דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל' ישיבה קל"ז הישיבה המאה-ושלושים-ושבע של הכנסת העשרים יום רביעי, ט"ז בסיוון התשע"ו (22 ביוני 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 שאילתות דחופות 6 205. קמפיין תזונה נכונה במגזר הערבי 7 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 7 שר הבריאות יעקב ליצמן: 7 איציק שמולי (המחנה הציוני): 9 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 9 206. הרג מאות עטלפים בחדרה 11 איציק שמולי (המחנה הציוני): 11 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 11 תמר זנדברג (מרצ): 14 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 14 207. פינוי מבנה קבע בשכונת גבעת-גל ליד קריית-ארבע 20 יעקב מרגי (ש"ס): 20 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 21 יהודה גליק (הליכוד): 22 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 23 209. ליקויי בטיחות בגני-שעשועים 24 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 24 שר התיירות יריב לוין: 24 דב חנין (הרשימה המשותפת): 26 הצעת חוק ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 31 יעקב מרגי (ש"ס): 31 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 32 הצעת חוק קביעת מועדים בערעור של ניצולי שואה (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 36 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 36 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 37 הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – גמול והחזר הוצאות לעובד סיעה, מפלגה ויועץ פרלמנטרי), התשע"ו–2016 42 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 42 הצעת חוק הרשויות המקומיות (התאמת תקציב הרווחה), התשע"ה–2015 44 קארין אלהרר (יש עתיד): 44 סגן שר הפנים משולם נהרי: 45 חיים ילין (יש עתיד): 49 הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ריבית על יתרת זכות), התשע"ה–2015 56 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 56 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 58 הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – דוח שנתי מטעם מדור נפגעי עבירות), התשע"ה–2015 67 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 67 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 70 הצעת חוק המים (תיקון – פיקוח על תעריפי מים), התשע"ה–2015 77 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 77 הצעת חוק השירותים החשאיים, התשע"ו–2016 81 עפר שלח (יש עתיד): 81 השר לענייני מודיעין ישראל כץ: 85 עפר שלח (יש עתיד): 88 שר התיירות יריב לוין: 90 הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי, התשע"ה–2015 92 יעל גרמן (יש עתיד): 92 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 95 יעל גרמן (יש עתיד): 99 הצעת חוק תמרוץ הליכים דמוקרטיים פנים-מפלגתיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 100 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 100 הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון – החלת החוק על פרסומות שאורכן אינו עולה על חמש דקות), התשע"ו–2016 102 עיסאווי פריג' (מרצ): 103 שר התיירות יריב לוין: 105 הצעה לסדר-היום 106 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא המחדלים החמורים בהתנהלות משטרת ישראל 106 מיכל רוזין (מרצ): 107 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 111 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 125 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 125 הצעות לסדר-היום 125 חמש שנים למחאת הקוטג': שוק המזון עדיין מופקר 125 אורי מקלב (יהדות התורה): 125 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 127 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 129 שר התיירות יריב לוין: 130 אורן אסף חזן (הליכוד): 133 דב חנין (הרשימה המשותפת): 134 הצעות לסדר-היום 135 תופעת כניסת שב"חים מהר-חברון – כדוגמת המחבלים שביצעו את הפיגועים בשרונה בתל-אביב 135 יהודה גליק (הליכוד): 135 מיקי לוי (יש עתיד): 136 יואל חסון (המחנה הציוני): 138 טלי פלוסקוב (כולנו): 141 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 144 הצעות לסדר-היום 152 איומים על מפקד הפלוגה של החייל היורה 152 מירב בן ארי (כולנו): 153 מיקי לוי (יש עתיד): 157 יעקב מרגי (ש"ס): 167 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 169 אורן אסף חזן (הליכוד): 173 הצעות לסדר-היום 175 צעדת השוויון – מחאה ודרישה לצמצום פערים בין המרכז לפריפריה 175 נחמן שי (המחנה הציוני): 176 דב חנין (הרשימה המשותפת): 178 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 180 חיים ילין (יש עתיד): 182 תמר זנדברג (מרצ): 184 אכרם חסון (כולנו): 187 יגאל גואטה (ש"ס): 189 יהודה גליק (הליכוד): 196 השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי: 198 אורן אסף חזן (הליכוד): 201 הצעות לסדר-היום 202 העברה דחופה של יתרת תקציב 2016 שהובטחה בהחלטת ממשלה למו"פים של הפריפריה החקלאית 202 איתן ברושי (המחנה הציוני): 203 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 204 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 205 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 208 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 208 הצעה לסדר-היום 209 שוב אירוע רפורמי מעורב – דווקא בניגוד לחוקי ההלכה, דווקא ברחבת הכותל, דווקא לקומם ולהתריס 209 יואב בן צור (ש"ס): 209 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 211 שאילתות ותשובות 213 228. תנאי המאסר של אסירים ביטחוניים 214 אלעזר שטרן (יש עתיד): 214 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 214 432. מטרד רעש בראשון-לציון 218 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 218 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 218 326. טיפול משטרת ישראל בנעדרים 222 ענת ברקו (הליכוד): 222 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 222 366. שילוב מפקחים נוצרים באגף לחינוך ערבי במשרד החינוך 227 ענת ברקו (הליכוד): 227 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 231 407. סייעת שנייה בגן שבו 29 ילדים 233 מירב בן ארי (כולנו): 233 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 233 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ט"ו בסיוון תשע"ו, 22 ביוני 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 22) (סגירת סניפים), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעקב פרי, ענת ברקו ואלי אלאלוף בנושא: הסדרת מעמדם של הפוסט-דוקטורנטים ועצירת בריחת המוחות בישראל. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. אנחנו גם מקבלים בברכה קורס קצינים מתקדם של מטה משטרת ישראל הנמצאים ביציע. ברוכים הבאים לכנסת. סיור פורה ומוצלח לכם. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לשאילתות דחופות. אדוני שר הבריאות, חבר הכנסת יעקב ליצמן, בבקשה, תעלה לדוכן. שר הבריאות ישיב על שאילתה דחופה מס' 205 מאת חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. הנושא: קמפיין תזונה נכונה במגזר הערבי. חבר הכנסת חאג' יחיא, נא לקרוא את נוסח השאילתה. <205. קמפיין תזונה נכונה במגזר הערבי> <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד השר, משרד הבריאות יצא לאחרונה בקמפיין הסברה על בעיות ההשמנה בקרב ילדים, תוך התעלמות מהילדים מהאוכלוסייה הערבית. ברצוני לשאול: 1. האם יֵצֵא המשרד בקמפיין דומה בשפה הערבית? 2. האם הקמפיין נועד לילדים ולמשפחות מהמגזר היהודי בלבד? 3. האם תתייחס לאוכלוסייה הערבית כמו לאוכלוסייה היהודית? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת חאג' יחיא. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, דבר ראשון, אני רוצה לאחל לך שוב מזל טוב והרבה בריאות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, משרד הבריאות רואה חשיבות רבה בהפעלת קמפיינים ותוכניות התערבות במגזר הערבי ופועל בהתאם, כפי שיפורט להלן: המשרד מפעיל תוכניות רבות לקידום בריאות במגזר הערבי, ובכלל זה במסגרת תוכנית "אפשריבריא". ניתן לציין, למשל, שכמה רשויות ערביות נכללו במסגרת הפיילוט שנערך בנושא לרשויות: פעילות ובריאות. כמו כן נערכו פגישות רבות עם מנהיגות הקהילה הערבית במסגרת התוכנית. באשר לקמפיינים שנערכים לאחרונה – בשנת 2016. מתחילת ינואר 2016 ועד היום פורסמו מודעות רבות בשפה הערבית בנושאי בריאות: תשע מודעות בעיתון "פנורמה", שבע מודעות בעיתון "כל אל-ערב" ושבע מודעות בעיתון "א-סנארה". סך הכול פורסמו 23 מודעות מתוך 99 מודעות שפורסמו בעיתונים בתקופה זו, יותר מ-20% מהמודעות. כמו כן, אתר משרד הבריאות המתורגם לשפה הערבית כולל מידע והמלצות בנושא תזונה, בין היתר בנושאים האלה: 1. המלצות תזונה לחגים של הציבור הערבי; 2. המלצות לחג הרמדאן; 3. המלצות לעיד אל-אדחא; 4. בימים אלו מעדכנים דף בנושא עיד אל-פיטר; 5. תורגמו הדפים של פירמידת המזון; 6. קמפיין בנושא מלח. באשר לסרטון המשקאות הממותקים, הרי שהוא תורגם לערבית והופץ ברשת, כמו הסרטון בשפה העברית. בנוסף, נציין כי לאחרונה הקצה המשרד שני תקנים למשכילים ערבים אשר יאיישו משרות במחלקה לקידום בריאות ובמחלקה לתזונה בשירות בריאות הציבור, במטרה לפתח עוד תוכניות התערבות ספציפיות במגזר הערבי. אנו עובדים עם הרשות לפיתוח כלכלי של המגזר הערבי כדי לקדם תוכניות המותאמות לחברה הערבית. כמו כן קיימת נציגות של המגזר הערבי בוועדת האסדרה המקדמת תזונה בריאה, כדי לתת מענה המותאם לצורכי החברה הערבית. בקיצור נמרץ, התשובה: אנחנו דואגים לכולם. בבריאות אין מחסומים. הכול אותו דבר למגזר היהודי והערבי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבריאות. שאלה נוספת לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. כמו כן – לחברי הכנסת איציק שמולי וטלב אבו עראר. לאחר מכן השר ישיב לכולם. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, הפרסום באתר האינטרנט הוא זמני ליום-יומיים, וזה נעלם. רציתי לשאול אם יש את אותם קמפיינים באתר של משרד הבריאות בשפה הערבית – כי חיפשנו ולא מצאנו. השאלה היא, האם יש לשר כוונות שגם השפה הערבית תופיע באופן קבוע ומלא בכל הקמפיינים ובכל הפרסומים של משרד הבריאות? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת שמולי, בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, קודם כול זאת הזדמנות טובה לברך אותך שוב על מה שאתה עושה במשרד. אני חושב שאתה עושה פעילות מצוינת במשרד, וכולם צריכים להודות לך על כך. אני רוצה לשאול אותך: לפני כמה חודשים העליתי כאן הצעת חוק לגבי טיפולי שיניים לאזרחים ותיקים. אמרת שהעניין בבדיקה, ולבך במקום הנכון, ואתה רוצה לעשות את זה. שאֵלתי: האם יש התקדמות בעניין? האם אתה רואה אפשרות לקדם את העניין בזמן הקרוב? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. לאחר מכן השר ישיב לכולם. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, בבית-החולים סורוקה, שהוא בית-החולים היחיד שמשרת את כל האוכלוסייה הבדואית בנגב, לרבות רהט, יש מחסור בתקנים לרופאים, לאחים ולאחיות. יש לנו, ברוך השם, הרבה רופאים שסיימו ועברו את הבחינה, אבל אין תקנים שם, בבית-החולים סורוקה, דבר שגורם לעיכובים. חולים ואחרים שמגיעים לבית-החולים סורוקה עומדים שם בתורים. רציתי שמשרדך, כבודך, יתערב בזה ויוסיף תקנים. זה הרי בית-החולים היחיד לכל האוכלוסייה הבדואית, כולל באר-שבע והשכנים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. אני לא אתן לשום אפליה – לא בפרסום, בשום דבר – בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה יהודית. אני חושב שמגיע לכולם אותו דבר; בריאות שייכת לכולם אותו דבר. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> באתר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אמרתי, היות שאני – אתה יודע, אני לא מסתכל באתרים. אז אני צריך לבדוק אם יש ומה המצב. אז אשאל אחרי השאילתות. אני ארד לחדר ואני אבדוק אצלי מה קרה. אבל העיקרון אומר, חד-משמעית, שלא יהיה שום שינוי בין זה לזה. חבר הכנסת שמולי, חד-משמעית, אנחנו דנים ורוצים אולי במסגרת התקציב להכניס פה ושם. דיברתי עם השרה גילה גמליאל, ואנחנו מחפשים. זה תקציב לא קטן. מדובר, נדמה לי, על למעלה מ-100 ומשהו מיליון שקל. אבל בכל אופן אנחנו מחפשים את הדרך לכלול את זה. אני מקווה שתהיה לי בשורה בשבועות הקרובים. אני לא מבטיח, אבל נראה לי שתהיה. לגבי תקנים בסורוקה – קודם כול, סורוקה, צריך להבדיל: יש בתי-חולים של קופת-חולים כללית, בתי-חולים שהם ממשלתיים, ויש ציבוריים. בית-החולים סורוקה שייך לקופת-חולים כללית. לקראת התקציב נדבר גם על תקנים חדשים נוספים בכל בתי-החולים. לקראת הדיון התקציבי הבא – ברור שצריך להוסיף רופאים, צריך להוסיף תקנים. האוכלוסייה גדלה, ואנחנו במשא-ומתן – במשרד האוצר ובמשרד הבריאות דנים גם בזה. אני מבין שצריך להעלות, אבל אני מניח שזה לא יהיה בדיוק במספר התקנים שאתה רוצה או בית-החולים רוצה, אבל בהחלט, צריך תוספת תקנים. אל תשכח שאנחנו צריכים לדאוג לכל האוכלוסייה, ולא רק לבית-החולים סורוקה. אבל בהחלט אנחנו דנים על זה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יעקב ליצמן, שר הבריאות, על תשובותיו. אני מתכוון להזמין את שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל. בבקשה, אדוני. השר אריאל ישיב על שאילתה דחופה מס' 206 מאת חבר הכנסת איציק שמולי. הנושא: הרג מאות עטלפים בחדרה. <206. הרג מאות עטלפים בחדרה> <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני כבוד השר – נושא השאילתה: הרג מאות עטלפים בחדרה. ביום חמישי נהרס בחדרה – יותר נכון בלילה בין חמישי לשישי – מבנה נטוש ששימש כבית זה כ-20 שנה לאלפי עטלפים. אף שהיה ידוע על הימצאות העטלפים והתקיימו הליכים להצלתם, ההריסה התבצעה. רצוני לשאול: 1. מה עשה ויעשה המשרד בעניין? 2. מה ייעשה כדי למנוע אירועים דומים בעתיד? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תודה לחבר הכנסת שמולי. קודם כול, אני שמח שיש מודעות הולכת וגדלה, ודאי בבית הזה, חברי הכנסת, אבל גם בציבור, לנושא צער בעלי-חיים, כמו שציוותה עלינו התורה וכמו שיש בחוקים שלנו, וטוב שכך, ואני שמח לטפל בכל מקרה ובכל בעיה שנולדה. 1. אנחנו כמשרד כמובן לא ידענו על הריסת הבית, ולא היינו מעורבים בשום צורה. פניתי לראש עיריית חדרה, שבמקרה או שלא במקרה הוא גם יושב-ראש ועדת צער בעלי-חיים – אני מקווה שאני אומר את זה נכון. איך קוראים לזה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> בשלטון המקומי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בשלטון המקומי. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> בשלטון המקומי. כן, תודה – היושב-ראש. ברח לי. זאת אומרת, הוא איש בעל מודעות לעניין, מתעסק בעניין. מה שהוא אומר, שאכן התקבלה פנייה מעמותת "תנו לחיות לחיות", או ארגונים אחרים. סגנית ראש העיר חדוה יחזקאלי, הממונה על תיק הגנת הסביבה, עומדת בקשר רצוף עם אנשי העמותות הפועלות למען העטלפים, עם היזם, עם אנשי רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע, על מנת לוודא כי הנהלים נעשים בתיאום בין הצדדים. בין היתר סיירו במקום לפני ההריסה וקיימו ישיבה שבה הוחלט לפתוח במבנה שני פתחים ייעודיים שיאפשרו לעטלפים לצאת מן המבנה עם תחילת ההריסות. במהלך פתיחת הפתחים כמסוכם קרס חלק מן הבניין, בין היתר כתוצאה מכשלים שנגרמו בעקבות הפסקת בנייתו בעבר. הוא נבנה שלא לפי התקנים, וכשנגעו בו הוא כנראה קרס כתוצאה מהניסיון לפתוח פתחים לעטלפים. 2. המשרד בודק את הפרטים לעומק. אם נמצא שהיו הפרות של דין צער בעלי-חיים – כמובן נמשיך בחקירה, ואם יהיה צורך כמובן נגיש תלונות. נמצה את ההליכים בעניין הזה כפי שצריך, ונעשה את הדברים כדי שהמקרים האלה לא יישנו. אנחנו עומדים בקשר עם השלטון המקומי כדי להוציא רענון ותזכורת, ואם צריך – גם שיפור של הוראות מסוימות בנושא צער בעלי-חיים, כדי שמקרה כזה או דומה לו לא יישנה. אנחנו מקווים שהמודעות של ראשי הערים, שזה בתוקף אחריותם, תביא לכך שמקרים כאלה לא יחזרו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת איציק שמולי, וכן לחברי הכנסת תמר זנדברג וטלב אבו עראר, ואז השר יתייחס לכל השאלות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני השר. ראשית, אני מבקש ומצפה שאתם בכל מקרה תיכנסו לעניין ותבצעו חקירה משלכם. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> נכנסנו. חבר הכנסת שמולי, אמרתי. אני אומר במפורש: נכנסנו, אנחנו נמצה את כל ההליכים שמוטלים עלינו. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מצוין. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> נתתי רקע יותר רחב. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני רוצה רק להסב את תשומת לבך. אני הייתי בסוד העניינים. אני יודע, לכנסת יש עניינים "קצת" יותר חשובים מכמה מאות עטלפים שהרגו בסוף שבוע, אבל אני ראיתי את התמונות ואני התחלחלתי. ומה שסיפרו לך – וזה התבטא בתשובה שלך – זה פשוט שקר. להגיד שמפני שמישהו פתח חלון בקיר – גם למה צריך לפתוח חלון בקיר? מי שראה את המבנה רואה שהכול שם פרוץ. להגיד שמפני שפתחו חלון בקיר כל העסק קרס, זה פשוט שקר. היו הריסות מכוונות. יותר מזה, אתה יודע מה האבסורד הגדול? שבשבועות האחרונים התנהל משא-ומתן להעברה מוסדרת של העטלפים מהמקום הזה למקום ייעודי בעמק-האלה. מה הייתה הבעיה לעשות את הדברים באופן מסודר ולהציל חיים של עוד כמה בעלי-חיים? ועל זה באמת כל ההתקוממות והתרעומת. אני רוצה להגיד לך משפט אחד ברמה העקרונית: אני יודע שהלב שלך במקום הנכון בעניין של צער בעלי-חיים, ואני אומר לך שמאז הוחלט שהסמכויות של אכיפת צער בעלי-חיים נשארות במשרד שלך יש ירידה דרמטית באיכות התפקוד של יחידת הפיצו"ח במשרד. לא שקודם היא הייתה כליל השלמות, אבל נראה שהדברים עוברים לידה ושום דבר לא מזיז לה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת שמולי. חברת הכנסת זנדברג – בבקשה, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני רוצה רק להצטרף במילה לנושא העטלפים, כי אותו מקרה חזר במבנה בבסיס נטוש של צה"ל לפני כמה חודשים. קרה אותו דבר. כלומר, יש כאן איזו תחילה של הבנה – וציינת בתחילת דבריך – תחילה של הכרה בנושא העטלפים והצורך לשמר אותם ולהעביר אותם ממקום למקום, אבל משום מה זו כבר פעם שנייה לפחות שהדברים האלה נופלים בין הכיסאות, ובית-המשפט פוסק, אבל לא מספיק, ונהרס, ובדיוק בבסיס צה"ל קרה אותו דבר, שבמסגרת מגעים עם המשרד להגנת הסביבה – צה"ל לא ידע והרס את המבנה, ועטלפים גם שם נהרגו. אז אני מברכת על הכניסה שלך לנושא, אבל זה צריך להיכנס הרבה יותר לסדר-היום. אני רוצה לשאול אותך שאלה נוספת, בנושא אכיפה בעבירות התעללות בבעלי-חיים: פניתי למשרדך פעמיים בחודש האחרון, בשני מקרים באמת מחרידים של כמעט-סדיזם בבעלי-חיים – אחד מהם על-ידי שכן, והשני, לצערנו הרב, על-ידי בעלים של אותה כלבה. יש איזו תחושה שאולי מכיוון שהאכיפה של נושא התעללות בבעלי-חיים מחולקת בין כמה גורמים – חלק במשרד החקלאות, חלק במשטרה ובמשרד לביטחון פנים וחלק במשרד להגנת הסביבה – עולה איזה רושם שמרוב גורמים הדברים נופלים בין הכיסאות, ואנחנו לא שומעים על טיפול מספיק תקיף במקרים האלה, שבאמת, מחלקם עולה תמונה של אכזריות וסדיזם נטו. ואם גורמי האכיפה, אם אותם גורמים ידעו שמדובר בהתעללות שנובעת מאכזריות אנושית ותו לא, והדברים האלה מטופלים על-ידי המשרדים בצורה המיטבית – ואני כן רואה את המשרד שלך כמוביל בנושא, בגלל הנושא של צער בעלי-חיים – אז יכול מאוד להיות שנראה פחות מקרים כאלה, או מסר ציבורי הרבה יותר תקיף שעולה. ונשאלת השאלה איפה הדברים עומדים מבחינתך; האם אתה מודע למקרים האלה ואיך הם מטופלים? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת זנדברג. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, אתה האחראי, כבוד השר, לכל מה שקשור למגזר הבדואי בנגב. אתמול נדרסה למוות ילדה, תלמידה בת שבע, באזור כסייפה. המינהלת, שאתה אחראי לה – הרבה פעמים, מאות פעמים, ביקשנו לפרק אותה, כי היא לא עושה כלום – המדינה משקיעה הרבה תקציבים במינהלת, ובשטח, בפועל, לא ראינו כלום. ולכן, אין כניסות ליישובים, כמה שביקשנו ומבקשים להסדיר שם את הכניסות ליישובים, עם נקיטת אמצעי בטיחות לתלמידים שיוצאים משם וחוזרים לבתיהם לשם. דבר שני, עד עכשיו אני שואל ולא זכיתי לתשובה לגבי היתרי בנייה – היתרי בנייה ביישובים המוכרים, שהמדינה הכירה בהם בעשור האחרון. עד היום אין ולו היתר אחד, מלבד היישוב תראבין-א-סאנע, ומי כמוך יודע ומכיר שם. עד עכשיו אין היתרים. למה? כדי להרוס את הבתים או מה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אבו עראר. בבקשה, אדוני השר, אתה יכול להתייחס לשאלה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תודה לשואלים. אני רוצה לפתוח בשני היגדים כלליים, ואחרי זה לרדת לפרטים. ראשית, אמרתי פה בכנסת, אמרתי במקומות אחרים, אומר עוד פעם: מבחינתי אפס סובלנות לעניין צער בעלי-חיים. אין הנחות, אין הבנות – אין. עכשיו, להגיד לכם שהכול בסדר? לא. ואמרתי, פתחתי את דברי פה עכשיו, חבר הכנסת שמולי, שאני שמח שאתה מעלה את זה. לא שזה בסדר, אתה לא צריך אישור ממני, אבל אני שמח. וזה לא על חשבון זמן הכנסת, זה תפקידה של הכנסת. ואני שמח שיותר חברי כנסת ויותר אזרחים מגלים עניין – כן, בעטלפים, בכל דבר שהוא בעל-חיים שנברא על-ידי הקדוש-ברוך-הוא, ואנחנו מחויבים לעשות ככל שאנחנו יכולים כדי לשמור עליהם. עכשיו, מה שאמרת פה, מה שאני יכול להגיד לך זה דבר אחד: תעביר לי את החומר, אני לא כל כך מהר קורא לראשי ערים שקרנים וכו', אבל בבקשה תעביר לי את החומר שיש – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא דיברתי עם ראש העיר, רק לפרוטוקול, דיברתי עם חברי מועצה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא, אמרתי שהקראתי תשובה של ראש העיר. אמרת שזה לא היה כך, כי היו פתחים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה לא היה ככה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אז אני שומע, אני לא ער לזה. אבקש את החומר, אבדוק אותו, אמרתי, עד הסוף. אנחנו לא מתכוונים לוותר כי הייתה אי-הבנה, גם באי-הבנה מישהו צריך להסביר למה הייתה אי-הבנה ואם זו רשלנות או מה. נראה, אני לא רוצה לחרוץ פה דין מעל הבמה, בסדר? זה לא כמנהגי, אני חושב שגם לא כמנהגנו. מבררים, אני חייב תשובה ואתן לכם תשובה, זה בסדר. אז זה ייקח בטח כמה ימים. 2. הנתונים שיש לי על הפיצו"ח הם לא כפי שאתה מציין. גם שם יש לנו הרבה דברים עוד לשפר, אנחנו מקבלים עוד משימות, ברוך השם, עכשיו זה הדיג בים התיכון, שאתה מכיר, ואפשר להמשיך. כן, מרובים צורכי עמך. ואני גם פה מבקש חומרים, אם אפשר, כי באופן כללי אבדוק בכל מקרה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא תעמוד בקצב, תאמין לי. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא תעמוד בקצב, זה כמה תלונות ביום. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני אומר לך שזה תפקידי. אני לא עושה לך טובה, ואבדוק כל דבר שיגיע אלי. אם זה לא יגיע אלי, מבטיח לך שלא אבדוק, בסדר? אני לא יכול. אם אני לא יודע, והייתה תלונה, אז לא אבדוק. אם תעביר לי, חובתי לבדוק, חובתי לענות, וזה מה שאעשה, בלי נדר, ואשתדל, כל ההסתייגויות, לא כדי לא לעשות אלא כדי לעשות. לגבי הערתה של חברת הכנסת זנדברג – אני לא יודע מה קרה בצה"ל. עוד פעם, אם אתם רוצים להעביר לי, היום בעידן הווטסאפ וכל המילים האלה, הרי זה בשנייה מגיע – עושים ככה, אני פחות טוב מזה בעניין הזה, אבל מי שיודע יודע. <תמר זנדברג (מרצ):> נעביר לך. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> יש תמונות היום, מצלמים הכול, רואים. <תמר זנדברג (מרצ):> יש תמונות משם – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> כן, אני רק פונה אלייך, כמו גם לשאר חברי הבית: יש בעיה? תעבירו אותה. למה לחכות לשעת שאלות, לשאילתה דחופה? <תמר זנדברג (מרצ):> העברתי בזמנה, אגב, אבל פשוט אני אומרת שיש כאן איזה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> טוב, אני לא מכיר את זה. אני אומר עוד פעם – – <תמר זנדברג (מרצ):> אעביר אליך – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – המציאות שבה אתם מעלים את זה פה בכנסת, במקומות אחרים, מביאה ליותר מודעות. אני חושב שבעיקר הבעיה היא עניין של מודעות והבנה והפנמה. ויש גם סדיזם, מה לעשות, אנחנו בני-אדם, נבראנו כנראה גם עם היצר הזה, או חלקנו. וצריך לטפל בזה. ולא כי אני אומר את זה כהשלמה, אלא יש. אבל הסדיזם הוא לא הדבר המוביל, אלא בעיקר חוסר מודעות, הבנה. יש אנשים שלא יודעים מה זה עטלף, תסלחי לי, חברת הכנסת תמר זנדברג. אנחנו מדברים פה כאילו הכול מובן – לא. <תמר זנדברג (מרצ):> זה – דיברתי על הכלבים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אז בכל אופן תעבירו. בעניין הסדיזם – עוד הפעם, ישבתי על העניין הזה עם המפכ"ל. יש עוד כמה בעיות למפכ"ל, וגם לי יש עוד כמה דברים שהייתי רוצה לדבר אתו עליהם. זה היה אחד הנושאים היותר-חשובים, כי אני חושב שיש לנו יחד עם המשטרה – יחד – מה לעשות. הוא אמר לי שהוא מקבל את זה, והוא יפעל כדי להנחות את מפקדי המחוזות, את מי שאחראי לזה, לתת יותר תשומת לב, כולל קרבות כלבים וכן הלאה וכן הלאה, אני משתדל לקצר. אני לא מתחלק בסמכויות עם אף אחד, בדרך כלל אני רק יודע לקחת מאחרים. ואני גם פה לא אומר שזה באשמת מישהו אחר. אני אומר: מה שבאחריותנו – באחריותנו. בסך הכול הרוב אצלנו, נגיד ככה. לעתים צריך את המשטרה, כי אני לא יכול לגשת להחרים או לעשות משהו. אני לא מתחלק עם אחרים, זו אחריותנו. עוד פעם, אני מזמין אתכם לנצל את המערכת של משרד החקלאות, היא בסך הכול מערכת טובה. עוד פעם, יש מה לתקן. היא טובה, תשתמשו בנו, אבל תשתמשו לא כי הגיעה איזה שאילתה עכשיו, אלא כי קרה עכשיו, או מחר, לא עלינו, יקרה משהו. לטלב אבו עראר – מנהלת בית-ספר לא כפופה אלי, אתה יודע את זה. היא כפופה לאח שלי, לשר בנט. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אמרתי מנהלת בית-ספר? אמרתי מינהלת הבדואים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מה? <קריאה:> מינהלת. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לא אמרתי מנהלת בית-ספר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מינהלת הבדואים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא לא, שמעתי מינהלת הבדואים, ואמרת – או אולי לא הבנתי אותך, אז אין בעיה. אז אני – בסדר, אם לא הבנתי – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה כבר שנים לא מבין אותנו, אדוני השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא, אני דווקא תמיד מבין אתכם. ואני קודם כול מנצל – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מבין לא נכון. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – אני מנצל את ההזדמנות, עוד פעם, כי אמרתי את זה כבר בשבוע שעבר: רמדאן כרים לכל אחינו המוסלמים והבדואים. אהיה בסעודת אפטאר באיזה יום, לא יודע איזה, לא זוכר, בשבוע הבא, כדי להיות שותף למנהג החשוב הזה ולהזדהות עם המאמינים שמקפידים ובהחלט נותנים. אנחנו נמצאים בשלב שביישובים הלא-מוכרים – במוכרים הוצאנו עכשיו כ-2,000 יחידות לשיווק, דבר שלא היה כדוגמתו הרבה זמן, אבל בלא-מוכרים, אני רוצה לענות על שאלתך המדויקת, נביא בזמן הקרוב למועצת המינהל הקרובה, אם לא תהיה תקלה, בלי נדר, נביא אישור לביר-הדאג' ואולי גם לוואדי-אלנעים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> ואדי אלנעם. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אלנעם, סליחה. אז נתקדם עם השניים האלה, עוד פעם, אחרי שנים, אני מסכים, שלא התקדמנו, לא משנה עכשיו ההסברים. עכשיו אנחנו מתקדמים, אני מקווה. כידוע, רוב הפזורה היא לא בתביעות בעלות ולא בזה. נשווק השנה עוד כ-1,000 יחידות, ובשנה הבאה לפי התוכנית, בעזרת השם, נשווק כ-3,500 יחידות. זה שינוי, הייתי אומר, דרמטי, בהיקפים, במספרים, בהתנהלות. זו הזדמנות טובה לברך את המנכ"ל החדש של הרשות, יאיר מעיין, בהצלחה גדולה, שתהיה הצלחה של כולנו, בעזרת השם. ואני מקווה מאוד, נתתי עובדות עכשיו, שנצליח לשנות את הדברים הרבה הרבה יותר מהר ממה שהיה עד עכשיו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לשר אריאל, שענה גם בכובע של שר החקלאות ופיתוח הכפר, גם כמי שממונה על מינהלת הבדואים. אני מתכבד להזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. סגן שר הביטחון ישיב על שאילתה דחופה שמספרה 207, מאת חבר הכנסת יעקב מרגי. הנושא: פינוי מבני קבע בשכונת גבעת-גל ליד קריית-ארבע. <207. פינוי מבנה קבע בשכונת גבעת-גל ליד קריית-ארבע> <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, מכובדי סגן השר, מבנה קבע, בית-כנסת, בשכונת גבעת-גל בסמוך לקריית-ארבע נהרס השבוע על-ידי כוחות משמר הגבול בצו המינהל האזרחי, חרף הפעילות המואצת להכשיר את המבנה. רצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – האם נבדקה הטענה על אלימות מיותרת? 3. מדוע לא ניתנה ארכה למיצוי הכשרת המבנה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, לפני דברי אומר שהאכיפה שנעשתה בחוות-גל אכן נעשתה באישורו ועל-פי מדיניותו של שר הביטחון הקודם בוגי יעלון, וכידוע יש רצף שלטוני, וכך הדבר נמשך. בהתאם לאותו אישור, ננקטו ביום 13 ביוני השנה הליכי אכיפה כנגד מבנה מגורים מבנייה קלה, שאוכלס כמה ימים קודם לביצוע ההריסה. המבנה עצמו נמצא מחוץ לתוכנית המתאר של קריית-ארבע. אני רוצה לומר קצת מה היו התהליכים הקודמים: ביום 21 באוקטובר 2015 נמסר צו הפסקת עבודה וזימון בפני ועדת המשנה למי שמחזיק באותו בינוי. בשלב הזה היה מדובר רק ביציקת רצפת בטון במאחז חוות-גל. ביום 5 בנובמבר 2015 התקיים דיון בוועדת המשנה ונתנו למחזיק זכות שימוע. לצערנו, המחזיק בחר שלא להתייצב בוועדה, ולכן הוועדה החליטה להוציא צו סופי להפסקת עבודה ולהריסה בתוך שבעה ימים. זה היה ב-5 בנובמבר 2015. למעשה ניתנו חודשיים, ורק בסוף דצמבר נמסר צו ההריסה הסופי בשטח, ועדיין לא בוצעה הריסה. ב-1 במאי 2016 נערך סיור במקום על-ידי רכז הפיקוח, ואז התברר שעל משטח הבטון הוקם מבנה מבנייה קלה, שוב – הפרת הצווים התכנוניים ללא קבלת אישור. אני רוצה לציין שביחס לאותם מבנים התקיים שיח נרחב עם ראש המועצה כדי לפעול או לפינוי עצמי או להסדרה. אני רוצה להדגיש שעד היום לא הוגשה הבקשה להיתר עבור המבנים הבלתי-חוקיים. עוד יצוין כי למרות פעולת האכיפה נמשכו בפועל עבודות במקום עד לאכלוסו הסופי של המבנה, רק ימים מספר לפני ביצוע ההריסה. בהתאם לאישור, ביום 13 ביוני ננקטו הליכי אכיפה כנגד המבנה הבלתי-חוקי במקום. מטבע הדברים, באירוע כזה האווירה נרגשת, הרוחות סוערות ונעשות פעולות שאינן ראויות, שבמצב רגיל אף אחד מהצדדים לא היה נוקט. אני אסיים ואומר שאם תוגש בקשה מתאימה להסדרה ולביצוע של הליכים תכנוניים, הבקשה תידון בכובד ראש במגמה שניתן להסדיר את המקום; נשמח לעשות את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני סגן השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת מרגי. כמו כן, שני חברי כנסת – יהודה גליק ובצלאל סמוטריץ – הגישו הצעה לדיון דחוף בנושא הזה. הם יקבלו זכות קדימה לשאלות נוספות. אם סמוטריץ לא יהיה, אז חבר הכנסת אחמד טיבי ישאל שאלה נוספת. <יעקב מרגי (ש"ס):> תודה, אדוני היושב-ראש. מכובדי סגן השר, שלא ישתמע, אין ספק שהכול – אנחנו מאלה שתובעים ודורשים שהכול יתנהל לפי החוק ושום עבירה תכנונית או חריגה מלשון החוק לא היה בכוונתנו לעודד. אלא, השאלה היא כזו: לאור הנסיבות, מה שקרה באירוע שם – אנחנו קוראים שסגן ראש המועצה נפצע, והייתה אלימות. אפילו יש מי שאומר שהייתה ברוטליות בפינוי שם. אני רוצה לדעת האם הנושא הזה נבדק לעומק. וגם, התייחסת לקטע שזה היה בשלב תכנון – אז לפחות באלימות, השאלה אם היה הכרח להפעיל אלימות כזו שם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מרגי. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני סגן השר, בפינוי הזה, המדובר, בגבעת-גל, היו פה כמה וכמה תקדימים. היה בית שהיה מאוכלס – אגב, זה לא היה כמה ימים; כנראה כבר למעלה מחודש גרה שם משפחה. הפינוי בוצע באמצע הלילה. אם באמת המינהל פועל כחוק, למה הדברים האלה צריכים להתבצע באמצע הלילה? גבעת-גל היא לא איזה מאחז שהוקם סמוך לאיתמר קי"ט. מדובר בגבעה שכל-כולה מאוכלסת במשפחות, שגרות שם כבר קרוב 20 שנה. אדוני סגן השר, הייתי מבקש: הייתה תחושה במקרה הזה שניצלו את העובדה שבדיוק נכנס שר ביטחון חדש והוא לא שולט בחומר. אם אפשר, גם שהפינויים יבוצעו לאור יום וגם שתהיה מחשבה שנייה כשמדובר בבית מאוכלס וכשמדובר במאחז או ביישוב שכבר קיים ועומד במקום זמן רב. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת גליק. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מכובדי סגן השר, אתמול פורסם כי הילד מחמוד בדראן, שנורה ונהרג והמכונית שלו רוססה על-ידי חיילי חטיבת כפיר, נורה בשוגג. כך הייתה ההודעה. לאחר מכן קראתי שהוטל על מח"ט בנימין תחקיר מבצעי לאירוע. אני רוצה לשאול, אדוני: האם מח"ט בנימין הוא אותו אלוף-משנה ישראל שומר, שירה בגב של ילד פלסטיני אחר והרג אותו ולא הועמד לדין? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת טיבי. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לשאלות של חבר הכנסת מרגי – אכן, ראש המועצה נכח באותו אירוע. הוא החליק ונפצע, הוא לא קיבל מכות, חס ושלום. על כל אלימות אני מצר, ואני אומר לך, כבר בהמשך שאלתו של חבר הכנסת גליק, אני בהחלט מסכים שבית מאוכלס, צריך להתייחס אליו אחרת, בוודאי אם זה בית מאוכלס שיש סיכויים להסדיר אותו, ואני מקווה מאוד שכך יהיה. לגבי פינויים בלילה, אני חושב שפה אלה שיקולים מבצעיים, ודאי שאני לא שוקל את השיקולים הללו. אני מקבל את דברי שניכם, צריך לבחון בהחלט מניעת אלימות, אבל צריך לדעת שלפעמים, כפי שאמרתי, הרוחות מתלהטות, הרוחות סוערות, ונעשות פעולות משני הצדדים. צריך, כמובן, להימנע מכך. כל דבר שניתן להסדיר – זאת המדיניות. ודאי – זאת המדיניות של שר הביטחון החדש: כל דבר שניתן להסדיר – לא יינקטו נגדו פעילויות של אכיפה או הריסה אם זה ניתן להסדרה. חבר הכנסת טיבי, קודם כול אני רוצה לציין לכולם שהמח"ט שומר נמצא זכאי אחרי חקירת מצ"ח שנמשכה שמונה חודשים. לא הייתה פה חקירת מצ"ח קלה, והדבר לא נעשה מהיום למחר. לאחר שמונה חודשים מצ"ח הגיעו למסקנה שהירי היה מוצדק והוא נמצא זכאי. אני לא מכיר את הפרטים, מי כרגע בוחן אותו, ולכן אינני יכול לתת לך תשובה עניינית. אם זה חשוב, אני אבדוק ואשיב לך תשובה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אליהו בן-דהן. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לבין הכנסת, הלוא הוא חבר הכנסת יריב לוין, להשיב על שאילתה דחופה מס' 209 מאת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. הנושא: ליקויי בטיחות בגני-שעשועים. <209. ליקויי בטיחות בגני-שעשועים> <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בכל חופשת קיץ נפגעים ילדים רבים בגלל ליקויי בטיחות בגני-שעשועים. ברצוני לשאול: 1. מהם הצעדים שננקטו כדי לצמצם את התופעה? 2. האם ייסגרו גני-שעשועים מסוכנים בגלל ליקויים? 3. האם נעשתה, או תיעשה, בדיקה תקופתית בגני-שעשועים? הכול, לקראת הקיץ. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת זחאלקה. בבקשה, אדוני השר. <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שוב, מזל טוב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <קריאה:> גם לך. <שר התיירות יריב לוין:> תודה, תודה רבה. ותודה לחבר הכנסת זחאלקה על שאלה באמת בנושא שהוא חשוב – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> מקבל את זה גם בתואר הזה. – – – בנושא שהוא חשוב, ואני מוכרח לומר שגם הגשתי לגביו שאילתות, בשעתי, כאשר הייתי חבר הכנסת, והוא באמת נושא מטריד. 1. לגבי השאלה הראשונה, צעדים שננקטים כדי לצמצם את התופעה הזאת – שאין חולק שהיא תופעה קיימת ואפילו בהיקף לא מבוטל – האחריות לביצוע האכיפה על-ידי זרוע האכיפה של הממונה על התקינה, כאשר האכיפה מתמקדת בתקנים היא כדלקמן: תקן 1498, שעניינו מתקני משחקים; תקן 1604, שעניינו מתקני לונה-פארק, תקן 5378, שעניינו מתקנים מתנפחים, ותקן 1605, שעניינו מגלשות מים. לקראת החופש הגדול נעשים מבצעי אכיפה ממוקדים, לדוגמה המבצע שהתקיים באילת במהלך החודשים מאי ויוני. כמובן, ההיקף של המבצעים הוא בסוף מוגבל ביחס להיקף המתקנים שקיימים בכל הארץ, פונקציה של כוח-האדם המוגבל שישנו בנושא הזה. 2. האם ייסגרו גני-שעשועים מסוכנים בגלל ליקויים? הממונה על התקינה מפעיל סמכויות המוקנות לו בחוק התקנים, לרבות לשם מניעת סכנה לציבור – להורות לעסקים לסגור ולהפסיק שימוש במתקנים מסוכנים. הסמכות מופעלת בהתאם לממצאים ולהליך שימוע מול העסקים. לגבי מתקנים שנמצאים בתחומי רשויות מקומיות, כשאנו מגלים ברשויות מקומיות מתקנים בלתי מתאימים לתקן 1498, מאחר שהמתקנים הם בבעלות הרשויות ובאחריותן, מופעלות סמכויות אכיפה, לרבות הוראות לסגירת המתקנים המסוכנים, ובהמשך – דרישה ראויה מהרשויות לביצוע הסגירה; כל זאת על מנת לשמור כמובן על חיי הילדים, לשמור על הבטיחות ועל הבריאות שלהם. 3. האם נעשתה או תיעשה בדיקה תקופתית בגני-השעשועים? במסגרת האכיפה אכן נעשות בדיקות תקופתיות או בדיקות מדגמיות. אין יכולת – שוב, כפי שאמרתי – לנוכח בעיות כוח-אדם, לסרוק כל מתקן ומתקן ברחבי המדינה. מדובר הלוא במספרים עצומים. אני כן חושב, ואת זה אני יכול לומר מתוך הניסיון שלי בעניין הזה בעבר: חשוב מאוד לפנות לציבור. ואני מנצל את הבמה הנכבדה הזאת ואת השאילתה של חבר הכנסת זחאלקה כדי לעשות זאת, ולבקש שיתריעו קודם כול בפני הרשות המקומית על כל מפגע מן הסוג הזה. ואם מתברר שהדברים אינם מטופלים, בהחלט, שיפנו כאן לחברי הכנסת. אני חושב שהגשת שאילתות נקודתיות, כפי שעשיתי אני ועושים אחרים לא פעם, לגבי מפגעים בגן מסוים או במקום מסוים או בעיר מסוימת, בדרך כלל הביאה לכך שהדברים באמת תוקנו וטופלו באופן מהיר. ואני חושב שהתגייסות שלנו, עם הרשויות המקומיות ועם הממונים על האכיפה – זרוע האכיפה של הממונה על התקינה – ביחד נוכל באמת לצמצם את התופעה הזאת עד כמה שניתן. וכל תיקון וכל טיפול בוודאי יחסכו פגיעה, ולפעמים אפילו חיי אדם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר לוין. בבקשה, חבר הכנסת זחאלקה – שאלה נוספת. לאחר מכן, גם חבר הכנסת דב חנין – שאלה נוספת. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, המחסור במפקחים שציינת גובל בהפקרות. כי כל נושא הבטיחות, גם בנושא הבניין וגם בכל מקום שנלך – יש מחסור במפקחים, כלומר לא נעשה פיקוח. זה אחד הדברים שהם כמו בעולם שלישי. אין פיקוח. גם הרשויות המקומיות – מי יפקח שאכן הרשויות המקומיות ממלאות את החוק בנושא הזה? האם יוטלו עונשים? זה מצב – איך אומרים – שהרבה ילדים נפגעים, כל שנה, וחוזרים לאותו סיפור, ואין שינוי. אני לא שמעתי מהשר בשורה שהמצב ישתנה. ייסגרו גני-שעשועים? אני חושב שיש סמכות לממשלה או לאחת מזרועות הממשלה – אני לא יודע בדיוק – לבוא, לסגור גן-שעשועים מסוכן, אם הרשות המקומית רוצה, לא רוצה. ואם ייסגרו ככה כמה גני-שעשועים – יתחילו לעבוד. אבל עד עכשיו אני לא שמעתי על גן-שעשועים אחד שנסגר, אפילו כאלה שיש בהם מפגעי בטיחות גלויים לעין, מזדקרים לעין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. לאחר מכן – התייחסות השר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, במאה השנייה לפני הספירה פעל ברומי סנטור שנזכר בהיסטוריה, ועד היום אנחנו זוכרים אותו. כוונתי למרקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס, שהיה ידוע – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני חשבתי שבנימין נתניהו. <קריאה:> הוא דיבר – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני רואה שאז הוא לא היה. טוב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, לא. בנימין נתניהו לא ייזכר עד כדי כך בהיסטוריה. עדיין אין לו – – – <שר התיירות יריב לוין:> אז הוא עוד לא היה. טוב. טוב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אין לו ביטוי כזה – – <שר התיירות יריב לוין:> הנה, למדנו משהו – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – שיישאר כל כך הרבה שנים. בכל אופן, הסנטור קאטו, שידוע כקאטו הזקן, היה ידוע בכך שאת נאומיו בסנאט היה מסיים בביטוי: וחוץ מזה, צריך להרוס את קרתגו. אני לא אגיד את זה בלטינית; אפשר להגיד את זה גם בלטינית, אבל התרגום העברי מספיק יפה. אני לא – קטונתי מללכת ולמלא את נעליו הגדולות של הסנטור קאטו, אבל אני בכל זאת רוצה, אדוני השר, שאני מאוד מכבד אותך, לשאול אותך: מתי אנחנו נזכה סוף-סוף לימות המשיח האלה שבהם שר הכלכלה בכבודו ובעצמו יתייצב כאן, על דוכן הכנסת – – <יעקב מרגי (ש"ס):> מי זה? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – ויענה לנו – – <יעקב מרגי (ש"ס):> מי זה? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – על השאילתות של חברי הכנסת? יש לי הרבה הערכה אליך, אדוני השר. אתה עושה עבודה טובה: גם עונה על שאילתות, לומד לקראת – בכל זאת, יש שר אחראי. זה חלק מהאחריות המיניסטריאלית של השר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין – מעתה קאטו הזקן. בבקשה – – <שר התיירות יריב לוין:> טוב – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – השר לוין ישיב, גם לחבר הכנסת זחאלקה וגם לחבר הכנסת חנין. <שר התיירות יריב לוין:> כן. תודה. כן. ראשית, חבר הכנסת זחאלקה, אין חולק שמספר המפקחים לא מספיק. אבל אני יכול לומר לך שאין כמעט תחום ואין נושא שניגע בו ואין צורך בעוד ובתוספת ובתגבור. ובסוף זה עניין של כמות המשאבים שיש אל מול האפשרויות. אני גם חושב שבסופו של עניין, האחריות בעניין הזה נמצאת אצל הרשות המקומית. ואני חושב שברוב-רובם של המקרים, כאשר הציבור פונה ומתלונן, הרשות המקומית מטפלת בדבר, כי אף אחד לא רוצה שאצלו בחצר או במגרש המשחקים יתרחשו אירועים כאלה. יש, לצערי, גם הרבה מאוד תופעות של ונדליזם, כך שהרבה מאוד רשויות שמתקנות ועושות את מה שהם נדרשות לעשות – בכל זאת, הדברים, כמעט על בסיס יומי, נהרסים ומתקלקלים. ואני חושב שבהחלט יש כאן שיתוף פעולה שבסך הכול עובד טוב. הוא כמובן לא מביא פתרון מלא וכולל ב-100% המקרים, בין היתר, כפי שאמרתי קודם, בגלל תופעות כאלה של ונדליזם, שגורמות לנזקים חוזרים ונשנים. ואני חושב, כפי שאמרתי קודם, ששיתוף פעולה טוב בין הציבור, בין הרשויות המקומיות, ובמקרה שצריך גם בהתערבות של חברי כנסת, שיביאו תלונות כאלה ובעיות כאלה, אני חושב שבסך הכול יכול לתת מענה טוב וסביר לסוגיה הזאת. אני בכלל רוצה לומר שבכל דבר – אתה יודע, יש לי את אותו ויכוח בסוגיה של ויזות כניסה לישראל. אפשר פשוט לסגור את המדינה ושאף תייר לא יבוא – במצב הזה אין ספק שיהיו פה הרבה פחות אנשים שהם שוהים בלתי חוקיים והרבה פחות בעיות מן הסוג הזה. אני רק לא חושב שזאת הדרך הנכונה. בסוף אתה צריך למצוא איזה איזון נכון בין הדברים. אז אפשר בהחלט להציף את המדינה במפקחים בתחום הזה, וזה יהיה חשוב וזה יהיה מועיל, רק זה יבוא על חשבון אחיות במחלקות בבתי-חולים ודברים אחרים, ואני לא בטוח שזה יהיה האיזון הנכון. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> רק שיהיה המספר סביר – – – <שר התיירות יריב לוין:> כן. לכן, אני באמת חושב, מכיוון – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – אז לא. פחות מהסביר. <שר התיירות יריב לוין:> תראה, חבר הכנסת זחאלקה, מכיוון שבאמת מדובר במספרים אדירים – בכל יישוב ובכל שכונה, לפעמים כמעט בכל פינת רחוב יש מתקנים מהסוג הזה – ואני חושב שמדינת ישראל, אגב, בעניין הזה עשתה כברת דרך מאוד חשובה. אני חושב שהיום מוקמים מתקנים בהיקפים הרבה יותר גדולים, בנגישות הרבה יותר טובה, כמעט בכל שכונה ובכל קרן רחוב; אגב, גם מתקנים יותר בטיחותיים ויותר עמידים. ולכן, אני חושב שבסך הכול אנחנו נמצאים באיזו נקודת איזון נכונה. אני חושב, עוד פעם, שבשיתוף פעולה, כפי שציינתי קודם, אפשר להגיע לתוצאות טובות, ואני באמת פונה: כל בעיה נקודתית שישנה, תעלו אותה, בין ישירות אלי ובין באמצעות שאילתות שיוגשו בעניין הזה, וודאי שגורמי המקצוע האמונים על כך אצל הממונה על התקינה יטפלו בנושא הזה. לשאלתו של חבר הכנסת חנין, אני פירטתי. אני יכול להגיד. אני לא רואה טעם שאני אחזור על הדברים שאמרתי בפעם הקודמת שהנושא הועלה. אמרתי: הנושא חשוב. הוא חלק ממכלול שלם של שאלות שנוגעות להסדרת יחסי העבודה בין הכנסת לממשלה. אני מאוד בעד שהנושא הזה יטופל. אני חושב שיש כאן גם הזדמנות מיוחדת שדווקא מצד הממשלה, אני כשר המקשר מאוד רוצה להסדיר את הדבר הזה, ואני חושב שצריך לעשות צעדים משמעותיים של הגברת – שייתנו לכנסת כלי פיקוח הרבה יותר טובים על עבודת הממשלה. צריך לשבת ולראות איך עושים את הדברים. אני, שוב, מוכן להיקרא ללשכת היושב-ראש או לכל מקום אחר שאתבקש כדי לקדם את העניין הזה, ואני מאוד מקווה שבאמת נצליח להגיע להסדר שייתן פתרון נכון. כפי שאמרתי בפעם הקודמת: אני לא אסיק שיש כאן איזו בקשה לפתוח במשא-ומתן קואליציוני, אבל אם אני טועה, תודיע לי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר לוין, וגם ודאי ברכות ליום-ההולדת. אומנם התאריך הוא תאריך לא פשוט של פתיחת מבצע ברברוסה, אבל יום-הולדת – – – <שר התיירות יריב לוין:> זה תאריך הטבעת "אלטלנה". זה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא רציתי ללכת למחוזות מקומיים. <שר התיירות יריב לוין:> זה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל עדיין, יום-הולדת שמח. חברי הכנסת, עד כאן שאילתות דחופות. <הצעת חוק ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3056/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לחקיקה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יעקב מרגי להציג לנו את הצעת חוק ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יעקב מרגי, מטבע הדברים, וקבוצת חברי הכנסת. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה, והיא עולה בתמיכת הממשלה. סגן שר החינוך מאיר פרוש ימסור לנו בסוף דבריו של חבר הכנסת את עמדת הממשלה המדויקת. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, מכובדי סגן השר, אני אקרא את הרציונל של החוק ואומר מה הביא אותנו לחוקק את החוק הזה. בהתאם לחוק לימוד חובה, חלה על אוצר המדינה חובה לשאת בשכר הלימוד של תלמיד הזכאי לחינוך חינם על-פי חוק חינוך חינם. עם זאת, חוק לימוד חובה קובע חריגים. נכון שחוק החינוך הוא חינם, אבל יש לו חריגים. הוא מאפשר גביית תשלומים נוספים מההורים. התשלומים, כאמור, מחולקים לתשלומי חובה, שחובה על כל תלמיד לשלמם, אשר כוללים את התשלום עבור ביטוח תאונות אישיות, ואת תשלומי הרשות, שאין חובה מוחלטת לשלמם. מכאן, חברי חברי הכנסת, נוצר מצב שרשויות מקומיות יוצאות למכרז לביטוח הילדים. בשנה שעברה בדקה התשעים, עם פתיחת שנת הלימודים, הגיע לוועדה התעריף של ביטוח תאונות אישיות לתלמיד, עם פער באחוזים בגידול של יותר מ-75% לעומת השנה שעברה. ניסינו להתמודד עם זה בדקה – לא רצינו לתקוע את זה, כי אז היינו משאירים מיליון תלמידים ללא ביטוח תאונות אישיות, אבל לא יכולנו להשלים עם המצב שמשנה לשנה הסכום עלה. כדי לסבר את האוזן אני אומר לכם פחות או יותר, אני לא אדייק בשקלים, אבל בעשרות כן, הוא היה 40 ומשהו ש"ח לתלמיד וקפץ ל-75 ש"ח. גידול בשיעור כזה לא היה בשום מוצר ביטוחי בעשור האחרון. לכן נכנסנו לסוגיה והתחלנו לחקור זאת מבעוד מועד, כדי להגיע למצב הזה שבשנת הלימודים הקרובה התלמידים יוכלו לשלם ביטוח תאונות אישיות זול יותר. בבדיקה שערכנו מצאנו שחלק מהרשויות המקומיות יצאו למכרזים, והנה, ראו פלא, יצאו לבד, השיגו תעריף אפילו זול יותר מבשנה שעברה. לכאורה, התלהבנו ובאנו בטענה לשלטון המקומי ולאוצר: איך יכול להיות, אם רשות כזו השיגה 35 שקלים לתלמיד, מדוע אנחנו צריכים לאשר 75 ש"ח לתלמיד? אבל בד בבד פנו אלינו רשויות מקומיות שבשנים עברו ניגשו למכרז ביטוחי לבד, ומה לעשות, בגלל רמת – וזה קורה תמיד ליישובים החלשים – רמת הבטיחות הנמוכה שם, נפגעו תלמידים, וכשבאו לחדש את הפוליסה, חברות הביטוח הרימו להם את – חשבנו, הנה, לכאורה עקרון הגודל במכרז קובע ומביא, אבל יש השלכות אחרות. אז בהידברות עם השלטון המקומי הגענו למסקנה שאכן צריך לעשות מכרז אחד כולל לכל השלטון המקומי, ואי-אפשר לחייב את זה רק בחוק. והיתרון של הגודל יקבע, במקרה הזה, לא רק את הכדאיות של חברת הביטוח לבטח, שגם אם בכפר קטן – וידידי, תשמע את זה, מסעוד גנאים – גם אם באיזה כפר בגליל או ביישוב בדואי, בגלל חוסר תשתיות נפגע תלמיד, ומספר התאונות האישיות של תלמידים הוא גבוה יותר, הגודל של כלל המכרז לא יביא להעלאת הפוליסה בשנה הבאה. לכן נאלצנו להביא חוק שיכלול את כל השלטון המקומי ביחד, שגם אם יש תאונה ויש תביעה, התביעה לא תשפיע בשנה הבאה בגלל גודל המכרז על התעריף הזה. אני מאוד מודה למשרד החינוך, למשרד המשפטים, למשרד האוצר, לחברי הכנסת המציעים ולכל מי שליווה את הנושא הזה, ואני אבקש את תמיכת חברי הכנסת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. ישיב, כאמור, סגן שר החינוך מאיר פרוש. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת הרב יעקב מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך, הציג פה הצעת חוק בשמו כמובן ובשם קבוצת חברי הכנסת: חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, נורית קורן, מירב בן ארי, קארין אלהרר, עאידה תומא סלימאן, עליזה לביא, סתיו שפיר, נחמן שי, איציק שמולי, עבדאללה אבו מערוף, עבד אל חכים חאג' יחיא, דב חנין, דוד ביטן, אלי אלאלוף, מנואל טרכטנברג, הרב אורי מקלב, יגאל גואטה. ראשית, אני רוצה לומר, השר גם ביקש ממני אישית לומר שזה חוק ראוי, ולכן הוא בוודאי עזר להגיע להצעת החוק שנתקבלה בוועדת השרים. הצעת החוק הזו נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ביום 19 ביוני 2016, והחלטת ועדת השרים הייתה לתמוך בהצעת חוק זו בכפוף להסכמת משרדי החינוך, המשפטים והפנים ולתיאום עם משרד האוצר. אמר זאת גם בצורה נכונה המציע, ואני מבקש להוסיף ולומר שהצעת החוק מבקשת לקבוע כי עריכת ביטוח בגין תאונות אישיות לתלמידים, הנעשית כיום על-ידי כל רשות מקומית בנפרד, תיעשה על-ידי מבטח אחד עבור כלל הרשויות המקומיות. מבטח זה ייבחר במכרז שבמסגרתו גם ייקבעו מראש דמי ביטוח אחידים לכלל התלמידים על-ידי שר החינוך וכמובן באישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. עם המבטח הנ"ל תתקשרנה כל רשויות החינוך המקומיות. על-פי הצעת החוק, הזוכה במכרז יהיה המבטח שיציע את היקף הביטוח המיטבי בגין דמי הביטוח האחידים כאמור, ואת המכרז לבחירת המבטח תפרסם חברה שבעלי המניות בה הם מרבית הרשויות המקומיות בישראל. חברה זו, בעצמה או באמצעות חברה-בת שלה, תנהל ותרכז את הסדר הביטוח עבור כל רשויות החינוך המקומיות במסגרת המכרז, וכן תבצע בקרה על פעילותו של המבטח במסגרת המכרז. הצעת חוק זו נוצרה נוכח השונות והפערים הגדולים הקיימים בין הרשויות המקומיות בישראל בתנאי ביטוח תאונות אישיות לתלמידים. חברת הכנסת שאשא ביטון, אני מציע הצעה – – – <קריאה:> מירב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מירב בן ארי. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מירב בן ארי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מירב בן ארי. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> חברת הכנסת מירב בן ארי, אני מציע הצעת חוק שאת תומכת בה ואת הגשת אותה, ואני מבקש – – – <מירב בן ארי (כולנו):> צודק. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – – אבל את לא נותנת לחברי הכנסת שגם מבקשים לתמוך בזה לשמוע את התשובה. <מירב בן ארי (כולנו):> אתה צודק. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הצעת חוק זו נוצרה נוכח השונות והפערים הגדולים הקיימים בין הרשויות המקומיות בישראל בתנאי ביטוח תאונות אישיות לתלמידים. יוצא אפוא כי במצב הנהוג כיום רשויות גדולות ואיתנות כלכלית מצליחות לרכוש ביטוח בדמי ביטוח נמוכים, ואילו רשויות קטנות וחלשות נאלצות לרכוש ביטוח בדמי ביטוח גבוהים, ובהפרש נדרשים לשאת בדרך כלל הורי התלמידים. הצעה זו היא פרי דיונים משותפים של חברי הכנסת המציעים עם נציגי משרד החינוך ומרכז השלטון המקומי, והמשרד רואה בה הצעה חשובה אשר תאפשר הסדר ביטוחי אחד ואחיד לכלל התלמידים במערכת החינוך בגין תאונות אישיות, זאת נוסף על סטנדרט אחיד ואיכותי של פוליסת ביטוח. אנו צופים כי הצעת חוק זו תוכל להביא לכך שהרשויות הקטנות תוכלנה ליהנות מתנאי פוליסה במחירים נמוכים יותר מאלו הקיימים עבורן כיום. לאור האמור, מוצע לחברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולתמוך בהצעת החוק בכפוף לתנאים האמורים. אני מבקש רק להוסיף ולומר – אני מתאר לעצמי שאני אומר את זה בשם חבר הכנסת המציע ויתר החברים שהציעו זאת – בואו נתפלל לקדוש-ברוך-הוא שלא יצטרכו לשלם ביטוח עבור תאונות, שלא יהיו, בעזרת השם. <מירב בן ארי (כולנו):> אמן. <יעקב מרגי (ש"ס):> אמן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אמן, אמן. תודה רבה לסגן שר החינוך מאיר פרוש. חבר הכנסת מרגי, עמדתה של הממשלה מקובלת? <יעקב מרגי (ש"ס):> מקובלת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מקובלת. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו הולכים להצביע על הצעת חוק ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (תיקוני חקיקה). מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 31 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק קביעת מועדים בערעור של ניצולי שואה (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2922/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק קביעת מועדים בערעור של ניצולי שואה (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, עד עשר דקות להציג לנו את הצעתך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, האמת שמן הראוי היה שאני אדבר עשר דקות מפאת חשיבותו של הנושא, כי זה נושא חשוב מאוד. אבל אני אעשה את זה בהרבה פחות, פשוט כי אני חושב שההצעה היא פשוטה, טריוויאלית. חתומים על ההצעה הזו 50 חברי כנסת מכל סיעות הבית. אני חושב שאין ויכוח על זה שעלינו כמדינה מוטלת חובה מוסרית ראשונה במעלה לעשות הכול, אבל הכול, כדי לאפשר לאותם הניצולים שחיים בתוכנו למצות את מלוא הזכויות שלהם במינימום ביורוקרטיה, הכי מהר שאפשר. מהר זה אף פעם לא יהיה, אנחנו כבר מדברים אחרי הרבה מאוד שנים, וגם הנתונים ידועים. יש במדינת ישראל היום קצת פחות מ-190,000 ניצולי שואה, 14,000 מהם נפטרים בכל שנה – הביולוגיה עושה את שלה. והמציאות הזאת, שבה אנשים בגילים האלה, אחרי כל כך הרבה שנים, עדיין נאלצים להילחם על זכויותיהם ולהיגרר בבתי-משפט ובכל מיני הליכים מהליכים שונים, כשכבר לא נשאר להם באמת הרבה זמן ליהנות מאותן הזכויות, היא מציאות בלתי נסבלת וצריך לעשות לה סוף. הסחבת בבתי-המשפט היא מחלה ידועה במדינת ישראל, וצריך להתמודד אתה גם בהקשרים הרחבים יותר שלה, ולא כאן המקום להרחיב עליה. רק נאמר שבתי-המשפט, כנראה, אינם האשמים, בוודאי אינם האשמים היחידים. זה נושא שהוא הרבה הרבה יותר מורכב. אבל בחוק הזה למעשה אנחנו מנחים את בתי-המשפט לתעדף תיקים שנוגעים למימוש זכויות של ניצולי שואה, לתת להם קדימות, להכריע בהם בתוך 90 יום, כדי שאותם הניצולים, כפי שאמרתי, יקבלו את הזכויות שלהם הכי מהר שרק אפשר. זה יבוא על חשבון תיקים אחרים, כי בסוף, מה לעשות, העומס הוא עומס ושעות השיפוט הן שעות שיפוט. אז זאת בדיוק האמירה שלנו כמחוקק. הנהלת בתי-המשפט, אגב, לא אהבה את זה, כי אף אחד לא אוהב שמתערבים לו, לא בסדרי העדיפויות ובטח לא בקציבת לוחות-זמנים. אבל האמירה שלנו אל מולם בדיאלוג המקדים שקיימנו, ואני חושב שזאת האמירה שהיום הכנסת תאמר בעזרת השם לבתי-המשפט: אנחנו מכבדים את האוטונומיה שלכם, אבל זה בדיוק המקום שאנחנו כמחוקקים יכולים וצריכים לקבוע את סדרי העדיפויות, ומאחר שאנחנו מדברים על ערך חברתי ועל מחויבות חברתית שלנו לטובתם של ניצולי השואה, אז בהחלט לגיטימי שאנחנו נתערב בשיקולי סדרי העדיפויות שלכם ונבקש או נורה לכם לתעדף את אותם התיקים. הצעת החוק הזו לא מדברת על תיקים שמתבררים בערכאה ראשונה, לא מפני שבערכאה ראשונה אין סחבת, אלא כי בערכאה ראשונה הרבה יותר קשה לקצוב לוח-זמנים, כי ההליך הוא מורכב. יש עדויות וראיות ומסמכים וחקירות עדים, זה משהו שמאוד קשה להכניס אותו לתוך איזו קופסת סרדינים של זמן מוגבל. אבל בדיונים בערכאה שנייה, בערעורים, אין הליכי בירור ראיות מסובכים. מוגש כתב ערעור, כתב תשובה; דיון בדרך כלל אחד, סיכומים ופסק-דין. אין שום סיבה בעולם למרוח את זה. 90 יום זה הרבה מאוד, ואנחנו קובעים היום שבתוך 90 יום מהרגע שמוגש אותו הליך בערכאה שנייה לבית-משפט, בית-המשפט ייתן פסק-דין. מובן שמכך הוא יצטרך לגזור את כל לוחות-הזמנים, והוא יקצר הרבה מאוד את לוח-הזמנים לתשובה ואת לוח-הזמנים לדיון ואת לוח-הזמנים לסיכומים. כך צריך להיות, וכמובן אחר כך – את לוח-הזמנים בפסק-דין. אני מודה מאוד לשרת המשפטים ולכל חברי ועדת השרים לחקיקה שתמכו. הממשלה תומכת בהצעת החוק הזאת. אני כמובן מודה מאוד לכל חברי הכנסת שהצטרפו להצעה. אני חושב שאנחנו עושים היום צעד נוסף בתיקון הכל-כך מוסרי שאנחנו מחויבים בו לניצולי השואה. אני כמובן סמוך ובטוח שכולנו נתמוך בחוק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי. תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. בשם הממשלה ישיב לנו שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, ממשלת ישראל תומכת בהצעת החוק, וזאת הזדמנות לתת דין-וחשבון מה עשינו בקשר לניצולי השואה בחודשיים האחרונים. דרך אגב, בחודשיים האחרונים, מאז קיבלנו את הנתונים, מ-20 במרס עד 20 במאי, נפטרו 3,032 ניצולי שואה. 3,032 נפטרו בין התאריכים 20 במרס עד 20 במאי. במדינת ישראל חיים היום 191,560 ניצולי שואה, 56,000 מהם מקבלים הבטחת הכנסה, 3,381 מהם לא עשו מיצוי זכויות. הם לא ידעו שמגיע להם לקבל תשע שעות נוספות. מי מקבל את השעות? מקבלים שעות אלה שזכאים לביטוח. מחוק הסיעוד של הביטוח הלאומי מקבלים בין 16 ל-18 שעות, ואלה שהכנסתם פחותה מ-9,090 שקל, זכאים לקבל עוד תשע שעות מהקרן לניצולי השואה. תשע השעות האלה ממומנות על-ידי ועידת התביעות – שני-שלישים, ועל-ידי האוצר – שליש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תשע שעות חודשיות? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תשע שעות שבועיות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שבועיות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> שבועיות זה 1,978 לפי מחירי הביטוח הלאומי, ו-1,450 לפי הקרן לניצולי שואה. 126 אנשים מתוך ה-3,281 לא ממצים את זכויותיהם כבר עשר שנים. שתבינו, עשר שנים זה רבע מיליון שקל לבן-אדם כזה. רבע מיליון שקל. מדינת ישראל והגרמנים לא שילמו לאנשים האלה 240 מיליון שקל, לאלה שחיים היום. אני לא מדבר על אלה שנפטרו ואנחנו מורידים אותם. דרך אגב, מה-3,281 בחודשיים האלה נפטרו 88 אנשים. אנחנו במשרד הרווחה והביטוח הלאומי הלכנו לאיתור. בחודשיים האחרונים, מאז קיבלנו את הנתונים, הקרן לניצולי השואה אישרה עוד כ-700 איש. אנחנו עכשיו צריכים לראות כמה הולכים לשלם להם. התברר לנו שיש אנשים מעל גיל 90 שמקבלים 16 שעות סיעוד ולא 18. אנחנו נבדוק. רציתי לראות, ואתה, חיים, תיהנה מזה. ראיתי אחת בת 107, מקבלת 16 שעות. אמרתי: אני רוצה שיביאו לי את האחות, שתגיד לי איך היא החליטה 16 ולא 18. במקום להביא לי את האחות, או עד שיביאו לי את האחות, קיבלנו החלטה גורפת, וכ-11,000 אנשים מעל גיל 90 שמקבלים סיעוד של 16 שעות, קיבלו אוטומטית 18 שעות. זה 438 שקלים לחודש. כל אחת ואחד מהם קיבלו מכתב – עלה ב-438. ראיתי עוד נתון מעניין על ניצולי השואה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> חיים, חיים – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני אענה לך בסוף. 4,193 אנשים מעל גיל 90 לא היו אף פעם בביטוח הלאומי. לא ביקרו. ניסינו לאתר אותם, ואיתרנו אותם. מצאנו שם 560 בני סיעוד. מה שמעניין, מצאנו שם 1,463 שלא איתרנו. עשינו מבצע בשבועיים האחרונים במשרד הרווחה והיינו אצל כולם בבתים. אחד-אחד – הלכנו לבתים שלהם. התברר: 248 עזבו את הארץ. קיבלו את הביטוח הלאומי, ואחרי שהיה להם אירוע וקיבלו ביטוח לאומי, עזבו את הארץ, לכן הם ממשיכים לקבל ביטוח לאומי בחו"ל. 250 הלכו למעונות, למוסדות. מה שמעניין, 204 לא רוצים לקבל מהגרמנים כלום. הם אומרים: אנחנו לא רוצים מהם, לא קיבלנו עד עכשיו. 30 – עוד לא הגענו אליהם. והלכנו ואיתרנו ועשינו מבצע בחודשיים האחרונים, מבצע אחד לאחד. קצב הפטירה שלהם זה 50 ליום, 50 ליום. במעגל הראשון יש כ-60,000, 65,000 – זה אלה שנקבעו עד 1953. במעגל השני יש היתר, כ-140,000. אנחנו מבחינתנו, במשרד הרווחה והביטוח הלאומי, לקחנו פרויקט על עצמנו, לנסות ולעזור לניצולי השואה, ואנחנו נוגעים באחד-אחד בחודשיים האחרונים, ואנחנו נמשיך לעשות את זה. להערכתי – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מה עשו עם הנתונים עד היום? איך לא איתרו אותם עד היום? – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תקשיבי, מאחר שלא היו לי נתונים – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> נכון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – ושמונה חודשים נאבקתי לקבל את הנתונים, ואחרי שקיבלתי – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הם היו איפשהו – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני, לא מעניין אותי יותר, אני לא נובר בעבר. מהרגע שקיבלתי – מה אני עושה, איפה אני עוזר? מה, אני אתחיל – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> יש עוד אוכלוסיות כאלה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ברגע שאני אנבור בעבר, אני לא אגיע לשום מקום. הם מתים, 50 ביום. בעוד עשר שנים נעשה ועדת חקירה, מה היה עם אלה שלא עזרו להם. העניין פה הוא לעזור לאלה שאפשר היום – והיום אנחנו עושים מבצע. אני אומר לך, בשבועיים – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> יש עוד אוכלוסיות כאלה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אורלי, בשבועיים האחרונים עובדי משרד הרווחה היו ב-1,402 בתים של ניצולי שואה, בית-בית, בית-בית. מישהו אחר היה עושה מזה סיפור לעיתונות: היינו בבתים, הלכנו. אנחנו היינו, אחד לאחד. אם את רוצה, אני אתן לך דוח מפורט. יש 204 שאמרו שהם לא רוצים לקבל, אני הולך להיפגש אתם אחד-אחד; אני רוצה לדעת למה הם לא רוצים לקבל. אני הולך לעשות את זה. ולכן, מר בצלאל סמוטריץ, בכל מה שאתה מקל על ניצולי השואה, תבורך. אני בטוח שהבית הזה מבין את זה שאנחנו חייבים; חייבים לתת להם לסיים את חייהם בכבוד, ואיפה שאנחנו יכולים לעזור, אנחנו נעזור, ואיפה שלא נוכל, נתאמץ לעזור. תודה רבה לכם, ואני מקווה שנתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר חיים כץ. רבותי, אם כן, אני מזמינה אתכם לחזור למקומכם – לחזור להצבעה. אנחנו הולכים להצביע על הצעת חוק קביעת מועדים בערעור של ניצולי שואה (תיקוני חקיקה). מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק קביעת מועדים בערעור של ניצולי שואה (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 46 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> דקה, דקה, אני אגיד עכשיו את התוצאה, ואז אני אוסיף לפרוטוקול. הצעת חוק קביעת מועדים בערעור של ניצולי שואה (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ וקבוצת חברי הכנסת, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. עכשיו-עכשיו, מי שמעוניין להוסיף: חבר הכנסת אלי אלאלוף, חבר הכנסת רוברט אילטוב, חבר הכנסת חמד עמאר, חבר הכנסת זוהיר בהלול – עוד מישהו? – חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, מבקשים להוסיף אותם כתומכים בהצבעה על הצעת החוק. <הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – גמול והחזר הוצאות לעובד סיעה, מפלגה ויועץ פרלמנטרי), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2710/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – גמול והחזר הוצאות לעובד סיעה, מפלגה ויועץ פרלמנטרי), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת אוסאמה סעדי וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, הנמקה מהמקום? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כן, כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, מדובר בהצעת תיקון לחוק הבחירות לכנסת. מדובר בהצעת חוק חוצת מפלגות וסיעות בבית הזה. חתמו עליה יותר מ-21 חברי כנסת מכל סיעות הבית. אני, מניסיוני כחבר ועדת הבחירות המרכזית במשך 15 שנים, ראיתי שנגרם קיפוח לחברי ועדת הבחירות המרכזית שהם עובדי מפלגה או עובדי סיעות או יועצים פרלמנטריים, שלפי החוק אסור לתת להם גמול והחזר נסיעות, ולכן אני הגשתי את הצעת החוק הזאת, על מנת לתקן את הקיפוח הזה ושהם כן יזכו לגמול עבור השתתפותם בישיבות ועדת הבחירות המרכזית. חשוב לזכור שבתקופת בחירות מדובר בישיבות רבות שנמשכות שעות ארוכות, והם באים בדרך כלל מהצפון והמרכז או מהדרום, ולכן מגיעה להם השתתפות. אני מודה לממשלה על התמיכה שלה בהצעת חוק הזאת, וליושב-ראש הקואליציה, חברי דוד ביטן, שתמך ועזר בהעברת הצעת החוק הזאת. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. לפי דעתי אין לנו תשובה של הממשלה. אנחנו יודעים שהיא תומכת, ואנחנו עוברים להצבעה. רבותי, אנחנו הולכים להצביע על הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – גמול והחזר הוצאות לעובד סיעה, מפלגה ויועץ פרלמנטרי). מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – גמול והחזר הוצאות לעובד סיעה, מפלגה ויועץ פרלמנטרי), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 43 חברי כנסת, אחד מתנגד, אין נמנעים. הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – גמול והחזר הוצאות לעובד סיעה, מפלגה ויועץ פרלמנטרי), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת אוסאמה סעדי וקבוצת חברי הכנסת, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. עכשיו בבקשה, מי שרוצה להצטרף להצבעה – חבר הכנסת איתן ברושי, חבר הכנסת איל בן ראובן וחבר הכנסת דוד ביטן – אתה מצטרף להצבעה? – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> גם אני. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אמרת שלא הספקת. – – וחברת הכנסת נורית קורן, וחבר הכנסת מוטי יוגב. תודה, רבותי. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (התאמת תקציב הרווחה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1967/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה: הצעת חוק הרשויות המקומיות (תיקון – התאמת תקציב הרווחה), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת קארין אלהרר וחיים ילין. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת קארין אלהרר. היא בדרך. חברת הכנסת קארין אלהרר תציג לנו את הצעת החוק, וישיב לנו, בתקווה, סגן שר הפנים. בבקשה, גברתי, יש לך עד עשר דקות להציג את ההצעה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי שרים נכבדים, חברי וחברות הכנסת, בעוד שעות מספר תגיע לירושלים צעדת השוויון. המטרה של ההצעה הזאת היא קודם כול לגרום לנו כאן בכנסת ולממשלה להתעורר ולהבין שבישראל יש אי-שוויון זועק לשמים. עכשיו, קרה דבר מדהים. ביום ראשון האחרון, בוועדת שרים, ממשלת ישראל הופיעה במלוא הצביעות שלה, כי הם מדברים גבוהה-גבוהה שהם חברתיים והם רוצים לעזור לחלשים, אבל כשמדובר בהעברת תקציבים לטובת המטרה הזאת, פתאום לא, לא מתקבלת הצעת החוק. זו הצעת חוק שכתבתי יחד עם חבר הכנסת חיים ילין, והמטרה שלה היא לשנות את המצ'ינג עבור הרשויות החלשות. בעיקרון, למי שלא מכיר, יש מצ'ינג, יש הסכם בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי. בשירותי הרווחה יש חלוקה: 75% מועבר מהשלטון המרכזי, 25% אמור להיות ממומן על-ידי השלטון המקומי. רשויות שהן לא איתנות פיננסית לא מסוגלות לשלם את ה-25%, וכך קורה שהתושבים לא מקבלים את השירות. איך יכול להיות שדווקא מי שגר ברשויות החלשות, דווקא אלה שזקוקים לשירותי הרווחה, דווקא הם לא מקבלים? איך זה עולה על הדעת? הצעת החוק פשוט ביקשה לתקן את העוול ההיסטורי הזה, לשנות את המצב הקיים ולחלק חלוקה לפי אשכולות; כל אשכול יקבל בהתאם ליכולות שלו. למה לילד שגר באופקים מגיע פחות מאשר לילד שגר ברמת-השרון? למה? המצב החדש אמור להיות מותאם למצב הכלכלי של הרשות, כדי שהיא תוכל לעמוד בהתחייבות שלה. כי אחרת מראש אנחנו דנים את הרשות הזאת לכישלון במתן השירותים. אבל החוק הזה נפל. כי בממשלה הנוכחית, להיות חברתי זה קל – עד שצריך להעביר תקציבים. ואנחנו מדברים בדיוק בשבוע שבו, איך אומרים, ברוך השם מצאו כספים. מצאו כספים לשירותי תיירות מחוץ לקו הירוק, מצאו כספים להסכמים קואליציוניים. היה כסף, זה לא שאין כסף. עכשיו, מי העיריות שמוותרות על התקציב הזה? הרשויות שנמצאות באשכול 1–4: ביתר-עילית, רהט, תמרה, טייבה, בית-שמש, נתיבות, צפת, סח'נין, אופקים, קריית-מלאכי, נצרת, לוד, רמלה, קריית-גת, דימונה. חברים, האנשים שם הצביעו בשביל הממשלה הזאת – איפה אתם בשבילם? בדוח מבקר המדינה על היעדר שוויון בתקצוב שירותי הרווחה לרשויות המקומיות נמתחה ביקורת חריפה על שיטת המימון התואם בתקצוב. בבדיקה נמצא כי ההוצאה הממוצעת של משרד הרווחה בעבור כל מטופל ברשויות החזקות גדולה מההוצאה הממוצעת ברשויות החלשות. הפער בין הרשויות החזקות ביותר לחלשות ביותר הגיע עד פי-ארבעה. גם מבקר המדינה הגיע למסקנה שהפערים האלה הם בלתי סבירים, והם מצביעים על כך שבמשך שנים רבות הוקצו עשרות-מיליארדי שקלים באופן שאינו מצמצם פערים, אלא רק מגדיל אותם. מה קרה להזדמנות השווה שצריך לתת לכולם? איפה היא נעלמה? או שמא אנחנו נשאיר אותה ברמת הססמה? ההצעה הזאת, אני חוזרת ואומרת, באה לתקן עיוות. בימים אלה צועדים מיכאל ביטון, ראש מועצת ירוחם, וראשי מועצות נוספות – וגם בבית הזה אני שומעת קריאות, מהקואליציה כמו מהאופוזיציה, לתקן את זה. אז הנה, יש לכם הזדמנות, קחו אותה בשתי הידיים ותצביעו על-פי צו המצפון שלכם, אל תתחבאו מאחורי שיקולים קואליציוניים. תזכרו שהאנשים שצועדים ואלה שהחוק מדבר עליהם הצביעו גם הם עבורכם. הגיע הזמן שממשלת ישראל תקיים את ההבטחות שלה לבוחר. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. ישיב על ההצעה הזאת סגן שר הפנים משולם נהרי. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ההצעה שבנדון מבקשת לקבוע תקצוב דיפרנציאלי של שירותי הרווחה מהמדינה לרשויות המקומיות, בהתאם לדירוג החברתי-כלכלי. על-פי ההצעה – מה, הם עוסקים עכשיו בגיוס? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כנראה. רבותי, אני מבקשת קצת שקט באולם. אדוני יושב-ראש הקואליציה, בבקשה קצת שקט באולם. גם הצוותים – בבקשה. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> על-פי ההצעה, שיעורי השתתפות המדינה בשירותי הרווחה וההקצבות למטרת רווחה יהיו על-פי החלוקה הזו: 1. רשויות מקומיות באשכול חברתי 1–4 – השתתפות המדינה תהיה 90% לפחות; 2. רשויות מקומיות באשכול חברתי 5 ו-6 – השתתפות המדינה תהיה 85% לפחות; 3. רשויות מקומיות באשכול חברתי 7 ו-8 – השתתפות המדינה תהיה 75% לפחות; 4. רשויות מקומיות באשכול חברתי 9 ו-10 – השתתפות המדינה תהיה 70%. יצוין כי הצעת החוק מתייחסת לתקציב המועבר ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים בלבד לרשויות המקומיות, לשם מימונם של שירותי רווחה שניתנים על-ידי הרשות המקומית. אבל זה גם קיים במשרד החינוך, וזה לא עולה פה, ואני אתייחס לזה בסוף דברי. כיום, בהתאם למידע שבידנו, משרד הרווחה משתתף ב-75% מהוצאות הרווחה של הרשות המקומית, ללא הבחנה בין הרשויות. שיטת מימון אחידה זו נהוגה זה עשרות שנים ומוצאת את ביטויה בחוקי התקציב השנתיים. נציין כי שיטת התקצוב היא בצורה של מימון תואם, מה שנקרא מצ'ינג, כך שהתקציב המועבר ממשרד הרווחה לרשויות המקומיות תלוי בסכום ההשתתפות של הרשות המקומית. בדוח הוועדה לניסוח הצעה לרפורמה בשירותי הרווחה המקומיים משנת 2010, ועדה של משרד הרווחה, הומלץ שככלל, שיעור ההשתתפות של משרד הרווחה בהפעלת השירותים יהיה אחיד ולא יבחין בין רשויות. בדברי ההסבר להצעת החוק נטען כי בשל הדרישה להשתתפות של 25% מתקציב הרשות המקומית, רשויות מקומיות במצב סוציו-אקונומי נמוך נאלצות במקרים מסוימים לוותר על שירותי רווחה חשובים בשל היעדר יכולת תקציבית לגייס את התקציב המשלים. נציין כי בעבר טענה זו נדחתה על-ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים, לרבות במסגרת הליך משפטי שנערך, ונטען על-ידיהם כי הנתונים נבדקו ואין הבדל מובהק בין האשכולות בשיעור ניצול התקציב. בהקשר זה אציין כי מהותה של הצעת החוק היא הגדלת התקציבים בעבור הגדלת תקצוב המדינה בעבור רשויות מקומיות חלשות, אך מנגד, הפחתת התקצוב לגבי רשויות מקומיות חזקות – הפחתת שיעור התקצוב של המדינה מ-75% ל-70% – כך שלגבי חלק מהרשויות המקומיות יושתו עלויות תקציביות חדשות. האמת היא שגם זה לא רק – חברת הכנסת קארין, חברת הכנסת קארין, לפני שאני מסיים במשפט האחרון, אני רוצה רק להוסיף שהבעיה היא לא רק במשרד הרווחה והשירותים החברתיים; גם במשרד החינוך יש מצ'ינג – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אתה צודק – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> – – – שזה מותנה בהשתתפות הרשות המקומית. למשל בקידום נוער, כאשר מדובר בנערים נושרים – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אתה צודק. אתה מוזמן להציע – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> עכשיו, אני רק לא הבנתי מדוע הלכת על הפחתה דיפרנציאלית? מדוע לא לבטל את זה לגמרי? יש רשויות – גם 10% הן לא יכולות לתת. אני מכיר, אני נתקל בהן ביום-יום, לא יכולים להשתתף. ברגע שמשרד החליט לתת סכום, לא משנה אם זה 75%, זה ה-100% בעצם; להפוך אותו ל-100%. מה שאתה נותן זה 100%, ואל תתנה אותו בהשתתפות של הרשות. אבל אז אתה עושה פעילות. מדוע להתנות את זה? אני לא יודע למה צריך ללכת על התקצוב הדיפרנציאלי הזה, צריך לבטל לגמרי. אבל לא – – – <קריאה:> – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> כי אז את יוצרת בעיה עם רשויות אחרות שמתנגדות: מה פתאום על חשבוני? <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השר, תעביר בטרומית; כל התיקונים שאתה רוצה לעשות, אין שום בעיה. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> לא, זה כבר שונה. זה תיקון אחר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איך אתה יכול להיות נגד? איך אתה יכול להיות נגד? איך אתה יכול להיות נגד? – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אני אומר יותר מזה: אני אומר שצריכים לבטל לגמרי, לא צריך להיות מצ'ינג. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין בעיה. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אני הצעתי את זה לא היום אלא עוד כשהייתי במשרד החינוך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז למה אתה הולך נגד ה"אני מאמין" שלך? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> זו הצעה אחרת. זאת לא ההצעה, זאת הצעה שונה לגמרי. ההצעה שלי היא לבטל לגמרי. מפני שאני יודע ואני מכיר, מתוקף עבודתי במשרד החינוך, שזה הקשה. מי שסבלו מזה אלה התלמידים הנזקקים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – פרה-פרה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כבוד סגן השר, אני אבקש לסיים. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> בכל אופן, מאחר שוועדת השרים לענייני חקיקה התנגדה להצעה הזאת, אני מבקש להתנגד להצעה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר הפנים משולם נהרי. חבר הכנסת חיים ילין, אני הבנתי שביקשת שלוש דקות לשכנע. רבותי, לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. על-פי בקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. עד שלוש דקות. בבקשה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, מאוד קשה לדבר מכאן כשיש רעש כזה באולם. אני מבקשת מהסדרנים לעבור באולם ולבקש מחברי הכנסת שרוצים לדבר, לצאת ולעשות את זה מחוץ לאולם. <חיים ילין (יש עתיד):> – – חברי היקרים, כולכם, בצורה זו או אחרת, השתתפתם בהפגנה של השוויון. כולכם הצטלמתם בעיתונות, וכולכם, קואליציה ואופוזיציה, תמכתם בהפגנה ותמכתם בשוויון. חברים, אני חייב להגיד לכם שמסימפתיה לא מצמצמים פערים במדינת ישראל. תסבירו לי, אם כולם תומכים, איך הפלתם את החוק? אני אומר לך, סגן השר, אני אתך: תעביר בטרומית את החוק, וקארין ואני, ושנינו כתבנו את החוק, מוכנים ל-100%. רק חשבנו שאם נכתוב 100% יגידו לנו: זה הרבה כסף, אין לנו כסף; שתתחילו עכשיו את כל התירוצים ותגידו: אתם רוצים גם ביטחון בפריפריה, אתם רוצים גם כבישים בפריפריה, אתם רוצים גם זה. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אתה לא הבנתי אותי. <חיים ילין (יש עתיד):> סגן שר הפנים, כראש רשות לשעבר, והיושבת-ראש, כראש עיר לשעבר, מכירים את המצ'ינג הזה, שלפעמים אין לו מאיפה לגייס אותו. כשאנחנו לא מסוגלים לגייס אותו, ה-75% הופכים להיות מקור שהרשויות החזקות מקבלות. למה? כי השרים חייבים לנצל את התקציב עד תום עד סוף השנה. זה הטריק הידוע: החלשים נדפקים, החזקים מקבלים עוד. אני לא מבקש להוריד שקל מהרשויות החזקות. אני דורש מממשלת ישראל להוסיף כסף, כדי שיהיה שוויון. זאת לא אמירה בעלמא, השוויון. אנחנו חברה עם ערבות הדדית. כולנו מצפים מהפריפריה להתגייס ברגע שיש מלחמה ולעמוד איתן מול האויב המר. כולם נגד הטרור, כולם בעד השוויון, אבל אף אחד לא עושה כלום. חברים יקרים, אני חייב להגיד לכם משהו: משלמים לנו משכורת לא רק בשביל לנאום ולדבר, גם בשביל לעשות. גם בשביל לעשות. לכן אני אומר: סימפתיה, חברים, קחו אותה, זה מאוד נחמד; תשימו את הצ'ק כדי לצמצם פערים בפריפריה: חינוך, רווחה ותשתיות. אם שלושת הדברים האלה יתקיימו, אנחנו נהיה מדינה שוויונית יותר, צודקת יותר, מאוחדת יותר, לא מפוצלת. כשיהיו מבחני המיצ"ב וכל המבחנים שכולם גאים בהם, כולל חמש יחידות, כבוד השר, כשזה יהיה בפריפריה, אז נגיד אמן. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. רבותי, כאמור, על-פי בקשת 20 חברי כנסת, ההצבעה תהיה שמית. גברתי מזכירת הכנסת, אני מבקשת להתחיל בהצבעה. אני מבקשת שקט באולם, כי אנחנו לא שומעים את ההצבעות. תודה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – נגד <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – אינה נוכחת יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – אינה נוכחת חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. אני מבקשת לעבור על שמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה עד כה – סיבוב שני. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מיכאל אורן – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת יוסף ג'בארין – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת יעל גרמן – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח שרן השכל – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת עליזה לביא – אינה נוכחת יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. האם יש באולם חברי כנסת שמעוניינים עדיין להצביע ולא עשו את זה עד כה? ג'מאל זחאלקה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חבר הכנסת) ג'מאל זחאלקה – בעד <היו"ר טלי פלוסקוב:> עוד מישהו? לא. ההצבעה תמה. אני מבקשת לסכם את ההצבעה ולהציג לנו את התוצאות. להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 42 חברי כנסת, נגד – 52 חברי כנסת. לכן הצעת חוק הרשויות המקומיות (תיקון – התאמת תקציב הרווחה), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת קארין אלהרר וחיים ילין, לא אושרה. <הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ריבית על יתרת זכות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1298/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצבעת החוק הבאה: הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ריבית על יתרת זכות), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אראל מרגלית וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה. יש לך עד עשר דקות להציג את הצעת החוק. אדוני, דקה, בבקשה. תיקון של ההצבעה: 53 נגד. בעד – 42, כפי שהיה. תודה. כן, אדוני, עד עשר דקות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושבת-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, ההצעה הזאת מוגשת בשיתוף עם אורלי לוי אבקסיס, מיקי רוזנטל, עיסאווי פריג', איציק שמולי ומירב בן ארי מהקואליציה. ההצעה בעצם מדברת על איזה יחס נורמלי – השר שטייניץ, אתה היית שר אוצר, כדאי שתקשיב – יחס נורמלי בין ריבית הזכות לריבית החובה שהבנקים גובים מהאזרחים. כרגע המצב, כמו שהוא, שבבנקים במדינת ישראל יש בעצם הפערים הגדולים ביותר – בין הריביות של החובה ובין הריביות של הזכות אין שום קשר. כלומר, יכול להיות מצב שנגידת בנק ישראל מחליטה להוריד את הריבית באופן דרמטי, ואז הבנקים הגדולים מקבלים את הריבית במחיר מאוד מאוד נמוך, ויחד עם זאת, כשאתה בחריגה, באוברדרפט, או כשאתה לוקח ריבית חובה – במדינת ישראל כשאתה בריבית זכות נותנים לך 0.01%, לפעמים נותנים לך 0.03%; כשאתה בריבית חובה לוקחים לך בין 12% ל-13%. עכשיו, ריבונו של עולם, בעיקר אנחנו מדברים על מעמד הביניים, על אנשים שמקבלים כסף לתוך החשבון שלהם, שאולי רוצים לעכב אותו, לקנות – או לחסוך כסף כדי לשלוח את הילדים ללימודים, או לקנות משהו במועד מאוחר יותר, או לעשות כל מיני פעולות שהם רוצים לעשות – כשהם שמים את הכסף בבנק הם בעצם מקבלים אפס ריבית, ואם הם חורגים, הם מקבלים ריבית של שוק אפור. אני אומר לכם, ריבית שוק אפור, ריבית נשך, גם אם הריבית במשק היא ריבית נמוכה מאוד מאוד מאוד. עשיתי את זה בתיאום גם עם חברים בקואליציה, דיברתי עם האוצר, אמרו לי בעצם: אין תקדים לדבר הזה בעולם. אמרתי להם: לא נכון. תסתכלו על ארצות-הברית, על שבדיה, על בלגיה, על גרמניה, על איטליה, על אוסטריה – בכל המדינות האלה קובעים איזה יחס של פער נורמלי, ונותנים גם על ריבית הזכות איזו ריבית מינימלית. עכשיו, אני לא אמרתי שחייב להיות דווקא פעמיים, דווקא פי-שניים. אולי זה פי-שלושה, אולי זה פי-3.5, אבל אי-אפשר שהיחס בין ריבית החובה לריבית הזכות יהיה 0.01 אם יש לך כסף בחשבון, ו-12% או 13% אם אין לך כסף בחשבון. עכשיו, אני אומר לכם, איפה אתם? הממשלה שרוצה להטיב עם האזרחים, שיושבת בוועדת הרפורמות, שמדברת על איזה יחס הוגן כלפי האזרחים, איפה אתם? איפה אתם נמצאים? ש"ס, אתם עשיתם איזו שביתה על זה שמינו יושב-ראש לערוץ 10, אבל אתם מדברים? תסתכלו על האזרחים שאתם משרתים. תסתכלו איזה ריביות נשך הם משלמים על החובה ואיזה ריביות אפסיות הם מקבלים על הזכות. עכשיו אני רוצה להגיד משהו לאדוני ראש הממשלה. תראה, אני רוצה שאיכשהו תזדהה עם הבעיה. אני רוצה שתפנים את הבעיה, שאת האנשים שאתה משרת – תחשוב שזו בעיה שלך לפתור. אז אני חשבתי אולי על שתי דוגמאות. תאר לך ששלדון אדלסון מעביר את חשבון הבנק שלו לישראל, ותאר לך שהוא מפקיד אותו בבנק, ותאר לך שהוא אומר לך: ביבי, אני לא יכול. אתם לא נותנים פה שום ריבית. היינו רואים אותך פה למחרת דואג לכך שיהיו ריביות כמו בכל העולם. תאר לך שמימרן היה רוצה להעביר את הכסף שלו מצרפת לישראל, הרי בסך הכול עורכי-הדין שלך פתחו להם פה חשבון בחברה. והם שמים את הכסף בחשבון – בבנק הפועלים, בבנק לאומי, באחד הבנקים. הרי לא ייתכן שאתה היית מפקיר אותם ולא נותן להם הגנה שיקבלו איזו ריבית נורמלית על הכסף שלהם. הרי, אדוני, כשהם מפקידים את הכסף אצלך, אתה מקבל הרי ריבית דריבית דריבית, אז מה הבעיה? אז עכשיו תחשבו, במקום שלדון אדלסון איזו משפחה בחדרה, איזו משפחה בערד, איזו משפחה במקום אחר, שיש לה קצת כסף – היא רוצה לשים אותו בבנק ולא מתחת למזרן, והיא רוצה שזה יצבור ריבית מינימלית ביחס לריבית החובה. או אולי הפתרון הוא אחר: אם זה כמו ביפן – ביפן יש ריבית שלילית בכלל, אז מה עושים? אז זה נכון שלא נותנים לאנשים ריבית זכות בהפקדה, אבל גם כשהם לוקחים הלוואה לא לוקחים מהם ריבית. זה הרעיון, שיהיה יחס: אם הריבית במשק יורדת – שתרד, אין לי בעיה. רבותי, זה נראה לכם דבר קטן, אבל זה דבר ענק. זה יוקר מחיה. זה לא נכון שזה חוק לעשירים. העשירים דואגים לעצמם ומפקידים את הכספים שלהם בכל מיני מקומות, הם לא צריכים את הבנקים הישראליים כדי לפתור לעצמם את הבעיות. החוק הזה מיועד בעיקר למעמד הביניים, שמתפרנס – נכנסת משכורת, הוא רוצה לשמור על כספו, הוא רוצה לשמור על איזו ריבית מינימלית ורוצה לחסוך לילדיו, למשפחתו, לאנשים שהוא חפץ ביקרם. לא ייתכן, פשוט לא ייתכן שיהיה כזה פער, ושאנחנו ככנסת, בעיקר עכשיו, כשיש את הוועדה של הרפורמה של הבנקים, וכממשלה, לא ייתכן שלא נידרש לסוגיה הזאת, כי זו סוגיה שקוברת מתחת לקו האדום ולא נותנת למשפחה אחרי משפחה להרים את הראש, עם ריביות מטורפות באוברדרפט של 13%, וכשיש לה סוף-סוף קצת כסף, נותנים להם ריבית של 0.01%. שערורייה שמוטל עלינו להידרש אליה ולתקן אותה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. ישיב בשם הממשלה השר אורי אריאל. כאמור, לפי הבקשה של האופוזיציה, שוב ההצבעה תהיה שמית. ההצבעה תהיה שמית, אדוני יושב-ראש הקואליציה. חבר הכנסת דוד ביטן, אתה לא מקשיב למה שאני אומרת. יש בקשה להצבעה שמית. כן. יש לי רשימה של חברי כנסת מהמחנה הציוני להצבעה שמית. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אני תוהה לעצמי – – – <דוד ביטן (הליכוד):> אין בעיה, בינתיים שידבר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> גברתי היושבת בראש – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> היושבת-ראש, מדוע שר החקלאות משיב? זה אמור להיות – – – מה זה השטויות האלה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מה? מה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> שנייה, שנייה. יש פה טענה של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין ששואלת איך שר החקלאות משיב בשם הממשלה. האם זה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> זה הפלא הכי גדול שיש לך, איילת? <היו"ר טלי פלוסקוב:> התשובה אומרת שהשרים כן יכולים להשיב. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני אגיד לך – – – אני תוהה לעצמי אם גמל – – – או כבשה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> משתפרים. לאט-לאט אתם באופוזיציה, אתם משתפרים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני מבינה בריביות – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תודה רבה, גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת הנכבדים, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. מוצע לתקן את החוק כך שתוטל חובה על התאגידים לשלם ללקוחותיהם ריבית על יתרת הזכות בחשבונות העובר-ושב בשיעור שיעמוד על מחצית משיעור הריבית כמשמעותו לפי סעיף 15(3) לחוק בנק ישראל, 2010. כיום, חוק הבנקאות מטיל חובה על כל תאגיד בנקאי לתת שירות של פתיחת חשבון עו"ש – עובר-ושב – וניהולו כל עוד החשבון ביתרת זכות לטובת הלקוח. הצעת החוק מבקשת אפוא להטיל חובה נוספת של תשלום ריבית על הכספים המצויים ביתרת הזכות. בנק ישראל סבור, כפי שיפורט להלן, שאין באף אחד מהטעמים להצעת החוק ולא בהצטברותם כדי להצדיק התערבות מרחיקת לכת ביחסים החוזיים בין הבנקים ללקוחותיהם בדרך של חקיקה, שאין לה למיטב ידיעתו של בנק ישראל מקבילה בעולם כולו. יתר על כן, הטלת חובה על הבנקים לשלם ריבית על יתרות הזכות עלולה לפגוע באוכלוסיות החלשות בעלות יתרות החובה, אשר עלולות לסבסד את תשלום הריבית בגין יתרות הזכות. הטעם הראשון להצעת החוק הוא יצירת הסדר מקביל לגביית עמלות על-ידי הבנקים בגין כל פעולה ולחיוב חשבונות הלקוחות בריבית על יתרת החובה. טעם זה לא מצדיק כפיית תשלום ריבית על יתרות הזכות בחשבונות העובר-ושב. ריבית על יתרת חובה נגבית כאשר הלקוח מנצל את מסגרת האשראי שהעמיד לו הבנק, ומשמעותה למעשה קבלת הלוואה מאת הבנק. במצב זה הבנק אינו רשאי לדרוש את הכסף חזרה בכל עת – מה שאין כן לגבי לקוח בעל יתרת זכות בחשבון עובר-ושב, שרשאי לדרוש את הכסף בכל עת. לפיכך, ההקבלה אינה צריכה להיעשות בין יתרת זכות בחשבון עו"ש לבין חיוב בריבית על יתרת חובה, כי אם בין תשלום ריבית על פיקדון לבין חיוב ריבית על יתרת חובה. יצוין כי כבר כיום קיימים מוצרים בנקאיים המאפשרים ללקוחות לצבור תשואה המושפעת מריבית בנק ישראל, וביניהם, בין היתר, פיקדונות בנקאיים, קרנות כספיות ומק"מ. הטעם השני להצעה הוא חידוש נוהג שלפיו חלק מהבנקים שילמו ריבית על יתרת זכות. אולם, אותם בנקים אשר שילמו או משלמים ריבית בגין יתרת זכות לא עושים זאת בשל חובה שבדין, אלא מתוך בחירה הנוגעת לשיקוליהם העסקיים. במובן זה, הצעת החוק, המבקשת לכפות בדרך של התערבות חקיקתית תשלום ריבית בגין יתרת זכות, אינה בבחינת "חידוש נוהג", הנובע כאמור מתוך הסכמה ובחירה של הצדדים, וודאי שאין זה בבחינת נוהג מחייב. כמו כן, הטלת חובה חוקית כאמור עלולה לפגוע בכלי תחרותי הקיים כיום, שכן עיגון שיעור ריבית קבוע שיחול על כל התאגידים הבנקאיים צפוי להגביל את התמריץ של בנק מסוים לנצל את היתרון היחסי שלו – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אף אחד לא אמר שזו תהיה ריבית קבועה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – ולהציע תנאים משופרים, או ריבית גבוהה יותר על יתרת הזכות, מעבר לקבוע בחוק. יצוין כי בעקבות הצעות חוק קודמות בנושא, אימצו הבנקים, כבר לפני שנים, תוכניות וולונטריות שונות לתשלום ריבית לכלל הלקוחות בגין יתרת הזכות בחשבון העובר-ושב. כפועל יוצא מכך, נראה שהצורך בהסדרת הנושא בחקיקה מתייתר. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מתייתר? 0.01%. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> הטעם השלישי להצעה נעוץ ברצון לעודד לקוחות למחוק את יתרת החובה כדי לזכות בריבית בגין יתרת זכות. בנק ישראל סבור כי מטרה זו לא תושג באמצעות תשלום ריבית בגין יתרת זכות. התמריץ הגדול ביותר למחיקת יתרות החובה, כמובן, ביחס למי שיכול לעשות כן, נמצא דווקא בריבית החובה, אשר הלקוח שואף להימנע מלשלמה. אבקש מחברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר אורי אריאל. רבותי, כפי שציינתי, על-פי בקשת 20 חברי כנסת מסיעת המחנה הציוני, ההצבעה תהיה שמית. גברתי מזכירת הכנסת, נא להתחיל בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, בבקשה שקט באולם. אנחנו לא שומעים את ההצבעות. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח באסל גטאס – בעד אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – אינה נוכחת יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – אינה נוכחת עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אני מבקשת מכל אחד – למה הצילומים כאן ורעש? אני מבקשת להוריד את הקול. תודה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. אני מבקשת לעבור שוב על שמות חברי הכנסת שלא השתתפו עד כה בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מיכאל אורן – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – אינה נוכחת איל בן ראובן – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח אילן גילאון – בעד גילה גמליאל – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח שרן השכל – אינה נוכחת תמר זנדברג – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד יוסי יונה – אינו נוכח חיים ילין – בעד איתן כבל – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – אינה נוכחת עליזה לביא – אינה נוכחת יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת יואל רזבוזוב – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. האם נמצאים באולם חברות או חברי כנסת אשר לא השתתפו עד כה בהצבעה, וכן מעוניינים? לא. ההצבעה תמה. גברתי, נא לסכם את ההצבעה ולהציג לנו את התוצאות. להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 41, נגד – 51. אם כן, רבותי, הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ריבית על יתרת זכות), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אראל מרגלית וקבוצת חברי הכנסת, לא אושרה. זה המקום לברך את תלמידי בית-אקשטיין מאבן-יהודה, שככה יושבים ורואים אותנו. תודה לכם. <הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – דוח שנתי מטעם מדור נפגעי עבירות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1329/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – דוח שנתי מטעם מדור נפגעי עבירות), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת חנין זועבי וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חברת הכנסת חנין זועבי, לרשותך עד עשר דקות להציג לנו את הצעת החוק שלך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, חוק זכויות נפגעי עבירה אמור לספק תשתית חוקית להגנה על נפגעי עבירה, במיוחד – אך לא רק – נשים וילדים שנפגעו כתוצאה מאלימות מינית או אלימות במשפחה. החוק גם אמור להסדיר את זכויותיהם של בני משפחה של נרצחים ושל נרצחות. מדובר בחוק חשוב, נאור, פשוט, לא פוליטי, עוד פעם, ולא אידיאולוגי, חוק אנושי מדרגה ראשונה. חוק זכויות נפגעי עבירה מחייב את המשטרה להתנהל מול הנפגעים או משפחותיהם של הקורבנות באופן שקוף, הוא חוק של שקיפות. אומנם עכשיו, גם במתכונת הנוכחית, החוק מחייב את המשטרה לדווח לנפגעים עצמם או למשפחותיהם על השלבים שבהם החקירה נמצאת – לדוגמה, מעצרו של חשוד, אם הוא שוחרר למעצר בית, אם הוא שוחרר בכלל, אם התיק נסגר ועוד. החוק מחייב את המשטרה להיות שקופה ולהתנהל באופן שקוף מול הקורבן או מול המשפחה של הקורבן. יחד עם זאת, המשטרה, יש לה סמכות, מהשיקולים שלה, לא לדווח פרטים מלאים לנפגע או למשפחתו. הפרקטיקה יותר גרועה מאשר החירות, החופש שהחוק נותן למשטרה, במיוחד בחברה הערבית; בפרקטיקה קיימת בעיה חמורה. חברי הכנסת וחברות הכנסת, המשטרה לוקחת לעצמה את הזכות לא להודיע למשפחה או לנפגעת – גברתי היושבת-ראש, את מקשיבה – את הפרטים על אודות התנהלות החקירה, זאת אומרת, לא ליישם את החוק, מתוך שיקולים שהיא לא מפרטת. היא מתרצת זאת, במיוחד בחברה הערבית, בשתי סיבות: מניעת נקמה ושמירה על שלום הציבור. לפעמים שיקול זה נכון, אבל בכך יש פגיעה בזכויות. על כן, השיקול חייב להיות מאוד מדויק ומאוד קונקרטי. כדי שהשיקול יהיה מוצדק וקונקרטי, ועל מנת לעמוד על נכונות שיקול זה, על היקף השימוש בשיקול זה, אנחנו צריכים לקבל אומדן לגבי היקף התופעה והשיקולים מאחורי הסתרת מידע על החקירה מפני משפחת הנפגעת או הנפגעת עצמה. אציין שקיימים חשדות בחברה הערבית שהמשטרה במקרים מסוימים מתכוונת לא לנהל חקירה יסודית ומקצועית. אנחנו מצהירים על זה. אנחנו מאשימים את המשטרה שלפעמים היא מתכוונת לא לנהל חקירה יסודית. אלה דברים חמורים, טענות חמורות, אבל אנחנו אומרים אותם בגלל שהם מבוססים על אינפורמציה מהשטח, על ניסיון מר עם המשטרה, על אחוזים הזויים של פשע ושל אלימות ברחוב ובחברה הערבית. אז המשטרה מתכוונת לפעמים לא לחקור בצורה יסודית; המשטרה מתכוונת לפעמים להסתיר מידע על מהלך החקירה, והיא מתכוונת לפעמים לא להביא את הפושעים לדין. כן, אלה דברים חמורים, אבל אנחנו אומרים אותם בשיא האחריות. בשיא האחריות, ועל מנת לשפר את השירות של המשטרה, ולהפוך אותה ממשטרה לא רק מזלזלת אלא גם לפעמים עוינת למשטרה מקצועית. זאת המטרה. אבל בשביל להגיע למטרה הזאת אנחנו חייבים לחשוף מידע מסוכן, מידע חמור מאוד. אנחנו רוצים להגן על הציבור. לכן אנחנו רוצים מידע שקוף על אופן התנהלות החקירה וגם על המקרים שבהם המשטרה מסתירה. מדובר בדוח פנימי שהמשטרה עצמה מנהלת. לפעמים – ואלה דברים חמורים, ואנחנו מוכנים להביא תיעוד. חברי הכנסת עצמם הביאו את הטענות האלה עשרות פעמים לשרים לביטחון פנים, ביניהם השר ארדן, וגם למבקר המדינה. אנחנו הבאנו טענות חמורות אלה בפני מבקר המדינה. אנחנו חושדים – יש לנו בסיס אינפורמטיבי, אובייקטיבי, להגיד שלפעמים המשטרה מסתירה את זהותם של החשודים, ועל כן מסתירה את המהות והאיכות של החקירה שהיא מנהלת. קיים חשש – ועוד פעם, אלה דברים חמורים – שהמשטרה רוצה למנוע שקיפות ומתן דין-וחשבון לנפגעת, או למשפחה, או אפילו לנו, חברי הכנסת ואנשי הציבור. ולמה? הטענה אומרת שהמשטרה לפעמים מנהלת מאזן אימה בתוך החברה הערבית. אדוני השר לביטחון הפנים, יש לנו טענה שהמשטרה מנהלת מאזן אימה בתוך החברה הערבית, כלומר היא מנסה לשמור את מעגל העבריינות בחברה הערבית מחשש שאין אותו מאזן בין כוחות שפועלים בשוק העבריינות, ואז קיימת האפשרות של פלישה לחברה היהודית. אנחנו אומרים את זה, לא זורקים את זה ככה. זאת לא טענה סתמית, זאת לא טענה על מנת להאשים. זאת טענה מבוססת, אדוני השר לביטחון פנים. יש שיקול שהדרך היחידה לשלוט בפשע היא לשמור אותו בתוך מעגל העבריינות בחברה הערבית. מי שישלוט בעולם הפשע בחברה הערבית בצורה בלעדית יפלוש בסופו של דבר לרחוב היהודי. כדי שהוא לא יפלוש, המשטרה מקיימת מאזן כוחות. אלה טענות חמורות, חברי הכנסת מהמחנה הציוני, אבל אנחנו אומרים אותן, ואנחנו מוכנים גם – לא לאמת, אלא לחשוף אינדיקציה לפניכם; טענות שיש להן על מה להתבסס. ייתכן, אדוני השר, שהפרשנות היא קיצונית. אתה תבוא ותגיד, קיצונית, מוגזמת; אולי תגיד שהיא גזענית; אולי תגיד שזה בגלל חברת הכנסת חנין זועבי. אז אנחנו נותנים פתרון אובייקטיבי. אני מציעה פתרון אובייקטיבי כדי שלא לאשר את הטענות האלה. ואני אומרת לך, בדיוק בגלל הסיבה הזאת כל כך חשוב לקבל דיווח כמותי ואיכותי על אופן התנהלות החקירות, וגם שקיפות הדיווח על-פי חוק נפגעי עבירה – על מנת לאפשר למשטרה לאמץ פרקטיקה מיטבית ועל מנת לאפשר לנו לפקח. אם הטענה הזאת כל כך חמורה, שהמשטרה בכוונה מנסה לשמור על מעגל העבריינות בתוך החברה הערבית, אז אפשר לא לאמת את זה. אפשר להפריך את הטענה הזאת, אבל לנסות לבסס או להפריך אותה בצורה אובייקטיבית, ואין שום אפשרות אלא על-ידי מאגר מידע. לכן חוק זה מחייב את המשטרה עצמה לתעד מה היא דיווחה לנפגעות או לבני משפחתן, מה היא בחרה לדווח או לא לדווח ומה היו השיקולים לבחירה, ולהוציא דוח שנתי בעניין, אשר יכלול, נוסף על הדיווח הכמותי, גם ניתוח מעמיק והצעות להפקת לקחים. היום המשטרה, במקום להשקיע במטרה הזאת, משקיעה בחיפוש אינפורמציה ומידע על אזרחים ועל אנשי ציבור. על 30% מהאזרחים והאזרחיות במדינה יש מאגר מידע אינפורמטיבי כלשהו במשטרה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם, גברתי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> החוק הזה כן מתייחס למאגרי המידע של המשטרה ואופן ניהולם, אבל אנחנו צריכים מאגרי מידע לא כדי לנקום באנשי ציבור – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> משפט אחרון. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – ולא על מנת לנקום באזרחים, אלא על מנת לעקוב אחר עבודתה של המשטרה עצמה. החוק הזה מאוד חשוב. הוא מאוד אנושי. אדוני השר לביטחון פנים, החוק הזה עוזר למשטרה עצמה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת חנין זועבי. ישיב בשם הממשלה השר גלעד ארדן. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – דוח שנתי מטעם מדור נפגעי עבירות), שהגישו חברת הכנסת חנין זועבי ואחרים, מבקשת לקבוע חובה של המשטרה לערוך דוח שנתי על טיפול המשטרה בתיקי עבירות מין ואלימות חמורה, ולהעביר אותו לשוטרים בתחנות המשטרה לשם ייעול והפקת לקחים. התכלית העומדת בבסיס ההצעה היא תכלית ראויה. אין ספק שמאבק באלימות ובעבירות מין בתוך המשפחה זה דבר חשוב מאוד. אין ספק, ואמרתי זאת בעבר, שהמשטרה צריכה לשפר את מתן המענה שלה על עבירות של אלימות במשפחה. גם חברת הכנסת זועבי פונה אלי בנושא הזה מעת לעת. ודאי, כדי להשתפר צריך להפיק לקחים. כל מנהל, כל איש מקצוע וכל מי שהיה בתפקיד ניהולי בארגון מבין שכדי להשתפר צריך להפיק לקחים. אבל יחד עם זאת אני בטוח שחברי הכנסת גם מבינים שחקיקה היא לא האכסניה המתאימה כדי לקבוע סדרי עבודה מקצועיים, ועניינים כאלה עדיף, או זה יהיה הרבה יותר משמעותי אם הם ייקבעו במשטרת ישראל על-ידי המפקדים, מרמת השטח ועד רמת המפקח הכללי, וגם במסגרת האחריות שלי כשר במשרד לביטחון הפנים, שנושא באחריות לבקרה, פיקוח ושיפור של מה שקורה במשטרת ישראל. יתרה מכך, כלי של עריכת דוח שנתי איננו בהכרח המנגנון המתאים לשיפור העבודה ולהטמעת הלקחים המקצועיים. דוח שנתי, כפי שמעיד עליו שמו, נערך אחת לשנה ומיועד להגשה בתאריך קבוע מראש, בעוד שבעיני הליכים של הפקת לקחים צריכים להיות מיידיים וקרובים ככל שניתן למועד האירוע, ולהיות מנוהלים באופן תדיר ורציף על בסיס צורך מעשי ולא במועד שמוכתב מראש, ואולי באמצעות המועד הזה אפשר להתכסות ולומר: הנה, עשינו דוח שנתי. על-פי המידע שנמסר לי ממשטרת ישראל, קציני נפגעי עבירה מחוזיים וקציני מדור נפגעי עבירה עורכים כבר היום פיקוח ובקרה בתיקי חקירה בעבירות מין ואלימות במשפחה ומדווחים על כך. באירועי אלימות במשפחה שהסתיימו למרבה הצער ברצח, מתבצע תחקיר, ועל-פי הצורך נערך גם מינוי של קצין בודק לחקירת השתלשלות האירוע. עיקרי הממצאים מועברים לגורמי הפיקוד בתחנות המשטרה, ובאמצעותם גם לחוקרים עצמם. בנוסף, במשטרה נערכות הכשרות ייעודיות לחוקרי עבירות אלה, הן לשם ייעול החקירה ומיצויה והן לשם הקפדה על זכויות נפגעי העבירה על-פי חוק. אני שוב רוצה להדגיש ולומר לחברי הכנסת, וכמובן לחברת הכנסת המציעה: אני מודע לצורך לשפר את התמודדות המשטרה עם עבירות של אלימות בתוך המשפחה, לרבות עבירות מין. יש לי על כך דו-שיח עם חלק נכבד מחברי הכנסת, חברות הכנסת, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן ועוד חברי כנסת אחרים. אנחנו שוקלים לתמוך וגם תומכים בהצעות חוק, כולל פרטיות, בנושא הזה. קיימתי רק השבוע דיון גם עם המשטרה וגם עם שירות בתי-הסוהר על יצירת מנגנוני פיקוח חדשים וחדשניים אחרי גברים אלימים, ואני אומר לך, וזו התחייבות גם אישית שלי, שהנושא הזה יקבל תשומת לב מיוחדת, גם בתוך המשטרה פנימה, כולל שינוי המבנה הפנימי במשטרה שמתמודד ומבצע גם פיקוח והפקת לקחים. אבל אני לא חושב שהדרך הנכונה היא עוד פעם להעמיס על המשטרה יצירת כל מיני מנגנוני איסוף נתונים, כשבסוף התשומות של המשטרה הולכות למקומות האלה במקום למקומות הנכונים. לכן הממשלה מתנגדת להצעת החוק. תודה, ואני מבקש להסירה מעל סדר-היום. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני השר. גברתי חברת הכנסת חנין זועבי, האם את מעוניינת לחזור לכאן לשכנע? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו נצביע על הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – דוח שנתי מטעם מדור נפגעי עבירות), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת חנין זועבי וקבוצת חברי הכנסת. על-פי בקשת הממשלה, ההצבעה תהיה שמית. גברתי מזכירת הכנסת, נא להיערך להצבעה שמית. נא להתחיל בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – אינה נוכחת יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח באסל גטאס – בעד אילן גילאון – אינו נוכח זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – אינה נוכחת יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. נא להתחיל בהצבעה של חברי כנסת שלא השתתפו עד כה בהצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח מיכל בירן – אינה נוכחת איל בן ראובן – אינו נוכח ענת ברקו – אינה נוכחת יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח אילן גילאון – אינו נוכח יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – אינה נוכחת ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח יוסי יונה – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת יעקב מרגי – אינו נוכח אראל מרגלית – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח רויטל סויד – אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת יואל רזבוזוב – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי מזכירת הכנסת. האם יש באולם חברי כנסת שעדיין מעוניינים להשתתף בהצבעה? אין. ההצבעה תמה. נא לסכם את ההצבעה ולהציג לנו את התוצאות. להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 32, נגד – 43. אם כן, רבותי, הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – דוח שנתי מטעם מדור נפגעי עבירות), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת חנין זועבי וקבוצת חברי הכנסת, אינה מאושרת. <הצעת חוק המים (תיקון – פיקוח על תעריפי מים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1189/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת באסל גטאס) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק המים (תיקון – פיקוח על תעריפי מים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. אדוני, יש לך עד עשר דקות להציג לנו את הצעת החוק שלך. ישיב לנו על הצעת החוק הזו שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים חבר הכנסת יובל שטייניץ. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני עולה לדבר על עניין המים ומשק המים ומחירי המים אולי מאז שנכנסתי לכנסת ב-2013, כמעט כל חודש – – – <דוד ביטן (הליכוד):> באסל, הצבעה – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תשובה והצבעה – מה? <דוד ביטן (הליכוד):> תודיע על זה בהתחלה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אה, להודיע? סיכמנו שהתשובה וההצבעה על החוק יהיו במועד מאוחר יותר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כל זה בתקווה שנצליח איכשהו באמת לקיים דיון ענייני עם האוצר, עם משרד התשתיות, עם ועדת השרים. כי העניין הוא כל כך חשוב ומקצועי, ואני חושב שהוא חוצה מחנות פוליטיים. מחיר המים, שהיום נקבע – בעצם מ-2006, חברי חברי הכנסת, מחיר המים, שהם מצרך חיוני, בסיסי, שכבות אוכלוסייה שלמות היום סובלות מאותו מחיר – נקבע על-ידי מה שנקרא מועצת הרשות, שהיא מורכבת מפקידי ממשלה, שמונה מנכ"לים ועוד שני נציגי ציבור, פלוס יושב-ראש הרשות שממונה על-ידי השר – הם קובעים לנו מה מחיר המים. אז אתרכז במה שנותר מהדקות שלי בהסבר מה זה מחיר המים, איך הוא אמור להיות מורכב וממה הוא אמור להיות מורכב, ולמה, ואיך הכנסת צריכה להיות מעורבת בעניין. אבל לפני שאני מתחיל לגופו של עניין, אני רוצה להגיד שאנחנו היום יושבים ומדברים על מחיר המים, בעוד שמיליוני פלסטינים, לפחות 2.5 מיליון פלסטינים החיים תחת כיבוש בגדה המערבית, סובלים ממחסור אדיר במים, כי "מקורות" וישראל החליטו להתחיל לצמצם את כמויות המים המוקצות לרשות. וזה כשלעצמו אומר דורשני. למה ישראל צריכה לספק מים לרשות בכלל? המים מופקים מאקוויפר ההר, שהוא כולו אקוויפר הנמצא מתחת לגדה המערבית בשליטה ישראלית. ובמקום שבעצם על-פי החוק הבין-לאומי לישראל אסור לשאוב מים, היא שואבת את המים – שזה גנבה לאור יום – וגם מוכרת את המים בחזרה לרשות על-פי הסכם אוסלו, ולא לפי מה שסוכם בהסכם אוסלו. אז אני חושב שהרי אי-אפשר להתחיל לדבר על המים בישראל ועל מחיר המים בישראל מבלי להגיד שההתעמרות הזו בתושבים – יש כמה כפרים, סלפית וכמה כפרים לידו – שבועיים שלמים אין להם טיפת מים אחת. אנחנו מדברים על אזור כמו דרום הגדה, חברון וכל האזור שלה, שבקיץ ימים ושבועות שלמים אין להם מים. אנשים פיתחו תעשייה שלמה של איך להעביר מים בג'ריקנים, בעגלות, בשביל למלא, שתהיה להם טיפת מים לשתייה או לרחצה. המצב הזה אסור שיימשך. אני דורש ומבקש שהעניין של שימוש במים ככלי נוסף להנצחת הכיבוש – צריך להיפסק מייד. רבותי, כולנו זוכרים, אדוני השר, שאתה שילמת בעצמך משהו כמו 2 שקלים לקוב מים לפני 15 שנה. 2 שקלים, 2.20 שקל. אני גם הייתי ראש מועצה בשנות ה-80; כשמכרנו את המים לתושבים שלנו ב-2.20 שקל היינו משיגים רווח של 100%. יעני, המועצה קנתה את המים מ"מקורות" בשקל, מכרה אותו לתושבים ב-2 שקל. מה יותר טוב מזה? ומשק המים, כולנו יודעים שראשי המועצות המקומיות, בעצם היה להם מקור הכנסה מהמים. אומנם הם לא השתמשו בו לפיתוח הרשת ולפיתוח הצנרת, אלא השתמשו בו לדברים אחרים. אבל מה קורה היום? עכשיו דיבר אתי מאיר כהן, שבתאגיד מים – אדוני השר, השר חיים כץ – תאגיד המים של דימונה, היה בו רווח של 28 מיליון שקל, כשהיום גם חלוקת הדיבידנדים מתוך התאגידים לרשויות המקומיות דורשת אישור של מועצת הרשות. למה, ריבונו של עולם, תאגיד מים צריך להרוויח כסף? למה צריך להרוויח כסף? ואתם אומרים שזה מפעל סגור. יש פה אנדרלמוסיה שלמה, גם במושגים, גם בחישובים, ומנצלים את זה שהכנסת מתבטלת מול האוצר, מתבטלת מול המשרדים, לא יודעת איך לחשב, אין לה ייעוץ כלכלי נכון. אני רוצה להבהיר כמה עובדות. מחיר המים בישראל, כולל הכול – כולל העלויות של המנכ"לים של "מקורות" והרכבים שלהם, והמשכורות שלהם, כולל גם את עלויות רשות המים – עולה 3 שקלים. 3 שקלים. the full real cost של המים בישראל הוא 3 שקלים. אתם יודעים כמה עולה מטר מעוקב מים מותפלים? כמה המדינה משלמת עבור מטר מעוקב מים מותפלים? חברות בין-לאומיות שהשקיעו עשרות מיליונים של דולרים במתקני התפלה, כמה הן גובות על מטר מעוקב מים? מישהו יכול, ככה, לשער? 50 סנט, 55 סנט. המכרזים האחרים הסתכמו ב-55 סנט. כלומר 1.80 שקל. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> איפה? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> בישראל. ישראל קונה – קונים מים מותפלים, נכון? ונותנים לנו אותם. כמה הם משלמים לחברות האלה? כמה הם משלמים? פחות מ-2 שקלים. <יעל גרמן (יש עתיד):> לכן רוצים עכשיו להקים במטה-אשר, על שטח חקלאי של 200 דונם, מתקן התפלה – – – למה לא? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני בעד התפלת מים, אני לא נגד. והטכנולוגיה משתפרת, וממכרז למכרז, אני אומר לך, זה ילך ויהיה יותר זול. אבל למה – מגיעים אלי הביתה, נגיד, רק מים מותפלים, שאמורים להיות כביכול יותר יקרים ממים שאובים – למה אני משלם 7.9 שקלים, 8 שקלים, ואם אני עובר את המכסה אני משלם 12 שקל? למה? זו שאלה. ושאלה אחרת – למה זה נקבע על-ידי מועצת הרשות, מבלי שתהיה לכנסת אפשרות אפילו לדון בזה. אני אומר לך, הצעת החוק הזו שלי הייתה אותה הצעה שהגישו גפני וקבוצת חברי הכנסת, וגם הגישה אותה מירי רגב כשהייתה יושבת-ראש ועדת הפנים, עם קבוצת חברי הכנסת. איך זה קרה שבמצרך כה חשוב, משאב כה חשוב, הכנסת מסכימה שייקחו ממנה אפילו את האפשרות לדון בזה ולשאול שאלות על זה? עכשיו אני מספר לכם את הסיפור – מאיפה נבעו 8 השקלים, ואת הפיקציה הזו שנקראת – אנחנו משלמים את מחיר המים גם על התשואה על ההון, או במילים אחרות: אנחנו משלמים באותו מחיר של קוב מים גם על התשתיות. אבל על איזה תשתיות? כל אחד מאתנו היום – ב-8 השקלים יש מרכיב של בערך עוד 3 שקלים שמשלמים על תשתיות הביוב. למה אני, בקוב המים שלי, צריך לשלם על תשתיות הביוב? א. כל אחד – היה עד לפני כמה שנים, פחות מעשר שנים, היה מה שנקרא פרויקט ביוב ארצי, שהמדינה מימנה. למה אנחנו משלמים מס הכנסה? למה משלמים מס הכנסה, ואנחנו לא משלמים על תחבורה? <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כשעושים כביש, באים לבקש ממך לשלם כשאת עולה על הכביש עם האוטו? אני אומר לכם, חוץ מ-3 השקלים הראשונים, כל מה שאנחנו משלמים היום במחירי המים זה מס. בעצם זה מס שאנחנו נותנים למדינה, כמו מס הכנסה, על מנת לתת לנו שירותים בחזרה. אז תחליטו – זה מחיר מים או שזה מס? אתם רוצים לגבות מתושבים מס בשביל לממן תשתיות של מים וביוב? תעשו את זה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תעשו את זה נכון, שקוף. תבואו ותגידו: אנחנו מגדילים את מס ההכנסה בעוד 2% בשביל לממן תשתיות של ביוב ושל מים – אבל לא באופן מוסתר כזה לשים אותו בתוך מחיר המים ולהגיד שזה המחיר האמיתי של המים. אני מציע וחושב שמן הראוי שהכנסת תיטול לידיה בחזרה את עניין הפיקוח על מחירי המים. אנחנו מבקשים בסך הכול משפט אחד: מועצת הרשות תעשה את כל העבודה, שר האוצר ושר התשתיות יחתמו על זה, וכשזה יבוא לוועדת הכספים היא תאשר את זה; היא תקיים דיון – או שתאשר או שלא תאשר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק השירותים החשאיים, התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2823/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק השירותים החשאיים, התשע"ו–2016, של חברי הכנסת עפר שלח ויעקב פרי. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת עפר שלח. לרשותך עד עשר דקות, אדוני. <עפר שלח (יש עתיד):> תודה, גברתי היושבת-ראש. קודם כול אני רוצה להציג את תוכנה של הצעת החוק. להצעת החוק שלושה פרקים, והיא נועדה להסדיר את פעולתם של השירותים החשאיים, שירות הביטחון הכללי והמוסד. פרק אחד הוא בעצם אימוץ של חוק השב"כ הקיים, שחברי יעקב פרי, שחתום על ההצעה יחד אתי, יודע היטב כמה הוא סייע לפעולתו וליעילותו של שירות הביטחון הכללי. פרק שני הוא התחייבות לחוקק בתוך 12 חודשים את חוק המוסד; המוסד מבקש את החוק הזה כבר שנים, הטיוטה שלו תקועה במשרד המשפטים, וזה לא מתבצע. אבל הפרק שבגללו עומדת הקואליציה להצביע נגד ובגללו ועדת השרים דוחה את הדיון פעם אחרי פעם הוא הפרק שעוסק בסמכויותיו של השר לענייני מודיעין, ופה אני רוצה להציג לכם את הנימוקים. מכיוון שאני אומנם איש אופוזיציה, אבל אני איש ריאלי, אז הלכתי לחקור – חבר הכנסת בר-לב, שאתה עוסק בזה יחד אתי הרבה מאוד – את הנימוקים בעד ונגד. בוא נראה: מצד אחד, חברי מאיר כהן, מדובר בשני ארגונים – השב"כ והמוסד. התקציב הכולל שלהם עולה על זה של רוב משרדי הממשלה; המשמעות של מעשיהם, אני מניח שכולם יסכימו אתי, עולה על זו של רוב משרדי הממשלה – אבל אין עליהם שום פיקוח וניהול של הדרג המבצע. פורמלית, מי שאחראי לפיקוח הזה הוא ראש הממשלה. לכאורה אין בכיר מזה. בפועל, לראש הממשלה, כפי שאנחנו יודעים, אין באמת זמן לפקח ולבקר ולהחליט בנושאים קריטיים של ייעודי פעולה, של ארגון ותקציב של המוסד ושירות הביטחון הכללי. הוא לא יכול לעשות לארגונים האלה את מה ששר הביטחון עושה לצה"ל, שגם עליו ראש הממשלה מופקד. בפועל, שר המודיעין – לא נעים לי, כי נמצא פה ידידי שר התחבורה – נכון להיום זו חלטורה של כבוד של שר כזה או אחר. בפועל, כמו שכולנו יודעים, החלטות עתירות משמעות ותקציב מתקבלות בתוך הארגונים עצמם, ללא שום תהליך מול הדרג הממשלתי. ועכשיו מהצד השני. אנחנו אנשים הוגנים – נכון, מאיר? שירותי המודיעין הם היום נחלתו הבלעדית של ראש הממשלה, אפילו אם אין לו זמן וקשב כדי לנהל אותם. על צעצוע שהוא "רק שלי" – אני לא יודע איך מקובל – כנראה לא מוותרים. וחוץ מזה, ישראל כץ הוא שר המודיעין. ואם יהיה לתפקיד הזה משמעות – חס וחלילה, גם לשר כץ עלולה להיות משמעות בענייני ביטחון, הוא עלול להתקדם בתודעה הציבורית. את זה ראש הממשלה לא יכול לסבול, וזה כמובן עניין קיומי לביטחון ישראל. הלכתי לבדוק עוד עניין. מצד אחד, המאמצים לסדר את קהילת המודיעין מתקיימים כבר משנת 1963 – ועדת ידין-שרף. בטח, יענקל'ה, אתה היית מזכיר הוועדה או משהו כזה. <יעקב פרי (יש עתיד):> משהו דומה. <עפר שלח (יש עתיד):> משהו דומה. כן. אחרי מלחמת יום כיפור הייתה ועדת אגרנט. דן מרידור נדרש לזה יותר מפעם אחת. השר שטייניץ, שהיה פה קודם, נדרש לזה כיו"ר ועדת החוץ והביטחון אחרי מלחמת עיראק, וכן הלאה. ויש מספר רב מאוד של פתרונות, איך אנחנו מסדרים את תחומי האחריות בקהילת המודיעין: יועץ לענייני מודיעין, קבינט לענייני מודיעין. אני חושב שצריך שר במשרה מלאה. כולם מסכימים שהמצב הנוכחי הוא בלתי קביל. אבל כמובן, ידידי, יש גם צד שני. בצד השני, שירותי המודיעין הם נחלתו הבלעדית של ראש הממשלה, אפילו אם אין לו זמן וקשב לנהל אותם. ועל צעצוע שיש והוא "רק שלי", לא נהוג לוותר. וחוץ מזה, ישראל כץ הוא שר המודיעין. ואם החוק הזה יעבור, הוא יכול לקבל נפח בענייני ביטחון, להתקדם בתודעה הציבורית. זה עניין קיומי לביטחון ישראל, ואת זה ראש הממשלה לא יכול לסבול. אז אמרתי: אולי יש עוד נימוק. רוב החברים בוועדת השרים לחקיקה יודעים את האמת. השר אלקין דיבר אתי על חוק כזה כשהוא היה יו"ר ועדת החוץ והביטחון. השר לוין הוא בוגר מערכת הביטחון, מכיר את זה מצוין. הוא יודע בעל-פה, אגב, כשדיברתי אתו, באיזה עמוד בספר שלי מופיעה ההמלצה הזאת, הוא אפילו מכיר את זה. השר שטייניץ ביקש את ההסדרה הזאת, אותה הסדרה עצמה, מראש הממשלה, כשהוא היה שר המודיעין בממשלה הקודמת. ראשי הארגונים בעבר תומכים. אנשי המקצוע תומכים. אבל תמיד יש "מצד שני" – – <קריאה:> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – ומצד שני, שירותי המודיעין הם היום נחלתו הבלעדית של ראש הממשלה, אפילו אם אין לו זמן וקשב לנהל אותם. ועל צעצוע שהוא "רק שלי" לא נהוג לוותר. וחוץ מזה, ישראל כץ הוא שר המודיעין. ולישראל כץ, אם יעבור החוק, יכול להיות נפח בענייני ביטחון, הוא יכול להתקדם בתודעה הציבורית – – <מאיר כהן (יש עתיד):> ישראל – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – זה עניין קיומי לביטחון ישראל, ואת זה ראש הממשלה לא יכול לסבול. <מאיר כהן (יש עתיד):> ישראל – – – <עפר שלח (יש עתיד):> מאיר, עכשיו תקשיב טוב, כי אנחנו מגיעים לדבר האמיתי. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני רוצה שהוא יקשיב. <עפר שלח (יש עתיד):> הוא יקשיב. תאמין לי שהוא שומע. מצד אחד, ישראל הגיעה למבצע "צוק איתן" עם חוסרים מודיעיניים קריטיים בשני תחומים, סופר-חשובים: האחד הוא המנהרות; השני הוא תהליך קבלת ההחלטות ב"חמאס". זה נבע, בין השאר – ויש פה באולם הזה רבים שמכירים את זה – משאלות של תחומי אחריות והקצאת משאבים. איש בדרג הממשלתי לא עסק בזה לפני המבצע, כי איש באמת לא היה אחראי לזה, לא היה שר שיהיה אחראי לזה. לדברים האלה – חברי חברי הכנסת, אנחנו מדברים פה באירוניה, אבל זה ממש ברצינות – לדברים האלה יש משמעות שנמדדת בדם, וזאת לא הפעם הראשונה שאנחנו משלמים את המחיר הנורא הזה. הלכתי לבדוק ויש צד שני. מצד שני, שירותי המודיעין הם היום נחלתו הבלעדית של ראש הממשלה, ועל צעצוע שהוא "רק שלי" לא מוותרים. וחוץ מזה, שר המודיעין הוא ישראל כץ – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> כל הזמן אותו צד שני. <עפר שלח (יש עתיד):> לא, לא, עמר, זה משתנה באינטונציה מפעם לפעם. – – ואם לתפקיד הזה תהיה משמעות, הוא יכול לקבל נפח בענייני ביטחון, להתקדם בתודעה הציבורית. זה עניין קיומי לביטחון ישראל, ואת זה ראש הממשלה לא יכול לסבול. אז היות שאני אדם רציונלי, ואני מודע לכובד הנימוקים נגד הצעת החוק, ולעובדה שלכל טיעון בעד שהעליתי היה, כמו שאומר חבר הכנסת בר-לב, טיעון-נגד מכריע, כמו שהשמעתי לכם אותו, הייתי מוכן אפילו – תקשיבו טוב – שהצעת החוק הזאת תיכנס לתוקף רק מהכנסת הבאה. אפילו העליתי את זה לוועדת השרים. ואז מישהו אחר אולי ימונה לשר המודיעין, ותחלוף הסכנה הקיומית לביטחון ישראל שהבאתי בפניכם. אבל ראש הממשלה הוא הראשון לזהות דברים, אנחנו יודעים את זה, והתכסיס העלוב שלי לא נסתר מעיניו, ובפקודתו חברי ועדת השרים דחו את זה – פעם בשבוע ופעם בחודש – וידחו את זה כמובן עד אין קץ. הקואליציה תצביע עכשיו נגד. ואני חייב להגיד לכם לסיום: כחבר כנסת תמיד מצער אותי שהצעת חוק שלי נדחית, אבל כאזרח אני שמח וגאה שיש לי ראש ממשלה כזה ושרים כאלה, שכל הנימוקים הבטלים שלי לא מבלבלים אותם. הם מזהים סכנה קיומית כשהם רואים אותה ופועלים בהתאם. תודה רבה לכם. <היו"ר חמד עמאר:> ישיב בשם הממשלה שר המודיעין השר ישראל כץ. <השר לענייני מודיעין ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת עפר שלח, תאר לעצמך שהייתי אומר עכשיו: שמע, שמעתי אותך והשתכנעתי ואני בעד. בוא. <עפר שלח (יש עתיד):> אני יודע שאתה בעד. <השר לענייני מודיעין ישראל כץ:> אבל החיים הפרלמנטריים והקואליציוניים יותר מורכבים. ועדת השרים, שאני לא חבר בה, ועדת השרים לחקיקה, החליטה שלא לתמוך כרגע. היא פנתה, ביקשה ארכה של חודש ימים על מנת לשקול, אני מבין שהתשובה היא שלילית. ולכן אנחנו, כרגע, בעצם, עמדת ועדת השרים היא במקרה הזה להצביע נגד החוק. אנחנו עצמנו, גם במשרד המודיעין וגם אני, כן בחנו את ההצעה וכן בדקנו, ואני, ברשותכם, אתן כמה התייחסויות לתוכן החוק עצמו. ההצעה שהוגשה על-ידי חבר הכנסת עפר שלח, יעקב פרי – זה רק שניכם או גם אחרים? <עפר שלח (יש עתיד):> רק שנינו. <השר לענייני מודיעין ישראל כץ:> שניכם. ההצעה מבקשת להסדיר את היחסים שבין הדרג המדיני לבין השב"כ והמוסד. לגופו של עניין, הצעת החוק עוסקת בשר המודיעין ופחות בארגוני המודיעין, ואינה מבהירה עד תום את מערכת היחסים בין הארגונים. כמו כן, הצעת החוק מתעלמת ממערכת היחסים בין שב"כ, מוסד ואמ"ן, ובין שר המודיעין, שר הביטחון וראש הממשלה. נקודה מרכזית בהצעת החוק היא התעלמות כמעט מוחלטת מאמ"ן וממערכת יחסיו ההדוקה עם השב"כ והמוסד. ההסדרה הקיימת כיום בין הארגונים עלולה להיפגע עקב כך. יודגש כי למרות הכפיפות המיניסטריאלית השונה הקיימת היום: אמ"ן – שר הביטחון, ושב"כ והמוסד – ראש הממשלה, ניתן לקבוע כי מתבצעים בשנים האחרונות מהלכים שמאפשרים בפועל כינונה של קהילת מודיעין מתפקדת במדינת ישראל. פיצול האחריות בין הפעלת הכוח – שזה ראש ממשלה, לבין תהליכי בניין הכוח – שזה שר המודיעין, אינו תורם לתפעול אקטיבי של השירותים, שכן טיפול בבניין הכוח והפעלת הכוח הם שני חלקים אלה של תהליך שלם. חברי הכנסת שלח ופרי, אלה הערות ראשוניות מקצועיות, מפי גורמים מקצועיים, בהתייחסות. עכשיו, נחזור למסגרת עצמה, וכמו שאמרתי מלכתחילה, ועדת השרים, ממשלת ישראל, טרם גיבשה את עמדתה בהצעת החוק, היות שהדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה נדחה לעוד חודש ימים. לפיכך, עמדת הממשלה היא כרגע להתנגד לחוק המוצע. אני אומר, על רקע ההערות שהבאתי כאן, ההערות המקצועיות, יכול להיות – מאחר שתוצאות ההצבעה הצפויה הן ברורות – שאני כן פונה, בכל זאת, אחרי שעמדתכם הובהרה, כן לקיים דיון ב-30 הימים האלה, דיונים מקצועיים. גם, משרד המודיעין בוודאי יהיה שותף, וכמובן כל הגורמים האחרים ומשרד ראש הממשלה, כדי לנסות לפחות לגבש משהו שתוכנית – מבחינת תוכן – הוא יכול להיות יותר מתאים, יותר מאפשר שינוי, בין המצב כפי שהוא קיים היום לבין הכיוון שאתם רוצים להוביל אליו. אני חושב שההערות שקיימות כאן, יש להן משמעות. גם מתפקידי – שר מודיעין השותף בדיונים ובהחלטות, גם אם הסמכות הפורמלית היא לא סמכות נפרדת מזו של ראש הממשלה – אין לי ספק שהמציאות שמתוארת כאן והבעייתיות שעלולה להתפתח כתוצאה מההפרדה המוחלטת בין בניין הכוח להפעלת הכוח כתוצאה מאי-הקניית כלים למערכת המודיעין הצבאית שבעצם יבטאו דברים שקורים גם בפועל, באותה מערכת פורמלית שנבנית, מחייבות דיון. ואתם בוודאי יודעים לקיים את הדיון הזה. אתם מצוידים בידע. ואני הייתי כן מציע, מאחר שהנושא מאוד משמעותי, הוא עוסק בביטחון מדינת ישראל – אומנם לפי השקפות ומיקומים כרגע במרחב הפוליטי, אבל הוא עוסק באמת בליבת אחד הנושאים הכי חשובים. אפשר להגיד שהמודיעין – זו המלחמה שבין המלחמות שיכולה למנוע מלחמות או לאפשר הכרעה טובה יותר במלחמות, אם הן מתבצעות. ולכן התחום הוא חשוב ביותר. משקל המודיעין עולה במרחב הזה ובכל העולם. ישראל מובילה בתחומים האלה מבחינת יכולות, ידע. המון גורמים, גם שלא מקיימים יחסים פורמליים, באים וכן משתפים ונעזרים, ואם הליך החקיקה, ההליך הזה, יוכל להביא לחקיקה מוסכמת – זה דבר שבהחלט יהיה צורך לברך עליו, כי הוא יוכל לשפר עוד יותר את המערכת, שגם היום היא מערכת מצוינת שעושה באמת דברים מופלאים. אז זו הצעתי. אם אתם תיענו לה, אני אבקש מהיושב-ראש לייתר הצבעה, ואם אתם עומדים על עמדתכם, אולי אפשר לקרוא לחבר הכנסת שלח – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת עפר שלח, אתה מסכים עם השר או שאתה רוצה הצבעה? <השר לענייני מודיעין ישראל כץ:> – – שיגיד את עמדתו, ואני אקשיב לעמדתו. <עפר שלח (יש עתיד):> – – – התשובה היא שלילית. <השר לענייני מודיעין ישראל כץ:> מה העמדה? <היו"ר חמד עמאר:> לא שמעתי אותו. לא שמעתי. מה? אתה רוצה הצבעה? <עפר שלח (יש עתיד):> – – – <השר לענייני מודיעין ישראל כץ:> מה? אתה רוצה לעלות לדוכן ולפרט? בוא. בבקשה. תזמין אותו. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה, חבר הכנסת שלח. ברגע שהוא עולה יש הצבעה. <דוד ביטן (הליכוד):> מה עולה? תסביר שהיא מתנגדת. <היו"ר חמד עמאר:> הממשלה מתנגדת. יש לך שלוש דקות, בבקשה. <עפר שלח (יש עתיד):> אני לא זקוק לשלוש דקות. הערה אחת לדברים של השר כץ, ואחר כך תשובתנו – של חבר הכנסת פרי ושלי. הכפיפות של אמ"ן לשר הביטחון – לרמטכ"ל ולשר הביטחון – איננה מפריעה לאמ"ן לשרת את ראש הממשלה שירות מלא לחלוטין ואיננה מפריעה לתיאום שלו עם הארגונים האחרים, ככה שהטיעון המבני הוא מופרך על פניו. ולמהלך הפוליטי, השר כץ, כמו שאתה יודע, זאת דחייה שנייה; כמו שאתה יודע, אחריה יבואו עוד. והסיבה היחידה שהיא דוחה היא שוועדת השרים, שרוב חבריה תומכים, פשוט מתביישת להצביע נגד. אי לכך, אין שום טעם בקבלת הצעתך, שאני מודה לך עליה. תשובתנו היא שלילית. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקש מחברי הכנסת לשבת. <דוד ביטן (הליכוד):> רגע, תשובת השר, מה? <היו"ר חמד עמאר:> השר השיב. יש לו אפשרות להשיב? אתה לא יכול להשיב עוד פעם. אתה לא יכול. <דוד ביטן (הליכוד):> השר יכול להשיב. <היו"ר חמד עמאר:> הוא השיב פעם אחת, הוא לא יכול להשיב עוד פעם. <קריאות:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> רגע, רגע, שנייה אחת. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה זה רגע? <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> שר אחר יכול לעלות להשיב, אבל הוא מוגבל בזמן לחמש דקות. חבר הכנסת, מי עולה מהשרים? מי החליט לעלות? יש לך חמש דקות להשיב. חמש דקות, בבקשה. <עפר שלח (יש עתיד):> יריב, אתה מכל האנשים, עליך הפילו את הדבר הזה. <שר התיירות יריב לוין:> דווקא אני, דווקא אני צריך. <עפר שלח (יש עתיד):> אתה היית כותב את זה יחד אתי. <שר התיירות יריב לוין:> נכון. נכון. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, מאחר שאני מוצא את עצמי משיב כאן על המון הצעות בנושאים של כל מיני משרדים שאני לומד אותם ככה תוך כדי תנועה, הפעם אני באמת רוצה להתייחס לנושא שמעלה כאן חבר הכנסת שלח, שהוא בעיני נושא מאוד מאוד חשוב, שעסקנו בו גם הרבה מאוד בעבודה שלנו בוועדת החוץ והביטחון. כפי שאני מבין גם נאמר כאן, כשלא הייתי באולם – השר שטייניץ, אדוני היושב-ראש, אני לא – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברי חברי הכנסת, אני מבקש מכולם לשבת. חברי חברי הכנסת, לשבת, בבקשה. בבקשה. אני אוסיף לך דקה, בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה. הנושא, כפי שאמרתי קודם, הוא באמת נושא חשוב, נושא שעסקנו בו לא מעט. אני מבין שנאמר כאן, כאשר לא הייתי במליאה, שהוא באמת נמצא אפילו בעמודים האחרונים של ספרו של חבר הכנסת שלח, ואני מוכרח לומר – – – <היו"ר חמד עמאר:> לדבר בטלפון בחוץ, חברי כנסת. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, אני מוכרח לומר שאני באופן אישי חושב שיש בהצעת החוק הזו לא מעט נקודות שהן נכונות, שהן בהחלט ראויות לדיון. אדוני, אם לא מקשיבים לי – אני לא יכול להתחרות בחבר כנסת שטייניץ, בשר שטייניץ. חבר הכנסת שלח, רציתי לתת תשובה מלומדת, אבל אני מבין שקיבלת כבר הסברים מהשר שטייניץ. אני רק כן אומר בכל זאת שאני חושב שהנושא באמת – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – – תאריך. <שר התיירות יריב לוין:> לא, לא, אמרו לי כבר לסיים. אמרו לי כבר לסיים. אבל אני באמת חושב שהנושא הוא אמיתי וחשוב. יש לא-מעט נקודות שאני חושב שאנחנו מסכימים עליהן; אני חושב שהוא מצריך – נכון שיתקיים בו באמת דיון אמיתי. אני חושב שהוא צריך להיעשות באיזו הסדרה שמקובלת גם על ראש הממשלה, גם על שר הביטחון, גם על שר המודיעין. אני חושב שהדבר הזה הוא בהחלט אתגר, ויכול להיות שנמצא גם את הדרך להגיע בעניין הזה להבנות. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק השירותים החשאיים, התשע"ו–2016, של חברי הכנסת עפר שלח ויעקב פרי. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 50 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק השירותים החשאיים, התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 27, נגד – 50. הצעת החוק לא התקבלה ויורדת מסדר-יומה של הכנסת. <הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/873/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי, התשע"ה–2015, של חברי הכנסת יעל גרמן, קארין אלהרר ויואל רזבוזוב. תנמק חברת הכנסת יעל גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> רק תבקש שקט, אי-אפשר לדבר ככה. <היו"ר חמד עמאר:> לפני שאני מתחיל להפעיל את השעונים, אני מבקש שקט. סדרנים, העוזרים מפריעים. יש לך עשר דקות, בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי השרים, אדוני ראש הממשלה, חברותי וחברי חברות הכנסת, ההצעה שאנחנו מגישים היום – חברת הכנסת קארין אלהרר, חבר הכנסת יואל רזבוזוב ואנוכי – באה למעשה לתת מענה לאוכלוסיות שפשוט אין להן האפשרות לנסוע בשישי ובשבת. מדובר על ילדים, בני-נוער, צעירים וקשישים שאין להם רישיון נהיגה, וכמובן מדובר גם על אותה אוכלוסייה שלא יכולה להרשות לעצמה רכב פרטי; וכן, יש בארצנו אוכלוסייה כזו. כל אותם המגזרים, כל אותם האנשים, צעירים וקשישים, נאלצים בשישי ובשבת להסתמך על טובות של חברים ושכנים או פשוט להישאר בבית ולא להגיע, לא לחוף הים, לא לפארקים, לא למקומות הבילוי ולא לחבריהם. למה? מפני שמדינת ישראל לא מוכנה להפעיל תחבורה ציבורית מצומצמת בשבת. ההצעה שלפניכם היא הצעה מידתית – אם אפשר לבקש שם שקט. שם. נורא, נורא, נורא מרעישים. <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, אני מבקש לשבת. חברי הכנסת מהקואליציה, לשבת בבקשה. מי שרוצה לדבר יכול לצאת החוצה. <יעל גרמן (יש עתיד):> ולהאריך לי את הזמן בכמה דקות האלה. <היו"ר חמד עמאר:> גם העוזרים. סדרנים, אני מבקש שוב מהסדרנים. בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> מדובר על הצעה מידתית. ההצעה באה ואומרת שכל רשות מקומית היא זו שתקבל החלטה דמוקרטית בתחומה אם תופעל שם תחבורה ציבורית או לא. משמע, בהרצליה, ברעננה, בתל-אביב, ברמת-גן, בגבעתיים, בבאר-שבע, אולי אפילו בקריית-שמונה ובשלומי, בהחלט יכול להיות שיקבלו החלטה להפעיל; יכול להיות שבירושלים ובבני-ברק יקבלו החלטה לא להפעיל. מה יותר דמוקרטי מזה? אבל לא רק זה. ההצעה באה ואומרת שהתחבורה הציבורית תהיה מצומצמת לקו אחד או שניים. לא כל האוטובוסים ייסעו בשישי-שבת, אלא רק קו אחד או שניים העוברים במרכזי הערים, שיוכלו באמת לתת מענה למרבית התושבים שיגיעו אליהם במרחק של חמש עד שבע דקות, ועל-ידי כך אנחנו מקיימים למעשה את האיזון. מצד אחד, אנחנו שומרים בהחלט על רגשותיהם של האוכלוסייה, על רגשותיה של האוכלוסייה הדתית והחרדית, כי הקו הזה לא יעבור בשכונות חרדיות, לא יעבור ליד בתי-הכנסת, ומן הצד השני, אנחנו נותנים מענה לאותן אוכלוסיות שציינתי, שהיום לא יכולות להגיע למקומות הבילוי. ראו, יש לנו למעשה אפשרות בחוק הקיים, בפקודת התעבורה, לעשות זאת. מה אומרת פקודת התעבורה? פקודת התעבורה נותנת את הסמכות לרשות, שזה המפקח על התעבורה, לקיים אוטובוס ציבורי בימי המנוחה מאחת מהסיבות הבאות: אוטובוס שמשרת נוסעים לבית-חולים; מדוע, אדוני השר, עד היום לא אפשרת באמת הפעלת אוטובוסים או קו שירות כזה או אחר לבית-חולים? הוא מאפשר קו שירות לנוסעים ליישובי הספר; מדוע, אדוני שר התחבורה, אינך מאפשר קווי שירות ליישובי ספר? הוא מאפשר לך לתת קו שירות לנוסעים ליישובים שתושביהם אינם יהודים; מדוע אותם יישובים שתושביהם אינם יהודים, לא תהיה להם תחבורה ציבורית בשבת? מה הם חטאו? ואפשר כמובן גם לתת קו שירות שהוא חיוני מבחינת קיום שירותי תחבורה ציבורית. למעשה, החוק הקיים מאפשר לך, שר התחבורה, לקיים תחבורה ציבורית מצומצמת בשבת ולתת מענה לאותן אוכלוסיות שחייבות להישאר בביתן. ושימו לב, רק לפני שבוע התפרסם סקר של עמותת חדו"ש. עמותת חדו"ש היא עמותה לחופש דת ומצפון ושוויון, והעמותה הזו עשתה סקר בקרב כל האוכלוסיות במדינת ישראל. למעלה מ-72% מכל תושבי מדינת ישראל הם בעד תחבורה ציבורית מצומצמת בשבת. אבל יותר מזה, כשאנחנו מנתחים את תוצאות הסקר אנחנו רואים שגם בקרב המסורתיים יש רוב לתחבורה ציבורית בשבת; גם בקרב אנשים שמצהירים על עצמם כדתיים יש רוב לתחבורה ציבורית מצומצמת בשבת. ואם אנחנו מנתחים מבחינת חברי הקואליציה – וכאן אני מבקשת מהיושב-ראש להשתיק, כדי שחברי הקואליציה ישמעו מה חושב באמת הציבור שבחר בהם. <היו"ר חמד עמאר:> יושב-ראש הקואליציה, יושב-ראש הקואליציה, אני שומע אותך עד כאן. בבקשה, רוצים לדבר – אתם יכולים לצאת החוצה. אני מוסיף לך עוד דקה. ואם ימשיכו לדבר בקואליציה, אני אוסיף לך עוד דקה. בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני רוצה שקט ולא דקות. חברים יקרים, 65% ממצביעי הליכוד הם בעד תחבורה ציבורית מצומצמת בשבת, 86% ממצביעי כולנו הם בעד תחבורה ציבורית בשבת; מה שמאוד מפתיע הוא שגם 65% ממצביעי הבית היהודי הם בעד תחבורה ציבורית בשבת, אדוני שר החקלאות. 91% ממצביעי ישראל ביתנו. משמע, רוב הציבור שהצביע בעד הקואליציה, לא האופוזיציה, הוא בעד תחבורה ציבורית בשבת. וכבר אמרו מצביעי ליכוד שאין זה נושא לימין ולשמאל, זה נושא של צדק חברתי, זה נושא שדרוש לכולם. זה נושא שאסור לשים אותו בסטטוס-קוו, ואסור בשום פנים ואופן לבוא ולנמק שכביכול הוא מנוגד לדת. הרי בסופו של דבר כולנו נוסעים ברכבים. זה לא שהחוק אוסר נסיעה ביום שבת. כל אחד – כמובן חוץ מהחרדים והדתיים – מחברי הכנסת שיושב כאן נהנה מרכב פרטי ויכול להגיע לכל מקום. אז מדוע, חברי הכנסת, לא נחשוב על אלו שאין באפשרותם לרכוש רכב פרטי, או שאין באפשרותם לקבל רישיון כי הם צעירים מדי או מבוגרים מדי? מדוע לנו יש חופש התנועה לנוע לכל מקום, להגיע לכל מקום בשבת, ואוכלוסיות מוחלשות, הצעירים והקשישים – אנחנו מונעים מהם את האפשרות לנוע בחירות ממקום למקום? ותוך כדי כך אנחנו גם מונעים מהמגזר ומהאוכלוסייה הערבית. יש פה אי-צדק, שהרוב במדינת ישראל, רוב הציבור, מוקיע, והרוב, גם של מצביעי הקואליציה וגם של מצביעי האופוזיציה, מבקש מכם, חברי הבית הזה, חברי הכנסת, לשנות את העוול הזה, לבוא ולומר: תהיה תחבורה ציבורית מצומצמת בשבת, ונעשה בכך צדק חברתי. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב בשם הממשלה שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מטרתה של הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי, של חברת הכנסת יעל גרמן ואחרים, לקבוע את העקרונות להפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי בתחומי הרשויות המקומיות, בהתחשב באופייה השונה של כל רשות מקומית ובמגוון האוכלוסייה המתגוררת בשטחה, וזאת באמצעות מיניבוסים ברשות מקומית שבה מועצת הרשות קיבלה החלטה על כך. מוצע בהצעת החוק להסמיך את שר התחבורה והבטיחות בדרכים להתקין תקנות לביצוע החוק, ובכלל זה לקבוע משיקולים כלכליים, בהתייעצות עם שר האוצר ושר המשפטים, ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, כי קו שירות המופעל ביום המנוחה השבועי על-פי הוראת חוק זה יפעל בתדירות השונה מתדירות פעילותו בימי חול, ובלבד שאין בהחלטה כדי להפסיק את פעילות הקו. ועדת השרים לחקיקה, הממשלה, החליטה להתנגד ליוזמות חקיקה שיש בהן כדי לפגוע בסטטוס-קוו בענייני דת. יובהר כי הצעת החוק אינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 71(7א) לפקודת התעבורה, המסמיך את שר התחבורה להתקין תקנות בעניין איסור הפעלת אוטובוס ציבורי בימי מנוחה בקו שירות, ולפיו בעניין זה יתחשב שר התחבורה ככל שניתן במסורת ישראל. אני מדגיש, חברת הכנסת גרמן, ראשת העיר המצטיינת של הרצליה לשעבר – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> ישראל, אני לא שומעת. אני לא שומעת. שיהיה שקט. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> הנה, אז מי ממונה על הגברת הרמקולים? יש כאן נוהל כזה? <היו"ר חמד עמאר:> תגביה, תגביה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני מכיר פורומים שהיו מכבים למישהו את הרמקול – בעוצמה חלשה, ואחרי זה מגבירים. כאן – – – <היו"ר חמד עמאר:> הנה, הגבירו, אדוני השר. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מי בעד ביטחון ישראל? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני עוד פעם מדגיש – אני אחזור גם על המחמאה: חברת הכנסת גרמן, ראשת העיר המצטיינת של הרצליה לשעבר – בחוק עצמו, החוק, בסעיף 71(7א) לפקודת התעבורה, מסמיך את שר התחבורה להתקין תקנות בעניין איסור הפעלת אוטובוס ציבורי בימי מנוחה בקו שירות, ולפיו – וזה המשפט החשוב – בעניין זה יתחשב שר התחבורה, ככל שניתן, במסורת ישראל. זה החוק. זה החוק במדינה, כל עוד הוא לא שונה. ורק כדי לאזן את המחמאה שנתתי, אני חייב לציין שגם כשהיית בממשלה לא יזמת את תיקון החוק הזה. כלומר, החוק הוא חוק מדינה, ולא חשוב מי שר התחבורה. החוק הזה מחייב את שר התחבורה להתחשב ככל שניתן במסורת ישראל. בהתאמה נקבע בתקנה 386(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א–1961, כי הרשות לא תיתן רישיון קו להפעלת אוטובוס ציבורי בשבת, אלא בקו שירות המשרת נוסעים לבתי-חולים – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אני לא שומעת את התשובה בגלל הרעש. אדוני יפסיק, שיהיה שקט. אני לא שומעת. <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת גרמן, אם לא תצעקי לא יהיה רעש. גם את צועקת, ואני שומע את הרעש שלך. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – – בבתי-חולים, ביישובי ספר וביישובים שתושביהם אינם יהודים, או שהקו חיוני מבחינת ביטחון הציבור או מבחינת קיום שירותי תחבורה ציבורית. אלה שתי המגבלות שנמצאות בחוק, בשני החוקים – בחוק עצמו – גם על שר התחבורה וגם על הרשות המקומית. אלה החוקים כפי שהם קיימים. לכן זה עומד בסתירה ליוזמת הצעת החוק הזאת, ולכן הממשלה החליטה להתנגד להצעת החוק. מה שאני רוצה לחזור ולהדגיש, שזה לא עניין תחבורתי במובן של איך לתכנן קווי תחבורה, איך להעביר אנשים לתחבורה ציבורית, איך להקים תשתיות, איך לשפר את הבטיחות. כאן מדובר בעניין עקרוני, פוליטי, שבעצם נוהג בנוהג ולאחר מכן בחקיקה מקום המדינה, עם שלטון מגוון בממשלות שונות, שמעולם הסטטוס-קוו לא שונה. הסטטוס-קוו קיים, והממשלה הזאת נוהגת, וכך החליטה לנהוג, לפי הסטטוס-קוו, שהוא מעוגן כאן בשני הסעיפים האלה בחקיקה עצמה. לכן הממשלה, כאמור, החליטה לשמור על הסטטוס-קוו, שהוא מעל תפקודו של כל שר ושר במשרדו שלו, מעל לשיקול המקצועי הספציפי. ואני עוד פעם חוזר ואומר: כל הממשלות, מבן-גוריון ועד היום, לא ביטלו את הסטטוס-קוו. הוא התחיל בראייה של איך הוא רוצה – נכון שהיו פרופורציות שונות, אבל העיקרון היה אותו עיקרון – איך חיים ביחד עם מגוון אוכלוסיות, כולל האוכלוסייה החרדית, כולל האוכלוסייה הדתית, כולל האוכלוסייה החילונית, כולל האוכלוסייה הלא-יהודית. למשל באזור חיפה, מהקמת המדינה ועד היום, נוהגת תחבורה ציבורית בשבת, וגם ביישובים לא יהודיים ובמקומות אחרים. אני חייב לומר שאני לא עוסק בדבר הזה במובן הטכני שלו. מאחר שהנחיית הסטטוס-קוו קיימת, הפקידות המשרדית – שעון חורף, שעון קיץ, התאמות, פתיחת קווים חדשים – היא מתרגמת את החוק לשפה המקצועית, לשפת המעשה, ולכן רואים שבשעון קיץ זה פתאום מתארך, בשעון חורף זה מתקצר, אבל אנחנו חוזרים עוד פעם וחייבים לומר בכנות שגם כשהיית בממשלה ומילאת את תפקידך לא הייתה הצעה לשנות את הסטטוס-קוו. אנחנו נוהגים לפי מה שגובש ונקבע, גם אם יש ציבורים ויש דברים שהשירות שניתן להם כתוצאה מזה הוא פחות מושלם. לכן עמדת הממשלה – אדוני היושב-ראש ואדוני יושב-ראש הקואליציה, האם אתה עומד על עמדת הממשלה, שהיא – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – להתנגד לדבר הזה? טוב, עכשיו חברת הכנסת עוד משיבה על הדברים? <היו"ר חמד עמאר:> כן. אם היא משיבה, אתה לא יכול לעלות. שר אחר יכול לעלות לחמש דקות. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> בסדר, אז אני אסכם את עמדת הממשלה, נכון לעכשיו, שהיא עמדת הממשלה כמות שהיא, להתנגד להצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת יעל גרמן, יש לך שלוש דקות, בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים וחברי הכנסת, אני מאוד מאוד מעריכה את הכנות שהייתה בתשובתו של שר התחבורה. אני לא יודעת איך אתם, אבל אני הרגשתי את המצוקה בשפת הגוף שלו. אני רוצה לספר לך, שר התחבורה, שבעיריית הרצליה, כאשר אנחנו קיבלנו את ההחלטה להפעיל תחבורה ציבורית מצומצמת בשבת, היו בקואליציה גם החרדים וגם הדתיים – אז זה היה המפד"ל, עוד לא הבית היהודי, אבל יהדות התורה וש"ס – ויהדות התורה, ש"ס והמפד"ל הצביעו נגד, אבל נשארו בקואליציה, והקואליציה לא נפלה. והשאלה היא, אדוני שר התחבורה, ולצורך העניין גם ראש הממשלה שעומד כאן בצד ומדבר ואולי שומע משהו מהדברים, השאלה היא: מה באמת חשוב? אני לא חושבת שהקואליציה תתמוטט, ואני לא חושבת שהסטטוס-קוו ייפגע אם נוסף על הרכבים שממילא נוסעים על כבישי ישראל יהיו גם מוניות שירות – לא אוטובוסים, לא מיניבוסים – מוניות שירות, שיובילו בקווים קבועים ובמועדים קבועים את אנשי השכונות, הצעירים והקשישים, אל הים ואל הפארק. אדוני שר התחבורה, זה בסמכותך בלי החוק. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אני מבקש מחברי הכנסת לשבת. אנחנו עוברים להצבעה – הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי, התשע"ה–2015. אבקש מכולם לשבת. נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 45 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי, התשע"ה–2015, נתקבלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בעד מדינה יהודית. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 33, נגד – 45. הצעת החוק לא עברה, והיא יורדת מסדר-יומה של הכנסת. <הצעת חוק תמרוץ הליכים דמוקרטיים פנים-מפלגתיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2948/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק תמרוץ הליכים דמוקרטיים פנים-מפלגתיים (תיקוני חקיקה), של חבר הכנסת עמר בר-לב וקבוצת חברי הכנסת. תשובה והצבעה במועד אחר. יש לך עשר דקות, אדוני חבר הכנסת. בבקשה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. האמת, אני מאוכזב. אני מאוכזב משר האוצר. חששתי שהוא יפיל את הצעת החוק שתכף אניח לפניכם, ובאיזו תואנה? שאין כסף בקופת המדינה. אך מתברר שכסף דווקא יש בקופה. אם כסף היה הבעיה, הייתי יכול להבין את ההתנגדות של שר האוצר, אך מתברר שוב שהבעיה היא לא כסף, לפחות לא אצל השר כחלון. מסתבר ששר האוצר הציע שבמקום לממן את עלויות הבחירות המקדימות המתקיימות בכמה מפלגות, כפי שמציעה הצעת החוק המונחת לפניכם, יחלקו כסף לכולם, למה לא. לא העליתי על דעתי שמשה כחלון, שר האוצר, יציע לשדוד את קופת המדינה ולחלק כ-40 מיליון שקל – כן, חברים, 40 מיליון שקל – לכל מפלגות הבית, כל מי שיושב כאן. זה מזכיר לי את האמירה הידועה המיוחסת למרי אנטואנט מלכת צרפת, שקראה להמון הרעב ואמרה: אם אין לחם, תאכלו עוגות; והנמשל, אם אין כסף לעידוד הדמוקרטיה הישראלית, בואו נשדוד כולנו את הקופה ונחלק לעצמנו כסף. כן, זה מה שהציע שר האוצר. חברי חברי הכנסת, לכם אני לא צריך לספר שאת מפלגות הבית הזה אפשר לחלק לשתי קבוצות: מפלגות דמוקרטיות שבהן חברי המפלגה בוחרים את נבחריהן, ומפלגות שבראשן עומד מנהיג יחיד, כמו דיקטטור, והוא הקובע את שמות חברי הכנסת ואת הסדר שלהם. מטרת הצעת החוק המונחת עכשיו על שולחנכם היא לעודד ולתמרץ את המפלגות הבוחרות את רשימתן לכנסת בתהליך פתוח של בחירות פנימיות מקדימות, או במילים לועזיות פריימריז; לעודד את אותן מפלגות דמוקרטיות, המאפשרות לכל אחד מחבריהן גם להתמודד וגם להשפיע מי יהיו נבחריו, ולסייע למפלגות האלה במימון ההוצאה הישירה, רק ההוצאה הישירה, שכרוכה בהרצת מנגנון הפריימריז. אז כמה מכם בוודאי יאמרו לי: הרי הנושא כבר מכוסה במסגרת חוק מימון מפלגות. אז, חברים, זה לא ממש כך. חוק מימון מפלגות קובע את גובה המימון שתקבל כל מפלגה למימון מסע הבחירות שלה על-פי מספר חברי הכנסת שבהם היא זכתה. למפלגת העבודה, כמו לליכוד, כמו לבית היהודי, למעט החלק של תקומה, שבהן יש פריימריז לבחירת המועמדים לכנסת, יש הוצאות נוספות הכרוכות בארגון וניהול תהליך הבחירות המקדימות, וזאת לעומת המפלגות הדיקטטוריות, כמו ישראל ביתנו, יש עתיד וכולנו, שלהן אין הוצאות כאלה. לכן הצעת החוק הזאת באה לעודד את מעורבותם של חברי המפלגה בכל המפלגות לקבוע את הרשימה לכנסת ואת הזכות של כל אחד מהם גם להיבחר וגם לבחור; וגם כמובן לשפות את המפלגות שבהן התהליך הזה קיים בהוצאה הנוספת הזאת. חברי חברי הכנסת, וינסטון צ'רצ'יל אמר שהדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר הקיימת – מלבד כל יתר השיטות שנוסו עד היום. ויש אמת בדבריו. גם שיטת הפריימריז היא לא מושלמת; היא רחוקה מלהיות מושלמת. אבל אני עדיין מאמין בלב שלם שהיא נותנת ביטוי טוב בהרבה להלך רוחו של הציבור, ולכן יתרונותיה עולים על חסרונותיה. ועכשיו נחזור לקרקע המציאות ולנתונים. מדוע כחלון מעדיף לחלק עוד 40 מיליון שקל על פני ההצעה שלי? הסיבה פשוטה: שר האוצר כחלון, מתאים לו פוליטיקה קטנה, פוליטיקה נמוכה. כחלון מעדיף אבסורד על פני ההיגיון. כחלון מעדיף לעשוק את הקופה הציבורית. אני רוצה לומר לכם שבניסיון שניסו לשכנע אותי להצטרף להצעה של שר האוצר הוסבר לי שעל-פי ההצעה של שר האוצר המחנה הציוני יקבל 7 מיליון שקל, שזה יותר מפי-שלושה מאשר בהצעה שאני הצעתי. אבל לא, אותי לא יקנו בכסף; לא תומך ולא אתמוך בהצעה הרעה הזאת של שר האוצר, אני לא אתן את היד למהלך כזה, גם אם כחלון יחגוג על חשבון הקופה הציבורית. אפרים סידון כתב פעם שבשביל הפוליטיקאים האזרח הוא ארבע שנים סמרטוט ורק יום אחד נסיך; ארבע שנים שפן ורק יום אחד נמר; ארבע שנים "תצא" ורק יום אחד "תבוא"; ארבע שנים דחייה ויום אחד חיבוק; ארבע שנים אטימות ויום אחד דמוקרטיה. אבל זו לא דרכי. בשבילי ובשביל המפלגה שלי – דמוקרטיה כל הזמן, כל ארבע השנים. ועכשיו אחרים צריכים להוכיח שגם בשבילם. אדוני היושב-ראש, אני יודע שאנחנו חיים בעידן של מפלגות של תדמית, מפלגות שהן מופע של איש אחד, מפלגות פייסבוק, מפלגות שלטון יחיד שבהן קובע היושב-ראש את הרשימה מבלי להתייעץ עם אף אחד, ולא כך אנחנו רוצים שתיראה הדמוקרטיה הישראלית – סטריליות מדומה שנובעת משלטון היחיד. אנחנו רוצים לראות מפלגות המקדשות את התהליך הדמוקרטי, לא רק בדיבורים אלא גם במעשים; מפלגות השומרות על קשר יומיומי עם הבוחרים שלהן, מתחשבות בהם וכמובן נותנות להם את ההזדמנות לבחור ולהשפיע, גם אם זה במידה צנועה, להשפיע גם על דרכה של המפלגה – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברי כנסת, לא לדבר בטלפון בתוך המליאה, בבקשה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – – גם אם זו מידת השפעה צנועה, על דרכה של המפלגה ולעתים גם על דרכה של המדינה. בחירות פנימיות מאפשרות את זה, וזה נותן במה להחלפת דעות בין הציבור לבין נבחריו. לסיכום, אדוני היושב-ראש – אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני בדיוק רוצה להזכיר אותך, לפרגן לך. אני רוצה להודות לחברי חברי הכנסת דוד ביטן וניסן סלומינסקי, שחתומים על הצעת החוק הזאת יחד אתי. הם הבינו שאין כאן עניין של אופוזיציה וקואליציה. אני יודע שחבר הכנסת ביטן עשה את המרב כדי לקדם את ההצעה, ולכן גם ביקשת ממני לדחות את ההצבעה על ההצעה למועד אחר, וכך אעשה. אני מאוד מקווה ששר האוצר משה כחלון יתעשת ויחזור בו מהצעתו לשדוד את הקופה הציבורית ויצטרף להצעה הזאת. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון – החלת החוק על פרסומות שאורכן אינו עולה על חמש דקות), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2862/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון – החלת החוק על פרסומות שאורכן אינו עולה על חמש דקות), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת עיסאווי פריג' וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת עיסאווי. יש לך עשר דקות, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים – איפה חבר הכנסת דוד ביטן? הוא לא נמצא באולם. הוא חתן השמחה היום. <מירב בן ארי (כולנו):> אם הוא היה, היית שומע אותו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, חתן השמחה. תראו, חברים, לא כל יום אנחנו באופוזיציה מעלים הצעות חוק ומקבלים את תמיכת הממשלה, זה דבר חריג. אבל טוב שיש חריגים, והם טובים. חברים, הצעת החוק שהיום מקבלת – חבר הכנסת דוד ביטן, אני התחלתי אתך. אני אומר שלא כל יום מביאים כאן הצעות חוק מהאופוזיציה בתמיכת הממשלה, זה חריג. אבל יש לך חלק מכובד בחריג הזה, וזה ראוי לציון. חברים, הצעת החוק שאני מעלה כאן מתייחסת לשידורי טלוויזיה. המצב הקיים היום בטלוויזיה הוא שיש תרגום בכתוביות לכל תוכנית שאורכה מעל חמש דקות. זה המצב הקיים היום – תרגום בכתוביות, תמלול, של כל תוכנית שהיא מעבר לחמש דקות. הצעת החוק באה לבטל את זה ולעשות תרגום ותמלול ללא הגבלת זמן; להוציא את החריג הזה של חמש דקות, והכתוביות והתמלול יהיו מהדקה הראשונה. זאת הצעת החוק, פשוט מאוד. לכל אחד מאתנו יש חושים – חוש ראייה, שמיעה; ויש כאלה בתוכנו שאין להם כל החושים האלה – יש להם ליקוי שמיעה, ליקויים מהסוג הזה. הצעת החוק הזאת באה להגיד שלאותם חברים מתוכנו שיש להם בעיית ליקוי שמיעה – ואני בטוח שגם חלק מהחברים באולם הזה יש להם חלק מהבעיה הזאת – שעקרון השוויון צריך להיות לכולם; שגם הם חלק מהחברה, ומגיע להם לראות ולהבין תוכניות של פחות מחמש דקות. מה לעשות, זה קיים בתוכנו. אחד הטיעונים ששמעתי בתחילתה של הצעת החוק הוא שמדובר בעיקר בפרסום. הרי התשדירים שהם פחות מחמש דקות הם בעיקר תשדירי פרסום. אז אני אומר לאלה שמתייחסים אל הסוגיה הזו: גם למי שיש לו מגבלה בשמיעה מגיעה הזכות לראות פרסום ולהחליט אם זה טוב לו או לא טוב לו. אתם מדברים על עקרון השוויון – יש לנו צעדת שוויון עכשיו. ועקרון השוויון מאפשר ומחייב אותנו לעשות את הדבר הזה. אנחנו מדברים כל הזמן, חברים, על נגישות. וחברי חבר הכנסת אילן גילאון, שהוא שותף שלי בהצעת החוק – אני אומנם נכנסתי לתחום ההתמחות שלך, אבל הנגישות היא דבר שמדבר מאוד לכל אחד ואחד מאתנו, וגם הנגישות של המדיה היא סוגיה שמאוד חשוב שתהיה לנו. סוגיה נוספת שרציתי לציין, חברים, הייתה מחלוקת לגבי הזמן, שכן הזמן המקורי לתרגום הוא חמש דקות, המצב העכשווי. שמענו כל מיני טענות מכל מיני בעלי עניין שאפשר להוריד את זה לארבע או שלוש דקות, להגביל את זה בזמן מסוים – חברים, אם אתם מתייחסים ופוחדים מתשדירי הפרסומות – הרי בתשדירי הפרסומות אין מלל, אין מלל. כמה מלל יש בתשדירי פרסומות? כמה? שורה אחת? שתי שורות? על מה אתם מפחדים? איזו עלות תקציבית יש לכם שאתם באים ומגבילים את זה בשלוש או ארבע דקות במקום חמש? אני חושב בסוגיה הזו שאם כבר, אם מחליטים להנגיש את המדיה ללקויי השמיעה, לעשות את זה מהדקה הראשונה. אסור לנו להדיר את האוכלוסייה הזו. זכותו של כל אחד, כל אזרח באשר הוא, לצפות, לראות ולעיין ולהחליט מה טוב לו ומה לא מתאים לו. סוגיה נוספת שרציתי לציין – אני חייב לציין שהצעת החוק הזאת, העלות התקציבית שלה היא עלות מינורית מאוד, עלות קטנה. התמיכה שקיבלנו מהממשלה בהצעת החוק באה לתת פתרון שאינו עולה מאות מיליונים לקבוצה בתוכנו, לקבוצה בתוך האוכלוסייה, וזה צעד מבורך. אני בסוף רוצה להודות לכל החברים שחתומים אתי על הצעת החוק, וכפי שהתחלתי את דברי, במיוחד לחבר הכנסת דוד ביטן שליווה אותנו ועמד על זה שהצעת החוק מתאימה וצריכה להיות מאושרת. שמח – תודה מראש לכל החברים שתמכו, ואני מאוד מקווה שאני אקדם את זה ואנחנו נקדם את זה כמה שיותר מהר בתהליך חקיקה, כדי להנגיש את המדיה לציבור לקויי השמיעה בארץ. תודה לכם. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. ישיב בשם הממשלה השר יריב לוין – בשם שר התקשורת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> על זה שר התקשורת לא מנוע מלדבר? <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש לברך את חבר הכנסת פריג' על הצעת חוק ראויה וחשובה. חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים), התשס"ה–2005, קובע הוראות לעניין ליווי משדרי טלוויזיה מסוגים שונים בכתוביות ובתרגום לשפת הסימנים. סעיף 10 לחוק קובע פטורים מתחולת הוראת החוק. בהצעת החוק מוצע לתקן את סעיף 10 בחוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) ולמחוק את סעיף קטן (ח) הקובע כי הוראות החוק לא יחולו על תשדיר פרסומת שאורכו אינו עולה על חמש דקות. הצעת החוק מבקשת לבטל את הפטור הקבוע כיום בחוק מהחובה ללוות בכתוביות או בתרגום לשפת סימנים תשדירי פרסומת אשר אורכם אינו עולה על חמש דקות. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בכפוף לתיאום הנוסח בהמשך הליכי החקיקה עם משרד התקשורת. עיקר ההסכמה הנדרשת הוא לעניין היקף ההסדרה הסופית בין המצב היום, של חמש דקות, לבין ההצעה של פטור מוחלט. בוועדה עלתה העמדה שהפטור יצומצם לתשדיר שאורכו לא יעלה על דקה וחצי. הוועדה ביקשה שלאחר שיסתיים הליך התיאום הנושא הזה יחזור לאישור נוסף לוועדה לקראת הקריאה הראשונה, כדי באמת להגיע לנוסח שיהיה מוסכם לחלוטין. אני מניח שזה מקובל עליך, חבר הכנסת פריג'. <היו"ר חמד עמאר:> זה מקובל, חבר הכנסת? <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. <שר התיירות יריב לוין:> לכן אני כמובן מבקש מהמליאה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון – החלת החוק על פרסומות שאורכן אינו עולה על חמש דקות), התשע"ו–2016. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון – החלת החוק על פרסומות שאורכן אינו עולה על חמש דקות), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 30, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תעבור להמשך טיפול בוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. <יעל גרמן (יש עתיד):> תוסיף אותי להצבעה. <היו"ר חמד עמאר:> אני מוסיף אותך לפרוטוקול. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא המחדלים החמורים בהתנהלות משטרת ישראל> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא המחדלים החמורים בהתנהלות משטרת ישראל, הצעה לסדר-היום מס' 4012. זה הפך להצעה לסדר-היום, נכון? <מיכל רוזין (מרצ):> כן. <היו"ר חמד עמאר:> זה הפך להצעה לסדר-היום ולא הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית. בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> כנסת נכבדה, חברי וחברות הכנסת, קודם כול ברצוני באמת להודיע שעקב פנייתו של יושב-ראש הקואליציה אלי הסכמתי להפוך את ההצעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית להצעה לסדר-היום על התנהלות המשטרה. הדבר יעבור בימים הקרובים לוועדת הפנים לדיון, בהסכמת יושב-ראש ועדת הפנים. אני מקווה ששם נוכל לפתח את הנושא. גם בעקבות הפגישה שמתנהלת ברגעים אלה בלשכת יושב-ראש הכנסת עם המפכ"ל ועם יצחקי, אני מקווה מאוד שהדברים – אכן נקבל עליהם תשובות. התחושה הקשה שעולה מהפרסומים בשבועות האחרונים, בימים האחרונים במיוחד, ובכלל, אני חושבת, מאז שהתמנה המפכ"ל אלשיך לתפקידו, מעמדה של משטרת ישראל הולך ומידרדר, מעמדה המוסרי והערכי. אני מסכימה וחושבת שנכון שהמשטרה חוקרת גם אותנו, את נבחרי הציבור. לא רק שאנחנו לא חסינים, אלא זה מתפקידה של המשטרה לחקור כאשר מגיע אליה מידע, כמובן, בוודאי כשמדובר בעבירות או בעבירות פליליות לכאורה, כפי שפורסם. ודאי שאנחנו צריכים בהחלט לשמוח על כך שגם כאשר מתברר ששר או ראש ממשלה או נשיא חטאו, פשעו, בעבירות פליליות מוגש נגדם כתב-אישום, הם עומדים לדין ואפילו מרצים את עונשם. זאת הוכחה לכך שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית, אין בזה ספק. אבל לצד הצורך בחיזוק המשטרה וחיזוק אמון הציבור במשטרה, אני חושבת שהפרסום האחרון לגבי אותו מסמך שמחזיקה המשטרה על שליש – חברים יקרים, חברים, כולם פה, החשידו את כולנו – שליש מחברי הכנסת והשרים, שליש מנבחרי הציבור, של העם, יש נגדם חשדות על עבירות או עבירות פליליות לכאורה שנמצאות בידי המשטרה. מה עושה המשטרה? היא אינה מעלה את הדברים בפני היועץ המשפטי לממשלה, היא אינה בודקת את הדברים, פותחת בבדיקות או בחקירות, אלא היא בעצם מחזיקה את המידע לשעת הצורך. אולי לפני הצבעות על עמדות כאלה ואחרות כמו בחירות לנשיאות? אולי, למשל, היא מחזיקה את המידע נגד אנשים כאלה ואחרים עד אשר יוכרז על בחירות. המטרה שלי היא לא לצנן לחלוטין את המשטרה. להפך, אני רוצה שהמשטרה תחקור. אני חושבת שיש לנו זכות במדינה דמוקרטית שהמשטרה בהחלט חזקה מספיק לחקור שרים וראשי ממשלה ונשות ראשי ממשלה ונשיא לשעבר – כן. אבל לא ייתכן שבכך שנחשף שיש מסמך שמדבר על שליש מחברי הכנסת והשרים, ולא ברור איך נאסף המידע – האם הוא נאסף על-ידי ציתות לא חוקי? האם האזנות? האם הוא נחשף לכל מיני – כמו שאמרו, לקט איסוף של מידע שעבר? האם מתלונות הציבור? אני חושבת שבאמת אמון הציבור גם במשטרה וגם בנבחריו, אחרי השבוע האחרון, שואף לאפס. כי מה צריך לחשוב הציבור? כשהוא מסתכל על הפרסום הזה, הוא אומר שני דברים לעצמו. הוא אומר: הנה, כל הפוליטיקאים מושחתים – ובכך זה פוגע באמון הציבור במוסד הכל-כך חשוב הזה, מוסד הכנסת. זה לא בנו, זה לא באופן אישי; זה במוסד הכנסת, בנבחרי הציבור של העם הזה, שמחליטים וקובעים עבורו את גורלו. מצד שני, זה גם פוגע באמון הציבור במשטרה, כי אם אני, כמו שאמרתי עכשיו, חושבת שנכון שהמשטרה חוקרת את נבחרי הציבור ונכון שהיא מעמידה אותם לדין בשעת הצורך, עכשיו מה יחשוב הציבור? שהנה, המשטרה יודעת על חברי כנסת, על נבחרי ציבור שייתכן שיש נגדם עדויות או תלונות או מידע שנעברו עבירות פליליות לכאורה, והיא אינה עושה אתם דבר. יש פה תחושה של ניצול כוח לרעה, ניצול של שררה של בכירי המשטרה, שלוקחים לעצמם את הזכות לאסוף את החומר ולהשאיר אותו במגירות הפרטיות שלהם. ראינו את זה במשטרים חשוכים, במקומות שלא היו דמוקרטיים, בדיקטטורות טוטליטריות, ששם אספו חומר על פוליטיקאים וכך הפילו אותם. ראינו את זה גם בדמוקרטיות, לצערנו, בהיסטוריה. לא ייתכן שבמדינת ישראל אנחנו נאפשר לדבר הזה להתקיים. רביב דרוקר, שחשף את מסמך יצחקי בחדשות 10, בהחלט יצר זעזוע, אין לי ספק, גם בתוך המשכן הזה וגם במדינת ישראל. מדובר פה בזעזוע פוליטי, זעזוע חברתי, וכמו שאמרתי, אמון הציבור. ולכך מצטרף, לא פחות מ-24 שעות לאחר מכן, גילוי חדש שאנחנו מגלים, של יניב קובוביץ מעיתון "הארץ", שמפרסם כי 80% מהשוטרים שעברו תחקיר ביטחוני במשטרה בשנים האחרונות, העידו כי עשו שימוש פרטי, לצרכים אישיים, פרטיים, במאגר המידע המשטרתי. אתם מבינים? יש פה מידע משטרתי שמגיע, ואנשים, חלק מהשוטרים, חלק מהבכירים, עושים בו שימוש לצורכיהם הפרטיים, אם בהליכי גירושים, אם בסכסוך שכנים, ואם – אנחנו לא יודעים במה עוד. וזה מצטרף למסמכים שנאספים על נבחרי הציבור. אתה לא יודע כיצד אותם שוטרים עושים שימוש במידע האישי הזה לסחוט, ללחוץ, לאיים. הדברים מתחברים, הם לא מנותקים. אין ספק שאנחנו במצב קשה מאוד. וכשמוזמן מפכ"ל המשטרה לוועדה לביקורת המדינה, הוא לא מגיע בתירוצים שמדובר בהליכים פליליים. הוא לא מגיע להסביר לכנסת – וטוב, כמו שאמרתי, שהוא נמצא עכשיו אצל יושב-ראש הכנסת לתת הסבר. הוא לא מגיע לוועדה לביקורת המדינה להסביר את האמירות שלו, אמירות אומללות, שיאח"ה יכולה להקים ממשלות ולהפיל ממשלות. איזו אמירה זאת ממפכ"ל משטרה במדינה דמוקרטית? <מיקי לוי (יש עתיד):> אסרו עליו. <מיכל רוזין (מרצ):> כן, לא הבנו אותו. מיקי לוי, ניצב לשעבר. עוד הפעם לא הבנו אותו? עם התלונות האנונימיות לא הבנו אותו, ועכשיו – מקים ומפיל ממשלות. <מיקי לוי (יש עתיד):> אסרו עליו. <מיכל רוזין (מרצ):> לא הבנו אותו. הבעיה היא לא רק בעיה של תקשורת. אומרים לי: הוא צריך ללמוד תקשורת. <מיקי לוי (יש עתיד):> אסרו עליו. <מיכל רוזין (מרצ):> הבעיה היא לא רק של תקשורת, הבעיה היא איך הוא מנהל את הדברים, וכפי שאנחנו רואים – שמחתי הבוקר מאוד לשמוע, וצר לי אם מדובר במצב בריאותי, ואני מאחלת לו החלמה מלאה, אבל שמחתי מאוד לשמוע שהמינוי של אילן מור לא יתקיים, והוא לא ייצג אותנו בוושינגטון. אדם שהורשע בשלוש עבירות של התנהגות בלתי ראויה, שבעצם רק אחרי – – – <קריאה:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> שתיים וחצי. לא נתווכח על זה. – – – התנהגות בלתי ראויה, כאשר מדובר בהטרדות מיניות ופגיעה בנשים, וזו הייתה עסקת הטיעון שבה הוא הודה. אני חושבת שלא ראוי שאדם כזה ישודרג לתפקיד כל כך חשוב – לייצג את מדינת ישראל, את משטרת ישראל וכמובן גם את ממשלת ישראל בארצות-הברית. לכן אני שמחה על ההחלטה הזאת, ואני מקווה, השר ארדן, שההחלטה הזאת, גם אם היא החלטה אישית, כפי שפורסם, של ניצב מור, אני מקווה שאחרי הקמפיין הבאמת-מוצלח שנעשה בעניין הזה, של ארגון "זזים" – וכמובן אני פניתי אליך, גם בשאילתות דחופות, ישירות, גם, בהחלט, במכתבים שבהם דרשתי ממך לבטל את המינוי הזה – אני מקווה שהדברים ימשיכו בכיוון הזה, ואנחנו לא נקבל שוב מפכ"ל שמצ'פר, מצ'פר בתפקידים, ניצבים או אנשי משטרה שמעלו בתפקידם, פגעו בנשים, השפילו וביזו אותן. כמו שחשף גיא פלג ב"אולפן שישי" את ההקלטות של החוקר במח"ש שטוען בתוקף שהיה צריך להעמיד את ניצב ריטמן לדין על מעשים פליליים, ווינשטיין, שקבע שאם לא הייתה התיישנות אז בוודאי היה צריך להעמיד אותו לדין משמעתי – ולמרות זאת מחליט המפכ"ל, וזו אולי ההחלטה הראשונה שהוא קיבל כשנכנס לתפקידו, להחזיר את ניצב ריטמן לפקד על "להב 433", אותה יחידה שאחר כך תחקור שר לשעבר שיצא מהכנסת על עבירות מין, חבר כנסת לשעבר שעזב את הכנסת בגלל עבירות מין. זה האדם שצריך לחקור אותנו, את נבחרי הציבור, אם אכן, כמו שנחשף במסמך יצחקי, יש פה באמת חשד לעבירות פליליות של נבחרי ציבור, לכאורה. וזה האדם שעכשיו מנהל איזה מאבק מול קצינים, מול הקצינה שנפגעה ממנו, כל מיני – ראינו אתמול סולחה בינו לבין יורם הלוי, כי הוא גם האשים אותו. זאת ההתנהלות של המשטרה? אתם באמת חושבים שזה משפר את מעמדה של המשטרה? זה יוצר אמון של הציבור במשטרה? תסתכלו איך משטרת ישראל נראית, ואני אפילו עוד לא מתחילה לדבר על ההתייחסות שלה למיעוטים, לחרדים, לערבים, לישראלים ממוצא אתיופי. על מה אתם מדברים? המשטרה שלנו בהידרדרות מוסרית וערכית, וכל עוד ימשיך המפכ"ל הזה להתנהג באופן הזה, לצערי הרב, השר ארדן, זה על ראשך, ותפקידך ליישר את הדברים ולדאוג לאמון הציבור גם במשטרת ישראל וגם בנבחרי הציבור של ישראל. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב השר לביטחון פנים גלעד ארדן. בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> דבר אחד: אסרו עליו. <מיכל רוזין (מרצ):> מי אסר עליו? <מיקי לוי (יש עתיד):> לא. היועץ המשפטי אסר עליו. יש גבול. יש גבול. <מיכל רוזין (מרצ):> יועץ משפטי של מי? <מיקי לוי (יש עתיד):> גם של המשטרה וגם של הכנסת. תשאלי אותו. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת מיקי לוי. תודה רבה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני פספסתי את תחילת דבריה של חברת הכנסת רוזין – אני רק רוצה לוודא שאכן ההליך השתנה, ואנחנו לא עוסקים בהצעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית אלא אנחנו עוסקים בהצעה רגילה לסדר-היום. <היו"ר חמד עמאר:> נכון. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אז קודם כול, אני שמח שחברת הכנסת רוזין הבינה את מה שבעיני חבר כנסת אמור להבין: הכנסת לא צריכה ולא אמורה לחקור במובן הזה. לפקח – כמובן, לבקר – כמובן; לחקור את עבודת המשטרה – זה ממש לא תפקידה של הכנסת ולא תפקידם של נבחרי ציבור. בשביל זה יש במדינה מנגנוני בקרה, יש מבקר מדינה, יש מפקח כללי, יש יועץ משפטי לממשלה, וזה התפקיד שלהם. אני רוצה לומר עוד שתי הערות כהקדמה. קודם כול – ואמרתי זאת כאן בעבר – אחזור ואומר זאת כי אין ברירה, כי כשאני שומע דברים שכואב לי לשמוע, כמו אלה שמטיחה חברת הכנסת רוזין, אני חייב להציג גם את הצד השני. מי שמדבר כל הזמן נגד הכללות, לא יכול להכליל איפה שזה נוח לו. חברת הכנסת רוזין, משטרת ישראל מונה 30,000 שוטרות ושוטרים, שכל יום עושים מלאכת קודש ברחובות המדינה; בכבישים, באירועים הציבוריים, במאבק בטרור. לא כל פרסום שיש כנגד מאן דהוא במשטרה הופך את כל מי שנמצא במשטרה לאשם או לאחראי. לא כך זה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא כך זה כלפי צה"ל, לא כך זה כלפי השב"כ, לא כך זה כלפי אף ארגון ציבורי ואף קבוצת אוכלוסייה. אתם אלה שמדברים בדרך כלל בצורה הזאת, ובעניין הזה אני מסכים אתכם. אז אי-אפשר לומר: יש לנו צבא אחד, שב"כ אחד, אבל המשטרה היא כאילו גורם זר. זה לא גורם זר. משטרת ישראל שלנו. היא של חברי הכנסת, היא של הציבור, היא של אזרחי מדינת ישראל. כולנו רוצים שהיא תהיה טובה וכולנו רוצים שהיא תהיה מקצועית. אז לי קשה מאוד לשמוע אמירות כלליות על המשטרה והמשטרה והמשטרה. יש במשטרה, כגוף גדול מאוד, כמו בכל גוף ציבורי, גם דברים שצריך לשפר, ועובדים כדי לשפר אותם, וגם שם יכולות להיות תקלות. וכרגע אני בגדר האמירות הכלליות. עכשיו בואו נדבר רגע על אגף החקירות; את זה עוד הספקתי לשמוע שהזכרת. אבל גם פה – אני לא אתן לזה לעבור בלי להדגיש: בשנים האחרונות אגף החקירות והמודיעין ו"להב 433" הגיעו להישגים מדהימים, לא פחות מכך. מדהימים. הם חקרו בלי שום מורא ובלי משוא פנים ראש ממשלה, ונשיא מדינה, ושרים, וחברי כנסת וראשי ערים. דרך אגב, לא רק אותם; חקרו גם את ראשי ארגוני הפשע. לא במקרה – וזה לא כבוד ולא גאווה לאף אחד מאתנו, אבל לא במקרה יש היום מאחורי סורג ובריח גם נבחרי ציבור. זה כואב ומצער את כולנו, אבל זה בזכות העבודה המקצועית של אגף החקירות והמודיעין. וגם לא במקרה רוב ראשי ארגוני הפשע נמצאים היום בבתי-סוהר. זה לא קרה במקרה. כפי שאמרתי, שוב – זה בזכות המאבק הנחוש של אגף החקירות והמודיעין ושל "להב 433" גם בפשיעה החמורה וגם בפשיעה הציבורית. ולכן, כולנו צריכים לזכור שאסור לנו לשפוך את התינוק עם המים. אזרחי מדינת ישראל, הביטחון האישי שלהם, המינהל הציבורי – כל הדברים האלה קיבלו שיפור בשנים האחרונות בזכות הגופים האלה שאת עומדת כאן ושופכת עליהם כאילו מדובר באיזה גופים שכולם, כל מי שנמצא בהם פועל נגד טובת האזרח, כשהמציאות היא לגמרי ההפך. עכשיו אני מבקש להתייחס לנקודות הספציפיות שהעלית לגבי פרסומים על דברים שהם בתוך המשטרה ובתוך אגף החקירות והמודיעין. אז קודם כול, לגבי שימוש במידע פנים לצרכים אישיים – אני מציע שוב לא להתבסס על כל נתון שמתפרסם בתקשורת כאילו מדובר בתורה למשה מסיני. אז כתוב 80%. המשטרה לא מכירה נתון כזה. המשטרה כן מכירה – והיא גם ארגון לומד שמוכן להכיר בתקלות שיש בו ולהשתפר – שאכן היו מקרים של שימוש במידע פנים במשטרה לצרכים אישיים של שוטרים. לכן הופצו הנחיות ברורות, גם התחילו להחתים שוטרים על הצהרות, גם ננקטו שם צעדים משמעתיים וגם שוטרים הועברו מתפקידם והודחו, וכך צריך להיות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מי הגורמים הבכירים שמנסים להלך אימים על המשטרה? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> את יודעת שאני יודע מה אני רוצה להגיד ואני יודע מה אני לא רוצה להגיד. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים לשאול. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בסדר, אבל לא שמעו את ההערה שלך. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אז אתה לא מתכוון – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מי אמר? אם תקשיבו בסבלנות אז תראו למה אני מתכוון להתייחס ולמה אני לא מתכוון להתייחס. אתה במתח? קח כוס מים, שתה, שב. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תודה, תודה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הכול בסדר. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אז רק תאמר לנו אם הגורמים הבכירים הם פוליטיקאים שמנסים להלך אימים על המשטרה, או שאלה סכסוכים פנימיים במשטרה. לפחות את זה אנחנו צריכים לדעת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני חושב שכל מי שיתעמק – באמת, לעומק – במה שקורה בתקופה האחרונה ומה העיתוי ומה ההקשרים, ידע להגיע למסקנות הנכונות. אני חושב שחברי הכנסת הם מאוד אינטליגנטים, אני בטוח שהם יגיעו למסקנות. לגבי האמירות שלך בעניין ניצב רוני ריטמן. אז קודם כול, בשונה ממה שאת אמרת, היועץ המשפטי לממשלה, שהוא זה שמוסמך, בסופו של דבר, לאחר חקירות מח"ש, לבחון ולקבל החלטות, בחן אישית את עניינו של ניצב רוני ריטמן. והוא כתב בהחלטה שלו, שלאחר בחינת חומר הראיות שנאסף, הוא החליט ש"נסיבות המקרה בכללותן", אני מצטט, "כפי שהן עולות מהראיות, אינן מתאימות לניהול הליך פלילי". <מיכל רוזין (מרצ):> נכון – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> עוד כתב היועץ המשפטי לממשלה, כי ההחלטה על סגירת התיק הפלילי התקבלה, בין היתר, בשל בעיות מסוימות במסכת הראייתית, בעיות שאני אומר לך שרק החריפו עוד יותר במסגרת בדיקה מעמיקה שנעשתה לאחר מכן במשטרה, לאחר שהסתיימה החקירה של מח"ש. ולכן, ולא מהרמזים והסיבות שאת תיארת ורמזת כאן – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – לאור הבעיות הראייתיות וכלל נסיבות העניין, לרבות אופי המעשים לכאורה – אני עכשיו מתאר לך את הנימוק המשטרתי – – – <מיכל רוזין (מרצ):> יש לי את זה כתוב. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אבל לא כולם קיבלו את מה שאת קיבלת בכתב. – – – לרבות אופי המעשים לכאורה, חלוף הזמן והעובדה שהתלונה בעניינו של ניצב ריטמן הוגשה רק סמוך לאחר פתיחת בדיקה פנימית נגד המתלוננת ומפקדה, ולאחר בחינת כלל השיקולים הנוגעים בדבר, החליט המפכ"ל על השבתו של ניצב ריטמן לתפקידו. <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא מה שווינשטיין אמר, אתה לא דייקת. וינשטיין אמר בפירוש שאם לא הייתה התיישנות היה נכון להעמיד אותו לדין משמעתי. זה היה חד וחלק. והבדיקה של הקבו"ד, גם למרות – – – כרמלי אמר שעדיין הייתה עילה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אז תקשיבי לעצמך. את אומרת שהיועץ המשפטי לממשלה אמר שאין עילה להעמדה לדין פלילי, ובהקשר של הליכים מינהליים יש התיישנות. <מיכל רוזין (מרצ):> וזה אדם שצריך ב"להב 433"? זה בן-אדם שצריך להושיב אותו בתפקיד כל כך רגיש? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – התיישנות. הרי אתה פקיד עם כזה כוח, זה בעייתי – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> נכון. ולכן המפכ"ל ביצע את הבדיקה והעיר את אשר צריך להעיר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – ושם אותו בחזרה בתפקיד, בוא נאמר, מאוד בעייתי – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בעינייך, בעינייך. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מה "בעינייך"? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> את לא מכירה, הרי, את כל פרטי הבדיקה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> חברת הכנסת לוי אבקסיס – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> זה לא מחוסר אשמה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – את לא מכירה את כל פרטי – – – <היו"ר חמד עמאר:> כבוד השר, מכיוון שזה הפך להצעה לסדר-היום, הזמן של השרים הוגבל לעשר דקות. נשארו דקה ו-20. אבקש להספיק להשיב. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – מה דעתך בעניין. זה לא מחוסר אשמה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> היושב-ראש מסיעתך לשעבר קוצב לי עוד כדקה להשיב, אז אני אשמח להרחיב בהמשך באופן פרטי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> למה? גם ההווה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הוא לא באמת נתן לך דקה. אתה לא מוגבל בזמן. <היו"ר חמד עמאר:> אני אתקן – הוא מוגבל בזמן, כי זה הפך להצעה לסדר-היום. יש לו עשר דקות להשיב; תשובת השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> ובזבזתם לי – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> דבר על המסמך הסודי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – התוספת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני השר – – – <היו"ר חמד עמאר:> אם השר יבקש, יקבל תוספת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אז קודם כול, איך אומרים, ברגעים אלה ממש, מה שנקרא, יושב-ראש הכנסת נפגש עם מפכ"ל המשטרה ועם ראש אגף החקירות והמודיעין בעניין פרסומים על קיומו של מסמך שעל-פי מה שפורסם מרכז מידע שנתקבל על נבחרי ציבור. אז קודם כול, אני רוצה להדגיש שאני, באופן אישי, כשר לביטחון הפנים, מעולם לא נחשפתי לקיומו של מסמך כזה – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – לא מכיר אותו ולא יודע מה יש בתוכו. דבר שני, מי שכן נחשף, וזה היועץ המשפטי לממשלה – – <מיכל רוזין (מרצ):> שאמר שהוא לא נחשף. הוא אמר שהוא לא נחשף – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> היועץ המשפטי לממשלה אמר שהוא לא נחשף – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – שזה תפקידו, ולא תפקידכם – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> יש מסמך. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – ובדק בפגישה מאוד ארוכה וממושכת את הדברים אל מול נציגי המשטרה – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני השר – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – והסמיך את עוזרו לכתוב כך – הוא כתב שמשטרת ישראל איננה יוזמת איסוף מידע על שרים או חברי כנסת. <מיכל רוזין (מרצ):> היא מאגדת, היא מאגדת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הוא כתב שעל-פי הנהוג, מידע מהותי – מהותי – מי שרוצה – השאלה מה אתם רוצים להבין מזה; מי שרוצה להבין ולחפש תמיד ביקורת – ימצא; מי שרוצה לשמוע את האמת, לדעתי גם אותה הוא יוכל למצוא – מידע מהותי המגיע למשטרת ישראל, המעלה חשד לכאורה לפלילים, על שר או חבר כנסת, מועבר באופן מיידי לפרקליט המדינה וליועץ המשפטי לממשלה. כל טיפול נוסף במידע זה – כשצריך טיפול נוסף, כפרשנות, כן – מחייב את אישורם המוקדם. נתתי לכם פה כמה דוגמאות למקרים כאלה, של אנשים בתפקידים מאוד מאוד בכירים, שלגביהם כך זה פעל. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז יש מסמך – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> ועכשיו התייחס היועץ המשפטי לממשלה למסמך שאתם מדברים עליו. הוא כותב כך: המסמך הוכן לצורכי בקרה כדי לוודא שאין שום מידע מהותי כאמור אצל גורמי המודיעין והחקירה במשטרת ישראל, שטרם הגיע לידיעת ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרת ישראל והובא דרכו לידיעת פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, שלהזכירכם – פה אני לא מצטט אלא מזכיר את החוק – רק הוא מוסמך להחליט על פתיחת חקירה נגד נבחרי ציבור. מוסיף עוזרו של היועץ וכותב – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – היועץ המשפטי? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – למותר לציין כי חלק מהמידע במסמך הבשיל ושימש בסיס לחקירות פליליות, חלקן מוכרות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> רגע, אז אם זה עבר לחקירה פלילית, זה גם – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, בואו ניתן לשר לסכם. תודה רבה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לסיכום – אומר את משפט הסיכום שלי. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, אבל תענה למה הדברים האלה לא – – – ליועץ המשפטי לממשלה – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> עשרות החקירות הפליליות – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – למרות מה שאמרת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – שכן הבשילו לכתבי-אישום הן בעיני ההוכחה הטובה ביותר שמשטרת ישראל לא מעניקה חסינות לאף אחד מצד אחד – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – לא יוזמת איסוף מידע על נבחרי ציבור מצד שני – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> וטוב שכך. אז בשביל מה המסמך? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – ואת זה כותב היועץ המשפטי לממשלה – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – ולא משנה מה מעמדו ומה תפקידו. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> שלא ראה את המסמך. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כך המשטרה נהגה בעבר, כך היא נוהגת בהווה, וכך אני בטוח שהיא – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – היועץ המשפטי. <היו"ר חמד עמאר:> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> האם יש מצב – – –? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני מקבל את הצעת המציע, אבל אם הכנסת רוצה – – <היו"ר חמד עמאר:> להעביר לוועדת הכנסת? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – עיסוק בכך – ואני אדגיש: במגבלות הסביר, ההגיוני והחוקי, כי בעיני לקיים דיונים בוועדות כנסת ולעמת בתוכן קציני משטרה שכרגע מתנהל בעניינם הליך משפטי בבתי-משפט, זה לא דבר ראוי. אבל ככל שהיועץ המשפטי של הכנסת יסבור שיש מתכונת שאפשר לקיים איזו פעילות במסגרת אחריות ועדות הכנסת על הבקרה על עבודת המשטרה – – <מיכל רוזין (מרצ):> אבל – – – נגד הקצינה הנפגעת – – – <היו"ר חמד עמאר:> יש ועדה חסויה בוועדת הפנים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – ודאי שאני לא אתנגד לכך. <קריאה:> למה לא ביקורת המדינה? <היו"ר חמד עמאר:> יש ועדה חסויה בוועדת הפנים. ועדת הפנים, ואם היועץ המשפטי יראה לנכון לקיים את זה שם, הוא יכול – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תודה רבה. <מיכל רוזין (מרצ):> לא. סליחה. זה כבר מוסכם שזה עובר לוועדת הפנים. <היו"ר חמד עמאר:> אז אנחנו הסכמנו – לוועדת הפנים. כן. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כבוד השר, מה אתה – – –? <היו"ר חמד עמאר:> הצעה לסדר-היום: בעד – 22, נגד – אין, ונמנעים – אין. מחדלים חמורים בהתנהלות משטרת ישראל – עובר לוועדת הפנים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אפשר לפרוטוקול? <היו"ר חמד עמאר:> לפרוטוקול. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 54), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <הצעות לסדר-היום> <חמש שנים למחאת הקוטג': שוק המזון עדיין מופקר> <היו"ר חמד עמאר:> עוברים לנושא הבא – חמש שנים למחאת הקוטג': שוק המזון עדיין מופקר; הצעות לסדר-היום מס' 3987, 4004 ו-4013. חבר הכנסת אורי מקלב. שלוש דקות. אבקש לדייק בזמן. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, את הכותרת להצעה לסדר-היום הזאת נתן מיקי פֶּלֶד או מיקי פֵלְד ב"כלכליסט", אבל אנחנו באמת היום חמש שנים אחרי המחאה החברתית, ואנחנו עומדים כאן, שואלים את עצמנו, שואלים את הממשלה ושואלים את כל מי שאמונים על כך: מה נשתנה? האם נשתנה משהו מאז? ובעיקר, מה נעשה מאז הייתה מחאה חברתית אמיתית וכנה לגבי יוקר המחירים? והאם אנחנו היום עומדים באותו מקום, או שמשהו השתנה לנו? האם הריכוזיות נשארה? האם המונופולים נשארו? האם מתח הרווחים ופערי המחירים נשארו? האם יש כוחות שוק שפועלים באופן חזק במשק, כדוגמת רשתות השיווק? האם אנחנו בכלל בעניין הזה שיש שקיפות בכל נושא המחירים? לצערנו, לא רק שלא נהיה טוב – נהיה הרבה יותר גרוע. אם כאן הבן ישאל: הרי בכל אופן העלייה במחירים אינה דרמטית? התשובה שניתנת על זה היא לא שאין עלייה – העלייה היא דרמטית, אבל יש ירידה במחירי המזון ובמחירי הסחורות בעולם, וזה ממילא היה אמור להוריד את המחירים. לדוגמה, אם מחיר הקפה ירד בעולם בקרוב ל-50%, מטבע הדברים, לא רק שמחיר הקפה לא היה צריך לעלות אלא הוא היה צריך לרדת. אם מחירי השעורה, שהיא חלק מהמרכיבים של התערובות שאנחנו צריכים וזה משפיע על מחירי הבשר, העופות, או לא, או בכלל מחיר הקטניות, ובאופן כללי במחיר הממוצע של הסחורות בעולם הייתה בחמש השנים האלה ירידה של קרוב ל-20% או 20% – זו ירידה דרמטית. אני אשאל: אם היה קורה הפוך; אם הממוצע היה עולה ב-20%, מה היה קורה? המחירים היו עולים, והיו שואלים למה ומדוע, מה היו עונים לנו? – מחירי הדלקים עולים. דרך אגב, גם מחיר תשתיות הדלק וכל האנרגיות ירד באופן דרמטי, וזה גם משפיע. לכן כשאנחנו היום נמצאים בזמן כזה ואנחנו נמצאים באותו מקום או אפילו עם עלייה מתונה, אנחנו צריכים לשאול מה עשינו בעניין הזה. אני לא יודע מי הולך לענות – יענו – – <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, אתם מפריעים לנו. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – שאנחנו מחכים לחוק הריכוזיות. ומה עשה לנו חוק המזון? במה הוא השפיע? <היו"ר חמד עמאר:> נא לסיים. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, קח כדוגמה את מחירי הפירות והירקות, ובזה אני אסיים, שם זה בולט לעין. בולט לעין הפער הזה שמישהו משלם עליו. אם אנחנו רוצים לדעת אם זה נכון ואם מישהו מרוויח עלינו קופה, נסתכל על דבר אחר. נסתכל בסוף השנה על המאזנים של רשתות השיווק, של החברות הגדולות. כשנראה שיש רווחים של מאות מיליונים, כשרשתות שיווק לוקחות נפח מסוים של 6%-5% ועושות רווח של מאות מיליונים, מאיפה זה? זה לא מן מן השמים – זה מהציבור. איך ידענו – ובזה אני אסיים – למדוד האם חברות הסלולר עשקו את הציבור? בזה שהרוויחו מיליארד דולר. ידענו שמישהו עושה עלינו קופה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גם היום נסתכל על כל רשתות השיווק ונראה אם הן הורידו מחירים או שהן מרוויחות. נראה את זה לפי המאזנים שלהם. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – וכמה – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. אבקש להקפיד בזמנים. שלוש דקות. בבקשה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר יריב לוין, מחאת הקוטג' שהייתה ביוני 2011 היא ביטוי למצב העוני הקיים אצל יותר מחמישית מאזרחי המדינה. כעת לא אפרט על דוח העוני ועל העוני המתמשך שהולך ומתרחב, על העוני אצל האזרחים הערבים והשכבות המוחלשות האחרות, שהוא הרבה יותר נפוץ ובאחוזים יותר גבוהים לעומת שאר האוכלוסייה. אני מודה שעד מחאת הקוטג' לא ידעתי מה זה קוטג', ובבקרים אכלתי לבנה תוצרת בית. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> עם זעתר. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אני לא אפרט כעת על מחירי הקוטג' ושאר מוצרי המזון. הרי ידוע שמאז יוני 2011 לא חלה ירידה מהותית במחירי המזון, אלא להפך, אף שחלה ירידה במחירי חומרי הגלם, המחירים לא ירדו. מחאת הקוטג', שהצביעה על הקיטוב החברתי והפערים החברתיים שישנם, הייתה הסנונית הראשונה שהובילה לפריצת המחאה החברתית על משבר הדיור בכלל. היום אנחנו חמש שנים אחרי המחאה החברתית, ושום דבר לא השתנה. ציפינו שהאזרח הפשוט יוכל לגמור את החודש בלי מינוס ובלי אשראי בנקאי, אבל אנו עדים להעמקת העוני: מחירי הדירות בעלייה, מחירי מוצרי המזון גם בעלייה, והנתונים מעידים על הפערים הגדולים במחירים במוצרי המזון ובכלל בין ישראל לבין מדינות אירופה. הרי המדינה מאוד רוצה ושואפת להיות חברה קבועה ב-OECD, אבל אני אומר שלאור המשך המדיניות הכלכלית של הממשלה הקפיטליסטית החזירית כנראה זה לא יקרה בכלל. הממשלה לא רק שלא נקטה צעדים לצמצום הפערים החברתיים וללחימה בעוני, אלא להפך – היא משקיעה בכיבוש ובהתנחלויות על חשבון הבריאות והרווחה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מחאת הקוטג' לא הייתה חדשה בשבילי. הרי אנחנו, בחד"ש ובמפלגה הקומוניסטית, תמיד העלינו את הדגל החברתי ותמיד נאבקים למען שוויון צודק ושלום צודק, ותמיד קשרנו בין העוני ויוקר המחיה ובין המיליארדים שמושקעים לשווא בהתנחלויות, שהן גורם מרכזי להמשך העוני ולעליית מחירי הדירות. לצערנו, רוב ההמונים שיצאו, ובצדק, למאבק למען הצדק החברתי לא המשיכו בדרך ולא הפנימו ולא הבינו שיש צורך חיוני בסיום הכיבוש כדי לקבל את התוצאות הרצויות של המחאה החברתית. <היו"ר חמד עמאר:> נא לסכם. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> ולכן המחאה החברתית לא יכלה לפלס את הדרך לכיוון השינוי הנכון והנדרש. עדיין יש רק חמש חברות ששולטות בשוק המזון, ללא מתחרים, והנכון הוא לשנות את כל השיטה הקיימת – שינוי עדיפויות להשקעות בבריאות, ברווחה, בדיור ובחינוך, ורק בכיוון הזה אפשר להתחיל את הדרך לצדק חברתי ולהוריד את מחירי הקוטג' וכל מוצרי המזון. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. שלוש דקות. בבקשה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> נכבדי היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, האם מחאת הקוטג' לפני שנים, חמש שנים, הצליחה והובילה לכך שהממשלה באמת השקיעה מאמצים גדולים להביא לירידה במחירי המזון? יעלה השר ויגיד: בוודאי, עשינו כך וכך פעולות, וחלקן אולי הצליחו. אבל על פניו, מבחינת המספרים היבשים, אין שינוי, וגם צריך להודות שזה הרבה בזכות הצרכן הישראלי והפעולות שעושים האזרחים שלנו – שאם יש שינוי אז זה בגללם. שוק המזון הוא שוק ריכוזי; גם ביבוא וגם בייצור לא מתקיימת תחרות הוגנת ומפוקחת, אין רגולציה משמעותית, וכל הרפורמות בתחום הזה כשלו בשנים האחרונות. שוק חופשי שמתקיימת בו תחרות הוגנת עם רגולציה ופיקוח נכון לא קודם פה כבר שנים רבות. כל רפורמה, חוק או שינוי מפוקח נבלמים מטעמים שונים ולחצים שונים. חוק המזון, למשל, הוא על פניו יוזמה חיובית, אבל גם באוצר מודים היום שבסופו של דבר זאת יוזמה שתומכת בהורדת המחירים אבל לא מעבר לכך. כלומר, לא מדובר ביוזמה שהרגולטור יכול לשווק כשינוי מבני עמוק בשיטה הישראלית, בשוק המזון הישראלי, אלא איזו תמיכה. ואת הקרדיט, שוב, אדוני היושב-ראש, לבלימת עליית המחירים צריך לתת לצרכנים הישראלים, שהמחאה שלהם והשימוש בכוחם כצרכנים השפיעו יותר מהכול על השינוי הזה, אם היה. הרבה אומרים שזה בזכות העולם ולא בזכות ישראל, כמו שאמר פה ידידי אבו מערוף. חלק גדול מהמזון שנצרך בישראל מקורו באופן ישיר או עקיף – דרך חומרי הגלם – ביבוא. לדוגמה, 92% מאספקת הדגנים בישראל, 87% מאספקת הדגים, 57% מאספקת הבקר, כל הסוכר כמעט, 40% מהשמנים, 60% מהקטניות – כל זה מיבוא. אפשר להמשיך עם הרשימה הזאת עוד הרבה. והמצב הזה, אדוני השר, מייצר משוואה מובהקת: כשהמחירים בעולם עולים – המחירים בישראל עולים. זה בדיוק מה שקרה פה לפני עשור, כששורה של בצורות פקדו את העולם והביאו לעלייה במחירי הסחורות החקלאיות. וכשהמחירים בעולם יורדים, אז מטבע הדברים גם המחירים אצלנו יורדים. אדוני השר, לפי מדד ה-IMF – של קרן המטבע הבין-לאומית – מאז יוני 2011 ירדו מחירי הסחורות בעולם ב-18.9%. כלומר, כשהמחירים בעולם ישובו לעלות – וזה רק עניין של זמן – גם המחירים בישראל ישובו לעלות, אלא אם כן אנחנו כממשלה, אנחנו כמדינה, נבצע רפורמות גדולות ועמוקות במבנה של שוק המזון הישראלי. הקשר בין המתחולל בעולם למתחולל ארץ הוא קשר הדוק, אבל כשמתבוננים בנתונים עולה שאלה מהותית: מדוע אין זהות בין הירידה במחירים בעולם לבין מה שמתחולל בישראל? התשובה – – <היו"ר חמד עמאר:> אבקש לסכם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – ואני מסיים – נעוצה במבנה המשק הישראלי שהוא ריכוזי מאוד, ולכן, כדי לדאוג שקוטג' בישראל לא יעלה יותר מאותו קוטג', מוצר ישראלי, בניו-יורק, צריך לתקוף את נושא הריכוזיות במשק מהמקום של חוסר רגולציה ומונופולים של בעלי ההון, ויפה שעה אחת קודם. תודה, אדוני. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב השר יריב לוין, בשם שר הכלכלה והתעשייה. <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, בשנתיים האחרונות נרשמה ירידה במחירי המזון כמעט בכל הקטגוריות המרכזיות. ירידה זו מתואמת עם ירידת מדד המחירים לצרכן. עם זאת, צודקים המציעים בכך שהירידה הזאת היא מתונה מהירידה שהייתה במחירי המזון בהשוואה בין-לאומית. הירידה במחירי המזון בשנתיים האחרונות נבעה בעיקרה מירידה בערך הסחורות המיובאות ומצעדים שביצעה הממשלה בעניין הורדת המע"מ והגברת התחרות בתחום המזון. עם זאת, צריך כאן לומר ביושר שלצד הירידה במחירים, בשתי קטגוריות מרכזיות – בשר וירקות ופירות – נרשמה במהלך שנת 2015 דווקא עלייה. המוצרים האלה מתאפיינים בחסמי ייבוא רגולטוריים כבדים שמייקרים את עלותם. גם מוצרי מזון אחרים נמצאים כאן תחת משטר רגולטורי מקיף, לעתים מחמיר, ביחס למקובל בעולם. בשנת 2014 נדרשה הוועדה להגברת התחרות והסרת חסמים בתחום היבוא, בראשות מנכ״ל משרד הכלכלה עמית לנג, לכל הנושא הזה, והמלצותיה אומצו בהחלטת ממשלה מס' 2318, שמיושמת בימים אלה. אחד מתוצרי החלטת הממשלה הוא חוק בטיחות המזון, המכונה "רפורמת הקורנפלקס", שמייצר תורת פיקוח שונה על ייצור ועל ייבוא של מוצרי מזון – דבר שאמור להשפיע על התחרות בשוק, וכפועל יוצא מהגדלת התחרות גם להביא להורדת המחירים. פתיחת היבוא למוצרי מזון – מזון רגיל – תחל בחודשים הקרובים. כיום משרדי האוצר, הבריאות והכלכלה עמלים על גיבוש תקנות שיאפשרו הקלות בייבוא בהקדם על מנת לחזק את מגמת הירידה במחיר, לייצר ירידה במקום שבו היא איננה קיימת עדיין וליהנות כמובן בדרך הזאת גם מירידת המחירים בשווקים הבין-לאומיים. צריך לציין ששוק המזון בישראל מתאפיין ברמה גבוהה של ריכוזיות. הצעדים שהממשלה נוקטת משפיעים לטובה, ניכרת ירידה בריכוזיות, אבל אנחנו עדיין בעיצומו של תהליך שנעשה אחרי עשרות שנים רבות שבהן המשק היה בנוי באופן מסוים, והתהליכים והשינויים האלה לוקחים זמן. הצעדים שמשרד הכלכלה נוקט מורכבים מכמה ערוצים: הגברת התחרות דרך פתיחת שוק המזון הלא-רגיש ליבוא מקביל, ייעול הרגולציה והשוואתה לסטנדרטים מקובלים במדינות המערב, בחינה מחדש של דרישות ייחודיות בתקני מזון שאינן מקבילות לדרישות בעולם ומהוות חסם, הפעלת תוכניות סיוע לתעשייה המקומית להגברת התחרות בענפים ריכוזיים ועוד. אבל כאן אני גם מוכרח לומר דבר נוסף, ונדמה לי שזה נכון בעיקר מהכיוון שלך, חבר הכנסת בר, משום שאני חושב שלפחות מפלגת העבודה באופן מסורתי ייצגה לפחות חלק ממה שמכונה, ובצדק, ההתיישבות העובדת. צריך להבין שבנושאים האלה צריך גם להיות מאוד מאוד זהירים, כי פתיחה של כל הנושא הזה ליבוא ללא שום בקרה עלולה להביא באחת לחיסול מוחלט של כל העוסקים בענפי החקלאות לסוגיהם במדינה, מענפי חקלאות של גידולים, של ירקות, פירות וכדומה, ועד מה שקשור בלולים, בקר וענפים דומים. צריך להבין – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> בעמדה הזאת אני תומך בך – – – <שר התיירות יריב לוין:> מה? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אני תומך בך בעמדה הזאת. <שר התיירות יריב לוין:> כן, אני אומר, לכן, חבר הכנסת אבו מערוף, צריך להיות – אתה יודע – הגונים ולשים את כל התמונה על השולחן. צריך להבין שאין ספק ששמירה על החקלאות הישראלית, שהיא נחוצה גם לטובת החקלאים, גם לטובת האזורים הפריפריאליים שבהם היא פועלת, וגם, הייתי מציין, זה לא שאנחנו עושים להם טובה אלא להפך – אני חושב שהם מקיימים ענפים שחיוניים למשק בכלל ובעתות חירום בפרט – אני חושב שהשמירה הזאת כמובן מצריכה איזו חסימה של יבוא שיכול היה להוזיל באופן משמעותי את המחירים בהרבה מאוד מוצרים. צריך לעשות כאן איזון נכון על-ידי כך שמצד אחד נעודד תחרות, נביא לאיזו הוזלה, ומצד שני, אם אנחנו רוצים לשמור על החקלאות כפי שהיא צריכה להיות, בהחלט יכול להיות שאנחנו לא מסוגלים להוריד את המחירים עד הסוף ולהביא אותם למקום נמוך כפי שאולי יכלו להיות לו היינו יוצאים מנקודת הנחה שאנחנו מוותרים על הענפים האלה ופשוט פותחים את השוק לתחרות בלתי מוגבלת וליבוא בלתי מוגבל. ולכן אני חושב שהממשלה, ובפרט משרד הכלכלה, נוהגים כאן באחריות, בזהירות, מתקדמים בתהליכים האלה צעד-צעד, ואני מקווה שבסוף נגיע באמת לנקודת האיזון הנכונה. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> מה אתה מבקש? <שר התיירות יריב לוין:> אני מוכן לכל הצעה של המציעים. אין שום בעיה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> ועדת הכספים. <היו"ר חמד עמאר:> ועדת הכספים. חברי הכנסת, ועדת הכספים? <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> בסדר. הבעת דעה של חבר הכנסת אורן חזן. יש לך דקה, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אנחנו מיתממים, בואו נודה על האמת. יש מאבק אחד שאנחנו צריכים להתמודד בו, וזה המאבק מול רשתות השיווק. הן גוזרות את הקופונים, הן מענישות את הציבור; פעם אחר פעם הן מעלות סיפורים ובדיות כאילו החקלאים אשמים, כאילו היבואנים אשמים, כאילו הסיטונאים אשמים – כולם אשמים. אלה שעובדים, קמים בבוקר לעבודה, אומרים שחרית ואז יוצאים לעבד את האדמה, אלה שהולכים ועובדים בנגריות, אלה שהולכים ועובדים באריזות – הם כולם אשמים. כולם מרוויחים כמו ברשתות השיווק. ואנחנו מגיעים לפה, ופעם אחר פעם נושאים נאומים, עושים דיונים, ולא משנים שום דבר בפועל. הגיע הזמן לחתוך את פערי התיווך, הגיע הזמן לעצור את הרעבתנות, לעצור את החזירות. לא יכול להיות מצב שמוצר – אני, למשל, אני לא יודע אם שמעתם, גרתי פעם בבולגריה – שמֵי-פה בבולגריה עולים 7 שקלים ואותו בקבוק מי-פה בישראל עולה 37 שקלים. ומי מרוויח? רשתות השיווק. לא יכול להיות מצב שלחם, חלב, ביצים, שלדברים שאנשים עובדים בוקר-בוקר – – <היו"ר חמד עמאר:> נא לסכם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – בעמל כפיים כדי להביא פרנסה סבירה הביתה בסוף נמכרים במאות אחוזים יותר, ואנחנו מבליגים על כך. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הגיע הזמן לחתוך את רשתות השיווק. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. חבר הכנסת דב חנין. יש לך דקה, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, אכן חמש שנים למחאה שלא הייתה רק מחאת קוטג', היא הייתה מחאה חברתית גדולה ומשמעותית. המחאה בתחום הקוטג' הייתה התחלה, אבל היה פה גל אדיר של התנגדות ומחאה ציבורית שאמר שאנחנו רוצים לחיות בחברה צודקת יותר, שאנחנו רוצים שוויון, שאנחנו רוצים הגינות, שאנחנו רוצים פתרון לבעיות החברתיות. חמש שנים עברו ומעט מדי השתנה, מעט מדי השתנה. ואם אנחנו מדברים על תחום המזון, אדוני היושב-ראש, הבעיה העיקרית בתחום המזון נותרה בעיית פערי התיווך, חקלאים שעובדים קשה ומרוויחים ומשתכרים מאוד מעט, אבל המחירים של מוצרי המזון בישראל עדיין גבוהים, גבוהים מדי, ויוצרים יוקר מחיה מאוד גדול בתחום המזון. ולכן צריך להתמודד פרונטלית עם פערי התיווך האלה, בין היתר באמצעות מנגנונים של פיקוח. אי-אפשר להשאיר את שוק המזון פרוץ. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה ומעבירים לוועדת הכספים. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 14, נגד – אין, נמנעים – אין. ההצעה תועבר לוועדת הכספים. <הצעות לסדר-היום> <תופעת כניסת שב"חים מהר-חברון – כדוגמת המחבלים שביצעו את הפיגועים בשרונה בתל-אביב> <היו"ר חמד עמאר:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: תופעת כניסת שב"חים מהר-חברון – כדוגמת המחבלים שביצעו את הפיגועים בשרונה בתל-אביב, מס' 3842, 3851, 3870, 3879, 3898 ו-3899. אני מזמין את חבר הכנסת יהודה גליק. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני היושב-ראש חבר הכנסת חמד עמאר, כבוד השר, שר הפנים, חברי חברי הכנסת המתוקים והיקרים מן האופוזיציה ומן הקואליציה, כולנו זוכרים, לפני שבועיים – ב' בסיוון, 8 ביוני – פיגוע קשה במתחם שרונה בתל-אביב, שבו נהרגו ארבעה אזרחי ישראל: עידו בן ארי, אילנה נבעה, מיכאל פייגה ומילה מישייב, השם ייקום דמם. לפיגוע הזה יצאו שני מחבלים בני-בליעל מהכפר יטא שבדרום הר-חברון. אני תושב היישוב עתניאל שבדרום הר-חברון, שנמצא בקו אווירי פחות מ-2 ק"מ מהכפר יטא. מאותו מתחם, אזור, מרחב, יטא, יצאו לפני כמה חודשים – יצא מחבל שירה בשכנה שגרה בבית לידי, דפנה מאיר, השם ייקום דמה. כולנו אותה מטרה של אותם אנשים בני-בליעל, שרוצים לרצוח בנו, לפגוע בנו, להרוג בנו ולראות פה יותר רצח, ועבורם אין דבר יותר לגיטימי מאשר רצח. עם זאת, איננו יכולים לשבת רגל על רגל ולומר "יד הגורל". אז כמובן, שר הביטחון, כוחות הביטחון, אנחנו רואים אותם ביום ובלילה פועלים כדי ליצור הרתעה, כדי להילחם נגד אותם פושעים ועבריינים, אבל חלה עלינו גם חובה, חובה למנוע את אותה כניסה של אותם בני-בליעל לתוך ארץ-ישראל, לתוך שטחי מדינת ישראל, כדי שנוכל לומר שההזנחה הזאת היא לא על כתפינו. יש במרחב שבין הר-חברון לבין מרכז ישראל, בין חבל-לכיש, באזורים שבין היישובים שקף מצד אחד ונגוהות מצד שני, בין המרחב אשכולות לבין היישוב סנסנה, בין הקו של הר-חברון לכיוון באר-שבע – יש קטעים, פרצות בגדר, ואנחנו חייבים שלא לאפשר את אותה רשלנות, אנחנו חייבים למנוע את כניסתם של אותם מחבלים שרוצים לפגוע בנו. אני קורא – – <היו"ר חמד עמאר:> נא לסכם. <יהודה גליק (הליכוד):> – – לסגן שר הביטחון, שר הביטחון, לבדוק את הדברים האלה ולמנוע את אותה כניסה של אותם מחבלים, כדי לחסוך דם, יחד עם אותן פעולות הרתעה שנעשות. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי. יש לך שלוש דקות, נא לדייק. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, נושא השב"חים, השוהים הבלתי-חוקיים, לא נולד אתמול וגם לא יסתיים מחר, וגם אין תרופה אבסולוטית לתופעה הזאת. התרופה האבסולוטית לתופעה הזאת היא ההפרדה בין העמים. הגדר הזאת היא גדר ארוכה – חבר הכנסת גליק, אי-אפשר להציב לוחם מג"ב על כל מטר, ואי-אפשר להציב לוחם צה"ל על כל מטר, והגדר הזאת היא גדר ארוכה, וכל זמן שנשב בצד השני, המעבר מצד אל צד – ואני אומר לך את זה כאיש מקצוע – אין שום כוח בעולם, מלבד הפרדה בין עמים. תיקח את ההפרדה שנעשתה בקפריסין לפני 25 שנה – ב-25 שנה שני הרוגים בסך הכול. היום פותחים את השערים שהם שערי מסחר ויחסי שלום כאלה או אחרים בין שני הצדדים, הטורקי והיווני. אז אתם יכולים לעמוד פה על הדוכן ולהגיד 20 פעם "למנוע" ו"למנוע". כן, אפשר להקטין. כן, תכף יעלה לכאן סגן שר הביטחון, ואני משוכנע, מתוך היכרות אישית, שכוחות הביטחון עושים את המרב ואת המיטב 24 שעות ביממה, יום, לילה, שבתות וחגים, מתי שאתה רוצה; אנשי מילואים, סדיר. אי-אפשר למנוע את הכניסה האבסולוטית. אני אומר לך את זה כאיש מקצוע. ונכון, חסרים חלקי גדר, נכון, יש בעיות עם בית-המשפט העליון שעדיין לא התיר במקומות מסוימים להציב גדר כי יש ויכוח על הקרקע שבה צריך להציב את הגדר, אבל אם חפצי חיים אנו, יש רק פתרון אחד, והוא הפתרון המדיני. נשים אמצעים טכנולוגיים, נמשיך להשקיע, נמשיך לסגור את הפרצות בגדר. אמר ראש הממשלה: נתתי הוראה לסגור את החלק הדרומי של הפרצות בין ירושלים – לפני גוש-עציון, אבל אני רוצה את גוש-עציון בתוך מדינת ישראל. אני מדבר על שלושת הגושים כמעט כמו כל חלקי הבית הזה. אז אנחנו שמים גדר בין ירושלים לבין גוש-עציון לבין המקום שאתה גר בו, עתניאל – האם זו הדרך? והיישובים עצמם? ובעיני אני רואה בלהות – מה קורה כשיישוב כזה זוכה לביקורים – והיו לנו אירועים, אתה ציינת אותם. ואני אומר לכם, חברים, כל אלה לא יועילו, והדרך היחידה היא הפרדה בין העמים, אם חפצי חיים אנו. תודה רבה. <יהודה גליק (הליכוד):> כמו שעשו בגוש-קטיף. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> כן, בגוש-קטיף. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו נוכח. <יהודה גליק (הליכוד):> היה ריבוי של שלום – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אין כניסות. יש פחות הרוגים מאז עזבנו שם. <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת טלי פלוסקוב – אינה נוכחת. חבר הכנסת יואל חסון. שלוש דקות. בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, זה כואב ומתסכל מאוד לדעת כמה אנשים איבדו את חייהם או נפצעו בגלל אותן פרצות ואותן בעיות שמאפשרות לשב"חים, מאפשרות לפלסטינים, להיכנס באופן לא מבוקר לתוך מדינת ישראל. צריך לומר, ארגוני הטרור יודעים ומבינים שאפשר להיכנס למדינת ישראל, מכיוון שלא הצלחנו עד היום ליצור הפרדה ברורה בינינו לבין הפלסטינים. לא הצלחנו עד היום ליצור גבול, גדר שתסגור בינינו לבין ריכוזי האוכלוסין הגדולים של הפלסטינים. כמה פעמים התרענו, כמה פעמים דיברנו על כך שיש פרצות, ובעיית השב"חים היא מסוכנת ומסכנת את חיי כולנו, ושום דבר לא נעשה. ולמה שום דבר לא נעשה, חברי חברי הכנסת? חבר הכנסת גליק, אני רוצה לומר לך משהו – אתה בשיחה עם השר דרעי. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> חבר הכנסת גליק. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני דווקא רציתי להתייחס – לא לא, זה בסדר, אני – – – <יהודה גליק (הליכוד):> סליחה, אתה צודק, אני מתנצל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל מכיוון שזה דיון משותף, רציתי שנחלוק את הדעות האלה – יחד. צריך להביא בחשבון, כי אני שומע הרבה מהמתנחלים שבאים ומספרים בגאווה כמה הם חיים לצד הפלסטינים בשלום, בעבודה, בחדווה, באהבה, ותמיד מציגים את זה שאפשר ויכולים לחיות יחד לנצח נצחים. אז, אדוני, אחרי מה ששמעתי אותך פה – זה קצת מנוגד למה שאתה אומר. זה קצת מנוגד, כי או שצריך לסגור ולהגדיר גבול ברור, זה לא רק לתוך – – – <יהודה גליק (הליכוד):> רגע, בחיפה וביפו לא חיים בשלום? צריך הפרדה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, אנחנו מדברים על – – – <יהודה גליק (הליכוד):> גם אתה חושב שאפשר לחיות יחד. אפשר לחיות יחד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תראה, רוב פיגועי הטרור מגיעים מיהודה ושומרון, הם לא מגיעים מתוככי מדינת ישראל. יש שיתופי פעולה, יש גם שם מעורבות, אין ספק, אבל אם אתה יודע, באחוזים זה הרבה פחות. <יהודה גליק (הליכוד):> הפיגוע הקודם בתל-אביב היה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מאה אחוז, אבל אני אומר: הרבה פחות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אבל זה נדיר, זה נדיר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה נדיר וזה הרבה פחות. אנחנו אומרים, אדוני חבר הכנסת גליק, שהגיע הזמן לקבל החלטות קשות. ההחלטות הקשות הן – – – <יהודה גליק (הליכוד):> תחיל את החוק הישראלי על הכול. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני, ההחלטות הקשות הן להגדיר גבול בינינו לבינם, שיכניס לתוך הגבול הזה ובגדר הסופית והמוחלטת את גושי ההתיישבות העיקריים, ולהגדיר את הגבול בינינו לבין הפלסטינים. וגם אז, כשיהיה גבול, להבטיח שהכניסה של הפלסטינים לעבודה בישראל או בתוככי יהודה ושומרון – אתה יכול לחזור לדבר עם השר – בתוככי יהודה ושומרון – תהיה בצורה מבוקרת, מפוקחת ומאורגנת. עוד, אדוני היושב-ראש, צריך לומר, שזה קצת מוזר, ואני אומר את זה לך, סגן השר, שמערכת הביטחון שלנו יודעת, באמת, להתמודד עם הסייבר – – <היו"ר חמד עמאר:> לסכם בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – עם כל מיני טכנולוגיות, עניינים, עדיין את הגדר לא יכולים להשלים? אז תנו בבקשה לתושבי מדינת ישראל תשובה, מדוע לא מצליחים למנוע את תופעת השב"חים, ומדוע יש פרצות בגדר – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – במיוחד בדרום הר-חברון. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. חברת הכנסת טלי פלוסקוב. שלוש דקות. בבקשה, נא לדייק. <טלי פלוסקוב (כולנו):> תודה, אדוני היושב-ראש, חברים, כולכם יודעים שאני גרה בערד, וערד נמצאת במרחק מאוד מאוד קטן מהגבול שאנחנו מדברים עליו ומאותו כפר, יטא, שעכשיו המחבל יצא ממנו. אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל זאת לא הפעם הראשונה שיוצא משם מחבל. אתם זוכרים את הפיגוע בדימונה, שהיה – לפני חמש, שבע שנים – אני לא זוכרת. גם אז, במקרה הזה, המחבל יצא מיטא. ואני רוצה להזכיר לך, אדוני היושב-ראש, שלפני כשלוש שנים, כשעוד כיהנתי כראש עיריית ערד, הזמנתי את סיעת ישראל ביתנו, וגם את שר הביטחון של היום, אביגדור ליברמן, לראות מה קורה שם. רבותי, הגענו לתל-ערד, כולנו יחד, יש לי תמונות מהביקור – אני לא זוכרת, אדוני היושב-ראש, אם היית שם גם כן. <היו"ר חמד עמאר:> הייתי. <טלי פלוסקוב (כולנו):> היית, נכון? אנחנו עומדים בתל-ערד, ואנחנו רואים את הגבול הפרוץ הזה. ביקשתי אז, אחרי הביקור, מאנשי משטרה, לקחת אותי לסיור לאורך הגבול, ומה אני מגלה? אני מגיעה לכביש עם מחסום. בצד שמאל של המחסום יש לנו גדר, ובצד ימין של המחסום הכול פתוח. אמרתי: מה הולך פה? ועומדים חיילים במחסום. אז למה בכלל לעבור במחסום? אם זה לא היה כל כך עצוב, היינו צוחקים. אבל גם לא מעט גנבות בעיר ערד – דרך השער שלא קיים. ועכשיו יש לנו תופעה חדשה, של מחבלים שעוברים דרך הגבול הפרוץ. וכמה פעמים אני רואה שעומדים רכבים בחצר של המשטרה, וכל השב"חים נמצאים שם ולא יודעים מה לעשות אתם. רבותי, הגיע הזמן לשים קץ לכל הסוגיה הגדולה הזאת, ולמצוא תקציבים. וגם אז דיברתי, אבל לצערי הרב אף אחד לא שמע אותי. ואני שמחה מאוד שיש לי היום אופציה לדבר כאן, מעל דוכן הכנסת. אולי כולנו יחד כן נצליח לשנות את המצב. הגיע הזמן לדרוש תקציבים לכך שקיר ההפרדה שאנחנו מדברים עליו, שהוא כן יקום. ואני רוצה לפנות לחבר הכנסת גליק, שאומר שלא צריך – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – רק על-ידי הפרדה בין העמים. שום גדר לא תמנע את זה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> חד-משמעית. <טלי פלוסקוב (כולנו):> מיקי, אני מזמינה אותך לבוא לגור בערד. <מיקי לוי (יש עתיד):> אל תזמיני אותי, אני מומחה. אני מכיר את כל שטח – – – ככף ידי. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אה, אין לי ספק. אבל מישהו צריך לפחות לבקר את כניסת האנשים משם לכאן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> צריך הפרדה, ואז תהיה ביקורת. <היו"ר חמד עמאר:> לסכם בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> עד שלא תהיה הפרדה ברורה – – – <היו"ר חמד עמאר:> משפט סיכום. <טלי פלוסקוב (כולנו):> משפט סיכום שלי – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תכף אענה לך. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – רבותי – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת אורן חזן. משפט סיכום. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – אני מקווה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אי-אפשר – – – <קריאה:> למה לא? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אי-אפשר. <טלי פלוסקוב (כולנו):> חבר הכנסת יואל חסון, אדוני – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת יואל חסון, דיברת. אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, דיברת, אף אחד לא הפריע לך. בוא ניתן משפט סיכום. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אני פונה לחברי הכנסת – להמשיך את הדיון הזה בוועדות הרלוונטיות ולדרוש תקציבים להצבת גדר הפרדה גם במקום הזה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי – איננו נמצא. ישיב סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר חמד עמאר:> שלוש דקות – סליחה – עשר דקות. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני לא אנצל את כל הזמן. <מירב בן ארי (כולנו):> קשוח, היושב-ראש. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> מספיק לו שלוש דקות. <טלי פלוסקוב (כולנו):> בדרך כלל אנחנו לא מגבילים את השרים, לא? <מירב בן ארי (כולנו):> כן כן, זה היה בטעות. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> טעות, טעות. <יהודה גליק (הליכוד):> סגן השר בן-דהן יודע – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אקצר. <היו"ר חמד עמאר:> אתקן אותך: בהצעה רגילה לסדר-היום יש הגבלה על שר או סגן שר שמשיב עד עשר דקות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל אף פעם לא אכפו את זה, היושב-ראש. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> בסדר גמור. אני רוצה לומר לכם, רבותי, לפחות בחלק מהדברים הסכמתי עם חבר הכנסת מיקי לוי. בחלק מהדברים יכולתי להסכים גם עם חבר הכנסת יואל חסון, עם חברת הכנסת טלי פלוסקוב ועם חבר הכנסת יהודה גליק. אבל בואו תראו, שעם כל הכבוד, אם נחבר את כולכם, אי-אפשר לעשות פה מיקס אחד גדול. ותרשו לי. אני רוצה לומר לכם, כמובן, ממשלת ישראל אחראית לביטחונם של תושבי מדינת ישראל, ומערכת הביטחון, כפי שאמר חבר הכנסת מיקי לוי, אכן עושה מאמצעים אדירים – אדירים – למנוע חדירה של שב"חים מהר-חברון או מכל מקום אחר לתוך מדינת ישראל. לא לחינם מוקמת הגדר ומוקמים מעברים, עם בדיקות ועם בחינות, כדי למנוע מעבר של שוהים בלתי חוקיים דרך גדר הביטחון לתוך מדינת ישראל. כוחות צה"ל וכוחות משטרת ישראל מקיימים כל העת פעילות גלויה ופעילות סמויה שמטרתן היא אחת: לסכל את מעבר השב"חים ולשמור על ביטחון היישובים. בין היתר מבוצעת פעילות מבצעית קבועה בקו התפר, הכוללת תגבור סד"כ ועוד פעילויות נוספות של מעקב, אכיפה, ענישה – כל זה כנגד תופעת השב"חים, המובילים, המלינים והמעסיקים. אני רוצה לומר, לאחר מה שהיה בפיגוע בשרונה – הקבינט הביטחוני אכן הקציב סכום כסף גדול כדי להשלים את המכשול הביטחוני באזור הדרום, בעוטף-ירושלים ובעיקר בין תרקומיא למיתר. מערכת הביטחון החלה בעבודות, ולפחות לפי הנתונים שבידינו בתוך שמונה חודשים העבודה תסתיים. אני רוצה לומר, רבותי, עם כל הכבוד לחלומות הנעימים שאנחנו יכולים לעשות הסכם שלום, חבר הכנסת חסון, עם הגושים – אתה הרי יודע שהמקסימום שאנחנו רוצים לתת לפלסטינים הוא הרבה פחות מהמינימום שהם מוכנים לקבל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל זה לא משנה. בוא נחליט מה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רגע, רגע, רגע. אתה יודע – תן לי. אתה יודע לבד. אתה יודע לבד, היו פה שני ראשי ממשלות אֱהודים – אני אזכיר לך, חבר הכנסת חסון – שני ראשי ממשלות, שני אהודים; כל אחד מהם היה מוכן לתת הרבה יותר ממה שאני בחלומות הכי רעים שלי מוכן, ואני לא מוכן לכלום, והם קיבלו תשובה שלילית, אף שנתנו להם הרים וגבעות. נתנו להם את ירושלים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> וזה טוב לנו? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רע לנו. מה שאני רוצה לומר לך זה שהאשליה שיש פה איזה – רק נקום היום בבוקר ונגיד: אנחנו מוכנים, בואו ניתן לכם כמה חלקים, ומייד נעשה שלום – היא לא כזו. אתה יודע את זה לבד. היא לא כזו, לצערנו הרב, ואנחנו רחוקים מאוד מזה. המציאות היא שאין לנו שום אפשרות בכלל להגיע להסכם כזה. אני, כמובן, אומר לכם את דעתי האישית: אני לא מתבייש, אני בעד החלת החוק הישראלי על יהודה ושומרון. אני אומר לכם, אני נגד הקמת מדינה פלסטינית, כי אין מקום למדינה פלסטינית בתוך – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה תעשה עם הפלסטינים? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אין מקום. אני אגיד לך מה אני אעשה עם הפלסטינים: עם כל הכבוד, הם יכולים לבחור להיות אזרחי ירדן או אזרחי מדינה ערבית אחרת, או, אם הם רוצים להיות אזרחי מדינת ישראל, הם יצטרכו להוכיח את נאמנותם למדינה. אנחנו לא פחות מארצות-הברית. כמו שארצות-הברית יודעת לדרוש – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> בסדר, אבל הם יצביעו למפלגות ערביות. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תקשיב רגע, חבר הכנסת חסון. לפני – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אז מה? אז מה? זה גזענות מה שאתה עושה עכשיו. זו האמת שלכם? <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה מדינת ישראל שאתה רוצה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> יצא המרצע מן השק. אתה גזען. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת אורן חזן. חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יואל חסון, תודה. <יהודה גליק (הליכוד):> בתוכנית החלוקה, בחלק היהודי היו 55% יהודים, ואף אחד לא – – – <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. בואו ניתן לסגן השר להשיב. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הם יצביעו לכנסת או לא? <קריאות:> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן. כן. אחרי עשר שנים, כשתיבדק נאמנותם ונאמנות בני משפחתם ויתברר שאין להם שום מעורבות בשום פעילות טרוריסטית – כן, אני אתן להם. אני לא שונה מארצות-הברית. למה בארצות-הברית לוקח לפחות חמש שנים עד שמקבלים אזרחות? <אורן אסף חזן (הליכוד):> הרב בן-דהן, הרב בן-דהן – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן, אינני חושש מכך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הרב בן-דהן, הרב בן-דהן, מורי ורבי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה סופה של המדינה היהודית. <קריאה:> אני מקווה שזה לא – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא. אני אמרתי את עמדתי האישית. <היו"ר חמד עמאר:> הוא אמר באופן ברור, חבר הכנסת. הוא אמר באופן ברור "זו עמדתי". <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אמרתי "עמדתי האישית". <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מורי ורבי. אני מבקש, לפני שאתה מדבר ככה, בוא נשב, אולי אני אשנה את דעתך. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת אורן חזר. מה אתה מציע, סגן השר? <יואל חסון (המחנה הציוני):> הרי בסוף, אדוני סגן השר – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> יש לנו הצעה להסתפק בתשובתו של סגן השר – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מקבל. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – ולבקש מעקב אחרי שמונה חודשים. אמרת שאחרי שמונה חודשים – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן, הגדר תושלם. <טלי פלוסקוב (כולנו):> הנה, דיברתי עם חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, עזוב. אין שום טעם בשום ועדה. <היו"ר חמד עמאר:> הוא מציע להסתפק בדבריו. אתם מסכימים? <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל בעוד שמונה חודשים אנחנו – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> בעוד שמונה חודשים יתקיים דיון. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברי הכנסת – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> סגן השר, אדוני סגן השר. הסכנה של מדינה דו-לאומית, כי מדינת ישראל יכולה להיות יהודית ודמוקרטית רק כשרוב אזרחיה רוצים שהיא תהיה יהודית ודמוקרטית. במקום שהם לא ירצו, היא לא – – – <קריאות:> – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> זה נושא אחר. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת – תודה רבה. בואו נסכם את הנושא. חבר הכנסת יואל חסון, אתה מסכים? חבר הכנסת מיקי לוי, אתה מסכים? תודה רבה, הסכימו. עוברים לנושא הבא. אין הבעת דעה אם יש הסכמה. תודה רבה. <קריאות:> – – – <הצעות לסדר-היום> <איומים על מפקד הפלוגה של החייל היורה> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לנושא הבא: איומים על מפקד הפלוגה של החייל היורה, הצעות לסדר-היום מס' 3997, 4010 ו-4017. חברת הכנסת מירב בן ארי, שלוש דקות. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברים, אנחנו מבקשים, בבקשה, לעבור לנושא הבא שעל סדר-היום. עלתה כבר אל הדוכן חברת הכנסת מירב בן ארי. שלוש דקות, חברתי, לרשותך. בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, כנסת נכבדה, מסע ההשתלחות נגד רב-סרן תום נעמן, המ"פ של החייל היורה, עורר סערה השבוע. רב-סרן נעמן הוא קצין מצטיין, סיים את תפקידו כמ"פ הפלוגה, וכל חטאו היה שהוא אמר את האמת בבית-המשפט. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ולא ראיתי אותך מצביעה אי-אמון בראש הממשלה שעשה ההפך – – – <מירב בן ארי (כולנו):> הייתה הצבעת אי-אמון ופספסתי בחודש האחרון? כי לא הייתה. אז אל תפריע לי. אל תפריע לי. אתה יודע מה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> לא, לא. אל תפריע לי גם אתה. אני מסתדרת, תודה. אני רוצה להגיד לך משהו: כשאני – שקט. כשאני העליתי את ההצעה הזאת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> זה מפריע לי. תן לי לדבר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא פגע בה. תתנצל, תתנצל. <מירב בן ארי (כולנו):> אני בסדר, אורן. לא צריך לדאוג. אני רוצה להגיד לך משהו, חבר הכנסת חסון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> לא, לא. תנסה רגע להקשיב לי. תנסה. אני מודה לך, אבל זה בסדר. זה בסדר. כשאני באתי והעליתי את הנושא הזה, אמר לי אחד מחברי הכנסת מהאופוזיציה: איך זה שאת מעלה את ההגנה על רב-סרן תום נעמן? ואמרתי לו שאני מחויבת, אוקיי? וזה בכלל לא משנה אם זה ימין או שמאל. זה עניין – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מיקי לוי, עוד רגע תהיה לך זכות דיבור על זה. אז בוא, תן לחברת הכנסת בן ארי לדבר. <מירב בן ארי (כולנו):> רגע, עכשיו לא הצלחתי להתחיל. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – מטיל דופי בכולנו. <מירב בן ארי (כולנו):> נכון. ואני רוצה להקריא לכם חלק מהציטוטים – מה שאפשר להקריא, כי יש דברים שאי-אפשר להקריא – אבל אנשים שגם אומרים את השם שלהם, אז אם הם לא מתביישים להיחשף, בוא נקריא מה שעוד סביר. דוד הגואל: בושה וכלימה, לאדם שנשבע בקורס קצינים תמיד לשמור על חייליו ופקודיו, ותמיד להיות סמל והשראה. אתה פשוט טיפוס פחדן, שפן קטן, במקומך הייתי פושט את המדים, מסתכל במראה ושואל את עצמי איפה טעיתי. שרית שריתוש: זה מפקד? זה מזבלת חירייה. טפו על הפרצוף שלו. מפקד אמיתי לא מפקיר את החיילים שלו. חתיכת סירחון מהלך, בושה וחרפה לדעת שיש אפסים מושתנים כאלה במדינה שלנו. בני משולם: אם החייל כשל זה בגלל שהמ"פ הוא סוג של כישלון, שהמ"פ חלש ופחדן. אוי למפקדים כמוך שמפקירים חייל בשדה הקרב. <אורן אסף חזן (הליכוד):> את מקריאה שמות של אנשים? <מירב בן ארי (כולנו):> שמות? הם כותבים בפייסבוק. אני מדגיש, חייל, אתה נמושה ובושה לעם ישראל ולצה"ל. עדיף שתסתלק מצה"ל, עם ישראל לא ירפה מכישלון. התמונה שלך תרוץ ברשתות. רחל עבו – הכול בפייסבוק, הכול פתוח: אתה מחפש דרגה על גבו של חייל. אלוהים לא יסלח לך, ירדפו אחריך, אתה ובני משפחתך וילדיך עד שארית חייך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> חבל לתת מקום אפילו – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אתה יודע למה אני אתן מקום לזה? כי זה בושה. וחבר הכנסת מיקי לוי אמר, ובצדק: זה בושה לנו, שעולה מ"פ ואומר את האמת, את מה שהוא ראה, ואומר שם שמדובר בחייל מצטיין. מי שקרא את העדות – הוא אומר במפורש: מדובר בחייל מצטיין. סגן השר, הוא אומר דבר מאוד פשוט – שואלים אותו: מי אישר לו לירות? העיד נעמן. שאלתי את החייל: מי אישר לך לירות? הוא ענה שהמחבל היה חי והיה צריך למות. גם העדים הבאים, גם החיילים, גם מפקד חטיבת חברון, אלוף-משנה יריב בן עזרא – אנחנו מצפים שהם כנראה ייתנו את העדויות, כי מי שמכיר את הפרשייה – יודע. ומסתבר – הם ממש הפריעו לי בהתחלה, אז אתה, באמת – לא יכולתי לדבר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני אכן לא הערתי. רק הערתי את תשומת לבך. <מירב בן ארי (כולנו):> אני רק רוצה להגיד את המשפט, שהוא בעיני הכי מרכזי: מסתבר שהפייסבוק הפך לזירת בית-המשפט. ומסתבר שהיום שיבוש הליכי משפט, או לגרום למצב שחייל או מפקד חוששים – זה בעצם שיבוש הליכי משפט אמיתי. ואני רוצה לומר משהו אחד למפקד הפלוגה ולחיילים ולמפקדים: אתם אמורים לומר את האמת. וסגן השר בן-דהן, סגן השר, אני רוצה להגיד לך משהו, כי אתה הולך להתייחס לדברים שאני אומרת, ונראה לי שהמינימום זה שתקשיב, אוקיי? זה שלוש דקות, שמתוכן כבר נשאר לי כמה שניות. בבית-משפט אמורים להגיד את האמת ורק את האמת, ואנחנו מצפים שחיילים ומפקדים לא יחששו. ואני חוששת. אתה יודע למי אני חוששת? לא למח"ט חברון, שהוא כבר איש מבוגר; לא לאותם אנשים, שהם יחטפו, והם יחטפו אש; לאותם ארבעה חיילים בני 20 שהיו שם, ועכשיו אני מניחה שהם חוששים מאוד. ואני גם רוצה להגיד לך עוד משהו, שאני רוצה שתתייחס אליו בדבריך: למה פרסמו את התמונה, את השם, את הטלפון הנייד שלו? למה? למה האנשים האלה – שלא רק כותבים בפייסבוק; שולחים לו הודעות נאצה – למה צריך להגיע למצב שמפקד בכיר אומר למ"פ: אולי עדיף שתטוס לחו"ל ותנוח שם ותתנתק? למה? אנחנו לא יכולים להגן עליהם? אנחנו? אם אנחנו לא מצליחים, אני לא – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת בן ארי, תודה. <מירב בן ארי (כולנו):> ואני מודה, דרך אגב – מילה אחרונה – לרמטכ"ל שהתקשר ואמר לחייל: תמשיך עם האמת שלך. זה מה שאנחנו מצפים ממפקדים וחיילים בצה"ל. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי. ואחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבר חברי הכנסת, רוח רעה נושבת בארץ; רוח של שנאה, של הקצנה, של קללות וגידופים; רוח של אלימות. הרוח הרעה הזאת מנשבת ומגיחה כמו הוריקן פעם בכמה זמן, והורסת את כל מה שנקרה בדרכה. היא לא מרחמת ולא חסה על אף אדם, ואין אחד מאתנו, חברי חבר הכנסת, שלא זכה להיתקל בה ולראות את פרצופה המכוער. עבורה ועבור האנשים חסרי הבושה שעומדים מאחוריה, כל מטרה יכולה להיות לגיטימית לקללות, לגידופים נוראיים, לאיומים. אין פרות קדושות ואין שום קווים אדומים. הפעם, אדוני היושב-ראש, המטרה לגידופים ולקללות הייתה, לא פחות ולא יותר, קצין קרבי בצבא ההגנה לישראל. רב-סרן תום נעמן, שבסך הכול מילא את תפקידו נאמנה. הוא פעל לפי אמות המידה המוסריות שאנו מצפים מקצין צה"ל: הוא ראה פגם מוסרי, דיווח על כך למפקדיו, ולאחר שנפתח משפטו של החייל, בא והעיד את האמת שראו עיניו. ותחשבו על זה רגע, חברי חברי הכנסת: מפקד פלוגה בחטיבת כפיר, בחור מרשים שהתגייס לגדוד 101 בצנחנים, לחם במלחמת לבנון השנייה, סיכן את חייו ב"עופרת יצוקה" וב"צוק איתן". קצין קרבי, אמיץ, שסיכן את חייו ומפקד על 120 לוחמים; אותו, את מלח הארץ הזה, ממיטב האנשים שהארץ הזו יודעת להצמיח – אותו הפכו לאויב? אותו מקללים? לו מאחלים למות? לו קוראים בוגד? בו מתביישים? חברי חברי הכנסת, כל חיי לבשתי מדים כאלה או אחרים. משהו לא טוב עובר עלינו בשנים האחרונות. אני חושב שאנחנו עושים לעצמנו חיים קלים כשאנחנו מאשימים את הרשתות החברתיות בהקצנה. יש פה הלך רוח של הפקרות שמוכתב על-ידי ההנהגה, לעתים. במקום שההנהגה תהיה מצפון מוסרי, היא בודקת לאן נושבת הרוח הציבורית ורצה אחריה. איזה מסר שידר בדיוק שר הביטחון הנוכחי כשהגיע לבית-המשפט כדי להביע תמיכה בחייל שעומד לדין על הריגה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – מיקי, זה לא פייר. <מיקי לוי (יש עתיד):> איזה מסר משדר ראש הממשלה – – <קריאה:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – כשהוא מתקשר לאביו של החייל – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מיקי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – ואפילו משתעשע ברעיון – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – זה לא פייר. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – להזמין את הוריו ללשכתו? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן. <קריאה:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ואיזה מסר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת לוי. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת לוי, זמנך תם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> וזה היה – – – צריך להגיד איזה מסר. זה לא פייר. <מיקי לוי (יש עתיד):> ואיזה מסר מעביר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת, חבר הכנסת אורן חזן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה צריך להגיד איזה מסר מעביר שר הביטחון שאומר על חייל: חייל שסרח. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אורן חזן – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה מה שצריך להגיד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – אני לא רגיל שקוראים לסדר בהצעות לסדר-היום. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הרגתם את שר הביטחון הזה. הוא לא נמצא שם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ואין – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> שר הביטחון לשעבר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תגיד לשעבר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – – משפט סיכום, בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> והפריעו לי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא, לא הפריעו לך – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה? כשנגמר הזמן הפרעתי. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – 20 שניות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה, סליחה, סליחה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 20 שניות – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אחרי שנגמר הזמן אני הפרעתי. אין לך מה להוסיף לו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אורן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה? <מיקי לוי (יש עתיד):> ואיזה מסר – חבר הכנסת חזן, כשאתה תשב על הדוכן, אתה תוכל לתת הוראות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אווו, הנה, זה מתחיל. <מיקי לוי (יש עתיד):> בינתיים, נראה לי – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הנה, זה מתחיל. <מיקי לוי (יש עתיד):> איזה מסר משדר ראש – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני – – – היושב-ראש. <יעקב מרגי (ש"ס):> אורן, זה הזמן שלי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> איזה מסר משדר – אם אתם לא רוצים את האמת, זה בסדר. אתם ממשיכים את מה שקורה ברשתות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ברור שהם רוצים. הם שנים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> איזה מסר משדר ראש הממשלה כשהוא מתקשר לאביו של החייל, ואפילו משתעשע ברעיון להזמין את הוריו ללשכתו? <אורן אסף חזן (הליכוד):> מנהיגות מחוברת לחיילים. <מיקי לוי (יש עתיד):> ואיזה מסר מעביר ראש הממשלה – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> חבר הכנסת חזן, תקשיב לו טוב. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – כשהוא משתהה ארוכות – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מנהיגות – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> תקשיב לו טוב. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – בגינוי התקפה נפשעת כנגד קצין צה"ל – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה אתה – – –? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – ובסוף ממלמל – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – כמה מילים רפות? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> מפחד לעצבן מישהו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מיקי לוי, תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני אגיד לכם משהו: הם משדרים מסר חמור של קריצה, של תמיכה במסווה של מי שמזמין את ההתקפה הבאה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. חבר הכנסת מיקי לוי, תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> במקום להיות מצפן מוסרי ולהרגיע – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת לוי – – – <קריאה:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – ההנהגה הזאת מלבה את האש המסוכנת הזאת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת לוי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ושלא יהיה לאיש ספק: כמו במקרים רבים, ברגע אחד הכול יצא מכלל שליטה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מיקי לוי, תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> והאש הזאת שאתם משחקים בה תשרוף את כולנו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מצדיע לרב-סרן תום על היושר ועל הערכים שלו. אני מצדיע לו – שאלה הם בנינו ואלה הם קצינינו. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מרגי. <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> המסר הוא שאנחנו עומדים לצד החיילים, אדון חבר הכנסת מיקי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> המסר הוא בעיקר – – – לתת לדובר – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> המסר הוא שתהיו מוסריים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> המסר הוא – – – מוסריים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה הכול. זה המסר שאתם צריכים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – – רק שלא תקבל התקף לב. בנחת. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל דווקא ברצח חברת הפרלמנט הבריטי השבוע; ודווקא ברצח חברת הפרלמנט הבריטי שנרצחה על מזבח ויכוח לגיטימי על פרישה מהאיחוד האירופי בבריטניה או הישארות באיחוד האירופי. אבל מה זה קשור לעניינינו? זה אותו דבר: ההתלהמות, ההשתלחות במ"פ רב-סרן תום נעמן, היא לא בעיה של רב-סרן תום נעמן בלבד. אלו פני החברה הישראלית; אלו פני הוויכוח הציבורי בחברה הישראלית. תבינו טוב טוב, הרצח בבריטניה הוא על סף חלוננו. אנחנו בחברה הישראלית במצב שאנשים חוששים להביע את עמדתם הלגיטימית כמעט בכל תחום. פיתחנו תרבות – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> אז אני אזכיר לך את הקמפיין שעשינו במשותף, את הובלת אותו, על הסתה ברשת כלפי חברי כנסת – – – <מירב בן ארי (כולנו):> כן. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – שהרצנו את הטוקבקים הארורים והאיומים האלה. אז שתבינו, אנחנו בחברה הישראלית היום במצב שאדם בעל תפקיד, נבחר ציבור, מעצב דעת קהל בחברה הישראלית, חושב יותר מפעמיים אם לכתוב או לומר את דעתו – דעתו הלגיטימית. הוא מייד חוטף מבול של קללות, נאצות ברמה של תת-תרבות, ברמה מאיימת, מסיתה, מכפישה. על מה אנחנו מלינים היום? רב-סרן תום נעמן – זאת התוצאה של ההבלגה שלנו, זאת תוצאה של הסלחנות שלנו לאורך השנים האחרונות. אנחנו פיתחנו בידינו את תרבות הרייטינג: מסתכלים אחורה מה חושב הציבור, ולפי זה קובעים את עמדתנו. אנחנו הבאנו את התופעה הזאת על עצמנו. ואנחנו, חברי הפרלמנט, צריכים להלין רק על עצמנו. אם אנחנו לא נרים את הכפפה, נתקן את החוקים ונצמצם את התופעה של ההשתלחות, ההתבהמות, בטוקבקים, בתגובות בפייסבוק – תום נעמן זה רק אמצע הדרך, הקצה זה רצח חברת הפרלמנט הבריטי – זה יכול להיות גם אצלנו – ויפה שעה אחת קודם. אדוני היושב-ראש, אני חושב שזה – ובזה אני מסיים. כן כן, אני לא – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זה נשמע היה שיפה שעה אחת קודם שזה יקרה גם אצלנו, אז חס וחלילה. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – שאנחנו נטפל בכך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> או. שיהיה ברור, לפרוטוקול. <יעקב מרגי (ש"ס):> לכן – הפסקת אותי בדיוק. הפסקת אותי – וכדי שזה לא יהיה בחלוננו, ולא בפתחנו, אנחנו כחברי הכנסת לא צריכים להסתפק בהצעה לסדר-היום; עלינו החובה להמשיך לטפל בזה גם בחקיקה, גם בחקיקה, כי לא ייתכן שמי – ובזה סיימתי – לא ייתכן שמי שיאמר את דעתו הלגיטימית, גם אם היא לא תמצא חן בעיני או בעיני אחרים, גם אם היא תפוצץ לנו את שרירי הבטן, אנחנו צריכים לסגל, כחברה בריאה, לסגל את התכונות האלה, שאפשר לשמוע גם דברים שלא נוח לנו אתם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי על דבריו היוצאים מן הלב. משיב על ההצעה סגן שר הביטחון הרב אלי בן-דהן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שר הביטחון בפועל זה ביבי. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מניח שבאופן לא מפתיע אני אומר לכם שאני מסכים עם דברי כולכם. אכן צריך לאפשר לכל מפקד ולכל חייל בצה"ל לומר את האמת, בוודאי לפחות כפי שהם מבינים ומכירים אותה. כל פעולה של שיימינג, ביוש, איום, הטרדה, כלפי כל אדם, בוודאי כלפי קצין בצבא, אנחנו, כחברה, כחברי הכנסת, מצווים לגנות את התופעה הזאת. כפי שראיתם, צה"ל, הרמטכ"ל, שר הביטחון, כולם נותנים גיבוי מלא לרב-סרן תום נעמן, שמילא את חובתו כקצין, כאזרח, ומסר את עדותו בבית-הדין הצבאי. צה"ל – והחברה כולה – אנחנו מצפים שקציניו וחייליו יאמרו את האמת, וימסרו עדות אמת בכל מקום שהם יהיו. ולכן, כל ניסיון לפגוע באמירת האמת, אנחנו – – <מירב בן ארי (כולנו):> לפגוע בקצין. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – נגנה – נגנה כל ניסיון כזה ולא ניתן לו שום מקום. אני כמובן סמוך ובטוח שההליך המשפטי יתנהל בצורה תקינה וראויה, ובית-הדין הצבאי ייתן את פסק-דינו כראוי. אנחנו כאן, בעניין הזה, של ההצעה לסדר-היום, אני חושב שכולנו מתאחדים – חופש הביטוי הוא ערך עליון בחברה דמוקרטית. לכל אדם יש זכות לומר את דעתו, אבל לומר אותה בכבוד, בנימוס, במכובדות, ובוודאי ובוודאי לא באיום. אני מקווה שכולנו כך ננהג. אני מציע להסתפק באמירה הזאת. כולנו פה באותה עמדה. <יעקב מרגי (ש"ס):> כן כן, ועדה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מקובל עליכם, נכון? <מירב בן ארי (כולנו):> אני רוצה ועדת החוץ והביטחון. <יעקב מרגי (ש"ס):> ועדת החינוך. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מה יש לך בוועדת – – – מה? מה? <יעקב מרגי (ש"ס):> ועדת החינוך. <מירב בן ארי (כולנו):> תשמע, אני מעריכה אותך – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> ועדת החינוך. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> איזה דיון? דיון על מה? <מירב בן ארי (כולנו):> – – – כבודו, אני מעריכה אותך כל כך, הרב בן-דהן, אתה יודע, אבל זו הייתה תשובה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב, אנחנו נעבור להצבעה. סגן השר מבקש להסתפק בדבריו. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אה, עזבי את זה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הבעת דעה. <יעקב מרגי (ש"ס):> ועדת החינוך. <מירב בן ארי (כולנו):> ועדת החינוך, בסדר? <קריאה:> תרבות השיימינג. נתמודד עם תרבות השיימינג. <מירב בן ארי (כולנו):> אתה מדבר על שיימינג. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הבעת דעה מן הצד, חבר הכנסת אורן אסף חזן, במשך דקה. <יעקב מרגי (ש"ס):> מה יש לך להוסיף אחרי מה שאמרנו? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא רוצה לדבר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> דקה, אדוני, לרשותך. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה התפקיד שלנו, להגיד את עמדתנו, לשמש קול של הציבור. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, השעון רץ. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, החברים, ראשית, מובן שבאמת נשאלתי על-ידי חברי חבר הכנסת יעקב מרגי מה יש עוד להוסיף – אכן, לכאורה אין מה להוסיף, באמת נאמרו דברים והם ברורים. כולנו מתנגדים לתרבות השיימינג הארורה הזאת, הבזויה הזאת, והגיע הזמן שנעמוד מאחורי המילים שאנחנו אומרים כאן. אבל יחד עם זאת, אנחנו מתחילים אותה כאן בבית הזה. עומד חבר הכנסת מיקי לוי מעל הדוכן – – <יעקב מרגי (ש"ס):> הנה, תגובה אישית, עוד עשר דקות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא תהיה תגובה אישית. אתה מפריע לי, אדוני, סליחה. – – ומבקר אותנו על כך שאנחנו הלכנו לעמוד לצדו של חייל. חברי חבר הכנסת מיקי, זה שאני בוחר להגיד לחיילי צה"ל: לעולם לא תצעדו לבד, וכשהם בצרה, וכשהם מרגישים שכל העולם נגדם וכל העולם לוחץ עליהם, זה לא הופך אותי לכזה שיוצר שיימינג לאחר. <מירב בן ארי (כולנו):> זה עובד על שני הצדדים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה שאני צריך למצוא את עצמי בכנסת הזאת עושה את הדברים ממקום של התמודדות כאשר שר הביטחון, יותר נכון לומר שר הביטחון לשעבר, עומד מעל דוכן הכנסת ופוגע ישירות באחרון החיילים, שלא לומר חייל מצטיין, ואפילו מגדיר – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מסיים, כן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אותו "חייל שסרח", מוצא אותנו – להיות כנגדו, ולשמור על המטוטלת. צריך להיאבק בשיימינג, אבל גם צריך לזכור, אנחנו כאן בשביל אלה שעושים הכול כדי שאנחנו נחיה בשקט. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חזן, תודה רבה. תודה רבה. אנחנו מצביעים כעת על הבקשה של המציעים להעביר את ההצעה לדיון בוועדת החינוך. <מירב בן ארי (כולנו):> אנחנו מעבירים לחינוך. רגע, חכה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 11 תומכים, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה תועבר לדיון בוועדת החינוך של הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <צעדת השוויון – מחאה ודרישה לצמצום פערים בין המרכז לפריפריה> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בשעה טובה, לסעיף הבא שעל סדר-היום: צעדת השוויון – מחאה ודרישה לצמצום פערים בין המרכז לפריפריה, הצעות לסדר-היום מס' 3954, 3946, 3949, 3989, 3990, 3993, 3996, 4002 ו-3951. חבר הכנסת נחמן שי, ראשון הדוברים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נחמן, אני, יש לי טרוניה אחת; במכתב לקליבלנד, למה לא כתבת שגם אני אקבל טבעת אליפות? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת נחמן שי, כולנו ממתינים לך. <מירב בן ארי (כולנו):> על מה? <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – שאני מקבל בה היא עם ארצות-הברית, לא עם יהודה ושומרון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא לא, אני רוצה מקליבלנד גם טבעת. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אם תקדם את יחסי ישראל עם יהודה ושומרון תוכל גם כן לבקש בקשות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מבקש טבעת אליפות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אבל אני יכול להביא לך טבעת מפלסטיק אם אתה רוצה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, כשאני אתחתן תהיה טבעת – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> בעזרת השם, בעזרת השם, תתחתן, אורן. חברתך עזבה אותך, קראתי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה יודע שאני עכשיו בתהליך התערבות – – – <קריאה:> יאללה, אורן, אורן, אורן – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> תכף יתברר שאתה פוגש – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הרב מרגי, אני צריך לעבוד פה, יש פה אקשן. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – פוגש ומכיר בימים אלה אישה וכו'. אדוני היושב-ראש – זה כבר מתאים – אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – <קריאה:> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> תן לי את 18 השניות שלי. – – באולם אחר בכנסת, בשדולה של חברי חיליק בר, יושבים כרגע מיכאל ביטון וחילי טרופר ועוד חברים מיישובי הדרום, שצעדו בימים האחרונים לירושלים צעדת מחאה, צעדה קשה, בשמש, מרחקים ארוכים, כדי לצעוק בקול רם את מה שהם יודעים, מה שאנחנו יודעים, שהפריפריה נמצאת בשוליים – בשולי החברה, בשולי ההשקעה הלאומית, בשולי שימת הלב של הממשלה. אתן לכם שניים-שלושה נתונים במהירות: בכל המחוזות בארץ הייתה ירידה בשנים 2003–2012 בשיעור בני 15–30. רק באזור אחד הייתה עלייה – באזור תל-אביב, המרכז. משתכרים: בכל הארץ השכר הממוצע – באזור המרכז הוא 10,040, בדרום הוא 7,370. האי-שוויון בין המחוזות מתרחב, והאי-שוויון בתוכם מצטמצם, קובע דוח של בנק ישראל. וכמה חיים בסוף? כשבודקים את ההשקעה בבריאות, ברעננה חיים שש שנים יותר מבאזור חדרה; תמותת התינוקות בנתיבות גבוהה פי-חמישה מאשר בהוד-השרון – כך אומר דוח של ה-OECD. תראו, אני לא צריך להוסיף. כל אחד יודע את האמת העצובה, שלגור בפריפריה יותר קשה, יותר גרוע מאשר לגור במרכז, וכל המרחקים הם לפעמים שעה, שעה וחצי. אני לא מדבר על פריפריה חברתית, שנמצאת לפעמים בערים עצמן, וגם היא פריפריה לכל דבר. מה אני רוצה לשמוע סוף-סוף מממשלת ישראל, שיושב בה האדם שרץ בבחירות האחרונות על הכרטיס של השקופים? למה אתם לא פועלים לסגור את הפערים? אבל לא בסדרי גודל של פה עוד 100 מיליון, עוד 200; להפוך את זה למשימה לאומית, שמי שחי בנתיבות ומי שחי בירושלים – היא יותר קרובה לנתיבות מאשר לתל-אביב – ומי שגר בתל-אביב ומי שגר בחיפה ומי שגר בערים היותר משופעות, יהיה לו או לה שוויון בהזדמנויות. רק את זה אני רוצה: הזדמנות בחינוך, הזדמנות בתרבות, הזדמנות בבריאות, הזדמנות לחיות חיים שוויוניים. אם זאת תהיה המטרה של הממשלה הזאת, אני אצביע בשבילה. אבל המצב הוא הפוך, והכספים הולכים ומחולקים לכל מיני משימות, ורק המשימה הלאומית הזאת, שקובעת לדעתי את עתידה של מדינת ישראל, נדחקה לשוליים. כמו האנשים שגרים – גם המשימה הזאת היא בשוליים. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, ראשית – ברכות: ברכות על צעדת השוויון, ברכות למיכאל ביטון, ראש עיריית ירוחם, יוזם ומוביל הצעדה, ברכות לתנועת הפריפריות, התנועה שקידמה את הצעדה, וברכות לכל הצועדים ולמצטרפים לצעדה הזאת. זו מחאה של פריפריות, עמיתי חברי הכנסת. אבל פריפריות בישראל הן לא רק עניין גיאוגרפי. גבעת-עמל בתל-אביב זו פריפריה, ושכונת-הארגזים בתל-אביב זו פריפריה, וגם שכונות נוספות בירושלים ובערים נוספות. אז המאבק הזה הוא מאבק חשוב, וטוב שהוא נבנה ונוצר כמאבק לא מפלגתי ושיש בו אנשים ממפלגות שונות שבאים ומצטרפים, וגם עכשיו באולם "נגב" יושבים חברי כנסת ממפלגות שונות שתומכים במאבק הזה. <חיים ילין (יש עתיד):> באולם "ירושלים". <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אבל בואו לא נטעה, עמיתי חברי הכנסת: זה מאבק שאיננו מאבק מפלגתי, וטוב שכך, אבל זה בהחלט מאבק שיש מאחוריו ויכוח על השקפת עולם, ויש מאחוריו מאבק על סדרי עדיפויות פוליטיים. בואו נדבר על שאלת החינוך, הנושא שעליו יצאו למאבק כאן. בתי-ספר תיכוניים בישראל – אתם יודעים מה התקצוב לתלמיד? התקצוב לתלמיד איננו שוויוני בישראל. יש פה סולם, אדוני השר. בראש – תלמידי בתי-הספר הממלכתיים-דתיים, אחריהם – תלמידי בתי-הספר הממלכתיים בשפה העברית, אחריהם – תלמידי בתי-הספר הממלכתיים בשפה הערבית, והתלמידים בבתי-הספר החרדיים למטה. זה המצב. ההשקעה איננה שוויונית. אם אתה תלמיד חרדי או תלמיד ערבי במדינת ישראל אתה מקבל הרבה פחות; אם אתה תלמיד בחינוך הממלכתי-דתי אתה מקבל הרבה יותר. למה? זה שוויון? אותו דבר בבתי-הספר היסודיים, זה לא רק בבתי-הספר התיכוניים. בכלל, עמיתי חברי הכנסת, יש פה ויכוח על סדר עדיפויות. בזנב נמצאות הפריפריות, הציבור הערבי, השקופים, הקשישים, הצעירים שלפני חמש שנים יצאו למחאה חברתית עצומה ועדיין לא השיגו פה שינוי, ציבור העובדים. אבל יש גם מי שנמצא בראש סדר העדיפויות של הממשלה הזאת. בראש סדר העדיפויות שלה נמצאים בעלי ההון, שממשיכים לעודד אותם; בראש סדר העדיפויות של הממשלה הזאת נמצאת העמקת השליטה בשטחים. רק לפני שבוע – מעבירים עוד 80 מיליון שקלים נוספים להשקעה בהתנחלויות. יש פה סדרי עדיפויות פוליטיים. ואם אנחנו, עמיתי חברי הכנסת, רוצים חברה שוויונית יותר, בואו נגדיר מחדש את סדר העדיפויות שלנו; בואו נחליט באמת לשים בראש את הפריפריות, את הציבור הערבי, את הקשישים, את הצעירים חסרי הבית, את השקופים למיניהם; בואו נעשה פה באמת שינוי חברתי גדול. אני מברך על הצעדה הזאת. היא צעדה חשובה מאוד. היא העלתה על סדר-היום שלנו שאלות שהיו אנשים שכבר חשבו שאפשר לדחוק אותן אל מתחת לשטיח. אבל הצעדה הזאת תצליח אם היא תהיה התחלה, אם היא תהיה קריאה למאבק ולהתגייסות של כולנו, מעבר להשתייכויות המפלגתיות, על סדרי עדיפויות אחרים לחברה הישראלית. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אחריה – חבר הכנסת חיים ילין. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> זו כמעט הצעה ראשונה שכל הרשומים נמצאים. סימן שהנושא חשוב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אין ויכוח. שלוש דקות, בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מי שמסתכל באתר הכנסת בבית ורואה את המליאה, חושב שהנושא הזה לא מעניין את יושבי הבית, כי בואו נודה, המליאה נראית ריקה. אבל סמוך אלינו יש כנס השדולה לצדק חלוקתי, ביחד עם כנס השדולה של הפריפריה, ושם אנחנו קיבלנו את הצועדים יחד עם ראשי הערים והמנהיגים, וביניהם מיכאל ביטון ואחרים, שנושאים את הדגל הזה – דגל שראוי וצריך היה לשאת אותו מזמן, אדוני השר. אדוני השר, עומדת בפניך עכשיו הזדמנות פז. יש לך, אני חושבת, הקרקע הפורייה ביותר לעשות את השינוי החברתי המתבקש, שאפשר וראוי וצריך היה לעשות אותו מזמן. בידיך הדבר. הבשלות של החברה שלנו ושל המנהיגים היא לא בכדי. ראינו בשמונת הימים האחרונים מנהיגים מהאופוזיציה ומהקואליציה הולכים כמה צעדים או כמה מטרים כדי להשתתף בדבר הזועק הזה של להשוות את מה שנותנים לילדים שלנו למה שנותנים לילדים האחרים, ולא משנה מי הנותן, אם השלטון המרכזי, אם השלוחה שלו דרך השלטון המקומי. כי מהו בעצם השלטון המקומי? אם הוא התברך והוא נמצא במרכז הארץ, יש לו יכולת לגבות מסים, יש לו יכולת של מסחר, יש לו יכולת של תקציבים מאוד גדולים ושל מסים שבהם הוא יכול לשחק, ולכן התברך הילד שנולד באזורים האלה. אדוני השר, לא בכדי אתה גם שר הפריפריה. מה שמבקשים מאתנו, תושבי הפריפריה, הדור השני לאותה עלייה – וגם אתה מכיר את התחלואים ואת הקשיים ואת הטעויות שנעשו; שלחו אותם ליישב את הארץ, שלחו אותם לפריפריה הגיאוגרפית ושכחו אותם, וגם את הזכויות של הילדים שלהם לפרוח ולמצות את הפוטנציאל שלהם, פוטנציאל שהמדינה יכולה להרוויח ממנו, כי אולי המדען הבא, הזוכה הבא בפרס נובל, או אולי סתם הספורטאי או הסופר הבא, נמצא שם, אך בלי ארגז הכלים הוא לא יוכל להביא למיצוי את אותו פוטנציאל. אני רוצה לתת לך אבסורד קטן, אדוני השר. ראש-פינה יכולה להוסיף על התקציבים שנותן השלטון המרכזי הרבה מעבר למה שיכולה לתת עיריית צפת, שנמצאת במרחק גיאוגרפי קטן מאוד מאוד, אולי כמה קילומטרים בקו אווירי, וזה משנה מציאות. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני אגיד לך מה ההבדלים: אם ראש-פינה יכולה להוסיף פר-ילד כמעט 20,000 שקל, פר-ילד – וזה פרט לכך שהיא מוסיפה פר-תושב עוד 10,500 שקל בערך – אז בצפת יכולים להוסיף פר-ילד בסך הכול 2,000 ומשהו שקל. זה פי-עשרה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> וזה פרט למה שהורים בראש-פינה יכולים לתת לעומת מה שההורים יכולים לתת בצפת. האם הילד בצפת צריך להתחיל את המירוץ 10 קילומטרים לפני הילד בראש-פינה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הדברים האלו מתחדדים גם בתמר, בירוחם, בדימונה ובערים החזקות. מאיפה יבוא הכסף? תשברו את הראש עם האוצר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הילדים לא צריכים לשלם את המחיר על כך שהם נולדו באזור הלא-נכון או למשפחה שבעיני השלטון היא לא המשפחה הנכונה. תודה רבה לך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני מתנצלת, אני לא אשאר עד הסוף, כי אני צריכה לרוץ לשדולה, שדנה בדיוק בנושא הזה. אני אתעדכן. תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, אני מברך אותך על כך שבמשך כל הדיון אתה מקשיב לכולם בסבלנות, אבל עכשיו אתה לא מקשיב בסבלנות. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני חושב שזה מכבד גם את הדובר, אבל מכבד אותך כשר, ההקשבה. בהיסטוריה של העם היהודי, הלימודים, הידע, יש להם משמעות הרבה יותר עמוקה מאשר לכל עם אחר, והסיבה היא מאוד פשוטה – אף אחד במשך ההיסטוריה של העם היהודי לא הצליח לקחת מאתנו את הדעת ואת הדעה. הכול יכלו לקחת – רכוש, בית, הכול; את זה לא הצליחו לקחת. התודעה הזאת שעברה מדור לדור זאת התודעה שבסופו של דבר לפיה אחד היהודים הגדולים, קרל מרקס, כתב שהמקום היחידי לסגור פערים חברתיים זה אך ורק דרך החינוך. המקום היחידי שיכול להוציא ממעגל העוני משפחה זה רק דרך החינוך. ואני שואל, איך עושים את זה? הרי, כבוד השר, כולם צעדו, כולם תומכים, כולם בעד, והיום בבוקר הפילו לנו את החוק של המצ'ינג, חוק שבא ואומר שהמצ'ינג של הפריפריה יהיה אפס, לפי מצב סוציו-אקונומי, כי לפעמים גם 25% אין להם. ומה קורה עם ה-75% שהממשלה נותנת? הרי השר בשום פנים ואופן לא רוצה שיישארו לו רזרבות ולהביא לאוצר, אז הוא נותן לעשירים, למי שיש לו המצ'ינג, וככה אנחנו מנציחים – אף שאנחנו אומרים משהו – פערים. לא הגיוני. בינינו, תקשיבו, אני לא רוצה להיות לא מפה ולא מפה ולא לצבוא בהפגנות, והקושי שיש למשפחות שייך למדינות, אבל הוא לא שייך למפלגה. כבר שנים המדיניות של ממשלות ישראל היא לא לסגירת פערים, ועל זה אני מוחה. אני מוחה, ואין לי כלים אחרים, אין לי. משלמים לי משכורת בשביל לנאום, כי אין לי כלים לבוא ולהגדיר לך, כבוד השר, יאללה, מה אתה צריך – אני אתך. עכשיו, אני יודע בדיוק את הדאגה שלך. דרך אגב, יש פה טעות בין פריפריה לפריפריה חברתית, כי בינינו, חבר'ה, מי שבדרום-תל-אביב, בחמש דקות נמצא במרכז, ומי שנמצא בפריפריה – לוקח לו שלוש שעות להגיע לאותו מרכז. אבל האפשרות שלנו לסגור פערים, הסימפתיה שכל חברי הכנסת והשרים נתנו, כבוד היושב-ראש – ובזה אני מסיים – לא סוגרת פערים. פעם סבתא שלי שאלה: ממה תתפרנס? אמרתי: מאהבה – הייתי ילד קטן – האהבה קונה הכול. אני אומר לכם את זה, לכל השרים ולממשלת ישראל, כבוד היושב-ראש, עם סימפתיה לא סוגרים פערים במדינת ישראל. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חבר הכנסת אכרם חסון. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> אדוני היושב-ראש, היות שכולם נואמים והולכים לאולם "ירושלים", וגם אני צריך להיות באולם "ירושלים", אני אתן את התשובה באולם "ירושלים" וגמרנו; בשביל מה אני אתן פעמיים תשובות? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז תיתן את התשובה בשבילנו. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> אני רוצה שנשכנע את חברי הכנסת – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר, סגן יושב-ראש הכנסת, סגן מזכירת הכנסת ואנוכי גם ראויים לתשובה. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> אבל גם אני צריך להיות באולם "ירושלים" – – – <חיים ילין (יש עתיד):> רגע, אבל אם יש לו צ'ק שמן שהוא מבטיח – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת תמר זנדברג, תודה רבה, שלוש דקות לרשותך. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, יש רגעים כאלה בחיי הבית הזה, שנופלת עלינו איזו שעת רצון, שאנחנו פתאום מסתכלים על עוול שהיה שם כל הזמן, ופתאום כאילו מגלים אותו מחדש ומתעוררים לפעולה. והיה כבר מי שאמר שגאונות להסתכל על משהו שכולם הסתכלו עליו קודם ופתאום לראות אותו באור אחר ובצבעים אחרים. במקרה שלנו זאת בדיוק הדרך של הנעה לפעולה. ואני מסתכלת כאן, לקראת הדיון הזה מדברים על כל מיני מושגים – תקצוב דיפרנציאלי, השוואה. תראו, אני מסתכלת כאן על טבלה שצריכה לעמוד לנגד עינינו; מפורטות בה 248 הרשויות המקומיות במדינת ישראל, כל אחת מהן – כמה כסף היא משקיעה מתקציבה שלה, מתקציבה המוניציפלי, פר-תושב, וכמה כסף היא נותנת לחינוך הילדים במועצה שלה. כמובן, מובילה את הרשימה, במקום הראשון, אולי זה לא יפתיע אתכם, המועצה האזורית תמר – 80,000 שקלים השקעה כללית לתושב, השקעה של הרשות, מתוכם 26,000 פר-תלמיד. כל תלמיד במועצה האזורית תמר מקבל מכספי המועצה 26,000 שקלים רק בחינוך. סוגרת את הרשימה בועיינה-נוג'ידאת, מקום 248, אפס שקלים. כמה מקומות מעליה, 241 – עילוט, 20 שקלים לתלמיד. בכלל, מהמקום 248, אם נספור אחורה, עד המקום 184, כל 80-70 המקומות האחרונים, כמעט כולם יישובים ערביים, רשויות ערביות, למעט כמה בודדים, בודדות יוצאות דופן, שהן חרדיות. <היו"ר הבצלאל סמוטריץ:> מה זה אומר, שלא חשוב להן החינוך, לרשויות הערביות? <תמר זנדברג (מרצ):> שאלה מצוינת. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> זה לא שהן בודדות, זה מה שיש – חרדיות. <תמר זנדברג (מרצ):> לא, יש עוד כמה חרדיות קצת יותר למעלה, אבל בגדול, כשמסתכלים על 248, זה נותן איזו תמונה כוללת. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אתה יודע, אדוני היושב-ראש, מפאת קוצר הזמן, אני אענה לך. אפשר להוציא כאן סטטיסטיקות מרתקות מהרשימה הזאת, אבל אני אענה לך על דבר אחד – אגב, יש כאן מועצות – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מאיפה הטבלה הזאת? <תמר זנדברג (מרצ):> הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, זה מסמך ממלכתי. אני רק אענה לך, וזה יהיה לסיום מפאת קוצר הזמן, כי באמת יש כאן סטטיסטיקות מאלפות שאפשר להוציא מהרשימה הזאת, אבל אם מסתכלים על הרשימה מאלף ועד תיו, ממקום ראשון ועד אחרון, אפשר למצוא רשויות חלשות יותר שנמצאות במקום קצת יותר גבוה וחזקות יותר שנמצאות במקום טיפה יותר נמוך לפי סדר העדיפויות של אותה רשות. ייתכן שיש רשויות שמעדיפות להשקיע אינני יודעת במה מאשר בחינוך הילדים, אבל בגדול, גרוסו מודו, מה שנקרא, מהמקום הראשון עד האחרון הדבר הזה מייצג אך ורק דבר אחד, והוא היכולת הכלכלית של הרשות; ויכולת כלכלית של רשות במדינת ישראל נקבעת אך ורק כתוצאה מדבר אחד: הכנסות מארנונה לעסקים, נקודה. החינוך הוא לא באחריות מוניציפלית במדינת ישראל, והרשימה הזו מתייחסת לחינוך בלבד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אבל הרשות מתגברת. <תמר זנדברג (מרצ):> הרשות מתגברת ב-25%, אבל החינוך הוא אחריות משרד החינוך, ולכן עולה מכאן תופעה אחת – מי שיש לו לתת, מקבל עוד יותר, ומי שאין לו, נמנע ממנו עוד יותר. למה? כי תקציב משרד החינוך מותנה בתקציב הרשות, ואז אנחנו מגיעים למצב שבו מדינת ישראל נותנת – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תם הזמן, חברת הכנסת זנדברג, משפט סיכום. <תמר זנדברג (מרצ):> זה המשפט האחרון שלי. מדינת ישראל נותנת, אבל היא נותנת על-פי היכולת הכלכלית הראשונית שאליה אותו ילד נולד, בין שהיא יכולתה הכלכלית של הרשות – ולא דיברנו על היכולת הכלכלית של ההורים, כי זה לא מענייננו כאן. ולכן יש כאן מצב שדורש תיקון מיידי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט ארוך. <תמר זנדברג (מרצ):> יש כאן מצב שדורש תיקון מיידי, והתיקון הזה הוא אפשרי. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה, תודה רבה. חבר הכנסת אכרם חסון. אחריו – חבר הכנסת גואטה. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> אולי אפשר, באולם "ירושלים", שתשמעו את התשובה ואז – – – <תמר זנדברג (מרצ):> בבקשה, אין בעיה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות, אדוני. נשתדל לעמוד בזמנים כדי שהשר יספיק לענות לנו. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, קודם כול צריך להודות לראש מועצת ירוחם ולכל אלה שצעדו עד לעיר הקודש כדי לבטא את הפערים הגדולים שקיימים בחברה הישראלית מאז קום המדינה ועד עצם היום הזה. הפעם הראשונה שנבחרתי, כבוד השר, למועצת דאלית-אלכרמל הייתה בשנת 1989, לפני 27 שנים. כיהנתי בתפקיד ממלא-מקום ראש המועצה, ואז טענו שהמדינה נגמרת בחדרה, והיא לא מגיעה לא לגדרה ולא לירוחם ולא לדימונה; לא מגיעה לבדואים, לא מגיעה לערבים, לא מגיעה לדרוזים וגם לא מגיעה לחלק מהחרדים וגם לא מגיעה לעולים, והפערים גדולים מאוד. מאז אולי התקדמנו קצת, אבל האחרים התקדמו הרבה, ולכן אף פעם לא הצלחנו לגשר על הפערים האלה. אני רוצה להגיד לכבוד השר: אם אתה מבקר בבית-ג'ן, היישוב ששכל הכי הרבה במדינת ישראל, אני אומר לך, חלק מהכבישים נראים כאילו הם במחנה פליטים. אפילו מפעל אחד לא הוקם בבית-ג'ן ובשום כפר דרוזי מאז אולי 1985. אנחנו חיים ממשכורת אחת, וזה לא חדש. מצב סוציו-אקונומי – מאז הקימו את המדינה אנחנו אשכול 3-2, עד עצם היום הזה. דאלית-אלכרמל, אולי במצב הכי טוב, 3 מ-10. אם במשך 68 שנים לא הצלחנו להעלות שום כפר ערבי או כפר דרוזי או כפר בדואי או כל כפר אחר חלש במדינת ישראל למצב סוציו-אקונומי 4 או 5, אז כל ממשלות ישראל נכשלו בתפקיד, ואני אומר, מעלו בתפקיד ופשעו כלפי אלה שהם נאמנים והם אזרחים טובים. ואני שואל, מתי המצב ישתנה? אנחנו מסתכלים על החינוך – הפערים בחינוך בין ילד חלש לבין ילד חזק במדינת ישראל רק גדלים, ואנחנו בין המדינות המובילות. אני אתן עוד דוגמה, אדוני השר. בית-ג'ן קיבלו מקום ראשון בזכאות לבגרות; אני מציע לכבודו לבקר בבית-ספר תיכון – הטיח מתקלף. מתי השקיעו בהקמת מועדונים? מתי השקיעו בהקמת מגרשים? מתי השקיעו בהקמת בתי-ספר חדשים? אז אם לא הקימו מפעלים, ולא משקיעים בחינוך, מתי אנחנו נצליח להדביק את הפערים? מתי אנחנו נהיה אזרחים שווים? אומרים לנו: תבנו לא כחוק. מתי נבנה לא כחוק כאשר יש לנו תוכניות מתאר, כאשר אנחנו מסודרים כמו שכל יישוב יהודי במדינת ישראל מסודר, כאשר הממשלות ישקיעו בנושא התכנון, כאשר ייתנו מענה לחיילים המשוחררים ולזוגות הצעירים. ולכן אני – לא יודע. אני חסיד העם היהודי, ואני נבחנתי, כפי שאמרתי, בתנ"ך בבגרות, ואני אוהב את העם היהודי. אבל כאשר הדברים האלה באים לשולחנם של מקבלי ההחלטות, שהם היהודים, כאילו החמלה נעלמת להם מהלב – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <אכרם חסון (כולנו):> – – כאילו הדרוזים לא קיימים, כאילו שברית החיים שמדברים עליה וברית הדמים היא רק על הנייר. ולכן אני אומר, כבוד השר, אני מכיר אותך מאז 1989, במשרד הפנים. אני אומר: אתה תתחיל. ואתם צריכים יותר לעשות אפליה מתקנת – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת חסון. <אכרם חסון (כולנו):> – – לא צריך להתבייש מאף אחד, ולא צריך לדאוג, ולא צריך לפחד מאף אחד. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת יגאל גואטה, אולי תתרום ליושב-ראש המפלגה שלך איזו דקה מזמנך. כבוד השר, אני מקווה שלך הוא שומע, לי קצת פחות, איך שזה נראה. למה כולכם מתעללים במיקרופון? הדבר הזה עולה ויורד חשמלית. <יגאל גואטה (ש"ס):> כי אכרם גבוה ואני נמוך. יש בעיה אמיתית פה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז יש לך פה – זה עולה חשמלית, עולה, יורד, לא צריך סתם להתעלל במיקרופון. <יגאל גואטה (ש"ס):> אז אני רוצה לראות אותך מדבר אחרי אכרם, אם לא תוריד את זה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <יגאל גואטה (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי אני רוצה לפתוח בתנחומים למורנו ורבנו, מרן ראש הישיבה, נשיא מועצת חכמי התורה, החכם שלום כהן שליט"א, ולהשתתף באבלו הכבד על פטירת רעייתו, מרת יעל כהן, עליה השלום. מן השמים תנוחמו. האמת היא, לדבר שלוש דקות על צעדת השוויון ועל פערים בין המרכז לפריפריה זה קצת עוול לנושא, אבל אני אשתדל לתמצת בקצירת האומר. הרבי מקוצק אמר: אין לך דבר יותר בלתי שווה ממתן יחס שווה לבלתי שווים. בדוח שפורסם לא מזמן – הקראנו אותו – על עשר הערים העניות מבחינת ההשקעה באזרח – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מכיר את זה מאהרן ברק, להבדיל. <יגאל גואטה (ש"ס):> והבאתי פה מלא נתונים – הזמן הזה על חשבונך, אדוני היושב-ראש. עשר הערים העניות במדינת ישראל, הצד השווה שבהן: בני מיעוטים, חרדים ומזרחים. מה לעשות, זה מה שמפורסם. ואין ברצוני להלאות אתכם בנתונים, כי כבר דיברתי על הנתונים פה לפני כחודש ימים. אבל לא ייתכן שברעננה – נתון קטן – ישקיעו בשנה 6,000 שקל באזרח, ובאופקים – 500. ברמת-השרון משקיעים בחינוך, בילד, 1,180 שקלים, וברהט – 7 שקלים. זה פי-170. זאת אומרת, ילד ברהט – אמרתי את הדברים פה – צריך לחכות 170 שנה כדי שישקיעו בו בחינוך מה שמשקיעים בהרצליה. חינוך הוא לא יקבל, אבל סגולה לאריכות ימים אולי תהיה לו; 170 שנה זה יפה מאוד. דרך אגב, סתם להזכיר לחברי נחמן שי, כל צעדת השוויון – שאנחנו מדברים לפני שר הפנים, שאני לא מבין בכלל למה הוא המשיב – הייתה בנושא חינוך ורווחה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> נכון. <יגאל גואטה (ש"ס):> בשנת 2003 אמר מישהו, אתם בטח זוכרים: אני אחסל את העוני בתוך שלוש שנים. אתם זוכרים מי אמר את זה? <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> מתי? <יגאל גואטה (ש"ס):> ב-2003. הוא נכנס לתפקידו כשר האוצר. קוראים לו בנימין נתניהו. בתחילת כהונתו כשר הוא אמר: אני אחסל את העוני בתוך שלוש שנים. את העוני הוא לא חיסל, אבל את העניים מחסלים באופן שיטתי פעם אחר פעם. אנחנו מתכנסים כאן מעת לעת ודנים בנושא הפערים בין מרכז לפריפריה, אבל, רבותי, זה רק סימפטום של המחלה. ולכן אני קצת מאריך, כי אני חושב שלא נגעו בזה. המחלה היא שבכל מערכת בחירות משתמשים ראשי הממשלה בקולות המזרחים וערי הפריפריה, ואחר כך משתמשים בקולות שלהם כדי להפלות אותם לרעה. כפי שאמר ראש הממשלה שלנו – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אבל הם ממשיכים לבחור אותו דבר. <יגאל גואטה (ש"ס):> בסדר, אנחנו נשנה את זה, נשים ראש ממשלה מזרחי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> נראה שהשיטה עובדת – – <יגאל גואטה (ש"ס):> כפי שאמר ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר כחלון לפני הבחירות – אמר לו – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – מי שדופק אותך, אתה תומך בו אחרי זה. <יגאל גואטה (ש"ס):> תביאו אלטרנטיבה מעניינת, ברושי. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> יש תופעה של התמכרות – לשוביך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – התקנון – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> קשה להפסיק אותך, אבל משפט סיכום, זהו. <יגאל גואטה (ש"ס):> אפליה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא לא, ממש משפט סיכום. <יגאל גואטה (ש"ס):> לא דיברתי. רק מפריעים לי לדבר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש הדקות הסתיימו, מה לעשות. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא מבין, ביום שני יצאת – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> ראש הממשלה אמר לשר כחלון ערב הבחירות: את קולות המצביעים המזרחיים אתה לא תקבל אף פעם, רק אני יודע להביא אותם. רבותי, אני לא רוצה לחזור ולהסביר לכם איך נראית שדרת המנהיגות של מדינת ישראל, אבל בקצרה, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא לא, אתה תבחר משפט סיכום. <יגאל גואטה (ש"ס):> באמת בקצרה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, אתה תבחר משפט סיכום, ואנחנו נסיים. <יגאל גואטה (ש"ס):> משפט סיכום? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כן, משפט סיכום. <יגאל גואטה (ש"ס):> טוב. אז אם כבר השר המשיב הוא שר הפנים, אני רק אגיד בקצרה, לשאלתו של נחמן שי: בימים אלו עמל שר הפנים אריה דרעי על תוכנית שתביא לצדק חלוקתי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל הוא פה כדי לומר את הדברים. <יגאל גואטה (ש"ס):> כחלק מהתוכנית תוקם קרן ייעודית – לא, הוא עונה על משהו אחר; אבל מה הוא עושה באמת? – אשר תתוקצב מכספי הארנונה שהתווספו עקב ביטול מעמד ערי עולים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <יגאל גואטה (ש"ס):> נוסף על זה, הקמת ועדות גיאוגרפיות. אבל לא רק שר הפנים עושה בשביל הפריפריות, יש עוד שר אחד שעושה בשביל הפריפריות, ואני רוצה לשבח אותו על כך. קוראים לו שר הפריפריה, הנגב והגליל, שעשה עכשיו למען הקייטנות בערי הפריפריה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת גואטה. <יגאל גואטה (ש"ס):> משפט סיכום. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת גואטה, תודה רבה. <יגאל גואטה (ש"ס):> אחי ואחיותי המזרחים, ראשי ערי הפריפריה, אנחנו יותר מ-50% מאזרחי מדינת ישראל, ואין מצב – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני סגן המזכירה, אני מבקש שתשימו לי איזה זרם חשמלי במיקרופון שאני יכול להפעיל כשנגמר הזמן. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – שאנחנו טובים – אין מצב שאנחנו – אתה יכול לכבות את המיקרופון – אין מצב שאנחנו טובים רק בחאפלות, בקלפי ובמופלטות – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת גואטה. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – אנחנו ראויים לנהל את ההנהגה ולהנהיג את מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אני יכול להתפטר? <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> אורן, אתה יכול להתפטר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני יכול להתפטר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר – חבר הכנסת גליק, יש לו איזה מסורת, זה כבר חוזר אצלו, שהוא תמיד משאיר קצת זמן ממה שהוא מקבל. אז פה אנחנו בטוחים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה שכן, השר דרעי, הנוכחות שלך נורא משפיעה על כבוד היושב-ראש – הוא פחד לעצור אותו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות, אדוני. בבקשה. <יהודה גליק (הליכוד):> מר חזן – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא שמע שמדברים עליך – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – אני רוצה לעמוד בזמנים, אז בבקשה. תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לעצור לכם את השעון? <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני היושב-ראש חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, אדוני השר, חברי חברי הכנסת המתוקים מן האופוזיציה ומן הקואליציה – חברים, ראינו פה כמה דוברים שדיברו על הפגיעה בשוויון. דיבר חבר הכנסת היקר גואטה על פגיעה במזרחים; דיבר שכני היקר והמתוק חבר הכנסת אכרם חסון על הפגיעה בדרוזים. דיבר חבר הכנסת – כל אחד מתמקד בחבר'ה שלו. אני יכולתי לעלות ולדבר על הפגיעה במתנחלים. סולידריות תהיה כאשר חבר הכנסת גואטה ידבר על הדרוזים וחבר הכנסת אכרם חסון ידבר על המתנחלים – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> אני דיברתי על – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה, חבר הכנסת גליק, זה נורא – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מבקש לא להפריע. חבר הכנסת חזן, לא להפריע. <יהודה גליק (הליכוד):> חברי חברי הכנסת – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת גואטה, לא להפריע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אני מדבר – – – אני מדבר על – – – כל הזמן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אורן חזן. <יהודה גליק (הליכוד):> אורן, אתה מתוק, אתה כלל-ישראלי, נשמה גבוהה, חלק אלוק ממעל. מורי ורבותי, הייתי השבוע בקריית-מלאכי. עמדו שם שש ילדות צעירות ואמרו: פנינו למנהלת בית-הספר שלנו וביקשנו ללמוד מגמת ביולוגיה. אמרה מנהלת בית-הספר: אני נורא מצטערת, אצלנו יש תקציב רק למגמת תקשורת. ריבונו של עולם, אנחנו עם אחד, מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז. העוצמה שלנו היא בילדים שלנו; העוצמה שלנו היא בסולידריות של כולנו. אדוני השר, אני פונה אליך ואני מציע בסופו של דבר שנעביר את הנושא פה לוועדת הפנים. אני קורא לך, אדוני השר, אתה נבחרת בשם אלה שלכאורה הם שקופים, אבל הם לא שקופים, הם שם, והם קיימים, וכל היסוד והתשתית של קיומנו הם בזכותם. אני קורא לך, אדוני השר, לפעול כך שכל אחד ואחד מאזרחי ישראל יקבל הזדמנות שווה לתרום לחברה הישראלית, הזדמנות שווה בחינוך, הזדמנות שווה בעשייה, בתשתיות, בכלכלה, בכל דבר שרק אפשר. אין לי ספק שזה מה שיחזק את התשתית האנושית. על כן נוכל, כמו שאמרו אותם שני מרגלים: "טובה הארץ מאד מאד. אם חפץ בנו ה'" – אם אנחנו חפצים, אין לי ספק שנעשה ונצליח. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. ישיב על ההצעה בשם הממשלה שר הפנים, שר הפריפריה, שר הנגב והגליל, חבר הכנסת אריה דרעי. כתוב לי כאן שאדוני משיב בכובע של שר הנגב והגליל. אני מרשה לו להשיב בשלושה כובעים. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת, היות שגם אני מוזמן לאולם "ירושלים", אני רוצה להופיע שם, להביע את הערכתי ואת הוקרתי – אולי אם הם ישמעו אותי עכשיו בערוץ הכנסת – אולי אני אצא ידי חובה, כי אני רוצה בכל זאת להיכנס קצת לתוכן הדברים, מכיוון שהנושא הוא חשוב ביותר. תראו, אני רוצה לשתף את חברי הכנסת עכשיו, כדי שנדע נתונים ומידע כשאנחנו מדברים על פריפריה ועל תקצוב דיפרנציאלי. אני כשר הפנים וכשר הפריפריה צריך לענות, אז אני רוצה שנעמיד את הדברים על דיוקם. תראו, כשאני נכנסתי למשרד הפנים – לא עכשיו, כמנכ"ל משרד הפנים, בשנת 1987 – מענק האיזון – לא קראו לו מענק איזון, מענק משרד הפנים לרשויות המקומיות – התחלק בצורה כזאת פחות או יותר: כ-60% ויותר, טיפה, הלך לרשויות הגדולות, "העשירות", ו-35% בערך הלכו לכל שאר הרשויות. 150 הרשויות המקומיות החלשות, הקטנות, הדרוזיות, הערביות והקטנות האחרות, כל חודש לא שילמו משכורות. ואז שינינו – בכל הצניעות – שיניתי את המגמה, והפכנו את זה למענק איזון. מאז – תקשיבו טוב – נמצא פה השר ארדן, שהיה שר הפנים לפני, בסיבוב הזה – כל מענקי משרד הפנים, לא רק מענק האיזון, 3.2 מיליארד, אלא גם מענקי פיתוח ואחרים, הולכים אך ורק לכ-35% מהאוכלוסייה במדינת ישראל, שזה אוכלוסיית הרשויות החלשות, המיעוטים, ערי הפריפריה ואחרים. 65% – שומע, חבר הכנסת נחמן שי? 65% מתושבי מדינת ישראל לא מקבלים אגורה אחת מתקציב משרד הפנים. תקציב משרד הפנים, אני חושב, מתחלק בצורה הכי צודקת שאפשר במדינת ישראל. אני לא אומר שאנחנו בזה מכסים את כל הצרכים, אבל במה שיש לנו אנחנו מחלקים לא פר-קפיטה אלא פר-צרכים, ולפי מה שחלש יותר מקבל יותר, כאפליה מתקנת. זה דבר ראשון. כדי להשלים את התמונה, משרד החינוך ומשרד הרווחה מעבירים תקציבים לרשויות המקומיות יותר ממה שמשרד הפנים מעביר בסך הכול עבור חינוך ועבור רווחה. הם מחלקים – אני לא מכיר את כל הנוסחאות שלהם, אבל בגדול זה הולך לפי פר-קפיטה. נכון שיש העדפה, קצת, ליישובים חלשים או לבתי-ספר יותר זקוקים. המאבק שאתם רואים היום, של הרשויות המקומיות, של חלק מהרשויות המקומיות, לתקצוב דיפרנציאלי – הם מעוניינים שהתקציב שמשרד החינוך ומשרד הרווחה מעבירים, יעבור לא בצורה של פר-קפיטה, אלא יעבור יותר לחלשים ופחות לחזקים, כמו מענק משרד הפנים או לפי השיטה של משרד הפנים. זה למעשה לב המאבק. הם טוענים שלרשויות הגדולות יש בין כה וכה הכנסות אחרות, אז למה המדינה צריכה לתת להם – צריך להתחשב במי שאין לו הכנסות אחרות של ארנונה ושל עסקים. לא לחינם אתם רואים שבמאבק הזה לא משתתפות רוב הרשויות המקומיות. זה לא מאבק של מרכז השלטון המקומי, כיוון שבתוך מרכז השלטון המקומי עצמו יש מאבק גדול מאוד בין הרשויות האלה לרשויות אחרות. זה מאבק פנים של השלטון המקומי, וגם בתוך הממשלה יש דעות כאלה ודעות כאלה מה צריך לעשות. יש גישה שאומרת: מדינת ישראל, כשלטון מרכזי, חייבת להעביר את התקציב המלא לחינוך ולרווחה לכל תושב, ולא לה להחליט מי כן ומי לא. יש מאבק אחר שאומר שכשאין לך מספיק תיתן למי שחלש יותר. אני, דעתי ברורה וחד-משמעית, שהתקציבים של משרד החינוך ומשרד הרווחה צריכים לעבור בצורה דיפרנציאלית יותר ולעבור יותר לרשויות החלשות. כשאין לך מספיק בעוגה המרכזית אתה צריך לעשות יותר צדק חלוקתי. בתפקידי כשר הפנים וכשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, כפי שאמרתי, את כל תקציב משרד הפנים כולו אנחנו מחלקים רק לחלשים. גם במשרד הפריפריה אני חושב שקודם כול – צריך להגיד את האמת – פעם ראשונה בתולדת מדינת ישראל שבהחלטת הממשלה ובהחלטת הכנסת יש משרד פריפריה, שכולל לא רק פריפריה גיאוגרפית, שזה 165 רשויות מקומיות, אלא גם 135 שכונות שנמצאות בתוך הערים הגדולות ועל-פי החלטת הממשלה הן חלק ממשרד הפריפריה החברתית. גם האמירה היא, בכל זאת, לפי דעתי, קביעת מדיניות וקביעת יעד, וזאת התחלה. יש לנו תקציב – לא גדול, אבל תקציב; כפי שאתם בטח עקבתם, המשרד שלנו, בגלל המצוקה של הקייטנות וכדי לתת כוח לפריפריה – החלטתי – אנחנו מסבסדים את הקייטנות לכל ילדי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית בסכום משמעותי מאוד, כדי שכל ילד יקבל גם הזדמנות של קייטנה. קייטנה זה לא מותרות, זה לא מס; קייטנה זה שירות שצריך לתת לכל אחד ואחד. וכן הלאה. אנחנו נעשה ככל יכולתנו שכל השירותים שמקבלים תושבי המרכז, בתרבות, בספורט, בדעת, בכל דבר אחר, בגלל הנגישות ובגלל הכוח של הרשויות המקומיות, יקבלו אותם גם תושבי הפריפריה, במחיר מסובסד. אנחנו לא מסתפקים בזה, גם, ואנחנו גם עושים צדק חלוקתי, בפירוש, גם בהכנסות. בארנונה אנחנו לוקחים מהחזקות ומעבירים לרשויות הקטנות. חבר הכנסת חסון, אתה העלית את הנושא של הרשויות הדרוזיות, שכולן חוץ משתיים נמצאות באשכולות 1 ו-2. אני קיבלתי החלטה, לפני שבועיים, על חשבון תקציב משרד הפנים, לתת להם 100% מענק, כשכל הרשויות מקבלות 85% מענק. נתתי לכל הרשויות מאשכול 1 עד 2, וכולל 3, 100% מענק. אני מנסה להשתדל, במה שיש לנו במשרד הפנים ובמשרד שלנו, לעזור קודם כול לרשויות החלשות, לתת להן אפשרות להמריא. זאת לא חוכמה רק לשלם משכורת – ברוך השם, היום כל הרשויות משלמות משכורת. אני רוצה – אמרתי, המשימה הראשונה שלקחתי כשבאתי למשרד הפנים – להפסיק עם תוכניות הבראה, להתחיל עם תוכניות המראה. להתחיל לתת לרשויות לצמוח, לקפוץ ל-3, ל-4, ל-5, ל-6 – להתחיל להיות עצמאיות. איך הן יעשו את זה? רק על-ידי חלוקת הכנסות חדשה, לקחת מהחזקים ולתת לחלשים; על-ידי פיתוח של אזורי תעשייה – להוסיף להן שטחים, כדי שיוכלו לפתח תעשייה, לפתוח מסחר. אז הן יתחילו להיות עצמאיות יותר. הם לא אשמים – היום יש לנו צוות מקצועי של ראשי רשויות המקומיות – אני אומר את זה באחריות – במגזר הערבי והדרוזי, מה שלא היה לפני 25 שנה. היום מדובר בראשי רשויות, מנכ"לים, גזברים, מזכירים מקצועיים מאוד. אני חילקתי עכשיו ל-16 רשויות מקומיות במגזר הערבי פרס מצטיינים. לא הייתה תופעה כזאת. אבל אין להם אמצעים מספיקים. אין להם הכנסות עצמיות, וזה הצדק החלוקתי שצריך לעשות. לכן, בסיכום, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהנושא הזה באמת חשוב שיידון בוועדת הפנים של הכנסת, כדי שימשיכו לעקוב אחרי זה ביסודיות, איך בכל תקציבי משרדי הממשלה הפנים יהיו עם הרשויות החלשות, עם הרשויות הפריפריאליות, ולתת להן יותר צדק, ולעשות צדק חלוקתי אמיתי כמורשת נביאי ישראל ותורת ישראל. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר. השר הציע להעביר את זה לדיון בוועדת הפנים, אם שמעתי נכון. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אולי ועדת החינוך. <יהודה גליק (הליכוד):> אולי לוועדה לצדק חלוקתי? יש ועדה חדשה, היא תקום ביום שני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו נצביע כעת על העברת הדיון לוועדה, וועדת הכנסת תכריע לאיזו ועדה, מכיוון שנשמעו כאן כמה דעות. אנחנו מצביעים כעת על העברת הדיון לוועדה, כפי שתקבע ועדת הכנסת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 11 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עוברת לדיון בוועדה כפי שתקבע ועדת הכנסת. חבר הכנסת אורן אסף חזן, דקה אחת לרשותך להודעה מהצד. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, כנסת נכבדה, נאמר במקורותינו: "אנשי אמונה אבדו, באים בכוח מעשיהם. גיבורים לעמוד בפרץ, דוחים את הגזירות". לנו כבר לא מאמינים. פעם אחר פעם אנחנו נמצאים בכנסת ומדברים בססמאות. הגיע הזמן שנעמוד כגיבורים בפרץ לדחות את הגזירות; הגיע הזמן שנצביע בעד תיקון חקיקתי לצדק חברתי; הגיע הזמן שלא רק נצעד עם הצועדים שיצאו מירוחם ועברו את כל הדרך עד לירושלים, אלא כשהדברים מגיעים לכאן, לבמת הכנסת, לרגעי ההכרעה, גם נעמוד לצדם בהצבעה שלנו; הגיע הזמן שהממשלה תבין שאי-אפשר לדבר כל היום בססמאות גבוהה-גבוהה ולעבוד על כולם פעם אחר פעם. הציבור, נמאס לו. שומעים אותנו, את המנהיגים, מספרים – שלום, כבוד השר, מה שלומך? זה מדהים. יש לי חולשה לאורי אריאל, השר אורי אריאל. הייתי בא – עצרְתָ. ככה, בום. אבל אתה יודע מה אתה מסביר לי, השר אורי אריאל? שזו בדיוק הנקודה – שאנחנו עולים, מדברים ולא מיישמים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא מדבר עליך, אני מדבר עלינו, אני מדבר עלי. שלא תהיה אי-הבנה. אני גוזל, ברשותך, אדוני היושב-ראש, עוד 20 שניות ומסכם ואומר – אני קורא לחברי חברי הכנסת, מהקואליציה בראש ובראשונה, וגם מהאופוזיציה, שיצטרפו לצעדה, שיצטרפו לא למחאה אלא לדרישה לצדק חלוקתי ולשוויון ולתיקון חברתי; לא רק לדבר כשהמצלמה דולקת, לא רק לחייך כשמקבלים איזה סינק טוב, אלא להצביע פה. לא ייתכן מצב שיעבור תקציב שנתי, דו-שנתי או תלת-שנתי בלי תיקון העוול החברתי. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <העברה דחופה של יתרת תקציב 2016 שהובטחה בהחלטת ממשלה למו"פים של הפריפריה החקלאית> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: העברה דחופה של יתרת תקציב 2016 שהובטחה בהחלטת ממשלה למו"פים של הפריפריה החקלאית – מס' 3976, 3994, 4003 ו-4020. ראשון הדוברים – חבר הכנסת איתן ברושי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, שר החקלאות ופיתוח הכפר, חברי במליאה, כאילו אין מספיק צרות לחקלאות ולהתיישבות, באה הצרה הזאת, שלא כתובה בתנ"ך; היא מעשי ידי אדם, פקידי מדינה, שרים ומנכ"לים שלא עומדים בהחלטות של הממשלה שהם המרכיבים שלה. קודם ראינו פה חברי קואליציה שמתלוננים, רק לא ברור למי הם מתלוננים. לפחות חלק מהתלונות צריכות להיפתר בתוך הממשלה, שהתרחבה לאחרונה, ויש לה יכולת משילות, אומרים. והנה, מדברים על יוקר המחיה ועל פערי התיווך ועל שאלות של מחאות, מהקוטג' ועד בכלל. ואנחנו יודעים שההתיישבות היא לאורך הגבולות, רובה, והחקלאות היא מרכיב חשוב באזורים הללו, ושמונה מו"פים, שהם הפתרון להתייעלות, לחיסכון במים, לתוצרת איכותית טרייה לאורך כל השנה – אנחנו רואים שהממשלה לא עומדת בהתחייבות שלה לתקציב שהיא קבעה, יחד עם הקרן הקיימת, עם המשרד לפיתוח הנגב והגליל, החטיבה להתיישבות והמשרד לשיתוף פעולה אזורי, עד כדי כך שמו"פים מצמצמים פעילות, מפטרים עובדים ולא עומדים בתוכנית העבודה וביעדים שנקבעו. ואנחנו מדברים, ושר החקלאות, שגם מייצג אותנו בעולם, מתגאה בכל מקום, והתקשורת מביאה את קולו, וזה בסדר, על הישגי החקלאות ועל יכולתה גם לגשר על פערים בין ארצות, מדינות, והיא גם נכס אסטרטגי של ישראל. והנה, כאן הממשלה לא עומדת בהחלטות של עצמה, וזה לא הדבר היחיד וגם לא המקרה הראשון. אני חושב שמוכרחים, אדוני השר, לתת לחקלאים יותר תחושת יציבות. אי-אפשר כל הזמן לא להבין. הרי אנחנו יודעים שיש לנו צורך בהסכמים גם עם הקדוש-ברוך-הוא וגם עם פקידי האוצר, ועם שניהם זה לא פשוט. ובאים ומטילים גזירות, והנה גם לא עומדים בתקציבים, וללא מו"פים אין חקלאות מתקדמת בישראל. וההישגים ששר החקלאות וראש הממשלה מתברכים בהם היום הם לא מהקדנציה הזאת – הם מתשתית שנבנתה כאן הרבה מאוד שנים קודם, בתקופות שלא העזו לפגוע ככה בחקלאות; בתקופות שהממשלות ידעו שהחקלאות וההתיישבות זה ערך בסיסי. לא נתנו לרמי לוי להדליק משואות, אבל נתנו לחקלאות את הכבוד ואת התנאים לייצר. והנה, ממשלה שנותנת לסוחר להדליק משואה היא כאילו ממשלה שאיבדה את דרכה. כבר אמרתי פה יותר מפעמיים: זו ממשלה ששחטה את כל הפרות הקדושות ונשארה עם עגל הזהב. אני חושב שהמצב הזה של חוסר ודאות, שנמשך – וזאת קריאת אזעקה שמגיעה מגרונם של אלפי חקלאים בכל הארץ, ואני משמש להם לפה. ואני מבקש שבעקבות הדיון הזה לא יהיה עוד דיון ולא תהיה עוד ועדה. שהתקציב יתוקצב, ולא 5 מיליון בבסיס התקציב; וקק"ל, בצדק, וגופים אחרים, לא רוצים לתת את מה שהממשלה לא נותנת. ואי-אפשר יותר שהחקלאי יהיה הקמב"ץ של הכנסת. אם קבעו תקציב – הממשלה תיתן את כולו. מה זה הסיפור הזה שצריך לרוץ ממשרד למשרד ולאסוף את השקלים, ואם אתה לא נותן ההוא לא נותן? בישראל בכלל הגיעו למצב ששקל שלא מתחלק לארבע לא יהיה שלם לעולם – המצ'ינג הזה. ואני מבקש לקבוע פה שתקציב 17'-18' לא יכול להיראות כפי שנראה תקציב 15'-16'. גם למשרד החקלאות חסרים מאות מיליונים. מתקיים פה דיון על הפריפריה; זה חלק מהפריפריה – הפרנסה מהחקלאות. היכולת של החקלאות לתת תשובה בכל ימות השנה לכל תושב בישראל במזון טרי ואיכותי היא חלק מהיכולת של קיום בפריפריה. אי-אפשר לדבר – והשר דרעי דיבר, ואחרים – על המצוקות של הפריפריה, ובמו"פים לפגוע, כאילו זה יציל את התקציב. הרי התקציב של המו"פים הוא צנוע. זו אוזלת יד, זה זלזול, זה חוסר התחשבות, זה חוסר משילות, זה חוסר מנהיגות, זה פקידות שמנהלת את השרים, ושרים שלא שולטים במצב. נראה לי שהדיון הזה, מוטב שלא התקיים, אבל אם נכפה עלינו הדיון, נמצה אותו עד תום. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> משפט סיכום: להעביר את זה לוועדת הכספים – ולהעביר את זה לתקציב המו"פים, שמשקף חלק קטן מאוד של משרד החקלאות ופיתוח הכפר שמוטלת עליו משימה גדולה מזו שהוא מבצע, והתקציב שלו הוא קטן מדי. ובקטע הזה נפעל ביחד, אבל סדרי העדיפויות בתוך המשרד הם באחריות השר. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, אני הצטרפתי להצעה לסדר-היום בנשיאות כי אני רואה חשיבות רבה בנושא החקלאות. ליוויתי את השר יאיר שמיר כשהיה במשרד החקלאות בקדנציה הקודמת ולמדתי את הערך של נושא החקלאות וקידום חקלאות וגם את נושא המו"פים. בכל מקום שאנחנו מגיעים אליו בעולם כחברי כנסת, כנציגי הכנסת וכנציגים שמייצגים את מדינת ישראל, אנו מתגאים בחקלאות המתקדמת שלנו, החקלאות הכי מתקדמת בעולם. והחקלאות לא יכולה להתקדם בלי מרכזי הפיתוח והמחקר. כשאתה רוצה לקבור משהו, או כשאתה רוצה שמשהו לא יקבל את התקציב, אתה מחלק תקציב של 15 מיליון שקל לארבעה משרדים: משרד החקלאות צריך לתת 7.5 מיליון שקל, ומתחילת השנה ועד עכשיו עמד ב-5 מיליון שקל; פיתוח אזורי – 2.5 מיליון שקל, ועד עכשיו לא עמד אף לא בשקל אחד; פיתוח הנגב והגליל – עוד 2.5 מיליון שקל, וגם שם עדיין לא עמדו אפילו בשקל אחד; והחטיבה להתיישבות – בעוד 2.5 מיליון שקל. למה אנחנו צריכים לחלק את זה לארבעה משרדים? למה שלא נעשה – קק"ל מעבירה 15 מיליון שקל, וגם משרדי הממשלה ירכזו את הנושא החשוב הזה במשרד החקלאות, ואני בטוח שמשרד החקלאות יעביר את הכסף. לכן, אדוני שר החקלאות, הכסף הזה צריך להיות אצלך בבסיס התקציב, ואתה תעביר. אני בטוח שאם זה יגיע אליך למשרד החקלאות, אתה תעביר את 15 מיליון השקל בזמן לאותם מו"פים שמקדמים את כל נושא החקלאות. החקלאות בפריפריה מכניסה קרוב ל-14 מיליארד שקל. אנשים מתפרנסים מהנושא הזה, וכשאנחנו באים בנושא חשוב שיכול לקדם אותם תוקעים אותו, ואנחנו לא יכול להתקדם. אבל אני חייב לספר לכם, לפני שאסיים – התחלנו לקדם בממשלה הקודמת, עם שר החקלאות יאיר שמיר, הקמת מו"פ ייעודי לחקלאות במגזר הדרוזי. נפגשנו עם מיג"ל – מרכז המדע בקריית-שמונה; נפגשנו עם המו"פ החקלאי בצפון. כולם היו שמחים להביא חוקרים דרוזים, להקים מו"פ דרוזי. בתוכנית החומש שהתחלנו להכין בממשלה הקודמת הקציבו בתוך התוכנית 5 מיליון שקל להתחלת הקמת מו"פ דרוזי. ולהפתעתי, בממשלה הנוכחית, כשאני לא הייתי חלק מהקואליציה, העלימו את 5 המיליון, אבל הסעיף עדיין נמצא שם: הקמת מו"פ דרוזי – אפס; כבישים חקלאיים – 5 מיליון שקל. אותו כסף שהיינו צריכים להעביר למו"פ הדרוזי הועבר להקמת כבישים חקלאיים דרוזיים. לכן, אדוני השר, אני מבקש ממך, גם בנושא של הקמת מו"פ דרוזי אני מבקש לשבת אתך. אני יודע שאתה שמח תמיד לשבת ולדון בנושא. אולי נקים סוף-סוף מו"פ חקלאי דרוזי. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. ישיב על ההצעה שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ברשות היושב-ראש – יושבי-הראש, בדיוק מתחלפים – ברשות המציעים, תקציב המו"פים עומד בדרך כלל על 15 מיליון ש"ח. מול זה – הקרן הקיימת, שאני רוצה לשבח אותה על הנכונות שלה לתת סכום זהה, גם כן 15 מיליון שקל. זה הכסף שניתן. הכסף הממשלתי, כפי שציין חבר הכנסת עמאר, יושב-ראש הישיבה, הגיע מארבעה משרדי ממשלה, אחד מהם הוא משרד החקלאות. ההיקף – סך 5 מיליון שקל, הועבר השנה למו"פים. על מה התלונה? מה אתם רוצים? מה אתם מתלוננים? תזמינו את שר האוצר, דברו אתו. כאילו אתם לא יודעים את הכתובת. תראה, חבר הכנסת ברושי – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני דווקא, אדוני השר, אמרתי שאתה היחידי שעמדת ואתה כבר העברת את הכסף. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אבל אני פונה לחבר הכנסת ברושי. לכן אני לא פונה אליך. לא התבלבלתי. אתה רוצה לעשות גם מזה פוליטיקה? זה בסדר, זה הבית הזה, כאלה אנחנו. בסדר, אני לא נותן מוסר, אני לא מטיף. אתה רוצה לפתור את הבעיה? לא זו הדרך, בסדר? אני אומר לך, עצה של חבר, עצה ידידותית כדי לעזור לחקלאים: תזמינו בבקשה את שר האוצר – או שהאוצר יתקצב את זה, כפי שאמר חבר הכנסת עמאר, בבסיס התקציב של משרד החקלאות; לא צריך כל שנה לדון על זה. מה העניין פה בכלל? אפשר לחשוב. יוסיפו עוד 10 מיליון שקל לבסיס התקציב. אתם יודעים, אני יודע שאתם יודעים, שאני אעביר את כל ה-100% בזמן כמו שצריך, ככל שזה תלוי בי. אני, עם כל הכבוד, לא יודע לרדוף אחרי סגן השר לפיתוח אזורי. מה זאת אומרת "לא יודע"? נכשלתי. כי ניסיתי. הרי אני מוחל על כבודי. מה, אני לא אלך לדבר אתו על זה? דיברתי אתו כמו שדיברתי עם השר דרעי, דיברתי עם אחרים. לפני שנה עשיתי טעות – אני מודה – התנדבתי. במקום לחכות להם ולהגיד: אין, אז המשרד, משרד החקלאות, שילם, אבל לקח את זה מדברים אחרים בגלל החשיבות של המו"פ. אז אם אתם מציעים לי לחזור על אותה טעות שכבר עשיתי, אני לא אחזור עליה. המשרדים הרלוונטיים יתכבדו, או משרד האוצר. משרד החקלאות עשה את שלו, ועשה את זה כמו שצריך ובזמן. אני מחשיב מאוד את המו"פים, ואני אמשיך לטפל בעניין הזה. אם אתם רוצים להעביר את זה לאיזו ועדה, אין לי שום התנגדות, רק כדאי לדעת את מי להזמין לוועדה כדי שזה יהיה גם יעיל. כי משרד החקלאות עשה את שלו. תודה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני רוצה עוד הערה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר החקלאות. לאיזו ועדה אתם מבקשים להעביר? <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> כספים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ועדת כספים? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> כספים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כספים. אנחנו נצביע כעת על ההעברה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> רגע, אני יכול להעיר הערה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> למה לא? מותר הערה חוזרת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש דבר כזה? לא, לא בהצעה לסדר-היום, רק בחוקים, חבר הכנסת ברושי. אנחנו מצביעים על העברת ההצעות לסדר-היום לדיון בוועדת הכספים. מי בעד? מי נגד? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> איך אורן דיבר כרגע? בצלאל, איך אורן דיבר? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אורן הוא לא אחד המציעים אז יש לו אפשרות להבעת דעה. חבר כנסת שאיננו נמנה עם מציעי ההצעה יכול לבקש רשות להבעת דעה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלושה תומכים. ההצעה עוברת לדיון בוועדת הכספים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא: הודעה של מזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה למזכירת הכנסת. <הצעה לסדר-היום > <שוב אירוע רפורמי מעורב – דווקא בניגוד לחוקי ההלכה, דווקא ברחבת הכותל, דווקא לקומם ולהתריס> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הסעיף הבא שעל סדר-היום: שוב אירוע רפורמי מעורב ­– דווקא בניגוד לחוקי ההלכה, דווקא ברחבת הכותל, דווקא לקומם ולהתריס, הצעה לסדר-היום מס' 3995 של חבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת בן צור, בבקשה. זאת הצעה רגילה, ואם כן, עומדות לרשותך עשר דקות. נכון, גברתי המזכירה? בבקשה, אדוני. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר – אין חברי כנסת, טוב – אני רוצה לפנות אליכם, חברי הנמצאים פה, האם אתם לא שמים לב שיש פה קבוצת ליצנים שמתעתעים בנו, בחברה הישראלית, במערכת המשפט, ובעצם עושים מכולנו צחוק? ולצערי, חלקים מאתנו, לרבות חברי כנסת שיושבים כאן במשכן, בתמימות נשגבה משתפים אתם פעולה והופכים להיות שחקנים משניים בקרקס של אותם ליצני רחוב. הרי מה זה רפורמים? מה פירוש "רפורמה"? זו קבוצה של אנשים שהחליטה לשדרג את היהדות, חבר הכנסת שטרן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אה, איך נכנסתי. <יואב בן צור (ש"ס):> להפוך אותה ליהדות מתקדמת. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> איך נכנסתי לך בזמן, אה? <יואב בן צור (ש"ס):> כן. נאורה יותר. לעשות בר-מצווה לכלב, לקיים טקסי נישואים עם כומר, לקיים טקס קבלת שבת עם כינור ועוד כל מיני התאמות שונות ומשונות שאין בינן לבין היהדות ולא כלום. והנה פתאום, פה בכותל, במקווה, בדברים הכי ארכאיים, הכי גלותיים, הם לא התקדמו. הקדמה שלהם נעצרה. אני באמת רוצה לשאול את הרפורמים: בואו תסבירו לי, מה לרפורמי ולכותל? הרי הכותל זה משהו ארכאי, גלותי, מיושן – למה פה אתם לא מתקדמים? למה נתקעתם אי-שם בעבר? למה שלא תלכו להתפלל ב"סינמה סיטי" או בגן הבהאים? מה נתקעתם בכותל? מה לכם ולכותל? מה לכם ולירושלים שנמחקה מספרי הסידור שלכם? מה לכם ולמקווה? למה שלא תערכו גיור בהזאה של שלוש טיפות קולה, טעם החיים? למה לא, חבר הכנסת שטרן? נו, באמת. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אתה לא רוצה שהם יבואו לירושלים? <יואב בן צור (ש"ס):> למה מקווה? מה הקשר שלכם למקווה? באיזו קהילה רפורמית בחוץ-לארץ קיים מקווה? בואו תסבירו לי אחת ולתמיד היכן הקדמה נעצרה אצלכם. למה בר-מצווה לכלב נשמע לכם הגיוני וגיור באמצעות הזאה של שלוש טיפות קולה לא מספיק הגיוני? האם לא הגיע הזמן שתתקדמו? אתם הרי תנועה ליהדות מתקדמת, אז למה עצרתם עם הקדמה? ואם החלטתם לעצור את הקדמה, בואו תספרו לנו, לחברי הכנסת, איפה בדיוק נעצרתם. שנדע, שנכיר, שלא תקומו מחר ותחליטו שאתם רוצים לבנות סוכות בפסח ולאכול מצות בסוכות. חברי חברי הכנסת, אני אגיד לכם למה הקדמה נעצרה אצל הרפורמים בדיוק בכותל ובמקווה, למה הם מתעקשים לשמר דווקא את המנהגים הכי ארכאיים ומיושנים של היהדות: כי הם ליצנים. כל מה שמעניין אותם זה לעשות ליצנות מהיהדות, מהתורה, מהמסורת היהודית. תאמינו לי, הם לא צריכים, לא את הכותל ולא את המקווה, לא את התפילין והטלית, לא לנשים ולא לגברים. הדת, היהדות והמסורת מעניינות אותם כקליפת השום. כל מה שמעניין אותם זה לחולל פרובוקציות, לחולל מהומות ולקבל כותרות. אני הייתי רוצה לראות את אותם רפורמים שמדברים בשמה של המסורת היהודית, נאחזים במצוות שנעשות בבית, במקום שאף אחד לא רואה ולא שומע. שישימו, למשל, מזוזה עם שיר של ביאליק או של שלמה ארצי. את זה הם לא יעשו. למה? כי זה לא מספיק בשביל פרובוקציה. זה לא מספיק מעניין. התקשורת לא תדבר על זה. הבג"ץ לא יעסוק בזה. תפילה מעורבת בכותל? זה מעניין. טבילה במקווה? זה מעניין, זה יוצר פרובוקציה, זה יוצר בלגן, זה פוגע ברגשות של אנשים. מכאן אני שואל את חברי: האם לא הגיע הזמן שנקלוט, שנבין, שנזהה את אותם ליצנים ונאמר להם, די, יש גבול, רדו מאתנו? האם לא הגיעה העת אחת ולתמיד לשים קץ לקרקס הליצני ולזרוק אותם לכל הרוחות? עד מתי ניתן להם לעשות צחוק מהמסורת היהודית, מאתנו? היכן הכבוד העצמי שלנו? לסיום, אני רוצה לומר לרפורמים מילה אחת: תתקדמו. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת יואב בן צור. משיב על ההצעה השר לשירותי דת דוד אזולאי. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מצטרף למחאתו של חברי חבר הכנסת יואב בן צור, שמשמש פה לכל אותם מיליוני יהודים וגם כאלה שאינם יהודים בארץ ובעולם שכואבים את חילול הקודש בכותל, שהוא המקום המקודש ביותר לעם ישראל מזה אלפי שנים, וכך יישאר, בעזרת השם, בקדושתו, עד לביאת גואל צדק ולבניית בית-המקדש במהרה בימינו. עצוב לראות שיש אנשים, קבוצה קטנה, קבוצה שולית, שהם מהרסים ומחריבים מבית, וכל מטרתם היא אחת: לקדם אג'נדה שלהם בכל מחיר תוך כדי רמיסת ערכי כל היהדות מאז ומעולם. אתם יודעים שהקבוצה הזאת מזכירה לי שכשמכניסים חופן אבנים לקופסת פח זה עושה רעש, צלצולים. אנשים שאין להם מה לשווק, וכל מה שהם מעוניינים לעשות זה רק לעשות צעקות על מנת לזכות בכותרות שאולי אולי יקבלו איזו הכרה. שימו לב במה הם עסוקים, והזכיר את זה כאן חברי יואב בן צור: פעם אחת – הם רוצים מניין של נשים, פעם שנייה – הם רוצים תפילין; רוצים ברכת כוהנות. ואחר כך מה הם עושים? ממש כמו גנב בלילה הם מנסים להבריח ספר תורה, היות שיש הוראה לא להכניס ספר תורה לכותל. בניגוד להוראות, הם בכל זאת ביקשו להכניס ספר תורה – לא נעים להגיד, ואני מתבייש להגיד את הדברים האלה, אבל זה כדי שהציבור ידע – לקחו ספר תורה ושמו אותו מתחת לחצאית. ספר תורה שעיני כל העולם נשואות לו, ספר תורה שהוא מקור חוכמתנו, ספר תורה שהוא כוחנו לעיני כל הגויים, ספר תורה המלווה אותנו אלפי דורות. מזלזלים בצורה כל כך בזויה ושפלה. ואלה אנשים שמתיימרים להגיד שהם רוצים להתפלל, רוצים ברכת כוהנים ועוד ועוד. ועכשיו, ברוב חוצפתם גם התכנסו ברחבת הכותל, בניגוד להוראות, וביקשו שוב פרובוקציה של תפילה. רבותי, שום דבר אין להם: לא תפילה ולא ברכת כוהנים. אני מבטיחכם נאמנה: ברגע שהם יזכו להכרה בארץ-ישראל – לא תראו אותם, לא יבואו להתפלל, לא נמצא אותם. הקבוצה הזאת מבקשת לעקור כל שורש יהודי המסור לנו מדורי-דורות בכל קהילה בעולם. מבקשים לחדש חידושים. ואם מישהו היה מעז לעשות את זה בדת אחרת – היה מורחק מזמן. דמיינו לעצמכם מישהו שהיה מעז להיכנס למסגד עם נעליים ומה היה קורה. למה אנחנו מביאים דוגמאות ממקום רחוק? לא מזמן, רק מרשים ליהודי להיכנס להר-הבית – דרך אגב, שלא יהיו אי-הבנות, אני לא מצדד בכניסה להר-הבית, זה בניגוד להלכה – אבל יהודי שנכנס להר-הבית לא יכול להתפלל בהר-הבית, זה בניגוד להוראות. יהודי שנכנס להר-הבית צריך לעמוד, וחס וחלילה אם הוא ימלמל בשפתיים תפילה. הוא עובר על החוק. יגרשו אותו משם מייד. כשמדובר בקודשים שלנו, אנחנו לארג'ים, מרשים לעצמנו, מאפשרים את זה. בכל אופן, מי שחושב לקיים את המצוות, לא זו הדרך. הכותל פתוח 24 שעות לכל אחד ואחד. גם ליהודים שמבקשים להיכנס לכותל – ייכנסו בדרך הנאותה, בתנאים שקיימים, אבל לא כל אחד יכול לקבוע לעצמו סדרי תפילה בתוך הכותל. יש סדרים, ויש רב המקום שהוא קובע את הסדרים איך מתפללים ואיפה מתפללים. כל עוד הדבר הזה קיים, וזה לא שונה, אף אחד לא ישנה את זה. אני קורא לאותם יהודים: שובו מדרככם הרעה. תכבדו את מורשת אבותינו שעליה כל כך הרבה יהודים מסרו את נפשם, במיוחד במקום הקדוש הזה, למרגלות הכותל, שהוא מקום של אחדות מאז שחררנו אותו בשנת 1967; אחד המקומות שמאחדים את עם ישראל, שאין בו מחלוקות וכולם מתפללים שם, כולם מגיעים לשם, עד שלאחרונה באה איזו קבוצה פרובוקטיבית שמנסה לערער את היסודות. אני רוצה לשתף אתכם, חברי חברי הכנסת, ואותך, חבר הכנסת בן צור: הייתה לי בעיה לדעת מי בעל-הבית, מי הסמכות, בכותל. פניתי ליועץ המשפטי לממשלה וביקשתי הנחיות, וקיבלתי תשובה חד-משמעית שאינה משתמעת לשני פנים: בעל-הבית של הכותל, שיכול לקבוע את הסדרים שם, זה רב הכותל. הוא הסמכות, ורק הוא יכול לשנות את הדברים. לכן כל מה שנעשה היום זה בניגוד לעמדתו ולדעתו של רב הכותל. כל עוד זה כך, אנחנו נמשיך לפעול, ואנחנו לא ניתן לאנשים שבאים לעשות פרובוקציה לקלקל ולפגוע בקדושתו של המקום הזה. היהדות היא לא תוכנית כבקשתך. אנחנו יכולים לראות מה קורה בדתות אחרות, מי שמסתובב ורואה, וזה בסדר – איש באמונתו יחיה. כל אחד מכבד את הדת שלו. לא יעלה הדעת שמישהו יבוא למקום של תפילה, אם של נוצרים, אם של מוסלמים, אם של דרוזים, למסגד; לא יעלה על הדעת שמישהו ייכנס לשם וינסה לקבוע לעצמו סדרים. דמיינו לעצמכם מה יקרה כשיהודי יבוא למכה ויחליט שם לפתוח ספר תורה ולהתפלל. נראה לך שהדבר הזה יכול לקרות בכלל? מישהו בכלל יכול להעלות על דעתו דבר כזה? פה באה קבוצת נשים שאומרים עליהן – וזו ההזדמנות להגיד את זה – "נשות הכותל" – תפסיקו עם המושג הזה. נשות הכותל הן נשים צדקניות, נשים שבאות להתפלל בכותל, נשים שבאות לבכות בדמעות ולהתפלל ולשפוך שיח לפני ה' יתברך. אלה נשות הכותל. אלה נשות הפרובוקציה, נשים שבאות רק להפריע – ולא לתת – למהלך התפילה במקום הקדוש הזה. לכן, אני מודה לך, חברי חבר הכנסת בן צור, על שהעלית את הנושא הזה – אומנם זה בסוף היום, אבל אמרתי, אני אשאר פה – וטוב עשית. אם אתה מסתפק בהודעה שלי, אני אודה לך, ואם תרצה לקיים דיון בוועדת הפנים או בכל ועדה שתרצה – – – <יואב בן צור (ש"ס):> דיון בוועדת הפנים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> טוב, אנחנו נצביע על העברת ההצעה לסדר-היום לדיון בוועדת הפנים. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ארבעה תומכים. ההצעה מועברת לדיון בוועדת הפנים. <שאילתות ותשובות> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום: שאילתות. ראשון המשיבים, השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן, ישיב על שתי שאילתות. הראשונה, של חבר הכנסת אלעזר שטרן, שיקרא בבקשה את השאילתה שלו מן המקום. רק נמתין שנייה, שהשר יעלה לדוכן. חבר הכנסת שטרן, בבקשה. <228. תנאי המאסר של אסירים ביטחוניים> <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני השר, אדוני היושב-ראש, עמיתתי חברת הכנסת, אני רוצה רק לומר שמטרתה של השאילתה הזאת היא זירוז החזרתן של גופות חיילי צה"ל, חללי "צוק איתן", אורון שאול והדר גולדין, זכרם לברכה. ברשותכם, אני בטוח שתצטרפו אלי לאיחולי החלמה לאביו של אורון, הרצל שאול, שמתמודד בימים אלה עם מחלה קשה. תודה. לפי פרסומים שונים, ומה שבדקתי, אסירים ביטחוניים זוכים לתנאים מפליגים, כגון ערוצי טלוויזיה רבים, יותר מ-200 מוצרים בקנטינה וביקורים ארוכים ומרובים, בזמן ש"חמאס" מחזיק בגופות לוחמי צה"ל. שאלותי: 1. האם נכונים הדברים? 2. אם כן – האם ומתי יבוטלו לפחות חלק מההטבות האלה, שאינן מחויבות לפי אמנות בין-לאומיות, לטובת הפעלת לחץ להחזרת גופות לוחמי צה"ל? תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אדוני השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תודה, אדוני היושב-ראש, ואני קודם כול מבקש להודות לחבר הכנסת שטרן על השאילתה. אין ספק שכולנו מצטרפים גם לאיחולים שלו וגם לתפילות שלו להחזרתם, החזרת גופותיהם. מיומי הראשון במשרד אני עוסק – פוגש את המשפחות, מנסה לייצר חשיבה. יש כמובן גם נציגו של ראש הממשלה ליאור לוטן, ויש פעילות של ראש הממשלה עצמו, לייצר באמת חשיבה שתסייע להגדיל את הסיכוי למציאת, החזרת, גופותיהם. אז קודם כול, אני רוצה להדגיש שתנאי המחיה של האסירים הביטחוניים בהחלט נקבעים לפי הוראות הדין. זה נכון שבמהלך השנים – גם אני בעבר כעסתי על כך, ואף פעלתי לצמצם את התנאים של האסירים הביטחוניים. מה שראיתי אז שהם מקבלים – ועד היום מקבלים – זה ביקורי משפחות, רכישה בקנטינה, צפייה בכמה ערוצים. <ענת ברקו (הליכוד):> 14 ערוצי טלוויזיה, אדוני השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא לא, את טועה, גברתי. זה הופחת. <ענת ברקו (הליכוד):> אה. כמה? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> במבצע "שובו אחים" זה הופחת לאסירי ה"חמאס" לשלושה ערוצים – – <ענת ברקו (הליכוד):> וכל השאר? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – חלק מהם זה ערוצים שלא בטוח שזה פרס גדול לראות אותם, וכל הנושא, למשל, של לימודים אקדמיים, שזה אגדה שעדיין ממשיכה להיות – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זה אנחנו יודעים – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – קיימת באוויר – דבר שבוטל כבר. גם בגרות זה דבר שבוטל, חוץ מאשר לקטינים, שאנחנו מחויבים לכך על-פי אמנת ז'נבה. אסירים ביטחוניים אינם זכאים לטלפונים, להתייחדות, לא לחופשות כמובן, לא תעסוקה, לא טיפול סוציאלי. לאסירי ה"חמאס" גם צומצמו הביקורים באופן משמעותי, הופחת מספר ערוצי הטלוויזיה והופחת סכום הרכישה בקנטינה. עם זאת, אני מסכים אתך שעדיין צריך לקיים בחינה, ואני מקיים את הבחינה הזאת. כבר קיימתי שני דיונים אצלי לראות עד כמה אפשר לצמצם. עוד פעם, אנחנו עושים את זה בתיאום עם ייעוץ משפטי, עם משרד המשפטים, אל מול מחויבויות על-פי הדין, והשאיפה היא, עוד פעם, לצמצם ככל האפשר. זהו. כמובן בשאילתה אתה לא ציינת שאתה שואל את זה בהקשר הרחב יותר, ובהקשר הרחב יותר אני חושב שזה תפקידו של ראש הממשלה להשיב בהקשר הזה, ולא תפקידי, ואני אומר בצער, עדיין לא הגענו לתוצאה המיוחלת, ועוד לא עשינו מספיק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת שטרן בשאלה נוספת. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תודה, אדוני השר. אני גם מודה על התשובה; לצערי הרב, אני מכיר את הנתונים האלה. כיוון שהזכרת את ראש הממשלה, אני מבקש לשאול, ואתה תחליט אם אתה רוצה לענות על זה או לא: בשנת 2009 הוקם צוות מקצועי לבחינת תנאי הכליאה. לצערי הרב, המסקנות לא פורסמו, והצוות הזה, כל המטרה שלו הייתה לבחון את תנאי הכליאה של המחבלים לעומת מה שאנחנו מחויבים לפי החוק הבין-לאומי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מתי זה היה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> 2009. זה מזכיר לי שגם המלצות ועדת שמגר, שדנה אומנם לא בתנאי אסירים אבל במה אנחנו רוצים להקשות עליהם כדי להחזיר את גופות חללינו, וחלק מהמלצות ועדת שמגר הן מה מדינת ישראל תהיה מוכנה לשלם, וגם ההמלצות האלה לא פורסמו, אף שגם הן מכשיר, בעזרה לפחות, להחזיר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה השאלה, חבר הכנסת שטרן? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אוקיי. ועכשיו השאלה, לתכלל את הכול יחד. אנחנו שומעים שביום ראשון עומדים לחתום על חידוש היחסים או להודיע על חידוש היחסים עם טורקיה. גם חידוש היחסים עם טורקיה – החזרת גופות הדר גולדין ואורון שאול הייתה אמורה להיות חלק מהעניין הזה. ועכשיו אני שואל: אחרי שאלה התנאים, שאותם אנחנו לא מצליחים להוריד; אחרי שבאופן שיטתי ראש הממשלה או – ממשלת ישראל לא מפרסמת את המלצות הוועדה שהיא מקימה כדי לדון בדברים האלה; אחרי שממשלת ישראל אומרת למשפחות שבחידוש היחסים עם טורקיה החזרת גופות אורון והדר תהיה חלק מהעניין, מה אנחנו יכולים לומר למשפחות על ההתנהגות הכל-כך אצילית שלהן והכל-כך מכבדת את כולנו וגם את בניהן? תודה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כיוון שאני לא מכיר את המסמך מ-2009, אני אבדוק קיומו של מסמך כזה, וכיוון שאני לא מודע לכך שזה מה שנאמר למשפחות, וכיוון שאני לא יודע איפה עומד המשא-ומתן עם הטורקים, יש לי קושי רב להשיב על שאלתך, והיא תיאלץ להישאר בחלל האוויר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תעביר את זה לראש הממשלה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני בשמחה אעביר את המסר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אוקיי. אני מודה לך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. שאילתה נוספת לאדוני, של חברת הכנסת יעל כהן-פארן: מטרד רעש בראשון-לציון. חברת הכנסת ברקו, אני מתנצל, את תהיי מייד אחר כך. <ענת ברקו (הליכוד):> לא, אני בסדר. <432. מטרד רעש בראשון-לציון> <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, העירייה בראשון-לציון מנסה למשוך צעירים ובליינים ולהחיות את הרחובות רוטשילד והרצל, ולפיכך, כמדיניות, היא האריכה את שעות הפעילות של מקומות הבילוי. לצד מטרדים רבים נוספים, סובלים התושבים כבר כחמש שנים ואף יותר גם מרעש. התושבים פנו למשטרה, פונים כל הזמן למשטרה, אבל לא חל כל שינוי. רצוני לשאול: 1. מדוע לא נאכפות תקנות הרעש? 2. מה עושה המשטרה כדי להתמודד עם הפגיעה? תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אדוני השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני מודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן על השאילתה. קודם כול, אני חייב לומר שביקרתי אישית בראשון, ונפגשתי גם עם העירייה וגם עם תחנת המשטרה ואנשיה, ושמענו ועסקנו רבות בעניין מטרדי הרעש. התחנה תקבל חיזוק משמעותי בשנה הקרובה בהקמת יחידת שיטור עירוני, שלמעשה ההתמקדות שלה היא בעבירות איכות חיים, בהן מטרדי רעש, אז אני מעריך בזהירות שבשנה הקרובה יהיה שיפור משמעותי באכיפה נגד מטרדי רעש. בכל מקרה, כבר היום – בשנת 2015 טיפלה תחנת ראשון ב-90,000 אירועי תגובה, מהם 3,814 אירועים בגין הקמת רעש מעסק וממקום ציבורי. הפעילות המשטרתית אשתקד הביאה לירידה של 18.5% באירועי הרעש בהשוואה לשנים קודמות. בתוכנית העבודה של 2016 הוגדרה הקמת רעש כנושא מרכזי לטיפול ונקבע יעד להפחתה ב-40% נוספים בתחום. התוכנית קובעת כי הטיפול באירועי הקמת הרעש ברחובות רוטשילד והרצל לא יועבר לפיקוח העירוני אלא יישאר בטיפול משטרתי. במסגרת זו ערך פיקוד התחנה פגישות הן עם נציגי התושבים והן עם בעלי העסקים לשם תיאום ציפיות והבהרת הגבולות שבהם נדרשים בתי-העסק לעמוד. מתחילת השנה הנוכחית מבצעת תחנת ראשון-לציון אכיפה בלתי מתפשרת באירועי הקמת רעש ברחובות אלה, בין השאר במתן אזהרות ודוחות לבעלי פאבים ומקומות בילוי, בהחרמת ציוד הגברה, בזימון בעלי עסקים לשיחות הבהרה בתחנה ועוד. בהתאם לתוכנית העבודה המחוזית הונחתה התחנה לפעול בנחישות להגברת האכיפה, למיצוי שותפויות עם הרשות המקומית ולביצוע פעולות ממוקדות בנושא. אציין כי באגף המבצעים במשטרה פועל מדור הגנת הסביבה שקציניו משמשים מנחים מקצועיים בתחום. לאחרונה הייתה הדרכה על-ידי נציג המדור בתחנות ראשון-לציון, ובה ניתנו דגשים לאופן הטיפול היעיל במטרדי הרעש השונים. ושוב, כפי שפתחתי ואמרתי, מאז שנכתבה התשובה הזאת גם ביקרתי אישית בראשון, לסכם את הקמת יחידת השיטור העירוני, ואני בטוח שבשנה הקרובה יהיה שיפור משמעותי מאוד בנושא הזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> לא לא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת פארן מבקשת – שאלה נוספת. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני רוצה לציין שאני שומעת מתשובתך שנעשים מהלכים, וגם שמעתי לפני כן, אבל התושבים לא חשים שום שינוי, ועכשיו, בתקופת הקיץ, יש אפילו החרפה של שעות הפעילות. אני חושבת שחוקי הרעש, שמגדירים שאחרי 23:00 צריך להיות שקט, למעט אם זה מקום סגור לחלוטין ואתה לא נשמע כלפי חוץ, צריכים להיות ברורים לכל אזרח, לכל תושב ולכל מפעיל של עסק במדינת ישראל. עצם זה שפאבים מרשים לעצמם להיות עם רמקולים ברחובות גם ב-04:00 – זה המצב שם – אולי כשהמשטרה מגיעה הם בדיוק סוגרים כי הם רואים את האור הכחול. אני חושבת שיש פה מקום לפעילות הרבה יותר משמעותית של המשטרה, ומתוחכמת. אני באמת פונה אליך – אני שמחה על הקמת היחידה הזאת, אבל אני חושבת שיש מקום לתגבר במיוחד בחודשי הקיץ. אני מקבלת המון פניות ציבור בנושאי רעש, גם במקומות אחרים בארץ. בעבר, כשחוקקו את חוק הרעש ותקנות הרעש, לא היו כל כך הרבה אמצעים לשים רמקולים מפוצצים בכל חצר בית וגג, והיום אנשים פשוט חוגגים. יש מקום לדעתי – ופה שאלתי: האם יש כוונה לעשות שינוי חקיקה, להבהיר את החוק, שהיום הוא לא מספיק ברור, לפעמים אפילו השוטרים לא יודעים שזה החוק – 23:00 – ולהבהיר את התקנות? לצאת עם שיטות אכיפה יותר ברורות ויותר דרקוניות, עד כמה שאפשר? תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> קודם כול, כיוון שגברתי עסקה בעבר ועדיין עוסקת רבות בנושא הגנת הסביבה, וגם אני קשור לנושא, את ודאי זוכרת, וזה מתסכל אותי, ולכן הייתה לי מחשבה משותפת עם השר המתפטר אבי גבאי, אולי בכלל להעביר את המשטרה הירוקה מהמשרד להגנת הסביבה אל תחת כנפי משטרת ישראל. אני לא בטוח שהתוצאה המיטבית מושגת כיום, והבעיה, שתקנות הרעש – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> המשטרה הירוקה אחראית לרעש? לא. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> קודם כול, כל החקיקה בתחום הרעש היא תחת השר להגנת הסביבה – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אבל המשטרה הירוקה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> רק שנייה. – – היא לא תחתי. בהקשר של אכיפה במטרדי רעש יש סמכות, כמו בתחומים אחרים, גם וגם. המשטרה הירוקה היא הרי לא משטרה בדיוק. אומנם ניתנו לה בסוף סמכויות סטטוטוריות, כאשר כיהנתי כשר, אבל אין לה כל הסמכויות המלאות של המשטרה הכחולה, ועדיין בתחומי דיני הגנת הסביבה, ובתוכם מטרדי רעש, יש לה סמכויות. זה נכון שמכיוון שמדובר במטרד ועבירה בהיקף מאוד מאוד רחב, והמשטרה הירוקה היא קטנה, אין ציפייה שהיא תיתן מענה בכל הרשויות המקומיות, והמודל הוא בעיקר מודל של המשטרה יחד – או לחוד – עם הפיקוח העירוני. שאלת אותי לגבי החקיקה וההבהרה. התשובה שלי הייתה בהקשר הזה, של קביעת הסטנדרטים החקיקתיים והטמעתם בציבור באחריות המשרד להגנת הסביבה. עם זאת, כיוון שאין שר, ואני לא בונה רבות על הפעילות, כרגע, של השר הנוכחי, בתחום הזה לפחות, קיימתי לאחרונה שני דיונים עם המשטרה על נושא מטרדי רעש, כיוון שיש לי זיקה חזקה לנושא, ואנחנו גם שוקלים להעלות קמפיין תקשורתי לקראת הקיץ. בכל מקרה, התחנות מקבלות הנחיות ברורות להדרכה ולעיסוק מול הציבור, אבל גם אי-אפשר להתעלם מכך שיש פה אחריות גם לרשויות המקומיות, לאכוף את זה, ולא להתעלם, גם אם זה לא נעים לאכוף על עסקים שהם תחתיך, אבל המשטרה הגדירה את הנושא הזה ב-40 רשויות – כי אנחנו עושים היום גם מין סקר ושאלון וכו' כדי להגדיר לכל תחנה מהן שלוש העבירות המרכזיות שעל-פיהן מפקד התחנה ייבחן בשנה הבאה – ומטרדי רעש נבחרו כאחת משלוש העבירות האלה ב-39 תחנות. אז זאת בהחלט עבירה משמעותית ומפריעה לציבור לא רק בראשון-לציון, אלא בעוד מקומות, ותהיה התמקדות בה באופן כללי, ובפרט בראשון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. שאילתה שלישית ואחרונה לשר לביטחון הפנים, שאילתה מס' 326, של חברת הכנסת ענת ברקו: טיפול משטרת ישראל בנעדרים. <326. טיפול משטרת ישראל בנעדרים> <ענת ברקו (הליכוד):> כבוד השר, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במדינת ישראל יש כ-500 נעדרים, ומדי שנה מצטרפים לרשימה בממוצע 30 נעדרים, 30 בני-אדם. הם יכולים להיות צעירים, הם יכולים להיות ילדים, הם יכולים להיות מוכרים למשטרה והם יכולים להיות תיירים, הם יכולים להיות אלמונים, המשותף הוא שלכולם יש – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גברתי תקרא בבקשה מתוך השאילתה, כך התקנון. <ענת ברקו (הליכוד):> יש אנשים שרצו אולי לפעמים לפתוח דף חדש – – – אבל לכולם יש בני משפחה שדואגים. שאלותי: 1. מה הוא המנגנון במשטרת ישראל לאיתור נעדרים? 2. כיצד מוודאים את מיצוי המאמצים לאתרם? תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אדוני השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תודה, חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו, באמת שאילתה חשובה. יצא לי לעסוק גם בנושא הזה מאז כניסתי לתפקיד. במשטרת ישראל נפתחים בממוצע 3,600 תיקי נעדרים מדי שנה. בשנת 2013, לדוגמה, הוכרזו 3,560 נעדרים; בשנת 2014 – 3,855 נעדרים; בשנת 2015 – 4,391 נעדרים. המשמעות היא יותר מעשרה תיקי נעדרים בממוצע ביום. נעדרים רבים מטופלים במסגרת יחידות הסיור ומאותרים כבר בשעות הראשונות לאחר דיווח של בני המשפחה, עוד בטרם הוגשה אפילו תלונה מסודרת. מדובר ללא ספק במספר גדול של נעדרים לטיפול, גם אם רובם מאותרים בטווח של 24 השעות הראשונות. 1. משטרת ישראל פועלת לאיתור נעדרים בהתאם לפקודת המטה הארצי ולנהלים של אגפי החקירות והמבצעים, ומבצעת פעולות חקירה רבות ומגוונות לאיתור כל נעדר. בשנים האחרונות עודכנו הנהלים והותאמו לצרכים ולהתקדמות הטכנולוגית – כמובן כל יכולות הסיגינט והסייבר שמאוד משפרות את היכולת להתחקות אחר עקבותיו של נעדר. משימת איתור הנעדרים מוטלת על תחנות המשטרה הפרוסות בכיסוי ארצי. כפי שנמסר לי מהמשטרה, כאשר מתקבלת תלונה על נעדר, תחנת המשטרה החוקרת את ההיעדרות מפעילה אמצעים רבים העומדים לרשותה, ובכלל זה את כוח-האדם התחנתי, וכן כמובן כוחות סיוע ארציים המסוגלים לבצע חיפושים רגליים בהיקף רחב וממונעים באזור ההיעדרות ובאזורים הסמוכים, תוך שימוש באמצעים כגון פרשים, יחידות ג'יפים, כלבים, יחידות חילוץ או איתור, מסוקים, אמצעי איכון וכדומה. חשוב לציין שכחלק מהטיפול בתיקי נעדרים המשטרה נמצאת בקשר עם משפחת הנעדר באופן תדיר, הן כדי להתעדכן במידע שנמצא בידי המשפחה והן כדי לשתף ולהשאיר את המשפחה מעודכנת. מפכ"ל המשטרה הקודם קבע את נושא הטיפול בנעדרים כאחד הנושאים שיועברו – בשנה החולפת – בהדרכות לכלל שוטרי משטרת ישראל, במסגרת אימון יחידות המועבר במכללה הלאומית לשוטרים וכחלק מהתמקצעות השוטרים בתחום. כמו כן, במטה הארצי של המשטרה פועלת חוליית נעדרים, אשר תפקידה לבצע מעקב אחר תיקי הנעדרים באופן שוטף. 2. לסיום אומר שבעקבות פניות של משפחות אלי – וכינסתי דיון עם חבר הכנסת בן ראובן – ההתרשמות שלי הייתה שחוליית הנעדרים, שתפקידה לשמר את הקשר עם המשפחות, להותיר באיזה level גבוה את המודעות לנושא בתחנה או באזור, את העיסוק ואת ההפעלה של הכוחות ברמה המחוזית או הארצית, כדי להמשיך לגרום לכך שייעשו ניסיונות ומאמצים, גם אם עד כה בלי תוצאות, החוליה הזאת איננה מספיק גדולה. אני נתתי הנחיה, שלצערי לא קוימה עד עצם היום הזה, לתגבר אותה, וזה ייכנס לדיונים שלי עכשיו עם המשטרה על כל נושא התקציב וכוח-האדם לחודשים הקרובים, ובטח לשנת 2017, אבל זה נושא שבהחלט, מבחינת כוח-האדם שעוסק בו – אני לא אומר בכל מקום ומקום, כי ההסתכלות היא ארצית – ברמה המחוזית, או כמטה ארצי, כחוליה ארצית, צריך לקבל חיזוק בכוח-האדם שמתעסק בו וגם כמובן משמר את הקשר עם המשפחות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שאלה נוספת? בינתיים אתהה בקול רם איך זה שיש הנחיות של אדוני שאינן מקוימות. חשבתי שמשטרה זה גוף שמבצע פקודות, לא? של דרג מדיני. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> המשטרה היא גוף עצמאי. יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל בעניינים מינהליים היא גוף עצמאי? אני שואל באמת. עניין מינהלי של תגבורי כוחות וכו' – אסור לך להתערב בחקירות עצמן, אבל התפקיד שלך מינהלי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא אפתיע אותך – יום יבוא ותהיה שר, ותגלה שלא כל הנחיה ששר נותן מתבצעת, תאמין או לא. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני השר, אולי באמת אתייחס. אני קודם כול מודה לך על תשובתך המפורטת, אבל מה שקורה, כולנו מכירים את התמונות, בעיקר בארצות-הברית, על קרטונים של חלב, על אוטובוסים, עם דמויות של אנשים נעדרים. לשמחתנו הרבה, התופעה לא רווחת במדינה שלנו באופן כזה. עם זאת, אני בהחלט יודעת ומודעת לזה שלא שומרים על קשרים עם המשפחות. זה לא דומה, למשל, כמובן להבדיל אלף אלפי הבדלות, לאופן שבו מטופלות המשפחות בצה"ל, שיש קשר לאורך שנים. ואנחנו יודעים שהיו מקרים רבים, גם של נעדרים, גם על רקע פלילי, שכמובן התנכלו להם, וגם שלאחר שנים מצאו קצה חוט. אבל אם היחידה הזאת לא מתפקדת, והחוליה הזאת גם לא משתמשת במיטב האמצעים כדי לגלות את אותם אנשים, והמשפחות חשות שלאחר הגל הראשון שהנושא בכותרות, כשהוא דועך, אין קשר, זה לא מעניין אף אחד, והן נותרות עם הכאב הבלתי-פוסק הזה לאורך כל חייהן, זו לא הדרך. לכן הייתי רוצה שאולי תקבע לוח זמנים, גם להרחבת היחידה, וגם, אולי, להעמקת הקשר המקצועי, ואולי גם ללמוד ממה שעושים במקומות אחרים, שהתופעה בהם רווחת, ויש המשכיות לאורך שנים, כי יש מקומות שאפשר לפתור את הבעיה גם אם זה קורה לאחר עשר שנים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> וגם, לא עלינו, אם הם לא נשארים בחיים, זה סוגר לפחות למשפחה את חוסר הוודאות, שהוא כל כך נורא. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני חייב, קודם כול, לומר, לטובת מי שצופה בנו גם – אני בטוח שאת מבינה זאת – שההבדל בין נעדרי צה"ל – – <ענת ברקו (הליכוד):> אין מה להשוות. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא לא, בכל זאת נרחיב. – – לבין נעדרי המשטרה, הוא שמים וארץ. אני לא מתכוון, חס וחלילה, כמובן, אם יש נעדר על רקע פלילי, שלא בטובתו, אם מישהו, אני יודע, חטף אותו, או לקח אותו ממקומו, ודאי שהמשטרה – – <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני השר, יש ילדים – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – עושה ומתעדפת את זה ברמת הטיפול הגבוהה ביותר. נתתי לך – לא יודע למה הנחת שלא משתמשים; משתמשים בכל האמצעים שיש בידי המשטרה, מאמצעי איכון, דרך מסוקים, פרשים ומה שאת לא רוצה. לעומת זאת, יש הרבה מקרים מאוד מורכבים, וזה כמובן גם שונה בתכלית השינוי, מחיילי צה"ל שאנחנו שולחים למשימותיהם – – <ענת ברקו (הליכוד):> זה ברור. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – וחס וחלילה מישהו לוקח אותם בשבי. שונה לחלוטין. מה שפה פחות פיתחנו זה את המקרים שבהם המשפחה אולי לא יודעת, אולי מעדיפה לא לדעת, שהאיש מיוזמתו גרם לכך שהוא "נעדר", משיקוליו הוא, כאלה ואחרים: מצב נפשי, יחסים משפחתיים וכן הלאה וכן הלאה. לפעמים זה גם מטיל מורכבות מיוחדת על המשטרה, גם אם היא בסוף יודעת את הנסיבות, מה ואיך לומר לאותה משפחה – והוצגו לי הרבה מאוד דילמות. זה יותר מורכב. אני יודע שפה, כפי שהיום כבר הסברתי, נורא קל להטיל כל הזמן רפש על המשטרה. אני בטוח שאף אחד מחברי הכנסת כמעט לא מבין עם איזה סיטואציות מורכבות המשטרה נדרשת להתמודד, להפגין רגישות, לתת מענה, לרצות את רצונם של – הרי היא נתקלת בסוף במצבים בקצה השרשרת, כשהמצב הוא הכי רע שיש, לא משנה אם זה חינוכי, רווחתי, ביטחוני וכן הלאה. ולכן, בדבר אחד הסכמתי אתך, שלגבי הקשר עם המשפחות, אנחנו צריכים לשפר ולשדרג את המצב. אני אקבע לוח זמנים. כבר ביקשתי אז גם להציג לי את אופן הטיפול בעולם, לדעתי כבר יש אצלי עבודה כזאת, ואשמח לדווח לך בעוד כמה שבועות על הטיפול בנושא. <ענת ברקו (הליכוד):> אני מאוד מודה לך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. אנחנו עוברים לשאילתות לשר החינוך. ישיב עליהן בשמו סגן שר החינוך. שאילתה ראשונה, מס' 233, של חברת הכנסת רויטל סויד – שאיננה נוכחת. חברת הכנסת ענת ברקו, שאילתה מס' 366: שילוב מפקחים נוצרים באגף לחינוך ערבי במשרד החינוך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מה אני עושה עם זו של סויד? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אם היא איננה – היא איננה, אדוני פטור. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> פטור בלי כלום אי-אפשר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אם אתה רוצה, אתה יכול להעביר לה. אתה לא חייב. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא, לא מעבירים את זה. כן, גברתי, חברת הכנסת השואלת, בבקשה. <366. שילוב מפקחים נוצרים באגף לחינוך ערבי במשרד החינוך> <ענת ברקו (הליכוד):> כן. אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, כנסת נכבדה – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> באסל גטאס גם לא נמצא? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, זה מראש, זה היה בתיאום. חבר הכנסת גטאס – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – צר לי שכל השאילתות שלי נפלו ביום אחד, אבל זה היה מזמן. לאורך השנים צומצם ייצוגם של הנוצרים באגף לחינוך ערבי במשרד החינוך כמפקחים בתפקידי פיקוח וניהול. נוסף על כך, גם משרות ההוראה צומצמו. רצוני לשאול: האם אפשר לקבוע מפתח לייצוג הולם של נוצרים במקצועות החינוך וההוראה באגף? תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה תצטרך לסבול אותנו עוד קצת, חבר הכנסת ארדן. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> השאלה הראשונה – ויתרת על השאלה הראשונה? <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> האם נכון הדבר? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> השאלה הראשונה היא: האם נכון הדבר? <ענת ברקו (הליכוד):> כן, קודם כול – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> האם נכון הדבר? <ענת ברקו (הליכוד):> – – האם אפשר לקבוע מפתח לייצוג הולם, ולאורך השנים צומצם – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת ברקו, השאלה הובנה. סגן השר ישיב. בבקשה. <ענת ברקו (הליכוד):> תודה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת השואלת, קליטת עובדים במשרד החינוך, לרבות מפקחים, נעשית בהסתמך על שיקולים מקצועיים – אני מקריא מה שכתבו לי, והם אחראים, ואני אחראי למסור בדיוק מה שהם רצו לומר. קליטת עובדים במשרד החינוך, לרבות מפקחים, נעשית בהסתמך על שיקולים מקצועיים, פדגוגיים ואישיים גרידא, ללא הבדלי דת, גזע ומין. המשרד מעודד מועמדים בני העדה הנוצרית לגשת למכרזים, בדומה לשאר המועמדים ממגזרים אחרים. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הקדמתי: הם אחראים למה שאני אמור לומר כאן, ואני אומר בדיוק מה שנאמר לי לומר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת ברקו, רוצה שאלת המשך? <ענת ברקו (הליכוד):> כן, בהחלט. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> קבלי. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני סגן השר, מה שקורה, אנחנו יודעים שהיום גם בבתי-ספר של הכנסיות יש יותר ויותר אוכלוסייה מוסלמית. לצד השינוי באופי של ההתנהלות אנחנו רואים שאין ייצוג לחלוטין בהנהלת אגף החינוך הערבי. ולצערי הרב – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> למי, לנוצרים או למוסלמים? <ענת ברקו (הליכוד):> לנוצרים. עכשיו, בהרבה מאוד מקרים הגישה היא – ערבים. אבל יש קשר בהחלט לעניין הדתי גם, גוון מסוים, גם בעניין החינוך, הזרם החינוכי והמטרות, וגם באופן כללי בהתנהלות של סדר-היום של התלמידים. אני אתן לך דוגמה, למשל – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה השאלה, חברת הכנסת ברקו? זה שאילתות עכשיו, זה לא נאומים. <ענת ברקו (הליכוד):> אה, אוקיי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השאלה היא – האומנם? <ענת ברקו (הליכוד):> רק עוד מילה אחת, ברשותך, אדוני היושב-ראש, בסדר? אין ייצוג הולם, כי אחוז האוכלוסייה הנוצרית – בדרגי פיקוח ומדריכים. ואז אנחנו רואים שיש גם חלוקה בין שיעורי הדת שהיא בלתי הולמת, גם כשמדובר – ואני קיבלתי את התלונות הללו כמובן מאנשי חינוך נוצרים. והייתה גם בעיה בתחילת השנה, כפי שאתה יודע, ביחס לבתי-הספר הכנסייתיים, ולכן אני מבקשת התייחסות מיוחדת. השורה התחתונה היא למנוע מצב של בליעת הזרם הנוצרי בתוך הזרם הערבי הכללי. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ולא להבליע את האחרון בראשון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אין לי לפני שום – חברת הכנסת ענת ברקו, ששאלה שאילתה נוספת – אין לי לפני שום טקסט מהמשרד לשאלות האלה. אם את – מאחר שאין לי טקסט, אז אני לא צמוד למה שהמשרד נתן לי לענות או לא נתן לענות, אז אני יכול לומר לך: אני מקבל תלונות מהרבה מגזרים על העובדה – לא בדיוק הדבר הזה, ובהנהלת המשרד ובהנהלת המחוז – תארי לך, אמרתי את זה כאן מעל לדוכן: מנהל המחוז לעדה המוסלמית הוא מוסלמי; לבדואים – יש בדואי שאחראי; לדרוזים ולצ'רקסים יש דרוזי וצ'רקסי; לממלכתי-דתי יש אדם – – – <ענת ברקו (הליכוד):> לנוצרים גם? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ולנוצרים יש גם. אבל יש מחוז חרדי עם יותר מ-400,000 ילד, ואת חושבת שהוא חרדי, מנהל המחוז? ממש לא. הוא לא. אז תארי לך, מחוז שלם, אז מה? אז החרדים בגלל זה הם – מה? הם מתווכחים; החרדים אומרים במפורש שהם רוצים שלא יפקחו אנשים שלא מותאמים לדרך החיים שלהם. יש להם טענות על המפקחים. אם נניח שיש ויכוח – אבל אני לא צמוד לטקסט של המשרד, אז אני אומר לך. אבל זה יעלה על הדעת שמחוז עם 407,000 תלמידים חרדים, והוא לא בדואי, הוא לא דרוזי, הוא לא צ'רקסי, הוא לא מוסלמי, אבל הוא גם לא – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אבל, אדוני סגן השר, אני מוכנה להכין שאילתה גם על הנושא הזה. השאילתה שאני שאלתי כרגע היא על תלונה שקיבלתי. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני עניתי לך בלי שיש שאילתה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מציע שהשר יבדוק ויחזיר לך תשובה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> המשרד משתדל לחיות עם מה שהוא יכול במציאות שבה הוא נמצא. לא תמיד הוא מתאים את עצמו במהירות שהוא צריך להתאים את עצמו, אבל זו השאיפה. יש שאיפה שלמוסלמים יהיה של המוסלמים, לנוצרים של הנוצרים, לחרדים של החרדים. יש שאיפה כזו, לא הייתי אומר שאין שאיפה, אבל לא תמיד זה מגיע בדיוק ברגע שיש הבקשות האלה, אבל בסדר. המשרד משתדל להיות הוגן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, סגן השר. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, מס' 407, של חברת הכנסת מירב בן ארי: סייעת שנייה בגן שבו 29 ילדים. <407. סייעת שנייה בגן שבו 29 ילדים> <מירב בן ארי (כולנו):> תודה, אדוני היושב-ראש. סגן השר, אני כתבתי שאילתה קצרה וברורה, אני מקווה שהגעת עם התשובה. להורים בגן "מצילה" ברחוב בן-עזר שברמת-ורבר בפתח-תקווה נודע שהסייעת השנייה קיבלה הודעה שעליה לעזוב, מאחר שבגן יש רק 29 ילדים ולא 30. מאחר שמדובר בהבדל של ילד אחד מהמכסה ובהבדל משמעותי עבור הילדים, מה תעשה כדי לאפשר לסייעת לשוב לעבודתה, בעצם לא לפטר אותה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת מירב בן ארי הציגה נושא מאוד מאוד מעניין, אבל הדברים והכללים הם גם מאוד ברורים: המשרד הגדיר באופן ברור את מסגרת העסקתן של סייעות בגני-ילדים. המשרד קבע שתינתן סייעת שנייה אך ורק בגנים שבהם מספר הילדים בגן הנו מ-30 ומעלה, גילאי שלוש-ארבע. המשרד גם מחויב להגדרות שהוא מתחייב אליהן בתחילת השנה ולאחידות הביצוע ברשויות המקומיות ובבעלויות החינוך בסוגיה זו. במקרים שבהם בראשית השנה היה צפי ל-30 תלמידים ומעלה גילאי שלוש-ארבע נערכה הרשות מראש להעסקת סייעת שנייה. יחד עם זאת, כאשר מספר הלומדים לא הגיע ל-30 גילאי שלוש-ארבע, איבד הגן את זכאותו לסייעת שנייה. כל הרשויות המקומיות התבקשו בראשית שנת הלימודים לעדכן את מצבות הלומדים בגני-הילדים, ובהתאם לכך להתאים את מספר הסייעות בגנים. באשר לגן "מצילה" בפתח-תקווה, מספר הילדים גילאי שלוש-ארבע עומד על 29 תלמידים לאורך כל השנה. אי-לכך לא זכאית הרשות להשתתפות המשרד בשכר סייעת שנייה בגין גן "מצילה". יצוין כי דיווח שהגיע לידי הפיקוח מדווח כי גן "מצילה" בפתח-תקווה מתפקד היטב. אני רוצה רק לידיעה לומר: הרשויות המקומיות, יש להן אפשרות גם לפנות לוועדת חריגים במשרד, לרבות במקרה שבו נגרע ילד במהלך שנת הלימודים ויש רצון להמשיך ולהעסיק בגן סייעת שנייה. אז אני לא יודע אם אי-פעם ברגע מסוים או מתישהו היו בגן "מצילה" 30 תלמידים, ואולי זו עילה לוועדת חריגים, אבל אני מיידע, ואני אומר לך גם שיש ועדת חריגים במשרד, ואם תבוא פנייה, ולא בכדי אני אומר זאת כאן – אם תבוא פנייה, אז נברר. אני לא – אז ועדת חריגים תדון בזה. <מירב בן ארי (כולנו):> ועדת חריגים של משרד החינוך? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כן, כן. הרשות יודעת שהיא יכולה להגיש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שאלה נוספת, חברת הכנסת בן ארי? <מירב בן ארי (כולנו):> לא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אם כך, אנחנו סיימנו. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הייתי כל כך ברור. <מירב בן ארי (כולנו):> היית ברור וחד. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני חושב שאני סיימתי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני סגן השר. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ברצות השם ביום שני, כ"א בסיוון התשע"ו, 27 ביוני 2016 בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:16.>