דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוב' כ"ט
ישיבה קל"ג
הישיבה המאה-ושלושים-ושלוש של הכנסת העשרים
יום שלישי, ח' בסיוון התשע"ו (14 ביוני 2016)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
חיים ילין (יש עתיד): 5
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 7
אלעזר שטרן (יש עתיד): 8
מיקי לוי (יש עתיד): 8
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 9
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 10
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 11
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 12
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 12
נחמן שי (המחנה הציוני): 13
מירב בן ארי (כולנו): 14
אורן אסף חזן (הליכוד): 17
באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 18
תמר זנדברג (מרצ): 19
דב חנין (הרשימה המשותפת): 20
מיכאל אורן (כולנו): 21
הצעות לסדר-היום 22
ציון יום המאבק בהתמכרויות להימורים 22
היו"ר יצחק וקנין: 22
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 23
מיקי לוי (יש עתיד): 25
אורן אסף חזן (הליכוד): 26
יגאל גואטה (ש"ס): 29
רועי פולקמן (כולנו): 33
מיכל רוזין (מרצ): 36
אורי מקלב (יהדות התורה): 38
דב חנין (הרשימה המשותפת): 41
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 43
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 46
הצעות לסדר-היום 46
ציון היום הבין-לאומי ללא עישון 46
היו"ר יצחק וקנין: 46
איתן כבל (המחנה הציוני): 48
יואל רזבוזוב (יש עתיד): 52
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 54
מירב בן ארי (כולנו): 62
שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 66
אורן אסף חזן (הליכוד): 75
חילופי גברי בוועדות הכנסת 76
דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): 77
שאילתות ותשובות 77
185. גורל הספינה "מריאן" 77
באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 78
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 78
442. מכל האמוניה 81
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 81
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 81
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יצחק וקנין:>
אחר-הצהריים טובים, אני מתכבד לפתוח את ישיבת מליאת הכנסת. היום יום שלישי, ח' בסיוון התשע"ו, 14 ביוני 2016.
כהרגלנו, אנחנו פותחים בנאומים בני דקה, אבל לפני כן – הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק יום העלייה, התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות.
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 7) (החמרת הענישה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת נאוה בוקר וקבוצת חברי הכנסת.
עוד אבקש להודיעכם כי אתמול, ז' בסיוון התשע"ו, 13 ביוני 2016, הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 4) (איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. כל חברי הכנסת שמעוניינים יירשמו ברגע הזה בזה שילחצו על כפתור ההצבעה, ואנחנו נאפשר לחבר הכנסת – הפעלתי.
<קריאה:>
לא, זה לא.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא? לא הופעל?
<חיים ילין (יש עתיד):>
לא, זה היה נראה כהימור. יום – – – כאילו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
כן, כן, זה עובד עכשיו. חיים ילין, אני מאפשר לך. אתה ראשון.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, תודה רבה. האמת היא שאני שמח פעמיים להיות במקום ראשון. זה הישג בלתי רגיל.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
מה הפעם הראשונה?
<חיים ילין (יש עתיד):>
אני מתחיל לחשוש פה, אבל – – –
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
מה הפעם הראשונה?
<חיים ילין (יש עתיד):>
פעם ראשונה שאני עולה בנאומי דקה.
כבוד היושב-ראש, היום אני הייתי במחאה של המתמחים, סטודנטים לווטרינריה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אתה יודע שיכול להיות שבאמת אתה בתקופה של מזל טוב. אתה גם הראשון בהצבעה פה, אז כנראה יש לך איזה – תנצל את – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
בדקה השנייה אני אדבר על התמכרויות להימורים, אבל לא עכשיו.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אז אל תשלח לוטו היום.
<חיים ילין (יש עתיד):>
הייתי שם עם אנשים צעירים שבשנה שהם צריכים להתמחות לא מקבלים משכורת. הם עובדים 12 חודשים, עושים תורנויות בשישי, שבת, חגים; אין שום דבר מוסדר, ממומן, כולל שכר לימוד על חשבונם. איך הם יכולים לעשות את זה? אז אני מודיע לך, כבוד היושב-ראש, כך מאזנים את בית-החולים הווטרינרי, פשוט ככה מאזנים את התקציב – על-ידי זה שצעירים שמוכרחים לעשות את ההתמחות הזאת עושים אותה חינם, בלי אפשרות אפילו לקבל חופשה בשכר.
אנחנו – יש פה כמה חברי כנסת שהיו שם היום ותמכו בהם – נקיים – דחוף – דיון בוועדת החינוך בנושא הזה.
האוניברסיטה אינה לצד הסטודנטים, וכואב הלב – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
הבנתי שזה אוּשר כהצעה דחופה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כן. ואני חייב להגיד לך משהו: לעבוד שישי-שבת – באמת אני אומר לך את זה עכשיו – על מה? מה צריך לעבוד שם? מה, זה בית-חולים? זה פיקוח נפש?
ועכשיו תראו: זה וטרינריה, זה פיזיותרפיה, זה כולם; עושקים את התלמידים, את הסטודנטים הצעירים האלה. הם נותנים שנה למדינת ישראל, ומדינת ישראל מנצלת את זה עד תום.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. אתה גם בין המציעים שמחר יעלו את הנושא הזה. גם איציק שמולי, אני מבין, סמוטריץ, אחמד טיבי, מירב בן ארי, וגם אתה בתוכם. תודה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עמותת "אזרחים למען הסביבה" פרסמה היום שהקמפיין של משרד הבריאות לתזונה נכונה פוסח על הערבים. בין כל התוכניות לקידום תזונה נכונה ובריאה שמקדם המשרד בשנתיים האחרונות אין אפילו תוכנית אחת המיועדת לאוכלוסייה הערבית, ובדף הבית של אתר המשרד אין מידע בערבית על נזקי הסוכר, המלח והמזון המעובד. גם האתר של התוכנית המרכזית "אפשריבריא" לא תורגם גם לערבית. אז אנא, משרד הבריאות, גם אנחנו יש לנו סוכר, אפילו יותר מליהודים; סוכר, לא בבית – סוכר בגוף. גם אנחנו יש לנו לחץ דם בגלל המלח. אז גם אנחנו מעוניינים שתגידו לנו בערבית מה הנזקים של המלח ושל המזון המעובד. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
מקובל עלינו. אתה צודק, אני חושב, לחלוטין. תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת – אני ארשום אותך, חבר הכנסת באסל גטאס, אבל עכשיו אלעזר שטרן, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אתה רוצה מאוחר, אז אם ככה – מיקי לוי אחריו.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, אנחנו הזדעזענו כאן לפני שבוע מאמירות גזעניות שיוחסו – והן עדיין בבדיקה – לרמי סדן. אנחנו קוראים היום על בית-הקברות ירקונים שבפתח-תקווה, על חלקה נפרדת ליוצאי חבר המדינות, ואפילו לא בודקים מי יהודי ומי לא יהודי, אלא באופן אוטומטי, אם יש לך שם – או אם באת מרוסיה, אתה נשלח לחלקה נפרדת. אני חושב שיש בכך, בעיני לפחות, גזענות לא פחות חמורה.
אני חושב שמי שאחראי לדברים האלה – זה נע בין משרד הפנים למשרד הדתות, אבל בכל מקרה הכתובת הולכת למקום אחד. גם משרד הפנים וגם משרד הדתות, אנחנו יודעים מי שולט בהם. אני אומר את זה כמי שרגיש, יחד אתך, אדוני היושב-ראש, ועם חברים אחרים, לנושא של גזענות. אני חושב שקבורה אוטומטית של יוצאי חבר המדינות בחלקה נפרדת, יש בה גזענות. לצערי הרב, כשהדברים האלה מובלים על-ידי – איך אגיד את זה – אנשים המשויכים למגזר הדתי, יש בזה חילול השם והרחקה מהיהדות, וצר לי שעוד פעם הדברים האלה מוכוונים לבעלי התפקידים הדתיים שבעיר פתח-תקווה. חבל. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת מיקי לוי, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבין ששר האוצר וחברי הממשלה הלכו לישון ומתעלמים לגמרי מהצמיחה השלילית וממשבר היצוא, אבל אני מבטיח לך, אדוני, שאני אמשיך ואעמוד כאן שבוע אחרי שבוע ואצעק עד שיתעוררו ויתחילו לטפל במשבר הכלכלי שאנחנו דוהרים לתוכו.
והשבוע הנתונים החדשים שפורסמו מסמרי שיער, פשוט כך; אין לי שום מילה אחרת: 7.4 מיליארד שקל – זה סכום הגירעון המסחרי בחודש מאי. 7.4 מיליארד. 16.5% של ירידה ביצוא במרס–מאי, 27.8% של ירידה ביצוא הסחורות בתעשיית הטכנולוגיה, 71% של ירידה ביצוא בענף הרכיבים והלוחות האלקטרוניים, ו-42.3% של ירידה ביצוא התרופות. וזה נמשך ונמשך, חברי חברי הכנסת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אנחנו במשבר. אדוני שר האוצר. תתעוררו, כי אנחנו דוהרים למיתון כלכלי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על תופעה שלילית, בעיקר ביישובים הערביים, וזה זיקוקי די-נור. זה גורם לפגיעות גופניות, בעיקר בילדים, ולכן אני רוצה לדבר בערבית, אדוני היושב-ראש.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני רוצה לדבר על תופעת הנפצים. תופעה זו שכיחה יותר בחודש רמדאן אבל היא נפוצה בייחוד בחגים, ולפעמים אנו עדים לה לאחר מועד פרסום תוצאות הבגרות וכיוצא בזה. אחמד חמאד הוא ילד מעכו. לפני כמה ימים הוא נפצע בידיו מכוויות קשות ועכשיו הוא שוכב בבית-חולים. אני יודע על מקרים של ילדים שאיבדו את עיניהם או שאצבעותיהם נקטעו. לא רק ילדים ניזוקים אלא גם הסובבים אותם לפעמים. אנו עדים לכך בהתקהלויות, בקטטות, בהטרדת הסטודנטים שלומדים לבחינות ובהטרדת האנשים השוהים במסגדים ובבתים. לפיכך אני פונה לאנשים ולהורים ודורש מהם: הפסיקו את השימוש בנפצים. הנפצים מזיקים בכל המובנים. עשו זאת כדי להבטיח את הבריאות של ילדיכם.)
<יואל רזבוזוב (יש עתיד):>
אני יכול ללכת? אני יכול ללכת?
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר'ה, לא להפריע לו. מה קרה לכם?
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת אורן חזן.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
הסברתי בהתחלה שאני מדבר על תופעות של זיקוקים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
האם זה רק בחתונות או באירועים של חגים? מה?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
לא. לפעמים, ברמדאן, לפעמים אחרי ארוחה מפסקת, יש יותר מאשר בימים רגילים, ובערב החג ובחגים זה עוד יותר. ולכן – אני אומר לך שאנשים נפגעו, אושפזו; עכשיו מאושפז ילד. ובהחלט, בהחלט, המשטרה פתחה בקמפיין. אני רוצה שהקמפיין הזה יהיה רחב יותר, נחוש יותר; להעניש את מי שמוכר את הזיקוקים לילדים. די עם התופעה הזאת.
(אומר בערבית: די לשימוש בזיקוקים. הזיקוקים גורמים נזק לילדים שלנו ולילדים של כולם והם תופעה מטרידה.)
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. תעלה חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
תודה, כבוד היושב-ראש. בשבוע האחרון עלה לכותרות נושא החופים, בעקבות הצעת החוק לאפשר בנייה למגורים יחד עם בניית מלונות, שהובילה לעוד איום על החופים. לשמחתנו, ההצעה הזאת לא עלתה ביום שני; נראה עוד מה יעלה בגורלה. אבל אני רוצה לספר לכם שהחופים שלנו במדינת ישראל, שלא נשאר מהם כל כך הרבה, מאוימים – מאוימים היו, מאוימים יהיו ולצערנו עודם, ושום דבר לא הולך להסיר מהם הרבה מאוד איומים. יש עשרות תוכניות על חופי מדינת ישראל, עשרות תוכניות, שאושרו עוד לפני עשרות שנים, לפני שהיה חוק החופים, לפני שהיה חוק החופים שהגביל את הבנייה על קו של 100 מטר והגביל מאוד בין 100 ל-300 מטר. זה חוק שנחקק כאן, בכנסת, ב-2004. בעצם היום, כל התוכניות שאושרו לפני החוק עדיין תקפות, ועם החוק החדש של המלונאות אנחנו נראה אותן גם קורמות עור וגידים, כי אם לא היה כלכלי להקים רק בית-מלון – יוציאו את כל התוכניות האלה שאושרו לפני הרבה מאוד שנים, ופתאום יקימו בתי-מלון עם הרבה מגורים.
אני קוראת לכנסת למנוע את הצעת החוק הזאת. השר כחלון, שמנע את הבאתה ביום שני – אני מברכת אותו ואני קוראת לו להחריף את המאבק שלו באיומים על החופים. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת יעל כהן-פארן. יעלה חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים.
כבוד היושב-ראש, בהנחיית משרד החינוך, חוקרים פרטיים יבלשו אחרי מנהלי בתי-ספר. משרד החינוך שכר את שירותיה של חברת חוקרים פרטיים, שיחקרו, באמצעות מצלמות נסתרות ולא נסתרות, את מנהלי בתי-הספר. התגובה של משרד החינוך מאוד מעניינת: משרד החינוך רוחש אמון מלא למנהלי בתי-הספר. אם לא היה רוחש אמון, מה היה יכול לעשות? מה מעבר לזה? זה אקט מודיעיני. מה זה, הוא הפך להיות שב"כ? שב"כ עוקב אחרי מנהלי בתי-ספר, כמה ילדים הגיעו לבית-הספר וכמה לא, ומה הוא מדווח ומה לא מדווח? זה אקט שמחזיר אותנו הרבה שנים אחורה. ואני מזכיר לכבוד היושב-ראש, בשנים קודמות – ואני הייתי, כראש רשות, במכרז לבחירת מנהל בית-ספר – ישב איש השב"כ בוועדה במסווה של כוח-אדם. התפקיד הזה בוטל לאחרונה, אבל היום המעקב אחרי המנהלים זה בושה וזה אות קלון למשרד החינוך. זה דבר ראשון.
יש עוד דבר שאני חייב להעלות: שלשום נפצע מירי איש ברמלה, ועוד אחד בלוד; אתמול – ירי על בית ורכב של הסעה לילדה בת שמונה עם מוגבלות, בכפר-קאסם – שלא יכולה לזוז, היא על כיסא גלגלים; אתמול – שלושה פצועים בתל-שבע מירי; אתמול – שני פצועים בטירה וגם פצוע בג'דיידה–מכר. עד מתי משטרת ישראל תשתוק ולא תאסוף את הנשק הזה? אלא אם כן מתכוונים שערבים ירצחו אחד את השני.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. יעלה חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום שישי שעבר, אדוני היושב-ראש, סמוך למקום ליד נבלוס, בשכם, ירו חיילי צה"ל בחסן אל-קאדי, בן 22, מהכפר עוורתא, בטענה שניסה לדקור חיילים. חסן נורה בשלושה קליעים, נפצע ברגלו, בגבו ובבטנו, והוא הופנה לבית-החולים בילינסון בפתח-תקווה. עכשיו הוא מאושפז שם, בבית-החולים בילינסון, ומונעים מהמשפחה שלו ומההורים שלו לבקר אותו. אנחנו ביקשנו לבקר אותו, ויש שמירה של חיילים ליד מיטתו בבית-החולים בילינסון.
זה נשמע אולי רגיל, שגרתי, אלמלא העובדה, אדוני היושב-ראש, שחסן הוא לוקה בשכלו, לא שפוי, וכל האזור מכיר אותו. אפילו החיילים, המחלקה שהייתה שם במשך חודשים, הכירו אותו והתייחסו אליו כאל לא שפוי. כשהחליפו מחלקה והגיעה מחלקה אחרת, כוח אחר, פלוגה אחרת, לא הכירו אותו, ואז, כשהוא התקרב למחסום, המטירו עליו קליעים. עכשיו הוא שוכב בבית-החולים בילינסון וצעקותיו נשמעות בכל בית-החולים.
אנחנו הגשנו שאילתה לשר הביטחון סביב הנושא הזה. אנחנו מבקשים קודם כול, אדוני, מבחינה אנושית, להתיר למשפחתו לבקר אותו על מנת להיות לידו, ודבר שני – לשחרר אותו לאלתר. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. יעלה חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בכנסת התשע-עשרה הגענו להסכם עם משרד האוצר, מינהל מקרקעי ישראל ומשרד השיכון על הנחה של 90% בחלקות לחיילים משוחררים דרוזים, גם במחיר של הקרקע וגם בפיתוח. זה נתן הרבה תקווה להרבה צעירים, שעכשיו הם יכולים לרכוש קרקע לבנייה ממינהל מקרקעי ישראל.
אבל אני אספר לכם: הממשלה ומשרד האוצר – מה עשו עכשיו, אחרי שזה אושר להנחה על-ידי הממשלה הקודמת וגם על-ידי הממשלה הנוכחית? תרגיל מתוחכם, מאוד מתוחכם, של האוצר: החלקות היו מחולקות לשתי יחידות דיור; כל חייל משוחרר יכול היה לקנות יחידת דיור אחת, ובמחיר שהיה, הצלחנו להשיג את המחיר של 90%. בא האוצר ובא מינהל מקרקעי ישראל וחילק את אותה חלקה לארבע יחידות דיור. ברגע שהוא חילק את זה לארבע יחידות דיור, הוא אמר: ביחידה הראשונה שאתה קונה אתה מקבל 90% הנחה, אבל אני מחייב אותך לקנות את יחידת הדיור שמעליך. אם אתה לא קונה את יחידת הדיור שמעליך אתה לא יכול לבנות, ואתה לא יכול לקנות יחידת דיור אחת. ואז, אותו חייל, בשביל לקנות את יחידת הדיור שמעליו, צריך לשלם מחיר מלא על יחידת הדיור השנייה. יצא מצב שבמקום שנוזיל את זה ב-90% – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
תרגיל מתוחכם של האוצר, מבית היוצר של נערי האוצר, ושל משרד האוצר ושל מינהל מקרקעי ישראל. ההנחה נעלמה. אני פונה לשר האוצר: אם אתם רוצים לתת הנחה של 90% – לתת את ההנחה על יחידת דיור, כמו שהיה קודם. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. יעלה חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני ימים אחדים בג"ץ קבע שוב כי רק הרבנות הראשית מוסמכת להעניק תעודות השגחה המעידות על כשרות של מטבחים ובתי-עסק. זה היה לכאורה – סוף הדיון המשפטי בעניין אבל לא סוף הדיון הציבורי. הסוגיה הזאת חייבת להידון בצורה יותר עמוקה; גם העובדה שרק מערכת כשרות אחת קיימת ואין בלתה, שזה דבר חמור בפני עצמו, אבל יתרה מזאת, הדרך שבה הכשרות נשמרת ונאכפת, הפיקוח וכל ההיבטים השליליים שנלווים אליה.
אני רוצה לצטט פה דווקא מאותו שופט עליון, השופט העליון נעם סולברג, שהוא שהכריע בסופו של דבר; הוא אומר כך: "פסק-דין זה לא נועד לתת גושפנקה למערך הכשרות הקיים, אין להבין מדברי כאילו דווקא זהו המנגנון הנכון והראוי". הוא אומר כך – ואני חושב שכל אחד שמכיר את המושג הזה, רבנות, צריך לדעת: "בתוך עמי אנוכי יושב", הוא אומר, "כדי לדעת כמה גדול הקלקול במערך הכשרות הקיים: משגיחים שאינם באים לבית-האוכל אלא למספר דקות בודדות בכל שבוע ודורשים תשלום ב'שחור'; מהם חסרים את הידע ההלכתי הנדרש ומבצעים את עבודתם כלאחר יד וכיוצא באלה מרעין בישין. עד כדי כך – – – הדברים, ששומעים אנו על רבנים שאינם סומכים על הכשרות שהם עצמם נותנים".
דברים כאלה לא יכולים להישאר בלי דיון ציבורי ואולי המשך במערכת המשפטית. גם מי שרוצה – ואני מכבד כשרות ומכבד שמירת כשרות; הנושא הזה חייב לעמוד על סדר-יומנו הציבורי ועל סדר-יומה של הכנסת. אני אעשה את זה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת מירב בן ארי, ואחריה – חבר הכנסת אורן אסף חזן.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, ביום ראשון עלתה – ביום שני, סליחה, ביום ראשון היה חג. אני שמחה שגם השר חיים כץ יושב פה, שר הרווחה. ביום שני עלתה הצעת חוק שלי. בערך משנות ה-70 מדברים שצריך להחליף – ובאמת הבאנו הצעת חוק בתמיכה של שר הרווחה – להחליף את השם "מפגר" ב"בעל מוגבלות שכלית התפתחותית". הצעה חשובה. רק, ממש בפברואר 2016 אמר שופט בית-משפט השלום בתל-אביב: איך המחוקק משאיר את המילה הפוגענית – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אבל זה נשאר בפועל.
<מירב בן ארי (כולנו):>
מילה פוגענית. לא משנה, לשנות את החוק.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
– – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
אני לא רוצה לדבר אתך על זה, אני רוצה לדבר אתך על משהו אחר שהיה אתמול, בעקבות זה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
מה היה?
<מירב בן ארי (כולנו):>
אתמול הייתה תוכנית ב"גלי צה"ל" שנקראת "המילה האחרונה".
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
באיזו שעה זה?
<מירב בן ארי (כולנו):>
ב-17:30. אני שמעתי רק את ההקלטה, לא שמעתי את כל התוכנית – אני שמחה שאתה מקשיב. אמרה שם שדרנית בשם עירית לינור – לא משנה, היא אמרה עלי דברים נוראיים, זה לא משנה. מה שקשור אלי, כבר כתבתי עליה בעמוד הפייסבוק שלי. אבל, אני רוצה לדבר – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
למה לא?
<מירב בן ארי (כולנו):>
כי עלי זה פחות חשוב. אני, מה שהפריע לי – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
לא, עזוב, זה, כבר כתבתי מספיק בעמוד שלי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חברים, לא להפריע לה. אורן.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אני רוצה להגיד לכם – כי אין לי הרבה זמן ואני מתייחסת גם לדברים שנאמרים, אבל חשוב לי שגם השר ישמע את זה. היא דיברה על זה שהמחוקק לא יגיד לה איך לדבר אל אנשים ושהיא לא צריכה מים וסבון לשטוף את הפה כדי לדעת איך לדבר עם אנשים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית. אז אני רוצה לומר לה – אני גם אמרתי את מה שאני חושבת, באמת לא באופן אישי: כן, אם יש כאן קבוצה במדינת ישראל שהמחוקק ממשיך לקרוא לה בשם שהוא מילת גנאי, אז כן, אנחנו, כמחוקק, יש לנו אחריות להחליף את המילה הזו בחוק.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
ועם כל הכבוד לה, בדיוק בשביל זה אנחנו נמצאים כאן – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
מירב, החוק שלך – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – ולא צריך מים וסבון, צריך קצת רגישות.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. יעלה חבר הכנסת אורן אסף חזן, ואחריו – חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. חבר הכנסת בר איננו; אם הוא לא יהיה – חבר הכנסת באסל גטאס.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אורחים, רציתי לעמוד פה ולשתף אתכם בביקור שהיה לי באוניברסיטה העברית אצל הסטודנטים לווטרינריה. שם אנחנו שוב מגלים שכשנושא רחוק מהעין אפשר לעשות בו ניצול ממשי, וכך מנצלים באמת סטודנטים. דיבר על כך חיים ילין, ואנחנו נלווה את הנושא הזה עד שנגמור את הפארסה הזו.
אבל בחרתי לדבר על משהו אחר. אנחנו למדים – לפחות אני מסתכל על כך בשנה האחרונה – שאין ממש ערך לכנסת ולחבריה, להחלטות שמתקבלות בוועדות. בסופו של יום הגופים הפרטיים, הטייקונים, החברות עושות מה שהן רוצות ולא רלוונטי מה אנחנו בוחרים להגיד, בעד או נגד. אבל, היום אנחנו מגלים שגם בית-המשפט הפך להיות לא רלוונטי. בית-המשפט קבע ופסק שהפרסומות הפוגעניות, שמייצרות שיימינג של ממש לציבור שלם של סוכני ביטוח, ייפסקו, ולמרות החלטת בית-המשפט ממשיכות חברות הביטוח לפרסם פרסומות פוגעניות, בצורה דורסנית, גם נגד החלטת בתי-המשפט וגם נגד גוף שלם.
הגיע הזמן שאנחנו בכנסת ישראל ניקח אחריות על הדברים האלה וניתן גיבוי, בראש ובראשונה לכנסת, שעומדת בראש מעיינינו, לציבור בישראל, אבל גם לבתי-המשפט, שאנחנו בוחרים חדשות לבקרים לבקר אותם. במקום הזה, שבו אלה שמרגישים עצמם מעל הציבור, מעל כולם, שמים רגל לדרוס – אנחנו נדרוס אותם בחזרה. אני קורא לחברות הביטוח לכבד את הכנסת, לכבד את הציבור, לכבד את בתי-המשפט, ואם לא – הן ימצאו אותנו בראש ובראשונה כנגדן. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אנחנו למודי ניסיון, מר, עם הכיבוש הישראלי. חשבתי שראינו הכול, כל העוולות האפשרויות, כל דריסה אפשרית של זכויות אדם, עד שגיליתי שעוד לא ראינו הכול.
בילאל קאיד הוא אסיר פלסטיני, כלוא מזה 15 שנים. הגיע השבוע, יום שני, יום שחרורו, והוא חיכה בשעות ובשניות למועד זה בשביל שישתחרר ויראה את אמו ואת משפחתו. ביום השחרור המיועד לוקחים אותו כוחות הביטחון לבית-משפט ב"עופר", ולתומו הוא חושב שזה חלק מתהליך השחרור. הוא מגלה שמוציאים לו צו מעצר מינהלי לעוד שישה חודשים. לא הספיקו להם 15 השנים – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
באסל, מי מכתיב לך, מי מכתיב לך מה להגיד?
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת אורן חזן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא – – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
מישהו שכבר שבור, סיים את תקופת מאסרו – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הציבור, שיבין פשוט – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
הוא לא הפריע לך, אל תפריע לו.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – ריבונו של עולם, איזו זכות מוסרית, איזו זכות חוקית? איזה כיבוש אכזרי זה שלוקחים, ועוד חצי שנה לאותו אסיר?
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, אדוני.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אני קורא מכאן לשחרר מייד את בילאל קאיד ולהחזיר אותו לחיק משפחתו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – דב חנין.
<תמר זנדברג (מרצ):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לציין את אחד משלושת הימים המיוחדים שמתקיימים היום בכנסת. דווקא כיושבת-ראש הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול, אני, בוועדות שלי ובדיונים, ציינתי היום את היום הבין-לאומי ללא עישון ואת יום המאבק בהתמכרויות להימורים, אבל אני רוצה לנצל את הבמה הזאת לנצל את היום השלישי, וזה יום – החכם היומי, ביוזמת "כל ישראל חברים" וחבר הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת, דווקא על רקע אמירות גזעניות נגד מזרחים שנשמעו ממקורבים לראש הממשלה ובכירים פוטנציאליים בשוק התקשורת בזמן האחרון.
אני חושבת שהיום הזה, שחוגג את תרבות יהדות המזרח כאן בכנסת, היה מאוד מרגש, חשוב ומיוחד. לי הייתה גאווה מיוחדת לבחור במשפט של החכם אברהם דוד שלם, שדיבר על צדק ושוויון ועל איסור אפליה מטעמי דת, גזע ומין. והתרגשתי במיוחד לגלות שהחכם אברהם דוד שלם הוא סבא של החתן של איש משמר הכנסת אפרים מנחם, שגם חיתן את בתו עם הנכד, והוא ראה את השם של החכם שבחרתי בו בתערוכה שהוצגה כאן בכנסת ומאוד מאוד התרגש. אז זו הזדמנות בשבילי לציין גם את היום הזה, את היוזמה החשובה, וגם את הקשר האישי לאחד מאנשי הכנסת כאן. תודה. ושוב – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – כבוד גם ליעקב מרגי וגם ל"כל ישראל חברים". תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. יעלה חבר הכנסת דב חנין.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש.
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, בדיוק לפני שנה התרחשה ברחובות הערים שלנו, וקודם כול ברחובות תל-אביב, מחאה אדירה של יוצאי אתיופיה, שיצאו בהמוניהם להפגין נגד יחס המשטרה, יחס הרשויות, יחס המערכת, ההשפלות, הפגיעות שהם סובלים מהן לאורך שנים בישראל. עברה שנה מאז המחאה הזאת, והשאלה הגדולה: מה השתנה? האם השתנה? מה השתנה? בנושאים האלה, אדוני היושב-ראש, אנחנו נקיים מחר בשעה 14:30 כנס גדול בכנסת, בהשתתפות האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה ובהשתתפות פעילות ופעילים מהקהילה של יוצאי אתיופיה בישראל, וכמובן גם נציגים מהרשויות השונות, כדי לבחון ביחד את השאלה: האם המחאה הובילה לשינוי? ואם היא לא הובילה לשינוי, מה צריך עוד להיעשות כדי ששינוי כזה אכן יקרה?
אני מנצל את ההזדמנות כדי להזמין את כל חברי וחברות הכנסת שנמצאים כאן להגיע לכינוס שייערך מחר בצהריים, בשעה 14:30. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. יש מישהו מחברי הכנסת? אתה נרשמת? טוב, אבל אני אאפשר לך דקה. זה לא מופיע לי ברישום פה.
<מיכאל אורן (כולנו):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אבל זה לא מופיע לי ברישום. בכל מקרה, אתה רואה שאני לא מדלג עליך.
<מיכאל אורן (כולנו):>
תודה, אדוני, תודה, אדוני. לאחרונה, בתוקף תפקידי כיושב-ראש ועדת משנה ליחסי החוץ של מדינת ישראל, צוין יום השנה לרעידת האדמה הנוראית בנפאל, שגבתה מחיר אנושי גדול מאוד – עשרות-אלפי אנשים נהרגו ונפצעו. כאמור, ישראל, צה"ל, משרד הבריאות, משרד הביטחון ועשרות ארגונים של מתנדבים ישראלים הגיעו למקום, היו ראשונים על הקרקע, עם בית-חולים שדה, נייד, שהשארנו שם. זה היה דבר מאוד מעורר השראה, ומעורר כבוד למדינת ישראל ברחבי העולם. אני אישית ביקרתי בנפאל אחר כך, הגעתי למקומות נידחים ביותר, וראיתי צוותים ישראליים שבונים בתים למרגלות ההימלאיה לנפאלים שאיבדו את קורת הגג שלהם.
ישראל ידועה בעולם כמי שמסייעת לאוכלוסיות ומדינות שהן נפגעות אסונות טבע, החל מהאיטי לפני שש שנים, הפיליפינים, יפן וכו' – באמת פעילות ראויה לשבח. אבל במסגרת הדיון זו הייתה הפעם הראשונה שישבו ביחד באותו חדר כל הגורמים שמטפלים בזה – משרד הביטחון, משרד הבריאות, צה"ל, כל הארגונים של המתנדבים והאוצר – והסתבר שאין תיאום בין כולם, ויש כל מיני מחדלים. במקרה אחד, של נפאל, יצא מטוס סיוע של "אל על" – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
נא לשמור על השקט בצד הימני שלי.
<מיכאל אורן (כולנו):>
– – כביכול לסייע לנפאל, אבל הוא יצא ריק, משום שכל הארגונים וכל המשרדים שנגעו בדבר, שהיו מעורבים בדבר, לא הגיעו להסכמה.
אז קודם כול, הוועדה הטילה על כל הגורמים האלה להקים גוף מתכלל בפעם הראשונה. אני רואה בזה פעילות הכי חשובה למדיניות החוץ שלנו. מדובר על התגלמותו של הרעיון הציוני, של הרעיון של המדינה היהודית, של שאיפתנו להיות אור לגויים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<מיכאל אורן (כולנו):>
באמת – מוצדק וראוי. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
זה פיצוי על שלא נרשמת. נתתי לך אפילו דקה יותר. תודה לחבר הכנסת מייקל אורן.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום המאבק בהתמכרויות להימורים>
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם כן, אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: ציון יום המאבק בהתמכרויות להימורים, הצעות לסדר-היום מס' 3889, 3801, 3895, 3904, 3907, 3908 ו-3917. כמה חברי כנסת הגישו הצעה דחופה לסדר-היום: מרב מיכאלי, מיקי לוי, אורן אסף חזן, יגאל גואטה, רועי פולקמן, מיכל רוזין, אורי מקלב, דב חנין. אני אפתח בכמה מילים לגבי הנושא הזה, ומייד אחרי כן נתחיל ונאפשר לחברי הכנסת שהגישו את ההצעות הדחופות לדבר מעל הדוכן.
אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד לציון המאבק בהתמכרויות להימורים. עבור רבים הימור הוא אולי איננו יותר ממילה נרדפת לניחוש, או לכל היותר משחק חביב, אקראי ולא מזיק, אבל עבור אחרים – והם, לצערנו, אינם מעטים – מדובר בתסמונת סבוכה של הימור כפייתי, פתולוגי, הפרעה של ממש המאובחנת פסיכולוגית. מדובר בהימורים תכופים השולטים בחיי המהמר עד כדי פגיעה בכל תחומי חייו: בחברה, במשפחה ובתעסוקה. המהמרים הללו נמצאים בסיכון גבוה של הסתבכות בחובות, וכפועל יוצא מכך הם תחת פיתוי גדול לעבור על החוק ולהסתבך בפלילים כדי לכסות את חובותיהם בכל מחיר, ואז להמשיך להמר, וחוזר חלילה. לעתים קרובות זהו בור ללא תחתית, דרך כמעט ללא מוצא.
אחד ההיבטים הבולטים של תופעה זו קיבל לאחרונה חשיפה ציבורית עם החלטת משרד האוצר לאמץ את המלצות הוועדה שבחנה את הנושא ולאסור את השימוש במה שמכונה מכונות מזל שהפעיל מפעל הפיס במתחמים בבתי-עסק. בשנים האחרונות גדלה משמעותית הכנסת מפעל הפיס ממכונות הימורים אלו הודות להתרחבות השימוש בהן. החלטה זו – הכרה בנזקים הרבים שהשימוש הגורף במכונות גורם למשתמשים המתמכרים להן, רובם נמנים עם השכבות החלשות, והם מעוטי יכולת. על-פי עדויות ופרסומים שונים, המהמרים משקיעים בכך סכומי עתק, שכמובן אינם בידם. השימוש במכונות אלו גרם לרבים מהמשתמשים להידרדרות נוספת וקשה, ולמעשה הכניס רבים לסחרור, ומהרשת שנטוותה כבר היה קשה מאוד להיחלץ. וזוהי, כמובן, רק דוגמה אחת.
למרות הניצנים הללו של מאבק, המלחמה בתופעה נמצאת רק בחיתוליה. ההימורים לסוגיהם הם נזק חברתי וכלכלי ממדרגה ראשונה, וטוב שאנחנו מפנים היום תשומת לב ציבורית כאן, מעל במה חשובה זו, כדי לסייע במיגורה. זוהי תופעה חברתית הראויה מאין כמוה לא רק לדיון ציבורי, אלא לשילוב ידיים על מנת למגר אותה, או לכל הפחות – להתחיל בצמצומה ובפתרונה. תודה ליוזמי הדיון החשוב. שוב, תודה.
אני באמת חושב שהדיון הזה הוא דיון שצריכים לתת עליו את הדעת, אנחנו כמחוקקים ונבחרי ציבור. אי-אפשר להשאיר את הדבר הזה כפי שזה, שזה נפרץ לכל עבר. עשרות משפחות שאני מכיר מידרדרות לתוך המעגל הסוחף הזה, ולצערנו, מוצאות את עצמן ללא קורת גג ברוב המקרים.
אני רוצה להזמין את ראשונת הדוברים, חברת הכנסת מרב מיכאלי. אחריה – חבר הכנסת מיקי לוי. לכל מציע חמש דקות. חברת הכנסת מרב מיכאלי, לרשותך חמש דקות.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני, ותודה רבה על דברי הפתיחה שלך, שכיסו חלק ניכר מהבעיה הזאת שאתה באנו להתמודד ולכבודה ביקשנו – ונענינו, לשמחתי, על-ידי יושב-ראש הכנסת – לציין את היום המיוחד הזה יחד עם השדולה שלנו למאבק בהתמכרות להימורים.
היה לנו ממש עכשיו כנס ראשון של השדולה. התארחו בו – ואני רוצה להגיד להם שוב תודה – התארחות מרגשת מאין כמותה, שלושה אנשים שמתמודדים – ואתה יודע, אדוני, איך זה עם התמכרויות, זה חיים שלמים של התמודדות – עם המאבק בהתמכרות, שזאת מחלה. ואחד הדברים שהם דיברו עליו זה שאין הכרה מספיקה בעובדה שהתמכרות להימורים היא מחלה כמו כל התמכרות אחרת. אמר אחד מהם בצורה הכי מפורשת: תסתכל עלי, היית מנחש שמשהו לא בסדר אתי? אני אינטליגנטי, היו לי מקומות עבודה מצוינים, אני משכיל, ולא רואים עלי. על מכור לסמים זה ניכר; על מכור לאלכוהול – יש ריח, לא נעים להגיד, הרבה פעמים. אבל התמכרות להימורים, על פניו – "אה לה פרנג'י", כמו שהיו אומרות ואומרים פעם.
שיתפו אותנו שלושת האנשים האלה, יוסי, אבי וארז. אחד דיבר על 5 מיליון שקל שעלתה ההתמכרות הזאת; אחד דיבר על מאות רבות של אלפי שקלים, חוזר ונשנה, אבל הוא דיבר על זה שהוא לקח פעם הלוואה של 150,000 שקל ותוך יומיים שרף אותה. והכול אנחנו מדברות, אגב – וזה חשוב להגיד, חברות וחברים – אנחנו מדברות אך ורק על הימורים חוקיים, בעיקר במפעל הפיס; בשוליים קצת טוטו, שגם עם זה נצטרך להתמודד, אבל בעיקר הימורים של מפעל הפיס, הרבה מאוד מזה במכונות המשחק האלקטרוניות, אבל גם בכל מיני משחקים כמו "צ'אנס" ו-Keno וכאלה שמייצרים את הריגוש שמאפשר את ההתמכרות הכל-כך קשה. אז ביומיים של המשחקים האלה – 150,000 שקל, וכמו שהוא תיאר, הוא הלך אחר כך ברגל הביתה כי לא נשאר לו שקל לשלם את הנסיעה מהרצליה לנתניה.
והשלישי, מתוך ההתמכרות נגרר, כמו שציינת, אדוני היושב-ראש, לרמאויות, וישב שנה בכלא. אלה אנשים שבאמת בציצית ראשם משכו את עצמם החוצה מהבור, בסיוע של המשפחה, בסיוע של מוסדות טיפול – שהם לא מספיקים. יושב פה שר הרווחה, ואני יכולה להגיד לשר הרווחה חיים כץ שאחד הדברים שביקשנו מנציג משרד הרווחה שישב בדיון זה להכין באמת תוכנית שתגיד כמה יעלה להגדיל במידה ניכרת לא רק את מסגרות הטיפול אלא גם את הפרסום שלהן, מה שנדרש בשביל שהציבור ידע שהוא יכול לגשת למקומות האלה שבהם הוא יקבל טיפול.
כל מה שאמרתי עד עכשיו – שלוש דקות מדברי הקדשתי לבעיה, להתמכרות, אבל אני רוצה לדבר על שורש הבעיה, ושורש הבעיה הוא, כמו שאמרתי, ההימורים החוקיים עצמם; העובדה שמדינת ישראל שמה מכשול לפני העיוורים – ובשוליים קצת העיוורות – האלה. מדינת ישראל במו-עצמה נותנת את הרישיון, את הזיכיון ואת המשאבים הראשוניים, מן הסתם, שהיו למפעל הפיס בשביל לקיים את ההימורים האלה, לפרסם אותם ולהפוך אותם לנגישים לכל אחד ואחת. יש 500 מתחמים, אדוני – סליחה: 150 מתחמים, 500 מכונות אלקטרוניות ב-150 מתחמים ברחבי הארץ, מתחמים שכמו שלמדנו הופכים להיות מין בית שני למהמרים כפייתיים, כמו מתנ"ס שלהם. אחרי העבודה באים להמר במפעל הפיס. יש שם שתייה, ולפעמים השתייה היא חינם, כי מה זה העלות של השתייה לעומת הרווחים העצומים, מאות-אלפי השקלים האלה, שמתבזבזים בכל סוגי ההימורים האלה.
בזה, אדוני היושב-ראש, חברי, חברותי חברות הכנסת, בזה אנחנו צריכות וצריכים לטפל. זה שורש העניין. קודם כול, דבר ראשון – וכמו שציינת, אדוני, אני שמחה ששר האוצר הצטרף לעמדתנו, שהוגשה כבר בהצעת חוק בכנסת הקודמת, הצעת החוק שלי לביטול המכונות האלקטרוניות של מפעל הפיס. אני רוצה לראות שזה אכן קורה, ולאלתר. אחר כך – הצעת החוק שמוביל חבר הכנסת רועי פולקמן, שותפי לראשות השדולה, יחד עם חבר הכנסת מקלב, הצעת חוק להגבלת הפרסום, שזה נראה לי, שוב, must, הכרח. ואחר כך, בהדרגה אבל בבטחה – צמצום ההימורים החוקיים שמדינת ישראל שמה, ובאמת פשוט גורמת למצוקות ולהרס חיים של אנשים. את הדבר הזה אנחנו חייבות וחייבים להפסיק. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. יעלה חבר הכנסת מיקי לוי, ואחריו – חבר הכנסת אורן אסף חזן.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, תופעת ההתמכרות להימורים, גם אם הם חוקיים וגם אם הם בלתי חוקיים, לפעמים הורסת משפחות שלמות ומביאה את העוסקים בכך אף להידרדרות לסף הפשע ולפשע עצמו.
אני הייתי שם. אני ראיתי אותם מידרדרים. הם הגיעו בסופו של דבר אל חדרי החקירות מכיוון שביצעו פשעים כאלה או אחרים. אני ראיתי את אותם בתי-קזינו בלתי חוקיים שפעלו במחשכים ברחבי ירושלים, השקעתי מאמצים אדירים לחסל אותם ונלחמתי בהם עד חורמה.
ראשית, אני מברך את יוזמי היום הזה נגד תופעת ההתמכרות להימורים. ההתמכרות להימורים היא בהחלט סכנה חברתית שיש לה השלכות לא פשוטות. שמעתי את דברי חברי פולקמן היום בבוקר ברדיו, והם חיממו את לבי. אני חושב שכמעט כל חלקי הבית מאוחדים בקו אחד נגד התופעה הזאת, שיש לה השלכות חברתיות לא פשוטות.
ההימורים בהחלט משתלטים על חיינו, ואותם מתמכרים להימורים, כאשר הפרוטה אינה מצויה בכיסם, שולחים את ידם לפשע על מנת להשיג כסף; וניחא כסף – הם מוכרים חפצים מהבית, מוכרים דירות וכו' וכו'. בשנתיים האחרונות מהמר כפייתי, עורך-דין בהשכלתו, כאשר הוא הגיע למצב שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסו, רצח בירושלים, בשכונת רמות, את שני הוריו כדי לזכות בירושה; רצח ופשע מזעזע. ואיך הוא הגיע לאותו מצב? בגלל ההתמכרות שלו להימורים. גם חיי הוריו לא נחשבו עוד והיו שווים בעיניו כקליפת השום. זה כשלעצמו, האירוע, צריך להוות לנו, כמחוקקים בבית הזה, סימן אזהרה: מה יקרה כאשר העסק הזה יהפוך להיות חוקי.
אני מברך את שר האוצר על כך שהוא עומד על דעתו שמכונות ההימורים ייעלמו מחיינו ומרחבי מדינת ישראל.
זוהי פשיטת רגל חברתית, חברים. התופעה של ההימורים הבלתי-חוקיים וההתמכרות, וגם החוקיים – ואני יודע מה עמדתו של משרד התיירות, ואני תומך בכל לבי במשרד התיירות ובמהלכים שלו ועוזר לו, פעם אחת בכל נושא האבטחה של בתי-המלון כדי להוזיל עלויות וכדי להביא יותר תיירים לארץ. אבל לא יכול להיות שיתהווה אפילו רעיון של הקמת קזינו חוקי במדינת ישראל. אני אומר לכם למה זה יביא: זה יביא לפשיעה, זה יביא לזנות, זה יביא לכל מחוללי הפשע הקיימים במדינת ישראל, וזה לא יביא לפריחה כלכלית. זהו כסף טמא, ואסור לנו לאפשר את זה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
וגם מי שישתלט עליו זה רק העולם התחתון.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אין ויכוח, אדוני. אני יודע מתפקידי הקודמים שהראשון להשתלט עליו זה לא המערכות החוקיות של מדינת ישראל – זה העולם התחתון על כל שלוחותיו. ולכן טוב נעשה, הבית הזה טוב יעשה אם יעמוד כחומה בצורה מול הכוונה הזאת.
ולכן, אדוני – יש לי בעיה אחת, וזו כבר הפכה להיות שיטה. אני מאוד מקווה שהממשלה – אני שמח ומברך את שר האוצר על כך שהוא עומד ומדבר באופן ברור ולא בשתי שפות כנגד ההימורים, והוא מתנגד לתופעת ההימורים ובכלל זה לכל הקשור להמשך הפעלת מכונות המזל, בעוד שר התיירות מקדם קזינו באילת – ואני חבר אישי של שר התיירות ומאוד מאוד מעריך אותו – יוזמה שאני כבר שומע כי היא זוכה לאיזושהי תמיכה פה – ואני מזהיר את כולנו – לתמיכה מצד חלק מבאי הבית הזה או סיעות כאלה או אחרות, שאני לא רוצה להזכיר אותן כי אין לי הוכחות חד-משמעיות, בתמורה לדברים אחרים.
בנושא הזה צריך להיות ברור: אסורה הדרך הזו על הבית הזה. בואו לא נבחר בה, כי נמיט אסון על אותן משפחות קשות-יום, שגם ככה קשה להן להביא פרנסה הביתה. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. יעלה חבר הכנסת אורן אסף חזן, ואחריו – חבר הכנסת יגאל גואטה. חמש דקות לרשותך, חבר הכנסת אורן חזן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, מדהים לחשוב כמה אנשים מתעלמים ממחלת ההימורים. אנשים לא מבינים שאין שום הבדל בין התמכרות לסמים, התמכרות לאלכוהול והתמכרות להימורים. האמת היא שיש הבדל אחד קטן: התמכרויות לסמים ואלכוהול לעתים נמשכות פרק זמן ארוך, מקום שבו עוד אפשר להציל ולהושיע, ובמחלת ההימורים המסוכנת מספיק סיבוב אחד מיותר על הגלגל ולילה אחד טיפה ארוך מדי שבו משפחה שלמה מתפרקת.
מדברים פה, בבית הזה – לא מכבר – אומרים שיש מי שמקדמים קזינו חוקי בישראל. אז הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן ולדבר בקלפים פתוחים, כמו שאומרים, ולהודות באמת: יש קזינו בישראל. מספיק להרים מבט לכל פינת רחוב ולראות את ה"בוּדקות" החמודות הקטנות האלה, עם הבובות המצוירות, כדי להבין שקזינו זה לא רק בית שבו שולחנות הימורים, מכונות מזל וגלגלי רולטה; קזינו זה מקום שבו בן-אדם הולך ובלי לחשוב פעמיים מנסה לבנות, על בסיס חלום שהתנפץ, להקים ולשפר את המציאות שלו.
אני עומד פעמים רבות ומנסה להסביר בציבור שאין מקום לקזינו בישראל, אין מקום להימורים בישראל – בטח שלא בעת הזו; לא כי אנחנו מנותקים, לא כי אנחנו פרימיטיביים – כי פשוט המציאות פה היא שונה. אם נתהלך בכל מקום בעולם כולו, על פניו – נלך בארצות-הברית, נראה זוג מבוגרים הולכים, ידיים שלובות, השמים מעל, ציפורים מצייצות במקום, השמש למעלה, על פניו זה נראה שהם חיים חיים שלווים ומאושרים; נלך פה ברחובות ישראל, נראה, כל בן 30 כבר יש לו קרחת, גיבנת, בא לו להרוג את עצמו. המציאות שאנחנו חווים פה במדינת ישראל פעם אחר פעם – לא רק החברתית-כלכלית, בראש ובראשונה הביטחונית, והלחץ הבין-לאומי שגובר – גורמת לכל אחד ואחת מאתנו לחשוב איך הוא מביא את המכה, קם והולך. ואם אנחנו כחברה לא נבין שאנחנו צריכים להתעמק ולהתעסק בדבר הזה ולהשקיע פעם ראשונה, סוף-סוף, בחינוך, בחינוך נכון, להבין את הסכנות הטמונות במחלת ההימורים המסוכנת הזאת, סופנו להגיע לאבדון.
רבים פונים אלי ברחוב, מחייכים, מגחכים, זורקים קצת בדיחות על קזינו; מודה: מכיר, ראיתי קזינו בחיי. אני אגיד סוד: אני לא שונא מה שכולם אוהבים. אבל יש פער עצום וגדול ורחב בין העובדה שאדם שיכול להרשות לעצמו את הדבר הזה, עולה על מטוס וטס לחופשה בת יומיים-שלושה, לבין זה שזה נמצא בכל פינת רחוב.
ואנחנו, שיושבים בבית הזה, כאן, בכנסת הזאת, המחויבות שלנו היא לא רק כלפי אלה שיכולים להרשות לעצמם; כלפי בעלי ההון, בעלי הממון; כלפי אלה שיש להם רגש ויכולת לעצור, שבעיניהם זה רק משחק. המחויבות שלנו היא בראש ובראשונה כלפי החלשים; כלפי אלה שנפשם לא יכולה להם; כלפי אלה שלא מספיק להגיע התלוש מהביטוח הלאומי והם כבר סיימו אותו בגירודים בחודש שעבר, שלא לומר גירדו את עצמם למוות. תופעה זאת כל כך רחוקה מעיני הציבור, שאנחנו בוחרים להתעלם.
אני שמח שבכנסת הזאת אני מוצא חברים רבים שהם שותפים למאבק בדבר המכוער הזה. אגב, אני שומע איזושהי תזה הזויה שאם אנחנו נמנע הימורים חוקיים, מבוקרים, במדינת ישראל אז העולם התחתון, הפשע, יגבר; יהיה מי שייכנס לנעליים האלה. אז אני תופס את השיער שלי – לפחות מה שנשאר ממנו – ואני תוהה אם בגלל שמשהו לא חוקי, אם הוא מסוכן ונהפוך אותו לאסור – אז אולי בואו נכשיר את הכול. קרטלי הסמים בדרום-אמריקה עושים מיליארדים משדות של פרג וקוקאין, אז בואו נגדל בנגב, בואו נפריח את השממה. זה יעשה טוב לכלכלה, זה יעשה טוב לחברה. מה זה יעשה לנו? איך אנחנו יכולים להסתכל על עצמנו כשילדים קטנים מגיעים לבתי-הספר ורואים שלטי ענק: בוא תגשים את החלום שלך, בוא תגלה איך אתה בונה את העתיד שלך. על איזה עתיד אנחנו מדברים? כזה שמסתכם בשש ספרות ואיזה כדור בונוס?
זו עבודה בעיניים, זה בלוף, וזה כואב לי כל כך; זה כואב כל כך כי יש פה כל כך הרבה אנשים בבית הזה שמבינים את הבעיה, שבעצמם נוסעים, מהמרים, משחקים – וזה בסדר. מותר לטוס לחו"ל, לבלות, ליהנות, אבל אסור לנו להרפות, בשביל אלה שאנחנו נמצאים כאן בשבילם. אסור לנו. אם אנחנו לא נעצור את התופעה המכוערת הזאת, אנחנו נשלם על כך ביוקר. אני עד היום מסתובב ברחובות ולא קוטף פרחי בר, כי אותי בבית-הספר חינכו ולימדו שאסור לקטוף את פרחי הבר. אם אנחנו נלמד את הילדים של היום מה אסור – לא את דור העתיד, את דור ההווה, את הצעירים שגדלים בינינו היום – אולי נצליח להציל.
אני רוצה לסכם ולומר דבר פשוט: אני מקדם במקביל לחקיקה הנפלאה ששמענו פה כרגע חוק נוסף שייקח מתוך מכונת ההימורים המשומנת והמסוכנת הזאת אחוז מסוים מהמחזור – לא מהרווחים, לא מההכנסות, אחוז מהמחזור – שיופנה פעם ראשונה להקמת מרכזי גמילה לחולים במחלת ההימורים. הגיע הזמן שאנחנו נכיר בעובדה שזו מחלה מסוכנת.
תודה רבה על ההקשבה. אני אומר גם לך, מרב, אני אומר גם לך, רועי, אני אומר לכל מי ששומע: זה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה. בעניין הזה אני חייל שלכם, כדי שנצליח להציל את החברה שלנו מהרעה החולה הזאת. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. יעלה חבר הכנסת יגאל גואטה, ואחריו – חבר הכנסת רועי פולקמן.
אם אני אמשיך את דבריו של אורן חזן, אז אפשר לומר: מותר לא להמר.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
מותר מה?
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא להמר. לא אסור – מותר לא להמר.
חמש דקות לרשותך, חבר הכנסת יגאל גואטה.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו מציינים כעת את יום המאבק בהתמכרויות להימורים. אכן, ההימורים הם רעה חולה שיש להיאבק נגדה בכל כלי, בכל יום, בכל רגע.
הדיון הזה – או הדיון הזו, לפי מרב – נקבע לבקשתה של חברת הכנסת מרב מיכאלי בעקבות הצעת החוק שלה ושל חבר הכנסת רועי פולקמן וחברי חבר הכנסת מקלב ויעקב מרגי, ששוב מגלים רגישות חברתית שהיא כל כך נצרכת במחוזותינו, ואני מודה להם על כך. זו אולי הזדמנות לשבח את הצעת החוק שלהם, שהוגשה עוד בקדנציה הקודמת, הבאה לאסור כליל הצבת מכונות מזל. תרשו לי לצטט מדברי ההסבר של הצעת החוק: "תופעת ההימורים במכונות המשחק מחריפה את הפשיעה והעוני ומעודדת הימור כפייתי העלול לפגוע במרקם חיי המהמר, החל מאובדן ממון ונכסים וכלה בפגיעה בתא במשפחתי ובכלכלת המשפחה ואף להוביל לאובדן בנפש. מכונות המשחק האלקטרוניות נגישות במיוחד, בפרט לנערים ולנערות מתחת לגיל ההימורים החוקי". אני חותם על כל מילה ומילה בהצעת החוק.
הצטערתי – אני חייב לומר פה את רחשי לבי – על החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה להתנגד להצעת החוק הזאת. באמת נשגב מבינתי. אומרים שהשר כחלון הוביל את ההתנגדות. אני מסרב להאמין. אני בטוח שבגבעת-אולגה סובלים מנגע ההימורים לא פחות מבכל אזורי הפריפריה, ואני עדיין מסרב להאמין שמאבקי קרדיט ויוקרה הם שעומדים ברקע ההתנגדות. כנראה אני עדיין טירון, אבל מוטב שכך.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
נכון.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
מעדיף להישאר טירון.
אדוני היושב-ראש, אחת היא לי אם מדובר במכונות מזל המוצבות בתוך חנויות או בכרטיסי מזל שנמכרים בכל פיצוצייה, ואפילו בהגרלות הרגילות. כולנו מדברים נגד ההימורים. היום, בעידן הטכנולוגי, לא צריך לנסוע לטאבה ולא צריך לנסוע ליריחו כדי להמר בקזינו. זה נמצא בהישג יד, וזה חמור מאוד.
צאו וראו מי מרוויח בשורה התחתונה, בסופו של יום, ומי מפסיד. העני נהיה עני יותר, ומפעילי מכונות המזל – שאני לא יודע מי החליט לקרוא להן "מכונות מזל", אבל הן בהחלט מכונות מזל רע – גורפים הון עתק על גבם של האומללים.
בנאומי במליאה לפני כחודש הזכרתי את דברי ה"פלא יועץ", רבי אליעזר פאפו. הוא, ברוח קודשו ובעיניו הצופיות, הבין כבר אז, לפני כ-250 שנה, את מה שמדינת ישראל לא השכילה להבין עד היום. בספרו "פלא יועץ" הוא מתאר את גורלם של המשחקים בקובייה, ותרשו לי ברשותכם לצטט שוב את דבריו הנפלאים והנוקבים כאחד, ואלו דבריו: "וגם בזה רבו המתפרצים, אשר זה דרכם כסל למו ואמנותם בכך לאבד כמה לילות וימים בשחוק" וקלות ראש "ומשקיעים ממון ונפשות עד שמכלים את ממונם, וסופם שגוזלים וחומסים ובני ביתם מוטלים ברעב. שאין מתעסקים ביישובו של עולם להביא טרף לביתם, ועבירה גוררת עבירה".
אדוני היושב-ראש, חז"ל אומרים: מה יעשה הבן ולא יחטא? מחקרים שנעשו בארץ ובעולם מראים כי דווקא לאוכלוסייה ענייה ומוחלשת יש נטייה להוציא יותר כסף על הימורים ביחס להכנסותיה. באופן לא מפתיע עולה שרבות מתחנות ההימורים – החוקיות, כפי שאמרה מרב – ממוקמות בחצר האחורית של מדינת ישראל, בערים ובשכונות שמאופיינות במעמד חברתי-כלכלי נמוך. מנתוני אתר "מדלן" עולה כי בתל-אביב הוצבו בסך הכול 16 תחנות, וראו זה פלא, באזורים שהדירוג חברתי-כלכלי שלהם גבוה יחסית הוצבו שש תחנות; לעומת זאת, עשר תחנות הוצבו בשכונות דרום העיר, שהן בעלות דירוג חברתי-כלכלי נמוך. מעבר לירקון, שם מתגוררת רבע מאוכלוסיית תל-אביב, אבל שנחשבת חזקה מבחינה כלכלית, הוצבה תחנה אחת בלבד, למה? כי שם האוכלוסייה נחשבת חזקה, היא לא הולכת להמר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
מוכרים בלבד.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
כלומר התחנות מוצבות מלכתחילה לפתחם של העניים – ושוב, רבותי, אני מזכיר שאלה התחנות החוקיות – והעניים הללו, המהמרים על שארית כספם, הופכים לעניים יותר. אם כך, חברי חברי הכנסת, המסקנה המתבקשת היא שמכונות המזל הרע הזה ומפעל ההימורים הזה הם הימור על החיים של השכבות החלשות, שלא גומרות את החודש ממילא.
תרשו לי להזכיר כאן עוד סוג של הימורים – אומנם לא חוקי, ואני מסופק אם הציבור או חברי כנסת מודעים לו בכלל; אני מודה ומתוודה שאני לא ידעתי שקיים דבר כזה. לפני כמה חודשים, כשעלה הנושא של הקמת בתי-קזינו באילת, הנושא עלה פה לדיון בכנסת ואני עליתי ודיברתי, וכשירדתי לחדרי, לאחר כשעה קיבלתי טלפון מבחור צעיר שאמר לי: אני מתחנן לפניך, תעזרו לנו. אמרתי לו: מה קרה? הוא אמר לי: תקשיב, לאבא שלי יש הרבה כסף, אבל אני הפסדתי החודש הזה 200,000 שקל מכספים של אבא שלי באופציות בינאריות. אני מודה ומתוודה, לא ידעתי מה זה עד שהוא סיפר לי מה זה ואיך עושים את הדבר הזה. אז אומנם, לאחר שבדקתי את העניין, אמרו לי שהרשות לניירות ערך התעוררה ואסרה את המסחר בהן החל מחודש מרס, אבל אליה וקוץ בה: אף אחד לא אוכף את האיסור הזה, וזה עוד סוג של קזינו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם אפשר, לסיים.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
אדוני, אני מסיים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
בגלל חשיבות הנושא, אני מאפשר לחרוג.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
תודה. שום דבר לא יוצא מההימורים הללו. רבותי, לא ראיתי שמישהו יצא טוב מההימורים הללו. אני רוצה להגיד לכם – עוד סיפור, על בן-אדם שכן הרוויח בלוטו. בשבוע שעבר קראנו ב"גלובס" על אדם שהרוויח 8.5 מיליון שקלים.
<חיים ילין (יש עתיד):>
נכון.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
איתרע מזלו, ולמה אני אומר "איתרע מזלו"? הוא הלך והשקיע את הכסף שלו בבנק. הלך לבנקאי שלו, אמר לו: תשקיע את הכספים בניירות ערך, והבחור הפסיד את כל הכסף שלו, 8.5 מיליון שקלים, בניירות ערך בבנק. הייתה על זה כתבה של שני עמודים ב"גלובס".
<היו"ר יצחק וקנין:>
כנראה זה רק ניירות, בלי ערך.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
והנה לכם, רבותי, עוד סוג של קזינו.
<חיים ילין (יש עתיד):>
ניירות ללא ערך.
<קריאה:>
– – – הימורים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אמרתי: ניירות ללא ערך.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
זה חוקי, זה עוד סוג של קזינו חוקי.
רבותי, לסיום, אין זה סוד שהמתעשרים מהימורים – והם כמובן מיעוט שבמיעוט – לא הפכו לאנשים מאושרים יותר, אבל זה כבר עניין פילוסופי, שיש שיאמרו שאינו מענייננו, ואני חולק על כך.
לסיכום, אני פונה מכאן ומבקש מכבוד שר האוצר משה כחלון להחיש את הטיפול בתקנות אלו במהירות האפשרית. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת יגאל גואטה. יעלה חבר הכנסת רועי פולקמן, ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. חמש דקות לרשותך.
<רועי פולקמן (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי, חברותי חברות הכנסת, ראשית, תודה באמת לחברת הכנסת מרב מיכאלי ולחבר הכנסת אורי מקלב, השותפים ליום, לשדולה. אני חושב שזה היה יום משמעותי, גם בוועדות, גם בדיונים. אכן שמענו סיפורים מאוד מרגשים בדיון של השדולה היום, ואני מניח שגם כל מי שעוסק בנושא מקבל – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני חייב להגיד שיושבת-ראש המחנה הציוני, הסיעה, עושה הרבה דברים טובים בכנסת.
<רועי פולקמן (כולנו):>
על כך אין עוררין.
<היו"ר יצחק וקנין:>
ובאמת, אני אומר את זה פה מעל לדוכן, אני חושב שמגיעה לך הרבה תודה על היום הזה שהיה בכנסת.
<רועי פולקמן (כולנו):>
אין ספק. ואכן, לא רק בשדולה שמענו סיפורים מרגשים. אני מקבל כל העת פניות אלי עם סיפורים. והמדהים הוא לא רק הסיפורים הרבים שזורמים אלינו, כל מי שמתעסק בנושא הזה; יש גם סיפורים מחברים שאני מכיר משנים רבות ופתאום הם מספרים לך על העובדה שהורה שלהם איבד את כל רכושו, במקרה הזה ההורים גרושים, אבל דברים שאתה לא יודע ואתה לא מאמין.
אני רוצה להגיד שאחד הדברים שאתה מגלה – לא רק שאנחנו פגשנו היום מכורים להימורים אלא פתאום נפל לי האסימון, אם אפשר להגיד, שמי שהתמכר במיוחד להימורים זה מדינת ישראל, שכמו נרקומן הפכה להיות מכורה לכסף הזה. ואני רוצה לומר שחשבתי קצת לאורך היום הזה, כי שוחחתי קצת עם אנשי מפעל הפיס שהיו פה – שהיו נראים לי פחות מדי מודאגים. תשמעו, זה כמו סוחר הסמים שבעצם יודע שבסוף, אפשר לדבר אבל בסוף באיזשהו שלב המדינה זקוקה לכסף הזה. הם בעצם גרמו לזה, ותכף נדבר על זה, שהמדינה תהיה מכורה בצורה לא פרופורציונלית לחלוטין לכספים האלה. הם אומרים: אוקיי, אז נראה אתכם מסתדרים בלי המוצר שלנו.
אז דבר אחד השתנה, משמעותי. באמת יש כאן עבודה שנעשית לא מעט שנים, ואני חושב שגם עכשיו בכנסת הגיעה שעת רצון בעניין הזה, אבל דבר מאוד מהותי הגיע וזה שר האוצר משה כחלון, שאמר: תראו, אני שר האוצר, אני יודע איזה כספים ומה הכספים, אבל בשורה התחתונה: לא יקום ולא יהיה; אני לא יודע מי נתן את ההיתר הזה, וכאשר הוא ניתן, הוא ניתן. אני אומר לכם, באמת צריך לבדוק איך ומתי ניתן ההיתר הזה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני אומר לך, אני חבר כנסת, לא ידעתי שיש מכונות מזל.
<רועי פולקמן (כולנו):>
אז זאת שערורייה בפני עצמה. אבל תכף נדבר שזה גם לא מצדיק את הפעולות שעשה מפעל הפיס.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
זה קיבל אישור הכנסת.
<רועי פולקמן (כולנו):>
בוודאי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא יודע אם הוא קיבל אישור, בדרך כלל יש אישורים שמקבלים בוועדת כספים לכל מיני דברים.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
אבל זה לא – – – ועדת כספים.
<רועי פולקמן (כולנו):>
ולכן, אדוני היושב-ראש, בא שר האוצר ואמר: חברים, אנחנו הולכים לחשב מסלול מחדש, והקים צוות, בחודשים ספורים, בראשות מנכ"ל משרדו. הוא אמר: את ההיתר השערורייתי הזה אנחנו הולכים לתקן. אז קודם כול, כאן רגע המהפכה, ואנחנו נוביל את המהלך הזה, שיושלם בחודשים הקרובים. קודם כול, במכונות המזל בוודאי צריך לטפל. אני אגיד יותר מזה: מעבר להיתר ולססמה האין-סופית שאתה שומע ממפעל הפיס: אבל אנחנו קיבלנו היתר, אתה מתחיל לשמוע – ואני אומר לכם, גם שוחחתי עם יושב-ראש מפעל הפיס, שאמר לי: אנחנו רוצים לעודד הימורים באחריות.
<היו"ר יצחק וקנין:>
באחריות מלאה.
<רועי פולקמן (כולנו):>
ואני אומר לו: איך באחריות כשאנחנו יודעים, ואתם הסתרתם את הנתונים, שמי שהולך למכונות המזל זה השכבות החלשות? איך באחריות כשאתה אומר לי, מסתכל לי בעיניים ואומר לי: אנחנו רוצים שהרבה אנשים יהמרו קצת. זה המשפט שהוא אומר הרבה.
היום הציגו לנו נתונים ממחקר שנעשה, שרוב המהמרים במכונות האלה הם קבועים. אלה לא אנשים מזדמנים שמסתובבים; אנשים קבועים, שבאים יום אחרי יום ומהמרים שם ומאבדים שם את כספם. אתה לא יודע את זה? נתנו לך היתר, אז היה מחדל; אתה לא יודע מי מהמר במקומות האלה, שאלה אנשים קבועים, ואתה מעלים את זה מהציבור ואתה לא מפסיק את זה?
נעזוב את עניין ההיתר, אנחנו נטפל בזה, כי על מפעל הפיס אי-אפשר לסמוך – לא על הפרסומות להמר באחריות ולא על זה שהם פועלים במסגרת ההיתר, כי בסוף הם עסוקים בהגדלת ההכנסות שלהם ומפחידים את המדינה בזה שההכנסות ייפגעו ב-600 מיליון שקלים; בארבע השנים האחרונות ההכנסות גדלו כמעט במיליארד, או 800 מיליון שקלים, כלומר גם אם נמתן קצת את הגידול המטורף הזה – מי לחץ עליהם לגדול ככה? מאיזה כסף הגידול העצום הזה בהכנסות? ועל זה מגיע צל"ש למפעל הפיס, על הגידול בהכנסות? נגיד שאנחנו אומרים: חלק מזה, בסדר, יש מרכיב של פנאי; אני לא מאלה שקוראים לבטל לחלוטין כל סוג – אם זה נמצא בעולם הפנאי. אבל מכונות מזל – זאת שערורייה.
דבר נוסף שאני רוצה לומר לקראת סיום דברי: אחד הדברים שעלו היום זה שמעבר למכונות המזל, אנחנו הולכים גם לאמץ, במסגרת ההיתר, ואני מקווה שגם באמצעות החקיקה שאני מקדם, את ההגבלות על הפרסום, כיוון שהפרסום הזה הוא שער הכניסה. הזמינות האין-סופית הזאת של פרסומות היא שער הכניסה של המהמרים. כל הדיבור הזה שאם לא יהיו הימורים חוקיים יהיו הימורים לא חוקיים – זה לא נכון, כיוון שזה זמין. מפעל הפיס הוא אחד המפרסמים הגדולים ביותר במשק – 80 מיליון שקלים ב-2015. והפרסומות האלה הן לא סתם. גם על זה תגידו: זה בהיתר, הפרסומות שגורמות לך לחשוב שאם תהמר תלך להציל לווייתנים וכל חייך ישתנו. זה לא לגיטימי לפרסם ככה. אפשר להתווכח על יצירתיות, אבל לבוא ולמכור אשליות – אתה יכול להגיד: אני רוצה במשחק כדורגל – זה חלק מבילוי פנאי. יש הבדל מהותי. ההיקף העצום של הפרסומות הוא לא לגיטימי; השעות; העובדה שמוכרים לך אשליות ולא מזהירים את בני-הנוער ואת הצעירים, שראו את זה בבית-הספר שלהם בחסות הפיס. אז אנחנו הולכים לעשות גם הגבלות על הפרסומות. אנחנו נשלים את זה.
גם שקיפות הנתונים תקבל מענה. חלק מזה יקרה בחידוש של ההיתר, ומשרד האוצר ושר האוצר ישלימו את הטיפול בזה בחודשים הקרובים; חלק אנחנו נשלים פה בחקיקה. צריך גם להגיע לטיפול גם בהימורי הסוסים, שזה באחריות הטוטו.
אז, 1. הגיעה העת והגיעה שעת רצון לטפל בעניין הזה; ו-2. גם אחריות נדרשת מהגורמים האלה, ומכיוון שאין להם אחריות, אנחנו נעשה את זה מהכנסת ומהממשלה. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת רועי פולקמן. חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה – חבר הכנסת אורי מקלב. כמה דקות את רוצה, מיכל – חמש?
<מיכל רוזין (מרצ):>
זה פיצוי על מה שעשו לי בשבוע שעבר בהצעה לסדר-היום.
כבוד סגן היושב-ראש, מזכירת הכנסת, חברי וחברות כנסת נכבדים, אני רוצה קודם כול באמת לפתוח ולהגיד – כבוד גדול לשלושת חברי הכנסת שיזמו את היום המיוחד הזה, והיו דיונים בוועדה ודיונים בשדולה, וכל הכבוד, חברת הכנסת מרב מיכאלי, חבר הכנסת רועי פולקמן וחבר הכנסת אורי מקלב. כל הכבוד שאתם מלווים את הנושא הזה ומקדמים אותו. אין ספק שהנושא חשוב ביותר.
אני חושבת שלשם שינוי גם הימים פחות או יותר התחברו; נושא העישון ונושא ההתמכרויות להימורים, יש ביניהם חיבור. לפעמים החיבור פה הוא מאולץ בגלל הצפיפות בזמנים, אבל היום בהחלט הנושא של התמכרויות הוא אכן נושא שחוצה הרבה מאוד נושאים, בין אם זה עישון, בין אם זה הימורים, בין אם זה סמים, אלכוהול, ויש בוודאי גם התמכרויות אחרות.
אני מצטרפת קודם כול לדברים שנאמרו פה ותומכת בהם. מכורים לשעבר להימורים שעברו סוג של גמילה מספרים שוב ושוב שבעיית ההימורים שלהם התחילה, כמו שאומרים לפעמים, בקטנה – מלהמר במוסדות החוקיים והממוסדים פה במדינה, שזה הלוטו והטוטו, ולהתחיל ב"חיש-גד" ולהתחיל, באמת, למלא ולהמר, ולאחר מכן כמובן לעבור למכונות ולעבור לקזינואים הלא-חוקיים. וההימורים האלה, לפי טענתם ולפי העדויות שלהם, גם הובילו אותם לחיי פשע, לגנבה, לסמים, לפגיעה בקרובים, במשפחה, בקרובים להם ביותר, לאובדן משפחה, לפירוק משפחות. ולכן, אנחנו בוודאי צריכים להסתכל על המיסוד הזה של הלוטו והטוטו וכל צורות ההימורים החוקיים שקיימות במדינת ישראל.
אני חושבת שגם בהבדל ממדינות אחרות – אולי, תקני אותי אם אני טועה, מרב – במדינות אחרות יש את ה-Lottery. יש כמעט בכל מדינות המערב סוג של מנגנון של הימורים חוקיים. אני חושבת שבמדינת ישראל מפעל הפיס, כשמו כן הוא – הפך להיות סוג של איזשהו מפעל ציוני אדיר שאנחנו מאדירים ומשבחים אותו, שבזכותו יש לנו תרבות וספורט ומתנ"סים וחינוך לילדים אחר-הצהריים. ואני חושבת שפה הפער הכל-כך גדול בין איזה ארגון, נגיד, חוקי של המדינה, שעוסק בהימורים על-פי כללים ורגולציה ברורה, לבין איזושהי האדרה של מוסד, שבעצם מרימים אותו על כפיים, שגוזל, גוזל – המילה היא גזלה – כסף מהמקומות המוחלשים ביותר – ומספיק לראות את המפה במדינת ישראל – שבהם יש יותר הימורים, שבהם שמים – אין לי מילה אחרת – מקימים את אותם מקומות, שדרך אגב, לא שמים אותם בחוץ; הם מוחבאים בכל מיני מקומות עם מכונות המזל האלה, ורובנו, דרך אגב, לא שמים לב אליהם. אני באמת חושבת שרוב חברי הכנסת לא שמים לב לדברים האלה ולא רואים אותם, ולכן טוב שהציבור מביא את זה לפתחנו ומעלה את העניין.
ולכן, העובדה שבאמת הפער הזה – האדרת המפעל המדהים הזה של 600 מיליון שקלים, שמענו היום בוועדה, שבלעדיו הרשויות אינן יכולות להתקיים, לספק חינוך, תרבות, מתנ"סים לילדים, זה פשוט אבסורד נוראי, והכול על חשבונם של אזרחים ואזרחיות, ובמידה רבה אצל חלק מהם, על חשבון הסבל שלהם והאובדן שלהם.
ואני רוצה לומר עוד טענה אחרונה לגבי הקזינו. יש מין טענה שאם – קודם כול, אותה טענה שאני שומעת לגבי הזנות ועוד דברים אחרים, וכמובן היום גם שמענו אותה מנציגות מפעל הפיס, שאמרו שאם ייסגרו ההימורים החוקיים אז יהיו הימורים בלתי חוקיים וזה רק יפרח יותר. אז זה בערך כמו להגיד: בואו נמסד את הזנות ואז לא תהיה זנות לא חוקית. יש חוק, ואם עוברים על החוק המשטרה צריכה לאכוף את החוק ולסגור את אותם מקומות בלתי חוקיים. זו אינה טענה – לקיים דבר לא חוקי. אבל בוודאי אני גם חושבת שיהיה אסון למדינת ישראל ולחברה הישראלית אם נקים, לפי כוונת שר התיירות וראש הממשלה, קזינו באילת. אני חושבת – יש טיעונים רבים וכבר דיברתי עליהם פה במליאה – שזה יהיה אסון למדינה. זה יקים פה עוד ארגוני פשע שיעסקו בעניין זה, זנות, סמים; זה יהפוך את אילת עוד יותר למקום שבו אנשים אולי באים אליו לבלות, אולי קצת לעבוד, אבל שקשה מאוד לחיות בו, לצערי הרב. זה מקום שצריך לפרוח, זה מקום שצריך להיות באמת מקום מדהים, וצריך לעודד תיירות על-ידי זה שיהיה שקט, שלום, שלווה ושגשוג, ולא על-ידי זה שנביא קזינו, זנות וסמים וכל מיני תיירים שכל חפצם זה לבוא, לבלות ולברוח. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. יעלה חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין. יסכם את הדיון שר הרווחה והשירותים החברתיים, השר חיים כץ. חמש דקות לרשותך, חבר הכנסת מקלב.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אם השר נמצא – מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, חברי לשדולה, חברת הכנסת מרב מיכאלי, חבר הכנסת פולקמן, קודם כול, תודה רבה לכולם על דברי החיזוק שנאמרו היום בכנסת, בוועדות, בכינוס של השדולה כאן בכנסת לציון היום הזה, ואתה, אדוני היושב-ראש, שגם כן מחזק את הדברים, גם כאחד שחתום על חוקים ועשייה בעניין הזה.
זה נכון, אני אומר ברכה מיוחדת לחברת הכנסת מרב מיכאלי. אנחנו מחזקים את ידייך בפעילות. את הקטר שסוחב את כל הטיפול ואת כל היוזמות בעניין הזה, כולל היוזמה של – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו מוכנים להיות קשורים לקטר הזה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אנחנו בקרונות, אבל היא מכניסה אותנו אפילו לתוך הקטר, ובעיקר – כפי שציינתי בדיון השדולה, זו לא השדולה או הטיפול הכי יוקרתיים; לטפל בהיי-טק, לטפל בסטרט-אפים, לטפל באיכות הסביבה אלה דברים שאולי יותר – ככה זה באוכלוסיות הקשות ובאוכלוסיות המוחלשות יותר. צריך לטפל במשהו מרכזי, אבל אפשר להגיד שהיום הזה או בתקופה הזאת, אני חושב שיש שכר לעמלך, יש שכר לעמל, לציון הדברים האלה. יש איזה שינוי, מרגישים, באווירה, בהסתכלות ובטיפול שלנו בנושא ההימורים. ההכרזה של שר האוצר היא אחת ההכרזות המחוללות בעניין הזה, אבל היא באה על רקע של פעילות שהציפו אנשים ומי שסובל מהמשמעויות של כל ההימורים.
לא טיפלנו בזה מכמה סיבות – בקושי טיפול מקצועי, וטיפול ציבורי לא היה. מדוע לא היה טיפול ציבורי רחב בעניין הזה, כפי שהיה צריך? היה צריך בתופעה כזאת להתנהג – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
נרדמנו בשמירה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אז אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאתה צודק. למה נרדמנו? היה מי שדאג להרדים אותנו. ראשית, יש כאלה שחיים מסביב להימורים האלה, ונעשים כאן – בונים כיתות, בונים מרכזי תרבות ועוד דברים כאלה. וגם יש פרסום רב, כלי התקשורת מרוויחים, ויש להם הרבה תועלת בשכר או בהכנסות מהפיס ומכל הנושא של ההימורים, ואותו דבר גם השלטון המקומי, הרשויות המקומיות.
אבל יש עוד נתון אחד, ואני חושב שחבר הכנסת פולקמן הזכיר אותו בדיון הקודם: חוסר השקיפות. מרגע שהיה חוסר שקיפות בנתונים, גם לא ידענו מה המשמעויות. לא ידעו מה המשמעויות. אנחנו היום עם נתון, מחקר, שהתברר: מישהו שחקר היום, לנוכח הדברים האלה, אמר שיש תחנה, אדוני היושב-ראש, בירושלים, בשכונה לא יוקרתית – לא ברחביה, בשכונת קצה – שבה 40 מיליון שקל נכנסים מההימורים, 40 מיליון שקל בתחנה אחת. ואנחנו צריכים להגיד שבתחנות כאלה, מרכזים כאלה, אנחנו מתעסקים היום עם אוכל, עם שתייה, עם כל מיני פיתויים – העיקר תבוא. וזה לא המכונות, זה המחולל, ואיך נאמר היום, גם מירוצי הסוסים זה כדי שיבואו בסופו של דבר אל המכונות.
אנחנו מדברים בתופעה שהיא רחבה, עם כל השיטות הפסיכולוגיות איך לסחוף – אנשים נמצאים ואנשים נכנסים למנהרה שחורה, מנהרה שחורה ממש, ולא יכולים לצאת. קשה מאוד לצאת. זה לתפוס בשערות הראש, אז אולי אפשר, ולהוציא אותו מהמנהרה הזו בהרבה מאמצים. אני אומר: בשערות הראש – לפעמים זה מה שנשאר, ולפעמים הוא קירח מכאן ומכאן וגם לתפוס בשערות כבר אי-אפשר ואין את מי לתפוס.
אנחנו יודעים שיש שלושה מעגלים מרכזיים בעניין הזה. האדם עצמו – אנשים נורמטיביים, לא אנשים שהם בשולי החברה, מובטלים, קשי יום; הם התחילו בזה לפני, אנשים שעבדו בתפקידים מרכזיים, היה להם הכול, לא היה חסר להם שום דבר, ועם כל זה הם נמשכו לעניין הזה. והמשמעות כלפיהם היא משמעות דרמטית. אבל מעבר לזה, המשמעות היא לגבי המשפחה, אם זה הורים, אם זה הילדים, אם האישה. זה לא רק זה, זה גם הקרובים והחברים, מקום עבודה. זה מתחיל עם הלוואה, וכולם בעניין הזה, מקום העבודה, וזה גם יכול להיגמר בפלילים ודברים כאלה.
אבל עכשיו העיקר, אדוני היושב-ראש: זה גם המדינה. גם המדינה היא במקום מסוים. אף אחד לא עשה את החישוב הכולל אם מרוויחים מזה או לא מרוויחים מזה. אני בכלל לא משוכנע שמרוויחים. יש משמעויות של הרס משפחה – לרווחה: הגמילה, משמעויות סביבתיות. כמה דברים פליליים, חברי, היום בוועדה נחשפו סביב המקום הזה, כמה דברים פליליים נעשים מסביב ההימורים האלה. לכל זה יש מחיר, מחיר כבד. מישהו עשה את מערכת האיזונים?
אז מה לבוא ולהגיד? כיתות ותרבות זה מאוד חשוב, השאלה היא – לא מדובשך ולא מעוקצך, במקרה הזה. כפי שנאמר, ואתה תלמיד חכם ואתה יודע: לא מעוקצך – אנחנו יודעים. אבל למה לא מדובשך? הדבש זה טוב, למה אנחנו לא רוצים? אנחנו יודעים שמאחורי הדבש הזה יש עוקץ, וכשיש עוקץ אנחנו לא רוצים גם את הדבש. מוותרים עליו במקרה הזה.
אדוני היושב-ראש, הבעיה המרכזית שאפשר להגיד היום, ביום הזה שאנחנו רוצים לציין, היא החוקיות בעניין הזה. רבים מהאנשים אומרים, ואנחנו גם יודעים: הם לא היו נכנסים למקומות שהם לא חוקיים. הלא-חוקיים נגררו מהחוקיים, שער הכניסה. דרך המלך הזאת שאפשר, הפיתוי שיש במקום הזה, הלגיטימיות שיש בזה, היא מה שמביאה אותם. הוא לא עושה דבר אסור. אם קצין בצה"ל, לא משנה, אנשים נכנסים באופן גלוי והם נמצאים שם בלי שהם עושים משהו פלילי, זה מה שמביא אותם. זה מה שמביא גם, אחר כך, את ההידרדרות. זה לא מתחיל הפוך, זה לא שממקום לא חוקי הוא מגיע לחוקי, וזו הבעיה המרכזית. ואנחנו באיזו הצטדקות מסוימת, ואני חושב שזו צביעות לבוא ולהגיד שאנחנו עושים הימורים חוקיים; זה לא נקרא משהו שיכול להיות בהיתר. לא יעלה על הדעת, אין שום היגיון בדבר הזה, שדברים כאלה יהיו. אנחנו לא יודעים מי נתן את ההוראה, וזה לא משנה. הגיע הזמן להתעשת ולבוא ולהגיד: אנחנו נשנה את הדבר הזה. לא יכול להיות שדברים כאלה יהיו חוקיים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
זה לא קשור רק למכונה, זה קשור לכל מה שמסביב. יש עוד דברים. התברר לנו היום – אני אסיים במשהו דומה, "ווינר" אולי קוראים לזה: אדם יכול לקנות כרטיס אחד, וזה 10,000 שקל שהוא יכול להשקיע, והוא יכול לקנות עשרה כרטיסים כאלה, שזה 100,000 שקל, במקום אחד, בבת אחת. זה, מה זה נקרא? זה יכול להיות דבר חוקי לאנשים מהשורה? תודה רבה, אדוני.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. אני מתכבד להזמין את אחרון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין. אפילו את הז'קט הוא הוריד כדי לעלות לדוכן, להיות משוחרר לגמרי. חמש דקות לרשותך, חבר הכנסת דב חנין.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני מצטרף לברכות ליוזמי ויוזמות – או יוזמת ויוזמי – היום החשוב הזה, חברת הכנסת מרב מיכאלי, חבר הכנסת רועי פולקמן וחבר הכנסת אורי מקלב.
עמיתי חברי הכנסת, אני חייב לומר לכם שאני עולה על הדוכן הזה בתחושה מעורבת. יש לי שוב תחושה שיש פער גדול בין הדיון שלנו בכנסת, העמדות שמובעות כאן על הדוכן הזה, באמת מכל צדדיו של הבית הזה, בסוגיית ההימורים, לבין המעשים, הפרקטיקות וההחלטות שבמקביל הממשלה מקדמת. ואני רוצה להקדיש כמה מילים לסוגיית הקזינו, מהלך גדול והרסני שמי שעומד מאחוריו איננו שר התיירות; מי שעומד מאחוריו הוא ראש הממשלה. המהלך הזה הוא מהלך מסוכן, הוא מהלך שבא כאילו לסייע לעיר אילת, אבל ימיט עליה חורבן חברתי. ובימים האלה שאנחנו מדברים כאן ומסבירים כמה ההימורים מסוכנים, כמה ההימורים מזיקים, כמה ההימורים בעייתיים, הממשלה מקדמת, וראש הממשלה מקדם, מהלך מסוכן שיכניס לכאן הימורים בקנה מידה הרבה יותר משמעותי ממה שהיה לנו עד היום.
עמיתי חברי הכנסת, אני השתתפתי בדיונים שהיו היום, ושמעתי גם במהלך הדיונים האלה את העמדות של נציגי המועצה להסדר ההימורים בספורט ונציגי מפעל הפיס, שמסבירים לנו כמה הם משקיעים בדברים ראויים, במגרשי כדורגל, במתקני ספורט, באולמות תרבות, במתנ"סים. ועמיתי חברי הכנסת, אני בעד ההשקעה בכל הדברים האלה. אני בעד השקעה במגרשים, אני בעד השקעה במתקני ספורט, אני בעד השקעה באולמות תרבות ובמתנ"סים. השאלה היא, למה הכספים למטרות החשובות והראויות האלה צריכים להגיע מהימורים? למה הכספים האלה לא צריכים להגיע באופן מסודר מקופה ציבורית, מהקצאה ציבורית וממיסוי נכון ומוצדק? כי, עמיתי חברי הכנסת, מה שצריך להבין: הימורים זו צורה של מיסוי רגרסיבי, מאוד מאוד אגרסיבי.
אני רוצה לצטט כתבה של שוקי שדה ב"דה-מרקר", כתבה שנכתבה לפני שנתיים. הוא מתאר שם עדות של זכיין מפעל הפיס, שאומר שאפשר לראות עלייה במכירות הפיס בימים שבהם מקבלים את קצבת הביטוח הלאומי. יש כאן מס סמוי על עניים כדי שאפשר יהיה לבנות בתי-ספר לכולם. ולכן, אומר אותו זכיין: יש לי בעיה מצפונית גדולה עם מה שאני עושה. הוא צודק. מפעל הפיס זה מס מאוד מאוד רגרסיבי. זה מנגנון שמנצל חולשה אנושית ופונה לאנשים מוחלשים בכל מיני היבטים, בכל מיני מישורים, כדי לנצל את החולשה שלהם וכדי להפיק מהם, לשאוב מהם, למצוץ מהם, כסף שלפעמים אפילו, עמיתי חברי הכנסת, אין להם.
וצדקתם, עמיתי חברי הכנסת שדיברתם לפני. מפעל הפיס הוא מערכת שהולכת וצומחת וגדלה. ההימורים בישראל הולכים ומתרחבים, ואתם – שאיבת הכסף מאנשים שהם אנשים עניים ומאנשים שנמצאים בשכבות הביניים. לכל אלה מוכרים חלומות, מוכרים את התקווה להתעשר, מוכרים את החיים הטובים שכביכול יגיעו אם רק נהמר, אם רק נשקיע כסף במפעל הפיס או בהימורים אחרים. עמיתי, מפעל הפיס הוא אחד מהמפרסמים הגדולים בישראל. נתוני הפרסום שלו: ב-2013 הוא היה במקום ה-11, ב-2014 הוא עלה כבר למקום השישי. מפרסם המון.
אני מצטרף לתמיכה בהצעת החוק שלכם, עמיתי חברי הכנסת פולקמן ומיכאלי. אני מאוד מאוד מקווה שהחוק הזה יקודם, גם אם במהלך הדברים נצטרך לתקן בו דברים כאלה או אחרים. אבל חשוב שהחוק עם האמירה הערכית שבו, שאומרת שצריך להגביל ולרסן את הפרסומות למפעלי הימורים, שהדבר הזה יעבור כאמירה ערכית, עקרונית, של הכנסת.
ואני רוצה לומר, עמיתי חברי הכנסת, מילה על מכונות המזל. גם כאן הבדיקה שנעשתה מלמדת שמרבית התחנות האלה עם מכונות המזל ממוקמות דווקא בשכונות מוחלשות. בתל-אביב, למשל, עשר מתוך 16 תחנות מוקמו בדרום; בבית-שמש יש פי-שלושה תחנות מאשר בחיפה; בערים עפולה ונצרת-עילית, שתי ערי פריפריה שהדירוג החברתי-כלכלי שלהן הוא 5 ובכל אחת מהן מתגוררים כ-40,000 תושבים, יש בכל אחת מהן חמש או שש תחנות מזל, בהתאמה. לעומת זאת, בהרצליה, שמספר תושביה יותר מפי-שניים, 90,000, ודירוגה החברתי-כלכלי הוא 8, הוקמו שתי תחנות בלבד.
אדוני היושב-ראש, שוב, גם כאן אנחנו רואים: המערכת הזאת פונה למוחלשים, המערכת הזאת פונה לעניים, המערכת הזאת מנצלת חולשות, גם חולשות כלכליות. לכן צריך להגביל אותה, צריך לעצור אותה וצריך להסיג אותה לאחור. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. יסכם את הדיון בהצעות לסדר-היום שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ.
אתה מכיר, חבר הכנסת חיים כץ: מכלום עשינו תה ב-1948 – אתה מכיר את זה, לא?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תופעת ההימורים היא בעיה שפוגעת בכל שכבות האוכלוסייה, בכל הגילאים. בעידן של היום החברה חשופה לנושא ההימורים, שהפכו נגישים וזמינים – דבר שמסוכן לנו כחברה.
משרד הרווחה אמון על רווחתן הפיזית והנפשית של האוכלוסיות המוחלשות שבתחום טיפולו, וביניהן אוכלוסיית המתמכרים לסמים, לאלכוהול ולהימורים. השירות לטיפול בהתמכרויות באגף לשירותי תקון ונוער מנותק במשרד הרווחה הוקם תחילה בתור יחידה לטיפול בנפגעי סמים. בהמשך, הרחיב השירות את פעילותו גם לאוכלוסיות נפגעי אלכוהול והימורים, מתוך הבנה שיש לתת מענה הוליסטי ונגיש לכל אחת מההתמכרויות תחת קורת גג אחת.
אוכלוסיית המתמכרים מתחלקת לשלוש קטגוריות: נפגעי סמים, נפגעי אלכוהול ונפגעי קלפים והימורים. כל קטגוריה מחייבת התמחות וטיפולים ייחודיים. הימורים פתולוגיים מוגדרים כהפרעת דחף, שהיא עיסוק מתמשך וחוזר של הנפגע בהימורים. המהמר חוזר להמר כדי להחזיר את הפסדיו הכספיים וכדי לברוח מקשיים או ממצב רוח שלילי. בדומה להתמכרויות אחרות, המהמר עושה כל דבר, חוקי או לא חוקי, למימון הימוריו. הוא משקר לקרוביו כדי להסתיר את התנהגותו, מסכן מערכות יחסים, עבודה וקריירה, ונסמך על אחרים כדי להשיג כסף להימורים. כאשר מהמר פתולוגי נאלץ להפסיק להמר בשל מחסור בכסף, יכולים להיווצר אצלו תסמיני גמילה נפשיים, כמו תחושת חוסר מנוחה או עצבנות.
להימורים חוקיים ולא חוקיים – מכונות פיס, קזינו ועוד – נלוות סכנות להתמכרות של מהמרים שהם בחלקם מהמרים באופן קבוע ובחלקם מהמרים באופן מזדמן. ההימורים ככלל עשויים להגדיל את מספר המכורים להימורים בישראל, להרחיב את מצוקתם ולהשפיע באופן שלילי על תפקודם היומיומי ועל תפקוד בני משפחתם. משרד הרווחה והשירותים החברתיים, באמצעות השירות לטיפול בהתמכרויות, מתנגד להפעלה של התוכניות השונות לסוגיהן הכוללות הימורים. התמכרות להימורים הנה התמכרות קשה מבחינת חומרת הנזקים שהיא מחוללת למהמר ולמעגל הקרוב לו ומבחינת הקושי בטיפול בתופעה זו ובאיתורה. השלכות ההימורים כאמור מביאות לליקוי תפקודי ברמה אישית, החברתית, הכלכלית והתעסוקתית.
להתמכרות להימורים נלוות תופעות כגון התנהגות אלימה ואלימות במשפחה, והתהליך כולל פעולה בלתי נשלטת, ובהמשך – התמכרות. ניתן להתייחס להתמכרויות להימורים כאל דחף בלתי נשלט, ולעתים ההתמכרות הנה בעלת אופי כפייתי, כשחיי המכור מתנהלים סביב ההימורים על חשבון תחומים אחרים. ההתמכרות להימורים עשויה להיות עדות לקשיים רגשיים עמוקים יותר, ריקנות ודימוי עצמי נמוך.
האוכלוסייה המצויה על רצף ההתמכרות להימורים מגוונת. בקרב המתמכרים להימורים הרוב המכריע הנו גברים. יש לציין כי לא נערך מיפוי של מספר המהמרים בישראל, ולכן לא ניתן לתת הערכה מדויקת.
הטיפול של משרד הרווחה, השירות לטיפול בהתמכרויות, במכורים להימורים: נכון לתחילת שנת 2016 טופלו על-ידי השירות 967 מכורים: 120 נשים, 87 בני-נוער וצעירים ו-760 גברים; 300 הם פונים או מאותרים נוספים הנמצאים בתהליכי קליטה לטיפול. כ-30% מהמטופלים לא עבדו מעולם. כ-30% נוספים היו ללא עבודה יציבה. 345 מהמטופלים פנו באופן חד-פעמי, ועוד 350 פנו אל קו חם טלפוני לייעוץ למהמרים המופעל על-ידי המשרד. באיזה מקום אנחנו רואים שגם המהמרים מבינים את המצוקה שלהם והם רוצים להיחלץ. יש רגעים שהם אומרים: אני רוצה להיחלץ, ואנחנו צריכים להיות שם באותו רגע נתון בשביל לנסות לחלץ אותם.
משרד הרווחה, באמצעות השירות לטיפול בהתמכרויות, מפעיל 51 יחידות טיפוליות בתחום הימורים ואלכוהול הנותנות מענה לאוכלוסיות אלו, ובנוסף, כאמור, הוא מפעיל קו חם טלפוני בשיתוף הפיס ועמותת "אפשר". מענים נוספים ניתנים במסגרת 20 מרכזי יום וערב, הנותנים מענים גם לאוכלוסיית המכורים לסמים ולאלכוהול, ובתשע מסגרות חוץ-ביתיות שבהן ניתנים מענים גם למהמרים.
יחד עם זאת, אנו שוקדים כל העת על פיתוח מענים נוספים ועל פיתוח מערכת ייעודית של מרכזים לאיתור מכורים להימורים וטיפול בהם כדי לאפשר מענה יעיל, אפקטיבי ורחב עוד יותר וכדי שנוכל להתמודד עם התופעה הקשה וההרסנית הזאת. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אדוני השר – מה אדוני מציע?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
מה מבקשים החברים, דיון בוועדה?
<היו"ר יצחק וקנין:>
גברתי יושבת-ראש – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
איזו ועדה?
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
האמת שצריך בכספים.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
מסכים לוועדת כספים.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
ועדת חינוך, נראה לי יותר יעיל.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
כספים, כספים. זה האוצר נותן את הרשימות.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם כן, אנחנו נעבור להצבעה, חברים. ההצעה היא ועדת כספים, אני מבין. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעה לסדר-היום בנושא המאבק בהתמכרויות להימורים תעבור לוועדת הכספים להמשך דיון. אני מודה שוב לכל המציעים שהובילו.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
ההצבעה שלי לא נקלטה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מוסיף את הצבעתו של חבר הכנסת באסל גטאס, שגם הוא מצטרף. אם כך, היו 16. אני שוב מודה לכם לכל המציעים. אני חושב שהנושא שהעליתם חשוב מאוד.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יצחק וקנין:>
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 226), התשע"ו–2016; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 87), התשע"ו–2016 – שהחזירה ועדת הכספים.
מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעה של חברי הכנסת יגאל גואטה ואיילת נחמיאס ורבין בנושא: חדלות המדינה בטיפול בצמצום ומניעת תאונות בקרב ילדים.
החלטה של ועדת האתיקה בעניין עליית חברי הכנסת להר-הבית, החלטה מס' 2.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לסגן מזכירת הכנסת.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון היום הבין-לאומי ללא עישון>
<היו"ר יצחק וקנין:>
חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. נעבור להצעות לסדר-היום בנושא ציון היום הבין-לאומי ללא עישון, מס' 3793, 3703, 3902, 3905 ו-3906. היום צוין היום הבין-לאומי ללא עישון. כמה חברי כנסת הגישו הצעות לסדר-היום בנושא – חברי הכנסת יואל רזבוזוב, אחמד טיבי, איתן כבל, תמר זנדברג ומירב בן ארי. אני לפני כן אומר כמה דברים לגבי היום הבין-לאומי ללא עישון.
חברי הכנסת, אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד בנושא היום הבין-לאומי ללא עישון. בעידן שבו "עישון" הוא שם כולל לסוגי עישון שונים ומשונים, לגליים ושאינם לגליים, אנחנו מתמקדים ביום הזה בראש ובראשונה בעישון הנפוץ, הקלאסי – עישון הסיגריות.
משלל סיבות, ובהן הסברה בציבור ושינוי הרגלים מדורג, וגם הודות לחקיקה האוסרת עישון במקומות ציבוריים, נדמה אולי שהיקף עישון הסיגריות במקומותינו הולך ומצטמצם. אבל למרבה הצער, ההרגל והתופעה רחוקים מלהיעלם והנזק עודנו אדיר. לכן, למי מאתנו שכבר חשב כי עישון הסיגריות הוא אופנה מעט חולפת או לפחות מצומצמת, צפויה אכזבה: נתוני משרד הבריאות בנושא זה הם מדאיגים וחמורים, ואולי מעט מפתיעים.
למרות מגמת הירידה – כך מלמד דוח שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות – עדיין שיעור המעשנים בקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל עומד על 19.7%. לא פחות מ-26% מהגברים בישראל מעשנים, ובקרב הנשים – כמחצית מזה. העישון הוא הגורם לאחד מכל עשרה מקרי מוות בעולם. במצטבר, מדובר על כ-100 מיליון בני-אדם שנפטרו מעישון במהלך המאה ה-20, ומספר הנפטרים מעישון עשוי להגיע למיליארד עד סוף המאה ה-21, רובם מהמדינות המתפתחות.
גם אצלנו אין בשורות טובות: ההערכות הן כי העישון אחראי לכ-8,000 מקרי מוות בשנה בישראל. מתוכם, וכדאי לשים לב גם לכך, כ-700 שלא עישנו בעצמם אלא נחשפו לעישון כפוי. הנזק שגורמת שאיפת עשן הסיגריות לגוף, הוא אדיר: עשן זה מכיל לא פחות מ-7,000 חומרים שונים, ובהם כ-350 חומרים מסוכנים וכ-70 חומרים המוגדרים כמסרטנים בבני-אדם. עשן הסיגריות פוגע בכל מערכות הגוף. מדי שנה מתפרסמים מחקרים ארוכי טווח המוכיחים שהעישון גורם למגוון הולך וגדל של מחלות, כגון מחלות סרטן, לב, מחלות כלי דם ומחלות נשימה.
חשוב להזכיר שגם עישון הנרגילות, הנפוץ בקרב צעירים ובני-נוער, איננו מזיק פחות, למרות שהטבק נשאף דרך מים. טבק הנרגילות מכיל ניקוטין דומה לזה שבסיגריות ממוצעות. מחקרים לימדו על ההשפעה ההרסנית של עישון נרגילות על תאי הגוף. עישון נרגילות בהיריון עלול להזיק לאם ולעובר, עלול לגרום למשקל לידה נמוך ולביטויי מצוקה שונים.
כל אלו הם סיבה טובה להפסיק את העישון ולעשות כל מאמץ להיגמל ממנו. זו איננה משימת פשוטה, בוודאי למי שכבר נמצא עמוק בתוך העישון, אבל היא משתלמת. והלוואי שיום זה, יום ללא עישון, יהיה נקודת מפנה בתחום זה. תודה. תודה לכל המציעים גם.
חבר הכנסת איתן כבל יעלה ראשון לדוכן הנואמים, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי, אם יהיה. אם לא יהיה – חבר הכנסת יואל רזבוזוב. אם הוא לא יהיה, אני אאפשר לך בשמחה, בשמחה אני אאפשר לך, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אם כן, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, חמש דקות לרשותך.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית – שלומך בטוב? יופי.
אני באמת שמח שיש יום כזה היום, יום ללא עישון, שבעצם מעלה ושם את כל הנושא של הסכנה בעישון על סדר-יומנו בכלל. אני יכול לומר לכם את זה כך – לא היה מישהו ממכרי שהאמין שאני אפסיק לעשן. אני בטוח שיש כאן אנשים שצופים בנו, ואומרים: וואו, נכון. אני הגעתי, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, לשלוש קופסאות "מרלבורו" אדום ביום.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אדוני, לא שמעתי.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
עישנתי שלוש קופסאות "מרלבורו" אדום ביום.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
כמה עולה קופסה?
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
אני לא זוכר. 20 שקל? אני עשיתי חשבון – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אולי כשאתה עישנת. היום, 33 שקלים.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
נכון, אני עישנתי – חיליק, אתה זוכר – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
3,000 שקלים לחודש של היום.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
נכון. אז זה עלה לי 1,600 שקל, עשיתי את החשבון.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
היית חבר כנסת או לא?
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
כן, כן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
אני זה לא אתה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני לא מעשן בכלל.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
לא, מה זה משנה – משהו אחר.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
אבל אני אומר, אורן אסף חזן, אני מדבר ברצינות. אני זוכר שהמחשבה להפסיק לעשן – זו התמכרות לכל דבר ועניין. הייתי קם בבוקר, יוצא החוצה, כי לא עישנתי בתוך הבית, בוודאי המשפחה לא אפשרה, ומהקפה של הבוקר ובחזרה – כבר ארבע-חמש סיגריות. זה מטורף לגמרי, זה פשוט חסר היגיון. אני מנסה להיזכר בימים האלה שעישנו באוטובוס, שעישנו במטוס.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – – עם הילדים.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
כן. ברוך השם, חברת הכנסת מיכל רוזין, זה, דרך אגב, מתקשר לגמרי עם הסיפור הזה של "אי-אפשר" ו"מה פתאום" ו"איך נסתדר". אני זוכר, כשהייתי בהתמכרות, הייתי אומר לעצמי: איך אני אשתה את הקפה בלי סיגריה? איך אני אשתה משקה חריף? תמיד יש את התירוצים האלה. איך אני איהנה מארוחה אם אני – אני אומר לכם, אני נהנה היום הרבה יותר.
<מיכל רוזין (מרצ):>
החרדים, למשל, שמעשנים שתיים-שלוש קופסאות ביום, הם מסוגלים בשישי-שבת לא לעשן – זה מראה שיש כוח רצון.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
זה בין היתר. גם אני, אני אומר את זה כך: תשמעי, גם אני הייתי אדם דתי תקופה, חלק ניכר משנות חיי, וודאי שלא עישנתי, זו לא שאלה. לא עישנתי בשבת, זה בכלל לא היה עניין שנתון לוויכוח, לא חשבתי על זה אפילו.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – – התמכרות.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
נכון, זה כמו כפתור שיורד, ואתה יודע: יש ימים שאתה לא מעשן, נקודה. אבל מה בעצם אני רוצה לומר – אחד הדברים שבאמת חל בהם מהפך מאוד גדול, לשמחתי, אדוני היושב-ראש – אני מרגיש הרבה יותר טוב. אני מרגיש אדם בריא, ואני אומר את זה, ואני אומר את זה בצורה הכי ברורה. כל נער או נערה שאני פוגש ואני רואה שהם מתחילים לעשן, אני אומר לעצמי: אלוהים, איך אפשר לנסות להסביר להם? אני תמיד אומר על עצמי: אם הייתי צריך לחיות את חיי מחדש, חבר הכנסת חיליק בר, לא הרבה דברים הייתי משנה; אחד הדברים שבטוח לא הייתי מתחיל בו, זה לעשן. בעניין הזה אני אדם הרבה יותר שלם.
קודם כול, הטעמים חזרו. אדוני היושב-ראש, פתאום טעמים שאבדו, טעמים של אוכל, ריח, בוודאי לאיסטניס כמוני, שהעניין של הניקיון – אינני מבין בכלל, איך אפשר? אני מנסה לפעמים להיכנס פה לפינת עישון, אני כבר לא מסוגל, באמת אני אומר את זה.
תראו, אני, למשל, לא הצלחתי להפסיק לבד. אני הלכתי לאחד המכונים. אבל רציתי. אני רציתי מאוד, וברוך השם, זה הצליח בטיפול אחד. מה זה משנה אם זה שטויות או לא שטויות. אדוני השר, נכנסתי, שמתי את הידיים על הברכיים עשר דקות, עצמתי, חשבתי, התרכזתי, יצאתי משם, ועוד מעט עשר שנים, חבר הכנסת אורן חזן, אני לא מעשן. ואין בי, לא רק שאין בי געגוע – יש כאלה עוד, לצערם, שיש להם, בלשון העם, את אותה "דודא", תחושה שמנקרת בהם כל הזמן. לי אין, ממש לא, אין בי געגוע ואין בי כלום. באמת, נכון, יש דבר אחד שצריך להתמודד אתו, כי בוודאי כשאתה מעשן חילוף החומרים הוא הרבה יותר חזק, וכשאתה מפסיק אז אתה מתחיל לאכול.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אף פעם לא עישנתי, ואני לא מפסיק לאכול.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
באמת אני אומר את זה. ויש אנשים שהפסיקו לעשן, והם שמנו בצורה מאוד רצינית. לשמחתי, לי זה פחות – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתה קומפקטי.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
לא, אצלי הבעיה היא שאני קטן, אז הכול יוצא למרפסת.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
הכול טעים לך – – –
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
ולכן, חברות וחברים, אני מנצל את ההזדמנות הזו לקרוא לכל המעשנים – באמת אני אומר להם: זה לא רק שיש חיים אחרי הפסקת העישון, אלא החיים יותר טעימים, מריחים הרבה יותר טוב ויותר נעימים; ובריאים, כמובן. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת איתן כבל. יעלה חבר הכנסת יואל רזבוזוב, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חמש דקות, ידידי, לרשותך.
<יואל רזבוזוב (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אחרי הנאום של חבר הכנסת כבל, הוא באמת צריך להשתתף בפרסומות למניעת העישון.
כמו שראיתם היום בדיוני הוועדות, בסדנאות שפעלו פה בכנסת במהלך היום, בכל מה שקרה כאן, אנחנו רואים שהעישון ממשיך להיות גורם מוות משמעותי בישראל. למרות זאת, נזקי העישון ידועים למעשנים, אך הם פשוט בוחרים להתעלם מכך. זו זכותם, אנחנו לא מתערבים, אבל הבעיה היא שגם המדינה לא עושה מספיק למנוע זאת.
על-פי דוח של שר הבריאות על העישון בישראל משנת 2015, 74% מהמעשנים מעוניינים להפסיק לעשן אבל לא מצליחים. הנתונים מראים שיש ירידה בקרב הפונים לגמילה מעישון. בשנת 2015 חלה ירידה של 4% במספר המשתתפים בסדנאות הגמילה – רק 25,721 מעשנים מתוך כמיליון מעשנים, שזה 2.5%, פנו לגמילה מעישון.
חברים, אל תתבלבלו, יש למדינה כסף להשקיע במניעת העישון. עלויות נזקי העישון למדינה הן 1.7 מיליארד שקל בשנה, 370,000 ימי אשפוז בבתי-חולים – תחשבו על המספר. הוצאות המעשנים על הסיגריות עומדות על 8.1 מיליארד שקלים בשנה. לצורך ההשוואה, על מוצרי החלב מוציאים בישראל רק 7.6 מיליארד שקלים בשנה. מתוך הכסף הזה שהציבור מוציא על רכישת הסיגריות, המדינה גובה כ-6 מיליארד שקלים במסים, אך הנתונים מראים שההשקעה במעשנים היא רק 6 מיליון שקלים. רק 6 מיליון שקלים ממסי המעשנים חוזרים אליהם כטיפול או שירות שנועד להם.
חברים, כשראיתי את המספרים האלה נדהמתי. זו הקונספירציה האישית שלי: לממשלה לא נוח להשקיע בזה כי היא גובה 6 מיליארד שקלים בשנה. אם היא תתחיל להשקיע במניעת עישון היא תגבה פחות – יהיה לה פחות כסף בתקציב. אין לי תשובה אחרת על כל החוקים שאנחנו מנסים להעביר ומפילים לנו, גם בוועדת שרים לחקיקה, גם במליאה. אנחנו פשוט באים להגן על האנשים מפני נזקי עישון פסיבי, ובאמת לעשות תוכניות למניעת העישון. לאף אחד זה לא מזיז. פשוט באים ופוסלים לנו חוק אחרי חוק, והיום, אחרי שלמדתי את המספרים, אני מבין מאיפה זה בא: המדינה עושה על זה כסף.
איך מדינה שמכניסה כל כך הרבה כסף מסיגריות, פשוט – אין, לא רוצה להשקיע בזה. אם נקצר את העניין לדבר אחד, הפתרון הוא בתקצוב תוכניות על בסיס התקציב, ולא על בסיס סל הבריאות, אבל זה פשוט לא קורה. אני גם רואה שזה פשוט לא חשוב לממשלה. המדינה לא עוזרת למעשנים, ומנגד – חברות הסיגריות, אשר משקיעות כסף רב בפרסומות שפונות לקהל הצעיר לבוא ולעשן. ההערכות מדברות על השקעה של למעלה מ-35 מיליון שקלים שהושקעו השנה בעידוד ובקידום של המכירות. אז בטוח יגידו לי אנשי שר הבריאות: מה אתה רוצה? שיעור המעשנים נשאר כבר כמה שנים על קצת פחות מ-20% – 19.7%. אבל 37% מהציבור שאינו מעשן דיווחו כי הם חשופים לעישון פסיבי.
לי כמחוקק וכיושב-ראש שדולת הספורט ואורח החיים הבריא אין כוונה להיכנס להחלטות האישיות של כל אחד ואחת. זה מרחב אישי של כל אחד, ובאמת אני מנסה שלא להיכנס, אבל המטרה שלי היא לעצור את התופעה המכוערת של התעלמות מילדים בכל הנוגע לעישון פסיבי. הרי מה יקר לנו יותר, כהורים וכנבחרי הציבור במדינת ישראל, מעתידה של המדינה? זה הבריאות של הדור הצעיר. הם לא יכולים, או אפילו מתביישים, לבקש מהמבוגר: אל תעשן לידי, בטח כאשר מדובר במקרים שהמבוגרים שמעשנים הם ההורים, המשפחה שלהם. תפקידנו בכנסת הוא לשמור גם על הבריאות של אלו שעדיין אינם יכולים לשמור על הבריאות שלהם בעצמם.
מחקרים רבים מראים שעישון פסיבי מסוכן כמו העישון עצמו. בישראל של 2016 כ-10% ממקרי המוות הקשורים בעישון הם של המעשנים הפסיבים. זאת, בנוסף לעלייה של 25% בסיכון לחלות במחלות לב וסרטן הריאות. הסיכון עוד גובר כשמדובר בילדים שגופם והריאות שלהם עוד לא סיימו להתפתח. ילדים רבים בישראל הם מעשנים פסיבים. ילדים להורים מעשנים נושמים את העשן בבית, מבגדי ההורים, כשהם יוצאים עם ההורים למסעדה, וכמובן בזמן הנסיעה ברכב המשפחתי. עישון במכונית הוא הגרוע מכולם. העשן בתוך החלל הקטן של הרכב מגדיל פי-עשרה את כמות החלקיקים הרעילים לעומת רכב שלא מעשנים בתוכו. חלון סגור או חלון פתוח – זה לא משנה. הילד שיושב מאחור, הסיכון שלו לחלות במחלות נשימתיות הולך ועולה עם כל שאכטה שלוקח הנהג.
על כן, אבקש מכם מחר להצביע בעד איסור העישון ברכב כאשר נמצא בו קטין מתחת לגיל 16. זה הכול, זה כל מה שאני מבקש – להגן על הילדים. נפסלה כאן הצעת חוק על עישון בגני-שעשועים. עכשיו, ועדת שרים לחקיקה בינתיים התנגדה לאיסור עישון ברכב כשיש לך קטין ברכב. אני לא מבין. זה לא עניין של קואליציה–אופוזיציה. אני לא צריך קרדיט על זה, שהממשלה תעביר את זה. שר הבריאות היה צריך לשבת היום בוועדות – ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לא ראיתי אותו שם. למה? הוא בעצמו, באחת הוועדות, אמר לי על הצעת החוק הזאת למניעת עישון פסיבי של ילדים: תעלה אותה, ובעזרת השם נתמוך בחוק. מה קרה? בסוף הוא התנגד.
אז אני פונה אליכם, כנבחרי ציבור, כמי שאחראים לבריאות והביטחון של כל אזרחי מדינת ישראל: עזבו את השיקולים הפוליטיים. פשוט כל הצעת חוק שעולה למניעת העישון – אנחנו לא רוצים להתערב במרחב של כל אחד, אבל להגן על הילדים שלנו אנחנו חייבים, אז תצביעו בעד. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת יואל רזבוזוב. תעלה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה – חברת הכנסת מירב בן ארי. חמש דקות לרשותך, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
מה, התחיל לפני שהתחלתי לדבר?
<היו"ר יצחק וקנין:>
גם אם תוסיפי עוד דקה לא אעצור אותך. אל תדאגי. אני מבטיח לך.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, זה היה קשה היום לנהל דיון בוועדה לקידום מעמד האישה על השפעת העישון בראייה מגדרית, כאשר יושבת אני כיושבת-ראש הוועדה, ולמען הגילוי הנאות, אני גם מעשנת מדי פעם. אז היה קשה לשמוע ש-8,000 איש מתים מדי שנה כתוצאה מנזקי העישון, וש-800 אנשים מתוכם הם בכלל לא מעשנים, לשבת ולשמוע את הסטטיסטיקה הזאת, ואנשים מדברים עליה, ואתה בכל זאת חרד.
והיום למדתי גם שמפסיקים להגיד "עישון פסיבי" אלא אומרים יותר "עישון כפוי", כלומר כופים עליך לעשן, וזה לא עניין שאתה מעשן פסיבי. והבנתי גם שהיום מדברים יותר על עישון מיד שלישית, כלומר כל ההשפעה של העישון, של החומרים שנדבקים לריהוט ולמקום שאנחנו נמצאים בו – אנשים שלא מעשנים נפגעים מזה.
בכל זאת, למרות הסטטיסטיקה המפחידה, יש גם נקודות אור; יש נקודות אור, הפכנו – ממצב שהעישון היה נורמה חברתית מאוד מקובלת, שמאוד מעידה על גבריות ומצ'ואיזם, ומין חברותא של גברים כאלה, שיושבים – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
לקחתן לנו את הכול כבר. זה בסדר.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
לא זה הכיוון. אני חייבת להגיד – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא, אני רוצה להגיד לך, אני יותר מופתע מיותר נשים שמעשנות.
<מיכל רוזין (מרצ):>
נכון.
<היו"ר יצחק וקנין:>
זה פשוט – – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אני חושבת שיש גם לזה שורשים – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני לא מעשן ואף פעם לא עישנתי, אבל אני אומר – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
הגברים רוצים לעשות פוזות על נשים.
<מיכל רוזין (מרצ):>
הסטטיסטיקה אומרת שיותר נשים – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אבל נשים מה רוצות? לעשות פוזות על נשים.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
הגברים רוצים לעשות פוזות של גבריות – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
כן.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
– – והנשים רוצות להראות שהן מתמרדות, שהן חוצות את הגבולות החברתיים המקובלים, ולכן הן יכולות לעשן, זו התגרות. אבל בסופו של דבר, שני הצדדים פוגעים בבריאות שלהם. זה מה שלמדתי, בטוח שהם פוגעים בבריאות של עצמם.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
– – – בביטוח הלאומי.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
מה?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אחר כך זה עולה לנו כסף בביטוח לאומי.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
זה כל מה שמדאיג אותך, כבוד השר? שיהיה חסר כסף בביטוח לאומי? מה עם הבריאות של האזרחים והאזרחיות?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
את יודעת מה אני קורא פה עכשיו? את יודעת מה אני קורא פה? אם תקראי את מה שאני צריך לתת תשובות – – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אין מה לעשות. אתה שר ואני חברת כנסת. אני אתן תשובות למה שאני יכולה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
רק תבטיחי לנו, עאידה, שאולי תפסיקי לעשן.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אני אחשוב על זה.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
היא תחשוב. אמרתי שתבטיח שתפסיק לעשן.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אני חייבת גם כן, למען הגילוי הנאות, להגיד שאני לא עוברת את הארבע-חמש סיגריות. אז בסדר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
זה בשביל הטעם.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
עכשיו, לאחר שכל מדינת ישראל יודעת על הרגלי העישון שלי, הייתי רוצה להמשיך לדבר על משהו אחר.
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<דוד ביטן (הליכוד):>
גילוי נאות: מה גודל הסיגריה?
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<דוד ביטן (הליכוד):>
יש סיגריות שהן כמו שתיים.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
טוב, אני – – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אני רוצה להגיד לכם שהסטטיסטיקה אומרת שבחברה היהודית כבר עברנו כברת דרך מבחינת אחוזי המעשנים: 25.5%, לעומת 18.5% של נשים. אבל המצב מדאיג יותר בחברה הערבית – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אמת.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
– – ואנחנו חייבים לדבר על זה. 49% מהגברים הערבים עדיין מעשנים, ולא רק שהם מעשנים, אלא מעשנים כבדים ומעשנים בתוך הבית. כמעט – היום נחשף במחקר שהביאו בפני הוועדה לקידום מעמד האישה שכמעט 75% מעשנים בתוך הבית. זאת אומרת שהנשים – שאחוזן כמעשנות הוא הרבה פחות אבל עדיין בעלייה, נשים ערביות – נפגעות גם מעישון כפוי ומעישון יד שלישית הרבה יותר מאחרים, וההשפעה של העישון על הבריאות שלהן היא הרבה יותר חמורה מהכלל.
אוקיי, דיברנו על זה. אנחנו מדברים על כמה זה חמור, אנחנו מדברים על תחלואה, אנחנו מדברים על מוות של אנשים בגלל העישון, ומה המדינה עושה? ממשלת ישראל החליטה על תוכנית לאומית למאבק בעישון, אבל נתנה זירו – אפס תקציב לתוכנית הלאומית.
<היו"ר יצחק וקנין:>
כמה עוד זמן את רוצה, תגידי לי?
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אני רוצה עוד שתי דקות.
<היו"ר יצחק וקנין:>
הנה, קיבלת עוד שתי דקות.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
חשבתי שתתמכי. אחוות נשים, מירב.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
היא לקחה את זה על חשבונך.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אז אפס תקציב לתוכנית לאומית. תגידו לי, יש תוכנית לאומית אחרת שהוחלט עליה וניתן לה אפס תקציב, כאשר המטרה העיקרית של התוכנית הזאת היא לשמור כאילו על בריאות הציבור? משרד הבריאות הוריד את התקציב של היחידה להעלאת מודעות והסברה מ-6 מיליון בשנים האחרונות ל-1 מיליון. ושלא תטעו, הוא לא מקדיש את המיליון הזה לנושא של עישון ומאבק בעישון, אלא לארבע-חמש תוכניות של הסברה, במיליון שקל. לזה הבריאות שלנו כציבור באמת מתורגמת בתוכניות הממשלה.
כדאי מאוד לזכור, גם כן, שהשיווק המסיבי של העישון גורם למצב כזה – יש אנשים שחשבו שצריך להעלות את המיסוי; אם אנחנו יודעים שעישון בקרב הקבוצות המוחלשות והפריפריה הכלכלית-אקונומית הוא דווקא הרבה יותר גבוה מאשר באוכלוסיות עם מצב סוציו-אקונומי גבוה, זה אומר שאם מעלים את המסים, אנחנו פוגעים כלכלית במשפחות אפילו יותר.
ויש היום גם התופעה של הנרגילה, ויש גם התופעה של מכירת טבק, ואף אחד לא יודע מה סוג הטבק הזה ואיזה נזק הוא גורם, אבל בגלל שהוא זול יותר הצעירים נוהרים לקנות אותו.
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
עאידה, יש לך עוד 16 שניות.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אוקיי, יש לי 16 שניות, חבר'ה.
<קריאה:>
– – –
<קריאה:>
לעאידה מותר להגיד "נוהרים".
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אני רק רוצה להגיד שאני הייתי גאה היום לראות בתי-ספר שהגיעו לדיונים עם התלמידים, עם תוכניות שפיתחו נגד העישון, ושמחתי לשמוע, ואני מברכת מפה את חטיבת הביניים של מחמוד דרוויש במג'ד-אלכרום, שהגיעו לדיון אצלי וקיבלו את הפרס הארצי של בתי-הספר למאבק בתופעת העישון. אז ברכות, מברוכ, למג'ד-אלכרום. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. תעלה חברת הכנסת מירב בן ארי, והשר חיים כץ, שר הרווחה והשירותים החברתיים, יסכם את הדיון. חמש דקות נטו.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני גם רוצה לומר על מה שהיה כאן היום במליאה. הבנתי שזה לא יום שחברי כנסת בחרו אלא זה יום שהכנסת ציינה, והקשבתי גם לדברים שאמרה חברתי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. היו דיונים מאוד מעניינים היום, גם בוועדת החינוך, ואני יודעת שגם בוועדה למעמד האישה, דיברת.
דווקא כן חשוב לי, בגלל שאני לא מהמגזר הערבי, כן לדבר על מה שקורה בבתי-הספר, כי זה מפתיע שבמגזר היהודי יש ירידה של 20% בעישון. זאת אומרת, אין יותר "מחששות" בבית-ספר – ידוע שתלמידים היו הולכים לעשן מאחור – למורים ולמורות אסור לעשן בתוך בית-הספר, מה שבמשך שנים היה מותר, ומסתבר שבאמת זה השפיע. גם החקיקה כמובן והכול, אבל 20% פחות. ובמגזר הערבי כאילו כלום לא השתנה והאחוזים נשארו אותו דבר. זאת אומרת, את התייחסת למבוגרים, והיה לי מאוד חשוב גם לחזק אותך בעניין של בני-הנוער. ולכן זה מטריד, זה מטריד מאוד.
את ציינת את העניין ש-8,000 איש בשנה מתים מעישון, אבל חשוב גם לומר ש-800 מתוכם מתים – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
– – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
דיברת על זה? יכול להיות שלא שמעתי את זה. – – רק מעישון פסיבי, שזה בכלל מזעזע בעיני.
ועוד משהו – דרך אגב, היו גם בתי-ספר יהודיים שהיום הגיעו והראו גם את הפעילות שלהם, ומה שהיה יפה, אדוני היושב-ראש, שהפעילות שמגיעה מאשדוד, גם – הפעילות מגיעה מהילדים. זאת אומרת, אם פעם לעשן זה היה מגניב וכאילו סוג של "קוּל", היום זה לא נראה ככה בבתי-הספר. ובאו ילדים עם קופסאות של סיגריות שהם עשו, ובאו ילדים ודיברו על הפעילות ועל היריד שהם עשו בבית-הספר, וזה היה מאוד מעניין.
אני רוצה לדבר על משהו שהתייחסנו אליו גם בוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול. הסיפור הזה שהסיגריות התייקרו ויש עליהן מיסוי כפול, אבל על הטבק המגולגל יש רק חלק מהמיסוי ולכן זה יותר זול. אני רק רוצה לומר – אני לא אתייחס להיבטים המיסויים של טבק וסיגריות, זה לא עניין שלי. אבל כן חשוב לי לציין את העניין שהטבק המגולגל, שנראה כאילו זה מיובש או טבעי – חשוב לומר, וגם דיברנו על זה בוועדה, הוא לא פחות מסוכן מסיגריות רגילות, וכמובן, לא פחות ממכר. זאת אומרת, יש החבר'ה שמסתובבים עם הטבק לגלגול כי זה פשוט יותר זול, והם חושבים שזה נראה כזה טבעי – גם אנחנו חשבנו כך. אבל מסתבר שלפי הנתונים שהביאו הוא הרבה יותר מסוכן והרבה יותר ממכר, וכמובן ממית בסופו של דבר.
<מיכל רוזין (מרצ):>
למה זה יותר מסוכן?
<מירב בן ארי (כולנו):>
היה דיון מאוד מעניין בוועדה למאבק בנגע הסמים.
<מיכל רוזין (מרצ):>
למה זה יותר מסוכן?
<מירב בן ארי (כולנו):>
למה? כי יש שם חומרים בתוך הטבק לגלגול – היא צודקת, גם אנחנו, אני וחברת הכנסת זנדברג, ישבנו בדיון ותהינו, כי הרי נראה שבסיגריה יש יותר דברים מסרטנים, אבל מסתבר שבשקית עצמה, כדי לשמור על הטריות, כנראה, שמים מוצרים וכל מיני מרכיבים שבסופו של דבר הופכים את זה ליותר ממכר ויותר מסרטן. ועוד משהו מטריד זה שלא כותבים – אדוני היושב-ראש, אתה יודע, אפילו על שוקולד, היום, שאתה קונה בסופר, יש לך את רשימת המרכיבים, על כל דבר שתקנו. בסיגריות, אם תשימו לב – וגם בטבק – לא כתוב ממה זה מורכב.
<חיים ילין (יש עתיד):>
מירב, לחיות זה ממש ממש לא בטוח ולא בריא.
<מירב בן ארי (כולנו):>
לפחות – אתה קונה מוצר היום בסופר. כל מוצר, אפילו חלב, אתה יודע. אז מסתבר שלא. ועוד נתון שגם מעניין, אפרופו מוצרי חלב: הקניות של אזרחי ישראל של סיגריות – אדוני השר, אני שמחה שאתה מקשיב – הן הרבה יותר מכל מוצרי הצריכה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
כל מה שאת מדברת, אני מקשיב.
<מירב בן ארי (כולנו):>
תודה רבה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אני בולע את המילים.
<מירב בן ארי (כולנו):>
תודה. אם אתה תיקח מוצר צריכה שאנשים קונים בסופר – מסתבר שקונים הרבה יותר סיגריות ומוצרי טבק. ועוד דבר אחרון לסיום, לעניין עישון הנרגילה, שגם זה היה נראה – מעשנים בטעם תפוח, אתם יודעים, נחמד, יושבים כל החבר'ה: גם זו מחלה, ומחלה קשה. לשמחתי, אגב, גם היא ירדה באחוזים, הרבה פחות יושבים החבר'ה ומעשנים נרגילה.
<קריאה:>
– – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
במגזר היהודי. ציינתי בדברי שלצערי במגזר הערבי יש בעיה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא, פחות. היה – – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
כן, כן. אני הבנתי. חבר הכנסת חזן, אמרתי שזה ירד, אבל עדיין יש תחושה שאם אתה יושב עם נרגילה, זה לא עישון. אז זו טעות. לא רק זה, העישון אורך כמעט שעתיים. זאת אומרת, אם בסיגריה זה זמני, עישון נרגילה אורך שעתיים. אתה שואף עשן ונושם עשן, ובוא נגיד, שום דבר טוב לא יוצא מהסיפור הזה.
אני רוצה רק לסיים ולומר – במגזר הערבי, אגב, עאידה, בגלל שאת גם מקשיבה, לפחות אם יש משהו אחד, זה גם נתון שהגיע היום: נשים יהודיות מעשנות הרבה יותר מנשים ערביות. כמעט 6% או 7% אצל – – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
יש עישון סודי.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אל תדאגי, אצל הגברים עברתם אותנו.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
יש גם עישון סודי אצל נשים ערביות.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אגב, את יודעת, לפי הנתונים, מספיק שעישנת סיגריה אחת בשביל שאת תיכנסי לסטטיסטיקה, גם אם לא הלשנת על עצמך.
בכל מקרה, אני חושבת שזה יום חשוב, זה יום מעניין, ויום שבאמת למדנו בו. למדנו על התופעה הזאת גם דברים חדשים שלא ידענו – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – וגם על הבריאות שלנו. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. ישיב לכל ההצעות לסדר השר חיים כץ בשם שר הבריאות. כן, אני ארשה לו.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אדוני היושב-ראש, כנסת סוערת, כשאני אומר "אני", אני מתכוון לליצמן, אני קיבלתי חומר כתוב: היום לבקשתי – היום לבקשתו של שר הבריאות מר ליצמן – הכנסת ציינה את היום הבין-לאומי ללא עישון, שחל לפני כשבועיים, במטרה להעלות לסדר-היום את המאבק שמנהל משרד הבריאות בשימוש בטבק ובנזקיו הקשים. במסגרת היום המיוחד, בנוסף לדיון שקיימנו – שקיימנו – עכשיו במליאה, התקיימו דיונים בוועדות הכנסת השונות. ועדת החינוך דנה בתפקיד מערכת החינוך בצמצום התחלות העישון אצל בני-נוער ובהקפדה על סביבה נקייה מעישון; הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי דנה בעישון כפוי בקרב נשים בכלל ובחברה הערבית בפרט; הוועדה המיוחדת למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול דנה בהתמודדויות עם נזקי עישון הסיגריות; בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות הצגנו את הדוח השנתי החדש של שר הבריאות על העישון ונזקיו בשנת 2015.
בנוסף, הוצגה תערוכה בנושא העישון ונזקיו. תלמידים הציגו פרויקטים שהם ביצעו כחלק מהפעילות השנתית למניעת עישון, חולקו עלוני מידע על-ידי קופות-החולים, בוצעו בדיקות למעשנים ונרשמו מעשנים המעוניינים להשתתף בסדנאות גמילה מעישון. דוח העישון השנה שם דגש על נושא עישון סיגריות ונרגילות בקרב בני-נוער והמאמצים וההשקעה הרבה למנוע אותו, המשותפים למשרדי הבריאות, החינוך והאוצר, צה"ל, קופות-החולים, האגודה למלחמה בסרטן, ההסתדרות הרפואית ורבים נוספים.
מדיניות המיסוי על מוצרי טבק היא האמצעי היעיל ביותר לצמצום העישון בקרב בני-נוער ומבוגרים, והפער הקיים במיסוי לטובת הטבק לגלגול עצמי פוגע קשות ביעילות מדיניות המס. לדעה זו שותפים גם גורמי המקצוע ברשות המסים, ואף ישנה החלטת ממשלה על סגירת פער זה. לכן אני קורא למשרד האוצר לתקן את העיוות ולסגור את הפער בהקדם האפשרי, ויפה שעה אחת קודם. זו תוספת שלי: יפה שעה אחת קודם.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
– – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
שני צעדי חקיקה משמעותיים שיושמו השנה ונועדו בעיקר לצמצום העישון בקרב בני-הנוער הם הצו שהוצאתי – ליצמן – להפיכת כל מוסדות החינוך לנקיים לחלוטין מעישון וקנסות מינהליים שקבע שר האוצר על מכירת הטבק בניגוד לחוק. איסור העישון המוחלט בכל שטח מוסד החינוך, בתוך המבנה, בחצר ואף 10 מטרים מהשער – דרך אגב, אני העברתי חוק לגבי מסעדות, 25 מטר, בחצר, לא בפנים. אני, מזמן, בוועדת העבודה והרווחה.
<קריאה:>
– – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אני – חיים כץ. אני. אני.
<חיים ילין (יש עתיד):>
"אני" זה ליצמן או חיים כץ?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
לא, אני חיים כץ.
<חיים ילין (יש עתיד):>
אתה מבלבל אותנו.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אני חיים כץ, כיו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אחד מ-180 החוקים שעברו בוועדה בקריאה שנייה ושלישית היה בקטע של העישון.
<מירב בן ארי (כולנו):>
25 מטר?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אפילו עזרנו לעדי קול למנוע עישון במגרשי הכדורגל. והרגשתי שזה מופרז – כי אימא שלי, עליה השלום, אמרה: מה שיותר מדי, לא טוב. במגרש הכדורגל, אם בברצלונה לא מעשנים, אז גם בבלומפילד אפשר לא לעשן, לכן סגרנו את בלומפילד.
<מיכל רוזין (מרצ):>
אתה רוצה שמשפחות יבואו.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
שיוכלו לעשן. בכל אופן, אני עשיתי את זה בקלות כי אני לא מעשן. בקלות הייתי יכול לוותר על העישון במגרשי הכדורגל משתי סיבות: האחת, אני לא מעשן, הסיבה השנייה, אני לא הולך למגרשי הכדורגל. אז יכולתי לוותר בקלות.
<מיכל רוזין (מרצ):>
במערכות החינוך זה מאוד חשוב: יש הורים שמעשנים ליד כל הילדים, כאילו זה – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
הם רוצים לעשות פוזות על השכנות.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
בבתי-הספר שלנו עדיין יש מורים שמעשנים בבתי-הספר – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
ונחזור למכירת סיגריות. ונחזור למכירת סיגריות. מכירת סיגריות בודדות וטבק נרגילה בתפזורת, בניגוד לדרישות החוק, הפכו את מוצרי הטבק לזולים ונגישים לבני-הנוער. המאמץ המשולב של משרד הבריאות ורשות המסים להטלת קנסות מינהליים כבדים על כל מי שימכור טבק בניגוד לחוק יצר הרתעה והביא להפסקה כמעט מוחלטת של התופעה, וכך הפכו מוצרי הטבק לפחות נגישים לצעירים.
שיעור המעשנים בישראל עומד על כ-19.7% באוכלוסייה הבוגרת. שיעור זה אומנם מציב את ישראל בקרבת הממוצע של מדינות המערב, אך המחיר שהעישון גובה בחיי אדם והעומס שהוא מטיל על מערכת הבריאות מחייבים להמשיך ולהשקיע ולעשות כל מאמץ על מנת לצמצם ולהפחית את שיעור המעשנים ככל שניתן, ובוודאי למנוע מצעירים להתחיל לעשן.
אכיפת החוק למניעת העישון לוקה בחסר. משרד הבריאות ימשיך לפעול מול הרשויות המקומיות על מנת להבטיח שיפעלו כנדרש בחוק ובאופן אחראי לטובת בריאות התושבים ויאכפו את איסור העישון במקומות ציבוריים, במטרה למנוע חשיפה מסוכנת לעישון כפוי של גברים, נשים וטף, הזכאים לנשום אוויר נקי במרחב הציבורי, בעיקר באזור חיפה.
<קריאה:>
חיפה? זו תוספת שלך.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
כן, חיפה במיוחד, אוויר נקי.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
כן, אנחנו מדברים – זה בשבילך היה. אני זוכר את הנאום שלך פה, על הדוכן, על האוויר הנקי. אנחנו מדברים על עישון ואוויר נקי, אז גם בחיפה. חשוב.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
הפנמת, תודה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
ההוצאה הכספית – ההוצאה הכספית של המעשנים על סיגריות בשנת 2015 עמדה על למעלה מ-8.1 מיליארד ש"ח. 8.1 מיליארד ש"ח. במקום זה, זה היה מעלה את קצבת הזקנים מקבלי הבטחת הכנסה באיזה 600 שקל.
<חיים ילין (יש עתיד):>
והנזקים שהם גורמים?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
עזוב הנזקים. 600 שקל לכל קשיש. הוא היה מקבל – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
לחודש.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
– – לחודש, לבסיס של קצבת הזיקנה. אם רצו להעלות ב-2,500 וזה היה 25 מיליארד, אז פה, אם היינו – – –
<מיכל רוזין (מרצ):>
זה אחלה קמפיין לצאת אתו. אחלה קמפיין לצאת אתו.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
למה לא עשית את ההשוואה הזו עם ההכנסה ממסים?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
תראי, אני איש של מספרים. אני קורא פה נתונים, ואני ישר מתרגם. כשהייתי ילד צעיר וקניתי בית, אז הכול תרגמתי למטר חרסינות. עכשיו אני מתרגם הכול לביטוח הלאומי – מה היינו יכולים לעשות עם הכסף בביטוח הלאומי, לעזור לילדות בסיכון, להעלות את גיל הטיפול עד גיל 25 במקום עד גיל 18–21.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד השר, איפה שהיו חרסינות – – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
מה היית, כבוד השר, יכול לעשות עם 6.4 מיליארד אם היית מקבל אותם?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
תשמעי, עוד פעם, אם זה היה תלוי בחברי הכנסת אז כל יום הייתי צריך לפרוט את זה לפרטים. אם היו נותנים את זה לשיקול דעתי, אני חושב שהייתי הולך על מהלך גדול בתחום הילדים, ילדות בסיכון, אוטיזם ושיקום.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
מצוין.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
הייתי הולך – אני אומר לכם, לתחום הזה הייתי הולך.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם אפשר לסכם.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
את הדיון.
<קריאה:>
אדוני היושב-ראש, אתה ממהר לאנשהו?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
כן, אני צריך להיות פה עד 19:00.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אל תדאג, אתה תקבל את הדעה הנוספת שלך, לפי הפרוצדורה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
הוצאה זו על סיגריות אחראית במידה רבה מאוד לחוסר הביטחון התזונתי במשפחות רבות בישראל, לפגיעה בבריאות המעשן ומשפחתו ולהעמקת פערי הבריאות והפערים הכלכליים בחברה.
לסיכום, משרד הבריאות בראשותי – לא אני, ליצמן – משרד הבריאות בראשותו של ליצמן, מחויב להמשיך ולפעול לצמצום העישון ונזקיו, בדגש על צעדי מדיניות שהוכחו כיעילים בצמצום ובמניעת התחלת עישון בקרב צעירים, בשיפור ההגנה על הציבור מפני חשיפה לעישון כפוי במקומות ציבוריים ובשיפור האפשרות לסייע – – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
במיליון שקל? במיליון שקל הוא יעשה את זה?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אנחנו, בממשלה, בכסף קטן יודעים לעשות דברים גדולים. אתם מבזבזים את הכסף בקלות. אנחנו, עד שאנחנו עובדים ומשיגים מיליון שקל, אנחנו, בכסף הזה, מביאים תוצאות גדולות. ומה אתם מבקשים?
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
– – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
בממשלה, אנחנו בממשלה.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי, רבותי, בואו נסכם את הדיון. הזמן קצר והמלאכה מרובה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
יש לכם הזדמנות. תראי בכמה כסף קטן השארנו פתוח את "בית החסד", ובכמה כסף קטן – – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
כמה – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
את "בית החסד". כסף קטן.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
בכמה? אני רוצה לדעת בכמה.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אני שמתי 700,000 שקל, מבחינתי. יפה?
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
– – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
יפה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
ו"החצר הנשית".
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
ו"החצר הנשית", שהשארנו פתוחה. הנה, בבקשה.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
– – – תוכנית לאומית.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
גטאס לא אומר כלום.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
עשר. זה מינוף. זה נקרא מינוף.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
נכון. במקום לעשן. הפסקתי לעשן, את הכסף שמתי שם. זה החיסכון.
<היו"ר יצחק וקנין:>
מה אדוני מציע?
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
מה אתם מבקשים?
<היו"ר יצחק וקנין:>
ועדת הבריאות?
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
ועדת הבריאות. טוב. מסכימים כולם.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
ועדת העבודה והרווחה, אני מסכים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מודה לשר חיים כץ, שליווה אותנו במשך כל אחר-הצהריים. תודה לשר העבודה והרווחה השר חיים כץ. אם כן, לפני שנצביע אני נותן דעה נוספת לידידנו חבר הכנסת אורן אסף חזן, ומייד הצבעה, וניתן לדוד ביטן להודיע את מה שהוא צריך.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת שאחרי ששמעתי את הסיפור המדהים של איתן – וזה לא היה ציני בכלל – אני רוצה לשתף דווקא מהצד השני. אני נולדתי עם בעיית בריאות מאוד מאוד קשה: הריאות שלי עובדות 60%, לא עובדות רגיל. מה שלאנשים נראה מאוד מאוד טריוויאלי ביום-יום, הנשימה, לאנשים כמוני, ויש לא מעט כמותנו, זה מאוד מורכב. זה הופך להיות הרבה יותר מורכב כאשר אנחנו – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אבל בפעילות אתה 160.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
בפעילות אני 1,600, ועוד לא התחלתי. וזה רק 30% ממני; זה כשאני עובד, אתה יודע, ב-30% כוח. אבל באמת, אם נסתכל על העניין ולמקור, אני יכול להסתכל על מה שקורה פה ביחס למה שקורה בעולם כולו. המאבק שאנחנו מקיימים ביום-יום – אנשים כמוני עם קשיי נשימה, שמתמודדים גם עם זיהום האוויר, גם עם חיי היום-יום הלא-קלים, במיוחד במאבק מול המעשנים – הוא דבר שהוא מאוד מורכב מסיבה אחת: אם נסתובב, שוב, כמו שדיברנו קודם, בכל מקום בעולם – אתה יודע, הייתי לא מזמן בארצות-הברית; כששם מקבלים החלטה שלא מעשנים במקומות ציבוריים, אז חברים, לא מעשנים במקומות ציבוריים. הכול מתחיל ונגמר בחינוך.
אנחנו יכולים לשבת פה – ואני אקצר – אנחנו יכולים לשבת פה עוד שעות רבות ולדבר על ענישה, לדבר על חקיקה. אני פגשתי בחיי, כאשר גם היו לי ברים בתל-אביב, בטח שמעתם, פגשתי אנשים רבים שקיבלו קנסות על עישון, בברים, מסביב, בתל-אביב ומחוצה לה, וככה זה גם קורה היום. אנחנו צריכים לשנות את התבנית בראש. הענישה חשובה, אבל החינוך חשוב הרבה יותר. אם אנחנו נפעיל מהלך שבו נסביר לסביבה שבסוף לא כל אדם לעצמו אלא יש סביבה שלמה שמורכבת ממה שעובר עליו, יהיה לנו הרבה יותר קל. בסוף צריכים לחיות פה ביחד, לנשום אוויר נקי, ואנחנו אחראים לדבר הזה. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אורן אסף חזן.
אם כן, חברים, אנחנו נעבור להצבעה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
בעד – 10, כולל קולו של חבר הכנסת דוד ביטן, אין מתנגדים ואין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת להמשך דיון.
<חילופי גברי בוועדות הכנסת >
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מזמין את יושב-ראש הקואליציה, שהוא גם יושב-ראש ועדת – – –
<דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת):>
לא, אני כחבר ועדת הכנסת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
בשם יושב-ראש ועדת הכנסת, אבל כיושב-ראש הקואליציה, אני מזמין אותך, אתה מוסר הודעה.
<דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים כדלקמן: מטעם סיעת הרשימה המשותפת – בוועדת הכנסת, במקום חבר הכנסת איימן עודה יכהן חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.
הודעה שנייה, אני מבקש להודיע על חילופי אישים בוועדות האלה: מטעם סיעת הליכוד – בוועדת הכספים, במקום חברת הכנסת נורית קורן יכהן חבר הכנסת דוד ביטן; בוועדת הכלכלה, במקום חברת הכנסת נאוה בוקר תכהן חברת הכנסת נורית קורן; בוועדת החוץ והביטחון, במקום חבר הכנסת דוד ביטן, שכיהן כממלא-מקום, תכהן חברת הכנסת מיכל רוזין כממלאת-מקום קבועה; מטעם המחנה הציוני, במקום חברת הכנסת מיכל רוזין, שכיהנה כממלאת-מקום קבועה, תכהן חברת הכנסת זהבה גלאון כממלאת-מקום קבועה.
<שאילתות ותשובות>
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני מזמין את סגן שר הביטחון לעלות לדוכן להשיב על שאילתות רגילות של חברי הכנסת. שאילתה מס' 185, של חבר הכנסת באסל גטאס: גורל הספינה "מריאן". חבר הכנסת באסל גטאס, רשות הדיבור שלך. נא להיצמד לנוסח.
<185. גורל הספינה "מריאן">
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, חברי הכנסת, בתאריך 29 ביוני 2015 נלקחה ספינת הדיג "מריאן" על-ידי כוחות צה"ל לנמל אשדוד כשהייתה בדרכה לעזה.
ברצוני לשאול:
1. מה עלה בגורל הספינה והציוד שהיה בה?
2. האם הספינה תועבר לרצועת-עזה? אם כן – מתי? אם לא – מאילו סיבות?
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. סגן השר ישיב.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
1–2. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הספינה "מריאן" נתפסה על-ידי כוחות חיל הים בדרכה להפר את הסגר הימי-הביטחוני שהוטל על רצועת-עזה בהתאם לכללי המשפט הבין-לאומי. מדינת ישראל הגישה לבית-המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית-משפט לימאות, בקשה להחרים לצמיתות את כלי השיט. יש לציין כי עותק מן הבקשה הועבר גם לבעלים של כלי השיט. בהתאם להנחיית בית-המשפט, צה"ל מחזיק בכלי השיט עד לקבלת פסיקה סופית על בקשת ההחרמה.
אני רוצה – בבקשה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
שאלה נוספת לחבר הכנסת באסל גטאס.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
כידוע, הספינה היא ספינת דיג קטנה. אני הייתי על הסיפון של הספינה עם קבוצת המתנדבים שבאו למסר של שלום ומסר של עזרה ל-1.8 מיליון פלסטינים שהם תחת המצור. הספינה בסך הכול נקנתה בכסף קטן של עשרות אלפים, תרמו כל אחד כמה לירות, כמה יורו, ובסופו של דבר הביאה ציוד לתושבים להתפלת מים, ציוד שבאמת יכול לעזור לדייגים בעזה. מה, ריבונו של עולם, מדינה חזקה, כובשת, מטילה מצור, מונעת בסופו של דבר מדבר בסיסי כל כך, אנושי כל כך, להגיע ליעדו?
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. אדוני סגן השר ישיב.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
כן. אני רוצה להזכיר שמרצועת-עזה נורים רקטות וטילים למדינת ישראל. ברצועת-עזה אין כל כך אנשים תמימים שנמצאים שם ורק באמת מבקשים אוכל לאכול. אין. אני רוצה להזכיר לך, אדוני חבר הכנסת – – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – –
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
שנייה אחת, רק רגע. אני רוצה להזכיר לך שאין לנו ויכוח טריטוריאלי עם עזה. אין שום יהודי אחד, אני אומר את זה בכאב רב ובצער – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
יש. יש שניים.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
שניים, נכון.
<חיים ילין (יש עתיד):>
יש שלושה, אל תטעה. יש שלושה.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
סליחה, אני התכוונתי ליהודים שגרים, תושבים. אין תושבים שגרים בעזה. לצערנו, יש שם אזרחים שנתפסו שלא כדין ונמצאים שם. ואין לנו אף חייל בעזה, לצערנו הרב, שנמצא בעמדה. אין שום – – –
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אבל מה הספינה יכולה לסייע?
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
רק רגע. עם כל הכבוד, אתה יודע שמאות משאיות, מאות משאיות, נכנסות כל יום לעזה עם חומרי בנייה, עם אוכל, עם חומרי רפואה. ואף-על-פי-כן, מה עושים תושבי עזה? חופרים מנהרות לתוך מדינת ישראל ומאיימים עלינו. אז עם כל הכבוד, בבקשה, שתושבי עזה יפסיקו להילחם, יפסיקו לאיים על מדינת ישראל – שאין לה שום סכסוך אתם – ואז גם היחס ישתנה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
אגב, אני אומר בסוגריים – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
שייתנו לישון ולא יזרקו עלי טילים.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
כן. בסוגריים אני אומר: אני לא שמעתי שיש איזו ביקורת על מצרים, שגם שם הגבול סגור. המצרים הם אחיהם של הפלסטינים בעזה, ואף-על-פי-כן גם שם הגבול סגור, וגם הם מבינים שצריך לחסום את הגבול בין עזה לבין סיני. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, אדוני. אנחנו עוברים לשאילתה מס' 442 של חברת הכנסת יעל כהן-פארן: מכל האמוניה.
<442. מכל האמוניה>
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
תודה.
אדוני כבוד היושב-ראש, סגן השר, מכל האמוניה מהווה איום ביטחוני בלב מטרופולין חיפה ועלול לגרום למוות המוני. ניסיון מלחמת לבנון השנייה מלמד כי אין לזלזל באיומי נסראללה. מרבית החומר נדרש לתהליך ייצור שנועד לייצוא ואין לו נחיצות לאומית.
רצוני לשאול:
1. האם שקלת את סגירת מכל האמוניה?
2. מדוע אינך מורה על סגירה מיידית של המכל? תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. ישיב סגן שר הביטחון.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
1. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנושא של מיגון חומרים מסוכנים בכלל ומכל האמוניה בפרט נבחן בהתאם להוראות פיקוד העורף. בהתאם לעמדת פיקוד העורף, המענה המיגוני הקיים היום נותן מענה הולם לקשת האיומים. הנושא נבחן במערכת הביטחון מעת לעת, וזוהי העמדה העדכנית להיום.
2. לאור האמור לעיל, מערכת הביטחון אינה רואה צורך במתן הנחיות חדשות לגבי מיגון המתקן או אופן אחסנת האמוניה.
יש לציין כי לצד ההנחיות של פיקוד העורף כיצד להתייחס ולטפל בשגרה במתקנים לחומרים מסוכנים, פיקוד העורף מכין את האוכלוסייה והרשויות לדרך ההתמודדות הנכונה עם אירועי דליפת חומרים מסוכנים, אם חס וחלילה יתרחשו, ואף נערך לכך, ככל שהדבר נדרש.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לסגן השר. גברתי חברת הכנסת יעל כהן-פארן, שאלה נוספת.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
אני קצת נדהמת לשמוע שמשרד הביטחון, פיקוד העורף, סבורים שהמכל ממוגן כשבפועל הוא לא ממוגן ויש לו תקרה או גג של 3 סנטימטרים. אין אפשרות למגן את המכל הזה, שקוטרו גדול מאוד. אין אפשרות כזאת.
שאלתי היא: מדוע, למשל, במלחמת לבנון השנייה טען האלוף גרשון, לשעבר מפקד פיקוד העורף, בתקופת המלחמה, שדיללו את כמויות האמוניה במכל – שזה כביכול היה מה שהציבור רצה לשמוע – כשבפועל לא דיללו אותן? אם כך, מדוע הוא שיקר, אם פיקוד העורף סבור שאין סכנה? השאלה לא נוגעת לדליפה; השאלה נוגעת להיערכות למלחמה – חס וחלילה, שלא תגיע.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת יעל כהן-פארן. את יכולה לשבת במקומך. אדוני סגן השר ישיב.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
אני אדגיש בדברי שוב: לא אמרתי שהמכל ממוגן אלא שהמענה המיגוני של צה"ל על המכל, לדעת פיקוד העורף, מספק. ולכן, כיוון שיש מענה מיגוני מספק, אין כוונה לסגור את המכל או להפסיק להשתמש בו.
לגבי שאלתך על אלוף גרשון, אני לא מכיר את הסיפור – – –
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
זה בהזדמנות אחרת.
<סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:>
בהזדמנות אחרת. לא מכיר את העניין ואשמח – אם תרצי, תעדכני אותי בדיוק, אז נדבר על זה בהזדמנות אחרת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לסגן שר הביטחון אלי בן-דהן. תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. תודה לשר חיים כץ, שליווה אותנו כל אחר-הצהריים.
<שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
כל אחר-הצהריים, העונג היה כולו שלי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברי הכנסת.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ט' בסיוון התשע"ו, 15 ביוני 2016, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:36.>