דברי הכנסת

הכנסת יב / מושב ראשון / ישיבות כ"ח–ל' / ט'–י"א בסיוון התשס"ט / 1–3 ביוני 2009 / 12 חוברת י"ב ישיבה כ"ח הישיבה העשרים-ושמונה של הכנסת השמונה-עשרה יום שני, ט' בסיוון התשס"ט (1 ביוני 2009) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכיר הכנסת איל ינון: 5 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לנשיא רומניה טריאן בססקו 7 היו"ר ראובן ריבלין: 7 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לתנועת "הצופים" 9 היו"ר ראובן ריבלין: 9 הצעות סיעות קדימה, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל: 10 1. מדיניותה המבולבלת של הממשלה; 10 2. מדיניותה של הממשלה כלפי האוכלוסייה הערבית והמשבר המתמשך ברשויות המקומיות; 10 3. מסירת צווי תיחום גזעניים ליישובים יהודיים בארץ-ישראל ואיום השלכתם לרחוב של אלפי אזרחי המדינה 10 אלי אפללו (קדימה): 10 השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: 17 מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): 30 שר הפנים אליהו ישי: 36 יעקב כץ (האיחוד הלאומי): 46 שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: 51 רוחמה אברהם-בלילא (קדימה): 56 פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו): 61 דניאל בן-סימון (העבודה): 64 נסים זאב (ש"ס): 69 חיים אורון (מרצ): 73 אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): 74 חנא סוייד (חד"ש): 76 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 78 אורי אורבך (הבית היהודי): 79 סעיד נפאע (בל"ד): 84 אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 85 דני דנון (הליכוד): 88 דברי יושב-ראש הכנסת לזכרו של נשיא המדינה הרביעי אפרים קציר, זיכרונו לברכה 92 היו"ר ראובן ריבלין: 92 הצעות סיעות קדימה, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל: 93 1. מדיניותה המבולבלת של הממשלה; 93 2. מדיניותה של הממשלה כלפי האוכלוסייה הערבית והמשבר המתמשך ברשויות המקומיות; 93 3. מסירת צווי תיחום גזעניים ליישובים יהודיים בארץ-ישראל ואיום השלכתם לרחוב של אלפי אזרחי המדינה 93 הצעת חוק שיפוט בענייני תעבורה (תשריר – הוראת שעה), התשס"ט–2009 96 דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 96 הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 9ב ו-9ג לתקנון הכנסת 99 זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): 99 הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 9 לתקנון הכנסת 102 זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): 102 זאב בוים (קדימה): 103 ישראל חסון (קדימה): 104 זאב בוים (קדימה): 105 מאיר שטרית (קדימה): 106 יואל חסון (קדימה): 108 אלי אפללו (קדימה): 113 גדעון עזרא (קדימה): 117 זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): 118 הצעת חוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה), התשס"ט–2009 126 סגן שר האוצר יצחק כהן: 127 אריה ביבי (קדימה): 129 שלמה מולה (קדימה): 131 מאיר שטרית (קדימה): 133 גדעון עזרא (קדימה): 135 יואל חסון (קדימה): 136 דב חנין (חד"ש): 139 מגלי והבה (קדימה): 140 נסים זאב (ש"ס): 142 אופיר פינס-פז (העבודה): 150 שר האוצר יובל שטייניץ: 153 הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (מס' 5), התשס"ט–2009 164 שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון: 164 נסים זאב (ש"ס): 165 גדעון עזרא (קדימה): 166 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 168 סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 168 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> גבירותי ורבותי חברי הכנסת, היום יום שני, ט' בחודש סיוון התשס"ט, ראשון ביוני 2009 למניינם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אדוני המזכיר – הודעות למזכיר. <מזכיר הכנסת איל ינון:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה), התשס”ט–2009; הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון מס' 32) (תיקון) (דחיית המועד הקובע), התשס”ט–2009; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 170) התשס”ט–2009. לדיון מוקדם ­– החל בהצעת חוק פ/1206/18 וכלה בהצעת חוק פ/1244/18: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – הכללת מועמד בפנקס הבוחרים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חובת לימוד עברית וערבית), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת טלב אלסאנע וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הקמת אוניברסיטאות בנצרת, בבאקה-אל-ע'רביה וברהט, התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת טלב אלסאנע; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – תאגיד בריאות המפעיל מעון יום שיקומי) התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה) (הפעלת מרכזי התעסוקה על-ידי שירות התעסוקה), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת זאב אלקין, שלי יחימוביץ ומרינה סולודקין; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס במכירת תרופות מצילות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (תאגיד לתעסוקת נכים ומוגבלים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון – הרחבה לגבי מוסדות שאינם מוכרים), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני; הצעת חוק איסור מימון מופעי תרבות וספורט בהשתתפות משתמטים, התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת ישראל חסון ומשה מטלון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הגברת האכיפה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת שי חרמש; הצעת חוק הגבלה על פרסום שם נפטר, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון – ביצוע חקירה תוך 48 שעות), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (ביטול הודאה שנגבתה באמצעים פסולים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – תרגום בהליכים אזרחיים בבית-המשפט), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת שלמה מולה ושלי יחימוביץ; הצעת חוק שמירה על ערכי מדינת ישראל (תיקוני חקיקה), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק לשכת עורכי-הדין (תיקון – תקופת צינון במעבר משירות המדינה למגזר הפרטי), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – כלי רכב לנכים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הקרימינולוגים, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת יריב לוין; הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון – הגבלה על העלאת דמי השכירות), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת שלמה מולה; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – ייצוג הולם לתושבי הנגב, הגליל, עיירות פיתוח ושכונות שיקום), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת שלמה מולה; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – שוויון ושקיפות בקבלה למוסד חינוך), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הענקת קצבת זיקנה וקצבת שאירים לנשים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק מרשם הפרות מעבידים, התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – חופשה לרגל נישואין) התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – פגרת הורות), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי רפואת שיניים לילדי משפחות מצוקה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק הפיקוח על מעונות (תיקון – החלת החוק על מעונות לילדים עד גיל 18), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת אורי אריאל; הצעת חוק המים (תיקון – איסור ניתוק מים לרשות מקומית), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת טלב אלסאנע וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – ועדה מיוחדת), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח שאירים לאלמן), התשס"ט–2009, מאת חבר הכנסת דוד אזולאי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הקדמת מועד תשלום גמלה), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – כפיית גט), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר פינס-פז; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (זמזמים לעיוורים), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת חמד עמאר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – אישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשינוי התקנון האחיד), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת חיים כץ; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת ניידות), התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת דב חנין, שלמה מולה וזבולון אורלב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הקרן לעידוד העסקת עובדים מבוגרים, התשס”ט–2009, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ וחיים כץ; הצעת חוק רשות השידור (תיקון – פטור מתשלום אגרה בתקופת שהייה מחוץ לישראל), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת עתניאל שנלר; הצעת חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום (כפר-שלם), התשס”ט–2009, מאת חבר הכנסת אופיר אקוניס; הצעת חוק דיור סוציאלי, התשס”ט–2009, מאת חברות הכנסת מרינה סולודקין ואורית זוארץ. הצעת ועדת החוקה, חוק ומשפט להאריך את תקופת תוקפה של הוראת השעה לפי חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 33) (הוראות שעה), התשס"א–2001. קובץ חיקוקים והחלטות בדבר משכורות וגמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון. מכתב של מזכיר הכנסת בדבר בחירת נציגי הכנסת לוועדות בחירה של נושאי משרות שיפוטיות. תודה. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לנשיא רומניה טריאן בססקו> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת. אנחנו מקדמים בברכה את נשיא רומניה ואת שר החוץ של רומניה; ואומר כמה דברים. אדוני נשיא רומניה מר טריאן בססקו, מר כריסטיאן דיאקונסקו, שר החוץ, גברת אלנה אודריאה, שרת התיירות, מר אדוארד יוסיפר, שגריר רומניה בישראל, מר אוראל ויינר, חבר הפרלמנט הרומני בן עמנו, מר דוד אורן, שגריר ישראל ברומניה, שרים, חברי כנסת, אדוני שר הרווחה, חניכי תנועת הצופים, קהל נכבד, אני מבקש, חברי הכנסת, אדוני השר, לברך בשם הכנסת כולה את אורחנו החשוב, נשיא הרפובליקה של רומניה, מר טריאן בססקו, העושה בביקור רשמי כאן אצלנו בישראל ובירושלים בירתה. (מחיאות כפיים) <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני הנכבד, ברוך הבא אלינו ולמשכן הכנסת, הפרלמנט הישראלי, היכל הדמוקרטיה. לרומניה, אדוני הנשיא, רבותי השרים וגברתי, יש אצלנו בישראל מקום של כבוד. ישראל ורומניה שמרו על יחסים בילטרליים הדוקים לכל אורך השנים, ומבין המדינות הקומוניסטיות לשעבר היתה זו רומניה לבדה שלא ניתקה את יחסיה עם ישראל גם באותן שנים של נתק בין המזרח למערב. בעשור וחצי האחרונים אף התהדקו היחסים הללו והם באים לידי ביטוי במסחר, במדע, בכלכלה, במגוון שיתופי פעולה, ובכלל זה בנושאי הביטחון, ובשורה ארוכה של תחומים נוספים. ביקורך הנוכחי, נשיא רומניה, הוא נקודת שיא במסגרת ציון שנת ה-60 לכינון היחסים עם רומניה, שנתכוננו בנובמבר 1948. אני מבקש לשבח אותך, כבוד הנשיא, על התמיכה הפומבית שהבעת לא אחת בישראל ובטיפוח הקשרים הענפים עם מדינתנו. הקשרים הללו באים לידי ביטוי במידה רבה בהיקף המרשים של חברות ואנשי עסקים הפועלים ומשקיעים ברומניה. חברי הכנסת, הקשר ההדוק בין המדינות נזקף במידה רבה גם לזכותם של יוצאי רומניה רבים שעלו לאחר השואה לישראל. מתוך כ-400,000 יהודים ששרדו את תקופת המלחמה הנוראה, עלו רובם ארצה במרוצת השנים, וחבר הכנסת גילאון קיבל היום את נשיא רומניה בלשכתי בברכה חמה גם בתור צאצא של אותם אלה שמקורם ברומניה. גם אלפי היהודים שנותרו לחיות ברומניה נהנים מיחס של כבוד ושותפות בכל הנוגע לדתם ואמונתם. הממשל ברומניה נוהג בהגינות רבה לא רק בחיים אלא גם במתים: לא פחות מ-800 בתי-עלמין יהודיים פזורים בה ברומניה, ועל אף כמה מקרים מצערים, הממשל הרומני עושה ככל יכולתו למנוע את הישנותם, ומטפל בשימור בתי-העלמין, בשיתוף נציגי הקהילות היהודיות. ולבסוף, אדוני הנשיא, אני מבקש להביע את הערכתי נוכח ההתקדמות ביישום מסקנות ועדת-ויזל שעליה דיברנו בלשכתי; ועדת-ויזל לחקר השואה. אחת מהן היא הכוונה לקדם את הקמת האנדרטה בבוקרשט לזכר היהודים שנספו בשואה, ואני מבין שהיא תיחנך לקראת סוף שנה זו. אני מבטיחך נאמנה, כבוד הנשיא, כי הקשרים הענפים והחמים שנבנו עד כה ושעמדו במבחני הזמן הלא-פשוטים יוסיפו ויעמדו איתנים גם בשנים הבאות. ברוך הבא, כבוד הנשיא, אוהב וידיד ישראל, and God bless you Mr. President (מחיאות כפיים) <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לכבוד הנשיא. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לתנועת "הצופים"> <היו"ר ראובן ריבלין:> בהזדמנות זו, רבותי, אנחנו היום מציינים מלאות 90 שנה לתנועת "הצופים". הימים הללו, חברי הכנסת, הם ימי חג לתנועת "הצופים העבריים בישראל" – או בשמה המוכר יותר ופשוט, "הצופים" – תנועת הנוער המפוארת המציינת כבר 90 שנים להיווסדה. תנועת "הצופים", שגם אני, כמו רבבות נוספים בישראל, זכיתי בילדותי ובנערותי ואף בבחרותי להימנות עם חבריה, היא במובנים רבים פס הקול של חיינו כאן מאז 1919. קשה לדמיין את תקופת חיינו המוקדמת ללא ההווי המיוחד של התנועה, ללא המסגרת החברתית המופלאה הזו. המסגרת שהיתה לנו גם מקום חוויה ומפגש, גם עוגן של עשייה למען הזולת, וגם הזדמנות לספוג ערכים ציוניים ואוניברסליים באופן בלתי פורמלי; המסגרת, שבמקרים רבים, בקרב הצעירים, יש לה השפעה מכרעת ראשונה במעלה על עיצוב זהותם והמשך דרכם. תנועת "הצופים" שגשגה ברבות השנים והיא אינה שוקטת על שמריה. פועלים במסגרתה גם צופי צמי"ד – לבעלי צרכים מיוחדים, "צופי ים" ו"הצופים הדתיים". בשם הכנסת אנחנו מצטרפים למברכים את התנועה, ומאחלים לה שתתמיד בעשייה המבורכת שלה. בהצלחה וחזק ואמץ. תודה רבה לחברי הכנסת, אנחנו מברכים את "הצופים", תודה רבה לכם על שבאתם. <הצעות סיעות קדימה, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. מדיניותה המבולבלת של הממשלה;> <2. מדיניותה של הממשלה כלפי האוכלוסייה הערבית והמשבר המתמשך ברשויות המקומיות;> <3. מסירת צווי תיחום גזעניים ליישובים יהודיים בארץ-ישראל ואיום השלכתם לרחוב של אלפי אזרחי המדינה> <היו"ר ראובן ריבלין:> אנחנו עוברים מייד כמצוות התקנון לראשונה מבין ההצעות אשר מועלות בכל יום שני ושלהן יש קדימות לכל נושא אחר לסדר-היום, והיא הצעת אי-אמון. הצעת האי-אמון הראשונה מדברת על מדיניותה המבולבלת של הממשלה, כלשון ההצעה, ואני מזמין את חבר הכנסת אלי אפללו לבוא ולעלות ולנמק את הצעת מפלגת קדימה, מדוע יש להביע אי-אמון בממשלה. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים בשם סיעת רע"ם-תע"ל. <אלי אפללו (קדימה):> אדוני היושב-ראש, שרים, חברי כנסת נכבדים, אנו מביעים היום אי-אמון, אי-אמון בממשלה, בגלל המדיניות הכושלת שלה, אבל בכל התחומים. ליתר דיוק, חוסר מוחלט במדיניות בכל התחומים. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הלוואי שלממשלה הזאת היתה מדיניות. הלוואי. אני בטוח שמפה לפה היינו תומכים במדיניות מסוימת, אבל מדיניות שלא קיימת – זה מה שכואב לנו. חוסר מדיניות חוץ. מה שעשה ביבי נתניהו מזכיר לי סיפור או מקרה של "כן" ו"לא". מה זה אומר לי? הוא בא לכאן ומצהיר הצהרות ואומר "כן" ו"לא". ואני בטוח שחוסר המדיניות הזה לא נשאר בחלל ריק. תהיה תוכנית מדינית של ארצות-הברית, והיא תהיה הרבה יותר קשה מאשר המדיניות שאנחנו נוביל, ויכתיבו לנו אותה ונקבל אותה, כמו בהסכם-וואי – הוא נסע ללא, והוא חזר עם מדיניות שהוא חתם עליה בחוסר ברירה. ראש הממשלה הזה צריך לזכור לפחות מהעבר כדי שילמד לעתיד. חוסר מדיניות במלחמה באבטלה. רק בשלושת החודשים האחרונים נוספו עוד 15,000 מובטלים. בנושא מדיניות כלכלית, מדברים שיש מדיניות. אני רוצה לתת דוגמה רק על אתמול. הוא אמר שלא יעלו מסים יותר. <היו"ר ראובן ריבלין:> מי זה "הוא"? <אלי אפללו (קדימה):> ראש הממשלה. אני מדבר על ראש הממשלה, כבוד ראש הממשלה, בנימין נתניהו. <היו"ר ראובן ריבלין:> כשאתה אומר "הוא" אני תמיד חושב שזה אני. <אלי אפללו (קדימה):> כן, אני יודע. אז זה הוא. לצורך העניין זה ראש הממשלה בנימין נתניהו. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר שלא יעלה מסים. תראו מה שהוא מעלה בצורה עקיפה. הדלק, גזירה על גבי גזירה. בבדיקה שנעשתה, חצי ממחיר העלייה זה מסים. הוא אומר שזה עליות שער מחיר הדלק בעולם. זה לא נכון, תגידו לציבור את האמת. זה מס נוסף כדי לשלם את ההסכמים הקואליציוניים. זה לא נכון. דוגמה נוספת, היטל מס הבצורת. איזה מלה גדולה, איזה ססמה גדולה. יש בצורת? היטל מס. אז אני אגיד לכם מה זה היטל המס הזה. אם זה היה היטל מס בשביל להשקיע בתשתיות, כדי שיהיו פתרונות מים למדינת ישראל, מילא. מה מתברר? לאן הולך התקציב הגדול הזה, המס הנוסף? לקופת המדינה. בשביל מה? לממן הסכמים קואליציוניים. שוב הטעיית הציבור. אני נותן דוגמה אחרי דוגמה, אבל כדי להתמודד עם המכה של האבטלה שאנחנו מדברים עליה עכשיו, והיא בעיה קשה, מה הוא עושה? במקום שהאוצר יעודד אנשים להיכנס לתעסוקה – היתה תוכנית שקראו לה "מסלול תעסוקה", זאת תוכנית אולי הטובה ביותר להשקעת מדינת ישראל כדי להכניס למעגל התעסוקה, לעודד תעשיינים כדי לקלוט את העובדים. בתוכנית הזאת נקלטו 7,000 עובדים. אז מה הוא עושה? הוא מבטל אותה. בתוכנית הזאת, שוב, גזירה נוספת. אבל מה? הוא הוסיף לדמי האבטלה עוד קצת. הוא הקטין את האורך. בסדר, אבל זה לא פתרון להוסיף לדמי האבטלה, זה לא פתרון לעשות את זה לתקופות יותר קצרות. אדוני שר הרווחה, הפתרון הוא לא להגיד – אם אין קמח, תנו להם עוגות. הפתרון הוא לתת קמח. זה תעסוקה, זה לפתור בעיות ולא לשלוח אותם לדמי אבטלה. ובזה אתם לא עוסקים. יש לפנינו עוד כל כך הרבה גזירות שמטילים עלינו. <דליה איציק (קדימה):> מה למשל? <אלי אפללו (קדימה):> את יודעת, יש לי כל כך הרבה דברים, אבל אולי החשוב מכל זה מה לא, מה לא עושים בצורה שגויה. אני מתפלא ביותר. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> מה לא עושים בצורה שגויה? <אלי אפללו (קדימה):> אני אגיד. הוא כבר היה ראש ממשלה, והוא כשל, נכשל, העם אמר לו: לך הביתה. הוא הלך. לפחות חשבתי שיבוא יותר בשל אחרי עשר שנים, יותר מושכל בעניינים, רואה באמת את טובת המדינה, מה חשוב בעיניו. שישים את סדר העדיפויות, מה טובת המדינה, אחר כך טובת המפלגה, אחר כך טובתו האישית. ומה קורה? זה בדיוק הפוך. מה טובתו האישית, מה טובת המפלגה שלו, ואחר כך בסדר העדיפויות טובת המדינה. היוצרות בדיוק התהפכו אצלו. ובזה אתם חושבים שהציבור עוד פעם יסלח לו? פעם אחת הוא סלח לו. אני גם מתפלא על כך, כי אני לא סלחתי לו. אבל אם כבר, לפחות תתקן את הגזירות האלו שאתה מטיל עליהם. אתה יודע, אמרתי בשבוע שעבר, יש ביבי, בנימין נתניהו של הספר, ויש ביבי, בנימין נתניהו של ראש הממשלה. מה ההבדל ביניהם? אני יודע דבר אחד, אלה שני אנשים שונים לגמרי. כל התזה שלו, כל התוכניות שלו, כל הבן-אדם שהיה שר האוצר שאמר שצריך להגדיל וצריך לעודד את הצמיחה ולתת אמצעים, לא להוסיף מס ולעשות את כל הדברים – בצורה הפוכה, הוא עושה הכול. <רונית תירוש (קדימה):> תן דוגמה, אילו מסים הוא העלה? <אלי אפללו (קדימה):> דוגמאות? קראתי עכשיו שתי דוגמאות, אבל אני אוסיף לך. מס ערך מוסף על הירקות. אני רוצה להזכיר לכם לאט-לאט, שיהיה לכם טעם טוב כמה רע הוא נותן לתושבים במדינת ישראל. <רונית תירוש (קדימה):> מה עם הדלק? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אפללו, אני רוצה להזכיר לך. כשאתה עונה על שאלת חברי הכנסת הנכבדים – קודם כול, אם הם מפריעים לך, תגיד לי, אני מייד אדאג שלא יפריעו לך. אבל אם הם לא מפריעים לך, תזכור שזה על-חשבון הזמן שלך. נחזיר לך אותו מייד. <אלי אפללו (קדימה):> אני יודע. <היו"ר ראובן ריבלין:> הנה, כבר אני מחזיר לך את ההסדר הזה, כבר יש לך עוד דקה. הנה, באופן אוטומטי. <אלי אפללו (קדימה):> זה כדאי לי שכל פעם תפריע לי, שיהיה לי הרבה זמן. השניות האלה נותנות לי הרבה זמן, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> בבקשה, הנה עוד דקה, חבר הכנסת אפללו. אבל לא יינתן זמן נוסף. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> 90% מחברי הכנסת מבקשים להאריך את הזמן. אנחנו בעד להאריך לו את הזמן. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה רוצה לדאוג שיהיה לו עוד דקה? חבל על הזמן. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> תעשה משאל. <אלי אפללו (קדימה):> רבותי, תראו, מפלגת העבודה, השותפים הקואליציוניים הבכירים או החשובים ביותר – במירכאות, כמו שאומרים. הרי אמרה את זה יושבת-ראש האופוזיציה, שבעצם למה, למה ביבי צריך בכלל לשלם? למה היה צריך לעשות הסכמים קואליציוניים מדומים? הם בסך הכול היו נכנסים על ארבע בכל מקרה. כל המלים וכל הססמאות שהם אומרים היום זה רק איומי סרק. והיא אומרת לו באופן ברור: ראש הממשלה, גם אם הוא יבקש מהם לצאת, הם דבוקים לכיסא בצורה שאי-אפשר לצאת ממנה. אם הם יצאו, הם יצאו עם הכיסא. מה לעשות? זה מפלגת העבודה. המפלגה הגדולה לדורותיה שהקימה והכול, נשארה אולי המפלגה הקטנה שתהיה במדינת ישראל. כואב לי הלב על זה, כואב לי נורא הלב שזאת המפלגה. הנה יושב-ראש הסיעה שלכם. <קריאה:> הסיעות, לא הסיעה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> חבר הכנסת אפללו, שמבולבל מאוד, כי הוא לא יודע מה – – – קריאות: אדוני היושב-ראש – – – <אלי אפללו (קדימה):> אדוני היושב-ראש, מפריעים לי. היו"ר ראובן ריבלין: לא, לא. הם מפריעים לך? אני מבקש להפסיק להפריע. אני אתחיל לקרוא לסדר מי שיפריע. <אלי אפללו (קדימה):> תוסיף לי עוד קצת זמן. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, אין צורך. קריאה: אדוני היושב-ראש, הוא לא חייב לסבול מזה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי, חברי הכנסת. <אלי אפללו (קדימה):> אסור קריאות ביניים של שר? <היו"ר ראובן ריבלין:> הבאתי בחשבון שבוז'י הפריע לך. נא להתחיל, יש לך עוד שתי דקות. אחר כך ניתן לך לסיים. <אלי אפללו (קדימה):> דני בן-סימון, העיתונאי הבכיר, המכובד, שאמר בריאיון ששמעתי אותו: אני מפוצל אישיות. אני חושב כעיתונאי משהו, אבל כפוליטיקאי משהו אחר. אני רוצה לדעת עם מי אני מדבר, מי יושב בכנסת. הרי נבחרת על-ידי העם בגלל העמדות שלך, נבחרת בתוך מפלגת העבודה בגלל האיש, העיתונאי עם הדעות היצוקות, עם כל הדרך שהיתה לך. היום אתה בא לפה מפוצל אישיות, בלי דרך, בלי כלום, ואתה עוד נותן כיסוי, עלה תאנה, למפלגה ללא דרך, ללא דרך מדינית, ללא דרך כלכלית, לכלום. אתה באופן אישי אמרת, ואני לא אצטט את מה שאמרת בינינו, כי זה יישאר בינינו. <רונית תירוש (קדימה):> אלי, קצת חמלה, קצת חמלה. <אלי אפללו (קדימה):> אבל אני רק אומר, כי נשאר לי מעט זמן – אני מציע לראש הממשלה. הוא כבר נכשל בעבר. ברגע זה הוא הולך ונכשל. אבל הגרוע מכול שהוא הולך ומכשיל את המדינה. כי אם הוא היה מצליח, הייתי שמח לתמוך בו. אבל היות שהוא נכשל, והמדינה שלנו הולכת ונכשלת עם אנשים כושלים במפלגות בלי אידיאולוגיה, בלי דרך, אני מציע לכם להצביע אי-אמון לפי ההצעה שלנו. תודה, אדוני היושב-ראש. <שי חרמש (קדימה):> שוכנענו, קיבלנו את הצעתך. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת אלי אפללו, השר לשעבר. אני שואל אותך, חבר הכנסת בר-און, אפשר להצביע ישר? אני שואל אותך, תגיד לי אם אפשר. <רוני בר-און (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, אבל לא כך הדבר. אני מזמין את השר המתאם להשיב בשם הממשלה על הצעת האי-אמון של סיעת קדימה. השר גלעד ארדן – בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כמו בכל שבוע, לפחות בשבועות הראשונים מאז כינונה של הממשלה, נציגי סיעת קדימה עולים פעם אחר פעם, מנסים לשכתב את ההיסטוריה, מנסים לקבע איזה נרטיב שכל מהותו היא זלזול באינטליגנציה של הציבור במדינת ישראל. <אלי אפללו (קדימה):> של הניסיון – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני לא מדבר, ולא מצפה מסיעה, ממפלגה שכל המהות שלה היתה שהיא הוקמה על בסיס מעילה במה שהיא הבטיחה לציבור, אני לא מצפה ממנה בכלל להבין מהו המושג מאה ימי חסד. מי שבעצם לקח את קולות הבוחרים ועל הנושא הכי עקרוני השתמש בהם כדי לרמוס את האלקטורט שבחר בו, אני לא מצפה ממנו אפילו לאתיקה או לדברים שהם בוודאי בנורמות הרבה יותר גבוהות מוסרית. אבל דבר אחד אני כן מצפה ממך ומחבריך, חבר הכנסת אלי אפללו, שלא תחשבו שהציבור מטומטם. אני חוזר: שלא תחשבו שהציבור מטומטם. <אלי אפללו (קדימה):> אתם צריכים לחשוב על זה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הציבור הוא לא מטומטם. <אלי אפללו (קדימה):> הציבור צריך לחשוב על זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אפללו. <אלי אפללו (קדימה):> הוא דיבר אלי. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא שמע אותך. אתה ענית לו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הציבור יודע היטב, וגם אני לא אתחמק מזה. הציבור יודע היטב גם כאשר אנחנו תחת אילוצים – יש כאלו שיקבלו אותם, יש כאלו שלא יקבלו אותם. אפילו אני לא תמיד מקבל את האילוצים. אבל הציבור יודע היטב כמה אנחנו סוטים ממשהו שרצינו לעשות והבטחנו לנסות ולקדם אותו, והאם זה במתחם הסבירות או לא במתחם הסבירות. תן קרדיט לציבור שהוא יודע מתי הפוליטיקאים – – – <אלי אפללו (קדימה):> אני נותן לו קרדיט. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא, זה לא דיאלוג. תרשה לי לדבר. תן קרדיט לציבור. <אלי אפללו (קדימה):> מותר לי קריאת ביניים. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אוקיי, אז מעכשיו אני אדבר ברבים. <היו"ר ראובן ריבלין:> אתה בסדר, אפללו לא – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> תנו קרדיט לציבור שהוא יודע היטב מתי הפוליטיקאים עושים דבר שהוא באמת מחויב המציאות בלית ברירה, ומתי הם מעוותים או משתמשים לרעה במה שהם הבטיחו. כשאני באתי לכאן, והודיתי בפניכם שגודלה של הממשלה גם אינו לרוחי – ואין לי שום כוונה להגן על הנכונות של הדבר הזה – זה כי אני יודע שלא משנה מה לא אומר, הציבור הוא חכם בעניין הזה, והוא לא יקבל את זה. כל אחד יסיק אם הנורמות שנקבעו בעבר חייבו אותנו גם להמשך, או שזה כן היה מחויב המציאות או לא. אבל לא תבואו לכאן, לא תבואו פחות מחודשיים אחרי שהושבעה הממשלה, ותנסו להדביק לה את כל עיי החורבות, את כל האדמה החרוכה, שאתם, שהובלתם את המדינה הזו בשנים האחרונות, הותרתם לנו. כאשר מדובר על איום אירני שהתפתח והתפתח, ומי שהוביל מדיניות חוץ במדינת ישראל בשנים האחרונות לא שם את הנושא זה בראש סדר העדיפויות, אלא השקיע עשרות על עשרות של פגישות עם הפלסטינים כדי להציע להם ויתורים, ולא השקיע לחלופין את הזמן – – <יואל חסון (קדימה):> – – – מערכת היחסים של ראש הממשלה עם אובמה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> קריאת ביניים זה לא נאום. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – הזה בלהסתובב אך ורק בבירות העולם ולהסביר להם את הסכנה האירנית, אל תצפו מאתנו בתוך פחות מ-60 ימים להתעלם מהנושא הזה ולא להשקיע בו את כל הזמן שבעולם, כי בעינינו ובעיני ראש הממשלה, זה הדבר הנכון. זאת לא מדיניות מבולבלת. זו מדיניות נכונה, זו מדיניות ממוקדת. זאת מדיניות שבכל משאל ובכל סקר שתשאל את אזרחי מדינת ישראל מה הדבר הדחוף ביותר והחשוב ביותר כרגע לטפל בו, יגידו לך כולם – האיום האירני. לא להציע ויתורים לפרטנר שלא קיים, לא לדון מאילו מקומות אתם רוצים לסגת בירושלים. אלה לא הדברים שקיימים בחודשים הקרובים על סדר-יומה של מדינת ישראל. ולכן, אל תטשטשו את המציאות, ואל תדביקו לנו דברים שעד לפני 60 יום אתם הובלתם אותם. אתה מדבר, או אתם מדברים על הנושא הכלכלי-החברתי, ואני שוב אחזור על מה שאמרתי בשבוע שעבר. האם מישהו מכם באמת מאמין שהוא ישכנע את אזרחי מדינת ישראל שעשרות אלפי המפוטרים בחודשיים מאז כוננה הממשלה קשורים בכלל לממשלה הזאת? זה קשור לזה שכשבאו המעסיקים וארגוני העובדים לשר האוצר הקודם – ודרך אגב, גם יושבת-ראש קדימה חשבה שהאוצר לא עשה בממשלה הקודמת מספיק כדי להיערך לקראת המשבר – כאשר באו המעסיקים והעובדים אליכם, והציעו להקים קרן לסיוע למפעלים במצוקה בפריפריה, והציעו לכם להשתמש אז בכספים הגדולים שנצברו תודות למדיניות שהוביל בזמנו בנימין נתניהו, של עודפי הגבייה שהצטברו בקופת המדינה, הציעו לכם: תגדילו את התמיכה בחלשים, תגדילו את התמיכה בקשישים. איפה הייתם אז? כל עשרות אלפי המפוטרים שכולנו כואבים את כאבם, כי אין דבר כואב יותר ועצוב יותר מאדם שנשבר מטה לחמו – קודם כול, האחריות, אתם נושאים בה. אתם נושאים באחריות לעשרות אלפי המפוטרים. <אלי אפללו (קדימה):> כמה זמן תגיד את זה? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אתה לא תבלבל את הציבור, ולא תטשטש, ולא תשכיח שהממשלה הזאת עדיין לא מילאה אפילו 60 – איזה 60, תורידו את פסח ואת ימי הזיכרון ואת יום העצמאות – אפילו לא 40 ימי עבודה. הממשלה הזאת עדיין לא עובדת, מאז כינונה. <אלי אפללו (קדימה):> – – – אתה לא יודע. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כשאתה מדבר – אתה יודע מה, אפילו על משבר המים – היטל הבצורת שנאלצנו להטיל זה כי בשנים האחרונות גם – אתם ראיתם לאן מדינת ישראל הולכת – – <אלי אפללו (קדימה):> למי הוא מיועד? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – ראיתם את המחסור – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אפללו, הוא לא צריך שעל כל מלה שהוא עונה אתה תגיב. הוא עונה לך, לא אתה לו. הוא עונה לך. זה הכול. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – ראיתם את המחסור במים שהולך ומצטבר, שהכינרת מגיעה לא אל הקו האדום, אלא אל הקו השחור, ולא עשיתם דבר. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לא עשיתם דבר. עם כל הכבוד לכם, השקעה במתקני התפלה היא לא הדרך היחידה ולא הדרך הנכונה ביותר לטיפול במחסור במים. סתם לידיעה, מתקני התפלה הם דבר שגוזל – ודורש הרבה מאוד – אנרגיה וחשמל, וגם חשמל זה לא דבר שיש מספיק ממנו במדינת ישראל. מה שאנחנו נאלצים היום לעשות זה להטיל היטל בצורת, שמהותו היא לא גביית כסף מהאזרחים, אלא ניסיון להוביל את האזרחים להתנהגות חסכנית – – <אורית זוארץ (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – שנדרשת ממנו בגלל המחדל שלכם בטיפול במשבר המים. <אורית זוארץ (קדימה):> החסכנות הזאת, כמה היא עולה לנו? <אלי אפללו (קדימה):> מיליארד וחצי שקל. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת זוארץ, את כל הזמן חוזרת. הוא גם לא שומע. תירשמי לדיבור ואני אראה איך לשלב אותך. <רונית תירוש (קדימה):> אפשר לשאול שאלה? <היו"ר ראובן ריבלין:> אם השר רוצה. כרגע הוא משיב לאפללו, לא שואלים אותו שישיב על תשובה. הוא משיב כרגע לחבר הכנסת אפללו. זאת לא זכותו, זאת חובתו. <רונית תירוש (קדימה):> למה ועדת שרים לא אישרה את הצעת החוק לחסכמים? איך זה עולה בקנה אחד? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הגשתי ערר, דרך אגב. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא ענה לך שהוא הגיש ערר, אבל אני מציע לך – יש שאילתות רגילות. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> גם השר הרצוג תמך. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מבטיח לך שבתוך 21 יום ישיבו לך על כל שאילתא, ומי מהשרים שלא ישיב, לא ניתן לו לעלות לכאן. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> אני סבור שמי שמבולבל זה כנראה האופוזיציה, שעוד לא התרגלה למצבה החדש, ומרוב שהיא מבולבלת היא חושבת שגם העם מבולבל. אבל העם לא מבולבל, וגם כאשר אתם מנסים להדביק לממשלה הנוכחית את כל המצב הכלכלי-החברתי הרעוע, הקשה, שאתם לא השכלתם להתמודד עמו בזמן, והיום אנחנו נאלצים להתמודד אתו – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – הדבר הזה לא יצלח. הוא לא יצלח, כי העם מבין שהיום צו השעה הוא אחדות. לא רק אחדות בעם, אלא גם אחדות בממשלה. בעניין הזה, גם אם תגידו אלף פעם שמפלגת העבודה או ישראל ביתנו או ש"ס או אגודת ישראל נמצאים במקומות שבהם אין להם השפעה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> יהדות התורה – שלא תהיה לך בעיה עם – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כל חלקי היהדות החרדית. <היו"ר ראובן ריבלין:> יהדות התורה. רק אל תגיד לי "אגודה", כי אחר כך תהיה לך בעיה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> מאוחדת. <היו"ר ראובן ריבלין:> מאוחדת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לנצח נצחים. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – זה מראה על חוסר ביטחון, יקירי. <היו"ר ראובן ריבלין:> לזה הם לא התחייבו. אל תחייב את מקלב בדברים מעבר לצורך. חברת הכנסת והשרה לשעבר רוחמה אברהם-בלילא – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> הקול שלו גבוה. <היו"ר ראובן ריבלין:> – – אי-אפשר כל הזמן – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> לא, אני מנסה לייעץ לשר. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא לא היה מבקש רשות דיבור. את יודעת למה הוא על הבמה? כי חבר הכנסת אפללו הגיש הצעת אי-אמון בשמכם. זאת לא זכותו להשיב; זאת חובתו להשיב. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אין בעיה, זה ברור. אבל הוא צועק. אני חושבת שהקול שלו גם כך בטונים גבוהים – – – שהוא עושה את זה, זה מראה רק על דבר אחד – על חוסר ביטחון. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברת הכנסת רוחמה אברהם, את גם לא מוכנה לשמוע כשמעירים. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אני מקשיבה קשב רב. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני רוצה לומר לך, בפעם הבאה ציבור הבוחרים שבחר בו – ואני יודע כמה הוא בחר בו – ודאי יביא בחשבון שהוא מדבר בקול רם. ייתכן שזה עזר לו להיבחר בירכתי הרשימה – אחרי אחד בלבד שהיה לפניו; ייתכן שהוא צריך להגביר את קולו יותר, את זה הוא יחליט. אנחנו בפרלמנט לא מלמדים אחד את השני. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> דרך אגב, אדוני אולי לא שמע, חברת הכנסת אברהם ציינה שהקול הגבוה שלי נובע מחוסר ביטחון. אני הייתי מבקש ממך, שאם בכל זאת זיהית חסרונות, אבל לא חייבים להביך אותי בצורה כזאת, זה לא קולגיאלי, חברת הכנסת אברהם, ולא חייבים עד כדי כך – – – אותי, לפחות כאקט חברי. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השרה וחברת הכנסת רוחמה אברהם, אם אני מדבר בקול זה רק כי אני לא שומע טוב. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> בכל מקרה אני מקבל את הצעתך, אני אשתדל לשמור על טונים נמוכים יותר, ובלבד שאתם לא תקטעו את חוט המחשבה שלי, שכידוע, גם הוא לא מהעבים, את יודעת. הקול עבה, החוט לא ממש. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, ולסיום. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לסיום רציתי עכשיו לשבח את השפעתכם, אז להוריד את זה, בוז'י? <היו"ר ראובן ריבלין:> איך שאתה רוצה, אדוני. אם זה יהיה לסיום, לא אכפת לי. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> לסיום, באמת, אני רוצה לומר שהמדיניות של הממשלה היא ברורה ביותר; יש לה סדר עדיפויות מובהק, שבשונה ממה שהיה בממשלה הקודמת הוא לא מנותק מסדר-היום של אזרחי מדינת ישראל. כפי שציינתי, הנושא האירני הוא הנושא הדחוף ביותר; ההתמודדות עם המשבר הכלכלי-החברתי, עם המצב האיום והנורא שהממשלה הקודמת הותירה כאן – זה הדבר שחייב אותנו קודם כול לטיפול חירום, טיפול שאני גאה לומר שהובלנו יחד עם העובדים ויחד עם המעסיקים. יכול להיות שזה מה שכל כך כואב לכם – שהממשלה החדשה הצליחה, בעזרת מפלגת העבודה ובעזרת המפלגות האחרות, בעזרת ההסתדרות ובעזרת ארגוני המעסיקים, להגיע לעסקת חבילה שגם מאזנת בין האינטרסים, גם יש בה תוספות מאוד משמעותיות לחברה, תוספות למשפחות עם שניים, שלושה וארבעה ילדים – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> מה קיבלה המדינה – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – תוספות לקשישים. אני מודה ומתוודה שיש בה גם העלאת מסים. שוב אומר – שלא תבלבלו את הציבור: העלאת המסים הזאת נדרשת, כי עד לפני חודשיים היתה כאן ממשלה שהובילה למצב שבו היום יש בור אדיר בהכנסות המדינה, של כ-40 מיליארד שקלים. ממשלה אחראית לא יכולה להתעלם מהבור האדיר הזה; היא לא יכולה להדפיס כסף – – – <אלי אפללו (קדימה):> – – – אינטרס – – – אמרת – – – מקופת המדינה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> את רואה, חברת הכנסת אברהם, אני חייב לצעוק, כי חבר הכנסת אפללו – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אפללו, הוא משיב לך. אתה מיצית את זכותך לקרוא קריאת ביניים. <אלי אפללו (קדימה):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אפללו, אל תעשה לי את זה. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ממשלה שאיננה מבולבלת לא יכולה להמשיך להתעלם מהבור האדיר שאתם הותרתם בתקציב המדינה. היא לא יכולה גם להתעלם מעשרות אלפי המפוטרים, וכאשר צריך לממן את זה – והכסף איננו גדל על העצים; אני מקווה שלפחות התובנה הכלכלית הזאת ידועה לממשלה הקודמת – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – לליכוד עם הצעות החוק הפופוליסטיות בקדנציה הקודמת. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – אנחנו נאלצים להעלות מסים, אבל אנחנו בהחלט משתדלים שהמסים הללו יועלו בהתאם להמלצות של גורמי מקצוע, כמו לדוגמה יושב-ראש המועצה הלאומית לכלכלה, שמונה על-ידי הממשלה הקודמת, או נגיד בנק ישראל, שממליצים לנו שאם כבר אין ברירה, בגלל פגעי הממשלה הקודמת והמחדלים שלה, ויש צורך להעלות מסים כדי לכסות את הבור התקציבי ואת הגירעון שהותרתם, יש לעשות זאת במוצרי צריכה שאין הכרח לעודד אותם, כמו סיגריות, כמו דלקים, כמו צריכת מים בזבזנית – והיום זה צו השעה. נכון שזו מדיניות שהיא לא תמיד פופוליסטית, או פופולרית, אבל זו מדיניות לא מבולבלת, אלא מאוד ממוקדת, מאוד מחוברת לסדר העדיפויות שמחויב היום במדינת ישראל כדי להתחיל לשקם את האדמה החרוכה שממשלת קדימה הותירה. אנחנו בהחלט לא מתכוונים לבזבז את זמננו בטרמינולוגיות, בבזבוז זמן על מלים, מילות סרק – אתם הרי מנסים לאחז את עיני הציבור – – – <אלי אפללו (קדימה):> – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – מר נתניהו. <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> כאילו – הוקוס פוקוס, אברה קדברה – זה בעצם, יש ארבע מלים שאם רק נחליף אותן במלים האלו, מייד יבוא שלום לארץ. אבל גם בעניין הזה, מי שמבולבל זה אתם. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> הציבור זוכר היטב שהמדיניות הזו, שחותרת רק לתמיכה או לקידום הזכויות של הפלסטינים והצעת ויתורים להם, לא הובילה בשנים האחרונות להסכמי שלום. לצערנו, הממשלה הקודמת – לא הכול באשמתה, כמובן, אבל גם אי-אפשר לוותר לה על כך שהיא הובילה מדיניות והתוצאות היו שתי מלחמות, בסופו של דבר – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> הליכוד התנגד למלחמות האלה? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> ולכן המדיניות המבולבלת היא שלכם – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> הליכוד התנגד למלחמות האלה? <השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:> – – האחריות למחדלים היא שלכם, והיחיד שאיננו מבולבל זה העם, שידע היטב במי לבחור, ואחרי 60 ימים צריך לכבד את בחירתו. ולכן אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאוד מודה לשר המקשר ומזמין את חברנו, חבר הכנסת מסעוד גנאים, לבוא ולהציע את הצעת הסיעות הללו: רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד. מדוע יש להביע אי-אמון בממשלה? בגלל מדיניותה של הממשלה כלפי האוכלוסייה הערבית והמשבר המתמשך ברשויות המקומיות. לאדוני עשר דקות, כמובן. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אבל מי ראש הממשלה? <היו"ר ראובן ריבלין:> כן, אבל נמצאים שרים. נמצאים שרים פה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> לא, התכוונתי: אחרי האי-אמון, מי ראש הממשלה? <היו"ר ראובן ריבלין:> אה. אתה רוצה לדעת מי המועמד שלכם להרכיב את הממשלה? אתה כתבת את זה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> זה כתוב. אני הסגן. <היו"ר ראובן ריבלין:> המועמד מטעמכם הוא חבר הכנסת אחמד טיבי. כך כתוב. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> נכון. אני ידעתי. <זאב בילסקי (קדימה):> אבל הוא מוכן – – –? <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> כן, כן. מכיוון שהוא מוכן, אנחנו בחרנו בו. <היו"ר ראובן ריבלין:> הוא צריך לחתום. הוא צריך לחתום. ודאי. <זאב בילסקי (קדימה):> כי לי הוא אמר באופן אישי שהוא לא כל כך מתלהב מהתפקיד. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אז זהו. אז אני. זהו. הסגן. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אי-אפשר לדבר היום ישירות על מצב הרשויות הערביות והוועדות הקרואות מבלי להזכיר את ההתקפה הגזענית, או הצונאמי הגזעני שעולה במדינה בימים אלה, משום שרעיונות גזעניים אלה הם חלק מהבעיה של הרשויות הערביות והמגזר הערבי, שסובל מאפליה, דעות קדומות, סטיגמות, בגלל השתייכותו הלאומית. וכל אלה שדואגים פתאום לדמוקרטיה הישראלית ולחופש, אני לא יודע אם שמעו את אוהדי "בית"ר ירושלים", עם השחקנים, כאשר חגגו את הזכייה בגביע המדינה. מה השיר ההומני, ההומניסטי ביותר, ששרו? מוות לערבים. שונאים את השחקן הזה, הערבי. לא שמעתם? שמעתם. זה לא מדאיג. זה מחזק את הדמוקרטיה בישראל. וגם לאלה, כל אלה שהציעו את כל החוקים – בעיתון "הארץ" ביום שישי התפרסמה כתבה על זה שבפרלמנט של הולנד, הקואליציה החדשה, יש לה הצעת חוק לפרלמנט שם, שהחוק לא יעניש את מי שמכחיש את השואה. משום שיש שם – כבר יש בהולנד חוק, שמי שמכחיש את קיום השואה עובר על החוק. היום יש הצעה חדשה מהקואליציה בהולנד, שמי שמכחיש את השואה, החוק לא מעניש אותו. אני רוצה לראות את אלה שמציעים את כל החוקים בישראל, מה ישיבו להולנדים. מה יגידו להם? אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בבית הזה שמעתי – ושמענו – הרבה חברי כנסת, מהימין הלאומי במיוחד, שדיברו על החסד הגדול שהמדינה עושה לנו, כערבים, בזה שהיא נותנת לנו לדבר ולהיבחר לכנסת. כאילו זה לא מגיע לנו כאזרחי המדינה. ולפעמים, חברי חברי הכנסת, אני חושב שעלינו כערבים להגיד תודה גם על זה שנותנים לנו לנשום, לנשום אוויר. ויש לי גם הצעה אחרת, אדוני היושב-ראש. אני לא כל כך מומחה למוזיקה ושירים, אבל אני יודע שיר יפה. חברי חברי הכנסת הערבים, את השיר הזה אנחנו ביחד צריכים לשנן וכל יום על הבוקר צריכים לשיר. השיר, למיטב זיכרוני, של חיים משה: תודה על כל מה שבראת, תודה על מה שלי נתת, על אור עיניים – ועל הרבה דברים. אז כל יום, בוקר וערב, אנחנו, חברי הכנסת הערבים, צריכים לשיר את השיר הזה. כי נותנים לנו לנשום במדינה. <נסים זאב (ש"ס):> אני שר שירי – – – <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> אתה יכול לשיר – – – <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אני מאוד רוצה לשמוע אותך, חבר הכנסת זאב, כאשר אתה שר. אבל איזה שיר? <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> אום כולתום. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> אה. אום כולתום. זה גם יפה. <נסים זאב (ש"ס):> "אנתה עומרי". <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> תלוי. קריאות: – – – <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> יאללה, כולנו ביחד עבד אל-והב. <נסים זאב (ש"ס):> לא עומרי שרון, אבל עומרי. <ג'מאל זחאלקה (בל"ד):> לא, השאלה מה אומר הרב. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> בתור אחד שנבחר וחי במדינת ישראל, אתה יכול לשיר "התקווה". <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> רק "התקווה", זה מה שאת אומרת. את זה את אומרת. תנו לנו רק תקווה לחיות פה כפי שאנחנו רוצים. אדוני היושב-ראש, מי שחושש לדמוקרטיה באמת לא צריך לסגת מעקרונות הדמוקרטיה וזכויות האדם, אלא להיפך. הוא צריך – מי שחושש לדמוקרטיה, צריך לתת יותר דמוקרטיה ויותר חופש, ולא להגביל את חופש הדיבור והחשיבה. ופה המקום להזכיר, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הבית, שהסכנה לדמוקרטיה ולמדינה בישראל – לא מהערבים, לא מחופש הביטוי של הערבים ולא מהרגשות ומהמחשבות שלהם, אלא מאנשי חלומות ארץ-ישראל השלמה, שמאמינים בקדושת הארץ ומתירים, ומוכנים להתיר, את דמו של כל מי שמוותר על חלק ממנה, כי הוא בוגד לפי דעתם. וכבר היינו בסרט הזה בימי יצחק רבין. אדוני היושב-ראש, השלטון המקומי הוא הזרוע המבצעת של כל משרדי הממשלה, הוא זה שמייצג אותם מול התושבים בחיי היום-יום והוא קבלן המשנה של המדינה. רשויות אלה צריך לחזק אותן תקציבית, אבל לצערנו, רוב הגזירות והקיצוצים של הממשלה פגעו בשלטון המקומי. הרשויות הערביות סובלות ממשבר עמוק כתוצאה מהקיצוצים והגזירות, וכתוצאה ממדיניות אפליה מתמשכת. אפליה זו, הכירו בה כל ממשלות ישראל, אבל לא נעשה שום דבר כדי לתקן אותה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני סגן ראש הממשלה, בדיוק הרגע הוא התחיל לדבר על נושא שלשמו באת. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> נכון. <היו"ר ראובן ריבלין:> יפה. כן. עד עכשיו הוא דיבר באופן כללי על הנושאים שמעסיקים את כולנו. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> שלום, כבוד השר. המגזר הערבי, לפי כל המחקרים, והאחרון בהם, דוח המוסד לביטוח לאומי שהתפרסם בינואר 2009 – מהנתונים של הדוח עולה כי 60% מהילדים הערבים הם מתחת לקו העוני, ולמעלה מ-50% מהמשפחות הערביות חיות מתחת לקו העוני. האפליה שממנה סובל השלטון המקומי במגזר הערבי משתקפת באי-צדק בחלוקת תקציבים. הערבים במדינה הם קרוב ל-20%, אבל מה שמגיע אליהם זה פחות מזה בהרבה; 10% או 7%. מה שהמדינה משקיעה בפרט במגזר הערבי, הוא כחצי ממה שהיא משקיעה על הפרט במגזר היהודי, ולפעמים פחות. אדוני היושב-ראש, אני הייתי חבר עיריית סח'נין, והיום כחבר כנסת אני עושה סיורים ברשויות המקומיות הערביות. עד היום ביקרתי ביותר מעשר רשויות ולכולן יש בעיות זהות. בתחום הקצבאות – הקצאת תקציבים לחינוך, תשתיות, והבעיה הקשה מכולן היא המחסור בקרקעות לבנייה ועיכוב היתרי בנייה ותוכניות מפורטות או תוכניות מיתאר. יש כאלה שנוח להם להאשים את הקורבן, וטוענים שכל מה שסובלים ממנו הוא בגלל ניהול כושל, או אי-גביית ארנונה ומים. לפני שנתיים היה מחקר השוואתי בין שיעורי הגבייה במגזר היהודי לבין אלה במגזר הערבי, והתברר שאכן שיעור הגבייה ברשויות היהודיות יותר גבוה, אבל לא בהרבה. אבל צריך לדעת למה. למה במגזר הערבי בדרך כלל פחות? זה בגלל כמה סיבות: הרשויות הערביות אין להן משאבים כלכליים רווחיים כמו לרשויות היהודיות. אין לרשויות הערביות אזורי תעסוקה שיכניסו רווחים לקופה כמו במגזר היהודי. שיעורי העוני והאבטלה גבוהים במגזר הערבי. אדוני היושב-ראש, יש רשויות ערביות ששיעור הגבייה בהן גבוה, ולמרות זאת סובלות ממחסור בתקציבים שמגיעים ממשרדי הממשלה. למשל, לפני שלושה ימים הייתי במועצה המקומית בסמה בוואדי-ערה, ושם שיעור הגבייה הוא 67%, ולמרות זה יש קשיים ויש בעיות. דוגמה אחרת לסבל של התושבים שלמדינה יש חלק בו היא עיריית אל-שגור לשעבר – לפני הפירוק. שם, עובדי העירייה – יש שם ועדה קרואה – לא קיבלו את משכורתם כבר חמישה חודשים. במקום לחזק את השלטון המקומי במגזר הערבי, מחלישים אותו בדרך המהירה ביותר, על-ידי משרד הפנים, דרך פירוק הרשויות ומינוי ועדה קרואה. רוב הרשויות שפורקו הן במגזר הערבי, ויש אי-צדק בכלי הזה, במיוחד כאשר מדברים על עיר כמו טייבה, שראש העיר הנבחר שלה היה חדש, ואינו אחראי לגירעון, ובמקום לתת לו הזדמנות – כי הוא נבחר על-ידי מרבית התושבים כדי לפתור את המשבר – פירקו את העירייה ופיטרו אותו. דוח מבקר המדינה על הוועדות הקרואות מצביע על זה שבחלק מהרשויות שפורקו הוועדה נכשלה באותן בעיות שבגללן הרשות פורקה. אדוני היושב-ראש, מרכז "מוסאוא" פרסם באפריל 2009 מסמך על הצרכים התקציביים של האזרחים הערבים, ושם הוא מציין צרכים אלה: 1. פתרון מצוקת הבנייה; 2. הפחתת שיעורי העוני; 3. עידוד תעסוקה ופיתוח כלכלי; 4. שדרוג התשתיות בתוך היישובים הערביים. תקציב המדינה, אדוני היושב-ראש, זה לא רק חלוקת סכומי כסף למשרדים השונים. תקציב הוא גם השקפת עולם ניהולית, ועד עכשיו הממשלה התנהלה בענייני התקציב בצורה בלתי אחראית – מעבירה חוק-יסוד במהירות הבזק, עוקפת פקידים רשמיים; ראש הממשלה עוקף את הפקידים של האוצר דרך יועץ מבחוץ, ראש הממשלה מתחמק ומטיל את האחריות על פקידים. אדוני היושב-ראש, בסוף אני רוצה לחזור אל הצונאמי הגזעני במדינה הזאת. אני תמיד נזכר בשלט, בשלט הזה – כאשר אני עולה ממודיעין לירושלים, יש שלט בחורשה ליד מודיעין – כתוב: "מספיק טיפש אחד כדי להצית יער שלם". תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת גנאים. אדוני סגן ראש הממשלה, בבקשה. <שר הפנים אליהו ישי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, המצוקה בשלטון המקומי לא מפרידה ולא מבדילה בין המגזר היהודי לבין המגזר הלא-יהודי. המצוקות הן בכל המקומות. קיצוץ במענקי איזון משפיע על כולם. מטבע הדברים, יישובים חלשים נפגעים הרבה יותר חזק; יישובים חזקים נפגעים פחות ומחזיקים מעמד, מתגברים; יישובים בינוניים אפילו, נפגעים עד כדי כך שהם הופכים להיות חלשים. הדברים האלה ברורים וידועים. בעניין התקציב, אני מאוד מקווה שנצליח, בעזרת השם, לבטל את הקיצוץ, להביא תוספות כאלה ואחרות שייתנו לנו את הכוח ואת הכלים להתגבר על הבעיות בשלטון המקומי. עם זאת, בכל מה שקשור לאפליה, אני רוצה לומר לכם בצורה מפורשת וחד-משמעית: לא רק שאין אפליה; אני יכול לומר לך שבקדנציה הקודמת, במסגרת המשאבים, המדינה השקיעה – הממשלה הקודמת השקיעה – מאות רבות של מיליוני שקלים במגזר הערבי, בכל התחומים – בינוי, מבני חינוך, תקציבים, תוכניות מיתאר – באמת בהיקפים חסרי תקדים, והממשלה הנוכחית ממשיכה – בתחום הזה ודאי – את אותו קו. אבל לפעמים – לצערי הרב לא לפעמים, בהרבה מקרים, למשל בבנייה בלתי חוקית – קח את מזרח-ירושלים; יש עשרות-אלפי עבירות בנייה. עשרות-אלפי עבירות בנייה. כך בעוד מקומות. כשרוצים להוציא רשיון על-פי חוק, על-פי דין – אפילו פרגולה שאתה רוצה להוציא – אתה עובר סיוטים. דיברנו על זה בשבוע שעבר, ואני מקווה שבאמת נוכל באופן מהיר לקדם הליך שייתן זירוז, אבל אני בפירוש אומר: אף אחד לא נקי מאשמה פה. אני חוזר שוב – זאביק, להזכיר לך את השאלה בשבוע שעבר: אף אחד פה לא נקי; כל משרדי הממשלה, ללא יוצא מן הכלל, והשלטון המקומי – גם רשויות מקומיות, יש מקומות שעד שיוצא שם היתר, אחרי אישור, גם לוקח חצי שנה עד שנה, ואני אביא לכם כמה דוגמאות. לא עכשיו. כך שצריך לתת טיפול רוחבי בכל המשרדים – גם ברשויות המקומיות. אני מרגיש שברשויות המקומיות הפרוצדורה, הביורוקרטיה, הן פחותות, כי לראש הרשות יש יותר סמכויות, ואני מוכן לתת לראשי הערים, לראשי הרשויות, כשר הפנים, סמכויות נרחבות, כדי שהם באמת יוכלו להקל ולזרז את כל הליך הרישוי. אין לי בעיה בעניין הזה; אני לא צנטרליסט. שיהיו להם כמה שיותר סמכויות, ויהיה לכם כמה שיותר כוח ביד, שיוכלו לזרז ולהקל. אבל בכל מה שקשור לבנייה בלתי חוקית – להיקפי הבנייה הבלתי-חוקית בממדים שלא נתפסים. מצד אחד, מי שרוצה להוציא רשיון על-פי חוק מחכה ארבע-חמש שנים עד שהוא מוציא את ההיתר, ומיום שהוא בונה עד שהוא מסיים את הבניין, עוד שנה-שנתיים, תלוי מה הוא בונה, ויש מקומות שבונים בהם בלי רשיון. בתוך חצי שנה, שנה – יש בניין. בזמן שבמשרד הפנים – אני זוכר את זה עוד בהיותי שר, לפני תשע-עשר שנים – התחלנו עם תוכניות המיתאר, במשרד המשפטים הגדירו את זה אז "הלבנת הבנייה הבלתי-חוקית", דבר שלא עושים חברים בהרבה מקומות. ומאז – ואני מודה שאחרי – יש לי חילוקי דעות עם שרי הפנים שהחליפו אותי מאז. חלקם עשו דברים טובים, חלקם לא, אבל בעניין של תוכניות מיתאר – בפרט למגזר המיעוטים – עשו עבודה נפלאה. אני זוכר שבשבוע שעבר דיברנו על זה, היה פה מאיר שטרית, שיבחתי אותו, קם איזה חבר כנסת – לא זוכר מי זה היה – קם, וביקר ותקף. הכי קל לבקר, הכי קל לתקוף. השאלה היא מה כל אחד עושה בתחום שלו. מה שנעשה בשנים האחרונות לגבי המגזר הערבי – ובתוכניות המיתאר בפרט – לא היה עשרות שנים. עשרות שנים לא היה. אז בואו גם נדע להודות על הדברים העצומים שנעשו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> גם ברווחה – – – <שר הפנים אליהו ישי:> גם בתחומי הרווחה. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – לא נשארו עניים במגזר, נכון. <שר הפנים אליהו ישי:> חברים, אני אומר דברים ברורים ומדויקים. <קריאות:> – – – <שר הפנים אליהו ישי:> לגבי הבנייה הבלתי-חוקית, שיהיה ברור – לא תהיה שום אפליה בבנייה בלתי חוקית. לא תהיה שום אפליה. שום אפליה. אתם אחראים לדבר עם המנהיגים, עם ראשי הערים, עם הציבור, שלא יבנו בצורה בלתי חוקית. לא עושים הקלות גם במגזר היהודי. תבקרו גם שם, תעשו סיורים גם שם, ותראו מה קורה גם שם. לגבי התקציב, חברים – אמרתי את זה בראשית הדברים – לגבי התקציב אני חושב שנעשה באמת הרבה מאוד. המצוקה רבה. אני מודה שהמצוקה גדולה. המצוקה היא רבה. אני עכשיו בא מכנס של מועצות אזוריות – גם שם זועקים, ובצדק. אני בא מפגישה עם השלטון המקומי, וצועקים, ובצדק. מצד אחד, אתה עושה תוכנית הבראה – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> – – – <שר הפנים אליהו ישי:> – – הם מקצצים, יש אבני בוחן – יש כאלה שקוראים לזה אבני נגף – אתה עושה את מה שאתה עושה – ראש הרשות משתדל, מפטר, מתאמץ, בונה על מענקי האיזון שיש לו כל השנה, מכין תוכנית על סמך זה, בונה תוכנית, מקצץ, מפטר, מקבל את המענקים שלו, מצמצם את הגירעון המצטבר, מגיע לאיזון בתקציב שלו בתוך x שנים, ופתאום – ראו זה פלא: קיצוץ במענק האיזון. לא מכיר ראש עיר שיכול לעמוד בזה. גם אם אני אשים את שר האוצר ראש עיר בוועדה קרואה, במצב כזה הוא לא יוכל לנהל את העיר. גם לא אני ולא אף אחד אחר. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אז – – – <שר הפנים אליהו ישי:> אז מצד אחד, אני גם כן לא אהסס לפעול במלוא העוצמה והנחישות כלפי ראשי ערים שלא מתנהלים נכון, שיהיה ברור; אם צריך לשים חשב מלווה – יהיה חשב מלווה. אם צריך להקים ועדת חקירה – תהיה ועדת חקירה. אם צריך להקים ועדה קרואה – תהיה ועדה קרואה. אבל ראשי ערים שמתנהלים נכון, ובגלל קיצוץ תוכנית ההבראה נפגעה, או בגלל קיצוץ באמת – באופן אמיתי – הוא לא יכול לעמוד במטלות ובמשימות האלה, אני לא אתן לו ועדה קרואה. חד-משמעית לא. חד-משמעית לא. ראשי ערים נבחרים – הם נבחרי הציבור, הם משקיעים, מתמודדים. האמת, אני לא מבין אותם – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אז מאיפה תביא תקציבים? <שר הפנים אליהו ישי:> רוחמה, אני אסביר לך בעוד דקה. אחרי שהם נכנסים לעירייה הם תופסים את הראש – מה באתי לשם בכלל. זה סיפור בפני עצמו. חבר'ה, את הטובים אנחנו מפספסים. ראשי ערים טובים אנחנו מפסידים – כמו זאביק, שברח לנו, אף-על-פי שהיתה לו עירייה – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אחרי התקציב נצטרך לקיים דיון רציני. <שר הפנים אליהו ישי:> נכון, דיון רציני ואמיתי. ראשי ערים טובים לא מתמודדים – לכאורה בצדק, לכאורה – מבחינתם – וחבל לנו. אז בואו נהיה הגונים עם אותם ראשי ערים. לפחות אני, כפי שאמרתי, תהיה לי יד תקיפה עם אלה שלא מתנהלים נכון. מצד שני, אלה שמתנהלים נכון ומתקשים באופן אמיתי ושלא באשמתם – אני לא רוצה להביא שמות ודוגמאות של ערים. יש ערים סמוכות זו לזו, אני לא רוצה להביא את השמות כדי שלא לפגוע – סמוכות זו לזו, זו נראית במצב קטסטרופה וזו פורחת. במשך הרבה שנים אתה רואה את היישוב, איך הוא מתפתח – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> עם אותם תנאים סוציו-אקונומיים. <שר הפנים אליהו ישי:> עם אותם תנאים סוציו-אקונומיים ועם אותם תנאים. <עפו אגבאריה (חד"ש):> אבל לכל יישוב יש התנאים שלו, האם יש תוכנית לעזור ליישובים החלשים? <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אגבאריה, תמיד צריך לשאול למי לעזור, לחלשים שהעזרה יכולה לא לעזור להם או לאותם אלה שהם יכולים לעזור לעצמם והעזרה הזאת נותנת להם את המשענת שלא להפוך להיות חלשים. זו שאלה פילוסופית מאוד רצינית. <שר הפנים אליהו ישי:> אני מאוד בעד לעזור. <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – מכל הצדדים. <שר הפנים אליהו ישי:> חברים, הרבה מאוד תלוי גם בראש הרשות. חברים, הרבה תלוי בראש הרשות. לפני כמה שנים הייתי גם שר הפנים, כיהנתי בכמה משרדים, ראיתי התנהלות של ראשי ערים. יש ראשי ערים שמבצעים את העבודה שלהם, מתפקדים בצורה בלתי רגילה, יורדים לרזולוציות כאלה נמוכות וקטנות, עד כדי כך שיש ראשי ערים שחוץ מהתפקידים שיש להם על הראש, הם פקידי השמה. הוא עד כדי כך יודע לסדר לאנשים את מקומות העבודה – הוא הולך למפעלים, הולך לשירות התעסוקה, דואג לאחד-אחד, עושה עבודה נפלאה בפיתוח, בהבאת תעשייה והבאת מפעלים. ראש עיר כזה מצליח בסוף, לא יעזור שום דבר. יש ראשי ערים שפחות. הרבה תלוי גם בהם. נכון, יש מקרים ויש יישובים שהמצב הסוציו-אקונומי נמוך, שמצב היישוב הוא קשה וצריך שהממשלה תעזור לו, כמו לעשות תעשייה אזורית, משותפת, להביא תעשייה למקום. כך פעלתי כשהייתי שר התמ"ת – דווקא ליישובים החלשים הבאתי יותר ויותר מפעלים. אז מצד אחד צריך את שיתוף הפעולה וההובלה של ראש הרשות, ואין ספק שראש רשות לבד לא יוכל אם לא יהיו לו סיוע ועזרה. לשאלתך, השרה לשעבר רוחמה אברהם, את זוכרת היטב שגם בממשלה הקודמת – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> גם הוועדות הממונות הן לפעמים לא רעות, כי הן מונעות את מלחמת החמולות – – – <עפו אגבאריה (חד"ש):> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד השר, אולי בהצעת האי-אמון הבאה אתה תדבר גם על זה. <מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):> כבוד השר, יש דוח המבקר על הוועדות הקרואות. יש הדוגמה של טייבה – ראש עיר נבחר חדש, אין לו כל אחריות לגירעון שהיה לפניו, והאנשים שם בחרו בו כדי לפתור את הבעיה והמשבר, אבל מדיחים אותו ומפרקים את העירייה. איפה ההיגיון? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> והביאו את טוויזר מ"זינזאנה". <שר הפנים אליהו ישי:> חבל שהגענו למצב כזה. אם ראש הרשות היה מתנהל נכון, זה לא היה קורה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת אחמד טיבי, אומנם חבר הכנסת גנאים הודיע שאתה תהיה ראש הממשלה, אבל ההצבעה היא לא עכשיו. תוכל להיכנס לתפקידך רק אחרי ההצבעה. <שר הפנים אליהו ישי:> אני מציע לחברים פה שראשי ערים יתפקדו נכון ואז לא יגיעו לוועדה קרואה. כשמגיעים לוועדה קרואה, גם אם נמנה את האדם הכי מוכשר שבעולם, ייקח לו הרבה שנים וזו משימה לא פשוטה להתחיל להתמודד עם כל הגירעונות. תראה, ועדה קרואה לא אומר אוטומטית 100 מיליון שקל ליישוב. זו תוכנית הבראה, זה סדר, זה משאבים דלים שיש לכולם ובאמצעות המשאבים הדלים האלה נצטרך להתמודד. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> השאלה שלי היא, מה אתה תעשה כשר הפנים כאשר יש גזירה שמרחפת על כל הנושא של קיצוץ בכספי האיזון? מה אתה תעשה? <שר הפנים אליהו ישי:> רוחמה אברהם, השרה לשעבר – – – <חיים אורון (מרצ):> מענק האיזון בשנה הזאת יהיה פחות מב-2003, מתחת ל-2 מיליארדי שקל. הוא הכי נמוך. <שר הפנים אליהו ישי:> ג'ומס, יש קיצוץ – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אבל מה תעשה? <שר הפנים אליהו ישי:> אני אענה לך, דקה. אני בדיוק באמצע התשובה. קודם כול, יש קיצוץ. <חיים אורון (מרצ):> פעמיים. <שר הפנים אליהו ישי:> יש קיצוץ, וקיצוץ חריף, וקיצוץ קשה והשלטון המקומי יקרוס. אמרתי, אני לא אשים חשב מלווה ולא אשים ועדה קרואה במקום שום ראש רשות שהוא צודק ולא אשם כתוצאה מהקיצוץ. נקודה. אני מוכן לעשות סדר כשיש הגינות, כשיש תקציב מתאים, וכשאני לא יכול להאשים את ראשי הערים. <שלמה מולה (קדימה):> אם כך, מה אתה עושה. <חיים אורון (מרצ):> אלי ישי, 500 מיליון שקל נוספים אתה מבקש? תדע לך, בוועדת הכספים כבר יש לוח של מה השרים מבקשים מעבר למה שהצביעו בממשלה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> לכמה הגענו עד עכשיו? <שר הפנים אליהו ישי:> אני אזכיר לך, שכשהיית שר תקופה קצרה – חבל שלא היית שר תקופה ארוכה – גם היו קיצוצים, ואתה הרי מוכשר מאוד, ממולח, ומנוסה וותיק מאין כמוך, ובוועדת הכספים אתה אחד הפרלמנטרים המוצלחים והבקיאים, ואתה יודע יפה מאוד שגם כשהיית בממשלה פעם, תקופה קצרה מאוד, ישבת והצבעת בעד קיצוץ שלא אהבת באותם משרדים, והיתה אותה רשימה שוועדת הכספים הכינה, כולל אפילו בחינוך, כאשר חברך יוסי שריד היה שר החינוך, וגם שם הצבעת בעבור הקיצוץ. חברים, בואו. לשאלתך, רוחמה אברהם, גם בקדנציה הקודמת, לא מכבר, ממש לא מזמן, היה קיצוץ במסגרת התקציב שהביאה הממשלה הקודמת, קיצוץ רחב, עמוק, קשה, בשלטון המקומי – בואו נהיה ריאליים, מאוד קשה – ותמכתם בקיצוץ. בממשלה ובכנסת כולנו תמכנו בהסתייגויות כאלה ואחרות. גם עכשיו המצב דומה, אין הרבה שינויים. יחד עם זאת, אני מודיע – לגבי השאלה שלך ושל אחרים פה – שאנחנו נאבקים על כך שלא יהיה קיצוץ בשלטון המקומי. אמרתי מה אני הולך לעשות אם לא תהיה תוספת מספיקה או אם הקיצוץ לא יתבטל. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> במה? <שר הפנים אליהו ישי:> כי אני לא אפעל מול אותם ראשי ערים. לגבי הצעת האי-אמון עצמה – אני אומר בצורה הכי מפורשת, אין אפליה. להיפך, יש אפליה מתקנת בחלק גדול מאוד מהמקרים, בהרבה מאוד יישובים, בתכנון, בתקצוב, בפיתוח, בחינוך, ברווחה, כמעט בכל תחומי החיים. עם כל המצוקות הרבות שיש בכל הארץ, זה משפיע, כפי שאמרתי, על כולם ועל החלשים במיוחד. <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד סגן ראש הממשלה, צריך להביא בחשבון שיש מטלות רבות – גם כחבר ועדת הכספים שיצק מים על ידיו של ג'ומס, אני אומר לך שיש הרבה מטלות שהשלטון המרכזי מתכוון להעביר לשלטון המקומי ולא נותנים לו תבן כדי שיעשה לבנים, והדברים ייפלו על ראשך. אותו הדבר שר הרווחה, אלה דברים שהם – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> אני אציג בוועדת הכספים – – – <שר הפנים אליהו ישי:> אדוני יושב-ראש הכנסת, אתה מכיר את זה, אתה ותיק ממני בבית הזה. אתה מכיר את הנוהל, אתה מכיר את דרכי הפעולה והעבודה. מן הסתם גם אני אגיע לוועדת הכספים, גם אני אומר את הדברים שיש לי לומר. אני לא מסתיר אותם, אני אומר כל מה שיש על לבי בכל הנושאים שאני מאמין בהם. יהיה מאבק על הקיצוץ הזה עד הרגע האחרון. אני מאמין שלמרות המצב הכלכלי הקשה שלא היינו בו מקום המדינה ועד היום, ואני לא רואה שהוא הולך ומסתדר, אלא להיפך, הולך ומחריף – הלוואי שאני טועה – ומגיע אלינו בעוצמות ומיום ליום מתברר ומתגלה שזה הרבה יותר חריף והרבה יותר קשה. אז הניתוח לא יהיה קל, יהיה כואב, וכל אחד, כל שר וכל משרד ייאבק על המשרד שלו, וכל אחד מתנהל בצדק מבחינתו, שזה הכי חשוב, במה שהוא מייצג ומה שהוא מטפל. האמת היא שיש הרבה מאוד דברים חשובים, ואני מקווה מאוד שבמסגרת סדרי העדיפויות של התקציב והשינויים שיהיו – ויהיו שינויים, כי אני לא רואה שתקציב כזה יכול לעבור בלי שיהיו שינויים – נצטרך להתגבר, לעבור את השנה הקשה הזאת, ובעזרת השם בשנה הבאה ובשנה שלאחר מכן אני מאוד מקווה שירווח. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> אמן ואמן. תודה רבה לסגן ראש הממשלה ושר הפנים. אתם מושכים את הצעת האי-אמון או אתם בכל זאת משאירים אותה? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> הוא לא שכנע. <שר הפנים אליהו ישי:> אני משוכנע שהם שוכנעו, אבל הם לא יכולים למשוך. <היו"ר ראובן ריבלין:> לא, הם יכולים. אם הם אומרים שהם מושכים, באותו רגע – אני מזמין את חבר הכנסת כצל'ה, הלוא הוא יעקב כץ, לבוא ולנמק את הצעת האי-אמון מטעם סיעת האיחוד הלאומי: מסירת צווי תיחום גזעניים ליישובים יהודיים בארץ-ישראל ואיום השלכתם לרחוב של אלפי אזרחי המדינה. על כך הוא מבקש להביע אי-אמון בממשלה. בבקשה, כצל'ה. גם לרשותך עשר דקות. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה לשלוח מכאן ברכת החלמה מהירה לחברנו חבר הכנסת ד"ר מיכאל בן-ארי, שנלקח לבית-החולים "בילינסון" אחרי שהוכה כאשר ניסה להגן על תינוקות של בית רבן. אני חושב שזהו יום שחור לכנסת ולכנסת ישראל בכלל, שחבר כנסת מוכה על-ידי שוטרים. היום זו הפגנה של אנשי ארץ-ישראל ומחר של השמאל, וכולנו, חברי הכנסת, צריכים לקום כאיש אחד ולמחות על מעשה זה, גם אם דעתנו שונה. עוד לא עברו 100 ימים להיותך ראש ממשלה, בנימין נתניהו, ואנחנו מקבלים שני ראשי ממשלה, שניהם לצערי אנטי התיישבות בארץ-ישראל. שניים: בנימין נתניהו ואהוד ברק. גוף שיש לו שני ראשים, גם אם הראשים יפים, זו מפלצת. הליכוד, מפלגה שיסודה, אדוני היושב-ראש – זה נוגע אליך במיוחד – אהבת העם ובמיוחד אהבת ארץ-ישראל. בין מנהיגיה של המפלגה הזאת היום נמצאים הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון, ידידנו יושב-ראש הכנסת רובי ריבלין, השר יולי אדלשטיין, דני דנון, חוטובלי, ועוד הרבה הרבה טובים ונחמדים, אוהבי הארץ ובוניה. לצערנו, מפלגה זו, שהיתה אמורה להיות ראש החץ כממשלה אוהבת ובונה, מחנכת ועוסקת בחסדים, מונהגת היום בידי איש חלש, איש ללא עמוד שדרה אידיאולוגי, נע ונד פוליטי, שלא היה בכוחו לעמוד מול נשיא ארצות-הברית כמו שעמדו בעבר ראשי ממשלה אחרים, כמו גולדה מאיר, בן-גוריון ושמיר, ולא היה בכוחו להעמיד ממשלה יציבה, ארץ-ישראלית, ולפרוץ קדימה עם האידיאלים שהוא דיבר ונאם עליהם רבות לפני הבחירות. אני רוצה להשמיע כמה מהדברים שהוא השמיע, שבגללם מאות ואלפי יהודים, דרוזים ואפילו ערבים תושבי המדינה הצביעו בעדו. בנימין נתניהו, ב-5 בפברואר 2009, בערוץ-2, אומר כך: "חד וחלק" – תקשיבו טוב: "לא נפנה התנחלויות. אם אני מפנה יישובים היום", אומר ביבי נתניהו, "אני יוצא, וה'חמאס' נכנס. מה ראינו בעזה? מה קיבלנו?" <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> איפה הוא אמר את זה? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> הוא אמר את זה בערוץ-2 ב-5 בפברואר 2009. בנימין נתניהו, ציטוט אחר, בבית-אריה, ב-6 בפברואר 2009: "בשביל מה לעקור את הילדים האלה? בשביל מה? כדי שיוכלו לירות טילים מכאן ולשם? – – <שלמה מולה (קדימה):> אבל אתם המלצתם עליו, מה אתם מלינים? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> "– – זאת התוכנית של קדימה". <שלמה מולה (קדימה):> אתם המלצתם עליו לראשות הממשלה, מה אתם מלינים? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> נכון, מודה ועוזב. <שלמה מולה (קדימה):> אנחנו לא הצבענו לו אף פעם. <היו"ר דני דנון:> חבר הכנסת מולה, הוא שמע את השאלה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> שמעתי את השאלה, ואני אומר: מודה ועוזב ירוחם. עושים גם טעויות בחיים; אנחנו לא מושלמים. <נסים זאב (ש"ס):> – – – אלטרנטיבה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> על כל פנים, תקשיבו, תקשיבו לשאלות של בנימין נתניהו. יש לנו היום ביישובים – יש כאלה שקוראים להם מאחזים – יישובים שהם בני קרוב לעשר שנים, עם קרוב ל-2,000 יהודים, שיש בהם היום קרוב ל-1,000 ילדים. ואני שואל את בנימין נתניהו, בשביל מה לעקור את הילדים האלה? בשביל מה? אני שואל את חברי הכנסת של ש"ס, אני שואל את חברי הכנסת של הליכוד, בשביל מה לעקור את הילדים האלה? אני שואל את חברי הכנסת של הבית היהודי: בשביל מה לעקור את הילדים האלה? כדי שיוכלו לירות טילים מכאן ולשם? שאלתו של ביבי נתניהו – שאלה רטורית. הוא אמר, זאת התוכנית של קדימה – לא שלי, של הליכוד. אני מסכים אתו; זאת לא התוכנית של הליכוד. זאת תוכנית של השמאל הקיצוני, ובנימין נתניהו נבחר על-ידי אוהבי ארץ-ישראל ועל-ידי חברי כנסת של הליכוד. בנימין נתניהו, ב"מקור ראשון", ב-15 ביוני 2007: "אצלי לא תהיה הקפאת בנייה". תקשיבו, חברי הכנסת של ש"ס: "אצלי לא תהיה הקפאת בנייה. מעולם לא ייבשתי יישובים ולא עקרתי יהודי אחד מביתו, אלא להיפך". <חיים אורון (מרצ):> מי אמר את זה? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> חבר הכנסת, ראש הממשלה דהיום, בנימין נתניהו. ואני שואל את חברי הכנסת של ש"ס – לא תהיה הקפאת בנייה? יש 900 יחידות דיור בביתר, והכול מוכן לבנייה, יש אלפי משפחות של חרדים שאין להם איפה לגור, והשר אטיאס אמר לי שהוא פנה אל בנימין נתניהו, והוא אמר לו: אולמרט חתם, שרון חתם, ובנימין נתניהו לא חותם. <זאב בילסקי (קדימה):> כצל'ה, היית שואל אותנו. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> חברי הכנסת של הליכוד, ראש הממשלה שלכם. חברי הכנסת של ש"ס, בביתר, בקריית-ספר, בגבעת-זאב – הוא לא חותם. יש לנו עוד מאמר של בנימין נתניהו – ב-6 בפברואר 2009 הוא אומר כך, הדמגוג הזה: "מאחורינו נמצא שדה התעופה בן-גוריון, שדרת החוף של תל-אביב. הבחירות הן רק על דבר אחד – אם המקום הזה יעבור לידי 'חמאס' ואירן". זה בנימין נתניהו, ואני חושב שהוא לא מתאים לליכוד. זה בנימין נתניהו, שהרבה האמינו לו והצביעו עבורו. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> יש כנראה השפעה מאגית של ברק. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> עוד לא עברו 100 ימים, וגלגלי הטרקטורים של הורס ההתיישבות ביהודה ושומרון, שר הביטחון – יש אומרים ראש הממשלה האמיתי – אהוד ברק, נשמעים בכל רחבי ארץ-ישראל המקראית. היום נוסעים, רואים. פעם ראו את הטנקים של אהוד ברק, פעם ראינו את החיילים של אהוד ברק פורצים מעבר לקווי האויב, ראינו את הלבן בעיניים כשהלכנו אחריו באש ובמים, היום אנחנו רואים את הטרקטורים, את המנופים, את האוטובוסים שבאים לעקור אלפי יהודים, אבל הוא אמר מראש שזאת האג'נדה שלו. אנחנו לא באים בטענות לאהוד ברק. פעם אהוד ברק היה ארץ-ישראלי; פעם מפלגת העבודה היתה בונה. מפלגת העבודה של אלון, מפלגת העבודה של הרצפלד, מפלגת העבודה של חנקין, של שינקין, של תומרקין, של כל הגיבורים של פעם; עם תומרקין התבלבלתי. אבל פעם היתה מפלגה ארץ-ישראלית, בוז'י, גם של אבא זיכרונו לברכה, גם של הסבא זיכרונו לברכה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> באחריות ועל-פי החוק, זה ההבדל. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> על-פי החוק הוא היה צריך להרוס היום עשרות אלפי בתים בגליל ועשרות אלפי בתים של בדואים בדרום, והוא לא עושה את זה – ואני יכול להבין אותו. אני יכול להבין אותו, כי לא סתם ככה לוקחים ועוקרים וזורקים מאות אלפי ערבים בגליל. מלבינים. מלבינים בדרום, מלבינים בצפון, ורק את היהודים המסכנים ביהודה ושומרון, כמה אלפי יהודים, אסור להלבין. זה – חס וחלילה. הגמרא אומרת – יש לנו אמרה של חז"ל: "לא לתוהו בראה לשבת יצרה". הגמרא, מסכת שבת, אומרת: שלושה דברים מרחיבים דעתו של אדם: אשה נאה, דירה נאה, כלים נאים, מרחיבים דעתו של אדם. אדם צריך דירה נאה, ואנחנו, המשפחות החרדיות והדתיות – ברוך השם, דודו רותם – התברכנו בהרבה ילדים וילדות, בהרבה נכדים ונכדות, בהרבה נינים ונינות, אבל אין דירות, חברי הכנסת של ש"ס. הממשלה שלכם לא בונה דירות. אין דירות. אין דירות זולות ואין דירות יקרות. מי הגוזר? מיהו זה ואיזה הוא? מי הגוזר? מיהו זה שמונע? סיפר לי השר אטיאס שהוא הלך לשר ברק. ברק אמר לו: אני מוכן לחתום מחר בביתר. אני מוכן מחר לחתום בקריית-ספר. אני מוכן לחתום מחר בגבעת-זאב. אני מוכן לחתום מחר בתל-ציון. חתימה אחת שלי, ואלפי דירות נבנות למשפחות המסכנות האלה, שאין להן איפה לגור. מי הגוזר? מיהו זה ואיזה הוא? ראש הממשלה בנימין נתניהו; הוא זה שמונע את החתימה על אישורי הבנייה בביתר, הוא זה שמונע את החתימה בקריית-ספר, הוא זה שמונע את החתימה בתל-ציון, הוא זה שמונע את החתימה בגבעת-זאב, במעלה-אדומים, באריאל, באפרת, בעלי, בבית-אל, בחברון – קריית-ארבע. ראש הממשלה הנוכחי, שאנחנו מקווים שכמה שיותר מהר הליכוד ימצא מישהו אחר במקומו. <חיים אורון (מרצ):> למה אתם מחליפים, אלוהים אדירים? <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> בנימין נתניהו נבחר על-ידי אוהבי הארץ, אוהבי יהודה ושומרון, ולכן אני קורא פה לחברי הכנסת של הליכוד: תחליפו אותו, תעמידו אדם הנאמן להבטחות שלכם, תעמידו אדם הנאמן לאידיאלים שלכם. חברי הכנסת של ש"ס, חברי הכנסת של אגודה, מאות ואלפי משפחות חרדיות גרות במחסנים, במחסנים אפלים, בחנויות. תודיעו לו שאם ימשיך במדיניות הגזירות על הציבור החרדי והדתי, הוא לא יזכה לתמיכתכם. לכן אני קורא לחברי הכנסת הנכבדים להצביע אי-אמון בממשלה שהעומד בראשה – העומד בראשה; אני לא רוצה שהליכוד ייפול. אני רוצה שהליכוד יעמיד מישהו אחר שנאמן להבטחות. תפילו את בנימין נתניהו. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת כץ. ניכר שדיברת מדם לבך. אני מזמין את השר הרצוג לבוא ולהשיב בשם הממשלה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג: > אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, חבר הכנסת כץ, אני מבין את סערת רגשותיך, אני יודע שאתה מדבר מנהמת לבך – אני חושב שאתה טועה טעות מרה מאוד. הקו שאתה מוביל גורם נזק נורא למדינת ישראל, וגורם נזק נורא לחזון ההתיישבות שאתה חלק ממנו. אתה לא עושה הבחנה בין יישובים שנמצאים בקונסנזוס, בין יישובים שנמצאים גם בתוכניות בין-לאומיות מוסכמות, ובין יישובים לא חוקיים, שגורמים נזק נורא למדינת ישראל. אנחנו ניצבים היום בדד בעולם בגלל התפיסה שישראל, כמדינה ריבונית, לא יודעת לאכוף את התחייבויותיה ואת החוקים שלה. דוח טליה ששון היה חמור מאוד, והיו בו רכיבים שונים. יש יישובים שוודאי וודאי ניתן להכשיר אותם או למצוא להם פתרון אחר, וזה במשא-ומתן, כמו שאתה יודע היטב, ויש יישובים שהם על קרקע פרטית, וזהו גזל של כבשת הרש, וזהו דבר שמנוגד לערכים היסודיים ביותר של היהדות. ומה שקרה הוא שמרוב שאנחנו שוטפים את המוח לכולם על המאחזים הבלתי-חוקיים, העולם כולו לא יודע להבחין בין יישובים שנמצאים בגושי ההתיישבות כמו גוש-אדומים וגוש-עציון, שאני מרגיש מחויב אליהם יותר מכל אחד אחר, בוודאי כמו כל אחד אחר שאתה מייצג – – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> – – – לעשות הבחנה בין גושי יישובים לבין שאר חלקי יהודה ושומרון, שיצטרכו להיות חלק מפשרה מדינית, כפי שקיימת בחזון המדינות ובחזון ישראל כבר עשרות בשנים. אין מה לעשות. עם כל הכאב והחיבור העמוק ביותר לחלקי ארץ כיסופים שלנו – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> – – יש צורך להגיע לחלוקת הארץ. ואתה ואנשיך במעשים שהם כולם פרובוקציות בימים האחרונים, מה שאתה רואה הוא הפרת חוק, ובשעה הזאת, ששר הביטחון, שאתה מגנה ותוקף אותו, נמצא בוושינגטון כדי לנסות ולהסביר לממשל האמריקני החדש שיש יישובים – – – <חיים אורון (מרצ):> הוא אמר לנו ששר הביטחון מוכן לחתום. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> אין בעיה. עוד פעם יעקב כץ וחבריו לא קוראים את המפה. אותו הפטרון שלך לשעבר, אריאל שרון, הגיע לאותה מסקנה. אין מה לעשות. המסקנה הזאת היא כואבת, היא קורעת, אבל היא מחויבת המציאות. ובמקום לעודד חבורה של מפירי חוק שמתעמתים עם חיילי צה"ל – – <חיים אורון (מרצ):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> – – היית צריך לבוא ולהגיד לשר הביטחון: תודה רבה שאתה נוסע לוושינגטון, לאדם היום המשפיע ביותר בתבל, לממשל שאנחנו צריכים אותו מול האתגר הביטחוני החשוב ביותר אולי בהיסטוריה של מדינת ישראל, ותחת זאת מה שאתם גורמים זה להוציא את העיניים לממשל הזה, לגרום נזק נורא לשמנו באומות ולפגוע באינטרסים הבסיסיים, והכול בשם הפרת חוק, וזאת הבעיה. מה עשה שר הביטחון? שר הביטחון לקח את דוח-ששון, ולאחר בדיקה משפטית ממצה הוחלט להפעיל את הכלים המשפטיים, לפרק מאחזים לא חוקיים. זה הכול. יש יישובים חוקיים, ואני רוצה שתדע שאני מאמין לחלוטין בצורך בגידול טבעי, ואני חושב שאנחנו גורמים נזק נורא לביתר-עילית ולמודיעין-עילית, כי הן נמצאות על "הקו הירוק", כי יש בהן גידול טבעי גדול, כי הן יישובים חרדיים. ובמקום שנעשה הבחנה גם בעולם בין היישובים הללו לבין יישובים מבודדים, לא חוקיים, בלב יישוב פלסטיני, אנחנו גורמים להם את הנזק הנורא ביותר בזה שאנחנו שמים אותם – – <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> גם שם הוא לא חותם. למה בביתר הוא לא חותם? <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> – – בלב הסכסוך המדיני העולמי. <<יעקב כץ (האיחוד הלאומי):>> למה בביתר הוא לא חותם? <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> לכן, אני מציע לך ולחבריך, ואני מכבד אתכם מאוד: תתעשתו ותבינו שהעולם השתנה. אין יותר ממשל בוש. יש ממשל חדש, וישראל צריכה להגיע להבנות אסטרטגיות אתו. וישראל צריכה להבין שהיא צריכה שותפים היום מול אתגרים קשים ביותר, וישראל נמצאת תחת זכוכית מגדלת בגלל תחושה שהיא לא מסוגלת לשלוט בתוכניות הפיתוח והתכנון והבנייה שלה בשטחים שהיא אחראית עליהם ביהודה ושומרון. ומה שאתם גורמים זה מורך לב ופגיעה קשה מאוד ביסודות הכי בסיסיים של הדמוקרטיה שלנו. כעת אקריא גם את דבריו של שר הביטחון, כפי שהתבקשתי להקריאם: כבוד היושב-ראש, לאחר שנכנס לתפקידו ומצא כי במקומות לא מעטים הוקמו מבנים שלא על-פי דין, החליט ראש הממשלה דאז אריאל שרון כי יתמקד באכיפת החוק כלפי מאחזים שהוקמו בתקופת כהונתו. כך נולדה רשימת 26 המאחזים המהווים עד היום יעד אכיפה של מערכת הביטחון. במטרה לייעל את האכיפה על יסוד הניסיון שנצבר פרסם מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון לפני שש שנים את הצו בדבר מבנים בלתי מורשים (יהודה והשומרון) (הוראת שעה) (מס' 1539), התשס"ד–2003. הצו מאפשר להוציא צו תיחום על תא שטח שבו מצויים מבנים בלתי מורשים. כל אדם שלא קיבל לכך היתר חייב לעזוב את האזור המתוחם, וכל מבנה שהוקם בו שלא כדין ניתן להריסה. בשנים 2003–2004 הוצאו צווי תיחום לגבי עשרה מאחזים – – – <דוד רותם (ישראל ביתנו):> גם צריך לעקור את הפרחים. תגיד. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> סליחה, חבר הכנסת רותם. חלק ממאחזים אלה הוקמו על אדמות פרטיות של פלסטינים. למרבה הצער, הצווים לא כובדו. המאחזים לא פונו והמבנים שהוקמו לא נהרסו. אף כי הצווים הוצאו בהנחיית ראש הממשלה דאז ושר הביטחון דאז, והיתה מגמה לאכוף אותם, לא הוגשה אז כל הצעת אי-אמון כמו עכשיו. אי-אמון על מה? על אכיפת החוק? לפני כשבועיים עמד תוקף הצווים לפקוע, לאחר שהוארך פעמיים. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> הממשלה בנתה את היישובים האלה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> רק כדי שלא לשמוט כלי אכיפתי חשוב זה, אישר שר הביטחון אהוד ברק להאריך את תוקף הצווים בשנה אחת. הצווים נחתמו וחולקו במאחזים, ויושביהם הוזמנו לשימוע. כמה השגות כבר הוגשו, והן מתבררות בימים אלה. אדוני, אני רוצה לומר לך: מאחזים לא חוקיים יפונו על-ידי הממשלה. אנחנו גם בממשלה הזאת כדי לדאוג לכך כחלק מההסכם הקואליציוני אתנו, אבל בראש ובראשונה כדי לקיים את הוראות החוק. חברי הכנסת, אהבת ארץ-ישראל אינה מעניקה היתר למעשים בלתי חוקיים ולפגיעה ברכוש פרטי. אהבת הארץ חשובה, אגב, חשובה לכולנו, חבר הכנסת כץ, ואני יכול לומר לך שאני אישרתי בנייה מעבר ל"קו הירוק" הרבה יותר מרבים אחרים, אבל באזורים שהם בלב הקונסנזוס ויהיו חלק מהמדינה בעתיד ולא נסכן אותם היום במה שנעשה על-ידי חלק מהפורעים שמסתובבים היום ביהודה ושומרון במאחזים הבלתי-חוקיים. צווי התיחום הם מכשיר חוקי כדי לחסל תופעות בלתי חוקיות. הדיבורים על "צווי תיחום גזעניים" הם דיבורים ריקים, מסיתים, המעודדים את רמיסת החוק. הכנסת אינה יכולה לתת לכך יד. אבקש לדחות את הצעת האי-אמון. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לשר הרצוג. חבר הכנסת כץ, אני מניח שלא השתכנעת ואתה לא מושך את ההצעה. אם כך, נצביע בהמשך. אנחנו עוברים לדיון לפי מפתח סיעתי. אני מזמין את סגנית יושב-ראש הכנסת, חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא, נציגת קדימה. לרשותך שלוש דקות. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, ראשית, ברכות, זו הפעם הראשונה שכאשר אני נואמת אתה יושב-ראש, אז ברכות והצלחות. אדוני השר, שאני מאוד מעריכה, אחד מהשרים הביצועיים – ואני זכיתי לשבת לצדך גם בישיבות ממשלה – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> גם אני. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – עמד פה לא לפני הרבה זמן השר המקשר, גלעד ארדן, והוא ככה הטיל דופי בפעולותיה הרבות והטובות של הממשלה הקודמת. הוא אמר: כל הגירעון, כל מה שעשיתם, זה אך ורק באשמתכם. קודם כול, עצה לי לחבר הכנסת ולשר ארדן, ואני מאוד מעריכה אותו: המנטרה הזאת כבר הופכת להיות קבועה. הרי כמה זמן הוא יבוא וינמק את אותה תשובה? אתה היית חלק מהממשלה הזו, השר הרצוג. היית חלק מממשלה שלא פגעה לא ברווחה ולא בחינוך. אלה שני דגלי יעד, שלא רק שהיינו בקשיים כלכליים מאוד-מאוד קשים – לא העזנו לפגוע בהם. אתה יודע מה? אני מתפלאת על העובדה שלנוכח כל מה שהוא אומר ומטיל דופי בממשלה הקודמת, אתם ממלאים פיכם מים, גם אתם וגם ש"ס. לפחות על מה שאנחנו עשינו, אתה ואני, כחברים באותה ממשלה – תגן על זה. אבל, אדוני היושב-ראש, אני יכולה לומר, שמאז הקמתה של הממשלה הנוכחית יש איזו תחושה שיש איזה מסתנן מסוים בממשלה הזו, וקוראים לו מר מבולבלי. אתם בטח סקרנים, נכון? יש לי בסך הכול שלוש דקות, אבל אין לי ספק שבדקות המעטות הללו יש כל כך הרבה כדי למנות, אבל אני אתן כמה דוגמאות לבלבול הגדול. ואני לא אדבר על יושב-ראש סיעת מפלגת העבודה, שמסתובב במסדרונות הכנסת כאשר הוא מבולבל מאוד, הוא לא יודע מה לעשות, חבר הכנסת בן-סימון. אין לי ספק שלכל הנושא של הבלבול הזה לפחות, לפחות אני אדרש ליום שלם. אבל אני רוצה דווקא להתחיל מסיעה שאני מאוד מכבדת, סיעת ישראל ביתנו. אתם, חבר הכנסת מוץ מטלון, חברת הכנסת פניה – שמעתי את הנאום שלך בשבוע שעבר. תשמעי, יישר כוח על כל מה שאמרת, והלוואי שלא תיתני יד לפגוע בתיירות, והלוואי שתצליחו להעביר את ברית הזוגיות, והלוואי – בשבילכם, לא בשבילי, כי אני לא מאמינה בחוק הזה. אני לא מצליחה להבין מדוע ערב החתימה על ההסכמים הקואליציוניים, אחד הדברים החשובים ביותר שהיו לכם, כסיעה משמעותית בתוך הממשלה הזאת, הוא אותו חוק של חבר הכנסת דוד רותם: בלי נאמנות – אין אזרחות. זה חלק מסיבי מהקמפיין שלכם. מה קרה אתמול? מר מבולבלי נכנס לתוך ועדת השרים והשפיע על חברי הכנסת, על השרים – של מפלגת העבודה, של ש"ס – איפה אתם? למה נכנסתם לממשלה הזאת? מה אתם עושים שם? מה אתם עושים שם? יש מע"מ על תיירות, אין ברית זוגיות, אין חוק חובת הנאמנות – אתם מבולבלים, אה? תאמינו לי שגם אנחנו, וגם ציבור שלם. אני לא אדבר על משבר המים, אני לא אדבר על עצם העובדה שאתמול ועדת השרים, אותה ועדת שרים, מדברת על משבר המים שאנחנו נמצאים בו – משבר עמוק, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר דני דנון:> חברת הכנסת אברהם, אני מניח שיש לך רשימה ארוכה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אתה מפריע לי, ותוסיף את זה לזמן בבקשה. – – מדברת על משבר המים העמוק, והופ, ראה זה פלא, מר מבולבלי נכנס שוב, ועל אותה הצעת חוק של הטלת חובת חסכמים במבנים ציבוריים – אני לא מדברת על בתים פרטיים – הוא אומר: לא לתמוך בהצעת החוק הזאת. יש לי עוד רשימה מפה ועד להודעה חדשה. אני לא יכולה שלא לומר, ברשותך, אדוני היושב-ראש, עוד שני משפטים על כל הסוגיה המפורסמת של אותה מסיבת עיתונאים של ראש הממשלה ושר האוצר. נו, מי זה שר האוצר? לא, לא אורי יוגב. איך קוראים לשר האוצר? <זאב בילסקי (קדימה):> בר-און. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> הם עמדו והכריזו שלא תהיה הטלת מסים, שלא יפגעו בקשישים. ומה קרה? ראה זה פלא – מע"מ על פירות וירקות. במי זה פוגע בדיוק, אדוני היושב-ראש? באותם אנשים שיכולים להרשות לעצמם לקנות? באותו העשירון העליון? לא, באותם קשישים, באותם חלשים, באותם מסכנים. אבל בסדר, אתה יודע מה – אני אצטט את השר הרצוג, שאמר שבגזירות התקציביות יש "אוסף של גזירות ציניות". אבל אני אומר מעבר לזה – – <זאב בילסקי (קדימה):> למה, היושב-ראש אתנו? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – אני חושבת שעם כל זה שמר מבולבלי נכנס ועושה את הבלבול הגדול הזה – יש ציבור גדול שהוא מבולבל, אבל אנחנו כבר לא מבולבלים, כי הישרדות פוליטית קודמת לכל דבר אחר בממשלה הזאת. זה הדגל שלה, וכל מי שחבר בממשלה הזאת, שיודה על האמת. אני לא אדבר על המתיישבים. רק כרגע חבר הכנסת כץ בכה פה – – <היו"ר דני דנון:> חברת הכנסת אברהם, זמנך תם. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – ואתה, אדוני היושב-ראש, תומך באותם מתיישבים. למה אתה לא מדבר אל ראש הממשלה? למה אתה לא אומר לו: הבטחת, תגן עליהם? אני לא בעד, אבל אני שואלת אותך. <היו"ר דני דנון:> אני אענה לך: זמנך תם. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> ממשלת ישראל הוכיחה דבר אחד – – <היו"ר דני דנון:> חברת הכנסת אברהם, אני מבקש ממך להפסיק. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – היא הוכיחה שאין לה כל מדיניות, שהיא חובבנית, שהיא מתנהלת בצורת חסרת אחריות, שכל כולה הישרדות פוליטית. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> זו ממשלה שפוגעת פגיעה אנושה בחלשים ובאינטרסים העליונים של מדינת ישראל. <היו"ר דני דנון:> חברת הכנסת אברהם, הזמן שלך הסתיים. אני בטוח שאת יכולה להמשיך עוד זמן רב. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> היא מאבדת – ואיבדה – את אמון הציבור כל יום מחדש. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> אני מודה לך מאוד. אני בטוח שהיית יכולה להמשיך עוד זמן רב עם הרשימה שהבאת אלינו. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> עוד יומיים לפחות. <ישראל חסון (קדימה):> מה לעשות, יש הרבה בעיות. <היו"ר דני דנון:> אני בטוח. מה שיש לי לומר – אני רשום ברשימת הדוברים – אני מציע שתישארי באולם ותשמעי בקשב רב. מכיוון שהזכרת גם את חברת הכנסת פניה קירשנבאום, שהיא הדוברת הבאה, נציגת ישראל ביתנו, אני מזמין אותה לשאת את דבריה. בבקשה. <זאב בילסקי (קדימה):> היושב-ראש אתנו בעניין הזה. <יואל חסון (קדימה):> אנחנו מחזקים אותך, אדוני היושב-ראש. ארץ-ישראל – – – <היו"ר דני דנון:> אני מבקש להקפיד על הזמנים. <יואל חסון (קדימה):> – – – ארץ-ישראל. <היו"ר דני דנון:> אמרתי לחברת הכנסת רוחמה אברהם, אדוני חבר הכנסת חסון: אני רשום לדבר בהמשך. אני מציע שתישאר באולם ותשמע את עמדתי האישית בנושא שעל הפרק. <יואל חסון (קדימה):> אני מקווה שתגיד מה שבאמת בלבך. <היו"ר דני דנון:> תמיד. <זאב בילסקי (קדימה):> אתה אתנו בעניין המע"מ, אז תן לה לדבר עוד דקה-שתיים. <היו"ר דני דנון:> תודה. היא דיברה. בבקשה, חברת הכנסת קירשנבאום. לרשותך שלוש דקות. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת הנכבדים, חברי האופוזיציה הנכבדים, אני יודעת שבכל יום שני אתם חשים צורך עז להגיש הצעה, להתכתש, לבדוק מה קורה, והצעות האי-אמון שלכם מגיעות. אני בכל זאת מציעה לבדוק קצת יותר בקפידה את הנושאים, ואני אתן דוגמאות למה אני מתכוונת. אתם, סיעת קדימה, הגשתם הצעת אי-אמון על מדיניותה המבולבלת של הממשלה, אבל אני אגיד לרוחמה – כמו שאמרת, אנחנו חוזרים על אותה מנטרה, חברת הכנסת רוחמה, ובכל זאת אני אחזור ואגיד: לא צריך לשכוח שעד לא מזמן אתם הובלתם את המדינה. מה בדיוק היתה המדיניות שלכם? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> ישראל ביתנו היתה חלק מהממשלה הזאת. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> חלק מהזמן. מדיניות ממשלת קדימה איבדה את דרכה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית. יושבת-ראש קדימה היתה שלוש שנים שרת החוץ; היא היתה צריכה להנהיג את האסטרטגיה המדינית, את מדיניות החוץ ואת ההסברה בחוץ-לארץ. מה קרה לנו? במקום זה קיבלנו את תוכנית אנאפוליס, ובתוכנית אנאפוליס חברת הכנסת ציפי לבני הסכימה לוותר על 14 התניות שהיו מוסכמות בתוכנית מפת הדרכים, וזה כולל את זכות השיבה, ויתור על חלקים נכבדים בעיר העתיקה; מה קיבלנו תמורת זה? דרך אגב, לא בתוכנית אנאפוליס – היא גם הסכימה כחברה בקואליציה, בממשלה, שה"חמאס" יוכל לגשת לבחירות בעזה. ומה קיבלנו תמורת זה, אחרי – כמובן – שהיא הסכימה גם להתנתקות? תמורת זה קיבלנו ירי על ערי הדרום שלנו. מובן שבגלל זה גם היתה הפעולה של "עופרת יצוקה", ועל זה היתה לה בסוף ביקורת. באמת קל להעביר ביקורת. אני חושבת שצריך לתת לממשלת נתניהו זמן לגבש מדיניות או תוכנית מדינית. <ישראל חסון (קדימה):> כמה זמן? <זאב בילסקי (קדימה):> מה עם הנאמנות? <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> עד היום – וספר פה היום על הבמה הזאת מישהו – אולי 40 יום בסך הכול אנחנו מנהלים את הכנסת הזאת, שבהם גם התקיימו דיוני תקציב. בואו ניתן את 100 ימי החסד, 100 ימי העבודה, כדי שנגבש את התוכנית – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> מה עם חובת הנאמנות? <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> – – ואני בטוחה שאת התוכנית הזאת נוכל להציג גם לעם ישראל, וגם לכל העולם. אני מקווה שהתוכנית הזאת תקבל גיבוי, לא רק של הממשלה, לא רק של הכנסת, אלא של כל תושבי מדינת ישראל. ובתוכנית הזאת ייכללו גם גושי התיישבות וגם כל הגישה והעוצמה שאנחנו הולכים להגיש. <זאב בילסקי (קדימה):> מה עם הדיור? מה עם ברית הזוגיות? מה עם נאמנות-אזרחות? <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> זה לא קשור למדיניות החוץ שלנו. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> במסגרת 100 ימים תהיה מדיניות? <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> אני בטוחה שמפלגת קדימה תתמוך בחוק ברית הזוגיות, כמו שהיא התחייבה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> את חושבת שבמסגרת 100 ימים תהיה מדיניות? <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> אני רוצה להתייחס להצעת האי-אמון של חברי, שיושבים פה מולי. הבנתי שהאי-אמון שלכם היה אמור לדבר על הקושי שלכם בשלטון המקומי, אבל במקום זה דיברנו על שירה – מה נשיר בבוקר ומה נגיד בערב. אני רוצה להתייחס למשבר בשלטון המקומי. יש משבר בכל השלטון המקומי, אבל לפחות במגזר היהודי יש ניסיון להבריא. אצלכם עדיין אין תוכניות מיתאר. למה אין תוכניות מיתאר? כי יש בנייה בלתי חוקית, כי לא צריך לגבות מסים. תעשו קצת מאמץ לגבות מסים, ואולי המצב שלכם יהיה קצת יותר טוב. <עפו אגבאריה (חד"ש):> 20 שנה הממשלה לא מאשרת תוכניות. <פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו):> נראה לי שהאופוזיציה, שטוענת שהממשלה מבולבלת, היא אופוזיציה מתוסכלת, שאין לה מה לעשות, ובמקום זה אני דורשת, ואני ממליצה לה לחכות לתוכנית שלנו, לתוכנית של ממשלת נתניהו, ולתת לה גיבוי. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחברת הכנסת קירשנבאום. אני מקווה שהדיון ימשיך להיות סוער כמו שהוא עכשיו. אני מזמין את חבר הכנסת דניאל בן-סימון, יושב-ראש סיעת העבודה. בבקשה. <ישראל חסון (קדימה):> נציג סיעות העבודה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שתי דקות על המאחזים ודקה על קדימה. זה מה שיש לי בסדר-היום. <היו"ר דני דנון:> אם זה על קדימה, אולי אני אוסיף לך עוד דקה. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אולי תיתן לי עוד דקה, אם תהיה נחמד. יכול להיות שתרצה להוסיף יותר. <יואל חסון (קדימה):> מה יש לך לומר על קדימה? היית שמח להיות אתנו כאן היום. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אני רוצה לומר לחברי בקואליציה – קודם כול, נתחיל עם חברי באופוזיציה לגבי המאחזים, שזה די מביך אותי, מביש ומסכן את כל הפרויקט הציוני להעמיד אותו כל-כולו על כמה מאחזים פראיים ועל כמה נערים פראים לא פחות. <יואל חסון (קדימה):> אתה יודע ששר הביטחון שלך בממשלה הקודמת לא פינה מאחזים? <דניאל בן-סימון (העבודה):> מדינה שלא מסוגלת – – – <יואל חסון (קדימה):> שר הביטחון שלך. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אני מדבר אליו. מדינה שלא מסוגלת לטפל בסוגיה הזאת – מדובר בכמה עשרות, מאות או מעט אלפים – ולהראות מרות של מדינה – כל הפרויקט הזה עומד בסכנה, לרבות כולנו. לכן, המאחזים הם לא בעיה של המתנחלים או בעיה ביטחונית. זו בעיה שמאיימת על רקמת חיינו. כל הפרויקט הזה, כל התקציב הזה, כל הביטחון הלאומי מסתובב סביב שלומם ורווחתם של כמה נערי גבעות ונערות גבעות. ואני חייב לומר, כחבר הקואליציה – ואני שמח ששר הביטחון וראש הממשלה בדעה אחת, אני מתאר לעצמי שגם קדימה בעניין הזה – שצריך לשים קץ להרפתקה הזאת, צריך לשים קץ ולהתחיל מחדש, כי חברי המתנחלים, המאחזים מסכנים אותם באותה מידה שהם מסכנים את החברה הישראלית. אי-אפשר לשים את כל הפרויקט הזה על השפיץ של המאחזים. מלה אחת לקדימה. זאב בילסקי וחברי שיושבים פה, תראו, אני אומר לכם, אמרתי פה לא פעם אחת שמפלגת העבודה נכנסה כמי שאנסו אותה ואמרה: רוצה אני. אבל אתם, שהעם בחר בכם, יצאתם מפלגה ראשונה כדי לשלוט במדינה והלכתם לאופוזיציה בלי להניד עפעף ובלי לשאול מדוע המפלגה שנבחרה להנהיג מוצאת את עצמה יושבת פה, חלק מהאנשים לא יודעים מה לעשות – – – <יואל חסון (קדימה):> כי עשו ממשלת קומבינה. מה אתה רוצה, שנהיה חלק מהקומבינה הזאת? <דניאל בן-סימון (העבודה):> אני אומר לך, בגדתם ברצון הציבור. <יואל חסון (קדימה):> אנחנו? <דניאל בן-סימון (העבודה):> נתתם לגיטימציה לשוליים, שוב לשוליים, לשלוט במדינה הזאת. <חיים אורון (מרצ):> למה לא הודעתם שאתם לא באים לממשלה אלא אתם? אני עכשיו מהאו"ם. למה לא באתם ואמרתם – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> בלעדיכם אין ממשלה, אתם מחזיקים את הביזיון הזה. <חיים אורון (מרצ):> אם הייתם אומרים את זה – – – <זאב בילסקי (קדימה):> פעם ראשונה אמרו עלי שאני לא שותף טבעי. אתה יודע, הייתי שותף של היושב-ראש – הייתי שותף טבעי, הייתי כל החיים שלי שותף טבעי. פעם ראשונה אומרים לי שאני לא שותף טבעי. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אתה צודק. אתם מבזבזים זמן על צעקות. מדוע לא שאלתם? מדוע לא הקמתם צוות משא-ומתן? <יוחנן פלסנר (קדימה):> הקמנו. <דניאל בן-סימון (העבודה):> נהייתם כמו ש"ס, נהייתם כמו ישראל ביתנו, המנהיגה אמרה והכול נגמר. ולכן אני אומר לך, זה חוסר אחריות – ג'ומס, אני מדבר על קדימה. צר לי עליכם – – – <יואל חסון (קדימה):> צר לנו עליך ובעיקר צר לנו על המדינה שזאת הממשלה שלה, זה העיקר. <דניאל בן-סימון (העבודה):> הודיתי בכאבי הלב שלי. אבל אני אומר לך: תעשו חשבון נפש, אל תקשיבו לציפי לבני כמו היתה הרב עובדיה יוסף. תשאלו מה היה. אתם לא יכולים להפוך מפלגה שלישית שהולכת סומא אחרי המנהיג שלה. זאביק, אני מצפה ממך ליותר, מנחמן שי – יוסי פלד כבר לא במפלגה – יוחנן פלסנר, רחל אדטו, מדוע לא שאלתם איך הגענו למצב הזה? קיבלתם מנדט – – – <יואל חסון (קדימה):> לא אנחנו שאלנו? <יוחנן פלסנר (קדימה):> שאלנו את נתניהו, אנחנו צפינו את הביזיון. <יואל חסון (קדימה):> המנהיגה לוקחת החלטה אמיצה – – – <דניאל בן-סימון (העבודה):> אבל למה היא לא התייעצה אתך? מדוע לא שאלת מה קורה שם? <יוחנן פלסנר (קדימה):> היא מאוד התייעצה. <יואל חסון (קדימה):> המנהיג שלך התייעץ אתך? <זאב בילסקי (קדימה):> פעם ראשונה שמנהיגה לוקחת החלטה שהיא ערכית. אלה היו החלטות ערכיות. <היו"ר דני דנון:> חברי מפלגת קדימה. חבר הכנסת בילסקי, שמענו את הדברים. חבר הכנסת יואל חסון, שמענו את הדברים. בוא ניתן לו להשיב. <דניאל בן-סימון (העבודה):> אם היא הגרסה הפמיניסטית של הרב עובדיה יוסף, אני מקבל את זה. <יואל חסון (קדימה):> למה? ברק התייעץ אתך? אני שואל. <דניאל בן-סימון (העבודה):> תשאלו מה קרה שם. מדוע לא שיקפתם את רצון העם שרצה לראות קואליציה אחרת? לכן אני אומר: דרוש חשבון נפש מוסרי יום-יום כדי לדעת למה זה קרה וכדי לקטוע את האיוולת הזו במהירות האפשרית. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת בן-סימון. אני מניח שלא תקבל תשובה על השאלה הזאת היום. אני מזמין את חבר הכנסת נסים זאב מש"ס. בבקשה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אענה תשובה. ראיתי שהיושב-ראש אמר שהוא לא יקבל תשובה. אני אענה תשובה. אם היתה הכרזה והסכמה מצד ראש הממשלה שיהיו שתי ממשלות בקדנציה אחת אז הרי הייתם בקואליציה ומפלגת העבודה לא היתה. הוויכוח היה לא על אידיאולוגיה, שלא יקשקשו במוח ויגידו: ראש הממשלה לא הכריז על שתי מדינות לשני העמים, ורק בגלל ההכרזה, האיוולת הזו, אפשר היה להציל את עם ישראל ולהביא מדיניות חדשה ונאורה ואנחנו היינו כבר אולי מקובלים על אובמה בעניין הזה. כשמדברים על ממשלה או מדיניות מבולבלת, אני רוצה לומר לכם שקודם כול הבלבול הוא בקדימה, התסכול הוא בקדימה שהיא נמצאת היום באופוזיציה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> יש לך טעות, אנחנו בחרנו ללכת לשם. <יואל חסון (קדימה):> אתה רואה פה תסכול? אני לא רואה פה תסכול. <נסים זאב (ש"ס):> חבל מאוד, התסכול מלווה אתכם רגע-רגע. לקחו אריות, שמו אותם בכלוב ואמרו להם: תישארו שם. כולם היו שרים, כולם היו בכירים, כולם פתאום חברי כנסת זוטרים – – – <יואל חסון (קדימה):> זה שאנחנו אריות זה נכון. אריות ולביאות יש פה. <נסים זאב (ש"ס):> אני מסכים אתך, אני לא מזלזל. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אל תטיל דופי. <נסים זאב (ש"ס):> לא היה לכם מקום באופוזיציה. <נחמן שי (קדימה):> אני גאה להיות חבר כנסת זוטר. <נסים זאב (ש"ס):> אני לא אומר את זה בציניות. לא היה לכם מקום באופוזיציה. הייתם צריכים להיות שותפים, אבל גם להתאים את עצמכם למציאות החדשה שנוצרה במדינת ישראל. <נחמן שי (קדימה):> מה זה חבר כנסת זוטר? <נסים זאב (ש"ס):> יש רוב ימין, העם הצביע ימין, אז קצת להתאזן, קצת פחות הכרזות וקצת להיות יותר מציאותיים. <נחמן שי (קדימה):> מה זה חבר כנסת זוטר? <נסים זאב (ש"ס):> אדוני, אני מקווה שזה רק תשובה וזה לא יהיה על חשבון זמני. חבר כנסת זוטר – את זה יסביר לך יואל חסון, הוא כבר היה בקדנציה קודמת, פעם הוא הרגיש את עצמו יותר גבוה ופעם יותר נחות. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אל תפגע באף אחד מחברי הכנסת. <יואל חסון (קדימה):> חבר הכנסת זאב, הימין האמיתי יושב באופוזיציה, הימין האמיתי באופוזיציה. כל אלה שקנו אותם הם בקואליציה, הימין האמיתי באופוזיציה. יש לך פה את כצל'ה, הוא לא מכר שום דבר, אלה מכרו; אלה קנו אותם בסגני שרים, שרים, יושבי-ראש ועדות. <נסים זאב (ש"ס):> שיהיה ברור שיש איזושהי מגמה, ניסיון להוליך את הציבור שיש איזשהו פתרון קסם שנקרא שתי מדינות לשני העמים, ואז תתחיל צמיחתו, גאולתו של עם ישראל. צריך לזכור ששלוש שנים ראש הממשלה הקודם הכריז השכם והערב: שתי מדינות לשני העמים. האם זה הוריד את רף הלהבות? אדרבה, כל הכרזה הראתה חולשה, בדיוק כמו שהיום מצטייר אבו מאזן, עבאס, בציבור הפלסטיני, כך אולמרט הצטייר בעולם כולו. מה קיבלנו בעצם? אלפי "קסאמים", קיבלנו את "עופרת יצוקה" שהיום הולכת ונהיית עופרת נמסה בגלל הניסיון המתמשך והבלתי-נלאה של ה"חמאס" להתעצם ולהיות גורם מאיים על ביטחונה של מדינת ישראל. המוטיבציה לא ירדה בכהוא-זה. ואם אנחנו רואים אולי קצת איזושהי רגיעה, זה מהסיבות הבאות: ה"חמאס" יש לו מחויבות לשיקומה של עזה. הם מנסים לקבל לגיטימציה להכרה השלטונית בהם, והחשוב מכול מבחינתם זה להתחזק, לנצל את הזמן הזה כדי להכניס אמל"ח. אז הבלבול, אדוני היושב-ראש, הוא לא של הממשלה. הבלבול במקרה הזה נמצא בצד השני, שאנחנו בעצם לא מסוגלים להתעלות ולראות את המציאות הנכונה. מי שולט ברחוב הפלסטיני, אדוני היושב-ראש? האם ה"חמאס" או עבאס? יש מוניטין לעבאס שהוא מנהיג חלש. הוא נתפס עדיין כאחד מחברי המפלגה המושחתים ביותר ועדיין בג'נין ובשכם הוא נחשב לפנסיונר שמגיע למקום עבודתו ברמאללה. ה"חמאס" מציג את המתינות של עבאס כחולשה ושהוא מכר את נשמתו לשטן, לאויב הציוני. אני רוצה רק להתייחס לשתי נקודות חשובות בנושא עקירת יישובים, אדוני היושב-ראש. צריך להבין שכתוב: עת לנטוע ועת לעקור נטוע. אי-אפשר לעקור דבר שהוא נטוע בלי לתת במקביל תוכנית רצינית איך אני מעביר את אותם יישובים, את אותן נטיעות, את אותם בתים, את אותן משפחות. אי-אפשר לגרום להרס של משפחות בלי לשקם אותן במקביל, שלא יהיה המצב של רצועת-עזה, שעברנו את כל התלאות האלה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> הוא מהקואליציה, הוא לא מקשיב. <נסים זאב (ש"ס):> דבר שני, מה זה הדוח של טליה ששון? צריך לעשות מזה ששון ושמחה? מה, אין מקום לביקורת על הדוח הזה? אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, ישבנו שעות, עוד בקדנציה הקודמת, וביקרנו קשות את הדוח הזה. לדעתי צריך להקים ועדה מחדש, ולבדוק את הדוח הזה. מה פירוש? יש יישובים שהיו אחרי תכנון, אחרי הסכמה של הממשלה. אולי לא היתה הסכמה בכתב, אבל היתה הסכמה שבעל-פה. <יעקב כץ (האיחוד הלאומי):> הממשלה בנתה אותם, חבר הכנסת זאב. הממשלה בנתה אותם. <נסים זאב (ש"ס):> אני אומר: גם אם לא היתה הסכמה רשמית, לא יכול להיות שעכשיו אנחנו נבוא ונעקור את אותן נטיעות, את אותם שורשים, את אותם יהודים שמקריבים את עצמם למען ארץ-ישראל, למען מדינת ישראל, מסכנים את חייהם יום-יום. לבוא ולומר: הם נטל על מדינת ישראל? הם לא הנטל, אדוני היושב-ראש. וצריך לתת את הפתרונות. גם ראש הממשלה אמר מפורשות, שהוויכוח כרגע עם ממשל אובמה הוא על להכיר במקביל, ולאפשר, באותם יישובים – כמו שאדוני הזכיר – מעלה-אדומים, מודיעין וכו' – צריך במקביל לאפשר את הרחבת היישוב למשפחות שהולכות ומתרחבות באזורים האלה. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה לחבר הכנסת נסים זאב. חבר הכנסת חיים אורון – מרצ. <חיים אורון (מרצ): > אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, איך אמר כאן מישהו קודם? תנו לנו 100 ימים, תנו לנו 100 ימים לראות מה אנחנו יודעים. למה צריך לתת לכם עוד ימים להראות מה אתם לא יודעים לעשות? חבר הכנסת כץ כבר מפטר את ראש הממשלה, למרות מה שראש הממשלה אמר – אני מקים ממשלה על הבסיס הטבעי שלו. תצטרך, חבר הכנסת כץ, ידידי ושכני, להכות אותי הרבה כדי שאני אדבר טובות על ביבי נתניהו בהקשר הזה. ואתה אומר: הוא רימה אותך. הוא רימה אותך, כי רצית להיות מרומה. ידעת שאין שום קשר בין הדברים שהוא אומר ובין מה שהוא יעשה. ומגדיל לעשות חבר הכנסת דניאל בן-סימון, שהוא במצוקה נוראה בממשלה, ולזכותו אני אומר שכל פעם שהוא עולה לדוכן, ממש המצוקה הזאת לא רק נשמעת מגרונו, אלא ניבטת ממנו, והוא רב עם קדימה: למה לא באתם. ואתם, למה נכנסתם? בסופו של דבר, ידידי בן-סימון, כנראה מצא מין את מינו. יכולתם להישאר בחוץ, ולא עכשיו להסביר. אני יותר מדי מעריך את השר בוז'י הרצוג; אני יותר מדי מעריך אותו כדי להניח שהוא לא שמע את קריאותי החוזרות ונשנות. אז תגיד: אבל ברק מוכן לחתום, עכשיו ביבי לא נותן לו. למה ברק מוכן לחתום? כי מה שהוא רוצה אני כבר בכלל לא מבין. ומצטט חבר הכנסת כץ, על-פי שמות ועל-פי מספרים, 600 פה, 400 פה. אגב, כולנו מכירים את המספרים הללו, אבל כשמגישים אותם "שלום עכשיו" אומרים שזה בשירות ה-CIA, וכשמגיש אותם כצל'ה, זה בשירות ההשגחה העליונה. האמן לי, אלה אותם מספרים, וזה אותו כחש שאתם מספרים לנו כל הזמן. אתה צודק ממש – היישובים הללו כולם הוקמו בכספי המדינה, בידיעת המדינה ובעצימת עיניים, וכאשר מישהו בא וקורע את המסכה מעל כל הדבר הזה, שמתנהל כבר 30–40 שנה בשטחים – ואתה יודע יותר טוב מכולם כמה זה התנהל כך, ואני מעריך את העובדה שאתה מנענע בראשך, כי אתה בעצם חושב שמה שעשתה התנועה הציונית לבריטים ולטורקים אנחנו עכשיו עושים לממשלות ישראל. "אנחנו" זה אתם. ההבדל היחיד הוא, שכשאנחנו אמרנו את זה מעל הדוכן, אמרו לנו כמו קודם: אתם משרתי ה-CIA. כשאתה אומר את זה, כמי שהיה בלב העניין יחד עם אריאל שרון, אתה צודק – לא היתה גבעה אחת שתפסת ולא קיבלת מראש אישור לזה מאריאל שרון. אותו אריאל שרון שלא היתה לו שום בעיה אחר כך לחתום על מסמך: תורידו אותם. אני מודיע לך, חבר הכנסת כץ: אני, כאיש התיישבות, מעולם לא קיבלתי את הריצ'רץ' של היישובים, ולכן אמרתי: במקום שנתון למשא-ומתן אסור להקים יישוב, ואסור לשאת את שם ההתיישבות לשווא; כי זה שם ההתיישבות לשווא. נכון, מקום שיש בו יישוב, לא עוזבים אותו. אתם אמרתם: זה התיישבות נגדכם – נגדנו, שלא נוכל לעזוב גם אם תרצו לעזוב. גררתם את עם ישראל למצוקה הנוכחית, ועכשיו אתם משלמים את המחיר העיקרי. כי מבחינתי הבעיה היא לא היישובים הלא-מורשים. האמן לי, הם, מבחינתי, לא שום בעיה. מבחינתי הבעיה היא מה שאתם קוראים "יישובים מורשים", ואני חושב שהם אסון למדינת ישראל. צריך לסגת מהשטחים ולהפסיק את הכיבוש. ולכן עכשיו יסבנו את הציבור פה – כן יורידו מאחז – וברק נסע לוושינגטון וייתן להם את הרשימה של ה-26. אגב, הרשימה של ה-26 – כבר ניפו אותה. היא היתה 106 אצל טליה ששון. היא כבר 26 – ניפו אותה. וגם פה – אחד יעבירו, ובמגרון כבר עשו הסכם, ואחד יעשו שם. כנראה אין ברירה, צריך לחטוף מכות יותר חזקות בראש בשביל להבין שהמשחק הזה חייב להסתיים, לא כי אובמה רוצה; כי זה אינטרס שלנו. ורק מה שקורה פה הוא הוכחה עד כמה זה אינטרס שלנו להפסיק את משחק המסכות הזה, שהוא נגד האינטרסים היסודיים של מדינת ישראל. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה, חבר הכנסת אורון. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס מיהדות התורה, בבקשה. סליחה, חבר הכנסת אברהים צרצור, נציג רע"ם-תע"ל. חבר הכנסת מוזס, זמנך יגיע בקרוב. <אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שלאחר ששמעתי את שר הפנים אומר שלא רק שאין אפליה במדיניותה של ממשלת ישראל בין הערבים ליהודים, אלא שיש אפליה מתקנת, אני חייב להודות שנדהמתי עד מעמקי לבי. וכדי להמחיש את תדהמתי אביא רק דוגמה אחת, שתוכיח את הדבר המוזר הזה שבטענה ששמענו משר הפנים לפני כשעה. אביא את כפר-קאסם עירי כדוגמה לכך. בשנת 1959 החליט שר הפנים דאז להקים את המועצה המקומית כפר-קאסם. מי שמכיר את הפרוצדורה – שר הפנים חותם על צו כינון, ומצרף אליו מפה שתוחמת את תחום השיפוט של המועצה שהולכים להקים. שלוש שנים – כשמדברים מ-1959 – שלוש שנים לאחר הטבח בכפר-קאסם, הדם של הקורבנות לא הספיק להתייבש, והנה שר הפנים מגדיר את תחום השיפוט של כפר-קאסם, שלפיו הוא קוטע יותר מ-1,500 דונם מהאדמות הפרטיות של תושבי כפר-קאסם ומספח אותן לעיירה קטנה מאוד שנקראת ראש-העין, שהיתה עיירה של אוהלים באותן שנים, 1959–1960. ניהלנו מאבק במשך הרבה שנים. נבחרתי לתפקיד ראש העיר שם בשנת 1989, והדבר שמאוד הפריע לי היה הנושא של תחום השיפוט – העושק שעמד בפתחה של העיר הזאת, שמתפתחת. שכנעתי את שר הפנים דאז להקים ועדת גבולות, בשנת 1995. הוועדה הזאת דנה בנושא הסכסוך בין שני היישובים, והמליצה פה-אחד – המליצה פה-אחד, כבוד היושב-ראש – לספח את כל האדמות החקלאיות שדרשנו לספח לכפר-קאסם, לתחום השיפוט של כפר-קאסם, כחלק מעשיית צדק לכפר שסבל במשך הרבה שנים. לצערי הרב, וזה הדבר המדהים, כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, הדבר המדהים הוא שמשנת 1997 ועד היום – 12 שנים עברו מאז שהוועדה הזאת הגישה את המלצותיה, ולא קם שר פנים אחד שאגר אומץ כדי לקבל את ההמלצות האלה, ההוגנות יחסית, שעושות צדק עם כפר-קאסם. לא קם במשך 12 שנים שר פנים אחד שיוביל את המרכבה הזאת לחוף מבטחים, לצערי הרב. בסופו של דבר, באים ואומרים: עברו שנים רבות, ולכן צריך להקים עוד ועדה שתתחיל לחקור את הנושא הזה מלכתחילה. על חלק מהקרקעות האלה, שהן בבסיס המחלוקת הזאת, קיימים היום – מדברים על בנייה בלתי חוקית – על אותה קרקע שהיא בבסיס המחלוקת הזאת, ושהיא בבעלות חלק מהתושבים שלנו, ושאין להם רזרבה מלבד הקרקעות האלה, הקימו את הבניינים שלהם, בגלל שאין מנוס. אז במקום לדבר על בנייה בלתי חוקית ובמקום להגיש כתבי אישום כנגד אלה שאין להם מנוס אלא לבנות, בגלל שהממשלה לא עושה די כדי לפתור את הבעיות שלהם, כדאי מאוד והגיע הזמן שאיזשהו גוף יגיש כתב אישום חמור כנגד הממשלות בישראל כדי שייתנו את הדין לגבי הנושאים האלה. תודה לך מקרב לב. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת צרצור. חבר הכנסת חנא סוייד, נציג חד"ש, בבקשה. <חנא סוייד (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, דבר מוזר אנחנו רואים כאן, בכנסת, ככל שיש דיון שקשור למצב של האוכלוסייה הערבית ושל הרשויות המקומיות הערביות. אנחנו יודעים שבכל ויכוח שמתנהל כאן בין הממשלה הנוכחית לממשלה הקודמת, יש חילוקי דעות ויש התקפות קשות בכל נושא, בכל תחום, אם זה התחום המדיני, הביטחוני, הכלכלי, החברתי. הכול מתנפלים אחד על השני, ומבקרים אחד את השני. רק כאשר מדברים בנושאים של האוכלוסייה הערבית יש תמימות דעים. השר הנוכחי מרעיף שבחים על השר הקודם. השר הקודם בטוח שהשר החדש יעשה הכול פיקס, בסדר גמור. זה מראה דבר אחד ויחיד. זו לא בעיה לא של הממשלה הקודמת, ולא של הממשלה הנוכחית. זו בעיה של השיטה. כנראה כולם, גם הממשלות שהיו קודם, והממשלה הנוכחית, תמימי דעים במדיניות כלפי האוכלוסייה הערבית – אפליה וחוסר התחשבות והזנחה וחוסר השקעה, וכל הדברים השליליים. רק בהיגיון זה אפשר להבין את השבחים שמרעיפים אחד על השני ככל שמדברים על האוכלוסייה הערבית. אני לא צריך להוסיף על זה, חברי דיברו על המצוקות של הרשויות המקומיות הערביות. עומד כאן שר הפנים והוא אומר: יש קיצוצים והרשויות יקרסו. אבל כשמדובר באוכלוסייה הערבית וברשויות הערביות, הבעיה היא חמולות. תראו איזה פלא? הוא אומר בעצמו שהרשויות הולכות לקרוס, אבל אצל הערבים בגלל החמולות. אני חושב שזה לא רציני, ובאמת שרים לא צריכים לדבר כך. אבל בשביל זה הם מקבלים את האחריות על עצמם בפני הציבור. יש לי רק הערה לגבי ההתנחלויות ולגבי הטרמינולוגיה. אני שמעתי כאן אנשים מהאופוזיציה, מהקואליציה, מדברים על התנחלויות חוקיות ולא חוקיות. אני רוצה להציע קטגוריזציה של ההתנחלויות. הקטגוריזציה מדברת כך: נכון, יש התנחלויות שהן לא מורשות, לא מורשות. הן לא מורשות פורמלית, הן מורשות בקריצת עין. אני לא יכול להבין שממשלת ישראל תחת כיבוש, ותחת משטר צבאי, לא יכולה למנוע בניית התנחלויות מה שקוראים לא מורשות – התנחלויות לא מורשות. הקטגוריזציה היא התנחלויות לא מורשות, ויש התנחלויות מורשות. אבל כולן, כולן הן לא חוקיות. לא לפי החוק הבין-לאומי. אדוני השר, לא ראיתי, לא ידעתי, ולא שמעתי על אף התנחלות שהיא מקובלת באיזשהו הסכם בין-לאומי. וצר לי, אני לא ידעתי שאתה, אדוני השר, חתמת על בניית התנחלויות בשטחים הכבושים. אני לא ידעתי את זה. זה לא לזכותך. <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> במעלה-אדומים ובירושלים אני גאה שחתמתי. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה לחבר הכנסת חנא סוייד. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סיעת קדימה הגישה הצעת אי-אמון בממשלה בנושא: מדיניותה המבולבלת של הממשלה. אבל אני לא מצליח להבין על איזה מדיניות מבולבלת מדברים. ראש הממשלה הבהיר את עמדותיו המדיניות לפני הבחירות בצורה בהירה ביותר. גם לפני נסיעתו לפגישה עם נשיא ארצות-הברית ברק אובמה הצהיר את אותן עמדות בדיוק כפי שהשמיע אחר כך בפני הנשיא האמריקני. גם בכל הפגישות עם ראשי הממשל בארצות-הברית חזר על אותן עמדות, על אף כל הלחצים שעמד בהם. האם זוהי מדיניות מבולבלת? האם ממשלה שעומדת על ביטחון ישראל היא ממשלה מבולבלת? היום בדיון בוועדת החוץ והביטחון אמר ראש הממשלה לחברי הוועדה בהתייחסו להצהרות המגיעות מארצות-הברית על הקפאה מוחלטת של הבנייה בהתנחלויות: לא נקפיא את החיים ביהודה ושומרון. זו הצהרה חשובה מאוד, לדעתי. אני מקווה שראש הממשלה יתמיד בה ויעמוד בלחצים, וימשיך את הבנייה לפחות לצורך הריבוי הטבעי. הרי מדובר בעשרות אלפי משפחות המתגוררות ביישובים יהודיים עשרות שנים כחוק ובעידוד ממשלות ישראל. איך אפשר לבוא כעת ולמנוע מהם להתרחב? או למנוע מהם להוסיף חדר או אפילו להוסיף מרפסת סוכה? הרי זה אבסורד. זה הרי דבר שלא יעלה על הדבר שמתגוררים עשרות אלפי יהודים במאות יישובים, ורק בגלל לחץ חיצוני יימנע מהם להתרחב בהתאם לגידול הטבעי. איפה יתגוררו הדור השני והשלישי שגדלו וגרו כל חייהם ביישובים האלה, ומקור פרנסתם ועיסוקם נמצא שם? ההקפאה הזו הרי גורמת להם עוול מתמשך. גם מונעים מהם בנייה חדשה, ומאידך המחסור בדירות זמינות בהתנחלויות גורם לתופעה של מחירי שכירות גבוהים ביותר, כמעט כמו במרכז הארץ. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, לפני כמה שבועות הייתי בביקור בעיר ביתר-עילית. פשוט מקומם לראות מה שקורה שם. עומדים בניינים בשורות ומתגוררים בהם מאות תושבים. אך ביניהם עומדים בשיממונם מגרשים שלמים שלא ניתן לבנות עליהם רק בגלל הלחץ החיצוני. לא מדובר בהפשרה של שכונות חדשות או ברחובות חדשים שאינם בנויים. מדובר ברחובות ושכונות שכבר בנויים ומתגוררים בהם מאות תושבים, ומעבר לכביש או על המדרכה לא ניתן לבנות. פשוט לראות ולא להאמין. אני מקווה שסוף כל סוף נוכל להביא להפשרת הבנייה שם, ובפרט בתקופה הזו של מצוקת הדיור הנוראית. אני רוצה מכאן לחזק את ראש הממשלה ואת הממשלה בעמידתם האיתנה אל כל מול הלחצים, כדי שיצליח לפעול לביסוס ההתיישבות היהודית ויקוים בנו דברי נעים זמירות ישראל דוד המלך: כי אלוקים יושיע ציון, ויבנה ערי יהודה, וישבו שם ויירשוה, ואוהבי שמו ישכנו בה. אמן. תודה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה, חבר הכנסת מוזס. נשמח אם כל נאום שלך ייגמר באיזה דבר תורה ויוסיף לנו. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אורי אורבך, נציג הבית היהודי. בבקשה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אחסוך מכם ציטוטים, אבל אני אפנה אתכם לספר התנ"ך הסמוך למקום מגוריכם, ואתם תבחרו לכם אחד מהפסוקים הנפלאים – כולם נפלאים – שמדבר על זכותנו על ארץ-ישראל. שם אין יישובים לא חוקיים, ולא מוסדרים, ולא מורשים. שם יש סתם יהודים שחיים בארץ-ישראל, ושם מדובר – בכמה פסוקים שתרצו – על הזכות של היהודים לארצם. <אריה ביבי (קדימה):> – – – יודע שאתה מדבר פה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:> גם על הגר. <אורי אורבך (הבית היהודי):> גם על הגר הגר. נכון. זה לא בסתירה באמת – גם הגר הגר בתוכנו, וגם ארץ-ישראל, שלנו. הכול באותו תנ"ך, ושום דבר לא עומד בסתירה. מה שלא כתוב בתנ"ך זה "שתי מדינות לשני עמים בארץ-ישראל", ובספרים אחרים כתוב "דיבוק צא, צא דיבוק". כאילו אם אנשים במרכז ובשמאל הישראלי לא קמים בבוקר ואומרים, לפני "מודה אני" או אחרי "מודה אני", "שתי מדינות לשני עמים" – היום לא יכול בכלל לצאת לדרכו, וכמו מין טקס כזה של הכנסת שדים. אני מציע לכם בתמורה את טקס גירוש השדים, שעיקרו הוא "דיבוק צא". כי בהצעת האי-אמון של סיעת קדימה מדובר על מדיניותה המבולבלת של הממשלה. אומרים לעצמם אנשי קדימה והשמאל: לממשלה יש מדיניות מבולבלת, אבל לנו? לנו יש מדיניות ברורה, חדה וישרה, שהיא הכותרת שהזכרתי בהתחלה: "שתי מדינות לשני עמים". נו, אני שואל, ואז? יהיו שתי מדינות לשני עמים – האם אתם מאמינים שזה יביא את השלום? האם אתם מאמינים שאחרי שיהיו פה חלילה שתי מדינות לשני עמים יהיה פה שלום? זה יהיה הפתרון, או התחלת כל הבעיות? אבל אני אגיד לכם מה אתם אומרים – בעיקר אלה שהם ליכודניקים לשעבר בתוך קדימה – הקשיבו לי נא, חברי הכנסת, ידידי הערבים, מה אומרים אנשים בקדימה שהיו בליכוד – – – <חנא סוייד (חד"ש):> לפי המדיניות שלך, בטוח שיהיה שלום. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני לא מציע שלום. אני קטונתי. <קריאה:> מה אתה מציע? <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני לא מציע שלום. אני מציע שעם ישראל יחיה בארצו, ונשתדל לנהל איכשהו את הסכסוך ככה שתהיה פה כמה שפחות שפיכות דמים, ולא תהיה פה מדינה פלסטינית. שווה לי שיהיה מה שאתם קוראים כיבוש – אני חושב שהוא אחיזתנו על פני ארצנו – על פני שתי מדינות לשני עמים שיתקוטטו פה לנצח. ומי יודע, כל עוד אנחנו מנצחים זה בסדר – – – <חנא סוייד (חד"ש):> ועכשיו לא מתקוטטים? <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני מעדיף את ההתקוטטות של עכשיו, עם המחירים הקשים שלה, על פני המלחמה הנוראה שתבוא כשיהיו פה שתי מדינות. <נחמן שי (קדימה):> ובדרך הזאת יהיה שלום? אתה אומר ששתי מדינות לשני עמים לא יביא שלום – – – <חנא סוייד (חד"ש):> הוא לא מעוניין בשלום, הוא אמר – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני מעוניין בשלום. אני לא מאמין בשלום עם הפלסטינים. <חנא סוייד (חד"ש):> הוא לא רוצה שלום – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא, תקשיב היטב. <מגלי והבה (קדימה):> – – – ב"גלי צה"ל" חמש שנים – – – <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני מאוד רוצה שלום – – – <היו"ר דני דנון:> חבר הכנסת שי, תן לו לסיים בבקשה. <חנא סוייד (חד"ש):> זה עתה אמרת שאתה לא רוצה שלום, שלא מעניין אותך שלום. <אורי אורבך (הבית היהודי):> מאוד מעניין אותי שלום. אני לא מאמין בשלום עם הפלסטינים. <קריאה:> איך אתה מקדם את דברי הימים? זה יפה מאוד. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני מקדם את דברי הימים. אני מתחיל לפי הסדר. <חנא סוייד (חד"ש):> אתה חלק מהממשלה, ואתה טוען שהממשלה לא חלק – – – <היו"ר דני דנון:> תודה רבה. שמענו את ההערות של החברים. אנחנו ניתן לחבר הכנסת אורי אורבך להשלים את דבריו. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני פורס לפניכם את קצת השקפת עולמי. ישראל צריכה לחתור לשלום. כיוון שזה לא אפשרי, היא צריכה לחתור לחיים סבירים פה, בארץ-ישראל. כל אלה שחולמים על הסכמי שלום גדולים עם הפלסטינים, בסופו של דבר המציאות הקשה תתנפץ אל מול עיניהם, ואנחנו נטבול פה בשפך דם נורא – – – <חנא סוייד (חד"ש):> אתה חלק מהממשלה, וזו ההוכחה שהממשלה אכן מבולבלת, כי אתה אומר משהו, ואחרים אומרים משהו אחר. <אורי אורבך (הבית היהודי):> אני מזכיר לך שאני לא ראש הממשלה. אני חבר בסיעת הבית היהודי, וזו העמדה שלי ושלנו. צריך להגיד דברי אמת. אלו בקדימה אומרים לכם ששתי מדינות – – – <חנא סוייד (חד"ש):> עזוב קדימה. <אורי אורבך (הבית היהודי):> לא, הם הגישו את הצעת האי-אמון פשוט. אלו שאומרים לכם – מקדימה – שכשיהיו פה שתי מדינות לשני עמים יהיה פה שלום, יודעים שהם משקרים לכם, והם רוצים להגיד לכם כזה דבר: אחרי שלא יהיה פה שלום, כי יהיו פה שתי מדינות, הו-הו מה שאנחנו נעשה לערבים. אז אנחנו נראה לכם. הגישה הישראלית הישנה והוותיקה שאומרת: אנחנו לא מאמינים; אנחנו קורצים לכם. נגיד להם כאילו אנחנו עושים שלום, אבל אז, אם הם ירימו עלינו אבן או נשק, אנחנו נרד עליהם עם כל המטוסים. אני אומר לכם בהגינות: אני לא רוצה – אני, הצבא, המדינה – לרדת על הערבים במטוסים. אין עניין להרוג ערבים, אין עניין גם להילחם בשביל להילחם. אבל צריך לומר אמת, והאמת היא שארץ-ישראל שייכת לעם ישראל. זה ישן, זה מיושן, זה לא נחשב – זאת האמת שלנו, ובתוך זה צריך לשמור ככל האפשר על חיים באיזו תקינות ובאיזה הסדר, גם אם הוא לא הסדר שלום. תודה רבה. <היו"ר דני דנון:> תודה רבה, חבר הכנסת אורבך. אני מזמין את חבר הכנסת סעיד נפאע, נציג סיעת בל"ד. בבקשה. <אריה ביבי (קדימה):> אורי, על מה דיברת? <היו"ר דני דנון:> חבר הכנסת ביבי, יש פרוטוקול, והוא זמין – אפשר להוציא אותו מיידית. <סעיד נפאע (בל"ד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אין חולקין שהמיעוט הערבי במדינה כיכב השבוע, ובגדול. הם מככבים כחלק מתרגיל "נקודת מפנה 3", לא כאזרחים שיש לדאוג לשלומם בעת מלחמה, אלא כאויב שיש להתכונן ולהתגונן מפניו בעת מלחמה. הם מככבים בהצעות חוק מפוקפקות המצביעות, ראשית כול, על פניקה של המציעים; פניקה אישית, וסכנותיה הן שהם זורעים אותה בין היהודים, בין עמך, החיים יום-יום עם הערבים בבתי-החרושת, בבתי-החולים, בפרדסים, בשדות, במסעדות ובכל מקום. הן הכיכוב הראשון והן הכיכוב השני הם פרי מחשבה של אנשים פרנואידים. מלומדי מדעי המדינה קובעים שבמדינה נאורה האזרחים הם הריבון, והמדינה ופרנסיה הם הכלי, ובמדינות חשוכות ההיפך הוא הנכון. מדינות מן האחרונות לא סתם קרסו, וכנראה יוצאיהן, בעלי הבית במפלגת המציעים, נושאים אתם תרבות כזאת מילדותם – תרבות של אזרחים ככלים, לא כריבון. הבחירה היא – וקודם ליהודים – האם רוצים מדינה שבה האזרחים הם הריבון, או מדינה שבה האזרחים הם הכלי? מדיניות הננקטת על-ידי הממשלה – או למצער לפעמים על-ידי הכנסת, בחקיקת חוקים שכאלה מחד, ומאידך במדיניות אפליה, חניקה ודחיקה – מביאה את המדינה לסוג השני. הרוב של המיעוט הערבי במדינה הכריע הכרעה היסטורית, של הכרה במדינה, על אף העובדה שקמה על חורבות עמם, ועל אף כל מה שהציונות עוללה וממשיכה לעולל לעם הפלסטיני. נכון שיש ויכוח נוקב, מר ואידיאולוגי על מהות ההכרה הזאת ב"מדינה יהודית" או ב"מדינת כל אזרחיה". מדיניותכם דלעיל משמיטה את הבסיס מתחת להכרעה היסטורית זו. אל תדחקו אותה לפינה ואל תצרו את צעדיהם. מדיניות זו הרת אסון, וקודם כול לכם. תודה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה לחבר הכנסת נפאע. חבר הכנסת אריה אלדד, אשר ביקש לאחר את נאומו לרגע זה, יהיה לפני אחרון הדוברים. יסיים חבר הכנסת דני דנון. נא לצלצל כדי להודיע. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת האי-אמון שלנו הוגשה בגלל צווי תיחום שהוצאו ליישובים היהודיים ביהודה ושומרון, לפחות מקצתם: ההחלטה להגביל את הבנייה, ההחלטה לעקור מקצת מה שנקרא "מאחזים בלתי מורשים". היום בשעות הצהריים – ואני יודע שאדוני יושב-ראש הכנסת גם הוא התערב בזה – יצא אחד מחברי הכנסת של סיעת האיחוד הלאומי להפגין נגד הריסת בתים ביצהר, ונעצר על-ידי המשטרה. חברי הכנסת, אני מבקש תשומת לב לדקה: חבר הכנסת נעצר היום על-ידי המשטרה, והוחזק בג'יפ של מג"ב. גם אם אנחנו מסכימים לו וגם אם איננו מסכימים לו, אני חושב שהבית הזה צריך להיות מאוחד בהגנה על חוק חסינות חברי הכנסת, בכך שחבר כנסת שלא מכה שוטרים, חלילה, ולא מתפרע – וראיתי את סרטי הווידיאו מהאירוע, והוא לא הרים יד, לא צעק, לא קילל – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מוכרח רק להוסיף, כדי להיות הגון עם המשטרה: קודם כול, אנחנו מייד התערבנו בעניין זה, באופן ישיר עם מפכ"ל המשטרה, ומפכ"ל המשטרה מייד נכנס בעובי הקורה. ככל שנמסר לי על-ידי המשטרה הוא עוכב; הוא לא נעצר. פשוט אחד מהשוטרים גם לא הכיר אותו, והוא ביקש ממנו להזדהות. אני עכשיו לא נכנס לאמינות, ולנושאים ראייתיים, אבל בהחלט, גם המשטרה מבינה שאי-אפשר ולא יכול להיות מצב שבו ייעצר חבר הכנסת בגלל דעותיו או בגלל פעילותו הפוליטית. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> תודה, אדוני היושב-ראש. אני חושב שהבית יכול להיות מאוחד באמירה הזאת. <היו"ר ראובן ריבלין:> הבית מאוחד, לפי דעתי, בנושא זה. חד-משמעית. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> ובכל זאת היו שוטרים, שגם כשראו את כרטיס חבר הכנסת העלו אותו לג'יפ. שלא בטובתו. אחזו בו בארבע ידיים ורגליים והכניסו אותו לג'יפ. <קריאה:> אולי נתנו לו הסעה. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> לא נתנו לו הסעה. באמת, לא נתנו לו הסעה. חברי הכנסת, ב-1947, ב-29 בנובמבר, יצאו במחולות ברחובות הערים, כי שמחנו מאוד – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני מאפס את השעון עכשיו. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> תודה, אדוני. – – – שמחנו מאוד שיש, או עתידה להיות, עצמאות עברית. שמחנו שהכובש הבריטי הזר מסתלק, שמחנו שגזירות הספר הלבן הבריטי עוברות מן העולם. לפחות במקצת מן הדברים, ייתכן שהשמחה היתה מוקדמת מדי. כשפורסמו כמה מסעיפי חוק ההסדרים וחוק התקציב, שמענו שהממשלה מתכוונת לקבוע מכסות עלייה ליהודי אתיופיה – אחת מגזירות הספר הלבן שכנראה שמחנו מוקדם מדי על ביטולה. אי-אפשר לקבוע מכסות עלייה ליהודים לארץ-ישראל. בלתי נסבל ממש. ועכשיו, הצווים הללו שפורסמו, והם לא חדשים, שאומרים: יש אזורים בארץ-ישראל שממשלת ישראל קובעת שליהודים אסור לקנות בהם אדמות, אסור לבנות, אסור לחיות בהם – זו גזירה מגזירות הספר הלבן. הבעיה היא שלפעמים, גם כשאנחנו זוכים בעצמאות, אנחנו לא משתחררים מחלק מתסביכי הגלות, או מחלק מתסביכי השלטון הזר, ומחילים על עצמנו, בניגוד לאינטרס הלאומי שלנו, הגבלות עלייה, הגבלות בנייה, הגבלות מגורים של יהודים בארץ-ישראל. הצווים הללו הם אנטי-ציוניים. הצווים הללו מנוגדים לעצם נשמתה של מדינת ישראל – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> כן, אבל אתם המלצתם עליו. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> – – לעצם זכות קיומה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אתם המלצתם עליו. <אריה אלדד (האיחוד הלאומי):> אנחנו המלצנו עליו, ואנחנו המלצנו עליו כי להבנתנו לבנימין נתניהו יש פוטנציאל להיות ראש ממשלה יותר טוב מהאלטרנטיבה. מי שהצהיר בגלוי שהוא מתכוון להקים מדינה פלסטינית ודאי גרוע ממי שאמר שהוא לא רוצה אבל אולי ייאנס לכך. מה שהוא עושה היום זה תחילת הסחף במדיניותו של נתניהו, ויכול להיות שבסופו של דבר הוא יגיע לאמץ את מדיניות "שלום עכשיו", כפי שקדימה אימצה. וזה דבר שצריך לעמוד כאן, להזהיר עליו ולהגיד: אי-אפשר לסבול את צווי התיחום ואת צווי ההגבלה הללו. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה. תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. אחרון הדוברים, חבר הכנסת דני דנון, וגם לרשותו עומדות שלוש דקות. אני מבקש לצלצל. אדוני המזכיר, לצלצל ביתר שאת, משום שאחרון הדוברים עולה לדבר. <יואל חסון (קדימה):> חבר הכנסת דנון, הבטחת לומר באמת מה שבלבך. אז תאמר. <דני דנון (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שמח שחברי קדימה אכן חזרו לאולם. לו היה נוחת כאן היום יצור מעולם אחר והיה רואה את האופוזיציה מדברת בלהט רב נגד ראש הממשלה, נגד הממשלה, הוא היה חושב לעצמו: האם הממשלה הזאת, שיושבת פה, מנהלת את המדינה ב-20 השנים האחרונות? אולי בעשר שנים? אולי בחמש? אולי בשנה? אולי ב-100 יום? חברים, היינו אומרים לאותו עב"מ – עצם בלתי מזוהה: היתה פה ממשלה אחרת. אני אומר פה לחברי מהאופוזיציה: כל אותן שאלות, תהיות, הערות שאתם מעלים פה היום, אני מחזיר אותן אליכם ושואל: איפה הייתם? איפה הייתם, כמעט שלוש שנים בשלטון? עם רוב גדול מאוד בכנסת, עם ממשלה בישראל, עם ראש ממשלה מקדימה? איפה הייתם בנושא האיום האירני שלא טופל ולא הועלה לסדר-היום בעולם? איפה הייתם בנושא הטרור וההברחות לרצועת-עזה? איפה הייתם בנושא הכלכלה? איפה הייתם בנושא החינוך? ואתם באים היום לכנסת ישראל, לא נותנים לממשלה אפילו להציג את הקו שלה, או להשלים 100 ימים בשלטון, ומתחילים לתקוף ולנגח. <שלמה מולה (קדימה):> דני – – – <דני דנון (הליכוד):> אני מזכיר לכם – – <שלמה מולה (קדימה):> דני – – – <דני דנון (הליכוד):> – – שבזמן שאתם הייתם בשלטון, וראש הממשלה הנוכחי היה יושב-ראש האופוזיציה, מר בנימין נתניהו – – <שלמה מולה (קדימה):> דני, אתה – – – <דני דנון (הליכוד):> – – הוא נתן גיבוי לממשלת אולמרט. כ-100 ימים לאחר השבעת הממשלה יצאתם למלחמה; החלטה קשה של כל ראש ממשלה בישראל. מספסלי האופוזיציה, יושב-ראש האופוזיציה דאז, נתניהו, נתן גיבוי מלא לממשלת אולמרט. לכל הצעדים הראשונים שעשיתם, קיבלתם גיבוי מלא. וזאת, אני חושב, הגדולה של אופוזיציה – לדעת לבחור על מה נלחמים, על מה נאבקים. ובזמן שראש הממשלה נוסע לארצות-הברית ללמוד את הנושאים, לשמוע את העמדות השונות, כבר מתחילים מפה לנגח את ראש הממשלה. אני זוכר שהיינו במערכת בחירות לפני כמה חודשים, ואחת הססמאות היתה "פוליטיקה אחרת". "פוליטיקה אחרת" של מפלגת קדימה. ובססמה הזאת, של "פוליטיקה אחרת", דיברתם על אחריות ציבורית. ואני שואל אתכם היום: במה במדיניות הממשלה אתם כן תומכים? כל יום אתם באים ואומרים – במה אנחנו לא תומכים. האם אתם תומכים בנושא המאבק בטרור? האם אתם תומכים בנושא הכלכלי? האם אתם תומכים בנושא המדיני? בואו תאמרו במה כן. <אורית זוארץ (קדימה):> זה עניין של מדיניות – – – <דני דנון (הליכוד):> חלק מהיושבים פה באולם היו במפלגת קדימה בזמן ראש הממשלה אריאל שרון. ראש הממשלה אריאל שרון הוביל מהלך מדיני שנקרא התנתקות, וכדי להצדיק את המהלך המדיני הזה – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – <דני דנון (הליכוד):> – – הוא קיבל מכתב מהנשיא בוש, שבו, במכתב הזה – אני מקריא לכם מה כתב הנשיא בוש לראש הממשלה שרון לפני ההתנתקות – – – <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אני מסב את תשומת לבך לשעון. <דני דנון (הליכוד):> מר חסון, נדמה לי שרצית לשמוע את העמדות האמיתיות שלי – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – תפקיד היושב-ראש – – – <דני דנון (הליכוד):> – – ועכשיו אני אומר לך אותן. <קריאות:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> אני חשבתי שאתם מדברים אתו. לא רציתי להפריע לכם בשיחה. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אתה בתפקיד עכשיו? הזמן. הזמן. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת דנון, נא לסיים. <דני דנון (הליכוד):> אני רק רוצה לסיים בציטוט ממכתבו של הנשיא בוש לראש הממשלה שרון, ופה אני שואל אתכם שאלה: לא שמעתי שום דבר על הגידול הטבעי. הוא כותב: כחלק מהסדר קבע חייבים להיות לישראל גבולות בטוחים ומוכרים, שייקבעו במשא-ומתן בין הצדדים, על בסיס החלטות האו"ם 242 ו-338, לאור המציאות החדשה בשטח, לרבות קיומם של מרכזי אוכלוסייה ישראליים גדולים. האם היום מפלגת קדימה תומכת בגידול טבעי במרכזי האוכלוסין? לא שמעתי את זה מיושב-ראש המפלגה שלכם, לא שמעתי את זה מכם, ואני אומר לכם פה היום – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> מה אצלכם? אבל מה אצלכם? <דני דנון (הליכוד):> אני אומר לכם את זה פה היום: חלק מהעבודה האופוזיציונית הוא להיות אחראיים, ולתמוך בממשלה בנושאים ביטחוניים, ולתמוך בממשלה במה שאתם מסכימים. תתקפו על מה שאתם לא מסכימים. ובנושא הזה, של הגידול הטבעי, אני קורא לכם לומר שאתם תומכים בראש הממשלה, במדיניות שלו, ואל לכם לבוא כל שבוע לכנסת, להעלות את אותן הצעות שוב. זה מחליש אתכם כאופוזיציה. בסופו של דבר, אם תביאו את הנושאים האמיתיים ותחדדו את העמדות שלכם, תהיו אופוזיציה. אבל כשיש בינינו אחדות דעים בנושאים ביטחוניים, בנושאים מדיניים, אנחנו מצפים מכם לתמוך. <היו"ר ראובן ריבלין:> חברי הכנסת. אדוני לא הבין? <דני דנון (הליכוד):> אני מודה לאדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, נא לשבת. <דברי יושב-ראש הכנסת לזכרו של נשיא המדינה הרביעי אפרים קציר, זיכרונו לברכה> <היו"ר ראובן ריבלין:> אדוני ראש הממשלה, חברי השרים – השרות והשרים – חברות וחברי הכנסת, בשבת האחרונה הלך לעולמו נשיאה הרביעי של מדינת ישראל, הפרופסור אפרים קציר, אותו הובלנו בדרכו האחרונה אתמול. אבקש מהבית לקום ולכבד את זכרו. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של נשיא המדינה הרביעי אפרים קציר, זיכרונו לברכה.) <היו"ר ראובן ריבלין:> נא לשבת. הנשיא קציר היה מדען דגול, יהודי וישראלי גאה, שהקדיש את רוב חייו למדע, וקיבל על עצמו במהלך שנות ה-70 הסוערות את התפקיד המאתגר והמחייב של נשיא המדינה. במהלך כהונתו היה שותף לכמה אירועים מכוננים בחיי המדינה, בהם המהפך השלטוני והגעת הנשיא סאדאת לישראל. את האצילות של האיש ואת המקום הנכבד שייחד למחקר ולמדע, אני זוכר בין היתר מהמעמד שבו הוזמן להיות אורח הכבוד של המכללה האקדמית באריאל, בעת שזו פתחה את שעריה. וכך אמר פרופסור קציר אז: "בלי להיכנס לוויכוח הקיים בציבוריות לגבי עתידה של ארץ-ישראל וקביעת גבולותיה, צריך להיות דבר אחד ברור כשמש: במקום שבו יש יהודים – שם יהיו לימודים". את החיבור הזה שבין יהודים ובין לימודים – שהוא חיבור מהותי, בל יינתק – גילם הפרופסור קציר באישיותו, ובגינו הפך ברבות הימים לנשיא אפרים קציר. הנשיא קציר – איש ספר, איש האשכולות, מדען וחוקר – ניחן בתכונה היהודית היסודית הזו, ואת הכול רתם לטובת עמו ומדינתו, ובעצם למען המין האנושי כולו, בבחינת "אור לגויים". אלו היו מעגלי חייו, זו היתה שליחותו הייחודית – האנושית והיהודית – ומתוך כך, ודווקא מתוך כך, זכה והיה לנציגו המובהק של העם. הוא נבחר לתפקיד רם המעלה אחרי שכיהן כמפקד חיל המדע של צה"ל, היה מראשי וראשוני מכון ויצמן למדע, ובו נותר להתגורר עד יומו האחרון. חתן פרס ישראל, שזכה גם בכמה וכמה תארים ופרסים בין-לאומיים יוקרתיים. אפרים קציר הביא כבוד רב למדינת ישראל, הן בפעילותו כמדען דגול בעל-שם בתחומו בעולם כולו, והן כמי שייצג, עם כל המטען הנכבד הזה, את פניה היפות של ישראל במשך שנים אחדות. היה בו שילוב של תכונות תרומיות, שראוי שישמש מודל לכולנו – איש עמל ומחקר, שהוסיף כל ימיו להרחיב ידע, ועם זה אדם צנוע, ששמו ומידותיו הטובות הלכו לפניו. הנשיא הרביעי קציר ייזכר לטובה גם כמי שפעל בעת נשיאותו לקידום החינוך ולהנחלת המחקר בקרב תלמידי ישראל. ומעל הכול, היה בן-אדם, שמעולם לא גבה לבו. יהי זכרו ברוך. רבותי חברי הכנסת, ביקשתי שנקיים את האזכרה הזו לנשיא קציר לא בתחילת הדיונים, שכן רציתי שבמעמד זה יהיו נוכחים רוב חברי הכנסת. <הצעות סיעות קדימה, רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד והאיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה בשל:> 1. מדיניותה המבולבלת של הממשלה; 2. מדיניותה של הממשלה כלפי האוכלוסייה הערבית והמשבר המתמשך ברשויות המקומיות; 3. מסירת צווי תיחום גזעניים ליישובים יהודיים בארץ-ישראל ואיום השלכתם לרחוב של אלפי אזרחי המדינה <היו"ר ראובן ריבלין:> עכשיו, נחזור לסדר-היום. רבותי חברי הכנסת, בפנינו שלוש הצעות להבעת אי-אמון בממשלה, והראשונה שבהן היא הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה בשל מדיניותה המבולבלת של הממשלה. אני מזמין את חברי הכנסת ואת ראש הממשלה והשרים להצביע מי בעד, מי נגד, מי נמנע. הצעת אי-האמון של סיעת קדימה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה – 33 נגד – 57 נמנעים – אין הצעת סיעת קדימה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> ובכן, 33 בעד, 57 נגד, אין נמנעים. אני קובע שהצעת אי-האמון של סיעת קדימה לא נתקבלה. נעבור להצעת אי-אמון של סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד, שבה מבקשות סיעות אלה להביע אי-אמון בממשלה בשל מדיניותה של הממשלה כלפי האוכלוסייה הערבית והמשבר המתמשך ברשויות המקומיות. רבותי חברי הכנסת. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> אם מצליחה ההצעה, מה קורה? <היו"ר ראובן ריבלין:> קודם שהיא תצליח, אחר כך אני אכריז. בבקשה, נא להצביע מי בעד, מי נגד, מי נמנע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – 57 נמנעים – 2 הצעת סיעות רע"ם-תע"ל–חד"ש–בל"ד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 29 בעד, 57 נגד, שני נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעות רע"ם-תע"ל, חד"ש ובל"ד לא נתקבלה. <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> יום שחור – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> כל אחד יכול להביע את דעתו. רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת אי-אמון של סיעת האיחוד הלאומי בדבר מסירת צווי תיחום גזעניים ליישובים יהודיים בארץ-ישראל ואיום השלכתם לרחוב של אלפי אזרחי ישראל. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת האיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה – 3 נגד – 57 נמנעים – 27 הצעת סיעת האיחוד הלאומי להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> שלושה בעד, 57 נגד, 27 נמנעים. אני קובע שהצעת האי-אמון של האיחוד הלאומי לא נתקבלה. <הצעת חוק שיפוט בענייני תעבורה (תשריר – הוראת שעה), התשס"ט–2009> [מס' מ/410; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 1185; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו, על-פי סדר-היום, להצעת חוק השיפוט בענייני תעבורה (תשריר – הוראת שעה), קריאה שנייה ושלישית. יציג יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, האם אתה מתכוון להציג את ההצעה? האם יש הסתייגויות? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אין הסתייגויות. <היו"ר ראובן ריבלין:> אין הסתייגויות, אז בבקשה. האם הנושא במחלוקת? <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק שיפוט בענייני תעבורה (תשריר – הוראת שעה), התשס"ט–2009. מטרתה של הצעת החוק לשמר, לתקופה של 18 חודשים, את המצב החוקי הקיים שלפיו אזור השיפוט של בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב כולל את היישובים אזור, חולון, בת-ים ומקווה-ישראל, וזאת אף שיישובים אלה שייכים לאזור שיפוטם של בתי-המשפט במחוז המרכז. המצב הזה נקבע בצו בתי-המשפט, שהוציאה שרת המשפטים דאז, חברת הכנסת ציפי לבני, ב-15 במרס 2005. דא עקא, שבעקבות פסק-דין שניתן על-ידי בית-המשפט הגבוה לצדק, בהקשר אחר, שבו נקבע כי לשר המשפטים אין סמכות לקבוע סוגי עניינים שבהם ידון או לא ידון בית-משפט, התעוררו ספקות ביחס לצו בענייני תעבורה. כמו כן, מוצע לקבוע כי הצו האמור יעמוד בתוקפו תקופה של 18 חודשים, וזאת כדי להעניק למשטרה ולבתי-המשפט תקופת היערכות, שבמהלכה יישקלו אפשרויות שונות לקביעת מקום השיפוט. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש לאשר אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוגש על-ידי הוועדה. תודה רבה. <היו"ר ראובן ריבלין:> תודה רבה. רבותי חברי הכנסת, הצעתה של ועדת החוקה לאישור בקריאה שנייה אינה מלווה בהסתייגויות, ולכן נצביע ישירות על החוק, כמקשה אחת, בקריאה שנייה. חבר הכנסת רותם, אני ממתין עד שתגיע, ואז נצביע. כבוד השר ליצמן, אם תאפשר לרותם לשבת ולהצביע, זה יהיה דבר – הוא גם צריך להצביע, רק שלא יצביע במקום לא לו. חברי הכנסת, מי בעד הצעת חוק שיפוט בענייני תעבורה (תשריר – הוראת שעה) בקריאה שנייה? נא להצביע. כל עוד השעון עובד אפשר לשנות את ההצבעה. הצבעה מס' 4 בעד סעיף 1 – 66 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 66 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אני מעלה את הצעת חוק שיפוט בענייני תעבורה (תשריר – הוראת שעה) להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 5 בעד החוק – 68 נגד – 1 נמנעים – אין חוק שיפוט בענייני תעבורה (תשריר – הוראת שעה), התשס"ט–2009, נתקבל. <היו"ר ראובן ריבלין:> 68 בעד, אחד נגד – אדוני ראש הממשלה, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה. <דוד רותם (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ראש הממשלה הצביע נגד? <היו"ר ראובן ריבלין:> כבוד ראש הממשלה, אולי אדוני לא שם לב; האם התכוונת להצביע בעד? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <היו"ר ראובן ריבלין:> ראש הממשלה התכוון להצביע בעד. אני רושם זאת בפרוטוקול, אבל לא משנה את ההצבעה, כי אין לה נפקות. <יוחנן פלסנר (קדימה):> הוכחה לבלבול של הממשלה. <הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 9ב ו-9ג לתקנון הכנסת> <היו"ר ראובן ריבלין:> רבותי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 9. חבר הכנסת אלקין, נא להציג את ההצעה. יושב-ראש ועדת הכנסת יעלה ויבוא ויציג. יש הסתייגויות? <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> שש הסתייגויות. <היו"ר ראובן ריבלין:> טוב, תקראו לי אחר כך להצבעה. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> אם אדוני רוצה להחליף את הסדר – להצעה הבאה אין הסתייגויות. <היו"ר ראובן ריבלין: > רבותי חברי הכנסת, האם יש מישהו שמתנגד להחלפה? יש שני נושאים שוועדת הכנסת מעלה. הנושא השני הוא לא קונטרוברסלי, וזה הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 9ב ו-9ג לתקנון הכנסת. אין הסתייגויות להצעה הזאת. אתם מסכימים שנצביע קודם על זה ואחר כך נביא את ההסתייגויות? <זאב בוים (קדימה):> כן, אפשר. <היו"ר ראובן ריבלין:> אם יש מישהו שמתנגד, אנחנו נשאיר את סדר-היום כפי שהוא. אנא הצג את הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 9ב ו-9ג. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 9ב ו-9ג לתקנון הכנסת. ביום י"ט באייר התשס"ט, 13 במאי 2009, הניחה ועדת הכנסת על שולחן הכנסת הצעה לתיקון סעיפים 9ב ו-9ג לתקנון הכנסת, שעניינה ממלאי-המקום הקבועים בוועדות. התקנון, בנוסחו כיום, מאפשר לוועדת הכנסת לקבוע ועדות שבהן יהיו ממלאי-מקום קבועים, ואולם התקנון מוסיף כי ממלאי-המקום הקבועים יהיו מסיעתו של חבר הוועדה. התיקון שלפניכם נועד לאפשר לסיעה למנות ממלא-מקום קבוע שלא מסיעתו של חבר הוועדה. זה בדומה לאפשרות הניתנת כיום לסיעה למנות חבר ועדה מקרב חברי סיעה אחרת. לפי התיקון, במקרה שחבר הוועדה וממלא-מקומו הם מאותה סיעה, והחבר נעדר, ימלא את מקומו ממלא-המקום הקבוע, ואם האחרון נעדר, ימלא את מקומו כל חבר כנסת אחר מאותה סיעה. לעומת זאת, במקרה שחבר הוועדה וממלא-מקומו הקבוע אינם מאותה סיעה, וחבר הוועדה נעדר, ימלא את מקומו כל חבר כנסת אחר מסיעתו של חבר הוועדה, ורק בהעדר חבר סיעה כאמור – ממלא-המקום הקבוע. יצוין כי הוראה זו תחול גם במקרה שחבר הוועדה עצמו מונה על-ידי סיעה שמינתה חבר ועדה מקרב חברי סיעה אחרת. במקרה כזה, אם נעדר חבר הוועדה, ימלא את מקומו חבר אחר מסיעתו, ובהיעדרו – חבר מהסיעה שמינתה אותו. <יואל חסון (קדימה):> אתה הבנת את זה? העיקר שאתה הבנת את זה. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> אני – ודאי. <יואל חסון (קדימה):> כך אתם מבלבלים את הכנסת. בדיוק כך. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> אתם הצבעתם בעד זה, לכן אני בטוח שגם אתה הבנת את זה. <היו"ר ראובן ריבלין:> חבר הכנסת חסון, בדקתי היטב על מה מדברים. אני רוצה לומר לך שמדובר על דבר שהוא נוהג, שהוא מחייב, וטוב לאשר את זה בתקנון, כדי שלא יבוא פעם מישהו ויאמר שזה לא נכון. זה לטובת כל הסיעות בכנסת. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> רק בהיעדרם של כל אלה יוכל למלא את המקום בוועדה ממלא-המקום הקבוע. תיקון זה אינו משנה את ההוראות החלות על ועדת החוץ והביטחון, שלגביה התקנון קובע כי אין למלא בה מקום באופן ארעי. הוועדה המתינה 14 ימים לקבלת השגות. אני מבין שאין להצעה השגות – חבר הכנסת פלסנר הסיר את השגתו. הוא לא פה, אבל כך הוא הודיע לי. לכן אני מבקש מהכנסת לאשר את התיקון בנוסח המונח לפניכם, שכאמור אושר פה-אחד בוועדת הכנסת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר ראובן ריבלין:> לעניין זה אין מסתייגים, וככל שאני מבין הוא גם לא קונטרוברסלי. חבר הכנסת אורון, אפילו לך אסור לדבר בטלפון. רבותי חברי הכנסת, נא לשבת. אני מצביע על תיקון סעיף 9 לתקנון הכנסת ועל הצעה לתיקון סעיפים 9ב ו-9ג. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? חבר הכנסת אלקין, אני אוסיף את קולך. הצבעה מס' 6 בעד הצעת ועדת הכנסת – 50 נגד – 2 נמנעים – 1 הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיפים 9ב ו-9ג לתקנון הכנסת נתקבלה. <היו"ר ראובן ריבלין:> 50 בעד, שניים נגד ונמנע אחד. השר אבישי ברוורמן לא הספיק, השר הרצוג לא הספיק, ואני לא מוסיף את קולותיהם, כדי שלא יהיה מצב שבו אחר כך יאמרו שצריך לשנות הצבעות. אני קובע שהצעת התיקון אושרה. <הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 9 לתקנון הכנסת> <היו"ר כרמל שאמה:> בבקשה. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 9 לתקנון הכנסת. ביום י"ט באייר התשס"ט, 13 במאי 2009, הניחה ועדת הכנסת על שולחן הכנסת הצעה לתיקון סעיף 9 לתקנון הכנסת. תיקון זה נועד לעגן את הנוהל הקיים היום בכנסת, שלפיו החברות בוועדות היא על בסיס סיעתי, והסיעה יכולה בכל עת, באמצעות הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, להחליף את הנציג מטעמה בוועדה. מדובר למעשה בהבהרה של סעיף התקנון ובהתאמתו למקובל בכנסת. הוועדה המתינה 14 ימים לקבלת השגות. להצעה זו הוגשו השגות על-ידי חברי הכנסת ישראל חסון, זאב בוים, מאיר שטרית, נחמן שי, יואל חסון ואלי אפללו – כולן השגות השוללות את התיקון המוצע. טענות אלה נשמעו גם בוועדת הכנסת לפני שהניחה את התיקון על שולחן הכנסת ונדחו בה. לפיכך אני מבקש מהכנסת לדחות את ההשגות ולאשר את התיקון בנוסח המונח לפניכם. תודה רבה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת. ראשון המסתייגים, חבר הכנסת זאב בוים, חמש דקות. בבקשה. <זאב בוים (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מאז כינונה של הממשלה יש ניסיון בלתי פוסק מצד נתניהו למזער את הנזקים הכבדים שנגרמו לקואליציה בשל מעשה המרכבה השלומיאלי וחסר האחריות שהוא יצר במו ידיו – ממשלה ענקית המונה לא פחות מ-39 חברים, כשליש מחברי הבית. אחרי שנתניהו בעט ברגל גסה בהצעת חוק שלו עצמו ושל חבריו, אז באופוזיציה, להעמיד את מספר השרים על 18, אי-אפשר שלא להתפעל היום מהמאמצים היצירתיים, מעוררי ההשראה – מאוד מקוריים – שמושקעים בשני ערוצים: א. לערער את גוש קדימה המלוכד ולנסות לאתר בו סדקים ולפנטז שיהיה אפשר לגרום בו פילוג; ב. לשנות את תקנון הכנסת, לעקם ולעוות את משטר הוועדות המסודר, שהוכיח את עצמו וצבר מסורת טובה ורבת שנים – להכפיף אותו, מסורס, לצרכים מיידיים דחופים של קואליציה שנמצאת במצוקה. אני רוצה לומר מייד שזה לגיטימי לחפש נקודות תורפה אצל יריבים לגיטימיים. המאמץ הפתטי הזה, בעיני, לנסות לפרק את קדימה, הוא במידה מסוימת מובן, ומתקבל בסלחנות, אפילו נוכח הטראומה של הליכוד עת פרשו מיטב חבריו ממנו והקימו את קדימה. תאוות הנקם היא תכונה אנושית, וגם כאשר היא מתבטאת במהלכים קולקטיביים, עדיין אי-אפשר לשלול את מניעיה, המובנים – מנקודת ראותם של הליכודניקים שהקצינו ימינה. אבל החטא הגדול, שלא יסולח, הוא בכך שרעיונות ההבל הללו עומדים בסתירה עמוקה לצורך הלאומי המשותף, חוצה המפלגות, לייצב את משטר מדינת ישראל. מי מאתנו לא דיבר על כך בבחירות? מי מאתנו לא מטיף להכרח לאפשר לממשלה – כל ממשלה – יכולת משילות אשר תשים קץ לאסתמה – קוצר הנשימה הפוליטי – שהחברה הישראלית חולה בה ואשר יצרה אורך חיים ממוצע של פחות משנתיים לממשלה בישראל? והנה, באים אבירי המשטר היציב והמטיפים הראשיים ליצירת תנאי משילות כאלה, ומה הם מציעים בעצם? לפורר, ולסדוק, ולייצר פיתויים לפרישה, לכלנתריזם; הכול כשר כדי לרסק עד דק את שאריות גושי המפלגות בישראל. כלומר, במקום לפעול ליצירת גושים פוליטיים גדולים, יש כאן מאמץ מיוחד להגביר את האטומיזציה של המפה הפוליטית הישראלית: יותר פילוגים, יותר רסיסים. פירוש הדבר יותר תלות, יותר יכולת סחיטה של גופים יותר קטנים; בקיצור, פחות ממשל, פחות מדינה. אדוני היושב-ראש, שינויים בתקנון הכנסת הם הצד האחר של אותו מטבע. אם אין לנו מספיק חברי כנסת מן השורה, ואנחנו חייבים לפזר – בפזרנות – סגני שרים על ימין ועל שמאל, במיוחד כדי להפריד בין סילבן שלום ומקורביו, ועל חשבון הציבור לייצר יכולת משילות פוליטית פנימית של ביבי בתוך תנועתו – אם זאת התוצאה, בואו נכופף, נשבר וננתץ את התקנון ואת מסורת הכנסת. נאפשר לסגני שרים להשתתף בהצבעות בוועדות, נצמצם את מספר החברים בוועדות ונייצר משטר מיוחד של ממלאי-מקום – זה הנושא שלנו היום – שבו יהיה אפשר להצריח ח"כים מסיעות הקואליציה לצורך עיבוי המערך וההצבעות ולהבטיח רוב לקואליציה מקרטעת. חברי חברי הכנסת, מה שמדאיג אותי יותר מכול הוא שאין בכלל קווים אדומים. הכול מותר, הכול כשר, הכול למען הבטחת רוב לקואליציה, ולעזאזל הדמוקרטיה, ולעזאזל משטר פרלמנטרי תקין. אני שואל את עצמי, חברי בקואליציה, לאן נעלמו אנשי המוסר ובעלי המידות הטובות שבקרב מפלגות הקואליציה? איפה דן מרידור, ואיפה בני בגין, ואיפה מיקי איתן, ואיפה עוזי לנדאו – והייתי מוסיף עליהם גם ממפלגות אחרות, מזבולון אורלב, דרך בן-סימון, ושלי, ואבישי – איפה הם, הפרחים הפרלמנטריים כולם, כיצד נקטפו ונבזזו על-ידי יצר הדורסנות הקואליציוני שבנימין נתניהו וחבריו אינם מושלים בו? <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה לחבר הכנסת בוים. ההסתייגות הבאה – של חבר הכנסת ישראל חסון. בבקשה. <ישראל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, אני מבין שהנושא הזה לא כל כך מעניין, ולכן אני לא מתכוון לתפוס פה את הזמן ולבזבז את הזמן של האנשים הנורא-חשובים, שמקבלים הרבה החלטות בכאילו. יושב-ראש הקואליציה, הייתי מאוד שמח אם הוא היה מקשיב לשנייה אחת. אנחנו מתייחסים לעצמנו מאוד ברצינות. אנחנו מאוד דורשים את הכבוד ואת הכיבודים כנבחרי ציבור. אני חושב, אדוני יושב-ראש הקואליציה, שזו אחת השעות היותר-עלובות של הבניין הזה – בבקשה, אני אחכה לו, הוא יקשיב. אני חושב שזו אחת השעות היותר-עלובות של הבניין הזה. הבניין הזה, שמתיימר לחוקק חוקים לאחרים, לא מסוגל לפעול לפי כללים שהוא קובע לעצמו. הבניין הזה משחק בדיוק את אותו משחק של מר ברוך בבנק הפועלים. אתה זוכר – אתה מכיר את המערכון הזה של הגשש? <אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):> איפה הלכו 2,500 שקל? <ישראל חסון (קדימה):> כאילו. כאילו. אתה תקבל תוספת "כאילו", אבל אני לא יודע לקרוא, כאילו. המשחק של בית שאמור לחוקק לילד שלי, לנכד של יוסי ולילדים של כולנו לא מסוגל לקבוע לעצמו כללים, ויהיה מה שלא יהיה. אני אומר לך, שמי שמנסה – ומי שנוהג בכלים האלה, שלא ישאל את עצמו דקה אחת אחרי, למה מעמדנו כפי שהוא, ושלא ישאל את עצמו דקה אחת אחרי, למה אין תרבות שמירת חוק במדינה הזאת. דקה אחת אחרי שלא ישאל. אנחנו במו ידינו – והערב, אדוני יושב-ראש הקואליציה, והערב, אדוני יושב-ראש הקואליציה – אתם יצקתם יסודות והוספתם לזה עוד 20 קומות. לא תקשיב? לא יעזור, זאב. אני אומר לך שהיום אתם הוספתם בעניין הזה עוד קומות למכביר, משום שזה כאילו, ומשום שמותר לנו לכופף את הכול, ובלבד שנשיג את מה שאנחנו צריכים להשיג. זה מה שאנחנו עושים הערב. אני אומר לך שזה רק נדבך אחד. אתם הרי תגיעו לפה גם עם העניין של סגני השרים, ואתם תגיעו לפה עם עוד עניינים. אני אומר לכם: אנחנו במו ידינו כורתים את הענף שאנחנו יושבים עליו. אנחנו במו ידינו יוצקים שמן ובנזין למדורה של אי-כיבוד החוק ולתרבות הכאילו במדינת ישראל. אפשר לחייך, אפשר לעבור, הכול יהיה בסדר, חבר'ה, אבל מחר, כשנשאל את עצמנו למה אנחנו כאן, זה רק בגלל ערבים מהסוג הזה שאתם מזמנים לנו. ואני אומר לכם, תעצרו את זה כאן. ואני אומר לכם בשביל כבוד הבית, אתה יודע מה – בשביל כבוד הילדים שלנו, בשביל העתיד שלהם, תעצרו את זה כאן. די עם המשחקים. פשוט די עם המשחקים. אבל איך אתה אומר – אתה מחייך, בסדר. אוקיי. נעבור עוד ערב. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> נאום מצוין. רק טעית – – – <זאב בוים (קדימה):> הוא לא טעה בשום דבר. <ישראל חסון (קדימה):> אני לא טעיתי בשום דבר. כי אני יודע בדיוק מדוע אנחנו משנים את התקנון הזה. אתה יודע בדיוק מדוע אנחנו משנים את התקנון הזה. אתה יודע בדיוק שזה כתוצאה מאילוץ פוליטי. האמן לי, אפשר לשנות הכול. כשאתה רוב, אתה יכול לשנות הכול. אתה יכול לקבוע הכול. זה מה שנקרא עריצות הרוב. אין בזה בעיה. השאלה היא לאן אתה לוקח אותנו. זו כל השאלה, לאן אנחנו לוקחים את עצמנו, ומה שנקרא – את כל בנינו. אז בסדר, אני מבין, הערב הזה יעבור, הקיבה הפוליטית של רוב האנשים שמובילים מהלכים מהסוג הזה יודעת לעכל דברים הרבה יותר מסובכים מזה. בסדר גמור. ונשאל את עצמנו מחר, למה אנחנו שם. תודה לכם שהבאתם אותנו עד לכאן. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה על הדיוק בזמנים, חבר הכנסת חסון. הדובר הבא, חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל דווקא בסעיף הקודם שאושר בכנסת שהצבעתי נגדו, בין הבודדים – סעיף שלפיו מותר להחליף כל חבר כנסת כממלא-מקום בחבר מסיעה אחרת. זה באמת חידוש, והתקנון והנייר סובלים הכול. אבל, חברים, אתם צריכים לזכור – אני אומר את זה לחברי הקואליציה – שלא תמיד תהיו בקואליציה, וכבר ראינו בעבר, אני מניסיון אומר, שכאשר מפלגה שנמצאת בשלטון מעוותת את המנגנון לטובתה בגלל קונסטלציה רגעית, הגלגל מתהפך עליה, והיא מוצאת עצמה סובלת מאותו שינוי שהיא עשתה. זה קרה לליכוד כמה וכמה פעמים במהלך התקופה שהייתי בליכוד. אני רק אזכיר פעם אחת. חיים קורפו, שהיה יושב-ראש ועדת הכנסת, לפני גמר אחת הקדנציות של הכנסת שהוא היה חבר בה שינה את תקנון הכנסת וקבע שמספר חברי ועדות הכנסת ירד ל-17. מדוע? כי הוא עשה את אותו חשבון שעושים כולם: לממשלה אין מספיק אנשים, ולכן לא יכולים לאייש מספר חברים בוועדה, כשבוועדה היו אז 21 או 23; לכן עדיף להקטין את זה ל-17. אבל ראו זה פלא, היו הבחירות, והפסדנו את הבחירות. והעבודה עלתה לשלטון, ומצאנו את עצמנו עכשיו במצב הפוך, שאנחנו רצינו להקטין את מספר החברים כי היינו בקואליציה, ולא היו מספיק אנשים. עכשיו אנחנו באופוזיציה, והממשלה, זה שיחק לטובתה. עכשיו היא יכלה לאייש שתי ועדות. יכולתי להביא עוד דוגמאות, אבל אני מזהיר אתכם: אתם עושים טעות גדולה ביותר. רבותי, יש גבול. אתם רוצים לקבוע ממלא-מקום מטעם סיעה אחרת. הרי אין לדבר סוף. למה לקבוע סיעה אחרת? אדוני היושב-ראש, אפשר להביא פיליפינים. הם ישבו פה כל הזמן, תשלם להם שכר הרבה יותר נמוך, הם יהיו פה בכנסת, יעשו כל הצבעה, יצביעו אוטומטית מה שיגידו להם. חברים, אתם פוגעים באיכות העבודה של הכנסת, במשמעות של השלטון, בכורח של חבר הכנסת להיות פה, כי הוא מקבל משכורת כדי לבוא להצביע. זה לא שיטה. ואני אומר לכם עוד פעם אחת – התקנון סובל הכול, הנייר סובל הכול. אל תשכחו שהכול יכול להתהפך. עכשיו, לעניין השני. בעניין השני אתם מציעים דבר שאין צורך בו. היום, על-פי הנוהג הקיים – ואני תומך בנוהג הקיים – ראש סיעה, כדי להטיל משמעת קואליציונית, כאשר חבר סיעתו מתפרע, רשאי בהודעה לוועדת הכנסת להודיע שהוא מחליף את אותו אדם במי שהוא רוצה. ברגע שיושב-ראש ועדת הכנסת מודיע מעל במת הכנסת על ההחלפה, ההחלפה נכנסת לתוקף. אז למה צריך תיקון תקנון, כשאפשר לעשות את זה כל יום? רק מה, אני מבין את הבעיה. הבעיה היא כזאת, שלפעמים ראשי הסיעות חוששים להתעמת עם חברי כנסת שפורעים את החוק, או פורעים את הכללים. הם חוששים להחליף. ושוב, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך כמי שהיה ראש קואליציה, קואליציה לחוצה ביותר, הקואליציה של נתניהו ב-1999. אני החלפתי הרבה מאוד אנשים בוועדות – כל פעם שמישהו זז עקום, החלפתי אותו, כדי שתהיה משמעת. ואפשר היה להחליף. איך – דרך הודעה של ועדת הכנסת; ברגע שוועדת הכנסת מודיעה מעל הבמה, זה נגמר. אז שוב, חברים, אפשר בתקנון לעשות כל דבר. אפשר לכתוב, מחר תבוא עם הצעה נוספת – כשלא יהיו מספיק חברים, גם ממלאי-מקום מסיעות אחרות, אתם יכולים, הרי אני יושב-ראש, יכול להביא דוגמאות שבעבר – שוב, בהיותי ראש קואליציה נתתי מקומות על חשבונו של הליכוד, כי לא היו לנו מספיק חברים בוועדות; על חשבון הליכוד נתתי מקומות לסיעות אחרות שישבו על כיסאות הליכוד. היה לי תנאי אחד אתם – שבוועדות חשובות לנו הם חייבים להצביע לפי עמדות הליכוד. ראה חנן פורת בוועדת חוקה, כיושב-ראש ועדת חוקה, הוא ישב על כיסא של הליכוד. וכשפעם אחת הוא הלך הפוך, ביקשתי להוציא אותו. ואני חושב שהאופציה הזו קיימת גם היום. הרי אפשר מחר לכתוב בתקנון, שבכלל למה צריך למנות חברים חדשים? יש לי הצעה, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, יש לי הצעה יותר יעילה לקואליציה: תכתבו בתקנון שחבר כנסת יכול למסור את זכות ההצבעה שלו לחבר כנסת אחר, מה שנקרא – גמרת את הבעיות. תשים חבר כנסת אחד – – – <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> אני מתנגד לזה. <מאיר שטרית (קדימה):> אז תלך הלאה. יקבלו את הפתקים, יבוא לכל ועדה בן-אדם אחד, יגיד: אני שבעה קולות, ואני חמישה קולות, כמו מניות בבורסה – בכלל לא צריך להיות פה. לכן, חברים, אני אומר לכם, אף שיש לכם רוב בכנסת, אתם עושים טעויות בשינוי תקנון, ומחר זה עלול להסתובב נגדכם. זה חרב פיפיות. ומי שלא נזהר כשהוא בשלטון, הוא אוכל אותה כשהוא באופוזיציה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר שטרית. הדובר הבא, חבר הכנסת נחמן שי – לא נמצא. אם כך, נעבור לחבר הכנסת יואל חסון. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מה אתם עושים לתקנון הזה? מה אתם עושים לו? איזה עמוד פספסתם בו? אני פשוט תוהה וחושב – – – <מאיר שטרית (קדימה):> זה הופך להיות תקלון. <יואל חסון (קדימה):> יפה: תקלון. <יריב לוין (הליכוד):> הופכים אותו לדומה לחוקת קדימה – – – <יואל חסון (קדימה):> הלוואי. אם הוא היה דומה לחוקת קדימה, לפחות כל חבר כנסת היה חבר כנסת, היו לו סמכויות, היו לו דברים בידיים. מה אתם עושים? <יריב לוין (הליכוד):> – – – <יואל חסון (קדימה):> חבר הכנסת לוין, בוא אני אסביר לך מה אתם עושים – אתם לוקחים אנשים מעולים, מעולים באמת, חברי כנסת טובים שיש בליכוד, כמוך, חבר הכנסת לוין, וכמו חברי כנסת אחרים, ולמה אתם הופכים את עצמכם? לקופצים מוועדה לוועדה. מחליפים אתכם. כל רגע יקפיצו אתכם לפה, יעבירו אתכם לכאן. לא תבינו שום דבר, לא תדעו על מה מדובר. <יריב לוין (הליכוד):> מה היה קודם? <יואל חסון (קדימה):> אחרת לגמרי. חברי ועדה. תאמין לי. אני בקדנציה הקודמת, בשנה הראשונה, הייתי חבר – – – <חיים כץ (הליכוד):> אני הייתי בוועדת – – – לפני ההצבעה אפללו היה מגיע עם שורה חדשה, מחליף את כולם – – – <יואל חסון (קדימה):> אי-אפשר היה לעשות מה שאתם עשיתם. <אלי אפללו (קדימה):> רק מתוך רצון. לא מתוך חובה. <היו"ר כרמל שאמה:> תקבל תוספת זמן. <אלי אפללו (קדימה):> החלפתי, אבל אתם הסכמתם. כץ, אתה שלא הסכמת בוועדת כספים – – – <היו"ר כרמל שאמה:> חבר הכנסת אפללו, רק הגעת. <יואל חסון (קדימה):> חבר הכנסת כץ, בוא אני אומר לך: כאשר אתה מחליף בתוך הסיעה שלך, זה בסדר, זה אפילו מקובל, ואתה יודע מה? גם נכון, כי יש עניין של יחסי כוחות אופוזיציה-קואליציה. אבל מה אתם מציעים פה? אתם מציעים שמישהו מהליכוד יוכל להחליף מישהו בעבודה, ומישהו מהעבודה יוכל להחליף מישהו מיהדות התורה. למה זה? בואו נגיד את האמת – למה זה? כי אתם יודעים, הרי, ש"מפלגת האבודה", המפלגה האבודה הזאת, הרי לא מייצרת לכם את המנדטים באמת; אז אם שלי יחימוביץ יושבת בוועדת הכספים, ולא מקיימת את החלטות הקואליציה, תרצה להחליף אותה בחבר הכנסת לוין, או אולי בחבר הכנסת כץ. אז מה, לעשות מחבר הכנסת ככה סמרטוטים? ככה להרוג את הכול? חבל. <חיים כץ (הליכוד):> אתה יודע שיושב-ראש הוועדה יכול להצביע מתי שהוא רוצה. הוא יכול לחכות שעה-שעתיים – – <יואל חסון (קדימה):> מאה אחוז, זה מקובל עלי. <חיים כץ (הליכוד):> – – יהיה לו רוב – יצביע. <יואל חסון (קדימה):> שמע, חבר הכנסת כץ, אתה פוליטיקאי מיומן, חבר כנסת מנוסה. תאמין לי, את התרגילים הפרלמנטריים האלה אני אוהב, ואפילו מכבד. זה כבוד. זה אופוזיציה-קואליציה. בא יושב-ראש, מזהה אם יש לו רוב – אין לו רוב – מקבל את ההחלטה. זה מקובל. אבל לבוא לכאן עכשיו? אתה יודע מה? נראה לי שחבר הכנסת אלקין וכל החבר'ה אצלכם יושבים לילה-לילה, פותחים את התקנון ואומרים: איך נהרוס אותו יותר מחר? מה נעשה מחרתיים? סעיף-סעיף. הורגים את התקנון. <חיים כץ (הליכוד):> – – – בקדימה. <יואל חסון (קדימה):> לא זה התקלקל. אם החינוך היה נשמר, הוא היה נשאר אצלו. אתם הורסים את התקנון. אתם הורסים את הבית הזה. מה עושים יותר מזה? וזה הדבר שתקדים פה, ואני שומע את זה, אגב, לא רק לגבי התקנונים, אלא אני שומע את זה, ברמה העקרונית, גם לגבי חוקים, שתוך כדי משחק, תוך כדי קדנציה, משנים את הכללים, משנים את החוקים. ואמר פה חבר הכנסת שטרית: היום אתם שרים, מחר אתם חברי כנסת; היום אתם קואליציה, מחר אתם אופוזיציה. לעשות שינויים שמחר יבואו אליכם וישנו את חוקי המשחק כאן – זה לא טוב לבית הזה. אני אומר לכם, אני באמת פונה אליכם: אל תיסחפו. אל תיסחפו. אל תתנהלו עם התקנון הזה כאילו התקנון הזה הוא חוקת הליכוד, שאפשר בישיבת המזכירות לשנות עם רוב כזה או אחר. <היו"ר כרמל שאמה:> את חוקת הליכוד מאוד קשה לשנות. <יואל חסון (קדימה):> אז תתייחסו אליו בכבוד כמו שאתם מתייחסים לחוקת הליכוד. אז מה, רק כי יש רוב כרגע – רוב זמני ופריך; ראיתם, אגב, שהוא הולך ומתמעט? ראית בתוצאה, היו 57 חברי כנסת. הרוב שלכם אמור להיות 75. זה ככה מתהפך. <חיים כץ (הליכוד):> עושים את זה כדי שתבואו, לתת לכם מוטיבציה, אחרת זה לא מעניין. <יואל חסון (קדימה):> שמע, אני אומר לך, באמת, תעשו כבוד לבית הזה. הבית הזה הוא הפרלמנט של העם היהודי, של העם שחי בישראל, תנו לו כבוד. בסופו של דבר, כשאנחנו מגינים על התקנון אנחנו מגינים על הציבור, שיוכל לקבל פה באמת אפשרות של ייצוג אמיתי, ואתם הורסים את הייצוג הזה, ודווקא חברי כנסת ותיקים נותנים יד לדבר הזה. <חיים כץ (הליכוד):> נשקול באהדה את מה שאמרת. <יואל חסון (קדימה):> אני לא נאיבי – שתשקול את זה באמת, אז אני אומר לכם דבר אחד: תראו – – – <רוני בר-און (קדימה):> אם אתה לא נאיבי, אולי נלך הביתה יותר מוקדם. <יואל חסון (קדימה):> אתה לא נהנה, חבר הכנסת בר-און? <רוני בר-און (קדימה):> אני מאוד נהנה, אבל יש עוד דוברים. אתה מתחיל ליהנות יותר מדי. <יואל חסון (קדימה):> לכן, חברי חברי הכנסת, אני אומר לכם ברצינות: אני לא יודע, יכול להיות שהרוב הנוכחי שלכם יעזור לכם להעביר את התיקון הזה ולהמשיך את ההתעללות הקשה שלכם בכנסת ישראל, התעללות קשה וברוטלית, אבל תעשו טובה, תעזבו כבר את התקנון הזה בשקט, תנו לו מנוחה. תנו לתקנון הזה מנוחה. אולי שחבר הכנסת אלקין לילה אחד לא יישן עם התקנון מתחת לכרית, ויעזוב את התקנון הזה. <היו"ר כרמל שאמה:> חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (קדימה):> הפרעתם לי, אז קיבלתי עוד קצת זמן. לכן, חברי חברי הכנסת, אני קורא לכם לא לקבל את השינויים האלה; לא להמשיך את ההתעללות הברוטלית הזאת בכנסת, ולהגן על התקנון הזה, כי התקנון הזה, בסוף, מטרתו היא להגן על כולנו, אופוזיציה וקואליציה. תודה רבה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת חסון. הדובר הבא – חבר הכנסת אלי אפללו. בבקשה. חמש דקות לרשותך. <אלי אפללו (קדימה):> אדוני היושב-ראש, שרים, חברי הכנסת, מכובדי, מה לומר לחברי הכנסת החדשים שנמצאים בבית הזה? לפחות תדעו את האמת, מה המשמעות של החלפת התקנות האלה. ואני משוכנע, אדוני היושב-ראש, שאתה עצמך לא יודע מה המשמעות של זה. <היו"ר כרמל שאמה:> תתפלא, אבל אני יודע. <אלי אפללו (קדימה):> אני אסביר לך, אחדד את זיכרונך. אם אתה יודע, אני מאוד שמח. <היו"ר כרמל שאמה:> אשמח לשמוע עוד הסבר. <אלי אפללו (קדימה):> אני אסביר לך. ראיתי את המאבקים שלך בוועדת הכספים, למשל בנושא מס ערך מוסף על ירקות. אמרת שאתה עומד על דעתך – ואני מאוד מעריך את זה – כדי שהגזירה הזאת לא תיפול עלינו. אבל מה, הם יודעים שהם יגיעו ליום ההצבעה, והם יבקשו ממך להצביע אחרת, בניגוד למצפונך; אתה לא תסכים לכך, ותישאר בעמדתך, כי התבטאת – היית בישיבות, נהגת ביושר, אין לי ספק בכך. מה קורה? ביום האחרון, חמש דקות לפני הסוף, יגידו לכם כולם: תצאו החוצה, אנחנו מכניסים חברי כנסת אחרים. פעם היינו יכולים לעשות את זה בהסכמת חברי הכנסת; חיים כץ. אתה זוכר? רק בהסכמה. מי שלא הסכים, לא היתה אפשרות להחליף אותו. היינו חייבים לעלות לסיעה, לקבל הסכמה של הסיעה, ואני זוכר את חיים כץ – – – <חיים כץ (הליכוד):> אי-אפשר גם היום. חבר כנסת שמתנגד אי-אפשר להחליף. <אלי אפללו (קדימה):> לא, תקרא את התקנה. שינו את התקנה. אני בטוח שאם תקרא אותה תראה שברגע שמבקשים ממך, אתה חייב להתחלף. אני אומר לך, אני זוכר אותך בוועדת הכספים; אני ניסיתי להחליף אותך. אתה אמרת: לא, בשום פנים ואופן. אם אתה זוכר, זה היה בקשר לפנסיות. לא הצלחנו, לא עזר לאף אחד. אני מאוד מעריך את העמדה שלך. מה שהם עושים היום – הופכים אתכם לקישוט, משאירים אתכם בוועדות לצעוק, להגיד: אנחנו מתנגדים. <חיים כץ (הליכוד):> את אלה מקדימה אפשר להחליף. את אלה מהליכוד אי-אפשר. <אלי אפללו (קדימה):> לא, את אלה מהליכוד הם דואגים – הם לא דואגים לאלה מקדימה. <חיים כץ (הליכוד):> יוציאו את קדימה, ישימו במקומם את הליכוד. <אלי אפללו (קדימה):> לא, אדוני, אולי אתה לא מבין, ואני מתפלא עליך, חיים – אתה איש שמבין. יחליפו אותך בלי לשאול אותך. <היו"ר כרמל שאמה:> זה לא יקרה. <אלי אפללו (קדימה):> זה יקרה. מה שאתה עושה היום, אם אתה מצביע בעד הדבר הזה, אתה הולך לתת יד היום – – – <חיים כץ (הליכוד):> אני מבטיח לך שאותי לא יחליפו. מבטיח לך. <אלי אפללו (קדימה):> כרמל שאמה, ידידי היושב-ראש, אדוני היושב-ראש, אותך אני מתחייב לך שיחליפו. התנגדת בנושא המע"מ על ירקות, ותראה שביום ההצבעה יעשו – וגם לך, חבר הכנסת ציון פיניאן, כשתגיע השעה. אני לא יודע, לא הייתי מעודכן למה אתה מתנגד לכל הגזירות האלה. גם אותך יכולים לבוא להחליף, ואני לא בטוח שזה בדיוק מה שאתה רוצה. <ציון פיניאן (הליכוד):> איך אתה יכול להחליף אותי? <אלי אפללו (קדימה):> אני לא. אני לא זה שמחליף אותך, אני מאוד שמח. אני רק אומר לך, בשינוי התקנון היום אתם נותנים יד לדריסת המוסכמות שהיו עד היום. אתם לא מבינים כל כך את המשמעות, אתם חוטאים לא בשבילי, אלא בשבילכם. תאמינו לי, תחשבו עוד פעם. אל תביאו את זה. אתם צריכים שתהיה לכם ריבונות – אתם צריכים לעבוד כל יום, כל אחד בוועדה שלו, כדי לעמוד על שלו, וכדי שבסופו של דבר יגידו לכם ברגע האחרון: תצאו החוצה. אתה יודע מה? לא תוכל לעשות כלום. בגלל זה אני אומר לך: תחשבו עוד פעם. אל תיתנו יד לעוול הגדול שהולכים לעשות. משתמשים בכם. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אלי, כמו סמרטוטים. <אלי אפללו (קדימה):> אני לא רוצה עכשיו להתבטא בכל מיני אמירות. אני רק אומר לכם, בסיכומו של דבר: אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אל תהיו סמרטוטים. <אלי אפללו (קדימה):> – – אל תהפכו להיות פיונים של ההחלטות. תעמדו על מה שהחלטתם בוועדות, וברגע האחרון יחליפו אתכם ויתייחסו למה שאמרתם – לכלום. אני מבקש מכם: תחשבו עוד פעם. תודה רבה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה, חבר הכנסת אפללו. חבר הכנסת נחמן שי נמצא? עכשיו חבר הכנסת גדעון עזרא. בבקשה. <גדעון עזרא (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום היה דיון בוועדת החוץ והביטחון, ואני חושב שהיו שם הרבה חברים, גם מקרב אלה שנמצאים פה. במהלך הדיון אמר יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון שהדיון היום היה לפי דעתו אחד הדיונים הטובים ביותר שהיו אי-פעם בוועדת החוץ והביטחון – מאז שהוא מכהן בה. ולי אין כל ספק שמהדברים שנאמרו היום בוועדת החוץ והביטחון, ראש הממשלה בנימין נתניהו – זה הוביל אותו לפי דעתי להרבה מחשבות. אני בטוח שיש לו עמדה, הוא הביע את עמדתו, ואנחנו יודעים את הקשיים שיש לו, אבל לפי דעתי, אחרי הדיון הזה ראש הממשלה חושב ויחשוב איך לפתור את הדברים שהיום הוא שמע בוועדה. נדמה לי, כמי שהיה חבר בממשלה במשך שנים רבות, שכאשר אתה יושב בממשלה, אין לך האפשרות להגיע לעומק שהיום הגיעו אליו בוועדת החוץ והביטחון. אני אומר את זה לגבי ועדת החוץ והביטחון, ואני יכול להגיד אותו דבר לגבי כל ועדה מוועדות הכנסת. התפקיד שלנו בכנסת לשמש במידה מסוימת כאופוזיציה, כאיפכא מסתברא לעמדות הממשלה, דבר שהשלטון זקוק לו מאוד, בעיקר בנושאים קריטיים, ואני מציע לא לחנוק את היוזמות הללו. אפשר כל דבר על-ידי רוב להביא לאבסורדים, אבל לא בהכרח זה שיש לך רוב אומר שאתה גם צודק, בוודאי לא בדברים מכריעים. לכן, מוטב לכולנו, היום באופוזיציה, מחר בקואליציה – אני זוכר ימים שהיינו בקואליציה והעבירו פה חוקים תקציביים שלאוצר לא היה כסף בעבורם, בלמעלה מ-50 חברי כנסת, והדבר הזה עלה לאוצר המדינה הרבה, ובסופו של דבר זה הביא אותנו לעברי פי פחת גם במחויבויות שיש לממשלה. אני מציע לכולנו לשקול בכובד ראש מה שישראל זקוקה לו ולא מה שהקואליציה זקוקה לו, וכמו ששמעתי את ההתנגדות בקרב חברי הליכוד למע"מ על הפירות והירקות, שהיא עמדה צודקת, אני חושב שצריך להתמיד כך גם בנושאים אחרים. אם זה לא יהיה כך, חברי חבר הכנסת חיים כץ – אם זה לא יהיה כך נידרדר לחשיבה חד-כיוונית ונעשה טעויות מפה ועד להודעה חדשה. ולכן אני מציע לכולם לשמור על האיזון, לשמור על הדרך, ויחד נצעד קדימה לטובת עתיד יותר טוב למדינת ישראל. וזה לא קואליציה-אופוזיציה, מדינת ישראל נמצאת פה לפנינו. אזרחי מדינת ישראל מצפים מהבית הזה ומהממשלה הזאת למעשים אחרים. תודה רבה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה לחבר הכנסת גדעון עזרא. ישיב על ההשגות חבר הכנסת זאב אלקין, יושב-ראש ועדת הכנסת ויושב-ראש הקואליציה. בבקשה. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <יואל חסון (קדימה):> עכשיו פיליבסטר? <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> לא. הקשבתי למשל לחבר הכנסת חסון, הוא דיבר אלי ישירות. אני חושב שכמו שהיה מתפקידי להקשיב, בוודאי מתפקידי גם להשיב. אני לא בטוח שהוא פה. <אלי אפללו (קדימה):> אולי אין לו מה להקשיב לך. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> ברשותך, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר כרמל שאמה:> חבר הכנסת אקוניס. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> – – חברי חברי הכנסת, באתי לכאן להשיב על הטענות של המשיגים כלפי התיקון המוצע. שמענו כאן קריאות עד השמים, על כך שמדובר על שינוי סדרי בראשית ודורסנות של הרוב הקואליציוני, שיפגע במעמד הבית וישנה את הבית מן הקצה אל הקצה. שמענו כמה נאומים מצוינים, אני חייב להגיד. <אלי אפללו (קדימה):> מה הסיבה? מה הסיבה? <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> אני חייב להגיד שמגיע יישר כוח גדול לחברי הכנסת מהאופוזיציה שדיברו, באמת נאומים למופת, רק כפי שאמרתי לחבר הכנסת חסון, כנראה שהם נועדו להזדמנות אחרת, ונפלה לידם דווקא ההזדמנות הלא-נכונה. טען כאן חבר הכנסת חסון שהתיקון המוצע נובע מהצרכים הפוליטיים – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> מה, לא? <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> לא. יש לפעמים – – – <אלי אפללו (קדימה):> – – – <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> תתפלאו חברי מהאופוזיציה, יש דברים – – – <דליה איציק (קדימה):> אתה לא מאמין בזה. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> אני מאמין בזה ואני אומר את זה כאן מעל הדוכן. אני אומר את זה כאן מעל הדוכן הזה, תתפלאו. לא הכול בבית הזה נובע מהצרכים הפוליטיים. <דליה איציק (קדימה):> חבר הכנסת אלקין, אתה בחור ישר. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> יש דברים בבית הזה – – – <אלי אפללו (קדימה):> – – – <היו"ר כרמל שאמה:> חברים, תנו לו לדבר. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> יש דברים בבית הזה שנובעים מרצון תמים, בעקבות המלצה של הייעוץ המשפטי – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> יש, אבל לא הדבר הזה. זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת): – – לעגן בתקנון את הנוהל הקיים. אגב, זה שזה הנוהל הקיים, מי כמוני מכיר שזה הנוהל הקיים. <שלמה מולה (קדימה):> – – – <היו"ר כרמל שאמה:> חבר הכנסת מולה, התקנון שאתה מגן עליו בחירוף נפש מקנה לו זכות לדבר בלי שיפריעו לו יותר מדי. <אלי אפללו (קדימה):> לפעמים. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> מי כמוני יודע שזה הנוהל הקיים. אומנם חבר הכנסת יואל חסון מדבר כרגע בפלאפון ועסוק, אבל הוא בוודאי זוכר שכאשר הייתי חבר סיעתו, והוא היה יושב-ראש הקואליציה, הוחלפתי על-ידיו בוועדת הכספים. <אלי אפללו (קדימה):> בהסכמה. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> לא. טועה, טועה אדוני. <אלי אפללו (קדימה):> אי-אפשר. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> טועה, אדוני, חבר הכנסת אפללו. <אלי אפללו (קדימה):> אי-אפשר, אתה לא יודע את התקנון. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> כבר נבחרת כחבר כנסת מהליכוד. מה אתה רוצה? <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> עכשיו הוכיח חבר הכנסת אפללו שיכול להיות שהוא התנגד לתיקון בגלל שלא הובנו נכון, אז מחובתי להסביר על מה מדבר התיקון ועל מה מדובר כאן. התיקון הזה לא מדבר על החלפה לצורך הצבעה בלבד, הצבעה אחת, לא ולא; התיקון הזה בא לעגן בתקנון את הנוהל הקיים, שכאשר סיעה רוצה להחליף באופן קבוע חבר בוועדה – – – <דליה איציק (קדימה):> אז למה שיניתם? אם זה טוב, למה זה רע? <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> אני תיכף אסביר, אבל אני חייב קודם הסבר לחבר הכנסת אפללו. אם רוצה סיעה להחליף באופן קבוע חבר שלה בוועדה מסוימת, היא מודיעה על כך לוועדת הכנסת, הולך יושב-ראש ועדת הכנסת, מודיע פה מעל הדוכן, במליאת הכנסת, כפי שאמר בצדק חבר הכנסת שטרית, והשינוי הזה נכנס לתוקף. זה בדיוק היה הנוהל כל השנים, כך הבית הזה עבד, וזה בדיוק מה שכתוב בתקנון הזה, ולא מדובר על חילופים בהסכמה לצורך הצבעה מסוימת. <יואל חסון (קדימה):> הרסתם את הבית, הרסתם את הבית הזה. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> יכול להיות. יכול להיות שבמשך 60 שנה הרסו את הבית הזה בנוהל הזה. <יואל חסון (קדימה):> אתה הורס – – – <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> יכול להיות, אבל לפחות בואו נודה שזה מה שהיה. <יואל חסון (קדימה):> אתה מחטט בתקנון והורס את הבית. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> ואתה, חברי חבר הכנסת יואל חסון, בהתאם לנוהל הזה, בלי להיכנס לישיבת סיעה, אגב, רק כיושב-ראש סיעה, אז בזמנו, מתוקף סמכותך כיושב-ראש סיעה, באת לוועדת הכנסת – – – <יואל חסון (קדימה):> ראיתי את הנולד, לא היית שייך לקדימה. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> באת והודעת לוועדת הכנסת שאתה מחליף אותי בוועדת הכספים, ועלה יושב-ראש הכנסת לדוכן הזה והודיע שחבר הכנסת אלקין מוחלף בוועדת הכספים. היות שידעתי שזה הנוהל, אפילו לא ערערתי עליו, למרות שזה לא היה מעוגן בתקנון אז. וזה נכון לחברי כנסת רבים, וכולנו כאן ראינו את המחזה הזה לא פעם ולא פעמיים בבית הזה, כי הקצאת המקומות בוועדות הכנסת היא על בסיס סיעתי ולא על בסיס אישי, וכל אחד קיבל את הדין ברגע שזה הגיע, והגיע זמנו. לכן מדובר כאן על משהו שנהוג בבית הזה שנים רבות, ואת כל הלהט האופוזיציוני היה כדאי לשמור להזדמנות אחרת, והוא ישנו. אני מודה, ישנו, רק חבל לבזבז את זה. <יואל חסון (קדימה):> יש לך רוב פה. <זאב אלקין (יו"ר ועדת הכנסת):> אני רק חייב להגיד שחבל לבזבז את כל התחמושת הזאת רק להזדמנות הזאת של עיגון הנוהל. וכן, חברת הכנסת איציק, לפעמים שינויים נולדים מהרצון של הייעוץ המשפטי, שברגע שבאים בהסכמה לשנות סעיף אחר באותו מקום בתקנון, הגיע הזמן למעשה גם לעגן את הנוהל. זה הסיפור, כך זה נוצר, וכל הלהט שהיה כאן מיותר לחלוטין. מדובר כאן על כלי, שאגב סיעות האופוזיציה משתמשות בו לא פחות מסיעות הקואליציה, כי גם הן צריכות לאכוף את דעתן על חברי הסיעות. זה התיקון, ואני מציע לכם לשמור את הלהט להזדמנויות אחרות ולהצביע ביחד על התיקון הזה, שעושה את הדבר הנכון מבחינת הייעוץ המשפטי. מה שהכנסת עושה – לעגן את זה בתקנון. תודה רבה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת זאב אלקין. חברים, אנחנו מצביעים עכשיו על ההשגה לסעיף 1 שהציעו חברי הכנסת ישראל חסון, זאב בוים, מאיר שטרית, נחמן שי, יואל חסון, אלי אפללו וגדעון עזרא. הצבעה מס' 7 בעד ההשגה – 17 נגד – 38 נמנעים – 1 ההשגה של חברי הכנסת ישראל חסון, זאב בוים, מאיר שטרית, נחמן שי, יואל חסון ואלי אפללו לסעיף 1 לא התקבלה. <היו"ר כרמל שאמה:> האם שר האוצר הצביע? <שר האוצר יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, מרוב מהירות הצבעתי במקום של השר – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> עוד בלבול בממשלה. ממשלה מבולבלת. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> יובל, אתה שוב מבולבל. <היו"ר כרמל שאמה:> נכריז, ראשית, על התוצאה. בעד – 17, נגד – 38, ואחד נמנע. ההצעה לא התקבלה. בטעות הצביעה חברת הכנסת דליה איציק מהמקום של חבר הכנסת צחי הנגבי. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אה – – – <היו"ר כרמל שאמה:> אדוני שר האוצר, אתה רוצה להודות בטעות? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> היא לא שר אוצר. <היו"ר כרמל שאמה:> מכאן נעבור להצבעה על התיקון כנוסח הוועדה, הצעה לתיקון תקנון הכנסת, תיקון סעיף 9. הצבעה מס' 8 בעד הצעת ועדת הכנסת – 38 נגד – 19 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת לתיקון סעיף 9 לתקנון הכנסת נתקבלה. <היו"ר כרמל שאמה:> רבותי, התוצאה היא: בעד – 38, נגד – 19, ואין נמנעים. התיקון עבר והתקבל. <הצעת חוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה), התשס"ט–2009> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/432).] (קריאה ראשונה) <היו"ר כרמל שאמה:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה), התשס"ט–2009, קריאה ראשונה. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק סגן שר במשרד האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה). עניינה של הצעת חוק זו בתשלום חלקי של דמי ההבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010. מטרת ההצעה היא להביא להשתתפות עובדי השירות הציבורי בצעדים להתמודדות עם השלכות המשבר הכלכלי ולאפשר פינוי מקורות בתקציב המדינה לצורך ההתמודדות. כידוע, חברי חברי הכנסת, המשק הישראלי מושפע היום מהמשבר הכלכלי העולמי. השפעותיו של המשבר ניכרות הן בהיבט הפיננסי והן בהיבט הריאלי. השפעות אלה מצאו ביטוין בין היתר בהאטה עקבית בצמיחה. בתוך כך נרשמה ירידה חדה בביקוש ליצוא, ההשקעה הגולמית במשק ירדה, וכך גם ההשקעה במכונות ובציוד. בתקופה האחרונה החלו סממני המשבר לתת אותותיהם גם בשוק העבודה. בשל השפעת המשבר על המשק הישראלי, נוכח ההכרח להבטיח את חוסנה של כלכלת ישראל ובהתאם להסכם הקואליציוני מיום 24 במרס 2009, בין סיעת הליכוד לסיעת העבודה בכנסת השמונה-עשרה, התכנס פורום "השולחן העגול" אשר בו משתתפים נציגי הממשלה, המעסיקים והסתדרות העובדים הכללית החדשה. גוף זה הוא פורום מייעץ לממשלת ישראל בדבר המדיניות החברתית-הכלכלית הרצויה בעתות משבר, זאת לשם גיבוש חבילת צעדים שיביאו, תוך שילוב ידיים של הגורמים העיקריים במשק, ליצירת תנאים להצלחת המשק הישראלי, ליצירת תנאים לצמיחה מחודשת ובת-קיימא, לקידום התעסוקה בישראל ולהבטחת היתרון התחרותי של המשק הישראלי. חבילת הצעדים נבנתה כהשלמה לתוכנית החירום הכלכלית שגובשה על-ידי ממשלת ישראל, כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטות הממשלה אשר התקבלו ביום 13 במאי 2009. במסגרת ההיוועצות בפורום "השולחן העגול" הוסכם, כי לצורך פינוי מקורות בתקציב המדינה יפחת במחצית מחיר יום ההבראה שלפיו מחושבים דמי ההבראה שיש לשלם לעובדים בשירות הציבורי במהלך השנים 2009 ו-2010, ובהתאמה יפחת אף סכום דמי ההבראה המשתלמים. עוד הוסכם כי המדינה, ביחד עם מעסיקים נוספים בשירות הציבורי וההסתדרות – – – <מאיר שטרית (קדימה):> כבשת הרש. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אנחנו רצינו משהו אחר, רצינו הקפאה של השכר בשירות הציבורי. הם לא הסכימו. <מאיר שטרית (קדימה):> יותר טוב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון. אנחנו רצינו את זה, אבל מה לעשות. עוד הוסכם כי המדינה, ביחד עם מעסיקים נוספים בשירות הציבורי וההסתדרות הכללית, יעשו בימים הקרובים לחתימה על הסכם קיבוצי לעיגון ויישום האמור לעיל באשר לעובדים המיוצגים על-ידי ההסתדרות הכללית. מטרת ההסכמה האמורה, ובהתאם אף מטרת הצעת החוק, היא לשתף את עובדי השירות הציבורי בצעדי ההתמודדות עם השלכות המשבר הכלכלי. כספים אשר ייחסכו בשל ההפחתה האמורה עתידים, כאמור, להביא לפינוי מקורות של כ-1.5 מיליארד שקלים בתקציב המדינה. חלק מהכספים שייחסכו בשל ההפחתה האמורה ואשר לא יביאו לפינוי מקורות בתקציב המדינה מתוכננים להיות מופקדים, כפי שייקבע בחוק נפרד לעניין זה, בקרן למתן סיוע כלכלי למפעלים שנקלעו למצוקה בשל המצב הכלכלי. הקמת הקרן נקבעה בהחלטת ממשלה מיום י"ח באייר התשס"ט, 12 במאי 2009. ההבנות שגובשו בעניין זה בפורום "השולחן העגול" והוראות הצעת החוק מבטאות סולידריות ראויה בקרב ציבור העובדים. כדי לאפשר את החלת ההסדר האמור או הסדר חלופי שיאושר בידי שר האוצר על כלל עובדי השירות הציבורי מוגשת הצעת חוק זו, הקובעת בין היתר כי אם לא יגיעו ארגוני העובדים האחרים להסכמה עם המדינה ועם מעסיקים אחרים בשירות הציבורי, יחול ההסדר שבחוק המוצע, המבוסס על ההסכמות עם ההסתדרות הכללית והעומד בראשה – היא ארגון העובדים המייצג את מרבית עובדי השירות הציבורי. הממשלה רואה חשיבות רבה להגעה להסכמה עם כלל ארגוני העובדים. ההסכמה, כאמור, תאפשר גמישות באשר לדרך שבה ישיאו העובדים את תרומתם. החוק הוא בבחינת אמצעי אחרון ליישום הפחתת דמי ההבראה בכלל השירות הציבורי. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> מה העלות של החוק הזה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אמרתי, כמיליארד וחצי, השרה רוחמה. ראוי לציין, כי אין זו הפעם הראשונה שבה צוק העתים מחייב מהלך דומה לזה שבהצעת חוק זו שלפניכם. כך בתקופה שבין 1 ביולי 2003 ועד 30 ביוני 2005 הוסכם עם ההסתדרות הכללית על הפחתת שכר, וזאת במסגרת הסכם קיבוצי לעידוד הצמיחה במשק. כך גם עם הסתדרות המורים. לגבי ארגוני עובדים אחרים, חוק התוכנית הכלכלית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג–2003, קבע כי ככל שלא חל על עובד הסכם קיבוצי בזמן הפחתת שכר, יחולו לגביו הוראות ההסכם לעידוד הצמיחה שנחתם עם ההסתדרות הכללית. חברי חברי הכנסת, אבקש מכם לאשר את הצעת החוק ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה, ושיהיה לכולנו בהצלחה. <היו"ר כרמל שאמה:> תודה רבה לסגן השר. אני רוצה להכריז על רשימת הדוברים ולסגור אותה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אריה ביבי. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי, חבר הכנסת שלמה מולה, חבר הכנסת נסים זאב, חבר הכנסת גדעון עזרא, חבר הכנסת מאיר שטרית, חבר הכנסת יואל חסון, חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת מגלי והבה, חבר הכנסת אופיר פינס-פז וחבר הכנסת דוד אזולאי. ראשון הדוברים, כאמור, חבר הכנסת אריה ביבי, בבקשה. <אריה ביבי (קדימה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, דיבר לפני סגן השר יצחק כהן. דווקא זה אירוני שאדם שמאמין בזכויות המסכנים, הוא זה שמדבר על לקצץ – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אבל, הממשלה – – – <אריה ביבי (קדימה):> – – את קצבת ההבראה. ומי יושב כאן גם, מכובדי? יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה שהוא בעצמו יושב-ראש ועד. תסתכל עלי, חבר הכנסת חיים כץ, אתה בעד הדבר הזה? קריאה: כן. <אריה ביבי (קדימה):> אני מתפלא עליך. <יוחנן פלסנר (קדימה):> זה לא חיים כץ שאנחנו מכירים. זה חיים כץ אחר. <אריה ביבי (קדימה):> זה לא שאנחנו מכירים. דיבר השר ארדן על האיום האירני. לא ידעתי שהאיום האירני שייך לנושא מע"מ על הירקות, לא ידעתי שהאיום האירני שייך לקיצוץ ההבראה. הוא צדק בדבר אחד – שהעם לא טיפש. אני מסכים אתו בהחלט, העם לא טיפש. אני גם הייתי אומר לו שקצת יצטט את ביאליק. ביאליק אמר: עד היכן? עד מתי? עד אנה? את הכול אפשר לרמוס? מי שלא חווה את הנושא הזה של לתת לעובדים הבראה, לא חווה דברים מעולם. אני זוכר שכשאנחנו צירפנו את ההבראה עם הנופש המבצעי – חברת הכנסת דליה, את מפריעה פה. אנחנו צירפנו את ההבראה עם הנופש המבצעי, ואז ראינו אנשים שנוסעים לאילת, שנוסעים לטבריה, שנוסעים לים המלח – אנשים שלא היו בחיים שלהם במלון, ויצאו להבראה במלונות בפעם הראשונה בחיים. אני רוצה לומר לכם עוד משהו, אני לא חושב שהדבר הזה נעשה במחשבה רצינית. למה? כי יש עובדים שכבר קיבלו את ההבראה שלהם בינואר. אדוני סגן השר יצחק כהן, אתה יודע שיש עובדים שקיבלו את ההבראה שלהם כבר בינואר. מה עושים עם העובדים האלה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חבר הכנסת ביבי, לא רצינו. – – – הקפאה בשכר הציבורי, זה משהו אחר לגמרי – – – נציגי העובדים. <אריה ביבי (קדימה):> אדוני, מה עושים עם העובדים האלה? האם צריכים להחזיר את ההבראה לאחר שכבר שחקו אותה? כל אלה שעובדים בשדה התעופה, כל אלה שעובדים בתיירות, הם כבר קיבלו את ההבראה שלהם בינואר. מה תאמרו עליהם? אני רוצה לומר שאי-אפשר הכול לפתור באיום האירני. הגיע הזמן שתחשבו על המסכנים, על אלה שמחפשים את הגרוש של המחר. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לחבר הכנסת אריה ביבי. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי; אינו נוכח. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא עוד הצעת חוק מבית-מדרשו של בנימין נתניהו, אותו ראש ממשלה שהיה שר האוצר ב-2003. אנחנו יודעים איזה גזירות הוא הטיל על ציבור העובדים, על האוכלוסיות החלשות. <היו"ר אורי מקלב:> סליחה, רק רגע. חברי הסיעה שלך מפריעים, לא בכוונה כנראה. רבותי חברי הכנסת. חברת הכנסת – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> יש ידיעה מחרישת אוזניים שראש הממשלה, בגלל שהוא עייף הוא התבלבל. <היו"ר אורי מקלב:> לא יכול להיות דבר כזה. <שלמה מולה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת באה לנשל – זכויות העובדים, לפגוע בזכויות היסוד הקנייניות של העובדים. כל מה שכל עובד עושה – הוא קם בבוקר בשעה 06:00, הולך להביא שכר הביתה ולגדל את משפחתו ואת ילדיו, לפרנס את ביתו. בין כל הזכויות הבסיסיות שיש, יש מתן הטבה, הבראה לעובד. הרי אנחנו לא מדברים על אלה שמקבלים קצבאות. אנחנו לא מדברים על אנשים שמקבלים תמיכות מהמדינה. אנחנו מדברים על אותם אנשים שעובדים, שמגיע להם קצת יותר מלכל אדם אחר, כי הם באים לשרת את הציבור. הם באים לשרת את המשק, הם באים לתת מזמנם. <היו"ר אורי מקלב:> סליחה, סליחה. רבותי חברי הכנסת, הרעשים יותר גדולים – מהדובר עצמו. <שלמה מולה (קדימה):> על כן, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת היא בהחלט הצעת חוק שבאה מהעולם הקפיטליסטי האכזר שלא בוחל בשום מקום כדי לפגוע באדם העובד. הרי ממה נפשך, אדוני היושב-ראש? האדם העובד הוא האדם המייצר והנותן למשק. ובאים עם הצעת חוק ממשלתית שמעבירים אותה אפילו בהינף יד ובמזורז, ביום אחד. כאשר מדובר בזכויות של העובדים, כל אדם שמצביע, ידיו צריכות לרעוד – האם הוא לא פוגע בזכויות של אנשים שמייצרים ותורמים למשק, משלמים מס, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות. מה בסך הכול מבקשים? שאותו אדם יקבל את התגמול, את ההבראה. לא מדובר בעשרות אלפי שקלים. אדוני היושב-ראש, אני חושב שדווקא חברי הקואליציה כמו מפלגת העבודה – מישהו פעם אמר להם איזה משפט שהוא מאוד קשה, אבל אני אחזור – מפלגת העבודה היא מפלגה שבעצם היא כבר מזמן לא מפלגה סוציאל-דמוקרטית. אבל אליהם הצטרפו דווקא האגף האחר, שכל יום הוא אומר: אנחנו דואגים לחלשים, לעובדים. זו מפלגת ש"ס. עומד כאן סגן שר האוצר ומסביר לנו כמה זה חשוב לתמוך בהצעת החוק. אדוני סגן השר, תאמין לי, אני מתפלא עליך. אני הייתי בא ואומר: אתה היית צריך להביא חלופה אחרת, לא חלופה שפוגעת דווקא באנשים שעובדים. למה? זאת חלופה רעה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ניסינו חלופה – – – <שלמה מולה (קדימה):> אני מצפה דווקא מאנשי ש"ס, שאת הצהרותיכם גם תביאו למימוש. תבואו ותגידו: אנחנו לא ניתן לפגוע בזכויות האנשים שעובדים, שמביאים הביתה פרנסה. זו פגיעה קשה, פגיעה עמוקה, ואתם צריכים לעצור את הדבר הזה יחד עמנו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לחבר הכנסת שלמה מולה. אחריו – חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. חבר הכנסת גדעון עזרא – לא בנמצא. אני מבין שיכול להיות שהוא לא ידע שעכשיו הגיע הזמן שלו. חבר הכנסת מאיר שטרית, לא בדיוק תורך, אבל אנחנו הקדמנו אותך. <מאיר שטרית (קדימה):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מכל התמיהות, וכל הטיפול בתקציב הקלוקל הזה – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת גדעון עזרא, אנחנו הקדמנו את התור. סליחה, חבר הכנסת מאיר שטרית. חבר הכנסת גדעון עזרא, אנחנו ניתן לך מייד אחרי חבר הכנסת מאיר שטרית את זכות הדיבור. <מאיר שטרית (קדימה):> מכל הטיפול בתקציב הקלוקל הזה, זה אחד השיאים של העיוות ושל הפגיעה החברתית באוכלוסיות החלשות. אני לא יכול להבין את עמדת הממשלה. מה התנפלתם על החלשים? זו הדרך לתקן את הכלכלה? מישהו חושב שאם יגזלו חצי מדמי ההבראה של עובדי הציבור המסכנים שפעם בשנה מקבלים איזשהו תקציב לצאת לחופש עם המשפחה, ובזה פוגעים, מזה יצילו את כלכלת ישראל? ריבונו של עולם, מה קרה לכם? מכרתם את המדינה להסתדרות. אני זוכר את אותו ביבי מול ההסתדרות ב-2003–2004, יחד אתי. אני רוצה להזכיר לכנסת מה עשינו ב-2003–2004. הלכנו על דרך אחרת, יותר צודקת, יותר חכמה, שגם נתנה הרבה יותר כסף למדינה: קיצוץ בשכר עובדי השירות הציבורי בהדרגה. מי שקיבל שכר מינימום, קיצצו לו אפס. מי שקיבל 5,000 שקל – קיצצו לו 1%, עד 10% – למקבלי השכר הבכירים במשק. אבל לזה, כמובן, הפעם ההסתדרות לא מסכימה, הם בעלי הבית. כי מיהם מקבלי השכר הגבוה במשק? כל הוועדים החזקים. אבל עובדה היא, אדוני היושב-ראש: אני הייתי אז שר במשרד האוצר, ואני הגעתי אז להסכם. אני חתמתי על הסכם עם עמיר פרץ על קיצוץ בשכר של 2 מיליארדי שקל בשנה, מה שקרוי "עידוד הצמיחה". זה באמת עזר למשק, והשכר חזר לשיעורו אחרי שנגמר המשבר. אבל להתנפל היום על החלשים במשק, אלה שמשלמים – עובדי המדינה ועובדי הציבור – הם ישלמו את מחיר הנזק? איזו סיבה יש לזה? אני אומר לכם, אתם פוגעים באנשים ששלחו אתכם לשלטון, והם מאוד יתנקמו בכם, ובצדק רב. למה לגזול את כבשת הרש? יכולתי, אדוני היושב-ראש, לעמוד פה ולצטט את נתן הנביא מדבר אל דוד המלך על כבשת הרש. זאת גזלה של כבשת הרש. מה התנפלתם על הכבשה המסכנה הזאת? אתה יודע, אדוני היושב-ראש, שרבים מעובדי המדינה לא מגיעים לשכר מינימום, ומקבלים השלמת הכנסה, ומחכים פעם בשנה לקבל את המתנה הזאת לצאת להבראה עם המשפחה. אז עכשיו באים ולוקחים להם את הדבר המסכן הזה, את הדבר היחידי שיש להם פעם בשנה – חותכים אותו בחצי. אני אומר לכם, זאת אכזריות כלכלית, לא לשמה. אפשר להוסיף לזה; הרי זאת לא הפגיעה היחידה בחלשים. מע"מ על הפירות והירקות – שמעתי שראש הממשלה הכניע את אנשי סיעתו; כבר הודיעו שיצביעו בקריאה ראשונה בעד הטלת מע"מ על פירות וירקות. תגידו לי, מה, אתם השתגעתם? אני אומר לכם, לחברי הליכוד, כמי שמכיר את המיליה היטב – את מצביעי הליכוד: אתם השתגעתם לגמרי? מה, אתם חותכים את הרגליים שלכם מעצמכם? מה קרה לכם? איפה השכל? ולמה צריך להפחית מסים? למה צריך להפחית מסים אם המצב קשה, במקום להטיל מע"מ על פירות וירקות? אתם עדיין מתעקשים להפחית מס הכנסה. אם כבר, תפחיתו מס ערך מוסף, דבר שבאמת יעזור לעניים. אדוני היושב-ראש, כל 1% מס ערך מוסף הוא בערך סדר גודל של 3 מיליארדי שקל. מכל 1% כזה חמשת העשירונים התחתונים משלמים כמעט חצי. למה? כי העובד הפשוט משלם את כל משכורתו לצריכה. והרי משלמים על כל דבר מס ערך מוסף, 15.5%, זאת אומרת לוקחים גם מעובד שלא משלם פרוטה מס הכנסה, שלא מגיע לשכר מינימום – לוקחים לו על כל שקל שהוא מוציא 15.5%. <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו עם הזמן גם כן כבר – – – <מאיר שטרית (קדימה):> ועכשיו אתם רוצים לקחת עוד – לתת יותר לעשירים ולחברות: הנחות במס הכנסה – ולפגוע בעניים. אני מציע לחברי הקואליציה, וגם לחברי האופוזיציה כמובן, להצביע נגד החוק הרע הזה. זה יהיה לגאוותכם. זאת תהיה הגנה על העובדים החלשים והגנה על הציבור החברתי בארץ. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. חבר הכנסת גדעון עזרא, בבקשה. <גדעון עזרא (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מוכרח להגיד – מהניסיון שלי; הייתי שש שנים שר, בשלושה משרדים. בכל אחד מהמשרדים הללו היו עובדים שנזקקו להשלמת הכנסה. פרט לכך שהם היו מקבלים השלמת הכנסה היתה להם סוכרייה אחת שהם קיבלו, וזו קצובת ההבראה. מי שלא יודע, קצובת הבראה מקבל עובד מדינה אם הוא יוצא לנופש ואם הוא איננו יוצא לנופש. בכל מקרה הוא מקבל את הקצובה. ותראו, מספר האנשים שלא משתמשים בכסף לנופש הוא הרבה יותר גדול מאלה שמשתמשים בכסף כדי לצאת לנופש. זה משום שהכסף הזה, בעיקר החלשים שבהם, משתמשים בו לצורך הפרנסה החודשית שלהם. משום מה, מכל הבעיות שקיימות – וצריך תקציב נוסף – דווקא את הסעיף הזה מצאו, ואני פשוט לא מבין את הסיבה. אם תשאל אותי מה הסיבה – ולכך הסכים מזכיר ההסתדרות; אני לא יודע למי מזכיר ההסתדרות דואג, לאיזה סוג של פועלים. האם הוא דואג לפועלי חברת החשמל? האם הוא דואג לרשות הנמלים, או שהוא דואג לאלה שמקבלים השלמת הכנסה? אני, לצערי, הגעתי למסקנה שהממשלה הזאת, שהלכה בדרכו של מזכיר ההסתדרות – בחלק מהדברים, לפי דעתי, היו לו סעיפים חיוביים. בסעיף הזה, לפי דעתי, הוא שגה. אני מציע שכמו בנושא המע"מ על הפירות והירקות, הכנסת הזאת תגיד את דברה, ותגן על האנשים שגם כך משכורתם נמוכה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה, חבר הכנסת גדעון עזרא. <יואל חסון (קדימה):> תן לי את הדקה שלו. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שאתייחס, ברשותכם, לסוגיה שאנחנו דנים בה – כולנו ראינו עכשיו במסכי המחשב את הידיעה שהגיעה מהבית הלבן, הידיעה שהנשיא אובמה החליט להתנות את התמיכה בישראל ולערב את האו"ם בכל מה שקשור לנושא המאחזים הלא-חוקיים. חברי חברי הכנסת, זו הידרדרות נוספת, ומטרידה מאוד, במערכת היחסים בינינו לבין ארצות-הברית, הידרדרות שהאחראי היחיד לה הוא ראש הממשלה נתניהו, שבאמת מדרדר בסרבנותו המדינית, ופוגע קשות באינטרס הלאומי הישראלי. זה מדאיג, וזה צריך להדאיג את כל הבית הזה. חברי חברי הכנסת, מה עוד נאמר – כמה דובר על חוסר הרגישות החברתית של הממשלה הזאת ושל נתניהו, אבל מה שמדהים, חברי חברי הכנסת, זה שאותם אנשים חלשים, אותם אלה שהולכים להיפגע כל כך קשה בקיצוץ הזה בדמי ההבראה, אותם אנשים שבכלל לא משתמשים באותם דמי הבראה לנופשונים או לטיולים, אלא פשוט מתקיימים מהדבר הזה, אלו מצביעי נתניהו. אלו המצביעים של נתניהו. אתם יודעים מה – זה כמעט כמו תסמונת האשה המוכה, שמכים אותה ומכים אותה, והיא בטוחה שהיא אשמה. אותו ציבור חלש מצביע לנתניהו שוב ושוב, והציבור הזה מקבל את המכה הקשה ביותר. <יוחנן פלסנר (קדימה):> אולי מאמינים לגלגולי העיניים שלו כל פעם. <יואל חסון (קדימה):> כנראה. אתה יודע, פעם היו אומרים: פעם אחת משקרים לך, ואם אתה מאמין בפעם השנייה – אתה כבר טיפש. אז אני אומר: אולי בפעם השלישית הציבור הישראלי יבין שנתניהו, בברירת המחדל שלו, הוא קודם כול פוגע בחלשים; הוא קודם כול פוגע בחלשים ובאלה שהכי צריכים עזרה, לא קיצוץ. הוא פוגע בהם. זאת בדיוק מטרת החוק הזה. החוק הזה לא מפריע למי שמרוויחים, ולמי שיש להם, ולמי שאפילו לא שם לב להבראה הזאת, אם היא חצי או יותר; הם לא שמים לב. אבל אותם אנשים שמקבלים השלמות הכנסה, שמקבלים שכר מינימום, אותם אנשים שמצפים לכותרת הזאת בתלוש המשכורת, שכתוב "דמי הבראה", ולרגע זה מין סוג של אשליה, אדוני היושב-ראש, שהשכר הוא קצת יותר גבוה. והנה, גם באשליה הזאת פוגעים – גם באותו חודש מבורך שמאפשר להם אולי לקנות עוד משהו לילד, עוד ספר לימוד, עוד חוג, אולי גם עוד אוכל. זה השימוש שבאותן שכבות חלשות עושים בדמי ההבראה, והם רוב אלה שנהנים מאותם דמי הבראה. ואני אומר לכם – איפה ש"ס? ש"ס – חבר הכנסת זאב, חבר הכנסת אמסלם, חבר הכנסת אזולאי, איפה אתם? פוגעים בשכבות ששולחות אתכם לכאן בנאמנות בחירות אחר בחירות. נותנים בכם אמון שאתם תדאגו לשכבות החלשות – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – – <יואל חסון (קדימה):> נכון. <נסים זאב (ש"ס):> – – – שנותנים בנו אמון. <יואל חסון (קדימה):> אין ספק. אז אתה מפר את האמון הזה. <נסים זאב (ש"ס):> – – – <יואל חסון (קדימה):> אתה מפר את האמון הזה. אז מה, כי הוסיפו לקצבאות הילדים, כי נתנו לישיבות, אז עכשיו לא אכפת לכם שלאנשים האלה מורידים את דמי ההבראה – את הקיום הזה? אני הייתי מצפה לשמוע אותך; ונשמע אותך. <נסים זאב (ש"ס):> תשמע אותי. <יואל חסון (קדימה):> אני לא מפספס אותך אף פעם, חבר הכנסת זאב. השכבות החלשות, חברי חברי הכנסת, נפגעות שוב על-ידי הממשלה חסרת הרגישות הזאת – – <היו"ר אורי מקלב:> תודה. <יואל חסון (קדימה):> – – ועל-ידי בנימין נתניהו שבא, בבחירות, לוקח, שואב את הקולות מהשכבות החלשות, ואחר כך מפנה להן את הגב, שוכח אותן. אני מקווה מאוד – – <היו"ר אורי מקלב:> תודה, תודה רבה. <יואל חסון (קדימה):> – – שבבחירות הבאות הם יפנו לו את הגב, ולכל אלה שהפירו את האמון. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה, חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (חד"ש):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, עמיתי חברי הכנסת – אני מבין שאין לנו נציגות ממשלה כאן כרגע. החוק הזה הוא חוק חמור ומסוכן. קודם כול, יש לנו פה התערבות של המחוקק ביחסי עבודה, ועוד בהוראת שעה. למטרות תקציב שוללים מעובדים זכויות שמוקנות להם. זה דבר חמור. זה דבר מסוכן. מצער מאוד שהסתדרות העובדים הכללית נתנה יד לביטולם של דמי ההבראה, אבל מה שקורה כאן הוא הרבה מעבר להסכם שיש עם ההסתדרות הכללית, מכיוון שבעצם בחוק הזה מחילים את אותו ויתור של עופר עיני על קבוצות עובדים שעופר עיני לא מייצג – על המורים למשל. המורים לא הסכימו לוותר על דמי הבראה. אז באים ואומרים: בסדר, עופר עיני הבטיח לוותר על דמי הבראה, אז גם המורים, שלא הסכימו, יוותרו על דמי הבראה. ואם הם לא רוצים לוותר על דמי הבראה, אנחנו נכריח אותם, בחוק, לוותר על דמי הבראה. אדוני היושב-ראש, זה דבר מסוכן, חמור ופסול, ואני קורא לכל חברי הכנסת – באמת, מכל חלקי הבית – להתנגד לחוק הזה. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חבר הכנסת מגלי והבה. בבקשה. <מגלי והבה (קדימה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אין בדיון אף שר? אף סגן שר? ממשלה קטנה, אז אין שרים וסגני שרים. <היו"ר אורי מקלב:> שמעו את הרעשים פה. הם יצאו. <מגלי והבה (קדימה):> לפי התקנון, אדוני, צריך להיות פה – אבל מה שרציתי להגיד לחברי חברי הכנסת – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> עסוקים בקליטת הג'ובים. <מגלי והבה (קדימה):> כן. – – מכיוון שכולם, כל אלה שקיבלו את ההחלטה ללכת על הקיצוץ הזה, של דמי הבראה – מחצית דמי ההבראה לעובדים – כולם, ואלה שהולכים להצביע, מעולם לא הרגישו את התחושה של האדם שזקוק לאותה משכורת. מעולם אותם אנשים – אותן שכבות, אנשים עובדים, אדוני היושב-ראש, כל השנה, כולל שכבות הביניים, במפעלים, בכל המקומות, ומחכים לחודש הזה כדי שתהיה להם תוספת קטנה במשכורת. אז יש כאלה שבאמת משלימים הכנסות אחרות, לכסות הוצאות אחרות, ויש כאלה ששנים אפילו לא יודעים מה זה בית-מלון. אז מנסים, עם הכסף שקיבלו, ומה שחסכו, לקחת את אותה משפחה, מעוטת האמצעים, וקצת לנפוש באותם חודשי קיץ. ולצערי הרב, תראו איזה אבסורד: בא יושב-ראש ההסתדרות – באה הממשלה וחותכת לאנשים הכי חלשים. לעובדים. ובשעה זאת כל תושבי ישראל רואים אותנו ושומעים אותנו. איזו בשורה יש לממשלה הזאת, ולאלה שמרימים את היד בעד הקיצוץ הזה, לאותם עובדים, לאותם עובדים שבקושי יש להם פרנסה? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> שכנעת אותם. <מגלי והבה (קדימה):> וזאת לא התמסכנות. היו, באמת, קיצוצים בעבר, אבל מעולם לא היתה פגיעה – וינסו לייפות את זה, אם זאת ההסתדרות; יושב-ראש ההסתדרות, בעצם, שהפך להיות כול יכול במדינה הזאת. הוא בעצם הפך להיות השליט שמכתיב לממשלה איך לטפל בעובדים. ולכן אני חושב – אלה שהולכים להצביע בעד החוק: הכול יירשם – תדעו לכם – איזה גזירות אכזריות, לא נכונות, הממשלה הזאת עושה לשכבות החלשות. ואנחנו נצביע נגד הגזירות האלה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. חבר הכנסת אופיר פינס-פז – אינו נוכח. חבר הכנסת דוד אזולאי – אינו נוכח. אחרון הדוברים, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. הגיע – הגיע הזמן. <מגלי והבה (קדימה):> אתה מדבר, אדוני? <נסים זאב (ש"ס):> אני מדבר עד – – – <היו"ר אורי מקלב:> במסגרת שלוש דקות אתה יכול לדבר על הכול. <מגלי והבה (קדימה):> אין לך 20 דקות. <יוחנן פלסנר (קדימה):> יש לך שלוש דקות, ואני בטוח שכדאי למצות את הדברים במסגרת הזמן. <קריאה:> במסגרת הדקה. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, ראיתי כמה שיואל חסון התגעגע לתשובה שלי. יואל. <יואל חסון (קדימה):> כן, אדוני. <נסים זאב (ש"ס):> אני עונה על השאלה שלך. <יואל חסון (קדימה):> אני שומע. <נסים זאב (ש"ס):> אין יש מאין. אם יש גירעון של 40 מיליארד שקלים, ומ-210 מיליארד אנחנו מגיעים רק למעל 70 מיליארד, תגיד לי, מאיפה אתה רוצה לקצץ? <יואל חסון (קדימה):> מהשכבות החלשות? <נסים זאב (ש"ס):> מאיפה אתה רוצה לקצץ? <יואל חסון (קדימה):> אבל אתה תסכים שמהשכבות החלשות? <נסים זאב (ש"ס):> יש משהו שאתה מסכים אתו? אני אומר לך: לא. מראש לא. אין. <יואל חסון (קדימה):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> כל מה שהממשלה תביא לכאן טרף. מבחינת האופוזיציה זה טרפה ונבלה, ואני לא אשכנע אתכם. עכשיו, מה אתה חושב, שלי זה פחות כואב מאשר לך? <יואל חסון (קדימה):> תשכנע את עצמך. <נסים זאב (ש"ס):> מה, אתה יותר רגיש ממני חברתית? מה, יש לך לב מיוחד? לב חכם במינו? אין ספק, אדוני היושב-ראש, שהמשק הישראלי נמצא בעיצומו של משבר כלכלי גלובלי, והשפעתו גרמה למיתון, ומדינות מפותחות רבות נכנסו להאטת הצמיחה, וגם מדינת ישראל ביניהן. אין צורך להכביר מלים על ההשלכות של הצמצום ושל התכווצות הייצור. 46% – אדוני, זו רעידת אדמה. מה המשמעות? שיש פחות 46% בייצור של מדינת ישראל. מאיפה רוצים להביא את הכסף? עכשיו, כשמדברים על התוכנית הזאת, הלוא זאת תוכנית שהתגבשה בהסכמת נציגי הממשלה, המעסיקים וההסתדרות הכללית. יש כאן קונסנזוס, והסעיף הזה הכי פחות פוגע. יכול להיות – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> באמת? הוא הכי פחות פוגע? אתה לא מאמין במה שאתה אומר – – <נסים זאב (ש"ס):> אני יודע. אני יודע. ואני אגיד לך איך אני יודע. כי אני אחראי כל חודש על יותר מ-30 משכורות לעובדים, ואני אומר לך דבר אחד – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – אבל אני מכירה אותך, ואני יודעת כמה חשוב לך – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – 60% חוזרים לקופת המדינה מדמי ההבראה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אני לא מאמינה לך. <נסים זאב (ש"ס):> גברת רוחמה אברהם, אני אומר לך – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אני לא מאמינה שאתה מאמין במה שאתה אומר. <נסים זאב (ש"ס):> – – 60% מדמי ההבראה חוזרים לקופת המדינה. מס הכנסה – מכניסים מהכיס הזה ומוציאים מהכיס השני. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> זה השור שהחלטתם להוביל אותו ל"קוראלס", ואתם תעשו הכול כדי להצדיק את העניין. הרי אתה לא מאמין במה שאתה אומר. <נסים זאב (ש"ס):> עכשיו, מה שאני כן מציע – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אתה לא מאמין במה שאתה אומר. <היו"ר אורי מקלב:> חברת הכנסת. <נסים זאב (ש"ס):> אני לא מאמין? אל תגידי לי במה – אולי תגידי לי גם מה לומר וגם במה להאמין, במה שאני אומר? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אני מכירה אותך קצת. לא הרבה. <נסים זאב (ש"ס):> אז תדברי במקומי כאן. <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת זאב, אם אתה מנהל דו-שיח אני לא יכול – – – <נסים זאב (ש"ס):> אני לא מדבר דו-שיח. אבל אני רוצה לשאול, אדוני היושב-ראש, מי שיש לו נמק ברגל, והנמק הזה מתפשט – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> הבראה לעובדים זה נמק? <נסים זאב (ש"ס):> – – אז מה, לחכות שהחולה ימות? לפעמים ניתוח – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> – – – גם לא בזה? <נסים זאב (ש"ס):> – – הוא התרופה של האדם. וכשיש קיצוץ מסוים, לפעמים זו הצלת המשק הישראלי. עכשיו, אני מסכים אתכם. על פירות וירקות יש ויכוח, ואנחנו לא נסכים. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, עד שאנחנו לא נוציא את המיץ מהפירות והירקות האלה, אנחנו לא ניתן להוציא את המע"מ. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. <נסים זאב (ש"ס):> חד-משמעית. אבל יש דברים שכן אפשר להתפשר, וכן – זה מאוזן – וכן, זה מאוזן, וכן אפשר – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, ביקשו ממני לדבר – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> לא, לא, לא. יש תקנון. <קריאות:> – – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> יש תקנון. <נסים זאב (ש"ס):> אתם לא תגידו לי מתי ועד מתי לדבר – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> יש תקנון – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – אני בשביל זה הסכמתי לוותר ולדבר אחרון – – <היו"ר אורי מקלב:> אני לא צריך את העזרה של אף אחד. <נסים זאב (ש"ס):> – – וויתרתי על כבודי, אמרתי: אני מוכן להיות אחרון. <קריאות:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת נסים זאב. <נסים זאב (ש"ס):> אני הסכמתי לדבר אחרון, ועכשיו מפריעים לי. אני מבקש. רוב הזמן שלי הם פשוט הפריעו לי, אדוני היושב-ראש, ואני מבקש ממך. <היו"ר אורי מקלב:> נא לסיים. <קריאות:> – – – <נסים זאב (ש"ס):> לכן, אדוני היושב-ראש, יש כאן גיבוש של יצירת תנאים להצלת המשק הישראלי – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> – – ולא לבוא ולומר שאנחנו פוגעים בחלשים. <קריאות:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> איך הוא יגמור? אתם לא נותנים לו לגמור. <נסים זאב (ש"ס):> אתם לא נותנים לי לגמור. אני רק רוצה לסיים, אדוני. מה שכן, אולי – במהלך הדיונים – אולי צריכים לחשוב על רעיון שמי שמקבל משכורת ממוצעת במשק, אולי ממנו לא לקחת את דמי ההבראה – – <היו"ר אורי מקלב:> תודה. שר האוצר מקשיב. <נסים זאב (ש"ס):> – – אבל מי שמקבל מעל המשכורת הזו, אפשר בהחלט כן לקצץ, כי רוב הכסף הזה חוזר למס הכנסה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה, חבר הכנסת נסים זאב. אחרון-אחרון הדוברים, חבר הכנסת אופיר פינס. <קריאה:> – – – <אופיר פינס-פז (העבודה):> חברים, תירגעו, שר האוצר מתכוון להשיב עד שיהיה לו רוב. אדוני היושב-ראש, אדוני השר – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> זה יקרה די מהר. <אופיר פינס-פז (העבודה):> – – חברי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לומר שאני בעד עסקת החבילה. אני חושב שעסקת חבילה בין ממשלה למעסיקים ולעובדים היא תנאי יסודי ביכולת להיחלץ ממשבר כלכלי. אבל אני לא מצליח להבין מדוע עסקת חבילה מהסוג הזה באה לכנסת ברמה של חקיקה – ברמה של חקיקה באחד הנושאים הכי מקודשים לציבור העובדים, שזה נושא ההבראה. אפשר להגיע להסכם. ההסכם לפעמים הוא גם קשה ונוקב, והעובדים כאן מוותרים ויתור גדול מאוד, אבל לחוקק את זה? לא להשאיר את זה ברמה הוולונטרית? זה דבר שהוא בעיני בלתי נתפס. אני לא זוכר מתי הכנסת התערבה בהליכים מהסוג הזה, בעוצמות האלה, ואני חושב שזה מיותר לחלוטין. נכון, יכול להיות שבסוף יהיה איזשהו ועד עובדים שלא יסכים לעשות את העניין הזה – בסדר, אבל אין ספק שעופר עיני מייצג את רוב-רובם של העובדים במדינת ישראל – – <רוני בר-און (קדימה):> לא, זה לא נכון. <אופיר פינס-פז (העבודה):> – – והוא צריך להוביל את העניין הזה, והממשלה לא צריכה להביא לכנסת שום חוק בעניין הזה. <רוני בר-און (קדימה):> זה ממש לא נכון. הוא מייצג פחות מרבע. <אופיר פינס-פז (העבודה):> שנית, אני לא מבין בכלל את כל הסיפור הזה. גם אם מביאים הצעת חוק כזו, אדוני שר האוצר, תביא אותה בסוף. קודם כול, תיתן את מה שהתחייבת. עוד לא נתת כלום. נתניהו בסך הכול הפקיד מכתב בידיו של יושב-ראש ההסתדרות; מהמכתב הזה עוד לא התקיימה אפילו לא האות הראשונה של הסעיף הראשון. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אתה מצפה שזה יתקיים, אופיר? אתה באמת מצפה שזה יתקיים? <אופיר פינס-פז (העבודה):> אני מצפה, כן. אני מצפה, כנראה שהציפייה שלי היא ציפייה מוגזמת. ולכן, גם אם הממשלה מביאה את העניין הזה, היא צריכה להביא אותו בסוף התהליך, אחרי שכל יתר הדברים בעסקת החבילה מומשו. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אתה יודע למה זה. כי הם פוחדים שאם עופר עיני לא ייתן את ראשו קודם – הוא הרי ממילא יודע שהוא לא יוכל לשלם – אז שעופר ייתן את הראש שלו קודם – – – <היו"ר אורי מקלב:> חברת הכנסת אברהם. <אופיר פינס-פז (העבודה):> אני חושב שיש משהו בדברים של חברת הכנסת רוחמה אברהם. אני חושב שהממשלה קודם כול רוצה להבטיח את המיליארד וחצי שקלים, או כמה שזה לא יהיה, ואחר כך ייתנו, לא ייתנו. זה מאוד מחשיד. אני מציע לכנסת – גם לאלה שתומכים בעסקה הכוללת – לא להעביר את החוק הזה לפני שהממשלה עומדת בכל ההתחייבויות שלה כלפי ציבור העובדים. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> מאה אחוז. <אופיר פינס-פז (העבודה):> ולכן, אני קורא לך, אדוני שר האוצר, לא להביא את הצעת החוק הזו לקריאה ראשונה, לחשוב על כל העניין שוב, ואם להביא – אז להביא בצורה אמיתית. תהיה גבר – מה זה היה של הגבר? זכויות יוצרים. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> תהיה סמרטוט. <אופיר פינס-פז (העבודה):> תהיה גבר, תביא את זה בסוף. אל תבוא ותיקח את הכסף עכשיו. קודם כול תמלא את חלקך בהסכם ולאחר מכן תוודא שהצד השני ממלא את חלקו. במידה שלא תעשה כן – אתה מאלץ אותי להצביע נגד הצעת החוק. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. ישיב שר האוצר. <יוחנן פלסנר (קדימה):> יזמנו אותך לוועדת האתיקה – תהיה גבר, שוביניסט. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> תגיד לו שיסביר למה הוא מביא את זה ראשון. יובל, אולי תשכנע אותי גם. <שר האוצר יובל שטייניץ:> יכול להיות. יש סיכוי? <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אולי. תסביר למה אתה מביא את זה באמת כחלק ראשון בעסקת החבילה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – <היו"ר אורי מקלב:> רבותי, אני מבקש לאפשר לשר להשיב. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – כאשר כל הגורמים במשק, למעשה במדינה, משלבים ידיים ברצון, מרצון, על מנת להתמודד יחדיו, להתמודד בזרועות משולבות, בידיים משולבות, עם משבר כלכלי חסר תקדים, שמאיים על מדינות ברחבי הגלובוס כולו, והגיע גם למדינת ישראל – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אתה תהיה ערב למימוש המכתב – – –? <היו"ר אורי מקלב:> חברת הכנסת אברהם, אי-אפשר כך. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – התחייבות של מפלגת העבודה? <היו"ר אורי מקלב:> חברת הכנסת אברהם, זה ממשיך כל הזמן. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – בשעה שהושגה, מזה 26 שנה – אחרי 26 שנה שלא היה תקדים כזה – השגנו לפני מספר שבועות – – <אורית זוארץ (קדימה):> איך אתה יכול להגן על הצעת חוק – – – <היו"ר אורי מקלב:> חברת הכנסת זוארץ. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – לראשונה מאז שנת 1985 – – <אורית זוארץ (קדימה):> איך אתה יכול להגן על זה? <היו"ר אורי מקלב:> חברת הכנסת, אי-אפשר עכשיו. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – הסכם היסטורי, עסקת חבילה, שבה הממשלה – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אתה תעמוד מול עסקת החבילה הזו כולה? <היו"ר אורי מקלב:> חברת הכנסת אברהם. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אתה תעמוד בעסקת החבילה? תגיד כן או לא. <היו"ר אורי מקלב:> חברת הכנסת רוחמה אברהם, אני קורא אותך לסדר. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – העובדים – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אתה תעמוד במכתב הזה – כן או לא? <היו"ר אורי מקלב:> חברת הכנסת רוחמה אברהם, זה לא יכול להמשיך כך. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – במפלגת העבודה. אתה תעמוד במכתב הזה – כן או לא. מה יותר פשוט מזה? <היו"ר אורי מקלב:> חברת הכנסת רוחמה אברהם, לכל אורך הדיון. יותר מהזמן של הדוברים עצמם. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> מה יותר פשוט מזה? שיגיד אם הוא מוכן לעמוד מאחורי עסקת החבילה. <היו"ר אורי מקלב:> אי-אפשר. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> הוא לא עונה, כי הוא יודע שהוא לא יכול לעמוד בזה – – <היו"ר אורי מקלב:> אני מבקש לאפשר לשר להמשיך לשאת את דברו. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – הוא יודע שנתניהו יעשה לו תרגיל נוסף, זה מה שהוא יודע. <היו"ר אורי מקלב:> חברת הכנסת אברהם, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה, אני נאלץ. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – פעם שלישית. <שר האוצר יובל שטייניץ:> בשעה שהעובדים והמעסיקים מבינים שאנחנו נמצאים במלחמת מגן על הכלכלה ועל התעסוקה ועל החוסן הכלכלי והחברתי, והחוסן הלאומי של מדינת ישראל – – <אורית זוארץ (קדימה):> על-ידי פגיעה בעובדים. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – ומשלבים ידיים – – <אורית זוארץ (קדימה):> ופוגעים בעובדים. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – ציפיתי – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> צעד קדימה, שניים אחורה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – מהקואליציה ומהאופוזיציה כאחד, מכל באי הבית, שבדיוק – – <יואל חסון (קדימה):> אדוני היושב-ראש – – – עשר דקות – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – כפי שהעובדים והמעסיקים משלבים ידיים, כך גם הקואליציה והאופוזיציה תשלבנה ידיים בשעת-חירום, בשעה קשה זו למשק. למה הדבר דומה? לפני שלוש שנים, במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, הותקפה מדינת ישראל – צבאית, לא כלכלית – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> זאב רוצה שאתה – – – אבל אתה לא עונה לשאלה, כי אין לך תשובה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – ואנחנו כאופוזיציה שילבנו ידיים עם הקואליציה, עם ממשלת קדימה, שמנו את החשבונות בצד, שמנו את האופוזיציה – – <יואל חסון (קדימה):> סגנית השר הגיעה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – את התפקיד שלנו כאופוזיציה בצד, שילבנו ידיים כאן בכנסת – קואליציה ואופוזיציה – קדימה וליכוד, עבודה וש"ס, ישראל ביתנו – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> זאב אלקין עוד מעט ירקוד לך טנגו. <היו"ר אורי מקלב:> חברת הכנסת אברהם. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – והאיחוד הלאומי, שילבנו ידיים כולם לעמוד במלחמה, למרות שהיתה לנו ביקורת, שתקנו, גיבינו – – <היו"ר אורי מקלב:> השר שמחון. השר שמחון. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – כדי להגן על מדינת ישראל. <היו"ר אורי מקלב:> כבוד השר. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> למה אתה לא אומר שתתחייב לעופר עיני, למה אתה לא אומר את זה? <שר האוצר יובל שטייניץ:> ציפיתי מציפי לאותה התנהגות ממלכתית שגילה בנימין נתניהו בתקופת מלחמת לבנון השנייה, אדוני היושב-ראש. ציפיתי מציפי לקצת בגרות, לקצת ממלכתיות. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אתה תעמוד בהתחייבות של נתניהו – כן או לא? <שר האוצר יובל שטייניץ:> ציפיתי מציפי ומהאופוזיציה – – <יואל חסון (קדימה):> על ביבי אפשר – – – <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> – – – <קריאות:> – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – שכאשר התעשיינים והמעסיקים משלבים ידיים עם העובדים – – <קריאות:> – – – <היו"ר אורי מקלב:> חבר הכנסת חסון. <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – גם האופוזיציה תשלב ידיים עם הממשלה והקואליציה. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> אתה יודע שביבי – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> אבל אין בכם שמץ של ממלכתיות ואין בכם שמץ של אחריות – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> החוקים הפופוליסטיים – – – <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – ובמקום לשלב אתנו ידיים בשעה שהאבטלה מתדפקת על כל בית בישראל – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> ממלכתיות זה להוריד מסים או לא? <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – אתם מסרבים לשלב ידיים, מסרבים להבין את גודל השעה, בניגוד לאזרחי ישראל, בניגוד לעובדי ישראל. אדוני היושב-ראש, זאת הצעת חקיקה – – <יוחנן פלסנר (קדימה):> גודל השעה זה להסתכסך עם ארצות-הברית? <שר האוצר יובל שטייניץ:> – – שנועדה לעזור למשק, שהיא חלק מעסקת החבילה שנעמוד בה כולה, היא מקובלת על המעסיקים, היא מקובלת על העובדים, היא מקובלת על כל בית ישראל, להוציא כמה חברי אופוזיציה. אני קורא לכנסת לשלב ידיים ולתמוך בשילוב הידיים שבין הממשלה, העובדים והמעסיקים. תודה רבה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה, אדוני השר. <רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):> למה אתה לא אומר – – – להתחייב או שאתה לא מודע לזה. הוא לא מודע למכתב ההבנות. <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת החוק. חברת הכנסת אברהם, חברת הכנסת אברהם. אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת החוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה), התשס"ט–2009. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – 18 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת החוק לתשלום חלקי של דמי הבראה בשירות הציבורי בשנים 2009 ו-2010 (הוראת שעה), התשס"ט–2009, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 37, נגד – 18, ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק התקבלה, והיא עוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תודה. <שר האוצר יובל שטייניץ:> צריך להעביר את ההצעה לוועדת כספים. <יואל חסון (קדימה):> – – – <היו"ר אורי מקלב:> ועדת הכנסת תכריע בין שתי הוועדות. <חיים אורון (מרצ):> לוועדה למעמד האשה. <הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (מס' 5), התשס"ט–2009> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/430).] (קריאה ראשונה) <היו"ר אורי מקלב:> אנחנו ניגשים להצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (מס' 5), התשס"ט–2009, קריאה ראשונה. יציג את ההצעה שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון. אדוני השר, בבקשה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת – מחלת הכלבת היא מחלה חשוכת מרפא העלולה לפגוע בבעלי-חיים ובבני-אדם. האמצעי היחיד למניעת המחלה באדם שנדבק בה הוא חיסונו מוקדם ככל האפשר לאחר החשיפה לנגיף. חשיפה לכלבים נגועים במחלה היא הסיבה העיקרית לתמותת בני-אדם מהמחלה ברחבי העולם. בישראל, מאז שנת 2003 לא אובחנה המחלה בבני-אדם, אולם היא מאובחנת בבעלי-חיים. דרך ההתמודדות העיקרית עם החשש להדבקה במחלה היא הסגרת בעל-החיים הנושך לצורך תצפית למשך עשרה ימים מיום הנשיכה. במקרים שבהם בעל-החיים הנושך אינו מוסגר לצורך תצפית, מביאים למתן חיסונים מיותרים הכרוכים בסבל למטופל ולבני משפחתו. מטרת החוק היא לאפשר התמודדות יעילה יותר עם מניעת המחלה מבלי לגרום סבל מיותר לבעלי-החיים. הנושאים העיקריים בהצעת החוק: תקופת ההסגר תבוצע עשרה ימים מיום הנשיכה ולא מיום ההסגרה – החוק קובע שבעל-חיים שהובא להסגר יוחזק למשך עשרה ימים מיום הבאתו להסגר. כאשר הכלב מועבר להסגר במועד מאוחר ליום הנשיכה, אין היגיון מקצועי לבודד אותו למשך עשרה ימים, שכן נגרם לו סבל מעצם ההחזקה בהסגר שלא לצורך. לכן מוצע לקבוע בחוק שעשרת ימי ההסגר נדרשים מיום הנשיכה בלבד. החמרה בענישה למי שלא הסגיר כלב שנשך במועד – לצד מניעת סבלם של הכלבים שמוחזקים בהסגר שלא לצורך, יש להחמיר בענישה של בעלי הכלבים שלא דואגים למסור כלבים שנשכו לבידוד כנדרש לצורך מניעת המחלה. הענישה הקבועה בפקודה אינה מספקת הרתעה אפקטיבית ואינה משדרת את המסר הציבורי הדרוש. לכן מוצע להחמיר בענישה על אי-הסגרת בעל-חיים ולהטיל קנס נוסף בגין כל יום שבו נמשכת העבירה. פרסום באינטרנט של דרכי הדיווח של כלב שנשך – לפי החוק, בעליו של בעל-חיים שנשך אדם חייב בתוך 24 שעות מרגע שנודע לו על כך להודיע על כך לרופא הממשלתי או לרופא הווטרינר הממשלתי הקרוב ביותר. במטרה להקל על קיום חובת הדיווח של הציבור, מוצע לפרסם את פרטי ההתקשרות עם הרופאים הממשלתיים באתרי האינטרנט של משרד החקלאות ופיתוח הכפר ושל משרד הבריאות. החזקת כלב שנשך במקום בפיקוח שלטוני בלבד – לפי החוק על רשות מקומית להתקין "מאורת בידוד" לשם ביצוע תצפית על בעלי-חיים במשך עשרה ימים, כדי לבחון אם הכלב מצוי בשלב המידבק של המחלה. בשנים האחרונות התקבלו בבתי-משפט השלום החלטות חמורות על החזקת כלבים שנשכו בבית בעליהם – הסגר בית – ולא במאורת בידוד עירונית שבה ניתן לקיים תצפית כלבת. החלטות אלה מנוגדות למטרה העיקרית בהסגרת הכלב לידי גורם שלטוני, אחראי, מקצועי ומפקח, שהיא ביצוע תצפית, אבחון וביצוע פעולת מנע בהתאם לצורך. מוצע לקבוע בחוק במפורש שמותר להחזיק כלב רק במאורת בידוד, רק אם היא נתונה לשליטתו של הרופא הווטרינר העירוני. אדוני היושב-ראש, אני מבקש לתמוך בהצעת החוק ולהעבירה לוועדת הכלכלה של הכנסת. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה לך, אדוני השר. ראשון הדוברים – חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת גדעון עזרא, שהוא גם אחרון הדוברים. <נסים זאב (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חשבתי מה כבר אפשר לדבר על חוק הכלבת, איזה רעיון אפשר להוציא מהחוק הזה. <יריב לוין (הליכוד):> – – – <נסים זאב (ש"ס):> לא, יש פני הדור כפני הכלב. "חוצפה יסגא", זה דור המשיח. יש לי שני דברים לומר, אדוני היושב-ראש. לא מקובל עלי שמחלת הכלבת, כשמדובר בכלב נושך ובעליו יודעים שהוא נשך, צריך להמתין 24 שעות, ולא תמיד אני יודע מתי זה בתוך העשרה ימים שבאמת מהווים סכנה. הלוא מחלת הכלבת, אם חלילה וחס באמת כלב נשך ואנחנו חוששים שאולי היה נגוע, הרי הסכנה היא סכנת מוות, זה ברור. לכן אני חושב שצריך על-פי חוק שברגע שהבעלים מודיעים שהוא בוודאי נשך, צריך תיכף ומייד להתקשר ולהודיע ולא לחכות 24 שעות, כי לפעמים ה-24 שעות האלה יכולות לשנות ולסכן חיי אדם. אלא אם כן הוא לא ידע ויכול להיות "נעלם ממנו והוא לא ידע ואשם", אבל כאשר הוא יודע והוא הבעלים והוא הפקיר את הכלב שלו, אז אין שום סיבה בעולם שהוא לא ידווח בזמן. זה דבר אחד. דבר נוסף, ראיתי שהחוק הזה מטיב כל כך עם הכלבים מתוך רחמנות של צער בעלי-חיים והתחשבות. אני רוצה לומר שהלוואי שהיינו מתייחסים לאותם חשודים שבסופו של דבר הם עצורים והחשד כנגדם באותן עבירות מתברר שלא היה ולא נברא. אני חושב שאם אנחנו נותנים לכלב את היחס הנכון ומצמצמים עד כמה שאפשר את ימי ההסגר שלו, צריכים להתחשב באותם בני-אדם כשאין חשד אמיתי כנגד אותם חשודים. המשטרה צריכה, אדוני השר, להתנצל במכתב לאותם אנשים שנעצרו על חשד שאין בזה מאומה ובסופו של דבר כל הבירורים וכל החקירות לא העלו דבר וחצי דבר. מוטב שהמשטרה תתנצל לפני אותם חשודים ותאמר: סליחה, טעינו, אבל לא להשאיר מצב שבו אדם מרגיש את עצמו מבוזה, כלוא, ועדיין חשוד, ובסוף – או חוסר ראיות או שאין שום בסיס לאשמה. בהזדמנות הזאת צריך לתת על זה את הדעת, כי אני רואה אנשים רבים נפגעים כמעט מדי יום, כאשר יש דבר ועוצרים כמה חשודים. ברור שמתוך הכמה אולי חשוד אחד עולה בחכה הזאת, אבל השאר היו בגדר חשודים שלא היה להם שום קשר למעשה. בעניין הזה צריכים לתקן ולשפר. <היו"ר אורי מקלב:> תודה רבה. חבר הכנסת גדעון עזרא, בבקשה. <גדעון עזרא (קדימה):> אדוני היושב-ראש, אדוני שר החקלאות, חברי חברי הכנסת, אני מצביע בעד הצעת החוק, אבל אני רוצה להגיד לך כמה דברים. קודם כול, אין לי מושג כמה מקרים של כלבת התגלו בארץ. המספר שלהם הוא לא בלתי סופי – זה מספר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> התגלו בבעלי-חיים, לא בבני-אדם. <גדעון עזרא (קדימה):> כמה התגלו? אתה לא יודע. אני מוכרח להגיד שאם אתה שואל אותי, בעל כלב – מדוע צריך את החוק הזה? אני אומר שבעלי כלבים נמנעו מלדווח על זה, מאחר שהם לא יודעים מה יקרה לכלב שלהם כאשר הם שולחים אותו להסגר. אני חושב שצריך לתת לבעל הכלב אלטרנטיבה הולמת. אדוני שר החקלאות, קיימת אלטרנטיבה הולמת לפי דעתי – סליחה, אני באופוזיציה, מה לעשות? תקשיב, מה יש? אני מוכרח להגיד לך שאם וכאשר בעל כלב יעדיף לקחת וטרינר פרטי שיבדוק את הכלב שלו, ולא לשלוח אותו להסגר, לדעתי הכלב יזכה לטיפול יותר טוב מצד אחד, וגם תהיינה פחות הוצאות ויהיה פחות עומס על תחנות ההסגר לכלבים, ואני חושב שאת האלטרנטיבה הזאת כדאי להכניס להצעת החוק – שאני בהחלט תומך בה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה לחבר הכנסת גדעון עזרא. כבוד השר ישיב. <שר החקלאות ופיתוח הכפר שלום שמחון:> אין לי מה להשיב. <היו"ר אורי מקלב:> אם אין מה להשיב אנחנו מעמידים את הצעת החוק לתיקון פקודת הכלבת (מס' 5), התשס"ט–2009, להצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (מס' 5), התשס"ט–2009, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר אורי מקלב:> בעד – 23, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק התקבלה, ותידון בוועדת הכלכלה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר אורי מקלב:> לפני שאנחנו מסיימים את הישיבה יש הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. בבקשה. <סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם – כי הונחה על שולחן הכנסת ביום רביעי, ד' בסיוון התשס"ט, 27 במאי 2009, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם (תיקון מס' 5), התשס"ט–2009, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. כן הונחו היום מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: חשש שעברייני תנועה מסיעים תלמידים בהסעות לבית-הספר, מאת חבר הכנסת חנא סוייד. תודה. <היו"ר אורי מקלב:> תודה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, ביום שלישי, י' בסיוון התשס"ט, 2 ביוני 2009, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 20:34.