דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"א ישיבה ק"מ הישיבה המאה-וארבעים של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ג בסיוון התשע"ו (29 ביוני 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:01 תוכן העניינים שאילתות דחופות 7 210. המערכת הדיגיטלית ולקוחות הבנקים 7 יואב בן צור (ש"ס): 7 סגן שר האוצר יצחק כהן: 7 אורי מקלב (יהדות התורה): 10 214. סוכנות הנסיעות "ענבל" 11 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 11 סגן שר האוצר יצחק כהן: 12 אורן אסף חזן (הליכוד): 15 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 16 211. טיפול בבידוד במוסד אשפוז פסיכיאטרי 19 מיכל רוזין (מרצ): 19 שר הבריאות יעקב ליצמן: 19 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 21 דב חנין (הרשימה המשותפת): 22 212. מימוש תוצאות הבחירות בקופת-חולים מאוחדת 24 אורי מקלב (יהדות התורה): 24 שר הבריאות יעקב ליצמן: 24 יעקב אשר (יהדות התורה): 26 213. עיכוב מזון ותרופות בנמלים 28 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 28 שר הבריאות יעקב ליצמן: 29 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 30 הודעה אישית של חברת הכנסת יעל גרמן 30 יעל גרמן (יש עתיד): 31 שר הבריאות יעקב ליצמן: 33 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 33 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 34 הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – ביטול איסור הפרסום לגבי פרסום שנעשה בהסכמה), התשע"ו–2016 34 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 34 הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – פרסום בהסכמה), התשע"ו–2016 35 יעל גרמן (יש עתיד): 36 הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – מחיקת המילים "למעט איסור הפרסום"), התשע"ו–2016 37 אורן אסף חזן (הליכוד): 38 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 40 הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ו–2016 47 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 47 סגן שר הפנים משולם נהרי: 48 מיכל רוזין (מרצ): 52 שר התיירות יריב לוין: 54 הצעת חוק לקביעת יום ראשון כיום מנוחה במקום יום שישי, התשע"ו–2016 57 ציפי לבני (המחנה הציוני): 57 הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – שינוי שבוע העבודה), התשע"ו–2016 63 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 63 הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – שינוי שבוע העבודה), התשע"ו–2016 66 דב חנין (הרשימה המשותפת): 67 הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – הסדרת סוף שבוע ארוך), התשע"ו–2016 68 אלי כהן (כולנו): 69 שר התיירות יריב לוין: 75 שר הבריאות יעקב ליצמן: 77 עיסאווי פריג' (מרצ): 77 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 79 אלעזר שטרן (יש עתיד): 82 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 84 אלי כהן (כולנו): 86 הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – זמן תשדירי פרסומת בשידורי רדיו), התשע"ו–2016 89 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 90 שר התיירות יריב לוין: 91 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 94 עיסאווי פריג' (מרצ): 97 הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – הגנה מפני עיקולים בחשבון הבנק), התשע"ו–2016 100 קארין אלהרר (יש עתיד): 100 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 101 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה מארנונה לעסק קטן או בינוני הנמצא באזור בניית הרכבת הקלה בגוש-דן), התשע"ו–2015 102 מיקי לוי (יש עתיד): 103 שר הבריאות יעקב ליצמן: 106 מיקי לוי (יש עתיד): 115 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה מתמשכת), התשע"ו–2016 116 מאיר כהן (יש עתיד): 117 שר התיירות יריב לוין: 120 מאיר כהן (יש עתיד): 123 שר התיירות יריב לוין: 125 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת התוספת לקצבת זיקנה בעד ילדים), התשע"ה–2015 128 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 129 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 130 הצעת חוק מסי מכס ובלו (שינוי התעריף) (תיקון – שינוי התעריף למוצרי מזון), התשע"ו–2016 131 איתן ברושי (המחנה הציוני): 131 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 135 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מאגר מידע של ניקוד מסוכנות לעניין נהגים מקצועיים), התשע"ו–2016 137 איתן כבל (המחנה הציוני): 137 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 140 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור הספקת שירותים נוספים על-ידי בעל רישיון שהוא בעל תשתית קווית), התשע"ה–2015 141 עליזה לביא (יש עתיד): 142 שר התיירות יריב לוין: 145 עליזה לביא (יש עתיד): 146 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 148 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 148 הצעות לסדר-היום 149 הסכם הפיוס עם טורקיה 149 זהבה גלאון (מרצ): 149 נחמן שי (המחנה הציוני): 151 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 154 חיים ילין (יש עתיד): 184 מיכאל אורן (כולנו): 202 דוד ביטן (הליכוד): 207 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 210 דוד ביטן (הליכוד): 213 דב חנין (הרשימה המשותפת): 213 דוד אמסלם (הליכוד): 215 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 216 מיקי לוי (יש עתיד): 216 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 218 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 220 נורית קורן (הליכוד): 221 מירב בן ארי (כולנו): 222 עודד פורר (ישראל ביתנו): 222 אלעזר שטרן (יש עתיד): 229 הצעות לסדר-היום 236 עזיבת בריטניה את האיחוד האירופי והשלכותיה 236 שרן השכל (הליכוד): 239 דב חנין (הרשימה המשותפת): 242 עליזה לביא (יש עתיד): 244 יעקב מרגי (ש"ס): 246 אורי מקלב (יהדות התורה): 248 הצעות לסדר-היום 251 תופעת שכחת ילדים ברכב 251 יהודה גליק (הליכוד): 252 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 253 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 254 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 256 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 257 אורן אסף חזן (הליכוד): 259 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 260 הצעות לסדר-היום 262 עורק התחבורה המרכזי של הגליל המערבי מסכן את חייהם של מאות-אלפי תושבים באזור 262 יעל גרמן (יש עתיד): 262 אכרם חסון (כולנו): 263 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 265 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 268 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 270 יצחק וקנין (ש"ס): 272 אורן אסף חזן (הליכוד): 273 הצעות לסדר-היום 277 אבטחה במוסדות החינוך במהלך שנת הלימודים ובחודשי הקיץ 277 עודד פורר (ישראל ביתנו): 277 סגן שר הפנים משולם נהרי: 279 הצעה לסדר-היום 282 הכוונה להעביר את תלמידי בית-הספר "שובו" בנווה-יעקב לקרוונים ובפועל להביא לסגירתו 282 יואב בן צור (ש"ס): 283 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 285 שאילתות ותשובות 288 364. משרד הפנים מנע פרסום עשרות עיתונים בעשור האחרון 289 נחמן שי (המחנה הציוני): 289 סגן שר הפנים משולם נהרי: 289 295. טביעות ילדים 291 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 292 סגן שר הפנים משולם נהרי: 292 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ג בסיוון תשע"ו, 29 ביוני 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נפתח עם שאילתות דחופות. אני אבקש מסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 210 מאת חבר הכנסת יואב בן צור. הנושא: המערכת הדיגיטלית ולקוחות הבנקים. <210. המערכת הדיגיטלית ולקוחות הבנקים> <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, מכובדי סגן השר, המפקחת על הבנקים בישרה שהמערכת הדיגיטלית הוזילה את תעריפי הבנקים ב-75%, אולם יש רבבות לקוחות – ישישים, עולים חדשים, תלמידי ישיבות, עקרות-בית, משפחות חרדיות, שאין להם מגע עם המערכת הדיגיטלית. רצוני לשאול: מה ייעשה כדי להוזיל גם עבורם את תעריפי הבנקים? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, קודם כול מזל טוב. מגיע לך מזל טוב. יש לך יום הולדת, חבר הכנסת בן צור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מזל טוב, מזל טוב. <יואב בן צור (ש"ס):> תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עד מאה-ועשרים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גם לך מגיע מזל טוב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה רבה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> וגם לך – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גם ליושב-ראש מגיע מזל טוב, ברוך השם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תכף נעשה פה איזה "טיש". <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שירבו שמחות בישראל. כבוד היושב-ראש, להלן תשובת בנק ישראל: הפיקוח על הבנקים תומך במגמה של הגברת השימוש באמצעים טכנולוגיים לצורך ביצוע שירותים בנקאיים על-ידי לקוחות התאגידים הבנקאיים, שירות ישירות מכל מקום ובכל עת על-פני הגלובוס. שימוש כאמור באמצעים טכנולוגיים מוביל להוזלה מיידית ומשמעותית של עלות השירותים הבנקאיים, כמו גם לשיפור השירות. בד-בבד עם עידוד מגמת השימוש בערוצי בנקאות ישירים, התאגידים הבנקאיים הונחו לקבוע מדיניות אשר תיתן מענה הולם ללקוחות המתקשים בהסתגלות לאמצעים הטכנולוגיים החדשים. הפיקוח עוקב אחרי ההטמעה בפועל של המדיניות הזו על-ידי התאגידים הבנקאיים. אשר לעמלות בגין מתן השירותים, הפיקוח על הבנקים פועל בדרכים שונות במטרה להביא להפחתת מחירי השירותים הבנקאיים, גם אלה שניתנים שלא בערוצים הישירים. על כמה עמלות הוטל פיקוח על המחיר, למשל שירות המסלולים, שירות הודעות ואחרים. בוטלו כליל חיוב מפקיד בהחזרת צ'ק, דמי ניהול הלוואה לדיור ושינוי מועד חיוב בגין עסקאות בכרטיסי חיוב. בימים אלה חתמה נגידת בנק ישראל על הוראה המחייבת תאגידים בנקאיים לצרף באופן יזום לקוחות שהם אזרחים ותיקים או בעלי מוגבלויות למסלול העמלות הבסיסי המצוי בפיקוח, מהלך שמשמעותו הפחתה בפועל של עלויות ניהול חשבון לאותם לקוחות. בעקבות צעדים אלה ובהתאם לנתונים שהוצגו על-ידי הפיקוח על הבנקים בכנסת, עלות השירותים הבסיסיים והשכיחים למשקי-הבית נמצאת בשנים האחרונות במגמת ירידה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת יואב בן צור, וגם שאלה נוספת לחבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן השר, בכל אופן, שמענו את המגמה ואת הרצון. לא קיבלנו מספרים, לא קיבלנו בדיוק את שיעור הפחתת העלויות. האם אפשרי שאף-על-פי שהאנשים האלה נזקקים להגיע לשירות הבנקאי כיוון שאין להם גישה למערכת הדיגיטלית, שיקבלו גם הם, בגלל המוגבלות הזאת שלהם, שהם לא מסוגלים להשתמש במערכות האלה מסיבות שונות – או סיבות של חוסר התמצאות במערכת כזאת או סיבה של אי-רצון להתחבר למערכות דיגיטליות כאלה ואחרות, מבחינה דתית וכו' – האם בכל זאת בנק ישראל יורה לבנקים שגם הם, אותם אנשים, שהם מיעוט – רוב-רובם של האנשים משתמשים במערכות הדיגיטליות – אז בואו ונחיל על אותו מיעוט, שברובו הוא גם מיעוט חלש, שברובו הוא מיעוט שנמצא במצב סוציו-אקונומי נמוך, גם עליהם נחיל ונבקש שבנק ישראל יפחית, יגרום להפחתת העלויות באותו שיעור שהוא מפחית למערכות הדיגיטליות. הבנקים גם ככה מפרסמים רווחי עתק כל שנה, אז הקומץ הקטן הזה שיקבל את ההנחה הזאת הנוספת, אני לא חושב שיפגע כל כך ברווחיות הבנקים. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש ומכובדי סגן השר, שואל השאלה, חבר הכנסת בן צור, מכיוון שהדברים של המפקחת נאמרו לפני שבוע בוועדת המדע והטכנולוגיה, בהופעתה של המפקחת על הבנקים בוועדה, אני רוצה לחדד דבר, שלא רק הנושא של עלויות של התעריפים אלא בכלל מתן השירותים הולך להיפגע והוא נפגע כבר. אנחנו מלינים על הכסף. מה שקורה באופן המעשי – תיבות האל-תור נסגרות בבנקים, אין שירותים פרונטליים, הכול מול עמדות. אתה יכול היום להיכנס לסניפים שאין בהם בכלל פקידים אלא יש רק עמדה, ובעקבות כך שהם לא מיומנים או לא יכולים גם להגיע לבנקים – הם עצמם צריכים להגיע – אין להם השירותים האלה. סוחפים את כולם לכיוון השירותים הדיגיטליים, בלי שנותנים מענה לקבוצות גדולות באוכלוסייה שאין להן. אז הם באמת לוקים במחיר, אבל היום הם גם בעיקר הם לוקים בשירותים, שלא נותנים להם את השירותים האלה, מכיוון שהמגמה היא רק שירותים דיגיטליים ובלי שירותים פרונטליים. והעובדה היא שלאחר שקיימנו את הישיבה בשבוע שעבר, באותו יום נודע לי – בשכונה חשובה בירושלים, בית-וגן, שני סניפים של שני בנקים נסגרו לגמרי. שולחים אותם לקריית-היובל, שולחים אותם למקום אחר. זה המצב, וכאן דרוש פיקוח מעבר – מחיר נכון, אבל לא רק מחיר. גם המחיר גבוה, אז תנו שירותים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מקלב. בבקשה, אדוני סגן שר האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש. ראשון – ראשון. יואב, אני חושב שעניתי לך גם לגבי ההנגשה של השירותים הדיגיטליים וגם לגבי הלקוחות שהם אזרחים ותיקים, בעלי מוגבלויות, למסלול עמלות בסיסי המצוי בפיקוח. יכול להיות שזה פחות. אתה רוצה מספרים – אני אעביר את הבקשה שלך למפקחת, שהיא תכמת לך את זה במספרים. אוקיי? לגבי השאלה של חבר הכנסת הרב אורי מקלב, אתה צודק, אין תחליף לשירות פרונטלי. אין תחליף, אבל אם אפשר לייעל את השירותים על-ידי דיגיטציה, זה חשוב לא פחות. אבל אני חושב שלגבי מה שאתה שאלת, זה תואם – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – זה תואם את השאלה של הרב יואב בן צור. אז אנחנו נפנה את השאלות האלה לגבי כימות המספרים וגובה העמלות למפקחת על הבנקים הגברת חדוה בר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן, אתה נשאר אתנו על מנת להמשיך ולהשיב על שאילתה דחופה מס' 214 מאת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין בנושא: סוכנות הנסיעות "ענבל". יהיו לנו כאן שואלים נוספים – הם הגישו את הנושא הזה לדיון במליאה – חברי הכנסת אורן אסף חזן ומיקי רוזנטל. <214. סוכנות הנסיעות "ענבל"> <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, לאחרונה פורסם כי סוכנות הנסיעות הממשלתית "ענבל" גובה מחירים גבוהים יותר ממחירי השוק וכי עובדיה קיבלו תרומות ומתנות יקרות ערך מחברות תעופה, כולל כרטיסים, תמורת מכירת כרטיסיהן. ברצוני לשאול: 1. האם הדבר נכון? 2. מה בכוונתכם לעשות בנדון כדי לייעל את העבודה? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת נחמיאס ורבין. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> סוכנות הנסיעות הממשלתית הוקמה בשנת 2007 בחברת "ענבל" לאחר שנים רבות שבהן הממשלה עבדה בכל הנוגע להזמנת שירותי נסיעות ישירות מול סוכני נסיעות פרטיים וחברת "אל על". במהלך העבודה עם גורמים אלה נתגלו כשלים, והמרכזיים שבהם: אי-שמירה על אחידות בנסיעות עובדי המדינה בתפקיד; אי-צבירת ידע ומידע בנושא; אי-ניצול יתרון הגודל של הממשלה; רמת שירות ירודה לממשלה. במהלך ההתארגנות להקמת סוכנות נסיעות ממשלתית ב"ענבל", קיבלה "ענבל" רישיון של IATA, רכשה זכויות שימוש במערכות מידע בתחום הנסיעות וגייסה סוכני נסיעות מנוסים. חברת "ענבל" זכאית לתמורה מהממשלה עבור תפעול סוכנות הנסיעות הממשלתית. תמורה זו אינה תלויה בהיקף המכירות של הסוכנות. <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ממש לא. סוכנות הנסיעות הנה אגף בחברת "ענבל", ועובדיה הסוכנים הם עובדי חברת "ענבל", אשר שכרם משולם על-ידי החברה בהתאם לכללים הנהוגים בחברה. שכר הסוכנים המשולם על-ידי החברה אינו מותנה או קשור בדרך כלשהי להיקף המכירות של כל סוכן. זה פשוט לא עוזר לו. החברה עושה מאמצים להעניק שירותי נסיעות ברמה גבוהה ללקוחותיה, תוך שמירה על הוראות התכ"מ בנושא נסיעות על עובדי מדינה לחו"ל. במסגרת המאמצים האלה מתנהל קשר רציף על-גבי מערכת המידע הייעודית המתעדת את הבקשות והמענה למשרדים. נחתם הסכם בין המדינה לחברת "אל על", שמפעילה הסוכנות, ונחתמים הסכמים עם נותני שירותים נוספים. כל ההטבות במסגרת הסכמים אלה מועברות למדינה בדרך של הנחה על כרטיסי טיסה או החזרים המוחזרים לממשלה. החברה מדווחת לנציגי המדינה דיווחים רבעוניים המכילים מידע מקיף על היקף הפעילות, תוך חלוקה לפי לקוחות וחברות תעופה. מחזור סוכנות הנסיעות לשנת 2015 היה למעלה מ-100 מיליוני שקלים. הסוכנות מעסיקה 11 סוכני נסיעות ועובדת מינהלה אחת, ועלות התפעול השנתית הייתה כ-4.25 מיליוני שקלים. רגע, רגע, רגע, שאלה טובה – תשובה ארוכה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> סליחה, סליחה, אתה יודע שיש שתי גרסאות לדבר הזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אנחנו – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> סליחה. אני מתנצלת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> התשובה שלך – טוב, יש לי שאלת המשך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> סליחה, זו אשמתי. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא מבינים בסוף. כאילו, המחירים שמשלמים ל"ענבל" יותר יקרים או פחות יקרים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא אומר כלום ושום דבר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> והסוכנים, כן נוסעים על חשבון המדינה או לא? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת רוזנטל וחזן, תכף תקבלו זכות לשאלה נוספת, כמו גם ודאי בעלת השאילתה. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שירותי הנסיעות, בעיקר בענף התעופה, מורכבים. לעיתוי ההזמנה ולתנאי הכרטיס – ביטול או שינוי שם וכו' – השפעה משמעותית על המחיר. המלינים על עלות הכרטיסים הגבוהה משווים לעתים את המוצר שמציעים אנשי הסוכנות למוצרים שונים שמחירם שונה לחלוטין. בכתבה המצוינת מוצגת דוגמה של נסיעה ליפן. סוכנות הנסיעות נתבקשה להגיש הצעה לכרטיסי טיסה לשעות שונות מאלה שכורטסו בפועל על-ידי סוכנות נסיעות אחרת. להערכת אנשי סוכנות "ענבל", אילו הציג משרד החוץ בקשה זהה לסוכנות הנסיעות הממשלתית, עלות הכרטיסים הייתה נמוכה יותר. הדוגמאות הנוספות שפורסמו בכתבה לא זוהו. למרות בקשת סוכנות "ענבל", לא התקבלו פרטים נוספים המאפשרים זיהוי של אותן נסיעות ולכן הן לא ניתנות לבדיקה. למרות האמור לעיל, ייתכנו מקרים בודדים שעלות המוצר הניתן על-ידי סוכנות "ענבל" גבוהה לעומת גורמים אחרים ברגע נתון. אנשי הסוכנות עושים מאמצים לשפר את השירות ובוחנים כלים חדשים מעת לעת. כמקובל בענף, סוכני הנסיעות ב"ענבל" חברים במועדונים המופעלים על-ידי ספקי שירותים שאתם עובדות סוכנויות הנסיעות. צבירת הנקודות במועדונים אלה ומימושן הם בהתאם לתקנוני המועדונים שנקבעו עבור כלל סוכני הנסיעות בארץ. רשימת ההטבות ב-2015 כוללת כרטיסי טיסה ושוברי מתנה. להערכת אנשי הסוכנות, שווי ההטבות אינו עולה בממוצע לסוכן על 1,000 שקלים לחודש, רובו בגין כרטיסי טיסה. יובהר כי במועדונים אלה חברים אך ורק סוכני נסיעות – 11 עובדים. החברה מבצעת בקרות וביקורות שונות בנושא צבירת הנקודות. כל סוכן מגיש דוח רבעוני הכולל את הצבירה והמימוש של הנקודות. החברה מבצעת בדיקה השוואתית של שיעורי המכירות הכלליים של הסוכנות בחברות התעופה הרלוונטיות למועדונים מול שיעורי המכירות של כל סוכן בנפרד. בנוסף מבצעת החברה בדיקה בזמן אמת, באמצעות יועצת חיצונית, של עבודת סוכני הנסיעות, במטרה לוודא שההצעות שמועברות הנן מיטביות. יובהר כי העובדה שהחברה מאפשרת לסוכנים ליהנות מהטבות מסוימות המקובלות בענף, נוסף על משכורתם החודשית, קשורה ביכולת לגייס ולשמר כוח-אדם מקצועי ומנוסה העומד בסטנדרטים המקובלים בענף. לסיכום, חברת "ענבל" ועובדיה עושים מאמצים לשרת את המדינה ביעילות, תוך הקפדה על כספי ציבור. הכתבות המוזכרות מטילות צל כבד על כ-200 עובדים מסורים ומעוותות את המציאות. בבקשה, סיימתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין מבקשת לשאול שאלה נוספת. כמו כן, אמרתי מראש, חברי הכנסת חזן ורוזנטל. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, אני אגלה סוד: אני מכירה מצוין את הענף הזה; אני עבדתי פעם בחברת תעופה ואני מכירה מצוין את השיקולים המורכבים של איך בוחרים כרטיס טיסה, ולפעמים באמת משווים תפוחים לאגסים. אני ממש ממש לא בטוחה שזה המקרה, והדבר הכי בעייתי בעיני, מכל מה שאתה תיארת – כי בסופו של דבר העלויות צריכות להיות הכי טובות לתקציב המדינה, ואני מקווה שזה נעשה בצורה מיטבית. אני לא בטוחה. אני אומר לך שהדבר שהכי מטריד אותי הוא ניגודי העניינים. אני לא חושבת שסוכני נסיעות שעובדים עבור המדינה בסוכנות הנסיעות הממשלתית "ענבל", אף שזה מקובל בענף – זה מקובל בחברות פרטיות – זאת סוכנות נסיעות ממשלתית, ומתוקף כך ניגוד העניינים בין סוכני הנסיעות שעובדים בה לבין קבלת כרטיסי טיסה במחלקות מסוימות, מחלקות יוקרה – זה לא יכול להיות אותו דבר ואי-אפשר להשוות את זה, אדוני סגן השר. אני מבקשת ממך לפעול בעניין הזה, למצוא את הדרך. אני אומר לך יותר מכך, אני מעדיפה שהם ירוויחו משכורת קבועה יותר טובה ולא יקבלו הטבות שיש בהן משום ניגוד עניינים מאוד מאוד חמור. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מנסה, אדוני סגן השר, להבין דבר אחד פשוט. לו היה מדובר בחבר כנסת או בראש עיר, הרי כל הכנסת הייתה מזדעקת על השחיתות. פה, לנגד עיניכם, עומדת מציאות שבה לכאורה קיימת מערכת מושחתת מיסודה: פעם אחת בכספים שיוצאים בסכומי עתק וללא כל פרופורציות למחירים בשוק, ופעם שנייה בניגוד מוחלט וגמור לחוק שבו לנו אסור לצבור נקודות זכות ולקבל טובות, כדי שלא יהיה הקשר והיקש בין הכנסת לבין חברות פרטיות, אנשים שעובדים בשם המדינה, על הגב שלנו מקבלים טובות הנאה מופרזות. אני מבקש לדעת באמת, בלי מילים מיותרות ובלי סיבובים, מה אתם מתכוונים לעשות כדי לפתור את הדבר הזה, והאם שווה או כדאי לבחון אופציה רלוונטית אחרת לקידום הדבר הזה? כי בסוף, כרטיסי הטיסה, כרטיסי הנסיעה, הנסיעות הממשלתיות של הכנסת וכן הלאה – המחירים ממשיכים לעלות, וקופת המדינה והציבור נפגעים בצורה חמורה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חזן. חבר הכנסת מיקי רוזנטל – בבקשה, אדוני, ואז סגן השר יתייחס לכל השאלות. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, ולך, כבוד סגן השר, ראה, אני מסופק אם אתם בדקתם את חוקיות העניין, אם יש לכם חוות דעת – אם אתה באת הנה אחרי קבלת חוות דעת משפטית סדורה בעניין. כי יש כמה חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה בסוגיית שימוש באמצעי המדינה. יש פסקי-דין. רק לאחרונה הורשע ראש הממשלה אולמרט, הורשע בבית-משפט בגין אותו דבר: הוא קיבל נקודות וכל מיני זכויות כתוצאה מכרטיסי טיסה ששולמו על-ידי המדינה. זה בדיוק אותו דבר, ובית-המשפט קבע שזה לא חוקי. אני אומר לך, אני לא רוצה לצטט לך את כל ההחלטות של היועץ המשפטי לממשלה בעניין הזה. אני חושב שאתה לא נשען על אדנים חוקיים, ואין בידך חוות דעת שמאשרת את הדבר הזה. ואם הוא מעוגן בהסכם, ההסכם לא חוקי. אבל אני אומר לך שלטעמי אתם צריכים לפנות לאלתר ליועץ המשפטי לממשלה ולבקש את חוות דעתו אם ההליך הזה חוקי, כי לטעמי הוא לא חוקי. דבר אחד. 2. בסוגיית המחירים, אם לא קיבלתם מספיק נתונים על המחירים, אנחנו מוכנים לסייע בידכם. אנחנו נביא לכם דוגמאות אין-ספור שהגיעו גם לידי, ואני משוכנע שגם לחבר הכנסת חזן וגם לחברת הכנסת איילת ורבין; דוגמאות אין-ספור שבהן המדינה משלמת כפול מהמחיר הממוצע בשוק על כרטיסי טיסה. הרי זה בלתי אפשרי, אלה כספי ציבור. אני חושב, אדוני, עם כל הכבוד, ובאמת יש לי כבוד רב אליך, שהתשובה הזאת שלא הובאו בה מספיק מקרים לא יכולה להיות מספקת. אני חושב שאתם צריכים לבדוק את הסוגיה הזאת לעומק ולענות תשובות יותר רציניות אחרי בדיקה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני סגן שר האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש, ביקורת היא דבר חשוב וטוב ואני שמח שאתם מעלים את הנושא הזה לבדיקה. אני אעביר את הדברים שאמרת לבדיקה נוספת, שאכן יבדקו אם היועץ המשפטי לממשלה נדרש לעניין הזה, אבל בזהירות רבה. לומר על 200 עובדים מסורים שעושים את עבודתם נאמנה שהם מושחתים, הייתי מציע – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה לא נאמר פה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ביקשנו בדיקה. בסך הכול ביקשנו בדיקה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז הבדיקה תיעשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> סגן השר, אני לא דיברתי – – – אני בגלל זה כיוונתי בדיוק לניגוד העניינים המובנה מתוך ההתקשרות אתם, וזה לא – – – אני מכירה את התעשייה הזאת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אבקש לעשות בדיקה נוספת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אין לאוצר כ-13 מיליון שקל לתת לילדים חולי סרטן, אבל פה נזרקים עשרות ומאות אלפי דולרים לפח, וזה לא – – – משהו פה מאוד לא – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אבקש שיעשו בדיקה נוספת – וגם מה שמיקי אמר לגבי היועץ המשפטי לממשלה. תודה ליושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר ולכל השואלים. אני מתכבד להזמין את סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שר, שר, שר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה קרה לי? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> שר. הוא לא סגן שר, הוא כבר שר. <יואב בן צור (ש"ס):> עד שהוא נהיה שר – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, הוא מעדיף שתקרא לו סגן שר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני רק חולק על גדולי התורה. כן, בבקשה, אדוני שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> הא, קלקלת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן ישיב על שאילתה דחופה מס' 211 מאת חברת הכנסת מיכל רוזין. הנושא הוא: טיפול בבידוד במוסד אשפוז פסיכיאטרי. בבקשה, חברת הכנסת רוזין, נא לקרוא את נוסח השאילתה. <211. טיפול בבידוד במוסד אשפוז פסיכיאטרי> <מיכל רוזין (מרצ):> תודה רבה. מחשיפתה של קרן נויבך ברשת ב' עולה כי מטופל במוסד אשפוז פסיכיאטרי הוחזק בבידוד במשך חודשיים, ונכון יותר להגיד שהוא עדיין מוחזק בבידוד, למרות החלטת בית-משפט. רצוני לשאול: 1. מי הוא הגורם המקצועי הבכיר שאישר את הטיפול? 2. לנוכח התלונות על הפקרת ביטחונם האישי של המאושפזים, האם תנקוט צעדים להגנתם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת רוזין. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת מיכל רוזין, 1. הגורם המקצועי הבכיר אשר מאשר טיפול בחולה הוא מנהל המחלקה אשר בה מאושפז החולה. בסמכותו להחליט, בהתאם למצבו הקליני של החולה ולרמת מסוכנותו, על הטיפול המתאים וכן על האמצעים המתאימים לשליטה ולהפחתת ההתנהגות האגרסיבית והמסוכנת אשר נובעת מהמצב המחלתי. הדילמות בטיפול בחולה הקשה מורכבות, כאשר הצוות הרפואי עושה ככל יכולתו כדי לטפל בחולים תוך מתן טיפול מסור ומקצועי ככל האפשר, כאשר לא תמיד יש ברשותו האמצעים המיטביים לעשות זאת. 2. משרד הבריאות קבע כיעד מרכזי השנה לפעול לצמצום הקשירות וההגבלות על החולים במערך בריאות הנפש – אני רוצה להיות ברור, חד וחלק: אני נגד קשירות, ואני נגד בידוד של אנשים. אני לא יכול להתערב במקרה פרטני, מקרה x או y, כי זה שייך לסמכות הרפואית, והם בלבד יכולים להחליט על זה. את שואלת אותי כרגע? כמדיניות אני נגד, ועוד מעט אני אסביר מה אנחנו עושים. יעד זה הוא חלק מראיית העולם שעומדת כנר לרגלי המשרד – ראיית המטופל במרכז. במסגרת זו מינה מנכ"ל המשרד ועדה שהתבקשה לבחון את השימוש בקשירות ובהגבלות מכניות במרכזים לבריאות הנפש בארץ ולהשוות לנעשה בתחום בעולם, ובנוסף, לגבש המלצות לתוכנית פעולה לצמצום הקשירות בבתי-החולים. אני אשמח מאוד אם זה ייעלם לגמרי. פעילות זו היא בהמשך לעבודת המטה האינטנסיבית שבוצעה על-ידי האגף לבריאות הנפש זה חודשים מספר. לראש הוועדה מונה נציב קבילות הציבור במשרד ד"ר בעז לב, וחברים בה אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש וכן נציגי ארגונים הפעילים בתחום, דוגמת "בזכות" ולשמ"ה. יצוין כי כבר כיום מתבצעת פעילות במרכזים השונים לבריאות הנפש, דוגמת המרכז לבריאות הנפש בבאר-שבע, להפחתת קשירות של חולים ושימוש באמצעים אחרים. כפי שציינתי, אני אשמח מאוד שזה ייעלם, אבל צריך לחכות לוועדה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. שאלה נוספת לחברת הכנסת רוזין. לאחר מכן נשמע שאלות נוספות של חברי הכנסת מיקי רוזנטל ודב חנין. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה רבה על התשובה, ואני שמחה שאתה נחרץ בעניין. אני רק רוצה לומר, למרות מה שאמרת כאן: טל ברגמן, שהיא ראש אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות, אישרה את המשך הבידוד. למיטב ידיעתי, הנוהל קובע שמשרד הבריאות צריך לאשר לבית-החולים את המשך הבידוד או הקשירה, ולכן לא ברור לי מדוע זה נעשה. אחד מתוך ארבעה נקשרים באשפוז פסיכיאטרי, ויש תחושה שאנחנו חיים בימי הביניים. לא מדובר פה בחניבעל לקטר, אלא באדם שזקוק לעזרה, ואין הצדקה להשאיר אותו בבידוד. השופט הורה להוציא אותו, ולצערי, גם זה לא בוצע. אני רוצה לשאול אותך לגבי הוועדה שהקמת: האם תורה לה בצורה מפורשת להמליץ? קודם כול, אני חושבת שאתה צריך לתת הוראה להוציא אותו מבידוד. אני חושבת שזה ביכולתך ובסמכותך. אני כן רוצה לדעת אם הוועדה הזאת תמצא דרך – לא להחליף קשירות בבידוד; האם הוועדה הזאת תורה באופן נחרץ לתקן את החוק, לתקן את סעיף 34, לתקן את חוק חולי הנפש, כדי שנשמור על ביטחונם האישי של המטופלים? הכוונה היא לא לאסור אותם, כי זה מה שעשו במאות הקודמות. במאה הזאת אנחנו מאשפזים אותם כדי לטפל בהם, כדי לשקם אותם. אני חושבת שזאת המטרה הנעלה שלך. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת רוזין. חבר הכנסת מיקי רוזנטל – בבקשה, אדוני. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כבוד השר, קודם כול, אני שמח על התשובה שלך ועל ההשקפה העקרונית שלך. אבל יש שתי שאלות מתבקשות: 1. מה עושים בתקופת הביניים, עד שהוועדה תסיים את החלטותיה? בסופו של דבר, הסוגיה היא תקציבית – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> בהחלט כן. הרי למה קושרים אדם ומבודדים אותו? כי הוא מסוכן לעצמו. האם זאת הדרך היחידה לשמור עליו מפני עצמו או מהמסוכנות שלו לציבור? התשובה היא לא. יש קשירות כימיות בעולם. יש כל מיני סוגיות. זה עולה יותר כסף, אבל אפשר לפתור את זה. אני מדבר אתך על אנשים שנמצאים כרגע במצב של קשירות או בידוד ועניינם לא יכול לחכות לוועדה. יש פתרונות ביניים, האמן לי. חוץ מזה, יש מקרה פרטני, שאני לא אעלה אותו פה, אבל אני חושב שכדאי שתשמע אותו. משפחת אורון שאול מפגינה עכשיו מול בית ראש הממשלה, ולידם עומדת אישה שיש לה אח שהוא כלוא. ניגשתי למשפחה, ואחר כך ניגשתי אליה, ושאלתי אותה: למה את מפגינה פה? והיא אומרת: יש לי אח בבידוד, ולא נותנים לי לראות אותו. הסיפור הוא נורא. אני לא מזכיר את הפרטים, אבל אני אביא אותם לידיעתך. האנשים האלה לא יכולים לחכות עד שהוועדה המכובדת תסיים את דיוניה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת רוזנטל. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה ברמה הכללית העקרונית להצטרף לדבריו של חבר הכנסת רוזנטל בעניין הפתרונות שנמצאים בקשת שבין השחור לבין הלבן, בין מצב של בן-אדם שיכול להסתובב ולעשות כרצונו לבין בן-אדם אזוק וקשור, שזה מצב בלתי נסבל ובלתי אפשרי, ויש לזה הרבה מאוד חלופות. אדוני השר, אני רוצה לשאול אותך בעניין שאנחנו שאלנו לגביו לפני חודשיים. רציתי לשאול אם יש התקדמות בעניין. סוגיית ההתמחות בתחום בריאות הנפש מעוררת דאגה מאוד גדולה; האם יש התקדמות מול אותו מצב שבו קופות-החולים, שאליהן עובר מערך בריאות הנפש הקהילתי – קופות-החולים אומרות שהן לא נותנות מקומות להתמחות כי המלגות שניתנו בעבר ממשרד הבריאות מאוד הצטמצמו, והתוצאה היא מצוקה עצומה בתחום ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית. האם יש התקדמות בפתרון הסוגיה הזאת? תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת חנין. בבקשה, אדוני שר הבריאות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת מיכל, אף פעם לא היית שרה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> חכה, לאט-לאט. גם אתה – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> יכול להיות, אז תני לי לתת לך טיפ. אין מצב ששר בא ואומר: הוראה, ככה אני רוצה שתעשו. לא בכל דבר. <תמר זנדברג (מרצ):> במקרה שלך זה דווקא כן קורה. אנחנו מכירים אותך. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אל תסחבו אותי לדיון פומבי מה אני עושה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> המקרה שלו הכי קרוב למציאות המתוארת, אבל עדיין לא שם. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אין מצב כזה שאני יכול לבוא ולהתערב במצב פרטני של בן-אדם, ולהגיד: תנו לו תרופה x או תעשו y. אני לא שם. אני לא מתערב, ולא עושה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> מה אתה עושה – – – בית-משפט? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מיכל, תנו לי, כי בסך הכול, בשורה התחתונה, אני אתכם, אז תנו לי רק להסביר את עצמי. מה שכן, אני חושב שכמדיניות – אגב, מיקי, זאת תשובה אחת לשניכם – זה לא תקציבי. עזוב. אני אומר לך מייד, אם זאת הייתה בעיה תקציבית אפשר היה לפתור. זאת לא בעיה תקציבית, זאת בעיה של מדיניות שלדעתי צריך לעקור. אני נגד קשירות. זאת לא דרך. הדרך היא לטפל, עם החולה ולא נגד החולה ולא בכוח. אין מצב כזה. בפוליטיקה אולי יש כוח – אומרים עלי שאני כוחני – אבל בדברים אחרים זה לא הולך ככה. לגבי חולים, צריך לעבוד אתם ועם המשפחות. זאת המדיניות. את זה אני אעשה. אני בהחלט אקח שוב לתשומת לב את מה שאמרתם. אני אדבר שוב עם המנכ"ל, ואנחנו נזרז, ואני לא הולך לתת לשום דבר בינתיים לסחוב את העניין. אנחנו רגישים לנושא הזה. מילה אחת – ד"ר טל ברגמן היא חשובה מאוד, היא עושה עבודה טובה במשרד. אבל יש מדיניות מנכ"ל. יש מדיניות שאנחנו, אני והמנכ"ל, מתווים, ואנחנו אחראים לזה. אני יודע שהיא האריכה. אנחנו בודקים את הכול מחדש, ונחליט בימים הקרובים בדיוק מה לעשות. אני חושב לגבי זה – גם דב, לגבי התמחות: יש התקדמות, אבל זו לא התקדמות שאני יכול לדווח לך עליה כרגע, אז אני מציע שתדבר אתי בעוד כשבוע ימים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן, שגם נשאר אתנו. אני מזמין את חבר הכנסת אורי מקלב לגשת למיקרופון ולשאול את השר שאילתה דחופה מס' 212. הנושא הוא: מימוש תוצאות הבחירות בקופת-חולים מאוחדת. <212. מימוש תוצאות הבחירות בקופת-חולים מאוחדת> <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, בשנת 2013 התקיימו בחירות למועצה הארצית בקופת-חולים מאוחדת. מאז לא מומשו תוצאות הבחירות. בשבוע האחרון פורסם קול קורא לחברות בדירקטוריון אשר עוקף את תוצאות הבחירות. שאלותי, מכובדי השר: 1. האם במשרדך מודעים להליך? 2. מה ייעשה למימוש ההליך הדמוקרטי בקופת-חולים מאוחדת? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת אורי מקלב, הנתונים נכונים, מה שאמרת בשאילתה. היו בחירות. אגב, הבחירות שהיו בקופת-חולים מאוחדת, אני לא חושב שציינת, על הקופה – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> קופת-חולים מאוחדת – היו בחירות לפי הכללים של השרה הקודמת גרמן. היא עשתה את הכללים, ולפי זה התקיימו בחירות בקופת-חולים מאוחדת. הבחירות בקופת-חולים מאוחדת היו תחת פיקוח של שופט; שופט אישר את תוצאות הבחירות. אבל מה לעשות, מספר החרדים גדל. מה לעשות. קרה "אסון": מספר החרדים בתוך קופת-חולים מאוחדת גדל. השרה הקודמת גרמן, אחרי שהיא התפטרה, כמה שעות לפני שזה נכנס לתוקף, ביטלה את הבחירות, כי התוצאות לא מצאו חן בעיניה. בשעות האחרונות שהיו לה כשרה, אחרי שהיא התפטרה – אני מדגיש – היא מינתה ועדה קרואה. עכשיו, תתאר לעצמך, אדוני חבר הכנסת מקלב, אם זה היה קורה בציבור הערבי – מה היו עושים בכנסת כאן. אתה יודע מה, למה הציבור הערבי? אם זה היה קורה בציבור החילוני. רק מפני שאלה חרדים. הרי השופט אישר את תוצאות הבחירות, הוא אמר חד-משמעית שהכול בסדר. זו לא הבעיה, כשירות הבחירות. ונניח שמיעוט המשתתפים – תיאורטית, יש בחירות בכנסת ויהיו רק עשרה; אז מה, יפסלו את תוצאות הבחירות? פשע, מה שנעשה. חשבתי לתומי שכפי ששרה יכולה לבטל את תוצאות הבחירות, מותר לי להחזיר את תוצאות הבחירות, מה שהיה. אם מותר לבטל, למה אסור לי להחזיר את מה שהיה, אחרי אישור שופט? מתברר שיש קומבינטורים כאן, כולל במשרד הבריאות, כולל במשרד המשפטים, שרוצים לשמור את המצב הזה. ב. אני רוצה להגיד לכם דבר מדהים שהכנסת חייבת לדעת: הייעוץ המשפטי של קופת-חולים מאוחדת, בניגוד לקופות-חולים אחרות, הוא ב-outsourcing, מבחוץ, לא בתוכו. העלות של זה, תקשיבו טוב: בין 9 ל-11 מיליון שקל בשנה לעורך-דין. בין השנים – אני אתן לכם את הפרטים – 2004 ו-2011, כ-50 מיליון שקל ועוד 11 מיליון שקל, ביחד 63 מיליון שקל, מבחוץ. למה? אפשר לקבל את זה בחמישית, בתוך. כמה שאני רוצה לסדר את זה, אי-אפשר לסדר את זה. המנכ"ל הקודם של קופת-חולים, אלחיאני, הוא התחיל לנגוע בזה – הדיחו אותו. הדיחו אותו רק מפני שהוא העז לנסות לבטל את ההוצאות של הייעוץ המשפטי. 50 מיליון שקל לייעוץ משפטי, כשזה צריך להיות 7–8 מיליון שקל. כרגע זה בדיון משפטי. הגישו משפט, אני מחכה לראות. הציבור לדעתי לא יסבול – הציבור מחכה לראות בדיוק מה שיקרה, הציבור לא יסבול את הדברים. אף אחד לא אוהב הדחה בגלל חרדים. אנחנו יודעים שקופות-החולים הן מחוץ למשחק. כל קופות-החולים שוות, לכל המגזרים – ערבים, יהודים, דרוזים, דתיים לאומיים, לא משנה, לכן אני שנאתי את מה שקרה שם. אני בהחלט מתכוון לטפל בזה בחומרה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת מקלב. גם חבר הכנסת יעקב אשר מבקש לשאול שאלה נוספת. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני השר, על הדברים הכנים ועל התשובות הישירות בעניין, שמשקפות את המציאות העגומה שקרתה, את הקדנציה הקודמת ואת הפעולה שציבורית היא מאוד חמורה, לבטל הליך בחירות דמוקרטי. כפי שציינת בדבריך, בהליך המשפטי אחר כך, לאחר האישור של השופט, שהתקיים בעקבות כך שאנשים פנו אל בית-המשפט, הם גם קיבלו סעד על תוצאות הבחירות. אבל עכשיו, בימים אלה, נעשה תהליך חדש של קול קורא למינוי דירקטוריון לפי תקנון חדש שאישרו אותו בהיחבא, לא לפי החוק, עם גיבוי של היועץ המשפטי, שנמצא 35 שנה במערכת ומגבה גם את ההנהלה או את יושב-ראש המועצה הקיים. והיום, לאור היום ממשיכים באותו תהליך כדי לשנות את תוצאות הבחירות, או מימוש הבחירות. ולכן, מה שאני מבקש ממך, אדוני השר: להיכנס לפעולה בשלב הזה, כדי לעצור את התהליך הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת יעקב אשר – בבקשה, אדוני. <יעקב אשר (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני, אדוני השר, בהמשך למה שאמרת, האבסורד הגדול הוא שאותו יועץ משפטי, בלי להיכנס כרגע לשמות, הוא גם מונה למזכיר הוועדה הציבורית. זאת אומרת, הוא בעצם היום מארגן את התהליך. זה דבר שהוא חסר תקדים מבחינת ניגוד אינטרסים כזה או אחר. כי ועדה ציבורית, כשמה כן היא, ויועץ משפטי, מעבר לוותק ואולי לקשר הקודם שיש לו, לא יכול להיות בהליך כזה מזכיר הוועדה הציבורית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אשר. בבקשה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> סליחה, אדוני היושב-ראש, הוזכרתי, ומן הראוי שאני אגיב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בתום הנושא תוכלי לקבל. כן, בבקשה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני אוכל לענות אחר כך, אחרי השאלה? אם לא, אני מעדיף שהיא תשאל עכשיו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> את רוצה לשאול שאלה? <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, אני רוצה להגיב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בתום השאילתות תוכלי להגיב. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> יש תהליך כזה, אחרי השאילתות לדבר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בתום הנושא – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אז אני מבקש גם, אחרי התשובות, לענות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כשר תוכל להתערב בדיון. בבקשה, עכשיו תשיב לחברי הכנסת השואלים. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> חברי הכנסת, תשובה אחת לשניכם. ברור שנעשתה כאן יד אחת בין השרה הקודמת, בין הייעוץ המשפטי לבין הפקידים במשרד הבריאות וגם במשרד המשפטים, חד-משמעית. אני בעצמי התלוננתי על זה ליועץ המשפטי לממשלה. אני חושב שאלה דברים חמורים שאנחנו לא יכולים לעכב – יועץ משפטי ב-11–12 מיליון שקל לשנה משכורת, זה עוול, פשע, ואסור להשאיר דבר כזה. השרה הקודמת, עם כל הכבוד, בזה היא לא טיפלה, היא טיפלה רק בדברים אחרים שנוחים לה, נגד החרדים; אבל השכר של היועץ המשפטי הזה, לא רק שהיא לא טיפלה בזה – בתיאום אתו היא המשיכה את התהליך הזה. בימים הבאים אני אטפל בזה. אני אנסה לזרז את הטיפול. ביקשנו גם זירוז בבית-משפט, לקבל דיון בהקדם בנושא זה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר ולשואלים. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, מאת חבר הכנסת אוסאמה סעדי, מספרה הוא 213, והנושא הוא: עיכוב מזון ותרופות בנמלים. בבקשה. <213. עיכוב מזון ותרופות בנמלים> <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מזה שבועות מעכבים פקחי משרד הבריאות מזון ותרופות מיובאים בנמל אשדוד יותר מעשרה ימים, ונדרש אחסון ממושך, המייקר באופן אוטומטי את המוצרים לצרכן. ברצוני לשאול: 1. האם הנושא מוכר לך, אדוני השר? 2. האם קיים נוהל חדש במשרדך, או הנחיות חדשות? 3. מה ייעשה בנדון, לנוכח החג בשבוע הבא? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת סעדי. בבקשה, אדוני שר הבריאות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, 1. על-פי בדיקה שנערכה השבוע, אין עיכובים בנושא תכשירים – לגבי תרופות. לגבי המזון, לאחרונה אכן חלה עלייה נקודתית במספר הבקשות לשחרור מזון מתחנת ההסגר בנמל אשדוד. מצב זה יצר פער בין זמן הטיפול שעליו הצהיר המשרד – שזה שני ימי עבודה – לבין זמני הטיפול בפועל. 2. בהתייחס לעיכוב התרופות, לא קיים נוהל חדש במשרדנו לנושא זה, וכאמור לעיל אין עיכובים בתחום. לגבי המזון, נוהלי העבודה לטיפול בשחרור משלוחי מזון בתחנות ההסגר ישתנו רק עם כניסתו של חוק ההגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו–2015, לתוקף. 3. בתחום המזון, על מנת לחזור לעמידה במסגרות זמן הטיפול שלו התחייב המשרד, תוגברה תחנת ההסגר בעובדים שהוסבו למשימה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת סעדי, בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, נמצא ביציע דודו של ההרוג, הנרצח האחרון באלימות במגזר הערבי, אחמד רפאיעה. נמצא כאן הדוד שלו, שהוא חבר מועצה בכפר סאלם. היום היה לנו דיון בוועדת הפנים. אז נגיד לו אללה ירחמו למנוח אחמד רפאיעה. אדוני השר, אמרת נכון שבתחנת ההסגר בנמל אשדוד באמת היו נהוגים שני ימי עבודה. התלונות שקיבלתי ללשכתי, ואני מניח שגם חברי כנסת אחרים קיבלו תלונות כאלה, הן שהעיכוב הוא ליותר משבועיים. עד היום בבוקר פנו אלי יבואנים – מזון בעיקר, משקאות קלים – שייבאו מזון ומשקאות קלים לרגל חג אל-פיטר שבשבוע הבא, ונאלצו להמתין, אדוני היושב-ראש, יותר משבועיים. אחרי שלושה ימים הם חייבים לשלם דמי אחסון בעשרות-אלפי שקלים, וכמובן זה מייקר את זה. אמרת, אדוני השר, שמתגברים את תחנת ההסגר בנמל אשדוד. אני מבקש מכבודך שייתן הוראות לחזור לנוהג של שני ימי עבודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. שאלה נוספת לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואז השר ישיב. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני השר, אני מתנצלת מראש אם אמתח טיפה את היריעה בנושא הזה. יש בעיה לאורך תקופה מאוד מאוד ממושכת בכל מה שקשור למוצרים שמגיעים בתפזורת – חיטה, שעורה, תירס, דברים מהסוג הזה – שמתעכבים לאורך זמן רב מאוד בממגורות "דגון" בחיפה או בנמל אשדוד. מדובר בבעיה שבסופו של דבר גם מייצרת בעיה כלכלית, אבל גם בעיה בריאותית, כי חלק גדול מהמוצרים, שהם מוצרי הבסיס להכנת מזון בישראל, מתקלקלים. כולם סובלים מזה – גם היבואנים, ולצערי ולדאגתי גם יכול להיות שהציבור הישראלי. צריך לראות מה עושים בנושא הזה, כי לפעמים מדובר בעיכוב של חודשים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני שר הבריאות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני חוזר, חברי הכנסת, על התשובות שהקראתי, כי זה התוכן. אנחנו מנסים לתגבר בתחנות ההסגר את כוח-האדם. בכל זאת, אם יש לכם בעיה, תפנו אלי ותגידו לי אם זה לא מתקיים – אשמח לבדוק, לעקוב אחרי זה. יכול להיות שכל זה זמני. אם זה לא נושא שזה רק מחסור זמני, בהחלט נשקול לבדוק את הנושא מחדש. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. <הודעה אישית של חברת הכנסת יעל גרמן> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת יעל גרמן מבקשת למסור הודעה אישית. על-פי סעיף 34 בתקנון אני מאפשר לה הודעה אישית, מכיוון שנשמעה מה שהתקנון מכנה "האשמה" בדברים שנאמרו. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, כל כך צר לי שהשנאה מעבירה את השר ליצמן על דעתו. פשוט השנאה רושפת מגרונו בכל עת שהוא משמיע את שמי, ואולי בגלל זה הוא לא מדייק בעובדות, כי קשה לי לומר או לחשוב שהוא אומר במודע דברים שאין בהם אמת. אבל לחברי יעקב אשר, שאני חושבת שהוא מכיר – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – ואזכיר לך את העניין הזה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אז לחברי יעקב אשר, אשר מכיר את העובדות, וגם לחברי חברי הכנסת – מי שאל עוד? ששאל את השר, אני כבר לא יודעת – להלן העובדות: לפני כשש שנים יצא דוח ביקורת מאוד מאוד חמור על כל ההתנהלות של דירקטוריון מאוחדת; אחד מהדוחות – דוחות הביקורת של מבקר המדינה – אחד מהדוחות החמורים ביותר, עם האשמות אישיות על חוסר תקינות וחוסר מינהל תקין של אנשים שהיו בדירקטוריון. כשנכנסתי לתפקידי לקחתי על עצמי לעשות ניקיון באותה קופה ולהביא לידי כך שרצונו של המבקר יתקיים ואף אחד מאותם אנשים שהואשמו וצוינו בדוח הביקורת לא ימשיך לכהן בקופה. זה מה שהנחה אותי; זה מה שהנחה, דרך אגב, גם את היועצים המשפטיים הנאמנים והמקצועיים של משרד הבריאות. וכאשר ישבתי עם אותם גורמים הובטח לי שכולם יתפטרו. אבל הם לא התפטרו, ונשארו למרות דוח הביקורת. אי לכך, בדלית ברירה, נאלצתי לפזר את אותו דירקטוריון – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> על מי את מדברת, על היועץ המשפטי? <יעל גרמן (יש עתיד):> יעקב אשר, אתה דיברת. עכשיו אתה תקשיב לי. – – – נאלצתי לפזר את אותו דירקטוריון שהיו בו עדיין אותם אנשים שהואשמו והוכתמו בדוח הביקורת. הקמתי דירקטוריון חלופי, ודאגתי לכך שבדירקטוריון החלופי יהיה ייצוג חרדי. לא היה שום קשר לדאגה שלי למינהל תקין ושדוח הביקורת יתממש ולמה שהשר ליצמן מכנה "רדיפת חרדים". <אורי מקלב (יהדות התורה):> הבחירות לא מצאו חן בעינייך, לכן – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. בבקשה, אדוני השר. <קריאה:> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> לא היה ולא נברא. <קריאה:> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, לא, אנחנו לא נהפוך את זה לפינג-פונג. השר מבקש להתייחס – בסדר. אין פינג-פונג בדברים האלה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> את אישרת את הבחירות – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> רבותי, תנו לי רק – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת יעקב אשר, אמרתי: אין פינג-פונג. תנו לשר להתייחס לדברים. כשר הוא יכול להתערב בדיון, יש לו זכות כזאת. בבקשה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, השרה לשעבר פשוט – אני לא רוצה להגיד בלקסיקון את המילה "שקר", אבל היא לא מדייקת, היא לא אומרת את האמת. א. את כל הוועדות אני פיטרתי עוד בתקופתי; ב. מי נשאר מהתקופה הזאת שלא פיטרו אותו? מומי דהן, היקיר, שעשה את השחיתות של 11 מיליון שקל בשכר – הוא נשאר. הוא כבר 15 שנה שם. הוא נשאר. היא לא הדיחה אותו, היא עשתה אתו קומבינות. שלא יספרו לי שהיא פיטרה את כולם. היא באה בכלל אחרי דוח המבקר, ואני החלפתי את כולם כבר, והיו בחירות. השופט אישר את הבחירות, היא לא יכולה להיות יותר צדיקה מהשופט. ממתי היא מבינה יותר משופט? היא מטיפה מוסר נגד השופטים? זה מתאים לי, לא מתאים לה בכלל. אז עם כל הכבוד, תפסיקו עם השטויות שלך, תפסיקו עם אי-אמירת האמת – לא רוצה להגיד את זה – ותתחילו לטפל בדברים רציניים, לא כל פעם רק נגד החרדים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר יעקב ליצמן. אני מקווה שבאמת הדברים האלה יתבררו לא במליאה אלא במקומות אחרים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (מס' 4), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – ביטול איסור הפרסום לגבי פרסום שנעשה בהסכמה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2952/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – ביטול איסור הפרסום לגבי פרסום שנעשה בהסכמה), התשע"ו–2016 – של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון; להצעת זו יש הצמדה של חוקים נוספים – של חברי הכנסת יעל גרמן, וגם של יחיאל חיליק בר ואורן אסף חזן. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נחשפתי לסוגיית איסור פרסום האימוץ לפני כמה חודשים דרך מחאת הילדים המאומצים – אגב, ילדים שחלקם הגדול הם כבר בגירים. וככל שהעמקתי ולמדתי את האבסורד שבאיסור הזה – תמיד היה נדמה לי שחייב להיות היגיון כלשהו שעומד מאחורי סעיף 34, שאוסר את הפרסום. ובאמת יש היגיון; יש היגיון שמתאים אולי לשנות ה-60, שבהן בעצם נחקק חוק האימוץ, היגיון שלא הלך והשתנה והתאים את עצמו למציאות שמשתנה עם השנים, ולכן הוא כלל לא רלוונטי למציאות הנוכחית. בוועדה לזכויות הילד קיימנו דיון בנושא, נפגשנו עם המאומצים, שמענו אותם, שמענו חוות דעת מקצועיות, וגילינו שלא רק שלא חשבו על תיקון ופתיחה של החוק, אלא כל השינויים שנעשו לאחר מכן, גם בשנות ה-80, רק הלכו וסגרו את כל נושא האימוץ, זאת אומרת, מגמה הפוכה לחלוטין ממה שקורה בעולם. ואז כבר היה ברור שאנחנו חייבים לעשות את השינוי. לשמחתי הרבה, כבוד היושב-ראש, בניגוד לתפיסה הרווחת בציבור, גם שירותי הרווחה וגם משרד המשפטים וכל הגורמים המקצועיים שישבו סביב השולחן היו תמימי דעים כי הגיעה העת לעשות את השינוי. אומנם בשום שכל, תוך מתן דגש למקרים חריגים, שבהם בית-המשפט יוכל לאסור את הפרסום מתוך ראיית טובתו של קטין, אך ככלל כן יוכלו המאומצים לדבר באופן שלם על הזהות שלהם. המציאות של היום, לצערי הרב, כופה שתיקה של המאומצים. החברה כאילו אומרת להם: תתביישו במעמד שלכם. ואנחנו באים ומשנים את המציאות הזו ואומרים להם: אם אתם חיים בשלום עם הזהות שלכם, והצלעות האחרות משלימות עם זה ומסכימות לכך, תוכלו לדבר בגלוי על המעמד האישי שלכם. אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת אלי אלאלוף, שהיה בוועדה ודיבר באומץ על המקרה הפרטי שלו, והוא גם שותף להצעת החוק שלי. אני רוצה להודות לחברי הכנסת שההצעות שלהם מוצמדות – חברת הכנסת יעל גרמן וקבוצת חברי כנסת נוספים וחבר הכנסת אורן חזן, שגם צירף חברי כנסת נוספים. אני מרגישה שבאמת הבית הזה כולו בשל לעשות את השינוי. תודה נוספת מיוחדת לשירותי הרווחה, לצוותים המקצועיים שם, ולצוותים ממשרד המשפטים, שישבו בצורה אינטנסיבית במהלך שלושת החודשים האחרונים, כדי שנוכל לעמוד כאן היום ולבקש את תמיכתכם. זה לא מובן מאליו, זה היה הליך מאוד מאוד מהיר, מקצועי ויעיל, ואני בהחלט מברכת על כך. אודה על תמיכתכם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. <הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – פרסום בהסכמה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2950/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת יעל גרמן) <היו"ר יצחק וקנין:> תעלה חברת הכנסת יעל גרמן. שלוש דקות לרשותך להציג את הצעת החוק. ואחרייך – חבר הכנסת אורי מקלב. אתה תציג את הצעת החוק? אורן חזן פה? איננו. מי מציג את הצעת החוק? <אורי מקלב (יהדות התורה):> כרגע אורן חזן. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי, אז תדאגו שיהיה באולם. שלוש דקות לרשותך. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, אני חושבת שהצעת החוק הזו היא פשוט דוגמה: איך ניתן לקחת בעיה שמובאת בפני חברי הכנסת ובתוך ארבעה חודשים לחוקק לגביה. לפעמים אומרים שאנחנו אטיים, אבל הנה הדוגמה. לפני ארבעה חודשים, בפברואר, פנו אלינו, גם אל חברת הכנסת שאשא ביטון, גם אלי, וגם כנראה לחברי כנסת נוספים, כמה הורים מאמצים וילדים מאומצים. הם באו ואמרו שלא יעלה על הדעת שהם לא יוכלו לבוא ולדבר בגלוי על מצבם, שההורים לא יוכלו לספר שהם מאמצים, להתגאות בכך, ושהילדים לא יוכלו לספר את סיפור חייהם, וגם להתגאות. צדקה חברתי חברת הכנסת שאשא ביטון כאשר היא אמרה שבעבר – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני יושב-ראש הקואליציה, אולי תפזרו את ההפגנה? <מיכל רוזין (מרצ):> סוף-סוף הפגנה בעדו. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – היו מתביישים באימוץ, היו שומרים את זה בסוד, כאילו זה דבר שיש לשמור אותו בסוד ולא לספר אותו. אבל היום – אני חושבת שגם בעבר, אבל בוודאי היום – שני דברים קרו: ראשית, הורים מאמצים מגלים זאת מהרגע הראשון לילדיהם, וגאים בכך שהם בחרו בילד, ודואגים לו ומגדלים אותו; וגם הילדים מרגישים שבחרו בהם, וגם הם גאים בנושא. אבל יתרה מזאת, איך אפשר בעולם של היום, בעולם הדיגיטלי, בעולם שהכול גלוי בו ואפשר באמת בפוסט, בציוץ, בכל אמצעי, לבוא לספר את הדבר, איך אפשר היום להסתיר זאת? אז יפה עשינו, יפה עשתה חברת הכנסת שאשא ביטון, שכינסה את הוועדה, וכולנו ישבנו עם ההורים ועם הילדים, שמענו אותם, ובמהירות החלטנו לשנות את אותו סעיף, סעיף 34, כך שמי שמעוניין לדבר בגלוי ובגאווה על כך שהוא מאמץ או מאומץ, יכול לעשות זאת. בסיפה של דברי אני רוצה לבוא ולומר שכל חוק האימוץ זקוק לעיון מחדש. אני רוצה לציין שיש ועדה, ועדת גרוס, שישבה על הנושא כבר בשנת 2007. כמעט עשר שנים. עד היום ההמלצות לא התפרסמו. אני קוראת לפרסם את ההמלצות של ועדת גרוס, ואני קוראת להמשיך את העבודה בחוק האימוץ, כדי לתקן עוד כמה בעיות שלא מתאימות לזמננו. אני רוצה להודות לחברתי יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד הילד יפעת שאשא ביטון; לאלי אלאלוף, שבאמת בצורה מרגשת סיפר לנו על המקרה האישי שלו וקידם את הנושא. אני רוצה להודות לכל מי שסייע בגילוי הנושא. היו לנו כתבים בתקשורת – שי גולדן, שירית אביטן, לי ירון, שני ארנהיים רובינשטיין. וכמובן, אני רוצה להודות לאותם אזרחים שפנו אלינו וסיפרו לנו על המקרה: בני, שירן, רלף. ואחרון אחרון חביב, הרשו לי להודות ליועץ האישי שלי, שכבר עזב אותי, לעורך-דין אסף וייס, שעשה עבודה נהדרת ומהירה. תודה רבה לכולם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. <הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – מחיקת המילים "למעט איסור הפרסום"), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2949/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת החוק שגם היא הוצמדה, פ/2949, הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – מחיקת המילים "למעט איסור הפרסום"), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת אורן חזן וקבוצת חברי הכנסת – יחיאל חיליק בר ואורי מקלב. חבר הכנסת אורן חזן, שלוש דקות לרשותך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברותי, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, אורחים, גיבורים יקרים ביציע, תראו, אין טעם לחזור על המילים. ראשית, אני רוצה להגיד באמת תודה רבה לחברתי היקרה, שותפתי לדרך ארוכה, לא רק בחוק הזה אלא בחוקים רבים נוספים ובנושאים רבים נוספים, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, שעושה לילות כימים – זה המינוח המדויק: לילות כימים – באמת כדי שיהיה פה עתיד טוב יותר. בואו נתעסק רגע בעיקר. בעולם שבו אנחנו חיים, בעולם שבו שיתוף הוא חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום, בעולם שבו אנחנו נמצאים, שהפך להיות כפול: החיים המציאותיים, שבהם אנחנו הולכים, נוגעים, מתחבקים, מחייכים אחד אל השני, יושבים לעתים לצהריים ואומרים שלום איש לרעהו; והעולם הווירטואלי, זה שנמצא מעבר למסכי המחשב, זה שקיים ברשתות החברתיות, זה שהיום, אם אתה לא שם, כנראה אתה לא קיים. ואנחנו בחרנו עד היום – מתוך בורות, לא משום סיבה אחרת, דווקא מתוך המקום ההוא שבו במשך שנים אנחנו לא מוצאים את עצמנו במקום הנכון להתאים – אדוני היושב-ראש, יש המולה במליאה – דווקא מתוך המקום ההוא שבו אנחנו לא מוצאים להתאים את החקיקה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי חבר הכנסת נחמן שי, חבר הכנסת בגין, חבר הכנסת מאיר כהן, שולי מועלם, חיים ילין, אנא מכם, זה גורם לרעש גדול באולם ובקושי שומעים את אורן חזן. אדוני יכול להמשיך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> להגיד שבקושי שומעים אותי? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה עוד לא קרה. הרבה דברים אנחנו – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> זהו, אני לא בטוח שזה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> איך אגן עליו, איך אגן עליו? הוא יגיד שאני לא מגן עליו. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> זה סתירה בגוף המשפט. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אני דווקא סולידי לאחרונה, זה בסדר. נחזור לעיקר. בסופו של יום, עשרות, אם לא מאות, אם לא אלפי נערים ונערות, ילדים וילדות, בוגרים ובוגרות, מוצאים את עצמם עבריינים על-כורחם רק מסיבה אחת: הם רוצים להרגיש חלק מהחברה, הם רוצים לקחת וליהנות מהדבר הזה שנקרא לשתף, מהדבר הזה של להיות ביחד. אבל להם אסור. להם אסור כי חייהם התחילו בדרך קצת שונה. ודווקא במקום שבו החברה רוצה מאוד לקרב, מאוד רוצה לחבק ולחזק האחד את השני, מאוד מאמינה ודוגלת באמירה שכולנו שונים וכולנו שווים, דווקא בחקיקה גרמנו עד היום לרבים להרגיש נטל זר, נטע זר, מוקצה מחמה כזו או אחרת, ואת הדבר הזה צריך לתקן. ילדים וילדות, הורים שנתנו ופתחו את לבם וביתם לאימוץ, הם חלק בלתי נפרד מהחברה בישראל. הם לא שונים, הדם שלהם לא בצבע אחר, הם בטח לא מצורעים, הם חלק בלתי נפרד מאתנו, וגם להם מגיעה הזכות להרגיש כאלה. ובעזרת התיקון הזה שאנחנו מובילים אנחנו נעזור להם להרגיש כאלה, כי אין דבר יותר יפה, נפלא ועדין מאדם שמספר את סיפור חייו; אין דבר יותר מקסים מאדם שפותח את לבו – אני גוזל עוד 30 שניות. היו"ר יצחק וקנין: משפט אחרון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – היו"ר יצחק וקנין: אני כבר נתתי לו חצי דקה, דקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מסכם, ברשותך, אדוני היושב-ראש, ובזכות מורי ורבי כבוד השר כץ. אני אומר דבר פשוט: בסופו של יום, בסופו של יום, החובה שלנו האמיתית היא לגרום לכל אחד ואחת מאתנו להרגיש חלק בלתי נפרד, לפקוח את העיניים, להרים את הראש, לצאת מהמחשכים אל האור, ואנחנו עושים את זה. יקירי, כשראיתי את הדבר הזה בפעם הראשונה בטלוויזיה זה צרם לי. יש פה חברים רבים בבית הזה שצרם להם. מובילה את ביחד אתי, כמו שאמרתי, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, ואנחנו ביחד נעשה תיקון לעוול היסטורי משנים עברו ונוציא את הילדים האלה מהחושך אל האור. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אסף אורן חזן. ישיב במשולב על כל הצעות החוק שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ. אדוני, רשות הדיבור. יושב-ראש הקואליציה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא רציתי להפריע לך, אדוני. היושב-ראש, ראיתי שאתה עסוק. בטח הדברים חשובים. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק זו באה לתקן את סעיף 34 לחוק אימוץ ילדים, אשר קובע איסור גילוי פרסום פרטי האימוץ. על-פי החוק כיום, גילוי ופרסום דבר האימוץ, כמו גם מסמכים שהוגשו לבית-המשפט במסגרת תיקי אימוץ, אסורים הן לגילוי והן לפרסום, אלא באישור בית-המשפט. איסור זה גורף גם ביחס לקטינים וגם ביחס לבגירים. במסגרת הצעת החוק מבוקש לבטל את הצורך לפנות לבית-המשפט לצורך גילוי או פרסום, והגילוי או הפרסום מותנים בקבלת הסכמת המאמץ או ההורה הביולוגי. במקביל, על-פי הצעת החוק, ניתנת לבית-המשפט הסמכות להתיר את הגילוי או את הפרסום למרות התנגדות של אותו אדם שאליו נוגע הפרסום, ולהפך. הצעת חוק זו במתכונתה הנוכחית עלולה ליצור קשיים, כמו חשיפתם של המאומצים, המאמצים וההורים הביולוגיים לסיכון, בין היתר לאיתורם אלו על-ידי אלו. <קריאה:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> החשיפה, החשיפה. יחד עם זאת, המשרד סבור כי יש צורך בשינויים בסעיפי החוק הקיימים, תוך מציאת נוסחה מאוזנת שתאפשר מחד גיסא את מתן האפשרות למאמץ להיחשף, אך במקביל תדאג שהחשיפה לא תסכן או תחשוף את ההורה הביולוגי. לאור האמור לעיל, ועדת השרים החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, בכפוף לכך שהמשך קידום הצעת החוק ייעשה בכפוף לנוסח מוסכם ומתואם עם משרד הרווחה ומשרד המשפטים. אני רוצה להגיד את זה פה: קודם כול, הצעת החוק – אני שמח, אתה יודע, שהיא באה משלושה כיוונים. יש פה פלורליזם מחשבתי, יש פה פלורליזם מחשבתי, וכולם חושבים ביחד על אותה הצעת חוק, וזה בסדר. אבל צריך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת מירב, כנראה את צריכה לעבור לאופוזיציה, את מעוררת אותם שם. <קריאה:> היא צריכה להיות יו"ר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אבל יחד עם זה, אדוני היושב-ראש – יש מים? יחד עם זה, אדוני היושב-ראש, לא מעט פעמים עמדתי פה על הדוכן, וחברי הכנסת המחוקקים אמרו: כן, אנחנו מסכימים, ויושבי-ראש הוועדות מקיימים דיונים למרות – יושבי-ראש הוועדות לא מחויבים להסכמה של חברי הכנסת. זאת אומרת, נוצר מצב שחברי הכנסת אומרים: אוקיי, תעביר לנו את זה בטרומית, אנחנו מסכימים להתניה – ואז יושבי-ראש הוועדות מקיימים דיון, כי הם לא מחויבים, והצעת החוק מתקדמת בלי ההסכמות שהגענו אליהן פה. אני חושב שכנסת ישראל צריכה לשים לזה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אבל יש בקריאה הראשונה, עדיין, חבר הכנסת המציע, אם הוא הגון – לי זה קרה אתמול בוועדת הכלכלה – אם הוא הגון והוא יודע שיש הסכמה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ואם הוא לא? <היו"ר יצחק וקנין:> אם הוא לא הגון אז לא יעשו אתו הסכמות בפעם הבאה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> עזוב, אבל זה לא ככה. אתה יודע שאין לנו פה מעקב רציף על ההסכמות של חברי הכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> אבל חבר הכנסת יכול לדרוש שלא תהיה הצבעה. עדיין, אפשר לקרוא את הסעיפים, לדון בסעיפים, להגיע להסכמות על הסעיפים; הצבעה לא חייבת להיות. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מי? אני יכול לעמוד ולבוא, להגיד: אדוני, הייתה הסכמה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> נכון, אתה צודק. פה צריכה להיות הגינות, אין ספק. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אבל אני חושב שהכנסת – אתה כיו"ר ועדת האתיקה צריך לדאוג שחברי הכנסת שמביעים הסכמה פה בדוכן, אומרים "מסכים אני", שזה יכובד; שיו"ר הוועדה – צריך לשאול את יו"ר הוועדה אם הוא גם מסכים, שהוא מתחייב. יו"ר הוועדה מתחייב שלא לקדם את הצעת החוק עד אשר המשרד המטפל לא יביע הסכמה. <היו"ר יצחק וקנין:> יש בעיה אחרת, אני אגיד לך. יש פעמים שהמשרד עצמו מעכב את הדיון עם חבר הכנסת, מושך אותו ומושך אותו, ולא מנסה להגיע אתו לסיכום. זה דבר שקורה. אני אומר לך, אפילו חמישה חודשים – הצעת חוק מונחת, לא מקודמת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> שיבואו בהסכמות האלה ויגדירו זמנים. שיבואו ויגדירו זמנים. בא המשרד ואומר: אנחנו שלושה חודשים לא מקדמים. אחרי שלושה חודשים חבר הכנסת רשאי. אבל ברגע שחבר הכנסת מסכים – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, לא. הוא לא מדבר על המקרה הספציפי. לא על המקרה הספציפי, יפעת שאשא ביטון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני לא מדבר על הצעת החוק הזו. אני לא מדבר על הצעת החוק הזו. אני מדבר באופן עקרוני. אם יבוא חבר הכנסת ויגיד: אני מסכים – כי אנחנו יודעים, היינו פה ואמרנו – תן לי רק טרומית. עזוב, אני רוצה טרומית בשביל שיירשם לי טרומית, ואין לי שום כוונה לקדם את זה. ואז אמר השר: אתה יודע מה? קיבלת, ופתאום זה מקודם. יש מקרה הפוך, שאומרים: אוקיי, אז שהמשרד גם – הנטל של הקידום יחול גם על המשרד. המשרד לא עמד ביעדים? חבר הכנסת יוכל לקדם את זה. <היו"ר יצחק וקנין:> זה קצת בעייתי. זו לא מציאות שאפשר – כי אתה הרשות המבצעת ואנחנו הרשות המחוקקת, ואתה רוצה שנערבב את הרשויות? זה לא פשוט. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, לא. אני לא רוצה שנערבב את הרשויות. אני רוצה שהרשות המחוקקת, שיו"ר הוועדה המותנה, שהוא יתחייב יחד עם חברי הכנסת. ואם יו"ר הוועדה המותנה יתחייב יחד עם חברי הכנסת, אז נדע שיש לזה יישום, והכתובת תהיה אליו. אני לא אפנה לחברת הכנסת שאשא ביטון ואגיד לה: שמעי, זוכרת, התחייבת על השולחן שלא תקדמי את זה, למה את מקדמת את זה? והיא תגיד: זה לא אני, זה יו"ר הוועדה מקדם, אני לא פניתי. הוא ראה את סדר-היום שלו והחליט שהנושא חשוב והוא מקדם אותו. והוא לא כפוף להחלטות של חברי הכנסת, והנושא הוא לא לגבי הצעת החוק הזאת. <היו"ר יצחק וקנין:> בכל מקרה, אני מבין שהממשלה תומכת, בכפוף – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הממשלה תומכת בהצעת החוק, בכפוף לתיאום חברי הכנסת – – <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו תכף נשאל אותם. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – עם משרד הרווחה והשירותים החברתיים. אנחנו תומכים בהצעת החוק וקוראים לחברי הכנסת גם כן לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גם משרד המשפטים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> וגם משרד המשפטים. ואיכות הסביבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על כל הצעה בנפרד. אנחנו מתחילים, ראשית, עם הצעת החוק של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, שאני מבין שנתנה את הסכמתה להתניות הממשלה בהמשך החקיקה. חברת הכנסת שאשא ביטון, נכון? <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> נכון. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, מסכימה להתניות. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> מה זה שייך? <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – ביטול איסור הפרסום לגבי פרסום שנעשה בהסכמה), התשע"ו–2016, קריאה טרומית, הצעת חוק של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 55 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – ביטול איסור הפרסום לגבי פרסום שנעשה בהסכמה), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 55 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. אנחנו עוברים להצעה שהוצמדה לה: הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – פרסום בהסכמה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת יעל גרמן. מי בעד? מי נגד? <דוד ביטן (הליכוד):> מה זה? <היו"ר יצחק וקנין:> זו הצעה שהוצמדה. חבר הכנסת דוד ביטן. אלה שלוש הצעות שהוצמדו האחת לשנייה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 59 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – פרסום בהסכמה), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 59 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. ההצעה השלישית שהוצמדה לה: הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – מחיקת המילים "למעט איסור הפרסום"), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת אורן אסף חזן, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר וחבר הכנסת אורי מקלב. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 64 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – מחיקת המילים "למעט איסור הפרסום"), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 64, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. חברים, חלו כמה שינויים בהצעות החוק עקב ישיבת הקבינט, לכן נא לשים לב. אני אומר לפרוטוקול, לרשמות אני אומר, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף הצביע בעד החוק וזה לא נקלט. נרשם בפרוטוקול. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> בהצעה של חברת הכנסת יעל גרמן. <היו"ר יצחק וקנין:> ודאי שאנחנו לא משנים את התוצאה. הוא מתכוון בהצעת החוק של חברת הכנסת יעל גרמן. <הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2832/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. הנמקה מהמקום. חברי הכנסת, יואב בן צור, יושב ראש סיעת ש"ס, נא לשבת במקום, אתם מסתירים את הדוברת. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת והשרים, בשנת 2011 תיקנו את חוק הכניסה לישראל, ובעקבות התיקון הוגשו אלפי בקשות חריגות לוועדה המייעצת. מפאת העומס האדיר שנוצר החליטו על מתן אישור גורף של בקשות חריגות. המציאות הזאת גרמה לכך שאחרי התיקון הזה נוצרו בעיות קשות עם העובדים הזרים, גם מהפן הקשה והבלתי-נסבל של נטישת מטופלים סיעודיים וגם מהפן של פגיעה במדיניות ההגירה של מדינת ישראל. המטרה שלי בהצעת החוק הזאת היא למגר גם את התופעה של הנטישה של מטופלים ולתחום את המטפל והמטופל האחד לשני, לאפשר מעבר בין מטופלים רק כשזה מבוסס על התנאים שמוזכרים בהצעת החוק, וגם למנוע השתקעות של עובדים זרים במדינת ישראל. יחד עם זאת, אני מבקשת להגיד שאסור לנו שתיווצר מציאות שבה אנחנו לא מאפשרים הימצאות של עובדים זרים למי שנזקק להם ביותר – נכים וילדים אוטיסטים, בתור דוגמה, שהן שתי הקבוצות הקשות ביותר למציאת עובדים זרים ולהישארות אצלם. תודה רבה. אני מבקשת מכולם להצביע בעד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. נכון שיש תמיכת ממשלה, אני מבין שאין תשובת ממשלה. חברי הכנסת, אין תשובה ממשלה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> יש תשובה. <היו"ר יצחק וקנין:> יש תשובה, משולם? אחרי תשובת הממשלה את יכולה להתנגד, כי אם הממשלה מתנגדת, את לא יכולה להתנגד. הממשלה בעד, ודאי, ודאי, אבל אנחנו חייבים להגיד את זה. אם היא מתנגדת. ישיב סגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אדוני היושב בראש, חברי חברי הכנסת, מטרת הצעת החוק היא לתקן את חוק הכניסה לישראל כך שסמכות שר הפנים להתיר הארכת שהות של עובד זר לסיעוד אצל מטופל סיעודי חדש, לאחר שהעובד הזר סיים את תקופת העבודה המרבית המותרת בישראל, במקרים הומניטריים מיוחדים, תחול רק לגבי עובדים זרים העומדים בתנאים שנועדו לעודד נאמנות למטופל סיעודי ולמנוע השתקעות בישראל. כך, לפי ההצעה, ניתן יהיה להאריך שהות באופן חריג רק לעובדים זרים אשר לא שהו בישראל מעל שבע שנים, ובמקרה שהמטופל הסיעודי המבקש הוא נכה קשה – מעל 12 שנות עבודה בישראל, אשר התמידו בעבודה בטיפול במטופל סיעודי אחד לפחות במשך תקופה של 24 חודשים לפחות, לא עזבו מיוזמתם את המטופל הסיעודי האחרון שסעדו, ולא הוגשה בקשה של מטופל סיעודי אחר בעניינם מלבד על-ידי בן-הזוג של המטופל המבקש הנוכחי. צריך להבין שעובד זר, עד שהוא מתאקלם, עד שיוצר קשר עם המטופל, עד שלומד את השפה, לוקח לו הרבה זמן. גם למטופל לוקח זמן להיקשר למטפל ולהרגיש נוח בחברתו. לכן, במקרים כאלה שיש נזקקות גדולה ושמדובר במטפל שעושה את הכול לטובת המטופל ולא עזב מיוזמתו מטופל אחר – ההצעה מתייחסת למקרה כזה, לאפשר לתת סמכות לשר הפנים להאריך את שהותו של העובד הזר. הממשלה תומכת בהצעה אשר נועדה לתמרץ עובדי סיעוד זרים להתמיד בעבודתם אצל המטופל הסיעודי שאצלו שובצו. אנחנו עדים לכל מיני תופעות: עובדים זרים עוברים מאזור גיאוגרפי אחד לאזור גיאוגרפי אחר, עוזבים מטופלים ומחפשים את הנוחות. וכדי למנוע את המצב הזה, מי שיתמיד בעבודתו, תהיה אפשרות להאריך את שהותו. אנשים לא מקשיבים. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, ההצעה הזאת מאוד חשובה. כדאי שתקשיבו על מה אתם מצביעים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איזו דוגמה יש במליאה? איזו דוגמה יש, ואני אפילו לא מדבר. <היו"ר יצחק וקנין:> סדרנים, אני מבקש: תשליטו סדר, בקצוות. יש יותר מדי רעש. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אולי שיעשו הפסקה. בכל אופן, הממשלה תומכת בהצעה, וכל מטרתה של ההצעה היא לתמרץ עובדי סיעוד זרים להתמיד בעבודתם אצל המטופל הסיעודי שאצלו שובצו. בכך שרק עובדים זרים – נו, אז מה, אני מדבר לאוויר. <היו"ר יצחק וקנין:> תמשיך, תמשיך. תסיים. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אני מדבר על עולי תימן. <היו"ר יצחק וקנין:> נשאר לך עוד הרבה? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> לא, אני סיימתי. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מציע שתתחיל עוד פעם מחדש. אף אחד לא שם לב – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אף אחד לא ידע אם הקראתי או לא. בכל אופן – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה הולך פה? מה קורה? – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> – – עובדים זרים שהתמידו בעבודתם ולא עזבו מטופל סיעודי אחר מיוזמתם, אלה יהיו זכאים להארכת השירות. וכמובן, לבקשת מטופל סיעודי אחר ובמקרים הומניטריים מיוחדים, הם יוכלו להיות מועמדים להמשך שהות בישראל מעבר לתקופה המרבית המותרת של 63 חודשים, לפי סעיף 3א(ב1) לחוק הכניסה לישראל. ההסכמה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> החבר'ה בצד של המחנה הציוני, יותר מדי רעש יש. רבותי, אני רוצה להגיד לכם משהו: יש יותר מדי רעש, לא מצד חברי הכנסת – יותר מדי אצל מזכירי הסיעות. אני אומר לכם, יש יותר מדי אנשים שאין להם מה לחפש במליאת הכנסת ויותר מדי רעש. לא צריך את כל הקבוצה הזאת שם, שמרעישה עם טלפונים. זה בלתי אפשרי לנהל את הישיבה בצורה כזאת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, מאז שאני לא סגן תראה איזה בלגן יש פה. <היו"ר יצחק וקנין:> אז אני אומר לך: אתה יודע מה? כנראה יצטרכו לקבל החלטות לגבי כל מה שקורה עם הצוות הזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> רק עזבתי את הנשיאות, תראה – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> טוב, אני מסיים: ועדת השרים אישרה את הצעת החוק. הממשלה לא מתנגדת, אבל כל זה בכפוף לתיאום והסכמה עם משרד הפנים על נוסח התיקון לחוק. אז כל אלה שחושבים להתנגד – זה לא סוף פסוק. עדיין יתקיים דיון, צריך לעשות תיאום עם משרד הפנים. כמובן, ההסכמה היא בכפוף לתיאום והסכמה עם משרד הפנים על תיקון החוק. אני מבקש מהמליאה לאשר את הצעת החוק בכפוף לתנאים שהצבתי. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן השר, חבר הכנסת משולם נהרי. מתנגדת להצעת החוק חברת הכנסת מיכל רוזין. <דוד ביטן (הליכוד):> רגע, רגע – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כן, יש אפשרות לשר נוסף חמש דקות אחרי ההתנגדות של מיכל רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> טוב, אני רוצה לנסות להסביר למה אני מתנגדת, ואני רוצה להבהיר, קודם כול, חד וחלק, שאני נגד נטישת מטופלים ואני חושבת שזו תופעה מאוד קשה שאנחנו מנסים להתמודד אתה כבר כמה שנים. ניסו להעביר פה את ההחלטה על התקנות הגיאוגרפיות, שלכאורה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, תעשו את הדבר הזה בחוץ. זה פשוט יותר מדי רעש. <מיכל רוזין (מרצ):> אני רוצה להבהיר למי שלא יודע: לוועדה ההומניטרית לא פונים העובדים הזרים בבקשה להישאר בארץ; לוועדה ההומניטרית פונים המטופלים, הקשישים, הנכים הסיעודיים, ההורים לילדים שהם נכים סיעודיים. הם פונים לוועדה הומניטרית, והם מבקשים, עבור עובד ספציפי, את הארכת השהות שלו במדינת ישראל. כאשר ניסינו – ויודעת את זה השרה לנדבר – כאשר ניסינו להגביל בתקנות הגיאוגרפיות, מה שקרה – זה בעצם התהפך עלינו. באים עכשיו נכים קשים מאוד ואומרים: עד שאני כבר מצליח למצוא מישהו שמוכן לטפל בי ולהיות ולשהות אתי, אז הוא מוגבל על-ידי התקנות הגיאוגרפיות, כי נקבע לו שהוא יכול להיות רק בחיפה או רק בבאר-שבע. אנחנו באים עכשיו ואומרים בעצם: מגבילים את הוועדה ההומניטרית, כי כשמה כן היא – הם בודקים כל בקשה בנפרד, מה הסיפור של המטופל וכמובן מה עשה המטפל עד כה, האם הוא מנסה לנצל את המערכת או האם מוצדק שהוא יישאר. הם מסתכלים על המטופל, אם הוא נכה קשה, אם זה ילד אוטיסט, ואני אומרת לכם שאלה המקרים שבהם אני עוזרת מול הוועדה ההומניטרית: כאשר מצליחים הורים לילד אוטיסט כבר להשיג סוף-סוף מטפלת, אחרי שהם לא מצליחים הרבה מאוד זמן, ואותה אישה צריכה לעזוב את הארץ כי היא סיימה שבע שנים, אזי הוועדה ההומניטרית לא תוכל לאשר לה, או יקשה עליה החוק הזה לאשר לה. אין ספק שצריך לעשות סדר בוועדה ההומניטרית. צריך להגביר את הפעילות שלה, צריך לקבוע מסלולים ברורים. שר הפנים צריך להידרש לעניין הזה. צריך לתת פה עדיפות לנכים הקשים, אבל אין ספק שגם קשיש סיעודי, כאשר הוא דמנטי והוא צריך עזרה ויש לו אותו מטפל כבר חמש שנים, ראוי ונכון לתת לו אישור; או כשהוא סוף-סוף מוצא מישהו שהוא מטפל בו, שהוא מכיר אותו בשכנות והוא מטפל בו – להמשיך לטפל בו. יש פה באמת סוגיה שהיא לא פשוטה. אנחנו לא נלחמים פה על העובדים הזרים, אנחנו נלחמים פה על המטופלים, שכל כך כל כך קשה להם למצוא עזרה, ועד שהם כבר מצליחים למצוא עזרה, אנחנו רוצים שהוועדה ההומניטרית תאשר להם. לא ייתכן לקבוע כללים בחוק לוועדה הומניטרית שכל תפקידה הוא לבחון באופן אישי, ספציפית, כל מקרה לגופו. זה שהוועדה לא עובדת באופן תקין, זה שהיא נפגשת רק אחת לחודש, זה שאין לה מסלולים אולי ברורים או נהלים ברורים של משרד הפנים – בזה צריך לטפל; אבל לא ייתכן לקבוע את זה במסמרות בחוק, שבעצם ימנע, למשל, מנכה לקבל עובד שבמשך שנתיים עבר יותר ממטופל אחד. בעצם אתם מענישים את הנכים הכי הכי קשים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת השר יריב לוין, חמש דקות, בשם הממשלה בוודאי. המציעה הסכימה לכך שהוא ידבר. חמש דקות לרשותך. חברי הכנסת. מיכל רוזין. אדוני השר יכול – חברי הכנסת. עמר בר-לב, טרכטנברג, שבו ותדברו. אתם עומדים באמצע המליאה וזה בלתי אפשרי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הפסקת צהריים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אורן חזן, אני מבקש. לא כל פעם אתה צריך – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא על כל הערה שאני אעיר – אתה יודע מה? בא תנהל את הישיבה במקומי וזהו. אי-אפשר ככה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – סנדוויצ'ים. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, אדוני השר. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אדוני, אם אצטרך, אבקש שתוסיף לי את הזמן החסר. קשה קצת לדבר ברעש כזה, אני מוכרח לומר, אבל אני אנסה. שמעתי את נימוקי ההתנגדות של חברת הכנסת מיכל רוזין – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא שומעים אותך. <שר התיירות יריב לוין:> אני מסכים, אני אפילו את עצמי לא שומע. אי-אפשר. אני – אדוני היושב-ראש, צודק חבר הכנסת גטאס. <היו"ר יצחק וקנין:> אני חושב שדי שקט פה עכשיו. כרגע די שקט. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תרים קצת את הקול. <שר התיירות יריב לוין:> אפשר אולי להגביר את המיקרופון. <היו"ר יצחק וקנין:> הלוואי שכל הזמן זה השקט שיהיה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נשחק פה במשחק השקט, כמו בבית-ספר. <שר התיירות יריב לוין:> לא, לא, זה יותר מדי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אפשר לשמוע – – – <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו יותר טוב, חבר הכנסת גטאס? כי קשה, באמת קשה לשמוע. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אין בעיה, אני יכול להסביר, תאמין לי, חבר הכנסת טיבי, אל תאתגר אותי בדברים האלה. אתה יודע שאני את המבחן הזה אעבור, אבל לכן אני אענה לגופו של עניין. שמעתי את נימוקי ההתנגדות של חברת הכנסת מיכל רוזין. אני חושב שיש בהערות שלה בהחלט מידה של טעם, אבל מקומן להידון – אדוני היושב-ראש, זה בלתי ניתן. פשוט – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, חברי הכנסת, אני מבין שהמחנה הציוני מתלבט ומתחבט, אבל לא צריך לעשות את זה עם הרבה רעש. <שר התיירות יריב לוין:> אני חושב, אדוני היושב-ראש, שיש טעם בחלק מן ההערות האלה, אבל אלה בדיוק מסוג הנושאים שראוי לדון בהם לעומק במסגרת דיוני הוועדה שתכין את החוק. אני, בניגוד לעמדה של חברת הכנסת רוזין, חושב שהסוגיות האלה, אין ראוי מהן להיות מוגדרות בחקיקה הראשית. להפך, אני מוכרח לומר, אדוני היושב-ראש, שאולי הטיעון האמיתי שאפשר להשמיע כנגד הצעת החוק הוא העובדה שהיא מטפלת בעניין חשוב מאוד, אבל מאוד מאוד נקודתי ופרטני מתוך מכלול שלם של נושאים, שבעיני, לפחות, הגיע הזמן להסדיר אותם בצורה מקיפה ומלאה. אני חושב שמדינת ישראל, הגיע הזמן שאנחנו כאן, בבניין הזה וגם בממשלה, נתעמת עם השאלה מהי מדיניות ההגירה שאנחנו רוצים, מהי המדיניות שלנו ביחס להבאת עובדים זרים למדינת ישראל, ונסדיר את כל הסוגיות האלה באמת בחקיקה מתקדמת, מקיפה, מתאימה – אגב, גם בחקיקה שתאמר בלי פחד שאנחנו רוצים לשמור גם על גבולותיה של ישראל ועל אופייה של המדינה, על מנת שלא יקרה לנו מה שקרה למדינות אחרות ולעמים אחרים שהלכה למעשה איבדו או נמצאים בשלבי אובדן של מדינתם כתוצאה מכך שלא קבעו מדיניות הגירה, ובעצם איבדו כל שליטה על כניסה לגבולותיהם. אני חושב שהממשלה עשתה פעולות מאוד חשובות בתחום הפיזי, מהגדר ועד הוצאת מסתננים לארצות אחרות. עדיין צריך להשלים את נושא חקיקת ההגירה. החוק הזה כשלעצמו הוא ראוי, הוא חשוב, הוא טוב, אני בהחלט חושב שנכון לתמוך בו. אבל אני חושב שראוי ונכון שאנחנו ניגש לכל הסוגיה הזו באופן מקיף בהמשך. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יריב לוין. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. הצבעה בקריאה טרומית – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 78 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 8 נמנעים – 6 ההצעה להעביר את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 78 בעד, שמונה מתנגדים, שישה נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה. <קריאה:> העבודה והרווחה. <היו"ר יצחק וקנין:> ועדת העבודה והרווחה? אם כן, ועדת הכנסת תחליט לאן החוק יעבור. <הצעת חוק לקביעת יום ראשון כיום מנוחה במקום יום שישי, התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2631/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק לקביעת יום ראשון כיום מנוחה במקום יום שישי, התשע"ו–2016, של חברת הכנסת ציפי לבני וקבוצת חברי כנסת. חברי הכנסת. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת נועדה בעצם לסיים דיון רב-שנים בשאלות שהתעוררו כתוצאה מימי המנוחה במדינת ישראל. העובדה שיום השבת הוא יום המנוחה במדינת ישראל – זה דבר שבעיני הוא נכון, חשוב, משקף גם את המסורת היהודית, ולכן נכון היה לקיים, עם הקמתה של מדינת ישראל, את יום השבת כיום המנוחה החוקי במדינת ישראל. במהלך השנים, בגלל האיסורים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, חברי הכנסת. חברת הכנסת מועלם-רפאלי. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> במהלך השנים, בגלל האיסורים ההלכתיים שחלים בשבת, ובעיני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני יושב-ראש האופוזיציה, אתה מפריע לחברתך מהסיעה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> שותפתי. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> במהלך השנים, בגלל הייחוד הדתי של יום השבת, נמצא שיש קושי לחלק אחר באוכלוסייה לנצל את יום המנוחה באופן שאיננו רק תפילה ומנוחה, אלא גם היה רצון, אם לערוך קניות ואם להגיע למקומות בילוי ותרבות. הוויכוח הזה חצה את החברה הישראלית, את החברה היהודית. אני רוצה מראש להבהיר שאין בחקיקה האמורה שום שינוי שנוגע למיעוטים במדינת ישראל, לאזרחי מדינת ישראל המוסלמים או למעמד יום השישי בהקשר הזה. ההבהרה הזאת, התבקשתי לתת אותה, והנה היא נאמרת כאן. המטרה היא להוסיף יום מנוחה, ביום ראשון, ועל-ידי הוספת יום המנוחה הזה אנחנו מייד מפרקים את אותן מחלוקות עמוקות שנגעו בעצב הרגיש של חלקים שונים בחברה הישראלית בשאלות שעסקו בתחבורה הציבורית – כן או לא, בפתיחת מסחר בשבת – כן או לא, ובעצם מאפשרים גם וגם: גם יום אחד שהוא יום מנוחה שנקבע בדת היהודית, שבו יחולו איסורים שהם איסורים שחלים היום בחוק, וגם יום נוסף שבו בעצם הדברים יהיו פתוחים. כשהרעיון הזה הועלה – ולא הועלה עוד על-ידי אלא הועלה על-ידי אחרים בעבר – כשזה הועלה אז הייתה שאלה שהיא שאלה לגיטימית: האם הדבר פוגע בכלכלה במדינת ישראל; מה יהיה עם התפוקה, תפוקת העבודה. ולאחר מבחנים רבים ושונים שנערכו, כולל עם ארגונים – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> איזה – – –? עוד פעם, איזה – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> בסדר. – – כולל בדיקות שנעשו ברחבי העולם, במקומות שבהם באמת יש סוף-שבוע ארוך, לא רק אצלנו, נמצא שבשינוי של שעות העבודה במהלך השבוע, שאיננו שינוי מהותי מבחינת האדם העובד, ניתן לעשות גם הקלה גדולה לציבור במדינת ישראל וגם לא לפגוע בפריון העבודה, שהוא בוודאי דבר שחשוב מבחינה כלכלית בישראל. אני חוזרת ומדגישה: היום על-פי חוק, גם כשיום המנוחה השבועי הוא יום שבת, זכאים אזרחי ישראל המוסלמים לבחור את יום שישי כיום המנוחה עבורם. חבר הכנסת טיבי, ביקשת את ההבהרות, הריני מבהירה. החוק המוצע איננו משנה כהוא-זה את מעמד יום שישי מבחינתם, הוא מוסיף יום מנוחה נוסף. הייתה שאלה ביחס ליום שישי מפני שהוא יום קצר, ולכן לא היו מספיק שעות שבועיות שניתן היה לתרום לשבוע העבודה, אבל השאלה הזאת עוסקת באלה שיום שישי עבורם איננו יום המנוחה, אלא אלה שיום שבת עבורם הוא יום המנוחה. ולכן, עבור אזרחי ישראל המוסלמים אין שום שינוי, ומבחינתם בחירה ביום שישי כיום מנוחה שבועי היא עדיין אפשרית. הממשלה אימצה, או ביקשה לאמץ, הצעת חוק אחרת, שלא הולכת את כל הדרך הזאת, לצערי הרב, אלא רק מבקשת תוספת של ימי ראשון כמה פעמים בשנה. במקרה הזה בעצם זה לא הולך את כל הדרך, אבל למיטב הבנתי, הרעיון הוא שאחרי שהצעות החוק כולן יעברו בטרומית, יתקיימו דיונים שבהם יוחלט איך עושים את כל ההתאמות באופן שבו תהיה הצעת חוק אחת שתיתן ביטוי לכל ההסכמות האלה, ולכן גם התבקשתי להתאים או להודיע שלאחר שהצעת החוק תעבור בקריאה טרומית היא תותאם לאותה ועדה שתקום. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אז ביום שישי עובדים או – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בדברי ההסבר זה כתוב אחרת. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> יום שישי היום הוא יום עבודה במדינת ישראל, וזכאים אזרחי ישראל המוסלמים לבחור אותו כיום מנוחה במקום יום שבת. במדינת ישראל, יום השבת הוא יום החופש ויום שישי הוא יום עבודה. מלכתחילה אזרחי ישראל המוסלמים רשאים לא לעבוד מכוח החוק, לא כטובה, לא לעבוד ביום שישי במקום הבחירה של היהודים שהיא לא לעבוד ביום שבת. לכן יש לכם את האפשרות לעבוד בשבת, אבל אלה שעובדים בשבת לא עובדים ביום שישי. הרי יש לכל החוקים האלה גם היבטים סוציאליים. אני אתן את כל התשובה: הרי אין הכוונה שאזרחי ישראל המוסלמים יעבדו שבעה ימים בשבוע. גם אתם לא מתכוונים לזה. ולכן, אלה שעובדים ביום שבת, לא עובדים ביום שישי. זאת התפיסה שהיא תפיסת המנוחה הסוציאלית של יום אחד בשבוע. אנחנו מוסיפים יום ראשון להסדר הקיים, וכתוצאה מזה, מוסלמי שבוחר את יום המנוחה השבועי שלו ביום שישי, יוכל להמשיך ולא לעבוד ביום שישי. נוסף לו יום ראשון, כך שיהיו לו יום שישי ויום ראשון, לעומת היהודי שיהיו לו יום שבת ויום ראשון, וכך אנחנו עושים את הזהות הזאת. אם משהו לא ברור בחוק, מאחר שממילא אני מתאימה ומתאמת את הצעת החוק עם חקיקה נוספת שמובאת כאן – לפני שכל העיבוד הזה יובא לקריאה ראשונה אחרי שיהיה עיבוד עם הצעת החוק הנוספת שהוגשה, ולכן אני מבקשת תמיכה בהצעת החוק בהתאמה לשינויים – – – <קריאה:> – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> לא, אני התבקשתי גם על-ידי הממשלה. בהתאמה לשינויים שייעשו על-ידי הממשלה, כך שייווסף יום ולא ייגרע שום יום חופש מאזרחי ישראל המוסלמים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> נכון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז אני כמוסלמי – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אתה יכול לבחור במקום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – אני לא יכול לבחור – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אתה יכול. זה אומר שלא קנית ב"סופר פארם" לאחרונה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, אני לא יכול. אני רוצה שיום ראשון יהיה יום בחירה עבורי כי אני – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> לא. אז אני אומרת לך מה יהיה – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אני אומרת לך – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – הוא לא יכול – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אני אומרת לך מה צריך להיות ומה יהיה: אזרחי ישראל, היהודים והמוסלמים, יהיו זכאים ליותר מנוחה, לא פחות. וכפי שעד היום – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> או שאתם לא מקשיבים – אני מקשיבה לשאלה. כפי שעד היום יכולתם לנוח ביום שישי בעוד היהודים נחים ביום שבת, מוסיפים את יום ראשון למנוחת כלל אזרחי מדינת ישראל. ולכן, מי שיהודי, ימי המנוחה, סוף השבוע הארוך שלו יהיה שבת וראשון, ולמוסלמים נשאר יום השישי, אם הם מעדיפים לנוח בו במקום יום שבת. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> האם לא עדיף לאוכלוסייה המוסלמית שיום שישי יישאר יום שבתון וככה זה – – –? <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אבל יום שישי היום איננו יום שבתון, סליחה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> היום, יום המנוחה במדינת ישראל הוא יום שבת. למה עלתה השאלה של יום שישי? אני אגיד לכם למה היא עלתה. עלתה השאלה של יום שישי, כי יום שישי, בגלל כניסת השבת, הוא יום מקוצר, ולכן עלתה השאלה מה עושים בו, כי אין לו תרומה גדולה מבחינת תפוקת העבודה למשק. זה לא דיון שנוגע אליכם. מעמדכם לא נגרע ונשאר לגמרי. מתחייבת על זה. כך יהיה, ומעבר לזה גם התחייבתי לממשלה להתאים את הצעת החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת ציפי לבני. <הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – שינוי שבוע העבודה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2843/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי) <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, יש עוד שלושה חוקים שהוצמדו להצעת החוק הזו. הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – שינוי שבוע העבודה), התשע"ו–2016. כתוב, לא? אבל אנחנו נצביע בסוף? – אוקיי, חברת הכנסת שולי מועלם, עשר דקות לרשותך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תודה, אדוני. חברי השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני מבקשת בראשית דברי לדבר על הטרור שאני נתונה תחתיו בשבועיים האחרונים: הטרור שגרם לזה שנשלחות לי הודעות שאני שונאת את אבא שלי והילדים שלי שונאים אותי; הטרור שגרם לזה שאתמול קמתי וכל האוטו שלי סרוט; הטרור שגרם לזה שהצעת חוק, שברור לגמרי שצריכה ללכת לוועדת הפנים, מתבקשת על-ידי יושב-ראש ועדת הכנסת להגיע לוועדת העבודה והרווחה כדי להגיע לוועדת הכנסת ולהמשיך להפעיל את הטרור. אז טרור, כידוע, לא משיג בסוף את מטרותיו. טרור גורם נזק לכולם. ואני, ברוך השם, ילדה שמינית מתשעה ילדים, וגם אבא שלי וגם אימא שלי מאוד אהבו אותי. כבר הרבה שנים, לצערי הם לא אתנו: אימא שלי נפטרה כשהייתי בת 14 ואבא שלי נפטר כשהייתי בת 35, וכבר הרבה שנים אני בעיקר זוכרת את האהבה שלהם אלי. וברוך השם, אני זוכה שגם לי יש שבעה ילדים – אומנם לא הגעתי עד תשעה, אבל את שבעת ילדי, אלה שילדתי ואלה שאני מגדלת מבחירה, אני אוהבת אהבה רבה והם אוהבים אותי. ואני מאחלת לכל חברי וחברותי שבמשפחות שלנו תמיד יהיו רק שמחות ואור, ושנדע לפתור גם את חוסר ההסכמה בדרך הרבה יותר מכובדת מדרך הטרור שבה מנסים עכשיו להוביל אותנו. <היו"ר יצחק וקנין:> עכשיו אפשר להתחיל את החוק. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <היו"ר יצחק וקנין:> אמן. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> השבת, חברים וחברות, נקבעה כיום המנוחה הרשמי של מדינת ישראל. ביום זה מוסדות המדינה סגורים, והשבת – והקביעה שהיא יום המנוחה – בעצם היא עוד נדבך חשוב, משמעותי, בזהותה היהודית של מדינת ישראל, זהות שכולנו מבקשים לשמור עליה. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, ואחד העוגנים המשמעותיים בזהות שלנו, בזהות היהודית שלנו, שהיא לא קשורה לבחירה של כל אחד מאתנו לחיות חיים מחויבים מצוות – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> יום המנוחה אינו ביום שישי כפי שנהוג באסלאם, ואינו יום ראשון כפי שנהוג במדינות הנוצריות. מדינת ישראל, המדינה היהודית, ברור היה לה עם הקמתה שיום המנוחה שלה הוא יום השבת. בהתאם לקביעה הזאת, לא רק מוסדות המדינה סגורים בשבת, אלא כל המוסדות הציבוריים סגורים אף הם. ומוקדי הבילוי והתרבות ומרכזי הקניות גם היו סגורים בשבת בשעה שהוקמה המדינה. השבת, חברי וחברותי, מגלמת בתוכה מגוון רחב של ערכים שהעם היהודי הנחיל לעולם כולו. כולם נובעים מהציווי הראשוני של שמירת השבת בתורת ישראל. בשבת מגולם ערך סוציאלי, בשבת מגולם ערך משפחתי, ערך חברתי וערך דתי. <היו"ר יצחק וקנין:> כבר לא נשארו לנו ימים שנעבוד בהם. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מצוות השבת הייתה הקריאה הראשונה באוזני האנושות שיצאה מהעם היהודי לשוויון אמיתי. <היו"ר יצחק וקנין:> אני יכול להגיד משהו? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> בשמחה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> לפני כן, כשדיברו על יום מנוחה, אמרתי שיש שיר שנקרא "פסוליה זה יום מנוחה". <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אדוני, תודה שהחזרת את החיוך לפני. מצוות השבת הייתה הקריאה הראשונה של העם היהודי באוזני האנושות כולה לשוויון אמת והפנייה הראשונה לשחרור האדם מעולו של אדם אחר, לשחרור האדם אפילו מעול עצמי. אלו היסודות האמיתיים של חופש ושוויון. כמחוקקים אני חושבת שעלינו לפעול לכך שערכי השבת יישמרו, בעיקר בעידן המודרני שבו הצורך בניתוק מרעשי הרקע ומהעבודה הבלתי-פוסקת ובחיזוק התא המשפחתי שמתקיים ביום הזה הולך וגובר. בשנים האחרונות, לצערי, השתנתה דמותה של השבת במדינת ישראל. יותר ויותר מרכזי קניות נפתחו בערים הגדולות, ובעיקר מחוצה להן, ועבור חלק מהאוכלוסייה הפכה השבת ליום הקניות הלאומי. שינוי זה גורם לפגיעה קשה בדמותה של השבת ולפגיעה באוכלוסיות מוחלשות, שהן אלו שבעיקר עובדות במרכזי הקניות בשבת – עיסוק שגורם להם להתנתק מהמשפחות שלהם ולחיות ללא יום החופש המסונכרן עם שאר בני הבית, כפי שכולנו נהנים ממנו. ההצעה המונחת לפניכם באה לתקן את המצב ולהחזיר את השבת אל העוגן המהותי שלה מבחינתי. בהתאם להצעה, יום השבת יהיה מוקדש למנוחה, לבילוי עם המשפחה; יום שבו כל אחד ואחת מאתנו יעצרו מהמירוץ הבלתי-פוסק ובעצם יתכנסו פנימה אל הבית, אל הקהילה, אל המדינה. רבים מאבות הציונות, אף-על-פי שלא שמרו שבת ולא היו מחויבים לחיים של מצוות כמוני, ראו חשיבות רבה בשמירת צביון מיוחד ושונה ביום השבת – החל מברל כצנלסון, שקיווה כי השבת תהיה מדורה של תרבות, שסביב אשהּ יתמידו להסתופף, דרך יוסף חיים ברנר, שראה ביום השבת חוק סוציאלי נחוץ מאוד לקיומה של חברה מתוקנת, חברת מופת, כפי שכולנו שואפים להמשיך את דרכו של העם היהודי, וכלה בביאליק, שכתב כי עם ישראל לא יוכל לוותר על השבת, מפני שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי אלא גם יסוד קיומו האנושי. אני מבקשת מאוד להודות לשותפי לדרך בתוך סיעת הבית היהודי, מעבר לשותפים רבים בכנסת ובמשרדים השונים, הרב אלי בן-דהן, שיחד אנחנו מנסים לחבר את כל אזרחי מדינת ישראל אל העוגן, אל הטוב והאור שיוצא מיום השבת. גם ההצעה הזאת, כמו שאמרה חברתי ציפי לבני, היא חלק ממכלול של הצעות. יש שאלות רבות שעולות סביב מערכת החינוך, סביב נושא שעות העבודה, סביב האזרחים הלא-יהודים של מדינת ישראל. אני חושבת שאת כל השאלות האלה – כולנו נתקדם אתן. יש הצעות חוק מגוונות, ואנחנו נתכנס בסופו של דבר להצעה שכל אזרחי מדינת ישראל ישמחו לחיות לפיה. אני מבקשת לסיים בדברי אחד העם שאמר: יותר מששמרו ישראל על השבת, שמרה השבת על ישראל. תודה רבה לכולכם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. <הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – שינוי שבוע העבודה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2968/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק עבודה ומנוחה (תיקון – שינוי שבוע העבודה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת דב חנין, שהוצמדה להצעת החוק של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי – לקריאה טרומית. לרשותך שלוש דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, עמיתי חברי הכנסת, רבותי השרים, מבחינתי המהלך הזה הוא חלק ממהלך גדול של קיצור שבוע העבודה בישראל. אני הבאתי כאן בפני הכנסת הצעת חוק לקיצור שבוע העבודה ל-35 שעות בשבוע. אני בעד כל התקדמות בכיוון הזה. עמיתי חברי הכנסת, סוף שבוע ארוך זה סוף שבוע שמאפשר לאנשים לבלות עם המשפחה, לחדש את הכוחות, ליהנות, לטייל, לבלות, למלא מצוות דתיות, אם הם רוצים בכך, לקרוא, ליהנות מתרבות, ללכת לים. אני מכיר את הטיעונים הנגדיים. הטיעונים הנגדיים אומרים: בעיה כלכלית. אם כן, עמיתי חברי הכנסת, ההפך הוא הנכון. ככל ששבוע העבודה מתקצר, פריון העבודה עולה. יש לנו הנתונים משבדיה: יום עבודה קצר יותר, שבוע עבודה קצר יותר – יום עבודה פורה יותר, שבוע עבודה פורה יותר; יש לנו הניסיון שנעשה בגטבורג ליום עבודה של שש שעות: עובדים יותר מאושרים, רמת שירות יותר גבוהה ופריון עבודה יותר גדול. העובדים בישראל, עמיתי חברי הכנסת, נמצאים בפסגת מספר שעות העבודה שלהם בשנה. 1,853 שעות העובד הישראלי עובד בממוצע בשנה. זה 500 יותר מהעובד הגרמני; זה 400 שעות יותר מהעובד הצרפתי בממוצע. אין מה לדבר שהפריון בגרמניה הרבה הרבה יותר גבוה. עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק שלנו איננה מדברת על יום ראשון במקום יום שישי. לא זה העניין בכלל. חשוב מאוד להדגיש את זה. כי יש ציבור גדול בישראל שנהנה היום מיום שישי – קודם כול, הציבור המוסלמי, שעבורו זה היום החשוב של השבוע, וגם היום בעל המשמעות הדתית, התרבותית והמסורתית של השבוע. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ותפילת צהריים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ותפילת צהריים, מובן שיש לה משמעות מאוד מאוד גדולה. ומבחינה זו החוק לא עושה שום שינוי במצב הקיים. אגב, גם מבחינת הציבור היהודי, אנשים נהנים היום מיום שישי קצר יותר, יום שמאפשר להתחיל את סוף השבוע בצורה רגועה ביותר, וגם בזה, עמיתי חברי הכנסת, אסור לפגוע. המטרה היא להרחיב אל מעבר לסוף השבוע הקיים, להוסיף את יום ראשון כיום נוסף של שבתון, של מנוחה, של פנאי, של תרבות, של סידורים במידת האפשר וכדומה. עמיתי חברי הכנסת, אני רואה בכיוון הזה כיוון בעל משמעות מאוד מאוד גדולה. אני מברך על כך שבהבנה ובהסכמה – חבר הכנסת כהן, אני מברך על היוזמה שלך, שהולכת בכיוון הזה ומתחילה ואומרת לנו: אולי לא נגיע לסוף הדרך, אבל בואו נתחיל אותה. ושישה סופי שבוע ארוכים בכל שנה הם התחלה מאוד חשובה. אני גם מברך מכאן את ההסתדרות הכללית, שהתגייסה והצטרפה למאמץ הזה, ואני רוצה לפנות לאותם מעסיקים שעדיין לא מבינים שהדבר הזה מועיל לכולם, ומציע להם להצטרף לתהליך הזה, להצטרף למהלך הזה. משפט אחרון, אדוני היושב-ראש, ברשותך. אני קורא לכל חברי הכנסת להשתתף בדיונים האלה. יש הרבה שאלות מאוד מורכבות, כמו שהזכיר חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, שאלות רציניות, שכולנו נצטרך ביחד, בהבנה ובהסכמה, לפתור אותן, כדי לייצר כאן מנגנון שייתן – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – מענה טוב יותר לכלל האזרחים בישראל. יותר חופש, יותר מנוחה, ובסופו של דבר גם תועלת חברתית וכלכלית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. <הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – הסדרת סוף שבוע ארוך), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3005/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אלי כהן) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק נוספת, שקיבלה פטור מחובת הנחה: הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – הסדרת סוף שבוע ארוך), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת אלי כהן. אדוני חבר הכנסת, גם אתה – שלוש דקות לרשותך. <אלי כהן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, ההצעה שלי לא הוצמדה, לכן אני חושב שיש לי עשר דקות. <היו"ר יצחק וקנין:> תן לי לבדוק. עשר דקות. <אלי כהן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני חושב שאחרי שנים שמדברים על הנושא של החלת סוף שבוע ארוך בישראל, יש לנו לראשונה חוק שהוא פרקטי, חוק שיכול לצאת לפועל. הצעת החוק הזאת מדברת על כך ששש פעמים בשנה אנחנו נצא לסוף שבוע ארוך, משמע נסיים את יום העבודה ביום חמישי, כל אחד מתי שהוא מסיים, ונחזור לעבודה ביום שני בבוקר. צריך לזכור שההצעה הזאת נותנת לנו שינוי דרמטי במאפייני העבודה בישראל. היא מסייעת לאזן בין העבודה לבין חיי המשפחה ומקטינה את שחיקת העובד הישראלי. ככלל, כמי שמגיע מהמגזר העסקי, אני פועל רבות לטפל בקידום התעשייה, הצמיחה, הפריון, סוגיות המס והפחתת נטל הרגולציה. יחד עם זאת, אנחנו גם צריכים לבוא ולראות את העובד, לראות את רווחת העובד, לראות את האיזון הנכון בין העבודה לבין חיי המשפחה לבין יצירת אותה מוטיבציה. בואו נדבר על מה הצעת החוק הזאת נשענת. הצעת החוק הזאת נשענת על כך שמספר שעות העבודה של העובד בישראל הוא מהגבוהים ביותר ב-OECD. אנחנו מדברים על כך שבישראל נדרשים לעבוד 43 שעות, כאשר בכל המקומות עובדים בין 35 ל-40 שעות. מספר ימי החופשה של העובד הישראלי הוא 12 ימים בלבד, שמהם הוא מתחיל, כאשר במרבית מדינות אירופה ובארצות-הברית מספר ימי החופשה מתחיל ב-20 ואף יותר מכך. גם הנושא של החגים, ימי שבתון בחגים – בישראל יש תשעה ימים בלבד, בהשוואה ל-11 ימים באותן מדינות ב-OECD. הרבה נוטים לבלבל בין מספר ימי החגים או מספר ימי החופשה של התלמידים בבתי-הספר ובין אלו של העובדים, וכאמור, הפער הוא גדול, וגדול מאוד. לכן, המהלך הזה יוריד אותנו, מבחינת שעות עבודה, מ-43 שעות ל-42 שעות, יאזן בין העבודה לבין חיי המשפחה ויגדיל את המוטיבציה של העובדים. למהלך הזה יהיו גם יתרונות כלכליים לענפים חשובים כמו המסחר, התיירות, התרבות, הפנאי, הספורט וכן הלאה. מדברים רבות על הנושא של הפריון, על הפריון של העובד הישראלי, אותו פריון שהוא נמוך ב-20%. צריך לבוא ולזכור שגם בארצות-הברית, בגרמניה, שעובדים שם בין 38 ל-40 שעות בשבוע, הפריון הוא משמעותית יותר גבוה. כלומר, מספר שעות העבודה הוא לא המדד שעל בסיסו אנחנו, לצורך העניין, באים ומגדילים את הפריון. באחת השיחות שהיו לי עם שר האוצר הוא נתן דוגמה מאוד מוחשית לעניין הפריון. הוא אמר שבישראל נותנים לעובדים לעבוד עם טורייה ובמדינות מתקדמות עובדים עם מכונות חדשות – אז למה מתפלאים? הדרך היא לא על חשבון העובד; הדרך היא לא שהעובד יעבוד את מספר השעות הגבוה ביותר במדינות המערב ויצדיק כאן – לטובת התעשייה, לטובת המעסיקים. ישבתי גם עם לא מעט תעשיינים, והם אמרו לי: בשום אופן לא יהיה, אנחנו לא מסכימים לבוא ולהוריד את מספר שעות העבודה. חלק מאותם תעשיינים עובדים באירופה, עובדים בארצות-הברית, ושם ימי החופשה רבים יותר, שם מספר שעות העבודה נמוך יותר – אבל כאן זה נוח שיעבדו יותר, שיצאו פחות לחופשה, כאן זה עובד מצוין. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> זה לא רק – – – <קריאה:> – – – <אלי כהן (כולנו):> נכון. ולכן אנחנו אומרים: לא על חשבון העובד. צריך לבוא ולזכור – ועלתה השאלה למה לא לתת את אותם שישה ימים באופן שכל אחד יוכל לבחור, אילו ימים. אז אני רוצה לציין שיש לכך שיקולים כלכליים. השיקולים הכלכליים המרכזיים כאן: 1. שוק ההון במדינות העולם, ברובן, סגור ביום ראשון; 2. ב-74% מהעולם לא עובדים ביום ראשון, ואצל שותפות הסחר של מדינת ישראל – כמעט 90%; גם חברות ההיי-טק, היצואנים, אין להם מול מי לעבוד. ויש לנו כאן בהחלט כלי של הגברת המוטיבציה של העובד. יש תעשיינים שבהחלט הלכו למהלך של הקטנת מספר שעות העבודה, ובשיחות אתם בהחלט נאמר שהם ראו שהמוטיבציה של העובדים גדלה והתפוקה לא ירדה. וכל אלה שמדברים על הנושא של פיטורים – נהפוך הוא: צמצום מספר שעות העבודה מגביר את הביקוש לעבודה, צמצום מספר שעות העבודה יגביר את הביקוש לעובדים ויבטיח שנוכל לשמור על רמה נמוכה של אבטלה, כפי שאנחנו נמצאים היום בשפל של 30 שנה. חברת הכנסת לוי, שאלת לגבי נושא החינוך. נושא החינוך הוא נושא מרכזי והוא נושא חשוב. במדינת ישראל – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גם הבריאות. <אלי כהן (כולנו):> הבריאות כמובן, אדוני. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> קופת-חולים. <אלי כהן (כולנו):> נכון. בנושא החינוך, גם כאן אנחנו נמצאים בפער גדול מאוד, ביחס למדינות ה-OECD, בין מספר ימי העבודה של ההורים למספר ימי החופשה של התלמידים. במסגרת ההצעה הזאת אנחנו הולכים לצמצום, כברת דרך קטנה. מתוך אותם שישה ימי חופשה, אותם שישה סופי-שבוע ארוכים, יומיים יוצאים בימי חופשות. יש ארבעה ימים שיוצאים בימי לימודים. אבל לאף אחד אין כוונה שמספר הימים שהתלמידים לומדים יפחת, ואפילו ביום אחד. ולכן, באותם ימים שהם יהיו בחופשה עם ההורים אנחנו נקצר חופשות אחרות. על-פי המתווה שמסתמן עכשיו, אנחנו הולכים לקצר את חופשת הפסח ואולי חלק מחופשת החנוכה. בחופשת הפסח האחרונה הילדים יצאו לחופשה ב-13 באפריל, ומרבית האנשים יצאו לקראת ערב הפסח, שהיה ב-22 באפריל. ולכן כאן אפילו יש אלמנט כלכלי נוסף, אפרופו מחאת הקייטנות שהייתה: כאן, לצורך העניין, יהיה קיצור של חופשת הפסח ונוכל אפילו לוותר על הקייטנות. אנחנו במהלך הזה מגדילים את מסגרת זמן האיכות עם הילדים. אנחנו כאן מבצרים את המעמד של המשפחה, שזה ערך חשוב ביותר בחברה הישראלית. וגם, כמו שאמרה חברתי חברת הכנסת מועלם, יש כאן בהחלט פתרון גם עבור אוכלוסיות דתיות. גם אני, בתור אדם מסורתי, לא עושה הרבה דברים ביום שבת, לצורך העניין, ויהיה כאן למעשה יום חופש אזרחי, שנוכל לבוא ולנצל אותו עם המשפחה. כמובן, נוכל להגדיל את מספר המשתתפים באותם ימים של אירועי תרבות וספורט, וזה חשוב. לסיכום, חברים, יש סקרים רבים שמעידים שיש קשר חיובי בין הפנאי לבין איכות העבודה. צריכת הפנאי מגבירה את איכות החיים, את שביעות הרצון, את הקשרים המשפחתיים ואת הבריאות הנפשית והפיזית של העובד. המהלך הזה מביא אותנו להורדה של מספר שעות העבודה מ-43 שעות ל-42 שעות. עדיין אנחנו נהיה משמעותית מעבר למדינות ה-OECD, ששם זה 40 שעות. יש גם דרישה של יושב-ראש ההסתדרות מר אבי ניסנקורן להוריד את זה ל-40 שעות, ואם תשאלו אותי – הוא צודק, צריך לרדת ל-40 שעות. צריך לעשות את זה בצורה מדורגת, בצורה מושכלת, על מנת שזה לא יפגע בכלכלה, ולעשות את זה בד-בבד. לכן, כשאני התחלתי את המהלך דיברנו על פעם בחודש, ולמעשה היום אנחנו מדברים על להתחיל בפעם בחודשיים, על מנת שנעשה את המהלך באופן נכון גם ברמה הכלכלית, כדי שלא לפגוע בצמיחה ולא לפגוע בתוצר. וכמובן, אנחנו יושבים כיום גם עם התעשיינים, לתת תמריצים להעלאת הצמיחה והפריון, כיוון שהדברים האלה יהיו בד-בבד. אני חייב לציין כמה תודות לפני שאני מסיים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה אחרי קריאה שנייה ושלישית, אני מציע. <אלי כהן (כולנו):> סליחה, אדוני? <היו"ר יצחק וקנין:> אני מציע לך אחרי קריאה שנייה ושלישית. <אלי כהן (כולנו):> לא, עדיין, בכל זאת, אני יכול להגיד לך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו מקדימים את המאוחר. <אלי כהן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך שגם כאן, אחרי שמדברים על הנושא הזה לא-מעט שנים, עברנו ועדת שרים, והנה היום אנחנו נעבור קריאה טרומית, ובכל זאת אני כן רוצה להודות, באמת, לראש הממשלה על התמיכה שלו במהלך, גם כראש הממשלה וגם כשר הכלכלה. כמובן, להודות לשר האוצר משה כחלון, שרואה לנגד עיניו את הצמיחה ואת הפריון במשק, אבל יחד עם זאת גם את העובד ואת רווחת העובד. אני רוצה להודות לשר החינוך, שגם רואה את החשיבות של צמצום הפערים לגבי ימי החינוך. אני רוצה להודות לשר התיירות יריב לוין, שמכיר גם בחשיבות הכלכלית, וגם על התמיכה; לשר זאב אלקין, שסייע רבות לטובת הנושא הזה. היו שותפים שני גורמים מרכזיים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <אלי כהן (כולנו):> אני מסיים, אדוני, עוד דקה. היו שותפים שני גורמים מרכזיים. האחד הוא יושב-ראש ההסתדרות – בכל ההכנות הרבות שהיו טרם הבאת החוק לוועדה. אני גם רוצה להודות לשרגא ברוש, יושב-ראש התאחדות התעשיינים, על הגישה הרצינית, העניינית, על כך שהוא מבין שצריך לראות גם את העובד, ואני יודע שאנחנו נגיע כאן למכנה משותף. אני רוצה להודות גם לחברי להצעה, חבר הכנסת סילבן שלום – סליחה, לחברי להצעה דודי אמסלם, חבר הכנסת דודי אמסלם. ואי-אפשר לא לדבר על הצעת החוק הזאת בלי להזכיר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לילדים, לעוזרת ולשכנים. <אלי כהן (כולנו):> כן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> די, זה לא נהוג – – – די. <אלי כהן (כולנו):> אני רוצה – תודה אחרונה, ואני בכוונה שומר אותה לסוף, מכיוון שאי-אפשר לדבר על ההצעה הזאת בלי להזכיר את השר לשעבר סילבן שלום, שעם כל הכבוד, אני חושב שבסיס הצעתו, בין היתר, היווה מרכיב חיוני בטיעונים ובעבודה. ללא ספק, השר סילבן שלום, שהוביל את הנושא הזה במשך שבע שנים – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אנחנו – – – <אלי כהן (כולנו):> – – אני חושב, אדוני היושב-ראש, שצריך לבוא ולהודות לו. <היו"ר יצחק וקנין:> את זה היית צריך לעשות בשבע הדקות ולא אחרי עשר הדקות. אין סוף לתודות. <אלי כהן (כולנו):> זה – בהחלט, אדוני. אני לא חושב שהיו הרבה הצעות שמשנות בצורה דרמטית את שעות העבודה. חברים, אני רוצה להודות לכם ובאמת לבקש לתמוך בהצעה הזאת שתאזן. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> לא סתם אמרתי "תודה לילדים, לעוזרת ולשכנים". לא סתם אמרתי. תודה לחבר הכנסת אלי כהן. אם כן, ישיב בשם הממשלה השר יריב לוין. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> היי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, ההתנגדויות אחרי תשובת הממשלה. כבודו לא יודע את זה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> נכון, נכון. <היו"ר יצחק וקנין:> אם הממשלה תתנגד, אז אתה לא יכול להתנגד. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, לפני שאני אגש לתשובה הרשמית והמלאה, אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת אלי כהן, את חברת הכנסת לבני, את כל מי שהציע ושותף למהלך הזה. אני חושב שהוא מהלך נכון; מהלך – כפי שתיאר כאן חבר הכנסת אלי כהן – שנים ניסינו לקדם אותו בכל מיני דרכים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> השתכנענו. <שר התיירות יריב לוין:> מי שבעצם הוביל, כפי שציין חבר הכנסת אלי כהן, היה השר לשעבר סילבן שלום, שיזם והגה את המהלך הזה. בשעתו חבר הכנסת אלקין ואני הגשנו הצעת חוק פרטית כדי לנסות לקדם את העניין בתיאום עם השר שלום. לא הצלחנו אז, ואני שמח שהיום מגיעה לכאן גרסה – כשהציג לי אותה חבר הכנסת אלי כהן, אמרתי לו: תשמע, אני חושב שיצרת באמת את הרעיון שיכול לייצר כאן את פריצת הדרך; גרסה ניסיונית, שמצמצמת את זה לכמה ימים, ולא קובעת שכל שבוע יתנהל בצורה הזאת; שנותנת בסך הכול פתרון נכון גם לסוגיה שתמנע הוספה של ימי חופש בבתי-הספר בסיכום הכולל. ואני חושב שבסך הכול זו הצעה מצוינת, הצעה שתתרום ותסייע לטעמי להרבה מאוד ענפים במשק, בוודאי לענף התיירות; היא תסייע מאוד ללכידות המשפחתית, לאפשרות – אגב, אדוני היושב-ראש, בעיקר של ציבור דתי, שתהיה לו עכשיו אפשרות רבה יותר לצאת ולטייל בארץ; ומטבע הדברים היא גם תחזק מאוד את הפריפריה, כי כשלאנשים יש יותר זמן פנוי והם נוסעים יותר לטייל, והם עושים את זה, בהרבה מקרים, באזורים המרוחקים יותר מהמרכז, ממקומות מגוריהם. לכן, מטבע הדברים, תנועת האנשים שנראה, וההגעה של האנשים לשהות ממושכת יותר באזורים המרוחקים יותר, הפריפריאליים יותר, בוודאי גם היא תהיה תרומה ברוכה. כל זה לצד סוגיות אחרות. אני חושב שאנחנו סובלים במדינת ישראל מבעיה קשה מאוד של פריון בעבודה. יש הרבה דברים שצריך לשפר בעניין הזה. אחד מהם הוא העובדה שבסוף כנראה אנחנו נמצאים באיזו נקודה של תפוקה שולית פוחתת, כאשר ריבוי שעות העבודה ביחס למה שמקובל בעולם לא מביא אתו תפוקה הולמת. לכן, מכל הסיבות האלה, אני חושב שיש כאן מהלך זהיר, מדוד, נכון, שיכול להביא אותנו בהחלט למקום הרבה יותר טוב, ואני מברך את המציעים באמת מקרב לב על ההצעה הזאת. לגוף העניין ולהחלטת ועדת השרים לענייני חקיקה, אני אומר כך: הצעת החוק שלפנינו קובעת שני עקרונות – האחד הוא שההסדר של חמישה ימי עבודה מכוח הסכם קיבוצי כללי או צו הרחבה יעוגן בחקיקה, כך שמקומות עבודה שפועלים חמישה ימים בשבוע יעשו זאת מכוח חוק; העיקרון השני אומר כי באותם מקומות עבודה שבהם שבוע העבודה הוא בן חמישה ימים, יונהג שבוע עבודה של ארבעה ימים, שש פעמים בשנה. בכל שבוע ראשון של אחד מששת החודשים שיקבע שר הכלכלה בהתייעצות עם שר האוצר, יתווסף עוד יום חופש. להסדר המוצע בהצעת החוק יש כמה יתרונות. נדמה לי שמניתי את חלקם, אינני רואה צורך לחזור עליהם. יחד עם זאת, וכאן חשוב להדגיש, מדובר בתהליך שדורש תיאום רב-מערכתי, שמביא בחשבון סוגיות רבות שנגזרות ממנו: ימי לימודים, שעות עבודה נוספות, עלויות למשק, אופן ההפעלה של מערכת הבריאות ומערכת הביטחון ועוד. ועדת השרים קבעה כי טרם קידום הצעת החוק לאחר הקריאה הטרומית, יוקם צוות שכולל את כל המשרדים הנוגעים בדבר, שיגבש עמדה ממשלתית מוסכמת בהידברות עם ארגוני מעסיקים, ארגוני עובדים וארגוני מורים. קידום הצעת החוק יתבצע בהתאם לדגשים הבאים: ימי החופשה יהיו על חשבון החופשות במערכת החינוך; ימי החופשה במגזר הציבורי יהיו על חשבון ימי חופשה קיימים; מספר הימים יוחל באופן הדרגתי. נוסף על כך, הצעת החוק תקודם בכפוף למסקנות ועדת מנכ"לים לבחינת חוק העזר לתל-אביב–יפו (פתיחתן וסגירתן של חנויות) ומבנה שבוע העבודה בישראל. הצעות החוק הבאות יוכפפו להצעת החוק שמוביל חבר הכנסת אלי כהן ולכל ההסכמות שיושגו בתהליך התיאום, קרי כל ההצעות שהובאו כאן בפנינו. אני רק מבקש, אדוני היושב-ראש, את הסכמת המציעים, חברת הכנסת לבני וחבר הכנסת כהן, ונדמה לי חברת הכנסת מועלם – – <היו"ר יצחק וקנין:> כשאני אקיים את ההצבעה אני אשאל אותם, כל אחד בנפרד. <שר התיירות יריב לוין:> – – את הסכמתם לתנאים כאמור. ואני מאחל באמת לכולנו שהמהלך הזה יצא לדרך ונזכה להיות כאן במעמד התודות בתום הקריאה השנייה והשלישית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יריב לוין, שענה בשם שר הכלכלה והתעשייה. שר הבריאות יעקב ליצמן, חמש דקות לרשותך. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי הסכימה לכך. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בוועדת שרים דיברו גם על כך שמי שירצה ללמוד בימי החופשה, זה יהיה על חשבון המדינה. זה לא שאלו שלומדים יצטרכו לשלם את זה מכיסם. לכן, את זה צריך להוסיף גם להצעת החוק. אני חושב שזה חשוב מאוד שלא כל אחד רוצה לסגור את בתי-הספר. יש כאלו שרוצים ללמוד, אז אם ירצו להמשיך ללמוד, שירצו להמשיך ללמוד; ב. ביקשתי להיות חבר בוועדה, כי זה נוגע מאוד לקופות-חולים. זה משנה לי הרבה דברים שם. בימים אלו אני בטוח שבוועדה ידונו על כך. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הבריאות יעקב ליצמן. אם כן, חברי הכנסת, יש ארבעה מתנגדים להצעות החוק. הראשון, חבר הכנסת עיסאווי פריג', ולאחריו – ירד; איציק שמולי הוריד את ההתנגדות. חאג' יחיא, אוקיי, הוא יהיה אחרון. איילת נחמיאס ורבין היא השנייה – לא, לא, את אחרי חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריה – חבר הכנסת אלעזר שטרן. אני רק מזכיר למתנגדים שהם חייבים לדבר כמתנגדים לחוק, ולא – שלוש דקות לכל אחד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בוא נדבר על טורקיה. לא. אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברים, תראו, חברים, ימי מנוחה וימי חופש זה דבר טוב, זה דבר חברתי, זה דבר מאוד מקובל, אבל אני רוצה להביא בפניכם תיאור מצב. מה שהצעות החוק שמונחות כאן, מלבד הצעתו של חבר הכנסת אלי כהן שהיא קצת שונה, מציעות, זה כך: בעצם אני אגיד אותה בשם אחר – מעבר לארבעה ימי עבודה. זה מה שמוצע. להתחיל לעבוד ארבעה ימי עבודה. <קריאה:> יומיים, יומיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ארבעה, ארבעה. זאת הצעת החוק בעצם. אבל אני רוצה להתנגד מזווית אחרת ולתת לכם תיאור מצב. תארו לכם, היום בארץ יש שתי אוכלוסיות הכי גדולות: היהודים והמוסלמים. מה קורה עם מוסלמי? יש לו יום שישי שהוא לא עובד, כי הוא עובד מדינה, הכול סגור; יש לו שבת, שזה יום המנוחה של המדינה; ויש לו יום ראשון, שעל-פי הצעת החוק אמור להיות יום חופש. אז יישארו לו ארבעה ימי עבודה. עכשיו, הוא לא יכול לבחור, כי בימי שישי מוסדות המדינה סגורים. אין באפשרותו לבחור, אז הוא נאלץ לקבל שלושה ימים: שישי, שבת, ראשון – עובד מוסלמי לא יעבוד אותם. עכשיו, יבקשו ממנו, יגידו לו: אתה צריך לעבוד יום עבודה ארוך ביום שני ושלישי, והוא יגיד: למה שאני אעבוד יום עבודה ארוך? אני רוצה לעבוד ביום שישי חצי יום, והמוסדות סגורים, למה אתם מחייבים אותי לעבוד יום עבודה ארוך? תראה לאיזה מצב אנחנו מסוגלים להגיע, זה דבר אחד. דבר שני, חברים, אנחנו כל הזמן צועקים: רוצים כסף. אני אתן לכם רק שני נתונים. עם הצעת החוק הזו, 24 מיליון ימי עבודה אבודים; 24 מיליון ימי עבודה אבודים. בנוסף, 8 מיליארד שקל הולכים לטמיון. עכשיו שמעתי שאם מורידים בשעות, הפריון עולה. יפה, אז זו נוסחה יפה, אז איפה המעסיקים, מה הם צריכים את המחוקק בשביל להגדיל את הפריון? המעסיקים רוצים להגדיל את הפריון, אז שיורידו את שעות העבודה באופן עצמאי, מה הם צריכים את המחוקק? מה אני צריך את הטענות האלו? אנחנו נכנסים להצעות חוק – יסלחו לי המחוקקים – פופוליסטיות; אלו לא הצעות חוק שיכולות להביא לתוצאה שאנחנו יכולים להתגאות בה. משום כך, חברים, אני מתנגד להצעת החוק, ואני חושב שחסרונותיה הרבה יותר גדולים מיתרונותיה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחרון – עבד אל חכים חאג' יחיא. שלוש דקות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> בהחלט. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני עולה להתנגד להצעה אבל לא לעיקרון. אני חושבת שברמת העיקרון צריך לחפש דרכים להוסיף ימי חופשה לעובדים, לראות איך מורידים את מספר שעות העבודה; אבל יש גורם מאוד מאוד משמעותי – חבר הכנסת אלי כהן וחבר הכנסת אמסלם, אני מאוד זקוקה להקשבה שלכם. חבל, הוא מגיש ההצעה, כדאי שישמע את מי אני חושבת שצריך לצרף לתהליך הזה. לתהליך הזה צריך להוסיף גורם – הוזכרו כאן שני גורמים משמעותיים: האחד זה ההסתדרות, והגורם השני – התעשיינים, באמת גורמים מאוד מאוד חשובים. אבל גורם אחד לא הוזכר כאן, ואלה ההורים – ההורים שנושאים בנטל החופשות כל הזמן. בהצעת החוק של חבר הכנסת אלי כהן יש בהחלט התייחסות לארבעה ימי חופשה. האם אתם יודעים כמה ימי חופשה יש במערכת החינוך בישראל? אנחנו השניים ב-OECD מתוך 27 מדינות נבחרות; הראשונה, לפנינו, 37 ימים, זאת בריטניה. אז אולי אחרי מה שקרה בשבוע שעבר, אנחנו הפסקנו לספור את בריטניה. אני לא מתעלמת מבריטניה, עדיין. אנחנו – 36 ימי חופשה. המורים והגננות בישראל יקרים לי וחשובים לי, וחשוב שתנאי העבודה שלהם יהיו טובים, אבל ההורים טובעים, פשוט קורסים תחת הנטל של החופשות בישראל. מישהו חייב לתת על זה את הדעת. לפני שלושה שבועות, או שבועיים, סליחה, דיברתי כאן על חופשת שבועות, על האסרו-חג המיותר. קפץ חבר הכנסת מוזס ואמר לי: במערכת החינוך החרדית היה יום לימודים רגיל, את יכולה לשלוח את ילדייך למערכת החינוך החרדית. למה צריכים להיות הבדלים כאלה? האם זה עדיין סביר, בשנת 2016, שזאת תהיה מערכת החופשות של הורי ישראל? אני רוצה לסיים בדבר אחד מאוד מאוד חשוב, סיפור מעניין. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אבל אנחנו נותנים חופשה גם לילד וגם להורה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא, סליחה. טלי, בעיני זה לא מספיק, ולכן אני מבקשת שההורים יוכנסו לתוך התהליך הזה. אני חושבת שצריך לארגן סנכרון טוב יותר, זה לא מספיק בעיני. אני חושבת שההורים צריכים להיות חלק מהסיפור הזה. סליחה, אני אזכיר משהו, אני פניתי בעניין הזה לשר כחלון, אני פניתי גם לחבר הכנסת אלי כהן וביקשתי לשבת אתו בעניין הזה, כי אני חושבת שזה חשוב. כי גם אם חשוב לייצר סופי-שבוע ארוכים, אני חושבת שיש פה עניין עקרוני בעל חשיבות לאומית למי שעוסק בהורדת יוקר המחיה, וזה לטפל בין חוסר הסנכרון בין חופשות המשק לחופשות מערכת החינוך. אני חושבת שהצעת החוק הזאת עדיין אינה מספיקה. כיוון שאנחנו רק בקריאה טרומית, ביקשתי לצרף – חבר הכנסת אלי כהן, אני שמחה שאולי עכשיו אתה אתי, כי קודם היית עסוק – – – <אלי כהן (כולנו):> הייתי שמח שבפעם הבאה – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – אני מבקשת שתוסיפו את ההורים. <אלי כהן (כולנו):> – – – את ההצעה – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני קראתי את ההצעה, חבר הכנסת אלי כהן, חבל שאתה לוקח את זה באופן אישי, זה לא עניין אישי. <אלי כהן (כולנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אלי כהן. חבר הכנסת אלי כהן. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> חבר הכנסת אלי כהן, אני ברשות דיבור, לא הפרעתי לך. לא מבינה על מה אתה כועס, לא מבינה על מה אתה כועס. <היו"ר יצחק וקנין:> לא שומעים אותך, זה לא יעזור. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> פשוט לא מבינה, זה לא אישי. זה לא אישי, אדוני. <אלי כהן (כולנו):> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה לא אישי. אתה פונה אלי בצורה אישית, ואני לא פונה אליך בצורה אישית, אלא בעניין עקרוני. זה עניין עקרוני, זה לא עלבון כלפיך ולא כלפי אף אחד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני רוצה לספר לכם רק שכשהמשק עבר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לסכם, לסכם. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני מסכמת. כשהמשק עבר לחמישה ימי עבודה, היה דין-ודברים עם ההסתדרות גם על מעבר מערכת החינוך לימי חופשה כאלה מתואמים, ודווקא מי שהתנגדו אז היו המפד"ל – אני מדברת אתך על סוף שנות ה-80, אדוני. מי שהתנגדו אז היו המפד"ל, משום שחששו שזה יגרור תלמידים למערכת החינוך החרדית. אני אומרת שמה שצריך לחפש זה איך לדאוג ליוקר המחיה של הורים בישראל ולתאם את החופשות בצורה טובה יותר. זה לא עניין אישי, חבר הכנסת אלי כהן, זה עניין עקרוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. יעלה חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו – אחרון הדוברים, עבד אל חכים חאג' יחיא. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת אלעזר שטרן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תודה. אדוני השר, אדוני היושב-ראש, אני מבין את הצורך בחופשות ובהגדלת הפריון ובמה שנשמע כאן. אני שמעתי הרבה על יום שישי ושמעתי הרבה על יום ראשון, שמעתי פחות מדי על השבת. ואני מתפלא שעם כל התודות שנאמרו כאן, לכל השרים, לא צוין שהשרים התנו את הדברים האלה במה שקורה בשבת. כאילו שיחקו פה פינג-פונג, כשהשבת היא בסך הכול רשת, בין יום שישי ליום ראשון. הערכים שדיברו עליהם כאן הם ערכים של רווחת העובד, של פנאי, של איכות עבודה, של צמיחה, של פריון – אף אחד לא דיבר על יהדותה של מדינת ישראל. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> לא הקשבת לי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אז זה הוזכר, יכול להיות, במינון מסוים. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אז במינון מסוים, סליחה. אנחנו רגישים למה שקורה בשבת, גם להיבטים – לעבודה בשבת יש היבטים סוציאליים, של פריון, וגם היבטים יהודיים. בתוך הבניין הזה שנים כבר מבינים שתוספת חופשה, בין בשישי ובין בראשון, צריכה להיות קשורה ליום השבת. זה לא יכול להיות שהסטרט-אפ הכי מוצלח שהעם היהודי הביא לעולם, שקוראים לו שבת, הופכים אותו למשהו שהוא באמצע – ואני מצטער, אם זה כן הוזכר פה, אבל אין ספק, הוזכר בשוליים – וזה לא נושא מרכזי, כשאנחנו מדברים על צרכים דתיים של המוסלמים ולא של היהודים בתוך ההקשר הזה, ואני מכבד אותם כמובן. <קריאה:> אבל מה זה מונע? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זה מונע הסדרים משולבים, שאם נחשוב שצריך לעשות משהו גם עם השבת בקשר למסחר, לבילוי, לכל מה שיש, נצטרך לשלב את זה עם ימי מנוחה אחרים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני חשבתי שאתה רוצה לעבוד בשבת. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, אני לא רוצה, להפך – להפך, להפך. השר ליצמן, אני יודע שאני לא מפתיע אותך, אולי בהצהרות כן, וגם לא את ציפי, אני יודע שגם היא ערה לחשיבות של השבת. רק צר לי שההצעה הזאת על החופשות נעשתה במנותק מהשבת, אף ששנים – וגם כשסילבן שלום דיבר על הדברים האלה כאן, היה מאחורי הדבר הזה שיח על איך נראית השבת. ולכן אני עליתי כאן באמת לכאוב את כאבה של השבת, ואם תרצו – גם את יהדותה של מדינת ישראל. ואני מקווה שאם יוחלט על הרחבת או על צמצום שעות העבודה, נושא השבת לא יימלט ויהפוך להיות נושא מרכזי, לא נושא שולי, בדיון על שעות העבודה במדינת ישראל. תודה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. יעלה חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. שלוש דקות גם לך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, אני מתנגד לחוק הזה מהמשפט הראשון, שמדברים שזה במקום יום שישי, אף שחלק מהמציעים – חברת הכנסת ציפי לבני הבהירה שזה לא במקום. אבל בואו נראה, אפילו אם זה לא במקום, מה קורה? היום, לפי הדת המוסלמית, תפילת הצהריים ביום שישי היא חובה במסגד. זה אומר שמוסלמי דתי לא יכול ללכת לעבודה ביום שישי, האפשרות הזאת לא קיימת. ואז, אם יש לו יום שישי כבחירה, זה נשאר כבחירה. אז המוסלמי הדתי לא עובד. הוא יכול לבחור לבוא לעבוד ביום שבת, זה מה שהצעת, אבל ביום שבת – בואו נראה, מה המצב הכלכלי של האוכלוסייה הערבית? רוב הערבים עובדים מחוץ ליישובים שלהם. רוב מוחלט, יותר מ-80% מהם, עובדים אצל מעסיקים יהודים. ואז, כשהעסק היהודי לא עובד ביום שבת, אז גם הערבי לא יוכל לעבוד ביום שבת. אם אני מגיע לעוד יום, ראשון, שהוא לא עובד, המצב הזה הוא שיש לו שלושה ימי חופשה. לא שזה רע, אבל מה ההשלכות הכלכליות של המצב הזה שהוא עובד רק ארבעה ימים? היום, כשהם עובדים חמישה ימים וחלק אפילו יותר, 52% מהאזרחים הערבים הם מתחת לקו העוני. מקובל עלי אם הממשלה תבוא – והיא תומכת בחוק הזה – תבוא ותקדם במקביל אזורי תעשייה, אזורי תעסוקה לאוכלוסייה הערבית, שהם יוכלו לעבוד אפילו ביום שישי ולעשות הפסקה של שעה וחצי, שעתיים, בזמן התפילה, ולחזור לעבודה – כי הדת לא מחייבת יום שלם, יום שישי, כיום מנוחה. אבל המצב הזה לא קיים. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> ביום ראשון יש מסחר. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני מבין מה הכוונה ליום ראשון, אני מבין חד-משמעית. העובדים הערבים ברובם הם עובדים יומיים ולא עובדים חודשיים. אז אם הוא עובד יומי, הוא מפסיד את היום הזה כיום עבודה. ואז, זה מחמיר את מצב העוני באוכלוסייה הערבית. תבואו עם תוכנית מסודרת. תגידו: אנחנו מגדילים אזורי תעשייה, אזורי תעסוקה, אזורי מסחר, שערבים שיבחרו ביום שישי יוכלו לעבוד בשבת, שהעסקים בשבת יהיו פתוחים לאוכלוסייה הערבית. שמענו הרבה, אפילו חברי כנסת ושרים, שדיברו על חרם נגד העסקים הערביים, שלא להגיע, כי הרבה יהודים מגיעים בשבתות גם ליישובים הערביים – הייתה תקופה מסוימת, היום פחות. לכן, החוק הזה, אני מתנגד לו מהטעמים האלה, כי הוא פוגע לא רק באוכלוסייה הערבית הדתית אלא פוגע בכל האוכלוסייה הערבית. ארבעה ימי עבודה כשהעבודה היא יומית, זה נזק גדול וזה גורם להעמקת העוני באוכלוסייה הערבית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברי הכנסת המציעים, יש מישהו שרוצה להשיב? אתם מוותרים. אתה מוותר, אלי? <אלי כהן (כולנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא. טוב. אני שאלתי. אני מבין שאף אחד לא רוצה. חברת הכנסת ציפי לבני, את רוצה להשיב או שניגש להצבעה? <ציפי לבני (המחנה הציוני):> לא. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אלי כהן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני לא מאמין. <היו"ר יצחק וקנין:> הוא רוצה להמשיך את התודות. <קריאות:> – – – <אלי כהן (כולנו):> אדוני היושב-ראש. אני רוצה באמת להתייחס לשתי סוגיות שעלו כאן. <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש דקות. <אלי כהן (כולנו):> 1. בנושא של מספר הימים שהתלמידים לומדים – בנושא הזה אין שינוי ואפילו לא של יום אחד. המהלך הזה מגביר את הסנכרון, כאשר אותם ימים שהתווספו לחופשה יתמעטו. זה לגבי הערתה של חברת הכנסת ורבין. לגבי חבר הכנסת פריג', גם אחרי המהלך הזה, עדיין מספר ימי החופשה של העובדים בישראל יהיה נמוך משמעותית, בכשמונה ימים בשנה, ביחס לעמיתים ב-OECD. המהלך הזה מקצר את מספר שעות העבודה בשעה אחת ויוצר, כפי שאמרתי, איזון בריא ונכון בין העבודה לחיי המשפחה. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלי כהן. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על כל חוק בנפרד. הצעת חוק לקביעת יום ראשון כיום מנוחה במקום יום שישי, התשע"ו–2016, של חברת הכנסת ציפי לבני – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 4 נמנעים – 4 ההצעה להעביר את הצעת חוק לקביעת יום ראשון כיום מנוחה במקום יום שישי, התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 49 בעד, ארבעה מתנגדים וארבעה נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. אנחנו עוברים להצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – שינוי שבוע העבודה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. מי בעד? מי נגד? קריאה טרומית. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 53 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 3 נמנעים – 6 ההצעה להעביר את הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – שינוי שבוע העבודה), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 53 בעד, שלושה מתנגדים, שישה נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, וגם היא תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – שינוי שבוע העבודה), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת דב חנין ועאידה תומא סלימאן – קריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 62 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – שינוי שבוע העבודה), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 62 בעד, שני מתנגדים ואחד נמנע. גם הצעה זאת עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – הסדרת סוף שבוע ארוך), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת אלי כהן – הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 65 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – הסדרת סוף שבוע ארוך), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 65 בעד, אין מתנגדים, שני נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לוועדת הכלכלה. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, ועדת הכנסת תחליט לאן תועבר הצעתו של חבר הכנסת אלי כהן. <הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – זמן תשדירי פרסומת בשידורי רדיו), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2609/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – זמן תשדירי פרסומת בשידורי רדיו), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר וקבוצת חברי כנסת. חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, עשר דקות לרשותך. כמה שאתה תקצר, זה יהיה טוב. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כן, חברת הכנסת זהבה גלאון, מה? <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה רוצה להתנגד. מי עוד הצביע? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני ביקשתי קודם. <היו"ר יצחק וקנין:> נראה כמה הוא יאריך, ולפי זה אני – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני לא יכול להאריך. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, אני יודע. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> החוק הוא פשוט. לכל תחנת רדיו יש מכסה מסוימת לשדר את זמן הפרסומות שלה. נוצרים מצבים חוזרים ונשנים, שיש תקופה של חגים או תקופה של חופשות כאלה ואחרות שמונעות מתחנת הרדיו להוציא את כמות הפרסום שהיא רוצה להוציא. ידוע היטב שמצבן של תחנות הרדיו לא מי יודע מה, ולכן הבקשה נועדה לעזור להן לחלק את זמן הפרסומות שלהן באופן שונה, שיוכל לעזור להן לממש את כל זכויות הפרסום שלהם בתוספת קלה, דבר שבסופו של דבר ימנע קריסה של תחנות רדיו רבות. זה כל הרעיון. אדוני יושב-ראש הקואליציה דוד ביטן, הסברתי את החוק היטב, האם אני יכול ורשאי לרדת מהפודיום? <דוד ביטן (הליכוד):> לא רשאי. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני לא רשאי. <היו"ר יצחק וקנין:> ודאי שאתה יכול. יש שר שיכול להשיב. <קריאות:> יריב. <היו"ר יצחק וקנין:> יריב. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> יריב, יש לך חשק לדבר? <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני לא יודע, אז אני מצטער. בכל מקרה, חברים, אני מקווה שכולם יסכימו לתמוך בחוק. החוק הוא חוק חיובי, עוזר לתחנות רדיו לשרוד. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. ישיב בשם הממשלה השר יריב לוין – בשם שר התקשורת. חבר הכנסת עיסאווי פריג', אמרה לי מזכירת הכנסת שמי שביקש ראשון להתנגד זה – אבל בסדר, אני אאפשר לכל אחד מכם שתי דקות, ובזה נפתור את הבעיה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש לברך את חברי חבר הכנסת מיקי זוהר על הצעת החוק. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בה, על-פי הסכמה שתכף אני אפרט אותה ואבקש כמובן את אישורך למחויבות לגביה. בהתאם לסעיף 85 לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן–1990, רשאיות תחנות רדיו אזוריות לשדר תשדירי פרסומת בהיקף מרבי של תשע דקות בכל שעה. החוק מסמיך את מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו להתיר הקצאה שונה של זמן תשדירי הפרסומת ביממה, ובלבד שהיקף תשדירי הפרסומת הכולל ביממה ייוותר ביחס של 15% מכלל זמן השידור באותה יממה. בהתאם לאמור, נקבע בכללי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (שיבוץ פרסומות ואזכורים מסחריים בשידורי רדיו), התשנ"ט–1999, כי זמן השידור המרבי לתשדירי פרסומות שרשאי בעל זיכיון לשידורי רדיו להקצות בכל יממה לא יעלה על 15% מכלל זמן השידורים ביממה העומד לרשותו, בפריסת שעות בהתאם לשיקול דעתו, ואולם רשאי מנהל הרשות השנייה, בהתחשב במידת עמידתו של בעל זיכיון בהתחייבויותיו על-פי הדין והזיכיון, לקבוע, בין בדרך כלל ובין לתקופה, הסדרים בנוגע לזמן תשדירי פרסומת מרביים לשעת שידור, בין בכל שעות היממה ובין בשעות מסוימות. הצעת החוק שמוביל חבר הכנסת מיקי זוהר, ושותפים לה חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה כאחד – חברי הכנסת יעקב מרגי, איציק שמולי, יואב בן צור, שרן השכל, נאוה בוקר, מרדכי יוגב ואברהם נגוסה, לפחות על-פי הרשימה שבידי. הצעת החוק מבקשת לקבוע כי המגבלה היומית תיבחן כממוצע על בסיס רבעוני בלבד, ואילו בתוך כל רבעון תתאפשר לכל תחנת רדיו אזורית לבצע הקצאה של זמן הפרסום לפי צרכיה. המטרה כאמור היא ברורה, לאפשר יותר גמישות לתחנות בהקצאת זמן פרסום כדי שבתקופות שבהן יש יותר ביקוש אפשר יהיה לפרסם יותר, על חשבון תקופות וזמנים שבהם יש פחות ביקוש, ובהם תהיה פחות פרסומת, והתוצאה כמובן תהיה שתחנות הרדיו האזוריות תוכלנה לזכות בהכנסה יותר משמעותית שתאפשר להם להתקיים ולאזן את תקציבן. אני מוכרח, בהיבט הזה, לומר: להצעת הזאת יש גם בהחלט חיסרון, שצריך לומר אותו – היא עלולה להביא למציאות שבה יהיה עומס גדול מאוד של פרסומות בזמנים מסוימים. עדיין אני חושב שבעניין הזה במידה רבה השוק יעשה את שלו, משום שאם היקף הפרסומות יהיה גדול מדי, התוצאה תהיה פשוט שאנשים לא יאזינו, ויעדיפו להאזין לתחנות אחרות. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – בטוח, אז למה לא להגביל – – –? <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת לוי, אין ויכוח. לכן, מה שאנחנו הצענו, ומבקשים כמובן את המחויבות של המציע לעניין הזה – הממשלה מבקשת מהכנסת לתמוך בהצעת החוק, כפוף לכך שהמגבלה תהיה חודשית ולא רבעונית. המשך הליכי החקיקה יבוצעו כמובן בתיאום נוסח עם משרד התקשורת, ואני מבין שהמציע מסכים, ואני אסביר: הכוונה היא בהחלט לקיים איזו מגבלה, ואני חושב שצריכה להיות. מצד שני, הטענה של תחנות הרדיו האזוריות היא שכיום המגבלה שתוחמת אותם, והם נבדקים כל יום ביומו באופן נפרד, מטילה עליהם מעמסה גדולה וכבדה מדי. לכן מוצעת איזושהי דרך ביניים, להגיד: בואו ניקח תקופה של חודש, ובתוך החודש נאפשר יותר גמישות מבחינת חלוקת הזמן. אני חושב שיש בדבר הזה היגיון, אני חושב שהוא יביא לתוצאה רצויה. אני אומר שוב, בסופו של עניין השוק גם יעשה את שלו, במובן הזה שעומס גדול מדי של פרסום יביא למצב שאנשים לא יאזינו בתקופה המסוימת, ולכן שווי הפרסום ירד, והדבר יביא לאיזון. מצד שני, אנחנו לא מאפשרים ולא מעלים כאן את הסך הכולל של הפרסום, ובדרך הזאת אנחנו לא פוגעים בגופי שידור אחרים שמתחרים על הנתח הפרסומי הזה. מצד שלישי מאפשרים באמת לתחנות הרדיו האזוריות, שהחשיבות שלהן היא ברורה, וכולנו רוצים בהמשך פעולתן וקיומן, קצת יותר גמישות, קצת יותר יכולת לשפר את הכנסותיהן. אני חושב שבהיבט הזה יש כאן הצעה שהיא בסך הכול הצעה מאוזנת והצעה טובה שיהיה אפשר לקדם אותה. מסמן לי חבר הכנסת קיש שהנוכחים כאן אינם מספיקים, אז בוא, חבר הכנסת רוזנטל, אולי תחכים אותי. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני אסביר לך. זו הצעת החוק הכי מושחתת שעלתה פה בכנסת. <שר התיירות יריב לוין:> אני בהחלט בעד לשמוע הערה. אני לא יודע, אני אפילו מוכרח לומר לך בכנות שלא הייתי בישיבת ועדת השרים האחרונה, ולכן, אם יש טענה כזאת, אני שומע אותה בפעם הראשונה; אולי היא הועלתה בוועדת השרים, אני לא יודע. אני לא רואה שחיתות בהצעה זו, על פניה, אבל אם יש כזו, אנא תאיר את עינינו, זה בוודאי נכון שאנחנו נשמע את הדברים. אני מוכרח לומר, חבר הכנסת רוזנטל, שעל פניו, לפחות, זה נראה בקשה סבירה, לא כל כך ברור לי למה בחינה על בסיס יומי היא מקודשת ובחינה על בסיס חודשי היא מושחתת, אני לא כל כך מבין למה זה כך, אבל אם יהיה לך איזה הסבר משכנע בעניין, אנחנו בוודאי פתוחים להאזין ולשמוע. אדוני היושב-ראש, אם אנחנו כבר עוסקים בסוגיה הזאת, אני מוכרח לומר שכל עולם שידורי הפרסומת הולך והופך להיות מורכב יותר; אני בכלל חושב שאנחנו ניצבים בפתחו של עידן יוצא דופן בתחומים האלה, ואני חושב שאולי לא תמיד – יש כאן הרבה מאוד עיסוק בסוגיות שאולי מקבלות ביטוי תקשורתי רחב, פחות מדי, לטעמי, בהרבה מאוד סוגיות מהותיות שנוגעות בענף הזה וראויות לדיון. אני בכלל, כשלעצמי, חושב שככל שנצמצם את הרגולציה וככל שנפתח את השוק הזה ליתר תחרות, כך ייטב. זה לא סוד שאני מאמין בצורה הברורה ביותר בכך שאנחנו צריכים לשנות מן היסוד את התפיסה שמגבילה בתנאים ובמגבלות – תנאים של רישיון, ובחלק מהמקרים זיכיון – וקובעת מגבלות לא רק על אפשרויות לעשיית פרסומת אלא בכלל. אני בהחלט מאמין ששוק חופשי, פתוח, תחרותי, שבו הצופה והמאזין הם הקובעים – זו הדרך הנכונה. בעניין הזה אני חושב שהצעת החוק הזאת בהחלט משתלבת במגמה הזאת, ואני מציע לכנסת לתמוך בה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יריב לוין, שדיבר בשם שר התקשורת. ראשון המתנגדים – חבר הכנסת מיקי רוזנטל, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. שתי דקות לכל אחד. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, זו הצעת החוק, אחת המושחתות שהונחו על שולחן הכנסת הזאת, השר לוין, ואני אסביר לך למה. אתה אומר: מה זה משנה אם זה רבעוני או לפי יום? ההבדל הוא במחיר, בכסף. הרי אתה יודע שפרסומת ב-24:00, מחירה לא כפרסומת בשעת האזנת השיא. לכן יש פה שינוי דרמטי. אבל בואו נאמר את האמת: רוב מנהלי ובעלי – סליחה, רוב בעלי הרדיו האזורי במדינת ישראל הם חברים במרכז הליכוד – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מאיפה – – –? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – וההצעה הזאת היא ההצעה החמישית בעשור האחרון שדוד בן בסט מקדם פה על הגב שלכם, כי אתם מפחדים ממנו. זאת האמת, והיא צריכה להיאמר כבר פעם אחת באופן הכי חד בעולם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – מיקי רוזנטל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הטבות על הטבות על הטבות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה כל הסיפור. לא טובת המאזינים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת אורן חזן, שב במקומך – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – לא טובת הרדיו, לא טובת התחרות. קשקוש. <היו"ר יצחק וקנין:> – – שב. אל תצרח – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתם רק דואגים להיבחר עוד פעם – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – הוא על הדוכן. אתה לא תשסע אף אחד פה – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – על-ידי אנשים שמפיקים כלי תקשורת. <היו"ר יצחק וקנין:> – – מספיק כבר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה צועק עלי? <היו"ר יצחק וקנין:> אני צועק עליך. אז על מי אני צועק? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תגידו את האמת. בואו נשחרר את כל הרגולציה כדי שאתם לא תתבזו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> ואתה, השר לוין, אדם ישר בעיני – – <היו"ר יצחק וקנין:> יש לך אפשרות, כשאחד השרים שלכם יעלה פה חמש דקות. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – והגון בעיני. ואני אומר את זה פה על הבמה – הגון וישר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אחד השרים שלכם יכול לעלות. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> וזה שאתם נותנים לזה יד בקריצת עין, ב"כאילו" – הרחיבו להם את השטח של השידור, הרחיבו להם את התדרים. סליחה, שום דבר מזה לא היה ענייני, אפילו לא דבר אחד. הכול בגלל שהם עובדים במרכז הליכוד, ואתם עובדים בשבילם, וזה עצוב מאוד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג'. שתי דקות, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, תראה בקדנציה הזאת מה קורה עם החקיקה התקשורתית: קברו והרסו את רשות השידור, ומאות ואלפי עובדים עדיין מחכים לפנסיה שלהם. עכשיו מקימים את "ברית המועצות" עם כל התעלולים שמסתתרים מאחורי זה, חוק התדרים שעבר בכנסת לפני כמה חודשים, ועכשיו הצעת חוק מבית היוצר. תקשיבו, חברים, היום מה המצב אומר? מותר לך לפרסם תשע דקות בשעה. זה המצב הקיים. מה הצעת החוק אומרת? אני רוצה לעשות את הממוצע הרבעוני, דהיינו לקחת תשע שעות כפול 90 יום, שזה הרבעון, ולחלק אותם על-פי רצונו של בעל התחנה. מה זאת אומרת? אני יכול להחליט בשעה הזו לפרסם חצי שעה – בא לי, יש רייטינג. זו הצעה אנטי-צרכנית, אנטי-חברתית, והיא באה לשרת את בעלי ההון. אני אגיד אותה במילים אחרות – חברי חבר הכנסת מיקי רוזנטל אמר את זה בדרך שלו – אני אגיד אותה – זו הצעת חוק של הנבחרים. תקראו לילד בשמו. אנחנו באנו לכאן לשרת את הציבור – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – ולא לשרת את בעלי התחנות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם – כל ריאיון, צריך לשלם עליו בחקיקה? על מה אתם באים לצחוק? על מה אתם באים לצחוק? <אורן אסף חזן (הליכוד):> עליך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זו הצעת חוק – איך אמר? מושחתת? – היא סופר-מושחתת. אתה תקבל כמה ראיונות בתמורה לזה. במקום לדאוג שאתה תעבוד למען הציבור – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – אתה בא ונותן תמיכה לבעלי התחנות ולבעלי ההון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הצעת חוק זולה, ואין לה מקום. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – זמן תשדירי פרסומת בשידורי רדיו), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 55 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 18 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – זמן תשדירי פרסומת בשידורי רדיו), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 55 בעד, נגד – 18, אין נמנעים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הצבעתי נגד. אני בעד. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת שמולי, לפרוטוקול – אני לא משנה את ההצבעה – אמר שהוא הצביע נגד, אבל הוא התכוון בעד. אני אומר את זה לפרוטוקול. אני לא משנה את התוצאות של ההצבעה. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – הגנה מפני עיקולים בחשבון הבנק), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3068/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – הגנה מפני עיקולים בחשבון הבנק), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת קארין אלהרר. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השרים, חברותי וחברי חברי הכנסת, זאת הצעת חוק משותפת שלי ושל חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. משפחות אומנה בישראל עושות את המעשה האצילי ביותר ולוקחות ילדים ומגדלות את הילדים האלה כאילו היו ילדיהן. הקשיים הכלכליים הכרוכים בגידול הילדים יכולים להגיע פעמים רבות לכדי פתיחת תיקי הוצאה לפועל. בהוצאה לפועל אחת הסנקציות היא עיקולים; מעקלים חפצים בבית וגם כספים בחשבון הבנק. כידוע, ילד שמושם במשפחת אומנה יכול באותה מידה להיות מושם במסגרות חוץ-ביתיות אחרות, כמו מוסדות, וגם שם צריך לממן את החזקתו. מדינת ישראל משלמת גמלת אומנה. אנחנו לא יכולים להרשות מצב שגמלת אומנה תעוקל על-ידי ההוצאה לפועל. מדובר בכספים שאמורים להגיע לילדים ולא למשפחות האומנה; אלה כספים שקונים בהם בגדים, שירותים ומצרכים אחרים עבור הילדים. לכן ההצעה מבקשת לא לעקל כספי אומנה ששייכים לאותם ילדים. אני רוצה להודות לוועדת השרים וגם ליושב-ראש הקואליציה על העברת הצעת החוק; לכל השרים שתמכו: לשר חיים כץ, לשר משה כחלון ולשרים שהבינו את המצוקה ששרויה בה המשפחה. כמובן, אני מפצירה בחברי הכנסת להצביע בעד. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, חברת הכנסת קארין אלהרר. ישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת קארין אלהרר, להצדיע לך? מה אני אגיד לך, את עושה את העבודה שלך במסירות, בהגינות, ביושר, בהשקעה. שאפו. בחוק אומנה לילדים, שעבר השנה בכנסת, נקבע כי אומן יקבל ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים תשלומים עבור הוצאות אשר יאפשרו לו לספק את צורכי הילד. עוד נקבע כי תשלומים אלו אינם ניתנים להעברה, לשעבוד או לעיקול. על-פי פסיקת בית-המשפט העליון, נקבע כי כספי גמלה אשר הגיעו לחשבון הבנק של הזכאי נטמעים במכלול הכספים השייכים לאותו אדם ואינם מוגנים עוד מפני עיקול או שעבוד, ולכן אם רוצים להגן על הכספים גם לאחר הגעתם לחשבון הבנק יש לציין זאת במפורש בחקיקה. לנוכח פסיקה זו, תוקנו סעיפי חוק ספציפיים בחקיקה קיימת, לדוגמה: חוק הביטוח הלאומי, חוק הגנת השכר, חוק הטבות לניצולי שואה ועוד, אשר מחילים את ההגנה מפני עיקול או שיעבוד על הכספים גם לאחר הפקדתם בבנק לתקופה של 30 יום. הצעת החוק מבקשת לחדד את הסעיף בחוק האומנה הקובע כי דמי אחזקתו של ילד אינם ניתנים לשעבוד או לעיקול ולהחיל את האמור על כספים אלו גם כאשר הם נמצאים בחשבון הבנק של האומן, וזאת לתקופה של עד 30 יום. יצוין כי התיקון המוצע עולה בקנה אחד עם מטרת חוק האומנה, ומדובר בתיקון שבשל טעות לא הוכנס לנוסח החוק בעת חקיקתו. תשלומים שמעביר משרד הרווחה להורה האומן נועדו להוצאות הנוגעות לטיפול בילד, ויש להגן עליהם פני שעבוד או עיקול. לפיכך, ולאור פסיקת בית-המשפט, יש צורך בהוראה מפורשת בחוק שתחיל איסור על עיקול תשלומים גם לאחר העברתם לבנק. לאור האמור לעיל – ולא מעט בגלל שזו את – ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק, בכפוף להסכמה בהמשך – אני לא יודע למה צריך להסכים, אם החלטנו שזה החוק, אני חושב שצריך לחוקק אותו, לקדם אותו, ויפה שעה אחת קודם. אבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר חיים כץ, שר הרווחה והשירותים החברתיים. תודה לקארין אלהרר. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – הגנה מפני עיקולים בחשבון הבנק), התשע"ו–2016, קריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק בוועדה – 53 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון – הגנה מפני עיקולים בחשבון הבנק), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 53 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף לפרוטוקול את קולם של חברת הכנסת אורלי לוי, חבר הכנסת אכרם חסון, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. אני מוסיף את שלושתם לפרוטוקול כתומכים בהצעת החוק. אם כן, הצעת החוק תובא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה מארנונה לעסק קטן או בינוני הנמצא באזור בניית הרכבת הקלה בגוש-דן), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2169/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה מארנונה לעסק קטן או בינוני הנמצא באזור בניית הרכבת הקלה בגוש-דן), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי, עשר דקות לרשותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק בדבר הנחה בארנונה לעסקים קטנים בתוואי הרכבת הקלה בתל-אביב. באמת לא בקשה גדולה. אני חבר בוועדת הכספים, ואני רואה את תנועת המיליונים והמיליארדים מצד לצד; וכולם, כמעט כל חברי הכנסת עולים לדוכן הזה ומחזקים את ידם של העסקים הקטנים, וכל חברי הכנסת, כולל משרד האוצר, מבינים שכרגע מנוע הצמיחה היחידי במדינת ישראל זה העסקים הקטנים והבינוניים. ומה ביקשתי? ביקשתי להעביר הצעת חוק שתיתן הנחה בארנונה של 50% – בסך הכול 50%, זה לא כסף גדול – לאותם בעלי עסקים לאורך תוואי הרכבת הקלה בתל-אביב, אותם עסקים שמתפרקים. משפחות מאבדות את מקור הפרנסה שלהן על לא עוול בכפן. מה, לא ידעו שמתכננים רכבת קלה? אנה אנו באים? <תמר זנדברג (מרצ):> משנות ה-70. גולדה החליטה על זה. <מיקי לוי (יש עתיד):> העסקים בתוואי העבודות של הרכבת הקלה בתל-אביב פשוט קורסים. זו השורה התחתונה שאנו צריכים לשים על השולחן ולטפל בה. כל מרקם החיים באזור נפגע, ואני לא בטוח שוועדת שרים לחקיקה או מי מהם ביקר בתוואי הרכבת הקלה וראה את העבודות, ראה את האבק, ראה את התריסים של העסקים סגורים. כל מרקם החיים באזור נפגע, ומטבע הדברים הלקוחות והקונים לא מתקרבים לאזור הרחובות מסביב לעבודות – מה שמוביל לכך שחלק מהעסקים נסגרו, אחרים מחסלים את חסכונותיהם, וחלק אחר נכנס לחובות ובדרך להיסגר. ובדיוק כמו בעבודות על הרכבת הקלה בירושלים, שאותן אני מכיר היטב מתוקף תפקידי אז כמפקד המחוז, ניכר כי לא למדנו דבר. אנחנו מתנהלים כאילו מדובר בהפתעה: יום אחד מגיעים ומבצעים את הרכבת הקלה; אירוע שהפציע כרעם ביום בהיר, ולא אירוע ממשלתי מתוכנן, יזום, שנערכו אליו במשך שנים ארוכות והוא עתיד להימשך לפחות עד שנת 2020. לא אקח, ואתן את הקרדיט לחבר הכנסת דב חנין, ששאל אותי ואמר לי: אנחנו בעד הרכבת הקלה, רק מה, בעזרת הרכת הקלה הממשלה הזו דורסת את האזרחים. אין שום אפשרות אחרת להגיד את זה. חברי חברי הכנסת, עברה כשנה מאז החלו העבודות, ואף מתווה פיצויים לא נראה באופק. ואני רוצה לשאול את שרי הממשלה הרלוונטיים – אוצר, פנים, כלכלה ותחבורה: איך אפשרתם להתחיל לעבוד בלי שגיבשתם לפני כן מתווה פיצויים? איך עד היום לא נפגשתם כדי ליצור מתווה שכזה? אף אחד לא סופר את בעלי העסקים ולא את התושבים, וכל הסיפור כסף קטן. 50% הנחה בארנונה לארבע שנים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כמה כסף? <מיקי לוי (יש עתיד):> קטן, אדוני השר, קטן. כמה עסקים יש במתווה הרכבת הקלה? זה לא יותר מעשרות מיליונים – קטן – על ארבע שנים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – רשות חזקה עם עודף תקציבי. <מיקי לוי (יש עתיד):> ודאי. כדברי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, מדובר ברשות חזקה מאוד, שיש לה עודף תקציבי. ולכן היה ראוי שהממשלה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – מעל 50 מיליון על דוחות חניה. <מיקי לוי (יש עתיד):> מעל 50 מיליון שקל עודף תקציבי – על דוחות חניה. והיה ראוי שמשרד הפנים או מי מהממשלה היה יוצר קשר ועושה מצ'ינג – אנחנו ניתן 25%, אתם – 25%, הנה 50%, ובעלי העסקים – 50%. כל כך קל, כל כך נכון, כל כך עושה שכל. אבל לא, אנחנו במדינה הזאת מחליטים לדרוס את האזרחים שלנו. חברי חברי הכנסת, עברה שנה מאז החלו העבודות. אין מתווה פיצויים, אין שום דבר, וזה פשוט כל כך, וזה פשוט חלמאות, ואת מחירה משלמים העסקים הקטנים והבינוניים באזור. והיות שהממשלה לא זזה לשום מקום גם בנושא זה, אנחנו מחויבים לפעול. ואני פונה אליכם, חברי הקואליציה: תגלו פעם אחת, פעם אחת, אומץ לב, כי מדובר באזרחים ששלחו אתכם לבית הזה. לכן הגשתי את הצעת החוק שלפנינו, לתת הנחה של 50% בארנונה לאותם עסקים הנמצאים שם. מצדי, הממשלה יכולה לקחת את הצעת החוק שלי ולהפוך אותה ממשלתית. אין לי שום בעיה עם העניין הזה, איני חפץ ששמי יתנוסס על הצעת החוק. שיגידו, אדרבה, זה בא מאתנו. מה יותר בסיסי ומתבקש מזה? הרי אותם עסקים לא מרוויחים כמעט כלום, אז על מה הם בדיוק צריכים לשלם ארנונה? הרי לא מפנים להם אשפה, לא מאכילים אותם, לא מנקים, לא נותנים שירותים. על מה בדיוק הם משלמים? אני קראתי לאותם בעלי עסקים להגיש בג"ץ נגד העירייה ונגד מדינת ישראל; אם אנחנו לא מקבלים שירותים, אין שום סיבה שאנחנו נשלם את הארנונה. מדובר באזור מוכה אסון מבחינה עסקית, אזור שכל איכות החיים בו נפגעה, ואין שום סיבה בעולם שהמצב יימשך כפי שהוא. מדוע העסקים הקטנים והבינוניים צריכים לשאת בנטל הכלכלי שטומן הפרויקט בחובו? בכל העולם מקובל שהחברה שאחראית לפרויקט, החברה הזוכה, אחראית גם לפיצוי העסקים במקום על אובדן ההכנסות והפגיעה באיכות החיים. כשיש פינוי-בינוי, חברת הכנסת לוי, החברה שמבצעת משכנת את המשפחות ונותנת להן פיצוי על כל תקופת הבינוי, הרי היא מרוויחה מכך. לא, פה לא בדקו ולא עשו איזשהו מנגנון פיצוי. ולכן, חברי חברי הכנסת, איני מבין את התנגדות הממשלה להצעת החוק. זה אמור להיות צעד ראשוני וכל כך מתבקש, בנסיבות העניין, אבל גם לו מסרבים. כפי שאמרתי, אנחנו בעד רכבת קלה, רק שהממשלה הזאת דורסת את אזרחיה, עם הרכבת הקלה, על הפסים. חברי השרים, העסקים הקטנים והבינוניים הם מקור הצמיחה של המשק הישראלי. דווקא בימים אלה, כאשר הצמיחה שלילית, נתוני היצוא מראים ירידה דרסטית, של עשרות אחוזים, ואנחנו מידרדרים לקראת מיתון, אינכם יכולים להתעלם ממצב קריטי של מאות עסקים באזור מסוים הנמצאים על סף קריסה. זה מחייב אתכם לפעול. אתם מביאים במו-ידיכם לקריסה של מרקם החיים באזור הזה, ואין לנו פריבילגיה לאבד מאות עסקים. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולפנות לחברי שר התחבורה ישראל כץ – הבולדוזר – לדעתי הוא יצא, אני מקווה שהוא יסתכל על זה. מכובדי השר, קח את המושכות. הפרויקט הזה הוא באחריות משרדך, אתה כן יכול ללחוץ על שר האוצר ושר הפנים לתת כמה עשרות מיליונים לאותן משפחות שהולכות לפשוט את הרגל. לחץ על האוצר לגבש מתווה פיצויים. מדובר באנשים יקרים, שזה מטה לחמם, והחיים שלהם קורסים אל מול עיניהם, על לא עוול בכפם; הם לא נכשלו עסקית, לא לקחו הימור גרוע ולא נתנו שירות לא טוב. הממשלה כפוית הטובה הזאת כפתה עליהם את ההרס הזה. יש בכוחך, אדוני השר, לעזור להם, זה לא כסף גדול. מדברים על עסקים קטנים, אבל לא עושים שום דבר. מדובר בכסף קטן, שיציל משפחות רבות מקריסה כלכלית. 50% הנחה בארנונה, זה כל מה שביקשנו, והרי זה לא לארבע שנים. יגמרו קטע, ילכו לקטע הבא – – <היו"ר חמד עמאר:> להתחיל לסכם בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – זה לא לארבע שנים. חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש – אני לקראת סיום – כפי שאמרתי, אני מבקש את תמיכתכם בהצעת החוק הזאת – הנחה בארנונה לעסקים קטנים. זה צעד אלמנטרי בנסיבות הקיימות, ויש לציין שהצעת החוק הזאת נתמכת על-ידי "להב", לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל. זו הצעת חוק צודקת, הגיונית, מוסרית ומאוזנת, ואני קורא לכל חברי חברי הכנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה – תתעלו מעל השיקולים הפוליטיים של אופוזיציה וקואליציה, תתמכו בחוק ותעזרו לתת חמצן כלכלי לאותם עסקים קטנים שמנסים לשרוד ועומדים בפני קריסה וסגירה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – להיות השליח של – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני עונה בשם סגן השר איציק כהן, שיש לו שבע ברכות היום – – <מאיר כהן (יש עתיד):> מזל טוב. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – אז אנחנו מאחלים לו מזל טוב. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, מוצע להעניק הנחה בשיעור 50% מסכום הארנונה הכללית – אני לא ארד עד שאתה תגיד – – – <קריאה:> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> יש לי עשר דקות – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אולי הקואליציה תצביע עם האופוזיציה על חוק כל כך חשוב? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, גברתי המזכירה, היות שלא למדתי ליבה, אני לא יודע לספור. <קריאה:> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שעון זה לא – – – <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> השעון עובד. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מוצע להעניק הנחה בשיעור של 50% מסכום הארנונה הכללית לעסקים המצויים באזור שבו מבוצעות עבודות הקמת הרכבת הקלה בגוש-דן, ובלבד שמחזור העסקים שלהם בשנה שקדמה לשנה שבה מתבקשת ההנחה אינו עולה על 2.5 מיליון ש"ח. הממשלה מתנגדת להצעת החוק. זו ידיעה מרעישה מאוד. הצעת החוק תיצור פגיעה בהכנסות הארנונה של הרשות המקומית באופן המהווה השלכת רוחב על כלל הרשויות בישראל. לעתים קרובות מתקיימות עבודות בשטחים ציבוריים שהן חלק מפיתוח התשתיות הציבוריות לטובת כלל התושבים והפיתוח הכלכלי. אין מקום לקבוע בחוק כי במקרה של עבודות תשתית תתקבל הנחה אשר תפגע בהכנסות הרשויות המקומיות וביכולתן לתת שירותים לתושבים. על אף האמור, יצוין כי עיריית תל-אביב פועלת להקמת קרן לסיוע לעסקים אשר נפגעו בעקבות היווצרות קשיים בגישה לעסק בגין עבודות התשתית. אבקש מחברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום – זה מה שאמר איציק כהן. אני רוצה להוסיף משלי, וזה קצת אחרת מהקטע הזה. אולי אדוני סגן השר לשעבר יסביר לי למה יש ארנונה על בתי-חולים. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> למה יש ארנונה על בתי-חולים? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> בתי-חולים זה ללא רווח, רק בהפסד. <קריאות:> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תנו לי. זה בניגוד למה שכתוב כאן, הפכתי דף. עכשיו תסביר לי, אני צריך לסחוב זמן – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, לא, אבל אני אענה ברצינות, כרגע. בתי-החולים בהפסד, כל בתי-החולים. למה אני, כשר הבריאות, צריך לסבסד את העיריות על הארנונה, כשסך הכול הם נותנים שירות לעיר? האם לדעתך זה צודק? האם קופות-חולים – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – למה לבתי-כנסת – – – יש פטור מארנונה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני לא חושב שהם פטורים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> בתי-כנסת פטורים – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא לא, אני לא חושב שהם פטורים. לא חושב שהם פטורים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> הם לא פטורים. יש איזה פטור מסוים לכולם, אבל לא. בתי-חולים, אין שום סיבה שיטילו עליהם ארנונה. הם בהפסד, קודם כול. נניח בעסק, עסק בהפסד משלם? פושט רגל, אני מסבסד אותו. אז תגידו, למה הוא משלם ארנונה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – יש היגיון בהצעת החוק – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, אני התפלאתי על ידידי מיקי לוי, למה הוא לא דיבר על בתי-חולים. אז בפעם הבאה, מיקי, בפעם הבאה הצעת החוק תהיה על בתי-חולים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – אני מתכוון לענות לשר – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שכנעתי אותו. <קריאות:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אני עולה לדוכן, אני אענה לך. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אוקיי. עכשיו, אדוני, חברי הכנסת, פרשת השבוע. מאיר, פרשת השבוע. פרשת השבוע – – <חיים ילין (יש עתיד):> שבוע אחרי המרגלים – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – זה פרשת קורח. <קריאות:> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> ראיתי היום איזה חצי בדיחה, אם מותר להגיד. יש אמרה, אומרים ביידיש – הוא עשיר כקורח; יש אמרה כזאת, עשיר כקורח. מאיפה באה המילה הזאת, עשיר כקורח? כי קורח, איפה הוא נהרג? נבלע בתוך הארץ. הוא וכל הרכוש וכל זה, אף פעם לא ידעת אצלו אם יש לו כסף או לא. כשהוא אמר שיש לו כסף, האמינו לו. היום אתם בודקים – כל העשירים, אתה רואה שפתאום אין להם בכלל כסף, הם בגירעון גדול, הבנקים צריכים לסבסד אותם. לצערי, זה אמיתי מאוד. אבל כתוב: למה באמת ברא ה' בריאה מיוחדת לקורח? שייבלע מתחת לאדמה. כי כתוב: משה רבנו היה עניו מכל אדם אשר על פני האדמה. כך כתוב. משה רבנו היה עניו מכל אדם אשר על פני האדמה. הוא היה עניו על פני האדמה, וקורח ערער עליו והוא תהה: "ומדוע תתנשאו על קהל ה", אתם גאים. הוא ערער על זה, אז הכניסו אותו מתחת לאדמה. זאת הסיבה שהוא קיבל עונש. רבותי, יש לי עוד זמן? <היו"ר חמד עמאר:> לפי הזמן שלי יש לך עוד שלוש דקות, 4:35. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לניחום אבלים אני רוצה ללכת. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אבל הם לא נותנים לי. דוד לא נותן לי. אני רוצה להגיד עוד דבר שנוגע לנושאים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> דבר על הבחירות, על הבחירות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> על הג'אנק פוד, על הג'אנק פוד. קודם כול, הצלחתי בג'אנק פוד. מאיפה אני יודע? אני אגיד לכם, פשוט מאוד. שמעתי שיש מושג כזה – יש אקדמיה לשונית, משהו כזה? <נחמן שי (המחנה הציוני):> האקדמיה ללשון. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> האקדמיה ללשון. הם הציעו מילה מיוחדת לג'אנק פוד. ככה שמעתי. סימן שזה נכנס טוב ללקסיקון. <אילן גילאון (מרצ):> על ג'אנק פוד, לא על ג'וינטים. <קריאה:> מה המילה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> ג'אנק זה באנגלית זבל, וזה מה שמאכילים אותנו. שמעתי שיושב-ראש איגוד המזון אמר שבארץ אין היום אוכל לא טוב; יש בריא ויש עוד יותר בריא. הוא צריך לשכנע אותי שלכל הסנדוויצ'ים האלה בגובה מטר שבתוכם מזון מעובד – הוא צריך לשכנע אותי שזה בריא או עוד יותר בריא. מה הוא מחליט לי מה זה שם. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> פעם בשבוע, כן. בשבת, כן. פעם בשבוע, לא יותר. אבל בריא עכשיו לאכול ג'אנק פוד כל היום? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – מה עם הג'אנק פוד שהממשלה מאכילה אותנו? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני לא אוכל שם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה מאכיל, מאכיל. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתמול ביקרתי ב"אסם" בשדרות. אני חושב שראיתי דברים יפים שהם מתכננים, להוריד את המלח, להוריד את הסוכר, משהו יפה מאוד. ואני מתכוון להמשיך לבקר בחברות – הסכמתי כבר. כל מי שיודיע לי שהוא מוריד שומן, מוריד סוכר, מוריד מלח, מוריד את כל הדברים הלא-טובים, אני אשמח מאוד לבקר. דוד. <דוד ביטן (הליכוד):> עוד מעט, תסיים את שתי הדקות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לסיים שתי דקות, אוקיי. רבותי, הנושא הבא זה תרופות מצילות חיים. אני מקווה, בעזרת השם, שבשבוע-שבועיים הקרובים אני אהיה בעל בשורה בהסכם עם משרד האוצר לקבל תרופות מצילות חיים גם כן, אם בשב"ן או בדרך אחרת, מעורב. אני מגיע להסכם, אנחנו כבר די קרובים, 80%. עוד לא סיימנו אבל לא רחוק. אני חושב שזאת תהיה בשורה. יש היום תרופות שלא בסל, וזה 2.2 מיליארד שקל שאנחנו היינו רוצים להכניס, וזה גדל מיום ליום כי התרופות החדשות הן תרופות שעולות המון כסף. המון כסף זה עולה, ואין כיסוי לזה. אני רציתי דרך שב"ן, אני עדיין לא מיואש מזה. אני חושב שאנחנו נגיע להסכם, ולדעתי זאת תהיה בשורה לכולם. אני חושב ששכנעתי אתכם להפסיק עם המחלוקות. שלא תהיה מחלוקת כקורח ועדתו ובעזרת השם כולנו נצליח. תודה רבה. <קריאה:> שיהיה לכם אומץ. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה רוצה לעלות? <מיקי לוי (יש עתיד):> כן, בוודאי. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה, יש לך שלוש דקות. שלוש דקות, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, אדוני שר הבריאות, אני אענה לך למה אין לבית-חולים פטור מארנונה. לבית-חולים אין פטור מארנונה כי כשתיתן פטור מארנונה לבית-החולים זה יהיה מעתה ועד סוף הדורות – 1; 2. בית-החולים מקבל שירותים מהעירייה: מפנים לו את האשפה, מסדרים לו את המים, מחברים לו את המים, מתקנים לו את המדרכות, מתקנים לו את הכבישים, מסדירים את כל השירותים שהעירייה המוניציפלית אמורה לתת לו. ומה ביקשתי כאן? 50%. סליחה, ושכחתי – ולמקוואות הרי יש פטור מעתה ועד עולם. יש פטור למקוואות. אין בעיה, אני בעד. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> ובתי-כנסת. <מיקי לוי (יש עתיד):> ובתי-כנסת. תודה רבה, חברת הכנסת לוי. אבל כאן לא רוצים, לא נותנים לאותו עסק ארבע שנים פטור, מהיום עד 2020. כשהעבודות מתקדמות יפסיקו את הפטור, וכל זה 50%. מכל 100 שקלים ביקשתי פטור של 50 שקל, כדי שהם לא יקרסו. מה ההשוואה הזו לבתי-החולים? מה ההיגיון? אדוני שר התחבורה, אתה יצאת כשאני קודם פניתי אליך. אני באמת מעריך אותך ואמרתי שאתה בולדוזר ומזיז הרים. בנושא הרכבת הקלה נעדר סעיף אחד כמו בנושא של פינוי-בינוי שמבצעים לבנייה חדשה: זו החברה שזכתה במכרז הרכבת הקלה; על-פי ההיגיון, וכמו שנהוג בשאר מדינות העולם, היא הייתה צריכה לפצות פיצוי חלקי כלשהו את אותם בעלי עסקים שקורסים. ולכן, אדוני, אדוני, מה שביקשתי זה שמכל 100 שקל ארנונה – לא פיצוי, ארנונה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא אתה, אני יודע, אבל אני פונה אליך כי אתה יכול ללחוץ על שר האוצר לתת להם את זה. 50% ארנונה, זה מה שביקשנו, חברים. ואני פונה אליכם, תסתכלו בעיניים של הבוחרים שלכם. אתם מדברים על בעלי העסקים הקטנים, שאתם מרחמים עליהם ואתם רוצים לתמוך בהם והם מנוע הצמיחה, ואתם לא נותנים את ידכם לסייע בידם. אתם תסבירו לאותם אזרחים, לאותן משפחות שיפשטו את הרגל למה הצבעתם נגד החוק הזה. יש לכם 30 שניות, 23 שניות, לחשוב ולשנות את תפיסת העולם שלכם. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברי הכנסת, לשבת בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה מארנונה לעסק קטן או בינוני הנמצא באזור בניית הרכבת הקלה בגוש-דן), התשע"ו–2015. נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 47 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה מארנונה לעסק קטן או בינוני הנמצא באזור בניית הרכבת הקלה בגוש-דן), התשע"ו–2015, נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 34, נגד – 47. הצעת החוק לא עברה והיא יורדת מסדר-יומה של הכנסת. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה מתמשכת), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2725/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה מתמשכת), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מאיר כהן וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה. לפני שהוא יגיע אני רוצה לברך קבוצת חברים מארצות-הברית, "יהלום יהודה", שנמצאים אתנו ביציע. ברוכים הבאים. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת, יש לך עשר דקות. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת יקרות ויקרים, חברות עסקיות – נאוה בוקר, תקשיבו. אתם הולכים להצביע שוב נגד האזרחים, אז תקשיבו. לפחות שתדעו על מה אתם מצביעים נגד. חברות עסקיות משקיעות המון משאבים במאמצים לצרף לקוחות חדשים, מפרסומות מבטיחות דרך שירות אישי אינטנסיבי למצטרף הפוטנציאלי ועד לקיצור התהליך הביורוקרטי של ההצטרפות. המצטרף החדש נהנה מליווי אישי ומשטיח אדום שנפרס לפניו, ואומרים לו: תחתום פה ותחתום פה, ואת כל זה אומרים לו בחיוך, עד שהוא זוכה לתואר הנכסף – אני הלקוח של החברה. ומה קורה במערכת היחסים הזאת, אדוני היושב-ראש, מהרגע שבו מחליט הלקוח לסיים את הקשר עם החברה? כל עוד אתה מתחבר, אתה יקיר החברה, מחבקים אותך, ומהרגע שהצטרפת, והודעת שאתה רוצה להתנתק, מתחיל מסע של ייסורים. מטרת הצעת חוק זו היא לאזן את המשוואה ולעשות תיקון כך שאותן החברות ישקיעו את אותו מאמץ ומשאבים בלקוח גם כשהוא רוצה להתנתק. לצערי הרב הפך תהליך ההתנתקות מחברות בישראל לתהליך של סבל, ביורוקרטיה ורדיפה של הלקוח אחר חברה שרק אתמול חיבקה אותו. תהליך ההתנתקות מחברות בישראל הוא ללא ספק אחת הרעות החולות של עולם הצרכנות בישראל. כולנו זוכרים את הבדיחה שהסבירה כי מהלך ההתנתקות שהוביל ראש הממשלה המנוח אריאל שרון מעזה הוא לא חוכמה, "נראה אותך", אמרו לו אז, "מתנתק מ-yes, אדוני ראש הממשלה". מה שעצוב במיוחד הוא שהמציאות הזאת מתרחשת ביתר שאת בעיקר בהתנהלות של החברות הגדולות מול אוכלוסיות מוחלשות; קשישים וקשישות שמוצאים עצמם טובעים תחת ניירת וטופסולוגיה ותחת שורת משימות שלא מביישות צוות פרלמנטרי שלם. מילא ביורוקרטיה, אבל אותם קשישות וקשישים כלל לא יודעים מה עליהם לעשות כדי לסיים את ההתקשרות עם החברה. סוכן המכירות, שהגיע עד הבית כדי לחבר אותם ולהפוך אותם ללקוחות, התאדה, והלקוח מוצא עצמו לבד, חסר אונים. למשל – אישה שמספרת שהתנתקה מחברת גז, אבל אף אחד לא אמר לה שהיא צריכה להחזיר את הבלונים שלה, ואחרי שלושה חודשים היא מצאה את עצמה עם חוב של 2,500 שקלים. התהליך אינו פוסח על אף אחד מאתנו. הוא בולט במיוחד בקרב משפחות קשות-יום. אנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם חזית ביורוקרטית של חברות כמו yes, ו"הוט" ו"בזק". לפני כמה שבועות אישרה הכנסת את החוק להגנת החייב, של יואל חסון כמדומני – נכון, יואל? – חוק יפה מאוד – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – שקובע שכאשר חברה טוענת שלקוח חייב לה כסף, היא צריכה להוציא לו הודעה מסודרת שמפרטת את מהות החוב – על מה החוב, אסמכתה לקיום העסקה וגם דרך להתדיין עם החברה, ולא מייד ללכת למהלכים אגרסיביים. זה קצהו של העניין. זה קורה אחרי שצברנו את החוב. הצעת החוק הזאת דואגת שלא ייווצר החוב הזה. ואיך אנחנו עושים את זה? הצעת החוק קובעת – ותקשיבו, זה טוב לכל אחד מכם, לילדים שלכם, ולהורים שלכם, ולכל האזרחים – החוק קובע כי בתוך שלושה ימי עבודה מרגע ביטול העסקה המתמשכת יחויב בית-העסק לעדכן את הלקוח בכתב על כל הצעדים הנדרשים מבחינתו כדי לבטל את העסקה בצורה כזו שלא ישלם אף תשלום נוסף. נוסף על כך החוק קובע כי באותו מכתב יעדכן בית-העסק את הלקוח בכל החובות אשר נשארו ללקוח לבית-העסק, כדי שהלקוח יוכל לשלם אותם בעת ניתוק העסקה המתמשכת וכך להימנע מניפוח מיותר של החוב. במילים אחרות, החוק מבקש ליצור את האיזון המתבקש בין הלקוח לבין החברה. אין לי שום ספק שהחוק מקובל על כל יושבי הבית, כי באמת, אני לא מבין למה סיעת כולנו, הליכוד, יצביעו נגד חוק כזה. אלא מאי? במשרד הכלכלה, השר לוין, אין שר, יש ראש ממשלה שהוא גם במקרה שר התקשורת, והיועץ המשפטי לממשלה הורה לו שלא לעסוק בעניינים הקשורים לחברות "בזק", yes, "פלאפון" ו"בזק בינלאומי". גם השרים לוין, אלקין ואקוניס, שאליהם פנה ראש הממשלה, סירבו ליטול עליהם את האחריות הזאת, ובצדק. ואותו שר כלכלה, ראש הממשלה, חושב שהצעת החוק הזאת לא טובה. הטיעון הרשמי של פקידי המשרד הוא: רגולציית יתר. מה זה רגולציית יתר? מה, ראש הממשלה לא חושב על הקשישים, שבמקרים רבים יסחבו עד סוף חייהם את החוב הזה? הוא לא חושב על אותה המשפחה שבסלון הבית שלה אין טלוויזיה פעילה, האבא לא עובד, ומה שנשאר מהטלוויזיה זה רק החובות על אותו ממיר שהם לא ידעו שהם צריכים להחזיר, אבל אחרי ארבעה חודשים הם מקבלים קנס של 2,000 שקלים, כי אף אחד לא אמר להם ולא כתב להם להחזיר את הממיר? או חובות על אותו כרטיס SIM של חברת "פלאפון", שבהתחלה, כשהם הצטרפו, הגיע אדם עד לביתם ונתן להם את ה-SIM. כשהם התנתקו, הוא לא אמר להם שהם צריכים להחזיר את ה-SIM, אבל אחרי חודשיים הם קיבלו קנס של 3,000 שקלים. היום המשרד מבקש, משרד הכלכלה, שנשלט בשלט רחוק מלשכת ראש הממשלה, לדחות את ההחלטה בשלושה חודשים, וזה אחרי שישבתי עם נציגי משרד הכלכלה, ולא קיבלתי, אדוני היושב-ראש, אפילו טיעון אחד, אחד, הגיוני, למה הם מתנגדים להצעת החוק. חברות וחברי הכנסת, זו אינה רגולציית יתר; החוק הזה כולו הוגנות, כולו איזון במערכת היחסים שבין הלקוח לחברה. אם שר הכלכלה וראש הממשלה דואג לחברות הקטנות, שהחוק יקשה עליהן, כאילו, בבקשה, אפשר לדון תוך כדי חקיקה ולסדר את זה. לצערי הגדול, עשרות-אלפי אזרחים נכנסים למערבולת הרעה הזאת. הכנסת צריכה להגיד בצורה ברורה לכל אותן חברות גדולות: לקוח שמבקש להתנתק – תקשיבו, אנשי yes, אנשי "בזק" ואנשי "הוט" – לקוח שרוצה להתנתק מכם הוא לא האויב שלכם. תשלחו לו מייד – מה הוא צריך לעשות כדי להתנתק. אל תנצלו את זה ואל תשלחו לו חובות בעשרות מיליונים בכל שנה. ואני מבקש מכם, חברי הכנסת – באמת אין שום היגיון לדחות את הצעת החוק הזאת. אין שום היגיון. אז אנא מכם, אנא מכם, אל תפילו את הצעת החוק, היא עוזרת לכל אחד מאתנו ולכל אחד מאזרחי המדינה. ואדוני ראש הממשלה, ציוו עליך לא להתעסק עם החברות הגדולות – אל תשלח שליחים סמויים. אסור לך להתעסק. הסר את ידך. אל תשלח את האנשים שלך שיתנגדו לחוק כזה. אתה לא שומר הסף של הטייקונים במדינה הזאת. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב השר יריב לוין בשם שר הכלכלה והתעשייה. אני רוצה להבהיר לשרים, שתשובה – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אסור לו לעשות את זה. אסור לו להשיב בשם שר הכלכלה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. אני רוצה להבהיר לשרים שמשיבים על הצעת חוק טרומית – עד עשר דקות. גם הזמן שלהם מוגבל, לכן אני לא אפשר יותר מעשר דקות. תודה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת מאיר כהן, מה פתאום אסור לי להשיב? מספיק כבר, באמת. <מאיר כהן (יש עתיד):> כך אמר היועץ המשפטי. <שר התיירות יריב לוין:> לא רק שלא אסור לי להשיב – ומותר לי – אלא שאם הייתי מחליט לא להשיב, היית בא בטענות והיית אומר: איזה מין ממשלה זאת, מביאים הצעות חוק, לא משיבים, לא מתייחסים. מספיק כבר עם הדמגוגיה הזאת, באמת מספיק. <מאיר כהן (יש עתיד):> תגיד לי, החלטה של יועץ משפטי זה דמגוגיה? <שר התיירות יריב לוין:> מספיק כבר. מספיק כבר עם הדבר הזה – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> החלטה של יועץ משפטי זה דמגוגיה? <שר התיירות יריב לוין:> מספיק כבר עם הדבר הזה – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת מאיר כהן. היה לך זמן לדבר עשר דקות ואף אחד לא הפריע לך. תודה. <שר התיירות יריב לוין:> – – עם כל הניסיון הזה להכפיש כל הזמן ולחפש כל הזמן מתחת לפני האדמה כל מיני טענות. ואגב, אני אומר לך עוד דבר: אני גם לא מתרשם – איך אקרא לזה? – מתנופת ההטבה עם הציבור שנחה על סיעתכם. שמעתי קודם את חברי הטוב חבר הכנסת מיקי לוי – אני אזכיר לך, חבר הכנסת מיקי לוי, זה לא היה כל כך מזמן, כאשר הגשתי כאן הצעת חוק כאשר הייתי חבר כנסת, שנועדה לתת פתרון לארכיונים ציבוריים – שניים כאלה בכל המדינה, לא 200 ולא אלפים – שניים, שנמצאו במצב של קריסה וביקשנו לפטור אותם מארנונה כדי לסייע להם. מה אמרתם לי אז, כשעצרתם את הצעת החוק שלי? מה אמרתם אז? אתה הרי זוכר טוב מאוד: אי-אפשר לתת הנחות בארנונה, זאת לא השיטה, אי-אפשר כך לעשות, מה פתאום. תבדוק, חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> דווקא תמכתי. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת מיקי לוי, תאמין לי, אתה ואני אולי היינו מסתדרים, אבל זו הייתה עמדתו של שר האוצר אז, ראש מפלגתך אז והיום. אז באמת, גם אתה וגם חבר הכנסת מאיר כהן אנשים רציניים, תבקרו אותנו איפה שצריך, אבל בלי כל הניסיון הזה כל הזמן להציג את הצד הזה שרוצה לפגוע בעם ישראל ובעסקים הקטנים, מול הצד הזה שמיטיב עם כולם; הצד הזה שכביכול מגן על הטייקונים אל מול הצד הזה שרק דואג לעניי הארץ. נו באמת, הרי אתם באמת לא מאמינים בזה בעצמכם, בחצי גרם אפילו. ועכשיו לגוף העניין. הצעת החוק של חבר הכנסת מאיר כהן קובעת, כי בתוך שלושה ימים מרגע ביטול העסקה המתמשכת יחויב בית-העסק למסור ללקוח הודעה בכתב ובטלפון על כל הצעדים הנדרשים על מנת לבטל את העסקה, לרבות החזרת ציוד השייך לעוסק אשר נועד למתן השירות, וכן יעדכן את הלקוח בכל החובות, כך – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> תקריא שאני אשמע. <שר התיירות יריב לוין:> אתחיל מההתחלה. אין בעיה. אני מנסה, אדוני היושב-ראש, אם לא שומעים – אני לא יודע, אולי שיגבירו את המיקרופון. <היו"ר חמד עמאר:> גברתי המזכירה, את יכולה להגביר את המיקרופון של הדובר, של השר? נא להגביר. <שר התיירות יריב לוין:> הצעת החוק קובעת, כי בתוך שלושה ימים מרגע ביטול עסקה מתמשכת יחויב בית-העסק למסור ללקוח הודעה בכתב ובטלפון על כל הצעדים הנדרשים על מנת לבטל את העסקה, לרבות החזרת ציוד השייך לעוסק אשר נועד למתן השירות, וכן יעדכן העוסק את הלקוח בכל החובות, כך שהלקוח יוכל לשלם אותם ולהימנע מהגדלה של החוב. עם זאת, חובת ההודעה בדבר הצעדים הנדרשים לביטול העסקה והסדרי ההשבה ההדדיים נגזרים מכוח הדין הכללי של חוק החוזים ואף מכוח חוק הגנת הצרכן, כך שבעת ביטול עסקה הצדדים משיבים אחד לשני את מה שקיבלו במסגרת העסקה, וזאת במטרה לסיים את כלל המחויבויות של הצדדים לעסקה. כך שבעניין הזה אין מחלוקת, העיקרון הוא בוודאי עיקרון נכון ואין על כך ויכוח. יתרה מכך – וזה הדבר החשוב – משרד התקשורת קיים בחודשים האחרונים שימוע באשר לתיקונים במסגרת רישיונות הרט"ן, כך שאחד התיקונים עוסק בחובת היידוע של בעל רישיון באשר לחובות הצרכן המסיים התקשרות עמו, לרבות ציוד שעליו להחזיר. עולה מכאן כי ככל שקיימת בעיה של אי-החזרת ציוד וחיוב הצרכן בקנסות עקב כך בתחום התקשורת, הדרך הנכונה להסדיר את הנושא הזה היא במסגרת רישיונות מכוח חוק התקשורת, ואין צורך כל דבר לקבוע בחקיקה ראשית. יותר מזה, אני חושב שההגינות מחייבת את משרד התקשורת – ואולי גם אותנו, אבל הכנסת לא כבולה בזה, משרד התקשורת בוודאי כן – שאם הוא נמצא בעיצומו של הליך שימוע, הוא לא יכול בדלת האחת לנהל הליך שימוע ובדלת השנייה לקדם ולתמוך בהצעת חוק שבאה לכנסת ולמעשה מייתרת את הליך השימוע מיסודו. נדמה לי שאף אחד מאתנו לא היה נוהג כך. לכן, חבר הכנסת כהן, ביקשו ממך: תסכים לדחייה של כמה חודשים, שיסתיים הליך השימוע. אם ייפתר העניין בתוך מסגרת הרישיונות – מה טוב; אם נגיע למסקנה שצריך ללכת לחקיקה ראשית – גם כן טוב; ואם יגיעו בסוף הליך השימוע למסקנה שלא צריך לעשות את הדבר הזה – אז ניפגש כאן ונתווכח. מה הבעיה? למה להתעקש להעלות את זה עכשיו? מה, יש איזושהי דרך – אני שואל אותך, אתה היית שר. היית מסכים שכאשר אתה מנהל הליך שימוע במשרדך, במקביל תקודם הצעת חוק באותו נושא תוך כדי הליכי השימוע? אין שום סיכוי שהיית מסכים, לא היית יכול גם. הלוא יש מינימום של אינטגריטי בהתנהלות, שלא היית סוטה ממנו מילימטר. לכן, במצב הזה, אני חושב שהיה נכון לדחות את הדיון. כך ביקשה גם ועדת השרים, שלא התנגדה לחוק אלא ביקשה לדחות את העלאתו. אבל אם אין הסכמה אז אין ברירה. במצב כזה, לממשלה אין ברירה אלא כמובן להתנגד להצעת החוק. אני רוצה עוד דבר אחד לציין: שהחשש שמועלה במסגרת הצעת החוק, כי לצרכן ייוותר חוב אשר ייצבר לסכום גבוה לאין-ערוך מהחוב העיקרי, קיבל כבר מענה בהצעת חוק לתיקון חוק הגנת הצרכן שיזם חברנו חבר הכנסת מקלב, שנדונה לאחרונה וקודמה בוועדת הכלכלה. על-פי התיקון הנכון והצודק שיזם חבר הכנסת מקלב, עוסק חייב לשלוח לצרכן הודעת חוב הכוללת את פירוט החוב בתוך ארבעה חודשים מהמועד האמור, ובכך נמנע מצב שבו החוב ינופח ויוסבו עליו הוצאות גבייה וכל התהליך הזה יקרה זמן רב אחרי סיום ההתקשרות. הצעת החוק של חבר הכנסת מקלב, אגב, קובעת סנקציות על עוסק שלא שלח הודעת חיוב, כגון עיצום כספי וכן שלילה אפשרית של הוצאות הגבייה במסגרת ההוצאה לפועל. כך שחלק מהנושאים של הצעת החוק טופלו, חלק מהנושאים של הצעת החוק ראויים בהחלט לתיקון אבל הם נדונים כרגע במסגרת של הליך שימוע, שצריך להתקיים בלב פתוח ובנפש חפצה. ואחרי שיסתיים הליך השימוע ותהיה החלטה אם מתקנים ואיך מתקנים, אם תבוא טענה שההחלטה או משהו כאן ברישיון לא מספיק, אתה מוזמן לשוב ולחדש את הצעת החוק. לכן ביקשה ועדת השרים שהדיון בחוק יידחה. בהיעדר הסכמה לעניין הזה, אני מבקש מהכנסת לדחות את ההצעה. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, יש לך שלוש דקות, אם תצליח לשכנע. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מצטער, כנראה ראינו דוגמה יוצאת מן הכלל איך החלטות של היועץ המשפטי לממשלה הופכות להיות המלצות שלא כל כך מכבדים אותן. אני חוזר על מה שאמרתי, השר לוין: אסור היה לשר הכלכלה לטפל בהצעת החוק הזאת. אסור היה, ואל תגיד לי שהפרשנות שלך אומרת שמותר. אז מה? אבל היועץ המשפטי לממשלה אמר שראש הממשלה לא יכול לטפל – – – <שר התיירות יריב לוין:> מי אמר שראש הממשלה יטפל בזה? <מאיר כהן (יש עתיד):> ראש הממשלה הוא שר הכלכלה וראש הממשלה הוא שר התקשורת. הוא פסול ומנוע מלטפל ולקבל החלטות בעניין בשל נגיעתו לחלק גדול מהחברות שאליהן מתכוון החוק, כפי שאני יודע ואתה יודע. כך קבע היועץ המשפטי, בשל יחסו של ראש הממשלה לאיש העסקים אלוביץ. אתה עולה כאן, ואני מתפלא עליך – אתה שומר הסף, אתה באמת איש הגון. אתה עולה כאן – – – <שר התיירות יריב לוין:> מה אתה רוצה? שהממשלה לא – – – בעניין הזה? אני לא מבין אותך. <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה רוצה שאני אדחה את זה? אני מוכן, אבל לא שר התקשורת ולא שר הכלכלה, שלא יטפלו בזה. <שר התיירות יריב לוין:> זה לא עמדה – – – זה של הממשלה. <מאיר כהן (יש עתיד):> לא, זו לא עמדה של הממשלה – זו עמדה של ראש הממשלה. <שר התיירות יריב לוין:> לא נכון – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> לא, אני לא מסכים אתך. כתוב שהוא לא צריך לטפל, למה הוא מטפל? <שר התיירות יריב לוין:> אני מודיע לך שזו העמדה של הממשלה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אני מצטער, תכבדו את החוק, מה אתם דורשים מאתנו? אתה קורא לי פופוליסט בגלל שאני רוצה לכבד את החוק? <שר התיירות יריב לוין:> לממשלה אסור להצביע – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> כן, כי כך אמר היועץ המשפטי. <שר התיירות יריב לוין:> צריך להצביע בעד ההצעה שלך, זהו. <מאיר כהן (יש עתיד):> כי כך אמר היועץ המשפטי. תתחילו לכבד אותו. <שר התיירות יריב לוין:> הוא לא אמר את זה. <<מאיר כהן (יש עתיד):> > היועץ המשפטי אמר: בגלל הקשר של ראש הממשלה לאלוביץ, הוא לא אמור לטפל בחברות גדולות. <שר התיירות יריב לוין:> הוא לא אמר שהממשלה לא יכולה ולא – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אז אל תטפלו. ואם כך אתם נוהגים – נצביע, תדחו את זה. בושה וחרפה, תתביישו. <שר התיירות יריב לוין:> – – – ואתה יודע שהם לא נכונים. אתה יודע שהם לא נכונים. אתה יודע שזה לא נכון. <מאיר כהן (יש עתיד):> תתביישו. אלה פניו של היועץ המשפטי לממשלה – מותר הכול. <קריאה:> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> במדינה שביבי הוא הקיסר מותר הכול. היועץ המשפטי אומר משהו – תעקפו אותו. מיהו בכלל היועץ המשפטי? <שר התיירות יריב לוין:> אתה יודע טוב מאוד שלא זה מה שהוא אמר. <מאיר כהן (יש עתיד):> מיהו היועץ המשפטי? בושה וחרפה. אתם, שומרי החוק, תתביישו לכם. <שר התיירות יריב לוין:> לממשלה מותר להביע עמדה. זו עמדת הממשלה. – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אני מבקש להצביע. שידחו. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אתם בקואליציה תסתכלו טוב-טוב בראי. <שר התיירות יריב לוין:> אז אל תטעה אף אחד. <מאיר כהן (יש עתיד):> היועץ המשפטי אמר לו לא להתעסק. הוא מתעסק עם זה, ואתם מצביעים לטובתו. <שר התיירות יריב לוין:> אל תטעה אף אחד. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה מתמשכת), התשע"ו–2016 – נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה מתמשכת), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 37, נגד – 49. הצעת החוק לא עברה ויורדת מסדר-יומה של הכנסת. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת התוספת לקצבת זיקנה בעד ילדים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/947/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת התוספת לקצבת זיקנה בעד ילדים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זו הצעה לסדר. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כן, כן, בסדר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> דוד – – – הצעה לסדר. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> דוד יודע. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת, רשום לי כאן שאתה רוצה להעביר את זה להצעה לסדר-היום, כן? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כן, כן, אדבר על זה. כן. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת הופך את זה להצעה לסדר-היום. בבקשה, יש לך עשר דקות. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> בסיכום עם הממשלה. כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השרים, הצעת החוק הזאת לפניכם היא חלק מהאג'נדה שלי ללחימה בעוני ובעומק העוני, במיוחד אצל הקשישים. לא אפרט כאן כמה דיברנו על זה וכמה אנחנו מדברים על זה, שצריך להילחם בעוני אבל לא רק במילים; ובמיוחד אצל השכבות הזקוקות, לשפר להן את רמת החיים ולתת מענה, לפתור להן את בעיות העוני בכל התחומים. והחוק הזה בא כחלק קטן מהלחימה הזאת. החוק מאוד פשוט והוא משתמע מאוד פשוט. לפי חוק ביטוח לאומי, לקצבת זיקנה זכאי כל אזרח, ואנחנו יודעים מי זכאי לקצבת זיקנה אחרי עבודה – גמלאים, וקצבת זיקנה, כמובן שהיא מעטה. ואנחנו גם מדברים שקצבת זיקנה תועלה, ועושים חקיקה לדבר הזה, ועדיין אין היענות של הממשלה. בכל זאת, מה אני מבקש בתיקון הזה? זכאי לקצבת זיקנה שיש לו יותר משני ילדים, אכן יקבל קצבה עבור הילד השלישי הזכאי, זאת אומרת מתחת לגיל 18. עד עכשיו – – – <היו"ר חמד עמאר:> סליחה. חברי כנסת – אני מבקש מכל חברי הכנסת לשבת – 1; 2. חברי כנסת וגם שרים לא ידברו במליאה בטלפון. אני רואה שכהרגל עכשיו כולם מדברים בטלפון. אני מבקש, מי שידבר בטלפון אוציא אותו החוצה; גם אקרא בשם שלו, אבקש ממנו לצאת החוצה ישר. תודה רבה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אז אם נסביר עוד פעם, לא בגלל שההצעה הופכת להצעה לסדר-היום, אני רוצה להפנות לתשומת לב חברי הכנסת שזו הצעה חשובה מאוד לכל האזרחים. עד עכשיו, חוק ביטוח לאומי, לגבי קצבת זיקנה, מרשה למי שיש לו קצבת זיקנה לקבל קצבה רק עבור שני ילדים ראשונים – זכאות מתחת לגיל 18. אבל אני מציע שגם עבור הילד השלישי והרביעי והחמישי והלאה, במיוחד אם יש הרבה ילדים, אז בבקשה. וכמה אנשים, כמה תושבים, כמה אזרחים, יש להם ילדים אחרי גיל 65, 67, כשהם זכאים לקצבת זיקנה – עכשיו זה 67, 68 – ויש להם יותר משני ילדים? הם לא רבים. ניסיתי דרך המרכז לראות, לעשות סטטיסטיקה, לצערי הרב אין נתונים. אבל לדעתי, לפי מה שעשיתי סקר פה ושם בשטח, אין הרבה. אבל רוב האוכלוסייה הזאת זקוקה. לכן, זה ישפר את מעמדם הכלכלי, ישפר את מעמדם החברתי, ויתרום הרבה, במיוחד לשכבות האלו, שתהיה להן רמת חיים יותר טובה, גם בבתי-הספר, גם במישורים האחרים. הסכמתי עם כבוד השר חיים כץ, ותודה שהוא ענה, להפוך את ההצעה הזאת להצעה לסדר-היום, ונדון עליה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני חושב שאכן זו הצעת חוק צודקת, במיוחד שאנחנו רק עכשיו – תמיד מדברים על העוני. היא תתרום הרבה אכן לשיפור מצבם של אלו שזקוקים לקצבה הזאת. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. ישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מקבל את הצעתו של חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף להעביר את זה להצעה לסדר-היום, ואני מבקש לתמוך בבקשתו להעביר את זה – לוועדת העבודה והרווחה? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעה לסדר-היום. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 40 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת התוספת לקצבת זיקנה בעד ילדים), התשע"ה–2015, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 40 חברי כנסת, אין נמנעים, אין מתנגדים. ההצעה לסדר-היום עוברת לוועדת העבודה והרווחה. <הצעת חוק מסי מכס ובלו (שינוי התעריף) (תיקון – שינוי התעריף למוצרי מזון), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2780/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק מסי מכס ובלו (שינוי התעריף) (תיקון – שינוי התעריף למוצרי מזון), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת איתן ברושי וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, יש לך עשר דקות. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, מערכת היחסים בין אגף התקציבים באוצר למשרדי הממשלה היא נושא השנוי במחלוקת לאורך השנים. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> רגע. אני חוזר: מערכת היחסים בין אגף התקציבים באוצר למשרדי הממשלה היא נושא השנוי במחלוקת לאורך השנים. ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, זיכרונו לברכה, טבע בתחילת שנות ה-90 את המונח "הפוגלים", בשעת כעס על פקידי האוצר, שניהלו לטעמו קצת יותר מדי את ענייני המדינה. עברו מאז מעל 20 שנה אך נדמה שהדבר נשאר כשהיה ואולי אף החריף. לפני חג הפסח האחרון החליטו אנשי משרד האוצר ושר האוצר משה כחלון לבטל את המכסים על יבוא מוצרים חקלאיים, מתוך מגמה להוריד, לכאורה, את המחירים לצרכן ולהתמודד עם יוקר המחיה. בפועל, נדמה שההסכם לא הביא שום בשורה לצרכנים אזרחי ישראל, וייתכן שהוא הביא יתרון לסוחרים, בכך שנראה שלא הושגה הוזלה משמעותית במחירי המוצרים במרכולים. כתוצאה מההסכם החקלאים נפגעו בצורה קשה. ההסכם יצר תקדים, והציבור קיבל תוצרת שמקורה לא בהכרח איכותי ולא בהכרח עומד בסטנדרטים הנדרשים. כתוצאה מההחלטה שהתקבלה הפסידה המדינה בכמה מישורים, כמו תשלום פיצויים ואובדן הכנסה ממכסים. המהלך עלה למשק מיליונים רבים, והתועלת שלו מוטלת בספק ודורשת בדיקה יסודית. ואכן, נקיים בקרוב דיון בוועדה לענייני ביקורת המדינה. עד היום ועדת הכספים לא אישרה את ההחלטה השנויה במחלוקת וגם לא קיבלה דיווח על ביצועה. כך, יכולים שר האוצר ואנשיו להעלות ולהוריד מכסים ומע"מ – צעדים אשר משפיעים על האזרחים במיליארדים רבים, מבלי שהם מביאים את הנושא לאישור ודיון מקדים בוועדת הכספים של הכנסת, הגוף שאמור לפקח עליהם. השיקולים שמנחים אותם נשארים בחדר הסגור שלהם, ואף אחד מלבדם לא יכול להביע דעה ולהאיר נקודות נוספות שלא נלקחו בחשבון לפני ששר האוצר חותם על הצו לבדו. השאלה היא לא רק כלכלית, ונחוץ גוף ציבורי שיפקח על האוצר – וזו ועדת הכספים, והכנסת כולה. אפשר לציין את החלטתו של שר האוצר לבטל את השינויים שנעשו במיסוי בירה בשנת 2012 ובמיסוי על משקאות משכרים בשנת 2013. הביטול הזה, החפוז, גרם לאובדן של 100 מיליון שקלים אחרי אישור תקציב 2015–2016, ועוד יותר מעודד שתיית אלכוהול. מהו הגבול להחלטות האלה? איפה הגבול, שר האוצר יכול להחליט גם על ביטול שיגרום לאובדן סכום גבוה יותר ולגרום לנזקים נוספים? יזמתי, ביחד עם חברים נוספים, את הצעת החוק, אבל חשוב לציין שמדובר בסוגיה בעלת חשיבות גדולה מבחינה כלכלית וחברתית, ולכן מדובר ביוזמה שחוצה מפלגות ועמדות פוליטיות. מטרת החוק היא לחזק את מעמדה של הכנסת כך שתחדל לשמש חותמת גומי להחלטות מרכזיות המעצבות את החברה והכלכלה בישראל. לראיה: על הצעת החוק חתומים גם יושב-ראש ועדת הכספים משה גפני, יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל, וכמובן חברי כנסת נוספים מהקואליציה והאופוזיציה. הצעת החוק עוסקת בסוגיה מהותית: האם עלינו לאפשר למשרד האוצר ופקידיו לאחוז בסמכות בלעדית בנושא שינוי מסים, מכסים ומע"מ, כשוועדת הכספים משמשת לא יותר מאשר חותמת גומי – וזה המצב הנוכחי, או שעלינו לשנות את המצב ולאפשר דיון אמיתי בוועדת הכספים כדי שגם הציבור יוכל להביע את עמדתו והוועדה תוכל למלא את ייעודה כחלק מהות׳ ממנגנון הפיקוח והבקרה? חוק מסי מכס ובלו (שינוי התעריף), התש"ט–1949 – שימו לב – קובע את הפרוצדורה לאישור וביטול הוראות צו אשר מגדילות שיעור מס או מטילות מס על סחורה שהייתה פטורה ממנו. על-פי הפרוצדורה הקיימת כיום, שר האוצר מפרסם צו ומביא אותו לאישור ועדת הכספים של הכנסת רק בדיעבד. <היו"ר חמד עמאר:> אני ביקשתי לא לדבר בטלפון במליאה. אני סופר עכשיו – שישה חברי כנסת מדברים בטלפון במליאה. אני מבקש מכל חברי הכנסת: מי שרוצה לדבר בטלפון, שיצא החוצה. תודה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> על-פי הפרוצדורה הקיימת כיום, שר האוצר מפרסם צו ומביא אותו לאישורה של ועדת הכספים של הכנסת בדיעבד. שימו לב, ועדת הכספים אינה רשאית לשנות את הוראות הצו, אלא רק לאשרו או לבטלו, ללא יכולת לנהל דיון אמיתי בסוגיה, וכאמור, רק לאחר הפעלת הצו. אנחנו, מי שחתם על החוק, ורבים ודאי, מכם, חושבים שנושאים בעלי חשיבות ורגישות כמו מע"מ ומכסים על מוצרים חיוניים צריכים להיות מפוקחים על-ידי גוף נבחר כמו ועדת הכספים, ואסור שיהיו נתונים לסמכות הבלעדית של האוצר ופקידיו. הצעת חוק זו מציעה לשנות את ההליך המתקיים כיום ככל שמדובר במוצרי מזון שהם מוצרים חיוניים, כך שהשאלות לגבי אישור צווי המכס יופנו, ראשית, לדיון ואישור בוועדת הכספים, ולאחר מכן במליאת הכנסת. באופן זה, הצו ייכנס לתוקפו במועד אישורו על-ידי הכנסת, אלא אם כן קבעה ועדת הכספים מועד אחר. הצעת חוק זו באה, כאמור, לייעל ולשפר את המצב הקיים. המנגנון הקיים יוצר מציאות שוועדת הכספים, נציגת הבית הזה, משמשת כלי שרת של פקידי האוצר, אשר מקדמים מדיניות מיסוי סחורות על-פי ראות עיניהם, כאשר הגופים שאמורים לפקח עליהם, קרי ועדת הכספים והכנסת, מנוטרלים וחסרי יכולת לבצע את תפקידם. משרד האוצר פועל בעצם כעריץ כול-יכול בכל הקשור לשינוי מכסים ומע"מ. כדאי לזכור שוועדת הכספים, שהיא גוף של נבחרי ציבור, היא זו שאמונה על התמונה הכוללת של מדיניות המס הראויה והיא זו שמן הראוי שגם תשקול את השיקולים של טובת הציבור בכללותו, שיקולים תקציביים, שיקולים של חלוקת נטל המס הראויה, וכן שיקולים של הגנה על ייצור מקומי לעומת מדיניות הייבוא הראויה. לא ייתכן שרפורמות כה משמעותיות, העוסקות במכסים ובמחירים וכוללות פרטים רבים, לא יובאו לפתחה של ועדת הכספים. לא ייתכן שתהליך שלם מצוי כולו בידיים של מנגנון פקידותי. יש למהלכים השלכות חשובות על פעילות כלכלית רחבה ביותר, ולכן חשוב שיהיו בידי הכנסת. לא ייתכן שוועדת הכספים לא תוכל לקיים דיון מקיף בנושאים האלה עם הגורמים הנוגעים בדבר. לא ייתכן שלרשות ועדת הכספים לא יעמדו הסמכויות – סמכויות אמיתיות – להציע תיקונים, לאחר שקיימה דיון מקיף ומעמיק בסוגיה. כנבחרי ציבור, יש לנו חובה ציבורית להקטין את עריצות האוצר ואת הסמכות הבלעדית של שר האוצר בנושא שינוי מכסים ומע"מ, כיוון שהכוח של שר האוצר ומנכ"ל משרדו והפקידים להחליט לבד בנושאים אלו פוגע בסמכות הכנסת ובתפקידה כמפקחת. אין מדובר – ואני רוצה להדגיש פעם נוספת: אין מדובר בנושאים אישיים. זה לא חשבון עם פקיד או שר. יש כאן ניסיון אמיתי להחזיר את הכוח לכנסת. לא יכול להיות שהיא תהיה חותמת גומי של אישור או ביטול, והפרוצדורה כולה תימצא בידיים של המנגנון הפקידותי. יש לסוגיה הזאת השלכות של מדיניות והשלכות רוחב על חתך גדול מאוד של פעילות כלכלית, ולכן חשוב להחזיר את הפיקוח לכנסת. חברים, בשנים האחרונות שכחו באוצר את מהות הדמוקרטיה, שכחו כי יש מי שנבחר ואמור לייצג את הציבור, ויש פקידות שאמורה ליישם את ההחלטות שמקבלים הנבחרים. בפועל היא כובלת את ידינו, בתור חברי הכנסת, וכך גם במשרדי הממשלה האחרים. אסור שזה יימשך כך. הצעת החוק הזאת היא פשוטה ובסיסית, כל תלמיד בית-הספר שלומד אזרחות, כל סטודנט שנה א' במדעי המדינה, כל בר-דעת יודע כי בדמוקרטיה יש נבחרי ציבור, והם מקבלים את ההחלטות בשם העם, למענו, ובזכות המנדט שהם קיבלו. הפכנו בישראל למדינה שבה שלטון הפקידות שורר, ואנו נאלצים להזכיר לפקידות כי מי שקובע הוא הציבור, על-ידי נבחריו. אין לי ספק שתשומת הלב פה לא מרוכזת, אז אני בחרתי להראות פה, מעל הדוכן, את המצב של נבחרי הציבור – ואני מתאר שאנחנו בידיים כבולות; ידי חברי הכנסת כבולות, ידי ועדת הכספים כבולות, והגיע הזמן שיגישו כאן דין-וחשבון לציבור, מי בעצם מנהל את המדיניות, כמו שאמרתי, בנושא יבוא ומכסים. <היו"ר חמד עמאר:> לסכם. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> זה מסוכן לדמוקרטיה, וזה לא מתאים למדינת ישראל במאה ה-21. <קריאה:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> לא, אסור. אסור. תוריד את זה בבקשה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> צריך לעשות למען עצמאות חברי הכנסת. <היו"ר חמד עמאר:> אני מבקש להוריד את זה. תודה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אנחנו נשתחרר מהכבלים של האוצר ונחזור למדיניות שמנוהלת על-ידי הנבחרים בוועדת הכספים. החוק הזה הוא מ-1949. הגיע הזמן לשנות אותו. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב השר אופיר אקוניס. השר אופיר אקוניס, יש לך עשר דקות. בבקשה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת ברושי, בשם שר האוצר וסגנו, אני משיב על הצעת חוק מסי המכס ובלו (שינוי תעריף). ובכן, הסמכות לקבוע את שיעורי המס האמורים בהצעה ניתנה לשר האוצר, וחזקה עליו שהשימוש בסמכות זו נעשה באופן ראוי. אין מקום לפגוע בעקרון הפרדת הרשויות וליצור מנגנון פיקוח מסורבל שכזה על פעילותו של שר האוצר, שיביא לפגיעה משמעותית ביכולתו לקבוע מדיניותו בתחומי סמכותו ואחריותו. נוסף על כך, להצעה זו, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת ברושי, יש משמעויות פיסקליות הפוגעות ביכולתו ובאחריותו של שר האוצר לנהל כראוי את תקציב המדינה. <היו"ר חמד עמאר:> אדוני השר – המציע – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> שנייה, אני אענה. כן, בוודאי, וזה המשפט הבא: בהסכמת חבר הכנסת ברושי, בהסכמתו, כפי שמחייב התקנון, הצעת החוק הופכת להצעה לסדר-היום. הממשלה מסכימה, חבר הכנסת ברושי, לקיים את הדיון בוועדת הכספים של הכנסת, ואני מבקש מכל חברות וחברי הכנסת לתמוך בהצעה הזאת כהצעה לסדר-היום. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> אני אבקש מחברי הכנסת לשבת. אנחנו הופכים את זה – המציע הופך את זה – להצעה לסדר-היום, וזה מועבר לוועדת הכספים. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק מסי מכס ובלו (שינוי התעריף) (תיקון – שינוי התעריף למוצרי מזון), התשע"ו–2016, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 39, אין נמנעים ואין מתנגדים. ההצעה הפכה להצעה לסדר-היום ותועבר לוועדת הכספים. תודה. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מאגר מידע של ניקוד מסוכנות לעניין נהגים מקצועיים), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2979/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מאגר מידע של ניקוד מסוכנות לעניין נהגים מקצועיים), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת. עשר דקות. בבקשה. התחל. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, הצעת חוק שגם – – – <היו"ר חמד עמאר:> גם אני חתום. <איתן כבל (המחנה הציוני):> כן. אדוני היושב-ראש, רשמות פרלמנטריות, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, השר אקוניס, אני מבין שאתה מעורר שם התרגשות. אני רואה איך כולם מקשיבים לך ברוב קשב, איזה דברי חוכמה כל כך? אוקיי, אני רואה גם את זהבה גלאון כל כך מתלהבת, אז – אוקיי – – – הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מאגר מידע של ניקוד מסוכנות לעניין נהגים מקצועיים), התשע"ו–2016. על ההצעה הזאת חתומים חברי הכנסת חמד עמאר, אורי מקלב, דוד ביטן, איילת נחמיאס ורבין, אחמד טיבי, עיסאווי פריג', עליזה לביא, יואל חסון, עבד אל חכים חאג' יחיא, נחמן שי, יואב בן צור, רועי פולקמן, איציק שמולי, יואב קיש, יעקב פרי, קארין אלהרר, חיים ילין ורויטל סויד. הצעת החוק הזאת – מדובר בה כך: מוצע כי ייקבע מנגנון של מתן ניקוד מסוכנות לכל נהג, בהתבסס על קריטריונים שיקבע שר התחבורה והבטיחות בדרכים בתקנות. בין היתר, יכללו קריטריונים אלה התייחסות לוותק הנהג, למספר העבירות שביצע, לחומרת העבירות, למועד שבו נעברו, וכן להשתלמויות והדרכות שעבר. את מאגר המידע שבו ייכלל ניקוד המסוכנות האישי של נהגים ינהל משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. כמו כן מוצע כי הגישה למידע בנוגע לניקוד המסוכנות של נהג תהא רק למעסיק נהג מקצועי, בכפוף להוראות שקבועות בהצעת החוק. חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להזכיר – כדי לחדד במה מדובר. כל פעם, סגן השר ז'קי לוי ידידי, אחרי שיש תאונה, כמו למשל התאונה הקשה שהייתה בכביש מס' 1 בין אוטובוס לבין משאית שחנתה בצד, כולנו קמים ומזדעזעים כשנחשף גיליון ההרשעות של אותו נהג, וכולם אומרים: אבוי, מי נתן את האישור לנהג הזה לעלות על הכביש? וזה חוזר על עצמו – אדוני שר התחבורה, שתומך בהצעה, השר גלעד ארדן, שאני יודע שהוא תומך בהצעה; לפחות אנשיך תומכים בהצעה, אנשי המקצוע – לפחות כשמדובר בנהגים מקצועיים, נהג מקצועי שהוא נהג אוטובוס או נהג משאית. אולי הציבור לא יודע שכמעט שליש מההרוגים בתאונות הדרכים בשנת 2015, למעלה מ-90 אזרחים נהרגו על-ידי משאיות. בעצם, מה אנחנו אומרים? כשנהג מקצועי בא להתקבל לעבודה, וזה נהג משאית בדרך כלל, או נהג אוטובוס, יוכל זה שמקבל אותו לעבודה לדרוש ממנו להביא את גיליון ההתנהגות שלו, שזה יהיה מונח על השולחן. היום, לא תאמינו, אסור לחברות לדרוש זאת. זאת אומרת, מותר לתת לאדם ברמת מסוכנות כל כך גבוהה – זה בעצם לתת בידי אדם כלי נשק. והמעניין הוא שהאנשים האלה בדרך כלל חוזרים פעם אחר פעם על המעשים האלה וגורמים פעם אחר פעם לתאונות. מה אתם לועסים שם, חבר הכנסת עמר בר-לב? אני רואה, אתה לועס ונהנה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אנחנו משבחים את המקצועיות שלך. <קריאות:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> ואני באמת אומר לכם בעניין הזה, שנראה היה בעיני כל חברי ועדת הכלכלה, ובוודאי אלה שהשתתפו באותם דיונים הנוגעים לקטל בדרכים – הייתה הסכמה מקיר אל קיר, הסכמה מקיר אל קיר. אלא שכמו תמיד, משרד המשפטים – ואני רוצה להגיד גם על ההסכמה שהגעתי אליה עם משרד המשפטים – איך שאנחנו, חברי הכנסת, כולנו פה, אין הבדל בין קואליציה לאופוזיציה – הממשלה תמיד נזכרת שבדיוק יש לה משהו דומה שהיא עובדת עליו, אבל בדיוק בדיוק בדיוק משהו שהם עובדים עליו. הם אף פעם לא יאמרו כמה זמן הם עובדים על זה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> גם בממשלה הקודמת זה היה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אמרתי, זה לא – זה עובר – – <קריאות:> בירושה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – בירושה, לא משנה מי, לא משנה מה. חברת הכנסת שולי מועלם, כשפקידות מעבירה – כשיוצאים לגמלאות והיא מעבירה, מה תאמר לחבר הכנסת או מה תאמר לשר, זה חלק מאותן פקודות הפעלה שאומרות תמיד – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – תמיד תמיד תאמר: יש לנו בדיוק. מכיוון שבאמת מדובר בנושא בעל חשיבות מהמדרגה העליונה, ומכיוון שמשרד המשפטים אומר שיש לו תקנות שהוא מתכוון להניח בעוד כחודשיים ימים, הסכמתי שאנחנו נעביר, בהסכמה אתם – להעביר זאת בטרומית. ואם יקרה הנס, ולא בעוד חודשיים אלא כשנחזור, בעוד שלושה-ארבעה חודשים, וההצעה לא תונח בפני המליאה והתקנות יעברו כפי שנדרש, אהיה רשאי להביא את הצעת החוק ולהמשיך ולקדם אותה להעברה בקריאה שנייה ושלישית. זאת ההסכמה, חבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת דוד ביטן, אני יודע שאורלי יותר מעניינת. חבר הכנסת ביטן, אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני מבין שכשאתה מדבר, אפילו את עצמך אתה מחריש. עד כדי כך אתה מדבר בקול, שאת עצמך אתה לא מסוגל לשמוע. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> איתן, דיברנו על החוק שלך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> תודה. ולכן אני אומר, חבר הכנסת דוד ביטן, חברי יושב-ראש הקואליציה, שהסכמתי להסכמה שהגעתי אליה עם משרד המשפטים. ולכן אני קורא לכולם להצביע בעד ההצעה. אני מודה לכם. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. הצעת חוק טובה מאוד. ישיב שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ. בבקשה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת איתן כבל, איכה? אה. החוק הוא חוק ראוי. מאחר שכולנו כאן בעדו, אני לא אאריך בדיבור; נימקת אותו היטב. אני אכן רוצה לציין שאנחנו שנים כבר ניסינו ופועלים מול משרד המשפטים, במתח הטבעי או הלא-טבעי שבין החיסיון של פרטי האדם לבין הצורך לתת את הפרטים למי שמקבל אותו לעבודה כדי לגונן על הנוסעים. אני שמח מאוד על הצעת החוק. אני שמח על העמדה המעודכנת של התמיכה בחוק הזה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהחמיא לך על החוק שהבאת אתמול לקריאה שנייה ושלישית. הוא נקרא חוק שירותי רכב – שם מאוד משעמם – אבל הוא מדבר על מהפכה ענקית; בעצם הכנסת תחרות, לראשונה מקום המדינה – ואולי היו זיכיונות עוד קודם לכל מיני משפחות – בתחום הרכב, בייבוא הרכב, בטיפול ברכב, כלי חילוף, שמאות. פעם ראשונה שהתחום הזה ייפתח לתחרות, ומי שירוויחו בגדול הם אזרחי מדינת ישראל. חוק צרכני. שיבחתי בעבר את החוק וגם עכשיו, אבל אני חייב לשבח אותך, שלמרות היותך איש אופוזיציה שעומד בראש ועדה חשובה בכנסת, יכולת לנהוג רק בצורה נייטרלית. אתה נרתמת ללא שום שיקול פוליטי, מתוך ראייה ממלכתית, לקדם דבר שהוא החוק הצרכני החשוב ביותר שחוקק מזה שנים לטובת אזרחי מדינת ישראל. אני מכבד את זה. אני חושב שאזרחי המדינה צריכים להודות לך, והפירות של המהפכה הזאת, ככל שהם יהיו – יש לך חלק ניכר בהם, לך ולחברים שעזרו לך בדבר. אני מברך אותך גם על זה וגם על החוק הזה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מאגר מידע של ניקוד מסוכנות לעניין נהגים מקצועיים), התשע"ו–2016 – נא להצביע. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 47 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מאגר מידע של ניקוד מסוכנות לעניין נהגים מקצועיים), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 47, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה ותועבר לוועדת הכלכלה להמשך הכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור הספקת שירותים נוספים על-ידי בעל רישיון שהוא בעל תשתית קווית), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1894/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת עליזה לביא) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור הספקת שירותים נוספים על-ידי בעל רישיון שהוא בעל תשתית קווית), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת עליזה לביא. עשר דקות בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברותי, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מבקשת את התמיכה שלכם בה, מבקשת לעגן את ההפרדה המבנית ב"בזק". זה אולי נשמע טכני ומורכב, מסובך, אבל זו בעצם הצעה שרוצה להציל את שוק התקשורת במדינת ישראל ולחלץ אותו מידי המונופול הכוחני שבמשך שנים עושה כל מה שביכולתו כדי לחסום תחרות בשוק ולהוריד את המחיר לצרכן – לי, לךָ, לךְ, לכולנו. המחיר שאנחנו משלמים הוא גבוה ללא כל סיבה. הצעת החוק הזאת מבקשת להפריד בין התשתית הקווית לבין הספקת התוכן בשירותי התקשורת. השארת המצב הנוכחי, כמו שהיום משאירים אותו בכוח, הפירוש זה המשך שליטה של המונופול של "בזק". המשמעות היא שאין תחרות, המשמעות היא קיפאון בשיפור התשתית, וזו פגיעה מתמשכת בכולנו. אני מכירה את הטענות כאילו הדרישה לביטול ההפרדה היא מטעמי יעילות, שמיזוג חברות יכול לאפשר להוזיל עלויות של תפעול ולהוריד את המחיר לצרכן. כל זה היה אולי נכון בעולם מתוקן, במדינה מתוקנת, במקום שבו מתנהל שוק תקשורת מאוזן ותחרותי. אבל במדינת ישראל "בזק" חוסמת, ועוזרים לה לחסום, כל אפשרות לתחרות באופן שיטתי. במה שאפשר יהיה להוריד את המחיר לנו בישראל – היא לא נותנת. המונופול הדורסני הזה לא נותן ולא מאפשר את ההגברה של התחרות. ב-2015 יצאה לדרך רפורמת השוק הסיטונאי, המכונה גם רפורמת הפס הרחב. הרפורמה נועדה להפחית את המחירים של התקשורת – אדוני, אי-אפשר לדבר. אני מרגישה – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני מבקש שקט מחברי הכנסת. נא לשבת, חברי הכנסת. <עליזה לביא (יש עתיד):> מאז נכנסה הרפורמה הזאת של הפס הרחב, מפרה חברת "בזק" את התנאים של הרישיון שלה. החברה גוררת רגליים בהליכים ביורוקרטיים מתמשכים ופשוט לא מאפשרת לקיים את ההוראות של משרד התקשורת – משרד שהפך, לצערי הרב, בצורה כזו או אחרת לשותף למעשה הזה. משרד התקשורת פועל רחוק מהעין הציבורית. הוא נוקט מדיניות מכוונת של גרירת רגליים על מנת שלא להכליל את הטלפוניה של "בזק" במסגרת הרפורמה של השוק הקווי. ואם באמת אנחנו מדברים על התייעלות, על הורדה של מחירים, אם באמת זה היה הכיוון, מדוע "בזק" לא מספקת תשתית טלפונית למתחרים שלה? מדוע "בזק" לא מאפשרת שימוש בתשתית הפסיבית למתחרות, כפי שהיא מתחייבת? מדוע "בזק" עושה ככל שביכולתה כדי לחסום תחרות בענף? מדוע היא זקוקה לעוד ועוד מתנות מהרגולטור, ממי שאמור היה להיות הרגולטור ולשמור עלינו, על הצרכנים? ואם לא די בכך, אז לפני כמה ימים שמענו על מתנה נוספת שחושבים במשרד התקשורת להעניק ל"בזק", בדמות ביטול דמי הקישוריות. עוד חיסכון בהוצאות של "בזק", של למעלה מ-50 מיליון שקל לקבוצת התקשורת החזקה, הרווחית בשוק שלנו, על חשבונן של חברות הסלולר המתחרות, שגם הן נושקות להפסד. וזאת מעילה מתמשכת בכולנו, באמון של כולנו, על-ידי חברה שמגלגלת מיליארדים של דולרים בשנה. לא ייתכן שחברה יחידה, חברה אחת, יהיה לה את הכוח לשלוט בתשתיות ולהכריע את המחיר של כולנו. ולא ייתכן שמשרד כל כך מורכב, עם עניינים כל כך מורכבים ובוערים על סדר-היום, מתנהל ללא שר, וגרוע מכך – הוא מתנהל תחת שר שנמצא בניגוד עניינים חמור. במצב הקיים כעת, כאשר ראש הממשלה אמור להיות מנוע לחלוטין מעיסוק בענייניה של "בזק", בהתאם להחלטת היועץ המשפטי לממשלה, וברור גם שכל שר שראש הממשלה – שר התקשורת הנוכחי – יפקיד בידיו את הסמכויות, יהיה נטול סמכויות. ולא במקרה שמענו השבוע שהשרים בליכוד, כל השרים בליכוד שראש הממשלה פנה אליהם, מסרבים לקחת לידם את הטיפול ב"בזק". הם מבינים היטב שבעצם הם יהיו חותמת גומי במשרד. הם מבינים שהם שם כדי להיות עושי דברו של ראש הממשלה לקידום העניינים של "בזק". זה מה שהיה וזה מה שימשיך להיות אם אנחנו לא נצביע פה היום על החוק הזה שקורא להפרדה. אני מזכירה, ואני רוצה לצטט דברים שאמר כאן שר התקשורת הקודם, שר מוערך, מקצועי, שאמר את הדברים הללו ממש לא לפני הרבה זמן, במאי בשנה שעברה, ואני מצטטת. והוא אמר – אדוני היושב-ראש, אפשר שקט? אני יודעת שקשה לשמוע את הדברים. <היו"ר חמד עמאר:> חברי השרים, אני מבקש קצת, אתם מפריעים לדוברת. היא מבקשת – אם אתם יכולים לשבת, בבקשה. השר ארדן, אם אתם יכולים לשבת ולא לסובב את הגב – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני השר, אני מצטטת דברים שאמרת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני או הוא? <עליזה לביא (יש עתיד):> אתה. אמרת את זה במאי: בשנים האחרונות נקטה "בזק" כל פעולה אפשרית כדי לתקוע ולעכב את יישום הרפורמה – אמרת את זה במאי שנה שעברה – ליישם את הרפורמה שתוזיל בעשרות אחוזים את העלויות לציבור. לכן – אמרת – הגעתי למסקנה שהדרך הנכונה להתמודד עם מונופול כה עוצמתי היא לחייב את "בזק" למכור את כל אחזקותיה בתחום התוכן והשירותים ולהשאירה כחברת תשתית בלבד. ועוד אמרת, אדוני השר, שכל חבר מהאופוזיציה שיגיש את ההצעה הזאת, אתה תתמוך בה. אתה אמרת. והכוונה כאן היא באמת – זה לא אופוזיציה וקואליציה – כולנו רוצים לשלם פחות. כולנו משלמים מחירים גבוהים שאין שום סיבה שנמשיך לשלם אותם. אני קוראת באמת לתמיכה שלכם. תחשבו רגע בצורה ישרה, בצורה אמיתית ונבונה. אלה דברים שצריך לבוא ולתקן אותם. שוק התקשורת בישראל כיום נתון להשפעה פוליטית יותר מתמיד, והצעת החוק הזאת נועדה להבטיח שגורמים בעלי עניין לא יוכלו לפעול לבטל את ההפרדה הזאת ב"בזק". חברת תקשורת שהיא הרווחית בישראל, הוא לא צריכה עוד טובות הנאה ופריבילגיות במסדרונות השלטון. בעלות כפולה כזאת, שנשארת ומקובעת, על התשתית ועל שירותי התוכן, מקנה ל"בזק" כוח מאוד מאוד לא פרופורציונלי, במיוחד נוכח המצב בשוק כיום. ובהיעדר הפרדה מבנית, הכוח האדיר הזה של "בזק" מאפשר לה לפעול ללא שום מוגבלות, והמפסידים הגדולים הם אנחנו, כולנו, ללא הבדל, ולאותה קבוצת התייחסות, גם קואליציה וגם אופוזיציה. דווקא שר האוצר היום, שר אוצר שהוא זה שהוביל את מהפכת הסלולר והבין מה מהפכה כזאת עושה לשוק ולנו, כצרכנים וכמשלמים, מה זה עושה, צריך להמשיך ולהיאבק ליישום של רפורמות שנועדו להיטיב עם כולנו, עם האזרחים כולם. גם אתנו צריך וגם בנו צריך להתחשב, ולא רק בגורמים הפוליטיים האינטרסנטיים. והפתרון המעשי והפשוט לסבך היחסים של הרגולטור מול "בזק" הוא הפרדה תאגידית ברורה בין הספקת שירותי תשתית לבין כלל השירותים האחרים. רק כאשר תיעשה ההפרדה הזאת יהיה ניתן לייצר תחרות ויהיה ניתן להוזיל את המחירים לנו, לכולנו. והפתרון טמון בהצעת החוק שלי, שתבצע את ההפרדה התאגידית המלאה בין ספקי שירותי התשתית הקווית לבין ספקי שירותי תוכן על אותה התשתית. בנסיבות הנוכחיות, קבלתה של הצעת החוק היא חיונית, היא חשובה, היא בשביל כולנו, ואני מבקשת שתצביעו בעד הצעת החוק. תודה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב השר חבר הכנסת יריב לוין, בשם שר התקשורת. יש לך עשר דקות. בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, עניינה של הצעת החוק של חברת הכנסת עליזה לביא בהטלת איסור על בעלי תשתית תקשורת קווית לספק שירותים למנויים, בין בעצמם ובין באמצעות חברות בעלות זיקה להם – מטרת הצעת החוק היא לכפות בחקיקה הפרדה בין אספקת שירותי תשתית לבין אספקת שירותים למנויים בידי בעל רישיון. הרעיון המונח בבסיס הצעת החוק, לפחות לפי דברי ההסבר שלה, הוא כי הבעלות הכפולה על התשתית ועל התוכן יוצרת ניגוד אינטרסים ותורמת להעלאת מחירי התקשורת לצרכן, וכי הפרדת הבעלות תאפשר לספק שירותים – בסופו של דבר תביא לכך שאותם ספקי שירותים יספקו את אותו שירות למנויים במחירים מופחתים. אני מוכרח לומר, חברת הכנסת לביא, שאני מסכים עם מה שאמרת, שמדובר באמת בעניין מורכב, בעניין שנשמע סבוך. הוא לא רק נשמע סבוך, הוא באמת סבוך, הוא באמת עניין מורכב, הייתי אומר שהוא נמצא בליבת הסמכות של משרד התקשורת. הייתי אפילו מרחיק לכת ואומר שהחלטה מן הסוג הזה, אם תתקבל כתוצאה מחקיקה פרטית, כמעט מייתרת את המשרד, כי אם יש תחום ונושא שבו ראוי ונכון לקבוע מדיניות, ושמחייב באמת החלטה והובלה של המשרד הממשלתי שהרגולציה נמצאת באחריותו, זה בדיוק סוג הנושאים. לכן אני חושב, והממשלה חושבת, שלא יהיה נכון להסדיר נושא כזה, שנמצא בליבת האסדרה של המשרד, בחקיקה ראשית, בלי שנעשו הבדיקות המקצועיות המלאות; בלי קבלת עמדה מקצועית מלאה של הגורמים הנוגעים בדבר במשרד התקשורת; בלי לקיים הליך שימוע אמיתי ומסודר לכל הגורמים הנוגעים בדבר, ובלי לבחון את כל ההשלכות והמשמעויות של העניין הזה על-ידי הדרג המקצועי של המשרד לעומק, ולא בפרק הזמן שמוקצב כדי לתת מענה על הצעת חוק פרטית. אני אומר יותר מזה: משרד התקשורת מתנהל על-פי מדיניות סדורה, ברורה וידועה בנושא אסדרת שוק התקשורת הקווית הנייחת, ובכלל זה כל מה שקשור בצד הסיטונאי של העניין, וזאת בהמשך להמלצות של ועדות ציבוריות, שאת ודאי מכירה, שהיו בעניין הזה. המדיניות הזאת היא מדיניות עקבית, שנקבעה במשך תקופה ארוכה של כהונת שני שרי תקשורת קודמים, שכיהנו בעבר במשרד הזה, השרים משה כחלון וגלעד ארדן, ולכן אני חושב שהדבר הנכון לעשות היה להפוך את העניין הזה להצעה לסדר-היום, לדון בו – בהחלט נושא ראוי לדיון, אבל לאפשר לגורמי המקצוע במשרד התקשורת לבחון אותו, ללמוד אותו לעומקו ולגבש את עמדתם. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת עליזה לביא, יש לך שלוש דקות. בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני השר, אני מאוד מעריכה את הכנות שבה דיברת, אבל אתה יודע, הצעת חוק פרטית במקרה כזה, שכבר כל כך הרבה זמן, יותר מדי זמן, דברים לא מתקדמים, ודברים לא מיושמים – ואני יודעת, באמת, אנשים מקצועיים, שרי תקשורת, גם השר ארדן, שעשה עבודה טובה, וגם קודמיו, אני מזכירה גם ציטוטים של הנשיא ריבלין, שהיה שר תקשורת וביקש לטפל, אבל הדברים לא קורים ולא מתקדמים בקצב הנכון. והדברים שכרגע אמרת – אני לא כל כך מבינה איך אפשר להביא עמדה של משרד, ובעצם חוות דעת של שר, כששר התקשורת מנוע מלטפל, ויתר השרים שהוצע להם לא מסכימים. אז בעצם חוות הדעת שכרגע נמסרה היא על-ידי מישהו שנאסר עליו לטפל, ואני חושבת שיש פה ניגוד עניינים מובהק לגמרי, ואני חושבת שצריך לפסול את חוות הדעת הזאת, כי אני לא מצליחה להבין: הרי אם השר הקיים מנוע מלטפל, אז מי ענה לי עכשיו? וארבעה שרים אחרים. אז אם היה שר אחד – אתה בעצם עונה לי כשר המשיב, אז אני חושבת – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני עניתי לך בשם הממשלה – – – הסכם עם משרד התקשורת. <עליזה לביא (יש עתיד):> כן, אבל השר מנוע מלטפל, אז אני לא מצליחה להבין, גם מבחינת הנהלים כאן – – <שר התיירות יריב לוין:> עניתי לך בשם – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – בין הכנסת לבין הממשלה. <שר התיירות יריב לוין:> הממשלה, מותר לה והיא צריכה לקבוע עמדה – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אני חושבת שזה לא ראוי ולא נכון, כי יש פה חוות דעת נגד החוק, שר התקשורת מנוע מלטפל. אדוני היושב-ראש, נראה לי תמוה שזאת המציאות, ארבעה שרים אחרים מסרבים לענות או לקחת את האחריות. נראה לי לא נכון, ואני כן מבקשת לנצל את ההזדמנות הזאת, ובמציאות שנוצרה לקרוא לכם לתמוך בחוק. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה – נא לשבת – על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור הספקת שירותים נוספים על-ידי בעל רישיון שהוא בעל תשתית קווית), התשע"ה–2015. נא להצביע. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 50 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור הספקת שירותים נוספים על-ידי בעל רישיון שהוא בעל תשתית קווית), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 32, נגד – 50. הצעת החוק לא עברה, והיא יורדת מסדר-יומה של הכנסת. לפרוטוקול להוסיף את חברת הכנסת אורלי לוי וחבר הכנסת יוסף ג'בארין – לפרוטוקול. אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעות לסדר. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק איסור הפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה (תיקון), התשע”ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 51), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 47) (ילד הזכאי לגמלה מיוחדת), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מירב בן ארי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 17) (איסור זיקה בין עמלת הפצה לדמי ניהול), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר וקבוצת חברי הכנסת. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק להסדרת השימוש בכרטיס חכם בתחבורה הציבורית, התשע"ו–2016. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעת חברי הכנסת מאיר כהן, מסעוד גנאים ואיל בן ראובן בנושא: משרד החינוך שכר בלשים לבלוש אחר מנהלי בתי-הספר. תודה. <הצעות לסדר-היום> <הסכם הפיוס עם טורקיה> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום: הסכם הפיוס עם טורקיה – מס' 4124, 4126, 4130, 4143, 4152 ו-4153. חברת הכנסת זהבה גלאון. שלוש דקות. בבקשה. נא להקפיד על הזמנים. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כמה שעות אישר הקבינט המדיני-ביטחוני את הסכם הפיוס עם טורקיה. אני רוצה לומר שדי מדהים אותי שאנחנו יושבים כאן, קבוצה של חברי כנסת שהגישו הצעה לדבר על הסכם הפיוס עם טורקיה, אבל אין אף שר, גם לא אחד מאלה שהצביעו עכשיו בעד הסכם הפיוס בקבינט, ומוכן לעלות לכאן לדוכן ולהגיב על הסכם הפיוס עם טורקיה. אני זורקת לך את הכפפה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> רגע, תשמע אותי קודם. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא, אני אעלה. <זהבה גלאון (מרצ):> הבנתי, כי עד רגע זה אמרו לי שאין שר משיב. עד עכשיו אמרו לי שאין שר משיב. אדוני היושב-ראש, אנחנו יודעים שבכל הסכם יש פשרות, ואי-אפשר לזלזל בזה שטורקיה היא מדינה חשובה, ויש לנו אינטרס שיהיה לנו הסכם עם טורקיה. יכול להיות שאם הייתי שרה בקבינט, יכול להיות שזה מה שהייתי מצביעה. יכול להיות שהייתי מצביעה בעד ההסכם עם טורקיה. אבל אני רוצה להגיד לכם שאני חושבת שראש הממשלה נתניהו יצא מההסכם הזה עם אפס הישגים וזנב בין הרגליים. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת מיקי לוי, נא לא לדבר בטלפון. מי שרוצה לדבר בטלפון, שיצא החוצה וידבר כמה שהוא רוצה. <זהבה גלאון (מרצ):> חבר הכנסת מיקי לוי, חשוב לי שתשמע את המשפט הזה: ראש הממשלה יצא מההסכם הזה עם אפס הישגים וזנב בין הרגליים. היה לי חשוב שתשמע את זה פשוט. חברי חברי הכנסת, אם הייתה תחרות אולימפית, אדוני השר ארדן, לירידה מהעצים, ההסכם של נתניהו עם טורקיה היה יכול לתת לו או לזכות אותו במדליה היסטורית. כמה בִרבורים וכמה מילים – ים של מילים – נשפכו על המשא-ומתן שהוא ניהל במשך שש שנים. הוא מרח את ההסכם, הוא אמר: אנחנו לא נתנצל על זה שחיילי השייטת הגנו על עצמם מפני פעילים אלימים; ליברמן אמר שלא תהיה התנצלות. ובסוף ב-2013 נתניהו התנצל כמו גדול, ועכשיו הוא גם מפצה את הטורקים ב-20 מיליון דולר. אני רוצה להבהיר, אדוני השר, שלא יהיו אי-הבנות, אני חושבת שטורקיה היא אחת מארבע המדינות המוסלמיות החשובות באזור. יש לי ביקורת על ארדואן, שלא פעם נתפס באמירות אנטישמיות, ברדיפת מתנגדים ובתמיכה בטרור, אבל טורקיה היא שחקן אזורי חשוב, ובטח שהסכם אתה יכול להעניק למדינת ישראל יתרונות כלכליים ודיפלומטיים, וחבל על השנים שבזבזנו. חבל על השנים, שש שנים. אפשר היה אולי לגייס את טורקיה להיות חלק מהמהלך האזורי כאן, להיות חלק מהסדר כלכלי. אבל מה קיבלנו? <היו"ר חמד עמאר:> נא לסכם. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> ראש ממשלה שמתקפל בשידור חי. ולפיכך, אדוני היושב-ראש, אומנם טורקיה התחייבה שהיא תפעל בכמה מישורים – הדבר הזה יצטרך עוד לעמוד במבחן – אבל ההתנהלות של ממשלת ישראל, אפס הישגים, התנהלות מחפירה – ואני לא יודעת לאן הלך השר ארדן, השאלה אם הוא ישיב. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי. <מיכל רוזין (מרצ):> אין שר באולם. אין שר באולם. <היו"ר חמד עמאר:> שלוש דקות. בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא. אני אחכה שהוא יחזור. <היו"ר חמד עמאר:> אתה יכול לדבר כמה שאתה רוצה. ברגע שייכנס שר, אני אפעיל את השעון. כי השר היה בפנים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא היה ויצא. הספיק לו. הוא שמע את זהבה אז זה הספיק לו. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה, אתה יכול. מזכירות, אני מבקש להזמין שר. אין שר במליאה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> יש 30. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני מאפס את השעון. אתה יכול לדבר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> נחכה, נחכה. קודם כול, אני רוצה מפה לשלוח תנחומים לעם הטורקי על הפיגוע האיום ונורא, החמור, שקרה אתמול בנמל-התעופה אטאטורק באיסטנבול. 41 הרוגים, 239 פצועים. סדר גודל שקשה להעלות על הדעת. מכה קשה לכל מי שמאמין שבעולם הזה אנשים רשאים לנוע ממקום למקום בביטחון, בשמחה, באושר. ועד שהם מגיעים לשדה-התעופה, מחכים להם שם שלושה רוצחים והורגים בהם. אני חושב שכל אחד מאתנו, גם בלי ההקשר הישראלי–טורקי החדש-ישן הזה, מרגיש כאב גדול וסימפתיה. אנחנו, כמי שנופלים קורבן שוב ושוב לטרור, אנחנו רוצים ברגעים כאלה לחלוק – – <היו"ר חמד עמאר:> אני מפעיל את השעון. נמצא שר אתנו. יש לך שלוש דקות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – את הכאב שלנו עם הכאב של – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני כל הזמן הייתי פה, מאחור. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא מאחור? אז אתה תצטרך למלא את מקומו באופן זמני. הכול בסדר, השר אקוניס. אני רוצה להבין כמה דברים שקשורים בהסכם החדש הזה. איך יכול להיות שייחתם הסכם בין ישראל לבין טורקיה ושר הביטחון נגדו? אין דבר כזה. הספר הזה עוד לא נכתב. שר הביטחון מתנגד להסכם בין ישראל לטורקיה, שכל מהותו היא בעצם לפתור את אותו אירוע שהתרחש במים, במי הים התיכון, לפני שש שנים. איך זה יכול להיות? אני לא מדבר על עוד שני שרים, אבל שר הביטחון עצמו. וגם זה עובר כאילו זה לא חשוב. הלוא שר הביטחון צריך להיות האבן היציבה ביותר בהסכם הזה. מסכת היחסים החדשה מתחילה מהנקודה שאנחנו מחזירים את היחסים הביטחוניים, האסטרטגיים, בינינו לבין טורקיה. אבל זה לא הכול. אני רוצה לומר ולקבוע מפה, שההסכם הזה הוא מאוחר מדי, מעט מדי, ושילמנו עליו הרבה מדי. אלה שלושת הפרמטרים. מאוחר מדי, כי ברור שאפשר היה לעשות אותו מייד אחרי. אפשר היה, צריך היה קצת אומץ, שזו תכונה שחסרה לראש הממשלה ולממשלה שלו – – <זהבה גלאון (מרצ):> אין לו את – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – ללכת קדימה ולגמור את העניין מייד. לפעמים, ככל שמושכים, המחיר עולה. כולנו יודעים את זה. ככה זה תמיד. ככה זה היה בכל המשאים-והמתנים שאני מכיר במזרח התיכון: בינינו לבין הפלסטינים, בינינו לבין הערבים. משכנו – העלינו את המחיר שאנחנו משלמים, לא הם. אז שילמנו יותר מדי. קיבלנו מעט מדי. קיבלנו מעט מדי כי יכולנו לקבל את כל זה אז. אבל לא קיבלנו את החיילים והאזרחים שנמצאים בידי ה"חמאס". עכשיו אומרים לי: מה הקשר? מה ה"חמאס"? בוודאי. הלוא טורקיה וה"מרמרה" – היו מיועדים לחזק את עזה. אז אם לא הצליחו להפעיל את המנוף הזה על ה"חמאס", בשביל מה כל ההסדר הזה? ההסדר הזה לא רק שהיה צריך להחזיר אלינו את הנעדרים והחיילים, הוא היה צריך גם להביא להסדר בינינו לבין ה"חמאס". צריך היה, סוף-סוף, להגיע לאיזושהי הסדרה ולא לחכות ולשמוע באוזנינו את השעון מתקתק. ולבסוף, דבר אחרון, איך זה יכול להיות שהסדר כזה נחתם, מודיעים עליו, לפני שמביאים אותו בכלל לקבינט? איך זה יכול להיות? מי שמע על דבר כזה? בשביל מה הם הצביעו היום? על מה הם הצביעו היום? הלוא זה לעשות חוכא ואטלולא את כל הקבינט הביטחוני של מדינת ישראל. <היו"ר חמד עמאר:> נא לסכם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> יותר טוב, תשלחו אותו הביתה, אל תביאו דברים לקבינט, אל תעשו בכלל קבינט. תנו לראש הממשלה לנהל את הכול ונראה איך זה יעבוד. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת חנין זועבי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> רק אל תיתנו לה את – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת אורן חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני מבקש, עוד לא התחלנו – – – <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> שלוש דקות. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> פה זה לא הרשות הפלסטינית – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני עמדתי פה לפני שש שנים. חלק מכם זוכרות וזוכרים מה היה פה לפני שש שנים. זוכרים את ההסתה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> היה משט טרור. זה מה שהיה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – זוכרים את השנאה, זוכרים את העוינות – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> שלך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – זוכרים את הרעש. ותראו לאן הגענו: התנצלות. התנצלות למשפחות של – כנראה – שקראו להם "טרוריסטים". <אורן אסף חזן (הליכוד):> טרוריסטים. משפחות מחבלים. נכון. הם טרוריסטים. זועבי, הם טרוריסטים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> התשעה שנרצחו – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> את שותפה שלהם. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – שהם פעילים שצריך לפצות את המשפחות שלהם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> את שותפה שלהם – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת אורן אסף חזן, יש לך הבעת דעה. אני אאפשר לך לדבר דקה. תודה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> יש הסתה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – שלפחות אפשר לקחת אותה ברצינות, ויש הסתה פופוליסטית, נמוכה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תסתכלי על עצמך במראה – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – שאי-אפשר אפילו לקחת אותה ברצינות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> את המסיתה הלאומית. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> עכשיו, אלה כנראה המסוכנים ביותר ב"מרמרה" – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> בעיני את – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – שהתעמתו עם החיילים, שכאילו ניסו למנוע – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> את המסוכנת ביותר. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – מעשה פיראטי של שייטת 13 להיכנס ולחטוף ולהרוג – מפצים את המשפחות שלהם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – סופר-פיראטית. את מדברת על החיילים? – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אז כנראה מדובר בפעילים פוליטיים ובפעולה פוליטית לגיטימית לכל דבר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לוקחת יד ותומכת בטרור, את אומרת – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> ועכשיו – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חתיכת צבועה – – – רוחי לעזה, היידה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אני הייתי מצפה, ואני רוצה ואני דורשת התנצלות לכל הפעילים הפוליטיים שהיו על ה"מרמרה", והתנצלות לחברת הכנסת חנין זועבי – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – שהִסתּם נגדה במשך שש שנים ורדפתם אותה ורדפתם אחריה. כולכם צריכים להתנצל. כל חברי הכנסת במקום הזה, בבניין הזה, שהשתתפו – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> את – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – צריכים להתנצל לחברת הכנסת חנין זועבי. את הפיצויים – אני אקבל את הפיצויים ואני אתרום את הפיצויים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו נעיף אותך מפה. גם את המשכורת שלך אנחנו ניקח – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אני אתרום – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – הסתה לטרור. מסיתה לאומית. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> זה לא על החשבון שלי, נכון? <היו"ר חמד עמאר:> תמשיכי לדבר. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תודה. <היו"ר חמד עמאר:> אני מחליט. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אני אתרום את הפיצויים למען המשט הבא – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תתרמי את המשכורת שלך. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת אורן. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – כי כל עוד יש מצור – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת אורן חזן. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – כל עוד יש מצור – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – צריכים לנתק את המצור – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת אורן חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שייטת עזה. שייטת עזה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – וצריכים לארגן עוד משטים ועוד משטים, וזה הפשע הקטן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> משוט אני אתן לך, לא משט. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> רצחתם תשעה פעילים והסתּם נגד הפעילים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> החברים שלך רוצחים כל יום. <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> החברים שלך רוצחים כל יום. את שותפה לטרור. את לא תקראי לחיילים רוצחים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תשתקו. עכשיו לפחות תכבדו את עצמכם – – – תמשיכו את ההסתה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> את הדמות של הרוע והשנאה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> התנצלתם – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם לא היית, היה שלום. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> מתנצלים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לכי – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> למי משלמים פיצויים? חלאס, יעני – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מוכן לממן לך כרטיס. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> עכשיו, זה הפשע הקטן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אבל יש פשע גדול: 2 מיליון בני-אדם שאתם אוהבים לשכוח נמצאים מחוץ לתודעה שלכם. 2 מיליון בני-אדם נמצאים בעוצר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אתם אוהבים לשכוח אותם. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חברת הכנסת חנין זועבי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו לא אוהבים לראות את הטרוריסטים יושבים פה בכנסת. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> הוספתי לך דקה – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> את חצופה. נגמר הזמן. נגמר הזמן. היידה. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת אורן חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> רוח, רוח, רוח. רוחי. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת אורן חזן, אתה יכול לשבת? <אורן אסף חזן (הליכוד):> שהיא תרד למטה. <היו"ר חמד עמאר:> אני אתן לךָ ליהנות עוד יותר. יש לךְ עוד דקה. בבקשה, תמשיכי. זה מה שאתה רוצה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה נותן לי ליהנות? אתה משתף אתה פעולה? <היו"ר חמד עמאר:> זה מה שאתה רוצה? זה מה שאתה רוצה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זה מה שאני רוצה? שתרד מהדוכן. נגמר לה הזמן. <היו"ר חמד עמאר:> אז תפסיק להפריע לכולם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא ישתמשו בדוכן הזה כדי לנגח את חיילי צה"ל. <היו"ר חמד עמאר:> תפסיק להפריע לכולם. תודה רבה. תפסיק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא ישתמשו בו כדי לנגח את חיילי צה"ל. צבועה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> דור שלם שלא מכיר את – – – מחוץ לעזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גועל נפש. גועל נפש. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> דור שלם שלא יצא מעזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לכי לעזה, אם כל כך אכפת – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> לפי דוח האו"ם, ב-2020 – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם כל כך אכפת לך, לכי לעזה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה אתה לא קורא אותו לסדר שלוש פעמים? <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אני לא צריך עזרה של אף אחד כאן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לכי לעזה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לכי לעזה. אני מוכן להסיע אותך. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, אני יכול לקבל שקט מחברי הכנסת? <אורן אסף חזן (הליכוד):> בגלל דברים כמוה אנשים – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת אורן חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בגלל אנשים כמוה אנשים – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת אורן חזן, אני לא אתן לך את התענוג. אני לא אוציא אותך החוצה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא רוצה שתוציא אותי. אני רוצה שתוריד אותה למטה. <היו"ר חמד עמאר:> אז אני מבקש ממך, אני מבקש ממך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שתוריד אותה למטה. <היו"ר חמד עמאר:> אתה לא תחליט, אני מחליט כאן. אני מבקש ממך לא לדבר. אני מבקש ממך, תשמור על שקט עכשיו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא אשמור על השקט. <היו"ר חמד עמאר:> תשמור על שקט קצת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אף אחד לא ישתמש בבמה הזאת בשביל לפגוע בחיילים – – <היו"ר חמד עמאר:> אורן חזן, תודה רבה. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – ובמדינת ישראל. זה בגידה, מה שהיא עושה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> יש דור שלם שלא יצא מעזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זה בגידה של ממש. את בוגדת. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אתם מדברים על מקום שלפי דוח האו"ם הוא מקום לא הולם לבני-אדם ב-2020. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נעים לך לקחת כסף ומשכורת ואוטו. <זהבה גלאון (מרצ):> למה אתה לא מוציא את אורן חזן? <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חלאס. חמד, לא מתאים לך. אדוני היושב-ראש, לא מתאים לך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תודה רבה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הם רוצחים? תתביישי לך. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת חיליק בר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תשבי את במקום שלך. תשבי בפינה שלך. היידה, היידה – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת חנין זועבי, אני מבקש שתתנצלי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> הם רצחו. הם רצחו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני, שתתנצל על זה שהיא קראה לחיילי צה"ל רוצחים. אדוני, שתתנצל. מי את בכלל? הם שומרים גם עלייך. מי את בכלל? תתביישי לך. טרוריסטית. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אתם לא התנגדתם – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש גבול. יש גבול למה שאפשר לשמוע בבית הזה. היא לא יכולה להגיד שהם רוצחים. <היו"ר חמד עמאר:> תשב. תודה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> שיוריד אותה למטה. מה זה הדבר הזה? מה זה הדבר הזה? איך אתה נותן לזה יד? איך אתה נותן לזה יד? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> שתתנצל על זה עכשיו. היא לא תקרא – – – <קריאה:> תזרוק אותה למטה. תזרוק אותה למטה. <היו"ר חמד עמאר:> – – – תודה רבה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – עזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איך אתה נותן לזה יד? יש גבול. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר חמד עמאר:> תשב. תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש גבול למה – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> היא לא יכולה להגיד – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> שיוריד אותה למטה. <היו"ר חמד עמאר:> אני מבקש ממך, אני מבקש ממך – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זה הדבר הזה? <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, נא להירגע. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תזרוק אותה – – – <היו"ר חמד עמאר:> אתם יכולים – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה צריך להתבייש. <היו"ר חמד עמאר:> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת חנין זועבי, אני מבקש ממך להתנצל על מה שאמרת על חיילי צה"ל. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני יכול לקבל שקט רגע? <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> שקט. תשתקי. תשתקי. <מיקי לוי (יש עתיד):> תוריד אותה. היא לא תגיד לנו רוצחים. היא לא תקרא לנו רוצחים. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> רצחתם. רצחתם. רצחתם. <מיקי לוי (יש עתיד):> את לא ראויה להיות פה. תתביישי. <היו"ר חמד עמאר:> אני מבקש מחברת הכנסת: או שאת מתנצלת או שאת יורדת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה אתה לא סוגר לה את המיקרופון? <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה אתה לא סוגר לה את המיקרופון? לא נשמע דבר כזה. <היו"ר חמד עמאר:> אני מבקש שקט. חברת הכנסת, היא רוצה להתנצל. אני מבקש לשבת. <נחמן שי (המחנה הציוני):> היא לא רוצה להתנצל. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אני אתנצל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תוריד אותה כבר. איזה דבר זה? <היו"ר חמד עמאר:> אני מנהל את המליאה. לשבת. אני מבקש לשבת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> היושב-ראש, תוריד אותה – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני מבקש מכולם לשבת. לשבת כולם. לשבת. לשבת כולם. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> קודם תשבו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זו בושה לכנסת. בושה, בושה. <היו"ר חמד עמאר:> סדרנים, להושיב את חברי הכנסת, אחרי זה נמשיך. <עליזה לביא (יש עתיד):> תתביישי לך. תתביישי לך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> עליזה, תרביצי לי גם. בואי תרביצי לי, עליזה. בואי תרביצי לי גם. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, נא לשבת כולם. נא לשבת. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> בואי תרביצי לי. בואי תרביצי. בואי תרביצי לי גם. חסר לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> את שותפה לטרור. את שותפה לטרור. <היו"ר חמד עמאר:> אורן חזן. חבר הכנסת אורן חזן – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> – – אתה יכול לשתוק קצת? <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אני לא מוכן לשתוק. <היו"ר חמד עמאר:> להוציא את חבר הכנסת אורן חזן. להוציא אותו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה צריך להתבייש. לא מוכן לשתוק. (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) <היו"ר חמד עמאר:> אני מבקש, חברת הכנסת חנין זועבי. חברת הכנסת חנין זועבי רוצה להתנצל. אני מבקש מכולם, שבו במקום. חברת הכנסת חנין זועבי רוצה להתנצל על מה שהיא אמרה. אני מבקש שתתנצלי, בבקשה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> כולם לשבת בבקשה. היא רוצה להתנצל, לשבת. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תקשיבו לי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה מאמין לה שהיא תתנצל? אתה מאמין לה שהיא תתנצל? בואו נשמע. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> לשבת ולהקשיב לי. <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, אני מבקש לשבת. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אל תחלקי לנו הוראות. <עליזה לביא (יש עתיד):> את תתנצלי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> לשבת ולהקשיב לי. תשבי ותקשיבי. תשבי ותקשיבי. <עליזה לביא (יש עתיד):> אני נמצאת פה בגלל שאני מקשיבה לך. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תשבי ותקשיבי. <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת עליזה לביא, היא רוצה להתנצל – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תשבי ותקשיבי. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> תשבי, תשבי. תירגעי. <קריאה:> – – – יש גבול – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> למה – – – בכלל? למה? <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת חנין זועבי, את לא רוצה להתנצל? <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לדבר. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. בבקשה. <קריאות:> – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> עכשיו משפט סיום. <היו"ר חמד עמאר:> להתנצל, בבקשה. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> לשבת. היא מתנצלת, אני מבקש לשבת. בבקשה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת, אם את לא מתנצלת, אני מוריד אותך עכשיו. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> טוב, די – – – <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. בבקשה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> היא לא אמרה: רוצחים, היא אמרה: רצחו. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה לשבת. היא רוצה להתנצל. חברת הכנסת רוצה להתנצל על מה שאמרה על חיילי צה"ל. נא לשבת. זה העיקר אצלי – שהיא תתנצל. <נחמן שי (המחנה הציוני):> כולנו בהתרגשות. <היו"ר חמד עמאר:> חיילי צה"ל הם לא – – – כי כולם – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> מקשיבים? מקשיבים. מי שרצח הוא זה מי שצריך להתנצל. נרצחו תשעה – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> אתם צריכים להתנצל – – <היו"ר חמד עמאר:> נא להוריד אותה. נא להוריד אותה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – ולסיים עם המצור בעזה. <היו"ר חמד עמאר:> נא להוריד אותה. להוריד אותה. <מיקי לוי (יש עתיד):> את טינופת. תסתלקי מפה. חבורה של טינופת. חלאת אדם. את חלאת אדם. חלאת אדם. טינופת. חלאת אדם. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> להוציא אותה מהמליאה. להוציא אותה. <מיקי לוי (יש עתיד):> את חלאת אדם. את חלאה. <היו"ר חמד עמאר:> נא להוציא את חברת הכנסת חנין זועבי מהמליאה. נא להוציא אותה מהמליאה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> להוציא את אלה שמסכנים אותנו. אל תזיזו אותנו. <היו"ר חמד עמאר:> להוציא אותה מהמליאה. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, פעם שנייה. להוציא אותה. להוציא אותה. סדרנים, להוציא אותה החוצה. להוציא אותה החוצה. אני מבקש מחברי הכנסת לשבת. אני לא רוצה להוציא להפסקה. סדרנים, נא להוציא אותה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תוציאו את חבר הכנסת זחאלקה מהמליאה. אני קורא לחבר הכנסת זחאלקה פעם ראשונה, שנייה, שלישית – להוציא אותו מהמליאה. כל מי שמתפרע עכשיו, אני מוציא אותו. לשבת עכשיו במקומות. לשבת במקומות. להוציא את חברת הכנסת חנין זועבי החוצה, לא לשבת. להוציא אותה החוצה, חברת הכנסת חנין זועבי. להוציא אותה החוצה. <קריאה:> למה אתה מוציא אותה? <היו"ר חמד עמאר:> כי היא שיקרה. להוציא אותה החוצה. להוציא אותה החוצה. <מיקי לוי (יש עתיד):> חלאה, החוצה. חלאת אדם, החוצה. <היו"ר חמד עמאר:> נא להוציא אותה החוצה. גם חבר הכנסת זחאלקה, אני קראתי אותו לסדר פעם ראשונה, שנייה, שלישית. להוציא אותו החוצה. <מיקי לוי (יש עתיד):> חלאת אדם. <היו"ר חמד עמאר:> להוציא אותם החוצה, שניהם. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, אני מבקש לשבת. אני מבקש לשבת. אני לא מוציא אתכם להפסקה. אני מבקש מכולם לשבת. לשבת. חבר הכנסת חיים ילין, נא לעלות לדבר, בבקשה. להוציא את חברת הכנסת חנין זועבי. להוציא את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. (חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה יוצא מאולם המליאה.) לשבת כולם במקומותיכם. תודה. (חברת הכנסת חנין זועבי יוצאת מאולם המליאה.) בבקשה, יש לך שלוש דקות. <זהבה גלאון (מרצ):> למה לא הוצאת את אורן חזן? <חיים ילין (יש עתיד):> חברת הכנסת זועבי, יש לך מזל שאת בכנסת ישראל, אחרת הכתומים כבר מזמן היו רוצחים אותך. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, כולם לשבת. חברי הכנסת – אני מבקש ממך, חבר הכנסת חיים ילין – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה ניהלת את הישיבה באופן מחפיר – – – <היו"ר חמד עמאר:> כולם לשבת בבקשה. כולם לשבת. <זהבה גלאון (מרצ):> אורן חזן פוצץ את הישיבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תוציא את אורן חזן. <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, נא לשבת. כולם לשבת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה נתת לו לפוצץ את הישיבה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> ככה אתה מנהל את הישיבה? <היו"ר חמד עמאר:> כולם לשבת, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> עיסאווי פריג', אני מבקש. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – – <זהבה גלאון (מרצ):> אולי תוציא אותו גם? – – – אורן חזן – – – <היו"ר חמד עמאר:> – – לשבת בבקשה. תודה. תודה, חברת הכנסת זהבה גלאון. תודה רבה, תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> ככה אתה מנהל את הישיבה? <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה. חברי הכנסת, אני רוצה להסביר לכם משהו: למה – חברי הכנסת – – – <זהבה גלאון (מרצ):> למה לא הוצאת את אורן חזן? הוא פוצץ את הישיבה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חיליק בר, חבר הכנסת חיליק בר – – – <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת חיליק בר, נא לשבת. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה לא הוצאת את אורן חזן? <היו"ר חמד עמאר:> אני רוצה להסביר לכם משהו כאן. <זהבה גלאון (מרצ):> ראינו מה – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת חנין זועבי, אני הוצאתי אותה כי היא שיקרה לי. היא אמרה לי: תשאיר אותי, אני רוצה להתנצל. היא אמרה לי את זה באופן ברור, ולכן השארתי אותה – להתנצל. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> למה לא הוצאת את אורן חזן? <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> ברגע שהיא לא התנצלה, הוצאתי אותה החוצה, הורדתי אותה מהדוכן. אני לא יכול לקבל שקר של חברי כנסת, והיא שיקרה ליושב-ראש הישיבה. תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> היא שקרנית, חלאת אדם. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אני רציתי לשמוע את ההתנצלות שלה, וברגע שהיא לא התנצלה היא הורדה מהדוכן והוצאתי אותה החוצה, והיא לא תחזור למליאה כל עוד אני מנהל את המליאה. תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – אורן חזן – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מספיק – – – <היו"ר חמד עמאר:> היא שיקרה. שוב אני אומר: היא שיקרה. היא אמרה לי: אני מתנצלת. תודה רבה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – להוציא את אורן חזן – – – <זהבה גלאון (מרצ):> למה לא הוצאת את אורן חזן? <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, תודה רבה. אנחנו עוברים – בבקשה, חבר הכנסת חיים ילין, יש לך שלוש דקות. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, אני לא שומע את עצמי אפילו. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – בושה וחרפה – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. סדרנים, להושיב את חברת הכנסת גלאון. נא לשבת. <זהבה גלאון (מרצ):> אותי להושיב? למה את אורן חזן לא הושבת? <היו"ר חמד עמאר:> תודה. אורן חזן בחוץ. תודה רבה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> אורן חזן – להוציא אותו החוצה. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> בושה. למה אתה לא אומר – – – שהוא פוצץ את הישיבה – – – <היו"ר חמד עמאר:> סדרנים, החוצה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת נאוה בוקר, נא לא לדבר בטלפון במליאה. חברת הכנסת נאוה בוקר, לא לדבר בטלפון במליאה. תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> שקט אני מבקש מחברי הכנסת. בבקשה, בואו נשמע את החבר שלנו – – – <זהבה גלאון (מרצ):> נאוה בוקר, כשאורן חזן פוצץ את הישיבה – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, חברת הכנסת זהבה גלאון. <זהבה גלאון (מרצ):> ככה אתה מנהל את הישיבה? <היו"ר חמד עמאר:> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. להוציא אותה החוצה. נא להוציא אותה החוצה. תודה רבה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> למה אתה מוציא אותה? למה אתה מוציא אותה? למה אתה מוציא אותה? <היו"ר חמד עמאר:> להוציא אותה החוצה, להוציא אותה החוצה. נא להוציא אותה החוצה. (חברת הכנסת זהבה גלאון יוצאת מאולם המליאה.) <נחמן שי (המחנה הציוני):> למה אתה מוציא אותה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <נחמן שי (המחנה הציוני):> למה אתה מוציא אותה? מה היא אמרה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אורן חצי שעה צעק ולא עשית כלום – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, תודה רבה. שלוש דקות, בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – וזה מה שמצאת לעשות? <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש מכם שתי דקות של שקט בשביל שתוכלו להקשיב לחלק מהדברים. <היו"ר חמד עמאר:> יש לך שלוש דקות, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> שלוש דקות? מהחברים אני מבקש רק שתי דקות של שקט. קשה. למה, ריבונו של עולם, אנחנו יכולים להבין את הסבל של 2 מיליון עזתים ועדיין אתם מעזים לקרוא לחיילים שלנו, לילדים שלי, לילדים של כולם, רוצחים? <עליזה לביא (יש עתיד):> אל תחזור על זה, חיים. <חיים ילין (יש עתיד):> איך יכול להיות דבר כזה? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> "עופרת יצוקה", "עמוד ענן", "צוק איתן" – ריבונו של עולם, אנחנו יצאנו למלחמה. איך ה"חמאס" – אתם לא רואים בעיניים שלכם איך ה"חמאס", שיורים ללא הפוגה על חפים מפשע, שלוקחים וחופרים מנהרות, שמנסים בכל הכוח לפגוע בנו – הם לא קיימים מבחינתכם. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> בריונים פה, בריונים פה. <חיים ילין (יש עתיד):> תעשה סדר, אני לא יכול. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> בריונים פה, בריונים. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת באסל גטאס, אני מבקש לשבת. <חיים ילין (יש עתיד):> באסל, באסל, באסל, באסל, למה אני תמיד יכול להקשיב לך ואתה לא מסוגל להקשיב לדעות אחרות? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> יש לו מים באוזן. <ענת ברקו (הליכוד):> זה יום עסל יום באסל. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת באסל גטאס, אני מבקש לשבת, תודה. נא לשבת. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תוציא אותו החוצה, את הבריון הזה שיושב כאן. <היו"ר חמד עמאר:> תשב בבקשה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מתקרב אלי ואומר לי: לך עכשיו לסוריה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. נא לשבת. <ענת ברקו (הליכוד):> מה, הוא שלח אותך לסוריה? זה נורא, זה נורא. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת מאיר כהן, אתה אמור לנהל את הישיבה אחרי. אני מבקש שגם אתה תשב. בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> באסל, זחאלקה וזועבי, נראה לי שהפיוס לא צריך להיות מול טורקיה, הפיוס צריך להיות פה – שאחד יקשיב לשני. אתם לא מוכנים לקבל דעה אחרת. הילדים שלי – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> הילדים שלי – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> הילדים שלי, הילדים של כולנו – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – שאנחנו גידלנו – גידלנו אותם להגן על עם ישראל. אתם עושים מהם רוצחים? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אתה יודע מה ההבדל בין צבא הגנה לצבא התקפה? המחבלים תוקפים אותנו. אנחנו מגינים על העם. אנחנו מגינים גם עליך. הדמוקרטיה מגינה עליך. איפה היה לך מקום להגיד את דעותיך בצורה כזאת? היו כבר תולים אותך מהגרדום בסוריה, בכל מקום. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> תפסיק להגיד – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אתה, אל תזלזל. אל תזלזל בדמוקרטיה של מדינת ישראל. אתם עוברים כל גבול אפשרי, גם של אנשים שיש להם סובלנות, גם של אנשים שיכולים לשמוע את הדעות שלכם. אבל למה אנחנו יכולים להכיר במצוקה של 2 מיליון פלסטינים שגרים בתוך עזה בדיקטטורה של ה"חמאס", ואתם לא מכירים בזה שיורים עלינו טילים? למה? למה אנחנו צריכים להיות הנאורים ואתם לא מסתכלים עלינו ממטר? <היו"ר חמד עמאר:> נא לסכם. <חיים ילין (יש עתיד):> אתה לא מבין מה אתם עושים – אתם הופכים את כנסת ישראל ליותר קיצונית. היא לא מסוגלת להתמודד עם קיצונים כמוך. ואני מודיע לך חגיגית, מודיע לך חגיגית – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – הילדים שיצאו להגן על מדינת ישראל הם מלח הארץ, הילדים הכי טובים, ערכיים, חונכו כמו שצריך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – ארגון טרור. <חיים ילין (יש עתיד):> אבל אתם לא מסוגלים להסתכל על זה. לא מסוגלים. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת חיים ילין. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זה לא מה שאמר – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> ועוד לא דיברתי על ההסכם עם טורקיה. לא נתתם אפשרות. הייתה הזדמנות אסטרטגית, ממש אסטרטגית. האם ה"חמאס" הצבאי מסוגל להוריד את הנשק שלו מרצועת-עזה בהסכם הודנה לטווח ארוך? האם אתם לוקחים אחריות לזה, או שרק אנחנו צריכים תמיד לקחת אחריות לכל העולם? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה אני עשיתי – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כן, אני שמעתי אותך. כן, אתה מגן על ה"חמאס". <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כשאתה אומר שהילדים שלנו רוצחים – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני מדבר על העם הפלסטיני. אתה שם את הראש שלך על – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – אתה מגן על ה"חמאס". <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת באסל גטאס. <חיים ילין (יש עתיד):> והם אלה שיורים, והם אלה שעושים טרור – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת באסל גטאס, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <חיים ילין (יש עתיד):> לא יעזור לך כלום. הם עושים את הטרור בתוך רצועת-עזה. הם אלה שיורים את הטילים. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חיים – – – <חיים ילין (יש עתיד):> הם אלה שהכריחו אותנו לצאת לשלוש מלחמות – מלחמות צודקות על הגנת מדינת ישראל. ובמדינת ישראל גם אתה חי, ו-20% מיעוטים גרים בה – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – וגם מיעוטים יצאו להילחם. אתה לא רואה את כל הדבר הזה? <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת חיים ילין – – – <חיים ילין (יש עתיד):> ביום שאתה תראה את כל מה שאני אומר לך, נהיה מדינה אחרת לגמרי – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – ואז אף אחד לא יתנפל עליכם. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תודה. חבר הכנסת דוד ביטן. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני נרשמתי, אדוני. <מיכאל אורן (כולנו):> הוא במקומי. <היו"ר חמד עמאר:> בסדר, אני התכוונתי לחבר הכנסת – – – <דוד ביטן (הליכוד):> תן לו, תן לו. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני נרשמתי לדעה נוספת. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. יש לך שלוש דקות, נא להקפיד על הזמנים. <מיכאל אורן (כולנו):> תודה, אדוני. אני כואב כאב עמוק את מה שראיתי עכשיו. מה שראיתי עכשיו זה סכנה שניצבת מול הדמוקרטיה הישראלית. ומי שחושב שדמוקרטיה זה דבר שמרחף אי-שם באוויר באופן מופשט, הוא טועה. דמוקרטיה מושתתת על ריבונות; ריבונות מושתתת על נאמנות בסיסית; ונאמנות אינה יכולה להתקיים במצב שמחוקקים שנבחרים באופן דמוקרטי מבזים את יושב-ראש הכנסת, את הבית הזה, את המדינה הזאת, את מי שמגן על המדינה הזאת. זה לא יכול להתקיים. זו הסכנה פה לדמוקרטיה. אני פונה לידידי מהאופוזיציה: מישהו מטיל ספק בצורך של חוק ההשעיה – השעיה על-פי החוק כפי שהוא קיים היום? אותה חברת כנסת שלפני שעה קלה ביזתה את כל חיילי צה"ל והגדירה אותם כרוצחים – היא ממשיכה לקבל משכורת, היא ממשיכה לקבל רכב. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה שקרן. You are a liar. <מיכאל אורן (כולנו):> רק תחשבו על זה. אני עליתי היום לדבר על ההסכם עם טורקיה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> You are lying, you are lying. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת באסל גטאס, קראתי אותך לסדר. אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <דוד אמסלם (הליכוד):> אתה חייב להוציא אותו – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, אני מנהל את הישיבה ואתה לא תגיד לי. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הוא משקר. <מיכאל אורן (כולנו):> הוא אומר שאני שקרן? <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת דוד אמסלם, תודה רבה לך. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הוא משקר. <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת דוד אמסלם. תודה רבה. <מירב בן ארי (כולנו):> היא לא מקבלת רכב על חשבון המסים שחיילי צה"ל משלמים? <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה, תמשיך. <מירב בן ארי (כולנו):> על זה היא נוסעת עם האוטו שלה ומקבלת את המשכורת, מאיפה היא מקבלת – – –? <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חברת הכנסת מירב. תודה רבה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לכי, לכי, קחי את ה"ריטלין" שלך. <מירב בן ארי (כולנו):> מה זה הדבר הזה? <היו"ר חמד עמאר:> תודה. בבקשה. <דוד אמסלם (הליכוד):> כל פעם שהיא עושה את זה, גם בוועדות – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת דוד אמסלם, תודה. <מירב בן ארי (כולנו):> תגיד לי, אני לא מצליחה להבין, הוא יגיד לי לקחת את ה"ריטלין" שלי? – – – מי הוא שהוא צריך – – –? <היו"ר חמד עמאר:> תודה. תודה. <נורית קורן (הליכוד):> – – – כאלה דברים. <מירב בן ארי (כולנו):> מה זה? מה זה? <קריאה:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר חמד עמאר:> תגיש תלונה לוועדת האתיקה; אני לא שמעתי אותו. אם הייתי שומע אותו, הייתי מוציא אותו. בבקשה. <נורית קורן (הליכוד):> אתה יודע מה זה? זאת הפריבילגיה שלהם, שלא שומעים אותם, מה הם אומרים. <מיכאל אורן (כולנו):> אני באתי לברך על ההסכם שאושר על-ידי הקבינט היום, ההסכם בינינו לבין הטורקים. כמי שהיה מעורב בשיחות עם הטורקים ב-2012-2011, אני יכול להגדיר את ההסכם הזה כהסכם טוב וכהישג למדיניות הישראלית. הטורקים ויתרו שני ויתורים עיקריים: קודם כול, ירדו מהדרישה להסיר את הסגר על רצועת-עזה, הסגר הימי שהוא חיוני לביטחוננו, ולמעשה הטורקים קיבלו את דוח פלמר מהאו"ם מ-2011, שהכיר בלגיטימציה של הסגר, וגם בלגיטימציה של הצורך שלנו להקים ולקיים את הסגר הזה גם בדרכים של כוח. הטורקים גם ירדו מהדרישה של התביעות נגד חיילי צה"ל שהשתתפו במשט – – <היו"ר חמד עמאר:> אני מוסיף לך דקה. <מיכאל אורן (כולנו):> עוד דקה, תודה. – – שזה גם הישג גדול מאוד, כך שחיילים יכולים לצאת למבצעים בשטח בלי דאגה שבסופו של דבר גם יתבעו אותם בבתי-משפט בין-לאומיים. הקשר בין טורקיה ונאט"ו – אל נשכח שבמשך שנים רבות, בכל פעם שישראל שאפה להדק את הקשר עם נאט"ו, הטורקים הטילו וטו. גם הווטו הזה נעלם. גם בתור יושב-ראש ועדת המשנה לענייני חוץ סיכמתי לאחרונה דיון על יחסינו עם יוון וקפריסין. גם היוונים והקפריסאים רואים בעין יפה את חתימת ההסכם הזה, ואני אגיד באופן כללי לגבי מדיניות ישראל בענייני חוץ: טוב לנו – טוב לנו לפעמים לומר כן. קיימת גם דאגה אחרונה, אני גם משמש יושב-ראש – – <היו"ר חמד עמאר:> נא לסכם. בבקשה. <מיכאל אורן (כולנו):> זה יהיה משפט אחרון. – – השדולה למען החזרת הבנים מעזה. זה שהוקם היום צוות מיוחד של ראש הממשלה ושר האוצר משה כחלון יחד עם אריה דרעי להמשיך לטפל בזה, זה דבר מאוד חיובי. בסופו של יום, זה יום מאוד חיובי לדיפלומטיה הישראלית. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אני רוצה לברך את חיילי צה"ל שנמצאים אתנו ביציע. חבר הכנסת דוד ביטן. <קריאה:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת דוד ביטן, יש לך שלוש דקות. בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – הם מתמודדים, הם מתמודדים, מי שיושב פה עכשיו ביציע, לא אנחנו. שערורייה. <היו"ר חמד עמאר:> שלוש דקות, בבקשה. <דוד ביטן (הליכוד):> טוב, אני לא אדבר על ההסכם עם טורקיה, אבל מה שראינו היום זה המשך של הפרובוקציות החוזרות ונשנות של חברת כנסת אחת, שעושה את זה כל הזמן; היא חיה מזה. בצורה כזו היא עושה בציבור הערבי – היא בעצם פוגעת בדו-קיום בינינו לבין הערבים. אנחנו צריכים לדאוג שהיא לא תישאר בכנסת. זו הדוגמה הגרועה ביותר. <דוד אמסלם (הליכוד):> גם זחאלקה, גם זחאלקה. חבר הכנסת ביטן, גם זחאלקה שותף. כל פעם – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> נכון – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> היא עושה את כל הפרובוקציות. לנו נמאס מהעניין הזה, ואני חושב שהיא גם לא מייצגת אתכם כמו שצריך. תפסיקו לתת לה גיבוי. תפסיקו לתת לה גיבוי, היא גם פוגעת בכם בסופו של דבר. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שהיא לא תישאר בכנסת. לצערי הרב, היא עמדה לדין על מה שהיא עשתה בנצרת, ובסופו של דבר הגיעו אתה לעסקת טיעון בדיוק בדברים האלה. היא קיללה שם את השוטרים, ומשום מה היועץ המשפטי הגיע אתה לעסקת טיעון ללא קלון. וגם היום זה הפרת סדר, כי אי-אפשר לבוא ולקרוא – ולא משנה מה חופש הביטוי – לחיילי צה"ל "רוצחים", פשוט אי-אפשר. ואנחנו לא נאפשר את זה יותר, ואנחנו צריכים להתאחד כולנו, ללא פוליטיקה, להוציא רק חברת כנסת אחת מהכנסת, את חברת הכנסת זועבי. אנחנו צריכים לעשות את זה, אפילו אם זה יהיה חוק ספציפי לאותה חברת כנסת. צריכים להתאחד כולנו ולעשות את הדבר הזה ולא לפחד משום דבר. זה ניצול ציני של הדמוקרטיה, וחבל שבית-המשפט העליון, כל פעם על בסיס הדמוקרטיה, מאפשר לה להתמודד כל פעם בחזרה ומפרש את החוקים שאנחנו מחוקקים באופן דווקני. איזו דמוקרטיה יש, כשהיא אומרת את מה שהיא אומרת? מה הזכות שלה לעלות לבמה ולצעוק פרובוקציות כל הזמן? אנחנו אשמים, אנחנו צריכים לדאוג שזה לא יהיה; ואני מבקש מחברי הכנסת מהאופוזיציה – אני מבקש מכם לעשות מעשה ולעזוב את כל השיקולים הפוליטיים, לעזוב את חברי הכנסת האחרים, רק אתה – לסיים את העניין הזה אתה אחת ולתמיד. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> למה צריך? שכולם יצאו. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב בשם הממשלה חבר הכנסת השר אופיר אקוניס. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> ביטן, שכולם יצאו כשהיא עולה, מה הבעיה? היא מנצלת את זה. <דוד אמסלם (הליכוד):> זה לא קשור, היא מגזימה. היא מסיתה. יש גבול למה שאפשר לשמוע. אם – – – היא הייתה יותר בכלא הפלסטיני היום, היא לא מתביישת? ומי מגן עליה? מרצ. מה קרה פה? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> לא לא, אני מבקש לא. <זהבה גלאון (מרצ):> אבל אמרו – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני מבקש לא להיכנס. אני הוצאתי אותך החוצה. לא אפשרתי לאף אחד להיכנס. סדרנים, נא להוציא את חברת הכנסת זהבה גלאון. (חברת הכנסת זהבה גלאון יוצאת מאולם המליאה.) כשאני אכניס, אני אכניס את כולם, חוץ מחברת הכנסת חנין זועבי, שאני לא אכניס אותה למליאה כל עוד אני מנהל, כי היא שיקרה; ואני שוב אומר: שיקרה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אז תביא את זה לוועדת האתיקה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, הבמה הזאת, כנסת ישראל, סמל הריבונות של העם היהודי בארצו, הופכת לבמה של הסתה מטורפת – – <היו"ר חמד עמאר:> אתם מפריעים לשר. חבר'ה, אתם מפריעים לשר. חבר הכנסת דוד אמסלם, אתה מפריע לשר, רוצים לשמוע את השר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – הסתה מטורפת ניאו-פאשיסטית של אישה אחת, שכל מה שמוביל אותה, כל מה שמוביל אותה בחיים זה הרצון להשמיד את ישראל כמדינת העם היהודי. היא יחד עם חבר הכנסת זחאלקה, כפי שציין חבר הכנסת אמסלם, תלמידיו של המרגל עזמי בשארה. <דוד אמסלם (הליכוד):> בוגד, אזרח מדינת ישראל. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> וגם בוגד. חנין זועבי המחבלת, מחבלת שהשתתפה במשט הטרור של ה"מרמרה", שמנעה טיפול בפצועים, שהסיתה נגד ישראל ונגד קיומה כמדינה יהודית. אנחנו גאים בחיילים שלנו, אנחנו מצדיעים לחיילים שלנו; אנחנו גאים בכוח שהשתלט על ה"מרמרה", שמנע, אדוני היושב-ראש, את פריצת המחסום על עזה, חבר הכנסת לוי, וגם בהסכם, גם בהסכם המצור על עזה נמשך. אני מבקש להתייחס, חבר הכנסת ביטן, לדברים שאמרת לפני כמה דקות. בסוף ימיה של הכנסת השמונה-עשרה אני פניתי לוועדת הבחירות המרכזית ויזמתי את פסילתה של חברת הכנסת זועבי מלכהן בכנסת, על-פי סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת. מי שמשתתף או פועל במאבק מזוין נגד ישראל, לא יכול להיות בכנסת – כך קובע הסעיף. והיא נפסלה, היא נפסלה. לצערי, ואת זה אני אומר בצער, צער עמוק, צער כבד, שגיאה היסטורית חסרת תקדים של אנשים שאני מכבד, של מוסד שאני מעריך, שאני אף פעם לא השתמשתי בו כקרדום פוליטי לחפור בו, חבר הכנסת אמסלם – בית-המשפט העליון החזיר אותה, חבר הכנסת ביטן, על-ידי ביטול החלטת ועדת הבחירות המרכזית, שהיא למעשה החלטת כנסת, כמו החלטת כנסת. ועדת הבחירות המרכזית, ברוב של 19 מול תשעה – אגב, גם אז חברי מרצ, כמובן, הנציגים שלהם, הצביעו כמובן נגד ההרחקה, נגד הפסילה. אני חושב שהמופע הניאו-פאשיסטי שהציגה פה היום חברת הכנסת זועבי, ישנה – ואת זה אתם יכולים לעשות כחברי כנסת, נציגינו בוועדת הבחירות המרכזית – להביא על-פי חוק-יסוד: הכנסת, סעיף 7א. כל אחד מחברי הכנסת יכול לעשות את זה, חוצה מפלגות – לגייס רוב בוועדת הבחירות, כפי שאני גייסתי, כיתתי את רגלי, השגנו את הרוב, ועדת הבחירות פסלה אותה – בית-המשפט העליון החזיר אותה. בית-המשפט העליון החזיר אותה. לכן, אחרי הדברים שנאמרו כאן, אדוני היושב-ראש, בישיבה בניהולך, הדברים מצולמים, מתועדים – יש כאן פרוטוקול – אין כל סיבה לראות את חברת הכנסת זועבי בכנסת העשרים-ואחת. חבר הכנסת דוד ביטן, לא צריך שום חוק חדש. אין בו שום צורך, החוקים קיימים. חוק-יסוד: הכנסת, חברת הכנסת לביא, הוא בספר החוקים של מדינת ישראל. <דוד ביטן (הליכוד):> צריך להביא את החוק, הרישום לוקח שבועיים. זה לוקח זמן, הרישום. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> הוא חוק, הוא סעיף מהותי בקיומה של ישראל כדמוקרטיה מתגוננת. אני אמרתי כאן אחרי הדיון על ה"מרמרה" לפני שש שנים – נדמה לי שזה היה ביוני 2010, בדיוק שש שנים – אמרתי שאם ישראל לא תהיה דמוקרטיה מתגוננת, היא עלולה לא להיות בכלל. <נאוה בוקר (הליכוד):> צריך להוציא אותה מהמדינה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ואני תומך גדול בחופש הביטוי ובחופש הבעת העמדה. פה לא הייתה עמדה, פה הייתה שנאה יוקדת. <עליזה לביא (יש עתיד):> זה היה שקרים, שקרים, שקרים. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> פה הייתה הסתה מטורפת נגד חיילות וחיילי צה"ל. אמירות שמחייבות – חבר הכנסת אמסלם, אתה יכול לקחת את זה כמשימה, נתמוך בך, נעמוד מאחוריך בשם סיעת הליכוד. אתה יודע מה? בשם סיעות הבית אתם יכולים וצריכים לפנות, על בסיס מה שהיה כאן, יחד עם חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין ועם חבר הכנסת בן ראובן, האלוף במילואים, וחבר הכנסת חיים ילין וחברת הכנסת עליזה לביא – הדבר הזה חוצה מפלגות. אני קורא גם למפלגת העבודה וגם למרצ – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אז תביא הצעה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ידידי, הדבר קיים בספר החוקים. זהו סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת. אני אומר לכם – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> למה הוא לא יושם? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> הוא כן יושם. הוא יושם, וזה בוטל על-ידי בית-המשפט העליון. אני פסלתי אותה מלכהן כחברה בכנסת התשע-עשרה. לדאבון הלב – – <עליזה לביא (יש עתיד):> בג"ץ החזיר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> נכון מאוד. – – בית-המשפט העליון החזיר אותה. אני מעריך, חברת הכנסת נחמיאס ורבין, שאחרי מה שהתרחש פה, שהיה אחד משיאי השפל של הפרלמנט הישראלי מאז הקמתו; מאז ייסודו ככנסת ב-1949 דבר כזה לא היה. אני חושב שלא יהיה הרכב, אדוני היושב-ראש, של בית-המשפט העליון שלא יאשרר את החלטת ועדת הבחירות לפסול את חברת הכנסת זועבי, ושלא נראה פה את פרצופה המתועב של המחבלת הזאת בכנסת העשרים-ואחת. <דוד ביטן (הליכוד):> אני רק רוצה להגיד משהו קטן, אפשר? <היו"ר חמד עמאר:> הבעת דעה, חבר הכנסת דוד ביטן. <דוד ביטן (הליכוד):> עשר שניות. אני אומר לכם, נציגי האופוזיציה, אני הולך לפנות לראש הממשלה לוותר על חוק ההשעיה ולעשות חוק רק בהתייחס לזועבי, על מנת – אני לא רוצה כתבי-אישום, אני רוצה שאנחנו נוציא אותה מהכנסת תוך חודש-חודשיים. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. לבטל את חוק ההשעיה, להוציא את זועבי מהכנסת. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, הבעת דעה. נא לשבת, חברי הכנסת. אני עדיין לא הרשיתי לאף אחד מאלה שהוצאתי להיכנס. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין, יש לך דקה. נא לפתוח לו את המיקרופון. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, מה שקרה עכשיו במליאת הכנסת זה מקומם, זה מצער, וזה בעיקר מביש. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת דב חנין, מקומם יותר לקרוא לחיילי צה"ל טרוריסטים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מבקש לא לקרוא לי קריאות ביניים. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> חבר כנסת שמדבר כאן במליאה נבחר להגיע לכאן כדי להשמיע את דעתו. זכותו לומר את דעתו. הסתערות על הדוכן היא דבר אסור ופסול. ניסיון למנוע מחבר כנסת בכוח להגיד את דעתו זה מעבר על קו אדום. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לומר משהו בעניין שלצערי לא הוזכר עד עכשיו, ולהביע – אני מקווה שבשם כולנו – תנחומים לבני משפחות הנרצחים ברצח הנורא, הקשה, המתועב שאירע בשדה-התעופה באיסטנבול. פעם נוספת נרצחו אנשים חפים מפשע, נפגעו, נפצעו, באירוע מזעזע, מקומם, שבוודאי כולנו פה מזועזעים כשאנחנו שומעים עליו. אני רוצה מפה להביע תנחומים לכל הנפגעים וגם לעם הטורקי, אבל גם לומר בצער שהמשטר בטורקיה, לאורך שנים, נתן בכל מיני צורות עזרה וסיוע ל"דאעש". <עודד פורר (ישראל ביתנו):> גם ל"חמאס", גם ל"חמאס". <דב חנין (הרשימה המשותפת):> היום יושבים בכלא עיתונאים, העורך הראשי של "ג'ומהורייט" וכתב בכיר שחשפו בשידור חי בטלוויזיה צילומים של העברת נשק על-ידי הביון הטורקי ל"דאעש" בעיראק. אני אומר את הדברים בהרבה צער. אני חושב שגם בשלטון בטורקיה אנשים צריכים לעשות חשבון נפש. <חיים ילין (יש עתיד):> גם על ה"חמאס". <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת דוד אמסלם, בבקשה. יש לך דקה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני, גם אני רוצה דקה. <דוד אמסלם (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, תראו, אני בדרך כלל בן-אדם מאוד מאופק. אני בדרך כלל גם לא צועק ולא מתערב. אבל מה שקרה היום כאן עם חברת הכנסת חנין זועבי זה דבר חמור מאוד. זה התחיל בבוקר – אני עשיתי בבוקר דיון בוועדת הפנים בנושא של המגזר הערבי. חברי הכנסת הערבים הצטרפו, כל אחד אמר את עמדתו, הכול בסדר; הגענו לחברת הכנסת זועבי – רק מסיתה מתחילת הדיון, מעליבה את השוטרים, מעליבה את מדינת ישראל. זה לא הגיוני. זה גם לא תורם לכם בשום דבר. היא מתפרנסת מהסתה, כמעט על גבול האנטישמיות, אם זו לא אנטישמיות גם. היא יושבת כאן בזכות חיילי צה"ל. צה"ל בעצם זה הצבא הכי מוסרי בעולם. אם לא היו חיילי צה"ל, אני אומר לכם, חברת הכנסת הייתה יושבת בכלא ברמאללה והיו גומרים אותה גם בעזה, אף אחד לא היה נותן לה לחיות שם. אז החוצפה שלה נמאסה עלינו, ולדעתי היא פוגעת בכם הכי הרבה. אז בואו תרסנו אותה. אני מתחבר למה שאמר דוד ברמה העקרונית, אני לא יודע איך עושים את זה טכנית, אבל לא יכול להיות שאזרח מדינת ישראל, חבר כנסת, יעלה פה לפודיום ויגיד שחיילי צה"ל הם רוצחים. איפה נשמע דבר כזה? אם היו אומרים את זה על אחד מחברי הכנסת כאן, הרי כל המדינה הייתה מזדעזעת. מה זה חיילי צה"ל? חיילי צה"ל זה הבנים שלנו. דרך אגב, בין חיילי צה"ל יש גם חיילים ערבים. מה זו החוצפה הזאת? <נאוה בוקר (הליכוד):> גם אותם היא הורגת, גם את החיילים הערבים, את כולם. את כל מי – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת יעל כהן-פארן. יש לך דקה, בבקשה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> קודם כול, גם אני מגנה ומזועזעת מהדברים שנאמרו כאן קודם על-ידי חברת הכנסת זועבי, אבל אני רוצה לומר שקשה לי גם עם כל מה שהלך כאן, עם הקפיצה הזאת המטורפת – זה הגיע כמעט לאלימות. לא דמיינתי בחיי שבכנסת, במליאה, אנחנו נגיע לסיטואציה כמו שהייתה כאן קודם. אני עוד לא נרגעתי ממנה. עם כל הגינוי, ואני גם מגנה ולא מוכנה שדברים כאלה ייאמרו בכנסת, אבל אני חושבת שגם כל אחד מאתנו צריך להסתכל על איך כולנו פה התנהגנו. עכשיו אני רוצה לומר דברים – ויש לי עוד 20 שניות – שקשורים להסכם הפיוס עם טורקיה מזווית טיפה אחרת. מה שאותי מאוד מדאיג בהסכם הזה זה המוטיבציה שעמדה מאחורי סגירת ההסכם בזמן הזה ובעיתוי הנוכחי, והיא אחת – לפתור לחברות הגז, למונופול הגז, את הבעיה שלהם, ולתת להם את האפשרות לייצא לטורקיה. זה הדבר היחיד שעמד לנגד עיניו של נתניהו כשהוא סגר את ההסכם הזה, ואני חושבת שזה צריך להדיר שינה מעיני כל אזרחי ישראל, שזה מה שמנהל את מדיניות החוץ של ישראל היום, רק אינטרסים כלכליים של מונופול הגז, זהו, אין שום דבר אחר חשוב. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת מיקי לוי, יש לך דקה, נא להקפיד על הזמנים. בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני, כשטייסים של חיל האוויר וקציני צה"ל יושבים כאן במרפסת וצופים בנו, בבית הזה, אנחנו לא ניתן לחברת כנסת לכנות אותם במילים כאלו – – – <קריאות:> לא, רגע, אין מיקרופון. <היו"ר חמד עמאר:> שנייה, חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, יש לך דקה. אני מאפס את השעון, אני מתחיל מההתחלה. יש לך דקה. בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת זועבי שכל פעם מחדש מבעירה בעירות, כשטייסים וקציני צה"ל יושבים כאן וצופים בנו, בבית הזה, שליחי העם – אנחנו, נבחרי העם, לא ניתן לפגוע בכם. אתם מגיני האומה, מגיני מדינת ישראל, מגיני מדינת היהודים. חברת הכנסת זועבי, מקומה אינו בבית הזה. וחבר הכנסת באסל גטאס, אנחנו עדיין מחכים לבן דודך חבר הכנסת עזמי בשארה, שבגד במדינת ישראל ומסר ידיעות ל"חיזבאללה". אתם בוגדים – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה בריון. אתה בריון. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – המפלגה שלך בוגדים. אנחנו עוד מחכים שהוא יחזור, כדי שנעמיד אותו לדין. אתם הבטחתם לנו שהוא יחזור, אנחנו מצפים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> נכון, חושב את עצמך גבר. <מיקי לוי (יש עתיד):> חתיכת בוגד שמוסר ידיעות לאויב בזמן מלחמה, חבר הכנסת עזמי בשארה. תתביישו לכם – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה בריון. אתה בריון קטן. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – אתם לא אמורים לשבת פה. בל"ד החוצה, בושה וחרפה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה בריון קטן. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. עוד לא סיימנו. על כל מציע מגיע שתי הבעות דעה. אני אפשרתי 12, יותר אני לא מאפשר לאף אחד. יש לי שישה מציעים, אפשרתי לפי החוק. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אבל בחרת את כולם מכיוון מסוים. <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <קריאות:> – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, חבר הכנסת דוד אמסלם, נא לשבת. תודה. בבקשה, לפתוח מיקרופון, יש לה דקה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה היה אירוע מאוד מאוד קשה, ללא ספק, חברי חברי הכנסת, אני התעוררתי מאוד מאוד מהר, כי לא חלפו פחות או יותר 20 שניות מנאומה של חברת הכנסת זועבי, ומייד כונו חיילי צה"ל – ואני משתתפת יחד עם חברתי עליזה לביא – אני לא מתכוונת לחזור על זה, כי הם יושבים כאן, והם מתמודדים עם הדילמות המוסריות יום-יום, ואתם לא תטיפו לנו מוסר, מספיק עם זה ודי. אני בחיים לא אקרא לכם במילה שמתחילה בטי"ת רק בגלל המוצא שלכם. אתם יקרים לי, אתם אזרחי מדינת ישראל, אתם יושבים כאן לא בחסד – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – פעם ראשונה. אורן חזן התחיל להגיד לנו – – – מכיוון היושב-ראש – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – אבל תפסיקו להתנהג כאילו אנחנו פוגעים בכם כל הזמן. אתם פוגעים בעצמכם. אני רוצה להגיד לומר משהו – חבר הכנסת גטאס, אני לא שומעת אותך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הוא אמר – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת גטאס. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא רוצה לשמוע אותך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת גטאס, קראתי לסדר פעמיים. אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. נא להוציא את חבר הכנסת גטאס. להוציא אותו החוצה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הוא רוצה שיוציאו אותו. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא כבוד גדול במיוחד, כשאתה יושב-ראש הישיבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. להוציא אותו החוצה. (חבר הכנסת באסל גטאס יוצא מאולם המליאה.) <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני רוצה לומר לך שחבר הכנסת עמאר מתנהל בטולרנטיות בלתי רגילה, תירגעו עם זה. אני רוצה לומר לכם דבר אחד, אני הגעתי היום ליד הכניסה למשרד ראש הממשלה כדי לעמוד עם משפחת שאול ומשפחת מנגיסטו. הדבר הכי קל בשבילי היה להתלהם נגד ההסכם. אני רק מבקשת דבר אחד, שהקבינט, ששם יושבים אנשים שנאלצו היום לחתום על הסכם – נאלצו לאשר היום הסכם שכבר נחתם – תזכרו את משפחות גולדין, שאול ומנגיסטו. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. יש לך דקה, נא להקפיד. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני אשתדל לא לצעוק, אלא להגיד לחברים האלה בבית, באופן רגוע: אני לדברי ההסתה והשטנה המטופשים של חנין זועבי כבר מזמן אני אדיש. אבל אני אגיד לך משהו. יושבת פה אישה שחושבת שהיא לוחמת זכויות למען הפלסטינים, שחושבת שהיא לוחמת זכויות למען ערביי ישראל, היא הנזק הכי גדול. אני כיהודי, כציוני גאה, עשיתי ועוד אעשה פי-אלף ממנה למען שלום עם הפלסטינים; פי-אלף ממנה למען דו-קיום או קיום משותף עם ערביי ישראל. האישה הזאת היא הנזק הכי גדול שיש לדו-קיום בארץ. היא מחבלת בסיכויים להגיע לשלום. היא מחבלת בסיכויים להגיע לדו-קיום אמיתי עם ערביי ישראל, ומאז שהיא עלתה על ה"מרמרה" היא גם מחבלת בלי קשר לכל. אני רוצה להגיד לך שאני מתבייש בזה שחברת כנסת שיושבת בפרלמנט של ישראל קוראת לחיילי צה"ל רוצחים, ואני אגיד לה דבר אחד – החיילים האלה, שאת כינית רוצחים, שומרים עלייך כל יום מפני רצח שצפוי לך מאותם חברים שאת מהללת מעבר לגבול, ב"חמאס", ב"חיזבאללה" ב"אל-קאעידה", אותם אנשים שאת מעריצה. אני מתבייש בך, אני מבקש ממך דבר אחד, תפסיקי להפריע לנו להשיג שלום עם הפלסטינים ועם ערביי ישראל. את בושה וחרפה לבית זה. תתביישי לך. <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת ענת ברקו – לא נמצאת. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם שכשאני הייתי סגנית, לפני כחודשיים – בדיוק אותו הדבר, אותו ריטואל של השתוללות של חברי הרשימה המשותפת. עכשיו, אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, יש פה בעיה, באולם, שלא שומעים מהמושבים מה אומרים, ויש בעיה; כי לבוא ולומר ליושב-ראש שהוא לא ראוי לנהל ישיבה, או לבוא ולהגיד ליושב-ראש שהוא עושה דברים פוליטיים, זה לא נכון, ואנחנו לא יכולים להתלונן על מי שאומר ליושבי-ראש את הדברים האלה, וזה גם לא מכבד את הבית הזה. אני רוצה לומר לך שזו לא פעם ראשונה שמורידים את חנין מהדוכן. גם בפעם הקודמת, כשאני ביקשתי ממנה לרדת, היא בכוונה – רצתה את הטלוויזיה ועשתה הכול כדי לא לרדת. אנחנו צריכים למצוא דרך להוציא אותה מהכנסת, היא לא משרתת את הציבור שהיא באה בשבילו. זה פשוט לא ייאמן כמה אתם מרשים לעצמכם; לקרוא לחיילי רוצחים – זה לא ייתכן. הגיע הזמן שתבינו שחיילי צהל – חיילי צה"ל – סליחה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, גם את אמרת את זה, שהם רוצחים ילדים חפים מפשע. אל תיתממו עכשיו. אתם חייבים להפסיק עם זה. אתם יושבים בכנסת ישראל. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <נורית קורן (הליכוד):> אני, ממש לא. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> ממש, ממש לא. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. חברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, אני רק רוצה להגיד דבר אחד. אני בשנה הזאת – כל הזמן היינו יושבים בוועדות, הייתי מדברת אתה, הייתי מדברת אתה על נושאים שלא קשורים. מבחינתי, חברת הכנסת הזאת לא קיימת. אם אין לה בושה, בושה, לקחת כסף של הציבור בישראל, לנסוע ברכב של הציבור בישראל, ולעמוד פה ולדבר על חיילי צה"ל – היא צריכה להיות – בושה. אנחנו צריכים להתנער ממנה, ואתם, חברי הכנסת הערבים, צריכים להקיא אותה מתוככם. אמר, ובצדק, חבר הכנסת דודי אמסלם: רק נזק היא עושה לכם, וככל שתפנימו ותבינו את זה, תשכילו. כי מה שקורה כאן בבית הזה – אני אומרת לך, עאידה, אין לך מה להמשיך להנהן. את יודעת את האמת, את יודעת כמה נזק האישה הזאת – שום דבר טוב, שום דבר טוב היא לא עשתה, לא למען הבית הזה ולא למען העם שלכם. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת עודד פורר. אחרון הדוברים, אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני, אני חייב לומר משהו לחברי כאן בבית. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת חכים חאג' יחיא, אתה ביקשת ממני להוריד אותך, אז הורדתי אותך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני כבר הוספתי. אמרתי שיש לי 13 – אני לא מוסיף אף אחד. הרבה ביקשו, אני לא מוסיף. תודה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אתה לא מוסיף. זה על המכסה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אדוני, אני חייב לומר כאן משהו לחברי חברי הכנסת, גם מימין וגם משמאל, כי ההופעה שראיתם פה היום זה מה שקורה כשעוצמים עיניים אל מול המציאות, וזה מה שקורה כשמגינים על רשימה משותפת שמגנה את סעודיה כשהיא מכריזה על "חיזבאללה" ארגון טרור. וזה מה שקורה כשעוצמים את העיניים כשחברי הרשימה המשותפת הולכים ביום העצמאות להניח זר על הקבר של עז א-דין אל-קסאם, שהוא האב הרוחני של תנועות "האחים המוסלמים" ושל תנועות הטרור; וזה מה שקורה כשעוצמים את העיניים כשחבר הכנסת איימן עודה פונה באמצעות המשלחת הפלסטינית לאו"ם כדי שיגנו את ישראל, וזה מה שקורה כשעוצמים את העיניים כשחבר הכנסת אחמד טיבי מכנה את הטרוריסטים שהידים וקדושים ומהלל אותם. אז צריך להפסיק לעצום את העיניים, ואני אומר לך, חברי חבר הכנסת ביטן, ולך, חברי השר אקוניס, כבר עברה פה בקריאה טרומית הצעת חוק לתיקון סעיף 7א כדי שהוא לא יאפשר את הדברים האלה. זה ממתין על שולחן ועדת החוקה, חוק ומשפט. אני מבקש ממך, יושב-ראש הקואליציה, תקדם את הדיון הזה. בואו נעביר כבר את החקיקה הזאת, ואז נוכל לראות מחוץ לכנסת את כל מהללי הטרור למיניהם. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> אני מבקש זכות דיבור. <היו"ר חמד עמאר:> אני אמרתי – אפשרתי ל-12 חברי כנסת לדבר. אני סגרתי את הרשימה. תודה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תודה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חברי הכנסת. <אילן גילאון (מרצ):> מה הבריונות הזאת? <היו"ר חמד עמאר:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <אילן גילאון (מרצ):> תקרא לי כמה שאתה רוצה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חסר כבוד. לא תזיק לך קצת צניעות. <אילן גילאון (מרצ):> זאת בושה. <היו"ר חמד עמאר:> קצת צניעות, חבר הכנסת. <אילן גילאון (מרצ):> כל הכנסת הזאת היא פח. <היו"ר חמד עמאר:> פעם שנייה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> נא להוציא אותו. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <אילן גילאון (מרצ):> אל תודה לי. <היו"ר חמד עמאר:> תוציאו אותו החוצה בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> תוציאו אותי החוצה. לא צריך, אני אצא לבד. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא הוצאת את חבר הכנסת אורן חזן, שהתחיל את כל המהומה. <אילן גילאון (מרצ):> כמה פעמים קראת לי? <קריאה:> לא קראת שלוש פעמים. <היו"ר חמד עמאר:> שלוש פעמים קראתי אותך לסדר. תודה. <אילן גילאון (מרצ):> כמה? <היו"ר חמד עמאר:> שלוש פעמים. <אילן גילאון (מרצ):> תקרא לי שלוש פעמים, אני רוצה לשמוע את זה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. להוציא אותו החוצה. <אילן גילאון (מרצ):> לא קראת לי שלוש פעמים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – שלוש קריאות. זה הכי קל. זה הכי קל. (חבר הכנסת אילן גילאון יוצא מאולם המליאה.) <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. יש לך דקה. <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא. אין לי – – – זה אורן חזן. <קריאות:> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> מה זה קשור? <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת דוד אמסלם, תודה. היום היה דיון נגד אלימות. תודה רבה. <קריאות:> – – – <קריאה:> הוא זועבי? – – – הוא אמר: אני לא מסכים עם זועבי. <היו"ר חמד עמאר:> נא להירגע. חברי הכנסת, נא להירגע. <דוד אמסלם (הליכוד):> במקום שאתם עכשיו תתקפו אותה, אתה שואל על אורן חזן ולא מתבייש? <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. בבקשה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אני כמובן משתתף, קודם כול, בצערם של ערביי ישראל, שנציגה שלהם ככה מתנהגת כאן, ומצליחה להצית את הפרובוקציה הזאת, ושהיא מייצגת אותם. לצערי הרב, גם התגובה שלכם, עאידה, אם את שואלת אותי, היא יחסית מוגבלת, אבל זאת העמדה שלי. כן. אני חושב שמה שהיא עשתה פה היום – היא פגעה קודם כול בערביי ישראל, ואני אלחם בזה, שהם לא ייפגעו מזה, כי הם אחים שלנו, הם אזרחים שלנו והם חברים שלנו, אבל לדבר הזה כדאי שיחד נשים סוף. זה לא יכול להימשך, שאנחנו התפאורה להסתה פרועה כל כך ופגיעה בחיילי צה"ל. אני משתתף בצער העם הטורקי על הפיגוע שהיה הלילה בשדה-התעופה, אבל אני רוצה לומר גם לראש ממשלת טורקיה, שהוא משלם את המחיר על תמיכה שלו בטרור, כי טרור הוא טרור הוא טרור, ומי שתומך בטרור של ה"חמאס" יקבל אותו או מה"חמאס" או מ"דאעש" או מכל גוף אחר, ואני אומר לחברים שלנו שמבכים היום, בצדק, את 21 המיליון שהעברנו לטורקיה, שהתמיכה בטרור תעלה להם עוד מיליארדים בשביל להגן עכשיו מפני הטרור. ומשפט אחרון: הממשלה החליטה היום על הרעת תנאי – בדיקת אפשרות הרעה – כדי להחזיר את גופות חללינו אורון והדר. אני הצעתי את זה פה כבר כמה פעמים. אני אומר שהוועדה הזאת כבר הוקמה ב-2009, ואם עשינו את ההסכם עם הטורקים, כדאי שבמקביל נפעל מהר כדי להפעיל כל מנוף, אבל כל מנוף, כדי להחזיר את גופות חללי צה"ל. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. השר אופיר אקוניס, מה אתה מציע? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> הממשלה מציעה להעביר את הדיון לוועדת החוקה, חוק ומשפט. <חיים ילין (יש עתיד):> כולנו מסכימים, לפי מה שהשר אומר ולפי מה שדוד ביטן אמר, שאנחנו מורידים את חוק ההשעיה מחוקה, ומביאים חוק אחר, שכולנו מבינים את זה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. תודה רבה. מה שמוצע – להעביר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. אנחנו עוברים להצבעה. <זהבה גלאון (מרצ):> רגע, רגע, אני אחת המציעות, אני יכולה לדעת מה מציעים? אתה צריך לשאול גם אותי. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מודה לך. טוב שהייתה לך חנין זועבי. <היו"ר חמד עמאר:> מה את רוצה? <זהבה גלאון (מרצ):> אני רוצה לדעת מה מציעים. <היו"ר חמד עמאר:> הציעו ועדת חוקה. <זהבה גלאון (מרצ):> נגד. ועדת האתיקה, אדוני. <היו"ר חמד עמאר:> קודם כול, אנחנו עוברים להצבעה עכשיו. מי שמצביע בעד – בעד העברה לחוקה. מי שמצביע נגד – דיון במליאה. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת. אם היא לא מסכימה להצעת השר, אנחנו מצביעים על ההצעה שלה, אם זה לדיון במליאה או להסרה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איפה המופרעת? עשתה בלגן והלכה? <היו"ר חמד עמאר:> או שמצביעים עכשיו – ההצעה שלך זה דיון במליאה, של חברת הכנסת זהבה גלאון. היא מציעה דיון במליאה. <זהבה גלאון (מרצ):> אני לא הצעתי את זה, אני הצעתי ועדת האתיקה. <היו"ר חמד עמאר:> מצביעים קודם כול על ההצעה. מי שמצביע נגד – נגד דיון במליאה. מי שמצביע בעד – בעד דיון במליאה. נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 11 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 20 נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא שהעלתה חברת הכנסת זהבה גלאון בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <דוד ביטן (הליכוד):> נגד המליאה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 11, נגד – 20. ההצעה של חברת הכנסת זהבה גלאון נפלה, הוסרה מסדר-היום. אנחנו עוברים להצבעה – לוועדה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני מבקשת לשנות את הצבעתי לנגד. <היו"ר חמד עמאר:> נגד. לפרוטוקול. נא להצביע. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 24 נגד – 2 נמנעים – אין <קריאה:> בעד. <זהבה גלאון (מרצ):> לא, לא, לא. אתה צריך לשאול את המציעים אחד אחד לאיזו ועדה. אני – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני שאלתי ואמרתי שהשר רוצה לוועדת חוקה. <זהבה גלאון (מרצ):> השר, בכל הכבוד לו, לא מעניין אותנו. השר לא מעניין אותנו. אתה צריך לשאול את המציעים – – – <קריאה:> ועדת חוקה. <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה צריך לשאול את המציעים אחד-אחד. מה שהשר אומר – הוא לא מעניין. השר זה לא מעניין – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני מקבל. אני שאלתי אותך, את אמרת לי, הצבענו. חבר הכנסת נחמן שי – לא נמצא; חנין זועבי – לא נמצאת; דוד ביטן – הוא הציע; חיים ילין, גם ועדה. אז כולם הציעו, אז אנחנו מצביעים עכשיו עוד פעם. <דוד ביטן (הליכוד):> לא, אנחנו הצבענו חוקה, והיא אמרה: מליאה. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> רק היא אמרה. הורדנו אותה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – האתיקה – – – <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו מעבירים את הנושא לוועדת הכנסת, אחרי ההצבעה. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> אחרי ההצבעה. אנחנו מצביעים קודם. נא להצביע. <קריאות:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> להצביע על מה? <היו"ר חמד עמאר:> נא להצביע מחדש. <דוד ביטן (הליכוד):> לא. הצבענו. <היו"ר מאיר כהן:> נא להצביע. <קריאות:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> על מה ההצבעה עכשיו? על מה ההצבעה? <היו"ר חמד עמאר:> לוועדת חוקה. תצביע. תצביע. לוועדת חוקה. <קריאות:> – – – הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 27 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <קריאה:> לא, לא. <קריאה:> בעד. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 27, נגד – 1, אין נמנעים. הנושא יעבור לוועדת הכנסת וועדת הכנסת תחליט. <הצעות לסדר-היום> <עזיבת בריטניה את האיחוד האירופי והשלכותיה> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לנושא הבא – – <זהבה גלאון (מרצ):> בושה איך שניהלת את הדיון הזה. בושה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> – – העזיבה של בריטניה את האיחוד האירופי והשלכותיה – הצעות לסדר-היום מס' 4080, 4084, 4097, 4102, 4114 ו-4136. חבר הכנסת טרכטנברג. <זהבה גלאון (מרצ):> בושה לכם איך שניהלתם את הדיון הזה – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת שרון השכל ראשונה. <שרן השכל (הליכוד):> שַרֵן. שַרֵן השכל. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, אתם מפריעים – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתה היום המצאת במליאה נהלים חדשים שעוד לא היו פה – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת שרן השכל. <זהבה גלאון (מרצ):> היום אתה המצאת במליאה נהלים שעוד לא היו פה. בושה איך שניהלתם את הדיון – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> מה זה – – – <קריאות:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> בושה איך שניהלת את הישיבה – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חברת הכנסת. <זהבה גלאון (מרצ):> בבקשה. <היו"ר חמד עמאר:> קצת צניעות לא תזיק לך. <זהבה גלאון (מרצ):> בבקשה. בושה איך שניהלת את זה. צורה לך. <היו"ר חמד עמאר:> יש לך שלוש דקות, בבקשה. <שרן השכל (הליכוד):> תודה. אני רק רוצה להתייחס לטייסים שישבו פה לפני כן, ועדיין יושב כאן טייס אחד, ואני חושבת שזה פשוט בושה. חברת הכנסת חנין זועבי אמרה בעבר כי טייסי צה"ל לא פחות גרועים מעורפי הראשים של "דאעש". לומר דבר כזה כחברת כנסת, בכנסת ישראל, כשיושבים מולנו חיילי צה"ל, הגיבורים שלנו – אם דבר כזה היה נעשה בקונגרס האמריקני, היו לא רק מטיסים אותו מהכנסת, אלא אני חושבת שבכלל היו מעמידים אותו לדין. אני רוצה להתייחס לנושא המשבר של עזיבת בריטניה את האיחוד האירופי. אזרחי בריטניה בחרו לעשות צעד אמיץ ולפרוש מהאיחוד האירופי. רבים מודאגים מההשלכות המיידיות – הכלכליות, המדיניות והבין-לאומיות – של החלטה זו. אפשר קצת שקט? אני מבקשת אולי קצת יותר זמן, כי כולם פה מדברים. <היו"ר מאיר כהן:> את תקבלי עוד 20 דקות, בבקשה. <שרן השכל (הליכוד):> תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> דברי, לא נפריע לך. תקבלי עוד דקה. <שרן השכל (הליכוד):> טוב, אני מתחילה שוב. אזרחי בריטניה בחרו לעשות צעד אמיץ ולפרוש מהאיחוד האירופי. רבים מודאגים מההשלכות המיידיות – הכלכליות, המדיניות והבין-לאומיות – של החלטה זו. אני מבקשת לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר. בעשורים הראשונים של המאה הקודמת שטף את אירופה גל לאומנות. המדינות כולן חיפשו את ההגדרה העצמית הלאומית שלהן. תחושת הלאומיות חוזקה והועצמה באמצעות סמלים, תנועות שחרור ומגמת בדלנות בין העמים. גל הלאומנות הגיע לשיאו במלחמת העולם השנייה, בגרמניה הנאצית, שחיזקה את תחושת הפרטיקולריות באמצעות תורת גזע מעוותת, ובאיטליה הפאשיסטית, שקבעה כי תכלית חייו של האדם היא בהקרבה עבור עמו ומדינתו. לתהליך הלאומנות ששטף את אירופה לא היו גבולות, וסופו שהמיט על אירופה את המלחמה הנוראית בהיסטוריה. בריטניה הייתה הראשונה למרוד בגל העכור הזה של הלאומנות המוקצנת שמתבססת על שנאת השונה. לא הייתה זו בחירה פשוטה. התהליך לקח זמן, ובמהלכו גם בריטניה הרכינה ראשה בפני הלאומנות התוקפנית, עד לנאומו של צ'רצ'יל, שהזהיר את עמו ואמר: היה עליכם לבחור בין החרפה לבין המלחמה, ובחרתם בחרפה, אך מהמלחמה לא תימלטו. כשהגיע רגע האמת, בחרה בריטניה ללכת נגד הזרם ולהשיב מלחמה, ובסופו של דבר להביס את ציר הרשע ואתו – את גל הלאומנות התוקפנית. כתוצאה מהטרגדיה הנוראית שמלחמת העולם השנייה המיטה על אירופה כולה ומהזעזוע מתוצאותיה המסוכנות של הלאומנות, בחרה אירופה במגמת אחדות, טשטוש הגבולות ויצירת עולם קוסמופוליטי ואוניברסלי, נטול לאום ודת. התהליך הזה הגיע לשיאו בהקמת האיחוד האירופי, שהפך את אירופה מבחינות רבות למדינה אחת. אך גם לתהליך הזה יש מחיר, ואירופה משלמת אותו כעת. החזון של עולם קוסמופוליטי הביא לטשטוש הזהות הייחודית של בני העמים השונים ולוויתור על תחושת הגאווה והסולידריות הלאומית; המחשבה שכל אדם וכל תרבות – אפילו כאלה שמתנגשות עם הערכים המערביים של אירופה והחופש שלהם וכאלה שמנסות להגביל את החברה האירופית – גם אותם יש לקבל. זה הביא אתו גל עצום של הגירה, שמאיים על העולם המערבי, על העולם האירופי ועל המשך קיומה של אירופה המודרנית והחופשית. מיליוני מהגרים אשר ערכי הקוסמופוליטיות האירופיים זרים להם ואשר תרבותם עדיין סובבת סביב הגדרות דתיות ולאומיות, ניצלו את תפיסת העולם הדוגלת באחדות כלל-אנושית כדי לכפות ערכים שלהם על החברה הזאת. והם מנצחים משום שהם מאוחדים, הם נחושים סביב המטרות האלה. בכל תהליך היסטורי יש אמת פנימית, ועם זאת, כל תהליך היסטורי קיצוני וחסר גבולות, סופו שלא להתקיים. כשהלאומנות הקיצונית אכלה כל חלקה טובה באירופה – – – <היו"ר מאיר כהן:> גברתי, את כבר מדברת דקה נטו מעבר לזמן שלך. בעוד חצי דקה תצטרכי לסיים, בבקשה. <שרן השכל (הליכוד):> בסדר. <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <שרן השכל (הליכוד):> כשהלאומנות הקיצונית אכלה כל חלקה טובה באירופה, בחרה בריטניה לקום ולהיאבק נגד הפרטיקולריות שבנתה את עצמה מהשמדת הזולת. עתה, כשאירופה מאבדת עצמה לדעת בשם ערכי האחדות הגלובלית והחזון הקוסמופוליטי, שוב קמה בריטניה ובוחרת שלא לקחת חלק בתהליך הזה. ייתכן שההשלכות בטווח המיידי יהיו קשות. כבר עכשיו אנו צופים בירידות שערים חדות, בהורדת דירוג האשראי של בריטניה ובחששות רבים במדינות האיחוד. אבל הבחירה ההיסטורית הזאת לא נמדדת בהשפעה המיידית שלה. את משמעות הצעד של בריטניה יהיה אפשר לאמוד רק בעתיד. הדרך הקיצונית לעולם אינה נכונה. הבחירה הלאומנית הקיצונית, כמו גם הבחירה הקוסמופוליטית הקיצונית – שתיהן לא ישרדו את מבחן הזמן. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <שרן השכל (הליכוד):> אם כתוצאה מהתהליך שתחילתו בפרישת בריטניה מהאיחוד יימצא שביל הזהב, דרך האמצע בין שמירה על ייחודיות לאומית לבין אחריות בין-לאומית ויחסים טובים בין העמים השונים, הרי שההחלטה הזאת תועיל לאירופה ולעולם כולו. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. <קריאות:> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר מאיר כהן:> עליזה, תצטרכי להמתין אחרי חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, פעם נוספת – – – <היו"ר מאיר כהן:> סליחה, בצד ימין. זהו, רגוע עכשיו. כולם הצטלמו, הכול בסדר. זהו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. פעם נוספת אנחנו רואים כישלון של הסוקרים ושל התחזיות הפוליטיות. ההצבעה הברורה, ברוב של 52%, ליציאה מהאיחוד האירופי, ההצבעה של בריטניה, היא אחד האירועים המשמעותיים ביותר של השנים האחרונות, לא רק בבריטניה ובאירופה אלא בעולם כולו. וההצבעה הזאת מעניינת וחשובה במיוחד כשאנחנו רואים שכל הממסד הפוליטי בבריטניה, מהנהגת המפלגה השמרנית, ראש הממשלה קמרון, מפלגת הלייבור, ג'רמי קורבין, מנהיג מפלגה, הליברל-דמוקרטים, המפלגה הסקוטית הלאומית, שיש לה היום רוב בסקוטלנד – כל הממסד הפוליטי התגייס כדי להציע לתושבי בריטניה להגיד כן, ולהישאר באיחוד האירופי, ורוב הציבור אמר לא. מדברים, עמיתי חברי הכנסת, לא מעט על המפה הגיאוגרפית של התוצאות. סקוטלנד, צפון-אירלנד – הצביעו בעד הישארות, לונדון הצביעה בעד הישארות, אנגליה בכללותה הצביעה בעד עזיבה. אבל לא פחות חשובה ולא פחות מעניינת היא המפה החברתית של ההצבעה. אין שום ספק שאותם אזורים של מעמד פועלים, של מעמד עובדים, שנשארו מאחור, הם האזורים שהצביעו באופן מאוד מסיבי לצאת מהאיחוד האירופי. והתמונה, עמיתי חברי הכנסת, היא תמונה מאוד ברורה: כשהממסד מפסיק לתת לעם תשובות, העם מפסיק להקשיב לממסד. זה מה שאנחנו ראינו בבריטניה. והפעמונים ליציאת בריטניה מהאיחוד האירופי, עמיתי חברי הכנסת, התחילו ביוון, באתונה, כאשר שליטי אירופה הכניעו את יוון, כופפו אותה לתכתיב דורסני, אנטי-דמוקרטי, של צנע, בניגוד לרצונו של העם היווני ובניגוד לאינטרסים של העם היווני. אז מה שהתחיל ביוון המשיך והתגלגל עכשיו גם לבריטניה. צריך, עמיתי חברי הכנסת, להגיד ביושר: מי שעומד בראש מחנה ההתנגדות בבריטניה זה לא פוליטיקאים של שינוי חברתי; מי שעומד בראש מחנה השינוי זה דמגוגים חסרי רסן, שמשתמשים בקלף ההסתה נגד מהגרים ונגד פליטים כדי לקצור הון פוליטי. אבל אסור לטעות, אלה שהצביעו בעד העזיבה, הם לא כולם גזענים ולא כולם שונאי מהגרים. אדוני היושב-ראש, אחד הנתונים הכי מעניינים במשאל הזה הוא שדווקא מקומות שבהם שיעור המהגרים הוא הכי גבוה היו מקומות שהצביעו בעד הישארות באיחוד. מקומות שהצביעו בעד עזיבה הם מקומות שבהם שיעור המהגרים נמוך יותר. הלקחים של מה שקרה בבריטניה אינם מצומצמים לבריטניה ואינם מצומצמים לאירופה. <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, אני מבקש לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מסיים בזה. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הלקח הוא: ניתוק עמוק, מסוכן, של הממסדים הפוליטיים מהצרכים של האנשים, מהבעיות של האנשים – הניתוק הזה, עמיתי חברי הכנסת, יכול להיות מקור של שינוי חברתי, אבל הוא יכול להיות גם מקור של סכנות גדולות. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. אני מבקש להקפיד על שלוש דקות, ולא יותר. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש, לפני שבוע התרחש אחד האירועים החשובים של התקופה שלנו. הציבור בבריטניה החליט לעזוב את האיחוד. הרבה דנו בהשלכות הכלכליות, אבל נראה לי שמדובר בהכרעה שהגבולות שלה חורגים הרבה מההיבט הכלכלי, חשוב ככל שיהיה. אנחנו קרובים מדי לאירוע בשביל להעריך את ההשלכות של ההחלטה, על היתכנות נטישות נוספות או על עצם המשך הקיום של האיחוד האירופי, אבל אפשר להעריך כבר עכשיו שההחלטה של בריטניה מסמנת סוף של תקופה בת קרוב ל-70 שנה, שהתחילה במאה הקודמת. מחורבותיה של מלחמת העולם השנייה בקע שיתוף הפעולה האירופי, שהלך והתרחב והעמיק ככל שחלפו השנים. בשלב מסוים נחצה הקו העדין שמבדיל בין שיתוף פעולה לבין איחוד והתמזגות, ונראה היה שארצות-הברית של אירופה מחכה לכולנו מעבר לדלת. אבל מדובר כנראה בצעד אחד יותר מדי, והתוצאות של משאל העם מסמנות את בלימת המגמה. התוצאות האלה לא מנותקות מהלכי רוח דומים שאפשר לראות במדינות אחרות ביבשת – הדהירה חסרת המעצורים לעולם גלובלי, אחיד, חסר גבולות, חסר זהות, מאבדת את הקסם שלה ונתקלת במכשולים. ההכרעה של הבריטים מנוגדת בצורה ברורה לחזון של האיחוד שהיה נחלתן המכריעה של האליטות הפוליטיות, הכלכליות והאינטלקטואליות באירופה, וזאת הסיבה שלאחר קבלת ההחלטה אפשר היה לשמוע מגורמים שונים כל מיני אמירות ביקורתיות כאלה, שהם, ההמונים, לא מתוחכמים ולא מבינים מה הם אומרים, ובטח הם כבר מתחרטים, וכל מיני דברים כאלה, מזלזלים. אבל לביקורת צריך להקשיב טוב, ומי שלא מקשיב להם, יש לו ראייה לא נכונה של הדברים. צריך להבין שהשיח ששלט בעשורים האחרונים הולך ומתאיין, לא מוצא את המקום שלו – השיח שמדבר רק על הזכויות של הפרט, שדחק לקרן זווית ערכים חברתיים חשובים כמו אומה, לאום, קהילה, אחריות הדדית, ודיבר רק על הפרט, רק על האדם הבודד, במרכז, ולא על החובות של הפרט לחברה שבה הוא חי. ובמקביל הלכה והעמיקה באירופה מגמה של מעבר העוצמה השלטונית מהעמים לגופים, לארגונים, שלהם הייתה עוצמה שלטונית – הנציגים הנבחרים של ביורוקרטיה אנונימית וחסרת פנים שאימצה בלהט רב את הנרטיב של שיח הזכויות, שלא מעט פעמים גם אנחנו חטפנו ממנו. אני חושבת שאנחנו עדים לתחילה של תנועת מטוטלת לכיוון השני, ודי לראות את הססמאות שהובילו את תומכי היציאה מהאיחוד כדי להבין שערכים כמו זהות, לאומיות, גבולות, החזרת הכוח למדינות הלאום ועוד – חוזרים בעוצמה למגרש הציבורי ולשיח הפוליטי. אין גם ספק שהמשבר הכלכלי שמתרחש באירופה בשנים האחרונות, יחד עם משבר ההגירה על ההשלכות הדרמטיות, מאיצים את המגמה הזאת, והיא תמשיך לבוא לביטוי גובר. חרף העובדה שכל שינוי בענק האירופי עלול ועשוי להשפיע ישירות על החיים שלנו פה, אנחנו, כתושבי מדינה מזרח-תיכונית קטנה, אין לנו כל השפעה על זרמי המחשבה, אין לנו באמת השפעה משמעותית על מה שמתרחש שם, וכל שביכולתנו – להתבונן בהם בקפידה ולנסות להבין ולפרש את המגמות. מידת הצניעות מחייבת אותנו כמובן להימנע מניסיון לשפוט ולבקר דרך הפריזמה המקומית שלנו החלטות דמוקרטיות שמקבלים ציבורים המורכבים ממיליוני אנשים. <היו"ר מאיר כהן:> גברתי, תצטרכי להפסיק. <עליזה לביא (יש עתיד):> אבל, אדוני היושב-ראש, תהיה זו שגיאה חמורה לאמץ את המגמה המחשבתית שרואה פאשיזם וניצני גזענות בכל רצון לגיטימי לבטא לאומיות פשוטה. ונכון, אירופה הייתה המקור לתנועות לאומניות רצחניות, ובראשן הנאציזם, שפגעו בראש ובראשונה בעם היהודי הכואב עד היום את הכאב, אבל התנערות מכל רגש לאומי ותפיסתו – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – כהשקפה פאשיסטית זה לא נכון, גם במישור הרעיוני, אדוני, וגם במישור המעשי. המציאות שמתהווה מול עינינו מלמדת שהרגש הלאומי חי ובועט – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – ולא יכול להימחק. תודה, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת מרגי, בבקשה, כבודו. באסל גטאס, אתה הוצאת מהמליאה ואתה צריך לחכות שאנחנו נאשר – אני מאשר את כניסתך, אבל – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> בסדר, נכנסת, אני מאשר. – – אנחנו צריכים להירגע כולנו. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> זהו, רק הערתי לך. תודה, ממשיכים את הדיון. תודה רבה. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, ההצעה לסדר מבחינתי הוגשה על עזיבת בריטניה את האיחוד האירופי, אבל אי-אפשר – צפיתי בדיון שהיה קודם בחדרי – באמצע ישיבה – אי-אפשר לעלות לדוכן כאן אחרי המהומה שהייתה כאן ולעבור על זה ככה בשתיקה, ללא מחאה וללא התבטאות. לעתים יש בי תחושה, אדוני היושב-ראש, שיש חברי כנסת בבית הזה שהיו רוצים לראות כאן את אותה אנרכיה השוררת בחלק ממדינות ערב בסביבה. לעמוד כאן ולהתווכח אם ההסכם עם טורקיה טוב או לא טוב זה לגיטימי ומתבקש, אך לעמוד כאן ולהשוות את חיילי צה"ל לרוצחים, את אותם חיילי צה"ל שקיפחו נפשם כדי לא לפגוע בחפים מפשע, את אותם חיילים שהשתלשלו בחבל בידיים חשופות כדי למנוע את הפריצה לחופי ישראל ושבירת המצור בעזה – אני רוצה לצייר לחברת הכנסת חנין זועבי ציור; לו יצויר, אדוני היושב-ראש, לו יצויר שהספינה הזאת – איך קוראים לה? ה"מרמרה", נכון? – באה מטורקיה לפרוץ ולהיכנס לתחומי מצרים בהתנגדות של מצרים, איך זה היה מסתיים? אתם חושבים שהיו עובדים בפינצטה כמו חיילי צה"ל, עם חבל יורדים לתוך האונייה? זה היה נגמר או בטיל לבטן האונייה – מטביעים אותה על יושביה או שמחזירים את כולם לטורקיה ברכבת אוויר של ארונות מתים. על מי אתם משחקים פה בצביעות? אתם מנצלים – חברת הכנסת חנין זועבי וחבריה, חלק מחבריה פה – מנצלים את הדמוקרטיה החזקה שלנו, את הדמוקרטיה הבריאה שלנו, את חופש הביטוי אתם מנצלים. ואני אומר לכם: אתם מביאים על עצמכם. אתם מלינים שבקדנציה הנוכחית והקודמת חוקקו פה חוקים שהגדרתם אותם "חוקים פאשיסטיים"? אז אני אומר לך, חברת הכנסת חנין זועבי: כל חוק שעבר ואת קראת לו "חוק פאשיסטי" – את חתמת עליו, אז הזמנת אותו בעשר אצבעות שלך. את מערערת את חופש הביטוי פה. אני, אני, אביר חופש הביטוי; אני, שמגן על חופש הביטוי; אני, שמוכן לשמוע וסופג ומסוגל לשמוע כל ביקורת – אני אפנה אל יושב-ראש הכנסת לשקול איך מתמודדים עם חברת כנסת שעומדת בדוכן הזה ומכנה את חיילי צה"ל ההומניים, שמוכנים למות כדי לא לפגוע בחפים מפשע, "רוצחים". שלא תחשבי שזה בא מחולשה שלנו; זה בא מחוזק שלנו. יש לך רק לעבור בערוצי הטלוויזיה לראות איך מתנהגים בצבאות אחרים, שאת כל כך מעריכה אותם, או מדינות כאלה שאת משתמשת בהן ובדוגמאות שלהן. אז אני אומר, אדוני היושב-ראש – אני מתנצל שלא דיברתי על בריטניה, אבל אתה יודע מה – יש קשר. ברשותך, 20 שניות. אנחנו בדיוק לא רוצים להביא את עצמנו למצבים האלה ומגינים על מדינת ישראל בחירוף נפש כדי לא להביא אותנו לאותן סיבות שבגללן אזרחי בריטניה שקלו לעזוב את האיחוד האירופי. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. בדרכו לדוכן – לא תהיה תשובה של שר. המציעים יחשבו מה אנחנו עושים. <עליזה לביא (יש עתיד):> למה לא תהיה תשובה? <היו"ר מאיר כהן:> אמרו לי שלא תהיה תשובה. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> נכון. תודה. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> כן, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אולי היא לא מעוניינת או שהיא לא יודעת מה להשיב, וזאת שאלה באמת מרכזית, ואני תכף אתייחס אליה בהמשך דברי. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני כן אתייחס בתחילת דברי להמשך הנושא הקודם. חשבתי לפתוח בדבר אחר, אבל כשראיתי את הדיון הסוער חשבתי לעצמי: האם אנחנו ניתקל בעוד תופעות של מדינה שתיתן – תופעות קיצוניות? היום, לאור זה שבריטניה עזבה את אירופה ומדינות אירופה נקטו צעדים מאוד קיצוניים – ובריטניה הייתה גורם ממתן, ואנחנו יודעים את זה – האם נראה סחף במדינות אחרות, שהתנדנדו בגיבוי שהן נתנו עד היום לתופעות קיצוניות שבאו מתוכן, של קבוצות שגרות ונמצאות, תושבים של המדינה שמגובים או מפעילים אותם ממדינות ערב וממקומות אחרים – האם זה יהיה שוב ונראה עוד תופעות כאלה? בגלל שזה בהחלט יכול להיות, משתי סיבות: גם אין גורם ממתן, וגם הרבה מהגרים – לא יהיה להם איפה להתפזר והם יכולים להתרכז במדינה אחת ומשם זה יופיע. אנחנו מאוד מקווים שזה חלק מהדברים שאנחנו לא יודעים מה המשמעות של ההסכם לגביהם, כפי שאנחנו לא יודעים הרבה דברים. יש הערכות, השערות. אני לא יודע אם מדינה אחת יודעת בעצמה אילו התופעות יהיו, גם בעקבות התהליך עצמו, שהוא תהליך ארוך, של שנתיים, שיכול לגרום לכל מיני מצבים שונים, החלטות שונות ומתחים שונים. וגם כשיתקבלו החלטות – מה המשמעות? אנחנו גם שואלים כלפי ישראל. אנחנו לא יודעים מה כלפי אירופה, כלפי בריטניה. האם אנחנו לא נמצאים במשחק הזה? זה טוב לישראל? רע לישראל? האם יש מישהו במדינה שחושב, שיודע ושנערך לכך, או שגם התושבים פה יותר ויותר מתחזקים בהרגשה שהייתה לתושבי בריטניה עצמה, שעל אף כל הכלכלנים, כל המשרדים, כל הגופים הציבוריים והממשלתיים שנתנו, אמרו ואחזו בקול רעש גדול ובעמדה חזקה וברורה: אנחנו נגד ההיפרדות מאירופה – אבל התושבים חשבו אחרת, מפני שהם חשבו שהם לא עושים את כל החשבונות מה טוב לתושב. האם גם כאן, בישראל, אנחנו יכולים להיות בטוחים בכך שיש חדר מצב – לא כזה שנפתח לכמה ימים אלא חדר מצב מתמשך, שעושים בו את כל החשבון, מתמודדים ויודעים להיערך באמת לכל מיני תופעות, בעיקר כלכליות, שיכולות להיות בעקבות תהליך ההפרדה של בריטניה מאירופה? קודם כול, אנחנו יודעים, ובאמת צריך להגיד, שגם מבחינתנו המחיר הכבד שמשלם ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון, ודאי כאחד שהיה ידיד של ישראל – תהיה לזה השפעה. ההשפעה תהיה לא פשוטה, מכיוון שאנחנו לא יודעים לאן תופעות לאומניות – בסופו של דבר, ההבדל היה לא בגלל חישובים כלכליים כאלה או אחרים; בגלל הגירה. ומאחורי ההגירה עמדו באמת תופעות לאומניות, ותופעות לאומניות קשות – אחד הדברים המסוכנים שיכולים להיות בכל מדינה שהיא. תופעה של לאומנות שמתפתחת, כולם יודעים איך היא מתחילה, או לא יודעים איך היא מתחילה – ודאי לא יודעים איך נגמרת. אדוני היושב-ראש, אני אסיים. בכך שהממשלה לא נותנת את התשובה, שהיא לא יודעת – הרבה יותר צריך להדאיג אותנו האם הממשלה לא נוקטת עמדה בגלל שיש לה חישובים, שהיא יודעת מה היא רוצה, היא יודעת מה היא עושה, היא יודעת מה ההשלכות ולעת הזאת היא לא רוצה להגיד, או שבאמת אין מה להגיד ולא יושבים על זה, כפי שאני באמת חושש, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. היה ראוי שהממשלה תשיב, אבל זאת החלטתה. תודה רבה. ובכן, מה אתם מציעים? <עליזה לביא (יש עתיד):> מה המשמעות שהממשלה לא משיבה? <היו"ר מאיר כהן:> המשמעות – שהממשלה רשאית לא להשיב. בבקשה, האם אתם רוצים – – –? <קריאה:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אמר השר אלקין שגם הממשלה הבריטית לא רוצה – – – בבקשה, מה אתם מציעים? אתם רוצים דיון במליאה? <עליזה לביא (יש עתיד):> כלכלה. <היו"ר מאיר כהן:> בוועדת כלכלה? מה אתם מציעים? דיון במליאה? <עליזה לביא (יש עתיד):> כלכלה. מה, חוץ וביטחון? <יעקב מרגי (ש"ס):> חוץ וביטחון. <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי, אז אנחנו נעבור להצבעה. או שזה יהיה דיון במליאה או – אין לנו דיון במליאה, אז בוועדת החוץ והביטחון. או ועדת כלכלה או ועדת החוץ והביטחון. <עליזה לביא (יש עתיד):> זה בסדר, חוץ וביטחון. <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי. יש הסכמה? אנחנו נצביע. מי שבעד – זה עובר לוועדת החוץ והביטחון. נא לשבת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> ובכן, 13 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעות לסדר-היום עוברות לדיון בוועדת החוץ והביטחון. <הצעות לסדר-היום> <תופעת שכחת ילדים ברכב> <היו"ר מאיר כהן:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: תופעת שכחת ילדים ברכב – מס' 4079, 4089, 4111, 4129 ו-4137. אני מזמין את חבר הכנסת יהודה גליק; בבקשה, אדוני. ראוי שנקשיב לכל הנושאים, אבל לזה במיוחד. בבקשה, אדוני. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד חבר הכנסת מאיר כהן היקר, חברי חברי הכנסת מן הקואליציה ומן האופוזיציה, המתוקים והיקרים לי מאוד, גם אני רוצה להקדים ולעסוק, ממש בחלק קטן מהזמן, לא בנושא של הוויכוח שהיה פה – כי באמת נראה לי שהדברים כל כך ברורים, שקופים לעין – אלא לפני הפרלמנט שלנו, שראינו פה לפני כמה דקות. חברי חברי הכנסת, השבת אנחנו קוראים את פרשת קורח, הפרשה שהיא אב הטיפוס של אש המחלוקת שגרמה שאנשים נשרפו ונבלעו באדמה. מה שאש המחלוקת יכולה לעשות. האמת היא שרציתי היום לפתוח ולדבר דברים טובים על הבניין הזה. אתמול היה פה דיון כל כך מקסים; היה באולם שאגאל כנס אחדות. ישבו חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, מכל סיעות הבית בנושאים קונטרוברסליים. 12 קבוצות בו-זמנית במשך שעתיים דיברו מתוך כבוד, מתוך קשב, מתוך שמחה. הייתה פה תחושה של התרוממות הנפש. ואז ראינו את חילול פני הכנסת היום. אני חושב שאנחנו, שחשובים לנו פני הכנסת, והציבור צופה בנו, חייבים לדאוג שמה שקרה פה היום לא ישוב. תודה רבה. ועכשיו לנושא החשוב שביקשתי לדבר עליו. <היו"ר מאיר כהן:> אני חושב שראינו שני דברים: גם חילול הכנסת, אבל יותר מכול, גם את חילול כבודם של חיילי צה"ל. <יהודה גליק (הליכוד):> לא, בוודאי, אמרתי: אני לא רוצה להיכנס לנושא עצמו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <יהודה גליק (הליכוד):> בוודאי חילול כבוד החיילים זה אפריורית. חברי חברי הכנסת, בשמונה השנים האחרונות מתו בישראל 20 ילדים כתוצאה משכחתם ברכב. 428 ילדים היו מעורבים בתקריות כאלה, 381 תקריות. חברי חברי הכנסת, הדבר הזה לא מפריד. בשבוע שעבר אלה היו שני ילדים ערבים שנשכחו, שני הורים מורים, מלח הארץ; לפני זה היה את הילד מאשדוד, אליהו וינגוט. זה לא – אין הבדל. עובדה, גם רשימת הדוברים בנושא הזה – חרדים, ערבים, ספרדים, אשכנזים – אין הבדל. ואגב, האנשים ששוכחים הם לא אנשים רעים. אבל כמה כאב, איך העולם מתהפך למשפחה ששוכחת את הילד באוטו בגלל הפלאפון, בגלל הריצה לעבודה, בגלל דברים שאנחנו עסוקים בהם והם לא שליליים. חברי חברי הכנסת, אנחנו לא יכולים לומר שידינו לא שפכו את הדם הזה. אני קורא למשרד התחבורה לתקן תקנה שתחייב כל רכב – לא בגלל אנשים רעים, בגלל אנשים טובים – שבכל רכב שיקבל רישיון רכב תהיה חובה להתקין איזשהו מכשיר, איזשהו פתרון, איזשהו תכשיר, שיזכיר לאנשים הטובים לא לשכוח את היקר להם מכול ברכב. אני מבקש להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה ולחייב כל רכב בישראל בהתקנת מתקן שמזכיר לא לשכוח את הילד. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה. חבר הכנסת גליק, הקפדת על שלוש דקות, אני מציין את זה לזכותך. בבקשה, אדוני. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, התייחסות קצרצרה למה שהיה פה לפני כשעה, בשקט אבל מעומק הלב. 35 שנה שירתי בצה"ל. הדבר האחרון שהעליתי בדעתי, שכאן בכנסת ישראל אשמע את הביטוי "רוצחים" לעבר חיילי צה"ל. מה שקרה כאן היום היה חציית גבול, ומחייב אותנו לחשיבה עמוקה איך ממשיכים. לא באלימות – לא פיזית ולא מילולית – נפתור את הבעיה. נידרש למחשבה איך מטפלים בנושא במסגרת החוק, ואני מאמין שנמצא דרך. ולעצם העניין. אני אב לילד בן שלוש, לילדה בת שבע ולעוד ארבעה ילדים גדולים יותר. כל אירוע כמו זה שאירע לפני שבוע, כאשר שני ילדים נוספים נשרפו ברכב לאחר שנשכחו בו בחום נורא, נותן לי מכת חשמל במוח, לא פחות מזה. לצערי הרב, זה כבר לא מקרה יוצא דופן. זו מכה שמכה בנו מדי קיץ, מכה חוזרת ובלתי נסבלת. זוהי תופעה שגובה חיי ילדים, תופעה שמפרקת משפחות. הנתונים שישנם ברשותי איומים. לא אחזור עליהם, חברי חבר הכנסת גליק העיר אותם. מעבר לזעזוע, מוכרחים לפעול ולמצוא דרכים לטיפול בנושא, ולהוריד את האירועים האיומים האלה עד לאפס, עד לאפס, כי האסונות האלה הם בשום אופן לא גזירה משמים. זאת לא גזירה משמים, אפשר להתמודד אתה, והשאלה מה עושים. אז ברור שאפשר וצריך לייצר קמפיין ציבורי בכל קיץ, רחב היקף, ברדיו ובטלוויזיה, שמזכיר ומסביר. זה לא מספיק. צריך למצוא את הטכנולוגיה שתזהיר ותזכיר להורה שנוהג ברכב את הימצאות ילדו במושב האחורי. והטכנולוגיות האלו קיימות. יש טכנולוגיות כאלה, רק צריך להחליט. וצריך להחליט אולי אפילו על יותר מאחת, אבל צריך להגיע לסיטואציה, כמו שהיום כל תינוק ברכב יושב חגור בכיסא מאחור, וזה הפך להיות לחלק מחיינו, הורים לילדים, אותו דבר צריך למצוא את הטכנולוגיה. וחייבים – מה שאני מרגיש, שיש חשש מלאתר את הטכנולוגיה הזאת. ואנחנו נצטרך לטפל בזה ולמצוא אותה ומהר. יש גם דרך של ענישה. אני באופן אישי לא מאמין בה, אני לא מאמין בה. איך אפשר להרתיע? מה יותר מרתיע מהאסון האיום הזה שיכול לקרות להורים כאשר הם מאבדים את ילדם? יש מה לעשות, חייבים לעשות. ולכן אני מבקש שהנושא יעבור לוועדה, שתדון בו באופן מעמיק, במטרה למצוא דרכי פעולה אפקטיביות לנושא. אני מציע את ועדת הכלכלה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אנחנו נחשפנו ונחשפים כל הזמן למקרים טרגיים, שכחת ילדים בכלי הרכב. כאימא לשני ילדים קטנים, אני לא יכולה לא להתייחס לזה ולא להתרגש, ולא להרגיש את הכאב שחוות המשפחות. כי הילדים האלה הם חסרי ישע, הם לא יכולים להגן על עצמם, הם לא יכולים להזעיק עזרה, הם ב-200% תלויים בנו, בהורים שלהם. וכמובן, בשעת הטרגדיה לא שואלים למה זה קרה, כי סביר להניח שאף הורה לא רוצה לשכוח ילד ברכב, וזה החלום השחור שלו בחיים. אבל עדיין, עלינו, על ההורים, מוטלת אחריות. שוב פעם, כאימא לשני ילדים קטנים, פיתחתי הרגל – זה כבר הרגל אוטומטי: כשאני יוצאת מהרכב אני תמיד מסתובבת אחורה להסתכל שאין שם אף אחד. זה משהו שכבר לא משנה באיזו משעות היום, אפילו בלילה כשאני חוזרת מהכנסת. ויתרה מזאת, כשהילדה שלי הייתה קטנה, והיה ריבוי מקרים, וזה באמת מלחיץ מאוד, אתה רואה את החדשות והלב שלך נופל, פיתחתי עוד הרגל – כשבעלי היה מסיע את הילדה לגן, הייתי מתקשרת אחר כך ובודקת: איך הגעת לעבודה? ואיך הייתה הילדה? ומי לקח אותה, איזו גננת קיבלה אותה? במין כזו בדיקה, מה קורה? האם הכול בסדר? ודווקא לא אתו, אלא אתה. אבל כמובן, כשהדברים האלו קורים, זו טרגדיה נוראית והמשפחות נהרסות, ואין פה תנחומים. אבל אסור לנו להשלים עם המצב הקיים. חייבים למצוא פתרון. כי ברור שזו תופעה, במיוחד בתנאי מזג האוויר שלנו, במיוחד בחודשי יולי-אוגוסט, שזה שיא החום, וכששוכחים ילד ברכב זה גזר-דין מוות. אין פה ספק. מחקרים שונים מראים כי תנאי חום קיצוניים משפיעים על תינוקות ופעוטות במהירות רבה יותר מאשר על אנשים מבוגרים. טמפרטורת הגוף של הילדים עולה במהירות של פי-שלושה מטמפרטורת הגוף שלנו. ו-84% מכלל הילדים הנפגעים מהשכחה ברכבים זה ילדים בגיל אפס עד ארבע. הנתון מזעזע. הטמפרטורה ברכב מגיעה עד 70 מעלות צלזיוס. לכן, כשאנחנו שוכחים ילדים ברכב, הפירוש הוא גזר-דין מוות, אין פה אפילו ספק. לפי נתונים שיש בידי, 25 ילדים השנה נשכחו ברכב. מתוכם חמש מתו, זה כבר עכשיו. <היו"ר מאיר כהן:> חמישה. <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> שישה כבר? <היו"ר מאיר כהן:> חמישה. <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> חמישה, סליחה. אנחנו נחשפים לתשדירים ברדיו של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אבל כנראה זה לא מספיק. וכנראה הפתרון פה הוא טכנולוגיה, כי ההורים לא עושים את זה בכוונה, אף אחד לא רוצה לעשות את זה. יש אפליקציות חינמיות שאפשר להרכיב בטלפון שיתריעו על מצבים כאלה, ויש פתרון כדי להרכיב את הטכנולוגיה ברכב, שאם מישהו נשאר ברכב זה יצפצף ויתריע. אז כנראה אין מנוס, ואנחנו צריכים למצוא – זה עולה כסף, זה יעלה כסף, אבל גם הממשלה צריכה להירתם לנושא, וגם הציבור, ולמצוא פתרון לבעיה, כי כבר אי-אפשר להמשיך ככה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> לסיום, אני רוצה לקרוא לציבור, אם לציבור הרחב יש הצעות, פתרונות יצירתיים, מה אפשר לעשות, לשכתי פנויה, פתוחה, ואנא, פנו אלינו. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת באסל גטאס. בבקשה. גם הנושא הזה וגם הנושא הבא יהיו ללא תשובת שר, ואנחנו על-פי הנוהל נחליט באיזו ועדה זה ימשיך ויידון. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לשלוח מכאן את תנחומי העמוקים למשפחת אסדי בדיר-אל-אסד. אני מכיר אותם אישית, מקרוב, הם שכנים שלי. מובן שאני השתתפתי בצערם והלכתי לנחם אותם, את האב קאסם והאם ולאא, שאיבדו את שני ילדיהם, אחמד בן שלוש השנים ומוחמד בן השנה. (אומר דברים בערבית, להלן תרגומם: מי ייתן ואלוהים ירבה את שכרכם וייתן לכם כוחות להתמודד עם האסון המכאיב הזה. אלוהים יהיה בעזרכם.) הלב נקרע לנוכח הסיטואציה הנוראית שבה שני ילדים רכים הולכים לעולמם בצורה כה מזעזעת, בחום הרכב המצטבר, והורה כואב זאת פעמיים, גם בגלל גודל האובדן הקשה מנשוא וגם בגלל רגשי האשם שילוו אותו לאורך כל החיים. את התופעה הזאת, אדוני היושב-ראש, צריך למגר. המדינה צריכה לקחת אחריות לעניין, ולא לחסוך במשאבים ובמאמצים כדי להגביר את המודעות; זו בעצם המטרה בהעלאת העניין כאן, וגם כדי לחייב נהגים והורים בכל האמצעים הטכנולוגיים שיש בהם כדי למזער, אם לא למגר, את התופעה הזאת, לרבות אכיפת ההוראות שיש בהן לתרום לצמצום הפגיעה, במיוחד ברכבי הסעות. הזכירו החברים לפני את הנתונים; 22 ילדים נהרגו בצורה הזאת, כאשר 85% מהתאונות שהיו, שזה מגיע ליותר מ-400, או קרוב ל-400, היו ברכבים פרטיים. אני רק אזכיר שני דברים שחברי פסחו עליהם ועשויים להביא להגברת המודעות. הדבר הראשון זה שמידת החום שמצטבר ברכב – קורה ב-15 הדקות הראשונות. הרבה הורים אומרים – אני יורד לדקה, שתי דקות, אני אחזור. אולי ייקח לו עשר דקות, ולפעמים גם רבע שעה. ברבע שעה החום בתוך הרכב יגיע ל-60–70 מעלות. הדבר השני, שגם מצטבר מהמחקרים, זה שאם מישהו יורד ומשאיר את החלון קצת פתוח, או חצי פתוח – גם זה לא עוזר. גם לא עוזר, והחום ברכב יעלה וישפיע על הילדים עד כדי מוות. מה אנחנו יכולים – מה הכלים שעומדים לרשותנו חוץ מהעלאת הנושא והצפתו והבאתו לדיון ציבורי? חקיקה. בוועדה לזכויות הילד מחוקקים חוק שהתברר לי היום שהוא כבר עבר קריאה ראשונה בכנסת הקודמת, שהגישה אותו חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ולצערי הרב, ואני מכריז את זה כאן בפעם הראשונה, הבנתי את זה מאורלי היום – שהוא כבר חודשים יושב בוועדת השרים כדי שתאשר דין רציפות. מה החוק אומר? החוק מחייב את גני-הילדים – – <היו"ר מאיר כהן:> אדוני צריך לסיים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – אם הילד לא מגיע – להתקשר להורים. במקרה שלנו, אם הייתה הגננת מתקשרת לאבא או לאימא, חיי שני הילדים האלה היו נחסכים. אני קורא מכאן לשרה איילת שקד לכנס – זה ממש מטורף לחשוב שאם היה החוק הזה עובר בקריאה שנייה ושלישית היינו חוסכים חיי אדם. חוק שני שמדבר – ואני בזה מסיים – על הכרה בתאונות האלה כתאונות דרכים, מה שיביא את חברות הביטוח לבקש מהנהגים לשים ולהתקין את אותם אמצעים טכנולוגיים שעשויים להגן על חיי הילדים. אני מבקש להעביר את זה, אדוני – מצטרף לבקשתו של חברי איל – לוועדת הכלכלה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. חבר הכנסת אייכלר – בבקשה, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שאין דבר יותר שובר לב של כל אדם בעל נפש מאשר מקרה כזה, של ילד שמת ברכב כי נשכח על-ידי הורה שבאמת באמת לא רצה שום דבר. מדובר ב-20 ילדים שכבר קרה להם הדבר הזה. הייתה לי מחשבה, ואני רוצה לשתף אתכם במשהו שהוא לא פופולרי, אבל אני זוכר שכשהיינו ילדים, הרכבים לא היו מטוסים, לא היו אטומים כל כך. היינו צריכים עם ידית לסגור את החלון, ואף פעם זה לא נסגר במאה אחוז, ולא קרה בימים ההם שילד או מישהו נפטר מחום ברכב. אני לא יכול להחזיר את העולם אחורה ולהגיד שהפיכת הרכב למטוס אטום – אפשר להימנע מזה, זה מפריע לנסיעה. אבל יש דבר שכן אפשר – כולם מדברים על הטכנולוגיה. קיבלתי פה חומר שבוועדה לזכויות הילד כבר ב-2012 משרד התחבורה דיבר על חיוב רכבי הסעה, רכב ציבורי, שזה לא האבא ששוכח, החל מדגמי 2013, שיהיה שם מפסק, אשר יותקן בירכתי תא הנוסעים, לאימות סריקת הרכב על-ידי הנהג. המפסק יעמוד בתקן הקיים למערכות אזעקה לרכב, יותקן ברכבים החדשים שיבואו וייהנה מאחריות הניתנת לרכב חדש על כל מערכותיו. רבותי, איך עוד לא עשינו את זה? אנחנו כבר ב-2016, זה כל כך פשוט. אני יודע שיש טכנולוגיות. אם אני לא סוגר לרגע את חגורת הבטיחות זה מצפצף לי באוזן כל הזמן. למה אי-אפשר לעשות את זה? זה דבר אחד. דבר שני, הצעות נוספות שהיו פה, כולם יודעים את ההצעות, וצריך קידום חקיקה שתחייב רכבי הסעות בעיקר, אבל גם רכבים אחרים, להתקין מכשור טכנולוגי להתרעה מפני שכחה של ילדים ברכב ההסעה. העצה הכי פשוטה, שכולם כבר אמרו, אני עושה את זה טכנית, כי אין לי איפה לשים את התיק, אז תמיד התיק נמצא בספסל האחורי, כך שאני לא יכול לצאת מהרכב בלי לראות מה קורה שם. אז כדאי לשים, אולי, את הארנק ואת התיק הצמוד לא לידך, אלא למטה. עצה פשוטה. לא רשמתי פטנט על זה. בכל אופן, מה שכן הפריע לי בכל הסיפור הזה, אנחנו יודעים שכאשר קורה דבר כזה, כל העם וכל בני-האדם, גם כשקרה בשבוע שעבר להורים מדיר-אל-אסד, וגם כשזה קרה באשדוד, ובאילת, כולם כאבו. אבל שמעתי אבא שקרה לו דבר כזה, שסיפר בשבעה, שכאשר זה קרה לילד אחר לפני כך וכך שנים אז הוא שאל – איך אבא יכול להיות כל כך קר לילד שלו? אני, בחיים שלי זה לא יכול לקרות, כי הילד שלי, אני כל כך אוהב אותו, אני כל כמה שעות יורד לראות אם הוא נושם – לי זה לא יקרה. וזה קרה לו. וזה מראה שזה לא משנה מי זה, וכמה אחריות – ואחד הדברים שכאבו לי מאוד, שאנשים שבוודאי – או שאין להם עדיין ילדים, או שהם לא רוצים ילדים, שאומרים שאם יש הרבה ילדים בבית אז בטח שההורים שוכחים. הם לא יודעים מה זה לגדל ילד, כמה אהבה האימא מקבלת, והאבא, מהנתינה של גידול ילדים. תראו כמה אהבה יש לאדם שיש לו שני ילדים או שלושה ילדים, לילדים שלו, תכפילו את זה במספר הילדים שיש לו בבית – האהבה לא יורדת כהוא זה. תשאלו את אלה שעוד זכו שהאימהות שלהם היו להן 12 ילדים, כמו אדוני היושב-ראש וכמו אחרים. כך שמי שבא ואומר שבגלל שיש הרבה ילדים זה יכול לקרות – קודם כול עובדה שזה לא קרה דווקא אצל אנשים שיש להם הרבה ילדים; שנית, זה מראה שעדיין אין לאנשים האלה ילדים. אני מברך אותם שיהיו להם הרבה ילדים ושיזכו לגדל את כולם, ושהשם ישמור שלא יקרה דבר כזה, כפי שאמרנו קודם, עם כל העצות הטובות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת גואטה – לא נמצא. דעה אישית, בבקשה, חבר הכנסת חזן, מהצד. הבעת דעה אישית, קצר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, השר, חברי חברי הכנסת, אני אחרוג ממנהגי ולא אדבר על הנושא שהוא חשוב. אני לא מצליח להבין איך פעם אחר פעם אנחנו נופלים לתוך הפח הזה. אני קורא מפה ליושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין, שמדבר רבות, גבוהה-גבוהה, על כבוד הכנסת: תעשה כל מה שביכולתך כדי למגר את התופעה המכוערת הזאת, את המחבלת הזאת שקוראים לה חנין זועבי. לא יכול להיות מצב שאנחנו נדבר בשני קולות; לא יכול להיות מצב שאנחנו נדבר עד כמה הכנסת צריכה להיות האור של מדינת ישראל, של הדמוקרטיה, ופעם אחר פעם יאפשר יושב-ראש הכנסת לבוגדים כמו מפלגת בל"ד, או איך שלא קוראים להם, להשתמש בבמה הזאת כדי להכפיש את חיילי צה"ל, כדי לפגוע במדינת ישראל, כדי לרמוס את סמליה. אני פונה אליך מהלב שלי, אדוני יושב-ראש הכנסת, ואני בטוח שהדברים יגיעו אליך: קח, תשתמש בכל הסמכויות שיש לך, תפעיל את כל הכוח שלך בוועדת האתיקה, כמו שאתה יודע לעשות והוכחת בעבר, כדי להעיף את האנשים המכוערים האלה מקרבנו. אנחנו צריכים לעצור את התופעה הזאת. אנחנו לא ניתן לאף אחד להשתמש בבמה הזאת כדי לפגוע, לא בצה"ל ובטח שלא במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. אני רק מוצא חובה להגן על כבודו של יושב-ראש הכנסת. הדברים נשמעו בתחילת הדברים שלך כאילו אתה ציני: מדבר גבוהה-גבוהה. אני חושב שכבודו במקומו מונח. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני חושב שלא הבנת את דברי. <היו"ר מאיר כהן:> אז כנראה שלא הבנתי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אז אני אתקן. <היו"ר מאיר כהן:> בסדר, הבהרת, תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> להעביר לוועדת הכלכלה. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, הבעה דעה בנושא. בבקשה, דקה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, גם אני הייתי בהלווייתם של שני התינוקות של משפחת אסדי, אחמד ומוחמד, הילדים של קאסם אסדי מהכפר דיר-אל-אסד. אני עמדתי שם וראיתי את האבא מחזיק את שני התינוקות בדרך לקבורה, ואמרתי לו: (אומר בערבית: בשם האל הרחמן והרחום, העין דומעת והלב דואב.) <היו"ר מאיר כהן:> העין דומעת והלב מתאבל. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> והלב דואב. (אומר בערבית: אנו דואבים את הפרידה ממכם, אחמד ומוחמד. זה מאלוהים.) באמת, העין דומעת והלב דואב לראות מחזות קורעי לב. אין מילים לתאר. הייתי עם חברי עבדאללה אבו מערוף בהלוויה עצמה וראיתי את המראות הקשים. לכן אני מבקש לדון על מנת – לא רוצים להאשים עכשיו את ההורים. רק לפני חודשיים היה מקרה דומה של מורה מהכפר שלי, עראבה, שגם מלמד בדרום, ברהט, וגם הוא שכח את התינוקת שלו וגם היא נפטרה והיינו בהלוויה שלה. אז אצלנו אומרים: זה מה שהגורל רצה, מאלוהים. אבל באמת, צריך לפעול, ויש פה הצעות מהצעות שונות, ואני הייתי מבקש להעביר את זה לוועדת הכלכלה ולדון בכל ההצעות האלה על מנת שנשים קץ לתופעה הזאת. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. אדוני. אכן תנחומינו. אנחנו נצביע על ועדת כלכלה. יש מישהו שחושב אחרת? המשך דיון בוועדת הכלכלה. אנחנו עוברים להצבעה, ברשותכם. מי שבעד – מעביר לוועדת הכלכלה. <יעל גרמן (יש עתיד):> איפה השר? <היו"ר מאיר כהן:> אין תשובת שר. לא חייבת להיות תשובת שר. יש שר, כמובן, אבל אין תשובת שר. אני אחזור על דברי, חברת הכנסת גרמן: היה ראוי שתהיה תשובת שר בנושא כזה כאוב. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 12 בעד, אין מתנגדים. הנושא יעבור להמשך דיון בוועדת הכלכלה. <הצעות לסדר-היום> <עורק התחבורה המרכזי של הגליל המערבי מסכן את חייהם של מאות-אלפי תושבים באזור> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום הבאות, בנושא: עורק התחבורה המרכזי של הגליל המערבי מסכן את חייהם של מאות-אלפי תושבים באזור – הצעות מס' 4093, 4110, 4112, 4120, 4150 ו-4151. גברתי חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני חושבת שהנושא הזה מוכר. אם היה כאן שר התחבורה הוא בוודאי היה אומר לי שהוא מוכר. ואתה יודע מה? אני מבקשת להקריא שאילתה מ-12 בנובמבר 2014. אז שאל אבישי ברוורמן, שהיה חבר הכנסת: מה קורה עם התוכנית לכביש עוקף לכביש 89? מה הם לוחות הזמנים לביצוע? וענתה אז סגנית השר, חברת הכנסת ציפי חוטובלי: אני רוצה לומר – היא אומרת – שמאחר שבאמת מדובר בבעיה שהיא בוערת, אז בשלב המיידי מקודמת תוכנית על-ידי חברת "נתיבי ישראל", כך שיהיה שול – שול בשולה – רחב לאורך דרך מס' 89 הקיימת שיאפשר גישה לרכב חירום. הצפי לסיום התכנון הוא בעוד חודשיים – כלומר, היה צריך להיות ינואר 2015, וצפי סיום העבודה במאי 2015. אז, אדוני היושב-ראש, אני עומדת כאן ואתם יושבים כאן ואנחנו נמצאים היום בשולי יולי 2016 והכביש היחיד שמוביל לבית-החולים בגליל שנמצא בנהריה, כביש 89 – בית-חולים שמשרת 600,000 אנשים – הכביש היחיד, אין בו שני נתיבים, ורק לפני זמן קצר הוא פשוט עמד, הכביש עמד. מדוע? מפני שהייתה איזושהי בעיה, הוא נכנס לשיתוק, והכול בגלל שכלי רכב לקרצוף כבישים התקלקל וחסם נתיב. חצי יום לא היה אפשר להגיע לבית-החולים; צוותים לא הגיעו, אמבולנסים לא הגיעו. אנשים עם התקפי לב עמדו בדרך. לפני שבוע ביקרתי בנהריה; הייתי גם בבית-החולים אבל גם פגשתי תושבים. כמובן שהבעיה הראשונה שהעלה ד"ר ברהום, שהוא מנהל בית-החולים, הייתה בדיוק הכביש הזה. הוא אומר: זה כביש שאם לא יטפלו בו מיידית, הוא מסכן חיי אדם, הוא יגבה בסופו של דבר חיי אדם. וגם התושבים דיברו על כך. לאחרונה, נוסף על כך שיש באמת כל כך הרבה תושבים שמשתמשים בכביש, גם נפתח קניון חדש, קניון ארנה, שגם הוא נמצא בצומת, על הכביש, וגם הוא צריך לנקז את הכול. אני פונה מפה לשר התחבורה – שלא נמצא, אבל אני משערת לעצמי שהוא ישמע – ומבקשת ממנו במיידית, להעלות את הרכבים, את הצמ"ה, את הכלים שצריך להעלות, כדי קודם כול להרחיב את השוליים. יכול להיות שהרחבת השוליים היא על חשבון כמה נקודות ירוקות בדרך, אז באמת, בין ירוק לחיי אדם, כולנו בוחרים בחיי אדם. ניתן לעשות את זה במהירות; התוכניות – אני משערת לעצמי שיסתיימו, הם היו צריכות להסתיים כבר בינואר. ובמקביל, להיכנס להרחבת הכביש, שגם באותה תשובה שניתנה לפני כמעט שנתיים נאמר שהסיום המשוער לתכנון של כל דרך 89, הרחבה וכו', צריך להיות בדצמבר. אז עד שיסיימו את התוכנית, אנא, הרחיבו את השול בשולה כדי שלא ייגבו חיי אדם. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אני מקדם בברכה – חברת הכנסת נאוה בוקר התמנתה לפני שבוע לסגנית יושב-ראש הכנסת, ואני מקדים את ההחלפה ברבע שעה כדי שתתנסי. אני מברך אותך, גברתי. בבקשה. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני מתנצלת שאני – – – <היו"ר מאיר כהן:> כן, כן, בסדר גמור. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – בבית הנשיא, ולכן אני לא אשמע את – – – <היו"ר נאוה בוקר:> בסדר גמור. אכרם, בבקשה. גברתי סגנית היושב-ראש. <אכרם חסון (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, בשם הנוכחים אני מברך אותך ומאחל לך הצלחה. מגיע לך, כל הכבוד. האמת, הצטרפתי לחברת הכנסת יעל גרמן בנושא כביש 89 כי ביקרתי פעמיים בבית-החולים וראיתי בעיני את המצב האבסורדי, הקשה והמסוכן. זה כביש שהוא כביש גישה למרכז הרפואי שמשרת, כפי שנאמר, 600,000 תושבים, מכל העדות, מכל העמים, מכל הכפרים והיישובים. הוא גם החיבור בין מעלות ליישובי מטה-אשר ומעלה-יוסף המזרחיים לעיר נהריה. חשוב להדגיש כי על אותו קטע בכביש 89, בין צומת כברי לצומת נהריה, ומדובר רק ב-4 קילומטר, נמצאים נוסף על המרכז הרפואי בית-החולים לגליל גם תחנת משטרת נהריה, גם תחנת כבאות נהריה, קניון גדול, ובכביש הסמוך נמצאת גם תחנת מד"א נהריה. רק לחשוב על סיטואציה שחס וחלילה מתהפך אוטובוס באזור מעלות, או כרמיאל, או עכו, עם 50 פצועים – האמבולנסים והצוותים של בתי-החולים יהיו תקועים, לא יגיעו לחדר המיון. יש תוואי בשטח להרחבה, ויש תוכנית שאושרה על-ידי משרד התחבורה ו"נתיבי ישראל", אבל אי-הסכמה מהרשות המקומית, מעיריית נהריה, מונעת את הרחבת הקטע הזה לדו-מסלולי, דו-נתיבי, ביטול כיכרות ענק לטובת רמזור והוספת שוליים רחבים. אני לא מבין את ראש העיר נהריה; איך ראש עיר לא חושב על חיי האזרחים והתושבים. אנחנו מדברים על חיי מאות-אלפי אנשים, אנחנו מדברים על פקקים כל יום, שמונעים מאנשים להגיע בזמן, לבית-החולים וגם לתחנות המשטרה, לתחנת מד"א ולכל מרכז חיוני שנבנה והוקם באזור הזה. כפי שאמרתי, "נתיבי ישראל" תכננו. יש תוכנית איך להרחיב את הכביש, וגם נותנים תקציב, ולכן מוזר בעיני למה עד עצם היום הזה ראש העיר לא מסכים. אני מכאן פונה, בשם חברי הכנסת שביקרו במקום וראו בעיניהם – אנחנו פונים לשר התחבורה מר ישראל כץ ואנחנו מבקשים ודורשים ממנו לקחת את הפרויקט החשוב הזה לידיים ולבצע את הרחבת הכביש ובכך להציל חיי אדם. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> את ביקשת למחוק את עצמך. הוא מחק אותך. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> לא, זה לא מה שביקשתי. <היו"ר נאוה בוקר:> אז בואו ניתן לג'מאל זחאלקה, ואחרי זה אני אשמח אם תעלי. תודה. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, אני אגיד משפט או שניים על הנושא, ואני רוצה אחר כך להתייחס למה שקרה היום בכנסת. מה שקורה בכביש מס' 89 הוא מצב ברור מאוד; הבעיה העיקרית היא הכביש. לפעמים – תמיד אומרים אם הנהג אשם, הכביש, מצב הכביש. כאן מצב הכביש מביא לתאונות. ויש פתרון, וצריך ליישם אותו מהר ככל האפשר, מה גם שהכביש הזה מוליך לבית-חולים, ומנהל בית-החולים, שדיברתי אתו לפני שנה וחצי, אמר שזו בעיה קשה לבית-החולים, שיש כביש גישה כל כך בעייתי. מה שקרה היום בכנסת, גברתי, מזכיר מה שהיה לפני שש שנים באותו מעמד, ואני חושב שזו אותה סיטואציה. חברי כנסת רבים היו לחוצים מכך שדעת הקהל הבין-לאומית האשימה את ישראל, את הצבא, את הממשלה, על מה שקרה על "מרמרה", באחריות לקורבנות "מרמרה". והם התפרצו על חברת הכנסת חנין זועבי, שהייתה על הספינה. היום אותו דבר – רוב חברי הכנסת בלחץ, כי ממשלת ישראל חתמה על הסכם שבו היא מודה באחריותה לקורבנות "מרמרה" ומשלמת פיצויים לממשלת טורקיה. זה לא חברת הכנסת חנין זועבי, וזה לא אני, שאומר ככה, אלא ממשלת ישראל, ראש הממשלה והקבינט. יש הודאה רשמית באחריות, ואת זה לא יכולים לסבול. עלתה חברת הכנסת חנין זועבי ונתנה פרשנות להסכם. היא אמרה, ובצדק, שפירוש ההסכם – שממשלת ישראל מודה באחריותה, או באחריות הצבא, לרצח עשרה אזרחים טורקים בספינת "מרמרה", או עשרה מאלה שעלו לספינה. חברי הכנסת יכולים להתווכח עם הפרשנות הזאת. במקום זה הם התפרצו בצורה בזויה – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זאת לא פרשנות, היא האשימה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – תת-רמה, מעבר – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ואתה עושה אותו דבר עכשיו, ואני לא רוצה לשמוע. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> חבר הכנסת מיקי לוי, אם תסכים ותדבר בצורה תרבותית, תשמע אותי – אני אשמע אותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> את הדברים האלה אני לא רוצה לשמוע. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כמו שראיתי אותך, אתה מואשם בנקיטת אלימות. האזרחים בארץ ראו חבר כנסת מתפרץ, מנסה להרביץ. מתפרץ התפרצות אלימה, תת-רמה, בושה וחרפה – – <מיקי לוי (יש עתיד):> הבושה היא אתם. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – בושה וחרפה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתם בושה וחרפה. אתם. עזמי בשארה העביר ידיעות לאויב בזמן מלחמה – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – אתם בושה למדינה הזאת. אתם לא ראויים להיות פה. אין לכם מה לחפש פה. אנחנו נוציא אתכם מפה. אתם בל"ד ואתם בוגדים – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת מיקי לוי, תיתן לו בבקשה לסיים. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – אתם העברתם ידיעות לאויב, ל"חיזבאללה", בזמן מלחמה. עזמי בשארה, בן דוד של באסל גטאס, העביר ידיעות ל"חיזבאללה" בזמן מלחמה. <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת מיקי לוי, תן לו לסיים את דבריו. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתם בוגדים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> טוב, אני חושב שחבר הכנסת לוי נוקט שפה אלימה ושפת גוף אלימה. הוא התפרץ כאן לבמה, אני לא יודע אם זה מעשה פלילי; צריך לבדוק את זה, אם זה מעשה פלילי, ואז ניתן תלונה למשטרה, אבל בכל מקרה, זו התנהגות לא פרלמנטרית, לא אתית, ואני חושב שוועדת האתיקה צריכה לנקוט נגדו את הצעדים החמורים ביותר האפשריים. <היו"ר נאוה בוקר:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני חושב שההתפרצות של חברי הכנסת והשפה שהשתמשו בה, והשיטה שבה דיברו עם חברת הכנסת חנין זועבי, בניסיון לנקוט אלימות נגדה – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זחאלקה, עם המחבלת זועבי. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – היא מעוררת רחמים על הציבור בארץ, שיש להם – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הציבור בארץ שאתם הנציגים שלו. <היו"ר נאוה בוקר:> אני מבקשת לסיים. נתתי לך עוד זמן. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – כבוד לאינטליגנציה – ותת-רמה. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מרחם על הציבור הערבי בארץ שאתם הנציגים שלו. <היו"ר נאוה בוקר:> חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה, גברתי היושבת-ראש, קצת קשה לחזור לשגרת הדיון, אבל אני אחזור בכל זאת להצעה לסדר-היום שהוצעה במליאת הכנסת. בכביש 89, באזור נהריה, כל יום עומדים בפקק, בפקקים בלתי נסבלים. כשאני נסעתי לנהריה לפגישות ולחוג בית, אני פשוט לא הבנתי. אני אמרתי: מה זה? שש בערב פקק? אנחנו בגליל המערבי. אמרו לי: ברוכה הבאה לנהריה, ברוכה הבאה לגליל המערבי. זה המצב פה כל יום. עכשיו תראו, יש שם בית-חולים, מד"א, כב"ה ומשטרה, הכול על אותו צומת פקוק. חס וחלילה, באזור, אני לא צריכה לספר, גליל מערבי, צפון הגליל המערבי, קרוב לגבול לבנון, קרוב למתקפות "חיזבאללה". בסופו של דבר, בית-החולים, שמקבל מאות-אלפי ביקורים בחדר המיון כל שנה, לפעמים אי-אפשר להגיע אליו, פשוט אי-אפשר להגיע לבית-החולים. עכשיו נשאלת השאלה: מדוע? משרד התחבורה מצד אחד ועיריית נהריה מצד שני מכדררים את האשמה מהאחד לשני; זה אומר הוא אחראי, זה אומר הוא אחראי, ולא מגיעים לפתרון. יש כביש שהצרו. ב-1995 עיריית נהריה – משרד התחבורה התעלם – הצרה כביש של ארבעה נתיבים לשניים. למה? ככה, אוקיי? אי-אפשר להבין. לפני 20 שנה. עד היום זאת הסיבה המרכזית לכך שיש פקקי תנועה ואי-אפשר להגיע לבית-החולים ואי-אפשר לצאת מנהריה – מד"א וכבאות. מה שקורה שם זה בלתי נתפס. תושבים מתקשרים אלי, תושבים אומרים לי שזה פשוט סכנת נפשות יומיומית. עיריית נהריה לא מוכנה להרחיב את הכביש. זה כביש שאפשר להרחיב. עיריית נהריה עוצרת את התוכניות ומאשימה את משרד התחבורה, שזה כביש באחריותו. אני לא מבינה מה יש שם. לדעתי, זה נושא לחקירת משטרה אפילו, ולפחות בדיקה של מבקר המדינה – איך יכול להיות שבמדינת ישראל עירייה מקבלת אחריות על כביש בין-עירוני באחריות המשרד, וגם מאשימה אותו שהוא לא מטפל בכביש. בסופו של דבר, אני שמעתי כבר על הרבה מקרים שלא הגיעו בזמן לבית-החולים, שהגיעו מאוחר מדי לבית-החולים. אני חוששת שאנחנו באמת במצב – אתם יודעים, זה בקצה הארץ. מי מגיע לשם? קצה הפריפריה. אבל זה בית-חולים שמשרת את כל תושבי הגליל המערבי; זה המון אנשים. אסור לתת למצב הזה להימשך. אני קוראת מכאן לשר התחבורה להתערב באופן אישי לפני שהסיטואציה תגבה עוד חיים, ואם יוצע להעביר את הנושא לדיון בוועדת הכלכלה, אני אתמוך בעניין. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, קודם כול אני רוצה לאחל לך הצלחה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> זו הפעם הראשונה שאני מדבר כאן מהדוכן ואת מנהלת את המליאה. אני רוצה לאחל לך הצלחה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני מצטרפת. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> ואני מאמין שתצליחי בתפקיד. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אני רוצה להגיד לכם, אנחנו במדינת ישראל עושים הרבה דברים טובים ותמיד שוכחים לסיים. תמיד שוכחים לסיים. אנחנו משקיעים מיליארדים בכבישים. אני מכיר את קטע הכביש המסוים. אנחנו מדברים על הקטע מצומת כברי למעלות-תרשיחא – שני נתיבים, הפרדה, כביש מעולה. <היו"ר נאוה בוקר:> אז למה זה? <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> נשארה חתיכת כביש של 3-2 קילומטר המשך עד בית-החולים, ואין את הכסף להמשיך ולהשקיע שם. וכשאני אומר "אין את הכסף", ואתה קורא מהנתונים שאנחנו מקבלים שמגיעים לבית-חולים קרוב ל-400,000 איש לביקורים בחדר המיון, אז 400,000 איש נוסעים בכביש הזה. ואני רוצה לספר לכם סיפור של חבר שלי שגר בפקיעין. לבת שלו יש בעיה בראייה, והוא נאלץ לקחת אותה למכללת גליל מערבי. מפקיעין למכללת גליל מערבי לוקח לו, אם אין פקקים, פחות מחצי שעה. בגלל שבבוקר הוא צריך לקחת אותה הוא עושה את הסיבוב השלם, יורד מכיוון כרמל ונוסע למכללת גליל מערבי. במקום שייקח לו חצי שעה, לוקח לו קרוב לשעה ורבע בבוקר. ואנחנו לא מדברים על הרבה כסף. כל קטע הכביש הזה – בכמה מיליונים יכולים לגמור את זה. משקיעים מיליונים, ולא מצאו את הכמה מיליונים. בקטע הכביש הזה יש בית-חולים, יש כיבוי אש, יש מד"א, יש תחנת משטרה. תארו לעצמכם מצב חירום כאשר אפילו אין שם בכלל שוליים. אין בכלל שוליים. יכולים מחר להחליט, או ביום ראשון, ואם רוצים להרחיב את השוליים ולתקן את השוליים – תוך שבוע יש לנו שוליים, ואמבולנס יוכל לנסוע שם ויגיע לבית-חולים, ויגיע במהרה. אבל את מי זה מעניין? זה בצפון הרחוק. אנחנו מכירים את הכביש הזה, אנחנו נוסעים שם. ואני מכיר את שר התחבורה. שר התחבורה יכול לעשות את זה תוך שבוע ימים, לגמור את כל הבעיה שקיימת שם, לפחות זמנית, עד לגמירת תוכניות והרחבה, לבוא לשוליים, לסדר את השוליים, לצבוע את השוליים רק לרכבי חירום, ולאפשר לאנשים להגיע בבטחה גם לבית-חולים וגם למקומות העבודה שלהם. הם לא צריכים לחכות שעות, כי בבוקר זה באמת לוקח יותר משעה וחצי לחצות קטע כביש קצר. אנחנו מדברים על קטע כביש קצר. אנחנו לא מדברים על 15 קילומטר, 20 קילומטר, שצריך כמה מאות-אלפי – מיליונים. אנחנו מדברים על קטע כביש של 3-2 קילומטר עד בית-החולים. אנחנו יכולים לפתור את הבעיה. לכן, אני קורא לשר התחבורה ולכל הגורמים שמעכבים את הנושא לקחת את הנושא הזה לידיים, להשקיע את הכסף שצריך להשקיע – והכסף נמצא במשרד התחבורה – ולהרחיב את הכביש הזה. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת יצחק וקנין, בבקשה. <יצחק וקנין (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, גם אני מאחל לך הצלחה – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – בתפקיד שאת ממלאת. רבותי, אני אגיד לכם בדידי הדבר, מה שנקרא. אני צריך לעבור את המסלול הזה בכל תנועה שאני זז, את קטע הכביש הזה. אני גר במושב יערה, בקו העימות. כדי לבוא לכל נקודה בארץ, חוץ מאשר כשאני נוסע לקריית-שמונה, אני עובר את הקטע, אני כעשר דקות נסיעה מהכביש הזה. אני יכול להגיד את הדברים יותר בחומרה. היה כבר דיון בנושא הזה, דרך אגב. התחייבה בזמנו סגנית השר חוטובלי, כסגנית שר, שעד 2016 הדבר הזה גמור. חבר'ה, אני רוצה להגיד לכם, זאת אחת השערוריות הגדולות ביותר. מי שקיבל את ההחלטה לצמצם את הכביש הזה בקטע כביש של 2.5 קילומטר – מי שבא מכיוון כברי – ואני בא מכיוון כברי, כי זה המסלול שלי. אני נתקע בבוקר בפקקים. תלמידי בתי-ספר, כל ההסעות – כל מערך ההסעות מתנקז דרך הכביש הזה. אם אתה רוצה לעקוף אותו ולנסוע דרך כפר-יאסיף, הכביש שלוקח לכיוון צומת אחיהוד, אתה נתקע שם בפקק עוד יותר גרוע. זאת אומרת, אתה לא יכול לזוז. שלא נדבר על זה שמדובר בבית-החולים שנותן שירות לכ-300,000 תושבי הצפון. חבר'ה, זה קטסטרופה. בנסיעה, אם אני חוזר עכשיו הביתה, אני מודיע לכם, מהשעה 15:30-15:00 עד השעה 19:00 אתה זוחל על הכביש מכיוון לוחמי-הגטאות עם פקק עד אחרי בית-החולים, פקק תנועה לכל הכיוונים. ממש הכול זוחל. יום-יום עוברים את הסאגה בבוקר, עוברים את הסאגה אחר הצהריים, ואין מה לעשות. ויש פה איזה קטע של 2.5 קילומטר שמישהו העדיף גינות וכל מיני דברים יפים. ותדעו, מד"א יושבת באמצע המסלול, וכיבוי האש באמצע המסלול. זאת אומרת, בקטע של 2.5 קילומטר כל השירותים החיוניים. גם המשטרה באותו קטע. כל השירותים החיוניים ביותר יושבים על הקטע הזה. מישהו חייב לתת את הדעת. בזמנו הייתה הבטחה שגומרים את הדבר הזה עד 2016. אי-אפשר להשאיר את זה יום אחד. כשיקרה האסון מישהו יצטרך לתת את הדין. אני אומר לכם, אם אני הייתי שר תחבורה הייתי מקבל החלטה היום, עכשיו, להפסיק, לקחת את הכסף – זה לא הרבה כסף – להשקיע אותו ולגמור את העניין. המצב קריטי, קריטי, קריטי. זה גם מכביד על כל התנועה ועל כל – אנשים לא רוצים – רק עצם המחשבה שאתה צריך להיכנס לפקק הזה; ואני אומר את זה, אני עובר את זה יום-יום. תדעו, כשאני בא לירושלים אני יוצא ב-04:00 כל הזמן, כי אין לי זמן אחר לצאת. אם אני יוצא בזמן הרגיל של כל אדם נורמלי, אני לא מגיע לפה ב-12:00. מציאות לא פשוטה. תחשבו על אותם אזרחים שצריכים להגיע לעבודה, לרכבת. זה הקו שמוביל לרכבת מנהריה לתל-אביב, לכל אלה שבאים ממעלות ויורדים, לכל פינה. מכל כיוון אתה נתקע בפקק, אתה מאחר את הרכבת, אתה מאחר את הכול. <היו"ר נאוה בוקר:> נא לסיים. <יצחק וקנין (ש"ס):> וזה קורה עשרות פעמים. המצב הזה לא יכול להימשך. אני חושב שבדיון הזה שר התחבורה היה צריך להיות ולענות לנו תשובה. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. הבעת עמדה – חבר הכנסת אורן אסף חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, השר, רגע לפני הדקה שלי אני רוצה לאחל לנינה – היה לה יום הולדת לא מזמן, אני רוצה לאחל לך המון, עד מאה-ועשרים. שאנחנו נזכה ליהנות ממך כאן בכנסת עוד שנים רבות. אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך בטוב ובנעימים. <יהודה גליק (הליכוד):> תברך "מי שבירך" – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> סבלנות. סבלנות זו מעלה. רגע לפני שאני מתחיל – – – <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתם גוזלים לי את הדקה. אחרי זה היא לא תרצה להאריך. חברתי חברת הכנסת נאוה בוקר, אני גוזל מזמני, כי זה חשוב, זה לא לגזול, זה בדיוק להפך, זה להשתמש בו נכון כדי לאחל לך בהצלחה בכיסא יושבת-הראש. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מי ייתן ותיתני לנו לסתום להם את הפה, ולהם פשוט תסתמי את הפה. מי ייתן ותהיה לך הצלחה רבה, אנחנו סומכים עלייך. עכשיו לדברי, בקצרה. תראו, חברים, אנחנו לפני שעה קלה ראינו פה מחבלת של ממש שמתפרעת בתוך כנסת ישראל תוך כדי הסתה בוטה וחמורה לפגיעה בחיילי צה"ל, לפגיעה באזרחי המדינה. לא עברה שעה קלה, המהומה שככה, האנשים הלכו החוצה. חלק מהאנשים חייכו ולחצו ידיים מעבר לבמה. והנה עכשיו, דקות ספורות – עומד פה המאהב שלה – ככה אומרים, אומרים שהוא המאהב שלה, שלזחאלקה ולזועבי יש רומן, אומרים שיש ביניהם קשר. אני לא יודע. לכאורה. הבנתי ש – – – זה לא פלא שהוא הגן עליה כמו אריה, שכן אם הוא מגן עליה כאן, אני לא רוצה לחשוב מה עוד הוא מגן עליה במקומות אחרים. אבל הדבר הזה הוא פשוט בושה. אני אנצל את הרגע האחרון בנאום הזה כדי לומר לחיילי וחיילות צה"ל, למפקדי ומפקדות צה"ל, לאנשי המשטרה, אנשי כוחות הביטחון: אני מתנצל בפניכם בשם כל חברי בכנסת ישראל, שאנחנו מאפשרים לחבורת הבוגדים הזאת לפגוע בכם ככה. אמרתי ואני אמשיך לומר: לעולם לא תצעדו לבד. אנחנו נמשיך לעשות את הכול, וגם אם יזרקו אותי ממליאת הכנסת עוד עשרות ומאות פעמים על זה שהגנתי על כבודכם, אני אמשיך לעשות ככה, אבל בהצלחה. אנחנו, לבוגדים, לא ניתן יד, ולא ניתן להם לשים רגל במליאת הכנסת, ואם צריך, גם נעיף אותם לעזה. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו מציעים להעביר את הדיון לוועדת הכלכלה. <היו"ר נאוה בוקר:> להעביר את הדיון לוועדת כלכלה? נעבור להצבעה. הצעות לסדר-היום בנושא: עורק התחבורה המרכזי של הגליל המערבי מסכן את חייהם של מאות-אלפי תושבים באזור. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> כלכלה. <היו"ר נאוה בוקר:> יועבר לוועדת הכלכלה. מוצע להעביר לוועדת הכלכלה. בעד? נגד? <אורן אסף חזן (הליכוד):> מזל טוב, חיים שלי, מזל טוב. היושבת-ראש, תני לה "מזל טוב", תני לנינה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר נאוה בוקר:> בעד – 7. <אורן אסף חזן (הליכוד):> היא בגופה. בגופה – – <היו"ר נאוה בוקר:> אין מתנגדים, אין נמנעים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – בגופה מגינה על מה שאנחנו לא מסוגלים – – – <היו"ר נאוה בוקר:> יועבר לוועדת הכלכלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תני לה "מזל טוב", לנינה. ברכה קטנה. <היו"ר נאוה בוקר:> מזל טוב וברכות לנינה ליום ההולדת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> האהבה שלנו היא. אתם עוד ילדים, יש לכם זמן – – – <הצעות לסדר-היום> <אבטחה במוסדות החינוך במהלך שנת הלימודים ובחודשי הקיץ> <היו"ר נאוה בוקר:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: אבטחה במוסדות החינוך במהלך שנת הלימודים ובחודשי הקיץ – הצעות לסדר-היום מס' 3939, 3974 ו-4001. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה, גברתי, אני מצטרף לברכות על ניהול הישיבה הראשונה שלך כיושבת-ראש הכנסת כאן, יושבת-ראש המליאה, סגנית יושב-ראש הכנסת. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> הרבה הצלחה. אני חייב לומר שאת – גם יוצא לך ביום שהוא די – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> די רגוע. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – טעון, וראית קצת – דוגמה – מה יכול לקרות בישיבה, ועד כמה היא יכולה להפוך להיות סוערת. לא נראה לי שהישיבה הזאת תהפוך להיות סוערת, אבל ישיבה בהחלט יכולה להפוך להיות סוערת. כמו שאמרתי גם קודם, בהתייחס לאירועים שהיו פה קודם, אי-אפשר לעצום עיניים מול בעיה במשך כל הזמן ואז פתאום להתעורר ברעש גדול ולהגיד: הי, חבר'ה, יש בעיה, צריך לטפל בה. ידענו את זה כשראינו את בל"ד ואת חד"ש מגנים את סעודיה כי הם קראו ל"חיזבאללה" ארגון טרור, ידענו את זה כשראינו את חברי הרשימה המשותפת הולכים להניח זר על קברו של עז א-דין אל-קסאם, ובשאר הפעולות, כמו הפנייה של חבר הכנסת איימן עודה למוסדות האו"ם באמצעות המשלחת הפלסטינית כדי לגנות את ישראל, כך שאין שום חדש תחת השמש. אז לכל מי שהופתע מהמאורעות פה, ומהדברים שאמרה חברת הכנסת חנין זועבי, אין לכם מה להיות מופתעים. אני חושב שיש מקום לקדם באמת את החקיקה שכבר נמצאת על סדר-היום של ועדת החוקה, תיקון לסעיף 7א, כדי שנוכל למנוע ממי שגם בדיבוריו מסית וקורא להשמדת מדינת ישראל, ותומך בטרור – לא נמצא אותו ולא נראה אותו בין החברים כאן. עכשיו, בהתייחס להצעה לסדר-היום שנולדה עקב ההתפתחויות שקרו לנוכח המצב הביטחוני ומה שאנחנו חווים מאז תחילת השנה – צריך לזכור שגל הטרור שאנחנו מדברים עליו התחיל ממש אחרי פתיחת שנת הלימודים, ואז הודיע השר כחלון שהוא יתקצב את מוסדות החינוך ואת גני-הילדים בכל רחבי הארץ עד השעה 16:00, את האבטחה באותם מוסדות, כדי שלא ייפגעו, וכדי ההורים יוכלו לשלוח בשקט את ילדיהם לגנים, לבתי-הספר ולצהרונים. נכון שבחודשים האחרונים יש מגמה – ואנחנו חשים שיש ירידה בהיקף הפיגועים, אבל אנחנו יודעים באיזו שכונה אנחנו חיים, אנחנו יודעים מה המצב כרגע, ראינו רק לא מזמן, לצערי, פיגוע רצחני בתל-אביב, ואני חושב שדווקא לקראת סוף השנה עולה חשש לגבי הפסקת התקצוב הזה, והוא כבר הופסק מתחילת חודש יוני. אני רוצה לומר כאן לאדוני סגן שר הפנים, אנחנו עומדים בפני בעיה עוד יותר גדולה, כי בעצם המוסדות שבהם מתקיימות כל המסגרות הבלתי-פורמליות של הקייטנות, ומה שנקרא בתי-הספר של הקיץ, וכו', זה באותם מקומות: זה בגני-הילדים, זה בבתי-הספר, וכל המקומות האלה נותרים ללא תקציב לאבטחה. עכשיו, אין הבדל בין אבטחה במהלך שנת הלימודים לאבטחה בימות הקיץ. אני רוצה שהילדה שלי, כשהיא הולכת לקייטנה בקיץ, תהיה בטוחה כמו כל השנה, קל וחומר כשמדובר במבנה שהוא אותו מבנה, אותו מקום שבו מתקיימת שנת הלימודים לאורך כל השנה. אני חושב שלא צריך להקל ראש בעניין הזה. אני קורא לך, אדוני סגן השר, אני מקווה לשמוע כאן שהתקצוב הוחזר או שיהיה תקצוב כזה בחודשי הקיץ. <היו"ר נאוה בוקר:> נא לסיים. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> קצת חבל לי שסגן שר האוצר לא הגיע, כי דחינו את זה בשבוע לבקשתו, ובסופו של דבר הוא לא הגיע. אבל אם הבשורה של סגן שר הפנים תהיה שהם מחזירים את התקצוב, בא לציון גואל. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת יעקב אשר כאן? לא נוכח. ישיב על ההצעה סגן שר האוצר משולם נהרי. <קריאות:> סגן שר הפנים. <היו"ר נאוה בוקר:> בשם סגן האוצר. חבר הכנסת משולם נהרי, בבקשה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> סגן שר הפנים, בשם – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> גברתי היושבת בראש, קודם כול, ברכותי על התפקיד – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> – – ושתדעי לנווט את הספינה גם במים סוערים כפי שראינו היום. לגבי הנושא של האבטחה במוסדות החינוך, אני מקווה שגם אם סגן שר האוצר לא נמצא פה, תוכל לקבל ממני תשובה מדויקת ונכונה, ונכונה לעת הזאת, בכל הנושא של האבטחה. נושא האבטחה של מוסדות חינוך – מי שמבצע את האבטחה במוסדות החינוך זה הרשות המקומית. זה בתחום אחריותו של השלטון המקומי, והאוצר משפה את השלטון המקומי לגבי העסקתם של המאבטחים. עד היום אין הסדר קבע בנושא הזה, והאוצר מדי חודש בחודשו משפה אותם. עכשיו הגיעו לסיכום גם על חודש יוני, שזה בעצם שייך לתקופת הלימודים. במהלך כל השנה, כל חודש היו צריכים הארכה כדי לקבל שיפוי להעסקת המאבטחים, וזה לא כולל את חודשי הקיץ. מאחר שעכשיו מתקיים משא-ומתן כללי לגבי העסקתם של המאבטחים כדי לשפות אותם גם בחודשי הקיץ – הרי אי-אפשר לפטר את האנשים האלה או לשלוח אותם ולהגיד להם: אתם תהיו חודשיים בלי משכורת. הנושא הזה במשא-ומתן מתקדם לקראת סיום כדי לשפות את הרשויות שיעסיקו את המאבטחים גם בחודשי הקיץ. כשזה יסתיים, זה יפתור גם את הבעיה של הקייטנות ושל כל הפעילויות שיש לרשות המקומית ומוסדות החינוך בחודשי הקיץ. כשזה יסתיים, גם יהיה הסדר של קבע, כי הרי זה לא פתרון. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> מה עושה הרשות ביום ראשון? ביום ראשון הקרוב? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אז אני אמרתי שהאוצר בינתיים סיכם עד סוף יוני. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> יוני נגמר. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> יוני נגמר. הוא סיכם אתם, ועכשיו, ממש בימים האלה, יושבים לסכם מתוך הנחה שהם כן יקבלו על חודשי הקיץ. זו המגמה. אני לא רוצה להגיד שזה סגור, אבל יש סיכויים גדולים שהם יוכלו להיות מועסקים. הרי אי-אפשר להשאיר אותם כך. יש סכסוך, וצריך להעסיק אותם עד סוף השנה, כמו שמעסיקים כל אחד במשך שנה שלמה. כשיעסיקו את המאבטחים האלה אז תיפתר גם הבעיה הזאת – לא רק הבעיה של עכשיו, אלא של כל שנה. הרי זה לא פתרון שכל חודש מחדש. אם לא ישפו אותם, אז יש כבר בעיה איך – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני מדבר עד השעה 16:00, לא עד השעה 13:00. השר כחלון נתן סבסוד והגדיל את הסבסוד במהלך השנה לאור המצב הביטחוני עד השעה 16:00, והסבסוד הזה נגמר בחודש יולי. לצערי, עד היום עוד לא יודעים גם לגבי – זו בשורה, מה שאתה אומר לגבי יוני. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אז אני אמרתי לך, אני לא יודע – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> האם הכוונה גם לגבי – – – צריך לזכור שהקייטנות והצהרונים – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> הרי גם עד יוני זה חד-פעמי. זה לא משהו קבוע, זה לא הסדר קבע. את הנושא הזה צריך לפתור בהסדר קבע, ועכשיו זה מה שהולכים לעשות – להסדיר את הכול. זו גם העמדה שהאוצר מציג, וזה גם הידע שלי בנושא הזה, גם מהתחום של השלטון המקומי. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> אדוני, מה אתה מציע? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני מבקש ועדת הכספים. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> ועדה, בסדר. <היו"ר נאוה בוקר:> להעביר את זה לוועדת הכספים? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> כן, מסכים. <היו"ר נאוה בוקר:> אתה מסכים? תודה רבה. בואו נעבור להצבעה על ההצעה לסדר-היום בנושא: אבטחה במוסדות החינוך במהלך שנת הלימודים ובחודשי הקיץ. מי בעד ומי נגד להעביר לוועדת הכספים? הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר נאוה בוקר:> בעד – 3, אין מתנגדים. ההצעה תועבר לוועדת הכספים. <הצעה לסדר-היום> <הכוונה להעביר את תלמידי בית-הספר "שובו" בנווה-יעקב לקרוונים ובפועל להביא לסגירתו> <היו"ר נאוה בוקר:> נעבור להצעה רגילה של חבר הכנסת יואב בן צור: הכוונה להעביר את תלמידי בית-הספר "שובו" בנווה-יעקב לקרוונים ובפועל להביא לסגירתו, הצעה לסדר-היום מס' 4117. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה. <יואב בן צור (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, ברכות. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <יואב בן צור (ש"ס):> בעזרת השם שתנהלי ישיבות, גם סוערות וגם פחות סוערות, בחוכמה ובתבונה, ותצליחי בכל אשר תפני. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. אמן. <יואב בן צור (ש"ס):> מכובדי השר, ידידי סגני השרים, חברי הכנסת, ברשותכם, לפני שאגש להצעה לסדר-היום שבשמה אני כאן, חשוב להבהיר נושא מסוים, אפרופו התיקון לחוק פטור מארנונה לישיבות ובתי-מדרש. הצעת החוק לא נועדה להקנות הטבה נוספת לישיבות, אלא להבהיר לקונה חוקית שקיימת בהתאם להחלטת בית-המשפט המחוזי. כבר כיום קיים בחוק פטור מארנונה לבתי-כנסת, פטור סביר והגיוני כמו יתר הפטורים המפורטים בפקודת מסי עירייה לגבי ארנונה. אלא שמשום מה בית-המשפט החריג את הישיבות מהפטור הקיים, תוך הענקת פרשנות דחוקה שיש להפריד בין בית-הכנסת שעיקר ייעודו הוא תפילה למרות שמתקיימים בו גם שיעורי תורה, לבין ישיבה שעיקר ייעודה הוא שיעורי תורה וגם מתקיימים בה תפילות. החלוקה הזאת היא בגדר "לעייל פילא בקופא דמחטא" – להכניס פיל בחור של מחט. כי אין שום היגיון להפריד בין שני מקומות שעושים בהם אותו הדבר כשההבדל היחידי הוא המינון. אלא שגברתי חברת הכנסת זהבה גלאון העלתה טענה לכאורה צודקת: למה אנחנו לא דואגים לפטור למעון לנשים מוכות? טענה צודקת. ואני מייד הרמתי את הכפפה והבטחתי לשנות את החוק כדי שגם מעון לנשים מוכות יזכה לפטור. אלא שצוות לשכתי המסור הפנה את תשומת לבי שאכן קיים בפקודה פטור בחוק למעון לנשים מוכות בסעיף 5ג(ה)5. אני מאמין ומקווה שלאחר שהעניין הזה סודר לשביעות רצונה של חברת הכנסת זהבה גלאון, ואכן יש פטור למעון לנשים מוכות, אף שהיא הסבירה לי שהיא מתכוונת לנשים שיוצאות כרגע ממעון לנשים מוכות ואין להן אמצעים כלכליים להחזיק את עצמן, כי הן הולכות לעיר אחרת כדי שלא להיות בקרבת הבעל המכה, ואז אולי לפטור את אותן נשים באותם מקומות שאליהם הן הולכות. אני חושב שאת זה צריך להעביר בבקשות מיוחדות לפטור מארנונה למי שאין לו הכנסה, והנשים הללו תהיינה פטורות. אני מקווה שחברתי חברת הכנסת זהבה גלאון תצטרף לתמיכה בחוק פטור מארנונה לבתי-מדרש וישיבות כשיוגש לקריאה שנייה ושלישית. ועתה, ברשותכם, אפנה לגוף הצעתי לסדר-היום. אני חושב שלא צריך להכביר מילים על עבודת הקודש שנעשית ברשת ״שובו״, ויושבים פה שני סגני שרים שיודעים מקרוב ומכירים, וגם שר העלייה והקליטה לשעבר והשר לענייני ירושלים היום, שמכיר את עבודתה של רשת "שובו", העבודה החינוכית הגדולה שנעשית בה. הרשת הזאת היא רשת חינוך ארצית המונה עשרות מוסדות, מגיל הגן ועד התיכון, ומשרתת כ-10,000 משתתפים בתוכניות חינוך וקהילה מדי שנה. זו רשת שנועדה בעיקר לעולי ברית-המועצות, כחלק מכור ההיתוך ושילובם בחברה הישראלית. הרשת מקנה השכלה רחבה וגבוהה מהמקובל, כולל הגשה לבגרות, ותמיכה קהילתית בתלמידים ובבני משפחותיהם. במוסדות הרשת מתקיימים יום חינוך ארוך, מפעל הזנה, מערך הסעות ועזרה סוציאלית, וזאת ללא הבחנה לפי מצב כלכלי, חברתי או דתי של התלמידים ומשפחותיהם. אחד מסניפי הרשת ממוקם בשכונת נווה-יעקב, שכונה שיש בה תושבים רבים שהם במצב סוציו-אקונומי נמוך. הסניף פעל במבנה בן קומה אחת בשכונת נווה-יעקב, והצליח להגיע להישגים פדגוגיים ומקצועיים מרשימים. לאחרונה החליטה עיריית ירושלים/משרד החינוך, להוציא צו סגירה לבית-הספר ובעצם לבצע בו סוג של המתת חסד. אני לא מצליח להבין את ההיגיון, את הלוגיקה של ההחלטה התמוהה הזאת. איזה היגיון יש בלסגור בית-ספר מצליח ולהנחית מכה אנושה על אותם עשרות תלמידים שמצאו את מקומם בבית-הספר? אני רק רוצה להזכיר לעירייה, שחלק ניכר מתלמידי בית-הספר נקלטו מבית-ספר אחר בשכונה שנקלע לקשיים, לבקשת העירייה. והנה, זה התמורה שהם מקבלים מהעירייה על הקליטה של אותם תלמידים? גברתי היושבת בראש, אני קורא מכאן לגורמים הרלוונטיים לבטל לאלתר את צו הסגירה. אבל אני לא רוצה להסתפק בביטול צו הסגירה; אני הייתי מצפה שיופנו משאבים ייעודיים כדי שבית-הספר יקבל מבנה ראוי והולם, ולא קרוונים בנוסח שנות ה-80. ברשותך, גברתי, אני מבקש שהעניין יועלה להמשך דיון בוועדת החינוך. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. ישיב סגן שר החינוך מאיר פרוש. בבקשה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, ברכות על המינוי ועל ניהול ישיבה ראשונה זו. <היו"ר נאוה בוקר:> כן, תודה רבה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מאחל לך הרבה הצלחה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ניווט נכון תמיד יהיה טוב. <היו"ר נאוה בוקר:> בהחלט. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לפני כשנה וחודש, כאשר נכנסתי לכהן כסגן שר החינוך, בין השאר אני התוודעתי לעובדה שהמחוז החרדי במשרד החינוך מתכוון לסגור את בית-הספר "שובו" בנווה-יעקב – בטענה של מיעוט תלמידים, וגם בעובדה שבית-הספר מפוצל בשני חלקים, כאשר כיתות א'–ו' נמצאות בנווה-יעקב, וכיתות ו', ז', ח' נמצאות ברחוב רש"י בירושלים. כמו שהבעתי התנגדות לגבי בית-ספר "שובו" בנווה-יעקב, כמו שעוד כמה בתי-ספר – הייתה כוונה לסגור אותם, אמרתי שגם אם נניח מישהו חושב שיש סיבה מוצדקת לסגור את בית-ספר "שובו" בנווה-יעקב, בבקשה שיאמרו היכן הילדים האלה ילמדו, כן? אני בטוח שחבר הכנסת המציע לא יתפלא אם אני אספר לו שהתשובה הראשונית שקיבלתי מאותו גורם שענה לי במחוז החרדי – מה הייתה התשובה? שילכו לממלכתי-דתי או לממלכתי. כתבתי ואמרתי: ריבונו של עולם, כאשר אני מדבר אתך על ילדים של "שובו", במסגרת החינוך העצמאי, הזרם העצמאי, התשובה של המחוז החרדי היא שהם ילמדו בממלכתי או בממלכתי-דתי? אם זו התשובה, כנראה המחוז לא יודע לטפל בילדים של המגזר החרדי. זאת הייתה אחת מהתשובות התמוהות שקיבלתי לגבי בית-הספר הזה, כמו שהיו עוד כמה תשובות תמוהות על שאלות אחרות. כי הרי זה גם לא סוד שלא כל מי שהיה במחוז החרדי, היה לו ידע מספיק כדי לנווט את העניין. מי כמוך, שרבות ביקשת ממני לגבי – יש תלמוד-תורה אחד בארץ, אולי גם בעולם, אבל אחד לתימנים. איך כתב לי כשאני ישבתי שבעה על אבי, זיכרונו לברכה, כתב לי מי שהיה שר החינוך, ידלין: אני הייתי זה שהתחלתי לתת כסף לתלמודי-תורה ביידיש, כי אביך, זיכרונו לברכה, אמר לי: תעזור לתלמודי-תורה ביידיש, ואני הסכמתי, כי אולי על-ידי זה נשמר את שפת היידיש. אז אני כתבתי למחוז החרדי לפני שנה – ויודע את זה חבר הכנסת בן צור – תלמוד-תורה אחד לתימנים, שישמר את המורשת הזאת, גם אם זה לא בדיוק במאה אחוז עם כל הקריטריונים שמבקשים – שיישאר. אבל כמו שקיבלתי תשובה שילדי "שובו" ילכו ללמוד בממלכתי או בממלכתי-דתי, מאותו אדם הגיעה תשובה, והתשובה היא, לצערי, שעד עכשיו זה עוד לא מאושר. אבל אני לא ויתרתי, ואני הלכתי, ושוב, ושוב, ושוב, עד שהעליתי את זה לדרגה של פגישה עם המנכ"לית, ואמרתי לה: אני לא מסכים, לא יכול להיות מצב שיסגרו את בית-הספר "שובו". התחילה השאלה איפה בית-הספר יהיה, היו צריכים להוציא אותם כי צריכים את המבנה הזה למישהו אחר, גם עיריית ירושלים מתנגדת. ואז קיימנו פגישה, ואני מודיע לך כאן, מעל בימת הכנסת, שהפגישה והסיכום היו על דעת הנהלת "שובו", שהם ממשיכים ללמוד במבנה שבו הם נמצאים. אם זיכרוני איננו מטעה אותי, בסביבות דצמבר 15', ינואר 16', כנראה הם יעברו למתחם של קרוונים בתוך נווה-יעקב, וזה יהיה פתרון עד שימצאו משהו של קבע. ההצעה הזאת, שהוצעה לי על-ידי מר מרחב, שהוא מנכ"ל עיריית ירושלים, התקבלה גם על-ידי "שובו". אני גם ביקרתי בבית-ספר "שובו" בתחילת שנת הלימודים, אחד מבתי-הספר שביקרתי היה שם, כדי לעודד אותם ולומר להם: גם אם מישהו רצה לסגור את בית-הספר הזה, אני בא לפה ומחזק אתכם. נדמה לי שהיו עוד חברי כנסת שבאו לבקר, כי אנחנו לא יכולנו לסבול ולספוג את הבושה ואת הביזיון הזה, שסוגרים בית-ספר של ילדים שעלו מברית-המועצות, ופה מחנכים אותם לדעת מה זה "שמע ישראל", ומה זה עשרת הדיברות, ועוד כמה דברים, ואתה גם ציינת שזה בדיוק מתאים לאותם ילדים שבאים מברית-המועצות וצריכים לקבל עוד כל מיני מושגים, וכך מחנכים אותם, והצלחנו. כאן, בדרך לדוכן, שאלתי אותך מתי זה נודע לך. אני חייב לומר לך שבעקבות ההצעה שלך, לי זה נודע היום. לי זה נודע היום, וכאשר זה נודע לי בוודאי שמייד יצרנו קשר עם אנשי "שובו", עם אותם אנשים שהיו אתנו בשנה שעברה בקשר, ואז אנחנו הבנו שיש גורם במשרד – אני לא בדקתי, לא דיברתי עם אותו גורם – יש גורם במשרד שאומר: בשום אופן לא ייתנו לאותו בית-ספר לפעול. אז אני מודיע לך כאן מעל לדוכן, אני חושב שבדיוק כמו שלפני שנה היה גורם במחוז החרדי שלא הסכים, ואמר שלא יהיה בית-ספר של "שובו" בנווה-יעקב, הגורם שעליו אני מדבר עכשיו הוא לא במחוז החרדי. לא ביררתי, עוד לא דיברתי עם מנהל המחוז החדש, מר איציק זהבי, אבל גם אם יש גורם כלשהי במשרד שמתנגד לקיומו של בית-ספר "שובו" בנווה-יעקב, אני מבטיח לך – אני כסגן שר במשרד החינוך לא אתן שדבר כזה יקרה; אין דבר כזה שאם יהודים רוצים ללמוד תורה, לא ימצאו את הפתרון איך לעשות את זה. בוודאי שאם מישהו יכול היה לענות במשרד החינוך: שילכו לממלכתי או לממלכתי-דתי, זה מראה לי איזו הבנה הייתה לאותו אדם שענה לי. אני מבין שיש עוד כאלה שחושבים שאותם ילדים של "שובו" יכולים ללכת לממלכתי או לממלכתי-דתי – היה לא תהיה. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> מה מציע סגן שר? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אז אני אומר לך דבר שאולי את צריכה לדעת לעתיד גם – כשחבר כנסת בא לפה ומציע הצעה, בעצם הכוונה של הבקשה שלו לדון בזה היא לדון במליאה. אבל מה יהיה לחבר הכנסת בן צור כאשר ידונו על זה – זה יהיה אולי לפני פתיחת שנת הלימודים של תשע"ח. אז אני מסכים למה שהוא מציע, שזה ילך לוועדת החינוך. <היו"ר נאוה בוקר:> אתה מציע – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מסכים. הוא בעצם אמר שבאמירה שלו של ההצעה לסדר-היום – במליאה – – <יואב בן צור (ש"ס):> אני מציע – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – אבל אני מסכים עם מה שהוא אמר, הוא הרי אמר שהוא רוצה – – – <היו"ר נאוה בוקר:> לוועדת החינוך. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> הוא לא יכול, פורמלית, להציע ועדת חינוך, כי הוא דיבר. אני מציע ועדת חינוך, ואז אתה יכול להסכים. <היו"ר נאוה בוקר:> נעבור להצבעה על הכוונה להעביר את תלמידי "שובו" ללמוד בקרוונים; הקראתי את הנושא. מי בעד? מי נגד – שיועבר לוועדת החינוך, התרבות והספורט? הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר נאוה בוקר:> שלושה בעד, אין מתנגדים. זה יועבר לוועדת החינוך, התרבות והספורט. <שאילתות ותשובות> <היו"ר נאוה בוקר:> אני מזמינה את סגן שר הפנים להשיב על השאילתות. משולם נהרי, בבקשה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – לא כאן, אינה נוכחת. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי, שאילתה מס' 364: משרד הפנים מנע פרסום עשרות עיתונים בעשור האחרון. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי. <364. משרד הפנים מנע פרסום עשרות עיתונים בעשור האחרון> <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני השר, הנושא הוא: משרד הפנים מנע פרסום עשרות עיתונים בעשור האחרון. תקנה מימי המנדט מקנה למשרדך סמכות לפסול עיתון אם לעורך אין תעודת בגרות או שהוא הורשע בעבר – מתקופת המנדט, אני חוזר. ברצוני לשאול: 1. מדוע משתמש המשרד בתקנה זו ואינו מבטל אותה? 2. מדוע פקודות העיתונות אינן מותאמות לעידן המודרני של תקשורת באינטרנט? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> גברתי היושבת בראש, חברי חבר הכנסת נחמן שי, היחיד שנמצא באולם המליאה, אדוני השר, קודם כול, הצלת את כבודה של המליאה. מתוך 11 שאילתות נשאר מישהו שהתכוון למה שהוא שואל. כנראה שלא כולם כשהם שואלים מתכוונים לקבל תשובה. אבל אני חושב, גברתי היושבת-ראש, שאת צריכה להמליץ בפני ועדת הכנסת שמי ששואל ואינו ממתין לתשובה גם לא יזכה לראות את התשובה – לא בכתב ולא בעל-פה ולא דרך מזכירות הכנסת. <היו"ר נאוה בוקר:> בהחלט זה לא מכובד ששואלים ולא טורחים להגיע. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> ואולי אני הייתי מחמיר אתו ולא מאפשר לו עד סוף המושב לשאול שאלות, כי זה אחד שאינו יודע לשאול. כי אחד שיודע לשאול – הוא גם מחכה לתשובה. אז אני גם לא רוצה שהוא ימקם את עצמו כבן הרביעי בהגדה של פסח. אני מעדיף שהוא יהיה החכם, שלא מפסיק לשאול, ושואל, וגם כשנתונים לו תשובה הוא ממשיך להקשות. ובכן, חבר הכנסת נחמן שי, לגבי שאלתך: לאורך השנים שבו ונבחנו ההסדרים הקיימים כיום לגבי הסדרה של תחום העיתונות, הכוללת את פקודת העיתונות משנת 1933 ואת תקנות 94, 96 לתקנות ההגנה (שעת חירום) משנת 1945, וזאת לאור סוגיות הנוגעות ליחס שבין זכויות היסוד וחופש הביטוי לבין הסדרי הרישוי הקיימים בהן והסמכויות המינהליות שהוקנו במסגרתן, לרבות סגירת עיתונים. בהמשך להליך בבג"ץ 6175/14, האגודה לזכויות האזרח נ' שר הפנים – ולהערות שופטי בית-המשפט העליון – שבמסגרתו הוצע לשקול אם אין מקום להפריד בחקיקה החדשה בין נושאי הרישוי לבין שאר ענייני הרגולציה המורכבים הנוגעים להסדרת תחום העיתונות, בשלב ראשון הוחלט לפעול לביטול חובת הרישוי והחובות הדומות לה במסגרת פקודת העיתונות, תוך קביעת הסדרים מאוזנים ומידתיים יותר, אשר נועדו להבטיח כי בד בבד עם ביטול חובות אלה תוקנה לרשויות האכיפה הסמכויות לפנות לבית-המשפט ולבקש את התערבותו והפעלת סמכויותיו במקרים המצדיקים ודורשים הפעלת סמכות כאמור. בהתאם למתווה שעליו הצהירה המדינה במסגרת הדיון שהתקיים, הובאה הסוגיה בפני שר הפנים לשם בחינת האפשרות לקדם הליך חקיקתי בהסדרים הנוהגים כיום בכל הנוגע לתחום העיתונות. לעניין פקודת העיתונות אבקש לעדכן כי הנושא הובא לאחרונה לפתחנו, ולאחר שקילת הנושא הונחו גורמי המקצוע במשרד לגבש בתוך 60 יום תזכיר חוק שיכלול את ביטול פקודת העיתונות, בשים לב לכך שמדובר בחקיקה מנדטורית. בצד האמור, השר ביקש להביא לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה את שאלת נחיצותה של הסמכות המעוגנת היום בסעיף 19 לפקודת העיתונות לסגור עיתון מחמת סכנה לשלום הציבור. בכל הנוגע לסמכויות לפי תקנה 94 לתקנות ההגנה, הרי שהממשלה הגישה לכנסת הצעת חוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת חירום) (ביטול תקנות), התשע"ג–2013. במסגרת הצעת החוק הוצע לבטל תקנות רבות מתוך תקנות ההגנה, ובהן תקנה 94 לתקנות ההגנה. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ביום 28 באוקטובר 2013, אך לא הבשילה לכלל חוק עד לפיזורה של הכנסת התשע-עשרה. לאור זאת התקבלה החלטת ועדת שרים לענייני חקיקה לאשר החלת רציפות על הצעת החוק. ביום 30 באוגוסט 2015 הועברה לכנסת הודעה על החלטה זו: קידום הצעת החוק מותנה בהשלמת חקיקתו של חוק המאבק בטרור, הנותן להן מענה הולם, במטרה להביא לכך ששני ההסדרים ייכנסו לתוקף בעת ובעונה אחת. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. שאלה נוספת, חבר הכנסת נחמן שי? <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר, א. אני מודה לך על תשובתך. אני רוצה להסב את תשומת לבך לכך שכבר לפני 13 שנה, ב-2003 – שר הפנים היה כמדומני אברהם פורז – הובטח שהתקנות האלה תבוטלנה. כי כל אחד מבין שאי-אפשר להמשיך ולקיים תקנות משנת 1933, ואפילו לא מ-1945. אבל הדבר הזה לא נעשה. אז מה באמת מבטיח לנו – אני לא ממטילי הספק, אבל מה מבטיח לנו שבאמת התקנות האלה תכוננה ואנחנו נוכל לראות חקיקה מודרנית ורלוונטית לשנת 2016? ומה באמת כוונתכם לעשות בעניין האינטרנט? האם גם שם יהיה רישוי, תהיה הסדרה, או שזה יישאר פתוח וזמין לכל אחד? אני מדבר כעיתונאי. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אני יכול רק לומר לך שמכל כמות הנושאים שצריך לקדם והשלמות חקיקה ותיקוני חקיקה שהצטברו במשרד – זה רק מחזק את מה שאתה אומר, שזה לא רק שר אחד, אלא הרבה שרים העדיפו להשאיר את תפוח-האדמה הלוהט לאלה שאוהבים תפוחי-אדמה, שיפתרו את הבעיה. אבל אנחנו מנסים היום להדביק את הקצב. יש לך שר שהוא נמרץ ולא נח לרגע כדי לקדם עוד נושא ועוד נושא, ואם הוא קיבל החלטה כזאת, אני משוכנע, אין לי ספק, שזה יקודם הפעם. תודה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> טוב. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> סליחה, כבוד סגן השר – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <295. טביעות ילדים> <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש, שאפשרתי לי לשאול שאלה בנושא מציל חיים: טביעת ילדים ובני-נוער. מתחילת השנה מתו בטביעה 13 ילדים – לצערנו היום המספר גדול יותר – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אבל זה לא – – – <היו"ר נאוה בוקר:> זה ברשימה: טביעות ילדים. זה השני. קראנו לו והוא לא נכח במליאה, ועכשיו הוא חזר, אז אפשרנו לו לשאול. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> בשבוע שעבר, בהבדל של כמה שעות, טבעו ילד בן שמונה בבריכה בסח'נין וילד בן שנה וחצי בבריכה בהרצליה. ברצוני לשאול: 1. מהן מסקנות המשרד ממקרי הטביעות? 2. מה נעשה ומה ייעשה למניעת טביעות דומות? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> בשנת 2004 הותקנו תקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחייה), התשס"ד–2004, שמטרתן לקבוע סידורי בטיחות באתר בריכת שחייה ואת בעלי התפקידים האחראים לקיומם, והכול כדי להבטיח את בטיחותו ואת ביטחונו של הציבור העושה שימוש באתר בריכת השחייה. בריכות שחייה מחויבות ברישיון עסק מטעם הרשות המקומית. הוראות התקנות לעיל מהוות חלק בלתי נפרד מרישיון העסק לאתר בריכת שחייה. מחובתה של הרשות המקומית המנפיקה רישיון לבריכת שחייה לוודא את קיומן של תקנות הבטיחות ולבצע ביקורות באתרי הבריכות. משרד הפנים מחדד לרשויות המקומיות את חובתן לפעול בהתאם לתקנות האלה, גם בכל קורס של רישוי עסקים, שבו מועברת הרצאה בנושא ומחולק למשתתפים דף מנחה לביצוע ביקורות בבריכות שחייה. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. שאלה נוספת? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אדוני כבוד סגן השר, לא מדובר רק בבריכות שחייה; מדובר גם בכינרת, מדובר גם בחופי הים. התופעה היא נוראית. זה – 1. 2. בקשר לבריכות שחייה – מי ישמור על השומר? כלומר, מי יפקח על כך שהרשויות המקומיות אכן עושות זאת? יש בעיה קשה בביצוע כל מיני הוראות כשזה מועבר לרשות המקומית. לא כל הרשויות מקפידות, ואם רשות לא ממלאת חובתה, מה ניתן לעשות? מה יעשו אזרחים ואילו תשובות ניתן להורי הילדים שטבעו? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> הטביעות שהיו, זה היה בעיקר בתקופה של השביתה, אבל יש גם פיקוח במשרד הפנים על הנושא הזה, של המצילים, ועל הבטיחות בחופים, וגם בבריכות השחייה. פועלים על-פי הנהלים, מה שאפשר לעשות, אם זה בהתראה, אם זה בהסדר, אם זה במודעות, כל מה שאפשר לעשות. כולנו יודעים – אף אחד לא מסכים עם דבר כזה, ואי-אפשר לחיות עם דבר כזה, במיוחד בחודשי הקיץ, כשאלפי בני-נוער, מאות אלפים, יוצאים וממלאים את החופים ואת בריכות השחייה. <היו"ר נאוה בוקר:> השאילתה הבאה: חבר הכנסת יגאל גואטה – אינו נוכח. חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח. תודה רבה לסגן השר. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ח בסיוון התשע"ו, 4 ביולי 2016, בשעה 16:00. ישיבה זאת נעולה. תודה רבה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:50.>