דברי הכנסת
דברי הכנסת
ל' / מושב שני / ישיבות קל"ה–קל"ז /
י"ד–ט"ז בסיוון התשע"ו / 20–22 ביוני 2016 / 30
חוברת ל'
ישיבה קל"ה
הישיבה המאה-ושלושים-וחמש של הכנסת העשרים
יום שני, י"ד בסיוון התשע"ו (20 ביוני 2016)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 5
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 5
אכרם חסון (כולנו): 6
נחמן שי (המחנה הציוני): 6
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 7
איתן ברושי (המחנה הציוני): 8
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 9
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 9
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 11
חיים ילין (יש עתיד): 12
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 13
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 13
עיסאווי פריג' (מרצ): 14
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 15
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 16
באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 17
יהודה גליק (הליכוד): 19
אורי מקלב (יהדות התורה): 19
הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016 20
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 20
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 23
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 26
הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות 30 (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016 30
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 31
רויטל סויד (המחנה הציוני): 32
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 33
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 44
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 44
חילופי גברי בוועדות הכנסת 45
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 45
השלמת הרכב ועדות הכנסת 45
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 45
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 179), התשע"ו–2016 45
שרת התרבות והספורט מירי רגב: 46
הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 55), התשע"ו–2016 48
סגן שר האוצר יצחק כהן: 49
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יצחק וקנין:>
אחר-צהריים טובים. אני פותח את ישיבת מליאת הכנסת. היום יום שני, י"ד בסיוון התשע"ו, 20 ביוני 2016.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 19) (כניסה למטווחים), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 20) (מתן רישיון לחיילים משוחררים שטרם מלאו להם 21 שנים), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 21) (הסדרת השימוש במקווה טהרה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת.
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק מס' פ/3070/20 וכלה בהצעת חוק מס' פ/3084/20 – הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – נגישות מוסד רפואי לדוברי שפות זרות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יואל חסון, אלי אלאלוף, קארין אלהרר ואיימן עודה; הצעת חוק הספורט (תיקון – פטור ספורטאים מבוטחים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, דוד ביטן, רועי פולקמן, מירב בן ארי, בצלאל סמוטריץ, אמיר אוחנה, יואב קיש, מיקי רוזנטל, מיכל בירן, אחמד טיבי ועיסאווי פריג'; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הוספת נטייה מינית וזהות מגדרית כאיסור הפליה), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אמיר אוחנה; הצעת חוק ממשל זמין, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דוד ביטן, שולי מועלם-רפאלי, מרב מיכאלי, רועי פולקמן ואורי מקלב; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – נציגי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', אראל מרגלית, אוסאמה סעדי, מיכל רוזין וזהבה גלאון; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – החלפת סעיף 25), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יואב קיש, בצלאל סמוטריץ, יפעת שאשא ביטון, יוליה מלינובסקי, טלי פלוסקוב ויואב בן צור; הצעת חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה) (תיקון – סיוע לניצולי שואה הזקוקים לכך), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, דוד ביטן ומשה גפני; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק פטירה לילד של הורה עצמאי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, אלי אלאלוף, מאיר כהן, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, יצחק וקנין ואילן גילאון; הצעת חוק העברת דירות שנבנו על קרקע ששווקה במסגרת תוכנית מחיר למשתכן לבעלות המדינה לצורך השכרתן לחסרי דיור או במסגרת דיור ציבורי, התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – הגמשת אמות המידה לזכאות לדיור ציבורי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, יצחק וקנין, איציק שמולי, אילן גילאון, אורי מקלב, דב חנין ודוד אמסלם; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעת צוות אוויר), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול ההוראה בעניין חתימת הורים כתנאי לשחרור כספי חיסכון), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, יצחק וקנין, עאידה תומא סלימאן, מכלוף מיקי זוהר, יואל חסון ומירב בן ארי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – אישור הוראת חוק הדורשת רוב מיוחד), מאת חברי הכנסת חיים ילין, יעל גרמן, נחמן שי, איילת נחמיאס ורבין, איתן ברושי, יצחק וקנין, אורי מקלב, עמר בר-לב, דוד ביטן, איתן כבל ואיציק שמולי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – קבלת סעיף בחוק-יסוד שדרוש לביטולו או לשינויו רוב מיוחס), מאת חברי הכנסת יואל חסון ומנואל טרכטנברג; הצעת חוק הורים וילדיהם, התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו פותחים בנאומים בני דקה. חברי הכנסת, אני מפעיל את שעון ההצבעה, כך שנראה מי מחברי הכנסת ירצה – חבר הכנסת איל בן ראובן, אני אפתח אתך, ואחרי כן נמשיך בהתאם לרשימת המבקשים.
<איל בן ראובן (המחנה הציוני):>
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, חיילי צה"ל, שאני רואה אותם יושבים שם למעלה, מ"פ בצה"ל, מ"פ מצוין, שמגן ביחד עם מפקדי החטיבה שלו ומפקדי צה"ל בכלל על ערכי מוסר הלחימה וערכי החברה הישראלית, מקבל ברשת איומים על חייו. חברי וחברות הכנסת, אנחנו בחציית קו אדום. והפנייה שלי היא אלינו, נבחרי העם. יש לנו, נבחרי העם, יד בשיח הציבורי המתדרדר הזה. שר הביטחון שלנו, לפני חודשיים, רץ לבית-המשפט להפגין כנגד המ"פ וכנגד הרמטכ"ל. והוא לא לבד. ראש הממשלה שלנו, בשלב הזה, שותק. כן, כדאי להסתכל גם על השיח כאן בכנסת. אני פונה אליכם, חברי למשכן, דוגמה אישית היא עדיין מרכיב עליון במנהיגות. בואו נעבור אנחנו לשיח אחר, פחות מתלהם, יותר מכבד, גם את האחר והשונה. בואו נשמור בכל כוחנו על צה"ל מחוץ לוויכוח הפוליטי. בואו ננסה לשמור על החברה הישראלית מהתדרדרות מסוכנת. זה בידינו. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. יעלה חבר הכנסת אכרם חסון. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני רושם אותך.
<אכרם חסון (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם במידע שאני אוסף בביקורים שאני עושה בכפרים הדרוזיים ובשאר הכפרים הערביים. לפני שבוע הייתי בכפר כסרא-סמיע. אני לא יודע אם חלק מכם מכיר או לא מכיר, אבל לפי מה ששמעתי, גם חברי כנסת לא מכירים, לצערי הרב. זה כפר מעורב מכל העדות, מכל העמים; מונה 8,400 תושבים, כ-3,400 בתי-אב, חברים שרובם אנשי כוחות הביטחון. אין בשני היישובים האלה אזור תעשייה, אין אפילו מפעל אחד. כ-70% מהנשים בשני היישובים לא עובדות, כך שבתי-האב חיים ממשכורת אחת. המצב הסוציו-אקונומי של שני היישובים הוא 2 מ-10.
אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אין בנק בשני היישובים. האזרחים שנותנים את כל החובות למדינה נוסעים לכרמיאל או למעלות כדי לקבל שירותי בנק, שלא לדבר על השירותים האחרים. כפי שאמרתי, אין אזורי תעשייה, אין מפעלים, אז מצב המועצה המקומית שם בכי רע, ולמרות זאת המועצה מצטיינת – בכל שנה היא מקבלת את פרס הניהול התקין מטעם משרד הפנים. כך שאתה רואה שכל האזרחים והתושבים נותנים את כל החובות, אזרחים טובים, שומרים על החוק, תומכים במדינה ומשרתים אותה; מצד שני, כמעט שלא מקבלים את השירותים המינימליים. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. יעלה חבר הכנסת נחמן שי. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הבוקר קיימנו כינוס מיוחד של השדולה לחיזוק מערך החוץ של מדינת ישראל בנושא: 15 שנה לוועידת דרבן. לא שאנחנו מתגעגעים, אבל ועידת דרבן הייתה הרגע המכונן בענייני החוץ של מדינת ישראל, ובהדרגה לא רק בענייני החוץ. היא למעשה שחררה את אותו מעצור שמנע עד לאותו רגע מלתקוף באופן פרוע את ישראל, ובעיקר לפעול כנגד הלגיטימציה שלה. לא במקרה היא הוכרזה בדרבן בדרום-אפריקה, כי גם כלפי דרום-אפריקה הופעלו בעבר אמצעים דומים. מדרבן ואילך הלכה והחריפה המערכה המדינית כנגד ישראל. אנחנו, מדינת ישראל, לא זיהינו בהתחלה גם את הסכנה וגם את הפוטנציאל שיש בתהליך הזה.
התהליך עצמו נכשל, ועידות דרבן נכשלו האחת אחרי השנייה, אבל התוצאות של דרבן והמסע כנגד מדינת ישראל על פני כל כדור-הארץ – ממש כך – נמשך והולך. מערכה מדינית, כלכלית, משפטית וכדומה. עסקנו בזה היום.
אני רוצה גם מפה לומר דבר אחד: אנחנו נגד ה-BDS, נגד החרם, נגד משיכת השקעות וכן הלאה, אבל עם זאת צריך לזכור שהמעשה העיקרי שמדינת ישראל צריכה לעשות זה הסדר בינינו לבין הפלסטינים. לפחות לחתור לקראתו – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
– – אם לא להשיג אותו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. יעלה חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
מכובדי היושב-ראש, גברתי השרה, מכובדי חברי הכנסת, ממשלת ישראל רוצה בכל דרך להוכיח ריבונות ושליטה במסגד אל-אקצא. מסגד ה-144, ככה אנחנו קוראים לו. מסגד (אומר דברים בשפה הערבית) – 144. מסג'ד אל-144 דונם – – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – –
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
בדיוק. ולכן, איך אפשר לטעון שישראל שומרת על הסטטוס-קוו, וככה מתהדרת בעולם, בזמן שהיא מונעת, אוסרת על מוסלמים להיכנס למסגד אל-אקצא כדי להתפלל, ובמיוחד בחודש רמדאן? לרבות חברי כנסת ערבים מוסלמים. אני לא יודע איזה מין השוואה עושים בין חבר כנסת ערבי מוסלמי, שהתפילה במסגד אל-אקצא היא מצווה דתית עבורו, לבין חבר כנסת יהודי שנכנס בכוונה ליצור פרובוקציות שם, עד שהגיע למצב שאתמול – אפילו היום, בשעות הבוקר המוקדמות – מנעה משטרת ישראל מעמותות שמכניסות מזון – מזון. (אומר בערבית: בן אדם, חי אללה, בְּחַיֵי האל, מה אתה מפחדים מהאוכל?) אוכל, יא יושב-ראש. אוכל. (אומר בערבית: קוראים לו סחור בערבית. שמעת על סחור?) ארוחה שאוכלים לקראת תחילת הצום, "סחור". מונעים מ"סחור" להיכנס לשם. איזה מין דבר זה? (אומר בערבית: קצת אנושיות, קצת חמלה.)
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. יעלה חבר הכנסת איתן ברושי, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, זה לא מפתיע שביום כזה אני מצטרף לדבריו של חברי איל בן ראובן בנושא שמדאיג לפי דעתי את רובנו – פרשת החייל היורה מחברון, אלאור אזריה. היא לא יורדת מסדר-היום, ויש מי שדואג שזה לא ירד מסדר-היום. ההתקפות חסרות הרסן על המ"פ שהיה נוכח באירוע, רב-סרן תום נעמן, ההתקפות האלה עוברות כל גבול ויש בהן כדי לעורר דאגה ואזהרה חמורה.
ההשתלטות של גורמים עוינים על הרשתות החברתיות וחלק מאמצעי התקשורת יוצרת איום על החברה, המדינה, וקודם כול על הצבא של כולנו. מתחייב טיפול כולל ומקיף כדי לשמור על הערכים ועל העקרונות שעל-פיהם מתנהלת המדינה כבר שנים רבות. ואני קורא – וראיתי בדרך לכאן תגובה של ראש הממשלה, לא ראיתי את הפרטים – אבל אני קורא לראש הממשלה ולכל שרי הממשלה לצאת בהצהרה והחלטה משותפת שקוראת להפסיק את מסע מחול השדים הזה ולשמור על צה"ל של כולנו מחוץ לוויכוח הפוליטי.
אני קורא לתת גיבוי מלא לפיקוד הבכיר שהרמטכ"ל בראשו ולפיקוד בכל הרמות, כולל לרב-סרן תום נאמן וחבריו. יש לגבות את מי שעומד בחזית, את מי שאומר את האמת ואת מי שצריך לתת דוגמה אישית של מוסר וערכים.
אני, כמו איל וכמו רבים כאן בבית הזה, ששירת כחייל ומפקד בסדיר, בקבע או במילואים, וילדיו שירתו ומשרתים בצבא, חשובות לנו הנאמנות והאחריות של הממשלה והפיקוד לכל חייל בכל משימה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ממשלת ישראל פרסמה את היישובים באזורי עדיפות לאומית לענייני בינוי ושיכון, על מנת להעצים את הבינוי והשיכון באותם יישובים. ולהפתעתי גיליתי ששני יישובים דרוזיים הוציאו מהרשימה – היישוב דאלית-אלכרמל והיישוב עוספיא.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך שמצב הבינוי והשיכון בשני היישובים האלה הוא מצב מאוד מאוד מאוד קשה: הצעירים לא מוצאים מקום לבנות את הבית שלהם, הצעירים לא מצליחים להוציא טופס ותוכנית לבניית הבית שלהם. לכן, קודם כול, אני אגיד לך מה הדבר הקשה בהוצאת היישוב מאזור העדיפות: מעבר לכל ההטבות, כל מכרז שיצא, כל אחד יכול לגשת אליו, אפילו מכרז לחיילים משוחררים. מכל יישוב במדינת ישראל יכולים לגשת למכרז ולזכות במכרז, וכבר היה דבר כזה בדאלית-אלכרמל. לכן אני מבקש מהשר – שר השיכון ושר האוצר – הם מכירים את הייחודיות של היישובים הדרוזיים, הם מכירים את המצוקות של היישובים הדרוזיים – להכניס את שני היישובים האלה לאזור עדיפות לאומית על מנת לאפשר לתושבי המקום בלבד לגשת למכרז.
אני מדבר עכשיו בנאומי דקה, אבל אם הדבר הזה יצא לפועל והרבה תושבים ייכנסו לשם, לא מדאלית-אלכרמל, הרבה אזרחים ייגשו לשם, לא מדאלית-אלכרמל ולא מעוספיא, זה יכול לגרום להרבה הרבה בעיות בתוך היישובים האלה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. יעלה חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השרה מירי רגב, יש בעיה, מה שנקרא בנייה לא מוסדרת אצל האזרחים הערבים. הבנייה הלא-מוסדרת – זה לא בנייה לא חוקית, אלא בנייה לא מוסדרת – נובעת כמובן, וכולם מבינים, ואין לטמון את הראש בחול, ממדיניות האפליה הממושכת שנוקטות ממשלת ישראל וממשלות ישראל כלפי האזרחים הערבים, שהם בעלי האדמה, בעלי הארץ הזאת.
הבעיה הזאת ידועה וברורה; היא תוצר ישיר, תוצאה ישירה של מדיניות האפליה הזאת. זו עובדה. נדבר על זה עשרות שנים, נתווכח על זה, זו עובדה קיימת, ואין להתווכח על זה לפי כל הנתונים שישנם במדינה.
לפני כמה חודשים, חצי שנה, הממשלה החליטה אולי לעשות איזה צעד, אנחנו קוראים לזה צעד חיובי, במירכאות, אבל בכל זאת אמרנו שזה צעד חיובי, וחוקק חוק תכנון ובנייה חדש עם חוק ההסדרים עם התקציב שעבר ב-19 בנובמבר 2015, שאולי ייתן תקווה, במירכאות, או התחלת הסדר, ניצוץ של הסדר, לכל עניין הבנייה הלא-מוסדרת אצל האזרחים הערבים. ועדיין, כמובן, הממשלה לא התחילה לממש אף חלק מזה. להפך, היא באה להסלים את המצב ולהחליט שצריך לבצע הקפאה, והיא מתנה את ההקפאה הזאת בתקציבים.
עם כל הכבוד, אנחנו את המדיניות הזאת, המקל והגזר, הגזר והמקל, עברנו בשנת 1948, בשנת 1956 – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, אדוני, זה לא – – –
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
– – בשנות הממשל הצבאי – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
זו הצעה לסדר-היום, אדוני.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
– – ואנחנו לא ניתן לזה עוד פעם. ולא ניתן לזה, עם כל הכבוד לכל ההחלטות של הממשלה – ואני פונה עכשיו מעל הבמה הזאת גם לשר האוצר, שבידו תיק הבנייה והתכנון – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
– – וגם למשרד הפנים, לכבוד הרב דרעי, שלא ייתנו יד לזה אם אכן הם שרים שאנחנו יודעים שהם הגונים מאוד. והחלטה תבוא, עכשיו יחוקקו חוקים – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
– – שיעקפו את חוק ההסדרים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
עבדאללה אבו מערוף, חבר הכנסת, אני לא רוצה להפסיק מיקרופונים. אתה שלוש דקות וחצי – מהצד. זה לא הולך. חבר'ה, אני לוקח את הזמן מהרגע הזה, ככה שתדעו. דקה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה, ואחריך – חבר הכנסת חיים ילין.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
דווקא בתור שלי אתה מקפיד.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום 20 ביוני, וב-20 ביוני מצוין בכל רחבי העולם, אדוני היושב-ראש, יום הפליט הבין-לאומי, שיסודו בהחלטת העצרת הכללית של האו"ם משנת 2000, לציין את מועד כינוסה של הוועידה הבין-לאומית שבה נוסחה האמנה הבין-לאומית בדבר מעמדם של פליטים. בשנת 2015 יש יותר פליטים, מבקשי מקלט ועקורים בתוך מדינתם מאשר בכל התקופה מאז סוף מלחמת העולם השנייה. כיום, לפי נתונים שפרסמה נציבות האו"ם לפליטים, יש בעולם 59 מיליון בני-אדם שהם פליטים.
אנחנו מציינים בכנסת את יום העישון, יום העיוור, ימים מיוחדים, אבל כנראה לא במקרה הכנסת הזאת לא מציינת את יום הפליטים. אנחנו ביום הזה מזכירים ונזכרים באותם מיליוני פליטים פלסטינים במחנות הפליטים בגדה המערבית, ברצועת-עזה, בלבנון, בסוריה, ואנחנו קוראים ליישם את החלטות האו"ם, לרבות החלטה 194, ואת היוזמה הערבית בדבר פתרון בעיית הפליטים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. יעלה חבר הכנסת חיים ילין, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, היום היינו בדיון בוועדת הכנסת על הגדלת מספר חברי הכנסת בוועדות. נוסף על זה גם הקימו שתי ועדות חדשות. תראו, אני מבין שיש פוליטיקה ואנחנו צריכים לשחק את המשחק הפוליטי. השאלה היא מה הגבולות של הפוליטיקה. מי הולך להיות עכשיו בוועדות החדשות של ניצולי שואה? אין ועדה פה שלא מטפלת בזה; ובשוויון – מי לא הולך לטפל בזה? עכשיו קמו שתי ועדות לצרכים פוליטיים לחלוטין. אין שום סיבה בעולם להקים את הוועדות לנושאים האלה. צריך לדעת, ועדות שמוקמות לפעמים מנציחות את העוול של אותו סקטור, ולכן עושות את הפעולה ההפוכה. ועכשיו, 30 שרים וסגני שרים שלא יכולים להיות שותפים, 90 חברי כנסת, עוד שתי ועדות – איך אנחנו נראים? אנחנו צריכים פה לחוקק ולעשות הכי טוב שאנחנו יכולים לעם שלנו, לא סתם להרים יד. אתם לא חושבים, קואליציה ואופוזיציה, שהגיע הזמן לשנות את השיטה הזאת?
<היו"ר יצחק וקנין:>
צודק, ידידי. תודה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
עם זה לא הולכים לבנק. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. יעלה חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ולאחריו – יוסף ג'בארין.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים.
כבוד היושב-ראש, אתמול, יום ראשון, היה יום שחור בהחלטות הממשלה. הממשלה קיבלה כמה החלטות שיהוו יום שחור. היא החליטה להקים את גוף האכיפה. מה זה אכיפה? כאילו יש עבריינים. מי שעבריין זה המדינה, זו שעשרות שנים לא מאשרת תוכניות מתאר והיום באה לחפש את הדרך ולהתנות קיום תוכנית כלכלית או ביצוע תוכנית כלכלית בהריסת מבנים. לאן אנשים ילכו אחרי שיהרסו להם את הבתים?
המדינה, נזכיר לה שאנחנו אזרחי המדינה ויש לה אחריות מלאה גם למגורים שלנו ולשיכון שלנו. אז ההחלטה היא להקים גוף במקום לבוא ולהקים את הגוף התכנוני שצריך לבוא ולטפל מהיום הראשון של הקדנציה הזאת, לפני יותר משנה. הגשנו תוכנית מפורטת לפתרון הבעיה של המבנים הלא-מורשים, הגשנו את זה לכמה שרים, לא ראינו תגובה, והיום מתנים גם ביישום תוכנית שהיא אפילו תרמית אחת גדולה.
אתמול גם אישרו את כביש מס' 200, וזה בא לחנוק את היישוב דהמש, שיש בו יותר מ-700 איש. פשוט סוגרים אותם בלי כניסה, בלי יציאה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
אני אומר משפט אחרון לראש הממשלה: אתה אחראי לזה שאין מבנים מאושרים ליישובים הערביים, ולא יכול להיות "הרצחת וגם ירשת".
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. יעלה חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, הממשלה אישרה אתמול תוכנית להגברת האכיפה, אכיפת דיני התכנון והבנייה בחברה הערבית. תופעת הבנייה ללא היתר היא תוצאה בלתי נמנעת של הכישלונות הרבים של הגורמים הפוליטיים והתכנוניים, כישלונות בפיתוח היישובים הערביים. המדינה לא מקדמת פתרונות תכנוניים הולמים לחברה הערבית, ולכן זה לא חוקי וזה לא מוסרי להשתמש בסמכויות האכיפה והענישה.
יסוד תופעת הבנייה ללא היתר אינו בדפוס עברייני של האזרחים הערבים, כפי שמנסים גורמים שונים במערכת הפוליטית לתאר את התופעה. יסוד התופעה טמון קודם כול במכשולים מוסדיים, תכנוניים ומשפטיים שאונסים את התושבים הערבים לבנות ללא היתר על אדמותיהם הפרטיות, מחוסר ברירה, כדי לספק זכות בסיסית של קורת גג.
לא ניתן להפחית את תופעת הבנייה ללא היתר ביישובים הערביים אם לא יינקטו צעדים ממשיים להסרת המכשולים הממסדיים לתכנון ראוי ביישובים הערביים, בעיקר על-ידי קידום ואישור של תוכניות מתאר שעונות על הצרכים האמיתיים של יישובים אלו.
אנחנו מבקשים להקפיא מיידית את כל צווי ההריסה ביישובים הערביים ובשכונות הערביות ביישובים המעורבים, ולפעול במקביל להרחבת שטחי השיפוט של היישובים הערביים ולאישור תוכניות מתאר שמתחשבות בצרכים התכנוניים והסוציו-אקונומיים של החברה הערבית. נדרשת תוכנית ממשלתית מקיפה של בנייה ציבורית על אדמות מדינה. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, היום התקיים בוועדת החוקה דיון בחוק העמותות. הדיון, מטבעו יש בו דעות שונות ואמור להיות דיון יחסית חריף. השתתף בדיון חבר הכנסת אורן חזן, והיושב-ראש היה חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, שעבד שעות נוספות. חבר הכנסת חזן התחיל את הדיון: מה אתם מדברים על כיבוש? כבשתם את הסחנה, לא מספיק? כבשנו את הסחנה.
מדברים על גזענות, ואני רוצה לציין סוגיה על הדרך. שאלתי את אחד מחברי הקואליציה שהשתתף בדיון, איך אמירות כאלה עוברות – שערבים כבשו את הסחנה. אז חבר הכנסת אמר לי, אדוני היושב-ראש: ממתי מתייחסים לחבר הכנסת חזן? קיבלתי. באמת לא מתייחסים אליו. אבל שיושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת ניסן סלומינסקי אפשר שעה וחצי לחבר הכנסת חזן להיות הילד השובב ולהמשיך ולהפריע ולהגיד את האמירות הגזעניות בלי לנקוף אצבע, זה אומר לי רבות.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת גנאים לא פה?
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
הנה, פה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, לאחרונה יש שינוי נוסף לרעה בירושלים המזרחית, במיוחד בעיר העתיקה, במיוחד ולרבות בחודש הרמדאן. היה מותר לאמבולנסים של "הסהר האדום" הפלסטיני וג'מעיית "נוראן" להגיע לתוך המסגד, לאזור המסגד, ולהוביל אנשים חולים החוצה. הם היו נכנסים דרך באב-אל-אסבאט, שער האריות, ומפנים אותם לבתי-חולים. לאחרונה מספר אמבולנסים, גם של "הסהר האדום", גם של עמותת "נוראן", נמנעה כניסתם על-ידי המשטרה בטענה – קצין המשטרה אמר: האזור הזה שייך ל"מגן דוד אדום".
א. אני מכיר את החוק היטב, אדוני היושב-ראש, אני לא מכיר חוק כזה; ב. הוא סיכן את החולה; נאלצו לפנות אותו, את החולה, בטרקטורון חשמלי קטן, בטרקטורון; לפנות חולה מתוך מסגד אל-אקצא בטרקטורון, עד שמובילים אותו לבית-חולים. אתם יודעים מה הסכנות, מה המשמעות הרפואית של הדבר הזה.
לאחרונה, תלמיד בבית-הספר בבית-חנינא, פאדי סלפיתי – התקף לב, בן 13. 20 דקות עד שהגיע אמבולנס, כי צריך לתאם עם המשטרה. אם אתם לא יכולים להגיע בזמן, תנו לאמבולנסים שכן יכולים להגיע בזמן ונמצאים שם בשטח – "אל-הילאל אל-אחמר" הפלסטיני, ג'מעיית "נוראן" – כדי לאפשר את הטיפול הרפואי – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, אדוני.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
– – שחולים זקוקים לו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אדוני צודק.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
עד מתי יישאר העניין הזה בידי המשטרה, שמתעמרת לא רק באנשים חיים ובריאים, אלא גם באנשים חולים, אדוני היושב-ראש?
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ג'ו קוקס, חברת הפרלמנט הבריטי ממפלגת ה"לייבור", נרצחה בידי מתנקש לפני כמה ימים. הרצח הוא רצח פוליטי, רצח שנאה, בגלל עמדותיה הליברליות וההומניות של קוקס. המתנקש – קיצוני פנאטי, שבעיניו קוקס, שפועלת למען החלשים והפליטים והעניים ולמען ערכים הומניים, היא בוגדת והם בוגדים. קוקס היא דוגמה לפוליטיקאית ופרלמנטרית בעלת ערכים שנלחמה והקריבה את חייה למען ערכים אלה.
קוקס עמדה לצד הפליטים ונגד רצח האזרחים בסוריה ולצד הפליטים הפלסטינים ונגד האפליה ונגד הדיכוי בעולם. יש לה אמירה באחד מהנאומים שלה, שהיא אמירה מעניינת מאוד ונכונה מאוד; היא אומרת: לפעמים כל מה שהרוע צריך כדי לנצח הוא שאנשים טובים לא יעשו דבר.
אדוני היושב-ראש, בישראל – מלא אבק של הסתה ושל שנאה, ובסוף שנאה זו הורגת. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. יעלה חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – חבר הכנסת יהודה גליק.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, יש שר, שרה במליאה?
<היו"ר יצחק וקנין:>
יש, יש. השרה יושבת, שרה ישנה. אתה יכול להמשיך, אדוני.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
לא מעניין מה שאנחנו מדברים, כנראה.
אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
גם משם היא שומעת את כל מה שאתה אומר.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
היא לא מחוץ למליאה.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – אני רוצה להתחיל מהיום להגיד לכם, אחד-אחד, שאף אחד לא עושה לנו טובה. אתם, ממשלת נתניהו, כל השרים, הפקידים, אף אחד לא עושה לנו טובה, בשום דבר. החלטת ממשלת ישראל מאתמול, להתחיל להתנות ולשים התניות על ביצוע תוכנית כלכלית שכבר אושרה בממשלה, היא פשוט כתם. אתם לא עושים לנו טובה, לא בתוכנית הכלכלית, שהיא פירורים, שנתתם אותה 68 שנים מאוחר מדי. ממשלה אחר ממשלה, מדיניות של אפליה, של הזנחה, של אילוץ של התושבים הערבים לבנות בלי היתרי בנייה, וזה לא אני אומר, זה דוח הוועדה הממשלתית שמינתה ממשלת נתניהו הקודמת.
אני רוצה אחת ולתמיד לקרוע את המסכה הזאת שאומרת כאילו, כאילו מטפלים בנו בכפפות של משי בעניין אכיפת חוקי הבנייה. תשמע, אדוני היושב-ראש, בכפר בית-ג'ן, בתים שיש נגדם צווי הריסה של – אני לא אוהב להשתמש בזה, אבל של מי ששירתו בצה"ל – מג'די ח'טיב, הקנסות שהוא ספג עד היום, 250,000 שקל; (אומר בערבית: אתם שומעים אותי, עמיתי מהמשותפת? מפחידים אותנו עם הקנסות.)
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, אדוני.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
שפיק חמזה – 200,000 שקל; איימן פארס – 160,000 שקל; יאסר ח'טיב – 250,000 שקל; משייח' – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – שכם, דרוזים, ארבעה אחים – 500,000 שקל בכפר בית-ג'ן. אתם לא מפחידים אותנו עם הקנסות, אתם עושים הרבה יותר גרוע כבר עכשיו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, אדוני חבר הכנסת באסל גטאס. יעלה חבר הכנסת יהודה גליק, ואחריו – אחרון השואלים, אורי מקלב.
<אלעזר שטרן (יש עתיד):>
לא השואלים. נואמים. אחרון הנואמים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
הוא גם שואל וגם נואם וגם הכול ביחד. חבר הכנסת יהודה גליק.
<יהודה גליק (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת מן האופוזיציה, מן הקואליציה, מתוקים מדבש, אני מבקש להקדיש את דברי להזכיר איש אשכולות, איש בונה ירושלים שהובא היום למנוחות, הד"ר ארווינג מוסקוביץ. האיש זיהה את הצורך החיוני בהשלמה הלכה למעשה של שחרור מזרח-ירושלים על-ידי יצירת רצף טריטוריאלי של התיישבות יהודית השוברת את הרצף הטריטוריאלי שהתקיים בחלק של העיר גם הרבה שנים אחרי שחרורו. האיש השקיע את מיטב כספו כדי להגשים את החזון הציוני. האיש האמין בכל מאודו בצדקת דרכנו כעם שחזר לארצו, הוא לא נרתע לרגע מלהפוך מילים וערכים אלה למציאות תכליתית על-ידי יצירת עובדות בשטח.
אם רק היו לנו עוד כמה אנשי חזון ומעש צדיקים נדירים כמו ד"ר מוסקוביץ, כבר מזמן היינו בשלב הבא המתבקש של המפעל הציוני, דהיינו החלת הריבונות על כל יהודה ושומרון.
זאת המורשת שלו, שרעייתו הצדקת צ'רנה נאבקת יום-יום, באומץ ובחוכמה, לקדם, וזה כהמשך ישיר למפעל החשוב שהובילו יחד כל השנים. יהי זכרו ברוך.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. יעלה אחרון השואלים, חבר הכנסת אורי מקלב – נואמים, הנואם האחרון.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, הוויכוח והניסיון לכרסם בקדושת השבת והפעלת תחבורה ציבורית בשבת – חשוב לנו לחדד, זאת לא שאלה של צרכים, האם יש חסר, האם יש צורך, כן ולא, האם יש אפשרות להגיע למרכזי בילוי או אין אפשרות להגיע למרכזי בילוי. השאלה המרכזית היא ערכים מול צרכים פרטיים. האם ערך השבת נחשב ונשאר לנו ערך מוגן, ערך שהיה הבסיס והדגל של העם היהודי – הוא היה בסיס גם למי שלא שמר תורה ומצוות בדקדוק, הוא היה בסיס לסמל את העם היהודי, את הברית עם העם היהודי, את המיוחדות וההפרשה של שבת קודש בין שאר ימי השבוע.
זאת השאלה, האם זה נכס יסוד של העם היהודי מול צרכים כאלה ואחרים, שלא מתווכחים – אנחנו בכנסת כל היום, ואנחנו דנים היום בחסרים שיש ובצרכים שיש. זה לא אומר – זה לא שווה-משקל לצרכים ולחסרים מול הערך המיוחד של העם היהודי, שזה שבת קודש. ולכן, הערכים של רצונות ושל צרכים פרטיים מול ערכים ציבוריים – הם הקובעים. ולכן, תחבורה ציבורית בשבת, בין במסגרת עירונית, בין במסגרת כללית – אותו דבר, אותו דין, ועל זה אנחנו היום דנים. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. תמו הנאומים בני דקה.
<הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016>
[מס' מ/1025; "דברי הכנסת", חוב' כ"ב, עמ' 11319; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו ממשיכים בסדר-היום – סעיף 3 בסדר-היום: הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף.
<אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין כמו היום הזה כדי להביא את הצעת החוק הזאת שמשלימה את מה שהתחלנו הבוקר בוועדה בנושא דיווח על רפורמת בריאות הנפש. היה דיון מעמיק, גם שלוש שעות לא הספיקו, ואנחנו נמשיך.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016. הצעת החוק שלפנינו באה לתקן טעות שנפלה בתיקון חוק טיפול בחולי נפש בקדנציה הקודמת.
מי שהוגש נגדו כתב-אישום, אך נמצא כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין – ניתן על-ידי בית-המשפט צו אשפוז או צו טיפול מרפאתי. בתיקון מס' 8 שנעשה לפני כמה חודשים – כפי שאמרתי, בקדנציה הקודמת – התכוונו להגביל את התקופה המרבית של צו האשפוז כך שתשווה לתקופת המאסר המרבית הקבועה לאותה עבירה, ללא שיקול דעת מצד בית-המשפט. לפני תיקון זה לא הייתה הגבלה על תקופת צו האשפוז.
ראוי להדגיש שתקופת צו האשפוז הנקבעת על-ידי בית-המשפט אינה התקופה שבה בפועל החולה יהיה מאושפז. הוועדה הפסיכיאטרית היא שקובעת באופן מלא מתי ישוחרר החולה, והיא מפעילה את שיקול דעתה המקצועי והפרטני לכל חולה וחולה וקובעת את מועד שחרורו. במרבית המקרים, תקופות האשפוז והטיפול המרפאתי שממומשות למעשה הן קצרות בהרבה מהתקופה המרבית. הבעיה הייתה שהניסוח שבו השתמשו לא ייצג נאמנה את כוונת המחוקק ואִפשר לבית-המשפט להפעיל שיקול דעת ולקצר את תקופת צו האשפוז המרבית. מצב זה גרם למחלוקת בין בתי-המשפט בנוגע לפרשנות הסעיף. העניין הגיע לפתחו של בית-המשפט העליון אשר החליט שלא לפסוק בפרשה עד שהמחוקק יבהיר את כוונותיו, ומכאן הדחיפות שבהצבעה על החוק.
הוועדה דנה בנושא מחדש, שקלה בשנית את כל השיקולים הכרוכים בו והגיעה למסקנה כי כוונת המחוקק המקורית נכונה וכי אין בידי השופט הכלים להעריך מה צריך להיות אורכה של תקופת האשפוז. בנוסף, ולאור הערות חברי הכנסת והסנגוריה הציבורית, החליטה הוועדה כי כדאי להשאיר לבית-המשפט שיקול דעת במקרים חריגים ובנסיבות מקלות במיוחד. במקרים אלה יוכל בית-המשפט לקצר את תקופת צו האשפוז המרבית לפי שיקול דעתו.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אז למה מטילים עונש מרבי?
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
למה זה הכלל?
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
למה זה הכלל, עונש מרבי?
<אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
המרבי שהוא קובע. למה לא? אני חושב שזו ההחלטה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
ציינתי נקודה מאוד חשובה, חברי, שכמעט באף מקרה העונש המרבי אינו מופעל, הוא קצר מאוד כשזה אשפוז. אז יש אפשרות – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אבל, אלי, זה מה שדרש החוק.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
פה נותנים אפשרות לעונש המרבי, לעונש המקסימלי.
<אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אני מביא הצעה שכבר בושלה ודיברו עליה. לא ראיתי – הוועדה לא ראתה בזה שום בעיה.
אני רוצה להודות פה לנציגות הפרקליטות, שהבינו את רצון חברי הכנסת לשמור על גמישות ואיזון והסכימו לפשרה זו, אשר התקבלה גם על דעת הסנגוריה הציבורית וכל הגופים המקצועיים המעורבים בנושא. אני מבקש להודות לחברי הכנסת, שבאמת השקיעו זמן רב – אפשר לציין כמה שמות, אבל כדי שלא לפגוע באחרים אמנע – לצוות הוועדה ומנהלת הוועדה ענת כהן שמואל; ליועצת המשפטית, שפעם ראשונה אני עובד אתה, ואני חייב לציין את היכולות והרצון שלה להגיע לפשרות, נירה לאמעי, אשר עמלה רבות באמת להשיג את הפשרות, ולמשרד המשפטים.
ההצעה הזאת הוגשה עם הסתייגויות של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס ואילן גילאון. אני מבקש, למרות הגשת ההסתייגויות, לדחות אותן ולאשר את החוק הזה. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. אם כן, כפי שציין יושב-ראש הוועדה, יש הסתייגות של חברת הכנסת אורלי לוי, והיא נמצאת באולם. חבר הכנסת אילן גילאון לא נמצא. יש לך חמש דקות, חברת הכנסת אורלי לוי, לנמק את ההסתייגות, ואולי אפילו יכול להיות שיהיה לך רוב.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
אז אולי עדיף לא לנמק.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חמש דקות לרשותך.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, תראו, למען גילוי נאות אני חייבת לומר שכשהייתי בוועדה לפני כשלושה שבועות, הביאו נוסח שהיה הרבה יותר קיצוני מהנוסח שמוגש לפנינו היום. וכשהערתי, ביחד עם חברי אילן גילאון, הערה מתבקשת לגבי – תראה, כאשר מגיע נאשם, בוא נביא בחשבון שאין לו בעיה נפשית. מגיע למשפט בפני שופט וכדומה, העונש המרבי – הרי אנחנו מכירים, בתוך הסיפורים האלה אנחנו חיים – כמעט שלא נפסק בשום אירועים. והמעטים – – –
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
תמיד לא.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
תמיד, תמיד לא מגיע לעונש – אתה יודע מה? יש מקרים מאוד מאוד מאוד מסוימים, אנחנו יכולים לספור אותם על יד אחת. וכשאנחנו מגלים, אז באמת בית-המשפט לוקח לתשומת לבו נושאים נוספים – ולשיקול דעתו – שבאים ומאזנים.
התיקון שהובא אלינו בא לומר: האנשים האלה בעצם יקבלו – לא משנה, אולי זה לא בבית-כלא רגיל, אבל בסוג של מאסר, גם אם זה מאסר פסיכיאטרי – יקבלו אוטומטית את העונש המרבי על העבירה. ואז העונש הזה, אין זה משנה – שוב, בכוונה אחזור ואומר – אם בבית-כלא או במוסד אשפוזי, הוא לא יוכל לצאת החוצה. ואתן לכם דוגמה שבעצם חידדה את האבסורד הזה, והיא הייתה דוגמה שהועלתה גם על-ידי חבר הכנסת אילן גילאון – שעדיין לא הגיע, ואני בטוחה שהוא תכף יגיע – שהיה ואנחנו מדברים, לדוגמה, על בן-אדם שנתפס עם מריחואנה, אז יש לו בעיות נפשיות. האם ייתכן הדבר שבגלל הבעיה הנפשית שלו הוא יישפט על ההחזקה של המריחואנה בעונש המרבי, כי זה סמים מסוכנים, לשנים?
עכשיו, השאלה היא מה יקרה שם, ואחרי השנים האלה, איך הוא יכול לחזור לחברה ובאיזה מצב. אני סבורה שאולי במצב קשה יותר מאשר המצב כשהוא נכנס. והעונש הוא לא מידתי, כי אם הוא היה מגיע לבית-המשפט, הוא היה, סביר להניח, מקבל איזו עסקת טיעון. פה אנחנו סותמים את הגולל גם על עסקאות טיעון, ובעצם מצרים את החופש של אנשים שבמסלול הרגיל היו יוצאים עם עונש מופחת.
אבל יש פה גם שאלה אחרת, ופה הקושי הגדול לעשות את האיזונים. ואני ביקשתי לעשות הפרדה, ולעשות בעצם איזה סוג של החרגה, כי באותה מידה אנחנו עדים לאירועים, שבחלקם הגיעו גם לפתחנו על-ידי חדשות בעיתונים ובכלי תקשורת, על מקרים, למשל, של שכנים או של אנשים שהיו מסוכנים מאוד לציבור, ושם אולי כן היה צריך לקחת, בשיקולי דעת מאוד ספציפיים, מאוד אינדיבידואליים, שאם אנחנו בעצם באים ומשחררים מוקדם מדי, מה קורה עם אותו בן-אדם ומה קורה עם הסביבה שהוא מסוכן לה, פרט לזה שהוא מסוכן לעצמו? הרי אנחנו מכירים את הסיפור על השכנה שהתלוננה פעם אחר פעם, וכל פעם ששחררו את השכן שלה הוא איים על חייה, התנכל לה ופגע גם ברכוש שלה. וביום בהיר אחד הוא גם רצח אותה, למרות כל אותות האזהרה. אני אומרת שכשבאים לעשות תיקון כזה, שבא לתקן עוולה מסוימת, הוא צריך להיות תיקון אמיתי, שיביא בחשבון את המצבים השונים שבהם אנשים נמצאים.
אז ברגע שהעליתי את האבסורד הזה, הבינו גם יושב-ראש הוועדה וגם משרד המשפטים שאנחנו מתקנים חטא בעוולה, וזה לא מה שביקשנו. אז הגיעו לאיזה סיכום או איזו פשרה, שבעיני היא לא הפשרה האופטימלית שהייתי רוצה לראות. הוא כן יותר טוב מההסדר הקודם שהיה. ואני, יחד עם חברי אילן גילאון, הגשנו את ההסתייגות, שיש מקרים שבהם אנחנו לא יכולים להתייחס להחזקת מריחואנה לדוגמה, או להמתה של ילד, או רצח, או סיכון, ניצול קטינים לזנות, ניסיון לרצח, המתת תינוק, התעללות בקטין או בחסר ישע, תקיפת זקנים, סחר בבני-אדם והיזק לבעלי-חיים – צריכים להפריד בקטגוריה נפרדת, להפריד בין גוף ונפש, בין סכנה לגוף ונפש, לבין עבירות שהן יותר עבירות של – אתה יודע מה? אולי אפילו נגיד חומר. רוח מול חומר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם אפשר לסיים.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
לכן אני מבקשת, חברי חברי הכנסת, לתמוך בהסתייגות הזו, כי ההסתייגות הזו תביא בסופו של דבר גם לתיקון של הפשרה שהושגה, שהיא בכל מקרה מתקנת מצב של החוק שהוגש, אבל היא ממש ממש לא מספקת. ויש בתיקון הזה כדי להכניס שכל גם בהתנהלות שלנו כחברי כנסת, אבל לתת כלים בידי השופטים – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
למה את לא מתנגדת?
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – – לתת כלים בידי השופטים לעשות משפט צדק אמיתי, תוך הסתכלות אינדיבידואלית על המקרים שעומדים בפניהם. אבקש לתמוך בהסתייגות.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
למה את לא נגד?
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אה, למה אני לא נגד? כי המצב היום הוא גם לא אידיאלי.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אז שיביאו תיקון נורמלי.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אני בהחלט רוצה שיהיה תיקון, ולכן אם אקבל את ההסתייגות אז החוק יהיה טוב יותר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אבל היה ולא, נישאר במצב ההזוי שבו אנחנו נמצאים.
אני מבקשת מכולם לתמוך בהסתייגות. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אדוני היושב-ראש יכול לסכם את הדיון בהסתייגויות, ודאי.
<אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מאוד מעריך את היכולת של חברת הכנסת אורלי לוי לנתח את המצבים המשפטיים והחברתיים, אני באמת מאוד מעריך. אבל היה רצוי באמת, אורלי, ואני אומר את זה בחיבה, לא כדי לפגוע חס ושלום – הצעת החוק המקורית, זאת שאתה פתחת בדיון, הייתה במצב א', ובעקבות ההערות שלך, שרק בדיון השני הצטרף אליהן אילן גילאון, עשינו שינויים שלדעתי הם מהותיים.
הנושא הוא מאוד מורכב. אני לא משפטן כמוך ואני לא יכול לנתח בראייה שלך את המצב המשפטי. אנחנו חיפשנו פתרונות לטובת דווקא נפגעי נפש, כי גם אם אמרנו העונש המרבי, ביקשנו להקל עליהם, השארנו מקום להקל תמיד ולהתבסס גם על הנתונים שקיבלנו ממשרד המשפטים, שרוב המקרים היום יוצאים אחרי תקופה יחסית קצרה לחופש המוחלט ממערכת המשפט כי הם לא – אחרי שגמרו והוועדה הפסיכיאטרית הודיעה שהאיש לא מסוכן יותר לציבור, הוא משוחרר לגמרי. וזה היה חשוב לנו, כי אני חושב שלהשאיר אדם גם בבית-חולים פסיכיאטרי או במרפאת-חוץ תחת הכותרת שהוא אסיר, ובמקום אסיר הוא בטיפול, אני חשבתי שזו פגיעה באדם, וכך הסבירו לנו גם אנשי משרד המשפטים. לכן חיפשנו להקל עליהם את העול האדיר שנפל עליהם, שהוא לפעמים, כמו שציינת, מקרים כמו, במירכאות – לא כמו סמים קלים, אבל סך הכול מקרים קלים.
לכן אני חושב שפה, הפשרה הזאת – ותמיד ניתן לתקן. עובדה שאנחנו מתקנים תיקון קודם – אני חושב שאם נרגיש, אם בית-המשפט העליון יגיד שזה לא מספק אותו, שבחקיקה שהצענו יש פגיעה באנשים, אז אם זה בתקופה שלי או בתקופה של אחרים כמוך, הצעירים, אני חושב שיהיה מקום לתקן את זה. אבל כרגע נראה לי שהכי חשוב, לפתור את המשפטים, להקל על המשפטים שלא ניתן לסגור בבית-המשפט העליון. בית-המשפט העליון ביקש לדון, הוא לא מוכן לדון במצב הנוכחי. ובמצב הנוכחי הזה בינתיים יש סובלים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חברי הכנסת ומזכירי הסיעות, יש יותר מדי רעש.
<אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
במצב הנוכחי, אני חייב להגיד לכם, יש סובלים, יש אנשים שמחכים לפסק-דין בבית-המשפט העליון, לא רק בבתי-משפט אחרים. לכן, הבקשה שלנו – של הוועדה בעצם, ההחלטה התקבלה פה-אחד גם בנוכחות אילן גילאון – לקבל את ההחלטה לצאת לדרך עם המצב הנוכחי ולעקוב. כפי שאת יודעת, הוועדה שלנו החליטה לא רק לחוקק חוקים אלא גם לעקוב אחרי ביצועם. נעקוב אחריהם ונעשה הכול כדי שמי שאמור להיות מטופל נכון יטופל, אף שהוא עשה עבירה, לצערנו, וצריך לתקן את המצב הזה.
אז אני שוב וחוזר ומבקש מכל החברים, אני לא חושב שזה עניין של קואליציה או אופוזיציה. בדיון שהתקיים בנוכחות חברי כנסת רבים, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, הייתה הצבעה פה-אחד שמוכיחה שהחוק הזה, גם אם הוא ניתן יום אחד לשיפור, הוא בהחלט דרך טובה להתמודד עם הבעיה. לכן אני מציע, אדוני היושב-ראש, להביא את זה להצבעה לקריאה שנייה ושלישית, כי אם רוצים – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, אדוני.
<אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
תרשו לי לדווח, אני רוצה לדווח דווקא, אם תרשו לי, תמיד בנושא של בריאות הנפש. היום התקיים דיון על הרפורמה בבריאות הנפש. פתחה את הדיון חברתי מיכל בירן – מיכל, אל תפני אלי גב כשאני מדבר אלייך, לא מתאים – ואני רוצה להגיד שהדיון הזה היה מאוד פתוח, מאוד ביקורתי על המצב של היישום, אבל ליד זה גם החברים יכלו לראות שהרפורמה בבריאות הנפש יצאה לדרך.
אני גם חייב לציין, אחד הנושאים המרכזיים שעלה בנושא של בריאות הנפש בזכות חברת הכנסת חנין זועבי – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
סדרנים, אני מבקש, סדרנים, יש יותר מדי רעש, חברי כנסת מדברים, טלפונים, אי-אפשר בצורה כזאת להמשיך לנהל את הישיבה.
<אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
עלה בדיון היום הנושא של השירות של בריאות הנפש במגזר הערבי. אני חייב להגיד שלמרות העבודה האדירה של חנין זועבי ובעזרתי – אנחנו ניסינו לקדם את הנושא. המצב הוגדר על-ידינו כמצב חירום, אי-אפשר להמשיך בבריאות הנפש אם לא יתוקנו כמה עיוותים. עיוות מס' 1. אי-אפשר ש-20% מהאוכלוסייה יקבלו עכשיו – יש סטטיסטיקה רשמית של "שולחן עגול" שהיה במשרד הבריאות על-פי בקשתנו, שבדק את כוח-האדם הנדרש לבריאות הנפש – המספרים, לצערי, לעומת ה-20% באוכלוסייה, נעים בין 1% ל-2.5% ולא יותר, בפסיכיאטריה, בפסיכולוגים הקליניים, בכל תחום ותחום שנבדק ואני חייב להגיד.
אבל לפחות הישג אחד – משרד הבריאות מודה במצב הקשה של בריאות הנפש במגזר הערבי, ותהיה התמודדות אמיתית, ויש התמודדות אמיתית.
מנכ"ל משרד הבריאות הודיע היום שכל מתמחה שרוצה למצוא ואינו מוצא פתרון לבד, משרד הבריאות באופן אישי ימצא לו פתרון להתמחות שלו.
בחודש אוקטובר, עם חזרתנו מהפגרה, יהיה דיון מיוחד על המגזר הערבי, לא כדי לדבר על בעיות, אלא כדי לדון בהצעות הקונקרטיות של משרד הבריאות כדי להתמודד בנושא הזה. אי-אפשר להשאיר חלק מהאוכלוסייה באותה רמה. גם האוכלוסייה החרדית מוזנחת בנושא הזה, אבל לא קיימנו דיון היום במיוחד במגזר החרדי, זה דבר שנעשה גם כן לקראת אוקטובר או נובמבר.
אנחנו גם ביקשנו שהרפורמה בבריאות הנפש תלווה אחת לשישה חדשים על-ידי הוועדה, ולאורך כל הזמן, בין דיונים לדיונים, ועדת משנה, שבראשותה נורית קורן, תמשיך ללוות את כל התהליך הזה. זה אומר כמה מביאים בחשבון בצורה רצינית את זה, ואני באמת רוצה להודות על שיתוף הפעולה.
אם הדיון הקודם היה מאוד רעשני ובלתי ניתן לשליטה – יש לי חבר שנשאר עד הסוף והוא דב חנין; הוא יכול לתת את העדות שגם עם דבריו הקשים, כרגיל, הייתי אומר, אני חושב שהיה היום דיון פורה וענייני שיקדם את הנושא. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות. חברת הכנסת אורלי לוי, את משאירה את ההסתייגות, אני מבין?
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
כן, נצביע עליה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם כן, חברי הכנסת, לסעיף 1 בהצעת החוק יש הסתייגות של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – חבר הכנסת אילן גילאון לא נוכח – ולכן אנחנו נצביע על ההסתייגות לסעיף 1 של חברת הכנסת אורלי לוי. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 2
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 44
נמנעים – 2
ההסתייגות של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס ואילן גילאון לסעיף 1 לא נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
44 מתנגדים, 31 בעד, שני נמנעים. אם כן, ההסתייגות לא נתקבלה.
לסעיף 2 אין הסתייגויות. אנחנו נצביע על סעיף 1 וסעיף 2 כהצעת הוועדה. חברי הכנסת – כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 3
בעד סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה – 65
נגד – 10
נמנעים – 3
סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
65 בעד, עשרה מתנגדים, שלושה נמנעים. אם כן, סעיפים 1 ו-2 התקבלו כהצעת הוועדה. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנחנו נצביע, חברי הכנסת, על הצעת החוק בקריאה שלישית. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 4
בעד החוק – 64
נגד – 10
נמנעים – 3
חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016, נתקבל.
<היו"ר יצחק וקנין:>
64 בעד, עשרה מתנגדים, שלושה נמנעים. הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016, התקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה ליושב-ראש הוועדה.
<הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016>
[מס' מ/839; "דברי הכנסת", חוב' י"ב, עמ' 8290; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יצחק וקנין:>
הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי.
חבר הכנסת איתן ברושי מודיע לי שהוא הצביע בטעות במקום חבר הכנסת זוהיר בהלול – לפרוטוקול, הדבר נרשם. לא שיש הצבעה כפולה, הוא הצביע בטעות, זה לא משנה את התוצאה ואת ההצבעה, תודה.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, השרים, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016.
הצעת חוק ממשלתית זו באה ברציפות ונועדה לסייע למערכת אכיפת החוק בסיכול עבירות באמצעות קביעת הגבלות ואיסורים, ואף סגירה מוחלטת. כלומר, יש מקומות שבהם – אולי צריכים להוציא את החוק ולהגביל את הכנסת בסגירה, אולי, אף אחד לא שומע מה אני מדבר. זה משהו. לא חשוב. יש מקומות שבהם מתבצעות עבירות, וכדי שאפשר יהיה לאכוף את החוק צריך לסגור את אותם מקומות – או קבוע או זמני. שוב, מדובר רק במקומות שבהם מבצעים את העבירה עצמה. שזה יהיה דבר משמעותי. לכן מוצע להסדיר מחדש ובאופן בהיר את הסמכות להורות על הגבלת השימוש במקומות המשמשים לביצוע העבירה. אני מדגיש שוב, רק במקומות שבהם העבירה מתבצעת.
שוב, יש כאן תוספות ויש כאן מגבלות שאני רואה שהציבור לא ער להן, אז אני אסמוך על כך שהציבור קרא את הצעת החוק.
יש הסתייגויות. אני מבקש מחברי כולם להתלכד סביב החוק הזה. כולנו רוצים, שאם יש מקום שבו מתבצעת עבירה באופן קבוע ולא חד-פעמי, נניח בית-זנות, אם זה אסור, או מקום שנעשים בו הימורים שאסורים על-פי חוק, באופן קבוע, לתת את היכולת והכוח לסגור את המקום הזה. לפעמים זה לתקופה, לפעמים לאורך זמן. יש כל הפרטים בחוק. אני מבקש מכל חברי להתלכד ולהצביע בעד החוק. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. יש הסתייגויות לחוק, כאמור. לסעיף 13 – הסתייגות של חברות הכנסת מיכל רוזין, יעל גרמן ורויטל סויד. חברת הכנסת מיכל רוזין איננה, אז לא תוכל לדבר. חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת?
<יעל גרמן (יש עתיד):>
כן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
מוותרת. חברת הכנסת רויטל סויד. הסתייגות – חמש דקות לרשותך להסתייג.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, השרים, חברי חברי הכנסת, צריך להבין שהצעת החוק שאנחנו עומדים להצביע עליה כעת היא חוק קיים שמבקשים את תיקונו. החוק הקיים היום כבר נותן סמכות סגירה של מקומות שבהם מתבצעות עבירת זנות, עבירת סחר בסמים וכמובן עבירה של הימורים. מה בא להוסיף פה החוק היום? הוא בא להוסיף עבירות נוספות. ודאי שאנחנו מסכימים – אם היו מביאים עבירות נוספות כמו זנות, סחר בסמים והימורים, היינו מסכימים לתת סמכות סגירה לשוטר ל-30 יום, וגם מעבר לכך, אבל מעיון בתוספת שמציינת את העבירות אנחנו רואים שאנחנו מגיעים לסיטואציות מאוד מאוד מורכבות, כגון החזקה של סמים, לרבות לשימוש עצמי. אז מה אנחנו אומרים פה היום? שלשוטר – לא לשופט – תהיה סמכות להורות על סגירת מקום כי הוחזקו בו סמים לשימוש עצמי? זאת אומרת, האם באיזה אופן, דירה של אדם שבה הוא מחזיק סם לשימוש עצמי, שוטר יוכל לבוא ולהורות על סגירת המקום? או אם מדובר על מקום שיש בו הפרת זכויות יוצרים וסימני מסחר; אז יבואו ויאמרו שלגבי אולמות אירועים שבהם משמיעים שירים מסוימים תהיה סמכות סגירה כשהמקום מתנהל על-פי דין אך ורק בגלל העבירה הזאת? או ביצוע עבודות גז ללא רישיון? זאת אומרת, אנחנו רואים שהחוק הזה, שהוא חוק חשוב ומבורך, הוכנסו בו בתוספת השנייה עבירות שיש קושי גדול מאוד לתת סמכות בלעדית לשוטר לבוא ולסגור בגללן.
ולכן הצעת החוק הזאת, היה צריך לעבוד עליה יותר ולברר אותה, ולברור, לברור את העבירות, שהדברים יהיו בקונסנזוס.
ההסתייגויות שאנחנו מגישים הן לגבי העובדה שלא הוסיפו עבירות שכן היה צריך להוסיף, אף שאני וחברותי בוועדה התעקשנו להוסיף אותן, כגון מקום שיש בו פרסום ומסירת מידע בדבר זנות של קטין. אנחנו סוגרים מקומות עם שימוש עצמי בסם, אבל לא לסגור מקום שמפרסם ומוסר מידע על זנות של קטין? זה אבסורד. או מקום – או איסור פרסום בדבר שירותי זנות של בגיר, או בכלל מקום שיש בו פרסום והצגת תועבה.
זאת אומרת, אנחנו מדברים פה על חוק שחוקק באופן נמהר, סוג של יציר כלאיים, כשמצד אחד אין פה עבירות חמורות כמו פרסום דברי תועבה – זה מקום שלא צריך לסגור אותו, כאן לשוטר לא תהיה סמכות, וכנ"ל מקום שיש בו פרסום ומסירת מידע בדבר זנות של קטין. את זה לא הכנסנו, אבל מצד שני הוכנסו עבירות שהן עבירות יחסית קלות, כמו החזקת סם לשימוש עצמי, הפרת זכויות יוצרים – במקום שהוא גם חלק ממקום שעיסוקו הוא חוקי, ובהחלט ניתן לבוא ולומר שיש חשש גדול – – –
<זאב בנימין בגין (הליכוד):>
החרגנו שימוש עצמי.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
לא, תסתכל על זה בתוספת. בני, תסתכל בתוספת, לא הורדנו את השימוש העצמי.
<זאב בנימין בגין (הליכוד):>
אני זוכר שהחרגנו את זה.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
לא הורדנו את זה, וזה בעייתי מאוד.
ולכן אני אמליץ לחברי להתנגד להצעת החוק. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת, יושב-ראש הוועדה, ניסן סלומינסקי. רק רגע, יש בקשת דיבור – אורי מקלב נמצא? לא נמצא. אדוני יעלה.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, השרים, חברי חברי הכנסת, אם הבנתי טוב את ההסתייגות של חברת הכנסת רויטל, אם הבנתי, אז הכוונה היא שרצית להוסיף עוד כמה דברים לנושא?
<קריאה:>
– – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
קודם כול, נדבר על להוסיף: א. את צודקת, אבל – – –
<זאב בנימין בגין (הליכוד):>
רויטל טענה שלא החרגנו שימוש עצמי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא צריך לתקן אותו, הוא כבר מתוקן. כנראה טעות נפלה בידה והדברים תוקנו.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אז תוסיפו את העבירות.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
רק להוסיף – – –
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
תוסיפו שלוש עבירות.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
עכשיו, לגבי התוספת – רגע, אני אענה לך, אני אענה, זה בסדר, יש.
לגבי התוספת, התשובה היא מאוד פשוטה. למה לא הכנסנו אותה, אף שיכול להיות שהיה ראוי להוסיף? מסיבה פשוטה: כי אם אנחנו הולכים לעשות צעד דרסטי, דרמטי, לסגור, אז אנחנו מדברים עם המשטרה ואומרים: רבותי, אנחנו סומכים עליכם, אנחנו רוצים שיהיה לכם הכוח, תגידו לנו מה אתם צריכים. כי לסגור דברים מעבר למה שהם צריכים – – –
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אבל מה אם לנו חשובות עבירות של זנות וסמים – – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
רגע, שנייה, רויטל, אני אתן תשובה, רק שנייה, אני אתן תשובה, דקה.
כלומר, אז המשטרה אומרת לנו: אנחנו צריכים לגבי א', ב', ג' – שם יש לנו בעיה. לגבי הנושאים האחרים – –
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אני שמחה לגלות שהמשטרה עושה דברים כאלה בשביל – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חברת הכנסת – – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – פרסום זנות ופרסום תועבה דרך שימוש בקטין או דברים כאלה – אומרת המשטרה: אנחנו יודעים לטפל בזה גם בלי הצעד הדרסטי של הסגירה. אז מאחר שהם אומרים שהם יודעים לטפל גם בלי זה – – –
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אבל הבעיה היא בדיוק שלא נותנים על העבירות האלה דגש ולא סוגרים מקומות כאלה.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אבל אני אומר, אם המשטרה אומרת לנו שהיא לא צריכה בשביל זה צעד כל כך דרסטי של סגירה, מי אני שאני אוסיף את זה – – –
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
מה זאת אומרת? אתה המחוקק – – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
לא מפני שאני המחוקק. גברתי חברת הכנסת, אנחנו הולכים כאן לעשות צעד חזק, לתת כוח לסגור משהו. עכשיו, איך אומרים, צריכים לעשות את זה במשורה. אז אם הגוף האחראי לנושא – –
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
זה רק חומר שקשור – – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – אומר: פה אני לא צריך, אז מה אתם רוצים? שאני גם את זה אסגור? למה?
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
כן – – –
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
כן, כי אלה עבירות לא פחות חשובות – – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
למה? למה לסגור אם המשטרה אומרת לי – –
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
כי אלה עבירות – – –
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
– – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – כדי לאכוף את החוק אני לא צריכה צעד דרסטי, יש לנו דרכים אחרות. בכל אופן – – –
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
מה, זה פחות חשוב מזכויות יוצרים?
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
חבל, לפחות – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, הסתיימה הוועדה, אנחנו לא בוועדה.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
טוב, בכל אופן – לא, לא, לכן אמרתי: אם המשטרה הייתה חושבת שהיא צריכה גם את זה, היינו נותנים לה את הכוח הזה. אבל אם לא, זה לא דבר פשוט, סגירה של מקום. לכן עושים את זה במשורה.
בכל אופן, כדי לדבר עדיין על החוק, לפני שנעבור לדבר גם על דברי תורה, אז עדיין במסגרת החוק – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
זה יותר מעניין.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
ושוב, אני רוצה להודות לידידי בני בגין – טוב, הוא לא שומע, לא חשוב.
בכל אופן, בגלל האופי החריג והסמכות שבה מדובר, שמאפשרים לסגור מקום – וצריכים להבין, אנחנו סוגרים את המקום הזה עוד בטרם הועמד בעל המקום או המחזיק לדין. רבותי, שנבין. גברתי – טוב, חברת הכנסת כבר לא שומעת – כאן אנחנו מדברים על מקום שעדיין לא העמידו לדין את הבעלים שלו ועוד אין פסק-דין.
<זאב בנימין בגין (הליכוד):>
אפילו ללא כתב-אישום.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
זה מה שאני אומר, לא העמידו אותו בכלל לדין.
<זאב בנימין בגין (הליכוד):>
אפילו אין כתב-אישום.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אין כתב-אישום. אני התחלתי להודות לך, אתה רק לא שמעת. אמרתי שאני רוצה להודות לך על שניהלת את הישיבה כשאני לא הייתי.
בכל אופן, מדובר כאן בשלב מאוד מקדמי. כך שזה לא דבר פשוט כאן, אפילו עוד אין כתב-אישום. לכן צריך לעשות את זה מאוד מאוד במשורה, ולכן גם – –
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
– – – התנאי לחוק – – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – כשמגיעים לנושא של הסגירה – רק שנייה – לכן יש כאן הרבה מאוד, איך אומרים, סייגים, וזהירות, וכל מה שהחוק שם כדי שלא נעשה את זה, כי עדיין אין אפילו כתב-אישום.
ולכן נוספה להצעת החוק הדרישה כי מתן צו להגבלת שימוש במקום יותנה בכך שהעבירה מתבצעת במקום "כחלק מפעילותו השגרתית". זה תנאי, זאת אומרת, זה לא שבמקרה הייתה שם איזו עסקת סמים או במקרה היה שם משהו, אלא שהעבירה מתבצעת שם "כחלק מפעילותו השגרתית".
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אך לא העיקרית.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
כלומר – מה?
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
– – – אולם אירועים.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
רגע. כלומר – – –
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
באולם אירועים אתה יכול לסגור?
<היו"ר יצחק וקנין:>
חברת הכנסת רויטל סויד, כמה אני יכול לקבל את ההפרעות? זה לא יעזור. את זה הייתם צריכים לסיים בוועדה, לא פה.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
אני רוצה לברך את הקהל – את ילדינו, בנותינו ובנינו החיילים, שכולנו מצדיעים לכם. אני רוצה לברך אתכם בברכת ברוכים הבאים. תראו איך הגוף המחוקק יושב, מחוקק, דן בכל מילה, ובסוף יוצא חוק טוב. אז ברוכים הנמצאים ביציע, חיילינו היקרים.
ולכן דבר ראשון שאנחנו רוצים – שהעבירה תהיה "כחלק מפעילותו השגרתית". כלומר, שזה לא יהיה מרכיב שולי או זמני בפעילות; מדובר כאן בסחר נשים, סמים, הימורים וכיוצא בזה. בנוסף, ביחס לעבירות הפחות-חמורות הנכללות בתוספת, לדוגמה – –
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אבל, ניסן, זה היה לפני כן – – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – בתוספת, דוגמת עבירות – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
מה, לא הצלחתם לגבש ביניכם את הדברים בוועדה, רויטל? פה את חושבת שאת תהיי מסוגלת להסדיר את הדברים?
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – – דוגמת עבירות על פקודת סמים או על חוק – – –
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אני מזמינה אותך לוועדה שלנו, תראה את – – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
לא, את יודעת שאני בישיבה הזאת – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חסר לי רק את הוועדה שלה, ואני אסיים – – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
רויטל, את יודעת שאת זה לא אני ניהלתי. אמרתי לבני תודה. רק הוא לא רצה לבוא ולהקריא, אז אני עושה את זה.
בכל אופן: נקבעו תנאים מחמירים יותר להוצאת צו להגבלת השימוש במקום. למשל, ניתן להוציא את הצו רק אם המקום שבו מדובר משמש בעיקרו – שוב, בעיקרו – לביצוע העבירה, או אם מדובר בנסיבות שעלולות לסכן חיי אדם או את בריאותו, כגון אם מדובר בעבירות של מכירת תרופות מזויפות או אלכוהול מזויף, שפה יש סכנה לחיי אדם ואז ודאי שאתה צריך לעשות את זה בזריזות.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אדוני יושב-ראש הקואליציה, הוא מחכה לך.
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
כמו כן – – –
<קריאות:>
– – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
רגע, אני אמרתי שאני מחכה לו? אני, יש לי עוד טונות לדבר. אמרתי, החוק עצמו עוד לפני דברי תורה.
כמו כן, כדי למנוע שימוש חוזר ולא מבוקר – –
<קריאות:>
– – –
<ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
– – בצווי ההגבלה שיש בידי המשטרה, הוסיפה הוועדה להצעת החוק הוראה הקובעת שאם הוצא צו מינהלי בידי קצין משטרה, הוא לא יכול להוציא צו חדש בתום שנתיים מהפקיעה שלו, כדי שתהיה שליטה על זה.
אני רואה עכשיו שבאמת חברי חברי הכנסת, כולם בתוך העניין וכולם הבינו את הדברים וכל אחד יודע מה הוא צריך להצביע. שוב, אני פונה לחברי, בקואליציה ודאי אבל גם באופוזיציה: החוק הוא חוק ראוי, ההסתייגויות הן לא הסתייגויות שמישהו אומר שזה לא, אלא פשוט המשטרה אומרת שעדיין היא לא צריכה אותן, אז למה נטיל? אני סומך על כולם, ואני שוב פונה לחברי להצביע כדי לאשר את החוק בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם.
אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות להצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016. לסעיפים 1–12 אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד?
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
כהצעת הוועדה, אני אומר.
<קריאות:>
– – –
<דוד ביטן (הליכוד):>
הוא אמר "הסתייגות", אין לו טענות – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אדוני, אתה תקשיב לי טוב, אני מאוד ברור. אמרתי: לסעיפים 1–12 אין הסתייגויות, אז מצביעים כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 5
בעד סעיפים 1–12 – 50
נגד – 21
נמנעים – 1
סעיפים 1–12 נתקבלו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
50 בעד, 21 מתנגדים ואחד נמנע. אם כן, סעיפים 1–12 התקבלו כהצעת הוועדה בקריאה שנייה.
לסעיף 13, הסתייגות של חברת הכנסת מיכל רוזין – שאיננה – יעל גרמן וחברת הכנסת רויטל סויד. חברי הכנסת, מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות?
<מרדכי יוגב (הבית היהודי):>
זה לא מופיע אצלי. אני מבקש להצביע נגד.
הצבעה מס' 6
בעד ההסתייגות – 27
נגד – 43
נמנעים – 1
ההסתייגות של חברות הכנסת מיכל רוזין, יעל גרמן ורויטל סויד לסעיף 13 לא נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
43 מתנגדים – ועם קולו של חבר הכנסת יוגב, שלא נכלל, זה 44 – 27 בעד, אחד נמנע. אם כן, ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו מצביעים על סעיפים 13 ו-14, מכיוון של-14 אין הסתייגויות. מצביעים על 13 ו-14 כהצעת הוועדה. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 7
בעד סעיפים 13–14, כהצעת הוועדה – 49
נגד – 23
נמנעים – 1
סעיפים 13–14, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
49 בעד, 23 מתנגדים, אחד נמנע. אם כן, סעיפים 13 ו-14 התקבלו כהצעת הוועדה ועברו בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית. הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016, קריאה שלישית – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 8
בעד החוק – 49
נגד – 22
נמנעים – 1
חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016, נתקבל.
<היו"ר יצחק וקנין:>
49 בעד, 22 מתנגדים ואחד נמנע. הצעת חוק הגבלת שימוש במקום לשם מניעת ביצוע עבירות (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יצחק וקנין:>
הכרזה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה.
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון.
החלטת ועדת האתיקה בעניין היעדרות חברי הכנסת מישיבות הכנסת בכנס החורף של המושב השני של הכנסת העשרים, מאוקטובר 2015 עד אפריל 2016. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<חילופי גברי בוועדות הכנסת>
<היו"ר יצחק וקנין:>
הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש. הודעה זו אינה מצריכה הצבעה.
<יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדה המשותפת של ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק המים (תיקון מס' 27), התשע"ו–2016: מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה – מסיעת יהדות התורה, במקום חבר הכנסת אורי מקלב יכהן חבר הכנסת יעקב אשר; מסיעת ישראל ביתנו, במקום חבר הכנסת רוברט אילטוב יכהן חבר הכנסת חמד עמאר.
<השלמת הרכב ועדות הכנסת>
<יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):>
הודעה נוספת: ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום לאשר ממלא-מקום נוסף בוועדת הפנים והגנת הסביבה: מטעם סיעת הליכוד יכהן חבר הכנסת יהודה גליק. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש.
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 179), התשע"ו–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1050); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יצחק וקנין:>
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף 5 בסדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 179), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק השרה מירי רגב בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים.
<שרת התרבות והספורט מירי רגב:>
תודה רבה, כבוד היושב-ראש.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חברי הכנסת – איתן ברושי, אם אפשר, תעשו את זה בצד ולא באמצע המליאה, כי זה מפריע לדיון.
<שרת התרבות והספורט מירי רגב:>
כבוד היושב-ראש, ראש הממשלה, שרים, כנסת נכבדה, הצעת החוק שבנדון היא הצעת חוק של השר כץ, ואני מציגה אותה.
הצעת החוק שבנדון, עניינה הסדרת סוגיית הצבת שוטרים בתשלום בסניפי המוסד לביטוח לאומי. בסניפי המוסד לביטוח לאומי מועסקים מאז ומעולם שוטרים בתשלום לסיוע בשמירה על הסדר הציבורי במהלך ביצוע המשימות של סניפי המוסד. מדובר בפעילות על בסיס קבוע אך לפרקי זמן מוגבלים, שבהם ניתן שירות לקהל המבוטחים בסניפי המוסד.
נוכחות השוטרים בסניפי המוסד נדרשת בשל היקף המבקרים הרב, כ-5 מיליון ביקורים מדי שנה, וכן בשל אופי השירות, המעורר לעתים מצבי חיכוך עם אוכלוסיית הזכאים. בעניין זה יצוין כי בשנה החולפת התרחשו בסניפי המוסד לביטוח לאומי קרוב ל-600 אירועים של פגיעה בסדר הציבורי, מתוכם כ-60 אירועי תקיפה או איום על עובדי המוסד, מאות אירועי אלימות ועשרות איומים בהתאבדות.
סעיף 102ז לחוק המשטרה, התשס"ו–2006, להלן: חוק המשטרה, אשר תוקן בשנים האחרונות, קובע כי "קצין מוסמך רשאי, לבקשת מי מהמנויים בתוספת השנייה, להקצות שוטרים בתשלום לשם סיוע בהפעלת סמכויות אכיפה או גבייה הנתונות להם על-פי דין". בשל נוסח הסעיף האמור נוצר ספק באשר לחוקיות המשך העסקת שוטרים כאמור בתוך סניפי המוסד, משום שנערכת בהם עבודה הקשורה גם לתשלום גמלאות ולשמירה על הסדר הציבורי ועל שלום הציבור בסניף, ולא רק לאכיפה וגבייה.
לנוכח הקושי החוקי האמור, בשל ייחודו והיקף פעילותו של המוסד, ובהתחשב במגוון האוכלוסיות שבהן הוא נדרש לטפל מדי יום, וכן בשל החשש הכבד כי בהיעדר נוכחות משטרתית מספר האירועים האלימים יגדל משמעותית, מוצע להוסיף לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, את סעיף 386א, לעגן בו את מצב הדברים הקיים ולקבוע במפורש כי בלי לגרוע מהאמור בסעיף 102ז לחוק המשטרה, קצין משטרה רשאי להקצות שוטרים בשכר בעת שעות קבלת קהל בסניפים של המוסד לביטוח לאומי גם לשם שמירה על הסדר הציבורי ועל שלום הציבור בהם.
לעניין זה, ייחודו ובידולו של המוסד על פני גופים אחרים מתבטאים בצירופם של כל אלה: 1. המוסד אמון על הענקת זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי לכלל תושבי המדינה, הוא פועל בכל רחבי הארץ ובהיקפים העולים בסדרי גודל על כל גוף אחר; 2. עיקר פעילותו של המוסד מתמקדת באוכלוסייה מוחלשת ברמה סוציו-אקונומית נמוכה, ועובדה זו יוצרת מצבי חיכוך מול האוכלוסייה המטופלת וחשש מתמיד לפגיעה משמעותית בסדר הציבורי, לרבות חשש לחיי אדם; 3. היקפי הפעילות של המוסד לביטוח לאומי הם גבוהים במיוחד ואין להם מקבילה בקרב תאגידים חוץ-ממשלתיים אחרים: מדי שנה מתקיימים בסניפי המוסד לביטוח לאומי מפגשים עם כ-5 מיליון מבוטחים הדורשים לקבל שירות לשם מיצוי זכויותיהם בענייני גמלאות או חובות בדמי ביטוח; 4. היתרון בהעסקת שוטרים בשכר, בהקשר זה, נתון בעצם מקצועיותם ויכולתם לטפל, למנוע ולמזער פגיעה באוכלוסייה הנזקקת לשירות המוסד וכן באוכלוסיית נותני השירות – שוטרים הפועלים גם בקהילה, מכירים את הנפשות הפועלות ואת המוקדים הבעייתיים בקהילה, ומשכך, יש בידיהם הידע והכישורים הרלוונטיים והאפקטיביים לשמירה על תכלית העסקתם.
יובהר כי המוסד לביטוח לאומי מפעיל גם אנשי אבטחה בהיקף גדול לשמירת הסדר הציבורי, והעסקת שוטרים למטרות שתוארו לעיל הכרחית לאור מומחיותם והסמכויות הייחודיות הנתונות בידיהם.
לפיכך, נבקשכם לתמוך בהצעת החוק החשובה ולהעבירה לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשרה מירי רגב, שהציגה את הצעת החוק בשם שר הרווחה והשירותים החברתיים. חברים, אנחנו פותחים את הדיון בהצעת החוק המובאת לקריאה הראשונה. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – איננו; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – איננו; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – מוותרת; חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה; חבר הכנסת אראל מרגלית – איננו; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה – איננו; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – מוותר; חבר הכנסת זוהיר בהלול – איננו; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חברת הכנסת זהבה גלאון – איננה; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – איננה; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – איננה; אני מדלג – חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו; חבר הכנסת אמיר אוחנה – מוותר; חברת הכנסת יעל גרמן – איננה; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חבר הכנסת עפר שלח – איננו; חבר הכנסת אורן אסף חזן – מוותר; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – מוותר; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – מוותר; חבר הכנסת באסל גטאס – גם הוא איננו.
אם כן, חברי הכנסת, אני עובר להצבעה בקריאה ראשונה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 179), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50
נגד – 6
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 179), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
50 בעד, שישה מתנגדים ואחד נמנע. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
<הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 55), התשע"ו–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1047); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יצחק וקנין:>
הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 55), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
תודה, אדוני היושב-ראש. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 55), קריאה ראשונה.
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, אדוני ראש הממשלה, הצעת חוק זו היא חלק משינויים שנעשו לאחרונה בחקיקת מסים, אשר מטרתם לייעל את עבודתה של רשות המסים. בהצעת החוק מוצע לאפשר לרשות המסים לערוך בדיקה יעילה של סוגיות מסוימות הראויות לבחינה נפרדת ביחס לדוח התקופתי המוגש על-ידי חייב במס לפי סעיף 67 לחוק מס ערך מוסף, על-ידי עריכת שומה חלקית ביחס לנושא אחד או ביחס לכמה נושאים שנכללו בדוח התקופתי או שהיה עליהם להיכלל בו, בלי לחייב את רשות המסים להתייחס באותה קביעה לכלל הסוגיות הכלולות בשומת הנישום, וזאת כדי לאפשר לרשות המסים לקיים דיון מעמיק בסוגיות האמורות.
הסדר דומה כבר קיים בסעיף 145א2(א1) לפקודת מס הכנסה בעקבות תיקון לפקודת מס הכנסה שאושר לאחרונה בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016).
אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לסגן שר האוצר. חברי הכנסת, אנחנו פותחים את הדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים ביקש לא לדבר – חבר הכנסת נחמן שי; מירב בן ארי – ויתרה; תמר זנדברג – איננה; זהבה גלאון – איננה; עבדאללה אבו מערוף – רוצה לדבר, אדוני, או מוותר? מוותר; חבר הכנסת אראל מרגלית – איננו; איציק שמולי – מבקש לוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה; קסניה סבטלובה – איננה; עיסאווי פריג' – איננו; יעל גרמן – איננה; עמנואל טרכטנברג – איננו; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת יואל חסון – איננו; חבר הכנסת אורן אסף חזן – מדבר בטלפון; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – מוותרת; חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו; ישראל אייכלר – איננו; חבר הכנסת זוהיר בהלול – איננו; חבר הכנסת יוסי יונה – איננו; חבר הכנסת באסל גטאס – איננו; חברת הכנסת רויטל סויד – איננה; חברת הכנסת עליזה לביא – איננה; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – איננה; חבר הכנסת אורי מקלב – מוותר; חבר הכנסת אמיר אוחנה – מוותר; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו; חבר הכנסת עפר שלח – איננו.
אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 55), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 56
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 55), התשע"ו–2016,
לוועדת הכספים נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
56 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ואת חבר הכנסת מוטי יוגב.
הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 55), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
חברי הכנסת, הודעה דרמטית: תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ט"ו בסיוון התשע"ו, 21 ביוני 2016, בשעה 16:00. ישיבה זאת נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:34.>