דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ב ישיבה קמ"ג הישיבה המאה-וארבעים-ושלוש של הכנסת העשרים יום רביעי, ל' בסיון התשע"ו (6 ביולי 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 7 220. אזבסט במתקני צה"ל 7 מיכל רוזין (מרצ): 7 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 7 דב חנין (הרשימה המשותפת): 9 216. חוסר יעילות ואכיפה של האוצר בשוק הדיור לשכירות 12 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 12 סגן שר האוצר יצחק כהן: 12 217. הצטרפות חובה למאגר הביומטרי 14 תמר זנדברג (מרצ): 14 סגן שר הפנים משולם נהרי: 15 דב חנין (הרשימה המשותפת): 17 חיים ילין (יש עתיד): 18 219. הוספת ערוצי ספורט בתשלום 21 רויטל סויד (המחנה הציוני): 21 שר התיירות יריב לוין: 22 דב חנין (הרשימה המשותפת): 29 הצעת חוק הספורט (תיקון – מניעת תשלום כפל ביטוחים), התשע"ו–2015 33 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 33 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 36 הצעת חוק הספורט (תיקון – פטור ספורטאים מבוטחים), התשע"ו–2016 37 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 37 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 38 הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – השעיית עובד שירות), התשע"ו–2016 41 יעקב מרגי (ש"ס): 41 הצעת חוק מגן-דוד-אדום (תיקון – מידע בגין אשפוז), התשע"ו–2016 43 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 43 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 44 הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון – החמרת ענישה), התשע"ו–2016 46 טלי פלוסקוב (כולנו): 46 שר התיירות יריב לוין: 48 הצעות לסדר-היום 50 פרסום תכנים ברשתות החברתיות המעודדים וקוראים לעשיית מעשי טרור 50 מירב בן ארי (כולנו): 50 רויטל סויד (המחנה הציוני): 54 עליזה לביא (יש עתיד): 55 אורי מקלב (יהדות התורה): 56 מיכל רוזין (מרצ): 59 שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ: 61 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 75 הצעות לסדר-היום 76 עלייה במספר פיגועי הטרור הרצחניים 76 יהודה גליק (הליכוד): 77 נחמן שי (המחנה הציוני): 78 דב חנין (הרשימה המשותפת): 79 מיקי לוי (יש עתיד): 82 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 82 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 84 אמיר אוחנה (הליכוד): 85 יעקב מרגי (ש"ס): 87 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 89 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 97 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 97 הצעות לסדר-היום 98 אלי ויזל – מותו של סמל 98 יצחק וקנין (ש"ס): 98 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 99 מאיר כהן (יש עתיד): 101 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 103 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 106 שרן השכל (הליכוד): 107 הצעות לסדר-היום 108 ההתעללות בבעלי-חיים במסגרת "המשלוחים החיים" 108 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 108 יעל גרמן (יש עתיד): 112 שרן השכל (הליכוד): 113 תמר זנדברג (מרצ): 118 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 122 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 126 דב חנין (הרשימה המשותפת): 127 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 128 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 128 הצעות לסדר-היום 129 הפער ההולך וגדל בין קצבאות הנכים לשכר המינימום 129 קארין אלהרר (יש עתיד): 129 אלי אלאלוף (כולנו): 135 סגן שר האוצר יצחק כהן: 138 דב חנין (הרשימה המשותפת): 141 הצעות לסדר-היום 142 רישוי עסקים – רפורמה בסכנה 142 רועי פולקמן (כולנו): 142 עודד פורר (ישראל ביתנו): 144 סגן שר הפנים משולם נהרי: 145 הצעה לסדר-היום 149 קיצוץ בתקציבי השיקום הדתי לאסירים 149 יגאל גואטה (ש"ס): 149 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 151 הצעה לסדר-היום 155 סירוב בתי-הדין הרבניים ומערך הגיור להכיר ברבנים בכירים מיהדות ארצות-הברית 155 יהודה גליק (הליכוד): 155 עליזה לביא (יש עתיד): 161 שאילתות ותשובות 164 452. מימון קורסים מכספי הפיקדון 166 עליזה לביא (יש עתיד): 166 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 166 449. לינץ' בקלנדיה 169 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 169 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 169 325. מפחמות ביהודה ושומרון 173 שרן השכל (הליכוד): 173 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 174 508. זיהום הים על-ידי שפכים מרצועת-עזה 175 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 175 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 176 11. תנועת הרכבות בקו תל-אביב–ירושלים 177 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 178 מיקי לוי (יש עתיד): 179 126. תנועת הרכבות בקו תל-אביב–ירושלים 181 רויטל סויד (המחנה הציוני): 181 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 182 128. תופעת "הקווים המדלגים" 184 עליזה לביא (יש עתיד): 184 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 184 234. שילוט בשפה הערבית ברכבת ישראל 186 רויטל סויד (המחנה הציוני): 186 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 186 279. מוקדי הסיכון בכבישים האדומים 187 עליזה לביא (יש עתיד): 187 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 187 288. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים 189 אורי מקלב (יהדות התורה): 189 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 190 300. פיקוח על מורי נהיגה 194 עליזה לביא (יש עתיד): 194 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 194 309. שביתות חוזרות ונשנות בתחבורה הציבורית 198 אורי מקלב (יהדות התורה): 198 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 199 347. קרן סיוע לעסקים הנפגעים מעבודות הרכבת הקלה בתל-אביב 203 מיקי לוי (יש עתיד): 203 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 203 שרן השכל (הליכוד): 206 362. רפורמת המטרופולינים 208 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 208 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 209 368. זמני המתנה ממושכים למבחני נהיגה מעשיים 214 מיקי לוי (יש עתיד): 214 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 215 עליזה לביא (יש עתיד): 216 430. נהגי תחבורה ציבורית 217 עליזה לביא (יש עתיד): 218 455. עודפי גבייה ברשות שדות התעופה 218 עליזה לביא (יש עתיד): 218 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 218 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ל' בסיוון תשע"ו, 6 ביולי 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. שאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן, לעלות לדוכן כדי להשיב על שאילתה דחופה מס' 120 מאת חברת הכנסת מיכל רוזין. הנושא: אזבסט במתקני צה"ל. בבקשה, גברתי תקרא את נוסח השאילתה. <220. אזבסט במתקני צה"ל> <מיכל רוזין (מרצ):> צהריים טובים. נודע לי שבכמה בסיסים בצה"ל – ואני חייבת לומר שבימים האחרונים אני מקבלת עוד ועוד עדויות – יש אזבסט מתפורר. מדובר בגגות של מבנים ישנים, מחסנים, מוסכים וכדומה. הדבר מסוכן לבריאות, מנוגד לחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, ולמרות ההתראות הוא אינו מפונה. אני רוצה לשאול: 1. בכמה בסיסים קיימים עדיין גגות אזבסט מתפוררים? 2. האם חיילים נמצאים במבנים או בקרבתם? 3. מה ייעשה לפירוק מבנים אלו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. רק לצורך התיקון בפרוטוקול, השאילתה היא מס' 220. בבקשה, סגן השר ישיב. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק מתיר שימוש קיים באזבסט צמנט המתוחזק כהלכה. בכל גילוי מפגע אזבסט כהגדרתו בחוק פועל צה"ל על-פי החוק ובהתאם להנחיות הגורמים המקצועיים במפקדת קצין רפואה ראשי. עד להסרת המפגע המקום מבודד ולא מתאפשרת שהייה בקרבתו. יש בצה"ל מבני אזבסט, אך לא קיים אזבסט מתפורר. החיילים נמצאים בתוך מבני אזבסט ובקרבתם, אך כאמור הם לא מזיקים ואינם מהווים כל סכנה. צה"ל מחויב לבריאותם של חייליו. במידה שמתקבלת החלטה לפרק מבנים כאלה יש נהלים ברורים לפירוקם אשר חקוקים בחוק האזרחי. בתאריך 20 במרס 2016 קרס גג אזבסט צמנט במבנה המשמש מחסן בבסיס מרכז שיקום ואחזקה חיפה. בעקבות הקריסה המבנה נסגר ובוצעו פעולות מיידיות שכללו גידור ושילוט המקום, איסוף שברי אזבסט מחוץ למבנה וריסוס חומר מלכד המונע פיזור של סיבי אזבסט בסביבה. בתאריך 9 במאי, כחודש וחצי לאחר מכן, החלו עבודות לפינוי המבנה, בכפוף להיתר מהמשרד להגנת הסביבה, באמצעות קבלן אזרחי אשר מורשה לעבוד בפירוק מבנים מאזבסט. אדגיש כי לא חיילים ביצעו את עבודת הפירוק, אלא אזרחים העובדים אצל קבלן אזרחי אשר מורשה לעבוד בפירוק מבנים מאזבסט, כאמור. למחרת היום הושלמו העבודות לפינוי כלל האזבסט במבנה. האזבסט הוטמן במקום מורשה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> ידוע לי שגם בעבר המשרד להגנת הסביבה קנס את צה"ל על אי-דיווח על מבנה עם גג אזבסט מתפורר. אני יודעת שמאז כבר יש תוכנית חומש, שגם תוקצבה על-ידי הצבא – מכיוון שאולי הציבור לא יודע, אבל כאשר מפנים גגות אזבסט צריך לפנות את הבסיס, צריך להרחיק את האנשים כדי להגן על חייהם בעצם, וכמובן יש לזה עלות תקציבית מאוד גבוהה. יש תוכנית חומש של הצבא, שגם תוקצבה, שהייתה אמורה כבר להסתיים. ועדיין, אני אומרת לך, יש לי פה רשימה של בסיסים, שקיבלתי עדויות – וכל אחד מאתנו יכול לדבר ומכיר מספיק אנשים שמסתובבים בבסיסי צה"ל, בין שהם משרתים, בין שהם חיילי מילואים ואזרחים עובדי צה"ל וכדומה – וודאי שיש גגות עם אזבסט, חלקם מתפוררים. אנחנו לא צריכים לחכות לאסון כפי שהיה בבסיס בחיפה על מנת שיפנו את הגגות, מכיוון שברגע שזה מתחיל להתפורר הסכנה של התחלואה כבר קיימת. לכן, חיילים שאנחנו שולחים לשרת שירות חובה, ואנחנו מכריחים אותם – זו לא בחירה שלהם – לשהות במבנים שמסכנים את חייהם, לאחר שיש כבר תוכנית חומש של הצבא, לאחר שזה כבר תוקצב – תוקצב כבר, לדעתי, ב-2013, אם אני לא טועה, תקצוב מלא של הצבא בתוכנית שלו. מדוע הדברים עדיין לא מקוימים? מדוע מחכים שיקרו אסונות על מנת באמת לטפל אז במקרה? בואו נקדים תרופה למכה. כבר יש תוכנית, כבר יש תקציב – צריך לקיים אותה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. גם לחבר הכנסת דב חנין יש שאלה נוספת לסגן השר, ואז סגן שר הביטחון ישיב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להצטרף לשאלתה החשובה של חברת הכנסת רוזין, ורק לתקן נקודה אחת קטנה: האסון כבר מתרחש, אבל מאוד מאוד קשה לראות אותו. הנזקים של אזבסט מתפורר הם לא איזה משהו דרמטי ומיידי שאנחנו יכולים לאבחן באופן מיידי, אלא הם ניכרים לאחר שנים, והם קשים מאוד מאוד מאוד. לכן, אדוני סגן השר, שאלתי היא: האם יש תוכנית עם לוחות-זמנים – אנחנו הרי מדברים על המחנות ועל המתקנים הישנים. במתקנים חדשים, במחנות חדשים, בוודאי הבעיה הזאת איננה קיימת. אבל כיוון שיש לא-מעט מחנות ומתקנים ישנים, האם יש לכם תוכנית עם לוחות-זמנים – מתי אתם תוכלו לחזור אלינו כאן לכנסת ולהגיד, אין בעיה של גגות אזבסט במחנות ובמתקני צה"ל? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת חנין. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כפי שאמרתי קודם, אין בשום מקום במחנות צה"ל מבני אזבסט מתפורר – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתה רוצה את השמות? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רגע, שנייה. אין בשום מקום מבני אזבסט מתפורר שמהווים סכנה למי שנמצא בתוך המבנה. אין. יש בהחלט מבנים ישנים שזקוקים לפינוי, וצה"ל מפנה אותם בזמנם. אין לי כרגע תוכנית עם לוחות-זמנים מיידיים, כפי שביקש חבר הכנסת דב חנין. אני מוכן לבדוק אם יש תוכנית מדויקת, אבל בבירור, צה"ל מקפיד. בכל מקום שבו מתחיל להיות החשש הראשוני, צה"ל מפנה את המקום, מגדר אותו, משלט אותו ומרחיק את כל – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – בית-ליד, ג'וליס, דדו – – – רשימה שלמה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני לא אמרתי. אני אתן לך עוד כמה – אני לא אמרתי שאין בסיסים עם אזבסט, שימי לב היטב. יש – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – מי בודק את זה? מי בודק שזה לא מתפורר? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אין אזבסט מתפורר. <מיכל רוזין (מרצ):> חיילים וקצינים מעידים שזה מתפורר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מצטער. אני – אמונה עלי תשובת צה"ל. אין בשום מקום מבנה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אמונים עליך גם נבחרי ציבור היודעים? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> בוודאי. <מיכל רוזין (מרצ):> יש בסיסי צה"ל שבהם יש גגות אזבסט שמתפוררים. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אם יש לך רשימה מדויקת של מבנים, אני – – – <מיכל רוזין (מרצ):> יש לי רשימה. העברתי למשרד הביטחון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תקשיבי לי טוב, בבקשה. אם יש לך רשימה של מבנים עם אזבסט מתפורר – רק על זה אני מדבר. אם יש כזו, תעבירי אלי את הרשימה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> העברתי למשרד הביטחון, כולל תמונות. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מבקש שתעבירי אלי. אני עכשיו עומד לפנייך. תעבירי אלי, ואני מבטיח לך שתקבלי תשובה בימים הקרובים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן ולשואלים. אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 216 מאת חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. הנושא: חוסר יעילות ואכיפה של האוצר בשוק הדיור. אפשר גם לברך אותך, זאת הפעם הראשונה שאת שואלת שאילתה. <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> אני עדיין בפעם הראשונה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> את בסבב פעמים ראשונות. בבקשה, חברת הכנסת מלינובסקי, נא לקרוא את נוסח השאילתה. <216. חוסר יעילות ואכיפה של האוצר בשוק הדיור לשכירות> <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> קודם כול אני רוצה להודות לך, כבוד היושב-ראש, על שאישרת לי את השאילתה. אני יודעת שזה לא קורה הרבה. תודה רבה על העזרה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד סגן שר האוצר, השאילתה היא: חוסר יעילות ואכיפה של האוצר בגביית מסים בשוק הדיור לשכירות. לאחרונה פורסם בכלי התקשורת שכשליש מבעלי הדירות מעלימים מס בגין השכרתן. רשות המסים ומשרד האוצר מחפשים מעלימי מס ברשתות הפייסבוק ובאתרי אינטרנט כמו "יד2". רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. מה מתכוון משרד האוצר לעשות כדי לגבות מסים מהמשכירים, ובכמה כסף מדובר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת מלינובסקי. בבקשה, סגן שר האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, הנתונים שפורסמו בתקשורת מתייחסים לתוצאות של מבצעי הביקורת האחרונים שעורכת רשות המסים מעת לעת, כחלק מפעילות האכיפה לאיתור מעלימי מס בקרב משכירי דירות לטווח קצר. הנתון מתייחס לשיעור המעלימים מקרב האוכלוסייה שנבדקה במבצע. מתוך מטרה להביא לשוויון בנטל תשלום המסים, רשות המסים פועלת בהצלחה בדרכים אלה ואחרות על מנת להרחיב את בסיס המס, בין היתר בתחום הנדל"ן. אני אחזור? <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> כן. <משולם נהרי (ש"ס):> בשבילי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נהרי, אני חוזר בגללך. לא בשבילך, בשבילה. מתוך מטרה להביא לשוויון בנטל תשלום המסים, רשות המסים פועלת בהצלחה בדרכים אלה ואחרות על מנת להרחיב את בסיס המס, בין היתר בתחום הנדל"ן. פעילות זו נושאת פירות והביאה לצירופם של עשרות-אלפי חייבים בדיווח לרשות ותשלום המסים המתחייבים. זה הכול. בסך הכול אנחנו רוצים שישלמו מס אמת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת מלינובסקי. <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> אני חייבת להגיד לך שזו הייתה אמנות של תשובה, זאת אומרת לא ענית לי כלום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה רבה. אני שמח שאני אמן. <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> כי באמת, לא שמעתי – ניסיתי להתרכז ולשמוע נתונים, אבל נראה שאני אלמד את זה בהמשך דרכי. <משולם נהרי (ש"ס):> גם זו תשובה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> הוא סגן שר ותיק מאוד. שום דבר כבר לא מפתיע אותו. <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> אני הייתי רוצה לשמוע על כמה כסף מדובר בסך הכול, כי יש נתונים לכאן ולכאן, וזה בסך הכול מסים שלנו, שאנחנו רוצים להפנות לדברים אחרים גם מאוד חשובים. האם לדעתך זה תקין שיש מבצע מפה לשם ומחפשים אותם דרך אתרי אינטרנט? ולמה לא עושים דבר פשוט – הצלבה של מאגרי מידע? במדינת ישראל יש מאגרי מידע – למה לא מחפשים אותם דרך הצלבה, למצוא אנשים שמחזיקים דירות ולא משלמים מסים? זה מאוד פשוט עכשיו בעידן הטכנולוגיה של היום. תודה רבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רשות המסים ויחידות המודיעין שלה, יחידות רשות המסים, פועלות במגוון כלים, מובן שהם חוקיים לחלוטין, והם מצליחים להגיע – לא לכל מעלימי המס, כי עדיין יש הון שחור גדול בישראל, אבל יש שם תוצאות יפות מאוד וברוכות מאוד. את רואה את זה גם בתוצאות של הגבייה ממסים. לגבי מספרים, כמה בדיוק נגבה בכל מבצע, זו כבר שאלה יותר מורכבת, על זה כבר צריך להפנות שאילתה, מכתב, למר משה אשר, יושב-ראש רשות המסים, מנהל רשות המסים, והוא יענה לך. אם זה במסגרת החוק וזה לא במסגרת של חופש המידע, תקבלי תשובה מלאה. אני ממליץ, ואני גם אגיד לו שאמרתי לך את השיטה לפנות אליו ישירות. אם תרצי ואם זה חוקי, הוא ייתן לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אנחנו עוברים לנושא הבא – סגן שר הפנים משולם נהרי יעלה לדוכן להשיב על שאילתה דחופה מס' 217 מאת חברת הכנסת תמר זנדברג, והנושא הוא: הצטרפות חובה למאגר הביומטרי. נו, ממאגר מידע למאגר מידע. גם חבר הכנסת דב חנין מעוניין לשאול שאלה נוספת, וגם חבר הכנסת חיים ילין. גברתי, בבקשה. <217. הצטרפות חובה למאגר הביומטרי> <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, עם כניסת השר דרעי לתפקידו, הוא הכריז על הארכת הפיילוט בפעם השנייה על מנת לבחון את סוגיית המאגר הביומטרי. בימים האחרונים, ממש לאחרונה, הוא הצהיר בתקשורת שהחל מהשנה הבאה, מ-2017, ההצטרפות למאגר תהיה חובה, ולמעשה בפעם הראשונה ביטא את עמדתו בנושא. ברצוני לשאול: 1. מה יכיל המאגר? האם הוא יהיה מאגר טביעות אצבע או רק צילומי פנים? 2. מה הם הצעדים שננקטו בחצי השנה האחרונה, מאז נכנס השר לתפקידו, לבחינת נחיצות המאגר, בדגש על המאגר ולא על התיעוד? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לשאלתך הראשונה – שר הפנים הצהיר לאחרונה, כי החל מ-1 בינואר 2017 יונפקו תעודות זהות ודרכונים ביומטריים. בנוסף הבהיר השר כי יוקם, לצד התעודות הביומטריות, גם מאגר ביומטרי. המאגר נחוץ על מנת לוודא כי לכל אדם אכן תונפק אך ורק תעודה אחת, ובזהותו האמיתית. תכולתו של המאגר טרם הוכרעה, והשאלה אם הוא יעבוד על-ידי זיהוי תווי פנים או ישלב גם טביעות אצבע עדיין נבחנת. החלטתו של שר הפנים בנושא תתקבל בשבועות הקרובים. לשאלתך השנייה – שר הפנים, מאז כניסתו לתפקיד, עסק בנושא המאגר הביומטרי ובחן אותו על כל היבטיו ומכלוליו. שר הפנים נפגש עם קבוצות רבות ודן עמן בנושא המאגר הביומטרי – קבוצות אשר כללו, בין היתר, את הרשות הביומטרית, אנשי מערכת הביטחון וקבוצות המתנגדות למאגר הביומטרי. בנוסף ערך השר סיור במתקני הרשות הביומטרית – גם אני הצטרפתי – אשר נועד לעמוד מקרוב על טיבו ויכולותיו של המאגר ותהליכי העבודה ברשות הביומטרית. תקופת המבחן הוכיחה מעל לכל ספק כי המאגר הביומטרי נחוץ ומהווה חלק בלתי נפרד מפרויקט התיעוד הלאומי הביומטרי. המאגר מאפשר את מתן האמון במציג התיעוד ואת מהימנות התיעוד. לצורך הקמת המאגר ואבטחתו הוקמה רשות ייחודית, והמאגר מאובטח בסטנדרטים הגבוהים ביותר – גם לנו היה קשה להיכנס וגם לנו היה קשה להסתובב שם במקום: 1. נתוני המאגר אינם חשופים לרשת האינטרנט או למקורות חיצוניים כלשהם, ומנוטרים על-ידי עובדי הרשות אשר עברו סיווג ביטחוני ואושרו באופן אישי על-ידי ראש הממשלה ושר הפנים; 2. הנתונים המצויים במאגר מוצפנים, ואינם מכילים נתונים אישיים מכל סוג. המאגר כולל אך ורק תמונת פנים ושתי טביעות אצבע ומספר מזהה מוצפן. זאת אומרת, לא תעודת זהות אלא מספר מוצפן. אין במאגר פרטים כגון כתובת מגורים, שם, שם משפחה, מספר תעודת זהות או כל נתון מזהה אחר – אדוני סגן שר האוצר, הפעם אתה מפריע לי. 3. הסטנדרטים שבהם מאובטחים הנתונים הם מן הגבוהים בעולם. פעילות הרשות מבוקרת ומפוקחת על-ידי הגורם הרלוונטי בשב"כ. רמת אבטחה זו נדרשת לצורך הנפקת מסמכי זיהוי רשמיים של מדינת ישראל. הנתונים מצביעים על זיוף של מסמכי זיהוי ישראליים רבים, ומי שיודע את הנתונים וראה אותם נדהם. זה משהו בלתי נתפס. הנתונים מהעולם מראים כי מדינות אשר חיזקו את אבטחת התיעוד חוו תופעה מוגברת של גנבת זהות. המאגר מונע את גנבת הזהות. החשש, במיוחד בימים טרופים אלו, כי תיעוד בזהות בדויה יגיע לידיים הלא-נכונות, מחייב את שר הפנים לעשות הכול כדי לייצר תיעוד חכם המבוסס על מאגר ביומטרי אשר יסייע למנוע את פעולתם של אלו המבקשים להסתייע בתיעוד מזויף או להתחזות על מנת לבצע את זממם. אבקש גם לציין כי נתונים של כ-4 מיליון ישראלים אשר התגייסו לצה"ל בשנים האחרונות מצויים במאגר צה"לי, ונתונים של כ-1.5 מיליון ישראלים, כולל עשר טביעות אצבע המשויכות לפרטיהם האישיים, ניתנים לאמריקנים על-ידי אזרחי ישראל המבקשים לנסוע לארצות-הברית. מטרתנו, בראש ובראשונה, היא ביטחונה של מדינת ישראל, ולא פחות חשוב מכך – ביטחונם האישי של תושבי ישראל. התיעוד החכם והמאגר הביומטרי יסייעו לנו להגן על זהות התושבים תוך הגנה מלאה על פרטיותם ויאפשרו לנו לעמוד במטרה זו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הפנים. חברת הכנסת זנדברג, שאלה נוספת. לאחר מכן – חברי הכנסת דב חנין וחיים ילין, ואז נשמע את התייחסות סגן שר הפנים. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני, תראה, אני לא אכחיש, בין העמדה שהצגת ובין העמדה של רבים כאן בבית – שאני מייצגת אותה כרגע – ורבים בציבור, יש מחלוקת שהיא לא מחלוקת על עובדות; היא מחלוקת ערכית, היא מחלוקת של עמדות. אין חולק שאת המאגר יהיה אפשר להדליף ויהיה אפשר לפרוץ, בגלל שכל דבר אפשר להדליף ואפשר לפרוץ. אין חולק גם על זה, וזו כבר אי-מחלוקת עובדתית, שלאף מדינה מערבית אין מאגר דומה לאזרחים, לאזרחיה שלה, לאף מדינה מערבית, לאף דמוקרטיה. אין גם חולק על הפעולות שנעשו בשלוש השנים האחרונות, ובזה אני רוצה למקד את השאלה הנוספת שלי: בשלוש השנים האחרונות נעשו מאמצים מאוד גדולים מצד הרשות הביומטרית ומשרד הפנים לצרף אוכלוסיות מוחלשות, כמו חיילים בודדים ותלמידים, לעשות מאמצי שיווק אדירים, לנסות ולדחוף בכוח את ההצטרפות הוולונטרית למאגר לפני שהיא הפכה סטטוטורית, וגם לספר לנו, להרגיע אותנו, האזרחים, כפי שניסית לעשות כרגע בתשובתך, שאין סכנה והכול יהיה בסדר. דבר אחד לא נעשה, והוא בדיקת נחיצות, האם יש צורך במאגר יחסית לחלופות. ואני רוצה להדגיש, אין לנו ויכוח על התיעוד הביומטרי, על התעודה הדיגיטלית שתשים עליה את נתוני הזיהוי, אנחנו בעולם מתקדם, בעולם דיגיטלי; יש לנו ויכוח חריף מאוד על המאגר, על היכולת שלנו לקחת נתונים ביומטריים מגופנו, לשים אותם במאגר סגור, שאם הוא יודלף – ופרטי המידע שנשמרים במאגר הזה אין להם תחליף, כי זה הגוף שלנו, טביעות אצבעות ותווי הפנים – שאם וכאשר הוא יודלף, וזה יקרה, כי ההאקרים ומבקשי הרעה הם תמיד חכמים יותר מכל אבטחה שלא נשים, הנזק שייגרם הוא נזק אדיר יחסית לתועלת, שעד היום לא הוכחה. ולכן השאלה היא – אם לא עשיתם את זה עד עכשיו, איך אתם מתכוונים לאזן את הנזק הצפוי האדיר והתועלת המאוד-מאוד קטנה; האם הערכת הנחיצות הזאת נעשתה או מתוכננת להיעשות בשבועות הקרובים – עד לקבלת ההחלטה הסופית? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת זנדברג. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, חברת הכנסת זנדברג בצדק התייחסה לוויכוח הערכי שקיים, ואכן יש ויכוח ערכי, האם צריך מאגר ביומטרי כזה או לא צריך. אני חייב לומר שאני מאוד נדאגתי כשקראתי את הודעתו של שר הפנים, כי אמר שר הפנים: אנחנו נחייב דרכונים ותעודות זהות דיגיטליים, ביומטריים. זו אמירה שאין עליה ויכוח, אפשר בהחלט לעבור לתעודות זהות ולדרכונים ביומטריים. אבל תעודות זהות ודרכונים ביומטריים לגמרי לא מחייבים מאגר. הם לא מחייבים מאגר, כי הכוח של תעודה ביומטרית הוא שאפשר להשוות את התעודה מול הבן-אדם שמחזיק אותה ולראות, כשאני מזדהה בדרכון מסוים, האם זה אני; כי אני נמצא, אפשר לראות את תווי הפנים שלי, את טביעות העין, ולהשוות אותם מול מה שגלום ונמצא בתוך התעודה. זה לא מחייב הקמת מאגר. כולנו כאן בכנסת, או רובנו כאן בכנסת, נושאים דרכונים שהם דרכונים ביומטריים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נכון. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – שהם דרכונים דיפלומטיים של מדינת ישראל, והם לא נמצאים בשום מאגר, כי זה אפשרי, אפשר לעשות את זה. השאלה היא למה לא כל אזרחי ישראל יהיו זכאים לעשות את מה שאנחנו כחברי כנסת יכולים להיות זכאים לו. אז ישנה שאלה ראשונה, שהיא שאלת התועלת: אפשר תעודות ביומטריות בלי מאגר. הצד השני של המשוואה הוא שאלת הנזק. ומאגר, אדוני בהחלט אמר לנו את עמדת משרד הפנים שאתם תעשו את הכול כדי שהמאגר לא ייפרץ. אותו דבר הפנטגון האמריקני עשה את הכול כדי שהמאגרים שלו לא ייפרצו ויגיעו ל"ויקיליקס". בכל זאת, כל התכתובות, כולל אלה שלא נמצאות ברשת – זה לא הכול מהרשת – פרצו אליהן, הן נפרצו, עברו ויצאו החוצה. זה טבעם של מאגרים במאה ה-21. כשאתה בונה עליהם חומת הגנה, מישהו אחר בונה סולם קצת יותר גבוה שיכול להתגבר על החומה הזאת. ולכן, כשמצד אחד לא ברורה התועלת, השאלה הגדולה היא למה אנחנו צריכים את הנזק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חנין. חבר הכנסת חיים ילין, ולאחר מכן נשמע את התשובה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, סגן השר, קודם כול אני שמח מאוד על ההחלטה של השר, סוף-סוף התקבלה החלטה. השאלה היא – קשה לי להבין איך הוא מקבל החלטה על תעודת זהות ודרכון ביומטריים בלי המאגר, ואני אנסה לנמק את מה שאני אומר. אני נגד המאגר, אבל אם הוא רוצה לעשות תעודת זהות ודרכון ביומטריים, הוא צריך לבצע אותם בצורה כזאת שהוא לא צריך את המאגר הביומטרי, כי היום יש לינק ישיר, הכול מבוסס על זה שיש מאגר. מה יקרה אם כבוד השר ישתכנע, ישמע דעות והוא לא ירצה את המאגר? אז כל תעודות הזהות וכל מה שהוא קיבל כחובה, יכול להיות שצריך להשתנות. זה – 1. הנושא השני הוא ארצות-הברית. כשאני בא ומבקש ויזה זה עניין וולונטרי, זה לא חובה; אם אני רוצה להיכנס לארצות-הברית אז אני חייב לעשות את זה. אף אחד לא הכריח אותי להיכנס לארצות-הברית, כבוד סגן השר, אין מה לעשות. אותו דבר כל הדוגמאות שאתה נתת. אבל עוד יותר מפליא אותי, אין – ואנחנו בדקנו את כל הדוחות של הממ"מ: אין שום מדינה, שום מדינה שיש בה מאגר ביומטרי חובה גם לדרכון וגם לתעודת זהות. אין, אנחנו הופכים להיות הראשונים. דרך אגב, אנחנו יודעים להתמודד עם הטרור כבר מיום הקמת המדינה ועוד לפני, אז מה זה בשבילנו, קטן עלינו, נכון? אנחנו המעצמה הכי גדולה בעולם, אין עלינו בכלל, אף אחד לא יפרוץ. אני אגיד לך מי יפרוץ. לא הטכנולוגיה, הבן-אדם. הרי מה זה המאגר הזה? זה לואו-טק, זה לא מחובר לשום דבר. זה כספת. אפשר להיכנס אליה ולהוציא, בדיוק כמו גנבים בלילה. בני-אדם, כמה שאתה תבוא – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> לא בדיוק. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – כמה שאתה תבוא ותסנן אותם בצורה זו או אחרת, הם בני-אדם, יש להם חולשות. בצע כסף, אנחנו ראינו. מבריחים לעזה – יהודים, בסדר? – בשביל שבעצם הטילים יעופו על המשפחות שלהם. הכול אפשרי. לכן אני בא ואני אומר: תשקלו את זה שוב. אל תיתנו לטרור, אל תיתנו לבנק הזה שהוא יקר לכולנו, להיות אחד הדברים היקרים ביותר שיש לטרור בעולם. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> ואני מבקש לשקול שוב את נושא המאגר. אתה שמעת פה את כל חברי הכנסת, לפחות אלה שדיברו, כולם בעד דרכון ותעודת זהות ביומטריים; אנחנו נגד המאגר. אפשר לפרוץ אותו. כמה שיגידו שיש אבטחה, אפשר לפרוץ. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת ילין. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> טוב, אני אתחיל מהנושא הערכי שאמרת, שאדם צריך להחליט אם הנתונים שלו יישמרו במאגר או לא. אנחנו כציבור, תמיד יש השאלה האם בטובת הציבור עדיפה טובת הכלל או טובת הפרט. ומה לעשות, בציבור טובת הכלל תמיד גוברת. צריך להסתכל על הנזקים שיכולים להיות מזה שאין לך מאגר ביומטרי, אין לך תעודות זהות או דרכונים ביומטריים. המון אנשים – אני לא רוצה לנקוב במספרים – מסתובבים בזהות כפולה ומשולשת ומרובעת ומחומשת, דבר שגורם נזק. זה לא רק הטרור, בכל שטחי החיים יכול להיות פה נזק. ומי שחושב ששר הפנים חלם, קם בבוקר והחליט מה שהחליט, טועה. הנושא הזה היה כבד-משקל. כל הדברים שנאמרו פה, כל השאלות שנשאלו פה, כל ההערות שהעירו מומחים, אנשים שבקיאים – בעד ונגד – הוא ישב והתלבט. ולא רק זה, היו גם סיורים שם, כדי לעמוד על דרכי האבטחה ולראות שאכן הסיכוי שמאגר כזה ייפרץ הוא קלוש ביותר. גם זה נבדק. אני במקרה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> משרד ראש הממשלה אמר שאי-אפשר להגן על המאגר. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> חיים. חיים. חיים. חיים. מה הוא אמר? <חיים ילין (יש עתיד):> משרד ראש הממשלה – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> כן. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – שיש שם, אתה יודע – הוא אמר: אי-אפשר להגן על המאגר, כמו שאתם מבטיחים. הם אמרו, לא אני, זה רשום בפרוטוקול. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אז אני אגיד לך, אני גם הייתי שם, קיבלנו סקירה והכול. נכון שאם יקום אדם מתוך המאגר, עובד במאגר, וידליף – זה בכל דבר, זה בכל תחום; אבל בגלל זה להשאיר את כל הנושא פרוץ – אתה לא יכול. בכל דבר אתה לוקח סיכון. אבל מעבר להבטחה שיש שם אבטחה כבדה, שלמאגר עצמו לא יכול להיכנס אדם בודד, אין מושג כזה – ואני לא רוצה עכשיו לפרוט את סדרי האבטחה, אני לא רוצה לומר 100%, אבל אני אומר, הסיכוי קלוש. אבל גם, מה יש במאגר? אמרתי את זה: במאגר יש לך נתונים מוצפנים, לא מכילים נתונים אישיים מכל סוג; הוא כולל רק תמונות פנים ושתי טביעות אצבע ומספר מזוהה מוצפן, ודרך המספר הזה קשה להגיע. אין במאגר פרטים כמו כתובת מגורים, שם, שם משפחה, מספר תעודת זיהוי או כל נתון מזהה אחר. אתה רואה שננקטו אמצעי זהירות. המאגר זה לא כמו שמנסים לצייר, שמפשיטים את האדם וזהו, האדם הזה הוא כבר חשוף לגמרי. אבל הנזק שעומד ממול ושמהווה סכנה לישראל בהרבה תחומים הוא כבד. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הפנים משולם נהרי ולכל השואלים. השאילתה האחרונה היא שאילתה מס' 219 – היא מופנית לשר התקשורת – מאת חברת הכנסת רויטל סויד. אני מזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין לעלות לדוכן על מנת להשיב. נושא השאילתה: הוספת ערוצי ספורט בתשלום. חבר הכנסת חנין – שאלה נוספת. בבקשה, גברתי. <219. הוספת ערוצי ספורט בתשלום> <רויטל סויד (המחנה הציוני):> בניגוד להבטחות קודמות ובלי שהציבור ידע, אישר שר התקשורת, הלוא הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, בהחלטה שהתקבלה ללא שימוע ציבורי כנדרש, העלאת תשלום חודשי לערוצי הספורט מ-66 שקלים לכ-120 ש"ח. שאלותי: 1. כיצד ייתכן שהתקבלה ההחלטה על העלאת התשלום ללא שימוע ציבורי? 2. האם נבדק מספר הצופים שכתוצאה מההעלאה הזאת לא יוכלו לצרוך את המצרך הזה? 3. כיצד מתיישבים הדברים עם ההצהרה של שר התקשורת, ראש הממשלה בנימין נתניהו, מ-23 בדצמבר 2015, שלא תהיה העלאה של מחירי חבילות הספורט והציבור הרחב לא יזכה לעוד תוספת? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת סויד. בבקשה, אדוני השר. <שר התיירות יריב לוין:> תודה, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, תודה לחברת הכנסת סויד על העלאת נושא באמת חשוב. אני רק רוצה בפתח הדברים לתקן דבר אחד: אנחנו כבר מורגלים בנטייה לייחס לראש הממשלה כל דבר ולהאשים אותו בכל דבר ולחפש מתחת לפני האדמה מה הוא לא עשה טוב, אז יש באמת הרבה דברים – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הטענה היא רק לשר התקשורת. <שר התיירות יריב לוין:> יש באמת הרבה דברים שהוא מעורב בהם ואכן מפיקים תוצאות טובות, אבל במקרה הזה – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אז תענה רק על שר התקשורת, לא על ראש הממשלה. <שר התיירות יריב לוין:> במקרה הזה, ההחלטה להעלות ערוצי ספורט חדשים בתשלום היא החלטה לא של ראש הממשלה ולא של שר התקשורת, אלא של המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, שהיא גוף עצמאי שהוא בעל הסמכות להכריע בעניין הזה, לרבות לעניין הוספת ערוצים בכבלים ובלוויין על-פי חוק. אני אזכיר, יש כאן ויכוח גדול בין אלה שכל כך חוששים מזה שהשרים כולם הם רק אנשים שנגועים בשחיתות, והם כולם רק מעדיפים כל מיני אינטרסים צרים במקום אינטרסים ציבוריים, עד כדי כך שבמו-ידינו, פעם אחר פעם בכנסת, מוציאים את הסמכות להחליט לידי גופים חיצוניים, ואחר כך כשהגופים האלה מקבלים החלטות מבלי שהראייה הציבורית הכוללת לפחות נשמעת ובאה לידי ביטוי, כפי שהיא באה כאן בכנסת כאשר כולנו מייצגים נציגי ציבור – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> יש הבדל. <שר התיירות יריב לוין:> – – אז באים ומרימים קול זעקה. אז קודם כול, אני מציע לכולנו: בואו נלמד איזה לקח מהעניין הזה, כי צודקת חברת הכנסת סויד שזה באמת היה נכון שבסוף דווקא שר התקשורת תהיה לו המילה האחרונה בהחלטה מהסוג הזה – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> יש הבדל. <שר התיירות יריב לוין:> – – והעובדה שאנחנו בקלות בלתי נסבלת בעיני מעבירים בכל פעם את האחריות לפקידות, שהיא כמובן נטולת כל שיקולים אחרים וכן הלאה – אני מדבר כמובן באופן כללי, לאו דווקא לגבי המקרה הזה – אני חושב שזאת שגיאה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> השר לוין, אנחנו צריכים ללכת לאורה של האמירה של יצחק רבין ז"ל, שאין אחריות בלי סמכות – – <שר התיירות יריב לוין:> נכון מאוד. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – וצריך לחבר את האחריות שמוטלת על הדרג המיניסטריאלי לסמכות, אחרת יהיה כאן נתק בין האחריות לבין הסמכות, וזה כמובן דבר רע מאוד. <שר התיירות יריב לוין:> נכון, אני מסכים לחלוטין. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מה זאת אומרת שלשר התקשורת אין הסמכות? <שר התיירות יריב לוין:> והדבר הזה נכון, אגב – אגב, זה לא רק – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לשר התקשורת יש האחריות, יש הסמכות, ואי לכך יש האחריות – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא, לא. זה לא עובד ככה, לצערנו. השיטה במדינת ישראל – ראי מה שקרה, למשל, עם הפסיקה של בית-המשפט בעניין מתווה הגז, שהיא דוגמה טובה, היא שיטה שאין לה אח ורע בשום מקום. האחריות היא שלנו, אנחנו בסוף נצטרך לתת דין-וחשבון לציבור אם לא יהיו למדינה מספיק הכנסות ולא נוכל לקיים שירותים חברתיים ומערכת בריאות והרבה מאוד דברים אחרים, אבל את הסמכות להחליט מפקיעים מאתנו, ומי שמקבל את ההחלטה הוא לא נושא בכלל בתוצאות שלה. השיטה שבה יכולים לבוא ולהתערב למשל ולהורות למדינה – אני אתן דוגמה אחרת: היה מיגון יישובי הדרום בשעתו, שזה דבר שכולנו מסכימים שהוא דרוש, רק שאני מניח, נסכים כאן כולנו, שגם דרושות עוד מיטות במערכת הבריאות והתקנת כיתות במערכת החינוך ועוד רשימה שלמה של צרכים חשובים, וטיפול בכבישים אדומים, ואני יכול להעלות כאן אין-סוף צרכים חשובים כולם. בסוף, בבניין הזה משתקפות כלל הדעות וכאן אנחנו עושים את ההחלטה הדמוקרטית והלא-פשוטה של סדרי עדיפויות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> השר לוין, אתה מתחמק מתשובה. <שר התיירות יריב לוין:> ברגע שבאה המערכת – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אתה מתחמק מתשובה לגופו של עניין. <שר התיירות יריב לוין:> לא, לא. אני תכף אענה לך. את מכירה אותי מספיק שנים, אני אתן לך תשובה מפורטת, אבל אני חושב שהפתיח הזה הוא חשוב, כי לא במקרה הנחת – ואני הייתי מניח את אותה הנחה, היא הנחה סבירה – ששר התקשורת הוא זה שיש לו הסמכות להחליט, ולא כך הוא. ואני חושב שזה לא בסדר שזה לא המצב. אני מסכים. אני חושב שההנחה שלך הייתה סופר-הגיונית. זה רק מראה לאן אנחנו הולכים, ואני חושב שאת הדבר הזה צריך לומר. העובדה שבסוף באה המערכת, אם המשפטית ואם הפקידותית, והיא מקבלת החלטה, למשל אומרת: אתה חייב למגן, אבל היא לא אומרת לך: לאור זה שאתה חייב למגן וזה עולה x, אתה צריך להפחית את התמיכה שאתה נותן למערכת החינוך או למערכת הבריאות וכן הלאה – זו בדיוק הדוגמה, שאתה לוקח את הסמכות, אתה פועל ללא שום אחריות לתוצאות בסופו של עניין, וכך לא מתנהלת מערכת תקינה. עכשיו לגופו של עניין. ההחלטה של המועצה מדברת על מתן אישור עקרוני להעלאת שני ערוצי ספורט נוספים בתשלום לחברת "צ'רלטון" למשך תקופת ניסיון של שנה. ההחלטה התקבלה תחת התניה מפורשת שלא תבוצע העלאת מחיר של חבילת הספורט הקיימת שהחברה מציעה ולא ייעשה שום שינוי בתכנים הנוכחיים שניתנים בערוצי ספורט 1 ו-2. אני אתייחס גם ספציפית לשאלות שעלו. לעניין מספר הצופים שתימנע מהם הצפייה נוכח העלאת התשלום, התשובה היא שלא תימנע צפייה משום מנוי, מאחר שאין העלאת מחיר של החבילה הקיימת ואין שינוי בתכניה. מדובר כאמור בהוספת ערוצים שישדרו תוכן חדש שלא שודר קודם לכן. מי שירצה לצפות בתכנים נוספים על התכנים המשודרים היום, יוכל לרכוש את החבילה. מי שלא ירצה, יוכל להמשיך ולצפות בתכנים המוצעים היום במחיר שהם מוצעים היום. כיצד הדברים מתיישבים עם הצהרת שר התקשורת שלא תתאפשר העלאת מחירי חבילות הספורט לציבור? כאמור, מחיר החבילה הקיימת לא יעלה במשך כל זמן בחינת הוספת הערוצים החדשים, זמן שהמועצה קצבה לפרק זמן של שנה. לאחר מכן יהיה דיון לאור תוצאות הניסיון הזה, ותתקבל על-ידי המועצה – שוב אני אומר, המועצה ולא השר – החלטה בהתאם להתפתחויות. אני אציין שהמועצה הסמיכה את יושב-ראש המועצה לנהל את המגעים מול המבקשים ולהגיע לכל הסיכומים האלה טרם העלאת הערוצים החדשים. העלאת הערוצים תתבצע רק לאחר סיכום ההבנות כאמור, וכל עוד אין הסכמות על התנאים לא יינתן האישור להעלאת הערוצים הנוספים. מעבר לזה, המועצה גם קבעה או דורשת שהערוצים ייתנו הטבות לצופים, למנויים הקיימים, כתנאי להחלטה, וכן לכלל אוהדי הספורט, לרבות פתיחת משחקים המשודרים היום רק למנויי "צ'רלטון" לכלל מנויי הכבלים והלוויין, שילוב תוכני ספורט ישראליים מענפים פריפריאליים שאינם באים לידי ביטוי על מסך הטלוויזיה הישראלית עד היום – קרי, הוספות תוכן ספורטיבי נוסף ללא עלות נוספת לכלל מנויי הכבלים והלוויין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר המקשר. שאלה נוספת לחברת הכנסת רויטל סויד, וגם לחבר הכנסת דב חנין. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אנחנו יודעים, אדוני השר, ששרי תקשורת קודמים – השר כחלון, השר ארדן, השר אטיאס – נלחמו על מנת שלא תהיה העלאה של מחיר ערוצי הספורט. האם אתה יכול לומר לנו פה ולהצהיר בשמו של שר התקשורת שגם הוא יעשה בדיוק את אותו הדבר, כדי שלא תהיה שום העלאה של מחירי ערוצי הספורט, לא רק אלה הקיימים אלא גם אלה שיתווספו? ואיך אתה מסביר את זה ששר התקשורת – זה מה שהבנתי מהתשובה שלך – לא היה מודע לעובדה שעומדים להעלות את המחיר? <שר התיירות יריב לוין:> לא אמרתי שהוא לא היה מודע. אמרתי שההחלטה איננה בסמכותו אלא היא בסמכות המועצה. לא אמרתי שהוא לא היה מודע. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אז הוא היה מודע להעלאה הצפויה? <שר התיירות יריב לוין:> אין העלאה, אין שום העלאה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> להעלאה הצפויה בערוצי – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא. אמרתי שאין העלאה, לא צפויה ולא אחרת, ושהשר הוא לא זה שמקבל את ההחלטה. הוא כן מודע לעניין, הוא מודע בוודאי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אוקיי, אז כאשר שרים אחרים – – – <שר התיירות יריב לוין:> מה לעשות, אני יכול לומר לך שגם אני מודע. אפשר לקרוא עיתון, לא צריך להיות שר התקשורת בשביל זה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אז אתה אומר שהוא היה מודע בדיעבד, לאחר שהוא קרא את ההחלטה? <שר התיירות יריב לוין:> לא בדיעבד. ברגע שמוגשת בקשה כזאת היא מובאת לידיעת הציבור, היא מפורסמת בתקשורת. היא לא בגדר סוד מדינה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> ומה עם השימוע הציבורי? <שר התיירות יריב לוין:> אז אני אומר עוד פעם, הנושא הזה – אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רגע רגע, בואו נחזור, השר לוין, שנייה, שנייה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אז אני אשאל את השאלה עד הסוף ואתה תענה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שנייה, שנייה, חברת הכנסת סויד תשאל – – – <שר התיירות יריב לוין:> רק תדייקי בדברים שאני אמרתי. זה מה שחשוב לי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר. אז חברת הכנסת סויד תשאל, גם חבר הכנסת חנין ישאל, ואז השר ישיב. בבקשה, גברתי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אני חוזרת עוד פעם: שרים קודמים, ונקבתי גם בשמם – השר כחלון, השר ארדן והשר אטיאס – עשו כל אשר לאל ידם כדי להיאבק שלא יהיו מחירים יותר גבוהים מהמחירים שיש היום, אם לערוצים הנוכחיים ואם לתוספת של ערוצים. מ-60 שקלים לכ-120 שקלים, זו הכפלת המחיר; מה עומד שר התקשורת לעשות בנדון? וגם, אם התקבלה החלטה של המועצה, האם הוא התוודע אליה רק מקריאה בעיתון? ואיפה יהיה אותו שימוע ציבורי מחויב המציאות שלא נערך עכשיו? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, חבר הכנסת חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, בדרך כלל כשאתה מתייצב להשיב כאן אני מביע מחאה ששר התקשורת איננו. הפעם אני רוצה לחרוג ממנהגי ודווקא לברך על כך שדווקא אתה עונה על השאילתה החשובה של חברת הכנסת סויד. ואני אומר את הדברים כי בתחום הספורט, נראה לי שאתה מתמצא אולי קצת יותר אפילו משר התקשורת, ואתה גם אוהד ספורט, ולכן אני מרגיש נוח לשאול דווקא אותך את השאלה הבאה. <קריאה:> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> כבר היה שווה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אנחנו נמצאים, אדוני השר, במציאות שבה אוהדי ספורט לא יכולים לראות אירועים מרכזיים – אני לא מדבר על כל שידורי הספורט; שידורי הספורט הם באמת מאוד מגוונים ורבים, ויש באמת אירועים שאין שום סיבה שלא יהיו בערוצים ייעודיים כאלה או אחרים. אבל כשמדובר במשחקים מרכזיים: כדורגל, כדורסל, או אפילו אירועים בין-לאומיים: אולימפיאדה, "יורו", מונדיאל – יש אינטרס ציבורי לאפשר לאוהדי הספורט, גם אם הם לא עשירים וגם אם אין להם הרבה כסף לשלם לאיזה ערוץ ייעודי כזה או אחר, לראות את הדברים האלה בחינם. ואני מצטרף לדברי אדוני: צריכה להיות מדיניות, ומישהו צריך לקבוע אותה. המדיניות לא צריכה להיות רק השיקולים העסקיים של מערכות השידור למיניהן אלא האינטרס הציבורי הרחב. האם בכוונתך, בכוונתכם – בכוונתו של שר התקשורת, בכוונת הממשלה – לקדם מדיניות ברורה וחד-משמעית בתחום הזה? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <שר התיירות יריב לוין:> אענה על שתי השאלות. אני מוכרח לומר שאני מסכים לגמרי עם הדברים של חבר הכנסת חנין, ומכאן אני אתייחס קודם כול לשאלה של חברת הכנסת סויד, כי נדמה לי שהם מתחברים לכך בדיוק. חברת הכנסת סויד, יש לי הערכה גדולה לשרי תקשורת קודמים, והם עשו בוודאי כמיטב יכולתם, אני רק מציע שנדייק בעובדות: הרי לא נולדנו עם המציאות שבה יש בכלל ערוצי ספורט בתשלום. זה תהליך שהתרחש בשנים האחרונות, תהליך הולך וגובר של ריבוי ערוצים – צריך לומר את האמת: גם ריבוי תכנים; בעבר לא זכינו לכל כך הרבה אפשרויות לראות ספורט כמו שיש לנו היום. התחיל תהליך של זליגה של תכנים בתשלום, ואגב, לפעמים גם תהליך הפוך. אני – ופה אני מתייחס גם לדברים של חבר הכנסת חנין – אני עושה הבחנה. אני רוצה לתת דוגמה. קחי, למשל, את שידורי הליגה הספרדית. אני מניח שאת מברכת בברכה חמה את שר התקשורת על שבשנה האחרונה, מאז נכנס לתפקידו, השידורים האלה עברו לערוץ 50 – לא יודע, לפחות אצלי בבית זה ערוץ 50 – לערוץ One, והם משודרים לא רק בחינם, אלא משודרים כל המשחקים כולם, כל מחזור בליגה הספרדית. במהלך העונה האחרונה שודרו כל המשחקים בשידור חי, פתוח למנויי – לפחות למנויי הלוויין, שאני מנוי שלו. זאת, לעומת מצב שהיה קודם, שבו היה משודר משחק אחד, אולי שניים, בערוץ 5 או 5+, ולפעמים משחק אחד נוסף או שניים נוספים בערוץ בתשלום, מה שנקרא Live 5. אז חל פה שיפור גדול. אז אפשר לברך את ראש הממשלה ושר התקשורת, אבל בסוף אלה החלטות של מועצת הכבלים והלוויין, והחלטות עסקיות, גם, של הערוצים שמתחרים ביניהם ומי מהם שזוכה בעניין הזה. לכן אני חושב שבגדול התוספות של ערוצים והתוספת של האפשרויות, למי שהדבר באמת חשוב לו והוא בוחר להשקיע את כספו הפנוי בזה על חשבון דברים אחרים – בגדול זה דבר נכון. מה בעיני מאוד בעייתי? מאוד בעייתי בעיני, למשל, שעל ליגת-העל בכדורגל שלנו צריך לשלם כסף כדי לראות. זה, אני חושב, לא בסדר. דווקא בטורנירים גדולים יש סידור שלפחות את משחק הגמר, חצי גמר ומשחקים אחרים מעבירים הרבה פעמים לערוץ פתוח, וזה נכון. אני חושב שלפחות בכל מה שקשור לליגה הישראלית צריך למצוא פתרון יותר טוב מאשר המצב הקיים. אגב, גם כאן יש איזה תהליך של לתת יותר בערוצים הפתוחים. בעיני, זה עדיין לא מספיק, כי אם אתה אוהד של קבוצה שמשודרת דרך קבע בערוץ בתשלום אתה נמצא במצב של לית ברירה. בעיני בנושא הזה בהחלט צריך לטפל, ואני אפילו קורא למועצה לטפל בו. אבל אני אומר שוב: זה לא שעד היום חיינו בעולם שבו הספורט לא עלה כלום והנה חלה עכשיו פתאום איזו הידרדרות. הפוך – חיינו עד היום בעולם שהספורט עלה, והלך ועלה יותר כל הזמן. אנחנו דווקא בשנה האחרונה נמצאים בתהליך הפוך, של יותר תכנים משמעותיים שהולכים לערוצים פתוחים. גם בעניין הזה אני חושב שהמועצה צריכה לעמוד – וכך היא התחייבה – על כך שלא יהיה מעבר של תכנים קיימים למקום שבו נידרש לשלם עליהם יותר כסף. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> ואיך אתם מתכוונים לדאוג לזה? <שר התיירות יריב לוין:> המועצה אוכפת. היא מאשרת כל דבר, היא יכולה גם לשלול רישיון, יש לה כל הסמכויות. אבל אני אומר לך דבר אחד, שהוא תמיד מורכב ביסוד העניין הזה: יש מעבר, כל הזמן, של תכנים בין המתחרות השונות שפשוט זוכות בהתמודדות שלהן על זיכיונות השידור. בעניין הזה, אני חושב שהמועצה בהחלט צריכה לקבוע כללים. ואני אומר לך שוב, הלוואי שהדבר הזה היה בסמכותו של שר התקשורת. כך נכון היה שיהיה, אבל זה לא המצב. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אין לו שום אמירה בנושא? זה מה שאתה אומר? <שר התיירות יריב לוין:> זה לא המצב. המצב, נכון לכרגע, הוא שהניסיון הזה של שנה ייעשה בתנאי ובכפוף לכך שלא תהיה זליגה או מעבר של תכנים קיימים – קיימים היום – בערוצים 1 ו-2 לערוץ שיחייב תשלום נוסף מעבר למה שמשלמים היום. זה התנאי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> ואחר כך? <שר התיירות יריב לוין:> אחרי שנה יראו מה קרה, ולפי זה יחליטו אם בכלל מאשרים לזה להמשיך; אם כן – באיזה תנאים, ואז נראה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> שר התקשורת יכול להתחייב שהוא יעשה הכול? <שר התיירות יריב לוין:> שר התקשורת לא יכול להתחייב, כי ההחלטה לא שלו, אני חוזר ואומר. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> שיפעל. <שר התיירות יריב לוין:> משרד התקשורת, והשר בוודאי, עושים כל מה שאפשר כדי שיהיה מקסימום שידור במינימום עלות. זה ברור לחלוטין. אני רק אומר, מניסיון העבר, כפי שאת מתארת, שרים שהיו מאוד מעורבים בעניין, כפי שהגדרת – אני לא יודע, לא בדקתי, לא עשיתי טבלת השוואה של מידת המעורבות, אבל גם אם נצא מנקודת הנחה שהיו מאוד מעורבים, עד צוואר, בעניין הזה, התוצאה הסופית היא שהערוצים האלה בתשלום צמחו אז, לא היום. היום, להפך, כפי שאמרתי, דווקא יש מעבר הפוך, ובראשו נושא הליגה הספרדית, שעבר לערוצים שאינם בתשלום והוא מאוד מאוד משמעותי. ולכן אני אומר שוב: תעשה המועצה את הניסיון, נראה אחרי שנה איפה הדברים עומדים, אני חושב שבהחלט צריך לעקוב אחריהם. ואני אומר שוב: אני מציע לנו כאן, חברי הכנסת, להסיק מהעניין הזה מסקנה. אני לא חושב שזה תקין שאני לא יכול לומר לך כאן בשם שר התקשורת: השר יתערב והשר יטפל והשר יקבע והשר יעשה, כי מה לעשות, הוא לא יכול, ובעיני זה לא מצב נכון. ואני לא חושב שיש פקידים כאלה ואחרים, שכולם אגב באים עם כוונות טובות, שיודעים לשמור על האינטרס הציבורי יותר טוב מאשר נבחרי הציבור. לא מקבל את ההנחה הזאת. והגיע הזמן – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> יש הבדל בין מנויים לבין – – – <שר התיירות יריב לוין:> והגיע הזמן שגם אנחנו – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> אבל למה לערבב את הדברים? <שר התיירות יריב לוין:> – – נתקן את החוק בעניין הזה. ואני מזמין אותך, חברת הכנסת סויד, להציע הצעה לתקן את החוק בעניין הזה, אני חושב שזה הדבר הנכון לעשות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת יריב לוין. <הצעת חוק הספורט (תיקון – מניעת תשלום כפל ביטוחים), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2040/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, סיימנו עם השאילתות ועוברים לחקיקה. הצעת החוק הראשונה שנדון בה היום היא הצעת חוק הספורט (תיקון – מניעת תשלום כפל ביטוחים), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת יואל רזבוזוב וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת יואל רזבוזוב, עד עשר דקות להציג לנו את הצעת החוק. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, זה שאני כבר שומע כאן את המילה ספורט, זה כבר נותן איזו אופטימיות. השר לוין דיבר על ספורט, כך שאנחנו ממשיכים בנושא הספורט. וכמובן אנחנו מדברים גם בנושא של יוקר המחיה. אנחנו שומעים הרבה פעמים את המושג "יוקר המחיה", ודווקא הצעת החוק הזאת למניעת כפל הביטוחים באה לתקן אולי במעט את העוול הזה של יוקר המחיה, שהיום משפיע על משפחות רבות במדינת ישראל. כמו שאמרתי, אולי מעט, אבל עדיין זאת תהיה עזרה משמעותית. כולנו יודעים שהיום ילדי ישראל מסיימים, חלק סיימו, את שנת הלימודים, וההורים כבר מתחילים לחשב את עלות הקייטנות, כמה יעלו הבילויים בחופש הגדול, מה לעשות באוגוסט עם הילדים, וכמובן רכישת ציוד ללימודים של שנה הבאה, וכמובן גם החוגים. וכאן מגיע האבסורד שהצעת החוק שהגשתי אמורה לתקן – ומעט מספרים: בכל שנה לומדים במערכת החינוך שלנו כמיליון ו-600,000 תלמידים, וכל תלמיד היום מכוסה בביטוח – ביטוח תאונות אישיות. בחוק לימוד חובה, חובה לבטח את התלמידים, והכיסוי הזה חל על כל תלמיד בישראל, במדינת ישראל, מחוץ למדינת ישראל, 24 שעות ביממה, בכל מקום, בכל פעילות. אבל יש גם ביטוח נוסף, ביטוח על-פי חוק הספורט, שקובע שכל אגודות הספורט, ארגוני הספורט, ההתאחדויות, האיגודים, חייבים לבטח את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות הספורט ובפעילויות הספורט המאורגנות על-ידם. זאת אומרת שהמדינה קבעה כאן על-פי חוקים שני ביטוחים: ביטוח שמשלמים ההורים במוסד החינוכי בתשלומי הורים בתחילת השנה וביטוח תאונות אישיות גם על-פי חוק הספורט. ואם אנחנו מדברים כאן על מספרים, אז מיליון ו-600,000 תלמידים – תחשבו שילד משלם בממוצע 100 שקלים לביטוח בתחילת השנה; כל ההורים יודעים, 100 שקלים על הביטוח, זאת אומרת, מיליון ו-600,000 תלמידים – התלמידים לפחות בחוג אחד, זה כבר 160 מיליון. אבל אני חושב שאנחנו מגיעים כאן לכמה מאות מיליונים טובים, כי ילדים משתתפים בשני חוגים או שלושה, ולפעמים הילד – תחשבו על משפחה עם שלושה ילדים; כל ילד בשני חוגים, 200 שקלים לכל ילד; 600 שקלים בשנה רק על הביטוח של אותם החוגים שהילדים הולכים אליהם, פלוס אם הילד באמצע השנה החליט לעבור נגיד מחוג ג'ודו לכדורסל, אז הוא עוד פעם משלם בחוג הנוסף את אותו הביטוח. עכשיו, למה הוא משלם את כל הביטוחים האלה כשיש לו כבר ביטוח במשרד החינוך 24 שעות ביממה בארץ, בחו"ל, כמו שאמרתי, בכל פעילות? זה כפל ביטוחים ברור. וההשוואה בין תנאי הביטוחים מראה, על-פי כל הגורמים, שהילד מכוסה במקביל בשני ביטוחים שהמדינה הכריחה אותו לבטח בהם, ואין לו שום אפשרות בחירה. וגם, כמו שאמרתי, בעמדת משרד האוצר, לדוגמה, נכתב שמדובר בכפל ביטוחים ברור: המשרד מעוניין בקידום תיקון חקיקה שתביא לביטול העודף הביטוחי, וכפועל יוצא מניעת כפל תשלומים מצד ההורים, הפחתת עלויות הספורט בישראל ועידוד הספורט בקרב ילדים ובני-נוער. חשוב מאוד לציין שמי שרוצה לרכוש ביטוח על-פי חוק הספורט, יכול לעשות את זה בבחירה. אנחנו לא באים למנוע מההורים את האפשרות הזאת. כל אחד יכול לבטח את עצמו איך שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה, על-פי איזה ביטוח שהוא רוצה. אבל חשוב גם לתת להורים את האפשרות הזאת, לא להתחייב לשלם על אותו ביטוח תאונות אישיות כשהם כבר מבוטחים על-ידי מוסד חינוכי, על-ידי הרשויות המקומיות, אלה שמבטחות את הילדים. אני חושב שיש כאן גם עניין של מודעות, וכאן כבר אנחנו חורגים ביותר ממאות מיליונים שאמרתי שנחסוך להורים צעירים – נחסוך יותר, כי יש כאן עניין של מודעות. מאז התפרסמה הכתבה בחדשות ערוץ 2 התחלתי לקבל פניות מהורים; אנשים לא ידעו שהם כביכול מבוטחים פעמיים על אותו דבר, וברגע שאנחנו מכניסים את זה לעניין של מודעות, זאת אומרת שגם בחוג קרמיקה וגם בחוג דרמה מבקשים ביטוח בתחילת שנה – וזה כבר לא מחויב על-פי חוק הספורט, אבל עדיין ההורים משלמים את זה כי מבקשים מהם. בא בתחילת השנה מדריך, אומר: תשלמו ביטוח, ההורים כמובן משלמים. ברגע שתהיה להם מודעות הם יהיו צרכן חכם יותר, צרכן שידע להתנהל מול הכספים של הביטוח, ואנחנו כאן, כמו שאמרתי, נעבור את הסכומים, הרבה יותר מעל מאות מיליונים. החיסכון הוא לכל משפחה, לכל בית. וכמובן, הפתרון הזה יביא גם לעידוד העיסוק בספורט על-ידי הוזלה משמעותית והורדת נטל מההורים. חשוב לציין גם שהצעת החוק אינה גורמת לפגיעה ברמת הביטוח שבה הילד מבוטח. הוא מקבל את אותו ביטוח. אפילו לפי הרבה בדיקות של אקטוארים, הביטוח של הרשויות המקומיות, הביטוח של משרד החינוך, תאונות אישיות, הוא הרבה יותר רחב ונותן פיצויים ושיפויים הרבה יותר גבוהים מאותו ביטוח שמחייבים על-פי חוק הספורט. וכמו שאמרתי, כשהחוק יעבור, להורים יהיה זול יותר לרשום את הילדים שלהם לחוגים, ואולי בכסף שיישאר להם, בעודף הזה, הם יוכלו להכניס את הילדים לעוד מסגרת, לעוד חוג ספורט או לכל מסגרת, כמו שאמרתי, של חינוך בלתי-פורמלי. אני מאוד שמח שהשרה רגב ומשרד הספורט הבינו את האבסורד הזה, אישרו את הצעת החוק הזאת; הם כן רוצים לקדם את הספורט, מבינים שהעודף שיישאר ייתן להורים עוד space, עוד כסף להכניס את הילדים שלהם, להשקיע בהם בחינוך, וכמובן חינוך ספורטיבי. גם יושב-ראש ועדת החינוך חבר הכנסת מרגי – דיברנו, הוא מוכן לקדם את זה. אנחנו רוצים שהחוק יהיה מוכן כבר לספטמבר, שנעביר את זה במושב הזה. ואותם מאות המיליונים שאותם הזוגות הצעירים יחסכו כבר מתחילת השנה הזאת – נעשה הכול. וכמובן, אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת בשביל לטפל ביוקר המחיה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל רזבוזוב. ישיב לנו, בשם שרת התרבות והספורט, השר יובל שטייניץ. בבקשה, אדוני. <יעקב מרגי (ש"ס):> יש שני חוקים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נכון, אבל שני חוקים שונים. <יעקב מרגי (ש"ס):> הם שונים? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> את לא רוצה לאחד, להשיב על שניהם ביחד? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי זוהר לא נמצא באולם. הוא לא נמצא – בפרסה הוא לא נמצא? אוקיי, בבקשה, אדוני. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, היוזם, חבר הכנסת רזבוזוב, אני משיב בשם הממשלה, בשם השרה רגב. זו הצעת חוק שעוסקת במניעת כפל תשלום בביטוח הספורטאים. הממשלה ומשרד התרבות והספורט רואים בהצעה הצעה חיובית וחשובה, שתקטין את הנטל על משפחות שיש להם ילד או כמה ילדים. מצוין כי פרטי ההצעה, אם מקובל עליך, יסוכמו בהמשך גם עם הגורמים המקצועיים של משרד התרבות והספורט במסגרת קידום הליכי החקיקה, כולל הידרשות לרכיבי הביטוח שיחולו באופן קבוע, השלכות על מחיר כיסויים ביטוחיים שיירכשו באופן פרטי וכיוצא בזה. יש לציין גם שבאגף שוק ההון במשרד האוצר אין התנגדות לביטול חובת הביטוח לפי חוק הספורט. לכן הממשלה רואה את ההצעה בחיוב ומציעה לתמוך בה, כפוף להסכמת המציע שהחוק יתואם עם הממשלה בהמשך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לך, אדוני השר. אם כן, הצעת החוק היא בתמיכת הממשלה, רבותי. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו נצביע על הצעת חוק הספורט (תיקון – מניעת תשלום כפל ביטוחים). מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הספורט (תיקון – מניעת תשלום כפל ביטוחים), התשע"ו–2015, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 29 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הספורט (תיקון – מניעת תשלום כפל ביטוחים), התשע"ו–2015, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק הספורט (תיקון – פטור ספורטאים מבוטחים), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3071/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הספורט (תיקון – פטור ספורטאים מבוטחים), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר וקבוצת חברי הכנסת. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה, וגם היא בתמיכת הממשלה. בבקשה, חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, עד עשר דקות להציג לנו את הצעת החוק שלך. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חברי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, בהמשך להצעה הקודמת של חבר הכנסת רזבוזוב, הצעת החוק שלי היא בעצם קצת יותר רחבה – היא מכלילה בתוכה נושאים נוספים מעבר לבני-הנוער. מובן שבהצעת החוק שלי כלולים גם בני-הנוער, וגם בהצעת החוק של רזבוזוב, לכן הצמדנו את ההצעות כדי להעביר אותן יחד פה במליאת הכנסת. בהצעת החוק שלי יש תוספת – גם שחקנים בוגרים וגם ליגות מקומות עבודה. יוצא היום מצב שיש כפל ביטוחי. מאחר שיש שחקנים שמשחקים בליגה למקומות עבודה, אזי הם מבוטחים במסגרת מקום העבודה שלהם, ואם הם נפצעים זה בגדר פגיעה בעבודה. כנ"ל גם לגבי שחקני קבוצת כדורסל או כדורגל או כל ענף אחר של שחקני ספורט מקצוענים הזוכים לשכר מאוד מאוד משמעותי ומבוטחים על-ידי הביטוח הלאומי. במקרה של פציעה, שוב, הם יכולים לתבוע את הביטוח הלאומי, ואין טעם שהם יתבעו גם פוליסת ביטוח נוספת. בסופו של דבר, יש כאן מצב של כפל ביטוחי. את העול זה, את הנטל הכלכלי הזה, נושא הציבור, ואנחנו רוצים להסיר את הנטל הכלכלי הזה, ולכן הבאנו את הצעת החוק הזאת. היא הצעת חוק טובה, הצעת חוק יעילה, היא גם לא עולה כסף לאוצר, אף שבאוצר הייתה דילמה כלשהי אם זה עולה להם יותר כסף. אנחנו נברר אתם ונסביר להם שלא. בהנחה שכולם מבינים את הרעיון, אנחנו בטוחים שכולם גם ירצו לתמוך בו, ואנחנו מבקשים את תמיכת כולם. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. שוב, ישיב בשם שרת התרבות והספורט השר יובל שטייניץ. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת מיקי זוהר, שרת התרבות והספורט עושה קצת ספורט עכשיו באפריקה, מתרוצצת בין ארבע מדינות יחד עם ראש הממשלה – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> השרה הכי לא קשורה לנסיעה הזאת הצטרפה לראש הממשלה – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – ולכן אני – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא שר האנרגיה, לדוגמה; לא שר התיירות, לדוגמה – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> רגע, על זה נכתב השיר "למה לא אוגנדה?" <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> יואל צועק כל כך חזק שאני לא שומע אותך. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – השיר "למה לא אוגנדה?" <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> "למה לא אוגנדה?" – אוקיי, כן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אפילו נשיא אוגנדה אמר: מה, השתגע הבלפור שלכם? רצה לסחוב אתכם לפה, לאוגנדה. הוא אמר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יואל חסון, נא להירגע. אנחנו ממשיכים. תודה רבה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> הצעת החוק עוסקת במניעת תשלומים כפולים עבור ביטוח ספורטאים. במקרה המדובר, ביטוח הספורטאים הנעשה מכוח חוק הספורט – לעומת הכיסוי הניתן על-פי חוק הביטוח הלאומי לספורטאים במסגרת הליגה למקומות עבודה ולספורטאים שספורט הוא עיסוקם ואשר מהווה עבורם מקור הכנסה. הצעת החוק מציעה למעשה לחייב את גופי הספורט לבטח רק את השחקנים הבוגרים שאינם משתייכים למערכת החינוך ואינם זוכים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מירב בן ארי, אני שומעת אותך. נא להירגע, רבותי. מאוד קשה ככה לדבר מכאן, כשמדברים באולם. חבר הכנסת חיים ילין, אני שומעת את השיחה שלכם. בבקשה להירגע. וחבר הכנסת דוד ביטן, איך בלעדיך? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אפשר להמשיך? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. בבקשה, אדוני. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> הצעת החוק מציעה, למעשה, לחייב את גופי הספורט לבטח רק את השחקנים הבוגרים שאינם משתייכים למערכת החינוך ואינם זוכים לשכר חודשי בסכום שהוא בגובה שכר המינימום הקבוע בחוק שכר מינימום או בסכום העולה עליו. משרד התרבות והספורט מייחס חשיבות רבה לעידוד הספורט, בוודאי בכל הקשור לספורט תחרותי, ופועל להפחתת עלויות ככל הניתן לצורך עידוד הפעילות האמורה. הדבר עולה בקנה אחד עם המאמצים להפחתת יוקר המחיה. בהתאם לכך, אנחנו תומכים בהצעת החוק, שיש בה לסייע להורדת נטל כלכלי מהספורטאים ומאגודות הספורט. יש לציין כי פרטי ההצעה, אם המציע מיקי זוהר מסכים, יסוכמו עם הגורמים המקצועיים של המשרד במסגרת קידום הליכי החקיקה, ובכלל זאת מיפוי הנתונים, מתן מענה לפערים בין הפוליסות, ככל שקיימים, וכיוצא בזה. אתה מסכים לתנאי הזה? <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> כן. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אז הממשלה מציעה לתמוך בהצעת החוק שלך. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר יובל שטייניץ. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו כעת נצביע על הצעת חוק הספורט (תיקון – פטור ספורטאים מבוטחים), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הספורט (תיקון – פטור ספורטאים מבוטחים), התשע"ו–2016, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 33 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הספורט (תיקון – פטור ספורטאים מבוטחים), התשע"ו–2016, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – השעיית עובד שירות), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2496/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – השעיית עובד שירות), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת. גם החוק הזה בתמיכת הממשלה. בבקשה, חבר הכנסת מרגי, עד עשר דקות. <יעקב מרגי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, הצעת החוק הזאת באה להשלים תיקון לחוק שחוקק בכנסת התשע-עשרה. בכנסת התשע-עשרה חוקק חוק פיקוח על בתי-ספר שהוסדרה בו סוגיית השעיית עובד חינוך שהוגש נגדו כתב-אישום בעבירות מין או עבירות אלימות חמורות בקטין חסר ישע. בזמנו, בזמן החקיקה, היה רצון להסדיר גם את סוגיית השעיית עובד שירות במוסדות החינוך שאינו עובד מדינה או עובד רשות מקומית, ויש בסביבת בתי-הספר עובדים רבים שהם בסטטוס החוקי הזה. אך מתוך רצון שלא לעכב את החקיקה בכנסת התשע-עשרה, הוחלט להתמקד רק בעובדי חינוך, והיום אני מביא בפניכם את התיקון המשלים, את אותה חקיקה, כדי שסביבת בתי-הספר תהיה בטוחה יותר. אומנם על-פי סדר הדין הפלילי בישראל אדם הוא בחזקת חף מפשע כל עוד לא הוכח אחרת, ועם זאת, ההליכים הפליליים עשויים להימשך חודשים רבים, אפילו שנים. עם כל זאת, עלינו מוטלת החובה להבטיח את שלומם ואת רווחתם של התלמידים. לכן, יש לעשות הכול, מאז הוחלט להגיש כתב-אישום, כדי להרחיק את החשוד מסביבתו של התלמיד, מתוך רצון להגן על התלמיד ולספק לו סביבת לימודים הוגנת, רגועה ובטוחה. אני חייב לציין, ברשותכם, שהצעת חוק דומה לזו הוגשה כבר בכנסת הקודמת על-ידי כמה חברי כנסת, ובהם חברת הכנסת לשעבר פנינה תמנו-שטה, ובכנסת העשרים על-ידי חבר הכנסת איימן עודה וקבוצת חברי הכנסת, והייתי חייב להציג זאת, כי מגיע להם. תודה רבה גם לממשלה על שהחליטה לתמוך בתיקון לחוק, ולחברי הכנסת שיתמכו בחוק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת אנחנו נצביע על הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – השעיית עובד שירות). מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – השעיית עובד שירות), התשע"ו–2016, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 31 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון – השעיית עובד שירות), התשע"ו–2016, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנה לקריאה ראשונה. חבר הכנסת דב חנין, לפרוטוקול, נא להוסיף אותו – כתומך, אני מבינה, נכון? תודה, רבותי. <הצעת חוק מגן-דוד-אדום (תיקון – מידע בגין אשפוז), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2898/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברות הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק מגן-דוד-אדום (תיקון – מידע בגין אשפוז), התשע"ו–2016, של חברות הכנסת שולי מועלם-רפאלי ואורלי לוי אבקסיס. הצעת החוק הזאת גם כן בתמיכת הממשלה, ותנמק אותה חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. בבקשה, גברתי. עד עשר דקות. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תודה, גברתי. בדרך כלל אני מנצלת כמעט את כל העשר, היום זה ייקח דקה, אז תזכרי לי את זה, על החשבון. <קריאה:> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> רגע, ביקשו ממני לחכות. להתחיל? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, בבקשה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, הצעת החוק שאנו מעלות בפניכם לאישור נועדה להסיר מעל מטופלים התנהגות ביורוקרטית שמתקיימת בין גורמי הצלה ובתי-החולים במדינת ישראל. זאת הצעת חוק כל כך הגיונית ופשוטה, ולכן כל ההסבר שלי מתמצה בדקה אחת של דיבור, כי זה כל כך ברור שצריך תיקון. היום, לצורך גביית תשלום עבור הסעה של מגן-דוד-אדום או ארגון הצלה אחר של מטופלים לבתי-חולים, נדרש למגן-דוד-אדום ולארגונים האחרים לדעת אם המטופל אושפז או לא, כדי לדעת אם לשלוח את דרישת התשלום לקופת-החולים – במידה שהמטופל אושפז, או למטופל עצמו – במידה שלא, ואז ההתחשבנות היא בין המטופל לקופה שלו. אולם, במציאות היום בתי-החולים מתעכבים במסירת המידע, דבר שגורם לאי-הסדרת התשלום, ולעתים מגיעות למטופלים אחרי זמן רב דרישות תשלום עבור אשפוזים, שצוברות כבר הרבה הרבה הרבה – חוב נוסף. ארגוני ההצלה בישראל הם לא חברות הסעות; הם לא מספקים שירותים בחינם. האמבולנסים הם כלי רכב שעלות החזקתם גבוהה, וברור לכולנו שצריך לשלם על השירות החשוב הזה של הפינוי של מטופלים לבתי-החולים. לא ראוי ולא נכון שמטופלים ימצאו עצמם נרדפים בדרישות תשלום לכיסוי עלויות פינוי, כאשר לא הם בכלל אלה שאמורים לשלם על זה אלא קופות-החולים. הביורוקרטיה והפרוצדורות בין בתי-החולים, ארגוני ההצלה – ובראשם מגן-דוד-אדום – וקופות-החולים, לא יכול להות שתיעשנה על גבם של המטופלים. על כן, הצעת החוק שאנו מגישות בפניכם היום קוראת לבצע דבר פשוט, והוא לחייב את בתי-החולים למסור את המידע הבסיסי הזה בדבר אשפוז מטופלים בתוך 14 יום לארגוני ההצלה שפינו אותם, ובכך להקל את הסדרת התשלום לגבי כלל המטופלים. לפיכך, אני מניחה שכל חברי הבית יתמכו בהצעת החוק החשובה הזאת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת שולי מועלם. ישיב בשם הממשלה, במקום שר הבריאות, השר יובל שטייניץ – משיב בשם שר הבריאות. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אדוני היושב-ראש, המציעה שולי מועלם, חברת הכנסת שולי מועלם – אני מקריא כמובן בשם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> שר הבריאות. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – בשם הממשלה ובשם שר הבריאות הרב ליצמן: הצעת חוק מגן-דוד-אדום המאפשרת העברת מידע למד"א בגין אשפוז היא הצעת חוק חשובה ומשמעותית. ההצעה היא חלק ממהלך רחב יותר של התחשבנות ישירה בין קופות-החולים לבין מד"א על מנת לשפר את השירות לאזרח ולהקל את מיצוי זכויותיו. כאשר יימסר למד"א מידע על מטופלים הזכאים למימון תוכל להתבצע גבייה ישירה ללא עירובו של המטופל. כלומר, יש פה הקטנת הביורוקרטיה והנטל הביורוקרטי על האזרח. יחד עם זאת – מודיע משרד הבריאות – בכוונתנו לשקול את ההסדר המדויק שבו יימסר מידע, הן על מנת להגן על פרטיות המטופלים והן על מנת לערב את הגורמים המתאימים בהליך. לכן, עמדת הממשלה היא כי לצורך המשך הליך החקיקה תידרש הסכמתי – כלומר, הסכמתו של שר הבריאות ליצמן – והסכמת שרי המשפטים והאוצר, בכוונה להביא להסדר טוב ומאוזן לכלל המבוטחים. האם המציעה חברת הכנסת שולי מועלם מסכימה לתנאי הזה? אז אני רוצה לומר גם בשמי, אני מאוד משבח את ההצעה הזאת. כל דבר שאפשר לעשות כדי להקטין את הנטל הביורוקרטי, ההתרוצצות של האזרחים, בעיקר של אזרחים שלעתים הם חולים או מטפלים בבני משפחתם החולים – מבורך. ולכן אני חושב שזאת הצעה מצוינת על פניה. אני מודה לך, ומקווה שבתיאום, ההצעה הזאת גם תזכה להשלמה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יובל שטייניץ. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק מגן-דוד-אדום (תיקון – מידע בגין אשפוז), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי – הצבעה בקריאה טרומית; מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מגן-דוד-אדום (תיקון – מידע בגין אשפוז), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 37 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – אני מבקש בחוקה. <היו"ר יצחק וקנין:> ועדת החוקה? טוב. זה ילך לוועדת הכנסת. ועדת הכנסת תחליט לאן זה יועבר להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון – החמרת ענישה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2736/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון – החמרת ענישה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת טלי פלוסקוב וקבוצת חברי כנסת. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השרים, חברי הכנסת, בישראל פועלים כיום כ-5,000 מורי דרך מוסמכים, ונקבע כי בישראל יפעלו אך ורק מורי דרך בעלי רישיון. קבלת רישיון מחייבת השתתפות בקורס בפיקוח משרד התיירות, אשר בסיומו נדרשים המועמדים לעבור בחינת הסמכה. אני חייבת להגיד לכם שהרעיון להצעת החוק הזאת נולד בפגישה שקיימתי עם נציגי ארגון מורי הדרך; יותר נכון, עם שני מורי דרך שמדברים בשפה הרוסית והם היו בהדרכה של קבוצות בירושלים, כשלידם היו קבוצות אחרות והמדריכים שם היו ממדינה אחרת, שכנה למדינת ישראל, והתיירים היו אלה שנכנסו למדינת ישראל ליום אחד. וממה שהם סיפרו לי על מה שהם שמעו בהדרכה הזו, הבנתי שמישהו צריך לשים סוף לתופעה הזאת. כי התברר שאנשים שם מספרים על המדינה שלנו דברים שאף אחד מאתנו לא מכיר, למשל, שבירת מדינת ישראל היא תל-אביב. אני כבר לא מדברת על הדברים הלא-מדויקים שמספרים ודברים שמדברים בכלל על מדינת ישראל, שגם פוגעים בתדמיתה של מדינת ישראל, ומי שעושה את זה, כמובן, אנשים שלא עברו הכשרה מקצועית ולא קיבלו תעודה באישור של משרד התיירות. אני, כיושבת-ראש שדולת התיירות, מאמינה שתיירות נכנסת היא אחד ממנועי הצמיחה המשמעותיים שיש לכלכלת ישראל. מדריכי טיולים שהם חאפערים ומאכערים, אשר מספקים הדרכה ברמה נמוכה ומעוותת, פוגעים ברצון שלנו להפוך את ישראל לא רק ל-High-tech nation, מדינת היי-טק, כמו שאנחנו מדברים, אלא גם ל-Tourist nation, מדינת התיירות. קודם כול, אני מאוד מודה ושמחה ששר התיירות נמצא כאן בדיון הזה, כי שיתוף הפעולה שיש לנו מאז שאתה, השר יריב לוין, נכנסת לתפקיד, זה משהו יוצא מן הכלל, ואני מרגישה שבאמת תיירנים בכל הפורומים שאנחנו נמצאים, גם ביחד וגם בנפרד, באמת מלאים הערכה למה שקורה בתחום התיירות לאחרונה. ואני מקווה באמת שהמגמה תימשך, במיוחד לאור הגדלת תקציבים לשיווק וכל העבודה שאנחנו עושים בעולם כולו על מדינת ישראל. אני בטוחה שאין פה חבר כנסת שלא יסכים עם האמירה שדרך התיירות אפשר להגיע להמון דברים שאנחנו לא מצליחים להגיע, לא בצורת ההידברות ולא בפגישות האחרות. תיירות היא כלי ודרך להכיר את המדינה, להכיר את העם, להכיר את כל אחד מאתנו, שאנחנו בני-אדם ורוצים שלום ורוצים באמת לחיות יחד עם כל העולם – לא הפעלת את השעון, נתת לי ככה? טוב. אבל אני באמת לא אדבר יותר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אמרו לי שזה פחות מעשר דקות. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אני פתאום הסתכלתי וראיתי שאין לי שעון. אז קודם כול, תודה לך, כבוד השר. ומה שקורה בהצעת החוק הזו – אגב, בחוק שירותי תיירות, נכון להיום, קיימת ענישה של אלה שמתחזים למורי דרך, אבל תצחקו או לא, הקנס שרשום בחוק עדיין רשום בלירות. תבינו כמה שנים אף אחד לא נכנס לנישה הזו, ובוודאי ובוודאי שמספר הפקחים שקיימים במשרד התיירות לא מספיק כדי לעשות את כל העבודה שצריכים לעשות גם בירושלים, גם בתל-אביב, גם בנצרת ובכל המקומות האחרים. אז מה בעצם הצעת החוק שלי אומרת? קודם כול, כמובן, אנחנו הולכים לשנות את זה לשקלים, ואנחנו אומרים שהקנס ליחיד צריך להיות 5,000 שקלים, ולתאגיד 50,000 שקל, וגם, רבותי, מאסר בפועל. לא יכול להיות שבן-אדם, על האדמה של המדינה שלי, המדינה שלנו, מספר על המדינה שלנו דברים שרחוקים מאוד מהמציאות. ואני מקווה מאוד, כבוד השר, שבכסף שאתה תאסוף מהעוברים על החוק האלה אתה תוכל לגייס יותר פקחים, כדי שיוכלו לעשות את העבודה הזאת בצורה איכותית ונכונה בכל מקום בארץ, כך שכולם ידעו שלמדינת ישראל לא נכנסים כדי לעקוף את החוק. אני רוצה, כמובן, מעבר לתודות לשר התיירות, להודות גם לכל מי שתמך בהצעת החוק הזאת בוועדת השרים ול-28 חברי הכנסת שהצטרפו אלי בהגשת הצעת החוק הזאת. וכמובן, אני מבקשת מכולם לתמוך בה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. ישיב שר התיירות יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, ראשית אני רוצה לברך באמת בברכה חמה את חברתי חברת הכנסת טלי פלוסקוב על הצעת החוק הזו, כחלק מהפעילות שלה כראש שדולת התיירות, שמובילה הרבה מאוד מהלכים חשובים, גם כדי להעלות את המודעות לחשיבות של הענף הזה, לפוטנציאל שלו, וגם כדי לקדם את הנושאים השונים שנוגעים אליו. אני חושב שהצעת החוק הזו נוגעת באחת הנקודות החשובות שאנחנו עוסקים בהן ושבהחלט מחייבות שיפור ותיקון, והיא סוגיית אכיפת או מניעת ההדרכה הבלתי-חוקית. אני חושב שלא במקרה יש צורך בקבלת רישיון כדי לשמש מורה דרך. אני גם מוכרח לומר שבמשרד התיירות יש מערכת שלמה שמטפלת בהכשרת מורי הדרך, עושה עבודה מצוינת. באמת, אני חושב שמורי הדרך, כשהם מסיימים ומקבלים את הרישיון, הם אנשים בעלי ידע עצום, בעלי יכולת, בעלי היכרות של הארץ, והם נותנים שירות מאוד חשוב לתייר, ולכן גם משפרים מאוד את המוצר התיירותי שלנו. זה גם לא סוד שתופעה של הדרכה בלתי חוקית פוגעת לא רק בטיב השירות שמקבלים התיירים במוצר התיירותי, אלא שלצערי הרב, אדוני היושב-ראש, היא מנוצלת גם לא פעם על-ידי גורמים שאפשר לומר בלשון ברורה שהם פשוט גורמים העוינים את המדינה, שמציגים מציאות שאין לה שום קשר לאמת, לא ההיסטורית ולא האחרת. לכן אני חושב שקיום מערך הכשרה, קיום צורך ברישיון, ובוודאי אכיפה על מנת שמי שאיננו מורשה לא יוכל לעסוק בתחום הזה, זה עניין חיוני ודרוש. אנחנו מקיימים וקיימנו לא מעט מבצעי אכיפה, שמתקיימים גם באופן שוטף וגם כמבצעים מיוחדים. לאחרונה נתתי הנחיה לשתף בכל מבצע כזה שוטר, על מנת שתהיה יותר יכולת אכיפה בפועל, והמשרד מממן את עלות השיטור במקרה הזה. אבל צודקת לחלוטין חברת הכנסת פלוסקוב בכך שלא רק שהענישה איננה מספיקה, אלא אני אומר יותר מזה: אני חושב שהכלים אינם מספיקים; ואנחנו עוסקים ממש בימים אלה במשרד בגיבוש תיקונים לחוק שירותי תיירות בשורה של נושאים, ובראשם בנושא הזה, כדי להתאים את הענישה, ובראש ובראשונה את הכלים למה שנדרש על מנת באמת לטפל בתופעה הזאת כפי שצריך. וכשאני מדבר על כלים, אני אתן רק דוגמה אחת: כאשר אתה עוצר או תופס אדם שמבצע הדרכה בלתי חוקית, היום אתה שולח לו איזו הודעת קנס, לא תמיד הוא אפילו נמצא בתוך תחומי מדינת ישראל לאורך זמן כדי שאפשר יהיה לגבות את הקנס הזה, והמשמעות של העניין הזה היא מוגבלת עד כמעט לא קיימת. אנחנו בוחנים כמה אפשרויות אחרות. אני אתן דוגמה: להטיל אחריות על אותה חברת תיירות, על אותה חברה שאחראית לאוטובוס שנוסע וכן הלאה, על מנת שתהיה כאן כתובת מוחשית ואחריות אמיתית שתחול לא רק על מי שמדריך באופן בלתי חוקי, אלא גם על מי ששכר את שירותיו ועובד אתו. בצורה הזו אני חושב שנוכל לשפר באופן דרמטי את היכולת שלנו לאכוף את הנושא הזה ולהפסיק את התופעה הפסולה הזו. בין היתר, יש בהחלט צורך בהעלאה של סכומי הקנסות. אני חושב שחשוב לומר שהדרך של הטלת קנסות באמצעות הליך שיפוטי היא בעייתית, היא אטית מאוד, היא מסורבלת. נדמה לי שיותר נכון ללכת לדרך של הטלת קנסות מינהליים. לכן אנחנו הצענו שבאמת כל הנושא הזה ייבחן, והגענו – אני מניח שזה מקובל על המציעה – שהמשך קידום הליכי החקיקה יהיה בהסכמה, הן של משרד התיירות והן של משרד המשפטים, מתוך כוונה לקדם את העניין. בדרך כלל, חברת הכנסת פלוסקוב, כידוע, אומרים שאם יש הצעת חוק ממשלתית, בואו נחכה; אני בהחלט מוכן להתקדם כאן. אני מקווה שנביא את הצעת החוק הממשלתית כמה שיותר מהר. אם זה ישתלב – מה טוב. אם זה לא ישתלב, ונוכל חלק מהדברים לתקן עוד קודם – גם כן טוב. אני בהחלט מבקש מהמליאה, בכפוף להסכמות כפי שציינתי קודם, לאשר את הצעת החוק בקריאה הטרומית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יריב לוין, שר התיירות. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, סגנית היושב-ראש, מסכימה להתניות, נכון? <טלי פלוסקוב (כולנו):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון – החמרת ענישה), התשע"ו–2016 – קריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי תיירות (תיקון – החמרת ענישה), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 28 בעד, שלושה מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעות לסדר-היום> <פרסום תכנים ברשתות החברתיות המעודדים וקוראים לעשיית מעשי טרור> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום – פרסום תכנים ברשתות החברתיות המעודדים וקוראים לעשיית מעשי טרור, הצעות שמספרן 4220, 4245, 4252, 4256, 4264 ו-4278. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת מירב בן ארי, ואחריה – חברת הכנסת רויטל סויד. חברת הכנסת עליזה לביא מסכימה להתחלף, ולכן רויטל סויד תהיה השנייה. שלוש דקות לרשותך, חברת הכנסת מירב בן ארי. שלוש דקות לרשותך. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה, אדוני היושב-ראש, אבל מי שאמור לענות לנו על ההצעה לסדר-היום זה – כל העניין, שהוא ישמע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> קראנו לו, אבל את יכולה להמשיך. <מירב בן ארי (כולנו):> אוקיי. טוב, אז מה שיש לי לומר לו אני אגיד לו כשהוא ייכנס. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. <מירב בן ארי (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, אין כאן שר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> השר שטייניץ פה. <מירב בן ארי (כולנו):> הנה, יש. סליחה, לא ראיתי אותו. אדוני השר, כנסת נכבדה, אני יזמתי את הדיון בנושא הזה של הפייסבוק בכנסת כי אני חושבת שהשר גלעד ארדן התמודד באומץ רב והחליט החלטה שהיא לא כזאת פופולרית – לצאת ולהתמודד בעצם נגד החברה או הטייקון או המונופול הגדול בעולם, חברת פייסבוק. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה נראה לך חכם, מה שהוא עשה? <מירב בן ארי (כולנו):> כן. אני אגיד מה אני חושבת על זה, אל תדאג. 1.65 מיליארד אנשים בעולם משתמשים בפייסבוק. פייסבוק, מה שהיא אמורה לעשות, ברמת העיקרון, זה לחבר בין אנשים, אבל לצערנו החיבור הזה גם יוצר הרבה פעמים ביטויים של שנאה, ואף הסתה לרצח. בנוסף, אני רואה בפייסבוק סוג של כלי צבוע, בעיני, ואני אתן דוגמה. יש ארגון שנקרא "שורת הדין", שעשה ניסוי והקים שתי קבוצות: קבוצה אחת נגד פלסטינים, וקבוצה אחת שהסיתה נגד ישראלים. על שתי הקבוצות האלה, של ההסתה גם נגד ישראלים וגם נגד פלסטינים, הגישו בקשה לפייסבוק לחסום את התכנים. אם אני אשאל אתכם מי הוסר באותו היום מפייסבוק, התשובה תהיה ברורה, כי מי שהוסר באותו היום היו המסיתים נגד הפלסטינים. את ההסתה נגד ישראלים לקח להם כמה חודשים עד שהם החליטו להסיר מסדר-היום. אז לא רק שאני חושבת שהוא צודק – אגב, למה שאמרת, חבר הכנסת אראל מרגלית, אני גם חושבת שזה ארגון שהוא צבוע. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מי? <מירב בן ארי (כולנו):> פייסבוק, ואני אגיד לך למה. לא שמעת עכשיו את ההשוואה שעשו "שורת הדין" בין שני ארגונים, אבל אני חושבת שאנחנו נתקלים בצביעות והסתה קבועה נגד ישראלים ונגד יהודים, שמשום מה עומדת מולן חברה עצומה חסרת אונים. הבעיה העיקרית בעיני היא לא רק הצביעות והיא לא רק חוסר השוויון והיא לא רק באמת התירוץ של פייסבוק: רגע, אנחנו רק שמנו תמונה של דגל וסכין; מה אנחנו אשמים שהתגובות של המגיבים היו על אותו דגל וסכין? הרי אנחנו לא אחראים גם למה שאנשים מגיבים. אז מסתבר שכן, יש אחריות, ואי-אפשר לגלגל כל הזמן את האחריות למשתמשים. אי-אפשר להסיר את האחריות, כי לחברת פייסבוק יש אחריות. וכן, אני תומכת בשר גלעד ארדן, וחבל שהוא לא פה, כי אם הוא היה פה הייתי אומרת לו שזה מאבק לגיטימי וזה מאבק צודק, וזה מאבק לא פופולרי, כי כולם אוהבים את הפייסבוק, אבל מצד שני – אי-אפשר לשמוע כלום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת דוד ביטן, אם אתם רוצים לדבר, תצאו החוצה ושם תנהלו את השיחה. זה מפריע לנואמים כאן. תודה רבה. <מירב בן ארי (כולנו):> ואני רוצה להגיד משפט אחרון על צביעות, עוד משהו שחשוב שתדעו. אם היום עולה תמונת עירום בפייסבוק, זה עניין של דקות – יש צוות מדהים שמוריד את התמונה הזאת. מוריד אותה. שמעתי את הכתבת סמדר שיר, ששמה איזה תמונה כזאת – אפילו לא עירום, דומה לעירום – ובאותו יום סגרו לה את העמוד. סגרו לה את העמוד ולו רק בשל החשש של עירום. אז אני שואלת: למה אין אותה התגייסות בהסתה נגד ישראלים כמו שיש בעירום? והבעייתיות הכי חמורה בעיני היא שבסופו של דבר הנזק שנגרם לאזרחי ישראל בגלל ההסתה הפוגענית בפייסבוק הוא נזק, כמו שאנחנו רואים, בלתי הפיך וקשה. פייסבוק, אם הייתה מדינה – מה שבטוח, דמוקרטית היא לא. היא המחוקקת – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> את מדברת שבע דקות. מה זה אין שר? אבל יש פה שר. <מירב בן ארי (כולנו):> אין שר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, שטייניץ כאן, אבל השר גלעד לא יגיע. <מירב בן ארי (כולנו):> הוא לא יגיע? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, אז אני מבקשת לסכם, חברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> לא, אני מסכמת. משפט אחרון שבאתי לומר ועצרת אותי באמצע – שאם פייסבוק הייתה מדינה, מה שבטוח, שהיא לא הייתה דמוקרטית, כי היא גם מחוקקת, גם שופטת וגם מבצעת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חברת הכנסת עליזה לביא. <מירב בן ארי (כולנו):> לא, רויטל סויד במקום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רויטל במקום? זה מה שרשום אצלי. אז חברת הכנסת רויטל סויד. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> חברת הכנסת לביא ויתרה כי יש לי – הוועדה למינוי דיינים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני השר, חברי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, אני לא מאשימה את פייסבוק בגל הטרור שיש לנו פה בארץ בשום דרך וצורה שהיא. יש אנשים אחרים שצריך להאשים אותם. אני כן מאשימה את פייסבוק בכך שהם אינם עושים מספיק, אם בכלל, כדי להסיר תכנים מסיתים לטרור מהרשת. הגשתי הצעת חוק לפני כשבועיים – חתומים עליה 21 חברי כנסת מהבית הזה – שקוראת לפייסבוק לנטר הסתה לטרור, להסיר הסתה לטרור, ואם לא – הם ייקנסו ב-300,000 ש"ח עבור כל פרסום שכזה. ומדוע? כי פייסבוק היא מדינה עם אזרחים רבים, מדינה עם זכויות ללא חובות, מדינה שבה מתנהלת הסתה לטרור, והיא לא מגינה על אזרחיה, עלינו. לפני כשנה, בתחילתו של גל הטרור, פניתי למר סיימון מילנר, אחראי מדיניות פייסבוק באירופה, במזרח התיכון ובדרום-אמריקה, ודרשתי ממנו שיסירו כל הסתה לטרור, כזאת שקוראת לעשיית מעשה: אימאמים במסגדים שקוראים לרצוח יהודים, סרטוני "עשה זאת בעצמך" כיצד לקחת סכינים ולרצוח יהודים – לזה אני קוראת הסתה לטרור. זה מה שמניע, בין היתר, טרור יחידים. תשובתו הייתה: אנחנו עדים למצב הרגיש אצלכם. כל דבר שתדווחו לנו, נסיר אותו, על אלימות – הוא לא השתמש במילה טרור; על האלימות. ומובן שאנחנו איננו יכולים להגיע לאותם תכנים בערבית, ומהפיד שלנו נחסכות כל ההסתות לטרור; ועכשיו אנחנו יודעים בבירור לומר שפייסבוק כן מסיטה תכנים על טרור. היכן? באירופה. זו החלטה שהיא קיבלה לפני כחודש, לנוכח גל פיגועי הטרור באירופה. אבל אצלנו – לא. אז פייסבוק לא אחראית לטרור אצלנו בשום דרך וצורה שהיא, אבל פייסבוק יכולה לסייע במניעה שלו, וזו הצעת החוק שהגשתי. לא יכול להיות שחברה תיהנה מרווחים כלכליים ומסחריים בזכות הרגלי הצריכה והגלישה שלנו – יש גם אומרים שהם עוקבים אחרינו לצורך זה ומאזינים לנו – אבל באותה מידה לא תגן עלינו מפני הטרור. זו הצעת החוק שהגשתי: לנטר, להסיר, ולא – תשלום של 300,000 ש"ח על כל פרסום. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת אורי מקלב. <עליזה לביא (יש עתיד):> אני, אני עכשיו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אה, אתם פשוט התחלפתן? אז בבקשה, חברת הכנסת עליזה לביא, ואחריה – אורי מקלב. בבקשה, עד שלוש דקות, גברתי. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, גברתי היושבת-ראש. הצטרפתי גם אני להצעה של חברתי חברת הכנסת מירב בן ארי. הסתה זו הסתה; הסתה לטרור היא הסתה – ומדינת ישראל לא נמצאת במקום הזה לבד. רק לפני חודשיים השתתפתי בכנס נגד האנטישמיות בברלין, שבין היוזמים שלו הייתה גם אנגלה מרקל, והיו שם שרי משפטים רבים ממדינות אירופה. דיבר שם שר המשפטים הגרמני, דיבר שם שר המשפטים הבריטי, והאוסטרלי. וכולם דיברו על מופע האימים של האנטישמיות ברשתות – ברשת הפייסבוק בכלל וברשתות אחרות בפרט – ואיך מתמודדים, ואיך עושים. ההתמודדות בסוגיה הזאת חייבת להיות של מדינות; ומדינת ישראל, ראוי לה שבאמת החוק שמוצע גם על-ידי השר ארדן ושרת המשפטים שקד יבוא, ויבוא מהר. אנחנו לא רוצים לסגור את פייסבוק; כולנו נהנים משירותי פייסבוק, ממה שהיא מביאה לתוך חיינו, אבל אי-אפשר לבוא בשם חופש הביטוי ולאפשר כל הסתה פרועה שנעשית כאן וקריאה לרצח. ולא אחת אנחנו רואים איך בעצם הרוצחים הבודדים שיוצאים, יוצאים בהכוונה ובהנחיה בפייסבוק. אנחנו רואים שכשפונים לפייסבוק, אם זו מדינה כמו צרפת – אז על-פי דוח השקיפות של פייסבוק, ב-2015, לאחר פנייה של ממשלת צרפת – 37,695 פניות, הוסרו והורדו פריטים. הודו: 14,971 הורדו והוסרו על-פי בקשת הממשלה; ועל-פי בקשת ישראל מעט מאוד: 263 פרטי תוכן בהתאם לבקשה. כלומר, אנחנו רואים גם את הפרופורציה ואת המענה, ואני לא אחזור על דברי חברותי על איך צריך להיות. אז חייבים להבין שפייסבוק היא הרשת החברתית שנעשים בה דברים, ולבוא ולומר שבשם חופש הביטוי אנחנו לא יכולים לבוא ולדרוש, זה מגוחך, כי מדינות העולם כולן מבינות את האימה ואת האיומים שנעשים ברשת הזאת. גרמניה היא המדינה היחידה היום בעולם שפייסבוק מתאימה את תנאי השימוש שלה למערכת החוק בה. יש לנו מודלים איך אפשר לבוא ולעשות, והחוק שמובא היום צריך לעבור במדינת ישראל במהירות, כי הרצח הבא קורה, והוא קורה דרך הרשת החברתית. ואם המענה לא יינתן והפיקוח לא ייעשה, לא נוכל לבוא ולומר שלא ידענו ולא ראינו. יש פה הבנה בין-לאומית להתמודדות עם התופעה הנוראית הזאת של דפים שקוראים באופן ברור לרצח של יהודים, לאלימות נגד יהודים, לביצוע פיגועי טרור, ואשר ממשיכים להתקיים ולפעול על הפלטפורמה הזאת של פייסבוק. הסתה – לא, חופש ביטוי – כן. צריכים להיות גבולות ברורים, ואני תומכת גם בשר ארדן וגם בשרה שקד; בחוק. יש לנו ממי ללמוד ולהצטרף – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – גם בנושאים של אנטישמיות, גם בנושאים של הסתה. כשרוצים לבוא ולהתמודד – יודעים; יש הדרך, יש המודלים לחיקוי שקיימים בעולם, ושיתוף פעולה הוא נכון, ועכשיו. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. עכשיו חבר הכנסת אורי מקלב, ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, תודה, מכובדי השר – אני מניח שהוא נמצא פה – חברי חברי הכנסת, הנוסח שעל סדר-היום הוא קצת מעודן. במציאות, ההסתה והלמידה על טרור הן הרבה הרבה יותר גדולות, הרבה יותר רחבות, משפיעות מאוד על מעשי טרור. לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שמפגע בודד, מפגע יחיד, נער בן 17 שהולך ומבצע פיגוע, הולך ורוצח נערה צעירה בשנתה – יש לזה הסתה מוקדמת שלא הגיעה מארגוני טרור, אלא בתוך הבית שלו יש לו ארגון טרור, שזה הפייסבוק וההסתות שנמצאות שם. התפרסם שלשום, גברתי היושבת בראש, בעיתונות על חקירתם של המחבלים שהיו בשרונה – מה הם עשו? הם הטבילו את הסכין שלהם ברעל עכברים או בחומרים אחרים, כדי להגביר את התוצאות ואת האפקטיביות של הפיגוע. בוועדת המדע והטכנולוגיה, בחודשים האחרונים נחשפנו לסרטים כאלה ולהסתות כאלה, דברים שאי-אפשר להאמין. מזעזע לראות איך ההסתה נוגעת בנקודות – אפשר "להבין" איך אחרי זה נערים, מבוגרים, עושים את זה אחרי שהם רואים דבר כזה: גם ההסתה קשה מאוד, וזו גם למידה, מלמדים אותם איך לעשות את זה – איפה הנקודות הרגישות, איך להגיע, איך לעשות עם הסכין. ואנחנו רואים איך זה עובד בשטח. זאת אומרת, אנחנו מדברים כאן על קריאה לרצח ממשי, שזה הרבה יותר מהסתה, זה חלק ממעשה טרור. בעצם, מי שמעלה את זה – ואם לחברת פייסבוק יש השפעה, היא שותפה לעניין הזה. אי-אפשר להתעלם. גם בעידן שאנחנו נאורים מאוד ופתוחים מאוד ואנחנו לא סוגרים שום דבר ואין סתימת פיות ואפשר לעשות הכול – יש גם לזה קווים אדומים, וכאן נמצאים הקווים האדומים. אני רק רוצה לציין מה שאמרו חברי קודם. נציג חברת פייסבוק הגיע לארץ במיוחד לשני דיונים שוועדת המדע והטכנולוגיה קיימה בתקופה האחרונה. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא הגיע לכנסת. <עליזה לביא (יש עתיד):> לא מפה, אתה הזמנת אותם מחוץ לישראל. <אורי מקלב (יהדות התורה):> מחוץ לישראל. זה חלק מהדברים – אבל הם הגיעו. <עליזה לביא (יש עתיד):> לזכותך ייאמר שהפעם הראשונה שהם באו הייתה אליך בוועדה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הגיעו, ובאמת, כפי שאת ציינת את זה, יש איזה – בכל אופן, האמירה הייתה שהם מוכנים לשמוע. אבל נראה לי שיש להם פער גדול בהבנה מה קורה באופן אמיתי ומה ההשפעה שיש לסרטונים האלה. אני רק אומר את זה כקוריוז, ואני מקווה שגם תסכימו אתי – הסרטונים האלה, ברובם, גם מתמקדים באנשים למשל עם טליתות, בבית-הכנסת. רואים שהפיגועים נעשים על אותן דמויות שדומות לאלה בסרטון, מעבר לכך שאנחנו רואים גם את צורת הביצוע שלהם. לכן אין ספק שאנחנו לא יכולים להישאר אדישים. אנחנו יכולים להגיד: בטח פועלים בעניין הזה, בטח עושים – לא. גילינו פה שאפשר לעשות יותר, וצריך לעשות יותר. וכשאנחנו מעלים את זה למודעות רבה יותר, יש לזה משמעות: פועלים בעניין הזה הרבה יותר – וכמה שאנחנו נדון בזה יותר, אני חושב שההשפעה, גם על חברת פייסבוק וגם על אחרים, תהיה על הלגיטימציה לסרטונים האלה. ולכן אנחנו לא יכולים להישאר אדישים, אנחנו צריכים לפעול בעניין הזה, לעשות. ממילא אנחנו גם צריכים דבר אחד לגבי עצמנו: עשייה בעניין הזה, וגם עשייה פנימית אצלנו. נכון שאין הסתה, אנחנו לא מסיתים לטרור בתוך השיח הישראלי או אצל מי שנמצא היום ברשתות החברתיות, אבל יש גם דברים הרבה הרבה – תחלואים גדולים מאוד שיש: יש הסתה, יש ביזוי, יש בריונות, יש השחתה של נוער, השחתה של נפש – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מסיים. – – – השחתה של הילדים, השחתה של ההרכב המשפחתי. כל זה נמצא בתוך הרשתות החברתיות. אני חושב שאי-אפשר להגיד שאנחנו לא יכולים לעשות. אני אומר לך, אדוני השר, במגזר החרדי היום יש טיפול ממוקד והרבה השקעה במה שנקרא אצלנו "פגעי חידושי הטכנולוגיה". פועלים בעניין הזה, ויש שינויים בעניין הזה, וצריך לעשות. החברה החרדית לקחה על עצמה, היא יודעת שיש היום טכנולוגיה חדשה, יודעים שהיום ככה פועלים, ושאי-אפשר להתעלם מהחדשנות הטכנולוגית וככה המדינה פועלת וככה הרשתות וכולם פועלים; אבל גם בתוך החידושים, גם בתוך החידושים והטכנולוגיה המתחדשת אפשר לפעול, ואת זה החברה החרדית עושה, ופועלת, ומשקיעה הרבה, ואני חושב שזה מקור לחיקוי ולדוגמה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. חברת הכנסת מיכל רוזין. עד שלוש דקות. בבקשה, גברתי. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה לך. חברי וחברות הכנסת, תשמעו, אני זו שיזמה את אותו דיון בכנסת שאליו הגיעו נציגי פייסבוק, ואני גם פניתי לפני כשנה, ב-22 ביולי 2015, לשר לביטחון הפנים ושאלתי אותו על ההסתה ברשת, ודווקא אז הוא לא טען שיש לו בעיות עם פייסבוק, דווקא קיבלתי ממנו תשובה מאוד ברורה: שהמשטרה, יש לה כל האמצעים לטפל, גם במישור המודיעיני, גם בדרך של הגשת תלונה. לא הייתה לו שום בעיה עם פייסבוק. מתי נהייתה לו בעיה עם פייסבוק? בואו נודה על האמת, נהייתה לו בעיה עם פייסבוק כשיש לנו פה גל טרור רצחני שמשתולל ולממשלה אין תשובות עליו, ואנחנו רואים את זה. ולהגיד, לצאת עם איזו אמירה שחלק מהדם של הנרצחים על ידיו של מארק צוקרברג? מצא לו אשמים, מצא לו אשם –להטיל עליו אשמה. באמת. ונשים בצד – יש בעיות עם הפייסבוק, ואיך מתלוננים, והסתה ברשת, הכול נכון. אבל זו האשמה של – על זה ממשלת ישראל מפילה את כל גל הרציחות, את כל הרצחנות? הכול מפני שפייסבוק לא משתפים פעולה בהורדת אתרים? באמת, cut the bullshit, אוקיי, כדברי השרה, cut the bullshit. איזה חלק מהדם הזה בדיוק, אחרי 41 נרצחים בגל – אני שונאת את המילה הזאת, גל, תסלחו לי – הנוכחי הזה של הטרור. מי בדיוק על ידיו של צוקרברג, פייסבוק? מה, באמת, שיביא לנו הוכחות, שיגיד, מה חלקו של צוקרברג ברציחות בגל הטרור הזה. כמה מתוך הנרצחים – ניתן היה לעצור אותם? <ענת ברקו (הליכוד):> קל להשתמש במילה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אין אמצעים? את ואני לא יודעות מוועדת החוץ והביטחון שיש אמצעים, שמנטרים מילים וקודים. אז אולי האשמה היא במשטרת ישראל ובכוחות הביטחון שלא איתרו את אותן הסתות, שלא איתרו את זה שכתב שהוא יוצא לפגע? אז מי שאשם זה מארק צוקרברג? <מירב בן ארי (כולנו):> אז מי אשם? <מיכל רוזין (מרצ):> באמת, מספיק להלבין את עצמכם. מספיק למצוא לכם תירוצים לכל העניין הזה. <מירב בן ארי (כולנו):> מי אשם? את מי את מאשימה? <מיכל רוזין (מרצ):> הדברים האלה נבעו אך ורק מהצורך להאשים את צוקרברג ואת פייסבוק, במקום לקחת אחריות ולהגיד: ממשלת ישראל מתמודדת עם גל רצחני, ואין לה תשובות. אין לה תשובות, כי כמו שאומרים כוחות הביטחון, אי-אפשר לספק תשובות רק ברמה המבצעית והחקירתית. צריך לגדוע את המוטיבציה לטרור. והמוטיבציה לטרור – אתם ממשיכים לשמן אותה, וממשיכים להבעיר את המדורה, במקום לגדוע אותה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אז אתם יכולים להמשיך לברוח מאחריות ולהטיל את זה על פייסבוק. באמת, אתם יוצאים נלעגים ומצחיקים, ואין לי אלא לסיים באמת בדברי השרה: cut the bullshit. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני מבקש להגיב כשר. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע, רגע, רבותי, לאט-לאט. קודם כול, תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. הבעת דעה אפשר לעשות אחרי תשובתו של השר. משיב לנו השר יובל שטייניץ. בבקשה, אדוני. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. שמעתי ולא האמנתי. כי לפי מה שאמרה כאן חברת הכנסת מיכל רוזין, הסתה בכלל לא יכולה להיות גורם משמעותי – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אני אמרתי את זה? אל תצטט מה שלא אמרתי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני אומר מה שאני אומר, ואת תקשיבי עכשיו. <מיכל רוזין (מרצ):> אל תצטט בשמי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לפי ההיגיון שהציגה כאן חברת הכנסת מיכל רוזין, הסתה בכלל לא יכולה להיות גורם מעודד טרור, כי לעולם אי-אפשר לבוא ולומר, אם יש עשרות נרצחים, מי מאותם נרצחים בדיוק ומה החלק של ההסתה. הרי זה לא משנה אם האשמה להסתה היא על מי שהסית או על מי שלא מנע הסתה ויכול היה למנוע הסתה, מהטיעון שאת הצגת. מכיוון שהשר לביטחון פנים לא יכול להצביע בדיוק מי נרצח בעקבות ההסתה בפייסבוק או ברשתות החברתיות – – <מיכל רוזין (מרצ):> אז פייסבוק אשמים. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – אז אי-אפשר לבוא ולומר שהסתה לטרור ולשנאה ולרצחנות מעודדת טרור. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> cut the bullshit. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לפי זה, גם ההסתה האנטישמית הקשה של ה"חמאס" ושל הרשות הפלסטינית, שלא דרך הרשתות החברתיות, במערכת החינוך, לא מעודדת טרור. למה? כי לך תצביע, כמו שאמרה מיכל רוזין, כמה מליטרים הדם שנשפך, לא היה נשפך אלמלא הייתה הסתה. הרי לעולם אי-אפשר לעשות את זה. גם אי-אפשר להגיד שהסתה אנטישמית בגרמניה הנאצית לפני המלחמה, יש לה חלק בשואה וברצח היהודים, כי לך תוכיח כמה מהשואה ההסתה הזאת באמת גרמה, והאם לא היו עודפי הסתה, או חוסר בהסתה; ואם "שטירמר" לא היה, לא היו נרצחים שישה מיליון? איך אתה בכלל יכול לזהות כל גורם מסית ולשדך אותו למספר של יהודים שנרצחו או לקורבנות של טרור? לכן הטיעון הזה כאן הוא עלבון לאינטליגנציה – שמכיוון שאי-אפשר להצביע בדיוק מה החלק או איזה נרצחים נרצחו בעקבות הסתה ואיזה נרצחים היו אולי ללא אותו פריט של הסתה או ללא הסתה באותו גוף תקשורת, אז הסתה היא בכלל לא גורם שלילי. וזה בא דווקא מחברת הכנסת מיכל רוזין, שמאוד מגלה רגישות, ובצדק, להסתה למשל נגד ערבים ולאלימות נגד ערבים. כשמסיתים – ויש אצלנו גורמים קיצוניים שמסיתים נגד ערבים – ההסתה נורא מסוכנת כי היא יכולה להוביל קנאים מטורפים לפגוע בערבים חפים מפשע. <מיכל רוזין (מרצ):> לא אמרתי. חבל שאתה לא מצטט מדברי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> כשמסיתים נגד יהודים ברשתות החברתיות או בכל מקום אחר, מי אמר שיש לזה קשר לטרור? אז לידיעתך, חברת הכנסת מיכל רוזין, אפילו בדוח הקוורטט, אפילו בדוח הקוורטט מכירים בהסתה ברשות הפלסטינית כאלמנט בטרור. <מיכל רוזין (מרצ):> אני אמרתי שאני לא מכירה בהסתה? אני אמרתי שאני זו שיזמה את הדיון על זה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לכן, אין ספק שאם הרשתות החברתיות לא מונעות הסתה איפה שהן יכולות למנוע – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אולי זה בסדר שאתה מונע כממשלת ישראל ולא כפייסבוק. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ואם לבקשת ארצות-הברית – – – <מיכל רוזין (מרצ):> על זה אין לך תשובות. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני מבקש שתקשיבי לי כמו שהקשבתי לך. אם בארצות-הברית, למשל, אחרי שהנשיא אובמה גינה וביקר וביקש ברשתות החברתיות – בפייסבוק כן החליטו למנוע כל גישה וכל מסר של תמיכה ב"דאעש", לרצחנות של "דאעש". כי כשארצות-הברית הגדולה אומרת שההסתה של "דאעש" ברשת עלולה להוביל למעשי טרור ואלימות, אז פייסבוק כיבדו את זה ונקטו צעדים למחוק את "דאעש" ואת המסרים שלהם מכל סוג שהוא מהרשת, בצדק. אז באותו אופן אנחנו צריכים לדרוש שגם מסרים שקוראים לרצח יהודים וגם מסרים של ה"חמאס" ושל "הג'יהאד האסלאמי" ושל הרשות הפלסטינית, וגם מסרים של בודדים שמטיפים לרצח יהודי, שאומרים שצריך להשמיד את היהודים, לגרש אותם – בדיוק כמו שהם מונעים הסתה של "דאעש" לרצח נוצרים, יזידים, כורדים, אמריקנים, אירופים, כך צריך למנוע גם הסתה כזאת. ולכן, הדרישה שלנו היא למנוע הסתה ברשת, מכל מי שיכול למנוע הסתה. והדרישה שלנו מפייסבוק היא לעשות מאמץ גדול יותר למנוע כניסה של תכנים כאלה שיוצרים עידוד לרצח וטרור נגד יהודים וטרור נגד מדינת ישראל, והיא דרישה צודקת, ועובדה שגם ארצות-הברית פעלה בכיוון הזה. אז מה מציעה לנו חברת הכנסת רוזין? היא בעצם מטילה את האשמה על מדינת ישראל: אתם הממשלה, או אתם מדינת ישראל כמכלול, אתם אחראים לגורמים; אתם לא עושים שלום, לכן אתם אחראים לרצח, אתם אחראים לטרור. זה מה שבעצם אמרת: אתם לא עושים שלום, אז האחריות עליכם. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אפילו בפרשנות מרחיקת לכת היא לא אמרה את זה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> היא אמרה את זה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> היא אמרה שיש לכם כישלונות במאבק בטרור, וזה נכון. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> לא. היא אמרה גם: תעשו מהלך מדיני כדי לצמצם את הטרור. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> היא לא האשימה את המדינה בטרור. אל תעשה את זה, זה לא פייר. יובל, זה לא פייר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מיקי, מבחינה לוגית טהורה, כשמישהו אומר: תעשה תהליך מדיני, ואם יהיה תהליך מדיני, תוריד את הטרור; תעשה תהליך מדיני כדי להוריד את הטרור – משתמע מכך שאם אין תהליך מדיני, זה מגביר את הטרור. ולכן, משתמע מכך שמי שלא מנהל תהליך מדיני, או תהליך מדיני שחברת הכנסת רוזין חושבת שהוא טוב או מועיל, יש לו אשמה עקיפה בגלי הטרור. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> ואני הייתי מציע לך שלא ללכת בדרך הזאת, לא ישירות ולא בעקיפין. <מיכל רוזין (מרצ):> יש כאן לוגיקה מהותית. אולי צריך לחזור לאקדמיה – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני מציע שלא תלמדי אותי לוגיקה. בכל זאת. אני חושב שאני יכול ללמד אותך. <מיכל רוזין (מרצ):> לכן אני כל כך מופתעת. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אם היית קצת מקשיבה ומאזינה היית מבינה, ואני בטוח שתביני בהמשך. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה טועה ומטעה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> על כל פנים, אני מציע לך לסיכום דבר אחד – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אולי תציע לממשלה להילחם בטרור, במקום להציע לי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת רוזין, את בודקת מה הסבלנות שלי היום? בבקשה, נא להפסיק. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> שתביני שאם צעיר פלסטיני לוקח סכין, נכנס לבית – – <מיכל רוזין (מרצ):> הוא מדבר אלי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הוא משיב בשם הממשלה. <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא משנה, אבל הוא פונה אלי. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – ושוחט באכזריות נערה בת 13 בשנתה, רצח מהסוג הזה לא היה ככל הנראה מתבצע אם אותו צעיר לא היה מוצף במסרים ברשת שמעודדים את זה, לא היה מחונך מגיל גן-ילדים שטוב ונכון להרוג יהודים, שצריך להשמיד את מדינת ישראל ולהיפטר מהיהודים, כי אלה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> המציאות – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז אני אקרא אותך לסדר בפעם השנייה ואת תצאי מהאולם. חברת הכנסת מיכל רוזין. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – כי אלה המסרים שנערים פלסטינים ונערות פלסטיניות מקבלים לא רק מה"חמאס" ומ"הג'יהאד האסלאמי" ו"מדאעש" אלא גם מהרשות הפלסטינית מגיל גן-ילדים. עכשיו, שמעתי את הטענה שהכיבוש אחראי. אבל מעניין מאוד, טרור מהסוג הזה מופעל לא רק נגדנו, גם נגד היזידים בעיראק על-ידי "דאעש". אז מי אשם שם, הכיבוש? הוא מופעל גם נגד צרפת. את מי בדיוק צרפת כובשת? או בלגיה, או טורקיה? גם נגדן מפעילים טרור רצחני. אז בא השמאל הישראלי ואומר: הטרור נגדנו זה תוצאה של הכיבוש. למה? ארצות-הברית לא כובשת, צרפת לא כובשת, בלגיה ודאי לא כובשת אף אחד, גם לא בריטניה וספרד, אבל גם נגדם מפעילים טרור מהסוג הזה. היזידים כבשו פעם מישהו? מיעוט קטן שיושב בצפון עיראק. למה טבחו ביזידים, מיכל רוזין? את מי הם כבשו? אם הכיבוש גורם לטרור, אז מי גורם לטרור נגד היזידים בעיראק? מי גורם לטרור נגד הנוצרים בסוריה? <ענת ברקו (הליכוד):> הנוצרים בבית-לחם. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> נגד הכורדים – את מי הכורדים כבשו? <ענת ברקו (הליכוד):> הנוצרים בבית-לחם. <אמיר אוחנה (הליכוד):> השר – – – לא היה טרור. לא היה טרור לפני 1967? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> בקיצור – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> תעני, תעני, לא היה טרור לפני 1967? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני מציע לשמאל הישראלי, שאני מכבד אותו, גם נמניתי פעם עם שורותיו: מותר לחתור לשלום, מותר לבקר את הממשלה. מותר לחשוב שצריך לעשות את התהליך המדיני בדרך אחרת. גם מותר לשגות באשליות, אני מאוד מכבד את זה. אבל דבר אחד אל תעשו, אל תאמרו – – – <מיכל רוזין (מרצ):> עוד לא אמרת משפט אחד מה הממשלה עושה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> – – – אל תאמרו לעצמכם ולא לאף אחד אחר שהטרור בכלל בעולם ושהטרור נגד היהודים ומדינת ישראל נגרם על-ידי הכיבוש. אני רוצה להזכיר לחברת הכנסת רוזין שטרור הופעל – אני זוכר כילד קטן בשנות ה-60, מיכל, כילד קטן בשנות ה-60, ששמו מטענים וזרקו רימונים. עוד לא היה כיבוש. הרי הטרור נגד היהודים והציונות התחיל הרבה לפני 1967, לפני הכיבוש. הוא התחיל אפילו לפני 1948, לפני שהייתה מדינת ישראל. היה טרור ערבי נגד היהודים כאן לפני שהיינו בחברון ובשכם, לפני שהקמנו את אריאל ואת קרני-שומרון. היה כאן טרור נגד היהודים לפני שהקמנו מדינה; בדיוק כמו שיש היום טרור נגד היזידים, טרור נגד האירופים וטרור נגד האמריקנים. הטרור הזה הוא תוצאה של שנאה נוראית של קיצונים מוסלמים כלפי מי שאינו מוסלמי; של ערבים מסוימים, לא כולם, כלפי העם היהודי וכלפי מדינת ישראל. תפסיקו למכור לנו את השקרים הללו שהטרור הוא תוצאה של הכיבוש, ואם לא יהיה כיבוש לא יהיה טרור. דרך אגב, בעזה אין יותר כיבוש ישראלי, אז לא אוספים שם טילים? אז לא ירו עלינו מאז שיצאנו מעזה, מיכל רוזין, והפסקנו את הנוכחות הישראלית בעזה? לא ירו עלינו 16,500 טילים מעזה, אחרי שהפסקנו את הכיבוש ויצאנו מעזה? <אמיר אוחנה (הליכוד):> גם ביהודה ושומרון אין כיבוש. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> הטרור, לצערי הרב, הוא תופעה חולנית – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא – – – נו, באמת. <קריאה:> נהרגו יותר ישראלים אחרי שיצאנו משם. <מיכל רוזין (מרצ):> לא נתת תשובה אחת רצינית לוגית על איך אתם פועלים נגד טרור היחידים. יש הסתה, ברור לכולם, אף אחד לא אומר שאין הסתה. אבל להפיל את הכול רק על ההסתה בפייסבוק ועל מארק צוקרברג עם דם על הידיים – – <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני חושב – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – זאת לחלוטין בריחה מאחריות. אל תגיד לי שלממשלת ישראל אין אחריות, כי אחרת, בזה תסלח לי – – – <מירב בן ארי (כולנו):> מה זה קשור? לפייסבוק אין שום אחריות? שום אחריות, הכול זה ממשלת ישראל? <מיכל רוזין (מרצ):> על הטרור? קודם כול – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – זה שיש הסתה וזה שלא מוחקים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אני אמרתי את זה? אני אמרתי את זה? את הקשבת לי? את הקשבת לי? <מירב בן ארי (כולנו):> תגידי – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אל תגידי לי מה להגיד. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <קריאה:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אני אגיד את עמדתי. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת, עד כאן. עד כאן. יש פה חילוקי דעות, בואו נכבד האחד את השני. <מיכל רוזין (מרצ):> אל תכניסי לי מילים לפה, מירב בן ארי – – – תקשיבי לי ואל תגידי מה שאני לא אומרת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין, אני קוראת אותך לסדר בפעם השלישית ואני מבקשת לצאת מהאולם. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – חוצפה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לא, את צורחת עלי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין, אם את לא שומעת אותי, אז אני מבקשת לצאת מהאולם. אני קראתי אותך לסדר פעם שלישית – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – ולכן אני חוזרת על בקשתי. <מיכל רוזין (מרצ):> הרי אין תשובות לממשלה הזאת, אין להם תשובות – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת מהסדרנים להוציא את חברת הכנסת מיכל רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – אין תשובות לממשלה, זאת הבעיה. תנו תשובות לאזרחים ולאזרחיות ותפסיקו לקשקש עם טיעונים לוגיים לא – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לצאת מהאולם. (חברת הכנסת מיכל רוזין יוצאת מאולם המליאה.) <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> בשום מדינה בעולם, לשום מדינה, גם לא למעצמה כמו ארצות-הברית, גם לא לסין, גם לא לרוסיה, גם לא למדינות אירופה, גם לא למדינות ערב וגם לא למדינת ישראל יש מענה מוחלט למיגור ולהפסקה של פעילות הטרור. לא קיימת חיה כזאת. יחד עם זאת, גם בהשוואה בין-לאומית, מדינת ישראל עושה יותר ופיתחה יכולות טכנולוגיות ומודיעין כדי להילחם בטרור. אלמלא הצעדים שננקטו, כולל בשנה האחרונה, על-ידי צה"ל, השב"כ, זרועות המודיעין שלנו, שהביאו לסיכול של מאות פיגועי טרור מתוכננים וספונטניים, היינו חלילה וחס יכולים לשלם מחיר, לא של עשרות – מחיר כואב של כמה עשרות הרוגים אלא מחיר של מאות ואולי אלפי הרוגים. יש מדיניות מערביות חזקות שספגו פיגועים של מאות ואלפי הרוגים. ראינו את הפיגועים בפריז עם מאות הרוגים. ראינו פיגועים המוניים גם בבריסל, גם באנקרה ובאיסטנבול, גם במרסיי, רק לאחרונה. אז נכון שבתולדות הציונות היו עליות וירידות בטרור, מעולם לא הצלחנו להפסיק אותו לחלוטין. לא הייתה שנה ללא שספגנו הרוגים ופצועים כתוצאה מפעילות טרור, אפילו שנה אחת מאז הקמת מדינת ישראל. אבל נכון גם להכיר בכך שאנחנו פועלים בשורה של צעדים נמרצים ותקיפים כנגד הטרור. לא הצלחנו להפסיק אותו לחלוטין, לא היום וגם לא אי-פעם בעבר, ולא חשוב אם ממשלות שמאל או ממשלות ימין, מעולם לא הצלחנו לגרום לטרור להיפסק באופן מוחלט. אבל כן הצלחנו, ואנחנו פועלים בכיוון הזה, לצמצם את פעילות הטרור. ההתעלמות מהמרכיב של ההסתה והניסיון לבוא ולומר שישראל סופגת טרור בגלל הכיבוש, כאילו לא היה פה טרור לפני 1967, לפני שחזרנו ליהודה ושומרון, או כאילו הטרור מעזה נפסק עם הפסקת הכיבוש – הרי יצאנו מעזה בכאב רב; הסרנו את היישובים, הוצאנו את הצבא, הוצאנו את הנוכחות הצבאית, את המחסומים, אז אין בעזה כיבוש. אבו מאזן אמר, ואני מצטט: ברגע שישראל תצא מעזה לא תהיה שום פעילות טרור, לא טילים, לא רקטות, שום פעילות טרור בין עזה לישראל. מאז חטפנו יותר מ-16,000 טילים וגם פעילויות טרור אחרות. לכן, האשליה שפה אנשים כמו מיכל רוזין מנסים למכור לעצמם ולנו, שהכיבוש, לשיטתם, הוא סיבת הטרור, לא עומדת, לא במבחן הזמן של הציונות, לא במבחן הגלובלי – כי יש טרור נגד מדינות אחרות ונגד עמים אחרים, כמו היזידים, בלי שהם כובשים אף אחד. זה פשוט מתן – לא במזיד אולי, אבל בטעות – דלק לדה-לגיטימציה וההסתה כנגד מדינת ישראל, בלי שום בסיס עובדתי. גם בעולם, אף אחד לא חושב שאם היה הסדר מדיני, הטרור נגד ישראל או הטרור בעולם בכלל, ייפסקו. אין חיה כזאת. אף אחד לא משלה את עצמו. האירופים לא חושבים שאם יהיה פה הסדר מדיני אז לא יהיה יותר טרור בפריז או בבריסל, או בלונדון או במרסיי. אף אחד לא חושב כך, חוץ ממיכל רוזין, שחושבת שאם יהיה הסדר מדיני לא יהיה יותר טרור. אבל זאת אשליה ממש מגוחכת, חסרת כל בסיס בהיסטוריה, וגם בהווה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר. כבוד השר, מה אתה מציע? <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> מה אני אמור להציע? <היו"ר טלי פלוסקוב:> להעביר את הדיון לוועדה. לאיזו ועדה? <קריאה:> ועדת החינוך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא לוועדת המדע? ועדת המדע כל הזמן עם פייסבוק. יש הסכמה לוועדת המדע? <מירב בן ארי (כולנו):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> בסדר. אז לאור הצעתה של חברת הכנסת מירב בן ארי, אני מציע להעביר את זה לוועדת המדע והטכנולוגיה. כן, זו הצעתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אם כן, אנחנו נצביע על העברת הדיון לוועדת המדע והטכנולוגיה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> דעה נוספת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> דעה נוספת לפני ההצבעה? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הבעת דעה. על-פי התקנון מגיעה לך דקה. בבקשה, אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני רוצה להגיד דבר כזה: מעולם לא ראיתי עם כל כך חכם וממשלה כל כך – איך אני אגיד? מאותגרת, כדי לא להגיד מילה גסה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> ממתי – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> קודם כול, ככה, אני רוצה לומר משהו. לגבי פייסבוק – פייסבוק זה המקום, הרשתות החברתיות הן המקום הנוח ביותר לצבירת מודיעין וידע לגבי איפה הולך להיות הפיגוע הבא. אנשים חכמים, חברות חכמות, טכנולוגיה ישראלית חכמה, יודעים היום לנטר שיחות ולנחש איזה אוטו אתה קונה לפי המוזיקה שאתה שומע. אבל ממשלת ישראל – מה היא עושה? מתנהגת כמו מישהו שלא יודע להבדיל בין עיקר לטפל, מענישה את כולם, במקום להגיע ולמצוא מחט בערימת שחת – זה מה שטכנולוגיה היום נותנת לך לקבל. ישבנו בפריז, ראשי מערכות הסייבר של כל המדינות, וניסינו להגיע לשותפות. יש דרך להגיע לשותפות, יש דרך לעצור, כי כל מי שעושה "לייק" היום לטרוריסט הוא החשוד המרכזי בפיגוע הבא. ובמקום שממשלת ישראל תפנה גם למערכת הביטחון וגם למערכת האזרחית לאסטרטגיה כוללת של ניטור אינטליגנטי של הרשת, היא פועלת כמו בריון, פיל בחנות חרסינה, ואת המודיעין היא זורקת במקום לאסוף אותו, כי הוא נמצא שם בשבילה ובשבילנו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. אם כן, אנחנו נצביע על העברת הדיון לוועדת המדע והטכנולוגיה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 13 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. פרסום תכנים המעודדים וקוראים לעשיית מעשי טרור ברשתות החברתיות – הדיון עובר לוועדת המדע והטכנולוגיה. חברת הכנסת עליזה לביא – להוסיף לפרוטוקול כתומכת. <הצעות לסדר-היום> <עלייה במספר פיגועי הטרור הרצחניים> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעות הבאות לסדר-היום: עלייה במספר פיגועי הטרור הרצחניים, מס' 4202, 4213, 4215, 4249, 4254, 4258, 4259 ו-4272. ראשון הדוברים בהצעה הזאת, חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני. <יהודה גליק (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת היקרים והמתוקים והחביבים, הן מהקואליציה והן מהאופוזיציה, בשבוע האחרון השתתפתי בשתי הלוויות: הלל אריאל, בת של חברים טובים מאוד שלי, שמחבל חדר לחדר המיטות שלה כשהיא הייתה לבד בבית, ילדה בת 13, דקר אותה כעשר פעמים רק בחזה, כדי לוודא ולהראות את כל הרוע המפלצתי שלו, לרצוח בדם קר ילדה חסרת אונים. לאחר מכן, יום למחרת, נרצח חברי הטוב כבר למעלה מ-20 שנה, מיכי מרק – סליחה – מיכי ידידי. היישוב עתניאל שבו אני גר סבל קורבנות רבים: שבעה הרוגים מבני היישוב ועוד ארבעה תלמידי ישיבה. אנחנו כאובים מאוד; איננו מסכנים. המכה היא מכה קשה מאוד, היא כואבת מאוד. עשרה יתומים – משפחה לתפארת. היישוב עתניאל כואב, שבור, אבל אנחנו לא מסכנים. עתניאל וההתיישבות ביו"ש חזקים, והם יעמדו גם מול הטרור הרצחני והאכזרי הזה. אבל הטרור הזה מונע מתקווה שהוא יוכל לסלק אותנו הן מהר-הבית והן מכלל הארץ, ויוכלו להקים על חורבות היישובים מדינה פלסטינית. ולכן, חובתנו להחיל את הריבונות על כל יהודה ושומרון, להוסיף בנייה, חיים, פריחה, להמשיך לנסוע בכבישים, לאכלס את הבתים בחברון שמחכים לאכלוס, לבנות עוד שכונות, כדי להעביר את המסר: אנחנו כאן לנצח. בואו נהיה טובים יותר, ונציף את העולם באהבה – כך אמרה שירה, בתו של מיכי מרק, השם ייקום דמו. איזה הבדל בינה לבין האימא של המחבל המרושע, המפלצת, שטבח ילדה בת 12 על מיטתה. רבותי, חייבים להילחם בטרור ללא פשרות, והטרור הזה כולל גם את המשלחים שלהם, גם את המסיתים. כמובן, לעשות את זה מייד, לא לחכות; להרוס את הבתים, לא לחכות; לגרש את המשפחות, לא לחכות. אבל ביד השנייה – לחזק את מי שרוצה לחיות אתנו בשלום תחת ריבונות ישראלית. אנחנו לא מרימים ידיים. בעזרת השם, ביום שלישי הבא, נעלה להר-הבית, ביום שלישי בבוקר, לזכרה של הלל, לבקשת המשפחה שלה. נמשיך לחיות בעתניאל, נהיה חזקים, ונמשיך לדרוש להוריד את ראש הנחש הארסי, להפסיק את הסלחנות כלפי המסיתים, וגם לפגוע בכל אלה שחושבים שיפגעו בנו. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש – – – <יהודה גליק (הליכוד):> ברשותכם, בשם משפחת מרק ובשם משפחת אריאל, אני מבקש להודות לכל חברי הכנסת מכל המפלגות שבאו לנחם. הדבר נגע בהם עד מאוד והוא משמעותי מאוד. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה דבר חריג, אבל בשביל זה הסכמתי. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הלכנו אתמול לבקר את שתי המשפחות השכולות שהזכיר ידידי יהודה גליק. היינו אצל משפחת אריאל בקריית-ארבע, והצטערנו צער עמוק יחד עם המשפחה על מעשה הרצח של הלל אריאל. אחר כך הלכנו לעתניאל ופגשנו את בני משפחת מרק. היינו רויטל סויד, איתן ברושי ואני. באנו לבכות אתם. באנו לבכות גם קצת על עצמנו, צריך לומר, על כך שאנחנו לא מצליחים כבר הרבה שנים, אבל במיוחד מאז מלחמת ששת הימים, להפוך את הניצחון האדיר שניצחנו למנוף להשכנת שלום בינינו לבין שכנינו. הצלחנו עם מצרים, הצלחנו עם ירדן; לא הצלחנו עם הפלסטינים, וזה צורך ראשוני במעלה, למעננו – לא למענם. למעננו, כדי שנשמור פה על המדינה שלנו. אולי קטנה יותר, אבל היא תהיה מדינה יהודית, והיא תהיה מדינה דמוקרטית, והיא תהיה מדינה בטוחה, כי אם היא לא תהיה מדינה בטוחה, לא נעשה את זה. מה שאני רואה עכשיו, כשאני מסתכל על המספרים העצובים של עשרת החודשים האחרונים: 464 נפגעים – 39 הרוגים, 425 פצועים. רבותי, הטרור ימשיך ללוות אותנו, ואני אומר: צריך להילחם בו, וצריך להילחם בו במלוא הכוח שיש לנו, אבל באותה עת ממש צריך גם לחפש פתרון, והפתרון לא יהיה באלימות ולא יהיה בכוח, ולא יהיה אפשר למנוע לחלוטין טרור, לא יהיה. אבל אם נציע ואם נקדם הסדר, הוא יגיע. וזה מה שאני מצפה מממשלת ישראל לעשות. מה שאני רואה בשבוע האחרון, המבולבל, שעבר על הממשלה – שהיא לא יודעת מה היא עושה. ומכלול פעולותיה – בלי לפרט – הוא שבמקום לצמצם את החיכוך ולנטרל את רוב הציבור הערבי הפלסטיני ולהרחיק אותו מהטרור, אנחנו ממציאים יותר ויותר נקודות חיכוך ויותר ויותר סיבות לאנשים להיגרר למעגל האלימות; בדיוק האינטרס ההפוך. וכאן ממשלת ישראל נכשלה. תודה לך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. אני לא רואה אותו. אה, בסוף. אז מיקי לוי אחריו. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אלה הם חודשים נוראים, והשבוע האחרון היה שבוע קשה במיוחד. לחשוב על אותה ילדה, נערה, הלל אריאל, שנדקרת למוות במיטתה, זו מחשבה מעוררת חרדה ופלצות, ואנחנו בימים איומים. קשה לחשוב על ילדים – ילדים ישראלים, ילדים פלסטינים – שנהרגים, נפצעים, בתוך סכסוך שלא הילדים יצרו אותו ובוודאי לא הילדים אחראים לו. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אתה משווה ביניהם? אותו דבר? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ואני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שהאתגר הגדול שעומד בפנינו הוא לשנות את המציאות הזאת. לא רק לבוא בטענות, אלא לחשוב מה צריך לעשות. אני הקשבתי קשב רב לדברי השר שטייניץ, שדיבר כאן לפני כמה דקות, ואומר השר שטייניץ שהסכסוך הישראלי–פלסטיני לא התחיל עם הכיבוש. הוא צודק, אגב, הסכסוך הישראלי–פלסטיני לא התחיל ב-1967, אבל פתרון הבעיה הזו של הכיבוש יכול להיות צעד מאוד משמעותי כדי לפתור את הבעיה, כדי לסיים את הסכסוך הארוך והקשה הזה. 1967 היא לא כל הבעיה אולי, אבל היא בהחלט יכולה להיות מפתח לפתרון, והמפתח הזה לפתרון, אדוני סגן שר הביטחון, הוא מפתח מאוד פשוט – אני לא צריך ללמד אותך גמרא: בפרק א' בבבא מציעא אנחנו מדברים על שניים שאוחזין בטלית; זה אומר: כולה שלי, וזה אומר: כולה שלי. הפתרון של הגמרא – יחלוקו. ואת הארץ הזאת צריך לחלק לשתי מדינות, שתחיינה האחת בצד השנייה, וזה המפתח לפתרון, כי אין מפתח אחר. הלל הזקן, אם כבר אנחנו מדברים על המסורת היהודית, אומר שכל התורה כולה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני לא רוצה שהיושבת-ראש תקרא אותך לסדר, אדוני. פשוט חבל לי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אם כבר אני מדבר על המסורת היהודית – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> יהיה לך זמן להשיב, כבוד סגן השר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – אז הלל הזקן אומר שכל התורה כולה על רגל אחת היא: מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך. מה שאנחנו, היהודים בישראל, מבקשים לעצמנו, אנחנו צריכים לתת לערבים הפלסטינים. היהודים הישראלים רוצים עצמאות וצדק? את אותו דבר בדיוק צריך לתת לעם השני. העם האח שחי אתנו כאן בארץ הזאת – גם להם מגיע עצמאות וצדק, וכל עוד לא נבין את ההיגיון הזה, אנחנו לא נדע להתמודד עם הבעיות. <אמיר אוחנה (הליכוד):> כמה – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ואני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת – שמעתי את חבר הכנסת ביטן, שבא בטענות לראשי השב"כ והמוסד, שהם כולם רק נכנסים לתפקיד ונעשים שמאלנים. אז אני רוצה להרגיע אותו. אני פוגש את ראשי השב"כ והמוסד לעתים פה במוסדות הכנסת, והם ממש לא שמאלנים. אבל דבר אחד נדמה לי שהאנשים האלה מתחילים להבין – שבכוח זה לא ילך. זה לא ילך בכוח, ולכן אל תבואו ותציעו לנו עוד כוח ועוד כוח ועוד כוח. זה מה שמנסים כל כך הרבה שנים – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> גם הצעות כמו שלך הציעו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – והתוצאות הן איומות: עוד הרוגים ועוד פצועים ועוד ילדים ועוד סבל – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – ועוד שנאה. בואו נתחיל ללכת בדרך אחרת; בואו נתחיל לפתור את הבעיות במקום רק להתלונן עליהן. <אמיר אוחנה (הליכוד):> זה יתפוצץ עלינו בפרצוף, תרתי משמע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מיקי לוי – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מרדכי יוגב. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה, גברתי. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, שבוע מאוד קשה עבר עלינו, על אזרחי מדינת ישראל. מחבלים מרצחים שלחו ידם בנערה בת 13, פרח, הלל יפה, ובצורה חייתית, על אם הדרך, ירו ברב מיכי מרק, באשתו ובילדים. השם ייקום דמם. אבל, חברי, הממשלה הזו עסוקה ברטוריקה ולא מספקת ביטחון. מדברים, מדברים, מדברים – והרצח והמחבלים ממשיכים להשתולל ברחובותינו. יש חוסר ביטחון מוחלט, כך מרגישים אזרחי מדינת ישראל. כמה פעמים אמרתם – כמה פעמים התחייב ראש הממשלה לא להחזיר גופות מחבלים? ואדוני השר, כשאתה היית השר לביטחון פנים, אתה יודע, נתת הוראה לא להחזיר גופות, ולא החזרנו גופות. ופה בממשלה הזו יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה, וכשראש הממשלה מצהיר שהוא לא מחזיר גופות, מה אני רואה למחרת בטלוויזיה? – לוויה המונית. עשרות, מאות אנשים משתתפים באותה הלוויה, ומחלקים סוכריות, ואני עומד על הדוכן הזה יום למחרת, פעם אחר פעם, ומזהיר: אל תחזירו גופות. כי מה אתם מצפים? אותו נער או אותו צעיר רואה את הכבוד המפוקפק שלו זוכה מרצח שגופתו הוחזרה, וכולם מדברים על כך ש-72 בתולות מחכות לו בשמים – מה אתם מצפים שנער בן 17 יעשה למחרת היום? אולי תהיו החלטיים ותקיימו את המדיניות שאתם קובעים לעצמכם? מתי תבטיחו ותקיימו? סגר נושם, סגר הרמטי – מילים, מילים, מילים, כדברי השיר; ואין ביטחון בצירים, ואני לא מאשים את הצבא, כי אכן זה לא פשוט מבחינה מקצועית מבצעית. אבל שרי הממשלה עסוקים בריב של אגו ולא בהקניית ביטחון לאזרחי מדינת ישראל. השר בנט שואל שאלות בקבינט – אני מניח ששאלות חכמות, מקצועיות; אני באמת מכבד את עברו – אבל שר הביטחון ליברמן אומר לקציני הצבא: אל תענו לו. אני באמת כבר לא יודע אנה דרכינו ילכו, ונראה לי שבעקבות, גברתי, ישיבת הקבינט האחרונה, הקבינט אכן זקוק לגננת. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מרדכי יוגב. אחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, תודה, השר, סגן שר הביטחון, חברי חברי הכנסת, אורחים יקרים, שבוע קשה עבר על עם ישראל. שתי רציחות אכזריות, אחת של ילדה במיטתה – כבר הזכירו קודמי – הלל יפה אריאל מקריית-ארבע – ושל הרב מיכי מרק מעתניאל, השם ייקום דמם. אנו גם מאחלים רפואה שלמה לפצועים ונחמה לכל המשפחות. "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה" – זאת המציאות שבה אנחנו עומדים. אסימטריה מוחלטת של עם ישראל, שמחנך את ילדיו, את כולנו, לחיים; לחיים לנו, לחיים לשכנינו. ומולנו ערבים פלסטינים או אחרים, שמחנכים למוות; זאת תורת המוות שלהם. מדינה פלסטינית לא הייתה פה מעולם ולא תהיה פה לעולם; משמעותה מוות לשכנותינו, ואנחנו לא ניתן שיהיה מוות. מדינה פלסטינית איננה פתרון, היא העמקת הבעיה. ומתוך כך, ואני אומר גם לסגן שר הביטחון ולמערכת, המערכת, מערכת הביטחון, עובדת לילות כימים, ואני יודע להעריך את זה, ויחד עם זה, יסוד הוודאות של מי הארץ הזאת הוא היסוד הראשון המנצח, הוא מסיר את הספקות והוא מבהיר גם לטרוריסטים ולרוצחים: זה לא משתלם. וביד אחת להילחם בטרור בחורמה, כפי שהיו לנו החרב והמגל, המגל והחרב; וביד השנייה – כן, חבר הכנסת נחמן שי, המגל והחרב – וביד השנייה לחזק את ההתיישבות. על כל פיגוע – שכונה; על כל נרצח – שכונה נוספת. אלה הן שתי הזרועות. ובמציאות הזו – והיא אולי איננה ברורה, ומדינית קשה לספק אותה: שליטת-על ביטחונית והומניטרית לכלל האוכלוסייה שנמצאת ביהודה ושומרון, תוך לחימה בלתי מתפשרת בטרור וחיזוק ההתיישבות היהודית, דבר שנדרש ברחבי יהודה ושומרון. וטיפול גם במרקם החיים של האוכלוסייה הפלסטינית. כמה כלים שעוד לא ננקטו, כי מה שננקט, טוב שננקט: הטיפול בשורשי ההסתה, מאיפה הדברים באים. בעבר הם היו בעיקר במסגדים, ברחוב הפלסטיני ובתקשורת; מאז הסכמי אוסלו הם בטאבו, בתוך החינוך הפורמלי של כל ילד שמתחנך ברשות הפלסטינית. הוא מתחנך להרוג יהודים, להשמיד את מדינת ישראל. צריך לעקור את זה משם בחומת מגן חינוכית. קודם בשטחים שבשליטתנו, ירושלים ושטחי C, ובהמשך גם בכל שטחי A. חומת מגן חינוכית, כפי שעשינו בביטחונית ובמודיעינית. כך להשיב לידינו את האחריות הזו. חומת מגן גם בפייסבוק, זה עלה פה בהצעה הקודמת לסדר-היום: להמשיך ולנטר שם את הרעים ואת התכנים הרעים, כולל פנייה למנהלי הרשתות, כולל צעדים שהמערכת צריכה לגבות משפטית. הרס בתי המחבלים – אם הם נהרסים בתוך 48–82 שעות הרי שזו הרתעה, ואם רק כעבור חודשים, הרי שזו הרתחה; נכנסים לכפר ואין מי שמבין בשכונה מדוע נדרש להרוס שם. כך גם גירוש, גירוש של משפחת מחבלים, והכול במעגלים ממוקדים, מועיל, אם לחוץ-לארץ, אם לעזה, אם ממרחב למרחב בתוך יהודה ושומרון. בשורה התחתונה, אנחנו צריכים לחייב את המערכת המשפטית – ונגיש חוקים, ונפעל למענם – כך גם את המערכת הביטחונית, כדי שהמציאות הביטחונית שלנו כאן, בארצנו, תהיה מציאות שמבטיחה חיים. וניקח את כל האחריות אלינו מחדש. הסכמי אוסלו, אין להם שום ערך, כאשר אנחנו חתרנו לקיימם, חתרנו להעניק חיים טובים, אבל מולנו מחפשים את המוות. אז מתוך הידיעה הזאת שעם רוצחים לא מדברים, עם רוצחים עושים מלחמה, מדברים דרך הכוונות, אנחנו נמשיך לדבר שלום. מי שירצה שלום – אהלן וסהלן, ומי שרוצה ללכת מפה – גם זה בסדר, ומי שרוצה להילחם – גם את זה מערכת הביטחון עושה, תעשה ואני מקווה שביתר שאת. ונביא גם שלום וגם ביטחון לכל ארצנו ולאזרחינו. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מרדכי יוגב. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ואחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. אתה ביקשת אחרי? בסדר. אז אתה לפני. בסדר גמור. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, תנחומי למשפחות הנרצחים והחלמה מהירה לפצועים. הבעיה, איך אומר דוד המלך? "אני שלום וכי אדבר" אבל "המה למלחמה". אנחנו מדברים כל הזמן, רודפים את השלום, מדברים על שלום, אבל המה למלחמה. וה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום. אני רוצה דווקא להתייחס למה שאני קראתי קודם באתר "בחדרי חרדים" – בשורה לציבור החרדי על החלטת שר השיכון להביא הצעת מחליטים על בניית 5,000 יחידות דיור לציבור החרדי. אבל יחד עם זאת, גברתי היושבת-ראש, ואת היית ראשת עיר, כל ראש עיר הוא יותר חזק מכל הממשלה, אבל יש אמצעי אחד שבו הממשלה יותר חזקה, וזה בהסכמי הגג שהיא עושה באחרונה. אם אני קורא שברמת-השרון הולכים לסגור הסכם גג של 40,000 יחידות דיור, המשמעות היא מענק של משרד האוצר לרמת-השרון של 4 מיליארד ש"ח. בוודאי, זה מקל חובלים בידי האוצר, והוא יכול להגיד: אנא, דרום רמת-השרון גובלת עם צפון בני-ברק, תן משהו למגזר החרדי. אם אני רואה בבאר-שבע 8,000 יחידות דיור, או בהרצליה 7,000 יחידות דיור אני חושב שמשרד האוצר יכול לקחת את מקל החובלים של הסכמי הגג ובאמת להביא לידי כך, להקציב מייד. כי כל החלטת מחליטים שלא תהיה, זה ייקח שנים עד שנראה את המפתח של הדירה. ובינתיים הציבור במגזר החרדי גר במצוקה נוראה, שלא ניתן לתאר בכלל. אני חושב שיפה שעה אחת קודם, ואני מברך על ההחלטות, אבל אני אברך על המעשים שאפשר לעשות מייד. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. עכשיו חבר הכנסת אמיר אוחנה. הוא הגיש הצעה רגילה לסדר-היום – ולכן יש לך עד עשר דקות. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. <אמיר אוחנה (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, תודה, כבוד השר, סגן השר, כנסת נכבדה, מזה חודשים אזרחי ישראל, ברבים מהמקומות בארץ, מצויים במה שמכונה "גל טרור", "אינתיפאדת סכינים" – הטרמינולוגיה פחות משנה, המציאות היא שמשנה. בשבוע שעבר השפל הגיע לכדי כך שאדם צעיר נכנס לביתה של משפחה בעתניאל, משפחת אריאל – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> בקריית-ארבע. <אמיר אוחנה (הליכוד):> סליחה, בקריית-ארבע. סליחה, בקריית-ארבע. הייתי שם אתמול אבל הייתי אצל שתי המשפחות ולכן התבלבלתי. תודה על התיקון. הוא ראה את הלל יפה בת ה-13.5 ישנה במיטתה, שמע את נשימותיה ולקח החלטה לדקור את גופה שוב ושוב ושוב עד שלא נותרו חיים באפיה. אמרתי "אדם", לא "מפלצת". מפלצת זה קל, זו בריחה. מפלצות לא באמת קיימות. זה היה אדם צעיר רק מעט פחות מהלל שרצח. מהם הערכים שעל ברכיהם התחנך האדם הזה? מהו המטען התרבותי שהוא ינק משחר נעוריו? האם הוא יוצא דופן, או שהוא תוצר טבעי של בית-הגידול שממנו יצא? כל אלה שאלות נכבדות, ודומה שיש מי שחייב לעשות חשבון נפש ולענות עליהן. אבל כל אלה אינם סותרים אמת בסיסית וחיונית אחת שעליה כולנו חייבים להסכים: אין למדינה, לאף מדינה, זכות קיום אם היא איננה עושה כל שביכולתה כדי לספק ביטחון לאזרחיה. מעל הכול, זוהי ההצדקה לקיומו של המוסד הזה, המכונה "מדינה". לפני החינוך, ולפני הרווחה, ולפני העבודה, ולפני התרבות – קודם כול, ביטחון. האם מדינת ישראל יכולה לומר בלב שלם שהיא עושה הכול למען ביטחון אזרחיה? חשוב מאוד להכיר את ההיסטוריה ולא להתכחש לה. הטרור האסלאמי אומנם מלווה אותנו 100 שנים קשות ונוראות, לפני 1967, ולפני 1948, אבל אם עד לפני הסכמי אוסלו זה היה טרור שנע על עגלה עם סוסה, בלשון מטפורית, הרי שמאז הבאנו לעולם את רעיון העוועים הזה, שייבוא מחבלים, ובראשם רב-המרצחים הטרוריסט יאסר ערפאת, יימח שמו, הוא שיביא שלום עלינו, מאז הטרור נע על דלק סילוני; נהרות של דם שטפו את רחובות ישראל דווקא כשההנהגה מכרה לישראלים את מה שהם כל כך רוצים וכל כך מייחלים לו, כי עם חפץ חיים אנחנו: תקווה לשלום. ובעודנו סופרים את מתינו בעשרות ובמאות, היו מי שביקשו למכור לנו שירי שלום בכיכרות אם רק – אם רק – נעשה צעדים אמיצים – אמיצים – כמו לקפוץ ממגדל, מתוך תקווה שאנחנו נצליח. אם רק נקווה ונאמין מספיק, נצליח לעוף. נוויל צ'מברליין היה ראש ממשלת בריטניה טרום מלחמת העולם השנייה. כראש מחנה ה-appeasement, הפייסנות, היה זה צ'מברליין שחתם על הסכמי מינכן עם היטלר וחזר לבריטניה עם הסכם החרפה, כשהוא מנופף באותה תמונה מפורסמת ומבשר על Peace in our time, Peace in our time. שלום בדורנו. זמן קצר לאחר מכן פרצה המלחמה הקשה והנוראה ביותר שידע העולם, שהביאה על עמנו את האסון והאובדן הגדול שידע איזה עם החי כיום, ותקוותו של צ'מברליין התנפצה לאלפי רסיסים. כשספד לו, אמר המדינאי שצפה והזהיר מכוונותיו של היטלר, אותו מדינאי שהוגחך כמחרחר קרבות ונשלח על-ידי העם הבריטי לאופוזיציה, רק כדי לחזור אחר כך לכס ראש הממשלה, הספד אצילי שנכון לרבים בקרב מה שמכונה "מחנה השלום הישראלי". וכך אמר: נפל בחלקו של נוויל צ'מברליין, באחד המשברים העילאיים בעולמנו, שדעותיו תיסתרנה על-ידי המאורעות, שתקוותיו תתאכזבנה, והוא יהיה מרומה ונגזל על-ידי איש זדון. אך מה היו תקוות אלה שמהן התאכזב? מה היו שאיפות אלה שמהן התייאש? מה הייתה אמונתו שניצלו לרעה? הרי היו אלה בין הרגשות הנאצלים והמיטיבים של לב האדם – אהבת השלום, השאיפה לשלום והחתירה לשלום, אפילו במחיר סיכון גדול וודאי במחיר אישי. כך ספד צ'רצ'יל לצ'מברליין, וצ'רצ'יל עשה את מה שצריך היה להיעשות הרבה קודם: הוא יצא למלחמה בהיטלר, בידיעה שהוא נושא עליו, על כתפיו, את האחריות לא רק לשלום עמו, אלא לשלום העולם החופשי. ואנו, האם אנו, שאזרחינו נתונים למתקפות חוזרות ונשנות, האם אנו נלחמים כראוי עבורם? האם אנו עושים כל שנדרש כדי להעניק להם את הביטחון שהם ראויים לו? אקדים ואומר, אני מישיר מבט ומבטיח לכם: יש מחיר לטרור שהאויב לא יוכל לשאת. יש מחיר כזה. יש דרך שבה נבהיר לצד השני כי הטרור לא משתלם. המחירים שאנו גובים מהם כעת נמוכים מדי ו/או אינם מתאימים. לא בהתלהמות, אלא בשיקול דעת, באחריות, עלינו לעשות יותר כדי להגן על אזרחינו. ואלה הן שלוש ההחלטות שאני מבקש מראשי המדינה – מראש הממשלה, משר הביטחון, מחברי הקבינט וממערכת הביטחון – לקבל: א. חיסול המסיתים. אנו יודעים מי הם אלה הקוראים לצעירים לרצוח ישראלים, הן אלה הקוראים לעשות זאת ממניעים דתיים לכאורה והן אלה הקוראים לעשות זאת ממניעים לאומניים, ולעתים קרובות – שילוב של השניים. המסיתים הללו הם הנוקרים המכים על ראשיהם של הכדורים, אותם צעירים, הכדורים הרבים שיש במחסנית הטרור. את המסיתים יש לחסל. ב. בית שממנו יצא מחבל לא צריך לראות אור יום. אין להמתין שבועות וחודשים לביצוע, אלא יש להכות בברזל כל עוד הוא חם. בעוד מתינו מובאים למנוחת עולמים, בית המרצח ייהרס. ג. הורסים לרוצחים, בונים לנרצחים. את דעתי אינני מסתיר – ההתיישבות לא רק שאיננה הבעיה, היא הפתרון. השלום המיוחל לא יבוא אם רק ניסוג ונוותר. זה יחולל עוד טרור ומאבק שמטרתו האמיתית היא להביא לקץ הרעיון הציוני של שיבת העם היהודי לארצו. השלום יבוא רק כאשר יתבצר אותו קיר ברזל שיבהיר לאויבינו שאנו מארץ-ישראל לא זזים. מהים ועד הנהר, ישראל תשוחרר. זה נכון בכל ימות השנה, אך זה נכון בבחינת קל וחומר לאחר שמרצחים בנו. המסר הברור הוא: לא רק שלא תשיגו את מבוקשכם, אתם תאבדו ותפסידו בדיוק את מה שהתכוונתם להרוויח. הורסים לרוצחים, בונים לנרצחים. האם לטווח הקרוב הצעדים הללו עלולים להבעיר את השטח, בבחינת "שוברים את הכלים"? בהחלט ייתכן, ולכן אני מבין את החשש של מקבלי ההחלטות מללכת בכיוונם, בטח בקרב אלה שהאחריות מונחת על כתפיהם, והם מגיעים לבקר את המשפחות לא כמונו, כמבקרים ומנחמים, אלא כנושאים באחריות. אך שימו לב – ובכך אני אסיים – שימו לדברים שחזה צ'רצ'יל טרום מלחמת העולם השנייה ואמר ביושר לעם הבריטי: השלום שצ'מברליין מציע לנו יוביל למלחמה, ואילו המלחמה שאני מציע – תוביל לשלום. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אמיר אוחנה. עכשיו חבר הכנסת יעקב מרגי, ולאחר מכן – יסכם את הדיון סגן שר הביטחון אלי בן-דהן. <יעקב מרגי (ש"ס):> אמיר, צריך עשר דקות רק להוריד את הפודיום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש כאלה שמורידים ויש כאלה שמעלים. <יעקב מרגי (ש"ס):> זה העולם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> טוב, שלוש דקות. בבקשה, אדוני. <יעקב מרגי (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי, כבוד השר, סגן השר, הצעה לסדר-היום בנושא התגברות פעולות הטרור. לכל גל כזה – כמעט אמרתי: "יש מזכרת" – לכל גל טרור כזה יש המאפיינים שלו, ולכל גל טרור יש הסיבות המניעות אותו. הגל האחרון בא אחרי רגיעה מסוימת ואפילו הורדת סף הפיגועים, מה שנקרא "פיגועי הסכינים", אך אי-אפשר להתעלם מכך שבזמן האחרון חזרו פעולות הטרור שמלוות בשימוש בנשק חם. לא מזמן גם היה מטען כלפי קצין צה"ל. הסיבות הן רבות, ויש לעשות הכול כדי להתמודד עם פעולות הטרור, לא משנה מה הסיבות. יש להיאבק – כפי שאמרו היום לא אחת – בהסתה, הממוסדת והלא-ממוסדת. יש לנו מנופים על הסתה ממוסדת שבאה מהרשות. אני לא מבין איך עדיין אנחנו לא מצליחים לרסן את ההסתה ברשות הפלסטינית. יש לנו מנופים כלכליים, מנופים כאלה ואחרים, וכאן התחושה היא של חידלון. יש להיאבק ברמה הבין-לאומית בגלי ההסתה ברשתות החברתיות. היום, קודם לכן, היה דיון. כאן המקום לברך את השר ארדן, שלא נרתע והתבטא בצורה ברורה, ואפילו בוטה ומתבקשת, כדי להביא את זה לסדר-היום הציבורי בעולם. צריך לא להרפות במאבק זה; צריך לעשות הכול להשבית את ההסתה מבית ומחוץ. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, היינו בגלי טרור קשים ואיומים מאלו, ידענו להתמודד אתם ויכולנו להם. יכולנו להם גם כאן. אני מבין שבזמן שאנחנו גילינו איפוק בגלל חג הרמדאן של הציבור המוסלמי, בזמן שאנחנו גילינו איפוק, הם – אותם שפלים, אותם צמאי דם, חורבן ואנרכיה – מול אותה יד מושטת שלנו, אותה חמלה והבנה ורגישות שלנו, הם שפכו את דמנו. אבל, אדוני השר, מכובדי סגן השר, הנה, ימי החג הולכים ומסתיימים. אני קורא לכוחות הביטחון לעשות את מה שהם יודעים לעשות – והם יודעים לעשות – לעשות את מה שעשינו בעבר: ידענו לעבור בית-בית, ידענו לשבת על המסיתים, ידענו לשבת על המארגנים, ורק ככה, כשנרתיע אותם, כשהם ידעו שאנחנו לא נרתעים משום פעולה, אנחנו נצליח להביא לדעיכה ולמיגור גל הטרור. תודה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. כאמור, ישיב לנו סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הקשבתי פה בקשב רב לדברים שנאמרו. אכן, צודקים אלה שאמרו שלא קל להדביר את הטרור. אני רוצה לומר לכם שמדינת ישראל, צה"ל, משטרת ישראל, השב"כ, מבצעים פעילות נחושה כדי לסכל כל פעולת טרור, כדי להגיע למפגעים, לבוא אתם חשבון, ולקדם צעדי סיכול ומניעה וענישה נוספים. צה"ל נלחם בטרור זה שנים רבות. בחציון האחרון חלה ירידה במספר אירועי הטרור בעקבות פעילות צה"ל, שבמסגרתה בוצעו 1,495 מעצרים; הוחרמו 11 מחרטות; נתפסו 170 כלי נשק; נסגרו ארבע תחנות רדיו בגין הסתה; נהרסו 16 בתי מחבלים; הוגשו 90 כתבי-אישום בגין הסתה. במהלך הפיגועים נהרגו 148מחבלים ונפצעו 39 מחבלים. לאחר אירוע הרצח הנורא האחרון של הילדה הצדקת, התמימה, הטהורה, הלל יפה, והרצח הנתעב של הרב מיכי מרק – שניהם, השם ייקום דמם – תוגברה הגזרה בסד"כ נוסף, עם שני גדודים נוספים, עם אמצעים ויכולות. יש דגש מיוחד על ביטחון התנועה בדרכים. נוסף על הפעילות השוטפת הזאת, שהועצמה ותוגברה, נעשו מגוון פעולות ביטחוניות: הוטל כתר על מרחב חברון שממנו יצאו מבצעי פיגועי הירי; 700,000 איש הוגבלו בתנועתם בשטח – פעולה שכבר שנים לא נעשתה; הוטל כתר מיוחד ומהודק על היישוב בני-נעים, שממנו יצאו המחבל שביצע את פיגוע הדקירה ומחבלים נוספים; בוצעו מעצרים של בני משפחתו של המחבל בחשד להסתה; מופה ביתו של המחבל בבני-נעים כהכנה להריסתו; נשללו 2,800 היתרי עבודה מבני הכפר בני-נעים, הכפר שממנו יצאו מפגעים בגל הטרור האחרון. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – לצמיתות או לתקופה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לתקופה, כמובן, אבל בשלב זה לא הוחזרו. חייהם של תושבי הכפר לא יחזרו להיות כפי שהיו. מדיניותו של שר הביטחון כיום היא לא להחזיר גופות. חבר הכנסת מיקי לוי, כנראה הוא שמע גם לעצתך וגם לעצת אחרים – לא מחזירים גופות של מחבלים. כדי להעביר מסר תקיף לרשות הפלסטינית שהצד הישראלי רואה בהסתה מצד בכירי הרשות נדבך משמעותי בהסלמה הביטחונית הוחלט לשלול את מעמד ה-VIP משלושה בכירים ברשות הפלסטינית, וביניהם מושל נפת חברון ברשות הפלסטינית, שהלך וניחם את משפחת המחבל. <אמיר אוחנה (הליכוד):> אדוני, סליחה, זה לא צעדים תקיפים. מה עם חיסול המסיתים? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רגע, רגע. <מאיר כהן (יש עתיד):> אמיר, זה חלק מהקואליציה שלך. <אמיר אוחנה (הליכוד):> בסדר. מותר גם למתוח ביקורת בקואליציה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מדינת ישראל עושה מאמצים רבים למנוע את ההסתה ברשתות החברתיות, בדגש על הרשת החברתית פייסבוק. מדובר במאמצים מדיניים, משפטיים ונוספים. לצערנו, כפי שגם אתה יודע וכולם יודעים, המלאכה מורכבת, איננה קלה, אבל מדינת ישראל החליטה להתלבש על הנושא ולמנוע את ההסתה ברשתות החברתיות במלוא העוצמה והכוח. אנו נמצאים כרגע בשלב התחקור הראשוני של האירועים. נכון לעת הזאת הגורמים הרלוונטיים בפיקוד המרכז מצויים בהליכי בחינה, בדיקה ותחקור מעמיקים, והמשך הפקת הלקחים יתבצע בהתאם. צה"ל ימשיך לבצע את כלל הפעולות הנדרשות להגנה ולשמירה על תושבי יהודה ושומרון בכלל ועל תושבי קריית-ארבע וחברון בפרט ויפעל למיגור כל פעילות טרור ואלימות. צה"ל ירדוף את מבצעי הרצח הנתעב של הרב מיכאל מרק, השם ייקום דמו, עד שיניח את ידו עליהם. אני רוצה לומר מילה לגבי ההצעות המדיניות שאמרו כאן. אני מופתע שעולות וחוזרות הצעות מדיניות. חברי חברי הכנסת, חברתכם חברת הכנסת, השרה לשעבר, ציפי לבני קיבלה את המושכות לנהל משא-ומתן עם הרשות הפלסטינית. לא אלי בן-דהן, לא נפתלי בנט הקיצוניים; ציפי לבני. שנה שלמה היא ניהלה משא-ומתן. בשביל המשא-ומתן הזה שחררנו 100 רוצחים נתעבים מבתי-הכלא; רק כדי שיסכימו לנהל אתנו משא-ומתן, 100 רוצחים שוחררו מהכלא. מה קיבלנו תמורת המשא-ומתן הזה? מה השגנו תמורת המשא-ומתן הזה, חברי היקרים? מה? אפס מאופס. אני מזכיר לכם: ציפי לבני – היא ניהלה את המשא-ומתן הזה, שנה שלמה. אפס מאופס. אז, רבותי, באמת, די. תפסיקו לדבר כאילו יש פה אפשרות, ניסיון או דרך להגיע לשלום עם הרשות הפלסטינית. צריך להביט באמת בעיניים נכוחות ולהבין: אין שום סיכוי בעולם להגיע עם הרשות הפלסטינית לשלום. אין. חבר הכנסת היקר דב חנין, הגמרא שמדברת על "שניים אוחזין בטלית" מדברת על שניים שמעמדם שווה. הגיע הזמן שתגיע למסקנה הברורה והפשוטה: אין פה שניים במעמד שווה. מעולם לא היה עם פלסטיני – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אם אתם חושבים ככה, באמת לא תגיעו לשלום. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תסלח לי, תגיד לי, בבקשה – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אם כך, לא תגיעו לשלום אף פעם. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תגיד לי, בבקשה, איזה יום חג היה לעם הפלסטיני? מי המנהיגים? מי המשוררים של העם הפלסטיני? תאמר לי – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אתה לא מכיר את מחמוד דרוויש? אתה לא מכיר את – – – אתה לא מכיר את – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מכיר היטב. תגיד לי, מה התרבות שלהם? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> למה הם – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת דב חנין, תודה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – למה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת דב חנין, תודה רבה לך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – אין משוררים? אין סופרים? <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת דב חנין – – – אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – שאתה לא רואה משוררים ואתה לא רואה סופרים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – להגיד – – – סופרים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת דב חנין, אני שמעתי כבר פעם שלישית את אותו דבר שאמרת. או שאנחנו מפסיקים או שאני פשוט מבקשת ממך לצאת לאולם. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני יוצא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא נעים לי. בבקשה. בבקשה, כבוד סגן השר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – ומזעזעת. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – גם אותך יחליפו. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> זה לא נוח – תקשיב לי, שנייה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני עוד לא החלטתי. הוא החליט לצאת לבד. <מאיר כהן (יש עתיד):> כן. כל הכבוד, טלי. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> צר לי, אבל באמת אין פה שני צדדים שווים, והגיע הזמן שכולנו נדע על כך. אני אמרתי פעם, ופה מעל הדוכן אני אומר את זה שוב: המקסימום שיש בינינו שמוכנים לתת לפלסטינים הוא הרבה-הרבה פחות מהמינימום שהם מוכנים לקבל. במצב הזה, חבל על הזמן. כדאי להתפכח וללכת למסלול אחר וטוב יותר. ואני רוצה לומר לכם, ובזה אני אסיים – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> המסלול השני, שאתה מציע, גם קשור לשלום. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הוא לא קשור – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אה, לא קשור לשלום? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> ידידי מאיר, אני רוצה לומר לך, באמת: אני אומר ששלום יהיה כשהפלסטינים יבינו היטב שהארץ הזאת שייכת לנו, כשהם יבינו שאנחנו שבנו לארצנו כדי לא לעזוב אותה לעולם. זאת ארצנו, זאת מדינתנו, ופה היא תהיה. כשהם יבינו את זה, הם יתחילו לדעת שהמקום הטוב ביותר בעולם עבורם לחיות הוא כאן, כי אחרת, האלטרנטיבה שלהם היא לחיות במצרים או בסוריה, ושם חצי מיליון איש נהרגו, או תחת מדינת "דאעש" – והם יבינו שכאן ודאי יותר טוב להם. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני סגן שר הביטחון, מה אתה מציע? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מציע שהכנסת תסתפק בדברי. אם רוצים, אז לקיים דיון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, מה הן ההצעות כאן? <אמיר אוחנה (הליכוד):> חוץ וביטחון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> להעביר את הדיון לוועדת חוץ וביטחון. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כן, כן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אין לי התנגדות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אין לך התנגדות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לעולם זה לא יהיה, אבל אין לנו ברירה. זה המקום. לעולם לא יהיה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תיאורטית, להעביר את זה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תיאורטית. <נחמן שי (המחנה הציוני):> בדיוק ככה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש הסכמה. אני מעלה להצבעה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> חבר הכנסת נחמן שי, זה כמו השלום. הכול בסדר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> טוב, רבותי, אז אנחנו מצביעים כעת על העברת הדיון לוועדת חוץ וביטחון. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 13 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. העלייה במספר פיגועי הטרור הרצחניים – הנושא עובר להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 125), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני. <הצעות לסדר-היום> <אלי ויזל – מותו של סמל> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים לנושא הבא: אלי ויזל – מותו של סמל, הצעות לסדר-היום מס' 4248, 4274, 4275 ו-4276. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת יצחק וקנין. אדוני, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. <יצחק וקנין (ש"ס):> גברתי היושבת בראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אלי ויזל, בשמו המלא אליעזר אלי ויזל, נולד בט"ז בתשרי תרפ"ט ונתבקש לבית-עולמו בכ"ו בסיוון תשע"ו. ויזל נולד ברומניה לשלמה אלישע ושרה לבית פייג, יהודים חרדים שבבעלותם חנות מכולת. אביו עודד אותו ללמוד עברית ולקרוא ספרות כללית, בעוד אמו דחפה אותו ללמוד תורה וחסידות. בשנת 1944, בעקבות פלישת הצבא הגרמני להונגריה, החל גירוש יהודי העיר לאושוויץ, וביניהם משפחת ויזל. אמו ואחותו הקטנה נרצחו באושוויץ, בעוד אלי ואביו הוצבו לעבודה במחנה אושוויץ. הם הועבדו בעבודות פרך בתנאים קשים. עם התקרבות הצבא האדום לעבר אושוויץ צורפו אלי ואביו לצעדת המוות, שפינתה את אסירי אושוויץ מערבה לתוככי גרמניה, למחנה ההשמדה בוכנוולד. האב נפטר כעבור ימים ספורים, ואלי ויזל שרד את שלושת החודשים האחרונים של המלחמה עד לשחרור המחנה בידי בעלות-הברית ב-11 באפריל 1945. עם שחרורו הושם בבית-יתומים בצרפת ולמד צרפתית, ובעקבות כתבה בעיתון, שבה צולם לצורך הכתבה, זיהתה אותו אחותו, וכך חודש הקשר עמה. הוא למד בסורבון פילוסופיה, ובהמשך היה לעיתונאי וכתב עבור עיתונים צרפתיים וישראליים. אך סירב לכתוב או לדון על חוויותיו בשואה, משום שטען כי לא נמצאות המילים היכולות לתאר את גודל הזוועה. בשנת 1956 הגיע לניו-יורק, ושם עבר תאונת דרכים קשה שריתקה אותו לכיסא גלגלים למשך שנה. ב-1963 התאזרח בארצות-הברית, החל לכתוב ספרים, החל בפעילות ציבורית להנצחת מורשת השואה, והפך לדמות המוכרת ביותר בתחום זה. ויזל עודד ניצולי שואה אחרים לספר את סיפוריהם, פרסם בעצמו למעלה מ-40 ספרים, וזכה בפרסים ספרותיים רבים. בשנת 1986 הוענק לו פרס נובל לשלום על פועלו בוועדה הנשיאותית לזכר השואה שבראשה עמד. בין היתר, היה מיוזמי הקמת מוזיאון השואה הלאומי של ארצות-הברית בוושינגטון הבירה; בשנת 1993 זכה להדליק יחד עם הנשיא ביל קלינטון את אש התמיד באולם הזיכרון שבמוזיאון במסגרת טקס הפתיחה. כאשר הוענק לו פרס נובל לשלום, כתבה ועדת הפרס: "ויזל היה שליח לאנושות, שבמאבקו להשלים עם חווייתו האישית של השפלה מוחלטת בשילוב עם עבודתו המעשית למען השלום, העביר מסר רב-עוצמה של שלום, כפרה וכבוד אנושי". אלי ויזל זכה לעיטורים הגבוהים ביותר בארצות-הברית: מדליית החירות הנשיאותית ומדליית הזהב של הקונגרס, וכן זכה בעיטור נשיא מדינת ישראל לשנת 2013. יהי זכרו ברוך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יצחק וקנין. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת נאוה בוקר, ואם היא לא תהיה – חבר הכנסת מאיר כהן. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אלי ויזל, זכרו לברכה, היה בשואה והיה ניצול שואה, אבל זה היה חלק קטן – אכזרי, מהותי, אבל קטן – מחייו. בשאר חייו, אדוני היושב-ראש, אלי ויזל היה לוחם, לוחם אמיתי. הוא נלחם למען זיכרונם של שישה מיליון יהודים שנרצחו בשואה. הוא נלחם למען העם היהודי וזיכרונו ותפארתו. הוא נלחם למען מדינת ישראל. אנחנו נפרדנו השבוע מאחד מגיבוריו של העם היהודי, אבל לא רק של העם היהודי – מאחד מגיבוריו של העולם כולו. אנחנו נפרדנו משגרירו של הטוב ושל הצדק בעולם. אלי ויזל, זכרו לברכה, עשה הכול, פשוט הכול, כדי לחזק את המשך קיום העם היהודי ואת התפתחות היצירה היהודית. אדם שמתוך הסבל האישי שלו האיר את ייחודו ואת עוצמתו של העם היהודי גם ובעיקר לאחר השואה. בהיותו ניצול השואה, הוא בעצם הקדיש את חייו למסור לעולם את עדותו, עדות שכל כך חשובה לנו. ויזל היה מענקי הרוח, מענקי הדור, וגדול המורים של דורנו על השואה ועל הגבורה. הוא היה ענק בכל מובן. הוא כתב טקסטים חשובים מאין כמותם, שאותם ראוי שילמדו בכל בית-ספר בארץ ובכל בית-ספר ברחבי העולם. אלי ויזל, זכרו לברכה, הקדיש את כל חייו כדי שאנחנו לא נשכח. מפעל חייו מזכיר לכל אחד ואחת מאתנו יום-יום מדוע היה על העם היהודי לקחת את גורלו בידיו, לזכור ולא לשכוח, אך גם לבנות מפעל חיים, לבנות חיים, ולהקים את מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, כפי שאמרת, ועדת פרס נובל אמרה על ויזל: "ויזל הוא שליח לאנושות, שבמאבקו להשלים עם חווייתו האישית של השפלה מוחלטת בשילוב עם עבודתו המעשית למען השלום העביר מסר גדול ורב-עוצמה של שלום, של כפרה ושל כבוד אנושי". זה היה ויזל. אלי ויזל, זכרו לברכה, היה אדם שניהל אין-ספור קרבות למען אנשים אחרים, למען אנשים חפים מפשע, למען זכויות אדם, ללא קשר למוצאם, לא רק למען יהודים. העולם איבד השבוע קול מוסרי גדול, ענק וחשוב שנלחם למען זכויותיהם של קורבנות, קורבנות השואה וקורבנות באשר הם. בחייו היה ללוחם גדול נגד השנאה והיה ולמורה דרך למען אהבה ולמען רעות. הוא נאבק עבור כולנו וכדי שכולנו נחיה בעולם צודק יותר וטוב יותר. אלי ויזל, ללא ספק, היה מענקי הדור, מגדול בניה של האומה היהודית, אדם שנגע בלבבות רבים, רבים מספור. אדוני היושב-ראש, לסיום, לכתו של אלי ויזל הוא אחת האבדות הגדולות ביותר לעם היהודי, הוא אחת האבדות הגדולות ביותר לעולם כולו. אני שולח את תנחומינו למשפחת ויזל ולמשפחת העם היהודי ומבקש להתנחם בכך שמפעל חייו ומפעלי ההנצחה הרבים שבנה יישארו אתנו עוד הרבה הרבה דורות אחריו ולנצח נצחים. יהי זכרו של אלי ויזל ברוך. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר. תעלה חברת הכנסת נאוה בוקר – איננה. חבר הכנסת מאיר כהן. אני מבין שאנחנו שלושה סגני יושב-ראש, הסתדרנו טוב עם העסק. <מאיר כהן (יש עתיד):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> ארבעה בעצם, גם נאוה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. <מאיר כהן (יש עתיד):> כן, אדוני היושב – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אבל אני לא מגביל אותך. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ראית איזו קולגיאליות של יושבי-ראש? <מאיר כהן (יש עתיד):> כן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הוא לא מגביל אותך. דבר חופשי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> דבר שעה, מאיר. <מאיר כהן (יש עתיד):> שלוש דקות. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, לא הספד לאלי ויזל אני רוצה להגיד, כי בטח יעשו את זה חשובים ורבים אחרים, אבל כשאדם ענק כזה נפטר אז ראוי שנשאל את עצמנו מה אנחנו לוקחים מהמורשת המיוחדת שלו. אלי ויזל, משפט היה שגור בפיו: מי ששונא קבוצה אחת, ישנא לבסוף את כולם, וכתוצאה מכך גם את עצמו. <היו"ר יצחק וקנין:> רבי מאיר. <מאיר כהן (יש עתיד):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אגיד לך משהו שהוא חשוב לנוכח מה שאתה אומר. הגמרא אומרת: השונא את הגוי ישנא את היהודי; המכחש לגוי יכחש ליהודי; הרוצח את הגוי ירצח את היהודי. <מאיר כהן (יש עתיד):> אכן, אדוני היושב-ראש. וכמו שאתה ציינת, הוא גדל בבית חרדי, והגמרא והמשנה היו שגורות בפיו. מעט מאוד אנשים נצרבים בתודעה שהם מזוהים עם מסר חד וברור, וזה בעצם המשפט הזה, שמקפל בתוכו את המסר הכל-כך חשוב שהוא נאבק למענו כל חייו. בעיני, אלי ויזל מייצג את העם היהודי: מהמשרפות – לשטיח האדום, כשהוא קיבל את פרס נובל לשלום; התקומה יוצאת הדופן, הסיפור האישי שלו שמקפל בתוכו באמת את ההיסטוריה המפוארת שלנו. אבל ראוי שגם נדבר על שני נושאים בקצרה: האחד, ההטפה התמידית שלו בכל מה שקשור בהסתה – חיליק – הוא נלחם באירופה, בארצות-הברית, בישראל בביקורים שלו, נלחם כנגד ההסתה ואמר: דווקא אני, האוד שעדיין בוער, הניצול מהשואה, דווקא אני מביא משם את הלקח הגדול: היו זהירים בהסתה, היו זהירים בשנאה האחד לשני. אפשר להתווכח, ודעותינו ופנינו אינם שווים, אבל לעולם שלא נגיע לדברי הסתה והתעלמות. והיה פה ידידי הטוב סגן שר הביטחון אלי, אלי בן-דהן, איש הגון, ישר ואחד הטובים שבנו, ולהגיד שאין עם פלסטיני – הגם שאני מסכים אתו שהם עושים הכול כדי שלא יהיה שלום, שלרגע לא נטעה – אבל האמירות האלה של "אין עם פלסטיני" ושיחיו בתוכנו 3 מיליון פלסטינים, אלה בדיוק אמירות שנשמעות כאמירות שאין בהן סובלנות. אפשר להתווכח אתן, כמו שגליק עושה, אפשר לכעוס, אפשר להגיד להם: זו תפיסתנו; אבל אני חושב שלא ראוי שבמדינה הזאת אנחנו נישמע כמתכחשים לקיומו של עם, גם אם הם האויבים הגדולים ביותר שלנו. וראוי שנגיד את זה דווקא על הרקע של הרעיון הטוב מאוד שלך, אדוני היושב-ראש, ואני חייב לציין שאתה היית הבודד שהעלית, ואנחנו הצטרפנו אליך, וראוי – אני מציע שהכנסת באמת תקדיש עוד דיון לאיש הענק הזה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן, סגן יושב-ראש הכנסת, וגם לחיליק בר, שגם הוא סגן יושב-ראש. אני מודה לכם. ישיב בשם הממשלה שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני משיב בשמו של שר החינוך בנט ואני אקריא את מה שהוא אמר, אבל יחד עם זה, אנחנו מדברים על איש ששרד את השואה. אני משתמש במילה שרד, ולא במילה ניצול – ובתקופה האחרונה יוצא לי לגעת בשורדי השואה, יוצא לי לגעת. לצערי, מה לעשות, אנחנו – גם כשמעלים את תוחלת החיים – אנחנו לא נשארים לנצח, וכל יום הולכים 40. מ-20 במרס עד 30 ביוני נפטרו 3,530 שורדי שואה, ואנחנו, מחובתנו בבית הזה לאחד כוחות, אופוזיציה וקואליציה, ולתת להם לסיים את חייהם בצורה מכובדת. ולצערי, אני לא חושב שאנחנו עושים הכול בשביל שאכן זה יקרה. אנחנו צריכים לנהל את זה כמו שאנחנו מנהלים מפעל חיים – לקצר זמנים, לקצר לוחות-זמנים, להיות יותר גמישים – כי כל יום שעובר, פחות 40. אלה המספרים. אני אקריא את תשובתו של בנט, שר החינוך: אלי ויזל היה ענק – תיקנתי קצת, דרך אגב – אלי ויזל היה ענק, וחסרונו יורגש לא רק במדינת ישראל ולא רק ליהודי העולם, אלא לכל מי שחופש, חירות ואנושיות היו חשובים לו. כיהודי, כאזרח ישראלי, כחבר כנסת וכשר, אני – בנט – חב לו תודה. ויזל נולד ברומניה למשפחה יהודית שומרת מסורת – ובגדול, אני הולך לחזור על מה שכל הדוברים, גם חבר הכנסת מאיר כהן וגם יצחק וקנין וגם חיליק בר אמרו; חוזרים, אנחנו לא מחדדים, אני חוזר בדיוק על המילים שאמרתם, כי הוא הרוויח, הוא היה ענק בזכותו, בזכות העשייה שלו, אז כולנו ציינו שהוא היה ענק. ועובדה, הוא נולד למשפחה יהודית שומרת מסורת והלכה, אך כזו שעודדה אותו ללמוד גם שפות, ספרות, ולהיחשף לעולם שסביבו. במאי 1944, בהיותו בן 16, הנער אלי נשלח יחד עם בני משפחתו למחנה אושוויץ ושובץ לעבודות בכפייה. משם צעד בצעדת המוות אל בוכנוולד, ושם שוחרר בסיום המלחמה. את רוב חייו לאחר השואה הקדיש להנצחת זיכרון ומורשת השואה. הספרים שכתב, הנאומים שנשא ומטרות שקידם, כולם עדות לזוועות שחווה, לרוע האנושי, לצורך להילחם עבור הצדק. ב־1986 הוענק לו פרס נובל לשלום, סמל להכרה בין-לאומית לפועלו. אך ויזל לא ראה בפרס משהו אישי, כי אם מסר עמוק יותר, וכך אמר בנאום קבלת הפרס באוסלו: הכבוד הזה שייך לכל הניצולים וילדיהם, ודרכנו לכל העם היהודי. אמירה זו מדגישה את מה שהפך את אלי ויזל לאדם מיוחד כל כך: הייתה לו יכולת יוצאת דופן לראות בכל אירוע את המשמעות של הדבר כלפי העולם כולו. גם כאשר עסק בפרטים, הוא חשב על הכלל. כאשר סיפר את סיפור חייו, הוא עשה זאת מתוך הבנה שסיפורו הוא סיפורם של רבים שלא מסוגלים להעיד ולשתף. ויזל עסק בתחומים רבים של תיקון עולם, בדגש על מלחמה בלתי מתפשרת נגד אפליה וחוסר צדק. אך אם היה עלי לענות במילה על השאלה: מה או מי היה אלי ויזל, הייתי עונה – עוד פעם, בנט, אני מביא דברים בשם אומרם – בלי להסס, כי הוא היה מחנך. שר החינוך, הוא היה מחנך. הוא הקדיש את חייו לחינוך אנשים – מתוך לימוד של העבר הוא רצה להשפיע ולעצב את העתיד. הוא הקדיש את חייו לכתיבה, להגות ולעשייה ציבורית. בכל מעשיו בלטו החיבור בין רכיבים יהודיים לבין ידע רחב, זהות פרטיקולרית ושייכות אוניברסלית, שלא רק שלא סתרו זה את זה, אלא השלימו זה את זה. כיהודי, וכשר החינוך ושר התפוצות של מדינת ישראל, אני שם לנגד עיני את אמירתו של ויזל על הצורך לא רק לזכור את שהיה, אלא לפעול ככל יכולתנו עבור עולם טוב יותר בעתיד. כדבריו: "העבר הוא ההווה, אך על העתיד עדיין ניתן להשפיע; אלה ששרדו את אושוויץ מטיפים לתקווה, ולא ייאוש". יהי זכרו ברוך. מה אתם מבקשים? מאיר? <היו"ר יצחק וקנין:> אפשר להסתפק, אבל אם אנחנו רוצים באמת לקיים דיון, אפשר לבקש שיהיה דיון במליאה, שיהיה פתוח, לעשות איזה יום מיוחד לזכרו. אני חושב שהוא ראוי לכל הדבר הזה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> א. הוא ראוי; ב. בנאום שלי התייחסתי לזה שצריך להטמיע את השם שלו במערכת החינוך בישראל. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> על זה אנחנו לא יכולים לקבל החלטה פה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא. כדאי להעביר את זה לדיון בוועדת החינוך, ולראות איך מכניסים את זה לסדר-היום של מערכת החינוך בישראל. זה המינימום שנוכל – כדי להיות פרקטיים מעבר לעוד נאומים שיגידו בערך אותו דבר על האיש הגדול הזה. אני באמת חושב כך. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני מקבל את עמדתך. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני מצטרף אליו. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני מקבל את עמדתך – דיון בוועדת החינוך, ושם תוכלו לבקש את מה שאתם רוצים. <היו"ר יצחק וקנין:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני מקווה שכל חברי הכנסת יתמכו בעמדה הזאת. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר חיים כץ. דעה נוספת – אני מאפשר לך בגלל חשיבות הנושא הזה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, זכיתי לפגוש את הסופר הגדול אלי ויזל כשהוא הגיע לביקור אצל כבוד קדושת האדמו"ר מבעלז שליט"א, מורי ורבי, דיברתי אתו ושוחחתי אתו. וכמו כל ניצולי השואה וכל שרידי השואה, שעברו ימים קשים ושאלות קשות שנובעות ממוגבלות האדם בכלל, שכל האדם – הרי אין לנו יותר ממה שנתן לנו הבורא, כל היצירה: הדומם, החי, הצומח והמדבר, כל אחד יש לו מה שנתן לו הבורא; לכל אחד יש איזה שכל. גם לדומם יש איזה שכל שהוא חי ומתפתח לפי מה שנתן לו הבורא, גם האדם. אנחנו מוגבלים לדעת דרכי האלוקים הנסתרות, בפרט במצבים קשים. אבל באותן שנים – זה בשנים האחרונות – שפגשתי את הסופר אלי ויזל, הוא דיבר עם כל הלב על האמונה הגדולה שלו באלוקי ישראל. הוא הצהיר על עצמו שהוא חסיד ויז'ניץ, הוא ישב ושר את השירים של בית-הכנסת ושל בית אבא והוא אמר שהוא מאמין בבורא עולם, הוא מאמין שיש בורא לעולם – שהוא לא מבין אותו, כמובן – אבל מה שהוא ראה בשואה, מי שלא היה בשואה, זאת הייתה האנושות. בן-האדם לא היה בשואה. כששאלו אותו איפה היה אלוקים בשואה, הוא אמר: במקום לשאול את השאלה הזאת, אני שואל איפה היה האדם בשואה, אותו לא ראיתי שם. לזכרו ולעילוי נשמתו מצאתי חובה לבוא ולומר שהוא נולד כיהודי מאמין, התחנך כיהודי מאמין ונפטר כיהודי מאמין, גם אם באמצע היו לו תקופות קשות מאוד. יהי זכרו ברוך. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אייכלר. חברת הכנסת שֶרָן השכל. <שרן השכל (הליכוד):> שָרֶן השכל. <היו"ר יצחק וקנין:> שָרֶן השכל. <שרן השכל (הליכוד):> אני רק רוצה להקריא כמה ציטוטים שקראתי בעמוד של שרית שץ, שהעלתה את הפוסט הזה ביום ראשון, שבאמת מספרים על חייו ועל הרבה דברים שנאמרו היום בדיון עליו. כמה ציטוטים: לא כל הקורבנות היו יהודים, אבל כל היהודים היו קורבנות; כשהאדם כותב על השואה, הוא לא כותב את המילים, הוא נלחם במילים, כי אין מילים לתאר את מה שהקורבנות הרגישו כאשר המוות היה נורמה והחיים היו נס. עוד אחד – כל מי שמטיף היום למוות, מי שמשתמש בטרור מתאבדים, הפגע של המאה הנוכחית, חייבים להעמיד אותו לדין בגין פשעים נגד האנושות ולגנות את מעשיו; אני חושב שיום הכיפורים זה תהליך כפול: אני אסלח לבורא עולם, והוא יסלח לי; ההפך מאהבה אינו שנאה, הוא אדישות. ההפך מאמנות אינו כיעור, הוא אדישות. ההפך מאמונה אינו כפירה, הוא אדישות. וההפך מחיים אינו מוות, הוא אדישות. ואחרון, ספציפית למה שגם מאיר דיבר עליו לפני כן – הטרגדיה של העם היהודי היא שתמיד העדיף לשמוע להבטחות ידידיו במקום להאזין לאיומים של אויביו. יהי זכרו ברוך. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת שרן השכל. הצבענו? עוד לא. החלטנו שמעבירים לוועדת החינוך, אז אנחנו נצביע. מי בעד ומי נגד העברה לוועדת החינוך של הכנסת? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> עשרה בעד העברה לוועדת החינוך של הכנסת, אין מתנגדים ואין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת החינוך של הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <ההתעללות בבעלי-חיים במסגרת "המשלוחים החיים"> <היו"ר יצחק וקנין:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ההתעללות בבעלי-חיים במסגרת "המשלוחים החיים", מס' 4209, 4217, 4242 ו-4265. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת יעל כהן-פארן, ואחריה – חברת הכנסת יעל גרמן. אנחנו רגילים לכך שהשרים עונים בשם שרים אחרים. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> שלוש דקות לרשותך. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אין שר באולם? <היו"ר יצחק וקנין:> מי שיענה בשם שר החקלאות – השר חיים כץ. כהרגלנו בימי רביעי אנחנו מקבלים קול שני, לא קול ראשון. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה, אדוני היושב-ראש, אני מצטערת ששר החקלאות לא נמצא כאן – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – מקהלה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חיים, אני רוצה להגיד משהו. השר חיים כץ, גם כשהוא היה יושב-ראש ועדה הוא היה דומיננטי ביותר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> תמיד הקול הראשון. <היו"ר יצחק וקנין:> הקול הראשון והקול השני. אני זוכר שהייתי מנהל פה ישיבות, חמישה-שישה חוקים חיים כץ עולה, יורד, הייתי צריך להשאיר אותו על הדוכן. כנראה גם בתור שר אתה – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> 180 חוקים עברו. <היו"ר יצחק וקנין:> אני יכול להגיד משהו על יעל פארן. היא בין אלה שמובילים את כל הנושאים של הסביבה, בגאווה, יחד עם יעל גרמן, ואני הצטרפתי אליהן, אני חושב שהדברים מאוד חשובים. <יעל גרמן (יש עתיד):> תודה רבה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה. אני מקווה שהשר כץ יהיה לנו למזור גם בנושא הזה, אדוני השר. אני אפתח בסיפור שביום שישי פורסם גם בתחקיר ב"ידיעות אחרונות" על תופעה מזעזעת ומעוררות שאט נפש במיוחד, שמכונה בשם הציני "המשלוחים החיים". אוניות מגיעות לארץ, אוניות ענק, אגב – הרבה יותר גדולות מהרוחב של האולם הזה, בגובה של 11 קומות – אני ראיתי אחת מהן, את האונייה "מיסורה", שהגיעה לישראל, לנמל אילת, בחודש מאי האחרון, והיו על סיפונה כ-70,000 בעלי-חיים, 10,000 עגלים בני כחמישה חודשים ו-60,000 טלאים, בערך בני אותו גיל, שכמעט כל החודש האחרון – הם נסעו בים כחודש, בצפיפות נוראה – תכף אני אגיע לממדי הצפיפות, כדי שנבין קצת במה מדובר – ובאמת בתנאים מזעזעים. וכל זאת כדי להגיע לכאן, להתפטם עוד מספר מצומצם של חודשים, ולהגיע, כמובן, לשחיטה ולצלחת של הרבה מאוד מהישראלים שצורכים היום בשר טרי, שרובו – בואו נשים את הדברים על השולחן – רובו מגיע לשולחן שלהם בדיוק כך, מהמשלוחים החיים. חלקם מגיעים מאירופה, שזה מסע קצת יותר קצר, לא יותר נעים, אבל מאוסטרליה באמת המשלוחים הם הגדולים ביותר והמסעות הארוכים ביותר – מסע של בין 21 ל-25 ימים, מאוסטרליה הרחוקה. עכשיו, תראו, רק באפריל האחרון ציינתי את האונייה; השבוע כבר הגיעו עוד שתי אוניות, האחרונה רק הבוקר, וזאת האונייה ה-62 שעגנה בנמלי ישראל עם בעלי-חיים מתחילת שנת 2016. ב-2015 היו סך הכול 69 אוניות, אז אולי השנה אנחנו כבר – לא יודעת – נעבור את ה-100–120 אוניות; אני לא יודעת מה התוכניות של היבואנים ושל משרד החקלאות. בשנת 2015 כ-300,000 בעלי-חיים הובלו ככה, עברו פשוט מסע עינויים ארוך על הים כדי להגיע לכאן ולסיים כאן את חייהם. עכשיו, אני באמת שואלת אתכם: תשמעו, אנשים אוכלים – – <היו"ר יצחק וקנין:> מדינה אוכלת בשר. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – בשר, בסדר. אבל האם באמת זאת הדרך היחידה להביא בשר לצלחת של אנשים? תראו, משרד החקלאות, יש לו כאן תפקיד. יש לו כאן תפקיד בפיקוח ויש לו כאן את מנגנון הפיצו"ח – המפקחים על כל עניין החי והצומח. אני מצטערת לומר: אני הייתי שם, באונייה, כשמולי מפעילי האונייה הכו את העגלים במקלות, ולאחר מכן גם שמעתי מהווטרינר האוסטרלי שהיה על האונייה שמשתמשים שם בשוקרים חשמליים, שזה מנוגד לחוק – ממש מנוגד לחוק צער בעלי-חיים. ובעצם משרד החקלאות, שתפקידו לפקח על הדברים האלה, לא מונע, לא באמת בא ולא מחיל שום תקנות שמחמירות את הדרישות מהיבואנים למרחב מחיה מינימלי. יש לי רק עוד זמן קצר, ולכן אומר: יש וטרינר אחד שמטפל ב-70,000 חיות. איך וטרינר אחד יכול לטפל ב-70,000 חיות כשהוא על אונייה, אני לא יכולה להבין. בגלל זה מאות מהם, מאות מהם – באונייה הזאת שאני ראיתי, 262 בעלי-חיים פשוט לא סיימו את המסע הזה. השימוש בשוקרים חשמליים, כמו שציינתי, הוא לא חוקי במדינת ישראל, ואני גם יודעת שהוגשו כתבי-אישום בגין השימוש הזה, אבל אני לא יודעת מה קרה אתם. השטח – ואני רוצה פה באמת לומר את הדבר האיום ביותר – השטח שיש לכל בעל-חיים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר, משפט אחרון. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> ממש משפט אחרון – – – לכל בעל-חיים יש פחות מחצי מטר רבוע – כ-44 סנטימטרים רבועים לעגלים, לטלאים, והם גדולים בהרבה מחצי מטר רבוע. בארץ שטח ההסגר – לפי תקנות משרד החקלאות, שטח בהסגר, שהם חייבים להיות קצת בצפיפות, שמונה–עשרה ימים – הוא הרבה יותר מזה, הוא מטר וחצי או 2 מטר רבועים, תלוי לאיזה בעל-חיים. אז מדוע לא להחיל את השטח לפחות המינימלי הזה, שטח מחיה של בעל-חיים? לפחות זה, שלא יתעללו בו כל כך, שהוא צריך להצטופף. הם ירדו מהאונייה כשהם מרוחים בצואה מכף רגל ועד קצות הקרניים. זה היה פשוט מחזה ממש ממש מבעית, עצוב, קשה. אני רוצה לקרוא מעל הבמה הזאת למשרד החקלאות להתחיל להחיל את תקנות צער בעלי-חיים על אותם משלוחים ולעצור את ההתעללות הזאת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. תעלה חברת הכנסת יעל גרמן, ואחריה – חברת הכנסת תמר זנדברג. ואם היא לא נמצאת – שרן השכל. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש – בהזדמנות זו באמת תודה רבה, אתה מדבר על כך שאנחנו מקדמים את הנושא, אבל אתה זה שנענה לבקשותינו, ויש לך תמיד לב פתוח ואוזן קשבת – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – אז תודה רבה לך. אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בציטוט, ואני רוצה שתתכוננו – זה מזעזע, אבל ממש מזעזע. הציטוט הוא של ענת רפואה, מראשי ארגון "ישראל נגד משלוחים חיים": "כשירדו העגלים, מייד קלטתי שהם פשוט לא רואים, שהם עיוורים. הם התעוורו מאדי האמוניה של השתן של עצמם ושל 70,000 חבריהם שהיו אתם באונייה שלושה שבועות. לקלגסים שהורידו אותם באלימות מהאונייה בנמל אילת לא היה אכפת. שמונה ימים אחר כך, בהסגר בצופר שבנגב, אי-אפשר שלא לראות שהם גם חולים נורא; הם בקושי נשמו, שלשלו ללא הרף, התקשו לעמוד על הרגליים השבורות שלהם. ישבתי על ערימת" – תסלחו לי – "החרא, שבתוכה קבורים עגלים מהמשלוח הקודם, וליוויתי במבטי שלושה עגלים גוססים ומתייסרים עד לרגע מותם. ככה, בשקט רועם, בחוסר אונים משווע – שלהם ושלי. משהו בתוכי מת יחד אתם. וידעתי שאסור לוותר, וברור לי שבמאבק הזה נגד משלוחים חיים אנחנו חייבים לנצח". אני חושבת שהעדות המזעזעת הזאת מבטאת בצורה מדויקת את הסבל וההתעללות הכל-כך מיותרים שעוברים עגלים וטלאים במשלוחים חיים; מיותר מבחינת צער בעלי-חיים, מיותר מבחינתנו כבני-אדם. איך אחר כך אפשר לאכול? גם מי שהוא, נאמר, לא טבעוני, ונאמר שהוא אפילו אוהב בשר – קרניבור – איך הוא יכול לאכול לאחר מכן את הבשר כשהוא יודע שהוא עבר התעללות כזו? אז אני רוצה לפנות מפה גם לשר האוצר, וגם לשר החקלאות – בידיו של שר החקלאות לתקן תקנות שיאפשרו לווטרינרים לעלות ולהפסיק את ההתעללות הזאת, של המשלוחים החיים, במיוחד מאוסטרליה. אבל צריך להבין שככל שמתעללים בבעלי-החיים האלה הם מגיעים פחות בריאים, גם אפשר פחות למכור אותם – סליחה שאני עוברת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא – גם לנושא הכלכלי, אבל גם בנושא הכלכלי, צריך להבין – מתים עשרות עגלים וטלאים במסע הזה. זאת אומרת, יש פה גם הפסד כספי, וגם אלה שחולים, לאחר מכן גם – אי-אפשר למכור אותם. אז אם אין לכם נשמה ואם אין לכם לב, ואם לא אכפת לכם מהסבל שהם עוברים, אולי אכפת יהיה לכם מזה שיש פה הפסד כלכלי. כך או כך, צריך להפסיק את ההתעללות. אם אפשר, להפסיק בכלל את המשלוחים החיים. לא נורא, שיביאו בשר לא במשלוחים חיים, או מאירופה, במטוסים. אבל אם כבר מביאים משלוחים חיים, תתקנו תקנות שיפסיקו את ההתעללות הזאת ויביאו לכך שהבשר יגיע והעגלים והטלאים יגיעו בתנאים אנושיים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. תעלה חברת שרן השכל, ואחריה – תמר זנדברג. שלוש דקות. ואם תצטרכי דקה או יותר – אני אאפשר לך. <שרן השכל (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, בשנת 2014, כחלק מהתוכנית להורדת יוקר המחיה, החליט שר האוצר לשעבר יאיר לפיד לבטל את המכס על יבוא עגלים לישראל ועל פתיחת מכסה פטורה ממכס בהיקף של 5,700 טון לייבוא בשר בקר טרי – לא קפוא, טרי – הכול במטרה "לייצר מודעות ולעודד את הציבור לצרוך בשר טרי". המהלך הזה לווה בתמיכה של כ-25 מיליון שקלים בשנה לענף הבקר במרעה ולהסברה בנושא ההבדלים בין שיווק בשר טרי לבשר קפוא. 25 מיליון שקלים. הרי מי שיש לו כסף להוציא על סטייק של עגל צעיר מיובא מאוסטרליה כנראה צריך גם לדעת למה זה יותר טוב מאשר יבוא של בשר קפוא. 25 מיליון שקלים להסברה. נוסף על כך הוקצה תקציב של 45 מיליון שקלים לתמיכה בענף המפטמות, כדי לאפשר להן להסתגל לשינויים בשוק. מה זאת אומרת? מה זה אומר? אנחנו מייבאים ולא מקבלים מסים, המדינה לא מקבלת מסים מהיבוא, ובואו נפצה את אלו שמפסידים בעוד כסף, ב-45 מיליון שקלים. בסופו של דבר, לא רק שבוזבזו מיליוני שקלים, הרפורמה הזו לא הוזילה את מחירי הבשר בשוק ולא הורידה את יוקר המחיה; מחירי הבשר הטרי בשוק עלו ב-6% ביחס למחירם שנה לפני כן. אבל הבעיה האמיתית ברפורמה הזו היא לא בניסיון שלא צלח להוזיל את יוקר המחיה. את זה כבר ידענו מההתחלה – שמענו עוד ססמאות, כמו מע"מ אפס. הבעיה האמיתית היא באכזריות ובהתעללות שנוצרו כתוצאה מהרפורמה הזו. שיטת הייבוא של משלוחים חיים היא בעייתית בפני עצמה. כדי להפוך את הייבוא למשתלם, נדרשים תנאים אכזריים וקיצוניים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אחזיר לך את כל הזמן שאני לוקח לך. <שרן השכל (הליכוד):> – – – וקיצוניים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא, לא, אחזיר לך, אני רוצה לומר משהו על מה שאת אומרת. דקה. רק שתדעי שאני בין המתנגדים הגדולים לכל הייבוא הגדול הזה, כי אמרתי אז שזה לא יוריד את המחיר. <שרן השכל (הליכוד):> נכון. <היו"ר יצחק וקנין:> דרך אגב, בכל הנושאים – – <שרן השכל (הליכוד):> זה העלה. <היו"ר יצחק וקנין:> – – שמבטלים בהם את המכסים, זה לא מוריד את המחיר, וזה רק גורם לחקלאים פה; ואני מכיר את כל מגדלי הבקר במדינת ישראל, איזה נזק זה עשה למגדלי הבקר. אז אם אנחנו רוצים – ודרך אגב, גם היום יש מדיניות של ביטול מכסים ויצירת מצב של אחיזת עיניים. ואנחנו מחסלים חקלאים ומחסלים מגדלים. ואת כל ענף הטונה – תבדקו את מפעלי השימורים למיניהם. <שרן השכל (הליכוד):> וקנין – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לצערי הרב, גם מפטרים עובדים ישראלים; אנחנו נותנים איזו עבודה למישהו אחר. לצערי הרב, מה אגיד – – <שרן השכל (הליכוד):> וקנין, לא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – כנראה שרי האוצר לדורותיהם, בלי להבדיל בין האחד לשני, הולכים על איזה מהלך שהם לא בוחנים לעומק, ובסופו של יום אין הוזלה. אם זה היה מוזיל, אז השווי – איך אמרה אסתר המלכה? אין הצר שווה בנזק אשר יהיה למלך. אז יש לנו נזק לחקלאים ואין מזה שום הוזלה לצרכן. <שרן השכל (הליכוד):> וקנין, לחקלאים, לחיות; קופת המדינה נפגעת מזה, כי הרי לא מקבלים מזה מכס. ועוד מוציאים עוד מיליוני שקלים כדי לפצות. אז הציבור מפסיד כפול, וגם המחירים עלו בסופו של דבר. מה היה? החקלאים, הציבור – כולם מפסידים מהדבר הזה. שיטת הייבוא של משלוחים חיים היא בעייתית – אחזור טיפה אחורה פשוט כדי להשלים את הכול – היא בעייתית בפני עצמה. כדי להפוך את הייבוא למשתלם נדרשים תנאים אכזריים וקיצוניים שלא ראויים לאף יצור חי. לכל עגל על ספינת המשלוחים מוקדש שטח של כחצי מטר. לשם השוואה, התקנות בשטחי ההסגר בישראל מחייבות שטח של לפחות מטר וחצי רבועים לכל עגל. נסו לדמיין את אותו העגל בן ארבעה או חמישה חודשים דחוס עם עוד אלפי עגלים על אונייה שמיטלטלת במשך שלושה שבועות ארוכים, חשוף לתנאי מזג האוויר המשתנים, חי בתוך הצרכים של עצמו, כשבשטח הזעיר של חצי המטר העומד לרשותו הוא אפילו לא מסוגל לרבוץ. וכך הוא עומד על רגליו הצעירות במשך שלושה שבועות ברצף, מחכה לצאת לאוויר הצח ולחלץ את איבריו. ואז הספינה מגיעה לחופי ישראל, העגל הצעיר מוצא ממנה בכוח, תוך שימוש בשוקר חשמלי, כמו שנאמר, שהוא לא חוקי – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא נשאר לו כוח ללכת כבר. <שרן השכל (הליכוד):> – – עם אגרופים, עם בעיטות, עם דוקרנים שונים, כפי שהתפרסם השבוע בתחקיר של "ידיעות אחרונות". אציין שרבים מהעגלים הללו מתים בדרך כתוצאה מהתנאים הקשים. ב-2013 מתו כמעט 15,000 רק בדרך – בדרך. <היו"ר יצחק וקנין:> עכשיו אני מבין למה מתפתחים הלווייתנים וכל הכרישים. <שרן השכל (הליכוד):> הכרישים, גם הם בסכנת הכחדה, וקנין. <היו"ר יצחק וקנין:> הם מקבלים את זה ככה טרי, מה שנקרא בשר טרי. <שרן השכל (הליכוד):> לא, הם גם בסכנת הכחדה, כי גם אותם צדים. הם מגיעים כשהם סובלים ממחלות שונות, עיוורים ופצועים. מה התוצאה של ההתעללות האכזרית הזאת? עלייה של 6% במחירי הבשר הטרי. החוק בישראל מכיר בצורך להגן על בעלי-החיים מפני התאכזרות והתעללות. גם המסורת היהודית אוסרת פגיעה מיותרת – – <היו"ר יצחק וקנין:> צער בעלי-חיים. <שרן השכל (הליכוד):> – – בבעלי-חיים – – <היו"ר יצחק וקנין:> צער בעלי-חיים. <שרן השכל (הליכוד):> – – ואף מחייבת את האדם לדאוג לצורכי בעלי-החיים שברשותו עוד לפני שהוא דואג לעצמו. ביטול המכס על המשלוחים החיים לא הוריד את יוקר המחיה והעלה את מחיר הבשר. הוא גם גרם להתעללות ואכזריות קשה בבעלי-חיים. את הרפורמה הזו יש לשנות, ואם אתם שואלים אותי, לבטל כליל. תחזירו את המשלוחים של הבשר הקפוא ונגמור עם ההתעללות הזו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <שרן השכל (הליכוד):> תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת שרן השכל. <מיקי לוי (יש עתיד):> דבר אחד שכחת לציין – שהוא ביטל – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג – – <שרן השכל (הליכוד):> תאמין לי, לא שכחתי כלום, הכול כתוב – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – ואחריה – ישיב השר חיים כץ בשם שר החקלאות. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא אמרת את זה. היו זורקים עגלים שעלו במשקל. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני חייבת להתחיל במילה אישית אליך, באמת כאחד מנציגי החקלאים כאן בכנסת, ובתור מי שחברה בקבוצת חברי כנסת שמייצגים הרבה פעמים את זכויות בעלי-החיים. זה לא הנושא הראשון, ובטח לא האחרון, שהאינטרסים שלנו הם דומים וזהים. יש כאן אינטרס גם לחקלאים ולמשק הישראלי, גם לרווחת וזכויות בעלי-החיים, והאינטרסים האלה, שהיה אפשר לחשוב שהם חזיתיים או מתנגשים זה עם זה – באמת לא בפעם הראשונה אנחנו עומדים ביחד אל מול אינטרסים אחרים, בעיקר כלכליים, ואנחנו אומרים: לא רווחת – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> את מברכת אותו, הוא לא הפעיל לך את השעון. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – ואנחנו אומרים: לא – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ראית? זה שילוב יפה. <תמר זנדברג (מרצ):> אתה רואה? <היו"ר יצחק וקנין:> גם אם הייתי מפעיל לה, אני מבטיח לך שהייתי נותן – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> היית נותן לה, אני מכיר אותך. <היו"ר יצחק וקנין:> – – עוד דקה, עוד שתיים. <תמר זנדברג (מרצ):> אנחנו אומרים: לא רווחת החקלאים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני אומר לך: אלה דברים בדם, אנחנו לא מבינים מה זה צער בעלי-חיים. <תמר זנדברג (מרצ):> נכון. <היו"ר יצחק וקנין:> לא מבינים. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – לא רווחת החקלאים והמשפחות הישראליות והישראלים עומדת אל מול רווחת וזכויות בעלי-החיים, אלא להפך. זו באמת לא הפעם הראשונה, ואני בטוחה שגם לא האחרונה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מנסה לחשוב איך העגל הזה שותה מים בתוך האונייה. איך הוא שותה מים? בתוך צפיפות כזאת הוא לא מגיע לשוקת של המים. <קריאה:> נכון. <תמר זנדברג (מרצ):> אז באמת, אדוני היושב-ראש – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> יש להם גם עוצר מים של 48 שעות. כדי לחסוך לא נותנים להם 48 שעות לשתות. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> כדי שהם ירזו קצת. <תמר זנדברג (מרצ):> אני חושבת שהתיאורים כאן על אופיים של מה שמכונה "המשלוחים החיים", גם על-ידי חברותי לפני, גם באותו תחקיר ב"ידיעות אחרונות" של התחקירן אמיר שואן – לא אחזור עליהם – הם מזעזעים והם מצמררים כל מי שנפש ולב לו. למעשה, "המשלוחים החיים" זה בעצם איזה שם מכובס, איזו מילה מולבנת למשלוחי מוות והתעללות. אלה פשוט מסעות בלב ים בתנאים קשים ביותר, עם פריקה קשה ביותר; שלושה שבועות מאוסטרליה, מסעות קצת קצרים יותר מאירופה. רק הבוקר – הבוקר – הגיעה אונייה נוספת לאילת, השנייה בשלושה ימים, שזו צפיפות מאוד מאוד רבה יחסית לעבר. החודש, חודש יולי, מתוכננות להגיע ארבע אוניות לנמל אילת, כל אחת מהן מכילה בין 50,000 ל-70,000 בעלי-חיים, חיות, שעוברים את התנאים המזוויעים האלה, שפשוט – חברותי לפני אמרו: אולי אפשר, אולי אפשר בלי – אני קובעת בצורה ברורה, שאפשר בהחלט, ולא רק אפשר אלא צריך לבטל את המשלוחים החיים. אין להם מקום. ושום דיבור על יוקר מחיה ועל אספקת בשר למשק – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא מצדיק. <תמר זנדברג (מרצ):> – – לא מצדיק את ההתעללות הזאת, מה גם שלא מדובר על – בטח לא הורדה של יוקר המחיה או של מחירי הבשר, אם כבר אז להפך. אני רוצה להתייחס כאן לעוד נושא שלא דובר עליו, והוא המטרד הבלתי-נסבל לתושבי אילת ולתיירות. אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל מדובר במפגע סביבתי, חברתי ותיירותי, במטרדי זבובים, מטרדי ריח, באותן משאיות. אחרי שהן נפרקות, אחרי שאותם עגלים מסכנים, דלוקי עיניים, מוכים וחבולים, מובלים במשאיות ברחובותיה הראשיים של העיר, שאמורה להיות פנינת התיירות והשער לתיירים מכל העולם. אז ביד האחת אנחנו בונים להם מלונות ועושים קמפיינים לעודד את התיירות, וביד השנייה אנחנו מול הפרצוף שלהם ומול הפרצוף של תושבי אילת מביאים את הזוועה הזו שנוסעת ברחובותיהם. <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אני רוצה לספר לכם שקיימת קבוצת פעילות של תושבות ותושבי אילת שמתנגדים לדבר הזה מכלל הסיבות שציינו. כי באמת אנחנו חיים במערכת – זה אקו-סיסטם, מערכת אקולוגית: אתה מעוות במקום אחד, נוצרים עיוותים לבעלי-החיים, לסביבה ולבני-האדם בהרבה מאוד מקומות אחרים. ומילה אחרונה לסיום. חבל לי מאוד ששר החקלאות לא נמצא כאן. אדוני שר הרווחה, כיף לך שאתה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> כיף לנו שאתה אתך – שאתה אתנו, סליחה, אבל אני באמת חושבת שבין היתר – ואתה תקריא בפנינו את התשובה שנכתבה במשרד החקלאות – אבל בין היתר, הדיאלוג עם משרד החקלאות הוא נקודה חשובה מאוד כאן, מפני שאנחנו – והזכירו את זה כאן חברותי לפני – יש תקנות, תקנות הסגר, אגב, שקובעות מה שטח מרחב המחיה שצריך בעל-חיים בהסגר, לפי גיל. ציינה את זה חברתי שרן השכל. המינימום, עד גיל חודשיים, לעגל צעיר, זה מטר וחצי רבועים. ככל שהוא גדל ומתבגר, זה עולה ל-2.5, 3 ואף יותר מטרים רבועים לעגל, או לפרה, או לפר, שהוא כבר מבוגר, בוגר. באוניות האלה מדובר על פחות מחצי מטר רבוע. ולכן, השאלה שלנו מופנית למשרד החקלאות – האם יותקנו תקנות כאלה? האם תיאכף הרווחה המינימלית הזאת על האוניות האלה – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – כדי שנוכל למנוע את הסבל הזה ולו במשהו? אם לא, אנחנו ניאלץ ללכת לדרכים אחרות, ובהן גם חקיקה, והצעת חוק מונחת על השולחן והבית הזה יידרש לה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. ישיב שר הרווחה, בשם שר החקלאות, השר חיים כץ. דב, אתה לא צריך להרים את היד, אני יודע שאתה באת להביע דעה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נושא המשלוחים של בעלי-חיים ממדינות זרות בהחלט נמצא בסדר-היום של משרד החקלאות ובסדר-היום שלי באופן אישי – בשם אורי אריאל – וממתין לדיון בעתירה לבג"ץ. אנחנו מכירים בבעיה ועושים מאמצים רבים לשפר את המצב הקיים, שלחלוטין אינו משביע רצון. עיקר המאמצים הם לייתר את הצורך או לפחות להקטין את הצורך באותם משלוחים, על-ידי הגדלת היבוא של בשר שחוט ומצונן לישראל. במישור הזה משרד החקלאות פועל מול משרדי חקלאות נוספים במדינות אירופה להגדיל את יבוא הבשר המצונן. הגדלת הכמות תקטין בהכרח את משלוחי בעלי-החיים לישראל. נוסף על כך, משרד החקלאות בודק אפשרות, יחד עם משרד הבריאות, להאריך את חיי המדף של הבשר המצונן, כך שתהיה אפשרות לייבא לישראל בשר מצונן גם מדרום-אמריקה. מבחינה חוקית, היכולת של פקחי יחידת הפיצו"ח לממש את הוראות חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים), התשנ"ד–1994, היא מוגבלת. מהתחקיר עולה כי עיקר הסבל נגרם לבעלי-החיים, לכאורה, במסע בתוך הספינה, ומדובר במעשים שמתחילים מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל וממשיכים לאחר כניסת האונייה לגבולות המדינה. וכשמדובר באונייה זרה, יש בעיה פרוצדורלית המגבילה את החלת הדין הישראלי על כלי תובלה זרים. לפי כללי הדין הבין-לאומי, יש קושי חוקי לגורמי אכיפת החוק לעלות על סיפון אונייה זרה לאכיפת החוק הישראלי ונקיטת הליכים על הסיפון. פקחי יחידת הפיצו"ח מפקחים על קיום הוראות החוק מרגע תחילת הפריקה מהאונייה למשאיות ההובלה אל מקומות ההסגר. הפיקוח על הובלת בעלי-החיים מנמלי ישראל נעשה גם במסגרת ליווי המשלוחים וגם במהלך הפיקוח השוטף על תנאי הובלת בעלי-חיים במשאיות. הטענה כי מפקחי יחידת הפיצו"ח רואים מעשי התעללות אך לא נוקטים צעדים כלשהם אינה נכונה; הפקחים בודקים את תקינות המשאיות הממתינות להובלה עוד לפני תחילת ההובלה, מנחים את הנהגים ואת משגיחי צער בעלי-חיים, שנוכחותם מחויבת על-פי החוק, לתקן את הליקויים טרם תחילת ההובלה. המסקנה מדוחות יחידת הפיצו"ח היא שבכל המקרים שבהם נכחו פקחים, הפריקה וההובלה נעשו בהתאם להנחיות וללא תקלות. עוד עולה מדוחות יחידת הפיצו"ח כי השימוש בשוקר חשמלי נעשה על-ידי צוות האונייה הזרה, שהם נתינים זרים, וכפי שצוין לעיל, בעודם על הספינה אין אפשרות לנקוט הליכים פליליים נגדם. יתרה מזאת, עצם השימוש בשוקר חשמלי לא נאסר בדין הישראלי; האיסור בחוק הוא על התעללות בבעלי-חיים, ושימוש בשוקר חשמלי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אז לפי התשובה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> רגע, שנייה, שנייה, אולי לא הקראתי בסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> רק לפי התשובה: אם כך, אין שום אחריות לכל מה שקורה גם בתוך הספינה, אם ככה, בתוך האונייה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> נכון. כן, זה מה שהוא אמר. בטח בספינה זרה. בספינה זרה אין לך שום אחריות. אתה לא יכול לשפוט אותם, אתה לא יכול לשפוט את העובדים שם, שהם נתינים זרים. האיסור בחוק הוא על התעללות בבעלי-חיים, ושימוש בשוקר חשמלי ייחשב התעללות בבעל-החיים רק אם נעשה בו שימוש חוזר – זאת אומרת, פעם אחת מותר; זה מה שהוא אומר, אני לא מתווכח. <קריאה:> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא יודע, אין לי מושג. אני רק מקריא את מה שהכתיבו לי. – – – שימוש חוזר לא מחויב המציאות ובאופן אל-מידתי על אותו בעל-חיים – זאת אומרת, מה שהוא אומר, גם שימוש חוזר הוא חוקי, אם הוא נעשה באופן מידתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> נשנה את החוק. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> והכאה במקלות זה חוקי? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא לא, אני מדבר על שוקר חשמלי. <יעל גרמן (יש עתיד):> שבירת זנבות? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אם הוא כותב שזה חוקי, כנראה זה חוקי. הוא לא היה אומר סתם. הוא לא היה אומר סתם. הוא מסתמך בוודאות על החוק. עם זאת, פקחי יחידת הפיצו"ח, על אף המגבלות החלות עליהם, החרימו כמה שוקרים שנעשה בהם שימוש לא מידתי, מתוך כוונה למנוע סבל נוסף מבעלי-החיים. ומה אתה מבקש, אדוני היושב-ראש? מה היית רוצה שנעשה עם זה? <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא, אני צריך לשאול את – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני שואל אותך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני אגיד לך, אני חושב שצריך להיות דיון בוועדת הכלכלה בנושא הזה, כי בדרך כלל כל נושא החקלאות – בוועדת הכלכלה. זה מה שאני חושב. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה דעתך על כלכלה? <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אבל החוק הזה, של הבשר – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אי-אפשר – – – מקבלים. <היו"ר יצחק וקנין:> מקבלים ועדת הכלכלה. אוקיי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אבל אומר חבר הכנסת אלאלוף שהנושא הזה נדון בוועדת העבודה והרווחה. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, הוא מדבר על – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> על הבשר – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – על הבשר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – ואתה מדבר על העינויים. <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו מדברים על העינויים של – כל העניין שזה צער בעלי-חיים. זה הדבר המרכזי פה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> צער בעלי-חיים זה ועדת החינוך. <היו"ר יצחק וקנין:> כל השאר, יאכלו בשר, לא יאכלו בשר, זה כבר משהו אחר. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – ועדת החינוך? <שרן השכל (הליכוד):> יעל, ועדת הכלכלה. אם צריך לשנות, אז ועדת הכלכלה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אז ועדת הכלכלה. אין לי בעיה. בסדר גמור. אז אנחנו מסכימות. <היו"ר יצחק וקנין:> מסכימות – ועדת הכלכלה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני, בניגוד – מנצל את זכותי, ובניגוד לזה ששר החקלאות ביקש להוריד הצעה זו מסדר-היום, וכשאני רואה את שאר החברים נמצאים פה, ואני יודע בוודאות שאני אפסיד בהצבעה, אני מקבל את ההצעה שלכם להעביר את זה לוועדת הכלכלה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר חיים כץ. דעה נוספת, חבר הכנסת דב חנין. דקה מהצד. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני הקשבתי בקשב רב לדברי שר החקלאות שהבאת בפנינו, ואני חייב לומר בצער שהתשובה איננה מספקת. היא איננה מספקת כי ממש אני לא רואה שום צורך וטעם להמתין לעתירה לבג"ץ או להחלטה של בג"ץ בעניין כזה. אני חושב שמה שמתנהל מנוגד לנורמות הישראליות. יכול להיות שברמה הפורמלית למדינת ישראל אין סמכויות לגבי אוניות כאשר הן לא נמצאות בשטח המים הטריטוריאליים של ישראל, אבל ודאי שמדינת ישראל לא יכולה להמשיך ולשתף פעולה עם דברים שהם מנוגדים לחלוטין לחוק צער בעלי-חיים כפי שהוא קיים אצלנו. אנחנו עוצמים עיניים ואומרים: זה מתרחש מחוץ לגבולותינו, אבל בפועל משתפים פעולה עם דברים איומים ונוראים. יש כאן סבל נורא, ויש גם חלופות, ובתשובתו של השר הוזכרו גם כמה מהחלופות האלה. החלופות האלה, אפשר להפעיל אותן מייד. לא צריך להמשיך להמתין. ממש חבל על כל דקה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אנחנו עוברים להצבעה בהתאם לבקשה שהנושא יועבר לוועדת הכלכלה. אני מפעיל את ההצבעה. מי בעד ומי נגד העברת הנושא לוועדת הכלכלה? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר להמשך דיון בוועדת הכלכלה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות הצעה לסדר-היום שהעלה חבר הכנסת חמד עמאר בנושא: החרגת המגזר הדרוזי לעומת שאר מגזרי המיעוטים בקייטנות חינם לכיתות ג'–ד'; בעקבות הצעות לסדר-היום שהעלו חברי הכנסת מנואל טרכטנברג, דב חנין ואכרם חסון בנושא: היעדר טיפול במקרי מוות במערכת החינוך – המקרה של א"א ז"ל. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מאיר כהן, יעקב אשר, טלי פלוסקוב וחמד עמאר בנושא: 15 ראשי עיר מודיעים כי יש קושי לפתוח את שנת הלימודים הבאה ברשויות המקומיות. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <הפער ההולך וגדל בין קצבאות הנכים לשכר המינימום> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: הפער ההולך וגדל בין קצבאות הנכים לשכר המינימום, הצעות לסדר-היום מס' 4044 ו-4047. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת קארין אלהרר. אחריה – יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. <קארין אלהרר (יש עתיד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, תראו, אני רוצה להתחיל ולומר – אני יודעת, אני עולה בנושא הזה כל פעם, ואני אמשיך לעלות בנושא הזה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אה, אז את מאמינה שזה לא ייפתר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא, אני – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אם את אומרת שתעלי עם זה כל פעם אז זה לא ייפתר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> עד שזה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> עד שזה ייפתר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> עד שזה ייפתר אני אמשיך לעלות ולהציף את הנושא הזה, כי הוא נושא חשוב, וגם אם כולם ירצו להתעלם ממנו, אני לא אתן שזה יקרה. אני אתחיל מנתון שבעיני הוא מחפיר. ב-1 באוגוסט 1997 הייתה עלייה בשכר המינימום והשכר עלה ל-2,405.25 שקלים. מאז אותה שנה, לשמחתנו הרבה, שכר המינימום המשיך לעלות. לכל אזרחי מדינת ישראל השכר ימשיך לעלות, וזה מבורך, וגם אני מברכת על כך בדיוק כמו כל האחרים. צריך להתמודד עם יוקר המחיה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לפני שבוע הוא עלה ל-4,825 שקלים – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> ולכן אני כאן. ולכן אני כאן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – ובתחילת השנה הבאה הוא יעלה – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> הוא יעלה ל-5,000 שקלים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – ל-5,300. <קארין אלהרר (יש עתיד):> בסדר. והמצב רק מחריף את הבעיה, כי אנחנו אומרים: בדבר הזה אנחנו מעלים ביד אחת, וזה מבורך ואין מי שמתנגד להעלאת שכר המינימום, אבל כשמעלים את שכר המינימום צריך לזכור שיש איזו אוכלוסייה שהשארנו מאחור – האוכלוסייה שנקראת קשישים ונקראת סיעודיים נכים צעירים. מי יממן עבורם את העסקת העובד הסיעודי שהוא – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> שעות הסיעוד צמודות היום – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> רק לקשישים, אדוני שר הרווחה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יפה. יפה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> רק לקשישים. ברכות על ההישג הזה, אבל זה רק לקשישים. מה נגיד לצעירים הסיעודיים? נגיד להם: מצטערים, אין לנו מספיק בשבילכם. מצטערים, תאשפזו את עצמכם במוסדות, ואז אנחנו כמדינה נשלם יותר, וחייכם יהיו חיים פחות טובים, פחות איכותיים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> נשלם פחות. <קארין אלהרר (יש עתיד):> ואנחנו נשלם יותר – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> פחות. לא נשלם להם שעות סיעוד. <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא נשלם להם שעות סיעוד, נשלם למוסד. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אבל לא כולם נותנים קודים. <קארין אלהרר (יש עתיד):> נו, אז מה אתה מציע, אדוני השר? לתת להם – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מחכה לך. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – לתת להם כלום וחצי? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני לא אענה לך. אני מסכים אתך, אז אני לא עונה לך. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אוקיי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אבל לי אין תשובה אחרת. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אתה לא עונה לי, אבל בסוף, אדוני השר – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> את רוצה שאני אענה? <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה נכון שאתה לא עונה לי, יענה לי סגן שר האוצר. אבל, אדוני השר, אני מזכירה לך – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – שנושא הקצבאות ונושא הנכים הסיעודיים הוא תחת אחריותך, במובן הזה שאתה השר שאחראי למוסד לביטוח לאומי משלם הקצבאות, ואתה זה שנותן להם את המענים ביום-יום. אדוני השר, אתה יודע את זה. תראו, אני לא מתחילה לדבר אפילו על כל אותם נכים – 70,000 נכים שכל ההכנסות שלהם הן בדמותה של קצבת הנכות הכללית – רק אחת, אין יותר קצבאות – שהיא 2,400 שקלים. 70,000 איש, אדוני השר, חיים מ-2,400 שקלים. הם בודדים, הם חיים רק מקצבת הנכות. תראו, אם אנחנו אומרים שיש מינימום לבן-אדם כדי לחיות בכבוד אנושי, אז זה חל על כל בני-האדם. אין בן-אדם שהוא סוג ב'; יש בן-אדם. הגדרנו אותו – צריכים לתת לו מינימום? צריכים. איך שכחנו אותם? איפה הם? איך אנחנו לא דואגים להם? מילא העלייה הייתה נעצרת – שלום, אדוני – מילא העלייה הייתה נעצרת, אבל היא לא נעצרת. היא פשוט לא נעצרת. אז מה נגיד להם? נגיד להם שאין מספיק תקציב בתקציב המדינה? ראינו, שר האוצר מצא מלא כסף, ים כסף הוא מצא. אבל לא להם. כי מה? הם לא קולניים מספיק? הם עסוקים ביום-יום שלהם. הם לא יוצאים להפגנה – זה הסיפור? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הם יוצאים, עזבי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> צריך הפגנה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן. <קארין אלהרר (יש עתיד):> כן? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן, תעשי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אז אני קוראת מכאן לכל הנכים באשר הם לצאת להפגנה. אם ככה ישיגו תוצאות, בבקשה. בבקשה. אני לא מאמינה בזה; אני מאמינה בהידברות, אני מאמינה בשכל הישר. ואני מאמינה שגם האנשים שיושבים במשרדים הממשלתיים הם אנשים, קודם כול. אני מאמינה שגם הם מבינים את העניין, שהוא לא קשה להבנה. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני באמת אומרת, מדובר באנשים שהצרכים שלהם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר, משפט אחרון. <קארין אלהרר (יש עתיד):> משפט אחרון. מדובר באנשים שהצרכים שלהם לא יותר קטנים ולא שווים לאנשים ללא מוגבלות מאובחנת, אלא גדולים פי-כמה. ולכן, העובדה שאנחנו מותירים אותם מאחור ואומרים, אתם לא תקבלו את ההעלאה, היא בגדר בושה וחרפה. והעניים האלה שהשארנו הם על ראשה של הממשלה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. יעלה חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; אחריו – חבר הכנסת משה גפני; אם לא יהיה – נאוה בוקר. כנראה גם היא לא תהיה. ואז אנחנו נשמע את סגן השר בשמחה רבה. שלוש דקות, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, לרשותך. <אלי אלאלוף (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אף שכתבתי נאום, אני אוותר עליו. עובדה שהשארתי אותו שם. אני רוצה רק להגיד לכם, כיושב-ראש ועדת הרווחה – ויש לי ממי ללמוד – אם מחברים את שתי המערכות שאנחנו אמורים לפקח עליהן ולחקוק אותן, תנאי עבודה ושירותי רווחה, חייבים לחבר אותן גם בעשייה שלנו. לא יכול להיות שנחפש את הדרך להיטיב עם העובדים החלשים – מוסיפים להם, לא הטבות, תיקוני דרך, כי באמת שכר המינימום, למרות התיקון שיבוא בעוד כמה שבועות, שהוא "מיטיב" אתם, עם העובדים, לא מספיק. שלא נחשוב את זה. כל ההטבות, כולל החופשה, אפשרות של תוספת של שני ימי חופשה – זה לא לוקח בחשבון דבר אחד ויחיד: המעסיקים הבודדים שמעסיקים עובדים שלא למטרות רווח, לשירות היומיומי שלהם, להוצאות שלהם. העסקת העובדים האלה, שרובם זרים, מכבידה גם על ההוצאות הנוספות שיש לנכים. רק 20% מהנכים שמקבלים גם קצבה עובדים. 80% – אתקן אותך, תרשי לי, ידידתי היקרה – 20% בלבד עובדים; כל השאר חיים בקושי עם הקצבה שהולכת ונשחקת. היא לא צמודה. אני שמח להיות בקואליציה, אתם יודעים את זה, ואני יודע שתהיה מהפכה רצינית בתקציב 2017, 2018, אני יודע, אפילו קיבלתי הדלפה מבוקרת של סגן השר, שעכשיו הולך לציין את זה. אבל אי-אפשר עוד לחוקק דברים שמיטיבים עם אוכלוסייה ופוגעים באוכלוסייה הכי חלשה, שתנאי חייהם מאוד קשים. ואנחנו לא מספיק מסתכלים על העובדה הזאת ומכבידים עליהם כל הזמן. לא במקרה, אני אומר לכם, המאבק של הנכים הוא אחד הדברים הכי מרגשים, לפחות אותי, תרשו לי להגיד, אבל אני בטוח שרוב חברי הכנסת מתרגשים מזה. האנשים האלה באים לכל דיון; אני מופתע מהמעקב האדיר שלהם אחר הדיונים של הוועדה. אני אומר להם: מה, אתם תעשיינים? אתם ארגוני העסקים הקטנים? איך אתם מגיעים לכל דיון, גם אם הדיון הוא לא עבורכם? אנחנו חוששים שתטילו עלינו הוצאות נוספות של מעביד, כי אנחנו עשינו חוק רע. האנשים הנכים האלה, המוגבלים, החלשים ביותר, הם חייבים להיות המעסיקים של האנשים שבאים לעזור להם בחיים היומיומיים. זה לא אנשים שבאים לעזור להם כדי להרוויח יותר, זה אנשים שבאים לעזור כדי שגם בחופש – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כל בן-אדם סיעודי שמעסיק עובד זר, בפועל הוא מעסיק. <אלי אלאלוף (כולנו):> כן, זה נכון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גם אם חברת כוח-האדם תשלם. <אלי אלאלוף (כולנו):> אבל לדעתי זה טעות. זה טעות, אני אומר לך, אחרי הניסיון המועט שיש לי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ברגע שהוא צריך לתת לו תשלום נוסף, הוא מעסיק. <אלי אלאלוף (כולנו):> זה טעות. לא רק שזה טעות – תראה, מצד אחד, אנחנו, כולנו ביחד, דוחפים שאנשי סיעוד יקבלו קצבה בכסף ולא קצבה בעין. כשהם מקבלים קצבה בעין, המעסיק של העובד הזה מקבל את התוספת הנדרשת כדי שהוא ישלם לעובד שהולך לתת את השירות הסיעודי. שים לב, הביטוח הלאומי משלם את השעות או את היום או את כל השירות הסיעודי שהוא מספק, ואני חייב להגיד לך שאתמול היה דיון מרגש, מדהים, של הצגת העמדה של הביטוח הלאומי בעניין הנכים. אבל מצד שני, כשהוא נותן קצבה בכסף, ולא בעין, הוא לא מעדכן אותה. הוא מעדכן למעסיקים, לעמותות ולגופים המעסיקים, הוא לא מעסיק אותם. הוא חוסך כסף כשהוא דוחף – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הוא דופק פעמיים שם אנשים. <אלי אלאלוף (כולנו):> מה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה נתון ריק. יש 3% שלוקחים קצבה בכסף – – <אלי אלאלוף (כולנו):> בסדר, אבל זה גם 3% שסובלים. זה יותר מ-3% שסובלים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – והוא לא חוסך. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, כמה זמן אתה עוד צריך? רק תגיד לי, שאני אדע לכוון את עצמי. <אלי אלאלוף (כולנו):> לא, אני אסיים, כי חברתי חברת הכנסת קארין אלהרר הסבירה את זה. אני מרגיש רע כיושב-ראש הוועדה, כחבר בקואליציה, להמשיך להיות במצב כזה שאנחנו מצד אחד מיטיבים עם אוכלוסיית העובדים החלשה, אבל מצד שני מכבידים על האוכלוסייה שהיא לא פחות חלשה, ולפעמים מאוד חלשה. לכן אני מבקש, וכפי שאמרתי, אני יודע שיש הצעות בתקציב הבא. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלי אלאלוף. תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. ישיב להם סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> קשה להיות שר אוצר. <עליזה לביא (יש עתיד):> ראש חודש היום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חודש טוב. <עליזה לביא (יש עתיד):> חודש טוב. <קארין אלהרר (יש עתיד):> תביא בשורות טובות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הצעות לסדר-היום בעניין הפער ההולך וגדל בין קצבאות הנכים לשכר המינימום. במקביל להעלאת שכר המינימום, אישר משרד האוצר הגדלה של קצבאות שירותים מיוחדים, בסכום כולל של כ-100 מיליון ש"ח. <קארין אלהרר (יש עתיד):> מתי זה היה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תיקון זה עבר כבר בשנת 2015 – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> תגיד לי, אתם עובדים עלי? זה היה בקדנציה הקודמת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – ונכנס לבסיס הקצבה. שאלת מתי, אמרתי לך. <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא, אני מדברת על ההעלאה הנוכחית. נו, זה לא רציני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> דקה, סבלנות, קארין. קארין, אני שמעתי אותך בסבלנות ואפילו לא הפרעתי לך. <קארין אלהרר (יש עתיד):> מה יש לך להפריע לי? אתם צריכים לבלוע הרבה מים. להפריע לי הוא רוצה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כמו כן, כבר עם העלאת שכר המינימום עודכנו תעריפי גמלת הסיעוד בביטוח הלאומי כך ש-96%, שמקבלים את קצבת הסיעוד כקצבה הניתנת בעין, קבלת שעות סיעוד הביתה, המשיכו לקבל את אותו השירות בדיוק. במקביל, במסגרת התוכנית הכלכלית ל-2016-2015, הציע משרד האוצר תיקון לחוק הביטוח הלאומי המעלה את קצבת הסיעוד במקביל להעלאה בשכר המינימום גם עבור מי שקיבל את הגמלה בכסף, כ-4% ממקבלי הקצבה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה לא נכון. זה לא נכון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רגע, שאלות בסוף. שאלות בסוף. תרשמי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> זה לא נכון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אלי, הוא ענה לך. גם לאלה בכסף עלה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא, זה לא עלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רגע, קארין. התשובה היא – חכי, אל תפסיקי אותי באמצע. פרק זה פוצל בכנסת מחוק התוכנית הכלכלית ואושר בקריאה – – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> השר כהן, לא מתאים לך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – ואושר בקריאה שנייה ושלישית במושב הנוכחי של הכנסת. על כן, החל מהחודש הקרוב תגדל קצבת הסיעוד עבור מקבלי הקצבה בכסף. אוקיי? נוסף על כך, במסגרת – מה שהזכיר יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אלי אלאלוף – במסגרת התקציב הקרוב, וכפוף לסדרי העדיפויות שתקבע הממשלה, בכוונת משרד האוצר להציע צעדים לסיוע לאנשים עם מוגבלות המקבלים קצבת נכות. בתוכנית הקרובה, בעזרת השם, יהיו צעדים שאני מקווה שיתאימו להצעות שלך. <קארין אלהרר (יש עתיד):> המשך יבוא, מה שנקרא. כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> המשך טוב. עד עכשיו היה טוב, וימשיך להיות טוב. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן השר. חברי הכנסת, מה אתם מציעים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ועדת העבודה והרווחה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני – אחר כך, קודם כול נשאל אותם. ועדת העבודה? זה יועבר אליך לוועדה. <אלי אלאלוף (כולנו):> עכשיו שיש קורס לערבית מרוקאית, זו ההזדמנות – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני הצעתי. אם הם רוצים מורה, אני מוכן. <אלי אלאלוף (כולנו):> אני רוצה להגיד שזה נקרא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, הנושא יועבר אליך. דב חנין, דעה נוספת, ומייד נצביע. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר ומכובדי שר הרווחה והשירותים החברתיים, המציאות עכשיו היא בלתי נסבלת. היא באמת בלתי נסבלת. אני שומע נכים ואני פוגש בנכים ובאנשים עם מוגבלות, ואנשים נמצאים במצוקה שרק הלכה והחריפה עקב הצעד החיובי, הראוי, המבורך, שאנחנו קידמנו פה, בכנסת, של העלאת שכר המינימום. אנחנו לא יכולים להישאר חייבים לאנשים שנמצאים במצוקה הקשה ביותר. אני שמעתי את תשובתו של סגן השר, אבל אני חייב לומר בצער, התשובה הייתה כוללנית מדי; צעדים זה דבר טוב, אבל אנחנו צריכים צעדים קונקרטיים. אנחנו צריכים את אותה מחויבות, אדוני סגן השר. אדוני סגן השר, אני רוצה מכם – ואני פונה אליך בהמון הערכה ובהמון ידידות – בדיוק את המחויבות של השר דרעי ל-30 שקל מינימום; מחויבות חשובה, שתרמה לשינוי הגדול הזה. אתם צריכים לומר את הדברים ברור וחד-משמעי למקבלי הקצבאות: אנחנו לא משאירים אתכם מאחור, אנחנו נעשה את מה שדרוש כדי שגם נכים ואנשים עם מוגבלות במדינת ישראל יוכלו לחיות בכבוד. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אנחנו נעבור להצבעה – הצעה לסדר-היום: הפער ההולך וגדל בין קצבאות הנכים לשכר המינימום. מי בעד ומי נגד העברה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 12 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <רישוי עסקים – רפורמה בסכנה> <היו"ר יצחק וקנין:> הנושא הבא, הצעות לסדר-היום בנושא: רישוי עסקים – רפורמה בסכנה, מס' 4236 ו-4250. ראשון הדוברים – חבר הכנסת רועי פולקמן, והמציע השני – חבר הכנסת עודד פורר. שלוש דקות לכל אחד. <רועי פולקמן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת עודד פורר, שמלווה גם את התהליך הזה, מדברים על רפורמה ברישוי עסקים כבר מ-2007. כמדומני, פעם אחרונה שהסתכלתי, אנחנו היום ב-2016, ומאז 2007 העסק הזה פשוט לא מתקדם. כשליש מהעסקים שהם טעוני רישוי היום, במדינת ישראל, לפי המידע שיש בידי – שליש מהם אין להם רישיון, ואני לא מניח שאין להם רישיון כי הם רוצים להיות עבריינים. אין להם רישיון, כי הם מבינים – הם לא מצליחים להוציא רישיון. שלא לדבר, כמובן, על הסחבת האין-סופית ועל המשמעויות של זה בנתונים המתפרסמים בהשוואות הבין-לאומיות על כמה מסובך לפתוח עסק במדינת ישראל, כי בלתי אפשרי להוציא רישיון. הסיבות המרכזיות קשורות בעיקר במשרד הבריאות ובכבאות, אבל גם בשורה ארוכה של תחומים נוספים. אחד הדברים שעליהם דובר ברפורמה הזאת היה פרסום מפרטים אחידים, כדי למנוע את המצב של אי-ודאות, וכל פעם מוסיפים לך תקנים. מתוך כ-200 סוגי עסקים שאמורים לקבל מפרטים, עד היום פרסמו מפרטים רק כעשרה סוגי עסקים. יש גם בעיה עם המפרטים, ולכן אני לא שם את כל יהבי על נושא המפרטים, אבל בוודאי לא יכול להיות – ולאחרונה גם ראינו שמשרד הבריאות ביקש להחריג שורה שלמה של עסקים – שאנחנו לא נתקדם אפילו בצעד הזה שביקשנו עליו, אבל זה לא נגמר שם; ואני כמובן ארצה ואבקש את התמיכה להעביר את זה לדיון בוועדת הכלכלה, כדי שנוכל לראות איפה הרפורמה הזאת תקועה. לא יכול להיות שמ-2007 מדברים על רפורמה ברישוי עסקים, ואנחנו לא מצליחים להתקדם לא עם החלטת הממשלה שדיברה על הקלות מיוחדות לעסקים בשנים הראשונות – דובר על הקלות מיוחדות, רק לאחרונה גם עברה החלטת ממשלה נוספת בעניין – בשלוש שנים הראשונות להקמת עסק, שיכול להיות שחלק מדרישות הרישוי תהיה בהן הקלה, ולא את כל המסמכים יצטרכו מראש. 2. אם לא מפרטים, לפחות שיהיה pre-ruling, שאדם יוכל לדעת מה נדרש ממנו לפני שהוא מקים עסק, ולא אחרי שהוא כבר השקיע מאות-אלפי שקלים או מיליונים בהקמת עסק – בית-קפה, מסעדה, חנות, כל דבר אחר, ואז הוא מגלה שיש דרישות שהוא לא ידע עליהן, שמייקרות בעשרות אחוזים או שבכלל מונעות ממנו במקום שבו הוא פתח לקבל רישיון עסק. כל הדבר הזה לא מתקדם, והוא לא מתקדם כיוון שמשרד הפנים צריך לקחת על העניין הזה אחריות רבה יותר ולהציב יעדים ברורים. אז גם הסוגיה של המפרטים לא מתקדמת. אני לא בטוח, דרך אגב, שחזות הכול היא המפרטים; אני לא מבסוט במאה אחוז מכל עניין המפרטים הזה, כי גם המפרטים יכולים דווקא להחמיר, אבל מה שבטוח, שגם עם המפרטים שכן דיברו עליהם, שלפחות נוכל לבדוק אותם, 1. לא מפרסמים אותם; 2. משרד אחרי משרד מבקשים החרגה מהמפרטים האלה. בשורה התחתונה, זה סיוט לפתוח עסק במדינת ישראל. הביורוקרטיה היא בלתי אפשרית. אנחנו יודעים מה צריך לעשות, כולל שינויים שנדרשים בשלטון המקומי, שיש לו הרבה אחריות על נושא רישוי עסקים, אבל בפועל זה לא קורה כי אין לזה אבא. אנחנו צריכים לקיים על זה דיון נוקב בוועדת הכלכלה או בוועדת הפנים או איפה שנחליט, ולהוציא את העגלה הזאת מהבוץ. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת רועי פולקמן. יעלה חבר הכנסת עודד פורר, ולאחריו ישיב – כמעט חשבתי שכבודו לא פה, אני רגיל למקום הקודם – סגן השר משולם נהרי. שלוש דקות גם לך, חבר הכנסת עודד פורר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, תראו, לעשות עסקים במדינת ישראל זאת משימה לא כל כך פשוטה, ורק לאחרונה אנחנו גם התבשרנו על נתונים לא כל כך טובים בהקשר הזה. זאת אומרת, אנחנו גם נמצאים במקום לא טוב במדד הרגולציה, המקום של ישראל ביחס לאומות האחרות, גם הצמיחה במשק נמצאת בירידה ביחס לשנים קודמות, גם אנחנו רואים את היצוא בצניחה בשנה האחרונה, ויותר מזה – פחות עסקים חדשים נפתחים, ויותר עסקים שלצערי גם נסגרים. וכאילו במין ניתוק בין מה שקורה בשטח לבין מה שקורה בבניין הזה – ויסלחו לי גם חברי בקואליציה, בוועדת שרים לחקיקה – כל שבוע יש עוד הצעת חוק ועוד הצעת חוק שמאושרת, שהיא רק עוד רגולציה ועוד הכבדה, מבלי להביא בחשבון את העסקים ומבלי להביא בחשבון את העצמאים, מתוך רצון להיטיב עם השכירים, שהוא רצון מבורך, אבל צריך לזכור שיש עוד צד במשוואה הזו. כל ההצעות הן ראויות, רק – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה יודע כמה רגולציה אני שומע בזמן האחרון? אתה כל כך צודק, עודד – אני מוסיף לך את הזמן – בנושא של כיבוי אש, בנושא של הארנונות לפי מדידות. אין לך נושא שלא מכבידים על המשק, על אותם עסקים קטנים, על מפעלים, אני לא יודע אם מישהו מודע למאסה הזאת שמורידים על כל המשק הישראלי. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> בוא נסתכל מה קרה פה בשבועות האחרונים: שישה ימי חופש ביום ראשון – הצעה ראויה, אבל כמובן היא מהכיס של המעסיק, לא מהכיס של המדינה; דמי לידה לאבות – שכירים בלבד, לא לעצמאים. העצמאי יראה את השכיר יוצא לחופשת לידה, לא יוכל לצאת לאותה חופשת לידה, וזה על חשבון המעסיק. עכשיו עברה בוועדת שרים לחקיקה "שעת הנקה" לאבות – הצעת חוק נחמדה, רק אף אחד לא הביא בחשבון שהמשמעות שלה לכל מעסיק לפי שכר ממוצע במשק 5,500 שקל בשנה. נוסיף את זה לכל ההוצאות האחרות – אנחנו אומרים כל הזמן לעסקים: חברים, תממנו ותממנו ותממנו, וממשיכים להטיל עליהם עוד מחויבויות ועוד מחויבויות, ואז כשכבר יש איזו יוזמה מבורכת של אותה רפורמה בעסקים, שלצערי באמת התחילה ב-2007 ואנחנו כבר נמצאים תשע שנים אחרי, אבל יש לה משמעות עצומה מבחינת היכולת של המשק הישראלי לצמוח ולהתפתח – אז אנחנו רואים איך משרדי הממשלה, משרד אחרי משרד, מנסים לקעקע את אותה רפורמה. צריך לזכור שאבן היסוד של הרפורמה הזו – ואני אומר שאני דווקא כן חושב – היא המפרטים האחידים, כי המשמעות של המפרטים האלה היא שיפסיקו לטרטר את מי שרוצה להקים עסק בין רישוי לרישוי, בין איזו רשימה שהיא בלתי סגורה עם ביורוקרטיה, כשאין לו היכולת להתגונן. הרי מה המפרטים האלה אמורים לייצר? הם אמורים לייצר ליזם איזו ודאות. עכשיו, צריך להבין שעסק, בטח עסק חדש, חי בעולם של אי-ודאות, והמטרה של המפרטים האלה היא לייצר לו רשימה סגורה, שתייצר לו ודאות, שהוא יודע: התחלתי איזה תהליך, ביצעתי את ה-check list, את אותה רשימה שביקשו ממני, אני בסוף הדרך מקבל את הרישיון. ועכשיו משרד הבריאות, לצערי – כי כמעט בכל פעם שיש עניין של ביורוקרטיה, אנחנו נתקלים במשרד הבריאות, לא רק בעסקים, גם בנושאים אחרים – הוא מבקש להחריג שמונה סוגים של עסקים, ובתוכם גם עסקים שהם רלוונטיים לעסקים קטנים ובינוניים. ואני כאן רוצה לנצל את ההזדמנות הזו – ואנחנו שני חברי כנסת מהקואליציה – לבקש גם משר הפנים, גם משר האוצר, גם מהממשלה ומראש הממשלה: תתערבו בעניין הזה, קחו את המושכות לידיים, תתחילו להקל על העסקים, תתחילו להקל על היזמים, תתחילו לפרום את אותם קשרים ביורוקרטיים שלא מאפשרים לכלכלה הזו לצמוח, כי אחרת אנחנו נמצא את עצמנו עם פחות עסקים, המשמעות היא עם פחות מסים, וכל ההטבות שאנחנו מדברים עליהן כאן כל כך יפה – לא יהיה מאיפה לשלם אותן. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עודד פורר. ישיב סגן שר הפנים משולם נהרי. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אדוני היושב בראש, חברי חברי הכנסת, הרפורמה ברישוי העסקים שמקדם משרד הפנים דוגלת בארבעה ערכים: זמינות, שקיפות, אחידות ומקצועיות. במסגרת הרפורמה בוצעו, בין היתר, התיקונים האלה: צמצום סוגי העסקים הנדרשים לרישיון עסק לכדי 202 פריטים בלבד, לדוגמה: חנות למכשירי אלקטרוניקה אינה צריכה רישיון כיום; הוארך תוקף הרישיון של חלק מסוגי העסקים – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת גליק, עליזה לביא, אם אפשר לא עם הגב. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> – – קוצר משך הזמן עד להנפקת רישיון העסק, כאשר נבנה מסלול מיוחד בשם "היתר מזורז" ליותר מ-30 סוגי העסקים שניתן להנפיק עבורם רישיון עסק בתוך 28 יום, עוד טרם קבלת האישורים ממשרדי הממשלה המוגדרים כנותני האישור. בנוסף, נקבע בתיקון לחוק רישוי עסקים כי יוקמו ועדות השגה, הן בתוך הרשות המקומית והן בתוך המשרדים נותני האישור, כך שבעלי העסקים יוכלו לקבול על סירוב למתן רישיון עסק או על התנאים לקבלתו. <רועי פולקמן (כולנו):> זה קורה בפועל או שלא? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> סוף דבר הכול נשמע – בסוף תשמע את המסקנות ואיפה זה עומד. אני לא אשאיר אותך לוט בערפל, הכול יהיה ברור, גם אם אין – אני אומר שאין. אולם הדובדבן שבקצפת מבחינת הרפורמה ורישוי העסקים, דבר שאתה לא כל כך מסכים אתו, הוא כתיבה ופרסום של מפרטים אחידים. בתיקון נקבע כי משרדי הממשלה – הגנת הסביבה, משטרה, כלכלה, חקלאות, בריאות וכבאות – יכתבו ויפרסמו מפרט לכל סוג עסק שהם מוגדרים בו כנותני אישור. המפרט יכלול את כל הדרישות והתנאים שהמשרד דורש מבעל העסק, כולל ריכוז של תקנות, הנחיות, נהלים וכדומה. המפרטים האחידים נועדו לתקן עיוות מתמשך של שנים והתעמרות בבעל העסק בבואו לקבל רישיון: האי-ודאות שבה בעל העסק נמצא – כי אינו יודע מראש לאילו תנאים יידרש ומה עלותם; עסקים רבים שזה עתה נפתחו אולצו להיסגר עקב דרישות שעלותן מרקיעה שחקים ולא הובאה בחשבון מראש. אי-אחידות בדרישות בין המחוזות השונים – כך, לדוגמה, בעל רשת חנויות פותח חנות זהה בדיוק מבחינת הגודל, המוצרים וכו', ומקבל מאותו משרד ממשלתי דרישות שונות לחנות שבמחוז חיפה ולחנות שבמחוז המרכז. סתירות בין הדרישות של המשרדים השונים – למשל, הכבאות דורשת פתח מילוט ברוחב מסוים והמשטרה דורשת ברוחב אחר. הוספה ושינוי של הדרישות מעת לעת – בעלי עסקים רבים התלוננו כי לאחר שכבר מילאו את כל הדרישות שהתבקשו, הגיע אליהם הפקיד עם דרישות חדשות. פרסום מפרט אחיד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא רק זה. אני אומר לך, אני שמעתי בזמן האחרון בעלי בתי-מלון שבאים אליהם אחרי שהם כבר עשו את כל הדברים ומבקשים מהם דברים שלא היו במפרט. הוא צריך להשקיע, הוא צריך לשבור, הוא צריך לעשות – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> נכון. <היו"ר יצחק וקנין:> מישהו צריך לחשוב על העלויות האלה, הם לא מסוגלים לעמוד בזה. ואתה יודע, גם עסקים קטנים, אני שומע שבאים אליהם חבר'ה מכיבוי-האש. הם כבר מילאו את כל הבקשות הקודמות שלהם, קיבלו רישיון, ופתאום באים אליהם עם דרישות חדשות. יש פה איזה משהו שנראה לי שמישהו עושה איזה סיבוב על כל בעלי העסקים. אני אומר לך, צריך לבדוק את זה לעומק. מי קובע את ההנחיות האלה? הן לא עוברות דרך הכנסת, שום דבר לא עובר דרכנו. מישהו קובע את ההחלטות האלה, ואני חושב שאין בקרה. יש פה איזה דבר שמישהו צריך להגיד לו – בנושא של כיבוי אש, בזמן האחרון אני שומע תלונות בלי סוף. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> הכלל אומר שכשאין שוויון ואין אחידות, איש הישר בעיניו יעשה. ועל כן דוגמאות אפשר להביא למכביר, כיוון שכל אחד עושה כיד הדמיון הטובה עליו. פרסום מפרט אחיד לכל סוג עסק מונע את המצבים שתוארו לעיל, בדיוק לפי ארבעה ערכים של הרפורמה: 1. זמינות המידע – המפרט האחיד מפורסם לכל דורש, כך שכל אחד יוכל לדעת מראש אילו תנאים יידרשו ממנו עוד בטרם פתיחת העסק, ותהיה ודאות מראש; 2. שקיפות המידע – המפרט האחיד מסונכרן בין כלל המשרדים נותני השירות לאותו סוג עסק, ובמקרה של סתירה בדרישות מגיעים לפתרון המוסכם על כולם עוד בטרם הפרסום לציבור; 3. אחידות – המפרט האחיד, כשמו כן הוא: אחיד בדרישות בכל הארץ, ללא הבדל מחוז, נפה או רשות; 4. מקצועיות – המכתב האחיד נכתב תוך שיתוף כל הגורמים, ומרגע פרסומו יידרש בעל העסק רק לתנאים הכתובים בו, ולא יתאפשר לכל פקיד להוסיף תנאים על דעת עצמו. עד היום פורסמו ברשומות המדינה 11 מפרטים אחידים. השאר יפורסמו בשש פעימות, כ-30 מפרטים בכל פעימה, במשך השנתיים הבאות, כל ארבעה חודשים; זאת לפי החלטת ממשלה 1007 ליישום הרפורמה ברישוי עסקים. במכתב לשר הבריאות מיום 2 ביוני 2016 – יש פה תאריכים; מי אמר? אתה אמרת, מ-2007 לא שמעת, אז הנה עכשיו, זה משהו שקשור לחודש – כתב שר הפנים כי הנחה להעלות לדיון בוועדה הבין-משרדית לרישוי עסקים את בקשת משרד הבריאות לתיקון צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע"ג–2013. כמו כן כתב שלאחר קבלת המלצות הוועדה ועמדת החברים בה, ימשיך בבחינת הבקשה. הנושא אכן הועלה לסדר-היום של הוועדה הבין-משרדית לרישוי עסקים, שהתקיימה ביום 23 ביוני 2016, ובימים הקרובים יצאו סיכום והמלצות. שר הפנים רואה חשיבות רבה בשימור המפרטים האחידים. על חשיבות הדבר ניתן לעמוד גם מההתגייסות של הארגונים הכלכליים – איגוד לשכות המסחר, התאחדות התעשיינים, התאחדות בתי-המלון ועוד – בעד כתיבת המשרדים, ובימים האחרונים, כנגד בקשת משרד הבריאות לפטור אותם מכתיבת שמונה מפרטים. עם קבלת המלצות הוועדה, תתגבש עמדתו הסופית של שר הפנים בעניין הזה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן השר משולם נהרי. מה אתם מציעים, חברים? ועדה? איזו ועדה אתם רוצים? הפנים? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> פנים. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי, אנחנו נצביע. אדוני – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אין התנגדות. <היו"ר יצחק וקנין:> אין התנגדות של סגן השר שזה יובא לוועדת הפנים והגנת הסביבה. מי בעד ומי נגד העברת הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הנושא יועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעה לסדר-היום> <קיצוץ בתקציבי השיקום הדתי לאסירים> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: קיצוץ בתקציבי השיקום הדתי לאסירים, הצעה לסדר-היום מס' 4246, חבר הכנסת יגאל גואטה. ישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ. הצעה רגילה, יש לך עד עשר דקות; אם תקצר זה יהיה יותר טוב. <יגאל גואטה (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, הנושא שלפנינו הוא אסירים. כל אסיר – אדם שמעד, נשפט, נענש והושת עליו מאסר. מדינת ישראל, כמו המדינות המתוקנות בעולם, השכילה להבין את הדבר הברור מכול – שיש לסייע לאסיר להשתקם במטרה לחזור למעגל החיים הנורמטיבי. אסיר, אף שחטא, אדם הוא. מתוך ראייה זו הקימה מדינת ישראל בשנת 1984 את הרשות לשיקום האסיר, הידועה יותר כרש"א. חוק שנחקק שנה קודם לכן הגדיר את תפקידי הרשות ואת דרכי פעולתה. חזון הרשות לשיקום האסיר, כפי שהגדיר אותו המנכ"ל הנוכחי, הוא שתינתן הזדמנות לכל אסיר בר-שיקום. ואכן לרשות יש תוכניות שיקום שונות ומגוונות; תקציב הרשות גדל בשנה האחרונה, והוא עומד היום על 29 מיליון שקלים, כאשר עד אז תקציבו השנתי היה כמחצית; הרשות לשיקום האסיר מטפלת באסירים בתקופת התנאי השיפוטי, מה שידוע יותר כ"שליש" – כלומר, השליש האחרון למאסר. עד כאן על הרשות לשיקום האסיר, ומכאן לנושא שאני מבקש להתייחס אליו, והוא השיקום הדתי, או בהגדרתו המקצועית: השיקום התורני. ייאמר ברורות: השיקום התורני הוא השיקום היעיל ביותר. זה דבר שהוכח, וכולם מסכימים עליו. העובדות מוכיחות שאסיר שעבר את מסלול השיקום התורני הוא זה שגדולים הסיכויים שלא ישוב לכלא. אני לא אכנס כעת להסבר מדוע זה כך, אבל זה כך. מחקר אקדמי מלמד כי שיעור החזרה לפשיעה של אסירים שעברו שיקום תורני עומד רק על 14.3%, לעומת 34.1% בשיקום הרגיל. במילים אחרות, החזרה לפשיעה בקרב האסירים שבשיקום שאינו תורני גדולה פי-2.4 מאשר בשיקום התורני. כאן אולי המקום להעלות על נס את המופקדים על השיקום התורני, במעט העומד לרשותם, הן ברשות לשיקום האסיר והן בבתי-הכלא. אכן הם עושים עבודת קודש. תחום השיקום התורני ברשות לשיקום האסיר קיים 14 שנים. התחום הזה הלך וגדל, ועמו גדלו גם אחוזי ההצלחה שלו. המסקנה הברורה היא שיש לטפח, לעודד ולחזק את השיקום התורני. אך לצערי לא כך הוא הדבר. תקציבי השיקום התורני ברשות לשיקום האסיר מקוצצים חדשות לבקרים והיחס אליו הוא כאל בן חורג. לדוגמה, היה הוסטל תורני לשיקום אסירים, והוא נסגר לפני כשנה וחצי בשל שרפה, ומאז, רבותי, המקום פשוט סגור. האסירים שהיו בו פוזרו למקומות אחרים, וחלק מהם, בעקבות הטיפול הלא-נכון שקיבלו, בהיעדר הוסטל, חזרו לכלא. השיקום הדתי סובל מקיפוח הולך ומתמשך. במקום לגייס עובדים סוציאליים עם רקע תורני, האסירים מטופלים על-ידי עובדים שאין להם דבר וחצי דבר עם השיקום התורני. אינני רוצה להאריך כעת בדברים, אבל יש בפי טענות קשות על יחס הרשות לשיקום האסיר לאסירים דתיים שומרי שבת. בשנה וחצי האחרונה לא מעט אסירים דתיים מפסידים את השיקום – בגלל היותם שומרי שבת ושומרי מצוות הם מודרים ממסגרות השיקום, והסיבה: אין הוסטל תורני. להוסטל רגיל הם אינם יכולים לגשת, כי שם התוכנית כוללת נסיעות בשבת, וגם האוכל שם לא כשר לפי המושגים המחמירים של אותם אסירים, והם לא רוצים ללכת לשם. האמת, גם שם לא רוצים אותם. אומרים להם בפירוש: אתם יכולים לבוא לכאן, אבל יש נסיעה לים-המלח בשבת במסגרת ההוסטל, ואתם מחויבים להצטרף, אם לא, אתם לא יכולים להיות בכלל בכל התוכנית הזאת. כלומר, אם תחללו שבת, הדלת פתוחה בפניכם; אם אתם שומרי שבת, הדלת נעולה, אדוני השר. הפתרון בעבורם הוא כמובן ההוסטל התורני, אבל הוא סגור. אני מבין שאף אחד לא חושב בכלל לפתוח אותו. שנה וחצי הוא לא קיים. יש שיר שאומר: "זה לא כל כך נעים לראות גן סגור" – אבל זה פשע גדול לראות את ההוסטל סגור. אני מצפה מכבוד השר שיסביר לנו מדוע ההוסטל התורני לא נפתח מחדש מאז השרפה, ואני מקווה מאוד שהוא יצהיר כאן שההוסטל ייפתח לאלתר. לסיום, אני יודע שעל-פי התקנון, אדוני היושב-ראש, עלי לבקש דיון במליאה. אני מקווה שהשר ייאות להעביר את הנושא לדיון בוועדת הרווחה. אם כבודו יסכים, אני בטוח ששם נקיים דיון מעמיק בהשתתפות גורמים מקצועיים ונגלה מצב בלתי נסבל שיש לתקנו לאלתר. ואם בזכות ההצעה הזאת לסדר-היום תשנה הרשות את יחסה לשיקום התורני, ויתווסף עוד אסיר אחד למעגל השיקום – והיה זה שכרנו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יגאל גואטה. יעלה שר הרווחה והשירותים החברתיים, השר חיים כץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הרשות לשיקום האסיר מטפלת באוכלוסיות מגוונות של אסירים משוחררים על שלל סוגי העבירות, לרבות טיפולים ייעודיים המותאמים לכל אסיר ואסיר. הרשות לשיקום האסיר שוקדת על פיתוח מענים ייחודיים לאוכלוסיות השונות, ולשם הוצאתם לפועל נדרש תקציב ייחודי נוסף. בהתייחס לשיקום התורני, הרשות לשיקום האסיר, בין יתר פעילויותיה, מקצה משאבים לטיפולים ייעודיים רגישי-תרבות לבני החברה התורנית. מה לעשות שאין לנו יותר מדי. כעיקרון, תקציב הרשות הוא תקציב סגור המחולק בהתאם לצרכים המקצועיים ולא בחלוקה תחומית. התקציב מחולק בהתאם לצרכים, היקפי הפעילות, גודל אוכלוסיית היעד והמשאבים הנדרשים למתן טיפול ייעודי. אין חולק על כך שהשיקום התורני ברשות הוכח כיעיל ומוצלח, ולאחרונה אף גובהּ במחקר המאשש את יעילותו. לתחום התורני מוקצה תקציב בהתאם לפעילותו ובהתאמה למגבלות התקציב הכולל. לשם הרחבת המענה ובדגש על טיפול רגיש-תרבות, הרשות נדרשת לתקצוב נוסף וייחודי. טיפול במסגרת הוסטל הוא אחד מהכלים היעילים ביותר לשיקום אסירים ולמניעת חזרה לביצוע עבירות, שכן רמת הפיקוח ואינטנסיביות הטיפול היא מהגבוהות ביותר. עם זאת, מדובר בכלי עתיר משאבים יחסית למספר המטופלים בו. הרשות לשיקום האסיר מתווה מדיניות המאזנת טיפול בקהילה לצד טיפול במסגרות אינטנסיביות דוגמת הוסטל. ההוסטלים לשיקום האסיר מיועדים בעיקר לאוכלוסיות בסיכון גבוה לסביבה, ומכאן החשיבות בהקצאת תקציב להקמתו. אתה יודע, חלק השבתי, חלק לא השבתי, אני שומע את המצוקות של הנכים, של בעלי העסקים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני השר, אני יכול להגיד משהו? אתה מרשה לי? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תגיד, בטח, אני יודע שתחזיר לי את הזמן, אני לא מוגבל. <היו"ר יצחק וקנין:> כן. בשנת 1999 הייתי הממונה על הרשות לשיקום האסיר, הייתי סגן שר העבודה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה היה התקציב שלך? <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו הגדלנו אותו בשנים האחרונות משמעותית, הוא היה אז 14–16 מיליון, לערך, אבל – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ועכשיו הוא 20. <היו"ר יצחק וקנין:> אפילו יותר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא, 20. <היו"ר יצחק וקנין:> אני חושב 28. <משולם נהרי (ש"ס):> 29. <היו"ר יצחק וקנין:> 29. אתה רואה, אני זוכר, 29-28 מיליון. אני בוועדת כספים אז אני קצת זוכר. אז היו הכנסות עצמיות, היו תרומות. מי שעמד בראש הרשות כיושב-ראש הרשות לשיקום האסיר, השופט טל, גייס הרבה כסף מחו"ל לטובת הרשות. אני יכול להגיד לך משהו, אני חושב שמשתלם למדינה להשקיע כסף ברשות לשיקום האסיר, במיוחד בשיקום התורני, קודם כול כי הוא מוכיח את עצמו, באמת, לפי המחקר שאתה ציינת, ואני מכיר את המחקר הזה; שנית, יותר טוב למדינה, מבחינת עלויות – יותר זול לקחת אסיר ולשים אותו בשיקום, מאשר בבית-סוהר. עלות אסיר היא 13,000 לערך לחודש בבית-סוהר; עלות החזקת אסיר בבית-סוהר, אני רוצה שתבינו. ברשות לשיקום האסיר, אם אתה תיתן 1,500 שקל לאסיר, 2,000 שקל, אפשר להעתיק עשרות אסירים, לקחת אותם, לשקם אותם ולהביא אותם למקום אחר. ובית-סוהר זה בית-הספר להוראת עבריינות הכי גדול שיש. מה הוא יצא כבר משם? לכן אני חושב שהמדינה – דרך אגב, אני אמרתי את זה לאוצר – אני לא אומר לך את זה, אני אומר את זה למדינה, לאוצר – האוצר צריך להביא את זה בחשבון ולעשות שיקול דעת אם משתלם להמשיך להחזיק חלק מהאסירים, כשאפשר לשקם אותם. לכן הצעתי היא שהדבר הזה צריך לקבל איזה פתרון, ונתמזל המזל שאתה שר הרווחה, ואני מאמין שתוכל לעזור בדבר הזה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> קודם כול, מה ביקשת, דיון בוועדת העבודה והרווחה? <יגאל גואטה (ש"ס):> לא, ביקשתי שתודיע שההוסטל נפתח מחר. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ביקשת דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנה, אני תומך בזה. <יגאל גואטה (ש"ס):> מה? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני תומך בכך שתעביר את זה לדיון בוועדת העבודה והרווחה. <היו"ר יצחק וקנין:> אבל, אדוני השר, בעניין ההוסטל, אולי תעזור בעניין ההוסטל. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאחר שאנחנו ערב תקציב – אנחנו ערב תקציב, ואתה בא מתנועה שמביאה כסף – תעזור לי לעזור לכם. <יגאל גואטה (ש"ס):> סגור. <היו"ר יצחק וקנין:> מה אתה מבקש, יגאל? לא מתנגד שתעביר לוועדת הרווחה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא מתנגד שתעביר לדיון פורה, ענייני, מקיף, עם המלצות, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים, השר חיים כץ. תודה לחבר הכנסת יגאל גואטה. אנחנו מצביעים אם להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> חמישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה לחבר הכנסת יגאל גואטה, תודה לשר. הצעה לסדר-היום <סירוב בתי-הדין הרבניים ומערך הגיור להכיר ברבנים בכירים מיהדות ארצות-הברית> <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים לנושא הבא, הצעה אחרונה לסדר-היום: סירוב בתי-הדין הרבניים ומערך הגיור להכיר ברבנים בכירים מיהדות ארצות-הברית, מס' 4257. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הצעה אחרונה? <היו"ר יצחק וקנין:> כן. אין תשובת שר. הצעה של חבר הכנסת יהודה גליק. לאחר מכן יש לנו שאילתות. חבר הכנסת גליק, כמה זמן אתה צריך? כמה שאתה רוצה. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני היושב-ראש חבר הכנסת יצחק וקנין היקר, אדוני השר – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה אתה צועק? <יהודה גליק (הליכוד):> למה לא? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> רק לפני רגע אתה אמרת: אדוני היושב-ראש יצחק וקנין היקר, ואני: אדוני השר. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני שר הרווחה, אני אגיד לך משהו, אתה שק חבטות, אתה במשרד של חבטות. <יהודה גליק (הליכוד):> אתה איש יקר מאוד מאוד, איש שעסק ברווחה בכנסת במלוא המסירות והחריצות, ובאמת בנפש חפצה. – – כנסת ריקה יקרה – חברִי חברי – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יש לנו ניחומי אבלים ושלוש חתונות. <יהודה גליק (הליכוד):> אני לא באתי בטענות לאף אחד, אני לא התלוננתי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא התלוננת? <יהודה גליק (הליכוד):> לא התלוננתי, אמרתי: כנסת ריקה יקרה. אתה יודע איזו זכות זו לעמוד אחרי אלפיים שנות גלות בכנסת ישראל ולהגיד "כנסת ישראל"? זה ממש כבוד גדול. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> זה גם כשהיא מלאה וגם כשהיא ריקה. <יהודה גליק (הליכוד):> גם כשהיא מלאה גם כשהיא ריקה. עצם העובדה שיש – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> בסנאט האמריקני הנואמים נואמים, ואין אף אחד שם. אצלנו רגילים שכולם יהיו. <יהודה גליק (הליכוד):> טוב. אני רק אקדים את הסוף. אני רק אומר שבהסכמה של השר לשירותי דת ושלי לא תהיה תשובה היום, אז זה בלי תשובת שר. אוה, הנה הכוהן הגיע. אנחנו עכשיו שני כוהנים, יכולים לתת ברכת כוהנים. ברוך השם, ברוך השם. יש גם לוי. חברי חברי הכנסת, בתי-הדין הרבניים, לצערנו – בתי-הדין הרבניים אמורים לתת מענה לנושאים שקשורים בחיים הפשוטים: בזהות היהודית של האדם, בחיים, בנישואים; בתי-הדין הרבניים אמורים להיות כלי שנותן מענה לכול, ולכן גם בתי-הדין הרבניים היו אמורים להיות פתוחים, ולא איזו בסטה של מישהו פרטי. כל עם ישראל נאלץ להיזקק לבתי-הדין, ולכן הם היו אמורים להיות בתי-דין לא סתם רבניים, היו אמורים להיות בתי-הדין לאהבת ישראל, בתי-הדין ל"דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום". אבל הנה עומדים לפתחם של בתי-הדין הרבניים תיקים רבים בנושא של גיור – לא מדובר בתיקים, אלה בני-אדם; כל אחד ואחד מהאנשים האלה מחכה, לומד, מתכונן, נערך לגיור. זה שינוי מהותי בחיים. אבל לצערנו, לבתי-הדין לגיור יש איזו שיטה חדשה, שיטת הפסילה האישית – לפעמים זה הרב ריסקין, לפעמים זה הרב אבי וייס; עכשיו הרב התורן הנפסל זה הרב לוקשטיין. בג"ץ כבר קבע מזמן את המושג "רב של קהילה מוכרת". הרב יחזקאל לוקשטיין, רב בבית-הכנסת הגדול במנהטן, 60 שנה כבר רב. אפילו לא רב רפורמי או קונסרבטיבי, רב אורתודוקסי – – <מאיר כהן (יש עתיד):> לא מכירים בו. <יהודה גליק (הליכוד):> – – ולא מכירים בגיורים שלו, לא מכירים בגיורים שלו. אני לא מבין את הדבר הזה. היעלה על הדעת לשים מאחורי גבנו את הדבר הזה? אני לא בא לדבר נגד הרבנות, להפך – אני רוצה לחזק את מעמדה של הרבנות, וגם שמחתי מאוד לראות ששני הרבנים הראשיים היום הוציאו מכתבים – כל אחד בנפרד, לא יודע למה לא ביחד – שהם ממליצים לבית-הדין כן להכיר בגיורים של הרב לוקשטיין. אבל למה אנחנו צריכים להגיע לסמטה הזאת, שעומדים פה רבנים שלא מכירים בגיור שלהם? עכשיו יש ערעור בבית-הדין הגדול. איפה יש דבר כזה? בית-דין מקומי בפתח-תקווה יחליט על הרב לוקשטיין, שהוא רב כבר 60 שנה בקהילת בית-הכנסת הגדול במנהטן, אם גיוריו כן בסדר או לא בסדר? זה משהו שהוא הזוי. זה מצטרף לפסילה של הרב הדנה – כל פעם הדברים האלה. וברוך השם, גם בעניין הזה, בהתערבותו של השר לשירותי דת המכובד השר אזולאי, אני מקווה שהעניין הזה נפתר. למה אנחנו צריכים להגיע לדברים האלה? למה, ריבונו של עולם? היום שוב הייתה ישיבת דיון של הוועדה לבחירת דיינים – התבטל; בעוד שלושה ימים, לפי הוראת בג"ץ, כל המינויים הזמניים של בית-הדין הגדול מתבטלים. תגידו לי, אין חילול השם גדול מזה שיושבים רבנים שפוסלים את הרב ההוא ופוסלים את הרב ההוא ופוסלים את הרב ההוא, כי הוא לא בדיוק לפי הגישה שלי? הרי אנחנו צריכים להיות פתוחים. רבנות ובית-דין זה לא רב של איזה שטעטל בעדן בתימן או רב של איזה שטעטל בפולניה, זה הרי בית-הדין הרבני הגדול בארץ-ישראל. אנחנו יכולים להרשות לעצמנו שפוסלים את הרב ההוא ואת הרב ההוא, וההוא לא מוצא חן והוא לא מוצא חן? הדברים האלה פוגעים ברבנות. אני בא ותובע את עלבונה של הרבנות הראשית. אני רוצה שהיא תהיה הדבר הכי מכובד שיש. מעל כל המלחמות הפרטניות, שהיא תהיה הדבר הכי מקבל, הכי מכיל, הכי ידידותי שרק יכול להיות. שכל יהודי ישמח ללכת לעמוד בפני בית-הדין הרבני; שכל פעם שרואים את השם "בית-הדין הרבני" זה יהיה וואו – קידוש שם שמים גדול. במקום זה, אנחנו מזהים פסילה אישית של הרב הזה, פסילה אישית של הרב הזה. הדברים האלה פוגעים בראש ובראשונה בבית-הדין הגדול, פוגעים בראש ובראשונה בכבוד הרבנות הראשית לארץ-ישראל, שאמורה להיות הרבנות הראשית לא רק למדינת ישראל, היא אמורה להיות הרבנות הראשית לכל עם ישראל. לכן אני פה עומד על הדוכן הזה למען – לא נגד, אני חלילה לא נגד – למען כבודה של הרבנות הראשית. גם אם אתם אומרים שזה איזה רב בפתח-תקווה שעשה את זה, איך אנחנו מגיעים למצב הזה? תארו לעצמכם שהיה מגיע איזה רב ראשי בפתח-תקווה ופוסל את הרב אלישיב – בחיים לא היה דבר כזה. היה מחליט איזה רב ראשי בבאר-שבע שהוא פוסל את הרב עובדיה יוסף – – – <היו"ר יצחק וקנין:> עוד מעט יבוא מלך המשיח יתקן את העולם. הלוואי שנוכל לתקן את כל הדברים, אבל אל תצייר תמונה – אתה מצייר פה איזו תמונה מעוותת לגמרי, והיא לא מעוותת כמו שאתה מציין. <יהודה גליק (הליכוד):> למה היא מעוותת לגמרי? <היו"ר יצחק וקנין:> כי אתה מצייר אותה כאילו הכול זה כאוס אחד גדול במערכת הרבנות. אתה לא מדבר על דברים שאני יודע. אני ישבתי בוועדה למינוי דיינים, אז אני קצת יודע דברים. יש חוסר בדיינים – – – <יהודה גליק (הליכוד):> אז הנה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> סליחה, אני אומר לך, אני מתערב בדיון לא בשביל לקטוע את דבריך ובשביל להגיד לך דברים אחרים. גם כל המערכת הלוגיסטית של בתי-הדין הרבניים לוקה בחסר. זו בושה וחרפה איזו מערכת לוגיסטית יש שם. זה – אי-אפשר לתאר. כשאתה הולך לבתי-משפט אתה רואה היכלי פאר. כמה פעמים הערנו את הדבר הזה ואמרנו: איך אתם רוצים שהציבור יסתכל על זה שלא משקיעים שם? כל זה בידיו של משרד המשפטים. אז משרד המשפטים משקיע בכל בתי-המשפט בארץ, אבל בתי-הדין הרבניים – הוא משאיר אותם למטה למטה, מבחינת – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> כי הם איבדו את המקום שלהם בציבור הישראלי. <היו"ר יצחק וקנין:> טוב, תראי, אפשר לזרוק את זה רק על כיוון אחד. חברת הכנסת עליזה לביא, האמיני לי, אני לא מתווכח על מה שהוא מעיר, אני רק אומר שגם הממשל עצמו מתייחס לזה בצורה כזאת – במינויים, בחוסר המינויים, בחוסר דיינים, במה שאת לא רוצה. <עליזה לביא (יש עתיד):> היום הייתה צריכה להיות ועדה – הוועדה בוטלה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> הוא אמר על דברים שקורים עכשיו, למה להפוך את זה למשהו כללי? הוא מצביע על נקודה מאוד חשובה. <היו"ר יצחק וקנין:> זה הדבר שמעכיר את כל האווירה. זה דבר ועוד דבר ועוד דבר, וזה מתווסף על הכול. <יהודה גליק (הליכוד):> דבריך מתחברים צבת בצבת עשויה לדברים שאני אומר. אנחנו צריכים אחת ולתמיד להפסיק עם הדבר הזה. תראו, הפסילה של הרב לוקשטיין, שמתחברת לפסילה של הרב אבי וייס ולפסילה של הרב ריסקין ולפסילה של הרב הדנה – אי-אפשר, אי-אפשר. אני אומר עוד פעם: תאר לעצמך שרב בבאר-שבע היה מחליט שהוא פוסל את הרב עובדיה יוסף; נראה לך שהכנסת פה הייתה עוברת על זה לסדר-היום? <היו"ר יצחק וקנין:> זכר צדיק לברכה. <יהודה גליק (הליכוד):> זכר צדיק וקדוש לברכה. איש אשכולות גדול, ובאמת חסרנו – חבל על דאבדין ואינם משתכחין. רבותי, אנחנו צריכים לשמור על כבודו של בית-הדין, ומי שצריכים לעמוד על כבודו של בית-הדין אלה דווקא רבנים. היו צריכים הראשונים לדאוג שלא יבוטל עוד דיון של הוועדה לבחירת דיינים. אני לא בא ואומר שהכול מושלם, אבל בדבר הזה, כבוד הרבנות – אנחנו בוכים שהרבה פעמים זוגות בורחים, לא רוצים להתחתן ברבנות. זה בא לידי ביטוי כיוון שלצערנו – ואני אומר שוב, אני לא בא נגד הרבנות, אני בא לכבודה של הרבנות, אני בא לתבוע את עלבונם של כבוד הרבנים. אני מקפיד אף פעם לא להישאר עד סוף הזמן שלי. אז אלה הם דברי, והם נאמרו מתוך אהבה גדולה. אהבה גדולה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. אני מבין שאין תשובת שר. מה אדוני רוצה? עליזה לביא, רצית לומר משהו מהצד. יש לך דקה לומר דברים. נא לפתוח לחברת הכנסת עליזה לביא את המיקרופון. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש, הדברים שאמר חברי חבר הכנסת יהודה גליק – אבל, יהודה, אתה יודע, אני, באמת, כל מילה שלך – אני לא אחזור עליה. אבל אתה נמצא בקואליציה, וקואליציה שבאה ואומרת: אנחנו עם יהדות העולם – שמענו את השר בנט מעביר, וראש הממשלה שלנו, ומה שאנחנו עושים פה זה גט כריתות ליהדות העולם. אז היום מדובר ברב מפורסם, ברב שבאמת הקהילה שלו – שנינו היינו הבוקר בהפגנה מול בתי-הדין. מדובר כאן על איוונקה טראמפ והגיור שלה, הבת של נשיא ארצות-הברית – אולי המיועד ואולי לא – אבל בכל זאת מאוד מוכרת. אבל מה קורה עם כל התיקים האחרים? עם ביטולי הגיור שמעולם לא היו פה בעם ישראל? איך יכולים דיינים על דעת עצמם – אומר הרב הראשי לישראל: לא מקובל עלינו, והם ממשיכים – איש באמונתו יחיה. כל דיין מלך. איך יכול להיות? החוק הראשון שעשיתי פה בבית הזה היה למינוי ארבע נשים בוועדה לבחירת דיינים, מתוך מקום באמת לבוא ולשנות את ההרכב של מי שבוחר את הדיינים. אדוני, אתה מדבר על הקירות? אדוני היושב-ראש שעכשיו מסיים את התפקיד שלו, אתה מדבר על הקירות? אני מדברת על האנשים, אני מדברת על הלבבות שלהם. לבטל גיור של אדם, אישה במדינת ישראל, זה לבטל גיור של הילדים שלה, של הנכדים שלה. מה, יש פה דיינים בלי לב? יש פה חוסר הבנה, גט כריתות ליהדות העולם. זה מה שאנחנו מבקשים? אז אומר הרב הראשי: זה לא מקובל עלי, ודיינים מצפצפים על הרב הראשי. אז מה זה אומר? אז מה זה אומר לגבי המקום של הרבנות הראשית? וכך בדיוק גם כלפי בתי-הדין. אני קוראת פה להתערבות של ממשלת ישראל, ואתה, חברי חבר הכנסת גליק, מי אם לא אתה, באמת, בשעה הזאת ובעת הזאת, מהמקום שלך בקואליציה – זה לא עניין של קואליציה–אופוזיציה. אנחנו לא נוכל לתקן את זה, לא נוכל לתקן את זה. ואותו ראש ממשלה שבא ואומר: אנחנו רוצים את הדור הצעיר של יהדות העולם – אז איך יכול להיות שההתנהגות היא כזו? צריכה להיות פה התערבות של ממשלת ישראל. לא יעלה על הדעת שדיינים שלא מחוברים למציאות הישראלית ולא ציוניים יקבעו לנו מי כן ומי לא וישבו בשערי הכניסה לעם היהודי. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אדוני, חבר הכנסת גליק. <יהודה גליק (הליכוד):> בהסכמה עם השר לשירותי דת, תהיה תשובה בשבוע הבא. <היו"ר מאיר כהן:> תהיה תשובה בשבוע הבא. <יהודה גליק (הליכוד):> הייתה הסכמה עם השר – – – וסוכם שתהיה תשובה בשבוע הבא. <היו"ר מאיר כהן:> אין תשובה ממשלתית. <יהודה גליק (הליכוד):> תהיה תשובה בשבוע הבא – כך הייתה ההסכמה בינינו. <היו"ר מאיר כהן:> אז אנחנו בכל אופן נצטרך להצביע. <יהודה גליק (הליכוד):> מה, הוא לא הודיע לכם? אני לא יודע. הוא פנה אלי וביקש – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לפי ידיעתי – – – יושב-ראש הכנסת לא רצה להעלות את זה לדיון – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> אני מצטער. אני אמרתי שיושב-ראש הכנסת אפילו לא רצה שזה יעלה לדיון. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ולכבודך – – – להעלות. <יצחק וקנין (ש"ס):> הוא התעקש. <היו"ר מאיר כהן:> יש אישור של – – – <יצחק וקנין (ש"ס):> אפשר להעביר לוועדה, ודאי. <יהודה גליק (הליכוד):> לא תהיה תשובה בכלל? זה לא מה שהוא אמר לי – – – <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, לאיזו ועדה אתה מציע להעביר את זה? לוועדת חוקה, חוק ומשפט? <יהודה גליק (הליכוד):> לא יודע, מה אתה אומר, לאיזו ועדה מעבירים בית-דין רבני? הנה, הגיע המומחה. חוקה, חוק ומשפט. <היו"ר מאיר כהן:> חוקה, חוק ומשפט. אוקיי, אני מפעיל הצבעה, רבותי. מי שבעד הוא בעד להעביר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. בבקשה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> ובכן, שבעה בעד, אפס מתנגדים. ההצעה לסדר-היום: סירוב בתי-הדין הרבניים ומערך הגיור להכיר ברבנים בכירים מיהדות ארצות-הברית, תעבור להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <שאילתות ותשובות> <היו"ר מאיר כהן:> אני מזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – יש שאילתות – – – לא, השאלה אם ניתן לדחות. <היו"ר מאיר כהן:> לא, אנחנו נעבור – לצערי הגדול, אם לא נמצא כאן שר התחבורה לא תהיינה – אנחנו לא יודעים, מנסים לאתר אותו. <מיקי לוי (יש עתיד):> אז אנחנו מוכנים לוותר. <עליזה לביא (יש עתיד):> אז אנחנו מוכנים לוותר – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הוא יגיע. <היו"ר מאיר כהן:> חברי הכנסת, בואו ניתן לסגן השר לסיים את דבריו. בבקשה, אדוני. אני מזמין את חברת הכנסת שרן השכל – לא נמצאת. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אז אני אענה לה בכתב, או מה? שום תשובה? <היו"ר מאיר כהן:> לא, אדוני. אני מזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> היא ביקשה בכתב. היא תקבל בכתב. <היו"ר מאיר כהן:> היא ביקשה בכתב. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – גם לא נמצא. חברת הכנסת עליזה לביא – בבקשה, גברתי, יש לך שאלה לשר: מימון קורסים מכספי הפיקדון. בבקשה, גברתי. זכרו, רק שאלה אחת. <עליזה לביא (יש עתיד):> הייתי רגילה בכנסת הקודמת – – – <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, בוא נבהיר את זה: אם חבר הכנסת השואל לא נמצא כאן, אנחנו מדלגים, נקודה. תודה. בבקשה, גברתי. סמוטריץ, אתה תשאל אחרי עליזה. בבקשה, גברתי. <452. מימון קורסים מכספי הפיקדון> <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, חייל או חיילת משוחררים יכולים להשתמש בכספי הפיקדון הצבאי למימון קורס צלילה, קורס ברמנים ופסיכומטרי. מקצועות אחרים שיכולים לסייע לחיילים משוחררים, כמו קורס תקשורת בין-אישית, NLP, קואוצ'ינג וקורסים של מעו"ף לפתיחת עסק אינם כלולים ברשימת הקורסים הניתנים למימון באמצעות הפיקדון. אני רוצה לשאול אותך, אדוני סגן השר: מדוע הקורסים שפורטו כרגע לא נכללים ברשימת הקורסים המורשים? תודה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני בהזדמנות זו רוצה בפתח דברי להדגיש כי אכן כספי הפיקדון משמשים כלי מרכזי עבור חיילים וחיילות משוחררים בחברה הישראלית להשתלב בחיים האזרחיים, אם מדובר במימון לימודים, דירה או חתונה, ובאמת אני חושבת שכולנו צריכים להביע הערכה לכלי ייחודי זה המסייע מאוד לחיילי צה”ל המשוחררים. לעניין הנדון, אני רוצה להתייחס כך: סעיף 14 בחוק קליטת חיילים משוחררים קובע כי חייל משוחרר הלומד במוסד להכשרה מקצועית, שעל זה מדובר, זכאי להשתתפות בתשלום שכר הלימוד במוסד מכספי הפיקדון. מה זה מוסד להכשרה מקצועית? הגדרתו היא: מוסד להכשרה מקצועית של משרד העבודה, הרווחה, וכן מוסד אחר להכשרה מקצועית, ששר העבודה והרווחה – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> משרד העבודה, בלי הרווחה. רווחה בלי עבודה, עבודה בלי רווחה – תעשה סדר. אתה חוזר לימים של אורה נמיר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> יש גם רווחה. לא, אני עשיתי פסיק. משרד העבודה – פסיק – רווחה, וכן, שים לב, וכן מוסד אחר שהשר לביטחון פנים, שר הבריאות, שר החינוך או שר התיירות הכיר בו, כל אחד מהם בתחום אחריותו לעניין חוק זה. מוסד להכשרה מקצועית המעוניין בהכרה עבור פיקדון לחיילים משוחררים חייב לפנות למשרד הממשלתי שההכשרה היא בתחום אחריותו ולהגיש בקשה. עם קבלת האישור על-ידי המשרד המתאים, הקרן לחיילים משוחררים תוכל באופן מיידי לעדכן את מערכות הבנקים המעניקות את השירות והחייל יוכל ליהנות מהגדלת מגוון אפשרויות השימוש בכספי הפיקדון לצורך הכשרתו המקצועית. בסדר? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה לאדוני. את רשאית לשאול עוד שאלה, בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני. תראה, אדוני, דיברת על מה שקבוע, אבל אנחנו מדברים על עולם תעסוקת המחר. העולם משתנה. הפקודות, צריך לחדש אותן. רק לפני שבוע שמענו על-פי דוח ה-OECD – יום גדול שעשיתי פה בכנסת – מדינת ישראל נמצאת במקום לא נכון ולא טוב; החיילים המשוחררים יפגשו עולם תעסוקה אחר. הגיע הזמן לעדכן, הגיע הזמן להבין שצריך לצייד אותם בכלים שיתאימו לעולם של תעסוקת המחר. הקורסים שהזכרתי כרגע ייתנו בידם כלים בבואם לעולם התעסוקה. צריך לעדכן את זה, צריך להבין שהעולם משתנה. למה לא נצייד בכספים הללו בקורסים רלוונטיים – למה? אני לא הצלחתי להבין, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני לא הצלחתי להבין את שאלתך, איזה קשר יש לה לבין תשובתי. ממש לא, מצטער לומר. <עליזה לביא (יש עתיד):> אני גם שאלתי אותך, אבל לא קיבלתי תשובה, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> סליחה, אני אומר דברים מאוד ברורים. <עליזה לביא (יש עתיד):> או שזה שיח של חירשים. אני באה ואני מבקשת לעדכן – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא, אני מאשים את עצמי. אני לא הבנתי את עומק דברייך. אני רוצה להסביר דברים פשוטים מאוד: אם את חושבת שקורס קואוצ'ינג הוא דבר חשוב – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> NLP זה היום – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רגע, רגע, אני מסכים אתך. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת לביא, אנחנו לא מנהלים שיח. את שאלת שאלה, הוא יענה לך. תודה, גברתי. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני אומר, מוסד שמכשיר בקואוצ'ינג צריך לפנות למשרד הממשלתי המתאים – אם משרד החינוך, או נניח משרד העבודה – ולהציג את הקורס שלו. אם משרד העבודה יחליט שאכן המוסד הזה ראוי להכשיר את מי שלומד בו והוא יקבל תעודה, משרד העבודה ייתן לו את האישור שאכן המוסד הזה ראוי להכשיר, ואז, אמרתי, אוטומטית משרד הביטחון יכיר בקורס הזה. אותו דבר לגבי כל הקורסים אשר הזכרתי בדברי. דברי היו מאוד ברורים. צריך שהמוסד המתאים – משרד הביטחון לא מבין האם קאוצ'ינג זה טוב או רע. המשרד המתאים הוא שנותן את התעודה, האם אכן הקורס הזה הוא קורס ראוי ומתאים, והתעודה היא תעודה ציבורית, שתהיה מוכרת. ברגע שהמשרד המתאים יכיר בכך, אוטומטית משרד הביטחון יכיר, וגם יממן את זה. דברים פשוטים וברורים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת סמוטריץ. אתם איחרתם, אבל לפנים משורת הדין. <449. לינץ' בקלנדיה> <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, בעקבות אירוע הלינץ' בקלנדיה ב-1 במרס 2016 למניינם, נענשו שני החיילים שנפלו קורבן ללינץ' ומפקדם. רצוני לשאול: 1. כמה ממבצעי הלינץ' אותרו, נעצרו ונחקרו? 2. כמה מהם יועמדו לדין ובגין אילו עבירות? 3. אילו צעדי הרתעה ננקטו כדי למנוע הישנות אירוע כגון זה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אכן, בחודש מרס השנה נכנסו שני חיילים למחנה הפליטים בקלנדיה, לאחר שטעו בדרכם מבית-אל לירושלים. לאחר כניסתם לכפר החלה הפרת סדר המונית ואלימה – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת לוי, בבקשה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תראה איזו אספה אתה מכנס. <עליזה לביא (יש עתיד):> מה הבעיה? – – – <קריאה:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> תדונו בזה בצד ותיידעי אותם. תודה. בבקשה, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – אשר כללה השלכת אבנים ובקבוקי תבערה ואף ירי לעבר החיילים. באותו לילה בוצעה כניסה של כוחות ביטחון רבים למחנה הפליטים לשם איתור הלוחמים וחילוצם. לאחר סיום האירוע וחילוץ החיילים בוצעו כמה פעולות שונות בתגובה ישירה למקרה. מצד אחד, הועברו מסרים חיוביים דרך מינהלת תיאום וקישור להכרת תודה לתושבים פלסטינים אשר סייעו בדיווח על כניסת החיילים ובאיתורם, כדי לחזק את המוטיבציה לסייע לצה”ל. מנגד, הודות לעבודה מודיעינית שהתבצעה, נעצרו שישה פלסטינים אשר השתתפו באירוע באופן ודאי, והם הועברו למעצר וחקירה של גורמי השב”כ ומשטרת ישראל. נוסף על המוזכר לעיל, כוחות הביטחון מבצעים כניסות למחנה הפליטים על בסיס שבועי, במתווים שונים, לביצוע פעולות שיבוש וסיכול, וכן הצגת נוכחות צבאית במחנה. לקבלת המידע על הליכי החקירה וההעמדה לדין – כפי שאמרתי, ששת העצורים נמצאים כרגע בטיפול משטרת ישראל, ואפשר יהיה לקבל את המידע ממנה. חשוב לציין כי במרחב צירי הגישה לכפר הוצבו שלטים נוספים אשר נועדו להתריע מפני כניסה לשטחי A, וזאת כדי למנוע הישנות אירוע מסוג זה. אני מקווה מאוד שאכן האירוע החמור שהיה לא ישוב ולא יקרה פעם נוספת. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני רוצה תכף שאלה נוספת, אני רק חייב, על הדברים שסגן השר ענה – מדובר בקלנדיה. זה אזור A? קלנדיה זה שטח A? <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת סמוטריץ, אתה רשאי לשאול אותו שאלה אחת נוספת. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני רק רוצה להבין, בהמשך הדברים, מה הקשר למשטרת ישראל. מדובר בפלסטינים שמי שמטפל בהם זה צה"ל. בתי-הדין הם בתי-דין צבאיים. התביעה הצבאית היא שמטפלת במחבלים מהסוג הזה. לא ברורה לי ההפניה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> שטח – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> לא משנה. תושבים פלסטינים, ומי שאמור לטפל בהם זה צה"ל. המעבר למשטרה הוא לחלוטין לא מובן. שירות הביטחון הכללי – אני מבין – – – <היו"ר מאיר כהן:> מה אדוני שואל? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אשמח להבין מה הקשר של משטרת ישראל לעניין. מדוע הם לא מטופלים על-ידי שלטונות הצבא והתביעה הצבאית ובתי-הדין הצבאיים, כפי שמטפלים במחבלים באזור יהודה ושומרון? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. אדוני סגן השר, תשובתך. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> התשובה היא שאין לי מושג למה דווקא למשטרת ישראל. אני יודע שהשב"כ חוקר אותם. הם נמצאים במעצר של המשטרה, כנראה לצורך חקירה, אולי מצד הנוחות עבור השב"כ. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. שרן השכל – בבקשה, גברתי. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני מציע שהשר יבדוק ויחזיר לי תשובה. <היו"ר מאיר כהן:> אין בעיה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני יכול לומר לך, בתור – – – לשעבר, שכל העבירות שלכאורה נעשות – זריקות אבנים ובקבוקי תבערה – מטופלות דרך משטרת ישראל. <היו"ר מאיר כהן:> תודה. שרן, בבקשה. מזל טוב. <325. מפחמות ביהודה ושומרון> <שרן השכל (הליכוד):> תודה רבה. יש מצב נוראי כל כמה חודשים באזור עמק-חפר ופרדס-חנה – אני לא מדברת בכלל על אזור יהודה ושומרון – של עשן סמיך – – – <היו"ר מאיר כהן:> שרן, את צריכה להיצמד לנוסח. <שרן השכל (הליכוד):> אני מסבירה את הבעיה. <היו"ר מאיר כהן:> אי-אפשר. אחרת זה ייקח שלוש שעות. יש נוהל בכנסת. אנחנו מכבדים זאת. אנא קראי את נוסח השאלות שלך. תודה וסליחה. <שרן השכל (הליכוד):> בסדר גמור. בדיון בוועדת הפנים ב-14 בדצמבר 2015 על המפחמות בצפון השומרון, דווח כי בשנתיים האחרונות נתפסו כ-270 משאיות שהעבירו חומרים ליהודה ושומרון בניגוד לצו אלוף המטיל הגבלות על הכנסת טובין ליהודה ושומרון. ברצוני לשאול: 1. כמה משאיות נתפסו במסגרת אכיפת צו 1252 בשנים 2013–2015? 2. כמה מהן נתפסו עם גזם במסגרת אכיפה של הצו הזה? 3. מה נעשה עם המשאיות שהוחרמו ועם חומר הגלם שהוחרם? <היו"ר מאיר כהן:> תודה, גברתי. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יחידת דוד, הפועלת בתחום מעברי יהודה ושומרון, פועלת מתוקף צו 1252. בין תפקידיה – איתור ותפיסת משאיות המשנעות פסולת, לרבות גזם וגזרי עץ. 1–2. במסגרת אכיפת צו 1252 בשנים 2013–2015 נתפסו 313 משאיות, ומתוכן במסגרת אכיפת צו 1252 נתפסו עם גזם 23 משאיות. 3. בהתאם לנהלים, בטרם שחרור המשאית ותכולתה מתבצע בירור במשרדי המינהל האזרחי, ולאחר סיום הבירור מחליטים אם להחזיר את המשאית לבעליה או לא. גזרי העץ מוחזרים לשטחי ישראל תוך ליווי על-ידי פקחי המינהל האזרחי ממגרשי ההחרמה אל מעבר הגבול, לכיוון שטח ישראל. המשאיות שהוחרמו על-ידי יחידת דוד במרוצת תקופת פעילות היחידה מ-24 בנובמבר 2013 ועד ליום כתיבת התשובה הוחזרו לבעליהן. היום אין משאיות המוחזקות במגרשי ההחרמה. גזרי העץ שהוחרמו על-ידי המינהל האזרחי הוחזרו לשטח ישראל. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. עוד שאלה – גברתי, בבקשה. <שרן השכל (הליכוד):> השאלה היא, אם מחזירים את הגזם לבעלים שמוכרים אותו למפעלים האלה, מה אתם מצפים שהם יעשו אתם? הם לא ינסו להעביר אותם עוד פעם? למה מחזירים את זה לבעלים? הם עושים את הפשע מלכתחילה בכך שהם מנסים להעביר אותו, ובכך הם מזהמים את האוויר לעשרות-אלפי אזרחים במדינת ישראל. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני לא אמרתי שהגזם הוחזר לבעלים הישראלים. הרי כולנו, מי שמצוי בתחום – – – <שרן השכל (הליכוד):> אז לאן? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני אסביר איך זה עובד. חקלאים שזקוקים לגיזום עצים או לעקירתם קוראים לקבלנים הנמצאים בשטחי יהודה ושומרון ואומרים להם: בואו, תעקרו לנו את העצים, או תגזמו לנו אותם. תמורת העבודה הזאת אנחנו נותנים לכם את חומר הגלם, והם לא צריכים לשלם שכר עבודה. מכיוון שמדינת ישראל תפסה את הגזם – כי אסור להעביר אותו ליהודה ושומרון – הגזם לא הוחזר לבעלים אלא הוחזר לידי פקחים של המשרד להגנת הסביבה, והם נוהגים אתם כפי שצריכים לנהוג עם הגזם הזה, כך שבעלי הגזם למעשה מפסידים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה. שאילתה מס' 508: זיהום הים על-ידי שפכים מרצועת-עזה. בבקשה. <508. זיהום הים על-ידי שפכים מרצועת-עזה> <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד השר, חברי חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, ברצועת-עזה הוקם מתקן לטיהור שפכים, אולם הוא אינו מופעל בתפוקה מלאה בגלל מחסור בחשמל, ולעתים אינו מופעל בכלל. בישראל מושקעים סכומים גדולים בטיפול בשפכים כדי למנוע זיהום בים. רצוני לשאול: 1. מה היא עמדת משרד הביטחון באשר להעברת החשמל להפעלת המתקן הנ"ל? 2. מה נעשה בתקופה האחרונה כדי לאפשר את הפעלת המתקן? 3. האם מתקיימת תקשורת בין מתאם הפעולות בשטחים לרשות הפלסטינית על מנת לפתור את הבעיה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מתקן טיהור השפכים שהוקם בצפון רצועת-עזה, באזור בית-להיה, איננו פעיל, שכן הקמתו טרם הושלמה. ממידע שנמסר לנו על-ידי הרש"פ והבנק – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> זה מ-2010. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מוסר בדיוק – מידע מדויק, שנבדק עד היום. ממידע שנמסר לנו על-ידי הרש"פ והבנק העולמי, רק בחודשים הקרובים תושלם הקמת המתקן. על-פי ההערכה, בחמש השנים הראשונות של המתקן הוא יהיה זקוק ל-3–5 מגה-ואט להפעלתו. לבקשת הרש"פ, ישראל אישרה הצבת פאנלים סולריים שצפויים לייצר 5–6 מגה-ואט לשם הפעלת המתקן. נוסף על כך, ישראל אישרה תוספת של 6 מגה-ואט לקווי החשמל הקיימים מישראל לרצועת-עזה לצורך הפעלת המתקן. שילוב שני מקורות האנרגיה האלה, שהם כ-12 מגה-ואט, צפוי לתת מענה מלא ויותר מכך לצורכי האנרגיה של מתקן טיהור השפכים. ברגע שהמתקן יהיה מוכן, מבחינתנו תהיה לו כמות חשמל הרבה יותר גדולה מהצרכים. לשאלתך האחרונה, מתאם הפעולות בשטחים עומד בקשר מתמיד עם הרשות הפלסטינית לקדם את הנושא הזה של הפעלת המתקן לטיהור שפכים. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, עוד שאלה. את לא חייבת. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כן, כבוד השר, ובכן, יש לי מידע, ואני אשמח, כמובן, להעביר אותך למשרדך, על אודות מתקן לטיהור שפכים שהושלם כבר ב-2010 וקיים כבר שש שנים. הוא אינו מופעל, לרוב. הוא מופעל ב-25% מהזמן, וכ-90,000 קוב של שפכים לא מטופלים, נשפכים, לצערנו, לים, וזה מגיע לחופים של אשדוד ואשקלון. הנושא נדון לאחרונה בוועדת החוץ והביטחון, בתת-ועדה של מייקל אורן בוועדת החוץ. שם בעצם גם כן נאמר על-ידי גורמי הביטחון – לא ניכנס לפרטים, כי הדיון היה חסוי – שהמתקן קיים. ברצוני בעצם כן להפנות את תשומת לבך לעניין הזה, כי הזיהום וההשלכות האפשריות של העניין הזה הן גם, כמובן, בריאותיות, אבל גם במידה מסוימת ביטחוניות. אנחנו מדברים על אנשים שחוזרים לעזה ממקומות של מלחמה, גם מסוריה, וחס וחלילה, אם יגיעו אלינו מחלות זיהומיות, זה כמובן יפגע בביטחון של אזרחי ישראל כולם. תודה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מסכים אתך בדבר אחד, שאין ספק שצריך לטפל בשפכים של עזה במלוא העוצמה, במלוא הכוח. זה מהווה סכנה ברורה – בריאותית, ביטחונית – חד-משמעי. אני עומד על דעתי – המתקן עדיין איננו מוכן. יכול להיות שהוא נבנה ב-2010, והוא צריך השלמות. הוא יהיה מוכן לעבודה מלאה רק בחודשים הקרובים. מבחינתנו, מבחינת מדינת ישראל, הובטחה כמות חשמל פי-שניים ממה שהמתקן הזה צריך. ברגע שהמתקן יהיה מוכן באופן מלא להפעלה, כמות החשמל תינתן לו, והמתקן יופעל. לא זאת תהיה הבעיה שמעכבת את הפעלתו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את שר התחבורה, השר ישראל כץ. בבקשה, אדוני. אני מבקש מחבר הכנסת נחמן שי, ראשון השואלים. שאילתה מס' 11: תנועת הרכבות בקו תל-אביב–ירושלים. בבקשה, אדוני. <11. תנועת הרכבות בקו תל-אביב–ירושלים> <נחמן שי (המחנה הציוני):> אקדים ואומר – יש לי שאילתה נוספת היום. אנחנו מקבלים תשובות באיחור כל כך גדול, שהשר בוודאי יודע שבסוף יש תכונה – כמו שרפול היה נוהג להכניס את הדואר למגירה; כששאלו אותו למה, הוא אמר: כשנפתח את המגירה כבר לא נצטרך את רובו. זה מה שקורה לשתי השאילתות. לפני כמה שבועות הושבתה תנועת הרכבות בקו ירושלים–תל-אביב. כשחודשה הנסיעה בקו, צומצם השירות, והרכבת האחרונה לירושלים יוצאת מתל-אביב בשעה 17:45. רצוני לשאול: 1. מתי צפויה להתחדש תנועת הרכבות המלאה בקו זה? 2. מה היא החלופה שהמשרד מתכנן להעמיד בזמן השיבושים בקו? אני רוצה לציין שהשאילתה הזאת היא מ-27 במאי 2015. עברו 14 חודשים, ויש לי הרגשה שמאז – כל כך הרבה שינויים, וכו'. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע ברשות הארצית לתחבורה הציבורית, ולהלן מובאת התשובה שנתקבלה: 1–2. מבדיקה שנערכה בנושא עולה כי חברת "רכבת ישראל" צמצמה את מספר נסיעות הרכבת בין ירושלים לבית-שמש ומשם לתחנות במרכז בלי שיידעה כנדרש את הרשות הארצית לתחבורה ציבורית ובלי שנתקבל לכך כל אישור של מנהל מסילת הברזל. לטענת הרכבת, ההחלטה על צמצום הנסיעות נבעה מביקושים נמוכים בנסיעות אלו, אולם בשל תקלה פנימית התהליך לא התבצע על-פי המקובל ולא הופנתה בקשה לבחינה ואישור של מנהל מסילת הברזל לכך. טענות הרכבת לגבי ביקושים נמוכים בנסיעות שבוטלו נבדקו. בהתאם לכך ולאור החשיבות במתן שירות רכבת רציף בין ירושלים לתל-אביב, הונחתה הרכבת לחדש מייד את הנסיעות שבוטלו. הנסיעות אכן הושבו והקו פועל כסדרו. זה היתרון שבתשובה מאוחרת. <היו"ר מאיר כהן:> תודה, אדוני. אתה רוצה לשאול עוד שאלה, אדוני? חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> בטווח של 14 חודש, אדוני השר, כל כך הרבה דברים התרחשו במדינת ישראל, שבאמת אפילו קשה להתווכח. אבל האמת, לצורך העניין אני גם לא הבנתי. הבנתי שזה לא היה תקין, משהו פה לא נעשה תקין, וכך אומרים הגורמים במשרד. אז מה הם עושים לפחות כדי שהבעיה הזאת או בעיות דומות לא יתנהלו באותה צורה? ב. אני מבקש – אני חוזר, אני מפציר ואני אפנה גם למי שצריך – שתשובות על שאילתות תינתנה במועד סביר, בזמן שהן עדיין חיות ותוססות, ולא באמת בטווח כל כך ארוך של זמן. <היו"ר מאיר כהן:> אכן, צודק. בבקשה, אדוני. מיקי לוי – חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> השר, השאילתה שלי חופפת את השאילתה של חבר הכנסת שי, בלי שנדע, על זמני הרכבות. אם מזכירת הכנסת תיתן אישור, אני אשאל את השאלות ברצף, לגבי שתי השאילתות, או לפי התקנון, כל אחת בנפרד. <היו"ר מאיר כהן:> אני חושב שתוכל לשאול – יש לך שתי שאילתות? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לא, יש אחרי זה. <מיקי לוי (יש עתיד):> יש לי שלוש בסך הכול. על אחת הוא ענה. נשארו שתי שאילתות. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מה, שהגשת? <מיקי לוי (יש עתיד):> כן. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני צריך לפי סדר מסוים. <היו"ר מאיר כהן:> יש שאילתה שלך, אדוני, שאילתה מס' 14: צמצום שעות פעילות קו הרכבת תל-אביב–ירושלים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לא, זה עכשיו. <היו"ר מאיר כהן:> זה עכשיו. זאת השאלה עכשיו. האם אדוני רוצה לשאול את זה עכשיו? אם לא, אני אבקש – לפי הסדר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> 347 זה גם כן מיקי לוי – קרן סיוע לעסקים הנפגעים; 369 – המתנה ממושכת למבחני נהיגה מעשית. <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו נעשה את זה בצורה מסודרת. אני חוזר, השאילתה שלך מדברת עכשיו על צמצום שעות הפעילות. האם אדוני רוצה לשאול את זה? <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, הוא ענה – – – <היו"ר מאיר כהן:> אז שב, בבקשה, כבודו, ועוד שתי דקות תעלה לשאילתה השנייה. אני מזמין את חברת הכנסת רחל עזריה – לא נמצאת. אני מזמין את חברת הכנסת – לא, עאידה תומא ביקשה שזה יהיה בכתב. אני מזמין את חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> תומא לא נמצאת? <היו"ר מאיר כהן:> לא, תומא לא נמצאת. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> נעביר להם את התשובות בכתב. <היו"ר מאיר כהן:> תומא ביקשה בכתב. אם אדוני יוכל להעביר, נודה לו. בבקשה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אנחנו עכשיו איפה? <היו"ר מאיר כהן:> בשאילתה מס' 126: זמני נסיעה בקו תל-אביב–ירושלים, של חברת הכנסת רויטל סויד. <126. תנועת הרכבות בקו תל-אביב–ירושלים> <רויטל סויד (המחנה הציוני):> נכון שחברי שאל בדיוק את אותה שאלה, אבל מכיוון שאני לא הבנתי את התשובה, אני אשאל אותה שוב, בתקווה שהפעם אני אבין. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אה, זאת אותה שאילתה? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אותה שאילתה. לאחרונה הושבתה הנסיעה ברכבת בקו ירושלים–תל-אביב לכמה שבועות, נוכח הצורך בטיפול בקרונות. לכשחזר הקו לפעילותו הסדירה, גילו התושבים והנוסעים בקו זה כי השירות צומצם, כך שהרכבת האחרונה היוצאת מכיוון תל-אביב אל עיר הבירה יוצאת בשעה 17:40 לערך. תל-אביב, מעצם היותה עיר מרכזית, היא מרכז תעסוקתי לרבים מתושבי העיר ירושלים ומקום מרכזי לבילוי ולחיי חברה. למותר לציין כי העושים שימוש בשירותי רכבת ישראל עושים כן בין היתר כדי לחסוך עלויות וזמן. אלא שצמצום שעות פעילות הקו כך שהרכבת האחרונה יוצאת בשעה מוקדמת מרוקן מתוכן את תכליתה של התחבורה הציבורית ולמעשה מביא לכך שתושבי העיר נאלצים לוותר על הנסיעה. דברים אלו יפים במיוחד כאשר מדובר במי שמבקש להגיע מירושלים למקום עבודתו בתל-אביב בתחבורה ציבורית, כאשר שעות העבודה במציאות בת-זמננו אינן מסתיימות בשעה 17:30 אלא לאחר מכן. יצוין כי להבדיל מהמתרחש בתדירות קו תל-אביב–ירושלים, קווים מרכזיים שונים, כגון קו תל-אביב–חיפה וקו תל-אביב–באר-שבע, זמינים לנוסעים בתדירות גבוהה יותר עד שעות מאוחרות, ובכך מתאפשר שימוש ראוי ברכבת. ברצוני לשאול את השר: 1. מדוע הוחלט על צמצום שעות פעילות קו הרכבת ירושלים–תל-אביב? 2. לאור הטענות שהשר שומע – ויש פה עכשיו חמש שאילתות בנושא הזה – מה בכוונת השר לעשות כדי שאנשים עובדים, והם עובדים אחרי השעה 17:30, יוכלו באמת לצרוך את התחבורה הציבורית בנסיעה בבוקר לתל-אביב ובחזור לירושלים, וגם הבליינים שרוצים לבלות בתל-אביב, כמו בבאר-שבע ובחיפה? תודה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> בהמשך לתשובה שניתנה, לטענת הרכבת, ההחלטה על צמצום הנסיעות נבעה מביקושים נמוכים לנסיעות האלה, אולם בשל תקלה פנימית התהליך לא התבצע על-פי המקובל ולא הוכנסה בקשה לבחינה ואישור מנהל מסילת הברזל לכך. וכאן אנחנו עשינו – טענות הרכבת לגבי ביקושים נמוכים בנסיעות שבוטלו נבדקו. בהתאם לכך ולאור החשיבות במתן שירות רכבתי רציף בין ירושלים לתל-אביב, הונחתה הרכבת לחדש באופן מיידי את הנסיעות שבוטלו. הנסיעות אכן חודשו והקו פועל כסדרו. אני רק יכול להוסיף ולומר, אדוני היושב-ראש – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> עד איזו שעה, אם כך? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> השעות שהיו, כלומר, התכיפות שהייתה, תדירות הנסיעות. זו התשובה שניתנה לי. אני מקווה שעוד מעט, במרס 2018, קו תל-אביב–ירושלים יוכל ב-30-28 דקות להגיע בנסיעה רציפה וישירה – – <היו"ר מאיר כהן:> אינשאללה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – בתדירות הרבה יותר גבוהה, של ארבע רכבות בשעות שיא, עד שעה מאוחרת. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מתי חזרה הפעילות? <היו"ר מאיר כהן:> גברתי רשאית לשאול עוד שאלה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לגבי זה, הפעילות חזרה בדיוק כסדרה. זה מה שאני יודע להגיד כאן. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אני לא אקום. מתי חזרה הפעילות? מתי? לפני חודש, לפני חודשיים, לפני חצי שנה? גם השאילתה שלי היא מלפני שנה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> זו התשובה – שברגע שהייתה פנייה לרכבת, הפעילות חזרה. זה מה שאני יכול להגיד כרגע. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת עליזה לביא – שאילתה מס' 128: תופעת "הקווים המדלגים". בבקשה, גברתי. <128. תופעת "הקווים המדלגים"> <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, "קווים מדלגים", קווי אוטובוס המדלגים בין ריכוזי אוכלוסייה חרדית בלבד, הם תופעה שמתרחבת למרות המלצות של דוח הממ"מ להסדיר את הגדרת התחנות הבין-עירוניות ולדרג לתחנות ראשיות ומשניות. עוד הומלץ על שינוי חקיקה שיחייב הקצאת מקום למתקני תחבורה ציבורית כחלק מתכנון אזורים חדשים. אני מבקשת לשאול אותך, אדוני השר: מה נעשה ליישום ההמלצות ומה מתוכנן? תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע ברשות הארצית לתחבורה ציבורית, ולהלן מובאת התשובה שנתקבלה: הרשות הארצית לתחבורה ציבורית במשרד התחבורה סיימה את כתיבת ההנחיות לתכנון תחבורה ציבורית ומצויה כעת בשלב הטמעתן. במסגרת הנחיות אלה יינתן מענה גם לנושאים שעלו בדוח, כגון הקצאת מקום לתשתיות תחבורה ציבורית, הגדרת תחנות בין-עירוניות, דירוג תחנות ראשיות ומשניות וכו'. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, אנחנו חוזרים ודנים בנושא הזה, ואני רוצה להזכיר לך שמרכז המחקר והמידע פה, בכנסת ישראל, ב-2014, מצא שתכנון מסלול קווי תחבורה ציבורית מושפע לרוב מלחצים פוליטיים של עסקנים וועדי שכונות, ואז יש מציאות שמשרד התחבורה מארגן או מסייע בתפירה של כל מיני קווים או תחנות כאלה, שמדלגות ממקום למקום, מדלת לדלת. זה איזה סוג של כלאיים בין קווים עירוניים לקווים ציבוריים – "קווים מדלגים", שמדלגים על תחנות אסטרטגיות במסלול ומונעים שירות מנוסעים רבים. צריך שינוי חקיקה. למה הרשות הארצית לתחבורה ציבורית לא מקיימת הליך סדיר של שיתוף הציבור באינטרנט ולא מפרסמת פרוטוקולים של קווים בטרם אישורם, כדי לאפשר לנוסעים שנפגעים מ"הקווים המדלגים" להגיש בקשות? תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אוקיי, כמו שאמרתי, כתיבת ההנחיות לתכנון תחבורה ציבורית הסתיימה ומצויה בשלבי הטמעה. שלבי ההטמעה הם שלבים – אני לא חושב שבשלב הזה ניתן להביא אותם באינטרנט לידיעת הציבור. אלה דברים שבוודאי יש בהם גם תיקונים ושינויים. יש הבדל בין דיון בוועדות כנסת וכו', שמזמינים ומקבלים הסברים, לבין – לידיעת הציבור צריך להביא דבר מושלם, להגיד לו: כאן הקו פועל, כאן יש תחנה ושאר הדברים, ואני בעד שקיפות במקרים. בכל מקרה, הרשות עצמה סיימה, אכן, בהתאם לדוח, להכין את ההנחיות ולתכנן את התחבורה, והיא בשלבי הטמעה של הדבר הזה, כחלק מכל ההתארגנות של התחבורה, שקורית בצורה מאוד משמעותית בכל אזור ובכל מקום בעצם התקופה הזאת. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת גפני – לא נמצא. חברת הכנסת רויטל סויד – שאילתה מס' 234: שילוט בשפה הערבית ברכבת ישראל. גברתי, בבקשה. <234. שילוט בשפה הערבית ברכבת ישראל> <רויטל סויד (המחנה הציוני):> המידע המתפרסם בתחנות רכבת ישראל ובכריזה בדבר מועדי הנסיעות הוא בעברית ובאנגלית בלבד. מדובר בהפרה ובפגיעה בזכויות אזרחים דוברי השפה הערבית, מכיוון שלא הכריזה ולא השילוט הם גם בשפה הערבית. ברצוני לשאול את השר: 1. מדוע אין תרגום לשפה הערבית? 2. מה ייעשה על מנת לחייב את רכבת ישראל לפעול כך ולפרסם את מועדי הנסיעות בשפה זו? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע ברשות הארצית לתחבורה ציבורית. להלן מובאת התשובה שנתקבלה: מדוע אין תרגום לשפה הערבית – רכבת ישראל תרגמה לערבית את אמצעי מסירת המידע החשובים ביותר: אתר האינטרנט, חוברת כיס של לוח הזמנים, שילוט קבוע המציג את לוח הזמנים בתחנות, שילוט המציג את תוואי מסלולי הרכבת בקווי הנסיעה השונים ושילוט המציג את שם התחנה הנראה לנוסעי הרכבת סמוך לכניסתה לתחנה. למעשה, כל אמצעי המידע הנוגעים לתכנון המקדים של הנסיעה, וכן אלה שנועדו לאפשר התמצאות נוחה בתחנות הרכבת ובמהלך הנסיעה, מתורגמים לערבית. הכריזה לא מתבצעת בשפה הערבית, אלא בעברית בלבד, למעט ברכבות לנתב"ג, שם נוספת כריזה גם באנגלית לטובת ציבור התיירים. הטעם לכך הוא פשוט: חזרה על ההודעות בשפה נוספת תהפוך את הנסיעה ברכבת לקולנית ורועשת ותפגע בנוחות הנסיעה. מה ייעשה על מנת לחייב את רכבת ישראל לפעול כדין ולפרסם את מועדי הנסיעות בשפה הערבית – על הרכבת לא מוטלת חובה חוקית לתרגם את פרסומיה לשפה הערבית. אף-על-פי-כן הרכבת פועלת להנגשת המידע ומאפשרת לתכנן את הנסיעה מראש, להתמצא בתחנות ובמהלך הנסיעה ברכבת גם בשפה הערבית. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. סליחה, אדוני. חברת הכנסת עליזה לביא – בבקשה, גברתי. אני מבקש את סליחתך. שאילתה 279: מוקדי הסיכון בכבישים האדומים. בבקשה, חברת הכנסת לביא. <279. מוקדי הסיכון בכבישים האדומים> <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, דוח של עמותת "אור ירוק" מציג 216 קילומטרים של קטעי כביש מסוכנים ו-63 צמתים מסוכנים, שבהם נהרגים 92 בני-אדם בממוצע בשנה. על-פי הדוח דרושים 4 מיליון שקלים בשנה לטיפול במוקדי הסיכון. אדוני, נוכח נתוני הדוח – 1. מה עושה משרדך כדי לטפל בכך? 2. האם יטופלו המוקדים במסגרת תוכנית החומש החדשה של "נתיבי ישראל"? תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע בחברת "נתיבי ישראל", ולהלן מובאת התשובה שנתקבלה: הטיפול במוקדי הסיכון בצמתים ובמקטעי כביש נקבע על-פי קריטריונים שאופיינו והם מאושרים במסגרת הוועדה הבין-משרדית המורכבת מנציגים הגופים הבאים: משרד התחבורה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משטרת ישראל וחברת "נתיבי ישראל". חברת "נתיבי ישראל" פועלת למתן מענה בטיחותי תשתיתי בכלל הדרכים אשר הוגדרו על-ידי הוועדה הבין-משרדית כמוקדי סיכון בהתאם למסגרת התקציבית המוקצית לה לטובת הנושא. מוקדי סיכון בתוכנית החומש הנוכחית, שמתקיימת עד סוף השנה הזאת: ב-95 מוקדי סיכון הסתיימה העבודה בהשקעה של כ-830 מיליון שקלים. 28 מוקדי סיכון – בביצוע, בהשקעה של 495 מיליון ש"ח. 28 מוקדי סיכון – בתכנון, בהשקעה של כ-400 מיליון ש"ח. לאור החלטת הוועדה הבין-משרדית צפויים להתווסף עוד 32 מוקדי סיכון לתכנון, בהשקעה של כ-270 מיליון ש"ח. נוסף על כך, החברה משקיעה מדי שנה כ-200 מיליון ש"ח בתאורה, כ-60 מיליון ש"ח בתחזוקה ופרויקטים יזומים, וכ-70 מיליון ש"ח – חשבונות חשמל ומערכות בטיחות, התקנה, החלפה יזומה ותיקונים. יתרה מכך, החברה פועלת באופן שוטף, ובמיוחד לקראת תוכנית החומש הקרובה, להצפת כלל הצרכים התקציביים הידועים לטובת הטיפול בנושא. החברה תמשיך לפעול במסגרת תוכנית החומש הבאה למתן מענה בטיחותי בכבישים שבאחריותה. אמיתות הנתונים שהוצגו על-ידי "אור ירוק" – לאחר קבלת הדוח פנתה החברה לעורכת הדוח, ד"ר ויקטוריה גיטלמן, במטרה לברר את מקור הנתונים כדי לתקפם. לחברה נמסר שמקור הנתונים הוא קובצי תאונות של הלמ"ס. נתוני התאונות ממערכת ניהול בטיחות – מקורם גם כן בלמ"ס. לאחר בדיקה נמצא שהנתונים תואמים לנתונים שהוצגו בדוח של "אור ירוק". הדוח כולל את כל כבישי הארץ – עירוניים, בין-עירוניים וכבישים שאינם באחריות החברה, כגון נתיבי-איילון, כביש 6 וכדומה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, בדיונים בוועדת הכלכלה, לפני כחודשיים, הצהיר אדוני שהתקציב לטיפול במוקדי הסיכון יהיה 750 מיליון שקל לשנתיים הקרובות. הייתי מבקשת לדעת מה התקציב באמת לשנת 2016–2017, תקציב דו-שנתי, כמה מוקדי סיכון יטופלו, כמה מוקדי סיכון בשלים לטיפול כבר היום, אם באמת יש להם תכנון, אישורים רלוונטיים ותקציב. מה התחזית שלך? אדוני, אני יודעת עד כמה הנושא הזה חשוב לך ועד כמה אתה פועל רבות – ובדמך – בנושא טיפול והתמודדות. אז מהי באמת התחזית לשנתיים הקרובות? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אכן, בדיוק כפי שאמרתי, ויותר מזה, דיברתי על כל התכנונים הקיימים, שהם גם יתוקצבו, ואכן פנינו, והוגדלה ההרשאה, כך שכל מוקד סיכון שהוא זמין השנה, מבוצע. אבל עשיתי גם יותר מזה; אני קבעתי, כבר לקראת תוכנית החומש הבאה, שמתחילה בתחילת השנה הבאה, שכל סכומי הפיתוח שמועמדים לרשות חברת "נתיבי ישראל" – ואני מדבר כרגע על הבין-עירוני, על מוקדי הסיכון האלה, קטעי כביש ומוקדי סיכון – כל תוכנית החומש תתבצע לפי שלושה קריטריונים: הקריטריון העילי – כל מקום שיאותר ויוגדר על-ידי הצוות המקצועי כמוקד סיכון יטופל בעדיפות ראשונה, כלומר, גם קידום התכנון וגם הביצוע של כל מוקד סיכון מאותר ושיאותר תוך כדי החומש עולה לקדמת התור. זאת אומרת, נגיד שמאותר באזור דימונה מוקד סיכון, עקב דברים שקרו ועקב בדיקה וכו', ואין לו עדיין תכנון, אז במסגרת התקציב, הרזרבות של התקציב, לפני שמבצעים את הכביש הגדול ואת שאר הדברים ואת הדברים שהחברה מטפלת בהם, מבצעים את הדרוש במוקדי הסיכון. מקדמים את התכנון ומבצעים. הדבר השני הוא: כל הפניות שמאלה – יש כ-500 פניות שמאלה, בעיקר מול יישובים קטנים, שככל שהורחבו עכשיו הכבישים – ומורחבים הרבה במדינת ישראל – מבצעים פתרונות, בדרך כלל זה רמזור, כביש שירות או דבר אחר, בפניות שמאלה, החוצה ופנימה, שהן דבר מסוכן, עוד בטרם הפכו למוקדי סיכון. זאת אומרת, מוקדי סיכון, טיפול ללא מגבלה תקציבית, פניות שמאלה – טיפול בכל הפניות המאותרות ואלה שתהיינה. ואחרי זה, כמובן במקביל לביצוע של כל הפרויקטים הגדולים, מסילות רכבת, כבישים וכל שאר הדברים ש"נתיבי ישראל" מבצעת, יש תחזוקה שוטפת, ואני עוד הפעם מדגיש: כשסוללים כביש חדש, כמו הכביש לערד, או כביש 6 עד שוקת, וכל הדברים האלה, זה מחליף כבישים אדומים באופן מובהק, בצורה הכי משודרגת, ואסטרטגית, ממיר כבישים אדומים בכבישים משוכללים ובטוחים. לכן – יותר ממה שאמרתי בוועדה, אני חוזר, קבעתי את כל הקריטריון – זה לא 200 מיליון שמוקצים; כל הסכום כולו עומד לרשות ביצוע מוקדי סיכון, באופן בלתי מוגבל, בכל החומש הקרוב. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מקלב – בבקשה, אדוני. שאילתה 288: הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. <288. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים> <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים קובע כי הרשות תפעל באמצעות מועצה המונה 15 חברים. בין תפקידיה – פיקוח על פעילותה השוטפת של הרשות. פורסם שמועצת הרשות הלאומית מונה חמישה חברים, וזה אינו מניין חוקי לקבלת החלטות. אדוני השר, ברצוני לשאול: 1. מה ייעשה למינוי נציגי מועצה כחוק? 2. בהיעדר מועצה, מי מפקח על פעילות הרשות? תודה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> השאילתה שבנדון הועברה להתייחסות מנכ"ל משרד התחבורה היוצא, ולהלן – אני מביא את התשובה שנתקבלה: בהתאם לחוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה), התשס"ו–2006, מינוי חברי מועצת הרשות הוא בסמכות הממשלה, על-פי הצעת שר התחבורה והבטיחות בדרכים. לצורך קיום החוק נעשתה פנייה של משרדי למשרדי הממשלה – אוצר ובריאות – אשר מינוי נציג מטעמם התעכב זמן רב וטרם הושלם. כמו כן מתקיימים הליכים למינוי נציגי הציבור החסרים, ושר התחבורה והבטיחות בדרכים פעל ופועל למינוי חברי מועצה ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים. שר התחבורה הציע מועמדים ומועמדות לשמש כחברי וכחברות מועצת הרשות, אך הוועדה למינוי בכירים ברשות החברות הממשלתיות פסלה את המועמדות בשל סיבות שונות אשר יצרו רף גבוה מאוד למינוי חברי וחברות מועצה. לדוגמה: הוועדה למינוי בכירים פסלה מועמדת בשל חוסר ניסיון בתחום פעילותה של הרשות. יצוין כי לטעמנו תחום פעילותה של הרשות הוא רחב ביותר, כמפורט בסעיף 6 לחוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, וכי למועמדת היה ניסיון רלוונטי בחלק מהתחומים המפורטים בסעיפי המשנה של סעיף 6 לחוק, אך המועמדות שלה נפסלה בנימוק הכללי כי אין לה ניסיון בתחום. זה דבר שעיכב, כמובן, מינוי שהיה צפוי. הדוגמה הזאת ועוד דוגמאות נוספות הקשו מאוד, הלכה למעשה, את מלאכת איתור המועמדים לשמש כחברי מועצת הרשות. נוסף על כך, יש להביא בחשבון כי במשך התקופה שבה חסרה הרשות נציגים, נערכו שתי מערכות בחירות לכנסת, דבר שמנע מהשר – לתקופות ארוכות וממושכות – למנות חברי מועצה ועצר את כל הליכי איתור המועמדים בתקופות אלה. יובהר, וזה הדבר החשוב, כי לפני כמה חודשים אושר פורמלית מינויו של יושב-ראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מר גיורא רום, כך שמספר חברי המועצה עלה לשישה. כמו כן, שלושה מועמדים נוספים – אגב, שהומלצו על-ידיו, כי ציפיתי שיהיה יושב-ראש ושהוא יבקש להשלים את המועצה בדמויות שיכולות לסייע בעבודתו לפי שיקול דעתו – ואכן, הוא המליץ על שלושה מועמדים שעברו לאחרונה את אישור הוועדה למינוי בכירים, ובהם שתי מועמדות ומועמד אחד. מעבר לאמור לעיל, שר התחבורה, באמצעות צוות לשכתו, פועלים באופן אינטנסיבי לאיתור מועמדים ומועמדות נוספים לשמש כחברי וחברות מועצת הרשות. אבקש להבהיר כי הפעילות של הרשות מבוצעת בהתאם להוראות החוק. כמו כן, הנהלת הרשות מדווחת לנציגי המועצה. נוסף על כך, היועץ המשפטי של הרשות וחשב הרשות, שהוא עובד אגף החשב הכללי במשרד האוצר, מפקחים אף הם על הפעילות. לעניין התקציב, הרשות פועלת בהתאם לסעיף 22 לחוק יסודות התקציב. חשוב להדגיש כי חלק מרכזי של תקציב הרשות הלאומית מיועד לטיפול במוקדי סיכון ומחולק בהתאם לקריטריונים קבועים מראש ועל-פי החלטות ועדה בין-משרדית המשותפת לנציגי הרשות הלאומית, משטרת ישראל ומשרד התחבורה, וכן עובר אישור אגף התקציבים במשרד האוצר. מעבר לכך, תקציבים נוספים מיועדים לפעילויות של משרדי ממשלה אחרים, דוגמת משטרת ישראל, משרד החינוך ומשרד המשפטים. אני אוסיף ואומר שלגבי משטרת ישראל כבר נקבע, על דעתי, על דעת השר לביטחון פנים ועל דעת משרד האוצר, שהתקציב יועבר ישירות ממשרד האוצר למשטרת ישראל ולאגף התנועה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אדוני מסתפק בתשובה? לא. בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> היושב-ראש, ברשותך, אני רק רוצה להבהיר שהשאילתה שאני שאלתי היא עוד מ-2015, מדצמבר. לפעמים שאילתות כאלה, שהן מלפני חצי שנה, נהפכות ללא רלוונטיות. במקרה הזה, כפי שאדוני אמר, זה עדיין רלוונטי. אומנם אנחנו דיברנו אז על חמישה ועכשיו יש כבר שישה ועוד שלושה בדרך. זה באמת רק מראה שזה מתנהל קצת בכבדות, המינויים – – <היו"ר מאיר כהן:> כן. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – מאז נכנסתי אני לכנסת – ואני עכשיו כבר מהוותיקים פה – לימדו אותי, גם על-ידיך, שהרשות הלאומית, יש לה תפקיד מאוד מאוד חשוב, וככה אני באמת חושב. השאלה היא אם יש משהו מעבר לכך, ואיך אתה רואה גם את העתיד ואת הפעילות של הרשות – האם אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה שאנחנו מצמצמים את החברות בה ואת הפעילות שלה, כפי שאתה אמרת גם בתשובה, מעבירים ישירות למשטרה, או שבאמת – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – אחרי שמונה היום יושב-ראש, אתה רואה להמשיך, שהרשות תפעיל ותישא את הדגל של מניעת תאונות דרכים ועוד דברים שצריך, בצורה מקצועית, כפי שעשתה בעבר? <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יש תפקיד חשוב במאבק בתאונות דרכים, אבל לא מעמד בלעדי. הרשות הוקמה בהוראת שעה טרם זמני, וכאשר היא הוקמה היה רעיון שתוקם רשות שתיקח סמכויות מכל המשרדים הרלוונטיים. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים יהיה אחראי-על, שר התחבורה יהיה אחראי לרשות ואחראי למשרד התחבורה שבו מתבצעות פעילויות רבות בתחום קידום הבטיחות בדרכים, מהכשרת הנהג, בטיחות הרכב, תשתיות ודברים נוספים. הרשות עצמה, בסמכות חוקית ועל-ידי תקציב שיועמד לרשותה, תוכל לנווט את משטרת התנועה, את החינוך התחבורתי, התעבורתי, את גופי ההצלה בנושא תאונות דרכים, פעילות הסברה ודברים אחרים. אלא שכאשר היא הוקמה בחקיקה לא הועברו לה הסמכויות של משרדים אחרים. משרד החינוך נשאר אחראי לחינוך התחבורתי; משטרת ישראל – אגף התנועה הוא חלק ממשטרת ישראל וכפוף לשר לביטחון פנים – כך זה היה כל הזמן, וכך גם גופים אחרים. הרעיון הזה, שדרך תקציב – שאפשר יהיה להתנות תקציב במילוי הנחיות הרשות, הוא רעיון שהיה לא נכון מלכתחילה: א. כי אי-אפשר להתנות דרך תקציב; ב. תקציב שהוא לא "פרח מוגן" הוא גם מקוצץ על-ידי משרד האוצר, כמו שמקצצים בכל דבר. ואותו תקציב שדובר עליו, שמעולם אגב לא מומש, 550, הוא כבר נשחק, ולכן העובדה שזו הוראת שעה, העובדה שלא הועברו הסמכויות, היא אפשרה לרשות לפעול, וגיבינו גם את הפעילות שלה, אבל היא מחייבת עכשיו – ואמרתי את זה בוועדה לביקורת המדינה, והיושב-ראש החדש גם מוביל כיוון כזה – הרשות צריכה עכשיו להוביל, בתיאום עם משרד התחבורה, חקיקת חוק חדש. אם החוק הוא זמני, עד סוף 2017, עד אז צריך לארגן חוק חדש שיבחן אם ניתן לקבל סמכויות למשרדים, כן או לא, כשאני מספק, אגב, את ההיבטים התקציביים ובמה הרשות צריכה להתמקד כגוף משרה, מנחה, איכותי, שמכוון ומוביל. והחוק הזה – ואני סומך מאוד על גיורא רום, שעשה גם את חוק הטיס, שהוא החוק הכי עבה שאני מכיר, שהחליף תקנות מנדטוריות בתחום בטיחות הטיסה וכו' בחוק שהיום קיים – אנחנו נגבה אותו כמובן עם כל הגורמים המשפטיים והאחרים. צריך לחוקק חוק שיעגן את מעמד הרשות ואת תפקידה וסמכויותיה, ועד אז אנחנו, בתיאום עם היושב-ראש הנבחר, שמינויו התעכב כמו שהסברתי למה, מאיישים במהירות את הדירקטוריון, כמובן המשרדים נדרשים גם כן לתת נציגים, והרשות תמלא את תפקידה. ואני עוד פעם מדגיש שמעבר לזה, בכל תחום התשתיות והכשרת הנהג ובטיחות הרכב, מתבצעת פעילות והעברת נוסעים לתחבורה ציבורית. אני מאוד שמח על אחוזי הגידול אחרי הרפורמה שהתחילה בינואר והשתדרגה בחודש אפריל גם לפריפריה של הגליל ולשאר האזורים. יש עלייה מתמדת. אגב, כל אחוז הוערך על-ידי ועדת טרכטנברג בזמנו ב-400 מיליון שקלים תועלת למשק. אני כבר יודע על עלייה של 5% ומעלה, זה דבר מאוד משמעותי, היה תהליך הפוך קודם – – <היו"ר מאיר כהן:> של שימוש בתחבורה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – השילוב של תשתיות – תשתיות תחבורה ציבורית, שיפור האוטובוסים ושאר הדברים, ונת"צים שאנחנו מרחיבים בקצב הולך וגובר, עם הרפורמה בתעריפים, שילוב אוטובוסים, רכבות, והוזלה משמעותית – החלק הקטן זה ביטול המע"מ, החלק הגדול זה ההוזלה מהכרטיסים המשולבים – ביחד הופך את המוצר הזה למאוד אטרקטיבי. וככל שנעביר לתחבורה ציבורית וככל שנבנה יותר תשתיות בטוחות, ביחד אנחנו נשפר את רמת הבטיחות בדרכים. יש את הטמעת מכשירי ההתרעה, המערכות החכמות, שאני כבר הוריתי בצו שמנובמבר הקרוב משאיות ואוטובוסים משנת 2012 יחויבו להתקין, ובתחבורה הציבורית חלק לא מבוטל כבר התקינו, זה יכול להציל הרבה חיים. אני רוצה את זה לא רק ברכבים החדשים, שלגביהם יש תמריץ, אלא גם ברכבים הקיימים. אני רוצה מערכת שתתמרץ התקנה, כך שבמכלול אפשר יהיה להוריד את מספר התאונות. והרשות לבטיחות בדרכים צריכה להיות גוף מוביל במחקר, בארגון, בכל הדברים, שמלווה ומנחה את שאר הגופים האחרים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת עליזה לביא – בבקשה, גברתי. שאילתה מס' 300: הפיקוח על מורי נהיגה. <300. פיקוח על מורי נהיגה> <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, לפי המחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 80% מהתלמידים נכשלים במבחן הנהיגה המעשי הראשון. נבחן מבצע בממוצע 3.25 מבחנים עד לקבלת הרישיון. שכר הבוחנים נקבע בהתאם למספר המבחנים שהם מבצעים, ולכן אין תמריץ לבוחנים לשפר את המצב הקיים. אני מבקשת לשאול אותך, אדוני השר: 1. מה אתה עושה בנדון? 2. מדוע לא מציבים מצלמות ברכב בזמן המבחן המעשי? תודה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע באגף הרישוי, ולהלן מובאת התשובה שנתקבלה: כיום, על-פי חוזה ההעסקה של הבוחנים, באופן עקרוני הם נדרשים לבצע 14 מבחנים ביום לרכב פרטי. אחוז המעבר הארצי במבחני הנהיגה עומד על יותר מ-40%. מעבר לכך, אגף הרישוי במשרד התחבורה מפקח על אופן ביצוע המבחנים. על מנת לשפר את המצב, בעצם משרד התחבורה מצוי בהליך ביצוע רפורמה במבחני הנהיגה, אשר יבוצעו באמצעות מיקור חוץ. ואני אומר ואני אוסיף: בעצם, לכן אני מקדם את הרפורמה בתחום מבחני הנהיגה המעשיים. על רקע השאלות שאת שואלת – הן שאלות נכונות והן חלק מהבעיות, ולכן הגעתי למסקנה במהלך השנים האחרונות שאין דרך אחרת, אם רוצים – גם מדובר על לוח-זמנים של ההגעה למבחנים, שהיום אורך כמה חודשים, ועוד בעיות רבות נוספות שחלק מהן הזכרת. חייבים להוציא את השירות לביצוע גורמים פרטיים עם פיקוח ממשלתי, שהיום הוא כמעט לא קיים. חלק מהבוחנים הקיימים יצטרכו ויגויסו לתפקיד פיקוח; עשרות מהם יהיו מפקחים על התהליך עצמו; יותקנו מצלמות בתא הנהג, מכשירי GPS; כל מערכת הבחינה תעבור הליך ממוחשב שלא קיים היום, ברמה הגבוהה ביותר; והתלמידים יוכלו, שלושה ימים לאחר סיום לימודיהם, באישור בית-הספר לנהיגה, לגשת לבחינה הראשונה, ואם לא יעברו – בתוך 14 יום גם לבחינה השנייה. ולכן, במכלול הזה של שיפור המבחנים והאמצעים והפיכת הממשלה לגורם מפקח על הגופים הפרטיים שינהלו ויבצעו תוך השגחה קפדנית ואכיפה קפדנית, כל המערכת הזאת תשתנה. עכשיו, יש הבוחנים הקיימים, יש ההסתדרות, יש גורמים שרוצים לשמר את המונופול – מונופול של 100 ומשהו איש, שלהם יש הכוח לעשות מבחנים או לא לעשות מבחנים, לעשות אותם בצורה נכונה או לא לעשות בצורה נכונה. אני אתמיד ברפורמה; אני מכבד את הפסיקה של בתי-הדין לעבודה. יש הידברות, יקיימו את ההידברות, בסוף אין דרך אחרת, אם רוצים, הממשלה והכנסת וכל נבחרי הציבור. אם רוצים להפסיק את העוול הזה כלפי הנערים והנערות, שרובם מתגייסים גם אחרי זה לצבא – – <עליזה לביא (יש עתיד):> זה הילדים שלנו. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – ורצוי מאוד שיהיה להם רישיון לפני הגיוס, חייבים לעשות את הרפורמה. אגב, כמו שעשו קודמי בתחום המבחנים העיוניים, התיאוריה, ובתחום מבחני הרכב, שבכל שנה או שנתיים עושים – וזה לא פחות מורכב – ועושים את זה במכוני הרישוי תחת פיקוח. ולכן, אני הייתי מצפה גם מההסתדרות כאן להתעלות. אנחנו הצלחנו, אגב, למצוא תעסוקה וסידור לכל אחד מהבוחנים. אין בעיה כזאת, זה לא שאנחנו זורקים אותם לרחוב. <היו"ר מאיר כהן:> כמה יש כאלה? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> יש 120 ומשהו. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – שהם ישולבו – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אתה יודע מה, הם התחייבו בבית-הדין לעבודה – רק התהליך ייעצר, ואנחנו נצמיח רעמות של אריה ונסתער כאן ולא יהיה שום תור. איך שהתקבל צו מבית-הדין להקפיא ושהם יחזרו לעבודה, 15 כבר טסו מייד לחו"ל לאיזה טיול מתוכנן – חלק לקחו חופשה וחלק הבראה. אגב, ימי המחלה שלהם מקסימליים – תמיד הפדיון. חבר הכנסת כהן, זה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה. מונופולים מנצלים את מעמדם לרעה. זה יכול להיות מונופול של ועד חזק מאוד באיזה גוף כמו נמל, זה יכול להיות ברכבת, זה יכול להיות בתעופה. למה אני מזכיר את זה? כי כבר התעמתי עם הגורמים האלה. ואחרי שניצחנו, כולנו, והרפורמות יצאו לדרך, גם הוועדים יותר מרוצים היום – הוועדים החדשים, אגב – בכל מקום, כי העובדים ראו שלא רק האזרחים מקבלים שירות אחר. השמים הפתוחים הורידו את המחירים, הפכו את הטיסה למוצר עממי – צעירים, אחרים – וחברות התעופה הישראליות מרוויחות כתוצאה מהגידול במספר הנוסעים. בנמלים כבר סיכמנו עם הוועד באשדוד, ועוד מעט הוועד בחיפה, בנמלים הקיימים, אחרי שהבנייה החדשה יצאה לדרך. וברכבת – אתם זוכרים את היושבת-ראש? היא הורידה את השלטר מתי שהיא רצתה, וכשהיא זומנה לבית-הדין לעבודה והיא לא הגיעה, ושאלו אותו למה, היא אמרה: אין לי כנפיים, אני לא יכולה להגיע בזמן. אז נתנו לה כנפיים, והרכבת היום הולכת ומשתפרת ומגבירה, והאזרחים נהנים, ובכל שנה קולטים מעל 200 עובדים, כי השירות מתרחב לרכבת עצמה. ואותו דבר בנושא הזה. זה 100 עובדים ומשהו. אנחנו מוכנים לדאוג להם; שלא יפריעו לנו לארגן שירות שיהיה נכון יותר, בטיחותי יותר, מהיר יותר, משוכלל יותר – למען הצעירים, מאות-אלפי צעירים במדינה הזאת. ולכן, אני אציית לכל הכללים ולכל הצווים. לא שיניתי את עמדתי. אין פתרון אחר. הבעיות שהעלית כאן הן חלק מהבעיות. יש עוד הרבה בעיות אחרות שהרפורמה הזאת תפתור. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אפשר, אדוני? <היו"ר מאיר כהן:> אפשר. את רוצה עוד שאלה נוספת? <עליזה לביא (יש עתיד):> כן. <היו"ר מאיר כהן:> אחרי תשובה מפורטת כזאת? <עליזה לביא (יש עתיד):> כן. באמת חיכינו הרבה לתשובות של השר, אז זה לא פלא – – – <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, גברתי. <עליזה לביא (יש עתיד):> זאת שאלה מהבוקר. אתה יודע, אדוני השר, הבוקר התפרסם ב"גלי צה"ל" שבמשרדך בודקים חשד שמפקח על בוחני נהיגה חרג מנהלים, ובפחות משש שעות בחן 20 נהגים על כלי רכב כבדים, במקום שישה בלבד. אם באמת קורים מקרים שכאלה, זה לא פלא שהם מעורבים בתאונות קטלניות, וכולנו ערים לזה. אם כך, אדוני, איך נוהג מפקח? מי מפקח על המפקחים? איך אתה, אחרי דברים שכאלה, הולך להתמודד עם התופעה הרעה הזאת, שפוגעת בכולנו? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כמובן, אני לא רוצה לחרוץ את דינו של אף אחד. כרגע לפי הממצאים אכן בפעולת פיקוח שנעשתה התברר שהוא חרג, וכמובן, הכול מלווה בהליכים המתבקשים. אבל זה מה שאני אומר כאן: היום המערכת המנהלת למעלה לא קיימת בצורה הנדרשת, הממשלתית, והמערכת המבצעת למטה לא קיימת בצורה הנדרשת, ועוד – על-ידי אותם בוחנים. ולכן, צריך לבנות אותה עם כללים, עם טכנולוגיות, עם בקרה, שהמפקחים במשרד התחבורה יקבלו בזמן אמת את הצילומים ואת הבקרה על כל המבחנים שמתבצעים, את סיכום הנתונים. הכול יהיה ממוחשב, וידעו כמה נבחנו. התשובות, אגב, לא יינתנו על-ידי הבוחן, אלא במערכת ממוחשבת בסוף היום, כמו בקופות-החולים שמקבלים את תוצאות הבדיקות וכל הדברים האחרים. זה בדיוק העניין, שהיום המערכת לא בנויה בצורה נכונה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אורי מקלב. עד שאתה מגיע לשם נסב את תשומת לבך, אדוני השר: על שאלה שלא קשורה לנושא, אתה רשאי לענות במועד אחר או לא לענות. התקנון אומר, והעירו לי כאן מהמזכירות, ובצדק – התקנון אומר שגם השאלה השנייה צריכה להיות בנושא. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מאחר שהיא נקשרה לנושא דרך התוצאה – – <היו"ר מאיר כהן:> מאה אחוז. תודה רבה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – אז עניתי על זה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. בבקשה, אדוני. <309. שביתות חוזרות ונשנות בתחבורה הציבורית> <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, זה כמה ימים נהגי חברת "סופרבוס" משביתים את התחבורה הסדירה ברחבי הארץ. המשמעות עבור ציבור הנוסעים היא קריטית ומשמעותית, תוך גרימת סבל ונזקים. רצוני לשאול: 1. איזה מענה מינימלי ניתן לציבור הנוסעים על-ידי המשרד? 2. מה ייעשה כדי לחייב את חברות התחבורה הציבורית בנוהל להפעיל במקרים כאלה אלטרנטיבות למתן מענה הולם? תודה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע ברשות הארצית לתחבורה ציבורית, ולהלן מובאת התשובה שנתקבלה: משרד התחבורה אינו אמור להתערב ואינו נוהג להתערב בסכסוכי עבודה, אשר ללא הגעה של הצדדים למתווה מוסכם על-פי דין – והשווה, לדוגמה, חוק יישוב סכסוכי עבודה – עלולים להגיע לדיון בבית-הדין לעבודה. עם זאת, בשל הצורך בהסדרת תחבורה ציבורית סדירה, מסייע המשרד כמגשר ומקדם משא-ומתן בין הצדדים. ברור כי ללא צו שיפוטי אין להפעיל אלטרנטיבות שיש בהן פגיעה בזכות השביתה. אגב, גם בטסטים, ברגע שהייתה שביתה, לא יכולנו להפעיל שירות אלטרנטיבי, אף שמורי נהיגה בעלי רישיון היו מוכנים לעשות את הדברים. אבל מאחר שחברת הכנסת שרן השכל יושבת כאן, והיא הגישה הצעת חוק בוררות חובה בשירותים ציבוריים, שנמצאת ברקע, בוועדת השרים לחקיקה, אני אומר שאני מאוד בעד יחסי עבודה ובעד זכויות עובדים, אבל בחוק הזה יש, למשל, סעיפים שאומרים שבשירות חיוני – ותחבורה ציבורית היא שירות חיוני מכל הבחינות, ולציבור גדול מאוד, בייחוד כשאנחנו רוצים שיותר ויותר ישתמשו בה, זה דבר קריטי – לא צריכות להיות שביתות, אלא הליך של בוררות. אחרי שקראתי את מה שקראתי, את המצב החוקי של היום, שבשירותים כאלה ואחרים צריכים לקבוע איזה כללים שלא יתאפשרו שביתות פראיות מהסוג הזה ושימוש כוחני בכוח שהופקד בידי העובדים האלה, אחרי שכבר הושקע באוטובוסים, במסלולים, בנת"צים, בתחנות ובסבסוד ובכל הדברים, ובאים עובדים ובקלות רבה מדי – ואני מכיר כמה מקרים כאלה – הולכים ופורצים בשביתה, חייב להיות מנגנון יותר מחייב, או של בתי-הדין או של חוק כזה שימנע פגיעה כל כך קשה בציבור כל כך גדול, גם במקרה הזה כאן. אני חושב שאפשר שלא להפעיל את החוק אם ההסתדרות, בתי-הדין לעבודה וכולם יגיעו לאיזו הסדרה שהיא. לגבי שירותים כאלה זה עדיף. אבל אם באמת המקרים האלה ילכו ויהיו תכופים יותר ויותר ויפעילו בצורה כוחנית ושרירותית את הכוח הזה, המדינה, הכנסת והממשלה יידרשו בסופו של דבר לייצר כאן איזה איזון מול התופעות האלה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> הפגיעה הזאת היא בלתי מידתית, והיא לא מקובלת עלי. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני השר. לפני כמה שנים הייתה לי פגישה אצלך במשרד. תוך כדי פגישה קיבלת פתק, והתברר שבפתק היה כתוב שברכבת ישראל פרצה שביתה. ראיתי אותך, באמת באופן מרשים, נכנס למבצעי, מה שנקרא, וקורא לכולם ונותן הוראות: בבוקר אני רוצה לראות עכשיו ומייד אוטובוסים שיעמדו בתחנות, ייתנו אלטרנטיבה. אני מבין את ההבדל בין רכבת ישראל לתחבורה ציבורית, אבל חלק מהשביתות – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני לא יכול להביא רכבות בתור אלטרנטיבה לאוטובוסים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> התייחסת שאתה לא יכול, אי-אפשר להביא, אבל אתה כן יכול לחייב את החברות. מתברר שאומנם אתה לא יכול להביא, אתה כמשרד התחבורה, את אותם מפעילים, אבל כששביתה פורצת – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אי-אפשר, כי כללי בתי-הדין לעבודה לא מאפשרים לשבור שביתה על-ידי הבאת עובדים. הרי לפני שהלכנו לרפורמה בנמלים היו שרים אחרים, והם אמרו: אנחנו נביא צבא, נביא עובדים זרים או כל מיני דברים. ברוך השם, גמרתי את הרפורמה הזאת בלי שביתות – – <היו"ר מאיר כהן:> בלי להביא צבא. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – ובלי להביא – אבל בתי-הדין לעבודה קבעו פסיקות שלא מאפשרות בזמן שביתה להביא מישהו אחר שיבצע את העבודה, כך שהחברות האלה לא יכולות להביא נהגים, גם אם היו להן, במקום הנהגים השובתים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> יכול להיות שיכולים להביא חברות אחרות שיהיו אלטרנטיבה, כפי שהבאת במקום רכבת ישראל חברות תחבורה, אוטובוסים – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> זה משהו אחר, זה משהו אחר – – – <היו"ר מאיר כהן:> לא הגיעו נהגי קטרים במקום. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לא הבאתי רכבת, בדיוק, ולא נהגי קטרים; הבאנו אוטובוסים שיסיעו. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אז חברות אחרות יוכלו למלא את המקום. הרי המשמעות היום, לפי הזיכיונות החדשים של משרד התחבורה, שעיר כמו דימונה, כמו ירוחם, כמו מודיעין-עילית – כשאין תחבורה ציבורית כל העיר משותקת. דרך אגב, אנחנו עכשיו נמצאים בחג. הרי השאילתה שלי היא מלפני למעלה מחצי שנה. זה קצת מצחיק, לפני כמה ימים, אבל מאז כבר היו עוד כמה שביתות, גם שביתות פראיות, גם של הרכבת הקלה בירושלים – שביתה פראית, שהם לא מגיעים, ואז החברה אומרת: אני לא עושה שום אלטרנטיבה, כשהפגיעה היא באמת לא מידתית, כשכל המשתמשים לא יכולים – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברים, אני מבקש. אנחנו נקפיד על ההוראות – שאלה. אני קצת מאפשר לחרוג בחצי שנייה, אבל אנא מכם, תתמקדו. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני בזה אסיים. הנה, עכשיו אנחנו בחג של המוסלמים, ויש היום חברות בתחרות, חברות תחבורה ציבורית. שרוב-רובם של הנהגים, עד כדי כך, חוגגים עכשיו את החגים האלה. יצא הבוקר, גם יהיה מחר וגם יהיה בהמשך, שיש ממש אי-פעילות לא מידתית בתחבורה הציבורית. צריך לחשוב על אלטרנטיבות כדי לא לפגוע בציבור הנוסעים. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. בבקשה, אדוני השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> חבר הכנסת מקלב, ההסתדרות והעובדים וארגוני העובדים צריכים להבין שידם לא יכולה להיות קלה על השלטר ועל ההדק הזה של השביתה, משום שהפגיעה לא מידתית, וכשהם שובתים הם משביתים מערכת שלמה שהוקמה בדמים – בהרבה כסף, בהרבה מאמץ ועל חשבון דברים אחרים. כל שנה מסבסדים במיליארדים את התחבורה הציבורית, את הנוסעים בתחבורה הציבורית; מקימים כבישים ונתיבי תחבורה ציבורית ומשכללים, אוטובוסים חדשים ואמצעים שלמים שמשקיעים כדי שיוכלו לנוע לצרכים של עבודה, בריאות, חינוך – כל הדברים הכי חשובים – בתחבורה הציבורית, בשעות העומס בעיקר. לכן נדרשת התנהגות אחרת. לצערי, נתקלנו כמה פעמים, גם בתקופות האחרונות, בהשבתה פראית של הנושא הזה. אני מצפה שתיקבע כאן נורמה, וההסתדרות הכללית, או ההסתדרות שמייצגת את אותם עובדים – יש כמה ארגונים היום – חייבת לקבוע כללים ברורים למניעת פגיעה ושביתות פראיות בנושא הזה. אם לא, תידרש חקיקה על מנת להגן על אותה השקעה ועל אותם ציבורים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מיקי לוי, שאילתה 347: קרן סיוע לעסקים. בבקשה, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני. עכשיו באמת אין לנו לאן למהר, כי יש תאונת שרשרת עקב שמן ביציאה מירושלים. אי-אפשר לצאת מהכנסת. <היו"ר מאיר כהן:> אז אתה אומר שאנחנו – אוקיי, בסדר. <מיקי לוי (יש עתיד):> כן. זמננו בידינו, אדוני השר. אדוני השר – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אתה עכשיו בגדר עדכוני התנועה. <347. קרן סיוע לעסקים הנפגעים מעבודות הרכבת הקלה בתל-אביב> <מיקי לוי (יש עתיד):> זה קשור איכשהו למשרדך. ראש עיריית תל-אביב – אתה יודע שאני פעיל מאוד בנושא הרכבת הקלה, לא מפני שאני רוצה לעצור. זה בהחלט מחויב המציאות, וברכות על שהצלחת להזיז גם את הרכבת התקועה הזאת חזרה לפסים שלה. עיריית תל-אביב הקצתה סכום של 5 מיליוני שקלים מקופת העירייה לטובת קרן סיוע לעסקים שנפגעו מעבודות בתוואי הרכבת הקלה. לאחר הצעתו של ראש-העירייה להקים קרן, אני באמת שואל: מדובר בכסף קטן, 5 מיליוני שקלים, הן למשרדך והן למשרד האוצר, ואני בא משם – לעשות איזה מצ'ינג של שקל לשקל כדי לראות איך אנחנו יכולים לעזור לאותם עסקים. הקריטריונים ייקבעו על-ידך, על-ידי משרדך, אבל אני חושב שצריך לתת איזו תקווה. וזה לא הרבה כסף, אדוני. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע בחברת נתיבי תחבורה עירוניים – נת"ע בע"מ, ומובאת התשובה שנתקבלה: בשאילתה מיום 13 בינואר 2016 ביקשת, חבר הכנסת לוי, לדעת אם אנחנו נפעל להקצות סכום כסף לטובת קרן פיצוי לבעלי עסקים הנפגעים מעבודות הרכבת הקלה בתל-אביב, בדומה למהלך שביצע ראש עיריית תל-אביב. כמו כן, ביקשת לקבל מידע על הצעדים שנעשו עד כה לפיצוי בעלי עסקים. חברת נת"ע, זרוע הביצוע של משרד התחבורה להקמת הרכבת הקלה, הונחתה על-ידי לפעול בכל האפיקים הקיימים לסיוע ולהקלה על בעלי העסקים. כחמישה חודשים לפני תחילת העבודות להקמת התחנות התת-קרקעיות קיימו נציגי נת"ע מאות מפגשי הסברה בכנסים ובאופן פרטני עם בעלי העסקים הסמוכים לתוואי העבודות. נוסף על כך, נת"ע מפעילה מוקד מידע ייעודי לטיפול בפניות של בעלי עסקים, ועשרות נציגי שטח מסייעים בפתרונות לוגיסטיים. לכל בית-עסק יש גישה ישירה של הולכי הרגל, מותרת פריקה וטעינה של סחורות, וכל החניונים הסמוכים לאתרי העבודות פתוחים עבור נוסעי הרכב הפרטי. במקביל, חברת נת"ע מפעילה מערך "שאטלים" לאזורי העבודות, כפי שפורסם באמצעי התקשורת, על מנת לאפשר גישה נוחה בתחבורה ציבורית לאזורי תעסוקה מרכזיים אלה. אנחנו מעודדים הגעת לקוחות באמצעות פרסום העסקים באמצעים שונים, לרבות על גדרות אתרי העבודות. בנושא קרן פיצויים לעסקים נפגעים, לצערי אין באפשרות משרד התחבורה לייצר קרן שכזאת ולהעביר תקציב לטובת קרן פיצויים, מאחר שלא הוגדר תקציב ייעודי לטובת סיוע לעסקים. גורמי המקצוע במשרד פנו למשרד האוצר כדי לקבל תקציב למטרה חשובה זו, אבל טרם נענו – לא נענו בעניין הזה. אני רק יכול להוסיף ולומר שמתחילת הפרויקט הבהרתי: משרד התחבורה וחברת נת"ע אחראים להקמת התשתיות ולהסברה לבעלי עסקים ולנגישות להולכי רגל לעסקים, ובהתאם לכללי התנועה – לכלי רכב. משרד התחבורה אינו גורם שאמור לפצות עסקים. יחד עם זאת, אני חשבתי שהדבר המתבקש והנכון ביותר והסביר ביותר זה לאפשר פטור או הקלה בארנונה לאותם בעלי עסקים, בשילוב ומטעם העיריות – במקרה הזה, עיריית תל-אביב היא עיר מאוד גדולה, וגם ערים אחרות. כאשר הבנתי – ויש כאן ראש עיר לשעבר – שראש עיר לא יכול לתת הנחות אלא באישור גורמי הממשלה השונים, משרד הפנים והאוצר, פניתי לשרי הפנים והאוצר – האוצר גם דהיום והפנים דאז – וביקשתי שהם ייתנו אישור. שר הפנים דאז היה סילבן, והוא הסכים באופן עקרוני לדבר הזה. אני חייב לומר, וזה פורסם: התגובה שהתקבלה מההתארגנות של בעלי העסקים – דחייה מוחלטת של הדבר הזה, תוך מתקפה מאוד קשה. בסדר, אני רגיל כבר למתקפות, אף שאני מבין את החששות, הבנתי את החששות ואת הבעייתיות כאן, והדבר הזה לא קרה. ועדיין אני חושב שזה הדבר הסביר וזו היוזמה הסבירה שצריכה להיות. אני לא הכרזתי מעולם על הקמת קרן פיצוי. אני גם לא אוליך שולל אנשים. אגב, אם משרד האוצר – ופנינו – רוצה להקים קרן ויכול להקים, מדובר על הקמת קרן הלוואות. שר הכלכלה לשעבר דרעי גם הכריז בזמנו שהוא הולך להקים דברים כאלה. אני תמיד אהיה שמח להיות שותף בתיאום, אבל זה לא דבר שהתחייבתי לו, כי אני יודע כמה הוא מורכב. עשו בירושלים עבודות עוד טרם זמננו, לפני הרבה מאוד שנים, ולא פיצו שם את בעלי העסקים, כולל תביעות משפטיות שלא התקבלו. אני אגיד יותר מזה: אם חופרים בדימונה כביש או משהו תשתיתי ליד בתים, או בירושלים או בחיפה, אז יבואו עכשיו הדיירים ויתבעו פיצוי גם לדיירים, לבעלי עסקים. זאת אומרת, העיקרון הזה – יש עיקרון של פיצוי על הפקעות, יש עקרונות אחרים שקבועים בחוק; אין עיקרון של פיצוי אנשים על ביצוע עבודת תשתית ליד. <היו"ר מאיר כהן:> אני חושב, אדוני השר, שהעיקרון צריך להביא בחשבון את הזמן, את התמשכות העבודה. אתה צודק כשזה קורה שבוע–שבועיים, אבל זה מתחיל להיות בעייתי כשזה קורה שנתיים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני מכיר את הכלי של ארנונה, ואפשר להפעיל אותו. העיר תיקח פחות ארנונה, כי הם פחות פעילים, וההתחשבנות הזאת יכולה להיות קיימת. אני מבין את זה. אבל קרן פיצוי מטעם הממשלה – – – <היו"ר מאיר כהן:> ראשי הערים מבקשים שיפוי על זה. זה הדבר הבעייתי. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> שיפוי זה בדיוק כמו לתת. אני לא התחייבתי מעודי, א. כי זה לא בסמכותי; אבל מעבר לזה, הטלתי ספק אם ההתחייבות הציבורית הזאת, הפומבית, תוכל לבוא לידי מימוש, כי אני מבין את המשמעות הרוחבית של הדברים האלה. אז יכול להיות שאנשים התחייבו בכנות וחשבו לעשות. השלכות הרוחב של התחייבויות מהסוג הזה הן השלכות של מאות מיליארדים; לא של מיליארדים לא של עשרות מיליארדים – של מאות מיליארדים. זה בעל העסק; ומה עם זה שמספק לבעל העסק? ומה עם ההוא שמספק לזה שמספק? ומה עם היבואן? ומה עם היצואן? אני אומר: צריך להתחשב בבעלי העסקים האלה. נת"ע עושה את זה במובן הפיזי, במובן ההסברתי. העירייה צריכה לעשות; עם כל הכבוד, עיריית תל-אביב היא לא כזאת ענייה. הרי רוב הבעיה היא שם. עיריית תל-אביב יכולה לתת פטור מארנונה לאותם עסקים למשך כך וכך שנים כדי שהם יצליחו להתארגן בתקופה הזאת, כי אחרי זה, כשהרכבת תהיה, וערך הנדל"ן יעלה שם גם סביב כל תחנה – וזה בדוק – והפעילות תהיה יותר גדולה, גם העירייה תוכל לגבות יותר דברים ולקבל החזר על הדברים האלה. זה דבר שצריך לעשות. דברים אחרים, אם משרד האוצר, שאמר שהוא בוחן, יקים קרן – רק אברך על זה. לא אתחייב לדברים שאני לא חושב שהם ריאליים וניתן לעשות. קראתי על ה"מי ומי" שנסגרה, והעובדים התארגנו, והיא נפתחת ובאים. אגב, אני חושב שבאמת צריך גם לבחון לעומק איזה עסקים נפגעו ומה לא נפגע; לא כל עסק בהכרח נפגע. בהתחלה החששות היו מאוד גדולים, והיום יכול להיות שבעסקים מסוג מסוים הפגיעה יותר גדולה, עסקים אחרים – הפגיעה לא קיימת או יותר קטנה. והכלי המרכזי הוא הכלי שאני רואה על-ידי הארנונה, והממשלה צריכה לאפשר לעיריות. ואם יש התחשבנות בין הממשלה ומשרד האוצר לעיריות או משרד הפנים, זה גם לגיטימי, אבל זה הכלי שאני רואה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מיקי לוי – אדוני רוצה לשאול עוד שאלה? – הם עדיין כאן? <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מעריך באמת – – – <היו"ר מאיר כהן:> שנייה, אדוני. Welcome, our guests from Australia. חבר הכנסת, ביקשה – בבקשה, את יכולה חצי דקה, אם את מכירה, לברך אישית. בבקשה. אדוני השר, סליחה, יש לנו משלחת – – – <שרן השכל (הליכוד):> אני מתנצלת שאני מפריעה לכם ככה באמצע. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <שרן השכל (הליכוד):> I would just like to welcome our dear colleagues and friends, the parliament members from Australia, from Victoria, who are sitting there. We welcome you here in Israel, thank you for being such loyal and true friends of Israel. Here is the Minister of Transportation as well, who has been heavily assisting us – – <היו"ר מאיר כהן:> .Minister Israel Katz <שרן השכל (הליכוד):> – – Minister Israel Katz, who has been greatly assisting us in developing the relationship as well. We see your visit as a blessing, and thank you very much. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מקבל את כל מה שאמרת. אם הייתי יודע שאתה תומך בהנחה בארנונה – הגשתי הצעת חוק שנפסלה לצערי על-ידי ועדת שרים, ל-50% – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> עמדתי הייתה לתמוך בה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אראה איך אני יכול להגיש אותה בשינוי קל פעם נוספת. אשמח להיעזר בך. זאת תהיה הדרך הטובה ביותר להגיד: חברים, המדינה מתחשבת בכם. תודה רבה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> נכון, כי זה הכלי שאפשר לנווט אותו בצורה ראויה – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – לפי כל עסק בפני עצמו. <מיקי לוי (יש עתיד):> אגייס אותך. תודה לך. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. חברת הכנסת יעל פארן – בבקשה, גברתי. שאילתה מס' 362: רפורמת המטרופולינים. <362. רפורמת המטרופולינים> <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שלום, כבוד השר, בניגוד למטרתה המוצהרת, במקומות רבים הרפורמה לא הוזילה מחירים אלא העלתה, ואפילו לפעמים ב-30%, כמו מקרה רמלה–לוד. אני רוצה לשאול בבקשה: 1. מדוע בגין נסיעות זהות בקווים שונים משלמים לפעמים תעריפים שונים, לדוגמה: נסיעה בקו ירושלים–פתח-תקווה עולה 25 שקלים בקו 947, לעומת 19 שקלים בקו אחר, 426? 2. מדוע העבודה על הרפורמה התקיימה ללא שקיפות וללא שיתוף ציבור, כפי שהובטח? תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אגב, ממתי השאילתה הזאת? אני רוצה פשוט לעשות אתך חסד, כדי – אני רוצה לקחת אחריות לאמת. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> קצת אחרי שהרפורמה יצאה לדרך – פברואר, תחילת מרס. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אוקיי, אז אומר את זה באופן מקדים – את הגשת שאילתה על סמך נתונים שהתפרסמו ותוקנו בתוך כמה ימים באותו זמן. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> היא עדיין רלוונטית, ביררתי את זה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כאשר אני התוודעתי – קודם כול, הרפורמה היא מצוינת. היא רפורמה שלא ייקרה מחירים באף מקום והוזילה בכל מקום. זה היה העיקרון. בחלק הוזילה אפילו המון, ובחלק הוזילה. הסיפור של רמלה–לוד ודברים כאלה קרה כאשר רפורמה מטרופולינית – עמדתי על זה שיצרפו את רמלה ולוד למטרופולין תל-אביב, דבר שיקנה להם הטבות מאוד גדולות. אבל אז, כשעשו את זה, הוציאו אותן מתוך הכרטיס האזורי של רמלה, לוד ומודיעין, נדמה לי, ואז נוצר עיוות בזה שעמדו לייקר את השירות שם. ואז אני שיניתי ותיקנתי והנחיתי שלא תהיה התייקרות באף מקום, וכתוצאה מזה לא התייקר באף מקום, ובשיוך הכללי שלהן הן קיבלו הוזלות מאוד משמעותיות. ואגב, כבר בינתיים גם יש תוצאות של אחוזי עלייה בכל מקום ומקום, ובמקומות האלה העלייה היא מאוד גבוהה והשירות הוא מאוד אטרקטיבי. והשילוב הזה בין אוטובוסים – – – <היו"ר מאיר כהן:> כשאתה אומר "עלייה" – עלייה במספר הצורכים, הנוסעים? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> הנוסעים. עכשיו, אם העלייה היא כללית, אז בתל-אביב העלייה יותר נמוכה מאשר, אני בטוח, ברמלה ובלוד, כי הם קיבלו כאן – ובכלל בפריפריות ובהרבה מאוד מקומות. <היו"ר מאיר כהן:> בטח. בטח. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> השדרוג הוא מאוד דרמטי, כי העיוותים שם היו יותר גדולים גם. ולכן בסך הכול העלייה היא בכל המקומות, ההוזלה היא בכל המקומות, והיא דרמטית. ואנחנו כל הזמן עסוקים בפרסום ומבקשים מהרשויות לפרסם את הנתונים של איך כדאי להשתמש ב"חופשי-חודשי" או ב"חופשי-יומי", או ב"חופשי-שבועי", שפחות משתמשים, אבל "חופשי-יומי" ו"חופשי-חודשי" – יש השוואות מאוד ברורות של פערים אדירים. הפערים בין "חופשי-חודשי" במחיר הישן לעומת החדש, שהמדינה הלכה ולקחה ושמה את היד על הכסף הזה לעובדי המדינה, וגם הרשויות, ואני פעלתי כדי שההטבה תלך לעובדים ולנוסעים, ולא למעסיקים – המדינה במקרה הזה. כך שהעיוותים האלה תוקנו עוד אז, וההטבות הן מאוד משמעותיות. "חופשי-יומי" מאפשר, במחיר שהוא יותר זול מהנסיעה הלוך-חזור שהייתה קודם רק באוטובוס, לנסוע היום באופן חופשי גם באוטובוסים, גם ברכבות, גם ליעד, גם בתוך היעד וגם חזור, בכל אחת מהמטרופולינים, והמשמעות היא מאוד גדולה. והתוצאות, כמו שאנחנו רואים, הן עלייה מתמדת בשימוש, שהולכת וגוברת. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. מסתפקת, גברתי? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> לא. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני מצטערת, אבל אני חושבת שלא ענית לי על כל השאילתה. אני אמשיך בשאלה נוספת, ואולי תבדוק אם יש לך תשובות גם לנושא של השיתוף, שקיפות ושיתוף הציבור, ועל נסיעות זהות במחירים שונים, שאני יודעת שיש על זה כבר פניות גם מוועדות הכנסת, גם בתי-המשפט, מבקר המדינה. אני רוצה להתייחס דווקא לרפורמה – הייתה הבטחה כי תהיה רפורמה גם בתעריפים הבין-עירוניים, אבל היא טרם בוצעה. דובר על 2017 – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> נכון. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – וכרגע לא ברור לי איפה זה נמצא. זאת השאלה: עדיין, מתי, אם בכלל, מתוכננת להתבצע כזאת רפורמה? מה תהיה העלות שלה? האם זה בתקציב? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> ורק עניין קטן: ציינת פה התקדמות והשתפרות ועלייה בנסיעה בתחבורה הציבורית – האם אתם בוחנים את היחס בין הנסיעות, בשעות השיא בפרט וגם בכלל, גם במספר האנשים, לא רק בנסיעה? לא רק בקילומטר נסיעה אלא במספר האנשים? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אנחנו מדברים על מספר הנוסעים. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> וביחס – – – <היו"ר מאיר כהן:> להזכיר לכם, חברי הכנסת, אתם אמורים לשאול עוד שאלה אחת, באמת. כי אז זה הופך – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> זאת שאלת המשך, כי הוא התייחס לדברים אחרים. <היו"ר מאיר כהן:> לא. אז – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני מסכימה אתך. <היו"ר מאיר כהן:> אז בואו נהיה צמודים לתקנון. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> בסדר. <היו"ר מאיר כהן:> אף שאנחנו מאפשרים לשאול, קצת – אנא מכם, זו לא יכולה להיות שאלה שהופכת לארבע שאלות. אז אנא ממך, מהי שאלתך? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אוקיי, תודה. אז השאלה הייתה על הרפורמה – האם היא מתרחבת ומתי? תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> עשינו רפורמת תעריפים בתל-אביב, בגוש-דן בשלב הראשון, ועברנו – במסגרת הזאת הוטמע כרטיס ה"רב-קו", והרבה דברים מובנים שלא היו הוצאתי לדרך. היו קשיים מאוד גדולים: קווי מעבר, שילובים, דברים שמקובלים בחו"ל ולא היו מקובלים. עדכַּנּו אותה תוך כדי, היו לא מעט פניות לתקן ולעשות. ועכשיו ביצענו את השלב השני – רפורמה של הרחבת מטרופולין תל-אביב ורפורמה בכל המטרופולינים. מה שנשאר ללא מטרופולין בחודש ינואר זה כל אזור הגליל – הגליל המזרחי והעמק – יהודה ושומרון, קריית-גת ועוד יישובים שנשארו בתווך, לא במסגרת מטרופולין. ואז בין אפשרות להשלים רפורמה בין-עירונית, שזה השלב הבא, לבין לכלול אותם עכשיו ברפורמה המטרופולינית, אני הכרעתי שמאותו התקציב אנחנו – אף שהבין-עירוני ידרוש עוד סכומים יותר גבוהים, אבל מאותו התקציב נכלול את כל הארץ. לא יהיה יישוב בארץ שלא ייכלל ברפורמה המטרופולינית. וההחלטה, מסתבר, הייתה מאוד נכונה, א. מנענו קיפוח. לא ייתכן שהגליל יישאר בחוץ, וקריית-גת, ויהודה ושומרון, וכל המקומות שיש בהם צורך בדברים האלה – ונחל-עירון, וכל המקומות האלה – אנחנו פתרנו והשלמנו את הכול, והיקף השימוש הולך וגדל. והשלב הזה שבין באר-שבע לתל-אביב – כי מטרופולין תל-אביב כבר משתרע מחדרה ואזור זיכרון עד אשדוד ויבנה; זה נקרא מטרופולין תל-אביב, כולל מודיעין וגם מזרחה, ראש-העין. אלה שלושה מעגלים. זאת אומרת, הרפורמה המטרופולינית – ומטרופולין ירושלים גם היא מאוד רחבה, וגם חיפה, וגם באר-שבע, ובעצם כללנו את אשקלון גם בבאר-שבע וגם בתל-אביב, ואת האזור ההוא של צפון-השרון גם כן בשני המקומות, ובעצם מה שיצא – שהרפורמה המטרופולינית בעצם פתרה גם את רוב הבעיה הבין-עירונית, כי אפשר לנסוע היום מראשון או מיבנה או מאשדוד עד נתניה באותו מינוי רחב, אז זה מאוד בין-עירוני, וגם לתל-אביב. נגיד, מבאר-שבע לתל-אביב זה השלב הבא. אבל אני העדפתי בשלב הזה ליצור שמקריית-גת יוכלו לנסוע גם לבאר-שבע וגם לתל-אביב, במקום לשום מקום שהיה קודם, ועוד דוגמאות כאלה – גם אשקלון ומקומות כאלה – שאנחנו פתרנו. אני חושב שיש כאן התקדמות עצומה. הושקעו כאן סכומים גדולים, והשילוב בין כלי התחבורה מאפשר לאנשים לוותר על הרכב הפרטי בשעות העומס ובשעות העבודה ולעבור לתחבורה הציבורית. אנחנו באמצע העבודה, כמו שאמרתי. צריך להשלים את זה בשילוב של עוד כלי תחבורה ורכבות קלות ושאר הדברים. לגבי החלק הראשון – אני מדגיש עוד פעם – זה תוקן מייד. השארנו את המינוי של רמלה–לוד בלי לייקר אותו, ונתנו מינוי "חודשי-חופשי" שהוזל ב-100 שקלים ועכשיו כולל גם נסיעה ברכבת. זאת אומרת, הוזלנו את השימוש באוטובוס רמלה–תל-אביב ב-100 שקלים לחודש – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – והוספנו גם את האפשרות לנסוע ברכבת באותו המחיר. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מיקי לוי – שאילתה 368: זמני המתנה ממושכים למבחני נהיגה מעשיים. השר התייחס – – – <368. זמני המתנה ממושכים למבחני נהיגה מעשיים> <מיקי לוי (יש עתיד):> נכון. גם התייחס וגם אני מכיר, לכן אני אצמצם את השאלה. אפילו לא אחזור על השאלה עצמה, אבל אני מציע כאן לשר – יכול להיות שזה נבדק, אני לא יודע – מתי צריך להסתיים תהליך ההפרטה של כל נושא הטסטים? אם יש לאדוני צפי כלשהו לתאריך? וכדי לצמצם – שמעתי בדבריך שכשבית-הדין נתן להם את הפריבילגיה הזאת, חלקם נסעו לחוץ-לארץ, מה שאותי מקומם, כי הם פוגעים – אנחנו יכולים לחכות, אבל החבר'ה שאמורים להתגייס לצבא, החול בשעון החול שלהם אוזל, ואליהם נפשי יוצאת. אבל אם כך, מדוע לא מגייסים עד סיום ההפרטה בוחנים נוספים מקרב הפורשים לגמלאות? אלה חבר'ה שיכולים לתרום הרבה, אלא אם כן הפורשים משתפים פעולה עם הנוכחיים. אני לא יודע להשיב על זה. ומדוע לא מאפשרים לבוחנים לעבוד שעות נוספות, גם בימי שישי, כדי לנסות לצמצם את הפער, ולעשות סדר עדיפויות לחבר'ה שמתגייסים? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> קודם כול, מאחר שעניתי, אז אני גם אשלים: קודם כול, לא רק מאפשרים – גם דורשים מהם לעבוד שעות נוספות ולעבוד בימי שישי. הם עצמם לא רוצים לעבוד בימי שישי. זה הוויכוח, זה חלק מהוויכוח. דבר שני, בתי-הדין לעבודה, בצו שהם נתנו, הם עיכבו את המכרזים הקיימים, אבל תאריך היעד מבחינתי היה ונשאר 1 בינואר 2017 להפעלה מלאה של הרפורמה. בינתיים יש תהליך של גיוס במשרות זמניות של 40 בוחנים בערך – שגם לא היה אפשר לעשות בזמן השביתה, אגב; השביתה מקפיאה הכול. יש גם תהליך של גיוס בוחנים זמניים. ואני אומר, עם כל זה, לצערי, השירות הקיים לא יכול לתת את התשובות, לא ברמת הניהול והפיקוח של הממשלה ולא ברמת הביצוע של בוחנים בשטח. המסקנה של אותה הפרטה, שהיא מגובה בפיקוח ממשלתי, היא המסקנה הנכונה, והאירועים האחרונים רק חיזקו בי את הרושם כמה צריך לעשות אותה. אני מקווה שהיא אכן תצא לדרך כמה שיותר מוקדם. אנחנו מקיימים הידברות, הידברות בתום לב, עם כל הגורמים. בסופו של דבר, ההידברות צריכה להיות של ההסתדרות ושל העובדים – איך דואגים לעובדים עצמם לפרנסה מקבילה. וזו לא פריבילגיה, אגב, שניתנה בכל המקומות. ברשות השידור, ברשות הדואר, זרקו אלפי אנשים הביתה, ובעוד מקומות. אנחנו כאן התחייבנו ש-100 איש ומשהו, מי שרוצה לעבוד, או בשירות המדינה בצורה עוד יותר טובה, או בחברות בהתחייבות, יעבוד. אבל הרצון הזה לשמר מונופול שמאפשר את התופעות שתיארתי כאן וכל הדברים, הוא דבר שצריך לשרש אותו. זה העימות שיש כאן, ואני מקווה שאנחנו נצלח אותו ויהיה כאן שירות טוב, למען כל אותם צעירים שממתינים היום יותר מדי זמן. <היו"ר מאיר כהן:> אמן. תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת שרן השכל. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. אני רק רוצה להבין – היום כל ה-120 חזרו לעבודה או עדיין מחכים? – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כולם חזרו לעבודה. חלק טסו מייד לחו"ל, חלק כמובן בחופשה – – – <היו"ר מאיר כהן:> אבל היום הם עובדים? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לא עובדים אותם 120 ומשהו. אני לא חושב שהיה יום אחד שכולם עבדו, אף שעכשיו היה להם עניין להוכיח שהם כן יכולים וכו', ואני אומר את זה. לפני שבכלל אני מותח ביקורת על כל אחד מהם, אף שנודע לי שגם כאן יש בעיות – השיטה עצמה היא לא שיטה שמאפשרת הפעלת מערכת יעילה וטובה. <עליזה לביא (יש עתיד):> כן, אני אומרת לך את זה כאימא לילדה בשביעית, שסיימה שביעית. החברות שלה והיא נתקלות בבעיות. לא רק זה, לפי מה שאנחנו יודעים, רבים מכשילים בכוונה. אם תשווה, אדוני השר, את החודש הזה – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אגב, זו הערה נכונה. בדקנו שלא יכול להיות שבצפון עוברים 14% ובמקום אחר 50%. נוצרו כאן פערים עצומים – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אלה הילדים שלנו. אלה הכספים של ילדים שעובדים כל השנה כדי לעבור את המבחנים, אז זה נעשה על הגב שלהם. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, חברת הכנסת לביא – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> נכון. ולכן, חברת הכנסת לביא, כמנהגי, כשאני מאתר בעיה, אני מביא לה גם פתרון. כשאיתרתי בעיה בנמלים הבאתי פתרון של תחרות, ובתעופה הבאתי פתרון של שמים פתוחים, וברכבת – פתרון של שינויי התנהלות ותחרות בתחזוקה, וברכב – רפורמה שגם שר האוצר לשעבר תמך בה; אגב, תמך בכל הדברים האלה – – <עליזה לביא (יש עתיד):> נכון. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – באותה השקפת עולם. השלמנו עכשיו את החקיקה של תחרות בענף הרכב, ייבוא, מוסכים, חלקי חילוף, כל הדברים האחרים. וגם כאן, יש תשובה אחת פשוטה וברורה שצריך ליישם. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא – שתי שאילתות, ובזה אנחנו מסיימים. את יכולה להקריא את שתיהן והשר יענה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אז אני לא אשאל שאלות נוספות. אשאל את שתיהן ואדוני יסכם. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני אצרף את שתי השאלות. <430. נהגי תחבורה ציבורית> <עליזה לביא (יש עתיד):> נהגים שהורשעו בעבירות תנועה משמשים כנהגי תחבורה ציבורית ומסיעים מאות אנשים ביום – מציאות המעמידה בסיכון את נוסעי התחבורה הציבורית. חברות התחבורה הציבורית אינן מקבלות את גיליון העבירות של הנהגים. אדוני – האם יש אפשרות לקציני בטיחות לקבל מידע לגבי עבירות חמורות או ריבוי עבירות של נהגי תחבורה ציבורית? <455. עודפי גבייה ברשות שדות התעופה> <עליזה לביא (יש עתיד):> והשאלה האחרונה, שגם מסכמת פה את שאלות היום, היא השאלה על עודפי גבייה ברשות שדות התעופה. ב"דה-מרקר" נחשף כי מדי שנה נצברים בקופת רשות שדות התעופה עודפים בסך חצי מיליארד ש"ח מעודפי גביית אגרות. עודפים אלו משמשים להעלאת שכר העובדים ברשות שדות התעופה. אני מבקשת לשאול אותך, אדוני: 1. האם נכון הדבר? 2. ואם כן – מי מפקח על גביית האגרות? 3. נוכח הסכומים העודפים, מה אדוני יעשה להפחתת האגרות? תודה רבה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אז חיברנו כאן שתי שאילתות – – – <היו"ר מאיר כהן:> כן, כן. השאילתה הראשונה מתייחסת לנהגי התחבורה הציבורית. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> נהגי התחבורה הציבורית – השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע באגף רשות הרישוי ובלשכה המשפטית, ולהלן מובאת תמצית התשובה שנתקבלה: במענה על השאלה בדבר נגישות המידע של עבירות חמורות של נהגים לקציני הבטיחות, נעדכן כי ביום 28 ביוני 2016 הועבר לשולחן ועדת הכלכלה תיקון לתקנות התעבורה, לאחר עבודת מטה מורכבת של נציגי המשרד עם נציגי משרד המשפטים, שגיבשה שני תיקונים לתקנות התעבורה – תיקון לתקנות התעבורה באופן שתיווסף תקנה אשר תקבע את התנאים שבקיומם קצין בטיחות במפעל יהיה רשאי לבדוק רישיונות ולקבל מידע תעבורתי בהקפדה על אבטחת מידע נאותה וצמצום ככל האפשר של הסיכון לשימוש לא מורשה במידע. תיקונים אלה, כאמור, הוגשו על-ידי שר התחבורה והבטיחות בדרכים לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת ביום 28 ביוני 2016, ונדמה לי שגם הצעת החוק של חבר הכנסת איתן כבל זכתה לגיבוי, והיא תלווה, והתהליכים עצמם יאוחדו גם כן. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לגבי רשות שדות התעופה, ודרך הצגת הדברים בתקשורת – וכתוצאה מזה השאילתה, בהסתמך על דרך הצגת הדברים – אין עודפי גבייה ברשות שדות התעופה. ככלל, רש"ת מממנת בעצמה את פעילותה, ואינה ממומנת על-ידי תקציב המדינה. הפעילות התעופתית בנתב"ג, ובכלל זה בשדות התעופה הפנים-ארציים, היא גירעונית – התעופתית. לרשות יש הכנסות מפעילות מסחרית, המממנות את הגירעון וגם את תוכניות הפיתוח המאושרות על-ידי ממשלת ישראל – "דיוטי פרי" וכו', ועוד מיזמים. תוכניות הפיתוח של רש"ת לשנים הקרובות מסתכמות ב-3.3 מיליארד ש"ח. תוכניות הפיתוח עוסקות בעיקר בפרויקטים להגדלת הקיבולת, הבטיחות והביטחון בשדות התעופה והמתקנים שבאחריות רש"ת. פרויקטים דוגמת הקמת שדה תעופה בין-לאומי חדש בתמנע, שדה-התעופה "רמון" על שם אילן ואסף רמון, בעלות 1.65 מיליארד ש"ח, הרחבת קיבולת נתב"ג בעלות 660 מיליון ש"ח, הכנסת מערכת בידוק ביטחוני שוויוני בעלות 500 מיליון ש"ח, ועוד פרויקטים. בשנת 2015 הושלם פרויקט שדרוג מערך המסלולים בנתב"ג בהיקף של כמיליארד ש"ח, והוקם מגדל פיקוח חדש בנתב"ג בעלות 100 מיליון ש"ח. תעריפי האגרות הם בהתאם לתקנות האגרות ועל-פי חוק שגם מאושר כאן, בכנסת. ואני חוזר על הפתיח שלי – אין עודפי גבייה. יש פעילות של רשות שדות התעופה, ואני שמח שהיא מנוהלת על פסים מוסדרים. היו שנים לא מעטות של גירעונות ברשות שדות התעופה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – – גירעונות כוללים, שהמדינה הייתה צריכה לממן, שפגעו גם בשירות. <מיקי לוי (יש עתיד):> הרבה שנים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> הפעילות מתנהלת בצורה נכונה ומבוקרת. תיארתי כאן השקעות של מיליארדים, וההשקעות האלה הן לא מתקציב המדינה. כשבונים היום שדה תעופה חדש ליד אילת בכמעט 1.7 מיליארד שקלים, אז 400 מיליון פלוס זה משווי הקרקע שמתפנה באילת ומאפשר לעיר להתפתח, וכל השאר מתקציב רשות שדות התעופה. ולא רק זה; מאחר שזה גוף ממלכתי, ויש עלינו אחריות ממלכתית, פניתי אליהם – והם קיבלו את פנייתי – לבטל – הרי בטיסות פנים לא משלמים אגרות, כל הטסים לאילת – הטיסות פטורות מאגרות, ולכן זה גירעוני מראש, אבל בטיסות לחו"ל משלמים אגרות, על הנחיתה והטיסה. פניתי אליהם כדי להמריץ הגעת תיירים – תיירים בעיקר – לשדה התעופה החדש ליד אילת, "רמון", לתת פטור מאגרה בשנתיים הראשונות, וזה מה שהם הולכים לעשות. זאת אומרת, הם לא יגבו אגרה גם על טיסות מחו"ל ולחו"ל. ויותר מזה, ה"דיוטי פרי" שיהיה בשדה החדש – זה מונח חביב על הישראלים, "דיוטי פרי", אני אפילו לא מעברת את השם, זה מותג חזק – יהיה "דיוטי פרי" יפה בשדה התעופה החדש, וגם הנוסעים בטיסות הפנים יוכלו לרכוש ב"דיוטי פרי" הזה. ואיך זה הולך להתרחש? מאותו חלק של ההכנסות של רשות שדות התעופה מההשכרה וכו', היא תסבסד את החלק של הישראלים, כך שהם יוכלו לקנות. הרי מי שטס לחו"ל מקבל גם פטור ממס מרשות המסים, מי שטס ובא. והישראלים יוכלו לקנות באותו "דיוטי פרי" באותו המחיר כתוצאה מזה שרשות שדות התעופה בעצם תסבסד את החלק הזה, על חשבון הרווח שלה, ועוד דברים שאנחנו – למשל, מיזם עסקי בתחום התעופה, שבשלבים מתקדמים רוצה לפתוח בשדה התעופה החדש במתחם עסק תעופתי מאוד היי-טקי, היי-טקיסטי, שיעסיק 1,500 עובדים בצמוד לאילת, יותר – אני לא יודע – מכל עסק אחר שם, הרבה מהם עובדי היי-טק; מתן שירותים ליישובי הסביבה. ולכן, אין כסף שלא מתממש. שכר העובדים נקבע על-ידי הממונה על השכר, הרי שרים לא מטפלים בשכר עובדים. מי שמטפל זה משרד האוצר, אלו הכללים שיש, גם של עובדי הנמלים וכל האחרים, אבל אני יכול לומר לך את זה כך – גם כשהרשות הפסידה, העובדים קיבלו בדיוק את אותם תנאים ואותו שכר. הרי ממתי יש בכלל התאמה בין תמורה לבין שכר? מה, בנמלים, כשהם היו גירעוניים ושבתו, לא קיבלו את השכר לפי יכולת הלחץ שלהם? היום, אני יכול לומר על עובדי רשות שדות התעופה – אני לא מנהל את המשא-ומתן על שכרם – מהרגע הראשון שפניתי ואמרתי: צריך להוביל שמים פתוחים, אז בחלק שקשור אליהם לפתוח בטרמינל 1, הקטן – – <היו"ר מאיר כהן:> כן. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – משעות הבוקר שירות, כדי שגם החברות הישראליות יוכלו לקבל שירותי טיסות low cost, וגם החברות הזרות, במחיר אגרה מופחת, הם נענו מייד, ואמרו: נעשה ונשמע. וזה דורש התארגנות, תוספת עבודה, וכל דבר שרציתי, הם נתנו את ידם, ולכן הם בצד שלי, לא בגלל פוליטיקה ולא בגלל שום דבר אחר. את דרישות השכר שלהם הם מעלים, ומי שנושא-ונותן אתם – נושא-ונותן. אבל הם לא מנעו, וקידמו, ומאפשרים לרשות להתנהל בצורה טובה שמקדמת את המטרות שאני צריך לקדם יחד אתכם, ולתת שירות. נמל התעופה בן-גוריון הוכרז כנמל התעופה המאובטח והבטוח ביותר בעולם, ואחד משדות התעופה הכי משוכללים ואיכותיים – – <היו"ר מאיר כהן:> ושכך יהיה כל הזמן, בעזרת השם. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – ודאי באזור, ובכלל. ולכן, זה מקדם ותומך ברפורמות, והפרסום הזה, כאילו אלה עודפי גבייה – בא משרד האוצר לפני שנתיים, במצוקה תקציבית, ואמר: אני רוצה לקחת כסף מרשות שדות התעופה. ומאחר שהעבודה היא יעילה, והיה אפשר, נקבע שאפשר לקחת חצי מיליארד שקלים מגוף שלא מקבל מתקציב המדינה, למטרות ממלכתיות אחרות, ואני הסכמתי, וגם ועד העובדים הסכים, אגב, וגם הנהלת הרשות הסכימה, וזה הדבר שנקבע. אגב, מה שכן נקבע, שמהסכום הזה יושקע הסכום הנדרש לקידום הקמת שדה תעופה משלים. רצינו שהוא יהיה בדרום, הצבא מוכן שזה יהיה בצפון, כך שגם לכספים האלה תהיה תכלית ראויה בתקציב המדינה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – אני מנהל אתם כל היום חתול ועכבר על הקפה והעוגה והמים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה לחבר הכנסת – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אז אם, למען גילוי נאות, אתה מנהל את החתול והעכבר – ואני לא יודע מי החתול ומי העכבר – עם חברך משכבר הימים יעקב גנות, אני בטוח שאתם מסתדרים מספיק טוב, אתם לא צריכים אותי – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני חייב לציין, שעה וחצי כמעט עמדת כאן והשבת. תודה רבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה לכולם. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני חושב, אדוני היושב-ראש, כאנשי מסורת ישראל, אחרי כזאת מגילה אפשר להגיד "חזק, חזק ונתחזק", כמו בסיום קריאת ספר תורה. <עליזה לביא (יש עתיד):> גם חודש טוב אפשר להגיד. כל הכבוד. <היו"ר מאיר כהן:> חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ה' בתמוז התשע"ו, 11 ביולי 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 17:48.>