דברי הכנסת

דברי הכנסת ל"א / מושב שני / ישיבות קל"ח–ק"מ / כ"א–כ"ג בסיוון התשע"ו / 27–29 ביוני 2016 / 31 חוברת ל"א ישיבה קל"ח הישיבה המאה-ושלושים-ושמונה של הכנסת העשרים יום שני, כ"א בסיוון התשע"ו (27 ביוני 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 8 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 8 נאומים בני דקה 10 יוסי יונה (המחנה הציוני): 11 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 11 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 12 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 12 יהודה גליק (הליכוד): 13 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 13 אכרם חסון (כולנו): 14 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 14 ענת ברקו (הליכוד): 15 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 16 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 18 איתן ברושי (המחנה הציוני): 18 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 19 דב חנין (הרשימה המשותפת): 20 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 21 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 22 שעת שאלות לשרת המשפטים 23 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 25 שרת המשפטים איילת שקד: 26 מיכל רוזין (מרצ): 28 שרת המשפטים איילת שקד: 29 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 33 שרת המשפטים איילת שקד: 33 מירב בן ארי (כולנו): 37 שרת המשפטים איילת שקד: 38 עיסאווי פריג' (מרצ): 39 שרת המשפטים איילת שקד: 39 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 40 שרת המשפטים איילת שקד: 41 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 44 שרת המשפטים איילת שקד: 45 יהודה גליק (הליכוד): 46 שרת המשפטים איילת שקד: 48 עליזה לביא (יש עתיד): 49 שרת המשפטים איילת שקד: 50 נחמן שי (המחנה הציוני): 51 שרת המשפטים איילת שקד: 51 רויטל סויד (המחנה הציוני): 55 שרת המשפטים איילת שקד: 56 אכרם חסון (כולנו): 58 שרת המשפטים איילת שקד: 59 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 59 שרת המשפטים איילת שקד: 60 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 61 שרת המשפטים איילת שקד: 62 איציק שמולי (המחנה הציוני): 66 שרת המשפטים איילת שקד: 68 סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה לדוחות מבקר המדינה 60ב, 61ב, 62, 63ג, 64ב, 64ג, 65א, 65ב, 65ג, 66א ו-66ג 70 קארין אלהרר (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה): 70 יואל חסון (המחנה הציוני): 72 דב חנין (הרשימה המשותפת): 73 זהבה גלאון (מרצ): 75 תמר זנדברג (מרצ): 76 יעל גרמן (יש עתיד): 79 מיכל רוזין (מרצ): 81 עיסאווי פריג' (מרצ): 82 עליזה לביא (יש עתיד): 83 מאיר כהן (יש עתיד): 85 נחמן שי (המחנה הציוני): 86 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 87 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 88 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 89 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 90 חיים ילין (יש עתיד): 92 יוסי יונה (המחנה הציוני): 94 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 95 איציק שמולי (המחנה הציוני): 97 מיקי לוי (יש עתיד): 98 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 100 עפר שלח (יש עתיד): 101 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 102 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 104 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 105 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 226), התשע"ו–2016 107 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 107 זהבה גלאון (מרצ): 109 עיסאווי פריג' (מרצ): 110 דב חנין (הרשימה המשותפת): 117 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 119 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 121 הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70), התשע"ו–2016 123 אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 123 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 179), התשע"ו–2016 124 מאיר כהן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 124 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 54), התשע"ו–2016 125 מאיר כהן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 126 עודד פורר (ישראל ביתנו): 126 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 128 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 128 החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעות בחוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016 129 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 129 הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון מס' 7) (נציג הרשות הלאומית להגנת הסייבר – קצין מוסמך לעניין גופים המנויים בתוספת הרביעית), התשע"ו–2016 130 השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 130 נחמן שי (המחנה הציוני): 131 ענת ברקו (הליכוד): 132 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 133 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 226), התשע"ו–2016 136 הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70), התשע"ו–2016 139 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 179), התשע"ו–2016 140 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 54), התשע"ו–2016 141 תמר זנדברג (מרצ): 142 החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעות בהצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016 144 הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון מס' 7) (נציג הרשות הלאומית להגנת הסייבר – קצין מוסמך לעניין גופים המנויים בתוספת הרביעית), התשע"ו–2016 145 הצעת חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו–2016 146 השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 146 מירב בן ארי (כולנו): 148 תמר זנדברג (מרצ): 149 יעל גרמן (יש עתיד): 150 עיסאווי פריג' (מרצ): 151 דב חנין (הרשימה המשותפת): 153 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 154 הצעת חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016 156 השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 157 תמר זנדברג (מרצ): 158 יעל גרמן (יש עתיד): 159 עיסאווי פריג' (מרצ): 160 טלי פלוסקוב (כולנו): 160 מיקי לוי (יש עתיד): 163 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (שיפוט משמעתי של עצורים) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016 165 שר החינוך נפתלי בנט: 167 דב חנין (הרשימה המשותפת): 169 יעל גרמן (יש עתיד): 170 יואל חסון (המחנה הציוני): 171 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 173 הצעת חוק הירושה (הליך חלופי לסילוק חובות מכספי העיזבון), התשע"ו–2016 178 שר החינוך נפתלי בנט: 179 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 180 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 181 דב חנין (הרשימה המשותפת): 182 איוב קרא (הליכוד): 183 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – המצאה, חיפוש ותפיסה), התשע"ד–2014 187 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 187 הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 21) (הסדרת השימוש במקווה טהרה), התשע"ו–2016 189 משה גפני (יהדות התורה): 190 זהבה גלאון (מרצ): 194 תמר זנדברג (מרצ): 196 מיכל רוזין (מרצ): 198 עליזה לביא (יש עתיד): 204 מיקי לוי (יש עתיד): 212 יואל חסון (המחנה הציוני): 213 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 216 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 217 משה גפני (יהדות התורה): 220 הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 4) (איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ו–2016 226 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 226 זהבה גלאון (מרצ): 229 מיכל רוזין (מרצ): 230 עיסאווי פריג' (מרצ): 232 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 236 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 241 איציק שמולי (המחנה הציוני): 242 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 245 יואל חסון (המחנה הציוני): 246 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 251 חיים ילין (יש עתיד): 257 הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 7) (החמרת הענישה), התשע"ו–2016 263 נאוה בוקר (הליכוד): 263 נחמן שי (המחנה הציוני): 266 זהבה גלאון (מרצ): 270 עיסאווי פריג' (מרצ): 273 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 278 מיקי לוי (יש עתיד): 283 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 285 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 290 יואל חסון (המחנה הציוני): 297 חיים ילין (יש עתיד): 305 הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 19) (כניסה למטווחים), התשע"ו–2016 309 ענת ברקו (הליכוד): 309 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 127) (הסתה או שידול לעריקה של מי שהתנדב לשירות בכוח מזוין), התשע"ו–2016 312 יואב קיש (הליכוד): 312 מירב בן ארי (כולנו): 319 מיקי לוי (יש עתיד): 319 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 322 הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 20) (מתן רישיון לחיילים משוחררים שטרם מלאו להם 21 שנים), התשע"ו–2016 326 עליזה לביא (יש עתיד): 326 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"א בסיוון תשע"ו, 27 ביוני 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק חובת אזהרה בפרסום ובשיווק של הלוואה (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון מס' 10) (צווים להפסקת עבודה באתר בנייה), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלי אלאלוף וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3085/20 וכלה בהצעת חוק פ/3111/20 – הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (העדפה במכרזים לתושבי עירייה עם אחוז אבטלה גבוה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נחמן שי, דב חנין, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, מיכל בירן, יואל חסון, נורית קורן ויעל כהן-פארן; הצעת חוק זכויות תלמידים מחוננים ומצטיינים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, עליזה לביא ודב חנין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת המועד להגשת תביעה לגמלה והתקופה שבעדה תשולם), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יגאל גואטה, אלעזר שטרן, יחיאל חיליק בר, זהבה גלאון, אורי מקלב, ישראל אייכלר, דב חנין, שולי מועלם-רפאלי, אלי אלאלוף, דוד אמסלם, אברהם נגוסה, אורלי לוי אבקסיס, רוברט אילטוב, עליזה לביא ואיימן עודה; הצעת חוק שירותי בריאות נפש ממלכתיים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, דב חנין, יוסף ג'בארין, יוסי יונה, זהבה גלאון, מיכל רוזין, זוהיר בהלול, עבד אל חכים חאג' יחיא, אילן גילאון, עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, אוסאמה סעדי וטלב אבו עראר; הצעת חוק השמות (תיקון – בחירה או שינוי שם), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, מיקי לוי, יעל גרמן, מיכל רוזין, יואל חסון, מיקי רוזנטל, איתן כבל ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול הגבלת רישיון נהיגה), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הטלת ארנונה על מפעל לייצור נשק), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר; הצעת חוק לאשרור אמנת רומא, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, דב חנין, עאידה תומא סלימאן, עבדאללה אבו מערוף, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עבד אל חכים חאג' יחיא, אוסאמה סעדי, זהבה גלאון, אילן גילאון, מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק איסור טיפול המרה לקטין, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, יאיר לפיד, דוד ביטן, קארין אלהרר, חיים ילין, עליזה לביא, מיקי לוי, יואל רזבוזוב, אמיר אוחנה, מירב בן ארי, שלי יחימוביץ, עמר בר-לב, נחמן שי, מרב מיכאלי, מיכל בירן, איילת נחמיאס ורבין, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, סתיו שפיר, ציפי לבני, יצחק הרצוג, איציק שמולי, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, קסניה סבטלובה, רויטל סויד, יוסי יונה, זהבה גלאון, מיכל רוזין, אילן גילאון, עיסאווי פריג', תמר זנדברג, אורלי לוי אבקסיס, דב חנין, עאידה תומא סלימאן ואיימן עודה; הצעת חוק קבוצות רכישה (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – קביעת שכר לימוד במוסדות מוכרים שהמדינה אינה משתתפת בתקציביהם), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אראל מרגלית, מכלוף מיקי זוהר, יעקב מרגי, דוד ביטן, דוד אמסלם, אלי אלאלוף, יצחק וקנין, נאוה בוקר, נורית קורן, אורן אסף חזן, אברהם נגוסה, טלי פלוסקוב, רוברט אילטוב, חמד עמאר, יגאל גואטה, יואב בן צור, בצלאל סמוטריץ, מרדכי יוגב, ישראל אייכלר, מנחם אליעזר מוזס, אורי מקלב, אורלי לוי אבקסיס, יצחק הרצוג, ציפי לבני, עמיר פרץ, שלי יחימוביץ, מרב מיכאלי, נחמן שי, סתיו שפיר, מיכל בירן, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, יוסי יונה, איתן כבל, יחיאל חיליק בר, זוהיר בהלול, רויטל סויד, מיקי רוזנטל, יואל חסון, איתן ברושי, עמר בר-לב, יעקב פרי, מיקי לוי, יעל גרמן, עפר שלח, קארין אלהרר, אלעזר שטרן, עליזה לביא, מאיר כהן, חיים ילין, יואל רזבוזוב, זהבה גלאון, תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג', דב חנין, עאידה תומא סלימאן, מסעוד גנאים, יוסף ג'בארין, טלב אבו עראר, עבד אל חכים חאג' יחיא, אחמד טיבי, אוסאמה סעדי ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מחיר מרבי לקייטנה מקומית), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, נאוה בוקר, מאיר כהן, דב חנין, יצחק וקנין, אלי אלאלוף ומיכל רוזין; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית תשלום בכרטיס אשראי בסכום רכישה מזערי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הצבת שלט בחניון המזהיר מפני שכחת ילדים ברכב), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, נאוה בוקר, מאיר כהן, דב חנין, יצחק וקנין, אלי אלאלוף ומיכל רוזין; הצעת חוק המכר (דירות) (הסדרת בנייה במסגרת קבוצות רכישה) (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני (תיקון – הגבלות על יצוא ביטחוני לכוחות ביטחון שביצעו הפרות חמורות של זכויות אדם), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יהודה גליק, תמר זנדברג, דב חנין, מיכאל אורן, מאיר כהן, אילן גילאון, מרדכי יוגב, אלעזר שטרן, יעל כהן-פארן ויעל גרמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת סכום אגרת רישיון רכב), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק הפיקוח על מעונות (תיקון – מניעת העסקה של עבריינים בעבירות מסוימות), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק הפיקוח על מעונות (תיקון – מניעת העסקה של עבריינים בעבירות מסוימות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, איילת נחמיאס ורבין, טלי פלוסקוב, שולי מועלם-רפאלי, אבי דיכטר, יגאל גואטה, אחמד טיבי, מסעוד גנאים ואילן גילאון; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – סמכויות מפקחי בנייה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, אמיר אוחנה, שולי מועלם-רפאלי, יואב בן צור, יואב קיש, רועי פולקמן, יגאל גואטה, נאוה בוקר, מירב בן ארי, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, מרדכי יוגב, אלי כהן, דוד ביטן, יעקב מרגי, ניסן סלומינסקי, אורן אסף חזן, עודד פורר, מנואל טרכטנברג ושרן השכל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – העלאת קצבת זיקנה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – הגנה על עובדים זרים מפני ניצול ועבירות חמורות), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת מיכל רוזין; הצעת חוק לעידוד העסקת אנשים עם מוגבלות שכלית, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רויטל סויד, דוד אמסלם ויואב בן צור וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הכנסת (תיקון – חוות דעת בעניין השלכות חקיקה על השוויון), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי, עבד אל חכים חאג' יחיא, דב חנין, מסעוד גנאים, עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, טלב אבו עראר ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – ציון ועדכון שמות מוטבים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נחמן שי, דב חנין, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, מיכל בירן, יואל חסון ויעל כהן-פארן; הצעת חוק הסרת פרסום הסתה שהתפרסם ברשת החברתית המקוונת, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רויטל סויד, דוד ביטן, שולי מועלם-רפאלי, יעקב מרגי, יואב בן צור, נחמן שי, חיים ילין, יואל רזבוזוב, מיקי לוי, איציק שמולי, אמיר אוחנה, נורית קורן, שרן השכל, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, עמר בר-לב, רועי פולקמן, מירב בן ארי, אורי מקלב, אורלי לוי אבקסיס ויגאל גואטה; הצעת חוק ההסדרה, התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <נאומים בני דקה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, סדר-יום – איך נגדיר אותו – אינטנסיבי יש לנו היום. התורנויות של הסגנים לפחות עד 01:00 כאן בשיבוצים. אנחנו מקדמים בברכה את מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, את מנכ"ל המשרד ובכירים נוספים שנמצאים כאן לצורך הדיון שיתקיים בעוד שעה קלה כאן במליאה – הצעות וסיכומים של הוועדה לענייני ביקורת המדינה. אבל בינתיים אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה לצורך ההרשמה. בבקשה, חברי הכנסת יכולים להירשם, מי שמעוניין, ודאי. חבר הכנסת יוסי יונה יפתח את הנאומים. אחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. או שלא הצבעת? לא הצבעת. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, סליחה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני פתחתי היום את העיתון "דה-מרקר" וקראתי על איזה מכתב ש"עמידר" הוציאה לתושבים פה באחד מהמתחמים של פינוי-בינוי. הופתעתי לראות שהנה אנחנו בכנסת, בוועדת הכנסת, עובדים על הצעת חוק שבאה לשמור על הזכויות של הדיירים, שלא יעיפו אותם לכל הרוחות כאשר בונים מתחמים חדשים, והנה חברת "עמידר" – טוב גם ששר האוצר נכנס למליאה וישמע את דברי. אני לא יודע אם שר האוצר קרא היום את הידיעה בעיתון "דה-מרקר" על "עמידר", ששלחה מכתב לדיירים באחת מהשכונות כאן בירושלים והציעה להם למצוא דיור חלופי. וזה בניגוד מוחלט להצעת החוק שמונחת לפנינו. ואני הייתי מצפה מהממשלה בכללותה ומשר האוצר, שמכבד אותנו בנוכחותו כאן, לעשות צעד משמעותי ונחוש כדי לעצור את הפארסה הזו, שיש בה משום זילות וזלזול במעשה החקיקתי של הכנסת. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת חמד עמאר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מברך את כבוד מבקר המדינה, השופט בדימוס שפירא. התכוונתי לדבר על נושא שאני חושב שאנחנו צריכים בו את עזרתך, אדוני המבקר. אתמול קיימה ועדת הפנים ביקור בכלא "השרון" ובכלא "אופק". השתתפתי בו עם כמה מחברי הכנסת ויו"ר הוועדה דוד אמסלם. שמענו נתונים, אדוני היושב-ראש וכבוד המבקר, שאני חושב שהם מדליקים נורה אדומה בפני החברה בישראל. שמענו על שישה בתי-כלא ישנים מאוד – כלא שאטה, כלא דמון, כלא "מעשיהו" – שמכילים 30%–40% מכלל האסירים במדינת ישראל. האסירים שם חיים בתת-תנאים, ובתי-הכלא האלה, לפי הגדרת הנציבה, אדוני היושב-ראש, לא מתאימים לחיי בני-אדם. ולכן הגיעה השעה לא רק לתקצב, אדוני שר האוצר, חינוך ותעסוקה לאסירים; איך שאמרה הנציבה – קודם כול צריך מקום שהאנשים האלה יחיו. ואני חושב שצריך פה ביקורת של מבקר המדינה. לא יכול להיות שבמאה ה-21 ימשיכו אלפי אסירים לחיות בתת-תנאים. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בסוף השבוע קיימתי מפגש עם עשרות צעירים דרוזים, שהמשותף לכולם – שנגד כולם עומד צו הריסה, צו הריסה של בתים שהם שבנו. ועוד דבר משותף לכולם – שכולם חיילים משוחררים שעשו את השירות הצבאי המלא. חלקם עדיין בשירות פעיל כקצינים, כנגדים. אבל אותם צעירים, עומד צו הריסה כנגד הבית שלהם; קיבלו קנסות בעשרות-אלפי שקלים. אני את הנושא הזה מעלה כאן עשרות פעמים, אבל כל פעם אתה מזדעזע מחדש כשאתה שומע על צעיר שבנה את הבית שלו על האדמה הפרטית שלו, שרשויות התכנון לא השכילו לקדם את התכנון במגזר הדרוזי. ואותו צעיר צריך לעמוד בבתי-משפט, להרוס את העתיד שלו – כי היום עבירה של תכנון ובנייה היא עבירה פלילית – להרוס את העתיד שלו כי בנה את הבית שלו ורצה להקים משפחה במדינת ישראל. לכן אני פונה לשר האוצר – שיצא – שהוא הממונה על כל התכנון והבנייה היום, על ועדות התכנון, על מינהל התכנון, על רשות מקרקעי ישראל, שיקדם את הנושא הזה ויביא לזה סוף. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תודה, כבוד היושב-ראש, אני גם מברך על נוכחותו של כבוד מבקר המדינה. אני רוצה גם לציין את הנושא של המחדל הנמשך של רשויות התכנון והבנייה פשוט לפתח ולאשר תוכניות מתאר, בעיקר ליישובים הערביים – בעניין הזה היישובים הערביים, לרבות הערביים הדרוזיים – ככה שהגענו היום למצב שמבקשים להעניש את התושבים, להעניש את האזרחים פשוט על לא עוול בכפם. בכלל אין להם שום אופציה להוציא היתרי בנייה וככה לבנות על אדמותיהם באופן חוקי. ולכן אני אומר שזו סוגיה מאוד קשה בחברה הערבית, שצריך לתת לה את כל תשומת הלב, ובעיקר לדחוף לאישורן של תוכניות מתאר ביישובים הערביים, תוכניות שיכולות לפתור כמעט את כל הבנייה הלא-מוסדרת ביישובים הערביים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת המתוקים מן הקואליציה ומן האופוזיציה, אדוני מבקר המדינה, מנכ"ל משרדו, אני מבקש להעלות נושא שהוא בלבי, בלב כולנו. מדינת ישראל קיבלה החלטה מדינית יחד עם מלך ירדן, שבהר-הבית יבקרו כל מי שרוצה – מוסלמים יתפללו, ושאינם מוסלמים יבקרו. לצערנו, בחודשים האחרונים אנחנו עדים להחמרת יתר בכניסתם של יהודים להר-הבית, כאשר עומדים על כל יהודי שנכנס להר-הבית – הוא מוקף באנשי ווקף, בשוטרים, שבודקים את תנועת שפתיו. ופעם אחר פעם מורחקים מהר-הבית אנשים שעולים להר כבר עשרות בשנים, כאלה שבסך הכול רוצים לקיים את מה שמדינת ישראל מאפשרת – לבקר. לפני כשבוע עלה רב שהדריך בהר הדרכה תמימה. הוא הדריך ואמר: רבותי, כאן עמד כך, וכאן היה כך, ומכאן עמד הסנהדרין שממנו יצאה התורה לישראל. מייד קפץ עליו שוטר ואמר: אלה מילים מתוך פסוק; הוציא אותו מהר-הבית. נדמה לי שהעולים להר-הבית, שכופים עליהם את ההחלטה שאסור להם להתפלל, מאפשרים להם רק לבקר – לכל הפחות, כשהם מבקרים, שלא תהיה ההתנכלות הזאת, של להוציא יותר ויותר יהודים מהר-הבית, תוך בדיקה עם זכוכית מגדלת אם המילה שהם אמרו כלול בה משהו שעלול להיות מתוך פסוק. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אתמול והיום היו עימותים בתוך רחבת מסגד אל-אקצא. הסיבה ידועה: הכניסות המלוות על-ידי משטרה יחד עם יהודים שנכנסים בניגוד למקובל בחודש רמדאן. אנחנו מתנגדים לכניסות האלה של משטרה ביחד עם אנשי ימין, אבל בחודש רמדאן במיוחד הכניסות האלה הן פרובוקטיביות. מי שהחליט לעשות זאת, בניגוד לשנים קודמות, ידע שהוא עושה דבר שיביא לכעס, לזעם, של המתפללים המוסלמים במקום. במיוחד ביומיים האחרונים, מה שקרוי "אלעֻשר אל-אואח'ר", שהם עשרת הימים האחרונים של חודש רמדאן. מישהו החליט לעשות דווקא. הדווקא הזה יכול להצית את המקום, את האזור, והאחריות רובצת על מי שלא מפעיל שיקול דעת, על מי שמתגרה ברגשות מוסלמים, לרבות בחודש רמדאן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת אכרם חסון – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד מבקר המדינה, חברי חברי הכנסת, כפי שידוע לכם, קיימים מאות-אלפי תיקי הוצל"פ בבתי-המשפט נגד חייבים שהסתבכו עקב מצב כלכלי קשה מאוד. לא מזמן חוקקו חוק, כאן, בכנסת ישראל, שאפשר לעקל ולפסול את רישיון הנהיגה. אני חושב שהחוק הזה הוא לא דמוקרטי ולא אנושי. קודם כול, אין עוד הרבה מדינות בעולם, מתוקנות ומתקדמות, שיש להן חוק מהסוג הזה. איך אפשר לקחת רישיון לאדם שחי בפריפריה או בכפר בני-המיעוטים, שאין בהם תחבורה ציבורית והוא לא יכול להגיע למקום העבודה? מצד שני, יש אלפי עובדים, שלוקחים להם את הרישיון, שהם נהגים בחברות. הם עובדים כנהגי אוטובוסים, כנהגי מוניות, כנהגי משאיות. ברגע שאתה לקחת לו את הרישיון, אתה גזרת עליו להיות מובטל. לכן אני חושב שצריך לבטל את החוק הזה, לתת את הרישיון ולא לעקל את הרישיון, כי הוא מקור פרנסה חשוב מאוד בחיי החברה בישראל. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת טלב אבו עראר – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, מה שקורה במסגד אל-אקצא מלפני יומיים מנוגד לכל ההסכמים ולהבנות עם ירדן ועם הווקף. בניגוד למה שסוכם, משום מה החליטה ממשלת ישראל – או החליטה ממשלת ישראל – – – <קריאה:> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – דורון ואחרים – יש הרבה דורונים כאן – שנתנו ליהודים להיכנס למסגד אל-אקצא. מסגד אל-אקצא, בכל הימים, כולל ברמדאן, הוא שלי, הוא לא של מי שמחליט, ובכוח הנשק, בכוח הכיבוש, בכוח מי שחזק, עושה מה שבא לו ושולט על החלש, וזה מה שקורה כאן. ולכן במקום שממשלת ישראל – ככה הובטח – ככה הובטח, שישקלו בחודש רמדאן – כולל אותך, אדוני היושב-ראש – כניסת חברי כנסת ערבים למסגד אל-אקצא, העדפתם להכניס יהודים במקומם, ולכן זה מה שקרה. זה מה שקרה. זה מה שהבעיר את האזור. וכמה שהזהרנו – כמה שהזהרנו – שכניסת יהודים למסגד אל-אקצא מבעירה את האזור, אף אחד לא שמע, ולכן זה מה שנעשה. אני אסיים בנקודה חשובה, שבית-משפט השלום, מכובדי היושב-ראש, לפני כמה ימים – בירושלים, כאן – לא יודע, אני עורך-דין, אבל מתפלא על ההחלטה, החלטת בית-משפט השלום, ממש להעמיד לדין אדם על אומרו "אללהו אכבר". "אללהו אכבר" זה פשע. "אללהו אכבר" זה חטא. אני לא מבין. אללהו אכבר על כל ת'לם ועליכום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חברת הכנסת ענת ברקו – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד המבקר, כנסת נכבדה, אנחנו מדברים ארוכות על הצורך לאסוף כלי נשק מהכפרים הערביים כדי להפסיק את האלימות הזאת, ולאחרונה, חבר הכנסת עודה התבטא באופן מדהים בכבאביר, במקום שבו הוא גר, ששייך לקהילה האחמדית, והוא אמר: אצלנו לא היה לא חייל, לא שוטר, ואפילו אני התנגדתי לשירות לאומי. אז אני חושבת שכאן במקרה הזה הוא חובר לחברת הכנסת זועבי; אומרים שצריכים להפחית את האלימות, אבל יורקים על שוטר. ואותו הדבר – אומרים שצריך להפחית אלימות, אבל מחפשים להעביר את האחריות למישהו אחר. שמישהו אחר יעשה את זה. אבל זה לא מפליא אותי, כיוון שחבר הכנסת איימן עודה – שהייתה לנו תקווה גדולה ממנו – הוא בן לעדה פציפיסטית, האחמדית, אבל פציפיסט הוא ממש לא. הוא חונך על-ידי נוצרים, שאותם אלה שנרצחים גם במקומות אחרים – כי הוא תומך, כפי שידענו, ב"חיזבאללה", ששוחטת סונים בכל מקום, וגם גדל על ברכי הקומוניזם, ואישיותו, כפי שהוא מעיד על עצמו, עוצבה על-ידי "אל-איתיחאד" – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> – – שזה ירחון קומוניסטי – אדוני, אני מסיימת בעוד שנייה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא ירחון ולא קומוניסטי. כמה – – – במשפט אחד. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – מצרף בלתי אפשרי, פיצול בזהות. אבל מה שכן, אנחנו רואים שאף שנשבע אמונים לכנסת ישראל וגם למועצת חיפה, זה לא שינה את העובדה שכש"חיזבאללה" מאיימים לירות על מכלי האמוניה, ובכך כמובן להשמיד הרבה מאוד אזרחים, כולל את בני משפחתו, הוא תומך ב"חיזבאללה" – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> – – וגם משתמש בפלטפורמה של חדרי הכנסת כדי להזמין אורחים ממדינות זרות, כדי להוביל את ה-BDS, כולל דרך השגריר הפלסטיני באו"ם. אז למה בדיוק הוא חותר, חבר הכנסת איימן עודה? למה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, אני חושב שלכל חבר כנסת בנאום בן דקה מגיע אותו אורך זמן של חברת הכנסת ברקו, אז אני מבקש לפחות להתחיל עם הזכות שלי כראשון, ברשותך. היום – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תן לו שש דקות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני באפליה מתקנת של נשים, אז אני לא יכול לתת. בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תן לחנין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הנה, אני מחזיר לך את השעון לדקה בדיוק, ובזה נסתפק. בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> הנושא המרכזי בתקשורת היום הוא ההסכם עם טורקיה. אבל בוא נחשוב למה הגענו למצב שיש צורך בהסכם כזה. זה המצור על עזה. המשט לעזה היה בגלל המצור. ממשלת ישראל התחילה גבוה והרגה את מי שהרגה, ועשתה את מה שעשתה, ובסוף בוא נראה את הסיכום: זו הודאה בחטא, זו התנצלות, אלה פיצויים, אלה הקלות – ומה בנוסף? לאלה שכל חברי הכנסת פה בבית הזה – והתקשורת שפכה דמם של כל אלה שהיו במשט. אף אחד לא הועמד לדין. אף אחד מאלה שהשתתפו במשט, לא הוגש נגדו כתב-אישום. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז כתב-האישום – אני מדבר אפילו גם על האחרים שאין להם החסינות – אם תקשיבי, אולי תביני. מה שאני אומר זה שאף אחד לא הואשם ולא הוגש נגדו כתב-אישום כאזרח מדינת ישראל שהיה במשט. כתב-האישום הוא נגד ממשלת ישראל ונגד המעשים שלה. ואני אומר: אם דיברו על כיסאות, אחד גבוה ואחד נמוך, אני לא יודע אם עכשיו הם באותו מפלס או שהם התחלפו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה, אני רוצה להעלות מעל במה חשובה זו – החברה לשיקום הרובע היהודי בירושלים החליטה לשדרג את הדרך לכותל המערבי, החל משער יפו ועד לכותל. ההצעה היא לסגור את הדרך לכותל בשעות הלילה, ללא התחשבות בציבור המתפללים הבאים לכותל המערבי בשעות הלילה, החל מעורכי תיקון חצות וכלה במתפללים ותיקין עם הנץ החמה, כאשר אין דרך חלופית, כידוע. ומה עוד, נודע לי שיש כוונה גם לערוך חפירות או בדיקות ארכיאולוגיות באתר, דבר שעשוי לגלוש עד ימי אלול והחגים הבאים עלינו לטובה, שאז מבקרים במקום רבבות-רבבות אלפי בני ישראל. חכם עיניו בראשו, וסוף מעשה במחשבה תחילה. אני מעלה את דברי על במה חשובה זו, אדוני היושב-ראש, על מנת להציף את הנושא הזה ולהימנע מלפגוע בציבור גדול וחשוב שרוצה להגיע לכותל ואינו מסוגל בתחבורה הציבורית – שיוכל להגיע לכותל בדרך שהיו נוהגים עד היום, היינו דרך שער יפו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת איתן ברושי – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מבקר המדינה והצוות שלו, רציתי להעלות נושא שהוא אולי לא אקטואלי לציבור גדול, אבל אני מדבר על נסיעות של אוכלוסייה מבוגרת, ותיקים, למרכזי-היום בפריפריה. כידוע, התמיכה ירדה כתוצאה מירידת מחירי הנסיעות בתחבורה הציבורית, אבל כמו שרובכם יודעים, אין תחבורה ציבורית, ודאי לא בצורה מסודרת באזורים המרוחקים, בנגב, בגליל ובאזורים נוספים, ונוצר מצב שאדם מבוגר, ותיק, כשהוא עולה על אוטובוס, הוא משלם את המחיר של אדם ותיק, ולעומת זאת, כשמסיעים את הוותיקים באזור הכפרי – מושבים, קיבוצים, יישובי מיעוטים, יישובים קהילתיים – ההסעה היא במחיר מלא, בדרך כלל על חשבון הרשות, המועצה האזורית. ונוצר כאן פער. יושב פה שר הרווחה חיים כץ שיודע, ויודעת מזה השרה גמליאל, ויודע מזה שלמה מור-יוסף, מנכ"ל הביטוח הלאומי, שנוצר עיוות נוסף על כל העיוותים והקשיים האחרים – לטפל דווקא במקימי היישובים בארץ הזאת, שגרים ביישובים קטנים, מבודדים, מפוזרים במקומות רחוקים שאין בהם תחבורה ציבורית בכלל, או לעתים רחוקות, והם לא נהנים מהסבסוד של המדינה. מדובר פה בסדר גודל של 11 מיליון שקלים בשנה, שזה הדלתא בין מה שזה עולה לאדם שגר במרכז הארץ למה שזה עולה לאדם שהרשות מסיעה אותו למרכז-יום לקשיש למשך שעות שבלעדיהן – הוא לא יכול להיות במשך כל השבוע בלי אותן שעות כל יום או כל יום שני באותו מרכז אזורי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> לכן אני פונה כדי שתהיה פה התערבות והעיוות הזה ייפתר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת באסל גטאס. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ישראל היא לא מדינה עצמאית המנותקת מהעולם שלוקחת לעצמה את הדין ומחליטה מה לעשות, ושיכולה גם כשנדרשת לתת דין-וחשבון בזירה הבין-לאומית, במיוחד על-ידי אלה מתושביה המרגישים מקופחים, לבוא אליהם בטענות. כמו שבאו בטענות לאיימן עודה כשביקש מהמזכיר באן קי-מון להתערב. אני אומר לכם, לכל חברי הכנסת ולממשלת ישראל, שהבידוד או העצמאות שדורשת לעצמה ישראל בזירה הבין-לאומית נגמרה. אנחנו ננסה ונעשה הכול שישראל תיתפס על-ידי הקהילה הבין-לאומית כמדינה שחייבת לכבד את החוק הבין-לאומי, את אותן אמנות שהיא בעצמה חתמה עליהן, באותם ארגונים שהיא חברה בהם. אנחנו נדרוש מהקהילה הבין-לאומית שתתפוס את ישראל, מה שנקרא accountable לכל מעשיה, כולל החלטת הממשלה להקפיא את התוכנית הכלכלית. כבר פנינו ל-OECD, לד"ר גורייה, לבקש ממנו להתערב, ולבקש מממשלת ישראל לבטל את אותן התניות. תודה רבה. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – מעזה. אין. נגמר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. לצערי הרב, חברת הכנסת ברקו מנצלת את הנאומים בני הדקה שלה למסכת של אי-דיוקים בכל מיני עניינים. כמובן, גם אם אני אקבל כמה שעות אני לא אוכל להתעכב על כל האי-דיוקים, אבל אני רוצה להתעכב על אי-דיוק אחד שדווקא נוגע לחברתנו בסיעה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, לא לחבר הכנסת איימן עודה. אם כן, אומרת חברת הכנסת ברקו שאיימן עודה גדל על ברכי הירחון "אל-איתיחאד". אין ירחון כזה, יש עיתון יומי בשפה הערבית, שנקרא "אל-איתיחאד" – – <ענת ברקו (הליכוד):> אז עיתון. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – ושחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן הייתה גם העורכת הראשית שלו. אם כבר מנסים – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – מנסים להאיר את עיני הציבור הישראלי בעובדות, אז בואו נדייק בהן. אבל אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לנצל את הדקה שלי כדי לברך את מועתסם עלי, פליט יוצא חבל-דארפור, שקיבל מעמד פליט בישראל. שר הפנים הודיע שהוא מקבל את המלצת הגורמים המקצועיים, נותן לו מעמד פליט. הוא היה פעיל פוליטי בסודאן למען חבל-דארפור. בשנת 2005, בזמן שלמד באוניברסיטה, מיליציות שנתמכו בידי ממשלת סודאן שרפו את כפרו, והוא נאלץ לברוח, הוריו נאלצו לברוח – הוריו נמצאים במחנה פליטים בצפון דארפור עד עצם היום הזה. אני מברך את מר מועתסם עלי, אני מברך את שר הפנים, אבל אני אומר בצער שנכון לנתונים מתחילת השנה, יותר מ-10,000 בקשות מקלט ממתינות לתשובת המדינה, רובן של אנשים שהגיעו מחבל-דארפור בסודאן או של אנשים שהגיעו מאריתריאה. 10,000 מבקשי מקלט מחכים לתשובה, מחכים להכרה במעמד פליט. בשבוע שעבר ציינו בעולם את יום הפליט, וכדי לעמוד בדרישות של האמנות הבין-לאומיות ישראל חייבת להתייחס לבקשות המקלט האלה בצורה הרבה יותר רצינית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כשבועיים, כאשר התחיל חודש הרמדאן, בירכתי את אזרחי ישראל הערבים על חודש זה והבעתי תקווה שחודש הרמדאן יהיה הזדמנות נפלאה לכינון יחסים, לשלום, להשלמה ולהסדרה בכל מיני תחומים. התכוונתי כמובן לזירה שלנו, הבעייתית מאוד, הישראלית–פלסטינית, אבל דווקא במהלך חודש הרמדאן אנחנו מתבשרים על כך שהבשיל המשא-ומתן עם טורקיה, ואנחנו עכשיו ניצבים אולי בפני עידן חדש עם המדינה החשובה הזאת במזרח התיכון. אני רוצה להגיד לכל אלה שעכשיו משתמשים בכלי התקשורת על מנת לנגח את אלה שהובילו את מלאכת המשא-ומתן במהלך שנים רבות, לומר להם: חברים יקרים, אתם קודם כול צריכים להיות ענייניים ולדאוג לאינטרסים של מדינת ישראל. תעיינו בהסכם זה, תקראו בו, ואם תמצאו בו פגם, אז תדברו, לא לפני שראיתם, לא לפני שדיברתם, לא לפני שאתם מתייחסים באמת לפרטי ההסכם ולא למי שחתם אותו ובכך מנצלים את ההזדמנות דווקא להיכנס באנשים שכרגע עמלים על המלאכה הזאת של המשא-ומתן. אז אנחנו מתבשרים על האירוע הזה, וזה כמובן צעד ראשון. זה רק צעד ראשון בדרך ארוכה שאנחנו עומדים להתחיל בה כעת, וכל מה שיקרה עכשיו, זה מה שיקבע בעצם את גורל היחסים בין שתי המדינות שלנו. לא נוסח ההסכם, שהוא נראה ככה או אחרת וכתובים בו דברים כאלה או אחרים, אלא איך נפעל, איך אנחנו נשלוט על הרטוריקה – בשני הצדדים כמובן. אני חזרתי לפני זמן קצר מביקור באיסטנבול, שם נפגשתי עם בכירים במשרד החוץ הטורקי, העברתי להם את המסר החשוב הזה ואמרתי להם שאנחנו כעת מתחילים – אם אנחנו רוצים באמת להתחיל בעידן חדש, ולהשאיר מאחורינו את העוינות, שבאמת פוגעת קודם כול באינטרסים של שתי המדינות – היא לא פוגעת בראשים, לא בנתניהו ולא בארדואן; היא פוגעת בטורקים והיא פוגעת גם בישראלים כי אנחנו נמצאים במזרח התיכון. "אחנא ג'יראן", אנחנו שכנים, וככאלה איננו מושלמים, אבל אנחנו צריכים לשאוף בכל כוחנו להשלמה ולהסדרה עם כל מדינות האזור, כמובן לא רק עם טורקיה, ואני כולי תקווה שההסכם הזה גם ייתן אפשרות ממשית להתקדם במישור שלנו – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – של ההסדרה גם מול עזה, וגם בדרך כזאת להחזיר את הבנים הביתה, את שני החיילים הנעדרים ואת שני האזרחים הישראלים שעדיין נמצאים ברצועה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת סבטלובה. אחרון הדוברים בנאומים בני דקה הוא חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף; בבקשה, אדוני. הוא לא רצה להיות ראשון, אז הוא יהיה אחרון. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר חיים כץ, אני מברך את מבקר המדינה השופט שפירא על נוכחותו. בהזדמנות הזאת אני שוב מעלה את נושא הריסת הבתים והבנייה הבלתי-מוסדרת אצל האזרחים הערבים, ומנצל את ההזדמנות הזאת להגיד שהמשנה ליועץ המשפטי ארז קמיניץ הוציא צו הלכה, פתווה, בשביל לאכוף את חוק התכנון והבנייה שחוקק, חוקקה אותו הכנסת, כאן, עם חוק ההסדרים, ב-19 בנובמבר 2015, והוא נותן איזו תקווה – שהיא אומנם מזערית, אבל הסכמנו לזה – להתחיל לעשות איזה הסדר ואיזו תוכנית לכל עניין התכנון והבנייה אצל האזרחים הערבים. כנראה הממשלה והעומדים בראשה התחרטו מאוד, והחליטו מה שנקרא בשפה הערבית "ללקק" את המצב הזה ולסובב אחורה את הגלגל, ובא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה קמיניץ והוציא את הפתווה, את פסק ההלכה, שיש לחוקק חוק חדש בתוך חודש, שתהיה לו סמכות לאכוף את הבנייה הלא-מוסדרת, כולל הריסת בתים, דבר שלא אמור להיעשות, דבר שאנחנו לא נרשה שייעשה בכלל, ואנחנו דורשים להתחיל לאלתר ליישם את החוק שחוקק. על הממשלה להמציא את כל הדרכים וכל האמצעים ליישם את החוק שחוקק ב-19 בנובמבר 2015. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> זו הדרישה, וזה מה שצריך לעשות עכשיו, ולא להוציא כל מיני פסקי הלכה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. עד כאן נאומים בני דקה. <שעת שאלות לשרת המשפטים> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשעת שאלות עם שרת המשפטים. אני מוצא לנכון גם להודות לשרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד על כך שלמרות ההתראה הקצרה התייצבה כאן והיא ערוכה להתמודד עם השאלות, שכידוע אין לה מושג מה תהיינה. אני מזכיר רק בקצרה לגברתי השרה, וגם לחברי הכנסת שלא השתתפו בהזדמנויות הקודמות – היו שתיים כאלה – כל שאלה היא עד שתי דקות, רצוי פחות, רצוי עם סימן שאלה בסוף; כל תשובה שלך, גברתי, עד שלוש דקות. שלושת-רבעי הזמן לחברי האופוזיציה, רבע לאנשי הקואליציה. אני אשתדל גם, בוודאי, להביא לידי ביטוי את אלה שנרשמו בדיונים הקודמים ולא קיבלו רשות דיבור, אבל אני ודאי לא יכול להתחייב לכך. אנחנו נצביע לצורך ההרשמה. בבקשה, ההצבעה לצורך ההרשמה החלה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אצל שר האוצר היו 33. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חברת הכנסת קסניה סבטלובה יכולה להתחיל בינתיים. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אני מבקשת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> את מבקשת להיות אחרי. טוב. אם כן, חברת הכנסת, חברת הכנסת, חברת הכנסת – לא, טעיתי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה דווקא חברה ולא חבר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מנסה פשוט להיות מאוד פייר ולמצוא את אלה שלא דיברו בפעם הקודמת. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> Ladies before gentlemen. <יהודה גליק (הליכוד):> יש פה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, חבר הכנסת טלב אבו עראר לא דיבר, אז הוא יהיה ראשון השואלים בנושא. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תכף. תנו לי, אני לא מהיר כמוכם, יש לי פה רשימות מסודרות מכל הכיוונים. בבקשה, אדוני, עד שתי דקות. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, גברתי השרה, אני מבקש או רוצה לפנות אלייך בבקשה; ראש עיריית רהט, שהגיש בקשה להקמת בית-דין שרעי ברהט בשנת 2014, בזמן שרת המשפטים ציפי לבני, קיבל תשובה מכבוד שרת המשפטים דאז שהיא בוחנת אפשרות לקדם את הנושא. בקיצור, הוא מקבל מכתב נוסף, שהנהלת משרד המשפטים – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ששש. <שרת המשפטים איילת שקד:> תנו לו, תנו לו. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תנו לי, חברים, תנו להמשיך. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אנחנו עוזרים לו. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – הנהלת משרד המשפטים בוחנת בחיוב את האפשרות לפתוח אתר פעילות של בית-הדין השרעי בעיר רהט. ב-13 במרס השנה, ראש עיריית רהט שיגר מכתב אלייך, גברתי, ובו ביקש להקים בית-משפט שרעי, ואנחנו ממתינים – מה קורה לגבי הקמת בית-משפט, בית-דין שרעי ברהט? העיר רהט מונה יותר מ-60,000 נפשות, וכל מוסד שם משנה את כל – אני לא יודע למה את מחייכת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> עם האוכל בא התיאבון. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני סיימתי, אני רוצה תשובה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. עד שלוש דקות לרשות גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד מבקר המדינה – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רצית תשובה. שב, תשמע תשובה. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – חבר הכנסת טלב אבו עראר, זה כאילו אני הזמנתי את השאלה. מזל – אתה יודע, לא יאמינו לי – אבל זה כאילו הזמנתי את השאלה. אני בשבוע שעבר השקתי – חתמתי על צו להקמת בית-דין שרעי בסח'נין. כבר עשרות שנים לא הקימו בית-דין – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – סח'נין – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> שנייה, תכף נדבר על רהט. כבר המון שנים לא הקימו בית-דין שרעי חדש. בשנה האחרונה מינינו תשעה, אם אני לא טועה, או שבעה. שבעה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> עם השלמת המכרז יגיעו לתשעה. <שרת המשפטים איילת שקד:> לתשעה. שבעה קאדים לבתי-הדין השרעיים. הקאדי סמארה דיבר אתי בשבוע שעבר ואמר לי שעשרות שנים מערכת בתי-הדין השרעיים לא הייתה בתנופה כזאת. אני גם רוצה להודות למנהל בתי-הדין השרעיים על זה שהוא באמת בשיתוף פעולה הכניס את סמל המדינה ודגלי המדינה לבתי-הדין. אנחנו בקרוב נבחר עוד קאדי, באמת, לדרום, לבאר-שבע, אנחנו נבחר גם קאדית אישה. אני רוצה פה להגיד תודה לחברי הכנסת עיסאווי פריג' ואוסאמה סעדי שיחד אנחנו מובילים את המהלך ההיסטורי הזה, שתהיה קאדית בבתי-הדין השרעיים, ואני חושבת שאם בשבוע שעבר חתמתי על צו להקמת בית-דין שרעי בסח'נין אתה תרצה שאני אשאר שרת משפטים עוד שנה, כדי שנגיע גם לרהט. אבל באמת, אחרי שהקמנו אחד בסח'נין, אנחנו צריכים, ככה, קצת זמן. אני מבטיחה לך שאני אגיע שם לסיור – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – סח'נין – – – <קריאות:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> שנייה. אני אגיע לסיור. זה נכון. אני אגיע לסיור; אני אפגש עם ראש העיר ונראה מה אפשר לעשות. יש הנהלה מאוד נמרצת לבתי-הדין השרעיים, אתה יודע שאני מזרימה הרבה תקציבים למערכת, אני אגיע לסיור ונראה מה אפשר לעשות. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרה. חברת הכנסת מיכל רוזין – בבקשה, גברתי. עד שתי דקות לרשותך. <מיכל רוזין (מרצ):> שלום, כבוד השרה, השבוע התעדכנו שחבר הכנסת קיש, יושב-ראש ועדת הכנסת, רוצה להביא לוועדת הכנסת הצעת חוק חדשה, מרעננת, שמדברת על איסור בחוק, בחוק-יסוד: הכנסת, לאסור על נבחרי הציבור, שנבדיל אותם מאזרחים ואזרחיות, ולא יוכלו לעתור לבית-המשפט. מעבר לכך שאני חושבת שאין זה תפקידה של ועדת הכנסת, ואם כבר זה צריך להיות בידי ועדת החוקה, מכיוון שכל קשרי הרשויות – אם הרשות השופטת, המבצעת – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> חוקי-היסוד, ועדה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> חלק מחוקי-היסוד גם בסמכות ועדת הכנסת, אבל בוודאי כאשר מדובר על יחסים בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת, זה בוודאי צריך להיות בוועדת החוקה. ואף יותר מכך, אף שנעשה שימוש במסמך של איל ינון ובדבריו של השופט גרוניס, אני חושבת שיש הבדל גדול בין המלצה להתנהלות של חברי כנסת לבין איסור חוקי, חוקתי, בחוק-יסוד, על נבחרי ציבור לעתור לבית-המשפט העליון. הייתי מאוד רוצה לדעת את עמדתך, ואני מקווה שעמדתך תהיה נחרצת נגד חקיקת החוק הזה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> ראשית, אני חושבת שזה מהלך לא הגיוני, שאפילו במובן מסוים פוגע בדמוקרטיה, שחברי כנסת, מהאופוזיציה בדרך כלל, שמנסים להשפיע על החלטות ממשלה ועל חקיקה בכנסת בכלים הפרלמנטריים שיש לרשותם כחלק מהרשות המחוקקת, משהם רואים שהם נכשלים בזה הם רצים לפתחה של הרשות השופטת. לכן, כפי שאמר השופט גרוניס, וגם כדרך התנהלות וכדרך של יחסים בין רשויות, אני חושבת שהדבר הזה לא נכון. אני למדתי על החוק הזה כמוכם, מהכותרת ב-Ynet. כשראיתי את הכותרת, קודם כול תהיתי: כשחבר כנסת עותר לבית-המשפט, מי מממן את העתירה הזאת? זה הקשר לבוחר? אתם יודעים – סתיו, את – אתם עתרתם לבית-המשפט. איך אתם עותרים, מקשר לבוחר? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> הרבה מאוד עורכי-דין מתנדבים לייצג חברי כנסת כשהם מזדהים עם – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> ומי מממן את העתירה? העמותה? עורך-הדין? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> ישויות זרות. <שרת המשפטים איילת שקד:> חבר כנסת נותן את השם שלו? מה הוא עושה? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אתה עותר, ואתה מיוצג על-ידי עורך-דין. <שרת המשפטים איילת שקד:> מי משלם לעורך-הדין? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> יש עורכי-דין שעושים את זה בהתנדבות – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> בהתנדבות? פרו-בונו? אבל מי משלם על העתירה? את צריכה לשלם כסף כשאת עותרת. <עליזה לביא (יש עתיד):> אגרה. <שרת המשפטים איילת שקד:> מי משלם את האגרה? <מיכל רוזין (מרצ):> חבר הכנסת – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> מי? קשר לבוחר? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מה זה משנה? <מיכל רוזין (מרצ):> מה זה רלוונטי – – –? <שרת המשפטים איילת שקד:> אני רציתי לדעת קודם כול מי משלם את העתירה, ואז הבנתי שזה או איזו עמותה או קשר לבוחר. אני חושבת שכל המנגנון הזה פוגע בדמוקרטיה ופוגע בהפרדת רשויות. יחד עם זאת, לאסור על חבר כנסת מה שמותר לכל אזרח – זה דבר שבעיני הוא לא נכון. עוד לא ראיתי את החוק, אבל אשב עם חבר הכנסת קיש לכשהוא יגיש אותו, אם הוא יגיש אותו, באיזה פורמט, ואני אראה מה הוא מציע. כפי שאני אומרת, כל הנוהל הזה של חברי כנסת שעותרים לבית-המשפט העליון אחרי שהם לא מצליחים לקדם את האג'נדה שלהם בכנסת, בעיני הוא פסול. אבל להגביל חבר כנסת למשהו שיכול לעשות כל אזרח – בעיני זה גם לא נכון. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> למה פסול? <מיכל רוזין (מרצ):> מישהו צריך להיות בוועדת הכנסת או – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> כי כאן אתה צריך להשפיע, אתה חלק מהרשות המחוקקת. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ואם אני לא מצליח? <שרת המשפטים איילת שקד:> אז תתאמץ. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מה זה "תתאמץ"? <שרת המשפטים איילת שקד:> ברגע שאתה נכשל – אתה נכשל בעבודה הפרלמנטרית – אתה רץ לרשות אחרת. אני חושבת שבחלק מהפרדת הרשויות אתה צריך את המאבק שלך מול הממשלה, שזה מאבק לגיטימי, לעשות כאן, בבית הזה. <מיכל רוזין (מרצ):> אז גם אסור לשאול את מבקר המדינה? חלק מהעניין – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. הזמן לתשובה על השאלה החשובה הזאת תם. יהיו בטח דיונים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – ועדת הכנסת, ועדת החוקה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת רוזין, יהיו עוד דיונים, או בוועדת הכנסת או בוועדת החוקה, שם נוכל להמשיך ולהתדיין. <מיכל רוזין (מרצ):> אני רוצה לשמוע את דעתה. <שרת המשפטים איילת שקד:> באמת לא נכנסתי לפרטים עוד. בעיקרון, חוקי-היסוד – בדרך כלל זו ועדת החוקה. חוק-יסוד: הכנסת יכול להיות גם בוועדת הכנסת. צריך לראות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מאה אחוז. תודה לשרה. אנחנו עוברים לשאלתה של חברת הכנסת קסניה סבטלובה. בבקשה, גברתי, עד שתי דקות לרשותך. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, ברצוני לשאול בדבר חוק העמותות שעבר בוועדת החוקה. מדוע חשוב כל כך להצר את צעדיהן של העמותות שמעבירות ביקורת על הממשלה, אך לעומת זאת עמותות וגורמים פרטיים שמזדהים עם עבודת הממשלה וראש הממשלה זכאים לחופש פעולה כמעט מוחלט, גם כאשר הדוחות הכספיים שלהם זועקים שחיתות וחוסר תקינות שלטונית, וגם אפילו הלבנת הון, כמו שווידאנו בכמה מהפעמים שזה שוקף בתקשורת? לעומת דוחות שקופים לגמרי של עמותות שנחשבות שמאל, יש הרבה עמותות בימין שלא מאפשרות גישה לדוחות הכספיים שלהן, ויש חשד לשחיתות והלבנת הון שם. אז מדוע להעביר חוק שנתפר בכוונה בשביל המידות של עמותות שנחשבות לעמותות שמאליות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> קודם כול אני רוצה לברך את יושב-ראש ועדת החוקה. היום הצביעו על חוק השקיפות כהכנה לקריאה שנייה ושלישית. אני יודעת שהדיונים היו מעוכבים – וזה בסדר, זו מהות הדמוקרטיה. אני שמחה שהחוק מוכן להצבעה במליאה. לשאלתך, עמותה שהניהול שלה לא תקין צריכה להיות מטופלת באמת בכלים שיש לרשם העמותות, בין שזה לשלול אישור ניהול תקין או כל מה שיש ברשותו לעשות. עמותה שכפי שאמרת, יש בה חשש להלבנת הון ולשחיתות, צריכה להיות מטופלת במסלול הפלילי. אבל המטרה של החוק הזה, חוק השקיפות, היא לא להגביל צעדים של עמותות, אלא ליידע את הציבור ואת נבחריו על עמותות שרוב מימונן מגיע ממדינות זרות ושאינטרסים של מדינות אחרות מניעים את העמותה הזאת. תארי לעצמך שמדינת ישראל, מכסף של המדינה, הייתה מממנת עמותות שתומכות בברקזיט בבריטניה. האם זה נראה לכם הגיוני שמדינת ישראל הייתה מממנת עמותות שפועלות למען יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי? זה הרי לא מתקבל על הדעת. השגריר היה נקרא מייד לשיחת נזיפה, אנחנו – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – שמממנים לבודדים. <שרת המשפטים איילת שקד:> זה ממש לא אותו דבר. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> למה לא אותו דבר? <שרת המשפטים איילת שקד:> כשחבר כנסת מקבל תרומות מחו"ל הוא לא מקבל ממדינות, הוא לא מקבל מתאגידים, הכול שקוף, ואנחנו גם מוגבלים ל-11,000 שקלים. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אבל גם הם שקופים. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני מוכנה שנגביל עמותות לקבל ממדינה זרה סכום של 11,000 שקלים, ובזה בעצם – למה אנחנו, חברי הכנסת, מוגבלים ל-11,000 שקלים? כי אף אחד מאתנו לא ישעבד את עצמו בשביל 11,000 שקלים. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> זה לא קשור. <שרת המשפטים איילת שקד:> בוודאי. הרי אחרת – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> זה גם מתורם ישראלי. <שרת המשפטים איילת שקד:> הרי אחרת היינו מקבלים תרומה של 300,000 שקלים והיינו משועבדים לאותו תורם. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> את צודקת, אבל זה לא קשור לכלום. <שרת המשפטים איילת שקד:> ברגע שעמותות מקבלות חצי מיליון שקל ממדינות באירופה, הן במובן מסוים צריכות לרַצות אותן. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> 11,000 שקלים – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> ולכן, אם הייתם אומרים לי: במקום חוק השקיפות אנחנו מוכנים להגביל מימון ממדינה זרה ל-11,000 שקלים, זה היה מתקבל על הדעת. אבל זה הרי משהו שלא הייתם רוצים לעשות. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני בעד שתהיה שקיפות גם על תרומות – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא לא רוצה להציע שגם תאגידים וחברות יוכלו לתרום? <שרת המשפטים איילת שקד:> יש עם זה בעיה. אני גם לא ישבתי אתו על ההצעה הזאת. צריך לבדוק את זה, זה לא דבר טריוויאלי. אבל בהחלט תחשבו כמה חכם – היום אני מבינה את זה – היה המחוקק שקבע לנו הגבלה של 11,000 שקלים. הרי אף אחד מאתנו לא ישעבד את עצמו בשביל סכום כזה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> את צודקת, אבל זה לא קשור לכלום. <שרת המשפטים איילת שקד:> אבל עמותה שכל תקציבה הוא 2 מיליון שקלים והיא מקבלת חצי מיליון שקלים ממדינה מסוימת, ודאי שהיא תרצה לרצות. אז אני רוצה לפחות לדעת שאותה עמותה פועלת בשירות של מדינה זרה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> מה עם תרומות פרטיות? <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> מה עם תרומות ענק – – – שיש אג'נדות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה על התשובה, גברתי השרה. שלוש הדקות תמו. חברי הכנסת, בואו נחזור למה שהיה כאן בפעמים הקודמות. אני מאוד שמח על השיח החי, אבל אני מזכיר שחברי הכנסת שצועקים קריאות ביניים יתר על המידה לא יקבלו זכות לשאול, וגם אני מציע שחברי כנסת ששאלו ישמעו את התשובה ולא ייכנסו לדיאלוג עם השרה המשיבה. אנחנו עוברים עכשיו לשאלה של חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה, גברתי. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מנסה לתמרן פה, אז אין לי עוד סדר בראש. בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, אני פונה אלייך ככה להרגיע קצת את הרוחות הפוליטיות ולשאול על משהו אחר, שמהיכרות אתך אני יודעת שאם תרצי לקחת את זה כפרויקט את תוכלי. אני יודעת שאת תוכלי לעשות את זה. דיברתי על זה כבר בשבוע שעבר. בשנת 2001, מאי 2001, התרחש אסון "אולמי ורסאי", כשרצפת אולם חתונות קרסה ו-23 מהחוגגים נהרגו ו-400 נפצעו. ראש הממשלה דאז אריאל שרון הצהיר שהממשלה תיקח אחריות. נחקק חוק – לא נלאה בפרטים, אדבר בקצרה. עד היום נקבעו 120 פסיקות פיצויים מתוך 400. זאת אומרת שיש הורים שנפצעו באסון וכבר נפטרו; זאת אומרת, הם לא קיבלו, והילדים שלהם לא קיבלו. הפרקליטות, שמייצגת את המדינה על נתבעיה, מבקשת כל פעם ארכות, והשופט מאשר. זה לא מפתיע, כי רק בשבוע שעבר קראנו גם על הארכות על כתב ההגנה. זהו מצב אבסורדי, שגם יש כאלה שעדיין בשיקום פיזי, לא מקבלים פיצוי, וגם אלה שקיבלו – מתוך ה-400, 120 קיבלו את התביעות – הם לא קיבלו פיצוי עד היום. אולי תוכלי לומר לי, האם את, ואת גם עוסקת בנושא של עינוי דין, האם תוכלי לסיים את הסאגה, את הפרשייה הקשה הזאת של מדינת ישראל, ולתת מזור כלשהו לפצועים ובטח למשפחות של ההרוגים? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> חברת הכנסת בן ארי, שלחת לי מכתב וגם דיברת אתי, ופניתי לפרקליטות והשבתי לך. קיבלת את המכתב ששלחתי בחזרה? <מירב בן ארי (כולנו):> לא היה שם – לא משנה, עדיף שאת – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> תראי, זה הליך אזרחי – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – הליך אזרחי שהפרקליטות מטפלת בו. הפניתי את זה לפרקליט המדינה, והוא פנה לפרקליטה שמטפלת בזה. היא אמרה לי – זאת אומרת, מהתשובה שקיבלתי ממנה – שהם על זה: הם יושבים עם המשפחות, הם מנסים להגיע להסדרים. גם השופט שמעורב בזה מנסה לייעל את זה כמה שאפשר. הסיבה שהם מבקשים ארכות כל פעם היא – בשביל להגיע להסדרים. אם תרצי, נקבע פגישה – את, אני ונציג מהפרקליטות, שיסבירו את זה יותר טוב. אבל זה הליך משפטי שמנוהל, ובהליכים משפטיים שמנוהלים אני לא מתערבת, אלא אני רק רואה, כפי שאמרת, שאין עינוי דין, ועל זה הם התחייבו. אז אם תרצי, גם נעשה פגישה בעניין. דרך אגב, בנושא הדוח שהזכרת, דיברתי על זה עם הפרקליטות; היום דיברתי על זה, דרך אגב, גם עם היועץ המשפטי לממשלה. גם שם הסיבה שהם באמת לא עומדים בלוחות-הזמנים שקבע החוק – הרי הפרקליטות מייצגת את משרדי הממשלה – משרדי הממשלה לא נותנים להם את החומר ואת מה שהם צריכים בשביל להגן על המדינה ולתת את התשובה בזמן הסביר, ולכן הם צריכים לבקש ארכה. זה לא בהכרח שזה מתעכב בפרקליטות. אז דיברתי עם היועץ המשפטי לממשלה, ויכול להיות שצריך לשנות נהלים מול משרדי הממשלה או גם לעשות באמת תיקון בזמן, כדי שזה יהיה יותר נורמלי, ובאמת לתת איזו הוראה ליועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, שאם הם מקבלים פנייה מהפרקליטות בעניין משפט כזה או אחר שמתנהל, שגם הם ידעו שהם צריכים לתת תשובה בזמן מסוים, נגיד בתוך ארבעה שבועות. כי היום לפעמים פרקליט, פרקליטה, מוצאים את עצמם רודפים אחרי משרדי ממשלה במשך כמה חודשים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרה. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – בבקשה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, רציתי לשאול על בתי-דין שרעיים, אבל אני מעביר את זה לשאלה אחרת. עדיין לא שמענו את עמדת הבית היהודי ביחס להסכם עם טורקיה. האם את חושבת שמדובר בהסכם טוב? ובאותו עניין, במערכת המשפטית נהוג להבין שברגע שמשלמים פיצויים זו הודאה באשמה. האם הדבר נכון לגבי תקרית ה"מרמרה"? תודה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אוקיי. קודם כול, לא שמעת את דעתנו, מכיוון שעוד לא ראינו את כל פרטי ההסכם ולא ראינו את הנוסח הסופי. משנראה את הנוסח הסופי ואת כל פרטי ההסכם נתייחס לגופו של עניין. וכידוע, אני חברת קבינט, וכל דבר שיהיה לי לומר על הנושא הזה אגיד קודם כול בקבינט, אם בעד ההסכם, אם נגדו. לעניין הספציפי ששאלת, תראה, במקרה הספציפי הזה אין קשר בין הפיצויים לבין האירוע. צריך לדעת, ככה זה גם מבחינה משפטית. חיילי צה"ל הגנו על חייהם מכיוון שהם נקלעו לזירה של טרוריסטים ומחבלים שהגיעו עם כלי הרג. דרך אגב, גם הדוח הבין-לאומי שעסק בעניין אמר את זה, גם חקירה פנימית שניהלנו, וועדות חקירה שניהלנו אמרו את זה. אני יכולה להגיד לך שאני גאה בחיילי צה"ל, באופן שבו הם טיפלו ב"מרמרה", כי ב"מרמרה" היו עשרות טרוריסטים עם כלי נשק. עוד משהו – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז למה שילמו פיצויים? <שרת המשפטים איילת שקד:> תראה, שוב, אלה לא פיצויים לאותם מחבלים, צריך לדעת. זה לא. אבל שוב, כשאראה את ההסכם וכשנדון עליו בקבינט, אתייחס אליו, ואם אתה רוצה, בשבוע הבא נדבר על זה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה למשפחות שלהם, מה זה "זה לא"? זה למשפחות שלהם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ככה כתוב – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת פריג' ולשרה שקד. חברת הכנסת סתיו שפיר – בבקשה, גברתי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. יש לי שתי שאלות אלייך, כבוד שרת המשפטים. שאלה ראשונה, בהתייחס לדברים שאמר פה במליאה לפני כמה ימים סגן שר הביטחון אלי בן-דהן ממפלגתך – הוא אמר שהוא בעד להחיל את החוק הישראלי על יהודה ושומרון, הוא בעד סיפוח. הוא חושב שהפלסטינים צריכים או לעבור לירדן או להישאר כאן ולהפוך לאזרחים, בתנאי שהם יצהירו על אזרחות. רציתי להבין את עמדתך. אם את תומכת בסיפוח ובהחלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון, האם את בעד להעניק אזרחות ישראלית לקרוב ל-3 מיליון פלסטינים שחיים שם? ואיך בעינייך זה ישמור על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית? זאת שאלה ראשונה. שאלה שנייה, בנוגע למה שאמרת בעניין העמותות – – <יהודה גליק (הליכוד):> 1.5 מיליון אולי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – בעניין העמותות, דיברת על העובדה שממשלות זרות מעבירות כספים לעמותות שפועלות לפעמים נגד רצון המדינה. ובכן, ממשלת ישראל מעבירה בעצמה כספים לעמותות כמו ועד מתיישבי שומרון ובנימין, שראשיהן אמרו שצריך לפעמים לפעול בתחום האפור, לפעול באלימות, להוריד את המדינה על הברכיים – זה ציטוט מדויק – לעשות דברים שהמדינה בעצמה לא הייתה עושה, כמו למשל להכות ולירוק על חיילי צה"ל כשהם מנסים לפנות מאחזים לא חוקיים. עמותות שפעולות באלימות, שפרסמו את הסרטון האנטישמי לפני הבחירות ודברים אחרים – מדינת ישראל מממנת אותן בכסף מלא. האם את מתכוונת לפעול כנגד העניין הזה? זאת שאלתי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת סתיו שפיר. בבקשה, גברתי השרה. <שרת המשפטים איילת שקד:> טוב, את עמדתי המדינית השמעתי כבר הרבה מאוד פעמים. אני לא בעד סיפוח כל שטחי יהודה ושומרון. אני חושבת שאם את שואלת אותי, בעוד שנים קדימה בעתיד, שטחי C, שחיים שם בין 70,000 ל-90,000 ערבים, אותם צריך לספח, והחוק הישראלי צריך להיות מוחל עליהם. חיים שם קרוב ל-400,000 יהודים ובין 70,000 ל-90,000 או 100,000 ערבים, והם בוודאי צריכים לקבל אזרחות מלאה. אני חושבת שמדינת ישראל יכולה לקלוט לתוכה בין 70,000 ל-100,000 ערבים. כפי שאנחנו חיים בשלום עם נציגינו כאן, אנחנו יכולים לחיות בשלום גם אתם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> איפה את רואה שלום? <שרת המשפטים איילת שקד:> בשטחי A ו-B, שוב, יש הרבה אופציות: יכולה להיות אוטונומיה, יכולה להיות קונפדרציה עם ירדן, אבל זו בהחלט תוכנית שצריך לשים על השולחן וצריך לדבר עליה בתור אלטרנטיבה לפתרון שתי המדינות ובתור אלטרנטיבה להקמת מדינה פלסטינית ברוב שטחי יהודה ושומרון. לשאלתך השנייה – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> למה – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> שנייה. לשאלתך השנייה, ממשלת ישראל יכולה להחליט לאן היא מעבירה כספים, כל עוד זה נעשה בהתאם לחוק. אם ההעברה התקציבית נעשית בהתאם לחוק ובהתאם לתקנות, אז אין מניעה להעביר גם לעמותות פנימיות שפועלות בתוך ישראל. יש הבדל גדול – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> שנייה. יש הבדל גדול – אני לא מתייחסת לגופו של עניין, כי אני לא מכירה את הפרטים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תתייחסי לגופו של עניין. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני לא מתייחסת לגופו של עניין, כי אני לא מכירה ציטוט כזה או אחר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> את בני קצובר את לא מכירה? <שרת המשפטים איילת שקד:> בוודאי שאני מכירה את בני קצובר, ואני חושבת שהוא אדם מכובד שעשה הרבה בשביל מדינת ישראל – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> זה מה שהוא אמר. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – אבל אני לא מכירה ציטוט כזה או אחר שלו, ולא אתייחס לגופו של ציטוט. אני אומרת שמדינת ישראל – יש הבדל גדול אם הממשלה כממשלה ריבונית מעבירה כספים – שוב, בהתאם לחוק – לעמותה במדינת ישראל, לבין מדינת ישראל שמחליטה להעביר כספים לעמותה באנגליה שפועלת למען היפרדות מהאיחוד האירופי. זה ההבדל. וכל עוד הממשלה נבחרה בבחירות דמוקרטיות – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> זה בסדר להעביר כספים לעמותות שפועלות נגד החוק הישראלי ונגד חיילי צה"ל? זה בסדר? <שרת המשפטים איילת שקד:> – – אז המדינה, כמו שאת יודעת, סתיו שפיר, מעבירה המון כספים למגזר השלישי, מיליארדים על מיליארדים לעמותות של מגזר שלישי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> שפועלות נגד הצבא? <שרת המשפטים איילת שקד:> כל עמותה נבדקת, העמותות האלה נבדקות – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> בדקתם אותן? <שרת המשפטים איילת שקד:> – – גם על-ידי רשם העמותות וגם על-ידי גורמים אחרים. ואם עמותה מסוימת פועלת בניגוד לחוק, אז צריך לטפל בזה. אבל כשממשלה ריבונית מעבירה כספים לעמותות בתוך מדינת ישראל, אין עם זה שום בעיה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרה שקד. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני, השאלה שלך. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, כפי שעכשיו שמענו ממך, באמת תהום פעורה בין הרשימה המשותפת לבינך ולבין המפלגה שאת מייצגת בעניין המדיני, שאת רוצה סיפוח ואנחנו חושבים שזה חלק מהשטחים הכבושים. אבל אני רוצה לשאול בעניין – בכל זאת יש תהום פעורה ויש מחלוקות גם בעניין חקיקה אנטי-דמוקרטית ולפעמים חקיקה גזענית, אבל יש שיתוף פעולה מקצועי בינינו בנושאים, כמו שהזכרת, בנושא של בתי-הדין השרעיים, ובאמת מינינו שבעה שופטים, וחתמת בשבוע שעבר על הקמת בית-דין שרעי בסח'נין. וגם הצהרת בעראבה בשבוע שעבר שאת – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> בסח'נין, עוד לא הייתי בעראבה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> בסח'נין, אבל היית – בעראבה, באפטאר, הצהרת על הקמת בית-משפט שלום בעיר טייבה, בקשה שאני הפניתי, והיו כמה פגישות עם חברי חבר הכנסת ג'בארין, וגם חבר הכנסת טיבי פנה בנושא. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לא נקבע כלום. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> תכף נשמע. העיקר שבאמת יש החלטה להקים בית-משפט שלום, וזו החלטה מבורכת. רציתי לשאול גם בעניין של ייצוג הולם. שמענו שמשרד המשפטים עבר כבר את הסף של 10%, אפילו 11%, אז מובן שאנחנו רוצים יעד נוסף – עם האוכל בא התיאבון, אף-על-פי שההחלטה היא מ-2012 – אבל אני שואל על משהו שאנחנו עובדים בקשר אליו עם משרד המשפטים ועם משרד האוצר, עם רשות האכיפה. אני הבנתי שיש תזכיר חוק – אני לא רוצה לפרט פה, כדי לא לקלקל – אבל יש תזכיר חוק, ואנחנו רוצים – המושב או-טו-טו מסתיים, ואנחנו מבקשים שתחתמי על תזכיר החוק ותביאי לנו לוועדת החוקה, כי זה יהיה בהסכמה ונריץ את זה לפני סוף השנה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> טוב, תודה רבה. אני באמת רוצה להודות לחברי הכנסת אוסאמה סעדי, אחמד טיבי ויוסף ג'בארין שפנו אלי מייד לאחר שמוניתי לתפקיד ואמרו לי: בואי נקים בית-משפט בעיר ערבית, ואמרתי להם: יאללה, בואו נעשה את זה. בחודש הבא אני אעשה סיור בעיר טייבה, ואני באמת מקווה שנתחיל לפחות בשנה הקרובה, ונסיים את זה בשנה הבאה. בעניין ייצוג הולם במשרד המשפטים, היום יש בו מעל 9% עובדים מבני המיעוטים, ערבים ודרוזים, ומעל 13% – מעל 13% עם מיקור חוץ. אני חושבת שמשרד המשפטים בעניין הזה הוא באמת דוגמה לכל משרדי הממשלה האחרים, הוא גם מוביל בנושא הזה. בעניין החוק – עוד אין תזכיר, התזכיר יפורסם ביום חמישי. אני עצמי טרם עברתי עליו, אבל אני ביקשתי מארז קמיניץ לפרסם אותו עד יום חמישי. אני מעריכה שמחר או מחרתיים – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> על מה אתה מדבר, לא על החוק של דיני האכיפה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא, על החובות. <שרת המשפטים איילת שקד:> אה, על החובות, אוקיי. אז אני דיברתי על דיני האכיפה, זה יפורסם ביום חמישי. בעניין הזה, על התזכיר של ההוצאה לפועל – אנחנו עובדים על זה, אני מקווה מאוד שנעשה את זה באמת עד סוף המושב הזה. ועדת החוקה, באמת, זו הוועדה המצטיינת, עובדים בשיתוף פעולה על כל החוקים כמעט – לא כל החוקים, אבל רוב החוקים; אתם עושים עבודה מאוד מאוד מקצועית, ואני באמת מקווה שנסיים את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרה. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, ראשית אני ממש רוצה לברך אותך על שמאז שנכנסתי לכנסת החל שיח בין הכנסת לבין הממשלה. בהחלט, באמת – אני לא מאמין שזה לא הקרדיט שלנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה גם לאנשי הקואליציה שלא באים, לכן אתה ואכרם חסון מקבלים פעמיים רשות דיבור. <יהודה גליק (הליכוד):> לא רק אכרם חסון, גם הייתה פה מירב בן ארי, גם דיברה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> וגם מירב בן ארי לא פעם ראשונה פה. <שרת המשפטים איילת שקד:> הנה, גם רחל עזריה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אפשר לשבת שם ולשאול שאלה? <יהודה גליק (הליכוד):> אתם מוזמנים לקואליציה, אגב. גברתי שרת המשפטים, אני באמת שמח אפילו להגיד לך "גברתי שרת המשפטים", אני ממש מברך אותך ושמח שאת בתפקיד הזה. אני רוצה, ברשותך, להעלות בפנייך נושא שאת שוחה בו, אבל אני רוצה שתאמרי פה גלויות איפה הדברים עומדים. אגב, בהערת סוגריים, את לא צריכה להתבייש להגיד לסתיו שפיר שכן, כולם יודעים שבסוף יוחל החוק הישראלי על כל יהודה ושומרון, גם היא יודעת את זה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> אבל לענייננו, גברתי, יש נושא שהוא בעיני קו אדום, והוא פסילת אנשים; עצם העובדה – לפסול אנשים – ואני אומר מה כוונתי. אני פונה אלייך כחברת הוועדה לבחירת דיינים. נוצרה מציאות שלא תעלה על הדעת, של כניעה לתכתיבים של מפלגות חרדיות ונציגי הציבור שלהן. גברתי, בכוחך לגבש גוש חוסם בוועדה ואף לגבש רוב לטובת מינוי דיינים גם לערכאות הנמוכות, אך את בוחרת לנקוט קו פסיבי מול ש"ס המטילה וטו על מועמדים המזוהים, רחמנא ליצלן – ידידותיים מדי, לטעמה, כלפי נשים. עיתון "הארץ", עיתון הבית שלך, נדמה לי, פרסם השבוע כי כלל לא מתקיים שום משא-ומתן על מרבית השמות, כי ש"ס הטילה עליהם וטו. למשל, רב שאת עצמך העלית את שמו לא עולה לדיון, כי העז להתיר עגונה. לא מדובר בניצול כוח לביצוע מחטפים, אבל הייתכן שמועמדים נפסלים לא מכיוון שהם לא ראויים לתפקיד, אלא מכיוון שגישתם בסוגיות שונות אינה מוצאת חן בעיני גורמים חרדיים? הייתה מקובלת חלוקה: ציונים-דתיים, חרדים אשכנזים, חרדים ספרדים, אני לא יודע מה, אבל לא יכול להיות שגם הללו יכפו – יחליטו לציונות הדתית מי יהיו המועמדים שלה. השבוע הייתה אמורה להתקיים ישיבה כדי להגיע להסכמה על שלושה דיינים חדשים לערכאה העליונה, בית-הדין הרבני הגדול. הכינוס בוטל. אם הוועדה לא תגיע להסכמות עד 15 ביולי, בית-הדין יושבת בפועל, שכן בג"ץ הודיע על ביטול מינויים זמניים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <יהודה גליק (הליכוד):> אני כבר מסיים. אני מסופק מאוד אם הסחבת במינוי הדיינים תיעצר עד 15 ביולי, המועד שקבע בג"ץ. גברתי, בעניין הזה מדובר בפסילה אישית של אנשים. עוד משפט אחד: בשבוע האחרון גם פורסם שבית-הדין בישראל פוסל אחד מגדולי הרבנים האורתודוקסים של ארצות-הברית, הרב יחזקאל לוקשטיין, כי הוא לא מוצא חן בעיניהם. גברתי, אני מאוד מאוד מבקש את התייחסותך לשני העניינים האלה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת גליק. בבקשה, גברתי, שלוש דקות. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני אתחיל דווקא בהתייחסות לרב לוקשטיין, שאני דיברתי בבית-הכנסת שלו לפני חצי שנה. <יהודה גליק (הליכוד):> אגב – חצי משפט: אם יש בעיה במפלגה שלי, תגידי שזו בעיה שקשורה למפלגה שלי; את יכולה, זה בסדר גמור. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני תכף אסביר. אני תכף אסביר הכול. אז בעניין הרב לוקשטיין אני רוצה להגיד לך שאני דיברתי בבית-הכנסת שלו לפני חצי שנה, והשר בנט, שהוא שר התפוצות, שלח מכתב מאוד חריף גם לרבנים הראשיים וגם בכלל – לרבנים בכלל – שזה בלתי מתקבל על הדעת. בלתי מתקבל על הדעת שרב אורתודוקסי בסדר גודל שלו, הגיורים שלו לא יוכרו בישראל. אני מאוד מקווה שהרבנים הראשיים יתייחסו ברצינות למכתב של השר בנט ואנחנו נשמע בשורה בעניין הזה. בעניין הוועדה – תראה, חבר הכנסת גליק, אתה סתרת את עצמך. מצד אחד אמרת: בוטלו הישיבות וזו סחבת, מצד שני אמרת לי: אל תיכנעי. אז יכולנו כבר לבחור אם היינו מקבלים את התכתיבים של המפלגות החרדיות. עצם העובדה שאנחנו לא בוחרים והישיבות מתבטלות, זה אומר שאנחנו כנראה לא מקבלים את אותם תכתיבים. אני רוצה להזכיר לך שנבחר בינתיים לבית-הדין הגדול רב אחד, הרב איגרא, רב מהציונות הדתית, והמון המון המון שנים לא היה רב מהציונות הדתית בבית-הדין הגדול. אני גם רוצה להזכיר לך שבשביל לבחור רבנים לבית-הדין הגדול צריך רוב מיוחס של שבעה, ולכן זה לא שיש למישהו גוש חוסם כזה או אחר, אלא צריכים כולם יחד להגיע להסכמה. ופה אני אומרת לחברי הוועדה לבחירת דיינים, בין שזו חברתי חברת הכנסת רויטל סויד, שעושה עבודה מקצועית ביותר בוועדה, בין שאלה הרבנים הראשיים, או כל מי ששומע אותי מחברי הוועדה, אם אנחנו לא נתכנס ונבחר דיינים עד אמצע יולי, בעצם בית-הדין הרבני הגדול ייסגר כמעט, למעשה. יש אחריות גדולה מאוד על כל אחת ואחד מאתנו, בוודאי על ש"ס, שהיום בעצם בתי-הדין הרבניים נמצאים תחת אחריותה, בוודאי על המפלגה שלך – יושב-ראש הוועדה הוא השר יובל שטייניץ מהמפלגה שלך, ואני חושבת שצריכים לדבר בראש ובראשונה אתם. אני רוצה להזכיר לך, חבר הכנסת גליק, שבוועדה הקודמת חברת הכנסת רויטל סויד, ואני, ורחל לבמור, ואפרת רוזנבלט, ואשר אקסלרוד – – <יהודה גליק (הליכוד):> אני מברך אותך על זה. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – אנחנו כולנו הצבענו לרב בס, והיה חסר קול אחד. זה משהו שגם אתה יכול לטפל בו. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לשאלתך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרה שקד. חברת הכנסת עליזה לביא – בבקשה, גברתי. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אדוני, לפנים משורת הדין, על השאלה של קודמי, בדמנו; אנחנו עלולים לפספס, ולא בכדי יש פה דחייה. יש פה טוענת רבנית שעתידה לסיים את כהונתה בספטמבר, ולכן במיוחד המפלגות החרדיות טורחות ועושות הכול כדי לדחות, כדי שכן יהיה רוב. ואני קוראת לך מכאן, גברתי השרה, אני יודעת שעבודתך רבה, אבל יש לך הזדמנות היום להשפיע. ארבע נשים בוועדה לבחירת דיינים – שנים חיכינו שתהיינה נשים בוועדה לבחירת דיינים, והנה, ארבע נשים בוועדה. יש לכן הכוח, יש לכן האפשרות. ציין זאת חברי – אנחנו נעשה פה בכייה לדורות, וכרגע המציאות היא עגומה, קשה ובלתי מתקבלת על הדעת. גם היום, המקום של בית-הדין הרבני בציבור הישראלי הוא מקום לא טוב, לא נכון, וכל עיכוב שכזה רק ידרדר אותו וימשיך וידרדר אותו. אז תודה, אדוני, על – אני אעבור לשאלה שמטרידה אותי, אף שאני מודה ומתוודה שאת עיקר דברי כיוונתי לדבר על הדיינים, אז אני אשמח שתתייחסי גם לעניין הזה. גברתי השרה, קודם כול, אני רוצה להודות לך. הבוקר פתחנו את היום במשרד המשפטים – ישיבה ראשונה של הוועדה בנושא של הפללת לקוחות בזנות. אני חושבת שזה צעד אמיץ שלך, וההובלה של משרד המשפטים את הבחינה העמוקה של הפללת לקוחות היא חשובה מאוד. ואני רוצה, קודם כול, לברך אותך על האומץ שאת נוקטת בסוגיה הזאת. גברתי, האם ומתי יש בכוונת הממשלה, בכוונתך, להקים גוף שמטרתו טיפול בשחיתות השלטונית, שחיתות שהולכת ומסתאבת, ואנחנו מגלים אותה במנעד מקומות שונים? אין היום אף גורם ממשלתי שמטפל בסוגיה הזאת; יש פגיעה מתמשכת באמון של הציבור. האם לא ראוי להרים פה גוף כזה שיטפל בשחיתות השלטונית? תודה, גברתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <שרת המשפטים איילת שקד:> חברתי חברת הכנסת עליזה לביא, רחל לבמור היא אחד מעמודי התווך של הוועדה, ואני מאוד אצטער כשהיא תעזוב, אבל צריך לדעת שבסופו של דבר, כפי שאמרתי לחבר הכנסת גליק, בשביל בית-הדין הגדול צריך רוב של שבעה, ובכל מקרה, כמו שזה היום בוועדה לבחירת שופטים, שצריך להגיע לקונסנזוס לגבי בית-המשפט העליון, בוועדה לבחירת דיינים, בסופו של דבר, יצטרכו להגיע לקונסנזוס, גם אם רחל תהיה וגם אם רחל לא תהיה. יש היום גוף שמטפל בשחיתות השלטונית, וקוראים לו המשטרה והפרקליטות. המשטרה והפרקליטות – ובראש הפרקליטות עומד פרקליט המדינה ומעליו היועץ המשפטי לממשלה – הן אלה שאמונות על שלטון החוק וגם על מניעת שחיתות שלטונית. אני חושבת שדווקא בעניין הזה עושים עבודה טובה. המדינה שלנו, יחסית למדינות אחרות בעולם, אינה רוויה בשחיתות. ודאי שיש מקרי שחיתות, כמו בכל מקום, אבל הפרקליטות והמשטרה, אני חושבת, עושות עבודה טובה. אין צורך להקים גוף מתחרה כלשהו במשטרה או בפרקליטות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרה. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני. גברתי השרה, הבנתי שאינך מוכנה כרגע לומר דבר על ההסכם עם טורקיה, כי את אומרת שעוד לא ראית אותו ואת לא יכולה לקבוע עמדה. בעיני זו הצהרה מאוד משונה, מפני שכחברת קבינט וכמי שבוודאי תורמת את התובנות המשפטיות שם, הייתה מוכרחה להיות לך בוודאי איזו השפעה על המשא-ומתן ועל הקווים האדומים, הצהובים והכחולים שנקבעו שם למשא-ומתן. אני רוצה לומר לך בהקשר הזה שמבקר המדינה, שמכבד אותנו היום בנוכחותו, בטיוטת דוח – עוד לא ראינו את הדוח הסופי – על "צוק איתן", בין היתר התייחס לתהליכי קבלת החלטות בקבינט בתקופת "צוק איתן" – נושאים מסוימים שהגיעו לקבינט או לא הגיעו לקבינט, וכן הלאה. זאת אומרת, הגופה, סליחה על הביטוי, מונחת לפנינו, והנה אנחנו עדים לתהליך שבו ראש הממשלה מודיע כבר ברומא על ההסכם, ועדיין אתם, חברי הקבינט המדיני-ביטחוני של מדינת ישראל, עוד לא נתתם את הסכמתכם. חברך נפתלי בנט אמר היום בטלוויזיה שיש שיפור גדול בעבודת הקבינט. לאחרונה הוא מקבל מהם סיוע, וכן הלאה. אני מברך על כך, אבל איך הוא יכול להגיד את זה ביום שמתברר שהחלטה כל כך קרדינלית לא קיבלה את אישור הקבינט, והיא כבר למעשה מעשה חתום, מבלי שאתם נתתם את דעתכם עליו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת שי. <שרת המשפטים איילת שקד:> ראשית, אני, לצערי, לא קיבלתי את טיוטת דוח המבקר. זאת אומרת, אני לא הייתי חברת קבינט ב"צוק איתן" ולא ראיתי את הדוח, אבל שמעתי כמובן מהדלפות בתקשורת, כמוכם, וגם שמעתי, גם בזמן אמת וגם מהשר בנט, על הליקויים בעבודת הקבינט. אני רוצה להגיד לך שעצם העובדה שיש לנו – וגם אני מקפידה על זה, וגם השר בנט מקפיד על זה; אני לא יודעת מה עם שרים אחרים – עצם העובדה שיש לנו פעם בשבוע פגישה עם ראש המל"ל ואנחנו כן מתעדכנים, גם על דברים שוטפים וגם על דברים שאנחנו מבקשים להתעדכן, זה שינוי מבורך. אני חושבת שזה באמת מטיל גם עלינו יותר אחריות, כי אנחנו צריכים להיות חשופים לדברים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אז הנה המקרה – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אני כשרת משפטים כן נתתי דעתי להיבט המשפטי של סגירת התביעות נגד חיילי צה"ל, אבל כמו שאמרתי לך, לא ראיתי את ההסכם הסופי ואת הנוסח הסופי, ולא דנו עדיין על ההסכם בכללותו. לא היה הדיון בקבינט – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – עד היום על ההסכם בכללותו. אנחנו נגיע ביום רביעי לקבינט ונעשה דיון יסודי, ואז נחליט. <נחמן שי (המחנה הציוני):> ואם לא תאשרו? <שרת המשפטים איילת שקד:> ואז נחליט מה עושים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> ואם לא תאשרו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. תודה, השרה. חברת הכנסת רויטל סויד – בבקשה, גברתי. <חיים ילין (יש עתיד):> ההסכם חתום בכפוף. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני רוצה לשמוע את ארדואן – – – <חיים ילין (יש עתיד):> רוצה לשמוע את הכפוף? <נחמן שי (המחנה הציוני):> בכפוף. כן. – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> דרך אגב, חבר הכנסת נחמן שי, אותי ארדואן לא מחבב. הוא השווה אותי להיטלר. <חיים ילין (יש עתיד):> מי? <נחמן שי (המחנה הציוני):> אז אנחנו, את דעתנו – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – מי? <שרת המשפטים איילת שקד:> לא עושים הסכמי שלום עם אוהבים. כן. <חיים ילין (יש עתיד):> מי השווה אותך – – –? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> ארדואן. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תזכרי את זה כשאת אומרת שאין פרטנר. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – היינו יוצאים נגדו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, רויטל סויד. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> נדרוש פיצוי. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <קריאה:> ראש הממשלה – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא, אנחנו רוצים פיצוי בשבילך. <קריאה:> – – – הוצאת דיבה. <חיים ילין (יש עתיד):> קשה לי. קשה לי. <קריאה:> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> יש לי שתי שאלות לגברתי השרה. שאלה ראשונה – כיושבת-ראש ועדת שרים לענייני חקיקה, הייתי שמחה אם היית יכולה לומר לנו כאן, מעל בימת הכנסת, שמה שאנחנו רואים כתופעה, שהיא מאוד מאוד שגרתית, שהצעות חוק של חברי הקואליציה מתקבלות גם כאשר הן מאוד מאוד שטותיות, בעוד הצעות חוק של חברי האופוזיציה, גם כשהן הצעות החוק מאוד מובנות ונכונות ומדויקות, אינן מתקבלות – האם את יכולה כאן להצהיר שאת אינך נותנת יד למגמה הזו? והאם את מוכנה להתחייב שלהבא אנחנו נוכל לראות שינוי מאוד מאוד משמעותי, כך שחברי כנסת מהאופוזיציה שמגישים הצעות חוק יוכלו לראות גם את הצעות החוק שלהם עוברות ועדת שרים? זאת שאלה אחת. שאלה שנייה – לגבי השבוע שעבר, דנו רבות פה במסמך יצחקי. השאלה שלי: מה עשה משרד המשפטים בנושא? האם דיברת על כך עם היועץ המשפטי? האם בדקתם שאין מסמך כזה גם על שופטים, גם על עיתונאים, שמרכז מידע? האם יש נהלים שאת והיועץ המשפטי לממשלה עומדים להוציא בנושא הזה, לגבי מידעים מודיעיניים, בין שיש בהם ממש ובין שאין בהם ממש? אנחנו יודעים שהמסמך הוכן לכבוד היועץ המשפטי הקודם וינשטיין, שהצהיר שהוא לא ראה אותו. מה יש לך לומר לנו בנושא? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אוקיי. בעניין הצעות החוק, עשרות הצעת חוק של חברי אופוזיציה עוברות. אני חושבת שרק בשבוע שעבר העברנו הצעה – לפני שבוע – של עיסאווי פריג'; השבוע העברנו הצעה של חברת הכנסת קארין אלהרר. גיל, אם אני לא טועה, בסוף המושב האחרון, ביקשתי ממך לבדוק, וראינו שעברו – אני זוכרת – 36 הצעות חוק של האופוזיציה; באזור ה-40 של האופוזיציה ובאזור ה-100 של הקואליציה. קצת פחות. אז זה – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא הגיוני. <שרת המשפטים איילת שקד:> זה. בבקשה, זה – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> 40 ו-100 – זה לא הגיוני. <שרת המשפטים איילת שקד:> זו בדיקה שגיל עשה. וזה רק מוכיח את מה שאני אומרת לך – שאנחנו מקבלים את ההחלטות בצורה מאוד עניינית. הרבה מכם גם מדברים אתי על הצעות חוק שלהם, ואתם יודעים שאנחנו מתייחסים בצורה מאוד רצינית לכל חברי הכנסת ומנסים באמת לתת כל סיוע לחבר כנסת שרוצה להעביר הצעת חוק, אם היא טובה. אני כן אגיד שהכנסת עצמה מחוקקת את עצמה לדעת ומעבירה המון המון חוקים, הרבה יותר ממה שצריך. אני כיושבת-ראש הוועדה בהחלט מנסה להדוף חוקים שבעיני משיתים עוד ועוד רגולציה על המשק, כי חבר כנסת – כל חוק כשלעצמו נשמע מאוד מאוד הגיוני, אבל כשמסתכלים על התמונה בכללותה היא מאוד בעייתית. לכן אני פונה פה לחברי הכנסת: אני חושבת – ואני, בפעם הבאה שאני אהיה חברת כנסת, אני אעשה את זה – להשית את האנרגיות, יותר בפיקוח על עבודת הממשלה. אני חושבת שדווקא חברת הכנסת סתיו שפיר עושה את זה – יותר מפקחת על הממשלה ופחות מחוקקת, וזה דבר שהוא נכון. יש המון המון חקיקה בכנסת הזאת, וצריכים להשית את המשאבים, גם של הוועדות וגם של חברי הכנסת, בפיקוח על עבודת הממשלה ופחות בחקיקה. לשאלתך השנייה – אני בוודאי שוחחתי על כך עם היועץ המשפטי לממשלה, על מסמך יצחקי, כפי שהוא קרוי, גם אתו וגם עם פרקליט המדינה. היועץ המשפטי לממשלה הסביר לי שלא היה בשום צורה איסוף חומר על חברי כנסת ושרים. מה שכן היה בתקופת הבחירות לנשיאות, באמת הגיע למני יצחקי חומר על מועמד ספציפי, ופתאום הוא הבין שהחומר הזה שכב במשטרה הרבה זמן, ואז הוא אמר: כדי שאני אדע מה קורה, אני מבקש כרגע את כל החומרים. אם יש משהו שהוא חשוב, אני אעביר ליועץ המשפטי לממשלה. אם יש משהו שהוא לא חשוב, אני אניח אותו בצד. אבל מה שהיועץ המשפטי לממשלה אמר לי, כי אני בהחלט פניתי אליו, זה שבסך הכול המשטרה רצתה לדעת – לעשות מה שנקרא "סדר פסח"; לקחת מכל האגפים ולראות מה נמצא אצלה. הוא התחייב שלא היה שום איסוף חומר על חברי כנסת או אנשי ציבור – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> את זה המפכ"ל כבר אמר. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – כי אם כן, זה סופר-חמור – אבל זה לא היה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> את זה המפכ"ל כבר אמר ליושב-ראש הכנסת בשבוע שעבר, ואנחנו עכשיו מבינים את זה. השאלה היא אם את ישבת עם היועץ המשפטי לממשלה, אם קיבלתם החלטות איך זה יתנהל להבא, אם בדקת שאין כזה מסמך על עיתונאים, על אנשי תקשורת, על שופטים, ומה החלטתם להבא, איך הדבר הזה ייראה. הרי מידע צריך לחקור. מה אמור לעשות עם מידע ובכלל, בטח – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> זה בנוהלי העבודה בין היועץ המשפטי לממשלה לפרקליט המדינה לבין המשטרה ואגף החקירות. אבל אני, מהיכרותי עם היועץ המשפטי לממשלה, ומהשיחות הרבות, היומיומיות, שיש לי אתו, אני בטוחה שנוהלי העבודה מולו יהיו מאוד מאוד מסודרים. אני לא שאלתי אם יש מסמכים כאלה על עיתונאים או על שופטים, אני יכולה לנחש שלא, כי כפי שאמרתי לך, העניין הזה התעורר סביב המירוץ לנשיאות, אבל אני לא שאלתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרה. חבר הכנסת אכרם חסון – בבקשה, אדוני. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, שאלה ראשונה: מתי נזכה לראות שופטת דרוזית ראשונה בארץ? אני, כמובן, כפי שאת יודעת, לא מבקש פרוטקציות, אני מבקש אפליה מתקנת, נקודת זינוק שווה. האישה הדרוזית תורמת הרבה לחברה הישראלית, תורמת 84% במתגייסים, שזה אחוז המתגייסים הכי גבוה במדינה, ונמאס לי לשמוע כל הזמן ססמאות – כמובן לא ממך. אני רוצה לברך אותך, את מינית – הסמנכ"ל היחידי שיש לנו במשרדי הממשלה הוא בזכותך, תת-אלוף מופיד, שעושה עבודת קודש. כל הצעירים שלנו הם טובים, אבל, לצערי הרב, הם לא זכו לנקודת זינוק שווה ולאפליה מתקנת. השאלה השנייה – מדוע כבודך לא עושה לגליזציה לכל הבתים הלא-חוקיים שהוקמו, ועל-כורחנו הפכנו להיות עבריינים. אני חושב שאת מכירה את המושג הזה. לא מזמן היה פסק-דין תקדימי בקנדה, בבית-המשפט העליון בקנדה, שלמיעוטים צריכות להיות זכויות גם בכתיבת פסקי-דין וגם כאשר באים לשפוט אדם. את יודעת שמישהו לא תכנן בכפרים שלנו, או הממשלה או המועצות המקומיות. אנחנו בונים על האדמות הפרטיות שלנו, אנחנו לא בונים על אדמות מדינה. הצעירים שרוצים להתחתן ולבנות משפחה הופכים להיות עבריינים על-כורחם, מביאים אותם לבית-המשפט, ואנחנו משלמים שלוש פעמים מחיר כבד: קודם כול, קנסות וצו הריסה; דבר שני, תיק פלילי, ואז אנחנו לא יכולים לעבוד במשרדי הממשלה; ודבר שלישי, אנחנו מאבדים את האדמה החקלאית. במקום שהמדינה תדאג לנו, אנחנו גם מפסידים את האדמה. ואני שואל אותך כאן: תראי, יש מתנחלים שבנו מעבר לקו הירוק, ואף אחד לא דיבר, ואנחנו, אין עיננו צרה, ואנחנו לא נגד אף אחד, אבל יש קיבוצים ומושבים שהוקמו על אדמות חקלאיות, ואף אחד לא אמר שום דבר. ברגע שזה מגיע אלינו, הדברים משתנים. אז אנחנו באים ואומרים: אחים לנשק, יש לנו ברית דמים. אני מוותר על כל ברית אם אין לי ברית חיים וברית שוויון נכונה, ואם אין לי ואין לילדים שלי ולנכדים מה שנקרא זכויות בחוק, אז מה אני יכול להגיד, איזה סוג אזרח אני? לכן אני מבקש, אולי באמצעות המשרד שלך, שהוא הקובע, כי כל השרים אומרים לנו: קמיניץ מגביל אותנו, משרד המשפטים מגביל אותנו – אז מתי נזכה באמת להיות אזרחים שווים? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, גברתי השרה. <שרת המשפטים איילת שקד:> בעניין מינוי שופטת דרוזית – כשאני נכנסתי למשרד המשפטים וקיבלתי את תפקיד יושבת-ראש הוועדה לבחירת שופטים, נדהמתי – נדהמתי – לגלות שעשר שנים לא מינו שופט דרוזי, כל שכן שופטת – מעולם. אנחנו מינינו שופט למחוזי, את השופט סאאב דבור. אנחנו מינינו בפועל את השופט סרחאן רק בוועדה האחרונה למחוזי. בעניין שופטת – ברגע שתהיה מועמדת שהוועדה תחשוב שהיא מתאימה, היא תמונה. אנחנו לא מתפשרים בשפיטה. כשאנחנו ממנים שופט, כל מינוי זה ל-40-30 שנה. אנחנו לא מתפשרים על מועמדים. ברגע שתהיה מועמדת שנחשוב שהיא יכולה, היא תמונה. גם אני וגם חברי הוועדה האחרים רואים את זה כמשימה. דרך אגב, אני גם נתתי הוראה לאתר מועמדים אתיופים, כי עד היום לא היה שופט או שופטת אתיופים, ובקורס השפיטה האחרון היו מועמדים, ואני מאוד מקווה שלפחות חלקם יימצאו מתאימים או תימצאנה מתאימות והן תמונינה. אתה יודע שאנחנו מחויבים לזה, ותאמין לי שאנחנו עושים את המקסימום, אבל במינוי שופטים אנחנו תמיד – אצלנו, אם יש ספק, אין ספק; אנחנו תמיד משתדלים למנות את המתאימים ביותר. בעניין הכשרת מבנים – אתה יודע שהייתי בשבוע שעבר ביאנוח ובכסרא, ודיברתי על זה בכמה פורומים ובכמה קבוצות. אני צריכה לשבת עם השר כחלון, ממפלגתך, שמינהל התכנון נמצא אצלו, ולראות מה אפשר לעשות. זו צריכה להיות איזו עבודה משותפת של משרד האוצר, משרד המשפטים ומשרד הבינוי והשיכון, ואנחנו נשב ונראה מה אפשר לעשות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, ראינו את העשייה שלך במשרדך בקשר לבתי-הדין השרעיים ומינוי קאדים, אבל אני רוצה לשאול, האם המעמד של קאדי שרעי הוא מעמד של שופט שלום, ואם כן – למה מספר ימי החופשה של הקאדים השרעיים נמוך – ואפילו אם נוציא את ימי החגים, נמוך במידה ניכרת משל השופטים בבתי-המשפט האזרחיים, אפילו בהשוואה לבתי-המשפט או לבתי-הדין הרבניים. <שרת המשפטים איילת שקד:> כן, פנו אלי בשבוע שעבר בעניין הזה, ואני נתתי הוראה למי שצריך – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מי פנה? <שרת המשפטים איילת שקד:> אתה, אתה, אוסאמה. אתה, אתה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי פנה. לא רציתי לקחת לו את הבכורה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ברשותך, אני פניתי גם לממ"מ בכנסת שיוציאו, כי אני רוצה להתקדם עם זה, ואני מחכה לתשובות שלהם. פניתי אליהם לפני כחודש, אז זו ההזדמנות שאני אקבל גם ממקור ראשון. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <שרת המשפטים איילת שקד:> בסדר. אני קיבלתי מכתב מחבר הכנסת אוסאמה סעדי לפני שבוע או שבועיים, העברתי את זה לטיפול המשרד. אין שום סיבה שהפגרה בבתי-הדין הרבניים ובבתי-הדין השרעיים לא תהיה כמו הפגרה בבתי-המשפט, ואני אטפל בזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרה. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – בבקשה, אדוני. <שרת המשפטים איילת שקד:> מה עם הקהל, נהנה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא יודע, אנחנו לא נוהגים לשאול את הקהל. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> גברתי השרה, קודם כול, דיברת על – אולי יום אחד תהיי חברת כנסת, אני רוצה לאחל לך שהיום הזה יהיה קרוב, באמת מתוך פרגון, אבל אני רוצה להיות פחות מנומס – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מתוך אהבה גדולה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בוודאי. יש גם – אתה רואה? – – – פחות מנומס מחברתי רויטל סויד, אבל לחדד את השאלה שלה בנושא החקיקה. הרי רוב החקיקה, בעצם כי אנחנו רובנו, באופוזיציה, כולנו רק מחוקקים, מגיעה מאתנו. אני לא מדבר על הצפה סתמית של חוקים, אלא על חוקים אמיתיים, חברתיים. רובם, אגב, חוקים שלא עולים הרבה כסף, לא פרובוקטיביים. אני יכול להגיד לך שאני, כחבר כנסת כבר כנסת שנייה, מעולם – מעולם לא אישרה ועדת שרים לחקיקה חוק שלי, אלא אם כן נתתי חוקים שלי כשוחד לחברים אחרים בקואליציה, שיובילו אותם, ואז התחשבתם בהם וכו'. מעולם לא אישרו חוק שלי, ואני לא מאלה שהולכים ומתחנפים ועושים קומבינות ותן לי ואתן לך. השאלה שלי היא: א. למה אתם באמת פוסלים המון המון חוקים טובים? ב. את יודעת מה, נחדד את העניין – למה אין שקיפות בוועדת השרים לחקיקה? למה זה מתנהל כמו איזו מאפיה סגורה, שאנחנו לא יודעים למה פסלו לנו חוקים שלא עולים כסף, שהם לרווחת הציבור, שהם לטובת הכלל, והם נפסלים חד-משמעית – תסתכלי לנו בעיניים ותגידי לנו – רק מפני שהם מהאופוזיציה? <שרת המשפטים איילת שקד:> מה החוק האחרון שהעלית ונפסל? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> את זוכרת, עם העוזר שלך, את כרטיס הקדימות לנכים, שנפסל על תקנות? אה, הכי יפה, החוק שלי, לא לשים מחירים שנגמרים ב-0.99 או 0.95, זאת אומרת, לא לשלם במעות שאינן במחזור – חוק שקיים בכל מדינה נורמלית – פסלו לי אותו. אגב, אחרי שפסלו לי אותו, יש ריטואל כזה – אני עולה, בקואליציה מבינים שזה היה מטופש לפסול, קופץ לי דוד ביטן והשר ואומרים לי: תוריד אותו, תשובה והצבעה במועד אחר וננסה. עשיתם לי את זה עם כרטיס הנכים, עשיתם לי עם 99 האגורות, שאני לא יודע איך זה ייגמר – למה לא לאשר חוקים הגיוניים כאלה מראש? ואגב, אני רוצה גם תשובה על השקיפות של ועדת שרים לחקיקה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אין בעיה. קודם כול, החוק הזה של המטבעות, לדעתי, קיים בתקנות של משרד הכלכלה – בחקיקה או בתקנות? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אנחנו תמיד אמרנו, זו לא תשובה, כבוד השרה. <שרת המשפטים איילת שקד:> לא, זאת כן תשובה. תקשיבו, תקשיבו, אני אמרתי לכם קודם: לא צריך להפגיז את המדינה הזאת בחקיקה מיותרת. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – התקנות לא מיושמות, כבוד השרה – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> שנייה. זה שהתקנות לא מיושמות – תקנות הן חקיקת משנה שצריכה להיות מיושמת. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מצפצפים על זה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אז זה בוודאי לא בסדר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אין לכם פקחים. אתם לא יודעים לפקח על זה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אם מצפצפים על התקנה כי אין פקחים, אז יצפצפו גם על החוק, לצערי, כי אין פקחים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> על חוק אפשר לצפצף? <שרת המשפטים איילת שקד:> לא. גם על תקנות לא. אפשר אולי לתבוע תביעה ייצוגית ולגרום להם לא לצפצף. תשמעו, אני אומרת לכם כיושבת-ראש ועדת השרים לחקיקה, אני מקבלת כל שבוע בין 30 ל-40 חוקים. אם אנחנו היינו מעבירים את כל החוקים האלה, אוי ואבוי מה היה קורה לנו. תקשיבו, זה תקף – קודם אני אמרתי את המספרים: 40 לאופוזיציה, 100 לקואליציה, אפילו קצת פחות, זה מספר די סביר. חברת הכנסת קארין אלהרר הביאה השבוע חוק שהוא נכון – העברנו אותו; עיסאווי פריג' הביא חוק שאני חושבת שהוא לא נכון – בכל זאת העברנו אותו. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – דין רציפות, כמה חוקים. <שרת המשפטים איילת שקד:> דין רציפות זה נושא אחר – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – אבל ממשלה לא חייבת להצביע בעד חוק שממשלה קודמת הייתה בעדו. שרים השתנו ועמדות משרדים משתנות. כשיש חוק שכל משרדי הממשלה תומכים בו, בדרך כלל הוא עובר. כשיש חוק שמשרד מאוד מתנגד – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> לא נכון, אצלך בחוק הזה, גם נציבות השוויון במשרד הכלכלה הייתה נגד, אם אני לא טועה, נכון? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני עד עכשיו מחכה לישיבה אתם. <שרת המשפטים איילת שקד:> מה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני עד עכשיו מחכה לישיבה אתם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> שלי? נציבות השוויון אצלי הייתה נגד. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> יש סיבה שמשרד המשפטים – וגם אני, נכון – וגם הרווחה לא רוצים לתת לזה דין רציפות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, לא להפריע בזמן השאלות. <שרת המשפטים איילת שקד:> הממשלה לא חייבת לאשר חוק שממשלה קודמת אישרה. בעניין השקיפות – אני מפרסמת כל שבוע את ההצבעה שלי. אני אמרתי לשרים – ולצערי, דרך אגב, אין הרבה שרים; יש, אם אני לא טועה, איזה עשרה שרים חברים בוועדה, ובדרך כלל אני יושבת עם עוד שלושה – אני אמרתי להם: תפרסמו את ההצבעות שלכם. אני לא מסתירה שום דבר. כל חוק שאני מצביעה נגדו, יש לי סיבה, אני יכולה לנמק אותה. אני גם הרי פוגשת את כולכם ביום שני ואנחנו מדברים ומסבירים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני מצדיע לך. למה לא לעשות את זה נוהג לכולם? <שרת המשפטים איילת שקד:> גם זה משהו שאני לא חושבת שצריך להיות בחקיקה. זה צריך להיות, כמו שאתה אומר, נוהג. אני מפה קוראת לשרים: תגידו מה הצבעתם, אין עם זה שום בעיה. זה בהחלט צריך להיות נוהג. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרה. חבר הכנסת איציק שמולי – בבקשה, אדוני. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> זה לא פוגע בחוק חופש המידע? <שרת המשפטים איילת שקד:> לא, כי אני אומרת מה אני מצביעה, וכולם מקבלים את ההחלטות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, עד שתי דקות לרשותך לשאלה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, גברתי השרה, מכובדי מבקר המדינה וכל הצוות, גברתי, שתי שאלות, ברשותך. הקדנציה שלך נפתחה ביוזמה מבורכת מאוד בהוצאה לפועל. אני, מתוך עיסוק גובר ובאמת אינטנסיבי בנושא הזה, אומר לך שיש בעיה עם שתי אוכלוסיות מיוחדות: 1. קשישים; 2. חיילים בודדים שמתנהלים נגדם הליכי הוצאה לפועל. האם המשרד יוכל לשקול מדיניות אחרת, מקלה? זה הגיע לאבסורד, גברתי השרה, שלפני כחודש היה דיון אצל קארין בוועדה על קשיש ניצול שואה בן 101, שהיה איום של ההוצאה לפועל לזרוק אותו מהבית. <שרת המשפטים איילת שקד:> דנו בזה אצל ניסן. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה דבר שלא יעלה על הדעת. השאלה השנייה, אני רוצה לשאול אותך על תקופת הצינון. היום, לגנרלים, אנחנו יודעים מהי תקופת הצינון – שלוש שנים. למי שמסיים את השירות הציבורי בפקידות הגבוהה יש תקופת צינון של שנה, וגם בזה לא עומדים. אני רוצה להתריע על איזו תופעה, בעיקר של הרגולטור של שוק ההון והביטוח, שמנהל טריליונים על טריליונים של שקלים של הציבור, לא עוברים אפילו שלושה חודשים והוא עובר לנהל חברת ביטוח. האם אתם לא רואים כאן חשש לפגיעה חמורה לא רק בטוהר המידות אלא גם למראית עין של טוהר המידות? האם יכול להיות מצב שמישהו אחראי לשוק של חברות ביטוח ואחרי שלושה חודשים הופך להיות – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> יש צינון של שנה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> נכון, אבל מה שקורה, שיש ועדה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הגשתי הצעה לתקופת צינון של שלוש שנים, דחית אותנו. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> בית-המשפט המחוזי בירושלים – אני מסיים – בית-המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כוועדה לקיצור תקופת הצינון, יכולים להגיש אליו בקשות, והוא מקצר את זה בדרך כלל משנה לשלושה-ארבעה חודשים. יש פה פגיעה חמורה בטוהר המידות. אני רוצה את ההתייחסות שלך, האם תהיו מוכנים לשקול הארכה של תקופת הצינון לפקידים בכירים בשירות הציבורי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> חבר הכנסת שמולי לא ציין – זה לא שהוא עבר אחרי שלושה חודשים לעבוד בחברת ביטוח, זה אחרי שהוא צ'יפר אותו בתוקף תפקידו כמפקח על הביטוח, את אותה חברת ביטוח – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> איפה את רוצה שיעבוד? <שרת המשפטים איילת שקד:> אני אענה על שתי השאלות. בנוגע להוצאה לפועל, אני באמת התחלתי את הקדנציה עם חוק ההפטר. האדם הראשון שקיבל הפטר, זו הייתה אישה קשישה בת 85, ובהחלט בקרב אוכלוסיית הקשישים, אני מסכימה, הבעיה היא הכי קשה. אני אחשוב על מה שאמרת ואני אדבר על זה עם תומר מוסקוביץ, מי שעומד בראש ההוצאה לפועל. אני צריכה להבין את ההשלכות של זה. בעניין השני, תראו, זו דילמה, מה שאתם אומרים, ואני אסביר. אנחנו רוצים שלמגזר הציבורי יבואו האנשים הכי טובים. כמו שאמרת, יש כמה רגולטורים שאחראים לעשרות ומאות מיליארדים. תמיד גם, משום מה, רגולטורים פחות נתונים לביקורת ציבורית מאשר הדרג הנבחר, ולכן מוטלת עליהם אחריות אדירה; האחריות שמוטלת על ראש אגף התקציבים, על המפקחת על הבנקים, על המפקחת על הביטוח ועל שוק ההון – אחריות אדירה. אנחנו רוצים שיבואו לשם האנשים הכי הכי טובים. ברגע שאתה משית תקופת צינון של שלוש שנים – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא שלוש שנים, אבל גם לא שלושה חודשים. <שרת המשפטים איילת שקד:> זה לא בסדר. דרך אגב, את זה אני צריכה לבדוק. אם החוק אומר שנה, זו צריכה להיות שנה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> יש כזו ועדה שמקלה להם לפעמים. <שרת המשפטים איילת שקד:> אז אפשר לעשות תיקון, דרך אגב, ולראות שאי-אפשר יהיה להקל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> בעולם מקובל, גברתי, שהאנשים האלה ממשיכים לקבל כסף מהמדינה ועושים שירות ציבורי, למשל עומדים בראשות ועדות או כל מיני כאלה, ואז תקופת הצינון מתארכת בתשלום. זה פתרון ביניים ראוי. <שרת המשפטים איילת שקד:> זה פתרון מעניין. זה פתרון יפה, אני לא מכירה אותו, אפשר לדון בו. אבל צריך להיזהר, כי בסופו של דבר, אתם מבינים, אלה אנשים שאחראים לסכומי כסף עצומים. אנחנו מסתכלים על שוק ההון ואנחנו רוצים שיהיו שם האנשים הכי טובים, ותקופת צינון של שלוש שנים יכולה – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> שלוש שנים זה לא הגיוני, אבל גם שלושה חודשים זה לא הגיוני. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – להרחיק אנשים. גם שלושה חודשים זה בהחלט לא הגיוני. נבדוק את זה, אתה צודק במאה אחוז. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. אני מודה מאוד לשרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. <שרת המשפטים איילת שקד:> גמרתי את הנושאים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> התנהלנו כאן שעה וחמש דקות בדיוק, על השעון. תודה גם לכל השואלים על השאלות הקצובות בזמן, וגם ודאי לשרה, שאפשרה רב-שיח מאוד פורה. <סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה לדוחות מבקר המדינה 60ב, 61ב, 62, 63ג, 64ב, 64ג, 65א, 65ב, 65ג, 66א ו-66ג> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אני עובר לנושא הבא. אני עוד פעם מציין את נוכחותו של מבקר המדינה, מנכ"ל משרדו, בכירי משרדו כאן, לכבוד הדיון הבא, שהוא הצעות וסיכומים של הוועדה לענייני ביקורת המדינה – דיון והצבעה. הדיון יתקיים לאחר שחברת הכנסת קארין אלהרר, יושבת-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה, תציג את הסיכומים ואת ההצעות. יתקיים דיון, ובסופו של הדיון אנחנו גם נקיים הצבעה. <קארין אלהרר (יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, כבוד מבקר המדינה, מנכ"ל משרד מבקר המדינה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, לפני שנה נבחרתי לכהן כיושבת-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה, ועדה שדנה בכל שבוע במספר רב של דוחות מבקר המדינה שמצביעים על כשלים שצוות מבקר המדינה, והמבקר בראשם, עומדים עליהם בהתנהלותם של הגופים המבוקרים. אני יודעת שיש המון דוחות, אבל שמתי לעצמי מטרה לדון בכמה דוחות באופן עקבי, ביסודיות והתמדה – אחרי דוחות מסוימים – ולוודא שעבודת תיקון הליקויים נעשית כראוי. לא פעם אני מוצאת עצמי נפעמת נוכח ההתנהלות המרושלת מצד משרדי הממשלה, שמגיעים ללא תשובות, ללא שינויים, ועם ליקויים שמתמשכים שנים על שנים. דבר אחד ניכר באופן די ברור: לא תמיד יש מדיניות ברורה של ממשלת ישראל. המדיניות הרבה פעמים היא היעדרה של מדיניות. ללא מעקב של הגורמים שאמונים על ההתנהלות של המשרדים, וללא פיקוח, ולעתים מי שמשלם את המחיר זה האזרחים. על אף הדברים האלה, בתום שנה גדושה בדיונים, אני מתכבדת להגיש לאישור הכנסת את סיכומיה והצעותיה של הוועדה לביקורת המדינה לדוחות מבקר המדינה, לפי סעיף )18א) לחוק מבקר המדינה. אישור מסקנות הוועדה על-ידי מליאת הכנסת עתיד להביא בעיני משנה תוקף להחלטות הוועדה והקפדה על תיקוני הליקויים שעליהם הצביע המבקר ועלו לדיון בשנה האחרונה. כוחה של הוועדה, כמו שאמרתי, הוא בהתמדתה – בדיוני המעקב, בתזכורת לגופים להעביר את החומרים המבוקשים כפי שהם מצוינים בסיכומי הוועדה, בפיקוח אפקטיבי ויומיומי אחר ביצוע המלצות המבקר. אנחנו כולנו עדים – ביום פרסום דוחות המבקר יש רעש מאוד גדול, אבל החשיבות העצומה היא בכך שהוועדה עוקבת יום אחרי יום, לא רק ביום מיוחד אחד. הוועדה נוגעת בענייני היום-יום של אזרחי ישראל: חשמל, מים, דואר, רשות השידור, מימוש זכויות בביטוח הלאומי, זכויות עיוורים ועוד ועוד – התנהלות תקינה או בלתי תקינה של גופים מבוקרים: מחלקת המיון בבתי-חולים, התנהלות המגזר הציבורי, רשות המסים, הליכי גיור, שירות לאומי, עסקים קטנים ועוד. אזרחי ישראל מתמודדים עם ביורוקרטיה קשה, מסואבת ובלתי פוסקת, כמעט מכל גוף שבא אתם במגע. המטרה שלנו, בוועדה, היא להביא את נקודת מבטו של האזרח האחרון בפני הממסד ולהדגיש מה הם הכשלים והאתגרים שעמם הוא מתמודד כשהוא מגיע לממש זכויות בסיסיות. הסיכומים וההצעות שמונחים לפניכם משקפים רק חלק קטן מהעשייה בוועדה, היות שפרקי הדוחות החסויים נדונו בוועדת המשנה לנושאי ביטחון, יחסי חוץ וקשרי מסחר בין-לאומיים. סיכומיה והצעותיה של הוועדה בנושאים אלה, מטבע הדברים, אינם מונחים על שולחן הכנסת, ורואים אותם כאילו אישרה אותם הכנסת על-פי סעיף 18(ג) לחוק מבקר המדינה. אני כולי תקווה כי אישור הסיכומים וההמלצות על-ידי מליאת הכנסת יגרום לפעילות נמרצת יותר של משרדי הממשלה והגופים האמונים על יישומם. מרגע זה אני מצפה ממשרדי הממשלה ומהגופים המבוקרים לעשות את המיטב, ואז לא רק הכנסת נתנה משנה תוקף, אלא גם הם הבינו את החשיבות. אני רוצה להודות מקרב לב למבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף חיים שפירא, למנכ"ל משרד מבקר המדינה מר אלי מרזל, למנהלי החטיבות ולצוות המשרד, המשתתפים באופן קבוע בישיבות הוועדה, על שיתוף הפעולה הפורה, שיש בו כדי לתרום תרומה ממשית לכך שההתייחסות הרצינית של הגופים המבוקרים – והיא קורית רק בזכות הדבר הזה, ולתיקון הליקויים שהועלו לדוחות הביקורת. אני רוצה גם לנצל את ההזדמנות שנוכח כאן מר צבי ורטיקובסקי, מנהל החטיבה הכלכלית, שאני יודעת שהוא פורש בימים אלה. אני רוצה להודות לך, צבי, על השתתפותך בדיונים ועל הערותיך החכמות בהם. אני רוצה להודות גם לכל חברי הוועדה, שנטלו חלק פעיל בישיבות הוועדה ובגיבוש סיכומיה והמלצותיה; להודות כמובן לכל המשתתפים בדיונים, נציגי הגופים המבוקרים, נציגי העמותות, נציגי החברה האזרחית ואזרחים מן המניין שהגיעו ונתנו את הצבע והקול המיוחד שלהם. לא אוכל כמובן לסיים בלי להודות לצוות הוועדה, שעוסק במלאכת הביקורת ותורם לעבודת הוועדה שנים רבות, אבל כמובן גם בשנה האחרונה: מנהלת הוועדה, גברת חנה פריידין; סגן מנהלת הוועדה, מר איל קופמן; רכזת בכירה בוועדה, גברת חנה יוסף; היועצים המשפטיים, עורך-דין תומר רוזנר, עורך-דין גלעד קרן; דובר הוועדה, מר יגאל אמיתי; עובדת מרכז המידע והמחקר של הכנסת, גברת אוריאנה אלמסי – תבוא על כולכם הברכה. אני מבקשת מחברי לאשר את מסקנות והמלצות הוועדה וכך לתת משנה תוקף לקיומן. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה ליושבת-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה חברת הכנסת קארין אלהרר גם על דבריה וגם על עבודתה המסורה בתחום. אנחנו נפתח את הדיון. חבר הכנסת יואל חסון, סגן יושב-ראש הכנסת, שלאחר מכן גם יחליף אותי בניהול הישיבה. אחריו – מירב בן ארי, זהבה גלאון, ישראל אייכלר, מנואל טרכטנברג, תמר זנדברג וכן הלאה, על-פי הרשימה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת קארין אלהרר, אני קודם כול רוצה לברך אותך על עשייתך בוועדה לביקורת המדינה, ועדה שאני מכיר, כמי שהיה פעם יושב-ראש הוועדה; ועדה מרתקת, חשובה, הוועדה, למעשה, היחידה בכנסת שיכולה לדון בכל נושא ובכל עניין. אני רוצה באמת בהזדמנות הזאת לברך, בירכתי גם אותך, היית ככה בדרך, גם לברך כמובן את חברי הצוות של הוועדה, המסורים, הגברת פריידין, כמובן, שהוזכרה כאן, והחברים האחרים. גם כמובן לציין כאן את כבוד מבקר המדינה, מר שפירא, שנמצא כאן אתנו בדיון הזה. רציתי להעלות שתי סוגיות שלדעתי חשובות מעבר לאישור הזה, ואני מאמין ומקווה שהכנסת אכן תאשר את הדוח הזה, אבל אחד הדברים הראשונים שהייתי רוצה, שהייתי חושב – וגם פניתי אלייך, גברתי היושבת-ראש, לדון בו, ואני יודע שאת מקדמת אותו, זה הנושא של מעמדו של מבקר הפנים ביחידות שונות, ביחידות הממשלה השונות, במשרדים, בחברות. מבקר הפנים הוא באמת שומר סף חשוב, כזה שצריך לקבל את היחס הנכון, את הכלים הנכונים, צריך לקבל מעמד שיאפשר לו השפעה על הגוף שהוא חלק ממנו. אני זוכר דיונים בוועדה לביקורת המדינה שבהם היו מספרים לי מבקרי פנים שהמשרד שלהם נמצא בקצה המסדרון, ליד השירותים, והם גם לא יודעים את הדרך ללשכת המנכ"ל, או ללשכת השר, או ללשכת יושב-ראש החברה הציבורית, הממשלתית. זה כמובן דבר שצריך להשתנות. אנחנו, הכנסת, המחוקקים, צריכים לפעול לשיפור מעמדו של מבקר הפנים, לחזק את היכולות שלו ולאפשר לו באמת הרבה יותר כלים. דבר נוסף ואחרון שהייתי רוצה להתייחס אליו זה באמת הנושא של חושפי שחיתויות. יש באמת תמורה גדולה מאוד בתחום הזה, יש שינוי גדול לטובה בתחום הזה, של היחס לחושפי שחיתויות. העובדה שגם מבקר המדינה וצוותו מאפשרים את הכלי הזה, של צווי ההגנה, הזמניים והקבועים, כדי להגן על אלה שחושפים שחיתויות ומועמדים בדרך כלל לניסיון הדחה או פיטורים או דברים מהסוג הזה. גם הנושא הזה – הוועדה לביקורת המדינה צריכה להיות האכסניה שתתייחס לטיפול בחושפי שחיתויות, לחשוב על עוד כלים שיאפשרו להגן עליהם, על עוד כלים שיאפשרו לעודד אנשים לחשוף שחיתויות במקום שהם עובדים בו ונמצאים בו. אני חושב שזה אחד הדברים החשובים שיאפשרו מינהל תקין ובאמת יכולת גם של המדינה לתקן ולאתר את מי שמנסים להשחית את המערכת ואת מי שמנסים לפגוע בה. אלו באמת שני נושאים שבעיני חשוב שיהיו על סדר-היום של הוועדה, וגם של מליאת הכנסת, ואני כמובן אצביע בעד אישור הדוח הזה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת זהבה גלאון. מכיוון שהכרזתי אחרת, אז רק להבהיר שחברי הכנסת דב חנין ומירב בן ארי התחלפו במקומות שלהם. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, מכובדי מבקר המדינה ואנשי הצוות, גברתי יושבת-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה, הדוח הזה הוא קודם כול תעודת כבוד; הוא תעודת כבוד לוועדה לביקורת המדינה על עבודתה המסורה והשיטתית בשורה ארוכה של נושאים, והוא תעודת כבוד לכם, אדוני המבקר ואנשי הצוות שלך, על היכולת לעסוק בשורה ארוכה של נושאים קריטיים לחברה הישראלית בצורה מעמיקה, רצינית, אמיצה ושיטתית. אני רוצה לעבור על כמה נושאים שאני פשוט נחשפתי להם, נושאים שאני עוסק בהם בעצמי, ואני מכיר לכם, אנשי המבקר, תודות רבות על העבודה הגדולה שעשיתם: סוגיות בריאות הנפש; כל הנושא של ניסויים בבעלי-חיים; מניעת אובדנות באסירים ועצורים; כל הסוגיה של ההתייחסות ליוצאי אתיופיה בישראל; כל השאלות החברתיות והאחרות שקשורות לזרים שאינם בני-הרחקה מישראל; הפרובלמטיקה של מערך תחנות טיפת-חלב; כל מה שמתרחש באגף שיקום נכים במשרד הביטחון; סוגיות של סיוע בדיור לזכאים; כמובן, הדוח החשוב שלכם על טיפול בזיהום אוויר ממקורות נייחים; כל הנושא של עובדי קבלן; הפעילות של המדינה, או יותר נכון חוסר הפעילות של המדינה, בהגנה על זכויותיהם של עובדים בשכר נמוך; סוגיית השירותים לאנשים עיוורים; סוגיית השילוב של האוכלוסייה הערבית בתעסוקה – אלה הם נושאים מתוך המערך האדיר של הנושאים שמבקר המדינה עסק בהם; אלה הם נושאים שאני מתעסק בהם באופן ישיר, ואני יודע לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, כמה תרומתם של הדוחות של מבקר המדינה ושל הדיון בוועדה שגברתי, חברת הכנסת אלהרר, את עומדת בראשה, כמה הם היו תורמים. אבל הנה האתגר, עמיתי חברי הכנסת – ואני נמצא כאן על הדוכן בהרגשה של תסכול; אני חושב שאתם עושים עבודה נהדרת. אתם מביאים את העבודה המצוינת שלכם לוועדה, וגם בוועדה יש עבודה טובה, יש דיונים, יש המלצות. אבל אם אני מסתכל על כל אחד מהנושאים האלה ואני שואל: אוקיי, ומה אנחנו, הכנסת, עשינו עם כל הדברים האלה, מעבר לאימוץ, מעבר להמלצות הנוספות? מעבר להערכה של העבודה שאתם עשיתם? – אני חייב לומר לכם ביושר, ובהרבה כאב: אנחנו לא עשינו את מה שצריך. והאתגר שלנו, אדוני היושב-ראש – בעברך היית יושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה – הוא לבנות כלים חדשים ונוספים ליישום מסקנות המבקר בפועל, במציאות. אנחנו לא יכולים להשלים עם זה שיש דוח כל כך ביקורתי לגבי עובדים בשכר נמוך, אבל המציאות של עובדים בשכר נמוך נמשכת כאילו הדוח נכנס לאיזה ארון מכובד ואנחנו ממשיכים בדרכנו. ולכן, גברתי יושבת-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה, אני חושב שהאתגר הגדול שעומד בפני הוועדה – ואני מציע לך – – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מסיים בזה. אני מציע לך לכלול את הנושא בתוכנית העבודה העמוסה של הוועדה. זה הצורך בכלים נוספים לבניית ולהבטחת יישום מסקנות קונקרטיות של דוחות ביקורת, כי אחרת אנחנו נחזור ונברך על ביקורת ועל עבודה – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – מצוינת בוועדה לביקורת המדינה, אבל לא נצליח לשנות את מה שצריך. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת חנין. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. שלוש דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, יושבת-ראש הוועדה לביקורת המדינה קארין אלהרר, אדוני המבקר, כל הצוות, אני רוצה לברך את חברת הכנסת אלהרר. אני, ככה, תמיד מצרה על זה שאני לא נוכחת במספר מספיק של ישיבות אצלך, אבל בכל ישיבה שהייתי, ובכל דיון שיזמתי, היו נציגי המבקר, וסיפרתי לקארין שכרכתי את הדוח במלואו, ואני רוצה לברך אותך על העבודה המצוינת שאת עושה בשוטף וגם על הדוח. סקר את היריעה חברי חבר הכנסת דב חנין – תקצר היריעה, כן, אבל לפחות כמה הסוגיות שסקר חבר הכנסת חנין ראויות לכל ציון, ומשרד המבקר – לכל שבח, על ההתייחסות הרצינית והשיטתית והמעקב אחרי הנושאים שעומדים על סדר-היום. אני מודה שאני לא יכולה שלא לנצל את הנוכחות של המבקר במליאה – אומנם המבקר לא יכול להשיב, אבל אני יכולה לדבר. אני רוצה להתייחס לסוגיה שמסעירה, הייתי אומרת, את המערכת הפוליטית, את המערכת המשטרתית. פורסם על-ידי רביב דרוקר לאחרונה שיש מסמך רדום, אני אקרא לזה ככה, אחר כך הסבירו לנו שזה מסמך מודיעיני, בידי המשטרה. יושב-ראש הכנסת, אחרי דיונים שהיו כאן בעקבות היוזמה של חברת הכנסת רוזין להקים ועדת חקירה בעניין הזה – יושב-ראש הכנסת הזמין את המפכ"ל אליו לשיחה כדי לבחון מה אמיתות הדברים, ואני חושבת שתפקידו של המבקר לבחון את נוהלי הטיפול של המשטרה בחומר המודיעיני שנאסף נגד נבחרי ציבור. אני מודה שעולה חשש כבד – נבחרי ציבור כמובן לא חסינים מחקירות, ואם מישהו מאתנו עשה משהו ויש מידע עליו, אז אני דורשת שהוא ייחקר לאלתר. אני מודאגת מזה שנשארים תיקים רדומים, שאוספים אותם – אנחנו לא ארגון פשע, לא ארגון פשיעה – שאוספים תיקים וחומרים רדומים על חברי כנסת, שאפשר יהיה להשתמש בהם בבוא הזמן כדי לסחוט אותם. לכן, אני מנצלת את ההזדמנות שהמבקר יושב כאן, ואני קוראת לו לחקור את ההתנהלות של המשטרה במקרה הזה, את הכללים שמנחים איסוף מידע נגד אנשי ציבור ואופן הטיפול בו. רק היום קראתי במאמר ב"הארץ" של רביב דרוקר – הוא כותב – ציטוט קצר, שבמסמך שבידי המשטרה מצוטט מישהו שאומר שהוא העביר כסף מזומן לפוליטיקאי. אם זה נכון, זה חמור, זה דורש חקירה, אבל אני חושבת שבעקבות הרעש הציבורי, על המבקר – אני גם פניתי בצורה מסודרת, לא הייתי מעלה את זה לולא הייתי עושה את זה בצורה מסודרת – לבחון את דרכי ההתנהלות של המשטרה בכל מה שקשור לאיסוף מידע על חברי כנסת, התנהלות תקינה. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> אני יכול להגיד לך, חברת הכנסת גלאון, שעל-פי סעיף 21, הוועדה לביקורת המדינה יכולה לבקש ממבקר המדינה לבדוק, לעשות בדיקה. <זהבה גלאון (מרצ):> אז אנחנו עושים כאן עבודת צוות משולבת. גברתי, אני זורקת לך – – <היו"ר יואל חסון:> אז אם יהיה דיון כזה, לדעתי הרוב – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – אני זורקת לך את הכפפה. אנא, תיזמי דיון בוועדה לביקורת המדינה. שנינו בטוח נבוא, ואם המבקר יוזמן, כבר עשינו. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> בדרך כלל זה גם נעשה בתיאום עם מבקר המדינה, ובסדר גמור. חבר הכנסת אייכלר – לא נמצא; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – לא נמצא; חברת הכנסת תמר זנדברג – בבקשה, גברתי. דרך ארוכה יש לך. <תמר זנדברג (מרצ):> אני יושבת רחוק. <היו"ר יואל חסון:> מאחל שתתקרבי. שלוש דקות. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה גם לברך את חברתי קארין אלהרר על העבודה ועל הדוח שהנחת לפנינו, וגם את מבקר המדינה וצוותו על נוכחותכם; מנהלת הוועדה לביקורת המדינה. אני בהחלט יכולה להעיד שהביקורים היחסית נדירים שלי בוועדה לביקורת המדינה באמת אפשרו להתרשם מעבודה מאוד מאוד רצינית ויסודית שנעשית בקדנציה הזאת. עליכם, משרד מבקר המדינה, מן הסתם לאורך כל הקדנציות, אבל בקדנציה שלך, חברתי קארין אלהרר, בהחלט הוועדה לביקורת המדינה היא בולטת, היא משפיעה, ולראיה, רק מספר הפרשיות והאירועים שבאמת עומדים במוקד סדר-היום ותשומת הלב הציבורית שנדונים אצלך וגם מגיעים לפתרון או לפחות להישגים משפיעים, ויישר כוח על כך. אני רוצה להתייחס לעוד דבר שככה מסעיר אותנו וגורם לנו, הייתי אומרת, לבושה או לקצת התכווצות בכיסאותינו ביומיים האחרונים, ואני לא חושבת שיכולים לעבור כאן עליו לסדר-היום, והוא ביטול הפרס שרצתה להעניק המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון לארגון "שוברים שתיקה". אנחנו – סיעת מרצ, ביוזמתה של חברתי מיכל רוזין – פנינו היום לנשיאה ולהנהלת האוניברסיטה במחאה על הדבר הזה. אני רוצה להגיד לכם משהו: "שוברים שתיקה" זה ארגון, כמו שאמרה הנשיאה בעצמה, שנוי במחלוקת, לא בקונסנזוס, כמו שהגדירה את זה נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון רבקה כרמי; אבל אני חושבת שכל אחת ואחד מאתנו, בלי שום קשר למה שהוא חושב על ארגון "שוברים שתיקה" צריך להתבייש וצריך להוקיע בכל פה את הצנזורה הפוליטית על פרסים שניתנים כתוצאה מהחופש האקדמי של האוניברסיטאות ושל צוות שיפוט אקדמי. במיוחד חרה לי – – – <ענת ברקו (הליכוד):> מה הקשר? – – – מה הקשר? מה הקשר? מה הקשר בין "שוברים שתיקה" – – –? זה ארגון פוליטי – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת ברקו, את אומנם הנציגה היחידה פה של הקואליציה, אבל זה לא נותן לך שום – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אני מוכרחה להגן על ההחלטה – – – החלטה חשובה. <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. תודה רבה, תודה רבה. שמענו. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – הקשר בין "שוברים שתיקה" לאקדמיה? – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <תמר זנדברג (מרצ):> אף אחד לא חשב שהחופש האקדמי הוא נר דווקא לרגלייך, אבל למרות זאת, ולמרות זאת – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אה, ממש. דווקא לרגלי כן, אני עוסקת בזה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – ובדיוק לכן את הראשונה שצריכה להתבייש. ולמרות זאת, לתרץ החלטה פוליטית ופסילה פוליטית בנימוק שארגון כזה או אחר הוא לא בקונסנזוס – זו בדיוק כניעה להתקרנפות הבאמת-מבישה ביותר בחברה דמוקרטית. והזמנים זמנים קשים לכולנו. אנחנו כולנו יודעים – וכנציגה של סיעת מרצ אני יכולה להגיד לכם שבטח שאנחנו יודעים ש"שוברים שתיקה", לא רק שהוא לא בקונסנזוס, הוא לפעמים אפילו מוקצה על-ידי חלקים גדולים מהקונסנזוס. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת ברקו. <תמר זנדברג (מרצ):> זו בדיוק הסיבה שהאומץ הציבורי והחופש האקדמי היו תובעים – דווקא בזמנים האלה, ודווקא מצד מי שלא מסכים – להיעמד כחומה בצורה נגד הניסיון לחשוב שאם זה לא בקונסנזוס זאת סיבה מספיק טובה להתערבות פוליטית ולביטול פרס של ועדת שיפוט אקדמית. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> אני חושבת שאסור שזמנים קשים כאלה ישפיעו על החלטות מן הסוג הזה. זו בדיוק הדוגמה למה הזמנים שעוברים על החברה הישראלית הם זמנים מאתגרים, וזו בדיוק הסיבה למה אנחנו צריכים לעמוד איתן על חופש הביטוי ועל החופש האקדמי ולא להיכנע ללחצים מהסוג הזה. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. אני מודה לך, חברת הכנסת זנדברג. חבר הכנסת אראל מרגלית – לא נמצא. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש – אני מחפשת כאן שר, אני לא רואה. <היו"ר יואל חסון:> השר כץ שם. <יעל גרמן (יש עתיד):> אהה. – – אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, עמדה כאן חברתי יושבת-ראש הוועדה לביקורת המדינה חברת הכנסת קארין אלהרר והודתה לכולם, ובצדק, ואני גם מודה לכל היושבים ביציע, אבל אני רוצה גם להודות לך, קארין. אני רוצה להודות לך על כך שאת ידעת לגעת בכל הנושאים הבעייתיים שיש לנו במדינה ובכל הנושאים שבאמת הועלו לא רק לאורך השנה, אלא בצורה נקודתית כשהייתה איזו מורסה, כשאיזו בעיה עלתה לסדר-היום הציבורי, מייד ידעת לכנס את הוועדה, לדון בזה בצורה מאוד מאוד יעילה ומאוד מאוד מוכשרת, כפי שאת יודעת לעשות. אני רוצה להעלות שני נושאים שעלו אף שבאמת עלו נושאים אין-ספור: הנושא הראשון, שמבחינתי הוא מאוד מאוד חשוב, עלה לפחות פעמיים בוועדה, והוא הנושא של המכון לרפואה משפטית באבו-כביר. המכון לרפואה משפטית היה נושא לשיח ציבורי במהלך השנה האחרונה לא רק כנושא בפני עצמו אלא גם בכל הקשור לבעיות שהיו בין הפרקליטות לבין הנציבות, נציבת ביקורת הפרקליטות, ואי לכך, כאשר חברת הכנסת אלהרר, יושבת-ראש הוועדה, דנה – קארין – כדאי שהיא תשמע, לא? שקארין תשמע. <היו"ר יואל חסון:> קארין, רוצים שתשמעי. <יעל גרמן (יש עתיד):> ואי לכך, כאשר הוועדה דנה, היא בצדק ביקשה גם לדון בדוח של הנציבה, של השופטת לשעבר הילה גרסטל, ואני מקווה שאכן אנחנו נזכה לדון בדוח בקרוב – לאחר שבג"ץ יקבע אם ניתן או לא ניתן. אבל היו כמה החלטות שהוועדה קיבלה ויש להן כבר תוצאה בשטח. למשל, ההחלטה שיש לשקול אם ראוי שיהיה רק מכון אחד לרפואה משפטית, בעיקר לאור העובדה שהמכון הזה משרת בעיקר את הפרקליטות ולא את הסנגוריה. אני יודעת שהוקמה באמת ועדה במשרד הבריאות, ואת ביקשת שיביאו אלייך את המסקנות, ואני מקווה שבתוך שלושה – פחות משלושה חודשים כבר – עד 23 באוגוסט יובאו המסקנות, ואנחנו נראה באמת איך מחזקים את המכון לרפואה משפטית שקיים היום, מאפשרים לו אולי לתת חוות דעת גם לסנגוריה, ואולי אולי להקים עוד מכון משפטי שיהיה חופשי ועצמאי. הלוואי שזו תהיה תוצאה ישירה של הביקורת ושל הדוח. נושא נוסף שנדון בוועדה גם כן לפחות פעמיים היה הנושא של הקהילה הטרנסג'נדרית. הקהילה הטרנסג'נדרית היא אחת הקהילות – אולי הקהילה המודרת, המופלית והסובלת ביותר שיש לנו במדינת ישראל. והוועדה אכן מצאה לנכון לטפל בנושא ולהורות ולהמליץ בפני משרד הבריאות שיעשו כמה צעדים כדי להקל על הקהילה, בעיקר בכל הנושא של שינוי מין. אחת ההמלצות שהיו הייתה להקל בכל הנושא של שיער ושל שינוי פנים – שקופות-החולים לא יראו בשינוי אף ומצח פעולה שהיא קוסמטית, אלא פעולה שהיא אינטגרלית ושייכת לשינוי המין. <היו"ר יואל חסון:> תודה. נא לסיים. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא פחות מזה, הוועדה דנה בבקשה להקל על שינוי המין ועל ההגדרה והזהות המגדרית במשרד הפנים, בתעודת הזהות. אני מאוד מאוד מקווה שכל ההמלצות אכן תמומשנה, והוועדה תמשיך לעשות את עבודתה הנהדרת. תודה רבה לכולם. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת גרמן. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. חברי הכנסת, יש לנו לוח-זמנים – באמת סדר-יום ארוך מאוד מאוד מאוד. הקפידו נא על הזמנים. <מיכל רוזין (מרצ):> אני אשתדל לקצר. תודה, סגן יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות הכנסת, כבוד המבקר, קארין, חברת הכנסת אלהרר, קודם כול, אני רוצה לומר שאפו באמת על עבודה מדהימה. כולנו באמת, בעיקר חברי האופוזיציה, מתרוצצים בין הוועדות השונות בכנסת, ותמיד זה כבוד לבוא אלייך לישיבה. הישיבה מתנהלת בצורה עניינית, וכך גם הדוח הזה. אני חושבת שאחד הדברים שנחשפים בוועדה ובדיונים שאת מקיימת הוא בעצם הפער הכל-כך גדול בין עבודת החקיקה שהכנסת עושה, אם חקיקה ראשית ואם חקיקת משנה, וגם על כך קיימת דיון, לבין באמת הביצוע של הרשות המבצעת ויכולת האכיפה, יכולת הפיקוח של הכנסת על הדברים. אני חושבת שהפער העצום הזה, רבות דובר בו, על חיזוק הרשות המחוקקת וחיזוק דרך זה של הדמוקרטיה הישראלית. אני חושבת שיש עם זה בעיה מאוד גדולה, ואני חושבת שזו גם פנייתי למשרד מבקר המדינה. חלק גדול מהדוחות, גם של המבקר – לפני שהייתי חברת כנסת ישבתי בוועדות בין-משרדיות שמוקמות חדשות לבקרים. שר הרווחה לשעבר מאיר כהן נכנס ושאל אותי על אחד הדוחות שאני ישבתי על המדוכה בעניינו כשנתיים. רוב הדוחות האלה מוצאים את עצמם על מדפים, לצערי הרב, לא מיושמים ולא מקוימים. אני חושבת שזה תעודת עניות. לנו, לכנסת ישראל, כרשות המפקחת, אין מספיק כלים, ואין לנו יכולת לדרוש מהרשות המבצעת לעמוד בדרישות החוקים שאנחנו מחוקקים, ותקנות המשנה. לא פעם אנחנו מחוקקים חוק ומחכים לתקנות במשך שלוש וארבע שנים; מחכים לחקיקת משנה של תקנות או של נהלים שנדרשים ממשרד ממשלתי כדי שבכלל יוכלו להתחיל לבצע את החוק. אני חושבת שבכך יש פה קריאה, שלי, גם לוועדות הכנסת, גם ליושב-ראש הכנסת, ובוודאי למשרד מבקר המדינה, שאנחנו צריכים לדרוש שהמסקנות של ועדות הכנסת, וכמובן, של דוחות מבקר המדינה, ייושמו. העבודה שנעשית בוועדה לביקורת המדינה היא עבודה חשובה מאוד. אנחנו חייבים לדאוג ליישום הדברים, כי אחרת, באמת, העבודה שלנו נהיית לעג לרש, והפיקוח אינו פיקוח, ולצערי הרב, אנחנו ממשיכים לאבד את אמון הציבור במוסד הכנסת. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת רוזין. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – בבקשה, אדוני. אני שמח שחברי הכנסת מתעניינים בעבודת הוועדה לענייני ביקורת המדינה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה רוצה שאני אוותר? <היו"ר יואל חסון:> לא, ממש לא. אני שמעתי פה קולות שרוצים שתוותרו, אבל אני אומר – לא לוותר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי החברים, מבקר המדינה, שנמצא אתנו, ושכנתי קארין, אני רציתי לוותר, אבל אני לא יכול. בשם השכנות, אני חייב להיות חלק מהדיון. <היו"ר יואל חסון:> יכולת ללחוש לה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לחשתי לה, והיא אמרה, אני לא שומעת, אני רוצה לשמוע את זה ברמקול. אז אני עושה את זה. אני מודה – השתתפתי בשני דיונים עד שלושה אצלך. לא הייתי מחברי הכנסת הפעילים. אני לא חבר הוועדה. חשתי שם שנציגי הממשלה, נציגי המשרדים השונים שמוזמנים לדיון בנושאים שמועלים שם – זה לא דבר טוב להיות נוכח שם. לא – לקבל שאלות, ולהיות במצב לא נעים, זה לא הכי טוב. אבל עברנו את זה. אני רוצה להגיד לכם, חברים, ולכבוד המבקר, שיושב אתנו, ולחברים – עולים מהדוח דברים שחלקם הם חמורים וחלקם גובלים בפלילים. עבודה נעשית שם. דברים שוב חוזרים על עצמם, הן בדוח מבקר המדינה והן בוועדה. השאלה היא מה הלאה; מה הצעד הבא? איפה השיניים? איך משנים? ואם אני אשליך את זה על העבודה של הוועדות – אנחנו עובדים, קוראים ומלווים חוקים, שלא מעט מהם קשים, וחסרים בחוקים תקנות, והחוק מאושר, ובתוכו יש רשימה של כמה תקנות שצריך להתקין. ותארו לעצמכם, שנה או שנתיים שאני מעורב בחקיקה בוועדת הכלכלה; חוקים מעוכבים ולא יוצאים לפועל, בגלל תקנות – בגלל תקנות. ומי אמור להתקין את התקנות בפרק זמן מסוים? המשרד הממונה. נו, אז מה, לא התקין. אני שואל את עצמי – לילות אני יושב ולומד את החומר. באים לוועדה, מציגים עמדה, נלחמים להשלים חקיקה, וחקיקה תקועה שנים על גבי שנים. מי אשם? איך אני, כמחוקק, נציג ציבור, צריך להסביר את זה? מה עושים? קארין, ידידתי, אני מאחל לך הצלחה. את עשית מעל ומעבר, אבל אני שוב חוזר ואומר, אנחנו רוצים את השלב הבא – שלב העשייה, שלב ההשפעה. לא צריך רק דיון מעקב, צריך ביצוע ושיניים. אני מקווה שהדברים יגיעו לאוזניים הנכונות. תודה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברתי חברת הכנסת קארין אלהרר, יושבת-ראש ועדת הביקורת, אדוני המבקר, צוות המשרד שלך וצוות הוועדה, קודם כול, תודה גדולה על העבודה הרבה, המעמיקה, הממושכת, שמציבה בפנינו מראה שמספרת לנו איפה אנחנו, איפה אנחנו צריכים להיות, איפה אנחנו אמורים להיות. בראש אני רוצה לברך על העשייה הממושכת, אבל להודות במיוחד על שני דיונים, חברתי חברת הכנסת קארין אלהרר, שקיימת בנושא הגיור. נושא נשכח, נושא שנזנח, נושא שבכנסת הזאת, בממשלה הזאת, הס מלהזכיר. בחודשים האחרונים את קיימת בוועדה שני דיונים על דוח הביקורת שיצא בשנת 2013 ועסק במערך הגיור, במיוחד בוועדת החריגים לגיור. הדיון השני התקיים לא מזמן, ממש לפני שבועות, לרגל יום הגיור פה בכנסת, שהובלתי יחד עם חברי חבר הכנסת אלעזר שטרן. הדוח הזה חושף – לא שזה סוד ולא שאנחנו לא יודעים, אבל הוא אומר את זה בצורה ברורה, חדה ומנוסחת – מציאות קשה של התנהלות בכל מה שקשור למערך הגיור פה במדינת ישראל, ובמיוחד בוועדת החריגים לגיור. ועדת החריגים היא ועדה של משרד הפנים ושל הרבנות הראשית, שהתפקיד הרשמי שלה הוא לקבוע מי יוכל להתגייר באמצעות מערכת הגיור של המדינה. אבל בפועל, לצערנו הרב, ועדת החריגים לגיור חורגת מהסמכות שלה וקובעת מי יכול להתגייר בכלל, גם בבתי-הדין הפרטיים. בדיונים שאת קיימת שמענו עדויות פוצעות, קורעות לב. רק היום מדבר פה השר נפתלי בנט על המחויבות שלנו ליהדות העולם, ועל הכספים, התקציבים והפרויקטים, ובאותה נשימה נזהר ובורח מכל לקיחת אחריות בסוגיה הקשה הזאת, שרובצת לפתחנו. המציאות העגומה במדינת ישראל מובילה להתבוללות; מובילה לכך שאף אחד ואף אחת לא ירצו לבוא לכאן, כי אנחנו לא סופרים אותם כיהודים. רק בימים האחרונים שמענו שגם הרב האורתודוקסי הידוע בניו-יורק יחזקאל לוקשטיין, שעמד בראש בית-כנסת גדול בניו-יורק, לא מוכר על-ידי הרבנות ומוסדות הדת. אדם כזה, שרבים התגיירו – גם הבת של טראמפ התגיירה, אבל היא לא נחשבת יהודייה, לפי החישובים כאן שמנהלים האנשים שאמורים היו לפתוח את שערי הכניסה לעם היהודי, ולמעשה הם סוגרים אותם. את, באמצעות הדיונים החשובים שאת מקיימת – – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> אני רוצה לחזור ולהודות ולקרוא כאן מפתח החוברת: "סיכומים והצעות אלה, לאחר שיקבלו את אישור מליאת הכנסת – – <היו"ר יואל חסון:> לא, לא, אי-אפשר. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – אמורים להוסיף משנה תוקף ליישום של התיקון" – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – תיקון שכולנו צריכים. תודה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. שלוש דקות. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה להגיד תודה גדולה לחברת הכנסת קארין אלהרר. אני לא חבר בוועדת הביקורת, אבל אני חייב להגיד לך שכל יום אני מגיע, ולצד הוועדות שבהן אני חבר, אני פותח כל יום לבדוק מה הנושאים, ואני מתייצב בוועדה לביקורת המדינה. אני חייב להעיד שאני מוצא עוד הרבה מאוד חברי הכנסת שמגיעים כי הצלחת לעורר עניין בוועדה הזאת ולהפוך אותה לוועדה מרכזית. תבואי על הברכה, את ומבקר המדינה וכל הצוות שלו. אני רוצה להתייחס לדיון שהיה בשאלת הבדואים בנגב. קארין, אני רוצה להתייחס לשאלת הבדואים, לדיון הפורה שהיה, אף שזאת הייתה מין בקשה לדיון מהיר. אני גר בדימונה ונוסע כל יום מדימונה לירושלים, ומקפיד על כך ומסתכל צפונה ודרומה על כביש 25, ואני ומגלה את ארץ-ישראל האחרת. אני מגלה חבל ארץ כל כך מופקר, לצערי הגדול. רק שם אני רואה את העוני האמיתי. מצד שני, רק שם אני רואה איך משתלטים על אדמות מדינה כאילו זה שטח הפקר. לצערי הגדול, להוציא את מבקר המדינה ואת הדיונים – אדוני המבקר – בוועדת הביקורת, לא נערך שום דיון, לא בממשלת ישראל ולא בשום ועדה אחרת. ועל המעט הזה אני מודה. לנסוע יחד אתך ביום חמישי האחרון לסיור בפזורה, ולעבור ולראות ביחד את המציאות ולגעת בה, זאת חוויה שלצערי – כנראה ראש הממשלה ושאר חברי ממשלתו צריכים לבוא, ואולי יפסיקו לנהוג בהסתר פנים. עוד דבר אחד אני מבקש, אדוני המבקר, וממך, גברתי. אני הצעתי הצעת חוק – ויכול להיות שאני אמשוך אותה אם אתם תתקנו את זה – שיהיו פרסומים בפרקים יותר קצרים. לצערי הגדול, כשמפרסמים את דוח מבקר המדינה, התקשורת מייד עטה על נושא אחד, מאירה אותו בפנסים מאוד מאוד בוהקים וחזקים, ושאר הפרקים הופכים להיות משהו כזה שמדברים עליו דקה וזה נעלם לתהום הנשייה. אז אני מתייחס לדוח המבקר כתוכנית עבודה, כך התייחסתי כשהייתי שר הרווחה, ואני מאוד מקווה שנשנה את זה. היי ברוכה ומאושרת. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה, תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת. חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת שי – בבקשה, אדוני; שלוש דקות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, מבקר המדינה וצוותו, קודם כול אני רוצה להודות לחברת הכנסת קארין אלהרר, שעסוקה כרגע בשיחה עם חברים, על העבודה המקיפה והיסודית שהיא עושה. לכאורה זו ועדה משעממת, עוסקים בה בעבר, לא תמיד הדוחות הם הכי מעניינים, אבל בסופו של דבר, אם לוקחים את העבודה ברצינות ואם לוקחים את הדוחות ברצינות – כפי שצריך, בעיני – אז כמו שאני בתפקידי הציבוריים הקודמים תמיד לקחתי את הדוחות של מבקר המדינה כבסיס להתנהלות עתידית, כמין קו התחלה שאפשר ללכת אתו הלאה. העובדה שאת תיעדת את הדברים והעברת אותם בצורה מסודרת וממוסדת, זה בהחלט כיוון שאני מקווה שבעלי תפקידים בארגונים האלה ייקחו, לא רק כמשהו ייעולי, אלא כדבר מעשי שהם יכולים לקחת ולהוביל הלאה. אני רוצה לנצל, כמו אחדים מחברי, את ההזדמנות הזאת לומר משהו באוזניו של המבקר ובאוזני הכנסת כולה. הרעיון הנלוז הזה של פירוק רשות השידור והחלפתה בתאגיד השידור הציבורי הולך ומתגלה כבלוף אחד גדול. את זה כבר ידענו, אבל עכשיו, מיום ליום אנחנו רואים זאת. אחד התחומים הכי חשובים, ואני חושב שהמבקר צריך לתת דעתו עליו, הוא תהליך בחירת העובדים בארגון החדש, כי הלוא בסוף רשות השידור זה עובדים. זה עובדים וכסף. אז כסף כבר איבדנו; המדינה תתחיל לתקצב את רשות השידור. חמור מאוד שפקידי מדינה ושרים יכתיבו את התקציב. אבל הנקודה השנייה היא בחירת העובדים. אנחנו בכנסת, ויודעת את זה ידידתי קארין, שמרנו והקפדנו – זו גם הייתה הוועדה הקודמת שלך – מאוד מאוד לבצר את הארגון החדש הזה ולהגן עליו, כדי לתת לאנשים שם, אישי ציבור מצד אחד והעובדים המקצועיים, את חופש הפעולה הדרוש. אנחנו מאמינים בחופש העיתונות ובצורך שתאגיד השידור הציבורי, מכל כלי התקשורת, בוודאי ובוודאי יצטרך להיות עצמאי, מה גם שהוא ממומן מכספי מדינה. ועכשיו מתברר שיש כבר מחלוקות פנימיות, שהולכות ומתבהרות, על תהליכי הבחירה. השרה מירי רגב, שקפצה עכשיו גם על הסוס הדוהר הזה, החליטה שהיא רוצה לבקר את תהליכי הבחירה. תהליכי הבחירה ניתנו לצוות של התאגיד החדש, גם לשופט שמלווה אותם – יש שם תהליכים מוסדרים, אנחנו לא מתערבים בזה. זה כל הרעיון, שהכנסת, שהיא גוף פוליטי, לא תתערב בתהליכים, והם יעשו את זה לפי מיטב שיקולם המקצועי. אבל כנראה זה לא מוצא חן בעיניה של שרת התרבות, אני לא יודע לפי איזה קריטריונים, ועכשיו היא מתחילה לדרוש, ובדרך המיוחדת לה להשפיע כמובן על תהליכי הבחירה. אני מאוד מקווה – ואני מזמין את מבקר המדינה לתת את שמונה, 16 ו-24 עיניו בתאגיד השידור הציבורי, כי אלה הימים שבהם נופלות ההחלטות החשובות, מתקבלים העובדים ונבנה הארגון. עכשיו צריך לעקוב אחר כל פעולה ופעולה שנעשית שם ולבקר אותה, כדי להרתיע ולהרחיק כל גורם שהוא מלהתערב שם. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. שלוש דקות, אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד המבקר, השופט בדימוס שפירא, חברתי יו"ר ועדת ביקורת המדינה, אני שמח מאוד שנפל בחלקי להיות חבר בוועדה חשובה כזו, אף שלא תמיד אני מגיע לישיבות או נשאר כל הזמן בישיבות, וזאת מכיוון שאני גם חבר בוועדות חשובות אחרות, כמו ועדת חוקה, חוק ומשפט, שאנחנו עסוקים בה, אדוני היושב-ראש, הרבה בתקופה האחרונה. אבל אין ספק שהמנהג הזה והנוהג הזה, שוועדה תגיש סיכום של הדיונים שלה במושב הראשון ובמושב השני – אני חושב שזה חשוב מאוד שאולי גם נחיל אותו על ועדות אחרות, שאר הוועדות, שכל ועדה תיתן סיכום, אם לא קיים נוהג כזה – אני לא יודע, כי אני לא בדקתי את זה. הדוח שהוגש לנו בהחלט מסכם את הפעילות של ועדת ביקורת המדינה. חשוב מאוד, קארין, לתת לך ולטפוח על השכם בעניין של הסיורים והביקורים. אני לא הייתי בביקור האחרון בכפרים הלא-מוכרים ביוזמת חברי טלב אבו עראר, מכיוון שהייתי באותה עת ובאותו יום בסח'נין; הייתה לנו עם שרת המשפטים הקמת בית-דין שרעי בסח'נין. אבל אני הייתי אתך בביקור בכלא "הדרים", וגם עשינו אותו ביקור ביום ראשון, אתמול, בכלא "אופק" עם ועדת הפנים. אני חושב שהסיורים האלה הם סיורים מאוד מוצלחים, באמת, שלא רק נקרא את החומר ונראה את החומר, אלא גם שנהיה בשטח, כפי שאומרים: אין כמו מראה עיניים. אדוני המבקר, הדוחות הם דוחות חשובים מאוד. לפחות בכל מה שקשור במגזר הערבי – אני השתתפתי בישיבה האחרונה בנושא התעסוקה – הדוחות הם דוחות מאלפים. הם נותנים את הרקע, הם מפרטים גם את הנתונים. גם העובדה שאת ההקדמה אתם נותנים גם בשפה העברית וגם בשפה הערבית היא חשובה מאוד, למרות שאני הערתי שצריך להקפיד על התרגום – הבנתי שאתם כבר מקפידים על העניין הזה, זה חשוב מאוד – אבל צריך גם לתת יותר סמכויות, כי אנחנו באים – בוועדה, קארין, אנחנו באים, אנחנו שומעים את המבקר, שומעים את הממשלה, אבל בסופו של יום – איך שאמרו גם חברי דב חנין וחברים אחרים – אין לנו מספיק כלים גם לאכוף ולחייב את הממשלה בדוחות האלה. אני חושב שהדוחות שלכם חשובים מאוד, וצריך גם לתת שיניים על מנת לאכוף את המסקנות האלה. תודה, אדוני המבקר. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. חברת הכנסת מירב בן ארי – לא נמצאת. חבר הכנסת עמר בר-לב – בבקשה, אדוני. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כבוד מבקר המדינה, חברת הכנסת קארין אלהרר, אני לא הייתי חבר בוועדה שלך, אבל יצא לי כמה פעמים להגיע לישיבות בראשותך, ואני יכול לומר לך, אולי לנו, לחברי הכנסת – הדרך שבה את מנהלת את הישיבות, מצד אחד בנועם הליכות ובשקט, ומצד שני בנחישות, בלי לוותר על קוצו של יו"ד לאנשים שנמצאים מולך – חיים – אני חושב שראוי שתהיי דוגמה לכולנו. אני יכול כן לומר בשם רוב חברי הכנסת, להיות דוגמה לכולנו איך מנהלים דיון, איך מדברים, איך מתעקשים כשצריך להתעקש, והכבוד ההדדי, ובאמת, הצורה הכל-כך מכובדת שבה את מנהלת את הדיונים – באמת, תודה רבה, תודה רבה לך. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחבר הכנסת בר-לב. כל כבוד על הפרגון; עלית לפרגן וזה יצא יפה מאוד. חבר הכנסת אמיר אוחנה – לא נמצא. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> קל לפרגן כשזה אמיתי. <היו"ר יואל חסון:> מעולה. עשית את זה מצוין באמת. חבר הכנסת אמיר אוחנה – לא נמצא. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. אתה יכול גם לפרגן – בערבית, ואת יכולה לתרגם לקארין, בינתיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, כבוד מבקר המדינה השופט שפירא, כבוד יושבת-ראש הוועדה קארין אלהרר, אני אתייחס רק לפרק שדיבר על האוכלוסייה הערבית, והוא נגע בכמה נקודות – שיעור התעסוקה, איכות התעסוקה, הכנסה נמוכה יחסית ליהודים וגם נמוכה בהרבה יחסית לאחוז של האוכלוסייה הערבית במדינה – זו הנקודה הראשונה. שירות התעסוקה – אנשים רוצים לעבוד – חלק דיברו על זה שהערבים לא רוצים לעבוד, לכן הם עניים. זה לא נכון; מגיעים ללשכת התעסוקה, אבל מתברר בסוף שבלית ברירה מגיעים ללשכת התעסוקה, כי הם לא כל כך מקווים למצוא עבודה דרך לשכת התעסוקה, אלא לפחות לקבל את התקופה של האבטלה או הבטחת הכנסה, או משהו בדומה לזה, כי אין, לא מפנים אותם למקומות הולמים, למקומות מתאימים. העניין של שילוב עובדים בשירות המדינה, החברות הממשלתיות או התאגידים – בחרו את המילה "עגומה", וזה מתאר את המצב, ולמה 52% מהאוכלוסייה הערבית הם מתחת לקו העוני. בשאילתה שהפנינו לשר הכלכלה דאז, השר דרעי, התשובה שלו הייתה שיש להם תוכנית גרנדיוזית, תוכנית גדולה – עד 2020 אחוז המועסקות מהנשים יהיה 41%, ומהגברים – 79%. זו התוכנית, שאני בטוח שהיא לא יושמה ולא התחילו אתה, ואפילו לא חשבו עליה. מה זה אומר? זה אומר שהאוכלוסייה הערבית, מתייחסים אליה כאוכלוסייה סוג ב', ואפילו לפי ועדת אור – יש להפסיק להתייחס לאוכלוסייה ערבית כלאוכלוסייה עוינת. אני אתן דוגמה למקום שלכאורה צריך לתת תעסוקה; אני פניתי למרכז השלטון המקומי לבקש נתונים על תעסוקת ערבים. מה קיבלתי? מספר העובדים במרכז השלטון המקומי הוא 62, מהם ארבעה ערבים. אלה הנתונים הרשמיים, זה המסמך. זה דבר אחד. 2. למרכז השלטון המקומי יש 26 יועצים מקצועיים קבועים, מהם שניים ערבים. עלות השכר במרכז השלטון המקומי 17.5 מיליון שקל, מהם 700,000 שקל לאוכלוסייה הערבית. אם אני אבדוק כמה משלמים ראשי הרשויות, או הרשויות המקומיות, כמה הן משלמות למרכז השלטון המקומי, זה הרבה יותר מאשר מה שמקבלים על השירות הזה. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. תודה רבה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני מסיים בשתי נקודות שגם באותו דוח מדברים עליהן – – – <היו"ר יואל חסון:> לא לא לא לא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא, רק כותרת. <היו"ר יואל חסון:> אוקיי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – התחבורה הציבורית לקויה, ומעונות-יום כמעט לא קיימים, הם קטנים מאוד, ואיך נשים גם יצאו לעבודה. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך קודם כול את חברתי חברת הכנסת קארין אלהרר על העבודה המאוד-חשובה שנעשית בוועדה לביקורת המדינה, שגם מתכתבת בצורה מאוד חשובה עם דוח המבקר. האמת היא שבתנאים הפוליטיים של היום במדינה, לפעמים אני רק רוצה לקוות שלמשרד של מבקר המדינה ולדוחות של מבקר המדינה יהיו סוף-סוף שיניים, שנוכל באמת להיעזר בהם כדי ליישם את המסקנות החשובות בתחומים השונים של עבודת המבקר. אני רוצה להגיד לכם שאני לא מגזים אם אני אומר שבנסיבות הפוליטיות של השנים האחרונות משרד מבקר המדינה והדוחות שלו מקבלים משנה חשיבות, לאור המקצועיות שלהם, האובייקטיביות שלהם והעבודה הקשה שנעשית שם, לצערי, אל מול שיקולים של ממשלה, שיקולים – הרבה פעמים – הייתי אומר – סובייקטיביים, לא אובייקטיביים, שיקולים פוליטיים פסולים, שיקולים אנטי-דמוקרטיים. מכאן גם ההסבר למה שפתחתי בו, לפחות על הרגשות שלי, לפעמים, על הצורך, אולי, לחפש דרכים לחזק את המסקנות של דוח מבקר המדינה. אני מקווה גם שהמשרד הזה, משרד מבקר המדינה, והוועדה הפרלמנטרית לביקורת המדינה, ימשיכו לפעול באובייקטיביות ובמקצועיות הנדרשות, למרות כל הלחצים הפוליטיים שמסביב. נושאים חשובים שהעלו בתקופה האחרונה, שגם אני אישית מלווה אותם, כל מה שקשור לכפרים שהוכרו בנגב. רק לפני שבוע היינו בסיורים שם וראינו איך החלטות ממשלה נשארות פשוט על הנייר, ללא שום יישום מעשי. עד היום מדברים על יותר מ-5,000 ילדים עד גיל חמש – יותר מ-5,000 ילדים – שלא נמצאים במסגרת חינוכית, וכמעט כלום לא נעשה. בהקשר של הכנת תוכנית כלכלית לחברה הערבית, אנחנו מדברים על חוק ייצוג הולם, שאמור היה עוד בשנת 2000 להבטיח שיפור משמעותי בייצוג ההולם של האוכלוסייה הערבית, אבל עד היום הייצוג הזה אינו חוצה את ה-10%, שזה כמעט מחצית משיעורה הכללי של האוכלוסייה הערבית. אנחנו כל השנה האחרונה מנסים לקבל נתונים על כמה הממשלה משקיעה ביישובים הערביים. יש אמירות כלליות על 10 מיליארד, על 15 מיליארד, אבל כשזה בא לתכל'ס אנחנו רואים שגרושים מתקבלים. אני רק אסיים ואברך על כך שמשרד המבקר התחיל גם להשתמש בשפה הערבית בדוחות שלו, זה מאוד חשוב, אני מקווה שזה יהיה גם תקדים למשרדי ממשלה אחרים. קודם כול שיעשו את זה בתקצירים של הדוחות, ואחר כך אולי זה יורחב למקומות אחרים. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה חבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא. חבר הכנסת חיים ילין – לא נמצא. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> סליחה, סליחה, חיפשתי אותך באזור הזה, איכשהו באתי לי מפה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אומנם הוא רזה קצת. <היו"ר יואל חסון:> לא, הוא תמיד רזה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אומנם אני שקוף אבל לא עד כדי כך שלא הצלחת לקלוט אותי. <היו"ר יואל חסון:> לא, היית מת להיות שקוף. אתה לא שקוף. היית מת להיות שקוף. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה מתכוון שהשקופים רוצים להיות כמוהו. <היו"ר יואל חסון:> אני מתכוון למה שאני מתכוון. <חיים ילין (יש עתיד):> אף-על-פי שאני לא נמצא בוועדה של קארין, אני מודה שהייתי שותף בהרבה מאוד דיונים, כולל אחד הדיונים המרתקים ביותר שהיו, כשקארין הביאה את כל הוועדה לעוטף-עזה, ואני רוצה לציין לפחות שני נושאים שאני מאוד מחובר אליהם, ואחד מהם הגיע לוועדה, והשני עדיין לא הגיע. אז לגבי הראשון, זה מרכזי חוסן, שבעצם נבדקו, ואני חושב שבפעם הראשונה הדוח מציין את הנושא של טיפול באוכלוסייה שנמצאת במצוקה, ואני אומר פה, גם למבקר המדינה, שדווקא אני חושב שהביקורת צריכה להיות גם ביקורת ניהולית, זאת אומרת איך ממליצים לעשות את זה גם אחרת, ולא להסתפק רק במה שרואים. כי אם מרכזי החוסן היו מוקמים בכל עיר ובכל מועצה, והיו מטפלים גם במשפחה ובילד בשגרה, ועושים איגום של כל התקציבים באותו מקום, בדיוק במודל שיש בעוטף-עזה, הכול היה נראה אחרת; היינו מטפלים בפיגועים בירושלים. תסלחו לי, כן? אבל בסך הכול אנחנו מדינה שהטרור נגדה לא נעלם מחר בבוקר. הלוואי היה נעלם, אבל אם זאת המציאות, צריך להתכונן. ולכן אני מתייחס למרכזי החוסן מאוד ברגישות. אני מאוד שמח שזה הוקם באיו"ש, ואני מאוד מקווה שהמרכזים האלה יוקמו בכל מדינת ישראל. ועכשיו על מה חסר לי בדוח, ואני מבקש 60 שניות של הקשבה, באגף. <היו"ר יואל חסון:> 54, 53, 52. <חיים ילין (יש עתיד):> לא ייתכן שאנחנו שנתיים מ"צוק איתן" ואין עדיין דוח שמראה את הכשלים כשמדובר על חיי אדם. לא יכול להיות שדוח ביקורת המדינה עדיין לא פורסם לכלל הציבור. לא ייתכן שממשלת ישראל לא יכולה לקבל החלטות וביקורת בגלל פחד פוליטי. לא ייתכן שדוח יהיה סממן פוליטי ולא סממן של ביקורת בשביל לשפר את עצמנו. לא יכול להיות שזאת ההתייחסות של ממשלת ישראל. שנתיים מ"צוק איתן", מכובדים, שאתם נמצאים שם למעלה, ועדיין, עדיין אין שום דבר שיכול לאותת מה אנחנו צריכים לשפר. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> הדוח הבא על "צוק איתן", לצערי, כנראה ייכתב במלחמה הבאה. צר לי שאנחנו בודקים את עצמנו ממלחמה למלחמה, בלי אפשרות להשתפר. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. חבר הכנסת יוסי יונה – לא נמצא. <חיים ילין (יש עתיד):> כן נמצא. יואל, תתחיל להסתכל במקום הנכון. <היו"ר יואל חסון:> מה קורה? איפה אתם מסתתרים? איפה אתם מסתתרים? מה זה? איפה היית? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אצל זהבה, אצל זהבה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני הייתי כאן, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> לא לא, אתה לא היית במקומך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> נכון, אתה צודק. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולדבר על משהו שקורה ממש בשעות האלה, בימים האלה, וזה הפינוי שאמור להתקיים בשכונת-הארגזים. הדבר מאוד מאוד חמור, ואני גם שמח שמבקר המדינה מכבד אותנו כאן בנוכחותו, ואפשר שהעניין הזה, צריך גם להביא אותו לפתחו. ראו, אני התכוונתי לדבר על הנושא הזה כאשר שרת המשפטים נמצאת כאן, ואפילו לברך אותה על הנכונות והרצון שלה לבוא לקראת תושבי השכונות, אם שכונת-הארגזים, אם ליפתא ואם מקומות אחרים. אז אנחנו מתקדמים בכיוון הזה, של חקיקת חוק, שיכול בעצם לתת מזור ומענה לאנשים הללו, שגרים שם זה 70 שנה והמדינה מתנערת מהזכויות שלהם. והנה, בו בזמן – בו בזמן שמתקיימת יוזמת החקיקה הזאת בברכתה של שרת המשפטים, מוציאים למשפחות האלה צווי פינוי. אתם יודעים, האנשים הללו הם בעלי שמות, בעלי שמות משפחה, ילדים, כמו שושנה נוראל, אישה בשנות ה-70 לחייה – שלושה ילדים, צו פינוי גמיש בין 28 בחודש ל-30 בחודש. משפחת נעימי, שאבא שלה בשנות ה-70 לחייו, אשתו נפטרה לפני חמישה חודשים, מאז החלו ההליכים המשפטיים הללו והטרדה היומיומית הזאת, ההתמודדות עם הפחד היומיומי מפני הפינוי. אנשים שגרים שם 70 שנה, 70 שנה הם גרים שם, והמדינה, באיזו אטימות לב, או הפרקליטות, מבקשת לפנות אותם. וגם משפחת לוי, שעומד בפניה צו הפינוי הזה, מהבית באמת העלוב, הנוטה ליפול, בשכונת-הארגזים. הנה מדינה ששלחה את האנשים הללו לפני כ-70 שנה לגור שם, והיום היא מתעמרת בהם ובעצם מפקירה אותם לחסדיהם של יזמים. זה דבר שאני לא יכול לומר אלא שהוא דבר נפשע. באמת, שוב אני חוזר ואומר, מבקר המדינה נמצא אתנו, ויש מקום לבחון את – איך נקרא לכך? את הפיאסקו הענק הזה, את הפשלה המאוד-מאוד גדולה, שהנה המדינה מוכרת את הקרקע יחד עם התושבים, ומפקירה את האנשים הללו לשרירות לבם של היזמים. ומה עוד? ומה עוד? היא מגייסת את פרקליטות המדינה כבאת-כוח של היזמים הללו בתהליכי הפינוי האכזריים של התושבים. אז אני כאן קורא לממשלת ישראל, קורא לשרת המשפטים, לטפל בנושא הזה באופן המיידי ביותר, כי אנחנו לא מדברים על משהו שהוא עתידי, אנחנו מדברים על משפחות שעומדות להתפנות – אם לא בשעה הקרובה, אם לא ביום הקרוב, הרי ביומיים הקרובים. <היו"ר יואל חסון:> תודה, תודה רבה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> ממש מפגן של אטימות לב וגסות כלפי התושבים הללו, ואני מקווה שמישהו יתפכח, מישהו יתעשת, וייתן פתרון למצוקה של התושבים שם. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת יונה. ועכשיו חבר הכנסת טלב אבו עראר. עראר. אתה בא לערער על הדברים? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> ואללה, בסדר. אמרת את זה בסדר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> להרהר. <היו"ר יואל חסון:> להרהר. הוא לא נראה לי אחד שמהרהר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, מכובדי מבקר המדינה, אני באמת מודה לכבודו על זה שהתייחס למגזר הבדואי ודיבר על זה שהמדינה נכשלה. ואפילו מושקעים שם תקציבים, אבל בשטח אין כלום. ככה הבנו מהדוח, וזו המציאות. נתחיל בשתי המועצות האזוריות נווה-מדבר ואל-קסום, שדרך אגב, שני הראשים של שתי המועצות הם יהודים, לא בדואים. שנבין על מה מדובר. מוזרמים לשם הרבה תקציבים, מכובדי היושב-ראש, אבל בשטח, גם מכובדי המבקר, בהזדמנות זו אשמח להזמין אותך לבקר שם, שתראה במו-עיניך איזה אסונות אנחנו חווים שם. מצב בלתי נסבל, שיישוב מוכר – לא מתייחס עכשיו ליישובים בלתי מוכרים, אלא יישובים מוכרים – בלי כניסות ליישובים, בלי תשתיות. אין חשמל שם, אין מים. אולי תמצא מרפאה עם רופא אחד, מכובדי היושב-ראש. בתי-הספר שם, בחלק גדול מהיישובים המוכרים, המים, מכובדי המבקר, ששותים התלמידים, מובלים – המים האלה – במכלים, מרחק של כמה קילומטרים, בלי השגחה של משרד הבריאות, בלי השגחה של משרד החינוך. בוועדת החינוך היום שמענו שמשרד החינוך עורך איזה מכרז עם גוף – גוף בקרה הוא קורא לזה, אבל זה גוף של בלשים, נדמה לי, חוקרים. וחוקרים. אז שיחקרו אולי את המים שהבדואים שם שותים, בבתי-הספר. היישובים האלו, מכובדי היושב-ראש, עדיין רחוקים מלהיות מפותחים או שאפשר להרגיש בהם חיים מכובדים. ולכן המצב שם בלתי נסבל. אני בהזדמנות זו גם מודה ליושבת-ראש הוועדה לביקורת המדינה, חברתי קארין אלהרר, על זה שהיא – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – נדהמה כשהיא קראה ושמעה על דוח מבקר המדינה, ואז הזמנתי אותה לסיור שם – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – הלכה לסיור, וראתה את זה במו-עיניה – שהמצב שם בלתי נסבל. תודה רבה לך, מכובדי היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא. חבר הכנסת איציק שמולי – תמיד נמצא. בבקשה, אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, מכובדי מבקר המדינה וצוות המשרד, וכמובן יושבת-ראש הוועדה לביקורת המדינה, הפעלתנית, החרוצה, ואחת הפייטריות הכי גדולות בכנסת, אני חושב שמגיע לך שאפו גדול על מה שאת עושה בוועדה, ובעיקר על העובדה שאת מייצגת לא פעם ולא פעמיים את הקול של האזרח שלא יכול להילחם מול גופים שהם חזקים הרבה יותר ממנו. אני רוצה להעלות כאן, אדוני היושב-ראש, נושא שלא הופיע בדוח של הוועדה; נושא שאני מאוד מקווה שיופיע בדוח הבא של הוועדה; נושא שאני וחברתי חברת הכנסת אלהרר, וגם חבר הכנסת סעדי וחברי כנסת מכל סיעות הבית, נאבקים עליו, ואני מדבר על ההונאה של הביטוח הסיעודי. אני מעלה את זה פה פעם אחרי פעם אחרי פעם, כי איפה שאתה לא מסתכל, העוול זועק לשמים. זה מתחיל בזה שבביטוח סיעודי קולקטיבי הפילו בפח בהונאה, ברישיון של מדינת ישראל, 1.2 מיליון מבוטחים, שמכרו להם במשך 30-20 שנה ביטוחי סיעוד קבוצתיים, ויום אחד נגמר הביטוח. למה נגמר הביטוח? כי הרגולטור אִפשר שבאותיות הקטנות של הפוליסה יהיה רשום שלחברת הביטוח מותר להתנער באופן חד-צדדי, כל שלוש או חמש שנים, מהפוליסה, מהמבוטחים. זה נמשך בזה שהנה עכשיו, ביום שישי הקרוב, ב-1 ביולי, עומדת להיכנס לתוקף הרפורמה בביטוחי הסיעוד בקופות-החולים, ומי אם לא הרגולטור – הרגולטור, שאמור לשמור על הציבור – איזה החלטות הוא מקבל שם, אדוני היושב-ראש? הוא לקח את התכתיבים של חברות הביטוח, ופשוט החליט לאמץ אותן ככתבן וכלשונן, לאמור: חברות הביטוח אמרו לעצמן, אם אנחנו נעלה את הפרמיות, הציבור הישראלי יקפוץ. מה אנחנו נעשה? נקשיח את הקריטריונים לקבלה של הכרה כסיעודי, וככה פחות אנשים יוכרו, וכך יישאר יותר כסף בחברות הביטוח. אתם רוצים דוגמאות? אדוני היושב-ראש, מ-1 ביולי – זו ההגדרה של מדינת ישראל, של משרד האוצר, של המפקחת על הביטוח ושל חברות הביטוח – נכה שיכול לדחוף את כיסא הגלגלים שלו בידיים, מבחינת חברת הביטוח הוא לא ייחשב יותר נכה; חיילים, שעד היום חזרו באופן אוטומטי עם מועד שחרורם לפוליסות, מעכשיו יחויבו בתקופת חיתום; והכי גרוע – הכי גרוע – ילדים, פעוטות סיעודיים, ילדים חולי סרטן, ריבונו של עולם – ריבונו של עולם, נולד לך ילד – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – מגיל אפס אתה משלם עליו לקופת-החולים, רק מה רשום בפוליסה? שעד גיל 36 חודש, אדוני היושב-ראש, אם חס וחלילה הילד קיבל סרטן או משהו, חברת הביטוח לא מחויבת לשלם. אז אני אומר – וזו תהיה תקוותי – שבדוח הבא תהיה בחינה מקיפה של כל הדבר הזה, ההונאה הזאת שנקראת ביטוח סיעודי, על כל היבטיו. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי – בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי כנסת נכבדים, אדוני מבקר המדינה ואנשי צוותו, גברתי יושבת-ראש הוועדה לביקורת המדינה, ראשית, אדוני מבקר המדינה, אני מבקש להתנצל בפניך על כך שכמה מחברי בישיבה האחרונה בוועדה לביקורת המדינה נהגו בך בחוסר כבוד. אני מתנצל בשמם. אתה הנך אחד הפקידים הבכירים ביותר במדינה, ולא היה ראוי לתת יחס כזה. אני מתנצל מעומק לבי על שזה קרה, ומתייסר על כך שבאותו רגע לא קמתי מייד והגנתי על העניין הזה. גברתי חברת הכנסת קארין אלהרר, נכחתי במספר רב של ישיבות בוועדה שלך, השתתפתי בוועדה שבראשותך בכמה וכמה ישיבות, וניהול הישיבות על-ידך מתבצע ביד רמה ומקצועית. יודעי דבר אומרים כי הכנסת רוח רעננה בדיוני הוועדה. את תופסת את כולם קצר, הדיונים הם דיונים מקצועיים, ענייניים, והחשוב ביותר – יש להם תוחלת. אז שאפו ענק על העניין הזה, וברכות מכל הלב, והמשך עבודה פורייה. אדוני מבקר המדינה, המשרד שבראשו הנך עומד ראוי לכל הערכה, לך ולאנשיך, על האומץ, על הדוחות המקצועיים המוגשים על-ידיכם, יסודיים וחשובים ביותר. אני מבקש לציין גם את המהפך שחל בשנים האחרונות, ובפרט בשנים שהנך עומד בראש המשרד, את ההתייחסות האישית שלך, אדוני מבקר המדינה, ביחס לחושפי שחיתות ציבורית ומתן צווי הגנה לאותם חושפי שחיתות. אינך חוסך בזמן, אינך חוסך באמצעים, ואתה נוהג באומץ רב לגילוי האמת. עם זאת, אני מבקש ממך לעשות מאמץ ולצמצם את צווי ההגנה הזמניים. ראוי שהם יהיו קבועים, הם גורמים לאותם אנשים לעתים לפקפק, לחשוש. רצוי שהם יהיו קבועים ולאורך זמן. אדוני מבקר המדינה, בקשה לי ממשרדך: אין ספק שהדוחות שיוצאים מתחת ידיכם מקצועיים וראויים. הנושאים שנכתבו שם, והפרשנויות, נכתבו באומץ רב, ללא משוא פנים. יש, לדעתי, איזושהי בעיה בדרך של מימוש ההמלצות שלכם. איך אנחנו, איך המדינה, איך חברי הכנסת – – – <היו"ר יואל חסון:> סליחה, שם בתא המומחים – סליחה, מה זה הרעש הזה? רונית. מה קורה? <קריאה:> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני שותקת. <מיכל רוזין (מרצ):> הגיעה השעה של – – – <היו"ר יואל חסון:> אז תגרשו אותם חזרה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> זה שקר. זה שקר גס, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> אז תגרשו אותם חזרה למקומם. כן, נא לסיים, ממש משפט אחרון. <מיקי לוי (יש עתיד):> משפט אחרון. מה שאני מבקש, לאחר שהדוחות יוצאים מתחת ידיכם, ממכבש הדפוס, ומוגשים, תיבדק הדרך למימוש ההמלצות שלכם. לא אחת יש לי חשש כבד שמעומס העבודה – כן, מעומס העבודה – ומכך שמפוזרים לפעמים למאות רשויות, משרדים, לא נעשית הבדיקה אם הליקויים תוקנו, ועל כך אני מבקש ממך לתת תשומת לב. תודה רבה לך מעומק הלב על העבודה הנאמנה שאתה ואנשיך עושים. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת אורן אסף חזן – לא נמצא. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, כבוד מבקר המדינה מר יוסף שפירא, כבוד מנהלת הוועדה קארין אלהרר, חברי וחברות הכנסת, אני שמח על שנפלה בחלקי ההזדמנות לשמש כחבר בוועדה לענייני ביקורת המדינה במהלך השנה האחרונה, כולל הוועדה המסווגת, ועדה שתכליתה להאיר ולהעיר על נושאים חשובים ביותר בכלל מרחב הפעולה של המדינה מול אזרחיה, נושאים גלויים וחסויים. זוהי ועדה חשובה ביותר וחיונית לשמירה על ההתנהלות התקינה והדמוקרטית של מינהל המדינה ושל גופים ציבוריים כאלה ואחרים. חשוב לי לומר מילה על מוסד מבקר המדינה בראשות השופט בדימוס מר יוסף שפירא והאנשים המצוינים בגוף הזה. זהו אחד מהגופים החשובים ביותר ומשומרי הסף החשובים ביותר שלנו במדינה, גוף שמבצע תהליכי עומק באמינות מרבית, במקצועיות ראויה לציון, באומץ אזרחי, ועל כך הערכה עמוקה לכם. לצערי, פגשתי במעלה הדרך גם גורמים, כולל בכירים ביותר, שדרך המענה שלהם על הכשלים היא מתקפה על המבקר. זו דרך פסולה, וראויה לכל גינוי. הסתכלנו במהלך השנה על מגוון נושאים, הן בוועדה הפתוחה והן במסווגת. עם הנושאים שעלו בדיוני הוועדה נמנו נושאים בוערים אשר נוגעים לכל אזרח ואזרח – הגנה על זכויותיהם של עובדי קבלן ועובדים בשכר נמוך, טיפול בזיהום אוויר ממקורות שונים, פעולות המדינה לעידוד שילובה של האוכלוסייה הערבית בתעסוקה, כשירות מערך המילואים של כוחות היבשה, תהליכי העבודה באגף שיקום נכים, פיתוח כל סוגיית שדות התעופה הפנים-ארציים, הטיפול בחושפי שחיתויות – כל זאת ועוד נושאים רבים וחשובים. הבשורה הטובה, שבהחלט ראינו תוצאות ותיקון ליקויים. הבשורה הפחות-טובה, שבהחלט זיהינו גם מקומות בעבודת הממשלה שעבודת המטה בהם לוקה בחסר, ואני אומר זאת בלשון המעטה. זיהינו נושאים שבהם חסרה מדיניות ברורה ומכווינה, זיהינו מקומות שבהם הביורוקרטיה מאפילה על הטיפול באנשים שצריך לעזור להם. וכידוע, בסופו של דבר, נקודות החולשה הן הנקודות החשובות לדיון, לצורך תיקונן. ביקורת והפקת לקחים הן כלי מרכזי ביותר בשיפור האפקטיביות של עבודת גופים. ועדת ביקורת המדינה מובילה ותמשיך להוביל בנושא חשוב זה, וראוי שנחשוב גם על כלים נוספים, אפקטיביים, למימוש מסקנות הוועדה. אני קורא לחברי הכנסת לאשר את סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה מכלל ישיבות הוועדה הרבות, לרבות סיכומיה בדבר אימוץ ממצאי דוחות הביקורת והדרישה מהגופים המבוקרים לפעול לתיקון הליקויים וליישום המלצות הביקורת. הערכה עמוקה ליושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת קארין אלהרר, על דרך ניהול הוועדה, על ההקשבה, על מתן הסיכומים וההנחיות. הערכה עמוקה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עפר שלח, בבקשה. <עפר שלח (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, אישי, מבקר המדינה, חברי הכנסת, לשבח את פועלה של קארין אלהרר כיו"ר ועדת ביקורת המדינה זה, א', עונג, אבל, ב', מיותר. ועונג מיותר – אנחנו בעד. היה לי ברור, מהרגע שקארין התמנתה לתפקיד הזה, שביקורת המדינה לא כל כך תדע מה קרה לה ומה חבט בה, וזה בדיוק מה שקורה כאן וימשיך לקרות כאן, ואני משבח את זה. אני רוצה להתייחס לנושא אחד מהנושאים שעסקה בהם הוועדה לביקורת המדינה, גם הייתי בין יוזמי המהלך הזה, יחד עם קארין, ואני יודע, אדוני המבקר, שאתה עסקת בנושא הרבה, והוא כל המכלול של מה שנוגע לטיפול בנכי צה"ל, הן באגף השיקום של משרד הביטחון הן בארגון נכי צה"ל. ופה אנחנו נתקלים בבעיה המרכזית שאנחנו עוסקים בה, בביקורת, הן הביקורת של הכנסת, אבל בראש ובראשונה הביקורת של מבקר המדינה, והיא סוגיית השיניים. המבקר מוציא דוח, דוח קטלני, על התנהלותו של אגף השיקום. המבקר מוציא דוחות והערות ברורים מאוד על כך שגם ארגון נכי צה"ל איננו ממלא את תפקידו. קארין, את מביאה לוועדה, אנחנו מביאים לגופים האחרים של הכנסת, נכי צה"ל רבים שמעידים שאגף השיקום היום נמצא ממש במצב של קריסה, איננו מסוגל יותר לטפל לא רק בפצועים חדשים שנכנסים אליו, אלא בעיקר בכל מי שמגיע לו. זה נובע מדברים שמוכרים לכולנו, הן מהסוגיה של הקריטריונים, שצריך לטפל בה, הן מהצורך להסדיר אחת ולתמיד זכויות נכונות ולא נכונות, ראויות ולא ראויות, ממחסור ברופאים, ממחסור בוועדות רפואיות, סדרה שלמה של נושאים, שפעם אחרי פעם אנחנו נדרשים אליהם. אנחנו שומעים את העדויות הקשות של נכי צה"ל שמגיעים לוועדה, מגיעים לכנסת ומדברים, והדבר הזה איננו משתנה. במסגרת הזאת, של הדיון בפועלה של הוועדה לביקורת המדינה, זו כמובן איננה טענה לוועדה ואיננה טענה למבקר, אבל היא טענה לעצמנו, אולי, על זה שאנחנו לא מצליחים למצוא את הדרך להפוך את הביקורת למשהו פרואקטיבי, להפוך את הביקורת למשהו שמדוח מבקר לדוח מבקר אכן נראה שינוי, ובמקרה הזה, שינוי בדבר שאין עליו מחלוקת, שהוא נמצא בקונסנזוס מלא ושהוא קודש הקודשים בערכיה של מדינת ישראל. אז בצד ההערכה על העבודה של המבקר, בצד ההערכה הגדולה מאוד לעבודה של הוועדה, בואו נחפש גם את הדרכים כדי שבנושא הזה, של נכי צה"ל, ובנושאים אחרים, העבודה הזאת לא תהיה לשווא. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח. חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה, אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כבוד מבקר המדינה, האם באמת אפשר לצפות להשפעה ממשית של מוסד מבקר המדינה ושל הוועדה לביקורת המדינה, כשהמדינה עצמה היא מדינה כובשת ומפקיעת זכויות בהגדרה, של מיליוני אנשים, וכשבהגדרה המדינה מדירה ומפלה כ-20% מאזרחיה על רקע של שייכות לאומית? באמת בערבית הפתגם אומר: מה יכול לעשות המסרק בשיער המלוכלך? כשהשיער מלוכלך באופן כזה, כמו המצב במדינת ישראל, האם הטיפול בשחיתות התוך-ממסדית יכול לתקן משהו כאשר הממסד כולו נגוע בגזענות באופן מובנה ודורס זכויות אדם ואזרח? אני לא חי באשליות, וכשאני רואה את מקומה של ישראל בדירוג השחיתות הבין-לאומי, וכשהיא עדיין מככבת בתחתית סולם השחיתות של מדינות ה-OECD, מס' 24 מתוך 34, ומס' 37 בדירוג העולמי, אז חובה עלינו לשאול, האם ההשפעה של ביקורת המדינה לאורך שנים נותנת את אותותיה החיוביים, המיוחלים כמובן? כאמור, אני לא חי באשליות, ואני יודע שזו המציאות, אבל לפחות מהמבקר עצמו צריך לצפות להוגנות ולגישה שוויונית בעבודתו. ואני כאן מפנה את תשומת לב המבקר ותשומת לב כולנו לדוח המעמיק והרציני שנעשה על משבר הדיור ופורסם לפני כמה חודשים, ולא כלל, או לא נגע, ב-20% – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברים, אני מבקש להנמיך. אני מבקש שקט. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – במצבם של 20% מאזרחי המדינה, כלומר בחברה הערבית. כל מוסדות המדינה, כולל ראש הממשלה, כולל הממשלה, מקדישים לעניין הדיור והמשבר בדיור עד כדי כך שהממשלה החליטה בישיבתה לפני האחרונה להתנות ביצוע חלק לפחות מהתוכנית הכלכלית במה שהם קוראים לו "אכיפת חוקי תכנון ובנייה בעניין הבנייה הלא-חוקית", ואנחנו קוראים לה "הבנייה הלא-מורשית". וכולנו יודעים על מצב התכנון והבנייה, על עשרות-אלפי הבתים הקיימים ללא חיבורי חשמל. האם כל הנושא הזה לא היה ראוי להתייחסות בדוח מבקר המדינה? אני מכאן פונה למבקר, שייקח גם את העניין הזה לתשומת לבו – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – ויחבר דוח מיוחד על מצב התכנון והבנייה, מצב הבנייה, כל מצב הדיור במגזר הערבי, ותודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> נכבדי מבקר המדינה, שאני מאוד מאוד מעריך גם את עבודתו, וגם את עבודתך, קארין – אני מצטרף למברכים והמברכות, ובאמת, יישר כוח על עבודה חשובה, ואני באמת מצטרף לכל מה שנאמר. אבל אני כן רוצה לנצל את הבמה הזאת, כמו כמה חברים – גם כשמבקר המדינה פה – ולהגיד לו שאני, כמו זהבה ואחרים, הזדעזעתי כששמעתי על החומר הנאסף על-ידי המשטרה על חברות וחברי כנסת ושרים, על האנשים שמנהלים את המדינה שלנו. ויש פה, אדוני המבקר, שני דברים; אחד זה האיסוף הרצוני או לא רצוני – מי ביקש, למה אוספים – מריח קצת "שטאזי", התופעה הזאת. אבל מעבר לזה, ופה אני אפילו יותר מוטרד, אדוני, יכול להיות, זהבה, שנמצאים במליאה הזאת אנשים שמנהלים את חיינו והם עבריינים, פליליים, שקובעים לנו מה נאכל, מה נשתה, איך ייראה שלטון החוק שלנו, וזה מעבר לאפליה המובנית שקיימת בין אזרח פשוט, שאם עליו יש חומר פלילי בידי המשטרה, המשטרה דופקת לו בדלת, לוקחת אותו לחקירה, ולא מחכה לתקופת בחירות או מחכה שהוא או היא יהיו פתאום גדולים וחשובים ואז יוציאו להם או עליהם את החומר הזה. לכן, הדבר הזה הוא חמור שלוש פעמים; 1. בעצם האיסוף, שכנראה אף אחד לא ביקש, האיסוף היזום הזה על-ידי המשטרה; 2. האפליה לעומת האזרח הפשוט, שאתו לא מחכים, אם יש חומר פלילי או חשדות נגדו – ואנחנו שליחי העם, אנחנו לא מעל העם הזה. 3. יותר מטריד מזה, העובדה שכנראה בבית הזה יושבים אנשים שיש נגדם חשדות פליליים, חמורים יותר או חמורים פחות, ואנחנו צריכים לחכות, אולי, שזה יעניין את העיתונות, אולי שהם יהיו חשובים יותר, אולי שתבוא תקופת בחירות. והדבר הזה הוא חמור. אני רוצה לדעת מי במשכן הזה, שמנהל את חיינו, בין אם הוא בקואליציה או באופוזיציה, הוא עבריין או מועד להיות עבריין. אני רוצה גם לדעת אולי אני אחד מהם, מה יש נגדי, חלילה. ולכן אני קורא לחברי מהקואליציה והאופוזיציה ולכבוד המבקר לשים סוף לדבר המטריד הזה, לתופעה הפסולה הזאת, ולבקש מהמשטרה לחשוף ומייד את כלל החשדות הפליליים או חומרי החקירה או החומרים הנאספים שיש על כל אחד ואחת מהבית הזה, וייטב מוקדם מאשר מאוחר. תודה, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אבו מערוף, בבקשה. חברים. אני מבקש מכל העומדים והמדברים למיניהם, אנא תלכו לשולי האולם. אנא מכם. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר שטייניץ, כבוד השופט יוסף חיים שפירא, וכמובן כבוד חברת הכנסת קארין אלהרר, שלזכותה הדוח נמצא, במצב הזה אני לא אקלקל את החגיגה שיש, והדוח חיובי מאוד, וכל הדברים שיש בו, מאוד חשובים, אובייקטיביים, אפילו הדברים הקטנים – דיור, מערכת גיור, דברים של פערים חברתיים – נמצאים, אבל חסרה לי המהות, עם כל החיוביות בדוח הזה שהוא מאוד טוב, מאוד אובייקטיבי, להתייחס לאזרחים כאזרחים, ככלל, כמדינה. ואני חייב ביום הזה, בדוח הביקורת הזה, לציין ולהדגיש שאכן חסר מה שצריך היה להיות, עם אומץ ועם כל הביקורת שיש – אומץ לב כאן אני לא רואה, ואובייקטיביות לכל האזרחים אני לא רואה. חסרה לי התייחסות ל-20% מהאוכלוסייה, מהאזרחים הלגיטימיים כאן, ואיך עד עכשיו הממשלות מתייחסות לאזרחים הערבים, שהם 20% מהאוכלוסייה – – – <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, אני מבקש את סליחתך. טלב אבו עראר, חברי הכנסת שם, זה מפריע. אי-אפשר שכך זה יתנהל. אז אני מבקש מכם, תלכו הצדה. מדבר חבר כנסת, אי-אפשר לשמוע אותו. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> נתחיל במשהו כללי. העבודה של הממשלה, של הכנסת, בשנה האחרונה, בחקיקת חוקים אנטי-דמוקרטיים, לפי כל הנתונים, לפי כל ההחלטות, אפילו של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שהתנגד לרוב החוקים האנטי-דמוקרטיים שחוקקה הכנסת, וכאן, לצערי הרב, אין אף מילה על זה. ההתייחסות לאוכלוסייה הערבית – אני אתן דוגמה אחת, משפילה, מתמשכת, משדה-התעופה בן-גוריון. מתי אפשר לשים אצבע על הדבר המכאיב הזה, המשפיל, ולהגיד שאת זה צריך להפסיק? היחס של חברת "אל על" ל-20% האזרחים הערבים, מי יכול לסבול את היחס הזה, המשפיל? אני לא מקווה שאחד יסבול את ההתייחסות הזאת, המשפילה, בשדה-התעופה, וזה מתמשך ונמשך למרות כל החלטות בג"ץ ולמרות כל הדיונים שיש וכל התלונות. האם אפשר שהמדינה תמשיך, הממשלה תמשיך – ש-20% מהאזרחים הם בוגדים או בסימן שאלה? דובר כאן על עניין הבנייה הלא-מוסדרת אצל האזרחים הערבים. אני לא אפרט עוד פעם ועוד פעם, אבל אני אמשיך לדבר על זה כל עוד אעלה על הבמה הזאת, שהיחס הגזעני, המפלה, בסוגיית הבנייה אצל האזרחים הערבים צריך להיפסק, ובבקשה להסדיר. אנחנו בעד – אני בעד – להסדיר את העניין. אין על זה אף מילה. ואנחנו מוכנים, והיו הרבה הצעות, איך אנחנו נלך לקראת המוסדות המשפטיים, גם, איך להסדיר את העניין, וביקשנו entr'acte, ביקשנו פסק זמן של שנתיים, שנעשה סדר – "נייט", אין התייחסות. למה אין התייחסות? כי צריכים להמשיך ורוצים להמשיך את מדיניות האפליה הגזענית כלפי האזרח הערבי. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> לכן, אני מקווה, והייתי רוצה, שאכן הביקורת תהיה ביקורת. בדוח הבא – אנחנו נחכה ונראה שאכן נשים את האצבע על הדברים הכואבים – והם כואבים, אבל חייבים לדבר עליהם. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. אם כן, היות שחברת הכנסת קארין אלהרר לא תסכם, אנחנו נעבור להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת. ההצבעה היא על סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה. מי בעד ומי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 3 בעד סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה – 27 נגד – אין נמנעים – 2 סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה לדוחות מבקר המדינה 60ב, 61ב, 62, 63ג, 64ב, 64ג, 65א, 65ב, 65ג, 66א ו-66ג נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 27 בעד, אין מתנגדים, שני נמנעים. <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> ואני מוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת מרגי – בעד, חברת הכנסת מירב בן ארי – בעד, חברת הכנסת שאשא – בעד, חבר הכנסת עפר שלח – בעד, חבר הכנסת אלעזר שטרן – בעד, חברת הכנסת זנדברג – בעד, חברת הכנסת אורלי לוי – בעד, דב חנין – בעד. <ענת ברקו (הליכוד):> ברקו, ברקו. <היו"ר מאיר כהן:> וחברת הכנסת ברקו. בבקשה, גברתי. ההצעות של הוועדה וסיכומיה אושרו. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 226), התשע"ו–2016> [מס' מ/1041; "דברי הכנסת", חוב' כ"ה, עמ' 12546; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 226), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא – – – <היו"ר מאיר כהן:> סליחה, אדוני. אנחנו נפרדים ממבקר המדינה. תודה רבה, אדוני. תודה רבה. בבקשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 226), התשע"ו–2016. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית, שנועדה לאפשר לתושב ישראל או אזרח ישראלי שהוא תושב האזור, שיש לו הכנסה שהופקה או נצמחה באזור, והוא זכאי למענק לעידוד השקעות הון בשל המפעל שממנו הופקה או נצמחה אותה הכנסה לפי ההסדר המינהלי החל באזור, לקבל הטבות מס בתנאים ובהיקף הניתנים בישראל לפי חוקי עידוד השקעות הון. סעיף 3א לפקודת מס הכנסה קובע כי הכנסתו של אזרח ישראלי שהופקה או נצמחה באזור, יראו אותה כהכנסה שהופקה או שנצמחה בישראל. לפיכך, אזרח ישראלי שהכנסתו הופקה או נצמחה באזור חייב, ככל תושב ישראל, במס הכנסה. לעומת זאת, החוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט–1959, והחוק לעידוד השקעות הון בחקלאות, התשמ"א–1980, אינם מעניקים סמכות – – <היו"ר מאיר כהן:> כן, חבר הכנסת יוסי יונה. כך נהוג בכנסת, אנא ממך. לא נהוג לשבת בכיסאות של שרים, כך אומר התקנון. סליחתך, אדוני. שוב, סליחתך. בבקשה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – לתת הטבות מס ומענקים מכוחם באזור. אך מענקים לעידוד השקעות הון ניתנים היום באזור בהתאם להסדר מינהלי שנקבע בהחלטות הממשלה. בהצעת החוק מוצע לאפשר לתושב האזור אשר זכאי למענק לעידוד השקעות הון מכוח ההסדר המינהלי כאמור, להיות זכאי גם להטבות המס הניתנות בישראל לפי חוקי עידוד השקעות הון. אבקשכם, חברי הכנסת, לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני, וסליחה שהפרענו לך. הוגשו הסתייגויות להצעת החוק הנ"ל. חברת הכנסת זהבה גלאון – בבקשה, גברתי. עשר דקות לרשותך. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, הממשלה, באמצעות ועדת הכספים ועכשיו המליאה, מצאה עוד דרך לצ'פר את ההתנחלויות. רק בשבוע שעבר הממשלה אישרה 82 מיליון שקלים להתנחלויות. בהתחלה ניתן אישור להחלטה להעביר 72 מיליון שקלים על רקע מה שהם הגדירו – אני מצטטת – מציאות ביטחונית ייחודית שחווים היישובים הישראליים ביהודה ושומרון. אחר כך השר כץ הודיע בדיון על תוספת של 10 מיליון שקלים נוספים, כששימו לב – הכסף הזה מצטרף ל-340 מיליון שקלים שהובטחו בהסכם הקואליציוני בין הבית היהודי לליכוד במסגרת הרכבת הממשלה. עכשיו אני רוצה להסב את תשומת לבכם, אדוני היושב-ראש, מה קרה כאן, למה פתאום מגיע חבר הכנסת גפני ומסביר לנו שבעצם כנסת ישראל הולכת לעשות מה שנקרא סיפוח זוחל – להחיל את החוק להטבות מס לעידוד השקעות הון, שעד היום לא חל על השטחים. עד היום הוענקו מענקים לעידוד השקעות הון למפעלי תעשייה בשטחים מתוקף הסדר מינהלי שנקבע בהחלטות ממשלה, אבל בכל מה שנוגע להטבות מס למפעלים ידיה של הממשלה היו כבולות, כי יש לזה השלכות מדיניות. אבל הממשלה הזו מצפצפת על הכול. היא מגיעה היום למליאה ואומרת בעצם לציבור הרחב בישראל שהיא מתעדפת את ההתנחלויות על חשבון הפריפריה, וגם על חשבון הציבור הרחב, לא רק בפריפריה. אני חושבת שאנחנו מדברים על רמות חדשות של ציניות, כשחוק שנועד מלכתחילה – החוק לעידוד השקעות הון, והטבות המס דרכו, נועדו מלכתחילה לצ'פר מפעלים בפריפריה, במקומות המרוחקים, ובעצם זו עוד שיטה שעכשיו מצאה הממשלה לרפד בכסף נוסף גם את ההתנחלויות. עכשיו, שימו לב מה קורה כאן – אנחנו בעצם עדים לזה שממשלת נתניהו עושה צעד נוסף בכיוון של החלת החוק הישראלי באופן מלא על שטחי יהודה ושומרון. המדיניות הזאת, מדיניות הסיפוח הזוחל, כמו שאני קוראת לה, עולה לנו גם במחירים מדיניים, גם במחירים כלכליים הולכים וגוברים. המשמעות של זה – להפוך את מדינת ישראל למדינה מוקצה בעולם. כשנתניהו הולך להיפגש עכשיו עם קרי, והוא מסביר לו למה לרכך את הדוח של הקוורטט על הבנייה בהתנחלויות, ממשלת ישראל מסבירה לו שכנסת ישראל עכשיו מעבירה חוק שמפלה לטובה את ציבור המתנחלים מול הציבור הלא-מתנחלי. רק בימים האחרונים שוב ושוב מתפרסמים הנתונים של העוני בישראל שמרקיע שחקים, שמעמד הביניים מתקשה לגמור את החודש. ממשלת נתניהו עושה עוד ועוד מאמץ איך היא מעודדת להעביר הטבות ומענקים דווקא להתנחלויות. אני חושבת שהדבר הזה צריך להדליק נורה אדומה. חברי חברי הכנסת, הטענות ששמענו מנציגי הממשלה, שבחוק לעידוד השקעות הון יש אפליה לרעה כנגד המתנחלים – הטענות האלה, לא רק שהן משוללות יסוד, הן גם, בעיני, חושפות עזות מצח. הממשלה, ציינתי בפתח דברי, מרעיפה תקציבים ממשלתיים, בין באופן גלוי ובין באופן סמוי באמצעות כל מיני העברות דרך ועדת הכספים, העברות תקציביות הרחק מעיני הציבור. ועכשיו מה באים ואומרים? ניקח את החוק שחוקק בזמנו – שדרך אגב, אין בו שקיפות. חבר הכנסת מיקי זוהר ואני הגשנו הצעת חוק לתיקון החוק לעידוד השקעות הון כדי להחיל עליו שקיפות. באה הממשלה שחוקקה את החוק הזה, שבזמנו נתן הטבות למפעלים כמו "אינטל" ו"טבע" להקים מפעלים בדרום ובצפון לצורכי הפריפריה – אז אמרו: בואו נצ'פר את המפעלים האלה, ניתן להם הטבות מס, ניתן להם פטור. דרך אגב, הפטור הזה שניתן להם, שהייתה לו הצדקה בזמנו, הצדקה משמעותית, הפך להיות פטור גורף. אם מפעל כמו "טבע" משלם 0.3% מס, ו"אינטל" ומפעלים אחרים, ואומרים לנו: אם תתקנו את זה, אז בכלל – מהלכים עלינו אימים – המפעלים האלה יעתיקו את הפעילות שלהם למדינות אחרות או למקומות אחרים. אז חוק שנועד במקור לסייע לפריפריה, ממשלת ישראל מבקשת להחיל אותו עכשיו על יהודה ושומרון. זו לא פריפריה, זו לא מדינת ישראל הריבונית; זה שימוש, הייתי אומרת, נועז, בצורה זוחלת להחיל ולספח את ההתנחלויות לתוך מדינת ישראל באמצעות חקיקה שהיא חקיקה ראשית. הדבר הזה הוא מסוכן – חברי חברי הכנסת, אני קוראת לכם לשים לב. הדבר הזה הוא מסוכן, כי בכנסת הזו כל יומיים אנחנו עדים לעוד ועוד הצעות חוק שמבקשות להכיל את מה שנקרא "האזור" – שזה השטחים – מבקשות להכיל אותו בתוך החקיקה הישראלית הראשית. לא נראה לי שלזה התכוון המחוקק. אני חושבת שהדבר הזה הוא לא קביל, הוא לא מתקבל על הדעת, ואני קוראת לכנסת להתנגד להצעת החוק הזאת. תודה, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת עיסאווי פריג' – בבקשה. בין 19:30 ל-20:30 לא נערוך הצבעות, אבל אנחנו נמשיך בסדר-היום. נשמע את הצעות החוק ואת ההסתייגויות ונצביע לאחר 20:30. בבקשה, אדוני. 15 דקות לרשותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני, עכשיו מתקיים משחק רבע הגמר, והוא משחק לוהט ומעניין. אבל מה לעשות, עבודה זה עבודה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, אם יש שר במליאה, מונחת בפנינו, חברים, הצעת חוק – איך הגדירה אותה חברתי זהבה גלאון? עוד חוק סיפוח. בתחילת המושב דיברו על האפשרות להביא למליאה את חוק הנורמות, לעשות נורמליזציה עם ממלכת יהודה. אז אני שואל את עצמי: מה צריך את חוק הנורמות? מביאים לנו כאן חוק הנורמות בחלקים, בשלבים, חוק הנורמות מתבצע בממשלה הזו ובממשלה הקודמת בחלקים. כל שבוע מונח כאן חוק, שאם אנחנו מעיינים בו לעומק, מדובר בעוד חוק לסיפוח, עוד חוק לסיפוח. קשה לנו להביא את זה במכה אחת, כולם יקומו, ידברו, העולם יתקומם, בוא נעשה להם את זה אחד אחרי השני, בשלבים. ולא נעים להם – יאשרו. גם חברים מהמחנה הציוני ומיש עתיד – יאללה, לא נעים לכם. ניתן להם עוד חוק, ניתן להם עוד חוק. הרי הם משלנו, ניתן להם עוד חוק. כשמדברים על חוק הנורמות אתם קמים, פוחדים, קופצים, אבל כשמביאים לכם את זה בחלקים – טוב, אפשר לאכול את זה. וזאת שיטה שעובדת. השיטה עובדת, חברים. כאן מונח בפנינו עוד חוק מחוקי הסיפוח, ואנחנו צריכים לאשר את זה. ואתם צריכים לשאול את עצמכם: לאן זה מוביל? פוליטית זו שגיאה פטאלית, חברתית פי כמה וכמה. אז בוא אחזור אתכם קצת להיסטוריה: מה זה חוק עידוד השקעות הון? החוק הזה בא לעולם כדי לעודד את התעשייה והייצור והיצוא בפריפריה – סליחה, עכשיו יש ויכוח: פריפריה או שולי. <היו"ר מאיר כהן:> שולה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שולה או שולי? שולי – שולה. <היו"ר מאיר כהן:> אין ויכוח. אין ויכוח, לא קיבלו את זה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> השם לא צריך להפריע, אני רוצה לראות את העשייה. החוק קם בהתחלה – אתה כראש עיריית דימונה בא, אדוני היושב-ראש, הביאו לך חוק, רוצים לעודד תעסוקה, ייצור, פעילות עסקית, בכל המתחם שהוא לא במרכז, לעודד מפעלים לעבור מהמרכז לפריפריה ולהתחיל לייצא. ואני נותן לכם מענקים שיגיעו עד 20% מכל הרכישות שלכם, אם זה ציוד, אם זה רכוש קבוע, עם כל הפיתוח שאתם עושים, ותקבלו הטבות. תקבלו. יפה. החוק יפה. יש מטרה נכונה ויפה כדי להרחיב את הפעילות העסקית במדינה, לאו דווקא במרכז. אני שואל אתכם: החוק חוקק למען הפריפריה, שעכשיו נמצאת בצעדת השוויון. החוק חוקק למענם. מה קורה עכשיו? צריך מוח יצירתי, צריך חשיבה. הרי מפלגת המתנחלים, הבית היהודי, שנמצאת אתנו, צריך למצוא דרכים איך להיטיב אתה, איך להשקיע בה, איך לתת לה עוד כסף. אנחנו לא יכולים לתת העברות כספיות בוועדת הכספים – יקומו עלינו – לא, מדי פעם עושים העברה כאן, העברה שם, וקמים. בוא נמצא דרכים אחרות להעביר לכם כספים. בוא נחשוב. אז הראש של הממשלה – אכן הוא יצירתי עם כל הפיתולים שבו – מצא: יש לי חוק עידוד השקעות הון, בוא נחיל את החוק הזה עליכם, בואו אתם, תיהנו מזה. עשינו את זה למען דימונה ושדרות ולמען היישובים בצפון, איפה שיש אזורי תעשייה, עכשיו בוא ניקח את ה-benefit של זה ותיהנו מזה. וזה מה שקורה: מונחת אצלנו כאן, לפתחנו, הצעת חוק שבאה לתת רוח גבית לתעשייה שם, להיטיב, להשקיע בעשרות-מיליוני שקלים. חברים, עושים צעדת שוויון, שהיא צודקת – צודקת – שצריך לחלק את העוגה אחרת, אבל במבחן העשייה מביאים כאן הצעת חוק, שבוא נראה להם את הדרך בצורה אחרת. מה נגיד עליה? – סיפוח? נורמליזציה? חוק הנורמות? חוק לשדוד את הקופה הציבורית בדרך עקיפה? זה החוק, זה מה שבאים ואומרים לנו. ואני אומר: חברים, הצביעות שקיימת אצל חלק ניכר מהחברים בבית הזה מקוממת. ישנם אנשים, ואנשים מתבטאים גם בעיתונות ואומרים את דעתם, שהם בעד שתי מדינות – יפה מאוד. אנחנו רוצים לשמור על החזון הציוני, ומדברים, ואנחנו בעד שתי מדינות, ולתת לעם הפלסטיני את מדינתו, במיוחד המחנה הציוני. אומרים את זה בכל מקום. אני שואל אתכם, חברים – אתם, תומכי פתרון שתי המדינות, בשיטה ובהצבעה שלכם, השיטתית, בעד חוקי הסיפוח למיניהם – זאת לא צביעות? כשאתם מדברים ביניכם לבין עצמכם, מה יש לכם להגיד? שאתם באים ותומכים בהצעות חוק כאלו? הרי ברגע שאני מאשר את הצעת החוק, אני צריך למצוא דרכים איך לנצל את הכספים, איך לנצל את הכספים. אז אני צריך להקים מפעלים חדשים, להרחיב מפעלים קיימים. אין בעיה, יש את חבר הכנסת גפני, ועדת הכספים, כמו מסננת – יאללה, תפאדל, הכול קח, קח, קח. <מיקי לוי (יש עתיד):> חכה, אתה לא יודע מה מחכה לך מחר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה מחכה לי? אין בעיה. גפני נמצא? <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה לא יודע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בסדר, חברים, לא נעים לי, אוריד את – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> העברות תקציביות של מיליארדים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני, יושב-ראש ועדת הכספים, אעשה בניגוד לתפיסת עולמי, בניגוד ל"אני מאמין", מקסימום אשים את היד על הראש, אוריד את זה – מה אעשה? מה אעשה? אני בקואליציה, מחויב. יאשר, זה מה שיעשה. זה מה שיעשה גפני. צר לי מאוד, לא רציתי לראות אותו שם. אבל הוא עושה את זה, הוא עושה את זה. מסננת. אתה, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים – בזמנו, כשהיינו עם סלומינסקי, וכל הזמן אמרנו: תראה מה סלומינסקי מעביר, אבל הוא יצא peanuts לעומת מה שאתה עושה. כלום. הוא, כמה מסכן, ירדנו עליו, מה שהוא עושה. אבל מה שאתה עושה ומה שאתה מעביר, אם זה ישירות או בעקיפין או בכל הדרכים – וואי, וואי, וואי, וואי. יעני, נותן את הצ'פחה ואת החיוך, אבל יאללה, תפאדל. גפני, לא מתאים לך. לא מתאים. אני עוקב ורואה איך אתה עושה את זה, ועם החיוך היפה שלך אתה ממשיך עם זה. זה דבר חמור. כשאתה בא, מעביר בוועדת הכספים הצעת חוק כזו, אתה לא תישן בלילה עליה. מה ההבדל בין הצעת חוק כזו לבין העברה תקציבית שאתה עושה? מחר יש לך העברות תקציביות, כמה למתנחלים יש? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> כמה למתנחלים יש? יש איזה 12 מיליון, לא? אתה רואה, מכניסים לך את זה בדלת האחורית. אם לא – נראה. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אין אצלי דלת אחורית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני שואל: מה ההבדל בין העברת – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> עיסאווי, אין, אין דלת אחורית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה השוני בין ההעברות שעשית ומה שתעשה, לעומת החוק הזה? מה השוני? אני שואל אותך, מה השוני? <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> אתה יכול לחזור על זה עוד פעם? לא שמעתי. <מיקי לוי (יש עתיד):> עיסאווי, ניסן לא שמע. תחזור על זה, ניסן לא שמע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ניסן לא שמע, אתה רואה? אני אייעץ לשר נפתלי שאתה, אסור לך לעמוד בוועדת הכספים, כי אתה מפלה את המתנחלים לרעה. אתה, כמתנחל, כשב"ח, מפלה אותם לרעה, לעומת ידידי חבר הכנסת גפני, שעושה לכם את העבודה נאמנה, ועומד כאן, מנמק את החוק בשני משפטים: אני מניח בפניכם את הצעת החוק לעידוד השקעות הון ולהחיל את זה על השטחים. נו, תנמק, אמרת שני משפטים וירדת? תנמק. אתה מביא חוק ענק, חוק יפה, חוק שבא מיצירה מחשבתית נכונה, אתה מביא ואתה רוצה להחיל את החוק הזה על המתנחלים, על השטחים, בשני משפטים שאתה לא מנמק – מה זה? אתם עושים צחוק מעבודה. חברים, המחנה הציוני הצבוע, דיברנו? הוא בעד שתי מדינות, בעד בכותרת, בעשייה – יאללה, הצבעה גורפת. את גפני, דיברנו? שהוא נותן: יאללה, קח, חופשי – דיברנו? מה? מה יהיה הלאה? תגידו לי, מה יהיה הלאה? נו, מה הלאה? יהיו עוד כמה מפעלים, עוד כמה אזורי תעשייה, באריאל, בברקן, בכל מיני מקומות, נו? לאן אתם רוצים להגיע? לאן? אתם רוצים ליישם את חוק הנורמות בדרכים העקומות, המפותלות שלכם? חוק הנורמות שדיברו – להביא לנו את הכול, וקם קול צעקה בקרב החברים ובתקשורת, אמרו: נביא את זה בעניין. חברים, המתנחלים, ששיעור העוני אצלם בכלל לא מוזכר בספרים, לא קיים, שיעור האבטלה לא קיים, לנסוע בכבישים הרחבים החוצים את השטחים – בכיף, בכיף, וצועדים בצעדת השוויון, ומהצד השני, למרות כל הנתונים האלה, ממשיכים בבכי ובנהי: אנחנו מופלים לרעה, אנחנו מופלים לרעה, תנו לנו, אנחנו מופלים לרעה, אנחנו מופלים לרעה, נגד אפליה. אין שיעור עוני שם, יש וילות ויש תעסוקה בשפע, והפכו להיות סקנדינביה של מדינת ישראל, בכל התחומים. סקנדינביה של מדינת ישראל זה ההתנחלויות. ועכשיו, באים לפנק, לפנק, לפנק, ועוד פינוק, עוד חוק ועוד חוק, העיקר: יאללה, תפאדלו, העיקר תהיו מרוצים ותהיו חלק מהממשלה. איך אתם, חברי הכנסת, יכולים להיות שלמים עם תהליך כזה? איך? איך? אני שואל אתכם, במיוחד את חברי מהמחנה הציוני, ואפילו יש עתיד, שיש להם אמונה בפתרון שתי המדינות: איך אתם יכולים לירות לעצמכם ברגל? זה לא מסתדר לי. הדבר לא מסתדר לי. אתה, אדוני היושב-ראש, שבא מעיירת פיתוח, כשצועקים על חוסר שוויון, ופחות תקציבים בחינוך וברווחה, לא שאלת את עצמך: עשרות-מיליוני השקלים האלה, כמה אנשים וכמה בעיות מסוגלים לפתור בשכבות החלשות, הן בפריפריה והן במגזר הערבי והן אצל החרדים? החרדים, גפני – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> מה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> עשרות-מיליוני השקלים האלה, אם היית מקבל את זה לבני-ברק, מה היה עושה לך? מה היה עושה לך? אבל מה נתנו לך במקביל? תגיד, מה נתנו לך? <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אין במקביל, על השולחן. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, הוא קיבל הבטחת הכנסה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה רואה? יאללה. אני מקבל הבטחת הכנסה לאברכים – לאברכים, אה? – ואני אתן לכם, ואחרי המבול, לא מעניין. מי אלה הערבים? הם קיימים בכלל? פריפריה? מרוקאים? תימנים? הם קיימים? יאללה, ערבים סוג ב'. הם, יש להם בעיה שהם ערבים. יאללה, שימשיכו לסבול. צעדת שוויון? שיעשו. העיקר, אני ריציתי אותם – אתה צוחק, ידידי עמר? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני מעריץ אותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איך אתה שלם עם הצבעתך בעד חוק כזה, שבניגוד לייעודו – תכליתו טובה, אבל בניגוד לייעודו – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> צודק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – זאת רמאות, רמאות, רמאות, לחוקק חוק למטרה מסוימת, ולהסיט אותו לפי צרכים פוליטיים – זאת רמאות. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אתה צודק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ואיך אתם יכולים לתת יד לחוק כזה? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כך אוזני אמרו, איך אתם יכולים? חוק פוליטי, בניגוד מוחלט לתכלית שלשמה הוא קם. לשם כך, חברים, יש גבול. אני פונה אליכם, תצביעו נגד החוק הזה. החוק הזה נגד כל משפחה ענייה, מוחלשת, בתוך מדינת ישראל. זאת גנבת כספים לאור היום. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. מי הערבים סוג ב'? למי התכוונת? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני לא, אני מבקש – – – <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי, תודה רבה. תודה רבה, אדוני. הוגשו בקשות לרשות דיבור: חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת דב חנין. אדוני, חמש דקות לרשותך. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני השר – יש שר? <היו"ר מאיר כהן:> יש שרה, השרה גמליאל נמצאת כאן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> השרה גמליאל? <היו"ר מאיר כהן:> כן, היא כאן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, אני קורא לחברי הכנסת להתנגד לתיקון הזה. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו עדים בכנסת למפעל של חקיקה לטובת מפעל ההתנחלויות, והחוק הזה, עמיתי חברי הכנסת, הוא עוד חלק, עוד חוליה, באותו מפעל של תמיכה במעשה ההתנחלויות. עמיתי חברי הכנסת, הכנסת כולה מגויסת לתמוך בהתנחלויות. התמיכה הזאת היא רבת ממדים: היא כוללת מנגנונים של העדפה, כמו המנגנון שנמצא כאן לפנינו; היא כוללת מנגנוני העדפה כמו אלה שאושרו בכנסת בשבוע שעבר ובחודש שעבר; היא כוללת העדפה במנגנונים של הקצאת כספים גלויים, כמו החלטת הממשלה רק מהשבוע שעבר, שמעבירה עוד 88 מיליון שקלים לטובת התנחלויות, והיא כוללת שורה ארוכה של מנגנונים לא מדווחים לכנסת, באמצעות החטיבה להתיישבות, באמצעות סעיפים עמומים בתקציב משרד הביטחון ומשרדים אחרים שדרכם מועבר כסף רב ומשמעותי להתנחלויות. הסיבה למערך האדיר הזה של התמיכה היא שמפעל ההתנחלויות לא הצליח. מפעל ההתנחלויות, עד היום, אדוני היושב-ראש, לא מסוגל להחזיק את עצמו, לא מסוגל לפרנס את עצמו, לא מסוגל לאזן את עצמו ברמה התקציבית, ולכן אנחנו כל הזמן מזרימים למערכת הזאת כספים נוספים. כל הזמן הציבור הישראלי, האנשים בפריפריה, האנשים במרכז, העובדים, מערכת הבריאות, מערכת החינוך, כל המערכות החברתיות האחרות, כולנו נושאים בנטל המימון של מערכת ההתנחלות בשטחים. עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שהנושא הזה, הגיע זמנו לבירור ולדיון רציני. הגיע הזמן לשים על שולחנה של הכנסת את השאלה: כמה כסף אנחנו מוכנים להמשיך ולהשקיע בכל שנה בהשקעה בהתנחלויות, במימון התנחלויות ובהעדפת ההתנחלויות והמתנחלים? לפרויקט הגדול הזה יש מחיר חברתי וכלכלי קשה; כשאנחנו מדברים על אפליית הפריפריות, עמיתי חברי הכנסת, כשאנחנו מדברים על משבר במערכת החינוך, כשאנחנו מדברים על חסרון כסף במערכת הבריאות, כשאנחנו מדברים על ההידרדרות במצבם של בתי-החולים הציבוריים, ואומרים לנו: אבל אין כסף, תביאו לנו מקורות – הנה, עמיתי חברי הכנסת, הנה הכסף, הנה המקורות. הכסף הזה נמצא בהחלטות שהגיע הזמן לקיים לגביהן דיון מערכתי וכולל כאן בכנסת. הגיע הזמן שאנחנו ניתן דין-וחשבון לחברה הישראלית, כמה זה עולה לכל אחד ואחת מאתנו, ההשקעה הזו בהתנחלויות; כמה זה עולה לכל אחד ואחת מאתנו בבריאות, בחינוך, בשירותי רווחה, בפתרונות חברתיים. עמיתי חברי הכנסת, צריך לזכור, בדמוקרטיה, בסופו של דבר, מתקבלות החלטות על-ידי רוב, אבל הן מתקבלות אחרי שהאינפורמציה והמידע מגיע לרוב הזה. התמונה הכללית של כמה אנחנו משקיעים, כמה החברה שלנו, המדינה שלנו, משקיעה בהתנחלויות, היא תמונה שאיננה מוצגת בפני הציבור במלוא חומרתה ובמלוא חריפותה. עמיתי חברי הכנסת, הדרך הזו של לקדם העדפות להתנחלויות ולמתנחלים בשיטת הסלאמי, בפרוסה אחרי פרוסה – הדרך הזאת צריכה להגיע לידי סיום. אנחנו צריכים לבוא ולדרוש מהממשלה להביא בפני הכנסת, אחת ולתמיד, דיון רוחבי, דיון עקרוני, בשאלה אם ההתנחלויות עדיפות על החברה הישראלית, או שהחברה הישראלית עדיפה, ולכן אין כסף להתנחלויות. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח. חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה, אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – יש שרים? <היו"ר מאיר כהן:> יש. כן. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כן? טבעי הוא שהייתי עומד כאן ומתפלמס ותוקף את הקואליציה על חוק. עוד חוק מבית-מדרשם של הימין המתנחל, הימין הקיצוני. בעצם זהו חוק – גפני, אתה צריך לקרוא לו בשמו: זה חוק סמוטריץ. זה חוק סמוטריץ, שאני מבין שבשבוע שעבר בעצם הייתה אמורה להיות הצבעה עליו. אבל אני לא עומד כאן להתפלא ולתקוף את הקואליציה. בעצם החשבון שלי הוא עם המחנה הציוני ועם מפלגות האופוזיציה שתומכות בחוק הזה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אנחנו לא תומכים – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> איך יכול להיות? הצבעתם בעדו – אתם נגד החוק? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> כן. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כל המחנה הציוני יצביע נגד החוק? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> כן. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אז אני מושך את דברי. אני כמעט תקפתי על העניין של איך בעצם יכולים לדבר על שתי מדינות, ובאותה נשימה לתמוך בעצם בחוק שבא לתת הטבות בהשקעה, הטבות בהשקעה בהון, גם להתנחלויות. אז ברור שגם הממשלה בעצמה – אנחנו שמענו היום את השרה איילת שקד, שהיא מחויבת – היא שרת המשפטים בממשלה שהראש שלה עומד ואומר שהוא עדיין מחויב כביכול לפתרון שתי מדינות – עומדת כאן ואומרת שהיא בעד סיפוח שטחי C למדינת ישראל, ושהשאר – יבוא הזמן. קונפדרציה עם ירדן, לא קונפדרציה עם ירדן – ימצאו; האוטונומיה חזרה עכשיו מהשרוול – שלפה את עניין האוטונומיה. איזו ממשלה? באיזו שפה היא מדברת? האם היא באמת מתכוונת לפתרון של חלוקה גיאוגרפית, או שזו רק הסחת הדעת – עוד פעם ועוד פעם, עוד שנה ועוד שנה ועוד שנה של ניהול הסכסוך, עד כדי כך שתהיה מציאות אחרת? אני חושב, אדוני היושב-ראש, שבמציאות הקיימת, פתרון גיאוגרפי של הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67' ובירתה ירושלים – זה עבר מהעולם. ואת זה לא רק אני אומר, אלא מומחים לעניין. האיחוד האירופי כבר מדבר על זה. בדוח שהגיש רוברט סרי, שהיה נציג האו"ם באזור שבע שנים רצופות, אומר את זה במילים שלו, במאמר שפרסם ב"וושינגטון פוסט": חוששני שהפתרון של שתי המדינות הוא כבר מאחורינו. והנה, רואים. רואים מה קורה יום-יום, מה מיושם יום-יום: עוד ועוד ועוד ועוד השקעות, עוד ועוד ועוד שקר לעולם. והחוק הזה הוא עוד חוק שיבוא להנציח את הכיבוש, עוד חוק שינציח את הדיכוי, את השליטה בעם שלם. שלילת העצמאות שלו, שלילת החירות שלו, שלילת התקווה לשלום. אתם רוצים להצביע על חוק כזה? בבקשה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – לא נמצא. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – – הצבעות. <היו"ר מאיר כהן:> אני חוזר על כך: ההצבעות תחלנה ב-20:30, ועד אז אנחנו נשמע את הצגת החוקים. בבקשה, אדוני. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אין לך על מה להצביע. אתה יכול לדבר בלי גבול. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השרה, אני חושב שהקרקס מתמשך וממשיך. כנראה הממשלה לא יכלה להמשיך בקרקס. ואני הייתי קורא לזה עכשיו, לחוק הזה, אירוניה. אירוניה מכאיבה. רק עכשיו, לפני כמה דקות, דיברנו, התווכחנו, ולשבח אמרנו שהדוח של המבקר – ועדת הביקורת של המדינה, שהתעסקה בדוח – שהוא חיובי ואובייקטיבי. וזה היה שם טוב. אומנם הרבה דברים חסרים; הקואליציה הכריזה להימנע, לצערי הרב – על הדוח שהיה. אבל עכשיו מצביעים על חוק שמעביר כספים בצורה בזויה, בצורה פזיזה, לשווא. ואני אומר לשווא – אכן לשווא. מישהו מבטיח כמה זמן יתמשך הכיבוש? מישהו מבטיח כמה זמן המצב במזרח התיכון הוא לטובת ישראל? בבקשה, אם מישהו מבטיח עוד שנים. התמזל מזלם של ההתנחלויות, של הכיבוש, שישנו מצב שהוא לא טוב, היחס. שנמצא המצב, הסטטוס-קוו הזה – אמרתי לפני כמה ימים: (אומר דברים בערבית: פרעה, מיהם הפרעונים שלך? אמר: לא מצאתי אף אחד שיענה לי.) זה מכאיב, לצערי הרב. רק לפני כמה חודשים בקושי בקושי בקושי העברנו את הטבות המס לכל האזרחים, כולל הפריפריה. זה היה טוב, זה היה חיובי. אבל כמה כוח וכמה עצבים עד שהעברנו ממשרד האוצר וממשרד ראש הממשלה; עשינו קמפיין שלם עם חברת הכנסת טלי פלוסקוב, ולזכותה גם ייאמר שהצלחנו להעביר את הטבות המס שהממשלה התנגדה להן, למה? כי רצו להכניס את העזים האלו שעכשיו מכניסים אותן – הטבות להתנחלויות. בסך הכול 800 מיליון שקל, סך הכול כל הטבות המס שהיו לכל האזרחים. אנחנו היינו בעד ובירכנו על הצעד הזה. ועכשיו מעבירים חוק מענקים – לא רק הטבות מס, גם מענק. וכמה כסף חסר לבריאות? היום קראנו את הדוח. החדרים היו מפוצצים, זיהומים בבתי-חולים. רק לפני כמה ימים הממשלה העבירה חוק – היא רצתה להעלות את קצבת הזיקנה בכמה שקלים לטובת כל האזרחים. כמה זה יעלה לאוצר המדינה? לא יעלה משהו מזערי מהטבות המס שעכשיו מעבירים להתנחלויות. משהו מזערי ביותר – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> רק 26 מיליארד שקל. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – רק 26 מיליארד שקל. <טלי פלוסקוב (כולנו):> זה מה שאמר שר הרווחה כאן. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> בכל החוקים שאנחנו מציעים לטובת כל האזרחים, בגבולות 67' כמובן, שקלים בודדים. לכן, אני קורא לחברי הכנסת לדחות ולהתנגד לחוק הזה. החוק הזה הוא בושה לכנסת שתחוקק אותו. שיגידו שיחוקקו חוק אחר, שאנחנו מנציחים את הכיבוש, שאנחנו מספחים את כל השטחים הכבושים של 1967. בבקשה, תחוקקו חוק כזה. יש אומץ למחוקק לחוקק חוק כזה, שמנוגד לכל האמנות הבין-לאומיות? בבקשה, בואו תהיו גלויים. עד מתי המצב הזה יימשך? עד מתי האזרח הפשוט בישראל צריך לסבול את עומס ההתנחלויות? עד מתי? בואו נתנגד לחוק הבזוי הזה, ופעם אחת נציל את כבודה של הכנסת. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. כאמור, אנחנו נחזור להצבעות אחרי השעה 20:30. <הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70), התשע"ו–2016> [מס' מ/1013; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 10083; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אני מזמין את חבר הכנסת אבי דיכטר להציג את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. בבקשה, אדוני. <אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. חוק השיפוט הצבאי קובע כי, ככלל, בבית-דין צבאי מחוזי ישבו בדין שלושה או חמישה חברי בית-דין, אשר רובם יהיו קצינים. נוסף על כך נקבע כי בהרכב יהיה שופט צבאי אחד לפחות, שאינו חייב להיות בעל רקע משפטי, ושופט צבאי משפטאי אחד לפחות, שיהיה בעל רקע משפטי. סעיף 203 לחוק הוא חריג לכלל זה. בסעיף קבועות כמה עבירות שבהן מוסמך לדון שופט צבאי משפטאי אחד, כדן יחיד, כדי לייעל את הדיונים. העבירות הקבועות בסעיף כיום כוללות עבירות היעדרות משירות ועבירות סמים על נגזרותיהן, שהן כ-80% מכלל התיקים הנדונים בבתי-הדין הצבאיים. סמכותו של דן יחיד היא מוגבלת בהשוואה להרכב מורחב, במובן זה שהעונש המרבי שהוא רשאי לגזור הוא שנת מאסר אחת. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי דן יחיד ידון גם בעבירות של התנהגות מבישה, התנהגות שאינה הולמת ואי-מילוי הוראה, אם נעברו בנסיבות של החזקת חומר משכר, מכירתו ושימוש בו או הכנסתו למחנה צבאי בניגוד לפקודות הצבא. העונש המרבי על עבירות אלה הוא שנת מאסר. בדיון שנערך בוועדת החוץ והביטחון בהצעת החוק היו חברי כנסת שסברו כי יש חשיבות בהותרת הרכב הכולל גם שופטים שאינם משפטנים, כדי שתיוותר נקודת המבט הצבאית, ואולם רוב חברי הוועדה סברו כי שיקול היעילות גובר במקרה הזה, שעניינו עבירות קלות יחסית, הדומות במהותן לעבירות סמים, שנדונות אף הן בפני דן יחיד. על כן החליטה הוועדה לאשר את הצעת החוק ולהביאה לקריאה שנייה ושלישית. גברתי היושבת-ראש, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות ולא הוגשו בקשות רשות דיבור, לכן אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת אבי דיכטר. כאמור, עד השעה 20:30 לא יהיו הצבעות. לכן, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 179), התשע"ו–2016> [מס' מ/969; "דברי הכנסת", חוב' ל', עמ' 14210; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מזמינה את חבר הכנסת מאיר כהן, בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, להציג לנו את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 179), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. בבקשה, אדוני. <מאיר כהן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 179), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית. חוק הביטוח הלאומי קובע את זכאותו של מבוטח שהגיע לגיל פרישה ותלוי במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע רוב פעולות היום-יום, או הזקוק להשגחה, לגמלת סיעוד. כיום קובע החוק את גובה גמלת הסיעוד כסכום כסף שהוא שיעור מסוים מתוך קצבת יחיד מלאה, אף שהרוב המכריע של הזכאים מקבל אותה כשירותי סיעוד בעין ולא בכסף. מוצע לקבוע שהזכאות במסגרת גמלת סיעוד תהיה לכמה יחידות שירות מסוים לשבוע, ולא לסכום כסף. יחידות שירות אלו יקנו למבוטח זכות לקבלת שירותי סיעוד. כיום אין בחוק פירוט של שירותי הסיעוד שאותם זכאי המבוטח לקבל במסגרת הגמלה, ובהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע לפרט את שירותי הסיעוד האמורים ואת השווי שלהם ביחידות שירות. כך, לדוגמה, שתי יחידות שירות יקנו למבוטח שתי שעות טיפול אישי בביתו בשעות היום, או שהות במרכז-יום במשך שש שעות. החוק המוצע אינו משנה את מבחני התלות כתנאי לזכאות לגמלה, או את החלוקה לשלוש דרגות זכאות לגמלה הקבועות כיום בחוק. מבחינת היקף שעות הטיפול הניתנות לזכאי בכל דרגת זכאות, החוק המוצע מעגן את המצב הקיים בפועל. מי שבחר לקבל את הגמלה בכסף, והוא זכאי לכך, תחושב גמלתו לפי מספר יחידות השירות שהוא זכאי להן בהתאם לדרגת הזכאות שלו, כאשר השווי של כל יחידה יהיה בהתאם לתעריף שמשלם המוסד לביטוח לאומי לחברות הסיעוד בעבור שעת טיפול. בדומה לחוק הקיים, הגמלה המשולמת בכסף תהיה שווה ל-80% מערך הגמלה בעין, ולכן, מהסכום המתקבל ינוכו 20%. ככל שהתעריף המשולם לחברות הסיעוד יעלה בעקבות שינויים שונים בעלויות ההעסקה, תגדל גם הגמלה המשולמת לזכאים שבחרו לקבל את הגמלה בכסף. אציין כי לפי החוק המוצע, כבר כעת גמלת הסיעוד המשולמת בכסף תגדל בכ-230 ש"ח בממוצע לעומת המצב הקיים היום. תיתכן העלאה נוספת בתעריפים המשולמים לחברות הסיעוד בתחילת חודש יולי, ובעקבותיה גם תהיה העלאה נוספת בסכום הגמלה בכסף. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני קורא לכם לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. אני מציעה לך לא לרדת. אה, הבנתי, אתה מוכן גם להצעה הבאה. <הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 54), התשע"ו–2016> [מס' כ/630; "דברי הכנסת", חוב' כ"ה, עמ' 12634; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> היות שלא הגענו לשעה 20:30, יש לנו הצעת חוק נוספת מטעם הוועדה: הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 54), התשע"ו–2016. בבקשה, אדוני. <מאיר כהן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 54), התשע"ו–2016. הצעת החוק קובעת לראשונה בספר החוקים הישראלי חופשה לאב לאחר לידת ילדו. כיום, חוק דמי מחלה (היעדרות עקב היריון ולידה של בת-זוג), התש"ס–2000, והתקנות מכוחו קובעים, בין היתר, כי עובד רשאי להיעדר ביום הלידה של בת-זוגו על חשבון ימי המחלה הצבורים שלו. יום הלידה מוגדר מתחילת הופעת צירי לידה ועד 24 שעות מתום הלידה. כעת מוצע לאפשר לעובד להיעדר מעבודתו חמישה ימים נוספים, החל ביום שלאחר יום הלידה. שלושת ימי ההיעדרות הראשונים ייחשבו חופשה שנתית, או חופשה ללא תשלום אם אין לעובד ימי חופשה, והיומיים הנותרים ייחשבו חופשת מחלה. מוצע לראות ביומיים האלו כאילו הם המשך רציף לתקופת המחלה שהחלה ביום הלידה, ולפיכך העובד יהיה זכאי לתשלום מחצית דמי מחלה בעבור כל יום משני ימי ההיעדרות הללו. יש לציין שעל-פי המוצע ניתן יהיה לנצל ימי מחלה לאחר הלידה רק אם העובד לא ניצל את מלוא ימי המחלה שניתנים כיום לצורך ליווי בת-הזוג לטיפולים ולבדיקות הקשורים להיריון לפי חוק דמי מחלה (היעדרות עקב היריון ולידה של בת-זוג). מדובר בהצעת חוק חשובה מאוד, שמעודדת מעורבות של אבות בגידול ילדיהם ומעודדת את השוויון במימוש ההורות בין בני-זוג. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ולפיכך אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות, אך הוגשה בקשת רשות דיבור. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. עד חמש דקות, אדוני, לרשותך. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה, גברתי, אני אשמח גם אם השרה לשוויון חברתי – גילה, אני אשמח דווקא הפעם אם תהיה קצת יותר קשובה, כי זה נוגע גם למשרדך. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני אגיד לך למה. הציג את הצעת החוק חברי, שתופס את כיסא היושב-ראש עכשיו, היושב-ראש, והוא הציג אותה כהצעת חוק שקובעת באמת לראשונה שיש שוויון – נותנים איזשהו משהו שיעשה את השוויון בין הגברים לנשים ויאפשר לאבות גם להיות עם ילדיהם בחופשת הלידה. בהחלט אחד המהלכים המבורכים. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> כל הכבוד. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> לצערי, הוא מבורך רק כלפי חלק מהאוכלוסייה, ורק כלפי השכירים. כי חבר שלי שהוא עצמאי ויש לו חנות, הוא עובד בחנות של עצמו, מתפרנס, עובד קשה מאוד, וימי חופשה אין לו. כשהוא יוצא לחופשה עם המשפחה הוא סוגר את החנות, הוא משלם על החופש הזה גם כשהוא לא עובד וגם על החופש כחופש. אז גם עכשיו כשאשתו תלד והוא יבקש לצאת לחופשת לידה ולהיות עם הילד בימים שמייד אחרי החופשה, הוא לא יוכל לצאת לחופשה הזו. גילה, כשאשתו תלד, של אותו עצמאי, והוא ירצה לצאת לחופשת לידה, הוא לא יצא לחופשת לידה. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> כי הוא לא יכול. כי מה שעשו, בניגוד למה שעשו עם האימהות – שזה נכון, אימא עצמאית שיוצאת לחופשת לידה, הביטוח הלאומי משלם את חופשת הלידה שלה – כאן אמרו: זה יהיה על חשבון ימי החופש, והרי לעצמאים אין ימי חופש. ולצערי, מה שעושים פה בחקיקה הזו כאן בכנסת, מייצרים פה שוב את שני המעמדות האלה: מעמד השכירים, שימשיך ליהנות מכל ההטבות שנהנה מהן שכיר, כשהעצמאי משלם עליהן. ולצערי, אותם עצמאים, כשהם ירצו את ימי החופש האלה, הם לא יקבלו את ימי החופש. אז אני חושב שזאת הצעת החוק שלראשונה ככה – בתוך כנסת שאומרת שהיא דואגת לעצמאים – ממסדת את שתי המדינות שמקימים כאן: יש כאן מדינה אחת לשכירים ויש מדינה אחת לעצמאים. אני אישית חושב שלא היה מקום ללכת למהלך הזה בלי שזה היה עובר יחד עם הביטוח הלאומי. ואם רוצים לחוקק חוקים שייצרו איזשהו שוויון, הם צריכים ליצור שוויון כמו שיוצרים שוויון, ולא רק על חשבון חצי מהאזרחים. מי שהוא עובד מדינה, המדינה תשלם את שכרו כשהוא יצא לאותה חופשה כשכיר, ומי שמביא את לחמו לא כעובד מדינה, מי שהוא עצמאי, מי שהוא סוחר, שלעתים מרוויח אפילו פחות מהשכר הממוצע במשק ואפילו פחות משכר המינימום, לא יוכל ליהנות מהחופשה הזו. אני הייתי מציע שהעוול הזה – לפחות אולי נצליח עוד לתקן אותו גם בכנסת הזו, כי אני לא ישן בשקט כשאני יודע שאני נותן הטבה רק לאזרחים מסוג מסוים ושולל אותה מאזרחים אחרים. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזכיר שאנחנו לא מצביעים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 180), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 128) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשע"ו–2016. מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת עמר בר-לב בנושא: רב הקהילה האתיופית פוטר על רקע תמיכתו במאבק בגזענות. תשובת סגנית שר החוץ חברת הכנסת ציפי חוטובלי על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת ענת ברקו, עליזה לביא ומירב בן ארי בנושא: ההסתה במערכת החינוך של הרשות הפלסטינית. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעות בחוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016> [נספחות.] <היו"ר מאיר כהן:> אני מזמין להצגת תיקון טעות בהצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 3) את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש כאן איזושהי הצעת תיקון, באמת מה שנקרא טעות סופר. חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016, התקבל בכנסת ביום י"ט באדר ב' התשע"ו, 29 במרס 2016, ופורסם ברשומות בספר חוקים התשע"ו, עמ' 682. בשל השמטה מקרית, לא נכללו בנוסח שהובא לאישור הכנסת בקריאה השנייה והשלישית כמה מילים שנכללו בנוסח שאישרה ועדת הפנים והגנת הסביבה. על כן, מוצע לתקן את הטעות ולהוסיף בסעיף 1 לחוק, בסעיף 29ב(ב) המובא בו, אחרי המילים: "הודעה כאמור בסעיף קטן (א)" את המילים "לעניין תוכנית רחבת היקף לדיור בתוקף". תחילתו של התיקון תהיה ביום תחילתו של החוק, קרי 60 יום מיום פרסומו של החוק. אני מבקש מהכנסת לאשר את תיקון הטעות. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אנחנו נאשר אחרי השעה 20:30. <הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון מס' 7) (נציג הרשות הלאומית להגנת הסייבר – קצין מוסמך לעניין גופים המנויים בתוספת הרביעית), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1049); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון מס' 7) (נציג הרשות הלאומית להגנת הסייבר – קצין מוסמך לעניין גופים המנויים בתוספת הרביעית), התשע"ו–2016, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק השרה גילה גמליאל. בבקשה, גברתי. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא בפניכם לקריאה ראשונה את הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון מס' 7) (נציג הרשות הלאומית להגנת הסייבר – קצין מוסמך לעניין הגופים המנויים בתוספת הרביעית לחוק), התשע"ו–2016. מטרת הצעת החוק להסמיך את ראש הממשלה להעביר את הסמכות להנחות גופים המפעילים מערכות ממוחשבות חיוניות, המנויים בתוספת הרביעית לחוק, משירות הביטחון הכללי לרשות הלאומית להגנת הסייבר שהוקמה זה מכבר במשרד ראש הממשלה, בהתאם להחלטות הממשלה. מערכות ממוחשבות חיוניות הן מערכות מידע שהפגיעה בהן עלולה לגרום לנזק חמור ברמה הלאומית, כגון פגיעה במערכת ממוחשבת של חברת החשמל, במערכת ממוחשבת של בנק הדם וכדומה. כאשר החל הטיפול המדינתי בנושא זה בשנת 2002, הוטלה האחריות בנושא זה על שירות הביטחון הכללי כתפקיד ייחודי ורגיש, בנוסף על יתר תפקידיו וייעודו. היום מופיעים בתוספת הרביעית לחוק 28 גופים אשר מופעלות בהם מערכות ממוחשבות חיוניות הנמצאות בהנחיית השב"כ. על רקע מדיניות הממשלה בדבר היערכות מדינתית כוללת והקמה של גוף לאומי ייעודי שאחריותו על כלל מרחב הסייבר, מטרתו של תיקון זה להסמיך את ראש הממשלה להורות כי הגורם המנחה יהיה ראש הרשות הלאומית להגנת הסייבר או מי שהוא מינה לכך. זאת, בהמשך לעבודת המטה שקדמה להחלטות, שבה התבססה תמימות דעים של כלל הגורמים המקצועיים בדבר הצורך לרכז בידי גוף אחד את האחריות להגנה על מרחב הסייבר – להוציא מערכות גופי הביטחון – לרבות הטיפול בהגנת מערכות ממוחשבות חיוניות לפי החוק להסדרת הביטחון. הרשות הלאומית להגנת הסייבר החלה לפעול השנה, לאחר שראש הרשות מונה לתפקידו בתחילת חודש ינואר. תיקון החקיקה נדרש כעת לצורך מימוש סדור של העברת האחריות שגובש בצוותא בין הגורם המוסר את האחריות, השב"כ, לגורם המקבל את האחריות, הרשות הלאומית להגנת הסייבר. בנוסף, בהחלטות נקבע כי הרשות הלאומית להגנת הסייבר תהיה אחראית להגנת הסייבר של מערך הסייבר הלאומי, הכולל כיום את הרשות הלאומית להגנת הסייבר ואת מטה הסייבר הלאומי. בעניין זה נדרשת הבהרה בחוק, בדומה לגופים ביטחוניים אחרים, באופן שראש הרשות יהיה אחראי למכלול הפעולות הכרוכות בתחום זה. אני מבקשת להעביר את התיקון לדיון בוועדת חוץ וביטחון – זה היה אמור להיות בוועדת הפנים – על דעת יושב-ראש הוועדה, כחלק מהעיסוק של הוועדה בתחום הסייבר, ובנושא זה ספציפית. להבנתי, יש כוונה בוועדת החוץ והביטחון להעלות את ההצעה הזו כהוראת שעה, והממשלה לא תתנגד לכך. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. נעבור לרשימת הדוברים. מירב בן ארי – מוותרת. נחמן שי, בבקשה. חמש דקות לרשותך. סליחה, שלוש דקות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש – אני אהיה הרבה יותר קצר. אנחנו דנו בנושא בוועדת חוץ וביטחון, ונוצר מצב שהחוק ה"קטן" הזה נכנס לתוך מכלול הרבה יותר גדול, שהוא חוק הסייבר שהממשלה מכינה עכשיו, וגם הוא הובא לדיון בוועדה ונדון בהרחבה. כשעמדנו בפני הדילמה אם להעביר את החוק הזה, ואחר כך לגדול, הציע יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון לקחת פסק זמן, שזה, לצורך העניין, הוראת שעה, ולהעביר את החוק הזה כהוראת שעה, ותוך כדי התהליך, בשנה הקרובה – יש גם נושא אחר שהוא הבטיח לנו לטפל בו באופן כזה – נוכל לדון בחוק הגדול, ואז ממילא החוק הקטן ייכנס לתוך החוק הגדול, ואז נוכל לעסוק באמת במכלול כולו ולא רק בפרטים שלו. עולם הסייבר הוא עולם חדש, מורכב מאוד. הוא טעון חקיקה, ויחד עם זאת אנחנו יודעים גם שבעתיד נצטרך לשוב ולטפל בו, בגלל שהוא מתפתח כל הזמן לכיוונים בלתי צפויים. זו מין מערכת דינמית ומלאת הפתעות. אז אנחנו הסכמנו לכך, אבל פתאום כמובן מצאנו את החוק הזה לפנינו – זה היה שונה מהסיכום בוועדה. אני שמעתי את דברי השרה וקיבלתי גם את הסכמתו של היושב-ראש, ואנחנו נתמוך בכך שהחוק הזה יעבור לוועדת החוץ והביטחון, לא לוועדת הפנים, ושם תיעשה עבודה. הוא יחזור כהוראת שעה, ואחר כך נמשיך בעבודה הגדולה והיסודית שלנו בחוק הסייבר. אם זה כך, מבחינתנו זה מניח את הדעת, ואנחנו נתמוך בכך. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – לא נמצא; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – לא נמצאת; חברת הכנסת מיכל רוזין – לא נמצאת; חבר הכנסת אראל מרגלית – לא נמצא; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – לא נמצא; חבר הכנסת יוסי יונה – לא נמצא; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא; חבר הכנסת זוהיר בהלול – לא נמצא; חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא; חברת הכנסת זהבה גלאון – לא נמצאת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – לא נמצאת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – לא נמצאת; חבר הכנסת דב חנין – לא נמצא; חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; חבר הכנסת אמיר אוחנה – לא נמצא; חברת הכנסת יעל גרמן – לא נמצאת; חברת הכנסת רויטל סויד – לא נמצאת; חבר הכנסת עפר שלח – לא נמצא; חבר הכנסת אורן חזן – לא נמצא; חבר הכנסת חיליק בר – לא נמצא; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – לא נמצא; חברת הכנסת עליזה לביא – לא נמצאת. חברת הכנסת ענת ברקו. <ענת ברקו (הליכוד):> נמצאת. <היו"ר מאיר כהן:> נמצאת. גברתי, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, החוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון מס' 7) בעצם הוגש כחוק קבוע לקריאה ראשונה, אך הוועדה החליטה שנצמצם את החוק לשנה אחת כהוראת שעה. אין מדובר בחוק הסייבר, כפי שהיו כאלה שטענו. החוק נותן סמכויות לרשות החדשה שהוקמה להנחות גופים, וכדי שהחוק יגיע לדיון בוועדה, השאיפה היא להפוך אותו להוראת שעה על מנת לעצב אותו תוך כדי תנועה ולמידה. הובלה עבודה מאוד מאוד מעמיקה על-ידי חבר הכנסת אבי דיכטר, יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, בתפקידו כיושב-ראש ועדת המשנה להגנה בסייבר. בעצם, רשות – בקטע של הסדרת הסמכויות לרשות שהיא בתחילת דרכה, יש כאן איזושהי התייחסות לכלל ההיבטים. יש היבטים מסוימים שנצטרך לטפל בהם, כמו הסדרת הסמכויות עם גופים אזרחיים ביטחוניים, תקינת סייבר למשל. ועמ"ש הסייבר עסקה בנושא, ואני חושבת שהמסקנות שלה יבואו לידי ביטוי בחקיקה המשכית, ואולי, לדעתי, בראייה שלי, גם באיזושהי חקיקה מודולרית שתתעצב בהרבה מאוד מובנים אולי בדומה לחוק המאבק בטרור. ההתפתחות בתחום הסייבר היא בקצב מסחרר, והטכנולוגיה משתנה במהירות האור. כל מקרה של חקיקה בתחום יצטרך להיות באופן כזה שהחוק יהיה נושם ומתעדכן בהתאם לצרכים העולים גם בבחינה הטכנולוגית וגם בבחינה הביטחונית. אני חושבת שמדובר בחוק חשוב מאוד, ואני באמת רוצה להודות לחברי חבר הכנסת דיכטר על ההובלה של הדברים בוועדה. אני חושבת שהחוק הזה הוא חוק חיוני, והוא כמובן אות לבאות, ושבעתיד – ואנחנו מקווים שיבוא כמה שיותר מהר, אבל זה כנראה ייקח קצת זמן – יחוקק חוק סייבר מקיף ומרחיק לכת; כיוון שגם נושא הסייבר, אפילו באלמנטים של מאבק בטרור, לא בא לידי ביטוי בחקיקה נגד טרור. אז אני מזמינה את כולם להצטרף לתמוך בו. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אנחנו ממשיכים ברשימת הדוברים: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – לא נמצא; חבר הכנסת טלב אבו עראר – לא נמצא; חבר הכנסת מיקי לוי – לא נמצא. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, נושא הסייבר הוא אחד מהנושאים היותר-מאתגרים והיותר-המורכבים בביטחון ישראל, אין ספק בעניין הזה. צריך להודות על האמת גם, ונדמה לי – ויתקן אותי יושב-ראש ועדת הסייבר עד לאחרונה; היום יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון – שיש די מעטים שבאמת מבינים את עומק הנושא. כחבר בוועדת המשנה, אנחנו עשינו תהליך מאוד ארוך ועמוק ומשולב עם כלל הגופים המעורבים בנושא, ובעצם גם נדמה לי שתרמנו לא מעט למה שיהיה בעתיד חוק הסייבר, שיסדיר בעיקר את סוגיית הסמכויות בין הגופים שונים, מי אחראי על מה; בקיצור, את כל סוגיית האחריות והסמכות. האמת היא שאנחנו כבר לפני שבוע די הופתענו מהחוק שעולה עכשיו. אבל בדיון שעלה בוועדה הבנו שבעצם החוק שעולה היום תכליתו בעצם לאפשר להמשיך לעבוד על החוק הרחב והגדול, לאפשר לרשות הלאומית לסייבר להמשיך את עבודתה. ולכן אני חושב שבסופו של עניין החוק הזה הוא חוק נכון, אבל מאוד מאוד חשובה ההדגשה שעלתה פה, והיא ההגדרה של החוק כנכון לשנה הקרובה, על מנת שיאפשר גם לנו להמשיך בעבודת הבקרה והעבודה המסודרת של כלל הגופים. ולכן, הוראת השעה היא תיקון מאוד מאוד חשוב, ואם זה כך אז אנחנו אכן נצביע בעד החוק הזה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת ציפי לבני – לא נמצאת; חבר הכנסת יואל חסון – לא נמצא. אם כן, ברשותכם, אנחנו נעבור להצבעה על החוק הזה, ונחזור להצביע על החוקים שלא הצבענו עליהם. הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים הציבוריים (תיקון מס' 7) (נציג הרשות הלאומית להגנת הסייבר – קצין מוסמך לעניין גופים המנויים בתוספת הרביעית), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – 4 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון מס' 7) (נציג הרשות הלאומית להגנת הסייבר – קצין מוסמך לעניין גופים המנויים בתוספת הרביעית), התשע"ו–2016, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 31 בעד, ארבעה מתנגדים, אין נמנעים. החוק עובר להמשך דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. <קריאה:> אדוני היושב-ראש, אפשר – – –? <קריאה:> חוץ וביטחון. <היו"ר מאיר כהן:> שנייה. הייתה בקשה לחוץ וביטחון? הממשלה מבקשת שזה יעבור – יש מישהו שמתנגד שזה יעבור לוועדת חוץ וביטחון? <קריאות:> הייתה הסכמה, יש הסכמה שזה יעבור – – – <קריאה:> חוץ וביטחון. <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי. אם כך, זה חוזר לוועדת החוץ והביטחון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אפשר לתקן את ההצבעה? בטעות הצבעתי נגד – – – <היו"ר מאיר כהן:> אני מבקש, לפרוטוקול, חבר הכנסת יואל חסון בטעות הצביע נגד והוא התכוון בעד. חבר הכנסת – גם אתה. גם חבר הכנסת איתן ברושי לא הצביע, והוא תומך בהצעת החוק. אנחנו מוסיפים לפרוטוקול את חברת הכנסת עאידה תומא שמתנגדת. חבר הכנסת עמר בר-לב תומך בהצעה. מתנגדים – טלב אבו עראר וחאג' יחיא מתנגדים. מי עוד? חבר הכנסת יואב צור תומך בהצעה, חבר הכנסת יוסי יונה תומך בהצעה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני – – – לשאול – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אנחנו מפסיקים. תודה. כן, השר? למה אדוני מתרעם? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא מתרעם בכלל. <היו"ר מאיר כהן:> יופי, תודה. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 226), התשע"ו–2016> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> רבותי, אנחנו חוזרים להצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 226). להצעת החוק היו הסתייגויות לסעיף 1, ואני מבקש להצביע על הסתייגות הרשומה לסעיף 1, הסתייגות מס' 1 לסעיף 1, של חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג – להלן: קבוצת סיעת מרצ. אני עובר להצבעה. אני חוזר: הסתייגות לסעיף 1, הסתייגות מס' 1, של סיעת מרצ. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 35 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> בעד – 27, נגד – 35, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים, ברשותכם, להסתייגות מס' 2 לסעיף 1, של קבוצת סיעת מרצ. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 36 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 28 בעד, 36 מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, גם הסתייגות מס' 2 לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 3 של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1. אני מצטער. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 37 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 28 בעד, 37 מתנגדים. גם הסתייגות מס' 3 ירדה מהפרק. <זהבה גלאון (מרצ):> ההסתייגויות הבאות עד לסעיף – – – אנחנו – – – <היו"ר מאיר כהן:> גברתי מודיעה שאת שאר ההסתייגויות אתם – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – הסעיף הבא. <היו"ר מאיר כהן:> עד הסעיף הבא. אוקיי, זה מה שיש – סעיף אחד. ובכן, אנחנו עכשיו מצביעים על סעיף 1, כהצעת הוועדה, בבקשה. על סעיף 1, כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 8 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 38 נגד – 29 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 38 בעד, 29 מתנגדים. הסעיף עבר כנוסח הוועדה. <זהבה גלאון (מרצ):> לסעיף הבא – – – <היו"ר מאיר כהן:> אין סעיף הבא. אוקיי, אחרי סעיף 1 אנחנו – – – אנחנו עוברים לקריאה שנייה על כל החוק. שלישית, סליחה – לקריאה שלישית. <קריאה:> יש עוד הסתייגות? <היו"ר מאיר כהן:> לא, אין עוד הסתייגות. הסירו אותה. ובכן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 226), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד החוק – 38 נגד – 30 נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 226), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 38 בעד, 30 מתנגדים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית. <הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70), התשע"ו–2016> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> להזכירכם, אנחנו ממשיכים ועוברים אחורה להמשיך להצביע. ואנחנו עוברים עכשיו להצבעה בקריאה שנייה ושלישית על הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70). אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 10 בעד סעיף 1 – 63 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 63 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אנחנו עוברים מייד לקריאה שלישית. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה, ואנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד החוק – 65 נגד – אין נמנעים – אין חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 65 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 179), התשע"ו–2016> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אנו עוברים להצבעה על סעיף מס' 7 – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 179), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אנחנו עכשיו נצביע בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 1–6 – 71 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 71 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד החוק – 71 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 179), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 71 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 179), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. <הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 54), התשע"ו–2016> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 54), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. נתחיל בהצבעה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד סעיף 1 – 70 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 70 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק עבר בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד החוק – 64 נגד – אין נמנעים – אין חוק עבודת נשים (תיקון מס' 54), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 64 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק עבר בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. חברת הכנסת תמר זנדברג, בקיצור, תברך. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. זה חוק באמת היסטורי. זאת הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל שהמושג "חופשת אבהות" נכנס לספר החוקים, ומזכה את האבות בחופשה שתעניק להם שותפות בגידול הילד בימים הראשונים שלו, בנוסף ובמקביל לחופשת הלידה של האישה. <היו"ר מאיר כהן:> סליחה, גברתי. רבותי, אני אבקש שקט מכולם. בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה. נכון, זה לא מושלם. על החוק הזה היה מאבק מאוד מאוד קשה, אבל הנה הגענו לרגע שהמושג הזה, חופשת אבהות, נכנס לספר החוקים הישראלי, ואתו ההבנה והרעיון שבימים הראשונים מקומם של האבות הוא ליד התינוק, בדיוק כמו של האימא. על החשיבות כבר דיברו, אבל אני חייבת ממש בקיצור תודות: קודם כול לשר אורי אריאל, שיזם את החוק הזה כחבר כנסת מהאופוזיציה לפני שלוש כנסות. עם אורי אריאל מגיע גם העוזר שלו דאז, אריק בן שמעון, שבאמת הוא דוגמה נדירה ליועצים בכנסת – לדעתי כולם מכירים – שהמשיך ללוות את החוק הזה, לדחוף אותו ולהאמין בו גם ברגעים הקשים, עד הרגע האחרון. הוא נמצא עכשיו בחופשה בחו"ל. אריק, תודה רבה לך. כל הכבוד, החוק הזה הוא גם שלך. תודה רבה לדוד ביטן, היום יו"ר הקואליציה. דוד ביטן, תודה רבה לך על השותפות בחוק הזה ועל הקידום שלו ועל הדחיפה שלו בראש רשימה ארוכה של חברי כנסת, אבל אתה באמת התגייסת מתוך אמונה והתלהבות בחוק, ובאמת תודה. תודה רבה לשר זאב אלקין על התמיכה, גם בוועדת השרים, יחד עם שרים נוספים, שחלקם יושבים כאן, ובאמת על הליווי, על האמונה ועל העזרה גם כשהיה קשה מול הצוותים ומשרדי הממשלה האחרים. תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות אלי אלאלוף, שניהל את הדיונים בחוק וככה עזר לו לעבור חלק; לצוות הוועדה – לענת מימון מהייעוץ המשפטי וענת כהן שמואל, מנהלת הוועדה; לנעמי הימיין-רייש, ראש תחום רגולציה וחקיקה בסוכנות לעסקים קטנים, משרד הכלכלה, ולמאיה טאוסיג ממשרד הכלכלה, הלשכה המשפטית. תודה לאורי שיינין מאגף התקציבים במשרד האוצר. תודה לחברי הכנסת שנכחו בדיונים ותמכו ועזרו להעביר את החוק הזה: דב חנין, טלי פלוסקוב, מיכל בירן ומאיר כהן. תודה רבה לצוות שלי. אני חייבת להתחיל עם קשת קורם, שהתחילה – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבריא, מפרגנים לעוזרים פרלמנטריים. יגיע גם תורכם. אנא תקשיבו. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – לקשת קורם, שהתחילה לעבוד על החוק הזה בהיותה העוזרת הפרלמנטרית הראשונה שלי כשנבחרתי לכנסת. תודה גם לטל ולליר, המשפחה הקטנה שלה, שליוו אותנו וכל הזמן הדגישו בפנינו את החשיבות של החוק הזה. תודה לשאר העוזרים שלי – לטלי טסלר, לאופיר בר-זהר, לתום כהן ולדור בן דור ולכל צוות המתנדבות והמתנדבים בלשכה שסייע לנו באיסוף נתונים ומחקר. היו כאן הרבה נתונים והרבה עבודת שכנוע. תודה לשרות – גילה גמליאל, תודה רבה לך, השרה לשוויון חברתי, שעזרת בוועדה והאמנת בחוק הזה באמת מהרגע הראשון שלו. תודה אחרונה להמון המון אבות שיישארו בלי שמות, אבל פנו אלי במשך שלוש שנים. בכל פעם שהיה איזה שר או חבר כנסת או פקיד משרד ממשלתי או יועץ משרד הכלכלה או האוצר שאמר לי: למה צריך את החוק הזה? הייתה לי כזאת ערימה של פניות מאבות ששאלו – שלאורך כל שלוש השנים לא שכחו את החוק הזה ושאלו: מתי הוא נכנס? מה אתו? האם אני אספיק? אשתי יולדת עוד שלושה שבועות, אשתי יולדת עוד שלושה חודשים. כל כך הם חיכו וקיוו לחוק הזה. עכשיו אני שמחה לבשר לכולם שזהו, הוא עבר, הוא נכנס והוא הופך למציאות. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעות בהצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו ממשיכים בהצבעות. אנחנו עכשיו בסעיף 9. נאשר את תיקון הטעות שהציג חבר הכנסת דודו אמסלם. אני מזכיר, תיקון טעות בהצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד ההחלטה – 61 נגד – אין נמנעים – אין החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעות בהצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> אם כן, 61 בעד, אין מתנגדים. הכנסת מאשרת את התיקון בהצעת החוק. <הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון מס' 7) (נציג הרשות הלאומית להגנת הסייבר – קצין מוסמך לעניין גופים המנויים בתוספת הרביעית), התשע"ו–2016> (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים לסעיף 10, גם להצבעה, ברשותכם. הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון מס' 7) (נציג הרשות הלאומית להגנת הסייבר – קצין מוסמך לעניין גופים המנויים בתוספת הרביעית), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. אני אבקש מכולם לשבת, אנחנו רוצים להצביע בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 51 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (תיקון מס' 7) (נציג הרשות הלאומית להגנת הסייבר – קצין מוסמך לעניין גופים המנויים בתוספת הרביעית), התשע"ו–2016, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> בכל אופן, התוצאה היא כזאת: 51 בעד, שבעה מתנגדים. זה עובר לוועדת – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אנחנו מבקשים כלכלה. <היו"ר מאיר כהן:> לא, לא, זאת הייתה טעות. זה עובר לוועדת חוץ וביטחון. <הצעת חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1048); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים לסעיף 11: הצעת חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו–2016, לקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק השרה גילה גמליאל בשמו של השר לביטחון פנים. בבקשה, גברתי. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להציג בפניכם ובפניכן ולבקשכם לאשר בקריאה ראשונה את הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו–2016, בשם השר גלעד ארדן. עניינה של הצעת החוק שבפניכם הוא הסדרת האפשרות להסמיך פקחים עירוניים לאכוף עבירות תעבורה הנוגעות בעיקר לנסיעה אסורה של רכבים דו-גלגליים על מדרכות, הכול בהתאם להגבלות שנקבעו בהצעת החוק. בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת התופעה של נסיעת אופניים, אופניים חשמליים וקורקינטים חשמליים על מדרכות בתחומי הרשויות המקומיות, באופן שגורם הפרעה להולכי הרגל ויוצר סיכון כלפיהם. במקביל, קיימת ברשויות המקומיות תופעה של שימוש הולכי רגל בשבילים המיועדים לאופניים באופן שיש בו כדי לסכן את הולכי הרגל ולמנוע מרוכבי האופניים את השימוש בהם, וכן התופעה של נסיעת אופנועים על מדרכות או שבילי אופניים. היות שיש בתופעות אלו כדי לפגוע פגיעה של ממש בהתנהלות היומיומית של תושבי הרשויות המקומיות, החליט השר כי במקביל לאכיפה המבוצעת על-ידי המשטרה בתחום זה, יוסמכו פקחי הרשויות המקומיות בעלי כשירות, שעברו הכשרה מתאימה לכך כמפורט בחוק, לאכוף עבירות תעבורה המוגדרות בתוספת הראשונה לחוק זה, וזאת בנוסף לעבירות אשר אכיפתן בתחום המוניציפלי מצויה בסמכות הרשויות המקומיות. <היו"ר מאיר כהן:> אני מבקש מכולם שקט. אנא מכם, מי שרוצה לדבר שיצא החוצה. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> בין העבירות שפקחי הרשויות המקומיות יורשו לאכוף מכוחו של חוק זה: נסיעת אופניים חשמליים, אופניים וכן קורקינטים חשמליים על מדרכות או במעבר החציה; עבירות נוספות המתבצעות על-ידי רוכבי האופניים במהלך נסיעתם ויש בהן כדי לסכן את הולכי הרגל במדרכה, ובהן נסיעה תוך שימוש אסור באוזניות או הרכבת אנשים על האופניים באופן אסור; נסיעת אופנועים על מדרכות או על שבילי אופניים, וכן הליכת הולכי רגל על שבילי אופניים – הכול בהתאם למפורט בתוספות הראשונה והשנייה להצעת החוק. הסמכויות שיוענקו לפקחים העירוניים במסגרת חוק זה יהיו סמכות עיכוב, סמכות למתן קנס, סמכות לתפיסה או הרחקה של הרכב שבו נעברה העבירה או חלק ממנו, וכן סמכות להוצאת אוויר מגלגליו – הכול בהתאם לתנאים המפורטים בחוק ובתוספת השנייה בו. כמו כן מוצע להסמיך מועצה של רשות מקומית להתקין חוקי עזר בדבר אופן תפיסת והרחקת הרכב על-ידי פקח כאמור ואופן אחסנתו, וכן בדבר חיוב בעל הרכב לשלם אגרות או תשלומים בעד הרחקת הרכב, תפיסתו ואחסנתו. חוקי עזר אלו יועברו לידיעת שר הפנים ושר התחבורה והבטיחות בדרכים טרם פרסומם ברשומות. כן נקבע כי פקחים לא יוכלו לעשות שימוש בסמכויותיהם כלפי עובר דרך או רכב המשתייכים לגופי מערכת הביטחון או של גופי הצלה, כשעובר הדרך האמור נמצא בעת מילוי תפקידו וכשיש במקרה זה כדי למנוע ממנו את מילוי התפקיד. יצוין כי מחוק זה הוחרגו עבירות של חניה אסורה או שימוש שלא כדין בנתיב תחבורה ציבורית, שאותן מוסמכים כיום פקחים עירוניים לאכוף בהתאם להסדרים הקבועים לכך בפקודת התעבורה ולתקנות מכוחה. כן חשוב לציין כי סמכות הרשויות המקומיות לפעול בתחום שיפוטן לאכיפת עבירות תעבורה בהתאם להוראות חוק זה תהיה כפופה למדיניות אכיפה שתיקבע בנוהל שגובש בידי נציגי משרדי הממשלה וגופים רלוונטיים אחרים ושאושר בידי היועץ המשפטי לממשלה. נוהל זה נחוץ, בין השאר, כדי להבטיח את אחידותה בכלל הרשויות המקומיות, וכן את הסבירות, המידתיות והתקינות המינהליות שלה, לרבות לעניין הסדרת אופן האכיפה כלפי קטינים והבטחת השמירה על זכויותיהם. לאור האמור, מבקש השר לאשר את הצעת חוק זו בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכלכלה – על דעת יושב-ראש ועדת הפנים – לוועדת הכלכלה של הכנסת, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, כנסת נכבדה, החוק הראשון שהבאתי למליאת הכנסת הוא חוק העוסק באכיפה של הרשויות בנושא אופניים חשמליים. שמעתי את השרה מציגה את החוק של השר גלעד ארדן, שהוא חוק מבורך, וגם הוא מתעסק באכיפה. לצערי, אנחנו נמצאים בפתחו של החופש הגדול, ובחופש הגדול הפגיעות – אם עד עכשיו הן היו גדולות, אז בחופש הגדול הפגיעות של בני-נוער מאופניים חשמליים הולכות וגדלות. רק בשנה שעברה שמענו על אותו אדם תושב גבעתיים בן 85 – לא יודעת איך להגדיר את זה, נהרג מפגיעה של אופניים חשמליים, לא יודעת אם המילה "נהרג" זוהי המילה, מישהו שאופניים חשמליים נכנסו בו והוא מת. נהרג, נראה לי שזו הגדרה קשה. לצערי, הדרך להילחם בנהיגה בריונית על אופניים חשמליים היא דרך אכיפה, ובעיקר דרך הפקחים. היום החוק בעיקר נמצא אצל השוטרים, והשוטרים הם אנשים מאוד עסוקים, כמו שאנחנו יודעים. אני רוצה גם להגיד משהו בעניין הזה של הפקחים. היה איזשהו מבצע אכיפה שהתנהל במשך יומיים, ואז בעצם הנהגים של האופניים החשמליים קצת חששו, קיבלו דוחות, ואז זה נעלם כלא היה, אין פקחים, וזה עוד בתל-אביב. אני לא מדברת אתך, אדוני היושב-ראש, על מה שקורה בבאר-שבע, בחיפה, בהרצליה, בנתניה. זאת אומרת, מראש עשו איזה יום כזה מיוחד של אכיפה, שמו בתל-אביב כמה פקחים ונתנו דוחות, ואז נעלמו אל השקיעה, מה שנקרא, אין דוחות ואין פקחים. אני חושבת שהנושא הזה חייב עכשיו, כבר עכשיו לקראת החופש הגדול – לתת את הסמכויות האלה לפקחים, למנוע את הנהיגה הבריונית הזו על אופניים. אבל אני רוצה לומר עוד משהו, אני שמחה שאתה מקשיב לי, בתור אחת שגם רוכבת על אופניים חשמליים, שזה כלי תחבורה מצוין, חסכוני, ירוק, כלי תחבורה טוב, ואנחנו צריכים לעודד כמה שיותר רוכבי אופניים במדינת ישראל, אבל לצערי יש בעיה מאוד משמעותית של נהגי המכוניות – לא מכבדים את נהגי האופניים, לא נותנים להם את המקום שלהם בכבישים. רוכבי אופניים נדרסים כאן כמעט כל שבוע רק מחוסר זהירות, לא שלהם, אלא בעיקר של הנהגים. אני חושבת שצריכה להיות כאן תרבות של חינוך גם אצל רוכבי האופניים, וכמובן צריך להתייחס לזה ברצינות, אבל גם של הנהגים. אני רוצה להזכיר לנהגים, ובכלל, גם מי מכם שנוהג ברכב, ורואה רוכב אופניים, צריך להבין שיש לו זכות קדימה והוא אמור לרכוב על הכביש כשאין שביל אופניים. וחבל מאוד שכל כך הרבה נהגים לא מכבדים את רוכבי האופניים, וכל שבוע מחדש אנחנו שומעים על כאלה שנדרסים. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. שלוש דקות. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, אדוני היושב-ראש, ממש בקצרה. תראו, לרגע אני ממש לא נכנסת שוב לדיון על האופניים החשמליים, דיון שגם חברתי מירב בן ארי ואני, והרבה כאן, מקיימים הרבה מאוד. ממש לא נכנסת לזה. החוק הזה ממשיך במגמה זוחלת של העברת סמכויות לאומיות, שלטוניות – במקרה הזה גם סמכויות שיש בצדן אופציה לאלימות, לחיכוך עם האזרחים, סמכויות שהמשטרה מוסמכת באופן בלעדי, ולא בכדי, לבצע אותן – אל פקחים ברשויות המקומיות. וכמה הסמכה שלא ניתן וכמה הכשרה שלא ניתן, בסופו של דבר, מבנה הרשויות המקומיות במדינת ישראל לא בנוי על מנת להפעיל סמכויות שיטור וסמכויות שיש בהן פוטנציאל הפעלת אלימות. עוד ועוד אנחנו מעבירים ומקימים משטרות עירוניות ומכשירים פקחים לדבר שבמבנה הסמכויות הדמוקרטי של מדינת ישראל הם לא כשירים לעשות. והנה עכשיו, אותו פקח שיעצור אזרח ויעכב אותו, כי זאת הסמכות שאנחנו נותנים לו, בגלל שהוא נסע עם האופניים או בגלל שהוא עשה כל עבירת תנועה כזו או אחרת, ואותו אזרח יתנגד ולא ירצה, אז מה יעשה הפקח? יש פה פוטנציאל להידרדרות לקטטה אלימה. ייתכן שאותו פקח יצטרך להפעיל אלימות או כוח בעוצמה כזו או אחרת כדי לעכב את האזרח, כדי לעצור אותו. הפקחים שלנו, ולא בכדי, הם לא שוטרים. אין להם את ההכשרה ואין להם את הסמכות לעשות את זה. ופעם אחרי פעם, בגלל המחסור ואוזלת היד והמחסור התקציבי ומחסור כוח-האדם של המשטרה, אנחנו מפרקים, חותכים סמכויות-סמכויות כמו קוביות ונותנים אותן למי שרק רוצה לקחת. לא כך נבנתה מדינת ישראל, לא כך נבנו הסמכויות. אם למשטרה יש בעיית תקציב או כוח-אדם, אז בבקשה, נעצים את התקציב ואת כוח-האדם, ולא נפרק את הסמכויות שלה ונפזר אותן לכל עבר וניתן לכל ראש עיר או לכל פקח עירוני כזה או אחר לעשות כרצונו. התוצאה היא מסוכנת והיא בפוטנציאל הידרדרות. ולכן, ברמה העקרונית בכלל, בלי לדבר על האופניים, אנחנו נתנגד להצעת החוק הזו. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת מרגלית – לא נמצא. חברת הכנסת גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת וחברתי תמר זנדברג, אני רוצה לנסות לשכנע אותך – מדוע אני חושבת אחרת. אני חושבת שהיום הכוח שנמצא בידי הרשויות, הכוח של המפקחים, הוא כוח מבוזבז בצורה בלתי רגילה. הפקחים הם למעשה אלה שאוכפים את הסדר ואת החוק, את חוקי העזר בדרך כלל ברשויות המקומיות, אבל גם חלק מחוקי התנועה. עכשיו, מה קורה? יש לנו עשרות עיניים ופקחים שנמצאים ברחוב ויכולים לעזור למשטרה. למשל, בכל חוקי התעבורה, למה שפקחים לא יוכלו לתת דוח למי שלא עוצר באדום, למי שעוצר באדום-לבן, למי שחוצה קו לבן? <תמר זנדברג (מרצ):> ואם האזרח יתנגד? <יעל גרמן (יש עתיד):> תני להם את הסמכות. למה לא לתת לפקחים את הסמכות? זה בזבוז לא נורמלי. <תמר זנדברג (מרצ):> זה לא התפקיד שלהם. <יעל גרמן (יש עתיד):> מצד אחד אנחנו באים ובוכים שלמשטרה אין מספיק כוח. מאותו צד אנחנו גם באים ואומרים שלא אוכפים את החוקים. ומאותו צד אנחנו גם באים ואומרים, בצדק, שיש תאונות דרכים בעקבות זה שאין מספיק כוח-אדם לאכוף את החוקים. אז הנה, יש לנו פה פקחים מוכשרים שיכולים באמת להיות לעזר למשטרה. למה לא לנצל אותם? <מירב בן ארי (כולנו):> תספרי לה מה קורה עם האופניים החשמליים בהרצליה. מה קורה שם. <יעל גרמן (יש עתיד):> וודאי ובוודאי באופניים החשמליים, שזו השתוללות חסרת אחריות, מסכנת חיי אדם ומסכנת ילדים, גם את אלה שנוסעים וגם את אלה שהולכים בדרך של אלה שנוסעים. ולכן החוק הזה מבורך, והלוואי שיבואו עוד כמוהו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – לא מוותר. בבקשה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, חברת הכנסת גרמן, את היית ראש רשות ושמך הלך לפנייך. מוצלחת. אני מתנגד לחוק מסיבה אחרת. יש יתרונות ויש חסרונות. יכול להיות שיתרונותיו של החוק, איך שאמרת את זה, רבים, אבל יש בו חיסרון אחד, והחיסרון הזה יאפיל, יכסה על כל היתרונות. את יודעת מהו? אני פוחד מהיום – ויש כאלו, לא את, ויש כאלו שיעשו את זה – שישתמשו בחוקי התעבורה ובהצעת החוק הזו כמכשיר פוליטי בתוך היישובים שלהם. <יעל גרמן (יש עתיד):> אהה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אל תגידי "אהה". שלטון מקומי – מה זה שלטון מקומי? שלטון מקומי, ראש רשות רוצה להמשיך ולהיות ראש רשות; משתמש בכל הכלים שעומדים לרשותו, כמו ראש הממשלה, כדי לשרוד; יכופף את הכול כדי לשרוד. השחיתות שחוגגת ברשויות, וכל המכרזים המפוקפקים והכול. וגם אני נותן עכשיו כלי נוסף לראש הרשות – אני לא מכליל, כמובן; אני לא מכליל – אני נותן לראש הרשות כלי נוסף שיכול להיות שהוא ישתמש בו פוליטית לצרכיו הפוליטיים. איך זה? איך זה? <מירב בן ארי (כולנו):> מה זה קשור בכלל? זה כדי לשמור על הסדר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מי אחראי על הפקחים? <מירב בן ארי (כולנו):> מה זה קשור בכלל? <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה כן קשור. מי אחראי על הפקחים? מי אמור לקלוט אותם? מי אמור לשלוח אותם? זה ראש הרשות מאחורי כל המהלך הזה. ואותו ראש רשות, אני מקנה לו סמכות ועוצמה שיפעיל את הפיקוח הזה לצרכיו הפוליטיים. אסור לתת עוד כלי להשחית את המערכת. זה – 1. הדבר השני, וחברתי חברת הכנסת זנדברג ציינה את זה – סוגיית ההפרטה של השיטור, לתת את השיטור לידיים אזרחיות, פחות מיומנות. די, חברים. די. זו, אני חושב, הצעת חוק, שאם מסתכלים עליה מכל הזוויות, היא הצעת חוק שחסרונותיה רבים מיתרונותיה. אנחנו צריכים לחשוב כמה שנים קדימה, ואני חושב שאנחנו במדרון בכיוון לא נכון. צריך להילחם בתופעה של האופניים על המדרכות, תופעה מסוכנת. <מירב בן ארי (כולנו):> איך? איך תילחם? <עיסאווי פריג' (מרצ):> יפה מאוד, אבל לא באמצעות חקיקה פופוליסטית. היא לא נכונה. <מירב בן ארי (כולנו):> זאת החקיקה הכי לא פופוליסטית שיש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. יש לנו שר באולם או שרה? <מירב בן ארי (כולנו):> יש, יש, השר שם. השר שם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השר בנט בפינה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אה, השר בנט. מכובדי השר, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו מבקשת לתת פתרון לבעיה שהיא בעיה קיימת. אכן, ישנה מצוקה של חוסר אכיפה של חקיקה במרחב העירוני. אבל השאלה היא אם זהו הפתרון. המשטרה צריכה יותר תקציבים, המשטרה צריכה יותר כוח-אדם, המשטרה צריכה יותר יכולת לבצע אכיפה. האם הפתרון הוא להוציא את הסמכויות ולהעביר אותן או לחלק אותן גם לגורמים אחרים? עמיתי חברי הכנסת, הסוגיות שהחוק הזה מטפל בהן הן סוגיות סבוכות מאוד. קחו למשל את השאלה של מה שמתרחש על מדרכות הערים. יש פה מציאות בלתי אפשרית ובלתי נסבלת, שבה המדרכות הולכות ונעשות צרות יותר ויותר, ועל המרחב הצר של המדרכה אנחנו שולחים להתחרות גם את רוכבי האופניים, ששמים את השבילים שלהם על גבי המדרכות, וגם את הולכי הרגל וגם את המשפחות שמנסות ללכת עם עגלת ילדים. זו מציאות בלתי אפשרית, זו מציאות בלתי נסבלת. וצודקים אלה שאומרים – נדמה לי שחברת הכנסת בן ארי הזכירה את הפגיעות מרוכבי אופניים חשמליים. באמת מצוקה קיצונית. אבל מה עושים עם זה? מה שעושים עם זה צריך להיות קודם כול להוריד את האופניים החשמליים אל הכביש וליצור שבילי אופניים חדשים, ליצור תשתיות שיתאימו יותר למאה ה-21. היום אנחנו מציעים פתרון אחר. אנחנו אומרים: בואו נאכוף איסור על הולכי רגל ללכת על-גבי המדרכה במקום שהוא מסומן לרוכבי אופניים. זה אחד הדברים שיעבירו לפקחים עירוניים. האם זה דבר שפקח עירוני, נכון שיעשה אותו? האם זו לא דוגמה מובהקת לאכיפה שצריכה להיעשות על-ידי אנשים שהוכשרו לעשות את האכיפה הזו? ואם המשטרה צריכה תוספת של כוח-אדם ואמצעים, אז בואו ניתן את התוספת הזאת כדי שהמשטרה תוכל לבצע את תפקידה. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני מצטרף להתנגדותה של חברת הכנסת זנדברג. אני חושב שהצעת החוק הזו הולכת בכיוון לא נכון. אנחנו לא יכולים בכל מקום שהמשטרה לא מסוגלת לתת פתרון, במקום לחזק את המשטרה, להציע חלופות ומנגנונים עוקפי-משטרה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. תודה רבה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – מוותר. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. שלוש דקות, אדוני. בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, אני אתייחס לנושא אחר לגמרי. ביום רביעי בשבוע שעבר הייתה שאילתה, וענה עליה סגן שר הביטחון, שדיברה על הריסת מבנה לא חוקי ליד ההתנחלות קריית-ארבע, ובמפורש התברר שהוא מחוץ לתוכנית המתאר המאושרת. התשובה – המבנה נהרס. אבל מה שמעניין, שכל הבכי, כל הדמעות שירדו על המבנה הזה – תיארתי לעצמי מה זה. אבל מה שהיה קשה זה התשובה – מדיניות שר הביטחון החדש היא להסדיר מבנים של מתנחלים ולא להרוס; אם היו מגישים תוכניות, היו מסדירים אותן. זו המדיניות. נתנו הזדמנות ועוד הזדמנות ועוד הזדמנות כדי לא להרוס את המבנה – והוא מבנה קל; הוא אפילו לא מבנה קבע, אלא מבנה קל. ולמה בלילה? ולמה הפעילו כוח? ולמה? ולמה? המדיניות הזו של שר הביטחון מתיישרת עם מה שאמר סגן שר הביטחון באותה ההזדמנות, שהוא בעד לספח את כל שטח הגדה המערבית. את זה הוא גם אמר פה, וזה, אני מבין, בניגוד לעמדת הממשלה, אם אני לא טועה. בנוסף, היום שרת המשפטים אומרת: אני בעד לספח בשלב ראשון את אזור C. אבל אני שואל בקשר למבנה הזה, הרי ממשלה שלמה מתכנסת כדי לדון ולהחליט – קודם כול ללכת להרוס את הבתים של הערבים. אבל למה לא לתת את ההזדמנות להסדיר אותם? הרי הם נבנים על קרקע פרטית; הם נבנים בגלל המדיניות של הממשלות העוקבות שלא מאשרות תוכניות מתאר; הם נבנים כדי לפתור את הבעיה של מצוקת הדיור שהממשלה בעצמה מכירה בה, והיא הקימה את "צוות 120 הימים". למה לאוכלוסייה הערבית – שהיא לא פלשה, היא לא מתנחלת, לא פלשה לאדמה של אחרים, היא לא נכנסה לאדמה של אחרים, היא בנתה על האדמה ועל הקרקע שלה – והמדינה גם קושרת בינה לבין התוכנית, שהיא אשליה גדולה, שהיא שקר גדול, התוכנית הכלכלית, שבאה כאילו להקציב תקציבים לאוכלוסייה הערבית, והיא לא יכולה לבנות, לא יכולה לאשר כל עוד אין תוכניות מתאר. ומי מאשר תוכניות מתאר? זו הממשלה. אז הרמאות הזו צריכה להיפסק, והמבנים הערביים – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – לא ייהרסו, וראשי רשויות לא ישתפו פעולה עם הממשלה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חאג' יחיא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – וימשיכו לבנות. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – מוותרת; חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – מוותר; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה. חברי הכנסת, נא תפסו את מקומותיכם כדי שנוכל להצביע, איש-איש במקומו. גברתי השרה גמליאל, אנחנו רוצים להצביע. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – 9 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה התקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הרי התוצאות: 41 תומכים, תשעה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, והיא עוברת לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. חברת הכנסת קסניה סבטלובה מבקשת להוסיף את תמיכתה בחוק לפרוטוקול. <הצעת חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1051); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016, לקריאה ראשונה. מציגה את הצעת החוק, בשם השר לביטחון הפנים, השרה לשוויון חברתי חברת הכנסת גילה גמליאל. גברתי, בבקשה. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> כבוד היושב-ראש, שרים, חברי וחברות כנסת, אני מתכבדת להציג בפניכם את הצעת חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים (תיקון מס' 2) התשע"ו–2016, בשם השר גלעד ארדן. כידוע לכם, בשנים האחרונות נפוצה במדינת ישראל, בעיקר בקרב בני-נוער וצעירים, תופעת השימוש בחומרים בעלי השפעה פסיכואקטיבית, אשר נמכרים בשוק כסמים חוקיים. מכירתם הנרחבת בקיוסקים ברחבי הארץ נתנה להם את הכינוי "סמי פיצוציות", והם מכונים גם "סמים סינתטיים". חומרים מסכנים אלה מיוצרים באופן מלאכותי במעבדות לא חוקיות, ללא כל פיקוח רפואי, ומכילים חומרים רעילים. הם נתפסים כתחליפים זמינים לסמים, כגון סם הקנאביס, אך מדובר בחומרים שהשפעתם חזקה מאוד והסיכון הנשקף מהם רב. החומרים המסכנים נפוצו במהירות, עוד לפני שעלה בידי הרשויות לאסור את השימוש בהם. בשל העובדה שחומרים אלה אינם נכללים בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג–1973 – להלן: פקודת הסמים המסוכנים – הם יוצרו והופצו באופן גלוי, לכל דורש, למרות הסיכון הרב הנשקף מהם. לפיכך נחקק בשנת 2013 חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים, התשע"ג–2013, אשר מטרתו לתת בידי הרשויות כלים ראויים להתמודדות עם תופעת החומרים המסכנים. בחוק נקבעו הסדרים דומים להסדרים שהתגבשו במדינות העולם המתמודדות עם אותה בעיה. במסגרת ההסדרים שנקבעו בחוק, נקבעו בפרק ב' הוראות לעניין סמכויות תפיסה והשמדה של חומר מסכן. על-פי הוראות הפרק, מוקנית לשוטר סמכות להיכנס למקום שבו יש חשד סביר להניח כי אדם מחזיק חומר מסכן, לבצע חיפוש במקום וכן לתפוס חומר החשוד כמסכן כדי לסלק את הסיכון לאלתר. כמו כן, הוסדרה סמכותו של קצין משטרה להשמיד את החומר המסכן, כפוף לסייגים המפורטים בפרק. בשל העובדה שההסדר שבפרק ב' לחוק הוא ייחודי, נקבע כי הפרק ייקבע כהוראת שעה לתקופה של שלוש שנים, היינו עד 13 באוגוסט 2016, ובמהלכן יהיה אפשר לבחון את יעילותו ואת תרומתו למאבק בתופעת השימוש בחומרים המסכנים. ממועד חקיקת החוק ועד היום מתמודדת משטרת ישראל באופן יומיומי עם תופעת השימוש בחומרים המסכנים, ובין השאר מפעילה את הסמכויות המוקנות לה מכוח פרק ב' האמור. כך, למשל, פועלת משטרת ישראל לתפיסת כל מוצר שהחזקתו אינה חוקית, כגון כלי עישון, תכשירי הרזיה, תרופות חשודות כמזויפות וכיוצא בזה. מהניסיון שנצבר ממועד תחילת החוק ועד היום עולה כי להסדר ולסמכויות שבפרק ב' לחוק תרומה משמעותית להתמודדות עם התופעה השלילית של שימוש בחומרים מסכנים. מוצע על כן להפוך את הוראות פרק ב' להוראות של קבע, ובכך לחזק את ידי רשויות החוק במאבק בתופעה שלילית זו. לאור האמור, אבקשכם לאשר את החוק המוצע בקריאה ראשונה ולהניחו על שולחן ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת לשם הכנתו לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, גברתי השרה. אנחנו נעבור כעת לשמוע את הדוברים על החוק. חברת הכנסת מירב בן ארי. חברת הכנסת בן ארי – מוותרת. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – חבר הכנסת טרכטנברג – חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, אדוני רשום לדבר על הצעת חוק המאבק בתופעת השימוש – – – <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> לא, תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותר. חברת הכנסת תמר זנדברג מצילה את כבודנו. אחריה – חברי הכנסת יעל גרמן, מיכל רוזין ועיסאווי פריג'. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, אדוני היושב-ראש, ממש בקצרה. החוק הזה הוא חוק מאוד מאוד חשוב. הוא חוק שמטרתו להתמודד בעיקר עם סמים סינתטיים, הידועים בשמם "סמי פיצוציות", "נייס גאי", כל השמות ששמענו עליהם, שהפכו לפני כמה שנים באמת למכת מדינה, במיוחד לבני-נוער ולאנשים צעירים שלא היו מודעים לנזקים הכבדים שהסמים האלה גורמים, לפעמים נזקים בלתי הפיכים שנגרמים משימוש אחד בודד, כי יש בפנים באמת חומרים – בשפה לא פרלמנטרית אני אגיד – זבל וחומרים באמת גרועים מאוד. אני חייבת להגיד שהרבה בזכות החוק הזה בתוך שנים ספורות עלתה בהרבה המודעות לתופעה, המשטרה קיבלה כלים שבאמצעותם היא יכולה להתמודד באמת עם חומרים שמופצים, לפעמים אפילו בפיצוציות, והייתי אומר בחסות החוק, כי עד שמעבדות משרד הבריאות והמשטרה מדביקות את התהליך ומזהות חומר כסם שצריך להוציא לפי החוק, בינתיים החומרים האלה מסתובבים וכל פעם בשינוי הרכב כימי כזה או אחר גורמים נזקים מאוד גדולים. החוק הזה סייע הרבה מאוד בהתמודדות, ואני חייבת לציין עוד דבר שמאוד מייחד את החוק הזה, וזה שהוא מיועד למפיצים, לסוחרים, לחנויות, לקיוסקים, ולא פונה, בסופו של דבר, למשתמש; לא מסתכל על הבן-אדם שעשה טעות, או לא הבין, או כן הבין, והשתמש באיזה סם – לא מתייחס אליו כעבריין, אלא הולך אחר המפיצים, החנויות שמוכרות ודברים מן הסוג הזה, ואני חושבת שזו דרך התמודדות מאוד מאוד נכונה, ולראיה, באמת בתוך זמן מאוד קצר עלתה מאוד המודעות לסמים האלה, והחוק הזה משמש כלי מאוד מאוד משמעותי במלחמה נגדם, ולכן טוב עושה הכנסת שעכשיו מקבעת את החוק הזה, לצד כלים נוספים שצריך לתת. עם זאת, אני חייבת להוסיף מילה; יש לנו סמים מחומרים אחרים, שנחשבים היום סמים מסוכנים, כמו קנאביס, למשל, שהשימוש בהם הוא עבירה פלילית, אף שהם מסוכנים הרבה פחות, מזיקים הרבה פחות, בטח ובטח ממכרים הרבה פחות, ושם אנחנו דווקא מחפשים להפליל את השימוש העצמי, ולא את הסחר, את ההפצה ואת המכירה. החוק הזה הוא בדיוק דרך נכונה להתמודד עם החומרים האלה, וטוב אם נעשה זאת גם לחומרים נוספים. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת יעל גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, אני זוכרת שכאשר העברנו את החוק הזה כהוראת שעה, זה בא למעשה לעצור את המירוץ אחרי הזנב של עצמנו, מפני שמה שקרה זה שאנחנו, במשרד הבריאות, היינו מוציאים צו איסור על חומר בהרכב מסוים, ואז אלה שנמצאים באיזה מעבדה סודית היו משנים את ההרכב, משנים חומר אחד, וזה כבר לא נכלל בצו, כבר הם יכלו לשווק את זה, וכל הזמן רצנו אחרי הזנב של עצמנו לנסות לתפוס את אותן מעבדות שיוצרות חומרים שמסכנים את בני-הנוער שלנו, שלא יודעים בכלל מה הם לוקחים. אני חייבת לומר בהקשר זה שאני מברכת על הקמפיין של הרשות למניעת סמים, באמת קמפיין מבורך, שמדבר על כך שסמים זה סמים, וסמים זה דבר מסוכן, וסמים זה דבר שגורם לאיבוד התודעה של האדם, שלא לדבר – שלפעמים גם גורם למקרים הרבה יותר אקוטיים. ולכן, מרגע שהמשטרה גילתה שהוראת השעה הזאת עוזרת לה, אכן, למצוא את אותם עבריינים שמייצרים את החומרים האלה בחשכה, והיא יכולה באמת להתגבר במירוץ אחרי הזנב של עצמה – מרגע שהמשטרה אמרה שזה עוזר, זה המקום להפוך את הוראת השעה לחוק קבע, כדי באמת להילחם בתופעה המסוכנת הזאת של "נייס גאי" ושל כל אותם חומרים שאף אחד לא יודע מה הם, מאיפה הם באים ואיזה נזק אדיר הם גורמים בעיקר לבני-הנוער שלנו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת גרמן. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ): > אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, ראש מועצת דימונה לשעבר ידידי חבר הכנסת מאיר – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> ראש עיריית דימונה. עיריית דימונה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עירייה באה בכותרת. <טלי פלוסקוב (כולנו):> למה? זה לפי מספר התושבים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ולפי מספר העוני? ולפי האבטלה? זה לא צריך להיות קריטריון? <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה לא צריך להיות קריטריון בעיר? אין אבטלה ואין עוני? <מאיר כהן (יש עתיד):> זאת עיר נהדרת וחזקה, תדלג, תדלג. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לדלג? <יעל גרמן (יש עתיד):> גם בתל-אביב יש אבטלה ועוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בסדר גמור. אני מדלג. זה לא באשמתך, המיקום הגיאוגרפי קובע. חברים, אני תומך בהצעת החוק. הצעת החוק הזאת צריכה להיות שנים אחורה. אני רק רוצה להתייחס לזה ולהגיד שני משפטים, וחברים יסכימו אתי, ושמעתי את זה. בשטח אני מכיר עשרות בני-נוער, זה שנים רבות, עשרות שנים אפילו, שאיבדו את עצמם בגלל סמי הפיצוציות למיניהם. בכל שנה יש שם חדש לסמים האלה. האבסורד שהוזכר לפני כאן, שהסמים האלה, עדיין אנחנו משחקים בהגדרתם: סמים מסוכנים, לא מסוכנים, חשד לסכנה, חומר מסכן. חברים, הגיע הזמן שהסכנה הזאת, ששמה סמי פיצוציות – לשים לה גבול ולהיות ממש חד ואגרסיבי בטיפול בה. עשרות בני-נוער, אם לא מאות, אני אישית מכיר חלק מהם, נפלו קורבן לסמים האלה, ואסור לנו ללכת בין הטיפות בחקיקה הזאת. אנחנו צריכים להיות החלטיים, החלטיים וחדים, במלחמה בתופעה הזאת. חברת הכנסת זנדברג הביאה דוגמה, דוגמה לאבסורד בחקיקה שאנחנו מנהלים, שהבית הזה מנהל זה שנים ארוכות. תארו לעצמכם – קנאביס, שהוא פחות מסוכן, הרבה פחות מסוכן, הוא חומר אסור בשימוש, לעומת סמי פיצוציות. הזבל, הזבל של הסמים הוא אסור – ומותר בשימוש. אני מברך על ההצעה הזו, וצריך לשים חקיקה קשה וענישה חמורה כנגד כל מי שמתעסק ומוכר את החומר המסוכן הזה. תודה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. חבר הכנסת מאיר כהן. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותר. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותרת. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותר. חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותר. חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותר. חבר הכנסת מיקי לוי. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק מחויב המציאות. מספר הפיצוציות שנמצאות ברחבי ישראל, ברחבי הערים, שילש וריבע את עצמו בשנים האחרונות, חלקן אף מוכר סמים מסוגים שונים, בעיקר סמים שמורכבים מחומרים כימיים שמזיקים לבריאות בצורה נוראית. במדינת ישראל, מי שלא יודע, יש בסך הכול שתי מעבדות לבדיקת סמים: מעבדה אחת בתל-השומר ומעבדה אחת במטה הארצי. כאשר משטרת ישראל – שוטר בעיר כזו או אחרת תופס חומר שחשוד כסם, הוא היה אמור לקחת אותו לאחת המעבדות האלה, ולהמתין לבדיקה כמה חודשים בגלל התור הארוך שם וחוסר בתקנים לבודקים כימאים מומחים – מספר חודשים רב – והנושא היה מתמסמס וחלק מהעבריינים לא היו מובאים אפילו לדין. יתרה מכך, כשנתפס חומר החשוד כסם והוכח שהוא היה סם, בהתאם לפקודת הסמים היו לוקחים אותו לאותה מעבדה עלומה, משנים חלקי חלקיק של חומר כימי כזה או אחר במרכיב המרכזי של הסם, והנה לנו סם מסוג חדש שלא נכנס לפקודת הסמים ואי-אפשר להוכיח שאכן הוא סם, כי הוא לא הופיע בפקודה. בתופעה הזו צריך להילחם, והחוק הזה היה חוק של הוראת שעה, ובבדיקה שעשיתי הוכיחה הוראת השעה את האפשרות הזו של שוטר שנכנס לפיצוצייה או לכל מקום אחר ותופס חומר לא מזוהה החשוד כסם – יכול לקחת אותו ולהחרים אותו. התרגילים האלה שעשו אותן פיצוציות לאורך השנים בשינוי הרכב, חלקיקי הרכב כזה או אחר, מנעו ממשטרת ישראל למלא את תפקידה, ועל כן החוק הזה הוא חוק חשוב מאין כמוהו במלחמה המתמשכת והבלתי-נגמרת במאבק שלנו כמחוקקים, כחברה, בשוק הסמים במדינת ישראל. אני אישית, כמובן גם בגלל עברי וגם בגלל ישיבתי בבית הזה, אתמוך בחוק בגלל חשיבותו. אני חושב שכל מי שירים כאן את היד בתמיכה חיובית יסייע בידי החברה בישראל, בידי משטרת ישראל, להתמודד מול תופעת הסמים. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח. חבר הכנסת באסל גטאס. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותר. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח. חבר הכנסת יואל חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותר. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016. תפסו נא מקומותיכם, אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 38 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת מרב מיכאלי מצרפת את תמיכתה לפרוטוקול. חבר הכנסת רוברט אילטוב, חבר הכנסת נחמן שי, חבר הכנסת אכרם חסון, חברת הכנסת יוליה גם כן, והשר בנט. ברוך השם, כולם מצטרפים לתמיכה בחוק. הצעת החוק עוברת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (שיפוט משמעתי של עצורים) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1043); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, ברוך השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (שיפוט משמעתי של עצורים) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, לקריאה ראשונה. מציג את החוק, בשם שרת המשפטים, שר החינוך חבר הכנסת נפתלי בנט. השר בנט. השר בנט, אדוני מציג את הצעת חוק. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> בטוח שזה הוא מגיש? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים). <יואל חסון (המחנה הציוני):> השר בנט כל היום באוזנייה. <חיים ילין (יש עתיד):> עם האוזנייה עדיין בחדר כושר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הוא מחפש את החוק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רק בגלל שאתה משלנו אנחנו – – – <קריאות:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> חדר-כושר מנקה את הראש, אבל לא עד כדי כך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> טורקיה אשמה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה החומרים – – – <חיים ילין (יש עתיד):> האנדורפינים, האנדורפינים בחדר-הכושר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בבקשה, אדוני השר. <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עם חקיקת חוק סדר הדין הפלילי נקבע קודקס שונה ביחס לעצורים ולאסירים. בין היתר, מגוון אמצעי המשמעת שניתן להטיל על עצורים מצומצם ביחס לסמכויות הענישה הנתונות כלפי אסירים. בשנים האחרונות הושלם תהליך העברת מתקני המעצר שהוחזקו על-ידי משטרת ישראל לרשות שירות בתי-הסוהר, כמו גם החזקתם של העצורים והטיפול בהם. אמצעי המשמעת הקיימים אינם נותנים מענה מספק בידי שירות בתי-הסוהר לאכיפת המשמעת בקרב עצורים ומניעת גרימת נזק מכוון למתקני שירות בתי-הסוהר. לפיכך מוצע לתקן את החוק העיקרי ולהתאים את הדין המשמעתי החל על אסירים – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אם אתה יכול עם קצת יותר תשוקה, אדוני השר. תשכנע אותנו. <שר החינוך נפתלי בנט:> – – לדין המשמעתי שיחול על עצורים, לרבות עבירות המשמעת ואמצעי המשמעת שיוטלו על עצורים, בשינויים המתאימים. על-פי ההצעה, בנוסף לאמצעי המשמעת הקיימים היום מכוח חוק המעצרים, ניתן יהיה להטיל קנס כספי וחיוב כספי בשל נזקים שנגרמו על-ידי עצורים. עוד מוצע כי הסכומים שייגבו מכוח הטלות הקנסות והחיובים ישולמו לקרן לרווחת אסירים ועצורים. כמו כן, מוצע כי הסדרים מהותיים הנוגעים לדין המשמעתי של עצורים, שהיו מעוגנים עד כה בתקנות סדר הדין הפלילי, יוחלפו בהוראות המקבילות הקיימות ביחס לאסירים ויעוגנו בחקיקה ראשית. בנוסף, מוצע לאפשר השגה על תוצאותיו של הליך משמעתי, בדרך של הסמכת סוהר בכיר לביטול עונש או הקלה על עונש שניתן על-ידי קצין שיפוט במסגרת הליך משמעתי. נוכח הצורך בתיקון, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. <בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. אנחנו נעבור כעת לרשימת הדוברים. חברת הכנסת מירב בן ארי. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – כנראה נצביע בעד – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותרת. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותר. חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, את רשימת הדוברים בבקשה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> המזכירה מעדכנת. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותר. חבר הכנסת איציק שמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותר. חבר הכנסת עמר בר-לב. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותר. חבר הכנסת דב חנין. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו מבקשת להחיל את הדין המשמעתי וליצור דין משמעתי גם לגבי עצורים, כמו שיש היום לאסירים. עמיתי חברי הכנסת, מצבם של העצורים בישראל הוא על הפנים. עצורים בישראל, הזכויות שלהם מועטות מאוד, והיום מציעים לנו גם לאפשר עוד מערכת של פגיעה וענישה כלפיהם. אותו עציר שנמצא בבית-מעצר, עולמו חרב עליו, הוא נמצא בשוק ובזעזוע, הוא עדיין אפילו לא התרגל, כמו אסיר – אסיר לפחות יודע באיזה מקום הוא נמצא, הוא יודע שיש לו זכויות, שיש לו מעמד, הוא יכול בכלל להתמודד. ממילא מצבם של העצורים גרוע, ממילא מצבם של העצורים בעייתי; אנחנו לא צריכים ליצור עוד מערכת, שתפגע עוד יותר בעצורים; אנחנו לא צריכים ליצור עוד כלים שיאפשרו להעניש אותם, לצמצם את זכויותיהם, לשלול מהם זכויות, להטיל עליהם ענישה, לפגוע בהם באמצעי משמעת שונים. לא זה הכיוון שצריך ללכת בו, עמיתי חברי הכנסת; אנחנו צריכים חקיקה בדיוק בכיוון ההפוך, אנחנו צריכים חקיקה שתגן על העצורים, תגן על מעמדם. אנחנו צריכים לזכור, כשאנחנו מדברים על עצורים אנחנו על מדברים אנשים שמבחינה משפטית הם חפים מפשע. הם נמצאים במעצר כדי לאפשר חקירה, כדי לאפשר למשטרה לעשות את עבודתה. ומה שעושים כאן זה – לוקחים את האנשים האלה, שממילא נמצאים במצב הכי מוחלש, שממילא הם הכי נפגעים, ומייצרים עוד מערכת של ענישה מיוחדת וספציפית כלפיהם. עמיתי חברי הכנסת, אין שום סיבה, אין שום טעם, אין שום הצדקה אמיתית להחיל דין משמעתי על עצורים כך שהוא ידמה לדין שחל על אסירים. אנחנו צריכים רפורמה שלמה בדיני המעצר של מדינת ישראל כדי להגן על העצירים. אנחנו צריכים לזכור, עמיתי חברי הכנסת, את הנתונים, כמה רבים הם העצירים שנעצרים ובסופו של דבר אפילו כתבי-אישום לא מוגשים בעניינם; אנשים ש"מבלים" בבתי-המעצר ועניינם אפילו לא מגיע לאישום בסופו של דבר. האם באלה אנחנו רוצים לפגוע? האם נגד אלה אנחנו רוצים היום ליצור מערכת חדשה ונוספת של עונשים? ממש לא, עמיתי חברי הכנסת. צריך להתנגד להצעת החוק הזאת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – ויתרה. חבר הכנסת דוד אמסלם – חבר הכנסת אמסלם, מעוניין לדבר? הגיע תורך, על חוק סמכויות אכיפה – מעצרים; אדוני מוותר. חברת הכנסת עליזה לביא – מוותרת. חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת. חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל גרמן. שלוש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, היום עמדה פה שרת המשפטים ואמרה שהכנסת מאבדת את עצמה לדעת מרוב חוקים שהיא מחוקקת. הנה דוגמה לחוק מיותר לחלוטין, שהייתי שמחה אם שרת המשפטים לא הייתה מביאה אותו לידי חקיקה ולא הייתה מבקשת מאתנו להצביע בעדו. מדוע? מדוע – העונשים המוטלים על עצירים, כפי שאמר חברי דב חנין – עצור הוא אדם שלא הובא לדין, שאשמתו לא הוכחה, שאין לו עונש, שאולי בכלל הוא זכאי, ואחרי שהוא יהיה עצור במשך תקופה מסוימת השופט ישחרר אותו – מדוע שנחיל עליו עונשים של אסיר, שהובא לדין, ששמעו אותו בבית-משפט, שנקבע עונשו והוא אכן חייב בדין? זה לא יעלה על הדעת, לא יכול להיות שעונשים שמוטלים על אסירים יוטלו על עצירים. וסתם, כדי שתבינו מה מבקשים מאתנו: מבקשים מאתנו שאפשר יהיה להטיל – נוסף על העונשים האלה אפשר יהיה להטיל על עצור עונש של שלילת הזכות להחזיק חפצים, לקבל מבקרים, לשלוח מכתבים, לקיים קשר טלפוני, זכויות נוספות, אלה ועוד, וכמובן, אפשר לעצור אותו ולבודד אותו – לא יותר משבעה ימים, אבל הוא יכול להיות בבידוד. זה לא יעלה על הדעת. אם אנחנו אכן רוצים לשמור על מדינת חוק, על מדינה ששומרת על זכויות האזרח ועל זכויות האדם, אנחנו לא יכולים להצביע בעד החוק הזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, טורקיה היא מדינה חשובה, חשוב שיהיו לנו יחסים נורמליים עם טורקיה, אבל חשוב גם שלא נשלם מחיר יקר, וחשוב שנשמור על ההרתעה הישראלית. תגידו לי, חברי בספסלי הקואליציה: עד כדי כך הכיסאות שלכם נוחים? עד כדי כך אתם שומרים עליהם, בכל הכוח, ואוחזים בכיסאות האלה, גם כשאתם יודעים שההסכם הזה, לו היה נחתם על-ידינו, הייתם תוקפים אותנו, הייתם משמיצים אותנו מעל כל במה, הייתם מספרים עד כמה מכרנו את האינטרסים של מדינת ישראל, עד כמה פגענו בכבוד הלאומי? זה הרי מה שהייתם אומרים, חבר הכנסת אמסלם, אתה יודע את זה, והשר בנט. הרי זה מה שהייתם אומרים. אבל לא, עכשיו הכול בסדר. אתם שותקים, אף-על-פי שאנחנו שומעים מה אתם אומרים במסדרונות. אבל אי-אפשר לתאר את שיתוף הפעולה הזה שיש בין הממשלה הזאת לבין ה"חמאס". כן, תשמעו מה אני אומר לכם. הממשלה הזאת, הימנית ביותר, עושה הכול כדי לחזק את שלטון ה"חמאס". אתם מדברים על זה שטורקיה ויתרה על המצור. על איזה מצור היא ויתרה בדיוק? על זה שעכשיו היא הולכת לבנות מתקן התפלה בעזה? <ענת ברקו (הליכוד):> אנחנו בעד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ובית-חולים בעזה? <ענת ברקו (הליכוד):> אנחנו בעד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ומה זה יעשה, חברת הכנסת ברקו, אם לא יחזק את שלטון ה"חמאס" בעזה? אתם רוצים שה"חמאס" יישאר בעזה – – <דוד אמסלם (הליכוד):> היא לא רוצה שהם – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – כי כל עוד ה"חמאס" בעזה אין תהליך מדיני, אין אפשרות לשתי מדינות. <ענת ברקו (הליכוד):> הם יתלוננו – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתם רוצים שה"חמאס" יישאר בעזה. <דוד אמסלם (הליכוד):> תגיד לנו מה אתה רוצה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה מה שאתה רוצה. אני רוצה, אדוני, הפרדה בינינו לבינם; אני רוצה שמדינת ישראל תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית, ואני לא אצטרך לחלק תעודות זהות למיליוני פלסטינים. זה מה שאני רוצה. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – לחלוטין. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ואתם משמרים בכוח, באידיאולוגיה, את שלטון ה"חמאס", כי זה טוב לכם, כי כשיש "חמאס", מה ידברו, על פתרון של שלוש מדינות? לא, אי-אפשר, אז אין גם פתרון של שתי מדינות. ואתם הופכים להיות המשת"פים הגדולים של "חמאס", שמשמרים את שלטון ה"חמאס" בעזה, מחזקים אותו, מחזקים את הקיצונים, נותנים בראש למתונים וחושבים שמהדבר הזה תבוא איזושהי גאולה או טובה לעם ישראל. ממש לא. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח. חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח. חבר הכנסת באסל גטאס. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב וחבר הכנסת מאיר כהן, ואנחנו נצביע. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני – יואל חסון התגרה בי בעצם, גרם לי לעלות ולדבר על אותו נושא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה, אתה מייצג את ה"חמאס"? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> שמרתי אותו לחוק אחר, אבל אם כבר מדברים על זה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השרים – אתה יכול לבקש קצת שקט באולם? אני לא שומע את עצמי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני יכול, כן. חברים, אני מבקש קצת שקט באולם. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני חושב שההסכם שהוכרז היום, צריך לקרוא אותו טוב, בכמה מובנים: 1. שההתנצלות בעצם אומרת שהמשט הזה, ההפך ממה שנאמר, לא היה משט של טרור. ו-2. שהפיצויים ששולמו, זה אומר שישראל לקחה אחריות לתוקפנות ולהרג של הפעילים הטורקים. זה אחד-אחד, לא צריך הרבה פילוסופיה בשביל להבין את זה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הנה, בבקשה, תראו מה קיבלתם. תקשיבו טוב עם מי אתם – – – <ענת ברקו (הליכוד):> הוא פשוט מתוסכל, הוא יודע שאין לו יותר משטים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> והדבר השלישי, שנוגע לנו, כאן – – <ענת ברקו (הליכוד):> הוא מתוסכל, אין לו משטים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – הוא שהכנסת – ואני מציע, מבקש – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> חברת הכנסת ברקו – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – ואפנה לוועדת האתיקה – יואל חסון, אתה מפריע לי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, בואו ננהל דיון תרבותי. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> דיברת וקיבלת את התמונות שלך. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת ברקו – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת ברקו, בואו ניתן לדובר לדבר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני חושב שוועדת האתיקה של הכנסת צריכה להתכנס ולהחליט על התנצלות שלה כלפי חברת הכנסת חנין זועבי – – <קריאה:> שקודם אתה תתנצל. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אחרי שהיא תתנצל. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – ועל העונש שהוענשה על עצם היותה בספינה. חנין זועבי הייתה בספינה, היא לא גרמה לשום תוקפנות, לשום דבר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ממש לא. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא. עובדה שהיועץ המשפטי אמר את זה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> היועץ המשפטי אמר את זה. היא הוענשה. אם אתם מכבדים את עצמכם, אם אתם מכבדים את עצמכם – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> היא תקבל את פרס ישראל. <מיקי לוי (יש עתיד):> עצם הנוכחות שלה גרמה לכך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – היום, התוצאה הראשונית של ההסכם הזה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – היא התנצלות פומבית לחנין זועבי על מה שנגרם לה על-ידיכם – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> את רואה, ההסכם הזה טוב לזועבי, מה את מגינה על ההסכם הזה? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – על ההסתה, על רצח האופי, על הפיכתה לשטן בעיני היהודים הישראלים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת יואל חסון, דיברת. תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת אורי מקלב – חבר הכנסת מקלב. <ענת ברקו (הליכוד):> צריך להתנצל בפני – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני מוותר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> איך את מגינה? את, פרופסור לביטחון וטרור? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חברים, אנחנו עוברים להצבעה. אנא, תפסו מקומותיכם. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת ענת ברקו וחבר הכנסת יואל חסון, נצביע, ואחר כך תוכלו לתפוס פינה ולדבר ביניכם, לא צריך לצעוק מצד לצד של האולם. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (שיפוט משמעתי של עצורים) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016. קריאה ראשונה. אנחנו מצביעים. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – 22 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (שיפוט משמעתי של עצורים) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 38 תומכים, 22 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה, והיא עוברת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. <הצעת חוק הירושה (הליך חלופי לסילוק חובות מכספי העיזבון), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1045); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בשעה טובה, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הירושה (תיקון מס' 15) (הליך חלופי לסילוק חובות מכספי העיזבון), התשע"ו–2016, לקריאה ראשונה. מציג את הצעת החוק בשם שרת המשפטים – השר נפתלי בנט. בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אם אפשר, קצת עם תשוקה, השר. תשכנע אותנו. <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת חסון, הצעת חוק הירושה (הליך חלופי לסילוק חובות מן העיזבון), של משרד המשפטים, מבקשת לתקן את חוק הירושה ולקבוע בו הליך נוסף – לסילוק חובות מן העיזבון. לפי חוק הירושה, היורשים מחויבים בשלב ראשון לפרוע את החובות של הנפטר, ורק אחר כך לחלק ביניהם את מה שנשאר מן העיזבון. עם זאת, הניסיון מלמד כי בהרבה מהמקרים היורשים אינם פועלים לסילוק החובות מן העיזבון. יש כמה סיבות אפשריות לכך; לדוגמה, כאשר יש סכום כסף קטן בעיזבון שהוטל עליו עיקול, אין ליורשים אינטרס לפעול. במקרה זה, האפשרות העומדת כיום לפי חוק הירושה בפני נושה העיזבון היא לפנות לבית-המשפט בתור מעוניין בדבר ולבקש מינוי מנהל עיזבון זמני. עם זאת, לעתים חובות העיזבון לנושים מסתכמים בסכומים נמוכים יחסית, שבהם הליך מינוי מנהל עיזבון זמני אינו משתלם ואינו כדאי גם עבור הנושה. כך נוצר מצב שבו מוטלים עיקולים כספיים בחשבונות בנקים, אבל הנושה אינו יכול לממש אותם, וגם היורשים לא יכולים להשתמש בכספים. מדובר בתופעה נרחבת ובחובות בהיקף כולל גדול מאוד. לאור האמור, הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק הירושה ולהוסיף דרך חלופית למימוש חובות, בסכומים נמוכים בלבד, עד 20,000 שקלים, בהתקיים כמה תנאים הכרחיים שנועדו לשמור על האינטרסים של נושים אחרים ויורשים. ההצעה היא שעל אף הוראות חוק הירושה, בהתקיים התנאים שבחוק ולאחר ביצוע כל הפעולות הנדרשות בידי הנושה, הבנק יהיה רשאי לסלק את החוב לטובת הנושה. כך, למשל, נדרשת המתנה של חצי שנה מהפטירה כדי לאפשר ליורשים לפעול בעצמם לסילוק החובות. נוסף על כך, נושה שירצה לפעול בהליך החלופי יצטרך לפרסם הודעה לציבור על כוונתו לפעול בהליך החלופי, כדי לוודא שאין נושה אחר שזכותו תקופח. אם הוגשה התנגדות בידי נושה אחר או יורש, ההליך החלופי נפסק אוטומטית, ועל המתנגד יהא לפעול למימוש החוב בהליך הרגיל לפי חוק הירושה. במקרה של חובות לרשויות מינהליות, הליך הגבייה יתבצע ישירות אל מול הבנקים. הליך הגבייה של נושים אחרים ייעשה בלשכות ההוצאה לפועל, אשר יבחנו את התקיימות התנאים ההכרחיים. חשוב להדגיש כי מדובר בהליך אשר בא נוסף על ההליך הקבוע כיום בחוק. בכל מקרה שלא מתקיימים התנאים, הנושה תמיד יוכל לפעול בהליך הרגיל, הקבוע כיום, למינוי מנהל עיזבון זמני. בראייתי, יש אינטרס ציבורי בקיום ההליך החלופי, שיאפשר לנושים לסגור תיקים רבים בהוצאה לפועל ולממש חובות בלתי ממומשים. לאור האמור, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. רשימת הדוברים שלנו: ראשון הדוברים – חבר הכנסת זוהיר בהלול, אשר אינו נוכח. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – מוותר. חבר הכנסת יוסי יונה – מוותר. חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח. חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר. חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת. חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת. חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אורי מקלב – חבר הכנסת מקלב – מוותר. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – מוותרת. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת. חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת. חבר הכנסת אמיר אוחנה – מוותר. חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת. אין ספק, חוק מעורר עניין. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – – <מיכל רוזין (מרצ):> השעה, השעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – מוותר. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרה, החוק הזה, הייתי תומך בו אם הייתה כתובת ללכת אליה, מנהל העיזבון. אני קורא – בקשר לחלוקת הירושה, בדת האסלאם יש סדר עדיפויות, והסדר הזה הוא כזה: הצוואה בראש ובראשונה, אחר כך החובות ואחר כך היורשים. זה הסדר, ויש אנשים שהתפלאו ואמרו: למה הצוואה לפני החובות? וכתוב בקוראן (אומר בערבית: כך תחלקו לאחר קיום צוואתו וסילוק חובותיו) – החלוקה מתחילה אחרי הצוואה ואחרי החובות. אבל מי ינהל את החובות? איך ישלמו? מי ידע? מי יבדוק? מי יוודא? צריך להיות מנהל עיזבון. לוותר על מנהל העיזבון, זה מקשה את היישום הצודק של החוק כך שכל אחד יקבל את מה שמגיע לו. אבל שאלו: למה צוואה לפני חוב? והתשובה החכמה היא – קודם כול, צוואה, לפי דת האסלאם, לא צריכה לעבור את השליש; שליש מהנכס זה המקסימום בצוואה, אז גם כדאי לדעת את זה; אבל למה צוואה לפני? כי צוואה, כשאתה תורם לגופים ציבוריים, לנזקקים, הם לא יודעים בכלל שאתה כתבת צוואה בשמם, ואז הם לא יכולים לבוא ולדרוש אותה, ובעל החוב יכול לבוא ולדרוש אותו. לכן, אני הייתי בעד ללכת לסדר הזה, אם היה מנהל עיזבון שאפשר לבוא ולדבר אתו, ולדעת שהוא יוכל לנהל, שאליו מגישים את תביעות החוב, את הדרישות שלהם עם ההוכחות, ואז כל אחד יקבל את הזכות שלו. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. שלוש דקות, אדוני. בבקשה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אני פשוט רוצה לתקן; קודם, בנאומים בני דקה, דיברתי על כך שהחברה לשיקום הרובע היהודי בירושלים החליטה לשדרג את הדרך לכותל המערבי משער יפו, וההצעה היא לסגור את הדרך לכותל בשעות הלילה, ללא התחשבות בציבור המתפללים הבאים לכותל בשעות הלילה לתיקון חצות או לתפילת ותיקין, כי הולכים לסגור את זה משעה 22:00 עד 06:00. בינתיים התקשרו אלי והודיעו לי שזה לא החברה לפיתוח הרובע אלא זו העירייה ושלוחותיה, באמצעות חברת "מוריה". ולא מדובר, כפי שאני חששתי, שזה יזלוג לימי חודש אלול והחגים, אלא מדובר כאן על סגירת הכביש היחיד לכותל המערבי ולרובע היהודי למשך 14 חודש, אדוני היושב-ראש, ל-14 חודש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כל לילה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> 14 חודש הולכים לסגור את כל הכביש, משער יפו עד לכותל המערבי, כל ערב מ-22:00 עד 06:00. המשמעות של זה – 14 חודש, ואם יהיו חפירות ארכיאולוגיות זה יכול לקחת אפילו שנתיים. את כל העניין הזה צריכים לבטל מיידית. זה לא יכול להיות, במקום כה מרכזי, עורק כה חשוב. ומה עוד, פנו אלי מהעיר העתיקה ואנשים גם מהמינהלת ואמרו: הגע בעצמך שאם צריכים שם אמבולנס, או טיפול נמרץ, או כבאים, איך הוא יגיע לשם? אז הם אומרים: יגיעו לשער האשפות למטה, ומשם יכוונו השוטרים למעלה. אנחנו מכירים את כל הדברים האלה, אנחנו מכירים את הביורוקרטיה. אנחנו צריכים לדרוש בתוקף מעיריית ירושלים לרדת מכל האילוזיה הזאת, מכל החלום הזה, ולבטל את הסיפור הזה. אני רוצה לפנות לשר לענייני ירושלים, אלקין, ולמי שנוגע בדבר, כדי לברר את הדבר ולבטל את זה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין – נאום הסנגור. שלוש דקות, אדוני. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה, חברי באופוזיציה, לפנות אליכם ולהציע לכם לפחות, אתם לא מחויבים במשמעת קואליציונית, להצביע נגד החוק הזה. החוק הזה, אין בו שום היגיון; החוק הזה בעצם מאפשר לרשויות מינהליות – שימו לב – לגבות כסף מעיזבון בלי שמישהו יגן על העיזבון הזה. הרי בהיעדר מנהל עיזבון אין מי שמגן על העיזבון. כשאני בא לדרוש ממישהו שישלם לי חוב, אותו בן-אדם יכול להגן על עצמו ולהגיד שהוא לא חייב, אבל אם האדם מת, מי נכנס בנעליו? מי יכול להגן על הכסף שנמצא בעיזבון אם האדם מת? רק מנהל עיזבון. ולכן, כל הרעיון שאומר שרשויות מינהליות יכולות להיפרע מכספים של אדם, מעיזבון של אדם, כשאין אפילו מנהל עיזבון שיכול להגן על הכסף הזה ולהגן על הזכויות של העיזבון, זה רעיון מוטעה, זה רעיון לא נכון, זה ערוץ שאי-אפשר לאפשר אותו וצריך להתנגד לו. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי? <מיקי לוי (יש עתיד):> מה שאמר חבר הכנסת חנין זה בדיוק מה שרציתי להגיד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מצטרף לדבריו של חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת יואל חסון – מוותר. סגן השר, בכובעו כחבר הכנסת, איוב קרא, בבקשה. <איוב קרא (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כאב לי לעמוד מהצד ולראות את הצביעות שזועקת לשמים בעניין ההסכם הזה שאנחנו בעצם מובילים היום עם טורקיה, ובעצם מחנה השלום הפך מחנה אנטי הסכם שבא להביא לאווירה טובה באזור הזה. כן, יואל חסון, הייתי מצפה מכם – זה לא בגלל אהבת מרדכי, לא כי אנחנו גאונים, אבל – להביא למצב שמדינה עם 80 מיליון אזרחים שהופכים להיות אנשים שאולי יחזרו בעוד חודש, בעוד שנה, בעוד שנתיים, להיות עם אותם ערכים שהיו עם מדינת ישראל, הייתי מצפה מכם לבוא ולתמוך, כי זה דבר לא פוליטי, זה משהו לאומי. אנחנו לא יכולים לדבר על 20 מיליון דולר כאשר אנחנו הולכים לחתום חוזים אתם על מיליארדים של דולרים בעניין הגז. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה 20 מיליון לטרוריסטים, זה לא לטורקיה, על מה אתה מדבר? <איוב קרא (הליכוד):> להציג אותנו כאילו אנחנו אנשים שבעצם נשמעים או ממוקדים עם "חמאס" זה פרדוקס שאין כמוהו – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <איוב קרא (הליכוד):> ההסכם הזה הוא היחידי שיחזיר את הילדים הביתה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חסון. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה 20 מיליון לטרוריסטים. <איוב קרא (הליכוד):> אין משהו יותר טוב, עם כל הכבוד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הכול לטרוריסטים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חסון, אתה דיברת באריכות. <איוב קרא (הליכוד):> האנטי הזה, שכל דבר שעושים – כן, יש לנו לגיטימציה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> למי נותנים את ה-20 מיליון, למי? <איוב קרא (הליכוד):> אנחנו ממשלה כן עם לגיטימציה. אנחנו הולכים עם טורקיה. אנחנו לא מתביישים בכך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתם הולכים עם טרוריסטים, לא עם טורקיה. <איוב קרא (הליכוד):> אתם תמשיכו לעשות מלחמות, אתם תמשיכו לברוח כמו מעזה, אנחנו נמשיך לעשות דברים טובים למדינת ישראל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת חסון, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. אתה דיברת באריכות. <איוב קרא (הליכוד):> אלה דברים שצריכים להסתכל עליהם, עם כל הכבוד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> טרור – – – <סגן השר לשיתוף פעולה אזורי איוב קרא:> אתם עם ה"חמאס" – מי ברח מעזה? מי ברח מעזה חוץ מהבוס שלך? מי ברח מעזה? מי השאיר ל"חמאס" את עזה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מה הצביע נתניהו? תגיד מה הצביע נתניהו בהתנתקות. מה הצביע נתניהו? <איוב קרא (הליכוד):> תתביישו לכם, תלכו עם השלום, תלכו עם האמת. בושה וחרפה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת שמולי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תגיד מה הצביע נתניהו, מה הצביע נתניהו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא תפסו מקומותיכם, אנחנו עוברים להצבעה על הצבעת חוק הירושה (תיקון מס' 15) (הליך חלופי לסילוק חובות מכספי העיזבון), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. אנחנו מצביעים. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – 12 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הירושה (תיקון מס' 15) (הליך חלופי לסילוק חובות מכספי העיזבון), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 41 תומכים, 12 מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה ועוברת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. < הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – המצאה, חיפוש ותפיסה), התשע"ד–2014> [מס' מ/867; "דברי הכנסת", חוב' כ"ו, עמ' 13172; נספחות.] <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו, ברצות השם, עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הודעת הממשלה על רצונה להחיל דיו רציפות על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – המצאה, חיפוש ותפיסה), התשע"ד–2014; מ/867. ההודעה נמסרה ביום 23 במאי 2016. אנחנו עוברים כעת להנמקות של הערעורים לפי הסיעות. ראשית, הרשימה המשותפת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חמש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, חברות הכנסת, הצעת או הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – המצאה, חיפוש ותפיסה). מי שרואה את ההודעה הזאת וחושב על הרצון של הממשלה להחיל את דין הרציפות חושב שאולי המשטרה, באמת חסרים לה כמה כלים בארגז הכלים המונח בידיה, כדי לבצע את האכיפה ואת החובה המוטלת עליה כלפי האזרחים. אני אומרת לכם, המציאות היום גוברת על כל דמיון שאפשר לחשוב עליו, על מה כן המשטרה נותנת לעצמה, מבחינת סמכויות – כן לערוך חיפוש, לערוך חיפוש ולתפוס אנשים, ומשתמשת בכוח שאי-אפשר להגיד עליו "סביר", בעת מעצר. אם הייתם רואים את כמויות הווידיאו המצולם כאשר שוטרים עוצרים אנשים או כאשר שוטרים מעכבים אנשים ומבצעים עליהם חיפושים – אם הייתם רואים כמויות הווידיאו שמסתובבות ברשתות החברתיות ומעידות על אלימות וברוטליות, הייתם אולי לא רק מסתפקים בדיונים שהיו עד היום הזה, במליאה הזאת, על הברוטליות של המשטרה בהתייחסותה למי שהיא מגדירה אותם חשודים, אלא הייתם אולי מקימים באמת, כפי שהוצע לפני שבועיים, ועדת חקירה לחקור איך המשטרה מבצעת את העבודה שלה. אני כבר יומיים מטפלת במקרה של חברה טובה, שכל הבעיה שלה או כל האשם שלה הוא שהיא ארגנה פעילות תרבותית חברתית לרגל חודש הרמדאן בעיר שלה. האישה הזאת עברה התקפה בפרסום סטטוס בפייסבוק, שמתייחס אליה בהכפשה נוראית, בסיפורים שיכולים באמת להיחשב כמו התרת דם. החברה הזאת, סמרה מהעיר טירה, היא פעילה חברתית. היא וקבוצת חברים טובים עשו פעילות נהדרת בעיר, שלוותה בהתנגדות. האישה הלכה למשטרה, כמו כל אזרח שעדיין מנסה למצות את זכויותיו מול הרשויות, והתלוננה על הפרסום הזה. אחרי שיצאה מתחנת המשטרה, חצי שעה – כבר סגרו את התלונה שלה, והמשטרה החליטה שהיא לא רוצה לערוך חקירה נוספת בנושא הזה. למה אני אומרת את זה? כי כאשר המשטרה רוצה, היא אכן גם משתמשת בכוח, משתמשת בברוטליות, פורצת לבתים, עושה חיפושים – היא לא צריכה לא דין רציפות ולא הרחבת סמכויות, והיא משתמשת בכל כוחה כאשר היא רוצה להגיע לאנשים מסוימים. אנחנו ראינו בתקופה האחרונה איך יחידת הסייבר עוקבת אחרי צעירים שמפרסמים סטטוסים שמעידים על עמדות פוליטיות. היא מגיעה אליהם בשנייה. התגובה הייתה, של חוקרים, שקשה להגיע למי פרסם את הסטטוס הזה, והם לא רואים סכנה, בהתחלה, על הפרסום שנעשה כלפי האישה. אז בואו נודה: באמת, מה שחסר למשטרה זה לא עוד כלים בארגז הכלים, כי הם משתמשים בכל הכלים שעומדים לרשותם לפי החוק, ושלא הועמדו לרשותם לפי החוק, והם מבצעים את העבודה כראות עיניהם, לפי החלטות, כנראה, שלא נבין ולא אמורים להבין. אבל שתדעו, אנחנו כן מבינים על מה מסתמכים בהחלטות האלה. ההחלטות האלה, לצערי הרב, אפילו שוטרים בשטח מבצעים הרבה פעמים את ההחלטות שלהם על-פי שיקולים פוליטיים. לכן אנחנו נגד החוק הזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. תודה רבה רבה. את הנמקת הרשימה המשותפת נימקה לנו. חבר הכנסת עיסאווי פריג' סימן ויתור, ועל כן אנחנו עוברים להצבעה. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא לא לא, הוא הודיע לי שהוא איננו – מוותר על זכותו לנמק. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – המצאה, חיפוש ותפיסה), התשע"ד–2014. הצבעה בעד היא הצבעה בעד החלת דין רציפות. הצבעה נגד – נגד. אנחנו מצביעים, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 22 בעד הודעת הממשלה – 39 נגד – 7 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – המצאה, חיפוש ותפיסה), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 39 תומכים, שבעה מתנגדים. דין הרציפות הוחל. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, וממשיכה מן הנקודה שבה נפסקה. <הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 21) (הסדרת השימוש במקווה טהרה), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/641); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 21) (הסדרת השימוש במקווה טהרה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת, קריאה ראשונה. יציג את ההצעה חבר הכנסת הרב גפני. מעניין מתי כתוב חבר כנסת אחד וקבוצת חברי הכנסת ומתי כתובה רשימת חברי הכנסת. למה אתה לא מתחלק בקרדיט? מי חתום אחריך? <משה גפני (יהדות התורה):> זה מה שאני הולך לעשות עכשיו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מי חתום אחריך? <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 21) (הסדרת השימוש במקווה טהרה), התשע"ו–2016, שהגישו חברי הכנסת אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, יעקב מרגי, יצחק וקנין, יואב בן צור, ישראל אייכלר, בצלאל סמוטריץ, מרדכי יוגב, ניסן סלומינסקי, שולי מועלם-רפאלי, יגאל גואטה ואנוכי הקטן. הצעת החוק הזאת שונתה מהקריאה הטרומית לקריאה ראשונה, כפי שהתחייבתי כאן, במליאת הכנסת, וזאת גם הייתה הכוונה בהצעת החוק, לאחר דיון שהיה בוועדת הפנים בעניין הזה. הצעת החוק לא הולכת לשנות – ועכשיו רואים את זה גם כתוב שחור על גבי כחול – הצעת החוק לא באה לשנות דבר וחצי דבר בעניין של המקוואות. כל מי שרוצה לבוא, לטבול במקווה, בין גברים ובין נשים – יש הפרדה כמובן – רשאי. אף אחד לא בודק מיהו ומהו וכל מה שנלווה לעניין הזה. יש דבר אחד: שהמועצה הדתית, שהיא הגוף שמנהל את המקוואות מטעם המדינה, רשאית שלא להתקשר בהסכם לשם שימוש במקווה טהרה. זאת אומרת, אם רוצים להשתמש במקווה הטהרה, רוצים להשתמש לצרכים אחרים, שאינם עניינו של המקווה עצמו, היא רשאית שלא לעשות הסכם אלא עם גוף שהוא רשות – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> ומה עם ענייני המקווה עצמו של זרמים אחרים, גפני – – –? <משה גפני (יהדות התורה):> אין דברים אחרים. המקווה בנוי למקווה טהרה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> כן – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה שהיה, מה שקרה עם הבג"ץ היה שמינהל הגיור במשרד ראש הממשלה הגיע להסכם עם המועצה הדתית בבאר-שבע, והוא שילם על זה כסף. על זה היה הבג"ץ. בית-המשפט המחוזי אישר את ההסכם הזה, ובית-המשפט העליון אמר שאם עושים אתם, צריך לעשות עם כולם. והמציאות היא שהמקווה בנוי, כשבונים מקווה, בונים את זה רק לצורך טהרה, וכל אחד וכל אחת יכול לבוא, ואף אחד לא שואל ולא יכול לשאול ואסור לו גם לשאול. <מיקי לוי (יש עתיד):> כשעושים שימוש במקווה הזה? <משה גפני (יהדות התורה):> יכולים לעשות שימוש איפה שרוצים, אבל לא לזה נבנה המקווה. סיפרתי במה מדובר, מדובר בשני מקוואות שבהם עושים גיור. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתם עושים. <משה גפני (יהדות התורה):> אנחנו לא עושים. מינהל הגיור, שעושה, עשה הסכם עם המועצה הדתית בבאר-שבע, אפילו לא עם ירושלים. עשה הסכם ושילם כסף. אגב, יותר מחצי מהמקוואות – אתה יודע מה, אני לא יודע את הנתון, אבל להערכתי חצי מהמקוואות בארץ הם בכלל פרטיים, ואם מישהו היה רוצה מקווה – מקווה זה לא דבר יקר, זה לא דבר שקשה לעשות אותו. אם רוצים לעשות מקווה, אין בעיה עם העניין הזה. טוב, עליזה לא מסכימה שאני אדבר יותר על מקוואות – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – צריך להיות בשוויון, לכולם. <משה גפני (יהדות התורה):> לכולם, מסכים. <מיכל רוזין (מרצ):> מבחינתי אתה יכול – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני בעד, הוא לכולם. <עליזה לביא (יש עתיד):> אז למה אתה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה החוק אומר? <משה גפני (יהדות התורה):> החוק אומר על דבר אחר שהוא איננו צורך המקווה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה, מסיבות יום הולדת? מה? <משה גפני (יהדות התורה):> גיור למשל, אבל גיור זה לא המקווה, עם כל הכבוד. <עליזה לביא (יש עתיד):> למה? נשים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה זה נשים? גיור זה גם גברים. אל תגידי נשים. נשים. מה נשים? אישה, כל אישה במדינת ישראל, לא חשוב מי היא. גבר, לא חשוב מי הוא, לא חשוב למי הוא שייך. הוא יכול לטבול במקווה, אף אחד לא יכול לעצור אותו. החוק הזה לא בא לשנות אפילו כהוא זה מהסטטוס-קוו. אמרתי את זה בקריאה הטרומית – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – אמרתי את זה בוועדת הפנים, שיניתי את החוק – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת, לא בעמידה. חברת הכנסת לביא, לא בעמידה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – אני מציע לתמוך בהצעת החוק הזאת. אגב, היא אמורה להיכנס לתוקף לאחר תשעה חודשים. אם מישהו רוצה, הוא יכול לעשות משהו, ואני מבקש את התמיכה של הכנסת – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> למה תשעה חודשים? <משה גפני (יהדות התורה):> כי אפשרנו להתארגן, אני יודע, לגיורים. אני לא לחוץ בעניין הזה, ולכן, אני מסכים – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל גיורים של הרבנות כן יתקיימו שם? <משה גפני (יהדות התורה):> רשאית. כתוב בחוק שרשאים לעשות הסכם עם רשות מרשויותיה של המדינה. לא עם גופים פרטיים. היא יכולה לא לעשות עם גופים פרטיים, היא יכולה לא לעשות עם גופים חרדיים. היא יכולה. זה מה שהחוק אומר, שוויוני לחלוטין. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה זה שוויוני? צועק שוויוניות. <משה גפני (יהדות התורה):> אבי אבות השוויוניות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת. חברת הכנסת זהבה גלאון. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לכולם תהיה הזדמנות לדבר. <זהבה גלאון (מרצ):> – – חבר הכנסת גפני, למה אתה מעמיד אותנו במצב הזה, שאתה מביא לנו פשרות רקובות, שאנחנו צריכים להגיד: הכנסת הזאת מביאה פשרה רקובה? זה מה שהבאת, כי בפעם הקודמת, כשעלית, לפחות הצגת את השקפת העולם שלך. איך אמרת? הנשים האלה, או איך שלא קראת להן, לא רצית לקרוא להן בשם המפורש – אנחנו מדברים על החלטת בית-המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, שקבע שגם הרפורמים וגם הקונסרבטיבים, כשהם רוצים אחרי תהליך גיור לטבול, הם רשאים כמוכם, כמוני וכמו כל אחד. ואתם באים ואתם אומרים: מה פתאום? אוי ואבוי לנו, שהרפורמיות האלה יטבלו עם הנשים שלנו במקווה? מה פתאום? מאיפה זה בא? איך זה יכול להיות? אז מה המצאתם לנו כאן עכשיו? באמת פשרה רקובה, אין לי דרך להגדיר את זה: מצאתם גוי של שבת, הסוכנות, אמריקה, אמריקה – – <משה גפני (יהדות התורה):> אין סוכנות – – – <זהבה גלאון (מרצ):> לא משנה, לא קראתם לזה הסוכנות. – – הסוכנות תביא כסף ותבנה מקוואות – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה נהיית ציוני גדול פתאום. <זהבה גלאון (מרצ):> חבר הכנסת גפני, בסדר, לא כתבת את הסוכנות פה. אני מכירה את השיטות שלכם. הסוכנות או מי שזה לא יהיה – יבואו האמריקנים, והם יזרימו כסף כדי שיבנו מקוואות לאנשים המצורעים האלה, לנשים המצורעות האלה. זה מה שאתם אומרים. זה מה שהצעת החוק אומרת, גם אם זה לא כהאי לישנא, זה המסר המובלע בהצעת החוק שלכם, שיש כאן קבוצה שאתם מבקשים להדיר מהיהדות. היהדות היא לא רק שלכם, אין לכם מונופול עליה. יש אנשים מזרמים אחרים, שהגיע הזמן לתת להם כבוד ומקום של כבוד, והם ביקשו להצטרף לעם היהודי, והם עברו תהליך של גיור, אז אתם לא נותנים להם עכשיו לטבול במקוואות? מה קורה לכם? מה שיכרון הכוח הזה עושה לכם? איך זה עלה לכם לראש, שאתם מחוקקים חוקים כאלה? ואיך זה עובר בוועדה? ואיך הממשלה הזאת שלכם מביאה את החוק הזה? מה קורה לכם, חבר הכנסת גפני? אנחנו במציאות שאתם צריכים להשלים אתה, מציאות של חברה פלורליסטית, שיש בה זרמים שונים; יש בה חילונים, ויש בה דתיים אורתודוקסים, ויש בה אנשים דתיים רפורמים וקונסרבטיבים, שמפרשים את היהדות בדרכם שלהם, ואתם לא יכולים לתת להם גט כריתות בחוקים מחפירים כאלה, בחוקים שמדירים אותם, ומפלים אותם, ומתייגים אותם, והופכים אותם למצורעים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. <זהבה גלאון (מרצ):> ולפיכך, אדוני, אני קוראת לכנסת להתנגד להצעת החוק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח – – <משה גפני (יהדות התורה):> יושבת-ראש מרצ, המשיח הגיע. יושבת-ראש מרצ ואת תטבלו במקווה. המשיח צריך להגיע. חוץ מזה הכול מסודר. הרפורמים והקונסרבטיבים – יש מיליונים, אין להם מקווה אחד. אחד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – חברת הכנסת תמר זנדברג. <זהבה גלאון (מרצ):> הם לא צריכים שם מקווה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> הם לא צריכים – – – תאמיני לי, את הנאום הזה שלך צריך לרשום. <תמר זנדברג (מרצ):> חבר הכנסת גפני, וחברי כנסת נוספים, אני חייבת להגיד, אני גם חיה עם חברת הכנסת שולי מועלם, וחברת הכנסת רחל עזריה, וחברי כנסת רבים שהם דתיים, כאן, בבית – כמה שאתם הייתם רוצים שזה עניין שלכם בלבד, רק של הדתיים, נכון? הרי מה לנו, אנחנו מרצ, אנחנו מייצגים ציבור חילוני, מה לנו ולסיפור הזה? זה עניין פנים-דתי, ש-אתה יודע מה, אתם גם הפכתם אותו לפנים-אורתודוקסי, בפשרה הרקובה הזאת, שדיברה עליה זהבה גלאון. הרי לנו אין יד – אני לא טבלתי במקווה. אתה יודע מה? גם לא התחתנתי ברבנות. אבל מה, מכיוון שאתם מחזיקים ביד את המפתח לנישואים, לגירושים, לגיור, למקוואות, לכל אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל היהודים – לא רק לדתיים, לא רק לאורתודוקסים – לנו יש יד ורגל בעניין הזה, כי את הציבור שלנו, החילוני, המסורתי, האורתודוקסי המסורתי, כל אחד לפי איך שהוא מגדיר את עצמו, הרפורמי, הקונסרבטיבי – אתם שולחים אותם למקווה שלכם. כשאישה חילונית רוצה להתחתן, לאיזה מקווה היא תלך? אז לכן יש לכם שתי אפשרויות: האחת זה להסכים להפרדת הדת מהמדינה, לנישואין אזרחיים, לגיורים פתוחים ופלורליסטיים, ואז תסתדרו ביניכם – מה שאתם רוצים. במקוואות שלכם, איך שאתם רוצים – ותיתנו את שירותי הדת הממלכתיים בצורה שוויונית, כי ככה זה במדינה דמוקרטית. אבל אם אתם לא רוצים, אז לנו יש יד ורגל בדבר הזה; לנו יש יד ורגל בשירותי הדת הממלכתיים של מדינת ישראל, כי הם לא של זרם כזה, והם לא של חסידות כזאת, והם לא של זרם אורתודוקסי אחד או אחר. הם של כו-לם, ולכן אנחנו תובעים ותובעות שהם יינתנו בצורה שוויונית. אבל זה לא מה שעשיתם. אתם סגרתם ביניכם דיל אורתודוקסי. אתה, אתה יודע – ואני חייבת להגיד, אתה לפחות ביושר, באמת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני מחזיק את החוק. <תמר זנדברג (מרצ):> כן כן, אני מדברת על החוק הזה, שבצורה מאוד מאוד – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – שבצורה מאוד מאוד מיתממת אמר לנשים האורתודוקסיות: בואו, אנחנו ניתן לכם משהו קטן, אבל את הרפורמים ואת הקונסרבטיבים, או יותר נכון את הרפורמיות והקונסרבטיביות, נשאיר בחוץ. אז סגרתם דיל ביניכם – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גברתי, משפט סיכום. <תמר זנדברג (מרצ):> – – הכול טוב ויפה, אבל גם לנו יש מה להגיד, וגם אנחנו מייצגים ציבור שמגיע לו להשתמש בכל שירותי הדת, לפי אמונתו, ולא לפי אמונתכם. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל רוזין – חס וחלילה, הפקיר את המשמרת. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – לא, שסיעת מרצ מגינה עליו. <קריאות:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> חבר הכנסת גפני – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – חבר הכנסת גפני, הבעיה העיקרית בדבריך זה בדיוק המשפט שאמרת עכשיו, בזמן שעליתי פה לפודיום. <משה גפני (יהדות התורה):> מה המשפט? <מיכל רוזין (מרצ):> המשפט שלך שהעובדה שמרצ – ומי אנחנו, חברות הכנסת ממרצ, שמתערבות – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, להפך, אני שמח. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – מתערבות בנושא של – – <משה גפני (יהדות התורה):> מיכל, אני שמח על זה. המשיח יכול לבוא. <מיכל רוזין (מרצ):> – – דת ומדינה, ומה לנו ולנושא הזה? קודם כול, אני רוצה להזכיר לך – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא אמרתי את זה. להפך, אני שמח על זה – – <מיכל רוזין (מרצ):> יופי. <משה גפני (יהדות התורה):> – – אני מודה לקדוש-ברוך-הוא שסיעת מרצ, לראשונה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אז אני לא אומרת תודה לקדוש-ברוך-הוא, אבל אני אומרת שהיהדות היא שלי בדיוק כמו שלך, והזהות היהודית שלי תיקבע על-ידי, ולא על-ידיך. <משה גפני (יהדות התורה):> החוק – – – <מיכל רוזין (מרצ):> ואני אומרת שכל עוד המדינה דורשת מאתנו לחיות תחת חוקים שהם חוקי דת, היא חייבת ליצור שוויון. <משה גפני (יהדות התורה):> נכון. <מיכל רוזין (מרצ):> לא ייתכן – אני לא באה אליך לבית-כנסת, ואני לא באה אליך למקווה, ואני אומרת: אצלך, דווקא אצלך, אני רוצה לטבול. <משה גפני (יהדות התורה):> את מוזמנת. <מיכל רוזין (מרצ):> אני אומרת שאם המדינה – לא, אני אומרת שאם המדינה – – <משה גפני (יהדות התורה):> את מוזמנת. <מיכל רוזין (מרצ):> – – נותנת שירותי דת – אני רוצה להגיד לך, התחתנתי ברבנות, אבל לא הייתי במקווה, אז אני לא יודעת אם זה תופס. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל עכשיו – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אבל אני, יש לי מין דרך כזאת, אני עושה הרבה דברים גם וגם, איך שנוח לי ואיך שנכון לי – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני בעד. <מיכל רוזין (מרצ):> – – על-פי אמונתי, על-פי תפיסתי – – <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר. <מיכל רוזין (מרצ):> – – על-פי היהדות שלי. ולכן – החוק הזה אומר ששירותי הדת במדינת ישראל לא יהיו שווים. אני מבקשת – – – תעזור לי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, אנחנו מבקשים קצת שקט. חבר הכנסת בגין. חבר הכנסת ביטן, אדוני יושב-ראש הקואליציה. <מיכל רוזין (מרצ):> עמדה פה היום השרה שקד וענתה לי על העניין של עתירות לבג"ץ, ואמרה: ראוי שחברי כנסת וראוי שקבוצות ימצו הליכים מול המוסדות שבהם הם פועלים – חברי כנסת בכנסת, גורמי ממשלה בממשלה. שנים התנהלו התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית מול הממשלה והגיעו לסיכומים עם הממשלה על הקמת מקוואות מיוחדים לשימוש הקהילה הרפורמית והקונסרבטיבית. הממשלה חזרה בה מהדבר הזה. לכן פנו לבית-המשפט העליון. בית-המשפט העליון קבע שאפשר – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ששש. <מיכל רוזין (מרצ):> – – לקבוע הסכמים, הסכמים עם רשות מקומית, כדי שיהיה אפשר לטבול לצורך גיור. מה שאתה מנסה לעשות הוא לא להגיד: אל תבואו אלי למקווה; אתה בא ואומר: אין לכם זכות ללכת לשום מקווה. המקוואות במדינת ישראל סגורים בפניכם, אין שוויון לאזרחים ואזרחיות במדינת ישראל. אלה שירותים שניתנים על-ידי המדינה בכספנו. הכסף הזה הוא כסף של כולנו, כולנו משלמים על המקוואות האלה, ולכן אתם לא יכולים להחליט שיש אזרחים ואזרחיות שלא ייהנו מהשירותים האלה. אתם חוטאים פה לכל כך הרבה חוקים, גם חוק-יסוד: כבור האדם וחירותו, אבל יותר מזה, לזכות שלנו, לעובדה שנקבל שירותים מהמדינה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום. <מיכל רוזין (מרצ):> אני לא חושבת שכל שירותי הדת צריכים להינתן על-ידי המדינה. אפשר להתווכח מה צריך להפריד ומה לא להפריד. אני כמובן מסכימה עם חברתי בנישואים וגירושים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, חברת הכנסת רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> אבל כל עוד שירותי הדת הם שירותים שניתנים על-ידי המדינה, אי-אפשר להפלות בין אזרח לאזרח – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – בין אזרחית לאזרחית, והגיע הזמן שתבינו את זה. והיהדות שלנו היא יהדות, והיהדות הרפורמית והקונסרבטיבית היא יהדות, בדיוק כמו שלכם – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – ואין לכם מונופול לקבוע מיהו אלוהים ומהי יהדות. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר. אתם לא טובלים במקווה, חבר הכנסת פריג'? אתה יכול להתגייר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אילן לא מרשה. אילן לא מרשה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אם תתגייר, תצטרך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת עליזה לביא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גפני, אל תלך, גפני, תשב ותקשיב לנו. תשב ותקשיב לנו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עיסאווי, אנחנו מכניסי אורחים לא רק בארץ, גם ביהדות, אתה מוזמן. <עליזה לביא (יש עתיד):> חבר הכנסת גפני ואדוני היושב-ראש, זה לא – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות, גברתי, לרשותך. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – זה לא נושא לבדיחות, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מרכך מדי פעם קצת את האווירה – – <עליזה לביא (יש עתיד):> זה לא נושא לבדיחות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – בדיונים קשים זה מועיל לכולם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גפני, תישאר. <עליזה לביא (יש עתיד):> חבר הכנסת גפני, אתה לא היית צריך להניח את החוק הזה. החוק הזה הוא חוק מיותר. אומנם באת בדרך שלך להביא איזשהו חוק יותר גדול, ולכאורה הצרת אותו, אבל בוא נראה מה עשית. מה עשית? באת ואמרת: מה יש לנו כאן? מועצה דתית שמקבלת את הסמכות להחליט באופן שרירותי עם מי היא לא תבוא בהתקשרות. בואו רגע נבין מה חבר הכנסת גפני, הממולח, עם הרבה מאוד שעות כאן, במליאה, יש לו ותק על כולנו, יודע לעשות את העבודה – ומביא פה נזק עצום. זה לא יהודי וזה לא ערכי, חבר הכנסת גפני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת גפני, אתה מקבל מחמאות – – <עליזה לביא (יש עתיד):> מדוע לא תבוא בהתקשרות? מדוע? איזה תנאים? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – תשב, תקשיב להן. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אתה לא רוצה להקשיב, אבל אתה בא והורס, ואתה מביא לשנאה, ואתה מביא לכך שהרבה מאוד לא ירצו לקיים את המצווה וגם לא יוכלו לקיים את המצווה הזאת. אנחנו מדברים פה על אחת משלוש מצוות הנשים, ומה שאתה בא – במקום לתקן, במקום לאפשר – הרי אתה יודע בדיוק מה היה המצב. אז אתה בא עכשיו ואומר: לא. אתה גם עוקף חוק בבג"ץ, ואנחנו נמשיך אחרי זה ונשתמש, ומה אתה אומר בעצם? שמועצה תוכל להחליט עם מי היא מתקשרת ועם מי היא לא מתקשרת. אז זה לא רק הזרמים, זה גם כל מי שתתגייר ויתגייר בגיור פרטי – ואתה יודע שזה מה שקורה במדינת ישראל. ואתם יודעים שבמדינת ישראל כל כלה צריכה ללכת לטבול במקווה. החוק הזה שלך פה מאפשר כל מיני פתרונות עוקפים של מקוואות או מועצות דתיות שלא ירצו לאפשר לכאלה ולאחרים. מה אתה עושה? <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> למה אתה עושה את זה? <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> למה? מה? למה אתה עושה את זה? <משה גפני (יהדות התורה):> אין קשר בין הדברים שלך לעובדות. <עליזה לביא (יש עתיד):> מתגיירים אורתודוקסים פרטיים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה את אומרת את זה? <עליזה לביא (יש עתיד):> מתגיירים אורתודוקסים פרטיים, ורק לפני שלושה חודשים בג"ץ התיר את הגיורים האלה – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – ורק לפני שלושה חודשים בג"ץ פסק – – <משה גפני (יהדות התורה):> פסק. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – שהוא מכיר בגיורים האלה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, והם באים לעשות גיור, אז מה אתה בעצם, בחוק הזה שלך, בניסוח העמום הזה, מה אתה עושה? בעצם, המועצה הדתית לא תהיה חייבת לאפשר להם להתגייר. <משה גפני (יהדות התורה):> למי? <עליזה לביא (יש עתיד):> לגיורים הפרטיים, למתגיירות שבאות בגיור פרטי, ואתה יודע את זה. <משה גפני (יהדות התורה):> גם חרדים. <עליזה לביא (יש עתיד):> למה הנוסח כל כך עמום? <משה גפני (יהדות התורה):> גם חרדים. <עליזה לביא (יש עתיד):> גם חרדים. באמת, יש לכם מקוואות שלכם. <משה גפני (יהדות התורה):> מה הבעיה? <עליזה לביא (יש עתיד):> מה הבעיה? איפה טובלות המתגיירות של קרליץ? <משה גפני (יהדות התורה):> במקוואות פרטיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> אה, במקוואות פרטיים. <משה גפני (יהדות התורה):> מה הבעיה? <עליזה לביא (יש עתיד):> במקוואות פרטיים. באמת. באמת. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אז מה אתה עושה כאן? <משה גפני (יהדות התורה):> מה אני עושה? <עליזה לביא (יש עתיד):> מה אתה עושה כאן? <משה גפני (יהדות התורה):> מה אני עושה? <קריאות:> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> למה לא באת ואמרת – אתה חוזר – אם כבר לבוא ולעשות תיקון, אם כבר לעשות, לעשות תיקון. <משה גפני (יהדות התורה):> את יודעת הכול. <עליזה לביא (יש עתיד):> הרי אתה ראית בדיוק מה השיבה המדינה, מה השיבה המדינה לגבי כל מקום של נשים במקוואות, אז מה אתה בא ועושה כאן? אתה נותן כוח למועצות הדתיות, של איפה ואיפה. שירותי הדת שייכים לכל האזרחים והאזרחיות במדינת ישראל, ולא רק לקבוצה מסוימת אחת. <משה גפני (יהדות התורה):> נכון. <עליזה לביא (יש עתיד):> ואתה בא ומצמצם את שירותי הדת. <משה גפני (יהדות התורה):> לא מצמצם. <עליזה לביא (יש עתיד):> למה? למה? באיזה כוח? באיזה כלי? איפה המוסר היהודי שלך? איפה המוסר היהודי שלך? זה לא עניין של לבוא ולא לספור. <משה גפני (יהדות התורה):> המוסר היהודי אומר שאסור לשקר. <עליזה לביא (יש עתיד):> כן, המוסר היהודי שלך – – – <משה גפני (יהדות התורה):> את חמש דקות עומדת פה ומשקרת. <עליזה לביא (יש עתיד):> אני משקרת? <משה גפני (יהדות התורה):> כן. <עליזה לביא (יש עתיד):> אתה בא ושם כאן חוק אומלל, שיכול לתת למועצות דתיות – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת לביא, הזמן תם, אז אנא, משפט סיכום. בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – לנהוג איך שהן רוצות, וכך להביא אחת משלוש המצוות של נשים למקום לא טוב ולא נכון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> ואם באמת זה חשוב לך, בוא ותעגן בחוזר מנכ"ל את כל מה שצריך היה לעגן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח. חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – מוותר. חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גפני, אל תלך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש, אני אינני מתעסק בטבילה עצמה ובכל הסידורים שמסביב לכך, אבל אני מבין שהממשלה הזאת החליטה לחסל ולהוציא מכלל הקהילה היהודית את הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות. הרי החוק מכוון רק נגדן, נגד אף אחד אחר לא. הצעת החוק מכוונת ישירות נגד הקהילות הלא-אורתודוקסיות בישראל, המבקשות להתקשר בהסכמים עם המועצות הדתיות ברחבי הארץ כדי לטבול את המתגיירים במסגרתן, וזה על-פי פסיקת בג"ץ בכלל, שאמר שלאחר שנים ארוכות של משא-ומתן בינם לבין נציגי הממשלה, הסכימו למעשה לפתרונות. אז בשביל מה? מה זה מוסיף לכם? אני לא מבין את זה, באמת, אני לא מבין את זה. הציעו פתרונות, אמרו: אוקיי, אתם רוצים לקחת את המקוואות האלה, שהממשלה מממנת – אתם שייכים לקואליציה – שהממשלה תבנה עבורם מקוואות אחרים, שהם יעשו בהם על-פי ראות עיניהם ומנהגיהם. מה החלטתם? להוציא אותם מכלל קהילת ישראל. זה מה שאתם החלטתם. אני אומר לכם שהמקוואות, אם אתם כבר מציעים עצה – ואתה יושב-ראש ועדת הכספים, ואתה יודע להביא תקציבים – היית אומר: אוקיי, אנחנו נביא 60–70 מיליון שקל לבנות כמה מקוואות עבורם, כדי שהם ינהגו בהם לפי מנהגיהם, ואז היה בא שלום על ישראל ולא היו פה סכסוכים בין קהילות. אני מבין שראש הממשלה החליט לחסל ולחרב את יחסי מדינת ישראל עם הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות, הוא נפל על הראש. כשהוא יגיע לארצות-הברית, נשאלת השאלה מי יקבל אותו. הרי בארצות-הברית יש רק קהילות של קונסרבטיבים. מי יקבל אותו, אתם? הרפורמים? מה, הוא הולך לברוקלין? לאן הוא הולך, ראש הממשלה? אתם נפלתם על הראש. אתם מוציאים קהילות שלמות מעדת מדינת ישראל, וכולנו נשלם. אם אתה רוצה לעשות תיקון, גפני – ואני לא נכנס לצד הדתי – תעלה לכאן ותגיד שאתה מביא 80 או 100 מיליון שקל, כמו שהבאת 120 מיליון שקל רק בימים האחרונים, ותבנו מקוואות עבור הקהילות האלה, ואז אני אצביע בעדך. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח. חברת הכנסת מרב מיכאלי – סליחה, חבר הכנסת יואל חסון. מחילה. אחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> קודם קסניה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> את מחוקה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> עוד פעם – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני אומר, קסניה, את מחוקה. אם את מבקשת, אני אוסיף אותך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ידידי היקר חבר הכנסת גפני, כמה יהודים יש בעולם? כמה? <משה גפני (יהדות התורה):> 20 מיליון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> 20? אני אגלה לך – פחות מ-15 מיליון, אדוני. בסך הכול פחות מ-15 מיליון יהודים בכל העולם. יש לנו פריבילגיה להתחלק בינינו? <משה גפני (יהדות התורה):> לא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש לנו פריבילגיה לקבוע מי יהודי יותר ומי יהודי פחות – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אין. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – ולבנות עכשיו מתקנים לזרם הזה ומתקנים לזרם הזה? <משה גפני (יהדות התורה):> לא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ואתה עכשיו מעלים עין ואומר, מה אכפת לי אם בכסף של היהודים האלה יבנו איזה מקוואות עבורם, העיקר ששלי יישאר שלי – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – והעיקר שאני לא אצטרך קצת לפתוח את העיניים, את האוזניים ואת הידיים, חבר הכנסת גפני? חבר הכנסת גפני, אתה מכיר אותי הרבה שנים פה, ואתה יודע שאף פעם לא הצבעתי באופן אוטומטי נגד חוקים דתיים או חס ושלום נגד הדת היהודית. אני חושב ומאמין שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, וחשוב שתהיה בה מסורת יהודית. אבל אני כואב, אדוני – כמי שמכיר את הקהילה הבין-לאומית היהודית שחיה בעולם – אני כואב את הפירוד הזה באמת. אני כואב את ההפרדה הזאת, שמנסים לעשות. זה מסוכן ביותר. אתה יודע, חבר הכנסת גפני, שאנחנו עומדים היום ברמה של 50% התבוללות בארצות-הברית, מכיוון שבמקום לחבק ולחבר ולהביא, אנחנו מרחיקים אותם מאתנו; אנחנו הופכים להיות כאלה שאומרים: הם לא מספיק יהודים עבורנו. <משה גפני (יהדות התורה):> למה אנחנו אשמים? גם בהתבוללות הזאת? <יואל חסון (המחנה הציוני):> הרב גפני, אני לא אומר "הרב" כי אתה רב אתי עכשיו, אלא כי אתה באמת רב. אז אני אומר לך, מר גפני, ברצינות, אתה לא יכול להתעלם. הרי אתה יודע שבאמת מקום המדינה ועד היום הזרם האורתודוקסי קובע את הטון. אתם נותנים את הטון בעולם היהודי, בדת במדינת ישראל. זאת עובדה, אתה יודע את זה. אתה הרי לא תיתמם לי ותגיד לי שלא. ואני אומר לך באהבה גדולה, אמיתית: תפתחו קצת את הידיים, את האוזניים ואת העיניים, ותבינו שאחינו הם, בני הדת היהודית. אין לנו פריבילגיה להתחלק ולוותר עליהם, ואנחנו גם לא יכולים לוותר על מי שפה, וגם לא יכולים לוותר על מי ששם, מעבר לים. אנחנו חייבים לעבוד יחד. לכן אני חושב, אדוני – למה החוק הזה מטריד אותי? ובאמת, תבדוק בהיסטוריית ההצבעות שלי מ-2006, שאני פה, ועד היום – ואתה יודע את זה – אבל למה החוק הזה? כי נראה לי שעליתם על איזשהו פטנט; אתם אומרים עכשיו: טוב, הבנתי שמשהו קורה בעולם היהודי, אז תעזבו לנו את המתקנים שלנו לבד, אל תיגעו לנו בהם, ותקימו לכם מתקנים של עצמכם, לא אכפת לי מאיפה זה יבוא. זה לא בא מכספי מדינה – כספי נדיבים. ראש הממשלה יתחיל לגייס עכשיו כספים למקוואות. ואני אומר לך, גפני – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מסיים, אדוני. חבל, אני אומר דברי טעם, אתה יודע. אז אני אומר לך, הרב גפני, זה כיוון רע. עדיף להתווכח אתך, עדיף למצוא את הנוסחה אתך, מאשר שכל אחד, אדוני, יעשה לעצמו בית-כנסת. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, ואחריה – מרב מיכאלי. שלוש דקות לרשותך, גברתי. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת גפני, ואני מכבדת אותך מאוד מאוד, שקודם כול, המידע שיש לך הוא, לצערי, מידע שגוי. אני בדקתי. גם במסצ'וסטס, גם במנהטן בניו-יורק וגם בקליפורניה יש מקוואות לרפורמים. אני אשמח להעביר לך את הכתובות, ואולי בביקורך בארצות-הברית תבוא ואולי תנהל אתם ויכוח תיאולוגי כזה או אחר, אבל זה לשיקולך. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> דבר שני, רות המואבייה – אתם מכירים את הסיפור שלה כמובן – אז אילו רות המואבייה הייתה מגיעה למדינת ישראל, והייתה נכנסת עכשיו לאחד ממקוואות הטהרה, מה היא הייתה רואה? שלא נותנים לה להיכנס. הגיורת הכי מפורסמת בעם שלנו, באומה שלנו, הייתה מגיעה, והיו אומרים לה: גברת, את לא עברת גיור כמו שלנו נראה נכון, מקומך לא אתנו. את נמצאת איפשהו בצד השני. אם את אפילו תעברי את הגיור הזה, אולי נקבור אותך אחרי זה מחוץ לגדר, כמו שקוברים את היהודים ממוצא רוסי שמוכרים כיהודים הלכתיים בפתח-תקווה, ואולי נסרב לחתן אותך במועצה הדתית בפתח-תקווה, ונעשה כהנה וכהנה, כי פשוט ככה בא לנו, כי לא נראה לנו. אז אני אומרת לך בצער רב, כי זה מעציב אותי מאוד, ואני הייתי מעדיפה לא להיות פה עכשיו ולא לדבר על העניין הזה, אלא שכולנו נעבוד לטובת האחדות ולטובת עם ישראל, שיקר לנו מאוד, ולטובת האחדות היהודית. תשמע, אתה מכיר את ההיסטוריה היהודית. לאויבים שלנו תמיד הייתה מספיקה טיפה קטנה מאוד של דם יהודי כדי לרצוח בנו ולהרוג אותנו, ואתה מכיר היטב מהם חוקי נירנברג. אבל כאן במדינת ישראל דווקא אנחנו עושים איפה ואיפה בין יהודים ליהודים, בין דם יהודי כזה לדם יהודי אחר, ואנחנו אומרים: אלה טובים, ואלה לא מספיק טובים. ואני אומרת שזה מה שלצערי הרב הממשלה שלכם עושה כל הזמן; אתם תופרים חוקים כאלה ואחרים שמיועדים נגד קהילות כאלה ואחרות: חוק העמותות – נגד שמאל; חוק המקוואות – נגד רפורמים וקונסרבטיבים. לאן תרחיקו עם הדבר הזה? לאן אנחנו נגיע? ככה בשקט בשקט אתם מפוררים את העם היהודי, זה שנמצא במדינת ישראל וזה שנמצא בגולה. אז אני קוראת לכולכם, לכל בר-דעת שנמצא פה: אל תצביעו על החוק כזה, אל תפוררו את העם שלנו. העם שלנו נמצא פה, אחרי כל כך הרבה שנות גלות הגענו לארץ-ישראל, כאן, בשביל מה? בשביל שעכשיו יגידו לנו: טוב, תבנו לכם מקוואות, אתם עשירים אז תבנו לכם מקוואות? לאן הגענו? ככה יהודי מדבר אל יהודי? אני חושבת שזה מבזה את כבודנו כעם היהודי ומפורר את האחדות שלנו. אז כבוד חבר הכנסת הרב גפני, תחשוב שוב על החוק הזה שלך, ותגיע להסכמה כך שזה באמת ירצה את כל העם היהודי. אנחנו רוצים לקרב, לא לפלג. תמיד לקרב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי חותמת את הדיון. אדוני המזכיר יצלצל לנו. תודה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> רות המואבייה לא הייתה עוברת גיור, רות המואבייה לא הייתה יכולה להתחתן, לא עם בועז, ולא – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בועז היה רפורמי? <משה גפני (יהדות התורה):> – – – במחנה הציוני – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ויותר מזה, היא גם לא הייתה – חכה, אני רוצה להגיד משהו. רגע. אבל, גפני, אני עמדתי להגיד. עוד לא אמרתי שום דבר שבאמת ירגיז אותך, חכה. <קריאה:> אל תזלזלו ברות המואבייה. היא הגיבורה האישית שלי. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> רציתי להגיד שרות המואבייה לא הייתה יכולה להתחתן, גם לא עם נעמי אהובתה האמיתית, והילד שהיה נולד להן, לשתיהן, לא היה יכול להירשם על שמה. רות המואבייה הייתה פה באמת עובדת זרה, במובנים הרעים ביותר. היא הייתה סובלת פה. באמת, אי-אפשר לתאר איך היא הייתה סובלת במדינה של האנשים שלמישהי מהם היא אמרה: עמך עמי, אלוהייך אלוהי. אבל אני רוצה להגיד שאני לא באתי לדבר. דווקא חברותי פה כיסו את הסוגיות האלה בהרחבה. אני רציתי לדבר על משהו אחר, ברשותך, מר גפני היקר. אני יודעת שמבחינתך ומבחינת חבריך, אתם מסרבים לראות בבית-המשפט העליון סמכות. אבל בכל זאת, בית-המשפט העליון מאפשר לכם – ואני אומרת "לכם" – מאפשר לכם את המכונה סטטוס-קוו. בית-המשפט העליון הוא הצינור הזה שמוציא את הקיטור, הצינור הזה שנותן לציבור במדינת ישראל את הזכויות – חבר הכנסת גפני, הוא מפנה אלי את הגב. זה – איך להגיד? שובר לב. אני לא מדברת כבר על – – – <קריאה:> – – – מה זה אומר? <משה גפני (יהדות התורה):> מה? מה בית-המשפט העליון? מה אתו? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ישב, ישב כבודו. <זהבה גלאון (מרצ):> בית-המשפט העליון אמר שלא מפנים את הגב – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בית-המשפט העליון, אמרתי, הוא מה שמאפשר לכם להחזיק את המצב החוקי המעוות במדינת ישראל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> המרפסת שם בקואליציה, קצת יותר בשקט, בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני אגיד מהתחלה את המשפט הזה. בית-המשפט העליון הוא מה שמאפשר להחזיק במדינת ישראל את המצב החוקי המעוות, שבו יש גוף מונופוליסטי אורתודוקסי אחד שקובע לא רק מיהו יהודי, מיהו לא יהודי, אלא גם מה מותר למי, ומהן זכויות האזרח הכי בסיסיות שאפשר או אי-אפשר לקבל כאן. בית-המשפט העליון הוא הצינור הזה שמוציא את הקיטור של הציבור, מאפשר להחזיק מצב חוקי מעוות, אבל במקביל, כדי שבכל זאת אפשר יהיה לחיות פה – כאלה שאתם קוראים להם פסולי חיתון, השם המזעזע הזה, כאלה שאתם קוראים להם ממזרים, כאלה שהדת שלהם לא יושבת לכם פיקס, כאלה שהזהות המינית שלהם לא יושבת לכם פיקס. בית-המשפט העליון, לאלה ולעוד הרבה מאוד אחרים – מאפשר לכם להחזיק את המצב החוקי המעוות, ובכל זאת למדינה להתקיים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, חברת הכנסת מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מה אתה עושה? אתה לוקח פסיקה של בית-המשפט העליון ואומר: נא-נא בעין ובאוזן, ובכל אבר אחר אפשרי, גם כזה שהמקווה לא יטהר. וזה, מר גפני, צעד אחד רחוק מדי. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת גפני מעוניין להשיב? אתה נכנס אתנו עכשיו לפלפול במגילת רות? שיעור במגילת רות? <משה גפני (יהדות התורה):> אתה ידעת שזה הכנסת במדינת ישראל? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מצביע על החוק שלך בכאב לב אחרי שקיצצת אותו כל כך. רק בגלל שאתה הולך אתי על הכשרות אני מצביע בעד. אחרי שסירסת אותו, הוצאת ממנו את כל – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אפילו מילה לא שמעת – – – <זהבה גלאון (מרצ):> רגע, רגע, רגע, מה? מה? – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אמרתי לו משהו. הוא מרוגז עלי, ובצדק. אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש, גבירותי ורבותי, חברי וחברות הכנסת, אני לא זוכר דיון כזה שבינו לבין החוק שמוצג אין בכלל קשר, אין קשר. <קריאה:> מה אתה אומר? <קריאה:> – – – לגייס רוב – – – <משה גפני (יהדות התורה):> רוצים לדבר על רות המואבייה? זה בסדר. תכף נדבר עליה. רוצים לדבר על ההתבוללות בארצות-הברית ובאירופה ובקנדה? זה בסדר. <קריאה:> על הסוכנות. <משה גפני (יהדות התורה):> רוצים לדבר על הסוכנות? זה בסדר. אין בחוק הזה לא התבוללות ולא רות המואבייה ולא הסוכנות, אין כלום. <זהבה גלאון (מרצ):> מה יש בו? מה יש בו? <משה גפני (יהדות התורה):> יש מה שכתוב בחוק. מילא אני לא יודע לקרוא בלי נקודות, אבל אתם במרצ לא יודעים לקרוא בלי נקודות? <עליזה לביא (יש עתיד):> מועצה דתית מקבלת סמכות – – – <משה גפני (יהדות התורה):> עליזה, את נמצאת בקטגוריה של הנקודות. נדבר אלייך רגע, אבל קודם אני מדבר עם מרצ. אז אל תתערבי. בחוק הזה כתוב דבר אחד – אגב, אני דיברתי עם אחד משופטי בית-המשפט העליון, אחד מאלה שפסקו את פסק-הדין, אני אומר לכם שזה על דעתו. אני אומר לכם. מכיוון שמה החוק הזה אומר? החוק אומר שכל אחד וכל אחת שמגיע למקווה, איש לא יכול לעצור בעדו. החרדים שעושים גיורים, יש בתי-דין כאלה, יש להם מקוואות פרטיים. כל אחד אחר יכול לעשות את זה. אין חוק במדינת ישראל שאוסר לבנות מקווה בבית. אין דבר כזה, זה דבר שהוא הזוי לגמרי. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> בא בית-המשפט העליון ואמר: לא יכול להית שישתמשו במקווה לצרכים אחרים, שלא עבורם זה נבנה, למשל גיור, לא יכול להיות שזה לא רשות מרשויות המדינה. בסדר, הסכמתי לכל התהליך הזה. עכשיו אני רוצה להגיד לכם משהו. עם כל הכבוד למחנה הציוני, ועם כל הכבוד, את לא דיברת על רות המואבייה, אבל עם כל הכבוד לאלה – באה רות המואבייה ואומרת לחמותה, היא אומרת לה, בניגוד לשנייה, לעורפה, שהיא עזבה הכול, היא אמרה: אני לא יכולה לעמוד באיסורים של עם ישראל, אני חוזרת למולדתי. אומרת רות המואבייה: עמך עמי – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אלוהייך אלוהי. <משה גפני (יהדות התורה):> אולי תירגעי רגע, אני מדבר עם זהבה גלאון. עמך עמי – אבל היא לא מסתפקת בזה. היא אומרת לה, תקשיבי, היא אומרת לה: אלוקייך אלוקי. אני מאמינה באלוקים, אני הולכת בדרכך. רות המואבייה הייתה בדור שלנו – היו מקבלים אותה במאה-שערים. אתם פשוט טועים. איך לבוא ולקחת את רות המואבייה ולעשות מזה דוגמה, עם כל הכבוד לכם, לבוא ולעשות מזה דוגמה – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> מואבייה – – – לכלל ישראל? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – את זה לא היו נותנים לה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> עליזה, אם לא תסמני לי אני אגיע בכלל עד בועז. המציאות הזאת שבאה לקחת את רות המואבייה, שהיא הייתה אמהּ של מלכות, שהיא הייתה זו שהיא סמל ודוגמה לאישה היהודייה של "עמך עמי, אלוקייך אלוקי", לחלל את הקודש? על מה אתם מדברים? על מה אתן מדברות? לקחת את רות המואבייה? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברות הכנסת, אתן דיברתן באריכות רבה. <משה גפני (יהדות התורה):> עכשיו אני רוצה להגיד לכם עוד משהו. האמת היא, לפי דעתי, המשיח, המשיח יכול לבוא, אני אומר לכם. <קריאה:> המשיח יכול לבוא? <משה גפני (יהדות התורה):> יכול לבוא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא מוגבל, עשר דקות. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אנחנו מחכים לו כל הזמן. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הוא לא יבוא, אלא אם – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת זהבה גלאון. <משה גפני (יהדות התורה):> 27 שנים אני בכנסת, אני לא זוכר שסיעת מרצ נלחמה כל כך בעד זה שיטבלו במקווה. מתי היה דבר כזה? מתי היה דבר כזה? <אילן גילאון (מרצ):> הנה, באו לך. <זהבה גלאון (מרצ):> חבר הכנסת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני אומר לכם, בניגוד למה שאמרת, יש מיליונים בארצות-הברית, ששם יש את ההתבוללות – פה לשמחתנו לא, בגלל שפה אנחנו נמצאים והרפורמים לא, הרפורמים לא פה – הרפורמים שם, והם גורמים להתבוללות בממדים של קטסטרופה, של שואה של העם היהודי. <זהבה גלאון (מרצ):> אל תגזים עכשיו, אל תגזים עכשיו. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אנחנו אשמים בזה? מה עשינו? ואין להם מקוואות. המקוואות שעליהם דיברתם אינם מקוואות של הרפורמים. הן לא הולכות – יש פסק-דין של המועצה שלהן – אצלם בכלל המועצות זה גם כן דבר מעניין – שאפשר לטבול בבריכת שחייה, עליזה לביא. למה את מחייכת? למה את מחייכת? לא חשוב, לא חשוב, לא חשוב. <עליזה לביא (יש עתיד):> למה אני מחייכת? – – – למה אתה עושה את ההופעה הזו? <משה גפני (יהדות התורה):> מה המצב, עליזה? אני חושב שאתם צריכים להצביע בעד החוק הזה. הוא חוק פשוט, לא מסובך. אפשר לקרוא אותו בלי נקודות. תודה רבה. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת גפני. חברי חברי הכנסת, נא תפסו מקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 21) (הסדרת השימוש במקווה טהרה), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – 18 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 21) (הסדרת השימוש במקווה טהרה), התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 28 תומכים, 18 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, והיא עוברת לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. <הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון מס' 4) (איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/638); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים בשעה טובה לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים (תיקון מס' 4) (איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ו–2016 – לקריאה ראשונה – של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, שתציג לנו כרגע את הצעת החוק. עד עשר דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, גברתי היושבת-ראש – אני ממש תפסתי אתכם על הצ'ופצ'יק – חברי וחברותי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מבקשת להעלות, לקריאה ראשונה, את הצעת החוק שנועדה למגר אפליה. מדובר על אפליה מצד בעלי עסקים וספקי שירותים כלפי תושבי הפריפריה, אזרחי המדינה הערבים והמתיישבים ביהודה ושומרון. לצערי, אני מבקשת לציין שבדיון לפני הקריאה הראשונה בוועדה, חברי הכנסת הערבים ניסו לטרפד – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הערבים והמתנחלים? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> בדיוק, עיסאווי. – – ואף אחד לא מבין למה. האמת, אף אחד לא מבין למה ניסיתם לטרפד את זה, ולמה הצעת החוק שאמורה למנוע אפליה גם כלפי ציבור הבוחרים שלכם – הדברים נאמרו וכתובים ומכוונים – אמורה למגר אפליה גם כלפי הציבור הערבי. ההיגיון הוא פשוט: לא אכפת לכם להוציא שתי עיניים לציבור הערבי, העיקר שעל הדרך תצא גם עין אחת למתיישבים ביהודה ושומרון. זאת הייתה המטרה שלכם. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> בעין אחת לערבים ושתיים ליהודים. איזו הצלחה מסחררת הייתה לנו, זהבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> להוציא כמה עיניים. <מיכל רוזין (מרצ):> הצעת החוק שלי קובעת שכל אפליה היא אסורה; גם כלפי יהודים, גם כלפי ערבים, גם כלפי מתיישבים בפריפריה, גם כלפי מתיישבים ביהודה ושומרון. שלא יתפלאו רק חברי הכנסת הערבים שחלק מראשי הרשויות הערבים יוצאים בהצהרות שאתם לא ממש מייצגים אותם. על מהות האפליה שאני מבקשת לתקן אני רוצה פשוט לספר לכם דרך פנייה נוספת, ולא ראשונה, אלא אחת ממאות פניות, שהגיעה ללשכתי רק ביום שישי האחרון והגיעה לחברי כנסת נוספים. שוב אותה כותרת מייאשת: "אפליה מצד חברות משלוחים נגד תושבים מעבר לקו הירוק", והשאלה היא אם זה רק מעבר לקו הירוק. הוא כותב כך, האדון הזה: "אני פונה אלייך בעקבות מקרה תמוה ביותר של אפליה ופגיעה בצרכנים שבו נתקלתי לאחרונה. לאחרונה עברתי להתגורר ביישוב הר-אדר" – היישוב הר-אדר שנמצא פה, בהרי יהודה, מעברו הצפון-מזרחי של קו שביתת הנשק מ-1949. "בעקבות המעבר נזקקתי לרכוש כמה מוצרי חשמל חדשים למטבח. כאשר ניגשתי לבצע הזמנה, התברר לי למרבה ההפתעה כי כמעט כל חברות המשלוחים במדינת ישראל גובות תשלום נוסף עבור משלוחים ליישובים אשר מעבר לקו הירוק. לדוגמה, כאשר ביקשתי לרכוש מכשיר מיקרוגל דרך אתר האינטרנט של אחת מרשתות החשמל הגדולות, יצר אתי קשר נציג החנות והסביר כי מכיוון שהיישוב הר-אדר נמצא מעבר לקו הירוק" – פה, ממש ליד מעלה-החמישה – "המשלוח עלול להתעכב זמן רב, אך אם אני אסכים לשלם 150 שקלים נוספים, הם ישלחו לי אותו עם שליח מיוחד. כאשר שאלתי מדוע, נאמר לי בתגובה כי הדבר נובע משיקולי מרחק וביטחון" – כן, מעלה-החמישה. "הסברתי לנציג כי לא מדובר ביישוב מרוחק, ואין שם שום בעיה ביטחונית, אבל הוא התעקש שזה מעבר לקו הירוק ולכן צריך להוסיף כסף". "אני סבור", כותב לי האדון הפונה, "שלא יעלה על הדעת מצב שבו מאות-אלפי אזרחים שומרי חוק, משלמי מסים, המשרתים במילואים, יהיו קורבן לאפליה שרירותית אך ורק בשל מקום מגוריהם. מדוע אפשר לשלוח מוצר בכל רחבי הארץ, אך לקוח המתגורר ביישוב הר-אדר, דקות נסיעה ספורות מבירת ישראל, נדרש להוסיף כסף עבור משלוח? התמשכותו של המצב התמוה הזה הופכת למעשה את כל אזרחי ישראל המתגוררים ביהודה ושומרון, בבקעה, בפריפריה, בחלק מהכפרים הערביים, ללקוחות סוג ב' ומהווה פגיעה חמורה בזכויותיהם כצרכנים. כולי תקווה", הוא מבקש, "שיהיה אפשר למצוא פתרון חקיקתי לעניין במהרה, וכך לשים קץ לאפליה מתמשכת נגד ציבור כה גדול". האמת? הוא ניסח את זה בדרך הכי טובה, הרבה יותר טובה כנראה ממה שאני הייתי מצליחה בהצעה שלי. אני מבקשת שתצביעו בעד, כדי שאחת ולתמיד נמגר את התופעה הגרועה הזאת. אני רוצה, בבקשה, לציין מעל הדוכן את ועד מתיישבי השומרון, שמפעיל מערך משפטי נגד בתי-עסק שבוחרים שלא לתת שירות, או לגבות תעריף מיוחד. במדינה מתוקנת זה לא אמור היה לקרות. אסור לגורמים מסחריים להפלות אזרחים בשל מקום מגוריהם, גם אם הם מתגוררים בפריפריה, ביישובים ערביים או ביהודה ושומרון. אני מבקשת להודות לחבר הכנסת איתן כבל על הסיוע בקידום הצעת החוק, וקוראת לכולכם להצביע בעד ולהפסיק את האפליה הפושעת שלה אנו עדים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם. רבותי, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת. חברת הכנסת זהבה גלאון – בבקשה, גברתי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> להפסיק את האפליה הפושעת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עד שלוש דקות לרשותך. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, אני שומעת את חברת הכנסת מועלם, חברתי, עומדת על הדוכן ומסבירה לנו איזו אפליה יש וכורכת בכריכה אחת את הערבים, את הפריפריה, את המתיישבים ואת ועד מתיישבי השומרון, אותו ועד שנהנה מכספים של המדינה ומפרסם סרטונים על השמאלנים התלויים על העצים. לבי יוצא אלייך, איך יכול להיות שכנסת ישראל תאפשר אפליה, היעלה על הדעת? רק דבר אחד לא אמרת, מה מובלע בהצעת החוק הלכאורה צרכנית, הנוגעת ללב, המתחשבת באלה שגרים כאן וכאן ולא מביאים להם את המוצרים. במובלע מסתתר כאן מהלך מתוחכם, שאתם עושים כבר שנים, וזה סיפוח זוחל – בחקיקה הישראלית הראשית – של השטחים. לפני כמה שעות עברה כאן הצעת חוק מתן הטבות במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, גם על ההתנחלויות. אז בחקיקה ראשית מספחים את ההתנחלויות, ועכשיו רוצים להביא את חוק הנורמות, שבכלל כל ההתנחלויות יהפכו חלק ממדינת ישראל, ועכשיו האפליה, והסיפור קורע הלב הזה, שעמדת כאן וסיפרת עליו, ולבנו יצא אלייך, כי מי רוצה שיפלו אנשים? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> בעזרת השם, החלת החוק הישראלי על יהודה ושומרון. <זהבה גלאון (מרצ):> אבל מה לעשות? יש מחיר. יש מדינת ישראל הריבונית, הלגיטימית, ויש מי שבחר לגור במקום אחר. אל תחילו עליו חקיקה ראשית, יש מחיר. ועכשיו, זה שאת כורכת באותה הצעה – דחפת את הערבים, דחפת את הפריפריה, ועל הדרך הגנבת גם את המתנחלים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מעולם לא הגנבתי את המתנחלים. אני מייצגת את ציבור המתנחלים, ואני מייצגת אותו באהבה. <זהבה גלאון (מרצ):> הגנבת אותם בחקיקה ראשית באמתלה של אפליה. האפליה היחידה שאני מכירה – האפליה היחידה היא של הציבור שחמסתם את האדמות שלו, של הציבור שהוא נתין שלכם. זאת האפליה היחידה שאני מכירה. אז יש לי אלייך הרבה הערכה. סימפתיה בחוק הזה – לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת. חברת הכנסת מיכל רוזין. גברתי, עד שלוש דקות. בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, יש לי אלייך שלוש נקודות חשובות מאוד, ותקשיבי היטב, למרות השעה המאוחרת. קודם כול, כפי שאת מנסה להטעות את חברי הכנסת והציבור, החוק הישראלי חל על יחידים, על אזרחים ואזרחיות ישראלים שחיים בשטחים הכבושים. כמו שאמר בית-המשפט העליון: "בתיק הגב אתם נושאים עמכם את החקיקה הישראלית". מה שאת מנסה לעשות זה לא לתת שוויון זכויות למי שגר בהתנחלויות; את זה כבר יש לו, על-פי החוק שקובע שאין להפלות על מוגבלות, על מוצא אתני, על מין וכדומה. את רוצה לקבוע שלא תהיה אפליה מבחינת מקום. מקום – איננו אפליה שאתה מפלה אדם בגין תכונות שאין לו שליטה עליהן, בין אם זה מוגבלות, מין, מגדר, מוצא אתני וכדומה; מקום זה עניין של בחירה, ולכן אין פה אפליה שפוגעת בכבוד האדם וחירותו. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> ולכן, זה חוק טריטוריאלי, ולא חוק פרסונלי. עכשיו את באה ואומרת, יש פה אפליה כלפי האזרחים. חברות ממשלתיות, כמו שאמרה חברתי חברת הכנסת גלאון, בין אם זה מים וחשמל, קופות-חולים, בתי-ספר, הכול, אין אפליה. את רוצה לכפות על חברות מסחריות פרטיות, להחליט שהן יהיו חייבות לבצע משלוחים ושירותים – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מיכל, לא, אני לא כופה עליהן. <מיכל רוזין (מרצ):> אני מכירה היטב את הצעת החוק, שולי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני לא אומרת – – – להוציא – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – לחייב אותן לתת שירותים. את אומרת "להפלות". <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא – – – על המתיישבים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> וכאשר אני גרה בפתח-תקווה, ויש מסעדות בתל-אביב שאני רוצה שישלחו לי take away, והם אומרים לי: סליחה, אנחנו לא מגיעים אלייך עם שירות – חברה מסחרית פרטית, מותר לה לעשות כן. ולכן, מה שאני חושבת שאת צריכה לזכור – ואולי זו המסקנה הכי קשה מהחוק שלך – שמפעל ההתנחלויות נכשל. את יודעת למה הוא נכשל? כי למרות כל מה שאתם מנסים לצייר, בסופו של דבר מאות מיליונים עוברים בשנה להתנחלויות. חינוך, ותיירות, ומסחר, ובנייה, ומה לא, אתם מעבירים, ובסופו של דבר את צריכה חוק כדי לאלץ חברות מסחריות פרטיות לספק לך שירותים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מיכל – – – <מיכל רוזין (מרצ):> זו ההוכחה הניצחת לכך שמפעל ההתנחלויות נכשל. נכשלתם. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> הוא כל כך נכשל שאתם כל כך עסוקים בו כל הזמן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <קריאה:> עיסאווי אתה גם גר בהתנחלות – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תראה, אני עכשיו צריך – – – אני אני מתלבט בין – – – <קריאה:> אבל אתה בעצמך גר בהתנחלות. כפר-קאסם זה לא התנחלות ערבית? <עיסאווי פריג' (מרצ): אתה רואה, אתה רואה, אתה מחדש לי. > כבוד היושבת-ראש, מכובדי, חברים, את יודעת מה, חברת הכנסת שולי, את זוכה לסימפתיה בקרב החברים במרצ, אבל איך סיכמה זהבה את זה – סימפתיה אבל לא הערכה מהחוק. אני אפתיע אותך – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – זוכה להערצה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אני בעד – אני רוצה לבוא אתך כמה משפטים – אני בעד הצעת החוק, הצעת חוק טובה. אסור להפלות, אבל בוא נעשה אותה בגבולות מדינת ישראל. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אבל – – – בוועדה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בסדר. בואו נעשה את זה אחלה הצעת חוק – נגביל אותה למדינת ישראל הריבונית, מסכימה? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה? את רואה, עכשיו את מתחילה לגלות את הכוונות שלך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – אבל אני מעולם לא הסתרתי אותן, עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יפה, אז – יפה מאוד. הנה, הוצאת את זה מפיך, יפה. אז הכוונות שלך לא מדינת ישראל, לא הערבים ולא חבל-עזה, ידידי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> בדיוק הפוך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הבנת מה המטרות? אנחנו בעד – – – <חיים ילין (יש עתיד):> חבל-עזה זה עוטף-עזה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> סליחה, עוטף-עזה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז את רואה כוונות – את רואה לאן זה חותר. עכשיו, אני ישבתי כאן וממש התרגשתי, וחיפשתי איזה משהו כדי לנגב את הדמעות. מסכנים אתם, מפלים אתכם לרעה, אני ריחמתי עלייך, ריחמתי, ממש מסכנים. ממש. נתת נאום כאן, ואני לתומי ישבתי, אמרתי, וואי, איזה מסכנים, מפלים אותם לרעה, איזה מסכנים. אתה יודע מה? מסכנים – חוק הדגל עוד יבוא. נותנים לך דגל – שנייה, שווייה שווייה, רמדאן כרים. מיקי, לפני שבוע, הבת שלי הזמינה זר פרחים לאחותה, שהיה לה יום הולדת. אמרו לנו, סליחה, לא מספקים בכפר-קאסם. אין לי מה לעשות, מה לעשות, בית-עסק לא מביא לכפר-קאסם, בסדר. למה? הלכתי לחוק, קראתי את החוק הקיים, והשוויתי עם הצעת החוק של שולי, חברת הכנסת מועלם. מה השוני? אותו חוק קיים, השוני: מקום מגורים. זה השוני היחידי. אני, במדינת ישראל, בכל מקום – ערבים, יהודים, עוטף-עזה – כל מקום, על-פי החוק אסור להפלות, צריך לספק שירותים. זה קיים בחוק, אין שום חידוש. באה חברת הכנסת עם עוד חוק סיפוח – כן, עם האוכל בא התיאבון; היום חוק השקעות הון, ועכשיו זה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז באה ומציעה את החוק הזה, עוד חוק סיפוח, ואתם הולכים, יאללה, יאללה, קדימה אתם, קדימה, יאללה, עוד סיפוח, ותמשיכו, תמשיכו עם ההצבעות שלכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת פריג', אני מבקשת לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תפסיקי לעשות צחוק – תפסיקי לעשות צחוק מחברי הכנסת. אומנם יש, חלקם, בצד שלנו, שמשחקים אותה, אבל זה חוק סיפוח. איך אמרה לך חברת הכנסת רוזין – חוק מפעל ההתנחלויות נכשל, והוא ייכשל. הוא ייכשל, לא יעזור לך עם כל הצעות החוק. אה, עיניים, שכחתי להתייחס למי יש שתי עיניים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בפעם הבאה בבקשה, בשלוש הדקות הבאות. חבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת עאידה תומא סלימאן. <קריאה:> בחוק הדגל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בחוק הדגל, קיבלתי הכשר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אנחנו עושים פיליבסטר לקואליציה. <נאוה בוקר (הליכוד):> ממש גבורה גדולה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יואל חסון, אתה בטוח בשעה 23:00, תמיד אני שמה לב. משהו קורה לך. אתה פתאום מתעורר. <אכרם חסון (כולנו):> אני – – – או שאני ישן – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז תבקש עכשיו מנהל מליאה בשעה 23:00, ואז אתה תהיה ער. בבקשה, גברתי. לא להפריע. רבותי, זהו, אנחנו ממשיכים בדיון, נא לחזור לריכוז. בבקשה, גברתי. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני צריכה דקה – חצי דקה נוספת על הזמן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> את תקבלי אותה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני הקשבתי בקשב רב – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – לדבר על התנחלויות? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא, אני לא אדבר על התנחלויות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זהו, רבותי, אני מבקשת להירגע, ולא להפריע לחברת הכנסת לנאום. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי, אין פה שר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו בודקים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני הקשבתי לחברת הכנסת – – – <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – אי-אפשר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יואל חסון, ברגע ששר לא נמצא, אני יכולה להמשיך לדבר, לתת לגברת בלי הגבלה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה לא נכון, זה המצאה שלנו. התקנון קובע: כשאין שר, לא יכול להתקיים דיון, נקודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז עכשיו השר ייכנס לאולם. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> תזעיקו שר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יואל חסון. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> נו, איפה עליזה כשצריכים אותה? <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה. קודם כול, השר כבר בפנים. ושוב, אני לא מפסיקה את הישיבה גם כאשר אין שר בפנים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע, חבר הכנסת יואל חסון, גם אתה סגן יושב-ראש הכנסת; אם לא נמצא שר באולם, אנחנו לא סופרים את הזמן שהנואמת כאן נמצאת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מי קבע את זה? איפה זה כתוב? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תיגש בבקשה לסגן המזכירה ותבדוק. בבקשה, גברתי, אני שוב מאפסת את השעון. את מקבלת את שלוש הדקות. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> בסדר, אולי תיתנו לי עכשיו להגיד כמה מילים. מאחר שהחוק הזה, על פניו, נאמר לי, ואני אשתמש במשפט שחברי לסיעה השתמש בו, פתגם שאומרים אצלנו: (אומרת בערבית ומתרגמת:) – כלומר, כאילו דברי אמת ודברים מוסריים, שבעצם מובילים לעשייה ומתכוונים לעשייה לא מוסרית. חברת הכנסת שולי מועלם, את שוב השתמשת בנו; שוב, לאחר כל האפליה שאנחנו חווים כאוכלוסייה ערבית, אזרחי מדינת ישראל, השתמשת בנו כדי להכשיר מה שאי-אפשר להכשיר. השווית בין המצב שלנו לבין המצב של המתנחלים בשטחים הפלסטיניים הכבושים – ככה אני רואה את זה. אי-אפשר לעשות השוואה מסוג זה, כי אנחנו, לעומת המתנחלים, לא גזלנו את האדמה של אף אחד; כי אנחנו לא בנינו את הבתים שלנו על חורבן של בתים של עם אחר. ואנחנו, האזרחים הערבים, הייתי רוצה לראות, באמת – בסופו של דבר, חברת הכנסת שולי מועלם, את יושבת בקואליציה, את יושבת בממשלה שפעם אחרי פעם מובילה מדיניות – מדברים על הנגשת שירות ושוויון בשירות לכלל האזרחים במדינה? אז בבקשה, תדברו על זה שאפילו השירותים שהממשלה אמורה להגיש לאזרחים הם בבסיסם מושתתים על אפליה גזענית כלפי האוכלוסייה הערבית. האם אנחנו מקבלים את השירותים שאנחנו צריכים לקבל כאזרחי המדינה? ברור שלא. האם אנחנו – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> לא רק שירותים, גם שירות לאומי אתם לא – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> האם אנחנו כאזרחים ערבים, וגם כתושבי מה שנקרא הפריפריה, האם אנחנו מקבלים את הזכויות שלנו כמו שאמורים לקבל כל האזרחים במדינה דמוקרטית שוויונית? ברור שלא. ולמה, למה האפליה הזו לא קוממה אף אחד? כי בעצם לא רק ששותקים על האפליה הזו ולא שמשתפים אתה פעולה, אלא להפך, מתכננים אותה ומובילים אותה. כל מי שיושב בקואליציה של הממשלה הזו אחראי לאפליה נגד האוכלוסייה הערבית, לוקח על עצמו את האחריות בגזלת האדמות, בהריסת מבנים, באפליה בשירותים, בחינוך לקוי, בכל מה שתרצו מהשירותים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אז עכשיו רוצים שהחוק יתבצע אצל עסקים פרטיים שלא יפלו? תיתנו דוגמה. שהממשלה תיתן דוגמה ותתנהג בשוויון לאזרחים שלה, שנמצאים בתוך המדינה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> ודבר אחרון, מי שמבצע עבירות על חוק בין-לאומי, שלא יתפלא שהוא משלם מחיר. ותאמינו לי, המחיר הזה הוא זול ביותר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא, לא תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מוותר. חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח. חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר. חבר הכנסת אמיר אוחנה – מוותר. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הגיעה לוועדת הכלכלה שבה אני חבר. דנו והעלינו גם את ההסתייגויות שלנו, ומה לא נכון בהצעה הזו, וכנראה אני אחזור על חלק ואני אוסיף עוד כמה דברים. הדבר הראשון, צריך להפנים, כל עוד ממשלת ישראל אין לה את האומץ, לא מעזה ולא החליטה שהיא מספחת את השטחים האלה – ברור שאני נגד; ברור שאני רוצה פתרון של שלום ואני רוצה נסיגה ישראלית והקמת מדינה פלסטינית ריבונית במלוא הזכויות. אבל כל עוד אין לכם את האומץ לספח, אל תבואו ברמאות – – – <יהודה גליק (הליכוד):> תגיש את ההצעה, אני בעד. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – אל תבואו ברמאות ותבקשו סיפוח זוחל, אל תבקשו עוד שעל ועוד שעל. זה הניסיון – ואני מדבר על האוכלוסייה הערבית. האזרחים הערבים עובדים גם בחברות שמספקות כל השירותים. אני לא רוצה שאף אזרח ערבי יהיה חייב להגיע להתנחלות – כדי שישפילו אותו במחסומים, כדי שיעשו עליו חיפוש, כדי שיעכבו אותו וכדי פשוט לפגוע בכבוד שלו. זה – 1. 2. ההשוואה ליישובים הערביים היא פשוט זולה, ולמה? כי אנחנו אזרחי מדינת ישראל, ואחרי 68 שנים עדיין הרוב היהודי – רוב האזרחים היהודים לא יודעים להבדיל בין אזרח ערבי של המדינה לבין פלסטיני בשטח כבוש. כל מערכת החינוך – אני פונה עכשיו לשר החינוך – מערכת החינוך במדינה לא מבדילה. וראינו גם את ספר האזרחות. ולא רק זה. כשחברה פרטית לא רוצה להגיע למקום מסוים – בסדר; אבל להגיע למצב שהמדינה עצמה מתכננת כביש בגליל שעוקף יישובים ערביים – כדי להגיע לכמה יישובים קטנים אתה צריך לעקוף את כל היישובים הערביים באזור – כביש שעוקף יישובים ערביים. ופה באים לדבר על אנשים שצריכים לבוא, להודיע למתנחל ביום שקנה אצלו שהוא לא מגיע להתנחלות. הרי אנשים לא יודעים בכלל, לא שואלים. אני הולך לקנות, לא שואלים אותי מאיפה אני. אם לא יגיד, אז הוא חייב להגיע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לכן, הניסיון הזה, הניסיון הזה לנסות ולתת זכויות – מדינה שעד היום, לפי החוק שלה, אתם מחוץ לגבולות מדינת ישראל. או שאתם חוזרים לגבולות, או שאתם מקבלים את הדין ואתם איכשהו תסתפקו במה שאתם גוזלים מהמדינה במאות מיליונים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, זה ברור שיש פה ערכים מתנגשים. ואני אגיד גם יותר מזה – בהצבעה שהייתה פה בפעם הקודמת אני נמנעתי. אבל אני חושב שלאור הדברים שנשמעים כאן במליאה אני באופן אישי לא יכול שלא להתנגד לפחות משלושה טעמים להצעת החוק. 1. אין שום ספק – ובחודשים האחרונים נקרעו המסכות – בכל מה שקשור לרצון, למוטיבציה, לנכונות האמיתית של הממשלה לטפל באפליה ובקיפוח של האוכלוסייה הערבית. יש היום דור שלם של אנשים בגיל שלי באום-אלפחם, בנצרת וברהט ובכל מיני מקומות ברחבי הארץ, שלא מקבלים את אותה הזדמנות. וזה נכון שעד היום הממשלות הסתכלו על זה בעיקר כסוג של הזדמנות כלכלית, אבל גם כאשר זה היה קו החשיבה, זה לא עניין כל כך אף אחד. וכן, אני ציוני, אבל אני לא חושב שכדי לפנות את האשפה או לתת הזדמנויות תעסוקה ביישוב ערבי, מישהו צריך לקום כל יום ולהצדיע לדגל. הם צריכים לקבל את זה מתוקף היותם אזרחים. הדבר השני זה – תעשי לי שקט פה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת ביטן, זה נורא מפריע. או שתצאו החוצה, תדברו שם עד שאנחנו נסיים את הדיון. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני רוצה להגיד לך משהו, חברתי חברת הכנסת שולי מועלם. אני חושב שהמחלוקת הפוליטית בינינו לא תיפתר דרך ההחלטה אם יש מופעים או אין מופעים. ביטן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני חוזרת על בקשתי לצאת מהאולם. בבקשה, אי-אפשר ככה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני חושב שהמחלוקת הפוליטית בינינו לא תיפתר דרך כן הצגות או לא הצגות במרכז באריאל, או האם ייסעו טוסטוסים עם פיצה או שליחים עם וספות לכל מיני מקומות כדי להביא מוצרים. אבל אני אגיד לך טיעון, שבעיני הוא טיעון אמיתי: הממשלה מעבירה וממגנת רכבי הסעה ונותנת תוספת תקציבית למיגון בצירים ביהודה ושומרון. מה הציפייה? שחברות פרטיות ייקחו על עצמן את הסיכון, שהוא לא רק סיכון כלכלי, הוא גם סיכון שהוא ביטחוני? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אף אחד לא מבקש מהן. הן צריכות להודיע שהן לא מגיעות לשם. רק מבקשים מהן להודיע שהן לא מגיעות לשם. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני לא יודע. אני קראתי את דברי ההסבר לחוק לפני שעליתי לדוכן, וזה ממש לא מה שכתוב שם. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> זה בדיוק מה שנאמר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ובסופו של דבר – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> שהחברות צריכות רק להודיע, ולקבל החלטה שחלק מהציבור לא יקנה מהן, כי אף אחד לא רוצה לקנות מקרר ושיגידו לו שמביאים לו אותו רק למחסום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יודעים. יודעים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> בסופו של דבר, ההחלטה הזו היא החלטה שהיא גם לא מוסרית, מכיוון שהיא מקפלת בתוכה אמת אחרת מהאמת שמוצגת בתוך הצעת החוק. היא לא מוסרית, מכיוון שהאפליה, והטיפול באפליה כלפי האזרחים הערבים במדינה, היא מהממשלה הזאת והלאה. והדבר השלישי – אני לא חושב שניתן פה מענה אמיתי לשאלה של הביטחון של אותן חברות פרטיות, לא בצד הכלכלי ולא בצד הביטחוני. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח. חבר הכנסת באסל גטאס. שלוש דקות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו עדים בשנים האחרונות, במיוחד בכנסת הנוכחית, לשני תהליכים שהולכים במקביל: תהליך של חקיקה שמטרתה להצר את השוליים של הדמוקרטיה, או מה שנשאר מהדמוקרטיה, בישראל. כל סנטימטר שאפשר לגזור אותו, להצר אותו – אנחנו נראה עוד שני חוקים כאלה הלילה. וזה תהליך שרואים אותו לא רק כאן. בעולם מסתכלים על מה שקורה בישראל מבחינת חירויות, מבחינת זכויות אדם, חופש ביטוי. כל המגמה הזאת של הפאשיזציה הזוחלת שבאה לידי ביטוי בחקיקה בכנסת. זה מצד אחד. מצד שני, גם כן חקיקה שמכשירה את השרץ, מכשירה את מפעל ההתנחלויות, מכשירה את כל מה שיוביל להפך ממה שאומר ביבי נתניהו, לפחות מהשפתיים החוצה, בעניין קבלתו העקרונית של מפעל – – – <יהודה גליק (הליכוד):> אל תקרא למתנחלים שרץ. אל תקרא למתנחלים שרץ. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אבל לא אמרתי על המתנחלים. <יהודה גליק (הליכוד):> אם אני הייתי קורא לערבים שרץ – הם לא שרץ. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> התנחלויות אמרתי, לא מתנחלים. לא אמרתי. אל תשים מילים בפה שלי. <יהודה גליק (הליכוד):> הם לא שרץ. הם לא שרץ. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> במובן הלא-מילולי. <יהודה גליק (הליכוד):> תודה. <קריאה:> אז באיזה מובן? באיזה מובן? קשה להבין אותו. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אבל החוק הזה במיוחד, לא רק שהוא מאותה אסכולה של חוקים שבאה להכשיר ולתמוך בהתנחלויות, הוא גם ציני. יש בו ציניות. כי הוא רוצה להשתמש בעניין כאילו שוויון הזדמנויות, להביא לכולם, ובמיוחד לפריפריה ולערבים, בשביל להכניס מהדלת האחורית את עניין ההתנחלויות. יעני, זה אך טבעי שהחוק הזה בא מבית-מדרשה של חברת הכנסת שולי מועלם, ורק טבעי שאנחנו מתנגדים לו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – מוותר. חבר הכנסת יואל חסון – לא היה לי ספק, אבל בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר הנעלם – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> השר חוזר בתוך דקה. אתה יכול להמשיך לדבר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה השר הכי קופצני בממשלה, גברתי. מה הדבר הזה? אי-אפשר – צריך בשלשלאות לקשור אותו לכיסא. יכול להיות שהוא לא רוצה להישאר שם בכלל. <קריאה:> יואל חסון, הטבע קרא לו. דקה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, יכול להיות שהוא לא רוצה להיות בממשלה בכלל. הוא לא מסוגל לשבת על כיסא השר, באמת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, או שאתה מעוניין להתייחס להצעת החוק – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל יש לי זמן. אל תפעילי את השעון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני לא מפעילה את השעון. אני רואה את זה, בסדר? אל תדאג. ברגע שהשר ייכנס, אתה תקבל שלוש דקות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש – אני רוצה לומר לך, חברת הכנסת זהבה גלאון, אני חייב להגיד שאני לא מסכים אתך, ואני לא מייחס כזה תחכום לחבורה משמאלי כרגע. אני לא מייחס להם כזה תחכום. האמת, אני מייחס להם פחדנות. <זהבה גלאון (מרצ):> האמת שחשבתי עליך הרבה דברים, נאיבי לא חשבתי שאתה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> באמת? אני מייחס להם – גברתי יושבת-ראש מרצ, חברת הכנסת גלאון, אני מייחס להם פחדנות. תראו – – – <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> תקשיבו. תקשיבו. כדאי לכם, באמת. תראו, חברת הכנסת מועלם-רפאלי, לאן התדרדרת ולאן ירדת. מתעסקת בהובלות של מקררים, מכונות קפה וכל מיני דברים מהסוג הזה. איפה האומץ שלכם? תספחו. מה זה סיפוח זוחל? תספחו. אל תעשי לי ככה עם הראש, תספחי. מי מונע ממך לספח? תסתכלי בעיניים של אלה שאמרת שאת בגאווה מייצגת אותם. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא כל – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> תסתכלי להם בעיניים – – – <יהודה גליק (הליכוד):> תביאו הצעה, אנחנו נתמוך. תביאו הצעה, אנחנו נתמוך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אל תפריע לי. תסתכלי להם בעיניים ותגידי לי – תגידי להם – למה את לא מספחת? למה את מהנהנת בראש, עד כדי כך שהכובע עוד מעט נופל? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> תספחי. תספחי את השטחים, לא סיפוח זוחל, לא סיפוח נוסע, לא סיפוח מדדה, לא סיפוח עולה ויורד. סיפוח. סיפוח. סיפוח במלוא מובן המילה. אבל איזה פחדנים אתם. פחדנים אתם. מתעסקים לי עכשיו בהובלה של מקררים ומיקרוגלים ומכונות קפה, ותכף תסבירי לי מי כן יכול להזמין "פיצה האט", ומי יכול להזמין "פיצה דומינו'ס", ולאן זה מגיע. על זה ממשלת הימין הגדולה? על זה ממשלת הימין הגדולה? על מה, על מיקרוגל? על הזמנות ומשלוחים? לשם האידיאולוגיה שלכם התדרדרה? עד כדי כך? <יעקב אשר (יהדות התורה):> תשחרר אותנו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> חבר הכנסת אשר, תקשיב לי טוב, אני יודע שהדברים האלה לא מעניינים אותך, כי מה שעניין אותך היה בסיבוב הקודם. אז לפחות אל תפריע. אז אני רוצה לומר לך, חברת הכנסת מועלם-רפאלי, אני מסתכל עליכם עכשיו, כולכם טרוטי עיניים, חסרי אנרגיה, פלא שבכלל מסוגלים לנהל את המדינה, אז תעשו סיפוח? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא נכון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הרי יש לכם היום ממשלה – הרי הבית היהודי, 30 חברי הכנסת של הליכוד עוזרים פרלמנטריים שלכם בכלל. סמוּטריץ יושב בוועדת הכספים, וכל – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> סמוֹטריץ. <יואל חסון (המחנה הציוני):> סמוֹטריץ. סמוֹטריץ – – – יושב בוועדת הכספים, וכל חברי הכנסת של הליכוד באים מהר מהר להצביע למה שסמוטריץ רוצה, ובלי שהם יודעים בכלל על מה הם מצביעים. אז יש לכם 30 עוזרים פרלמנטריים. <קריאה:> יואל, אתה מה-זה לא מגיע לוועדה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ממשלת ימין ימין – תספחו את השטחים, תקיימו את האידיאולוגיה שעליה נבחרתם, ואל תגידי לי שאת בגאווה מייצגת את המתנחלים. במה? שעזרת להם שיקבלו מיקרוגל בתוך שבועיים ולא בתוך חודשיים? זו הבשורה הגדולה שאת מבטיחה? זה יהיה הדגל המרכזי של הבית היהודי בבחירות הבאות? נראה את בנט יושב עם כל מיני מותגים של חברות חשמל ומספר למתנחלים – בזכותי המיקרו הגיע יותר מהר? זאת האידיאולוגיה שלכם? זה מה שאתם מוכרים? <יהודה גליק (הליכוד):> דונם אחרי דונם. דונם אחרי דונם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ממש תענוג. חבר הכנסת גליק – – – <יהודה גליק (הליכוד):> דונם אחרי דונם. זה מה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> חבר הכנסת גליק, תראה כמה אנשים היו צריכים להתפטר כדי שתשב אתנו. שר ביטחון שלם זרקתם לרחוב. תראה מה זה. וזאת ממשלת הימין-הימין מלאת גאווה, מלאת עזוז. אני אומר לכם, איזה מזל שאני לא מצביע שלכם. תודה רבה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> איזה מזל שלא נכנסתם לקואליציה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת. <יהודה גליק (הליכוד):> המחנה הציוני זה כבוד גדול. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. <יהודה גליק (הליכוד):> המחנה הציוני זה כבוד גדול. המחנה הציוני זה באמת כבוד גדול. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה קרה, יהודה, קשה לשמוע את האמת? אני אגיד לך משהו. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני התחלתי את היום הזה כשאני בעד החוק, אתה יודע למה? כי אני אדם חברתי שרוצה שכל אחד יקבל שוויון זכויות. אבל כשאני שמעתי – ואיציק פה עזר לי, וחברים אחרים – שערביי ישראל לא מקבלים שירותים, ושהמדיניות שלך, שולי – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> גילית את אמריקה. הבעיה שהאסימון נופל מאוחר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – את יודעת מה? אני מצטרף פה ליואל ולא קורא לכם ממשלה רופסת. אתם ממשלה תבוסתנית שחוטאת לאידיאולוגיה שלכם; אתם הממשלה הכי ימנית בתולדות מדינת ישראל, שלא עשתה שום דבר אמיץ; אתם ממשלה שאומרת מצד אחד שאין פרטנר כשהיא מדברת על אבו מאזן, ומצד שני הולכת ומלקקת לטורקיה ול"חמאס". <ענת ברקו (הליכוד):> מלקקת לטורקיה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בוודאי. בוודאי – – <ענת ברקו (הליכוד):> אתה נגד הסכמים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – ומפקירים את המשפחות של החללים וההרוגים. אבל אני לא – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אל תשתמש – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני לא אדבר על הדברים האלה. אני רק רוצה להגיד לכם דבר אחד: תחליטו מה אתם. ואם אתם ממשלת ימין אמיצה, גברתי ענת ברקו, עם 66 ח"כים, לכו ספחו את השטחים האלה. אבל את יודעת מה הבעיה? שיש לכם ראש ממשלה ויו"ר ליכוד שהוא אותו בן-אדם, אבל שני תפקידים שונים. כשראש הממשלה שלך הולך ואומר "שתי מדינות" בעולם, אבל יו"ר הליכוד – צועק לו פה אקוניס: הליכוד מעולם לא תמך בשתי מדינות לשני עמים – הוא לא מתכוון לזה. אתם הולכים עם ומרגישים בלי. אתם עובדים על הציבור בישראל, כי אתם פחדנים, אתם רופסים, אתם תבוסתנים. ואת יודעת מה? – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – אם יש לי אנרגיה ב-12 בלילה לעלות ולדבר על זה, זה אומר שזה באמת מעצבן אותי. <ענת ברקו (הליכוד):> אתם לא מחוברים למציאות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אנחנו תומכים בשתי מדינות, אנחנו יושבים באופוזיציה. אנחנו נהיה מוכנים לשלם מחיר, ומחיר כבד, גם בצד הפלסטיני וגם בצד שלנו, בשביל להתגרש מהפלסטינים – – <ענת ברקו (הליכוד):> התגרשנו מעזה – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – אבל מה אתם עושים? <ענת ברקו (הליכוד):> התגרשנו מעזה – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה אתם עושים? <ענת ברקו (הליכוד):> – – מה קיבלת? טילים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם אומרים שאתם רוצים להתגרש מהם, ואתם מביאים אותנו לחתונה קתולית אתם. חתונה קתולית שהורסת את החזון הציוני, כשאתם מתפארים כמה ציונים אתם, וקוראים לצד הזה של הבית אנטי-ציוני. <ענת ברקו (הליכוד):> לא כולו. לא כולו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אז גם הגיע הזמן להוריד את המסכות הצבועות שלכם. מה שיואל אמר – זה לא המיקרוגל, ולא מכונת הקפה ולא הבריכה המתנפחת, זה אם אתם רואים בשטחי C – אתם אפילו לא יודעים כמה פלסטינים חיים שם. היינו ביחד בדיון בוועדת החוץ והביטחון. אתם רואים בהם שטחי ארץ-ישראל? ספחו אותם, תסתבכו עם העולם, תסתבכו עם האופוזיציה, תסתבכו עם זהבה ועם עיסאווי, אין בעיה, אבל לפחות תעמדו באידיאולוגיה שלכם. תפסיקו לשקר לציבור, תפסיקו להונות אותו, תפסיקו לגבות את ראש הממשלה מאחורה כשהוא אומר "שתי מדינות", אבל ללכת ולדקור אותו במרכז הליכוד ולהגיד לו שייזהר. ויהודה, אני אומר לך, כי אתה איש ישר, אתה יושב בליכוד שלא רק משקר לציבור, הוא משקר לבוחרים שלו, ולכן החוק הזה הוא חוק צבוע, הוא חוק לא נכון – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – ואני, מה לעשות, תוך פחות מיממה החלטתי להתנגד לו, כי אני מתנגד לצביעות, אני מתנגד לרפיסות ואני מתנגד לתבוסתנות. וזה מה שממשלת הימין הזאת. <יהודה גליק (הליכוד):> אנחנו צבועים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר. חבר הכנסת חיים ילין, ולאחר מכן – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי תסכם את הדיון. בבקשה, אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> חיים, אל תהרוס את החגיגה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני יושב-ראש הקואליציה, תוריד את החוק הזה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, רבותי, אם אתם היום לא מעוניינים ללכת הביתה, אני עוצרת את השעון עד שיהיה פה שקט. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אנחנו מפה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, לא, לא. חבר הכנסת יואל חסון, אתה נשאר פה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כל הלילה נשב פה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, אבל אני יכולה להמשיך עד מחר בבוקר. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יהודה גליק. אנחנו מבקשים שקט באולם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ככה רציתם, ככה יהיה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני אתחיל להוציא אתכם החוצה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – כל יום שני. <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – השר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> השר יושב בפינה ומקשיב למה שאמרתם כאן. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> למה אתם כל כך מוטרדים מהשר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> יופי, תודה רבה לך, חבר הכנסת גליק, שהצלחת להרגיע פה שני חברי כנסת. אדוני, שלוש דקות לרשותך. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה וחברים יקרים שלי, שמחזיקים מעמד עד השעה 23:45, ועוד הלילה צעיר. <זהבה גלאון (מרצ):> מה יש לנו לעשות, אדוני? <חיים ילין (יש עתיד):> אני חייב להגיד שאני לא מוכן לוותר על דבר אחד – שתהפכו אותי לציני. אני לא ציני. וכשאנשים פה דיברו, לא הבינו לפעמים מה הם אומרים. כשטילים מתפוצצים בעוטף-עזה, או שיש הסלמה בעוטף-עזה, אף אחד לא רוצה להגיע לשם, אף אחד לא רוצה להגיע, גם מי שכפיצוי על המצב רוצה את המקרר או את המיקרוגל. נראה הזוי, נכון? אבל באותו רגע כל מי שקונה יודע שהוא רוצה את זה מייד הביתה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתה לא צריך את החוק הזה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני הגעתי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני לא מוכן להיות זה שעכשיו דרך החוק הזה רוצה לתקן את כל מדינת ישראל ואת כל מה שאתם רוצים. אני לא שם. <זהבה גלאון (מרצ):> החוק הזה קיים – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני לא שם, במשחק הזה. תסלחו לי, ותקשיבו טוב – אני הקשבתי לכם. <זהבה גלאון (מרצ):> לא. לא הקשבת. <חיים ילין (יש עתיד):> יש אפליה במדינת ישראל. מדינת ישראל זו מדינה גזענית, והיא מפלה את הערבים ואת המיעוטים. מה הקשר בין החוק הזה לזה? זה שצריך לתקן את האפליה, צריך לתקן את האפליה. זה שצריך שוויון במדינת ישראל, צריך שוויון במדינת ישראל. מה קשור? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> חיים, הקשר נעשה בהצעת החוק. <חיים ילין (יש עתיד):> לא. הקשר הוא שבשביל מה שאמרתם, יהיה לזה איזה היגיון. יש לי היגיון אחר, מה לעשות. במשך שבע שנים וחצי נלחמתי ש"איקאה" תגיע לעוטף-עזה, ושהסחורה של "תנובה" תגיע. <קריאה:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא צריך להיות ממוגן שם. לא צריך להיות ממוגן. צריך להגיע. אנחנו מגדלים את הילדים שלנו. כבר הרגשתי פעם שאני פושע שאני מגדל ארבעה ילדים שם. פושע מלחמה שמגדל את הילדים מול עזה. כך אני הרגשתי. אז עכשיו מגיע חוק שבא ואומר – תקשיבו טוב: הוא ייכנס גם לטירה. אוי ואבוי אם הוא לא ייכנס. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אוי ואבוי אם הוא לא ייכנס. הוא יצטרך לבוא לעוטף-עזה, והוא יצטרך לבוא לכל מקום. אבל מה? מה הוא יעשה? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – יש לך תשובה. <חיים ילין (יש עתיד):> מה הוא יעשה? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> החוק הקיים נותן לך תשובה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא. תקשיב טוב, כי החוק החדש לא עושה. החוק החדש עכשיו יעשה גם את הקשר שעכשיו אני אגיד. מה חברת "איקאה" עושה ומה עושות כל החברות? מוכרים לכם את המוצר ואומרים שהם לא אחראים להוביל, החברה הקבלנית אחראית להוביל. את זה החוק לא קובע. החוק הישן לא קובע, החוק החדש קובע שחברה שמוכרת לא יכולה לזרוק בעקיפין על החברה הקבלנית להוביל. כי מה קורה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם. <חיים ילין (יש עתיד):> סליחה, אבל לא נותנים לדבר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אין פה שר, אין שר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא לא, נתתי לך שלוש דקות נקיות. <חיים ילין (יש עתיד):> לא. אין שלוש דקות. ועל זה צריך להילחם. זה לקריאה ראשונה, יש שנייה ושלישית – אפשר לתקן הרבה מאוד דברים, אבל מי שקונה את המוצר, אותה חברה קבלנית שהמוצר שלה נמכר, חייבת להוביל לבית – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> – – ואם לא, החברה אחראית, ואי-אפשר בעקיפין להאשים את החברה הקבלנית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> וזה לא קיים בשום חוק, תסתכלו טוב. לסיכום, חברים יקרים, הכול נכון – הם פחדנים, הם לא מסוגלים לעשות שום דבר, הם מקובעים, הם מדברים בשני קולות, אבל אל תפילו הכול על החוק הזה. אתם טועים בגדול. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תעשה חוק עוטף-עזה והצפון. <חיים ילין (יש עתיד):> החוק הזה סוף-סוף יעשה סדר לאותם אנשים שבעוטף-עזה, בכפרים הערביים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, חבר הכנסת חיים ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> – – וגם בהתנחלויות, שהוקמו על-ידי מפלגת העבודה, ואל תשכחו את זה. סוף-סוף, כבר הרבה מאוד שנים, ויגיעו לשם. אל תתביישו בזה. זו הגדולה של אחדות העבודה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, חבר הכנסת חיים ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> – – מפא"י ומפלגת העבודה. אל תזרקו את השורשים, בגלל זה הידרדרתם לאן שהידרדרתם. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. חברת הכנסת שולי מועלם. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא מעוניינת? רבותי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. נצביע כעת על הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים (תיקון מס' 4) (איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – 15 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים (תיקון מס' 4) (איסור הפליה מחמת מקום מגורים), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 32, נגד – 15, אין נמנעים. הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים (תיקון מס' 4) עברה בקריאה הראשונה, ועוברת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 7) (החמרת הענישה), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/639); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 7) (החמרת הענישה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת נאוה בוקר וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת נאוה בוקר, בבקשה. <נאוה בוקר (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הגשתי את הצעת החוק בתחילת גל הטרור הנוכחי ובעקבות קיומן של הפגנות תמיכה המוניות כל כמה חודשים במרכזי היישובים הערביים בישראל ובמרכזי הקמפוסים בכמה מהאוניברסיטאות המובילות בארץ. בהפגנות האלה שורפים המפגינים והמתפרעים את דגלי ישראל, ומייד לאחר מכן הם שבים לשגרת חייהם כאילו דבר לא השתנה. פעולת שרפת דגל המדינה מתפרשת כפעולה המוכיחה שאותו אדם מתנגד להמשך קיומה של מדינת ישראל – – <זהבה גלאון (מרצ):> מה את אומרת. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – והצעת החוק מבקשת להפסיק את המצב האבסורדי הזה. צריך לאפשר ענישה אפקטיבית ומחמירה נגד כל מי שפוגע בדגל המדינה ומבזה אותו. אני רוצה לציין כי שרפת דגל היא פעולה אגרסיבית, אשר מעבר למעשה השרפה עצמו יש בה מרכיב של הסתה והמרדה כנגד הריבון. סעיף 5 לחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה קובע בנוסח המקורי שלו, כי כל אדם שפוגע בכבוד דגל המדינה, דינו מאסר עד שנה אחת. תקופת מאסר זו לא עולה בקנה אחד עם סעיף 167 לחוק העונשין, שמדבר על פגיעה בדגל או בסמל של מדינה ידידותית וקובע מאסר של שלוש שנים. אז אני חושבת שמן הראוי שעונש על פגיעה בדגל המדינה יהיה כבד מן העונשים המוטלים על פגיעה בדגליהן של מדינות ידידותיות אחרות, או לכל הפחות שווה לו. בהמשך לכך, סעיף 5 לחוק קובע גם אפשרות של מתן קנס בסך 300 לירות לכל מי שמשחית את דגל המדינה. הסכום הזה לא מעודכן לימינו. בהצעת החוק המקורית ביקשתי לקבוע קנס של 50,000 שקלים, אך במסגרת תיאום הנוסח – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> נאוה, את צריכה להתלהם יותר בשביל המתפקדים – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> מיכל רוזין. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> בירן. <נאוה בוקר (הליכוד):> בירן, סליחה. במסגרת תיאום הנוסח עם משרד המשפטים התבקשתי להוסיף לקנס המרבי 8,400 שקלים ולבצע הפניה לסעיף קנס בחוק העונשין המוצמד למדד, ובכך למנוע את הצורך בתיקון גובה הקנס. לכן, מוצע לשנות את סעיף 5 לחוק ולקבוע מאסר של שלוש שנים או כפל הקנס, כלומר קנס בגובה מרבי של 58,400 שקלים חדשים, או שני העונשים כאחד, כי רק בדרך של חקיקה אפקטיבית ומחמירה נגד שונאי ישראל מבית ומבחוץ נדע לשמור על הריבונות שלנו בארץ-ישראל. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> נאוה – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> אתה תומך בהצעה שלי. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – כתוב בהצעת חוק, איסלנד ניצחה את בריטניה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת באסל גטאס, אני מבינה שיהיו שלוש דקות להודיע לנו על התוצאות של כדורגל. <נאוה בוקר (הליכוד):> אני שמחה מאוד שזה מבדר אותך, אבל אנחנו נשים סוף להסתה שלכם – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש פה הצעת חוק רצינית. באמת, קצת כבוד. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – חבר הכנסת. תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> מה-זה רצינית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת נאוה בוקר. רבותי, יש לנו רשימת דוברים, ואנחנו עוברים לדוברים. חבר הכנסת נחמן שי. <זהבה גלאון (מרצ):> אמרת שזו הצעה רצינית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כל הצעת חוק וכל חבר כנסת שעולה לכאן, אני חושבת שמגיע לו כבוד. גם לך לא נעים כשאת מדברת ומישהו באולם פה מודיע על תוצאות משחק כדורגל. <זהבה גלאון (מרצ):> זה משהו אחר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה התוצאה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> איסלנד ניצחו 2:1. <היו"ר טלי פלוסקוב:> על חשבון שלוש דקות שלך, בבקשה. בבקשה, אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי, אני מוכן לדבר על התוצאה של המשחק, נראה לי שנפלה שם איזו הפתעה גדולה, אז שווה. אבל לא, אנחנו נדבר על החוק הזה, שגם הוא בעיני הפתעה משום מקום. תראו, יש כבוד גדול לדגל וכבוד לסמלים הלאומיים של מדינת ישראל, אני חושב, בסך הכול. ומי שלא מכבד, יש דרכים להעניש אותו, סבירות, והן כלולות כבר היום בחוק. לא ראיתי ואני לא מוצא שום צורך לתגבר את החוק הזה בממדים גדולים, מפלצתיים כאלה, כפי שמוצע. הלוא אני לא מאמין שבית-משפט ישפוט מישהו לכלא – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> למה לא? <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – לשלוש שנים על פגיעה בדגל, עם כל הכבוד והאהבה שיש לנו לדגל ישראל – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> זה הסמל שלנו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – ואנחנו לא זקוקים לחיזוקים. זה אצלנו עמוק עמוק בלב. <נאוה בוקר (הליכוד):> זה מתחיל בדגל וזה נגמר ברצח של אזרחים – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> זה הסמל שלנו – – – אבל לא לפגוע בכבוד הדגל. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אבל אף בית-משפט לא הכניס על פשעים עמוקים וקשים מזה – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> הדגל יכול להיות לא פחות קדוש מהרבה דברים אחרים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא מכניסים לכלא. <זהבה גלאון (מרצ):> קדוש. קדוש. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> לכן, יש משהו, וכנ"ל הקנס הזה של 50,000, כמעט 60,000 שקל שחברתי מציעה – הלוא אלה דברים שהם לא עולים על הדעת בחקיקה, ואני לא מבין מאין זה לקוח. האמת ששקלנו היום אחרי הצהריים להגיד שזה לא מספיק, ולהציע במקום שלוש – חמש שנים, ובמקום 50 להעלות ל-100. גם את זה אפשר להגיד, לעקוף אתכם מימין, אבל אני לא חושב שצריך להיות כך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תשאיר משהו למושב הבא, נחמן. <נחמן שי (המחנה הציוני):> נשאיר משהו, שתהיה לנו גם איזו הצעת חוק, ואז אתם תצטרכו להתנגד לזה, כי איך אתם תתנגדו לכך שאני מעלה את זה משלוש לחמש ומ-50 ל-100. <יואב קיש (הליכוד):> לא נתנגד. <נחמן שי (המחנה הציוני):> בקיצור, אנחנו באמת – אני אומר את זה לא מפני שאני רוצה למצוא חן פה בעיני מישהו – הדגל, הסמלים הלאומיים שלנו, חשובים, יקרים לנו, אנחנו מכבדים אותם. מי שלא מכבד, ראוי שייענש; מי שיבזה את הדגל, מי שיבזה סמלים – ייענש, וכך ייעשה. לקחתם את זה למקום שהוא מוגזם בכל קנה-מידה. למי שירצה, זה לא ירתיע, וזה לא יתרום שום דבר. זה הופך את זה למין – זה הופך אותנו – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתה יודע איזה משטרים הופכים את הדגל – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אנשים לא ישרפו דגלים – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> מיקי ידידי, יש משטרים מסוימים – אני לא אזכיר אותם – ששם הדגל היה לב העניין, והגדילו גם את הדגלים כדי שהם יהיו הכי גדולים בעולם. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא צריך. לא צריך. אני אומר, מוציאים את זה מפרופורציה. מוציאים מפרופורציה, שמים את זה במקום אחר רק כדי שיהיה חוק מהסוג הזה. בואו נצפה כולנו שתושבי מדינת ישראל כולם, מכל מגזר, מכל תחום, מכל חברה, יכבדו את הדגל. לא יעשו כן – ייענשו, ייענשו בצורה המידתית שכרגע ישנה. להוציא את זה מחוץ לכל מידה – בסוף זאת תהיה הפגיעה בדגל וזאת תהיה הפגיעה בסמל, שהופכים את זה למשהו שהוא יותר חשוב מאשר הם עצמם. תודה רבה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת זהבה גלאון, עד שלוש דקות לרשותך. <זהבה גלאון (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להצטרף לדברי חברי חבר הכנסת נחמן שי, שאמר שיש לנו כבוד לסמלי המדינה. אנחנו לא עוסקים עכשיו בכבוד לסמלי המדינה. הצעת החוק הזו מבזה את סמלי המדינה במופרכות שלה, בענישה הפשוט-לא-פרופורציונלית על כלום. ועכשיו אני רוצה להעיר כמה דברים. אני מכירה אנשים שמבזים את סמלי המדינה. רק השבוע שמעתי את הרב אליהו, הרב הראשי של צפת, עונה לשאלה האם מותר לקנות במרכול – חבר הכנסת עיסאווי – האם מותר לקנות במרכול שמוכרים בו ערבים. הרב הראשי של צפת, חבר הרבנות הראשית, אוסר לקנות – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – במרכול שקונים בו ערבים. <יהודה גליק (הליכוד):> לא אסר. <זהבה גלאון (מרצ):> לא אסר, אבל הוא אסר להשכיר דירות לערבים. זה רב שמבזה את סמלי המדינה. לא ראיתי שעצרו את הרבנים שפרסמו את "תורת המלך", שמבזים את סמלי המדינה – – <יהודה גליק (הליכוד):> עצרו אותם. <זהבה גלאון (מרצ):> – – ולא את בנצי גופשטיין מלהב"ה, שמבזה את סמלי המדינה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> ולכן, כשאתם באים עם הצעה מופרכת כזו – עכשיו, אני חייבת לומר, הייתה אמנית שעשתה את הצרכים שלה על הדגל, ממש לא לטעמי, אבל חמש פעמים חקרו אותה, חמש פעמים עצרו אותה, בזה מתעסקת משטרת ישראל? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> ועכשיו ההצעה ההזויה הזאת – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> לזרוק אותה מהמדינה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – להחמיר את הענישה לשלוש שנים – אתם השתגעתם? משהו השתבש לכם במוח? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> קודם זה המקוואות והרפורמים, ואחר כך זה השטחים והמיקרוגל של יואל חסון, ועכשיו הדגל. שמעתם על המושג הזה, שכבר איבד את המשמעות שלו, של להשאיר שוליים רחבים לחופש הביטוי גם אם הביטוי מקומם? גם כשזה מקומם אותי ששורפים – – – <יואב קיש (הליכוד):> מה זה המיקרוגל של יואל חסון? <זהבה גלאון (מרצ):> מקומם אותי כששורפים את דגלי המדינה, אבל האם זה אומר – כמו שאמרה חברת הכנסת בוקר – שזה אנשים שהם נגד המדינה? אתם השתגעתם? מה קורה לכם עם ההצעות ההזויות האלה? את רוצה להכניס לכלא לשלוש שנים? את שומעת מה את אומרת – – <נאוה בוקר (הליכוד):> כן. כן. <זהבה גלאון (מרצ):> – – כשאת עומדת כאן? אתם לא נורמלים. <נאוה בוקר (הליכוד):> כי זה מתחיל בדגל וזה נגמר ברצח. <זהבה גלאון (מרצ):> סופית, בערב הזה לא נורמלים. <חיים ילין (יש עתיד):> זהבה, זהבה, אני רוצה את הכדור שלך. איזה כדור – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זהבה, אני הייתי מציע תיקון לחוק – גם להגלות את אותם אנשים – – – <חיים ילין (יש עתיד):> היא בוכה מרוב התרגשות. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> בוא נגלה אותם. יואל, אתה בעד להגלות אותם? <יואל חסון (המחנה הציוני):> בתנאי שאתה אתם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד היושב-ראש, חברים, אומנם השעה מאוחרת ועוד שלוש שעות יש סוחור – בעוד שלוש שעות יש סוחור; סוחור זה תחילת הצום. ב-04:00 צריך לאכול, צריך להספיק להגיע למשפחה. חברים – יש תופעה, זהבה, מעניינת. מה מעניינת? כל חבר כנסת זוטר מהליכוד, הוא צריך כרטיס ביקור לעולם הפוליטיקה הליכודניקית. עכשיו, הם רוצים כרטיס ביקור לחלק לחברים, אז כרטיס הביקור משתנה. עכשיו הגענו לכרטיס הביקור של חברת הכנסת נאוה בוקר. כרטיס הביקור שלך, בחרו לך את החוק הזה, נאוה? שלוש שנים, זה החוק שבחרו לך? אני קורא את הצעת החוק – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> אתה לא מתבייש? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני לא מתבייש. נתנו לך כרטיס ביקור. <נאוה בוקר (הליכוד):> למה, איפה אתה היית לפני שהגעת לכנסת? <עיסאווי פריג' (מרצ):> נתנו לך כרטיס ביקור. אני, כשאני אהיה בקואליציה, כרטיס הביקור שלי לא יהיה ברמה הזו. בסדר? <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – מכוערות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עכשיו אני קורא את הצעת החוק, חברים: מוצע להחמיר – כי צריך להחמיר, אחרת לא תיכנסי למגרש. חייבת החמרה, החמרת ענישה – אז בחרנו להחמיר את הענישה בגין העבירה של הפגיעה בכבוד הדגל. אני רוצה להגיד לכם, חברים מהימין, שכבודה של המדינה הוא לא בדגל. מי שמביא את הכבוד של המדינה זה המדיניות שלה והפעילות שלה. זה מה שמביא את הכבוד של המדינה, ולא האפליה, לא סתימת הפיות ולא הכיבוש. אלו לא מביאים כבוד למדינה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> עוד פעם אתה מתחיל לדבר על כיבוש? <עיסאווי פריג' (מרצ):> תגיש הצעה – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני רוצה להגיש הצעת חוק שעיסאווי יפסיק לדבר על כיבוש. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא לא לא, תגיש הצעת חוק וגם – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – די כבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תגיש הצעת חוק שאסור להשתמש במילה כיבוש על הדוכן. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אל תגיד כיבוש. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, לא, תגיש, תגיש. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> לא רוצה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> חברת הכנסת ברקו, זה מעליב את הכנסת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> עכשיו תארו לכם – ויש לי שאלה: נבחר, היה לו שנה; נהיה שלוש שנים. שאלתי – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז תספח, חבר הכנסת זוהר. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אל תגיד כיבוש. <מיכל רוזין (מרצ):> מי אתה שתגיד לו מה להגיד ומה לא להגיד? <עיסאווי פריג' (מרצ):> שאלתי: כשאתם מדברים על כבוד, לא חשבתם על הכבוד של תושבי הפריפריה, שאתם מפלים אותם? זה לא אומר לכם כלום? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> הוועדה – – – מה אתה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש לי שאלה נוספת אלייך: בחרת 58,400; איך הגעת לסכום הזה? בחרת קנס 58,400. מה הנוסחה? שאני אבין, שבקדנציה הבאה אולי נביא טייס אוטומטי לנוסחה, שהיא תתעדכן בהתאם. לא, שנבין, רוצים להצביע. איך הגעת לנוסחה הזאת? <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> חברים, אמרו לפני שאתם, החקיקה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> תסביר את הסוגיה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא לא לא, לא מסבירים שום דבר. זמנך תם, נא לסכם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> משפט, לקחו לי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש וחברים, חקיקה כזו – אתם מבזים את המדינה בחקיקה הזו. תדעו לכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת פריג'. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת עמר בר-לב, נמצא? – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח. חבר הכנסת חאג' יחיא. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ביום העצמאות, כמה דגלים שורפים – – –? <זהבה גלאון (מרצ):> מה הנוסחה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת פריג', כבר הזמנו חבר כנסת נוסף. חבר הכנסת פריג'. <זהבה גלאון (מרצ):> זוהר, – – – חשובה: מה הנוסחה ל-54,800? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת גלאון, היו לך שלוש דקות להביע את עמדתך, בסדר? אז בואו ניתן להשיב. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <יהודה גליק (הליכוד):> בואו נשמע את הסטנד-אפ הבא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> סטנד-אפ? כנראה אתה מתחרה עם מישהו על המעמד של – אז אני אגיד לך אחר כך גם אחר כך. אעוד'ו באללה מן א-שיטאן א-רג'ים, בסם אללה א-רחמאן א-רחים. גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני מתבונן בחוק הזה, ואני – ממש מילה במילה. יש חוק שלא משנים בו כלום אלא את הגודל של הענישה, את ההיקף של הענישה. אז אני שואל שאלה: החוק הזה – ויש חברי כנסת שצחקו מה זה לירה, אפילו אנשים שכחו שהמטבע של המדינה היה לירה. מאז שהיה לירה ואחר כך יש את השקל ואת השקל החדש – כל כך הרבה שנים מאז חקיקת החוק הזה. חברת הכנסת נאוה בוקר, האם בדקת לפני שבאת להגדיל את זה? עזבי את הפופוליזם, אני מדבר ממש ישר. האם בדקת – אני שואל את השאלה: האם בדקת כמה אנשים הועמדו לדין על החוק הזה ונענשו? אפס. תבדקי. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מה זה אומר? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> זה אומר שאתה תשמע ואולי תבין. אז תשמע ואולי תבין, אגיד לך למה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אולי תשתוק רגע ואז תבין. אולי, אולי. אני לא מבטיח לך שתבין, אבל תהיה אפשרות. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתה לא יכול להגיד לי לשתוק, זה דבר ראשון. דבר שני, אני יכול ללמד אותך. לא רק שאני אבין, אני יכול ללמד אותך. זה דבר שני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> עוד קצת צניעות לא תזיק לך. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> גם לך לא תזיק. ודבר שלישי, אני אומר לך: לא נורא אם לא תשרפו דגלים. לא נורא. אני יודע שזה קשה – – – לא נורא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> פשוט כנראה יש לך בעיה בהבנת הנשמע. אז תשמע, אולי תבין. יש לך בעיה בהבנת הנשמע. חוק כזה, שלא יושם – חוק כזה שקיים הרבה שנים ולא יושם – היום באים כאילו להכפיל? כאילו שהייתה הענישה, והענישה הייתה לא אפקטיבית? הגישו כתבי-אישום והענישו אנשים, והענישה לא הייתה אפקטיבית, לכן עכשיו באים להחמיר? זה טיפשות. פשוט מאוד, זה טיפשות. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתה חכם גדול. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> טוב שגילית משהו לפחות. אז ככה, חוק כזה שלא יושם – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> הוא חושב שהוא יכול ללמד אותי, להסביר. תתחיל לכבד את הדגל, ולא נצטרך את החוק הזה. <קריאות:> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> איפה יש חוק כזה בעולם? <מיכאל אורן (כולנו):> בארצות-הברית יש חוק כזה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כן, שורפים דגל שם. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אבל אני אשאל שאלה: מה הסמלים של המדינה? שאנחנו גם נבין. הם משתנים? כנראה כל ממשלה משנה את הסמלים? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> שבעה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כן. היא משנה את הסמלים כי היא משנה את הערך של הסמלים. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – מהם שבעת סוגי השלטון. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> היא משנה את הערך של הסמלים. מישהו שיבוא ויגיד לי למה אני צריך לעמוד להמנון שמדבר על "נפש יהודי הומייה"? מה זה מדבר אלי? <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בטח. אני אזרח המדינה. אם את רוצה שאני אעמוד להמנון, הוא צריך להתייחס לכל האזרחים. זה לא מתייחס אלי. <ענת ברקו (הליכוד):> אני מבטיחה לך הרצאה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני הוספתי לך דקה כבר. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מה שאני אומר: חוק שלא יושם, חוק שבהסבר שלו אומר: תשמעו, בואו – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מה כואב לך? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – בואו נלמד את האזרחים הערבים לקח. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בואו נלמד אותם לקח – זה לא יעבור. כי החוק הזה הוא פופוליסטי, אין לו ערך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, חבר הכנסת חאג' יחיא. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר. חבר הכנסת מיקי לוי. עד שלוש דקות, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, התיקון לחוק הזה הוא תיקון מיותר, הוא תיקון הזוי, הוא תיקון לא מידתי, אין בו צורך. אל תלמדו אותנו איזה כבוד לתת לדגל ולסמלי המדינה. אנחנו חונכנו לתת כבוד. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתה כן, אבל יש כאלה שלא. <מיקי לוי (יש עתיד):> החוק הזה – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> יש כאלה שלא. <מיקי לוי (יש עתיד):> החוק הזה הוא לא מידתי, והוא לא יבוא לידי מימוש, והוא הזוי. הוא הזוי. וחברי הכנסת מאגודת ישראל, שאינם נוכחים פה – אני אספר לכם כי אני הסתובבתי במאה-שערים בל"ג בעומר וביום העצמאות ובשאר חגי ישראל, כשהדגלים נתלשים מהאוטובוסים של "אגד" ומהמכוניות הפרטיות שלנו, כולל מכונית השרד שלי שהיה עליה מספר משטרתי – – <נאוה בוקר (הליכוד):> יושב-ראש המפלגה שלך – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – וכמה דגלים נשרפו בל"ג בעומר וביום העצמאות כי זה לא יום העצמאות של העדה החרדית. ואני שואל אתכם, כמה כאלה הובאו לדין? אף אחד, וטוב שכך. אבל ביום שמישהו כאן יתהפך לו המוח ויתפסו כמה כאלה במאה-שערים ויביאו אותם לדין, אני רוצה לראות את השר ליצמן, את חבר הכנסת גפני, איך כולם מתרוצצים בחדרי חדרים אחרי מפקד המחוז על מנת להוריד את רוע הגזירה. ולכן, זהו חוק מיותר, לא מידתי. איננו זקוקים לחוק כדי לכבד את הסמלים של המדינה, לא את המנורה, ולא את הדגל ולא את ההמנון. אנחנו גדלנו בארץ הזו וחונכנו לכבד אותם. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתה כן, יש כאלה שלא. <מיקי לוי (יש עתיד):> 58,000 השקלים – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> יש כאלה שלא. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – לא יוסיפו להרתעה, תאמינו לי. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> ועוד איך שכן. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מזמין אתכם, אני מזמין אתכם לסיור מודרך שלי ביום העצמאות במאה-שערים. אני מזמין אתכם לסיור מודרך שלי בל"ג בעומר בשכונות מסוימות – איך הדגל נישא לראש התורן על ראשו של המן הרשע בקצה המדורה ונשרף, ונשרף. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> והלב נחמץ. הלב נחמץ, חבר הכנסת מיקי זוהר. ולכן אני אומר לך, אותי אל תלמד איזה כבוד אני אתן לדגל, הצדעתי לו כל חיי, 24 שנות שירות, בכמה וכמה אירועים, בכמה וכמה מפגשים, בכל אירוע, בכל מצעד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> ולכן, זהו תיקון לחוק הזוי ומיותר לחלוטין. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח. חבר הכנסת באסל גטאס. <אמיר אוחנה (הליכוד):> באסל, אין איזה משט, משהו? מאוחר פה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> באסל, איך אתה מתמודד עם החלטת סיעת רע"ם-תע"ל – איך זה נקרא עכשיו? איך אתה מתמודד עם ההחלטה? אתה מוכן לקראת הקריירה החדשה שלך? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני יושב-ראש הוועדה – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> אתה פחות מדבר כשהוא וחנין זועבי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, נא להירגע. חבר הכנסת מיקי זוהר, חבר הכנסת מיקי זוהר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כנראה מיקי זוהר מתעורר אחרי 24:00. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני ממש מבקשת ממך להירגע הערב, או הלילה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> דיברתי על יואל חסון שהוא מתעורר אחרי 23:00, מיקי אחרי 24:00. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נכון, כן. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כנראה ה"ריטלין" שלו, כבר עבר התוקף, ואז הוא, את יודעת, עכשיו ב"היי". <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני, בנאומי הקודם, דיברתי על שני התהליכים שקורים כאן בכנסת: מצד אחד חקיקה נגד זכויות אדם, נגד חירויות, הצרה שהולכת ממש בכיוון של הצרת כל השוליים של הדמוקרטיה לכיוון של שלילת חירויות וכו'; מצד שני דיברנו על חקיקה למען המתנחלים, הגברת האחיזה, הגברת הכיבוש, הנצחת הכיבוש. ועל החוק הקודם אמרתי שיש בו ציניות, ניצול העניין של שוויון כביכול לערבים ולפריפריה בשביל להכשיר את ההתנחלויות, את השרץ של הבנייה וכאילו המעמד החוקי של ההתנחלויות. אבל החוק הזה, נאוה, תסלחי לי, הוא חוק מהאסכולה הראשונה, של שוב שלילת חופש ביטוי, הצרת חירויות, שלילת חירויות, אבל גם טיפשות. שם ציניות, כאן טיפשות. <נאוה בוקר (הליכוד):> יהיה לכם על מה – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> איזו, איזו מדינה מגינה על הסמלים הלאומיים שלה? אני מבין, סמלים הם חלק מבניית האומה, חלק מבניית האתוס, היהודים חזרו אחרי אלפיים שנה, ערבוב של דת ולאום, והגברה, וחינוך, אבל להגיע למצב – את יודעת מה? תגדירי לי, מה זו פגיעה בסמל? מה זו פגיעה בדגל? <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה זו פגיעה – שרפה? <נאוה בוקר (הליכוד):> היו דוגמאות מאוד יפות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אם מישהו עומד ומשתין על הדגל, זו פגיעה? <נאוה בוקר (הליכוד):> ועוד איך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אם מישהו עומד וקורע את הדגל, זו פגיעה? זה מצדיק שלוש שנים? <נאוה בוקר (הליכוד):> כן. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מצדיק יותר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הטיפשות כאן היא בזה שאתה חושב שמי שעושה את זה יורתע על-ידי – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> בוא נראה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> ועובדה, מה שאמר לך מיקי או חבר הכנסת חאג' יחיא ואתה לא אפילו הקשבת – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> בוא נראה, בוא נראה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> ואני גם בספק שאם היית מקשיב היית מבין שהחוק הקיים, בעונשים הקיימים, לא השתמשו בו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אבל אתה יודע איזה ספק יש? יש ספק אחד, ספק אחד, באסל – אם תהיה בכנסת הבאה או לא. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> יעני, לא הגיע עד כדי כך שאתה תוכל להבין: יש לנו עונשים, אבל לא חזקים מספיק, אנחנו צריכים להגביר את הענישה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי זוהר, חבר הכנסת מיקי זוהר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תפסיקו עם זה, זו פוליטיקה, פוליטיקה זולה – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> זה הספק היחידי. לא בטוח שתהיה חבר כנסת, זה ספק גדול. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי זוהר, אני לא אפסיק את הדובר עד שאתה לא תפסיק להפריע לו. נא לסיים, אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אם הדור הבא של חברי הכנסת של הליכוד הוא כמו מיקי זוהר ונאוה בוקר – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – אז אני אומר לכם, אתם לא תישארו בשלטון הרבה זמן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> זה הספק הכי גדול, אם תהיה בכנסת הבאה. זה לא ספק? זה ספק. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני מאוד אופטימי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, שלוש דקות, אדוני. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מיקי זוהר, אני יודע שקשה, קשה להתבונן במראה ולהבין שאתה שייך לממשלה ולמפלגה שהיא פקה-פקה, היא דיבורים, היא חלשה, היא תבוסתנית. הנה, תבקש זכות תגובה עכשיו? תבקש זכות תגובה, ואני אתן לך עוד כמה סיבות לבוא ולבקש זכות תגובה. אני מבקש את הזמן הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני לא מוכן להפרעות האלה. שלפחות ישמע על מה זכות תגובה. באה נאוה בוקר, חברת כנסת מוכשרת בסך הכול, ומציעה הצעה להעלות משנה לשלוש שנים; מיקי זוהר אומר שהחוק ירתיע, כי זה עולה משנה לשלוש שנים. עכשיו אני רוצה לראות, איפה הממשלה הזאת הייתה כשביזו את הדגל עד עכשיו? מי נכנס לכלא לשנה כששרפו דגלי ישראל בהפגנות, כשחרבנו על דגל ישראל במצגות, כשהוציאו אותו לא יודע מאיפה, אני רוצה להגיד לך, איזה אמן? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> בשביל זה יש את החוק הזה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> רגע, אבל הכנסת אותו לשנה? קנסת אותו ב-300 לירות? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה יודע שהחוק האחרון שהם מתקנים – מיקי לוי, תקשיב – החוק האחרון שהם מתקנים אומר שהוא נותן קנס של 300 לירות; עכשיו אתם נזכרים לתקן? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתה פונה אלי? תפנה לממשלת ישראל. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם יודעים למה אתם נזכרים לתקן עכשיו? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני צריך לאכוף? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אגב, אתה יודע למה נאוה מציעה רק שלוש שנים? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חיליק, אני רשות אוכפת? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בוודאי. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני רשות אוכפת? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה ממשלה, ואתה אחראי על הרשות האוכפת, בוודאי. והכנסת, שיש לכם בה רוב, אחראית. אבל כשמבזים את הדגל אף אחד לא נכנס לכלא, וכשמטילים עליו את הצרכים אף אחד לא נכנס לכלא, אבל מעלים מ-300 לירות ל-50,000 ומשנה לשלוש – למה? בוא אני אגיד לך למה, עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כדי להגיד: אנחנו ציונים, לאומנים. לאכוף אנחנו לא נאכוף, אבל אנחנו נגדיל את החוק, אנחנו נראה כמה יש לנו גדול בשביל מרכז הליכוד, לא משנה שלא נאכוף אותו. את יודעת על מה אתם מחפים, נאוה? וזה הכי כואב לי – אתם, מיקי, רוצים להראות כמה אתם ציונים, כי אתם בפועל כל כך תבוסתניים, מובילים את ישראל למדינה דו-לאומית שמחסלת את הרוב היהודי, חזקים מול ה"חמאס" והולכים ומלקקים לו עם טורקיה. כל מה שאתם צריכים לעשות אתם עושים אפס – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – אבל בדיבורים אתם כאלה חזקים: ליברמן יחסל את ה"חמאס", נתניהו חזק מול ה"חמאס". ה"חמאס" בינתיים משפיל, קיץ אחרי קיץ – שמראה שאנחנו לא מסוגלים למוטט אותו, על אף ההבטחות. אבל בדיבורים אתם חזקים. ולכן, כשאתם לא מצליחים במעשים – – <יואב קיש (הליכוד):> חיליק, זה – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – אתם באים ומראים כמה אתם מאיימים וגדולים על הקהל – – <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – בזה שאתם מוסיפים עוד שנתיים לחוק הדגל. בואו נראה אתכם מכניסים אחד לכלא על זה שהוא ביזה את הדגל. אגב, אני לא נגד. מי שמבזה את דגל ישראל צריך לקבל עונש, ועונש חמור, אבל לא – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – אכיפה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה זו אכיפה? מיקי. מה זו אכיפה? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אכיפה של מה? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תראו שאתם חזקים מול ה"חמאס". <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תראו שאתם חזקים מול הטרור. ארבעה חודשים של אינתיפאדה לא הצלחתם למגר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתם ממשלת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – פקה-פקה, שטובה בדיבורים ואפס מעשים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, אני מבקשת לסיים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – והגיע הזמן שתורידו את המסכה מהפרצוף – – <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – ותודו שאתם תבוסתנים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יואל חסון, אתה מעוניין לעלות? <יואל חסון (המחנה הציוני):> רק כשחיליק יורד. אני לא אסתום לו את הפה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הוא כבר ירד. <קריאה:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני לא אסתום לו את הפה. <קריאה:> טלי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה תוכל להתייחס אחרי ההצבעה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אחרי ההצבעה? <נאוה בוקר (הליכוד):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. רשימת הדוברים נעולה, לידיעתכם, כן? אדוני, שלוש דקות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, קודם כול אני רוצה לומר לך שהאופוזיציה מודה מקרב לב לקואליציה על יום הדיונים הארוך והחשוב הזה שמתקיים כאן, באמת – – – <יואב קיש (הליכוד):> בבקשה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> ממש – – – <יואב קיש (הליכוד):> בבקשה. אבל אתה חייב לנו סיפור על – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> טוב שכך. <יואב קיש (הליכוד):> – – – שלך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> טוב שכך. טוב שכך. את יודעת, חברת הכנסת בוקר, איזה פתוס. וואו, איזה פתוס. <נאוה בוקר (הליכוד):> איזה שחקן קולנוע – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אילו מילים. אילו מילים גדולות, ענקיות. <קריאה:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> הצגת את החוק הזה – – <קריאה:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – כאילו השמש תזרח מחר – – <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – ואזרחי ישראל כולה ירגישו שחר של יום חדש. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – הבית"רי – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> איזו התרגשות. איזו התרגשות. <קריאה:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני אומר לך, אני כולי, חברת הכנסת בוקר, נרגש עד עמקי נשמתי. ואני אפילו אומר וטוען: איך עשו העיתונים טעות כזאת – – <נאוה בוקר (הליכוד):> איפה – – –? יואל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – וסגרו את הגיליון לפני שיספיקו להודיע שהחוק הזה עבר? איך סגרו את העיתונים? <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> איך יכול להיות? איך ידעו מצביעייך שאת הולכת להעביר חוק כזה דגול? איך? אבל את יודעת מה? אני שואל שאלה אחרת. <נאוה בוקר (הליכוד):> אתה לא חייב לשאול – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני רוצה לשאול אותך שאלה אחרת. <קריאה:> – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> אני לא עונה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אגב, גברתי את יכולה לשבת, כי את מסתירה לחבר הכנסת אוחנה. את יכולה לשבת. אני אבל רוצה לשאול אותך, חברת הכנסת בוקר. חבר הכנסת אוחנה, אני עזרתי לך. אל תפריע לי. <אמיר אוחנה (הליכוד):> אגב, חוק דגול כזה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> בוא, בוא. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> איך אומרים אצלנו: בוא, בוא. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> בכל אופן, אני רוצה לומר לך, חברת הכנסת בוקר. אני בא ושואל: איפה – – <קריאה:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – איפה הפתוס הזה? איפה ההגנה על סמלי המדינה כשזה בא לזה שדגל, דגל – את שומרת עליו עם 58,400 שקלים – – <נאוה בוקר (הליכוד):> זה משרד המשפטים – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – אבל מי שמכה בחיילי צה"ל באלות ומי שפוגע בחיילי צה"ל – את משלמת 2 מיליון דולר לראש? <קריאה:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> 2 מיליון דולר לראש. דגל – 58,000; לפגוע בחייל צה"ל – אנחנו משלמים 2 מיליון דולר לראש. איפה הפתוס שלך במקרה הזה? איפה? איפה הגאווה של שמירה על סמלי המדינה? מה, צה"ל והחיילים זה לא סמלי המדינה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> החיילים שלנו לא חשובים שככה את הסכמת למכור אותם ב-20 מיליון דולר פיצוי למי שהכה חיילים? ואת באה, מדברת אתי היום על החוק הזה. אני אגיד לכם לסיום דבר אחד, חברי חברי הכנסת: אני לא אסלח, לא אסלח, לשני השחקנים האלה שעשו כל מיני דברים בזויים עם דגל ישראל, שבגללם אנחנו צריכים לסבול חוקים מגוחכים כמו החוק הזה. תודה רבה. <קריאה:> אבל החוק לא – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. אני לא יודעת איזה בית-ספר למשחק אתה סיימת, אבל בטח סיימת אותו בהצלחה רבה. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני אבקש מהיושבת-ראש לחזור בה מההערה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – אינו נוכח. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני נעלבתי, גברתי היושבת-ראש. <נאוה בוקר (הליכוד):> אנחנו מעדיפים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חיים ילין. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הודעה אישית – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מבקש הודעה אישית על מה שנאמר כאן כרגע. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, מגיע לו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה נגע אלי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מגיע לו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני לא צוחק, אגב. <קריאה:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מבקש הודעה אישית. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה העלבת – זה, אגב, זה עבירה פלילית. זה העלבת עובד ציבור. <קריאה:> ממש, ממש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה שציינתי – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> באמת, נו, באמת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מבקש הודעה אישית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נו, באמת. חבר הכנסת חיליק בר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה פתאום – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אני מבקשת שקט באולם. <קריאה:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> את צודקת, "הקאמרי" הפסיד שחקן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה. אני מבקשת שקט באולם. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו פה בדיון על הצעת חוק. בבקשה, אדוני. <קריאות:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – אני מאוד שמח להודיע לכם שעכשיו כבר זה יום של שחר חדש – 00:30 כבר. אחלה דיונים. רק התעוררתי. תראו, אני אגיד לכם למה דומה החוק הזה: זה בדיוק כמו גומייה שמותחים אותה, ובסוף היא נקרעת. כשאנחנו עוברים את הגבול של החקיקה לגבי הסמלים שלנו – בדיוק הדבר הזה נקרע. זה זילות, אני אומר לכם את זה, של הסמלים ושל דגל ישראל. למה? כי מי שבאמת מחנך לדגל, לא צריך חקיקה בכלל. לְמה החקיקה הזאת, ריבונו של עולם? אני מאוד מעריך אותך, נאוה, אני אומר לך את זה עכשיו, באמת, אבל עברנו פה איזשהו גבול. כשעוברים את הגבול הזה, אנחנו עושים את הפעולה ההפוכה, וזה מה שקורה עם החוק הזה. מה עכשיו יקרה? מי שיביע בעד ומי שיצביע, אז הוא יותר ציוני, הוא יותר פטריוט? ומי שיצביע נגד, הוא אנטי-ציוני? הוא לא פטריוט? <עיסאווי פריג' (מרצ):> עוכר המדינה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני חייב להבין את זה. <נאוה בוקר (הליכוד):> כן, כן – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מה המשמעות? כן? <נאוה בוקר (הליכוד):> כן. <חיים ילין (יש עתיד):> כן? <נאוה בוקר (הליכוד):> כן. <חיים ילין (יש עתיד):> לא מספיק שלחנו את ילדינו למלחמה להגן עלייך, את אומרת את הדברים האלה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מה זה הדבר הזה? זה בדיוק הזילות. זה בדיוק מתי את, עם החוק הזה, קורעת את הגומייה, ולא רק, אלא גם את העם הזה. ואת הגבול הזה עברתם בחוק הזה. זה נקרא זילות של חוק שפוגע בסמל. סמלים לא צריכים חוק; סמלים הם ערך. מתי אנחנו נתחיל לחוקק פה על ערכים? זה שר החינוך. זה התפקיד שלו – לחנך, לחנך ולחנך: לאהבת הארץ, לאהבת הדגל ושמירת המדינה. ואת זה לא צריך לחוקק. <קריאות:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> ברגע שמחוקקים את זה, אנחנו נופלים למלכודת של פופוליזם בשביל שאת תיבחרי עוד פעם בתוך מרכז הליכוד. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. אם כן, רבותי, רשימת הדוברים תמה. לכן – יש אפשרות לחברת הכנסת נאוה בוקר לעלות לדוכן. האם את מעוניינת, גברתי? לא? <מיקי לוי (יש עתיד):> כן, כן, שתעלה. נשמע אותה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עוברים להצבעה? <מיקי לוי (יש עתיד):> שתעלה, שתעלה. למה לא? <היו"ר טלי פלוסקוב:> להצבעה. בבקשה, רבותי. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו הולכים להצביע על הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 7). אני מבקשת להצביע. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – 14 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 7) (החמרת הענישה), התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 24 חברי כנסת, 14 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 7) (החמרת הענישה), התשע"ו–2016, עברה בקריאה הראשונה, ועוברת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 19) (כניסה למטווחים), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/640); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים אל הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 19) – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – (כניסה למטווחים), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת ענת ברקו. בבקשה, גברתי, חברת הכנסת ענת ברקו. לרשותך עשר דקות להציג לנו את הצעת החוק. <יהודה גליק (הליכוד):> לא צריך את כל עשר הדקות. <ענת ברקו (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני אתחשב בכם, אני מסתכלת על השעון. אני מתכבדת להגיש בזאת לקריאה ראשונה את הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 19) (כניסה למטווחים), התשע"ו–2016. קודם כול, הסתבר לי, הגיעו אלי כל מיני פניות שנכנסים למטווחים באופן חופשי, כלומר, יורים גם אנשים שאינם מוסמכים, מתאמנים גם אנשים שעוסקים בפעילות עבריינית, טרוריסטים; יש להם עקבות של אבק שרפה על הידיים – זה גם מסדר להם את האליבי במקרה של חקירה. גם היו מקרים של התאבדויות בתוך מטווחים, וגם ילדים שהשתמשו במטווח ובעצם נכנסו וירו, כמובן כשהם לא מורשים. זה נושא חשוב מדי – ירי בנשק בכדורים חיים וללא בדיקות מקדימות. התקנות אינן נותנות את המענה הרצוי ואת ההסדרה הנדרשת כדי לנהל מטווחים באופן אחיד, עם כללים מאוד ברורים. הבעיה היא שסעיף 7ב לחוק כלי הירייה פשוט מנוסח באופן כללי מדי, ומכאן שגם הוראות הקבע שמתבססות עליו אינן מצע חקיקתי מוצק. התיקון הבא מציע שסעיף 7ב ינוסח כך שיתווה את שיקול הדעת של הרשות המוסמכת ויקבע עבורה עקרונות שעל בסיסם אותה רשות תעצב מחדש את הוראות הקבע לירי במטווחים – למטווחי קליעה, כמובן. לכן, הנושאים שהחוק עוסק בהם הם תנאים לכניסה למטווח; סוג כלי הירייה והתחמושת המותרים לשימוש במטווח; חובותיהם של בעלי תפקידים במטווח, כולל לעניין ניהול המטווח ופיקוח על המתאמנים בו; אופן השימוש בכלי הירייה במטווח; בטיחות והגנה, כולל האמצעים הנדרשים; טיפול בפגיעות גוף שאירעו בשטח המטווח; מבנה המטווח – איך הוא אמור להיות בנוי, לדוגמה, באופן שיותאם לקליבר של כלי הנשק שבו יורים; וגם חובה של תיעוד ורישום של המתאמנים, תקינות המטווח ואמצעי הבטיחות בו, כולל הליקויים ואירועי הבטיחות ופגיעות בגוף שאירעו במטווח. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת דוד ביטן, תן לנו בבקשה לסיים את הישיבה בשקט. <מיקי לוי (יש עתיד):> נאוה הלכה – – – <ענת ברקו (הליכוד):> הוראות הקבע הללו – סליחה, חבר הכנסת לוי, אתה מבין בחוק הזה, אז כדאי שגם תקשיב. <מיקי לוי (יש עתיד):> נאוה הלכה. <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו בעד, מה את רוצה? את יכולה להפסיק, כי אנחנו נצביע בעדך. <ענת ברקו (הליכוד):> כבר אני מסיימת את החוק הזה. אוקיי. כלומר, הוראות הקבע יוצבו בכניסה לכל מטווח ויחייבו את הנמצאים במטווח. חשוב להדגיש שהתיקון שלי אינו בא לחייב את פקיד הרישוי לקבוע הוראות אחידות, הן לבעלי רישוי לנשיאת נשק שמשתמשים בו במטווח והן לכאלה שמשתמשים במטווח למרות שאין להם רישיון לשאת נשק. פקיד הרישוי בהחלט רשאי לקבוע הוראות שונות לאלו שיש להם רישוי לעומת אלו שאין להם. החוק הזה גם כולל תיירים ואנשים שמזדמנים וכן ירי ספורטיבי, גם העניין הזה יוסדר בחוק. כמובן, השוני בהוראות אמור לנבוע מהצורך לשמור על בטיחות במטווח. אני רוצה להדגיש: החוק עוסק במטווחים פרטיים ואינו חל על מטווחים צה"ליים או משטרתיים, שבעניינם ישנן פקודות הצבא והמשטרה והן נותנות את המענה, והם אינם רלוונטיים לענייננו. הצעתי כוללת הסדרה של עניין חשוב שאי-הסדרתו עלולה לעלות בחיי אדם. אני רוצה להודות לשר גלעד ארדן ולמשטרת ישראל, ליועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון עורכת-הדין מירי פרנקל-שור, לעידו, ליועץ המשפטי של המשרד לביטחון פנים יואל הדר, ותודות לחבר הכנסת דודי אמסלם, שהוביל את החוק בוועדת הפנים. תודה, ואני אודה על תמיכתכם בחוק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת ענת ברקו. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים: חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנו טרכטנברג – אינו נוכח. אגב, הרשימה נעולה, לידיעתכם. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – מוותרת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת באסל גטאס – מוותר; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – מוותר; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 19) (כניסה למטווחים), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 19) (כניסה למטווחים), התשע"ו–2016, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 23 חברי כנסת, מתנגדים – 2. הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 19) (כניסה למטווחים), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדת החוץ והביטחון להכנה לקריאה שנייה ושלישית. חבר הכנסת איוב קרא מבקש להצטרף לתומכים, לפרוטוקול. מי עוד? זהו? תודה. <הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 127) (הסתה או שידול לעריקה של מי שהתנדב לשירות בכוח מזוין), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/642); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 127) (הסתה או שידול לעריקה של מי שהתנדב לשירות בכוח מזוין), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת יואב קיש, דוד ביטן ואיילת נחמיאס ורבין וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת יואב קיש יציג את הצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך. <יואב קיש (הליכוד):> כבוד היושבת-ראש, השר, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעה פשוטה יחסית. היא באה לתקן מה שאני קורא לקונה בחקיקה. חוק העונשין מגן בנושא ההסתה על חיילים שהתגייסו לצה"ל עקב חוק שירות חובה, חוק גיוס חובה. בעצם מתנדבים לצה"ל, כביכול אומנם משרתים במדים, אותו דבר, והם חיילים זהים, לצורך העניין, אבל בגלל שהם התנדבו והם לא תחת חוק שירות חובה, הם לא מוגנים בנושא ההסתה. כך נוצר מצב שמי שמסית כנגד חיילים שהתנדבו מהמגזר הנוצרי והמוסלמי והבדואי, בעצם כביכול יכול לחמוק תחת הדבר הזה. אנחנו מכירים את התופעות האלה, ולצערי גם נתקלתי בהן בוועדת חוקה, שחברי כנסת מהמגזר הערבי, במקום לתמוך בחוק הזה ולהגיד שהחוק הזה הוא הוגן וצודק, יצאו כנגדו והצביעו כנגדו גם בוועדה. אז אנחנו באים לתקן פה באמת עוול מאוד פשוט, עוול שהפלה לרעה מתנדבים שרוצים לקחת חלק בעם ישראל, שרוצים להיות שותפים למדינת ישראל, שחובה עלינו לחזק אותם, חובה עלינו לתמוך בהם וחובה עלינו להגן עליהם כמו שמגינים על כל אחד מאלה שמשרתים בצה"ל, בין אם זה חובה ובין אם זה התנדבות. אני רוצה להגיד עוד דבר אחד לגבי המגזר החרדי. הייתה איזו שמועה, כביכול, שהם היו, לא היו, כן היו, מה היו, וכאילו היה פה איזה דיל. אז בואו, אני אשים את זה הכי פשוט על השולחן: ההצעה הזאת נבעה בכלל מגיוס נוצרים – בדיוק לטפל בדבר שאמרתי. החיילים החרדים שמתגייסים לצה"ל משרתים תחת חוק שירות חובה, לא בהתנדבות, ולכן זה לא רלוונטי ואין לזה שום קשר לעניין. אז כל מי שמדבר על חרדים – נא לשים את זה בצד; זה לא לענייננו. מה שחשוב להבין זה הדבר הזה. ואני רוצה לדבר על נושא אחר, שקצת הסעיר פה את הכנסת. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – 35, כבר מי שעושה מילואים עושה – – – <יואב קיש (הליכוד):> אני רוצה לדבר על מה שקראו לו "חוק בג"ץ". למה קראו לו חוק בג"ץ? כי אפילו עוד לא הבינו על מה אני מדבר. <חיים ילין (יש עתיד):> למה את זה? <יואב קיש (הליכוד):> ואני מצטער להגיד – אנחנו ביום שני נעשה דיון בוועדת הכנסת, אני אציג שם את כל הדברים בצורה מסודרת, בעזרת השם גם נביא שופטים, נביא גם שרי משפטים בדימוס, נדון בזה בצורה מקצועית ורצינית וניקח החלטה בוועדת הכנסת. מפה לבוא להגיד שאני אויב הדמוקרטיה? הרי זה בדיוק ההפך. אתם יושבים בכנסת, חברים, אתם יושבים בכנסת. אנחנו מנהלים פה דיונים, זה מצוין, מתווכחים. בסופו של דבר יש החלטה. את ההחלטה הזו – המינימום שיהיה זה כבוד שלנו לא ללכת לבג"ץ לערער עליה. תאמינו לי, יהיו מספיק ארגונים ועמותות שיעשו את זה, וטוב שכך. אף אחד לא מנסה למנוע את זה. אתם יודעים, דיברתי עם חברי כנסת לשעבר – איך זה נקרא? חכ"לים. דיברתי אתם, שאלתי אותם: מה אתם חושבים? אז אמרו לי מהשמאל ומהימין: אני ברמה האישית לקחתי החלטה שאני נגד הכנסת לא הולך לבג"ץ. לי זה לא ראוי, זה לא מכבד; זה פוגע בכבודי ופוגע בכבוד המקום שאני נמצא בו. מה אתם רוצים? שהכנסת תהיה תת-ועדה של בג"ץ? באמת, לשם הגענו? ולא אמרתי לא להגיש בג"צים נגד הממשלה. זה לגיטימי. הממשלה היא אורגן נפרד, היא רשות נפרדת, ואתה כחבר כנסת לא משפיע על הממשלה, לך תגיש בג"ץ. למה אומרים – חבר הכנסת פולקמן, לצערי, הדוגמה שנתת לא רלוונטית. אמרת: יש לי בעיה שמעבירים את רשות השידור למודיעין במקום לירושלים – הגשתי בג"ץ. מה שנקרא: אהלן וסהלן. אבל למה אתה יוצא נגד החוק הזה בלי שאתה מדבר אתי, בלי שאתה בודק את זה? לא מתאים. חברים, בואו נהיה קצת יותר רציניים. מספיק עם הפופוליזם. אני רוצה לכבד את המקום הזה. אני חושב שלמקום הזה מגיע הכבוד שלו. אנחנו כחברי כנסת מנהלים מאבקים פרלמנטריים ולעתים מפסידים ולעתים מנצחים, ולעתים בקואליציה – וכן, אני גם יודע שאני אהיה באופוזיציה. ואני אומר לכם, כשאני אהיה באופוזיציה אני את המקום הזה אכבד, את ההחלטות שלו אני אכבד. אני אלחם בכל הדרכים שלי פה, בתוך הבית, כי לפה נבחרתי. מי שמע על דבר כזה בארצות-הברית? מי שמע על דברים כאלה? רק במדינת ישראל זה הפך להיות כך. ומי מביא את זה? אנחנו מביאים את זה על עצמנו. אבל לא, כי יש כותרות, אז בוז'י: הורסים את הדמוקרטיה, וכל אחד קופץ. מישהו טרח להרים טלפון, לדבר, להבין על מה מדובר? מישהו קרא את הצעת החוק לפני שהגיב על הפרסום הראשון, כשזה יצא? <קריאות:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> דבר לקואליציה. <יואב קיש (הליכוד):> שמעתם. ונתתי – גם לחברים בקואליציה הסברתי את זה. <חיים ילין (יש עתיד):> די, חבר'ה, די, די. זה חוק שעדיין לא קיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתה לא רוצה שיגיעו לבג"ץ. אז – – – את האומץ, תכינו ותחוקקו, שתהיה חוקה. אחרי שתהיה חוקה לא יהיה צורך לדבר על זה. <יואב קיש (הליכוד):> יש לך חוקי-יסוד, שגם בהם צריך – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אבל חוקי-יסוד – גם בג"ץ מפרש אותם. <יואב קיש (הליכוד):> – – רוב מיוחד. וגם בחוקה, דרך אגב, גם כשיש חוקה ויש בית-משפט לחוקה – גם אז לפרלמנט יש זכות לתקן את החוקה. מה לעשות, בסוף, הפרלמנט – גם את החוקה יודע לתקן. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אבל מי – – – <יואב קיש (הליכוד):> אפשר להגיד מה החוקים, אבל הוא יתקן. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> גם חוקה צריך לתקן, ומי שמחליט – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מי שמחליט זה בג"ץ. <יואב קיש (הליכוד):> – – בסופו של דבר העם זה הריבון, והבית הזה מייצג את העם, לא שום מקום אחר. ואנחנו ניתן למקום הזה את הכבוד שלו. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – פה אנחנו אמורים לקבל את ההחלטות. <יואב קיש (הליכוד):> הריבון זה העם – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> – – ואנחנו מייצגים את העם, לא בית-המשפט. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> ועם כל הכבוד, בואו אנחנו נשמור על הכבוד של הבית הזה. זה לא ראוי, וזה פוגע בנו – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> – – וזה פוגע בך, וזה פוגע בכל אחד מאתנו שאנחנו אחרי החלטה פה הולכים לבג"ץ. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> זה עוד – – – נגד הבג"ץ. <קריאות:> – – – <יואב קיש (הליכוד):> אני רוצה לסיים ולומר שאני מבקש – ביום שני הקרוב אנחנו הולכים לערוך דיון, אני קורא לו "מקצועי". חברים, זה לא קואליציה–אופוזיציה, זה החברים בבית הזה – של מה שהם חושבים על הבית הזה. אני מבקש מכל החברים לבוא ולשמוע ולהשמיע – – – <מירב בן ארי (כולנו):> תודה רבה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז אל תבקש משמעת קואליציונית אם אתה רוצה דיון ענייני. אל תבקש משמעת קואליציונית. <יואב קיש (הליכוד):> אז אתה יודע מה – אני לא מבקש משמעת קואליציונית – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בוא נראה. <יואב קיש (הליכוד):> – – בסדר? הנה, אני אומר פה מעל הבמה הזאת, אני אומר את זה עכשיו, ואתה אומר ככה. אני רוצה דיון ענייני, בסדר? זאת ועדת הכנסת כוועדה, יש בה חברים מכל סיעות הבית, והיא תיקח את ההחלטה, לא אף אחד אחר. זה יהיה חוק של ועדת הכנסת, שיקודם רק אם ועדת הכנסת תחליט ברוב בוועדת הכנסת לקדם אותו, בסדר? מקובל? אז זה העניין. <דוד ביטן (הליכוד):> לא, אבל – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יואב קיש (הליכוד):> תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים, רבותי. מירב בן ארי, חברת הכנסת; חברת הכנסת זהבה גלאון; חבר הכנסת ישראל אייכלר; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג; חברת הכנסת תמר זנדברג; חברת הכנסת מיכל רוזין; חבר הכנסת עיסאווי פריג'; חברת הכנסת עליזה לביא – מוותרת. <חיים ילין (יש עתיד):> תשאלי אם יש מישהו שרוצה לדבר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני לא יכולה, אני חייבת לעבור על הרשימות האלה. אם כן, אתם מחקתם. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – מוותר; חבר הכנסת חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי. <מירב בן ארי (כולנו):> מה, אתה רציני? <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, בבקשה, נא להנמיך קצת את הקול, להנמיך בבקשה את הקול, אנחנו לא שומעים כאן. <מיקי לוי (יש עתיד):> תאפסו לי, בבקשה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני, אני נותנת לך שלוש דקות. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש – מרכז הקואליציה חבר הכנסת ביטן, החוק הזה הוא חוק מצוין, ואנחנו נתמוך בו ונעביר אותו. לא לשם כך עליתי. אני עדיין מתייחס לחוק הדגל שעלה כאן לפני שני חוקים. אתם יודעים, לא ראיתי אצלכם איזה גילויי שמחה, לא ראיתי אצלכם איזשהן מחיאות כף כנהוג במחוזותינו כשחוק עובר בקריאה ראשונה אחרי שהוא עבר בטרומית. אתם יודעים שהחוק הזה הזוי, אתם יודעים שהחוק הזה מיותר. וכשישבתי שם ובדקתי את טבלת החוקים ההזויים בכנסת הזאת, בבית הזה, גיליתי – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> הייתה תחרות קשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – להפתעתי שבתחרות הזו קפץ חוק הדגל למקום הראשון בטבלת החוקים ההזויים בבית הזה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> זה חוק דגול – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ולכן, ולכן, ידידי חבר הכנסת, אני מבקש מכם: אל תביישו את עצמכם, אל תביישו את הבית הזה. מקום ראשון בטבלת התחרות של החוקים ההזויים של הכנסת: חוק הדגל, שהוגש – שלוש שנים ענישה ותיקון ל-58,400, כדברי חבר הכנסת עיסאווי פריג'. לאלוהים הפתרונים איך יודעים, איך, באיזה טבלת "אקסל" הגיעה המחוקקת לסכום הזה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> לא, זה לא כזה דרמטי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה דרמטי לחלוטין, כי בחוק הזה אתם מביישים את הבית. במקום הראשון בטבלת ההישגים – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> החוק – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – של החוקים ההזויים. החוק הזה תפס מקום ראשון. ראוי שאתם תקברו אותו, כי אתם מביישים את עצמכם. מקום ראשון בטבלת החוקים ההזויים. בראבו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח; חבר הכנסת באסל גטאס. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> באסל בתפקיד נסים זאב. <קריאה:> אני לא מאמין. <קריאה:> יום עסל, יום בסל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שלוש דקות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תודו לאל שאני לא מבקש לדבר עשר דקות או 15 דקות במקום כל החברים שלי שוויתרו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בדיון הזה זה לא רלוונטי. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כן, כן, אני יודע, אני יודע. גברתי, זה ממש אבסורד שעומד חבר הכנסת קיש, מצד אחד מגיש בעצמו חוק – חוק ששולל חופש ביטוי, מונע שיח ציבורי, סותם פיות – ומצד שני בא ואומר: אני אביר הדמוקרטיה ורוצה להגן על הבית הזה ולמנוע מחברי הכנסת ללכת לבג"ץ כדי לא לבייש את הבית הזה. אתה מבייש את עצמך. הלילה, הערב הזה, ביישתם ותקעתם את הדמוקרטיה, שכאילו הבית הזה בא להגן עליה, כמה וכמה פעמים. כמה חוקים העברתם שהם אנטי-דמוקרטיים. דמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב. זה לא רק שלטון הרוב. וכשנציג של מיעוט, גם אם הוא חבר כנסת, רוצה להתגונן מפני עריצות השלטון של הרוב – מותר לו. חובתו ללכת לסעד בכל מקום אחר, כולל בבית-המשפט העליון. מה אתה מגיש בחוק הזה? אני יודע שבשורה התחתונה כל הניסיון של גיוס בחורים נוצרים לצה"ל נכשל. <ענת ברקו (הליכוד):> הוא לא נכשל. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> המספרים מדברים על זה, המספרים שקיבלתי משר הביטחון בשאילתה רשמית – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> למה אתם כל כך מודאגים אם הוא נכשל? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – המספרים על ניירות של משרד הביטחון אומרים שנכשל. אתם נכשלתם – – <קריאה:> – – – כמה שזה מעצבן אותך – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – לא תצליחו להפריד את הנוצרים מהעם שלהם, מהאומה שלהם – – <יהודה גליק (הליכוד):> אתה – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – וזכותי להמשיך ולקרוא לכל הבחורים הנוצרים ולקרוא לאלה שהתנדבו – – <ענת ברקו (הליכוד):> זה המקום היחיד במזרח התיכון שיש בו נוצרים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – כקורבנות של ההסתה, לקרוא להם לחזור לחיק העם שלהם – – <ענת ברקו (הליכוד):> זה המקום היחיד שנשארו בו נוצרים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – ולעזוב את צה"ל. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תכירו בעובדה: יש מיליון וחצי ערבים פלסטינים אזרחי המדינה שרואים בשטחים שטחים כבושים – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – ורואים בצבא צבא כיבוש – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – ורואים כזכותם וחובתם המוסרית שלא להתגייס ולקרוא לכל אחד שהתגייס לעזוב את צבא הכיבוש הזה. זה אלף-בית של זהות לאומית; זה אלף-בית של כבוד לאומי. אתם רוצים אותנו בלי כבוד? <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אנחנו מגינים על הכבוד שלנו, ונמשיך להגן על הכבוד שלנו. החוק שלך, יואב קיש, לא ימנע מאתנו לעשות את זה. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, חבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – מוותר; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו נצביע כעת על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 127) (הסתה או שידול לעריקה של מי שהתנדב לשירות בכוח מזוין), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 127) (הסתה או שידול לעריקה של מי שהתנדב לשירות בכוח מזוין), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 27 חברי כנסת, שלושה מתנגדים. אנחנו מוסיפים את השר בנט כתומך ה-28. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 127) (הסתה או שידול לעריקה של מי שהתנדב לשירות בכוח מזוין), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 20) (מתן רישיון לחיילים משוחררים שטרם מלאו להם 21 שנים), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/620); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק כלי הירייה (תיקון מס' 20) (מתן רישיון לחיילים משוחררים שטרם מלאו להם 21 שנים), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת. גברתי חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. יש לך עד עשר דקות להציג את הצעת החוק. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, גברתי היושבת-ראש. הצעה אחרונה הערב. תודה שאתם פה. אני מביאה להצבעה את הצעת חוק כלי הירייה – הגבלת גיל למתן רישיונות לכלי ירייה. אז במה דברים אמורים, חברי וחברותי חברי הכנסת? אנחנו מתקנים הערב פער נוסף, תוצר של חקיקה מיושנת, שכמו חוקים רבים נוספים הותאמה לסיפור חיים של גברים. החוק בגרסה הנוכחית שלו – גברתי, אומנם הבית ריק, אבל אפשר קצת שקט? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בהחלט. צודקת. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בבקשה להוריד את הקול אם אתם מעוניינים לדבר. האולם ריק ושומעים כל מילה. חברת הכנסת מירב בן ארי, אנחנו שומעים אתכם. <עליזה לביא (יש עתיד):> החוק בגרסה הנוכחית שלו קובע שתנאי הסף לקבלת רישיון נשק במדינת ישראל הוא הגעה לגיל 21. ומהו גיל 21 הישראלי? זהו גיל של השחרור של הגברים מהצבא. המטרה של התיקון היא פשוטה: לענות על הכשל הקיים בנוסח הזה, שאינו מאפשר לנשים רבות המסיימות את שירותן לפני גיל 21 לעבוד במקצועות אבטחה לאחר השירות שלהן. מה המשמעות המיידית של המצב הזה? שחיילות רבות שנשאו נשק במהלך השירות לא יכולות להוציא רישיון לנשק עם השחרור ולעסוק במקצועות שדורשים נשיאת נשק. בעקבות התיקון חיילות וחיילים שהשלימו שירות צבאי מלא יוכלו להגיש בקשה לקבלת רישיון מייד בתום השירות, כפוף לשיקול דעתו של השר. אני חייבת להודות שהופתעתי לגלות שבעוד במסגרת הצבאית המגמה היא לשלב נשים בתפקידי לוחמה ויצירה של גדודים מעורבים – ורק עכשיו שמענו על הגדוד הרביעי שהולך ונפתח – דווקא במישור האזרחי אנחנו לא כל כך מתקדמים. כידוע, המקצועות האלה של האבטחה, במיוחד במציאות הישראלית, הם מקצועות שצריך אותם מאוד, הם מקצועות נדרשים. חברות האבטחה משוועות לתגבור בכוח-האדם, ולאחרונה אף הוזכר שזה יהיה מקצוע מועדף. לכן, באמצעות החוק הזה אנחנו מרוויחים פעמיים: פעם אחת במענה לצורך תעסוקתי שנמצא חסר היום – החברות זקוקות לתגבור; ופעם שנייה, הנשים הצעירות שמשתחררות מהצבא ורוצות או בוחרות לעבוד במקצוע אבטחה – שהמקצוע הזה לא יהיה חסום בפניהן. ופעם נוספת – אנחנו שמים סוף לאפליה רבת השנים. באמת הגיע הזמן לשים לה סוף. אני רוצה לברך על שיתוף הפעולה עם השר לביטחון פנים גלעד ארדן ועם הצוות המקצועי במשרד. יחד גיבשנו נוסח מוסכם להצעת החוק שבמסגרתה שירות צבאי מלא ייחשב קריטריון במסגרת מכלול שיקולי הדעת הניתנים לשר. אני רוצה להודות לאנשי המשרד על שיתוף הפעולה, וגם ליושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת דוד אמסלם וליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת אבי דיכטר על קידום הצעת החוק. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים: חברת הכנסת מירב בן ארי; חברת הכנסת זהבה גלאון; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג; חברת הכנסת תמר זנדברג; חברת הכנסת מיכל רוזין; חבר הכנסת עיסאווי פריג'; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב; חבר הכנסת אמיר אוחנה; חבר הכנסת חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי; חבר הכנסת אורן אסף חזן; חבר הכנסת באסל גטאס; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר; חבר הכנסת יואל חסון. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 20) (מתן רישיון לחיילים משוחררים שטרם מלאו להם 21 שנים), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 20) (מתן רישיון לחיילים משוחררים שטרם מלאו להם 21 שנים), התשע"ו–2016, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 20 חברי כנסת, שני חברי כנסת התנגדו, אין נמנעים. הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 20) (מתן רישיון לחיילים משוחררים שטרם מלאו להם 21 שנים), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדת חוץ וביטחון להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי, כ"ב בסיוון התשע"ו, 28 ביוני 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 00:58.>