דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ט ישיבה קל"ד הישיבה המאה-ושלושים-וארבע של הכנסת העשרים יום רביעי, ט' בסיוון התשע"ו (15 ביוני 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 7 בחירת סגנית ליושב-ראש הכנסת 7 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 7 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 8 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 8 שאילתות דחופות 9 201. תורים ארוכים במשרד הרישוי בכרמיאל 9 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 9 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 9 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 11 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 11 202. הקפאת ביטוחי קרן נזקי טבע בחקלאות 16 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 17 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 17 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 18 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 19 204. אכיפת איסור דיג 23 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 23 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 23 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 25 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 25 203. סכנת קריסת בתי-הספר הכנסייתיים 30 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 30 שר החינוך נפתלי בנט: 31 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 34 מיקי לוי (יש עתיד): 35 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 37 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 37 הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הגבלות על סרבני גט במאסר כפייה), התשע"ו–2016 38 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 38 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 40 הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – זכות החלפת מתחזק מעלית), התשע"ה–2015 42 יואב קיש (הליכוד): 43 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 43 הצעת חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) (תיקון – צמצום הפעולות המוגדרות כשימוש חורג), התשע"ו–2016 44 יצחק וקנין (ש"ס): 44 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 45 הצעת חוק בטיחות מתקני משחקים והתקנת אמצעי הצללה בגני-שעשועים, התשע"ה–2015 46 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 46 הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – פרסום ושילוט בשפה הערבית), התשע"ה–2015 49 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 50 הצעת חוק המים (תיקון – הוספת מסגדים לשירותים ציבוריים שנקבעו לגביהם תעריפי מים מופחתים), התשע"ה–2015 52 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 52 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 56 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור עישון ברכב בקרבת קטין שטרם מלאו לו 16 שנים), התשע"ו–2015 60 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 60 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 66 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – ביטוח סיעודי קבוצתי) (הוראת שעה), התשע"ו–2016 67 איציק שמולי (המחנה הציוני): 67 סגן שר האוצר יצחק כהן: 71 איציק שמולי (המחנה הציוני): 76 הצעת חוק השתלת אברים (תיקון – הפניה להסכמה לתרומת אברים בטפסים מקוונים), התשע"ו–2016 78 יאיר לפיד (יש עתיד): 78 שר הבריאות יעקב ליצמן: 80 יעל גרמן (יש עתיד): 85 הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – איסור פרסום שמו של נפגע), התשע"ו–2016 93 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 93 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 96 הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה לבית-מדרש ולישיבה), התשע"ה–2015 98 יואב בן צור (ש"ס): 99 זהבה גלאון (מרצ): 100 יואב בן צור (ש"ס): 102 הצעת חוק הסעד (טיפול במפגרים) (תיקון – בעל מוגבלות שכלית התפתחותית), התשע"ו–2016 109 מירב בן ארי (כולנו): 109 הצעת חוק החלפת המונח מפגר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 112 איציק שמולי (המחנה הציוני): 113 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 113 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 116 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 116 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב דמי לידה לפי חצי שנה שקדמה ליום הקובע), התשע"ו–2016 116 טלי פלוסקוב (כולנו): 116 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 118 הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016 120 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 121 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 126 מיכל רוזין (מרצ): 133 זהבה גלאון (מרצ): 137 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 141 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 145 אילן גילאון (מרצ): 158 עיסאווי פריג' (מרצ): 163 ענת ברקו (הליכוד): 171 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 178 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 185 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 203 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 204 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 205 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 206 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 210 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 212 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 215 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 219 חיים ילין (יש עתיד): 220 עודד פורר (ישראל ביתנו): 224 יעל גרמן (יש עתיד): 224 רויטל סויד (המחנה הציוני): 226 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 231 תמר זנדברג (מרצ): 234 דב חנין (הרשימה המשותפת): 236 יואל חסון (המחנה הציוני): 237 נחמן שי (המחנה הציוני): 240 אורן אסף חזן (הליכוד): 242 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 247 ענת ברקו (הליכוד): 266 חילופי גברי בוועדת הכנסת 270 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 270 הצעות לסדר-היום 271 הצלת מוזיאון "מרתף השואה" שבהר-ציון 271 טלי פלוסקוב (כולנו): 271 אורן אסף חזן (הליכוד): 272 שר הבריאות יעקב ליצמן: 275 חילופי גברי בוועדות הכנסת 277 דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): 278 הצעה לסדר-היום 278 הימשכות שביתת המצילים – קורבן נוסף בסוף השבוע 278 יעקב אשר (יהדות התורה): 279 סגן שר הפנים משולם נהרי: 281 אורן אסף חזן (הליכוד): 282 דב חנין (הרשימה המשותפת): 283 איציק שמולי (המחנה הציוני): 283 הצעות לסדר-היום 284 היעדר טיפול במקרי מוות במערכת החינוך – המקרה של אריאל אבאווה ז"ל 284 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 285 דב חנין (הרשימה המשותפת): 286 אכרם חסון (כולנו): 287 שר הבריאות יעקב ליצמן: 288 הצעות לסדר-היום 291 הפגיעה בזכויות הסטודנטים לווטרינריה 291 איציק שמולי (המחנה הציוני): 292 חיים ילין (יש עתיד): 294 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 296 שר הבריאות יעקב ליצמן: 299 אורן אסף חזן (הליכוד): 305 הצעה לסדר-היום 309 החרגת המגזר הדרוזי לעומת שאר מגזרי המיעוטים לגבי קייטנות חינם לכיתות ג'–ד' 309 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 309 שר הבריאות יעקב ליצמן: 310 אורן אסף חזן (הליכוד): 312 הצעה לסדר-היום 313 בשנת היובל לחזרתנו לנחלת אבותינו יש להחיל את החוק הישראלי על כל יהודה ושומרון 314 יהודה גליק (הליכוד): 314 אורן אסף חזן (הליכוד): 322 הצעה לסדר-היום 328 רוב עצום של הציבור תומך בהחלת ריבונות ישראלית על מעלה-אדומים ללא תלות בהסכם מדיני כלשהו 328 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 328 אורן אסף חזן (הליכוד): 336 שאילתות דחופות 339 472. הרפורמה בבריאות הנפש 340 חיים ילין (יש עתיד): 340 שר הבריאות יעקב ליצמן: 340 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> בוקר טוב, היום יום רביעי, ט' בסיוון התשע"ו, 15 ביוני 2016. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. הסעיף הראשון: הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. אנחנו גם לא רואים את יושב-ראש ועדת הכנסת כאן עדיין, וגם השר עוד לא הגיע. אני מכריזה על הפסקה של חמש דקות. הפסקה חמש דקות, רבותי. <(הישיבה נפסקה בשעה 11:02 ונתחדשה בשעה 11:07.)> <בחירת סגנית ליושב-ראש הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מחדשת את הישיבה. בבקשה, אדוני. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> שלום, כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לבחור בחברת הכנסת נאוה בוקר לכהן כסגנית יושב-ראש הכנסת מטעם סיעת הליכוד, החל מיום ט' בסיוון התשע"ו, 15 ביוני 2016, ועד ליום ז' בסיוון התשע"ז, 1 ביוני 2017. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש. רבותי, אם כן, נצביע על ההצעה. אני מבקשת להצביע. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת ועדת הכנסת – 8 נגד – אין נמנעים – 3 הצעת ועדת הכנסת לבחור את חברת הכנסת נאוה בוקר לסגנית ליושב-ראש הכנסת נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שמונה חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, שלושה נמנעו. ההודעה אושרה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. <שאילתות דחופות> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם כן, רבותי, אנחנו עוברים לשאילתות. אני מזמינה את שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ להשיב על שאילתות. כבוד השר, בבקשה לעלות על הדוכן. שאילתה דחופה מס' 201 מאת חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, חבר הכנסת אבו מערוף. <201. תורים ארוכים במשרד הרישוי בכרמיאל> <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר ישראל כץ, במשרד הרישוי בכרמיאל נמצאות שלוש עמדות שאינן מאוישות תמיד ואינן מספיקות למספר התושבים שדורשים שירות. המקום צר, והאנשים נאלצים להמתין עד שלוש שעות בתור. שאלותי הן: 1. האם הנושא מוכר לך, אדוני? 2. האם נעשה משהו בעניין? 3. האם יש תוכנית להרחבת המקום? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. כבוד השר, בבקשה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת, משרד הרישוי בכרמיאל מאויש על-ידי שני פקידי רישוי, בדיוק על-פי התקן הקיים. לעתים מתוגבר המקום בפקיד או פקידה נוספים כדי להקל את העומס. בסניף הרישוי בכרמיאל, כמו גם ביותר מ-30 סניפים ברחבי הארץ, מטפלים ביותר מ-10,000 אזרחים מדי יום, תוך מתן מענה מקצועי ואיכותי למגוון רחב של סוגיות בתחום הרישוי והכשרות הנהיגה. בשנים האחרונות, ואף בעתיד הנראה לעין, פעולות רבות יצאו מתחומי סניפי הרישוי – יָצאו ויֵצאו מתחומי סניפי הרישוי, ועברו ויעברו לתהליך מקוון אשר כל אזרח יכול לממש באמצעות מרכז שירות טלפוני, באמצעות אתר האינטרנט ובאמצעות עמדות שירות אוטומטיות הפרוסות ברחבי הארץ. שימוש באמצעים אלו מייתר לגמרי את הצורך להגיע פיזית למשרדי הרישוי. גם אם מחליט האזרח להגיע למשרדי הרישוי, בחודשים האחרונים חנך אגף הרישוי אפליקציה בטלפון חכם, המאפשרת להזמין תור מראש מבעוד מועד. במקביל ולצורך שיפור נוסף של רמת השירות לציבור, המשרד פועל להגדלת מספר תקני העובדים העוסקים בקבלת הקהל, שעל זה מדובר כאן. אין ספק שהגדלת מספר נותני השירות לקהל תקל משמעותית את העומסים, ובתוך כך אף תשפר את תחושת האזרח ביחס לשירות הציבורי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> סיימת? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שאלת המשך, חבר הכנסת אבו מערוף? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כן. קודם כול, המענה החכם והטלפוני – זה לא ישנה את התורים הארוכים. הייתי שם, ולקחנו מספר 80 – נאלצנו לחכות שלוש שעות בתור. והתנאים קשים: גם אין מים, גם חם, גם בחורף. אז בכל זאת, אני לא חושב שהפתרון יהיה המענה הטלפוני והשירות העצמי. אז מה התוכנית הספציפית שם? בכל זאת, המקום משרת אוכלוסייה רחבה מאוד של תושבים – יותר מ-100,000 תושבים. ולכן, אני חושב שאכן צריך לשפר את השירות שם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. כבוד השר, יש לנו עוד שני שואלים. אחר כך תשיב לכולם. שואל נוסף – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, הנושא שהעלה חברי אבו מערוף מוכר לכולנו באזור שם, וקיבלנו תלונות רבות מהתושבים שם באזור. אני אישית הייתי במשרד שלך עם האחראים, ודנו בנושא הזה וגם בנושאים אחרים. כבר בירכתי אותך על הצבת שתי מכונות אוטומטיות, בעיר טייבה ובעיר תמרה. גם פניתי, ויש על שולחנך בקשה שלנו להציב עוד מכונות בשנת התקציב הבאה, ב-2017. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לפי זה יוצא שאתה דורש עכשיו להציב בכרמיאל מכונות שירות. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא. ביקשתי, ויש מכתב קודם כול לפתוח משרד רישוי באזור שם. הצעתי את העיר שלי, עראבה, וזה אצלך ומחכה להחלטתך. אבל לפחות מכונות אוטומטיות כן יעזרו ויקלו את התורים, ואז לא צריך ללכת ולחכות שעות על גבי שעות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת סעדי. חבר הכנסת אחמד טיבי – שאלה נוספת, ולאחר מכן השר ישיב. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, הצומת בכניסה לרהט–שובל הוא צומת מסוכן, והיו שם הרבה תאונות דרכים. קיבלתי הרבה פניות ותלונות מתושבי רהט והדרום, ודנו בנושא הזה הרבה. האם יש צעד מעשי שאתה, אדוני, ומשרד התחבורה מתכוונים לעשות כדי לשים קץ לתאונות ולאובדן חיים במקום? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, כבוד השר, זמנך להשיב. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> קודם כול לגבי משרד הרישוי, השאלה הנוספת והשאלות הנוספות – בהערות הנוספות וציון נושא מכונות השירות גם ניתן חלק מהתשובה, וזה הדברים שאמרתי, כי פתחנו את השירות, ואנחנו משתדלים, במענה טלפוני או במכונות שירות, להקל את העומס, למנוע הגעה ולחסוך הגעה, וגם אם יש הגעה – שתהיה אפליקציה של אפשרות תיאום. אנחנו פועלים גם בתגובה על צרכים ועל פניות, וגם בתוכנית מסודרת. יש מכונות שירות, ואנחנו שואפים להתקין בכמה שיותר מקומות מכונות שירות. יחד עם זאת, כמו שאמרתי, אנחנו פועלים לתגבר גם את התקנים, כדי שגם מי שמגיע באופן פיזי יוכל לקבל שירות. והעיר כרמיאל היא עיר סביבתית – הרבה יישובים בסביבה, ולכן נתגבר ככל שנוכל, גם את השירות הפיזי במקום. אני רוצה לציין שבסקרי שביעות הרצון במדד הביורוקרטיה, בשנים האחרונות דווקא משרד התחבורה נמצא בצמרת, במקום הראשון, במשאלים שמתקיימים על איכות השירות והנגישות, למרות שבהחלט, יש כאן שירות שהוא מאוד חיוני להרבה מאוד אזרחים, ומטבע הדברים יש צפיפות וביקוש. יש לי רושם לפעמים שאתם מבקרים במשרד התחבורה יותר ממני, כי אתם מביאים נושאים, ואנחנו גם קשובים ומטפלים, ככל שזה נוגע לבעיות אזרחיות. אם זו בעיה דחופה של מועמר קדאפי או דברים אחרים, שאתם שואפים להעלות אותם, או דברים אחרים – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – – אם זה בנושא האזרחי, אנחנו כתובת. ואתם גם יודעים להציף את הדברים, וקרו וקורים לא מעט דברים. כבר כמעט יש דרך על שם אחמד טיבי בטייבה, וכל אחד יכול כאן באמת לציין. אני שמח – קידום יוזמות לטובת אזרחי מדינת ישראל. ואני חושב שגם במגזר הערבי רמת השירות והנגישות – אתמול ביקרתי בג'סר-א-זרקא, באמת יישוב שזקוק להרבה סיוע, גם פנימי וגם חיצוני. גם קיבלנו החלטות שקשורות לתחום שקשור אלי, כדי – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תוכל לפרט מה קיבלת בנושא ג'סר-א-זרקא? כי צריך הרבה עזרה שם. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אם אגיד לך מעל הדוכן לא תוכל ללכת להגיד להם שהשגת את זה, לא? אז זה לא מביא שום תועלת. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> איזה התחשבות. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אנחנו מכבדים כל מקום. ביקרתי שם עם ראשי חברת "נתיבי ישראל" ועם כל ראשי האגפים, כמו שאני עושה, ואחרי זה ביקרתי באור-עקיבא. לכבוד הרמדאן ויתרתי על קבלת כיבוד בג'סר, וזה היה בסדר גמור. ואני חושב שסיכמנו שם דברים, מהכניסה ליישוב ועד מקומות אחרים. היישוב רוצה להתפתח, לבנות, ואנחנו בהיבט התחבורתי בהחלט מתחברים לנושא הזה ומקדמים. חבר הכנסת טיבי, לגבי השאלה שלך על רהט, אתה שואל על צומת ספציפי, אבל אני יכול לספר לך ולהראות לך כמה הממשלה, או במקרה אפילו השר הזה, בסדר, וכמה היישוב, למרות רצונו של ראש הרשות להיות בסדר – כמה היישוב לא מתחבר למוצר שאנחנו נותנים. אתה יודע – ויושבים כאן גם חברי כנסת, ואחד שגר שם, גם אנחנו – דחפתי במאבק קשה להאריך את כביש חוצה-ישראל דרומה. הוא ממש מגיע כבר עד צומת שוקת, ממש בתקופה הקרובה, כבר חלקים רחבים, וכמובן, ממשיך גם לערד, אבל דחפתי לעשות את זה. אחד הדברים החשובים, שלכביש הזה, לפני שהוא מגיע לצומת להבים, יש מחלף שנקרא מחלף רהט. לא רק שהבאנו שמן טוב, גם הבאנו שם טוב: קראנו לזה על שם היישוב הגדול שנמצא ליד. המחלף הזה כבר קיים, והוא מזרים את התנועה – ראש עיריית ערד לשעבר – הוא מזרים את התנועה מזרחה, ואחרי זה דרומה. בתכנון, חברת "חוצה ישראל" שעושה את הכביש, כבר הכינה חיבור לרהט, שיהיה כביש פנימי מכיוון רהט שיתחבר למחלף רהט על כביש חוצה-ישראל, שהוא מאוד אטרקטיבי, וכולם יוכלו להיכנס ולצאת דרך המחלף הזה במקום לעבור מסביב אל הצומת ואל המקומות האחרים. אחרי מבצע "צוק איתן" דווקא, כשהממשלה גיבשה תוכנית סיוע מיוחדת, לקחתי את פרק התחבורה והרחבתי אותו ואמרתי: אני דורש שהכביש הזה ייכלל בסיוע ליישובי הדרום. ואכן, הממשלה הקצתה כסף, 15 מיליון, לפי יוזמתי, לביצוע הכביש הזה, והודעתי לראש הרשות, שהוא מעוניין בדבר הזה. התברר שהעלות היא יותר גדולה – הבאנו תוספת תקציבית, אבל ראש העיר לא מסוגל לתת את הקרקע, כי יש לו שם בעיה של הפקעות. אגב, הולכים להקים שם גם אזור תעשייה מאוד גדול, שהכביש הזה אמור לשדרג אותו ולתת לו יציאה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> השר כץ, מילה – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> רגע, שנייה, אנחנו – אם היינו מחכים למינהלת גם לא היה פתרון. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> זה רמ"י. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני מיניתי את סמנכ"ל המשרד שלי, אמרתי: אתה נוסע לשם, ואנחנו – והנחיתי בשיטות שאנחנו יודעים לעשות ממקומות אחרים – אתה מתחיל לסלול עד שטח ההפקעה ואחרי שטח ההפקעה, ושייתקעו באמצע גם, אם צריך. וזה מה שהולכים לעשות. ואני אומר לכם, שהנה, דבר לתועלת היישוב. אין מבחינה תחבורתית יותר מאשר להתחבר לכביש 6, לחוצה-ישראל, בלי רמזורים, בלי שום דבר. זה חוסך תאונות, מתניע את הפעילות הכלכלית. היישוב, למרות רצונו של ראש הרשות, לא מתחבר מספיק, ואני הבאתי את התקציב, הבאתי את המחלף. נחבר, ואנחנו בכוח הולכים לחבר את היישוב. וברגע שהיישוב יתחבר, הרבה יישובים במדינת ישראל היו רוצים חיבור מהסוג הזה. זאת דוגמה איך אותו הדבר – מאחר שאתה מצביע – באוטוסטרדה לערד, שאת אבן הפינה הנחנו עוד ביחד, יש קטע אחד שהוא לא גמור כי היו בעיות של הפקעה – כן, היו בעיות של הפקעה – לאותו יישוב, וגם אחרי זה היו תאונות לאנשי היישוב, תאונות חמורות וקשות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חורה. אתה מדבר על חורה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כן, שמנעו את ההפקעה, והיום אנחנו כן עושים את זה אחרי שהושלמה ההפקעה. לכן, אני אומר, הפעילות והמחויבות צריכות להיות הדדיות, ואתם, בתור נציגי ציבור – בתור נציגי ציבור, אתם צריכים גם להיות בצד הדורש מול היישובים, ולבוא ולומר: אתם תאפשרו. אגב, בהרבה יישובים ערביים זה קורה – כן מפנים וכן מפלסים וכן מפקיעים. כשיש דבר שהוא לתועלת כלל הציבור ולתועלת היישוב, היישוב צריך לתרום את חלקו ולבצע את חלקו. אנחנו משקיעים מיליארדים בכביש הזה, בחיבור הזה, והרבה יישובים היו רוצים שיהיה להם חיבור כזה ומחלף כזה. לכן אני מביא לכם כאן דוגמה, איך הבעיה שהעלית תיפתר בגדול אם היישוב יתרום את חלקו. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אבל אם רוב התנועה עוברת לשם, אז יש פחות תנועה במקום אחר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – ליד שובל. – – – צומת שובל. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> בוא נאמר שאני לא אתחיל עכשיו, עם כל הידע שקיים אצלי, בכל מקום – בכלל לא שאילתה שהוכנה מראש, צומת שובל, וכו' – לתת לך תשובה מראש מה הדברים שמבוצעים שם כרגע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת טלב אבו עראר, לפעם הבאה, בבקשה. יש לך נושא לשאילתה, ואני אצטרף אליך. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> קודם כול, הדברים מטופלים, ומטופלים בהיקף רחב, כולל בתחום הבטיחות וההתחברות לתשתיות התחבורה שאנחנו עושים. אמרתי לכם גם שנפתחת תחנת רכבת, היא לתועלת כלל האוכלוסייה, וגם כביש, ומתחברים, וכמובן מטפלים במוקדי סיכון ובצמתים ובכל הדברים, אבל החיבור הזה, האסטרטגי, למחלף רהט – המחלף הוא על שמם, והם לא מחוברים, כי הם לא השלימו את ההפקעה הזאת, הלא-גדולה, שגם תאפשר להם פיתוח אזור תעשייה והכנסה וגם זרימה של התנועה תוך הפחתת סיכוני הבטיחות וכל שאר הדברים. האם אני כבר, על דעת הקואליציה, יכול להפסיק ולהשיב? מי כאן – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, אנחנו סיימנו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני מבין שאתה לא רוצה להתייחס ספציפית לצומת רהט–שובל – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אמרתי – אתם מבקרים במשרד לא פחות ממני, אתם יכולים לפנות בשאלה ספציפית. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – לבדוק את המצב, כי כבר פנינו כמה פעמים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> בוא נאמר שאנחנו, אם אתה מדבר על כל המרחב הזה, גם בעקבות הסיוע לדרום, אנחנו, מצומת אשל-הנשיא עד בית-קמה משדרגים את כל הכביש. אני מדבר על אותו אזור. אנחנו מרחיבים אותו, משדרגים, וגם מאזור בית-הגדי, 293, גם כן עושים שם כביש חדש, גם כן עד בית-קמה. מחלף בית-קמה הוא בכביש 6. מתחברים אליו הכבישים מכל הסביבה, ומחלקים את התנועה והופכים אותה לפתוחה יותר ומורידים עומס ממקומות אחרים. אבל החיבור – אני עוד פעם חוזר – החיבור האסטרטגי שיזמתי, שהיה בתוכניות ושתקצבנו אנחנו, ואנחנו פועלים – היישוב חייב להושיט יד מקבילה לטובת עצמו ולסיים שם את הדברים, ואתם, כאנשי ציבור, שאכפת לכם גם מיישובים וגם מיישובים ערביים וגם אחרים, אתם צריכים לעמוד ולדרוש שהיישוב יעשה את חלקו. כאשר הוא צריך להפקיע, אז הוא צריך להפקיע כדי שאפשר יהיה לעשות את הדברים. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ, תודה לשואלים. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. אני מזמינה את שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל להשיב על שאילתה דחופה מס' 202 מאת חבר הכנסת עמר בר-לב. בבקשה, חבר הכנסת עמר בר-לב. <202. הקפאת ביטוחי קרן נזקי טבע בחקלאות> <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה רבה, היושבת-ראש, תודה רבה, שר החקלאות. השאלה שלי היא כזאת: קנ"ט הודיעה כי החל מיולי 2016 תקפיא את הביטוחים לנזקי טבע, כיוון שהמדינה הודיעה שהתקציב בגין השתתפותה בביטוחים לשנת 2016 אזל. רצוני לשאול: מה ייעשה כדי לפתור את המשבר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לשואל. בבקשה, אדוני השר, זמנך להשיב. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. ברשותך וברשות היושבת-ראש, אני מבקש לברך את האזרחים המוסלמים ברמדאן כארים. אני מבקש, ברשותכם, ואני חושב שעל דעתכם, לברך את היושב-ראש שלנו לנישואיו, שיהיה במזל טוב, ברכה והצלחה, כל הברכות שאפשר לברך את הזוג הצעיר, או קצת פחות צעיר. לגבי שאלתך, חבר הכנסת בר-לב, אומר בצורה הכי ברורה והכי קצרה: המציאות בקרן נזקי טבע, שבקיצור קוראים לה קנ"ט, היא בלתי מקובלת על הדעת. הרזרבות שלהם ירדו עקב ריבוי נזקי הטבע שהיו בשנה והשנתיים האחרונות. אנחנו קיימנו על זה במשך השנה – לא עכשיו, כבר מתחילת השנה – כמה דיונים. השניים האחרונים – היה אחד לפני כעשרה ימים, בהשתתפות אמיר לוי, הממונה על אגף התקציבים, והאחרון היה לפני כשישה ימים, אם אני לא טועה, עם הסגן שלו אודי אדירי, שאחראי למשרד החקלאות. אין ויכוח, לשם שינוי – נגיד את זה חיובית: יש הסכמה על כל המספרים. אין טענה – לא, זה לא זה, זה כך או אחרת – לא. יש 100% הסכמה על המספרים. כשאנחנו שואלים את האוצר: אז מה אתם מתכוונים לעשות עם זה? הם אומרים: אנחנו בודקים. מבחינתי, שיהיה ברור, נגמרה הבדיקה. אני הולך להעלות את זה לשר האוצר בזמן הכי קרוב, ואם לא, והאוצר יתכחש למחויבות שיש לו בעניין הזה – ויש לו, הם לא אומרים שאין להם – אני אצטרך לשקול את צעדינו, אבל הם יהיו כנראה הרבה יותר כואבים, כי לא יכול להיות מצב שדברים שהתחייבנו לחקלאים הם לא יקבלו. אני לא אתן לפגוע בחקלאים בדברים שונים, וגם לא בתחום הזה של קרן נזקי טבע. אנחנו נעשה כל מאמץ, ואדרבה, בעזרתכם, חברי הכנסת, השדולה החקלאית, שהאוצר יעביר את הכסף הזה, ויפה שעה אחת קודם. כי בינתיים מה שקורה זה שיוצא לקרן הזו שם רע, שהיא לא יכולה לעמוד בהתחייבויות, וכו' וכו'. זה גלגל שצריך למנוע אותו מייד עכשיו, לא להגיע למצב שכולם מדברים דברים קשים על הקרן, אלא לאפשר לקרן לעשות. גם בתועלת – האוצר מסכים שזה הדבר הכי תועלתי שיש. זה הכי מעט כסף שנותן את הדיבידנד הכי גבוה. לכן אני פונה לאוצר, לשר האוצר, ואומר: תשנו את זה, ונגמור את הסיפור, זה הכול. תודה שאתה מעיר את זה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת עמר בר-לב, שאלת המשך, בבקשה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני השר. ראשית, אני שמח שאין ויכוח על העובדות. אני גם שמח על העמדה שהצגת. אני מאוד מוטרד ממה שמשתמע, אולי בין השורות, לגבי עמדת משרד האוצר, כי אנחנו נמצאים חודש לפני סיום המועד, לפני אמצע יולי, ואני חושב שזה חשוב לכולם, חשוב בוודאי לך כשר החקלאות, חשוב לקרן וחשוב בעיקר לחקלאים, לא להוציא להם את הנשמה עד הרגע האחרון, בוודאי לא אחרי הרגע האחרון, כמו שלא פעם עושים. השאלה היא, מה יש ביכולתך ואיזה סיוע אתה חושב שאנחנו, יושבי-הראש של השדולה החקלאית, יכולים לעשות כדי שהנושא הזה לא ייסגר בחצות הלילה ב-14 ביולי? תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. שאלה נוספת לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, יש נזקי טבע ויש נזקי ממשלה. לפני כמה שבועות השתתפתי בעצרת מחאה בתל-אביב כנגד העקירה והבינוי של אום-אלחיראן ועתיר. אני מבין שהסכנה עדיין קיימת ויש כאן פגיעה אנושית מאוד קשה בתושבים הללו, כ-1,500 תושבים ערבים-בדואים. אני מקווה שהשר כבר שינה את דעתו בעניין הזה והולך להגן על זכותם של התושבים להמשיך לגור ביישובים שלהם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. שאלה נוספת לחבר הכנסת טלב אבו עראר – בבקשה, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, רציתי לשאול: מה עושה משרדך לעידוד החקלאות ביישובים הערביים-בדואיים בנגב? עד היום שמענו וידענו על הריסות ועל עקירות, אבל עידוד החקלאות ביישובים האלה, אם יש חקלאות בכלל – מה עושה משרדך למען עידוד החקלאות? תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה, כבוד השר, זמנך להשיב. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תודה ליושבת-ראש. זה נשמע פה כמו שעת שאלות לשר, אבל אשתדל לענות לכם ככל שאני יודע. אתחיל – בבקשה – עם חבר הכנסת בר-לב. אני חוזר ואומר שדנו על זה השנה כמה פעמים בכל הרמות באוצר. אני חוזר ואומר: יש הסכמה, אין ויכוח על המספר, על הבעייתיות ועל התרומה הגדולה של הקרן הזאת, שמתפקדת היטב. זאת הזדמנות להגיד לחברי הקרן, לדירקטורים שם, להנהלה ולמנכ"ל, תודה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> השאלה, אם יש התחייבות של האוצר? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> חברי, גם אני הייתי רוצה להשתתף בדיון שלכם, חבר הכנסת קיש, אבל לא ניתן לי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה ממש מפריע. <יואב קיש (הליכוד):> מילה לא אמרנו. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> איזו הגנה ג'נטלמנית על הגברת. <יואב קיש (הליכוד):> היא לא אמרה מילה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אה, גם היא לא אמרה, הבנתי. אני מודה לכם. אני מנצל את ההפסקה הקטנה הזאת להגיד שלום לילדי כיתה א' מבית-הספר "נריה" בגבעת-שמואל: ילדים נהדרים וטובים, שלום לכם. אנחנו שמחים שאתם אורחים שלנו. בואו תקשיבו איך זה מתנהל פה. חזרה לענייננו. חבר הכנסת בר-לב, אני מציע שיהיה דיון בוועדת הכספים או בוועדת הכלכלה – אני לא בוחר, זה טוב מבחינתי וזה טוב מבחינתי, טוב שתיהן ביחד – וייאמרו דברים ברורים לאוצר. יש משקל לוועדות האלה, כפי שאתה יודע היטב. אני מוכן לעדכן אתכם אחרי הפגישה עם שר האוצר. אני מקווה שהוא יפתור את זה ואז לא יהיה צורך, אבל אם יהיה צורך, אני חושב שבהחלט יש לכם כוח. כמו ששאלת את השאילתה ועוררת את הנושא, תמשיכו לוועדה ותהיה דרישה. אפשר להגיד גם לאוצר על דברים מוצדקים: או שתפתרו את זה, או שגם אנחנו לא פרטנרים לכל דבר שאתם רוצים. פעם לימדו אותי שיש דבר כזה בכנסת. אני לא נוהג ככה בדרך כלל, אבל אם יש צורך אז אולי. לגבי הערתו של חבר הכנסת ג'בארין, תראו, אני מתקשה לחזור על הדברים האלה פעם אחר פעם. אתם מתנהגים בצורה בלתי אחראית כלפי בתי-המשפט במדינת ישראל, כולל העליון. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מי זה אתם? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אתה. אתה יודע מה? אני מדבר עליך. אתה שאלת, אני מדבר עליך. אני אומר אתם כי זה כבר עלה מכמה מקומות. תראו, יש פסיקה מכל בתי-המשפט, מהשלום, המחוזי, העליון, זה חזר עוד פעם, סיבוב שלם, זה סיפור – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא חשוב, אתה יודע, אני רואה. אתם לא נותנים אמון בבתי-המשפט במדינת ישראל? אתם באמת חושבים שאפשר להתנהג בצורה הזאת? אני לא פיניתי אותם עד היום. נתתי להם את יומם, לא פיניתי אותם. אמרו לי עשרות פעמים כבר: פנה אותם, יש צו בית-משפט. לא פיניתי אותם עד היום. היום יום רביעי, ט' בסיוון, 15 ביוני. לא פיניתי אותם. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> שנייה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני לא מחלק רשות דיבור, תן לי לגמור. אחרי זה, אם ייתנו לך, אני פה, אני לא הולך. לא פיניתי אותם. אמרתי: שייגמרו בתי-המשפט, אני לא יוצא ולא מנצל, אף שזה היה חוקי; זה לא היה דבר לא חוקי לפנות אותם. יתרה מזו, אני מעדכן אותך ועדכנו אותם: יש קבלן לשכונה 12 בחורה, והשכונה הזאת, בתוך חודשיים עד שלושה, עבודות התשתית בה יהיו מוכנות. יש התנגדות שאני מכיר, של אלנבארי, ראש מועצת חורה, לקלוט אותם. זה דבר לא חוקי בעליל. הסבירו לו את זה משרד המשפטים, לא אני. אמרו לו: אדוני, אתה לא יכול לקבל החלטות לא חוקיות. חברים, אל תהפכו את הכול פלסתר. יש מערכת במדינת ישראל – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אדוני – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> שנייה, אני אענה לשואל הנוסף. אל תהפכו את הכול פלסתר. יתרה מזו, אני מעדכן אתכם שיש תקציב שסגרנו יחד עם האוצר לטובת פתרון לחיילים משוחררים או לא משוחררים, שלא יהיה מצב שהורסים להם – בזמן שהם משרתים הורסים להם את בתיהם. זה דבר לא נסבל. אנחנו מאתרים שניים-שלושה יישובים שבהם ייבנו פתרונות הדיור הללו ולשם הם יעברו. והדבר האחרון – אנחנו עכשיו יוצאים עם כ-2,000 מגרשים נוספים ברחבי הפזורה, לא ביישוב אחד – 2,000, זה דבר שלא היה כדוגמתו – כדי לאפשר לאנשים מהפזורה ולא מהפזורה, אלה שמתחתנים, למצוא מקום. שאלה אחרונה – לגבי שאלתו של חבר הכנסת אבו עראר. אכן, יש מעט חקלאות אצל הבדואים בדרום, רובה נשענת על מקנה, על צאן, כבשים, גמלים וכו'. אתם מכירים את זה היטב. היות שאין מים בדרום, או יש מחסור במים בדרום, נאמר, אז אין כמעט גידולי צמחים וכדומה, אבל כן יש צאן וכו'. אנחנו בהחלט מעודדים את התחום הזה. דבר אחד משמעותי מאוד, יוצא דופן, שאנחנו עוסקים בו הוא הדברת מחלת הברוצלוזיס, בהיקף של 50 מיליון שקל. לא היה כדבר הזה. זה נעשה בשיתוף פעולה עם ראשי הערים – עם טלאל אלקרינאוי, עם אחרים. יש להם בקשה לעשות את זה יותר מהר, יותר אגרסיבי, כי זה מאיים – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> שנייה אחת, חבר הכנסת טיבי, תן לי שנייה לגמור. – – – זה מאיים על העדרים האחרים, אנחנו ערים לזה, וזה גם יכול להיות סכנה לחיי אדם, בגלל החלב שלוקחים מהם. לכן אנחנו עושים מאמץ גדול מאוד, יוצא דופן. יש נושא נוסף – הגמלים: גם החיסונים שלהם, גם תאונות דרכים שנגרמות בעקבות שוטטות של גמלים. אנחנו מנסים לשתף פעולה עם משרדים אחרים ולהביא את זה למקום טוב יותר. אני מקווה שאכן נצליח בדברים האלה. אני מודה לכם מאוד על השאלות שלכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר. אני מבקשת שלא לרדת מהדוכן, ולהשיב על שאילתה דחופה מס' 204 מאת חברת הכנסת יעל כהן-פארן. בבקשה, גברתי. <204. אכיפת איסור דיג> <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, למרות איסור הדיג בים בעונת הרבייה, ממשיכים לדוג. רצוני לשאול: 1. כמה פקחים הקצה המשרד לאכיפה? 2. כמה תיקים נפתחו לעבריינים? 3. האם יש הסברה יעילה? 4. האם מתבצעת אכיפה גם במעגנות שאליהן מגיעות הסירות עם השלל? תודה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. האם מותר להגיד? השאילתה במקורה הגיעה מחבר הכנסת מיקי רוזנטל, שהוא חולה, אז נאחל לו רפואה שלמה בשם כולנו. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> נאחל לו איחולי החלמה מהירה מכולנו. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> איחולי החלמה מהירה מכולנו. יעל לקחה את השאילתה, ואני מודה לך על כך. אני אסביר בשני משפטי רקע כלליים לחברי הכנסת שלא בקיאים בנושא ולצופים. יש בעיה שהולכת ומחמירה מיום ליום בים התיכון בנושא כמות הדגה, סוג הדגה, ונקרא לה מצבה הבריאותי, מחלות וכדומה, בגלל כמות הזבל שמופיע בצורה של שפכים, בצורה של כל דבר אחר שאנחנו מייצרים, בני-האדם, ואנחנו זורקים לתוך הים התיכון. זה קורה בהרבה מקומות בעולם, אלא שלרוע מזלנו הים התיכון הוא ים סגור – יש לו פתח אחד, פתח וקצת אחד. הקצת הוא תעלת-סואץ, שבדרך כלל לא עוזרת לנו לניקוי, והפתח השני הוא באזור ספרד, מצר גיברלטר. המציאות הזאת בעצם הופכת אותו לאמבטיה כמעט סגורה, והים מתקשה מאוד לנקות את עצמו, מה שקורה באוקיינוסים הגדולים באמת. איסור הדיג הוא בעונת הרבייה של הדגים, כדי לאפשר להם להתרבות ושיהיו לנו דגים, כולל לדייגים עצמם, שרוצים לדוג, בשיטות גם של דיג חופי וספורטיבי – עונה שמתחילה ב-1 באפריל ונסתיימה כבר ב-31 במאי – קרי חודשיים של השבתה. החל מראשית החודש הזה, קרי 1 ביוני, מושבתת פעילות דיג באמצעות ספינות מכמורת למשך שלושה חודשים, קרי עד ליום 31 באוגוסט 2016, וזה לטובת הקטנת הפגיעה בדגיגים הצעירים שיוצאים לעומק הים. לעניין מספר הפקחים המוקצים לאכיפה, אציין כי ביחידת הפיצו"ח מוקצים שישה פקחים קבועים לאכיפת פקודת הדיג, וככל שיש צורך ניתן תגבור למבצעים נרחבים. אני אומר לכם שאני הנחיתי אכן לתגבר, ואני יודע שזה נעשה. כמות התיקים שנפתחו במהלך עונת הרבייה, קרי מ-1 באפריל עד 31 במאי, היא 21 תיקים על עבירות בעונת הרבייה – בים התיכון בלבד, לא בכינרת, לא דברים אחרים; בים התיכון. אכן, יחידת הפיצו"ח מבצעת אכיפה גם במעגנות הדיג ובנמלים. לעניין ההסברה, אנחנו שלחנו מכתבים מפורטים לכל בעלי רישיונות הדיג בסוף שנת 2015, קרי לפני כחצי שנה, ובהם פירוט התנאים ברישיונות לשנה זו ול-2016. חשוב להדגיש כי כבר ב-2014 נשלח מכתב לכלל הדייגים על הכוונה להטיל מגבלות לאיסור דיג בתקופות השונות, ובהתאם לכך, בטרם כניסת המגבלות לתוקף, התקיימו פגישות עם נציגי ציבור הדייגים הרלוונטיים להצגת המגבלות והצורך בהן כבר במהלך שנת 2016. מוקדי אגף הדיג והפיצו"ח פעילים 24 שעות ביממה לקבלת פניות ומתן מענה, ובמשך תקופת ההשבתה ניתנו הסברים בנוגע למגבלות הדיג לכל פונה. עד כאן תשובתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> המשך שאלה יש, חברת הכנסת יעל כהן-פארן? בבקשה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> כן, יש לי שאלת המשך. אני רק אציין – ציינת, כבוד השר, את הבעייתיות של הים התיכון וכל הפסולת שנזרקת אליו, ואכן זו בעיה מאוד קשה, אבל הבעיה הספציפית עם הדיג היא דיג יתר ודיג כזה שלא מאפשר רבייה טבעית של הדגה. שאלת ההמשך שלי: האם בכלל מתקיים משא-ומתן מול המכמורתנים, מול אותם דייגים שהם דייגי סירות מכמורת, על הוצאתם הכללית מהים ולא רק לחודשיים לשנה, כלומר מעבר לעונת הרבייה? והאם מדובר על סכומים של פיצויים – האם זה בכלל נכנס בספר התקציב הקרוב? האם פועלים מול משרד האוצר כדי לאפשר את אותם פיצויים למכמורתנים שאמורים, לפי כל דעות המומחים, לא להמשיך במתכונת זאת של דיג? תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. יש לנו שתי שאלות נוספות, אחת מהן של חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, כבוד היושב-ראש, אומנם פעולת המניעה של הדיג החופי למטרת רביית הדגים היא מטרה עולמית ואקט מאוד מבורך, סביבתי, שומר על האיזון האקולוגי וכו'. בנסיבות של אכיפת התקנות בעצם ניזוקים מאות אם לא אלפי דייגים פרטיים, שמתפרנסים מזה, שחודשיים עכשיו נמנע מהם הדיג. הם, לפי המידע שהגיע אלי, אחראים בקושי ל-5% מהדיג. מה משרדך יכול לעשות בשביל לעזור להם, אם בפיצויים, אם בביטוח סוג מסוים? בעצם חודשיים יש להם הפסד פרנסה – או שיפצו אותם בסך משהו כמו שכר מינימום בחודש או משהו כזה, אחרת הם ממש סוגרים את הבסטה, כמו שאומרים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לבאסל גטאס. שאלה נוספת לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, בהמשך השאלות ששאלו חברתי יעל ובאסל, אנחנו נפגשנו עם נציגי הדייגים האלה מעכו, פוריידיס, ג'סר-א-זרקא ויפו, נציגים של דייגים ערבים ויהודים כאחד, והם העלו בפנינו את כל הנושא הזה של איסור הדיג בחודשיים האלה, בעונת הרבייה. ובאמת הם לא מקבלים פיצויים, ואני וחברי זוהיר בהלול נפגשנו אתם, ואני יודע שיושב-ראש ועדת הכלכלה, חברנו איתן כבל, פנה בנושא הזה למשרדך, והוא גם בקשר בעניין הזה של מתן פיצויים לאותם דייגים. אבל אני רוצה להעלות גם עוד נושא בעניין הזה, שאנחנו קיבלנו תלונות מהם בעניין חידוש רישיונות הדיג, שכן היום יש התניה חדשה, שמשרדך מבקש שהם יביאו אישור פתיחת תיקים במס הכנסה כתנאי למתן רישיונות. האם ידוע לך? ומה אתה מתכוון לעשות בנושא הזה? תודה, אדוני השר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכל השואלים. בבקשה, כבוד השר, תשובתך. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ראשית, תשובתי לחברת הכנסת יעל כהן-פארן: אכן, אנחנו שמים דגש על הוצאת המכמורתנים מהדיג בים התיכון, כי אנחנו מבינים שצורת הדיג הזאת, עומק הרשתות שבהן עושים את זה וצפיפות העיניים, מה שנקרא – גודל הרשתות הוא כזה שהם תופסים הרבה מאוד דגים קטנים שאינם ראויים למסחר בכלל, אבל הם משמידים את דור העתיד ולמעשה פוגעים בעצמם, בפרנסה שלהם, וגם של שאר הדייגים, הן אלה שמתפרנסים מזה והן החובבים. ולכן אנחנו מציעים להם פיצוי משמעותי ביותר כדי שניקח את המכמורתנים, שאלה סירות מסוג מסוים, ונהפוך אותן פשוט לגוש ברזל וזהו, והן לא יהיו יותר בים. לא ניתן כמובן רישיונות לחדשות מהסוג הזה. זה הדגש הגדול, כי שם עיקר הנפח, הפעילות והדגה והדגים הקטנים, שבעצם חראם, הם לא משמשים אפילו לפרנסה, כי אי-אפשר למכור אותם. מצד שני, זהו, הם הלכו ולא יהיו יותר. ולכן הדגש הוא על מכמורתנים. אנחנו עושים את זה יד ביד עם משרד האוצר. עכשיו יש, כדרך העולם, ויכוח כמה מגיע להם ואיך. אנחנו במשא-ומתן אתם, גם רצוף וגם עוקב ומהיר, בניסיון לפתור את הבעיה. אני מקווה מאוד שנגיע. חבר הכנסת באסל, אין אלפי דייגים, זה ברור, אבל גם מאות זה חשוב וגם עשרות זה חשוב וגם אחד זה חשוב. פרנסה של אדם זה – כל אחד מאתנו יודע מעצמו – לא צריך בשביל זה מאות, אבל בוודאי, ככל שזה יותר, זה יותר מדאיג אותנו. אנחנו בודקים אפשרות להציע להם מסלולים חלופיים לדיג, אף שאנחנו יודעים שבדרך כלל ההורים שלהם התחילו בזה ואולי גם הסבים שלהם. זאת אומרת, זה בתוך המשפחה הרבה פעמים – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זה משפחות – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני מבין. אני לא אומר חס וחלילה בגנותם. אני אומר שיש לנו פה בעיה מאוד מאוד חריפה. תדעו, הים התיכון הגיע לקצה שלו במובנים האלה, ואנחנו רוצים לבדוק אם אנחנו יכולים למצוא להם עבודה חלופית, פרנסה חלופית, איזה פיצוי שיקטין את הנזק. זה לא דבר מקובל, אבל מתוך הכרה בבעייתיות אנחנו בודקים את זה. אינני יודע להגיד כרגע לאן זה הולך, אבל אני מקווה שנוכל למצוא להם איזו עזרה ולהביא את זה למקום יותר טוב. לגבי שאלות או הערות חבר הכנסת סעדי – תראו, א. הייתי בעכו, אורח של חבר הכנסת זוהיר בהלול במשך איזה, לא יודע, זמן, זאת אומרת, לא לדקה וחצי, אלא באתי, שמעתי, ראיתי, דיברנו עם הדייגים שם. אני רוצה להודות לו על ההזדמנות הזאת להכיר את זה מקרוב. אני מכיר גם את ג'סר-א-זרקא מכיוון אחר, ואני מכיר את הדיג בכלל, אני אומר לכם, אבי היה הרבה שנים דייג, לא בים, אלא בבריכות דגים, אבל הייתי קרוב מאוד לעניין. בכל אופן, הענף הזה הוא ענף שיש לו היתרונות שלו, גם החולשות שלו. אכן יש דרישה של מס הכנסה להתלות את מתן הרישיונות בתיקים במס הכנסה. יש פה אנשים מסוימים – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זאת דרישה של מס הכנסה או דרישה שלך? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> היא מתחילה במס הכנסה. אנחנו בתור אלה שנותנים את הרישיונות מציגים את זה בפני הדייגים, בסדר? תראו, יש פה בעייתיות ברורה: זה לא מקובל שאדם שעובד, מתפרנס – שיהיה לו לבריאות והרבה – ואין לו תיק במס הכנסה. אז עוד פעם, מסבירים, ככה זה כל השנים. אני אומר לדייגים – פונה אליכם ככל שאתם יכולים להשפיע בזה – חברים, זה נגמר, זה לא אפשרי במדינה מתוקנת בשנת 2016 שאנשים יעבדו בלי לשלם מס הכנסה. זה לא קיים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מס הכנסה, לאן זה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> רק שנייה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כמו כל ענף אחר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – את הרישיונות. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> רק שנייה, אני אענה. יש קשר באופן לא מקרי, יש קשר בין משרדי הממשלה – בא אלינו מס הכנסה ואומר: תראו, זאת המציאות – תודה – זו המציאות וצריך לטפל בה. אי-אפשר להמשיך בצורה הזאת. אנחנו קודם כול נוקטים הסברה, מנסים להסביר, אבל ברור שאנשים לא מתנדבים לשלם מס הכנסה והוצאות אחרות, בעיקר אם ככה הם היו רגילים. חבר הכנסת טיבי, אתה מפריע לי, ברשותך, תן לי לראות רק את אלה שדיברו, אז אוכל לענות להם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תפאדלו. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא, לא, הם – אבל אין בעיה, חבר הכנסת טיבי, אתה גם רצית להעיר משהו, אני חושב. בכל אופן, אנחנו בקשר עם מס הכנסה; אנחנו לא, איך להגיד, לא הפכנו להיות הגובים הראשיים של כל המסים במדינה, זאת הבקשה שהגיעה אלינו ממס הכנסה, ולמיטב ידיעתי – אני אבדוק עוד פעם, אני אעדכן אתכם עוד רגע – למיטב ידיעתי, אכן אנחנו מתנים את הרישיונות, את מתן הרישיונות – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> האם מס הכנסה מתנה רישיון של רופא או עורך-דין או משהו בזה שאתה תביא – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני לא יודע. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אין דרישה כזאת. אני הייתי עורך-דין, ויש – – – שמקבלים רישיון – אחרי זה אם אני לא מגיש ולא מגיש, זאת התחשבנות עם מס הכנסה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני לא יודע, ואני מוכן, סעדי – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> הרישיון לא מותנה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> חבר הכנסת סעדי, אני מוכן לבדוק את ההערה שלך. אני לא מתעקש. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זה לא נראה לי חוקי. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> זאת לא אידיאולוגיה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לכן אני אומר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> כי שמעתי את ההערה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זה עסקים קטנים, כמו בשוק, בפירות וירקות שהיו. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> חבר הכנסת סעדי, שמעתי את ההערה, אני אבדוק ואבחן אותה. זאת לא אידיאולוגיה שאני מוכרח להגן עליה בחירוף נפש, בסדר? אני אסתדר גם בלי זה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זה – – – שלהם, אדוני, אני פשוט כמוך – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תודה רבה, מכובדי כולם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אוריאל, תודה לכל השואלים. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, ואני מזמינה את שר החינוך חבר הכנסת נפתלי בנט להשיב על שאילתה דחופה מס' 203 מאת חבר הכנסת יוסף ג'בארין. בבקשה, חבר הכנסת ג'בארין. <203. סכנת קריסת בתי-הספר הכנסייתיים> <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד השר בנט, בעניין בתי-הספר הכנסייתיים – משרד החינוך היה אמור להעביר 50 מיליון שקל לבתי-הספר הללו עוד בסוף מרס 2016, וזאת במסגרת ההסכם שנחתם באוקטובר אשתקד ואשר סיים את שביתת בתי-הספר. אני רוצה לשאול את השר: מדוע עד עכשיו לא קיבלו בתי-הספר את 50 מיליון השקל שהובטחו, דבר שגורם להם לבעיות תקציביות קשות מאוד? בעקבות סיום השביתה הוקמה ועדה משותפת, ועדת שושני, אבל אני מבין שבוועדה הזאת לא נתקבלו דרישות בתי-הספר, ולכן מה שמוצע כיום זאת העמדה החד-צדדית של משרד החינוך, בלי להביא בחשבון את דרישות בתי-הספר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עכשיו אתה רוצה – אתה יכול להשיב, ואחר כך יהיה המשך שאלה ושאלות נוספות. בבקשה, כבוד השר. <שר החינוך נפתלי בנט:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, משרד החינוך קיים ומקיים הידברות עם בתי-הספר הנוצריים – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא שומעים, כבוד השר, אתה יכול להגביר? <שר החינוך נפתלי בנט:> – – לאורך כל התקופה. מנכ"לית משרד החינוך מיכל כהן מובילה את הליך ההידברות המבורך הזה אל מול נציגי בתי-הספר הכנסייתיים, כדי לעמוד על הצרכים הייחודיים שלהם ובאמת לסייע. משרד החינוך ואני מתחייבים לקיים את ההסכם שנחתם עם נציגי בתי-הספר הכנסייתיים בתאריך 7 באוקטובר 2015. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, סליחה, רגע, לא שומעים. רגע, אנחנו לא שומעים. <שר החינוך נפתלי בנט:> לא שומעים? שומעים עכשיו? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אולי תרים. תרים עוד. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> משרד החינוך התחייב – לא שמענו. <שר החינוך נפתלי בנט:> אני מתחייב ומשרד החינוך מתחייב בקיום ההסכם שנחתם עם נציגי בתי-הספר הכנסייתיים ב-7 באוקטובר 2015. בימים אלה מגובש קול קורא ייעודי באמצעות המשרד לשוויון חברתי במטרה להבטיח את העברת 50 מיליון השקלים לבתי-הספר הכנסייתיים בהתאם לכללים המחויבים. אני רוצה לחדד עוד פעם: התקציב שעומד על 50 מיליון, מה שהבטחתי, משוריין, בסדר? זה קורה – יועמד לרשות בתי-הספר הכנסייתיים. אני מודה שבמכניקה של ההעברה – אל תשאלו למה – אם זה היה דרך משרד החינוך זה היה קורה מזמן. לצערי זה לא דרך משרד החינוך, זה דרך המשרד לשוויון חברתי, ולכן זה התעכב. אני מתנצל על זה. זה לא צריך לקרות, אבל השריון משוריין, אני לא נוגע בכסף הזה, ואני אעמוד על כל דבר שאני התחייבתי, אני מתחייב לעמוד. לצערי, כשאני לא שולט על כל הצנרת אז זה לוקח קצת יותר זמן, אבל זה בקרוב. לגבי העניין השני – יושב-ראש הוועדה המשותפת למשרד החינוך ולבתי-הספר הכנסייתיים, ד"ר שמשון שושני, הגיש את המלצות הוועדה בעניינם של בתי-הספר בישראל. אנחנו במשרד – המנכ"לית קיימה לאחרונה שתי ישיבות עבודה עם נציגי בתי-הספר במטרה לבחון את תהליך יישום ההמלצות של הדוח. בישיבות האלה גובשו הסכמות עם נציגי בתי-הספר בכל מה שקשור ליישום הדוח, ובמיוחד בכל מה שקשור לשמירת הזהות הנוצרית ואורח החיים הייחודי. אני רוצה להדגיש, אין לי שום מטרה ושום עניין – למדינת ישראל אין רצון לשנות או להשפיע על מרכיבי הזהות הייחודיים. זה נכון גם בבתי-הספר הנוצריים, גם בבתי-הספר המוסלמיים, ובכל תחום, גם להבדיל בחינוך החרדי. אנחנו לא בסרט הזה של לנסות להשפיע על עיצוב הזהות. להפך, אנחנו רוצים להעצים את הזהות, בד בבד עם הזהות הישראלית, ולכן אנחנו נמשיך בגיבוש התוכנית כדי ליישם. ככה זה תמיד: יש דוח, הדוח נחמד, בסוף צריך לקחת אותו ולהמיר אותו ליישום, ואנחנו נצא לדרך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני השר. המשך שאלה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין, ואז יש לנו שואלים נוספים, ואז אתן לך אפשרות להשיב לכולם בבת-אחת. בבקשה, אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, אני מעריך את ההתנצלות שלך על האיחור בתשלומים, אבל אתה יודע שזאת פגיעה כלכלית מאוד קשה בבתי-הספר. התשלום היה אמור לעבור שלושה חודשים אחורה, לכן אני מקווה שפרסום הקול הקורא – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> מה שהכי חשוב שתדע – זה לא מתאדה, זה לא נעלם, זה שם. אתה צודק. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> נכון, אבל עכשיו יוצא קול קורא, לך תדע מתי יקרו – אני מקווה שתהיה התחייבות יותר מעשית לגבי לוח הזמנים. <שר החינוך נפתלי בנט:> אני אכנס לזה, עוד יותר ללחוץ, כי זה אומנם לא במשרד שלנו, אבל באחריות שלי. אני לא מגלגל את זה לאף אחד, זאת אחריות רק שלי, ואני אטפל בזה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לגבי מה שאמרת, לגבי דוח ועדת שושני – מה שאני שמעתי בפגישות שלי עם נציגי בית-הספר, שמרבית הדרישות שלהם לא קיבלו ביטוי במסקנות של הוועדה. והם אומרים: זאת לא הייתה ועדה משותפת, אלו בעצם המסקנות בעיקר של ד"ר שושני. והבעיה העיקרית שעדיין קיימת, והיא הייתה הסיבה לשביתה, שבסך הכול בתי-הספר האלו מקבלים כ-35% לעומת בתי-הספר הממלכתיים. זאת אומרת, יש כאן פער מאוד משמעותי, דיברנו על זה. הם מוכנים להסתפק ב-75%, אבל לפי הנתונים, גם של משרד האוצר, הם מקבלים רק כשליש, וכנראה בלי למצוא פתרון לבעיה המהותית הזו לא נמצא פתרון למשבר הכלכלי של בתי-הספר. <מאיר כהן (יש עתיד):> אפשר להגיד משהו? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת ג'בארין. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – אני מכיר את הבעיה של בתי-הספר האלה. הם לא מוכנים – – – והם לא מוכנים לקשור את עצמם לרשויות, לא במבנים. ולכן לא משנה – – – כל ה-pod של תיקון המבנים והחזקתם הוא עליהם. אבל הצענו להם בזמננו להצטרף, לפחות לרשויות, שיוכלו לקבל לא דרך המשרד אלא דרכך, דרך הרשות, והם לא מוכנים לעשות את זה. <שר החינוך נפתלי בנט:> זה נכון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע, כבוד השר. תן לי בבקשה לתת לעוד שני שואלים, כי אני לא רוצה לחשב את זה כשאלה נוספת, כי הבטחתי לאחרים. <שר החינוך נפתלי בנט:> בסדר גמור, כי זאת הערה מאוד חשובה של חבר הכנסת מאיר כהן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לכן נתתי לך לסיים, כי באמת ההערה חשובה מאוד. ביקשו הרבה חברי כנסת לשאול, אבל אני יכולה לתת רק לשניים. הראשון, לשאלה נוספת – חבר הכנסת אייכלר, והשני – חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, חבר הכנסת ישראל אייכלר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, אני מאוד שמח מאמירתך שמשרד החינוך איננו מתכוון לשנות או להכתיב מערכות חיים במערכת החינוך. אמרת את זה בנוסח הרבה יותר טוב ממה שאני מצטט, וזאת בשורה כבר ברוח חדשה. אני מקווה שתחדור גם לדרגים הנמוכים במשרד החינוך. יחד עם זאת, הסיפור הזה עם 50 מיליון השקל למוסדות הנוצריים – מובן שאני בעד לאפשר שוויון לילדי המוסדות האלה, כמו כלל מוסדות החינוך במדינה. אסור להפלות, לא על רקע דת ולא על רקע חברתי ולא על רקע השקפתי, אבל מה שנעשה פה, במקום לתת להם מה שמגיע להם, הייתה החלטת ממשלה בלתי סבירה בעליל אל מול מסע הרדיפות שמשרד החינוך ניהל במשך שנים על מוסדות חרדיים. ישבו שם פקידים, שהם כבר ברוך השם לא שם, עשו כל מיני תבחינים וכל מיני שינויים והקפידו על תוצאות של תג כדי שלא תצא חס וחלילה אגורה אחת שמאפשרת לציבור החרדי להתקיים, לחינוך החרדי. ואז היו מוסדות מוכש"רים, שאינם רשמיים. אז אם באמת צריך לתת, וצריך לתת גם למוסדות הנוצריים, אותו הדבר צריך לתת גם למוסדות המוכרים שאינם רשמיים בציבור החרדי. הדרך הזאת, להעביר דרך המשרד לשוויון חברתי – אני לא יודע איך אתה מסכים לזה. האם אתה תסכים שהמוסדות המוכש"ר החרדיים גם יעברו לאיזה משרד אחר? אני לא חושב שזאת הדרך. בכל מקרה, החלטת הממשלה היא שערורייתית, בלתי סבירה לפי כל התבחינים ופסיקות הבג"ץ וכל הדברים האלה שמתנהלים במשך 20 שנה, ואני מבקש שביום שיעברו הכספים למוסדות המוכר שאינו רשמי של הנוצרים, צריך לעבור גם אותו דבר, באותם תבחינים, באותם כללים, למוסדות החרדיים, להבדיל, מוסדות שאינם רשמיים. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה, גברתי. אדוני השר, הובא לידיעתי כי בבית-הספר "נווה-דקלים" שבאשקלון התבקשו התלמידים להכין מיצג שבו ירושלים – אדוני, תשומת לבך למשפט הקריטי – הובא לידיעתי כי בבית-הספר "נווה-דקלים" שבאשקלון התבקשו התלמידים להכין מיצג שבו ירושלים מחולקת לשני עמים, עם ישראל והעם הפלסטיני, כאשר המיצג מעוטר בדגלי פלסטין על חומות העיר העתיקה. על פרויקט זה קיבלו התלמידים ציון. אני מבקש לשאול, האם זה חלק מתוכנית הלימודים? האם באשקלון החליטו כבר לחלק את ירושלים? האם פעילות שכזו, במסגרת מטלה לימודית, היא לגיטימית? מי הגורם המפקח על פעילות זו? בעודך עומד על הדוכן שלחתי לך את זה בדואר אלקטרוני לטלפון האישי, את התמונה עצמה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. רק להזכירכם, כשניתנת לכם אפשרות לשאלה נוספת, היא צריכה להיות בנושא של השאלה העיקרית. לכן, אדוני השר, אתה לא חייב להשיב לשאלה הזאת, אבל זה לשיקולך. בבקשה, כבוד השר. <שר החינוך נפתלי בנט:> אני אתייחס דבר דבור על אופניו. הנושא הראשון הוא באמת לגבי הנוצרים. אני לא אייפה את זה. מה קורה? אני אגיד את המדיניות שלי, ואז לאורה פועלים. המדיניות שלי היא: 1. אנחנו כן רוצים כמה שיותר ילדים בחינוך ציבורי מלא, שאין בו סינון תלמידים ושיש בו בעצם שוויון, ולכן יש יחס פחות טוב למוכר שאינו רשמי. זה במדיניות, ואני גם מגבה את המדיניות הזאת. זה לא קשור לנוצרים, לחרדים, לחילונים. יש מוכר שאינו רשמי חילוני, יש מוכר שאינו רשמי של הציונות הדתית, יש מוכר שאינו רשמי של הנוצרים ויש מוכר שאינו רשמי של החרדים. התפיסה היא תפיסה ציבורית, ויש לנו אלרגיה מסוימת לסינון. אני נגד סינון. כי מה קורה? יש בית-ספר שמסנן ומושך אליו את הטובים ביותר, אז אוקיי, זו נחלה של אליטה. אבל מה קורה בשאר בתי-הספר? זאת אומרת, אנחנו חייבים להסתכל ממלכתית. הסיפור הנוצרי הוא חריג בזה שאנחנו מבינים את הסיטואציה. אלה בתי-ספר, אגב, שלא רק משרתים נוצרים, אלא גם משרתים מוסלמים, ולא יעזור, יש להם track record מאוד מאוד מוצלח, מאוד חיובי, ולכן אנחנו כן עושים מאמץ מיוחד לתת לזה פתרון ייחודי. ופה אני מגיע לשאלתך, הרב אייכלר, חבר הכנסת אייכלר. בהמשך למה שכרגע אמרתי, אני אומר עוד פעם, אנחנו לא אוהבים מוכר שאינו רשמי, גם בחילוני, גם בציונות הדתית, בסדר? זה לא קשור לדת – יש המון רעש – אלא לתפיסה. ולכן מה שאנחנו לא רוצים שיקרה זה שעכשיו, בעקבות הנוצרים, נחטוף בג"צים, וקדימה, אנחנו פירקנו את החינוך הציבורי במדינת ישראל. עקרונות הפעולה שלי: אנחנו בעד חינוך ציבורי ככל האפשר, אנחנו בעד לתת כלים לכל ילדי ישראל; אנחנו נגד לכפות ערכים כנגד הקהילה והמגזר שממנו בן-אדם בא. זה נורא פשוט. אני לא רוצה שחרדי יפסיק להיות חרדי, אני כן רוצה לעזור ככל האפשר לחרדי אחר כך להתפרנס. כנ"ל נוצרי, כנ"ל הכול. לגבי המיצג האשקלוני, אני כן אתייחס. יש 2.2 מיליון ילדים במדינת ישראל, אלפי בתי-ספר. תמיד יהיו בהם חריגים. האם יש מדיניות של משרד החינוך לחלק את ירושלים? אני חושב שזאת כמעט שאלה – לא כמעט, זאת שאלה רטורית. מובן שלא. נבחן את העניין. אני כן רוצה, אבל, לומר פה ולהשתמש בזה כהזדמנות: נורא קל לי – ועכשיו אתה מרים לי לוולה, אני בכלל שר ימני, נכון? אני עכשיו אמור לפחות להעיף את מנהל בית-הספר בלי בכלל לבדוק. זאת לא המדיניות שלי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתה לא ימני. אתה לא ימני. <שר החינוך נפתלי בנט:> זאת לא המדיניות שלי. המדיניות שלי היא כמעט הפוכה, אבל היא דורשת ממני גם לספוג דברים שלא מוצאים חן בעיני. המדיניות שלי היא שיהיו מנהלי בתי-ספר שמקבלים אוטונומיה, מקבלים סמכות, הרבה חבל לרוץ קדימה, לטעות לפעמים, ושידי לא תהיה קלה על כפתור הפיטורים. אנחנו נבדוק את הדבר הזה, יש מערכת. זה נשמע על פני הדברים לא ראוי, אבל אני לא מכיר את הקונטקסט ואני לא ממהר להדיח מנהלי בתי-ספר, גם אם עמדותיהם צורמות לי, כי אני רוצה שהם ימריאו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה מעניין שהוא עונה לך ככה על שאלה שלך. תלמד. זה היה מביך, מיקי. זה היה מביך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר החינוך חבר הכנסת נפתלי בנט. תודה רבה, אדוני. <שר החינוך נפתלי בנט:> תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לכל השואלים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם כן, רבותי, הודעה למזכירת הכנסת, ואז אנחנו עוברים לחקיקה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת רועי פולקמן, עמר בר-לב ויעקב פרי בנושא: התייקרות הארנונה בשל חישוב "טייס אוטומטי". תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, גברתי. <הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הגבלות על סרבני גט במאסר כפייה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2848/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם כן, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הגבלות על סרבני גט במאסר כפייה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. בבקשה, גברתי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין), התשנ"ה–1995, הוא כלי חשוב שנתנו אנחנו המחוקקים לבתי-הדין הרבניים במטרה לגרום לאכיפת פסקי-דין לגירושין ומתן גט גם באמצעות הטלת צווי הגבלה שונים על סרבני גט. בין אפיקי הפעולה העומדים לרשות בתי-הדין נחשב צו המאסר בכפייה לקיצוני בצווי ההגבלה. לבתי-הדין הרבניים יש סמכות לשלוח אדם למאסר בגין סירוב למתן גט, כאשר מפתחות היציאה מהכלא נמצאים בידי הסרבן עצמו, אם יבחר לשחרר את אשתו מעגינותה. לצערנו הרב, יש לא-מעט סרבני גט המעדיפים לשבת בכלא מאשר לתת גט, לכבד את נשותיהם ולשחרר אותן. אני רוצה, בבקשה, להקריא לכם עדות של שרה, שם בדוי כמובן, שהיא מסורבת גט כבר 20 שנה. 20 שנה מסורבת גט; בתחילת שנת 2000, לפני 16 שנים, בעלה נשלח לכלא, אבל הוא ממשיך להתנגד לתת לה גט: האמת, היא כותבת, טוב לו בכלא; הוא עכשיו חב"דניק, הוא חזר בתשובה, הוא יושב ולומד תורה בתא, משתתף בשיעורי תורה, ומעבר לזה, מבחינתו הוא עושה את הדבר הכי חשוב: הוא מחזיר אסירים בתשובה בכלא, מה טוב לו מזה? הוא מטיף להם הלכות, אומר להם מה נכון ומה לא נכון לפי ההלכה – ממש צדיק גדול. אבל האמת, הוא בכלל לא. הרבנים והדיינים – היא כותבת – אמרו לו לשחרר אותי, אבל הוא לא מקשיב להם. אז מה שוות – אני שואלת, וגם שרה שואלת – התורה שלו והמצוות שלו אם לא מעניינים אותו אני והילדים הרעבים? מה שווים הכיפה והזקן אם הוא לא שואל את עצמו מה העבירות החמורות באמת שהוא עובר יום אחרי יום, כשהוא מצד שני מטיף לכולם על המצוות שהם צריכים לקיים? כל אחד מכם, חברי וחברותי, רק יחשוב על 20 השנים האחרונות בחייו, מה הוא הספיק, כמה הוא התקדם – התחתן, ילד, נולדו נכדים לחלקכם, אפילו, ראינו עולם, ואנחנו זוכים להית נבחרי ושליחי ציבור. ושרה ונשים כמותה נלקחת מהן החירות הבסיסית, נלקחת מהם הזכות לאהוב ולבנות בית חדש וטוב, נלקחת מהן הזכות לחיות בכבוד ונלקחת מהן הזכות לחלום, לחלום בגדול. הן כלואות לא פחות מהבעלים שלהן, ועול רב נוסף נופל על כתפיהן העייפות. כיום סרבני גט נהנים משלל הטבות בכלא: השתתפות בשיעורי תורה, החזקת ספרי קודש, אכילת אוכל בכשרות מהדרין ושהות באגף התורני. בהצעת החוק שלי, שאני מבקשת מכולכם, כמובן, לתמוך בה, אנחנו מבקשים להחמיר את הסנקציות וליצור לחץ נוסף עליהם, במטרה לשחרר את הנשים מהעגינות שלהן, במטרה להרתיע מפני המקרים הבאים. אדם שמעגן את אשתו ואינו מוכן לקבל את הוראות הדיינים והרבנים לחדול מההתעללות הזאת הוא לא באמת אדם שחשובים לו ההלכה וקיום אורח חיים דתי. הוא רומס ברגל גסה את העיקרון היסודי שביהדות: "ואהבת לרעך כמוך", רק כדי למרר את חייה של אשתו. לפיכך הוא לא ראוי ליהנות משלל הפריבילגיות שבתי-הכלא מאפשרים לאסירים דתיים. שרה ונשים רבות אחרות תולות תקווה בהצעת החוק הזאת. אני מבקשת מכולכם להצביע בעדה, כדי שנמשיך את עשיית הצדק והחסד והזכות שיש לכל אחת מהן. אני מבקשת להביע תודה רבה לשר לשירותי דת ולוועדת השרים על ההבנה של חשיבות החוק הזה, לרבנים הראשיים שאתם התכתבנו ועבדנו כדי להתקדם, לתנועת "אמונה", לחברי הרב אלי בן-דהן, ולהזכיר מעל הבמה הזאת את מי שבכנסת הקודמת עבד עבודה יסודית על הצעת החוק הזאת, חבר הכנסת דב ליפמן. כולם ברוכים. תודה רבה לכולכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. ישיב על הצעת חוק זו השר לשירותי דת חבר הכנסת דוד אזולאי. בבקשה, אדוני. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, המושג של סרבני גט – אני מודה שעד שנכנסתי לתפקיד לא הבנתי כל כך את המשמעות. רק עם כניסתי – וזה בסיוען של כמה חברות כנסת, כמו חברת הכנסת שולי מועלם, שהביעו והסבירו לי את המשמעות. ואכן גם הצעת החוק הזאת – יודעת חברת הכנסת מועלם – הייתה לי קשה, כי – בכל זאת, זו סנקציה על עוד סנקציה על עוד סנקציה, במיוחד כשאדם נמצא בבית-האסורים, גם למנוע ממנו את אותם שירותי דת שהוא אמור לקבל? אני מודה שזה לא היה לי פשוט, אבל גם עשיתי שאלת רב בנושא הזה, בדקתי את הנושא, ואני אומר את הדברים לפרוטוקול כדי שנדע, כי זה לא היה קל, באופן אישי, לקבל כזו החלטה. מי שמכיר אותי יודע שאני מלווה אסירים במשך הרבה שנים, עוד מהיותי יושב-ראש ועדת הפנים. כשנחשפתי לסיפור הזה, החלטתי שאני צריך לעשות שאלת רב. במידה מסוימת היה לי ממש מה שנקרא אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי, ולכן בדקתי את הנושא הזה, ולכן גם, אחרי שלמדתי וראיתי, אני בהחלט תומך בהצעת החוק הזאת, ואני מקווה שהיא תצמצם למינימום את מספרם של אותם סרבני גט, שבהחלט, לצערי הרב, עושים יותר חילול השם מאשר פעולה לבניית המשפחה. גברתי היושבת-ראש, במצב כיום, סרבן גט שמסרב לתת גט לאשתו, לאחר שכלו כל הקצין וננקטו נגדו כל האפשרויות – אפשר להגן על זכות הדיבור שלי? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בהחלט, כבוד השר. רבותי, במיוחד העוזרים והצוותים, אנחנו מבקשים – בבקשה – משני הצדדים להיות בשקט. חבר הכנסת מיקי לוי, אנחנו מבקשים שקט כאן. בבקשה. נא לכבד את השר. תודה רבה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> תודה רבה, גברתי. – – – לאחר שכלו כל הקצין, וננקטו נגדו כל האפשרויות העומדות לרשות בית-הדין, והסרבן עדיין עומד בסירובו, אזי, כמוצא אחרון, בית-הדין משליך את סרבן הגט לבית-הסוהר. הצעת החוק המונחת לפנינו מבקשת לקבוע כי אם הגיעו למצב כזה, והסרבן הושלך לכלא, עד למתן גט יישללו ממנו כל חירויות הדת שבכלא, כמו אספקת מזון כשר למהדרין, שזו פריבילגיה מיוחדת, השתתפות במסגרות לימודים בכלא ואף שהייה באגף תורני. אלה באמת הטבות מיוחדות לשומרי דת שנמצאים בבית-האסורים, והמשותף להן – הטבות לעומת אסירים אחרים, שאינם שומרי מצוות ואינם זכאים להן. אוסיף עוד כי בית-הדין הרבני הגדול הביע את התנגדותו למצב אבסורדי זה, שבעוד האסיר מצוי בכלא בגלל סירובו לתת גט לאשתו, יטרחו הרשויות בכלא ויכינו לו מזון כשר למהדרין, שהוא עניין דתי בהחלט, שעה שהוא אינו ממלא את חובתו הדתית הבסיסית, לתת גט לאשתו. לכן אני קודם כול תפילה שהצעת החוק הזאת תסייע לאותן נשים עגונות, הסובלות כל כך מהאי-שחרור של כבלי עגינותן. אני גם רוצה לברך את חברת הכנסת שולי מועלם וכל אלה שהצטרפו להצעת החוק הזאת. אני מקווה שנקדם את זה בוועדת הפנים ובאמת נוכל אחת ולתמיד לפחות להגיד: אנחנו את שלנו עשינו, ידינו לא שפכו את הדם הזה. ולכן אני קורא לחברי חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר לשירותי דת חבר הכנסת דוד אזולאי. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. מי שמעוניין להצביע, נא לחזור למקום. אנחנו נצביע על הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הגבלות על סרבני גט במאסר כפייה). מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 נגד – 1 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הגבלות על סרבני גט במאסר כפייה), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 40, נגד – 1, נמנע אחד. הצעת חוק בתי-דין רבניים (קיום פסקי-דין של גירושין) (תיקון – הגבלות על סרבני גט במאסר כפייה), התשע"ו–2016, עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> מה אתה מציע? <קריאה:> פנים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה מבקש ועדת הפנים. הצעת החוק מועברת להכנה לקריאה ראשונה. השר מבקש ועדת הפנים. יש עוד הצעות? ועדת החוקה? רבותי, יש פה שתי הצעות, לכן זה עובר לוועדת הכנסת לקבלת החלטה לגבי הוועדה שתמשיך בטיפול בהצעת החוק הזאת. לפרוטוקול – להוסיף את חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון כתומכת בחוק. סיימנו עם ההצעה הזו, רבותי. כרגע הבנתי שאין התנגדות, אז יש רק הצעה אחת – לוועדת החוקה. לכן ההצעה הזו עוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – זכות החלפת מתחזק מעלית), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1502/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – זכות החלפת מתחזק מעלית), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני חבר הכנסת יואב קיש. הנמקה מהמקום? בבקשה. יש לך הנמקה מהמקום, דקה, להצעת החוק הזאת. בבקשה. <יואב קיש (הליכוד):> כבוד היושבת-ראש, תודה, חברי הכנסת, יש חוקים שמשנים סדרי עולם, ויש חוקים שמתקנים עוול, לעתים פעוט. כרגע מדובר בחוק הזה. החוק הזה בא למנוע מצב שבו קבלן מתקשר עם מתקין מעליות בעצם בחוזה שבו הוא מחייב את הדיירים של הבניין לארבע-חמש שנים לאחר מכן בתשלומים מופקעים ובעצם לא מגלם את מחיר המעלית במחיר העסקה שלו מול הלקוחות. הרבה מהחברים שקונים דירות אחר כך, וועד הבית, מוצאים את עצמם מחויבים להסכם יקר, שבעצם פוגע בזכותם לתחרות ושוק חופשי. המשמעות היא פשוטה: ניתן יהיה לחייב למשך שנה אחת התקשרות עם אותו ספק מעליות, אבל מעבר לכך ראוי שתהיה תחרות, ראוי שתהיה הצדקה למחירים שונים, ושבעצם לא נפגע באותם קונים של דירות, שלאחר מכן מחויבים למחירים מופקעים בשירות של המעלית. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. ישיב על הצעת החוק שר הבינוי והשיכון חבר הכנסת יואב גלנט. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי את הצעתו של חבר הכנסת יואב קיש. אכן מדובר פה על נושא שמצריך פתרון. זו הסיבה שגם אנחנו במשרד הבינוי והשיכון נדרשנו לעניין הזה במסגרת תיקוני חוק המכר. אני מציע לכנסת לאשר את הצעתו של חבר הכנסת יואב קיש, ובהמשך נשלב את הדברים במאמצים משותפים. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר הבינוי והשיכון יואב גלנט. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו נצביע על הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – זכות החלפת מתחזק מעלית). מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – זכות החלפת מתחזק מעלית), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 45 חברי כנסת, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – זכות החלפת מתחזק מעלית), התשע"ה–2015, עברה בקריאה הטרומית ועוברת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) (תיקון – צמצום הפעולות המוגדרות כשימוש חורג), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2958/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) (תיקון – צמצום הפעולות המוגדרות כשימוש חורג), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יצחק וקנין וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת יצחק וקנין – הנמקה מהמקום. בבקשה, אדוני. <יצחק וקנין (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי הכנסת, חוק ההתיישבות החקלאית נחקק לפני כיובל שנים. במהלך תקופה זו כולנו עדים לכך שיש מעבר לחקלאות יותר גדולה – מעל 75,000 חקלאים פרשו מהענף החקלאי. אם היינו 80,000 חקלאים, אנחנו עומדים היום על 6,000 חקלאים בערך. לאור המצב הזה יש יותר חקלאים גדולים שמבקשים לעבד אדמות חקלאיות של חבריהם באגודה השיתופית. המינהל בשנים האחרונות ניסה ליצור איזה מצב של שינויים בהגדרות האלו של חוק ההתיישבות החקלאית, ולצערי הרב, הדבר הזה לא הוביל לשום מקום. אנחנו, לאחר משאים-ומתנים, גם עם המינהל וגם עם משרד החקלאות ועם כל הגורמים, הגענו למסקנה שיש צורך אכן לשנות את החקיקה, על מנת לאפשר לאותם חקלאים גדולים לעבד את הקרקעות של אותם חקלאים קטנים שהפסיקו לעבד אותן, מפני שאין כבר חקלאות קטנה. זו המטרה המרכזית של החוק, ולכן אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בחוק הזה. אני חושב שהוא מאוד חשוב למסגרת החקלאית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יצחק וקנין. ישיב שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק של חבר הכנסת יצחק וקנין ואחרים עלתה גם בכנסת הקודמת, על-ידי חבר הכנסת זבולון כלפה, והיא באה להסדיר את הקרקע החקלאית והעיבוד על-ידי החקלאים שהקרקע ניתנה להם על-ידי המדינה. בשנים האחרונות נעשו כמה עבודות לבדוק ולהבין את המשמעויות של מתווה כזה או אחר. העבודה האחרונה נעשתה על-ידי הגברת שרה איל, שהייתה עד לפני כחודש מנהלת מחוז מרכז במשרד החקלאות. היא עשתה עבודה חשובה וטובה, ואנחנו דנים במסקנות שלה ומנסים להתאים את זה. אני ממליץ לחברי הכנסת להצביע בעד, ובתנאי שהמציע והמציעים מסכימים לתיאום אתנו ועם האוצר, המשפטים והאנרגיה. ככל שלא נגיע להסכמות בתוך חצי שנה, זה יחזור לוועדת שרים לחקיקה. אני רואה את התנועות של חבר הכנסת וקנין, אז אני אומר שהוא מסכים, בשמו. נכון? ועל דעתו ועל דעת המציעים, הצעתנו – להעביר את זה בקריאה טרומית כעת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר אורי אריאל. כפי שהבנתי, חבר הכנסת וקנין מסכים להתניות. לכן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. נצביע כעת על הצעת חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) (תיקון – צמצום הפעולות המוגדרות כשימוש חורג). מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 51 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) (תיקון – צמצום הפעולות המוגדרות כשימוש חורג), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 51 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) (תיקון – צמצום הפעולות המוגדרות כשימוש חורג), התשע"ו–2016, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה. השר דוד אזולאי מבקש להוסיף אותו כתומך, לפרוטוקול. בבקשה. <הצעת חוק בטיחות מתקני משחקים והתקנת אמצעי הצללה בגני-שעשועים, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1698/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק בטיחות מתקני משחקים והתקנת אמצעי הצללה בגני-שעשועים, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת חנין זועבי וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה. גברתי, יש לך עד עשר דקות להציע את ההצעה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תודה. גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מביאה חוק כל כך מובן מאליו, שמגן על חיי הילדים. זה חוק של הצללת גני שעשועים לילדים. אנחנו מדברים על 2.5 מיליון ילדים, שכ-117 מהם נפגעים מדי שנה, כל שנה. 14% נפגעים במרחב הציבורי, 3% במוסדות החינוך, 40% בחצר הבית או בבית, ו-40%, 37%, כתוצאה מתאונות דרכים. אני מביאה חוק כל כך טריוויאלי, כל כך לא אידיאולוגי, ואני לא מבינה למה הקואליציה, למה ועדת השרים החליטה לא לתמוך בחוק הזה. החוק אומר – קודם כול, מדובר ב-190,000 ילדים וילדות שמגיעים כל שנה לחדרי מיון עקב היפגעות במשחקים במוסדות, בחצר או בבית. מדובר במספרים גדולים. מדובר במספרים מזעזעים. עכשיו, יש תחום שנופל בין הכיסאות מסיבות שונות, והוא לא מגן על הילדים ולא מבטיח בטיחות ומעקב אחרי הבטיחות של גני-השעשועים ואחרי מתקני השעשועים. על זה החוק. הצעת החוק באה לטפל בסוגיה הזאת; חשובה, פשוטה, אבל ועדת השרים החליטה לסרב, לא לתמוך בה. בתביעה המשפטית שהוגשה לאחרונה לבית-המשפט כתוב: "ניתן לומר בביטחון, גם היום, שרוב-רובם של גני-השעשועים אינם בטיחותיים, וברובם קיים חשש תמידי מגרימת פציעות ופגיעות לילדים המשחקים בהם. נזקים לגופם של הילדים עלולים לקרות תוך כדי הפעילות על חלק מהמתקנים. כמעט בכל מתקן שקיים ישנו סיכוי ממשי עבור הילדים", כשניתן למנות המון מתקנים, כמו מגלשות, סולמות חבלים, מתקני טיפוס ועוד. עכשיו, מאחורי אותו דיון בבית-המשפט מסתתרת עובדה מאוד פשוטה: אנחנו לא מאבטחים את הילדים שלנו מספיק; או שמתקן המשחקים גבוה מדי ואין מתחתיו מצע רך, או שהסולמות חלקים, או שאין מעקות, או שהחלקים שעשויים מעץ – בולטים מהם מסמרים. יש למנות רשימה ארוכה של דברים פשוטים שאפשר לטפל בהם. הם לא צריכים גם תקציב גדול. ואם מרכז השלטון המקומי, כבוד השרים, מסרב בשל התקציב, בשל הצורך בתקציב – אז גם התקציב של הדברים שאני מדברת עליהם הוא לא תקציב גדול. כמובן, הוא לא גדול בהשוואה לחיים של הילדים שלנו. עכשיו, הגן נמצא בתחום של השלטון המקומי – המועצה המקומית או העירייה. אבל כאשר המתקן לא תקין, הרשות המקומית מאשימה את הקבלן, והקבלן אומר שהשימוש לא נמצא באחריות שלו, שהשימוש במתקן לא היה אחראי – הוא לא היה עם הורה מלווה – או שיש בעיה של היצרן. והיצרן מפיל את זה על התחזוקה. כלומר, אין אחראי מוגדר. אין רצף של מעקב אחר גני-הילדים. אפשר שאני ארד עכשיו. למה אני נואמת? למה אני מסבירה את החוק? למי אני מסבירה את החוק הזה? אוקיי, לרשימה המשותפת; לאלה שתומכים בחוק אני מסבירה. אז אני מדברת רק על לעשות מעקב – מעקב של בטיחות בגני-השעשועים. (אומרת בערבית: גם אתה, יוסף? גם אליך אני מדברת ואני יודעת שאתה תדבר.) ואני גם מדברת – החוק מדבר על הצללה. הצעת החוק גם תעשה סדר ותחייב הצללה בגני-השעשועים. ופה החוק הולך עוד צעד: הוא מחייב את המועצה או את המוסד החינוכי להרכיב הצללה. אתם, חברי הכנסת, שעכשיו תצביעו נגד, האם אתם יודעים למה אתם מצביעים נגד? האם אתם יודעים על מה אתם מצביעים נגד? עכשיו, החוק – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי, אני רק רוצה לעדכן אותך שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> כן. <מירב בן ארי (כולנו):> אף אחד לא מצביע בכלל. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אז למה התנגדו קודם? <מירב בן ארי (כולנו):> אין התנגדות. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> כן, כן. ועדת השרים התנגדה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> כן. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> עכשיו אנחנו מעבירים. עכשיו אנחנו עושים את זה להצבעה במועד אחר, אבל ועדת השרים התנגדה לחוק שמדבר על הצללה ועל בטיחות בגני-שעשועים. הנושא, גם של ההצללה, הוא נושא חשוב. לפי החוק הזה, המועצה המקומית מחויבת הצללה בכל גני-השעשועים. מדובר בהוצאה כלכלית שהיא מאוד נמוכה, וכאשר אנחנו משווים את זה לעלות הטיפול בפציעות, לאובדן ימי עבודה של ההורים, וכמובן – לסבל של הילדים, ברור שמדובר בהוצאה קטנה. אני רוצה, אני רוצה מחברי הקואליציה – עכשיו לא מצביעים על חוק טרור, שהוא טיפש כשלעצמו, אלא על חוק גני-שעשועים – קודם כול לחשוב שמדובר בחוק לא אידיאולוגי; חוק פשוט; חוק שמדבר על המובן מאליו; חוק שמסדיר את הטיפול של הרשויות המקומיות; חוק שלא מצריך תקציב גדול; חוק שיכול לחסוך את חייהם של 117 ילדים שמתים מדי שנה עקב היפגעות – ולא רק 117 ילדים שמתים. יש מאות שנפגעים, חלק מהם נפגעים קשות. תודה. אז אנחנו משאירים את ההצבעה למועד אחר. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי. תודה רבה לחברת הכנסת חנין זועבי. כאמור, תשובה והצבעה יהיו במועד אחר. <הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – פרסום ושילוט בשפה הערבית), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1887/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – פרסום ושילוט בשפה הערבית), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יוסף ג'בארין וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני, יש לך עד עשר דקות להציג לנו את ההצעה. אני מבינה ששר החינוך אחר כך ישיב על ההצעה שלך. בבקשה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהנושא שאני מציע מסמל דוגמה לדינמיקה בתוך ועדת השרים לענייני חקיקה. כי בעצם הצעת החוק באה ומבקשת לקדם יעד שהממשלה עצמה מצהירה שהיא מבקשת לקדם – היעד של עידוד השתלבותם של צעירים ערבים באקדמיה. גם בתוכנית החומש שהמועצה להשכלה הגבוהה הצהירה עליה אנחנו מוצאים את היעד הזה במפורש. מדובר אפילו על נתונים ספציפיים של רצון לקדם את שיעור הסטודנטים הערבים במוסדות להשכלה הגבוהה בשנים הקרובות. המצב כיום הוא ששיעורם של הסטודנטים הערבים הוא רק 12% מכלל הסטודנטים בישראל, ולכן זה נחשב לתת-ייצוג, יחסית אולי ל-20% – שזה השיעור הכללי של האוכלוסייה הערבית. 12% זה בעיקר בתואר הראשון. כשאנחנו מגיעים לתואר השני, אז השיעור יורד ל-5%, 6%. וכשאנחנו מגיעים לשיעור הסטודנטים הערבים בלימודי דוקטורט, זה מגיע אולי ל-3%. ולכן רואים בעצם שיש תת-ייצוג ברור של הסטודנטים הערבים במוסדות להשכלה הגבוהה. אם כך, אחת הדרכים לנסות לקדם את הייצוג של הסטודנטים הערבים ואת ההשתלבות שלהם במערכת ההשכלה הגבוהה זה לעשות את מוסדות ההשכלה הגבוהה למוסדות יותר ידידותיים, יותר פתוחים לאוכלוסייה הערבית, לסטודנטים הערבים. ואחת הדרכים המתבקשות, ואולי המינימליסטיות, לעשות את הקמפוס האקדמי ידידותי יותר, זה פשוט לדאוג לכך שהפעילות של המוסד תתנהל בעברית, אבל גם בערבית. מה הכוונה? הכוונה לדאוג לכך שהאתר של המוסדות להשכלה הגבוהה יהיה גם בשפה הערבית, לא רק בשפה העברית. גם השילוט בתוך הקמפוס האקדמי, הוראות ההכוונה, שמות הבניינים, השילוט על החדרים – שפשוט יכלול גם את השפה הערבית. יכול להיות שחלק מהדברים הם אולי צעד סמלי, אבל זה צעד מאוד חשוב, שיכול באמת לקדם את תחושת השייכות של הסטודנטים הערבים, השייכות למקום, ויכול גם לתרום לאווירה חיובית לכלל הסטודנטים בתוך הקמפוס. אני רוצה לומר שההצעה שלי – כבוד השר בנט, אני רק אומר שהצעת החוק בעצם באה גם לקדם מטרה שגם המל"ג וגם משרד החינוך מצהירים עליה: לעודד השתלבותם של סטודנטים ערבים באקדמיה. ולכן אני מקווה – כן, אני מקווה שבעצם ועדת השרים לענייני חקיקה תשקול מחדש את עמדתה בעניין הזה, כי אין שום סיבה להתנגד לרעיון שמופיע פשוט בקווי המדיניות וביעדים שהממשלה עצמה מצהירה עליהם. אז התחלתי לומר שהצגת הצעת החוק עבורי היא חלק מחזון של מוסדות אקדמיים רב-תרבותיים. מה זה מוסדות אקדמיים רב-תרבותיים? אלה מוסדות – 1. שעונים על הצעת החוק שלי, שמשתמשים ומשלבים את השפה הערבית בכל הפעילות שלהם; אבל גם מוסדות שדואגים לשילובם של מרצים ערבים בתוך מערכת ההשכלה הגבוהה. כיום הנתונים הרשמיים מראים שבקרב הסגל האקדמי בישראל – פחות מ-2% מהסגל האקדמי הם מהחברה הערבית, כלומר אנחנו מדברים על כמה מאות בודדות, ולכן יש מקום בהחלט למצוא דרכים איך מעודדים את שילובם של יותר ויותר חוקרים ואקדמאים ערבים במסגרת הסגל האקדמי. אבל מוסד רב-תרבותי צריך לדאוג לכך שגם הסגל המינהלי בקרבו יהיה סגל רב-תרבותי, והיום, אני רוצה לומר לכם – הנתונים מאוד חמורים. הנתונים שיש לי מראים שבקרב הסגל המינהלי במוסדות להשכלה הגבוהה, פחות מ-1% מהסגל המינהלי הם עובדים מהחברה הערבית. זה אומר בעצם שכמעט אין עובדים ערבים בסגל המינהלי של מוסדות ההשכלה הגבוהה, ויכול להיות שהדוגמה הבולטת לתת-הייצוג שקיים, הן בקרב הסגל האקדמי והן בקרב הסגל המינהלי, היא מה שקורה באוניברסיטת חיפה. באוניברסיטת חיפה הנתונים מראים שכשליש מהסטודנטים שם הם סטודנטים ערבים. כשליש מהסטודנטים. אבל כשאנחנו בודקים מה שיעור העובדים הערבים בתוך הסגל המינהלי של האוניברסיטה, זה פחות מ-1%, זה בקושי מגיע ל-0.5%. לדעתי, זה מצב מקומם, בלתי מתקבל על הדעת, ואין ספק שהמועצה להשכלה גבוהה צריכה להידרש לא רק לנושא של הוספת השפה הערבית בפעילות של מוסדות ההשכלה הגבוהה, אלא גם בשני הנושאים הנוספים, שהם שילוב מרצים ערבים במסגרת הסגל האקדמי ושל שילוב עובדי מינהלה ערבים בסגל המינהלי. נושא נוסף שחשוב לתת עליו את הדעת הוא היעדרם של שירותי ייעוץ אקדמי בשפה הערבית, כלומר גם במקומות שיש שיעור ניכר – ניכר באופן יחסי, כלומר כמה אחוזים לפחות – של סטודנטים ערבים, במוסדות הללו לא ניתן לקבל ייעוץ אקדמי מיועץ אקדמי ערבי שמכיר את החברה הערבית, מכיר את התרבות הערבית, אבל גם מכיר את הדקויות של החיים האקדמיים, והיועץ הזה יכול בהחלט להיות תרומה משמעותית לציבור הסטודנטים באותו מוסד. נושא אחרון, שמתקשר אולי לחזון הזה של מוסדות אקדמיים רב-תרבותיים, זה הקול הקורא החדש, שיצא מטעם משרד החינוך להקמת מכללה, להקמת מוסד אקדמי ביישוב ערבי. אז אני קודם כול רוצה לברך על היוזמה הזאת. אומנם היא מגיעה באיחור, אבל היא יוזמה מתבקשת. עד היום אין מוסד אקדמי שנותן תארים אקדמיים בשפה הערבית. עד עכשיו אין בישראל אפשרות ללמוד בשפה הערבית לתואר אקדמי. מה שיש זה מכללות להכשרת מורים, שכמובן כבודן במקומן מונח; מכללות שעושות עבודה חשובה ויפה, אבל זה עדיין לא מוסד אקדמי וזה עדיין לא במובן של תואר אקדמי. לכן אני רוצה לקוות שהקול הקורא החדש באמת יביא לכך שסוף-סוף יהיה מוסד אקדמי שעיקר הפעילות שלו תהיה בשפה הערבית, שיהיה מחקר בשפה הערבית, שיהיו קורסים בשפה הערבית. אני חושב שזה יכול לתרום לשילובם של יותר ויותר צעירים ערבים באקדמיה, אבל גם יכול לקדם את המחקר בשפת המיעוט הערבי הלאומי והילידי, השפה הערבית. אז התקווה שלי, שבאמת הקול הקורא יביא לנו מוסד מכובד שיצטיין גם במחקר. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת ג'בארין. כפי שהבנתי, גם כאן התשובה וההצבעה יהיו במועד אחר. <הצעת חוק המים (תיקון – הוספת מסגדים לשירותים ציבוריים שנקבעו לגביהם תעריפי מים מופחתים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1186/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת באסל גטאס) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק המים (תיקון – הוספת מסגדים לשירותים ציבוריים שנקבעו לגביהם תעריפי מים מופחתים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת באסל גטאס. עד עשר דקות לרשותך, אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, היום הוא יום מיוחד בשבילי משני טעמים: הטעם הראשון כמובן הוא שאני חוזר מהרחקה של ארבעה חודשים. צריך להודות שזה עונש קשה, שהוטל ללא צדק וללא שום צורך עלי ועל חברתי חברת הכנסת חנין זועבי וגם על חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, והנה אני פה עומד וחוזר ומציע חוק, אבל אני בעצם רוצה להודות לוועדת האתיקה על העונש הזה, שאפשר לי בחודשים האחרונים לעבוד ולהקדיש הרבה מזמני בתוך מפלגתי, בתוך בל"ד, לארגן את הוועידה השביעית, שהייתה בשבוע שעבר ושהביאה לבחירת מוסדות חדשים למפלגה ולרענון של השיח הפוליטי ושל הפרויקט הפוליטי שלה. אני אומר לכם שבוועידה הזו נבחרו 11 נשים לוועד המרכזי – יותר מהשריון שהוקצה בתוך התקנון. בפעם הראשונה לא הצטרכנו את השריון – זה לרויטל ולשלי, שחברות הכנסת ישמעו. בתוך המפלגה, בתהליך דמוקרטי לחלוטין, נבחרו 11 נשים, מעל 25% השריון הקבוע בתקנון, מבלי להזדקק לשריון. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> באילו מקומות? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הגוף המרכזי, שלי, הוועד המרכזי הוא 39. אני יכול לומר לך שהמקום הראשון היה לאישה, ובתוך החמש הראשונות היו שתיים לפחות. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מה עם הכנסת? יש לכם רק ח"כים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אנחנו בתקנון – השריון בכנסת הוא שליש. במוסדות הכלליים של המפלגה – בסניפים, במחוזות, בלשכה הפוליטית ובוועד המרכזי השריון הוא 25%. אבל מה שלא פחות חשוב, שגם בבחירות הדמוקרטיות האלה שליש מחברי הוועד המרכזי – בחורים צעירים מהדור החדש של בל"ד, שהתחנך בתוך בל"ד, ששאב את הערכים שלנו, של הפרויקט הלאומי הדמוקרטי של בל"ד. אני באמת אסיר תודה לוועדת האתיקה על שאפשרה לי להקדיש הרבה ממשאבי הזמן שלי לעריכת הוועידה הזאת ולהצלחתה. לצערי הרב, גילינו – גם פרסמנו את זה – שבחודש וחצי האחרונים המשטרה, יחידת "להב 433" מתלבשת – ממשיכים בסדר של הרדיפה הפוליטית של בל"ד, מתלבשים על מאות, לפחות 100 שכבר זומנו לחקירה, בטענה של תרומה לא חוקית. משתמשים בשיטה הזאת של לחפש – במקום להתווכח פוליטית ולאתגר אותנו פוליטית ומקצועית, מחפשים בדרכים של מימון מפלגות כדי להצר את צעדינו, להציק לנו ולהביא את חברינו לחקירות, שבחלקן משתמשים באמצעים פסולים של איומים והטרדות. מכאן אני מגנה את זה וקורא ליועץ המשפטי לממשלה ולמבקר המדינה להפסיק עם החקירות המיותרות האלה. הסיבה השנייה שהופכת את היום הזה ליום מיוחד היא שהיום אני חוגג עם הבת שלי את ההסמכה שלה כעורכת-דין, יחד עם 1,200 בחורים ובחורות שיוסמכו היום לעורכי-דין על-ידי הלשכה. אני אחגוג יחד אתה, עם משפחתי, עם כולם. אני שולח מכאן ברכות לבת שלי ולכל חבריה. אני יודע שהם עבדו קשה כדי להיות מוסמכים ומוסמכות – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> איך קוראים לה? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> סוהילה. אסמה סוהילה. הם עבדו קשה ועמדו במבחנים קשים, כולל בשתי הבחינות האחרונות, שהיו ממש שם דבר בקושי שלהן ובאחוז ההצלחות הקטן. היום בשעה 17:00 אני הולך להסמכה ב"בנייני האומה". באמת, אני מצדיע להם על העבודה הקשה שעשו עד שהגיעו עד הלום. טוב, רבותי, החוק שאני הצעתי, שיהפוך להצעה לסדר-היום – באמת, באמת, אני רוצה שתשמעו. כבוד השר, תשמע, זה דבר כל כך טריוויאלי, אפילו יותר טריוויאלי מהחוק שהציגה חברתי חברת הכנסת זועבי. יש חוק בישראל שנקרא חוק המים, שנותן סמכות למועצת רשות המים לקבוע את המחירים, ומחריג, מחריג – ואני אקרא לכם בדיוק מה הוא מחריג, הוא אומר: על אף האמור בסעיף קטן (א) – אני תכף אקרא אותו – התעריפים למים המסופקים לשירותים ציבוריים שהם בתי-מרחץ, מקוואות ובתי-חולים לא יעלה על 1.61 שקל חדש, והם יתעדכנו לפי הוראות סעיף 112א. אני הסתכלתי, נגעתי בזה בדרך מקרה בקדנציה הקודמת, ואמרתי: ולמה המסגדים לא בפנים? חיפשתי את הסיבה, הלכתי ושאלתי, אמרו: מים לבתי-מרחץ, מקוואות ובתי-חולים הם מים שמשתמשים בהם או למטרות בריאות או למטרות תפילה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא, אתה יודע, אורי, כבוד הרב, אני יודע שזה איפה שיש תאגידים, כאילו זה – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אבל זה נמצא עדיין בחוק. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> עזוב אם זה שימושי או לא, הוא נמצא בחוק? אבל הפקודה הזאת היא פקודה חוקית. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני יודע שרפורמת המים והתאגידים היא כאילו לא ישימה, אבל אנחנו צריכים לשאוף – א. מבחינה שוויונית, כבוד השר, זו אפליה שהיא אסורה. 90% מהמים שמשתמשים בהם במסגדים הם לצורך תפילה, מה שנקרא מצוות אל-וודוא. כל מוסלמי שנכנס למסגד רוחץ, על-פי תיאור מדויק, את האיברים שלו, את הגוף, את רוב הגוף. 90% מהמים האלה הם מים למטרות תפילה. למה מחריגים את בתי-המרחץ ואת המקוואות ולא את המסגדים? בסך הכול הצעתי להוסיף את המילה "ומסגדים". אחרי "בתי-מרחץ ומקוואות" – פסיק, מסגדים. אפילו למראית עין שאין אפליה כאן בין אלה שמשתמשים במים למטרות תפילה. למראית עין, בשבילכם, כדי שזה לא ייראה חוק שמפלה בין מסגדים לבין בתי-מרחץ ומקוואות. אני יודע – אורי מקלב, אני רוצה שאתה תעזור לי בעניין הזה. אני יודע שהיום, איפה שנמצאים תאגידי מים, מספקים למסגדים ולמקומות האלה – זה לא קיים. מתחשבנים אתם בתעריף הרגיל. אבל יש מקומות אחרים, כ-15% מהמקומות, שמים עדיין מסופקים לא דרך תאגידים, וזה תקף. אני מציע להפוך את זה להצעה לסדר-היום ולהעביר לדיון בוועדת הכלכלה, כי אני רוצה להשלים את הדיון בסוגיה הזאת, בעניין הזה. וגם אם אולי ניזום הצעת חוק אחרת, שאפילו במקומות שיש בהם תאגידים – עדיין לשמור על מחיר סביר. הייתי במסגד הגדול, מסגד אל-ג'זאר בעכו. תשמעו, חברי חברי הכנסת מהמשותפת, אתם חושבים שזו לא בעיה, כי אני יודע שברוב המסגדים, איפה שיש מועצות מקומיות ערביות, עוזרים. אני לא יודע, בצורה כלשהי, הם לא משלמים את מלוא המחיר. אבל במסגדים שנמצאים בערים כמו חיפה, כמו עכו, כמו במקומות אחרים, זו בעיה. זה עשוי להגיע לאלפי שקלים בחודש, וזו בעיה. אני יודע שבעכו, בג'אמע אל-ג'זאר, זו בעיה רצינית. זה תשלום המים נוסף על התשלומים האחרים. אז אני מציע, ואני רוצה לבוא בדין ודברים אתך, כבוד השר, לפני הדיון בוועדת הכלכלה – אני מציע להפוך את זה להצעה לסדר-היום ולהעביר לוועדת הכלכלה, ומקווה לרצון טוב מוועדת השרים ומהשר כדי להביא את הבעיה הזאת לפתרונה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס. ישיב שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים חבר הכנסת יובל שטייניץ. יש כאן הצעה להפוך את זה להצעה לסדר-היום, ואז כמובן נפעל לפי הצעתך. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> גברתי היושבת-ראש, אני קודם כול מברך על הנכונות של המציע להפוך את הצעת החוק להצעה לסדר-היום, וכמובן, הממשלה לא מתנגדת ותתמוך בהפיכתה להצעה לסדר-היום. יחד עם זאת, ידידי באסל גטאס, אני מוכרח להגיד שיש לי כמה תמיהות על הצעת החוק. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לפני שאתה אומר מברוכ, תקשיב. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> לא, מברוכ לילדה שלו. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אה, זה בסדר גמור. ראשית, לא מובן לי למה הצעת החוק חלה רק על מסגדים. הרי מקובל על כולם שמסגדים הם מקומות התפילה המקודשים למוסלמים, כנסיות הן מקום התפילה המקודש לנוצרים ובתי-כנסת הם מקומות התפילה של היהודים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אבל למוסלמים – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> רגע, אתה עכשיו תקשיב לי. לכן, קודם כול אני מתפלא, אני חושב שמי שמציע כאן הצעת חוק לתת הנחות או הטבה לבתי-תפילה, ראוי לא רק לדאוג למוסלמים, אלא גם ליהודים ולנוצרים. אז אני קצת מתפלא עליך שלא כללת בתי-כנסת וכנסיות. בחוק הנוכחי, דרך אגב – ולכן אני גם מתפלא על טענת האפליה – אין הנחה במים לא למסגדים, לא לבתי-כנסת ולא לכנסיות, כך שאין שום אפליה בין בתי-התפילה של מוסלמים, נוצרים ויהודים. לכן אני מתפלא על טיעון האפליה, אבל בכל מקרה הייתי מצפה ממך שתגיש הצעת חוק שנותנת תנאים שוויוניים לכנסיות ובתי-כנסת. למה אתה דואג רק למסגדים? זה דבר ראשון. דבר שני – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני השר – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני לא יכול לשמוע אותך מכאן. אתה רוצה, אחר כך. דבר שני, גברתי היושבת-ראש, מאחר שההנחה במים שכן ניתנת לבתי-מרחץ, מקוואות ובתי-חולים איננה חלה על אותם מוסדות שמקבלים מים מתאגידי המים והביוב, ומאחר שבערך 95% מתושבי המדינה מקבלים את המים – אם לא 97% – כלומר רוב מוחלט מקבל את המים היום מתאגידי מים, זאת אומרת שהצעת החוק, הסבירות הכי גבוהה שהיא חלה על אפס מסגדים. כלומר, גם אם היא הייתה עוברת, כמעט כל המסגדים, אם לא כולם, לא היו נהנים ממנה. כי רוב המסגדים, אם לא כולם, כמו רוב בתי-הכנסת ורוב הכנסיות, מקבלים מים מתאגידי מים, והחוק שאתה מבקש לתקן בכלל לא חל על תאגידי המים. אז זה הפגם השני. כלומר, זה חוק שיכול להיות שאנחנו מחוקקים לחינם, כי סביר להניח – למיטב ידיעתי, בעכו יש תאגיד מים, והמסגד מקבל מים כמו בתי-הכנסת בעכו וכמו כנסיות מתאגיד המים. זה בכלל לא חל עליו. והדבר השלישי, כמובן, מאחר שמחירי המים הם מערכת סגורה, אם נותנים הנחות במחירים של תאגידי המים לגוף מסוים, זה אומר שצריך לייקר את המים לשאר התושבים. כלומר, אם נחליט שמסגדים, כנסיות ובתי-כנסת בכל הארץ, ולמשל בעכו, מקבלים הנחה במחיר המים, זאת אומרת שתושבי עכו, יהודים כערבים, יצטרכו לשלם יותר. גם זה לא הובא פה בחשבון. לכן אני שמח שהסכמת להפוך את זה להצעה לסדר-היום, כי זאת הצעת חוק שראשית, לכאורה על פניה מפלה מסגדים לטובה או בתי-כנסת וכנסיות לרעה, ואני בטוח שאתה לא רוצה אפליה לרעה של כנסיות ובתי-כנסת; שנית, זאת הצעת חוק ריקה, כי גם אם היא הייתה מתקבלת היא כנראה לא הייתה משנה דבר בשטח. לכן אני שמח שהסכמת להפוך אותה להצעה לסדר-היום. הממשלה תומכת בהפיכתה להצעה לסדר-היום. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים. לכן, רבותי, יש פה הצעה להפוך את ההצעה להצעה לסדר-היום. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תני לי דקה, תני לי דקה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, אנחנו לא חוזרים לכאן, זה לא – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כי פה העניין רגיש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני לא יכולה, אני לא יכולה. אני לא יכולה להחזיר אותך לכאן. לכן אנחנו נצביע. חבר הכנסת גטאס, לא יכולה. רבותי, אנחנו נצביע כעת על הפיכת הצעת החוק להצעה לסדר-היום והעברתה לוועדת הכלכלה להמשך הדיון. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. אנחנו מצביעים – שוב – על הפיכת הצעת החוק להצעה לסדר-היום. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 47 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק המים (תיקון – הוספת מסגדים לשירותים ציבוריים שנקבעו לגביהם תעריפי מים מופחתים), התשע"ה–2015, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, שנייה. בעד – 47 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק הופכת להיות הצעה לסדר-היום ועוברת לוועדת הכלכלה להמשך הדיון. עכשיו כמה תיקונים לגבי ההצבעה: חברת הכנסת יעל גרמן מבקשת לרשום אותה כתומכת, סגן השר ירון מזוז הצביע בטעות בעמדה של אורן חזן, אז אחד להפחית כי הוא הצביע גם כאורן חזן וגם כירון מזוז. אז להפחית אחד בבקשה. וחברת הכנסת נאוה בוקר מבקשת להוסיף – כתומכת. <יעל גרמן (יש עתיד):> וחבר הכנסת יאיר לפיד הצביע בעד. יאיר לפיד – בעד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יאיר לפיד? אני צריכה לשמוע ממנו. אתה מבקש גם להוסיף אותך כמצביע? <יאיר לפיד (יש עתיד):> כן, תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה. חבר הכנסת יאיר לפיד מבקש להירשם כתומך בהצעה. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור עישון ברכב בקרבת קטין שטרם מלאו לו 16 שנים), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2058/20; "דברי הכנסת", חוב' כ"ד, עמ' 12255.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור עישון ברכב בקרבת קטין שטרם מלאו לו 16 שנים), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת יואל רזבוזוב וקבוצת חברי הכנסת. הצעת החוק כבר הוצגה, ולכן כעת אנחנו נשמע רק תשובה ונצביע. מי שהולך להשיב לנו זה השר אופיר אקוניס. בבקשה, כבוד השר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> תודה, גברתי, אני משיב בשם שר התחבורה, כמובן, לך, חבר הכנסת רזבוזוב – הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור עישון ברכב בקרבת קטין שטרם מלאו לו 16 שנים). ובכן, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור עישון ברכב) – חבר הכנסת לפיד מפריע לחבר הכנסת רזבוזוב לשמועת את תשובת הממשלה. ובכן, חבר הכנסת רזבוזוב, הצעתך לתיקון פקודת התעבורה (איסור עישון ברכב בקרבת קטין שטרם מלאו לו 16), שלך ושל אחרים, של קבוצת חברי הכנסת, מבקשת לאסור עישון ברכב בקרבת קטינים מתחת לגיל 16, וכן לקבוע, כאמור, עבירת קנס על סך 800 שקלים. האיסור המוצע בהצעת החוק משמעותו הטלת הגבלה על אדם בתחום קניינו הפרטי – כלומר, הרכב הפרטי שלו – מלעשן. הטלת האיסור היא התערבות בלתי סבירה בחופש הפרט של הנהג והנוסע ברכב. מעשית, יצוין כי קיים קושי בתחומי אכיפת האיסור המוצע, כלומר לא רק שאתה נכנס כאן, חבר הכנסת רזבוזוב, לתחומי הקניין הפרטי של נהג הרכב, אלא גם האכיפה של חוק כזה, אם יהיה בספר החוקים, היא קשה מאוד. ועדת השרים לחקיקה, אדוני היושב-ראש, שבה התקיים הדיון בהצעת החוק של חבר הכנסת רזבוזוב, החליטה להביע את התנגדותה להצעת החוק נוכח הטיעונים האמורים ואולי גם טיעונים אחרים. אשר על כן, חברות וחברי הכנסת, עמדת הממשלה היא להתנגד להצעת החוק. סליחה? אל תרד. טוב. ובכן, זאת תשובת הממשלה, אבל אני מוכן, כיוון שביקש ממני יו"ר הקואליציה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תתייחס ליוזמה הסעודית. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> יו"ר הקואליציה – בוודאי, תכף תשמע כל מה שאני אתייחס. תשמע, אדוני היושב-ראש, עד אשר אנחנו נוכל להצביע, אני מבקש להתייחס לכמה דברים שעל סדר-היום. הנושא הראשון, חבר הכנסת שמולי, ולזכותך ייאמר שאינך בין האנשים שאני עומד להתייחס אליהם, אף-על-פי ששניהם ממפלגתך, אני שומע, אדוני היושב-ראש, בימים האחרונים, שהגיעו לשיא בשבת האחרונה – אני מבין ש"שבתרבות" הפכה לפלטפורמה לניגוח הממשלה. זהו, אלה הם אירועי "שבתרבות", ובהם שמעתי, אדוני היושב-ראש, את דבריו של חבר הכנסת פרץ, ששבר השבוע שיא של כל הזמנים, שלא היה כדוגמתו בתולדות היחסים בין ממשלה לבין אופוזיציה, או בכלל בשיח הציבורי בישראל. קצת יותר מ-48 שעות, אדוני היושב-ראש, לאחר פיגוע נוראי, מכוער, אכזרי, ברברי כמיטב המסורת הפלסטינית של ערביי חברון, חולי הנפש והמופרעים, בשרונה כמובן, עליו אני מדבר, מאשים את הממשלה, את העומד בראשה בפיגועי הטרור. דבר כזה עוד לא היה. כזאת איננו זוכרים. ולאחר מכן, אדוני היושב-ראש, עוד חבר במפלגת העבודה, העומד בראש העיר תל-אביב–יפו, שבה התקיימו, לדאבון הלב, פיגועים רבים – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אמרת את זה ברדיו הבוקר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני שמח שהקשבת לי הבוקר. אתה אדם נבון, מקשיב למרואיינים טובים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הייתי חייב, הייתי חייב. אני הקשבתי לך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> מקשיב למרואיינים טובים, וגם, אני מבין, מטמיע את המסר. אני שאלתי, אדוני היושב-ראש, הבוקר את ראש עיריית תל-אביב–יפו, כפי שהוא נוהג לומר, ובצדק, האם לא היו פיגועים, כולל בתל-אביב, לפני יוני 1967. ובכן, ייסע נא למחלף קיבוץ-גלויות. זה לא רחוק מן העירייה. הוא לא מרבה לבקר בשכונות הדרום, אבל יכול לבקר שם מדי פעם. ושם, ליד בית-העלמין המוסלמי בקיבוץ-גלויות – – – <תמר זנדברג (מרצ):> תגיד, יש לך – – – אני רוצה לדעת. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – הוא בא, ושם, כן במקום הזה, במקום הזה נרצח ב-1921 הסופר חיים ברנר. זה קרה ב-1921. ולאחר מכן – אגב, חבר הכנסת שי, גם את זה אמרתי. לא היו אז התנחלויות, לא היה כיבוש, לא היה צה"ל, לא היו חיילי צה"ל, לא הייתה ישראל. לא הייתה ישראל. אבל כן, הטרור בתל-אביב הוא – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בן-גוריון אשם. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני אמרתי את זה, חבר הכנסת מרגלית? תכף נגיע גם אליו אם אתה רוצה. אבל הוא קושר בין הכיבוש, לדבריו, ב-1967, אדוני היושב-ראש, לבין הפיגוע בשרונה רק ביום רביעי שעבר. ועוד הוא מוסיף – מוסיף על דברי חבר הכנסת פרץ, כאילו תיאמו את הדברים בינם לבין עצמם, שהדבר הזה, אדוני היושב-ראש, נובע מאי-קיומו של תהליך מדיני – מאי-קיומו של התהליך המדיני. היו שם דברים הרבה יותר גרועים, חבר הכנסת שמולי, באותו ריאיון אומלל – כל מיני המלצות מה לעשות כדי להאיץ את התהליך המדיני, ואני מפאת כבודם של הדוברים לא אחזור על כך, אדוני היושב-ראש, אבל הדבר הזה, שבו נרמז כאילו נדרש – כאילו נרמז – שנדרש עוד טרור כדי להאיץ תהליך מדיני, זה באמת חצייה של כל קו אדום בשיח הציבורי הישראלי במערכת הפוליטית, שגם כך אפשר לראות בה הידרדרות דרמטית בשנים האחרונות. לעניין התהליך המדיני, כפי שהצעת, אדוני היושב-ראש – יהיה תהליך מדיני כאשר הערבים ירצו בקיומו של תהליך מדיני. אנחנו לא נעשה תהליך מדיני בינינו לבין עצמנו. לא נוכל לדבר – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אה, נחכה לערבים שהם ירצו שיהיה תהליך מדיני? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני אגיד לך מה העמדה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש לכם עמדה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> כשהם ירצו – יש לנו הרבה עמדות, שהציבור תומך בהן, חבר הכנסת חסון, ולכן אנחנו מנצחים פעם אחר פעם בבחירות ואתם מפסידים פעם אחר פעם בבחירות. נורא פשוט – מין נוסחה דמוקרטית כזאת. אתה מציג עמדות, והציבור נותן לך אמון או לא נותן לך אמון, וזה גם מה שקרה בפעם האחרונה. עכשיו אני אשיב לך על שאלתך. הנה העמדה: העמדה הזאת אומרת את הדבר הבא, חבר הכנסת חסון – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה, שעת שאלות? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – כאשר הערבים יבוא לשולחן המשא-ומתן, יהיה משא-ומתן. המשא-ומתן הזה, חבר הכנסת סמוטריץ, לא יהיה על בסיס היוזמה הסעודית, המוכרת בשבועות האחרונים כיוזמה הערבית. לא יהיה. מדוע לא יהיה? הדבר הזה מאוד פשוט; נדרש לקרוא את המכונה "היוזמה הערבית" או "היוזמה הסעודית", והיא, אדוני היושב-ראש, מדברת על כך שנרמול היחסים, כך הם אומרים, בין ישראל לבין העולם הערבי יהיה לאחר שישראל תיסוג לקווי ה-4 ביוני 1967, כולל ברמת-הגולן. <קריאה:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אולי תקשיבי פעם אחת. חברת הכנסת גלאון, לפני שאת תומכת ביוזמה הערבית, אולי כדאי שתקראי אותה ותדעי מה תוכנה של היוזמה הערבית. ובכן, על סמך הדבר הזה, אדוני היושב-ראש, לא תהיה כניסה למשא-ומתן בינינו לבין הרוצים בכך. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> מי שרוצה בכך – מוזמן, חבר הכנסת חסון, למשא-ומתן ישיר וללא תנאים מוקדמים. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> קודם כול, עליזה מסמנת שהגיע הזמן לרדת, וכך אני אעשה לאחר שאני אשיב לך. <קריאה:> לא. <קריאות:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני יכול להמשיך, אין לי הגבלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> יש לך עוד דקה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני אשיב לך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> יש עוד דקה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, אני אשיב לחברת הכנסת גלאון ולחברת הכנסת זנדברג. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> יש לו עוד דקה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני אגיד לך מה אני מתכוון לעשות גם בשנים הבאות; אני מתכוון להשיב את תשובותי ולהביע את עמדותי, ולא להביע את עמדותייך. <זהבה גלאון (מרצ):> אבל אז – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אוי ואבוי לי אם הייתי צריך להביע את עמדותייך; הייתי עלול להיות במפלגת מיעוט שלעולם לא תראה את מסדרונות השלטון. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר אקוניס. חבר הכנסת רזבוזוב מעוניין לנסות לשכנע אותנו בכל אופן להצביע בעד הצעת החוק. אדוני, לרשותך שלוש דקות. בבקשה. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> טוב, אני לא יודע איך היוזמה הערבית קשורה לאיסור עישון ברכב כשיש לך קטין מאחור. חברים, אתם צריכים להבין – תארו לעצמכם סיטואציה: נהג ברכב מעשן, אני לא נכנס למרחב פרטי וקניין פרטי של כל אחד, שמענו, אבל נהג שמעשן ומאחור יש תינוקות והם לא יכולים להעיר לו ונחנקים מעשן סיגריות, וזו קופסה עם עשן סיגריות – להתנגד לחוק הזה? שמעתי גם את העניין של האכיפה; כמו שמשטרת התנועה נותנת דוחות על הפלאפונים – רואים מי נהג ודיבר בפלאפון, עוצרים אותו ונותנים לו דוח – זה בדיוק אותו דבר, אותו עניין. אנחנו כאן שומרים על בריאות הילדים שלנו שלא יודעים לבקש מההורים להפסיק לעשן, נחנקים מהעישון הפסיבי הזה. אני לא צריך, אבל אני יכול להראות לכם המון מחקרים כמה אנשים נפטרים, כמה ילדים סובלים, כמה מחלות, כמה זה עולה למערכת הבריאות שלנו וכמה זה עולה למשלם המסים. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת רזבוזוב. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור עישון ברכב בקרבת קטין שטרם מלאו לו 16 שנים), התשע"ו–2015. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור עישון ברכב בקרבת קטין שטרם מלאו לו 16 שנים), התשע"ו–2015, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 39 בעד, 51 מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – ביטוח סיעודי קבוצתי) (הוראת שעה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2854/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת איציק שמולי) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום: הצעת החוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – ביטוח סיעודי קבוצתי) (הוראת שעה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת איציק שמולי ינמק את הצעתו. אדוני, לרשותך עשר דקות. בבקשה. קצת יותר שקט, בבקשה, במליאה. חבר הכנסת שמולי, בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, הנושא הזה הוא נושא שאנחנו מובילים אותו פה, בכנסת הזאת – מאבק על הביטוח הסיעודי הקולקטיבי. זאת אולי, אדוני היושב-ראש, ההונאה הכי גדולה שהייתה כאן. אני חושב שביחס לעובדה שנפגעו מהמכה הזאת 1.2 מיליון ישראלים, היחס של הממשלה כלפי העניין הזה הוא פשוט מביך. בואו נגיד על מה אנחנו מדברים. במשך עשרות שנים אנשים מכל המגזרים, מכל הלאומים ומכל המקומות בארץ, 1.2 מיליון אנשים, שילמו עבור ביטוח סיעודי לחברות הביטוח. מה שהם לא ידעו זה שבאותיות הקטנות של הפוליסה יש סעיף קטן שמותיר לחברות הביטוח את האפשרות פשוט לחמוק מלשלם. במשך עשרות שנים נצברו בקופות חברות הביטוח עשרות-מיליארדי שקלים, והכסף הזה היה אמור להיות הביטוח, הגב הכלכלי, של 1.2 מיליון אנשים, שחלילה, לפי הסטטיסטיקה, 10% מהם יכולים היו להיקלע למצב סיעודי. איפה כל הכסף הזה, ששולם? ומה בדיוק העוול שנעשה? בשנת 2011 קם המפקח על הביטוח במשרד האוצר והחליט, out of the blue, שהביטוחים האלה לא יכולים להמשיך להתקיים, ובאותה נשימה הוא אמר שחייב להימצא פתרון למבוטחים שנמצאים כבר בפוליסות. והפלא ופלא, הרגולטור הזה סיים את תפקידו, ההבטחה שלו פשוט התפוגגה, ו-1.2 מיליון מבוטחים התחילו, בקצב מסחרר, של בדרך כלל 5,000 איש בחודש, להיזרק לרחוב מתוך הפוליסות. עכשיו, תארו לעצמכם: בן-אדם משלם במשך 30-20 שנה כל חודש לחברת הביטוח, במטרה אחת – שאם, חלילה, הוא ייקלע למצב סיעודי, הוא לא יצטרך ליפול לנטל על המשפחה שלו. אבל, ההחלטה הזאת, שהתקבלה על-ידי הרגולטור, על-ידי שומר הסף של מדינת ישראל, פשוט הפילה בפח כל כך הרבה מבוטחים; עד עכשיו, משנת 2011, 200,000 איש נזרקו מהפוליסות האלה לרחוב ונשארו בחוסר כול. אם אתם רק לוקחים את העובדה הפשוטה, שיכול להיות שרק 10% מהם נקלעו למצב סיעודי, תבינו את גודל הקטסטרופה. נשאלת גם השאלה: למה התיר המפקח על הביטוח לחברות הביטוח למכור את הפוליסות האלה בצורה כל כך מטעה? מכרו לאנשים ביטוח שקראו לו ביטוח סיעודי, אבל זה הדבר האחרון שהיה להם ביד; הביטוח הזה היה ביטוח זבל, שאחת לחמש שנים יכול להיגמר בהחלטה חד-צדדית של חברות הביטוח. הצעת החוק הזאת באה לשים סוף למחדל הזה, והיא אומרת דבר פשוט; היא בסך הכול באה ואומרת: עד שייכנס לתוקף הסדר אחר. ואני שומע שיש הרבה רעיונות בממשלה, אבל לכל הפחות עד שאתם מכניסים הסדר אחר לתוקף, תשאירו את האנשים בתוך הפוליסות הקיימות. צריך להבין שבן-אדם ששילם במשך 30-20 שנה לחברת ביטוח עבור ביטוח סיעודי, ויום בהיר אחד מודיעים לו שנגמר לו הביטוח, מפסיד פעמיים: פעם אחת כי הוא שילם במשך עשרות שנים לחברת הביטוח במצטבר עשרות-אלפי שקלים, ופעם שנייה, אם הוא חלילה נקלע למצב סיעודי, אין לו כסף, אין לו איך לממן 15,000–20,000 שקל בחודש עלות אשפוז של מוסד סיעודי – לאבא שלו, או לאימא שלו, או לסבא שלו או לסבתא שלו. ואני רוצה להזכיר את ההתחייבות של שר האוצר מסוף שנת 2016, ועוד לא חלפה שנה; הוא אמר: במשמרת שלי לא יזרקו מבוטחים ולא יזרקו קשישים סיעודיים לרחוב. <יאיר לפיד (יש עתיד):> סוף 2015, לא סוף 2016. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גם 2015, ואחריך כחלון. <יאיר לפיד (יש עתיד):> הוא אמר את זה ב-2015. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ב-2015, סליחה. הפלא ופלא, הדבר הזה ממשיך לקרות. הדבר הזה חד-משמעית ממשיך לקרות. במתח הזה שבין שמירה על חברות הביטוח ועל המאזנים שלהן ועל האינטרסים שלהן לבין שמירה על המבוטחים, הרגולטור, המפקח על הביטוח, כבר מזמן איבד את נקודת האיזון. שמעתי אתמול את הדברים הדוחים והמגעילים שלא היו צריכים להיאמר במפגש הסגור עם שר האוצר על הרגולטור. הביקורת לעולם לא צריכה להיות ביקורת אישית, בטח לא שוביניסטית ודוחה כזאת, אבל, חברי כנסת יקרים, בסופו של דבר כשבוחנים את ההתנהלות של הרגולטור בשנתיים האחרונות, אי-אפשר להתחמק מהמחשבה, מהתובנה, שמה שמנחה לעתים קרובות את פעילות האגף הזה זה בהחלט כותרות בתקשורת הכלכלית, חד-משמעית. אני יודע מה תבוא הממשלה ותגיד כאן; היא תגיד שב-1 ביולי הולכת להיכנס לתוקף רפורמה בביטוחים הסיעודיים בקופות-החולים, ועל הדרך יפתרו גם את הבעיה, את המשבר בביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים. קודם כול, אני מציע לכם להסתכל מה אומר מנכ"ל משרד הבריאות; בעצמו בא ואומר: לא יקום ולא יהיה. כל עוד משרד האוצר לא ייתן כסף, אנחנו לא מוכנים להשית את העלות על המבוטחים בקופות-החולים. יותר מזה, אני רוצה להגיד לכם כמה דברים על הרפורמה הזאת שעומדת להיכנס לתוקף. אסור לי להציג דברים מעל במת הכנסת, אז אני רק אגיד לכם שאני מחזיק כאן את הפוליסה האישית שנשלחה אלי ונשלחה לכל מבוטחי קופות-החולים. קשישים שלא שולטים על הסוגרים שלהם עד היום קיבלו שתי נקודות במבחן הסיעודי; מהיום לפי הפוליסה החדשה נחתך להם הניקוד ב-50%. המשמעות של הדבר הזה זו זריקה של אלפי קשישים סיעודיים ממעגל הזכאות. עמוד 20 לאותה פוליסה חדשה, שאושרה על-ידי המפקח על הביטוח במשרד האוצר וקיבלה את ההכשר בשתיקה של שר האוצר – תקופת ההתיישנות למקרה שתבעת ומגיע לך פיצוי מחברת הביטוח: יש לך רק שלוש שנים למצות את ההליך, אחרת לא תקבל שום דבר. אני רוצה להגיד לכם עוד משהו: אתם ממשלה שמדברת הרבה על החיילים, נכון? החיילים חשובים לכם. אתם יודעים מה המדיניות החדשה ביחס לחיילים בחובה? עד היום החיילים היו חוזרים באופן אוטומטי לפוליסות שהיו להם לפני השירות. מהיום שר האוצר החברתי בממשלה הזאת נתן לחברות הביטוח את הבוננזה הגדולה לאפשר לחברות הביטוח להגיד לחיילים: אתם לא חוזרים אלינו הביתה. למה? כי יכול להיות שנפצעתם יותר מדי בשירות, יכול להיות שחליתם יותר מדי בשירות, ולנו, כחברת ביטוח, אין שום אינטרס לקלוט אתכם חזרה הביתה. אתם רוצים לשמוע עוד דוגמאות שערורייתיות? נכים, לפי הפוליסה החדשה – נכים שמסוגלים להזיז את כיסא הגלגלים שלהם ממקום למקום, נכים לצורך העניין ייחשבו כשאנשים שאינם מוגבלים בניידות. אני אומר לכם, יש הרבה עוולות שקורות בעולם של הביטוח. מכיוון שסגן שר האוצר נכנס, והוא תכף יעלה ויגיד שב-1 ביולי יש רפורמה – בזמן שלא היית פה, מכובדי סגן שר האוצר, נתתי דוגמאות מהרפורמה ה"מהוללת" שפשוט דופקת גם את הנכים, גם את הקשישים וגם את החיילים, אז אני אשמח לשמוע תשובה בעניין הזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. תודה רבה, חבר הכנסת שמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> משפט אחרון. אני באמת תמה איך מדיניות כזאת, שפוגעת במוחלשים ביותר, גם בביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים וגם ברפורמה שאתם מכניסים לתוקף, ואתם אומרים שזאת התשובה למשבר בקולקטיבי – איך מדיניות כזאת יוצאת ממשרדו של שר אוצר חברתי, שבשנת 2011 הסלולר והמוחלשים עמדו לנגד עיניו ובשנת 2016 הטייקונים של חברות הביטוח עומדים לנגד עיניו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת איציק שמולי. משיב על ההצעה, בשם הממשלה, סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, אדוני. אדוני סגן השר, אנחנו ממתינים לך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו מבקשים שלא יפריעו לך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אם צריך, נשלח סדרנים ללוותך אל הדוכן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חבר הכנסת, חברי חבר הכנסת איציק שמולי, שמעתי את הנאום חוצב הלהבות שלך, אבל לצערי, מלבד הערכה רבה שיש לי אליך, גם בתור חבר כנסת מוערך וגם בתור אחד שיודע על מה הוא מדבר, ניתקת לחלוטין בין הדברים ובין המציאות, כשאתה יודע, אתה יודע ששר האוצר, אני והמפקחת על הביטוח יושבים ושוקדים למצוא פתרונות. ההבדל בין לעמוד פה על הדוכן ולצרוח לבין לשבת ולפתור בעיות ולמצוא פתרונות – ההבדל הוא עצום. לכן, יש פתרונות; חלק מהם יהיו מה שנקרא "אורנים קטן", לאותם 100,000 שלא היה להם פתרון בביטוח הקבוצתי הסיעודי, שייקלטו בקופות-החולים. שם נמצאים 4 מיליון מבוטחים, שם זה מתנהל מצוין, ויהיו להם אותם תנאים. יתרה מכך, אנחנו שוקדים, יחד עם כל הגורמים בממשלה, כולל משרד הבריאות, על מציאת פתרון ארוך-טווח לנושא הביטוח הסיעודי, ויחד עם ההסתדרות. אתמול הייתה ישיבה ארוכה אתם, ואנחנו נתקדם ונציג את הפתרון הזה גם לך, איציק שמולי, ואתה תראה כמה שר האוצר החברתי עושה, עשה ויעשה. לגבי העניין של הצעת החוק שלך, לגבי הוראת השעה, אדוני היושב-ראש, אני אקדים ואומר שהממשלה מתנגדת להצעת החוק. בהצעת החוק מוצע לחייב את חברות הביטוח להמשיך את הסדר הביטוח הסיעודי הקבוצתי לתקופה מוגבלת של 12 חודשים, וזאת עד למציאת הסדר חלופי עם חברות הביטוח, שאותו תקבע המפקחת על הביטוח. לפי דברי ההסבר להצעה, מטרתה היא לתת מענה ביטוחי עד שתקבע המפקחת על שוק ההון, ביטחון וחיסכון הסדר עבור אותם מבוטחים. אולם הסדר כאמור כבר נקבע בתקנות, וחבל שמתעלמים ממנו, והוא ייכנס לתוקף ב-1 ביולי 2016. זאת אומרת – גם אם יעמדו פה חברי כנסת וינאמו נאומים חוצבי להבות, ויספרו סיפורי סבתא, הם יתעלמו מהעובדות – שיש כבר פתרון. אומנם לא פתרון שאנחנו שואפים אליו, אבל כרגע יש פתרון, ב-1 ביולי, והתקנות כבר נחתמו. אבל מה לעשות, כנראה יש תפקידים לאופוזיציה, ואין הפריבילגיה הזאת לקואליציה. הקואליציה צריכה לעבוד והאופוזיציה צריכה לבקר, וזה בסדר. יש להבהיר שעקרון יסוד בדיני חוזים, שלצורך כריתת חוזה מחייב נדרשת הסכמת שני הצדדים. בחוזה הסכימו שני הצדדים על תקופה קצובה. משנסתיימה תקופה זו, אין זו חובתו של אף אחד מהצדדים להמשיך לקיים את תנאי החוזה. חיוב חברות הביטוח להתקשר בחוזים בתנאי הפסד ובניגוד להסכמים שעליהם הסכימו מלכתחילה – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> זה משמים ככה, איציק? זה משמים או שאתם ככה – משרד האוצר לא פתר את הבעיה הזאת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> משרד האוצר פתר, ויפתור. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> הוא לא פתר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אוקיי, אז תעקבי גם את. אני אשמח להציג לך את הפתרונות. אני דיברתי על עקרון יסוד בדיני חוזים; לחייב חברות להתקשר בחוזים בתנאי הפסד בניגוד להסכמים שעליהם הסכימו מלכתחילה – הדבר עלול להסב נזק כבד לתחום הביטוחים הקבוצתיים בכלל ולהתגלגל בסוף על ציבור המבוטחים. אבקש מחברי חברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום, ואם תרצו – אם תרצו – תוכלו להתכנס באחת מוועדות הכנסת, גם העבודה הרווחה וגם ועדת הכספים, שם נציג את הפתרונות. אה, לא? חשבתי שהוא אומר לרדת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> דבר תורה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים – ביטן, על מה נדבר? <דוד ביטן (הליכוד):> עוד לא בא אף אחד, תמשיך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> פרשת בהעלותך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בהעלותך – כן, בהעלותך – בהעלותך להר... לאחרונה – אם אפשר להתייחס לזה, אדוני היושב-ראש – לאחרונה החלו שוב הדיבורים – – – <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני, ברשותך, אתייחס למשהו אחר, שגם הוא אקטואלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כמה זמן יש לו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לי אין, אני לא מוגבל. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, אתה מוגבל – עשר דקות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ממש לא. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כמה נשאר לו? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עוד שש דקות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בחיים אין לו עוד שש דקות, אבל אני לא מתווכחת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – – לשון הרע, צרעת – תלמיד חכם בלי דבר תורה בכיס? מה זה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, שוב נשמעו דיבורים על אפשרות העלייה להר-הבית. אני מבקש מחברי חברי הכנסת מכל הסיעות, גם היהודיות וגם הערביות – אנחנו לאחרונה עדים לשקט יחסי בחוצות קריה. אם אפשר לשמור על השקט הזה ולא להצית מחדש את המהומות, אני אשמח מאוד. כולנו נשמח, מכיוון שעל חברי חברי הכנסת היהודים הלוא חל איסור מוחלט לעלות להר-הבית, אין שום היתר לעלות להר-הבית, כך הסכימו כל גדולי ישראל. לחברי הכנסת הערבים – בבקשה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> יפה שאתה עונה לעניין של החוק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אני בינתיים – חברי הכנסת הערבים, ודאי, כפי שאני מכיר אותם, הם לא כאלה דתיים – לא כולם – שבאמת מחייבים את עצמם לעלות להר-הבית, גם הם מתסיסים את האווירה. אם אפשר לבקש מכל חברי הבית, אנא, שמרו על השקט. הטענה ששקט ואפשר לעלות היא כל כך מגוחכת: אם שקט – אז בואו נצית את זה מחדש; זאת הטענה הכי מגוחכת ששמעתי. ואתה, אגב, כשאתה מתראיין, אל תנתק טלפונים תוך כדי ריאיון. על כל פנים, איפה מר ביטן? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> דברי בלע. "שייבנה בית-המקדש" – אתה רוצה לשיר לנו? תשיר לנו שיר, "שייבנה בית-המקדש במהרה בימינו", איזה פיוט, תראה שגם אתה רוצה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מאוד, מאוד, תאמין לי, הרבה יותר. אנחנו נעשה הכול לקרב את זה. מר ביטן, יושב-ראש הקואליציה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב, אדוני סגן השר, או שאדוני יתייחס, או שאנחנו נעבור להצבעה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה יודע מה? אולי שכחו מה שאמרתי. אוקיי, לגמור? לסיים? אוקיי. מה, לא? מכיוון שנכנסו חברי כנסת חדשים, שלא היו קודם – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא היו. אז לאלה שלא נכחו בשעת קריאת – – – <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נגד, להצביע נגד. נו, מה אתו? תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לסגן השר על שתיקתו הארוכה. חבר הכנסת שמולי מעוניין לשכנע אותנו פעם נוספת. חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני סגן שר האוצר, קודם כול, אני גם מכבד אותך וגם אוהב אותך, אבל אני חושב שיש לא מעט עזות מצח בזה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני סגן השר – סגן שר האוצר, חבר כנסת שמולי מדבר אל אדוני, אז – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני סגן שר האוצר, אני גם אוהב אותך וגם מכבד אותך. אני חושב שיש לא מעט עזות מצח בעובדה שאתה נכנס לפה חצי דקה לפני שאני מסיים לדבר ואתה אומר לי שאני חבר כנסת שצורח ולא יודע על מה הוא מדבר, בזמן שאני חושב שאני מבין לא פחות ממך, לא פחות מהשר שלך, וגם לא פחות מהפקידים שאתם אני מתעמת על הנושא בוועדות כבר שנה וחצי. ואתה אומר שאני גם לא מתייחס לפתרון של הממשלה. אז בואו נעשה סדר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> במרפסות הקואליציה, אנחנו מבקשים קצת יותר שקט, שנוכל לשמוע את הדברים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ואתה אומר גם שאני לא מתייחס לפתרון שאותו מציעה הממשלה, אותה רפורמה ב-1 ביולי, ואין לי מושג. אז בוא נברר את העובדות, למי אין מושג. ביום שני האחרון הייתה פה שעת שאלות עם שר האוצר, ואני העליתי את הנושא הזה כאן, במליאה. כדי שכל חברי הכנסת יבינו על מה אנחנו מדברים – הרפורמה שנכנסת לתוקף בקופות-החולים לא יכולה להיכנס לתוקף אם אין חתימה של המפקחת על הביטוח במשרד האוצר. זאת אומרת שגם המפקחת, וגם שר האוצר, וגם סגנו, שדיבר פה גבוהה-גבוהה, חייבים לאשר את הרפורמה הזאת, את המדיניות החדשה, כדי שהיא תיכנס לתוקף. ואני אמרתי לכם, השר דרעי, זה מקובל על דעתך שנכה שמסוגל להזיז כיסא גלגלים בכוחות הידיים שלו הוא לא מוגבל בעצמאות? זה עולה על דעתך? אתה מייצג את האנשים האלה. תגידו לי אתם, אני פה בשם מפלגת העבודה? אני פה בשם מחנה פוליטי אחד? מה, נפגעי הביטוח הסיעודי הם לא יהודים וערבים, הם לא חילונים וחרדים, הם לא ימין ושמאל? וביום שני עלה כאן שר האוצר, אפרופו אדוני סגן השר, שאומר לי שאני לא מבין על מה אני מדבר, ואומר לי פה, על הבמה הזאת: אין מדיניות כזאת. אז אתה יודע מה? יש מדיניות כזאת. יש מדיניות כזאת, ועוד איך. כי שעתיים לפני שהוא אמר לי פה את המשפט הזה, הפקידים שלו בוועדת הכספים, אצל מיקי זוהר – והיו שם גם אוסאמה וגם קארין אלהרר, – הגנו בתוקף על המדיניות הזאת. אז לי אין מושג? לכם אין מושג. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. אדוני יסיים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני מסיים. אתם אומרים – עומד פה שר האוצר ואומר: אני עשיתי כבר שינויים במבחנים של ה-ADL, במבחנים הסיעודיים. הוא רק שוכח להזכיר שהוא מדבר על הביטוח הלאומי, ולא על חברות הביטוח, שמפילות בפח את הנכים ואת הקשישים, ועכשיו גם את החיילים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת שמולי על דבריו היוצאים מן הלב. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – ביטוח סיעודי קבוצתי) (הוראת שעה), התשע"ו–2016. אנחנו מצביעים. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 50 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – ביטוח סיעודי קבוצתי) (הוראת שעה), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 44 תומכים, 50 מתנגדים. הצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק השתלת אברים (תיקון – הפניה להסכמה לתרומת אברים בטפסים מקוונים), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2675/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק השתלת אברים (תיקון – הפניה להסכמה לתרומת אברים בטפסים מקוונים), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יאיר לפיד וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת יאיר לפיד, עשר דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. ספר לנו מה קורה בעולם, אבל, עם העניין. אתה חייב. <יאיר לפיד (יש עתיד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבית הזה מטפל בלא מעט דברים חשובים. לא הרבה קורה שמונחת בפניו הצעת חוק שכל יום שהיא נדחית פירושו שאנשים ימותו. לא "אולי", לא "יכול להיות" – עובדתית, סטטיסטית, מוכח מעל לכל ספק, אנשים ימותו אם הצעת החוק הזו, חוק השתלת איברים, לא תאושר. ועדת השרים החליטה לדחות את ההחלטה. ניכנס לפגרה, יעברו עוד חודשיים, נתחיל שוב את התהליך, יעברו עוד חודשיים – אנחנו כבר בעצם בשישה חודשים. כמה אנשים ימותו בששת החודשים האלה? כמה אנשים אפשר להציל? יש באשדוד בחור חרדי בן 21 שהשתילו לו משאבת עזר ללב – לב מלאכותי. הוא מחובר לסוללות כבר שנתיים. הגוף בסוף יקרוס, אלא אם כן ימצאו לו תורם, וייתכן שמי שמצביע היום נגד הצעת החוק הזו דן בחור חרדי בן 21 למוות באשדוד. בבית-החולים שיבא שוכב ילד בן חמש שמחכה להשתלת ריאות. אם הריאות לא יגיעו בזמן הקרוב הוא ימות. אם הוא ימות בששת החודשים הקרובים, החודשים שבהם בעצם ועדת השרים לחקיקה דחתה את החוק, מה תגידו לעצמכם? איך תסתכלו על עצמכם בראי? כל דרגי המקצוע מסכימים לחוק, תומכים בחוק. איזו מציאות פוליטית, איזה חשבונאות פוליטית, מצדיקות את מותו של ילד בן חמש? זו הצעת חוק פשוטה, לא פולשנית. יש שישה טפסים ממשלתיים מקוונים שאנחנו מבקשים שתהיה בהם אפשרות לחתום על כרטיס "אדי": בקשה לתעודת זהות, לדרכון, אגרת רישיון נהיגה, אגרת רישיון רכב, התייצבות לצו ראשון וטופס שחרור מהצבא. לא מחייב, לא מכריחים אף אחד, אבל בכל מקום בעולם שבו ניתנה אפשרות כזאת, מספרי התורמים עלו במאות אחוזים ומספר האנשים שחייהם ניצלו עלה במאות אחוזים. אגודת "אדי" הוקמה לאחר מותו של אהוד בן דרור. הוא חיכה להשתלת כליה שנתיים. היא הגיעה באיחור, והוא נפטר מהסיבוכים. הכרטיס הוא הרעיון שלו, הוא הצוואה שלו. כך הוקם המרכז הלאומי להשתלות. המשפחות עדיין יכולות לבחור אם לתרום או לא לתרום את איבריו של הנפטר, גם אם הוא חתם על כרטיס "אדי". אם אתה חתום על הכרטיס, זה גם מקדם אותך בתור לקבלת איברים להשתלה. בשנת 2015, 32% ממושתלי האיברים קודמו בתור להשתלה מפני שהם היו חתומים על כרטיס "אדי". על-פי דעת מרבית הרבנים – רוב מוחלט; "מרבית" נשמע מקטין, רוב מוחלט של הרבנים – תרומת איברים, כל עוד היא מתבצעת על-פי חוקי ההלכה – ובארץ היא מתבצעת רק על-פי חוקי ההלכה – היא זכות גדולה גם בעולמות העליונים וגם בעולם הזה; זו גם הצלת חיים יחד וגם גמילות חסד. כל הדתות תומכות בתרומת איברים להצלת חיים. מי שעדיין חושש – רבנים, יחד עם הרופאים, ילוו – הם הוסמכו על-ידי הרבנות הראשית – הם ילוו את התורם, את בני המשפחה שלו, כדי לקבל גם חוות דעת רפואית וגם חוות דעת הלכתית. הרב ישראל לאו אמר על הסוגיה הזאת: כשהתורה אומרת "ורפא ירפא", היא מתכוונת לא רק לתת רשות לרופא, אלא לחייב כל מי שבידו להציל חיי אדם לעשות כל שניתן כדי להצילו; הרב שלמה עמאר אמר: "אין דבר העומד בפני פיקוח נפש". אומר הרב עמאר: כשקיבלתי ידיעות שזה עומד בקריטריונים שקבענו בפסק-הדין, אפשר לתרום איברים, וזו מצווה לתרום; הרב יובל שרלו אומר: זה לא ביזוי למת, אלא כבוד גדול למת. אדם זכה במותו להעניק חיים לאחרים. ידידי מאיר דגן הלך לא מזמן לעולמו אחרי מאבק ממושך בסרטן הכבד. הוא היה חתום על כרטיס "אדי", והקרניות של מאיר הושתלו אחרי שבועיים באברהם גיאן, בן 81, שסבל ממחלת ראייה בשתי העיניים שלו, ובאישה נוספת, ושניהם חזרו לראות בזכות ההשתלה. אם מישהו מאמין בפיקוח נפש, איך הוא יכול להצביע נגד החוק הזה? אם מישהו מאמין בקדושת החיים, בצורך להציל לא נפש אחת, אלא יותר מנפש אחת; אם מישהו מאמין שאלוהים ציווה עלינו לא לעמוד מנגד כשחיי אדם מוטלים על הכף; אם אתם מאמינים שהבית הזה קיים לא רק כדי לעשות פוליטיקה, אלא מתוך תחושת אחריות לאזרחי ישראל – אני קורא לכם להצביע בעד הצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת לפיד, אף הוא, על דברים היוצאים מן הלב. משיב על ההצעה, בשם הממשלה, שר הבריאות חבר הכנסת הרב יעקב ליצמן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הכי קל לי לענות על הצעה לסדר-היום – כשבסך הכול הייתם בשלטון, הייתם צריכים לעשות את זה, ולא עשיתם את זה. לא רק שהייתם בשלטון, הייתם חלק מכריע ממה שהחזיק את הממשלה הקודמת; לא רק שהייתם חלק מכריע שהחזיק את הממשלה הקודמת, הייתה לכם גם שרת הבריאות בממשלה הקודמת, ולא עשיתם את זה; לא רק שלא עשיתם את זה, גם היה הנושא הזה על סדר-היום והפלתם את זה. זה נפל. אז תסבירו אתם לציבור כרגע, למה אני צריך לשכנע למה הפלתם? תגידו אתם למה הפלתם בעבר את זה. אתם עשיתם את זה, לא אני. יש לי ספר שלם להסביר לך למה לא, למה כן. סך הכול, מה שעשיתם היום זה שביקשנו דחייה ולא הסכמתם. ועדת השרים החליטה לדחות את זה בכמה חודשים – לא הסכמתם. אז מה אתם רוצים עכשיו? שאני אסביר לכם למה אתם התנגדתם בקדנציה הקודמת? למה אתם הרסתם את זה? למה אתם לא עשיתם את זה? מה אתם דורשים ממני? <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> למה אתם דורשים ממני עכשיו, כשאתם לא עשיתם את זה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> דבר בשם עצמך. למה דחית? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת יעל גרמן. חברת הכנסת גרמן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> למה לא עשית אַת אֶת זה? היית שנתיים שרת הבריאות. הפלתם את זה, לא עשיתם את זה. למה אתם באים אלי עכשיו בטענות? איפה היית? היה לכם רוב מוחלט בממשלה, היה לכם רוב מכריע, יכולתם להפיל את הממשלה. איפה הייתם? תסבירו לי, לא יודע. אני עולה חדש, לא מבין פוליטיקה. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> שכנעת אותנו. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שכנעתי אתכם. עכשיו אני צריך לשכנע את דוד ביטן. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> זה קשה. זה ייקח הרבה זמן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אז אני רוצה להבין, למה כל פעם מעלים? זה מהסוג הזה שמעלה גרה – כל פעם מעלים דברים שהם לא עשו, כל פעם מביאים דברים שהם נחלשו, וכל פעם דורשים את זה ממישהו אחר שבא לתקן את כל הנזקים שהיו בעבר, שהם צריכים לתקן את זה. אז עם כל הכבוד, אני פטור מלענות על זה גם כן. התשובה העניינית על זה – זה פשוט מאוד: זו הצעת חוק ממשלתית, זה לא שייך לפרטית בכלל. לא יכול להיות בעולם שזו תהיה הצעת חוק פרטית – דוד, מה המצב? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הצבעה שמית, אדוני. תודה רבה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, לא, רגע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כמה שאדוני רוצה. אדוני יכול לדבר עוד שש דקות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אתה מודה היום לכולם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אמרתי – שש דקות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני מניח שאתם מסכימים עם התשובה שלי, עם ההסברים – בטח. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל לגופו של עניין. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> ממתי אנחנו מדברים על גופות? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מכיוון שאנחנו מדברים על השתלות, אז – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> בקדנציה הקודמת זה גם היה לגופו? אני רוצה להבין. למה אני צריך לעלות כל פעם עם אותם הסברים, עם אותם הדברים? אם הייתם מדברים על מיטות, הייתם מדברים על זיהומים, הייתם מדברים על תרופות מצילות חיים, על MRI – בכיף, אני מוכן; על סיעוד – בכיף, אני מוכן לדבר על זה, וצריך לדבר על זה, לא רק שאני מוכן. אבל כל פעם מחפשים דברים שכאילו כאילו אנחנו מתנגדים, או לא מתנגדים. איפה הם היו? – בממשלה. החרדים היו – חרם, אסור היה להיות שם. אז לכן אני מתנגד. הם לא הסכימו להצעה הזאת של הדחייה. עכשיו שהעלו, כמובן אנחנו לא מסכימים לזה. וכשאני מדבר כבר, אפשר להגיד פרשת השבוע או לא כדאי? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> או, בטח. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> או, לא הייתה לנו פרשת השבוע. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> למה כל פעם מפריע לך פרשת השבוע? <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא מפריע בכלל, להפך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> חס וחלילה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא מסביר. אוקיי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> דבר תורה תמיד יפה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> יש בפרשת השבוע פסח שני, שבאו אנשים, אמרו: אנחנו טמאים לנפש אדם, למה ניגרע? למה אנחנו לא יכולים – מי שטמא לא יכול להקריב קורבן פסח? <נחמן שי (המחנה הציוני):> מי שצמא לא יכול? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מי שטמא לנפש, היה בהלוויה. מי שטמא – הוא לא יכול לקיים. באו אנשים שהיו טמאים, ובגמרא כתוב, כי הם החזיקו את ארונו של יוסף, בגלל זה הם היו טמאים. אז שאלו: למה ניגרע? כתוב שזה אחד מארבעה דברים שמשה רבנו לא ידע, והוא אמר: עמדו ואשמעה מה שיצווה ה' עליכם; מה ה' יגיד – בואו נשמע. ארבעה דברים משה רבנו לא ענה, וזה אחד מהם. הדבר השני זה ירושת בנות צלפחד – זו פעם ראשונה שחידשו דין שגם בת יורשת אם אין בנים. אחר כך היו עוד שני דברים, וגם שם כתוב: "ויקרב משה את משפטן לפני ה'". <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הבת שלי עשתה על זה דרשת בת-מצווה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אשמח אם תעלה אחר כך, תגיד את זה. ועוד שני דברים: זה מחרף את ה', מחרף ומגדף, והדבר הרביעי היה – שכחתי את זה. בקיצור, שני דברים שמשה רבנו אמר מייד: הוא מקריב לה'; שני דברים הוא לא אמר מייד; הוא חיכה ואחר כך הוא הקריב. אז שואלים בספרים: למה הדברים האלה, שני הדברים האלה הוא כן הקריב מייד, ושני דברים האלה הוא לא עשה את זה מייד? מקושש עצים – זה היה הדבר השלישי, מקושש עצים. אז למה זה – מקושש ומחרף ומגדף הוא חיכה – מה הדין? כי היה צריך להרוג אותו בסוף. ושני הדברים האחרים, מייד הוא אמר: עמדו ואשמעה, "ויקרב משה את משפטן לפני ה'". <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן, אני מסיים. אז כתוב בספרים ככה: שהדברים שהיו שאלה של הלכה, של ירושה, אז מייד הוא שאל. דברים שהיה שאלה של פיקוח נפש, של הריגת נפשות – חכה רגע אחד, בואו נחכה – זה פיקוח נפש. אז אני מציע, רבותי, לדחות את הצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר הבריאות. המציעים ביקשו לשוב ולנסות לשכנע אותנו – חברת הכנסת גרמן בשמם – במשך שלוש דקות. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי וחברותי חברות הכנסת, כל פעם אני נדהמת מסגנון הדיבור המשתלח וחסר הכבוד של השר ליצמן. מה, אתה כל כך חסר ביטחון שאתה חייב להתקיף אותנו כך? מר ליצמן, אתה יופי של שר, אתה שר בריאות נהדר. אתה פופאי. אני נותנת לך את התואר "מר ישראל". לא היה שר בריאות יותר טוב ממך. למה אתה חייב להשמיץ? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> את יכולה להגיד את זה עוד פעם? <יעל גרמן (יש עתיד):> כן, אתה פופאי. אתה פופאי. אולי בגלל זה שאתה לא מרגיש כך, אתה מרגיש את עצמך כל כך חזק כשאתה משמיץ. חברי חברי הכנסת, יש לנו כאן הצעת חוק ערכית, שרק כדי לשים דברים על דיוקם – וצר לי ששר בממשלת ישראל משקר: לא הייתה הצעת חוק כזאת ולא דחינו אותה. לא רק זו אלא אף זו: בזמן שהייתי שרת הבריאות הקמתי ועדה לבחינת הנושא בראשות פרופסור בן-יהודה, והמסקנות שלה היו בדיוק אלו של החוק שיאיר לפיד ואני הגשנו היום. הכנו את הצעת החוק בקדנציה הקודמת ולא הספקנו. לא הייתה אף הצעה שהעלו והתנגדנו. אז רק לשם הפרוטוקול. יש כאן הצעת חוק ערכית, שאין שום סיבה שבעולם לדחות אותה, ויש כל הסיבות שבעולם לקבל אותה, וחבל ששר בממשלת ישראל, במקום להתמודד עם נושאים ונימוקים באמת ערכיים, מוצא לנכון לשקר מעל בימת הכנסת ולתקוף בצורה שפשוט לא מכבדת אותו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת גרמן, רגע לפני שאת יורדת, אני רוצה רק להציע לך לחזור בך מן הביטויים הלא-יפים, הלא-ענייניים והלא-מכובדים. בכל זאת, שר בממשלה, לא חשוב מה זהותו. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני רוצה משהו לומר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רק על הביטוי היחיד הזה, לא על כל הביקורת. <יעל גרמן (יש עתיד):> אז אני רוצה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רק מציע. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני – פופאי? לחזור בי מזה שהוא פופאי? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא ראוי לומר דבר כזה כאן על הדוכן – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אוקיי, אז אני – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – במליאה לפני שר בממשלה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – לא, אז אני רוצה לומר לך משהו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בואו נכבד את עצמנו ואת המוסד שזכינו להיות חלק ממנו. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לענות לך. אני חושבת שזה מאוד לא מכובד שהשר ליצמן, פעם אחר פעם מוצא לנכון לתקוף גם אותי וגם את יאיר בצורה כל כך לא מכובדת. הוא עמד פה והוא פשוט אמר שקר למליאה – הוא אמר שהועלתה הצעת חוק והתנגדנו לה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל בכל זאת – חברת הכנסת גרמן, הבנתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> זה שקר. זאת עובדה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז שקר זאת אמירה עניינית. ולכנות בכינויי גנאי זה לא לעניין. אבל את לא חייבת לחזור בך. <יעל גרמן (יש עתיד):> אם פופאי זה כינוי גנאי, אני חוזרת בי מהמילה פופאי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. תודה. כך ראוי. תודה, מעריך מאוד. אנחנו עוברים כעת להצבעה. המציעים הגישו לנו כאן 20 חתימות, ולכן נקיים הצבעה שמית על הצעת חוק השתלת אברים (תיקון – הפניה להסכמה לתרומת אברים בטפסים מקוונים), התשע"ו–2016. גברתי מזכירת הכנסת תקרא בבקשה בשמות חברי הכנסת. חברי הכנסת, אנחנו מבקשים לשמור על שקט כדי שנוכל לנהל את ההצבעה בצורה מסודרת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד יגאל גואטה – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – נגד צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גברתי המזכירה תחזור בבקשה על שמות חברי הכנסת שלא נכחו באולם. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת יצחק הרצוג – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת חיים כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת אורי מקלב – נגד אברהם נגוסה – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> האם יש מישהו באולם שלא הצביע ומבקש להצביע? ההצבעה נסגרה. גברתי המזכירה תספור את הקולות. בבקשה. 42 תומכים, 53 מתנגדים. הצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – איסור פרסום שמו של נפגע), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2853/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – איסור פרסום שמו של נפגע), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת ישראל אייכלר, דב חנין ועבד אל חכים חאג' יחיא. ינמק את ההצעה חבר הכנסת ישראל אייכלר במשך עשר דקות תמימות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון) לא הייתה צריכה לבוא כחוק בכלל. היה צריך להיות מובן מאליו שפרטיותו של אדם, בוודאי אדם שנפגע בתאונה, מלחמה או פיגוע, היא דבר קדוש וחשוב שאף אחד לא ינסה לפגוע בו. ראינו רק השבוע, כשהיה הפיגוע הנורא בארצות-הברית, כלי התקשורת כולם לא פרסמו לא תמונות זוועה ולא שמות, כי בתרבות זה מובן מאליו – שאי-אפשר לפגוע באדם חף מפשע, ואין לך חף מפשע יותר מאדם שנפגע. פה בארץ אנחנו יורדים לתרבות אחרת, ואנחנו חייבים להכניס אותה לפרופורציה. ולכן אנחנו מבקשים להוסיף תיקון לחוק הגנת הפרטיות, שייכתב כך: "פרסום שמו או תיאור העלול להביא לזיהויו של נפגע ברבים בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה, למעט פרסום שניתנה לגביו הסכמה על-ידי הנפגע או פרסום שמו של הרוג שפורסם לאחר שנמסרה הודעה למשפחתו על-ידי גורם רשמי אודות הפגיעה" – כל אלה הם דברים שיצטרכו לשמור עליהם לגבי כל אדם שסבל מפגיעה גופנית או נפשית עקב אירוע פתאומי וכו'. במילים פשוטות, בלי הסכמת הנפגע – אם זה פצוע שהסכים לכך, אם זה הרוג שגורמים רשמיים או ביטחוניים, רפואיים, משטרתיים, או משפחה, הסכימו לפרסום – אסור לפרסם ברבים. אנחנו יודעים שבעתות מלחמה, וגם בעת פיגועים, עם ההתפתחות הטכנולוגית, מופצות שמועות שונות על זהותם של נפגעים, חלקן נכונות וחלקן שקריות. שמועות אלה פוגעות באדם שהופץ כי נפגע באירוע, ובני-משפחתו המופתעים עלולים להיפגע גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה נפשית. במצב הטוב זה מתברר כשמועת שקר; במצב הרע זה מתברר כשמועת אמת. לכן, הפגיעה בהפצה ההמונית היא גם פגיעה המונית, ולעתים זו פגיעה בלתי ניתנת לתיקון. לכן מוצע לאסור פרסום שמו של אדם שנפגע באירוע פתאומי ללא הסכמתו, וכן לאסור את פרסום שמו של הרוג בטרם ניתנה הודעה על פגיעתו למשפחתו על-ידי גורם רשמי. רבותי, אני לא ממציא דבר חדש. כבר התפרסמו הרבה כתבות ומאמרים של מומחים בעניין הזה, מומחים בסוציולוגיה. אחד הזמנים הקשים ביותר בעניין הזה היה בתקופת מבצע "צוק איתן". יש לי פה מאמר מלפני שנה בעיתון "גלובס" ומסופר עד כמה השמועות בווטסאפ פגעו במשפחות. אני לא אפרט פה את כל הפירוט שמפרטים פה, כי אני לא רוצה לחטט בפצעים הנוראיים כאשר משפחות שמעו ושמות של הרוגים עברו מיד ליד והרשימה הייתה – חלקה מדויקת וחלקה בטעויות. חייל שדווח כהרוג התברר כפצוע; חייל אחר שהופיע ברשימה בכלל לא נפגע. התוצאות הטרגיות של תאוות הפצת המידע היו שבני-משפחה של אחד מההרוגים למדו על מותו הרבה לפני שנציגי צה"ל הקישו על דלתם כדי לבשר להם בשורות איוב; בני-משפחתו של חייל אחר החלו להתאבל עליו רק כדי לגלות זמן מה לאחר מכן שהוא בריא ושלם. זה גם זוועת עולם – פצע נפשי וטראומה שאי-אפשר לרפא. עצם הרעיון – פסיכולוגים חברתיים אומרים שיש פיתוי לחלוק שמועות ברשת עם האחרים. הם קוראים לזה "אשליית החופש". אנשים מעבירים הלאה כי הם רוצים לעשות טוב, אבל מצד שני הם עושים רע. לעתים קרובות הם רוצים להביא תועלת לעצמם או לאחרים ולצבור נקודות זכות חברתיות בהפצת שמועות. אני לא מבין את זה, אבל פסיכולוגים אומרים שיש תופעה כזאת, שאנשים רוצים להיות הידען של השכונה ומי שיודע ומי שמספר לכולם. זה גורם לחרדה ולחוסר ודאות דווקא בתקופה שאנשים מאוד מאוד חוששים. יש כאלה שאפילו מתכוונים לטובה: רק לפרסם שהבן שלכם בסדר, רק ההוא – זה קרה לו. אנחנו יודעים שהשמועות האלה – כבר הרבה שנים – הטכנולוגיות החדשות ואובדן כוחה של הצנזורה גורמים לכך, גם לדעת פרופסורים מהחוג לסוציולוגיה, שרכילות הופכת לחלק מתרבות ישראלית כתכונה יסודית במסגרת ערכים פנימיים. כל מה שאמרתי עכשיו זה כדי להסביר למה אנחנו חושבים שזה עניין תודעתי והסברתי, ולכן רציתי לעלות ולדבר על זה, ולא רק להעביר את החוק הכל-כך מובן ופשוט בהודעה קצרה. כי העיקר זה העניין התודעתי – שאנשים יבינו שהם עושים עוול. אני לא חושב שמי שמפיץ שמועה רוצה לעשות למישהו רע; ככה בפיגוע, ככה גם בתאונות דרכים. הייתה תאונת דרכים מחרידה לא מזמן באוטובוס בכביש ירושלים–בני-ברק, וגם הופצו שמועות זוועה נוראיות, אותם סיפורים שסיפרתי. הדבר נורא בעיקר בפיגועים. אני רוצה לומר, רבותי, שאנחנו רואים בפיגועים שני חלקים בדבר הזה. א. הפגיעה שדיברתי עליה עד עכשיו, באדם הנפגע, במשפחה. אבל יש משהו נוסף שמשחית מנפש עד בשר את הצופה ואת הרואה תמונות זוועה. המרצחים והמחבלים של "דאעש" גילו את החולשה האנושית הזאת והם עושים את זה – אף פעם לא הבנו איך אנשים מפיצים את פשעיהם בצורה הכי אכזרית בכל העולם. אדוני היושב-ראש, היו הרבה עמים ומנהיגים שעשו פשעים נוראיים נגד האנושות, אבל הם תמיד הסתירו; הם החריבו, הם רימו, הם הונו, שאנשים לא יראו את פשעי המלחמה שהם עושים. היום יש דור חדש, שמפיצים מעשה אכזריות שעשינו. מה הלוגיקה שעומדת מאחורי הרעיון הזה? פשוט, העצמת הטרור וההפחדה, שאנשים בכל העולם לא ירגישו בטוחים; כך הפיגוע באורלנדו, כך הפיגוע בפריז, כל הפיגועים האלה. שימו לב, בפריז הוא תיעד את עצמו במעשה האכזריות. זה כדי להפחיד ולהטיל אימה על הציבור. זה נזק אחד שזה גורם. אבל נזק משני שזה גורם, בפסיכולוגיה התת-הכרתית, שאנשים, חושיהם כבר קהו, כבר לא אכפת להם לראות את זה, ולעתים יש להם כבר סקרנות לראות דברים מזעזעים. וזה הדבר הנורא ותוצר הלוואי של אותה הפקרות שיש היום, שמפיצים כל כך הרבה שמועות. אני רוצה לצטט לכם עוד כתבה על משפחה שבנם נהרג והם מספרים על הזוועה שלהם. אני לא רוצה לפרט יותר מדי; רק אציין שאחד ההורים השכולים פרסם ואמר: למזלם הטוב של אנשים רבים, אין להם מושג מה קורה לנו, להורים, נשים, אחים וילדים, כשהם מתבשרים על מות אדם קרוב, יקר ואהוב מאין כמוהו. רגעי הודעה כאלה הם הרגעים הגרועים ביותר בחייו של אדם. לא בא בחשבון לגרום לרגעים כאלה לקרות אצל אדם בהודעה מקרית פתאומית ובלי אחריות. רגעים כאלה צריכים להתנהל באחריות קיצונית. ראוי לכבד את התבונה ההיסטורית שהצטברה בנהלים ובמנהגים ולא לפגוע ברגשות האנשים האלה. רייטינג תקשורתי או להיטות להיראות יודע יותר מאחרים פוגעים בנו פגיעה אנושה, אומר אב שכול. ולכן, רבותי, אני לא צריך להאריך יותר. מובן מאליו – אני עוד צריך לבוא בדברים עם משרד המשפטים – מהי הסנקציה לגבי אנשים שכן מפרסמים. הרי אלה דברים שלא כל כך קל לוודא אותם. כלי תקשורת רשמי, אתה יכול להגיד לו: אדוני, בשעה זאת וזאת פרסמת כך וכך לפני הפרסום, לכן אתה נענש. מה תגיד למי שמפיץ בווטסאפ, בפייסבוק ובכל מיני רשתות חברתיות? לך תרוץ אחרי הרוח. אני חושב – אני אתייעץ עם משרד המשפטים – שאחד הרעיונות הוא לאפשר תביעות אזרחיות על נזקים ברבים. זאת אומרת, זה יכול להיות אפילו תביעות ייצוגיות – שאדם ידע שאם הוא עושה דבר כזה והוא מפרסם שם של פצוע או תמונה של פצוע או של הרוג, הוא עלול להיתבע במיליונים ובמאות-אלפים על-ידי אנשים שנפגעו מזה. יש אפשרויות נוספות, ומשרד המשפטים יצטרך לשבת על זה: כמה קנס, כמה חמור הדבר. על זה אנחנו עוד נצטרך לשבת בדיונים בוועדות לקריאה ראשונה ולקריאה שנייה ושלישית. אני רוצה להודות לכם על ההקשבה. אני מבקש לאשר את הצעת החוק פה-אחד. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. משיב על ההצעה, בשם שרת המשפטים, השר לשירותי דת דוד אזולאי. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, אכן הצעת חוק ראויה, ונתבקשתי על-ידי שרת המשפטים להשיב על הצעת החוק הזאת – הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – איסור פרסום שמו של נפגע), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר ואחרים. הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק הגנת פרטיות ולקבוע כי פרסום שמו או תיאורו של אדם שנפגע גופנית או נפשית באירוע פתאומי ברבים, בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה, כשהפרסום עלול להביא לזיהויו של אותו אדם, יהווה פגיעה בפרטיות כמשמעה בחוק הגנת הפרטיות, למעט במקרים שבהם ניתנה הסכמה לפרסום על-ידי הנפגע. עוד מוצע לראות כפגיעה בפרטיות פרסום שם או תיאור העלול להביא לזיהוי ההרוג באירוע פתאומי בטרם נמסרה הודעה למשפחתו על-ידי גורם רשמי. מטרתה של הצעת החוק הזאת היא להתמודד עם תופעת הפצת השמועות על זהותם של נפגעים, שכן הפצת שמועות כאלה פוגעת בהם ובבני משפחתם מבחינה בריאותית ונפשית. עם זאת, ההסדר המוצע מעורר קשיים; מחד – יש חשש למניעה מוגזמת וממושכת של הפרסום שלא לצורך, ומאידך – יש חשש להפרה בוטה של הכלל החדש על-ידי מי שלא ידע כיצד לקיימו ויפרסם על אף האיסור. כמו כן יש לתת את הדעת על עניין הקושי באכיפה בפלטפורמות ללא עורך תוכן, כגון יישומון ווטסאפ. לכן נדרשת בחינה של הקשיים המשפטיים והמעשיים שהצעת החוק מעוררת ובחינת האכסניה המתאימה להסדרת התופעה שעמה הצעת החוק נועדה להתמודד. לכן, ידידי חבר הכנסת הרב אייכלר, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, כפוף לכך שהמשך החקיקה יתקיים בהסכמת משרד המשפטים ובתנאי שהצעת החוק תוחזר לדיון בוועדת שרים לפני קריאה ראשונה. האם אדוני מסכים? <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> לפרוטוקול. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מסכים. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> מסכים. תודה רבה. אני מודה לכם, ולכן הממשלה תומכת. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק של חבר הכנסת הרב אייכלר. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר לשירותי דת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> איזה יופי העסקאות האלה שאתם עושים כאן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, אם כן, חברים, להצבעה על הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – איסור פרסום שמו של נפגע), התשע"ו–2016. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – איסור פרסום שמו של נפגע), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 35 תומכים, אין מתנגדים ואין נמנעים. גם חברת הכנסת – לא ממקומך – וגם רויטל סויד מבקשות לצרף את שמן לפרוטוקול. גם חבר הכנסת מוזס. בקיצור, כולם תומכים, מפה לפה. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית והיא מועברת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. גם חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף מבקש לצרף את שמו לפרוטוקול. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אין דבר כזה עכשיו. לא עכשיו. <הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה לבית-מדרש ולישיבה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/863/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה לבית-מדרש ולישיבה), התשע"ה–2015. חבר הכנסת יואב בן צור, נימוק מן המקום – הנמקה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני מבקשת להתנגד להצעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רגע. אז ראשית אנחנו ננצל את ההזדמנות ונברך את חבר הכנסת בן צור לרגל נישואי בנו אתמול. <יואב בן צור (ש"ס):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה לבית-מדרש ולישיבה), התשע"ה–2015. כבר לפי החוק הקבוע כיום, לבתי-תפילה יש פטור מארנונה, אלא שביום 1 באפריל 2012, בית-המשפט המחוזי בירושלים, בפסק-דין, קבע שהפטור הזה, של בית-כנסת, שיש בו שימושים נוספים, כמו לימוד תורה, אינו חל על ישיבות, או הבחנה בין מקום שעיקר שימושו הוא תפילה ויש בו שיעורי תורה לבין מקום שיש בו שיעורי תורה וגם מתפללים בו. בעיני זו הבחנה תמוהה, אין בה כל היגיון בסיסי, ואני לא אגזים אם אומר שאין פה, בבית הזה, ולו מישהו אחד שיכול להסביר לי את הלוגיקה שבהבחנה, למה שני מבנים שנעשים בהם אותם שימושים בדיוק, יש לגביהם הבדל בחיוב הארנונה. התיקון הנוכחי נועד בעצם לתקן את הלקונה בחוק, או יותר נכון לומר בפרשנות החוק בעיני בית-המשפט. חברי חברי הכנסת, אני מאמין ביושרם של חברי הכנסת מכל חלקי הבית, מהקואליציה והאופוזיציה, שישפטו את החוק בצורה עניינית, ולא פחות חשוב מכך – הגיונית, מעבר לשיקולים של קואליציה ואופוזיציה. ואם אין כל היגיון לחלק בין מקום תפילה שלומדים בו תורה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. <יואב בן צור (ש"ס):> – – לבין מקום תורה שמתפללים בו, אזי שני המקומות זכאים לפטור, ואין כל סיבה לעשות הבחנה ביניהם. אני מודה לכולם, ואני רוצה להודות באמת גם לידידי, יושב-ראש התנועה, שר הפנים, שהסכים לשפות מתקציבו את ההפסד שיהיה בארנונה לערים כאלה ואחרות. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת בן צור. ישיב בשם הממשלה סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן – אשר איננו נוכח. אם כן, אין לנו עמדת ממשלה ביחס לחוק הזה. ביקשה חברת הכנסת זהבה גלאון לנמק את התנגדותה לחוק – במשך שלוש דקות, גברתי. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להסב את תשומת לבכם – איך הממשלה קובעת עמדה, הכול זה לפי הפוזיציה; אם אתה או את באופוזיציה, ואת מביאה הצעה שמדברת על פטור מארנונה למקלטים לנשים מוכות, אז התשובה היא שלילית, כי עמדת הממשלה הייתה כאן רק לפני כמה חודשים: מה פתאום פטור מארנונה לנשים מוכות? יש 13 מקלטים לנשים מוכות. נשים שיוצאות ממקלטים, ביקשנו שבשנתיים הראשונות ליציאה מהמקלט הן תקבלנה פטור מארנונה. באה הממשלה ואמרה: מה פתאום? אנחנו לא נותנים יותר פטור מארנונה. בא עכשיו חבר הכנסת בן צור, הוא חבר הקואליציה, ופתאום העמדה של הממשלה השתנתה. עכשיו, עיני אינה צרה ברצון של חבר הכנסת בן צור להשיג פטור מארנונה. אני רק רוצה להבין את המדיניות, את שיקול הדעת, את האחידות בתפיסה הממשלתית. איך אתם זורקים את הנשים המוכות – זה לא מספיק חשוב שהן תקבלנה פטור מארנונה, אבל ישיבות צריכות לקבל פטור מארנונה? אני ממש לא מבינה את שיקול הדעת הזה, אדוני. אני חושבת שמן הראוי שיבוא לכאן השר – אדוני היושב-ראש, אני מבקשת את העזרה שלך כאן. לא יכול להיות – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, בואו נשמור על השקט ונקשיב לחברת הכנסת גלאון. <דוד ביטן (הליכוד):> אין תשובת שר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני היושב-ראש, אין תשובת שר, מכיוון שסגן השר לא היה. אין תשובת ממשלה, צר לי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני יו"ר הקואליציה – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש הקואליציה, אין דבר כזה. יש תקנון; סגן השר לא נכח באולם בשעה שקראנו לו, ולכן הוא איננו יכול כרגע לדבר. חבר הכנסת בן צור יוכל אחר כך לשוב ולנמק. הוא יכול, אבל אתם מפריעים לנהל את הישיבה. אני מוסיף לך דקה, חברת הכנסת גלאון. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הקואליציה, שר הדתות, סגן שר האוצר, שר הפנים, אני לא יודעת איפה הוא – אני רוצה להבין את שיקול הדעת בהחלטת הממשלה על מתן פטור מארנונה לגופים מסוימים כן ולגופים מסוימים לא. אני חוזרת ומדגישה שאני הגשתי לפני כמה חודשים הצעת חוק למתן פטור מארנונה לנשים מוכות שיוצאות ממקלטים לנשים מוכות למשך שנתיים, כדי לאפשר להם להסתדר בחיים, כדי שלא תחזורנה למעגל הגבר המכה, ובאה הממשלה ואמרה: אנחנו מפסיקים לתת פטור מארנונה, זו לא דרך המלך. אני רוצה להבין, מה השתנה? למה ישיבות כן ובית-מדרש "עלמא" לא? למה ישיבות כן ומקלטים – נשים שיוצאות ממקלטים לנשים מוכות לא? איך זה יכול להיות שעמדת הממשלה משתנה בהתאם לפוזיציה – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> צודקת מאוד. <זהבה גלאון (מרצ):> – – אם חבר כנסת מהאופוזיציה מביא הצעת חוק – אני שואלת אתכם; פטור מארנונה לנשים מוכות – לא נראה לכם סביר שאפשר לתת להן לשנתיים פטור מארנונה, לנשים מוכות? למה? כי ש"ס בקואליציה אז אפשר להסדיר לה את זה? עכשיו אני אומרת, חבר הכנסת בן צור – זה לא אישי – זה מקומם; אני מצפה ממך שאתה תעלה כאן לדוכן ותגיד שאתה תפעל אצל השרים שלך למתן פטור מארנונה לנשים מוכות שיוצאות ממקלטים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת גלאון. חבר הכנסת בן צור מבקש להשיב על ההתנגדות. חברת הכנסת גלאון, אפשר אולי להציע שהנשים המוכות יקיימו שיעורי תורה בבית, ואז זה יהיה כלול בתוך התיקון של חבר הכנסת בן צור. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> תאמין לי, זה ממש לא מצחיק. ממש לא. <קריאות:> – – – <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות, אדוני. בבקשה. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, זאת הערה חצופה, מה שאמרת, שהנשים המוכות – – – <יואב בן צור (ש"ס):> מיקי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מבקש לומר לפרוטוקול – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – מה זה הדבר הזה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רגע, בן צור, שנייה. <מיקי לוי (יש עתיד):> מה זה הדבר הזה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מבקש לומר לפרוטוקול שההערה שלי הייתה – – <תמר זנדברג (מרצ):> תבקש למחוק את זה מהפרוטוקול. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – הערה בצחוק שלא במקומה, ואני מוחק אותה. <תמר זנדברג (מרצ):> זה לא היה מצחיק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מסכים. יש נושאים שלא צוחקים. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מקבל את ההערה. הייתה ברוח טובה לרגע ללא כוונה; חוזר בי לפרוטוקול מן ההערה. תודה רבה על ההערה שהערתם לי. <יואב בן צור (ש"ס):> תחזיר לי שלוש דקות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת בן צור, בבקשה. אני אוסיף לך, זה בסדר, קדימה. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראש ובראשונה אני רוצה להודות לכל המברכים אותי על חתונת בני. בקרוב בשמחות אצלכם, אצל כולם. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אמן. <יואב בן צור (ש"ס):> לעצם העניין עצמו – חברת הכנסת גלאון, אני מרים את הכפפה, ואני אפעל ואשתדל לפעול שגם יהיה פטור מארנונה למקלטים לנשים מוכות. אבל, גברתי, אני חושב שזה לא סותר. לא בגלל זה צריך להצביע נגד הפטור מארנונה למקומות, במקום שיש כבר פטור מארנונה – בתי-כנסת פטורים מארנונה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון, ואתה לא צריך להרחיב את זה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <יואב בן צור (ש"ס):> אני לא מרחיב, אני לא מרחיב. בתי-מדרש וישיבות הם בתי-כנסת לכל דבר ועניין, שלומדים בהם גם. העבירה הגדולה שלומדים בהם תורה. אוי ואבוי, אוי ואבוי, באמת. ולכן, אני קורא לחברי כולם, בלי יוצא מן הכלל, האושיות של עם ישראל – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> בתי-הכנסת, חבר הכנסת בן צור, באוניברסיטאות יש בתי-כנסת, בוא נפטור גם את האוניברסיטאות מארנונה. <יואב בן צור (ש"ס):> את בית-הכנסת עצמו באוניברסיטה אולי כן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> פטור. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני מציעה לך באמת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הוא פטור. הוא פטור גם עכשיו. בית-הכנסת פטור. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא, כי זה התנאי – – – <יואב בן צור (ש"ס):> בית-הכנסת באוניברסיטה פנוי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> פטור. <יואב בן צור (ש"ס):> ואני רוצה לומר לך שאם בבית-כנסת יש למשל אולם שמחות, הוא לא יקבל פטור מארנונה, כי יש לו הכנסות. אז שווי בנפשך: בית-הכנסת, מדינת ישראל, יהודים – מה? <קריאות:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> השאלה היא לא הכנסות; השאלה היא אם הוא עסקי או לא עסקי. <יואב בן צור (ש"ס):> בתי-מדרש. בתי-מדרש, יושבים ולומדים תורה. על מה אתם מלינים, ריבונו של עולם? <קריאות:> – – – <יואב בן צור (ש"ס):> עד שהגענו למקום הזה. עד שהגענו במדינת ישראל שיש לנו ישיבות ובתי-מדרש. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> טוענים – אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת בן צור, לא מתנגדים לזה. מתנגדים לאיפה ולאיפה – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – ומתנגדים לכך שכשבאים עם פטורים מארנונה מאוד מאוד חברתיים ומאוד חשובים – – <יואב בן צור (ש"ס):> אז אני עכשיו – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – אף אחד לא שומע אותנו. זה הכול. <יואב בן צור (ש"ס):> אז עכשיו אני הבטחתי לחברת הכנסת גלאון – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אין לנו שום התנגדות למקום שלומדים בו – – – <יואב בן צור (ש"ס):> הבטחתי לחברת הכנסת גלאון שאפעל, שאפעל, בעזרת השם – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – להצבעה. תביא את זה ביחד להצבעה, נדבר. <יואב בן צור (ש"ס):> אני לא יכול עכשיו שום דבר בהצבעה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בטח שאתה יכול. <יואב בן צור (ש"ס):> לא, לא. עכשיו – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – את ההצבעה. <יואב בן צור (ש"ס):> בערבית אומרים שזה "צווי דינים". בכל אופן, רבותי, אני מבקש: אנחנו במדינת ישראל, מדינה יהודית שבה אין מציאות שיושבים לומדי תורה ולומדים, מכל הסוגים ומכל החוגים, ויש שם הרצאות, ויש שם שיעורים לגברים ולנשים, שהמקומות הללו – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, חבר הכנסת בן צור, בבקשה. <יואב בן צור (ש"ס):> – – שהמקומות הללו יהיו חייבים בארנונה. זה רק תיקון קטן לחוק. תודה רבה, רבותי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת יואב בן צור. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, תפסו נא מקומותיכם. הצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה לבית-מדרש ולישיבה), התשע"ה–2015 – מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 59 נגד – 17 נמנעים – 4 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה לבית-מדרש ולישיבה), התשע"ה–2015, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 59 תומכים, 17 מתנגדים, ארבעה נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית, והיא עוברת לדיון בוועדת הכספים של הכנסת. <הצעת חוק הסעד (טיפול במפגרים) (תיקון – בעל מוגבלות שכלית התפתחותית), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2715/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מירב בן ארי) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום. יש לנו כאן שתי הצעות שנקיים עליהן דיון משולב. הצעת החוק הראשונה: הצעת חוק הסעד (טיפול במפגרים) (תיקון – בעל מוגבלות שכלית התפתחותית), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מירב בן ארי. לחברתי חברת הכנסת בן ארי יש עשר דקות לרשותה, בבקשה. ששש. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, קצת יותר שקט באולם. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה. אדוני היושב-ראש, השרים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ששש. <מירב בן ארי (כולנו):> – – חברי וחברותי חברי הכנסת, הצעת חוק הסעד (טיפול במפגרים) (תיקון – בעל מוגבלות שכלית התפתחותית), התשע"ו–2016, מגיעה לאחר שנים – אדוני היושב-ראש, אני לא שומעת את עצמי אפילו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת ביטן, קצת יותר בשקט. <מירב בן ארי (כולנו):> הצעת החוק הזאת מגיעה לאחר שנים של דיבורים על זה, לאחר פסקי-דין שעסקו בזה, ולאחר שבעצם אנחנו כמחוקק אמרנו ודיברנו, אבל לא עשינו מספיק. הצעת החוק באה בעצם לקחת את המילה מפגר, שהיא מילה משפילה ופוגענית, ולהוציא אותה מפסקי-הדין ומהחקיקה בכלל. כדי להסביר כמה בעיני המילה הזאת היא פוגענית ומשפילה, אני רוצה להקריא מתוך פסק-דין שהיה בפברואר האחרון. פסק-הדין הוא מבית-משפט השלום בתל-אביב, ניהל אותו השופט מאור. מייד לאחר פסק-הדין הגשתי את הצעת החוק הזאת, ובתמיכה כמובן של משרד הרווחה הוא עבר בוועדת השרים ביום שני. אני רוצה רק להקריא משפט של השופט: "כבר לפני 20 שנה" – 20 שנה – "קבע המחוקק שיש להגן על כבודו של אדם עם מוגבלות, ואף עיגן זכותו זו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, תוך שהצהיר שזכויות אלה ומחויבות החברה אליהן מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות, ונתן לה תוקף חוקי בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אולם ההתאמה של המונח מפגר בחוק נשתכחה מלב". ההתאמה הזו של המילה מפגר, להוציא אותה מחוץ לחוק – היא לא רק מילה, היא פגיעה בכבודו של האדם. אני רוצה להקריא לכם את סעיף 11 בחוק הסעד. רק לקרוא את הסעיף הזה, מעבר לתחושות הקשות, פשוט, אני לא מצליחה להבין איך כל כך הרבה שנים לא שינו את החוק. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> נכון. <מירב בן ארי (כולנו):> סעיף החוק – תודה – אומר כך: "לא בא מפגר לפני ועדת אבחון, או לא עבר בדיקות בהתאם להוראותיה – – – או לא דאג המפגר או האחראי עליו לביצוען של דרכי הטיפול שעליהן החליטה ועדת האבחון, רשאי בית-המשפט על-פי בקשת עובד סוציאלי לפי חוק הסעד (טיפול במפגרים), לצוות על נקיטת אמצעים – לרבות העמדת המפגר" – בקיצור, אי-אפשר להמשיך לקרוא את זה, כי זה פשוט נורא. "להבטיח כי המפגר יובא לפני" – כל כך הרבה שנים והמילה הזאת נשארה בחוק. אני רוצה גם להגיד ולציין כאן את שר האוצר משה כחלון, שהתחיל את התהליך הזה של להוציא את השם מפגר מתוך סעיפי החוק. אבל עדיין, כמו שאנחנו רואים, זה קיים, לכן אני מרגישה שאני ממשיכה את הדרך. ואני גם רוצה לציין שבשנת 2009 הקימו ועדה – כמו כל דבר כאן – הוקמה ועדה לבחינת שינוי השם, ועדה בראשות השופטת סביונה רוטלוי. הוועדה המליצה כבר אז לשנות לבעל התפתחות – היא הציעה כל מיני הצעות, ובסופו של דבר – אה, היא הציעה את "אדם עם פיגור שכלי", וגם זה נדחה. ולכן, הגעתי עם הצעת חוק שמבקשת לשנות ל"בעל מוגבלות שכלית התפתחותית". הבנתי שיש בעיה עם המילה "בעל" – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> בעל. <מירב בן ארי (כולנו):> – – אז אנחנו נשנה את זה ל"עם"; כבר דיברתי גם עם הוועדה. אני רוצה לומר משהו אחד: היה שיח פה בימים האחרונים על האם המחוקק צריך להגיד לאנשים באיזה מילים להשתמש ובמה לא, ואחת השדרניות אמרה לי: האם המחוקק צריך לתת לנו מים וסבון כדי לשטוף את הפה. ואני לא עניתי לה אישית אלא עניתי באופן כללי, שזה לא מים וסבון, זה לא לצחצח, זו רגישות. הרי לא יכול להיות שבמדינת ישראל מילת גנאי תבטא אוכלוסייה, ועוד אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים. אז אני לא רוצה להתייחס לדיון – לדעתי – המכוער שהיה. אני כן רוצה לומר לכם, שהמילה הזאת, מפגר, היא מילה נוראית, היא מילה משפילה, היא מילה שכשאדם עם צרכים מיוחדים מגיע וחותם על טופס, זה משפיל אותו. אמר פה אחד מחברי הכנסת: יפה שעה אחת קודם. מה זה יפה שעה אחת קודם? יפה 30 שנים קודם. מ-1969 עומד חוק, והגיע הזמן לשים לזה סוף. אני גם סומכת על יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חברי הטוב, שייקח והוא כבר יקדם במושב הזה, שנוציא את המילה מפגר בכלל מהלקסיקון. אני רוצה להודות לשר הרווחה ולאנשי הביטוח הלאומי, שעזרו לי לקדם – אני רוצה להודות לוועדת השרים, שהעבירה, כמובן, את הצעת החוק, וכמובן לעוזרים שלי, על הקידום של הצעת החוק. אני כמובן קוראת לכולכם להצביע בעד. בואו נעשה היסטוריה ונוציא את המילה המטופשת, המכוערת והמיותרת הזאת מהלקסיקון. אני יודעת שזה לא ייקח שנה-שנתיים, יכול להיות שזה ייקח דור שלם, אדוני היושב-ראש, כדי שנפסיק, אבל בסוף זה ייפסק, והמילה הזאת תיעלם. תודה רבה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> המילה האחרונה היא שלנו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. <הצעת חוק החלפת המונח מפגר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2790/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש לנו הצעה מוצמדת: הצעת חוק החלפת המונח מפגר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת שמולי ינמק את הצעתו במשך שלוש דקות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני חושב שבניגוד למחשבה או לביקורת שהייתה, כאילו מדובר בתיקון לשוני, אז כל מי שעבד, בא במגע, מכיר את העולם של האנשים עם צרכים מיוחדים, יודע שהתיקון הזה הוא קודם כול תיקון מוסרי, והשימוש הרווח במילה מפגר, שאנשים בחברה אומרים אותה בקלות רבה מדי, משקף איזושהי בעיה שיש לנו, בחברה הישראלית, בכל מה שקשור ליחס כלפי אנשים עם מוגבלות. אנחנו יותר מדי שנים התרגלנו להסתכל על הציבור הזה, שמונה מאות-אלפי אנשים, בעיקר דרך המוגבלות שלו, דרך הקושי שלו, דרך האתגר שלו לעשות דברים מסוימים, ואני חושב שהגיע הזמן, במדינת ישראל, או-טו-טו בשנת 2017, שנכנסים אליה, שהיחס כלפי האנשים הללו יהיה כאל אנשים שווים, אנשים שהם אזרחים רגילים לכל דבר ועניין בחברה, אנשים שצריכים לקבל הזדמנות לא פחותה מכל אחד אחר בשוק התעסוקה, במערכת החינוך, בכל מקום, כדי שיוכלו להשתלב באופן מלא. ולכן, אני חושב שהדברים שאמר בפסיקתו השופט עודד מאור, שהתייחס לשימוש הרווח במילה הזאת, ואמר שההתאמה הלשונית הזאת מתבקשת לזמננו ולימינו אנו, קודם כול בגלל המחויבות שלנו כפרטים וגם כחברה כלפי כבודו של האדם, כלפי האדם באשר הוא, ושעקרונות היסוד הנזכרים גם במגילת העצמאות אבל גם בפסיקה ובחקיקה יקבלו ביטוי ראוי, ואנחנו נבטל את העוול הזה. אז אני חושב שהתיקון הזה הוא מתבקש. הוא קודם כול מוסרי, לפני כל דבר אחר. אני רוצה לברך גם את שר הרווחה, גם את ועדת השרים, גם את מירב בן ארי, שדחפה ודוחפת את ההצעה הזאת בכל הכוח, וכמובן, מילה טובה והרבה ביטחון נעוצים בעובדה שזה מגיע לוועדת העבודה והרווחה בראשותו של חבר הכנסת אלאלוף, שהסוגיות האלה, של המוחלשים בחברה הישראלית, כמובן אינן זרות לו. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת שמולי. ועל ההצעות במשולב ישיב, בשם הממשלה, שר הדתות חבר הכנסת דוד אזולאי. לאחר מכן אנחנו נצביע – בנפרד, כמובן – על כל אחת מן ההצעות. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> השר לשירותי דת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השר לשירותי דת. תודה רבה על התיקון. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בחוק הסעד (טיפול במפגרים) היום נעשה שימוש במונח מפגר. הצעת החוק היא להחליף את הביטוי מפגר הקיים בחוק בביטוי בעל מוגבלות שכלית התפתחותית. לפני שנים מספר הקים שר הרווחה דאז ועדה בראשות השופטת בדימוס רוטלוי לבחינת נושא זה ומציאת מונח מתאים שיחליף את הנוכחי. הוועדה המליצה שהמונח מפגר יוחלף לאדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית. בית-משפט השלום אף פסק כי המונח מפגר התאים לשנת 1969, שבה נחקק החוק, ויש צורך להתאימו לתקופה הנוכחית. המונח מפגר הוא מיושן, ולא תוקן לאורך השנים, למרות השינויים הרבים שחלו בחברה מבחינת יחסה לאנשים עם מוגבלות. הביטוי מפגר נתפס ככינוי משפיל ופוגעני. מסיבה זו הביטוי גם פוגע בכבודו של אדם עם מוגבלות, והצעת החוק נועדה למנוע מצב זה באמצעות שינוי הביטוי. בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998, נעשה שימוש במונח החדש. כך גם האגף המקצועי במשרד הרווחה והשירותים החברתיים שינה את שמו בהתאם, והשימוש במונח החדש רווח בשנים האחרונות בקרב העוסקים בתחום זה. לאור האמור לעיל, אכן יש מקום היום לעגן את המונח שהומלץ על-ידי הוועדה ואשר נעשה בו כבר שימוש, כאמור: "אדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית". משכך, ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעה, כפוף לתיאום עם משרד הרווחה ושירותי הרווחה. אני מוסיף: יישר כוח למגישי החוק. חוק ראוי, ורצוי שייכנס לספר החוקים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר לשירותי הדת. מירב, מקבלת את ההתניות? <מירב בן ארי (כולנו):> כן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת שמולי מקבל את ההתניות של השר? שניהם מקבלים – לפרוטוקול. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה, ראשית כול על הצעת חוק הסעד (טיפול במפגרים) (תיקון – בעל מוגבלות שכלית התפתחותית), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מירב בן ארי. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסעד (טיפול במפגרים) (תיקון – בעל מוגבלות שכלית התפתחותית), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 35 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית, והיא מועברת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו מצביעים על הצעתו הצמודה של חבר הכנסת איציק שמולי: הצעת חוק החלפת המונח מפגר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק החלפת המונח מפגר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גם הצעת חוק זו התקבלה – 34 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים, וגם היא מועברת לדיון ולהכנה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני סגן המזכירה יקריא לנו הודעה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הוגשה היום, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 179), התשע"ו–2016. תודה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב דמי לידה לפי חצי שנה שקדמה ליום הקובע), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2844/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברות הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב דמי לידה לפי חצי שנה שקדמה ליום הקובע), התשע"ו–2016, של חברות הכנסת טלי פלוסקוב ותמר זנדברג. תציג את ההצעה חברת הכנסת טלי פלוסקוב, במשך עשר דקות מלאות. עשר דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> תודה, אדוני היושב-ראש, אני בטח לא אצטרך עשר דקות, אבל בכל אופן, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להזכיר לכם שלפני כחודש העברנו יחד הצעת חוק שדיברה על שינוי חישוב דמי לידה לעצמאיות, ושם עשינו תיקון שאמר שהחישוב יהיה לא על בסיס שנת העבודה האחרונה לפני הלידה, אלא השנה שקדמה להריונה, כך שאישה תוכל לקבל דמי לידה אמיתיים, על-פי בסיס העבודה שלה במצב הנורמלי, הבריא – אף-על-פי שזה יותר בריא מנורמלי. כאשר היינו בדיונים לקראת הקריאה השנייה והשלישית, פנו אלינו לא מעט נשים שאמרו שאותו דבר צריך לסדר לגבי נשים שעבדו בצורה שעתית – שכירות, שעתיות ועובדות קבלן. וכששמעתי אותן אמרתי: הן צודקות. במה מדובר? הרי החישוב של דמי לידה היום נעשה על בסיס שלושת החודשים האחרונים של העבודה שלהן לפני הלידה, וכמו שאנחנו יודעים, בדרך כלל שלושת החודשים האלה הם הכי קשים לאישה לעבוד בהם – בחודש שביעי, שמיני ותשיעי להיריון, ולכן התבקש שינוי בחקיקה, שאומר שהבסיס לחישוב דמי לידה יהיה לא שלושת החודשים האחרונים אלא חצי השנה האחרונה, ששת החודשים האחרונים לפני הלידה, ואז חישוב דמי הלידה יהיה יותר אמיתי. אני זוכרת את עצמי, אני זוכרת את הבת שלי – רוב הנשים – ודווקא השכבות החלשות, זאת אומרת, נשים שלא עובדות על בסיס גלובלי, אלא על בסיס שעות עבודה, הן אלה שנפגעו משיטת החישוב הקודמת של דמי לידה. לכן, ההצעה שלנו – ופה אני רוצה לברך את חברתי היקרה חברת הכנסת תמר זנדברג, שאני יודעת שהגישה את הצעת החוק גם בכנסת הקודמת; עכשיו עשינו את זה יחד, ואני מקווה מאוד שנעשה את זה מאוד מהר, כי בסך הכול ההצעה היא לא מסובכת, אבל היא אכן עושה סדר בנושא הזה, אז תודה לך, כמובן, תמר, על שיתוף הפעולה – ההצעה בעצם אומרת, שאחרי שהחוק שלנו ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל, החישוב יהיה על בסיס ששת חודשים האחרונים של ההיריון, והוא, כפי שציינתי, יהיה יותר אמיתי ויותר צודק עם הנשים הללו. בוודאי ובוודאי שכשאנחנו מציגים כאן את ההצעה אנחנו רוצים להודות לאנשים שעזרו לנו בהובלת החוק הזה, ולכן אני באמת רוצה להודות לשר משה כחלון, שר האוצר, אני רוצה להודות לראש המטה של שר האוצר, נדב שיינברגר, כי מן הסתם אנחנו יודעים שבלי גיבוי האוצר מאוד מאוד קשה להעביר חוקים, אני רוצה להודות, כמובן, לשר הרווחה חיים כץ ולשרה גילה גמליאל שתמכו בוועדת השרים בהצעת החוק הזאת. אני רוצה כמובן לבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעה הזאת, ולבקש מהוועדה – ואני מבינה שהוועדה שתטפל בהצעת החוק תהיה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ויושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף יודע לעשות את זה מצוין, כך שהצעת החוק הזאת תעבור בדרך המקוצרת, זה אומר ראשונה, שנייה ושלישית כמה שיותר מהר, כדי שבאמת נוכל להגיע לנשים האלה עם בשורה כמה שיותר מהר. שוב, תודה לכולם, ואני מבקשת לתמוך כמובן בהצעת החוק הזאת. תודה רבה לכם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב, ובתפילות להמון המון חופשות לידה בעם ישראל. אנחנו מזמינים את השר לשירותי דת להציג את עמדת הממשלה. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כולם כולם, כמה שיותר חופשות לידה במדינת ישראל. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כמה שיותר, כל שנה. <מירב בן ארי (כולנו):> זה לא – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק הביטוח הלאומי קובע כי דמי הלידה יחושבו לפי שכר העבודה הרגיל של המבוטחת ברבע השנה שקדם ליום הפסקת עבודתה עקב הריונה, להלן: היום הקובע. תכלית הענקת דמי הלידה היא להחליף את השכר האמיתי שהמבוטחת קיבלה טרם הלידה. הצעת החוק שבנדון מבקשת לקבוע כי דמי הלידה יחושבו בהתאם לשכר העבודה הרגיל של המבוטחת בששת החודשים שקדמו ליום הקובע, במקום שלושת החודשים כפי שקבוע כיום בחוק. יצוין כי תקנות הביטוח הלאומי נותנות כיום מענה למצבים שבהם מבוטחת נעדרת מעבודתה עקב היריון או מסיבה שאינה תלויה בה. במקרים כאלו המוסד לביטוח לאומי מבצע השלמה לצורך חישוב דמי הלידה בהתאם לשכרה הרגיל. עוד יצוין, כי לעניין יולדות עצמאיות תוקן חוק הביטוח הלאומי לאחרונה ונקבע בו כי חישוב שכרה של יולדת עצמאית ייעשה על-פי שכרה בשנת הלידה, או שכרה בשנה שקדמה לכך, לפי הסכום הגבוה. עם זאת, המוסד לביטוח לאומי תומך בתיקון המוצע, שלפיו החישוב ייערך על בסיס שישה חודשים, שכן פרק זמן זה משקף ביתר דיוק את שכר המבוטחת ערב הלידה. אולם יש לציין כי אין בתיקון זה בהכרח משום תיקון מיטיב לכלל הנשים, וייתכן כי ממוצע השכר החצי-שנתי לעניין חלק מהיולדות – יפחת. ועדת השרים החליטה לתמוך בהצעת החוק, אך כפוף לתיאום עם משרד הפנים, משרד הכלכלה, משרד הרווחה, משרד האוצר ומשרד המשפטים. אני חושב שהצעת החוק הזאת היא באמת הצעת חוק ראויה. המזל הוא שחברת הכנסת המציעה שייכת לסיעתו של שר האוצר, וברוך השם שאפשר לקדם כזאת חקיקה טובה, ואני באמת מברך על כך, הגיע הזמן לעשות את התיקון הזה. אבל – איך אומרים, המתחיל במצווה, אומרים לו: גמור. יש עכשיו החצי השני, וזה הסיפה של הדברים שלי, שאמרתי, שיש עדיין איזשהו ליקוי, שגם אותו צריך לתקן, ו-איך אומרים, זרקתי כפפה, ומן הראוי שתרימי אותה, ואין יותר טוב ממך שיעשה את זה, חברת הכנסת פלוסקוב, וכמובן חברת הכנסת תמר זנדברג. כל הכבוד, יישר כוח, תודה רבה. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר לשירותי דת. חבר הכנסת טיבי, הסעיף הבא בסדר-היום הוא הצעת חוק הטרור. חבר הכנסת סלומינסקי לא פה, תתכונן להציג אותה, בסדר? אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב דמי לידה לפי חצי שנה שקדמה ליום הקובע), התשע"ו–2016. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב דמי לידה לפי חצי שנה שקדמה ליום הקובע), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הצעת החוק התקבלה – 36 תומכים, אין מתנגדים ואין נמנעים. היא מועברת להכנה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. <הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016> [מס' מ/949; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ח, עמ' 3893; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016, קריאה שנייה ושלישית. מציג את ההצעה בשם ועדת החוקה – חבר הכנסת טיבי? לא, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי פה, בכל זאת הוא הגיע. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לאחר מכן אנחנו נשמע את ההסתייגויות המלומדות על נימוקיהן. אדוני היושב-ראש, בבקשה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> קשה לי להפריע ליושב-ראש ועדת הכלכלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני לא רואה, הוא פה? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני שומע אותו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני שומע אותו, גם אני שומע אותו. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני לא רואה אותו, אני שומע אותו. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מאחר שאני רואה באמת שיש מיעוט מאזינים, אולי את עיקר הנאום – של שעתיים – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – האיכות קובעת. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לכן – אני יודע, תנו לי לסיים – אז את הנאום האמיתי של החוק – יש לי כזאת חבילה, נעשה אותה אחר כך, וזה יהיה הסיכום, ועכשיו רק נגיד כללית, בדף אחד, באמת הוועדה עבדה על החוק הזה – אני חושב שזה חוק למעשה מ-2011, ואני לא יודע למה, זה לא התרומם, אבל ברוך השם, עבדנו עליו יותר מחצי שנה, אני רוצה להגיד – בשיתוף מלא עם כל המפלגות, רובן הגדול גם תמכו, חלקן, לצערי, בסוף היו להן הסתייגויות, אבל השיתוף היה שיתוף מלא של כולם. זו הייתה פעילות מלאה, ובאמת דקדקנו בחוק הזה, ואני חושב שיש לא-חברים בוועדה שנכנסו להיות שותפים קצת וראו איך דקדקנו בכל מילה ומילה, כי יש לזה חשיבות עצומה, כשירצו לממש מצד אחד את החוק, ומצד שני כמה ניסו לאזן אותו, שלא תהיה כאן פגיעה בלתי מידתית בזכויות הפרט ובחייו. אז עבדנו עליו קשה, ואני רוצה רק לומר חמש או שש נקודות לפתיחה. נקודה ראשונה, שהיום, לאחר – אם ירצה השם, שהחוק הזה יאושר, אפשר יהיה לקרוא לזה יום העצמאות של מדינת ישראל, מסיבה פשוטה שבאותו רגע 60 חוקים, תקנות ודברים אחרים שקשורים למלך ג'ורג' האנגלי, שעל-פיהם מדינת ישראל פעלה – כמה שנים אנחנו כבר בעצמאות? – כל כך הרבה שנים – יתבטלו. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מי סופר. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> התבטלו. התבטלו, ומהרגע שנאשר, אנחנו פועלים תחת חוק ישראלי. 60 חוקים מתבטלים, רבותי. אני חושב שזו מעין תחושה של יום עצמאות. עדיין נשארו כל מיני חוקים, חלקם הזויים לחלוטין, שקשורים עוד למלך ג'ורג' וכו', וגם הם לאט-לאט יבוטלו, אבל כ-60 חוקים; יום העצמאות של החוק – בלי קשר לדעות כרגע – של מדינת ישראל, שעכשיו עובדת לפי חוק ישראלי. זה נקודה אחת, ואני חושב שהיא משותפת לכולנו. <חיים ילין (יש עתיד):> כשלא נצטרך את החוק יהיה יום העצמאות האמיתי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> דבר שני, עשינו מעשה טוב במובן הזה שאם היום על כל נושא שרצו להעמיד אנשים לדין או רצו לדעת איך לפעול, היו רצים לנבור בכל ספרי החוקים: רגע, זה הסתה? בספר הזה? זה בזה? – בלגן שלם, ואתה לא יודע איפה למצוא ואיך למצוא ומה למצוא. אז כינסנו את כל מה שקשור לטרור המורחב בספר אחד, בקובץ אחד, בקודקס אחד; חוק אחד שמכיל בתוכו את הכול, ועכשיו יהיה קל לכל אזרח לדעת מה מותר לו ומה אסור לו לעשות, וכל אחד מאנשי הממלכה ידע מה מותר ומה אסור, כדי לדעת להפעיל או לא להפעיל כוח, וכמובן לשופטים, שיהיה להם הרבה יותר פשוט והרבה יותר קל לעשות את זה. נקודה שלישית זה שנתנו בחוק הזה, מצד אחד, עוצמה גדולה מאוד, שאני חושב שלא הייתה, לכל כוחות הביטחון של מדינת ישראל, כדי להיאבק בטרור; אבל מצד שני השקענו מאמצים גדולים – ואני אומר את זה שוב: גדולים – כדי לאזן שנתינת הכוח לא תנוצל מעבר למה שצריך, כלומר, לאזן ולנסות כמה שאפשר למעט בפגיעה בכבודו וזכותו של הפרט. ולכן החוק הזה, בהיבט הזה עשינו הרבה מאוד איזונים. נכון, נתנו כוח, שזה הייתה המטרה, כי אנחנו רוצים להיאבק בטרור, אנחנו לא רוצים שיהיה טרור, צריך לחסל את הטרור. אבל מצד אחר, לפעמים מתן כוח-יתר יכול להיות מנוצל לדברים מעבר, אז עשינו את האיזונים העדינים כמה שאפשר, כדי לשמר שזה לא יקרה. דבר נוסף, הנקודה הרביעית, זה שבאמת הרחבנו את הגבולות של מה שהיה מוגדר "טרור" פעם; הגדרנו "הסתה"; הכנסנו נושאים נוספים שפעם לא היו מוגדרים, כמו "ארגוני מעטפת" ודברים נוספים, כדי שאחת ולתמיד מדינת ישראל תדע מה זה הטרור – נקרא לזה המורחב, אבל זה מורחב רק לצורך הנושא כרגע, מהיום זה הטרור – מה זה הטרור, מה הוא כולל. כל מה ששייך נכנס, וזה נמצא. דבר נוסף, זה חוק שחי – זה לא חוק – יש לפעמים חוקים שאתה אומר: זה חוק תיאורטי, אין סיכוי שיממשו אותו, או כשהוא יגיע לכלל מימוש אתה לא יודע איך יממשו אותו וכו'. זה חוק שחי את המציאות, שואב את כוחו ואת הגדרותיו מהחיים האמיתיים של מדינת ישראל. לצערנו, מיום היווסדנו ועוד לפני כן אנחנו נמצאים במאבק בטרור, על כל השלכותיו. לכן, החוק הזה נובע מהחיים האמיתיים, מהמציאות בשטח. הוא לווה על-ידי אנשי ביטחון, אנשי שב"כ, שליוו אותנו לאורך כל הדיונים ועזרו לנו הרבה מאוד בעובדות ובחיים המציאותיים של השטח. ולכן, זה לא חוק תיאורטי, איזה מין משהו שישבו מומחים, פילוסופים, והגדירו טרור ומה אסור. לא, זה חוק – איך אומרים? מהשטח, מה שנקרא, ולכן יש לו חשיבות עצומה. אני רוצה רק לסיום לומר, ואמרתי את זה בוועדה: מדינות העולם ברוב הזמנים אולי הן נלחמו בצבאות, היו להן מלחמות, אבל הן לא נחשפו לטרור. אולי טרור אזורי קטן, פעם אחת, משהו. לאחרונה גם מדינות העולם נחשפות לטרור בעוצמה, ובחלק מהמקומות הם חסרי אונים במובן הזה שפתאום הם עומדים בפני מציאות שהם לא מכירים, לא יודעים. ושוב, לפחות אלי, ואני מניח שגם אל אחרים, הגיעו, באמת ממקומות שונים, כולל אפילו המשנה למזכ"ל האו"ם, שאחראי לטרור, וממקומות אחרים, כדי ללמוד מאתנו את הנושא הזה של המאבק בטרור. וזה לא דבר פשוט, כי הם נתקלים בזה, והם באים ואומרים: לכם יש הניסיון, יש לכם העוצמות. והם רוצים ללמוד מאתנו. אני רוצה רק לציין בהערה קטנה, שאולי לא תמצא חן בעיני חלק מהאנשים – למרות שההפך, הם היו צריכים להיות מאוד שמחים – שלפחות אחד או שניים מהם אמר לי: הרף המוסרי שאתם הצבתם באיזונים שלכם הוא כל כך גבוה, שאני לא חושב שאנחנו נהיה מסוגלים להגיע לכזה רף מוסרי. זה נשמע הזוי, כי אנחנו חיים את עצמנו ואוכלים את עצמנו, אבל כשהם מסתכלים, ויש מדינה – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה בהחלט הזוי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> שנייה. – – – יש מדינה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> מי אמר את זה? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – יש מדינה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> מי אמר את זה? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – יש מדינה שאם יש ראש ארגון טרור בחתונה, היא יכולה להרוג גם 200 אזרחים בלי להניד עפעף, ולה זה לא משנה, והיא תגיד אחר כך: סליחה, טעיתי, או משהו. ואצלנו, אם ייסע ראש ארגון טרור ולידו יהיה אזרח, אתה לא תיגע בו; למרות שאתה יודע ואתה יכול לפגוע – אתה לא תעשה. ולא חסר דוגמאות, ואני יכול לתת עוד. אנחנו לא מודעים לרף המוסרי הגבוה שהצבנו לעצמנו – צה"ל, כוחות הביטחון; באמת, כוחות סופר-סופר מוסריים במובן הזה. אני לא מדבר על המאבק בטרור, אנחנו צריכים להיאבק בטרור, אבל המסגרות והאיזונים ששמנו – הם מסתכלים ואומרים: אנחנו לא בטוחים שנצליח להגיע לרמה הזאת שלכם. <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני יושב-ראש הוועדה, זה אומנם חוק על טרור, אבל אתה מפעיל טרור תזונתי, כי כל האנשים בצום ומחכים ללכת, אז אני מבקש לקצר. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן, אבל אדוני לא שמע שיש לי – – – <היו"ר אחמד טיבי:> דיברת גם על מוסר. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, על החוק עצמו יש לי איזה 30 עמודים, ואמרתי שאני חוסך. אתה רואה? עמוד אחד, גם זה לא. שלוש נקודות, חמש נקודות, לפחות להתחלה. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה כבר 13 דקות מדבר. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> איך זה יכול להיות? <היו"ר אחמד טיבי:> נגמרו כבר. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> איזה 13 דקות? לא, אפילו לא שבע דקות. אבל לא חשוב, זו לא הנקודה. <היו"ר אחמד טיבי:> לא נתמקח. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא נתמקח, כי אני באמת רק רוצה לסיים את זה. וכתוצאה מהדבר הזה – ואוסאמה אפילו; לא אוסאמה, או זועבי, אני כבר לא זוכר מי – כשסיפרתי שהחוק הזה כבר מתורגם על-פי בקשה לשפה האנגלית, כי כבר ביקשו ממקומות אחרים לקרוא את זה, אז מישהו אמר: אם ככה, מדינת ישראל פיתחה איזה נתיב יצוא חדש, מה שנקרא – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זה – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, אני צוחק. אבל אני רק רוצה לומר שהחוק הזה גם מתורגם לאנגלית, כי הוא מבוקש על-ידי הרבה מאוד מהארצות. שוב, אני מבקש מחברי: הדיון בוועדה היה דיון מכובד, אני חושב. היה רוב גדול ומסיבי. אני חושב שרוב סיעות הבית תומכות בזה, גם אם לזה יש קצת הערה וגם אם לזה יש קצת הערה. ושוב, אני פונה לחברים האחרים – אני קורא, בקיצור, לכולם לתמוך בחוק הזה ולתת כוח לכוחות הביטחון להיאבק בטרור, ואף אחד מאתנו שיושב פה לא רוצה את הטרור הזה, ונדע שגם עשינו הרבה מאוד איזונים. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. הדובר הראשון הוא כמובן חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש – אין שר. יש? <היו"ר אחמד טיבי:> אתה מתחיל לדבר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אין שר. <זהבה גלאון (מרצ):> אז אתה יכול לדבר – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כן. – – חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר אחמד טיבי:> יש מועמדים לשרים, אין שר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> יש. <זהבה גלאון (מרצ):> לא – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא. אז אין לך חברי כנסת – – – הוא מתאים. <קריאה:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> השר פה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> יש משל בערבית, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר אחמד טיבי:> תפאדל. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – שאומר: (אומר בערבית: מה יכול המסרק לעשות בשיער שהוא חסר תועלת?) עכשיו, נתרגם את זה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> (אומר בערבית: או מה יכול המסרק לעשות בפנים שהן מכוערות?) <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מה המסרק יכול לעזור בשיער שהוא מכוער או בפנים שהן מכוערות? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – בקרחת – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> בקרחת. אז אני אומר – – – <היו"ר אחמד טיבי:> גם הקוסמטיקאית הטובה ביותר – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – הטובה ביותר – – <היו"ר אחמד טיבי:> – – לא יכולה – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – לא יכולה – – <היו"ר אחמד טיבי:> – – לייפות – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – לייפות – – – <היו"ר אחמד טיבי:> – – פנים מכוערות. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> בדיוק. אז אני אומר: כמה שניסו – ובאמת נעשה מאמץ לאזן. חברי בני בגין יושב פה, וניסה באמת – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אני רוצה רק לציין שאתה מתייחס לגברים ונשים כאחד, שלא – – – <היו"ר אחמד טיבי:> בעיקר גברים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> כי זה יצא ככה, עפעס, גבולי. <זהבה גלאון (מרצ):> כן. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – וחברי בני בגין ניסה – – <היו"ר אחמד טיבי:> נכון. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – באמת, במשך כל הישיבות – והיו עשרות ישיבות – לנסות לאזן, עד כמה שיכול בחוק הזה. אבל אני אומר: זה חוק שהוא, במקור שלו הוא חוק כל כך רע, שכמה שניסינו, במשך כל הישיבות האלה, והכנסנו פה ושם תיקונים וזה, אבל העיקר של החוק הזה הוא חוק – אני הגדרתי את חוק האזרחות והארכת תוקף חוק האזרחות ומניעת איחוד משפחות כחוק הגזעני ביותר שהכנסת חוקקה מימיה, ואני אומר פה: החוק הזה הוא החוק הכי מסוכן שהכנסת מחוקקת. ולא פלא שאין הגדרת המילה טרור. חברי חבר הכנסת ד"ר יוסף ג'בארין – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – שאלת אותי אם יש הגדרה. אין הגדרה. ולא במקרה פסחו על הנושא הזה, כי הם לא רוצים להיכנס ל-issue המרכזי ולפואנטה המרכזית בחוק הזה, אדוני היושב-ראש – שאין הגדרה לטרור, ולכן הם הגדירו מה זה ארגון טרור, הגדירו מה זה חבר בארגון טרור, הגדירו מה זה מעשה טרור, אבל טרור לא הגדירו. ולכן, כל הזמן כינינו את החוק הזה חוק הטרור; אפילו לא אמרנו חוק המאבק בטרור, אלא אמרנו: חוק הטרור. ובאמת, זה חוק שהוא טרור כלפי זכויות בסיסיות, זכויות חוקתיות. הוא פוגע בזכות להליך הוגן, פוגע בחופש הביטוי עם ההגדרות הכי גורפות שיש – ואת זה לא אנחנו אמרנו, אדוני היושב-ראש, לא חברי הכנסת הערבים, לא חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, לא חברותי במרצ, שהשתתפו בישיבות הרבות שהיו, אלא אמרו ארגוני זכויות אדם. הם אמרו: עם הגדרות כאלה כל פעילות, ולו הקלה ביותר – פעילות פוליטית, פעילות של חופש התאגדות, של חופש ביטוי – יכולה להיכנס לתוך אמות המידה של ההגדרה של ארגון טרור ומעשה טרור. <היו"ר אחמד טיבי:> (אומר בערבית: אבו חוד'יפה, אבקשך להיות בשקט, אבו חוד'יפה.) <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> עכשיו, חברי יושב-ראש הוועדה אמר שבשבילו, אחרי חקיקת החוק הזה היום בכנסת, זה יום העצמאות, ויש לו תחושה של עצמאות, מכיוון שנפטרנו מ-60 או יותר חוקים ותקנות מנדטוריים של המלך ג'ורג'. אבל, אדוני היושב-ראש וחברי חברי הכנסת, שלא יודעים: את העיקר בתקנות ההגנה השאירו; העיקר, שזה התקנות של המעצרים המינהליים – אז לא הכניסו את זה פה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה החלק המפוצל – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מפוצל. למה פיצלתם? את זה שאלנו כל הזמן. את זה לא רציתם להכניס לחוק הכי modern, הכי נאור שיש. אפילו השתמשת במילים שאתה רוצה לייצא את החוק הזה, שיש היום ענף יצוא חדש של חוקים שיוצאים מבית-המדרש של יו"ר ועדת החוקה. אבל לא רק המעצרים המינהליים; גם תקנה 119 הידועה לשמצה, אדוני היושב-ראש – ואני מניח שאתה יודע במה מדובר – תקנה שמתירה הריסות בתים, גם את התקנה הזאת פיצלו ולא הכניסו לחוק הזה, והשאירו בתקנות המנדטוריות. ולכן, זה לא יום עצמאות. לקחתם את מה שאתם צריכים מהתקנות המנדטוריות, אבל אפילו את המינוחים שהיו בתקנות ההגנה – תקנה 84, תקנה 85, שאפשרה למפקד ולשר הביטחון להכריז על ארגון כהתאחדות בלתי מותרת, ולקחתם את השם כארגון טרור. אנחנו באוכלוסייה הערבית סבלנו, והרגשנו על בשרנו את הסמכויות הדרקוניות האלה כאשר שר הביטחון הכריז על התנועה האסלאמית הצפונית כהתאחדות בלתי מותרת. אני אומר, אני שואל אתכם: התנועה האסלאמית היא ארגון טרור? מי שחבר בתנועה האסלאמית היה חבר בארגון טרור, שהעונש שלו אולי שבע שנים? ומי שעומד בראש ארגון טרור – העונש שלו היום זה 30 שנה לפי הצעת החוק הזאת? לפי המבחנים שיש היום בהצעת החוק הזאת, אז התנועה האסלאמית וגם 20 עמותות וארגונים שהכריז עליהם גם שר הביטחון כארגונים וכהתאחדויות בלתי מותרות, הם התאחדות – הם ארגון טרור, והעונשים הם עונשים חמורים ביותר. גם כל ההגדרות האלה היום והשימוש בסדרי דין ובדיני ראיות – היום אפשר להביא, ד"ר ג'בארין, עדות, אמרה של עד, אפילו בלי להביא את העד לבית-משפט. אפשר להביא היום למעצר בן-אדם, אדוני היושב-ראש, אפילו בלי שיהיה נוכח בדיון. לא רק איסור מפגש בין עורך-דין ללקוח, אלא גם אפשר להאריך את מעצרו שלא בנוכחותו. ולכן, כל הדברים האלה – יש גם פרק שלם של חילוט מינהלי. יש חילוט פלילי, יש חילוט אזרחי, זה לא מספיק להם – אז עשו גם חילוט מינהלי. וכל החזקות האלה – אני רק נותן דוגמה, אדוני היושב-ראש, לחזקה שיש, שמופיעה בסעיף ההגדרות, שאומרת: "לא ייחשב חבר בארגון טרור מי שהוכיח שלא היה מודע לכך שהארגון הוא ארגון טרור". הבנת מה זה? הנטל במשפט פלילי הוא שהתביעה צריכה להוכיח את היסוד הנפשי – לא רק יסוד עובדתי, שאתה חבר בארגון מסוים, אלא התביעה צריכה להוכיח שיש יסוד נפשי של כוונה, של מודעות, שאתה חבר בארגון טרור. פה הפכו את הנטל: אתה צריך להוכיח שלא היית מודע לכך שהארגון הוא ארגון טרור. ויש מלא חזקות כאלה. עוד חזקה כזאת: "מי שהיה חבר בארגון טרור יראו אותו" – גם אחרי שנשפט, גם אחרי שנענש, גם אחרי שהורשע – "כחבר באותו ארגון, אלא אם כן הוכיח כי חדל מלהיות חבר בו". הוא צריך להוכיח כי הוא הפסיק להיות חבר, לא התביעה צריכה להוכיח שיש המשכיות בדברים האלה. ולכן, אדוני היושב-ראש, כאשר חברי סלומינסקי מדבר על כך שבאמת מי שקבע ומי שהתווה – – <היו"ר אחמד טיבי:> נא לסיים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – ומי שהכריע בכל נקודה ובכל פסיק זה נציגי השב"כ שהיו בוועדת החוקה – עם כל הכבוד, זה חוק שהוא חוק שב"כ, זה חוק שהוא מסוכן למדינת ישראל, ולכן אנחנו כמובן מתנגדים לחוק הזה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חבר הכנסת סעדי. חברת הכנסת רוזין, כמובן. הוספתי את ה"כמובן" לאיזון. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות הכנסת, מה שהולך לקרות בהצבעה היום, לצערי הרב, הוא הצבעה – ולא בפעם הראשונה בכנסת, ודאי לא בכנסת העשרים – הצבעה פופוליסטית, שלכאורה מרימים ידיים על בעד או נגד טרור. אני לא מדברת על מי שמבין בהצעת החוק, חבר הכנסת בגין; אני מדברת על כך שמכיוון שהכותרת היא בעד או נגד טרור, מפחדים להביע עמדה כזו או אחרת, כי מה ייראה בעיני הציבור. לצערי הרב, אני חושבת, אחרי חצי שנה של דיונים בהצעת החוק הזאת, ובהחלט דיונים נרחבים ומעמיקים על כל סעיף וסעיף, וניסיון לעשות איזון בין הצורך בביטחון לבין חוקיות, דמוקרטיה וחופש הפרט, אבל בכמה וכמה סעיפים אני חושבת שנכשלנו בעניין, ואני אנסה לעמוד על כך. אבל אני רוצה להגיד משהו יותר כללי, ולדבר על טרור. עמד פה קודם השר אקוניס וחזר על המנטרה הקבועה שלו, של הימין – שגם ב-1921 רצחו את ברנר, ועוד יהודים, ומכאן נובע שאין קשר בין הטרור ובין הכיבוש, וזה בכלל תופעת טבע, והכול זה סכסוך דתי; אולי אתני – הוא לא אמר את זה. מה אתם מתרגשים, הוא אומר, תמיד יהרגו אותנו, ואנחנו צריכים להתמודד עם זה; צריך להתמודד עם הטרור, תתרגלו. אנחנו לא מוכנים להתרגל לטרור. אנחנו בעד להילחם בטרור, ולהעניש את הפועלים לטרור, ולמנוע טרור, אבל הדרך האמיתית למנוע את הטרור היא לא רק באמצעים צבאיים, לצערי, אלא בעיקר לגדוע את המוטיבציה לטרור; אותה מוטיבציה שהיא הדלק לטרור, של הסכסוך המדיני, והדרך היחידה לפתור, אם רוצים להילחם בטרור, היא לגדוע באמת את המוטיבציה ולהפסיק את הכיבוש. אנחנו שומעים את זה, דרך אגב, מראשי מערכת הביטחון השכם והערב, אבל ראשי המדינה, לצערי, מסרבים להקשיב. המרצחים הנתעבים לפני כשבוע בשרונה, שרצחו את עידו בן ארי, אילנה נבעה, מיכאל פייגה ומילה מישייב, זכרם לברכה, לא ייכללו בחוק הזה; החוק הזה לא יילחם בהם. הם לא הודיעו על כוונתם, הם לא היו חברים בארגון טרור, ובכלל, כל המפגעים, או רובם הגדול – אני לא רוצה להתחייב על 100%, אבל הרוב שפעלו בחצי השנה האחרונה, אותם מפגעים בודדים, בין עם סכין, בין בירי, הם אינם חלק מחוק הטרור הזה, והוא לא פועל נגדם, ולא יפסיק ולא ימנע את – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אני מבקשת לא להפריע לי. את יכולה לבקש את זכות הדיבור ולדבר. היו לנו מספיק ויכוחים בוועדה. מה לעשות, אנחנו לא נסכים בינינו. לכן – אותם מפגעים, הצעת החוק הזאת לא תעצור, ואת יודעת מה, חברת הכנסת ברקו? ישב ואמר את זה בלי הפסקה נציג השב"כ. הוא אמר: אתם לא באמת נותנים לי כלים כדי להיאבק, ודאי לא באותם מרצחים בודדים – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לכן – התכלית של החוק היא כמובן תכלית ראויה. אנחנו באמת רוצים להפסיק עם התקנות לשעת-חירום מימי המנדט הבריטי; נכון שהמדינה תגדיר חוקים באופן אזרחי, ראוי, ואפיקים חוקיים להגן על אזרחיה. אבל כשבודקים את הצעת החוק, אז מצד אחד, באמת, היא לא מאפשרת התמודדות עם טרור, היא לא באמת נותנת את הכלים הנדרשים כדי להתמודד עם טרור – שוב, על-פי תפיסת עולמי יש דרך אחת להתמודד עם טרור; ודאי שהיא לא יכולה רק להישען על אמצעים צבאיים – אבל ודאי שהיא גם לא שומרת על הדמוקרטיה ושוללת באופן נרחב זכויות אדם. לאורך החוק שיקול הדעת והסמכות בהפעלתו לא הולמים את הענישה הכבדה שהחוק מטיל. דיבר פה חברי חבר הכנסת אוסאמה סעדי על חילוט הרכוש, שנעשה אך ורק על-פי שיקול דעת של גורמי צבא בשטח. אם עד היום היה צורך לפנות לבית-משפט, היום בעצם לא צריך לעשות – שיקול דעת של גורמי צבא ביידוע שר הביטחון בעצם מאפשר חילוט של רכוש. יש פה זכות כבדה בנושא הקניין. ודאי שאחרי מאבק גדול בתוך הוועדה הצלחנו להביא לזכות ערעור למי שחילטו את רכושו מול בית-משפט, אבל קודם כול יחלטו ורק אחר כך הוא יוכל לערער על כך. <היו"ר אחמד טיבי:> מיכל, חבר הכנסת בני בגין רוצה להפנות אלייך שאלה. את מרשה? לא על הזמן שלך. בבקשה. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> חלף זמן כבר, ועברת את הקטע הזה, אבל לשאלת יעילות החוק במאבק בטרור, הבעת את דעתך, שהיות שמדובר במקרים רבים עכשיו, בטרור של יחידים, הוא לא יועיל. אני מבקש להזכיר שיש ירידה ניכרת בטרור היחידים בגלל הפעולות המשותפות, אבל מה שאנחנו איננו יודעים – אני לא יודע; אני רק מבין שזו התוצאה – יש עשרות ניסיונות מצד הארגונים, ובייחוד מצד ה"חמאס", לבצע פעולות טרור בערינו, ללא הבחנה, והן מסוכלות רובן ככולן, בזמן האחרון כמעט כולן. צריך להביא אותם לדין. החוק הזה כן יאפשר. אנחנו לא חשים בניסיונות האלה, של ארגוני טרור – אנשים מאורגנים, ואני חושב שזה ראוי לציון. תודה, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה על ההבהרה. אני לא חושבת שזה סותר את מה שאמרתי. אני אמרתי שאני חושבת שיש חשיבות להגדיר בחוק את הדרכים להתמודדות עם טרור. אני חושבת שיש בעיה עם החוק, והתחלתי לפרט – יש כמה וכמה סעיפים שאני חושבת שהם בעייתיים, אבל בהחלט אמרתי, וגם בזה לא סתרת את מה שאמרתי, שאותו גל טרור שאנחנו חווים ביותר מחצי השנה האחרונה, של מפגעים בודדים, שאינם חלק מארגוני טרור, או רובם לא הוכח שהם חלק מארגוני טרור, אותם מפגעים עם סכין או עם אקדח, כפי שהיה עכשיו בשרונה, בעצם החוק הזה לא מטפל בדבר הזה. באופן כללי, תפיסת עולמי היא שהדרך לטפל בטרור, בין אם בארגונים ובין אם ביחידים, זה לגדוע את המוטיבציה לטרור, כך שאני לא חושבת שזה סתר את העניין. ואם אני נכנסת באמת לשיקולים של החוק הזה, שבא, כמו שאתה אומר, להתמודד עם ארגון טרור, ולאו דווקא עם אותם מרצחים בודדים – וזה, לצערי הרב, המכה שלנו עכשיו – אתה צודק; אולי בעזרת שיתוף הפעולה של גורמי הצבא והרשות הפלסטינית מצליחים לעצור חלק מהפיגועים שאותם ארגונים מנסים להוציא. הצעת החוק הזאת, כפי שאמרתי, בנושא החילוט, או בנושאים אחרים, שבהם מוותרים על עקרונות משפטיים חשובים כמו הזכות להיפגש עם עורך-דין – ועד דיני ראיות בסיסיים, כמו שאמר חברי חבר הכנסת אוסאמה, אם אתה העדת, על-פי החוק – זה קצת מזכיר לי את חוק המישוש; אם אתה עומד ונראה מאיים, אפשר למשש אותך. פה, אם אתה אומר למישהו: אני חבר בארגון טרור, יכולים להעמיד אותך לדין, ואז לא צריך להוכיח שאתה באמת חבר בארגון טרור, אלא אתה צריך להוכיח שאתה לא, או שהפסקת להיות. כלומר, נטל ההוכחה עובר להיות על האדם שאותו מאשימים, ולא על התביעה. אני חושבת שזו בעיה בהחלט. כל הנושא של ארגוני המעטפת – ההכללה של קשר לפעילות טרור בעקיפין היא מאוד מסוכנת בעיני. אני מבינה את מצוקת ארגוני הביטחון, זה לא שאני לא מבינה. אני מבינה בהחלט. או שנחליט שכל תושבי עזה, למשל, או כל תושבי רצועת-עזה, הם טרוריסטים, נקודה, ואז לא צריך את חוק הטרור – פשוט נכריז עליהם, או, כאשר אנחנו מנסים, על-ידי החוק הזה, לעשות איזושהי הפרדה ולומר: אבל אי-אפשר לעשות הפרדה חדה בין ארגון טרור לבין מי שלמשל הוא חבר בארגון ה"חמאס" מבחינה הומניטרית, כי הוא מחלק ביום שישי בצהריים אוכל לנזקקים, אז גם הוא יהיה חבר בארגון מעטפת, כיוון שהוא חבר ב"חמאס", וה"חמאס" הוא ארגון טרור, אני חושבת שאנחנו מכלילים את כל תושבי רצועת-עזה, ואולי אף יותר מכך, בקבוצה הזאת, של טרוריסטים, וזו לא הכוונה שלנו. ודאי זו לא הכוונה שלנו, אבל יש פה פתח להידרדרות ומדרון חלקלק בדיוק לכך. לכן הדרישה שלי, להבדיל בין פעילות טרור של "חמאס" – מובן שאנחנו נגדה ואנחנו רוצים לעצור אותה – לבין פעילות הומניטרית. ברור שהדברים קשים; כאשר אנחנו מעבירים מלט לרצועה, ברור שהוא יכול לשמש לבניית בתים, וזו מחווה הומניטרית חשובה, שאני חושבת שהיא המחויבות שלנו כמדינה, ולעומת זאת, הוא יכול לשמש גם לבניית מנהרות, שכמובן אני נגד ואני לא רוצה. איפה מוצאים את הפתרון? כנראה הפתרון לא יהיה בזה. הפתרון צריך להיות יותר רחב, למצוא פתרון לרצועת-עזה, בוודאי לשחרר אותה מהמצור לים, ליבשה ולאוויר ולמצוא את הדרך לייצר שם משהו אחר. כפי שאמרתי, לגדוע את הרצון לפגע. גם הנושא של חברות בארגון טרור, כפי שאמרתי, מי שמציג את עצמו, דינו מאסר חמש שנים; מי שנוטל חלק בכל פעילות, לאו דווקא פעילות טרור, דינו מאסר שבע שנים, ובעצם ההגדרה כוללת כל אדם שלא ביצע עבירה מלבד הבעת הסכמה להצטרך לארגון, והוא מחמיר מאוד עם אזרחים – בלי להביא בחשבון את כל – כמובן, אם מדובר ביתום, בעני ובמי שנזקק לשירות ההומניטרי, זה לא מביא אותו בחשבון. בסופו של דבר החוק הזה, לצערי הרב, אולי ייתן יותר כלים לשב"כ לעקוב אחרי חשודים, לעצור אותם, לנסות לנצל את מעמדם המוחלש כדי, אולי, לקבל מידע על אנשים אחרים, אבל בסופו של דבר האיזון בין השמירה על הביטחון, שכולנו שותפים – בואו נוותר על הפופוליזם: כולנו נגד טרור וכולנו רוצים לחסל את הטרור ולפגוע בו ושהוא לא ייצא לפועל. ועדיין, הדרך היא לא הדרך שנעשתה כאן. יש פה יותר מדי. ולא סתם, לא לחינם הצעת החוק הזאת לא עברה מ-2011. לא לחינם היא עוברת בממשלת הימין הקיצונית הזאת. היא לא אושרה עד היום. היו קשיים רבים בתוך הוועדה, גם לייעוץ המשפטי, גם למשרד המשפטים, ובוודאי לחברי כנסת מהאופוזיציה – כל האופוזיציה, גם כאלה שיצביעו היום בעד – עם הצעת החוק, עם הרחבת ההגדרות. כמו שנאמר כבר, חלק גדול מהדברים גם נשארים בחוץ, וחלק גדול עדיין לא דובר. באו להביא חוק גדול. למשל, נושא הסייבר בכלל לא נכנס. באו להביא חוק גדול שיצליח באמת להחליף את הפקודות, את אותן הוראות לשעת-חירום, ולצערי הרב החוק הזה הוא עקר גם מבחינת שירותי הביטחון, לדעתי, ובוודאי מבחינת הדמוקרטיה. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון, חמש דקות. אחרי זהבה – באסל גטאס, ואחריו – יוסף ג'בארין. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אומרים זֱהבה. זה כאילו חטף-סגול לפני קמץ; מתקצר. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה, זֱהבה. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה, אדוני. אני חושבת שאין מחלוקת בין כל חלקי הבית כמה חשוב להיאבק בטרור – נגד פגיעה באזרחים חפים מפשע. נראה לי שהדבר הזה הוא מוסכמה כוללת של חברי כנסת מכל סיעות הבית. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולומר שמחריד בעיני שיש מי שחושב או מי שאומר או מי שטוען שטרור אסלאמי באורלנדו משמש לטעון שאסלאם הוא הסיבה היחידה לטרור, ומי שמעז להצביע על הקשר בין המובן מאליו – בין, נניח, שליטה ישראלית של 49 שנים בשטחים, בין כיבוש השטחים לבין טרור, מוקע מייד כמי שמצדיק טרור. כאילו שאנשי שמאל כאן שמחים מהפיגועים האיומים האלה, וכאילו שפחות אכפת לנו מהמדינה ומהאנשים שחיים בה. ומי שטוען, כמו ראש הממשלה נתניהו, שהטרור באיסטנבול, בבריסל או בפריז או באורלנדו הוא תוצאה של אסלאם רדיקלי, מבקש להסיט מעצמו אחריות ל-49 שנות כיבוש. חברי חברי הכנסת, צריך לגדוע את המוטיבציה לטרור, אמרה בצדק חברתי חברת הכנסת מיכל רוזין. ומי שמתדלק את בית-החרושת שמייצר מוטיבציה לטרור זה הכיבוש. 49 שנים של כיבוש. וזו הזיה לחשוב, הזיה לחשוב – אנחנו רואים כאן את טרור היחידים – שמעתי את חבר הכנסת בני בגין אומר שישנה ירידה ברשימה או בסטטיסטיקה של טרור היחידים; זו הזיה לחשוב שנמשיך לשלוט על עם אחר כל כך הרבה שנים והכול ימשיך להתנהל על מי מנוחות. ואין בדברים שלי כהוא זה כדי, חלילה, להצדיק טרור. אבל גם כשנלחמים בטרור צריך שהמאבק הזה יהיה אפקטיבי, ואסור להקריב ערכים בסיסיים של מה שאנחנו רוצים להחשיב או להיחשב למדינת חוק, מדינה ששומרת על זכויות אדם בסיסיות. אמר בזמנו נשיא בית-המשפט העליון לשעבר השופט אהרן ברק – הוא אמר משפט שאני נוהגת לצטט לעתים קרובות. הוא אמר: גם את המלחמה בטרור צריך לנהל כשיד אחת קשורה מאחור. מה זה "יד אחת קשורה מאחור"? בואו נפרוט את ההצעה שמונחת לפנינו. עשו אותה בפירוט רב שני חברי שדיברו קודם לכן, שישבו בישיבות הוועדה שעות על גבי שעות, חבר הכנסת אוסאמה סעדי וחברת הכנסת מיכל רוזין. איך אנחנו מתמודדים במדינה דמוקרטית עם האתגר הזה: מצד אחד להיאבק בטרור ומצד שני לשמור על זכויות יסוד? וכשאני מסתכלת על התוצאה הסופית אני אומרת: מרוב שרצו להילחם בטרור, הגדירו סעיפים ועיגנו סמכויות טוטליטריות באופן שמעקר את המאבק בטרור. כי בעצם מה שמבקשים – ושמענו כאן את הדוגמאות – זה להפעיל אמצעים דרקוניים כלפי חשודים בטרור ברגע שלא הגדירו – עמד על זה חברי חבר הכנסת סעדי – מה זה טרור; הגדירו הרבה דברים, אבל לא הגדירו מה זה טרור. לכן אנחנו מקבלים תוצאה של יוזמת חקיקה שלא מאמצת נורמות מידתיות אלא מעגנת בחקיקה את אותם הסדרים דרקוניים של חוקי חירום, חוקי החירום מתקופת המנדט הבריטי. אני מדברת, למשל, על מעצרים מינהליים, הריסות בתים. חשבתי שאחרי 68 שנים מאז קום המדינה אותם הסדרים מתקופת המנדט דינם להתבטל. אנחנו כל שנה כאן מאריכים את חקיקת החירום ואת חוקי החירום. חשבתי שדינם להתבטל. אז באה הצעה ממשלתית ומעגנת בחקיקה את אותם הסדרים. הדבר הזה מקומם, כי בעצם, מה אנחנו רואים? שלוקחים כל מיני הסדרים גורפים כאלה, שיהפכו גם אנשים וגם ארגונים שאין בינם לבין טרור – הרחיבה חברתי – ארגוני מעטפת שונים, שאין דבר בינם לבין טרור, ופתאום, בגלל ההסדרים הגורפים האלה, הם יוגדרו כטרוריסטים. זה לא מתקבל על הדעת. <אמיר אוחנה (הליכוד):> הוא התחיל ב-67'? <זהבה גלאון (מרצ):> אל תפריע לי עכשיו. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אל תפריע לי. ראיתי שמיהרת להגיע למקום שהיה בו פיגוע טרור. <אמיר אוחנה (הליכוד):> זה התחיל ב-67'? הטרור התחיל – – – <זהבה גלאון (מרצ):> ראיתי שמיהרת להגיע למקום שהיה בו פיגוע טרור ולהצטלם על רקע הפיגוע. אז אני לא סובלת ניצול ציני של פיגועי טרור איומים. <אמיר אוחנה (הליכוד):> כי היה חשוב לי לשמוע את האזרחים. <זהבה גלאון (מרצ):> אז אל תעיר לי. אל תעיר לי. <אמיר אוחנה (הליכוד):> ולראות את הטרור. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה, אף אחד לא מינה – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> ולא לחשוב לקחת – – – ולהגיד שהטרור התחיל לי בכיבוש. <זהבה גלאון (מרצ):> אף אחד לא מינה אותך. אף אחד לא מינה אותך לשמור על האזרחים ולהגן עליהם מפני פיגועי טרור. <היו"ר אחמד טיבי:> א. אני מבקש ממך לשבת; וב. – להפסיק. תמשיכי, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לתת כמה דוגמאות איך החקיקה הזאת מאפשרת לרשות המבצעת סמכויות דרקוניות לנקוט צעדים פוגעניים רק על סמך חשדות, על סמך חשדות, בלי לתת לחשודים הגנות בסיסיות. גם לחשודים מגיעות הגנות בסיסיות. למשל – אני אתן כמה דוגמאות: מעצר מינהלי וצווי הגבלה על סמך חשדות חסויים; הגדרות רחבות וגורפות למושגים כמו "ארגון טרור", "חבר בארגון טרור" ו"מעשה טרור", באופן שמתייג ומסווג אזרחים וארגונים כמעורבים בטרור. אני חושבת, אדוני, שאנחנו מתמודדים כאן בגלל שאנחנו גם באמת בסיטואציה איומה. יש טרור מקומי, ויש טרור בין-לאומי, ואנשים יוצאים לבלות בשרונה או בכל מקום אחר בארץ ולא מבינים מאיפה זה בא להם ומאיפה בא המפגע – או אולי כן צריכים להבין, אבל מי מעלה על דעתו, כשהוא יוצא לבלות ביום חמישי בערב, שהוא ייקלע לאירוע טרור? וצריך להתמודד עם הטרור. אבל אני אומרת שבמקום להתמודד עם הטרור אנחנו מקבלים כאן – ובזה אני מסיימת, אדוני – הצעת חוק מופרכת. במקום לחשוב איך מבטלים את השימוש בחוקי חירום, בעצם מעגנים אותם בחקיקה. אני חושבת שההצעה הזאת תפגע במדינה כמדינת חוק. חוק שהיה אמור להיות חוק מודרני, חוק חדש, בעצם מסתמך על חקיקה ארכאית והיסטרית. אני חושבת שדבר אחד הוא לא יעשה: הוא לא באמת ייתן כלים למאבק בטרור, אדוני. הוא שוב יציב אותנו ברשימת המדינות שמנצלות את היכולת הדמוקרטית לחוקק חוקים אנטי-דמוקרטיים. ואחר כך עומד כאן ראש הממשלה ואומר: אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. הטרור הוא בעיה אסלאמית רדיקלית. הוא בכלל לא קשור למה שמתרחש כאן. זה האסלאמיסטים הרדיקליים האלה, הם כולם טרוריסטים. מה זה קשור לכיבוש? יגיד ראש הממשלה. אז הכול קשור, אדוני. תודה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זהבה, לרגע חשבתי שאת – – – <זהבה גלאון (מרצ):> באמת שבת שלום. הגעת? <אורן אסף חזן (הליכוד):> לרגע היה נדמה לי שלמדת משהו. אגב, תתחדשי על התסרוקת. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> ארבע דקות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אם זה לא היה באמת עצוב ומדכא, זה היה מצחיק, שמי שנהג, ונוהג עדיין, כמו מלך הג'ונגל, ומפעיל את כל מה שהוא צריך בתוך הג'ונגל כדי להשליט את כוחו, עכשיו החליט לעשות את אותם דברים, אבל במסגרת חוק. מנקודת הראות של הקורבן, מה זה משנה אם זו אנומליה של חוקים, של תקנות דרקוניות מימי המנדט, או בכלל ללא שום חקיקה – או שהוא יסבול אותם עונשים, ואפילו יותר, במסגרת חוקית? מנקודת הראות של הקורבן, מה זה משנה אם הוא ייתלה, או ייהרג באקדח, או בעינוי? אני צוחק – משהו בי, בכל הסיטואציה הזאת, מגרה אותי לצחוק. ורואים כמה הכנסת, המחוקקת, נותנת חשיבות לחוק כזה, בעצם הנוכחות. תסתכלו, כמה אנשים, כמה חברי כנסת, אם זה מהאופוזיציה, אם זה מהקואליציה, נותנים חשיבות לחוק כזה ובאים ומשתתפים בדיון. רבותי, אני אומר לכם דבר אחד; הזכרתי בנאומי האחרון שסיימתי לקרוא את ספרו של פרופסור עאדל מנאע על נכבה ובקאא, על מה שהיה בין 1948 ל-1956. דבר אחד ברור: כוחות הכיבוש דאז, וגם עכשיו, מצפצפים על בתי-המשפט. שני מקרים ברורים של פסיקה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – של בית-המשפט העליון להחזיר תושבים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אלה שאתה תומך בהם מצפצפים על החיים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – של יישובים שנעקרו אחרי קום המדינה, אחרי 1948, פסיקה של בית-משפט לא כובדה. סגרו את השטח, הכריזו עליו שטח צבאי סגור, ובאותו שבוע הרסו את כל הבתים; או הפגיזו מהאוויר או הרסו אותם. כך שגם – שוב, אם העוולה נעשית ללא חוק, או במסגרת האנומליה הקיימת, או עוולה אחרת, יותר גדולה, או פחות, נעשית במסגרת חוק – מה זה משנה? דבר אחד זה משנה, זה שׂם בספר החוקים מראה – מראה בפני הכנסת, בפני החוקים, בפני מערכת המשפט, מערכות אכיפת החוק: זה אתם, ככה הכיבוש נראה, ככה המדכא נראה – וזה לא יביא לשום שינוי במצב. להפך, אין עם תחת כיפת השמים שיסכים להישאר משולל חירות, ומשולל עצמאות, ותחת דיכוי – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל אתם לא עם, באסל. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – ותחת כיבוש לעד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מסכים אתך, אבל אתם לא עם, זו הבעיה היחידה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הוא ישתמש בכל מה שמגיע, מה שיכול, כדי להשתחרר – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – ושום חוק, ושום מערכת אכיפת חוק – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת חזן, תן לו לסיים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – לא יעצרו בעדו מלהשיג את חירותו. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה, חבר הכנסת באסל גטאס. <אורן אסף חזן (הליכוד):> באסל גטאס, אני מסכים אתך, אבל אתם לא עם, אין דבר כזה עם פלסטיני. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת ג'בארין. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> רק אתם עם? רק אתה עם? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא רוצה להיות – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתה קובע אם אני עם או לא? אתה קובע אם אני עם או לא? מי אתה בכלל? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא עם. אתה יכול להשוות לעם היהודי? לסורי? למצרי? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אין דבר כזה עם פלסטיני. הרי אם מסתכלים על ההיסטוריה, עם פלסטיני צריך להגיד על היהודים, אבל זה כבר סיפור אחר. <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה, חבר הכנסת ג'בארין. חמש דקות. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> חברי חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש בן העם הפלסטיני – – – <קריאה:> אולי תלכו לפרלמנט הפלסטיני? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – הייתה מחלוקת – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מה לא בסדר במה שהוא אמר? מה? מה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> למה אתם – תירגעו, ותנו לד"ר חבר הכנסת יוסף ג'בארין – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבר שלי ג'בארין, חבר שלי, אבל הוא משעשע. <היו"ר אחמד טיבי:> – – שהוא אחד המומחים שיש בבניין הזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בדרך כלל הוא רציני, עכשיו הוא משעשע. <היו"ר אחמד טיבי:> תשכילו ממה שהוא הולך להגיד. בבקשה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לפחות תנו לנו את החירות להגדיר את עצמנו. <היו"ר אחמד טיבי:> בזאבט. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> חברי יו"ר ועדת החוקה דיבר על החוק הזה, שיש לו מעין הרגשת עצמאות, בחוק הישראלי, והאמת היא שיש לי ממש תחושה הפוכה, של הרגשת נכבה של החוק הישראלי, ונכבה של הדמוקרטיה הישראלית. חוק עב כרס, שמעגן הוראות דרקוניות, ותחת מסגרת הטרור כנראה אפשר להכניס את הכול. במקום לחשוב באופן ביקורתי כלפי חקיקה מנדטורית משנות ה-40, ולהגיד שהחקיקה הזאת היא חקיקה קולוניאלית – ואני מקווה שאתם לא חולקים עלי שזו חקיקה קולוניאלית – במקום להגיד שהחקיקה הקולוניאלית הזאת כבר אין לה זמן בתחילת המאה ה-21, עושים ממש ההפך; לוקחים את אותה חקיקה ומעגנים אותה בחוק בישראל, עם כל הסכנה שעולה מהחוק הזה לחירויות יסוד של אזרחים, של תושבים, כאשר אולי העמימות שמאפיינת את החוק הזה היא מקור הסכנה. עמימות. והעמימות הזאת, אני אומר לכם, יכולה להכניס כמעט את הכול – כל מעשה אידיאולוגי לגיטימי היום, תמיד יכול לצאת מישהו ולהגיד שזה כבר טרור, זו הזדהות עם הטרור, את זה, לא נקבל אותו, כי ככה וככה וככה. ולכן, גם המצב עכשיו, כפי שאתם יודעים, הוא כל כך בעייתי, במישור הזה, של החירויות. דיבר חברי חבר הכנסת סעדי על הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק, ואנחנו מדברים על יותר מ-20 עמותות רשומות אצל רשם העמותות, מדווחות כל שנה כנדרש, ונגד העמותות האלה היה צו תפיסה. אני תוהה, אני שואל את עצמי מה יקרה עכשיו, עם החוק הזה, איזו רדיפה עוד נהיה ערים לה במעטפת של מאבק בטרור או מלחמה בטרור, כשכולנו יודעים שבעצם יש כאן ניסיון נמשך לפגוע בכל מאבק לגיטימי נגד הכיבוש. ולכן, חבר הכנסת סלומינסקי – עדיין באולם – לפעמים אני חושב שיכול להיות שהיה שווה יותר, במקום להשקיע את כל השעות האלה בחוק הטרור – אולי היה שווה יותר להשקיע אותן בלדבר על יוזמת השלום הערבית, יוזמת שלום של כל מדינות ערב, של כל המדינות המוסלמיות, שאומרות באופן מפורש: נסיגה לגבולות 67', הקמת מדינה פלסטינית – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – הסדר מוסכם על הצדדים בעניין הפליטים, וככה תם הסכסוך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> פנטזיה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> פנטזיה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני אקרא אותך לסדר, אתה מפריע כל הזמן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> לא, לא, יש הבדל בין קריאת ביניים לבין הרצאה תוך כדי. אני מבקש ממך – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא הרצאה, אני רק אומר: פנטזיה. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה. בבקשה, אני מוסיף לך דקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מבקש ממך להגיב לעניין. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מי שהשלום לא עומד מול עיניו – חושב שזה פנטזיה על יוזמות שלום. לכן אני אומר שאם היינו משקיעים את כל האנרגיה – אגב, מדובר בהצעות חוק שמתגלגלות עוד מ-2011 – אם היינו משקיעים את האנרגיה הזאת בחשיבה יותר קונסטרוקטיבית על יוזמת השלום הערבית, יכול להיות ששם היה אפשר באמת לתת מענה לכל סוגיה של אלימות או של טרור, ככל שהסוגיה אכן קיימת וככל שהיא אכן מעשית. יוזמת השלום הערבית, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, מדברת על נורמליזציה עם מדינת ישראל בגבולות 1967. בגבולות הללו הפלסטינים מסתפקים ב-22% מאדמתם ההיסטורית – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> שאלה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – ואומרים: אנחנו מוכנים לנורמליזציה עם ישראל – כל המדינות הערביות, כל המדינות המוסלמיות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אשאל שאלה. אולי תענה לי. <קריאה:> – – – את ההיסטוריה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה יותר מ-50 מדינות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אפשר שאלה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה יותר מ-50 מדינות. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> למה אתה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה – – – את אוסלו? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ובאים ואומרים – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – הפלסטינים. <היו"ר אחמד טיבי:> למה אתם מפריעים לו? <אורן אסף חזן (הליכוד):> תענה על השאלה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> מתי אתה כולל את הפלסטינים – – –? <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה – – – את אוסלו? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מה התשובה של ממשלת ישראל ליוזמת השלום הערבית? – – – כמה פעמים. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> לא סתם – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה קרה – – – משארם-א-שיח'. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נו, באמת, אנחנו באווירה טובה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> עוד חקיקה גזענית ועוד חקיקה גזענית – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> טיבי, אנחנו באווירה טובה. <היו"ר אחמד טיבי:> כשאני פה, אתה קורא לי "אדוני היושב-ראש". <אורן אסף חזן (הליכוד):> המנהל. <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני היושב-ראש. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מנהל הישיבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אתה קורא לי "אדוני היושב-ראש". <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אקרא לך כרצוני. תרצה לאפשר לי – – – <היו"ר אחמד טיבי:> לא, אתה לא יכול לקרוא לי כמו שקראת לי. יש כללים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אלא אם כן אני לא פונה אליך. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – להעיף אותך מהאולם. אני יכול – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אלא אם כן אני לא פונה אליך. <היו"ר אחמד טיבי:> לא. כשאתה פונה אלי, אתה קורא לי "אדוני היושב-ראש". <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא. אמרתי: אלא אם כן אני לא פונה אליך. <היו"ר אחמד טיבי:> אדוני, פסיק, היושב-ראש. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא מקשיב – אלא אם כן אני לא פונה אליך. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ג'בארין, רק תענה לי על השאלה. <היו"ר אחמד טיבי:> וגם ג'בארין, קוראים לו: חבר הכנסת ג'בארין. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא זכור לי שכשאתם פונים אלי אתם אומרים – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אני אמרתי לך: חבר הכנסת חזן. זה השם שלך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מסכים. <היו"ר אחמד טיבי:> זה השם שלך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אגיד את זה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> בבקשה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני לא מבין, דווקא כשאני מדבר על השלום אתם מפריעים? <היו"ר אחמד טיבי:> גם לא "פלסטינים", גם לא "יושב-ראש" וגם לא "חבר כנסת". מה נשאר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> שלנו. זה שלנו, מה נעשה. <היו"ר אחמד טיבי:> בשלב זה, זה שלי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה רק התחושה. זה מדגדג באצבעות – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> חברי הכנסת גם פורר וגם – דווקא כשאני מדבר על השלום ועל יוזמת השלום אתם קמים – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אתה מביך אותם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> להפך, אני שואל שאלות אמיתיות. אני גם מדבר על השלום. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כנראה שיש כאן דברים שהתגובה שלכם והתגובה של הממשלה מביישת, ואכן מביישת. היא מביישת את כל המדינה הזאת; היא מביישת את כל אזרחי המדינה הזאת. פעם התגאיתם – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – שלום ושלווה. אנחנו נלמד מהעולם הערבי על שלום. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> פעם הייתה ממשלה שהתגאתה בכך שהערבים אומרים תמיד "לא": לא לשיחות עם ישראל, לא להכרה בישראל, לא, לא, לא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתם אומרים תמיד "לא". <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> עכשיו באים הפלסטינים, עם כל מדינות ערב, עם כל המדינות המוסלמיות, ואומרים "כן": כן לשלום עם ישראל, כן לנורמליזציה. יותר מ-50 מדינות. וכן, אנחנו מסתפקים ב-22% מאדמת פלסטין ההיסטורית. ואל מול הכן, הכן והכן, התשובה היחידה שהם מקבלים זה "לא" – לא גדול לא רק ליוזמה הזאת אלא גם לכל יוזמה אחרת. אנחנו מכירים את היוזמה הצרפתית. מדינה ידידותית לישראל באה ומציבה יוזמה, יוזמת שלום. אני לא מבין למה כל פעם שיש יוזמת שלום התשובה המיידית היא "לא". <היו"ר אחמד טיבי:> יאללה, יוסף. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ואז אומרים – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ואז אומרים: אנחנו צריכים – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אומר, נתת לו אצבע – רוצה את כל היד. הוספת לו דקה. תראה, הזמן נגמר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ואז – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – מדבר על שלום. נגמר הזמן. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אתם לא נותנים לי לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> די, נו. <היו"ר אחמד טיבי:> הנה, משפט סיום. אני מבקש. <אורן אסף חזן (הליכוד):> משפט. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ואז אתם אומרים: אנחנו מאמינים רק במשא-ומתן דו-צדדי אל מול הפלסטינים. גם במשא-ומתן שם הכול: לא, לא, לא, לא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> רק משפט. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אז אולי הגיע הזמן להגיד – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – "כן" למדינה פלסטינית ליד מדינת ישראל. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא תהיה מדינה פלסטינית. <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. סיום מוצלח. אני מבקש מחבר הכנסת גילאון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה יודע, חבר הכנסת ג'בארין, היום כבר יש מדינה פלסטינית. זה שמתכחשים לזה זה סיפור אחר. רק אנחנו לא רוצים לתת לכם הכרה. ארץ-ישראל לעם ישראל, מה לעשות. מה אתה – – – אתה תלך – – – אחרי זה תדבר. <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אתה לא יכול להירגע? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מבעבע. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני עם חיוך. אני רק – – – <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אין חיוך. אין חיוך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רק – – – מתי יתנפץ החלום הזה. <היו"ר אחמד טיבי:> אין חיוך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מתי? מתי? <היו"ר אחמד טיבי:> יש כאלה שכשאומרים "חבר כנסת חזן", לא מחייכים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מחייך. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מחייך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני עושה לך טוב. אני יודע שאני עושה לך טוב. <היו"ר אחמד טיבי:> לפעמים "דמו ח'פיף". אתה יודע מה זה "דמו ח'פיף". תסבירי לו. יעני, נחמד כזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני יודע, אני יודע. יש דברים שאני מבין. אל תדאג. <אילן גילאון (מרצ):> כן, זה נכון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה שצריך אני מבין. <היו"ר אחמד טיבי:> גילאון, חבר הכנסת, אתה מדבר חמש דקות. <אילן גילאון (מרצ):> כן. תודה רבה, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> ולעתים אתה ממש לא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה דו-צדדי. <אילן גילאון (מרצ):> מאבק בטרור, אדוני היושב-ראש, הוא כמובן, הוא בוודאי, מטרה ראויה, שהרי טרור הוא פגיעה בקבוצות ובבודדים שהם חפים מפשע. אבל החוק הזה – אפילו בצו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי של ההסתדרות, אדוני, לא קיים הסכם הרחבה כזה. אדוני, זה חוק שמבוסס על רמת הכוונה ולא על רמת המעשה. ברגע שחוק מורכב ממרכיבים כאלה, אדוני, זה אומר שתכליתו היא אחת, וזה להלך אימים. להכניס את כל הדברים תחת חסות אחת, בכך שאפילו מי שאמר שהוא מצטרף לארגון, או משהו שמסונף לארגון שלחלקו יש זרוע צבאית ואחרת שהיא זרוע מדינית וזרוע סעד, זה דבר מאוד בעייתי ומורכב. אבל, אדוני היושב-ראש, הדבר העיקרי שאנחנו חוזרים עליו ערבים לבקרים הוא שטרור מונעים וטרור נעלם על-ידי שינויי מציאות, ולא באמצעות חוקים כאלה או אחרים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לתומי חשבתי – – – <אילן גילאון (מרצ):> יושב-ראש הכנסת לשעבר בהתכתבות, אורן חזן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תודה על הכינוי. <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת חזן, זה היה מוצלח. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא. אני אומר. אני מעריך את זה. בדימוס. <אילן גילאון (מרצ):> בדימוס. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זכית לשקט עד סוף הנאום. <אילן גילאון (מרצ):> אתה תקבל על זה – – – אל תדאג. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זהו, זכית לשקט עד סוף הנאום. <אילן גילאון (מרצ):> תודה לך. אני לא יודע, הוא לא מצחיק אותי, אבל – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אבל אתה צוחק. <אילן גילאון (מרצ):> כן. גם לחוק הזה, כמו לכל דבר בחיים, אדוני – – <היו"ר אחמד טיבי:> נורא. <אילן גילאון (מרצ):> – – יש timing, location ו-artist. אלה הם המרכיבים של כל הפקה. לכן, צריך לראות את הדברים בהשתנותו של הזמן. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר כאן סיפור אישי. אני מאוד ארצה את הקשבתך. אני מאוד רוצה שאתה תשמע את הסיפור הזה, כי חשוב לי לספר אותו, והוא סיפור אישי. אדוני זוכר שפעם היה חוק שאסר מפגשים עם ארגון טרור, ולצורך העניין היה אז אש"ף. בעוונותי – ואני לא יודע אם התוודיתי אבל אני מתוודה היום – עבריין, ועברתי על החוק הזה, ופגשתי בתקופת החוק הזה – ואני מוכן גם לעמוד לדין על המפגש הזה – ברומא את נציג אש"ף ברומא נימר חמאד. <היו"ר אחמד טיבי:> נימר חמאד. מאחל לו בריאות. <אילן גילאון (מרצ):> בריאות טובה אני מאחל לו. אנחנו התיידדנו, והיו אז שיחות – בתקופה שהחוק אסר את הדברים הללו. הוא הבטיח שכאשר הוא יגיע לארץ – הוא אירח אותי ברומא, והיה אירוח יוצא מן הכלל ודיאלוג יוצא מן הכלל, והוא הבטיח לי שכאשר הוא יחזור מרומא לעזה – לאחר שערפאת חזר – ויבוא לקבל את תעודת הזהות שלו, הוא יבקר אותי בעירי אשדוד. ובאמת, יום אחד אני יושב במשרדי, הייתי אז סגן ראש עיריית אשדוד, ואחד העוזרים שלי אומר לי: תשמע, יש פה כמה חבר'ה מרמלה שבאו והם מחכים לך בחוץ. אני יוצא, ואלה לא היה חבר'ה מרמלה – אלה היו חבר'ה מרמאללה דווקא, ובראשם נימר חמאד. נפלנו איש על צווארו של איש, הלכנו הביתה, חתכנו את היום, ואני הזמנתי אותו לחגיגה של הדמוקרטיה הישראלית במוצאי-שבת בתל-אביב. קבענו לנו לאחר מכן ללכת לאיזושהי מסעדה, ופרשנו, בערך כרבע שעה לפני תום החגיגה של הדמוקרטיה הישראלית, אל המקום שהזמנו אותו כדי לאכול. ואז באותו מקום קיבלתי טלפון מיוסי שריד, עליו השלום, שירו ברבין, ושהוא לא יוכל להגיע, ושכנראה רבין פצוע. ברגע הראשון היה ברור לכולם, גם לנימר חמאד וגם לנו, שכנראה מי שהתנקש ברבין – כל הסבירות היא שזה מתנקש פלסטיני, טרוריסט. <היו"ר אחמד טיבי:> לא יצא בסוף. <אילן גילאון (מרצ):> טרוריסט. הסוף ידוע. יש הרבה טוויסטים בסיפור הזה. פגשתי את נימר חמאד לאחר שנים בתור יועצו המדיני של ערפאת, והוא אדם מרכזי ברשות הפלסטינית. הייתה לו השפעה על התיאום של הרשות עם ישראל, וכנראה בתיאום הזה הציל הרבה מאוד אנשים מפעולות טרור, אדוני. אז כאשר אנחנו מדברים על טרור, זה תלוי מקום, ותלוי זמן, ותלוי משתתפים, והפתרון בהעלמת הטרור – כמו שאמר קלאוזביץ, שהמלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים, אדוני, גם המדיניות היא המשך המלחמה והטרור באמצעים אחרים. תודה רבה. <היו"ר אחמד טיבי:> אני מאוד מודה לך, חבר הכנסת גילאון. עיסאווי פריג', תפאדל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר – – <קריאה:> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> 15. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – חברי חבר הכנסת חזן – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תוספת מיעוטים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חברך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> קראתי לך בעבר "הרצל". <אורן אסף חזן (הליכוד):> קטונתי. אדוני היושב-ראש, ב-15 דקות מותר לי להפריע דקה לפחות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יושב-ראש ועדת החוק, חוקה ומשפט, מכריז העצמאות, מר ניסן סלומינסקי, חבר הכנסת, אני אשמח מאוד אם תהיה חלק מהישיבה של המליאה. <אילן גילאון (מרצ):> זה היה בן-גוריון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה בן-גוריון? תראה, חבר הכנסת סלומינסקי אמר שהוא נרגש וזה יום עצמאות עבורו, הצעת החוק הזאת. הוא צודק, זה יום – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> סלח לי, מאחר שלא שמעת את חבריך, חבר הכנסת חנין – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה בסדר, תן לי, אני שמעתי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – אתה רק חוזר על מה שהם כבר אמרו. אוסאמה התחיל – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא לא לא לא. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – כבר שמענו את זה, ושמענו – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא לא, זה גולת הכותרת של הדיון. <ענת ברקו (הליכוד):> אנחנו בעד – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה גולת הכותרת של הדיון. אני אומר לעצמי, המילים צריכות להיגמר – הרי אותו ריטואל, צריך לחזור כל הזמן על אותן מילים? הרי החקיקה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תקשיב למה שהוא רוצה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> החקיקה לא נגמרת. אבל אתם נותנים לנו השראה להמציא את התיאורים ואת המילים. אתה הכרזת על עצמאות. אני שאלתי את עצמי, עצמאות ממה? אתה צודק. כבשת את הרשות השופטת. יצאת – קדימה – עשית עצמאות. אנחנו, הרשות המבצעת – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני חושב שכאשר אני – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – כבשנו את זה, ויש לנו את הרשות המחוקקת – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני חושב שכשאני אבוא לבקר אותך – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – בדוגמת המחנה הציוני, שמרים רק את הידיים, לצורך העניין – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כשאני אבוא לבקר אותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – ועכשיו כבשת את הרשות השופטת – – – עצמאות. ברכות על הדמוקרטיה החדשה שמתפתחת מולנו. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כשאני אבוא לבקר אותך ביום שישי, אני אראה דגלים של מדינת ישראל, ולא דגלים ירוקים. ולא דגלים ירוקים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לזה התכוונת "עצמאות" – יום – עוד אבן – ויום הכיבוש של הרשות השופטת, הרשות השופטת שנותנת את קצה האור במנהרה בכל המערכת, אתם הכרזתם – כבשנו אותה, זה יום העצמאות שלנו. איזה תיאור; יום כיבוש הרשות השופטת והכפייה על השופטים הפך ליום העצמאות שלכם. לזה אתם קוראים עצמאות. הדבר השני שיושב-ראש ועדת החוקה התגאה בו – הוא נרגש שהחוק הולך להיות מתורגם לאנגלית, העולם הולך ללמוד מאתנו על החקיקה במלחמתנו בטרור. זה דבר שאתה צריך להתגאות בו. אמרתי את זה בעבר, ואני אחזור ואגיד את זה: "סטרט-אפ ניישן" נולד כאן, בפרלמנט הישראלי, בחסות ממשלת בנימין נתניהו ונפתלי בנט. אנחנו מייצאים חקיקה מיוחדת – "סטרט-אפ ניישן" למלחמה בטרור. שני דברים יצאו מוועדת החוקה, חוק ומשפט, וצריך להתגאות בהם, כך אמר חבר הכנסת סלומינסקי. אני לא רוצה להרחיב בנקודות שחברים לפני ציינו, וההשלכות של החוק הזה, אבל אני רוצה לנסות לתרגם את זה, בעזרתך, אדוני היושב-ראש, לחיים הפרקטיים. <היו"ר אחמד טיבי:> תפאדל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הרי יש שלוש רגליים לחוק של הרחבת ההגדרה; יש הגדרת ארגון טרור, ויש הגדרת מעשה טרור ותמיכה בפעילות או הזדהות עם טרור. אני שואל אתכם: מעשה טרור – – – <היו"ר אחמד טיבי:> אבל אין בו הגדרה של טרור. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין. זה עמימות, אמר חבר הכנסת ג'בארין. כל אחד נמצא תחת המטרייה. אני שואל אתכם – וחברת הכנסת ברקו, יש אצלנו הערבים – חברי הכנסת הערבים כאן יסכימו אתי – יש מה שנקרא בחברה הערבית "קאפל יתים". שמעת על "קאפל יתים"? <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> שמעת, חבר הכנסת אבו עראר, על "קאפל יתים"? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> נעם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אנא, יש לי "קאפל יתים". מה זה "קאפל יתים"? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> תיזהר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ממה להיזהר? אני מודה – אני אומר את זה שהדברים יהיו ברורים. מה זה "קאפל יתים"? <היו"ר אחמד טיבי:> תסביר להם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הסבר: יש מאות אלפים, מאות אלפים של אזרחי מדינת ישראל הערבים, שמאמצים יתום פלסטיני. יתום – לא משנה מה. יתום. <היו"ר אחמד טיבי:> אתמול אכלתי אתם סעודת אפטאר ביריחו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יתום. בגלל עוני – כל יתום, מכל סיבה שהיא. אז אני החלטתי לאמץ יתום; משלם לו 120 שקל בחודש – למשפחה, ליתום. מחר, בגלל התשלום שלי לאימוץ, ל"קאפל היתים", אני נמצא תחת המטרייה. אני לא יודע מי הבחור, מי הוריו, מאיפה הוא בא ולמה זה נמצא. <ענת ברקו (הליכוד):> לא נראה לי שזה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא לא לא, החוק – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אף אחד לא – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – הרחבת ההגדרה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> החוק נמצא בקטגוריה. אני אומר לכם רק מעשים. זה תרומה. מעשים. אני הולך לסעיף הנוסף – הזדהות. <ענת ברקו (הליכוד):> שים את זה תחת זקאת, והכול בסדר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה משהו אחר. לזקאת יש כללים אחרים, ולקאפל יתים כללים אחרים. <ענת ברקו (הליכוד):> זאת לא הכוונה של החוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא לערב בשר וחלב. אני נכנס לסוגיה אחרת – תמיכה, הזדהות, קראתי ושמעתי. אני זוכר שבאינטרנט ראיתי שחברת הכנסת מירי רגב, שהייתה, עכשיו היא שרה, משתיקת פיות – הייתה בצילום עם חולצה – של צעירים מסביבה עם חולצה של "כהנא חי" או "תג מחיר". <היו"ר אחמד טיבי:> היציע המזרחי של "בית"ר". <עיסאווי פריג' (מרצ):> היציע המזרחי, "לה פמיליה", משהו כזה. חברת הכנסת מירי רגב טרוריסטית על-פי החוק? – – <היו"ר אחמד טיבי:> (אומר בערבית: הדיבור הזה הגיוני?) <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – או שזה חוק שיש בו – איך נגיד את זה – אם יהודי יוצא להפגנה, אז הוא יוצא למחאה, ואם ערבי יוצא להפגנה, הוא מוגדר במילה "טרור". או אם אני ואילן גילאון יושבים בטבע, יש יער מסביבנו, זרקנו בטעות, שלא במתכוון, סיגריה, ושלי גרמה לשרפת היער – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אילן, אתה מעשן? <עיסאווי פריג' (מרצ):> עישן, שתי קופסאות ביום. היום הוא לא. העישון מאחוריו. – – – ושלי, אילן, גרמה לשרפת יער – אני על-פי החוק גרמתי למעשה טרור. למה? בגלל השיוך האתני שלי. זה החוק, שלא נטעה. שלא נטעה. <ענת ברקו (הליכוד):> אבל צריך כוונה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כוונה לא צריך. מה החוק אומר? <ענת ברקו (הליכוד):> אם אין כוונה לעשות מעשה טרור, אף אחד לא מאשים בטרור. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא. מה החוק אומר, חברת הכנסת ברקו? <ענת ברקו (הליכוד):> החוק מכסה את זה. אתה יודע שאני ישרה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חברת הכנסת ברקו, תקשיבי – – – <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין, השב"כ קיבל סמכות, הוא רוצה כלים. על-פי החוק השב"כ קיבל סמכות; לא צריך חשד, לא צריך להוכיח חשד – – – <היו"ר אחמד טיבי:> מבחן כוונה אין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מבחן כוונה אין. אני הוא המחליט. וגם סיווג החומר הסודי עלה בשתי מדרגות. אני לא יכול לגלות את מקורות המודיעין והחומר הסודי הופך להיות רק נחלתי. השב"כ קיבל כלים להשתיק כל שופט שנמצא מולו, וכוונת החוק היא כפי שאמרתי בהתחלה – לכבוש את מערכת המשפט. <ענת ברקו (הליכוד):> אתה מעדיף תקנות לשעת-חירום? אתה מעדיף תקנות לשעת-חירום? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז אני אתייחס גם לזה, אני אתייחס לזה. אני אגיד לך, אני אכריז הכרזה, ואילן, אתה מרשה לי. אני מכריז כעיסאווי – – – <אילן גילאון (מרצ):> אל תשרוף את היער, תעשה מה שאתה רוצה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בדיוק. אני מכריז כעיסאווי בן אמנה וכמאל: אני נגד טרור ומוכן להילחם בטרור. בסדר? הכרזתי. <ענת ברקו (הליכוד):> זה ברור – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> עכשיו מותר לי להמשיך? יפה מאוד. החוק הזה הוא חוק ההפחדה וההשתקה, כמהלך ממשיך לחוק העמותות, לחוק המישוש, לחוק האזרחות. כל שיטת החקיקה הזו באה – ואיך קיבלנו? חצי יובל אנחנו, 50 שנה לכיבוש. 50 שנה לכיבוש – זה התחיל, ועכשיו חבר הכנסת סלומינסקי החליט: אנחנו 50 שנה לכיבוש, ניתן להם את המתנה. ומה המתנה? עוד, נמציא להם מהבית שלנו איך נילחם בכל מה שהוא מגדיר. <ענת ברקו (הליכוד):> הכיבוש בתל-אביב? היה לפני שבוע פיגוע טרור בתל-אביב. למה אתה גורם? מה – – – <היו"ר אחמד טיבי:> תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה לא קשור לחוק, אתה מכניסה בשר וחלב. זה לא קשור לחוק. <היו"ר אחמד טיבי:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> לא – – – כאילו זה התחיל אתמול. זה כאילו התחיל אתמול כל הטרור הזה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז איך אמר לך? הוא אמר משפט, המצאה בערבית, שכתוב על שמו. <ענת ברקו (הליכוד):> זה כאילו התחיל אתמול, כל הטרור הזה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עכשיו, חברים – יש לי עוד ארבע דקות, אדוני. <היו"ר אחמד טיבי:> (בערבית: אני אתך.) <עיסאווי פריג' (מרצ):> בדיוק. <היו"ר אחמד טיבי:> (בערבית: קח רגע.) <עיסאווי פריג' (מרצ):> (בערבית: אלוהים ישמור אותך.) <ענת ברקו (הליכוד):> (בערבית: אלוהים ייתן לך – – –) <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אתייחס לשני דברים. תראו מה החוק עושה, חברים. מעצר מינהלי: עכשיו, כשאנחנו נלחמים – מעצר מינהלי זה סוגיה של משטרים אפלים, לא סוגיה שאנחנו צריכים לחבק אותה. מעצר, לשפוט בן-אדם ללא משפט? איפה זה קיים? עד עכשיו זה היה בשטחים הכבושים על-פי התקנות. בא החוק –מעצרים מינהליים על-פי חקיקה, שאזרחי מדינת ישראל עכשיו נמצאים שם. זה מה שהחוק בא ועשה. לגבי סוגיית התקנות שציינת, ואללה, אנחנו קיבלנו בשורה, אנחנו סוף-סוף רוצים לבטל תקנות לשעת-חירום. אבל מבטלים תקנות ועושים אותן בחקיקה, לא מבטלים אותן. הופכים את זה לחוק, הופכים את זה לחלק ממערכת החקיקה במדינת ישראל. לאן אנחנו רוצים להגיע, לאן? איזה דמוקרטיה נבנית כאן? איזה דמוקרטיה אתם הולכים – איזה מודל דמוקרטי אתם הולכים ללמד באוניברסיטאות? אתם נלחמים בטרור? אני אומר לכם, אתם עושים טרור נגד חופש הביטוי, אתם עושים טרור נגד הדמוקרטיה. אתם הטרוריסטים, בחקיקה שאתם מביאים כאן. אתם לא יודעים מה אתם עושים. <אמיר אוחנה (הליכוד):> אחרי שנלמד מהעולם – – – נלמד מהעולם הערבי דמוקרטיה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם עושים טרור לדמוקרטיה, אני אומר. אתם עושים טרור לכל חופש הביטוי. כשאתם אומרים להילחם בטרור, אתם הטרוריסטים. כשאתם – – – <היו"ר אחמד טיבי:> חבר הכנסת אמיר אוחנה, למה כשחבר הכנסת עיסאווי פריג' מדבר אתך מנקודת מבטו של חבר מרצ – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <היו"ר אחמד טיבי:> דקה, אתה תענה. הוא חבר מרצ, הוא ערבי – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> אני עונה לך. <היו"ר אחמד טיבי:> – – למה אתה אומר לו: עולם ערבי, ומדינות ערב, למרות שהוא אזרח של מדינת ישראל, תושב כפר-קאסם וחבר במרצ. לאיפה אתה שולח אותו? לאיזה מחוזות? <מיכל רוזין (מרצ):> בעיקר בגלל שהוא חבר במרצ – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> הוא דיבר על היוזמה הערבית. כשהוא דיבר על יוזמת השלום הערבית, אדוני היושב-ראש, אז אמרתי: שאנו נלמד מהעולם הערבי על שלום, נכון? העולם הערבי חי בשלום? <היו"ר אחמד טיבי:> הוא לא משייך את עצמו לשום משטר בעולם הערבי, לשום משטר. תשאל אותו, תשאל אותו. <אמיר אוחנה (הליכוד):> העולם הערבי חי עם עצמו בשלום שאני צריך ללמוד ממנו על שלום? <עיסאווי פריג' (מרצ):> ידידי, אני אזרח מדינת ישראל כמוך ולא פחות ממך. שים את זה – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> אבל לא ערערתי על זה. אתה דיברת על יוזמת השלום הערבית. העולם הערבי חי בשלום? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> וחוץ מזה, בשיטת חקיקת הטרור שאתם מביאים כאן, בעיני, אתם הטרוריסטים האמיתיים. אתם, כל מי שאומר אחרת, אתם עושים עליו טרור, דה-לגיטימציה. זה מה שאתם, ועושים את זה באמצעות החקיקה. ועכשיו, הטרור שאתם מפעילים על מערכת בית-המשפט – וזה יום העצמאות של הבית היהודי, שכבש את בית-המשפט, שהכתיב לשופטים. הרי השר ארדן אמר: אנחנו נביא לחקיקה שתחייב את השופטים, וכל מי שיסטה ממנה, נדאג לא לקדם אותו. הרי השר ארדן התגאה בזה, התגאה בזה. אני אומר, הדברים לא נגמרים, אדוני היושב-ראש. לפני שעליתי לכאן אמרתי: מה יש לי להגיד, באמת מה יש לי להגיד? אבל בזכות החקיקה המטורפת, חסרת הרסן, חסרת האחריות, שמביאים לנו כאן, אתה חייב להיות גם איש שמסוגל להמציא ולהגיד את הדברים. משפט סיום, אדוני, לגבי המחנה הציוני. המחנה הציוני, שזה מפלגת העבודה לשעבר, רצה להיות ציוני יותר מהציוני, אפיפיור יותר מהאפיפיור, וממשיך, ממשיך לירות לעצמו ברגל, ממשיך לפחד מעצמו, ממשיך לרמות את עצמו, ממשיך עם העמימות שלו, ממשיך להיות מובל – נגד שקרים – וממשיך לאבד מעמוד השדרה שלו. ידידי חבר הכנסת איל בו ראובן, תלך עם המצפון שלך, תלך עם האמת שלך, תלך עם האמת שלך. כי אתם, יש כמה חברים שהתפיסה האידיאולוגית שלהם לא רחוקה ממני, בשיח היומיומי. אבל – כשאתה בא ללחוץ על הכפתור, לך עם האמת שלך, כי אם לא, כולכם תלכו לטמיון. והדרך, והמדרון חלקלק עבור המחנה הציוני, בהתנהלותו, בהצבעה הצבועה והעמומה שהוא מוביל. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אחמד טיבי:> אהלן וסהלן. זה היה נאומו הממצה של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אחרי עיסאווי פריג' יישא דברים חבר הכנסת אחמד טיבי. <קריאות:> – – – <קריאה:> עיסאווי פריג' דיבר, אבל חבר – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> איפה חבר הכנסת טיבי? איפה הוא? <עיסאווי פריג' (מרצ):> מטעמי הכבוד, אומרים: חבר הכנסת פריג'. איך אמרת לחזן, לחבר הכנסת חזן? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הערה במקומה. <קריאה:> חבר הכנסת טיבי יישא דברים והדברים יישאו אותו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אדוני, יש לך עד ארבע דקות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כמו שאומרים: ערבים הם משכילים, יהודים – אינטלקטואלים. אדוני היושב-ראש, מה עוד הבית הזה יכול להנפיק לנו? מה עוד? הרי כל שנה אנחנו עולים כדי לדבר נגד הארכת החוק לשעת-חירום, ואנחנו אומרים כמה זה נורא. חשבנו שזה הדבר הנורא מכול, עד שהבאתם את הצעת החוק הזאת, שהיא כל כך דרקונית, כל כך בלתי מתקבלת על הדעת עד שחבר הכנסת ניסן סלומינסקי מחליט להפוך אותה לתחום יצוא של מדינת ישראל ומתאר אותה כדבר מוסרי. (אומר דברים בערבית, להלן תרגומם: מה הקשר בין המוסר לטרור של סלומינסקי? מה הקשר בין טוז למרחבא? מה הקשר?) <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – זכויות יוצרים – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה הקשר, סלומינסקי, חבר הכנסת סלומינסקי? (אומר בערבית: מה הקשר בין טוז למרחבא?); מה הקשר בין "טוז", שזה חוק הטרור שלך, לבין המוסר? מאיפה? איך קשרת בין טרור למוסר? איך? תסביר לי? מוסר, זה אפילו לא "מרחבא". <ענת ברקו (הליכוד):> זה ה"טוז" או ה"מרחבא"? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הטעות שלך – – – יש קשר. בין הטרור למוסר אין קשר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה יצרת אותו לפני שעה קלה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה לא טרור, זה לא טרור מה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה תיארת את הצעת החוק? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> נגד הטרור. שכחת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כן, כן, מכון-ייצוא. אני אסביר לך מה זה מוסר. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כל כך התבלבלת בין הטרור לבין המאבק בטרור – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני אסביר לך, מכובדי חבר הכנסת סלומינסקי, מה זה מוסר של כובשים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, ידידי סלומינסקי. תודה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הוא שואל אותי, אז אני צריך לתת לו תשובה. זה קורה – – – שהוא התבלבל – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בילאל קאיד מעסירה-א-שמאליה, אסיר – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> שהוא התבלבל – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – הוא כבר אסיר מ-2001, והיה אמור אתמול להשתחרר – – <ענת ברקו (הליכוד):> הוציא פיגועים מתוך הכלא. "חזית עממית", "חזית עממית". פיגועים מתוך הכלא. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – רק השתחרר, כמעט השתחרר, והוציאו נגדו צו מעצר מינהלי. <ענת ברקו (הליכוד):> כי הוא "חזית עממית" – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לפי התקנות ההן, לא לפי החוק הזה. לפי התקנות שכל שנה אנחנו עולים לדבר במקומן. אם היה נגדו חומר, כמו שחברת הכנסת ברקו אומרת, היו מעבירים אותו לבית-משפט. <ענת ברקו (הליכוד):> ימצאו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> היו מגישים נגדו כתב-אישום. <ענת ברקו (הליכוד):> הוציא פיגועים כשהוא ישב בכלא. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אין נגדו חומר, יש רצון לנקום, אולי כי הוא מ"החזית העממית". <ענת ברקו (הליכוד):> הוא ב"חזית העממית". <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כמו למשל לואי טאפש, אמן, פנאן – – – <ענת ברקו (הליכוד):> הוא אחד – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – אחראי על להקה של דבקה, של ריקודי עם, מג'נין – גם הוא נעצר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> למה עוצרים, שואלת האימא שלו – לא יודעים, אולי הריקודים, אולי הדבקה הפלסטינית מכניסה אתכם למגננה – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אני דווקא חושבת – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> דבקה. <ענת ברקו (הליכוד):> אחלה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אז למה עצרתם אותו? אחלה – למה עצרתם אותו? <ענת ברקו (הליכוד):> כי הוא ב"חזית העממית" והוא הוציא פיגועים מתוך הכלא. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> ארגון שלום? מה זה "החזית העממית", תיאטרון בובות? תיאטרון ילדים? כואב הלב. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יכול להיות שלפי החוק הזה אתם מסוגלים. עד כדי כך הוא דרקוני, שדבקה של פלסטינים או דבקה של מאבקנים פלסטינים היא מעשה טרור. <ענת ברקו (הליכוד):> הוא לא רוקד דבקה בכלא, תאמין לי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> נכון, בכלא – – <ענת ברקו (הליכוד):> הוא לא רוקד דבקה. אבל הוא הוציא פיגועים משם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – כשהחיים קשים, מענים אנשים לפעמים, לא רוקדים דבקה. <ענת ברקו (הליכוד):> לא מענים אנשים בכלא הישראלי – – – השכלה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אבל למה ללכת רחוק? עוד מחזה סוריאליסטי התרחש לאחרונה: ישראל נבחרה באו"ם – דני דנון, אתם מכירים אותו, ההוא, דני דנון – להיות יושב-ראש ועדת החוקה של האו"ם. <ענת ברקו (הליכוד):> אנחנו מפרגנים לו, לדני דנון. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> של האו"ם. של האו"ם – ראיס מג'לת אל-קנון. אחד מיאה ועשרה סוואט; שבדיה קיבלה עשרה קולות; דנון קיבל 110, ושבדיה קיבלה עשרה. מה זה? איזה מוסר זה? איזה מוסר עולמי מעוות, שמדינה שמחוקקת חוק שמכניס ילדים לכלא ל-20 שנה על זריקת אבנים – עד 20 שנה – – – <ענת ברקו (הליכוד):> המוסר המעוות זה שילדים – – – זה המוסר המעוות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – או שמוציאים אנשים יום לפני השחרור – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תגיד את זה למשפחות – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – ומכניסים אותם לכלא במעצר מינהלי; או שיורים בראש באנשים כשהם לא מהווים סכנה – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – או שעוצרים ילדים בצורה סיטונית, בעיקר בירושלים המזרחית. דווקא למדינה הזאת צריך לתת פרס, ולשים את דני דנון – – <ענת ברקו (הליכוד):> סתם עוצרים אותם? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – חבר הכנסת לשעבר, שר לשעבר, אחד המגדלורים של החוק והדמוקרטיה, לשים אותו יושב-ראש – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – הפלסטיני יהיה – – – <ענת ברקו (הליכוד):> השגריר שלנו באו"ם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום. סליחה, הוא צריך לסיים. נא לתת לו לסיים. תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן, כמו שהיטיב חברי חבר הכנסת סעדי לתאר את פרטי הפרטים של החוק – שאין מבחן כוונות, שיש האשמות דרקוניות, יש מתן סמכות מוחלטת בידי מה שקרוי מפקד האזור. אסיים במשפט שכדאי שייחרת בזיכרונכם: אפשר להרוס בתים, אפשר לעצור אנשים, אפשר לגרש אנשים, אפשר להרוג אנשים, אפשר לירות בהם בראש כשהם על הרצפה, מדממים; אי-אפשר לדכא את רצונו של עם להשתחרר מהכיבוש. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. <ענת ברקו (הליכוד):> הכיבוש לא היה לפני 100 שנה, והטרוריסטים היו אותם טרוריסטים. צריך להגיד את האמת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת איל בן ראובן, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא רק בן העם הערבי הפלסטיני, אני כל כך גאה בעם הזה; היום בבוקר ביקרתי ברמאללה. פה, במדינת ישראל, מתגאים – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> למה חזרת? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – שבנו מדינה לפני המדינה. העם הפלסטיני לא רק בנה מדינה לפני המדינה, כולל כל מוסדות השלטון, כולל בתי-חולים, אוניברסיטאות – חברון היא המקום מספר אחת בעולם מבחינת האקדמאים – העם הפלסטיני בנה יותר ממדינה אחת: בנה חלקים מירדן, חלקים מלבנון, חלקים מכוויית, חלקים מקטאר. עם – מגיע לו כל טוב. אבל אני גאה בעיקר כי הוא מכאיב לכם, כי הוא נאבק נגד הכיבוש הארור הזה. ואני מתבונן בהצעת החוק הזאת, ואני רואה את הפניקה, את הפניקה של השלב האחרון בכל קולוניאליזם בעולם. <ענת ברקו (הליכוד):> אחרת על מה הפלסטינים – – –? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אני רואה את הפניקה של הצרפתים בסוף הכיבוש על אלג'יר – – <ענת ברקו (הליכוד):> השגריר – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – אני רואה את הפניקה של האמריקנים בשלב האחרון – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת ברקו, קצת להירגע. קצת. את לא מפסיקה להעיר אבל. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – של מלחמת וייטנאם. <ענת ברקו (הליכוד):> על מה? על מה הוא מתלונן? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אתה רק נהנה לעמוד פה ולהשתמש בפלטפורמה של הכנסת כדי לפגוע – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת פורר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – של הפלסטינים. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> פניקה. תמשיכו בפניקה שלכם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מבקש לתת לו לסיים. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> תמשיכו בפניקה שלכם. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אתה לא רואה – – – למה לא נשארת ברמאללה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת פורר. תודה, חברת הכנסת ברקו. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – חסר הביטחון – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני לא רוצה להוציא אנשים מהמליאה. חבל. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> תן לי, אדוני היושב-ראש, אני אמשיך, אני לא מקשיב להם. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אתה פונה לאו"ם – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אני לא מקשיב להם. יאללה, פניקה, פניקה. אני לא מקשיב להם. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> הרי אתה פונה לאו"ם. למה אתה משתמש בבמה של הבית הזה? אתה דרך המשלחת הפלסטינית פונה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> רק מי שבפניקה הולך – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חזן, התגעגעת? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> עוד פניקה, עוד פניקה. עוד פניקה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> למה באת מרמאללה לירושלים? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מוסיף לו דקה על ההפרעות האלה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> עוד פניקה, יא אחרון הקולוניאליסטים, יא אחרון הכובשים, עוד פניקה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> למה באת מרמאללה לירושלים? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – השם שכובש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, שב בבקשה. שב בבקשה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אתה פונה דרך המשלחת הפלסטינית למזכ"ל האו"ם. זו בגידה. זו בגידה במי שמשלם לך את השכר – – – שכמותך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת פורר. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> חברים, אני מבין שאין ביטחון עצמי. אני מבין שאין ביטחון עצמי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> למה אין ביטחון עצמי? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – שאתה פונה למשלחת הפלסטינית באו"ם – – – לאורך כל הדרך שלך ומכסה את עצמך בעור של כבשה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת פורר, אני לא רוצה להוציא מהדיון הזה אנשים. אתה מכריח אותי להוציא אנשים. אני מבקש ממך לשבת בשקט. חבר הכנסת פורר, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. תודה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> רק ראשונה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אולי זה כבר בשנייה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> החברים שלך פה מחייכים. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אז למה אני מבין? כאשר ישראל נשארה לבד – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> כאשר ישראל נשארה לבד עם מיקרונזיה, אז ישראל ומיקרונזיה לבד מול כל העולם. אז אני מבין את הפניקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> לך למשלחת הפלסטינית. אתה נציג פלסטיני. לך לרמאללה ותישאר שם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת פורר, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גם אותך נשים מאחורי סורג ובריח. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> תשמע, אתה לא – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, תירגע. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> כי יש לך את הדיקטטור ליברמן, רק שהוא יהיה מרוצה ממך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לך לרמאללה, אתה חבר כנסת? מה אתה? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אתה בוגד, טרוריסט ותומך בטרור. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת פורר, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא להוציא את חבר הכנסת פורר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אתה והחברים שלך. אתה – – – דיקטטור ואתה תומך בטרור. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. תודה, אדוני. אני מבקש גם מכם, בבקשה להירגע. להירגע. (חבר הכנסת עודד פורר יוצא מאולם המליאה.) <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> צא החוצה, ברא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת אבו עראר, לא צועקים "ברא" במליאה ולא כלום, בסדר? יש גבול. מי שמוציא אנשים זה אני, לא אתה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> האמת כואבת. חשבתי שאתה חבר, אבל אתה מאכזב. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> חברים, נא להירגע. הפניקה מובנת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, תירגע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – משתמש בבמה הפלסטינית? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני נותן לך עוד דקה אחרונה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אתם ומיקרונזיה לבד מול כל העולם. ומה ההחלטה האחרונה? לפני חצי שעה שר הביטחון המהולל ליברמן קיבל החלטה למנוע ממוחמד אל-מדני להגיע לתוך ישראל. למה אל-מדני מפחיד את ליברמן? פשוט מאוד, כי הוא איש שלום. פשוט מאוד, כי הוא רוצה פתרון – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל אתה לא איש שלום. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – שתי מדינות, אז הוא כל כך מפחיד את אויבי השלום. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> כאשר מהמקום הזה אני אומר לחברי האישי מוחמד אל-מדני: אני מברך את כל הפעילות שלך נגד הכיבוש הארור הזה. <ענת ברקו (הליכוד):> אז לך תבקר אותו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – מהדברים שיוצאים לך מהפה שלך. תתבייש. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לפנות עכשיו עוד פעם למחנה הציוני, ועוד פעם לדבר על משפטו המפורסם של מרטין לותר קינג, שהמקום החם ביותר בגיהינום שמור לאנשים שיושבים בצד במבחן המוסרי. אז עוד פעם אתם מצטרפים לימין, כי אתם חלק מהימין. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אנחנו לא יושבים בצד, חבר הכנסת עודה, תירגע, אל תגזים; אנחנו נילחם בטרור, תמיד נלחמנו בטרור, ואין לנו שום כוונה להפסיק להילחם בטרור. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> עכשיו, אני רוצה להגיד לכם – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – אני רוצה להגיד לכם – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה קשור לחקיקה? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – שהחוק הזה פוגע במדינת ישראל לא – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים, אדוני. נא לסיים. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> סליחה, ראית כמה הפריעו – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, הוספתי לך שתי דקות. הוספתי לך שתי דקות. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> סליחה, אז לא נתת לי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הנה, נאזם יודע. הוספתי לך שתי דקות. <קריאה:> – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אז תן לי לסכם, בבקשה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> דיברת שש דקות במקום ארבע. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אז תן לי לסכם בבקשה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז משפט סיכום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> משפט אחרון. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> החוק הזה פוגע ישירות – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חזן, תודה. חבר'ה, יש פה נוער, באמת, בקהל, ורואה את ההתנהגות הזאת. מה קרה לכם? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – לטרור. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אז סליחה, החוק הזה פוגע ישירות במדינת ישראל הרשמית. למה? <ענת ברקו (הליכוד):> בטח, מה זה מעניין אותך מדינת ישראל? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> כי היא מקיימת תיאום ביטחוני – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא מכיר במדינה. אתה לא מתבייש – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> סליחה, אדוני היושב-ראש, תן לי לדבר בבקשה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, אני לא רוצה להוציא אותך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא הפרעתי – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש לו משפט סיכום. אתה רוצה להפסיק לשמוע אותו? תן לו לסכם במשפט. נו באמת, אתם גורמים לו לדבר עוד יותר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> משפט, לא דרשה. משפט, לא דרשה. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה בגללכם שהוא מדבר עוד יותר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – בזמן אז אני עונה לו. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אז החוק הזה פוגע ישירות במדינת ישראל הרשמית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – יש פה נוער – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> החוק הזה פוגע בצורה ישירה בישראל הרשמית. למה? כי מדינת ישראל מקיימת תיאום ביטחוני עם אנשי אש"ף, מדינת ישראל מקיימת קשרים עם הרשות הפלסטינית ועם חברי אש"ף. ואש"ף, לפי ההגדרה הישראלית, הוא ארגון טרור, וחבריו הם חלק מארגון טרור. אז לפי החוק הזה – זה חלק מהפניקה של השלב האחרון של הקולוניאליזם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עבר הזמן, עבר הזמן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> הטרור האמיתי הוא הכיבוש שלכם – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מטיף נגד טרור? תתבייש לך. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – שהוא עוד, עוד יסתיים. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תתבייש לך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת איימן. סגן יו"ר הכנסת לשעבר אורן חזן, אתה כבר לא מנהל את דיוני המליאה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא זכיתי לנהל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא ניהלת אף פעם. אבל בטח עכשיו, כשאתה כבר לא סגן יו"ר, גם אין לך את הזכות לדרוש את זה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מנהל – – – אני מלווה אותך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז אני מבקש ממך לא להגיד לי מתי הוא סיים את הזמן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ברשותך, אני מלווה אותך – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוספתי לו זמן בגללכם, וזה פשוט התנהגות והתנהלות לא ראויה. תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני גאה שאתה יושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מלווה אותך ונותן לך סיוע – – – ממקומי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני לא צריך ליווי, באמת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חבר הכנסת חזן, אתה מדבר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> ממקומי אני מנהל את הישיבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הסתדרתי גם בלעדיך. חבר הכנסת איל בן ראובן, חמש דקות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מברך את בנות ובני הנוער הצעירים שהצטרפו אלינו. אני מקווה שניתן להם המשך דוגמה טובה, כשהם באים ללמוד מהי אזרחות. ואני בטוח שאיל בן ראובן דווקא יעשה את זה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ציפיתי שאיימן עודה ייתן להם דוגמה טובה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת. אם אתה רוצה להמשיך ולראות את הנוער מפה ולא מהמסך, אני מציע לך לשתוק. תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מציע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שתהיה שפה נעימה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, כל הנוער הצעיר והנפלא שיושב שם, אנו בלחימה מול טרור, וחבל שכך. ולכן, עם כל הקשיים, וישנם, אצביע ונצביע בעד החוק, והחוק הוא קשה. המציאות בשטח היא בלתי צפויה, ותמיד יעלו מקרים ובעיות שלא צפינו. אני רואה בחוק זה ארגז כלים לדרג המבצעי, לדרג המשפטי. והשאלה או הדילמה עם החוק המפורט הזה היא שאלת הפרשנות והמימוש שלו בסופו של דבר, בשטח. אני חושב שבדרך הפעולה שראינו בחודשים האחרונים בכל הקשור לשיקול דעת של חלק מהפוליטיקאים מהימין, ובהתייחסות למוסר הלחימה, בהחלט יש מקום לדאגה. אנחנו מונעים טרור, איננו נוקמים טרור. ואני קורא לכם, כל אלו שהולכים להשתמש בחוק זה: אנא, השתמשו בו בשיקול דעת ובריסון. אני חייב לציין, שבדיונים שנכחתי בהם בוועדת החוקה, בראשותו של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, בהחלט ראיתי שיקול דעת. אני מודה לחברי בני בגין, שלא נמצא פה עכשיו, ולחברים אחרים, ששמרו על השימוש בכוח במובן המרסן והנכון ככל האפשר, במובנים המתאימים לערכינו כצבא, כמשטרה וכחברה. את עיקר הכוח יש להפעיל בעת המגע להסרת האיום, ועל-פי הוראות הפתיחה באש. וכשהוסר האיום, או לפני שמומש, מתקיימת מערכת שלמה של פעולות עשייה למניעת טרור על-פי חוק. הכוח בידינו; השימוש המופרז בו גורע ממימוש משימת מיגור הטרור. המאבק כנגד אנשים מפעילי טרור, תומכי טרור, קבוצות תומכי טרור, בנקים, תשתיות, חייב להיות מאבק לנטרול ולמניעת טרור מכל סוג שהוא. טרור ערבי, טרור יהודי, טרור הוא טרור באשר הוא. חשוב שנזכור שטעות בהבחנה קורית לעתים, ולכן במקרה זה, כשיש ספק – יש ספק, ולעתים ראוי לנהוג במידתיות, למנוע תוצאות שבהן הנזק נעשה ואין דרך חזרה. חוק הטרור הוא עוד כלי בארגז הכלים המצוי בידינו, כלי חשוב אבל לא יחידי. בארגז הכלים ישנם כלי משחק כוחניים, משפטיים, וישנה מדרגת המדיניות, שבדרך כלל היא זו שבסופו של דבר קובעת את התוצאה האסטרטגית הכוללת והיא החשובה ביותר. הטרור מונע מהסתה, משלהוב יצרים, מחינוך לשנאה ומאין תקווה. אנחנו מתמודדים בשטח עם הטרור בכלים הפוכים: מחינוך לפעולה כשצריך – רק כשצריך; מחינוך שאויב, ברגע שהוכנע ולא נהרג – יובא לדין; מחינוך להערכת אדם באשר הוא אדם ומתקווה לימים טובים יותר. והעובדה בשטח: בסופו של דבר, ידנו על העליונה. ולכן, לכל המתלהמים למיניהם, זכרו זאת היטב: אנחנו ניזונים ממקורות עוצמה שונים משל אויבינו. לממשלת ישראל אומר כך: יש לכם מערכות ביטחוניות מצוינות. הן מאפשרות לכם הישגים טקטיים חשובים ביותר. האסטרטגיה והמדיניות הן בידיים שלכם. תתחילו להתרומם מעולם הטקטיקה ומהעיסוק בהוראות הפתיחה באש; התחילו להפעיל מדיניות של הפחתת החיכוך בשטח, של הפרדת הגורמים הקיצוניים בשטח האחד מהשני, של יצירת תמריץ לאוכלוסייה האזרחית להימנע מתמיכה בטרור; הפעילו מדיניות של יד קשה ונחושה בשטח ויד חכמה במדיניות. המרחב האזורי, על הסיכונים ותופעות ההרג האיומות שבו, מספק גם הזדמנויות של שיתוף פעולה, של שיתוף אינטרסים עם מדינות שהיציבות האזורית חשובה להן. המלחמה בטרור האיראני, באסלאם הקיצוני, היא אינטרס משותף לנו ולהן. ביטול ודחייה של היוזמה הערבית הם טעות חמורה. השימוש בה כבסיס לדיון ולשינוי והפיכתה למסמך אחר ולדרך פעולה רלוונטית הם עניין אפשרי, שבהחלט ראוי לקדם ולנסות. וכשיש אינטרס משותף – לעתים זה גם מצליח. יש לנו בסיס חזק וראוי: צה״ל ומערכות הביטחון. הבה נשתמש בהם להרתעה. בואו נשתמש בהם כבסיס למניעת עימותים, להסכמות אזוריות וליצירת אפשרויות אחרות מול הפלסטינים. ובואו לא נטעה – החוק איננו יותר מכלי. השילוב שלו במדיניות שפונה להסדרה הוא-הוא הדרך הנכונה. והגיע הזמן, ואני אומר את זה לממשלה, שתרימו את הראש אל מעבר לגבעה. הציבור הישראלי ראוי למנהיגות שמבינה, פועלת בכוח רק ככלי הכרחי ומממשת מדיניות של הסדרה אזורית ומניעת הצורך בשימוש בכוח ככל שרק ניתן. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת בן ראובן. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת זחאלקה, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. בבקשה, אדוני, עד ארבע דקות לרשותך. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יושב-ראש הוועדה, ועדת החוקה, חוק ומשפט, וציינו את זה חברי, באמת אמר על החוק שזה חוק לתפארת. ושאלתי את עצמי ואני שואל: איזה תפארת? איזה תפארת יש בלהקשות בענישה, בהאשמת אנשים בסיטונות בפעילות טרור? כפי שאומרים בערבית, זה להאשים אותם "אל-ריחא", יעני אתה מריח משהו – זהו, אתה מאשים אותו בטרור ומכניס אותו לכלא. איזה תפארת בהכללת כל תקנות החירום בחקיקה ושימוש בה נגד כל מי שיתנגד למדיניות הממשלה והכיבוש, תחת הכותרת "פעילות טרור"? איזו תועלת, איזו תפארת בלהרחיב את הגדרת הטרור או הפעולה, פעולת הטרור? איזה תפארת בחיזוק השימוש במה שמכונה חומר סודי? ושהחשוד, כמו במעצר המינהלי, החשוד לא יודע למה הוא עצור ובמה הוא חשוד, ואין לו כל דרך להתגונן. אדוני היושב-ראש, ראש ממשלת צרפת במלחמת העולם הראשונה ז'ורז' קלמנסו אמר: קל יותר לעשות מלחמה מאשר לעשות שלום. מדינת ישראל, דרך חוקים אלה, מראה שהיא רוצה ללכת בדרך הקלה, וזו דרך המלחמה והאיבה, ולהתעמת – לעומת לקחת אחריות וללכת בדרך השלום. אדוני היושב-ראש, ברור שאין בחוקים האלה כל רציונליות, שזה רק להקשות כדי להבטיח ביטחון, אם זה בחוק הזה, בחוק העמותות, בחוק האזרחות והכניסה לישראל. ואני שואל: האם חוקים אלה, האם העונשים האלה השיגו שלום? הביאו ביטחון? אנחנו לא רואים את זה. נכון, אין הגדרה מסוימת לטרור, יש הרבה הגדרות, אבל כל אחד צריך לחשוב קצת. יש הגדרה שאומרת ככה: הטרור הוא בלי כל הצדקה, ברור, בלי כל הצדקה לשפיכות דמים או רציחת אף בן-אדם. יש אמרה שאומרת: טרור זה מלחמתם של העניים ומלחמות זה הטרור של העשירים. למה להגיד "טרוריסט" על זה שנכנס ורוצח ויורה באנשים בלי להבחין ולא להגיד "טרוריסט" על מי שמפציץ אנשים? על מי שמכחיד משפחות שלמות? על מי שהורג נשים, מבוגרים, ילדים – במלחמות המוצדקות תמיד של ישראל? כמה אלפי קורבנות – אפילו במלחמות לא נגד הפלסטינים, לא רק בעזה; במלחמות 1967, 1956 – כמה חיילים מצרים נטבחו, אפילו נקברו חיים? זה גם טרור וזה הטרור. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת חנין זועבי, ואחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה, אדוני, יש לך עד ארבע דקות. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, החוק המוצע אינו מגדיר מהו טרור, אך מקובל בעולם להגדיר טרור בהגדרה מאוד מאוד רחבה: פגיעה באזרחים כדי להשיג מטרות פוליטיות. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> זו הגדרה מקובלת, ואני תהיתי: אם ירד אדם מהמאדים, וניתן בידיו את ההגדרה הזאת, או, נגיד, יצור אינטליגנטי מקבל ליד דף שכתוב בו: זהו טרור. הוא הולך לבחון מיהו טרוריסט. היות שהוא טיפוס אינטליגנטי ומוסרי, הוא בוודאי ילך על הפגיעה הקשה ביותר נגד אזרחים. כלומר, הוא יסתכל קודם על אלה שהרגו אלפי אנשים או עשרות-אלפי אנשים, היו מעורבים בהריגתם של אלפים או עשרות אלפים של אנשים, של ילדים, נשים, של אזרחים, בכלל, בפגיעה אחרת במיליוני אנשים, בהגבלת תנועה, בדיכוי, בשלילת זכויות. ומה היה המקום של שרי ממשלת ישראל וממשלת ישראל בדירוג הטרור של היצור האינטליגנטי מהמאדים? בקונטקסט של הסכסוך הישראלי–פלסטיני הם בוודאי היו במקום הראשון. בוודאי יעלון ונתניהו וגנץ והמפקדים ונותני ההוראות וחברי הכנסת שהצביעו, הם בוודאי היו מוגדרים כתומכי טרור, כי כולם היו שותפים בפשע הנוראי של הריגת 2,200 אנשים בעזה באמתלה של מלחמה בטרור. הטיפוס האינטליגנטי הזה לא היה מקבל את הטענה הזאת, כי יש בפניו את ההגדרה מהו טרור. הוא בוודאי היה מסרב להבחין בין טרור מדינתי לטרור סתם. נהפוך הוא: למדינה יש סדר, יש מערכת של חוקים, יש כוח לעשות דברים בצורה שונה, יש אפשרויות פוליטיות להכרעה, למנוע עימות ולמנוע שפיכות דמים. אבל, הוא היה אומר – טרוריסט מספר אחת הוא בנימין נתניהו, אם הוא היה מסתכל על המלחמה בעזה. טרוריסט מספר שתיים הוא יעלון. טרוריסט מספר שלוש הוא גנץ. טרוריסטים מדרגה רביעית – כל שרי הממשלה, ללא יוצא מן הכלל. תומכי טרור מדרגה א' של פשע חמור הם כל אותם חברי כנסת שתמכו בזה. לצדם יעמדו אותם עיתונאים חסרי מצפון, שתמכו במלחמה הנוראית וקראו ליותר, להרוג יותר, להרוס יותר. המשורר מחמוד דרוויש כתב שיר הלל לטרוריסט: (אומר בערבית ומתרגם:) הידד לכובש כפר, הידד לרוצח ילדים. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. ארבע דקות לרשותך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי המשותפת ושאר שלושת חברי הכנסת שנמצאים פה, חוק המאבק בטרור מרחיב את המושגים טרור וארגון טרור עד לאבסורד. המושג טרור – בשביל שנזהה, כלומר, קודם כול, לפני השיפוט, אנחנו מזהים במה מדובר, באיזו תופעה מדובר. עד עכשיו המושג טרור, גם אם לא הסכמנו על ההגדרה, התייחס לדברים ספציפיים, אך הרחבתו יכולה להגדיר התנהלות נורמלית בתור טרור. ככה מביסים את הטרור, כאשר מרחיבים הגדרה לא נורמלית לתחום הנורמליות? באמת, ככה מביסים טרור? אם מישהו רוצה להביס טרור, אז הוא מכניס את החיים הנורמליים לתוך ההגדרה הזאת? ללבוש חולצה – יכול עכשיו להיות מוגדר כמעשה טרור. לתרום לעמותה, למשפחה ענייה, זה יכול להיחשב מעשה טרור. תראו איזה ניצחון למה שאתם מגדירים טרור, אין ניצחון יותר גדול מזה. זה ניצחון על החיים עצמם, זה ניצחון על התחום הנורמלי שבחיים, זה ניצחון על השירה, על הפייסבוק, על הבעת דעה, על אמנות. כבר לא מבינים מה זה נורמלי ומה זה לא נורמלי; כבר הבעת דעה יכולה להיות מוגדרת בתור טרור. אז הכול טרור. אז זו התבוסה הכי גדולה לחיים. זה לא מאבק בטרור, זה מאבק בחיים. זה מאבק בנורמליות של החיים, ואני חושבת שזו התבוסה הכי גדולה. זה חוק שמעלה את השימוש בחומר סודי בבית-המשפט לרמות קפקאיות. המחנה הציוני קרא את קפקא? קרא את הספר "המשפט" של קפקא, כאשר הרגו את יוסף והאשימו אותו באשמה שהוא עצמו לא מבין. על מה כן מאשימים אותי? וקפקא לא השלים את הספר שלו, את "המשפט". אתם משלימים את הספר שלו. אתם יותר יצירתיים מקפקא, ששם הוא דיבר על מערכת של אכיפת חוק שהיא מערכת אבסורדית לא מובנת. לא מובנת, על מה מענישים אותי? על מה מכניסים את דארין טאטור לבית-הכלא? על מה שופטים עשרות בני-נוער, על שירה? על יצירה? על הבעת דעה? עוד פעם, ככה לא מביסים טרור, גם כאשר אנחנו לא מסכימים על הגדרת המושג. חוק המאבק בטרור הוא מעשה טרור בעצמו, הוא-הוא הטרור. המחשבה, אי-אפשר לעכל את המחשבה הזאת. ואם לא מבינים את קפקא, אז בפסיכולוגיה למתחילים, בשיעור הראשון או השני בפסיכולוגיה, הגדירו מה זה עונש. חוץ מזה שהעונש צריך להיות מיידי ופרופורציונלי, הוא צריך להיות מובן. העונש והחטא – האשמה צריכה להיות מובנת. זה חוק למתחילים בפסיכולוגיה, על מה מענישים אנשים. ופה יכולים להעניש אנשים, להעמיד אותם לדין, להכניס אותם לבתי-כלא, בלי שיבינו על מה: חומר סודי? איסור פגישות עם עורך-דין? לא מבינים על מה. ועכשיו כל אזרח הוא – בפוטנציה – אזרח שיכול להיות נרדף על-ידי החוק הזה. הוא חוק טרור כשלעצמו, הוא הופך כל אזרח לקורבן פוטנציאלי, לרדיפה של מדינת משטרה, מדינת שב"כ. והחוק הזה, שהופך את הביקורת, את המחשבה עצמה, לטרור, את ההתנגדות המחשבתית, הרעיונית והפוליטית הלגיטימית, לטרור, הוא יצירה – לא רק יצירה של מחשבה שגובלת בטרור, הוא נתמך – כל מי שתומך בחוק הזה – המחנה הציוני – הם משתפי פעולה עם מעשה טוטליטרי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מספיק עם זה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> חוק הטרור גם מרחיב באופן אבסורדי את המושג "חומר סודי". אנשים יועמדו לדין על בסיס חומר שהם לא יודעים, לא מכירים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> הם לא יכולים להתגונן בפני החומר הזה. ככה העמידו עשרות פלסטינים עד היום, ועכשיו הם מכשירים את זה ועכשיו הם מרחיבים את זה. ולבסוף – אני מסיימת, אדוני השר – ההתנגדות לחוקים האלה, ההתנגדות לכל היגיון שעומד מאחוריהם, ההתנגדות לכיבוש, ההתנגדות לנישול, ההתנגדות לדיכוי, היא לא רק מעשה לגיטימי, היא מעשה אחראי, היא מעשה מוסרי, היא המעשה המוסרי היחידי שנשאר במרחב הפוליטי האבסורדי שאנחנו חיים בו. הקריאה לחרם, הקריאה לסנקציות על מדינה שאין לה גבול, אין גבולות בכלל, אין גבולות לכוחנות, אבל גם אין גבולות להיגיון – אתם איבדתם את ההיגיון. המחנה הציוני, אתם איבדתם את המינימום של ההיגיון, ואני חושבת שההתנגדות היחידה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת זועבי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – המעשה המוסרי והנורמלי היחידי הוא ההתנגדות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני לא שמעתי אותך אומרת – דיברת על החיים עצמם, תגידי שבחיים עצמם, שביום חמישי אנשים שהלכו לשתות קפה – – – זה תדברי על החיים עצמם. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תירגעי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תירגעי את. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> בעזה לא נשארו מסעדות. בעזה אין בתי-קפה. בעזה אין בתי-ספר ואין מסעדות. בעזה אין בתי-ספר ואין מסעדות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הבנתי, חברת הכנסת זועבי. הבנתי. לא מפתיע. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תחשבי על 2 מיליון אנשים בעזה. כאשר את אוכלת במסעדה, תחשבי על 2 מיליון אנשים בעזה, ששם אין להם מסעדות. <ענת ברקו (הליכוד):> על זה נאמר: "תיתי תיתי, מת'ל מא רוחתי ג'יתי". זהו, את הבנת עכשיו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה היא אמרה? תתרגמו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה לא מעניין ולא מצחיק. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא שווה תרגום. לא שווה תרגום. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אבל אנחנו סקרנים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> היא למדה בכיתה י"א פתגם בערבית, מצאה הזדמנות, אבל זה ממש לא התאים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טוב, נסתפק בזה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> היא אפילו לא הבינה את הפתגם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טוב, תודה, אדוני. יש לך ארבע דקות. בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הפתיח של הצגת החוק דיבר על עצמאות חדשה. השאלה – כבר ביטלנו את מגילת העצמאות, שדיברה על שוויון לאזרחים? לא ראיתי את זה בחוק. אז אם מבטלים את מגילת העצמאות, בוא נראה איזה מגילה, האם אנחנו עדיין שומרים על האזרחות שלנו, אחרי החוק הזה, או שיש בעיה גם עם האזרחות שלנו? העצמאות הזאת, שבאה לבטל את החוקים של קינג דוד, האם היא גם מבטלת את החוקים של הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון, שהוא במקרה גם יהודי, שפתח את כל השערים להגירה של היהודים כדי לגרש את הפלסטינים מהארץ? האם גם את החוקים שלו מבטלים? שאלה שצריכים לענות עליה. החוק הזה בא, נוסף על תקנות שעת-חירום, כי כבר בשנה שעברה, לא מזמן, הכנסת האריכה את התוקף שלו בפעם ה-67. זו מדינה? 67 שנים, בכל שנה מאריכה חוק – לא חוק, הוראת שעה, חוק מנדטורי, שהשימוש בו הוא אך ורק נגד ערבים. אה, עשו שני מקרים של מעצר מינהלי. למה? כדי לא לשפוט אותם. העבירו אותם, כי יש להם ראיות נגדם – העבירו אותם כדי לא לשפוט אותם. לא הגדירו מה זה חוק טרור. אני שואל, מתנחלים שפוגעים בערבים, פלסטינים – פוגעים ברכוש שלהם, במטעים שלהם, מפריעים להם בחיים, בחסות הצבא – ואני הייתי עד למקרה כזה – בחסות הצבא – זה נקרא טרור? ואם כן, את מי להאשים, את המתנחלים או את שולחיהם? כי החוק הזה מדבר גם על האחריות השילוחית, לכאורה, כאילו – מי ששולח, מי שתומך, מי שבעד ומי שמביע דעה. יש עוד מושג שאני שומע בתקשורת: טרור עממי. יש הפרדה בין טרור עממי לבין חופש הביטוי? מי שצריך לחשוב או לדבר משפט אחד, הוא צריך ללכת לעורך-דין לפני שהוא אומר אותו, כדי שידע אם הוא עובר על החוק החמור הזה? יש – הרבה חוקים קדמו לחוק הזה, אבל אני אומר, אנחנו לא צריכים את החוק הזה כדי להבין מה זה מדינת מודיעין, מה זה מדינת שב"כ, מה זה מדינה שאין לה אפילו לרגע מחשבה על האדם מולה, אם יש לו זכויות, אם הוא בן-אדם, בכלל, שצריך לקבל זכויות. אנחנו מכירים את כל המעשים, ואת שיטות החקירה, המעשים שעשה השב"כ בלי לקבל את החוק הזה. ויש חוקים אחרים שכולנו יודעים – היו הרבה דוחות שהראו את העבירה על החוקים האלה. החוק הזה לא ייושם נגד יהודים, כמו חוק הירי – אבנים – והרבה חוקים אחרים. אז הוא מצטרף לרשימה ארוכה של חוקים גזעניים שהיו וממשיכים להיות אות קלון על המדינה. אני שואל, מה עשיתם או מה לא עשיתם לפני החוק הזה: סיכולים ממוקדים, חיסולים, משפטי שדה, מעצרים מינהליים, סגרים, הריסת בתים, מה לא? בסוף לאן הגיעו? כולם הגיעו – כוחות הביטחון באו ואמרו – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני מסיים. כוחות הביטחון אמרו, אין לנו ברירה אלא להסתמך על התיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית. לכן, הגיע הזמן להפסיק את הפופוליזם. הגיע הזמן לפתרון ולא לנקמות – פתרון ולא נקמות. ללכת לשלום ולא ללכת שולל אחרי קבוצות משיחיות הזויות אשר הן ותומכיהן מהווים מנגנון הרס עצמי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. משפט סיכום. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לחוק הזה קוראים חוק הטרור – משפט אחרון: כולם מבינים, מי שעכשיו הולך לתקשורת ידע שמדברים על חוק הטרור, אבל אם מתכוונים לחוק מניעת טרור – אז זה לא החוק הזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אני רק מבקש להקפיד על הזמנים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, חוק הטרור, והאבסורד: מי המציע – ממשלת ישראל. היא באה להיאבק בטרור. מוזר. הרי מדיניות הממשלה היא שיוצרת טרור. (אומר בערבית: אם יודעים איך? בעשיית טרור.) מדיניות ממשלת ישראל או ממשלות ישראל לדורותיהן מאז קום המדינה. הרי נביא כמה דוגמאות מיום קום המדינה, ב-1948. כמה פעולות טרור ביצעה מדינת ישראל נגד אזרחים ערבים בנגב? מדבחת א-דווימה, טבח דווימה. הטבח באל-עזאזמה. זה רק בנגב, רק בדואים. זה לא טרור, מכובדי היושב-ראש? זה טרור להרוג אנשים, לרצוח, להשמיד אותם. זה טרור או לא? זה טרור. הטבח בכפר-קאסם זה טרור. זה טרור. ובאים היום להציע חוק להיאבק בטרור. ואללה, כל הכבוד, באמת. (אומר בערבית: הדבר הזה, דוקטור טיבי, הדבר הזה לא מרתיע.) איך פושע ייאבק בפשיעה? מוזר, מוזר – – <ענת ברקו (הליכוד):> אל תקרא למדינת ישראל פושעת. אתה הפושע. אתה הפושע. <קריאה:> את חוצפנית. <ענת ברקו (הליכוד):> אתה הפושע. אתה הפושע. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – הכיבוש הוא הטרור. מהיום אני קורא לכל שוחרי השלום לקרוא, לא להגיד "שטחים כבושים" אלא "מדינת פלסטין הכבושה". מהיום. <ענת ברקו (הליכוד):> שזאת – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני מכריז מכאן, כמו שמציע החוק אומר: יום העצמאות, אני קורא לכל העולם: מדינת פלסטין הכבושה. בדיוק כך. <ענת ברקו (הליכוד):> איפה שאתה עומד עכשיו? איפה שאתה עומד עכשיו? בכנסת? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> התקבלה מדינת פלסטין באו"ם, ומאז קבלת ההחלטה היא מדינה תחת כיבוש. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> עלא כיפאק, מאה אחוז. ואני אחד המכריזים היום מכאן. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: אתה הראשון שעושה זאת מעל במת הפרלמנט.) <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני אומר לדוקטור טיבי מה שאמר עומר אל-מוח'תאר לאיטלקים בלוב: אולי המטוסים שלכם, הארטילריה שלכם, והטנקים שלכם יפצעו את סוסִי או ישברו את חרבי, אבל הם לעולם לא ישברו את רצוני ונחישותי להישאר פה ולהמשיך במאבק מול הכובש.) אני אתרגם לעברית: ייתכן שמטוסי הקרב, הארטילריה של ישראל, הטנקים, כל אמצעי הנשק שלכם, יכול להיות שיהרגו, אנא עארף, יגרשו, אבל אף פעם לא יכולים לשבור את חלומו של כל פלסטיני לחיות כאן. <ענת ברקו (הליכוד):> אתה יכול לחלום. תחלום. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הפלסטינים לא מהגרים. אני לא באתי מרוסיה, לא באתי מארצות-הברית. אני כאן. מי שטוב לו לחיות אתי, אהלן וסהלן. מי שלא, שילך קיבינימט. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <קריאות:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> זה הסגנון שלך. מי שרוצה לחיות אתי פה, ומי שלא, לך קיבינימט. זו השפה הפרלמנטרית החדשה. מה אתה אומר? אה? יש לך כמה קללות טובות ביידיש? יאללה תביא. <היו"ר חמד עמאר:> יש לך ארבע דקות. נא להקפיד על הזמנים. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת וחברות הכנסת, אנחנו אמורים להיות באמצע הדיון על הצעת חוק, אחת מהצעות החוק שישפיעו על חיי היום-יום של אזרחי מדינת ישראל; הצעת חוק שאמורה להיכנס לפרטי-פרטים של החיים של האזרחים, שאמורה להשליט בעצמה, הצעת החוק הזאת, טרור על כל – לא רק על הפעולות של האנשים אלא על המחשבות של האנשים. ותסתכלו מה קורה בתוך האולם. תסתכלו מי יושב להשתתף בדיון שאמור להיות אחד הדיונים החשובים. כנראה כל האנשים שיצוצו עוד מעט, חברי הכנסת וחברות הכנסת שייכנסו בבהלה כדי להצביע בעד החוק הזה, מפחדים לשבת פה; מפחדים שאולי ישמעו דברי היגיון, שאולי ישמעו דברים שאולי אולי ייגעו במוסריות שלהם. אולי ייגעו במה שנשאר מהאנושיות בתוכם, ואולי ירמזו לזה שמה שהולך לקרות בעוד שעה וחצי או בעוד שעה ישנה את פני הדינמיקה האנושית והפוליטית במדינה הזאת. ההגדרה הכה-רחבה – של מה זה ארגון טרור, מה זה פעילות טרור, מה זה כוונת טרור, מיהו האדם הטרוריסט – שהוטמעה בתוך החוק הזה, מעמידה רבים – לא, בעצם לא רבים, מעטים מתוכנו באולם הזה – מול הסכנה האמיתית להיות מוגדרים כטרוריסטים. מה תהיה התשובה למי שיגיד: אני בעד מאבק העם הפלסטיני נגד כיבוש? אם יפורסם איזשהו סטטוס של חבר כנסת או חברת כנסת שתגיד שהיא מאמינה שזכותו של העם הפלסטיני להיאבק בכיבוש הישראלי המדכא והטובח, הפולש לחיים של הפלסטינים והמונע מהם חופש תנועה ומונע מהם חיים אמיתיים, מונע מהם כבוד עצמי וכבוד לאומי – מה יקרה במקרה הזה? <ענת ברקו (הליכוד):> – – – כדי לשחוט אותנו. – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> נהיה טרוריסטים? כי הכוונות שלנו יהיו בידיים של אנשים גזענים, אנשים שמוכנים לשרת בעיוורון טוטלי מטרות פוליטיות גרידא של קבוצה שהשתלטה ורוצה בכוח להשליט את הסדר ואת הפוליטיקה ואת האידיאולוגיה שתביא – לא רק את הפלסטינים; מילא הפלסטינים, מי אכפת לו מהפלסטינים פה, אבל גם את הישראלים היהודים – לקטסטרופה. המדיניות הזאת, שכבר התחילה, ואולי החוק בא רק כדי להדגיש אותה; המדיניות הזאת שעוקבת אחרי אנשים לא רק בפייסבוק – – <היו"ר חמד עמאר:> צריך לסיים. בבקשה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – אלא בתוך חדרי המיטות שלהם, עוצרת אנשים על סטטוסים – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. צריך לסיים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני מסיימת. אני מסיימת. <היו"ר חמד עמאר:> משפט אחרון. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני יודעת שאני הראשונה שנתת לה את זכות הדיבור בתפקיד החדש. חשבתי שזה ייתן לי יותר זמן, התברר שאתה רוצה להיות נוקשה מהתחלה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני מבקשת להשלים את המשפטים שלי. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – הערבים על הבמה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה לכם. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> הערבים על הבמה – כבשו את הבמה. אני רק רוצה להגיד משפט אחד, אם ירשה לי היושב-ראש. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה, משפט אחרון. בבקשה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני רוצה להגיד: תתעשתו, תפקחו עיניים, אם אכפת לכם – שלא תחשבו עלינו, תחשבו על ערך הדמוקרטיה שאולי חלמתם עליו, ואני מסתכלת לימיני. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת עמר בר-לב. יש לך חמש דקות. בבקשה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> עשר דקות אמרו לי. <היו"ר חמד עמאר:> רשום לי חמש דקות. זה חמש דקות. בבקשה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> דיברו אתם. איל, יש לי עשר דקות, לא? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מאיפה הוא יודע, איל. זהבה, חמש או עשר? <היו"ר חמד עמאר:> הנה, אני מאפס את השעון. מתחילים מהתחלה, חמש דקות, זה מה שרשום. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> חמש. <היו"ר חמד עמאר:> חמש דקות יש לך, בבקשה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אז אני איאלץ לדבר מהר, אדוני היושב-ראש. תראה, ככלל, המחנה הציוני תומך בהצעת החוק, אבל יש לנו שתי הסתייגויות עקרוניות, ועליהן אני ארצה לעמוד. אנחנו תומכים בהצעת החוק כי החוק הזה חשוב. מדינת ישראל עומדת בפני אירועי טרור קשים הרבה מאוד שנים. חלק מהתקנות הן תקנות לשעת-חירום מתקופת המנדט הבריטי, משנת 1945, והגיע הזמן – ואפשר לומר שכבר עבר מזמן הזמן שמדינת ישראל הייתה צריכה לחוקק חוק במקום כל אותן תקנות וחלקי-תקנות, שכמו שאמרתי, חלקן מתקופת המנדט. אז בעניין הזה אנחנו חושבים שהמהלך נכון, והחוק בעיקרו נכון, בוודאי בתקופה הנוכחית. אבל היכן ההסתייגויות שלנו? החוק לוקה בשני נושאים עיקריים. הנושא הראשון, בסעיף ההגדרות כתוב "חבר בארגון טרור", בהגדרה הזאת. אנחנו חושבים שההגדרה הקיימת היא הגדרה רחבה מדי. יש כל מיני סעיפים להגדרה הזאת, ואנחנו חושבים שצריכה להיות הגדרה פשוטה וישירה שאומרת: חבר בארגון טרור הוא אדם הפועל במסגרת ארגון טרור. על-פי ההגדרה הנוכחית, המעורפלת והרחבה, אפשר להבין שיש גם מה שנקרא חבר פסיבי בארגון טרור. אז ישאלו אותי כאן חברי הכנסת: מה זה חבר פסיבי? זאת בדיוק הנקודה, מה זה חבר פסיבי. והבעיה היא שברגע שההגדרה לא ברורה אנחנו עלולים להיקלע למצב שפעם אחת גורם פוליטי כזה או אחר מפרש את זה בצורה מסוימת, פעם אחרת אנחנו מושפעים על-פי דעת הקהל ברחוב, פעם שלישית על-ידי שר כזה או אחר. ולכן, לדעתנו חשוב שההגדרה תהיה פשוטה וברורה וחד-משמעית, ולא הגדרה של חבר בארגון טרור וחבר בארגון טרור לייט. מה זה מחבל לייט? אני לא מכיר מחבל לייט, וגם כאן ההתחכמות בחוק הזה אומרת שלמחבל אחד, במצב מסוים, העונש במקרים של סיוע וכן הלאה יהיה שבע שנים, אבל למחבל לייט זה יהיה רק חמש שנים. לכן, ההסתייגות הראשונה שלנו אומרת: אין דבר כזה. יש הגדרה אחת, היא צריכה להיות פשוטה, היא לא צריכה להיות נתונה לאינטרפרטציה, נקודה. ההסתייגות השנייה שלנו מתייחסת לנושא הסמכות במקרה של החלטה על חילוט רכוש של מחבל. על-פי ההצעה המונחת כאן, הסמכות היא בידי שר הביטחון, ואנחנו חושבים שזאת שוב בעיה, כי שר הביטחון הוא פוליטיקאי, ולפני חודש היה לנו שר ביטחון אחד עם מערכת ערכים אחת, בוגי יעלון, ועכשיו יש לנו שר ביטחון אחר עם מערכת ערכים אחרת. לכן, זה לא נכון שההחלטה תהיה בידי שר הביטחון. אנחנו חושבים שההחלטה צריכה להיות בידי בית-משפט ושופטים שיקבעו אם יש מקום לחלט רכוש של מחבל או של מסייע בפעולת חבלה – יחולט – ואם לא – לא. אני יכול לומר לך, אדוני היושב-ראש, שבוועדה עצמה אני אף העליתי הצעה שלישית – שראש השב"כ הוא שיחליט. ראש השב"כ – השב"כ אחראי על כל נושאי הביטחון, על להגדיר מיהו מחבל, מה רמת הסכנה וכן הלאה. וכשהצעתי את זה בוועדה אמר לי מישהו מחברי הוועדה – אני כבר לא זוכר מי – מה, אתה סומך על פקיד? פקיד ציבור הוא זה שיחליט? אז התשובה שלי חד-משמעית: כן, במקרים האלה אני סומך על ראש השב"כ שיחליט הרבה יותר מאשר אני סומך על שר ביטחון כזה או אחר שיחליט. אלה שתי ההסתייגויות שלנו. לסיכום, אני יכול לומר שכאמור אנחנו מברכים על החוק, אנחנו חושבים שנכון לחוקק אותו. אנחנו מאוד מקווים שהכנסת תאשר את שתי ההסתייגויות שלנו לחוק. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת חיים ילין. יש לך שבע דקות. <חיים ילין (יש עתיד):> כמה? רגע, תן לי קודם כול – – – <היו"ר חמד עמאר:> עדיין לא הפעלתי את השעון. יש לך שבע דקות. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, באמת, בהצלחה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> זאת ישיבה ראשונה, לא? <היו"ר חמד עמאר:> נכון. <חיים ילין (יש עתיד):> יופי. כל הכבוד. <היו"ר חמד עמאר:> הנה, בגלל ה"בהצלחה" אני מפעיל לך את השעון על שבע דקות בדיוק. <חיים ילין (יש עתיד):> עוד לא מופעל. <היו"ר חמד עמאר:> תמשיך. <חיים ילין (יש עתיד):> הנה, עכשיו מתחיל. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הסיפור התחיל לפני כשנתיים וחצי, ברגע שתפסו הברחה של חומרי חבלה לתוך רצועת-עזה, והסיפור הוא שישראלים עשו את זה. זה הסיפור האישי שלי. הייתי ראש רשות, וקראתי להם בוגדים. קראתי להם בוגדים, כי כשיש לך אויב אז אתה יודע מי זה האויב שלך, אבל כשחלק מהעם שלך עושה פשעים כאלה, ובעצם בשל בצע כסף פשוט מעבירים חומרי גלם ל"קסאמים" ומכונות כדי להמשיך לחפור יותר מהר, זאת רק בגידה. ואני מודה שרגשית הייתי צריך להתמודד מול אמירות של איך אני גוזר דין, ואיך אני מדבר, ואיך אני מתראיין. מזל שיש לנו בית-משפט הגון, שבדק ומצא שאכן סחרו בחומרי גלם שבהם השתמשו הפלסטינים העזתים כחלק מהטילים שהתפוצצו אצלנו באזור. וכך הגעתי לחוק הזה, הגעתי דרך המקום הזה, כי כידוע לכם הוא רק לגבולות מדינת ישראל. והיה סימן שאלה אם המעברים, מעבר כרם-שלום – שהוא המעבר היחיד היום שמעביר סחורה לשיקום רצועת-עזה, כ-1,000 משאיות ביום – הוא חלק מהחוק או לא חלק מהחוק, ואם ניתן לבצע בכלל חילוט משפטי של אותה משאית שמעבירה את אותם חומרים. רק לפני פחות מחודש בתרקומיא מצאו צינורות לייצור "קסאמים" שהיו צריכים להגיע לתוך רצועת-עזה. היה שם נהג משאית, היו אנשים ששמו את החומרים האלה – כולם חפים מפשע, אף אחד לא ידע, אף אחד לא יודע, כולם תמימים. תעשייה כלכלית שלמה מתקיימת מהנושא של הברחות לתוך רצועת-עזה. החוק בא סוף-סוף ומתקן את האיוולת הזאת. אבל אני אגיד שתי מילים עקרוניות: חבל שאנחנו צריכים להגיע למצב שצריך לחוקק את חוק הטרור, חבל. הייתי מאוד שמח אם במדינת ישראל לא היה קיים טרור בכלל. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> נכון. <חיים ילין (יש עתיד):> וזאת בעצם המהות. אבל כשאנשים מסתובבים ברחובות, כשאנשים גרים בעוטף-עזה ובצפון ובכל רגע נתון השקט הפסטורלי הזה שאנחנו מכירים בשטחים הפתוחים יכול בשנייה אחת להיות מופר על-ידי "צבע אדום", זאת המציאות שלנו. ואני מציין עובדות, לא מאשים, כמו שאנשים מאשימים מצד אחד כיבוש ומצד שני את ההתנחלויות – לא מאשים, אלה עובדות. מי שרוצה לחיות בשקט ובשלום ימצא בדיוק את הפרטנר, את עם ישראל. עזבו את הממשלות; עם ישראל חפץ בשקט. נמאס לו כבר, לא מסכינים, נמאס לו גם מכל ה"קסאמים" האלה. די, מספיק. אבל זאת המציאות שאנחנו חיים, ולכן החוק בא לנסות גם להרתיע. מבחינה פוליטית אני רוצה להגיד שני דברים נוספים. חוק המישוש, וכל החוקים הפופוליסטיים שהקואליציה העבירה בשם המצב הביטחוני, היו יכולים להיכנס לתוך החוק הזה. היו יכולים, כמו שהיושב-ראש ניסן סלומינסקי אמר: אנחנו מבטלים 60 חוקים. הלוואי שהיו מבטלים 62 חוקים. שניים: אחד חוק המישוש ואחד חוק העמותות. <יעל גרמן (יש עתיד):> וההשעיה. <חיים ילין (יש עתיד):> וההשעיה. כולם היו יכולים להיכנס. כולם היו יכולים להיכנס, כי הדיון שהתקיים היה דיון הגון, שמעו את כולם. נכון, לא כל אחד יוצא עם מה שהוא רוצה, אבל היה פה שיתוף פעולה של קואליציה ואופוזיציה. כי בסוף, אני תמיד אומר: חברים יקרים, הטיל, כשהוא מתפוצץ, הוא לא מבחין, לא בדת – אני רוצה להגיד לכם, בדימונה, כמה קרובים הבדואים היו שם וכמה ילדים נהרגו שם – לא בצבע ולא בדעות פוליטיות. הטיל לא מבחין, וזה בעצם ההבדל. אנחנו, שבאים להגן על עמנו, מנסים להתמקד בחוליה שבאה לפגוע בנו. הם, כשרוצים לפגוע, יורים לכל הכיוונים. הטרור לא רק משחית אותנו – לפעמים מביא אותנו למקומות לא נעימים, גם בכנסת – אלא הטרור גם פוגע בהם. גם בפלסטינים שרוצים לחיות בשקט. אני רוצה לציין פה ולהודות ליושב-ראש, שבאמת בתבונה ניהל את הישיבות, ואף-על-פי שאני לא שייך לוועדת החוקה, אני חייב להגיד מילה אחת על סיגל, היועצת המשפטית: אישה מדהימה, שמאזנת את החוקים בצורה כזאת שכולם מרגישים שיש להם יד שם, וזו חוכמה לא פשוטה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> חיים, אנחנו מצטרפים לדברים שלך, ואין לי ספק שגם חברת הכנסת גרמן, שהיא חברה בוועדה, מצטרפת. אין לך מושג כמה אתה צודק. היועצת המשפטית סיגל קוגוט בהחלט היא זו שאפשר לומר שהאיזונים בהצעת החוק הזאת הם בזכותה. <חיים ילין (יש עתיד):> משפט אחרון. בסדר, כבוד היושב-ראש? <היו"ר חמד עמאר:> אני מסכים. <חיים ילין (יש עתיד):> יצאה הודעה לתקשורת לפני שעה, פחות או יותר, על בכיר במשרד הביטחון שמודיע שהעימות הבא עם ה"חמאס" יהיה האחרון; שבפעם הבאה ממוטטים את ה"חמאס". אני רוצה להגיד לכם, אני, כשנגמר הדיון פה, ואנחנו מצביעים, אני מניע את האוטו, נוסע הביתה. אנחנו כבר 16 שנה חיים במציאות של טרור. לפני שמוציאים את המשפטים האלה לתקשורת – צריך לדעת שיש שם 50,000 תושבים, בתוך עוטף-עזה. למה הם מצפים בפעם הבאה, שאין "חמאס" יותר? מי יהיה התחליף של ה"חמאס"? שאנחנו ניכנס עם צה"ל שם, לא לבוץ הלבנוני, אלא לחול הטובעני של רצועת-עזה? די, מספיק עם האמירות האלה, תעשו. כי כל צבא שנכנס פנימה לתוך רצועת-עזה – את הפצמ"ר האחרון, את הכדור האחרון, יוציא רק הסדר מדיני. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. עודד פורר ביקש דקת דיבור. בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא תורי עכשיו? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני. אני ביקשתי דקה כדי לברך אותך על היבחרך לסגן יושב-ראש הכנסת ועל ההתחלה שלך בתפקיד. מעבר לזה שאתה חברי ושותפי לדרך ויושב לידי, אני חושב שאתה מסמל גם דוגמה ומופת לאלפי צעירים בני העדה הדרוזית, ולא רק; הכהונה שלך כסגן יושב-ראש הכנסת היא גם כמי שמייצג את העדה הדרוזית, אבל כמו שאתה רואה את כל העבודה שלך בכנסת, אתה מייצג את אזרחי ישראל נאמנה. אני מאחל לך הצלחה, ואני בטוח שתעשה את העבודה שלך היטב. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, תודה, חברי הטוב. חברת הכנסת יעל גרמן. יש לך שמונה דקות. בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> תודה רבה. ברכותי, בהצלחה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כבוד השר, חברי וחברותי, זה לא יום חג היום. לבוא לכאן ולהצביע בעד חוק טרור זה לא יום חג. לא יום חג לאף אחד. אני חושבת שגם לא לקואליציה, ובוודאי לא לאופוזיציה, ובוודאי לא לחברי בסיעה המשותפת. אבל אי-אפשר להתכחש לעובדה שאנחנו חיים עם טרור. אנחנו חיים עם טרור במשך כל שנות קיומנו, טרור כזה וטרור אחר. חברי חיים ילין דיבר על הטרור שבא מעזה. אבל לא רק מהכיוון של עזה יש טרור. יש גם טרור בתוך מדינת ישראל, ואין ספק שלאחרונה, בחודשים האחרונים, אנחנו חווים את הטרור וחייבים לראות מה אפשר לעשות נגדו. גם אני הייתי שמחה לו החוק הזה לא היה צורך המציאות. אבל במציאות שלנו צריך את החוק. וכמי שישבה בוועדה, אני חושבת שרבים מאלה שדיברו על החוק לא קראו אותו, או לא מכירים אותו. אבל כמי שישבה בוועדה, אני יודעת על הניסיונות, באמת, על המאמצים הבלתי-רגילים, של סיגל, גם של היושב-ראש וגם של החברים – שלנו, מהאופוזיציה – לרכך את החוק ולעשות אותו כמה שפחות, באמת, מזיק. אבל אולי למי שבאמת לא ישב – וחבל שאלה שדיברו קודם לא נשארו לשמוע, כי אני כיבדתי ושמעתי, וחבל שאנשים מדברים ויוצאים – חשוב לי בכל זאת לומר שיש הגדרות לטרור. מדובר פה על חבר בני-אדם, ארגון טרור, חבר בני-אדם בתבנית מאורגנת ומתמשכת שמבצע מעשי טרור או פועל במטרה שיבוצעו מעשי טרור, ובכלל זה חבר בני-אדם כאמור שעוסק באימונים או בהדרכה לביצוע מעשי טרור, או שעושה פעולה או עסקה בנשק לביצוע מעשי טרור, מה שחברי חיים ילין ציין, בין שהוכרז ארגון טרור ובין שלא. אני לא חושבת שאפילו אחד מחברי הכנסת ברשימה המשותפת, מחברי הכנסת הערבים, עונה על ההגדרה הזאת. זה לא יחול על חברי הכנסת הערבים. אבל – וכאן אני רוצה לומר משהו: בתוך החוק הזה יש הגדרה מאוד מאוד ברורה מה זה גילוי הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור, ואני רוצה גם לקרוא את הנקודות האלה: העושה מעשה של הזדהות עם ארגון טרור, לרבות בדרך של פרסום דברי שבח, תמיכה או אהדה, הנפת דגל, הצגה או פרסום של סמל, או הצגה, השמעה או פרסום של ססמה או המנון – דינו מאסר שלוש שנים; בין אם זה בפומבי, במטרה להזדהות עם ארגון הטרור, או בנסיבות שבהן יש אפשרות ממשית שהדבר יביא לביצוע מעשה טרור, או אם הוא מפרסם קריאה ישירה לביצוע מעשי טרור, או הוא מפרסם דברי שבח, אהדה או עידוד למעשי טרור – כל הדברים האלה נכנסים בתוך חוק הטרור. ומדוע אני מציינת את זה? מפני שלאחר שאנחנו נאשר את חוק הטרור, ולאחר שכל ההגדרות האלה יהיו בספר החוקים, אני שואלת: אולי מישהו יסביר לי, בשביל מה צריך את חוק ההשעיה? בחוק ההשעיה – החוק בא ואומר "הכנסת רשאית להשעות חבר כנסת אם קבעה שהתקיים בו האמור בסעיף 7א(א)"; האמור בסעיף 7א(א), ומחקנו את ה-(1), זה הסתה לגזענות או תמיכה במאבק מזוין. כל הנושא של תמיכה במאבק מזוין מכוסה היום בחוק הטרור. אז בשביל מה צריך את חוק ההשעיה, אם יש לנו חוק טרור שמגדיר במפורש מה זה תמיכה במאבק מזוין? ובאשר להסתה לגזענות, בחוק העונשין יש לנו גם מה זה: "המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות, דינו – מאסר חמש שנים". אז כמו שאמרתי, אנחנו לא מאושרים מחוק הטרור, וכולנו היינו שמחים אם לא היינו צריכים אותו. אני חושבת שבמציאות של חיינו, כן צריך את חוק הטרור. אני חושבת שישנם דברים שחבל שהם נמצאים בתוכו. עם זאת, חוק הטרור גם ביטל חוקים רבים שהגיע זמנם להיות מבוטלים, ובכך אני חושבת שנעשה מעשה חיובי. אבל לאחר אישור חוק הטרור, אני מבקשת מהקואליציה לשבת ולחשוב אם יש בכלל היגיון בחוק ההשעיה, שהוא באמת בא לרדוף ולהדיר ולהסית כנגד החברים שלנו בכנסת, חברי הרשימה המאוחדת. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת רויטל סוֵיד. סוִיד. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> כל הכבוד. <היו"ר חמד עמאר:> יש לך עשר דקות. בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך אותך – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – על המינוי ועל הישיבה הראשונה שאתה מנהל. אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לפני שנדבר על חוק הטרור, אני רוצה לדבר על נושא שאותי טלטל מאוד אתמול כששמעתי עליו ב"חדשות 10", ואלו פרסומים שמהם עלה שהמפכ"ל אלשיך אמר בשיחות סגורות שבכירים, גורמים בכירים מנסים להלך אימים על ראש יחידת "להב" רוני ריטמן, על גורמי האכיפה, ונוקטים כל מיני אמצעים שיש בהם כדי להחליש את מערכת אכיפת החוק. אני אישית, כששמעתי את זה, הזדעזעתי. הזדעזעתי, כי בצד זה נאמר שמדובר בפוליטיקאים בכירים, ומדובר אם כך בתופעה שהיא חמורה – סליחה, אני ממש מצטערת. אני ממש מצטערת, אני מבקשת להפסיק, אני רוצה להתחיל מההתחלה. אני ממש מצטערת. <היו"ר חמד עמאר:> חבר'ה, אני מבקש. בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא, אני מצטערת, אני לא יכולה. אני מבקשת שיהיה שקט. אני ניסיתי, ניסיתי, ניסיתי, ניסיתי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> את צודקת בהחלט, היא צודקת. <היו"ר חמד עמאר:> זה האגף שלך. חבר'ה, תעזרו לחברה שלכם. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא, זה לא האגף שלי. <היו"ר חמד עמאר:> תעזרו לה, לחברה שלכם. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> תודה. אני רוצה להתחיל מההתחלה, אני מתחילה מההתחלה. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. לא, אני מוסיף לך דקה, לא מעבר לזה, בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> בסדר גמור, טוב. אתמול בחדשות 10 היה פרסום מטלטל מאוד. <היו"ר חמד עמאר:> הוספתי לך דקה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מהפרסום המטלטל-מאוד הזה השתמע שמפכ"ל המשטרה רוני אלשיך אמר בשיחות סגורות שיש גורמים בכירים שמנסים להלך אימים על גורמי אכיפה, ביניהם ראש יחידת "להב" רוני ריטמן. אני מעולם לא שמעתי מפכ"ל משטרת ישראל אומר שמישהו מנסה להלך אימים על המשטרה. אני מעולם לא שמעתי שבשיחות סגורות אומר מפכ"ל משטרה במדינת ישראל שגורמים עם כוח, עם ממון, מממנים שירותי עורכי-דין כדי להפיל מי שאמור לחקור עבריינות, שחיתות, ארגוני פשיעה. באותה נשימה נאמר שבכיר אחר אמר שמדובר בפוליטיקאי בכיר, ואני בטוחה שכל מי שנמצא פה נבהל מהמחשבה שיש פוליטיקאי בכיר שיכול להיות שהוא רוצה לטשטש חקירות פליליות, ועל כן, באיזשהו אופן, הוא מהלך אימים על היחידות המובחרות ביותר במשטרת ישראל. היום אנחנו כבר שומעים שקצינה בכירה באה ודורשת מהמפכ"ל, מאיימת, יותר נכון, ומזהירה כי היא עומדת לתבוע אותו בתביעת דיבה כי לכאורה בג"ץ שהיא הגישה הוא זה – אותם גורמים בכירים שמנסים להטיל אימה על רוני ריטמן, על היאחב"ל ואינני יודעת על מה. אז אני אומרת שלא יכול להיות שמפכ"ל במדינת ישראל יזרוק כזו פצצה, שאין ספק שמדובר בפוליטיקאים – היא אמורה לזעזע את כולנו, והיא רעידת אדמה, אם פוליטיקאים בכירים, או עבריינים, בוחשים באיזשהו אופן ומחלישים את יחידות החקירה העיליות ביותר. אז אם המפכ"ל אומר דברים כאלה, ובסופו של דבר ייתכן שמדובר על קצינה עם סכסוכים פנימיים, מן הראוי שהוא יבהיר את דבריו. ואני דורשת היום ממפכ"ל המשטרה רוני אלשיך: תצא ותדבר, תסיר את העננה הזו מעל בית-המחוקקים הזה, או אל תסיר, אם אתה חושב שזה פוליטיקאים בכירים – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – ואז היועץ המשפטי לממשלה חייב להידרש, לפתוח בחקירה בפיקוחו, כי המשטרה הפכה לנרדפת אם כך, ושלטון החוק הפך להיות נתון למשטרים אפלים, והדמוקרטיה שלנו בסכנה. ואם זה לא כך, ואם לא התכוונת לזה, תאמר את הדברים. אתה לא יכול לומר דברים בחדרים סגורים ולהשאיר את מדינת ישראל בלי לדעת אם היא במשטר אפל או אם היא במדינה עם סכסוכים פנים-משטרתיים, שצריכים להיות נדונים שם. כי אחרת, כי אם באיזשהו אופן גורמים בכירים חזקים או פוליטיקאים עומדים מאחורי ניסיונות כלשהם להטיל אימה על יאח"ה, על יאחב"ל, על רוני ריטמן, ולמנוע חקירת מקרי שחיתות, היועץ המשפטי חייב לפתוח בחקירה מייד, בפיקוחו הבלעדי, כי אי-אפשר יהיה לסמוך על המשטרה שתוכל לקיים את החקירה הזו, ואנחנו איננו מוכנים יותר לחיות עם פצצות שמטילים עלינו ואנחנו לא יודעים באיזה מדינה אנחנו חיים. אנחנו חייבים לקיים דיון על זה, דחוף בכנסת, ולזמן את המפכ"ל, שיגיע וייתן את ההסברים הנדרשים. ועכשיו לגבי חוק הטרור – זה לא סוד שבוועדת חוקה אנחנו, כמה חברי ועדה, וגם חברי כנסת נוספים שמצטרפים, עוברים ימים לא פשוטים עם חקיקה שאנחנו קוראים לה חקיקה אנטי-דמוקרטית, חקיקה שפוגעת בזכויות אדם, חקיקה שאנחנו נאבקים בה. חוק העמותות, למשל, שבו היה לנו דיון היום ויהיה גם דיון בשבוע הבא והיה גם בשבוע שעבר. חוק שחל על עמותות מאוד פרסונליות; חוק שלדעתנו הוא חוק של רדיפה. ואני חייבת לומר שהעמותות שהחוק יחול עליהן, עם רובן אני אינני מסכימה – עם דעותיהן. בכלל לא. אבל באותה מידה גם אי-אפשר לסמן אותן ולתייג אותן ולהשפיל אותן ולעשות את זה באופן סלקטיבי בשם שקיפות, כשלא חושפים מי הם התורמים הפרטיים – והאינטרסים שלהם – שהם תורמים זרים. אז מה? אז אנחנו נאבקים, ואנחנו נלחמים. ובין היתר הגיע גם חוק הטרור. חוק הטרור, שישבנו עליו חודשים רבים. לצערי הרב, היה ברור לכולנו שזה חוק שהוא מחויב המציאות. חוק ההדחה הוא מיותר, ואסור שיעבור. חוק העמותות הוא מיותר, ואסור שיעבור. חוק המישוש היה מיותר, ואסור היה שיעבור. אבל חוק הטרור, במציאות הביטחונית הקשה שאנו חיים בה, במדינת ישראל, הוא חוק מחויב המציאות; הוא חוק שלקח אגד של תקנות הגנה ישנות ונושנות, את חלקן ביטל, את חלקן הצמיד, אבל מה שחשוב בו: שבסופו של דבר יש לנו חוק טרור מודרני, חוק טרור שנועד להתמודד עם בדיוק מה שקורה ברחובות שלנו, לצערי הרב, מדי יום, ובין היתר גם ביום רביעי שעבר במתחם שרונה. חוק שנועד להבטיח שלא יהיה אף אחד שיקום באיזשהו אופן ויחשוב שהוא יוכל לבצע פיגועי טרור במדינת ישראל ולצאת מזה באיזשהו אופן נקי, פטור, או ללא עונש. יחד עם זאת, בעבודה מאומצת מאוד, ישבנו על המדוכה ועשינו את האיזונים הרבים. ומי שהיה בוועדה יודע: סעיף-סעיף עברנו; נכון, אולי לא הכול באמת כמו שהיינו רוצים, ויכול להיות שלגבי חברות פסיבית ויכול להיות שלגבי הנושא של הגדרה מי חבר בארגון טרור, חבר פסיבי לא היינו רוצים להכניס. ויכול להיות שאת החילוט, שהוא מחויב המציאות, היינו רוצים שיהיה חילוט רק על-ידי ערכאה שיפוטית, ולא על-ידי שר הביטחון. אבל מלבד זה, לא היה מנוס, וצר לי על כל מי שחושב שאפשר היה להתמודד עם המציאות שלנו בלי חוק הטרור. אבל אני כן רוצה לומר שאין לי ספק שההתמודדות לפי החוק הזה תהיה במשורה, במידה, כשבית-המשפט – ואנחנו מכירים את בתי-המשפט שלנו – ומערכת המשפט – ובטח בית-המשפט העליון – יודעת לאזן בין המחויבות שלנו – – <היו"ר חמד עמאר:> משפט אחרון בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – להגנה על זכויות אדם לבין חוסר ההתפשרות שלנו על ביטחון המדינה. עכשיו, אני רוצה להוסיף עוד דבר. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה משפט אחרון. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אירופה מתמודדת היום לראשונה – או יותר נכון – באינטנסיביות של טרור. אני נפגשתי עם שופט חוקר בתחום הטרור בצרפת. אין להם כלים להתמודד עם זה. הם לא יודעים מה לעשות. אנחנו רואים עכשיו איך מתמודדים בצרפת, בבריסל, בכל המקומות שיש בהם באירופה כל מיני מאורעות טרור. אין להם את החוק המודרני הזה, אין להם כלים שמצד אחד מאפשרים מייד להתמודד, משפטית וחוקית, ומצד שני לשמור על זכויות אדם – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, תודה רבה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – ולכן הם נדרשים לעתים לאקטים מאוד חריגים, כמו הכנסת מדינה לשעת חירום והפרה של זכויות אדם. זה אצלנו לא יהיה. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חמש דקות. בבקשה. נא לעמוד בזמנים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> נעשה כל מאמץ, לכבודו של סגן יו"ר הכנסת הנכנס. ברכות, חבר הכנסת עמאר. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> נתחיל בזה שאני מתחברת למה שאמרה חברתי יעל גרמן, שזה לא יום חג. ברור שזה לא יום חג. כי כשאני עומדת מולכם עכשיו אני רואה לנגד עיני את עידו בן ארי, זיכרונו לברכה, את ד"ר מיכאל פייגה, זיכרונו לברכה, את מילה מושייב, זיכרונה לברכה, ואת אילנה נבעה, זיכרונה לברכה. ואני רואה לנגד עיני ומהדהדים לי בראש המראות והקולות של כל נפגעי הטרור מהשנה האחרונה והשנים האחרונות. אני מתפלאה על חברי מהרשימה המשותפת, אני באמת מתפלאה; הרי שנים טענתם, ובצדק, והתרסתם נגד קיומן של תקנות שעת-חירום. באה המדינה ומבקשת לעשות סדר בדבר הזה ולהגדיר מהו ארגון טרור. עכשיו, אני לא אומרת, זה באמת לא יום חג, זה לא קל, הייתי מעדיפה שנהיה במציאות אחרת. ו-כן, המפלגה שלי, שהיום טרחתם, כמה מכם לפחות, לא כולכם, כי הקשבתי – מי ששם לב, ישבתי כל הדיון – כמה מכם טרחתם לציין שאנחנו לכאורה משתפי פעולה. קודם כול, תרשו לי – לקרוא למישהו "משתף פעולה" בנושאים כאלה, כמוהו כהסתה. אבל אחרי שאמרתי את הדברים האלה, מה אתם חושבים, שאנחנו לא נגן על האזרחים במדינת ישראל – בלי יוצא מן הכלל, ערבים או יהודים, הרי זה פוגע בכולם – לא נגן עליהם מפני טרור? בתל-אביב לא נורה ערבי ישראלי? במעשה הטרור הנפשע של נשאת מלחם לא נורה ערבי ישראלי? מה זאת אומרת? אני לא מבינה אתכם. אני מסתכלת על ההגדרה של ארגון טרור – כן, הגדרה מורכבת, הגדרה לא פשוטה. אני רוצה להגיד לכם שהיה מעשה טרור נפשע בדומא. אם יתברר שאותם אנשים שביצעו את מעשה הטרור בדומא משתייכים לארגון טרור, כהגדרתו בחוק – הרי גם זהו ארגון טרור. ואם יענו ארגונים אחרים, יהודיים, על ההגדרה הזאת – גם הם ארגון טרור. ממה אתם כל כך נבהלים? ציינה פה חברתי חברת הכנסת רויטל סויד את העניין, באמת, של מהי חברות פסיבית. זאת שאלה, זאת שאלה – לא כל דבר אנחנו היינו רוצים שיוגדר טרור. אבל מכאן ועד לחפש בצד הזה של הבית שאנחנו לא נילחם כנגד הטרור – סליחה, הגזמתם. באמת, חברים, הגזמתם. תודה רבה לחברת הכנסת זועבי, נסיכת ה"מרמרה", שהאשימה אותי בפשעים בעזה. אני נורא נורא נורא מצטערת; אבל כשאני מדמיינת בעיני רוחי את האופן שבו מחזיקים שם אזרחים כדי לירות טילים על אזרחי מדינת ישראל. אני מצטערת. כן, זה קשה לי, הייתי מעדיפה שלא נזדקק ללחימה הזאת. הייתי מעדיפה מבחינה אסטרטגית, מבחינה טקטית, מכל בחינה שעולה על הדעת, הייתי מעדיפה שלא נזדקק לזה. שלא נזדקק למלחמות האין-ברירה האלה. אבל אני ראיתי את העיניים של אהוד ברק ב-2008, אחרי ששדרות נורתה מאז 2001. ראיתי אותו בדצמבר 2008, את העיניים שלו, כשהוא מבין שאין לו ברירה יותר. וזה לפני המנהרות. אני לא מבינה מה אתם מחפשים. ממה נפשך? אני לא מבינה. רציתם שתקנות שעת-חירום יבוטלו? הן בוטלו. חלקן הוטמעו בתוך החוק, חלקן בוטלו. זה לא יום חג, כבר אמרתי את הדבר הזה. בסופו של דבר, מדובר באיזשהו ארגז כלים שמערכת הביטחון זקוקה לו, ודיבר על כך חברי חבר הכנסת איל בן ראובן. ואני חושבת שמערכת הביטחון זקוקה לארגז כלים יותר מסודר. כן, יותר מסודר, יותר ברור, יותר מובהק. אין ספק שהדרך המשפטית להטמעת החוק הזה היא דרך קשה וארוכה מאוד. יהיה פה לא פשוט, אנחנו נמצא עצמנו ניצבים מול מערכת המשפט שמפרשת את החוק הזה במצבים לא פשוטים. אבל אני רוצה לומר לכם, באמת, באותה נשימה, שהחוק הזה, שבא לעולם בנסיבות של השנה האחרונה – אני לא יודעת להגיד אם הוא לגמרי לגמרי מאוזן, וציינו פה את ההסתייגויות של המחנה הציוני מסעיפים מסוימים – אבל בנסיבות האלה, אני לא באמת בטוחה שהייתה בידנו אפשרות אחרת. אני רוצה לומר לכם שאחרי שהקשבתי לדברים של כל חברי הכנסת – מרוב סיעות הבית, צריך להגיד, כי כל הקואליציה הדירה את עצמה מהדיון הזה. אנחנו – סליחה? <יעל גרמן (יש עתיד):> נעלמה, בעי"ן, או באל"ף? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני פה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> נעלמה – בעי"ן ובאל"ף. האמת היא שאין להם מה להגיד; אני לא התרשמתי שהם יודעים לטפל בטרור טוב מאחרים, אבל הם כמובן יטענו שאני טועה. אני רוצה לספר לכם על מפגש – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני פה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> סליחה, השר ליצמן, אני מתנצלת, אבל אתה נציג יחיד ואתה השר שמייצג את הממשלה. <היו"ר חמד עמאר:> צריך לסיים. בבקשה, משפט אחרון. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני רוצה לסיים במשפט אחד. לפני שבועיים, במסגרת יום האחדות, אני הופעתי באחד מבתי-הספר עם חבר כנסת מאחת מסיעות הבית. ושם, לאותו חבר כנסת הייתה התבטאות בנושא הטרור היהודי, והוא נדרש שם, על-ידי 300 תלמידים, שישבו בחדר, להסביר מדוע הטרור היהודי אינו טרור. האמינו לי שההסבר שלו, לא רק שלא התקבל על דעתי, הוא גם לא התקבל על דעת תלמידים בני 17. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא לא התקבל – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אבל להילחם בטרור, עם כל הכבוד לחברי הרשימה המשותפת – יילחמו פה כל חברי הכנסת. זה גם בשבילכם. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג. יש לך חמש דקות, בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. עומד כאן לפנינו חוק מאוד גדול ומאוד רציני, עם מטרה מאוד מאוד חשובה. קודם כול, חובה לומר שתכלית החוק, האופן שבו הוא, ככה, התגבש ובא לעולם, היא תכלית ראויה: נכון שהמדינה תפעל בדרך של חקיקה ראשית ובדרך של חקיקה מאגדת – במיוחד בנושא כל כך כבד כמו טרור – במקום באוסף של מצד אחד צווים ותקנות צבא ומצד שני תקנות לשעת-חירום, שאנחנו הרבה דנים כאן בכנסת על חוסר הרלוונטיות ואף על הפוגענות שלהן. זה נכון גם מבחינה פרלמנטרית ומבחינת סדרי הדין והחוקים ונכון גם מבחינת הביקורת השיפוטית, לרבות, אגב, חוקי-היסוד, שמעכשיו יחולו על החוק הזה, על כל העקרונות החוקתיים שלהם. ועוד מילה, לפני הבעיות: הכנסת, ובאמת ועדת החוקה, השקיעה עבודה מאוד רצינית ומעמיקה בחוק הזה. אין ספק שהחוק יצא לא כפי שנכנס. וזה גם המקום לשלוח תודות לכל חברי הכנסת, במיוחד לחברים מהאופוזיציה, ואני רוצה במיוחד לציין את חברתי לסיעה מיכל רוזין שייצגה אותנו בדיונים האלה. באמת, השקעתם עבודה רצינית. הבעיה שלנו עם החוק הזה היא דווקא, ואני מתייחסת לסוף דבריכן, חברותי חברות הכנסת איילת נחמיאס ורבין ויעל גרמן ורויטל סויד, ששמעתי לפני: הבעיה, אולי במידה מסוימת, היא דווקא שהחוק הזה מונח כאן לפנינו, ובעצם נחקק ונוסח בכל התקופה האחרונה דווקא בצל טרור, דווקא בצל חוויה ממשית מגל טרור. כי דווקא חוקים שנחקקים בזמן כזה – אנחנו מחוקקים חוקים לאורך זמן, שילוו אותנו, אני לא יודעת, עשרות ומאות שנים, והרבה פעמים מקרים ספציפיים ואווירה ספציפית יוצרים חוקים יותר רעים ולא יותר טובים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא הייתי אומרת יותר רעים, אבל היא – – – יש בזה משהו – – – <תמר זנדברג (מרצ):> ובחוק הזה, הנוכחות – וגם בדברים של כמה מחברות הכנסת ששמעתי לפני – הנוכחות של הפחד, של האימה, ולצערי גם של האיבה, של השנאה, של הגזענות ושל ההטיה הפוליטית והאתנית – זה נוכח. אני לא רוצה לפרט יותר מדי, אבל אני מתכוונת בעיקר לכך שהחוק הזה, בסופו של דבר, החוק שיצא מתחת ידי הוועדה הוא חוק גורף, הוא חוק כוללני, הוא חוק עם יד קלה על ההדק. הוא חוק שמכניס בסל אחד, כמו באיזו רשת מכמורת עם חורים גדולים מדי, הוא מכניס פנימה – דרך הסיפור של ארגוני המעטפת, מאוד יכול להיות שמתוקף החוק הזה אדם שישתתף בפעילות, או יותר מישתתף: שיזדקק לפעילות צדקה, לחלוקת מזון, לפעילות הומניטרית – ואנחנו יודעים שלפעמים דווקא אוכלוסיות שהן חשודות מיידיות מתוקף החוק הזה הן גם אוכלוסיות שנזקקות לשירותים האלה, מבתי-תמחוי ועד קורסי הכנה לפסיכומטרי ועד שירותי דת – אז אדם שישתתף בשירותים האלה ימצא את עצמו חבר בארגון מעטפת או חבר בארגון טרור? יש כאן סכנה, שלצערנו הרב, דווקא מהשנה האחרונה אנחנו למדים שהיא סכנה ברורה ומיידית, שהגזענות מקלה את היד על ההדק; הפחד והאימה והבהלה לפעמים והדם הרותח לפעמים – זה הופך את הסיטואציה לאלימה יותר, מסלים ומחריף את המצב. וכאן אנחנו מקבלים חוק שנכתב באווירה הזאת. חוק שלא שם לו למטרה לעשות את האיזונים והבלמים הדמוקרטיים, להפעיל את המידתיות ואת הסבירות: מצד אחד להילחם בטרור, מצד אחד לתת ארגז כלים, כמו שאמרו כאן, ומן הצד השני להקפיד על עקרונות היסוד שלנו; אלא חוק שאמר: אם חס וחלילה חווינו אירוע טרור, אם היה פיגוע בשבוע-שבועיים האחרונים, אז בואו נכביד את היד. בואו, זה לא משנה: כל מי שהולך ברחוב ונראה לנו חשוד, נכניס אותו תחת גדר ההסדרים המאוד מאוד דרקוניים וקשים וקיצוניים של החוק הזה. ולכן, אני חוששת שבסופו של דבר יוצא מתחת ידינו עכשיו הליך חוקתי, חוקי, שהוא לא מידתי, הוא לא מאוזן והוא פוגעני, דווקא כלפי אותן אוכלוסיות מוחלשות ופגיעות יותר גם ככה לגבי תופעות של גזענות, והרבה פעמים גזענות ממוסדת מתוקף החוק. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין. יש לך חמש דקות, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מתקרבים לסיכום הדיון הזה, ואני שומע כמה מהטיעונים של עמיתי חברי הכנסת ורוצה להתייחס קצת לפרובלמטיקה שהועלתה כאן בדיון. אני רוצה לשאול אתכם, עמיתי חברי הכנסת, שאלה מאוד פשוטה: איך יכול זבוב להרוס חנות חרסינה? הרי זבוב לא יכול להזיז כוס תה. אז איך הוא יכול להרוס חנות שלמה עם כלי חרסינה? התשובה היא מאוד פשוטה: הזבוב לבד לא יכול לעשות את זה, אבל אם הוא נכנס לאוזן של פיל ומעצבן את הפיל ומשגע את הפיל, אז כשהפיל מתחיל להתפרע הוא יכול בקלות להרוס גם את החנות וגם את הרחוב שמסביבה. הדוגמה הזאת, עמיתי חברי הכנסת, לא שייכת לי. היא שייכת לפרופסור יובל נח הררי, ודרכה הוא הראה לנו איך גרם הזבוב של "אל-קאעידה" לפיל האמריקני להרוס את כל המזרח התיכון. אני אומר את הדברים, כי אם אנחנו נבין על מה אנחנו מדברים, על מה אנחנו מתווכחים, אנחנו נדע גם איך להתמודד עם הבעיות שאנחנו רוצים להתמודד אתן, אם אנחנו בכלל רוצים להתמודד עם הבעיה הזאת. הדבר העיקרי שחולל ומחולל טרור בעולם שלנו, עמיתי חברי הכנסת, זה המלחמה נגד הטרור. המלחמה הזו נגד הטרור היא מחולל הטרור מספר אחת בעולם. היא תגובה רבת-עוצמה למעשים שנעשו, שיצרה פי אלף יותר מעשים כאלה. זו הדיאלקטיקה האמיתית של המציאות. מהו מעשה טרור? מעשה טרור הוא מעשה של פגיעה מכוונת באזרחים, שכמובן כשלעצמו איננו משנה את יחסי הכוחות הצבאיים. הוא לא הורס צבא. הוא לא יכול להרוס צבא. אותה קבוצה שפוגעת באזרחים, אין ביכולתה להרוס צבא ולהכריע מדינה. מה היא עושה? היא עושה אקט שבמהותו הוא סוג של תצוגה פוליטית, שהמטרה שלה לערער את תחושת הביטחון, לייצר איזושהי תחושת אימה על-ידי אלימות; באמת, אלימות בלתי סלקטיבית, פגיעה באזרחים. ואז ישנה, בציבור מאוד רחב, תחושה שאנחנו מידרדרים, שיש סכנה, שאנחנו נכנסים לכאוס. ואז המדינה, המדינה שבה ההתנהלות איננה התנהלות פוליטית נכונה והגיונית, עושה את המעשה המטופש ביותר, ומגיבה על אותו מעשה של אלימות בתצוגה מדהימה של עוצמה צבאית בלתי אפקטיבית ובלתי סלקטיבית, שמכה בכל הכיוונים ומייצרת בדיוק את מה שרצו ליצור אותם אלה שעשו את המעשה הראשון. התגובה הזאת, שבאה כתוצאה מאותו מעשה טרור, אוכלוסיות שלמות נרדפות, או אם יש פלישה למדינות, או מעשים של הרס ואלימות עצומים, גורמים להרס ולפגיעה בביטחון בעולם הרבה יותר מכל מעשה טרור, אם אנחנו נסתכל על הנתונים עצמם. זו, אגב, בדיוק התקווה של מי שעושה את מעשי הטרור, אדוני, חבר הכנסת בגין. הוא בדיוק מקווה שהאויב שלו, מבחינתו, יתרגז, יפעיל את כוחו המסיבי, יחולל סערה צבאית ופוליטית עצומה, ישבש את כל המערכות, ייצר סערה גדולה – וזו בדיוק המטרה. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, כשאני קורא בזהירות את החוק הזה, אני אומר לכם – החוק הזה איננו חוק של מאבק בטרור בכלל. הוא אינו חוק של מאבק בטרור, כי חוקים של מאבק בטרור יש במדינת ישראל רבים, אולי אפילו רבים מדי. יש המון המון חוקים. לא צריך עוד חוקים ולא צריך עוד סמכויות. יש המון כאלה. מה שיש לנו כאן, עמיתי חברי הכנסת, זה חוק רחב מדי, וכשאני אומר רחב מדי, אני מתכוון לזה שהוא, מבחינת המטרה של מאבק בטרור, לא רק שהוא חלש מדי, אלא הוא מפספס את המטרה; כשאתה מייצר חוק שבו אתה לא פוגע במטרה, אלא אתה פוגע מסביב למטרה, אתה לא מייצר תוצאה יותר אפקטיבית; אתה מייצר תוצאה הרבה פחות אפקטיבית, וזו התוצאה של החוק הזה. ועמיתי חברי הכנסת פירטו פה בדיון – אני מסכם, אדוני – אין לי זמן לפרט את כל הפספוסים האלה, את כל היריות האלה מחוץ ללוח המטרה, שיש בחוק הזה, שפוגעות באנשים שאין להם שום קשר ישיר לטרור, ומייצרות בדיוק את התוצאה שממנה אנחנו צריכים להיזהר, שממנה אנחנו צריכים להימנע. וכמובן, לדברים האלה, אדוני היושב-ראש, יש משמעויות מרחיקות לכת מבחינת פגיעה בזכויות האזרח, מבחינת פגיעה בזכויות מיעוטים, מבחינת פגיעה ופרופיליזציה של אנשים שאין להם שום קשר עם טרור, ולא צריך לסווג אותם ככאלה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. יש לך ארבע דקות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני רוצה לברך אותך על ניהול הישיבה בפעם הראשונה. אני מאחל לך עוד הרבה ימים של סגן יושב-ראש הכנסת וניהול ישיבות הכנסת. הצלחה רבה, אדוני. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> חברי חברי הכנסת, אדוני, שר הבריאות, כן, המציאות היא קשה. ברוב המדינות בעולם לא היו רוצים לחוקק חוקים כאלה. האמת, ברוב המדינות בעולם אין חוקים כאלה. דווקא היום מתחילות כל מיני מדינות באירופה, ארצות-הברית, ללמוד מישראל איך מתמודדים עם טרור. ואני מסכים עם חברת הכנסת זנדברג, שבאמת נגעה בנקודה חשובה: באווירה הנוכחית באמת קשה היה לחוקק חוק בלי להיות מושפעים מהאווירה הקשה שסובבת אותנו – סובבת אותנו בכלל, ובוודאי סובבת אותנו בשנים האחרונות, אבל יחד עם זה, כנראה שאין מניעה מלייצר מנגנוני הגנה למדינת ישראל כדי לאפשר התמודדות עם הטרור. אני בכלל חושב, חברי חברי הכנסת, שזו מחויבות מספר אחת של מדינה כלפי אזרחיה. טרור זה הדרך הנלוזה ביותר לגרום לאזרח חוסר ביטחון בחייו היומיומיים, ומדינה חייבת לספק לו, עד כמה שהיא יכולה, במגבלות, כי טרור הוא יצירתי, ולא תמיד אפשר להתמודד אתו, אבל – כן, אנחנו חייבים לאזרחים שלנו ייצור של כלים חוקיים כדי לפעול ולהיאבק בטרור. אני רוצה לומר לחברי, בעיקר בסיעה המשותפת, שבאופן אוטומטי לצערי יצאו נגד החוק הזה – חברים, בעיני החוק הזה – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> למה אתה אומר את זה? השתתפנו בכל הישיבות. אתה לא השתתפת. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה לא יודע מה אני הולך להגיד. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> בעיני, כמה שיש בחוק הזה – ויש בחוק הזה – סעיפים לא פשוטים, והוא חוק לא פשוט, ואני מודע לכך שהחוק הזה לא פשוט, אבל בעיני החוק הזה הוא חוק ישראלי, ולא חוק אנטי-ערבי. הוא חוק ישראלי. הוא חוק שבא להגן על כל אזרחי מדינת ישראל, והטרור, להזכיר לך, חברי, הוא טרור שלא יודע להבחין מי יושב בשולחן הזה ומי יושב בשולחן אחר. ואתם יודעים את זה גם מהניסיון. לכן, זה לא חוק אנטי-ערבי, ולא חוק נגד אזרחי מדינת ישראל הערבים; זה חוק בעד אזרחי מדינת ישראל. ובעיני, כל מי שיש לו סיכוי לשלם מחיר כזה או אחר בעקבות החוק הזה, בדרך כלל – לא תמיד; יש גם מקרים יוצאי דופן – בדרך כלל, כנראה, יש סיבה – למה הוא אמור להינזק מהחוק הזה. כשאני רואה את החוק הזה שמגיע, ונכון, זה חוק שדנו בו, ולא הייתי מעורב בדיונים בוועדה, וזה חוק שבאמת ניסו לפעול אתו, אני אומר – שהממשלה הזאת בסופו של דבר מייצרת חוק, כאשר היא לא משתמשת באמת בכלים האמיתיים שלה להיאבק בטרור. ובעיני הדרך הגדולה והחשובה ביותר להיאבק בטרור זה לעבוד עם המתונים, וזה לפעול ולייצר קואליציות במזרח התיכון כדי לפעול נגד הקיצונים שמייצרים את הטרור. וזה מה שהממשלה לא עושה, וכושלת בזה. כאשר אנחנו שומעים את נשיא מצרים, ששולח מסרים – כבר גרונו ניחר מרוב המסרים שהוא שולח, כדי לרתום את ממשלת ישראל ליוזמות – מצד אחד, מדיניות, ומהצד השני, יוזמות להילחם בקיצונים במזרח התיכון, וגם בעזה, ממשלת ישראל לא עונה, ולא רק שהיא לא עונה, היא גם מחזירה בדרך כלל בצעדים הפוכים, ובצעדים שמייצרים יותר ויותר פער בינינו – – <היו"ר חמד עמאר:> נא לסיים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מסיים. – – לבין מנהיגי ערב המתונים. אבל אני רוצה לומר לכם, חברי חברי הכנסת, בסופו של דבר זו ממשלה שכל חבריה מספרים שהם נמרים, אבל הם בסך הכול גורי חתולים חמודים, שעדיין לא צמחה להם פרווה. ממשלת פינת הליטוף, אדוני היושב-ראש – ליטוף לטרור, ליטוף לרחמים העצמיים של ראש הממשלה על החיים הקשים שעושה לו התקשורת, שהוא אחראי עליה – אולי היום קצת פחות – ליטוף בטיפול בעוני, וליברמן – בכלל נמר? לא נמר ולא אילוף הסוררת. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ביות הנמר. לכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר, בסופו של דבר – החוק הזה חשוב, אבל החוק הזה לא יכול להיות תחליף למדיניות של ממשלה להיאבק בטרור באמת ולייצר גם הזדמנויות מדיניות שיחלצו את ישראל מהמצב שהיא נמצאת בו. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת נחמן שי – אבקש מחברי הכנסת לא לדבר בטלפון במליאה – אחרון הדוברים. אחריו – חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. תהיה מוכן. חמש דקות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, חוקי טרור הם לא חוקים משמחים, אבל במדינת ישראל 2016 הם מחויבי המציאות, הם כורח המציאות. במשרד שלי יש עיתון ישן, משנת 1929. כתוב שם סיפור – יש שם סדרה של אירועים של התנגשות בין יהודים וערבים בישראל, בפלשתינה, מה שהיה קרוי מהומות תרפ"ט – 1929. ושם סופר על נהג בשם יצחק שייקביץ, שנהג את האוטובוס שלו ונקלע למארב של פורעים ערבים. יש תיאור יפה מאוד, איך הוא מצליח לחלץ את עצמו מתוך המארב הזה, אף שנוסעים נהרגו ונפצעו באוטובוס שבו הוא נהג. זה היה דוד שלי, ואנחנו שומרים את העיתון הזה בבית כבר 80 וכמה שנים כדי להראות שטרור לא הומצא בעת האחרונה. היה פה טרור שנים ארוכות והיו פה מאבקים קשים בין יהודים וערבים לאורך ההיסטוריה של ארץ-ישראל. החוק הזה הוא חוק שמתחייב מההיסטוריה שלנו, כפי שאמרתי, מהמציאות הקיימת היום במדינת ישראל ומהמציאות העולמית. העולם נתון במאבק בטרור. הוא לא יזם אותו; המאבק הזה נכפה, נכפה על קבוצה גדולה של מדינות כתוצאה מהעובדה שהטרור פגע ופוגע בהן. הטרור רוצה לערער אותן, את היציבות השלטונית שבהן, הטרור רוצה לפגוע בתרבות, בחיים השוטפים, בהרגלי החיים. והטרור הזה, הטרור של 2016, הוא טרור גלובלי וטוטלי. הוא לא יודע גבולות, לא בצורת הטרור, לא במיקום הטרור, לא בקורבנות הטרור, לא במטרות. אין לו שום הגבלות. ולצערי הרב, הטרור שאנחנו חווים, בהיבט הזה הוא נגזרת שלו. גם הטרור שאנחנו נאבקים בו הוא טוטלי. הוא לא מחפש מטרות מיוחדות, הוא לא מחפש מטרות שלטוניות, הוא לא מחפש צבא או משטרה; הוא מחפש מקום שבו הוא יכול לפגוע ולגרום למספר הרב ביותר של נפגעים. והטרור הזה, צריך להודות, גם משתכלל והולך. הוא לא טרור פרימיטיבי יותר. הוא פועל באמצעים הטכנולוגיים המודרניים ביותר. הוא מגיע לאנשים במקומות מרוחקים. הוא מגיע בצורה מוצפנת, הוא מגיע בצורה חשאית. הוא יודע לשמור על דממה והוא יודע להפעיל תאים ובודדים בכל רגע שהוא רוצה. ולכן יש להכריז מלחמה על הטרור. והחוק הזה הוא נדבך במלחמה הזאת על הטרור. ואם יש משהו שבו אפשר להביע סיפוק, זה שאנחנו נפרדים בעת הזו מחלק, לפחות, מאותן תקנות הגנה לשעת-חירום משנת 1945, תקנות שתוקנו, תוקננו, בין היתר כדי לפגוע בנו עצמנו, גם בערבים, באותן שנים שהציבור בארץ בנה את עצמו לקראת הקמת המדינה. טוב שאפשר למחוק אותן מספר החוקים, כי זה לא ראוי שיהיו שם. ועכשיו אנחנו מביאים באמת לתוך ספר החוקים את התפיסה החדשה, את ההגדרה החדשה, את היכולת החדשה להתמודד עם טרור חדש ומתחדש. אבל אני רק רוצה לומר בהקשר הזה, שכדי לדכא את הטרור, כדי להוציא אותו מתוך עולמנו – דבר שהוא כנראה יהיה בלתי אפשרי באופן מוחלט, אבל לפחות לרסן אותו – לא יהיה אפשר להסתפק לא באמצעים חוקיים ולא באמצעים משפטיים, וגם לא באמצעים של מלחמה פיזית נגדו, אלא נצטרך גם לחפש דרכים לבודד אותו ולשכנע ציבורים גדולים, בודדים וציבורים גדולים, שלא להשתתף בטרור. זו, בעצם, המטרה: לגרום לכך שהטרוריסטים יהיו מבודדים ולא יהיה להם גב ועורף אנושי שיתמוך בהם ויחזק אותם. ואת זה צריך לעשות גם באמצעים חיוביים, גם באמצעים של מה שקרוי עוצמה רכה; גם בכך שאנשים ישתכנעו שיש דרך אחרת, שאפשר בלי, שהם יוכלו לחיות חיים שלמים, חיים של שלום, והם לא יצטרכו לטרור יותר. כל מדינה שעוסקת במלחמה בטרור, וישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם, צריכה להציע את שתי הידיים: יד אחת של מלחמה ללא פשרות בטרור ויד אחרת של חיים ללא טרור, של חיים שאנשים רוצים למלא אותם בתוכן. אם נדע להציע את שתי הידיים ואת שתי האפשרויות, יש סיכוי שנצליח. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת אורן חזן, בקשת דיבור שנרשמה, יש לך חמש דקות, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> קודם כול, אני רוצה לברך אותך. מברוכ. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מתחילים. אני רואה, הרצת לי כבר את השעון, קיצרת לי את התהליך. <היו"ר חמד עמאר:> אני נתתי לך מכה כזאת להעיר אותך, שתוכל לדבר חזק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברותי, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל דווקא בשאלה. <היו"ר חמד עמאר:> סליחה, לחבר הכנסת אורן חזן יש בקשת דיבור ולכן מגיע לו לדבר חמש דקות. בבקשה. ואני אתחיל מהתחלה. אני מאפס ומתחיל מהתחלה. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, השרים, כנסת נכבדה, כמו שאמרתי, אני רוצה להתחיל את דברי דווקא בשאלה: יש חברים בבית הזה שנהנים כל כך לשבת בבית הזה, שנהנים פעם אחר פעם לעלות על הדוכן הזה, לדבר, להשמיע את משנתם, והיום הולכים להצביע נגד חוק המאבק בטרור. והשאלה שלי היא פשוטה. אני תוהה, מי שמצביע נגד חוק המאבק בטרור, למה זה הופך אותו, לטרוריסט? האם החברים שיושבים פה ונאבקים במשך שעות שלמות היום מעל הדוכן הזה נגד החוק החשוב הזה, האם הם טרוריסטים או שמא הם תומכי טרור? מגבי טרור? אולי רק מסיתים? עמדתי פה היום במהלך היום ושמעתי; אחד אחרי השני, חברי הרשימה הפלסטינית המשותפת עולים על הדוכן הזה ובלי שום בושה מכפישים את המדינה, מכפישים את הכנסת, פוגעים באזרחיה, אומרים דברי הבל ובושה. איפה נשמע דבר כזה שחברי כנסת מתוך כנסת ישראל מנצלים את הבמה הזו כדי לפגוע במדינה? לאיזה חברה הפכנו? אנחנו השתגענו? יושב פה אחד החברים ואומר לאחר שיושב כאן, על השולחן הזה, על הדוכן הזה, על הכיסא הזה, הוא אומר לו: חברי היושב-ראש הפלסטיני הגאה, בן העם הפלסטיני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זה לא נכון? זה לא נכון? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אין עם פלסטיני, אוסאמה סעדי. אין עם פלסטיני. לאש. <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא היה, לא יהיה, לא יקום, לא בבית-ספרנו ובטח לא במדינתנו. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> יש ויש. על אפך ועל חמתך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> האנשים שם זה הולוגרמה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> ארץ-ישראל לעם ישראל ולא לישמעאל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אולי הם ישראלים. תן להם תעודת זהות ישראלית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עומדים פה אותם בכאילו-פלסטינים, בכאילו, בכאילו-פלסטינים, עומדים פה ומספרים על איזשהו חלום ופנטזיה רחוקה על מדינה שתקום – על חשבון מי? על חשבוננו. לא תקום פה מדינה פלסטינית. גם הדמיונות על שתי מדינות לשני עמים – אני לא יודע מה זה אותו עם שני שכולם מדברים עליו – לא יקומו ולא יהיו. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> ראש הממשלה שלך אומר – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה שכן יהיה, מה שכן יהיה – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה שכן יהיה, ולכן צריך לברך בבית הזה על החוק הנהדר הזה, שהחברים של תומכי הטרור מהרשימה הפלסטינית ייזרקו אחד אחרי השני מאחורי סורג ובריח. אתם, אתם, גם אתה. אתה, אתה, בראש ובראשונה אתה, שכל כך מתרווח לך בכיסא עור הצבי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם הייתה לך טיפת כבוד עצמי, טיפה, היית הולך לפרלמנט הפלסטיני שאתה כל כך מכיר בו. היית קם והולך. אבל מה? גם אתה יודע שזה הכול שטויות. מספרים פה סיפורים על שלום. רמסתם את הסכמי אוסלו הארורים – הסכמים שנכפו עלינו, אבל אתם מיהרתם לרמוס אותם. מפגשים, מפגשי פסגה פעם אחר פעם, אדוני חבר הכנסת יואל חסון – הם אלה שטרקו את הדלת. הגיע הזמן להגיד לציבור את האמת פעם אחת: זו לא שאלה של ירושלים, זו לא שאלה של כמה אחוזים מהקרקע, זו אפילו לא שאלה של כן הגדרה או לא – מדינה – שכן יש להם כבר היום מדינה פלסטינית; זו שאלה אחת: ההכרה שלהם בנו, במדינה היהודית בארץ-ישראל, היא מדינת ישראל. אתה יודע, אומרים בחיים – סעדי, אומרים בחיים: תלך עם השקרן עד הדלת. אנחנו הולכים אתכם דלת ועוד דלת ועוד דלת, אתך ועם חבריך, בחלקם הפחדנים, שמשתמשים בראשוני אויבינו כדי ללכת ולתקוף אותנו באו"ם, כאילו לא חסרות במות שבהן אתם משתמשים. אומרים: תלך עם השקרן עד הדלת, ואני רוצה להגיד לך דבר פשוט: לא יכולה להיות מציאות שבה אתם מסתירים את האמת, את העובדה שאתם רוצים לראות את כולנו בים, את העובדה שפעם אחר פעם, באמתלה של זכויות אדם – באמתלה של זכויות אדם – אתם – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת נחמן שי. בוא לא נפריע לחבר הכנסת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הטרור – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה זו ההסתה הזאת? <אורן אסף חזן (הליכוד):> וחלקם תומכי טרור. מי שהולך ועומד דומייה למחבלים ובני משפחותיהם הוא לא רק תומך טרור, הוא טרוריסט בעצמו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה ההסתה הזאת – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת נחמן שי. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מי שהולך ומניף את דגל ארגון הטרור הוא טרוריסט בעצמו. מי שעולה על משטים שמנסים – – <היו"ר חמד עמאר:> משפט אחרון, חבר הכנסת אורן חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – לערער את מדינת ישראל הוא טרוריסט בעצמו. <היו"ר חמד עמאר:> משפט אחרון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ומי שבא ועומד פה, על הבמה הזאת – ברשותך, אדוני היושב-ראש – פעם אחר פעם, כל מילה שיוצאת לו מהפה נגד המדינה מכוונת קודם כול אליו. אנחנו כאן כדי להישאר, אתם כבר בדרך החוצה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה שלנו, ואת הטרור – ברשותך, מילה אחת – עם טרור לא מדברים; לא מאיימים. טרור מחסלים, ואנחנו נחסל את הטרור ואת תומכיו. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מודה לחברים שמצביעים בעד החוק הזה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – איך זה יכול להיות – – – <היו"ר חמד עמאר:> יסכם את החוק חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת החוקה. בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> סבלנות, זה יקרה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת אורן חזן. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת אורן חזן, אני לא אסכים, כשאני מנהל את המליאה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> היא קראה לי גזען. <היו"ר חמד עמאר:> אני מבקש ממך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> היא קראה לי גזען. <היו"ר חמד עמאר:> אני מבקש ממך לשבת, חבר הכנסת אורן חזן. תודה רבה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה מבייש את הכנסת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> את לא מתביישת – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת גרמן. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מסתכלת במראה ומתביישת. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לסכם את הדיון בחוק – מהחשובים שאני רוצה להביא בפניכם, חוק המאבק בטרור, חוק שהתחיל ב-2011, ולאחר הרבה מאוד ישיבות, בשיתוף פעולה של כל חברי הכנסת – כשרוב חברי הכנסת תומכים – הצלחנו להביא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה חתיכת גזען. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת אורן חזן, אתה מפריע לדובר. חבר הכנסת אורן חזן – סליחה. חבר הכנסת אורן חזן, אני לא פעם ראשונה מנהל מליאה, ניהלתי מליאה ולא הוצאתי אף אחד החוצה – שלא תהיה הראשון אצלי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה רוצה, תוציא אותי, אבל אף אחד לא יקרא לי גזען. בסדר? <היו"ר חמד עמאר:> אני מבקש שקט. אני מבקש שקט. אתה רוצה לדבר, תצא החוצה. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני יושב בשקט והיא מייללת מהצד. יושבת פה וקוראת קריאות גזעניות. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, תודה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רבותי חברי הכנסת, מאחר שיש חברי כנסת שצמים, מצד אחד, ויש בקשה, אני אקצר, ואני אדבר רק על חמש הנקודות שדיברתי עליהן בהתחלה – אבל לא היו חברי כנסת – אני אגיד רק בנקודות, במקום לדבר על כל 20 העמודים שיש, שהיה ראוי לחוק הזה שנדבר עליו. נקודה ראשונה שאמרתי – זה יום עצמאות למדינתנו, מדינת ישראל, שמהיום, לאחר שיאושר החוק הזה, 60 חוקים של תקנות ההגנה, פקודת מניעת טרור של המלך ג'ורג' האנגלי, מתבטלים, ואנחנו מתחילים לעבוד עם חוק ישראלי. גם מי שלא מסכים לחוק עצמו – יום עצמאות למדינת ישראל; חוק שנותן הרבה מאוד כוח למערכות הביטחון כדי להיאבק בטרור, שאני חושב שכולנו רוצים להיאבק בו. מצד שני, הוא ידע לעשות את האיזונים העדינים כדי שהכוח הזה לא ינוצל ולשמור כמה שאפשר על כבודו ופרטיותו של האזרח, של הפרט. דבר שלישי, זה חוק שמאחד את כל אותם חוקים שמפוזרים בכל מרחבי החקיקה הישראלית וקשים למציאה. עכשיו יש חוק אחד מסודר שכולל בתוכו את הכול. נקודה נוספת, הרחבנו את החוק הזה לאותם מקומות שהחקיקה עד היום לא הגיעה אליהם והיה צורך להכניס אותם, כולל הגדרה של הסתה ושל מעטפת טרור, ודברים מהסוג הזה – הרחבנו את הכול. חוק ששואב את הכוח שלו מהשטח; זה לא חוק תיאורטי, של תיאורטיקנים, פילוסופים שחוקקו חוק שאחר כך לא יודעים איך לחיות אתו, אלא בדיוק הפוך; כמו שאיל אמר קודם, חוק שנובע מהשטח, לווה על-ידי אנשי שטח ומדבר למציאות הקיימת, איך במציאות הקיימת נאבקים כמה שאפשר בטרור, שוב – עם האיזונים הנדרשים בנושא הזה. כפי שראינו, החוק הזה משמש דוגמה למדינות העולם, שבאו לשמוע, לראות, כי הם נתקלים עכשיו בטרור, והנה, יש להם עכשיו חוק מוכן, שמצד אחד נותן את הכוח ומצד שני ידע לעשות את האיזונים, וכפי שאמר לי אחד מהם – למרות שאמרתי קודם, אני חוזר על זה – אמר לי אחד מהם: תדעו לכם, אתם שמתם רף מוסרי כל כך גבוה במאבק שלכם בטרור, שאני לא יודע אם אנחנו, מדינה גדולה, נוכל להגיע לאותו רף מוסרי. החוק הזה משמש דוגמה, ואכן, כבר התחילו לתרגם אותו לאנגלית, כי הוא משמש סמל ודוגמה. אני קורא לחברי, כל חברי הכנסת, להצביע בעדו, כי אנחנו רוצים להיאבק בטרור, ויש פה האיזונים הנדרשים כדי להגן במידת האפשר על זכויות הפרט. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. אם אנחנו לא נספיק עד 19:30, נצטרך לצאת להפסקה עד 20:30. לכן אני מבקש מכולם לשבת, ואנחנו נתחיל בהצבעה. יש הרבה הסתייגויות. אני מבקש מכולם. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016, בקריאה שנייה ושלישית, כולל לוח התיקונים. אני עובד מול חבר הכנסת אוסאמה סעדי. לשם החוק יש הסתייגות אחת. אתם מורידים? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצבעה על שם החוק, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 13 בעד שם החוק – 59 נגד – 16 נמנעים – אין שם החוק נתקבל. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 59, נגד – 16. שם החוק אושר, כנוסח הוועדה. לסעיף 1 יש ההסתייגויות של קבוצת מרצ: חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג, ושל קבוצת הרשימה המשותפת: חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי ועבדאללה אבו מערוף. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 2 לסעיף 1. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 16, נגד – 59. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 15 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 60 נגד – 16 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 60, נגד – 16. סעיף 1 התקבל, כנוסח הוועדה. לסעיף 2 – אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 3. הסתייגות מס' 3 – מורידים. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 4. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 16, נגד – 59. הסתייגות 4 לא נתקבלה. לחלופין – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> עד 8. <היו"ר חמד עמאר:> עד 8? אתה מוריד עד 8 – כולל 8 או עד 8? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> עד 8. <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 8. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 16, נגד – 59. הסתייגות מס' 8 לא התקבלה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> עד 14 – הסתייגויות של המחנה הציוני. <היו"ר חמד עמאר:> 14, להצביע או להוריד? המחנה הציוני, להוריד? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> להשאיר – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> עד 14. <היו"ר חמד עמאר:> אני עובד מולך, אוסאמה. על 14 להצביע? אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 14, כולל קבוצת המחנה הציוני: חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 47 נמנעים – 12 ההסתייגות (14) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 16, נגד – 47, נמנעים – 12. הסתייגות 14 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 15. סיעת יש עתיד – נמצא חיים ילין. חיים ילין, אתה מצביע, או להוריד? <חיים ילין (יש עתיד):> לא לא, הורדנו את כל ההסתייגויות. <היו"ר חמד עמאר:> הסתייגות מס' 15 והסתייגות מס' 16 ירדו. אנחנו מצביעים על סעיף מס' 2 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 19 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 60 נגד – 16 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 60, נגד – 16. סעיף מס' 2 עבר כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף מס' 3, להסתייגות – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> הסתייגות 17. <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו מצביעים על הסתייגות 17 ומורידים לחלופין? אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 17 בסעיף 3. נא להצביע. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (17) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 16, נגד – 59. ההסתייגות לא נתקבלה. אנחנו מצביעים על סעיף מס' 3, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 21 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 16 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר חמד עמאר:> סעיף 3 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף מס' 4. מורידים את כל ההסתייגויות. אנחנו מצביעים על סעיף מס' 4, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 22 בעד סעיף 4 – 59 נגד – 16 נמנעים – אין סעיף 4 נתקבל. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 59, נגד – 16. סעיף מס' 4 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף מס' 5. מורידים את כל ההסתייגויות. אנחנו מצביעים על סעיף מס' 5, כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 23 בעד סעיף 5 – 59 נגד – 16 נמנעים – אין סעיף 5 נתקבל. <היו"ר חמד עמאר:> 59 בעד, 16 נגד. סעיף 5 התקבל, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף מס' 6. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מצביעים על 29. <היו"ר חמד עמאר:> על איזה הסתייגות? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> 29. <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 29. נא להצביע. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 59 נמנעים – אין ההסתייגות (29) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 16, נגד – 59. הסתייגות מס' 29 לא התקבלה. אנחנו מצביעים על סעיף 6, כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 25 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 60 נגד – 16 נמנעים – אין סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 60, נגד – 16. סעיף מס' 6 התקבל, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף מס' 7. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13 – – <קריאה:> לא שומעים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – 14, 15, 16. <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו מצביעים מסעיף 7 עד סעיף 16, כולל, כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. הצבעה מס' 26 בעד סעיפים 7–16 – 59 נגד – 16 נמנעים – אין סעיפים 7–16 נתקבלו. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 59, נגד – 16. סעיפים 7–16, כולל, התקבלו כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 17. נצביע על הסתייגות מס' 51 בסעיף 17. נא להצביע. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגות (51) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 17 לא נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 16, נגד – 57. הסתייגות מס' 51 לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 17, כנוסח הוועדה. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 28 בעד סעיף 17, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 16 נמנעים – אין סעיף 17, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 59, נגד – 16. סעיף 17 התקבל, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 18. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> 18, 19, 20, 21 – עד 21, כולל. <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצביע מסעיף 18 עד סעיף 21, כולל, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 29 בעד סעיפים 18–21 – 59 נגד – 16 נמנעים – אין סעיפים 18–21 נתקבלו. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 59, נגד – 16. סעיף 18 עד סעיף 21 – התקבלו ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 22. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> 22 – לחלופין. <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות בסעיף 22, הסתייגות 57, לחלופין (ב). נא להצביע. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 58 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 22 לא נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 16, נגד – 58. לחלופין (ב) לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 22, כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 31 בעד סעיף 22, כהצעת הוועדה – 59 נגד – 16 נמנעים – אין סעיף 22, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 59, נגד – 16. סעיף 22 נתקבל ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 23. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> עד סעיף 32, כולל. <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצבעה מסעיף 23 עד 32, כולל, כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 32 בעד סעיפים 23–32 – 57 נגד – 16 נמנעים – אין סעיפים 23–32 נתקבלו. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 57, נגד – 16. סעיפים 23–32, כולל, עברו כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. אנחנו עוברים לסעיף 33. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> הסתייגות 93. <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 93 לסעיף 33. נא להצביע. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 56 נמנעים – אין ההסתייגות (93) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 33 לא נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 16, נגד – 56. הסתייגות מס' 93 לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 33 כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. הצבעה מס' 34 בעד סעיף 33, כהצעת הוועדה – 57 נגד – 16 נמנעים – אין סעיף 33, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 57, נגד – 16. סעיף 33 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 34. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אין הסתייגויות. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אין הסתייגויות. <היו"ר חמד עמאר:> מעכשיו הורידו את כל ההסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> רמדאן – – – <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצבעה: מסעיף 34 עד סעיף 101, כנוסח הוועדה. אבקש לעבור להצבעה. זה כולל את לוח התיקונים והתוספת שאין לה הסתייגויות. הצבעה מס' 35 בעד סעיפים 34–101 – 58 נגד – 16 נמנעים – אין סעיפים 34–101 נתקבלו. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 58, נגד – 16. סעיף 34 עד סעיף 101 עברו כנוסח הוועדה, והתוספת. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת החוק, כולל לוח התיקונים. הצבעה מס' 36 בעד החוק – 57 נגד – 16 נמנעים – אין חוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016, נתקבל. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יום שחור לכנסת. יום שחור. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 57, נגד – 16. חוק המאבק בטרור עבר ללא הסתייגויות, כולל לוח התיקונים, בקריאה שלישית, והוא עובר לרשומות. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רבותי, אני רוצה רק להגיד תודה – אחרי מערכה כזו של כל כך הרבה זמן – ליועצות המשפטיות סיגל קוגוט ואפרת חקאק. אני רוצה להגיד תודה למי שליווה אותנו לאורך כל הדרך, המשנה ליועץ המשפטי רז נזרי, ולנעמה פויכטונגר ממחלקת ייעוץ וחקיקה – פלילי – במשרד המשפטים. אני רוצה להגיד תודה לא' מהשב"כ שליווה אותנו לאורך כל הדרך, ולהגיד תודה לאסף פרידמן, מנהל הוועדה, ולכל הצוות המסור: נטלי, חופית ואתי, וליועצים המסורים שמלווים אותי: רועי וולף, רחלי פרץ כהן, רונאל אלקיים ושמואל שניידר. כמובן, אחרונה-אחרונה חביבה, שרת המשפטים איילת שקד. ותודה לכל חברי ועדת החוקה, שהשתתפו באופן פעיל ותמכו, וכמובן לכל אלה שתמכו, וגם לאלה שלא תמכו, ומקבלים את החוק כפי שהוא. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אני מבקש מחברת הכנסת ענת ברקו לעלות ולברך. <קריאה:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> על הצעת החוק הפרטית. <חיים ילין (יש עתיד):> מה עם – – –? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא. אמרתי: לכל חברי הכנסת. אמרתי: לכל חברי הכנסת. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, אני רוצה להצטרף לתודות של ניסן. באמת הייתה כאן עבודה לאורך שנים. הרבה הערכה ותודה על הייעוץ המשפטי, לרז, לסיגל ולכולם. אני רוצה לומר כמה מילים על החוק. הטרור הפך להיות בעיה אסטרטגית בעולם, ולא רק פה. הכרה זו יותר ויותר מתגבשת בעולם המערבי, כי הוא הפך להיות איום אסטרטגי, ולא עניין של מה בכך, ואידיאולוגיה רצחנית שתכליתה לשנות את סדרי העולם ולחתור תחת קיומן של מדינות. זה אויב מר ואכזר, שאינו בוחל באמצעים להשליט אימה ופחד תוך שימוש בהרג חסר הבחנה של חפים מפשע. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני מבקש מכולם לשבת. <זהבה גלאון (מרצ):> בתור מה חברת הכנסת – – –? <ענת ברקו (הליכוד):> בתור אחת שהחוק הפרטי שלה נכנס לחוק. יש לי כאן חקיקה שמוטמעת בתוך החוק, ואני הולכת לדבר עליה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה לחברי הכנסת. חבר הכנסת דב חנין, אבקש לא להסתובב עם הגב לחברי הכנסת. <ענת ברקו (הליכוד):> באמת אני מבקשת שתיתן לי את הזמן, כי אני לא – אי-אפשר לדבר ככה. אני אפילו לא התחלתי. <היו"ר חמד עמאר:> חכי שנייה. אני מבקש מכולם, מכל חברי הכנסת, לשבת או לצאת. תודה רבה לכולם. בבקשה. אני מתחיל אתך מהתחלה. אני אתן לך שתי דקות. אני מאפס. <ענת ברקו (הליכוד):> מגיעות לי שלוש דקות. <היו"ר חמד עמאר:> דיברת כבר דקה. אני אתן לך שתי דקות. בבקשה. אני מאפס את השעון. להמשיך, בבקשה. <ענת ברקו (הליכוד):> הוא אינו בוחל בשימוש באמצעים, בהרג חסר הבחנה של חפים מפשע – בסכינים, בגז סארין, בשברייה, עבור דרך רוצחים מתאבדים שמתפוצצים ברחובותינו ובמקומות אחרים בעולם. בניגוד לפשיעה פלילית רגילה, קונבנציונלית, אין כאן חזרה למוטב, כי טרוריסטים אינם תופסים את עצמם כפושעים. לכן, החוק שלי, המוטמע בקרב אותו חוק המאבק בטרור, מדבר על הגדרת המעשה הטרוריסטי. <היו"ר חמד עמאר:> סליחה, שנייה. בהתחלת הדיון אני שאלתי, באופן ברור, מי מנהל את ההצבעה מולנו. אז נאמר לי: חבר הכנסת אוסאמה סעדי. לכן ניהלתי מולו את הנושא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא – – – <היו"ר חמד עמאר:> זה נושא של האופוזיציה. אני לא יכול להיכנס לזה. יכולתם לבקש אחרת. תודה רבה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – לא הבנו – – – <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אז למה לא דיברתם בהצבעה? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> דברי. אל תדאגי. <ענת ברקו (הליכוד):> אוקיי. <היו"ר חמד עמאר:> את רוצה עוד דקה? הנה, בבקשה, יש לך עוד דקה. <ענת ברקו (הליכוד):> לא לא לא, אני לא דואגת. החוק שלי, בעצם, כפי שהוטמע, התמזג עם החקיקה הממשלתית ונוסף כהגדרת המעשה הטרוריסטי, אשר יוגדר על-ידי שופט בבית-המשפט. בעצם, לפיכך, זכויות הניתנות לנחקר, לנעצר, לנאשם ולאסיר יצומצמו ככל שמדובר בעבריין אידיאולוגי שהוא טרוריסט הקם על השיטה כולה לכלותה. בהליכה בדרך הטרור יש משום הפרת החוזה עם הדרך הדמוקרטית וניסיון ליצור כאוס ופחד שבחסותם הטרור פועל. מי שעושה כן אינו רשאי לצפות ליהנות מהזכויות הניתנות במסגרת הדמוקרטית. לא קל למצוא את האיזון בין שמירה על זכויות הפרט לבין שמירה על החיים. לכן, טרור שאינו רק מאיים, טרור שבא מעריפת ראשים, הפצצות וירי בלתי מובחן על אזרחים, הוא מאיים גם על – הוא גם טרור תרבותי, הוא מחריב תרבויות שלמות, מורשות היסטוריות, והס מלדבר גם, כמובן, על החיים עצמם, שהולכים לאיבוד, חיים שלמים של משפחות שלמות. אנו כחלק מהעולם הדמוקרטי הערכי לא יכולים להתפרק לגמרי מערכינו. לכן, יש את האיזון בין שמירה על ביטחון הציבור לבין שמירה על זכויות הפרט. זו מלאכה שאינה קלה, ואני חושבת שבמהלך תהליך קבלת החוק ובניית החוק הנושא נשמר ובאופן מוקפד על-ידי חברי הוועדה ועל-ידי היועצים המשפטיים. בתמצית, החוק שלי, ששולב, נוגע לרישום הפלילי המיוחד לעבריין הטרוריסטי. הרישום הפלילי מציין את העבירות שבהן מורשע אדם כדי להתאים את ההתנהלות כלפיו. כשיש רקורד פלילי, אנחנו רואים מה הייתה הקריירה של הטרור או של הפשיעה. מעתה הרישום הפלילי יאפשר לנו לדעת מי עוסק או עסק בטרור ולהיזהר ולהישמר מפניו. זהו תמרור אזהרה חשוב לחברה כולה. מעתה לא תצוין רק העבירה שבה הורשע מי שביצע מעשה טרור, אלא יוזכר גם חוק המאבק בטרור, שילווה כל טרוריסט בכל מגעיו עם רשויות הביטחון ויבדל כל טרוריסט מעבריין רגיל. החשיבות בלסמן את מי שעוסק בטרור ברורה וחשובה לכולנו, והדבר מתבצע הלכה למעשה במדינות רבות שאמורות להתגונן מפני הטרור. ולכן, עלינו לתת בו סימנים. לבסוף, אני באמת מבקשת לברך, אדוני היושב-ראש, על המוגמר. גם אם בהמשך הסדרים יצריכו שינויים במעלה הדרך, אנו נזנח סידורים ארכאיים וחלק מהתקנות לשעת-חירום יבוטלו. אני מבקשת לא למהר לבטל תקנות לשעות-חירום, כי עדיין אנחנו נצטרך למצוא את האיזונים ולשמור – להגן על החברה שלנו מפני טרור, ויחד עם זה לשמור על ערכי המוסר שלנו. תודות לכולם. תודה לשרה, תודה לרז נזרי, תודה ליועצת המשפטית ותודה לכולם. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר חמד עמאר:> תודה לכולם. <חילופי גברי בוועדת הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות הבאות מטעם סיעת הליכוד: בוועדת הכספים – חבר הכנסת יהודה גליק יכהן כממלא-מקום קבוע במקום חבר הכנסת דוד ביטן, שכיהן כממלא-מקום קבוע; בוועדת הכלכלה – במקום חבר הכנסת רוברט אילטוב יכהן חבר הכנסת יהודה גליק; בוועדה המיוחדת למאבק בנגע הסמים – במקום חבר הכנסת אברהם נגוסה יכהן חבר הכנסת יהודה גליק. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <הצלת מוזיאון "מרתף השואה" שבהר-ציון> <היו"ר חמד עמאר:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: הצלת מוזיאון "מרתף השואה" שבהר-ציון, מס' 3605 ו-3609. אני מזמין את חברת הכנסת טלי פלוסקוב. יש לך שלוש דקות, בבקשה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> תודה. שלום, אדוני היושב-ראש. קודם כול, ברכות לחזרתך לתפקיד – היית כאן, והרגשנו את זה היום בהצבעות. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> חברי חברי הכנסת, אנחנו מדברים כעת על אתר זיכרון השואה הראשון במדינת ישראל, שהוקם על-ידי משרד הדתות עוד ב-1948. אני רוצה להגיד לכם, וסיפרתי לכם כאן, שאנחנו, קבוצת חברי הכנסת, היינו בפולין ב"מצעד החיים" – גם אדוני סגן היושב-ראש היה אתנו במשלחת. <היו"ר חמד עמאר:> היה ביקור מאוד מרגש. <טלי פלוסקוב (כולנו):> ביקור מאוד מרגש. ראינו כמה מדינת פולין משקיעה בנושא השואה. ולא רק מדינת פולין, כי ב"מצעד החיים" השתתפו משלחות מהמון מדינות. ויצא לי לבקר, על-פי הזמנת האנשים שהיום מתחזקים את המקום, לבקר ב"מרתף השואה". אני לא יודעת כמה מכם מכירים איפה בכלל המקום של המרתף. אז לידיעתכם, המקום הוא בהר-ציון, והדברים שראיתי שם לא פחות מרגשים ממה שראיתי ב"יד ושם" וממה שראיתי בפולין במקומות הכי קשים. אלא מה, הבנתי שהמקום הזה כאן, במדינת ישראל, על האדמה שלנו – המדינה שלנו, הממשלה שלנו, לא משתתפת בתחזוקו. איך זה יכול להיות? אני ראיתי שם דברים מקוריים של ניצולי שואה, שהביאו את זה לכאן עוד כשהגיעו למדינת ישראל. רבותי, אני אומרת לכם: מצמרר. אז – 1. אני מציעה לכל חבר כנסת לבקר במקום הזה ובאמת להרגיש את מה שהרגשתי, ולהיות גאים במה שקורה, ובמה שיש לנו כאן במדינת ישראל. מהצד השני, אני פונה – לצערי הרב, השרה מירי רגב לא יכולה היום להשיב לנו, ומאוד מאוד חבל, אבל אני מקווה מאוד שגם היא תקרא את הפרוטוקול וגם נדבר אתה אישית, וגם אני אבקש להעביר את הדיון לוועדת החינוך, כדי שהנושא הזה ייכנס גם כנושא לתקצוב על-ידי המדינה, מצד אחד. מצד שני, להביא לשם גם את התלמידים, גם את החיילים, וכל האנשים אזרחי מדינת ישראל, כדי להבין איזה מקום, איזה נכס יש לנו כאן לידנו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת אורן אסף חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, לפני שאני נוגע בנושא אני רוצה לברך את הסטודנטים לווטרינריה שנמצאים כאן, ובמאבק שלהם אנחנו נתעסק מייד בהמשך. אתם יודעים כשאומרים את השם הזה, "מרתף השואה", מסתבר – – – <היו"ר חמד עמאר:> סליחה, חבר הכנסת אורן חזן, אתה לא יכול לעלות. אתה חייב להוריד את זה, אתה חייב. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אוקיי. <היו"ר חמד עמאר:> זה החוק בכנסת, אתה חייב להוריד את זה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הכול בסדר, לא צריך לכעוס. <היו"ר חמד עמאר:> אתה יכול לתת את זה או לשים את זה בכיס. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בכיס, הכול בסדר. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. בבקשה. אני לא הפעלתי את השעון, אני אפעיל את השעון עכשיו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא ידעתי שמפחדים ממאבקים פה בכנסת. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה, יש חוק בכנסת, יש תקנון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה שכן, את הפה שלנו לא יסתמו ונדבר על הנושא בהמשך. אבל אני רוצה לחזור לנושא שלשמו התכנסנו. <היו"ר חמד עמאר:> יש לך את הזכות לדבר כל מה שאתה רוצה כאן, תתחיל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ההצעה לסדר-היום מדברת על "מרתף השואה", שמסתבר שכשמו כן הוא. בעיני הציבור כולו, בכלל, בעיני מי שמכיר את הדבר – מרתף. רחוק מהעין, רחוק מהלב, רחוק מהציבוריות הישראלית; הרבה יותר חמור – רחוק מהממשל, מהממסד, ממי שאמור להיות אמון פעם אחר פעם על הזיכרון של הנושא הכואב הזה שנוגע יום-יום, שעה-שעה, בכל אחד ואחת מאתנו. השיח היום, ההצעה לסדר-היום לא מדברת על הכסף, לא מדברת על העובדה שהמקום היחיד – יהיו כאלה שיקפצו ויגידו: "יד ושם" – אבל המקום היחיד שעוסק לא בפרט אלא בקולקטיב, כי באותה שואה ארורה נרצחו שישה מיליון מאחינו ואחיותינו אבל נעלמו קהילות שלמות, המקום היחיד שעוסק בקולקטיב הוא "מרתף השואה". אותו "מרתף השואה" שטרח דוד בן-גוריון בשעתו להרים; אותו "מרתף השואה" שבמשך 68 שנים לא מצליחים להגדיר ולהחליט בבית הזה אם מדובר במוזיאון, או אולי בכלל מדובר באתר מורשת היסטורית; אותו "מרתף השואה" שכמו שאמרתי, רחוק מהעין, רחוק מהלב, אי-שם בהר-ציון, המקום שאמור להיות הכי קרוב ומחובר לכולנו. אני לא רוצה לדבר על הכסף, אבל אני רוצה לדבר על ההזנחה. פעם אחר פעם אנחנו רואים את המנהיגים שלנו הולכים, עומדים ומשתתפים בטקסים, באירועים לזיכרון השואה. פעם אחר פעם אנחנו מדברים בבית הזה; פעם אחר פעם אנחנו אומרים בבית הזה שלנו יש את הזכות – הכואבת, הקשה, יש לומר – אבל הזכות להיות אלה שנוגעים נגיעה ראשונה בכאב הנורא ביותר שחווה העם היהודי לדורותיו. אבל פעם אחר פעם, מחוץ למצלמות, מחוץ לבמות, מעבר לכותרות, מעבר לטקסים הרשמיים, אלה שמלווים את כולנו, אנחנו בוחרים להתעלם, תוך כדי הזנחה חמורה, מ"מרתף השואה". לא זכור לי מתי בפעם האחרונה ראינו את נשיא המדינה מבקר שם, גם לא זכור לי מתי בפעם האחרונה ראינו את ראש הממשלה מבקר שם, או את מי משרי הכנסת או חברי הכנסת – שרי הממשלה, אני מתקן, או חברי הכנסת. למה? ממה אנחנו מפחדים? אנחנו לא צריכים להתמודד עם התלאות, אנחנו לא צריכים להתמודד עם הכאב; יש לנו משימה אחת, קטנה: זיכרון. אני קורא מעל דוכן זה לראש הממשלה להתערב. יש לנו אחריות וחובה מוסרית היסטורית, שחלק בלתי נפרד ממנה היא הערבות ההדדית – – – <היו"ר חמד עמאר:> משפט אחרון, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הערבות ההדדית לאלה שחירפו נפשם כדי שאנחנו נוכל להיות כאן. הגיע הזמן לתקן ולעשות צדק היסטורי עם "מרתף השואה" ולהוציא אותו מן המחשכים אל האור, כי הוא הזיכרון של כולנו. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תודה. ישיב בשם הממשלה השר יעקב ליצמן, באישור יושב-ראש הכנסת. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה לברך אותך. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> סגן יושב-ראש הכנסת. אתה איש רציני, אני מכיר אותך הרבה שנים. תודה רבה. אני מקריא את התשובה של השרה מירי רגב: חברי חברי הכנסת, מגישי ההצעה חברי הכנסת אורן חזן וטלי פלוסקוב, נתבקשתי להשיב להצעה דחופה לסדר-היום בהתייחס לטענה כי יש להציל את "מרתף השואה" שנמצא בהר-ציון. בראשית דברי אבקש לציין כי אני רואה חשיבות אדירה בהנצחת ההיסטוריה של השואה ובשמירה על התיעוד ההיסטורי מתקופה זו. בשל כך, הגדלתי משמעותית את תקציב התמיכה במוזיאוני השואה, דבר אשר משקף באופן ברור את תפיסת עולמי, הרואה חשיבות עצומה בהנצחת זכר השואה והגבורה של העם היהודי. מוזיאוני השואה הם בעלי חשיבות חינוכית, היסטורית, תודעתית, ציונית ויהודית, ואני מכירה בחשיבות הרבה של האיתנות הכלכלית שלהם, המאפשרת להם ליזום פעילות חברתית וחינוכית למען הדורות הבאים. הגדלת התקציב נעשתה במסגרת הרפורמה הגדולה שאני מקדמת בתחום תקנות משרד התרבות. לגופו של עניין, הפריטים אשר נמצאים ב"מרתף השואה" הם בעלי חשיבות היסטורית, ערכית ומוסרית, ועל כך אין חולק. יחד עם זאת, "מרתף השואה" אינו מוכר כמוזיאון לאורך כל שנות קיומו ומעולם לא נתמך על-ידי משרד התרבות. לאור המציאות הנוכחית, ניסה משרד התרבות לסייע ככל הניתן לעמותה המנהלת את "מרתף השואה", אולם המשרד אינו יכול להתעלם מהעובדה כי המקום אינו עומד בתנאי ההכרה של המשרד כפי שהם מוגדרים בחוק המוזיאונים, התשמ"ג. התמיכה במוזאונים מתאפשרת רק לאחר קבלת הכרה מכוח חוק המוזיאונים ועמידה בתנאי הסף אשר מגדיר החוק. תנאי הסף לקבלת מעמד של מוזיאון מוכר הם מורכבים ורבים, ולהנהלת "מרתף השואה" נדרשת מלאכה רבה להשלים תנאים אלו כדי שיעמדו בכל הנהלים הנדרשים. בשל העובדה כי החשיבות האדירה בשימור ההיסטוריה של השואה עומדת לנגד עיני, הנחיתי את גורמי המקצוע במשרד לפעול על מנת לסייע ל"מרתף השואה" להפוך למוזיאון ולזכות בהכרה ובתמיכה שלה הוא ראוי, באמצעות תקנות המוזיאונים. במהלך הרבעון האחרון של שנת 2015 התקיימו שני מפגשים בין מנהלת מחלקת המוזיאונים במינהל תרבות לבין מנהלי עמותת "מרתף השואה". באותן פגישות מקצועיות עלה כי מונו מנכ"ל חדש ויועצים חדשים לעמותה כדי שיפעלו לטיפול במקום ולשדרוג המקום, וזאת במגמה לסייע להם להפוך למוסד נתמך על-ידי משרד התרבות. יועצת המשרד לענייני מוזיאונים ומנהלת המחלקה אף קיימו ביקור ב"מרתף השואה" כדי לעמוד מקרוב על הנכסים ההיסטוריים המוצגים במקום. לביקור זה הצטרף המומחה לשימור, אשר נתן גם הוא חוות דעת מקצועית בנושאים השונים הדורשים טיפול. בסיור עלה כי פריטים היסטוריים המוצגים במקום זקוקים לתנאי שימור מוקפדים: תאורה מתאימה, תנאי טמפרטורה ולחות קבועים, הדברת מזיקים, ניקיון ועוד. בנוסף לכך, מבחינה מקצועית, הורגש חסרונו של אוצר מקצועי שיוביל את תהליך השינוי הדרוש. מנהלת המחלקה מטעם משרד התרבות המליצה למנות בהקדם אוצר מקצועי שיכתוב תוכנית-אב הכוללת את הגדרת המטרות והחזון של "מרתף השואה", תוך התייעצות עם היסטוריון, איש חינוך, מוזיאולוג ומשמר, וכל זאת בליווי המשרד וסיוע מקצועי. משרד התרבות והספורט בראשותי והגורמים המקצועיים בו עומדים לרשות "מרתף השואה" בכל עניין ושאלה העומדים על הפרק. הנחיתי את מנכ"ל המשרד לקיים פגישה עם עמותת "מרתף השואה" ועיריית ירושלים, וזאת כדי לבחון את האפשרויות לליווי מקצועי והפיכתו של המוסד החשוב הזה למוזיאון מוכר. אני מבקשת להודות לחבר הכנסת אורן חזן וחברת הכנסת טלי פלוסקוב, שיזמו את ההצעה לסדר-היום החשובה הזו. <היו"ר חמד עמאר:> מה אתה מציע, אדוני השר? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מה שרוצים. ועדה – ועדה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אנחנו רוצים להעביר את זה להמשך דיון בוועדת החינוך. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אין בעיה. <היו"ר חמד עמאר:> אז נעבור להצבעה. אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 37 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעות לסדר-היום: הצלת מוזיאון "מרתף השואה" שבהר-ציון עוברות לוועדת החינוך. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> הודעה לחבר ועדת הכנסת חבר הכנסת דוד ביטן, בשם היושב-ראש. <דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת):> בהודעה שהקריא יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש חלה טעות סופר: בוועדת הכלכלה – במקום חבר הכנסת רוברט אילטוב יכהן חבר הכנסת חמד עמאר, ולא כפי שהוקרא – חבר הכנסת יהודה גליק. הנכון הוא: חבר הכנסת חמד עמאר. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <הצעה לסדר-היום> <הימשכות שביתת המצילים – קורבן נוסף בסוף השבוע> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הימשכות שביתת המצילים – קורבן נוסף בסוף השבוע, הצעות לסדר-היום מס' 3878, 3893 ו-3927. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב אשר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מי עונה, אדוני היושב-ראש? <היו"ר חמד עמאר:> אמור לענות שר הפנים. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אדוני היושב-ראש, אני עונה. <היו"ר חמד עמאר:> אתה עונה? סגן שר הפנים. בבקשה, יש לך שלוש דקות. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני סגן שר הפנים, בדרך כלל, במדינת ישראל, איך יודעים שהגיעה עונת הרחצה? בדרך כלל הבשורה הראשונה זה שהמדוזות הגיעו, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות – שיש שביתת מצילים; ולאחר מכן, לאט-לאט, אנחנו מקבלים יום-יום את החדשות הרעות והאסונות הגדולים של טביעת אנשים. ביום שישי האחרון, המקרה האחרון, ואני מקווה שהוא האחרון לקיץ הזה, טבע בחור בן 21, שמעון יוחאי לסרי, בן למשפחת רבנים מכובדת. הוא טבע בחוף באשדוד, וזה מצטרף לשורה לא מבוטלת של אסונות שקרו בחודשים האחרונים, חלקם באותם חופים מוכרזים ובשעות שאין מצילים, בשל השביתה. היום השביתה בעצם קובעת שמשעה 14:00 עד הערב אין מצילים בחופים, וזה דבר בלתי מתקבל על הדעת. אי-אפשר לשחק בחיי אדם. בימי קיץ כאלה, לבוא ולומר שמשעה 14:00 משאירים את החופים ללא מצילים – זה ודאי פיקוח נפש, וקשה לי להבין איך אנשים שבחרו במקצוע של הצלה יכולים לישון בלילה כשיש סכנה מוחשית כזאת. אני פונה, כמובן, גם אליהם, אל אותם מצילים: הכול לגיטימי, ומותר להם להיאבק על שכרם, וזה בסדר. אני לא נכנס כרגע לפרטים, אם זה מוצדק או לא מוצדק יגידו אנשים אחרים. אבל לא יכול להיות מצב שבחודשים שלמים בקיץ הים מופקר לגמרי ואסונות עלולים לקרות כל רגע. אני פונה לבית-הדין לעבודה: אני חושב שגם אם רוצים לקבל עיצומים כאלה ואחרים, היה צריך להגיע להסדר שלפחות יהיה מציל למשך כל היום, ובמקום שיהיו בבוקר שניים או שלושה מצילים במשמרת, יהיה מציל אחד או שניים, אבל שיהיה גם אחר-הצהריים. לא יכול להיות מצב שהחופים יישארו בצורה הזאת. אני לא שולל את זכות השביתה, היא אלמנטרית. אבל חייבים לתת את הדעת, שהדבר הזה הוא פשוט – אני לא יודע בהגדרה משפטית, אבל זה קרוב להריגה ממש. אני קורא גם לארגוני ההצלה השונים להרים את הכפפה, ולנסות אולי להצטרף ולהיות במקום, במקומות שאפשר, כדי לעצור את המגפה הנוראה הזאת, שגבתה כבר קורבנות. אני פונה ליושב-ראש ההסתדרות מר ניסנקורן, שאני בטוח שהוא דואג לרווחת המצילים, אבל לא יכול להיות שהמצב הזה יימשך. כמו שלא יכולה להיות שביתה כוללת ברפואה, לא יכולה להיות שביתה כוללת בצבא ולא יכולה להיות שביתה כוללת במשטרה, כאן זה אותה חומרה. כאן אנחנו יודעים במפורש שיגיעו אנשים לים, בין אם יהיה מציל ובין אם לא יהיה מציל, והסיכוי שמישהו יטבע הוא גבוה ביותר. חיי אדם, אדוני היושב-ראש, חשובים יותר מכל זכות אלמנטרית, כולל זכות השביתה, שאני מכבד אותה, אבל בטח לא על חשבון חיי אדם. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת גואטה נמצא? לא. אם כן, סגן שר הפנים משולם נהרי ישיב בשם שר הפנים. ולאחר מכן נשמע הבעת דעה של חבר הכנסת חזן – לבשת עניבה לכבוד הבעת הדעה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> כדי להיות יפה כמוך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, כי היית בלי מקודם. וגם דב חנין. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש לי מודל טוב לחיקוי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> א. אתה צודק. אני מקווה שתעשה זאת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש דברים שאני לא יכול להתווכח אתם. היופי שלך זה אחד מהם. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> איזה פרגונים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, הוא שם לכבודך עניבה, כבוד השר. תראה איזה יופי. ועוד אדומה, עוד אדומה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא בולטת בכלל. לא צועקת בכלל. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין ספק כי שביתת המצילים או העיצומים שהמצילים נוקטים ונטישת סוכות ההצלה בשעה 14:00 הם סכנה ממשית למתרחצים. עם היוודע כוונתם של המצילים לנקוט עיצומים הוציא משרד הפנים הנחיות, טרם פתיחת עונת הרחצה, לרשויות המקומיות, ובהן חודדו אמצעי הזהירות שעליהן לנקוט בהיעדר שירותי ההצלה: 1. הצבת פקחים שעיסוקם הזהרת המבקרים בחופי הרחצה מפני הכניסה למים בהיעדר שירותי הצלה; 2. הגברת הפיקוח לאחר עזיבת המצילים את סוכות ההצלה; 3. הצבת שילוט בולט בכניסה לחופים, המזהיר את המבקרים מפני הרחצה בהיעדר שירותי הצלה; 4. הצבת סרט סימון לבן – חבלול – עם שילוט בולט, על קו המים, ועם כיתוב "אין שירותי הצלה"; 5. הודעה ברמקולים לציבור הרחב, כי אין שירותי הצלה והרחצה אסורה. משרד הפנים גם מפרסם, באמצעי התקשורת השונים ובמיוחד ברדיו, ומזהיר את הציבור מפני היעדר שירותי הצלה מעבר לשעה 14:00. הנחיות אלו מחודדות כל זמן שהעיצומים נמשכים. משרד הפנים מפעיל שני פקחים שמבקרים בחופים ומוודאים שהרשויות מקיימות את ההנחיות לעיל. כיום מתנהל משא-ומתן בחסות בית-המשפט על הסכמי השכר של המצילים, בין המצילים, השלטון המקומי והאוצר, אך, לצערנו, הם עדיין לא הגיעו להסכמים. אציין כי משרד הפנים איננו צד להסכמים אלו ולמשא-ומתן זה, ואף לא מעורב בכל הדיונים, למרות שבסופו של דבר נושא זה נופל לפתחנו כיוון שאנו אחראים על חופי הרחצה. בשנת 1999 ובשנת 2004 המצילים נקטו אותה שיטה והשביתו את שירותי ההצלה, ובגלל גל טביעות שהיה הותקנו על-ידי הממשלה תקנות שעת-חירום (שירותי עבודה חיוניים – מצילי ים ברשויות מקומיות), ובעקבותיהן הוצאו צווי ריתוק למצילים על-ידי הרשויות המקומיות והוחזרו לעבודה. אין לי ספק כי לאחר קצת יותר מחודש ימים של עיצומים, כאשר הסוף אינו נראה באופק, והדבר עלול לסכן את חיי המתרחצים – בייחוד כאשר אנו בפתחו של החופש הגדול ולחופים צפויים להגיע רבבות רבות של מתרחצים – יש לפעול על מנת לסיים את שביתתם של המצילים. גם אם מאבקם של המצילים לגיטימי, חיי אדם חשובים יותר. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה מציע כבודו? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> מה הם רוצים? <קריאה:> ועדה, ועדת פנים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ועדת הפנים. יש הסכמה על ועדת הפנים? יש הסכמה על ועדת הפנים? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> יש הסכמה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי, לפני ההצבעה יש שלושה מביעי דעה. הראשון – חבר הכנסת אורן אסף חזן; בבקשה, דקה מהצד. אחריו – חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת שמולי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, סגן השר, כנסת נכבדה, תראו, אומרים "גל רודף גל ונשבר", והשביתה הזאת, לא נראה באופק שהיא עומדת להישבר. זה מדהים לחשוב איך כל פעם אנחנו עומדים פה, משוחחים, מעלים נושאים לדיון, מעבירים אותם לוועדה; הציבור בישראל מסתכל במצלמות, רואה מליאה ריקה, לא מבין עם מה אנחנו מתמודדים, אבל מבין דבר אחד: בסופו של יום הוא לא יכול ללכת לים ולא יכול לשלוח את ילדיו בבטחה לים, מסיבה אחת פשוטה, שאין מי שיפקח. אם היינו יורדים לשורש הבעיה היינו מבינים שהכול נעוץ במאבקים פנימיים בתוך חבורת המצילים, שעושה עבודה נפלאה. הוותיקים מרוויחים משכורת כמו שצריך, הצעירים משלמים את המחיר בכך שהם צריכים לעבוד שעות לא שעות, ומי שמפסיד בסופו של יום זה חופי הים שנמצאים סגורים, דגל שחור מונף, ואנחנו לא עושים דבר. הגיע הזמן שנפסיק לעשות ולהתנהל בסלחנות וותרנות, גם כלפי האיומים מצד ההסתדרות, גם כלפי האיומים מצד המצילים. לא יכול להיות שחרב השביתה תהיה זו שבסוף היום תחזיק כבני-ערובה פעם אחר פעם את הציבור בישראל. החופים, השימוש בהם, הים, ומעל הכול הבטיחות, שייכים לכולם, ואנחנו אחראים לכך. בואו נתאחד כדי לגמור עם הפארסה הזאת. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חזן. חבר הכנסת חנין. חנין, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. המצילים פתחו בשביתה אחרי שהגיעו מים עד נפש. המאבק של מצילי דור ב' לא התחיל היום ולא התחיל אתמול ולא התחיל בשנה שעברה. יש לנו מציאות בלתי אפשרית: באותה תחנת הצלה עומדים ועובדים מצילים שהתנאים שלהם סבירים, ראויים, ולידם עובדים מצילים שצריכים לעבוד יותר שעות, הרבה יותר קשה, יותר חודשים בשנה, עם תנאים ממש לא טובים. אחת התוצאות של התנאים הגרועים של מצילי דור ב' זו העובדה שאנשים לא רוצים לעבוד בהצלה, חסרים מצילים במדינת ישראל. למה חסרים מצילים? אנשים לא רוצים לעבוד בתחום הזה. לא מקבלים – יש משרות פנויות, בתל-אביב למשל, יש משרות. אנשים לא רוצים לבוא לעבוד בהצלה, כי התנאים הם בלתי אפשריים. לכן הפנייה שלי מכאן, אדוני היושב-ראש, היא לממשלה: להתחיל משא-ומתן אמיתי עם המצילים, להעלות בצורה אמיתית ולשפר בצורה אמיתית את התנאים של מצילי דור ב', ועל-ידי זה לייצר תנאים להצלה אמיתית בחופי הים שלנו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת שמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כמובן, אני מצטרף לדבריו של חבר הכנסת חנין. יש פה שני היבטים. בהיבט אחד, שימו לב שבכל מקום שבו שוק התעסוקה שלנו יכול להתנהג כמו ג'ונגל, אז הוא מתנהג כמו ג'ונגל. רעיון העוועים הזה, שמסתובב פה כבר כמה חודשים, להגביל את זכות השביתה ולקשור את הידיים של העובדים כך שהם לא יוכלו לשבות, זה הדבר המסוכן ביותר, כי אנחנו רואים שבכל מקום שבו יש התאגדות, בכל מקום שבו יש התאגדות, השכר שמשולם הוא שכר ראוי ונשמרות זכויות העובדים. אבל אני מבין שיש טענה, כמובן, שיש בה טעם, לגבי חיי אדם. אז אתם רוצים לשמוע מה קורה במקומות שבהם יש מצילים והם לא מוסדרים? לכו תראו מה קורה בגליל העליון. מצילים בבריכות מחויבים ללכת למכור ארטיקים תוך כדי זה שהם אמורים לשמור על חיי אדם בבריכה. אז אל תטיפו לנו על זה שבגלל חוקי העבודה אנחנו מסכנים את חיי האדם. דווקא במקומות שבהם חוקי העבודה נשמרים העובד יכול לבוא ולהתרכז אך ורק במשימה שמונחת על כתפיו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת שמולי. אנחנו, אם כן, נעבור להצבעה על העברת ההצעה לסדר-היום: התמשכות שביתת המצילים – קורבן נוסף נספה בסוף השבוע, לדיון בוועדת הפנים. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 38 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נברך בינתיים את בני-הנוער שהצטרפו אלינו לראות דמוקרטיה במיטבה. ברוכים הבאים, ברוכות הבאות. אם כן, תשעה בעד, אפס מתנגדים ונמנעים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום: התמשכות שביתת המצילים – קורבן נוסף נספה בסוף השבוע, תעבור להמשך דיון בוועדת הפנים של הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <היעדר טיפול במקרי מוות במערכת החינוך – המקרה של אריאל אבאווה ז"ל> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: היעדר טיפול במקרי מוות במערכת החינוך – המקרה של אריאל אבאווה ז"ל, מס' 3821, 3826 ו-3845, של חברי הכנסת טרכטנברג, חנין וחסון. ראשון הדוברים, חבר הכנסת טרכטנברג, בבקשה. יש לך עד שלוש דקות. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בפברואר השנה נמצא נער תלוי, מת, בחדר השירותים בפנימיית "אביר יעקב" בנהריה, שם הוא למד. שמו בישראל, אריאל אבאווה, כפי שציינת, זיכרונו לברכה. המשטרה סגרה את התיק מבלי לחקור, מבלי אפילו לבדוק את מכשיר הטלפון שלו שנמצא לידו. במשך חודשים ארוכים משרד החינוך לא בדק, לא התעניין, לא הקים ועדת בדיקה, כפי שמחויב לעשות, על-פי חוק, תוך 30 יום, עד שחברי המשפחה גייסו עורכי-דין בהתנדבות ועירבו את מבקר המדינה. ואז, ארבעה חודשים לאחר המוות סוף-סוף ניאות משרד החינוך לתת את הדעת על כך. אלה העובדות הידועות לנו על מותו הטרגי של אריאל. אנחנו לא יודעים יותר, לא יודעים מה קרה שם, כי אף אחד במדינת ישראל לא חקר ולא בדק. האם בפנימייה עשו בירור פנימי? האם המערכת טולטלה והזדעזעה? האם שרים רצו להתראיין ולהביע תדהמה, או הגיעו לבית המשפחה לנחם, להביע הזדהות? לא, כל זה לא קרה. אנחנו לא יודעים, ובעיקר – ההורים לא יודעים. ההורים, עולים חדשים דוברי אמהרית, נמצאים עד היום בעלטה, בחרדה ובחוסר ודאות, כי אף גורם ממשלתי לא התעניין בהם; לא בנער, לא בהם. המשטרה ומערכת החינוך עסקו כולם רק במינימום שבמינימום שצריך כדי להסיר מעליהם אחריות. כמו שנאמר, עסקו בכסת"ח, ולא בשום דבר מהותי. מקרה שכזה היה צריך לטלטל עולמות, היה צריך לנער את כל המערכת, לגרום לשינויים עמוקים בהתנהלות של כל הרשויות המעורבות בדבר. יהודה יערי, אזרח יקר שנרתם לסייע למשפחה, טען בריאיון בשבוע שעבר, שאם היה מדובר, חס ושלום, בנער מתל-אביב הרשויות לא היו מעזות לנהוג בצורה כזו, והיו נוהגות אחרת. האם העובדה שמדובר בנער יוצא אתיופיה, בהורים שבקושי מדברים עברית, השפיעה על ההזנחה של הרשויות? במקרים שכאלה, דווקא כאשר ההורים הם עולים חדשים, ללא שפה, ללא היכרות של המערכת, ללא תמיכה – דווקא במקרים האלה הרשויות היו צריכות לפעול ביתר שאת, במאמץ מוגבר, לחקור את המקרה, לשמור על הקשר עם המשפחה, לחזק אותה, להנגיש את עצמם למשפחה הכאובה. לצערי, המציאות היא בדיוק הפוכה. אנחנו ציינו היום בכנסת ­­– ויושב כאן דב חנין, שהוביל את המהלך – שנה למחאה של הדור הצעיר של הישראלים יוצאי אתיופיה. אני חושש כי למרות כל ההצהרות של הרשויות בשנה החולפת, מקרים שכאלה מעידים כי מדובר בדיבורים מהפה ולחוץ, ולא יותר מזה. המחאה בשנה שעברה הייתה אמורה לשנות גם את התודעה וגם את הגישה של השלטונות כלפי יוצאי אתיופיה. היא הייתה אמורה למנוע מקרים שכאלה. הדיון שלנו כאן לא יציל את אריאל, ולא את המשפחה מכאבה, אבל אולי יטלטל את משרד החינוך ואת המשטרה ואת הרשויות האחרות; אולי יגרום לכך שהמערכת לא תעז לנהוג באדישות שכזו כלפי אזרחים נאמנים שלנו, עולים חדשים, כלפי צבע עור, כלפי מקרי מוות נוראיים שכאלה. יהיה זכרו של אריאל ברוך. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אמן. תודה. חבר הכנסת חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש. למה מת אריאל אבאווה? למה הוא מת? הוא נמצא תלוי בשירותים של הפנימייה שבה הוא למד. למה הוא מת? מדובר בנער, תלמיד כיתה י"ב. בני משפחתו מספרים על נער מלא שמחת חיים. למה הוא מת? עד היום, ארבעה חודשים אחרי שהוא נמצא, המשפחה לא יודעת מה קרה לו. השוטרים שהודיעו להוריו של אריאל – שבקושי מדברים עברית – על מותו לא אמרו דבר בעת ההודעה פרט לכך שהבן מת. גם כשההורים הגיעו לבית-החולים בנהריה כדי לראות את גופת בנם, איש לא אמר להם מה קרה לבן. ושוב, לא היה איש שידבר אתם בשפתם. כשהאחים של אריאל התקשרו למשטרה אחרי הלוויה, נאמר להם שהתיק נסגר. מה קרה שם? לאף אחד לא הייתה תשובה וגם אין היום תשובה. גם מהמורים בישיבה ומחבריו של אריאל לא שמעו בני המשפחה על מה שהוביל למוות הזה. לא הייתה חקירה. איך נראו השבועות האחרונים בחייו של אריאל? האם היו לו בעיות? האם היה מאושר? אם הוא אכן התאבד, האם למישהו מחבריו יש מושג למה הוא עשה את זה? עמיתי חברי הכנסת, השאלות פה הן קשות והתשובות מעטות, חסרות. אדוני היושב-ראש, כמו שאמר חבר הכנסת טרכטנברג, היום אנחנו ציינו בכנס בכנסת שנה למחאה הגדולה של יוצאי אתיופיה, והגיעו לפה פעילים ופעילות רבים, ארגונים ופרטיים, כדי להציג בפנינו טענות קשות של מציאות שנמשכת עד היום, של אלימות משטרתית, של אפליה בכל מערכות החיים – בחינוך, בתעסוקה, במגורים – תמונה מאוד קשה. ואני, אדוני היושב-ראש, לא יכול להשתחרר מהתחושה הקשה שהסיפור הנורא הזה של אריאל ז"ל הוא חלק מהתמונה הזו. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו חייבים לתת תשובות. אנחנו חייבים לתת תשובות להוריו של אריאל. אנחנו חייבים לתת תשובות לקהילה ולציבור הגדול של יוצאי אתיופיה. אנחנו חייבים לתת תשובות לעצמנו. כשאנחנו מדברים על מצוקת יוצאי אתיופיה בישראל, כשאנחנו מדברים על האפליה שלהם, כשאנחנו מדברים על הכאב שלהם, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו לא מדברים רק על כאב של מישהו שאיננו נמצא כאן כרגע באולם הזה; כשאנחנו מדברים על מצוקתם ואפלייתם של יוצאי אתיופיה, אנחנו מדברים על החברה שלנו. אנחנו מדברים על דמותנו, אנחנו מדברים על המקום שבו אנחנו חיים. ואת התשובות, עמיתי חברי הכנסת, את התשובות הקשות האלה אנחנו חייבים לתת גם לעצמנו. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת חסון, בבקשה. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, ללא כל ספק, זהו מקרה מזעזע, מקרה שמבליט את האפליה, את התסכול והניכור שקיימים בחברה הישראלית. ילד בן 17, שעלה לארץ כאשר היה בכיתה ו', ב-3 בפברואר השנה נמצא תלוי בתוך הפנימייה. עד היום, הפנימייה, אנשי הפנימייה, ההנהלה, המורים, לא דיברו עם ההורים ולא אמרו להם אם הרגישו משהו לא בסדר אצל הנער הזה; הם יודעים שבנם היה אדם שופע חיים, אדם שבנה את עצמו להיות בצבא, להתקדם, להתפתח ולהקים משפחה, הייתה לו שמחת חיים – ואז קרה המקרה. יש מצלמות בפנימייה, אף אחד לא טרח לבדוק את המצלמות. להפך, המשטרה אחרי שבוע סגרה את התיק. ואני אומר לכם, אם הילד הזה היה בבית-הספר בליך, בפתח-תקווה, או היה בבית-הספר הריאלי בחיפה, או היה בעירוני ד' בתל-אביב, הצעקה שהייתה נשמעת הייתה בוודאי צעקה קשה מאוד. היו מבקשים ועדות חקירה, היו מבקשים להדיח את ההנהלה ולעשות בדיקה מעמיקה. מה עוד שמשרד החינוך חייב, על-פי החוק, תוך 30 יום להקים ועדת בדיקה ולראות מה קרה שם. אני אומר לכם, זה לא חדש. האתיופים היו ברחובות מדינת ישראל לפני שנה, הם מרגישים סוג ג' במדינה. הביאו אותם, לא נתנו להם כבוד, לא שילבו אותם. כל המיעוטים תמיד מרגישים אותו הדבר. גם אני בן מיעוטים. כדרוזי אני תמיד אומר שאני סוג ב' באזרחות. רק בצבא אני שווה, רק במוות אני שווה ורק במלחמה אני שווה. ראינו כאן איך המשטרה הרביצה לצעיר האתיופי ואיך התנהגו אתם כל הזמן. לא מזמן ראינו בחור בדואי שהמשטרה הרביצה לו, והכניסה אותו לבית-החולים, ואין עם מי לדבר ואתה לא יכול לדעת את האמת אף פעם. אני אומר לכם, המצב הזה של אפליה וגזענות, כל יום אנחנו רואים עוד מקרה ועוד מקרה. לא מזמן שני קצינים דרוזים, שני קצינים בצבא, לא הורשו להיכנס לבסיס צבאי כדי לאסוף את אלוף פיקוד צפון. לא מזמן היו שני חיילים – עם קבוצת חיילים – דרוזים שרצו להיכנס לכור הגרעיני, ובגלל שהם היו שניים מכל הקבוצה, הדרוזים לא הורשו להיכנס. אני אומר לכם, אנחנו חייבים לעשות מעשה. אנחנו חייבים לבדוק מה קרה. אסור שאנחנו נמשיך במדינה קטנה, יפה ודמוקרטית להרגיש שיש אזרח סוג א', יש אזרח סוג ב' ויש אזרח סוג ג'. הגיע הזמן שכל חברי הכנסת יתאחדו למען מניעת הגזענות, למען מחיקת האפליה מהלקסיקון של כל המוסדות במדינת ישראל. אני מקווה, אדוני השר, שלפחות במשרד הבריאות אף פעם לא תהיה אפליה. לא מזמן כתבתי לך שרופא מעוספיא שכתב מכתב למשרד הבריאות שהוא לא רואה שיש אמבולנס טיפול נמרץ, שאנשים מקבלים התקפי לב, מסכנים את החיים שלהם כי אין טיפול נמרץ. אחרי חודש, אותו רופא שהזהיר ושלח מכתב למשרד הבריאות, בן 30 ומשהו, קיבל דום לב ונפטר, מעוספיא. ואני ביקשתי וביקשתי: דאלית-אלכרמל ועוספיא – כמעט עיר. ביקנעם יש טיפול נמרץ בכל מקום. אז המקרה הזה הוא עוד מקרה; ועוד מקרה ועוד מקרה חוזר על עצמו, ואני אומר, יפה שעה אחת קודם. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת אכרם חסון. יעלה להשיב השר יעקב ליצמן בשמו של שר החינוך נפתלי בנט; בבקשה, אדוני. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, אכרם, אני רוצה להבהיר, הערת הערה לגבי משרד הבריאות: אנחנו עושים כרגע בדיקה מחודשת, כך ביקשתי; בכל מקום שיש אמבולנס, מד"א, פרמדיק, אט"ן, נט"ן, אני רוצה לדעת בדיוק את הכללים, איפה יש – בכל מקום. אני מקווה שתהיה לי תמונה ברורה לגבי כל הערים בארץ. <אכרם חסון (כולנו):> תבורך. תודה רבה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני מקריא את התשובה של שר החינוך נפתלי בנט: חברי הכנסת, אריאל, זיכרונו לברכה, התאבד ביום רביעי, 3 בפברואר 2016. עם היוודע דבר ההתאבדות, בסביבות השעה 20:00, יצאו לכיוון המוסד החינוכי המפקחים הכוללים של המוסד, המפקחת על היועצים והשירות הפסיכולוגי-חינוכי של נהריה. אלו עדכנו מיידית את כל גורמי המטה הרלוונטיים וקיבלו הנחיות מקצועיות הכוללות התייחסות לדילמות מקצועיות שעלו באותו ערב. חשוב לציין כי אנשי החינוך והטיפול טיפלו בו-זמנית בצורכי המשפחה ובצורכי התלמידים שנחשפו להתאבדות ובכלל תלמידי המוסד המזועזעים. באשר להליך ועדת הבדיקה במשרד החינוך במקרה של התאבדות – ועדת בדיקה מוקמת על-ידי משרד החינוך מתוקף נוהל פנימי של המשרד לצורך קיום תהליך למידה ובמטרה לקדם מאמצי מניעה במקרים מעין אלה. יודגש כי נוהל זה קיים לגבי כל מקרה התאבדות של תלמיד או תלמידה, בין אם ההתאבדות התרחשה במוסד החינוכי ובין בבית, וגם כשההתאבדות מתרחשת במהלך חופשה. הרוב המוחלט של המקרים מתרחשים בבית ולא בבתי-הספר. הוועדה מורכבת מאנשי מקצוע שאינם מהמחוז שבו התרחש האירוע, והיא כוללת שני מפקחים כוללים, פסיכולוג או פסיכולוגית מחוזיים, מפקח, מפקחת על היועצים החינוכיים ונציג רשות. מינוי הוועדה הוא הליך מורכב, ולעתים חלים בו עיכובים טכניים. אין מקרה שבו לא מוקמת ועדה לאחר אישור משטרה. ליווי צוות המוסד את המשפחה – להלן הצעדים שנקטה הנהלת המוסד על מנת לתמוך במשפחה בשעותיה הקשות: מרגע ההודעה להורים, הצוות החינוכי של המוסד, הכולל את מנהל המוסד, המחנך, העובדת הסוציאלית והיועץ, ליוו את המשפחה – א. במהלך הגעתם לנהריה בלילה; ב. מנהל המוסד ליווה את המשפחה בזיהוי הגופה. סידורי ההלוויה, הקבורה והשבעה: א. סיוע בהוצאות רישיון קבורה, בהעברת הגופה מנהריה לגן-יבנה, לרבות תשלום על אמבולנס פרטי על חשבון המוסד החינוכי; ב. בלוויה השתתפו מנהל המוסד, כל צוות הפנימייה וחלק מהמורים המלמדים במוסד החינוכי. כמו כן, השתתפו בלוויה כ-80 תלמידים – כל התלמידים העולים וחלק מתלמידי כיתות י"א–י"ב; ג. שעה לאחר ההלוויה הובאו לבית משפחת התלמיד ארגזים של משקאות קלים, מזון וכלים חד-פעמיים לרווחת המשפחה; ד. במשך כל ימי השבעה, כל יום הגיעו לנחם נציגים מהמוסד החינוכי. כל יום יצא רכב מהישיבה, במשך כל השבעה, לרבות מוצאי-שבת. תלמידים, חברים נסעו לנחם את ההורים בליווי צוות מורים; ה. בתום השבעה הזמין מנהל המוסד את ההורים לשיחה וליווה אותם לחדרו של אריאל בפנימייה. למשפחה הוצעה עזרה בקשר מול הגורמים שהיו מעורבים בטיפול הראשוני בהתאבדות: המשטרה, מד"א ורווחה; ו. ביום השלושים, בגילוי המצבה, השתתפו נציגים מהמוסד החינוכי. לצד הטיפול במשפחה התקיימו שיחות עם תלמידי המוסד ועם הצוותים החינוכיים. כמו כן, הוקצו שעות טיפול לתלמידים שגילו מצוקות חריפות בעקבות ההתאבדות. כל המהלכים נעשו בלווי צמוד של מפקחי עליית הנוער, מפקחי משרד החינוך, השירות הפסיכולוגי-חינוכי בנהריה והמפקחות על הייעוץ במחוז ההתיישבותי ובמחוז צפון. ברצוני להעיר כי הצוות החינוכי והתלמידים שהיו בלוויה ספגו עלבונות קשים, אך המשיכו לתמוך, מתוך הבנה שאין אדם נתפס בשעת צערו. ועדת הבדיקה מונתה באפריל 2016, כחודשיים לאחר ההתאבדות. העיכוב קשור בהליך ההקמה של הוועדה ולא בשום סיבה אחרת. הוועדה ביקרה בבית המשפחה בליווי מגשר. המהלך נעשה ברגישות גבוהה ומתוך אמפתיה לצערה של המשפחה. מטבע הדברים, כרגע הוועדה אינה יכולה למסור פרטים למשפחה, כאשר התהליך נמצא בבדיקה. לסיום, התאבדותו של אריאל, זיכרונו לברכה, היא מכה קשה למשפחתו, מכה קשה לכל חברה ולפנימייה ולבית-הספר, מכה קשה לצוות המוסד החינוכי – בית-הספר והפנימייה. משרד החינוך ילמד לעומק את הממצאים וייתן למשפחה תמיכה ככל הנדרש. בשולי הדברים יצוין כי לפני שידור התוכנית ברשת ב' שוחחתי עם עוזרת ההפקה ומסרנו את העובדות שפורטו להלן, אך לצערנו עורכי התוכנית, שהעדיפו לשלול לראיין את נציגי המשרד, הסתפקו בתגובה כתובה בלבד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אדוני, מה אתה מציע? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> רוצים ועדה, אז ועדה. אין לי בעיה. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> ועדת החינוך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי. אם כן, אנחנו מצביעים על העברת הנושא להמשך דיון בוועדת החינוך. נא להצביע. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? הצבעה מס' 39 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שישה בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי הנושא: היעדר טיפול במקרה מוות במערכת החינוך – המקרה של אריאל אבאווה ז"ל, יעבור להמשך דיון בוועדת החינוך של הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <הפגיעה בזכויות הסטודנטים לווטרינריה> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לפני שנעבור להצעה הבאה לסדר-היום: הפגיעה בזכויות הסטודנטים לווטרינריה – הצעות מס' 3852, 3860, 3913, 3914 ו-3915 – שיזם חברי איציק שמולי, ואני מברך אותך על כך, העיר את תשומת לבי חבר הכנסת חזן שיושבים פה סטודנטים וסטודנטיות לווטרינריה מהאוניברסיטה העברית, כחלק מהמאבק שלהם בניצול ושימוש לא ראוי בהם ככוח-אדם. אני יודע שיש פה הרבה שהם בעדכם במאבק הזה, כולל עבדכם הנאמן, ובוודאי ראשון הדוברים חבר הכנסת איציק שמולי. אז ברוכות וברוכים הבאים, ובהצלחה במאבק. בבקשה, אדוני. אני יכול להגיד לכם שאתם בידיים טובות אם שמולי מטפל בזה, ואורן. גם אורן. גם גליק וגם בצלאל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> השר מעל כולם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זהו, השאלה היא איפה השר יהיה במאבק הזה. אני לא סתם לא מניתי את שמך. אנחנו נשמע לפי התשובה שלך איפה אתה נמצא, ואז נדע אם לפרגן לך או לא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – השר, יש לך מספיק צרות על הראש – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> זו לא תשובה שלי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אה, זו לא התשובה שלך? של מי זה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> של שר החינוך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> של השר בנט. בסדר גמור. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא רצינו להפיל עליך עוד צרה, עם כל מה שאתה מתמודד, למרות שאם הם היו בידיים שלך, כנראה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, אנא תאפשר לח"כ שמולי להתחיל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני חושב שמדובר בנושא חשוב מאוד, ואני מודה לנשיאות הכנסת שאישרה את הנושא כדיון דחוף כאן במליאה. בימים האחרונים יש הפגנות די סוערות של הסטודנטים באוניברסיטה העברית, הסטודנטים ללימודי וטרינריה, בראשות שלומי יחיאב, יושב-ראש האגודה. אני חושב שהטענות שעולות מהסטודנטים הן טענות קשות מאוד, ואני רוצה להגיד כבר בהתחלה: אף אחד לא מטיל ספק בחשיבות ובחיוניות של ההכשרה הקלינית של הסטודנטים. לא על זה מדובר. מדובר על זה שבימים ובשבועות האחרונים עולות מצד הסטודנטים תלונות רבות על כך שבעצם מדובר על סוג של עובדי קבלן. כאילו, לא כל מה שנדרש מהם לעשות במסגרת אותה הכשרה קלינית, באמת אפשר לחבר את זה באופן ישיר להכשרה. אם מבקשים מסטודנט להתחיל להשתמש ברכב הפרטי שלו כדי להעביר בדיקות של בעלי-חיים ממקום אחד למקום אחר, אז לא בטוח שזה נדבך חיוני בהכשרה המעשית שלו. אני חייב להגיד לך, אדוני היושב-ראש, חלק מהתלונות שהגיעו אלינו באמת מטרידות. קודם כול, מדובר על סטודנטים שנאלצים ונדרשים לעמוד בכוננויות רבות מאוד, בתורנויות ובמשמרות, לעתים של עד 24 שעות. זה, כמובן, מקשה מאוד על הסטודנטים לעבוד ולפרנס את עצמם. אני מתרשם שהאוניברסיטה בעצם מצאה כאן איזשהו פתרון נוח, גם מבחינת סתימת חורים וגם מבחינת עלות כוח העבודה, שהוא מאוד זול. למעשה, הוא לא עולה לאוניברסיטה כמעט שום דבר, כי, כן, הסטודנטים משלמים שכר לימוד ואף אחד לא משלם להם – עזבו את העבודה כי מבחינת האוניברסיטה זאת לא עבודה, זאת הכשרה; אבל מה עם נסיעות ושימוש בתחבורה ציבורית וברכב הפרטי, לפעמים גם כדי להגיע לקריית-שמונה, בואו לא נתבלבל. אין שום התייחסות לעניין הזה ואין שום תמיכה בעניין הזה. כמעט אין הגבלה על מספר התורנויות שהחבר'ה האלה יכולים לעשות בסופי שבוע, בחגים. ואני בכלל לא מבין, אם, כפי שהאוניברסיטה אומרת, מדובר בנדבך חשוב מאוד, שאי-אפשר לוותר עליו מבחינת ההיקף שלו, אז איך זה שבמקרה של סטודנטים שהם שומרי מסורת – ואני לא קורא להחזיר אותם עכשיו להסדר הרגיל, אבל איך זה שאותם פטרו מכל התורנויות והכוננויות? אז אני חושב שצריך לעשות סדר. הדבר המקומם ביותר, ובזה אני אסיים, אדוני היושב-ראש: במשך שנה שלמה, 12 חודש, לחבר'ה האלה יש בסך הכול שבועיים חופש. אם חלילה הם העזו להיות חולים או ללכת למילואים, אחרי זה הם נדרשים להשלים את החסרים על חשבון אותם שבועיים. אני דיברתי גם עם אמיר שטיינמן, הוא ראש בית-החולים האוניברסיטאי. בנסיבות אחרות, אני אומר לכם, הוא בן-אדם מצוין, שהמסירות שלו לבעלי-חיים היא באמת גדולה מאוד, אבל אני חושב שאנחנו צריכים לברר את הטענות הקשות שמעלים הסטודנטים עד תום. הבקשה שלי היא להעביר את הדיון הזה לוועדת החינוך של הכנסת, לשם אנחנו גם נוכל להזמין אתכם. אתם תבואו ותשמיעו את דבריכם, ואני מקווה שבמאבק משותף אנחנו נצליח לאזן את כל הדרישות, הלפעמים-מופרזות באמת. אני אומר לכם, לי, בטלפון, כבר אמרו שחלק מהדרישות מכם הן בהחלט מופרזות, ואני מקווה שנוכל לעזור לכם, ואני מברך אתכם גם על המאבק וגם על זה שהגעתם לכאן. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת סמוטריץ, ואחריו – חברת הכנסת בן ארי, אם תהיה פה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. נסו נא להקפיד על הזמנים. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, תראו, כשאנחנו באים ומסתכלים ומנתחים את הסיפור של הסטאז' של רוב הסטודנטים במדינת ישראל, אז כולם צריכים לממן, זה פשוט לא יאומן. יש כאלה שנמצאים במרחק שעתיים נסיעה מהבית שלהם – למשל בפיזיותרפיה, הבת שלי עושה את זה, אבל לפחות שם יש שישה חודשים בכל שנת הלימודים, בשלושה תחומים, בשלושה אזורים שונים. עכשיו, כשאני בא ומנתח, יש לי גם ילדים סטודנטים, אני רואה חברים שלומדים, אני אומר לכם: הפגיעה הכי קשה שיש זה בתחום הווטרינריה. אין פגיעה יותר קשה. 12 חודשים בלי זכויות, רק חובות. שישי-שבת, חגים. חבר'ה, זה לא עובד בצורה כזאת. אני טענתי ואני עדיין טוען שבית-החולים הווטרינרי מאזן את עצמו על-ידי זה שיש פה תלמידים שמשלמים שכר לימוד ולא מקבלים שקל אחד. אני לא בא להתחיל עכשיו לעשות את המהפכה שצריכים לקבל משכורות, אבל צריך לבוא לקראתם. צריך לשבת ולדון. אולי תמורת עבודה אין שכר לימוד, אפשר החזר נסיעות. אני לא יודע מה הפתרונות, אבל כשאני מקבל מהאוניברסיטה העברית תשובה של שישה עמודים, בסדר? תלוי איך אתה מדפיס אותם, זה גם יכול להיות שמונה עמודים, המשמעות – וכבוד השר, אתה יודע שכשאתה נותן תשובה של שמונה עמודים כנראה משהו לא בסדר, אתה יודע את זה. תשובות כן-לא נותנים בעמוד אחד. כנראה שלהפגנה שלכם ולמחאה שלכם יש ממש נקודת תורפה שם, שהם לא יודעים להסביר אותה, ולכן אסור להרפות. אנחנו פה נילחם יחד אתכם. אני תומך בזה שהדיון חייב להתקיים בוועדת החינוך, אני חושב ששם גם האוניברסיטה תצטרך לבוא ולהסביר. נכון, קשה לשנות הרגלים, אני מודה, אבל פה זאת כבר הפקרות. זה לא צריך לקרות לחבורה של צעירים, שאנשים כאלה ואחרים לא רק עושקים אותם, מאזנים את הטיפול שלהם על-ידי זה שהם עובדים ללא חוק שעות עבודה ומנוחה – ועדיין פוטרים חלק מהסטודנטים, שומרי שבת, מעבודה בשישי-שבת. זאת אומרת, על אוכלוסייה אחרת נופל עול עוד יותר גדול. אני חושב שאם זה פיקוח נפש וזה בית-חולים וטרינרי, כולם צריכים להשתתף – אבל הדיון יתקיים בוועדת החינוך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – לא לוקחים. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, לא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הם לא לוקחים – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא. בצלאל, לא. ואני חושב שזה גם לא נכון, כי אם אנחנו באים ואומרים שזה פיקוח נפש, אז אתה יודע בדיוק מה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> זהו, שזה לא. <חיים ילין (יש עתיד):> בסדר, זה הכול – אני חושב שהדיון הזה צריך להתקיים בוועדת החינוך, ואני תומך בזה שהוא יגיע לשם, ואני מקווה שכולם יתמכו בזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת סמוטריץ. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> חיים, תשובת השר זה בעמוד אחד. <חיים ילין (יש עתיד):> מה, תשובת השר בעמוד אחד? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> עמוד אחד. <חיים ילין (יש עתיד):> אבל האוניברסיטה – שישה עמודים; תלוי בגודל הדף. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא בטוח שקראת את זה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תלוי של איזה שר. <חיים ילין (יש עתיד):> בפלאפון זה היה הרבה יותר ארוך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חיים, בחקלאות זו הייתה שורה אחת – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני ממש לא רוצה להאריך, אין לי הרבה מה להוסיף, גם חבר הכנסת שמולי וגם חבר הכנסת ילין אמרו את הדברים בצורה ברורה. זה על פניו נראה לא נורמלי בעליל. אני רק רוצה לעורר שתי נקודות. אחת, כתובת נוספת מעבר לשר החינוך, שאדוני ישיב בשמו, היא משרד החקלאות. אני פניתי דרך השר, העברתי פנייה מפורטת למשרד החקלאות, קיבלתי אתמול תשובה שערורייתית. אתה דיברת על שישה עמודים, אז אני קיבלתי שורה אחת, שאומרת: מדובר בדרישות לגיטימיות. דיברתי עם השר אריאל, כידוע ממפלגתי, ואמרתי שזה לא מתקבל, והוא הבטיח לבדוק את העסק יותר לעומק, לפחות בגזרתו. ואני כן רוצה רגע לדבר על שבתות וחגים. אני קטונתי מלהיות פוסק הלכה, בטח עם הזקן הקטן שלי, אבל לא נראה לי שפיקוח נפש של בעלי-חיים זה פיקוח נפש שמתיר דחיית שבת. <חיים ילין (יש עתיד):> לא ידעתי שזה לפי הזקן, חשבתי שזה לפי הכיפה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> גם הכיפה שלי לא מספיק גדולה. אומנם אני בן של רב, אבל אני נזהר מזה. "הגס לבו בהוראה – שוטה, רשע וגס רוח", אומרים חז"ל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אחרי המחמאות שהוא קיבל במצעד הגאווה הוא מקפיד על – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אבל – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, סמוטריץ, שזה קצת – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – לגמרי. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה שזה קצת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הרגת את הבן-אדם. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מכיוון שאנחנו על הדוכן של המליאה אז אני לא אגיב בציניות מפאת כבוד המעמד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> וטוב שכך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני אומר לשר ליצמן, ואני חושב לכולנו בדיון: האיסור לחלל שבת הוא איסור גם על יהודי שאינו שומר שבת בעצמו. זאת אומרת, אם וככל, ולהערכתי אני צודק – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני מסכים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – אין פה הצדקה לעבוד, אז אם בית-חולים רוצה לעבוד בעצמו, שיעבוד, אבל מדינת ישראל כמדינה – ומוסדותיה, כדוגמת האוניברסיטה – לא יכולה בשום פנים להכריח סטודנטים לעבוד בשבתות ובחגים, וזה בכלל לא משנה אם מדובר בסטודנט דתי או בסטודנט לא דתי. אז גם זאת סוגיה שנצטרך להתמודד אתה. תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מקבל את זה מאוד. אתה באמת צודק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת סמוטריץ. חברת הכנסת בן ארי – אני מבין שהיא לא כאן. הבעת דעה – סליחה, תשובת השר, בבקשה. השר ליצמן ישיב בשם השר בנט. לאחר מכן נשמע את דעתו של אורן חזן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, אני מקריא את התשובה של השר נפתלי בנט. אבל אני רוצה להגיד לכם – – – <חיים ילין (יש עתיד):> דרך אגב, זה בריאות החיות, זה לא – אתה יודע. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן, אבל תן לי להגיד לך סתם, ללא דיון, זה באמת – יש הבדל, בכל זאת, ואגיד לך מה. יש לי גם בעיות כרגע עם המתמחים. המתמחים, הם טוענים שהם עובדים הרבה, ובצדק. הטענה שלהם חזקה. אני גם חושב שאסור לעבוד 26 שעות, 28 שעות, לך תדע אם לא יותר. לך תדע. אני לא הכול יודע, אבל אני חייב להגיד לכם שבשביתת הרופאים לפני חמש שנים, כשהייתה, אני נלחמתי עבור זה. הם נלחמו נגד. הם נלחמו בי – נגד. הם אמרו – אני אביא לך את הציטטות בעיתונות – שאני הורס את מערכת הבריאות. אני רציתי 16 שעות, והם אמרו: מה פתאום. אז היום יש מאבק כזה, זה קצת מבלבל אותי. זה לא שייך לדיון הזה, אבל אני – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, לא, אני אומר, לפעמים גם אני – אני חושב שאסור לרופא לעבוד יותר מ-16 שעות. אני חושב שהוא עושה טעויות, אני חושב שזה יכול להביא, לך תדע למה, גם בזה שאנחנו מכניסים שעתיים למתמחים לישון בלילה. יש הסדר כזה, ואנחנו מקפידים. שלחתי מכתב לאחרונה, לפני כמה שבועות, לחזק את חוזר המנכ"ל, וצריך להקפיד על זה. אבל לפעמים אני לא הכול מבין. אני אגיד לך את האמת. עכשיו, בקשר לתשובה של השר בנט: הנושא נבדק מול רקטור האוניברסיטה העברית, ומהבדיקה עלו הדברים הבאים: בית-החולים הווטרינרי האוניברסיטאי בבית-דגן הוקם כדי לשמש מקום להכשרה לסטודנטים בבית-הספר לווטרינריה של האוניברסיטה העברית. בית-החולים אינו פועל למטרות רווח, והאוניברסיטה תומכת תקציבית בפעילותו. אגב, גם אני לא עובד עכשיו תמורת רווח, אני עוזר בהתנדבות לשר בנט. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני בטוח שהוא מעריך את זה מאוד. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני לא יודע, כי הוא יושב כרגע בקבינט, אולי אני אשם בזה שהוא יושב כרגע. התורנויות בלילות ובסופי שבוע שעושים הסטודנטים בבתי-החולים הן משיקולים אקדמיים. מגוון המקרים המגיעים לטיפול במהלך לילות ובסופי שבוע מטבע הדברים שונה ואחר מאשר בימי חול. הסטודנטים אינם מקבלים שכר על תורנויות אלה משום שזוהי פעילות אקדמית. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – בשבת – אני לא שואל אותך, אתה לא כתבת את זה – המשמעות היא שבשבת יש פציעות – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> יש משהו אחר מאשר – כן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, לא. הטענה היא שכאילו במהלך השבוע – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כך כתוב לי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – הווטרינריים המקומיים עובדים ובשבת לא, אז בשבת המקרים החמורים מגיעים בחזרה בעצם לבית-החולים במיוחד. אבל זאת טענה תלושה, כי – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני אחזור על זה: מגוון המקרים המגיעים לטיפול במהלך לילות ובסופי שבוע מטבע הדברים שונה ואחר מאשר בימי חול. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> הסטודנטים אומרים שזה לא נכון. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> רבותי, אתם יכולים למכור לי מה שאתם רוצים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא מוכרים כלום, רק רוצים לעזור להם. זה לא – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> רק לפרוטוקול. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לפרוטוקול. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אוקיי. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> רק לפרוטוקול היה, זה לא – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן, אני פשוט – אוקיי. <חיים ילין (יש עתיד):> הזכוכית – – – אתה יודע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני בעד לשים להם שם רמקול קטן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> פעם לא הייתה זכוכית. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> נס שלא, תאר לעצמך מה היה קורה כאן במליאה אם כולם היו. הסטודנטים אינם מקבלים שכר על התורנויות האלה משום שזוהי פעילות אקדמית. מיום הקמת בית-החולים הסטודנטים עושים בו תורנויות. בעבר אף נדרש בית-המשפט לסוגיה זו, והוא הכריע כי תורנויות אלו מהוות חלק חשוב מתהליך ההכשרה שאינו מזכה בשכר. חשוב להדגיש כי מסלולי ההכשרה של וטרינרים ורופאים הם שונים. ברפואה, הסטודנטים לומדים שש שנים, עושים שנה אחת של סטאז', ואז ממשיכים לחמש שנות התמחות. בווטרינריה המסלול אינו כולל שנות התמחות. השנה הקלינית, שבה הסטודנטים ממשיכים את לימודיהם וגם עושים השתלמות מעשית, היא מודל מוכר וידוע בבתי-ספר דומים ומובילים ברחבי העולם, שנועד לאפשר להם את ההתנסות המעשית. יחד עם זאת, כדי להקל על הסטודנטים – הנה, יש הקלה – החל מהשנה הבאה יתקצרו המשמרות מ-12 שעות לשמונה שעות. לאור תגובת – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> גם על זה הם אומרים שזה לא נכון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה לא נכון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> גם זה לא נכון. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> על זה הם לא יכולים להגיד שזה לא נכון, כי זה בשנה הבאה, אז איך הם? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא רוצה להגיד שטרם עודכנתם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל הם יתחילו בשנה הבאה את המשמרות, אז הכינו אותם – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא. מה שכתוב כאן, שבשנה הבאה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> צריך לבדוק את זה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> צריך לתת לשר – עם כל הכבוד, השר אומר שהם יתחילו – אני מניח שהוא יעשה את זה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש פה התחייבות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לאור תגובת המוסד, ובהתאם לסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, הקובע כי במסגרת החופש האקדמי מוסד רשאי לכלכל את צעדיו האקדמיים בהתאם לשיקול דעתו, לא מצאה המל"ג מקום להתערבות. כמו כן, בבדיקה שנערכה לא נמצא כי התנהלות המוסד נוגדת את האמור בחוק זכויות הסטודנט. אני, כמובן, מסכים להעביר את זה לוועדה. איזו ועדה אתם רוצים? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> ועדת החינוך. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> ועדת החינוך. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לפני ההצבעה, חבר הכנסת חזן – בבקשה, עמדה מהצד. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> יכול להיות שיעשו שמונה שעות, שמונה ימים בשבוע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש הסכמה על ועדת החינוך? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> יש הסכמה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, השר, חברי חברי הכנסת, ובראש ובראשונה הסטודנטים היקרים והסטודנטיות שנמצאים כאן וחבריהם שבבית, בואו נקרא לילד בשמו, בואו נפסיק עם הפוליטיקלי-קורקט, מדובר בניצול, ניצול מכוער, ניצול ציני. מדובר בהנהלה שלקחה את הסטודנטים האלה, שכל מבוקשם ורצונם זה להגשים את חלומם להיות וטרינרים, ומשתמשת בהם כבני-ערובה כדי לקבל כסף מהמדינה. אני נכחתי היום – נכחתי גם אתמול בהפגנה – נכחתי היום בישיבת הסנאט, בית הנבחרים הגדול של האוניברסיטה, ודיברתי עם אחד הבכירים – אנחנו לא נעשה לו שיימינג ונשמור את שמו במערכת. והתשובה שקיבלתי: תארגן לנו 20 מיליון שקל ואנחנו נפטור את הסטודנטים. אמרתי לו: אולי תבקש 200 מיליון, בוא, אם כבר נפתחנו אז עד הסוף. יש פה מציאות עגומה. 320,000 ומשהו סטודנטים בישראל מקבלים תנאים שווים, יחסים שווים – יש ויכוח אם נכון או לא נכון ואם צריך לעשות או לא צריך לעשות שינוי – למעט החבר'ה האלה: 55 סטודנטים במספר כל שנה, שמנוצלים ניצול מכוער, בצורה מאוד פשוטה. הם באים ללמוד, משלמים שכר לימוד, ובמקום לקבל באמת חומר אקדמי, לימוד, מאמרים, הרצאות, ניסיון והתנסות, הם נשלחים לעבודה. אלה תנאים שמתאימים למשטרים אחרים, לשנים אחרות, הרבה אחורה, לא לכנסת ישראל. אני לא אאריך בדברים. אנחנו נמשיך ללוות אתכם. הסיפור הזה – אני התחייבתי, והחברים שלי פה, אני בטוח, מתחייבים ביחד אתי – ייגמר. הניצול הזה יפסיק. החבר'ה האלה בחלקם יזכו גם לראות חגים עם הילדים, כי בסוף מה שקורה, סטודנט שבא ללמוד מוצא את עצמו עובד ועוד משלם על העבודה שלו. זה לא דמיון, זו לא פנטזיה, זו לא איזושהי ססמה כדי לזעזע את הציבור, זו מציאות, ומציאות שצריכה להיפסק. אנחנו נגיע עם זה לוועדת החינוך, אנחנו נכופף את מי שצריך לכופף ואנחנו נגרום לכולם להאמין שכל מה שהם מבקשים, ואנחנו נעזור להם לקבל את זה, זה בסך הכול להיות סטודנטים שווים בין שווים. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת חזן. אני מודה לך, ואני באמת מאחל בהצלחה במאבק הזה. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על העברת הנושא הפגיעה בזכויות הסטודנטים לווטרינריה להמשך דיון בוועדת החינוך. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 40 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סמוטריץ, אתה יכול לדבר בחוץ בטלפון? אם אתה מדבר, תדבר יותר בשקט, שאני לא אשים לב. אבל באמת. שישה בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> דבר בשקט, שלא יקלטו אותך בפרוטוקול. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שיביא קרטון-שניים חלב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אולי בפקולטה לווטרינריה סוף-סוף, אולי שם ימצאו את הפתרון להרגיע אותך טיפה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני לא יודע, אולי, אם יש לכם קצת רצון טוב. כי הרפואה המודרנית לבני-אדם לא הצליחה למצוא אף אחד שירגיע את חזן. אני חושב שזאת המטרה האמיתית שלך מול הסטודנטים, אולי שם ימצאו לך פתרון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש רק בעיה אחת, שהמקום היחיד – – – <יהודה גליק (הליכוד):> אם לא יהיה את אורן חזן, לא יהיה לך פה משעמם, תגיד לי? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש הבדל בין לא משעמם לבין – תשמע, תבוא יום אחד, תבין, בזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו בפלונטר, כי המקום היחיד שמלמד וטרינריה זה הקמפוס שלהם, וכשאני עוזר להם להוביל את המאבק שם, כבר לא יקבלו אותי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא ביקשתי לקבל אותך. ביקשתי למצוא תרופה לתופעה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אין סכנה גם ככה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מאחל לכם הצלחה בלימודים, במאבק, ולנו – שתמצאו תרופה לאורן חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אל תתחיל אתי, למה אני אשלח אותך להביא לי פלאפל, כמו במאבקי הסטודנטים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אורן, תודה. הפגיעה בזכויות הסטודנטים לווטרינריה תעבור להמשך דיון בוועדת החינוך. באמת, שמולי, תגייס אותי גם למאבק הזה, באהבה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> התגייסת. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אחרי שאני אצא מההלם שאורן חושב שיקבלו אותו בעברית, אז אני – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני כבר הרמתי ידיים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש גבול. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני עשיתי רק לימודי פיזיקה בגבעת-רם. עשיתי שם – – – <הצעה לסדר-היום> <החרגת המגזר הדרוזי לעומת שאר מגזרי המיעוטים לגבי קייטנות חינם לכיתות ג'–ד'> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הצעה לסדר-היום: החרגת המגזר הדרוזי לעומת שאר מגזרי המיעוטים לגבי קייטנות חינם לכיתות ג'–ד', מס' 3868, של חבר הכנסת חמד עמאר. ישיב, גם כאן, השר ליצמן בשם השר בנט. בבקשה, נכבדי. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, הנושא כל כך כואב, שאני עומד כאן ולא מאמין. מדינת ישראל, ממשלת ישראל מחליטה לפטור את המגזר הערבי, מגזר המיעוטים בעצם, מתשלום על השתתפות כיתות ג'–ד' בתוכנית "אתגרים", ובתוך ההחלטה, אדוני היושב-ראש, מחריגים את המגזר הדרוזי. אתם קולטים? ממשלת ישראל מחליטה להיטיב עם המיעוט בישראל, אבל המיעוט הדרוזי, היא אומרת לו: לא, אתה, לא מגיע לך. מחריגה אותו ואומרת לו: אתה צריך לשלם על כיתות ג'–ד'. המגזר הדרוזי מהווה, מתוך המיעוטים, 5,316 ילדים, תלמידים בכיתות ג'–ד', לעומת יותר מ-60,000 בשאר המיעוטים. אתה תופס את זה, אדוני השר? אני לא מבין את זה. כאילו שהמצב הכלכלי של המגזר הדרוזי הוא הכי טוב שיש. כאילו ההכנסה החודשית של המשפחה במגזר הדרוזי היא מעל הממוצע הארצי. כאילו אנחנו, יש לנו כל כך הרבה כסף, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לשלם על הקייטנה של ג'–ד'. כאילו המגזר הדרוזי, אמרו לו: תשמע, אתה – יש לך תפקיד אחד מסוים, להתגייס לצה"ל, לתרום, לתת הכול, לעשות מה שטוב למדינת ישראל, אבל בכל מה שמגיע לך כזכויות, אני שם אותך בצד ולא נותן לך. אתה לא חלק. מתי שהם רוצים ומתי שמחליטה ממשלת ישראל, הדרוזים מיעוטים; מתי שמחליטה ממשלת ישראל, היא מחריגה את הדרוזים ושמה אותם בצד ואומרת להם: לא מגיע לכם ג'–ד' חינם. כשקראתי את ההחלטה של הממשלה, מרוב שהתאכזבתי מההחלטה אני צחקתי. אמרתי: איזה היגיון יש בזה, לקחת את המגזר הדרוזי ולהחריג אותו, ולא לאפשר לו ליהנות מהטבה שנתנו למיעוטים על מנת לסגור פערים. עוד דבר, אדוני השר – אתה אמור לענות לי – יש מנגנוני הקצאה. אני לא יודע אם שמעת על הנושא של מנגנוני ההקצאה; ממשלת ישראל, בתוכנית 922 להעצמת יישובי המיעוטים, בתוכם גם המגזר הדרוזי והצ'רקסי, כתבו את זה. אבל במנגנוני ההקצאה החריגו את המגזר הדרוזי. אמרו שהמגזר הדרוזי לא נכנס לתוך מנגנוני ההקצאה. ומה זה מנגנוני ההקצאה? אם ממשלת ישראל מקצה למתנ"סים – ואני אתן דוגמה שכולם יבינו – 100 מיליון שקל, 200 מיליון שקל, 300 מיליון שקל, אני לא יודע כמה היא מקצה, לכסף הזה מוסיפים עוד 20% לסגירת פערים למען המגזר הלא-יהודי. זה אומר, אם מקבלים 100 מיליון שקל, מתוך התקציב הרגיל יקבלו מה-100 מיליון שקל המגזר הלא-יהודי, ומוסיפים להם עוד 20% שיחולקו רק למגזר המיעוטים, לסגירת פערים. וגם שם המגזר הדרוזי לא נמצא. החריגו את המגזר הדרוזי. למרות שבהחלטה כתוב באופן ברור: 922, שזה כולל המיעוטים, ובתוכם הדרוזים והצ'רקסים. אבל בסעיפים מקצועיים ובמנגנוני ההקצאה הוציאו את המגזר הדרוזי החוצה. דיברתי עם שר החינוך בנושא ואמרתי לו: לא יכול להיות מצב כזה. הוצאתי לו מכתב לפני יותר משבועיים, אני מקווה שאני אקבל תשובה בקרוב. ולהכניס את המגזר הדרוזי גם לעניין של הקייטנות ג'–ד', לאפשר קייטנות לג'–ד' חינם למגזר הדרוזי, וגם בעניין של מנגנוני ההקצאה. ואז, מה אומרים לי חלק מהפקידים? אומרים לי: תשמע, למגזר הדרוזי יש תוכנית מיוחדת. ואני בודק את התוכנית המיוחדת, ומתברר לי שמקצים למגזר הדרוזי, לחינוך בלתי פורמלי, 6 מיליון שקל לשנה. 6 מיליון שקל – וצריך לסבסד את הקייטנות, צריך לתת לך את האפשרות של מנגנוני ההקצאה, שבעצם מסבסדים אותך ונותנים לך אפס כסף. לכן אני קורא לשר האוצר, לשר האוצר כחלון: תתקן את החלטה 922, תכניס את מנגנוני ההקצאה למגזר הדרוזי. ואני קורא לשר החינוך: בתוכנית "אתגרים", תכניס את המגזר הדרוזי ותאפשר לילדים הדרוזים, שהם יהיו חיילים בעתיד, לקבל את הקייטנות חינם כמו שאר מגזרי המיעוטים. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. ישיב השר ליצמן בשם השר בנט. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת חמד עמאר, זאת התשובה של שר החינוך נפתלי בנט שאני מקריא. הממשלה, ובכלל זה משרד החינוך, רואים חשיבות רבה בקידומה ובחיזוקה של האוכלוסייה הדרוזית והצ'רקסית בישראל. הדבר מוצא ביטוי בשורה של החלטות ממשלה שהתקבלו במהלך השנים האחרונות ואשר מטרתן הייתה צמצום הפערים בין האוכלוסייה הדרוזית והצ'רקסית ליתר האוכלוסיות בישראל. בהחלטת הממשלה האחרונה, שהתקבלה ב-10 בינואר 2016, קבעה הממשלה תוכנית המשך לפיתוח והעצמה של היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים לצד הקצאת משאבים רבים. בהחלטה נקבע כי התוכנית תושלם וימומשו סעיפי התקציביים עד לסוף שנת 2019, תוך ארבע שנים. בהחלטה ניתן דגש על כמה תחומים, ובהם חינוך, תיירות, תחבורה, דיור, תכנון עירוני, עידוד תעסוקה ועוד, והיא תולדה של עבודת לימוד מעמיקה של הצרכים הייחודיים של האוכלוסייה הדרוזית והצ'רקסית. התוכנית העומדת בבסיס החלטה זו נבנתה בשיתוף משרדי הממשלה השונים וראשי המועצות המקומיות הדרוזיות והצ'רקסיות. סעיפי ההחלטה הנוגעים לתחום החינוך הם: סעיף 1, הקובע כי משרד החינוך יפעיל תוכנית לתגבור פעילות חינוך פורמלי ובלתי פורמלי ביישובי התוכנית. היקף התוכנית עומד על 180 מיליון שקל, בפריסה על פני ארבע שנות תקציב; סעיף 2, אשר ממשיך וקובע תקציב לבינוי ולשיפור תשתיות מוסדות החינוך ביישובים דרוזיים ו'צרקסיים, ובכלל זה בינוי כיתות חדשות, גני-ילדים, שיפוץ בתי-ספר קיימים, חידוש מבנים וטיפול במפגעי בטיחות. היקף התקציב שהועמד לטובת הנושא הנו 140 מיליון שקל, בפריסה על פני ארבע שנים. סעיפים אלה, כמו גם שאר התחומים שנקבעו לחיזוק בהחלטה ייעודית זו, נותנים מענה רחב לצרכים הייחודיים שעלו מהשטח, וזאת לאחר עבודה משותפת שנעשתה אל מול ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות. בהחלטה זו נקבע כי יש לחזק את החינוך הבלתי-פורמלי, ולכך יועדו תקציבים רבים ונעשית כיום עבודה במישורים שונים שעליהם הסכימו חברי ועדת היגוי בראשות מנהלת האגף לחינוך דרוזי וצ'רקסי במשרד החינוך וסמנכ"ל משרד ראש הממשלה. יודגש כי כל החלטה התקבלה לאחר קיום התייעצויות עם יושב-ראש פורום ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות. החלטה 922 לפיתוח אוכלוסיית המיעוטים בישראל, שהתקבלה ביום 30 בדצמבר 2015, שאליה אתה מתייחס בפנייתך, הנה החלטה מקבילה הנותנת מענה לחתך אוכלוסייה אחר, ואין בה כדי לפגוע או לגרוע תקציבים מהאוכלוסייה הדרוזית והצ'רקסית. חיזוק האוכלוסייה הדרוזית והצ'רקסית, לרבות התייחסות לחיזוק תחום החינוך הבלתי-פורמלי ונושאים נוספים, מעוגן בהחלטה ייעודית 959, אשר דובר בה עד כה. אני מציע, אדוני, אם אתה מסכים, אני מוכן להעביר את זה לוועדת החינוך, או פנים, מה שאתה רוצה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> חינוך. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> חינוך, אני מסכים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי, חבר הכנסת חזן, דקה מהצד – בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, השר, חברי, חבר הכנסת חמד עמאר היקר, אתה לא מבין איזו אחריות גדולה יש לך על הכתפיים כשאתה מביא את הנושא הזה לסדר-היום. רק היום עמדתי כאן במליאה וזכיתי לכינוי, לברכות מפה מפיק מרגליות, שקרא לי גזען. אז כדי להוכיח שאני לא, אני רוצה להגיד לך, ובכלל לכל הציבור כולו: נכון, מדינת ישראל היא מדינה יהודית בעלת רוב יהודי מובהק, אבל הרוב היהודי הזה, לצדו שוכן וחי, ורוב הזמן בעתות של שלום – שבידיים שלנו לקדם אותן – ציבור אחר לא יהודי, דרוזי, צ'רקסי, גם מוסלמים וגם נוצרים. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי לעזור להם. הגיע הזמן שחוסר השוויון הזה במטוטלת ייגמר. אם יש משהו או מקום שבו אתה יכול להשתמש בי כחבר כנסת, אתך ביחד, מתוך הקואליציה, מתוך כנסת ישראל, כדי לעשות את השינוי הזה, כדי להוביל לכך שילדים צעירים, דווקא במגזרים שונים, ירגישו כאילו הם חלק בלתי נפרד מהחברה בישראל – אני נמצא כאן לרשותך. הגיע הזמן שנפסיק. מדובר בסופו של יום בפרוטות, בזוטות, אבל מעל לכול, זה לא כסף. מדובר בילדים שכשהם פותחים את הטלוויזיה או כשהם הולכים ברחוב והם רואים את השכן שלהם, לעתים מאותו רחוב, ולא רק מאותו כפר או כפר ליד או יישוב או מושב ליד, הם רוצים להרגיש בדיוק כמוהו. והשינוי הזה וההרגשה של אותם חיים משותפים מתחילים בדברים הקטנים האלה. כל הכבוד על ההבאה לסדר-היום, וכמו שאמרתי, אני לרשותך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חזן. אני מעביר את הנושא להצבעה על המשך דיון בוועדת החינוך. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 41 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – יש יום הולדת 90 למלכת אנגליה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שבעה בעד. אגב, אני יו"ר אגודת הידידות ישראל–בריטניה. אתה מבין, סמוטריץ, במקום להציע להחליף אותי, אתה מבין? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – סגנים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> החרגת המגזר הדרוזי לעומת שאר מגזרי המיעוטים לגבי קייטנות חינם – עוברת להמשך דיון בוועדת החינוך. <הצעה לסדר-היום> <בשנת היובל לחזרתנו לנחלת אבותינו יש להחיל את החוק הישראלי על כל יהודה ושומרון> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום של חבר הכנסת יהודה גליק: בשנת היובל לחזרתנו לנחלת אבותינו יש להחיל את החוק הישראלי על כל יהודה ושומרון, הצעה מס' 3836. בבקשה, אדוני. יש לך עד עשר דקות. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – זה הצעה לסדר, לא צריך תשובת שר, אבל אתה יכול להגיד שאתה תומך. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, אני גמרתי להיות תורן, עד 20:00. ב-20:00 אני סיימתי. תגיד להם שעד 20:00. אתה רוצה להפסיק, אני אשמח. אם אתה רוצה להפסיק את הישיבה, אני – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מי רוצה להפסיק? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, בסדר. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני השר ליצמן היקר והחשוב, אדוני היושב-ראש חבר הכנסת חיליק בר, המתוק מדבש – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, תודה. <יהודה גליק (הליכוד):> – – חבר הכנסת חיים ילין, חברי חבר הכנסת בצלאל וכל חברי הכנסת וכל הצופים בבית – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> הזכרת כבר, הזכרת את כל החברים – – – <יהודה גליק (הליכוד):> כן כן, הזכרתי את כל חברי הכנסת שפה, כולם ממש איש איש מתוק, על-פי כבודו. – – ברוך השם, זכינו בדורנו לשוב לארץ-ישראל. בתולדות העמים, בתולדות האנושות, אין דבר נפלא מזה. הזכרתי את כל חברי הכנסת, נזכיר גם את חבר הכנסת אורן חזן, אהובי, יקירי, מתוקי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> דבריך – – – <יהודה גליק (הליכוד):> בתולדות האנושות אין חיה כזאת, עם שגורש מארצו ושב אליה – לא אחרי אלפיים שנה, גם לא אחרי 50 שנה. כל עם אחר שעזב את מולדתו לא שב אליה ונמחק מעל פני כדור הארץ. והנה, זכינו, לנגד עינינו הפלא הנפלא הזה שנקרא מדינת ישראל. זכינו שאחרי אלפיים שנה שבנו לכאן והקמנו כאן את המדינה הנפלאה הזאת. חזרנו לשפה, לתרבות, למורשת, לתורה, למולדת שלנו, ארץ-ישראל. והדבר, אולי, המדהים יותר מזה הוא שכל התופעה הזאת מתוארת בתורה. מחד אומר הפסוק "והפיץ ה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגוים אשר ינהג ה' אתכם שמה". הקדוש-ברוך-הוא אומר: אני אעיף אתכם לכל העולם, אבל הקדוש-ברוך-הוא מבטיח: ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך", "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה והיטבך והרבך מאבתיך". כמה נפלא זה, איך מתגשמים דברי התורה, יוצאים מתוך הפסוקים ומתגשמים לנגד עינינו. עם ישראל שב, וכזה דבר נפלא. והנה, 19 שנה אחרי אותו נס נפלא של הקמת מדינת ישראל, עמדנו בפני שואה: 200 מיליון ערבים הקיפו אותנו במטרה לחסל 2 מיליון יהודים שחיו כאן. שר החוץ אבא אבן מתרוצץ בעולם ומתחנן: תעזרו לנו לשרוד. מדינת ישראל נערכת לקברי אחים של מאות-אלפי הרוגים. והנה יד השם הייתה כאן. יד השם הייתה כאן, הקדוש-ברוך-הוא מתערב, ותוך שישה ימים – אני אשמח אם לא יפריעו לי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כבודם, נאזם, אני מבקש לא להפריע. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – תוך שישה ימים זכינו, בחסדי השם יתברך, לשוב ולנצח, קודם כול את כל אויבינו מסביבנו, לחסל את כל חיל האוויר המצרי והסורי. איזה דבר נפלא, איזה נס נפלא. שבנו אל נחלת אבותינו. שבנו ליהודה, לשומרון. שבנו לגולן. שבנו. והשיא של השיא: שבנו למשאת הנפש של העם היהודי, לעיר העתיקה של ירושלים ובראשה הר-הבית. אותה קריאה, "הר-הבית בידינו – – – תחנות תלמיד, תחנות תלמיד, אני חוזר ואומר: הר-הבית בידינו" – מי ישכח את אותה קריאה של מוטה גור? והנה חלפו להן כמעט 50 שנה, פתחנו עכשיו את שנת ה-50, וחצי מיליון יהודים חיים בחבלי הארץ של יהודה ושומרון ועוד מאות אלפים בירושלים המורחבת, ועם ישראל עולה להר-הבית. רק השבוע – אתמול עלו 70 יהודים להר-הבית, היום עלו עוד עשרות. בחג הפסח האחרון זכינו ש-1,000 יהודים עלו להר-הבית. ברוך השם, החזון הזה של שיבת ציון, הר קודשנו, החזון הזה של שיבת עם ישראל לארץ-ישראל מתגשם לנגד עינינו. ובמשך השנים השלו את האוכלוסייה הערבית שחיה, הן ביהודה ושומרון והן בתוככי הקו הירוק, השלו אותם שתקום פה מדינה פלסטינית. האמת היא שכבר היו להם סיכויים, פעם אחר פעם, עוד בשנת 1948, בתוכנית החלוקה שהם דחו; ב-1967 הייתה להם הזדמנות. ומאז – ראש הממשלה אהוד ברק הציע להם הצעה נדיבה, ראש הממשלה אהוד אולמרט הציע להם הצעה נדיבה, ופעם אחר פעם הם דחו אותה. כיום, כל מי שעיניו בראשו מבין שאופציית הקמת מדינה פלסטינית לא קיימת. הגיע הזמן – הגיע הזמן, חברי חברי הכנסת, הגיע הזמן, עם ישראל – לבוא ולומר את הדברים, בלי לתכמן, בלי לסבן. לומר את מה שכל אדם בר-דעת מבין: הריבונות הישראלית תוחל בסופו של דבר על כל רחבי יהודה ושומרון. הגיע הזמן לומר שהחוק הישראלי יחול על כל רחבי יהודה ושומרון. למה להשלות את האזרחים הערבים, הפלסטינים, שהם קוראים לעצמם – לא אכפת לי, יקראו לעצמם פלסטינים, לא אכפת לי, אני לא אריב על זה. למה להשלות אותם שתקום כאן מדינה חדשה? למה לתת להם לחיות באשליות? הבה נגיד את הדברים האלה בצורה הכי ברורה, הבה נחיל את החוק הישראלי, כפי שעשינו בגולן ובירושלים, על כל שטחי יהודה ושומרון. אבל לא פחות חשוב: הבה נקים ועדה לדיון, כדי שמדינת ישראל לא תהיה מדינה שמדכאת זכויות אדם. הבה נתמודד עם אותו אתגר דמוגרפי – שלמען האמת, מה שמהלכים עלינו אימים לגביו הוא לא נכון. כשהוקמה מדינת ישראל, בתוך השטח של תוכנית החלוקה בצד היהודי היו 55% יהודים ו-45% ערבים. אז כיום, כאשר ברחבי יהודה ושומרון ומדינת ישראל בתוך הקו הירוק יש למעלה מ-65% יהודים, למה להלך עלינו אימים? אבל זה לא האתגר הדמוגרפי כאן – זה בני-אדם. הבה נדון אתם, נתמודד אתם, ניערך לתת להם זכויות אדם מלאות. הבה ניערך לכך שכל המדינה הזאת, עם ישראל כעם, יחיל פה את ריבונותו על כל השטח וגם יחיל פה את ערכיו; יעניק לאזרחים הערבים שחיים בכל רחבי יהודה ושומרון זכויות אדם מלאות, זכויות אזרח מלאות. הבה ניתן להם להיות חלק מהמדינה היהודית. כי עם ישראל מתייחס למיעוטים שחיים בתוכו בצורה מיוחדת. "ואהבתם את הגר" – 36 פעמים כתוב. הבה נחיל את החוק הישראלי על כל חבלי יהודה ושומרון, הרי כל אחד מבין שזה מה שיקרה בסופו של דבר, אז למה להשלות? מורי ורבותי, הדבר הזה יבהיר אחת ולתמיד – ויביא גם לשלום, שלום אמת לאזורנו, לטובת אזרחי מדינת ישראל ולטובת הערבים המתגוררים ביהודה ושומרון. שלום אמת יוחל רק כשנפסיק להשלות פה את האזרחים, רק כשנפסיק להשלות אותם עוד פעם ועוד פעם. בינתיים, אלפים חיים עדיין במחנות פליטים, כשמדינת ישראל, בשנת ה-70 שלה, הופכת להיות מדינה לתפארת. למה שהם לא יהיו חלק מהמדינה הזאת, שלא יזכו ליהנות מהמטעמים של מדינת ישראל? למה שלא יזכו? למה הם צריכים להמשיך לחיות ולעמוד אלפים כל יום במחסומים בצורה מביישת? למה? אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת היקרים והמתוקים, למה אנחנו לא יכולים לבוא ולומר את האמת: חברים, אופציית אשליית המדינה הפלסטינית לא קיימת. קיימת עובדה: חצי מיליון יהודים חיים שם. אנחנו רוצים לחבק אתכם, לתת לכם את כל זכויות האדם; כמובן, זה יהיה מותנה בכך שאף אחד לא יהיה חלק מאיזשהו ארגון טרור; כמובן, כל מי שלא ירצה להיות אתנו, ניתן לו סיוע נדיב שיוכל להתיישב בבוסטון, בטורונטו, בדובאי, איפה שהוא ירצה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בסיני. <יהודה גליק (הליכוד):> כמובן, אנחנו כאן צריכים לומר את האמת ולהפסיק לתכמן, להפסיק לשקר. אנחנו הרי – גם, אדוני היושב-ראש, יושב-ראש מפלגתך בוז'י הרצוג כבר אמר שאופציית המדינה הפלסטינית היא לא רלוונטית. אנגלה מרקל אמרה שאופציית – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, זה לא נכון, זה לא נכון. <יהודה גליק (הליכוד):> היא לא רלוונטית כעת, הוא אמר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, הוא אמר שהיא לא מעבר לפינה. <יהודה גליק (הליכוד):> אני מסכים אתו, הוא צודק, ב-500 השנים הקרובות זה לא רלוונטי. ולכן אני חושב שהגיע הזמן שנאמר את האמת. נאמר את האמת: יש חצי מיליון יהודים שחיים ביהודה ושומרון – בואו ניתן לאותם ערבים שחיים שם גם תקווה. בואו ניתן להם את התקווה להיות חלק ממדינת ישראל. הרי זה מה שהם רוצים, הרי אף ערבי שחי בתוך הקו הירוק לא רוצה לעבור למדינה הפלסטינית, כלומר, טוב להם להיות חלק מפה. אבל, כמובן, נתנה שאף אחד מהם עשר שנים לא חבר באף ארגון טרור. נעשה את באופן תהליכי. בואו נתחיל את התהליך, למה לחכות, למה לחכות? הגיע הזמן. שנת היובל לשיבתנו לחבלי המולדת – זה הזמן. זה הזמן, זו העת. התחייבתי להשתדל להשאיר תמיד עודף בזמן שלי – 13 שניות. תודה רבה לכם, חברים. אני מציע להעביר את זה לדיון במליאה, בבקשה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לדיון במליאה. מצביעים על זה? לפני כן, הבעת דעה. חבר הכנסת – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה דיברת באמת מדם לבך. אנחנו לא נסכים על הכול, אבל – – – <יהודה גליק (הליכוד):> העיקר על 99%. אבל רגע, על זה שאמרתי שאתה מתוק אתה לא מסכים? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> על זה אני מסכים מאוד, מה זאת אומרת, ודאי. <יהודה גליק (הליכוד):> זה הכי חשוב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה הדבר הכי מדויק שאמרת. <חיים ילין (יש עתיד):> חיליק, יש לי עוד שעתיים נסיעה הביתה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הרב גליק, חיליק לא רק מתוק, הוא בכלל עשוי מסוכר. אה, חיליק? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני ממש נהנה היום, גם ממך, גם מגליק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה בדרך הטובה, אחי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני ארוץ בליכוד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עוד רגע אתה אצלנו בליכוד. אתה לא צריך לרוץ בליכוד, אני מוכן לשריין אותך. עלי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מודה לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה יודע משהו? אם אתה תבוא לליכוד אני אפילו מוכן לתת לך את מקומי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> וואו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מבין עד כמה אני יודע שזה לעולם לא יקרה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה צודק. <יהודה גליק (הליכוד):> אורן, יש פה אנשים שרוצים הביתה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> קצר, קצר, דקה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה. דקה, אדוני, ואנחנו עוברים לחבר הכנסת סמוטריץ. <אורן אסף חזן (הליכוד):> המבטים האלה של הלחץ להגיע לאירוע של מלכת אנגליה מלחיצים אותי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אין, את זה כבר פספסתי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> God Save the Queen. <יהודה גליק (הליכוד):> הוא צריך להגיע הביתה, הוא מגן עלינו מעזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בסדר, מה זה, הוא חי בעוטף-ישראל, זה שני מטר מפה, הוא מגן על כולנו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> טוב, נהיה רציניים. <יהודה גליק (הליכוד):> תקים לו רכבת הביתה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תוקם רכבת לעזה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, מדהים לחשוב איך אנחנו פעם אחר פעם נופלים בבלוף הזה של להחיל ריבונות ביהודה ושומרון. חברים, אדוני היושב-ראש, ידידי חיליק בר, יש ריבונות ביהודה ושומרון. החוק הישראלי חל ביהודה ושומרון, כי הורים שולחים את ילדיהם לבית-הספר של מערכת החינוך הישראלית, תחת משרד החינוך הישראלי; כאשר אדם חלילה עושה עבירת תנועה, הוא נעצר על-ידי משטרת התנועה של מדינת ישראל; כאשר, לא עלינו, יש סכסוך, מה שידידי יהודה לא אוהב, בין אנשים ולא מצליחים להגיע לפתרון באהבה, אחווה, שלום ורעות, מגיעים לבית-המשפט – תנו לנחש: בית-המשפט של מדינת ישראל; ומעל הכול, כאשר יש ויכוחים שבבית הזה לא מצליחים להשלים אותם ולהגיע לפתרון של ממש, מי שמקבל את ההחלטה הוא בג"ץ – בית-הדין גבוה לצדק של מדינת ישראל, מדינת היהודים, ביתם ומבטחם של היהודים בכל העולם. אז הגיע הזמן שאנחנו, קודם כול, ידידי יהודה, ואחי בצלאל, וחברי חיים – – – <יהודה גליק (הליכוד):> חיליק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חיליק זה אחי הגדול. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל גדול בגלל – אבל בואו נהיה רגע רציניים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני לא יודע מה לעשות עם כל האהבה הזאת מהימין. אני לא יודע – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הגיע הזמן, רגע לפני שנחזור לאהבה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סמוטריץ, רק אתה תחמיא לי וזהו. ואני בכלל – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> רציתי להעלות את הנאום הזה לפייסבוק. הרסת לי את הנאום. זהו. אין נאום עכשיו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, להפך, תעלה אותו – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא קטוע. הוא היה, אתה יודע, חריף, חד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני אעשה לך – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תן לי. שנייה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זו תהיה הפעם היחידה שאני עושה לך "לייק". <אורן אסף חזן (הליכוד):> אוקיי. נתת לי כבר בעבר "לייקים". <יהודה גליק (הליכוד):> באהבה ננצח. <אורן אסף חזן (הליכוד):> באהבה. אהבה תמיד מנצחת. – – – הגיע הזמן שקודם כול אנחנו נכיר בזה. נתחיל להגיד, בלי להתבייש, שזה שלנו, שהחוק חל. הרי בסוף אף אחד לא באמת מתייחס לחוק הירדני, שהוא לכאורה אמור לקבוע; כשרוצים להרוס בתים של יהודים, מישהו מסתכל אם קיים, לא קיים? כשבוחנים קרקעות, מישהו מסתכל אם קיים, לא קיים? והמקום היחיד בעולם שיש בו אפרטהייד של ממש, היחיד בעולם, הוא ביהודה ושומרון – אפרטהייד כלפי יהודים – – <יהודה גליק (הליכוד):> בהר-הבית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – כלפי ישראלים. ומעל הכול, בהר-הבית. לא רק בהר-הבית – ביהודה ושומרון. כי החוק שלנו חל עלינו אבל לא חל על שכנינו. אני אסכם ואומר: אין מקום למדינה פלסטינית. אין דבר כזה, כמו שבצלאל טורח להזכיר תמיד: אין דבר כזה שנקרא עם פלסטיני. אם נסתכל על ההיסטוריה, יכול להיות שהפלסטינים זה בכלל אנחנו. מכאן אני קורא לממשלת ישראל, לעומד בראשה, לוותר על חלום שתי המדינות ולקבל את העמדה של חברי כאן, ולהחיל, דה-פקטו – לא רק בהבנה, לא רק בעשייה, אלא גם בחקיקה פשוטה – את החוק הישראלי והריבונות של ממש בביתנו, בית אבותינו, נחלת אבותינו, יהודה ושומרון. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טוב. כבר יש כותרת. אורן חזן: הפלסטינים זה אנחנו. יפה. זה לא חשבתי – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא. כל הכבוד. כל הכבוד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה יודע למה – – – פלסטין? אמיתי עכשיו. הרומאים – – – <חיים ילין (יש עתיד):> היושב-ראש – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הרומאים שרצו לפגוע – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הרומאים שרצו לפגוע – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה צודק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הרומאים שרצו – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים. חזן, תכבד את הדרומי. רגע. אנחנו מצביעים. סליחה. אנחנו קודם כול מצביעים – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – חיליק, אתה עושה לי חשק – מצביע בעד. תעביר למליאה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. ודאי. מה זאת אומרת. <קריאה:> במליאה. במליאה. נו. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – זה לעולם – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הצבעה – הצעה לסדר: בשנת היובל לחזרתנו יש להחיל את החוק הישראלי על כל יהודה ושומרון – לדיון במליאה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נגד. <יהודה גליק (הליכוד):> מה פירוש? מה פירוש? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אפילו חיים – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני – יהודה, אני תמיד בעד לדון על הכול במליאה. מה זאת אומרת. גם דברים שאני לא ב-100% מסכים להם, או ב-50%. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – מצוין. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ודאי. הצבעה מס' 42 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, חמישה בעד. אני קובע כי הדיון יידון במליאה. <הצעה לסדר-היום> <רוב עצום של הציבור תומך בהחלת ריבונות ישראלית על מעלה-אדומים ללא תלות בהסכם מדיני כלשהו> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום: רוב עצום של הציבור תומך בהחלת ריבונות ישראלית על מעלה-אדומים ללא תלות בהסכם מדיני כלשהו, מס' 3805, של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עמדה מהצד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני, עד עשר דקות. אתה יכול להתחשב בחיים – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני מסכים – – – דקה, אבל תעשו את זה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אחרון אחרון חביב. נשתדל לקצר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא. יש לי עמדה מהצד. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> בימים האחרונים עלתה מחדש לסדר-היום היוזמה הערבית, זו שב-2002 דיברה גם על שיבת הפליטים כולם לתחומי מדינת ישראל, וכמובן חלוקת ירושלים ורמת-הגולן וגירוש של עשרות ומאות אלפי יהודים מבתיהם וכו' וכו'. התוכנית הזו שוב עלתה על סדר-היום. ואנחנו בשדולת ארץ-ישראל כאן, בכנסת, פרסמנו בימים האחרונים גילוי דעת שמקיף את רוב חברי הקואליציה. הבהרנו שהתוכנית הזאת איננה ציונית ואיננה מוסרית ואיננה מביאה לשלום. תוכנית רעה. ושאף אחד לא יעלה בדעתו להעלות אותה ולנסות להחיות אותה, כאן, בקואליציה הזו. אבל טוענים כלפינו, במידה לא מבוטלת, כנראה, של צדק, שרק לומר לא – זה לא פתרון. והגיעה העת שאנחנו כימין וכממשלה ימנית גם נאמר מה כן, ולא רק נאמר מה לא. ולכן שדולת ארץ-ישראל, שיש לי הזכות, ביחד עם חברי היקר מאוד, חבר הכנסת יואב קיש – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתה צריך להגדיר מה זה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני סומך עליך, הרב ליצמן. אמרו לי שאיפה שאתה נמצא, שם זה ממשלת ימין. אז אני רגוע. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> ימין ה' – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> ימין ה' עושה חיל. בדיוק. ימין ה' רוממה. אז יחד עם חברי היקר מאוד חבר הכנסת יואב קיש, יושב-ראש-ועדת הכנסת – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אפילו הוא אומר לך שימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין, לך תדע – – – <קריאה:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אז יש לי הזכות – – <קריאה:> – – – הביתה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – להיות חלק מהובלת שדולת ארץ-ישראל, כאמור, ביחד עם חבר הכנסת קיש, ואנחנו מתחילים לקדם את התוכנית הזו, התוכנית האלטרנטיבית, שהיא אלטרנטיבה לתוכנית רעה, לא ריאלית – אגב. מעולם לא הייתה ריאלית; תוכנית המדינה הערבית בלב ארץ-ישראל מעולם לא הייתה ריאלית; זאת פיקציה שהשמאל הישראלי הניח כאן כאיזה מין אקסיומה. היא מעולם לא הייתה ריאלית, ולו מהסיבה שהמקסימום שהשמאל הקיצוני במדינת ישראל מוכן לתת הוא הרבה פחות מהמינימום שהמנהיג המתון ביותר בעולם הערבי מסוגל לתת ולהישאר יומיים בחיים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה אכפת לך לנסות? תנסה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני לא מהמר על חיי אזרחי מדינת ישראל ולא על עתידה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא להמר. לנסות להגיע – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אמרתי אבל: ולו רק בגלל, ולו רק בגלל זה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> כמובן זאת תוכנית שהיא רעה ציונית ויהודית וערכית ומוסרית וביטחונית, ומכל בחינה שהיא. והחלופה שלנו, כמובן, היא חלופה לא של תוכנית החלוקה אלא של תוכנית האיחוד: אנחנו רוצים לאחד את ארץ-ישראל ולחבר אותה, ואכן להחיל את הריבונות הישראלית על כל חבלי המולדת שזכינו בחסדי שמים לשחרר. עכשיו, החלת הריבונות של העם היהודי בארץ-ישראל היא תהליך שההשגחה האלוקית מסובבת לנו אותו בשלבים. התחלנו ב-1948, לא מזמן חגגנו יום העצמאות, וקיבלנו ריבונות בחלק חשוב מאוד בארץ-ישראל. ובחסדי שמים ב-1967, מלחמת ששת הימים, התשכ"ז, זכינו לשחרר חבלי מולדת נוספים. וב-1981 החלנו את הריבונות ואת החוק שלנו על רמת-הגולן. ואת התהליך הזה צריך להמשיך. ואנחנו בשדולה חושבים שלרגל שנת היובל – שגם חברי חבר הכנסת גליק הזכיר כאן, היובל למלחמת ששת הימים ולשחרור אותם חבלי מולדת יקרים – הגיעה העת להתחיל ולהחיל את הריבונות. ואנחנו מבקשים להתחיל – מעלה-אדומים תחילה. מדוע מעלה-אדומים? אני מחזיק בידי סקר שביצעה חברת "מדגם", ד"ר מינה צמח. בחנו את העמדות של הציבור הישראלי ביחס לשאלת החלת הריבונות הישראלית על מעלה-אדומים, כאן ועכשיו, ללא תלות בהסכם מדיני. ואני מוכרח להודות שהתוצאות הפתיעו, אפילו אותנו. אני לוקח כאן מספר שאלות מדגמיות: "באזורי יהודה ושומרון לא הוחל החוק הישראלי במלואו ולכן אזרחים ישראלים המתגוררים בהם לא מקבלים את מלוא הזכויות שמקבלים אזרחים בצדו השני של הקו הירוק" – אני לא רוצה כרגע להאריך, אבל למעלה מ-400,000 אזרחי מדינת ישראל, תושבי יהודה ושומרון, הולכים לצבא, עושים מילואים, משלמים מס הכנסה, כמו כל אחד ואחד מאתנו, אבל הם אזרחים סוג ב'. הרבה מאוד זכויות לא חלות עליהם, בגלל אותו משטר חוקי אחר שחל כיום ביהודה ושומרון. קחו דוגמה: הרבה מאוד חוקי מגן – אפשר לפטר אישה בהיריון שגרה ביהודה ושומרון. למה? ככה. ועוד הרבה מאוד זכויות אחרות. שאלנו: "לאור זאת, האם אתה מסכים או לא מסכים שלתושבי מעלה-אדומים מגיעות הזכויות שיש לכל אזרח אחר שגר במדינת ישראל?" 87.5% סוברים שכן. בסך הכול, 10% סבורים שלא. נתקדם לשאלה הבאה. שאלנו: "באיזו מידה אתה מסכים או לא מסכים לטענה שמכיוון שההסכם עם הרשות הפלסטינית לא נראה באופק, יהיה זה בלתי סביר להמשיך ולהשאיר את העיר מעלה-אדומים ללא מעמד חוקי ומדיני מוסדר". כאן אני רק מדגיש: העיר מעלה-אדומים נכנסת לשנתה ה-40, מונה כמעט 40,000 תושבים, נמצאת מטר מירושלים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – 70,000. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אין שם – לא, לא. אין שם ערבי אחד, משהו טריוויאלי לחלוטין. אז על ההיגד הזה, שמאחר שלא נראה שהולך להיות איזשהו הסכם מדיני בתוקף, האם זה נורמלי להמשיך ולהשאיר את העיר מעלה-אדומים ללא מעמד חוקי ומדיני מוסדר – על כך השיבו לנו 76.2% שזה לא סביר, ורק 20.6% סבורים שזה סביר. המשכנו ושאלנו: "קרא את הטיעון הבא: בתחילת שנות ה-80 קבעה מדינת ישראל באופן חד-צדדי וללא הסדר מדיני את גבולותיה בשני מקרים". ראשית, "ב-1980 – חוק-יסוד: ירושלים". כמובן, איחדנו את בירתה של מדינת ישראל. "שנה לאחר מכן", כפי שציינתי קודם, "החילה מדינת ישראל בחוק את הריבונות על רמת-הגולן. לכן, מכיוון שממילא פוליטיקאים מימין ומשמאל, מהארץ ומהעולם, מסכימים כי מעלה-אדומים תהיה בשטח ישראל בכל הסדר מדיני עתידי עם הערבים, ישראל יכולה להחיל את ריבונותה גם במעלה-אדומים ללא הסדר עם הרשות הפלסטינית. האם אתה מסכים או לא מסכים עם הטיעון?" מעלה-אדומים תהיה חלק ממדינת ישראל, לכאורה, לפי כל הדעות; גם לשיטתו של חברי היושב-ראש. אז האם אתה מסכים או לא מסכים? 77.9%, 78% מסכימים; 16% בלבד לא מסכימים. "באיזו מידה אתה מסכים או לא מסכים עם הטענה הבאה: החלת ריבונות ישראלית על מעלה-אדומים ללא הסכם מדיני עשויה להיות כרוכה במחירים מדיניים, כגון קריאות לחרם על ישראל, החלטה באו"ם המגנה את ישראל וכדומה. אי לכך, צריך להימנע מלהחיל על הריבונות באופן חד-צדדי ללא הסכם ולהמתין עד להשגת הסכם עם הרשות הפלסטינית." <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> כך, אגב, סובר – לא, לא. זאת שאלה ששאלנו את הציבור. תכף אני אגיד לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> האם הציבור מסכים עם ההיגד שמכיוון שעלול להיות מחיר מדיני כבד להחלת הריבונות באופן חד-צדדי – האם נכון להמתין להסכם ולא להחיל באופן חד-צדדי? בדרישה להמתין – ניסחנו את זה בצורה כזאת. הבהרנו לציבור שהולך להיות מחיר מדיני: החלטה באו"ם ובידוד וקריאות לחרם. האם בשל המחיר המדיני הזה שווה להמתין, למרות שלפי כולם, מעלה-אדומים תישאר במדינת ישראל? רק 34.5% סברו שכן. 59.7% – כמעט 60% מאזרחי ישראל – סברו שלמרות המחיר המדיני הכבד, לא נכון להמתין. והשאלה האחרונה: "באיזו מידה אתה מסכים או לא מסכים עם הטענה הבאה: ישראל יכולה להחיל ריבונותה על מעלה-אדומים גם ללא הסכם עם הרשות הפלסטינית ולהתמודד גם עם תגובה בין-לאומית חריפה" – שוב, לא הכחשנו את העובדה שעלולה להיות תגובה בין-לאומית חריפה; אנחנו לא טומנים ראשינו בחול; אבל, האם אתה סובר שמדינת ישראל תוכל להתמודד עם התגובה הבין-לאומית החריפה – "שבסופו של יום לא תפגע משמעותית בישראל, כפי שקרה עם החלת הריבונות על ירושלים ורמת-הגולן". אגב, אני מזכיר לכולנו – העולם, so called, לא מכיר לא בירושלים ולא ברמת-הגולן. החלנו את הריבונות על המקומות הללו, והשמים לא נפלו. היה קצת לא נעים – השמים לא נפלו. 70% מאזרחי מדינת ישראל סבורים שהדבר זה נכון – עוד פעם, למרות המחירים המדיניים ומתוך מודעות מוחלטת לקיומם, ובסך הכול 25% מתנגדים. זאת אומרת יש לנו כאן קונסנזוס גורף בחברה הישראלית, שתושבי מעלה-אדומים, שהם אזרחי מדינת ישראל, זכאים לאותם התנאים ולאותן הזכויות שלהם זכאים כלל אזרחי המדינה. יש לנו רוב גורף בחברה הישראלית, שלמרות המחיר המדיני חושב שהגיעה העת שממשלת ישראל באופן חד-צדדי תסדיר את מעמדה של מעלה-אדומים, תהפוך אותה לעיר נורמלית במדינת ישראל, ואת אזרחיה – לאזרחים שווי זכויות במדינת ישראל, כולל במחירים מדיניים שעלולים להיות. לכן אנחנו קוראים לממשלת ישראל – ועל כך נבקש לנהל דיון רחב כאן במליאת הכנסת הנכבדה, כדי שממשלת ישראל כבר עכשיו, בשנת היובל – כפי שציינו – לשחרור חבלי המולדת הללו, תחיל את הריבונות הישראלית על מעלה-אדומים תחילה. נראה שהשמים לא נופלים, שאפשר להמשיך עם התהליך הזה. זה הדבר היחיד שבסוף יוכל להביא שלום אמת. אין זמן להרחיב בזה, אבל דעתי בדבר ידועה. רק כאשר אנחנו נכריע את הסכסוך – וזו בעיני ססמת המיליון דולר. התוכנית המדינית של הימין; אגב, אני עמל על התוכנית שלי בימים אלה. הססמה היא, אדוני היושב-ראש: עוברים מניהול סכסוך להכרעה. אנחנו למעלה מ-100 שנה מנהלים סכסוך. כל עוד נמשיך לנהל אותו, אותו סכסוך בין שתי תפיסות לאומיות סותרות – כי נרצה או לא נרצה, יש כאן שתי שאיפות לאומיות סותרות, שמנסות לדור כאן בארץ הזאת; ואגב, אנחנו כל השנים הסכמנו לדור ביחד, הצד השני תמיד דחה את בקשותינו – כל עוד נמשיך לנהל את הסכסוך הזה, אנחנו נמשיך לחיות על החרב ושני הצדדים יפסידו. כאשר נכריע אותו בצורה חד-משמעית – פעם קראתי לזה: נגדע את התקווה, ולאחר מכן כמובן נפתח תקווה אחרת לחלוטין, של חיים טובים כאן תחת השלטון היהודי – נכריע את הסכסוך הזה אחת ולתמיד. אין דרך טובה ונכונה יותר מאשר להחיל את הריבונות, לקבוע שאנחנו כאן כדי להישאר. חבל על הזמן. אין לערבים בשביל מה למות. אין למתאבדים – הם מתאבדים למען איזושהי מטרה נעלה. חבל על הזמן, אין לכם בשביל מה. אנחנו כאן, זאת עובדה, נקודה. מי שירצה להישאר ולחיות כאן – אהלן וסהלן. מי שלא – ילך. השלב הראשון – מחילים את הריבונות במעלה-אדומים תחילה, בתמיכה מוחלטת של הציבור הישראלי. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בצלאל, מה שאמרת – – – בשתיים-שלוש דקות – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. אגב, הוא חסך דקה. בצלאל, אני אף פעם לא מזלזל בתוכניות, יש לי תוכנית מדינית משלי. הבעיה אצלכם בימין – עכשיו מצאתם ססמה חדשה, אמרת: ססמת מיליון הדולר, הכרעת הסכסוך. הרי תמיד היו לימין – היה לו הכרעת סכסוך, היה לו חיסול הטרור, היה לו מיטוט ה"חמאס". זה נשאר באוויר. ה"חמאס" לא מוטט, הטרור לא חוסל, וכנראה שהסכסוך גם לא יוכרע בדרך הזאת. השאלה איך מססמאות – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מה שאתם עשיתם, אנחנו מנסים לתקן 20 שנה. מאוסלו כבר 20 שנה מנסים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – תכריעו את הסכסוך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> תן לנו צ'אנס. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רגע, זהו, אין תשובה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני ביקשתי לעלות למליאה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אורן, אתה חייב? לא, באמת. חיים צריך לנסוע לדרום. באמת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> השארתם אותי פה עד 21:00. המלכה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש לו זכות, לפי הפרוטוקול. אולי תוותר? דיברת בנושא הזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אנשים בבית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יאללה, חצי דקה, אורן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ציבור שלם מחכה למוצא פי, חביבי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני בטוח, אף אחד לא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> ציבור שלם משתוקק לשמוע את שיש לי לומר ברגע זה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 20 שניות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, השר, מכובדי כולם, יש איזשהו בלבול. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> דבר. חבר'ה, תנו לאורן לדבר, בבקשה, סליחה. לצאת החוצה, מי שלא רוצה להיות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני חוזר. ראשית, אני חולק על בצלאל. אני לא מכיר בסכסוך. אנחנו יוצרים את הדבר הזה כשאנחנו אומרים את זה פעם אחר פעם בשפתיים שלנו. השכנים האלה שלנו, שאנחנו עליהם אומרים פעם אחר פעם שאם יבינו שיהיה להם אינטרס לחיות פה, אז יהיה בסדר, ואם לא, אנחנו נמשיך לחיות על החרב, כמו שאתה אומר. שנית, אגיד בצורה ברורה: אנחנו הולכים סחור-סחור. אני קורא לך ולכל חברי בשדולה שאתה עומד בראשה, שדולת ארץ-ישראל: גם היום, בפער של 12 חברים בין הקואליציה לאופוזיציה, אם אנחנו נתאחד, אתה, יהודה גליק, השותף שלך בראשות השדולה ויתר החברים, ונפסיק לדבר פה ולהוציא מכתבים שאין מאחוריהם כלום, ונחליט שאנחנו אומרים לראש הממשלה: אדוני ראש הממשלה נתניהו, לא יהיו פה שתי מדינות, לא תהיה פה מדינה פלסטינית; יש רק מדינה אחת מהירדן לים, מהחרמון ועד אילת, וזו מדינת ישראל, מדינת העם היהודי, ועד שלא תוחל ריבונות דה-פקטו, אנחנו לא לוקחים חלק בהצבעות; אנחנו עוצרים פה את שגרת היום. לא צריך להפיל את הממשלה. לא חסרות רפורמות משוגעות, שבסוף אפילו פוגעות בציבור, שפה מריצים בגלל הסכמים כאלה ואחרים, אבל את ההסכם הראשי שיש לנו, לעם היהודי, בינינו לבין בורא עולם, בינינו לבין עצמנו, אנחנו לא מחילים. בואו נתאחד, נפסיק לדבר ונתחיל לעשות. בואו נשאיר את הססמאות בצד. אני אלך אתך ועם יתר החברים למען ארץ-ישראל ועם ישראל עד הסוף, בלי חשש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מסכם ואומר במשפט אחד: כל הדבר הזה הוא בידיים שלנו, וכל עוד אנחנו לא נרים אותו, אף אחד לא ירים אותו בשבילנו. אתה יודע כמה אני אוהב אותך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הביקורת שלי היא לא אליך. הביקורת שלי היא גם לא ליושב-ראש – אני בטוח שגם הוא יצביע ביחד אתנו. אני אומר דבר אחד: אם אנחנו נעמוד בגבורה ונגן על האמירה הזאת, שארץ-ישראל היא לעם ישראל ולא לישמעאל, אף אחד, אבל אף אחד לא ייקח את זה מאתנו, וכשם שהשמים לא נפלו כשקבענו בחקיקה שישראל היא מדינת העם היהודי – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, משפט אחרון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – ולא קרה כלום – איומים ריקים מתוכן שהובילו לשום דבר – כך נכריע שזה שלנו, נחיל את הריבונות. לא רק במעלה-אדומים; גם בביתי באריאל ובביתך בקדומים, ונוכיח לכולם שאנחנו לא מתביישים לקחת – לא בכוח אלא בזכות – את מה ששלנו. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה לחבר הכנסת חזן. עם ישראל יכול לכבות את הטלוויזיה עכשיו ולישון. שמע אותך, הכול בסדר. יופי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצבעה. דיון במליאה, בצלאל? דיון במליאה. ומי נגד? נא להצביע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – איך עושים אצלכם – – –? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, זה אצלכם. אתם עוד תחת המנדט הבריטי בהשקפות הפוליטיות שלכם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הלו, אתה והחברים שלך ב"לייבור" – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ברור, ודאי. כן. הצבעה מס' 43 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חמישה בעד, אין נגד. אני קובע כי זה יעבור לדיון במליאה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני יוצא. תודה לקלדניות – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, תישאר לשמוע את חיים עכשיו. תהיה בן-אדם. <שאילתות דחופות> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים לשאילתה של חבר הכנסת חיים ילין: הרפורמה בבריאות הנפש. ישיב עליה השר. השר ליצמן, נא לעלות. זה יהיה הסעיף האחרון על סדר-היום. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יהודה, אם היית הולך זה כבר היה דיון אישי. בבקשה, אדוני. <472. הרפורמה בבריאות הנפש> <חיים ילין (יש עתיד):> בדיחה עצמית. יכול להיות שמ-2 מיליארד עכשיו נעלם פה משהו. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, במסגרת הרפורמה בבריאות הנפש, מעביר משרד הבריאות לקופות-החולים סכום בן 2 מיליארד שקל בגין שירותים אלו. עם זאת, כספים אלו אינם צבועים למען בריאות הנפש. רצוני לשאול: האם מתבצע מעקב אחר הכספים שמוקצים לקופות-החולים לצורך מתן השירותים לבריאות הנפש? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת חיים ילין, ראשית, אדגיש כי מקורות הסל אינם צבועים לתחום זה או אחר. הקופות מחויבות לתת למבוטחיהן את כלל השירותים הכלולים בסל בתחום בריאות הנפש ללא הגבלה, בלי תלות ביתרת התקציב העומדת לרשותן. משרד הבריאות מבצע מעקב ובקרה אחר פיתוח השירותים בתחום בריאות הנפש של קופות-חולים, בהתאם להסכם הרפורמה. יעד הכיסוי לטיפולים הנפשיים בקהילה, כפי שהוגדר ערב הרפורמה, הוא להגיע לטיפול נפשי לציבור בישראל בהיקף של כ-4% מאוכלוסיית המבוגרים ו-2% מאוכלוסיית הילדים בשנה. מבדיקת הנתונים בפועל עולה כי בחצי השנה הראשונה לרפורמה טיפלו קופות-החולים, במגוון מסלולי הטיפול, בכ-140,000 מטופלים מבוגרים, המהווים 2.5% מהאוכלוסייה המבוגרת, ובכ-36,000 ילדים, המהווים כ-1.3% מאוכלוסיית הילדים בישראל. אחוזי הכיסוי דלעיל, המבוססים על נתוני יולי–דצמבר 2015, מצביעים על התרחבות משמעותית של הטיפול הנפשי בקהילה בישראל, אשר עמד ערב חתימת צו הרפורמה ב-2012 על אחוז טיפול נמוך בהרבה, 1.5% מבוגרים ו-0.9% ילדים במשך שנה שלמה. אין ספק שבעקבות הרפורמה בבריאות הנפש הציבור בישראל נהנה כיום הרבה יותר משירותי בריאות נפש ציבוריים זמינים ונגישים יותר בקהילה, ואזרחים שטרם הרפורמה נמנעו מלקבל טיפול, מסיבות שונות, מקבלים אותו היום במסגרת העברת האחריות לתחום קופות-החולים. משרד הבריאות ימשיך בפיקוח ובמעקב אחר הרחבת השירותים של קופת-חולים, כאמור, בהתאם ליעדי הרפורמה. ואני רוצה להוסיף, מעבר לכתוב, שאם אני לא טועה, יש כבר יותר מ-66 מרפאות חדשות לבריאות הנפש שנפתחו מאז הרפורמה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש לך שאלה נוספת? ודאי. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השר, אתה בטח יודע שמשרד הבריאות, יחד עם משרד הרווחה, מובילים במדינת ישראל, לפחות בעוטף-עזה, את כל נושא מרכזי החוסן. עצתי לך, מכיוון שיש לך אנשים מדהימים, שבזכותם, בזכות משרד הבריאות והתקציבים שלכם, הוקמו המרכזים, יחד עם משרד הרווחה, שנותן את הצד המקצועי של העניין, אני מציע – אני מרים את הכפפה; אני מוכן לעשות הכול למען זה שיוקמו עוד מרכזי חוסן, שיהיו דו-תכליתיים; במצב שגרה יטפלו במשפחה ובילד, ובמצב חירום יטפלו גם בחרדתיים. אם נצליח פעם אחת – באמת אני אומר לך את זה עכשיו – לנהל, לא פוליטית, לנהל את האירוע כמו שצריך, אני חושב, לפחות להתחיל מקו עימות – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתה מדבר על עוטף-עזה? <חיים ילין (יש עתיד):> איך? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתה מדבר באזור עוטף-עזה. <חיים ילין (יש עתיד):> לא רק, גם בצפון, גם בירושלים, גם באיו"ש – להקים את מרכזי החוסן שיהיו דו-תכליתיים: ביום-יום מרפאות שמטפלות במשפחה – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני מציע שתכתוב לי את זה כהצעה. אני אבדוק את זה. <חיים ילין (יש עתיד):> בבקשה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זהו? חברות וחברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, מחר – סליחה, ביום שני, י"ד בסיוון תשע"ו, 20 ביוני 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 20:52.>