנה וחצי במשטרת ישראל צוות בראשות ראש אגף משאבי אנוש, ניצב גילה גזיאל, אשר תכליתו ומטרתו – בניית אמון בין המשטרה לבני העדה האתיופית. במסגרת זו הופנו כבר יותר מ-60 קטינים בני העדה האתיופית שנפתח נגדם תיק פלילי להליכים חלופיים להליך הפלילי, דוגמת תוכנית קד"ם – קבוצת דיון משפחתית – שמטרתה מפגש בין הפוגע לנפגע, יחד עם אנשי מקצוע, והיא נותנת מענה בגיבוש תוכנית העונה על צורכי שני הצדדים, הפוגע והנפגע. ואני רוצה להזכיר, לדוגמה, גם את תוכנית מיל"ה – מובילים יחד למען הנוער – תוכנית שהחלה עוד בתקופתו של המפכ"ל הקודם, שהוא דחף אותה, תוכנית לנוער שמעורב בתיקים קלים שהמשטרה רוצה להימנע מלהגיש בהם כתב-אישום כדי שלא להכתים את העתיד של אותו נער או נערה ולנסות ללכת בגישה מקלה ובהליך שיקומי. בסוף שנת 2014 הוקם במחלקת הנוער במשטרה מערך המניעה וההסברה הפועל במגוון רחב של אוכלוסיות ומגזרים, כולל המגזר החרדי והערבי, ועוד. במסגרת פעילות זו התקיימו בשנת 2015 כמה תוכניות מניעה לבני-נוער מהקהילה האתיופית, שתכליתן הקניית ידע וכלים אשר יסייעו להם להתמודד עם מצבי סיכון, יסייעו להעצמת בני-הנוער ויפעלו לבניית אמון בין המשטרה לנערים ולמשפחותיהם, ואני יכול לציין שתי דוגמאות: 1. תוכנית "גשר ישראלי", שמתקיימת במרכז הקליטה כנען-מירון בעיר צפת, ששוהים בו כ-500 בני העדה האתיופית. התוכנית הופנתה לקטינים ולהוריהם וכללה כ-18 מפגשים שבהם ניתנו הרצאות להורים, הרצאות לבני-הנוער, פעילויות חוץ כגון ביקור במכללה הלאומית לשוטרים בבית-שמש ועוד. התוכנית הזאת זוכה למשובים מאוד מאוד חיוביים מטעם עיריית צפת וגורמי החינוך בעיר. פרויקט שני שאני רוצה להזכיר כדוגמה: תוכנית "קירוב לבבות", שהתקיימה בקריית-ביאליק ובחדרה. הפעילות כללה עשרה מפגשים בשעות אחר-הצהריים, ובהם הייתה פעילות עיונית שהועברה על-ידי שוטרים בנושא התנהגויות מסכנות, ערבי הורים להכרת עבודת המשטרה ועוד. לסיכום – אני רוצה לומר כך: ראשית, הנתונים הם ככל הנראה קרובים למציאות. הבעיה היא בעיה אמיתית, אלא שאי-אפשר לדון בבעיה הזאת רק עם גורם אחד, במנותק מהגורמים האחרים. פה חייב להיות טיפול משולב, ולכן אני הייתי מציע, כיוון שהמפגש – כפי שראיתי הנהוני הסכמה עם אותם בני-נוער – המפגש שלהם עם המשטרה שגורם לכך שיש נתון שמעיד על שיעור עבריינות זה כבר המפגש בקצה. ואם רוצים למנוע אותו, זה לא לחפש את המטבע מתחת לפנס של השוטר, אלא זה ללכת אחורה. לכן, ככל שתחליטו – בעיני, לקיים דיון מעמיק, בין אם זה בוועדת העלייה והקליטה או ועדת העבודה והרווחה – – – <היו"ר יואל חסון:> מה אתה מציע? מה אתה חושב? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני המגיב. אני חושב – – – <קריאה:> מה אתה מציע לעשות – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני מציע להעביר לדיון בוועדה, אבל איזו ועדה אני משאיר לשיקול דעתם של חברי הכנסת, ואני אשלח את נציגי המשטרה והמשרד לתרום את תרומתם, כיוון שככל שיש טיפול משולב עם גורמי הרווחה ו/או קליטת העלייה, והם מכירים את אותם בני-נוער, ומעידים על יכולת השיקום והיציאה ממסלול הפשע, אז יש עניין גדול יותר גם למשטרה, עוד פעם, לא ללכת במסלול של אכיפה, ייקוב הדין את ההר, אלא ללכת במסלול אחר, שיאפשר הצלת עתידם של אותם בני-נוער, כך שהם לא ייכללו בסטטיסטיקה המאוד-עצובה הזאת שהוצגה כאן. זו תפיסת עולמי בנושא. <היו"ר יואל חסון:> אוקיי. תודה רבה לך, אדוני השר. המציעים? <קריאה:> פנים. <היו"ר יואל חסון:> לא ועדת העלייה והקליטה? זה נראה לי יותר הגיוני. <קריאות:> לא לא. <קריאה:> למה פנים? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני לא חושב שפנים. או חינוך – – – <היו"ר יואל חסון:> יש הצעה אחת, או שיש כמה הצעות? <קריאות:> חינוך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> חינוך. <היו"ר יואל חסון:> חינוך? למה לא ועדת העלייה והקליטה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זה חינוך. הם כבר עלו. הם כבר עלו. <היו"ר יואל חסון:> נערים עולים. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> טוב, הבנתי. מי שבעד חינוך – בעד, מי שנגד – נגד. קדימה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יואל חסון:> אתה עוד תספיק להצביע, אם רק תרוץ קצת. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> חשבתי לחסוך את הריצה. <היו"ר יואל חסון:> למה לחסוך ריצה? זה טוב, זה בריא, אבל אתה פספסת, כי היית אדיש. ביום ההולדת שלך אתה אדיש. תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מוסיף את חבר הכנסת יונה בעד ועדת הפנים, חבר הכנסת שטרן בעד ועדת הפנים – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מה פנים? <היו"ר יואל חסון:> חינוך, חינוך, סליחה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יואל חסון:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת – בבקשה, אדוני. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; והצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 16), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הכספים. כן הונח היום על שולחן חברי הכנסת הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה האיטלקית בדבר פעילות בשכר של בני משפחה של חברי הסגל הדיפלומטי, הקונסולרי, המינהלי והטכני. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. <הצעות לסדר-היום> <הקפאת מתווה הכותל> <היו"ר יואל חסון:> הנושא הבא הוא: הקפאת מתווה הכותל – הצעות לסדר-היום מס' 3727, 3732, 3742, 3768, 3774 ו-3792. ישיב על ההצעה – בהמשך ההצעה לסדר – אני רואה שאין שר פה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן, אין. למה שיהיה? <מיכאל אורן (כולנו):> אני פה. <היו"ר יואל חסון:> אתה עדיין לא שר, חבר הכנסת אורן. אתה אולי סר למרותו של היושב-ראש שלך, אבל אתה לא שר. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני נועל את הישיבה, אין שר. אין שר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, לא, תנעל – – – אבל, יואל, מה זה משנה אם יש שר או אין שר? אותו דבר. <היו"ר יואל חסון:> אתה אומר – אני פשוט לא אנעל את הישיבה, כי אני לא רוצה לפגוע בחברי הכנסת שיש להם פה הצעות לסדר-היום. <קריאות:> – – – <קריאה:> לדחות לשבוע הבא. <היו"ר יואל חסון:> כן, אבל אפשר לדחות את זה לשבוע הבא – מה, אין שר. אי-אפשר לקבל את זה שאין שר. התקנון ברור. צריך להיות פה שר. לכן אני מכריז על הפסקה של עשר דקות. (הישיבה נפסקה בשעה 17:00 ונתחדשה בשעה 17:01.) אני מחדש את ישיבת הכנסת – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> עברו עשר דקות, אני מחדש. <היו"ר יואל חסון:> – – ישיבת מליאת הכנסת. אדוני השר, אם תוכל להקשיב רגע, אם אתה תוכל רגע להקשיב, אדוני – אני יודע שמעולם לא היית חבר כנסת, אבל זה לא ראוי ולא מכובד להשאיר את חברי הכנסת כאן בלי נוכחות של שר. וגם כשאתה נמצא כאן, אדוני, אתה מדבר בטלפון, שזה גם בניגוד לתקנון הכנסת, ואתה מדבר עם אוזניות, ואין לך שום קשב למה שקורה כאן במליאה. <שר החינוך נפתלי בנט:> אז אני אקשיב. <היו"ר יואל חסון:> בעיני, אדוני השר, זה לא מכובד ולא ראוי. אתה יכול להמשיך לעשות מה שאתה רוצה, כמובן, אבל אני את מה שצריך להגיד אמרתי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> רגע, אתה מנסה לחנך את שר החינוך? <היו"ר יואל חסון:> כנראה שזה קשה מאוד. נכון. ההצעה לסדר-היום בנושא הקפאת מתווה הכותל – השר המשיב הוא השר צחי הנגבי, שהודיע שהוא יספיק לבוא ולהשיב, אבל הוא הלך בגלל אירוע לא נעים שקרה – הוא הסכים לומר את זה, אז אני אומר את זה – שקרה לנהג שלו, שקיבל התקף לב, ולכן הוא אתו כרגע. אנחנו מקווים שהוא יצטרף להצעה לסדר-היום. אני שואל את המציעים – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> הנהג קיבל התקף לב תוך כדי נהיגה? <היו"ר יואל חסון:> לא יודע, אני לא מכיר את הפרטים. בכל זאת הוא לא ישמע את המציעים. השאלה היא איך – אתם רוצים בכל זאת לקיים את הדיון? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן, מה זה משנה? מה זה משנה? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יואל חסון:> כי הממשלה גם ככה לא חייבת להשיב. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן. גם מה זה משנה? <היו"ר יואל חסון:> אז אין בעיה. בסדר. אז חבר הכנסת שטרן, אתה הראשון. בבקשה, אדוני. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אדוני שר החינוך, לא יודע, שמעתי שהשר הנגבי היה צריך לענות פה. <היו"ר יואל חסון:> כן, ואמרתי למה לא. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> יכול להיות שהנושא של הכותל שייך לשר בלי תיק. <היו"ר יואל חסון:> לא, זה בשם ראש הממשלה. הוא משיב בשם ראש הממשלה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> והרפורמים והקונסרבטיבים זה גם שר בלי תיק, בגלל שתכף יגידו גם, אני מניח, כמה חברי כנסת שהכיפה שלי היא כיפונת, והכיפה של השר בנט היא בכלל לא כיפה, והרפורמים והקונסרבטיבים הם אויבים. אז אני רוצה לפתוח בהצהרה: הרפורמים והקונסרבטיבים הם אחים שלי, חבר הכנסת אשר, בדיוק כמוך. בדיוק. למה אני מרגיש שאני צריך לומר את זה? וזה כואב לי. בגלל שכמות השנאה והלעג והפירוד שנשפכים בכנסת הזאת, לצערי הרב, על-ידי חברי כנסת חרדים על כל מיני אנשים, ובעיקר על הרפורמים והקונסרבטיבים, בלי קשר לעמדותיהם, זה דבר הכי לא יהודי שאני מכיר. ואני אומר את זה באמת בכאב רב. <יעקב אשר (יהדות התורה):> איזה כאב? אתה מתפרנס מזה. מה אתה מבלבל את המוח? אתה כל הזמן עושה פרובוקציות – – <מיכל רוזין (מרצ):> תקשיב אולי. תקשיב. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – כדי לזרוע – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> חבר הכנסת אשר – – – <מיכל רוזין (מרצ):> תקשיב. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> חבר הכנסת אשר – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> חבר הכנסת אשר, הסתובבת פה – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – שאלו אותי כבר היום – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת אשר, בבקשה. תודה רבה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – אם שמעתי מה אמר חבר הכנסת אייכלר עלי. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אמרתי שבאמת לא הקשבתי לו. אני מציע, חבר הכנסת אשר: תצא קצת החוצה, לא נורא, לא נורא אם לא תשמע, הרי זה ממילא לא מעניין אותך מה אומרים פה. אתה באמת – כבר הוכחנו לך שגם אתה – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – שגם אתה מעורר שנאה בדברים שלך, אתה מתפרנס מזה, וחבל. אבל ממשלת ישראל עם מזכיר הממשלה הגיעו לפשרה, ופשרה מכבדים. והרפורמים אחינו, הרפורמים והקונסרבטיבים, הסכימו לפשרה הזאת ושילמו מחיר על זה. אבל כמו שמקובל בממשלה הזאת, החרדים לא יזוזו מילימטר מהעמדות שלהם, כי הם פגשו את הריבונו של עולם. הציונות הדתית תתקפל, והרבנים של ישיבות ההסדר, המכינות, הם יתקפלו, ורק החרדים חזרו מהריבונו של עולם, והם לא יכולים לזוז מילימטר. מה קרה? הרי אנחנו יודעים, עם כל הכבוד, שהכותל הזה – ולא צריך בשביל זה להיות ארכיאולוג – הוא החומה של הר-הבית, אפילו לא של בית-המקדש בהקשרים האלה. אז גם שם אי-אפשר לתת להם מקום? זה מזכיר לי בדיוק את כל מה שאנחנו עושים כדי שחס וחלילה לא יטבלו, למרות שאנחנו יודעים שאין שום בעיה בזה שיטבלו גם במקוואות שטובלים בהם לא משנה מי. אבל אסור לנו. למה? בגלל שהם רפורמים וקונסרבטיבים. מה מותר לנו? לבקש מהם תמיכה במדינת ישראל, לבקש מהם שיתרמו כסף למדינת ישראל, שהמדינה תחזיק בכסף שלהם – בצדק – גם את הישיבות, גם את התמיכות, גם יקנו "בונדס" שהממשלה תיהנה מזה, אבל חס וחלילה שבכותל ניתן להם מקום. ושלוש שנים – – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. נא לסיים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אוקיי. ושלוש שנים עובדים על פשרה. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> והממשלה כבר קיבלה החלטה היסטורית שהולכים לפשרה, והם התפשרו על הפשרה, ובסוף, למרות המילה של ראש הממשלה ולמרות המעורבות של שרי ממשלה רבים – אני לא רוצה לנקוב בשמות פה בתוך הפשרה הזאת – הנה, היא לא מתממשת. אבל כבר היינו פה בבוקר ולמדנו שמילה של שרים בממשלת ישראל הנוכחית היא לא מילה; היא מילה רק כשאולי צריך לקבל, אבל כשאולי צריך לתת משהו, אז זה לא משנה מה הממשלה החליטה – אנחנו נראה להם בקואליציה של 61 או של 66 או של 80 שאנחנו, הקיצוניים, אלה שאין להם "עמך עמי", אלה שאין להם "עמך עמי", לכל נושא ונושא – לא בגיור, ועכשיו גם לא באחים שלנו, שבאמת הם אחים שלנו – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – גם אם בעיני חלק מהציבור הם ההם, שם. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, תודה, חברי חברות וחברי הכנסת, תראו, אחרי שנתיים של משא-ומתן והרבה שנים, עשרות שנים של אפליה, בינואר האחרון הושג מתווה פשרה. הוסכם על רחבה שלישית, רחבה שוויונית, שגברים ונשים יוכלו להתפלל בה זה לצד זה, כמו שמקובל בקהילה המסורתית, הרפורמית. ומאז חלפו כמה חודשים, ואנחנו שומעים שבעצם אותה החלטה כבר התהפכה לגמרי. אפילו מאותה החלטה, בעצם מעצם זה שהממשלה הכירה בהחלטה הזאת – אני חושבת לראשונה ובאופן היסטורי – הכירה בזרמים הלא-אורתודוקסיים, הכירה בתנועה הקונסרבטיבית המסורתית, הכירה בתנועה הרפורמית, זה הוציא את השד מהבקבוק. זה פשוט לא היה מקובל על כמה אנשים ועל כמה גורמים בקואליציה. והדברים ששמענו מאז פשוט באמת מדירים שינה מעיני. אולי לא הרבה כאן יודעים, אבל אני משתייכת לתנועה המסורתית, ואני בין המקימים של הקהילה שלנו בפרדס-חנה. ואני לוקחת את המתקפה הזאת, מתקפה חסרת תקדים, אני לוקחת אותה גם באופן אישי. המתקפה הזאת היא לא רק מכפישה, היא לא רק צורמת מאוד ועצובה; היא גם ממש פוגעת בכל השיח שאנחנו מנסים לעשות כאן על אחדות ישראל, על ואהבת לרעך כמוך, על הצורך בחיזוק העם, בגיבוש העם. אבל אנחנו רואים שחברים בממשלה ובקואליציה מעדיפים לשסע את העם ולהסית אותו אחד נגד השני ולפלג אותו. רק אתמול שמענו על תקרית שמנכ"לית "נשות הכותל" עוכבה לחקירה ביציאה מהכותל אחרי שהייתה איזושהי תפילה, שאולי לא הייתה מקובלת על כמה אנשים אבל בוודאי לא הפרה את הסדר הציבורי, משהו מאוד קטן ושקט, והיא עוכבה לחקירה על "הפרת הסדר הציבורי". תשמעו, התנועה – הקהילות הרפורמית והמסורתית נמצאות במתקפה. נמצאות במתקפה חסרת תקדים, ואני חושבת שצריך להפסיק את זה. אנחנו גם רואים את ההשפעה של העניינים האלה ברחבי העולם. אם מסתכלים על יהדות ארצות-הברית, כמעט שני-שלישים ואולי אפילו קצת יותר שייכים לתנועות האלה, לתנועה הרפורמית, לתנועה המסורתית, והם מאוד מאוד לא אוהבים את הקולות שהם שומעים מכאן. אני שומעת את זה בשיח שיש לי עם קבוצות מחו"ל, ועם רבנים קונסרבטיבים מחו"ל, והם פשוט לא מאמינים למשמע אוזניהם, לאמירות פשוט נוראיות, כמו: אסור לתת להם דריסת רגל בעם ישראל, הרפורמים הם אסון לעם ישראל. זאת אמירה שנאמרה על-ידי דוד אזולאי, שר הדתות, רק לאחרונה. אלי ישי, לשעבר יושב-ראש ש"ס, קרא לרפורמים: כת מסוכנת והזויה. אני לא אקריא כאן את כל הציטוטים – יש לי עוד כמה וכמה. ואפילו הפליא השר לוין, שהוא לא אורתודוקסי חרדי, שקרא לקהילות הרפורמיות – שהן לא מגבות את ישראל בחו"ל. אני רוצה להגיד כאן – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – לכבוד השר, שאני חוששת שאנחנו מגינים כאן על ישראל. באמירות פלורליסטיות, בקבלת זרמים לא אורתודוקסיים, אנחנו מגינים על ישראל ומגינים על העם היהודי, ואם אנחנו נמשיך בגרירת רגליים ובדחייה של התנועות הלא-אורתודוקסיות, אנחנו לצערנו עלולים לראות אותם נפרדים מישראל, ולא תומכים בה, אולי, בעולם. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת כהן-פארן. חבר הכנסת מיכאל אורן, בבקשה. <מיכאל אורן (כולנו):> תודה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <מיכאל אורן (כולנו):> השבוע חגגנו את יום ירושלים, אירוע שאיחד אותנו לפני 49 שנים. גם לפני שבוע חגגנו פה, בכנסת, 100 שנות שיתוף פעולה בין הקהילה היהודית האמריקנית ובין התנועה הציונית ומדינת ישראל. אז צר לי, צר לי מאוד, שדווקא מה שאמור היה לאחד אותנו, ומה שהיה צריך להיות הסמל של אחדות העם אשר יושב בציון או יושב בקרב הקהילה היהודית האמריקנית, זה מה שמפריד בינינו: הנושא של הכותל. אני מדבר מניסיון אישי. אני לא רק גדלתי בתוך התנועות הקונסרבטיביות והרפורמיות וגם משתייך לקהילות כאלה פה בארץ, וראיתי את עצמי כיהודי מסורתי, אני הקדשתי שנתיים מתקופת כהונתי בוושינגטון כשגריר להשיג את ההסכם הזה עם הזרמים הראשיים של קהילת היהדות האמריקנית, ומרבית הקהילה היהודית האמריקנית היא רפורמית, קונסרבטיבית. לא היה פשוט. היה משא-ומתן מפרך, והיה קשה מאוד לשכנע את הקונסרבטיבים והרפורמים, דווקא, לקבל את ההסכם, משום שהם ראו בהסכם הזה דבר שהופך אותם ליהודים סוג ב': למה הם צריכים להתפלל במקום נפרד בכותל המערבי? ובסוף בסוף הצלחתי לשכנע אותם. העברתי את הטיפול בנושא ליושב-ראש הסוכנות נתן שרנסקי, שהעביר את זה הלאה למזכיר הממשלה מנדלבליט, והממשלה אישרה את זה. אני חייב להגיד לכם שלמרות כל השנתיים האלה, לא נתקלתי ולו במילה אחת של התנגדות של החרדים, ולא של רב הכותל. רק כאשר הממשלה הסכימה ואישרה את ההסכם, הכול הכול התהפך. מה אני רוצה להגיד לכם עכשיו – לפני כמה ימים, הראשים של התנועות הקונסרבטיביות והרפורמיות בארצות-הברית הזהירו מפני גרימת קרע, קרע עמוק מאוד, בעם, דווקא עכשיו, כשאנחנו לא יכולים, הכי לא יכולים, להרשות לעצמנו קרע כזה. אני רוצה להבטיח לכם, מה שמתחיל היום כקרע בתוך העם, כבעיה דתית בין יהודים, מחר יסתיים בבעיה אסטרטגית למדינת ישראל, דבר שיפגע מאוד עמוק ביחסינו עם ארצות-הברית. מי שאכפת לו מ"כיפת ברזל" וממערכות חיוניות אחרות, צריך להיות אכפת לו מאוד מאוד ממה שקורה ולא קורה בעניין הכותל. אנחנו חייבים, חייבים, כמדינה, מתוך אינטרס יהודי לאומי ואסטרטגי, לקיים את ההסכם הזה. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת מיכאל אורן. חבר הכנסת יואב בן צור. <מיכל רוזין (מרצ):> מחרים. <היו"ר יואל חסון:> מחרים. עוד מחרים אחד. אז חבר הכנסת יעקב אשר – נמצא ופעיל במיוחד. שלוש דקות עומדות לרשותך, כשתסיים לשתות. <יעקב אשר (יהדות התורה):> מגיעה לי גם תגובה, דיבר אלי באופן אישי. <היו"ר יואל חסון:> הוא לא פה – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני השר, הייתי שמח אם תשמע אותי, אבל אתה שומע. אדוני היושב-ראש, מדברים על מתקפה, על מלחמה – מי פתח אותה? מי הפרובוקטור של העניין הזה? מנהיגי הרפורמים בחו"ל ושליחיהם כאן בארץ. ואני עומד המום לעומת מה שמעתי כאן עכשיו, בעצם מסע הפחדה שמנוהל על-ידי האנשים מחו"ל והשליחים שלהם כאן, בארץ, מסע הפחדה כלכלי, פוליטי, נגד מדינת ישראל, ומזהירים מפני קרע בעולם, ואף הגדיל לעשות עורך-דין יזהר הס, מראשי הרפורמים, שאמר בריאיון לתקשורת – ואני מצטט: ברור לכולם כי אם מתווה הכותל קורס, מדובר בפגיעה אסטרטגית בביטחון ישראל. אני שומע את זה גם עכשיו, קודם, כאן, על הבמה, מחבר כנסת, דיפלומט ותיק. עם כל הכבוד, זה נראה כמו איום באינתיפאדה. <מיכאל אורן (כולנו):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> סליחה. זה נראה כמו איום באינתיפאדה. ואולי למדו מה"חמאסניקים", ומכאלה אחרים, איך לאיים על מדינת ישראל, על ביטחון – אני לא יודע מה היה קורה לו מישהו, רב – לא רביי – רב חרדי – היה מדבר בלשון כזו, בשפה כזו, מה היו התגובות כאן בבניין. כל זה כדי בעצם להכתיב לנו דרך חיים במקום הכי מקודש, שריד בית-מקדשנו, שהוא אחד מהמקומות היחידים שבמשך שנים הוא קונסנזוס לאומי. הם רוצים למנוע קרע בעולם על-ידי יצירת קרע כאן, בארצנו, בירושלים עיר קודשנו. מה יש לתנועה מתקדמת, של קידמה, נאורות ורפורמה, במקום עתיק כזה, וישן? תבנו לכם כותל חדש, מודרני, עם ארכיטקטורה מתקדמת, אולי במרכז תל-אביב או במקום אחר – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> למה אתה מזלזל? <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – הניחו את ידיכם מהמקום הזה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אתה חושב שלנו הכותל לא קדוש? <יעקב אשר (יהדות התורה):> הוא קדוש למי שמקדש אותו, לא למי שמנסה להפוך אותו לקרקס. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – לנו הוא גם קדוש. זה לא קרקס. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אל תפריעי לי בבקשה. הניחו את ידיכם ממקום שבו באים עשרות שנים יהודים חילונים, דתיים וחרדים וברטט של קדושה וביראת כבוד שומרים על המסורת העתיקה של התפילה והתחנונים ליד שריד בית-מקדשנו. זו פרובוקציה, לגעת בדברים הכי קדושים ולהפוך אותם לקרקס. זאת התגרות. איך היית מגיבה, גברתי חברת הכנסת – הנאורים והמתקדמים, ולא החשוכים כמונו, אם הייתי עומד כאן ומציע שאת פסטיבל מספרי הסיפורים של השנה הבאה נעשה דווקא במנזר השתקנים? מה היו אומרים על זה? מה הגיע לפה הדוס הזה ומתחיל להתגרות בנו. יש מקומות שיש בהם דרך חיים, דרך של תפילה, שנים רבות. למה אתם מחפשים את זה? זה לא פרובוקציה? אדוני היושב-ראש – – – <מיכל רוזין (מרצ):> איזה חוצפנים אנחנו – – – <היו"ר יואל חסון:> די, די, לא התבטאויות כאלה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אל תטיפי לי מוסר, אל תטיפי לי מוסר. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת רוזין, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. את לא צריכה לקרוא קריאות ביניים שמעליבות חבר כנסת – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> תשמעי בנחת. <היו"ר יואל חסון:> כן, לא צריכים להיות חצופים. <מיכל רוזין (מרצ):> סליחה, אתה, אין לך – – – <היו"ר יואל חסון:> קודם כול, יש לי. קודם כול, יש לי. אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <מיכל רוזין (מרצ):> תגיד לי, התחרפנת? <היו"ר יואל חסון:> לא, סליחה, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת מהאולם. בבקשה. תודה רבה. את לא תקראי ליושב-ראש "התחרפנת", עם כל הכבוד לך. שלום, תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> הגזמת לגמרי – – – <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא לצאת. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה מתייחס לתוכן ולא להתנהגות. אתה, התפקיד שלך זה להתייחס להתנהגות. <היו"ר יואל חסון:> תשתמשי בשפה פרלמנטרית ולא בשפה של שדרות לא יודע איפה. תודה רבה. <מיכל רוזין (מרצ):> מותר לי לקרוא קריאת ביניים למי שמדבר על הדוכן, ואתה לא תקרא לי בגלל זה קריאה. <היו"ר יואל חסון:> מה את אומרת. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה מתערב לי בתוכן של מה שאני אומרת. אל תתערב לי בתוכן – – – <היו"ר יואל חסון:> בסגנון. אני יכול להתערב בסגנון ובזה שגם קראת גם עלי גנאי. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יואל חסון:> את גם קראת עלי גנאי, ואני ביקשתי ממך לשמור על הסגנון. ואת גם פונה אלי בצורה לא מכובדת, וגם לנואם. ותודה. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה הגזמת לגמרי. אתה הגזמת לגמרי בהתנהגות שלך. זה בסדר שאני אקרא קריאת ביניים על הדברים שהוא אומר – – – <היו"ר יואל חסון:> את יודעת מה? את זה אני מקבל. אם היית אומרת קודם שהגזמתי – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> הבוסים באמריקה מאוד מרוצים עכשיו. <היו"ר יואל חסון:> נא להוציא את חברת הכנסת רוזין. <יעקב אשר (יהדות התורה):> הבוסים באמריקה מאוד מרוצים. <מיכל רוזין (מרצ):> כשהוא מדבר אלי ומדבר על ציבור חילוני ועל זכותי על היהדות, זכותי להעיר לו הערה. זה לא אומר שהתחצפתי – – – <היו"ר יואל חסון:> אני מסכים אתך ברוב מה שאת אומרת בעניין, אבל אני פחות מסכים עם הסגנון. (חברת הכנסת מיכל רוזין יוצאת מאולם המליאה.) <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת מייקל אורן, אתה ידוע כאדם הגון. <היו"ר יואל חסון:> אני מוסיף לך דקה – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> על הפרובוקציה. <היו"ר יואל חסון:> לא, דקה – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> רק שלא יאשימו אותי בסוף בפרובוקציה. בסוף אנחנו אשמים. אתה יודע, פעם אמרו ש-Black is beautiful, היום אני לא יודע איך זה בדיוק עובד. אדוני היושב-ראש, אני עמדתי כאן לפני שבועיים – אני רוצה להביא איזושהי דוגמה – והושבעתי כחבר כנסת. מה היה קורה כאן במליאה אם במקום המילים שאני צריך לומר על-פי התקנון והסדר, "מתחייב אני", הייתי אומר משהו קצת יותר מתקדם – הייתי אומר "מבטיח אני", או הייתי אומר בלשון מדוברת "סמוך עלי"? או אם הייתי רוצה להיות יותר עכשווי, הייתי אומר: אדוני היושב-ראש, עלי – מה היה קורה פה? מה היה קורה פה? הרי ברור שוועדת האתיקה הייתה מתכנסת על העניין הזה. יכול להיות שבכלל לא הייתי יכול להיות חבר כנסת. חברי חברי הכנסת – – <היו"ר יואל חסון:> משפט אחרון. <יעקב אשר (יהדות התורה):> משפט אחרון. – – יש כללי התנהגות וכללי הלכה התקפים בכותל מקדמת דנא. זה היה המקום היחיד שאנשים מכל הארץ הגיעו אליו, לא היה שום חיכוך, למעט קבוצה קטנה, פרובוקטיבית, שמונעת על-ידי כסף ופוליטיקה, והיום גם מאיימת בביטחון ישראל. אם אנחנו כאלה פחדנים, אז תיכנעו ל"חמאס" קודם, תיכנעו לאחרים קודם. אי-אפשר באיום, לא בכסף ולא בביטחון, לשנות את סדרי העולם כאן, במקום הכי קדוש לנו בירושלים. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. חברת הכנסת רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יואל חסון:> אין לנו תשובת שר, כפי שצפינו. האפשרות היא להעביר את זה לוועדה או לדיון במליאה, כך אולי יהיה דיון שוב. רק קחו בחשבון שהדיון במליאה יהיה עוד הרבה זמן. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> מה זה "או לדיון במליאה"? <היו"ר יואל חסון:> יש אפשרות של העברת הצעה לסדר-היום לדיון במליאה, פשוט דיון חוזר במליאה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> ועדה. <היו"ר יואל חסון:> אתם מעדיפים ועדה? עוד הצעה? יש עוד הצעה? אוקיי. איזו ועדה? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> שאלה טובה. <היו"ר יואל חסון:> איזו ועדה? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> פנים? לא, לא פנים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני מסכים פנים. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> לא פנים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> למה לא? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> כי זה לא יקרה. שנים – – – חינוך ותרבות? <היו"ר יואל חסון:> אתם רוצים שוועדת הכנסת תכריע? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני מציעה ועדת החינוך. <היו"ר יואל חסון:> ואתה מציע? <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני מציע ועדת הפנים. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אז ועדת הכנסת תחליט. <היו"ר יואל חסון:> ועדת הכנסת תכריע. אנחנו נצביע על זה. מי שבעד – הוא בעד העברה לוועדה, וועדת הכנסת תכריע לאיזו ועדה. בבקשה, מצביעים. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אולי צריך ועדת חוץ וביטחון. <יעקב אשר (יהדות התורה):> זה דיון אסטרטגי. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> נכון. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין <היו"ר יואל חסון:> שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> רגע, אדוני, תתחיל עוד פעם. אתה לא הכרזת על הצבעה. אנחנו באנו לפה במיוחד. לא הכרזת על הצבעה, אני מבקש. <היו"ר יואל חסון:> אני מוסיף אתכם? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא. אנחנו רוצים להצביע. <היו"ר יואל חסון:> טוב. נעשה הצבעה מחודשת. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תכריז: ההצבעה החלה. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. בסדר גמור. אנחנו מצביעים עכשיו על העברה לוועדה. מי שבעד ועדה – יצביע בעד; מי שנגד – נגד. ועדת הכנסת תקבע איזו מהוועדות. הצבעה עכשיו. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעות לסדר-היום תועברנה לוועדת הכנסת להחלטה לאיזו ועדה להעביר את הנושא לדיון. <הצעות לסדר-היום> <מדד IMD קובע: בישראל יוקר המחיה הוא מהגבוהים במדינות המפותחות> <היו"ר יואל חסון:> אנחנו עוברים להמשך סדר-היום. הצעות לסדר-היום מס' 3709, 3724, 3739 ו-3769 בנושא: מדד IMD קובע: בישראל יוקר המחיה הוא הגבוה ביותר במדינות המפותחות. ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן, שאינו נמצא. אין חובה שהוא יהיה, אבל הוא לא כאן. הראשונה – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, המצטיינת הפרלמנטרית על-פי המכון לדמוקרטיה. אות הפרלמנטר. בבקשה, גברתי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אנחנו עוסקים פה בכנסת כל כך הרבה בנושא יוקר המחיה. רק היום אושר חוק שעוסק בנושא השכירות ההוגנת, שאני לצערי לא משוכנעת שיהיה בו די להוריד את מחירי השכירות בישראל. אבל כשאנחנו רואים שכלכלת ישראל מדורגת במקום ה-50 מתוך 61 ביוקר המחיה, ובמקום ה-21 במדד התחרותיות העולמית ב-IMD, אני חושבת שכולנו צריכים להיות מאוד מאוד מודאגים. כי ההשלכות של הדבר הזה – כל אחד מאתנו, כולנו נוסעים מעת לעת לחו"ל – בעיקר במסגרת תפקידנו הפרלמנטרי, אבל לפעמים גם לא – אנחנו רואים את הפערים במחירים בין ישראל לבין העולם. בשנות ה-80 ישראל נחשבה, למשל, מאוד מאוד זולה במזון. לעומת זאת, כשהיית נוסע לאירופה, שלא נהנתה מאותו מצאי מטורף של פירות וירקות, המחירים היו מאוד מאוד גבוהים. אותו דבר היה בדברים אחרים. זה ממש ממש מדהים שהגענו למקום ה-50 מתוך 61 מדינות בנושא יוקר המחיה. אני מוצאת שהרבה פעמים אנחנו מקיימים דיונים בכנסת בנושא המע"מ ובנושא פטור ממע"מ על דברים מסוימים, בין שמדובר בתחבורה הציבורית, בין שמדובר במים. אני מברכת על הדברים האלה, כמובן. אבל אני חושבת שאנחנו הרבה פעמים עוסקים בדברים מאוד מאוד קטנים במקום להסתכל על הדברים כבדי המשקל, אדוני השר, ומאוד מאוד חשוב לי שדווקא אתה יושב היום במליאה. הייתי שמחה שגם שר האוצר יהיה כאן, כמובן, ושר הכלכלה, אבל נראה לי שאני יכולה רק לחלום על זה. אבל אני רוצה לומר לך, כל כך הרבה מיוקר המחיה נמצא בעולם הזה של החינוך, שאנחנו מוכרחים לראות מה אנחנו עושים בתוך הדבר הזה. כי כשאנחנו מסתכלים, למשל, על שרשרת המזון – אתם יודעים, הרבה פעמים בוועדת הכלכלה אנחנו עוסקים מפס הייצור של המזון עד לרגע שהוא מגיע למדף, עד הרגע שהוא מגיע אלינו למקרר בבית. ואנחנו הרבה פעמים, לצערי ולבושתי, אני מוכרחה לומר, מאשימים את החקלאים. אני באמת ממש מסוגלת לדמוע בדיונים האלה, כי אני אומרת: זה ברור לגמרי שיוקר המחיה לא נמצא אצל המושבניק מאחיטוב שמגדל מלפפונים ונאלץ לא מזמן לקבור חלק ניכר מהם. לעומת זאת, ממש ממש בשבועות האלה, אדוני השר, אני משלמת – ויחד אתי חברי וחברותי שיש להם עדיין ילדים בגילים האלה – צפויה לשלם על קייטנות הקיץ – חברתי סתיו שפיר, כמה לדעתך אני משלמת על שלושה ילדים לקייטנות עד ראשית אוגוסט? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> על שלושה? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> על שלושה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> משכנתה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני אגיד לך: 8,000 שקל. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כל הכבוד, חיליק, אבל אתה לא פגעת. אני אגיע למשהו כמו 10,000, אולי 11,000 שקלים. כי הבן הגדול שלי – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בירושלים בערך 8,500. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כן. – – כי הוא צריך שתי קייטנות. הבן הגדול שלי צריך שתי קייטנות, הקטנים עדיין בצהרון. איזה מזל שהם עדיין בצהרון. 10,000 שקלים. אם אנחנו הולכים לצהרונים, צריך לראות, אדוני השר, את מגוון המחירים מדרומה של הארץ ועד צפונה, ואני מקווה להביא בקרוב הצעת חוק – ואני גם מקווה שאתה תהיה מוכן להירתם אליה – הצעת חוק שאומרת שמגבילים את המחירים של הצהרונים. לא יכול להיות שבמקומות מסוימים צהרונים יעלו 1,200 שקלים לחודש ובמקומות אחרים צהרונים יעלו 500 שקלים לחודש. בסופו של דבר רוב הצהרונים שאני מכירה נמצאים במבנים קיימים של מערכת החינוך. מה שאני מנסה לומר זה שבסוף למשפחות בישראל ולזוגות הצעירים בישראל אין רשת ביטחון כלכלית. אין מי שיציל אותם. אני אומרת את זה פה בפעם העשרים, וזה גם מתחבר, חברתי סתיו שפיר, לחוק שהעברתם היום. בשנות ה-70, כשגדלתי כאן, משפחה הייתה יכולה להתפרנס ממשכורת אחת, לסיים את החודש בכבוד ממשכורת אחת, לרכוש דירה, לחסוך לפנסיה, ואפילו, בתורם, לעזור לילדים. היום אנחנו רק יכולים לחלום על זה; היום משפחות נסמכות על הסבא והסבתא, ולא רק כדי לגמור את החודש, אלא גם כדי שבסופו של דבר הם יישאו אותם על הגב, כי הם לא יכולים לעמוד בעלויות של הבייביסיטינג. <היו"ר יואל חסון:> זה נוסף – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה נוסף – אה, הלו. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני באמת רוצה לדבר אתכם רק – אני רוצה לסכם את זה ולומר שבאמת, התחושה – ולא דיברתי כמובן על המשכנתאות, אלה שכבר מצליחים להגיע למשכנתה – אבל בסופו של דבר אני מרגישה שהציבור בישראל עומד מול שוקת שבורה בעניין יוקר המחיה. יש לי הרגשה שכל הזמן נוגעים בדברים, ככה, כאילו מרימים, אתם יודעים, מרימים, ככה, דוקים, מחפשים, ככה, את ה – במקום באמת לגעת בדברים כבדי המשקל. אני רוצה רק לסיים ולומר – השר בנט, אתה מגיע מהמגזר העסקי. במגזר העסקי אתה כל הזמן בודק מהו הדבר שגורם או תורם לרווח באופן הכי משמעותי, או לחלופין תורם להוצאות באופן הכי משמעותי, נכון? אני אומרת לך, השר בנט, אנחנו לא נוגעים בדברים הכואבים-באמת בעניין יוקר המחיה. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה לחברת הכנסת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני, שלוש דקות עומדות לרשותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> עוד לא. <היו"ר יואל חסון:> אז בינתיים אני מברך את חיילי צה"ל מקורס קצינים בבה"ד 1. ברוכים הבאים למליאה, ברוכים הבאים לכנסת, והמון הצלחה בקורס. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, אכן, מדי פעם טוב שנראה במבט כולל את המצב של הכלכלה והחברה שלנו. מבט כולל כזה, אדוני היושב-ראש, מראה גם נקודות של חוזק. למשל, ענף ההיי-טק בישראל הוא מצטיין, הוא גם במובנים מסוימים קטר של המשק, ועם כל הקשיים והבעיות שמסתמנים לאחרונה, זה תחום שבאמת אפשר להתגאות בו. אבל, עמיתי חברי הכנסת, מבחנה של הרכבת הוא לא בקטר, השאלה היא אם הקרונות אחר כך בכלל מחוברים לקטר הזה. וכמו שאנחנו יודעים, הקרונות לא מחוברים לקטר, ואנחנו נמצאים בשורה של מצוקות חברתיות מאוד רציניות, שמדדי המקרו האלה מצביעים עליהם. בואו נתחיל בכך שבישראל יש לנו תמונה מאוד דרמטית של עוני; רוב העניים בישראל הם אנשים עובדים, אנשים שיוצאים בבוקר לעבודה, עובדים כל היום קשה, חוזרים בלילה להשכיב את הילדים – ועדיין נמצאים מתחת לקו העוני. אפילו אחרי העלייה בשכר המינימום. שכר המינימום נמוך מדי. השכר בכלל נמוך מדי. מדברים על יוקר המחיה – הצד השני של המחירים הגבוהים הוא השכר הנמוך, ובזה צריך לטפל. הלאה, בואו נדבר על קשישים. היום הממשלה התגייסה באופן דרמטי והצליחה להפיל על חודו של קול את הצעת החוק שלי להעלאת קצבאות הזיקנה. איך אפשר לצפות שאנשים בארץ הזאת יחיו מקצבה של 1,600 שקל? 1,600 שקל לחודש, זו קצבת הזיקנה. מזה אפשר לחיות? זו בושה. נעבור מהקשישים לצעירים. צעירים בישראל יוצאים, אחרי לימודים, אחרי צבא, יוצאים לחיים, ורואים אופק סגור – אין ביטחון תעסוקתי, אין תעסוקה מספקת, אין אפשרות להגיע לדירה. אנחנו מדברים על מחירי דירה שעלו בצורה דרמטית בתקופה הנבחנת בדוח. רק מאז חזר נתניהו לשלטון פעם נוספת מחירי הדירות בישראל כמעט הוכפלו. מאז המחאה החברתית הגדולה, גברתי חברת הכנסת שפיר, מחירי הדירות בישראל, גם למכירה וגם להשכרה, עלו בצורה דרמטית. אז אנחנו נמצאים באמת במצב שבו אנשים צעירים לא יכולים להתפרנס בצורה בטוחה, הפרנסה שלהם היא בשוק עבודה לא בטוח, לא יציב, לא קבוע, לא יכולים להגיע לדירה אלא אם כן הם מקבלים מתנה מההורים או עזרה מסיבית מההורים – זו מציאות בלתי אפשרית. ועל הרקע של המציאות הזאת, עמיתי חברי הכנסת, נוצרים בתוך החברה איים של מצוקה מאוד מאוד קשה. איים של מצוקה כאלה נמצאים בפריפריה; איים של מצוקה כאלה נמצאים באוכלוסייה הערבית, שבה שיעור האבטלה הרבה יותר גדול מאשר באוכלוסייה הכללית; איים של מצוקה כאלה נמצאים, ידידי חבר הכנסת אבו עראר, ביישובים הערביים הבדואיים בנגב, גם ביישובים המוכרים וגם ביישובים הלא-מוכרים – גם כאן וגם כאן, מצוקה ועוני ובעיות של אבטלה, וכל הקשיים החברתיים, אדוני היושב-ראש, שנוצרים עם המצוקות האלה. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> משפט אחרון. <היו"ר יואל חסון:> הוספתי לך דקה, לא שמתי לב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך. משפט אחרון. כל המציאות הזאת, עמיתי חברי הכנסת, היא לא גזירת גורל, והיא לא נפלה עלינו משמים. כל זה נוצר בגלל מדיניות ממשלתית שממשיכה להעדיף את בעלי ההון, שממשיכה להעדיף את הטייקונים, שממשיכה לתת הטבות מס לחברות ענק, שממשיכה לקדם מתווה גז שהוא לרעת הציבור ולטובת בעלי הון זרים וישראלים. הדרך להתמודד עם המצוקות, הדרך לשנות את הכיוון, היא באמצעות שינוי השלטון בארץ הזאת. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת יצחק וקנין – אינו נמצא כאן. אחרון הדוברים, חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. שלוש דקות, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, הדוח של מכון IMD, מכון המחקר שפרסם את הדוח שלו על יוקר המחיה הגבוה במדינת ישראל, לא הפתיע אותנו, מכיוון שמי שלא אוטם את אוזניו ולא סוגר את עיניו, וקצת חי בתוך המדינה הזאת, יודע את המצב האמיתי. הנתונים האלה ברורים אצלנו, מורגשים אצלנו, אנחנו רואים את זה יום-יום, והשאלה הגדולה ביותר היא מה אנחנו עושים עבור זה; האם אנחנו באמת מתמודדים עם פערי המחירים, יוקר המחיה? אנחנו לא יודעים להתמודד עם זה? אין לנו כלים? אנחנו יודעים את הכלים. למה יש לנו יוקר? יוקר המחיה במוצרים, בשירותים שאנחנו מבקשים – ודאי אנשים שעובדים, אם הם צריכים לשלם – כל הסביב שלהם רק בשביל לצאת לעבודה, כמה עולה להם? כפי שהזכירה חברת הכנסת ורבין, הנושא של מעונות והנושא של בייביסיטר והנושא של הסידור, ולאחר מכן המחיה הרגילה. אנשים סתם צועקים שבחוץ-לארץ יותר זול? איך מתמודדים עם זה? יש לנו מחירים – ניקח דוגמה של פירות וירקות; פערי מחירים בפירות וירקות, שהם אלה שעושים את יוקר המחיה – אי-אפשר להתמודד? יש היגיון בפערים האלה? אנחנו לא יודעים שהיצרנים, מצד אחד, החקלאים, אומרים מה הם מקבלים, או היצרנים מה הם מקבלים, לבין מה שאנחנו משלמים, והפערים באמצע, כי יש כאן מדינה של מונופולים? אנחנו לא יודעים להפעיל רגולציה? למה אנחנו לא עושים את זה? פלא שאנחנו היום כבר מדברים על מצב כלכלי שונה שיש פה, שיש כבר פעמונים שמצלצלים על מיתון? מיתון זה לא סיבה של יוקר מחיה שאנשים לא יכולים לעמוד בו? ולא מדובר כאן באנשים שהם קשי-יום שלא עובדים ולא מתפרנסים, מתפרנסים, שני בני-הזוג, ועם כל זה לא יכולים להתמודד עם העניין הזה. אבל הפלא והמפתיע, ומה שיש מיוחדוּת בדוח הזה, של המכון, זה הפערים בין – איפה אנחנו נמצאים מול כל מדינות העולם? במקום מאוד מאוד גבוה ביוקר המחיה; אבל מצד שני רואים איך יש לנו מדדים מאוד גבוהים בנושאים רבים. אנחנו לא מדינה נחשלת; אם היינו מדינה נחשלת, זו הגזירה שלנו, אבל אנחנו מדינה לא נחשלת בשאר המדדים – דווקא מדדים שהיו יכולים להביא אותנו למצב כזה שלא היינו צריכים לחיות – שהיה טוב לגור פה. אנחנו נמצאים מקום ראשון בהיי-טק, זה דבר שצריך להכניס. אנחנו נמצאים במקום שני במחקרים מדעיים, אנחנו נמצאים במקום שלישי בחדשנות עסקית – מקום שלישי בחדשנות עסקית. אנחנו ביזמות נמצאים במקום רביעי מ-60 מדינות – כל זה היה צריך להביא לתוצאה אחרת. אנחנו עומדים – יש לנו עמידה חזקה בפני משברים, את כל ההון האנושי, את הדברים שאנחנו יודעים לעשות, באמת, החוכמה – וכשזה שמגיע ללחם, מגיע לפרנסה, אנחנו לא יודעים לעשות את זה. איך אמרו רבותינו: "לא לחכמים לחם". אנחנו חכמים, ולחם אנחנו לא יודעים להביא. מה הסיבה? כי אנחנו לא מתמודדים באופן אמיתי עם הפערים שיש לנו בחברה, הפערים שנוצרים מתוך קבוצה גדולה, שיודעים להרוויח, לעשות הון, והפערים – וקבוצה ענקית – אם כל ילד שלישי הוא עני, או כל משפחה רביעית נמצאת בעוני, אלה פערים שלא היו צריכים להיות. קבוצות שמרוויחות הרבה, וקבוצות מוחלשות – בכוח הן מוחלשות. אדוני היושב-ראש, יש מה לעשות, צריך לעשות, אנחנו רק צריכים – אם נרצה, אנחנו נצליח. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. אין לנו תשובת שר. <אורי מקלב (יהדות התורה):> על-פי רוב זה סגן השר, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> לא, אין סגן שר, הוא לא הגיע. הוא מהמחרימים, מה אני אעשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל מסעודה משדרות גם צועקת את זה. <היו"ר יואל חסון:> אני מסכים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> צריכים לענות את התשובות האלה למסעודה משדרות. <קריאות:> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> – – – <היו"ר יואל חסון:> אני אבדוק אם אתה יכול. <קריאה:> – – – כסף, כסף. <קריאה:> מה? <קריאה:> אני אציע להעביר את זה לוועדה. <היו"ר יואל חסון:> עד חמש דקות יש לך, אדוני השר, אם אתה רוצה להשיב. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> כן, אחרי דברי השר. אדוני השר, שים לב שבמקרה הזה אתה מוגבל בזמן. בבקשה, אדוני. <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכיוון שהעליתם את סוגיית הקייטנות, וגם מכיוון שזו סוגיה שעולה הרבה בתקשורת בימים האחרונים, אני אדרש לזה, כי זה אכן מרכיב לא מבוטל ביוקר המחיה. ראו, קודמי בתפקיד, השר שי פירון, החל ביוזמה מבורכת של קייטנות בקיץ לכיתות א' וב'. התוכנית הייתה, מבחינתו, להמשיך להקצות כספים להרחבה לכיתות ג' וד'. כשנכנסתי לתפקיד, ולמדתי מהר את התמונה, ראיתי שיש בעיות אקוטיות, בוערות אפילו, יותר, והן שתיים: הקטנת גודל הכיתות, מה שנקרא סרדינים – היו לנו 40 ילדים בכיתות, ובאמת השנה כבר בכיתות א' אנחנו מדברים על ממוצע של 28 ילדים, וזה יגדל לכיתות א' וב', ואחר כך א', ב', ג', תוך חמש שנים – יש לנו כיתות קטנות, זו היסטוריה שלא הייתה מקום המדינה. הדבר השני זה סייעת שנייה בגני-הילדים. המצב איום ונורא. 35 פעוטות עם סייעת אחת, זה אומר: אין חינוך, אין מגע, אין כלום, וגם את זה תעדפתי, כי תפקיד של שר הוא לתעדף, לטוב ולרע. אני עומד מאחורי ההחלטה הזאת, וזה נכנס לתקציב הדו-שנתי. עם זאת, לקראת התקציב הקרוב, בהחלט אני מתכוון להעלות את סוגיית הקייטנות, ולדרוש את זה מהאוצר. בעזרת השם נוכל להרחיב את הקייטנות, אבל זה נתון למשא-ומתן. ראו, אני נחוש להמשיך לטפל בחינוך לפי סדרי עדיפויות נכונים, לא לפי מה שפופולרי, אלא לפי מה שבאמת ייתן חינוך יותר טוב לילדי ישראל. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני השר. עבדאללה אבו מערוף – עמדה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, כבוד השר נפתלי בנט, הלחימה ביוקר המחיה – אני בעד שינוי שיטת הממשל, כפי שאמר חברי דב חנין, וככה צריך, כולל הלאמה. אבל עד שנגיע לזה, יש הרבה מה לעשות. היום דנו בוועדת הכספים על תעריפי המים, שהם בשמים, זכות בסיסית לבן-אדם, לאזרחי ישראל, לכל האזרחים, שקוב עולה 8 שקלים, 13 שקלים. אז מן הראוי – הרבה דברים יש, כולל המים, שנפחית את המחירים, וגם זה יעזור, לפחות 1%, 2%, בעניין. הפסקת שוד הגז הגדול ביותר, שוד המאה, גם זה יעזור במידה מסוימת – איזו הטבה ברמת החיים של האזרחים. יש הרבה מה לעשות. יוקר המחיה אכן צועק לשמים, המחירים בשמים, של כל המוצרים בכלל, אין רגולציה, והממשלה יכולה – ואני לא מדבר על שוד הגז, רק שוד המים, אז אנחנו עוד מעט נצא לדבר על שוד המים, המים, שזה מוצר בסיסי – מחירים פנטסטיים, כולל התאגידים שגובים מחירים. היום בוועדת הכספים דנו סך הכול על 60 מיליון שקל לכל האוכלוסייה, הנחה, אוכלוסייה מיוחדת, וגם זה בקושי, בקושי רב. לכן, יש הרבה מה לעשות. אני מציע שאת המשך הדיון נעביר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. יש כאן עוד הצעות? מישהו מציע עוד הצעה מלבד ועדת העבודה, הרווחה והבריאות? <אורי מקלב (יהדות התורה):> מקובל. <היו"ר יואל חסון:> מקובל. אז מי שבעד ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – יצביע בעד, מי שנגד – נגד העברה לוועדה. בבקשה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעות לסדר-היום תועברנה לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תוסיף אותנו. <היו"ר יואל חסון:> אני מוסיף את חברי הכנסת עמר בר-לב וחיליק בר. אה, חיליק בר הצביע, אז אני לא מוסיף את חיליק בר. חבר הכנסת בר-לב, המערכת שלך לא עובדת? בסדר גמור. <הצעות לסדר-היום> <מחדל הטיפול בתוכניות המתאר וחיבורי החשמל במגזר הדרוזי והערבי> <היו"ר יואל חסון:> המשך סדר-היום: מחדל הטיפול בתוכניות המתאר וחיבורי החשמל במגזר הדרוזי והערבי – הצעות לסדר-היום מס' 3757, 3764, 3772 ו-3780. לא ישיב, כנראה, סגן השר יצחק כהן. הראשון, חבר כנסת אכרם חסון, בבקשה. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, מחדל הטיפול בתוכניות המתאר ובחיבורי החשמל בכפרים הדרוזיים ובכפרים הערביים זה מחדל ידוע, וזה מחדל קשה ביותר, שהיה במשך 68 השנים מאז הקמת מדינת ישראל. ללא כל ספק, אנחנו כל הזמן טענו ואמרנו שאנחנו אזרחים סוג ב'. הנושא הזה, הכאוב, הועלה כאן כמה פעמים, אבל, לצערי, לא זכה לטיפול ענייני עד עצם היום הזה. ב-10 באוגוסט 2015 כתב הממונה על מחוז חיפה לשר הפנים דאז סילבן שלום, שיש בדאלית-אלכרמל ועוספיא 6,000 בתים, מתוך 8,500, ללא היתר בנייה. הסיבות רבות, אבל האזרח הפשוט, הוא לא האחראי והוא לא אשם. מישהו לא תכנן במגזר הלא-יהודי; מישהו הזניח את הכפרים הערביים והזניח את הכפרים הדרוזיים. יש 4,000 חיילים משוחררים וקצינים, וגם חיילים משרתים, כמו החיילים הנפלאים שנמצאים כאן, שכאשר פושטים את המדים וחוזרים הביתה, הם מתגוררים בבית לא חוקי, מתגוררים בלי חשמל, והופכים להיות עבריינים על-כורחם. מה אשם האזרח הפשוט אם ראש הרשות לא תכנן, או שהממשלה לא תכננה, לא נתנה תקציבים, לא פיתחה שכונות חדשות, לא הקימה יישובים במשך כל השנים שמדינת ישראל קיימת? האזרח הזה משלם את המחיר שלוש פעמים: פעם ראשונה – שהוא הופך להיות עבריין על-כורחו. פעם שנייה – שהוא מקבל תיק פלילי והוא לא יכול לקבל שום תפקיד במשרדי הממשלה ובנציבות שירות המדינה. ופעם שלישית – שהוא מפסיד את אדמתו, אדמה חקלאית. במקום שהמדינה תיתן לו אדמה, ותתכנן לו, ותבנה לו כמו שקיים בכל מגזר מתקדם במדינת ישראל, הוא שלוש פעמים עבריין על-כורחו. ובאים לכאן ואומרים, מה, אנחנו ניתן פרס לעבריינים? האזרח הזה בנה לא כחוק כי הוא לא יכול לבנות בשום מקום; אין לו שום שכונה שהוא יכול לבנות בה, אין לו שום תוכנית מתאר מאושרת בתוך היישוב שלו – אז מה אתם רוצים שהוא יעשה? אתם הופכים אותו לא רק לעבריין, אתם הופכים אותו לאזרח מתוסכל, אתם הופכים אותו לאזרח סוג ב'. אתם הופכים אותו לאדם בלי ביטחון עצמי, שכל הזמן מסתכל על הפערים הגדלים מיום ליום והופכים אותנו לחברה חלשה. אנחנו נמצאים מבחינה סוציו-אקונומית מקסימום 3 מ-10; היישוב הכי טוב במגזר הלא-יהודי הוא 3 מ-10. מי יתכנן? מי יקדם? גם אם ראשי המועצות לא תכננו, ולא היה להם זמן לתכנן, האזרח הפשוט רוצה קורת גג, רוצה לבנות את עתידו, רוצה להתחתן ולהתקיים. היום הרבה זוגות במגזר הערבי ובמגזר הדרוזי מתגרשים. כאשר הם מאורסים, לא מצליחים לקחת חלקת אדמה. ואני שואל: ריבונו של עולם, מתי הכנסת הזאת, מתי חברי הכנסת יתעוררו? מתי יהיה לנו כבוד עצמי? הרי הממסד פשע עם החברים האלה, הוא לא רק הזניח אותם. אנחנו מדברים על קצינים, חלק מהם נהרגו כאן בירושלים, והם מתגוררים בבית לא חוקי, בבית-ג'ן וביאנוח ובשאר המקומות. האזרחים הערבים הם אזרחי מדינת ישראל; מישהו צריך לדאוג להם. מי יתכנן? <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <אכרם חסון (כולנו):> לכן, אדוני היושב-ראש, אני הפעם מקווה שאנחנו נעשה לגליזציה ואנחנו נחזיר את חוק שחל. ואני רוצה להודות כאן לידידי ואחי אחמד טיבי, בין הבודדים שעזר להעביר את הבקשה הזאת ולהביא את זה לדיון. פעמיים הכשילו לי את הדיון הזה, כאילו שאנחנו לא חשובים ואנחנו לא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, וכאילו שאנחנו לא משרתים את המדינה. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> חברי חברי הכנסת, כפי שאתם יודעים, בתקנון הכנסת, סעיף 19(ד) קובע ש"בכל ישיבה של הכנסת ובמשך כל הישיבה, יהיה נוכח לפחות אחד משרי הממשלה". אין פה שר מהממשלה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> שנייה, חבר הכנסת טיבי, תן לי רגע – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> צום, צום, צום. <היו"ר יואל חסון:> אני יודע, לכן תקשיב עד הסוף. לכן, אני לא יכול לזלזל בתקנון הכנסת, אני לא יכול להתנהג כמו שרי הממשלה, שמזלזלים בדיוני הכנסת ומזלזלים בתקנון הכנסת, ולכן אנחנו לא יכולים להמשיך לקיים את הישיבה הזאת במתכונת הזאת. לפיכך, אנחנו ננעל את ישיבת הכנסת ואנחנו נעביר את הנושא הזה לדיון בשבוע הבא. <אכרם חסון (כולנו):> אנחנו יותר חשובים מתקנון הכנסת. <היו"ר יואל חסון:> לא, יש תקנון, חברים – – – <אכרם חסון (כולנו):> אנחנו יותר חשובים מתקנון הכנסת. <היו"ר יואל חסון:> אם הייתי גם יודע – – – <אכרם חסון (כולנו):> צריך לכבד את האזרחים ולתת להם את הזכויות שלהם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – לדבר. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חסון, תן לי רגע. לא, אני לא יכול. אין שר. אין שר. אין שר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אז מה אם אין שר? <היו"ר יואל חסון:> והתקנון ברור בעניין הזה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה יודע כמה זמן – – – <אכרם חסון (כולנו):> אנחנו – – – בלי שר. יש מספיק חברי כנסת מכובדים שנשארו בגלל הדבר הזה – – – <היו"ר יואל חסון:> אני מצטער. אני מודיע – – – <אכרם חסון (כולנו):> חשוב להם מאוד. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> יואל, אתה צריך לתת לנו לדבר עד – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> עד שמגיע שר – – – <היו"ר יואל חסון:> לא, אבל לא יגיע. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אנשים התייבשו פה חצי שעה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ברמדאן. אני מחכה שלושה שבועות – – – ואכרם. אתה רוצה עכשיו להגיד לי שאתה לא נותן לי לדבר? מה זה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תן להם לדבר ללא הגבלה. <היו"ר יואל חסון:> זה בדיחה, נו, זה לא יכול להיות ככה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה לא בדיחה. <היו"ר יואל חסון:> זו בדיחה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הציבור ישמע את מה שאנחנו מציגים. הציבור ישמע. <היו"ר יואל חסון:> הנושא לא יורד מסדר-היום, הוא מועבר לשבוע הבא. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא, ככה אתה מוריד אותו באופן בוטה מסדר-היום. <היו"ר יואל חסון:> לא, ממש לא. הנושא עובר לשבוע הבא. אנחנו לא יכולים לזלזל – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא, יואל, אתה עושה מעשה שלא ייעשה בכנסת. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת טיבי, שב. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה מעשה לא קולגיאלי. יש ציבור שמחכה לשמוע את מה שאני אומר על חיבורי חשמל. <היו"ר יואל חסון:> נאזם – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אצלך אין בתים שלא מחוברים לחשמל – – <היו"ר יואל חסון:> שב, בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – אצלנו יש. <היו"ר יואל חסון:> שב, בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יש גבול לכמה אתה יכול להתנהג בצורה לא קולגיאלית. לא קולגיאלית. ההתנהגות שלך מהבוקר עד עכשיו לא קולגיאלית. <היו"ר יואל חסון:> אני חושב שאתה קצת דרמטי. קצת דרמטי. <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> השאלה: אם יש לו סמכות להמשיך את זה גם בלי שר – שימשיך בלי שר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני בצום רמדאן – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת טיבי, אל תעשה לי פה דרמות. שב, בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ההחלטה שלך דרמטית. <היו"ר יואל חסון:> ההחלטה שלי היא בתקנון, אוקיי? שב רגע. אנחנו נעשה ניסיון נוסף למצוא שר. אני אראה אם יש שר בבניין. בינתיים אנחנו נמשיך, אבל אני אומר מראש לבאים בתור שאני לא מתחייב שאנחנו נסיים את הדיון הזה של כל ההצעות לסדר-היום שהונחו כאן. לכן, הדובר הבא הוא חבר הכנסת – חברת הכנסת נאוה בוקר אינה נמצאת, ולכן הדובר הבא הוא חבר הכנסת עמר בר-לב. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. אנחנו נמשיך את הדיון כדי לנסות למצות אותו. אני לא מתחייב שנדון בהצעות הבאות לסדר-היום. הן גם הצעות רגילות, ולכן נוכל להעביר אותן לשבוע הבא. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני. אנחנו מעלים כאן על סדר-יומה של הכנסת נושא בוער וחשוב. העובדה שאת ההצעה הזאת הגישו חברי הכנסת מכל סיעות הבית, אני חושב שהיא אומרת כמה זה חשוב, כמה זה חשוב לנו, בלי כל קשר לקואליציה ואופוזיציה. ידיעה קטנה בעיתון שהתפרסמה בשנת 2010 סיפרה את הסיפור הבא, ואני מקריא: נאיף כיוף, רימא כיוף ובתם קארין בת השנתיים מתו בביתם בעוספיא כתוצאה משאיפה של גז רעיל. הגז נפלט מגנרטור שסיפק חשמל לבית, והיה מותקן בו בגלל שהמבנה לא היה מחובר לרשת החשמל. משפחה צעירה נמחקה באירוע הזה, ולצערי, הסיפור הזה הוא לא הסיפור היחיד. אנחנו כולנו מכירים עוד סיפורים כאלה. חלקם, לשמחתנו, לא הסתיימו במוות ואסון, אבל חלקם כן הסתיימו במוות ואסון. יותר מדי שנים אנחנו מכירים את הבעיה הזאת, והיא בעיה מורכבת. אסור לממשלת ישראל להתנער מהאחריות שלה למצוקה הזאת. ויש הרבה תירוצים לממשלה: מהטענה המקובלת שמדובר בבנייה בלתי חוקית, שהאחריות לתוכניות המתאר – שאינן – היא של הרשות ולא של הממשלה, שהתושבים אשמים במצבם ועוד ועוד. ואתה יודע מה, אדוני היושב-ראש? חלק מהטענות הן נכונות. אז מה? אז זה אומר שאזרחי מדינת ישראל במאה ה-21 יחיו ללא חשמל מסודר בביתם? בלתי מתקבל על הדעת. מנהיגות אמיתית, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לא מאשימה את אזרחיה במצבם הקשה; מנהיגות אמיתית מביאה פתרונות ומוצאת פתרונות גם אם הם מתחת לאדמה. אנחנו מדברים כאן בבית הזה על מצוקת הדיור, ולא מעט. זו משימה לאומית. ובאותה מידה של נחישות שמטפלים, מנסים לטפל, במצוקה של צעירים יהודים, באותה מידה של נחישות צריך לטפל במצוקתם של צעירים ישראלים שאינם יהודים. ומשפט אחרון: אדוני היושב-ראש, מדי שנה בשלוש השנים האחרונות אני משתתף במירוץ שנקרא "בשביל הבנים", מירוץ המסמל את שותפות הגורל והשותפות בנשיאה בנטל, בנטל ביטחון המדינה, של בני העדה הדרוזית. שירתּי שנים רבות לצד לוחמים דרוזים. גם בתי-הקברות הצבאיים רצופים, לצערנו, בקברותיהם של לוחמים ישראלים דרוזים לצד יהודים. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> הגיע הזמן שהשוויון יהיה גם בזכויות, וחובת ההוכחה היא על הממשלה, בלי לגלגל עיניים ובלי התניות. על כל הנושא הזה ראוי שנקיים דיון עמוק ורציני, אבל מעבר לדיון, ראוי שיהיו פתרונות. אנחנו במאה ה-21, וזה בלתי מתקבל על הדעת. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת בר-לב. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אבל תקשיבו, סליחה שאני שואלת, אבל מה קורה עם שר? <היו"ר יואל חסון:> אין פה שר. טיבי יהיה האחרון שידבר, וזה הכול. ואני אומר לך, חבר הכנסת טיבי, אני באמת מכבד את העובדה שאתה חבר כנסת ותיק ושאתה גם סגן יושב-ראש ותיק, ואני אומר לך שאתה היית צריך לנהוג כמוני בעניין הזה, ואסור לנו לוותר, למרות שהפגיעה היא בנו. אני מבין, אנשים נשארו, רוצים לדבר על הנושא שכל כך בוער בהם, ויש לך ציבור – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני לא מבטל את חוות דעתך. <היו"ר יואל חסון:> לא, לא. אני מבין אותך לגמרי. אני רק אומר – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני מבין את הכעס שלך גם. <היו"ר יואל חסון:> – – אסור לנו לוותר על זה, כי אחרת הממשלה פשוט תזלזל. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אפשר היה להפסיק את הישיבה, כמו שעשית לפני שעה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יואל חסון:> זה מה שהתכוונתי לעשות, אבל אתה יודע כמה שרים לא הגיעו בכלל להשיב היום על הצעות לסדר-היום? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בגלל המשבר של ש"ס – – – <היו"ר יואל חסון:> זה לא מעניין אותנו. זה לא מעניין אותנו. אדוני, זה לא צריך לעניין אותנו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני חושבת שזה מצריך פעולה מיוחדת מאתנו כחברי הכנסת. אדוני סגן המזכירה, אני חושבת שזה בכל זאת, עם כל הכבוד, מוגזם ומוקצן ולא מתקבל על הדעת. <היו"ר יואל חסון:> טוב. חבר הכנסת טיבי, בבקשה, שלוש דקות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. זה נושא שאני מעלה לא בפעם הראשונה ולא בקדנציה הראשונה. זה נושא כואב מאוד, חברי אכרם חסון, ואנחנו חיים אותו יום-יום ביישובים הערביים, כולל היישובים הדרוזיים. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> הערביים הדרוזיים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני אמרתי: כולל, בניגוד למי שאומרים "הערבים והדרוזים", כאילו זה שונה. הערבים, לרבות הדרוזים, כולל. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> הערביים הדרוזיים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ואני מודה לך על ההערה. למה זה נושא כואב? כי חיבור לחשמל זה זכות יסוד; זה חלק מהחיים. אתם מתארים לעצמכם בתים ללא חשמל בתל-אביב, למשל? אבל אפשר שבטייבה, בנצרת, בטורעאן, בעוספיא, בדאליה, בערערה-בנגב, ברהט. אפשר. מה זה אפשר? יש עשרות-אלפי בתים כאלה. הצגתי הצעת חוק, בזמנו, אני וחברי, במשך כל הקדנציות – כולנו הצענו הצעת חוק. בקדנציה הזאת אנחנו מרכזים מאמץ משולב מול משרד האוצר, מול השר שטייניץ, מול היועץ המשפטי לממשלה. נפגשנו, ראשי הרשימה המשותפת, ארבעתנו, עם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ארז קמיניץ. הוא אחראי לתיק הזה. הוא הציע ניסוחים חדשים, כדי להקל קצת, אבל גם שוחחנו עם ראש הסיעה שלך, המפלגה שלך, השר משה כחלון, שחתם על צו בדאליה, ואמר לי, ואמר לכל חברי, שזה אמור לחול על מושבים ועל יישובים ערביים. בשלב זה, זה לא חל, והמצוקה עדיין קיימת. תראה, למה חשמל הוא הזכות היחידה שמונעים בגלל בעיות של רישוי? מים מחברים. מה זה גרם בעוספיא? שמשפחת כיוף, אדוני היושב-ראש, בגלל העניין הזה, נשרף הבית, נשרפה משפחה שלמה, ההורים והבת נשרפו חיים, התפחמו. מישהו אחראי לדבר הזה? אי-אפשר להפעיל שיקול דעת? מישהו הפעיל שיקול דעת בעבר, חבר הכנסת חסון – השר שחל, לשעבר – היה צו שחל – צו שחל חיבר את הבתים האלה, אפילו שאין להם רישיון בנייה כדין. עכשיו, הרוב המוחלט של הבנייה הלא-מורשית הוא מחוסר ברירה, לא מתוך ברירה. אנשים בונים כדי למצוא קורת גג. אני יכול להבין אם מישהו בנה על קרקע ציבורית, במקום בית-ספר, או בנה משהו מסחרי, כמו ביישובים היהודיים, במושבים, בקיבוצים, עם עבירות בנייה – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – אני יכול להבין שזאת עבירה. הנקודה שהעלית היא נקודה חשובה. אחר כך יש רישום פלילי. אני יודע שיש עורך-דין מאוד מיומן, ומקצוען וותיק במגזר הערבי – בגלל רישום כזה, של עבירת בנייה, נמנע ממנו להיות שופט. והתוספת הייתה תוספת של חדר לילדים. המצב הזה צריך לבוא לידי סיום. יש עכשיו מגעים – אתה מכיר אותם – ואני ואתה שוחחנו עם השר כחלון יחד, בין המשנה ליועץ המשפטי לבין השר כחלון לבין גופים ממשלתיים נוספים, ועם השר שטייניץ – – אני יכול להתחיל מחדש עכשיו? <היו"ר יואל חסון:> לא לא לא, תסיים, תסיים בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה, השר כץ. – – כדי לנסות למצוא ולו פתרון חלקי. עדיף פתרון כולל, אדוני השר, עדיף פתרון כולל לנושא הזה. כשהצגתי את הצעת החוק כאן, לא הצבענו עליה. אמרנו: תשובה והצבעה בזמן אחר. מחכים להחלטת השר שטייניץ יחד עם גופי הממשלה שדיברנו עליהם. הרשימה המשותפת תמשיך כולה יחד לטפל בנושא הזה, ואני מודה לך על שיתוף הפעולה, חבר הכנסת חסון, בנושא הזה. <היו"ר יואל חסון:> טוב, תודה רבה. כפי שאמרתי, אין לנו תשובתו של סגן שר האוצר בשם שר האוצר, לכן – חבר הכנסת אבו מערוף, דעה נוספת, בבקשה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים באמת, שנשארו כאן, כבוד השר ישראל כץ, שהגיע וטרח, אין סיבות לבנייה הלא-מותרת, הלא-מוסדרת. אין בנייה לא חוקית, יש בנייה לא מוסדרת, בסקטור – אצל האזרחים הערבים. אין סיבות, יש רק סיבה אחת ויחידה, שהיא האחריות של הממשלה ושלטונות החוק, שלא הרשו לאזרחים, לאזרח הפשוט, לבנות את ביתו. אנחנו יודעים – בית, כפי שאתם יודעים כולכם, זה אחד המ"מים המפורסמים: מחסה – זכות בסיסית לכל אדם. אז על אחת כמה – חיבור חשמל, שהוא זכות בסיסית של כל בן-אדם, והיו הרבה פסיקות בתי-משפט בעניין הזה – בית-משפט מחוזי בחיפה – שחייבת הממשלה, המדינה, לחבר לחשמל כל בית, ולתת את הזכות הבסיסית הזאת לכל אזרח. אנחנו עכשיו במצב שהוא בין לבין. אבל עדיין הממשלה, כולל שר הפנים, כולל שר האנרגיה, אם יש, מתעקשים, באופן מגוחך, באופן גזעני מאוד – אין מילה אחרת – לא לחבר את הבנייה הלא-מוסדרת לחשמל. מה עוד – שהכנסת – הממשלה חוקקה את חוק התכנון והבנייה החדש, ועם חוק ההסדרים, שנותן להסדיר את כל הבנייה הלא-מוסדרת. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> הרי יש חוק כבר, ועכשיו בא קמיניץ, עם כל הכבוד לו, רוצה לעקוף את החוק הזה, ועושה – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> לכן חייבים לחבר את הבתים כולם לחשמל. אין דרך אחרת. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת אבו מערוף. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אני מציע להעביר את המשך הדיון לוועדת הפנים. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. יש הצעות נוספות? כולם מסכימים על ועדת הפנים? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כלכלה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> כלכלה. מסכימים לכלכלה? <קריאה:> כן, מסכימים לכלכלה. <היו"ר יואל חסון:> כולם מסכימים כלכלה? מי שבעד כלכלה – יצביע בעד. מי שנגד – יצביע נגד. בבקשה, הצבעה עכשיו. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. נושא מחדל הטיפול בתוכניות המתאר וחיבורי החשמל במגזר הדרוזי והערבי יועבר לדיון בוועדת הכלכלה. <הצעה לסדר-היום> <מתווה כביש 6 מצומת שוקת דרומה הורס בתים ונופים> <היו"ר יואל חסון:> המשך סדר-היום – הצעה לסדר-היום רגילה בנושא: מתווה כביש 6 מצומת שוקת דרומה הורס בתים ונופים – הצעה לסדר-היום מס' 3782 של חבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה, אדוני, עשר דקות עומדות לרשותך – עד עשר דקות. בבקשה, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, תוואי כביש 6 המתוכנן להארכה לכיוון דרום – נכון שכביש 6 הוא פרויקט שבא להקל על כל אזרחי המדינה, יש לו יתרונות, אבל מדובר כאן בקטע שמחבר את צומת שוקת ומחלף הנגב דרומה. כנראה, מי שתכנן את התוואי הזה מתעלם מקיומם של כפרים ויישובים בדואיים והורס נופים בקטע הזה. מדובר בכפרים הבלתי-מוכרים – אל-מסאעדיה, אל-גרין, ח'רבת אל-וטן, ביר-אל-חמאם, ח'שם זנה, סויוין, א-שאהבי, ואדי-אלנעם וואדי-אל-משאש – אשר רובם קיימים עוד מלפני קום המדינה. לפי תצלומי אוויר משנת 2009, בתחום התוואי המתוכנן עבור כביש 6, בין מחלף להבים למחלף הנגב, קיימים כ-400 – והיום אף יותר – מבנים המשמשים את האוכלוסייה הבדואית לצרכים שונים, כגון מגורים, אירוח מסורתי וחקלאות. כ-200 מבנים נוספים נמצאים בסמיכות מיידית לתוואי הכביש המתוכנן ויושפעו באופן ישיר מסלילתו. להערכתנו, בין 2,500 ל-3,000 תושבים מתגוררים בשטח התוכנית או בשטח אשר מושפע ממנה באופן ישיר, והם ייאלצו להתפנות מבתיהם ומאדמותיהם, ויישארו ללא קורת גג, בלי שיהיו בידיהם פתרונות התיישבות נאותים או מוסכמים, מכיוון שהתוכנית אינה מציעה פתרונות התיישבות חלופיים עבור האוכלוסייה. ככל הידוע לנו, מכובדי השר, נושאים אלה לא נדונו ולא נבדקו בצורה מספקת בעת עריכת התוכנית, וספק אם לעורכי התוכנית יש נתונים אמינים על אודות האוכלוסייה הבדואית שמתגוררת בתוואי המוצע עבור הכביש. המקרים הקיצוניים ביותר הם אלה של הכפרים ביר-אל-חמאם, ח'שם-זנה וואדי-אלנעם, היות שהתוואי המתוכנן חוצה אותם לשניים, הורס את הבתים של תושביהם ומפרק את חיי הקהילה שלהם. הכפר ביר-אל-חמאם מונה יותר מ-2,000 נפשות ונמצא מצפון לכביש 25 המחבר את באר-שבע ודימונה. נוסף על הבאר – בביר-אל-חמאם יש באר – קיימים בכפר אתרים עתיקים, כגון בתים בנויים מחמר עתיק, מערות, בית-קברות עתיק. נחל עתיר ונחל באר-שבע עוברים בתחומו של ביר-אל-חמאם ונפגשים בסביבתו, דבר המקל על החקלאים לנצל את מי הגשמים באמצעות תעלות. כמו כפרים בלתי מוכרים רבים, ביר-אל-חמאם סובל ממחסור בשירותים בסיסיים כגון בריאות וחינוך. תלמידי בית-הספר היסודי וחטיבת הביניים לומדים בכפר אבו-תלול, אין להם שם בית-ספר. הכפר ח'שם-זנה קיים עוד מתקופת השלטון הטורקי, וכיום מתגוררות בו יותר מ-1,500 נפשות. בכפר יש בית-קברות עתיק, בורות מים עתיקים לאגירת מי גשמים, מערה ששימשה להגנה על העדרים בימי החורף ושרידים של המבנים הישנים של הכפר. בית-הקברות העתיק שימש את התושבים עד שנות ה-50. הכפר ואדי-אלנעם, שהוא בשלב של הכרה, נמצא לאורך כביש 40 ממזרח לאזור התעשייה רמת-חובב, וקיים מאמצע שנות ה-50, עת העבירו רשויות המדינה את תושביו מאדמותיהם ההיסטוריות, מאזור חלוצה וממערב לכביש 40, למקום מושבם הנוכחי. התושבים המקוריים של המקום, יחד עם העקורים, הפכו ליישוב המונה היום כ-15,000 נפשות. הכפר בשלב הכרה, כולנו יודעים את זה, והמתווה של הכביש, אם יישאר, ישפיע על הקמת היישוב. מאמצע שנות ה-50 קיים בכפר בית-ספר אחד, מאז בנו שם עוד בית-ספר, בקיצור, היום יש שלושה בתי-ספר, שלומדים בהם כ-3,000 תלמידים, רובם המכריע מתגוררים בוואדי-אלנעם. בכפר יש מרפאה, שהוקמה בינואר 2006, ולצדה תחנה לבריאות המשפחה, שלושה מועדוני נשים, ילדים ונוער שהוקמו כולם ביוזמת התושבים, תשעה מסגדים, מבנה בוץ במרכז הכפר, המיועד לפעילות לרווחת הקהילה, וגם כמה מכולות. יישוב זה, לאחר התדיינות רבה, נמצא בשלבי הכרה, ולכן, אם המתווה לא ישונה, זה יהרוס חלום של התושבים שם, הכרה ביישוב שלהם. האוכלוסייה הבדואית מעוניינת להמשיך להתגורר בכפרים הקיימים, במקום מושבם. כשליש מהתוואי המתוכנן עבור המשכו של כביש 6 לכיוון דרום לוקח מהנגב כ־7,140 דונמים, עובר בקרקעות אשר בעלותן נתבעת על-ידי האוכלוסייה הבדואית. בין המדינה לבין האוכלוסייה הבדואית יש מחלוקת ארוכת שנים לגבי הבעלות על הקרקע באזור הנגב, על אותן קרקעות. הפקעת הקרקעות ופינוי התושבים מהן עלולים להעצים את הוויכוח העמוק שבין בעלי התביעות והתושבים המתגוררים במקום לבין רשויות המדינה ולעורר סערת רגשות, אשר לא תתרום לקידום סלילתו של הכביש. יש להניח כי הדבר אף יגרור להליכים משפטיים במטרה למנוע את ההפקעות, אשר יימשכו שנים רבות שבמהלכן לא יהיה אפשר לסלול את הכביש. זה לא קל, לא פשוט, תהיה התנגדות שם, מצד התושבים, לסלילת הכביש. לאור הדברים לעיל, מן הראוי היה שהמועצה הארצית לתכנון, מכובדי השר, בתפקידה כגוף מייעץ לממשלה, והממשלה עצמה, כמוסד תכנון עליון, היו מעכבות את אישור התוכנית להארכת כביש 6 לכיוון דרום כל עוד היא מגבילה את היכולת ליישם פתרונות התיישבות ראויים עבור האוכלוסייה הבדואית המתגוררת בכפרים הבדואיים הלא-מוכרים. יש לציין כי יש חלופה, שאני מציע, והיא הצמדת כביש 6 בקטע הזה עד למחלף הנגב – להצמיד אותו לכביש 40, ואפשר שזה לא יפגע באוכלוסייה הבדואית בהיקף שפוגע בה המתווה הנוכחי. כולי תקווה, מכובדי השר, שתבין כאן את המצב. זה לא קל, לא פשוט. כביש שחוצה כפרים, יישובים, ואפילו מפצל יישובים – ו-לא יודע, בעיה, יוצר שם בלגן, אפילו שבאמת, כביש 6 משמש את כולנו, אבל לא על חשבון החיים שלנו, הבתים שלנו. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה, אדוני. ניצלת כמעט את כל עשר הדקות. אתה רואה, היית צריך אותן כנראה. השר ישראל כץ ישיב. בבקשה, אדוני. זהבה, אני מבקש לשמור על השקט. <קריאה:> נתתי לך הזדמנות. <היו"ר יואל חסון:> הנה, קיבלנו. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תשובה על ההצעה לסדר-היום של חבר הכנסת טלב אבו עראר בנושא: כביש 6 מצומת שוקת דרומה. קודם כול, הלוואי שזה כבר יצא לדרך. כרגע אנחנו רק בשלבים. ניצלתי את ההצעה הזאת כדי לשכנע את פקידי האוצר ולומר – הנה, תראו עד כמה חשוב לעשות את הכביש הזה, ואנחנו אכן פועלים לקדם את התכנון כדי לבצע ולהשלים, להמשיך את כביש 6, שמגיע בקרוב מאוד עד צומת שוקת, ואתה נהנה ממנו. לא דיברת על הכביש עד צומת שוקת, אתה מדבר כבר על הכביש משוקת עד נבטים, וזה חלק אינטגרלי מהפרויקט, שיאפשר בתוך זמן לא ארוך לנסוע מצומת עמיעד ליד קריית-שמונה עד צומת שוקת, ולאחר מכן לנבטים, ללא שום רמזור, עם כל המשמעות – דרומה, צפונה, כבישי הרוחב, בעצם מחברים את המדינה מבחינה כלכלית-חברתית, וזה במסגרת תוכנית נתיבי-ישראל, במסגרת התוכניות לחבר את מדינת ישראל. כביש 6, חוצה-ישראל, כולו, מצומת שוקת עד לנבטים, אושר כנדרש בכל ההליכים בוועדות התכנון. הכביש מופיע ומאושר בתוכנית המתאר זה כמה שנים. התוכנית נחשפה לכלל הציבור, וכל מי שהיה מעוניין להביע עמדתו היה רשאי לעשות כן. תוכנית חוצה-ישראל במקטע שוקת–נבטים אף הופקדה זה כבר, וגם בהליך זה ניתנה לציבור כל הזדמנות להביע את התנגדותו. התוכנית המפורטת מאושרת לפרטיה זה כמה שנים. בכל מקרה, גורמי הממשלה מחויבים לסייע במתן הפתרון והתגמול הראוי לתושבי האזור. זה המצב הפורמלי. אנחנו כרגע פועלים לקדם את הזמינות של הביצוע על סמך תוכנית שהיא תוכנית מאושרת, שאושרה ועברה את כל השלבים, והמערכת הזאת – מערכת הכבישים, כמו שאמרתי, היא לתועלת כלל הציבור, ואני באמת מתפלא על חבר הכנסת אבו עראר, שרואה את כביש 6 נע דרומה, מבין את התועלת, רואה את האיכות, רואה את השוויוניות, רואה את הצלת החיים במקומות שהיו כבישים אדומים ונהרגו לא מעט – אנחנו זוכרים את התאונה הקשה של הנשים; הנשים הבדואיות שנהרגו רק לפני יותר משנה, ואנחנו זוכרים הרבה תאונות אחרות – ולכן אני באמת בגאווה אומר שאנחנו מקדמים ונוהגים על-פי החוקים. ועוד דבר: הכביש משוקת עד ערד, שהוא בנוי כולו, למעט קטע אחד, שבגלל ההתנגדות להפקעות של אחד היישובים התעכב ועכשיו מבצעים אותו, וזה ייקח עוד תקופה מסוימת – גם הכביש מבוצע, והוא התעכב בגלל אותן התנגדויות. ולכן, הלקח הוא – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> בקטע הזה – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> הלקח הוא שחייבים לבצע, שהטיפול הוא טיפול הוגן, הוא לא מבדיל בין אוכלוסיות, הוא לא מבדיל בין בעלי קרקע, ועובדה שהדברים נעשים על-פי חוק ומוסדרים, והפרויקטים האלה מפתחים את כל הסביבה. אם תהיינה שאלות נוספות, אני עוד אתייחס. <היו"ר יואל חסון:> לא שאלות, אבל יהיו הערות. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מאה אחוז. <היו"ר יואל חסון:> זאת לא שעת שאלות. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לא התייחסת לנקודות – כשהוא עובר בכפרים, בכפר ממש, כפר – חוצה אותו – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כשאני אומר לך שהתוכנית אושרה על-ידי כל מוסדות התכנון, אני לא נכנס לוויכוחים ההיסטוריים – שגם אותם חשוב לפתור: את כל סוגיית הקרקעות ואת כל הדברים האחרים, וריכוז האוכלוסייה, ואת כל הפתרונות. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> התוכנית לא – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני מדבר על תוכנית – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> סליחה. סליחה. התוכנית לא – – – <היו"ר יואל חסון:> לא. לא. לא. זה לא שעת שאלות עכשיו. השר עונה את תשובתו. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – שעברה בכל מוסדות התכנון. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מאיפה הבאת פתאום את הנתון הזה? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> טלב אבו עראר, חבר הכנסת אבו עראר, אני מבקש. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לתוכנית יש התנגדויות. <היו"ר יואל חסון:> אבו עראר, מספיק, שמענו. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מאיפה הבאת את הנתון הזה שהורסים כפרים? כאילו איזה סופת טורנדו עומדת לעבור בנגב. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אתה נגד הכביש? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מה? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אתה נגד הכביש? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני נגד התוכנית. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מה, אתה כמו אלי לוי מלהבים? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תקשיב. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> גם הוא היה נגד. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, אני נגד תוכנית שהיא הורסת בתים ונופים ביחד וחוצה כפרים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אתה בעד קיום החוק? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> בעד קיום הכביש, בסדר? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> יש מוסדות תכנון. כל אחד יכול היה – ואני בטוח שהוא עשה את זה – לגשת ולהגיש הסתייגויות. שמעו אותן. אני לא מניח שמישהו היה בא ואומר: תפנו כפר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לא היה אף נציג בדואי במועצה הזאת – – – <היו"ר יואל חסון:> אדוני השר, מה אתה מציע לעשות עם ההצעה הזאת? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לא יודע. מה מבקש המבקש? מסתפק בתשובתי? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> להעביר לוועדה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לוועדה, בסדר. אז לא תוזמן לחנוכת הכביש. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מה? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לא תוזמן לחנוכת הכביש במקרה כזה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תלוי איזה סרט יהיה – אדום או ירוק. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני באמת מתפלא, אדוני היושב-ראש. אם יש דבר שלא אמור להיות בכלל במחלוקת זה כל פיתוח התשתיות. אני כבר לא מדבר על תחבורה ציבורית, שיישובי המגזר הערבי נהנים מהם לא פחות, בלשון המעטה, ובמידה ניכרת מאוד. אם באים ומשקיעים מיליארדים בפיתוח תשתיות בנגב, כשהאוכלוסייה הבדואית היא אוכלוסייה מרכזית בנגב, לבוא וכלאחר יד כאן להביע התנגדות גורפת זה דבר שלא מובן לי, והוא מנוגד, לדעתי, לתחושה של רוב התושבים, כולל ביישובים הבדואיים – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – שנהנים מהכבישים, מהפיתוח ומשאר הדברים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לא בטוח. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה עם הכביש המפורסם ביותר באזור המשולש? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה עם הכביש המפורסם ביותר באזור המשולש? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> תלמד מחבר הכנסת טיבי, שהוא נאבק מאבק משמעותי, אפילו סידר לי קיזוז, שאני אוכל לסכם סופית עם פקידי האוצר את תקציב התחבורה. ובאמת, בשיקולים ממלכתיים, הכביש המפורסם בטייבה, שעשרות שנים הבטיחו – אנחנו הולכים להשקיע כ-100 מיליון שקלים בשדרוג הכביש, ואולי יחליטו לקרוא לו בסוף "כביש טיבי". אבל השיקול הוא ממלכתי – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> במקום 444 – – – שם יפה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – ואנחנו נותנים נגישות לכל אחד להיות מעורב, וחבר הכנסת אבו עראר, גם אתה יודע להביא דברים ולקדם דברים. זה לא סביר, עם כל הפוליטיקה – שאני לא מבין אותה – לבוא ולהתנגד ולצאת כנגד פרויקט מהסוג הזה, שלקח לי הרבה זמן לשכנע שגם בנגב וגם בגליל ראוי שיהיו רכבות וכבישים בטוחים, וכאן זה כביש מציל חיים שיעזור לפתח את כל האזור. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> יש לך שם שטח ענק שאתה יכול – – – <היו"ר יואל חסון:> טוב, אנחנו לא עושים את התכנון של הכביש עכשיו. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> התכנון נגמר. אנחנו מקדמים ביצוע. <היו"ר יואל חסון:> כבר נגמר. נגמר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, הוא מקשיב לי – – – <היו"ר יואל חסון:> אבל זה כבר תוכנן. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> בנגב יש 13 מיליון דונם – – – ענק. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> הוא לא היה בנגב אף פעם. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – למה דרך היישוב – – –? למה? מי תכנן את זה? מישהו תכנן את זה בשבילי? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> הכול מתנהל כחוק ובקשר עם האנשים, וכל מה שמופקע – מופקע כדין, ובהסכמה, ומקבלים פיצוי. כך עשינו את הכביש לערד. קח את כביש 6 עד צומת שוקת – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כביש שוקת–ערד היה הפרויקט הכי טוב – – – ואני מדבר על הבתים שם – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. תודה, חבר הכנסת אבו עראר. השר אפילו יתמוך במה שתציע, או מציעים אחרים. אוסאמה סעדי – בבקשה, דעה נוספת. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר – – <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> לא לא לא, זה לא שאילתות. נגמר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – אני מנצל את ההזדמנות שאתה נמצא פה, ותכף אני אגיד כמה מילים על ההצעה של חברי טלב אבו עראר, אבל אני רוצה להודות לך על ההיענות המהירה של משרדך, ואתה באופן אישי הורית על שתי מכונות אוטומטיות, מכונות רישוי – האחת בטייבה, שבתוך שבועיים תהיה בבניין העירייה בטייבה, והשנייה בעיר תמרה, ב"סופר-פארם" שם, וגם על טופס ירוק באזור כפר יאסיף, אבו-סנאן, ג'וליס. אז כשאתם עושים, אנחנו יודעים להגיד גם תודה. בעניין של ההצעה של חברי טלב אבו עראר, אני חושב, אדוני היושב-ראש: אם יש קטעים שיש שם דברים שהם קשים, כפי שמתאר חברי טלב אבו עראר, שיש שם אפשרויות, גם אם האנשים לא ידעו או לא הגישו את הערר, אז נברר את זה במסגרת הדיון בוועדה, ולכן אני מציע להעביר את זה לוועדת הכלכלה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. יש פה הצעה לכלכלה. יש פה הצעות אחרות? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כלכלה, בסדר. <היו"ר יואל חסון:> מי שבעד כלכלה – יצביע בעד; מי שנגד בכלל – יצביע נגד. בבקשה. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לסדר-היום בנושא: מתווה כביש 6 מצומת שוקת דרומה הורס בתים ונופים, תועבר לדיון בוועדת הכלכלה. המשך סדר-היום: המאבק סביב הפעלת קייטנות לכיתות ג' וד' וסביב מחירי הקייטנות בבתי-הספר. המציע, חבר הכנסת גואטה, לא נמצא, ולכן ההצעה לסדר-היום נופלת. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ז' בסיוון התשע"ו, 13 ביוני 2016, בשעה 16:00. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יואל חסון:> לפני שדפקתי עם הפטיש – בבקשה, אדוני, הודעת סגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – יכול להיות שהקריאה ירדנה, וזה ליתר ביטחון – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 178), התשע"ו–2016; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 55), התשע"ו–2016. עוד אבקש להודיעכם, כי בהצעת חוק הירושה (הליך חלופי לסילוק חובות מכספי עיזבון), התשע"ו–2016, שפורסמה בהצעת חוק שמספרה מ/1045, בכותרת אחרי "הצעת חוק הירושה" צריך להיות: "(תיקון מס' 15)". תודה. <היו"ר יואל חסון:> כמו שאמרתי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ז' בסיוון התשע"ו, 13 ביוני 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:28.>