דברי הכנסת

דברי הכנסת חוב' ל"ג ישיבה קמ"ה הישיבה המאה-וארבעים-וחמש של הכנסת העשרים יום שלישי, ו' בתמוז התשע"ו (12 ביולי 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 נאומים בני דקה 7 חיים ילין (יש עתיד): 7 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 7 דב חנין (הרשימה המשותפת): 8 יהודה גליק (הליכוד): 9 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 9 מירב בן ארי (כולנו): 12 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 14 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 14 ענת ברקו (הליכוד): 19 יוסי יונה (המחנה הציוני): 21 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 22 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 23 אכרם חסון (כולנו): 23 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 24 יעקב אשר (יהדות התורה): 27 מיכאל אורן (כולנו): 29 איתן ברושי (המחנה הציוני): 30 נחמן שי (המחנה הציוני): 31 הצעות לסדר-היום 32 ציון יום ההצדעה לחיילות צה"ל ומערכות הביטחון 32 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 32 ענת ברקו (הליכוד): 33 רחל עזריה (כולנו): 34 עליזה לביא (יש עתיד): 36 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 37 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 40 עודד פורר (ישראל ביתנו): 44 תמר זנדברג (מרצ): 46 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 47 הצעות לסדר-היום 62 ציון יום הדיור 62 היו"ר טלי פלוסקוב: 62 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 63 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 68 דב חנין (הרשימה המשותפת): 70 מיקי לוי (יש עתיד): 72 אלי כהן (כולנו): 75 יגאל גואטה (ש"ס): 77 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 80 תמר זנדברג (מרצ): 85 אורן אסף חזן (הליכוד): 87 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 89 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 92 נורית קורן (הליכוד): 92 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 96 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 97 הצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 98 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 98 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 51), התשע"ו–2016 101 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 101 הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (מס' 4), התשע"ו–2016 104 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 105 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 125), התשע"ו–2016 108 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 108 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 109 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 111 דב חנין (הרשימה המשותפת): 116 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 117 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 118 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 123 חילופי גברי בוועדות הכנסת 131 דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): 131 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 132 דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת): 132 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 227), התשע"ו–2016 133 אלי כהן (בשם ועדת הכספים): 133 הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016 137 סגן שר האוצר יצחק כהן: 137 תמר זנדברג (מרצ): 139 עיסאווי פריג' (מרצ): 141 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 143 דב חנין (הרשימה המשותפת): 150 מיקי לוי (יש עתיד): 151 סגן שר האוצר יצחק כהן: 152 הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 13), התשע"ו–2016 154 סגן שר הפנים משולם נהרי: 154 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 156 דב חנין (הרשימה המשותפת): 161 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 162 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 166 עיסאווי פריג' (מרצ): 172 הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016 177 סגן שר הפנים משולם נהרי: 177 תמר זנדברג (מרצ): 178 יוסי יונה (המחנה הציוני): 185 נחמן שי (המחנה הציוני): 188 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 190 הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 31), התשע"ו–2016 197 שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: 197 מירב בן ארי (כולנו): 198 נחמן שי (המחנה הציוני): 199 יואל חסון (המחנה הציוני): 201 דב חנין (הרשימה המשותפת): 205 חיים ילין (יש עתיד): 207 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 51) (מסלול מקוצר), התשע"ו–2016 211 שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: 211 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפיכת המסלול המקוצר למסלול קבוע), התשע"ו–2016 212 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 212 הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 59) (צמצום תחולת הסדר קצבה ומשכורת מקופה ציבורית), התשע"ו–2016 214 דוד אמסלם (הליכוד): 215 יואל חסון (המחנה הציוני): 220 הצעת חוק ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 222 יעקב מרגי (ש"ס): 222 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 108 – הוראת שעה) (חובת מתן הקלה לתוספת דירות למגורים), התשע"ו–2016 224 אלי כהן (כולנו): 224 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 225 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ו' בתמוז תשע"ו, 12 ביולי 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נתחיל בנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה כדי שחברי הכנסת יוכלו להירשם, בבקשה. בינתיים, הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; עוד אודיעכם כי אתמול הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 32) (התאמה תעסוקתית), התשע"ו–2016; הצעת חוק הקלה באמצעי משמעת המוטלים על בעלי מקצועות מוסדרים, התשע"ו–2016. החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 124) (עבירות המתה), התשע"ו–2015, חוברת מ/972. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <נאומים בני דקה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, חבר הכנסת חיים ילין יפתח היום את הנאומים, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, היו היום שני דיונים מאוד חשובים; אחד הדיונים, כבוד היושב-ראש, היה על שדולה לכנסת, או למעמד הכנסת כלפי העם, ואני חייב להגיד לך כמה מסקנות שעלו מהדיון הזה. א. אנחנו צריכים לתמוך בחוק הנורבגי, או להגדיל את מספר חברי הכנסת ל-150, כך יגיעו גם מהקואליציה מספיק חברי כנסת לדיונים של הוועדות. הדבר השני שהוחלט שם – לא הוחלט, אבל הומלץ – זה שיום ראשון או יום חמישי יהיה יום ועדות, להוסיף את זה. אני חושב שהדברים האלה הם ראויים. עכשיו, זה בידיים שלך; זה לא להתנגח פה, קואליציה ואופוזיציה. למה אני אומר את זה? היום היה דיון בוועדת החוקה על חוק ההדחה – זה כבר לא חוק ההשעיה. חוץ מבני בגין, שאני מוקיר אותו, ולדעתי, איכותית הוא שווה כמעט לכל הכנסת, אבל כמותית – יד אחת, לא היה אף אחד מהקואליציה. איך אנחנו נראים? באים וכמו תוכי מרימים ידיים, כי אין מספיק חברי כנסת ולא היו בדיון. חוק ההדחה, חברי כנסת שמדיחים חברי כנסת, זה חוק שחייבים שכל חברי הכנסת יהיו שם. אחרי זה אנחנו מתלוננים שאנחנו ברובריקה האחרונה, כנסת ישראל, כלפי העם. זה בידיים שלך, זה בידיים של כולנו; בואו נשנה את זה, ריבונו של עולם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת חמד עמאר – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני רוצה לברך את חיילות צה"ל שנמצאות אתנו היום, להודות לחברת הכנסת ענת ברקו על היום המיוחד: הצדעה לחיילות צה"ל – ובמערכות הביטחון. אני רוצה לדבר על שני נושאים, אדוני היושב-ראש. הנושא הראשון, בקיצור: רק אתמול נפגשתי כאן בכנסת עם נציגים מהיישוב חורפיש, והתברר שלפני ארבע שנים משרד השיכון הוציא מכרז לחלוקת חלקות לחיילים משוחררים בחורפיש. אנשים זכו, אנשים שילמו כסף עבור החלקות; עד היום לא חולק מגרש אחד בחורפיש, כי משרד השיכון לא מקדם את נושא התשתיות ולא מבצע את התשתיות ביישוב. אני פונה לשר השיכון – לזרז את הנושא של התשתיות ביישוב חורפיש ולאפשר לאנשים שזכו בחלקות לבנות את הבית שלהם. הנושא השני, היום התחלנו בדיונים בוועדת המשנה שאני עומד בראשה, בוועדת הפנים, לקידום התכנון והמתאר ביישובים הדרוזיים. קיימנו שני דיונים, אחד על היישוב שפרעם, שכונת אבו-שאח, השכונה הדרוזית שנבנתה לפני יותר מ-40 שנה ועד היום אין לה תוכנית מתאר; קיימנו דיון גם על היישוב עוספיא, שגם שם לא מתקדמת תוכנית המתאר, ולא תוכניות מפורטות. אנחנו, בוועדה שהקמנו בוועדת הפנים, ננסה לפתור את כל הבעיות שקיימות באותם יישובים. אנחנו נקיים דיון יישוב-יישוב, נגיע אליו גם, נקיים דיונים בכנסת וננסה להסיר את כל החסמים שיעמדו לפנינו. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה, במציאות המורכבת והקשה שבה אנחנו נמצאים קשה לפעמים, אדוני היושב-ראש, להזדעזע, אבל אני חייב לומר שאני הזדעזעתי עמוקות מדברים שמיוחסים למי שמיועד להיות רב צבאי ראשי, שבתשובה על שאלה באתר "מידה" בשנת 2003 אומר שבמציאות של מלחמה יש מקום, יש היתר ליצר הרע, ולכן, בעצם, בפועל, הוא מתייחס בצורה – אני אומר את זה בצורה הכי זהירה שאפשר – בצורה מתירה ומאפשרת מעשים חמורים ופגיעות בנשים, כולל אונס נשים וכולל אונס נשים שאינן יהודיות. הדברים האלה, שאני לא מצטט אותם כאן במלואם, מכיוון שהם מעוררי חלחלה, לא ראויים לבן-אדם שממלא תפקיד במערכת ציבורית. במיוחד מזעזעת אותי התשובה שאומרת שהדברים הוצאו מהקשרם. אני רוצה להבין, אם הדברים לא נכונים בהקשרם, באיזה הקשר הם כן נכונים? אני שמחתי לראות שראש אכ"א מזמין את המיועד לתפקיד הרב הראשי לשיחה, אבל אני הצטערתי לראות שדובר צה"ל מייד פירט ואמר שאין סימן שאלה על מינויו לרב צבאי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני חשבתי – רק משפט אחרון, אדוני היושב-ראש – שדבר כזה ראוי שיגיע לכאן, לכנסת, כדי שגם אנחנו לא רק נוכל לשאול ולהביע טענות, אלא נשמע תשובות מוסמכות מצד מי שמייצג את מערכת הביטחון. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי אדלשטיין, חברי חברי הכנסת המתוקים והיקרים מן הקואליציה ומן האופוזיציה, אני רוצה להתחבר לדברים שהעלה פה חבר הכנסת חיים ילין, שהוא באמת דמות וסמל ומופת לחבר כנסת גם נחרץ וגם אדם שמתעסק בנושא שאני רוצה להעלות. בשבועות האחרונים, פעם אחר פעם – הכנסת אומנם דנה היום בתדמיתה, אבל אנחנו, חברי הכנסת, לפעמים לא יודעים מהו שיח תרבותי מכבד, שנותן לאנשים לדבר ולהשמיע דעות מנוגדות. לדוגמה, נמצאות פה ביציע חיילות מקסימות ונהדרות, וכולנו חייבים את חיינו כל יום לפעילות המבצעית והנהדרת שהחיילות עושות, אבל יש ועדה בכנסת שסירבה לקיים דיון בנושא הזה, כי היושבת-ראש לא הסכימה עם הנושא של חיילות. נדמה לי שאנחנו דווקא כאן, בכנסת הזאת – ובאמת יבורכו חברת הכנסת ברקו וחברת הכנסת מירב בן ארי, שהעלו את הנושא הזה – נדמה לי שאנחנו חייבים קודם כול בעצמנו לשמש דוגמה, לכבד אנשים בעלי דעות שונות, וגם אם הנושא הוא לא בדיוק באג'נדה שלנו, לנהל עליו שיח מכבד. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם-אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, ההודעה על מינויו של הרב אייל קרים, שהוא אלוף-משנה, למרות ההצהרות שלו, הפוגעניות, המסיתות – מילים של הסתה, שמדבר ומאפשר, או נותן פסק הלכה, שמתיר לאנוס נשים בזמן מלחמה – הוא לא יכול לשמש בתפקיד הזה; זה לא יכול להיות. הוא התקדם, וזה מאוד מסוכן – הוא התקדם בדירוג של צה"ל עד שהגיע למצב הזה. הוא נותן את ההרצאה ומדבר על זה תחת הכותרת – יש לו מצגת, והכותרת של המצגת: חיזוק רוח הלחימה. ככה מחזקים רוח לחימה – לאפשר לאנוס נשים? זה חיזוק רוח הלחימה? הוא היה מפקד סיירת הצנחנים, התקדם, ואם זה לא הסתה, אז מה הסתה? בכנסת מדברים, ויש גם שרים, מדברים על מלחמה בפייסבוק, כי יש סרטוני הסתה. אם הדברים האלה, אם הכיבוש, אם הכתרים, אם המחסומים – אם כל זה לא מסית – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – אם כל זה לא מסית – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אין לך זכות להיכנס לדברי, אז תשבי בשקט. <ענת ברקו (הליכוד):> אתה תשב בשקט. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת ברקו. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> יש לי זכות דיבור. את תשבי בשקט – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – האמונה שלך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת ברקו. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – אין לך זכות להיכנס לדברי. <ענת ברקו (הליכוד):> אתה צריך לומר: אל – – – לנצח. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כל פעם שאת נכנסת לדברים, את מדברת שטויות. <ענת ברקו (הליכוד):> אף אישה לא נאנסה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> את מדברת שטויות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, תודה רבה. <ענת ברקו (הליכוד):> תודה לאל, החיילים שלנו הם לא אנסים. תודה לאל. לעומת מה שאנחנו רואים במרחב הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת ענת ברקו, אני חושב שהדקה שלך, שביקשת לנאום, כבר הסתיימה כמעט, בנאום הזה מן המושב. בבקשה, חברת הכנסת מירב בן ארי, תורך, ואחרייך – חבר הכנסת איל בן ראובן. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, לפני שאני מברכת אותך על היום המדהים, אני חייבת להגיד מילה על צביעות. אין מה לעשות, כשיש פרסום שלילי על צה"ל, קם האדון ומדבר על הצבא. אבל בכל מה שקשור – פתאום מטריד אותך הרב הראשי? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> זה הצבא שאת רוצה? – – – <מירב בן ארי (כולנו):> אתה רוצה שאני גם אגיד לך לשבת בשקט? אתה רוצה? אני אגיד לך? אתה לא מרתיע אותי, באמת שלא. מספיק עם השאלון. <ענת ברקו (הליכוד):> זה לא יפה, מה שאתם עושים – – – <מירב בן ארי (כולנו):> עכשיו, אני רוצה – כי תכף נגמר לי הזמן – קודם כול, להגיד לך תודה רבה על יום מדהים, יום מרגש. אני רוצה להגיד תודה לכל חיילות צה"ל והקצינות, וראיתי גם, נראה לי, את היוהל"ן פה, נכון? את כאן? אז: כל הכבוד. זה גאווה בשבילנו. היום הזה הוא יום מדהים – – – <ענת ברקו (הליכוד):> גם שב"ס – – – <מירב בן ארי (כולנו):> סליחה? שב"ס, משטרה, כל כוחות הביטחון בכלל. אני רוצה להגיד לכם: תודה רבה שהייתם אתנו היום. אסור למחוא כפיים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חיילות יקרות, וגם קצינות יקרות, לא מוחאים כפיים בכנסת, כי יש סכנה שחברי כנסת ייקחו את זה ברצינות – – <מירב בן ארי (כולנו):> ולקחתי את זה ברצינות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אז אל תעשו את זה יותר אף פעם. <מירב בן ארי (כולנו):> ואני רוצה להגיד מילה אחת לסיום, כי אני לא אדבר על זה יותר, ודיברתי על זה חודש וחצי: מה שהיה היום בוועדה לקידום מעמד האישה זה בושה של הוועדה. זו פשוט בושה שחיילות צה"ל – לא דנו בעניינן כבר שנה חצי. לא ייאמן שאוכלוסייה שלמה – אני מסיימת, אדוני היושב-ראש – ממודרת רק בגלל דעותיה של יושבת-ראש הוועדה. וזהו, אני לא אדבר על זה יותר. דיברתי על זה חודשיים, ואני חושבת שהמסר שלי ברור. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת איל בן ראובן – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> ראשית, ברכות חמות לכל החיילות והקצינות שיושבות אתנו כאן. אנחנו אוהבים ומכבדים אתכן מאוד. לנושא. משרד החינוך החליט לקצץ בחצי את התקציב שיועבר למכללות עבור כל סטודנט ערבי שלומד הוראה, מ-25,000 שקלים ל-14,000 שקלים בלבד. אכן, יש בעיה בתכנון התעסוקה של אקדמאים ערבים – הרבה מורים, הרבה רוקחים, והתוצאה היא שרבים לא מוצאים עבודה במקצוע שלמדו. פתרון הקיצוץ לסטודנטים הערבים, יש בו ריח רע של החלטה – בעיני – מבישה, שנגועה בריח של גזענות. מישהו לא יודע את מצוקת הצעירים הערבים בישראל? האם אין פתרונות של תכנון אחר? של הכוונה מקצועית? של תמרוץ בתי-ספר יהודיים להעסקת יותר מורים ומורות ערבים? האם לא ברור שהחלטה כזאת מריחה ריח של אפליה, יוצרת תחושת קיפוח – שקיימת, לצערי? האם לא חשוב לנו לשנות ולשפר? אני קורא לשר החינוך – פגשתי אותך, שר החינוך, בנושא אחר שקשור לערביי ישראל, והתרשמתי מרצונך האותנטי לסייע למגזר הערבי ולהתגבר על תקלות עבר, ואני קורא לך לגנוז את התוכנית הפסולה הזאת, של הפחתת התקציב לסטודנטים הערבים, ולבחור בפתרונות רצויים – אחרים. יש כאלה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת טלב אבו עראר – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הוכח במדינה הזאת שמי שיותר קיצוני עולה בדרגות ומעניקים לו סמכות שיורית בתפקיד כל כך חשוב. וזה מה שקרה לגבי הרב החדש, אלוף במילואים אייל קרים. "כרים" אצלנו זה אדם טוב, אבל הוא לא כרים. לצערי, מה שאמר – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> מעולם לא הייתם מעורבים כל כך בענייני צה"ל. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מי שמתיר את דמן של נשים – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לראות היום איפה אלה שמבקשים זכויות לנשים, שיגנו על הנשים הערביות, הפלסטיניות. מותר לאנוס במלחמה? אף דת – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – אסור לאנוס, ואף אחת לא נאנסה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אף דת – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אתה – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני לא רוצה לרדת לרמה הזאת, מכובדי היושב-ראש. אולי שהיא לא תפריע לי. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני הביגמיסט, אתה מגן על נשים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת ברקו. <ענת ברקו (הליכוד):> אתה מגן על נשים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת ברקו – – <ענת ברקו (הליכוד):> נו, באמת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אנחנו לא נגיע לדיון של הצדעה לחיילות. <ענת ברקו (הליכוד):> תגן על הנשים הבדואיות, שלא יזרקו אותן לבאר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו לא נגיע לדיון של הצדעה לחיילות בקצב כזה. <ענת ברקו (הליכוד):> הוא מגן על נשים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, בסדר – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – הוא בזכות דיבור ואת לא. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> ולכן, מכובדי היושב-ראש, אדם כזה, אני חושב שצריך להעמיד אותו לדין על דבריו, שיהיה בכלא, ולא בתפקיד כזה, שהתפקיד שלו – איך הוא? הרב הצבאי הראשי. ממש מוזר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> סמכות רבנות ראשית לאדם כזה, שמתיר את דמן של נשים, שמסית נגד נשים? הרי דבר כזה, באמת, לא כאילו הוא מסית אדם או שני אנשים, או שלושה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – אלא ציבור שלם. ואז הרב הזה, וגם מי שעומד מאחוריו, מי שהסמיך אותו לכך, מי שמינה אותו, יישא באחריות לכל מה שמתרחש. על אישה, אנחנו כערבים, כמוסלמים – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <שרן השכל (הליכוד):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – על אישה אנחנו באמת ניאבק, כדי להשיב זכויות לכל אישה ואישה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה. <שרן השכל (הליכוד):> – – – אתה גם תגיד להם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שלום לך, חברת הכנסת שרן השכל. שלום. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – נשים תחת הכותרת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, אני שמעתי שכבר דיברת. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – הוא זה שמגן על זכויות נשים? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, כבר דיברת. נא להאזין לאחרים. חברת הכנסת ענת ברקו – בבקשה, גברתי. דקה לרשותך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת באסל גטאס, נא לשבת. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני יושב-ראש הכנסת – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לשבת, אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתן לא לוקחות הזמנה – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת באסל גטאס, נא לשבת. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, חיילות, שוטרות, סוהרות, כוחות הביטחון באשר הם, יופי לראות אתכם בכנסת, כיף אמיתי. תודה שבאתם. אתם יכולים לצאת, זה בסדר. יש חיילות – אתם יוצאים. או, תודה, אוסאמה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא, יש את – אנחנו יוצאים. לא החיילות. <ענת ברקו (הליכוד):> עכשיו, עכשיו אני מבינה שהמקום של יושבת-ראש הוועדה למעמד האישה – פתחה את דלתות הוועדה לתנועה האסלאמית, חבר הכנסת חאג' יחיא, אבל לא לחיילות צה"ל. בכנסת התשע-עשרה היו שמונה דיונים משודרים; בכנסת הזאת – אפילו אחת, אפילו חיילת אחת לא יכלה להגיע לדיון, כי נסגרה הוועדה. קבעו דיון ב-30 בחודש, לא ביום ההצדעה לנשים, רק כדי להראות שהוועדה, יש לה אג'נדה מסוימת, והיא לא כוללת את לב-לבה של החברה הישראלית. לעומת זאת, חברת הכנסת תומא סלימאן הולכת לבקר סרבניות גיוס בכלא 6. איזה יופי, איזו מעורבות אנחנו רואים כאן. דבר מדהים. לכן, מה שאני אומרת – זה לא יעזור. אומנם חברת הכנסת זועבי עושה לנו הרבה רעש, מיס "מרמרה", אבל חברת הכנסת תומא סלימאן עושה הרבה נזק. ואני לא שומעת קול גם מאנשים שיושבים כאן, שמדברים על שוויון – רוממות השוויון, הביגמיסט המוצהר, שמדבר אתי על מעמד נשים ועל אונס נשים. רק כדי להבהיר, אין כאן עניין להתערב בדברים שאמרתם, אבל חיילי צה"ל הם הצבא הכי מוסרי בעולם. נשים לא נאנסות על-ידי חיילי צה"ל, צריך להבהיר את הנקודה הזאת. חיילות צה"ל באשר הן, וכלל זרועות הביטחון, אתן עושות עבודה מדהימה. אני אפרט בהמשך, בנאום שיהיה לי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> באמת, תודה לכן, ותודה שאתן פה. ותודה, אדוני יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה, שבא, נשיאת בית-המשפט העליון, תודה רבה לכולכם, מזכירת הכנסת, תודה, תודה, תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. אני ביקשתי ברצינות לא למחוא כפיים, גם אם עשיתי את זה כמילתא דבדיחותא. <יהודה גליק (הליכוד):> צריך לתת פקודה. הם רגילים לפקודות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. רגילים לפקודות – אז בבקשה, הקצינה הבכירה, נא לתת פקודה שלא מוחאים כפיים. חבר הכנסת יוסי יונה – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, להסיט את הדיון ממה שהיה עד כה – אני רוצה לדבר על כוונתו של שר האוצר משה כחלון להוריד מסים, כ-2% במס החברות וכ-1% בשיעורי מס הכנסה. חישוב גס של המהלך הזה מלמד שמדובר כאן על סכום הנע בין 3 ל-4 מיליארד שקלים. והיוזמה, כך נאמר לנו, היא משום שיש עודף בגביית מסים. למדינה יש הרבה כסף ואין מה לעשות בו: החינוך הציבורי שופע משאבים, אין צורך בגביית תשלומים מההורים; הדיור הציבורי סובל מעודף דירות, כפי שכולנו יודעים, שפע דירות, מטר של דירות; שירותי הרווחה משופעים בתקנים ובמשאבים; שירותי הבריאות, במיוחד בפריפריה, מהמעולים שבעולם, אין מחסור במיטות, אין מחסור באחיות, הכול נפלא בארץ חלם של כחלון. אבל הבעיה היא שלא הכול נפלא, ההפך: בכל התחומים של השירותים החברתיים ישראל נמצאת במקומות האחרונים במדינות ה-OECD. במקום להגדיל – במקום להגדיל את ההוצאה האזרחית, לשם מימון השירותים החברתיים, אנחנו מקטינים אותה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – אני מסיים – לפני חמש שנים פרצה המחאה החברתית בגלל יוקר המחיה, בגלל ההקטנה ההולכת וגדלה של ההוצאה האזרחית על שירותים חברתיים, והנה, עולם כמנהגו נוהג: שר האוצר וממשלתו, זו שמחויבת להיות הממשלה החברתית ביותר – ממשיכה באותו קו שהביא מאות-אלפי אנשים לרחובות. אז מן הסתם שוב יהיו לנו בחירות והשרים יאמרו שהם הממשלה החברתית ביותר. יש לשים סוף למדינת חלם. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לצערי הרב, היום לפני כמה שעות קראנו והתפרסם שעוד תינוק, או – תינוקת מתה משום ששכחו אותה באוטו ביום הזה, בחום הזה. את הטרגדיה הזאת אנחנו חייבים, כולנו – כולנו חייבים לעשות הכול כדי להפסיק אותה. לפני כשבועיים או שלושה שבועות גם מורה מדיר-אל-אסד שמלמד בדרום איבד את שני ילדיו, שכח אותם באוטו. אין יותר יקר מהילדים שלנו. למרות זה, אני לא יודע: הטרגדיות האלה, המוות הזה, המכאיב-מאוד, עדיין אנחנו עדים לו כל יום או כל שבוע. לכן, אני קורא קריאה לכולנו, בכל המקומות: חברי כנסת, הורים, מורים – אני לא יודע, בכל הדרכים צריך לעשות הכול כדי להפסיק את הטרגדיה הזאת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ואחריו – חבר הכנסת אכרם חסון. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, היום מציינים כאן את יום הדיור הציבורי. אני רוצה להקריא לכם מכתב: לכבוד הרב מנחם אליעזר מוזס, הנדון: תור לדיור הציבורי. שמי עמית – מספר תעודת זהות – נשוי לאבישג. יש לנו שבעה ילדים, יחד תשע נפשות. אנחנו גרים ברחוב x בירושלים, קומה אחרונה, עליית גג, בלי חלונות. הדירה בת שני חדרים קטנים ומסדרון המשמש סלון. התקרות בבית אלכסוניות, דבר שגורם להיות בבית בקומה כפופה – מצורפים בזה צילומים. הדירה בנויה למגורים אולי לזוג אחד. אנחנו תשע נפשות, אין לנו עזרה מאף אחד. מחכים לדירה בדיור הציבורי. קיבלנו זכאות, אבל אנחנו עדיין בתור לקבלת דירה, מס' 108. מה אני יכול לענות למשפחה הזאת ביום הדיור הציבורי, כאשר 2,650 ממתינים, וגם הם בתוכם, ודירות אין? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת אכרם חסון. אחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני רוצה להצטרף ולברך את כל החיילות, השוטרות והסוהרות שהגיעו ליום חגיגי מיוחד בכנסת. כמו כן, תרשו לי לברך את אלוף-משנה טריף בדר, בן עדתי, בן העדה הדרוזית, מכפר חורפיש, שאתמול התמנה להיות קצין רפואה ראשי. ואני תמיד אומר, חבל שהמערכת האזרחית לא לומדת מצה"ל איך לחזק ולקדם ולתת נקודת זינוק שווה לבני העדה הדרוזית. ביום חמישי האחרון הייתי בכפר כסרא, כפר דרוזי שיש בו 8,000 אזרחים. נפגשתי עם הרבה נשים. אדוני היושב-ראש, 80% מנשות כסרא לא מועסקות, לא עובדות, בגלל היעדר תעשייה ותעסוקה. בזמנו, כשהייתה בעיה לדתיות היהודיות, בזכות הקימו להן מפעלים גם בביתר-עילית וגם במודיעין. אני חושב שהגיע הזמן שנקים בכל הכפרים הדרוזיים מפעלים, גם כדי לפתור את בעיית הדתיות. שר האוצר התחייב: כל יזם שיבוא, הוא מוכן לעודד אותו, לעזור לו ולתמוך בו גם בנושא המסים וגם בתמיכה, ואני מקווה שיגיעו יזמים ואנחנו נשנה את המצב. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יעקב אשר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אתמול התבשרנו על עוד שני צעירים שנהרגו וקיפחו את חייהם בתאונת דרכים, מהיישוב רהט, יוסף ועלי אל-הוזייל, שני צעירים שנהרגו, בני-דודים. היום גם נדהמנו לשמוע על הקטינה, הפעוטה מערד, שהסבתא שלה שכחה אותה באוטו והיא קיפחה את חייה. ואני אומר, די לכל התאונות האלה ולטרגדיות האלה שמקפחות חיים של צעירים. אני שמעתי את חברת הכנסת ברקו ואת חברת הכנסת מירב בן ארי, והייתי מצפה מכן שאתן תהיו הראשונות שיצאו ויגידו ויגנו את הדברים המיוחסים לרב הצבאי הראשי המיועד. <ענת ברקו (הליכוד):> לא התייחסנו לזה. לא התייחסנו. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתן אלה שכל הזמן מגינות על מעמד האישה – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אבל בין זה לבין להאשים את כל חיילי צה"ל – אתה לא יכול להאשים את כל חיילי צה"ל. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> תשמעי אותי, תשמעי אותי. אם המופתי של מצרים היה אומר ככה: בעת מלחמה מותר לספק את יצר הרע באמצעות משכב עם חיילות טובות – – <ענת ברקו (הליכוד):> לא התייחסנו לזה – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – בניגוד לרצונן, מה הייתן אומרות? <ענת ברקו (הליכוד):> לא התייחסנו – – – <מירב בן ארי (כולנו):> לא התייחסנו. התייחסנו לצביעות שלכם – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> הייתן קמות וצועקות. קול זעקה הייתן משמיעות. <מירב בן ארי (כולנו):> לא התייחסנו – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אבל כשרב צבאי אומר: אפשר לאנוס גויות, והוא כינה אותן "גויות" – – <ענת ברקו (הליכוד):> מישהו דיבר על הרב הצבאי? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – איך אתן – – – תתביישו – – – <ענת ברקו (הליכוד):> מישהו דיבר על הרב? מישהו דיבר? לא על המופתי ולא על הרב. אף אחד לא דיבר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> דיברנו – אתם לא תאשימו את כל חייל צה"ל. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> את – – – ולהגיד: צריך להרחיק את הרב – – – הזה מהצבא. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> תודה לך, אני לא זקוקה להרגעה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת יעקב אשר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מייקל אורן. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – כל חיילי צה"ל. זה לא קשור לשום רב, גם לא למופתי. <קריאה:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> לשום רב ולא לשום מופתי. <קריאה:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אף אחד לא דיבר עליהם בכלל, לא על הרב ולא על המופתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אל תגני על דברי הבלע האלה, אל תגני. זה לא בסדר. <ענת ברקו (הליכוד):> מישהו הגן? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אל תגני. <ענת ברקו (הליכוד):> אתה, אל תייצר – – – אתה מחפש לייצר כותרות? – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אף אחד לא התייחס לרב. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת ברקו – – – לדבר. בבקשה, חבר הכנסת אשר. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> דרך ארץ קודמת לתורה. דרך ארץ קודמת לתורה. <ענת ברקו (הליכוד):> ממש משחק לידיהם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – מישהו דיבר על זה בכלל? <קריאה:> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום, ביוזמת חברי כנסת, ואני משבח אותם, חברות וחברי כנסת, מציינים את יום הדיור. אני רוצה גם לציין ולשבח את עבודת הממשלה בכל נושא הדיור – שר האוצר, שר השיכון, חבר הכנסת אלי כהן, שעומד בראש ועדה שמקדמת הרבה רפורמות. באמת, יש עשייה גדולה, הרבה מאוד דברים שלדעתי יביאו ויבשילו בסופו של דבר לפתרון מצוקת הדיור במדינה. אני רוצה להדגיש שוב ולהעלות את הנושא שכיום, לצערנו הרב, יש הדרה של ציבור גדול מאוד – הדרה אולי לא מכוונת, אבל הדרה שנעשית על-ידי תכנון. אין היום במדינת ישראל כמעט מקומות שבהם מתוכננות שכונות לציבור החרדי. על-פי החלטת משרד השיכון וועדות מחוזיות, שכונה חרדית יש לה אפיונים מסוימים, והיא צריכה תכנון מיוחד, אם זה בשטחים חומים, אם זה בנושאים של כבישים, תחבורה, כי זה ציבור שהוא מוטה תחבורה ציבורית, וכדומה וכדומה. אין היום בכל שפע התוכניות, בכל שפע המכרזים, אין היום כמעט – חוץ מבית-שמש, ועוד פעם בית-שמש, ועוד פעם בית-שמש – אין פתרונות. אני מבקש שביום זה ובימים הקרובים נצעד יחד לפתרון בעניין הזה ולתכנון דירות ושכונות, גם לציבור החרדי, בכל רחבי הארץ. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. חבר הכנסת מייקל אורן – בבקשה, אדוני. <מיכאל אורן (כולנו):> תודה, כבוד היושב-ראש, אני מצטרף לברכות לעמיתתי ענת ברקו על היוזמה המעולה של הרמת יום ההצדעה לחיילות צה"ל ולשוטרות ולכל הנשים המשרתות והמגינות על המדינה במערכות הביטחון של המדינה. אני רוצה להצביע היום על תחום אחר, שדה קרב אחר, שאולי פחות מוכר לכם, וזה שדה הקרב המדיני. אני, בתפקידי הקודמים, הייתי מופיע לפחות אחת לחודש באיזה קמפוס אמריקני, או באיזה פורום אירופי – אני בא מהתחום המדיני – ושם ישראל נאשמת באפרטהייד, בגזענות. קשה לזכור פעם אחת ששירות של נשים ישראליות בצה"ל, במשטרה, בכוחות הביטחון למיניהם, לא הוזכר כדבר שיכול להגן על תדמיתה של המדינה מול איומים אסטרטגיים של הדה-לגיטימציה, של ה-BDS. אז לכן השירות שלכן מאוד מבורך, מאוד מוכר. אני חייב לציין, אבל, אף-על-פי שאנחנו זוכים להרבה מאוד הכרה בעולם על השירות שלכן, יש צבאות מסוימים בעולם שעברו אותנו, כולל הצבא האמריקני, הצבא ההולנדי, שהכריזו מזמן על פתיחת כל היחידות, כולל היחידות הכי קרביות והכי מובחרות, לשירות של נשים. אז הכרה, הצדעה, אבל גם הכרה בעובדה שיש לנו עוד כברת דרך כדי להגיע לשוויון הזדמנויות לישראליות במערכת הביטחון. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אורן. חבל הכנסת איתן ברושי. אחריו – יחתום את פרק נאומים בני דקה חבר הכנסת נחמן שי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גם אני מצטרף להצדעה ולברכה לחיילות, וכמובן, הערכה למארגנות. אני רוצה לומר שאתמול עמדתי בראש ישיבה של הוועדה לביקורת המדינה בנושא בדיקת תהליך קבלת ההחלטות והתוצאות של ייבוא מוצרים חקלאיים בפסח האחרון. מגבלות הזמן מאפשרות לומר רק במשפט אחד או שניים שזה הוכח ככישלון של מדיניות שר האוצר ושר החקלאות, שנתן לזה יד. היה ייבוא של דגים, שמן, תפוחי-אדמה, צ'יפס וירקות קפואים. הצרכן הישראלי לא נהנה מהתוצאה של מהלך דרמטי כזה. החקלאים, כמו תמיד, משלמים את המחיר, והם ממשיכים להיפגע ממדיניות שגויה, והמרוויחים הגדולים הם הסוחרים, היבואנים והמתווכים. מדינת ישראל חוזרת להיות עם של סוחרים תחת הנהגה של כחלון כשר חברתי. כחלון מתגלה כשר חברתי של סוחרים. ועוד מסתבר – ומבקר המדינה בודק את זה – בשיחה שלי אתו, ונכחו נציגי המבקר, שלא רק שהיה ייבוא פרוע, הייתה כנראה הדלפה, כנראה, שהביאה מאות מכולות של דגים מסין לנמל בטרם הייתה החלטה על הייבוא והפחתת המס. זה עלה למדינת ישראל כ-150 מיליון שקל – אובדן הכנסה ממכסים ופיצויים לחקלאים; ושני האזורים שבהם מדובר הם עמק-המעיינות, עמק בית-שאן – ארץ הדגים – ועוטף-עזה – אסם הירקות של מדינת ישראל. והחמור ביותר הוא ששר האוצר, לא רק שהוא לא מחכה למסקנות – הוא כבר רוצה להוריד את המכסים לנצח, ולחסל את הענף, ולפגוע בעמק בית-שאן. פנה אליו גם שר החקלאות, שהוא בן טירת-צבי. אני קורא לך, אדוני היושב-ראש, שאתה מגלה רגישות, לעצור את השיגעון הזה. חקלאות זה לא רק שקלים, זה גם ערכים, ואין סתירה בין שניהם. מדובר פה על אזורים חיוניים, ועל עצמאות וביטחון מזון של מדינת ישראל, ועל שגיאה של שר האוצר, שמקבל עצות אחיתופל מפקידיו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ברושי. חבר הכנסת נחמן שי, אחרון הדוברים, בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול להצטרף לברכות לחברתי ענת ברקו, שניהלה היום יום חשוב, בנושא חשוב, בכנסת, כולל אירוע מרגש באודיטוריום – באמת ברכות – ולהודות לכל החיילות שהתפנו מעבודתן והסכימו להיות אתנו היום אחר-הצהריים, או בכנסת – יפה מצדן – ואורחות נוספות שהגיעו למשכן הכנסת. אני רוצה לקרוא מעל במת הכנסת למשטרת ישראל לבחון את החלטתה בעניין מצעד הלהט"ב, הקהילה הגאה, בבאר-שבע. מעולם לא היה מצעד של הקהילה בבאר-שבע, אבל השנה סוכם שיהיה. הוא אמור להיות ביומיים הקרובים, ביום חמישי. ניהלו עם המשטרה משא-ומתן ארוך, ובסופו של דבר היא החליטה להסיט את המסלול שלו מהרחוב הראשי של העיר למסלול צדדי, מעין אמירה של בושה, חשש, דאגה – לא מעניין אותי. בכל ערי ישראל יש מצעדים של הקהילה הגאה: בתל-אביב, בירושלים – היה אסון בשנה שעברה, אבל יהיה מצעד השנה, אני מקווה שיהיו בו רבים – בחיפה כבר היה, אין סיבה שבבאר-שבע לא יהיה. אני חושב שהמפכ"ל של משטרת ישראל חייב להבין שתפקידה של המשטרה הוא להבטיח את האירועים האלה ולקיים אותם. זו זכות דמוקרטית מוקנית. לא צריך את בג"ץ – לא צריך על כל דבר ללכת לבג"ץ – זה כבר בבג"ץ – אלא הוא עצמו צריך להבין, יחד עם הפיקוד הבכיר של המשטרה, שהתפקיד שלהם הוא לתת לחיים הנורמליים לזרום, ולאפשר להם את זה. זאת האחריות של משטרת ישראל, זאת האחריות שלהם, ואני פונה אליהם מפה לתת למצעד לצעוד. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת נחמן שי. עד כאן נאומים בני דקה. <הצעות לסדר-היום> <ציון יום ההצדעה לחיילות צה"ל ומערכות הביטחון> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברות וחברי הכנסת, אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד שעניינו הצדעה לחיילות המשרתות בצה"ל ובמערכת הביטחון – הצעות לסדר-היום מס' 3759, 4168, 4271, 4295, 4396, 4400 ו-4411. אנחנו גם מקבלים רשמית בברכה את האורחות שלנו ביציע האורחים כאן. השוויון המגדרי הוא כיום, על-פי רוב, ערך מובן מאליו. ובכל זאת, יום זה, שבו אנחנו מצדיעים לָחיילות, לקצינות, כפי שעשינו מוקדם יותר גם באירוע מיוחד כאן, באודיטוריום, הוא נקודת זמן הולמת לבחינת ההישגים וההתקדמות המשמעותית בתחום זה. אף שצה"ל קלט לשורותיו מאז ומתמיד נשים וגברים כאחד, מקומן ותפקידן של הנשים המשרתות בו עשו כברת דרך ארוכה למדי. קרוב ל-21 שנה חלפו מאז ניתן פסק-הדין בבג"ץ אליס מילר, שנדחתה בקשתה לגשת לקורס טיס. הקביעה שעקרון השוויון גובר במקרה זה סללה את הדרך לשירות משמעותי של נשים בתפקידי לחימה בצה"ל והובילה גם לשינוי חקיקה. לא פחות מכך, הייתה זו אבן דרך חשובה בעצם ההכרה בצורך לאפשר לכל אחד ואחת להתמודד על כל תפקיד, ולא לשלול אותו קטגורית. אף שחוק שירות ביטחון פונה לגברים ולנשים כאחד, במשך השנים היה שיעור המתגייסות נמוך משמעותית מזה של המתגייסים. עד לפני שנים ספורות, מעל 40% מהנשים החייבות בגיוס לא עשו זאת – רבות מהן מטעמי דת. אבל לאחרונה אנחנו עדים למהפכה של ממש: מספר הבנות הדתיות הבוחרות לשרת שירות צבאי נמצא בעלייה חדה ומתמדת, והוא הוכפל תוך שנים ספורות. זו תופעה מבורכת וחשובה, ויש לעודד אותה ולברך עליה. עוד בימי המדינה שבדרך מילאו נשים תפקידים חשובים בשורות המחתרת והפלמ"ח, אך אין ספק שאנו בעיצומו של עידן אחר. לנגד עינינו מתהווים תהליכים חשובים ומבורכים של שירות בנות בשלל תפקידים, בסדיר וגם במילואים. לכולן, לחיילות ולקצינות, באשר הן, אנחנו מודים ומצדיעים היום לנוכח מלאכתן המסורה. תודה לחברת הכנסת ענת ברקו, יוזמת הדיון, ולכל אלה שסייעו. כמה מחברי וחברות הכנסת הגישו הצעות לסדר-היום, כמקובל. היוזמת, חברת הכנסת ענת ברקו, תפתח עכשיו את הדיון. בשם הממשלה יתייחס לדברים – ישיב על הדברים סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. בבקשה, גברתי. <ענת ברקו (הליכוד):> תודה, אדוני היושב-ראש, תודה על ההשתתפות שלך ועל פתיחת הכנסת לחיילות צה"ל – וכוחות הביטחון, שהיו כאן, יום שלם, אורחות רצויות בכנסת ישראל. חברותי וחברי חברי הכנסת, יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר תת-אלוף שרון ניר, יועצת המפכ"ל לענייני נשים תת-ניצב יעל אידלמן, יועצת נציבת שב"ס לענייני מגדר, יוהל"ם, סגן-גונדר אודליה אדרי, חיילות וחיילי צה"ל, כרמלה מנשה, שהנחתה את כל האירוע, ואני רוצה גם לומר תודה מיוחדת למירי יכין – איפה את? הנה היא, באמצע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עובדת. <ענת ברקו (הליכוד):> למירי יכין ולתהילה פקטר ולכלל עובדי הכנסת, שיום שלם, אדוני היושב-ראש, הם היו סביבנו, והכול היה מושלם – תודה רבה מעומק הלב. אני רוצה לומר שעברנו כברת דרך. באמת, יושבים כאן אנשים – כאן גם האלוף במילואים גלנט, חבר הכנסת גלנט, ואנחנו זוכרים – כשרעייתך, שתחיה, ואני שירתנו, התחלנו את דרכנו בצבא, הרבה מאוד תפקידים היו חסומים, ובאמת, ציינתי שהתפקיד האטרקטיבי ביותר לנשים היה מ"כית. זה היה מסלול של פיקוד, קורס מ"כיות, קורס קצינות פיקוד, ובאמת, הייתי במחזור הראשון שממנו יצאו המ"כיות וקצינות הפיקוד, להדריך בנים, וזה נחשב למי-יודע-מה. תראו מה קורה היום; היום אנחנו רואים הכשרות אחודות משלב הטירונות, טירונות בסמכות; הכשרות משולבות של נשים וגברים כאחד; מערכים שלמים שנפתחו. ואנחנו דיברנו על שדה הקרב העתידי, שזה בעצם היום שדה הקרב העכשווי – שכמובן מבטל כל יתרון פיזי, ויש לפעמים כזה, צריך להודות, לגברים; אנחנו רואים את התצפיתניות ב"צוק איתן"; אנחנו רואים את הטייסות, באמת בעקבות בג"ץ אליס מילר, והיום גם הודינו לנשיאת בית-המשפט העליון, שנטלה חלק, יחד עם ראש הממשלה ויושב-ראש הכנסת, והם כיבדו אותנו באירוע – הם פתחו את הדלת לקוקפיט, אבל לא רק לקוקפיט – לכלל התפקידים בצה"ל. היה היום פאנל של נשים, שהיה מרתק, נמלאתי גאווה. ראיתי את הקצינות ואת החיילות, בכלל: בשירות בתי-הסוהר, במג"ב – החיילות האלה, שעוצרות בגופן את המחבלים המתועבים הללו, שאת הסכין יודעים בדיוק איפה לתקוע כדי לשחוט אנשים – זה בדיוק מה שהם עושים. ראיתי את הצל"שניקיות שלנו, על כך שהפגינו נחישות ועוז בקרב. אף אחד כבר לא מדבר – מה יהיה אם יירו עליה, מה יהיה אם היא תידרש להסתער. ואני לא מדברת רק על התפקידים הללו. מה עם אותה מכונאית מסוקים מוטסת במלחמת לבנון השנייה, שנהרגה, קרן, וזה היה יחד עם עוד ארבעה אנשי צוות – אבל זה עוד מקצוע שנשים נכנסו אליו, ולשדה הקרב, וחצו את הגבול. כבר אין "מה יהיה", כבר אי-אפשר לעשות שום דבר בלעדיכן. אתן פה, אתן עושות דברים, אתן רצות קדימה, ואתן לא רצות קדימה רק במערכת הביטחון; בכלל, בעצם, במדינה, אתן, סביבכן, סוחבות את האלונקה הזאת שקוראים לה העניין המגדרי, שוויון בין המינים, שוויון הזדמנויות – על כתפיכן, תרתי משמע; כי באמת אנחנו כאן, ואנחנו מוכיחות שבאמת השמים הם הגבול. לכן, זה לא קטע פמיניסטי. זה קטע – בעצם יש היום תחושה שאי-אפשר לעשות שום דבר ללא שני המינים, ומדינה שרוצה למצות את הפוטנציאל האנושי שלה לא יכולה לוותר על הייצוג של אף אחת ואחד מכם. יש בנות ויש בנים, והם משרתים שכם לצד שכם. אחים ואחיות שהם חיילים, קצינים וקצינות, הורים וילדים שמשרתים ביחידות דומות, לפעמים ממשיכים את המסורת. אתן נושאות הדגל. אני גאה בכן, כמו כל עם ישראל. ברוכות הבאות לכנסת ישראל. תודה רבה לכן. תודה שאתן פה. אנו כולנו מצדיעים לכן. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת ענת ברקו. אנחנו ממשיכים בדיון. חברת הכנסת רחל עזריה, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת עליזה לביא. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות. <רחל עזריה (כולנו):> כבוד היושבת-ראש, כבוד השר גלנט, חברי וחברותי חברי הכנסת, יוזמת יום החיילת חברת הכנסת ענת ברקו, וכמובן חיילות יקרות, כשהייתי במשלחת לפולין כתלמידת תיכון, איש העדות אמר לנו בסוף שהוא מצווה עלינו שני דברים: לשנוא את הגדרות של המחנות, ולאהוב את מדי צה"ל, המדים שמאפשרים לנו לחיות חיים בטוחים בארץ. באותו רגע החלטתי שאני אתגייס לצה"ל. אני דתייה, וגדלתי בבית דתי, ובתקופה שבה גדלתי גיוס בנות דתיות לצבא לא היה דבר מובן מאליו. למרות זאת התעקשתי להתגייס לצה"ל ולשרת שירות משמעותי. אבל כמעט שלא היו תפקידים משמעותיים, וכך מצאתי את עצמי בתפקיד שלא באמת התאים לי, וכולנו הסתכלנו בקנאה ובהערצה על הבנים בני המחזור שלי שהתמיינו למגוון תפקידים והתגייסו לתפקיד משמעותי. כולנו קינאנו. ואז, בטירונות, מייד לאחר הניצחון של אליס מילר בבג"ץ, שדרש לפתוח את קורס הטיס לנשים, אספה אותנו המפקדת והודיעה שקורס טיס נפתח לחיילות, ומי שרוצה מוזמנת ללכת למבדקים. היינו בשוק. חלק מהבנות הלכו – אני לא, בגלל המשקפיים – ושמענו את משק כנפי ההיסטוריה. וגם הבנתי אז שאומנם אני לא אשרת בתפקיד כזה, אבל הכול הולך להשתנות. ומאז עוד המון נשים מדהימות, חזקות וחכמות, וכמובן גם גברים, עשו ועושים הכול כדי לאפשר לכן, החיילות הצעירות, למלא את התפקיד המיטבי ביותר ולשרת שירות משמעותי בצה"ל. כי יש לכן כל כך הרבה לתרום. אתן תצפיתניות – מזהות את המחבלים ומשמשות עיניים ללוחמים; אתן מפעילות "האמרים" – מאמנות חיילי מילואים; אתן לוחמות "קרקל" – שומרות עלינו בגבול מצרים ועזה; טייסות, נווטות, וכמובן לוחמות מג"ב, ששומרות עלינו כאן, בירושלים. אתן ממלאות מגוון תפקידים בכישרון, ביכולת, בהתלהבות ובמחויבות. והיום, ביום הזה, אני מסתכלת עליכן, על המחויבות והרצינות שלכן, על העוצמה שיש לכן כחיילות בצבא הגנה לישראל, כשוטרות במשטרת ישראל, כסוהרות בשירות בתי-הסוהר וכלוחמות אש, בתפקידים שעד לא מזמן לא חלמנו שנשים יוכלו לבצע – תקרות זכוכית שהתנפצו זו אחר זו. אני מסתכלת עליכן ויודעת שכל המאמץ היה שווה. אתן עושות עבודה מדהימה, ותדעו לכן שכולם וכולן גאות וגאים בכן. ואת זה תזכרו ברגעים הקשים, את זה תזכרו ברגעים שבהם אסור לוותר, ברגעים שבהם אתן מחפשת כוח מבפנים כדי להמשיך למלא את התפקיד "הכי טוב שאת יכולה". תזכרו את הנשים המופלאות שדחפו את האבנים במעלה ההר כדי שתהיו במקום שאתן נמצאות, ותשאבו מהן כוח, כי גם אתן, בתפקידים שאתן ממלאות, בעבודה המצוינת שלכן, אתן מוכיחות שלא עשו לנו טובה כשפתחו את שערי צה"ל לנשים בתפקידים משמעותיים, אלא אתן שם בזכות הכישורים והיכולת שלכן, ואתן שומרות על ביטחון ישראל ומהוות חלק מרכזי במערך הלוחם והמגן, וכך מאפשרות לנערות הצעירות שיתגייסו אחריכן למלא עוד ועוד תפקידים, וגם לכן יום אחד הן יאמרו תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת רחל עזריה. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת מוטי יוגב. <עליזה לביא (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, חיילות, קצינות, מפקדות, יום חג, אבל גם ביום חג אסור לנו לעצור במקום. רגע עצרנו במקום, ואנחנו הולכות אחורה. אנחנו לומדות את זה כל יום בכנסת. נכון שהכנסת הזאת, יש בה הכי הרבה חברות כנסת שהיו אי-פעם, אבל אני אומרת לכם שאם אנחנו לא על המשמר, דברים הולכים אחורה. ועדות כאן, בכנסת ישראל, וגם בממשלה, עדיין נקבעות ללא נשים, ואני יכולה לתת לכן הרבה מאוד דוגמאות לכך שאם אנחנו לא ממשיכות ונלחמות ושומרות על מקומנו, אנחנו נמצא את עצמנו מאחור. ואני אומרת לכם את זה מהמקום כאן. אני זוכרת את ימי בקורס קצינות; המד"כית שלי, היום היא סיימה תפקיד יוהל"ם, רחלי טבת-ויזל, ואני זוכרת אותנו, היא מד"כית, אני קצינה בסוף הקורס, מלוות אחת את השנייה בדרך הארוכה, בדרך שבה צריך להחליט, לקבל החלטות, שילוב של קריירה ומשפחה, שתינו באות מהעולם האורתודוקסי, על מגוון ומנעד ההתמודדויות. אז העולם שהיה – וזה הרבה זמן; אני סבתא לשתי נכדות, אז בטח הצבא של הנכדות שלי – הבנות שלי, שתיים כבר שירתו ואחת עכשיו במסלול המיון – הצבא ומנעד התפקידים שפתוח בפני בתי הצעירה שונה לגמרי מסיום קורס קצינות שלי, ומה שיכולנו ללכת אליו, ועדיין יש הרבה מה לעשות, כי באמת, אם אנחנו רוצות להמשיך ולדבר על להתקדם, צריך שבצבא ייפתחו מסלולים לנשים, על האחרו­ת שלנו כנשים. ואם אנחנו רוצים להמשיך לומר שצריכות להיות יותר קצינות ונשים חיילות בתפקידי מפתח, אז צריך למצוא את הדרך לנווט את המסלולים הללו ולסלול אותם עבור נשים. זה לא יקרה סתם, וזה לא יקרה ביום אחד, ולראות איך עושים את זה נכון יותר וטוב יותר, כדי שבכל הנתונים, גם אלה שקיבלנו היום וגם אלה שאנחנו מקבלים מוועדת החוץ והביטחון על ההייררכיה הפיקודית, נראה יותר ויותר נשים. החברה הישראלית היא מאוד מאוד מיוחדת, ואין ספק שהחברה בישראל היא מראה לצבא, ושינויים שקורים בצבא מקרינים לאחר מכן על החברה בישראל, ולהפך. ואני רוצה, בדברים שלי, להתנצל בפניכם – כיו"ר ועדה בכנסת, הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת הקודמת, קיימנו הרבה מאוד דיונים בשיתוף עם הצבא. הצבא, היה לו מקום מרכזי וחשוב בדיוני הוועדה, גם על הטרדות מיניות, שחובה של הוועדה לשמוע – ולצערי הרב, מאז יוני 2014 לא נשמע דיווח של הצבא, לא בנושא הזה ולא בנושאים אחרים במסגרת הוועדה. אנחנו ביקשנו כמה דיונים בוועדת החוץ והביטחון. אני מקווה מאוד שהם אכן ייעשו, כי המקום שלכם פה בכנסת, גם במסגרת הוועדה, לא ממוצה עד תום, מכל מיני סיבות, ואני רוצה להתנצל על זה, ואנחנו נמצא את הדרך הנכונה והראויה לעשות את זה כמו שצריך. אני רוצה לדבר עכשיו – ממש עד שהיושבת-ראש תורה לי שנגמר הזמן – אני מאוד מאוד רוצה לדבר על הסוגיה של פתיחת מקצועות לנשים בצה"ל. באמת נפתחים הרבה מקצועות, אבל עדיין לא מספיק, ועדיין יש הרבה מאוד נשים צעירות – אם אני לא ידעתי שאפשר לשרת בגל"צ, יש הרבה מאוד נשים צעירות היום שאין להן מודלים לחיקוי, יש הרבה בתי-ספר שעדיין לא משתפים פעולה עם הצבא, ולא מאפשרים את המידע עוד קודם, יש הרבה מאוד עולים חדשים שלא מכירים, וצריך לחשוב כל הזמן על איך מספרים את הסיפור; איך אתן בעצמכן משמשות מודלים לחיקוי בקהילה, בשכונה, בבית-הספר – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – וכולנו צריכים להמשיך – אנחנו כאן, בבית-המחוקקים, וגם אתן. ועוד מילה אחת, גברתי היושבת-ראש: אני לא רוצה – בסוגיה הזאת של מינוי הרבצ"ר החדש, אבל אני לא יכולה שלא לבוא ולדרוש מכאן: גם, אם הייתה פה איזו אמירה קשה, שיחזור ממנה בצורה ברורה וחד-משמעית; וגם, עד היום הרבצ"רים בצבא סירבו להיפגש על מלש"ביות, עם בנות שמיועדות לגיוס, ואם לא היה להן תאריך גיוס, לא נפגשו אתן. היו מטעמם, אבל לא הרבנים עצמם. אני קוראת לרב הראשי החדש להיפגש עם בנות שמייעדות את עצמן, אם הן מבקשות להיפגש, ואם יש ימי עיון לבנות דתיות – זה תפקידו של הרבצ"ר, ולא רק בדיעבד, אלא מלכתחילה. תודה רבה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. כאמור, חבר הכנסת מוטי יוגב. אחריו – חבר הכנסת עודד פורר; אני לא רואה אותו באולם. עד חמש דקות לרשותך, אדוני. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> תודה, ברשות היושבת-ראש, שר הבינוי האלוף במילואים יואב גלנט, סגן שר הביטחון, חברי וחברותי, והאורחות היקרות, אורחים, חיילות, שוטרות, שירות בתי-הסוהר, קצינות, קצינים, מדינת ישראל נמצאת כל שנותיה תחת איום ביטחוני, וההתמודדות הזאת מלווה אותנו. תושבינו נמצאים, לעתים ביום-יום – ימים יותר, תקופות פחות – תחת סיכון חיים. ביהדות קראו לזה "מלחמת מצווה", ובמלחמת מצווה קבעו כלל במשנה, שלמלחמת מצווה הכול יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. ובטרם אמשיך רגע את דברי, אני מוצא לנכון לברך גם את הקצינות, שאחת זכתה בדרגה בימים האחרונים, ופגשנו אותה היום, את היוהל"מית, יועצת הרמטכ"ל לעניינים שונים, מגדריים, תת-אלוף שרון ניר, ואת תת-אלוף מירב קירשנר, שעלתה להיות ראש מטה אכ"א, סגנית ראש אכ"א; ומברך גם – כי היו פה כאלה שטרחו להוציא שם רע – את התת-אלוף החדש, את הרב הצבאי הראשי לצה"ל, תת-אלוף אייל קרים, שאין כמוהו מתאים גם להכנת הבנות לשירות בצה"ל, ובוודאי כתלמיד חכם שפתר בעיות סבוכות מאוד בהלכה, והיה גם מפקד של סיירת צנחנים, מפקד פלגה בסיירת מטכ"ל ועוד. אני רוצה לומר שבהיסטוריה הצבאית – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – דברי נבלה האלה. דרך ארץ קודמת לתורה. ביזיון – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> מה קרה, חבר הכנסת רוזנטל? מה קרה? אנחנו בדיון מאוד ענייני, אז נא לא להפריע. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – לכן אני גם מציין את זה, באופן ענייני – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> קריאת ביניים עניינית. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – שדרך ארץ קודמת לתורה, ואי-אפשר לתת הכשר לדברי ההבל האלה ודברי הבלע האלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת רוזנטל, תבקש זכות דיבור – תקבל. כרגע, בבקשה, מוטי יוגב. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> כשתהיה לך תחילת דרך הארץ שיש לרב הצבאי הראשי, תדבר. אתה אינך מכיר אותו בכלל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> קראתי את דברי הבלע שלו – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> כל ההיסטוריה היהודית מלאה גיבורות. אם רק נקצר ונזכיר את שמותיהן: יעל אשת חבר הקיני, דבורה, ובתקופות האחרונות – חנה סנש, עדה סרני, מניה שוחט ואחרות, ולאחרונה אני מוצא לנכון להזכיר את גבורתה – ולא צריך להזכיר רק את גבורתן של אלה שנהרגו, כי רבות פועלות ועושות יום-יום, אבל אני מבקש להזכיר את גבורתה של לוחמת מג"ב הדר כהן, השם ייקום דמה, שבגבורתה נלחמה כארי והגנה גם על חברותיה וגם על אזרחים, פה, בירושלים, בשער שכם. מניסיוני שלי, 23 שנה כמפקד בקבע בצה"ל, ועוד שבע במילואים, זכיתי להכיר מוכ"מת, שכעת חיה לפני 30 שנה, בזכות ערנותה, חודש לפני השחרור, כשהמש"קית שלה צעירה ממנה בחצי שנה, במוצב ראש-הנקרה, הייתה זאת שב"זזז" קל על מכ"מ זיהתה ספינת מחבלים חוצה את רכס ראש-הנקרה לכיוון נהריה לעוד פיגוע, וערנותה שלה הקפיצה את כוחות חיל הים, את הכוחות שלנו – הייתי אז סמג"ד 890 – והביאה לכך שהתוצאה תהיה שכל אותה חוליה, ארבעה מחבלים, הרוגים, וגם לנו, לצערנו, היו שני הרוגים באותו פיגוע. מניסיוני למדתי שיש יתרון גדול לחיילות, ואחר כך לקצינות; אם זה השקט הנפשי, האחריות, שיקול הדעת, וגם התעוזה, המסירות, גם אומץ הלב. ולעתים היתרונות הללו עולים על יתרונותיהם של החיילים, והם מצילים חיים. ובמטרה להגן על ביטחונה של מדינת ישראל, ולהציל חיים, כל מה שנכון שישרת את זה, נכון לשלב בו נשים, ביתרונות האלה בשירותן, ובזה לאזן את הרצון לשוויון ואת השונות – כל אחת ויכולותיה, כל אחת ויתרונותיה היחסיים ותרומתה הייחודית. נדמה לי שב-30 שנות שירותי קידמתי נשים בצה"ל יותר מכל חבר כנסת אחר שנמצא פה, וכך גם זכיתי לשלוח למצטיינת הנשיא קצינת חמ"ל בעת שהייתי מפקד חטיבת אפרים ביהודה ושומרון, והיא זכתה במצטיינת הנשיא; לימים סרן ענת – לא זוכר כרגע את שם משפחתה – ממכבים. שילוב נשים בצה"ל במכלול התפקידים, כולל בלחימה, מציב בהחלט גם אתגרים. בצד תרומתן הרבה, וכך גם ב"צוק איתן" – רופאות, פרמדיקיות, קצינות מודיעין וקצינות קשר, חימוש ומקצועות אחרים, כמובן תצפיתניות, סמלות מבצעים ועוד – מציב גם אתגרים; אתגרים של נשיות, אתגרים של צניעות, אתגרים של רגישות. בכל האתגרים הללו – אתגרים לעתיד, בניין המשפחות בישראל – בכל האתגרים הללו אני סומך על הקצינות הבכירות בצה"ל ובמשטרה – ואני רואה פה את חלקן, שגם הן עצמן התנסו במתח הזה שבין השירות עם ההקרבה לבין בניין המשפחה – שימצאו את נקודות האיזון בשילוב הראוי. את מיצוי היכולות מחד ואת כל האיזונים הנוספים הנדרשים מאידך – השילוב הראוי הזה הוא חשוב – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <<מרדכי יוגב (הבית היהודי):> > – – הוא אפשרי, והוא יקדם את הנשים, והוא יקדם את ביטחון ישראל, באחריות וברגישות, לתפארת ולביטחון מדינת ישראל. ואני מוצא לנכון גם להצדיע לכל אותן קצינות וחיילות, שוטרות, וכל יתר אלו שלשמן היום הזה נערך, וכמובן, להודות למי שיזמה את היום, חברת הכנסת ענת ברקו, ואני מעריך את פועלכן. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מוטי יוגב. אני רואה שעודד פורר לא נמצא, לכן – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בבקשה, גברתי. חמש דקות. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – חבר הכנסת יוגב, אני מבינה שהחלפת את חברת הכנסת שולי מועלם, שנפצעה קל בתאונת דרכים, אז – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אני רוצה לאחל לה רפואה שלמה, וגם מזל טוב, כי היום היא עושה חינה לבת שלה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> קודם כול, רפואה שלמה, ושתגיע שלמה ובריאה לחינה של הבת שלה. <עליזה לביא (יש עתיד):> מכולם. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> כן כן, אני מדברת בשם כולם כמובן. לפני כשבועיים, בוועדת החוץ והביטחון, אישרנו רשימה ארוכה למדי של תפקידים שלצורך מילוים – ואך ורק התפקידים האלה, ולא, חלילה, תפקיד אחר – יהיה אפשר להאריך את שירות החובה של חיילות וקצינות צה"ל. לא עשינו את זה בלב קל, כיוון שאין שום עניין בהארכת שירות סתמית לצורך שירות שהוא חסר משמעות; אישרנו את הארכת השירות לתפקידים משמעותיים מאוד, שבהם בנות ובנים משרתים באותו תפקיד בדיוק, והשירות הקצר של הבנות מעכב דווקא את קידומן בתפקיד וגורם לחוסר שוויון בינן ובין הבנים. למה אני טורחת להגיד את זה? כיוון ששירות סתמי בצה"ל מעכב התקדמות, בכלל לאורך החיים של בנות, ועד לפני זמן לא ארוך, שירות בצבא בתפקיד לא משמעותי גרם לכך שנשים ילכו עוד יותר אחורה באותו מירוץ שקיים, ואי-אפשר להתכחש לו, שבו נשים מגיעות רחוק פחות מגברים, ועדיין אין שוויון בין נשים וגברים, למרבה הצער. ככל הנראה, בשנים הקרובות, למרבה הצער, לא ייכון שלום כולל במזרח התיכון, ועל כן צבא הגנה לישראל ימשיך להיות נחוץ והכרחי לקיומה של המדינה. וכל עוד זה המצב, צה"ל הוא מקום שחייב להיות בו שוויון מלא בין בנות ובנים. כל התפקידים, ללא יוצא מן הכלל, צריכים להיות פתוחים לבנות, והשוויון צריך להיות מלא. יש אומנם הבדלים פיזיים בין בנות ובנים, אבל בסופו של דבר, מעטים מאוד מאוד התפקידים שנשים לא יכולות למלא. ולמה זה חשוב? לא רק בגלל הצבא. זה חשוב גם בגלל היום שאחרי הצבא. ביום שאחרי הצבא, בחיים האזרחיים כאן, במדינת ישראל, שחוט הביטחון שזור בה לאורך כל חיינו, הצבא הוא גם כַן שיגור לחיים האזרחיים, והרבה פעמים המקצוע הצבאי שבנות רוכשות הוא גם המקצוע שהן ימלאו בעולם האזרחי. והרבה פעמים כאן, בכנסת הזאת, כן השיגור לתפקידים פוליטיים הוא הצבא. ומי שמשתחרר מהצבא בדרגה גבוהה, יש לו סיכוי גדול יותר להתקבל לאליטות הכלכליות, הפוליטיות, העסקיות, וכן הלאה וכן הלאה. וכל עוד הצבא לא שוויוני, מלכתחילה כן השיגור של הבנות יהיה נמוך משל הבנים, וככה האי-שוויון יונצח עוד ועוד. לכן יש חשיבות מאוד גדולה לשוויון בצבא הגנה לישראל. הצבא הוא עדיין שוביניסטי, בצבא עדיין בנות מוטרדות מינית, וגם כשהן לא מוטרדות מינית ממש, או לא קורבן לאונס או למעשה מגונה ממש – וגם זה קורה בעולם הייררכי שבו הגברים נושאים בתפקידים חשובים וסמכותיים יותר – עדיין הן חשופות להערות שוביניסטיות וסקסיסטיות, לטיפה הנמכה ו"העמדה במקום", ליחס מזלזל, אפילו בתוך יחידות שבהן יש בנים ובנות באותם תפקידים ממש. העולם עוד לא מושלם, אבל אין ספק שנעשתה כברת דרך משמעותית מאוד מאז שאני הייתי קצינה בצבא ועד שהבת שלי, הקטנה, היום קצינה בצבא. צה"ל שאני שירתי בו היה צה"ל שונה לחלוטין מאותו צבא שהבת שלי כקצינה משרתת בו. אבל עדיין, הדרך מאוד מאוד מאוד ארוכה. החיילות והקצינות שנמצאות כאן, באולם, וגם אלה שצופות בנו עכשיו, הן חלק מתהליך היסטורי של שוויון. פמיניזם הוא מהפכה מאוד מאוד חדשה. היא קיימת בסך הכול 100 שנה – כלום, הרף עין במונחים היסטוריים. התמזל מזלנו להיות בתוכה, בעיצומה של המהפכה, ולהיות גם מהמחוללות של המהפכה הזאת. כל חיילת וכל קצינה שעושה היום תפקיד לראשונה, או בין הראשונות, היא פורצת דרך, אפילו בלי לדעת את זה; היא משנה לחלוטין את המציאות שאנחנו חיים בה, ולא רק בצבא, אלא גם אחריו. אני לא יכולה שלא להתייחס, לסיום, לאירועי היום הזה. אני מדברת על מינויו העתידי של הרב הצבאי הראשי המיועד, הרב אייל קרים. אני רוצה לצטט דברים שהוא אמר על שירות בנות בצה"ל: "מכיוון שהנזק הצניעותי שעלול להיגרם לבת ולאומה מכריע, פסקו גדולי הדור והרבנות הראשית שגיוס בנות לצה"ל אסור באופן מוחלט"; זה ציטוט. "הצבא, כידוע, אינו המקום האידיאלי עבור בחורה צעירה, הן משום החברה המעורבת, והן משום המערכת ההייררכית הצבאית שבה נתונה הבת תחת פיקוד של גבר, לטוב או לרע, מה שאסור על-פי התורה. מצטרפת לכך אווירת ההתפרקות בצבא; ברגע שחיילים 'עולים על מדים', נופלות המחיצות, ומכיוון שהצבא גורם נזק צניעותי גדול לבנות, יש לשקול זאת בכובד ראש"; קרים הוסיף כי בניגוד לימי מלחמת השחרור, "בימינו אין אנו נמצאים במצב של פיקוח נפש אמיתי". אני לא יודעת איך להתחיל בכלל לדבר על הסילוף ועל העיוות שבטקסט הזה, מתחילתו ועד סופו, ובעיקר אובססיית הצניעות. די עם האובססיה הזאת. גם חברי חבר הכנסת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסיים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – מוטי יוגב דיבר על הצורך לשמור על צניעות בצה"ל. למה הצורך לשמור על צניעות לא חל על גברים בצה"ל, סליחה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם, גברתי. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> מה, זו מצווה שחלה רק עלינו, הנשים, ועל החיילות והקצינות? כל עוד אנחנו לא ניפטר מהרטוריקה המדירה, המפלה, המקטינה, המחייבת בנות – כאילו הן איזה אובייקט מיני מהלך שחייב לשמור על צניעותו, לבל, חלילה, גברים לא ישלטו ביצרם ויתנפלו עליהן – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – כשיש בזה גם השפלה לגבר – כל עוד התפיסות האלה ישלטו וישררו, וכל עוד יהיה ניסיון להחליק על הדברים החמורים האלה – ואני לא מזכירה – גברתי היושבת-ראש, עוד שנייה – אני לא מזכירה את דברי הבלע המוזרים ביותר על אינוס גויות טובות מראה, אני באמת לא רוצה לחשוב שהדברים האלה בכלל נאמרו אי-פעם, ואני מדברת על דברים שנאמרו בציטוט – כל עוד התפיסות החשוכות והלא-רלוונטיות לימינו אנו ימשיכו להתקיים, לא יהיה שוויון מלא, ואני מקווה שנדאג יחד לביעור הרוח הרעה הזאת מתוך צה"ל ומתוך החברה הישראלית בכלל. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. חבר הכנסת עודד פורר. <קריאה:> – – – <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה לא טועה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – מי יזם את היום הזה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> ענת ברקו. <אמיר אוחנה (הליכוד):> רק היא? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני, עד חמש דקות. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה, גברתי. אני לא רוצה לפגוע במישהו, אבל אני אפתח, ראשית, בברכות על היום הזה ועל הכינוס הזה ועל החשיבות של ציון יום ההצדעה לחיילות צה"ל ומערכות הביטחון. רצה הגורל, חברי חברי הכנסת, שהיום, 12 ביולי, לפני עשור, גם פרצה מלחמת לבנון השנייה. זאת מלחמה שגבתה את חייהם של אזרחיות ואזרחים ושל לוחמות ולוחמים רבים. ואולי זה היום, דווקא ביום ההצדעה לחיילות צה"ל ומערכות הביטחון, ודווקא כשזה נופל על התאריך הלועזי של ציון עשור למלחמת לבנון השנייה, לספר ולהזכיר את סיפורה של לוחמת אחת, שלפני עשור התעקשה לקחת חלק בפעילות מבצעית. אותה לוחמת הייתה הטכנאית המוטסת היחידה שהייתה אז בטייסת היסעורים. היא הצטיינה בתפקידה, היא השתתפה במבצעים רבים, ולאחר ארבע שנות שירות קבע, בשנת 2005, השתחררה והחלה בלימודי משפטים. אבל לאחר השירות היא לא התנתקה מהטייסת. היא המשיכה לעשות מילואים, ובתקופה – צריך לזכור את זה, כי אנחנו מדברים פה הרבה על המילואימניקים - שבין ינואר 2006 ליולי 2006 היא ביצעה 50 ימי מילואים; לרובם היא התנדבה. בסופו של דבר, באותו קיץ גם גייסו אותה למילואים בתנאי קבע, וזה תפס אותה באותה חופשה. כשהיא הייתה בטייסת פרצה אותה מלחמה, מלחמת לבנון השנייה, והיא נדרשה לבצע פעילות מבצעית. היא גם ביקשה להשתתף בפעילות מבצעית מעבר לגבול, בתוך לבנון. מפקדיה סירבו. אפילו שהיא הייתה המכונאית המוטסת הראשונה במערך המסוקים הכבדים, היסעורים, אפילו שהיא הייתה מצטיינת, מפקדיה סירבו לשלב אותה בפעילות מבצעית. אותה לוחמת ראתה את הקרבות מתחוללים מעבר לגבול, היא לא הסכימה להישאר מחוץ למערכה, והודיעה למפקדיה שהיא תפסיק את שירות המילואים אם לא ישלבו אותה בפעילות המבצעית מעבר לקווי האויב. היא הוסיפה ופנתה למפקד הטייסת באופן ישיר, וביקשה ממנו שיאשר את השתתפותה. לבסוף הסכים מפקד הטייסת לצרף אותה לטיסה מבצעית שיצאה לדרכה ב-11 באוגוסט. למחרת, ב-12 באוגוסט 2006, תשע שנים ו-11 חודש מהיום, היא השתתפה במבצע ההנחתה הגדול של לוחמים בעומק דרום-לבנון. במהלך המבצע היא עודדה את הלוחמים, סייעה להם בזמן הטיסה, והיסעורים, לאחר שהנחיתו את הכוח, כ-30 שניות לאחר מכן המריא המסוק ונפגע מטיל שירה ארגון הטרור "חיזבאללה". באירוע הזה מצאה הלוחמת קרן טנדלר, זיכרונה לברכה, בת העיר רחובות, את מותה. בת 27 הייתה. אתה נפלו חבריה לצוות: רב-סרן סמי בן נעים, רב-סרן ניסן שלו, סרן דניאל גומז ורב-סמל מתקדם רון משיח. גופתה של קרן אותרה יממה לאחר מכן. מפקד חיל האוויר דאז, האלוף אליעזר שקדי, סיפר למשפחתה שהוא נתן פקודה: לא חוזרים בלי קרן. במבצע להחזרתה השתתפו מאות לוחמים, ובהם כוחות חי"ר מחטיבת הצנחנים במילואים, יחידות "שלדג" ו-669. גופתה אותרה בנקיק צדדי במרחק-מה משרידי המסוק, והיא הוחזרה לישראל במסע רגלי של כמה שעות, כשהלוחמים נושאים אותה על אלונקה. טנדלר היא החיילת היחידה שנהרגה במלחמת לבנון השנייה. לפי נתוני צה"ל, מאז 1962 ועד היום נהרגו יותר מ-500 לוחמות המוכרות כחללי צה"ל. בעשור הראשון שאחרי קום המדינה – ואת זה חשוב לזכור היום – נהרגו עשרות נערות ונשים שהוצבו בתפקידי לחימה ובקו הראשון עוד בימי הפלמ"ח. מספרת פרופסור ג'ודי באומל-שוורץ, שחקרה את ההנצחה של נשים, שנשים שהיו בתפקידי לחימה ב-1948 היו בקו הראשון. לדבריה, תקרית במלחמת העצמאות שבה התעללו בגופת לוחמת הביאה להוצאת נשים מהשורות הלוחמות, והאישה הפכה לגורם מסייע – אלחוטנית, חובשת – ליד הקווים, אבל לא בתפקידי לחימה. המציאות הזאת השתנתה. עם כל הצער והכאב, אני יכול לומר שהיא השתנתה לשמחתנו, ונשים וגברים, חיילות וחיילים, לוחמות ולוחמים כאחד, הם אותה רקמה אנושית גדולה שעליה אנחנו מדברים, וחיים אותה ביום-יום. יהי זכרה של קרן טנדלר ברוך – ושל כל הלוחמות שנהרגו מעבר לקווים, וביום הזה נזכור גם אותן. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אמן. תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. אחריה יסכם לנו את הדיון, ישיב, סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. עד חמש דקות, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, הכנסת מציינת היום יום הצדעה לחיילות צה"ל, לשוויון שלהן בצה"ל, לשותפות, לשירות המשמעותי שלהן בצה"ל, שהוא צבא חובה וצבא העם, שלשירות בו יש גם ערך חינוכי, שוויוני, לאומי ואחר. והנה היום, בדיוק היום, ממונה רב צבאי ראשי שבהיסטוריה שלו יש ככה: קיום דיון – הלכתי כמובן, הלכתי בלבד, אבל עדיין דיון – בשאלה אם מותר או אסור לאנוס נשים – אומנם גויות יפות תואר, אבל עדיין נשים; ברקע שלו יש התבטאות שאומרת ש"הנזק הצניעותי" – אני מצטטת – "שעלול להיגרם לבת ולאומה כתוצאה משירות בצה"ל מכריע", ולכן הוא "אסור באופן מוחלט", וש"הצבא, כידוע" – לכולנו – "אינו המקום האידיאלי עבור בחורה צעירה, הן משום החברה המעורבת והן משום המערכת ההייררכית הצבאית שבה הבת נתונה תחת פיקוד של גבר", שזה דבר ש"אסור על-פי התורה". ונוסיף התבטאות נוספת, שאינה קשורה לנשים, אבל בעיני היא אנטי-הומנית באופן כללי, שהתפיסה הרואה גויים כשקולים בזכויותיהם במדינה נוגדת את דעת התורה, ואין תוקף הלכתי לנציגי המדינה לפעול בניגוד לרצון התורה. נדמה לי שהמסר, לא רק לנשים, אלא לכולנו כחברה, הוא מסר מאוד מאוד בעייתי היום. אני מבינה שהרב הצבאי הראשי וחסידיו מסבירים לנו היום על דיון הלכתי ותיאורטי, ושלא צריך לייחס להתבטאויות מלפני 13 שנה – אבל נדמה לי שאם זאת הרוח שנושבת מהרב הצבאי הראשי, שהפיתוח ההלכתי שלו הוא שכדי שנשים יוכלו לשיר הגברים צריכים להסיט את מבטם הצדה, ובכלל עדיף שנשים לא ישירו, ועדיף שישירו זמרים, ולא נשים, כדי להתחשב ברגשות – נדמה לי שאלה דברים שכבר היו צריכים לעבור מהעולם. גברתי היושבת-ראש, האו"ם, בהחלטה מאוד ידועה ומפורסמת שלו, החלטה 1325, נתן את דעתו על שילוב נשים במוקדי סכסוך ובתהליכי משא-ומתן מדיניים וביטחוניים. הוא דיבר שם על כל מיני דברים, גם על נשים במוקדי קבלת ההחלטות וגם על הפגיעה בנשים עקב אותם סכסוכים באזורי עימות, בין היתר באונס, ובהטרדות, השפלות, כפייה ואלימות כאלה ואחרות. לצערי הרב, את הדברים האלה אנחנו עדיין רואים בימים אלה במקומות שונים בעולם, כמו למשל בדרום-סודאן, שבה אונס נשים הוא אחת הפרקטיקות של הצבא במלחמת אזרחים אכזרית ועקובה מדם שמופנית נגד אזרחיה של המדינה עצמה. נדמה לי, או חשבנו, שצה"ל התקדם מזמן מזמן מזמן מהדברים האלה; שגם הצורך לשלב חיילים, כולל חרדים, בשירות בצה"ל לא יבוא על חשבון הנשים, כי אנחנו, כנשים, התרגלנו שהצרכים שלנו והזכויות שלנו הם תמיד בסוף. קודם נתחשב ברגשות של כולם, וקודם נאפשר שחס וחלילה אף אחד לא ישמע אישה שרה – דבר שאגב לא היה; זה הקצנה והתחרדות או התחרדלות של השנים האחרונות, בכלל קיום הדיון הזה – ורק אחר כך אנחנו נחשוב איך אישה צריכה להופיע, איך והאם היא צריכה לשיר, באיזה תפקידים היא צריכה לשרת וכו' וכו'. נדמה לי ש"סערת הרב", כמו שהיא מכונה בהרבה מאמצעי התקשורת בשעות האחרונות במהלך היום, מביאה אותנו לרגע ההכרעה; אנחנו צריכים להגיד כאן דבר נורא ברור: כל עוד אפשר להתחשב ואפשר להכיל את הרגשות של כולם, ובאמת להכיל קבוצות אוכלוסייה שונות בתוך מסגרות מעורבות ובמסגרת חיים משותפים – כן ייטב. אבל כאשר אנחנו מגיעים להכרעה, וזכויותיה של אישה עומדות כנגד רגשות כאלה ואחרים, דתיים – באמת, כבודם במקומם מונח. אבל כאשר ההכרעה בין הרב לבין הריבון מתנגשת, הריבון הוא המכריע, השוויון הוא המכריע. זכותה של שום אישה לא תהיה פחותה ולא תהיה מודרת ולא תהיה מוקצית הצדה מפאת מחשבה שהייתה צריכה לעבור מן העולם כבר מזמן. ונדמה לי שאם יש מסר שהבית הזה צריך לשלוח ביום ההצדעה לחיילת, זה המסר: מסר של שוויון, מסר של ערך שווה, מסר של שותפות, ולא מסר מדיר, מפלה, מזלזל, שגולש גם בשוליים שלו למסר אלים, בעייתי, ושבשם אותו דיון הלכתי מתיר גם עבירות חמורות שלא צריך בכלל לדון בהן. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. כאמור, ישיב לנו סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ראשית, ברכות, חברת הכנסת ברקו, על היום הזה, וברכות למי שנמצאות כאן, לחיילות צה"ל. צה"ל אכן הוא צבא העם, וככזה חובתו הערכית והמוסרית לשאוף לתת שוויון מלא לכל המשרתים בו. נשים משרתות בצה״ל מיום הקמתו ומבצעות תפקידים משמעותיים, חשובים ובעלי השפעה על אופייה והישגיה של מערכת הביטחון. כיום כ-85% מהמקצועות הצבאיים פתוחים לנשים, כולל מקצועות לחימה רבים ומגוונים. אנו עדים למגמה הולכת וגוברת של שירות נשים בצבא כלוחמות, מפקדות וקצינות. תהליכים רבים בצה״ל מעצימים את ערך השוויון, תוך התאמת מסלולי השירות, מיצוי לפיקוד ולקצונה, ובתוך כך אפשרויות להרחבה ופיתוח של תפקידים נוספים לשירות נשים, כחלק מהתוכנית הרחבה של שילובן הכולל בצה״ל. אזרחי ישראל מעריכים את החיילים והחיילות של צה״ל. אנחנו מצדיעים לכן. אני רוצה, כיוון שפה דובר רבות על הרב הראשי לצה"ל החדש, תרשי לי לומר כמה מילים. ראשית, אני מכיר באופן אישי את הרב אייל קרים. הרב אייל קרים, לוחם בגדוד 202 של צנחנים, קצין מבצעים במבצע "צלצל", קמב"ץ חטיבת הצנחנים במלחמת לבנון הראשונה, מפקד בסיירת מטכ"ל, מפקד סיירת צנחנים, לוחם ורב. הרב קרים עסק במשך שנים בפסיקות הלכה שנוגעות בשירות הצבאי, בקירוב חיילים רבים לערכים של צה"ל, לפקודות צה"ל, למילוי פקודותיו, וכמובן –להשלמתו בפסקי הלכה. לבוא ולקחת שני פסקי-דין, או שני מאמרים, מנותקים מהעניין, להוציא אותם מהקשרם, ומתוך זה לומר: זוהי עמדתו של הרב הצבאי – אני חושב שזה מעשה שלא ייעשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מנותקים מהקשרם – באיזה הקשר – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> סליחה, לא הפרעתי לך. תפסיק להפריע לי כל הזמן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אבל באיזה הקשר הדברים נכונים? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> עוד מעט תגיד שאין עם פלסטיני, נכון? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> באיזה הקשר הדברים נכונים? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רגע, יש עם פלסטיני או אין? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> באיזה הקשר הדברים נכונים? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אענה לך, תקשיב טוב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אם תקשיב טוב, אענה לך עד הסוף. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מחכה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אבל אתה, אין לך סבלנות להקשיב. כבר למדנו שהאמת רחוקה ממך. מה לעשות, קשה לך לשמוע את האמת, זה נכון. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לעומת זאת, דברי הרב מופיעים באתר "כיפה". <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לעומת זאת, דברי הרב – תיתן לי לומר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> ושם כל אחד יכול לקרוא אותם. זה בושה וחרפה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני נכבדי – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> דרך ארץ קודמת לתורה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מה אתה אומר? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> ואתה מגן על זה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אתה רוצה ללמד את רבני ישראל מה – באמת דרך ארץ קדמה לתורה? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תגיד, מה, יש לך מונופול על התורה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> באמת, מה אתה אומר? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – מונופול על התורה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מה אתה אומר? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תתבייש שאתה מגן על זה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> באיזה הקשר – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כל הכבוד לך. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תתבייש. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מה אתה אומר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי רוזנטל – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תתבייש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – וחבר הכנסת דב חנין, אני קוראת לכם – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אתה רוצה סמיכה לרבנות עוד מעט? <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, אני קוראת לכם להירגע – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> עם כל הכבוד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – ולתת לסגן השר להשיב, אחרת – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> קשה לי להירגע. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> עם כל הכבוד, תשמעו את דעתו. הוא בעד גיוס בנות לצה"ל. כן, תשמעו את דעתו האמיתית. הוא אמר אותה בצורה מאוד מאוד ברורה. תפסיקו לנתק דברים מהקשרם. אינכם מבינים – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אתה אינך מבין מה זה לימוד הלכתי. אין לך שום קשר לעניין, אין לך הבנה בזה, אתה לא מבין מה זה. אם היית מבין – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני שואל אותך באיזה הקשר הדברים העל האונס הם נכונים. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – אם היית מבין, היית יודע. הלימוד ההלכתי – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הלימוד ההלכתי הוא לימוד תיאורטי, הוא לימוד שצריך להבין אותו. יש הבדל – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מה זה תיאורטי? תיאורטית זה בסדר? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תקשיב טוב. יש הבדל גדול – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תיאורטית זה בסדר? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> יש הבדל גדול בין לימוד לפסיקת הלכה לבין לימוד תיאורטי. אבל אני רוצה לומר לכם, רבותי, חברי היקרים מהשמאל, כולכם פה התנפלתם על הרב קרים בלי לקרוא את דבריו, בלי לדעת מי הוא. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> למה אתה אומר את זה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תקשיב רגע. תקשיב רגע. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> למה אתה אומר את זה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני אומר את זה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מה אתה יודע מה אני קראתי? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רגע, תקשיב רגע. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תתבייש לך. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אל תגיד לי. תקשיב רגע. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תקשיב, אני בתורה מבין לא פחות ממך. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא שמעתי – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני בתורה מבין לא פחות ממך. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מה אתה אומר? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אין אישור הלכתי לאונס. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אין אישור הלכתי לאונס האויב. אין דבר כזה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> סליחה, לא שמעתי אף אחד מכם יוצא בקריאה נגד יושבת-ראש הוועדה למעמד האישה, שלא מוכנה לקיים שום דיון – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> גם זה שקר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – על חיילות בצה"ל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> גם זה שקר. גם זה שקר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> שום דיון לא מקיימת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה משקר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת דב חנין, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא שמעתי אתכם פה. אף אחד לא עלה לכאן. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה משקר. עמדתי ודיברתי על זה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא עלית לכאן. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה משקר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> עם כל הכבוד לכם, אף אחד לא עלה לכאן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אל תגרמו לי להוציא אתכם מהאולם. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> היו פה חברי כנסת רבים ורבות, אף אחת מכן לא אמרה מילה אחת על זה שלא מתקיים יותר משנה שום דיון בוועדה – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אמרתי את זה. אמרתי את זה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מה הקשר? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – בוועדה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא, זה גם שקר. זה לא נכון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הקשר הוא זה – אגיד לך מה הקשר. <עליזה לביא (יש עתיד):> דיברתי על זה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מצוין. מי שאמר – נהדר. מי שאמר – נהדר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – אמר שיצר הרע בזמן של מלחמה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אגיד לך מה הקשר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – לטובת הכלל – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אענה לך מה הקשר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תקשיב דקה. אענה לך מה הקשר. אתה יודע, יש עוף, ציפור, שנקראת חסידה. מה לעשות שהציפור הזאת היא ציפור טמאה, שאסורה באכילה ליהודים. אז למה היא נקראת חסידה? הרי היא חסידה. אתה יודע מה אומרים חז"ל? אענה לך. חז"ל אומרים שחסידה היא עוף טמא מכיוון שהיא עושה חסד עם חברותיה. מי שדואג לעשות חסד רק עם חברותיו, לא עם כולם, הוא עוף טמא. ואני מקווה שהבנת, ואם לא הבנת – אסביר לך בפעם אחרת. תודה רבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא הבנתי את התשובה על הרב. לא הבנתי את התשובה על הרב. באיזה הקשר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. רק מה ההצעה שלכם, כעיקרון? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> באיזה הקשר – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לאנוס את הגויות. לאנוס את הגויות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> להסתפק בתשובתו – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> בוא נעביר את זה לוועדת החוץ והביטחון – לאנוס גויות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת ענת ברקו. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לוועדה למעמד האישה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> להעביר את הדיון לוועדה לקידום מעמד האישה? <קריאה:> לא, לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מה את מבקשת? <ענת ברקו (הליכוד):> אני מבקשת את זה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני מציע לוועדה למעמד האישה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מה את מבקשת? <ענת ברקו (הליכוד):> לוועדת החוץ והביטחון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה אומר, רבותי – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, זה עובר לוועדת הכנסת, כרגיל. <מירב בן ארי (כולנו):> למה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> ברגע שיש חילוקי דעות, זה עובר לשם. ועדת הכנסת תקבע באיזו ועדה יהיה המשך הדיון. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – היא לא רוצה שיהיה שם שום דיון של חיילות צה"ל – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו צריכים להצביע על העברת הדיון לוועדת הכנסת. מי בעד? מי נגד? <קריאה:> מה זה משנה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כבר הפעלתי הצבעה. בבקשה להצביע. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> זה יעבור לוועדת הכנסת? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 11 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא עובר לוועדת הכנסת לקביעת הוועדה להמשך הדיון. <הצעות לסדר-היום> <ציון יום הדיור> <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים לעוד נושא שאנחנו מציינים היום – ציון יום הדיור, הצעות לסדר-היום מס' 1810, 3687, 4289, 4306, 4374, 4383, 4401 ו-4406. סוגיה חשובה זו שבה ועולה בתדירות גבוהה בשיח הציבורי, וגם כאן אצלנו, ובצדק: קורת גג היא הצורך הבסיסי של כל אדם, באשר הוא, והאפשרות לספק דיור לכל אזרח היא משימה ראשונה במעלה. המחסור בדירות בישראל והקושי של רבים להגיע לדיור משלהם הם מן המפורסמות. יש פער מובנה בין היצע לביקוש, התורם לעלייה ניכרת ומתמדת במחירי הדיור, הן להשכרה והן לרכישה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, זה קצת מפריע לי. תודה. המצוקה הזאת משמעותית, הזעקה אמיתית, והנתונים מדברים בעד עצמם: מחירי הדירות עלו בישראל, במהלך שנים ספורות, בעשרות אחוזים. כל בעל דירה יודע על בשרו ועל קירות ביתו עד כמה המחירים האמירו, אך מי שבעיקר מתמודד עם הקושי הם מחפשי ומבקשי הדירות. במאמץ משולב להתמודד עם משבר מחירי הדיור מקדמת הממשלה תוכניות כדי להגדיל את ההיצע, לקרב את הפריפריה למרכז ולשווק דירות לזכאים במחירים שפויים יותר, במסלולי מחיר למשתכן ומחיר מטרה. גם הדיור הציבורי חייב להיות חלק בלתי נפרד מאפיקי ההתמודדות עם משבר הדיור. יש לעשות כל מאמץ לבנות עוד דירות כאלה, ולאפשר לדייריהן, בהתאם לתנאי הזכאות, לרכוש אותן בבוא היום. כל אלה מקדמים אותנו לעבר היעד, אבל ברור שאין פתרונות קסם. שינוי המגמה דורש אורך רוח, שלא תמיד אפשרי למחפשים דיור – חלקם זמן רב. יש לקוות שהכוונות הטובות יתורגמו למעשים ולתוצאות ויהפכו את הדיור בישראל לבר-השגה. דיור לכל אדם הוא מיסודותיה של חברה מתוקנת ושל מדינה שיש בה מרכיב של רווחה. המעון, כלומר מקום מגורים, היה אחד המ"מים המפורסמים של ז'בוטינסקי, שאותם הוא מנה כחובות המדינה כלפי אזרחיה. כל אדם זקוק לארבע אמות משלו, למחסה ולפרטיות, אך מעל לכול – לכבוד אנושי. בית, הרבה מעבר לקירות, הוא מרכיב בסיסי בהגדרתנו, במעמדנו. לא בכדי אנו אומרים שביתנו הוא מבצרנו. אני מקווה ומאמינה שאנחנו צועדים במתווה הנכון לפתרון המשבר, וגם דיון יתרום לכך. יישר כוח לשותפים לו, ובראשם לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, יוזמת יום הדיור. אני מתכבדת להזמין את חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ראשונת הדוברים בנושא. בבקשה, גברתי. אחריה – מנחם אליעזר מוזס. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, היום ציינו בכנסת, כמדי שנה בשנה, ולפעמים כמדי מושב במושב, את יום הדיור. אינני היחידה שמטפלת בנושא הזה. אנחנו שדולה שרבים החברים בה ורבים גם יושבי-הראש-במשותף שלה, וזה מקסים לראות את חברי הכנסת מכל סיעות הבית משתפים פעולה למען האזרח, בלי מניירות, בלי ניגודים, כאשר אנחנו יודעים ורוצים להגיע למטרה אחת, והיא באמת תשובה לכל אותו מיליון אזרחים – ואני אומרת בכוונה "אותו", כי זה מספר בלתי נסבל במדינת ישראל, ובלתי נתפס; מיליון אזרחים ללא קורת גג, או ללא ביטחון של קורת גג. עכשיו, הדבר הזה יכול להתחלק לכמה אוכלוסיות ולכמה סיבות. אני רוצה להתחיל ולציין ולהגיד תודה רבה ליושבי-ראש הוועדות שציינו היום את הנושא, במסגרת היום המיוחד הזה, בוועדות שלהם, ודנו בנושאים שרלוונטיים לוועדות שלהם, ובעיקר דנו בנושא הכואב ביותר, אני חושבת, של החברה הישראלית, וזה הזכאים לדיור ציבורי – קצה הרצף החברתי, הנזקקים, שהמדינה ברגל גסה רמסה את הזכויות שלהם וביד חזקה לקחה את הכסף שלהם. 3.3 מיליארד שקלים נלקחו מקופת הדיור הציבורי, והארץ שתקה. היום אנחנו נמצאים כאן, בכנסת ישראל, ומבינים שאת החרפה הזאת צריך לתקן. נעשים צעדים, אני חייבת לומר; הרוח במשרד השיכון קצת השתנתה, וכנראה יש מי שלא אוהב את הרוח החדשה. בימים האחרונים אנחנו מקבלים ידיעות, בין אם זה מאמצעי תקשורת ובין אם זה מגורמים שמבינים עניין, או מקורבים כאלה ואחרים, על כך ששר האוצר, שר האוצר החברתי במדינת ישראל, בזמן משבר דיור חריף ביותר, מתכוון להדיח את השר שלו ממשרד השיכון ולהעבירו למשרד אחר. אני שואלת שאלה נורא פשוטה, ולא משום שיש לי חיבה לשר – יש לי חיבה אליו, אבל זה בגלל העבודה שלו במשרד, בואו נשים את זה, ככה, על הדלפק; לא הייתי אתו בצבא, לא הכרתי אותו לפני, ואין לי יחסים אישיים אתו, את יודעת מה, שלא תואמים את הסידורים או את העבודה המשותפת פה. לכן, כשראיתי את הדבר הזה, הבנתי שמה שעומד מאחוריו זה דיוני התקציב הדו-שנתי שלפנינו. משרד השיכון רוצה לדרוש לדיור הציבורי – דרך אגב, בואו נזכור: את המשרד הזה רוקנו כמעט מכל נכסיו, ובמשרד הזה נשאר דיור ציבורי, אבל נשאר שר שמסתבר שהדיור הציבורי נוגע ללבו. בדיור הציבורי יש חרפות גדולות. היום דנו בוועדה לקידום מעמד האישה בהטרדות מיניות – ואני מודה לך, עאידה תומא סלימאן, על הרגישות ועל ההבנה של הנושא הזה; איך אותן נזקקות, אין מילה אחרת, אותן נזקקות זכאיות לדיור ציבורי, נאלצות לעבור מסכת השפלות מצד פקידים בחברות משכנות, והפחד שלהן הוא שאם לא ישתפו פעולה, או אם ידחו – ברגל גסה – את החיזורים או ההטרדות של אותו פקיד שאמור לתת להן את הזכויות שלהן – הן תאבדנה בבת אחת, והילדים שלהן יישארו ללא קורת גג, ויכול להיות שמשרד הרווחה, כפי שעשה עם ריקי בן-לולו, ייקח לה את הילדים, כי היא לא מצליחה לתת להם קורת גג מעל לראש. תראו, אני חייבת לומר שהאבסורד הזה הולך ומתחדד כאשר אנחנו מגלים, למשל – וזה משהו שאנחנו לגביו, כל הנשים פה, בכנסת ישראל, צריכות להתגבש יחד ולראות מה עושים: כאשר אישה חד-הורית – שזה מהקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי – עם שלושה ילדים דורשת זכאות, בודקים אם היא תובעת מזונות ילדים. אני חשבתי שמזונות ילדים זה בעבור הילדים. האם אתן יודעות שאם אותה זכאית מקבלת מהביטוח הלאומי מזונות, או רק דורשת מזונות ילדים, או מקבלת מאיפשהו מזונות – היא מאבדת באחת את הזכאות שלה לדיור ציבורי? כסף של מי זה? האם המדינה מסבסדת את משרד השיכון מהפה של ילדים בחברה הישראלית? מסתבר שכן. זה קשה, אבל זו אמת. במקביל הם עושים דבר נורא אחר; מדינת ישראל, שגוזרת קופונים על ריבית לא אמיתית על משכנתאות לזוגות צעירים, יוצרת מציאות שבה היא גם מסכנת את הפנסיה של ההורים. כי היום זוגות צעירים לא יכולים להרשות לעצמם הון עצמי וקורת גג משנה מציאות ומוציאה מעוני, ואם בעבר הדיור הציבורי היה נותן גם לזוגות צעירים את האופציה לחיות בדירה ציבורית, אז אנחנו מגלים שמאחר שמכרו את הדירות וגנבו את הכסף, אי-אפשר לתת לזוגות הצעירים האלה דירה, ואנחנו זורקים אותם לכרישים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסכם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – של השוק החופשי. אני אנסה לסכם את זה, אבל בבקשה, זה נושא כל כך חשוב, את היית בוועדות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ברור, אבל כולם רוצים לדבר חמש דקות. כבר הוספתי לך. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> ולכן מה שקורה, דבר אחד: אם לא נולדת למשפחה עם הון עצמי, לא תהיה בעל דיור לעולם. עכשיו, כשמבינים בבנקים שהם רוצים כן לגרום להם לקחת משכנתאות או כן לגרום להם לקחת ריביות – דרך אגב, הריבית על המשכנתה היא הרבה יותר גבוהה מהריבית בשוק בכלל, או על עסקאות אחרות – אנחנו צריכים להבין מה קורה. היום הבנקים ממרידים את הילדים כלפי ההורים הפנסיונרים שלהם, שיכול להיות שאין להם בכלל ביטחון פנסיוני, ואומרים להם – אני אתן לכם דוגמה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת אורלי אבקסיס, אני מבקשת לסכם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – בנק דיסקונט מציע מוצר חדש: "משכנתה עם גב הורים". הם כותבים במודעה: בזכותה לילדים שלכם עוד תהיה דירה. לא רק שאנחנו משעבדים את הילדים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – אנחנו משעבדים את ההורים שלהם. והנושא של דיור ציבורי – ובזה אני מסיימת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> משפט אחרון, בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – הרעיון שהיה, לשים את אביגדור יצחקי, שהמרחק בינו לבין דיור ציבורי, אני חושבת שזה המרחק בין שמים לארץ, כשר השיכון – זה משהו שהוא מטורף, זה משהו שהוא לא הוגן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> רק להזכיר פורום החווה, להזכיר האשמות, להזכיר כתבי-אישום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת אורלי אבקסיס, אני מבקשת לסיים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני רוצה לומר עוד משהו: כאשר הבינו במשרד האוצר שזה לא ילך – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – ניסו לעשות חילופי גברי ולהביא את אלי כהן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, תודה, תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> יש לי הערכה גדולה לחבר הכנסת אלי כהן, אבל אני חושבת שבמקום לשתק שני משרדים, מן הראוי שייתנו לכלכלן להיות במשרד הכלכלה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – וייתנו למי שמכיר את משרד השיכון להיות שר השיכון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אין לי אפשרות לסגור את המיקרופון, אבל אני מבקשת לסכם. עשית עבודה כל כך יפה היום. תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני מבקשת: בדיוני תקציב, אל תהרסו את הזוגות הצעירים, ואל תהרסו את הילדים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – כי קורת גג זה משהו בסיסי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הדובר הבא – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. רבותי, חמש דקות. אני מבקשת לעמוד בזמנים. עד חמש דקות, אדוני. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני לא ידעתי שמנהלת סיעה מנהלת לך את המליאה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, נתתי לך פי-שניים ממה שהיה מותר, ובכלל זה הסתיים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני מודה לך, אני מודה לך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> היו גם הוראות של מנהלת סיעה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> היום יום הדיור. אני, לפני שבע שנים, זיהיתי את המשבר שהולך לקרות, והקמתי שדולת דיור, שהיו בה חברים מהימין ועד השמאל שבשמאל. אני רוצה להתייחס לשתי הודעות שיצאו היום ממשרד האוצר: א. אומר שר האוצר: בגלל עודפי גבייה של מיליארדי שקלים, כספי המסים שייכים לציבור, וכשיש עודפים, חובתנו להחזירם, ואשר על כן מוצעות שתי הצעות: 1. להפחית את מס ההכנסה לעובדים, וזה צעד מבורך; 2. להפחית את מס החברות – שכידוע זה שייך לעשירים – להפחית שם. אני חושב שאם אנחנו באמת חושבים להחזיר לציבור את עודפי הגבייה – שזה מסתכם בכ-4 מיליארד שקל, אז צריכים לחדש את המושג של מענקי מקום, הלוואות מקום למחוסרי דיור, דבר שהיה קיים עשרות בשנים. אדוני שר השיכון. הדבר הזה יביא לעידוד ההתיישבות בפריפריה – לחזור עוד פעם למענקי המקום. וגם כן, כדי באמת להוריד את מחירי הדיור, עלינו להוריד את המסים מהמוצרים וחומרי הבנייה לדירות, אשר מרכיב המיסוי עליהם מגיע עד 65%, ואז זה יביא באמת להוזלת הדיור מייד. ב. ההודעה השנייה שיצאה מהאוצר – שמס חדש יוטל על כל מי שיש לו יותר משתי דירות. זאת אומרת, מהדירה השלישית ישלמו כל שנה מס של 1,000 שקל. וכאן הבן החכם שואל: מה זה אומר, אצל מישהו שיש לו שלוש דירות, 1,000 שקל בשנה מס? אבל מה התוצאה? הרי משכיר הדירה יגלגל את זה על שוכר הדירה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> על השכירות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> יגלגל את זה על השוכר. מה קרה לפני שנה, כשהחליטו להטיל מס רכישה של 8%–10%, לבטל את הפטור ממס שבח על דירה שנייה? מה קרה עם כל הדברים האלה? פשוט, מ-600,000, דהיינו 28% מהאוכלוסייה שגרה בדירות שכורות, כמחוסרי דיור, ואין להם אפשרות לרכוש דירה משלהם – מה קרה? הבעלים גלגלו את כל ההתייקרויות האלה על השוכרים; ואני אומר לך את זה מניסיון, כי יש לי ילדים שגרים בדירות שכורות, ואני מכיר אנשים שיש להם הרבה דירות, ומשכירים, וכל מה שהאוצר עשה – הכול התגלגל, לצערי, על השוכר הקטן, זה שלא יכול להגיע לדירה. אני חושב שהטלת עוד מס ועוד מס – זו לא הדרך. שיהיה ברור – אם יש באמת 4 מיליארד, צריכים לשני הפרויקטים האלה מייד ליישם את זה, להחזיר בכסף הזה מענקי מקום, כי שר האוצר אומר: זה שייך לציבור, צריכים להחזיר לציבור. להחזיר לציבור – תחזיר גם בזה ותחזיר גם בהוזלה של המיסוי על המוצרים, כי בזה לא עוזר שום דבר, כי המלט, והבטון, והכלים הסניטריים, כל הדברים – לא משנה אם בונים את זה במרכז הארץ או בפריפריה, זה, המס על זה, עולה אותו הדבר. ואם לא יכניסו עמוק בכיס להוציא משם כסף – והנה, יש 4 מיליארד – לממן את שני הדברים האלה, אני לא רואה פתרון מיידי בנושא השיכון. ואני רוצה לומר לך, מר גלנט, תחזקנה ידיך; אתה בן-אדם, אני יודע, בולדוזר בעניינים האלה. קיבלתי כבר הודעה שביקרת היום בבית-שמש, גמרת הסכמי גג – או כבר כמעט גמרת, או כבר חתמו על ד' וה' – ולהתקדם, ואפשר להתקדם בצעדי ענק. אתה בן-אדם עם הרבה רעיונות, תחזקנה ידיך. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. חמש דקות, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה לך, מכובדי השר, עמיתי חברי הכנסת, משבר הדיור הוא אחד ההיבטים הקשים, החמורים והמעיקים ביותר של המשבר החברתי בישראל. עמיתי חברי הכנסת, מאז שנת 2008 מחירי הדירות בישראל עלו. 2008 היא לא שנה אקראית; 2008 זו השנה שלפני עלייתו של נתניהו לשלטון. השנים האלה – שבע השנים הרעות של נתניהו בשלטון – הן שנות החמרה במשבר הדיור. 2011 – מחאה חברתית עצומה, ומאז מחירי הדיור בישראל עלו בעוד 30%. והממשלה ממשיכה ללכת בכיוון הלא-נכון בהתמודדות שלה, או בחוסר ההתמודדות, עם הבעיה הזאת. ההתמודדות של הממשלה ממוקדת מבחינה רעיונית בתפיסה כלכלית של צד ההיצע. זו הכלכלה הקפיטליסטית הקלאסית, שמדברת על צד ההיצע כפתרון לחוסר איזון בשוק. אני בעד להוסיף עוד דירות, אבל אי-אפשר לפתור את משבר הדיור בלי התייחסות אמיתית לצד השני, לצד הביקוש. וכשמסתכלים על צד הביקוש רואים תמונה דיפרנציאלית של ביקושים: רואים תמונה של ביקושי-יתר לדירות לקנייה, בין היתר כי אי-אפשר בישראל לחסוך לטווח בינוני וארוך, אז אנשים שיש להם קצת כסף לוקחים את הכסף הזה וקונים בו דירות. ואנחנו רואים תמונה אחרת, של מצוקה קשה בתחום ההשכרה. זו תמונה אחרת, של אלה שלא מצליחים לעמוד במחירים הגבוהים של שכירות בישראל. ואני כאן מצטרף לדברי חבר הכנסת מוזס – ההצעה האחרונה שמתגלגלת במסדרונות האוצר היא עוד הכרזת מלחמה על ציבור שוכרי הדירות, כי אותו מס מגוחך על בעלי דירות לא ישנה הרבה לבעלי הדירות, אבל בהחלט יתגלגל על שוכרי הדירות ויגרום לעלייה נוספת במחירי השכירות בישראל. ומתחת לרצפה של שוק הדיור נמצאים, גבירותי ורבותי חברי הכנסת, מיליון אזרחים שלא מצליחים להתמודד בכלל, לא מצליחים לקנות דירות וגם לא מצליחים לשכור דירות בשוק השכירות הקניבליסטי עם המחירים הגבוהים שיש בו, וכאן מקומו של הדיור הציבורי. יש לנו הרבה דוחות של מבקר המדינה על דיור ציבורי, והלקח העיקרי, או – הביקורת העיקרית של מבקר המדינה היא שאין תוכנית אסטרטגית, אין למדינה תוכנית ארוכת טווח. אין חזון של מקומו של הדיור הציבורי בתוך הפתרונות המגוונים שמערכת הדיור צריכה לקבל. זה לא מקרה, עמיתי חברי הכנסת; במשך שנים ממשלות ישראל התייחסו לדיור הציבורי בתור חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון, בתור שריד של עולם ישן שצריך להעלים אותו מן העולם, ולכן מספר הדירות בדיור הציבורי הלך והצטמצם. בשנות ה-60, 23% מהדירות בישראל היו דיור ציבורי; היום יש לנו 2% מהדירות שהן דיור ציבורי, והמספר הולך ומצטמצם. תשוו את זה לעולם: בהולנד, 32% מהדירות הן דירות של דיור ציבורי; באוסטריה, 23% מהדירות הן דירות של דיור ציבורי; בבריטניה, 17.5% מהדירות הן דירות של דיור ציבורי. תסתכלו על נתוני העוני שלנו. אצלנו העוני, עמיתי חברי הכנסת, יותר גבוה בשיעורים יחסיים מאשר בהולנד, באוסטריה ובבריטניה. ולכן אצלנו היינו צריכים דיור ציבורי בהיקפים יותר גדולים משיש שם, אבל יש לנו רק 2%, לא 32% וגם לא 23%. בציבור הערבי, שהוא הציבור הכי עני, וסובל ממצוקת דיור קיצונית, שם בכלל אין דיור ציבורי. בעיר נצרת – כמה פרויקטים של דיור ציבורי נבנו – בעיר עכו – לטובת תושבים ערבים? בעיר סח'נין, חברי חבר הכנסת גנאים, כמה שיכונים של דיור ציבורי יש? זה הרי לא נתפס. האוכלוסייה הכי ענייה, הכי נזקקת לדיור ציבורי, אין לה בכלל פתרונות כאלה. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, צריך לבנות ולקנות המון דירות לדיור ציבורי, בהיקפים עצומים. אני, אדוני השר, רוצה להביע הערכה על כך שבתקופה שלך, השר גלנט, משרד השיכון התחיל לקנות. זה שינוי מגמה מאוד מבורך. המספרים של השנים הקודמות היו מבישים: שש דירות בשנה, לקנות, זה הרי מזעזע. אז אני מברך על המהלך שלכם, ואני מברך על השינוי הזה, אבל אני – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי, אני כבר מסיים. – – אני רוצה לומר שכדי לעשות את המהפך הגדול אנחנו צריכים הרבה הרבה הרבה יותר, וזו כאן לא טענה לשר הבינוי והשיכון, אלא לממשלת ישראל כולה. משפט אחרון: יש הישגים בשנה האחרונה, דיברתי על קניית דירות שמשרד הבינוי והשיכון והדיור מוביל, ואני מברך על כך, וצריך הרבה יותר מזה; יש חוק השקיפות בכנסת, שהעברנו יחד, בשיתוף פעולה, והוא חוק שעושה מהפכה בדיור הציבורי, כי הוא מתייחס לדיירי הדיור הציבורי כאל אזרחים עם זכויות, עם מעמד, והופך את המערכת הזאת למערכת שקופה. בדרך הזאת, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו צריכים להמשיך ללכת, כדי שדיור ציבורי בישראל יהיה דיור בכבוד, וכדי שדיור ציבורי בישראל יהיה חלק מרכזי ממערכת הדיור; ליהודים, לערבים, בפריפריה, במרכז – לכל אזרחי ישראל. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מיקי לוי, ואחריו – חבר הכנסת אלי כהן. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בפתח דברי אני מבקש לברך את חברתי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שבאמת מצטיירת כלוחמת האמיתית. זה שנים, כמה שנים, שהיא מנהלת מאבק – אני לא אוהב את המילה מלחמה – לטובת זכאי הדיור הציבורי, ובכלל בכל נושא הדיור במדינת ישראל. ועל היום החשוב הזה אני מבקש להודות לך, על הדרך שאת מובילה. אדוני השר, אני מתעלה מעל שיקולים מפלגתיים, שיקולים קואליציוניים, ומברך גם אותך וגם את שר האוצר – גם אותך, שר השיכון – על, באמת, השקעה אמיתית בניסיון לפתור את הבעיות האלה, וזה לא נעלם מעינינו. אני יודע שגם כיום, במשרד השיכון, גם אתה וגם סגנך, פועלים רבות להגדלת מלאי הדירות של הזכאים, ואני גם מכיר בעובדה שזה לא פתרון של קסם, כפי שמישהו – גם מניסיוני הקודם, זה לא פתרון של קסם – כפי שמישהו ניסה לצייר את העניין הזה; אין זה פתרון של יום אחד ואין זה פתרון של יומיים, כי המשבר הזה – הכשלים האלה הם מעל עשור. משבר הדירות בדיור הציבורי – היו מעל 120,000 דירות, והיום אנחנו סופרים כ-55,000, פלוס-מינוס, אם אני לא טועה. יכול להיות שב-55,000 אני טועה שמאלה או ימינה ב-1,000 דירות או משהו כזה. אבל רשימת הממתינים, לעומת זאת, אדוני השר, מתארכת. רשימת הממתינים מתארכת, וכבר היום, כשהצצנו על הנתונים, והנתונים היו גלויים – בעיתון "דה-מרקר" צוין שנמכרו 3,300, אבל נרכשו 650 – זה מבורך, לא נקנו מספרים כאלה בשנים האחרונות, אבל זה עדיין לא מספיק, ואני מודע לכך, כשמוכרים חמש דירות במחיר של 200,000–220,000 שקל, מכל חמש דירות אפשר לעשות דירה אחת, וזה קשה, וזה לא פשוט, כשיש חסרון כיס. אבל החטא הוא חטא קדמון של מדינת ישראל, ולא שלך, ולא של מי שיושב פה כרגע. נמכרו יותר מ-65,000 דירות בשווי ערך של 2.75 מיליארד שקל. זה סכום אסטרונומי, ואם הוא היה באמת הולך לכיוונים המתאימים – ואני לא הייתי פה, וכנראה גם אלה שיושבים כאן כרגע לא היו פה כשהסכום הזה התאדה לו בסוכנות, או כל מיני סיפורים, ואני גם בתפקידי הקודם לא הצלחתי לעלות על עקבותיו של הכסף הגדול, לאן הוא הלך, אבל העובדה היא שמכרו יותר מ-60,000 דירות ב-2.75 מיליארד שקלים, והכסף לרכישה לא הגיע לייעודו, ועל זה באמת לא נותר לנו אלא להצטער, וחבל שדברים כאלה מתנהלים כך. אדוני השר, דבר שקשור אליך: היום בוועדת הכספים דנה הוועדה בפירוקה של חברת "פרזות", אשר בקופתה 130 מיליון שקל. יש החלטת שרים – ואני מברך אתכם על העניין הזה – החלטה חד-משמעית, שכל 130 מיליון השקל ילכו לרכישת דירות. עד עתה באה החברה ואמרה שהיא נתנה 55 מיליון שקל ובזה יקנו. ואנחנו לא היינו שקטים, בוועדת הכספים, והייתה החלטה של חברי הוועדה, אופוזיציה וקואליציה, לא להצביע בעד פירוקה של החברה, מחשש שהכסף לא יגיע לייעודו, כי למודי ניסיון אנו, כי סכום גדול יותר, 2.75 מיליארד שקל – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הוועדה העבירה 3.3 מיליארד שקל. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> 3.3 מיליארד – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> 3.3 מיליארד, יש לנו ויכוח, כי כשהייתי שם דיברו על 2.75 מיליארד. זה לא חשוב, זה עדיין סכום ענק, מטורף, יכולנו להפוך את כל נושא הדיור הציבורי על כנו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> תני לי חצי דקה, בבקשה. ולכן, אדוני, היום בוועדת הכספים הצבענו בסופו של דבר בעד, כי לא רצינו לעצור – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל העברנו לנאמן. <מיקי לוי (יש עתיד):> מייד. לא רצינו לעצור את התהליך, אבל הכסף עבר לנאמן. הגשנו רוויזיה, כדי לדעת מי יהיה הנאמן, כדי להיות בטוחים שהכסף ילך לייעודו. בקשה קטנה לי אליך, אדוני השר, היכנס בבקשה להחלטת הוועדה ותשגיח שכל הכסף יגיע אליך ואתה תרכוש דירות עבור הזכאים בעניין הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> מילה וחצי על מה שאנחנו מובילים, בוועדת הכספים. הבנקים התחילו להדיר את רגליהם של יועצי המשכנתאות, שבאים עם הזוגות הצעירים ומייעצים להם איך לקחת – בעניין הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני אומר לכם, שאני באופן אישי נכוויתי מאחד הבנקים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסיים, חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – שרצה ממני ריבית נשך, ומכיוון שאני מצוי – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – לא קיבלתי את זה, וקיבלתי הצעה אחרת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, לא נעים לי, אני צריכה פה להרים קול כדי שתרדו? אני מבינה שהנושא חשוב, אבל יש לנו יום ארוך. חבר הכנסת אלי כהן, בבקשה. איבדתי אותך לרגע. אחריו – חבר הכנסת יגאל גואטה. אני שוב חוזרת על בקשתי לעמוד בזמנים. <אלי כהן (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, אדוני שר השיכון, חברי חברי הכנסת, נושא הדיור הוא בהחלט נושא מרכזי היום, מכיוון שהוא בהחלט ההוצאה המרכזית בכל משק בית. אנחנו מדברים על כך שבקרב בני המעמד הבינוני ההוצאה על דיור היא יותר מ-20% מסך ההוצאות החודשיות, ובעשירון הראשון והשני ההוצאה מגיעה עד כדי 40% מהן. היינו לא מזמן במחאה החברתית, במחאת הקוטג', אבל בית זה לא קוטג'; על קוטג' אפשר לוותר, קורת גג – כל אחד חייב לעשות, ואנחנו צריכים לתת לנושא הזה פתרון. ככלל, מדברים על הנושא של הורדת מחירי הנדל"ן, אבל צריך לזכור שיש לנו שלושה סוגים של רוכשי דירות: מחוסרי דיור, משפרי דיור ומשקיעים. ובנושא הזה שמה הממשלה את יהבה, בצדק, על תוכנית מחיר למשתכן, שנותנת את הפתרון לאוכלוסייה שנפגעה בצורה המרכזית ביותר מעליית מחירי הנדל"ן, והיא אוכלוסיית מחוסרי הדיור, מכיוון שעבורם היכולת להגיע לדירה, אם אין עזרה מההורים, היא ממש בגדר חלום. היום התקיימו כמה דיונים בוועדות השונות. גם אצלי בוועדה היו נציגי הזכאים לדיור ציבורי, וחייבים לציין כאן גם את השר גלנט וגם את סגנו ז'קי לוי, שעשו מהפכה בדיור הציבורי, לקחו את הטיפול – מה שלא היה במהלך שש השנים האחרונות, רכשו דירות, משנים את היחס לאנשים. ואני חושב, אדוני השר גלנט, שאפשר לברך אותך לא רק על הביצוע המכוון של המשימות, אלא גם על הרגישות החברתית הגדולה שאתה מפגין; ורואים תוצאות. גם היום, כשהיו פורום הארגונים, הם בהחלט בירכו על השינוי הדרמטי שיש. וזה לא רק שינוי במעשים. ואני בטוח שהשר גלנט יוכל להציג כאן את פועלו הרב, שנעשה בנושא הזה, בהחלט נושא חשוב. אני רוצה להתייחס בקצרה לנושא של התחדשות עירונית, שכאמור באה לתת מענה לשלושה דברים עיקריים: הנושא של תוספת של עשרות-אלפי יחידות דיור באזורי הביקוש; פתרון לנושא של חיזוק מבנים; וכן סוגיה חברתית – בין המרקם העירוני הישן למרקם החדש. בעיני, בשלוש הנקודות האלה, הסוגיה המרכזית ביותר היא דווקא הסוגיה החברתית – לתת לאנשים בשכונות המוחלשות – ו-כן, גם בתל-אביב יש שכונות מוחלשות, וגם בהרצליה יש שכונות מוחלשות – ליצור איזון. יצא לי להיות בביקור באחת הערים, בלי לציין את שמה, ואומרים: תשמע, אני מרגיש את המתיחות שיכולה להיות בין האזורים הישנים והמוחלשים לבין האזורים החדשים, ולכן עלינו בהחלט לקדם את הנושא הזה, ואין לי ספק שאנחנו נראה שינוי. בסיום דברי אני רוצה לדבר בקצרה גם על הצעת חוק שתעלה הערב לקריאה ראשונה, שהמטרה שלה היא לקדם בניית דירות שלושה חדרים. משנת 1977 ועד היום מספר הדירות האלה ירד כמעט ב-70%, מהסיבה שחלק מראשי הערים לא רוצים אצלם – לא רוצים זוגות צעירים, לא רוצים אנשים מבוגרים. זוגות צעירים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הם לא – – – לא זוגות צעירים. צעירים – – – <אלי כהן (כולנו):> הם לא רוצים זוגות צעירים, זוגות צעירים צריכים הרבה שירותים מהרשות המקומית: טיפת-חלב, גני-ילדים, בתי-ספר, ואנשים מבוגרים מקבלים הנחות בארנונה, ולכן 92% מהדירות הן דירות ארבעה-חמישה חדרים ומעלה, כדי להדיר את אותן אוכלוסיות; ובזה אנחנו צריכים לטפל. נרדמו כאן בשמירה, כולם יודעים שהיקף הדירות הקטנות צריך להיות לפחות 20%, ולא 8%. לכן, אין לי ספק שהממשלה הזאת, גם עם שר הבינוי והשיכון, הניחה את התשתית לפתרון, ואין לי ספק שהפתרון יסתדר. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אלי כהן. חבר הכנסת יגאל גואטה. אחריו – חברת הכנסת סתיו שפיר. לאחר מכן – חברת הכנסת תמר זנדברג, שבינתיים אני לא רואה אותה, וישיב לנו שר השיכון, שר הבינוי והשיכון, חבר הכנסת יואב גלנט. כן, אדוני, חמש דקות לרשותך. <יגאל גואטה (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת, שבה אנחנו מציינים את יום הדיור בכנסת, ולהודות גם לשר האוצר משה כחלון, שעושה לילות כימים למציאת פתרון הולם למשבר הדיור, וגם לשר השיכון יואב גלנט, שמגלה רגישות רבה לנושא כאוב זה. רבותי, בדידי הווה עובדא: פניתי אליו לפני שבוע בנושא של דיור למשפחה של נכים. הוא התקשר אלי ב-12 בלילה לשאול אם העניין סודר. וכמובן, להודות לכל חברי הכנסת, לידידי אלי כהן ולכל השרים, שכידוע לכם, אין אחד בבית הזה שלא מתעסק בנושא כאוב זה. ואחרון חביב, אני רוצה להודות – אלי – לראש הממשלה בנימין נתניהו, שלאחרונה אני משתדל מדי שבוע להביא קצת מהגיגיו. כמאמר המדרש: האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. אולי זה יצליח הפעם. בשנת 2011 השתמש מר נתניהו במונחים מאסון הכרמל, שכידוע, הוא היה הראשון לזהות את גודל האסון, ואמר: משבר הדיור במדינת ישראל לא יכול להימשך. ניסן, זה מפריע לי, יש לי בעיות קשב וריכוז, ואתה עוד עם הגב אלי. מעליב. אמר בנימין נתניהו בשנת 2011: עוד מעט הנכדים שלנו יגורו אצל הסבים והסבתות. אנחנו נלך על ועדת דיור לאומית, והיא תעקור את הביורוקרטיה של הבנייה. הוועדה היא ה"סופר-טנקר" נגד הביורוקרטיה, והיא תכבה את כל להבות הביורוקרטיה. אנחנו משתמשים בכל מיני מילים מכובסות: משפרי דיור, מאותגרי דיור. רבותי, אלו באמת מחוסרי דיור. יסלח לי אבשלום קור, אבל הפעם, באופן חריג, כדי לזעזע קצת את אמות הספים של הבית הזה – וגם את עצמי, גם אותי אני רוצה קצת לזעזע, מיקי – ולקרוא לזה, לשנות את זה קצת לאנגלית, מה שאני לא נוהג לעשות. יסלח לי אבשלום קור. רבותי, זה לא מחוסרי דיור, זה הומלסים, הומלסים. אמרתי את זה היום בוועדה. ובישראל חיים קרוב ל-2 מיליון הומלסים. ניסן סלומינסקי, אם היית מזדעזע לא היית ממשיך לדבר. 2 מיליון הומלסים גרים במדינת ישראל. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> בתוך כמה שנים הם יביאו עוד ילדים – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> בתוך כמה שנים הם יביאו ילדים – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> – – ויהיו לנו 5 מיליון הומלסים. אני חייב לספר לכם סיפור שקראתי בספר "בן איש חי", סיפור מדהים על אדם עשיר מאוד שהיה חובב סוסים. ואני מבקש סליחה מראש אם אני – זה סיפור חשוב – אם אני אסחב עוד חצי דקה. היה איזה עשיר גדול שהיה חובב סוסים, והוא שמע שיש סוס מאוד נדיר במכירה פומבית במדינה רחוקה, וטס 20 שעות בשביל לקנות את הסוס הזה במכירה פומבית. הגיע למכירה הפומבית והתמקח על הסוס, וקנה בסוף – סוס יחיד במינו בכל כדור-הארץ, ושם מיליון דולר על הסוס הזה, וקנה אותו. וכמובן, עשו לו בית מיוחד כדי להביא אותו, ומטוס מיוחד, והביאו אותו הביתה לאורווה של אותו עשיר. אבל יושב העשיר עם הסוס הזה, ששווה מיליון דולר, ואומר: רגע, איך שומרים על הסוס הזה עכשיו? זה מיליון דולר, הסוס הזה. איך שומרים על זה? אי-אפשר להביא עובד שמקבל 25 שקל לשעה שישמור על הסוס הזה. ולכן אמר: טוב, אני הולך עכשיו לאוניברסיטה, קבע פגישה עם הדיקן, אמר לו: תקשיב, אני רוצה את הסטודנט הכי מוכשר שיש לך בכל האוניברסיטה, שישמור לי על הסוס הזה. אני מוכן לשלם 500 שקל לשעה. הפגיש אותו עם איזה סטודנט מוכשר, הסביר לו על מה הוא צריך לשמור, הביא אותו לאורווה ואמר לו: אתה רואה את הסוס הזה? 500 שקל לשעה – אתה שומר על הסוס הזה, זה מה שאתה צריך לעשות. אמר לו: בסדר, אדוני. אין שום בעיה. ונפרדו. העשיר הלך לביתו להתקלח אחרי המסע המפרך שהיה לו באותו היום, ואחרי המקלחת הוא אומר: טוב, אני אקפוץ לראות שהשומר בסדר, זה סוס של מיליון דולר. ואז הוא מגיע לשם והוא רואה שהשומר, הסטודנט המוכשר הזה, קצת חוכך בדעתו, והוא קצת כזה חושב. אז הוא שואל אותו: על מה אתה חושב? הוא אומר לו: יש לי שאלה קשה מאוד. אומר לו: מה השאלה שלך? אומר לו: אני לא יודע, משהו לא מובן לי. כשקודחים חור בקיר, החומר שהיה בקיר לפני החור – לאן נעלם? אומר הבן-אדם: ואללה, זה בחור פיקח, ילין, סטודנט פיקח. ואז הוא עולה הביתה, והוא רוצה לנסות לישון, והוא לא מצליח, והוא חוזר שוב לבדוק אם השומר בסדר, והוא רואה אותו שוב פעם ככה, הולך וטרוד. והוא שואל אותו: על מה אתה חושב? הוא אומר לו: יש לי קושיה חזקה: כשאוכלים בייגלה, החור שבבייגלה, אחרי שאוכלים את הבייגלה, לאן נעלם? הוא אומר לו: שמע, באמת, קושיה יפה, כל הכבוד. בחרתי אדם מוצלח. הוא הולך ונכנס למיטה ומחליט: גמרנו, אני הולך לישון. אבל עדיין הוא מתנדנד בתוך המיטה ולא מצליח לישון, והוא אומר: בפעם אחרונה אני הולך לבדוק את השומר. הוא הולך לבדוק את השומר וראוה אותו טרוד לגמרי, ממש טרוד. הוא אומר לו: מה קרה, על מה אתה חושב? אומר לו: יש לי קושיה חזקה מאוד: איך זה יכול היות שאני פה שומר על הסוס, כל הלילה לא זזתי מילימטר, אבל הסוס איננו? זה מצחיק, אבל אם זה לא היה מצחיק היינו בוכים. רבותי, זה בדיוק הסיפור: כולם מתעסקים בדיור – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> משפט אחרון, לסיכום, אדוני. <יגאל גואטה (ש"ס):> לסיכום, אני רוצה לשאול אתכם: איך יכול להיות שממשלה שלמה, על כל שריה ויועציה, קבינט דיור, וד"לים וסופר-טנקרים, ואנחנו לא מצליחים להביא פתרון למצוקת הדיור? אינני רוצה להלאות אתכם בנתונים, חברי כבר הביאו את כל הנתונים, אבל אני חושב – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – צריך לנתב את הכספים למקומות האלה – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> לא ייתכן שממשלת ישראל תשקיע מיליארדים בביטחון כדי להגן על הבתים של האזרחים, אבל מה לעשות, האזרחים אין להם בתים, אין להם בתים, רבותי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <יגאל גואטה (ש"ס):> אין לנו אלא להתייחס לעניין כאל מצב חירום לאומי, ובאמת קצת להזדעזע ברמה האישית, ואני חושב שככה יבוא הפתרון. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יגאל גואטה. חברת הכנסת סתיו שפיר. עד חמש דקות, גברתי, לרשותך. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה רבה, כבוד היושבת-ראש, אנחנו פעם אחר פעם מתכנסים כדי לדבר בגורלו של הדיור הציבורי, שנה אחר שנה, ואכן, יש היום בין הנפשות הפועלות אנשים שמאמינים שחשוב לחזק את הדיור הציבורי, כמו שר השיכון יואב גלנט וחברי כנסת רבים, אפשר לומר כמעט מכל המפלגות של הבית, שמאמינים במטרה הזאת, שנלחמים ונאבקים על הכספים שמועברים וצריכים לעבור לדיור הציבורי, שניסו למצוא את גורלם של 3 מיליארד השקלים ממכירת דירות הדיור הציבורי שלא הועברו לרכישה של דירות כפי שהיו אמורים על-פי החוק. ועם זאת, השינויים שאנחנו רואים הם דלים מדי, קטנים מדי ומעטים מדי בכל הקשור למספר היחידות הנבנות לדיור ציבורי והנקנות למען דיור ציבורי. אני אתן לכם דוגמה למה שגילינו היום בוועדת השקיפות בנושא הזה, בדיון שיזם חבר הכנסת דב חנין. הגיע משרד האוצר לדיון והגיעו נציגי משרד השיכון ומשרד העלייה והקליטה, ודיברו על מספר – יחד – של 26,000 משקי בית שממתינים לדיור ציבורי. כל הזמן אנחנו שומעים על זה שיש רכישה של דירות חדשות, אבל הרכישה הזאת מתבצעת במספרים קטנטנים, במאות יחידות דיור בשנה בלבד. עכשיו מדבר משרד השיכון, ויחד עם משרד העלייה והקליטה, מדובר, במקסימום של המקסימום, על קרוב ל-2,000 יחידות דיור, שייכנסו למאגר בתוך שנה מעכשיו. וגם זה – אם כל התחזיות וכל הניסיונות יעבדו כמו שצריך ויתקתקו. זה כל הסכום, בשעה שיש 26,000 משקי בית שאין להם קורת גג. שאלתי את משרד האוצר: אז איך בדיוק בונים תקציב, כשאלה המספרים שנמצאים על השולחן? הייתם מצפים שאם הדיור הציבורי נמצא אכן בסדר העדיפויות של הממשלה – אנחנו שומעים לא פעם את שרי הממשלה הזאת מדברים על הפריפריה, ומדברים על דאגה לאוכלוסיות מוחלשות, ומדברים על הדאגה לחלש, אבל כשזה מגיע לתכל'ס, כשזה מגיע לכסף, כמה כסף אנחנו משקיעים, מה קורה בסופו של דבר? השקעה מינימלית. לא לפי הצורך, אלא לפי איזושהי החלטה פוליטית על מה סכום הכסף שמשרד האוצר מוכן לשים למטרה הזאת. במקרה הסכום עכשיו – ממה שנמסר לי, מדובר על 1.5 מיליארד שקלים. זה שום דבר לעומת מה שצריך לשים כדי לפתור את המצוקה של 26,000 משפחות, משקי בית שמחכים לפתרון, שמחכים לקורת גג. חלקם נמצאים בתור, כבר זכאים, אבל נמצאים בתור כבר יותר מעשר שנים, ולא מצליחים לקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> גם 20. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> ואפילו 20 שנה, נכון, ולא מצליחים להגיע לדירה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> במשרד השיכון זה 2,700 זכאים, ובמשרד הקליטה זו רשימה – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> 17,000, ויש עוד 6,500. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שמענו היום מספרים שונים, אגב, אנחנו עדיין לא הגענו לסכומים מדויקים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אלה המספרים שנאמרו לנו בוועדה. יכול להיות שאנחנו צריכים להשוות נתונים. גם זאת אחת הבעיות, אגב. מה שאמרנו היום בוועדה זה: תפרסמו את הנתונים. צריך לעשות מעקב חודשי ולפרסם את הרשימה של הזכאים, לפרסם את הרשימה של הדירות שעומדות בחלוקה גיאוגרפית, להסביר מדוע דווקא באזורי הביקוש, באזורים שבהם מספר הזכאים הוא הגדול ביותר, לא נרכשות דירות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לי בשורה, גברתי חברת הכנסת – אני אוסיף לך זמן – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני שמחה שאנחנו יכולים לקיים כאן דיונים, זה יותר טוב – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – קראתי בתקשורת הרוסית הודעה של שרת הקליטה, שרת העלייה והקליטה, על כך שהיא הולכת בכל חודש לפרסם בדיוק את מה שאמרת עכשיו – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> נכון, הם התחייבו לכך היום בוועדה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – כנראה זו התוצאה של הדיון בוועדה. אז יש בשביל מה לקיים ועדות כאלה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> מזל שיש כנסת, את אומרת. בהחלט. אז היום בוועדה הודיע משרד העלייה והקליטה שהם הולכים לפרסם מדי חודש את מספר הזכאים, ולעדכן היכן נמצאות דירות ריקות והיכן נרכשו דירות, בחלוקה גיאוגרפית. אני מוכרחה לומר שהנושאים האלה, של שקיפות, שמגיעים אלינו לשולחן הוועדה בתחומים רבים, משקפים גם את דרך העבודה של הממשלה ושל המגזר הציבורי בכלל ומצביעים המון פעמים על הקלקול העמוק שיש בעבודת המגזר הציבורי, וזה הקלקול שקשור לתכנון קדימה. כדי שיהיה אפשר לבנות תקציב כמו שצריך, כדי שיהיה אפשר לתכנן לפי יעדים מוגדרים, לפי תוכניות עבודה, לפי מטרות, חייבים להציג את הנתונים בצורה שקופה ומסודרת בפני הכנסת ובפני, כמובן, הציבור. ברגע שאין שקיפות, והנתונים האלה לא נחשפים, נורא קשה למשרד גם לתחקר את עצמו אחורה, לעמוד ביעדים שהוא מציב לעצמו. מה זה משנה, בסופו של דבר, אם נצליח עכשיו להכניס עוד 500 יחידות בשנה למאגר, אם מה שצריך זה 26,000? עכשיו, אני לא חושבת שמדובר פה – ממש לא חושבת שמדובר פה בבעיה של חוסר רצון של שר השיכון; להפך, אני בטוחה שאתה, כבוד השר, תסכים לקבל עוד תקציב שיאפשר לרכוש את הדירות האלה. אני חושבת שמשרד האוצר – ואני חושבת שאנחנו פה, בכנסת, לא מסתכלים על הנתונים המלאים בעיניים, כי הם לא חשופים בפנינו, ולכן הציבור לא מצליח אפילו להפעיל את הלחץ המינימלי שנדרש כדי להניע את התקציבים האלה. הרי רק לפני כמה ימים שמענו ששר האוצר אומר שיש עודפים בתקציב. יש עודפים, אז אפשר להוריד מסים לחברות. איך יש עודפים אם אין כסף כדי לספק קורת גג ל-26,000 משפחות שאין להן איפה לגור? איך? <היו"ר טלי פלוסקוב:> עכשיו אני מבקשת לסכם. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> נסתכל רגע על החלק השני של הבעיה הזאת; אומרים לנו במשרד האוצר: אז אנחנו מעבירים כסף לסיוע בשכר דירה. חברים, הממוצע של הסיוע בשכר דירה הוא בערך 850 שקלים בחודש למשק בית. אני לא מכירה הרבה דירות בארץ, בכלל, שזה הסכום שמתבקש עליהן לשכר דירה. אגב, אם מישהו מכיר, בבקשה תדווחו לנו, אני מכירה הרבה אנשים שמחפשים – אין כזה דבר. בלי הסדרה של שוק השכירות, הסדרה עמוקה, שמאפשרת גם שכירות ארוכת טווח, לעשר שנים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> משפחה חד-הורית, אֵם עם כמה ילדים, שעכשיו מקבלת 2,000 שקל לשכר דירה, שזה לא מספיק אפילו לחצי דירה, ואז גם אין לה יכולת לשלם ערבויות וביטחונות לבעל הדירה, ומעיפים אותה מהדירה עם המשפחה אחרי כמה חודשים או מקסימום פעם בשנה – זאת לא קורת גג בטוחה, ואי-אפשר לחיות ככה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. תודה רבה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> רק כדי לסכם, גברתי היושבת-ראש: כדי לפתור באמת את הבעיה נדרש שאנחנו נסתכל על הנתונים בעיניים. משרד האוצר – מעבר לדרישה הזאת ממשרד השיכון וממשרד הקליטה – משרד האוצר חייב להציג לציבור את מספר האנשים הזכאים, לפי חלוקה לקטגוריות וחלוקה גיאוגרפית, ולהציג לציבור כמה כסף – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, תודה, תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – נדרש באמת כדי לפתור את הבעיה הזאת, ואז גם להגיד לציבור – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – למה הם לא מוכנים להעמיד את זה בראש סדר העדיפויות שלהם. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. שוב, חברת הכנסת תמר זנדברג. אחריה – חבר הכנסת אורן אסף חזן, ואז – סיכום של השר. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, זה כבוד מיוחד בשבילי לעמוד כאן ולדבר ביום הדיור, כי זה תמיד מזכיר לי את הפרק הקודם שלי כאן בכנסת, לפני היותי חברת כנסת, כעוזרת פרלמנטרית של חבר הכנסת לשעבר רן כהן, שיזם את חוק הדיור הציבורי ויש לו תרומה רבה ומכרעת לנושא הדיור בכלל ולדיור ציבורי ודיור לאוכלוסיות מוחלשות בפרט; וזה גם מקום טוב להודות לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס ולכל חברי הכנסת היוזמים על היוזמה ועל המשך המסורת. אני רוצה את הזמן הקצר שלי לנסות להקדיש לשלושה נושאים שונים בתחום הדיור – אני אנסה, ככל שיותיר הזמן. הנושא הראשון הוא באמת הדיור הציבורי. אני מצטרפת כמעט לכל הדברים שנאמרו כאן. אומנם זה יום הדיור, ולא יום הדיור הציבורי, אבל עדיין אין ספק שבשרשרת פתרונות הדיור, החוליה החלשה ביותר, שכידוע בחוזקה נמדדת חוזקה של השרשרת כולה, זה הדיור הציבורי. כי היכולת שלנו כמדינה, כציבור, כחברה, לדאוג לזכות הזאת לדיור, ולדאוג לאלה שלא יכולים להרשות לעצמם ללכת לסופרמרקט בשוק החופשי ולהוריד מהמדף דירה, אבל עדיין זכאים לקורת גג כזכות אדם, כזכות יסוד – היכולת הזאת, בזה אנחנו נימדד כחברה. ובהקשר הזה אני רוצה לציין את חוק הדיור הציבורי שיזם חבר הכנסת רן כהן, שבעצם עשה צדק חלוקתי אדיר, ובאמת תיקון היסטורי, לעשרות-אלפי משפחות – עד היום – שקנו את הדירות שלהן במסגרת החוק, ובעצם בפעם הראשונה היו בעלים של רכוש משמעותי שהם יכולים להוריש אותו. אנחנו כאן בכנסת מדברים הרבה, ואנחנו יודעים להגיד שעושר, וגם נדל"ן, עוברים בירושה. וחוק הדיור הציבורי לימד אותנו שגם עוני עובר בירושה, והיעדר ומחסור הם גם דבר שדורות מורישים לילדיהם, שמשתכפל לדורות הבאים. וחוק הדיור הציבורי היה בכוחו לפרוץ את השרשרת הזאת ולשים איזשהו טריז בהורשה של העוני, להגיד: מהדור הזה והלאה, המשפחה הזאת זכתה לרכוש משמעותי, שגם מהווה קורת גג, וגם אפשר להוריש אותו לילדים, והוא לא חוזר למדינה בסוף החיים, ולכן החוק הזה כל כך חשוב. לצערי, אני שומעת בשנים האחרונות אמירות ציניות, כאילו החוק הזה דלדל את מלאי הדיור הציבורי. אני רוצה לומר בצורה ברורה, שמי שדלדל את מלאי הדיור הציבורי זה ממשלות ישראל, שלא דאגו ליד השנייה של החוק, בצד אותה הפרטה חברתית: בנייה וקנייה של דירות כדי לחדש את המלאי, כדי להבטיח את אותו מלאי לזכאים. בימים אלה, גברתי היושבת-ראש, אנחנו עובדים על עוד חוק שהדיור הציבורי ופתרונות דיור בכלל אמורים לעמוד במרכזו, והוא חוק הרשות להתחדשות עירונית, הידוע בשם חוק פינוי-בינוי. הממשלה הזאת היא הממשלה השנייה שפתרון משבר הדיור בראש מעייניה, ויש המון המון פתרונות, ומחיר למשתכן, והמון סוגי פתרונות כאלה ואחרים, ההתחדשות העירונית היא אחד מהם, פתרון שאני באופן אישי מאוד מאוד מאמינה בו, כי הוא מייצר יחידות דיור בתוך מרקם עירוני קיים ובמרכזי הערים, ולא בערים חדשות ובזבזניות או בשכונות בשולי הערים. אבל לאט-לאט, עם התקדמות העבודה על החוק הזה, עולה ומתגלה שגם כאן יש בני-אדם שאנחנו צריכים לדאוג להם בצורה יותר משמעותית ממה שנעשה היום. ואני רוצה לצטט לחברות ולחברים מדוח שהתפרסם השנה, ב-2016, של משרד הרווחה, אשר עובדים סוציאליים קהילתיים מטעמו ליוו אוכלוסיות בשכונות שעוברות בימים אלה תהליכים של פינוי-בינוי, והם מדווחים דברים שלדעתי צריכים להדאיג או להדיר שינה מעיני רבים מאתנו. לדוגמה, רק כמה מספרים לסבר את האוזן: הדוח הזה סקר כ-11,800 בתי-אב ומשקי בית שלהם ניתן סיוע במסגרת משרד הרווחה. מהם, גברתי היושבת-ראש, 2,763 – כלומר כמעט שליש מבתי-האב שניתן להם סיוע – הם בתי-אב שקיבלו סיוע בשל תופעות של ניצול או החתמה פוגענית על הסכמים של פינוי-בינוי, שלא הקפידו ולא שמרו על הזכויות של אותם משקי בית כמו שצריך: קשישים שנקלעו לחרדה עקב חשש מגירוש מהבית; אי-הבנת התהליך; עולים שלא הבינו את השפה והיה צריך להסביר להם עם תרגום; סכסוכי שכנים והתערבות במרקם היחסים בקהילה – קהילה שחיה חיי שלום, פתאום נכנס קבלן או יזם והתחיל להפר את היחסים החברתיים בלי יכולת לשקם ולסייע להם; תושבים שמתקשים לעמוד על הזכויות שלהם, מתקשים לשמור על האינטרסים שלהם, וכו' וכו', והרשימה עוד ארוכה. והולך ומתברר לנו שכנראה שפרויקטים של פינוי-בינוי הם לא – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם. בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – הם לא win-win-win, כמו שחשבנו, אלא שיש כאן בני-אדם, במיוחד בדיור הציבורי, במיוחד בדיור הזול יותר, ובמיוחד בדיור בשכירות, שצריך לראות אותם קודם, לפני האינטרסים של היזם – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – לפני המחשבה על הרווח הכלכלי; צריך להתחיל מהם. ולא דיברתי עוד על הניסיון להיפטר מהמשכנתאות ולהעביר אותן מהבנקים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בפעם הבאה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – לקרנות הפנסיה, אבל על כך בפעם הבאה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת אורן אסף חזן, אחרון הדוברים, ואנחנו נמתין לתשובתו של השר. <קריאה:> שלוש דקות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חמש. אם הוא יסיים תוך שלוש דקות, אני אשמח. בבקשה, אדוני. על-פי התקנון מגיעות לך חמש דקות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה להסכים באמת עם כל הדברים שאמרו חברת הכנסת תמר זנדברג והחברים לפניה, שעמדו פה אחד אחרי השני והציפו את הבעיות, חלקם גם דיברו על פתרונות, אבל לי כואב על דבר אחר, הרבה יותר עצוב: היום אנחנו מציינים את יום הדיור, אבל אנחנו כבר שנה וארבעה חודשים בכנסת הזאת – אני, כמו רבים אחרים בכנסת הזאת, פעם אחר פעם אנחנו עולים על הדוכן הזה ומדברים על הנושא. יש הרבה דברים שאפשר לעשות, אבל רובם – רובם – נשארים חלומות בהקיץ, בלונים של איזשהו חלום מזדמן, הצעות שרצות ועוברות הלוך וחזור, רעיונות לפתרונות גדולים, אבל דה-פקטו, בפועל, שום דבר לא קורה. דיברה תמר על הדיור הציבורי, על העזרה לאלה שבאמת אין להם אפילו היכולת הבסיסית לשמור על קורת גג מעל ראשם. רק היום הגיע לידי מקרה של בחור בשם אדגו, עולה מאתיופיה, אב לארבעה ילדים, שכבר 11 שנים, בגלל חוב ל"עמידר", מסתובב ממקום למקום בלי קורת גג. זו דוגמה אחת. אבל זה צד אחד של המשוואה, מה עם הצד השני? חבר טוב שלי, חייל, בר נחום, משרת בחיל האוויר, נותן מעצמו למדינה, בעוד כמה חודשים הוא אמור להשתחרר, הוא וחבריו ליחידה, והוא ימצא את עצמו באותו מקום שאני נמצא בו, שאחי הצעיר נמצא בו, שהשכנים שלי נמצאים בו – שאין פתרון ממשי באופק. דיבר פה אלי כהן קודם על בניית דירות של שלושה חדרים. אני גם חושב שצריך לבנות שני חדרים. אני פונה גם לחברים שלי, החבר'ה הצעירים, הזוגות הצעירים: אף אחד לא חייב אותנו ואף אחד לא מצפה מאתנו לגור בדופלקס, בשמופלקס, בפנטהאוז, בצמוד-קרקע. נכון, היינו רוצים, כולנו, בית עם גינה, כלב נחמד, אולי אפילו סוס בחצר. כל זה זה סיפור אחד. אבל בסוף אנחנו, שנמצאים פה בכנסת, יודעים לדבר גבוהה-גבוהה על מה צריך לעשות, ודה-פקטו, בפועל, כמעט ולא עושים. מדברים פה שנה וארבעה חודשים. אני רואה בשנה האחרונה איך הבנקים, הרווחים שלהם הולכים וגדלים, מתעצמים, עד כדי שאני לא יודע בכלל אם מישהו יכול לעשות משהו עם הכסף שיש להם. אבל לבוא ולחזור לימים שבהם – כמובן, בתוך מסגרת, שלא יקפצו פה כולם ויגידו לי שוב: בארצות-הברית הייתה קריסה כלכלית ענקית בגלל זה – כמובן, תוך כדי קריטריון נכון, למי שיכול, אבל למה לא לחזור לימים של 100% משכנתה? ממה אנחנו מפחדים? הרי אם בן-אדם יכול לשלם, הוא יכול לתת החזר נכון. אז למה שלא ניתן לו את הדחיפה הראשונית? למה אנחנו צריכים שמאות ואלפי ועשרות-אלפי זוגות צעירים יזרקו כסף לפח בשוק השכירות? למה? שנה, שנתיים, ארבע, חמש, שש שנים של כסף שפשוט הולך ונעלם – לא נצבר, לא צובר, לא מתמנף, לא ממנף – הולך לאיבוד. מדברים פה על ראשי הערים. כן, אני נפגש עם ראשי ערים הרבה, בחודשים האחרונים, ואני שואל – קודם כול, צריך לברך גם את השר גלנט, ואת הברכות נשאיר לשניות האחרונות; הוא יודע שאני לא רק מעריך – מעריץ גדול שלו. צריך לברך אותו באמת על העשייה הרבה שלו, וגם את השר כחלון, וגם את ראש הממשלה, בסוף צריך לזכור שיש ראש ממשלה מעל כולם, אבל לולא העשייה שלהם כנראה עוד היינו תקועים הרבה הרבה מאחור. רק מה, אנחנו עדיין תקועים. מחיר למשתכן, פרויקט מדהים, אבל למה טיפות? למה קרחות יער קטנות כאלה? אני שואל ראש עיר שבונים אצלו 700 יחידות דיור במחיר למשתכן, אני אומר לו: למה רק 700? הוא אומר לי: המדינה לא רוצה. אני אומר: ואללה, למה לא רוצה? הוא אומר לי: מה, תשמע, המדינה צריכה גם להרוויח קצת, אנחנו רוצים להתפרנס. יש משפרי דיור ויש את דירה שנייה, חלאס עם הבלופים. אני רוצה להגיד עוד משהו. לי כואב על דבר אחד מטורף, שקשור דווקא לדיור. עד לפני כמה חודשים היה הקריטריון של יוצאי צבא – היום זה כבר לא רלוונטי. אז בשביל מה? אהבת המולדת, נתינה, אחווה, רעות, ערבות הדדית, הכול מדהים; מה אנחנו נותנים בחזרה? גרוש וחצי במענק שהולך לאיבוד – לא על שכירות, על לקנות לחם וחלב במקרר כי הכול פה יקר? אני קורא גם לשר כחלון, וגם לשר גלנט, וגם לראש הממשלה, לפעול להחזרת העדיפות והקדימות ליוצאי צבא. הסיפורים על אפליה ולא אפליה – אני מרגיש מופלה שיש מי שיושבים בבית ואפילו לא עושים שירות לאומי. אגב, שיהיה ברור: יוצאי צבא, שירות לאומי, מתנדבים – הקשת פרוסה על כולם – אבל למה לא? מדברים פה הרבה שמאל, ימין, על כך שהקרקעות הולכות ונעלמות בגליל. יש מי שאומרים – ואני מתנצל, זה יישמע – אני מסכם, אני יודע שנגמר לי הזמן, אני אגזול פחות ממה שחברי הקודמים להצעה לסדר-היום דיברו – מדברים על כך שבדרום הבדואים משתלטים על קרקעות, בצפון ערבים, גם מחו"ל, משקיעים הון עתק כדי לקנות קרקעות. ריבונו של עולם, ארץ-ישראל כל כך יפה ומדהימה, חלקו קרקעות חינם. אני קורא לכם להקים תוכנית שבה זוג צעיר יוצא צבא יכול לקבל קרקע בנגב או בגליל – וכן, גם ביהודה ושומרון – ללא מחיר לקרקע, כאשר עלות הפיתוח היא עליו. מדברים על הפרחת השממה – זו הדרך. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. תודה רבה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. כאמור, ישיב לנו שר הבינוי והשיכון חבר הכנסת יואב גלנט. בבקשה, אדוני. אחרי תשובתו של השר, יש לנו שתי בקשות להבעת דעה, ואנחנו נעבור להצבעה. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אף שהעיסוק הוא ביום הדיור, באופן טבעי העיסוק כולו הוא בדיור הציבורי, ולמעשה כל מה שעלה כאן עסק בקשייהם של אנשים שיש להם צורך לקבל סיוע בדיור ציבורי, בכל השכבות ובכל הרבדים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חיים ילין, זה מפריע. תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני עושה סדר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם זאת המטרה, אני רגועה. כן, בבקשה. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> כדי לקבל תמונת מצב, צריך להתחיל מן ההתחלה; ואני רוצה לספר לכם מהו המצב שאני קיבלתי לידי בתחילת הדרך. בסך הכול אני יודע שהתחושה היא שחלף זמן רב, אבל חלפה קצת יותר משנה, מחודש מאי הקודם ועד היום – שנה וחודש או וחודשיים – מאז שהחלנו לעסוק בנושא הזה שקוראים לו סיוע לשכבות החלשות. ראשית, המצב הבסיסי הוא שבמדינת ישראל 130,000 משפחות מקבלות סיוע בשכר דירה. זה אומר שהן מקבלות מ-700 שקל, דרך 1,000 שקל, וחלקן 2,000 שקלים או 3,000, ויש בקצה, בשיא העליון – 3,900. הממוצע כפול 130,000 משפחות מביא למיליארד וחצי שקל, 1.55 מיליארד שקל כל שנה, והמספרים האלה הולכים וגדלים. בתוך השכבה הזאת, אנחנו קבענו מספר של 2,600-2,500 שאותם הגדרנו תחת קריטריונים, אבל אני רוצה לומר לכם שמי שזכאי לדיור ציבורי זה לא 2,500 משפחות, בניגוד למה שמנסים להסביר לציבור. מי שזכאי לדיור ציבורי זה 130,000 משפחות שצריך לסייע להן באיזושהי דרך, ואנחנו מנסים לעשות את זה. ואני רוצה לומר לכם עוד דבר: כאשר מסתכלים אחורה – ואני שמעתי כאן התקפות והסברים מצד חברים באופוזיציה, חלקם נמצאים פה, חלקם לא נמצאים, וגם מאחרים, שמסבירים מה לא נעשה – אז בואו נשים את הדברים על השולחן: מדינת ישראל מכרה דירות עד שנת 2014 ב-3.3 מיליארד שקל. הכסף הזה, לפי החוק, או החוק שהיה בדרך, היה אמור לשמש לרכש של דירות לטובת הדיור הציבורי. בכסף הזה לא נקנו דירות; הוא שימש לדברים אחרים, אני מניח שדברים טובים. אינני יודע איפה הכסף. משנת 2014 נמכרו דירות ב-700 מיליון שקל, והכסף הזה – כאשר אני נכנסתי לתפקידי – עמד במקום. אני שאלתי כמה דירות נרכשו ב-2014, בזמן שחלק מהאנשים שתקפו אותי היו בתפקידים מאוד משפיעים, גם במשרד האוצר וגם במשרדים אחרים. רבותי, בשנת 2014 נרכשו שש דירות. שמעתם את המספר? שש דירות. כמה כסף עמד לרשות אלה שמטיפים לי עכשיו מה לעשות? 700 מיליון. אני נכנסתי לתפקיד, ועד היום נרכשו, במשך שנה, 745 דירות, כלומר אנחנו בפרק זמן שקטן בחצי מזה של אלה שקדמו לנו בתפקיד או בתפקידים עשינו פי-120 ברכש דירות. אז בואו נשים את הדברים בפרופורציות, וכאשר תוקפים, נהיה גם הגונים ונספר את הסיפור האמיתי. ועכשיו אני מגיע לבעיות הנוספות או לנושאים הנוספים. יש לנו שכבות רחבות שאנחנו צריכים לטפל בהן, ואני רוצה לשים את היד על דברים נוספים. אנחנו רכשנו סדר גודל של 2,100 דירות. אני חוזר: אנחנו אכלסנו 2,100 דירות; כתוצאה מכך שדירות מתפנות, במקומות שבהם הדירות נמצאות אנחנו מצליחים לשכן דיירים נוספים. אבל כאשר הקרן הזאת הייתה של 100,000 או 150,000 דירות, אז זה הניב הרבה יותר דירות כל שנה. היום המצב הוא שזה מניב הרבה פחות דירות. אני ממשיך הלאה. הגדלנו את ההשתתפות בשכר הדירה ב-47 מיליון שקלים, הווי אומר, בין 600 ל-900 שקל למשפחה לחודש; שיפצנו ואכלסנו סדר גודל של 600 דירות ב-20 מיליון שקלים. הדירות האלה עמדו ריקות במשך חמש שנים, עשר שנים, 15 שנה; נכנסנו לפרויקט עם הסוכנות יחד עם "עמיגור", השקעה של מיליארד שקל, חצי על-ידי המדינה, חצי על-ידי הסוכנות, ואנחנו הולכים לאכלס במקומות האלה 2,600 דירות חדשות, לשחקנים שונים. ולבסוף, בשורה שתלך ותלווה אותנו בתקופה הקרובה – שיקום שכונות חוזר; לפני 40 שנה היה פרויקט שקראו לו שיקום שכונות, והפרויקט הזה נעלם. תלכו ותסתובבו בערי ישראל, תראו איך נראים מקומות ישנים לצד מקומות חדשים. אנחנו בונים בהרבה מאוד ערים חדשות, אבל בערים הישנות המצב קשה מאוד. השקענו עד כה – התקשרנו כבר על כ-100 מיליון שקל, עוד כ-200 במהלך השנה. אני מציע לכם לראות מתחמים שהולכים ומשתפרים, בכסף הזה, ואני חושב שבעניין הזה יש פה רווחה מאוד מאוד גדולה. זה לא הדבר היחיד. אני בוחר לייחד את דברי לנושא הדיור הציבורי, אבל אני מציע לכולם להסתכל מה נעשה בכל מה שקוראים לו מחיר למשתכן. 2,000 איש כבר זכו בדירות, הם יודעים איפה הדירה שלהם. המספר הזה יגיע ל-20,000 ב-2017. אלפים או עשרות-אלפים נוספים יהיו בדרך ו-70,000 יחידות דיור ישווקו עד סוף השנה. אני מקווה שבמהלך המושב הזה אנחנו נספיק לחוקק את החוק של התחדשות עירונית. לעניין הזה יש בשורה מאוד גדולה מאחוריו. מעבר לכל הנושאים הללו, אני חושב שכולנו יכולים להסתכל בסיפוק על השנה האחרונה, בהתייחס לכל מה שנעשה בשנים שלפניה. יש לנו סדר גודל של 2,000 יחידות דיור שאו נרכשו או עומדות להירכש ונמצאות בשלבים של ביצוע. זה שינוי דרמטי ביחס לכל מה שהיה בעבר. האם זה מספיק? התשובה היא לא. במה זה תלוי? במשאבים נוספים, בתוכניות נוספות, בהחלטה על סדר עדיפויות. אבל דבר אחד ברור: הגרף שהלך והידרדר בדיור הציבורי במשך 20 השנים האחרונות, ובמיוחד במשך עשר השנים האחרונות – שחלק גדול מהאנשים שאחראים לנושא הזה מייצגים את מי שבא הנה ומעביר עלי ביקורת – הגרף הזה השתנה, הוא מקבל שינוי לכיוון אחר. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר גלנט. יש שתי בקשות לעמדה נוספת. כבוד השר, מה אתה מציע – להסתפק בתשובתך, או להעביר את הדיון לוועדה אחרת? <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אני מציע להסתפק בתשובתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. זאת ההצעה של השר. שתי בקשות להבעת דעה. חבר הכנסת חאג' יחיא – חבר הכנסת חאג' יחיא, אתה עדיין מעוניין? בבקשה. חברת הכנסת נורית קורן אחריו, ואז אנחנו נסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, המטרה בדיור ציבורי בכלל, מאז קיומו, היא לספק קורת גג לאוכלוסייה ענייה, בעיקר זו שלא יכולה להתחרות או להשיג בית בשוק החופשי. אבל אם נבדוק את המצב במדינה לפי הדוחות של הביטוח הלאומי, לפי כל הסטטיסטיקות, מדובר על כ-52% ערבים מתחת לקו העוני. אז בעצם זו האוכלוסייה שיש לה הצורך הכי גדול בדיור הציבורי, והוא כמעט לא קיים לאוכלוסייה הערבית. לכן, אני פונה אל כבוד השר ומבקש שתוכן תוכנית על-ידיך, במשרדך, לספק את הצורך הזה לאוכלוסייה הערבית, שיהיה דיור ציבורי גם לאוכלוסייה הערבית, כדי לפתור את הבעיה בעניין של העוני. זה – 1. 2. עד אז, שהמשרד שלך ישתתף באופן פעיל בדמי שכירות של האוכלוסייה הזאת, הנזקקת – ולטפל גם בנושא של המכרזים לדירות, וללכת על אחוז יותר גבוה בעניין של דירות או מקרקעין, מגרשים יותר גדולים לבנייה לתושבי המקום, ולא ללכת לכיוון של המרבה במחיר, כי "המרבה במחיר" לא פותר את הבעיה לאוכלוסייה הנזקקת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת חאג' יחיא. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה. <נורית קורן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר יואב גלנט, השרה סופה לנדבר, אני רוצה דווקא לדבר על העניין הזה של דיור ציבורי לאנשים עם מוגבלות. אנחנו מדברים פה רק על הדיור הציבורי, ואנחנו שוכחים שיש גם אנשים עם מוגבלות שזקוקים לדירות. אני רוצה לומר שהשר גלנט – ידוע לי שהוא רכש דירות, אבל מי שרכש את הדירות לא שם לב שהמעלית צרה ואנשים לא יכולים לעבור עם כיסא גלגלים, ומציעים דירות שקשה מאוד לעלות אליהן במעלית, וצריך לשים לב לדברים האלה. הבעיה היא בעיקר בדירות בצפון ובדרום, שם יש הרבה אנשים שנזקקים ועומדים בתור לקבל דירות. אדוני השר, אני ממש מבקשת ממך: תעשה ככל יכולתך לרכוש עוד דירות לאנשים עם מוגבלות, כדי שלו במעט נקל עליהם את חייהם. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן. עכשיו אני פונה למציעים ושואלת, האם אתם מסכימים עם ההצעה להסתפק בתשובתו של השר – ההצעה של השר? מיקי לוי, להסתפק בתשובתו של השר? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תשובת השר הייתה מאוד מקיפה, אבל נראה לנו שכדאי להמשיך לעקוב אחרי הנושא בוועדת הכלכלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, אז יש פה שתי אופציות: או להעביר לוועדת הכלכלה, או להסתפק בתשובתו של השר. אנחנו כעת נצביע על העברת הדיון לוועדת הכלכלה. מי שמצביע בעד הוא בעד להעביר לוועדת הכלכלה, ומי שמצביע נגד מסתפק בתשובתו של השר. ההצבעה ברורה? מי שבעד – העברה לוועדה, ומי שנגד – להסתפק בתשובתו של השר. נא להצביע, רבותי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 6 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 14 חברי כנסת, שישה מתנגדים. על-פי התוצאה, הדיון עובר לוועדת הכלכלה. יוסי יונה ביקש להוסיף אותו לפרוטוקול – חבר הכנסת יוסי יונה, בעד או נגד? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לוועדת הכלכלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לוועדת הכלכלה, אז בעד. אוקיי, רבותי, דקה לפני שאני נותנת לסגן מזכירת הכנסת – – – <חיים ילין (יש עתיד):> בעד. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, גם אני בעד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חיים ילין בעד; חברת הכנסת סתיו שפיר בעד. זהו? חבר הכנסת יגאל גואטה? <יגאל גואטה (ש"ס):> גם אני. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לאן להוסיף אותך? <יגאל גואטה (ש"ס):> נגד. <יצחק כהן (ש"ס):> נגד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נגד. חבר הכנסת איציק כהן נגד; חבר הכנסת חיליק בר בעד. רבותי, הגיעה אלי בקשה מחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן להגיב בזכות תגובה על אמירה מהדיון הקודם. שתי סיבות – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע, גברתי, אני רוצה להשיב לך. שתי סיבות למה אני לא יכולה לתת לך להשיב: 1. כי הגשת בקשה ברגע שהתחלנו כבר דיון בנושא אחר; 2. שזה דבר נוסף, אני יודעת שכבר לפני חודש ימים פנו אלייך חברות הכנסת בבקשה לקיים דיון בוועדה לקידום מעמד האישה. גם פה דיברו – אני שמעתי, בכל אופן. הדיון לא התקיים, ולא מצאת לנכון לבקש זכות דיבור בנושא. לכן, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, לא יכולה להינתן לך זכות תגובה. אם תרצי פעם להתייחס – כשיהיה לך זמן לדברים אחרים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> זה שדיברו מחוץ למשכן, בתקשורת – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא בתקשורת, אני שמעתי כאן, במליאה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> יש לי זכות להגיב. יש לי זכות להגיב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> גם אני אישית דיברתי בנושא הזה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אבל יש לי זכות להגיב – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי, לצערי הרב אני לא יכולה – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לפי סעיף 34 – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לי סמכות לתת או לא לתת, והסברתי לך למה. תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת – בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> ברגע שתוקפים אותך אישית, יש לך הזכות – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי, אנחנו ממשיכים בדיון. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> את, שתקפת אותי, בטח לא תרצי שאני אגיב. <קריאה:> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא, היא תוקפת אותי והיא לא נותנת לי זכות להגיב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, סעיף 34, שאת ציינת, סעיף קטן (ג): הודעה לפי סעיף זה "תימסר בסיום הדיון בסעיף שבו הושמעו הדברים שבשלהם התבקשה ההודעה, ואם הסתיים הדיון", גברתי, "בהצבעה – עם סיום ההצבעה, במסגרת זמן שלא תעלה על חמש דקות". לכן, גברתי, אני חושבת שהסברתי את ההחלטה. רבותי, אנחנו עוברים – אתה סיימת את ההודעה? אז אני חוזרת על הודעה לסגן מזכירת הכנסת, ואנחנו עוברים לחקיקה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון מס' 46), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני. <הצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016> [מס' מ/957; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 4999; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים לחקיקה, רבותי. הצעת החוק הראשונה שנדון בה היום: הצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא לפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016. חוק המשטרה ופקודת בתי-הסוהר מסדירים את הדין המשמעתי החל על שוטרים ועל סוהרים על כל היבטיו: הליכי שיפוט בפני דן יחיד ובפני בית-דין למשמעת, הליכי ערר וערעור והוראות פרוצדורליות כגון בעניין התיישנות, פומביות הדיון, פסלות שופט ומשפט חוזר. כמו כן קובעים החוק והפקודה את עבירות המשמעת עצמן. בהצעת החוק מוצע לערוך שורה של תיקונים בהסדרים הקיימים; אסקור את העיקריים שבהם. התיקון המשמעותי ביותר קשור לזכות הערעור. כיום קובעים החוק והפקודה כי על החלטת בית-הדין למשמעת אפשר לערער בפני בית-הדין לערעורים, והחלטתו סופית. בהצעת החוק מוצע לאפשר לערער גם על החלטתו של בית-הדין לערעורים – בפני בית-המשפט המחוזי. ערעור זה יתאפשר רק ברשות בית-הדין לערעורים או ברשות נשיא בית-המשפט המחוזי או משנהו. שינוי נוסף קשור להרכב בית-הדין למשמעת. ככלל, מותב בית-הדין למשמעת מורכב משלושה קציני משטרה בכירים, ובהם לפחות שני משפטנים. החוק והפקודה קובעים הרכב שונה במקרה שנדונות עבירות משמעת שונות שנעברו כלפי אזרח, למשל חיפוש שלא כדין, שימוש בכוח לא מוצדק וכיוצא בזה. במקרה של העמדה לדין בעבירות אלה, כשהן נעברו כלפי אזרח, נכלל בהרכב, במקום אחד מקציני המשטרה, נציג ציבור הכשיר להתמנות לשופט שלום, שקבע השר לביטחון הפנים בהסכמת שר המשפטים. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי גם במקרה של – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברים, מה קורה שם? <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – עבירת הטרדה מינית כלפי מי שאינו שוטר ישונה ההרכב וייכלל בו נציג אזרחי. נוסף על כך מוצע להסמיך את נשיא בית-הדין למשמעת להוסיף נציג אזרחי גם במקרה שבו נדונות עבירות אחרות שנעברו כלפי אדם שאינו שוטר. עוד מוצע לאפשר, בנסיבות מיוחדות, מינוי קצינים בדימוס או שופטים בדימוס במקום קציני המשטרה שבהרכב. שינויים נוספים קשורים לאמצעי הענישה. בין היתר, מוצע לאפשר להטיל עונשים של קנס על-תנאי, הורדה בדרגה על-תנאי וריתוק על-תנאי, לצד האפשרות, הקיימת כיום בחוק, להטיל עונשים כאלה בפועל. נוסף על כך מוצע להסמיך את בית-הדין למשמעת להורות על תשלום פיצויים לנפגע העבירה, ללא הוכחת נזק, בעבירות הטרדה מינית וכן בעבירות מסוימות שבהן הנפגע הוא אזרח, כגון הפעלת סמכות שלא כדין או שלא בתום לב. בהצעת החוק נקבע גם מנגנון המאפשר ביטול פסק-דין שניתן על-ידי דן יחיד, במקרים של חוסר סמכות, פגם או פסול מהותי בהליך, סתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית או עיוות דין. עוד מוצע בהצעת החוק להרחיב את תחולתן של עבירות הטרדה מינית והתנכלות. כיום אפשר להעמיד לדין בעבירה זו באחת משלוש סיבות: בעת מילוי תפקיד, כשהשוטר או הסוהר לבוש מדים, או כשהעבירות נעברו כלפי שוטר או סוהר. לפי התיקון המוצע, יובהר כי יהיה אפשר להעמיד לדין לא רק אם העבירה נעברה בעת מילוי תפקיד, אלא גם אם נעברה בקשר למילויו. כן מוצע להבהיר כי הנסיבה השלישית, עבירה של הטרדה מינית כלפי שוטר או סוהר אחר, אף ללא כל קשר למילוי תפקיד, תחול גם על הטרדה מינית של מועסקים אחרים במשטרה ובשב"ס, ובכלל זה משרתים בשירות לאומי או לאומי-אזרחי, עובדי קבלן, עובדים באמצעות ספקי שירותים וכיוצא באלה. לבסוף, מוצע גם לקבוע כמה עבירות משמעת חדשות. בין היתר, מדובר בעבירות של דיווח כוזב או אי-מניעת דיווח, ביצוע פעולה שיש בה ניגוד עניינים, וכן עבירות הכרוכות בנהיגה ברכב כשמדובר ברכב של המשטרה או של השב"ס, ולגבי שוטר – גם ברכב אזרחי, אם השוטר לבוש מדים. בשב"ס בלבד מוצע לקבוע גם עבירה של קשר עם אסיר או אסיר לשעבר או עם בני משפחותיהם, בניגוד לפקודות הנציבות. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד אמסלם, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. רבותי, אין הסתייגויות כאמור, ואין בקשות דיבור. לכן, אנחנו מייד עוברים להצבעה. אנחנו כעת נצביע על הצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. כרגע אנחנו מצביעים בקריאה שנייה. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–2 – 38 נגד – 5 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 38 חברי כנסת, חמישה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה השנייה. מייד אנחנו נצביע שוב על הצעת החוק הזאת – בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 38 נגד – 6 נמנעים – אין חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 38 חברי כנסת, שישה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי-הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ושלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. חברת הכנסת רחל עזריה, משהו להצבעה? לא. אוקיי. <הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 51), התשע"ו–2016> [מס' מ/948; "דברי הכנסת", חוב' א', עמ' 4719; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 51), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם. בבקשה, אדוני, שוב. חבר הכנסת דוד אמסלם – איפה הוא? בבקשה, אדוני, להציג לנו את ההצעה. עד עשר דקות לרשותך. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 51), התשע"ו–2016. הצעת החוק נועדה להסדיר הטלת חסיונות על תחקירים הנערכים בשירות בתי-הסוהר, בדומה לחיסיון הקיים על תחקירים של גופים מבצעיים אחרים, ובהם צה"ל, שירות הביטחון הכללי, משטרת ישראל, הרשות להגנת עדים והרשות הארצית לכבאות והצלה. מטרתם של התחקירים היא הפקת לקחים ושיפור יכולותיהם המקצועיות של הגופים, באמצעות בחינה של פעילויות ואירועים מסוימים, ניתוחם והסקת מסקנות מהם. במטרה לקיים תחקירים יסודיים, וכדי שאפשר יהיה להפיק מהם לקחים לעתיד, הבינו בגופים השונים כי יש חשיבות לשיתוף פעולה מלא של כלל הגורמים המעורבים באירוע המתוחקר. עם זאת, במקרים רבים, מתוחקרים חוששים לשתף פעולה בהליך התחקיר, מחשש שייעשה שימוש בחומרי התחקיר נגדם במישור הפלילי, אף שהתחקיר כלל לא נועד לבחינת חשדות פליליים. לכן, במטרה לעודד מתוחקרים לשתף פעולה עם מהלך התחקיר, וכדי להפיג את חששם מחשיפה להליך הפלילי, נקבע בחוק כי בגופים מסוימים יוטל חיסיון על חומרי תחקיר המופקים במהלכו, וכעת מוצע לעשות כן גם לגבי תחקירים של שירות בתי-הסוהר. עוד מוצע לקבוע כי חומר התחקיר לא יימסר לגוף חוקר המוסמך לעשות חקירות פליליות. עם זאת, מוצע לקבוע כי החומר יימסר ליועץ המשפטי לממשלה או למי שהסמיכו לכך, לפי בקשתו, ואם חומר התחקיר מגלה חשד לביצוע עבירה, היועץ המשפטי לממשלה רשאי, לאחר התייעצות בעניין עם הנציב, להורות על פתיחת חקירה פלילית בעניין החשד. בכל מקרה, מובהר כי היועץ המשפטי לממשלה לא ימסור את חומר התחקיר עצמו לגוף חוקר ולא יצביע על חשד כלפי אדם שהיה מעורב באירוע, אלא רק יתאר את הנסיבות שבעקבותיהן נערך התחקיר, וכן את הסיבות המעלות את החשד לביצוע העבירה. נוסף על כך, מוצע לקבוע כי הנציב או מי שהסמיכו לכך יהיה רשאי להעביר את חומר התחקיר לגוף ציבורי אחר, שאינו גוף חוקר, והמידע דרוש לו למילוי תפקידו. הנציב יקבע את המטרה שלשמה יועבר החומר, וכן את אופן השימוש בו. עוד מוצע לקבוע כי מי שעיין בחומר התחקיר לא יגלה ממנו דבר, יעשה בו שימוש רק למטרה שלשמה נמסר לו ויפעל בהתאם לפקודות הנציבות בעניין זה. לבסוף, מוצע לקבוע כי ועדת משנה של ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, שישיבותיה חסויות, תקבל לפי בקשתה את חומר התחקיר ותהיה רשאית לדון בו בישיבה חסויה בלבד. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. רק לידיעתך, כרגע נודע לנו על ביטול כל ההסתייגויות. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שוב, למען הסדר הטוב: סיעת מרצ הורידה את כל ההסתייגויות, וחבר הכנסת אבו מערוף ביטל את כל ההסתייגויות. יופי. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעות. כעת נצביע על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 51), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד סעיף 1 – 35 נגד – 8 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 35 חברי כנסת, שמונה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 51), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. כעת אנחנו נצביע על הצעת החוק הזאת בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 35 נגד – 8 נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 51), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 35 חברי כנסת, שמונה מתנגדים, נוכחים – חבר הכנסת דוד אמסלם, זאת הייתה כוונתך? לא להצביע? <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני פתאום ראיתי פשוט נורה כחולה אצלך. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז לפרוטוקול, חבר הכנסת דוד אמסלם בעד. הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (מס' 51), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ושלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (מס' 4), התשע"ו–2016> [מס' מ/989; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 8619; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (מס' 4), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, זהו, היום יום חדש, אז החוק יהיה קצר, והחוק הוא – – – <קריאה:> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> שעתיים לפחות. שעתיים – ביחס לשש שעות, שעתיים זה קצר. חוק תיקון לפקודת הסטטיסטיקה – רבותי, זה פלא פלאים, אבל כדאי לכם לשמוע. <חיים ילין (יש עתיד):> תגיד לי, הסטטיסטיקה זה עמותה, או לא? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני אבדוק אם נורבגיה משלמת לה או לא. בכל אופן, פנייה של הסטטיסטיקן הממשלתי, ככה הוא נקרא. הוא הרגיש – נכנס חדש – מאחר שכל האינפורמציות והדוחות של הלמ"ס אמורים להיות דוחות בלתי תלויים, לא בממשלה, לא בשום דבר, הם אובייקטיביים לכל דבר, וכך כולם רואים אותם – ולכן הוא הרגיש שאם זה יהיה "ממשלתי", זה נראה כאילו הוא כפוף לממשלה, ולכן הבקשה היא שהוא ייקרא "הסטטיסטיקן הלאומי". <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> למה צריך חוק לזה? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא יודע, אבל כנראה צריך חוק. אתה יודע, כנראה צריך חוק, אחרת לא היו מבקשים. בדקנו גם, ואין עלויות כספיות, כי הכותרת זה הלמ"ס, מה שנקרא. זה פנימי, רק שיהיה אצלו השלט, או התואר, יהיה לא כמי שכפוף לממשלה, ואז כאילו לא אובייקטיבי, אלא לאומי – כפוף למדינת ישראל, וכל הדוחות שלו הם דוחות אובייקטיביים. בקשתי, מה שנקרא – שנעביר את בקריאה שנייה ואחר כך שלישית. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. רבותי, אין פה הסתייגויות ואין פה בקשות דיבור, לכן אנחנו כעת נצביע על הצעת החוק בקריאה שנייה. הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–2 – 33 נגד – 10 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 33 חברי כנסת, עשרה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה עברה בקריאה שנייה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מרדכי יוגב, מה? <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> משהו לא פועל בעמדה. נא בדיקתכם. נא לרשום את חבר הכנסת מרדכי יוגב כתומך. <קריאה:> בעד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן כן. הבנתי. כעת אנחנו נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 32 נגד – 9 נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (מס' 4), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 32, תשעה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (מס' 4), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ושלישית והחוק נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 125), התשע"ו–2016> [מס' כ/642; "דברי הכנסת", חוב' ל"א, עמ' 14488; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 125), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הפעם זה הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 125), התשע"ו–2016. זה החוק של חבר הכנסת יואב קיש, הוא היה בוועדה, ואני מביא אותו לקריאה שנייה וקריאה שלישית. נאמר קודם כול, לפני החוק, שבמדינת ישראל יש חוק שאומר שחיילים שנמצאים בצבא, אסור לשכנע אותם לערוק מהצבא או לעזוב את הצבא; זו עבירה פלילית לפי סעיף 109(ב) לחוק העונשין. באופן טבעי, לפי המשפטנים, זה כולל כל חייל, אבל כדי לשים דגש, כי אולי יהיו כאלה שחשבו שלא – הצעת החוק הזאת אומרת שאם מישהו התנדב לצבא – הוא לא מחויב, אבל הוא התנדב לצבא – מרגע שהוא נמצא בצבא – לא מדובר על לפני כן, ושוב אני אומר: לא לפני כן; לפני שהוא התנדב הוא יכול להתייעץ עם מי שהוא רוצה, אין בעיה – אבל מרגע שהוא נכנס לצבא, חל עליו אותו חוק בדיוק. הרבה מעורכי-הדין אומרים שזה בין כה וכה נמצא בחוק, אבל כדי לתת לזה ביטוי, כי יש כאלה שאומרים שאולי לא, אז הצעת החוק הזאת אומרת שגם מי שנכנס לצבא בהתנדבות, מרגע שהוא נכנס לצבא, אותו החוק יחול עליו, ויחול איסור הסתה לפי סעיף 109(ב), או לפי החוק שיהיה, אם מישהו ינסה לשכנע אותו לערוק מהצבא. אני חושב שזה חוק ראוי, חוק ברור, שבין כה וכה קיים – ואני מדגיש שוב: רק מרגע שהוא נהפך לחייל, לא לפני כן. לפני כן הוא יכול להתייעץ עם מי שהוא רוצה ולקבל איזו דעה שהוא רוצה ולעשות מה שהוא מבין, אם החוק לא מחייב אותו. אבל מרגע שהוא התנדב ונמצא בצבא – מאותו רגע הוא חייל לכל דבר. זו הצעת החוק. אני מבקש מחברי לתמוך בה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. כאמור, אין הסתייגויות, אבל יש לנו בקשות דיבור. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> שלוש או חמש? <היו"ר טלי פלוסקוב:> עד חמש דקות, אדוני, לרשותך. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מולנו עוד הצעת חוק מבית-היוצר של לאומנות היתר, לפי דעתי. גברתי היושבת-ראש, הצבא בישראל אינו פרה קדושה; מותר לבקר אותו, מותר להביע עמדה כלפיו, וההצעה שמולנו – המטרה שלה היא לסתום את הפיות; לא לבקר את הצבא, לא להביע עמדה אפילו בעניין של הגיוס. בכל ויכוח שלנו – – – <קריאה:> – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> חבר הכנסת אמיר, רק רגע. בכל ויכוח שלנו על התנהגות הצבא וצה"ל, נעמד מולנו כאילו זה דבר קדוש שאסור לדבר, שאסור להביע – להעביר ביקורת עליו. בימים האחרונים – אני מבין שהחיילים האלה הם הילדים שלכם, אני מבין את זה, אני יודע את זה, אבל צבא בכל העולם, בכל העולם – מה זה צבא? מה מטרתו? זה לא גם להרוג אחרים שמוגדרים אויב? נכון, יש מטרות, יש תוכניות, אבל תקראו את ספרי ההיסטוריה, ספרי הפילוסופים, שדיברו על הצבאות בעולם – צבא הורג. <אמיר אוחנה (הליכוד):> צבא מגן. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אז להציג את צה"ל או את צבא ישראל כאילו טהור, מלאכים? נו, באמת. נו, באמת. אז הזכות שלי, אני, שלא מתגייס, כערבי, אזרח מדינת ישראל שלא רוצה להתגייס ולא מתגייס – כי לפי דעתי צבא שכובש את בני עמי, שעושה שם הרבה דברים שאני לא רוצה אותם, ואני מבקר אותם – אם זה בעזה, אם זה בגדה המערבית או במקומות אחרים, זכותי – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> לא הצבא שלך. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> לא הצבא שלי, בטח. בטח לא הצבא שלי. לא מייצג אותי בכלל, בטח. <נאוה בוקר (הליכוד):> הצבא שומר עליך. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אני מדבר על העיקרון. העיקרון – הצבא וצה"ל זה לא פרה קדושה. זכותי לבקר אותו, וזכותי לקרוא לבני עמי שלא להתגייס לצבא, שהרבה – לא הרבה פעמים – הוא כובש את בני העם שלי וגם הורג בהם. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה לא החוק. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> יודע. על ההשתמטות. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אני קראתי. קראתי, קראתי, אני רוצה לדבר על מה שאני מחליט לדבר, ומה שאני רוצה להעביר, משום שאנחנו בשבועות האחרונים עוברים מסע של – כאילו אסור לנגוע בהתנהגות של הצבא, של צה"ל, כאילו זה צבא של מלאכים, והוא לא כזה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת גנאים. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, עוד חוק – עוד חוק שמי שקורא אותו ככה, ומסתכל מהצד, ומנסה להבין מה רצה המציע, ומה ירצה המחוקק – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> הוא מבין מייד. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> בסדר. יכול להיות שיש לי הבנה אחרת. <ענת ברקו (הליכוד):> לא תוכלי לנסוע לכלא 6 – – – <קריאה:> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כנראה, מי שרצה להציע את ההצעה הזאת טמן בתוכה מין אווירה שיש הסתה נגד אלה שהולכים ומתנדבים, אלה שנופלים בפח הזה, במלכודת הזאת של ניסיון לגזור מתוך עמנו, מתוך החברה הערבית, חלק יקר, שנקרא הערבים הנוצרים, שהם חלק מהעם הפלסטיני, הם חלק מהאוכלוסייה הערבית – רוצים לגרור אותם להתנדב בצבא, כאשר הצבא הזה כובש את עמם. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אולי חלק כן, וחלק לא. <נאוה בוקר (הליכוד):> למה לא? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – לא רואים את עצמם חלק מהחברה הפלסטינית – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> מעניין מאוד. מעניין מאוד. <נאוה בוקר (הליכוד):> למה לא? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אולי תירגעו? אולי תירגע? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – ואתם – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> מעניין מאוד, כשרואים אדם שונא ערבים מדבר בשם הנוצרים הערבים. תפסיק עם הגישה הזאת. <אמיר אוחנה (הליכוד):> מצער אתכם שיש צבא הגנה לישראל – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> מי ששונא – מי ששונא אוכלוסייה – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> זה את שונאת – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – לא – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – זה את מטיפה לשנאה, ואת מטיפה לקיטוב, כי אם מישהו – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> גברתי מוכנה להמשיך להקשיב לדברי ההסתה האלה נגד חברת הכנסת שעומדת על הדוכן? מעניין. כי אם את רוצה להמשיך, אני אוכל להגן על עצמי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, גברתי, את יכולה – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – מטיפה לשנאה ואומרת שאני – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אתה אדם גזען קטן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת עודד פורר, די. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אתה גזען קטן. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת עודד פורר, די. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> קטן, כזה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת עודד פורר, אני מבקשת להפסיק. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <קריאה:> מה אתה מפריע לכל אחד? תפסיק להפריע, אתה כל הזמן מפריע. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <קריאה:> – – – להפריע. די. אתה כל הזמן מפריע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זהו, חברים, זהו, זהו, תנו לה להמשיך. הוא כבר שותק. הוא כבר שותק. בבקשה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> התוכנית הזאת, היה שימוש בה בעבר נגד האוכלוסייה הערבית הדרוזית. ראינו לאן זה הוביל: זכויות לא קיבלו, יחס הוגן לא קיבלו, והם ממשיכים להיות חלק מהאוכלוסייה הערבית, וימשיכו להיות חלק מהאוכלוסייה הערבית. אותו דבר פה. אל תשלו את עצמכם, אין – אף אחד לא מאיים על מי שמתנדב; יש לנו ויכוח פוליטי, ונעמוד על זכותנו להשמיע אותו. יש לנו ביקורת חריפה. ואנחנו עושים את זה – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת עודד פורר, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. בבקשה, גברתי. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אנחנו נמשיך להשמיע את הביקורת הפוליטית שיש לנו, אנחנו נשמיע את דעותינו, ואנחנו ננסה כן להציע לצעירים שלנו דרך שכולה גאווה, שכולה כבוד, יש בה תעסוקה, יש בה חיים טובים, ולא להיות חלק משום מכונה שמדכאת את העם שלנו. אנחנו נגד החוק הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת. חבר הכנסת דב חנין. עד חמש דקות לרשותך, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות של הדיון בחוק הזה כדי להביא לכנסת את קולה של תאיר קמינר, בחורה צעירה שנמצאת פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם בכלא צבאי על זה שהיא אומרת שמבחינה מצפונית היא לא יכולה, לא מוכנה – מסרבת לשרת בצבא. עכשיו, עמיתי חברי הכנסת, אני שואל את עצמי, אני שואל אתכם ואני שואל את הצבא – כמה פעמים בחורה צעירה כזאת צריכה להיכנס לכלא – והיא לא בוחרת באיזשהו מסלול של ללכת לאיזשהו רופא שייתן לה פטור; הרי יש כל מיני דרכים שבהן אנשים משתחררים מהצבא. היא אומרת: לא, אני נאמנה למצפוני, אני לא יכולה לשרת בצבא. כך אומר לי מצפוני. הצבא, אגב, יש לו ועדות מצפון; יש ועדות מצפון, והיא אפילו הופיעה בפני ועדה כזאת. אני שואל את עצמי, מה קורה בוועדות המצפון האלה? איפה המצפון שלהן, אם הם לא מצליחים להבחין במצפונה של תאיר קמינר? גברתי היושבת-ראש, אני חושב שהסיפור הזה נמשך הרבה יותר מדי זמן, והגיע הזמן, וזה הזמן, שגם בצבא יעשו חשבון נפש, ויבדקו את צורת ההתנהלות, וישחררו סוף-סוף את תאיר קמינר לביתה, כדי שהיא תוכל לתרום לחברה, לשרת את החברה ולעשות למען החברה בדרכים שתואמות את מצפונה. אי-אפשר להכריח אנשים לעשות דברים שמנוגדים למצפונם, ואפילו כלא לא יוכל לעשות את זה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת טלב אבו עראר – עד חמש דקות לרשותך, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, עמדתנו בעניין גיוס לצבא ברורה; הרי ועדת המעקב העליונה לערבים בישראל אמרה בצורה ברורה שאנחנו נגד הגיוס לצבא. האוכלוסייה הערבית כאן חיה תחת קיפוח של הממשלות המתחלפות בישראל מאז קום המדינה עד היום. לא היה שום שינוי של מדיניות, ולכן אנחנו אזרחים במדינה, אבל כל החקיקה, כל החקיקה בכנסת הזאת – כל יום אנחנו חווים חקיקה גזענית נגד האוכלוסייה הערבית. החקיקה הזאת לא באה בכלל כדי להקל מהקיפוח, כדי להיטיב עם האוכלוסייה הערבית, אלא רק לחנוק; רואים את זה בנגב – הורסים בתים. את יודעת, גברתי, מכובדתי היושבת-ראש, כשחייל בדואי או קצין בדואי חוזר לביתו, הוא מוצא את הבית שלו הרוס. הידעת? מוצא את הבית שלו הרוס. איזה מין כבוד, איזה פרס נותנים לחייל הבדואי הזה, שחוזר הביתה – מוצא את המשפחה שלו עם הילדים שלו ללא קורת גג? ואתם לא מתביישים, קוראים לגיוס, לגיוס, שיתגייס. מחמוד בדראן, שנהרג על-ידי הצבא – כששר הביטחון דאז אמר שזה לא מוסרי, זה לא מתאים לערכים שלנו; כך אמר שר הביטחון דאז, ואז כולם תקפו – כל ממשלת ישראל עמדה לצד החייל הרוצח שרצח את מוחמד בדראן – בשוגג. למה דווקא בשוגג, נגד ערבים, נגד הפלסטינים? משטרת ישראל, מכובדי היושב-ראש, שהרגה ברהט שני צעירים ללא שום סיבה, ללא עוול – הרגו אותם. אפילו מח"ש אמרה שלא היה צורך בירי הזה; אסור לירות בשטח מאוכלס. ובאמת, האמנו – כמעט, בוא נגיד, האמנו – שיעמידו את השוטרים, הרוצחים האלה, שרצחו את מוחמד סאמי אלזיאדנה וסאמי אל ג'עאר, שיעמידו אותם לדין – בסך הכול העבירו אותם, נדמה לי, מהדרום לצפון, יעני, נתנו להם לטייל. זה מה שעשו. חוץ מזה, באים לחוקק חוק כזה כדי שאנחנו לא נביע דעה. כמה שתחוקקו חוקים, אנחנו נביע את עמדתנו בקלי-קלות. בכלל, אנחנו קוראים אפילו לחיילים הבדואים – אני כבדואי גאה, כערבי בדואי, כאן, עומד מכאן וקורא לכל החיילים הערבים-בדואים לפשוט את המדים, עקב מדיניות של הריסת בתים, של הפקעת קרקעות, של איסור איחוד משפחות, ולחזור לבתים, לחזור למעגל המאבק נגד מדיניות גזענית כלפי הערבים בכלל וכלפי ערבים בדואים בנגב בפרט. זה הפתרון. אנחנו נמשיך במאבק עד שנשיג את כל מה שמגיע לנו, את כל זכויותינו. תודה, מכובדי היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. יוסף ג'בארין? באסל גטאס, ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, אני אספר לכם מה המטרה ומה עומד מאחורי החוק הזה. עומד מאחורי החוק הזה הכישלון המהדהד של הפרויקט של "אם תרצו" וגופים אחרים בימין לגייס את הצעירים הנוצרים לצבא הכיבוש הישראלי. זה מה שעומד מאחורי החוק. הסוכנים של הפרויקט אצלנו, הנדאפים למיניהם, העוכר שמתהדר בגלימת כומר, כשבאים להגיד לו: משקיעים בך מיליונים, נותנים לך במות, ביבי נתניהו פתח את מערכת הבחירות מאצלו בנצרת, ומה אתה? למה לא מתגייסים? אז מה הוא אומר להם? זה חברי הכנסת הערבים, זה המסיתים; הם מאיימים עליהם, הם מפחידים אותם. והאמת הפשוטה היא ההפך: למרות כל המשאבים, למרות כל ההתגייסות של הממשלה – בממשלה הקודמת, שישבה בה יש עתיד, היו שני סגני שרים אחראים לפרויקט הזה, של גיוס הבחורים הנוצרים. מה לעשות, נכשלתם. אתם, עכשיו עוד חוק מבית-מדרשה של "אם תרצו", תשמעו פה מהימין במחנה הציוני; אתם, שאתמול עמדתם כאן, על הבמה הזאת, והחירויות וזכויות האדם היו גבוהות בפה שלכם, בגרון שלכם – מה תצביעו עכשיו? אני אומר לכם, חירויות וזכויות אדם לא מתחלקות. אתם שומעים אותי? זכויות אדם וחירויות לא מתחלקות. גם גזענות ופאשיזם לא מתחלקים. ראיתם אתמול, היה לכם שיעור אתמול שהפאשיזם והגזענות, שאתם נתתם להם יד בסדרת החוקים הקודמת, הופעלו גם על העמותות, מה שנקרא עמותות השמאל. ואני רוצה לראות אתכם, עד איפה הצביעות הזאת תימשך. מי שיצביע עם החוק הזה, שלא יבוא בטענה על חוק העמותות שהיה אתמול. ואני אומר לכם מכאן, לידע הכללי: רבותי, הנוצרים, גם בפלסטין וגם במה שנשאר מפלסטין, וגם בקרב המיעוט הערבי הפלסטיני שנשאר בישראל, הם בשר מבשר האומה, הם בשר מבשר התנועה הלאומית הפלסטינית. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא יעזור לך. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא יעזור לך. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> כמה נוצרים נשארו בבית-לחם? – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני אומר לכם: לא יעזור לכם, לא תצליחו להפריד ולמשול. הנוצרים במזרח היו מעמודי התווך של הלאומיות הערבית, מעמודי התווך של התרבות הערבית, מעמודי התווך של הציוויליזציה הערבית. <מיקי לוי (יש עתיד):> איזה שטויות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> והפרויקט הציוני החדש – קטן, קטן, קטן מאוד, מאשר לבוא ולגדוע את הנוצרים מהשורש שלהם. תלכו, אחרי 68 שנים – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> כמה שנים – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – אתם תפתרו את הבעיות של מזרחים ואשכנזים. אתמול באתם לכאן, אתמול, אתמול שלשום באתם לכאן, 60 וכמה שנים, ואתם עדיין גזענים אחד כלפי השני. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אנחנו פה הרבה לפניך, ולפני הסבא והסבא והסבא שלך אנחנו פה. זה שלנו – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – תפתרו את הבעיות של הגזענות שלכם – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אתה לא מכיר את ההיסטוריה, לא שלנו ולא שלך – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – שאתם מצמיחים וממשיכים להצמיח כאן – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – ולא של החברים שלך הנוצרים, שאתה מפקיר אותם בכל המזרח התיכון. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – ואל תלמדו אותנו מה זה לאומיות – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – הפלסטינית – – – אתה כנוצרי צריך להתבייש לך. תתבייש לך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – ומה זה זהות לאומית. מילה אחרונה. אני אומר לכם – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תתבייש לך – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> חיליק בר, היושב-ראש – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת פורר, להירגע בבקשה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני רגוע. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הוא כבר בקריאה ראשונה לסדר. <קריאה:> הוא נוצרי. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני אומר לכם, אני בקשר עם חיילים נוצרים שהתחיילו, שכנעו אותם, פיתו אותם, והם רוצים – מחפשים דרך לצאת מהצבא, מתקשרים אלי. אני ישבתי עם כמה מהם. בחורה שהתקשרה אלי, והיא פנתה וביקשה מהצבא פעם אחר פעם, עשו לה ועדות, והיא אמרה להם: פשוט רימו אותי, אני לא רוצה להיות כאן. ואני ישבתי אתה. על-פי החוק הזה אני צריך להיכנס לכלא. ברוך השם שיש חסינות. אבל אני אומר לכם, ואני קורא מכאן, ונמשיך לקרוא לכל הצעירים הנוצרים, גם לפני וגם אחרי מיקי לוי, שהצבא וההתגייסות לצבא הכיבוש זה מעשה נבלה; אסור לעשות. אתם תמשיכו להיות חלק מהעם הערבי הפלסטיני – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. תודה. תודה רבה. <קריאה:> איך אתם לא מתביישים? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – והצבא הזה הוא לא הכתובת שלכם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הצבא ששומר עליך. צבא של מדינה שאתה אזרח שלה. זה צבא שאתה של מדינה אזרח בה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אחרון הדוברים, ולאחר מכן נעבור להצבעה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – זה מה שהוא לא רוצה. זה מה שמפריע לו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – ישראלי, וגם לעמוד נגד הצבא, כמו שגרמנים עמדו, ושילמו בחיים שלהם. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – בכל דבר שתגיד גרמניה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> גרמניה זה נושא רגיש אצלנו, מה לעשות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – חברי חברי הכנסת, היום – באסל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, יואל חסון, חבר הכנסת חסון, להירגע בבקשה. חבר הכנסת גטאס. <קריאה:> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת גטאס. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> הוא עבר על הגבול, ככה. <קריאה:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מסע. מסע. אדוני היושב-ראש, היום, בהמשך לחקיקה האנטי-דמוקרטית, הגזענית, שבכנסת הזאת, אישרה ועדת חוקה, בקריאה שנייה ושלישית, את מה שנקרא חוק השעיית חברי כנסת, עכשיו זה באופן רשמי חוק הדחת חברי כנסת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> ערבים. הדחת חברי כנסת ערבים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> וזה מכוון בעיקר נגד חברי הכנסת הערבים. אני שאלתי שאלה, בוועדת החוקה, ומכיוון שרבים רבים מחברי הכנסת בצד של הקואליציה לא היו ולא השתתפו – ואפילו חברי הוועדה, הזעיקו אותם רק לצורך ההצבעה – אז אני מנצל את ההזדמנות ואני שואל אתכם, בצד של הקואליציה: אתם אלה שרוצים להדיח חבר כנסת – להדיח אותו, לא להשעות אותו לחודשיים-שלושה-ארבעה-חמישה, להדיח אותו, להוציא אותו. ובא היועץ המשפטי לממשלה, ובאה המשטרה, ואומרת, אחרי שהדחתם אותו: לא דובים ולא יער, אין אפילו מקום לפתוח בחקירה. מה תעשו אז? מה יגיד מצפונכם אחרי שהדחתם והוצאתם את אותו חבר כנסת? אבל אין לכם מצפון. אבל אין לכם מצפון, זו האמת, אין לכם מצפון. אתם כבר שפטתם, עשיתם בית-משפט שדה, הוצאתם אותו מהכנסת. וחברי חבר הכנסת בני בגין, עם כל הכנות שלך, ניסית לענות לי, אבל לא ענית. ואני שואל את כולכם – וזה המשך, החוק הזה, של יואב קיש, של חבר הכנסת מיקי לוי, שבמקור הוא יותר רחב, כי הוא אסר אפילו על הסתה להשתמטות של מי שרוצה להתנדב, אז צמצמתם את זה למי שכבר החליט להתנדב, והוא כבר בתוך. אז אני אומר לכם, אנחנו, יש לנו ויכוח קשה אתכם סביב הנושא הזה של גיוס והתנדבות לצבא הכיבוש. אפילו תאיר קמינר, שאני קיבלתי מכתב מהוריה, ואני פניתי אליהם – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – אתם מסכימים? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גם לא, כי זה – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> ולשירות האזרחי? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גם לא. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אבל זה ויכוח, זה ויכוח פוליטי. אל תיקחו את זה לפס הפלילי. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לפס הפלילי אתם לוקחים כל דבר היום. אם אני מתווכח היום עם חיילים ועם מתנדבים שרוצים, אז אתם כבר רוצים שבע שנים מאסר? כל ויכוח פוליטי לגיטימי, אתם כבר הופכים את זה –? מה אתם רוצים מאתנו? לסתום פיות כל הזמן? לא לדבר על כיבוש? לא לדבר על התגייסות לצבא? <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כן. <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> יש בעיה. <דוד אמסלם (הליכוד):> למה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> יש בעיה. <דוד אמסלם (הליכוד):> הרי אתם רוצים זכויות כמו כל – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> קודם כול, דוד – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> הבנתי צבא. למה שירות לאומי לא? איפה ההיגיון, למה שירות לאומי לא? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני אומר, כאשר השירות הלאומי הוא תחליף לשירות צבאי, וכאשר השירות הלאומי היה במקור במשרד הביטחון – ועדת עברי, תחזור ותלמד את זה. <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> שירות אזרחי. שירות אזרחי למה לא? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אז אמרנו: התנדבות, התנדבות – – <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – שירות אזרחי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – התנדבות. אנחנו עושים התנדבות בכפרים הערביים, ביישובים הערביים. אנחנו עשינו התנדבות בתוך הקהילה שלנו. <דוד אמסלם (הליכוד):> לא, בצורה מוסדרת. <קריאה:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אל תלמדו אותנו מה זו התנדבות. אנחנו מתנדבים. אבל אל תקשרו ואל תתנו את החובות בזכויות – את הזכויות בחובות; זה מה שאתם רוצים, זה מה שאתם רוצים. ולכן – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> דוד, עזוב. <דוד אמסלם (הליכוד):> לא, אני רוצה להבין – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אל תיקחו את הוויכוח הזה, הוויכוח על העניין של הגיוס, וגם על העניין של ההתנדבות בצבא. אנחנו נגד זה. <קריאה:> למה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> ומישהו במגזר הערבי גם – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> לא צריך זכויות. לא צריך זכויות. למה זכויות? יש גם חובות. יש גם חובות. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> עודד, אמר לך חבר הכנסת באסל גטאס: הם מייצגים, ואנחנו מייצגים את האוכלוסייה הערבית. לא אתה ולא הנדאפים למיניהם, ולא אלה – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> למה הוא לא ואחרים כן? למה הוא לא? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כי הוא לא, כי עובדה. כמה – השקעתם מיליונים; כמה חיילים נוצרים התנדבו? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – להתגייס, וחיילים מתגייסים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כמה התנדבו? יש לכם סטטיסטיקה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> שירות לאומי. שירות לאומי, שירות אזרחי. כמה בשירות אזרחי? מיליונים שפכתם, עשרות מיליונים, זה לא עזר לכם. אל תיקחו את זה לפסים של דיני עונשין. זה לא שם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אנחנו עכשיו נעבור להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 125), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה, לפי הצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד סעיף 1 – 39 נגד – 9 נמנעים – 1 סעיף 1 נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 39 בעד, תשעה מתנגדים ונמנע אחד. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים מייד להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד החוק – 39 נגד – 9 נמנעים – 1 חוק העונשין (תיקון מס' 125), התשע"ו–2016, נתקבל <קריאה:> בושה וחרפה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 39 בעד, נגד – 9, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 125), התשע"ו, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, והחוק ייכנס לספר החוקים. חבר הכנסת בהלול מבקש לציין שהצביע נגד ולא בעד ההצעה. התוצאה לא משתנה. תודה רבה. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון – סליחה, הודעה ליו"ר הקואליציה, בבקשה, בשם יושב-ראש ועדת הכנסת. יעלה חבר הכנסת דוד ביטן – תגיד על מה ההצבעה, אם יש הצבעה. <דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת):> אין בעיה. את ההצבעה אני אקרא אחרונה. בסדר? רבותי, כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות משותפות, כדלקמן: בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת המדע והטכנולוגיה לפי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים, נתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע–2009: מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה – במקום חברת הכנסת רחל עזריה מסיעת כולנו יכהן חבר הכנסת אכרם חסון מסיעת כולנו. בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון בהארכת תוקף חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשע"ג–2003: מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה – במקום חבר הכנסת רוברט אילטוב מסיעת ישראל ביתנו יכהן חבר הכנסת חמד עמאר מסיעת ישראל ביתנו. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות כדלקמן, מטעם סיעת הליכוד: בוועדת החוץ והביטחון – במקום חבר הכנסת צחי הנגבי, שהתמנה לשר, תכהן חברת הכנסת שרן השכל; במקום חברת הכנסת שרן השכל, שכיהנה כממלאת-מקום קבועה, יכהן חבר הכנסת אלעזר שטרן. בוועדת הכנסת – במקום חבר הכנסת צחי הנגבי, שהתמנה לשר, יכהן חבר הכנסת דוד אמסלם. בוועדת הפנים והגנת הסביבה – במקום חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר תכהן חברת הכנסת רחל עזריה – מדובר בחילופים לחודש אחד רק – מטעם סיעת כולנו. מטעם סיעת כולנו: בוועדת החוקה, חוק ומשפט – במקום חברת הכנסת רחל עזריה יכהן חבר הכנסת מיכאל אורן. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעות החוק שלהלן: הראשונה, הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – ביטול ניכוי הקצבה החודשית לפי הסכם עם גרמניה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעה שנייה, הצעת חוק הטבות לניצולי השואה (תיקון – ביטול ניכוי הקצבה החודשית לפי הסכם עם גרמניה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. עכשיו אני קורא הודעה שהיא להצבעה, כבוד היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן. <דוד ביטן (בשם ועדת הכנסת):> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום כ"א בסיוון התשע"ו, 27 ביוני 2016, להעביר את הצעת חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016, לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ביקש להעביר את ההצעה הנ"ל מוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את ההחלטה ולהעביר את הצעת החוק הנ"ל מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, אנחנו נצביע על הודעתו האחרונה של יושב-ראש הקואליציה בשם יושב-ראש ועדת הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד הצעת הוועדה – 42 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים (תיקון מס' 2), התשע"ו–2016, מוועדת החוקה, חוק ומשפט לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 42 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אני קובע כי הכנסת אישרה את הודעתו של חבר הכנסת דוד ביטן בשם יושב-ראש ועדת הכנסת. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 227), התשע"ו–2016> [מס' מ/1016; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 10693; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 227), קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג אותה, בשם יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת אלי כהן. בבקשה, אדוני. <אלי כהן (בשם ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 227), התשע"ו–2016. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית שההוראות המוצעות בה הן יישומו בפועל של ההסכם שנחתם בין ממשלת ישראל לממשלת ארצות-הברית, הידוע גם בשם הסכם FATCA, שלפיו התחייבה מדינת ישראל להורות לגופים פיננסיים ישראליים החייבים בדיווח לבדוק חשבונות המתנהלים אצלם ולהעביר לרשות המסים מידע על חשבונות של לקוחות המוחזקים במישרין או בעקיפין בידי אזרחי ארצות-הברית ותושביה, וכן התחייבה שרשות המסים תעביר את המידע האמור לרשויות המוסמכות בארצות-הברית, ובתמורה תקבל מהם מידע דומה על אזרחים ישראלים. הוראות החוק המוצע יחולו גם לעניין הסכם יישום, שהוא הסכם ליישום חילופי מידע מכוח הסכם בין-לאומי שחתומות עליו כיום 92 מדינות, ובהן כל מדינות ה-OECD, שמבוסס על הנוהל לחילופי מידע אוטומטיים של חשבונות פיננסיים שפרסם אותו ארגון. לאור שיטת המיסוי בארצות-הברית יחולו הוראות החוק המוצע על מי שהוא אזרח ארצות-הברית או תושב ארצות-הברית, בעוד מי שהוא אזרח מדינה זרה אחרת שהיא צד להסכם היישום – הוראות החוק המוצע יחולו עליו בהתאם למבחן התושבות, שהוא המבחן הרווח והמקובל לעניין בחינת השאלה איזה משטר מס חל על פלוני. על-פי החוק המוצע, מוסד פיננסי ישראלי שהוא מוסד לפיקדונות, מוסד למשמורת, ישות השקעות או חברת ביטוח, שלא הוחרגו על-ידי שר האוצר, יידרש מבעל חשבון או ממי שמבקש להיות בעל חשבון פיננסי – בעל חשבון פיקדון, חשבון למשמורת, חשבון בישות או כל חשבון אחר – למסור לו את המידע הדרוש לשם בירור זהותו ומדינת תושבותו לצורכי מס, או אזרחותו, ואם בעל החשבון הוא ישות – גם מידע הדרוש לסיווגה ובירור זהותו של בעל השליטה בה ומדינת תושבותו לצורכי מס או אזרחותו; המוסד הפיננסי יעביר את המידע על בעל חשבון ובעל שליטה בישות בעלת חשבון ובדבר פיננסי למנהל רשות המסים, וזה יעבירו לרשות המס במדינה הזרה. יצוין שלפי הסכם FATCA, גם אם יעשו בדיקות לאימות זהותו של אדם שיש סממן להיותו אזרח ארה"ב, הרי שיועבר מידע לגבי יחיד שיש לו במוסד פיננסי סכום העולה על 50,000 דולר, או במקרה של ישות – על 250,000 דולר. על-פי הסכם FATCA, מוסד פיננסי שלא יפעל לפי הוראות ההסכם יחויב בניכוי במקור בשיעור 30% מכל תשלום בר-ניכוי ממקור הכנסה אמריקני המועבר לאותו מוסד פיננסי. עוד מוצע, שמוסד פיננסי ישלח הודעה בכתב למי שהוא סיווגו כאזרח או כתושב מדינה זרה שמידע על החשבון הפיננסי שבבעלותו צפוי להיות מועבר למנהל רשות המסים לצורך העברתו מהמנהל לרשות המס במדינה הזרה. כיוון שמדובר בהוראות חריגות שלפיהן יועבר מידע בהיקף משמעותי לרשויות מס זרות, ובעיקר לנוכח פניות רבות שהתקבלו בוועדה, הוספת הוראת השעה מחייבת את הכלכלן הראשי והממונה על הכנסות המדינה במשרד האוצר לדווח לוועדת הכספים בארבע השנים הראשונות לחוק על יישום הוראות החוק המוצע. בהצעת החוק שלפניכם מוצע לקבוע עיצום כספי על מוסד פיננסי שלא דרש מבעל חשבון או ממי שמבקש להיות בעל חשבון למסור לו מידע או לא ערך את הבדיקות הדרושות לסיווגו כאזרח או כתושב זר, או לא העביר מידע למנהל רשות המסים. העיצומים יהיו בין 10,000 ל-50,000 שקלים. עוד מוצע בהצעה שבפניכם לתקן בתיקון עקיף את חוק איסור הלבנת הון משנת 2000, ולהוסיף לו הגדרה של "אמצעי שליטה" ולהחליף את ההגדרה "שליטה" בהגדרה של "בעל שליטה", כדי להתאימה להמלצות הארגון הבין-לאומי למאבק בהלבנת הון, כדי ליצור אחידות בין ההגדרה המקבילה שנמצאת בתיקון שמתייחס להסכם FATCA והסכם היישום. כאמור, אני מציג את הצעת החוק הזאת לקריאה שנייה ושלישית לבקשתו של חבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, שאיננו כאן. עוד ביקשה הוועדה לצרף לתקנות שיותקנו לפי הצעת החוק את ההסכם על שני נספחיו, וכן להביא לכך שיהיו בבנקים טפסים מתורגמים, כדי להקל על בעלי החשבון. אדוני השר ליצמן, אני אתייחס עכשיו לנושא של הגמ"חים, שבין היתר היה תיקון במסגרת הסעיף. הוועדה דנה בנושא מרכזי, שהוא עניין של גמ"חים, מוסדות לגמילות חסדים, שעשויים להיפגע מההסדר המוצע – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> יש תזכיר חוק. <אלי כהן (בשם ועדת הכספים):> כן, נכון, לכן אנחנו מתייחסים, ולכן הם הוחרגו, כפי שאני אציין כאן, לצורך העניין. – – אם הם ייחשבו למוסדות פיננסיים החייבים בדיווח. כדי להימנע מפגיעה בפעילות מוסדות אלה, הדומה לפעילות מוסדות ציבור, כינס יושב-ראש הוועדה נציגים ממשרד האוצר, משרד המשפטים, בנק ישראל, איגוד הבנקים ונציגות הגמ"חים, והם הגיעו להסכמה על העקרונות שיחולו ביחס לפעילות גופים אלה; ואלה הסיכומים: גמ"ח קטן – גמ"ח שאין לו פיקדונות של לקוח אשר עולים, בכל נקודת זמן, על 50,000 דולר, וסך כל נכסיו אינם עולים על 50 מיליון דולר, יצהיר לבנק על כך שמתקיימים בו התנאים האמורים עד יום 15 ביולי 2016 בטופס המצוי בבנק, וימשיך את פעילותו כרגיל. גמ"ח גדול – גמ"ח שלא מתקיימים בו התנאים האמורים לגבי גמ"ח קטן, והוא אינו רשום כיום כעמותה או כחברה לתועלת הציבור – עומדות בפניו שתי חלופות: 1. יגיש בקשה לרשם העמותות לפתיחת עמותה או לרשם החברות לפתיחת חברה עד יום 15 ביולי, ויגיש תצהיר מאומת על-ידי עורך-דין, שבו מפורטים כל התנאים המנויים בסעיף. לאחר שיוצהרו כל אותן נקודות, יסווג המוסד כמוסד שאינו מוסד פיננסי אקטיבי וימציא לבנק את האישורים האלה: עד יום 31 באוקטובר 2016 – אישור מרשם העמותות או מרשם החברות, לפי העניין, על פתיחת התאגיד; עד יום 31 במאי 2017 – אישור על הגשת הדוח השנתי לשנת 2016 לרשות המסים. 2. כמו כן, יירשם כמוסד פיננסי-ישראלי-מדווח באתר רשות המסים האמריקנית, וכן יירשם באתר רשות המסים בישראל כמוסד פיננסי לצורכי FATCA, לפי טופס שיש באתר רשות המסים. גמ"ח גדול שרשום כיום כעמותה או כחברה לתועלת הציבור ימציא אישור על הגשת דוחות כספיים עד יום 31 בדצמבר 2016 לגבי שנת 2015, וימשיך את פעולתו כרגיל. להצעת החוק אין הסתייגויות, ואבקש לאשרה בנוסח שאישרה הוועדה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אם כן – להצעת החוק הזאת אין מבקשי רשות דיבור ואין הסתייגויות – אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 227) בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. עכשיו אנחנו נצביע בקריאה שנייה. נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1–5 – 40 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 40 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אני קובע כי ההצעה עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. ההצבעה החלה. הצבעה מס' 14 בעד החוק – 44 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 227), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 44 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 227), עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית והחוק ייכנס לספר החוקים. <הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1057); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 4). יציג אותה, בשם שר האוצר, סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לדיון, בוודאי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. בשנה האחרונה פעל משרד האוצר, ופועל רבות, להביא להגדלת היצע הדיור במדינת ישראל במטרה להקל את משבר הדיור. תוכנית העבודה של המשרד בנויה מפתרונות מיידיים ופתרונות ארוכי טווח כדי למנוע את המשבר הבא. בעיית היצע יחידות הדיור מורכבת משלושה נדבכים: קרקעות, אשראי וכוח-אדם. אנו נותנים פתרונות לכל אחת מבעיות אלה, במטרה להיאבק בהיצע המוגבל ולהגדיל את מספר התחלות הבנייה בישראל. כדי לפתור את בעיית היצע הקרקעות המוגבל חוקק החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד–2014. חוק זה קובע, אדוני היושב-ראש, הליכים מיוחדים לאישור תוכניות לדיור, לצורך זירוז הליכי אישורן. מכוח החוק הוקמה הוועדה למתחמים מועדפים לדיור, שהוסמכה לאשר תוכניות החלות על קרקעות שהממשלה הכריזה עליהן כמתחמים מועדפים לדיור. מאז הקמת הוועדה מטופלות על-ידיה תוכניות רבות, הכוללות כ-200,000 יחידות דיור. מהניסיון המצטבר עולה כי משך הזמן הדרוש לאישור תוכנית מועדפת לדיור קצר בהרבה ממשך הזמן הדרוש לאישור תוכנית במסלול תכנוני רגיל. בשנת 2015, אדוני יושב-ראש ועדת הפנים, אישרה הוועדה רבע מכל יחידות הדיור שאושרו בכל מוסדות התכנון – 25,000, ועד כה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כמה במספר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 25,000. עד כה אישרה הוועדה כ-32,000 יחידות דיור. משך הזמן הממוצע, עיסאווי, לאישור תוכנית בשנה זו היה 1.2 – אני חוזר, לסבר את האוזן: משך הזמן הממוצע לאישור תוכנית בשנה זו היה 1.2 שנה. בשל תרומתו החיובית של החוק להגדלת היצע הדיור באופן מהיר, החליט שר האוצר מר משה כחלון לקדם את הצעת החוק הזאת, שבמסגרתה מוצע להרחיב את סוגי התוכניות שאפשר להביא בפני הוועדה למתחמים מועדפים לסוגי התוכניות האלה: 1. תוכנית לפינוי-בינוי הכוללת 500 יחידות דיור לפחות, במטרה לקצר את הזמן לאישור תוכניות לפינוי-בינוי. תוכניות פינוי-בינוי הן תוכניות חשובות הן בהיבט החברתי הן בהיבט התכנוני-כלכלי. הן משפרות את מצבן הסוציו-אקונומי של קבוצות אוכלוסייה חלשות ויוצרות אינטגרציה בין קבוצות אוכלוסייה שונות. בהיבט התכנוני-כלכלי תוכניות אלה מביאות לניצול מיטבי של הקרקע, שהיא משאב מוגבל, ולהתחדשות ערים. 2. הסוג שני: תוכניות על קרקע פרטית מרובת בעלים – קרקע פרטית שבבעלות 50 בעלים לפחות. התוכנית כאמור תיכנס לוותמ"ל רק לאחר אישור צוות ייעודי שיוקם וימליץ על הכנסתה, ובלבד שנכללות בה 1,500 יחידות דיור לפחות. המטרה בהכנסת תוכניות מסוג זה לוותמ"ל היא להביא למימוש קרקעות פרטיות – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> איציק, שוכנענו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, רגע, זה עכשיו הסעיף השני. המטרה, הרב ליצמן, שר הבריאות היקר, היא להביא למימוש קרקעות פרטיות, אשר בגין בעלות מרובה אין מי שיתארגן ויקדם את תכנונן. באזור המרכז, אשר ברובו יש קרקעות בבעלות פרטית, יש תוכניות רבות שאישורן בהקדם יביא להגדלת היצע יחידות הדיור באזור ביקוש זה, וזה אזור ביקוש כבד. הצעת החוק המוצעת היא נדבך נוסף, ומטרתו העיקרית היא להביא להגדלת היצע הדירות בישראל באופן מהיר. אשר על כן, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני מבקש מכם לאשר את הצעת החוק ולהעבירה להכנה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת הרפורמות בראשות חברי חבר הכנסת אלי כהן. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני סגן השר. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת זנדברג, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת יוסי יונה. אפשר לשים את הרשימה, נאזם? לשים אותה במסך? הוא כבר מעביר. אחריה – אני אקריא: יוסי יונה, עיסאווי פריג', מירב בן ארי ומנואל טרכטנברג, אם יהיו פה. בבקשה, גברתי. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חוק הוותמ"ל, שהוא קיצור לחוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור, הוא אחת העוולות שיצאו מכאן, מהבית הזה, בכנסת הקודמת, בכנסת התשע-עשרה. הייתה אז ממשלה אחרת, זו לא הממשלה הזאת, קידם אותה שר אוצר אחר, שהוא לא שר האוצר הזה. אגב, סגנו של אותו שר האוצר, שהיה אחד המגינים הגדולים על החוק הזה, יושב כאן ועוד מעט ידבר, ועמדתו היא מאוד מעניינת בהקשר הזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא בעד. <תמר זנדברג (מרצ):> אנחנו, כאופוזיציה בשתי הממשלות, הקודמת וזו, התרענו על הבעיות בחוק הזה; התרענו שמדובר במערכת עוקפת למערכת התכנון; התרענו שקיצור ההליכים, התעלמות מצורכי הציבור, בנייה רק לצורך בנייה – א. לא תוריד את המחירים; ב. תייצר בנייה שהיא באיכות לא טובה – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא נכון. <תמר זנדברג (מרצ):> – – שאין בה שטחי ציבור ומוסדות ציבור כמו שצריך; שלא מייצרת קהילות צומחות, איכותיות ובונות, אלא מייצרת מאסות של דירות לא טובות ולא איכותיות במתחמים שלא טוב לחיות בהם; ללא נציגות לציבור, עם הליכים מקוצרים ועוקפים, שלא מביאים בחשבון את האיזונים והבלמים במערכת התכנון. על כל אלה התרענו, ואני חייבת לומר: אשר יגורנו בא, זה בדיוק מה שקורה עכשיו. אז הממשלה הנוכחית – שר האוצר, מינהל התכנון הנוכחי, במקום לקחת צעד אחורה ולתקן ולהבין את הבעיה שנוצרה ואת הטעות שנעשתה, מה עושה? מרחיב, הולך צעד עוד יותר גדול קדימה. ועכשיו, לתוך אותן ועדות עוקפות הוא מכניס גם את המתחמים לפינוי-בינוי וגם את הקרקע הפרטית, ולא רק את הקרקע הממשלתית. כלומר, פותח פתח לאותן ועדות עוקפות למערכת התכנון – דורסניות ואגרסיביות ומקוצרות – מכניס אליהן גם את האדמות הפרטיות, כדי לתת לקבלנים, לא רק לתוכניות ביוזמת המדינה וביוזמת רשויות מקומיות, וגם תוכניות פינוי-בינוי, שמי שהיה כאן קודם בהצעה לסדר-היום על יום הדיור – הסברתי קצת מה הבעייתיות בהן, ומקוצר הזמן אני לא אחזור. בקיצור, במקום לקחת צעד אחורה, לוקחים עוד קפיצה גדולה קדימה. את המחיר ישלמו: אנחנו; השטחים הפתוחים, הערים, האזרחים והאזרחיות ויחידות הדיור בשוק, שמחיריהן לא ירדו, אלא הן רק יהפכו גרועות יותר. ולכן זה בדיוק הדבר ההפוך למה שצריך לעשות, ואני מציעה להתנגד לתיקון הזה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת זנדברג. הרשימה, אגב, סגורה. חבר הכנסת יוסי יונה. עיסאווי פריג', בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, מתחמים מועדפים, פתרון בעיית הדיור, הגדלת ההיצע – איך תיאר את זה סגן השר במילים יפות. ניסיתי לבדוק את החקיקה הזאת, מתחמים מועדפים, ושברי המידע שהגיעו לכאן מטילים ספק בכוונות האמיתיות של ההרחבה המוצעת כאן; פתח לשחיתות – חברתי תמר זנדברג תיארה את זה בצורה נכונה – לאפשר לקרקעות פרטיות ותוכנית פינוי-בינוי. ועכשיו אני רוצה להתייחס לזה מזווית אחרת. היום צוין בכנסת יום הדיור. לקחתי חלק בישיבת ועדת הכלכלה עם שר השיכון יואב גלנט וסגנו. למען האמת, כשעברתי על שאר הוועדות ראיתי – אין נוכחות של חברי כנסת ערבים. אמרתי: אני בכל זאת רוצה ללכת, לראות, את תפקידי אני ממלא. וראיתי לתדהמתי שהשר, שר השיכון, מדבר על דיור ליהודים, דיור ציוני – איך הגדיר את זה – דיור ציוני. הנוכחים-נפקדים, גם בדיור הם נוכחים-נפקדים. כשאני עובר על כל תהליך הדיור וכל הרפורמות למיניהן שמוצעות כאן: אם זה מתחמים מועדפים – 500 יחידות דיור מינימום; קרקע פרטית ­– 1,500 יחידות דיור; הרשות להתחדשות, הדיור הציבורי – כל הרפורמות – אני שואל את עצמי: 20% מאזרחי מדינת ישראל, שיש להם, רובם הגדול, גם בעיות דיור, למה הם נוכחים-נפקדים שם? למה לא מתייחסים אליהם? דיור ציבורי – הציבור הערבי לא חלק מהציבוריות הישראלית? זה לא מדבר אליו? אנחנו צריכים לתת מענה לקיימים, לקיימים – אלו השקופים האמיתיים, הערבים, וזה מחזיר אותי לוועדת ביטון: 50% מזרחי, 50% אשכנזי, זה מערך האיזון שמוצע שם. והשקופים האמיתיים, הערבים, שיחכו. שיחכו. אני שואל את שר השיכון, שלא נמצא כאן, ואת מפלגת כולנו, ושר האוצר: כל הרפורמות שאתה מציע כאן, כל הרפורמות שאתה מציע, האם חשבת והבאת בחשבון את בעיית הדיור בחברה הערבית? זו חברה מיוחדת? כשאתה מדבר על מתחמים מועדפים, אולי תואיל בטובך, תבוא לכאן ותגיד לנו על איזה מתחמים, ומה שברי המידע שאנחנו מקבלים לגבי המתחמים האלה? אין לכם תשובה. ועכשיו אתם מבקשים להרחיב – להרחיב את הקומבינה, להרחיב את השחיתות, להכניס קרקע פרטית. שאלתי את עצמי: ואללה, אולי יש בחברה הערבית קרקע – אין שר, אדוני. אני שם לב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שאלתי את עצמי – יש לי 10 דונם, נפעיל את הוותמ"ל. לא, אתה לא יכול, יש תנאי: 500 יחידות דיור מינימום. מחוקקים את החוק ודואגים לחסמים כדי שהחוק הזה יהיה מכוון רק לאוכלוסייה ספציפית. היום בוועדת הכלכלה שר השיכון אומר – תקשיבו, חברים: 130,000 משפחות קיבלו סיוע בשכר דירה. אני הולך ובודק כמה מה-130,000 הן משפחות ערביות. אתם יודעים כמה, חברים? 1,532, 1% – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> אבל זה כולם – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> נכון, הקריטריונים: חצי עולים חדשים, חצי אזור לאומי א', עולים אתיופים – שמים את הכסף, ודואגים להכניס את החסם. תיזהרו, לא מדובר עליכם, אבל זה קיים: 130,000 משפחות, מהן 1,532 משפחות – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> מדינת ישראל – – – שלכם – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אלו הנתונים. אל תתגאו בנתונים. 1.5 מיליארד שקל שולמו לזכאי דיור. מהם כמה הולך לנוכחים-נפקדים? כמה הולך לנוכחים-נפקדים? אבל, איך שהשר מתאר, אנחנו מדינה יהודית ציונית, אז גם הדיור צריך להיות ציוני. זאת האמת, גם הדיור צריך להיות ציוני. אסור – הזכות הבסיסית, זכות הדיור, שהיא זכות אוניברסלית – אין שר, אדוני, מותר לי לדבר, כשהשר יבוא אני אפסיק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אני מבקש לסיים. יש פה שר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין שר – איפה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש פה שר, ליצמן. נא לסיים. עיסאווי, תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אה. טוב. משום כך, חברים, זה עוד תעלול בגישה של כאילו הרחבת ההיצע. אני ממליץ להתנגד לזה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> לא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מוותרת; עבדאללה אבו מערוף; נחמן שי – מוותר. עאידה תומא סלימאן; אמיר אוחנה; עליזה לביא; אלי כהן; חיים ילין; איתן ברושי; מיקי לוי; יעל גרמן; עבד אל חכים חאג' יחיא; שרן השכל; עפר שלח; זוהיר בהלול; אורן אסף חזן; איציק שמולי – אה, זוהיר בהלול, סליחה. זוהיר בהלול, ואחריו – חזן ושמולי, אם יהיו פה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברים, יממה קשה, מייסרת ומענה עברה על כנסת ישראל מאז אמש ועד היום. אתמול התוודענו לאחד מהחוקים המדירים, המסוכנים והמוקצים מחמת מיאוס, חוק העמותות, והיום, כבר בבוקרו של היום הזה, התוודענו לעוד חוק קשה, כמעט חסר תקדים במסוכנות שלו, חוק ההשעיה, שהפך להיות חוק ההדחה. עננה כבדה מרחפת מעל לבניין הזה. דגל הדמוקרטיה יורד לחצי התורן, והימין הישראלי, מגולם בממשלתו של בנימין נתניהו, הופך את היוצרות פעם אחר פעם והופך את הדמוקרטיה הנשגבה של מדינת ישראל ללעג. אתם הופכים את בית-המחוקקים לאחד מהמבצרים הקשים ביותר במדינת ישראל. אם פעם דיברנו על כך שזו הדמוקרטיה שהיא מודל לחיקוי ברחבי המזרח התיכון, לאט-לאט, טיפין-טיפין, אנחנו מידרדרים מדחי אל דחי והופכים את הבניין הזה לקרקס. אם זיכרונכם עדיין בקרבכם ובקודקודכם, חברות וחברים בצד השמאלי שלי, שהוא הימני במפה הפוליטית בישראל, אם זיכרונכם עדיין רענן, כמו עץ רענן, אז בשנות ה-50 אתם הוקציתם מחמת מיאוס. מפא"י, שאני חלק ממנה במפה הפוליטית כרגע, קבעה אז שזו פוליטיקה ללא מק"י וללא חרות. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <איוב קרא (הליכוד):> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אביו המיתולוגי רם-הדרג של בני בגין, מנחם בגין, זכרו לברכה, וייבדל לחיים ארוכים בני בגין, אחד מהאורות הבודדים של הימין הישראלי בכנסת ישראל – מנחם בגין היה משוקץ ומצורע; הוא נרדף, הוא היה חסר ישע כמעט, למרות אדיקותו הקונסיסטנטית במלחמת ההישרדות שלו מול מפא"י, שאני חלק ממנה, כאמור, כי אז הימין הישראלי היה נרדף. ומה אתם עושים בגבורתכם כי רבה? אתם עכשיו משחזרים, משבטים, את מה שחוללו וכוננו נגדכם באותה תקופה, ואתם עכשיו רודפים את הערבים ואת השמאל הישראלי בדיוק מפליא – – <נאוה בוקר (הליכוד):> איך אתה לא מתבייש להגיד – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – בדיוק מפליא למה שעוללו לכם בשנות ה-50. אני מבקש שתשפרי קצת את המילון שלך, גברתי, נאוה בוקר. <נאוה בוקר (הליכוד):> אני מבקשת שלא תלמד אותי איך לדבר, אדוני, זוהיר. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> האם אתה יכול להגן עלי מפני האישה הזאת? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תני לזוהיר בבקשה לסיים. תודה. יש לו עוד עשר שניות. נא לסיים. תודה. בבקשה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> ולכן, אני, אגב, במאמר מוסגר אומר לך שבאופן אישי אני מכבד אותך. <נאוה בוקר (הליכוד):> זה לא קשור. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אבל באמת, תשפרי רק את ההליכות נגדי, באמת, יש גבול. יש גבול לרדידות. <נאוה בוקר (הליכוד):> יש גבול גם למה שאפשר לשמוע. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> יש גבול לרדידות, גבירותי ורבותי, באמת. אני לא יורד לרמות האלה, מעולם, ולעולם לא אעשה את מה שאת מנסה עכשיו לעולל לי. לא נעים, זה לא מכבד אותך כדוברת, כאישה שמייצגת מגזרים ושכבות. <נאוה בוקר (הליכוד):> זה לא מכבד – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> זה לא מכבד אותך. את עכשיו גם מוציאה אותי מהכלים, כיוון שאני רוצה להתמקד במה שאני רוצה לומר. אני מלמד אותך באהבה ובחדווה – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. <נאוה בוקר (הליכוד):> אני לא צריכה שתלמד אותי. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – שמה שעשו לימין הישראלי, אל לכם לעשות לנו, הערבים. אתם רוצים, בעיני רוחכם, כנסת ישראל עם טיהור אתני. אתם לא רוצים – זה הרגע הנשגב ביותר בחייכם הפוליטיים, אתם רוצים – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> איך אתה מסוגל להעלות את המילים האלה בכלל – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אתם רוצים כנסת ישראל ללא ערבים וללא שמאלנים. <אמיר אוחנה (הליכוד):> לא, זה מי שיוצא נגד צה"ל – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אתם רוצים כנסת הומוגנית. אתם – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. נא לסיים. <נאוה בוקר (הליכוד):> חיליק, מה זה "טיהור אתני"? למה, הוא מהמפלגה שלך אז אתה שותק לו? "טיהור אתני" – אתה שומע על מה הוא מדבר? <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אתם באופן אובססיבי רוצים בחקיקה גזענית והדרתית, את הערבים ואת השמאל – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> בושה וחרפה. המחנה הציוני מדבר על טיהור אתני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זוהיר, לקראת סיכום. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> היום זו חנין זועבי, מחר זה מסעוד גנאים – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – מאוחר יותר זה עיסאווי פריג', ובסוף גם יגיע תורי. <נאוה בוקר (הליכוד):> בושה וחרפה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> יש גבול לכל תעלול, בדיוק כמו שאמר קודמי כאן, על הפודיום הזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אני מבקש להקפיד על הזמנים – מכולם. חבר הכנסת חזן; חבר הכנסת שמולי; חבר הכנסת חסון; חבר הכנסת גטאס; אחרון הדוברים, חבר הכנסת חנין, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> מה אתי? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני קראתי בשם שלך, מיקי. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא, אני פה, לא שמעתי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני קראתי בשם שלך. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא אמרתי "לא", אז מצטער שלא שמעתי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אתה לא היית פה כשקראתי, זה היה מזמן. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני פה, לא זזתי מהכיסא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר, אני אתן לך אחרי דב חנין. ואני מבקש – אני אקרא בשמות של אנשים. מי שלא יהיה פה, התור שלו יעבור. אני קראתי בשם שלך. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני לא זזתי מהכיסא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אולי הלכת לשירותים. לא היית פה כשקראתי בשם שלך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נכון שהוא מיש עתיד, אבל יש גבול לכל תעלול. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אני לא זזתי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טוב, אוקיי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש, אנחנו ביום הזה ציינו בכנסת את יום הדיור, ומשבר הדיור בישראל מחייב תשובות, הוא מחייב תשובות אמיתיות. הוא מחייב, למשל, בנייה ציבורית בהיקפים גדולים בכל הארץ – גם במרכז, גם בפריפריה, ביישובים הערביים; הוא מחייב פתרונות של דיור ציבורי בהיקפים משמעותיים; הוא מחייב התייחסות ליכולת של אנשים לחסוך לטווח בינוני כדי שאנשים שיש להם קצת כסף לא מייד ירוצו לשוק הנדל"ן. יש הרבה מאוד אמצעים שאפשר לנקוט, וצריך לנקוט, כדי להתערב בשוק הדיור וכדי להתמודד עם משבר הדיור, אבל הממשלה ממשיכה ללכת בכיוון אידיאולוגי שפעם אחר פעם הוכיח את כישלונו. נתחיל בזה שהם מאמינים בכלכלת צד ההיצע – אם יהיה היצע, נפתור את הבעיות. חברות וחברים, גם בכלכלת שוק יש שני צדדים למשוואה. יש צד של ביקושים, והצד של הביקושים הוא צד חברתי; יש הבדל בין אנשים שקונים דירה כדי לחסוך – ויש הרבה כאלה – לבין אנשים שלא מסוגלים אפילו לשכור דירה. יש מיליון כאלה בישראל, שנמצאים מתחת ליכולת להתמודד בכלל בשוק הדיור שלנו, שנעשה מטורף. אבל הממשלה מתעסקת רק בצד אחד – צד ההיצע: בואו נייצר יותר דירות. אגב, אני לא מתנגד, אני בעד לייצר יותר דירות, אבל איך מייצרים יותר דירות? בואו נחפש. למה לא בונים? למה הקבלנים לא משתמשים בהיתרי הבנייה שיש להם? למה המערכות הממשלתיות לא מאפשרות – גם כשהבנייה כבר מאושרת, התכנון כבר מאושר – לא מאפשרות בנייה בגלל מחסור בתשתיות, אם זה תשתיות תחבורה או תשתיות של שירותים? לא. הממשלה נעולה על מטרה אחת: להתקיף את מערכת התכנון ולהמציא עוד ועוד ערוצים עוקפי תכנון. זה הוותמ"ל – ערוץ עוקף תכנון שהובא לכאן בימי הממשלה הקודמת ובמבחן המעשה לא מוכיח את עצמו; לא מוכיח את עצמו. אנחנו צריכים לייצר יותר דירות, ויכולים לייצר יותר דירות, אבל למה לעשות את זה במסלולים עוקפי-מערכת-תכנון? אתם טוענים שיש תורים בוועדות המחוזיות? בואו נתגבר את הצוותים המקצועיים שם, בואו נייצר סטנדרטים יותר גבוהים של אישור תוכניות. אבל הרי הבעיה האמיתית לא נמצאת במערכת התכנון. יש מלאי של מאות-אלפי דירות שאושרו ברמה התכנונית, אז למה אתם לא בונים אותן? למה הקבלנים לא בונים אותן? למה המדינה לא בונה אותן, בהתערבות שלה? עמיתי חברי הכנסת, עוד ועוד פתרונות מהכיוון הלא-נכון לא יביאו אותנו למקום יותר טוב. אני קורא לכם, עמיתי חברי הכנסת, להצביע נגד ההצעה הזאת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חנין. אנחנו, אם כן, עוברים להצבעה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מיקי לוי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אה, מיקי לוי, סליחה, לא לא לא, בסדר. אחרון הדוברים – חבר הכנסת מיקי לוי. עד שלוש דקות. בבקשה. אחר כך אנחנו נעבור להצבעה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, בכנסת הקודמת אני עמדתי על הדוכן הזה והצגתי את ההצדקה להקמת הוותמ"ל, ואכן, אני האמנתי באמונה שלמה שעקב שעת החירום שאנחנו מצויים בה חובה עלינו להקים את הוותמ"ל. ואני אומר לכם, חברים, כאשר חוקקנו את החוק ראיתי את המטרה הזאת כמטרה מקודשת – קידום של בניית דירות לפתרון משבר הדיור, בעקיפה של הוועדות המקומיות והמחוזיות – בהחלט סיבה ראויה, להוציא את העגלה הזאת מן הבוץ. וכאן הסברתי, מעל הדוכן הזה, כמה החוק נחוץ, באיזו שעת משבר וחירום אנחנו נמצאים. באמת האמנתי באמונה שלמה כי הוותמ"לים הם כלי חשוב ונחוץ. היום אני עומד כאן ואומר לכם: נתנו כוח עודף לוותמ"ל, נתנו לו כוח מפלצתי. הבטיחו לי פקידי האוצר, כשהייתי שם, כי יהיו בלמים לוותמ"ל, לא תהיה דריסה של אינטרסים ציבוריים, ישימו דגש על שירותים, ואני אומר לכם: אין דבר כזה. אספר לכם סיפור כירושלמי: הוותמ"ל אישר בנייה במי-נפתוח – לירושלמים, מה שנקרא ליפתא – הריאה הירוקה בכניסה לירושלים, מקום מדהים, עם צבאים, עם חי, עם צומח. ואני שאלתי: השתגעתם? נגמרו כל המקומות שצריך לבנות? זה המקום להרוס, את חלקת הטבע הנפלאה הזאת? ואני עמדתי בראש של אזרחים ירושלמים מודאגים, והופענו בבית-וגן בפני הוועדה שהוקמה כדי לשמוע את ההתנגדויות שלנו. לשמחתי, השופט – יואל, יואל, בבקשה – השופט שעמד בראש הוועדה קיבל את עמדתנו וביטל, בשלב הזה – שלח את כל התוכניות חזרה ללא אישור, ואת הוותמ"ל, ללא אישור של התוכניות בשכונת מי-נפתוח בכניסה לירושלים. הסיפור הקטן הזה בא להדגים איזה כוח מפלצתי נתנו לוועדה הזאת. ואני אומר לכם, הבקשה היום – ידידי סגן שר האוצר, הבקשה היום להרחיב את היכולות של הוותמ"ל אינה מן העניין. זוהי מערכת עוקפת-תכנון. אסור לנו להרחיב את ההרחבה הזאת. זה כוח מפלצתי. אני בעד דירות, אני בעד קידום כל העניין הזה. ההרחבה הזאת תביא לכך שיהיה כוח מפלצתי בלתי ראוי לוועדה הזאת, ואני אומר לכם, זה לא מן העניין. אסור לנו להצביע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. <דוד ביטן (הליכוד):> לא, לא. <מיקי לוי (יש עתיד):> מה זה "לא"? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה? למה? <דוד ביטן (הליכוד):> השר רוצה להשיב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ביקשתי, כן. <דוד ביטן (הליכוד):> מותר לו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר, לא הודעתם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קודם כול, מיקי, אם אני נואם אחריך, אני מבקש שתוריד את הדוכן. תדע לך, מיקי, אנשים בגובה שלך רואים את חצי הכוס הריקה; אנשים בגובה שלי ובגובה של איתן רואים את חצי הכוס המלאה. זה ההבדל. הצעת החוק הזאת – אתה תמכת בה, אתה רצית אותה. <מיקי לוי (יש עתיד):> בוודאי, בוודאי, רק שהיא מורחבת – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> למה? אני מבקש, למען ההיסטוריה, תצביעו בעד, שיעבור פה-אחד. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל תקשיב – כי אתם מבקשים הרחבה מפלצתית, זו הבעיה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חברות וחברים, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 4) בקריאה ראשונה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – 15 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, 30 בעד, 15 מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה – ותועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה? איזו ועדה? <קריאה:> אלי כהן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לוועדת התכנון – רפורמות – של אלי כהן. לוועדת הרפורמות בראשות אלי כהן. תודה רבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ההצעה תועבר לוועדת הכנסת, שתחליט איזו ועדה תדון בה. <הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 13), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1058); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני עובר להצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 13), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה, כפוף לקבלת פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק סגן שר הפנים משולם נהרי. בבקשה, אדוני. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, סעיף 11 לחוק האזרחות בנוסחו הנוכחי קובע את המנגנון המאפשר שלילת אזרחותו של אדם: סעיף 11(א) מסדיר ביטול אזרחות במקום שבו הוכח כי אזרחותו של אדם נרכשה על סמך פרטים כוזבים – אז הסמכות מסורה לשר הפנים. הוראת סעיף 11(ב) לחוק האזרחות קובעת כי בית-המשפט לעניינים מינהליים רשאי, לבקשת שר הפנים, לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם, אם אותו אדם עשה מעשה שיש בו הפרת אמונים למדינת ישראל, ובלבד שהאזרח לא ייוותר חסר כל אזרחות. בהמשך הסעיף יש רשימת עבירות שביצוען הוא מעשה שיש בו הפרת אמונים למדינת ישראל. לפי הוראת סעיף 11(ג), לא תוגש בקשה לבית-המשפט לביטול אזרחותו של אדם בעקבות הפרת אמונים אלא כפוף להסכמתו בכתב של היועץ המשפטי לממשלה. עוד נקבע בחוק כי קודם לפנייה לבית-המשפט יש לקבל המלצה מוועדה מיוחדת שהוקמה לצורך כך – ועדה מייעצת לביטול אזרחות. עד עתה לא נעשה שימוש בסעיף 11(ב), מעת תיקונו בשנת 2008. לאחרונה, בעקבות גל הפיגועים הקשה, הופעלה הסמכות בשני מקרים אשר ניתן אישור להתקדם בעניינם, ובקשות לביטול אזרחות של שני מפגעים הוגשו לבית-המשפט. האחד, מוחמד מאפרג'ה, אשר ביצע את הפיגוע הרצחני באוטובוס במרכז תל-אביב בשנת 2012; השני, עלאא זיוד, אשר ביצע את הפיגוע בגן-שמואל שבו דרס אזרחים ששהו בתחנת אוטובוס והוביל לפציעתם של ארבעה. מטרתו העיקרית של התיקון הנוכחי היא הרחבת האפשרות לעשות שימוש בסמכות לביטול אזרחות גם כאשר האדם שאת אזרחותו מבקשים לבטל לא אותר לצורך ניהול ההליך בעניינו. הצורך בקידום תיקון מסוג זה נעוץ בעובדה שיש מקרים הנופלים בגדרי החוק וקיימת עילה לבטל אזרחותו של אדם, אולם אין אפשרות לפעול לקידום המהלך כיוון שאותו אדם יצא את גבולות המדינה, או שמקום הימצאו אינו ידוע לרשויות. קיים קושי בניהול הליך השולל זכות בסיסית של אדם שלא בנוכחותו, אולם המנגנון בהצעת החוק קובע כי ככל שהאדם אינו יודע על קיומו של ההליך, ימונה לו עורך-דין לשם ייצוג האינטרסים והזכויות שלו בהליך. מדובר באיזון שיש בו כדי למתן את הפגיעה הקיימת בעת קיום הליך בהיעדרו של האזרח שאת אזרחותו מבקשים לבטל. נוסף על התיקון המרכזי, יש בהצעת החוק תיקונים משניים חשובים לא פחות. כך, למשל, הצעת החוק קובעת כי הסמכות לקבוע מה המעמד שיוענק למי שנשללה אזרחותו, אם הוכח שאין לו אזרחות נוספת, תינתן לשר הפנים – בניגוד למצב היום, שבו הסמכות נתונה לבית-המשפט. מדובר בהחלטה מינהלית לכל דבר ועניין, שתקיפתה תיעשה בבית-המשפט, אולם הסמכות תשוב להיות סמכות מינהלית. עוד נקבע כי שר הפנים לא יידרש עוד לוועדה מייעצת בתיקים שבהם הסמכות נתונה לבית-המשפט להחליט בעניין הביטול – כאשר מדובר בהפרת אמונים, אלא רק במקרים שבהם הסמכות מסורה לשר הפנים – כאשר מדובר בביטול אזרחות שהתקבלה על יסוד מסירת פרטים כוזבים. הרעיון הוא לחסוך בביורוקרטיה מיותרת, שעלולה לעכב את ההליך של הגשת בקשה לבית-המשפט לביטול אזרחות. תיקון החוק יאפשר שימוש יעיל יותר בסמכות הנתונה כיום לשר הפנים, כך שזו תופעל במקרים המתאימים גם כאשר מקום מושבו של האזרח הוא מחוץ לישראל ואינו ידוע לרשויות – כך, למשל, במקרה של חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה, וכן במקרים נוספים שעלו לאחרונה בעניינם של צעירים שחברו לארגון "דאעש" – ומדובר בעשרות כאלה, שחברו לארגון "דאעש" – כדי להילחם בשורותיו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת דוברים בהצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 13). שרן השכל; מיכל רוזין; עאידה תומא סלימאן? לא? כן? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא, מוותרת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. נחמן שי; יעל גרמן; עבד אל חכים חאג' יחיא; זוהיר בהלול; מירב בן ארי. <טלי פלוסקוב (כולנו):> רגע, רגע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, עבד אל חכים חאג' יחיא. אחריו – זוהיר בהלול, מירב בן ארי, דב חנין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי ועיסאווי פריג'. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אמרתי: אחריו. אחריו. להירגע. יש דובר עכשיו על הפודיום. <ענת ברקו (הליכוד):> מותר ללכת לאכול סנדוויץ'? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ננסה להבין מי צריך את החוק הזה ולמה. הרי על מה מדברים – על אנשים שעברו על החוק לכאורה. אז אם הם עברו על החוק, צריך להעמיד אותם לדין. מתי מעמידים אותם לדין? אם הוא נמצא בחו"ל, הוא לא נמצא בארץ, אתם לא יודעים את מקום הימצאו, אז הוא לא חוזר – מה הוא יעשה עם אזרחות כשמקומו בכלל לא ידוע? הוא יצטרך את העזרה של השגרירות של המדינה שהוא נמצא בה? מסגירים אותו משם, אם הוא עובר – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> מה עם הזכויות שלו? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> שנייה. איזה זכויות? כל עוד הוא לא הועמד לדין, מבחינתך הוא חשוד. יש לו את זכות החפות שלו כל עוד הוא לא הועמד לדין והורשע. זו זכות יסוד. אדם הוא חף מפשע אפילו אם אתה חושב – הרבה אנשים שהוגשו נגדם כתבי-אישום אחרי חקירות, בסוף הם יצאו זכאים. העיקרון הוא: אם הוא לא מגיע, אז הוא לא מגיע. הזכויות שלו – מה, הזכויות שלו ברכוש? אז יש לו יורשים. על איזה זכויות אתה מדבר? אם הוא נמצא במדינה והוא אפילו לא יודע שמתקיים נגדו הליך, אתה ממנה לו עורך-דין שלא ישמע אותו? שלא ישמע את העמדה שלו? שלא ייתן תשובות אפילו על החשדות נגדו? על איזה חוק אתם מדברים? אתם ממש ממש נפלתם על הראש. <ענת ברקו (הליכוד):> ומי שחבר ל"דאעש", מה אתה עושה? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> יש לך הוכחה שהוא ב"דאעש"? <ענת ברקו (הליכוד):> כן, יש לך 30 מקרים – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> שנייה. אחד משניים – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – של אנשים שנסעו לחבור ל"דאעש" ותפסו אותם. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> את יודעת מה? אני לא רוצה לענות לך, תני לי להמשיך את הדיבורים שלי. <ענת ברקו (הליכוד):> מה? מה? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא רוצה לענות לך, זכותי. לא רוצה לענות לך. <ענת ברקו (הליכוד):> אז אוקיי, מי שחבר ל"דאעש", שיישאר שם. הוא לא אזרח ישראלי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני לא רוצה לענות לך, אז אל תפריעי לי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת ברקו, תני לו לסיים לדבר. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מי שמגיע ל"דאעש", לכאורה, אנחנו לא יודעים, לא בטוחים – – – <ענת ברקו (הליכוד):> לכאורה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – יש שתי אפשרויות: או שהוא נשאר שם, נהרג, אני לא יודע מה, או שהוא חוזר לארץ. עד היום חזרו – כמה? או הועמדו לדין? <ענת ברקו (הליכוד):> אז למה שיחזרו? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> נכנסו לבתי-סוהר? אז זה המצב – אם הוא עבר על החוק, יש עונשים למי שעובר על החוק. החוק הזה הוא מיותר. החוק הזה – אני לא יודע מי נפל על הראש וחשב על החוק הזה, כי החוק הזה לא יכול – לא לקדם, לא ביטחון של המדינה – כי הרי מי שיצא, מי שעשה את העבירה, לא כל כך מתחשק לו אזרחות, הוא לא כל כך דואג לאזרחות אם הוא הגיע ל"דאעש" או למקום אחר. יכול להיות שהוא לא הגיע ל"דאעש". היה מקרה: תושב טייבה – אני פניתי בזמנו לשר הביטחון. לכאורה, חשבו שהוא הגיע ל"דאעש" – היה בטורקיה. דוד שלו הגיע לשם, החזיר אותו. חקרו אותו והוא הלך הביתה. לכאורה, אפילו אני, שטיפלתי בנושא שלו, חשבנו – המשפחה שלו חשבה שהוא הלך ל"דאעש", והוא לא הלך ל"דאעש". אני מדבר עובדתית. בן-אדם – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – היה בדרך לשם. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> הוא לא היה בדרך לשם, כי עבר הרבה זמן. הוא לא היה בדרך לשם, ועובדה שהוא חזר עם הדוד שלו. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> הוא יצר קשר והוא חזר. ואפילו השב"כ והמשטרה וכולם חקרו אותו, והתברר שהוא לא שם. אז אם הוא לא שם – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. נא לסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> החוק הזה הוא חוק גזעני, החוק הזה הוא חוק מיותר, החוק הזה הוא חוק טיפשי, לכן צריך להתנגד לו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת בהלול; חברת הכנסת בן ארי; חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אתה לא הקשבת – – – אתה לא הקשבת. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אני הקשבתי. <קריאה:> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ועורך-דין שלא שומע את הגרסה שלו. <קריאה:> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> שלא שומע את הגרסה שלו – – – אני טיפלתי בו – – – אני פניתי אליו. ביקשתי את העזרה שלו. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> – – – קודם כול, משתמשים בזה רק – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אתה לא צריך את זה. הוא הלך ל"דאעש"? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע להתנגד להצעת החוק הזאת, גם מהנימוקים שהובאו כאן, בדיון, לפני, אבל גם מהטעם העקרוני: אזרחות היא לא איזה עוד סוג של דבר שאפשר לקחת ואפשר לתת, ואם מישהו מבצע מעשה חמור, אז יש לנו עוד עונש בסקאלת העונשים, שנקרא בשם "ביטול אזרחות". התפיסה המודרנית אומרת שאנשים הם אזרחים גם אם הם עבריינים. אפילו אם בן-אדם עושה עבירה מאוד מאוד חמורה. ואנחנו – בואו ניקח מקרה קיצוני: בן-אדם שרוצח ונכנס לכלא, אדם שביצע רצח אכזרי ונכנס לכלא – מה, זה עולה הדעת שאנחנו נשלול אזרחות? אזרחות זה לא משהו שנמצא בסקאלת הענישה בכלל. ומצבים של שלילת אזרחות הם מצבים מאוד מאוד יוצאי דופן ומיוחדים, והם תמיד מתאפיינים בזה שלבן-אדם יש אזרחות אחרת, ולא שאנחנו משתמשים בשלילת האזרחות ככלי נוסף להענשה של אנשים. לכן, עמיתי חברי הכנסת, גם מהטעם הזה, וגם מהטעמים שפירט חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, אני מציע להתנגד להצעת החוק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת גטאס, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת סעדי, ואחרון הדוברים – חבר הכנסת פריג'. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אם יש מילה אחת שמתמצתת את החוק ואת ההיגיון שמאחוריו, זו המילה נקמנות. אם, כפי שאמרו חברי, מישהו עבר על החוק – מענישים אותו, מעמידים אותו לדין. הדין והעונש לא כוללים את המילה נקמנות. פה הכוונה היחידה זה לא הרתעה, כי זה לא מרתיע; שלילת אזרחות ממי שבכל הקטגוריות שנמנו בחוק – העונש הזה, של שלילת האזרחות, לא בא להרתיע מישהו – אם מישהו רוצה להצטרף לארגון כמו "דאעש", בעתיד, הוא לא יורתע אם יחשוב שבעתיד, אחרי שהוא יצטרף, ישללו את האזרחות שלו. ממתי מדינה או משטר חושבים במושגים של נקמנות על אזרחים שעשו עבירות, גם אם באמת הם עשו עבירות והורשעו בדין? זה – אני חושב שלקראת הסוף אתה גילית מה שעומד מאחוריו. בראש שלכם – עזמי בשארה. החוק הזה יבוא, ומהונדס, בשביל לשלול את האזרחות של עזמי בשארה – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – ועוד חוק שייקרא "חוק עזמי בשארה" – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – כמו שעשו חוקים אחרים בעבר. וזה שוב, עוד – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – אחרי עשר שנים – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – שהוא לא בארץ – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – עדיין עזמי בשארה תופס את – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> לא, אבל – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – מהווה את ה-nightmare? מה – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – מה, מה – – <ענת ברקו (הליכוד):> נו, אז הגיע הזמן, אחרי עשר שנים, שהוא לא יהיה אזרח ישראלי. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – איך הוא, איפה שהוא נמצא, אחרי עשר שנים – – <קריאה:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> שייתנו לו אזרחות בקטאר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – עדיין מהווה – – – <ענת ברקו (הליכוד):> בקטאר שייתנו לו אזרחות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – עדיין מהווה – – <ענת ברקו (הליכוד):> שייתנו לו אזרחות בקטאר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – גורם כל כך מגרה, להביא הצעת חוק כזו. <ענת ברקו (הליכוד):> הוא מבייש את הישראליות שלנו. <קריאה:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני חושב שזו הצעה מבישה – – <קריאה:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – שמביישת כל משטר דמוקרטי – – <קריאה:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> איזה יופי. הגיע הזמן. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – מביישת כל תפיסה מודרנית של אזרחות. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – עזמי בשארה – – – <קריאה:> – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה לא תוכל, על סמך כל מה שאתה מציע בחוק, לשלול אזרחות של מישהו. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. עד שלוש דקות. אחרון הדוברים – חבר הכנסת פריג'. <קריאה:> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <קריאה:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברי הכנסת, נא להירגע טיפה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – חברי חברי הכנסת, אין גבול להצעות החוק שבאות לשלול זכויות בסיסיות, זכויות יסוד, זכויות חוקתיות, ומה לנו יותר מהזכות הבסיסית לאזרחות. עכשיו, קיים חוק, חוק הכניסה לישראל, שנותן סמכות לשר הפנים לשלול אזרחות. אבל יש תנאים, והתנאים הם, אדוני היושב-ראש, תנאים קשים, בהתחשב בכך שהצעד המבוקש של שלילת אזרחות הוא צעד קיצוני ביותר, ואמורים להשתמש בו רק במקרים קיצוניים. ולכן, בקשה כזאת צריכה להיות מוגשת בהסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה, וזה צריך להיות מוגש לבית-משפט, ובית-משפט צריך לאשר את זה, אבל גם אז יש תנאי, שאי-אפשר להשאיר אדם חסר אזרחות. ואדוני, מה שמבקשים פה, סגן השר – מבקשים לשלול אזרחות בלי שאותו אדם יהיה נוכח, ואתם רוצים למנות לו עורך-דין – באמת, תודה רבה; איך הוא ייצג אותו בלי שישמע אותו – – <קריאה:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – שיהיה בקשר אתו? והחמור מזה – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אז שיבוא לפה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> והחמור מזה – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא. החמור מזה – תראה את הצעת החוק. <ענת ברקו (הליכוד):> שיחזור מקטאר. <קריאה:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> שיחזור מקטאר. <קריאה:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא. אבל כתוב. כתוב ששר הפנים – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא, עבד אל חכים, כתוב ששר הפנים יכול לאסור את כניסתו לארץ, מכיוון שהוא מהווה סכנה לביטחון המדינה, ואז מקיימים את הדיון בלעדיו, ושר הפנים אוסר את הכניסה שלו. את מבינה, ענת ברקו, מה? כאילו אומרים: אל תחזור, אנחנו אוסרים את הכניסה שלך, מקיימים את הדיון בלעדיך ושוללים את האזרחות שלך. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – מי שחבר ב"דאעש" – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> וגם מה, וגם מה – תראי עוד – אבל תראי עוד. <ענת ברקו (הליכוד):> – – או מי שנתן נ"צים ל"חיזבאללה", צריך לשלול לו את האזרחות. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אומרים: את הדיון על האזרחות הנוספת או על המעמד הנוסף שלך עכשיו, אחרי ששללנו את האזרחות שלך, עיסאווי, אנחנו נקיים בשלב מאוחר יותר. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – שיהיה אזרח "דאעש". <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מה אתם רוצים? <ענת ברקו (הליכוד):> או שיהיה אזרח קטאר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אזרח "דאעש" – אתם – – <קריאה:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – אם הוא הולך ל"דאעש" – – <ענת ברקו (הליכוד):> יקבל אזרחות מ"דאעש", מאבו בכר אל-בגדדי, שייתן לו – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – אז הוא יישאר שם, והוא לא רוצה את האזרחות שלך, והוא לא מחפש את האזרחות שלך. <ענת ברקו (הליכוד):> נו, אז יופי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> ואם הוא חוזר לפה – – <ענת ברקו (הליכוד):> אז אם הוא לא צריך – אדרבה ואדרבה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – אז אתם שופטים אותו, מענישים אותו. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אדרבה, הוא לא צריך. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> תפסיקו עם הצעדים המינהלתיים הנקמניים האלה, די. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לאיפה אתם גוררים אותנו? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתה היום רוצה גם – אתה היום מגיש הצעת חוק לשלול הטבות יתר של אסירים ביטחוניים; איזה הטבות יתר? <קריאה:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> הם קיבלו את העונש שלהם. הם מרצים את העונש בתנאים קשים ביותר, ואתם כל הזמן באים – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – בגישה של נקמנות. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> ממשלה צריכה לשלוט, בתי-המשפט צריכים לשפוט, אבל מה שאתם עושים פה זה צעדים נקמניים. לא יעזור לכם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אחרון הדוברים – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. לאחר מכן נעבור להצבעה, אלא אם כן תהיה איזושהי תשובה מהממשלה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים, לפני שתי קדנציות, יושב-ראש ישראל ביתנו, שר הביטחון, יצא עם ססמה: אין אזרחות בלי – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> בלי נאמנות אין אזרחות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בלי נאמנות – יפה – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אנחנו באנו להזכיר לך: בלי נאמנות אין אזרחות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, נכון. בלי נאמנות אין אזרחות. וזה עבד, זה גרף כמה? עברתם את העשרה מנדטים אז, אני רואה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> 15. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ויש הטרנד הקיים בספסלי הקואליציה, ומככבים בו כמה חברי כנסת שעל שמאל ועל ימין כשלא מוצאת חן בעיניהם אמירה של חבר כנסת ערבי – לך לעזה, לך לסוריה. <יעקב מרגי (ש"ס):> מי אמר לך את זה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז זה בטרנד – – – <קריאה:> מצרים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה – מצרים? יקבלו אותי. דבר עם סיסי, אם סיסי יקבל. עכשיו, כל החקיקה שאני רואה, אני שואל אתכם: משתלם לכם כל יום להביא לנו חקיקה? עכשיו חקיקת עזמי בשארה, חקיקת חנין זועבי, חקיקה לכל אזרח ערבי בשמו – נביא לו חוק, והכול בתירוץ – בתירוץ – "חוק טרור". חברים, בואו נקרא לילד בשמו: כמה שפחות ערבים צריך במדינה הזאת, זו התפיסה, ונתרגם את זה למונחי חקיקה; על-פי השיטה הקיימת, מבחני הנאמנות, אני אומר לכם – יש חוק באוויר, שמתנהל, שצריך בחוק הנאמנות של ישראל ביתנו לדעת לדקלם את "התקווה", ואוי למי שלא ידע לדקלם את זה. נביא חוק, נקרא לו חוק נאמנות ואזרחות, וזה יהיה הבסיס. אני שואל אתכם, אתם מדברים על אזרחות, והתירוץ של הטרור, רק שתי שאלות: האם שורפי ילדים יישארו אזרחים? האם רוצח ראש ממשלה, לא צריך לשלול לו אזרחות? מותר? אתה אזרח? נפעיל את החוק עליך, תשב בכלא. אתה יהודי – מותר לך. יש חוק, נפעיל אותו עליך. אבל אם אתה לא יהודי – לא, אדוני, החוק לא מספיק; לך לעזה, לך לסוריה, אין נאמנות בלי אזרחות. <יהודה גליק (הליכוד):> אל תלך – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אל תלך. עיסאווי, אל תלך. עיסאווי, תישאר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני שואל אתכם, שאתם חושבים על זה: הרי אתם מתגאים בדמוקרטיה ובמערכת החקיקה שאתם יוצרים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. נא לסיים. תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מי שעוסק בטרור – תשלח אותו לכלא. יש חוק – מחייב אותו. למה – – <ענת ברקו (הליכוד):> מי שהולך ל"דאעש" שיישאר שם – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – שורף ילדים ורוצח ראש ממשלה, מותר להפעיל נגדו את החוק – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – ולאזרח שהוא לא יהודי, יהיה לו חוק נפרד כאן? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. תודה, עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם תסתכלו במראה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עיסאווי, סליחה. נא לסיים. תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תסתכלו במראה, חברים. תסתכלו במראה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. האם סגן השר נהרי מבקש להגיב? <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא שמעתי – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עיסאווי, לא לא לא, סליחה, לא לא, סיימת את דבריך. סיימת את דבריך – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה מדבר עם יושב-ראש ועדת הפנים, איש מכובד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה לא משנה. תנהל אתו את הדיונים משם. תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> טוב. חברים, תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. האם סגן השר נהרי מבקש לדבר? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> לא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 13), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. נא להצביע. בבקשה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – 8 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 13), התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 31 בעד. נגד – 8, ללא נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק האזרחות (תיקון מס' 13), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת סלימאן נגד; נוסף לפרוטוקול, לא משנה את התוצאה. <הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1055); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. סגן שר הפנים משולם נהרי יציג את הצעת החוק. יש לנו רשימת דוברים. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016, מובאת בזאת להצבעה בקריאה ראשונה. הצעת חוק לתיקון חוק הדרכונים – תוקפן של תעודות מעבר, תיקון סעיף 5 לחוק. החלק המרכזי והאופרטיבי של הצעת החוק הוא לעניין תוקפן של תעודות מעבר. סעיף 5 לחוק הדרכונים, התשי"ב–1952, קובע כי תעודת מעבר תקפה לשנתיים, עם אפשרות להאריכה, במצטבר, עד חמש שנים. לכן, תעודות מעבר ניתנות לשנתיים, ולאחר מכן מאריכים אותן לשנתיים נוספות, ולאחר מכן לשנה נוספת. מכך יוצא כי הנפקת תעודת מעבר לתוקף המרבי שלה, שהוא חמש שנים, מחייבת את המבקש להגיע ללשכת רשות האוכלוסין שלוש פעמים. לפי התיקון המוצע לסעיף 5, תעודות מעבר תונפקנה, ככלל, לתקופה של חמש שנים, ושר הפנים מוסמך להורות על הנפקת תעודת מעבר מסוימת או סוג מסוים של תעודות מעבר לתקופה קצרה יותר, ולאחר מכן אפשר להאריך עד חמש שנים במצטבר. יובהר כי התיקון יחול הן על תעודות מעבר ביומטריות והן על תעודות מעבר רגילות, מהסוג הישן. חובת שמירה של מסמכי נסיעה – הוספת סעיף 6ב1 לחוק: מוצע להוסיף לחוק הדרכונים סעיף אשר יקבע את החובה לשמור על מסמך נסיעה, בדומה לחובת השמירה שנקבעה לגבי תעודות זהות בסעיף 28א לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה–1965. בסעיף זה תיקבע חובה לנקוט אמצעים סבירים לשמירה על מסמך נסיעה ולמניעת שימוש לרעה בו, לנוכח ריבוי המקרים שבהם דווח על גנבה או אובדן של מסמכי נסיעה בשנים האחרונות. אובדן או גנבה של מסמך נסיעה – תיקון סעיף 6ג לחוק: בסעיף 6ג מוצע לתקן כי מי שנגנב או אבד לו מסמך נסיעה – ימסור הצהרה על כך בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה, כפי שהיא נקראת היום, במקום בלשכה האזורית למינהל האוכלוסין, וכן, כי במקום שמסמך הנסיעה שאבד או נגנב יהיה בטל עם הוצאתו של מסמך נסיעה חדש, הוא יהיה בטל כבר עם מסירת ההצהרה, בלא תלות בהנפקת מסמך נסיעה חדש. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך, להצביע בעד. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברות והדוברים. תמר זנדברג – בבקשה. אחריה – יוסי יונה. אחריו – מיכל רוזין. אני עוד ממש שתי דקות סוגר את הרשימה. אם מישהו מבקש להירשם, הוא מוזמן להגיד עכשיו. אחרי תמר הרשימה סגורה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לנצל את העובדה שנמצא כאן הרב אלי בן-דהן, סגן שר הביטחון. אנחנו כבר דיברנו על הנושא הזה בדיון קודם – – – <ענת ברקו (הליכוד):> יש הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 2 נגד – אין נמנעים – אין <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן כן. לא, תבטלי את זה. איך עושים? <תמר זנדברג (מרצ):> אני בעד, דרך אגב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר, לא משנה. איך מבטלים? <תמר זנדברג (מרצ):> אני בעד, אגב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> את בעד? <תמר זנדברג (מרצ):> אני בעד, מה זה חשוב? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר'ה, טעות שלי. ההצבעה לא נחשבת. <תמר זנדברג (מרצ):> לא לא, אין הצבעה, אין הצבעה כרגע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תפעול שעונים. בבקשה. סליחה. <ענת ברקו (הליכוד):> רק שניים הצביעו בעדך, לא משהו. <תמר זנדברג (מרצ):> לא, זה היה הבעת אמון בדברים שאני עומדת להגיד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שניים בעד תמר, אפס מתנגדים. <תמר זנדברג (מרצ):> בדיוק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הרווחת. <תמר זנדברג (מרצ):> שניים בעדי. את אחת מהם, ענת? את אחת מהשניים? הצבעת בעדי. <ענת ברקו (הליכוד):> איך זה קרה? <תמר זנדברג (מרצ):> ראית מה זה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> וואו. ירון מזוז נוכח. <תמר זנדברג (מרצ):> יש הפתעות בכנסת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ירון מזוז נוכח, ראית? <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טוב, אנחנו מתחילים מחדש את הזמן לתמר, תודה שהצבעתם בעדה. שלוש דקות. נא להתחיל. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להפנות את הדברים שלי במיוחד אליך, סגן שר הביטחון הרב אלי בן-דהן. אנחנו כבר דשנו בנושא הזה הרבה במהלך היום, וגם כאן, בדיון שהיה קודם, ביום החיילת – וחבל שלא נכחת בנאום שלי, חברת הכנסת ענת ברקו. אני מצאתי את זה קצת מוזר שביום ההצדעה לחיילות, צה"ל בוחר למנות לרב הצבאי הראשי אדם שכל-כולו זלזול בנשים, הדרה והקטנה שלהן. והנה, בדיוק עכשיו, בזמן שאנחנו עורכים את הדיון הזה, מתפרסמות עוד כמה אמירות מאותו רב. אני שמה לחלוטין, לגמרי בצד, את שאלת האונס והדבר הזה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אני רוצה לשאול אותך, חבר הכנסת סמוטריץ, ואת הרב אלי בן-דהן – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אתם מדברים שטויות, אתם משקרים, אתם – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת סמוטריץ. <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל זה מה שהיה כתוב היום. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – בתשובה על השאלה אם מותר להעסיק ערבים – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת סמוטריץ וחבר הכנסת לוי, בבקשה, אתם יכולים לדבר עוד מעט. <תמר זנדברג (מרצ):> – – כלומר לעודד עבודה עברית, עבודה ליהודים בלבד, משיב הרב: אין זו גזענות. בתשובה על השאלה אם זו לא אפליה לאסור על אישה להעיד במשפט, חברת הכנסת ברקו, השיב הרב: זאת אכן אפליה, אבל אפליה לטובה, מכיוון שאופייה הסנטימנטלי של האישה אינו מאפשר לה לעמוד בחקירות שתי וערב. האם צריך להרוג מחבלים שנפצעו ולא נהרגו? התשובה היא: כן, כמובן, מכיוון שהרי הם חיות. עכשיו, באמת, אני רוצה לשאול אתכם – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – מזל שאתה בכזה מיעוט קטן. <תמר זנדברג (מרצ):> – – חבר הכנסת סמוטריץ, חבר הכנסת אלי בן-דהן – זה אחד מהשניים – זה אחד מהשניים – או – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> 3% אתם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת סמוטריץ, בבקשה, תן לה לדבר. אתה יכול לעלות לדבר אחר כך. הרשימה נסגרת אחריה. אתה רוצה, נרשום אותך. <תמר זנדברג (מרצ):> רגע, אתה טוען שכ-4% מהציבור, שזה מי שהצביע מרצ, חושבים שאישה, אופייה הוא לא סנטימנטלי ולכן היא ראויה להעיד במשפט? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר. <תמר זנדברג (מרצ):> זה מה שאתה טוען? אני רוצה להבין. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> כי אני רוצה לשאול – זה אחת מהשתיים – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני רושם אותך, אבל תן לה לסיים. <תמר זנדברג (מרצ):> – – או שמשהו מאוד מאוד מדאיג קורה בשו"תים שלכם שם, ותתחילו לענות תשובות שהן לא פלפולים הלכתיים על אופייה הסנטימנטלי של אישה ועל הגזענות נגד ערבים ועל חיות אדם – זה אופציה אחת; אופציה שנייה זה שתבינו שמדובר כאן באדם שכנראה יש לו בעיה – יש לו בעיה עם ערכי השוויון, יש לו בעיה עם ערכי הפלורליזם. זה אחד מהשניים: או שזה משליך על כל המוסד הזה, של הדיונים ההלכתיים המפולפלים האלה, או שזה מעיד על האדם עצמו. יש כאן שתי אפשרויות, והבחירה היא נורא נורא ברורה. ביום החיילת, להגיד שאדם כזה, שאלה הדעות שלו על נשים, שאסור לשמוע אישה שרה, שאישה לא יכולה לשרת בצה"ל, שאישה יש לה אופי סנטימנטלי ולכן היא לא יכולה להעיד במשפט – אלה שתי האפשרויות. זה עד כדי כך פשוט. הבחירה, האמת, מוטלת לפתחכם, ואני באמת אשמח לשמוע את דבריך, כי אנחנו מחכים לתשובה בנושא הזה. תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תגידי לרמטכ"ל – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת זנדברג. חבר הכנסת יונה. יוסי יונה, אתה רוצה לדבר? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> כן כן, אני רוצה לדבר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז בבקשה, עכשיו. אחריו – חברת הכנסת רוזין. מי שאני אקרא בשמו ולא יהיה פה מפסיד את התור שלו. רוזין, בן ארי וגלאון. יש רשימה ארוכה, אז נא לעמוד בזמנים. חבר הכנסת יונה, בבקשה, עד שלוש דקות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר, ברשותך, על דרכון סימבולי. דרכון סימבולי זה אחד שמקנה לך דירה בישראל. היום אנחנו מקיימים את הדיונים כאן בכנסת בסימן של הדיור בכלל והדיור הציבורי בפרט, וכאשר אנחנו מסתכלים על המציאות – נכנה אותה "המציאות הדיורית" – שבה מתקיימת החברה הישראלית, אדוני היושב-ראש, הרי שהממצאים ממש מביכים. אני רוצה להזכיר ליושבי הבית את המציאות ששררה כאן בשנות ה-60. בימים האלה, אדוני היושב-ראש, 206,000 דירות נמצאו בקטגוריה של דיור ציבורי – 23% מכלל הדירות בישראל בשנות ה-60 היו דיור ציבורי. אני מנחש שמעטים מכם יודעים מה השיעור, או מה האחוז, של הדיור הציבורי היום, בשנת 2016. האם מישהו מוכן לקחת ניחוש? מיקי. <מיקי לוי (יש עתיד):> 55,000. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> 55,000, בקירוב, זה מספר הדירות. ומהו השיעור אתה יודע, מיקי? אתה ואני. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא עשיתי את החשבון. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אז לא עשית חשבון. אם כן, היום קיימים – חברי דוד ביטן, אתה יודע מה השיעור של – – – <דוד ביטן (הליכוד):> רגע, תן לי לרשום את כל הנתונים. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> את הנתון. אז שתדע, אדוני, בין 2% ל-2.5% מכלל הדירות הן דירות דיור ציבורי. מציאות עגומה. אנחנו יודעים גם מה הגורם לכך; הדיור הציבורי לא נעלם סתם. נכון, חלקו נמכר במבצעים, וזה היה מבצע מבורך, אבל כפי שחלקכם יודעים, הכסף שבא מהדיור הציבורי נעלם. במדינות מתוקנות, אם היה פיאסקו כזה גדול, היו מקימים מן הסתם ועדת חקירה ממלכתית; נכון, חברי רועי פולקמן? <רועי פולקמן (כולנו):> כן. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> הנה, אתה רואה, הוא מסכים. לכן, כדי לתקן את המעוות, צריכים – – – <דוד ביטן (הליכוד):> אני רוצה להבין, זה קשור לחוק הדרכונים? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא. אבל אמרתי בתחילת הדברים, חברי דוד ביטן, שאני משתמש במושג של דרכון כדרכון סימבולי. זאת אומרת, זה בעצם אשרה שמאפשרת לך קורת גג בישראל. זו המשמעות של הדרכון הסימבולי. ואני כאן עומד, יחד עם החברים שחשים את אותה הזדהות אתי למול המשבר העצום הזה, בדיור בכלל, ובדיור הציבורי – לומר משהו מאוד פשוט: אם הממשלה לא תתעשת – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> משפט סיכום, יקירי. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני במשפט סיכום, אדוני היושב-ראש. אם הממשלה לא תתעשת ותיקח על עצמה את הנושא של הדיור הציבורי כפרויקט לאומי, שעלותו היא מיליארדים של שקלים, הרי אנחנו נמשיך ונתבוסס באותה בעיה, שרק הולכת ומחמירה. אז אם כן, אנחנו היום בסימן של הדיור, אני מבקש מכולנו, ובמיוחד מממשלת ישראל, שבכך היא ממשיכה לחטוא גם בימים אלה, לאמץ פרויקט לאומי. חברי דוד אמסלם מחייך, ואני לא יודע למה. אם הוא חושב שזאת – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> לכל זה הגעת דרך הדרכונים? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> כן, בוודאי. אמרתי, זה סימבולי. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת יונה. חברת הכנסת רוזין; בן ארי; גלאון; טרכטנברג; אבו מערוף; נחמן שי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה רוצה? כן. אחריו – חברת הכנסת סלימאן. <דוד ביטן (הליכוד):> נחמן, בחייך, נו. <דוד אמסלם (הליכוד):> לך תאכל סנדוויץ'. <חיים ילין (יש עתיד):> נחמן, תתיש אותם. קדימה, שיתחננו. <דוד ביטן (הליכוד):> חיים, אתה מותש כבר. <חיים ילין (יש עתיד):> אני? <דוד ביטן (הליכוד):> נראה לי כך. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> נראה לי שאתה מותש – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני רציתי לבקש את עזרת הכנסת – – <קריאות:> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – גם מעל הבמה הזאת, כדי לסייע לגברת ג'ניפר אלן, כדי שהיא תוכל להישאר בארץ. ג'ניפר אלן הגיעה לארץ לפני חמש שנים, ועשתה פה פעילות נפלאה בקרב אוכלוסיות מוחלשות; היא פעלה אצל ניצולי השואה, אצל עולים מאתיופיה, אצל אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים, אצל נוער בסיכון, נשים העוסקות בזנות, וכל מי שנמצא בדרך כזו או אחרת בשוליה של החברה הישראלית. אבל עבר הזמן המותר לה, עברו חמש שנים, ועכשיו הודיע לה משרד הפנים שהיא צריכה לסיים את עבודתה ולצאת מן הארץ. אני רק הייתי פה לרבים מאוד שפנו למשרד הפנים וביקשו את התערבותו כדי לסייע לה. היא לא מוותרת, היא חוזרת ומבקשת להשאיר אותה בארץ. מסתבר שדרשו ממנה גם מכתבים משר האוצר משה כחלון ומשר הרווחה חיים כץ, אף-על-פי שהחוק לא מחייב את זה. השר חיים כץ הבין את הערך החשוב של שהייתה בארץ, של העזרה הבלתי-רגילה שהיא הגישה פה. אגב, עזרה שנאמדת ב-14 מיליון דולר – 14 מיליון דולר שהיא אספה וחילקה לאותן קבוצות שהזכרתי קודם. השר כץ הבין, וחתם. השר משה כחלון – מי מכיר, מי יודע – השר משה כחלון עדיין לא חתם. אם הוא לא חותם, שר הפנים אומר: אין לי המלצות של שרים, אני לא יכול להשאיר את הגברת ג'ניפר אלן בארץ. ואני רוצה לומר פה, בשמם של ארבעה פרופסורים חתני פרס ישראל, שכתבו לשר האוצר ואמרו לו: "אנחנו פונים אליך אישית כשר האוצר בישראל בבקשה דחופה לסייע בהארכת תוקף השהות של הגברת ג'ניפר אלן. אם לא יוארך תוקף הוויזה שברשותה, תצא הגברת אלן מישראל וסיועה החשוב ייקטע". אנו מכירים, אומרים הפרופסורים, "את תרומתה המשמעותית לקבוצות וליחידים בישראל, ואנחנו מבקשים ממך שתאפשר לה להישאר עדיין בישראל". היא לא רוצה לעשות עלייה, היא לא יהודייה, אבל היא רוצה להישאר פה ולהמשיך במפעל ההומניטרי שלה. ואני שואל את כנסת ישראל, אלה שמאזינים לי, כמה אטימות צריכה להיות פה, כמה טמטום יש פה, לדחות אותה, לא לאפשר לה להישאר פה עוד שנים אחדות, כדי שתוכל לסייע לאותן קבוצות מוחלשות באוכלוסייה, שכל כך זקוקות לה וכל כך נהנות מהשירות שהיא עושה עבורן. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. אראל מרגלית – אינו נוכח. אמיר אוחנה – אינו נוכח. עליזה לביא – אינה נוכחת. איתן ברושי; מיקי לוי; יעל גרמן; רויטל סויד; חאג' יחיא; יעל כהן-פארן; שרן השכל – שרן, מוותרת? שרן השכל מוותרת. עפר שלח; יחיאל חיליק בר; איילת נחמיאס ורבין; זוהיר בהלול – מוותר. אורן אסף חזן – אינו נוכח. איציק שמולי – מוותר. יואל חסון; קסניה סבטלובה; בצלאל סמוטריץ – בבקשה, אדוני. רשימת הדוברים נעולה כמובן. בצלאל סמוטריץ – אחרון הדוברים. <חיים ילין (יש עתיד):> בצלאל, תיקח כוס מים לפני זה, ואל תעצבן את המליאה, תעשה לי טובה. אני רואה איך אתה מגיע, מההליכה אני כבר יודע שאתה עצבני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני לא יכול פשוט שלא להגיב על דבריה של חברתי חברת הכנסת זנדברג, שעלתה כאן לדוכן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה לא מוסיף לו כבוד. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> ואני אומר לחברת הכנסת זנדברג – ובאמת לא נעים, כי אנחנו חברים, ואני מעריך אותך, ואני הולך להגיד דברים קצת לא נעימים; שלמה המלך אומר: גם אוויל מחריש חכם ייחשב. בתרגום לעברית מדוברת, מוטב לסתום את הפה ולהיחשב טיפש מאשר לפתוח אותו ולהוכיח שזה נכון. <תמר זנדברג (מרצ):> כן, כן – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> הבורות שאתם מפגינים ביהדות פשוט מגחיכה אתכם עצמכם. <תמר זנדברג (מרצ):> אתם חושבים שאנחנו טיפשים, ואנחנו חושבים – – – נכון? כן, כן. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> חוסר ההבנה הכל-כך בסיסי – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – זה לא כי אתם טיפשים – זה לא כי אתם טיפשים – זה כי לא למדתם. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> בצלאל, אתה חצוף. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> הרי לא הייתם מתבטאים בשום נושא – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – לא ברפואה, לא בפיזיקה, לא בביולוגיה, לא במחשבים – בשום נושא לא הייתם מתבטאים בלי ללמוד, בלי להכיר, בלי להבין. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> רק ביהדות כל אחד מבין, כל אחד מדבר, כל אחד שופט – – <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – כל אחד כבר יודע לקרוא שו"תים גדולים. ידידי היקרים, תלמדו, זה דבר ראשון. דבר שני – אגב, אני מוכרח לומר: זה לא שאני חכם גדול, אבל אני למדתי. מספר השנים – ואני, תאמינו לי, הקטן שבקטנים – שאני למדתי בישיבה, זה בערך השנים שבאוניברסיטה עושים דוקטורט. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדם כמו הרב אייל קרים עוד למד הרבה יותר מזה. אז אני קצת יודע – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – ואם אתם הייתם לומדים את אותו מספר השנים, הייתם בוודאי הרבה יותר חכמים ממני, כי אתם יותר מוכשרים, אבל לא למדתם ואתם לא יודעים, ואתם חושפים כל פעם את הבורות הזאת. זה דבר שני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> זה גם כן דבר הזוי, הרי אם יש ציבור במדינת ישראל – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> התורה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – שמכבד נשים, זה הציבור הדתי. אצלנו, חברת הכנסת זנדברג, לא מפרסמים תמונות עירום של אישה כדי למכור את הצמיגים בחנות של בעלה. אצלנו לא מעירים הערות סקסיסטיות. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אצלנו מתייחסים לאישה – ואני אומר לך בלי שאני מכיר את הרב אייל קרים באופן אישי – הוא מתייחס לאשתו – הרבה יותר מאשר אני מניח רובנו כאן – בצורה מכובדת. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מה זה קשור לדברים? תתייחס לדברים שהיא אמרה. תתייחס לדברים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> הוא מכבד את החיילות שמשרתות אתו ולצדו. כבודה של בת מלך פנימה. הרי אם יש מקום שבו רוחשים באמת כבוד לאישה, באמת מכבדים את האישה ואת גופה – אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> העיקר שלא תהיה באותו חדר עם ערבייה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – זה בציבור הדתי. אז אתם לא מתביישים? כשאצלכם אישה היא חפץ, כשכמות ההטרדות המיניות – אתם לא מתביישים לשפוט אדם כמו הרב קרים. כי מה? כי ראית באיזה עיתון שציטט איזה בלוג שציטט איזה רבע של שאלה שנראה לך שהוא אמר פעם איזה משפט שאת הרי לא מבינה אותו ואת ההקשר שלו, כי לא למדת ולא פגשת ואת לא יודעת, אז את אומרת שהוא לא מכבד נשים? <תמר זנדברג (מרצ):> אתה גזען ובור, זה מה שאתה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אתם לא רציניים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתה לא רציני – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> סיימת? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אתם פשוט לא רציניים, נקודה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתה לא רציני – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת סמוטריץ. רבותי, אם רציתם משהו להגיד, לא שמענו אתכם, אבל אנחנו עוברים להצבעה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – סנטימנטלי – – – זה הכול, זה מה שיש לי להגיד לך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כעת אנחנו נצביע על הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <דוד ביטן (הליכוד):> סמוטריץ, תאמין לי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 34 חברי כנסת. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – נא לבדוק את עמדתו, בבקשה, זה לא פועל, אז – 35. בעד – 35, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה, ומועברת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. לפרוטוקול – להוסיף את נחמן שי כתומך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> העמדה של חבר הכנסת חיליק בר לא פעלה בעת ההצבעה, ולכן אמרתי: 35. הטכנאים, נא לבדוק – בבקשה – מה קורה בעמדתו של חיליק בר. <קריאות:> – – – <הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 31), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1056); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 31), התשע"ו–2016. מי מציג לנו את הצעת החוק? תציג לנו את הצעת החוק השרה סופה לנדבר. <קריאות:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מה הקשר בין המקורות והתורה לבין סנטימנטליות? <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, נא להירגע, השרה כאן, בואו נשמע. <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, כיום על-פי פקודת המשטרה, פקודות המטה הארצי במשטרת ישראל, ככלל, אינן טעונות פרסום ברשומות. לכלל זה נקבע חריג, ועל-פיו פקודות שלגביהן יקבע היועץ המשפטי לממשלה, בהתייעצות עם המפקח הכללי או מי שהוא הסמיך לעניין זה, כי יש להן נגיעה או חשיבות לציבור, יהיו טעונות פרסום נוסף ברשומות. הוראה זו מטילה על היועץ המשפטי לממשלה נטל רב שלא לצורך. לפיכך, מוצע כי גם בא-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה יוכל לבחון את הצורך ולקבל החלטה על פרסום הפקודות אשר יש להן נגיעה או חשיבות לציבור, בדומה להסדר הקבוע בהקשר זה ביחס למפקח הכללי של משטרת ישראל. מתן האפשרות לקבלת ההחלטה על פרסום ברשומות גם לבא-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה יפחית מהעומס המוטל על היועץ המשפטי לממשלה ויביא להתייעלות ולהאצה של התהליך. הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לשרה סופה לנדבר. רבותי, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. אגב, רשימת הדוברים נעולה. חבר הכנסת יוסי יונה; מירב בן ארי. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני בודקת. דב חנין מבקש לבדוק אם הוא רשום בדוברים. לא. <מירב בן ארי (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה, גברתי השרה, כנסת נכבדה, אני לא אדבר הרבה, אבל, חבר הכנסת מרגי, לא יכול להיות שעומד כאן חבר כנסת ואומר שבמגזר הדתי מתייחסים לנשים יותר טוב מאשר במגזר החילוני. <יעקב מרגי (ש"ס):> אין הכללות, אין הכללות. <מירב בן ארי (כולנו):> אין דבר כזה, אני לא יודעת מאיפה זה הגיע. מה שיש לך להגיד, חבר הכנסת בצלאל, על הרב קרים, על ההתנהלות הזאת – זה בכלל לא רלוונטי. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> עכשיו, אני לא אגיד שבמגזר הדתי נשים הרבה יותר פעמים מופלות מאשר בחילוני, אני פשוט בטח לא אגיד שהמצב הפוך, ואני מבקשת ממך שתחזור מהדברים שלך. מה זה "אישה היא חפץ"? מה זה הדבר הזה? ואני אגיד לך עוד משהו – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – אתה יודע, הרבה פעמים, בגלל העובדה שאנחנו יושבים באותם ספסלים, חושבים שאנחנו חושבים אותו דבר. אז היה לי חשוב לבוא לפה ולהגיד לך שאנחנו לא חושבים אותו דבר. ואתה יודע מה, אין תחרות: צריך לקדם נשים בשני המגזרים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> ולדעתי, היום, דווקא היום, לצערי היום, בדיוק ביום הזה, הכנסת הזאת לא הוכיחה את עצמה. אז חבל מאוד שגם צריך להמשיך עם זה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. עבדאללה אבו מערוף; נחמן שי – לא הבנתי, מגיע? מגיע. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להביע מפה דאגה לגבי המינוי של הרב הצבאי הראשי החדש. לקח לצה"ל הרבה זמן לקיים, כנראה, את התהליך של הבחירה הפנימית, וכל אחד שמכיר את התפקיד הזה מבין שמדובר במלחמות כוח, גם בתוך הצבא וגם מחוץ לצבא, כמקובל, ולגבי התפקיד הזה יש תמיד גם הרבה פוליטיקה שסובבת אותו, בין מפלגות דתיות, חרדיות, שרוצות לשים יד על הממסד הדתי הצבאי. אתמול נמסר על מינויו של הרב קרים לתפקיד הזה, אלוף-משנה. על פניו נראה היה שהכישורים – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> מה, הוא יקבל תת-אלוף? <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא יקבל תת-אלוף, כן. על פניו נדמה היה שהדברים הם פשוטים והמינוי עובר חלק, אבל מאתמול עד היום התקבצו יותר מדי ציטוטים שקשורים לדברים שהוא אמר בשנים האחרונות – אגב, גם אם הוא אמר לפני עשר שנים, חוק ההתיישנות לא חל עליהם. על פניו, עוד פעם אני אומר, לכאורה, הם חושפים איזושהי עמדה מאוד קיצונית, עם אמירות קשות – אני לא אצטט אותן מחדש, כי אני מחכה לקבל עליהן אימות, אבל אני מדבר על הרושם הכולל שמצטבר עכשיו לגביו. מתוך מה שהתפרסם, גם, צה"ל – הגורמים המוסמכים בצה"ל, ראש אכ"א – לא היה מודע לאמירות האלה, שמיוחסות לרב קרים. אני חושב שמפה צריכה להישמע קריאה להקפיא את המינוי הזה עד לבדיקה יסודית שתיעשה על-ידי הצבא. אני לא מציע להוציא את זה מידי הצבא, אני חושב שזה תפקיד צבאי, אבל אני חושב שאם הרב אמר את הדברים האלה, המינוי צריך להישקל מחדש. יכול להיות שיימצא ההקשר שבו הדברים נאמרו, והכול יעבור בשלום, אבל מרגע שיוחסו לו אותן אמירות קשות – זה עלה בשעות המוקדמות בכנסת – אני חושב שזה לא דבר שאפשר לעבור עליו בשתיקה ולסדר-היום. אז לפני שיתחילו לדון בוועדות, גם בכנסת וגם מחוץ לה, עדיף שצה"ל יודיע שמתקיימת בדיקה, שהעניין הזה עדיין בתהליך, שהמינוי הזה הוא לא סופי. זה לא יוריד מכבודו של צה"ל דבר וחצי דבר, להפך, זה רק יוסיף. ואני חושב שהודעה מוסמכת שתינתן בסוף התהליך הזה תעמיד את התפקיד הזה במקום – או שהוא יאושר או שהוא לא יאושר. אבל אין ספק שנדרשת בדיקה נוספת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; חבר הכנסת אראל מרגלית; חבר הכנסת אמיר אוחנה – מוותר. חברת הכנסת עליזה לביא; חבר הכנסת איתן ברושי; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר. יעל גרמן; רויטל סויד; עבד אל חכים חאג' יחיא; יעל כהן-פארן; שרן השכל; עפר שלח; יחיאל חיליק בר; איילת נחמיאס ורבין; זוהיר בהלול; אורן אסף חזן; איציק שמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מוותר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יואל חסון? <יואל חסון (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, חבר הכנסת יואל חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כל כך הרבה אנשים בבית הזה שומרים על צה"ל, מגינים על חיילי צה"ל, שומרים על כבודו של צה"ל – אני שואל אותך, חבר הכנסת סמוטריץ: בכל מחיר להגן? אין רבנים אחרים? חייב להגן עליו בכל מחיר? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> הוא מתאים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש עוד הרבה רבנים שמתאימים – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> הוא – – – הוא פוסק, הוא – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – שאין להם כל מיני פסקי הלכה מוזרים כאלה? למה אנחנו צריכים, מה בדיוק זה מוסיף לחוסן הלאומי שלנו? למה אנחנו צריכים שעל הרב הראשי של צה"ל יהיה סימן שאלה? למה? למה ההגנה האוטומטית הזאת? למה? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אין סימן שאלה. אם אתה שם סימן שאלה אז הוא לא ראוי לתפקיד? אז אני – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא אני, עזוב אותי, אני לא אבוא בפני הרב הזה; אני עשיתי לי רב אחר, אני לא אבוא בפני הרב הזה, תאמין לי. אבל חיילי צה"ל יהיו חייבים לבוא בפני הרב הזה, כי אין להם רב אחר, כי זה הרב שיהיה. אז למה צה"ל היקר שלנו, באמת, צריך שיהיה לו רב ראשי עם סימן שאלה? למה? מה, אין רבנים מצוינים? אין אחרים? אין כאלה שאין עליהם כל הסממנים האלה וההלכות האלה והפסקים האלה? למה? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אתה רוצה מי שחושב כמוך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, זה לא קשור אלי, אתה הופך את זה לעניין פוליטי. זה לא עניין פוליטי. מאיפה אני יודע, תגיד לי – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדם משמיע דעות שונות משלך – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה יודע, אבל אתה – שנייה, יש כאן איזושהי מחשבה שזה הפך – וחברת הכנסת בן ארי הוכיחה שזה לא כל כך קשור – שזה כאילו עניין של אופוזיציה–קואליציה. אני לא יודע מה זה הרב קרים, לא יודע במה הוא תומך, למי הוא הצביע. אין לי מושג. אני יודע שדברים שהוא כתב – לא ראויים, אני יודע שדברים שהוא כתב מכתימים את צה"ל. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מה קבע? לא ראויים למה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מכתימים את צה"ל. עכשיו, אתה יודע מה, תחשוב רגע אם אתה, או מישהו מאתנו, היה מקבל, לדוגמה, שנשיא אוניברסיטה, כן, יהיה בו איזשהו רבב מקצועי. הרי לא היינו רוצים שזה יהיה, נכון? לא היינו רוצים. אז אנחנו מתפשרים – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – אוניברסיטאות – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – מתפשרים וממנים רב ראשי לצה"ל שיש עליו כזה רבב ויש בו סימן שאלה? למה זה טוב? למה זה טוב? זה פוגע בצה"ל. ואני אומר לך, חבר הכנסת סמוטריץ, ההגנה האוטומטית הזאת שלך – זו הגנה אוטומטית שאני לא בטוח שאתה מספיק לחשוב בכלל. קח את הזמן, קחו קצת זמן, אני מקווה שהרמטכ"ל יבחן את הדברים באופן מקצועי ונקי, אני בטוח – ללא שום אג'נדה, ויקבל החלטה – – – <יהודה גליק (הליכוד):> תגיד, יואל, מתי פעם אחרונה התעניינת ברב הראשי לצה"ל? אתה בכלל לא יודע מי הרב הראשי היום לצה"ל – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל הנה, עובדה – – – <יהודה גליק (הליכוד):> בכלל לא אכפת לך מי הרב פרץ – – – זה בכלל לא מעניין אותך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל, חבר הכנסת גליק, הנה עובדה, היום כולם יודעים מי הרב הראשי הבא של צה"ל, ויודעים שהרב הראשי הבא של צה"ל, יש בו סימן שאלה. אגב, אני גם יודע מי היה הרב הראשי הקודם, ואני יודע מי היה הרב הראשי הקודם, שהיה גם מעורב בהעברת מידעים לשר בנט – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – אנחנו יודעים הכול, זה בסדר, אבל – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> משפט אחרון, ברשותך. הפריעו לי פה. <קריאה:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – חבר הכנסת גליק, לצבא הגנה לישראל, לחיילי צה"ל, מגיע וראוי שיהיה רב ראשי נקי מכל רבב, ללא סימני שאלה, וכזה שהם ירגישו בנוח שהוא יהיה הרב שלהם. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. חברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת חיים ילין, אחרון הדוברים. שלוש דקות, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת – גילוי נאות: אני לא מכיר את המועמד לתפקיד הרב הראשי לצה"ל, אני לא מכיר אותו, ואני אומר את הדברים על בסיס הדברים שצוטטו מפיו. ואם הוא לא אמר את הדברים, אם הוא אמר דברים אחרים, הוא מוזמן לקום ולהגיד: לא זה מה שאמרתי, אמרתי דברים אחרים. אבל אני רוצה, עמיתי חברי הכנסת, לא להתייחס למועמד לתפקיד הרב הצבאי הראשי, אלא לדברים שנאמרו כאן בכנסת, כי הרי הוויכוח כאן בכנסת היה על דברים שנאמרו. <יהודה גליק (הליכוד):> אתה בעד החוק או נגד החוק? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני אומר לך, חבר הכנסת גליק, הנה הדברים שנאמרו: הומואים הם חולים – זה יהדות? נשים לא כשרות לעדות כי הן סנטימנטליות – זו יהדות? <מיקי לוי (יש עתיד):> מה זה? תסביר לנו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אין לנהוג במחבלים כבני-אדם, שהם הרי חיות – זו יהדות? אונס זה אולי בסדר – זו יהדות? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> דב, אני שואל אותך – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> זו יהדות, חבר הכנסת סמוטריץ? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מי שטבח – – – ושוחט ילדה – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני אענה לך: מי שטוען – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מישהו פעם טען – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה זה קשור? מה זה קשור? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מי שטוען שהאמירות האלה זה יהדות – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – אין לדעת למה זה שייך – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – האמירה שהדברים האלה זו היהדות היא אמירה אנטישמית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת חיים ילין. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מזל – – – <תמר זנדברג (מרצ):> גם אתה לא קובע, יש לנו חדשות בשבילך. <קריאה:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אתה מייצג זרם כזה ביהדות. היהדות כל כך הרבה יותר גדולה, פתוחה ופלורליסטית ממך. אתה אדם חשוך וגזען, זה מה שאתה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חיים ילין – אחרון הדוברים, ואנחנו עוברים להצבעה. חברת הכנסת תמר זנדברג, אני מבקשת להירגע. בבקשה. שלוש דקות. <קריאה:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> האמת, לא תכננתי לדבר. <קריאות:> למה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> 1. אני לא מכיר את הרב הצבאי; 2. אני חושב שכנסת ישראל לא צריכה להתערב במינויים של צה"ל; 3. אני יהודי גאה; 4. אף אחד לא יטיף לי מוסר על מה זה יהדות. ואני אסביר למה אני מתכוון. אני לא מבצע את ההלכה כמו בן-אדם דתי. מצוות בין אדם למקום – אני מודה, אני לא מבצע. אבל מצוות בין אדם לחברו, תאמין לי, אני אשכב על הגדר, אני אמות למען זה. למה? כי זה בדם שלי, זה בערכים שלי. ולכן, בצלאל, כשאתה בא ואומר את הדברים כאילו שיש פה אגף שלא יודע, שלא מבין, אתה שם את עצמך מעל אנשים מסוימים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> ממש לא מעל – – – <חיים ילין (יש עתיד):> בצלאל, תקשיב. אני לא מתווכח. אני מסביר לך מה אני מרגיש, מה אני מבין ממה שאתה אמרת. אני לא בא להתווכח אתך, אני לא מתווכח. <דוד אמסלם (הליכוד):> חיים – – – <חיים ילין (יש עתיד):> גם אתך אני לא מתווכח, דודי – שאתה סותם לי את הפה כל הזמן בוועדות שלך. אני לא מתווכח. <דוד אמסלם (הליכוד):> לא, לא, חיים, אם היית עומד על בין אדם לחברו אמיתי, לא היית – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא נכון, לא נכון, כי גם את זה צריך לדעת להבדיל. גם את זה צריך לדעת להבדיל. ולכן אני בא ואני אומר, חבר'ה, אין מונופול על התורה והיהדות לאף אחד, לאף אחד. זה אחד הדברים היפים שיש ביהדות – שכל אחד מפרש אותה כדרכו, ואתה יודע את זה יפה מאוד. יש – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא. אני מדבר על – אני לא מדבר על ההלכה, שהגבול זה הלכה. עזוב, אני לא מדבר על זה. אבל יש 6 מיליון יהודים במדינת ישראל. כמה זרמים יש? כמה בתי-כנסת יש? בחייאת, אז תן לכל אחד ליהנות מהרגע, תן ליהנות מהיהדות איך שהם תופסים את זה. אל תתווכח על זה. אני לא דן את הרב הראשי בשום פנים ואופן, אבל אני דן בזה שאם אנחנו רוצים להיות כנסת שמכבדת את העם, אז בטח ובטח לא להטיף לאף אחד מה זה יהדות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 31). מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 31), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 26 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, שני נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 31), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. חברת הכנסת ענת ברקו – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – ועדת חוקה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חוקה? <דוד ביטן (הליכוד):> בהסכמה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מקובל על כולם חוקה? אז אוקיי, אז היא עוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט. חברת הכנסת ענת ברקו מבקשת להוסיף אותה לפרוטוקול כתומכת בהצעת החוק. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 51) (מסלול מקוצר), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1058); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 51) (מסלול מקוצר), התשע"ו–2016. תציג את הצעת החוק השרה סופה לנדבר. להצעה זו יש הצעה שהוצמדה, ואותה יציג – חבר הכנסת דוד ביטן – מרב מיכאלי? חברת הכנסת, את תציגי את החוק? אוקיי, חברת הכנסת מרב מיכאלי. אוקיי, בבקשה, גברתי. <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> גברתי, חברי הכנסת, הצעת חוק ההוצאה לפועל במסלול המקוצר, שנת 2016, היא הצעת חוק ממשלתית בעניין הפיכת המסלול המקוצר לגביית חובות, הקבוע היום כהוראת שעה, להוראת קבע. המסלול המקוצר הוקם כמנגנון לגביית חובות עד לסכום של 10,000 ש"ח, שתפעיל מערכת ההוצאה לפועל, ויהיה יעיל ומהיר יותר ממנגנון הגבייה הקיים. המסלול הזה מתאפיין במעורבות מינימלית של הזוכה, שכן מערכת ההוצאה לפועל היא הפועלת לגביית החוב. תקופת הגבייה במסלול המקוצר הוגבלה לשמונה חדשים, ואחריהם, אם היא לא תצליח בהליכים, יועבר התיק להליכי הגבייה הרגילים. המסלול המקוצר עוגן בהוראת שעה במסגרת חוק ההוצאה לפועל. מדיווחים שהועברו לוועדת החוקה במשך שנות הפעילות באשר לפעולתו של המסלול המקוצר עולה כי המסלול עמד בהצלחה במטרות שהוצבו לו – שיעורי סגירת התיקים במסלול המקוצר הם גבוהים יותר וגביית החוב מהירה יותר בהשוואה לתיקים דומים שנפתחו במסלול הרגיל. נוסף על כך, אחוז הזוכים המבקשים לעזוב את המסלול המקוצר הוא נמוך, וההוצאות המתווספות לחוב במסלול המקוצר נמוכות מאלה שבהליך הרגיל. עוד מוצע בהצעת החוק כי הגשת התנגדות במסלול תביעה על סכום קצוב או ביצוע שטר לא תהווה עוד עילה להעברת ביצוע התיק למסלול הרגיל. אם נדחתה ההתנגדות בבית-המשפט – ימשיך ויתנהל כתיק במסלול המקוצר, לאחר שבית-המשפט קבע כי אין מקום לקבלת התנגדות החייב. נוכח האמור, ממשלת ישראל תומכת בהצעת החוק ומבקשת לעגן את הוראת השעה כהוראת קבע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשרה סופה לנדבר. הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפיכת המסלול המקוצר למסלול קבוע), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/3122/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> כאמור, יש הצמדה של הצעת חוק. חברת הכנסת מרב מיכאלי, יש לך שלוש דקות להציג את הצעת החוק שלך, ההצעה המוצמדת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי, חברותי, חברות הכנסת, אני מאוד שמחה להצמיד את הצעת החוק שלי להצעת החוק הממשלתית הזאת, שאני חושבת שהיא חשובה, מצוינת וראויה. בואו נתחיל ממספרים – הכי פשוט; החובות בהוצאה לפועל עומדים היום על 650 מיליארד שקל. הסכום המפוצץ, האגדי הזה, גדול יותר מהתקציב של מדינת ישראל – 650 מיליארד שקל חובות. מכל ההר הזה יוצא עכבר קטן של 10% – 63 מיליארד שקל, שהם באמת החובות בהוצאה לפועל, הקרן של החובות. כל שאר מאות המיליארדים האלה – ריביות, שכר טרחת עורכות ועורכי-דין, טעויות, ועל זה עוד כפל ריביות דריבית דריבית דריבית. המסלול הזה, שמובא כאן, שפועל כבר שבע שנים בהצלחה מרשימה, ועכשיו מוצע להפוך אותו למסלול קבע, גורם לזה שחלק ניכר מהחובות לא יגיעו לתוך המערכת המנופחת הזאת ולא יתפחו לממדי ענק מפלצתיים כאלה. וזה למה? משום שחובה על המערכת לפנות, לאתר, בעצם, את החייב/חייבת, לאפשר לה לשלם לפני שהחוב מתחיל לצבור ריבית דריבית, ובעיקר, חוסך את כל שכר הטרחה שבדרך – וצריך להגיד שגם לחלק ניכר מהזוכות והזוכים זה כדאי, כי זה פחות זמן, כי גם להם זה פחות שכר טרחה, כי הם לא צריכות וצריכים לשכור עורך או עורכת דין. בקיצור, כולן מרוויחות ומרוויחים. אני רוצה להגיד שהצעד הזה הוא חשוב, אבל הוא לא מספיק. בתוך 650 מיליארד השקל האלה, יש לנו עוד הרבה דברים לטפל בהם. אנחנו חייבות וחייבים לעצור באופן ניכר, להוריד באופן ניכר, לחתוך את הריבית הזאת שנקראת ריבית פיגורים, לא להפקיר את החייבות והחייבים לסכומים האלה. אנחנו צריכות וצריכים לטפל בהרבה אספקטים שמביאים בכלל את הציבור הזה – ואגב, עוד מספר שתמיד תזכרו בראש: 700,000 חייבות וחייבים במדינת ישראל, 700,000 אזרחיות ואזרחים שיש להם תיקים בהוצאה לפועל; רובם המכריע הם מהעשירונים התחתונים במדינת ישראל, רובם המכריע עברו לחיות חיים שבהם הם בכלל ויתרו על קשר עם המוסדות הפורמליים של מדינת ישראל, כי להיות 20 שנה עם חוב שתופח לממדים של 4 מיליון שקל, כשכל קשר בינךָ או בינךְ לבינו הוא באמת מקרי בלבד, מביאים לזה שיש לנו לא רק ציבור שחיה מבחינה כלכלית במצב לא טוב, אלא ציבור שמנוכר ומנוכרת אזרחית. בדבר הזה אנחנו צריכות וצריכים לטפל בכל אמצעי שיש לנו. אני שמחה שיש לי זכות להיות חלק מהאמצעי הזה, שמובא לפנינו עכשיו, ואני מפצירה בכולם ובכולן לתמוך בו. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. כאמור, יש לנו רשימת דוברים: חברת הכנסת שרן השכל; יעל כהן-פארן; עאידה תומא סלימאן; יוסי יונה; דב חנין; נחמן שי; יעל גרמן; חאג' יחיא; זוהיר בהלול; מירב בן ארי. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. נצביע על הצעת החוק הממשלתית, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 51) (מסלול מקוצר), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 51) (מסלול מקוצר), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 19 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט. חברת הכנסת מירב בן ארי – לפרוטוקול כתומכת; חבר הכנסת דוד ביטן – כתומך; דודי אמסלם – כתומך; ענת ברקו – כתומכת; רועי פולקמן – כתומך; חאג' יחיא גם מבקש להצטרף כתומך. כעת אנחנו נצביע על הצעת החוק הפרטית, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפיכת המסלול המקוצר למסלול קבוע), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת מרב מיכאלי ודוד ביטן. מי בעד, מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הפיכת המסלול המקוצר למסלול קבוע), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תוסיפו אותי, נעלם לי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> המחשב לא עובד. לכן, 29, כולל נחמן שי, שהעמדה שלו לא פועלת. 29 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עוברת בקריאה טרומית, ועוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה, או שיצמידו אותן, וזה יהיה שנייה ושלישית, הדיון הזה כבר יהיה בוועדה. <הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 59) (צמצום תחולת הסדר קצבה ומשכורת מקופה ציבורית), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/636); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 59) (צמצום תחולת הסדר קצבה ומשכורת מקופה ציבורית), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת דוד אמסלם, קריאה ראשונה. בבקשה, חבר הכנסת דוד אמסלם, עד עשר דקות להציג לנו את הצעת החוק שלך. <דוד אמסלם (הליכוד):> היות שאנחנו באמת גם עייפים, אנחנו נקצר, מה שנקרא – חיים, נקצר. אם היית חבר, לא היית עולה. <קריאה:> – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> אמרתי, אתה יודע, אמרת: אני מתאבד בשביל חברים – שלח אותנו הביתה מוקדם. גברתי היושבת-ראש, כבוד השרה, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה ראשונה את הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 59) (צמצום תחולת הסדר קצבה ומשכורת מקופה ציבורית), התשע"ו–2016 – מה שנקרא הקופה הציבורית. האמת היא שבפעם הקודמת כבר הסברתי מה זה, אבל חשוב לי להדגיש שוב, ולהסביר, כי אני בהצעת החוק הייתי די המום איך הגענו למצב. קופה ציבורית, המשמעות היא שאם עובד המדינה שיצא לגמלאות וחזר – בפנסיה תקציבית; המשמעות של פנסיה תקציבית, שהוא יוצא בגיל מוקדם לפנסיה, והמדינה משלמת לו פנסיה בגיל המוקדם. למשל, אנשי הצבא יוצאים, לדוגמה, בגיל 50, 45; הם, מהרגע שהם יוצאים מצה"ל, הם מקבלים פנסיה באופן מיידי, הם לא מחכים לגיל 67, וזה בעצם נקרא – כל מי שנמצא במסגרת הפנסיות התקציביות במדינה, זה הסיפור שלו. באה המדינה ואמרה: אני הוצאתי בחור בגיל צעיר לפנסיה, ואני משלמת לו פנסיה, והוא חזר לעבוד אצלי באחת המסגרות, אז אני אקנוס אותו: עד גיל 57 אני אוריד לו שני-שלישים מהפנסיה, מגיל 57 עד 60 – שליש, ומ-60 הוא יהיה פטור. יכול להיות שיש ויכוח אם זה נכון או לא נכון, אבל זה לא חשוב, היות שזה היה על כל המשק. בשנת 2016, כנראה מישהו בעל כושר שכנוע עמוק ורציני שכנע את המערכת של האוצר, במיוחד הממונה על השכר – ואני היום לא מצליח להביא דרגה לעובד שמקבל 4,000 שקל, על דרגה של 300 שקל אני צריך להתווכח אתו שבועיים – החליט שהוא פוטר אותן, את כל החברות הביטחוניות: התעשייה האווירית, רפא"ל וכו'. ראה את זה הצבא שנה אחרי זה, ובא לאותו ממונה ואמר לו: רק שנייה, ולמה אנחנו, לא תפטור אותנו? אמר להם: אתם צודקים, אנחנו נפטור גם אתכם. מייד קפצו גם המשטרה והשב"ס, ופטרו גם אותם. דרך אגב, שב"כ והמוסד, פה בכנסת, לפני חודשיים אתם הצבעתם לפטור אותם. מדוע הם לא היו פטורים לפני ארבע, חמש שנים? כי הם התווכחו בכלל, מול האוצר, על כל מסגרת השכר שלהם, והם לא רצו להתאים אותם לאנשי הצבא. <מיקי לוי (יש עתיד):> הם לא רצו להיפרד – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> לא לא לא, הם רצו לשפר, אז, את הפוזיציה שלהם מול האוצר בהסכמי השכר, והיות שבעצם זה בא במסגרת הסכם שכר כולל – הקופה הציבורית הייתה אחד הסעיפים – אז לכן הם לא חתמו, ולכן הם שילמו. <קריאה:> – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> שנייה, זה חשוב. לי חשוב הסיפור כדי – – – <קריאה:> – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> רק שנייה. ואז, כשאני שאלתי: אני מבין שפטרתם את כל הגופים האלה שהפנסיות התקציביות שלהם הן בערך, אני מעריך, בין 20,000 ל-40,000 שקל בחודש – אז מי נשאר? אז אמרו לי: מי שנשאר זה עובדי המדינה הזוטרים – צריך להבין למה זוטרים; מי שבכיר, אז יש לו חוזה אישי, וממילא אין לו פנסיה תקציבית – – <קריאה:> – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> יכול להיות. אני אומר: לרוב. – – ועובדי רשויות. למשל, אני – אני עובד עיריית ירושלים 25 שנה; יושבים פה אנשי צבא, אנשי המוסד, אנשי שב"כ, שיוצאים עם פנסיות חבל על הזמן, הם לא משלמים פנסיה תקציבית, אין להם את השני-שלישים קנס. לי יש – – <קריאה:> גם לי. <דוד אמסלם (הליכוד):> – – וגם לאלי. למה? אין לי מושג. אני מקבל פנסיה היום כמה אלפי שקלים, אז מורידים לי שני-שלישים מהפנסיה שלי. היום פרשה ממשרד החינוך – סתם, זו דוגמה קלאסית שקורית למאות אנשים, לדעתי. מורה פורשת היום בגיל 52, 53; המערכת משכנעת אותה שאחרי 30 שנה היא כבר שחוקה וכו', ומשחררת אותה לגמלאות. פורשת המורה, הולכת לעבוד במתנ"ס – מורידים לה היום שני-שלישים מהפנסיה. קרי, אם היא מקבלת 6,000 שקל, וזה פחות או יותר הפנסיות שלהם – – – <קריאה:> היה צריך לבטל – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> אז יכול להיות. שנייה, דקה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – טעות שלנו – – – מיליארדים – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> אבל אם אלוף בצה"ל פורש, עם 40,000 שקל פנסיה, אומרים לו: אתה צודק, אתה לא תשלם את הקנס. הוא יבוא להיות חבר כנסת, יקבל עוד 40,000 שקל, והוא פטור. רבותי, כמעט כל נושא שאני נוגע בו בוועדה – זה המצב במדינת ישראל של היום. ומה הכעיס אותי? לא למה אנחנו מתקנים את זה היום. אני טענתי, רבותי: כל המשק צריך להיות שוויוני בנושא הזה. אתם רוצים להוסיף לכולם, תקנסו את כולם. אתם רוצים להוריד, אין בעיה, אבל לא יכול להיות מצב – ובהיגיון שלי זה בדיוק הפוך: מילא אם הייתם פוטרים את האוכלוסיות החלשות, האוכלוסיות שיוצאות עם פנסיה נמוכה, אז ניחא, הייתי מבין את ההיגיון. אבל למה הדבר דומה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה לא ביטלו את זה בכלל? <דוד אמסלם (הליכוד):> שנייה, דקה. למה הדבר דומה? לאחד שמרוויח 100,000 שקל לחודש, אנחנו נגיד לו: אדוני, אתה משלם מס הכנסה 10%, אבל אם אתה מרוויח 4,000, אתה תשלם 40%. לכן, אני הגשתי את ההצעה בקטע – להביא הכול לעניין שוויוני. אלא מאי? היות שבמערכות האלה יש הסכמי שכר, והם לא יכולים להוריד, בסופו של דבר ההצעה שלי כיום היא להביא את כולם לאותו מכנה משותף, והמשמעות היום היא פשוט להוריד את כל הנושא של הקופה הציבורית. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כמה עולה החוק שלך? מלא כסף. <דוד אמסלם (הליכוד):> החוק שלנו – לא, מכיוון שמדובר במעט מאוד אנשים – אני מדבר על השירות הציבורי כרגע, של המדינה. לגבי הרשויות – המדינה לא יודעת כמה עובדים כאלה יש ברשויות כאלה; להערכתי מאות. אבל הכסף הגדול לא יושב שם. בדרך כלל עובד שפורש מרשות, הוא מתקרב לגיל 60 – הוא לא יוצא בגיל 40, אז לכן הכסף שם הוא כסף קטן. מדובר לכאורה בהטבה די קטנה. זו לא הטבה. מה שמפריע לי זה – איך הגענו למצב הזה. הכנסת, כאן, אנשים שישבו פה – אולי רובם אפילו לא התחלפו – לא הבינו מה הם עושים, והם הצביעו עבור הצעת חוק דבילית, לדעתי לא שוויונית, לדעתי גם לא חוקית. אני אמרתי באחת הפעמים – אמרו לי: דודי, אבל זה החוק. אמרתי: רבותי, שלא נתבלבל. אנשי סדום שמרו על החוק. אם תקראו את רש"י, תראו שרש"י מתעכב ואומר שאנשי סדום היה להם חוק שאם אתה בא ואתה קצר, במיטה, אז מותחים אותך, ואם אתה ארוך קוצצים לך את הרגליים, ועדיין הם נקראים עד היום אנשי סדום. החוק הזה, מבחינתי, הוא חוק סדום, ומה שאני חושב – הלקח שאני מבקש מהחברים כאן לשים לב אליו להבא: כשאנחנו מצביעים על משהו, לפעמים אנחנו מצביעים באוטומט, אבל חשוב להבין מה המשמעות שלו על אזרחים קטנים שיושבים בקצה, והם בעצם משלמים את המחיר של הטעויות שעושים בבית הזה. אז אני מבקש באמת מכולם להצביע בעד הצעת החוק הזאת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דוד אמסלם, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת מירב בן ארי; עבדאללה אבו מערוף; אראל מרגלית; איציק שמולי; דב חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מוותר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עאידה תומא סלימאן; קסניה סבטלובה; יעל גרמן; מנואל טרכטנברג; עמר בר-לב; חאג' יחיא; יואל חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מתלבט. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אורן אסף חזן; איילת נחמיאס ורבין; אחמד טיבי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא ויתרתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה בינתיים תחשוב. ישראל אייכלר; זוהיר בהלול; יחיאל חיליק בר; יוסי יונה – אתם תעצרו אותי. באסל גטאס; רויטל סויד; עליזה לביא; יעל כהן-פארן; אורי מקלב; אמיר אוחנה; מנחם אליעזר מוזס; ג'מאל זחאלקה; עפר שלח; מיקי לוי; איתן ברושי; מאיר כהן; טלב אבו עראר; שרן השכל. אוקיי, יואל חסון מדבר שלוש דקות, ואנחנו עוברים להצבעה. עד שלוש דקות, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש הקואליציה הנכבד, חבר הכנסת אמסלם, אני רוצה לומר לך שאני באמת מודה לך על החוק הזה, אבל אני באמת – ואני הולך לבדוק עכשיו, ואם אני הצבעתי על ביטול הקופה הציבורית לאוכלוסיות החזקות, כפי שהגדרת, תאמין לי, אכה את עצמי ארבע פעמים בראש. כי אני חושב – – – <קריאה:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה היה בכנסת התשע-עשרה או בכנסת השמונה-עשרה? <מיקי לוי (יש עתיד):> בתשע-עשרה נחתם ההסכם מול הצבא ומול המשטרה. אני הייתי שם. <דוד אמסלם (הליכוד):> לפני כן זה היה התעשיות הצבאיות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז תודה לאל, ידי לא הייתה במעל, ואני אומר לכם שהקופה הציבורית חייבת להיות לגבי כולם, והביטול עכשיו – ברור שהוא עוזר לחלשים, ועדיף שזה יהיה ככה מאשר לא בכלל, אבל הקופה הציבורית הייתה צריכה להישאר, כי לא ייתכן שאנשים שמסיימים עם פנסיה של עשרות-אלפי שקלים חוזרים לעבוד בחברות ממשלתיות, פה בכנסת ובכל מקום, ומקבלים את המשכורת, בנוסף, מהמדינה, כאילו אין להם שום פנסיה ושום הכנסה אחרת – זה לא שוויוני, זה לא הגיוני, זה לא נכון, והקופה הציבורית, שהכניסה את כולם בסל, הייתה נכונה וחכמה. והנה, עכשיו, אולי הרוויחו כי היה כאן לובי גדול של החזקים, אז הרוויחו בסוף החלשים, אבל מי שהפסיד בסוף – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> בדרך כלל זה ככה. בדרך כלל החלשים מרוויחים כי החזקים דואגים לעצמם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> בסדר. <קריאה:> אם הם מרוויחים, זה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז אני אומר, אז החלשים עכשיו גם נהנים מההטבה הזאת, אבל בגדול, ההטבה הזאת לכולם היא טעות – – <קריאה:> נכון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – היא פגיעה בשוויון, היא לא נכונה, היא לא הגיונית, שלא לדבר על זה שהיא עולה כל כך הרבה כסף למדינה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. רבותי, כאמור, אנחנו עוברים להצבעה. נצביע על הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 59). מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 59) (צמצום תחולת הסדר קצבה ומשכורת מקופה ציבורית), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 26 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע. הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 59) (צמצום תחולת הסדר קצבה ומשכורת מקופה ציבורית), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/649); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת, קריאה ראשונה. בבקשה, חבר הכנסת מרגי, להציג לנו את הצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך. <יעקב מרגי (ש"ס):> שבע דקות רק להוריד את הפודיום. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שמונחת היום לפנינו להצבעה בקריאה ראשונה נועדה לתקן עיוות שנוצר ברבות השנים. לפי חוק לימוד חובה מוטלת על רשויות החינוך המקומיות חובה לבטח את התלמידים שבתחום שיפוטן בביטוח תאונות אישיות. דמי הביטוח המרביים נקבעים במסגרת תשלומי ההורים ונגבים מהורי התלמידים. זה סכום משתנה משנה לשנה או מרשות לרשות, בהתאם להתקשרות של אותה רשות עם חברת ביטוח, באופן שיוצר פערים בין רשויות חזקות לרשויות חלשות. מוצע להסמיך את שר החינוך לקבוע, באישור ועדת החינוך, התרבות והספורט, את התשלום שייגבה מההורים בעד ביטוח תאונות אישיות, שיכלול דמי ביטוח אחידים שייקבעו מראש ועמלה מרבית לסוכני הביטוח. עוד מוצע לקבוע מנגנון לעריכת מכרז משותף לכלל הרשויות המקומיות, שייערך על-ידי חברה משותפת שבעלי מניותיה הם רוב הרשויות המקומיות, לפי דמי הביטוח האחידים שקבע שר החינוך כאמור. הצעת החוק הזאת נולדה בעקבות לקונה שצפה בשנה הקודמת, ונאלצנו בדקה התשעים לאשר סכום גבוה, שעלה מהשנה שקדמה לכך ב-75%–80%. לא היה שום מוצר במשק שעלה בשנה בפער הזה. לכן, זיהינו את הלקונה, אנחנו מקווים שבעזרת התיקון לחוק הזה – שנצליח להעביר אותו עוד במושב הזה, כדי שבשנת הלימודים התשע"ז התלמידים וההורים יוכלו ליהנות מתעריף ביטוח תאונות אישיות נמוך. לכן, אני מודה גם לכל חברי הכנסת שהצטרפו, חברי הוועדה, והם רבים – בגלל השעה המאוחרת לא אזכיר את שמותיהם, ואתם הסליחה, אבל אני מבטיח להם שבקריאה השנייה והשלישית אחד-אחד יוקראו שמותיהם. תודה רבה לכולם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מרגי. כאמור, אני עוברת לרשימת הדוברים: יוסי יונה; מירב בן ארי; מנואל טרכטנברג; עבדאללה אבו מערוף; נחמן שי; עאידה תומא סלימאן; אראל מרגלית; אמיר אוחנה; עליזה לביא; איתן ברושי; מיקי לוי; יעל גרמן; רויטל סויד; עבד אל חכים חאג' יחיא; יעל כהן-פארן. שרן השכל; עפר שלח; יחיאל חיליק בר; איילת נחמיאס ורבין; זוהיר בהלול; אורן אסף חזן; איציק שמולי; יואל חסון; קסניה סבטלובה. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו הולכים להצביע על הצעת חוק ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (תיקוני חקיקה). מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 23 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 108 – הוראת שעה) (חובת מתן הקלה לתוספת דירות למגורים), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/650); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 108 – הוראת שעה) (חובת מתן הקלה לתוספת דירות למגורים), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת אלי כהן ודוד ביטן, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אלי כהן. בבקשה, עד עשר דקות. <אלי כהן (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק משותפת לי ולחבר הכנסת ביטן. הצעת החוק מדברת על חובת הקלת שבס בשיעור 10%. בשנת 1997 נבנו בישראל 13,000 דירות שלושה חדרים; בשנת 2015 נבנו 3,000 דירות שלושה חדרים בלבד. הדבר הזה נובע מכך שבחלק מהמקומות ראשי הערים לא רוצים אצלם זוגות צעירים, לא רוצים אנשים קשישים, מכיוון שעל פניו אלה אוכלוסיות פחות חזקות, פחות מבוססות, ולכן 92% מהדירות שנבנות בשנים האחרונות הן דירות ארבעה, חמישה ושישה חדרים. מדובר כאן בכשל תכנוני מהותי. זוג צעיר נאלץ לקנות דירה גדולה יותר, וכך לשלם משכנתה יקרה יותר, לשלם ארנונה על שטחים שהוא לא בהכרח צריך, לשלם ועד בית בסכום גבוה יותר. ולכן, הצעת החוק הזאת תסייע בהגדלת מלאי הדירות עד 10%. על-פי הנתונים של התאחדות הקבלנים מדובר בתוספת, בהיצע יחידות הדיור של בין 3,000 ל-3,500 דירות מדי שנה, וכן דירות קטנות שיהיו חלק מהתמהיל שיוכל להיות מוצע. במסגרת הצעת החוק קבענו כמה חריגים, שהעיקרי שבהם נותן אפשרות לשר הממונה להחריג ערים מסוימות, בעיקר משיקולים סוציו-אקונומיים, בעיקר משיקולים חברתיים. אני חושב שההצעה הזאת תיתן לנו פתרון חשוב, גם של הגדלת מלאי הדירות וגם של יצירת תמהיל עם דירות קטנות יותר. אני כמובן ארחיב לקראת הקריאה השנייה והשלישית. אני שוב רוצה להודות לחבר הכנסת ביטן, שהוא שותף מלא שלי להצעה – אין כאן ראשון או שני; אנחנו שותפים שווים ומלאים בהצעה, ועל כך תודתי, ובמיוחד, נַראה גם את הנחישות הציבורית שלך בתור אחד שהגיע מהשלטון המקומי אבל יודע את העוולות שצריך לתקן ואת הדברים שצריך לשים. אני חושב שהוכחת גם במקרה הזה שאתה רואה כאן גם את האזרח וגם את הצורך בפתרון משבר הדיור והגדלת ההיצע. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אלי כהן. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים: חברת הכנסת שרן השכל; יעל כהן-פארן; עאידה תומא סלימאן; יוסי יונה. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת החוק – – – <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> סליחה, סליחה, הרשימה לא מעודכנת. איפה עצרתי? דב חנין – לא נמצא. נחמן שי; יעל גרמן; חאג' יחיא – בבקשה, זוהיר בהלול – אחר כך, מירב בן ארי – ועוברים להצבעה. מי שרשום אחרי חאג' יחיא זה חבר הכנסת זוהיר בהלול. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת ביטן, אתה שואל למה אני מתנגד. הצעת החוק, חבר הכנסת אלי כהן, היא טובה. בהתחלה אני גם תמכתי בה; הייתי בוועדה שלך ותמכתי בכיוון של הגדלה, תוספת. כן. אבל להחריג את מחוז הצפון, את מחוז הדרום, וגם יישובים שהשר יקבע – – – <דוד ביטן (הליכוד):> אמרנו שנתקן את זה אולי בסבב הבא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז מה שאני אומר – – – <אלי כהן (כולנו):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> זה מה שרשום לי פה – שאתם מחריגים גם את מחוז הצפון, ועדות ממחוז הצפון – – – <דוד ביטן (הליכוד):> רגע, אני אסביר. גם משרד האוצר וגם משרד המשפטים טענו שמלאי הדירות הקטנות ביישובי עולים – – – צפון דרום – – – הוא גדול, לכן שם צריך לנהל את זה. שמענו את חברי הכנסת – אמרנו שנדבר על זה בקריאה שנייה ושלישית. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> תן לי, אני אסביר בשני משפטים. אני אומר ככה – – – <אלי כהן (כולנו):> חבר הכנסת חאג' יחיא, ההחרגה היא לטובתם – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> תאמין לי שאני מבין; יש להם מספיק שטחים פתוחים, ויש להם שטחים ציבוריים שיכולים לשרת פחות אוכלוסייה, אני מבין את זה. אבל להחריג – יש מקומות שיש צורך. ללכת גורף, כל המחוז – זה מה שלא מקובל עלי. הבנת את הנקודה? להגיד: כל מחוז הצפון, כל מחוז הדרום, אם הם לא נמצאים, ורשות בכל מקום אחר שהשר יקבע שהיא מוחרגת – היא תהיה מוחרגת. זו ההתנגדות שלי לחוק הזה. אחרת, החוק הזה הוא חיובי, אני אהיה בעד אם התנאים האלה יוסרו. אני אתמוך. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. חבר הכנסת זוהיר בהלול – מוותר. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 108). מי בעד? מי נגד? נא להצביע. <יואל חסון (המחנה הציוני):> רגע, מה עם מירב בן ארי? <מירב בן ארי (כולנו):> ויתרתי. יפה שאתה דואג לי, אבל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ודאי שאני דואג לך. <קריאה:> מי ידאג אם לא – – –? <יואל חסון (המחנה הציוני):> כולנו דואגים לך. כולנו. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 108 – הוראת שעה) (חובת מתן הקלה לתוספת דירות למגורים), התשע"ו–2016, לוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, בהצעת חוק שירותים פיננסיים חוץ–מוסדיים, התשע"ו–2016, בהצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, ובהצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה (תיקון – חובת מתן הקלה לתוספת דירות מגורים), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 21 חברי כנסת בעד, אחד מתנגד, אין נמנעים. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 108 – הוראת שעה) (חובת מתן הקלה לתוספת דירות למגורים), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה וחוזרת לוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, בהצעת חוק שירותים פיננסיים חוץ–מוסדיים, התשע"ו–2016, בהצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, ובהצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה (תיקון – חובת מתן הקלה לתוספת דירות מגורים), התשע"ו–2016, להמשך הכנה לקריאה שנייה ושלישית. רבותי, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ז' בתמוז התשע"ו, 13 ביולי 2016, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:56.>