דברי הכנסת

דברי הכנסת חוב' ל"ד ישיבה קמ"ט הישיבה המאה-וארבעים-ותשע של הכנסת העשרים יום רביעי, י"ד בתמוז התשע"ו (20 ביולי 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 7 שאילתות דחופות 7 227. שירותי בריאות התלמיד 8 אילן גילאון (מרצ): 8 שר הבריאות יעקב ליצמן: 8 דב חנין (הרשימה המשותפת): 9 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 9 229. קריסת הרשות הישראלית לחילופי נוער וצעירים 11 יואל חסון (המחנה הציוני): 11 שר החינוך נפתלי בנט: 11 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 12 חיים ילין (יש עתיד): 13 218. תוכנית-אב להרחבת תוואי הרכבת הקלה בירושלים 19 יצחק וקנין (ש"ס): 19 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 19 יואל חסון (המחנה הציוני): 21 רחל עזריה (כולנו): 22 225. אבטחה כעבודה מועדפת 28 יעקב פרי (יש עתיד): 28 סגן שר האוצר יצחק כהן: 29 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 30 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 30 226. הרחבת בתי-הזיקוק במפרץ חיפה 34 משה גפני (יהדות התורה): 34 סגן שר האוצר יצחק כהן: 34 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 37 תמר זנדברג (מרצ): 39 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 43 דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת פרלמנטרית מאוגנדה 43 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 43 שאילתות דחופות 44 228. הורדת המכס על ייבוא הדגים לפני חג הפסח 44 איתן ברושי (המחנה הציוני): 44 סגן שר האוצר יצחק כהן: 45 דב חנין (הרשימה המשותפת): 48 חיים ילין (יש עתיד): 49 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 55 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 55 הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (הוראות שונות), התשע"ו–2016 56 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 56 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 60 אמיר אוחנה (הליכוד): 61 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 62 הצעת חוק הוקרה למשתתפים אזרחיים במערכות ישראל, התשע"ו–2016 64 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 65 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 66 זהבה גלאון (מרצ): 68 הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי מזון לתינוקות), התשע"ו–2016 73 רחל עזריה (כולנו): 73 הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי מזון לתינוקות), התשע"ה–2015 75 דב חנין (הרשימה המשותפת): 75 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 76 שר התיירות יריב לוין: 77 הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון – אישור הוועדה), התשע"ו–2015 79 יעקב מרגי (ש"ס): 80 שר החינוך נפתלי בנט: 80 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 81 הצעת חוק הסרת פרסום הסתה שהתפרסם ברשת החברתית המקוונת, התשע"ו–2016 83 רויטל סויד (המחנה הציוני): 84 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 87 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 94 רויטל סויד (המחנה הציוני): 98 הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ו–2016 102 מאיר כהן (יש עתיד): 102 שרת המשפטים איילת שקד: 105 הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ו–2015 117 מיקי לוי (יש עתיד): 117 שרת המשפטים איילת שקד: 120 הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – רשם פניות), התשע"ו–2015 128 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 129 סגן שר הפנים משולם נהרי: 131 הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – פרטי המפרט), התשע"ו–2016 134 מיכל רוזין (מרצ): 134 הצעת חוק לעידוד תחבורת אופניים, התשע"ו–2016 136 דב חנין (הרשימה המשותפת): 136 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שירות בני ישיבות הסדר), התשע"ה–2015 138 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 139 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 150 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 165 הודעה אישית של חבר הכנסת עפר שלח 173 עפר שלח (יש עתיד): 173 הצעת חוק תרומת ביציות (תיקון – תרומת ביציות בין בנות-זוג), התשע"ו–2016 176 מיכל בירן (המחנה הציוני): 177 שר הבריאות יעקב ליצמן: 180 מיכל בירן (המחנה הציוני): 182 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 184 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 184 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פרסום סמוי), התשע"ו–2015 185 שר התיירות יריב לוין: 185 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 187 הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – עשייה מקצועית מודעת עוני והקמת מרכזי מיצוי זכויות), התשע"ו–2015 189 הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הקמת מרכזי מיצוי זכויות), התשע"ה–2015 189 אלי אלאלוף (כולנו): 190 הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הקמת מרכזים למיצוי זכויות), התשע"ה–2015 193 מאיר כהן (יש עתיד): 194 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 194 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי פגיעה לעצמאי), התשע"ו–2016 199 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת דמי פגיעה לעובד עצמאי), התשע"ו–2016 199 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 200 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – בחירות בבתי-סוהר ובבתי-מעצר), התשע"ו–2015 202 אילן גילאון (מרצ): 203 סגן שר הפנים משולם נהרי: 205 הצעות לסדר-היום 207 מתקפת הטרור והרצח ההמוני בניס שבצרפת 207 יהודה גליק (הליכוד): 207 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 208 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 210 יעקב מרגי (ש"ס): 211 שר התיירות יריב לוין: 212 הצעות לסדר-היום 215 שכר נמוך והיעדר תנאים סוציאליים למטפלות במשפחתונים של משרד הכלכלה 215 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 216 אורי מקלב (יהדות התורה): 217 שר התיירות יריב לוין: 218 דב חנין (הרשימה המשותפת): 221 הצעה לסדר-היום 222 דוח: מחלקת המדינה מימנה התנגדות לראש הממשלה נתניהו בבחירות 222 יגאל גואטה (ש"ס): 223 שר התיירות יריב לוין: 224 יואל חסון (המחנה הציוני): 226 הצעות לסדר-היום 227 מצוקה חסרת תקדים בכלביות בישראל 227 יעל גרמן (יש עתיד): 228 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 229 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 231 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 232 איציק שמולי (המחנה הציוני): 236 הצעות לסדר-היום 239 המוסדות הפיננסיים בישראל עושקים את ציבור לווי המשכנתאות ויש לשים לכך סוף 239 נאוה בוקר (הליכוד): 241 אכרם חסון (כולנו): 243 סגן שר האוצר יצחק כהן: 244 הצעה לסדר-היום 246 חקירת שוד הרכוש היהודי של העולים מתימן וחשיפת כל הפרטים גם בפרשה זו 246 יואב בן צור (ש"ס): 247 הצעה לסדר-היום 249 דימוי גוף אמיתי ובריא בקרב ילדים, נוער וצעירים 249 אורן אסף חזן (הליכוד): 249 הצעה לסדר-היום 254 מאבקה של משפחת שאול להשבת בנה אורון והמאבק להשבת הדר גולדין 254 יואב בן צור (ש"ס): 254 אורן אסף חזן (הליכוד): 255 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 257 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 257 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"ד בתמוז התשע"ו, 20 ביולי 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת דין-וחשבון על פעולות רשות מקרקעי ישראל לשנת התקציב 2015. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשאילתות דחופות, כמדי יום רביעי. אני מתכבד להזמין את שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן לעלות לדוכן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אין הנחה אחרי שעובדים כל הלילה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא לא, אין הנחות, אין כפל מבצעים, שום דבר. שר הבריאות ישיב על שאילתה דחופה מס' 227 מאת חבר הכנסת אילן גילאון. הנושא הוא: שירותי בריאות התלמיד. בבקשה, חבר הכנסת גילאון, נא לקרוא את נוסח השאילתה בפני המליאה. <227. שירותי בריאות התלמיד> <אילן גילאון (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, ביולי 2015 נחתם הסכם להעברת שירותי בריאות התלמיד למדינה כבר ב-2016. ב-13 ביולי 2016 התפרסם כי ברוב הארץ השירות יינתן במיקור חוץ לארבע שנים נוספות. ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע אחיות בריאות התלמיד אינן נקלטות להעסקה ישירה כבר ב-2016, כפי שהוסכם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה, אדוני שר הבריאות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת אילן גילאון – 1–2. אנחנו רואים מגמה של שיפור באיכות השירות הניתן על-ידי הספקים הפרטיים. רמת כיסוי החיסונים והפעולות הניתנות במסגרת שירותי בריאות התלמיד גבוהה מאי-פעם; מנגד, קיים קושי להעביר את השירות לידי המדינה בכל הארץ במקביל. לכן הוחלט בשלב זה על צעד ראשוני של החזרת השירות להפעלה ישירה על-ידי המדינה גם של מחוז הצפון, נוסף על מחוז הדרום ואשקלון, שבהם השירות ניתן על-ידי המדינה כבר כיום. בהחלטה זו ניתנת עדיפות לפריפריה. אני רוצה קצת להרחיב. אני, מיוזמתי, העברתי את הדרום ואשקלון עוד בקדנציה שבה הייתי סגן שר – להחזיר את זה לשירות המדינה. בעקבות ההסכם עשינו כבר בצפון. אנחנו חושבים שזה לא נכון לעשות את כל הארץ בבת אחת, כי אנחנו רוצים לראות איך זה עובד; זה לא פשוט. גם שירות המדינה – אני רוצה להזכיר לך שהעברנו משירות המדינה לפרטי, בזמנו, כי לא היה טוב. אז עכשיו אנחנו מחזירים את זה; אז אנחנו לאט-לאט מחזירים: החזרנו את הצפון, החזרנו את הדרום ואשקלון, לאט-לאט אנחנו נתקדם, אבל קודם כול אנחנו צריכים לראות איך זה עובד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת, חבר הכנסת גילאון? לא. אתה מסתפק – סליחה, חבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה, שתי שאלות נוספות לשר הבריאות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בוקר טוב. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אצלנו זה עוד לילה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כן כן, אצלנו זה רצף מאתמול, אבל בסדר. בהמשך לשאלתו של חבר הכנסת גילאון, שירותי בריאות התלמיד, כולנו מסכימים, הם מערכת סופר-חשובה. אנחנו מדברים על ילדים, אנחנו מדברים על השקעה בבריאות, שכל שקל בה חוסך הרבה שקלים בעתיד. אנחנו מדברים לא רק על הצד הרפואי, אנחנו מדברים גם על משמעויות חברתיות וחינוכיות של התמיכה שניתנת על-ידי אחיות, ומשרד הבריאות הוביל פיילוט חשוב ביותר, של החזרת השירותים האלה באופן מלא לידי המדינה במחוז הדרום, שהוא המחוז המורכב ביותר, המסובך ביותר, הכי הכי קשה לטיפול. נדמה לי, אדוני השר, שכולם מסכימים שהפיילוט הזה באמת הסתיים בהצלחה גדולה, והשאלה שמעסיקה את כולנו – האם יש לוחות זמנים קונקרטיים להמשך הפיילוט המוצלח הזה והחלתו על כל המדינה באופן קונקרטי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת חנין. בבקשה, חבר הכנסת טלב אבו עראר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תודה, מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, הרי ידוע לך שביישובים הבלתי-מוכרים אין מרפאות, וזה כאילו נובע מהסוגיה המורכבת שהממשלה עדיין לא מצאה או לא הציעה פתרונות ליישובים הבלתי-מוכרים. הייתי רוצה להציע למכובדי השר לפחות בינתיים לשלב שם מרפאות ניידות. כל אזרח במדינת ישראל זכאי לשירותי בריאות, ולכן אי-אפשר להפקיר 80,000 נפשות, בני-אדם, בלי שירותי בריאות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אבו עראר. בבקשה, אדוני שר הבריאות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת דב חנין, אני רוצה להסביר מה שאמרתי בתחילה; לא הספקת להקשיב עד הסוף, בהתחלה, כשנכנסת. אני עשיתי pilot plan בקדנציה הקודמת, זו הייתה יוזמה שלי, על הדרום – בדרום, באשקלון. עכשיו, כפי שאתה עצמך ציינת, זה היה לא קל; אוכלוסייה קשה, לא הצליחו, ואנחנו השקענו המון כסף אז, והצליחו. אפשר לומר שכמעט הצליחו, באחוזים מאוד גבוהים. עכשיו, בעקבות ההסדר שהגיעו אליו, בין האוצר להסתדרות, אמרנו: בואו נתקדם לשלב הבא. השלב הבא זה הצפון, ואנחנו עושים את זה. חילקנו מחדש את כל הדברים. אני רוצה לציין שני דברים שהציבור לא יודע. א. אנחנו הגענו למיקור חוץ כי השירות הממשלתי לא היה טוב; עכשיו החזרנו, ואנחנו חוזרים לממשלתי. ב. מאז שהחזרנו לממשלה, החברות האלה, שעושות את החיסונים היום לבתי-ספר, השתפרו לאין-ערוך. זה באחוזים מאוד גבוהים, אנחנו עוקבים אחרי זה כל הזמן. ולכן, מה שעשינו זה שני דברים – ההסכם הוא הסכם, אנחנו מכבדים את זה; לעומת זאת, אנחנו צריכים לראות – לא הרי הצפון כהרי הדרום, ואנחנו צריכים לראות איך זה עובד בצפון. אם הכול ילך כשורה, נתקדם הלאה. בקשר ליישובים הערביים, או לא יישובים, זה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הבלתי-מוכרים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> הבלתי-מוכרים. אני מוכן לשקול, לראות איך אפשר לנסות לשפר קצת את השירות. אני חושב ששיפרנו, במיוחד כששיפרנו גם את הנושא של חיסונים, כפי שאמרתי כאן, דווקא בכל המקומות האלה שאין בהם קופות-חולים באופן מסודר. בכל אופן, כפי שאמרתי – אני אראה, אני אבדוק במשרד אם יש לי אפשרות לסדר את הדברים. אני לא יודע בדיוק לענות לך קונקרטית כרגע, כי אני לא יודע במה זה כרוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן, וגם לכל השואלים. אני מתכבד להזמין את שר החינוך חבר הכנסת נפתלי בנט לעלות לדוכן להשיב על שאילתה דחופה מס' 229 מאת חבר הכנסת יואל חסון. הנושא: קריסת הרשות הישראלית לחילופי נוער וצעירים. שאלות נוספות לחברי הכנסת באסל גטאס וחיים ילין. <229. קריסת הרשות הישראלית לחילופי נוער וצעירים> <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בישראל פועלת רשות לחילופי נוער וצעירים, שתפקידה לקדם תוכניות חילופי צעירים בין ישראל למדינות אחרות. דווח ללשכתי כי הממשלה לא העבירה לרשות תקציב ביניים לשנת 2016. ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה ייעשה להעברת תקציב לשנת 2017; וגם, לגבי 2016, מדוע לא הועבר? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת חסון. בבקשה, אדוני השר. <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לשאלה מס' 1: חבר הכנסת חסון, נכון, המשרד התחייב לתקצב את הרשות ב-500,000 שקלים בשנת 2016. בשל שימוש בכספי הבסיס על מנת להשלים חוב של שנה קודמת, המשרד רשאי להעביר את התקציב הקיים בבסיס התקציב רק אחרי אישור העודפים בוועדת הכנסת. הסכום הזה אושר בימים האחרונים, ואת יתר הסכום שאמור להשלים ל-500,000 שקלים הגשנו גם לאישור ועדת הכספים כפנייה תקציבית. אני מניח שכבר בימים הקרובים הכול יאושר והסכום יועבר לרשות באופן מיידי. לשאלה 2: תקצוב הרשות ל-2017 יידון במסגרת הדיונים לקראת אישור התקציב ל-2017 ו-2018. בשולי הדברים, אני רק אברך אותך על האכפתיות בנושא חשוב. <יואל חסון (המחנה הציוני):> שאלה נוספת, אדוני, אפשר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת יואל חסון. גם חברי הכנסת גטאס וילין ביקשו לשאול שאלה נוספת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני השר, האכפתיות שלי לנושא הזה, מעבר לעבודה החשובה שהמועצה הזאת עושה בקידום צעירים ובחיבור צעירים בישראל ובעולם, היא גם העובדה שבכנסת השבע-עשרה אני חוקקתי את החוק להקמת הרשות הזאת. הקמנו את הרשות הזאת בין השאר בגלל שלפני שהייתה רשות הם סבלו כל הזמן מחוסרים בתקציב ומחוסר יציבות תקציבית. וכשיש רשות ציפינו ורצינו שאולי תהיה להם יציבות תקציבית רבה יותר. אני רוצה לומר לך, אדוני השר, ואני מקווה שבקדנציה שלך זה יתוקן, שלאורך שנים הם סובלים מחוסר יציבות תקציבית, מה שמקשה עליהם לפעול באופן שוטף, והאנשים שם באמת עובדים מתוך אמונה ורצון שזה יצליח. איך אתה מתכוון, אדוני, לייצר עבורם יציבות תקציבית והעברות תקציביות הרבה יותר שוטפות וקבועות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה, אדוני, שאלה נוספת. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, בפגישתי אתך בשבוע שעבר העליתי נושא שאני אפילו לא הייתי מודע להיקפו ולמידת ההשפעה שלו על חיי אנשים. מאז שנפגשתי אתך – הזכרתי את זה אתמול בנאומי, אני מקווה שהקשבת לחלק ממנו – היו אלי מאות פניות, ממש הוצפתי בפניות של עובדים שלך, של מורים שעובדים במשרד החינוך. חלק מהן – זה טרגדיה אנושית, פיצול משפחות. זה כבר מעבר לנושא של תנאים וכמה הם מקבלים, והם לא מקבלים פיצוי על תחבורה ועל שכר דירה, זה משפחות קרועות. הזכרתי מקרה מעראבה, של משפחה שהאימא חיה עם הילדים כבר 15 שנה בערד – מורה, ששלח אותה משרד החינוך, ולא מצליחה לעבור – צריך לעשות איחוד משפחות; לא מעבר לקו הירוק – איחוד משפחות של מורים עם משפחותיהם, בגלל שהם משרתים מטרה שכולנו רוצים בה, והיא לספק חינוך לאוכלוסייה הערבית בדרום. מה אתה מתכוון לעשות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת גטאס. חבר הכנסת חיים ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, תודה. קודם כול, כבוד השר, אני רוצה לברך אותך ואת המנכ"לית היקרה מיכל על ההיענות המהירה לגבי מוסדות החינוך והגנים בעוטף-עזה. אין מילים. אני אומר לך את זה, אם כל המשרדים היו עובדים בקצב כזה, המדינה הייתה נראית אחרת. מגיעה מילה טובה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אילו מוסדות חינוך? לא הבנתי. <חיים ילין (יש עתיד):> בעוטף-עזה. בגלל שיש צמיחה דמוגרפית, היה צריך להחריג את הגנים שם – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מוסדות החינוך והגנים. פשוט לא הבנתי את המשפט. <חיים ילין (יש עתיד):> בדיוק. בסדר, אוקיי, תודה על התיקון. לשאלתי – אתמול הייתי בדיון בוועדת החינוך על השתתפות הורים ומה שנקרא חוק חינוך חינם. בואו נקרא לילד בשמו: אין חוק חינוך חינם; זה לא עניין של הממשלה הזאת, לא הממשלה שעברה ולא הממשלה לפני זה. מדובר על סכום של 5 מיליארד שקל שההורים משלמים, מתוך תקציב של 50 מיליארד שקל. זה 10% מצ'ינג שההורים שמים. עכשיו, במחטף, לאחר שגם המנכ"לית אומרת: אנחנו רוצים להוריד אותם; לאחר שיש אמירה חד-משמעית של כל חברי הקואליציה והאופוזיציה להוריד אותם – לא חייבים הכול במכה אחת, אבל להראות להורים שזה הכיוון – השאירו אותם, הקפיאו אותם בדיוק כמו בשנה שעברה. שאלתי אליך, כבוד השר, מה אתה מתכוון לעשות, מצד אחד? מצד שני, יש לך פה הזדמנות פז. ברור לי שמספטמבר עד דצמבר, ארבעה חודשים, לא יהיו שינויים, אבל מה תעשה ואיך אנחנו יכולים לעזור לך כך שבתקציב 2017–2018 יהיה תקצוב להורדת השתתפות ההורים בחינוך? בוא נקרא לילד בשמו: אין במדינת ישראל חוק חינוך חינם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת ילין. בבקשה, אדוני השר. <שר החינוך נפתלי בנט:> טוב, לגבי הפנייה של חבר הכנסת יואל חסון – שמע, אני נכנס לדיוני תקציב עם תפיסות, ובסוף יוצר איזונים. אני לא יודע להבטיח. אני אסתכל, אני אסתכל בסוף מה היעדים שאני רוצה לדחוף, מה המשרד, מה כלל הדברים, ולכן אני לא יכול להבטיח. בגדול, אני רואה את זה בעין חיובית, אני מאמין בנושא הזה של חילופי צעירים. לגבי פנייתו של חבר הכנסת באסל גטאס – אני לא מכיר את הנושא הזה, זה חדש לי, אז אני לא יודע לענות על זה. לגבי פנייתו של חיים ילין – שמע, אני מחזיק ממך בן-אדם רציני. באמת, לבוא ולהגיד על משהו, שבשתי השנים שלכם היה שר החינוך עשיתם בדיוק את אותו הדבר – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> בסדר, אבל לצאת לאינתיפאדה על הדבר הזה, זה לא רציני. <חיים ילין (יש עתיד):> שאלתי מה אתה רוצה, איך נעזור לך. <שר החינוך נפתלי בנט:> זה לא עניין של לעזור. שמע, זה עולה 5 מיליארד שקלים. בוא נהיה רציניים. רוצים להעלות מסים כדי לעשות את זה? בסדר. אגב, יש המון המון הורים שהם בכלל בכיוון השני והם קובלים עלינו – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – למה להוריד מס חברות? <שר החינוך נפתלי בנט:> זה לא רציני. האם אנחנו רוצים לבטל את הקטנת כיתות הלימוד שאני מנחיל, מה שלא היה מקום המדינה, שאנחנו יורדים לממוצע של 28 ילדים בכיתה? אף אחד לא העז לגעת בזה, וזה קורה. <חיים ילין (יש עתיד):> אתה מתנגד שיוסיפו לך 5 מיליארד שקל לתקציב? <שר החינוך נפתלי בנט:> נו, מאיפה – לי הכי קל. בוא אני אגיד לך, לי נורא קל – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא, אבל הממשלה – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> חיים, חיים, חיים, תשמע, באמת הכי קל לי להגיד "אני קורא לאוצר" – זה הרי התפקיד הקלאסי, להגיד, כשר חינוך: "אני קורא לאוצר", לגלגל את זה לאוצר. אבל זה לא רציני. אני חלק מהממשלה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> יש הצעה – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> וככה לזרוק – בסדר, בסוף זה עניין – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – מיליארד שקל כל שנה. <שר החינוך נפתלי בנט:> אם אני רוצה לוותר על מתמטיקה, אני רוצה לוותר על יישום דוח ביטון – – <חיים ילין (יש עתיד):> מיליארד שקל כל שנה – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> – – אני רוצה לוותר על המהלך שאני עושה בפריפריה של חיזוק השכבות החלשות, אני רוצה לוותר על סייעת שנייה בגנים, שלא היה ושעשה מהפכה – על מה אני אוותר? בעולם אמיתי, לא בעולם דמיוני, כשאתה מוציא כסף, אתה צריך להצביע על מקורות. זה לא כסף קטן. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני השר – – – <חיים ילין (יש עתיד):> חסכת מיליארד שקל לשנה – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> מאיפה? מאיפה? בחייך. <חיים ילין (יש עתיד):> אתה אחראי לאוצר? <שר החינוך נפתלי בנט:> שמע, שמע, כן. אתה יודע, כן, אני אחראי כי אני חלק מממשלה, וחלק מממשלה זה להיות ממלכתי – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני השר, אולי אפשר – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> – – לכן לא העליתי באגורה את התשלומים מעבר למה שהיה בתקופת לפיד ופירון. <חיים ילין (יש עתיד):> חצי מיליארד שקל יש לך – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> סליחה, אני אגיד, כשאתמול בוועדה חברי כנסת מיש עתיד עשו אינתיפאדה: לא נשמע דבר כזה – נשמע גם נשמע. בשנה שעברה, כשלכם היה שר חינוך, עשיתם בדיוק אותו הדבר, וגם שנה לפני. אז אני אומר, הפעם אני לא אסתתר מאחורי הכתפיים של מישהו אחר – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> – – אני חבר ממשלה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז אולי – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> ילין, אם תענה לי – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אפשר לשאול שאלה אחרת? <שר החינוך נפתלי בנט:> יש סדרי קדימויות. אני פועל בצורה אחראית. אני לא יודע להבטיח הבטחות בעניין הזה. כשאני מבטיח משהו, אני אומר מתמטיקה, אני אומר ביטון, אני אומר מיליארד שקלים לחינוך מיוחד, להתאמת בתי-ספר – אלה דברים ששנים לא עשו. אני גאה בזה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר החינוך נפתלי בנט:> לא את הכול אנחנו יכולים באבחה אחת, ואנחנו גם לא יכולים להתנהל לפי לחצים ציבוריים. תודה רבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר החינוך ולכל השואלים. אני מתכבד להזמין את שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ לעלות לדוכן ולהשיב על שאילתה דחופה מס' 218 מאת חבר הכנסת יצחק וקנין. הנושא: תוכנית-אב להרחבת תוואי הרכבת הקלה בירושלים. רשום לי כבר ששואלים נוספים יהיו יואל חסון ורחל עזריה, כי הם הגישו הצעות דומות סביב הנושא הזה. בבקשה. <218. תוכנית-אב להרחבת תוואי הרכבת הקלה בירושלים> <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני שר התחבורה, פורסמה תוכנית-אב להרחבת תוואי הרכבת הקלה בירושלים, במקביל לפעילות האוטובוסים. הנוסעים חוששים לעבור בבית-חנינא. רצוני לשאול: 1. מה הם פרטי התוכנית? 2. האם לא תיגרם צפיפות יתר בתחבורה הציבורית? 3. כיצד ייהנו תושבי נווה-יעקב ופסגת-זאב מהרכבת אם הנוסעים חוששים לחלוף בשכונת בית-חנינא? תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת וקנין. בבקשה, אדוני השר כץ. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 1. להלן פרטי התוכנית: הארכת "הקו האדום" משכונת פסגת-זאב לשכונת נווה-יעקב ומתחנת הרצל ל"הדסה עין-כרם", תוך הוספת 9 קילומטר ו-18 תחנות חדשות. העבודות להארכת הקו נמצאות בעיצומן בימים אלו. תדירות הקו תהיה חמש עד עשר דקות. נוסף על זאת מתוכננים שני קווי רכבת קלה חדשים בירושלים: "הקו הכחול" – משכונת רמות דרך הר-חוצבים, מרכז העיר ירושלים עד לשכונת גילה; "הקו הירוק" – מהר-הצופים דרך בר-אילן, "בנייני האומה", גבעת-רם, צומת פת ושכונת גילה. תכנון מערך קווי האוטובוסים והתאמתם לרכבת הקלה נמצא בשלב הכנה. עם גיבושה הסופי תוצג התוכנית במסגרת מפגשי קשרי קהילה בשכונה, כפי שנעשה בתוכניות דומות. חשוב להדגיש כי משרד התחבורה פועל על-פי הנחיות המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל בכל נושא של הפעלת קווי תחבורה ציבורית ברחבי הארץ. 2. לשאלה אם לא תיגרם צפיפות יתר בתחבורה הציבורית – המשרד מבצע איסוף נתונים שיטתי ועקבי על כמויות הנוסעים ברכבת הקלה, ובהתאם לכך מבוצעים התאמות ושינויים בשירות, כדי לתת מענה לביקושים המשתנים. במסגרת זו, באוגוסט 2015 בוצע שינוי כללי בתדירות הרכבת הקלה, כך שהתדירות בשעות 09:00–18:00 היא שש דקות, כדי לתת מענה לביקוש המשמעותי לאורך היום ולאחר בחינה עקבית של הנתונים. שינוי זה תרם לשיפור ברמת הצפיפות ברכבת הקלה. עבודת איסוף הנתונים ממשיכה להתבצע באופן מתמשך ושיטתי כדי לתת מענה גם על הצרכים העתידיים – לאור תחזיות לגידול בהיקפי הנוסעים עם הארכת הקו הקיים – בתכנון וביצוע של קווים עתידיים ברשת הרכבות הקלות העתידיות של ירושלים. כמו כן, יש לציין שצוות המשרד מקיים זה זמן משא-ומתן לרכישת קרונות נוספים. 3. לשאלה כיצד ייהנו תושבי נווה-יעקב ופסגת-זאב מהרכבת אם הנוסעים – בפסגת-זאב זה כבר היום – אם הנוסעים חוששים לחלוף בשכונת בית-חנינא – הרכבת הקלה, באופן טבעי, מתוכננת בצירי ביקוש של נוסעים, ודרך שועפאט היא ציר ביקוש ראשי, שנוסעים עליו אלפי כלי רכב, לרבות אוטובוסים. לאור זאת תוכננה הרכבת הקלה עוד קודם בציר הזה. נוסף על הרכבת הקלה פועלים אוטובוסים שמשלימים את מערך התחבורה הציבורית בירושלים ליעדים מרכזיים, כגון קווי 37 ו-59 לשכונת נווה-יעקב. קווי אוטובוס אלו, אשר חלקם מגיעים מאזור נווה-יעקב ופסגת-זאב, עוצרים במסלולם בתחנות סמוכות לתחנות הרכבת הקלה בהמשך מסלולה, כגון תחנת גבעת-המבתר ותחנת גבעת-התחמושת, כך שהנוסעים יכולים לעבור מקווים שונים לרכבת הקלה בתחנות אלו. מערך הקווים העתידי ייבחן לעת הפעלת הרכבת הקלה בשכונת נווה-יעקב, בהתייעצות עם נציגי הציבור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, תודה לשר התחבורה. שאלה נוספת לחבר הכנסת וקנין וגם לחברי הכנסת יואל חסון ורחל עזריה. <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני השר, אדוני היושב-ראש, אני מסכים אתך לגבי היעילות הרבה של הרכבת הקלה, אני בין אלה שסייעתי בזמנו בחקיקה של כל הנושא של הרכבת הקלה, אבל מה שמפריע לי פה, והחשש הגדול הוא – דווקא לבטיחות הנוסעים במעבר. כיוון שקווי האוטובוסים ימשיכו לפעול באותה מתכונת, לפחות על-פי התוכנית שאני רואה, האם לא תהיה סכנה לנוסעים במעברים? ראינו את זה בפתח-תקווה, שנהרגו נוסעים רבים כשעשו את המעבר וחצו את הקו של התחבורה הציבורית. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אבל בפתח-תקווה לא עובדת רכבת קלה; אולי היא תעבוד בעתיד. <יצחק וקנין (ש"ס):> לא, זה לא שייך. אמרתי שיש שם קו תחבורה ציבורית, וכאשר חוצים אותו הנוסעים מבולבלים בגלל התנועה הנגדית – ראינו כמה תאונות היו, והחשש גדול, כאשר על אותו ציר גם האוטובוסים – בצירים של האוטובוסים ימשיכו לנסוע, אני חושב שיש פה סכנה מאוד גדולה. זה ציר מאוד עמוס, לפחות בר-אילן–ירמיהו. תודה, אדוני השר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת וקנין. חבר הכנסת יואל חסון – בבקשה, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, האמת היא שהשאילתה שהגשתי בנושא הרכבת הקלה בתל-אביב הוגשה לפני המון המון זמן, ובשל תקלה כזאת או אחרת הגיעה רק עכשיו למליאה, אז אני די יודע את התשובה, אבל רציתי לדעת – כי השאלה המקורית הייתה לגבי ההיערכות לקראת עבודות הרכבת הקלה, ומאז דיברת על כך והתייחסת לזה מספר רב של פעמים. השאלה היא אם אתה יכול לעדכן את הכנסת איך מתקדמות העבודות על הרכבת הקלה בתל-אביב, ועד כמה הן משפיעות היום על היום-יום של הציבור, ואיזה מענה נתתם לאלה שנפגעים מהעבודות האלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חברת הכנסת רחל עזריה. גברתי. <רחל עזריה (כולנו):> כבוד השר, השאלה היא בהמשך לשאלה על הרכבת הקלה בירושלים: התוואי המקורי של הרכבת הקלה היה אמור לעבור ברחוב הרכבת, באופן טבעי, ועכשיו, להפתעת רבים מתושבי ירושלים, התוואי הועבר לרחוב עמק-רפאים, מה שגם מאוד מקשה על העסקים הקיימים שם. אנחנו יכולים לראות תמונה דומה למה שקורה בתל-אביב – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מה שיקשה – עוד לא – – – <רחל עזריה (כולנו):> מה שיקשה, מה שעתיד להקשות מאוד על העסקים שם, וגם בעצם מהווה שינוי – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני רואה את זה כמחמאה שרמת האמינות שלנו כל כך גבוהה, שכל מה שאנחנו אומרים שנעשה – כבר מתמודדים עם הקשיים הצפויים. פעם אמרו: אומרים אבל לא יעשו. <רחל עזריה (כולנו):> לא, הכול השתנה, אנחנו יודעים, סומכים עליך שתעשה את העבודה בזריזות. בעצם, להעביר את התוואי מהתוואי ההגיוני, ההיסטורי, להעביר אותו לתוך עמק-רפאים – א. האם נבחנו החלופות, האם נבחנה המחשבה להחזיר את זה לרחוב הרכבת? ב. מה מתכוונים לעשות ביחס לעסקים? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עזריה. בבקשה, אדוני השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אז אני אתחיל מהסוף, כדי לא לשכוח. חברת הכנסת עזריה, אני לא יכול להתחרות בך בידע על רחובות ירושלים, למרות שאני ביליתי הרבה שנים בעיר הזאת. אני לא אוכל לענות על שאלה גיאוגרפית – מה שהיה מתוכנן פה ועבר להיות מתוכנן שם. אם תרצי להעביר שאלה ספציפית, אני אבקש בוודאי לבדוק את זה ולתת לך תשובה מאוד מדויקת על הפרט – לא הפרט הטכני, אבל הפרט המדויק הזה, למה שונתה התוכנית. <רחל עזריה (כולנו):> זה מרחוב – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני אומר את זה לזכותך שאת מכירה, שהיית במועצת העיר ואת מלווה ומתמצאת בכל הדברים. לגבי השאלה הנוספת ושאר הדברים: קווי הרכבת הקלה בירושלים, שזה המקום שבו הרכבת עובדת, הם בטוחים. החששות שהיו כל הזמן, מה יקרה כשהרכבת השקטה הזאת, שהיא חשמלית, תיסע, ואם אנשים ידעו, ויעברו וכו' – עד עכשיו אפשר לומר, אם אני לא טועה, שלא היו קורבנות בנתיב נסיעת הרכבת הקלה, וזה מצב שהוא טוב בהרבה בהשוואה לנתיבי תחבורה ונתיבים אחרים. כל הדברים האלה מובאים בחשבון, נבדקים. כל הביטחונות וההבטחות וההסברה גם כן מבוצעים. אז לומר שמישהו יצטרך לעלות לרכבת ולרדת וללכת לתחנה וכו' – עד עכשיו, בקו הקיים, הגדול, זה עובד טוב, אני מניח ומשוכנע שגם ההמשך יתוכנן בצורה כזאת. אחד היתרונות, אדוני היושב-ראש, בלהיות שר יותר משבע שנים באותו משרד – והחודש שברתי את השיא של חיים קורפו, זיכרונו לברכה, שהוא הקודם שכיהן שבע שנים ומשהו – אחד היתרונות הוא שגם בכנסת אני כבר שמעתי את כל השאלות, ואני כבר יודע הרבה מהדברים שקרו בהמשך לאותן שאלות, ולומר מה מהחששות התגשם ומה התבדה. היה חבר כנסת בשם זאב נסים – איפה חבר הכנסת וקנין? הוא לא באולם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נסים זאב. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> הוא עמד בכל כמה שבועות או חודשים והגיש לי שאילתה ואמר: תעצור את העבודות האלה, אל תבנה את הרכבת הזאת – למרות שזה התחיל עוד טרם זמני, ואני האצתי, פשוט, את הסיום – זה אסון, וזה יהיה. ונוסעים יותר מ-140,000 איש ביום ברכבת הזאת, והיא כלי תחבורה ציבורית מאוד משמעותי. ועכשיו, מה שאנחנו עושים – אני אתנתק רגע מהניירות ואני אסביר: בשלב הראשון עושים הערכה עם הזכיינים הקיימים, לכן זה ילך מהר, ואחרי התמקחות אתם נותנים להאריך עכשיו את הקווים למוקדי ההשכלה הגבוהה בהר-הצופים ובגבעת-רם, למוקדי הרפואה בבתי-החולים בהר-הצופים ובעין-כרם ולמרכזי הספורט הגדולים באזור מלחה – כדורגל, כדורסל וכו'. זאת אומרת, ההמונים שנעים וצורכים את השירותים האלה, על כל המגוון – מעבר לקו המרכזי הולכת להיות הארכה של כל המסלולים, דבר שיאפשר נגישות בטוחה, מהירה וטובה גם בשעות העומס. אתם יודעים כמה – חבר הכנסת טיבי, אתה למדת בעין-כרם? איפה למדת בדיוק? בעין-כרם, חבר הכנסת טיבי? איפה למדת רפואה? בירושלים, בעין-כרם? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> עין-כרם. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אז אתה מבין מה זה שתהיה רכבת קלה. אומנם מדי פעם ראיתי אותך בהפגנות ולא למדת, אבל בזמנים שלמדת שם – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מילא אני לא למדתי, מה עשית אתה בהפגנות? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> גם אתה, גם אתה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת טיבי שאל בחזרה: מה עשית באותן הפגנות שבהן ראית אותי? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יש בדיחה אחרת. אחר כך. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> חבר הכנסת יעקב פרי, זה כמו שאצלנו מעניקים צל"ש על מבצעים, שם כל אחד עומד על זה שהוא ישתתף בהפגנות. בכל מקרה, ללומדים ולמקבלים שירות רפואי, ולכל הדברים, זו מהפכה ענקית, ואני יכול לומר – אדוני היושב-ראש, מאחר שאתה עברת עכשיו לאזור המרכז, אתה פטריוט של המרכז – הלוואי שבאזור גוש-דן יהיה מה שיש היום בירושלים והולך להיות בירושלים. הפיגור שם הרבה יותר גדול. העבודה הרבה יותר קשה, ואני אגע במה ששאל חבר הכנסת חסון. אז זאת הבשורה, והכול יקרה בצורה טובה. ועוד, מוסיפים קווים חדשים, ויעשו את זה בצורה טובה. לגבי בית-חנינא, חבר הכנסת וקנין – אני לא יודע אם אתה כאן באולם כרגע – ירושלים המאוחדת והשלמה, בירת ישראל הנצחית זה 3,000 שנה ולתמיד, היא מקום שכל אחד, בכל כלי תחבורה או ברגל, יכול וצריך להיות מסוגל לעבור בו בכל מקום. כך תכננו את זה עוד לפני תקופתי ולפני הממשלות האחרונות וכך זה צריך להיות, ומי שממונה על הביטחון ועל האבטחה צריך לוודא שיעברו בכל מקום. הפרויקטים האלה הם לטובת כלל האוכלוסייה, והביטחון צריך לחול מול כלל האוכלוסייה. אני לא מציע ללכת לדרך של התקפלות והתכווצות והורדת קווים או צמצום מקומות שבהם מבקרים. אנחנו חייבים לוודא שנוסעים ועוברים בכל מקום. אחרת, שכונת נווה-יעקב – אולי היא בכלל שכונה מבודדת, שלא צריך בכלל לאפשר להגיע אליה או ממנה, אולי אנחנו גם נפנה את השכונה הזאת? הרי הציעו כבר לפנות שכונות בירושלים. לכן, אני חושב שהתשובה היא ברורה. נעים בקווי התחבורה לפי ההיגיון המקצועי התחבורתי, אזורי הביקוש, וצריך לאפשר, לוודא ולאבטח את כל הדברים האלה, ולתת שירות. הרי רוב האוכלוסייה הערבית בירושלים היא לא אוכלוסייה מתקוממת, היא לא אוכלוסייה שעוסקת בטרור; רוב האוכלוסייה גם רוצה לצרוך את השירות הזה, וכולם צריכים לטפל במי שרוצה לפגע, במי שרוצה להפריע, כדי לאפשר לעיר הזאת, שהרי לא תחולק אף פעם, להמשיך ולהתפתח. זאת תשובתי לגבי ירושלים. לגבי גוש-דן, חבר הכנסת יואל חסון, אני שמח להודיע שההתרעות התבדו. כשעמדתי ללחוץ, באופן וירטואלי, על כפתור פיצוץ גשר "מעריב" – אין לי שום דבר דווקא נגד העיתון הזה מול כלי תקשורת אחרים; הוא לא עשה דברים יותר גרועים מאחרים, בואו נאמר כך – וזה היה האקט שבעצם הוציא את העבודות לדרך – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – וזה כבר היה אחרי שש פעמים שעמדו להניח אבן-פינה, או הניחו, והרצל עוד ניבא ואמר שצריך, ו-60 שנה מבטיחים – עוד ניסו לעצור את העבודות האלה. מילא, בתחום מקצועי, אמרו: עוד יהיו פקקים מנתניה עד אשדוד, אבל בתחומים שהם לא קשורים לתחום התמחותי אמרו שכל תל-אביב תהיה מלאה בחולדות, והיום יש שם בקושי חולדאי אחד, בכל העיר הזאת, וגם הוא תומך בפרויקט. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הפרוטוקול לא רואה את החיוכים, אז תבהיר את עצמך, אדוני השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> א. זו התלוצצות; ב. חולדה הנביאה הייתה אישיות מאוד נערצת עלינו בתנ"ך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יפה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> וגם חולדאי נקרא על שם קיבוץ חולדה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בוגר ישיבה תיכונית, בכל זאת, חברת הכנסת לוי אבקסיס. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כך שזה שם עברי קדום. לכן הייתה כאן נחישות להוציא את הפרויקט הזה לדרך, חבר הכנסת יואל חסון, כי אין לנו ברירה. בכל עיר מתקדמת ופחות מתקדמת בעולם כבר יש רכבות תחתיות ורכבות קלות, והעבודות מתקדמות בצורה מלאה, וגם התנועה זורמת בצורה סבירה. יש היערכות מתמדת – מראש ומתמדת – של חברת נת"ע ושל כל הגורמים. אפילו הייתה היערכות מופרזת עם החניונים, שאין בהם כמעט שימוש; הישראלי עדיין אוהב לנוע – אגב, הייתה עלייה של כ-5% בשימוש באוטובוסים בתחבורה הציבורית. זו מגמה שאנחנו מקדמים ברפורמה בתעריפים ובדברים אחרים שעשינו. העבודות האלה מתבצעות, ואני אומר לך בביטחון, עד 2021 הרכבת הזאת תפעל בצורה מלאה. בשנה הקרובה אנחנו מתכוונים להוציא לדרך עוד שני פרויקטים: "הקו הירוק" מראשון, חולון, עבור דרך תל-אביב תחת אבן-גבירול עד הרצליה, ומאזור קריית-אונו, יהוד, גם כן לתוך תל-אביב. וכמו שפתחתי את זה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להחמיא לעצמנו על האמינות. "הקו הסגול", שגם הוא עובר ברמת-גן, והוא יהיה קו עילי, כבר אנשים מפגינים נגדו; בעוד הוא נמצא בשלב התכנון, אנשים מפגינים נגד התוואי. זה מאוד משמח אותי, זה סימן שהם מאמינים שאנחנו נגייס 30 מיליארד שקלים – 30 מיליארד שקלים – ונצליח להוציא את שני הפרויקטים האלה לדרך כבר בשנה הקרובה, הבאה. זאת תעודת כבוד מאוד גדולה, ואת כל הבעיות בדרך אנחנו גם כן נפתור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לשר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ, וגם לכל השואלים. אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר – אייכה? – חבר הכנסת יצחק כהן. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אפשר – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> שאלה נוספת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, חברי הכנסת רוזנטל ואורלי לוי, שאלה נוספת. יש עוד שאילתות לסגן שר האוצר, כך שחברת הכנסת זנדברג גם תוכל להרים יד. קודם כול, סגן השר ישיב על שאילתה דחופה מס' 225 מאת חבר הכנסת יעקב פרי. הנושא: אבטחה כעבודה מועדפת. בשאילתה הזאת שני השואלים הנוספים יהיו חבר הכנסת מיקי רוזנטל וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל איך הם יודעים? אולי התשובה תספק אותם? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני, אני רציתי לשאול על הסיור בחיפה, הוא אמור לעלות אחר כך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתה תירשם אחר כך. אז חברת הכנסת תמר זנדברג תהיה שואלת נוספת בנושא הזה. <225. אבטחה כעבודה מועדפת> <יעקב פרי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר האוצר, בעקבות גל הטרור שהחל, גל הטרור האחרון, באוקטובר 2015, פנו שר הרווחה ושר הפנים לשר האוצר בפנייה דחופה להכיר בתפקידי אבטחה כעבודה מועדפת. ברצוני לשאול אותך, אדוני: מדוע מתעכב האישור התקציבי למימוש התיקון הנדרש, שיעזור, ללא ספק, במתן מענה למחסור בכ-3,000 מאבטחים, שהם רלוונטיים ביותר עקב גל הטרור האחרון? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת יעקב פרי. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני. כבוד היושב-ראש, חברי יעקב פרי, בעניין אבטחה כעבודה מועדפת – חבר הכנסת יעקב פרי, בימים אלה נבחנים צעדים לעידוד תוספת מאבטחים למוסדות חינוך באזורים שבהם קיים קושי באיתור, גיוס והכשרה של מועמדים בטווח זמן קצר. בין היתר, הצוות המקצועי במשרד האוצר בודק מתן מענק עבודה מועדפת לחיילים משוחררים שהשתלבו באבטחה במוסדות חינוך שבהם קיים קושי בגיוס מאבטחים; זאת, נוכח המצב הביטחוני, ובשים לב לחשיבות עידוד תעסוקת עובדים ישראלים בענפי הבניין, החקלאות, המלונאות והתעשייה, שבאה לידי ביטוי בהמלצות צוות בין-משרדי בעניין. חשוב לציין, חבר הכנסת פרי, בהקשר זה, כי בימים אלה נכנסות לתוקף ההסכמות בעניין העסקה רציפה של מאבטחים במוסדות החינוך, על פני 12 חודשים. צעד זה, בעלות תקציבית ניכרת של 60 מיליון שקל, משפר את השכר השנתי המשולם למאבטחים במוסדות החינוך בכ-20% וצפוי להגדיל באופן משמעותי את כדאיות העבודה באבטחה במוסדות החינוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחבר הכנסת יעקב פרי, כמו גם לחברות הכנסת אורלי לוי אבקסיס ותמר זנדברג. <יעקב פרי (יש עתיד):> אדוני סגן השר, ההתייחסות שלך הייתה רק למאבטחים במוסדות חינוך – ללא ספק, אחד הדברים החשובים; אני מדבר על מאבטחים – החסר היום במאבטחים במדינת ישראל הוא אקוטי, גם מבחינת איכות כוח-האדם, גם מבחינת הכשרתו וגם מבחינת העובדה שלא מגיעים עובדים לעבודה הזאת. בגל הטרור האחרון ראינו שדווקא התגובה של אזרחים, של מאבטחים, לאו דווקא כוחות הביטחון, היא שמנעה או סיכלה הרבה מאוד פיגועים. האם יש איזושהי כוונה במשרד האוצר או במשרדים אחרים לעשות, או לקדם הכשרה והפיכת העבודה לעבודה כדאית יותר? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת יעקב פרי. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואחריה חבר הכנסת אוסאמה סעדי ישאל שאלה נוספת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, ברצוני לשאול: התעוררתי הבוקר וגיליתי שבחוק ההסדרים החדש אתם הולכים להטיל מס על פיצויי פיטורים. תקשיב, זה לא מסתדר לנו, כי רק קודם אמרתם שאתם רוצים להחזיר לציבור, ולכן תורידו את מס ההכנסה או את מס החברות. אך מאידך אתם הולכים לפגוע בפיצויי הפיטורים, שזאת רשת הביטחון אולי החשובה ביותר של האדם המפוטר, ואין זה משנה כמה הוא מרוויח, כי ברגע שהוא מפוטר או מאבד את מקום עבודתו הוא מאבד את היציבות הכלכלית ואת היכולת שלו להבטיח את ההוצאות הכלכליות שלו, של משפחתו ושל ילדיו. האם נכון הדבר ששר האוצר וסגן שר האוצר, המאוד-חברתיים, יטילו מס על האזרחים ברגע הכי חשוב והכי קריטי, בדמות מס על פיצויים של פיטורים? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ואז נשמע את תשובתו של סגן השר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, אדוני סגן השר, ב-22 במרס 2016 פניתי אליך בעניין הקמת מרכזי מידע ושירות של רשות המסים ביישובים הערביים. ביקשתי להקים מרכזים בדרום – בעיר רהט, שמונה יותר מ-60,000 איש – בגליל ובמשולש. מרכזים כאלה נותנים, אדוני סגן השר, שירותים חשובים כמו תיאומי מס, מענקי עבודה, מס הכנסה שלילי, הקלות והטבות במס הכנסה ומודעות לגבי מיצוי זכויות. מרכזים כאלה קיימים בערים אשדוד, ראשון-לציון, כרמיאל ובית-שמש, ובאף יישוב ערבי אין מרכזים כאלה. אני כל הזמן הייתי בקשר אתכם, עם רשות המסים. האם יש לך בשורות היום, אדוני סגן השר, ליישובים הערביים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. סגן השר מנוסה ובוודאי יודע שמה שלא נוגע ישירות לנושא השאילתה – אתה יכול גם לבחור להשיב בכתב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל פרו-בונו אני – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חבר הכנסת פרי, הרעיון שמונח ביסוד העבודה המועדפת הוא לעודד ישראלים לעבוד בעבודות שלא כל כך – אין להן דורש. לגבי המאבטחים, אני אמרתי, במקומות שזה נדרש, אנחנו ניתן את זה. חברת הכנסת אורלי, אני לא מתייחס לכותרות בעיתונים ולהדלפות כאלה ואחרות. התוכנית הכלכלית תבוא, תונח על שולחנך, ואנחנו נדון בה ונדסקס אותה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> במשרד האוצר יושבים אנשים נפלאים, שעושים את לילותיהם כימים בהכנת התוכנית הכלכלית. אנחנו נגיע לסעיפים שאת מדברת עליהם, נשקול אותם – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אדוני סגן השר, יהיה מספיק זמן לדון בכל הסעיפים? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> זאת כבשת הרש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שולי מועלם-רפאלי, יהיה מספיק זמן לדון, גם אם התקציב לא יבוא להצבעה ב-1 בינואר. גם זאת תהיה המשמעות, אבל יהיה מספיק זמן לדון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שולי, תסמכי על אורלי. גם אם לא יהיה זמן, היא תמצא את הזמן. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> פיצויי פיטורים זה כבשת הרש. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אומר שתסמוך עלייך. גם אם לא תמצאי זמן, תייצרי את הזמן. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – אנחנו צריכים להכניס שינויים לטובת הציבור. זה העניין – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, אוסאמה סעדי, נכון, פנית אלי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברות הכנסת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> פנית אלי, ואתה פונה לא רק אלי, גם למנהל רשות המסים, כשירות לציבור וכדי לפתוח לשכות שירות גם ברהט וגם בצפון. אני יכול לבשר לך: כתוצאה מהפעילות המבורכת שלך, יש החלטה לפתוח ברהט לשכת שירות – יישר כוח. לגבי הצפון, מחפשים. כרגע מתמקדים באום-אלפחם, בתקווה שיהיה שיתוף פעולה עם המקומיים. אם כן, נבשר לך. יישר כוח. לגבי רהט יש החלטה חיובית. עכשיו נכנסים לדיור הממשלתי, ונתקדם. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה לכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר ולכל השואלים בנושא הזה. אנחנו עוברים לשאילתה מס' 226 מאת חבר הכנסת משה גפני. חברי הכנסת תמר זנדברג ומיקי רוזנטל כבר ביקשו לשאול שאלות נוספות. בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אולי התשובה תספק אותם, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> איפה חבר הכנסת גפני? בבקשה, אדוני. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> גם אני ביקשתי שאלה נוספת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין הרשמה מוקדמת. הם הרימו יד ונרשמו. <קריאה:> גם אני – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, נו. מה לעשות. <226. הרחבת בתי-הזיקוק במפרץ חיפה> <משה גפני (יהדות התורה):> אני מודה לך, אדוני יושב-ראש הכנסת. אדוני סגן השר, לאחרונה התפרסם כי הוחלט להרחיב את בתי-הזיקוק במפרץ-חיפה. רצוני לשאול: 1. האם המידע נכון? 2. אם כן – מה עושים עיריית חיפה וראש העיר בנדון? 3. האם התחשבו בעניין הרחבת הפגיעה בתושבי חיפה והאזור? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, חבר הכנסת הרב משה גפני, שידוע בגישה הירוקה שלו הרבה שנים. הוא קיבל גם כמה פרסים של איכות הסביבה. זו האג'נדה – אחת האג'נדות של הרב גפני. 1–3. על כל פנים, לעניין כוונת עיריית חיפה וראש העיר, יש להפנות את השאלות אליהם. אתה בקשר אתו, יומיומי, אני קורא בעיתונים. לגבי כוונת עיריית חיפה וכוונות ראש העיר – תפנה אליו ישירות, הוא לא מכין לי את התשובות שלו. אני רואה בעיתון שאתה בקשר אתו כל יום, אז עוד שאלה שתשאל אותו – אני מאמין שהוא ישמח לענות עליה. לעניין התוכנית שאושרה, להלן תשובת ועדת התכנון: ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, לאחר שדנה בעררים שהוגשו על החלטת הוועדה המחוזית חיפה לאשר את תוכנית בתי-הזיקוק במפרץ-חיפה, החליטה ביום 11 ביולי 2016 לאשר את התוכנית בכפוף לתיקונים שנקבעו על-ידי הוועדה. התוכנית מהווה למעשה הסדרה תכנונית ראשונה של המתחם מאז הקמת המפעלים בשנות ה-30 וה-40. במהלך הדיונים בוועדת המשנה לעררים הביעה בז"ן נכונות לערוך תיקונים בתוכנית, על מנת לצמצם באופן ניכר את היקף תוספת הבינוי המוצעת בהשוואה לתוכנית שהוגשה לוועדה המחוזית. כמו כן, בהתאם להחלטת ועדת הערר לא תתאפשר תוספת של מכלים לאחסון חומרי גלם, תוצרי ביניים ותוצרים סופיים, לאור ההשלכות הסביבתיות. ועדת המשנה לעררים שוכנעה כי התוכנית נותנת מענה נאות ומספק לכלל ההיבטים הנוגעים לבריאות הציבור ואיכות הסביבה, וכי הוועדה המחוזית עמדה על האינטרס הציבורי באישור התוכנית, הן לצורך הסדרת המצב הקיים והן על מנת לאפשר את התפתחות המתחם והתחדשותו, והכול תוך התייחסות קפדנית מחמירה לנושאים הסביבתיים, לבריאות ולאיכות הסביבה. אדוני היושב-ראש, הוועדה המחוזית קבעה בהוראות התוכנית מנגנונים ראויים להיבטים השונים הנובעים מאישור התוכנית, ובכלל זה בעניין איכות הסביבה, ביטחון ובטיחות, בריאות הציבור ומזעור סכנות מחומרים מסוכנים. הדבר בא לידי ביטוי בהוראות התוכנית ובהחלטות הוועדה המחוזית, בין היתר באופנים הבאים: 1. הוצאת היתרי בנייה, על-פי התוכנית, תתאפשר רק ככל שאין בכך כדי להביא לעלייה בקצב פליטת המזהמים בהשוואה למצב הקיים, שהוגדר בתוכנית כמצב משופר ביחס למצב הנוכחי; 2. לא יינתן היתר בנייה למתקני ייצור ולמתקני שרפה ומתקנים נוספים אלא לאחר קבלת חוות דעת המשרד להגנת הסביבה כי במועד אישור היתר הבנייה המפעלים במתחם עומדים בכל הדרישות הסטטוטוריות שנקבעו להם על-ידי המשרד להגנת הסביבה בצווים אישיים, בתנאים מיוחדים לרישיון עסק ובהיתר פליטה, וכן כי בתכנון נלקחו בחשבון אמצעים למניעה ולצמצום של מפגעים ומערכות ניטור בהתאם לטכנולוגיות המיטביות הזמינות; 3. נקבעה חובת פרסום של בקשה למתן היתר בנייה להקמת מתקן חדש וזכות השגה לציבור ביחס לכך, וזאת מעבר לנדרש על-פי דין; 4. יוקם פורום מקצועי באחריות משרד הבריאות, אשר יהיה אחראי על הקמת מערך ניטור אפידמיולוגי ארוך טווח אשר יותאם לאזור חיפה; 5. נקבעה חובת דיווח מדי חמש שנים לוועדה המחוזית, בין היתר לגבי הנושאים של שיפורים טכנולוגיים במתחם, הסקר האפידמיולוגי – כולל מסקנות לגבי הקשר בין תחלואה באזור חיפה למצב איכות הסביבה, דוח סביבתי המציג את השיפורים שהושגו בפליטות לסביבה. המסקנות יפורסמו לידיעת הציבור, והוועדה המחוזית תעדכן את המועצה הארצית בעניין הדיווח בעניין נקיטת האמצעים ככל שיידרשו. הוועדה המחוזית, בהתאם למסקנות הנובעות מדוחות החומש או מסקנות הסקר הבריאותי, רשאית להגביל הוצאת היתרי בנייה מכוח התוכנית ולהחמיר את ההוראות בנוגע להיבטים הסביבתיים. עד כאן, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר. חבר הכנסת משה גפני, שאלה נוספת. אחריו – חבר הכנסת מיקי רוזנטל וחברת הכנסת תמר זנדברג. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, אני מודה לך על התשובה המפורטת. אני רק רוצה להעיר הערה טכנית: אני במקור הגשתי באמת את השאילתה הזאת לשר הפנים, מכיוון שרציתי לדעת גם לגבי עיריית חיפה וראש העיר, אבל אמרו כאן, בייעוץ המשפטי, שמשרד האוצר קיבל את מועצות התכנון. לכן אני מתנצל שנכנסה גם השאלה הזאת, אבל היא מאוד חשובה. אדוני סגן השר, אני רוצה להגיד לך, מיליון תושבים גרים במטרופולין חיפה, שנמצא בה המזהם הכי גדול שיכול להיות, שפוגע, חד-משמעית, בבריאות של התושבים ושל הילדים שם; הולכים להרחיב את זה, למסד את הנושא של בתי-הזיקוק. זאת שערורייה שלא תסולח. כל המחקרים, ויש לי פה חלק מהם, כולם אומרים שהמצב הזה הוא בלתי נסבל. אבל אני רציתי לשאול עוד שאלה: האם זה נכון שהבעלים של בז"ן, של בתי-הזיקוק, תרמו לראש עיריית חיפה, לאולם הספורט שם, תרמו – אני לא רוצה להגיד את הסכום, אבל סכום גבוה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תגיד, תגיד. <משה גפני (יהדות התורה):> 80 מיליון שקלים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> סכום יפה. <משה גפני (יהדות התורה):> האם הם תרמו לעירייה, לראש העיר, ופתאום גם מאשרים להם? אני לא יודע, אני, חס וחלילה – אני לא מאמין שיש איזה קשר בין הדברים. אבל האם העובדה היא שאלה שמרחיבים את בתי-הזיקוק – ואנחנו לא שומעים את ראש העיר, אנחנו לא שומעים את העירייה, על כל פנים בוודאי לא את הקואליציה; אני שומע מהאופוזיציה, הם אומרים לי – אבל האם זה נכון שהבעלים תרמו כסף לעיריית חיפה לבנות אולם ספורט? האם בריאות תושבי חיפה היא תמורת אולם הספורט? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. ספורט תורם לבריאות, כידוע. בבקשה, חבר הכנסת מיקי רוזנטל, שאלה נוספת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא לא, אני חייב להתייחס מיידית, ברשותך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא לא לא, אנחנו – – – <חיים ילין (יש עתיד):> ספורט תורם לבריאות, בשביל זה תרמו 100 מיליון שקל, בשביל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה מה שאמר חבר הכנסת גפני. אומנם הוא אמר 80, אבל אני לא בקי בזה. בבקשה, חבר הכנסת מיקי רוזנטל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, ואדוני סגן השר – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ידידי. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – ידידי – על התשובה המפורטת. אתה לא השר להגנת הסביבה, ולכן קשה לבוא אליך בטענות. מאידך – השר שבמשרדך הוא השר להגנת הסביבה דהיום, הוא ממונה על המשרד. המצב שתיארת היה יכול להיות קביל אם לא היה מדובר בחיי אדם. ומדובר בחיי אדם, ולכן אנחנו לא יכולים לקבל את התשובה הזאת, משני טעמים. ראשית, ציינת את הסקר האפידמיולוגי שנעשה עכשיו, בימים אלו ממש, בחיפה. אבל לפני שיש תוצאות של הסקר, האישור להרחבה כבר ניתן – הרי זה חסר כל היגיון. זה הרי לא יכול להיות במדינה מתוקנת. כולם יודעים שיש תחלואת יתר בחיפה, אין על זה עוררין. אמרו שלא יכולים לקבוע את מקורה, ולכן צריך את הסקר האפידמיולוגי. הסקר נעשה בימים אלה, אבל אישור למזהם הכי גדול במפרץ כבר ניתן – ולהרחיב את עסקיו, ולהרחיב את הזיהום. הרי זה לא עולה בקנה אחד עם שום היגיון. זה דבר אחד. דבר שני, ואני גם אומר את זה לחבר הכנסת גפני: הבעלים של בז"ן הם משפחת עופר. משפחת עופר תרמה את אצטדיון סמי עופר בחיפה, וטוב מאוד שהם עשו את זה – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> השקשוקה המפורסמת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – אבל זה לא יכול להיות במקום כל החובות האחרות שלהם, ובעיקר החובה להימנע מזיהום האוויר ומפגיעה בבריאותם של תושבי חיפה. אני חושב, אני יודע, אני דורש – אני אומר לך באופן אחראי, באמת, לא פופוליזם זול: לא יכול להיות שההחלטה הזאת תתקבל בלי שיש מסד עובדתי. זו שערורייה לאומית, זה לא ימין–שמאל, זה חיי אדם – דיר באלכ. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> האם סוחרים בילדים של – – – אולם ספורט? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אני יכול לחשוב הכול, אבל לא קוראים לך תמר זנדברג. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> זה נכון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תמר זנדברג ברשות דיבור, בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, התשובה שנתת בפנינו היא תשובה שמשולה לסוסים שיצאו מהאורווה. כל הדברים שתיארת, אותה – כביכול – אמירה מכובסת של הסדרה תכנונית, שבאה לכסות על הרחבה של המזהמים במפרץ; העמידה בדרישות המשרד; ה-best available technology ואותו מערך ניטור אפידמיולוגי שדיבר עליו מיקי רוזנטל – זה אולי נכון ללפני כמה שנים, כאשר היינו בוויכוח האם קיים זיהום עודף מתעשייה מזהמת במפרץ-חיפה או לא. היום אין על זה ויכוח: משרד הבריאות יודע את זה, עיריית חיפה יודעת את זה, וכל אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל – לא רק אזור מטרופולין חיפה – יודעים את זה. היום נשאלת השאלה איך להפחית את הזיהום ממפרץ-חיפה, ולא איך להסדיר אותו ולארגן אותו קצת אחרת ולשים מנטרים במזהמים שאנחנו יודעים שקיימים. לכן השאלה, האם השר – והיום אתה עומד כאן מתוקף תפקידך כסגן שר האוצר, שמינהל התכנון, האחראי למועצה הארצית, שרק השבוע דחתה את העררים של התושבים בנושא ואישרה. השאלה שלי היא כזאת: איך בשבתך – בשבתכם – כשר האחראי למינהל התכנון, אישרתם תוכנית כזאת, כאשר באותו זמן – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – השר שלך יושב כשר להגנת הסביבה. מה עמדתו על זה? האם עמדת השר להגנת הסביבה נשמעה, או שרק המועצה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אביגדור יצחקי הביע את עמדתו – – – בואו נזכור מי זה אביגדור יצחקי. זה לא רק – – – <תמר זנדברג (מרצ):> השאלה נורא פשוטה. האם בקבלת ההחלטה הזאת עמדתו של השר להגנת הסביבה שהייתה צריכה להיות התנגדות נחרצת לתוספת מזהמים במפרץ, האם היא נשמעה? איך היא עמדה ביחס לעמדתו של שר האוצר – שמינהל התכנון, שנמצא תחת סמכותו, הוא שחתום על האישור הפושע הזה, וכמו שאמר חבר הכנסת רוזנטל, המחיר יהיה בחיי אדם – של ילדים ותושבי חיפה והאזור. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני חייב לציין שהדאגה לציבור מהצד הזה של המתרס היא לא יותר גדולה מהדאגה לציבור שלנו, ולהזכירכם, שר האוצר – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> או, שלום דבל'ה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בואו נשמע את התשובה. בואו נשמע את התשובה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> להזכירכם, שר האוצר משה כחלון – – – <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא שומע את עצמי. <קריאה:> – – – נציגם של הטייקונים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא שומע את עצמי. תני לי לשמוע את עצמי לפחות. להזכירכם, שר האוצר משה כחלון רגיש לעניין, הוא וילדיו גרים בחיפה – אם את כבר מרמזת על עניינים אישיים. על כל פנים, מה שנאמר פה הוא שזו תוכנית הסדרה תכנונית ראשונה של המתחם מאז הקמת המפעלים ב-1930, 1940. אני חושב שהגיע הזמן שמישהו יעשה שם סדר. לגבי האמירות החמורות שאמר פה הרב גפני, שמרמז על שוחד בגובה של 80 מיליון, אני חושב שזה לא המקום; משטרת ישראל, מבקר המדינה – אלה אמירות שצריך לבדוק אותן. הם שמעו אותנו פה, בערוץ 99, זה ישודר לאומה, וגם ראש עיריית חיפה שמע את זה; זו האשמה חמורה מאוד, חמורה מאוד. לדעתי, יש מנגנוני אכיפה בישראל, שיבדקו את העניין. אני לא יכול לתת תשובה על דבר כזה. <חיים ילין (יש עתיד):> זה לא האשמה, זו עובדה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, זו לא האשמה, זה איזה מדליה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השאלה הייתה אם יש קשר בין הדברים פה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רמזתם על שוחד, שהוא קיבל שוחד. מפני ששוחד זה דבר חמור, וצריכים לבדוק את זה – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – מבקר המדינה, משטרת ישראל, 443 – שיבדקו את הטענה של הרב גפני, אם ראש עיריית חיפה קיבל שוחד מהאחים עופר. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא אמרתי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה מה שאמרת, זה מה שאני הבנתי. <משה גפני (יהדות התורה):> אמרתי: האם העובדות נכונות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, אני מציע לך, תפנה את השאלה למשטרה, תפנה תלונה למשטרה. <קריאות:> – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – שוחד – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה נבהלתם? מעצמכם נבהלתם? מה קרה? אמרתם לפני רגע כולכם שקיבלו שוחד – פתאום נבהלתם? מה נבהלתם, מהוצאת דיבה? מה נבהלתם? <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, חברי הכנסת, אני מבקש שסגן השר ישלים את תשובתו. אנחנו כבר בזמן פציעות. יש עוד שאילתה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני השלמתי, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השלמת, אדוני. תודה רבה לסגן שר האוצר, והוא נשאר אתנו על הדוכן. אני מתנצל בפניו רק לדקה קלה לפני שאני מזמין את השואל הבא. <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת למשלחת פרלמנטרית מאוגנדה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רבים מחברי הכנסת הם משתתפים פעילים באגודות ידידות עם פרלמנטים אחרים. מה שקצת פחות ידוע הוא שגם עובדי הכנסת פעילים מאוד בנושא הזה של קשר עם פרלמנטים. היום יש לנו הכבוד והעונג לארח כאן, ביציע הכבוד, משלחת של 11 עובדים מן הפרלמנט באוגנדה, בראשות מזכירת הפרלמנט הגברת ג'יין קיביריג'. (מחיאות כפיים) ברוכים הבאים לירושלים ולכנסת. משלחת זו הגיעה לכנסת לסמינר בן שלושה ימים בנושא עבודת המטה האדמיניסטרטיבי של הכנסת. כמעט כל אגפי המטה של הכנסת לקחו חלק בסמינר, שמהווה נדבך חשוב בקשרים הבין-פרלמנטריים בין ישראל ובין אוגנדה. אני מברך אתכם בבואכם אלינו, אורחינו הנכבדים, ומקווה שנמשיך להעמיק את היחסים החמים בין הפרלמנטים במגוון דרכים. ביקור פורה ומוצלח. באותה הזדמנות, גם בשמכם, אני רוצה להודות לכל עובדי הכנסת, בראשות מזכירת הכנסת ומנכ"ל הכנסת, שעוזרים לנו בפעילות הזאת מול פרלמנטים רבים. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, הלוא היא שאילתה מס' 228 מאת חבר הכנסת איתן ברושי. ישיב עליה סגן שר האוצר. הנושא הוא: הורדת המכס על ייבוא הדגים לפני חג הפסח. חברי הכנסת ילין וחנין ישאלו שאלות נוספות. בבקשה. <228. הורדת המכס על ייבוא הדגים לפני חג הפסח> <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה. סגן השר, ברצוני לשאול: המכס על ייבוא הדגים לפני חג הפסח הורד. כנראה הייתה תועלת ליבואנים, אולם הצרכנים בפרט והחקלאות בכלל ניזוקו. השאלה היא: 1. האם נבדקו תוצאות הורדת המכס? 2. אם כן – מה היו השפעותיה? 3. מדוע פוגעים בחקלאות המקומית למרות האזהרות והנתונים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני ישב. סגן השר יתחיל את תשובתו. אם תרצה לשאול שאלה נוספת, תוכל לעשות זאת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני. יש כלל ידוע – אורלי, אני אשאל אותך. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> צרת רבים או צרת היחיד, מי קודמת? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הרבים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הרבים, אלה שסובלים מיוקר המחיה. נכון, יכולה להיות צרה – לא בטוח שתהיה – גם למגדלים, אבל הם מעטים. הרבים זה 8 מיליון תושבי ישראל. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא, לא, לא – – – עלויות תיווך בדרך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> את ענית – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 1–3. מבדיקה של מחירי הדגים לאחר פתיחת המכסה ניתן לראות, חבר הכנסת ברושי, כי בחודשים מרס ואפריל ירדו מחירי הדגים בלמעלה מ-10 שקלים לצרכן, כך שרובה המכריע של הפחתת המכס התגלגל לצרכן. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כמה זה עלה למדינה? כמה המכס – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> במאי-יוני, אורלי – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא. כמה זה עלה למדינה? – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת אורלי לוי, בואי ניתן לסגן השר לענות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> אין אפשרות. היושב-ראש אישר שתי שאלות. <קריאה:> אורלי, 60 מיליון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> במאי-יוני, כאשר הסתיימה המכסה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז אולי תענו אחת לשנייה? אולי תשאלי אותה, והיא תענה לך. גם שאילתה נוספת. במאי-יוני, כאשר הסתיימה המכסה, חבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי, והחל ייבוא של דגים במכס מלא, החלו המחירים לעלות באופן טבעי, ובסך הכול המחיר הממוצע בתקופה זו היה נמוך ב-5 שקלים מהמחיר לפני כן. במקביל קיבלו החקלאים תמיכה משמעותית עבור המהלך; לא הזנחנו אותם. יש לזכור שהייבוא בפועל הוא של אמנון קפוא, בעוד המגדלים המקומיים מוכרים אמנון טרי, אשר מחירו כפול גם בימים רגילים. עם זאת, וכדי לחזק את ענף בריכות הדגים, גם במהלך הקרוב מציע משרד האוצר תמיכה במענקי השקעות ומתן רשת ביטחון לתקופת הסתגלות למגדלים. לא הזנחנו אותם, דואגים להם, ובמקביל אנחנו דואגים לאזרחי ישראל, להוריד להם את יוקר המחיה, ואת בירכת אותנו על זה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> שאלה נוספת לחבר הכנסת איתן ברושי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר, כידוע לך, מבקר המדינה פנה לשר האוצר בבקשה להמתין עם המשך הייבוא עד אשר יתבררו התוצאות של המהלך. וזה לא רק דגים, זה גם מוצרים אחרים. המבקר גם ביקש לבדוק את ההתנהלות, מתוך הנחה שאולי, גם אם לא בכוונה, נעשו שגיאות עד כדי הבנה וידיעה מוקדמת של הסוחרים, שהביאו מאות מכולות – וכנראה גם עכשיו הן בדרכן לישראל – על בסיס שמועות שהגיעו ממקורות מוסמכים, כנראה. והנה, שר האוצר לא מחכה, ולא נענה לעמדתו ולבקשתו של המבקר, וחותם על צווים להביא עוד דגים. ולא רק דגים. חקלאות ישראל כולה יכולה לטבוע בים. אני רוצה לומר, בשאלה שנשאלה פה על טובת האזרחים – ומי כמונו רוצה בטובתה של מדינת ישראל, אדוני סגן השר: קופת האוצר שילמה 160 מיליון שקל על אובדן הכנסות ממכסים ועל פיצוי למגדלים. האם המהלך הזה הוא באמת "סוף מעשה במחשבה תחילה", או "צרת רבים – נחמת טיפשים"? <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. שאלה נוספת של חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, אני הקשבתי קשב רב לתשובתך בעניין מפרץ-חיפה, ואני חייב להגיד בצער גדול שהתשובה לא יכולה לספק. היא לא יכולה לספק, בין היתר, כי כאן בכנסת, אדוני סגן השר, נעשתה עבודה מאוד רצינית של ועדת משנה, שבחנה את הסוגיה של הזיהומים במפרץ-חיפה והגיעה למסקנה, שמבוססת על נתונים רשמיים, שרמת הזיהום במפרץ-חיפה היא בלתי נסבלת וגבוהה מדי, ובמקביל, רמת התחלואה במפרץ-חיפה חורגת ממה שמקובל במקומות אחרים, ובין שני הדברים האלה קיים קשר. לכן, ועדת המשנה המליצה באופן חד-משמעי להימנע מהוספה של זיהומים באזור מפרץ-חיפה. אדוני סגן השר מדבר על הסדרה – כולנו בעד הסדרה, מי נגד הסדרה? אבל בפועל מדובר במתחם בז"ן, בתוכנית שהמשמעות המעשית שלה היא לא הסדרה, אלא הרחבת פעילות. הרחבת פעילות של התעשייה הפטרוכימית – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת דב חנין, זאת שאלה, לא נאום של חמש דקות. אני מבקש להתכנס לשאלה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, לא. השאלה היא: הרחבת פעילות של מפעלים פטרוכימיים היא הרחבת זיהום. למה אתם מתעלמים ממה שוועדה של הכנסת החליטה? <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת חיים ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, סגן השר, קודם כול, כל מי שצופה בנו בערוץ 99, שלא יתבלבל – זאת לא השאלה על מפרץ-חיפה, זה היה בפרק הקודם. אנחנו עכשיו במכס. לא, כי הם פשוט מבולבלים כבר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מבלבלים אותם. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – שתושבי מפרץ-חיפה יוכלו לקנות דגים בזול. <חיים ילין (יש עתיד):> כן, מהים, שלא מזוהם. עכשיו הבנתי את ההקשר. כבוד היושב-ראש, סגן השר, מישהו מטעה אותך, סלח לי. הורדת המכס לא מתגלגלת לצרכן. אני אתן לך עובדה – גם הפקידות של משרד החקלאות ושל משרד האוצר שהייתה בישיבה הזאת אמרה את זה: הדגים, הורדתם 15 שקל לכל 1 קילוגרם מכס – המחיר לצרכן ירד ב-5 שקלים בממוצע; 10 שקלים כפול 4,000 טונות – קרוב ל-40 מיליון שקל הכניסו לעצמם היבואנים, שכנראה גם ידעו מראש, כי מיעוט קטן מאוד של יבואנים הצליחו להביא את הדגים. דוגמה נוספת – שמן זית: המכס ירד ב-6 שקלים – שקל אחד בלבד התגלגל לצרכן, ו-5 שקלים היבואנים לקחו. אלה נתונים שהיו בישיבה שחבר הכנסת ברושי ניהל, שהיו בה גם האוצר וגם נציגי משרד החקלאות. כבוד סגן השר, באמת אני אומר לך, מתוך הכרה עמוקה, מתוך יושרך, אני מודיע לך: המכס שאתם מורידים לא מתגלגל לצרכן. בואו, תשתפו פעולה עם החקלאים, תבינו מה הבעיה, ובסוף נבין. חקלאות אמיתית יש בעוטף-עזה, בדרום המדברי ובצפון, ליד הגבול. אל תהרסו את החקלאות הזאת. בלי חקלאות בגבולות אין לנו מדינה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה. אדוני היושב-ראש, לגבי השאלה של דב חנין, אני חושב שעניתי בהרחבה גם לרב גפני וגם בשעת השאלות. <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא טענתי – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא שטענת, אבל יכול להישמע מהדברים כאילו חלילה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> למה אתם מתעלמים מהכנסת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חס ושלום. דבל'ה, מה קרה? אנחנו מתעלמים מהכנסת? אנחנו? איזו האשמה. זה גם עלילת דם. <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, שוב, אני חוזר ואומר, גם לך, דב: התוכנית מהווה הסדרה תכנונית ראשונה של המתחם שהוקם ב-1930 – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, הוא בלבל אותנו. עכשיו, לדגים. חבר הכנסת ילין, חבר הכנסת ברושי – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – עוטפים את הדגים, אולי יהיה יותר מעניין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חבר הכנסת ברושי, חבר הכנסת ילין, שר האוצר ימשיך לפעול להורדת יוקר המחיה ולהורדת המחירים בסל הקניות של הציבור. אנחנו נבדוק את העניינים האלה, אנחנו יודעים שזה למעלה מ-10 שקלים. ייבדקו הדברים, מה שאמרתם. תאמין לי שהם נבדקים, וייבדקו, ואנחנו נמשיך לפעול בכיוון הזה – ותוך כדי שמירה על החקלאים, מענקים בהשקעות ופיצויים ישירים. לא נזניח את החקלאים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> שכחת שלום עולמי. שלום עולמי לא אמרת. עד עכשיו, מה אני אגיד לך, אתם לא מפסיקים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גם בסיעוד – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – היו נותנים כל שנה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה, במקום לברך על המהלכים האלה, כמו שהציבור מברך – הציבור מברך על זה. תברך על זה, תתחברו לציבור, חברים, תרדו לעם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הציבור מברך על הורדת המחירים. מאוד מברכים על זה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> זה לא – – – פערי תיווך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל מה? אסור לפגוע בחקלאים, וצריכים את נקודת האיזון. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תפקחו על פערי תיווך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> וצריכים לתת להם מענקים, צריכים לתמוך תמיכה ישירה, אבל תתמכו במהלכים שבאים לעזור לציבור, ריבונו של עולם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא. כי יוקר המחיה בישראל הוא אחד הגבוהים בעולם. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – – פערי תיווך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מנהיג המחאה יושב פה, מנהיג ההפיכה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> פערי תיווך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז למה אתם תוקפים את הממשלה, שבאה לעזור לציבור? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא יפה, לא יפה. תתחברו – ד"ר טיבי, תגיד להם. הנה, פעם אפשר היה ב-10 שקלים לקנות ולקנות, היום אי-אפשר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל למה פערי התיווך – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – – הדיור – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל למה פערי התיווך – – – ההפרשים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על כל פנים, אני מברך את שר האוצר ומבקש ממנו להמשיך בפעולות הברוכות האלה, להוריד את יוקר המחיה בישראל. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> איך – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, סגן השר. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> לפני שנעבור לנושא הבא, הכרזה של מזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו אתמול על שולחן הכנסת ההסכמים האלה: הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת מקדוניה בדבר מניעת כפל מס ומניעת התחמקות ממסים בזיקה למסים על הכנסה; הסכם בין ממשלת ארצות-הברית של אמריקה לבין ממשלת מדינת ישראל בדבר שיפור ציות מס בין-לאומי ויישום FACTA; אשרור האמנה המולטילטרלית בדבר סיוע מינהלי הדדי בענייני מס. <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, מי שרוצה לדבר בטלפון, שיצא בחוץ. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> הסכם בדבר הפקה משותפת של סרטי קולנוע בין מדינת ישראל לבין ממשלת ניו-זילנד; פרוטוקול לתיקון האמנה בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של הודו בדבר מניעת מסי כפל ומניעת השתמטות ממס ביחס למסים על הכנסה ועל הון. עוד הונחה אתמול על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה בעניין קובלנות של חבר הכנסת יהודה גליק נגד חברי הכנסת ישראל אייכלר וחבר הכנסת יצחק כהן. היום הונחו על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 126), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 75), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אלי כהן, אורלי לוי אבקסיס, שרן השכל, מנחם אליעזר מוזס, יעקב מרגי, יואל חסון ואחמד טיבי בנושא: עלייה בריבית המשכנתאות אף שלא חל שינוי על-פי בנק ישראל. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (הוראות שונות), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3137/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (הוראות שונות), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי. ינמק חבר הכנסת אחמד טיבי. עד עשר דקות, בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, ביום 7 במאי 2012 עמדתי על דוכן זה שניות לאחר ההצבעה בקריאה שלישית על חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) – מאז הוא קרוי חוק טיבי – ודקות לפני התפזרות הכנסת השמונה-עשרה. חבר הכנסת דאז ראובן רובי ריבלין ניהל את הישיבה באישון לילה ואמר שמדובר בהצעת חוק צרכנית ביותר, שמועילה לכלל האזרחים. את ההצעה הציג אז בשם ועדת הכלכלה חבר הכנסת לשעבר כרמל שאמה-הכהן, שהשקיע יחד אתנו זמן, עבודה, קידום, יחד עם צוות ועדת הכלכלה המסור, לרבות עורכת-הדין אתי בנדלר, היועצת המשפטית. החוק היום מעניק פיצוי וסיוע לנוסע שהונפק לו כרטיס טיסה וטיסתו בוטלה, או שחל שינוי בתנאי כרטיס הטיסה מסיבות שונות שאינן תלויות בו – בנוסע. ביטול טיסה או שינוי כאמור עלול להביא לא אחת להמתנה ממושכת בשדה התעופה, להוצאות כספיות ובעיקר לעוגמת נפש רבה, שמותירה את הנוסע, חבר הכנסת מרגי, ללא סיוע בזמן אמת וללא פיצוי הולם בשל שיבוש תוכניותיו. מדינת ישראל חתומה על הסכם שמים פתוחים עם האיחוד האירופי, הכולל דרישה שההנחיות הרגולטוריות בתחום דיני צרכנות יהיו עד כמה שניתן דומות. עוד נקבע בחוק כי זכאות של נוסע להטבות תהיה מותנית בכך שיתייצב במועד בשדה התעופה, כמפורט בחוק, למעט במקרה של ביטול טיסה. נוסף על כך, אדוני היושב-ראש, וכדי להתמודד עם התופעה של הנפקת כרטיסי טיסה לטיסות פיקטיביות, שלא היו אמורות להתקיים כלל, נקבע בחוק איסור הנפקת כרטיסים לטיסה – – <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת סויד, לא לדבר בטלפון בתוך המליאה. אני ביקשתי. אני לא ארשה לאף אחד לדבר בטלפון. תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – שרשות שדות התעופה, שהיא הגורם המופקד על כך, לא אישרה מראש את מועד המראתה, ובשל כך הטיסה לא הייתה אמורה בכלל להמריא באותו מועד. לאחרונה, לאחר בחינת המקרים והנסיבות שבהם הוגשו תביעות לבית-המשפט בהסתמך על חוק זה, ולאחר פניות רבות שהתקבלו בלשכתי מהציבור הרחב, שהעלו שנדרשים כמה תיקונים על מנת לשפר ולייעל את החוק כך שישיג את מטרותיו וימנע את החשש שנוסעים אשר שילמו את התמורה בעד כרטיס טיסה אך הכרטיס לא נמסר להם בזמן הרכישה לא יוכלו לתבוע את זכויותיהם לפי חוק, מכיוון שכרטיס טיסה ביד הוא חוזה ההטסה – כלומר, הכרטיס גופו, שלא מונפק, למרות ההזמנה והתשלום, לא ניתן לך, ואז אין בידיך חוזה הטסה – מוצע לקבוע כי מפעיל טיסה, וזאת הנקודה העיקרית בחוק, או המארגן ינפיק לנוסע כרטיס טיסה וימסור לו את הכרטיס בתוך 24 שעות ממועד תשלום התמורה על-ידי הנוסע. התיקון החדש קובע את מינוי הרשות להגנת הצרכן כגורם אכיפה – זאת הנקודה השנייה בחוק – גורם אכיפה של החוק, בדומה למנגנוני האכיפה באירופה. בארץ זה לא היה קיים עד עכשיו, יש כאן תפנית חשובה ביותר. מנגנון אכיפה זה הוא כלי יוצא דופן כדי לפתור את הסכסוכים מחוץ לכותלי בית-המשפט, שבהכרח מעניק חיסכון בזמן ובמשאבים, והוא כלי יעיל ואופרטיבי. התיקון החדש משפר באופן מהותי את ערך ההגנה על הצרכן מניסיונות חוזרים ונשנים לרמיסת זכויותיו שהוקנו לו על-פי חוק זה. ראשית, קיימת חשיבות לכך שיימסר כרטיס טיסה לנוסע אשר שילם את התמורה בעדו, מאחר שהחוזה בין המפעיל לנוסע נכרת אך ורק עם הנפקת כרטיס הטיסה, וקיים חשש שמא נוסע אשר שילם את התמורה בעד כרטיס טיסה אך הכרטיס לא נמסר לו לא יוכל לתבוע את זכויותיו לפי חוק. לכן מוצע לקבוע כי מפעיל טיסה או מארגן ינפיק אותו, כפי שאמרתי, בתוך 24 שעות ממועד התשלום. יצוין כי היום מרבית חברות התעופה דורשות תשלום באופן מיידי לאחר ביצוע ההזמנה, כך שקיים היגיון רב במסירת כרטיס הטיסה באופן מיידי לאחר ביצוע התשלום. זאת הדרך היחידה להבטחת הזכויות של כל נוסע ונוסע בארץ לפי החוק. בנוסף, עם קרות אירוע המקים לנוסע עילה מזכה, רוב חברות התעופה אינן מעדכנות את הנוסע בדבר זכויותיו, דבר אשר עומד בסתירה מוחלטת, אדוני שר התחבורה, לרוח החוק, אשר באה להגן על זכויות הנוסע. כוונת המחוקק הייתה לדאוג לכך שהנוסע יקבל את כל המידע הדרוש לשם בחינת זכויותיו, ואולם, בהיעדר שיתוף פעולה מצד חברות התעופה, חשוב לחייב אותן באופן פוזיטיבי למסור לנוסע מידע על הזכויות בעת שמתקיימת עילה מזכה. כמו כן, כידוע, החוק מבוסס על הוראת הנוהל האירופי 261/2004. יתרה מזאת, מדינת ישראל חתמה עם האיחוד האירופי על הסכם אירופי–ים-תיכוני בין ממשלת ישראל לבין האיחוד האירופי והמדינות החברות בו, ובמסגרתו מדינת ישראל מתייחסת לנוהל האירופי כאל נורמה משפטית מחייבת. הוראות הנוהל ויישומן שונים מהוראות החוק בכמה סוגיות: א. גובה הפיצוי; ב. תקופת התיישנות; ג. במקרה של עיכוב טיסה – בית-המשפט הגבוה בלוקסמבורג, שהוא הערכאה הגבוהה באירופה, קבע כי במקרים של עיכוב טיסה והגעה ליעד הסופי באיחור של יותר משלוש שעות, חבר הכנסת סגן השר איציק כהן, הנוסע יהיה זכאי לפיצוי, כאשר לפי החוק כאן, זמן העיכוב המזכה את הנוסע בפיצוי הוא שמונה שעות ממועד ההמראה, כמו שקבענו בחוק הראשון. בנושא קבלת הטבות לפי דין זר – זו נקודה שחשוב להבהיר – סעיף 20 לחוק קובע כי נוסע שקיבל הטבה לפי דין זר, בשל נסיבות המקימות עילה מזכה, לא יהיה זכאי להטבות לפי חוק זה מאותו סוג שקיבל כאמור. לאחרונה הגיעו תלונות רבות מנוסעים, שלפיהן חברות תעופה ישראליות מפרשות את הסעיף בחוק ככזה הנותן להן את ברירת הדין החל, בניגוד לכוונת המחוקק, אשר רצה – אני רציתי – שהנוסע יבחר את הדין שיחול. לפיכך, יש צורך להבהיר את ההוראה בנדון. כך, כאשר חוקקה התקנה האירופית, נציבות האיחוד האירופי החליטה שכדי לדאוג לזכויות הנוסעים, שהזכויות יכובדו, כל מדינה תמנה רשות לאומית אשר תהיה אחראית ליישום התקנה. היות שיש קשר הדוק בין החוק הישראלי לבין הנוהל האירופי, במיוחד מאז חתימת הסכם שמים פתוחים, אדוני שר התחבורה, יש חשיבות גדולה להסמיך רשות אשר תיתן סיוע דומה לנוסעים הישראלים. תפקיד הרשות, בין היתר, להיות גורם מרתיע מול חברות התעופה, כדי שהן יצייתו לחוק. רשות התעופה האזרחית היא רגולטור העוסק ברגולציה בטיחותית של תחום התעופה, לכן מוצע לקבוע שהרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן תהיה הרשות האחראית על ביצוע חוק זה. אדוני, גם דרישה למנות נציג בכל טיסה לישראל הכוללת חניית ביניים היא מרחיקת לכת וקובעת חובה, למעשה, להציב נציג מטעם חברת התעופה באלפי שדות תעופה ברחבי העולם, גם אם קיים נוסע אחד בלבד שנמכרה לו טיסה לישראל מאותו יעד. אדוני היושב-ראש, אין ספק שחברי כנסת עובדים קשה. אנחנו בעיקר, חברי הכנסת הערבים, כחברי אופוזיציה, עובדים קשה. הצגתי הרבה חוקים שלא עברו את מסכת ועדת השרים והממשלה, חוקים צרכניים וחברתיים. הפעם הם הסכימו, לאחר עבודה קשה מול משרדי הממשלה; נפגשתי עם משרד התחבורה, יושב-ראש הקואליציה ביטן, שר התחבורה, משרד המשפטים, משרד הכלכלה – לא היה קל גם בדיון בוועדה, אפילו אמרו לי שאני צריך לתאם עם המשרד לירושלים ומורשת – לא מבין מה הקשר. הודעתי שאני מוכן לתאם עם כל המשרדים, כפי שעשיתי בוועדת הכלכלה בחוק הקודם, כדי לקדם – – <היו"ר חמד עמאר:> נא לסכם. בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – את החוק החדש הזה. לכן, למרות הקושי, וגם אם לפעמים מקשים עלינו להעביר חוקים, לא צריך להתייאש. לעתים זה מצליח, כמו שהצליח הפעם הזאת, ולכן לא צריך להתייאש. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני גם פונה לציבור שלנו. יש ח"כים יהודים שמעבירים הצעות של הדחה, הצעות גזעניות. הח"כים הערבים עוסקים בנושאים צרכניים, חברתיים וכלכליים, ושינינו את המשוואה. תתחילו לעבוד כמונו. תודה, אדוני. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ. <חיים ילין (יש עתיד):> טיבי, הם יטוסו לפי החוק הזה, מי שיודח. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק הזאת מבקשת לתקן את חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב–2012, ולבצע התאמות ושינויים בחוק לאחר תקופת יישום ראשונה. ההצעה כוללת חיוב מפעיל טיסה או מארגן להנפיק לנוסע כרטיס טיסה ולמסור לו את הכרטיס בתוך 24 שעות ממועד תשלום התמורה על-ידי הנוסע; חיוב מפעיל הטיסה או מארגן למסור לנוסע מידע על זכויותיו מייד לאחר קרות עילה מזכה; הסמכת הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן לאכיפת החוק, לרבות קיום קשרים עם גורמים בין-לאומיים הנוגעים בדבר, וטיפול בתלונות ועניינים נוספים. בשולי הדברים ייאמר כי זה תקופה ארוכה שוקד משרד התחבורה על קידום תיקון לחוק, לאור הניסיון שנצבר מתחילת יישומו. נוסח טיוטת תזכיר חוק פורסמה לשם קבלת הערות הציבור, הוגשו התייחסויות, ובעתיד הקרוב צפויות להתקיים פגישות לליבון הנושאים בין משרד התחבורה לבין חברות התעופה וארגונים מייצגים רלוונטיים. מרבית עיקרי הצעת החוק תואמים את עיקרי תזכיר החוק שמשרד התחבורה והבטיחות בדרכים מקדם, ולכן עמדת הממשלה היא לתמוך בחוק המוצע בקריאה טרומית. בשולי הודעתי, אני רוצה לשאול את חבר הכנסת טיבי: מה הן עשו לך, חברות התעופה האלה, שאתה כל היום מחוקק נגדן? לא יכולים לטפל בך יותר טוב בטיסות? עוד חוק? עוד חוק? <עפר שלח (יש עתיד):> עד שהם יבינו, ישראל. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אבל כל עוד התוצאה היא תוצאה טובה, אנחנו בעדה. תודה רבה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה רבה, אדוני. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, כבוד השר. מבקש להתנגד חבר הכנסת אמיר אוחנה. יש לך שלוש דקות. בבקשה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> תודה, אדוני היושב-ראש, אני נרשמתי כדי להתנגד, אבל אני לא מתנגד באופן מהותי להצעת החוק הזאת. נרשמתי כדי לומר: היום הייתה אמורה לעלות הצעת חוק שאני הגשתי בנושא פשעי שנאה. השבוע לפני שנה, במצעד הירושלמי, נרצחה שירה בנקי, זיכרונה לברכה. היא נרצחה במסגרת פשע שנאה. הצעת החוק שביקשתי להעלות היום הייתה להוסיף זהות מגדרית כאחד מהרכיבים שכבר קיימים בחוק בנושא פשעי שנאה. יושב-ראש הקואליציה דוד ביטן הסיר באופן אלים את הצעת החוק הזאת מסדר-היום, ונכנע, לא בפעם הראשונה, לאינטרסים שאינם של הליכוד, ופגע בערכי הליכוד ופגע בדרך הליכוד. ואני אומר לך, חברי יושב-ראש הקואליציה, היום אל תספור אותי במסגרת קולות הקואליציה; היום אני לא מצביע. היום הקואליציה נכנעה לשר ההומופוב ביותר שהיה פה אי-פעם, במדינת ישראל, השר שהציבור כל כך אוהב, השר ליצמן, שאיים שאם במשמרת שלו יתווספו צמד המילים "זהות מגדרית" לחוק בישראל, הוא יפרק את הקואליציה; על זה, על חוק שכל מטרתו נגד שפיכות דמים, נגד אלימות, על זה לפרק את הקואליציה? ועוד אחרי שכולם גינו מקיר לקיר את הרצח הנורא שהתחולל פה בשנה שעברה. וזה מה שבאה הצעת החוק הזאת לעשות. יום עצוב לקואליציה ויום עצוב לכנסת. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת אמיר אוחנה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. יש לך שלוש דקות. <חיים ילין (יש עתיד):> מה חשבת – – – <קריאות:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מסכימים אתך, אבל למה – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש – – <היו"ר חמד עמאר:> אני ביקשתי לא לדבר בטלפון באולם המליאה. מי שרוצה לדבר בטלפון יצטרך לצאת החוצה. חבר הכנסת מוזס, בבקשה לדבר בטלפון בחוץ. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – אדוני השר, אני רוצה להודות לשר כץ, שר התחבורה, על תשובתו ועל התמיכה שלו, ושל משרדים נוספים, בהצעת החוק, שלדעתי היא אחת ההצעות הצרכניות ביותר – לגבי הנוסעים בארץ. אני אעביר אותה בקריאה טרומית, אני אתאם עם נציגי המשרדים – נציג המשרד שלך היה אצלי הבוקר; חבר הכנסת סעדי ואני ישבנו אתו – זאת הצעה משותפת שלו ושלי. אני מוצא לנכון לומר מילה טובה על חבר הכנסת לשעבר כרמל שאמה, שניהל את הוועדה ועזר לי להעביר את ההצעה, ודחף אותה, וכן לצוות ועדת הכלכלה דאז. אני בטוח שכל אלה שפנו אלי ימצאו מזור בתיקון החדש הזה, בהצעת החוק הזאת, חבר הכנסת איתן כבל, ואני מקווה שגם הצעות נוספות, כמו לגבי כביש 6, ימצאו אוזן קשבת בוועדת שרים, כדי לעזור לאזרח. אנחנו משתדלים הרבה בנושאים חברתיים וכלכליים, ונתקלים לפעמים בחומה בצורה מצד ועדת שרים לענייני חקיקה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> בוועדת הכלכלה תהיה לך אוזן קשבת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> החוק יעבור לוועדת הכלכלה, ואין לי ספק שהיותך יושב-ראש ועדת הכלכלה – זה יקדם ויאיץ את דיוני החוק, ואני מבקש ממך לקבוע מהר ככל האפשר את הדיון. <איתן כבל (המחנה הציוני):> כך יהיה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> שאלה אחרונה, לחבר הכנסת אמיר אוחנה. איפה אמיר אוחנה? הוא לא פה? הוא עלה, אמר שהיה אמור להציג את החוק ולא אמר מי ביטל לו את החוק. <היו"ר חמד עמאר:> הוא אמר, הוא אמר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מי? המפלגות הדתיות? <היו"ר חמד עמאר:> לא. יושב-ראש הקואליציה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אה, ומגיעה מילה טובה ליושב-ראש הקואליציה – לא כי הוא ביטל לו את החוק, אלא כי הוא גם גילה הבנה לצורך הזה. חבר הכנסת ביטן, מגיעה לך מילה טובה, הקשבת לקריאות של הנוסעים בנתב"ג, שלפעמים נזרקים עם מיטלטליהם, ואין ספק שההקשבה שלך עזרה להעביר את החוק הזה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (הוראות שונות), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 50, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (הוראות שונות), התשע"ו–2016, עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכלכלה להמשך הכנתה לקריאה ראשונה. להוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת דב חנין. <הצעת חוק הוקרה למשתתפים אזרחיים במערכות ישראל, התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2530/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק הוקרה למשתתפים אזרחיים במערכות ישראל, התשע"ו–2016, של חבר הכנסת איל בן ראובן וקבוצת חברי הכנסת. הוא ינמק – עד עשר דקות. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אפשר להתנגד? <היו"ר חמד עמאר:> את מתנגדת, אין בעיה. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, החוק שאני עומד להציג לפניכם נועד להכיר ולכבד את תרומתם של אזרחים שפועלים בשעת חירום למען ביטחון המדינה ותושביה ולבטא את ההערכה שרוחשות להם המדינה והחברה הישראלית. נחשפתי לראשונה לנושא בפגישה שהייתה לי עם בני משפחה של עובדי "רכבת ישראל" שנהרגו במטח "קטיושות" שירה ה"חיזבאללה" לעבר חיפה ב-16 ביולי 2006. התוצאה הכואבת הייתה שמונה הרוגים ו-23 פצועים – עובדים שיצאו לעבודתם כדי לקיים ככל האפשר את פעילות המשק הישראלי, תחת אש. המלחמה המודרנית הנוכחית, שבין צבא לארגוני טרור, הכניסה למעגל המלחמה הישיר רבים מאזרחי המדינה, כאשר האש – שהייתה מוכוונת בעבר בעיקר לעבר צבא, לעבר חיילי צה"ל – מופנית היום יותר ויותר לעבר אזרחי המדינה. התפתחות איום האש בהיבט הטווח ובהיבט הדיוק מכניסה יותר ויותר אזרחים למעגלי האש, ולצערי זאת תופעה שהולכת ומתפתחת. למול זאת, יש חשיבות גדולה ביותר להמשך הפעילות במשק של מערכות חיוניות, ממשלתיות, רשותיות, תשתיות, משטרה, בתי-חולים, מערכות הצלה ואחרות. מערכות אלה מופעלות על-ידי אזרחים מגויסים בצווי חירום של משרד הכלכלה, וכן על-ידי עובדים וארגוני מתנדבים, שעושים עבודתם לילות כימים, למרות האיום – במטרה להתמודד עם האיום ולהמשיך את חיי המדינה, את חיי האזרחים, בצורה הנכונה והטובה ביותר האפשרית. ראינו, הן ב-2006, במלחמת לבנון השנייה, והן ב"צוק איתן", ניסיונות אויב לפגוע במערך התשתיות האזרחיות של המדינה. מנגד, ראינו דוגמאות יוצאות דופן של עזרה, אספקת מזון לקשישים, פעילות מסיבית של מערכות חיוניות, שפעלו כמעט ללא תקלות, הודות לאנשים מגויסים, מתנדבים, שהפעילו אותן. אין לי ספק שעמידותה של ישראל בעת מלחמה היום מבוססת, לצד עוצמתם של צה"ל ומערכות הביטחון, על היכולת האזרחית לתפעל את מערך התשתיות החיוניות המצויות בעורף, אשר תורמות, יחד עם צה"ל – ומאחור – להכרעת האויב. צורך זה ילך ויגדל, בהתאמה לאיום הגובר. בעוד בצה"ל יש מערכת מוסדרת של חלוקת אותות ועיטורים לאחר מלחמות, שמבטאת כבוד והערכה למשתתפים במאמץ המלחמה, לא קיימת מערכת מקבילה למתן הוקרה לאזרחים שגויסו למערכה ולקחו בה חלק כאזרחים. הצעת החוק שלי נועדה לקיים הליך הוקרה והערכה לאזרחים שהשתתפו באופן פעיל במערכה ועשו זאת בין אם כשירות ועבודה מכוח צו בשעת חירום ובין אם כעבודה או התנדבות בארגון עזר או בעבודה בארגונים אחרים. הכוונה היא שבסיומה של מערכה שר הכלכלה ושר הביטחון יעניקו, בחתימת ידם, אות מערכה או תעודת הוקרה לכל מי שגויס לשירות חירום עקב המערכה, וכן לעובדים ולמתנדבים בארגוני עזר ובארגונים נוספים, כפי שמוגדר בחוק ההתגוננות האזרחית. הכוונה היא למנות ועדה מייעצת שתייעץ לשר, בעיקר לשר הביטחון, בכל הקשור להענקת האותות או התעודות, תוך קביעת דרך נכונה למימוש החלוקה לאנשים שאכן השתתפו במאמץ הלחימה. אין ספק שראוי שנוקיר, נציין ונגביר את המוטיבציה בקרב האזרחים – וזאת נקודה מאוד מרכזית בחוק הזה – לתת יד, להשתתף, אם בצו ואם בהתנדבות, כדי להגיע לתוצאות מיטביות בסיומה של מערכה. אני רואה בהוקרת תרומתם של אזרחים שפעלו בשעת חירום נדבך חשוב ביותר, חשוב מאוד לביטחוננו, ולכן אני מבקש מכם להצביע בעד הצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> ישיב סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק של קבוצת חברי הכנסת בראשות חבר הכנסת איל בן ראובן, בתנאי שנוסח הצעת החוק והמשך הליכי החקיקה ייעשו בתיאום מלא, על דעת משרד הביטחון והמשרדים הנוגעים בדבר. אכן, הצעת החוק הזאת צודקת מאוד. המלחמות והמבצעים האחרונים שחווה מדינת ישראל ושחוותה הם שונים מאשר בעבר. בעוד בעבר המלחמות הסתמנו כמלחמות שבהן צה"ל נאלץ להילחם ולהכריע ושילם – רוב האבדות – בדם חייליו, המערכות האחרונות מסתמנות כמערכות שבהן הלחימה היא א-סימטרית, והאויב מכוון את רוב כוחו ומאמציו כנגד אזרחי מדינת ישראל, המהווים את העורף של מדינת ישראל. על-פי סקירות המודיעין, בידי "חיזבאללה" מעל ל-100,000 ראשי חומרי נפץ, המכוונים כולם אל עבר אזרחי מדינת ישראל. נראה כי אויבינו מנסים להכריע את המלחמות הבאות על-ידי התקפות אל עבר העורף, לאחר שהבינו כי צבא ההגנה לישראל מתכונן לכל עימות ויגדע את היד המונפת על אזרחי ישראל באגרוף ברזל. אזרחי ישראל גילו גבורה ונחישות במערכות האחרונות – אזכיר רק מקצתם; את נחמיה לביא, השם ייקום דמו, שירד מביתו כששמע קול זעקה של אישה כדי להציל אותה; את החייל שהיה בחופשה, ינאי ויסמן, השם ייקום דמו, ועוד אחרים, וודאי לא אזכיר את כולם אבל כולם אזרחים שבאו להגן על מי שניסו לפגוע בהם המחבלים. גם כשחלק מחברי הבית הזה ניסו להפיל מורך בלבבות העם או לפקפק במוסריותו של צה"ל או בצדקת דרכו, אזרחי ישראל נשארו נאמנים לאמת והפגינו לכידות ואחדות מעוררות השראה. אזרחים מכל שכבות האוכלוסייה התגייסו לסייע כפי יכולתם ובדרכם לחיילי צה"ל שלחמו בשדה הקרב. חיילי צה"ל לא עמדו לבדם בקרב על ביטחון ישראל; מאחוריהם עמד עם חזק ונחוש, ובראשו ארגוני ההגנה האזרחיים, שחירפו נפשם, לעתים תחת מטר בלתי פוסק של טילים, למען ביטחון מדינת ישראל והגנת תושביה. כסגן שר הביטחון, הנחשף לפעילותם היומיומית של ארגונים אלו להגנה על ביטחון האזרחים, אני מודיע לכם כי עלינו לדאוג לכך שמעשיהם יקבלו הכרה רשמית של מדינת ישראל. הצעת החוק מבקשת להחליף הסדר קיים, הקבוע בחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, התש"ל–1970, בהסדר חדש, שיתאים למתארי המבצעים במלחמות האחרונות. אני שמח לבשר לכם כאן, מעל בימה זו, כי בעוד שלאחר "צוק איתן" ומבצעים קודמים הוחלט לנקוט גישה מצמצמת כלפי קביעת הזכאות להוקרה של אזרחים שאינם חיילים, משרד הביטחון מתכוון לשנות מגמה זו ולנקוט גישה רחבה יותר, במסגרת השינויים שייעשו בחוק זה במסגרת הדיונים שיכינו אותו לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. על כן, אני מבקש כי מליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק ותעבירה להמשך דיון וחקיקה בוועדת החוץ והביטחון. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. מתנגדת להצעת החוק חברת הכנסת זהבה גלאון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> למה? למה? בשביל מה? <היו"ר חמד עמאר:> שלוש דקות. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בנסיבות אחרות הייתי מצביעה בעד הצעת החוק של חבר הכנסת איל בן ראובן, אבל אני מבקשת לנצל את ההזדמנות ולדבר על המהלך המנהיגותי החדש של השר ליברמן, לזמן אליו לשיחה את מפקד "גלי צה"ל": איך העזו ב"גלי צה"ל" לנהל דיון אקדמי-תרבותי על שירתו של מחמוד דרוויש? איזו מנהיגות. הלוואי שהוא היה מפגין כזו מנהיגות בהתמודדות עם גל הטרור. אני ממש מקווה, חברי חברי הכנסת, שבין העיונים בשירת דרוויש למינוי מקורבים בתעשיות הביטחוניות הוא מצא זמן גם ללמוד את התפקיד האמיתי שלו. ואני תוהה, מי מפחד ממחמוד דרוויש? מה יש לכם? מה יש לליברמן? מה קורה לכם? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני זוכרת שלפני כמה שנים – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> את מכירה את השירה – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני זוכרת שלפני כמה שנים השר יוסי שריד, זיכרונו לברכה, היה שר החינוך במדינת ישראל, וניסה להכניס למערכת החינוך שלושה שירים של מחמוד דרוויש – שהוא משורר לאומי פלסטיני אבל הוא גם משורר של שירי אהבה; 40 ספרים הוא פרסם, כיכרות בעולם נחנכו על שמו – ומדינת ישראל סערה אז. מחמוד דרוויש, שסיפר אז בריאיון, אני זוכרת, איך הוא למד את שירת ביאליק, מאיים על הציבור בישראל עד כדי כך ששר ביטחון מזמן אליו את מפקד תחנת "גלי צה"ל"? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הוא חבר אש"ף. הוא חבר אש"ף. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני סגן שר הביטחון, תתביישו לכם. חבל שמפקד "גלי צה"ל" – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הוא חבר אש"ף. <זהבה גלאון (מרצ):> – – לא דיבר על הסוטים. אם מפקד "גלי צה"ל" היה מדבר על הסוטים, אז לא היו מזמינים אותו. כי כשלוינשטיין דיבר על הסוטים לא ראיתי ששר הביטחון הזמין את ראש המכינה בעלי; לא ראיתי שהפסקתם לו תקציבים; לא ראיתי שקראתם אותו לסדר; לא ראיתי שהודעתם שאתם לא נותנים לו יותר לדבר עם חיילים. אבל כשמפקד "גלי צה"ל" – כש"גלי צה"ל" מדברים על שירת דרוויש אז מזמנים את מפקד התחנה לשיחה. למה זה קורה? בואו נשאל למה זה קורה, חברי חברי הכנסת. אולי שר הביטחון ראה שההתנהלות של ראש הממשלה כמהלך אימים על התקשורת, של מי שרוצה לשלוט בתקשורת, עובדת לו, אז גם שר הביטחון רוצה להלך אימים על התקשורת, גם הוא רוצה להפגין שיש לו כוח. אני חושבת, חברי חברי הכנסת, שאין דרך אחרת לכנות את המהלך של שר הביטחון מאשר לקרוא לו מקארתיזם, סתימת פיות. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> זהבה, הוא היה חבר באש"ף – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתם סותמים את הפה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – כשלא היה כיבוש, לא היה כלום – – <היו"ר חמד עמאר:> נא לסכם. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אז שיאפשר לי סגן השר. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – לא היו פלסטינים בכלל. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> באמת – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – חברה נמדדת ביכולת שלה – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – להכיל תרבות מגוונת, מגוונת. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> די. <זהבה גלאון (מרצ):> את ביאליק ודרוויש גם יחד. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מי שבז למדינה. הוא בז למדינה. <זהבה גלאון (מרצ):> ומי שמפחד ממחמוד דרוויש – שיתבייש. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הוא רוצה לגרש אותנו מכאן. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. אנחנו עוברים – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> נו, באמת. <היו"ר חמד עמאר:> מציע החוק רוצה להשיב? <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אתה מוכן לברר על מה הכצים מדברים? <היו"ר חמד עמאר:> לך, תיגש, תשאל אותם, או שתשב לידם ותשמע. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הוקרה למשתתפים אזרחיים במערכות ישראל, התשע"ו–2016, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <דוד ביטן (הליכוד):> לא הצלחתי להגיע. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 37, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת חוק הוקרה למשתתפים אזרחיים במערכות ישראל, התשע"ו–2016, עברה בקריאה טרומית ותעבור להמשך הכנתה לקריאה ראשונה בוועדת החוץ והביטחון. נא להוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת ביטן. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> סליחה, ואראל מרגלית גם. <היו"ר חמד עמאר:> וגם את חבר הכנסת אראל מרגלית. <הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי מזון לתינוקות), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2815/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי מזון לתינוקות), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת רחל עזריה וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה. להצעת החוק מוצמדת הצעה של חבר הכנסת דב חנין. עשר דקות, בבקשה. <רחל עזריה (כולנו):> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, תחליפי חלב הם מוצר בסיסי. כידוע, כל מי שלא יכולה להיניק – או מטעמים רפואיים, או שמטעמים רגשיים היא מחליטה לא להניק, או מטעמים תעסוקתיים, של חזרה למקום העבודה – המזון היחיד שאפשר להזין בו את התינוק או את התינוקת הוא תחליפי החלב. עד שנת 2000 תחליפי החלב היו בפיקוח, והפיקוח הוסר, כי חשבו שהשוק מספיק תחרותי ויכול להכיל את ההסרה. אבל מאז פרשת "רמדיה", והסגירה של חברת "רמדיה" והוצאה שלה מהשוק, בעצם השוק נהיה מאוד מאוד סגור. לפני כמה שנים היה ניסיון להכניס את חברת "אופטימיל", שנכנסה לשוק, אבל זה היה כישלון, הם לא הצליחו לצבור תאוצה, ובסופו של דבר הוסרו מהמדפים. בעצם היום יש רק שלוש חברות: "מטרנה", "סימילאק" ו"נוטרילון", כש"מטרנה" מחזיקה בלמעלה מ-60% מהשוק. זה בעצם אומר שזה שוק מאוד מאוד סגור. העלות היום עצומה עבור משפחות צעירות. אנחנו מדברים על סדר גודל של בין 400–450 ל-500 שקל לחודש לילד הוצאה על תחליפי החלב. ברור שזה מחיר מאוד מאוד גבוה, כי גם כשמשווים את מחירי תחליפי החלב בארץ לעומת שאר המקומות בעולם, מחירי תחליפי החלב בארץ מאוד מאוד גבוהים. רק באיטליה המחירים גבוהים יותר, ואני חייבת לומר שאחוז הילודה באיטליה – או שיעור הילודה באיטליה – הוא הרבה יותר נמוך. כך שזה עומס מאוד גדול על ההורים הישראלים, המחירים של תחליפי החלב. אנחנו גם רואים שחברות תחליפי החלב הן מאוד מאוד רווחיות. חברות תחליפי החלב הן החברות הכי רווחיות בין חברות המזון בישראל, וחברות תחליפי החלב בישראל הן הכי רווחיות בין חברות תחליפי החלב בעולם. זאת אומרת, ברור שהמחירים הם מאוד מאוד גבוהים, וזה נטל עצום על משפחות, קרוב ל-500 שקל לחודש, וכשיש תאומים מדובר ב-1,000 שקלים. מה שמדהים בסיפור הזה הוא שהייתה אינטואיציה מאוד מאוד חזקה להורים לילדים קטנים. היה להם ברור שהמחירים מאוד גבוהים. לפני חמש שנים יצאנו למחאת העגלות – אני הובלתי את המחאה בירושלים; היו לנו שלוש דרישות מרכזיות, ואחת הדרישות הייתה פיקוח על מחירי תחליפי החלב. באמת, כשמסתכלים על המחירים – הייתה קפיצת מחירים משמעותית לפני אותה מחאת עגלות. יש לציבור אינטואיציה, הציבור מבין שהמחירים גבוהים מדי. הרבה פעמים אומרים שעדיף לנסות בדרך של תחרות, אבל השוק הזה הוא שוק מיוחד, ובשוק הזה אין ספק שצריך לפקח על המחירים. השאיפה שלנו היא להוזיל את המחירים ב-30%. אני רוצה להודות למשרד הכלכלה ולמשרד האוצר על התמיכה, וכמובן לעוזרים שלי, על הסיוע בהכנת החוק. אבל אני בעיקר רוצה להודות לאין-ספור הורים שנותנים גב עצום למהלך הזה. כמות הפניות שאני קיבלתי – ואני אסבר את האוזן בפנייה אחת, של משפחה שיש לה זוג תאומים ואחר כך שלישייה, זאת אומרת, יש להם הוצאות עצומות – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני עוד סופגת את זה. <רחל עזריה (כולנו):> עוד סופגת את העלויות, חברת הכנסת נחמיאס ורבין, העלויות של התאומים. יש פה צורך עצום, ואני מבקשת מכלל חברי הבית לתמוך בהצעת החוק הזאת – זה פשוט מאוד לעזור להורים לילדים קטנים לגמור את החודש כמו שצריך. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי מזון לתינוקות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/625/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת דב חנין) <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת דב חנין, עד שלוש דקות. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, חברת הכנסת עזריה היטיבה לנמק את הצעת החוק החשובה הזאת. אני הגשתי בפעם הראשונה הצעת חוק כזאת בכנסת השמונה-עשרה, ניסיתי להעביר אותה, לצערי הגדול לא הצלחתי. חברת הכנסת עזריה, אני מאוד שמח שהצטרפת לכנסת, והנה, הצלחת לקדם דבר חשוב, שיש לו משמעות גדולה לחיי היום-יום, גם של תינוקות וגם של ההורים והמשפחות. עמיתי חברי הכנסת, זה דבר שצריך להבין אותו; כשאנחנו מדברים על מוצרי מזון לתינוקות, אנחנו מדברים על מוצרים שהם לא פחות חיוניים מהמוצרים הכי חיוניים שנמצאים בפיקוח. כמו שהמדינה לא מסירה את אחריותה ממוצרים בסיסיים, ואומרת: אנחנו נפקח, אנחנו לא נאפשר מצב שאנשים לא יוכלו לשתות חלב כי מחירי החלב יהיו גבוהים מדי; אנחנו לא נאפשר מצב שאנשים לא יוכלו לאכול לחם כי מחירי הלחם יהיו גבוהים מדי. אותו עיקרון, בדיוק אותו עיקרון, צריך לחול על מוצרי המזון לתינוקות. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו כל כך חשובה. אני מקווה שאנחנו נצליח לקדם אותה, לאשר אותה בקריאה שנייה ושלישית במהירות מקסימלית, כדי שבתחום הזה יוקר המחיה הבלתי-נסבל שזוגות צעירים, הורים צעירים, סובלים ממנו היום במדינת ישראל, יצומצם במידה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. מתנגדת להצעת החוק חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה. עד שלוש דקות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, תראו, לא נותר לי אלא לומר: צביעות – לחברי הקואליציה ולוועדת השרים לחקיקה, כי הטיעונים שעלו פה בנוגע לפעוטות וילדים, אלה טיעונים שנכונים במיוחד לילדים שמתחילים לגדול, שעברו את שלב ה"מטרנה" וה"סימילאק" ותחליפי החלב למיניהם, אותם תינוקות שזקוקים להמשך התפתחותם לאבות המזון, שמצויים בפירות ובירקות שלנו. ואת הצעת החוק על פיקוח על מחירי פירות וירקות הגשתי בכנסת הקודמת והיא עברה ועדת שרים וקריאה טרומית. כאשר ניסיתי להעביר אותה בכנסת הנוכחית, עמדתי בפני שוקת שבורה; אמרו לי: אנחנו לא מפקחים, אנחנו אנטי-פיקוח על מחירים – כאשר אנחנו יודעים שהחקלאים, אלה שמחזיקים את גבולות המדינה, לא רק בהתיישבות – ההתיישבות הזו חיה מהחקלאות. אנחנו הופכים את החקלאים במחי יד אחת לאוכלוסייה במצוקה, וגם מצביעים עליה כעל יקרנים, כאשר המציאות היא שונה לחלוטין; המציאות היא שאם אותו חקלאי מקבל אישור על המחיר של האבוקדו בבוקר, והוא מוכר אותו ב-2 שקלים, ובסוף התהליך הוא מגיע לצרכן לפעמים גם ב-14 שקלים לקילו, זה אומר דורשני. אז אם אתם רוצים להטיל פיקוח על מחירים, בבקשה תהיו הוגנים. משרד הבריאות והר"י הוציאו מחקר שמדבר על התפתחות השלד של הילדים וכמה חשוב וראוי שיאכלו פירות וירקות. אז אנחנו לא מדברים על פיקוח על מחירי פירות וירקות, אתם יודעים מה, כשמדובר בדובדבנים; אנחנו מדברים על הדברים הבסיסיים ביותר. אז או שאתם בעד פיקוח כאשר מדובר בילדים, או שאתם נגד פיקוח כאשר מדובר בילדים. אני רוצה להבין, האם זו זהות המציעה, או האם זו איזושהי אמת? כי בנושא של פיקוח על מחירי פירות וירקות, פרט לכך שמשרד הבריאות ומשרד החקלאות מודים בזה, אני רוצה לדעת – על מי אנחנו מגינים? על בעלי הרשתות, שהקימו לעצמם כל מיני חברות-בנות של הסעה, של אריזה, של שיווק, ובסופו של תהליך הם גוזרים קופון לאורך כל הדרך. איך נבטיח שהפיקוח פה יגיע לצרכן? הבוקר הייתה שאילתה של חבר הכנסת ברושי לגבי הדגים. גילינו שהמדינה ויתרה על הכנסה של 140 מיליון שקל. האם זה הגיע לצרכן? לא. ההנחה הייתה 15 שקלים לקילו של דגים מיובאים. כמה הצרכן הרוויח מזה? פחות מ-5 שקלים. מה קרה? היבואנים גזרו את הקופון. הורידו מכסות, ויתרו על הכנסות – דרך אגב, שנצטרך להשלים אותן בהעלאת מסים – ובסופו של דבר, הצרכן לא קיבל את ההנחה. <היו"ר חמד עמאר:> נא לסכם. בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני שואלת, מדוע פירות וירקות שקבע משרד הבריאות שהם חיוניים וחשובים ביותר להתפתחות הילד, לא מופיעים כאן? "מטרנה" היא אבקה טובה, וחשוב מאוד שיהיה פיקוח על תחליפי חלב, אבל, חבר'ה, התינוק עובר לפירות וירקות כבר בגיל חצי שנה. לא ראוי לחשוב גם עליו, אם הוא נולד למשפחה ענייה? אז אל תהיו צבועים. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. ישיב השר יריב לוין בשם שר הכלכלה והתעשייה. <קריאה:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> בשם שר הכלכלה. אמרתי. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש, כמובן, בפתח הדברים, לברך את חברת הכנסת רחל עזריה ואת כל מי ששותף להצעת החוק החשובה הזאת. הצעת החוק באה לתקן את חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים ולהוסיף עילה נוספת להחלת פיקוח: מצרך מזון חיוני לתינוקות, כפי שיוגדר על-ידי שר הבריאות, שיש צורך בפיקוח על מחירו כדי למנוע הפקעת מחירים. הצעת החוק מטילה על השרים לקבוע בצו את מחירו המרבי של מצרך זה. סוגיית המחירים של מוצרי תחליפי מזון לתינוקות מוכרת לממשלה, ואף ננקטו צעדים אחדים לעודד את התחרות בשוק, כגון הצו המוסכם בין ספקיות תחליפי המזון לתינוקות לבתי-החולים. ככלל, החלת פיקוח על מחירים של מוצר היא לא דרך המלך. היא נעשית לאחר תהליך עבודה יסודי, הכולל דיונים, איסוף חומרים והתייעצויות, ובשים לב להשלכות הלא-פשוטות של החלת פיקוח. יש לציין שגם ועדת טרכטנברג, בזמנה, קבעה שפיקוח על מחירים הוא פתרון זמני, חלקי ולא יעיל לכשלים תחרותיים, ויש לצמצם את השימוש בו ככל האפשר. עוד אני אציין, שלפחות על-פי הידוע לנו, בעוד שבועות אחדים אמור להיכנס לשוק מוצרי המזון לתינוקות שחקן חדש, שיש תקווה שיגביר את התחרות ויביא להורדת מחירים. כמה פעמים, לרבות בשבועות האחרונים, מתבצע מעקב אחר המחירים, והמעקב הזה יימשך כדי לעקוב היטב גם אחר ההשפעה של כניסת המתחרה החדש ועד כמה הדבר הזה באמת מסייע להורדת המחירים. גם הרשות להגבלים עסקיים בודקת, כמובן, את השפעת הצו המוסכם בין הספקיות לבתי-החולים על רמת התחרות בענף. בהחלט, אני חושב שיש באמירה של הכנסת היום, באישור החוק בקריאה הטרומית, גם משום מסר לחברות שיש מקום להגביר את התחרות ולהוריד את המחירים, ולאור הצעדים שהחברות האלה תנקוטנה אפשר יהיה באמת להבין ולראות עד כמה נכון להשלים את חקיקת החוק, או אולי הטוב ביותר יקרה והשוק יעשה את שלו. לפיכך, אני מבין שיש סיכום שהחוק יקודם בקריאה טרומית ואחר כך ימשיך ויתקדם רק בהסכמה עם משרד הכלכלה ומשרד האוצר, אני מבין, בהסכמה של המציע – ואני מניח, חבר הכנסת חנין, שאתה מסכים גם כן להצעה הזו בשם השותפים להצעה שלך. <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת מסכימים? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כן. <שר התיירות יריב לוין:> אז אני, לאור זאת, מבקש כמובן מהכנסת לתמוך בהצעה בקריאה הטרומית. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> יהיו לנו שתי הצבעות. נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי מזון לתינוקות), התשע"ו–2016 – נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי מזון לתינוקות), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 44, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותעבור להכנתה לקריאה ראשונה בוועדת הכלכלה. אנחנו עוברים להצעת החוק השנייה – הצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי מזון לתינוקות), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 44, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי מזון לתינוקות), התשע"ה–2015, עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות (תיקון – אישור הוועדה), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2397/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים עם מוגבלות (תיקון – אישור הוועדה), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת יעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת. ינמק חבר הכנסת יעקב מרגי – מהמקום. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, מכובדי השרים, חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות, התשנ"ד–1994, קובע זכאות להסעה לילד עם מוגבלות ממקום מגוריו למסגרת החינוכית שבה הוא לומד וממנה בחזרה. לפי החוק, על השר הממונה לעניין ילדים עם מוגבלות, שר החינוך, לקבוע כללים ומבחנים לעניין זה. בסעיף 8 לחוק נקבע כי התקנות לעניין ההסעה והליווי בהסעה של ילדים עם מוגבלות יהיו באישור ועדת הכלכלה של הכנסת. הפניית התקנות לאישורה של ועדת הכלכלה נבעה מכך שתחום הפעילות של הוועדה כולל, בין היתר, את תחום התחבורה לענפיה. אלא שלהסעת ילדים בכלל ולהסעת ילדים עם צרכים מיוחדים בפרט היבטים נוספים, אשר בינם לבין תחבורה אין דבר. כך, בין היתר, להסעת ילדים עם צרכים מיוחדים היבטים בריאותיים, היבטים פדגוגיים והיבטים חברתיים, ואלה חוסים תחת תחום הפעילות של ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת וצריכים לקבל מענה הולם במסגרת זו. לפיכך מוצע להעביר את סמכות אישור התקנות לעניין הסעת ילדים עם צרכים מיוחדים לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת ולהותיר את אישור הנושאים הקשורים בבטיחות הרכב בידי ועדת הכלכלה. אני מודה גם לשר החינוך וגם ליושב-ראש ועדת הכלכלה על ההיענות להצעת החוק. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> ישיב שר החינוך חבר הכנסת נפתלי בנט. <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית אני מברך את חבר הכנסת יעקב מרגי על החוק החשוב הזה, וגם בכלל, על תפקודו כיושב-ראש ועדת החינוך. מדינת ישראל זכתה ביושב-ראש ועדת חינוך מעולה. אנחנו עושים הרבה דברים טובים למען מדינת ישראל ביחד. <היו"ר חמד עמאר:> גם אני מעיד. אני משתתף הרבה בדיונים שלך. <שר החינוך נפתלי בנט:> אתה לא יכול להיות אדום. הצעת החוק הנ"ל נדונה בוועדת השרים לחקיקה בישיבה ב-17 ביולי. החלטת ועדת השרים הייתה לתמוך בהצעת החוק הזו. הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק ההסעה הבטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות ולקבוע שהתקנות מכוח הסמכות בחוק זה לעניין זכאות להסעה ולליווי יאושרו על-ידי ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת ולא על-ידי ועדת הכלכלה, כקבוע כיום. לשיטתנו, התיקון ראוי ונכון, שכן סוגיות של זכאות להסעה וליווי לילדים ופעוטות בכלל ולילדים עם צרכים מיוחדים בפרט מצויות בתחום המומחיות של ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, ולא של ועדת הכלכלה. לכן נכון יותר שוועדת החינוך היא שתטפל. לאור האמור, אבקש מחברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולתמוך בהצעת החוק. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. מתנגד להצעת החוק – חבר הכנסת מסעוד גנאים. עד שלוש דקות, בבקשה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש. אני בטח לא מתנגד. להפך, אני מברך את חבר הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך, והוא יודע וכולנו יודעים שכל שבוע כמעט אנחנו נחשפים לענייני ההסעות, כל מיני הסעות, אם זה תלמידים או בעלי מוגבלויות, ואכן הסוגיה היא חינוכית ממדרגה ראשונה. ואת ההסעות האלה – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> "עם מוגבלויות", בבקשה. לא "בעלי מוגבלויות". <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> עם, עם. מקבל את התיקון. ולכן ועדת החינוך, לפי דעתי, נכון שהיא תהיה אמונה, או בעלת הסמכות, בקשר להסעות האלה. אדוני היושב-ראש, אני רציתי לדבר גם על נושא אחר. לצערי הרב, כל יום אנחנו נחשפים להשפלות, להעלבות של סטודנטיות ערביות או סטודנטים ערבים בתחבורה ציבורית, אם זה ברכבת, אם זה באוטובוס, בגלל המראה שלהם – במיוחד הסטודנטיות הערביות בעלות הלבוש הדתי המסורתי, או סטודנטים, משום שהם מדברים בערבית. אתמול בצהריים הושפלה סטודנטית ערבייה מערערה-במשולש, חנאן אמין זיד אל-כילאני. היא סטודנטית בבית-ספר לאמנות "בצלאל" בירושלים. היא נסעה ברכבת הקלה כדי ללכת לתחנה המרכזית. בגלל המראה שלה, בגלל שחברתה דיברה אתה בערבית, נוסעת יהודייה ניגשה לחיילת ולחיילים ולסדרנים ואמרה להם שהיא מפחדת שהסטודנטית הזו היא מחבלת ועליהם לחפש עליה ולהוריד אותה. ואכן היה ויכוח. אחרי הוויכוח הורידו אותה שני מאבטחים, השפילו אותה בהתחלה באזיקים, אחר כך הורידו אותה ונטשו אותה בכלל. עד מתי העלבון וההשפלה האלה? בסוף מישהו במדינה, אני לא יודע איזה שר, אני לא יודע איזו סמכות, צריך להעניש מי שמשפיל אדם, מי שמעליב אותו, רק כי הוא מדבר בערבית. גם אחרי שחיפשו בתיק שלה וידעו שאין כלום, הגברת המפוחדת, החוששת, אמרה: גם, אני לא מרגישה בנוח. מה, כל יהודי שלא בא לו איזה ערבי שהוא רואה אותו, הוא מזמין איזה שוטר או איזה מאבטח כדי שיוריד אותו, כדי שישפיל אותו, כדי שיעליב אותו? די כבר. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים עם מוגבלות (תיקון – אישור הוועדה), התשע"ו–2015. נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסעה בטיחותית לילדים עם מוגבלות (תיקון – אישור הוועדה), התשע"ו–2015, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא עובדת לי ההצבעה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 46, אין מתנגדים, אין נמנעים. המציע רוצה להעביר את זה לוועדת חינוך. גם השר מסכים, אז נעביר את זה לוועדת החינוך. <קארין אלהרר (יש עתיד):> רגע, רגע, אדוני היושב-ראש. הלחצן שלי לא עבד. <היו"ר חמד עמאר:> להוסיף. אז 47. חבר הכנסת עמיר פרץ – לפרוטוקול, להוסיף. <הצעת חוק הסרת פרסום הסתה שהתפרסם ברשת החברתית המקוונת, התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3110/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק הסרת פרסום הסתה שהתפרסם ברשת החברתית המקוונת, התשע"ו–2016, של חברת הכנסת רויטל סויד וקבוצת חברי הכנסת. עד עשר דקות, בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> שנייה. לי לוקח זמן להוריד פה את – – – <היו"ר חמד עמאר:> יהיה לך הרבה זמן. עשר דקות לנמק הצעת חוק זה הרבה זמן – גם בתמיכת הממשלה. אני אוסיף לך 15 שניות בסוף. בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> אחד יכול להתנגד. תסכמו ביניכם, אתם הרשימה המשותפת. בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> ב-13 באוקטובר 2015 ארגנתי יום מיוחד בכנסת. היום המיוחד בכנסת היה יום שאמור היה להתמודד עם האלימות והבריונות ברשתות החברתיות. אך בזמן שכולנו היינו פה, וישבנו כאן לדבר על אלימות ובריונות ברשת, בחוץ השתולל גל טרור: שני פיגועים בירושלים, ברעננה, שלושה הרוגים ויותר מ-20 פצועים. באותו היום נרצח גם, נפגע גם, ריצ'רד לייקין, זיכרונו לברכה. ריצ'רד לייקין, משפחתו יושבת פה ביציע; ריצ'רד לייקין, שבועיים לאחר מכן נפטר מפצעיו ונרצח. החוק הזה מוקדש לזכרו. בדיעבד התברר שאחד משני המרצחים שרצחו את ריצ'רד פרסם בעמוד הפייסבוק שלו קריאות – קריאות למות קדושים, קריאות שהגיעו לאלפי אנשים. הסרטון הזה שלו הגיע עם כותרת שמהללת את מעשיו, הפך ויראלי, וקרא לכולם לבצע מעשי טרור, עם הכותרת: ההצלחה הגדולה. אנו מתמודדים היום בארץ עם גל טרור, גל טרור יחידים, גל טרור שמונע, בין היתר, מהסתות פרועות ברשת החברתית. אני חייבת לומר: פייסבוק איננה אחראית לגל הטרור שפוקד אותנו פה בארץ. יש לזה אחראים הרבה, אבל לא פייסבוק. אבל לפייסבוק יש יכולת לנטר ולהסיר את אותם סרטונים שפוגעים באופן – שמניעים את אותם יחידים לצאת לרחובות; אותם סרטונים של אימאמים שיושבים במסגדים וקוראים לאותם יחידים צעירים ובני-נוער: צאו, תרצחו, צאו תפגעו, צאו ותבצעו מעשי טרור; אותם סרטוני הדרכה ביתית ביוטיוב, שבהם רואים כיצד לקחת סכין, איך להשחיז, איפה לפגוע; אותם סרטונים שמניעים אנשים לעשות מעשה – לזה אני קוראת הסתה לטרור, לזה אני קוראת הסתה שמניעה את היחיד לקום ולרצוח ולפגע. יש שיאמרו: איך פייסבוק יכולה לנטר? כיצד פייסבוק יכולה באיזשהו אופן לבוא ולומר מה טרור, מה לא טרור? כיצד יכולה פייסבוק לדעת אם לא מדובר בסתם אמירות בעלמא? אז אני רוצה, בבקשה, שתדמו לנגד עיניכם מדינה, מדינה שיש בה אזרחים, מדינה שיש בה אזרחים, והאזרחים שלה הם אזרחים שומרי חוק – כי פייסבוק היא מדינה שומרת חוק. למשל, פורנוגרפיה, פדופיליה, איך פה הם מנטרים ומסירים תוך שניות? לא תוך 48 שעות, כמו בהצעת החוק, תוך שניות הם מנטרים כל פורנוגרפיה מהרשת. אין לא פדופיליה ולא פורנוגרפיה, יש להם יכולת ויש להם אמצעים. בדיוק באותה מידה הם יכולים לנטר ולהסיר כל דבר הסתה לטרור, כי זו מדינה עם מיליארד אזרחים. ואנחנו פה בארץ, גם אנחנו אזרחיה. גם עלינו צריכים לשמור, גם עלינו צריכים לשמור מפני אותה הסתה לטרור. הצעת החוק שהגשתי אומרת: תנטרו, תסירו, ולא – תיקנסו ב-300,000 שקלים לכל פרסום או עמוד שיש בו הסתה כזאת, הסתה שמניעה אדם לעשות מעשה, שקוראת לאדם לקום, לרצוח ולבצע מעשה טרור. יש שיאמרו: ומה עם חופש הביטוי? ואני אומרת, חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל יש דברים שהם בקונסנזוס. טרור הוא טרור הוא טרור, והסתה לטרור היא דבר שהוא אסור לחלוטין, ואתו אנחנו צריכים להתמודד. העובדה שפייסבוק והרשתות החברתיות טוענות שהן נמצאות להן אי-שם, ואין יכולת להגיע אליהן – הדבר הזה איננו נכון; הן פה, והן חייבות לשמור עלינו. ריצ'רד לייקין, זיכרונו לברכה, בנו מיכה אבני ואשתו קרן, שייבדלו לחיים ארוכים, נמצאים פה, וגם הנכד שלו, יהלי. ריצ'רד לייקין, כך מספרים, היה איש משפחה, אדם טוב לב, עדין, אוהב, סב לשמונה נכדים, מחנך, מורה, מנהל בית-ספר יסודי. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ואיש שלום. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> איש הומני, אדם שהשקיע מאמצים רבים בקידום שוויון ודו-קיום. הוא היה בין המייסדים של כמה ארגונים שמקדמים דו-קיום. ריצ'רד לייקין, זיכרונו לברכה, היה איש של שלום. החוק הזה מוקדש לזכרו. החוק הזה, שיחייב את פייסבוק להסיר ולנטר דברי הסתה לטרור, ייקרא חוק לייקין, כדי שידעו: הטרור לא פוסח על אף אחד, ולנו יש מחויבות לעצור אותו. ישראל, כמו כל המדינות במערב, משקיעה מאמצים רבים למנוע אלימות וטרור. אנחנו עושים את זה בחקיקה, אנחנו עושים את זה בוועדות השונות, תקשורת, שידור, בריאות, מזון, וכיוצא בזה. נשמע הגיוני שמאות-אלפי ג'יהאדיסטים שקוראים לרצוח רצח אקראי של חפים מפשע ברחובות, תוך פרסום הוראות מפורטות לטבוח יהודים, אנשים, בסכינים – ואגב, זה חוק שיחול גם על טרור יהודי מול ערבים; נשמע באיזשהו אופן הגיוני שאנחנו נשב פה ולא נעשה דבר? התשובה היא לא. אנחנו חייבים לדאוג שהתאגידים של המדיה החברתית, אותם תאגידים שמאוד אקטיביים בחיים שלנו – הם יודעים לשלוח לנו פרסומות שאנחנו צריכים, הם יודעים להיות מעורבים בחיינו, הם יודעים להיות כאלה שמרוויחים עלינו, על חשבוננו, וזה בסדר גמור, רווח כלכלי רב, אותם תאגידים – אנחנו דורשים מהם שינטרו, שינטרו הסתה לטרור. היום חוקים – ובין היתר, חוק הטרור שהעברנו מנטר העברות כספים לצורך מניעת פעולות טרור. וכפי שאנחנו מחייבים חברות תקשורת לבקר את התוכן שהן מספקות, כך אנחנו חייבים גם לדרוש מאותם תאגידים של המדיה החברתית לנקוט צעדים למנוע פעילות של טרור והסתה לטרור. ספציפית, גם פייסבוק, יוטיוב, טוויטר, גוגל – אנחנו רוצים להמשיך ליהנות מהם, ואנחנו רוצים שהם ימשיכו ליהנות מהאינטימיות בחיינו, לשלוט בנתונים שלנו ולהרוויח עשרות-מיליארדי שקלים, אבל באותה נשימה אנחנו דורשים מהם: תגנו עלינו. אתם מגינים עלינו מפני פורנוגרפיה ומפני פדופיליה, תגנו עלינו גם מפני הסתה לטרור. לפני הגשת הצעת החוק הזאת פניתי למר סיימון מילנר, אחראי מדיניות פייסבוק במזרח התיכון, באירופה ובדרום-אמריקה, וביקשתי ממנו: תנטרו, תסירו הסתה לטרור. תשובתו הייתה כזאת: אנחנו מודעים למצב האלימות, עליית המתח ומעשי האלימות אצלכם בארץ. מתח ועשיית מעשי אלימות? זהו גל טרור, גל טרור של יחידים, שמונע בין היתר על-ידי פייסבוק. עוד ענה לי מר מילנר: תדווחו לנו. תדווחו לנו ואנחנו נסיר. אבל אנחנו מדווחים, ויותר ממה שאנחנו מדווחים – לא מסירים. ולא רק שאנחנו מדווחים ולא מסירים, התכנים גם לא מגיעים אלינו, ואנחנו לא יודעים לזהות אותם. ואתם, פייסבוק, עם כל היכולות שיש לכם – האלקטרוניות, האלגוריתמים שיש לכם – תנטרו אתם ותסירו. זו הצעת חוק תקדימית, לראשונה במדינת ישראל שינוי תפיסה. אני רוצה להודות לשר גלעד ארדן, השר לביטחון הפנים, ולשרת המשפטים איילת שקד, שתמכו בהצעת החוק הזאת והביאו אותה לכך שתהיה בתמיכת הממשלה. הצעת החוק הזאת תקודם יחד עם הצעת החוק שהגישו גם השר ארדן והשרה איילת שקד, הצעת חוק שונה במהותה, אך גם היא נועדה להתמודד, בין היתר, עם הסתה לטרור. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> משפחת לייקין, אני נרגשת אתכם היום פה, במליאה. אני יודעת, מיכה, כמה אתה עושה רבות, בארץ ובעולם, כדי להתמודד עם ההסתה לטרור, כדי להניא אותה. קרן, שיוצאת בחודש הבא לנאום בפני אלפי נשים ב"הדסה" נגד ההסתה לטרור, ויהלי, שיגדל על המורשת שהשאיר סבו, איש שלום, איש שחתר לדו-קיום. החוק הזה מוקדש לריצ'רד לייקין, זיכרונו לברכה – חוק לייקין להסיר דבר הסתה לטרור. יהי זכרו ברוך. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב השר לביטחון הפנים גלעד ארדן. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל במה שסיימה חברתי חברת הכנסת רויטל סויד, ואני רוצה לברך אותה, ראשית, על היוזמה החשובה. במובן מסוים, בזכות המהירות של חקיקה פרטית, היא אפילו הקדימה את ההצעות הממשלתיות בנושא הזה, אבל כאשר מדובר בחוק בעל חשיבות כל כך גדולה, שרת המשפטים ואני לא נעשה הבחנה אם החוק הזה בא מהקואליציה או מהאופוזיציה. הוא פשוט נכון, הכרחי, אפשר לומר אפילו שהוא צו השעה. מעבר לברכות שלי לחברת הכנסת סויד על היוזמה הכל-כך חשובה, שאני עוסק בה רבות, אני רוצה להצטרף לדבריה בעניין הקדשת החוק הזה לזכרו של ריצ'רד לייקין, זיכרונו לברכה. אני הכרתי אישית את ריצ'רד לייקין. השתתפתי, לצערי, בהלווייתו. ראיתי גם, כמי שמופקד על משטרת ישראל, את החקירה של המעשה שבו הוא נרצח, ואת הקשר הישיר שהיה בין התכנים של הסתה, תמיכה והדגמה כיצד לבצע פיגועי טרור, שאליהם נחשפו המחבלים שרצחו אותו, ובין המעשה הנפשע. ואני בהחלט מצטרף לדבריה של חברת הכנסת סויד, שהחוק הזה חייב – באמת, הציבור בארץ ובעולם, אני מקווה שיבין שבזכות חוק כזה אולי מעשה רצח נורא של אדם, שהיה איש חינוך, שחינך את הדור הצעיר, את בני-הנוער, לאהבת האדם באשר הוא, בלי הבחנה – יהודי, ערבי, ימני, שמאלני, זה לא משנה – אדם כזה, כשהחינוך שמקבלים צעירים ברשות הפלסטינית ובמזרח-ירושלים ובכל מקום אחר בעולם הוא חינוך הפוך, וזה "בזכות" הפלטפורמות האינטרנטיות החדשות. אז החוק הזה, אנחנו מקווים, יבלום מעשי רצח נוראיים כאלה, שלא יקרו בעתיד. אני רוצה באמת, בהזדמנות הזאת, גם להצטרף לברכות שלך לרעייתו, לקרן, לבנו מיכה, לנכדו יהלי, על התרומה שלהם לנושא, כי הם לא הסתפקו בלהתאבל על היקר להם מכול, אלא הם פועלים בארץ ובעולם כדי להפיץ את הלקח, ולשים כמה שיותר את הנטל והלחץ הציבורי על חברות האינטרנט להיאבק בתופעה הזאת. עכשיו אני רוצה להתייחס עניינית להצעת החוק. בתקופה האחרונה – פעם ראשונה שהיושב-ראש עצמו הוא שמפריע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תביא שוטרים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לצערי אני צריך אישור שלך להכניס שוטרים למליאה. בתקופה האחרונה קיימת מגמה גלובלית של עלייה בהיקף השימוש באינטרנט לצורך פרסום תכנים מזיקים ומסיתים, מגמה שהובילה, בין היתר, כפי שתיארנו במקרה של ריצ'רד, זיכרונו לברכה, לעלייה ברף האלימות ובהסתה לטרור לא רק בישראל, אלא גם במדינות רבות אחרות בעולם. המאמץ למיגור תופעות אלה הוא מאמץ חוצה גבולות, שמצריך שיתוף פעולה בין ממשלות ובין שיטות משפט שונות. גם מדינת ישראל, או אולי בעיקר מדינת ישראל, מתמודדת בעת האחרונה עם תופעה זו, לא רק בהיבט הביטחוני, של הטרור, אלא גם בהיבט הפלילי, ובשל כך עולה הצורך להרחיב את ארגז הכלים המשפטיים כדי להתמודד אתה, וכפי שאמרתי, צריך גם להעצים את שיתוף הפעולה עם מדינות שונות, כדי להסיר את אותם תכנים מסיתים. לאחרונה גם אני, וגם, יחד עם שרת המשפטים נפגשנו עם בכירים בחברת פייסבוק העולמית והצגנו בפניהם, יחד עם אנשי המשטרה ומשרד המשפטים, את הקשר – הישיר; לא העקיף, הישיר – בין הסתה ברשת לבין ביצוע פעולות טרור רצחניות, מה שמכונה בארץ "טרור היחידים", והבהרנו להם שחלק גדול מהמחבלים בגל הטרור האחרון שאבו את ההשראה שלהם למעשים קודם כול מההסתה ברשת. זה לא אומר שאין הסתה בבתי-הספר או במסגדים, או בערוצי התקשורת הקלאסיים, אבל כשמדובר בדור הצעיר – וחצי מהמחבלים הם בני 20 ומטה – התקשורת שלהם, המסרים, התכנים שהם מקבלים הם קודם כול על אותן פלטפורמות אינטרנטיות. ולכן, העמדה שלנו, ואמרה אותה גם בצדק חברת הכנסת סויד – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> סוִיד. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> סוִיד? כמו tout de suite? אוקיי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני השר, לא מעניין אותו על מה הכצים מדברים כבר שעה? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> ממש לא. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני השר לא מאמין, יושבים שם – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אין היום דבר יותר חשוב מהנושא הזה, חבר הכנסת כבל. תאמין או לא. לכן גם רשות השידור, תאגיד השידור הציבורי החדש, ההשקעה המרכזית שלו תהיה בחטיבת הדיגיטל. מה שאני מנסה להצטרף פה לאמירה של חברת הכנסת סויד, זה לכך שאותן חברות אינטרנט שיודעות כמעט הכול עלינו, כמעט הכול – מי אנחנו עוקבים אחריו, ומי עוקב אחרינו, ומה המילים שאנחנו משתמשים – ואני שומע הרבה פעמים את ההשוואות ההזויות בין "בזק", או שיחה ברשת "בזק", לבין חברות האינטרנט; אומרים לנו: לא, למה שהן תהיינה אחראיות? מה, "בזק" אחראית למה שמאן דהוא מדבר עם חברו? אין שטות גדולה מזו. חברת "בזק", למיטב ידיעתי, אולי פרי יתקן אותי, לא מאזינה למה שמדברים ברשת שלה – מישהו שמתקשר למישהו אחר. חברת פייסבוק – כן. היא עוקבת אחרי התכנים שאנחנו מעלים בפלטפורמה שהיא מאפשרת לנו. היא לא עושה את זה בהתנדבות; היא משתמשת בידע הזה כדי להכווין אלינו פרסום – גלוי, סמוי – שיציע לנו את הדברים שאנחנו, לפי הניתוח שלה אותנו, אוהבים. וכך היא גם, הרבה פעמים האלגוריתם הזה שלה מקצין תכנים ומביא תופעות מסוימות לרמה הכי קיצונית שלהן. זה קורה גם בדברים טובים, וזה קורה, לצערנו הרב, הרבה מאוד פעמים בדברים רעים. ולכן אי-אפשר לומר שמרק צוקרברג ופייסבוק אחראים רק לטוב של הפיתוח המדהים הזה, אותו הדבר גם טוויטר או פלטפורמות אינטרנטיות אחרות, אבל כשהן מרוויחות מהידע הזה, שהן אוגרות עלינו, מיליוני דולרים, זה יוצר גם איזושהי רמה של אחריות לשימוש לרעה שנעשה בתכנים האלה. ופה בדיוק נכנסת האחריות שלנו כמחוקקים והאחריות שלנו כממשלה – איך אנחנו מצד אחד שומרים על שיח חופשי ברשת ושומרים על חופש הביטוי, ומצד שני לא מפקירים את המחויבות שלנו להגן על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל כשאנחנו מבינים שהשיח הזה שם, כשהוא חוצה קווים אדומים הוא גם גורם למעשי טרור ורצח נפשעים. בהקשר הזה, אנחנו כבר עכשיו מקיימים הידברות עם ממשלות ועם שרים אחרים בעולם: בתחום ביטחון הפנים, בתחום המשפטים, היו לנו כבר פגישות כאלה עם שרים. כולם תומכים בזה. עליזה, תני לי לדבר. שרים בבריטניה – – – <היו"ר חמד עמאר:> אדוני השר, גם אתה מוגבל לעשר דקות. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> באמת? <היו"ר חמד עמאר:> כן. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> טוב. <היו"ר חמד עמאר:> אני לא לקחתי זמן – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אז אני – – – <היו"ר חמד עמאר:> – – אבל כבר בחוק הבא אני אקח זמן. עשר דקות השרים יכולים לדבר בטרומית. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אז אני מתכנס לסיום. אני רק אזכיר בהקשר הזה, של השיח הבין-לאומי, שממש לפני יומיים שר המשפטים הגרמני – מי שארצה, אני אציג לו את זה – התייחס בחריפות רבה מאוד לאופן הלקוי שבו חברות האינטרנט מטפלות בפרסומי הסתה ברשת. זה לא רק ממשלת ישראל, זה לא רק משפחת לייקין, זה לא רק ארגון "שורת הדין", זה לא רק חברת הכנסת רויטל סויד; זה גם ממשלות אחרות – ושרים – מהאיחוד האירופי, שבאות בטענות מאוד מאוד קשות לחברות האינטרנט, וגם הן מדברות היום על רגולציה וחקיקה, לא רק בתחומים של ניצול לרעה, ניצול מיני של קטינים או פרסומי פורנוגרפיה, אלא גם בנושא של הסתה לטרור ולאלימות. ואם אנחנו שואלים: האם זה גל טרור? האם זו אינתיפאדה? זה לא פחות חשוב, השם, אבל אם זו אינתיפאדה, אז היא בהחלט ראויה להיקרא "אינתיפאדת פייסבוק", אינתיפאדה עולמית, כי זה מביא צעירים לבצע פיגועים לא רק בישראל אלא גם לשאוב את ההשראה לביצוע פיגועי השראה כאלה בניס, או בפריז, או בבריסל, או בסן-ברנרדינו, וראינו את האירועים המצערים הללו. על-פי הצעת החוק הממשלתית שהוגשה, בית-המשפט בעצם יהיה רשאי, לבקשת המדינה, לתת צו לחברות האינטרנט להסיר מהרשת תוכן שמהווה עבירה פלילית ויש בו סיכון ממשי. הצעת החוק הממשלתית, גם בעיני, לא הייתה מספיקה, היא הייתה צעד ראשון, והכוונה הייתה להביא בהמשך גם חובה לניטור עצמי של החברות ולהסרת תכנים שחוצים את הקו האדום. חברת הכנסת סויד כבר שמה את הרף הזה, וטוב עשתה, על שולחן הכנסת, ולכן החלטנו, שרת המשפטים ואנוכי, באופן ענייני, לתמוך בהצעת החוק הזאת. אבל כפי שנאמר כאן, הכוונה היא שכאשר החוק הזה יאושר, בעזרת השם, עוד מעט בקריאה טרומית, הוא ימתין להצעת החוק הממשלתית, שתובא בתחילת המושב הבא, ואז נביא את כל הדיון הזה, בכל הסוגיות שהחוקים הללו מעוררים, בקשר לאיזון הנדרש, כפי שאמרתי, בין חופש הביטוי לבין חובת המדינה לספק ביטחון לאזרחיה ולהגן עליהם מקריאה ישירה לטרור ולרצח – נביא את זה לוועדה, לכנסת, לשם ניסוח האיזונים הנכונים. אני רוצה לסיים בקריאה לאותן חברות אינטרנט עצומות, שבחלק מהדברים היכולות שלהן חזקות יותר גם מיכולות של מדינות: אל תמתינו לחקיקה; הפלטפורמות שלכן ודברי ההסתה שעליהן גורמים למעשי רצח וטרור. אתם לא תוכלו להסתתר בעתיד ולומר שעוד לא הייתה חקיקה או כן הייתה חקיקה. הקשר הישיר הזה – ולא במקרה הוגשה כבר תביעה של יותר ממיליארד דולר נגד פייסבוק בארצות-הברית, ואני מעריך שזה רק תחילתו של גל תביעות ברמה הבין-לאומית, עד שיבינו גם בניס וגם במדינות אחרות את הקשר הישיר שאני מדבר עליו כאן. אל תחכו לחקיקה הזאת; תמנו אנשים שיעסקו בכך, תציבו קודם כול מנהל כאן, במדינת ישראל, שיהיה למשטרת ישראל מול מי לעבוד והיא לא תמתין לתשובות שלכם מאירלנד, מתי שנוח לכם. וקודם כול, יו"ר האופוזיציה, בוא נתמוך בחברת הכנסת סויד וננהל את הדיון הזה בוועדה. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק ולהעבירה – לאיזו ועדה? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> חוקה. <קריאה:> חוקה. <היו"ר חמד עמאר:> ועדת החוקה. ועדת החוקה, חוק ומשפט. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא יהיה לנו שם הכי נוח, אבל אני מקווה – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מדע – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מה? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מדע. <קריאה:> מדע. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כרגע חוקה, חוק ומשפט, אבל אני חושב שאפשר יהיה להידבר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מדע – – – כבוד השר. מדע, מדע. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא, מה קשור מדע? <קריאות:> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> חוקה? <קריאה:> ועדת המדע. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> חוקה. גלעד, בחוקה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני לא יכול. בוועדת חוקה – – – <היו"ר חמד עמאר:> היא מיועדת לוועדת החוקה, חוק ומשפט. השר יכול לבקש ועדה אחרת, ואז נעביר את זה לוועדת – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא, אני כרגע מבקש ועדת החוקה, חוק ומשפט. אם יהיה ערעור על זה, זה יוכרע בוועדת הכנסת. בכל מקרה, זה לא יעבור במושב הנוכחי. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. מתנגד להצעת החוק חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. עד שלוש דקות. בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דומא עוד פעם. שרפת בית בדומא עוד פעם. הלילה, שני בקבוקי תבערה – עכשיו כן? אז מתחיל מההתחלה. <היו"ר חמד עמאר:> נא להגביר. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> טוב. אז אתחיל מההתחלה. <היו"ר חמד עמאר:> הנה, איפוס. בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דומא זה עוד פעם. הלילה, שני בקבוקי תבערה נזרקו לקומה א' בבית של מוחמד ראקי דוואבשה. למזלם, אחד מהמשפחה היה ער, אחרת היינו עוד פעם מקבלים שרפה של עוד בית ועוד משפחה, דוואבשה, באותו כפר, דומא. שרת המשפטים עמדה פה ואמרה שבשטח C – היא בעד סיפוח הכפרים בשטח C, והכפר הזה הוא בשטח C, וגם, אפילו, לתת אזרחות לאנשים שם. השאלה אם הם יקבלו גם הגנה, או שהם גם צריכים לפנות לאו"ם או לאומות העולם כדי לקבל הגנה. ממשלה שלא נותנת – ולְמה אני מקשר את זה? לחוק שמוצע ולמה אני מתנגד לו. החוק הזה בא לדבר על הסתה לטרור, ולא בא לדבר על הסתה לגזענות. למשפחת דוואבשה – שמענו חבר כנסת פה, שהוא, ברשתות החברתיות אמר את המילים האלה, ואני מצטט: ההתייחסות לרצח בדומא כטרור היא איבוד עשתונות ערכי. אם דברים כאלה לא ייכנסו – תגיד לי, זה לא תמיכה בטרור? – אף אחד לא יעשה את זה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אבל החוק הזה הוא נגד טרור יהודי, גם – – – <קריאה:> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> רגע. אני ממשיך. סליחה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – זה חוק שהוא נגד טרור – – – באותה מידה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> רגע. רגע. אנחנו במבחן התוצאה, במבחן היישום, כל החוקים שבאו כחוקים גזעניים, היישום שלהם היה אך ורק נגד ערבים. חוק הירי – של אבנים – אף פעם לא יושם נגד יהודים. המישוש – לא יושם. שום חוק. זה – 1. 2. למה בחוק הזה – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – לא נכנס העניין של הקריאה לגזענות? למה רק לטרור? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אני אגיד לך למה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> למה רק לטרור? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – למה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אם היית מכניסה גם את זה – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל אני רוצה להסביר לך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אם היית מכניסה גם את זה, אם היית מכניסה גם את זה – – <היו"ר חמד עמאר:> את יכולה לעלות ולהשיב אחרי זה. תודה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – הייתה לי אפשרות – אם זה היה נכלל בתוך החוק, הייתה לי אפשרות אפילו לשקול אותו ולשקול בחיוב לתמוך. אבל היות שזה איננו, מי ידאג שגם היישום הזה לא יהיה נגד רק נגד ערבים? ראינו את התחקיר של ערוץ 10; ראינו את זה במפורש, כולם, זה פורסם. זה לא אנחנו הכנו. הצעיר הערבי והצעיר היהודי, שבסיכום פרסמו בפייסבוק שכל אחד רוצה לעשות פיגוע – הערבי נגד יהודים והיהודי נגד ערבים. לערבי היו שבעה לייקים, כבוד היושב-ראש, והרבה אנשים שהתקשרו אליו מהערבים: מה, כנראה פרצו לך את הפייסבוק שלך; 1,200 לייקים קיבל היהודי, והרבה שהציעו עזרה. המשטרה, כבוד השר, הגיעה לערבי. ליהודי לא הגיעו. מה, אין בדיקה? אז החוק הזה הוא עוד חוק גזעני – מבחינת היישום, לא מבחינת המקור. <היו"ר חמד עמאר:> נא לסכם. בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לכן אין לנו מי שיכול להבטיח – המקרה האחרון, דארין טאטור. יש לה כבר פסק-דין מעצר. על מה, על פייסבוק. ואם תקראו את זה, זה כל כך פשוט, לא הסתה ולא כלום. לכן, החוק הזה הוא עוד חוק, ואני מצטער שאת זאת שמציגה אותו – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – בהמשך של האפליה נגד ערבים. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. בבקשה, חברת הכנסת רויטל סויד. עד שלוש דקות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> איפה חברי? אני רוצה להתייחס לדברים שלך, ואני מודה לך על שאמרת אותם, כי אני רוצה לסבר את אוזנך ולהסיר דאגה מלבך. קודם כול, הצעת החוק הזאת, שהיא הצעת חוק נגד הנעת אנשים – הנעת אנשים לעשיית מעשה טרור – תחול גם על טרור ערבי וגם על טרור יהודי. אנחנו יודעים כמה טרור ערבי יש וכמה טרור יהודי, אבל הצעת החוק הזאת איננה מבחינה ביניהם; הצעת החוק מדברת על הסתה לטרור במובן של עידוד מעשה טרור והנעת אנשים לעשות מעשה טרור, בניגוד להסתה לגזענות. אני אגיד לך למה – דווקא כדי להגן על חופש הביטוי. ובאיזה אופן? יש דבר שהוא בקונסנזוס, שגם אתם לא מקבלים אותו – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – ומה אתם לא מקבלים? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> שנייה, אני עונה לך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> שנייה, אני רוצה לענות לך. אני בטוחה שגם אתם, חברי, נגד כל פגיעה בחפים מפשע. <קריאה:> חד-משמעית. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אני בטוחה שגם אתם נגד כל מהלך שבו קוראים לאנשים לצאת ולרצוח אנשים אחרים, חפים מפשע, רק בשם אידיאה. זה טרור. ואני בטוחה שגם אתם נגד. כל מי שלא יושב פה ולא מצביע על החוק הזה, ולא משנה מאיפה הוא – קואליציה או אופוזיציה – צר לי, אבל משתמע כאילו הוא בעד הסתה לטרור. עכשיו, לגבי הסתה לגזענות. אני מוכנה להגיש הצעת חוק יחד אתך, והצעת החוק שאנחנו נגיש יחד תהיה נגד הסתה לגזענות. אתה יודע למה לא הכנסתי אותה לכאן, להצעת החוק הזאת? כי פה אפשר לומר: מה זה גזענות, איזו גזענות? אני נגד גזענות; אתה יודע את זה מצוין. הצעות חוק שהגשתי נגד אלימות ובריונות והסתה לגזענות ברשת כמעט לא מקודמות. אני מזמינה אותך ואותי להגיש יחד הצעת חוק כזאת, יחד עם חבר מהקואליציה, כדי שהצעת החוק הזאת תהיה גם נגד זה. לקחתי דבר שהוא בקונסנזוס. טרור הוא בקונסנזוס, והסתה לטרור – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> סליחה? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מבחינת היישום – – – יהודים וערבים מה עושים – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אין בעיה עם היישום. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אין בעיה עם היישום – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – ואני אומר לך למה אין בעיה עם היישום: מכיוון שכל קריאה שמדגימה איך לרצוח, כל סרטון שמדגים איך להשחיז סכין, כל קריאה של אימאם במסגדים שיוצא ואומר לאנשים: לכו תרצחו חפים מפשע, זו הנעה לעשיית מעשה טרור. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אני בטוחה שגם אתה נגד זה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> ריצ'רד לייקין, זיכרונו לברכה, היה איש שוחר שלום, בעד דו-קיום. הצעת החוק הזאת היא לזכרו. מיכה אבני, בנו, ואשתו קרן מהלכים בעולם ונואמים נגד הסתה לטרור – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – הם בטח גם יתמכו בהצעת חוק נגד הסתה לגזענות. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> זו הצעת חוק שכל חברי הבית הזה, כולל אתם, הייתם חייבים לתמוך בה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הסרת פרסום הסתה שהתפרסם ברשת החברתית המקוונת, התשע"ו–2016. חברי הכנסת, נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 4 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הסרת פרסום הסתה שהתפרסם ברשת החברתית המקוונת, התשע"ו–2016, לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 50, נגד – 4, נמנע אחד. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. <קריאות:> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אין לנו התנגדות שזה יעבור לוועדת המדע. <היו"ר חמד עמאר:> הצעת החוק תועבר לוועדת המדע להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2819/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מאיר כהן וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת מאיר כהן, יש לך עד עשר דקות. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, הצעת החוק שאני מגיש היא תולדה של תרבות פוליטית צינית, אפילו בריונית, שאין לה אח ורע בפרלמנטים אחרים. אך מה הפלא, כשבחודשים האחרונים – חבר הכנסת פרי וסגן השר כהן – הרוח הרעה המנשבת בין כותלי הבית הזה באמצעות חקיקה מקוממת צובעת את פני הדמוקרטיה הישראלית בצבעים קודרים. ישראל תחת שלטונו של נתניהו הופכת לדמוקרטיה התפורה למידותיו של אדם, ולא למידות של משטר וערכים. הוולגריות של הממשלה הנוכחית בכל הקשור לפגיעה בכנסת ובתפקידיה משנה באופן דרמטי את פניה של הדמוקרטיה הישראלית. נתניהו בונה במעשים, ותוך ניצול ציני של מעמדו, מודל דמוקרטי שחורג מעקרונות היסוד שעליהם הוקמה המדינה, ומשנה את המשטר במדינת ישראל. כנסת ישראל – בית-המחוקקים איבד את יכולתו הממשית לחוקק. עקרון הפרדת הרשויות מתפוגג לנגד עינינו. בתוך המציאות הזאת ועדת השרים לחקיקה הפכה לגורם הראשון בבלימת חקיקה בכנסת, והכול נשקל אך ורק במאזניים פוליטיים. לא מהות החוק היא שנבחנת, אלא הזהות של יוזם החוק. שאלו את עצמכם, חברות וחברי הכנסת, מה הסיכוי שחוק המוגש על-ידי חבר אופוזיציה יעבור? נניח שמדובר בחוק טוב לכל הדעות, שאין לו עלות תקציבית, האם זה משנה? האם הוא יעבור? רוב הסיכויים שהוא לא יעבור. חברות וחברי הכנסת, הרשות המבצעת הפכה להיות הרשות המחוקקת. יעידו על כך המספרים. על-פי נתוני "המשמר החברתי", 85% מהצעות החוק המוגשות על-ידי חברי כנסת מהאופוזיציה נדחות על-ידי ועדת השרים לחקיקה. 13% בלבד עוברות, ושימו לב – 2% מהצעות החוק – שזה עשרות חוקים – מקבלות "בעד" תוך הצמדה להצעה ממשלתית. ההצמדה היא כמובן מילה מכובסת; לרוב מדובר בגנבת חוק, בגנבת רעיון. מה מבקשת הצעת החוק הזאת לקיים, מר דוד ביטן? הצעת החוק שאני מעלה להצבעה נועדה לקבוע כי הצעת חוק פרטית שעלותה אינה עולה על 4 מיליון שקל, וזכתה לחתימה של 61 חברות וחברי כנסת, תהיה פטורה מדיון של ועדת השרים לחקיקה; תהיה פטורה מהאודישן המבזה, שמבוסס, כאמור, על שיקולים פוליטיים בלבד. כולנו היינו עדים למצבים שבהם הצעות החוק שהוגשו על-ידי אנשי אופוזיציה ונדחו בוועדת השרים, אושרו על-ידי אותה ועדה רק בתהליך אחד – שמנו בראש רשימת החותמים חבר קואליציה. הצעת החוק אינה מונעת מהקואליציה ומהממשלה לדון ולגבש דעה על כל הצעת חוק, אך היא קובעת שהדיון שלה והדיון עליה, יתקיים כאן, בכנסת, במסדרונות של מוסד החקיקה, ולא במחשכי המרתפים של ועדת החקירה – אני קורא לזה – שיושבת שם, בבניין ראש הממשלה, ושואלת: מי זה? לאיזו מפלגה הוא שייך? הוא לא בקואליציה – תדחו את זה. אלה הם מרתפים נעדרי שקיפות, אדוני יושב-ראש הקואליציה – ואני מכבד אותו מאוד, ואתה יודע. שם קוברים הצעות חוק טובות, מצוינות. במקרה הטוב מעתיקים אותן, ומביאים אותן כהצעות חוק של הממשלה או כהצעות חוק של חברי קואליציה. לפני כ-12 שעות אישרה הכנסת חוק קואליציוני שמאשר הדחה של חברי כנסת. חברי הקואליציה תירצו זאת וזעקו שזהו חוק המגן על ביטחונה של המדינה. אתם, חברי הקואליציה, טענתם שריככתם את החוק. הצגתם גרסה של החוק שלפיה דרושות עשר חתימות של חברי אופוזיציה בטרם תגיע ההדחה להצבעה. על אותו משקל מבקשת הצעת החוק שלי למנוע מוועדת השרים לחרוץ גורלו של חוק שחתומים עליו 61 חברי הבית הזה. במציאות שבה אנו פועלים, של רמיסה גסה של מעמד הכנסת, וגרוע מכך – פגיעה בתפקידה המרכזי כמחוקק, הופכת הצעת החוק שלי לחשובה מאוד. היא חשובה לעקרון הפרדת הרשויות; היא חשובה לדמוקרטיה. שבוע לא עובר מבלי שהממשלה מרעידה בחקיקה את עמודי התווך של הכנסת הזאת: חוק התקציב הדו-שנתי, חוק ההדחה, ועוד שורה של חוקים רבים. כל זה מחייב אותנו לפעול לחיזוק הבית הזה והעיקרון של הפרדת הרשויות, ולהבין שאנחנו כאן בית-המחוקקים, ואף ועדה במחשכים לא תבדוק מי אנחנו ותדחה את ההצעות הטובות, של כל אחד מכם – והיום זה אנחנו ומחר זה אתם. אני רוצה לסיים ולבקש, שמעתי יועצים משפטיים – וכמובן תגיד השרה: זאת לא ועדה סטטוטורית וזו לא ועדה אחרת. החוק הזה חשוב, כי יש בו הצהרה שסוף-סוף אנחנו מחזקים את הבית הזה, והצעות חוק שלנו, חוץ מדיון אמיתי כאן במליאה, לא תעבורנה שום מסננת פוליטית שקובעת מה זהות המחוקק ועל-פי זה מאשרת או לא מאשרת. אני מקווה שכן תתמכו בחוק הזה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תשיב שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. יש לך עשר דקות, בבקשה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אבל אין לי הרבה מה להגיד. <דוד ביטן (הליכוד):> אין לך, אז נפסיד בהצבעה. <שרת המשפטים איילת שקד:> טוב. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> אז תני שיעור גמרא. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה) מבקשת לתקן את חוק הממשלה באופן שיגביל את כוחה של הממשלה בפועלה – אני רואה אתכם אז אני צוחקת – באמצעות ועדת השרים לענייני חקיקה, להחליט להתנגד להצעות חוק פרטיות שעליהן חתמו לפחות 61 חברי כנסת ועלותן לא עולה על 6 מיליון שקלים. <קריאה:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> 6. <שרת המשפטים איילת שקד:> 6 – סליחה, לא אמרתי? אמרתי. <היו"ר חמד עמאר:> 6, את צודקת, הוא אמר – 4. <שרת המשפטים איילת שקד:> 6. למעשה, הצעת החוק מבקשת לחייב את הממשלה לתמוך בכל הצעת חוק של רוב חברי הכנסת – – <קריאה:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> שנייה, אני ישנתי שעתיים בלילה. <קריאה:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – וזאת ללא קשר לתוכנה או למשמעותה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – תצחקי, כי זה – – – <קריאה:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> הממשלה מתנגדת להצעת החוק. המציעים רוצים – – – <חיים ילין (יש עתיד):> זה עצוב, זה לא צחוק. <שרת המשפטים איילת שקד:> מה, זה לא עצוב. נו באמת, זאת נראית לכם הצעת חוק רצינית? אתם יודעים איזו הפקרות תהיה פה? <חיים ילין (יש עתיד):> – – – 61. <קריאה:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> עשה לי טובה, אני תכף אתן דוגמאות אם אתם רוצים. <קריאה:> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – לתת דוגמאות? <שרת המשפטים איילת שקד:> לא, באמת, נו. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> חבר כנסת אחד חתם עליהם – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> תקשיבו, העבודה שנעשית בוועדת שרים זו עבודה סופר-מקצועית. אני גם הבאתי לכם – – – <קריאות:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> תקשיבו, אני הבאתי לכם לפני תחילת המושב רשימה – 90 ומשהו הצעות חוק של הקואליציה, 30 ומשהו של האופוזיציה. אם אתם שואלים אותי, זה גם יותר מדי. היינו צריכים להעביר גם לקואליציה וגם לאופוזיציה פחות. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> את לא – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> רגע, תנו לי לסיים. ביטן, אתה רואה איך אני? <מיכל רוזין (מרצ):> צריך להיות ענייני לפי הצעת החוק ולא לפי קואליציה – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> מיכל, את יודעת שאנחנו ענייניים. אנחנו משקיעים הרבה מאוד זמן עם כל חבר כנסת מהאופוזיציה. <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו עם הקואליציה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> קארין, תספרי להם. היום ישבתי עם חברת הכנסת קארין אלהרר, ובדיוק דיברנו על כמה חוקים שהיא העבירה. זה אך ורק ענייני. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אבל את יודעת שכשיש לך חוקים טובים, אני מנסה להעביר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> את מנסה, לא מצליחה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – אני מתנגדת לחוק של הקואליציה – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> בסדר, אבל זה פוליטיקה. אבל זה פוליטיקה. <מאיר כהן (יש עתיד):> שרת המשפטים, לפחות אל תגידי – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> סליחה, חבר הכנסת כהן, אני אומרת את האמת, אתה מכיר אותי. אני אומרת את האמת. המציעים רוצים לכפות על הממשלה לאמץ עמדה מסוימת, אי-התנגדות, בעת שהיא דנה בעניין של מדיניות. אם רשאית הממשלה לדון ולגבש עמדה בנושא, אין כל היגיון לחייב מראש את הממשלה לקבל החלטה שתוכנה נקבע בחקיקה. חקיקה היא כלי לעיצוב מדיניות מן המעלה הראשונה. חסימת הממשלה מהבעת עמדה בנושא חקיקתי סותרת – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> הממשלה יכולה להצביע נגד – – – את יכולה בקריאה הראשונה. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – – סותרת את מהות תפקידה של הממשלה כרשות המבצעת. העובדה שרוב חברי הכנסת חתמו על הצעת חוק אינה משנה את חלוקת האחריות המוסדית. אני רוצה לראות שיאיר לפיד, כשהיה שר אוצר, היה מסכים להצעה כזאת; בחיים לא. האחריות לקביעת סדרי עדיפויות וכן להשלכות הכלכליות של הצעות החוק היא של הממשלה. בסופו של יום, היא זו שאמונה על יישום החוק, ואך טבעי כי היא תביע את עמדתה בנושא. כאמור, כמי שעומדת בראש ועדת שרים לחקיקה, אני חושבת שעמדת הממשלה והעמדה המקצועית של המשרדים זה דבר מאוד מאוד משמעותי. בסופו של דבר, כל אחד משרי הממשלה יכול, בוועדת שרים לחקיקה – ומאיר, אתה היית וחברת הכנסת יעל גרמן הייתה והשר פרי היה וגם השר לפיד היה – כולכם יודעים איך מתקבלות שם ההחלטות, בדרך כלל באמת בצורה הגיונית ומושכלת. לפעמים יש חישובים ושיקולים פוליטיים, זה חלק מהמשחק גם של הבית הזה, אבל בסך הכול כל שר יכול להחליט גם בניגוד לעמדת משרדו. אני אומרת לכם שאני, כיושבת-ראש ועדת שרים לחקיקה, בדרך כלל, אם אחד המשרדים מאוד מאוד מתנגד להצעת חוק, אנחנו לא מעבירים אותה; אנחנו שולחים את חבר הכנסת ואומרים לו: לך תתאם את זה עם המשרד, כי בדרך כלל העמדות של המשרדים הן מאוד מקצועיות ומאוד הגיוניות. וחלק גדול מההצעות הפרטיות, גם אם נקודתית הן נראות נכונות, הן לא מסתכלות בראייה רחבה על כל ההשלכות של כל הצעות החוק גם יחד. אני אומרת לך שאני בתור יושבת-ראש ועדת שרים לחקיקה כל הזמן עסוקה בלבלום רגולציה מיותרת, רגולציה שמשיתה הרבה מאוד הוצאות, גם על עסקים, גם על אזרחים – ולחבר הכנסת זה נראה דבר מאוד הגיוני, אבל בגדול, כשמסתכלים על המכלול הרחב, זה אוסף של חוקים שמשיתים רגולציה מיותרת. אם יש הצעת חוק שמגיעה לוועדת שרים לחקיקה וחתומים עליה 61 חברי כנסת, היא מקבלת את כל ההתייחסות הכי רצינית שיש. גם בדרך כלל כשזה 61 – זה תמיד גם קואליציה וגם אופוזיציה, ואז הממשלה יושבת עליה בצורה הכי הכי רצינית שיש, ואם אין התנגדות של המשרדים, ברור שהיא תעבור, ואם יש התנגדות של המשרדים, בדרך כלל זאת התנגדות נכונה והיא מהותית. ולכן אני חושבת שצריך לשמור בוועדת שרים לחקיקה את היכולת להחליט במה הקואליציה תתמוך ובמה לא. מה מצב הקואליציה? <היו"ר חמד עמאר:> יש לך עוד שלוש דקות. <שרת המשפטים איילת שקד:> טוב, יש לי עוד שלוש – מה, יש לי הגבלת זמן? <היו"ר חמד עמאר:> כן. <שרת המשפטים איילת שקד:> אה, לשר יש הגבלת זמן? חשבתי שאני יכולה לדבר – – – <היו"ר חמד עמאר:> לא, בהצעת חוק טרומית יש. <שרת המשפטים איילת שקד:> בהצעות חוק פרטיות. טוב, הנה, למדתי משהו. מה, עוד שלוש דקות? טוב. אני ביקשתי מהעוזר שלי, ממי שמנהל את ועדת שרים לחקיקה בפועל, גיל ברינגר, לעשות בסוף המושב רשימה של הצעות החוק של האופוזיציה שעברו ושל הקואליציה שעברו. כפי שאמרתי לכם, בפעם האחרונה שהוא עשה רשימה, אז 90 ומשהו של הקואליציה ו-30 ומשהו של האופוזיציה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> כמה דחיתם? – – – כמה מרחתם? כמה חוקים לא רציתם להחליט בהם והעפתם אותם? <שרת המשפטים איילת שקד:> מיקי, אני אומרת לך שאני באמת חושבת שהאחריות שלנו היא לדחות את רוב החוקים, אחרת המדינה הזאת ובית-המחוקקים הזה – חוק שהוא לא מעולה, אנחנו דוחים אותו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> למה דחיתם את – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> ואני אומרת לכם, בתור חברי כנסת, הכנסת הזאת מחוקקת את עצמה לדעת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> יכול להיות, אבל המנדט של ועדת השרים – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> חברי הכנסת צריכים להשקיע בפיקוח על עבודת הממשלה. אין מספיק חברי כנסת שעסוקים בפיקוח על עבודת הממשלה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לי את לא יכולה – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> נכון, אתה בסדר. אבל אני אומרת – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – את צודקת, אבל זה בעיקר הקואליציה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – בעיקר פיקוח, אבל אני אומרת לך שעדיין יש – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אז ועדות השרים התרשלו בכנסות הקודמות. אני אומרת לך – וגם אני בתור חברת כנסת הייתי כזאת – שהתמקדנו בעיקר בחקיקה, ואנחנו צריכים לעשות – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> זה פשוט לא טוב למדינה, עודף החקיקה הזה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אוקיי. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אבל נראה – – – את חברי הכנסת כדי שיוכלו לפקח על הממשלה. <שרת המשפטים איילת שקד:> זה מה שצריך לעשות. לא, זה מה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אין להם כלים, וגם את זה אתם בולמים – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אני אומרת לך, לא נכון. אנחנו צריכים לשבת – בדיוק דיברתי על זה היום עם הצוות שלי. אנחנו צריכים לשבת ולהחליט איך מקדמים כלים אפקטיביים לחברי הכנסת שיפקחו על עבודת הממשלה ושיצמצמו את היקף החקיקה, כי גם החקיקה הפרטית וגם, במובן מסוים, החקיקה הממשלתית היא מוגזמת. טוב, ביטן, אני יורדת? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> יש לי הצעה בשבילך, השרה שקד: על כל חוק שמתקבל, שיבטלו אחד. יש כל כך הרבה חוקים שאף אחד לא ממלא אותם – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> זו הצעה מצוינת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אז בבקשה. <שרת המשפטים איילת שקד:> זו הצעה מצוינת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> בבקשה, אני נותן לך את זה בלי קרדיט. <שרת המשפטים איילת שקד:> זו הצעה מצוינת. מי שלא שמע מה שהציע חבר הכנסת מיקי רוזנטל – על כל חוק שעובר, נניח, בקריאה טרומית – על כל שני חוקים שעוברים, נבטל אחד. זה רעיון לא רע. האמת היא – אתה יודע מה, חבר הכנסת מיקי רוזנטל – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> יש המון חוקים שאף אחד לא מקיים אותם בין כה וכה. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – אני אבקש מצוות משרד המשפטים להביא רשימה של 400, 500 חוקים שאפשר לבטל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> שאף אחד לא מקיים אותם. <שרת המשפטים איילת שקד:> שאף אחד לא צריך אותם. אבל יש גם הרבה חוקים שמשיתים רגולציה שאפשר לבטל אותם, חוקים מיותרים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני לא מתווכח אתך. <שרת המשפטים איילת שקד:> חבר הכנסת אראל מרגלית, שבא מהשוק הפרטי, בוודאי יכול להגיד לכם את זה. תודה רבה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> השרה שקד, צריך להתניע מהלכים – – – <קריאה:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> יש שאלה לשרה, אני מרשה לאופוזיציה לשאול. <שרת המשפטים איילת שקד:> להתקנת תקנות, נכון. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, חבר הכנסת מאיר כהן, יש לך עד שלוש דקות. <קריאה:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. נא לשבת כולם. לשבת. סליחה, נא לשבת. נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 47 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 37, נגד – 47, אין נמנעים. הצעת החוק לא עברה ותורד מסדר-יומה של הכנסת. <הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2198/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת מיקי לוי. עד עשר דקות, חבר הכנסת מיקי לוי. עשר דקות, בבקשה. בחוק הזה תהיה הצבעה שמית. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שלפנינו בסך הכול מבקשת להחיל על קרן קיימת לישראל את חוק חופש המידע, כדי שנוכל לגלות אחת ולתמיד מה קורה בקופסה השחורה הזאת ששמה קרן קיימת. קרן קיימת מחזיקה היום בכ-2.5 מיליון דונם של אדמות מדינה, והונה נאמד, על-פי פרסומים שונים, ב-4 מיליארד שקל. מדובר בזרוע ביצועית של הממשלה, בין היתר להקמת תשתיות, לרכישת קרקעות ולהכשרתן עבור ההתיישבות ולפיתוח המרחב החקלאי בפריפריה, ואני מברך על כך. ולמרות שהיא חברה פרטית, כל ילד מבין, על-פי מה שתיארתי עכשיו, שכל תחילתה והווייתה ציבורית. בספטמבר 2014 קרן קיימת אף נרשמה בפנקס החברות כחברה לתועלת הציבור. הדבר נבע מכך שבפועל קרן קיימת מחזיקה ומפעילה סמכויות, שחלקן סמכויות שלטוניות מובהקות, ומכיוון שמבחינה משפטית היא גוף דו-מהותי, אשר חלים עליו גם כללי המשפט הציבורי. אני רוצה לצטט מדבריו של היועץ המשפטי לממשלה, שאמר: "קרן קיימת היא חברה שלה תקציבי עתק המבוססים על כספי ציבור, בין אם מתרומות ישירות ובין אם מכספים שהגיעו ומגיעים מהעברת זכויות בקרקעות שבבעלות קרן קיימת, והיא מבצעת תפקידים ציבוריים חשובים בהיקף כספי עצום. על אף זאת, כמעט לא הוחל עליה פיקוח חיצוני, לא פיקוח רגולטורי ולא פיקוח ציבורי כלשהו – זאת, גם בשל היעדר השקיפות של דוחות החברה"; סוף ציטוט של היועץ המשפטי לממשלה. חברי חברי הכנסת, מדובר פה במצב לא סביר שנוצר עוד מקום המדינה, שבו גוף שצריך מזמן להיות מולאם מבצע פעולות בעלות השלכות משמעותיות על המדינה, לא משלם מסים על הכנסות ממכירת קרקעות, מחזיק כחמישית מקרקעות המדינה, ולמרות כל זאת זוכה לפטור גורף מבקרה ופיקוח כלשהם במדינת ישראל. וכשאין פיקוח ואין בקרה, חברי חברי הכנסת, חגיגות הבזבוזים והשחיתות בעיצומן. רק לאחרונה נחשפנו כולנו לחגיגות השכר בקרן קיימת: עלות שכר ממוצעת בארגון עומדת על 300,000 שקל בשנה – שכר ממוצע; כמעט רבע מהעובדים במרחב הצפוני נהנים מעלויות שכר שנתי של כ-400,000 שקל. השכר הגבוה ביותר במחוז צפון שייך ליערן בכיר, שמרוויח כמעט 800,000 שקל בשנה, כלומר 66,000 שקל בחודש – 66,000 שקל בחודש, לא רע כלל וכלל. כמעט מחצית מהעובדים מרוויחים יותר מ-60,000 שקלים בשנה עבור שעות נוספות, אצל חלקם הסכום הזה מגיע ל-140,000 שקלים, ויש גם כאלה שמרוויחים 180,000 שקלים עבור שעות נוספות. 180,000 שקלים עבור שעות נוספות, אין הגבלה. ואם חשבתם שזהו, אז כדאי שתחשבו שוב, כי זו רק טיפה בים ההתנהלות הבזבזנית. <היו"ר יצחק וקנין:> לפי השעות הנוספות, אדוני, זה נראה יותר מהשעות שיש ביממה. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה נכון, אדוני. הוא עובד 24 שעות על משכורת בסיס. הוא לא נח ולא ישן. איך זה מדווח, כולל עבודה בשבת, שזה 200%, ובחג, שזה 200% – ככה זה מגיע לסכומים האלה. בכל פעם שמישהו מאיר בפנס לתוך הקופסה השחורה הזו מתגלה עוד טפח בעייתי ועולות עוד ועוד שאלות מטרידות. רוצים עוד מספרים? בבקשה, אדוני. בשנת 2015 הוציאה הקרן הקיימת 11 מיליון שקלים על ייעוץ משפטי חיצוני של עורכי-דין פרטיים, וזאת בזמן שיש לה יועצים משפטיים בתוך הארגון, שמקבלים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הכול נשאר במשפחה. <מיקי לוי (יש עתיד):> כן, הם מקבלים שכר חודשי. אז מה? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר מביא חבר. <מיקי לוי (יש עתיד):> אכפת להם להוציא את זה גם החוצה? ואני שואל: למה? כמה עניינים משפטיים יש לקרן קיימת על השולחן? מדוע היא אינה מסתפקת בצוות המשפטי הפנימי? או שאלה אחרת: מדוע חלק ניכר מהכסף בכל אגף בארגון, בין 30% ל-50% הולך על הוצאות שכר והנהלה – מי שמבין קצת ומבין דוחות כספיים, שכר והנהלה הם 50% מתקציבי האגפים – מטורף – במקום עבור הפעילויות עצמן שהאגפים אמורים לקדם. ואיך קורה שבשנת 2015 התקציב להחזקת השליחים בחו"ל היה גדול ב-40% מהתקציב שאושר? הכול מותר, וזאת בזמן שכולנו יודעים היטב שבחלק מהמקרים עלותם של השליחים שאמורים לגייס כסף – ואיני אומר שלא צריך לשלוח אותם – היא יותר מהכסף שהם מגייסים. אז מי מפקח על האיוולת הזו, כשהעלות התקציבית של שהייתם בחו"ל היא יותר מהכסף שהם מצליחים לקבל מתורמים? והחמור מכל אלו – מדוע הושתקה באיומים חברתי נעמה שולץ מיש עתיד, דירקטורית בהתנדבות בקרן קיימת, כאשר ניסתה לשאול שאלה על הכסף שקרן קיימת אמורה להעביר לאוצר המדינה – וזה בסדר – ב-2016, בישיבת הדירקטוריון? ממה הם מפחדים? אני יכול להמשיך ולהציג בפניכם עוד שאלות מטרידות שעולות מהמסמך המפורט על תקציבי 2015–2016 של קרן קיימת, אבל אני מניח שהאנשים באולם הזה אינטליגנטיים, ואתם הבנתם הרי את הרעיון. השורה התחתונה ברורה וחדה: הצורך בפיקוח של המדינה – של המדינה, לא של אף אחד אחר, לא צריך להיבהל – זועק לשמים. והיום יש לנו הזדמנות להצביע בהצעת חוק שתחיל את חוק חופש המידע על קרן קיימת ותכניס אור אל תוך הקופסה החשוכה הזאת. חברי חברי הכנסת, לפני חצי שנה הקואליציה הפילה את הצעת החוק שלי – ואני לא מתכוון להיכנע, וכל חצי שנה אני אביא את החוק מחדש – ובאותו זמן נבחרה הנהלה חדשה לארגון. היה מי שנבחר ואמר, ואני האמנתי לו, ואני מצטט: מתחיל עידן של שקיפות, אמון ומחויבות לציבור. מתחיל עידן של שקיפות, אמון ומחויבות לציבור – אתם שמעתם את זה? ובאמת רצינו להאמין שכך יהיה. לצערי, מאז לא ראינו לא אמון, לא שקיפות ולא נעליים. קרן קיימת ממשיכה להתנהל כקופסה שחורה של חלוקת ג'ובים. השאלה – מדוע, חברי חברי הכנסת, אנחנו נותנים יד לכך ומפילים פעם אחר פעם את הצעת החוק שכל מטרתה להכניס שקיפות? ומה רוצים, להעביר את הדוחות הכספיים לחשבת הכללית באוצר ושיישארו סודיים? גם לזה אני מסכים. רוצים להעביר את זה למבקר המדינה ושיישארו סודיים? גם לזה אני מסכים. רק שמישהו יבחן את הדוחות הכספיים האלה, שומו שמים. אדוני היושב-ראש, אולי אפשר למצוא את התשובה לשאלה ששאלתי כרגע בג'ובים הפוליטיים שקרן קיימת מחלקת, אולי בכספים המפלגתיים שהיא מעבירה. הרי רק בשנה שעברה פורסם בתחקיר של רביב דרוקר בערוץ 10 כי קרן קיימת העבירה מיליוני שקלים לשורה של מפלגות בשנים 2013–2014, ביניהם 1.7 מיליון שקל לליכוד. אולי זו הסיבה שכל שרי הליכוד הצביעו נגד ההצעה בוועדת השרים לחקיקה. לאלוהים הפתרונים, איני יודע. אני יכול רק להמשיך ולהעריך. מה שבטוח הוא שאתם, חברי הקואליציה, שמתכוונים להצביע נגד הצעת החוק, משתפים היום פעולה פעם נוספת עם שחיתות וסיאוב ועם התנהלות בלתי מתקבלת על הדעת של גוף ציבורי במדינת ישראל. בגלל אינטרסים זרים, בגלל ג'ובים, אתם פוגעים שוב ושוב באמון הציבור, במערכת השלטון, בכנסת ובממשלה ומניחים על כולנו צל כבד. זה מצב בלתי נסבל, ואתם נותנים לו היום יד. חברי חברי הכנסת, אני מבקש מכם להפעיל שיקול דעת פשוט ביושרה ולא לתת ידכם לשחיתות. אני קורא לכם להצביע בעד הצעת החוק, כדי שקרני השמש יחדרו סוף-סוף לקופסה – כתוב לי "השחורה", אבל אני רוצה להגיד "הכחולה-לבנה" הזו – ששמה קרן קיימת, ויאפשרו התנהלות ראויה ונקייה ושקיפות לציבור. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. תשיב שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), של חבר הכנסת מיקי לוי, מבקשת לתקן את חוק חופש המידע ולקבוע כי הקרן הקיימת לישראל תיחשב כרשות ציבורית לפי חוק זה. הממשלה מתנגדת להצעת החוק. הקרן הקיימת לישראל נרשמה כחברה לתועלת הציבור ביום 1 בספטמבר 2014. כנגזרת מכך, בהתאם להוראות חוק החברות, התשנ"ט–1999, חלות עליה חובות הדיווח והגשת המסמכים החלות על עמותה, כמו גם ההסדרים הנוגעים לעיון הציבור, הקבועים בחוק העמותות, התש"ם–1980. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה להתנגד להצעת החוק. אגב, כפי שאמרת, חבר הכנסת מיקי לוי, ההצעה הזאת הועלתה, לפני חצי שנה או שנה? משהו כזה. <מיקי לוי (יש עתיד):> חצי שנה. <שרת המשפטים איילת שקד:> חצי שנה. אתה העלית אותה. האמת היא שזו זכותך המלאה כל חצי שנה להעלות אותה, ואנחנו נכבד את זה, אבל עמדת הממשלה לא השתנתה בחצי השנה האחרונה. גם לא קרה שום דבר מעניין, ולכן עמדת הממשלה נשארת כפי שהיא הייתה לפני חצי שנה. דרך אגב, כשאתם הייתם בממשלה, למה בסוף זה לא עבר? כי היו מתנגדים אחרים בקואליציה, נכון? אז למה זה לא עבר? אה, לא הוגש? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני הגשתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> כשהיית באופוזיציה בכנסת הקודמת. הבנתי. אף אחד מהקואליציה לא הגיש. אוקיי. עמדת הממשלה לא השתנתה, ולכן גם הפעם אנחנו נתנגד להצבעת החוק. <מירב בן ארי (כולנו):> הם ביקשו הצבעה שמית – כולם. <שרת המשפטים איילת שקד:> אה, הם ביקשו הצבעה שמית. הם ביקשו שמית. <מיקי לוי (יש עתיד):> עוד יהיה לך סיבוב שני, ביטן. מה אתה פוחד? יהיה לך סיבוב שני. <שרת המשפטים איילת שקד:> טוב, מכיוון שיש לי עוד כמה דקות, ואני מסתכלת על חיוכו הרחב של חבר הכנסת מסעוד גנאים, ושל רוברט אילטוב, ונורא נחמד פה יחסית לאתמול בלילה, אני אדבר קצת על מהלך שאנחנו עושים בתקופה האחרונה, כל חברי הוועדה לבחירת הקאדים השרעיים בבתי-הדין השרעיים. השנה בחרנו קאדים שרעיים אחרי שש–שבע שנים שלא נבחר אף קאדי. אתה רואה, חבר הכנסת בן צור? גם שם היה מצב עגום, אבל גם את זה תיקנו. בחרנו הרבה מאוד קאדים. למעשה, בסוף השנה יהיו הכי הרבה קאדים מאז 1994, מאז שלטונו של יצחק רבין, זיכרונו לברכה. ובמסגרת הפיתוח של בתי-הדין השרעיים, הוועדה לבחירת קאדים שרעיים עומדת לבחור קאדית אישה. וכאן אני קוראת לציבור הערבי ולנשים שעומדות בקריטריונים: תגישו מועמדות. יכול להיות שלפעם הזאת המכרז כבר הסתיים, אבל תהיו קשובות ותביעו עניין ותגישו מועמדות. אנחנו כבר קיבלנו עכשיו כמה מועמדות ראויות, הן יעברו תהליך בחינה, ואני מאוד מאוד מקווה שעד סוף השנה תיבחר קאדית שרעית. יש כזאת, דרך אגב, בירדן, ואין ספק שזה יהיה גם כאן. אני מאוד מאוד מקווה שזה יקרה עד סוף השנה, ואני מודה לכל חברי הכנסת, בעיקר לחברי הכנסת מהסיעה המשותפת – לעיסאווי פריג', שמאוד מאוד קידם את זה, ולאוסאמה סעדי; הם מאוד מאוד קידמו את זה. אני חושבת שלכל החברה בישראל יש מה ללמוד מהצעד הזה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשרת המשפטים איילת שקד. חבר הכנסת מיקי לוי, מעוניין? איפה חבר הכנסת מיקי לוי? אתה מעוניין או שאתה רוצה הצבעה? הצבעה שמית. נא להקריא את שמות חברי הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו משתתף בהצבעה אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – אינה נוכחת יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – אינו נוכח איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר יצחק וקנין:> נא לקרוא בפעם השנייה את שמות חברי הכנסת שלא נכחו בהצבעה הראשונה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אמיר אוחנה – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד אורי אריאל – נגד יעקב אשר – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח יוסף ג'בארין – בעד באסל גטאס – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח שרן השכל – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – אינו נוכח יוסי יונה – בעד איתן כבל – בעד יצחק כהן – נגד <יצחק כהן (ש"ס):> זה חוק טוב, אבל אני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תאמין לי, אחלה חוק שבעולם. היינו צריכים כולנו להצביע בעדו. <יצחק כהן (ש"ס):> חוק מצוין. <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא יודע למה דחו אותו. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) ציפי לבני – אינה נוכחת סופה לנדבר – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יואב קיש – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת יובל שטייניץ – נגד סתיו שפיר – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> יש מישהו באולם שהקריאו את שמו ולא הצביע? השר בנט. גברתי מזכירת הכנסת, השר בנט – – – <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אופיר אקוניס – אינו נוכח <היו"ר יצחק וקנין:> השר בנט? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) נפתלי בנט – נגד <היו"ר יצחק וקנין:> יש עוד מישהו באולם שלא הצביע? אין. נא להגיש אלי את תוצאות ההצבעה. חברי הכנסת, הצעת חוק חופש המידע (תיקון – קרן קיימת לישראל), התשע"ו–2015, להלן תוצאות ההצבעה: 50 מתנגדים, 41 בעד. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה. אני הייתי מציע לחבר הכנסת מיקי לוי: בפעם הבאה תיקח אתך כמה מהקואליציה על מנת שנוכל להעביר את החוק הזה. החוק הזה הוא חוק טוב. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה. <הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – רשם פניות), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2191/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – רשם פניות), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת אראל מרגלית וקבוצת חברי הכנסת. עשר דקות לרשותך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, רבותי השרים, חברות הכנסת וחברי הכנסת היקרים, הצעת החוק להקלה ברישוי עסקים, או כמו שקראתי לה One Stop Shop, באה למעשה לאגד במקום אחד את כל גורמי הרישוי והביורוקרטיה של העסק הקטן כדי להקל במקצת את שבעת מדורי הגיהינום שעוברים העצמאים בישראל בבואם לפתוח עסק ולתת בו שירות. צריך לומר שיחד אתי בהצעה הזאת נמצאים חברים וחברות רבים מהבית הזה, כולל יושב-ראש ועדת הכספים הרב גפני, אורי מקלב, יצחק בוז'י הרצוג, מיקי לוי, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, חיים ילין, באסל גטאס, חיליק בר, איימן עודה, עמר בר-לב, קסניה סבטלובה ועוד אחרים שחתמו בסבב השני. מה שאנחנו בעצם רוצים זה דבר מאוד מאוד פשוט, שהרבה מכם בקואליציה הסכימו עליו: שתחת מקום אחד – במקום שבעל העסק ישקיע כ-60% או 65% מזמנו בהתרוצצות בין משרדים ממשלתיים – בלי תיזוזים ובלי סחבת, הרשות והרשות המקומית ומשרד הפנים ירכזו את הפונקציות השונות. זו יוזמה שהגיעה מהשטח. יש לנו שמונה ערים ואזורים בארץ שמוכנים להיות הפיילוט. אנשים סובלים ממצוקה אמיתית בעסקים הקטנים. כשדיברנו בזמן התהליך, גם באוצר וגם במקומות אחרים, היה רצון טוב כלפי חוק, ועובדה היא, אם אני מבין נכון, שבחוק ההסדרים רוצים להעביר את החוק הזה של One Stop Shop. אבל אז, לצערי, בבת-אחת הסתבר לי שראש הממשלה, באופן אישי, החליט להתקשר – שני שרים אמרו לי את זה – ולחסום את החוק; באופן אישי. ראש הממשלה התערב כדי לחסום את החוק, באופן אישי. אין סיבה הגיונית. זה עוד סוג של מפגן של ניתוק של ראש הממשלה, שלא מכיר כלל את המציאות של העסקים הקטנים והעצמאיים בארץ, שפשוט כורעים תחת הנטל ברחבי מדינת ישראל. אולי ראש הממשלה לא הבין, לא הבין את החוק. אז אולי, נתניהו, אני אסביר לך בשפה שאתה תבין את החוק של One Stop Shop, בשביל שתוכל להבין את הצורך האדיר שיש לעסקים הקטנים, ואולי נדמיין את הדברים שבהם אתה עוסק כדי להמחיש לך יותר למה צריך One Stop Shop. תדמיין לעצמך One Stop Shop של שחיתות – מקום אחד שבו אתה מרכז את כולם, ככה שלא תצטרך להסתובב סחור-סחור מסביב לעולם ולא תצטרך את "ביבי טורס 2" – לא צריך לטוס כל כך הרבה. מקום שראש הסגל ומגייס הכספים וכולם לא יצטרכו להתרוצץ בין מדינות וגופים שונים, ולא יצטרכו שיעצרו אותם על כבש המטוס לחקירות של 14 שעות, וחמש שעות, ועוד חמש שעות. תדמיין שכולם תחת קורת גג אחת – מין חממת שחיתות שכזאת. אז תאר לך, אדוני ראש הממשלה, על קומה אחת תרכז את כולם, נקרא לקומה "בית מימרן" – סוג מסוים כזה של WeWork: Work Together מימרןWe . ישב שם מימרן מצרפת, לידו ישב מאיר חביב ולידם עורכי-הדין שלך, כך שאם יצטרכו גם להעביר כספים מצרפת וגם לפתוח חברה, שעורכי-הדין יוכלו להעביר את הכסף בצורה יותר קלה – הכול יוכל להתבצע. ישב שם גם החבר החרדי שלמה רכניץ – שמעתי שזה עוד שם שמככב בימינו; תשב שם בדלת ממול משפחת פאליק, שלא תצטרך להגיע ממיאמי, היא פשוט תהיה שם; ויהיה סניף מיוחד, מקום מיוחד, גם לחבר אדלסון בסוף המסדרון, מה שנקרא במשרד הפינתי. ותחשוב על זה, כל החבר'ה יהיו פשוט במקום אחד, זה גם יקל עליך, ותוכל להקדיש הרבה יותר זמן לעיסוק בניהול המדינה, וגם יקל על החוקרים, שלא יצטרכו להסתובב בכל העולם. אגב, אפשר גם לפתוח חדר למתנות בקצה. נקרא לחדר "חדר עמדי" – "חדר עמדי" למתנות. עכשיו, אחרי שהבהרנו את הנקודה, אולי אתה כבר מבין כמה זה חיוני וכמה זה אפקטיבי עבור האזרח ועבור העסק הקטן, שמחזיק וצריך להסתובב בכל הביורוקרטיה, שיהיה לו מקום תחת קורת אחת שנקרא One Stop Shop לעסקים קטנים ולרישוי. נתניהו, תפסיק להתעלל באזרחי המדינה ותתחיל להיות ראש הממשלה שלהם, שמשרת אותם ולא מתעלל. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. ישיב סגן שר הפנים משולם נהרי. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> על מה לענות? <היו"ר יצחק וקנין:> מה שכתוב. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> למי? זה הזמן הקודם, של השני. אתה רוצה שאני אוסיף לו? <דוד ביטן (הליכוד):> תוסיף לו, עשר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הוא שאל אותי מה לענות, אמרתי לו: מה שכתוב. <קריאה:> – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אני שמח. אדוני היושב בראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אראל, פתחת בשבח וסיימת בגנאי. על מה אני אענה? <היו"ר יצחק וקנין:> "מה נדבר ומה נצטדק". <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אבל אני מעדיף לדבר לגופו של עניין. הנושא חשוב, וראוי שנתייחס אליו. הצעת החוק באה לתקן את חוק רישוי עסקים כך שתיקבע בו חובה על רשות הרישוי למנות רשם פניות – אחד או יותר, לפי הצורך – שינהל מעקב אחר בקשות לרישיון, להיתר זמני או להיתר מזורז, ירכז את הטיפול בהן, יסייע למבקש במגעים מול נותני האישור, וכן ייתן מענה טלפוני על כל פנייה בנוגע לבקשות בכל שלב בתהליך הרישוי. הצעת החוק טוענת כי היא באה להקל את העומס הביורוקרטי שבו נתקלים העסקים הקטנים והבינוניים, אשר בא לידי ביטוי, בין היתר, בהליכי רישוי מורכבים ומסורבלים המתנהלים בהיעדר רשם פניות. על רשם הפניות להיות אחראי לריכוז מספרן הרב של פניות ובקשות אשר עסקים קטנים ובינוניים נדרשים להן בכל הנוגע לרישוי העסק ולפעילותם השוטפת לאחר קבלת רישיון העסק. בעיה זו, נטען, מהווה תמריץ שלילי לפתיחתם של עסקים חדשים ולפיתוחם והרחבתם של עסקים קיימים. לפיכך, מוצע למנות רשם פניות, אשר יסייע לעסקים לצלוח את משוכות הרישוי. ראשית, אבקש לומר כי ישנה אי-התאמה בין נוסח החוק המוצע לבין דברי ההסבר לעניין זהות הגורם שימנה את רשם הפניות וזהות רשם הפניות. בעוד לפי נוסח ההצעה הגורם שימנה את רשם הפניות הוא רשות הרישוי, שהיא בתחום הרשות המקומית, הרי שבדברי ההסבר נאמר שלפי התיקון שר הפנים ימנה בכל רשות רישוי עובד אחד או יותר של משרד הפנים אשר ישמש רשם פניות. ככל שהכוונה היא למינוי של עובד משרד הפנים על-ידי שר הפנים, ייאמר כי אין מקום למינוי כאמור, שכן רישיון עסק, היתר זמני או היתר מזורז ניתנים על-ידי הרשות המקומית, והבקשות בעניין זה מטופלות על-ידה ולא על-ידי משרד הפנים. ככל שמדובר בטעות שנפלה בדברי ההסבר, והכוונה היא למינוי שייעשה על-ידי רשות הרישוי, כעולה מנוסח ההצעה עצמה, ייאמר כי מדובר בהצעה שיש לה משמעות תקציבית כלפי הרשויות המקומיות, שכן היא מטילה חובה על הרשות למנות רשם פניות אחד או יותר, בשעה שההצעה איננה מצביעה על מקור תקציבי למימון מינויים אלה. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, נא לשמור על השקט. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> עמדת משרד הפנים היא שיש למצוא פתרון למחסור בכוח-אדם במחלקות לרישוי עסקים ברשויות המקומיות, ולכן האגף תומך במינוי רשם פניות לכל רשות רישוי. עם זאת, אין להטיל את נטל המימון על הרשויות המקומיות, ויש להוסיף סעיף תקציבי למימון התקנים של רשמי הפניות. בנוסף, איננו מוצאים כי נכון וראוי להסדיר ולתת מענה לשיפור רמת השירות בתחום זה או אחר על דרך קביעת חובת הקצאת כוח-אדם נדרש בחקיקה ראשית. מעבר לכך, ובהיעדר מקור תקציבי למימון העלות הנוספת שיידרשו הרשויות המקומיות להקצות לצורך יישום הצעת החוק, הננו סבורים כי נכון להתנגד להצעת החוק. אבקש מחברי הכנסת להתנגד להצעת החוק. עכשיו, זה באשר לגופו של עניין. באשר לדברים שסיימת אתם, חבר הכנסת אראל, אני חושב שזה לא מכובד ולא נכון, כיוון שהיה צריך להתמקד. נכון, הנושא הוא חשוב, יש מקום לדבר הזה – כמובן, אם מוצאים את המקור התקציבי לרשויות המקומיות – אבל על-ידי הטחת האשמות לא הייתי חושב שאפשר לקדם את הדבר הזה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר הפנים משולם נהרי. חברי הכנסת, עוברים להצבעה. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – רשם פניות), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת אראל מרגלית וקבוצת חברי הכנסת – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 43 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – רשם פניות), התשע"ו–2015, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 43 מתנגדים, 36 בעד. הצעת החוק לא נתקבלה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני לפרוטוקול מוסיף את שמו של חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, לפרוטוקול, ולא משנה את התוצאה. <הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – פרטי המפרט), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ20//2739; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – פרטי המפרט), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מיכל רוזין וקבוצת חברי הכנסת. תשובה והצבעה במועד אחר. חברת הכנסת מיכל רוזין, רשות הדיבור שלך. יש לך עשר דקות. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – נראה לי שאת יודעת להסביר טוב מאוד. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, תודה לך. אני רוצה באמת קודם כול להודות לשותפים שלי להצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – פרטי המפרט), שהצטרפו אלי: יושב-ראש ועדת הכלכלה איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכספים משה גפני, יושב-ראש סיעת כולנו רועי פולקמן ויושב-ראש הקואליציה דוד ביטן. אין ספק שזו מאותן הצעות חוק שלפעמים לא ברור לנו איך הן לא מופיעות בספר החוקים. הצעת החוק בעצם מדברת על זה שהיום, מי שמבקש לקנות דירה חדשה מקבלן לא יכול לדעת מה סכום הארנונה שיידרש ממנו, שתדרוש ממנו העירייה לשלם. אתם יודעים, היום הבניינים שנבנים, בעיקר הבניינים הגבוהים, בנייני הדירות, יש בהם הרבה מאוד שטחים ציבוריים – בין שזה אולמות, בין שזה לובי מפואר, חניות, מחסנים וכדומה – וכאשר אדם קונה דירה, גם אם הוא ינסה לחשב על-פי שטח הדירה שלו את עלות הארנונה העתידית שהוא אמור לשלם, הוא לא יוכל לדעת את הסכום שהוא יצטרך לשלם. למה? כי כשקבלן מוכר דירות, הוא מציג לקונה את גודל הדירה במטרים, רק את גודל הדירה שלו, אבל לא מציג נתון נוסף שמצטרף לתשלום הארנונה, שזה בעצם החלק היחסי של אותו קונה בשטחים המשותפים. ולכן, כאשר הוא קונה את הדירה הוא מחשב מהי הארנונה העתידית שהוא יצטרך לשלם, וברגע שהוא מקבל בתשלום ארנונה ראשון במקום 300 שקלים – 800 שקלים, הוא מאוד מופתע ולא מבין, ואז הוא מתחיל להבין שבעצם הוא משלם על חלק מהחללים הציבוריים. אבל, כאשר פונה זוג צעיר או זוג מבוגר – פנו אלי ואמרו: אנחנו ביקשנו מהקבלן לדעת מהו השטח היחסי שלנו בשטחים הציבוריים על מנת שנוכל לדעת, מלבד קניית הדירה, האם נעמוד גם בתשלום הארנונה; האם אנחנו יכולים לאפשר את זה לעצמנו – נוסף, כמובן, על המשכנתה המכבידה. והקבלן סירב לתת להם את המידע, פשוט סירב. מדוע הוא סירב? מכיוון שבחוק היום כתוב: "המפרט יכול שיתייחס"; המילה "יכול". ולכן, קבלנים מסרבים לתת את זה לקונים, ובעצם אנחנו כמדינה מסייעים להם להסתיר מידע באופן לא שקוף מהקונה ולא לאפשר לו בעצם לדעת מהו סכום הארנונה שהוא ישלם. אני מציעה לשנות בחוק, שבמקום שייכתב "המפרט יכול שיתייחס", יבוא: "המפרט יתייחס", ובסופו יבוא: "המפרט כאמור יציין את גודלו של החלק היחסי ברכוש המשותף השייך לדייר". עד עכשיו נשמע לכם מאוד הגיוני, נכון? אז למה הממשלה מתנגדת? הופה, אז הנה. משרד הבינוי טוען שזה יופי של רעיון והוא מתכוון לאמץ אותו. יופי של רעיון. אני שמחתי להיות הקופירייטר של משרד הבינוי, ואנחנו יכולים להיות משרד הוגי הדעות של משרדי הממשלה, כי יש לנו המון רעיונות יפים. אבל מה לעשות, בחרו אותנו לנבחרי ציבור לא רק לתת רעיונות אלא לחוקק בעצמנו חוקים, ואני חושבת שראוי לאפשר לי להעביר את ההצעה הזאת. אני גם התחייבתי שלאחר שיעבירו לי אותה בטרומית אני אמתין להצעה הממשלתית, וגם אם יחליט משרד הבינוי להעביר את ההצעה רק בתקנות – כבר היה לי בעבר מקרה שמול משרד החינוך הייתה לי הצעת חוק על הארכת חופשת הלידה לסטודנטיות, ובהסכמה עם שי פירון בכנסת הקודמת החלטנו להעביר את זה בתקנות המל"ג, ואכן הארכנו משבועיים לשישה שבועות את חופשת הלידה לסטודנטיות. ולכן, גם במקרה הזה, יושב-ראש הקואליציה דוד ביטן, אני מבקשת שההצעה תעבור בטרומית, על מנת שבאמת נוכל להעביר את ההצעה הזאת ולהתאים אותה או להצעת חוק רחבה יותר של משרד הבינוי, או, כמובן, לתקנות שיחוקקו כחקיקת משנה כאן בכנסת. אני רוצה להודות שוב למצטרפים אלי להצעת החוק; הקראתי את שמותיהם. לצערי הרב, אני החלטתי לבקש להעלות את החוק ללא תשובה והצבעה על מנת באמת לנסות לשכנע את משרד הבינוי ואת השר גלנט, שאני מקווה מאוד – אין לי ספק שהוא יהיה קשוב לבקשה להעביר את הצעת החוק בקריאה טרומית. אני מודה לכם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק לעידוד תחבורת אופניים, התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2490/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק לעידוד תחבורת אופניים, התשע"ו–2016, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. גם בחוק הזה – תשובה והצבעה במועד אחר. חבר הכנסת דב חנין, לרשותך עשר דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, ראוי ונכון לפתוח הצגת החוק בשמותיהם של היוזמים. אני לא אעשה את זה הפעם, מסיבה פשוטה: היוזמים הם רוב חברי הכנסת; רוב חברי הכנסת שותפים ביוזמה החשובה הזאת, החוק לעידוד תחבורת אופניים. החוק לעידוד תחבורת אופניים הוא יוזמה שלא התחלנו בה בכנסת הנוכחית. היא התחילה את דרכה עוד בכנסת השבע-עשרה, ועברה אז בקריאה הטרומית ואפילו בקריאה הראשונה. אבל ויכוחים שהיו לנו עם כמה ממשרדי הממשלה, שלא הבינו עד הסוף את חשיבותה הגדולה של תחבורת האופניים ואת חשיבותה הגדולה של הסדרה נכונה ומודרנית של התחום הזה, הביאו לכך שלא הצלחנו להשלים את החוק, ואנחנו בעצם נאלצים להתחיל אותו מהתחלה. עמיתי חברי הכנסת, בישראל של המאה ה-21 אופניים הם חלק מרכזי מהפתרון. אנחנו מדינה מאוד צפופה – כולם מכירים את תמונת הפקקים האין-סופית – ובמציאות כזאת, של המון רכבים על שטח כבישים מצומצם, אנחנו חייבים לעודד אנשים לעבור לדרך אחרת של התנייעות. דרך אחרת של התנייעות היא תחבורה ציבורית; זה מהלך גדול שאנחנו צריכים לקדם. תחבורת אופניים היא אמצעי משלים, מרכזי, חשוב, משמעותי, שעד היום לא זכה במדינת ישראל להסדרה ראויה ועד היום לא זכה במדינת ישראל לעידוד מתאים. כאשר כתבנו את הצעת החוק הזאת, עמיתי חברי הכנסת, יחד עם עמותת "ישראל בשביל אופניים" – וזו ההזדמנות להודות להתארגנות החשובה, המקצועית, הרצינית, הרחבה והמשמעותית הזאת על פעולותיה לאורך כל השנה, וגם על התרומה לגיבוש הצעת החוק הזאת – אנחנו בחנו במבט רחב ושאלנו את עצמנו מה הם החסמים שמונעים מישראל להיות כמו המתוקנות במדינות העולם בתחום האופניים. מצאנו שורה ארוכה של חסמים. הצעת החוק מטפלת בחסמים האלה אחד לאחד, ואני רוצה, עמיתי חברי הכנסת, לסקור בקצרה את הפתרונות שנמצאים בהצעת החוק. מטרת הצעת החוק היא לעודד ולהגביר את השימוש באופניים ככלי תחבורה למען בריאות הציבור וההגנה על הסביבה, על-ידי יצירת תשתיות לרכיבה בטוחה ונוחה על אופניים, שילוב אופניים במערכות התחבורה הקיימות ויצירת תמריצים כלכליים לעידוד השימוש באופניים. פרק מרכזי בהצעת החוק עוסק בשילוב שבין אופניים לבין אמצעי התחבורה הציבורית. וכאן אנחנו מדברים קודם כול על אוטובוסים, על מרכזי תחבורה, על החיבור בין אופניים לבין מרכזי תחבורה. עמיתי חברי הכנסת, לפני שנים עשיתי את הפוסט-דוקטורט שלי באוקספורד. נסעתי אז רבות באופניים בתוך העיר, אבל ידעתי שכשאני צריך לצאת מאוקספורד למקום אחר יש לי שילוב מצוין בין האופניים לבין הרכבת: מגרש חניה נוח, מסודר, מתאים, מספיק מבחינת הגודל שלו, מואר, מוגן מפני פריצה. אצלנו הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, רחוקים מלהיות מוסדרים. פרק מרכזי בהצעת החוק עוסק בתמריצים כלכליים לעידוד הרכיבה על אופניים. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו בישראל במצב אבסורדי: מה שהמדינה מעודדת זה את הדבר הכי בעייתי והכי מזיק, הכי מזהם והכי מייצר פקקים. המדינה מעודדת באופן כלכלי את הרכב הפרטי. לעומת זאת, אין שום תמריץ למי שמגיע לעבודתו על אופניים. אנחנו, אם כן, מציעים בהצעת החוק הזאת תמריצים כלכליים לעידוד הרכיבה על אופניים, ובין היתר תמריצים למעסיקים שיעודדו רכיבה על אופניים למקום העבודה, תמריצים לעובדים המגיעים באופניים למקום העבודה והטבות למשווקים של אופניים וחלקי אופניים. חלק משמעותי בהצעת החוק עוסק בהסדרי תכנון ובנייה. כאן, עמיתי חברי הכנסת, עומד בפנינו אתגר משמעותי. הגיע הזמן לייצר בישראל רשת אמיתית של שבילי אופניים אמיתיים. וכשאני אומר שבילי אופניים אמיתיים, הכוונה שלי היא לא סימון מקווקוו על המדרכה, ששולח את האופניים להיאבק עם הזקנה שמנסה ללכת על המדרכה ולהגיע בשלום לחנות המכולת. זו לא הדרך לייצר פתרון לאופניים. שבילי אופניים צריכים להיות שבילים נפרדים, מסודרים; הם צריכים להיות שבילים כמו שמקובל באירופה – לא על חשבון מדרכות אלא בשולי הכביש, באופן מופרד ובטוח. אנחנו מציעים, עמיתי חברי הכנסת, את קידומה של תוכנית של רשת ארצית של שבילי אופניים והתוויית שבילי אופניים ביישובים. אנחנו מציעים להטיל חובה על רשויות מקומיות שמספר התושבים שלהן מעל 30,000 להכין תוכנית מתאר מקומית לשבילי אופניים בכל תחומה, שמטרתה ליצור רשת רציפה של שבילי אופניים, אשר תאפשר תנועה נוחה ובטוחה באופניים. ככל שאנחנו ניצור תשתית בטוחה יותר לרוכבי האופניים, אנחנו נגן על בריאותם וגם נעודד יותר מעבר לרכיבה באופניים. אנחנו מציעים לאפשר להטיל על שר התחבורה, יחד עם שר הפנים ושר הבינוי והשיכון, לקבוע הוראות בדבר רוחב שביל האופניים ואופן ההפרדה של שביל האופניים מתוואי הדרך שלצדו. אנחנו מציעים שתוכניות שכוללות ייעוד לדרך תכלולנה הוראות בדבר התוויית שבילי אופניים כחלק מהדרך, תוך יצירת רצף בין השביל המתוכנן לבין שבילי אופניים קיימים, מאושרים ומוצעים בתוכניות גובלות. אין טעם בשביל אופניים אם הוא שביל קטוע, אם הוא לא חלק ממהלך רציף שמאפשר לאנשים להגיע בצורה נוחה ובטוחה ממקום למקום. אנחנו מציעים לקבוע חובה בתוכניות של התקנת חניות לאופניים; אנחנו מציעים ליצור הסדרים לגבי הובלת אופניים ברכבות; אנחנו מציעים, עמיתי חברי הכנסת, לקבוע הסדרים לגבי בטיחותם של אופניים, בטיחותם של הרוכבים על האופניים ובטיחותם של הולכי הרגל. אי-אפשר להשאיר את התחומים האלה פרוצים ומופקרים כפי שהם היום, עמיתי חברי הכנסת. יש הרבה הוראות לוואי בהצעת החוק – על האחריות לשבילי האופניים, על צווים ותקנות שצריכים להיות מעודכנים כדי להגשים את מטרתו של החוק – אבל המסר המרכזי הוא: הגיע הזמן בשנת 2016, גם בישראל, לקדם פתרון כולל, רחב, מודרני, שקול, מקצועי, שיעודד אנשים לעזוב את הרכב הפרטי, לבחור בתחבורת אופניים ובשילוב של תחבורת אופניים עם תחבורה ציבורית ועם הליכה ברגל. זה נכון סביבתית – – <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – זה נכון תחבורתית, זה נכון בריאותית, זה נכון לחברה שלנו. עמיתי חברי הכנסת, אנחנו בחוק הזה מנהלים דיאלוג עם משרדי הממשלה, וכדי למצות את הדיאלוג הזה אני הסכמתי לבקשתה של ועדת השרים לדחות את ההצבעה על החוק בשלושה חודשים. בתחילת כנס החורף החוק הזה יובא להצבעה. אני מקווה שעד אז נשלים את תהליך ההידברות. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. הזכיר את זה המציע. <הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שירות בני ישיבות הסדר), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1977/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת עמיר פרץ) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שירות בני ישיבות הסדר), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עמיר פרץ. חבר הכנסת עמיר פרץ, עשר דקות לרשותך, שכני הטוב. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מגיע לפניכם, ולא בפעם הראשונה, כדי לנסות להתמודד עם העיוות שקיים בשאלת חלוקת הנטל. אודה ולא אבוש, כאשר כיהנתי כשר הביטחון הגיע אלי חבר הכנסת אלעזר שטרן, אז בתפקידו כראש אמ"ש, והציע לעשות צדק בין המתגייסים, בין המשרתים במדינת ישראל. באותה העת בני ישיבות ההסדר שירתו 16 חודשים, אבל לא הייתה בכלל חלוקה אל מול החרדים. אני אמרתי אז לאלעזר שטרן: זה לא לגיטימי. אין לזה תוקף מוסרי לבוא היום לישיבות ההסדר ולומר להם: תשרתו יותר, כשהחרדים עדיין לא מחויבים לכלום. לא הגיוני. ואז הגיעה הוועדה לשוויון בנטל, שעמד בראשה חברי יעקב פרי, השר לשעבר יעקב פרי, מי שהנהיג את הוועדה ביד רמה, באומץ רב, בגילוי של הרבה מאוד תובנה, כדי להגיע להסדרים, ואכן קבענו מתווה אמיץ אל מול קהילת החרדים. למעשה, החרדים היום נמצאים במסלול שיש גם להם חובת גיוס לשלוש שנים, אבל מה שחשוב – יש שם גם מכסה שמגבילה את מספר הפטורים שיכולים להגיע אליהם, וזה הדבר המרכזי שמעוות כאן. ואז אמרתי לחברי יעקב פרי: אוקיי, כבר הגענו לשלב שבו החרדים מחויבים. בואו נבקש מבני ישיבות ההסדר לתרום יותר. עכשיו, בנו פה מין מסגרת משונה מאוד, מאוד מאוד מתוגמלת. הם אומרים: מה אתה אומר? בני ישיבות ההסדר משרתים חמש שנים. חמש שנים הם משרתים. אתה עומד פעור פה: איזה מין עיוות של העובדות. ובכן, המציאות היא כזאת: בני ישיבות ההסדר מגיעים לארבעה חודשים ראשונים, תהליך אקלום שיש בו מין הטבות מסוגים כאלה ואחרים, לא מי יודע מה: תחבורה ציבורית, כל מיני כאלה. לאחר ארבעה חודשים הם עוברים חיול, ואז מתחיל התהליך שבו הם נכנסים לשירות. שירותם – 17 חודשים היום, כי לזכותו של השר לשעבר יעקב פרי, וגם של הוועדה שעמדה בראשה איילת שקד יחד עם עפר שלח – אכן הם לחצו, לחצו, לחצו, ובסוף ראשי ישיבות ההסדר הסכימו להתפשר ולהעלות את זה בחודש, מ-16 חודשים ל-17 חודשים. אלא מה הבעיה, אדוני היושב-ראש? אני פונה אליך – אליך ואל חבריך מהקהילה החרדית. אתכם השמיצו; אתכם העמידו על עמוד הקלון בכל פינה בארץ הזאת. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אני שירתי חמש שנים רצוף, בלי הפסקה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> סליחה, חברי היקר, זה מאוד חשוב. מאוד חשוב. אותם השמיצו. העמידו אותם על עמוד הקלון, ופה עושים תהליך הפוך. הבוקר היה לי דיון מאוד מכובד מול הרב דרוקמן ברדיו. הרב דרוקמן, לזכותו ייאמר שהוא רואה בישיבות ההסדר את התשתית לכל ההנהגה של הציונות הדתית, ואיני שולל ואינני מבטל, אבל אני רוצה שתדעו: חלק גדול מבני ישיבות ההסדר מתקשרים ואומרים שהם מרגישים מאוד לא נעים שהם משרתים רק 17 חודשים, שהם היו רוצים לשרת יותר. שלא יגידו לי שזו התשתית של ההנהגה הרבנית, כי יש להם פטור ל-1,000 איש, שהם תחת המעטה של תורתו-אומנותו, והם אלה שעומדים בנפרד. הם לא קשורים למספר, שמגיע כמעט ל-5,000–6,000 בשלושה מחזורים. אלה המספרים האמיתיים. כל חודש נוסף של שירות של בני ישיבות ההסדר בצה"ל שווה ערך לשבעה גדודי מילואים. אלה המספרים. אלה המספרים. ועכשיו יבוא ודאי הרב בן-דהן ויגיד: מה אתה מדבר? אצלנו החיילים הכי טובים. אצלנו הקצינים הכי טובים. מוסרים את נפשם. הם הכי איכותיים. דווקא בגלל זה אני רוצה אותם. דווקא בגלל זה צה"ל צריך אותם. דווקא בגלל זה הם צריכים להיות חלק מהמערך הלוחם, ולהיות כמו הבנים שלי. גם הבנים שלי שירתו ביחידות קרביות. הם לא קיבלו שום פטור. ממתי חייל מצטיין בישראל זה קריטריון שהוא ישרת פחות? להפך. מדוע, למה אתם ממשיכים לאחוז בכוח? הרי אתם יודעים שלפחות 40%–50% מאותם בני ישיבות הסדר לא נשארים בסוף במסלול התורני. לא נשארים במסלול התורני. למה הם צריכים לשרת רק 17 חודשים? מדוע? יותר מזה – אין מה לעשות, זאת קבוצה שמקבלת יותר מאחרים, שמקבלת פטור שאינו מוצדק. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> שנותנת יותר מאחרים. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> היא לא נותנת יותר מאחרים, עם כל הכבוד לך; עם כל הכבוד לך, היא לא נותנת – נותנת מחצית מאחרים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> מה היא נותנת יותר מהבן שלי? סליחה, גברתי. מה היא נותנת יותר מהבן שלי? הבן שלי שירת שלוש שנים ביחידות קרביות לא פחות מהיחידות שהבנים שלך נמצאים בהן. אז מה? למה הם צריכים רק 17 חודשים? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> דווקא הבנים שלי גם שירתו שלוש שנים, ואזכיר לאדוני שגם הבעל שלי שירת – – – <יהודה גליק (הליכוד):> משרתים חמש שנים. למה? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> מה? <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא, לא, לא. מספיק עם הבלוף הזה. <יהודה גליק (הליכוד):> זה לא בלוף. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> מספיק עם הבלוף הזה. שקר מוחלט. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אתה חושב – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אחרי 17 החודשים הם נשארים בישיבה, מקבלים תשמ"ש, לא משרתים יום אחד. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> זה שקר גמור. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> סליחה – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> זה שקר גמור. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לא להפריע. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אתה משקר – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> הם מקבלים תשמ"ש. מקבלים תשמ"ש. <יהודה גליק (הליכוד):> לא נכון – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אתה יודע שאתה משקר. אתה מסית נגד חיילי ישיבות ההסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת שולי מועלם, אנא ממך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אי-אפשר שהוא יגיד שקר גמור. שקר גמור. <היו"ר יצחק וקנין:> תקשיבי, תכף עולה סגן השר, תכף סגן שר הביטחון – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – שוב ושוב – – – <היו"ר יצחק וקנין:> את רוצה להמשיך להפריע? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא. <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. זה לא נעים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אבל אתה צריך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תכף יעלה סגן השר. את מאמינה שהוא לא יענה לו? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – להסית נגד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> בסדר, הוא אמר. אז יש מי שיענה לו. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – מסית נגד אוכלוסייה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אני? חלילה. מסית? הלוואי שתבואו ותגידו עלי מה שאני אומר לזכותם של בני ישיבות ההסדר. אני אומר שהם טובים, שאני אוהב אותם, שאני רוצה שייתנו מה שכל אחד כמוהם נותן. אי-אפשר להפוך קריטריון של איכות ומקצועיות לקריטריון שמקנה לך לתת פחות. להפך. סליחה, אל תגרור אותי לשם. אין לי מילה אחת נגד. להפך, יש לי בעד. אני חושב שהם יכולים לתרום הרבה יותר. לצערי, אתה יודע מה, אם הם היו הגונים, אחרי 17 חודש שמשרתים והולכים לישיבה, שייפרדו בבקשה מהשירות הצבאי. מדוע הם נשארים עדיין חיילים? אם מחר תלמיד ישיבת הסדר נפצע בישיבת ההסדר בתקופה של חמש השנים, הוא נכה צה"ל. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> זה שקר. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא, זה החוק, אין מה לעשות. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אתה לא צודק. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> זה החוק. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אתה לא צודק – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת שולי מועלם, אנא הירגעי. זה לא עוזר, הצעקות משם. תכף עולה אדם מוסמך, שהוא סגן שר הביטחון, ואני בטוח שהוא יענה לו כפי שצריך. אבל זה לא עוזר שאת – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> למה הוא לא תיקן כשהוא היה שר הביטחון – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אמרתי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כי כנראה הוא לא ידע את הדברים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא, ידעתי מאוד. למה אתה אומר? הסברתי בתחילת דברי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – ולכן אתה לא – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> הגברת שולי מועלם, אני, בניגוד אלייך, לא מסתיר דבר. פתחתי את דברי בזה שאמרתי שאני, כשר ביטחון, הוגשה לי הצעה כזאת על-ידי חבר הכנסת אלעזר שטרן ודחיתי אותה; אמרתי: זה לא הוגן שכל עוד החרדים לא משרתים בכלל, אנחנו נתנפל על בני ישיבות ההסדר. אני, לא מישהו אחר. אמרתי: אל תתבלבלו בי. <יהודה גליק (הליכוד):> לא קשור. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> כי היא אמרה: למה לא טיפלת? אני מסביר בהגינות. חשבתי שלא הוגן להתנפל עליהם בזמן שהחרדים לא משרתים בכלל. אבל אנחנו היום בעידן אחר. ואני רוצה, חברי, לומר: אני הייתי שמח אם לפחות היינו מתפשרים על 24 חודשים, גם אם לא שלוש שנים. <יהודה גליק (הליכוד):> חמש שנים. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת יהודה גליק. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא, הם לא עושים חמש שנים. עשה לי טובה. גם מי שלומד כמדען לא מקבל את הפטורים האלה ולא מקבל להיות משרת – שום אקדמאי אחר לא מקבל את הזכויות האלה שהם מקבלים. תפסיקו עם העניין הזה. זה הסדר שדינו להיפסק, ואני מציע, כפשרה, אפשר ללכת על 24 חודשים. אין צורך אולי ללכת בבת-אחת. ומשפט אחרון, אדוני, מכיוון שהפריעו לי: אני בהחלט חושב שיש הרבה מאוד מה להעריך במה שעושים החברים בישיבות ההסדר. אין לי שום כוונה, ואף אחד לא יגרור אותי לשם, חלילה לתקוף אותם-עצמם. אני מעריך אותם ואת מה שהם עושים. תאמין לי, אם יעשו משאל בתוכם, אתה תראה שרובם היו רוצים לשרת 24 חודשים. <יהודה גליק (הליכוד):> מי שרוצה יכול. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא, לא, לא. אין דבר כזה. מוציאים אותם מהמסגרת. הוא לא יכול. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> רק משפט אחד לסיום. אדוני, אני יודע שאין קשר בין המכינות הקדם-צבאיות לבין ישיבות ההסדר, אבל לא אוכל לצאת מכאן בלי לומר – לצערי הרב, בתוך אותן מסגרות גם צומחים גורמים מאוד מאוד קיצוניים. מה ששמענו בשבוע האחרון מהרב לוינשטיין על הרפורמים כנוצרים ועל קהילת הלהט"בים שהוא מכנה "סוטים" וכינויים מהסוג הזה, מצביע, לצערי הרב, על כך שבערוגות האלה גם צומחים להם אולי דברים שאנחנו לא יודעים על זה הכול, אבל צומחות להן תופעות קיצוניות שצריך לגנות. <קריאה:> – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> והרב לוינשטיין, אסור לו להמשיך לעמוד בראש אותה מכינה קדם-צבאית, שנחשבת – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> הוא בכלל במכינות, לא בישיבות ההסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה. תודה, אדוני. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> הוא לא בישיבות ההסדר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא – הם מפריעים לי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> הוא בכלל במכינות. <היו"ר יצחק וקנין:> אה, נזכרת אחרי עשר דקות? מפריעים לך? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה כבר 13 דקות. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא. כל העשר דקות הפריעו לי להשלים את משפטי. <היו"ר יצחק וקנין:> זאת שיטה טובה, אתה יודע – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> להשלים את משפטי. <היו"ר יצחק וקנין:> – – שאתה גומר את הזמן ואתה עוד אומר: מפריעים לי. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אשלים את משפטי וזהו. אומר כך: אני חושב שאין מקום לאנשים כאלה במכינות הקדם-צבאיות, שהן תפארת; גם המכינה הקדם-צבאית בעלי היא תפארת. אתם צריכים להוציא מתוככם את אותם אנשים שפגעו פגיעה קשה מאוד גם בציבור הכללי וגם בציבור הדתי-הציוני. אין להם מקום להיות חלק ממערכת החינוך הצה"לית – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – ולא הקדם-צה"לית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. <עפר שלח (יש עתיד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אבל אתה יכול רק אחרי ההצבעה, זה כלל. תודה. אבקש שתגיש לי את זה בכתב. זה חייב להיות בכתב. <היו"ר יצחק וקנין:> ישיב סגן שר הביטחון הרב אלי בן-דהן. חבר הכנסת אלי בן-דהן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לא אפתיע אתכם, אבל הממשלה החליטה להתנגד להצעת החוק של חבר הכנסת עמיר פרץ. אתה לא מופתע. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> יפה. אני לא רוצה להשתמש בנימוק הטכני הפשוט שרק לפני שנה שונה החוק. אפילו התקנות עוד לא הותקנו לחוק הזה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הוא שונה לרעה, סגן השר, לא לטובה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> החוק שונה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הוא שונה לרעה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כנסת ישראל קיבלה אותו. הוא שונה במעט ביחס לבסיס שהתקבל בממשלה הקודמת, ואפילו התקנות עדיין לא הותקנו. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אין עוד תקנות, ואתה כבר רוצה לשנות את החוק, כשהוא עוד לא נבחן, עוד לא נבדק? אז זה הנימוק הפשוט. אבל בוא, חבר הכנסת פרץ, אני אומר דברים שלא כתובים לי. אתה יודע היטב, ואני אומר את זה לכנסת כולה: הציבור הדתי-לאומי – אתה יודע מה אחוז ההתגייסות ממנו, של בוגרי החינוך הממלכתי-דתי? אני אומר לך. <דוד ביטן (הליכוד):> 80%. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> 99%. רק 1% – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – היה גיוס של 100%. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> 1%. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – – היה גיוס של 100%. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> סליחה, חבר הכנסת פרץ, אתה רוצה שאני אספר לך – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – על ציבורים אחרים? אתה יודע היטב. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> בטח. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אז על מי אתה מתנפל? על הציבור שהכי מתגייס במדינת ישראל. אין ציבור כמוהו. אין ציבור כמוהו שתורם. אין ציבור כמוהו שנמצא שנים רבות בצבא. אין. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אין. אין אף אחד. <קריאות:> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני אומר לך, אין. <קריאות:> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> כן, אין, אני אומר לכם. אין. כן, אין, אני אומר לכם. <קריאות:> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> זה לא נעים. אני יודע. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> הם משרתים 17 חודש בלבד. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> 17 חודש. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אין. אין להם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, רבותי. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא נעים לכם לשמוע – אולי. אבל כדאי שתקשיבו. <קריאה:> 17 חודש. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> עם 17 חודש גם אנחנו נגיע ל-100%. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> בוא נראה אותך. מה, אני אספר לך על – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אל תטיף לי, תעשה לי טובה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אז גם אתה אל תטיף לי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני לא שירתי פחות ממי שאתה מייצג פה. תעשה לי טובה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני לא יודע מה שירת, ואני לא מדבר עליך באופן – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני לא שירתי פחות ממך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אבל אתה לא יכול להגיד שאין. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> סליחה. לי יש נתונים מאכ"א, לא לך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא, אתה אומר – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> ואני אומר לך – אני לא מדבר מעולם – – – <חיים ילין (יש עתיד):> ואצלנו במשפחה יש 100% גיוס, כולל נשים. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> חיים, בניגוד לכם, אני מעולם – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מה זה "בניגוד לכם"? למה "לכם"? אתה – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רגע, תשמע, תשמע משפט. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חיים ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> אתה לוקח – – – ומפצל אותו לשניים. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, אתם רוצים להפוך את הדיון הזה לטעון? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אולי יהיה לך שכל קצת לשמוע, סבלנות לשמוע משפט. אמרתי – – – <חיים ילין (יש עתיד):> "אנחנו", "אנחנו". <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תקשיב רגע. תקשיב. בניגוד לכם אני לא מדבר אישית על אף אחד פה. אני לא תוקף אף אחד באופן אישי. אני מדבר לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. ועם כל הכבוד לנתונים – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אתה מדבר לגופו של מגזר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> רגע, תקשיב. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – לא לגופו של אדם – של מגזר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני אומר לך, אני מדבר לגופו של עניין, לגופו של עניין בלבד. ומה אתם עושים? לוקחים את המגזר, שכולו, 99% ממנו מתגייסים, כולם משרתים, שנים – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אבל 17 חודש. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – שנים רבות – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> 17 חודש. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תקשיב רגע. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> שני-שלישים מהם משרתים 17 חודש. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא, גם זה לא נכון. אתה טועה לגמרי. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> זה נכון. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה נכון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> ממש טועה לגמרי. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני אומר לך את זה בתור – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אז אני אומר לך, תקשיב טוב – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> ואני אומר לך את זה בתור – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אז תקשיב. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – יושב-ראש ועדת המשנה למשאבי אנוש בכנסת הקודמת. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אז גם אני יכול לומר לך. אז תקשיב לנתונים. הנתונים הם ש-15% בלבד משרתים 17 חודש, וכל השאר משרתים שירות מלא ויותר ממלא. אז דווקא לציבור הזה – זה מה שאתם רוצים לטפל? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> זה בדיוק מה שמפחיד אתכם. זה בדיוק מה שמפחיד אתכם. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא. מי שמשרת – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> זה בדיוק מה שמפחיד אתכם. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תסתכלו על התמונה במלואה. נו, באמת. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת. חברי הכנסת. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> חבל. תקשיבו. אולי זה לא נעים. אני יודע, מה לעשות. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת שולי מועלם. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אין לנו טענות למי שמשרת שירות מלא. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת שולי מועלם. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אבל היא לא צועקת. תראה מי שמפריע לי פה – זה אחרים. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מנסה, איך אומרים – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא נותנים לומר פה שני משפטים ברצף. <יהודה גליק (הליכוד):> הם לא משרתים – – – חמש שנים. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> עם כל הכבוד, אני אומר לך, באמת, לקחתם את המגזר הלא-נכון. תתקנו בבקשה את כל המגזרים האחרים – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אבל רק למגזר הזה יש את החוק הזה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – את כל אלו שמתחמקים מגיוס. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אבל רק למגזר הזה יש את החוק הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עמר בר-לב. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – לכולם שלוש שנים. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אתה יודע מה? הלוואי – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עמר בר-לב. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הלוואי שכל מי שאיננו מתגייס יעשה 17 חודש. הלוואי. אני אשמח, ואני אתן לך את כל התמיכה שכל אלו שמתחמקים מגיוס ולא באים להתגייס – שיעשו 17 חודש. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני מסכים אתך. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הלוואי שזה יקרה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> על זה אני מסכים אתך, אבל מה זה קשור? <יאיר לפיד (יש עתיד):> הצבעת על ביטול השוויון בנטל. על מה אתה מדבר? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מה? <יאיר לפיד (יש עתיד):> הצבעת על ביטול השוויון בנטל. על מה אתה מדבר? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא, אני מדבר על משהו אחר. אנחנו מדברים על ישיבות ההסדר. <קריאות:> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> באמת. אז עם כל הכבוד וההערכה, תתייחסו לזה. אני עוד לא אמרתי איזו תרומה הם נותנים למקום שבו הם נמצאים. יש היום שני ראשי עיר בוגרי ישיבות הסדר שהגיעו לעיר שלהם כתלמידי ישיבה ונשארו בישיבה, והיום הם ראשי עיר. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> מה זה קשור? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> זה קשור. זה חלק מהחוסן הפנימי – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> מה זה משנה – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – של מדינת ישראל. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – אם מישהו ראש עיר או עשה משהו אחר? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני אענה לך. שאלת מה זה קשור – לפחות תקשיב, תקשיב לתשובה. אתה שואל – תקבל תשובה. זה חלק מהחוסן של מדינת ישראל. והתרומה שלהם היא באמת גדולה. אמרו לך פה חמש שנים, כי בחמש השנים האלה הם תורמים לסביבה, והם מוכנים להגיע לקריית-שמונה ולמצפה-רמון – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> מצוין, מצוין. גם הילדים שלי. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – ולאילת – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – ולדימונה ולאופקים ולשדרות – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – – שנת שירות, וקדם-צבאי, ושלוש שנים שירות. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עמר בר-לב. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – ולכל מקום אחר שהציבור הזה – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עמר בר-לב, אתה מפריע בלי הפסקה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – לא מגיע, עם כל הכבוד. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתם לא היחידים שתורמים, כבוד השר – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אז, בבקשה, אני ממליץ לכם, בואו, יש הרבה הרבה הרבה מגזרים שצריך לתקן אותם לפני שתיגעו בהסדר, שהם באמת – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – פאר לעם ישראל, פאר למדינת ישראל, קיבלו פרס ישראל, ותרמו תרומה אדירה לביטחונה של ישראל – גם לביטחון הפיזי, גם לביטחון הרוחני וגם לחוזק של מדינת ישראל. ולכן, אני קורא לכם לדחות את הצעת החוק הזאת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. חבר הכנסת עמיר פרץ, שלוש דקות נוספות לרשותך. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, לצערי סגן השר מנסה להסיט לכיוון של הערכה או אי-הערכה לישיבות ההסדר. ואני מדגיש: נקודת הפתיחה היא שכולנו מעריכים אותם; נקודת הפתיחה היא שכולנו יודעים שהם בהחלט חבר'ה טובים, וכמו שאתה אומר, בן-דהן, מקבלים אותם יפה מאוד בכל מקום בארץ. אם הם לא היו טובים, לא הייתי רוצה שישרתו כל כך הרבה בצה"ל; להפך, אולי הייתי משחרר אותם, כמו אחרים שמקבלים שחרור. ולכן הניסיון הזה להסיט את זה למקום אחר – עכשיו, מה זאת ההתנשאות הזאת? מה זאת ההתנשאות הזאת? מה, חיילים רגילים שאחרי שלוש שנים צריכים ללכת להתחיל את הלימודים שלהם באקדמיה הם פחות טובים מהם? גם הם היו רוצים לשרת רק 17 חודשים. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – חמש שנים. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> סליחה. סליחה. הם לא משרתים חמש שנים. מספיק עם הבלוף הזה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> הם משרתים חמש שנים. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> כל סטודנט – – – <קריאות:> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הם לא משרתים חמש שנים. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> כל סטודנט – סליחה, כל סטודנט היה שמח להיות 17 חודשים ועוד שלוש שנים באוניברסיטה כחייל. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> כל סטודנט. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני סגן שר האוצר, מה שרואים מכאן לא רואים משם. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> שלוש שנים. רק שלוש שנים. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> הם לא חמש שנים. הם לומדים – שיהיה להם לבריאות. מי שרוצה ללמוד – – – <קריאות:> – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> סליחה, מי שרוצה ללמוד ולהצטיין – עלא כיפאק – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> למה אתה – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> – – שילמד. אבל למה הוא צריך להיות חייל כשהוא לומד? מה זה קשור בכלל? <היו"ר יצחק וקנין:> עמיר, שר החקלאות רוצה לשאול אותך שאלה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אם אתה מאפשר לו. אני הייתי יחד אתו בוועדה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אתה אומר: הם רוצים ללמוד – גם אחרים רוצים. אתה מכיר בתואר של תלמיד ישיבה כאקוויוולנטי לזה של מי שעושה BA? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אתם קובעים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אתה לא מכיר. לא, זה לא נועד ללימוד ולהתקדמות אישית. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> למה זה נועד? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לימוד תורה שלא מוכר לצורך דברים אחרים – לא משכורת, לא תואר למכרז, לא כלום. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> טוב, אני מאוד מצטער, זה טיעון מאוד משונה. כל אדם יחליט על מסלולו, אני לא קובע במה אדם מוצא את סיפוקו ואת עתידו, ואני מאוד מכבד ומעריך את מה שהם עושים. יחד עם זאת, אל תציג את זה כאילו הם לא מקבלים דבר בזמן שהם נמצאים בישיבת ההסדר. אתה יודע יפה מאוד כמה הם עולים למדינה, וזה בסדר, כל עוד מחזיקים אותם שם. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא אמרתי את זה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא, אמרת: הם לא מקבלים כלום, הם רק נמצאים שם. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> התואר. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> זה שכל מי שמתחתן שם מקבל את התשמ"ש שלו – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> שקר. זה שקר גמור. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת שולי מועלם, למה את כועסת כל כך? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> זה שקר גמור. כי זאת הסתה נגד חיילי ישיבות ההסדר – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הלוואי שתגני על כל החיילים, למה רק על ישיבות ההסדר? על כל החיילים תגני. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אתה משקר. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת שולי מועלם, תראי כמה סבלנות כלפייך יש לי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> איציק, אני מגינה על כל החיילים. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת שמולי, מספיק. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא, את לא. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מספיק. חברת הכנסת מועלם, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. עוד פעם אחת, אני אקרא שנייה ושלישית. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תני גם לנו הנחות, מה קרה. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת שמולי, עד כאן. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אני מסיים בזה. אתם יודעים יפה מאוד שגם בתוככם יש ויכוח מאוד קשה. אתם יודעים את זה, חברת הכנסת מועלם. <היו"ר יצחק וקנין:> נא לסיים, אדוני. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אני מציע לך לבדוק את העובדות. תאמיני לי, אני הייתי חבר בוועדה לשוויון בנטל, אני מציע לך לבדוק את העובדות. <מיקי לוי (יש עתיד):> עמיר, ראש אכ"א הלך לספר לה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> בממוצע, חברת הכנסת מועלם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לסיים. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> היא אמרה שאני משקר. <היו"ר יצחק וקנין:> משפט אחרון, בכל זאת צריך לסכם. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> מותר לי להגן על עצמי. <היו"ר יצחק וקנין:> עדיין, אפשרתי לך, ואני מאפשר לך. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> חברת הכנסת שולי מועלם – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> חבר הכנסת פרץ – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מיקי לוי. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> בממוצע, כל חייל בישיבות ההסדר, אחרי שהוא עובר לישיבה והוא מקבל בסביבות 2,000–3,000, יש כאלה עם שני ילדים ומקבלים 4,000, ושיהיה להם לבריאות – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> זה לא נכון. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> הוא בעל משפחה – הוא מקבל. כל עוד הצבא מכיר בו כחייל בתוך הישיבה, למרות שהוא כבר השלים את שירותו, אין לי דבר לומר. אני אומר לך, חבר הכנסת בן-דהן, חבר הכנסת יוגב, זה פועל נגדכם, אתם תצטערו על כך שאתם ממשיכים להחזיק את האוכלוסייה הזאת כאוכלוסייה מנותקת, אליטיסטית, שמקבלת יותר מכולם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. תודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. חברי הכנסת, הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שירות בני ישיבות הסדר), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עמיר פרץ – מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 44 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שירות בני ישיבות הסדר), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 30 בעד, 44 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק לא נתקבלה. <הודעה אישית של חבר הכנסת עפר שלח> <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עפר שלח ביקש להתייחס מאחר ששמו הוזכר בנאום של חבר הכנסת עמיר פרץ. אני מאפשר לך חמש דקות לפי התקנון. <עפר שלח (יש עתיד):> תודה, אדוני. מה שעומד פה על הפרק איננו שירותם של בני ישיבות ההסדר. מה שעומד פה על הפרק הוא הצביעות שלא תיאמן של האנשים שמתיימרים להסדיר אותו, חברי אלעזר שטרן, ולייצג אותם. אתה זוכר שבדיוני ועדת שקד, שאתה ואני היינו חברים בה, מעולם לא ראינו התייצבות כזאת לדיוני הוועדה כמו שהייתה ביום שדנו על ישיבות ההסדר. הרבנים, מהרב דרוקמן – איש מכובד, חתן פרס ישראל – ומטה, וכל חברי הכנסת של הבית היהודי באו כולם כדי להגן על זכויות היתר שלהם. אמרתי להם בדיון הזה: מעולם לא ראיתי מישהו טוען שהוא אליטה והוא אליטה משרתת ועושה יותר מהאחרים ומייד מבקש הנחה של 50% במחיר. הדיון הגיע לשיאו כשאנחנו נדרשנו – והסכמנו – לפשרה, הפשרה הרקובה. כן, עמיר, אמרת את זה ביושר; אתה הסכמת לזה כשהיית שר ביטחון, אנחנו הסכמנו לזה כי לא הייתה ברירה, כי היינו צריכים להניע את העגלה האדירה הזאת, את המשאית האדירה הזאת שנוגעת לשירות החרדים. ואז היה הדיון אם זה יהיה 17 חודשים או 16 חודשים. ואחד הרבנים – אני לא רוצה להזכיר אותו בשמו – הסביר שאי-אפשר, אי-אפשר להאריך את השירות האקטיבי של תלמידי ישיבות ההסדר, כי אחרת הם לא יספיקו ללמוד את ספר "קצות החושן". ובאמת אני אומר, עמר, בואו נסתכל על זה. אתה היית מפקד יחידה; כמה היה המסלול, שנה וחצי? למה לא עשית אותו 17 חודשים כדי שאפשר יהיה ללמוד? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> יותר, כמעט שנתיים. <עפר שלח (יש עתיד):> יש לי ספרים, אגב, שכתבתי, ספרים שלוקח יותר זמן מאשר "קצות החושן" לקרוא אותם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> האם קראת יותר ספרים או כתבת יותר ספרים? <עפר שלח (יש עתיד):> לא ברור. מה לא הצענו? מה לא הצענו במהלך הדיון הזה, חבר הכנסת גליק? מה לא הצענו בדיון הזה? הצענו שתהיה מכסה, שהיא יותר גבוהה ממספר האנשים, הרי לא כולם ממשיכים בהסדר; שתהיה מכסה לאנשים שממשיכים בהסדר, שהיא הרבה יותר גבוהה, ולו כדי שפעם אחת נשים גג על התופעה הזאת. גם לזה לא הסכימו. אגב, השרה שקד, דהיום, הסכימה לזה, רצתה את זה, הבינה שאתם בהתעקשות שלכם מביישים את הציבור הדתי-לאומי. היא הסכימה לזה; כמובן, המפלגה שלה לא נתנה לה. והשיא הוא כמובן הסיפור ששלוש וחצי שנים שאין בהן דקה של שירות, אין בהן דקה של שירות צבאי, מקבלים עליהן זכויות: אם אתה נפגע בתאונה, אתה תהיה נכה צה"ל, אתה מקבל על זה את כל מה שמקבל חייל, על שלוש וחצי שנים שבהן אינך חייל בשום מושג של המילה, וגם על זכות היתר הזאת אתם מגינים. <יצחק כהן (ש"ס):> מה אתם רוצים מהחרדים? <עפר שלח (יש עתיד):> אני לא יודע מה אנחנו רוצים מהחרדים. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אומר, גם ללמוד תורה זה להיות חייל. גם כשאתה לומר תורה זה חייל. זה חייל תרתי משמע. <עפר שלח (יש עתיד):> עמד פה אלי בן-דהן ודיבר על האנשים שלא משרתים, אחרי שבממשלה הזאת הוא היה שותף להחזרה לאחור של חוק השוויון בנטל. אז באמת אני אומר לך, אני כבר לא מבין מה אנחנו רוצים מהחרדים. היום השווה הרב דרוקמן את זה לעתודה האקדמית. סליחה שאני אומר, הוא רב מכובד, אבל איזה עזות מצח. העתודה האקדמית היא לאנשים שישרתו בצבא במקצועם, שהצבא זקוק להם במקצוע הזה, והם משרתים בקבע. אשתי, סגן השר כהן, הייתה רופאה במסגרת העתודה האקדמית, למדה שבע שנים ושירתה ארבע שנים, כולל שנתיים בקבע, כי הצבא צריך רופאים. אז אתה משווה את זה לאנשים שמקבלים חצי משירות בהנחה ומקבלים זכויות של חייל על חמש שנים? צה"ל, אגב, הציג בדיונים, גם בוועדת פרי, גם בוועדת שקד, עמדה חד-משמעית: הוא זקוק לחיילים האלה לשנתיים לפחות. זו העמדה המקצועית של צה"ל. אתה סגן שר הביטחון, אתה אמור להגן עליה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אין חיילים אחרים? תטפל בהם. <עפר שלח (יש עתיד):> זו העמדה המקצועית שהוצגה על-ידי הצבא, ואתם, בשל זכות יתר שניתנה לכם פעם – ואתם לא מוכנים להגביל אותה, לא להזיז אותה בחודש, לא להגביל אותה במספר – עומדים ומגינים על זה, ואחרי זה רוממות האליטה המשרתת בגרונכם. תתביישו לכם. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – האליטה – – – מה עם – – – שלא משרתים בכלל? מה אתם? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עפר שלח. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> – – – בוא ונראה אותך. תטפל בהם. – – – <עפר שלח (יש עתיד):> חבר הכנסת בן-דהן – – – <הצעת חוק תרומת ביציות (תיקון – תרומת ביציות בין בנות-זוג), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2800/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק תרומת ביציות (תיקון – תרומת ביציות בין בנות-זוג), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מיכל בירן וקבוצת חברי כנסת. עשר דקות לרשותך. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, באנגלית יש מושג שנקרא pinkwash, שבא לתאר תהליך של יחצון מסיבי של הקהילה הגאה, בזמן שבעצם הוא בא לכסות על התנהלות קלוקלת. אני מודה שכשעושים zoom out ומדברים על מדינת ישראל, זה מטריף אותי שמשתמשים במושג הזה, בעיקר – הפלסטינים, כי עם כל הכבוד, הם לא יטיפו לנו על זכויות הקהילה הגאה. אבל כשעושים zoom in על איך מתנהלת ממשלת ישראל, אין מושג שמתאר את זה בצורה יותר טובה. מצד אחד, שותקים כשבבאר-שבע מציעים למצעד הגאווה תוואי רחוק מן העין כדי לא לפגוע ברגשות הדתיים. אבל מה, השר יריב לוין שיושב כאן, להוציא המון כסף על מסע הפרסום ולצבוע – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – שעשיתם, המסע לא התקיים. מה הרווחתם מזה, אני לא יודע, אבל זה המצב. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> יריב. בקיצור, אבל להחליט להוציא כסף על מטוס, לצבוע אותו בצבעי הגאווה, לעשות פרסום ברחבי העולם – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> יריב, אני ודאי לא מאלה שיכשילו לך את זה – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – להכשיל את זה, זה כבר לא יהיה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – ובכל מקום בעולם, כמו שאמרתי וגם התחלתי, אני מגינה על מדינת ישראל, וכן, יש פה חלקים מאוד גדולים – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> חבר הכנסת וקנין. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> טוב, מיכל רוזין, אדוני השר, אם אפשר לא להפריע לדוברת. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> גברתי חברת הכנסת מיכל רוזין, קולך מאוד – עם דציבלים גבוהים. <שר התיירות יריב לוין:> אין, וגם לא יהיה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> בקיצור, לזה קוראים pinkwash, שמצד אחד נותנים לעיריית באר-שבע ולרב דרעי להתעלל בקהילה הגאה שם; מצד שני מחליטים להוציא מיליוני שקלים על לצבוע מטוס בצבעי גאווה. בנאומים בעברית חרדים לרגשות של הדתיים, אבל באנגלית – זאת שפה – דיון אחר לגמרי. דווקא בימים אלו, כשהקהילה הגאה נתונה למתקפה, מהרבצ"ר, והרב דרעי, והרב יגאל לוינשטיין, איש חינוך שמכשיר תחת ידיו אלפי בני-נוער שחשופים לדברי הבלע וההסתה שלו נגד קהלים כל כך רחבים בחברה הישראלית, ורוב חברי הקואליציה שותקים, ואין – דווקא עכשיו, יום לפני מצעד הגאווה, שנה אחרי ששירה בנקי נרצחה על-ידי בן-עוולה, דווקא בימים האלה, חשוב שנקבל את הצעת החוק הזאת. ועל מה אנחנו מדברים? ופה הרב ליצמן, אם אנחנו כבר מדברים על זה. אנחנו מדברים בסך הכול על לאפשר לשתי נשים, בנות אותו מין, שהחליטו שהאופן שבו הן רוצות ליצור את המשפחה שלהן זה לשאת זו את ביציתה של רעותה. האחת, יש לה קשר גנטי עם הילד; השנייה, יש לה קשר ביולוגי, נושאת אותו או אותה תשעה חודשים. אגב, בוא נגיד בכנות: הורות לא קשורה לגנטיקה ולא לביולוגיה, היא קשורה להכרעות שעושים יום אחרי יום, ויש המון דרכים ליצור משפחות. אבל אם יש זוגות של נשים שרוצות לעשות את זה ככה, למה למנוע מהן? הרב ליצמן, גם לפי ההלכה שלך זה לא אסור; נשים המסוללות, ממה שידוע לי, זה בכלל לא – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אין הלכה שלי ושלך, אין שתי הלכות. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אני סומכת עליך, לרוב, בפרשנות של ההלכה, אבל אני אומרת, לפי הפרשנות שלך אני גם בטוחה שבכלל אין על זה איסור. אז על מה אנחנו מדברים? שתי נשים בגירות רוצות לעשות את זה. אנחנו מאפשרים תהליכי פונדקאות שמעורב בזה כסף ומעורבים בזה תהליכים אחרים, ושתי נשים, לא למטרת כסף, למטרת יישום האופן שבו הן רוצות לממש את האהבה שלהן וליצור את המשפחה שלהן – את זה לא. הממשלה הזאת, בחלק מהממשלה שלך יש אנשים שדווקא זה נהיה אצלם מאוד טרנדי לחבק את הקהילה הגאה, לבוא למצעד בתל-אביב. אני חושבת שהגיע הזמן לראות אם ה"לרלרת", כפי שקוראים לזה בקהילה הגאה, של הקואליציה הזאת תהיה מגובה גם במעשים. הצעת החוק הזאת לא משנה את כל הסטטוס-קוו, היא קטנה, אבל היא מאפשרת לעוד נשים לממש את עצמן, לממש את האהבה שלהן, ואני מקווה שתצביעו בעד. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. ישיב שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. עשר דקות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק תרומת ביציות פורסם בשנת 2010, ובמסגרתו הוסדרו ההליכים הרפואיים הכרוכים בביצוע תרומת ביציות בישראל. החוק קובע כי רק אישה הסובלת מבעיה רפואית המונעת ממנה לעשות שימוש בביציותיה רשאית להגיש בקשה לקבלת תרומת ביציות בישראל. חוק תרומת ביציות לא נועד להסדיר או להכיר במעמד אישי כזה או אחר. בשל כל האמור, ובהתאם להחלטת הממשלה, אבקש מחברי הכנסת להתנגד להצעת החוק. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אבל למה, ליצמן? למה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אנחנו השבוע בפרשת פנחס; פנחס בן אלעזר בן אהרן הכוהן היה קנאי, והגמרא אומרת על בלעם, שם, שהוא רצה לעשות מעשה זמרי ולקבל שכר כפנחס; רוצים לעשות את הכול – ולקבל שכר. בהמשך, בפרשת השבוע הקודם, כתוב: "מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל". מה הייתה הברכה? הוא ראה שאין פתחיהם שוות, שאחד לא מסתכל בתוך השני – כך כתוב בגמרא. "מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל" – שני דברים, לא היה אחד שהסתכל לתוך השני, מה הוא עושה. הספרים מפרשים את זה, גם בשם האדמו"ר מצאנז, נדמה לי, ש"פתח" זה לשון צדקה: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" – צדקה – שם נותנים צדקה; שבן-אדם לא יסתכל על השני, כמה הוא נותן, אז הוא אומר: הוא נותן 100 שקל, אני לא – לא, אתה צריך לתת כמה שתה רוצה, כמה שאתה יכול. <היו"ר יצחק וקנין:> אני יכול להגיד איזה מילה לכבודו? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> אמרת "פתח" זה צדקה. כתוב: "פתֹח תפתח". למה פעמיים, "פתח תפתח"? תפתח את ידך וזה הכול. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> "נתֹן תִתן". <היו"ר יצחק וקנין:> "פתח תפתח" – כשאתה פותח את האצבעות, אז האצבעות לא שוות, אז תדע שהאצבעות לא שוות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אז אנחנו לא צריכים להסתכל אחד על השני, אנחנו צריכים לעזור אחד לשני. עוד מעט אני אגיד קצת על הבריאות, אני אכנס גם לזה. אני אנצל את ההזדמנות. אבל יש שאלה, חבר הכנסת פרי יעקב, כתוב: "ויפתח ה' את פי האתון", כך כתוב בפרשת השבוע, נכון? אז כתוב שהוא הרג אותה, הוא הרג אותה לבסוף. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> מה יגיד ה' על זה – – – לקבוצות באוכלוסייה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> הוא הרג את האתון. למה לא קילל את האתון? הביאו אותו לקלל, הוא כזה מקלל מוצלח, למה לא קילל את האתון? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אתה לא עונה לעניין, ליצמן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אז כתוב בספרים, באחד הספרים כתוב שייתכן שיש לו רק קללה אחת, אם הוא ינצל אותה על החמור הוא לא יקבל את זה אחר כך. אני חשבתי דווקא שהוא פחד שאם בלעם, אם ה' פתח את הפה של האתון, שהיא יכולה לדבר, מי יודע אם האתון לא יודעת לקלל? אז הוא פחד לקלל אותה, כי גם היא תקלל אותו בחזרה, היא תפתח את הפה גם כן. אני רוצה, ברשותכם, רבותי, לדבר גם על הנושא של הבריאות. משרד הבריאות, אתמול היה לו הישג, לדעתי, היסטורי, יחד עם שר האוצר, אני חייב לשבח אותו, שאנחנו מגיעים ל-550: 500 בסל, 50 על גנטיות – אבל גם זה חלק מהדברים – להגדיל את הסל. ואני יודע, שמעתי כבר היום, קראתי גם פה היום, פה ושם בעיתונות, קופות-חולים מתרעמות, הטילו מס על השב"ן, קצת, על חברות ביטוח. אני לא מבין את הטענה – אני לא הבנתי את הטענה למה, כי אם הם הסכימו לתת לי בתוך השב"ן קודם, אז מה משנה להם אם אני לוקח את זה בתוך הסל, שכולם יקבלו את זה – לא רק 80%. לכן, אני לא מסכים עם זה, ואני בטוח שהם יסכימו וזו תהיה בשורה טובה. יש לנו עוד ויכוח, פתאום, כשמשרד האוצר חשב שזה לשלוש שנים, אנחנו ידענו על חמש שנים. אנחנו נסיים את זה עד חוק ההסדרים. אני מודה לכם, ואני מבקש מכולכם להצביע נגד החוק. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הבריאות השר יעקב ליצמן. חברת הכנסת מיכל בירן, שלוש דקות נוספות לרשותך. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> הרב ליצמן, זה ממש לא מכובד. נשלחת על-ידי הממשלה להשיב על הצעת החוק הזאת, והשבת על כל דבר – באמת, רק היה חסר פה איזה איראן, משהו כזה, בנוסח נתניהו – אבל לא ענית למה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – הצעת החוק – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אם ההלכה שלך לא אוסרת את זה – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – והנשים הן נשים בגירות, מה נשאר לך להתנגד לזה, חוץ מבאמת, רוע לב ואטימות לרצון ולסבל ולשאיפות של זוגות של נשים – שמה הן כבר ביקשו? ביקשו ליישם את האהבה שלהן כפי שהן רואות לנכון. ההתנהלות הזאת – ואין לך סיבה אחרת, חוץ מהתנכלות לקבוצה שלא מוצאת חן בעיניך. הדבר הזה הוא לא סביר במדינה דמוקרטית. לא סביר שאתה שם אותנו בסיטואציה הזאת. אני מבקשת ממך, הצעת החוק הזאת תמשיך לחזור שוב ושוב ושוב, ואני מקווה שעיניך ייפקחו באחת הפעמים. בינתיים תודה לשותפים לדרך: לחברת הכנסת מרב מיכאלי, לחברי הכנסת של המחנה הציוני, שעובדים בזה ועזרו בזה, לפעילה דניאל מלובני מ"אופק" בבן-גוריון, שהעלתה את הצעת החוק הזאת. ושוב, אני מבטיחה לך, הרב ליצמן, כל חצי שנה אני אעלה את הצעת החוק הזאת, עד שיום אחד היא תעבור. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק תרומת ביציות (תיקון – תרומת ביציות בין בנות-זוג), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מיכל בירן וקבוצת חברי הכנסת, קריאה טרומית – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק תרומת ביציות (תיקון – תרומת ביציות בין בנות-זוג), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 41 מתנגדים, 31 בעד. הצעת החוק לא נתקבלה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> תודה, אדוני. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 71), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון; הצעת חוק ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פרסום סמוי), התשע"ו–2015> [מס' פ/2159; "דברי הכנסת", חוב' י"ח, עמ' 10183.] (הצעת חבר הכנסת מיקי רוזנטל) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פרסום סמוי), התשע"ו–2015, תשובה והצבעה. ישיב השר יריב לוין בשם שר הכלכלה והתעשייה. רבותי, מייד אחרי כן תתקיים הצבעה, אחרי תשובת השר. בינתיים, עד שהשר יעלה, אני מקדם בברכה את עובדי חברת הקוסמטיקה "ד"ר פישר" והבעלים. אנו מקדמים אותם בברכה. נעשה הכול לתמוך בחברה כדי למנוע את קריסתה ופיטורי העובדים. תודה וברוכים הבאים לכנסת ישראל. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני כבר בפתח הדברים אומר שאני חושב שההצעה של חבר הכנסת רוזנטל, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פרסום סמוי), היא – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> לא שומעים אותך. <שר התיירות יריב לוין:> לא שומעים? אומרים לי, אדוני, שלא שומעים אותי. <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר להגביר את המיקרופון של הדובר. <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו יותר טוב? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> כן. <שר התיירות יריב לוין:> כן. אני כבר בפתח הדברים אומר שההצעה של חבר הכנסת רוזנטל, גם אם יש דברים שאולי צריך לתקן בה, היא הצעה טובה. אני אומר את זה בצורה ברורה. הצעת החוק מבקשת לתקן את הגדרת המונח "פרסומת אסורה" כך שתכלול פרסום סמוי ושילוב מסרים פרסומיים בתוכן שיווקי. הצעת החוק מסמיכה את שר הכלכלה, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע כללים לעניין סיווג וסימון של מסרים פרסומיים, ואת שר התקשורת – לקבוע סימנים של מסר פרסומי בתוכן של שידורי טלוויזיה, וזאת בהתייעצות עם שר הכלכלה. בימים אלו דנה בנושא הפרסום הסמוי ועדה בין-משרדית להסדרת השידורים המסחריים בישראל, בראשות מנכ"ל משרד התקשורת, אשר מונתה כוועדה מייעצת בידי ראש הממשלה ושר התקשורת. ועדה זו עוסקת בשידורים אודיו-ויזואליים בלבד, הן על גבי הפלטפורמות המסורתיות והן על גבי האינטרנט, בעוד שהצעת החוק שבפנינו היא רחבה יותר, משום שהיא עוסקת גם בפרסום סמוי טקסטואלי במדיות השונות: טלוויזיה ורדיו, עיתונות מודפסת, אתרי אינטרנט ומדיות חברתיות. עם זאת, אין ספק שתוצאת עבודת הוועדה תהיה רלוונטית גם לסוגי המדיה הנוספים. לאור הדבר הזה, ולאור העובדה, חבר הכנסת רוזנטל, שגם בתוך סיעות הקואליציה השונות היו כל מיני הערות, וכל מיני אנשים רצו ללמוד את הנושא לעומק בטרם הצעת החוק הזו מתקדמת, ועדת השרים לחקיקה ביקשה לדחות את הדיון בהצעת החוק לאיזשהו פרק זמן, על מנת באמת לאפשר לוועדה שם לסיים ולנסות גם לברר את הדברים בינינו, בתוך הקואליציה, ולנסות להגיע להסכמות. אני חושב שנכון לעשות את זה. חבל שלא הסכמת להמתין עוד. אני יודע שכבר חיכית, אבל בסוף המטרה היא הרי להתקדם. אז היום אנחנו נימצא במצב שאנחנו כקואליציה – אין לנו ברירה, נצטרך להפיל את הצעת החוק, כי אנחנו לא יכולים פשוט לתת לה לדהור קדימה מבלי לעמוד על כל המשמעויות עד הסוף וללבן את הדברים בתוכנו. ואני חושב שחבל, פשוט חבל. אבל זה רצונך, ואתה בעל הדבר, אז אי-אפשר למנוע את זה. אני רק יכול לומר שיכול להיות שכשהוועדה תסיים את עבודתה, אולי יהיה מקום, בחלוף שישה חודשים, בהנחה שההצעה פה תידחה, לשוב ולהעלות אותה. ואני אומר לך שוב, ההתייחסות היא לגמרי עניינית, רק שהדבר הוא רציני, הוא כבד, הוא מצריך זמן. לא הצלחנו, למרות שהיה מאמץ – ואתה יודע שהיה מאמץ – להביא את הדברים לידי גיבוש והבנה. בתנאים האלה, ואתה כבר בקי בהלכות העבודה כאן, אין לנו ברירה אלא להתנגד להצעה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר יריב לוין, שדיבר בשם שר הכלכלה והתעשייה. אם כן, חברי הכנסת – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני, אני מבקש. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה יכול. שלוש דקות לרשות המציע. שלוש דקות לרשותו, כיוון שהממשלה מתנגדת להצעה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תודה רבה לך. השר יריב לוין, קודם כול, ברמה העובדתית, ועדת פילבר סיימה את עבודתה. אני הופעתי בפניה, והיא המליצה לאמץ את הצעת החוק שלי. אז הנימוק הזה כבר לא תקף. הצעת החוק הייתה בוועדה במשך חצי השנה האחרונה חמש פעמים, וכל פעם דחו אותה. אני חושב, אני מכיר את רוב שרי הליכוד ואת רוב שרי הממשלה, רובם אינטליגנטים, הם לא צריכים יותר מיום אחד כדי להבין את מהות ההצעה וגם להתנגד לחלקים ממנה. העניין של חצי השנה, בואו נאמר את האמת – יש פה פיל ענק בחדר הזה, במליאה הזאת; ענק, כזה גודל, קוראים לו "ישראל היום". בואו נודה על האמת. בגלל שהוא ישנו פה – ואגב, הצד הזה יותר מבוהל ממנו מאשר הצד הזה – אז אף אחד לא מסתכל על החוק ואף אחד לא מדבר על החוק, אלא רק על מה שמסביבו. אני אומר לכם בהגינות, שכל חבר כנסת שלא מצביע בעד החוק הזה בגלל שביבי תומך בו, עושה עוול לחוק והוא לא מכיר אותו. לא כל מה שנתניהו תומך בו זה אוטומטית פסול, אבל גם בחלק הזה פוסלים את זה. אני רוצה, ברשותך, אבל, להגיד עוד כמה דברים, השר לוין. הדבר הראשון שאני רוצה להגיד לך זה שיש שיטה בוועדת השרים – אני לא מדבר על החוק בכלל – שאם לא רוצים להחליט אז דוחים ודוחים ודוחים, וזה תקף בחוק הזה וגם באחרים, ואתה יודע שאני לא טועה בעניין הזה. פשוט לא רצו להכריע בו, וזאת הדרך: בואו נמרח אותו עוד חצי שנה, עוד כמה חודשים. אני חיכיתי, אדוני, פעם, פעמיים, שלוש, ארבע, חמש. גם אתה היית אומר: עד כאן וזהו. זה – 1; 2. אנחנו נביא אותו עוד חצי שנה, ואז אולי תהיו יותר בשלים להעביר אותו. אבל אני רוצה להגיד משהו על כמה אנשים שנגועים פה, נגועים ממש. חברי כנסת שהתערבו בחוק הזה, שלתנועה שלהם יש עיתון, או שיש להם עצמם זיקה לעיתון, והם התערבו בחוק הזה בניגוד עניינים מפורש, ואסור שזה יהיה. ויש פה חברי כנסת שבחשו בחוק הזה, כי יש עיתונים שמיטיבים אתם. מיטיבים אתם, והכול הכול הכול על חשבון הציבור, כי חלק גדול מחברי הכנסת פה, בואו נודה על האמת, לא עובדים בשביל הציבור, הם עובדים בלהיבחר עוד פעם, מה לעשות. ובשביל להיבחר עוד פעם אתה צריך שתהיה לך תקשורת, היום, ובשביל שתהיה לך תקשורת אתה צריך לייצר זיקה לכלי תקשורת, ואתה מגן על האינטרסים הכלכליים של כלי התקשורת, וכלי התקשורת גומל לך בסיקור אוהד מוגזם. אני אהיה עדין, ועל כמה לא ענייני היה הדיון בהצעת החוק הזאת אני אתן לכם רק דוגמה אחת, כי אני עדיין רוצה שהחוק יעבור, ואני לא מספר את כל מה שאני יודע. הייתה ישיבת ראשי הסיעות. ראשי הסיעות של הקואליציה ישבו בדיון ודיברו על החוק הזה. אמר אביגדור ליברמן, שר הביטחון של מדינת ישראל, טיעון מאוד ענייני נגד החוק. הוא אמר כך: של מי החוק הזה? של רוזנטל? אני לא סובל את רוזנטל, ולכן אנחנו נצביע נגד. זאת הרמה של הדיון, בהצעת חוק שבאה להגן – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – על הציבור מפני הטיה שיטתית של עשרות ידיעות שמתפרסמות כל יום, עשרות פרסומות שמתחזות לידיעות עיתונאיות. יש פה אחד שיגיד שהוא תומך בזה? די עם הצביעות הזאת. בסדר, כל אחד דואג לאינטרסים שלו – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – רק לא לאינטרסים של הציבור, וחבל מאוד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פרסום סמוי), התשע"ו–2015 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – 2 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פרסום סמוי), התשע"ו–2015, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 48 מתנגדים, 23 בעד, שני נמנעים. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה. <הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – עשייה מקצועית מודעת עוני והקמת מרכזי מיצוי זכויות), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2277; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הקמת מרכזי מיצוי זכויות), התשע"ה–2015> [מס' פ/309/20; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"א, עמ' 1621.] (הצעת חבר הכנסת יואל חסון) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – עשייה מקצועית מודעת עוני והקמת מרכזי מיצוי זכויות), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת אלי אלאלוף וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת אלאלוף, לרשותך עשר דקות. אני רק אומר לחברים: להצעה זו הוצמדו הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הקמת מרכזי מיצוי זכויות), של חבר הכנסת יואל חסון, והצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הקמת מרכזים למיצוי זכויות), של חבר הכנסת מאיר כהן. מאחר שיואל חסון נימק, אז הוא לא יצטרך לנמק את הצעת החוק, אבל, חבר הכנסת מאיר כהן, לך יינתנו שלוש דקות לנמק. <אלי אלאלוף (כולנו):> אדוני היושב-ראש, הכנסת, חברי הכנסת, חברים, השרים, אני רואה בזה הזדמנות מצוינת לדבר על הטמעת תוכנית המלחמה בעוני במערכת הממשלתית בכלל וגם במערכת העירונית. כפי שאתם יודעים, באחת הישיבות הראשונות שלה, הממשלה הנוכחית אימצה את דוח העוני, ולמעשה אפשר להגיד שהיום היא מטמיעה את זה בצורה מאוד משמעותית, כשאנחנו קיבלנו – אני חושב שכשקצת מדברים על העוני, בואו ניתן לו קצת יחס מיוחד; אני הייתי מבקש מהחברים שלי, חברי הכנסת, קצת שקט. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, נא לכבד את הדובר. <אלי אלאלוף (כולנו):> לא, גם את הנושא במיוחד. הדובר לא חשוב. <היו"ר יצחק וקנין:> כן. גם את הגיל וגם את הכול צריך לכבד. <אלי אלאלוף (כולנו):> תודה. אני חוזר ואומר שדוח העוני, שבאמת יזם אותו חבר הכנסת מאיר כהן, בתפקידו הקודם כשר הרווחה והשירותים החברתיים, מתחל להיות מיושם בצורה מאוד משמעותית. עד עכשיו, בתקציב של 2016 – חברים מהשמאל מצד ימין, חברי. תמר זנדברג. אני מכבד אתכם – – <תמר זנדברג (מרצ):> גם אנחנו אותך. <אלי אלאלוף (כולנו):> – – תמיד, בצורה אדוקה. אני רוצה להגיד שבתקציב של השנה, ב-2016, כמעט 7 מיליארד שקל מושקעים, מתוקצבים ומופעלים היום במשרדים השונים. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת. מיכל ותמר ויוסי יונה, חברי הכנסת, אנא, שבו. זה לא מכובד. <אלי אלאלוף (כולנו):> זה לא תמיד קל ולא תמיד נעים לשמוע שיש דברים שמתבצעים. אני רוצה להגיד לכם שכשכתבנו את הדוח, יחד עם 40 מתנדבים, והגשנו אותו לממשלה, לא היינו בטוחים שנגיע לתוצאות האלה. ואפשר לראות את זה היום הלכה למעשה, אם זה בקצבאות ילדים, כולל תוכנית העצמה של הילדים; אם בתוכניות – קצבאות הזקנים; תוכניות שונות שמשרד הרווחה דיווח לנו לפני פחות משבוע, בהיקף של כמעט 300 מיליון שקל; גם משרד הבריאות דיווח לנו השבוע; גם משרד הכלכלה ואגף התעסוקה שלו. אנחנו רואים שיש השקעה אדירה – אני אגיד כדי למצוא חן בעיני אחרים: לא מספיק – אבל זה תהליך מאוד מאוד מרשים. אחת הבעיות הקשות שגילינו בדוח העוני היא שחלק מהקצבאות, חלק מהתוכניות, חלק מהתקציבים, לא מגיעים ליעד שלהם, דהיינו לאוכלוסייה החלשה ביותר במדינה. אני רגיל להתבדר ולהגיד: היום עני, כדי למצות את הזכויות שלו, זקוק למזכירות ברמה של מנהלת לשכה כדי להשיג מה שמגיע לו, מה שמגיע למשפחה, מה שמגיע לקהילה. אתן לכם רק דוגמה: אחד הכלים הבסיסיים להתמודדות עם העוני זה קצבת הבטחת הכנסה. מיקי היקר, אני אוהב אותך, אז תקשיב לי, כי זה חשוב לי, דעתך. מיקי רוזנטל. אני אשמח מאוד שתקשיב, כי זה נושא שקרוב ללבך. אתם יודעים שהבטחת הכנסה במצב היום, אחרי מאמצים אדירים שנעשו – רק 50% מהזכאים להבטחת הכנסה משיגים את זה. אני רוצה לציין פה דווקא לטובה את המאמץ האדיר של רשות המסים להעביר לזכאים את מה שנקרא מס הכנסה שלילי, מענק עבודה. הגיעו השנה לשיא מדהים של 70%. אנחנו יודעים שכשהתחלנו את דוח העוני, מי שקיבלו את הקצבה הזאת היו רק 29% מהזכאים. אחת הבעיות הקשות היא שהעניים אינם יודעים, והשירות הכי קרוב אליהם – תקשיבו טוב – גברת כהן, ידידי שי. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת כהן-פארן. <אלי אלאלוף (כולנו):> אני רוצה שתקשיבו ותבינו לפעמים. <היו"ר יצחק וקנין:> יעל כהן-פארן. <אלי אלאלוף (כולנו):> כי אני גם יודע לקבל ביקורת, אבל כשהיא מבוססת על ידע. אני רוצה להגיד לכם: השירות הכי קרוב לעניים – בטרמינולוגיה הישנה שקיימת עוד היום – זה לשכות הסעד. אבל לשכות הסעד לא הוכנו לזה; לשכות הסעד אינן יודעות את ההתמודדות. אחד הדברים, שגם ראינו והבאנו בדוח העוני, הוא שאפילו העובדים הסוציאליים לא הוכשרו להתמודד עם העוני. הם לא יודעים לגשת בצורה אחרת ממה שעשו עד עכשיו. המטרה של הדוח הייתה ונשארת, ואני מקווה שתמיד תישאר, הוצאת המשפחה מהעוני. לא לתחזק אותה דורי-דורות, שלושה וארבעה דורות של אנשים עניים באותה משפחה. העוני הבין-דורי הזה הוא מכה שאין לה שום הצדקה. חלק מאתנו באולם הזה יצאו ממשפחות עניות. למה אנחנו לא שם יותר? מפני שההתמודדות עם העוני היא כלל-מערכתית: של המדינה, של המשרדים ושל החברה ביחד. עוני זה לא רק הדוח של הביטוח הלאומי שבודק פעם את ההכנסה ופעם את ההוצאה של משפחה – עכשיו אנחנו בשלב של בדיקת ההוצאה, לא בדיקת ההכנסה. עוני זה גם חינוך. האוכלוסיות העניות לא מקבלות את החינוך ההולם. אז אני שמח שיש המלצה, ומתבצעת, בנושא של תקצוב דיפרנציאלי. עוני זה גם דיור, ובעיקר דיור. כי דיור מדרדר לעוני כשהמשפחה ענייה, בין 65% ל-85% מכל הכנסותיה מוקדשות לנושא הדיור. עוני זה תעסוקה הולמת, עם רמת הכנסה לא צמודה לשכר המינימום בלבד. עוני זה בריאות, ושלשום היו לנו דיונים בנושא הזה בהשתתפות השר והמנכ"ל שלו, שהודו בזה שמי שעני מקבל שירות נמוך יותר, פחות טוב, נגיש פחות; תרופות שהם לא מגיעים אליהן, וכו' וכו'. ולכן מצאנו לנכון – ואני שמח שחברי מאיר ויואל חסון מצאו להצטרף בדרכם הם לנושא של הצורך להקים מרכזים למיצוי זכויות לא בלשכות הסעד, אלא בלשכות העירוניות, שמחליפות את שמן, ואת תוכנן, למחלקות לשירותי רווחה, כמו שהמשרד נקרא. זו הזרוע של המשרד, השר גם נושא את השם הזה בגאון. אני חושב שזה מהלך אדיר. זה לא רק מהלך טרמינולוגי כזה, זה מהלך תוכני. זה דורש מהמערכת העירונית להתביית על המטרה הכי קשה והכי ארוכת טווח. שיהיה ברור: עוני זה לא תוכנית; עוני זה התמודדות מתמדת, לטווח ארוך. תמיד יהיו בינינו אנשים עניים, או בגלל שהם עשו שטויות בדרך שלהם, או בגלל שהמצב הביא אותם לעוני, או בגלל שהמדינה לא הכינה אותם לצאת מהעוני. לכן אנחנו ממליצים שכל לשכות הרווחה, קרי, היום, לשכות הסעד, יהפכו ללשכות לשירותים חברתיים, עם דגש על שירות של מיצוי זכויות, ובדגש – לא כל משרד, כי לצערי הרעיון הזה תפס וכל משרד עכשיו רץ להקים לעצמו מרכז למיצוי זכויות. אז יש כבר התמודדות במשרד הבריאות. לשמחתי, אתמול, יחד עם המנכ"ל, אמרתי לו: תחכה קצת. יש מרכז, שני מרכזים – והשר כץ אחראי לפחות על אחד – של יד מכוונת בביטוח לאומי; אין שום הצדקה לשירות נפרד כזה. יש כבר גם בשירות התעסוקה מרכזים למיצוי זכויות. וואו, כמה בזבוז, כמה טרטור מוסיפים לעני הזה, שכדי למלא את הטופס – מי שנתקל במילוי טופס למעון-יום, אני אומר לו: תגמור למלא את הטופס ולך תקבל דוקטורט באוניברסיטת הטיפשות. לכן אני מביא – ואני שמח על ההצטרפות של החברים שלי – הצעת חוק שתמסד את הנושא של לשכות הרווחה, בהסכמת השר, כמובן, והמשרד שלו, עם הטרמינולוגיה החדשה, עם התוכן החדש: מרכזים שייתנו שירות כולל לבעיות של אנשים שחיים בעוני. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. <הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הקמת מרכזים למיצוי זכויות), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1636/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו נעבור להצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הקמת מרכזים למיצוי זכויות), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מאיר כהן. שלוש דקות. חברי הכנסת, אני כבר אמרתי לפני כן, אנחנו נצביע על כל הצעה בנפרד בסיום דבריו של חבר הכנסת מאיר כהן. יש שלוש הצעות, הצעה אחת כבר נומקה, של חבר הכנסת יואל חסון. אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת מאיר כהן, שלוש דקות. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אלי, mon chéri, לפני שנתיים או שלוש שנים, כשהתחלנו עם זה, הייתה כל כך הרבה ציניות, אם אתה זוכר, אלי, כולל של כמעט – רוב השרים שישבו סביב שולחן הממשלה, וגם כאן בבית הזה, שאמרו: זה יהיה עוד דוח שייכנס לתוך המגירות ולא יתייחסו, ולמה אתה מוציא כל כך הרבה אנרגיה ולמה אלי יושב בהתנדבות כל כך הרבה חודשים וסביבו כל כך הרבה מומחים. אמרתי אז ואני אומר היום שאין יותר שמח ממני כשאני שומע שכן מיישמים פלחים חשובים בדוח הזה, ולא משנה מי עושה את זה; לא משנה, כי כמו שאמרתי – אני אומר: זה לא של קואליציה, זה לא של אופוזיציה, זה של מדינת ישראל, וכל המרבה הרי זה משובח. ודבר אחד צריך להוסיף, אלי, אני ואתה ועוד הרבה מיושבי הבית הזה – בכל זאת זה לא בית של אליטיסטים – כולם באו ממשפחות של בני פועלים: העוני הוא הדבר שמוביל לניכור הגדול ביותר. אנשים עניים מרגישים אנשים שהפקירו אותם, שהמדינה הפקירה אותם. ואם דבר אחד אנחנו עושים – אנחנו מחברים מחדש את המדינה לאחריות שלה לאנשים האלה. אני בעיני רוחי מקווה, בעזרת השם, ואני אומר את זה פה לחיים כץ, שתחת המשרד שלו יהיה הטיפול בעבודה, ואני מקווה שזה יקרה; גם אם אתה לא מסכים, אני חושב שכך צריך להיות, שכל נושא העבודה צריך לחזור למשרד הרווחה; שמשרד הרווחה צריך להקים בתוכו רשות לטיפול בעוני, ולהיות אחראי עליה, ולתכלל את כל העבודה הטובה של המשרדים האלה. וכמו שאמרתי, כל המרבה הרי זה משובח, ואנחנו יודעים שבכל מקום שיהיו מרכזים למיצוי זכויות, הרווח הוא משמעותי. בכל מקום. אתה מכיר את האוכלוסייה הזאת – חיים עכשיו בוודאי מכיר, וגם לפני, כל אחד מאתנו – שאתה מגיע אליהם והם אפילו לא יודעים מה מגיע להם, בגלל קשיי שפה, בגלל מוגבלויות כאלה ואחרות. תבורכו על כל מה שאתם עושים. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. ישיב במשולב על כל ההצעות שר הרווחה והשירותים החברתיים השר חיים כץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק זו היא תולדה של דוח הוועדה למלחמה בעוני, שהמלצתו הכללית היא לקדם עשייה מקצועית של שירותי הרווחה מתוך מודעות והתייחסות לסוגיית העוני. חוק שירותי הסעד, 1958, מגדיר את הסיבות אשר בגינן יוכר אדם כנזקק לשירותי הרווחה וקובע חובה של הרשויות המקומיות להקים לשכות סעד, שיעניקו טיפול סוציאלי וסעד לנזקקים. הצעת חוק זו מבקשת לקבוע כי עוני יהווה עילה לנזקקות לשירותי רווחה. כמו-כן מבקשת הצעת החוק לעגן בחקיקה הקמה של מרכזי מיצוי זכויות ליד כל מחלקה לשירותים חברתיים, דבר הכרוך בעלות תקציבית משמעותית. כידוע, התקציב של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, לצערי, די מוגבל, ולכן לא ניתן היה לתמוך בהצעת החוק בנוסחה המקורי. לאחר התדיינות הוצע נוסח אחר להצעת החוק, נוסח שלא מטיל חבות תקציבית נוספת על המשרד. חבר הכנסת אלי אלאלוף הביע הסכמתו לנוסח שהוצע. העקרונות העומדים בבסיסו של הנוסח המוסכם, שבא תחת הנוסח המונח בפניכם, הם אלו: עוני יהווה עילה לנזקקות לשירותי רווחה, בנוסף לעילות הקיימות כיום בחוק; עיגון בחקיקה של חובת מחלקות לשירותים חברתיים לספק שירותי מיצוי זכויות למי שהוכר כנזקק לשירותי הרווחה, זאת כחלק מתוכנית הטיפול של האדם, ובהתאם לאפשרויות הקיימות כיום במחלקות לשירותים חברתיים; המונח "לשכת הסעד" בחוק יוחלף למונח "מחלקה לשירותים חברתיים". לאור האמור לעיל, עמדת ועדת שרים לחקיקה היא לתמוך בהצעה, אולם התמיכה בשלב זה היא בקריאה הטרומית בלבד. קידומה של הצעת החוק מעבר לקריאה הטרומית ייעשה רק בהסכמת משרדי הרווחה, האוצר, המשפטים והפנים. ככל שלא תושג הסכמת המשרדים, תוחזר הצעת החוק לוועדת השרים לחקיקה לפני קריאה ראשונה. מסכים, אדוני? <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מסכים. חבר הכנסת יואל חסון, אתה מוכן בהצעת החוק שלך להצטרף לנוסח של חבר הכנסת אלי אלאלוף? <יואל חסון (המחנה הציוני):> כן, אדוני. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מודה לך. מאיר כהן? <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גם מאיר כהן מוכן להצטרף לנוסח של אלי אלאלוף, ואני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעות החוק של שלושת החברים ולהעביר אותן בקריאה הטרומית, בכפוף למה שאמרתי. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר הרווחה והשירותים החברתיים השר חיים כץ. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – עשייה מקצועית מודעת עוני והקמת מרכזי מיצוי זכויות), של חבר הכנסת אלי אלאלוף וקבוצת חברי כנסת. מי בעד ומי נגד, בקריאה טרומית? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – עשייה מקצועית מודעת עוני והקמת מרכזי מיצוי זכויות), התשע"ו–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 42 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק נתקבלה בקריאה טרומית – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת עיסאווי פריג' הצביע בעד, ומשום מה נקלט נגד. אני אומר את זה לפרוטוקול. מה נקלט שם? <עיסאווי פריג' (מרצ):> נקלט "נוכח". <היו"ר יצחק וקנין:> נקלט "נוכח". אז לפרוטוקול: הצביע בעד, נקלט "נוכח". נא לרשום את זה. לא משנה את התוצאה. הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הקמת מרכזי מיצוי זכויות), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת יואל חסון – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הקמת מרכזי מיצוי זכויות), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 43 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מוסיף גם את הקול של חברת הכנסת יעל גרמן, שגם היא בעד, לפרוטוקול. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הקמת מרכזים למיצוי זכויות), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מאיר כהן וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? קריאה טרומית. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי הסעד (תיקון – הקמת מרכזים למיצוי זכויות), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <יעל גרמן (יש עתיד):> גם להוסיף אותי. אדוני היושב-ראש, אני פשוט לא יושבת שם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> 41 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מוסיף לפרוטוקול את קולה של חברת הכנסת יעל גרמן. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. תודה למציעים, תודה לשר הרווחה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי פגיעה לעצמאי), התשע"ו–2016> [מס' פ/2502/20; "דברי הכנסת", חוב' ל"ג, עמ' 15260.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת דמי פגיעה לעובד עצמאי), התשע"ו–2016> [מס' פ/2733; "דברי הכנסת", חוב' ל"ג, עמ' 15261.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי פגיעה לעצמאי), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת משה גפני ומרב מיכאלי. אבל הצעה זו כבר נומקה, פה תהיה הצבעה בלבד. הוצמדה לה הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת דמי פגיעה לעובד עצמאי), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת דב חנין, שלוש דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> גם אתה נימקת? <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא חשוב, אני צריך להשיב. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה נימקת או לא נימקת? לי רשום שלא נומק. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אבל מקובל עלי – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כתוב: הודאת בעל דין כמאה עדים דמי. אז לכן, אם אתה אומר, מי אני שאחלוק עליך? אדוני שר הרווחה ישיב על הצעות החוק. חבר הכנסת דב חנין אומר שנימק, ולכן תשובה, ומייד נצביע על כל הצעה בנפרד. חברי, סגן יושב-ראש הכנסת, יואיל בטובו להחליף אותי. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, על-פי חוק הביטוח הלאומי, נפגע עבודה זכאי לתשלום דמי פגיעה בעד תקופה שאינה עולה על 13 שבועות. עם זאת, החוק קובע כי עבור עובד שכיר דמי הפגיעה ישולמו על-ידי המוסד לביטוח לאומי בגין 12 ימי הפגיעה הראשונים, ואילו לעניין עובד עצמאי החוק קובע כי לא ישולמו דמי פגיעה בגין 12 הימים הראשונים שלאחר הפגיעה. הצעת החוק שבנדון מבקשת להשוות את מעמדם של העובדים העצמאים למעמדם של העובדים השכירים בהקשר זה ולקבוע כי גם עובד עצמאי יהיה זכאי לתשלום דמי פגיעה בגין 12 הימים הראשונים, בהתאם לכללי הזכאות הקבועים לעניין עובד שכיר. יש לציין כי עד לשנת 1997 עובדים שכירים ועצמאים היו זכאים לדמי פגיעה אף בגין 12 הימים הראשונים, ומעסיקו של עובד שכיר לא היה מחויב בשיפוי המוסד בגין דמי הפגיעה ששולמו על התקופה. בשנת 1997 נקבע כי המוסד לביטוח לאומי לא יישא עוד בעלות תשלום דמי הפגיעה בגין 12 הימים הראשונים. לעניין עובד שכיר, נקבע כי מעסיקו של העובד ישפה את המוסד בגין תשלום דמי הפגיעה בתקופה זו; במקביל, לעניין עובד עצמאי נקבע כי הוא אינו זכאי לדמי הפגיעה בגין תקופה זו בכלל, בגלל – מה לעשות, לא משופה. מכאן עולה שקבלת הצעת החוק שבנדון משמעה כי לעניין עובדים שכירים ימשיכו המעסיקים לשאת בעלויות תשלום דמי הפגיעה עבור 12 הימים הראשונים, ואילו עבור עובדים עצמאים תישא המדינה בעלות זו. מדובר בהבחנה, שקשה להסבירה, בין שכירים עובדים לעצמאים. עלות החוק היא 20 מיליון שקל. יחד עם זה, הרבה עובדים עצמאים לא מקבלים תנאים שמקבלים עובדים שכירים, והם משלמים ביטוח לאומי, ולעתים גם יותר. אבל ועדת שרים החליטה לא לאשר את הצעת החוק. יחד עם זאת, אני חושב שצריך למצוא איזשהו שביל מוסכם, שלא יצא עם כל תאוותו בידו, אבל לעשות סדק בקיר ולראות איך אנחנו עובדים בקטע הזה עם העובדים העצמאים, במידה. אם החברים המציעים, חבר הכנסת עפר שלח וחבר הכנסת דב חנין, יסכימו שהמשך החקיקה יותנה באישור משרד הרווחה, ויבטיח יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת שהוא לא יקדם בלי אישור – כי לפעמים יושב-ראש הוועדה לא יודע מה החברים הבטיחו, והוא, בתום לב, בתום לב, בניקיון כפיים מלא, מקדם דיון למרות הבטחת החברים – אז אם גם יושב-ראש הוועדה מסכים שזה לא יקודם עד שנמצא את האיזון התקציבי ונראה הסכמה בין החברים, אז אני אבקש מהכנסת, אם אתה תסכים, לתמוך בהצעת החוק. <אלי אלאלוף (כולנו):> אני בהחלט מסכים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאה אחוז, תודה רבה. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעות החוק. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה. אם כן, אנחנו מצביעים על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי פגיעה לעצמאי), של חברי הכנסת עפר שלח, משה גפני ומרב מיכאלי, בקריאה טרומית. בבקשה. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי פגיעה לעצמאי), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 37 בעד, אפס מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית והיא תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אנחנו מייד עוברים להצבעה נוספת על החוק שהוצמד – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת דמי פגיעה לעובד עצמאי), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה טרומית, בבקשה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת דמי פגיעה לעובד עצמאי), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 34 בעד, אפס מתנגדים. אם כן, גם הצעה זו עברה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – בחירות בבתי-סוהר ובבתי-מעצר), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2385/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר מאיר כהן:> ברשותכם, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – בחירות בבתי-סוהר ובבתי-מעצר), של חברי הכנסת אילן גילאון ועליזה לביא. ינמק חבר הכנסת אילן גילאון – בבקשה, אדוני. אילן גילאון – בבקשה, אדוני. אדוני, עשר דקות לרשותך. <אילן גילאון (מרצ):> תודה רבה, אדוני. זה חוק שלי ושל חברתי עליזה לביא. משום שאני באיזשהו הלם שיש הסכמת ממשלה לחוק שלי, גם אני לא אהיה כפוי טובה ולא אמצה את כל עשר הדקות, שמא חס וחלילה – – <יהודה גליק (הליכוד):> אילן, אני באתי במיוחד לשמוע אותך – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – עוד אגרום למישהו לשנות את דעתו בתמיכה. <יהודה גליק (הליכוד):> אילן, אני באתי לשמוע אותך, כבר עשר דקות. <אילן גילאון (מרצ):> אתה יודע שאתה יכול לשמוע אותי. החוק הזה איננו מגנה כרטה, הוא לא חוק גדול, הוא תיקון – בכלל, אדוני, חוקים, אתה יודע, מתקנים מציאות שאולי לא הייתה צריכה להיות מקולקלת מלכתחילה. נקודת המוצא הפילוסופית של החוק הזה בעצם אומרת שכל אדם יהיה מעורב ככל יכולתו בכל מעגל שבו מתקבלות החלטות אשר נוגעות לגורלו. זאת היא התשתית של הדמוקרטיה, אולי המוצקה ביותר, וגם כאשר בן-אדם נמצא בבית-האסורים, בעונש, או בבידוד מן הציבור, הוא עדיין צריך להיות – זאת זכותו וגם חובתו – להיות מעורב בכל התהליכים האלה שאני מדבר עליהם, בכל תהליך שמתקבלות החלטות הנוגעות בגורלו. אגב, מבחינה סטטיסטית, אדוני, ממוצע מאסר לאדם הוא כשנתיים, כלומר זה אפילו פחות מתקופה או פחות מקדנציה ברשויות המקומיות. היום אסירים מצביעים לכנסת; היום חיילי צה"ל מצביעים לרשויות המקומיות – להבדיל. אני, כמובן, מקווה שלעולם העניין הזה לא ייחשב לנו כאיזשהו ניגוד עניינים מבחינת יכולתנו להצביע בעתיד, אבל זה דבר שחשבתי שיש לאפשר אותו, ולא הייתי צריך להוסיף מילים כדי להפריז בחשיבותו. זה סוג של תיקון. אנשים, אני מאמין, הם בני-תיקון כל זמן שהם חיים. זאת אומרת, בכל זמן שבו אנשים חיים, הם בני-תיקון, ואני שמחתי ששרים בממשלה – קודם כול שר הפנים, כמובן, ועוזרו – אני אחרוג מהמנהג של להודות בקריאה שלישית, רק, מפני שאני לא בטוח אף פעם שהחוק שלי יגיע לקריאה שלישית; אני רוצה ללכת על בטוח – אני אודה בקריאה הטרומית כבר, ואם הכול יתפתח אז אני אודה שוב ושוב, משום שאת שבחם של אנשים יש לומר בחייהם. בכל מקום שיש לכם סיבה לומר שבחים על אנשים תאמרו אותם, ושהם ייהנו מזה. לכן אני רוצה באמת להודות לשר אריה דרעי ולצביקה עוזרו הנאמן והנפלא, שתמיד עוזר לנו; לשחר סומך, שהייתה אחת העוזרות שלי, סטאז'רית, והיא בעצם יזמה את החוק הקטן הזה והצנוע הזה; לעוזרי הנאמנים קסם ודרור, נמרוד וגידי, שבעיקר אני מודה להם על כך שהם כל הזמן סובלים אותי – חשבתי להציע אותם להדלקת משואה ביום העצמאות, או לחסידי אומות העולם, צריך להחליט מה לעשות – הם בהחלט עזרו לי; ולכם, חברות וחברים, ולשאר השרים, גם שרת המשפטים וגם השרה גילה גמליאל, שעזרה בקבלת החוק בוועדת שרים. אני נפעם, משום שאצלי זה לא דבר רגיל; אני כמעט השתכנעתי, אדוני היושב-ראש, שאני פסול חקיקה, אבל מכל מיני אינטרסים, אני יודע, ועוברות על זה הרבה מאוד בדיחות – אני לא מתייחס לזה דווקא בהומור – מכל מיני עניינים פוליטיים החליטו השרים לעזור בעניין הזה, ומשרד הפנים לקח על עצמו את המימון של החוק הזה. לכן אני לא אלאה אתכם יותר. תודה מיוחדת לחברתי עליזה לביא, שהיא שותפה לי לאורך כל הדרך, אני גם יודע שלו הייתה אומרת את הדברים בסיומת – היא פשוט לא יכולה להימצא כאן – הייתה אומרת אותם באותה רוח, ואני מודה לכם, ולא אלאה אתכם יותר. תודה רבה על שתתמכו בחוק הזה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את סגן שר הפנים משולם נהרי. אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> תודה ליהודה גליק, שמעודד אותי תמיד. <יהודה גליק (הליכוד):> אני פה בשבילך. <אילן גילאון (מרצ):> ותודה ליהודה גליק שעזב את הר-הבית ונמצא פה בשבילי. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> זמנית. <חיים ילין (יש עתיד):> אני עזבתי את הבית בשבילך. <אילן גילאון (מרצ):> מה זה הבית לעומת הר-הבית? <יהודה גליק (הליכוד):> השלום מתחיל בהר-הבית. בבית. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, הצעת החוק נועדה להסדיר את הפרוצדורה להצבעת אסירים ועצירים בבחירות לרשויות המקומיות כך שיוכלו להצביע בקלפיות שיוצבו בבתי-הסוהר ולא רק בקלפי הקרובה למקום מגוריהם. כיום זכותם של אסירים ועצירים לבחור אינה נשללת בעקבות מאסרם או מעצרם. עם זאת, מאחר שבהליכי הבחירות חל עקרון הריתוק לקלפי, ולפיו בוחר רשאי להצביע רק בקלפי שבה הוא רשום, אסירים ועצירים אינם יכולים כמובן להגיע לקלפי שבה הם רשומים, ולכן בפועל הם לא יכולים לממש את זכותם להצביע. בהתאם להצעת החוק, אסירים ועצירים יורשו להצביע בבחירות לרשויות המקומיות בקלפיות ייעודיות. שר הפנים, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים, יקבע את הסדרי ההצבעה וספירת הקולות בקלפיות אלה. מוצע גם שסוהרים, שוטרים, חברי ועדות הקלפי ומזכירי הוועדות אשר נמצאים ביום הבחירות בבתי-הסוהר או בבתי-המעצר יוכלו גם הם לממש את זכותם לבחור בקלפיות הייעודיות לאסירים או עצירים. כמו כן, מוצע לאפשר הצבעת אסירים ועצירים גם במהלך 72 השעות שלאחר תום שעות ההצבעה הרגילות. נוסף על כך, מוצע לאמץ את ההסדרים הקבועים בחוק הבחירות לרשויות המקומיות ביחס להצבעת חיילים בכל הנוגע למיון המעטפות הכפולות שבאמצעותן יצביעו האסירים והעצירים. אנו מאמינים כי כפי שיש הסדר לגבי הצבעת אסירים ועצירים בבחירות הכלליות, נכון לממש את עוצמת הזכות לבחור גם בבחירות המקומיות. זכות הבחירה לכנסת עומדת בבסיסה של הדמוקרטיה בישראל ומעוגנת בחוק-יסוד: הכנסת. חוק-היסוד חל על כלל האזרחים, ובתוכם אסירים ועצירים, ולפיכך אנו מאמינים כי יש להתיר להם לבחור גם בבחירות לרשויות המקומיות, כפי שנהוג בבחירות הכלליות. משרד הפנים מבקש לתמוך בהצעת החוק, כפוף לתיאום לוגיסטי ותקציבי. אודה למליאת הכנסת על תמיכה בהצעת החוק. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אדוני אילן גילאון, מסכים? ובכן, אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה – הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – בחירות בבתי-סוהר ובבתי-מעצר), התשע"ו–2015, קריאה טרומית. בבקשה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – בחירות בבתי-סוהר ובבתי-מעצר), התשע"ו–2015, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 26 בעד, אין מתנגדים. אם כן, הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – בחירות בבתי-סוהר ובבתי-מעצר) תועבר להמשך דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעות לסדר-היום> <מתקפת הטרור והרצח ההמוני בניס שבצרפת> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום, ונפתח בהצעה הראשונה: מתקפת הטרור והרצח ההמוני בניס שבצרפת, מס' 4459, 4498, 4505, 4518, 4519 ו-4520. אני מזמין את חבר הכנסת יהודה גליק. היות שיש הרבה הצעות לסדר-היום, אנחנו נקפיד על שלוש דקות. בבקשה, אדוני. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת ידידי מאיר כהן, חברי חברי הכנסת המתוקים והיקרים מן האופוזיציה ומן הקואליציה, כשהגשתי את ההצעה הדחופה לסדר-היום הזאת, דיברנו על הפיגוע בניס. מאז כבר היה לנו גם בווירצבורג שבגרמניה, ולצערנו קו ישר מחבר בין הטרור בשרונה בתל-אביב לבין זה שבבריסל, בין זה שבפריז לבין זה שבניס, בין זה שבווירצבורג לבין זה שבעתניאל או בקריית-ארבע. לצערנו, העולם המערבי, באיחור רב, מתעורר להבין שהוא נמצא תחת מתקפה של אסלאם רדיקלי, רצחני, שבוחר בטרור כדרך חיים. אבל, לצערנו, יש לנו כמה בעיות לפנינו; א. התחלנו להתרגל לטרור. בחודש ינואר 2015 היה פיגוע טרור במערכת העיתון "שארלי הבדו". כל העולם עצר; ראש הממשלה נסע להלוויה של עשרה עיתונאים הרוגים, וכל אחד שנהרג הוא כאב גדול. בשבוע שעבר, 84 אנשים נהרגו – כבר אפילו אני לא יודע אם מישהו יודע אם היה סיקור של ההלוויה בכלל. התרגלנו. זאת בעיה ראשונה. הבעיה השנייה: כאן, בישראל, יש עדיין כמה אנשים שמאמינים שהטרור, יש לו תירוצים; אנחנו אשמים בטרור, הכיבוש אשם בטרור, יהודים שעולים להתפלל במקום היחיד הקדוש להם הם האחראים לטרור. ומשום מה, בכל מקום אותו "אללהו אכבר" משמש ופוגע בראש ובראשונה במוסלמים המתונים, שמתנגדים ברובם הגדול לטרור. מורי ורבותי, איזו מחלוקת על טריטוריה הייתה בשנת 1939, כשיותר מ-33 יהודים נרצחו? אני רוצה להזכיר לכם, רבותי, את קריאתו של המופתי דאז, חאג' אמין אל-חוסייני, בדרשה, שכל ההורג יהודי מובטח לו מקום בעולם הבא, שקדמה לטבח ההמוני של תרפ"ט. איזו מחלוקת על טריטוריה הייתה שמונה שנים קודם, בשנת 1931, כשנהרגו 43 יהודים? כמובן, אפשר היה לחזור עוד ועוד. אנחנו חייבים להקפיד – בשום מקרה ובשום אופן לא רק שלא להצדיק טרור, לא לנסות לחפש לו תירוצים והצדקות. אנחנו חייבים לומר שהטרור הוא טרור הוא טרור הוא טרור, ולא משנה מי מבצע אותו, ולהילחם מלחמת חורמה. וגם בכנסת הזאת, כשיש מישהו שמנסה להעביר הבוקר חוק נגד ההסתה לטרור ברשתות החברתיות, יש כמה כאלה שמתנגדים לזה. זה מאבק של כולנו נגד הטרור. תודה רבה, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, אדוני. תודה רבה, מר גליק, שתי שניות לזכותך. יפה מאוד. בבקשה, אדוני, שלוש דקות, ואנו מקפידים על זמנים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, במוצאי שבת נחרדנו לשמוע שוב כמה רוע יכולה חיית האדם להמציא. אני חושב שבחיות היער יש חיות רעות, באופן טבעי, אבל הן לא כל כך מתוחכמות למצוא דרכים איך להרוג אנשים. ושמענו על רציחתם של 84 אנשים, ומאות פצועים, אנשים חפים מפשע שנהרגו באכזריות בלתי אנושית וחייתית, כאשר הוכרז עליהם, על כל בני הארץ הזאת, ובעצם בני כל העולם – כפי שנאמר לפני חודשיים על-ידי "דאעש": דעו כי בארצם של הצלבנים אין דבר כזה חפים מפשע. זאת אמירה נוראה, שמסמלת את מלחמת העולם השלישית, שנמצאת בעיצומה. בעצם המלחמה הזאת החלה באופן לא רשמי ב-11 בספטמבר 2001, בשלהי אלול תשס"א. המלחמה הזאת נמשכת כבר 15 שנים, ומקיפה את כל כדור-הארץ, מאפריקה והמזרח הרחוק עד יבשות אמריקה ואירופה ואסיה הקרובה, אפילו אוסטרליה לא נמלטה מחרב האסלאם הקיצוני. המלחמה הזאת לא תיפסק באופן רשמי בשום תאריך קרוב, אלא כאשר יבוא משיח צדקנו. אנחנו חייבים לדעת גם שאיש לא ינצח במלחמה הזאת, כי המלחמה הזאת היא מלחמת דת ותרבות, שכמותה הייתה בתקופת הצלבנים וצבאות צלאח א-דין, והיא נמשכת עד עכשיו, והיא תימשך, וטועים אלה שחושבים, אותם טרוריסטים, שחושבים שאפשר לכבוש את העולם היהודי, ולהבדיל – הנוצרי, או אלה שחושבים שאפשר את המוסלמים לדכא. זה פשוט לא הולך. טועים גם אלה שחושבים שרק בשם הדת אפשר להביא חרב ודם ורוע בעולם, כי היטלר וסטלין ו-70 שנות קומוניזם ברוסיה הוכיחו כי יצר לב האדם רע מנעוריו, בין אם הוא משתמש בשם הדת ובין אם הוא משתמש בשם הצדק והשוויון הקומוניסטי, ובין אם הוא משתמש בעליונותו של האדם הנאור, כמו הגזע הארי. אברהם אבינו, אבי המאמינים, אמר: רק אין יראת אלוקים במקום הזה, והרגוני. וזה אומר שמי שאין לו יראת שמים הורג אנשים חפים מפשע, ומי שהורג אנשים חפים מפשע אין בו יראת אלוקים. אין דבר כזה אדם שירא מפני אלוקים והוא מסוגל להרוג אדם חף מפשע; הוא פשוט מפחד מאלוקים, הוא יעניש אותו, יש דין ויש דיין. כשהוא מתאבד, העולם לא נגמר, הוא ייתן דין, יש דין גם לאחר החיים. והדרך היחידה שיש, שפתוחה לכבשה בין 70 זאבים, כמו העם היהודי – המאוים בכל הדורות, בכל הארצות, וגם במלחמה הזאת, שכאילו היא בין הנצרות והאסלאם – המרכז הוא העם היהודי. ולכן, אנחנו רוצים לומר שרק בדרך התורה, ביראת השם, נוכל, בעזרת השם, להינצל מחרב האויב. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, כבודו. אני מזמין את חבר הכנסת מרגי; בבקשה, אדוני. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, חיליק. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מרגי. בבקשה, כבודו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> נכבדי כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, קודם כול, תנחומי הכנים לאומה הצרפתית על הטבח המזעזע הזה, שמוכיח לנו דבר עקרוני: שכולנו פה, במדינה הזאת, ובעולם המערבי ובעולם בכלל, צריכים להבין – ואני מאמין ומקווה שגם השר לוין יסכים למה שאני אגיד כאן – שהעולם המוסלמי, אויבינו, והפלסטינים, מחולקים לשני חלקים: אלו שרוצים לחיות פה לצדנו ואלו שרוצים לחיות פה במקומנו. וכשאני אומר "במקומנו", אני לא מדבר רק על הישראלים, או היהודים, אני מדבר על המערביים בצרפת, בלוס-אנג'לס, בניס, בכל מקום אחר בעולם. אבל חשוב להבין את זה. אני אומר את זה גם לך, ידידי יהודה. אלה שני החלקים שאנחנו צריכים להביט אליהם כשאנחנו מדברים עם העולם המוסלמי והערבי, ואני, אולי בניגוד להרבה אחרים, מדבר עם הרבה גורמים בעולם הערבי והמוסלמי, ואני שואל אותם: לאן אתם שייכים? אתם שייכים לאלה שרוצים לחיות פה במקומנו, או לצדנו? עכשיו, אם הם עונים לי: במקומכם – ויש כאלה, השר לוין; הם עונים לי: אנחנו רוצים להשמיד אתכם, רוצים להעיף אתכם – אני אומר להם: זאת השיחה האחרונה שתהיה לי אתכם, והשפה היחידה שבה אנחנו נדבר עם אנשים שכמותכם זה דרך כוונות הרובה, וחיילינו האמיצים, של צה"ל. לא תהיה דרך אחרת. לכוח, לרוע, משיבים בכוח, כדי להגן על עצמנו. בגלל זה יש לנו את צבא הגנה לישראל. אבל – וזה חשוב במיוחד לנו, במזרח התיכון, להבין – יש גורמים בעולם המוסלמי הפרגמטי, סוני ברובו, שרוצים לחיות פה לצדנו. כאלה שרוצים לחיות נורמלי באירופה, בשכונות השונות, ואירופה נמצאת בבעיה היום, אבל יש גם כאלה. ויש גם פלסטינים, יהודה, שרוצים לחיות פה לצדנו. שמבינים את מה שאני מקווה שהם מבינים, שמדינת ישראל פה להישאר לנצח נצחים, חזקה, חסונה. כרגע אני יותר מפחד מעצמנו, שפוגעים בעצמנו, מאשר מאחרים, עם כל השיח הפנימי וההסתה והמדיות החברתיות. אבל יש פלסטינים ויש אנשים בעולם הערבי הפרגמטי שמבינים את זה, ואני אומר לך, יהודה, ואני מקווה שתסכים אתי: ישראל צריכה להיאבק בכל הכוח, מלחמת חורמה, בכל מי שירים ידו על ישראל או על העולם החופשי, אבל בוודאי נגד כל מי שיחליט או יחלום יום אחד שהוא רוצה לחיות פה במקומנו, ולאנשים האלה אנחנו נגיד: תעשו מה שאתם רוצים, אבל תדעו לכם, במקומנו לעולם לא תחיו פה, אנחנו פה כדי להישאר. אבל יש לנו גם חובה, במנהיגות, בממשלה אמיצה, לדבר ולנסות, לא בטוח להצליח, למצות הליך מדיני מול אלה שאומרים, לפחות – והמבחן יהיה עליהם – שהם רוצים לחיות פה לצדנו. אז אנחנו חזקים צבאית, וכוחנו נטוי ורב, אבל אנחנו פחות חזקים בנושא המדיני, ויהודה – וזה משפט סיכום, אני יודע שסיימתי – הוכחנו בעבר, נגד גדולי אויבינו, אפילו אויבים קצת יותר גדולים מהפלסטינים, מצרים וירדן, שהנשק הכי חזק שלנו מול האויבים הגדולים והמרים שהיו אז זה הסכם השלום אתם. ולכן אני אומר: כוח צבאי תמידי לצד מדיניות וקו מדיני אמיץ, לא אחד על חשבון השני, אחד לצד השני, זה המסר שצריך להיות לנו, וזה מה שאני קורא לממשלה הזאת גם לעשות. תודה, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מרגי, בבקשה, ולאחר מכן ישיב השר לוין. בבקשה, אדוני. <יעקב מרגי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, תחילה, תנחומים למשפחות הנספים בצרפת, בתוכן כמה משפחות יהודיות, וכן החלמה מהירה לפצועים. חברי חברי הכנסת, גלי הטרור האחרונים בעולם בכלל ובצרפת בפרט מבשרים על תקופה חדשה, המאופיינת בחוסר ודאות, חוסר ביטחון לאוכלוסיות בכלל ובפרט לקהילות היהודיות בצרפת ובעולם כולו – ובכלל, בעולם המערבי. רק בצרפת, אם נמנה, בלי לרדת לעומק, מה שהזיכרון נותן לנו: הפיגוע במשרדי המערכת של "שארלי הבדו", "היפר כשר" – המרכול הכשר, בית-הספר בטולוז. אם נזוז קצת במפה: בריסל, גרמניה, טורקיה. אם נתחיל למנות את כל הפיגועים וגלי הטרור האחרונים, הזמן יכלה והמה לא יכלו. גל טרור מטורף, קיצוני, חסר מטרה – חוץ מאשר קיצוניות מטורפת שמעודדת להביא לאנרכיה. אני מנסה לחשוב, מה הם רוצים? הם כל כך נהנים מהמראות של ההרס, החורבן והאנרכיה בסוריה? זאת דוגמה, חיקוי, שהם רוצים אותה לכל העולם המערבי? ואני אומר להם, כפי שזה קרה בתחומים אחרים שהם לא טרור: מי שמעודד טרור כלפי מדינות אחרות או כלפי עמים אחרים, בסוף זה חרב מתהפכת. ראינו זאת, לא צריך מדע מדויק, לא צריך חוקרים. צריך לראות מה קורה סביבנו כאן, במזרח התיכון, וקצת לזוז מערבה, לצפון-מערב, כדי לראות מה קורה במדינות, ההרס והחורבן. לכן, אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן. מכאן הקריאה, מהמקום הזה, מכנסת ישראל, קריאה לעולם להתפכח, לפתוח עיניים, לשלב ידיים ולהתמודד עם גלי הסתה ההולכים ומתפשטים כמחלה ממארת ברשתות החברתיות. רבותי, בשניות הנותרות: האי-ודאות וחוסר הביטחון של הקהילות היהודיות בצרפת מביאים אותם לעלות לארץ. החשש שלי הוא שבגלל הכישלון של מדינת ישראל בקליטת יהודי צרפת – הם מתמודדים היום עם קשיי קליטה, משבר חברתי, קשיי קליטה במקומות התעסוקה, רבים מהם אקדמאים במקצועות הרפואה – מובטלים, חוסר במסגרות חינוכיות מתאימות, ויש התעקשות שאני לא מבין אותה; למה לא, למה לא להקים מסגרת לתקופת-מה, או שאחד ממוסדות החינוך הפנימייתיים, כפרי-הנוער, יאמצו איזו מסגרת חינוך ייעודית לעולים מצרפת כדי שיקלו עליהם את הקליטה. החשש – ובזה אני מסיים – הוא שגלי הטרור בצרפת יביאו אותם להגר למדינה אחרת, שגם שם הביטחון שלהם לא מובטח. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. השר לוין, בשם הממשלה, בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, ראשית אני מודה למגישי ההצעה על כך שהעלו את הנושא החשוב הזה. מיותר לומר, כמובן, אבל נדמה לי שאסור לנו להתעלם מאירועים כאלה, גם אם הם מתרחשים מחוץ לישראל. ודאי שממשלת ישראל מגנה את הטרור בכל מקום בעולם, בוודאי את האירוע הנורא הזה שקרה בניס, את מה שהתרחש בגרמניה. אני רוצה לומר ששיתוף הפעולה של ישראל עם צרפת במאבק בטרור הוא שיתוף פעולה מתמשך. לצד העובדה שכמובן הקונסולית הכללית שלנו במרסיי יצאה לניס בעקבות האירוע, נפגשה עם ראש העיר והביעה כמובן את הסולידריות של ישראל עם ניס ותושביה – והיא ביקרה, כמובן, גם את הקהילה היהודית במקום – הרי ששיתוף הפעולה הזה מתקיים לאורך זמן בכל הרמות, כולל דיאלוג לוט"ר שנתי שמתקיים בין משרדי החוץ, כולל ביקורים של משלחות פרלמנטריות, שהאחרונה שבהן הייתה כאן בחודש יוני, על מנת ללמוד על תפיסות הפעולה הישראליות בתחום הלוחמה בטרור. אנחנו בהחלט עומדים לרשות הצרפתים ומסייעים להם ככל הניתן במאבק הזה, שהוא כבר מזמן מאבק גלובלי. יחד עם זאת, אני מוכרח להעיר כמה הערות. הראשונה, אני חושב שהגיע הזמן שמדינות בעולם, בפרט במערב-אירופה, תבֵנה שמדינת ישראל, בגלל המיקום שלנו והמציאות המיוחדת שאנחנו מתמודדים אתה, עומדת בחזית של מאבק שהוא מאבק שלהם לא פחות משלנו. אנחנו כאן מגינים – צריך לומר את האמת: לא פעם בגופנו, בוודאי בגופם של אנשי הביטחון – לא רק על עצמנו אלא על כל העולם החופשי והמערבי. אפשר לצפות – הייתי אומר, ואפילו לדרוש – ממדינות מערב-אירופה לתת לישראל הרבה יותר גיבוי, הרבה יותר תמיכה במאבק הזה ולעסוק בבעיות האמיתיות שאנחנו נדרשים להתמודד אתן באזור, ובראשן בעיית הטרור האסלאמי הקיצוני הרצחני, ולא בכל מיני עניינים אחרים שמשום מה נמצאים במרכז תשומת הלב, כמו השאיפה הכל-כך טבעית ומובנת של בני עמנו לשוב ולחדש ימיהם כקדם ברחבי ארץ-ישראל. חבר הכנסת בר, אני מוכרח לומר לך, אני מבין בהחלט את השאלה שאתה שואל את האנשים, כפי שתיארת, ואני מבין שאתה אומר שזו שיחתך האחרונה עם אלה שאומרים לך בכנות שהם רוצים להשמיד אותנו. אני הרבה יותר מוטרד מאלה שלא אומרים לך בכנות את האמת, והם כנראה הרוב, חבר הכנסת בר; שרק מעמידים פנים שהם כאילו רוצים באיזשהו תהליך של שלום, שהם כאילו משלימים עם קיומנו כאן, באזור הזה. לצערי הרב, הם הרבה יותר מסוכנים, משום שהם מיישמים הלכה למעשה את כל הרעיון הבסיסי שהיה אולי נר לרגליה של מה שמכונה התנועה הלאומית הפלסטינית מימיה הראשונים, והוא הרעיון של השלבים: נדחק אותם שלב אחר שלב, פעם בדברי כיבושין ופעם במלחמה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> זה בדיוק מה שישראל עושה. <שר התיירות יריב לוין:> אני חושב שזה הדבר המסוכן ביותר. אני מוכרח לומר לך, חבר הכנסת בר, אני חושב שמדינות אירופה משלמות היום מחיר כבד על התמימות. לצערי, הן עדיין לא התפכחו ממנה, כפי שאולי נדרש. לנו אין פריבילגיה כזאת. המחירים שאנחנו נשלם על תמימות הם מחירים הרבה יותר כבדים, אפילו ממה שהם משלמים היום. לכן אני מציע לנו היום – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אילו זאת הייתה ההנחה של בגין, לא היה לנו שלום עם מצרים. <שר התיירות יריב לוין:> – – להיות הרבה פחות תמימים. הרבה פחות תמימים בעניין הזה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה היה קורה אם היית מציע את זה למנחם בגין בשנות ה-70? תגיב רגע. החשדנות הזאת, מה היה קורה אתה? <שר התיירות יריב לוין:> תראה, חבר הכנסת בר, אני אשמח לנהל פה פעם דיון על כל סוגיית הסכמי קמפ-דייוויד והמשמעויות שלהם. יש להם כמובן הרבה מאוד יתרונות. צריך גם לומר את האמת, שהקונספט שבנינו שם, של גירוש ישראלים ויהודים מבתיהם והריסת יישובינו עומד לנו היום לרועץ כאשר אנחנו מנסים להגיע להסכמים בכיוונים אחרים, כי אחרי התקדים הזה קשה מאוד להגיע לתוצאות אחרות. אפשר לקיים על הדבר הזה דיון עומק רב ומרחיק לכת. אפשר גם לשאול את השאלה עד כמה ההסכם שלנו הוא הסכם עם ההנהגות בעולם הערבי ופחות עם העמים, ואני מאמין גדול שההסכם צריך להיות הסכם בין עמים ולאו דווקא משהו שרק ההנהגות – ואחר כך בשטח הדבר הזה לא מחלחל. היום התקיים כאן דיון מאוד חשוב, של השדולה לעידוד שיתוף פעולה אזורי, בראשותם של חברי הכנסת פרי, מיכאלי ואורן. אני אמרתי בדיון הזה שאני קורא לשרי התיירות מהמדינות שיש להן יחסים דיפלומטיים אתנו ואלה שאין להן, באזור שלנו, לבוא ולהיפגש ולעבוד ביחד ולעשות דברים. אני מקווה שקריאתי תיענה, אבל אמרתי לך, אני גם לא כל כך תמים, אז נצטרך לראות עד כמה ההיענות לעניין הזה תהיה באמת גדולה לאורך זמן. לכן אני חושב, ואני אומר בשורה התחתונה, אנחנו בהחלט מזועזעים מהאירוע הנורא הזה, מביעים לא רק תנחומים אלא גם הזדהות אמיתית עם הכאב, לא רק של משפחות הקורבנות אלא גם של הפצועים ושל כל מי שנפגע באירוע, ובכלל, כל תושבי ניס ואזרחי צרפת. אנחנו בהחלט חושבים שמדינת ישראל לא רק נכונה לשתף פעולה ולהמשיך לעזור במאבק בטרור אלא גם ראויה להרבה יותר גיבוי כאשר היא עושה זאת. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. מה מציע אדוני השר? <שר התיירות יריב לוין:> לי אין בעיה, מה שיגידו המציעים. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, חיליק, האם אתם מסתפקים, או לאן להעביר את זה? מר מרגי, חבר הכנסת גליק, אדוני? <קריאה:> – – – <קריאה:> להסתפק. <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי, אז אנחנו נסתפק בדיון הזה. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו נסתפק. תודה. אנחנו נסתפק בדיון הזה. <הצעות לסדר-היום> <שכר נמוך והיעדר תנאים סוציאליים למטפלות במשפחתונים של משרד הכלכלה> <היו"ר מאיר כהן:> נעבור להצעות לסדר-היום הבאות: שכר נמוך והיעדר תנאים סוציאליים למטפלות במשפחתונים של משרד הכלכלה, מס' 4443, 4455, 4476, 4501 ו-4506. אני מזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; בבקשה, גברתי. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, לפני יומיים מנהלות המשפחתונים בארץ, שהן בעצם 3,700 משפחתונים, קיימו שביתה ליום אחד, שביתת אזהרה. הן מנסות ומנהלות משא-ומתן עם משרד הכלכלה, האחראי עליהן, כבר יותר משנה, בניסיון לשפר, ולו במקצת, את מצב ההעסקה שלהן. למי שלא יודע, מטפלות המשפחתונים, שמטפלות בכ-18,000 ילדים, תינוקות, עובדות כ-10 שעות או 11 שעות ביום, ומשתכרות פחות משכר המינימום. הן מטפלות בתינוקות בבתים שלהן, הופכות את הבתים שלהן למשפחתונים. משרד הכלכלה מבקש מהן לרהט את המקום, מבקש מהן להכין את החדר למשפחתון, לנקות אותו, לקנות את כל הציוד, ומשלם להן תעריף בזוי ועוד קורא להן עצמאיות. אני, לימדו אותי שאדם עצמאי, שעובד כעצמאי, הוא בעצמו קובע את התעריף שהוא רוצה לגבות, הוא בעצמו קובע את ימי העבודה שלו, הוא בעצמו קובע מתי יש לו חופש ומתי אין לו חופש. אבל משרד הכלכלה החליט ליצור איזשהו מצב כזה שעוד לא הכרנו כמותו: לא שכירים, עצמאים, אבל התנאים אפילו יותר גרועים משל שכירים. אין להן עצמאות אפילו לשבת שבעה על יקיריהן כאשר הם נפטרים, כאשר אני שומעת ממנהלת משפחתון שהיא הייתה צריכה, באותו יום שהיא איבדה את אימא שלה, לעסוק דבר ראשון בלמצוא לה מחליפה, להתקשר להורים, לבקש שיעבירו את הילדים, ועוד הייתה צריכה להוציא מהכיס שלה כדי לשלם למחליפה שהסכימה לטפל בילדים. איך אפשר לקבל על עצמנו מצב שבו ממשיכות הנשים האלה – ואחרי 30 שנה של עבודה כזו, שבה גידלו דורות של ילדים, הן יצאו לפרישה בלי פנסיה? מישהו יכול לישון בלילה כאשר הוא יודע – בעצם, ראש הממשלה, שר הכלכלה, הוא כן יכול לישון בשקט כאשר אלפי נשים, שטוענים שרוצים להוציא אותן לעבודה, הוא מוציא אותן קודם כול לעבודת פרך בגרושים, בפחות משכר מינימום, ומוציא אותן, בזיקנתן, לעוני – זורק אותן לעוני. כבר שנה מנסים להגיע לאיזושהי פשרה עם משרד הכלכלה, והן נזרקות בין משרד הכלכלה למשרד האוצר. עד מתי הביזיון הזה יכול להמשיך? ממשלה שאומרת שהיא משקיעה כסף כדי לעודד נשים לצאת למקום עבודה וליצור מקומות עבודה, כדאי לה לא להגיע למצב שהענף הזה יקרוס; ממילא המדינה לא נותנת מקומות וטיפול לכלל הילדים, אז אל תיתנו לענף הזה לקרוס, ואל תיתנו גם לנשים לסבול בצורה כזאת. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אורי מקלב. לאחר מכן ישיב השר לוין. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, אני שואל אותך, מה היית עושה אם היה בא עובד לפניך והיה אומר לך: תשמע, אני עובד במקום עבודה שבו אין לי תלוש משכורת, אין לי הפרשה לפיצויים, אני צריך להפריש לעצמי לפנסיה, אם בכלל זה גלום במשהו, ככה; יש לי חופש – זה מה שהמעביד שלי נותן לי – של שלושה ימים בשנה, וזה, גם אם אני כבר עובד 25 שנה, עם ותק של 20 שנה, 25 שנה, אני נשאר עם שלושה ימי חופש. זה המעסיק שלי, אלה התנאים שלו. הוא אומר, חוץ מזה, שאין בכלל ימי מחלה. מה זאת אומרת? אתה עובד אצלי במפעל, ואם אתה עכשיו חולה, וחולה מאוד, אז תביא לך ממלא-מקום, ובאחריותך. זאת אומרת, ממלא-מקום שיהיה מספיק מיומן ויש לו הכושר והיכולת לעבוד במקומך. כפי שהזכירה חברת הכנסת, יושבת-ראש הוועדה למעמד האישה, היא אמרה נכון, שבעה – או בכלל אין; אם יש לך משהו ואתה חייב להיעדר – אתה אב שכול, חס וחלילה – לא, אתה לא יכול, ואם כן, תביא לך מישהו. יש ימי היעדרות שמקובלים בכל המשק, בכל מעסיק – אין לך את זה. לא רק זה, שעות העבודה שלך הן תשע שעות, אבל זה נטו: רק לעבוד תשע שעות. כל מה שצריך – הסידורים, אחרי יום עבודה אתה צריך לנקות את כל הסביבה שלך, אתה צריך להכין את זה ליום המחרת, ויש לך עוד שעת עבודה, ובעצם אתה מקבל פחות משכר מינימום, וככה המעסיק האכזר הזה מעסיק כמה אלפי עוסקים, ועוד אומר לך: אבל אתה צריך לבוא בשעות אלה ואלה, אלה שעות העבודה שלך, זה השכר שנקבע, אני קובע לך את השכר – כמה השכר, ואני מפעיל עליך פיקוח ורגולציה של 100 קילו. מה היית אומר על זה? וזה, מי המעסיק הזה, אתה יודע מיהו? משרד הכלכלה. הוא המעסיק האכזר הזה, מול אותם אלפי עובדים, שהם צריכים להחזיק את הילדים שלנו. איך היינו מרגישים? בין אם אני שכיר, בין אם אני עצמאי, אני יודע שמי שעובד כשהוא ממורמר, שמתעמרים בו, התוצאות – בהתאם. אז אם זה באחריותך ואתה רוצה שהוא ייצר לך צלחת, בסדר, אבל הוא שומר על הילדים שלנו מגיל אפס עד גיל שלוש, אותה עובדת, אותו עובד במשפחתונים – ואני לא מגזים בשום דבר, והמעטתי בעניין התנאים שלהם ובצורת ההעסקה שלהם. אתם – וזו הדרישה שלהם, ועם זה הם צריכים להתמודד, שנה אחר שנה. לפני שנה השתתפתי בהפגנה שלהן – לא האמנתי, הן אמרו לי: אנחנו מפגינות? אנחנו מטפלות. לא רצינו שום מקום עבודה עם מרפקים, בסך הכול מטפלות בילדים, זה מה שאנחנו רוצות לעשות, בלי שום דבר, ותראה מה התוצאה של הדבר. ואני רוצה להגיד לך שהיום יש יותר ויותר דרישה למשפחתונים האלה, מבחינת המיומנות שלהם. היום, אני מסתובב כאן בכנסת, אימהות צעירות באות אלי ואומרות לי: אנחנו זוכרות משפחתונים, מטפלות, בלי שאנחנו יודעים מיהן, אנחנו לא יודעות. היום, אחרי הסיפורים ששמענו, אנחנו רוצות משהו עם פיקוח. ויש את הפיקוח. הפיקוח הזה, הוא נעשה במאה אחוז, בלי שאנחנו דורשים מהם שום דבר. <היו"ר מאיר כהן:> תודה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> ועכשיו, ובזה אני אסיים. המשוואה הזאת, שהוא מצד אחד לא שכיר ומצד אחד הוא לא עצמאי, הוא עצמאי ושכיר ביחד, זה נקרא עבדות 2016, וזה אנחנו, תחת חסות של ממשלת ישראל. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. השר לוין, בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, במהלך החודשים האחרונים הנהלת האגף למעונות-יום במשרד הכלכלה קיימה כמה דיונים עם גורמים הנוגעים למערך המשפחתונים, שעסקו בסוגיות הליבה שנוגעות לכל ההתנהלות של המערך הזה. אין חולק שנושא המשפחתונים מהווה שירות משמעותי לצורך תמיכה בהורים עובדים, וכמובן, המשרד רואה חשיבות רבה בתמיכה בו ובחיזוקו. ישנן בהחלט בעיות, נדמה לי שחלק מהן מנו כאן המציעים. אף אחד איננו מקל ראש בבעיות האלה, ויש באמת צורך ורצון להתקדם ולהגיע לפתרונות. כמובן, הדברים מורכבים ולא פשוטים ויש להם גם היבטים תקציביים בלתי מבוטלים. משרד הכלכלה והתעשייה נקט כמה צעדים כבר עכשיו על מנת לשפר את תנאי העבודה של מטפלות במשפחתונים, ובכלל זה הוספו ימי חופשה – נוספים – שניתן לקחת בצורה גמישה יותר ולהחזיר אותם בסוף השנה – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ניתנה אפשרות לממש את הזכאות לשלושה ימי בחירה ברצף ולא כל יום בנפרד, כפי שהיה עד היום. וכרגע גם עומד להערות הציבור, כמתחייב, נוהל חדש, שיאפשר יציאה של מטפלות ליום לימודים אחד בשבוע על מנת לתרום גם להן, מעבר לצד של השכר, גם את הידע וההשכלה שישמשו אותן בכל פעילותן. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> מי ישלם למחליפה? <שר התיירות יריב לוין:> לעניין סוגיית ההפרשות לפנסיה, צריך לומר שהתעריף עודכן בעבר, כך שיכלול גם את רכיב הפנסיה. עם זאת, בעניין הזה גם נעשית איזושהי בחינה על מנת לבחון אם יש צורך בעדכון נוסף. כמובן, בעדכון התעריף הקרוב לקראת שנת הלימודים הקרובה יבוא לידי ביטוי גם עדכון של שכר המינימום, וכפי שאמרתי קודם, הנושא עדיין נבדק על כל היבטיו. יש בהחלט רצון לסייע. הדברים, כפי שכולנו יודעים, הם בסופו של דבר גם תלויי תקציב – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אדוני, אבל כל מה שאתה – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ואני רוצה לסיים, אדוני, באמירה אחת. אני חושב שבעניין אחד בוודאי לא תהיה כאן מחלוקת. אני חושב שכל המטפלות העוסקות במלאכה הכל-כך רגישה וחשובה הזאת באמת ראויות לכל הערכה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> הן רוצות כסף, לא רק הערכה. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת תומא, בוודאי. מה אדוני מציע? <שר התיירות יריב לוין:> מה שיבקשו המציעים. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אנחנו רוצים להעביר את זה לדיון בוועדה. <היו"ר מאיר כהן:> באיזו ועדה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> מעמד האישה. זה מציע דב. דב מציע – – – <היו"ר מאיר כהן:> מעמד האישה. אני אתן לדב – – – שנצביע. <קריאה:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי. מה החלטתם? אצלך. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כן. <אורי מקלב (יהדות התורה):> מעמד האישה. <היו"ר מאיר כהן:> מעמד האישה. אנחנו רק נצביע על זה, ונאפשר לדב חנין – בבקשה, אדוני – הבעת דעה. דקה מהצד. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני, אני שמח שההצעה הטבעית להעביר את הנושא הזה לוועדה לקידום מעמד האישה, לא צריך אפילו שאני אנמק אותה ברמה הפורמלית, כי כולם מבינים שזה הדבר ההגיוני והנכון. אני רוצה לומר לך, אדוני השר, ואנא העבר את זה גם לשר הכלכלה: הסוגיה של מה שקורה עם המטפלות במשפחתונים, זה פשוט בלתי נסבל. זו התנהלות שאי-אפשר להבין אותה פשוט. נשים שאנחנו נותנים להן לטפל בילדים, מטילים עליהן אחריות מאוד מאוד גדולה ונותנים להן לעבוד בתנאים לא תנאים, בשכר לא שכר ובמעמד לא מעמד. אני באמת מבקש ממך, ברמה האישית, זו סוגיה שבאמת צריך להעלות אותה מול השר, כי מול המערכת המקצועית הדברים זזים באופן מאוד מאוד נקודתי ואטי, והסוגיה הזו מחייבת שינוי גדול ומהיר. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מציעים להעביר את ההצעות לסדר-היום לוועדה לקידום מעמד האישה. בבקשה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> ובכן, שישה בעד, אין מתנגדים. ההצעה שכר נמוך והיעדר תנאים סוציאליים למטפלות במשפחתונים של משרד הכלכלה תעבור לדיון בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. בבקשה. <הצעה לסדר-היום> <דוח: מחלקת המדינה מימנה התנגדות לראש הממשלה נתניהו בבחירות> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום מס' 4417, 4425, 4428, 4496 ו-4523 – דוח: מחלקת המדינה מימנה התנגדות לראש הממשלה נתניהו בבחירות. אני מזמין את חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח; חבר הכנסת יגאל גואטה – בבקשה, כבודו. <יגאל גואטה (ש"ס):> כנראה היחיד בבית הזה שעומד להגן על ראש הממשלה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לראות את הרגע הזה – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> אתה עכשיו תשמע. <היו"ר מאיר כהן:> מה, מה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> כאלה סנגורים – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברים, רק אחרי 48 שעות אינטנסיביות, אני מבקש לעמוד בלוח זמנים. <יגאל גואטה (ש"ס):> ללא שינה כמעט. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <יגאל גואטה (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, כן, כנראה שאני צריך לעמוד פה ולהגן על ראש הממשלה, כי זו באמת התנהלות פושעת. בחירות לראשות הממשלה, כמו גם בחירות לכנסת, הן נשמת אפה של הדמוקרטיה, כל דמוקרטיה, והן הכרחיות לקיומו של משטר דמוקרטי אמיתי. נהוג לכנות את יום הבחירות יום חגה של הדמוקרטיה. והנה נפל דבר, מתברר שיש מי שניסה לחבל בחלק הדמוקרטי של ההליך הזה. יושבים באמריקה אנשים ששלטון הימין מאוס בעיניהם ויש להם אג'נדה שמאלנית. עד כאן זו זכותם וזה לגיטימי, אבל מכאן ואילך זה כבר לא זכותם ולא לגיטימי. להתערב באופן בוטה בבחירות בישראל, כפי שאמרתי בעבר, זה הון-שלטון בהתגלמותו וזו חציית קו שאי-אפשר לשתוק עליה; להשקיע כספים עלומים בפעילי בחירות כדי להטות תוצאות, זה באמת כבר איום ונורא. כולם מתפלאים למה הם ניסו להסתיר את העקבות, ואני בכלל לא מתפלא. כל מי שמכה את רעהו בסתר בדרך כלל מתאמץ להסתיר את זה, ועל כך אמרה התורה "ארור מכה רעהו בסתר". ואולי מילה אחת מכאן באמת לראש הממשלה, שאני אינני מחסידיו המובהקים, מודה ומתוודה, אבל כשצריך למחות ולומר את האמת, אז כנראה אני היחיד כאן שבא למחות ולהגן על כבודו של ראש הממשלה; וגם לכל חברי חברי הכנסת שמושפעים מהכסף של אילי ההון הרפורמים: לכסף הזה אולי אין ריח, אבל יש לו צבע פוליטי ברור. ואני פונה לראש הממשלה מכאן: אם תבדוק, אין לי ספק שתמצא שהכסף הזה הוא אותו כסף והמקורות הם אותם מקורות. הם לא אוהבים אותך ולא את התומכים בך, הם פשוט משתמשים בך, ובבוא העת הם שוב ישקיעו מכספם כדי שתפסיד את הבחירות הבאות. ועם כאלה אוהבים, מי צריך בכלל אויבים. ולידידי מהשמאל מילה אחת. אתם, אבירי הדמוקרטיה וחופש הבחירה, כמה זעמתם וקצפתם כשנדמה היה שראש הממשלה מנסה להתערב במערכת הבחירות באמריקה. זו התערבות בוטה ופסולה, אמרתם. וכעת מה תגידו, זו התערבות לגיטימית? מדוע קולכם נדם? אדוני היושב-ראש, אם פרשה זו לא נחשפה אלא כדי להביך מעט את הרפורמים הצבועים, יהיו מי שיהיו – והיה זה שכרנו. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יואל חסון – לא נמצא. אדוני השר, השר לוין, יענה בשם הממשלה. בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, אני מודה לחבר הכנסת גואטה שהציל פה את כבוד השאילתה, ובאמת העלה נושא ראוי לדיון. חבר הכנסת חסון, אין מה לעשות. <קריאה:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> אני מוכרח לומר, חבר הכנסת גואטה, כך: קודם כול, אני הייתי מצפה לשמוע קול זעקה נורא מהצד הזה של המליאה כשהדברים האלה התפרסמו, כפי שאתה אמרת, ולו מהטעם הפשוט ששמענו קולות זעקה נוראיים כאשר הטילו דופי והאשימו את ראש הממשלה כאילו הוא התערב בבחירות בארצות-הברית, דבר שלא היה ולא נברא. אז שמענו זעקות אימים. ונדמה לי שאחת הבעיות הגדולות של חלק מאנשי האופוזיציה דהיום, מעבר לתפיסות העולם, היא חוסר ההבנה שבסוף ראש ממשלת ישראל הוא לא רק האיש אלא גם המוסד, ושבלהיטותם לראות את ראש ממשלת ישראל מתחלף הם מוכנים לכל דבר ומתעלמים מהרבה מאוד דברים, ושוכחים בסוף שהשורה התחתונה היא לא רק ניסיון לפגוע ביכולתו של אדם כזה או אחר להיבחר אלא היא פגיעה אנושה בדמוקרטיה הישראלית ובעצמאות ובריבונות שלנו, שאין לקבל. אני חושב שאי-אפשר, אגב, להטיל את כל העניין הזה לפתחו של הממשל האמריקני, וידוע ההסבר שישנו בעניין הזה, ויש מי שיראו בו מספק או פחות מספק. אבל בכל מקרה, אי-אפשר לנקות מאחריות את אותם גורמים שעשו שימוש בכספים האלה ובכספים אחרים, תוך עקיפה של חוקי הבחירות, תוך ניצול איזה פרצה, הייתי אומר – ככה, מתפתל כזה – כדי לנסות לעוות את ההליך הדמוקרטי שמתקיים כאן ולהחליף שלטון בישראל; ניסיון, אגב, שכשל, וזאת תעודת כבוד גדולה מאוד לציבור הישראלי, שלא נהה ולא שעה אחרי הכספים האלה, שהורעפו על תועמלנים, מסיעים וסוקרים ודברים כאלה ודברים אחרים, ובכל זאת הצביע כפי שהצביע. אני חושב, אבל, שגם צריך להסיק מסקנות. והמסקנה המתחייבת מהעניין הזה, בלי שום קשר למחלוקות שציינתי קודם, מה בדיוק הייתה מידת המעורבות של הממשל – – – <היו"ר מאיר כהן:> סגנית היושב-ראש נאוה בוקר, לא מדברים בטלפון. <שר התיירות יריב לוין:> אני חושב שמסקנה אחת היא ברורה לחלוטין, ואני מצפה מהצד הזה להצטרף אליה. המסקנה היא שצריך להעביר ולסיים באופן מיידי את חקיקת החוק שמכונה חוק 15V, משום שהחוק הזה, בניגוד לכל הדמגוגיה, הוא הכרחי כדי להגן לא על צד זה או אחר של המפה הפוליטית ולא על מועמד כזה או אחר לראשות הממשלה; הוא חיוני כדי להגן על מדינת ישראל ועל הדמוקרטיה שלה, כדי שההחלטות כאן תתקבלנה על-פי דעתם של אזרחי ישראל בהליך בחירות שוויוני והוגן, ולא על-פי ניסיונות של תכתיבים של גורמים זרים בהליך בלתי שוויוני ופסול מיסודו. ולכן אני מבקש לנצל את ההזדמנות הזאת כדי לקרוא לכם לעשות חושבים ולהצטרף לתומכים בחקיקה החשובה הזאת. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת גואטה, האם אתה מסתפק בדברים או שאתה רוצה להביא את הנושא לדיון באחת הוועדות? <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אתה מסתפק בדברים. תודה רבה, אדוני, תודה רבה לאדוני השר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הבעת דעה. <היו"ר מאיר כהן:> הבעת דעה מהצד – דקה. בבקשה, חבר הכנסת חסון. אנחנו ניתן דקה מהצד לחבר הכנסת יואל חסון להבעת דעה. בבקשה. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> הייתי נותן גם לך, גואטה. תאמין לי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני מאוד מודה לך. אדוני השר, יש לך יכולות לעשות מכל עכבר הר. באמת נחמד שזה מאפשר לך להציג כאן אתוס גדול, שהיה כאן ניסיון להחליף שלטון בישראל. אז קודם כול, אני אומר לך, אדוני השר: בסדר, לגיטימי להחליף שלטון בישראל. זו מדינה דמוקרטית ואפשר לפעול להחליף ממשלה בישראל. עד כמה שאני יודע, לא הודבקת לכיסא שאתה יושב עליו. אז זה דבר ראשון. דבר שני, אדוני, אתה מדבר פה גבוהה-גבוהה על התערבות במערכת הבחירות; מחלקת המדינה אמרה שכסף אמריקני – אתה יודע, אדוני, מדובר על 300,000 ומשהו דולרים שהגיעו לארגון, שלא היה מעורב, שנה ומשהו לפני הבחירות; 300,000 דולר יחליפו שלטון בישראל, אדוני? 300,000 דולר? אתם, שהוצאתם בבחירות האלה למעלה מ-60 מיליון שקל? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <יגאל גואטה (ש"ס):> בסדר, זה לא כל – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז לכן אני מציע, לסיכום, אדוני, לקחת את הדברים בפרופורציות, ויותר חמור – לשים לב שכל ההתעסקות הזאת בעניין לא גורמת נזק ליחסים שלנו עם ארצות-הברית. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, חבר הכנסת חסון. על זה נאמר: דין פרוטה כדין מאה. <הצעות לסדר-היום> <מצוקה חסרת תקדים בכלביות בישראל> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעה הבאה לסדר-היום. האם השרה תשיב? <קריאה:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> מאה אחוז, תודה רבה. חברת הכנסת יעל גרמן – בבקשה, גברתי. הצעות לסדר-היום בנושא: מצוקה חסרת תקדים בכלביות בישראל, מס' 4449, 4451 ו-4461. בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי הטוב, גברתי השרה ושתי חברותי חברות הכנסת, לאחרונה אנחנו שומעים על מצוקה בלתי רגילה מצד בעלי הכלביות, במיוחד מצד העמותות שעוסקות בכלבים ועוסקות בבעלי-חיים. הן מדווחות על כך שבכלביות שלהן יש תפוסה של 250% ו-200%, וכתוצאה מכך, מה שקורה, נאלצים להרוג, להמית כלבים רבים. אני שמחה מאוד שהשר הגיע. המצוקה הזו, הבלתי-רגילה, של הכלביות גורמת לכך שאין מענה למעשה לכלבים, שנמצאים בצפיפות בלתי רגילה, ובאמת אותן עמותות נפלאות, שעושות יומם וליל למען הכלביות, ועושות את זה כמובן בהתנדבות רבה – ואני מדברת על עמותת תל"ל – "תנו לחיות לחיות", על SOS, על "הרצליה אוהבת חיות", על "נתניה אוהבת חיות", על כל אותן עמותות נפלאות – הן פשוט קורסות. הן לא סתם קורסות. יש לנו – אדוני השר, אני לא יודעת אם אתה יודע, אבל יש לנו קבוצת ווטסאפ שבתוכה נמצאות וחברות כל העמותות שרצו להיות חברות, וכך, ברגע שיש איזשהו כלב נטוש אנחנו מודיעים על כך בקבוצה וכל אחת מן העמותות שיכולה לקחת את אותו כלב או חתול או בעל-חיים מתגייסת. אני רואה מדי יום בקבוצה פשוט בכי, כי הם חסרי אונים. הם פשוט לא יכולים לתת מענה לצורך לתת מחסה לכל כך הרבה כלבים. אני פונה אליך. קודם כול, יש לי אליך הצעה. אתה יודע, יש לנו היום הרבה מאוד תוכנות. מה דעתך – קודם כול, אני מדברת על מספר עשרות הכלביות הרשותיות – לקחת, לחבר את כולן במערך אחד אינטרנטי, כך שניתן יהיה לראות באיזה כלבייה יש מקום. כאשר במקום אחד אין, יש תפוסה מלאה, ניתן יהיה להעביר. לא נורא, אפשר להעביר כלב גם מבית-שאן להרצליה ומהרצליה ללהבות-הבשן, רק לדוגמה. זה דבר אחד. דבר שני, כידוע לך, קיימנו, יעל פארן, איציק שמולי ואני, אנחנו יושבי-ראש השדולה למען בעלי-החיים, קיימנו ישיבה מאוד מאוד טובה אצלך במשרד החקלאות. אתה לא היית נוכח, אבל העוזר שלך היה, וקבענו שנקיים שולחן עגול, וסביב השולחן ישבו נציגי המשרד, נציגי העמותות וכמובן אנחנו חברי הכנסת, כדי לשבת ולתכנן, להכין תוכנית – אני משערת לעצמי שהיא לא תיקח שנה ולא תיקח שנתיים, היא בוודאי תיקח ארבע או חמש שנים – שהמטרה הסופית שלה היא מה שנקרא no kill. בסופו של דבר נגיע לכך שבמדינת ישראל לא נצטרך להרוג בעלי-חיים, לא נצטרך להרוג ולהמית את הכלבים. אין ספק שכרגע זה לא ריאלי, כי אם אנחנו לא נמשיך בשיטה שקיימת היום, לדאבוני הרב, אז הכלבים ימותו מצפיפות, ממחלות ומעינויים אחרים. אבל אם באמת אנחנו ניצור איזושהי תוכנית שבמסגרתה תהיה חובה של עיקור וסירוס של כלבים, שיינתן איזשהו קנס לאותם אנשים שמגדלים בעלי-חיים גזעיים ומוכרים אותם, שיינתנו מענקים, כמובן, לכל הכלביות ושתהיה תוכנית מסודרת, אני מאמינה שאנחנו נוכל ביחד לפתור את הבעיה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. לפני שנזמין את חברת הכנסת יעל פארן, נמצאים אתנו משתתפי קורס הכשרת מורים לעברית מהתפוצות, מורים מצרפת, מורים מארגנטינה ומברית-המועצות לשעבר, המלמדים עברית לטובת הכנה לעלייה ועידוד עלייה. ברוכים הבאים לכנסת, ברוכים הבאים לירושלים ולמדינת ישראל. ברוכים הבאים. חברת הכנסת כהן יעל פארן. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> יעל כהן-פארן. <היו"ר מאיר כהן:> גם לי לפעמים קוראים כהן מאיר ולא מאיר כהן, זה בסדר. בבקשה, גברתי. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני שמחה שאתה יושב אתנו, כבוד השרה, חברי חברות וחברי הכנסת, אני אמשיך את דבריה של חברתי יעל גרמן. המצב בכלביות כרגע – שרבות מהן מופעלות על-ידי עמותות של מתנדבים, עמותות שממומנות בעיקר מכספי תרומות, וגם מתמיכה מסוימת לעתים, של תקציב מאוד מאוד קטן, ואגב, בעיקר מהמשרד להגנת הסביבה – הן פשוט קורסות. נוצר מצב שבעקבות מהלכים שנקטו העמותות – מהלך מבורך – יש פחות המתות של כלבים בריאים. אני רוצה להסביר. כל כלב שנתפס ומגיע לכלבייה רשותית, לאחר עשרה ימים שהוא בהסגר כדי לוודא שהוא לא חולה בכלבת, אם הוא חי, הוא בריא, כל כלב בריא כזה, אם לא באים לקחת אותו, אם לא מוצאים לו גורם מאמץ, משפחה מאמצת – דינו מוות. לפי הערכה של עמותות בעלי-החיים בשנה שעברה ובאופן כללי, בשנה מומתים כ-60,000 כלבים בריאים שנתפסים, שלא נמצאו בעליהם ושאין להם מישהו שיאמץ אותם. כ-30% חוזרים לבעליהם, כ-30% או 40% מומתים, ומספר דומה – שליש-שליש-שליש – מוצאים להם בעלים. <היו"ר מאיר כהן:> הייתי רוצה להוסיף נתון אחד: אנחנו הצלחנו, בעיר שבראשה עמדתי, לצמצם לאפס – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> את ההמתות. <היו"ר מאיר כהן:> – – ברגע שהתחלנו בנגישות – דף פייסבוק שפורסם בכל הנגב. כל יום הוא התעדכן בכלבים שהגיעו לכלבייה, וראו זה פלא – הגיעו המוני אנשים, עומדים בתור לקחת כלבים. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> כל הכבוד לך. זאת בדיוק דוגמה לאיך עשייה יכולה להיות, ובסופו של דבר היום המצב הוא שאם לא מתאמצים – לא מוצאים. אם העיר דימונה יכלה למצוא לכל כלב נטוש בית באמצעים פשוטים וזמינים, אז היום יש עמותות שעושים לילות כימים – וגם אני חברה באותה קבוצת ווטסאפ – פשוט לבכות. אני רוצה להזמין אותך להצטרף אליה; אני לא יודעת אם תרצה, הם ממש חופרים, אבל באמת לבכות. ננטשים כלבים כל הזמן, נמצאים גורים נטושים, ועמותות פשוט לוקחות – מוצאים את המתנדבים שנוסעים לכל מקום בארץ ומגיעים ואוספים ומטפלים. העמותות קורסות. אין להן מימון. הבעיה יכולה להיפתר על-ידי כמה גורמים: קודם כול, מימון הרבה יותר גדול של סירוס ועיקור מצד משרד החקלאות. בעצם היום יש קולות קוראים, והעיריות ניגשות אליהם – קולות קוראים של משרד החקלאות, אבל הם מאוד מאוד מעוכבים, וב-2016 אנחנו רואים היום, ביולי, שרק בסוף יוני הייתה תשובה שקול קורא יצא בימים הקרובים, והוא עדיין לא יצא. אנחנו מדברים על שנת התקציב הנוכחית. עיריות לא מקבלות תקציב, אז הן לא מבצעות פרויקטים של איסוף חתולים וכלבים, עיקורם והחזרתם. החתולים מוחזרים אחרי שהם מעוקרים, והמימון לכך הוא קריטי, כדי לצמצם את האוכלוסייה שלהם. הקו הראשון צריך להיות צמצום הילודה, ולעודד את כל מי שיש לו כלב בבית לעקר או לסרס אותו, כי כך ורק כך אנחנו נביא לעצירת ההתרבות. התרבות זאת הבעיה, ואם לא מצמצמים אותה, נותרים הרבה מאוד כלבים נטושים, ואז או שהם הולכים למותם אחרי שהם נתפסים, או הם משוטטים – וזאת בעיה מאוד מאוד גדולה, הכלבים המשוטטים, וצריך להתמודד אתה – ולנסות למצוא בית, והעמותות צריכות עזרה בתחום הזה. אני פונה מהבמה הזאת לשר, שתכף יענה לנו: כיצד אתם עוזרים לעמותות להתמודד עם המצב? תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. חבר הכנסת חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כשהצטרפתי להצעה לסדר-היום אמרו לי חברים: מה תגיד לקהל שלך? מה יגידו, שבאתי להתעסק עם כלביות? חסרים דברים אחרים? ואז אמרתי את התשובה שלי, ואומר אותה גם פה, והיא שאני משוכנע שזה אחד מהדברים שאנחנו צריכים לטפל בהם, ובמיוחד בנושא הזה אצל האוכלוסייה הערבית וביישובים הערביים. המצב הקיים היום, כבוד השר, הוא שאין ולו כלבייה אחת ביישובים ערביים. הרבה כלבים וחתולים משוטטים ברחובות, ואף אחד לא יכול לטפל בהם. הנושא הזה התחיל, ורציתי גם ליזום, אבל חברותי הקדימו אותי, ואז הצטרפתי. הייתה לי ישיבה רק בשבוע שעבר עם וטרינר באחת הרשויות המקומיות, והוא דיבר אתי על המצוקה. הוא לא יכול לבדוק; הוא לא יכול לדעת אם יש כלבים – במיוחד כלבים – שהם נגועים, וכשלוכדים כלבים ולוקחים אותם לכלביות במקומות אחרים, לא ביישובים הערביים, גם לא מקבלים אותם. אז המצב הזה, שאתה לא יכול לטפל – זה עושה לנו כמה בעיות: 1. לא יודעים אם הוא נגוע, לא נגוע, והוא יכול לנשוך גם בן-אדם וגם חיה אחרת שיכולה להיות במגע עם בן-אדם ולהעביר את המחלה; 2. הם עושים מצב של הפחדה, וילדים, ויש אנשים, במיוחד בדרך – הם גם יכולים להיות במצב לא נעים מהפחד. זה גם יגיע למצב שאין כתובת, ואז אנשים מתעללים. וזו גם עבירה על החוק. ראינו אנשים שהתעללו גם בכלבים וגם בחתולים, כי לא מצאו פתרון, כי זה מפחיד את הבן שלו, הוא לא יכול לצאת, והוא לא יודע מתי ואיך הוא נכנס לו לחצר או לבית ומפריע לו. לכן, המצב הזה לא יכול להימשך. צריך גוף שיפקח עליו, והגוף הוא משרד החקלאות. אני פונה אליך, כבוד השר: הנושא הזה מחייב פתרון, כי זה גם בתחום הסמכויות שלך, וזה גם צורך שקיים ושצריך לתת לו פתרון. העניין של המתה – שמעתי אותך, במקרה הייתי מול הטלוויזיה בוקר אחד ודיברו על הסירוס; אז, כבר לפני כמה חודשים, דיברו על הטרנספר שלך לחתולים, כאילו להוציא אותם מחוץ-לארץ, כי דיברת על ההלכה שלא מאפשרת סירוס – אתה יודע מה? לא רוצים שהמשרד שלך יטפל בזה, אבל יש גם אנשים ועמותות שיכולים לטפל בזה. אבל יש מקומות שיש חובת המתה, כי הוא נגוע, כי אין לו פתרון והיום לא מוצאים מקום. אתה יודע מה? אני הייתי מעדיף שהכלב ימות ולא הבן-אדם, זה המצב, אבל אין לי אפשרות לבצע את זה, ואנחנו מבקשים את העזרה לך. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. ישיב בשם הממשלה שר החקלאות אורי אריאל; בבקשה, אדוני. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ברשות היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודה לחברי הכנסת המציעים. כבר ציינתי, ואני חוזר ואומר, שטוב שהדברים האלה עולים פעם אחר פעם בנושאים מגוונים של צער בעלי-חיים, מה שנקרא אצלנו בקיצור צעב"ח. אנחנו לא מוכנים לטפל בזה – אנחנו רוצים לטפל בזה. הפגישה במשרד שחברת הכנסת גרמן הזכירה, שהייתה אצלנו, היא חלק מהדבר הזה של הידברות שוטפת, מבחינתי, על כל נושא, מהובלת בעלי-חיים, דרך חתולים וכלבים ועטלפים – הכול על השולחן. אני חושב שההידברות תביא לתוצאות טובות יותר. אנחנו רוצים לעשות את זה ולקדם את זה. אנחנו נבדוק את ההצעה לגבי מערך אינטרנטי בין כל הכלביות, אולי יחד עם העמותות, נבחן. אם יש לכם משהו כתוב, יותר קל לי להעביר את זה לגורמים אצלנו, אז אנא, ואם לא – אז נתקדם בדרך הזאת שהעלית – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> נכתוב ונעביר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> בסדר גמור. אז אני מחכה וזה יעבור מייד לבדיקה, ונראה יחד אתכם, אני חושב, איך לעשות את זה בצורה המיטבית, שכל הגורמים בעצם יסתנכרנו ויוכלו לתת כתף אחד לשני, ולא רק כל אחד ממקומו המסוים הזה. הייתי אתמול בנצרת-עילית; לא עיר עשירה, לא חזקה במיוחד. האנשים מאוד טובים, אבל היכולות שלה – וראיתי מה שסיפר פה היושב-ראש: ב-2015 הרדימו, ובעברית, למי שלא מבין בקהל או בצופים: הרגו, המיתו, ב-2015, שניים. שניים, בסדר? כל אחד הוא, מבחינת העניין, אם נמשיל את זה למשפט של חכמינו, כל אחד הוא עולם מלא, בסדר, אני לא אומר שזה טוב, אבל זה שניים. המספר 60,000 הוא, לפי הבנתי, ככל שיכולתי לבדוק, אגדה אורבנית, ולא חייבים להגיד 60,000, כי גם אם זה "רק" 20,000, זה 20,000 יותר מדי. בסדר? בואו נגיד שיש חולים, ויש כאלה וכאלה – זה לא כל כך משנה. לא צריך להאדיר את זה במספרים, ואני לא הצלחתי להגיע למשהו כזה. אנחנו גם את זה הולכים לטייב – את דיווח הכלביות, חובת הדיווח, בתקנות וכו', כדי לקבל דבר יותר טוב, כי היום אין חובה, ורובם לא מדווחים, אני לא יודע למה. אבל שמענו ממש באקראי את היושב-ראש שאמר מה קרה בעירו, בדימונה – גם, לא עירייה מי-יודע-מה חזקה, שיכולה להשקיע בפרסום. זו אכפתיות של ראש עיר, זו האמת. ב-2016 בנצרת-עילית נדמה לי שהם אמרו שעד היום לא המיתו אף אחד; ככה נדמה לי, ואני עכשיו מנסה להיזכר בדיוק, ואם כן – אז זה, גם, אחד או שניים. זאת אומרת, יש פה בעיקר בעיקר, אני חושב, כמו בהרבה דברים, תשומת לב, הנהגה עירונית מקומית שבחרה שזה נושא שבטיפולה, והיא יודעת לעשות. זה לא מרחיק את האחריות ואת הצורך שלנו להיות מעורבים ולסייע. אני מנצל את ההזדמנות ואומר לחבר הכנסת חאג' יחיא: בנצרת-עילית הסתבר שזו כלבייה אזורית, רק האזור שילם שנתיים – זה היה לפני בערך שמונה שנים – והפסיק לשלם את חלקו. זה כפר-כנא, נדמה לי, עין-מאהל – לא חשוב, אני לא פונה אליך עכשיו בזה, רק שגם פה צריך ללחוץ על כל השחקנים כדי לקבל את התוצאה המיטבית. אומר ראש עיריית נצרת-עילית: אני – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – אזור המשולש, מה שנקרא, אין אף אחד. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> רגע, שנייה, אני מגיע לזה. אנחנו רוצים בהחלט לקדם את כל הנושא הזה שעלה פה עכשיו בדיון על-ידי כמה פתרונות אפשריים: האחד זה אכן הקמת כלביות. אני מקווה שעוד ב-2016, קרי השנה, ואם לא אז ב-2017, נוציא קול קורא להקמת כלביות חדשות. עוד לא הכנו את הקול הקורא. אני לא רוצה להגיד מה העדיפויות, מה יהיו השיקולים השונים, אבל זה בעבודה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – כמה? אחת? שתיים? עשר? – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא. חברים, אני פה עומד לרשותכם בכל יום ובכל שעה שאתם רוצים. אנחנו נמצאים בהכנת העניין. אין טעם לזרוק משהו ואחרי זה זה לא, וכן, והיה, וחשבתי. אנחנו מדברים, באמת מדברים, אני פתוח, אני חושב שכל יום שיש פה ישיבה אני מדבר עם רובכם, כל אחד על משהו שנוגע בעניין, וזה טוב, אני אומר את זה כדבר טוב, שיכול בהחלט להועיל. הדבר השני – אמרתי, אנחנו נבקש ונעשה מאמץ לקבל דיווחים מה קורה בכלביות, כדי לדעת מספרים ונתונים יותר טוב, כדי שהם ישרתו אותנו בהכנת תוכניות לעתיד, כולל התוכנית של "אל-הרג", אם נשתמש בעברית. אני חושב שזו בהחלט, ודאי, מטרה ראויה, וברגע שעושים תוכנית משותפת ויודעים לאן הולכים, אז גם אם פספסנו – וזה יכול לקרות, בגלל סיבות כאלה ואחרות – יש מטרה ידועה ואפשר לבחון את עצמנו לאורך הזמנים והתקופות ולראות אם עמדנו, ואם לא – לתקן ולסדר את הדברים. אנחנו עושים דבר נוסף – אנחנו נמצאים בשלבים האחרונים של התקנת התקנות לעניין חובת העיקור והסירוס של בעלי-חיים שיוצאים לאימוץ מהכלביות של הרשויות והעמותות. אני מסכים שצריך לתמוך בעמותות, ואנחנו נבחן בשבועות הקרובים את האפשרות, גם מבחינה משפטית – ואני מאמין שאפשר למצוא לזה פתרון משפטי – וגם מבחינה תקציבית, האם נוכל להוציא קול קורא שהוא לעמותות ולסייע להן. כי באמת, חלק ניכר, היושב-ראש, מכל הטיפול בנושא הזה – אני אפילו לא רוצה לקרוא לו בעיה, אלא נושא – אלה הן העמותות, כמו בדברים נוספים; בהחלט העמותות. אני רוצה לשבח אותן פה בנושא הזה ולהגיד מילה טובה לכל העמותות – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אתה לא רוצה שהם יסתמכו על כספים של האירופים. אני צוחקת. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני הבנתי, בסדר. אני רוצה שיסתמכו על הכספים של מדינת ישראל. ראויה מדינתנו, מדינת היהודים, גם בעניין הזה להיות אור לגויים, וודאי להשתפר. אני לא יודע, אני לא רוצה להשוות לאף אחד אחר כרגע. אני רוצה לדעת מה אנחנו עושים, מה אני עושה, ואני אומר "אני" במובן הזה של האחריות שלי כשר החקלאות שאחראי לנושא. כן, אני חושב שיכול להיות שהדרך לסייע פה בכל המערך הזה היא תמיכה בעמותות, שיוכלו, במקום להתרכז – אני מכיר את המציאות הזאת של עמותות שרוב זמנן הוא למצוא את הכסף למחר ולא לטפל בעניין שעליו הן מופקדות, ואז גם העניין המקצועי נפגע וגם לגייס כספים לא יודעים; בקיצור, זו מין מציאות – חכמינו קראו לזה: העניות מנוולת. אין כוח לעשות את הדברים, ויכול להיות שזה בהחלט – נוכל לעסוק בזה. אנחנו מטפלים, על-ידי יחידת הפיצו"ח, בנושא של נטישת בעלי-חיים. זה נושא כאוב: אנשים שמאיזושהי סיבה נמאס להם, בגלל חולי או כל דבר אחר, וזורקים את בעלי-החיים, דבר לא ראוי ולא רצוי. אנחנו ננסה גם בעניין הזה להגביר את הפיקוח. אני חושב שהתייחסתי ליישובים הערביים, חבר הכנסת חאג' יחיא, יכול להיות שזה יקבל ביטוי בקול הקורא, שניתן איזושהי עדיפות, ואז נוכל להיכנס לתחום הזה. גם פה אני מוכרח לומר שהדבר העיקרי שצריך זה אכפתיות של ראשי הרשויות, של האנשים שמופקדים על זה, כי גם כשאתה נותן ומקים, אחרי זה צריך לתחזק, ויש עלות של החזקה, וזה לא פשוט. כלבייה זו מתנה יקרה, ההחזקה יקרה מאוד, ונתתי דוגמה מנצרת-עילית, שהשותפים בורחים ואתה נשאר לבד עם המתנה הזאת. והווטרינר שם עושה עבודה מצוינת. הוא לא הורג כלבים. בסך הכול אני חושב – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> מה לגבי הקול הקורא לעיקור וסירוס? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> הוא יוצא. אנחנו נמצאים במצב שהנוסח הסופי של הקול הקורא נמצא במשרד המשפטים; יש נוהל כזה, למי שלא מכיר. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> חבר'ה, אל תעשו ככה, כי אני מורט את השערות שאין לי. אם זה עבר את כל הייעוץ המשפטי שלנו וזה, אז גם משרד המשפטים צריך לראות, כדי שלא נעשה קול קורא כאילו שהוא פרוטקציונרי למישהו. <יצחק כהן (ש"ס):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר מאיר כהן:> כן. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> כן, אדוני. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> בקיצור, אנחנו נמצאים ממש בפינאלה, אז זה ייקח לצערי עוד שבועיים. אני לא יודע לדלג על זה, זה לא בידי. בכל אופן, אני חושב שעיקר העניין, בעיני, זה שיתופי הפעולה. אתם יודעים שאנחנו קבענו דיון חצי-שנתי אצלי, יחד עם כל העמותות שרוצות. אנחנו לא אומרים למישהו לא לבוא, ולא מישהו מייצג את מישהו, ושם עולים הדברים והרעיונות, ועכשיו יש את השולחן העגול. אני חושב שהגברת שיתופי הפעולה זה עיקר העניין. אני מציע להוריד את זה מסדר-היום, ובעיקר – לעבוד ביחד. אני חושב – ואני מרגיש, לא רק חושב – שזה נושא פרי ומביא אותנו למקומות יותר טובים ויותר ראויים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תודה רבה, אדוני. לפני שאנחנו נעבור להצבעה, חבר הכנסת שמולי – הבעת דעה. יש לך דקה מהצד, בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה, אדוני השר, על התשובה המפורטת. אדוני השר, אני רוצה רק ככה להעלות תהייה לגבי המספרים שמסרת כאן על היקף ההמתות. אני לא חושב שמדובר באלפים בודדים, ואני לא חושב שזה, לצערי, מסתכם אפילו ב-20,000 בעלי-חיים בריאים שממיתים. והסיבה היא סיבה מאוד פשוטה, ואתה גם נגעת בה: משרד החקלאות, אין לו דיווחים אמיתיים על כל ההיקף של הבעיה. הדיווחים שמשרד החקלאות מקבל זה מה שממיתים ברשות הטבע והגנים, מה שממיתה הפיצו"ח ומה שמומת בתוך הכלביות הציבוריות. אבל, אדוני היושב-ראש, בית-החרושת להמתות – איך הוא עובד? הכלביות הציבוריות יודעות שיש עליהן פיקוח ציבורי. מה הן עושות? מעבירות את זה לכלביות הפרטיות, ושם, מעבר להרי החושך, אין דיווח ואין שום דבר. זה שטח הפקר, ושם ממיתים בעלי-חיים בסיטונאות. אני מברך, אדוני השר, על הודעתך להחיל דיווח על הכלביות הציבוריות. אני חושב שאסור לנו לשכוח את הכלביות הפרטיות, גם בדיווח וגם בסטנדרטיזציה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> הכוונה לכולם. ככל שזה עובר – – – <היו"ר מאיר כהן:> אדוני השר. תודה לחבר הכנסת שמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> עוד משפט אחד. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני בהחלט מברך על הודעתך לתמוך בעמותות. ובמיוחד, אדוני השר, צריך לתת איזושהי תשומת לב מיוחדת לעמותות בפריפריה. אנחנו שומעים על עמותות בערים כמו ערד שפשוט לא מסוגלות להתמודד עם היקף הבעיה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> והדבר האחרון – אני חושב שנדרשת גם פעולת אכיפה נחושה יותר, בעיקר במגזר הערבי. <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> שם יש תופעות קשות מאוד. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, חברת הכנסת גרמן, מה אתם מציעים? להסתפק בזה או – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אנחנו מבקשים בכל זאת להעביר את זה לדיון בתת-הוועדה של איציק שמולי, שזו תת-ועדה של ועדת החינוך לצער בעלי-חיים. <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי. אדוני השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני בעד להוריד. חבר'ה, תנו לנו לעבוד. תורידו את – – – <היו"ר מאיר כהן:> אבל נדמה לי שניתן להעביר לוועדות ולא לתת-ועדות. <יעל גרמן (יש עתיד):> אז לוועדת החינוך. <היו"ר מאיר כהן:> לוועדת החינוך. אנחנו נצטרך לעשות על זה הצבעה. בבקשה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מי שמצביע בעד – זה לחינוך? <היו"ר מאיר כהן:> מי שמצביע בעד – לחינוך. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> נגד. <יעל גרמן (יש עתיד):> למה נגד? הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> שבעה בעד, שלושה נגד. הוועדה שתטפל בהמשך בהצעה הדחופה היא ועדת החינוך. <הצעות לסדר-היום> <המוסדות הפיננסיים בישראל עושקים את ציבור לווי המשכנתאות ויש לשים לכך סוף> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעה הדחופה לסדר-היום הבאה: המוסדות הפיננסיים בישראל עושקים את ציבור לווי המשכנתאות ויש לשים לכך סוף – הצעות לסדר-היום מס' 4416, 4419, 4503, 4516 ו-4517. אני מזמין – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני ממש לא מחכה. הייתי מחכה – – – <היו"ר מאיר כהן:> לא, אדוני השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> עשר דקות עברו מזמן. <קריאה:> אה, איילת פה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> איילת תורנית. <היו"ר מאיר כהן:> שרת המשפטים, האם את נשארת כאן? <שרת המשפטים איילת שקד:> לא, לא, אני לא פה. <היו"ר מאיר כהן:> לא. היא אינה פה. אורי, השר אריאל. <קריאה:> מירי נכנסת. <היו"ר מאיר כהן:> שתי דקות תוריד מזמנך. קדימה. בבקשה, חברת הכנסת נאוה בוקר, תעלי בבקשה. בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך. <נאוה בוקר (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לדבר היום על הריביות המוגזמות שגובים הבנקים מציבור לווי המשכנתאות, ותודה לידידי ד"ר שלמה קרעי, שסייע בניתוח ובהגשת הנתונים. לפני מספר חודשים פורסמו נתוני הרווחים של הבנקים מעמלות ומריביות לשנת 2015. מדובר בהכנסות עתק, שמעידות על התעלמות מוחלטת של הבנקים מהנטל הכלכלי שמוטל על הציבור ומיוקר המחיה שעמם מתמודדות מאות-אלפי משפחות בישראל, ובמיוחד משפחות צעירות. הרווח הנקי של כל הבנקים יחד עמד על כ-8 מיליארד שקלים – סכום בלתי נתפס. אני פונה אל הבנקים ואל בעלי השליטה בבנק הפועלים ובבנק לאומי ושואלת אותם: מה היה קורה אם הבנק שלכם היה מרוויח בשנה האחרונה רק מיליארד שקל? מה היה קורה אילו הבנקים היו מקצצים בחצי את ההכנסות מהעמלות הגבוהות ומהריביות הלא-סבירות על ההלוואות? כמו שאתם יודעים, בישראל של 2016 אי-אפשר להתנהל ללא חשבון בנק. עובדה זו הופכת את הבנק למוסד שלאזרחים יש בו תלות. ניתן גם להגיד שבאופן לא פורמלי חשבון בנק הוא מוצר צריכה בסיסי. קראתי את הנתונים והמספרים ופשוט לא האמנתי: 22 מהבכירים בבנקים קיבלו בשנת 2015 שכר כולל של מעל 100 מיליון שקלים; בחישוב מהיר זה קרוב ל-20,000 שקלים בממוצע ליום עבודה – סכום שבא מכיסו של הציבור. והשאלה היא מדוע – אם הרווחים של הבנקים כל כך גבוהים והמשכורות של הבכירים כל כך גבוהות, אז מדוע הציבור לא מרגיש את זה? מדוע העמלות עדיין כל כך גבוהות? האזרח הישראלי לא צריך לממן משכורות עתק לבכירי הבנקים. האזרח הישראלי לא צריך להעשיר את משפחות בעלי השליטה בבנקים יותר ויותר כל שנה. הוראת המפקח על הבנקים משנת 2011 מגבילה את חלק ההלוואה לדיור בריבית משתנה ל-33% בלבד מסך ההלוואה. לדעתי, מדובר בחלק קטן מדי במשכנתה, אשר מהווה גורם עיקרי לכך שמשפחות רבות בישראל משלמות ריביות עתק לבנקים, שכוללות לעתים תוספת של עשרות-אלפי שקלים מיותרים בשנה, ומשום כך הן גם מתקשות לעמוד בתשלומי המשכנתה. ידעת, אדוני היושב-ראש, שלקוחות המשכנתה בישראל עומדים לשלם בשנה הקרובה כ-3 מיליארד שקלים מיותרים לבנקים? זאת, נוסף על המיליארדים שכבר שולמו בשנים האחרונות. תוספת התשלום בהחזרי המשכנתה בגין התקנה הזאת מגיעה לעתים גם לריבית אפקטיבית מיותרת של עשרות ומאות אחוזים מערך הקרן המקורית. מדובר בעושק הציבור, וצריך לשים לזה סוף. אני חושבת שמחובתנו לטפל בנושא בהקדם, בעיקר לנוכח החדשות המדאיגות שפורסמו לאחרונה בנוגע לכך שבתקופה הקרובה אלפי משפחות נוספות צפויות שלא לעמוד בתשלומי המשכנתה, וגם בשל העובדה שעמלות הבנקים והריביות בישראל גבוהות באופן משמעותי ביחס למדינות מערביות נוספות. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <נאוה בוקר (הליכוד):> משפט אחרון – ב-19 ביוני פניתי בנושא לגברת חדוה בר, המפקחת על הבנקים, וגם בהעתק לנגידת בנק ישראל, בבקשה לקבל את עמדתה המקצועית בעניין, והצעתי פתרון אפשרי למצב. עד כה לא קיבלתי מענה על הפנייה שלי. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <נאוה בוקר (הליכוד):> אבל הופתעתי לגלות שיום למחרת הפנייה הודיעה סגנית הנגידה בתקשורת שהמשכנתאות בישראל אכן יקרות מדי. משום כך החלטתי שלא לחכות יותר, להעלות את הנושא הזה על סדר-היום, ואני מקווה – – <היו"ר מאיר כהן:> וכך עשית. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – שבדוח הבא המרוויח העיקרי יהיה רק הציבור. תודה רבה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה, גברתי. חבר הכנסת אכרם חסון – בבקשה, אדוני. אני מבקש להקפיד על לוחות הזמנים. בבקשה, כבודו. <אכרם חסון (כולנו):> כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, סגן השר, חברי חברי הכנסת, הנושא הזה כאוב פעמיים: פעם ראשונה כי במגזר הדרוזי או במגזר הערבי אנחנו כמעט לא מקבלים משכנתאות; בגלל היעדר תכנון אנחנו לא יכולים לקבל היתרי בנייה. גם המדינה לא מקימה יישובים חדשים, לא מקימה שכונות חדשות – לא לזוגות הצעירים ולא לחיילים המשוחררים. כך שאנחנו הכי הרבה חוסכים למדינה, ואנחנו כמעט לא מקבלים משכנתאות. וכאשר אנחנו מקבלים משכנתאות, אנחנו סובלים כמו כל יהודי במדינת ישראל. אני רק אגיד לכם כמה דברים שצריך לפשט כדי שכל אזרח יבין. בחודש מאי 2011 המפקח על הבנקים קבע שרק שליש מהמשכנתה, אדוני סגן השר, אתה יכול לקבל בפריים, והשאר – או בריבית קבועה או בריבית צמודה. וכך יצא שכאשר בחמש שנים האחרונות הריבית ירדה, והריבית על המשכנתאות לא ירדה, המשיכה לעלות, כך שבחמש שנים האחרונות הבנקים עשקו אותנו בעוד 6 מיליארד שקל רווח שיכולנו לחסוך לכל אזרחי ישראל. זאת אומרת, סגן השר, שאם היינו חוסכים את 6 המיליארד, אדוני היושב-ראש, היינו מורידים את יוקר הדיור ב-20%. כיום שר האוצר נלחם כדי להוריד את מחירי הדיור, אז אני אומר לכם, אם בנק ישראל היה קצת עומד על המשמר, ולא מזניח את הנקודה הזאת, היו חוסכים לאזרחי מדינת ישראל 6 מיליארד שקל, שהם כמעט 20% מיוקר הדיור במדינת ישראל. אז הבנקים לא רק עשקו אותנו, הם גרמו לנו ליוקר מחיה, גרמו לכך שאנשים לא ישלמו את המשכנתאות, יהיו חדלי פירעון. אנשים הסתבכו. במקום שניתן להם את זה בריבית נמוכה ואנשים ישלמו 1,000 שקל, הם שילמו 2,000 ו-3,000 שקל, והרבה זוגות צעירים מהמגזר היהודי, שחיים ממשכורות לא גבוהות מאוד, הסתבכו ולא יכלו להמשיך לשלם את המשכנתה. ואני שואל, ריבונו של עולם, בנק ישראל הוא הבנק שצריך לשמור על האזרח במדינת ישראל, איך נתן לבנקים האלה לעשוק את המדינה? אני אומר לכם, בסוף השנה הזאת יתווסף עוד רווח לבנקים למשכנתאות, כבוד השרה, עוד 3 מיליארד שקל, כך שבשש שנים, כמעט, אנחנו מדברים על 8 מיליארד שקלים שיכולנו לחסוך לאזרחי ישראל, והבנקים היו מרוויחים. לכן אנחנו ביקשנו, בהצעה שהגשתי יחד עם חברי, להגביל את ההוראה שנתן המפקח על הבנקים בשנת 2011, לתקן את העוול הזה, ובמקום לתת רק שליש מהמשכנתה בפריים, לתת את כל המשכנתה, 100% בפריים, כך שאנחנו נוכל לעשות צמיחה כלכלית, נוכל לאפשר ליותר זוגות צעירים לרכוש דירות, נוריד את המחירים ויהיה טוב לכל עם ישראל. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת אליעזר מוזס – לא נמצא. בבקשה, אדוני סגן שר האוצר יצחק כהן, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אביא לפניכם את תשובת בנק ישראל: הוראות המפקח על הבנקים בנושא מגבלות על מתן הלוואות לדיור קובעות מגבלה שלפיה חלק ההלוואה לדיור בריבית משתנה לא יעלה על 66.66%, וחלק ההלוואה בריבית שעשוי להשתנות בתוך פחות מחמש שנים לא יעלה על 33.33%. מגבלות אלה הושתו על רקע הגידול המהיר בהיקפי ההלוואות לדיור והמאפיינים שלהן, בין היתר: שיעור גבוה של הלוואות לדיור בריבית משתנה, מינוף יתר, שיעור החזר מהכנסה גבוה, הארכת תקופת הפירעון. מאפיינים אלה, בתרחישים שונים, כגון עליית ריבית ו/או ירידה בהכנסה הפנויה, חלילה, עלולים להקשות על הלווים לפרוע את ההלוואות כסדרן. הוראות המפקח, ובפרט הגבלת חלקה של ההלוואה בריבית משתנה, נועדו להגן על ציבור נוטלי ההלוואות לדיור מפני גידול לא צפוי בתשלומים התקופתיים. הסיכון ליציבותה של המערכת הבנקאית הוא פועל יוצא מהסיכון לחלק נרחב מהציבור. לבנק ישראל תפקיד מרכזי בשמירה על יציבות המערכת הפיננסית, ובמרכזה שמירה על איתנותה של המערכת הבנקאית. פגיעה ביציבותה של המערכת עשויה להביא, כפי שמלמד הניסיון ממדינות רבות בעולם בשנים האחרונות, לפגיעה קשה בצמיחה, בתעסוקה וברמת החיים של הציבור הרחב. הלוואות לדיור הן הלוואות לטווח ארוך – עשרות שנים – ובשנים האחרונות אף התארכה תקופת ההלוואה. בחינת מגמות השתנות הריבית והסקת מסקנות, אם בכלל, צריכות להיעשות על פני זמן ארוך. גם אם בחינה בדיעבד מראה כי הסיכון טרם התממש, וטוב שכך, אין בכך כדי לערער על שיקול הדעת של המפקח בעת קבלת ההחלטה או על נכונות ותקפות ההחלטה גם כיום. כך או כך, כל עוד הסיכון המהותי, הן ללווים והן לתאגידים הבנקאיים, הכרוך בעלייה עתידית אפשרית של הריבית, קיים, מחובתו של הפיקוח על הבנקים לנקוט צעדים למזעור הסיכון. הוראות המפקח התבססו על הערכות בקשר להתפתחויות בשוק הדיור, ואלה הוצגו על-ידי הנגיד והמפקח על הבנקים בפני ועדת הכספים של הכנסת. זאת ועוד, בדיון בוועדת הכספים ביום 29 ביוני 2015 הביעו חברי הכנסת בוועדה את דאגתם מהיקפי ההלוואות שנלקחו בריבית משתנה, חיזקו את עמדת בנק ישראל בעניין הגבלת היקף זה ואף ביקשו לעודד את לקוחות הבנקים לבצע מהלך להחלפת הלוואות – מה שנקרא מחזור משכנתאות – שנלקחו בעבר בריבית משתנה בהלוואות חדשות בריבית קבועה. בהערת אגב אציין כי מגבלות על אשראי לדיור הוטלו גם במדינות אחרות בעולם על רקע עליית מחירים בשוק הדיור. בקנדה, לדוגמה, נאסר על הבנקים להעמיד הלוואות חדשות בריבית שעשויה להשתנות פחות מחמש שנים. עד כאן תשובתו של בנק ישראל. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. מה מציע אדוני? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> או להסתפק בתשובת בנק ישראל, או – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> להעביר לוועדת הכספים. <אכרם חסון (כולנו):> להעביר לוועדת הכספים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לוועדת הכספים. <היו"ר מאיר כהן:> להעביר לוועדת הכספים. אנחנו נתפעל הצבעה. מי שבעד – זה להעביר את זה לוועדת הכספים. בבקשה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> ובכן, חמישה בעד, אין מתנגדים. ההצעות לסדר-היום תועברנה להמשך דיון בוועדת הכספים. אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום: דימוי גוף אמיתי ובריא בקרב ילדים, נוער וצעירים – הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת אורן אסף חזן. הוא לא נמצא. אני מבקש סליחה, אדוני השר. <קריאה:> תודה. <היו"ר מאיר כהן:> יום טוב. <הצעה לסדר-היום> <חקירת שוד הרכוש היהודי של העולים מתימן וחשיפת כל הפרטים גם בפרשה זו> <היו"ר מאיר כהן:> אני עובר להצעה לסדר-היום: חקירת שוד הרכוש היהודי של העולים מתימן וחשיפת כל הפרטים גם בפרשה זו – הצעה לסדר-היום מס' 4499. יעלה חבר הכנסת יואב בן צור. בבקשה. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, רבותי, אני רוצה להעלות פה נקודה כאובה נוספת. בהמשך למה שדיברנו בשבועות האחרונים, על נושא ילדי תימן, יש נקודה כואבת נוספת שצריך לתת עליה את הדעת, וזה הביזה שנבזזו עולי תימן עם עלייתם ארצה. אני חושב שרוב עולי תימן שעלו ארצה עם קום המדינה יוכלו לספר על רכוש שנעלם בנסיבות שונות ומשונות. ברשותכם, אני רוצה להביא מקרה אחד מני רבים. הרב שלמה עדני מספר שעם עלייתו ארצה הוא העלה עמו ספרים שלו ושל בני הקהילה שנכתבו בכתב יד, חלקם ספרים עתיקים בני מאות שנים. הוא ביקש לקחת אתו את הספרים למטוס, אבל אז אמרו לו שהוא צריך להשאיר את הספרים כדי שיביאו אותם באוניות כי זה יכול לגרום לחוסר שיווי משקל במטוס. ככה אמרו להם. אז מסט של ספרים שהיה הוא לקח ספר אחד, שיהיה לו לקרוא בדרך, בטיסה. כשהגיע לארץ, הוא ביקש לקבל את הספרים, ונאמר לו שפרצה שרפה בנמל וכל הספרים והרכוש נשרפו בה, הכול אפר. אלא שמאוחר יותר הוא מגלה את הסט שלו בספרייה הלאומית של מדינת ישראל, ובספרייה הלאומית נמצא כל הסט חוץ מאותו כרך שהוא לקח אתו. ד"ר משה נחום, יושב-ראש הפדרציה העולמית של יהודי תימן, מספר שכשהעולים הגיעו לקחת את רכושם שהגיע באוניות, הם שמעו בזעקות שבר שהרכוש כולו נשרף. הוא הזדמן יום אחד למינכן לביקור באחד המוזיאונים שם, ושם הוא רואה כתב יד עתיק מימי עזרא הסופר, שהיה אמור להיות באותה שרפה – שלא הייתה, כנראה. שם נאמר לו כי כתב היד נקנה ממדינת ישראל בתמורה לרבע מיליון דולר. חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, המקרים הללו הם לא מקרים פרטניים, הם לא מקרים יחידים, אלא מדובר פה בשיטה, בנוהל קבוע, שכספם ורכושם של יהודי תימן נבזזו ונמכרו, כשנציגי המדינה מוליכים שולל את עולי תימן. ופה מדובר בעובדות, מורי ורבותי, עובדות שניתנות לבדיקה. כולנו מוזמנים לספרייה הלאומית לראות את הסט החסר – שכרך אחד שלו נמצא אצל הרב שלמה עדני. זה לא עוד סיפור, זה עובדה, עובדה פרטנית המלמדת על הכלל, על השיטה. אז נכון, פרשת ילדי תימן היא פרשה סבוכה שקשורה לא אחת לצנעת הפרט, להגנה על הילדים שנחטפו. לא שזה פוטר את המדינה מהכאה על חטא ותיקון העוולה, אבל אני בהחלט יכול להבין את הרגישות שצריכה ללוות תהליך מסוג זה. אבל חקירת הביזה של עולי תימן צריכה להיעשות כאן ועכשיו, בצורה הברורה והחדה ביותר. אין שום סיבה או הצדקה לעכב את הבירור המעמיק ולו יום אחד נוסף. זה לא רגישות של אימוץ, זה לא רגישות של הורים, זה לא רגישות של אחים, זה בסך הכול ספרים, יקרים וחשובים. נעשה עוול, ואת העוול הזה צריכים לתקן, ומוטב שעה אחת קודם. ולכן, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להעביר את העניין לדיון בוועדת הפנים, כדי לחקור את הנסיבות ולבחון את הדרכים להשיב את הרכוש הגזול. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. יש תשובת שרה, השרה גמליאל? לא. אז אנחנו נערוך – השרה גמליאל לא נמצאת כאן. השרה מירי רגב, האם ביקשו ממך לענות בשם הממשלה? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> לא. <היו"ר מאיר כהן:> לא, אז אנחנו נסתפק, אנחנו לא חייבים תשובת הממשלה. אנחנו נעביר. רק תשב, אדוני. אנחנו נעשה הצבעה. אתה מציע להעביר את זה לוועדת – – –? <יואב בן צור (ש"ס):> ועדת הפנים. <היו"ר מאיר כהן:> הפנים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מציע: לוועדת – – – <היו"ר מאיר כהן:> שנייה, תגיע למקומך ונעשה הצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> ובכן, ארבעה בעד, אין מתנגדים. ההצעה הדחופה לסדר-היום תועבר להמשך דיון – בוועדת החינוך, אמרת, אדוני? <יואב בן צור (ש"ס):> ועדת הפנים. <היו"ר מאיר כהן:> לוועדת הפנים, לוועדת הפנים. סליחה, לוועדת הפנים. <הצעה לסדר-היום> <דימוי גוף אמיתי ובריא בקרב ילדים, נוער וצעירים> <היו"ר מאיר כהן:> נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: דימוי גוף אמיתי ובריא בקרב ילדים, נוער וצעירים – הצעה לסדר-היום מס' 4350. השר לא נמצא כאן, אבל חבר הכנסת אורן חזן איחר, הוא הרגיש לא טוב – בבקשה, אני מאפשר לך להעלות את ההצעה הדחופה שלך לסדר-היום, בלי תשובת שר. בבקשה. הצעה רגילה, ודאי. אתה מרגיש טוב? בסדר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> ברוך הוא וברוך שמו, הכול בסדר. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, חברתי השרה, חברי חבר הכנסת, לפני כמה חודשים החלטתי לקחת על עצמי להקים שדולה שתתעסק בדימוי גוף אמיתי, דימוי גוף נכון, דימוי גוף בריא, בקרב צעירים, בני-נוער, ילדים, ילדות, נערים, נערות. כשאנחנו מסתכלים על החברה שהפכנו להיות, חברה שכל עניינה הוא מודל יופי, אותי זה מאוד מצער. זה מחזיר אותי לימים שלי, ימי הילדות, בבית-החולים, ימים רבים שבהם אני זוכר את עצמי לעתים מנותק ארוכות מבית-הספר, מהחברים, מהשכונה, אבל חוץ ממני בבית-החולים היו גם ילדים וילדות שהגיעו לשם מסיבה אחרת, לא כי הם סובלים מאסתמה או מסינוסיטיס, לא כי יש להם שפעת מורכבת. הם הגיעו כי יום אחד הם עמדו מול המראה, התבוננו על עצמם, ולא יכלו לקבל את מי שהם. הם הרגישו מכוערים, הם הרגישו רע – הם הרגישו רע כלפי איך שהם נראים, כלפי מה שהם משדרים וכלפי מה שהחברה מקבלת מהם. אותם ילדים וילדות הגיעו לשלב שהם היו צריכים להיות מאושפזים במחלקות סגורות בגלל מחלות קשות של הפרעת אכילה. כן, חברים, הפרעת אכילה היא מחלה לכל דבר ועניין. אותם ילדים וילדות – אנחנו חברה שבראש ובראשונה, בפעם הראשונה, השנייה השלישית, ובכל מבט חטוף או ארוך ככל שלא יהיה, מסתכלת על איך שהאדם נראה. לא רלוונטי בכלל מה יש לו בפנים, מה יש לו להציע, מה היכולת שלו, מה הכישורים שלו. לא רלוונטי מה הוא לובש, רלוונטי איך הוא נראה. אם הוא שמן או רזה, אם השיער שלו חלק או מתולתל, אם יש לו פגם כזה או אחר בפנים. חברים, בעיני אין דבר כזה שנקרא פגם. כל דבר, כל דבר שהוא, הוא פשוט יפה. אני זוכר את עצמי בבית-החולים מכיר נערה. קראו לה ויטה, והיא הייתה בימים קשים, ימים קשים מאוד. היא הייתה מאושפזת עקב אנורקסיה במחלקה הסגורה בבית-החולים שניידר לילדים, ובאותם אשפוזים ממושכים שלי נוצר בינינו קשר חברות ארוך, קשר שבסופו גם אני, כחלק מהתהליך, עזרתי לה עזרה של ממש לצאת מהמקום האפל והחשוך שבו היא הייתה. בסופו של התהליך ויטה החלימה, יצאה מבית-החולים, אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול שהיא הגישה לי מחווה – לוח עץ שעליו היא חרטה דמויות של מלאכים וכתבה עליו באנגלית פשוטה – confession. אבל חוץ מוויטה היו שם עוד ילדים; הייתה ילדה נוספת, שגם היא הייתה חברה טובה שלי. היא הייתה חברה טובה שהגיעה גם כן בגלל הפרעת אכילה קשה, לאותו בית-חולים, לאותה מחלקת סגורה. היא התאשפזה, ויום אחד, כשבאתי לבקר אותה באחד מהביקורים שלי במחלקה, סיפרו לי שהיא איננה. היא הייתה "איננה" לא מכיוון ששחררו אותה הביתה, היא הייתה "איננה" לא מכיוון שהיא יצאה לחופשה עם המשפחה, הלכה לטייל או שיש לה אורחים והיא פשוט יושבת על ספסל למטה. היא לא הייתה שם כי היא פשוט התאבדה. היא שמה קץ לחייה כי היא לא הייתה יכולה לשאת עוד את איך שהיא נראית, איך שמקבלים אותה, ומסתבר שגם לא את הטיפול שהיא קיבלה. הפרעות אכילה ובעיות דימוי גוף, אגב, לא רק באכילה, בכל צורה שהיא, נמצאות בבית של כל אחד ואחת מאתנו. גם אצלי במשפחה יש מי שעוברים וחווים את התהליך הנורא הזה. לקחתי על עצמי, דווקא מהמקום שבו אני נמצא, כחבר כנסת צעיר, כמי שמסתובב גם היום בערים הגדולות, במרכזי בילוי, בבתי-ספר, פוגש נערים, נערות, צעירים וצעירות, גם בחוף הים, גם בירושלים, גם בצפון, גם בדרום, אני מסתכל על אותם אלה שמסתכלים עלינו, אבל לפני שהם מתבוננים אלינו הם מסתכלים יום-יום במראה ותוהים איך הם נראים. חברים, לקחתי את זה על עצמי כי הבנתי שאם אנחנו, כל אדם באשר הוא, לא יכול להכיל את עצמו, איך הסביבה תכיל אותו? לאורך הדרך, מאז שהתחלתי את התהליך והקמתי את השדולה, השדולה לעידוד ולחיזוק דימוי גוף בריא ונכון בקרב בני-נוער, צעירים, ילדים, יחד עם שותפתי לדרך חברת הכנסת עליזה לביא, הצטרפו אלינו לדרך חברים נוספים. פגשתי בשמחה רבה את דקל זרד. דקל, שהיא כן שלמה עם איך שהיא נראית, היא דוגמנית למידות גדולות. דקל, כדוגמנית למידות גדולות, מצליחה לחיות את חייה יום-יום, למרות המבטים, למרות הקשיים, למרות איך שהחברה הקרובה והרחוקה מסתכלת עליה. אבל היא, דווקא היא, מהמקום שבו היא נמצאת, דווקא היא החליטה להוביל את השינוי. היא מקדמת היום שינוי חברתי של ממש בהבנה שמודל היופי, אותו מודל יופי שאנחנו מכירים: רזון, דק דקיק, בעיני אפילו די מכוער, הוא לא היופי היחיד. בדרך פגשתי גם את עדי ברקן ורן רייטן, שהקימו את עמותת Simply You, פשוטו כמשמעו: פשוט את, פשוט אתה. הם מובילים דרך שבה הם הבינו שלא צריך להתמודד עם מחלות הפרעות אכילה רק בכדורים, בשוקים חשמליים, באשפוזים בכפייה; יש דרך אחרת, דרך שאני נתקלתי בה בתור נער מתבגר בבית-החולים: לעתים אוזן קשבת ושיחה קצרה ונכונה עם מי שנמצא סביבנו יכולים להוציא את אותם ילדים וילדות, נערים ונערות, מהמקום הכי חשוך ומכוער שהם יכולים להיות בו, הכי אפל ובודד, אל האור. והאור הוא יפה. אנחנו מובילים את הדבר הזה, ובדרך גם למדתי מהחברים – למדתי רבות על כך שיש סוגים רבים של גנטיקה, מודלים כל כך רחבים ושונים של יופי; לא רק אותו רזה דקיק ודק ומכוער שכפו עלינו אנשי האופנה ברחבי העולם – אני מזכיר, מעצבים, שרובם, בלי לפגוע באף אחד, הם אנשי הקהילה הגאה. כאשר הם מסתכלים על מודל היופי שלהם הם מחפשים גבר, והם מושכים את אותן נערות למקום אפל, רזה, מכוער. פגשתי בנות שבדרך הבינו שצריך לעשות הכול רק בשביל להשיל עוד 3-2 קילו, רק שהן שוכחות בדרך שה-3-2 קילו הנותרים האלה זה ההבדל בין חיים למוות; אנשים רבים, שלא מבינים שלא הכול נכון במה שמוכרים לנו. חברות אופנה שמנסות לעבוד ועושות הונאה של ממש בעיניים כאשר הן לא קובעות מודלים של ממש, אין מידה אחידה. נער או נערה יכולים להיכנס היום לכל אחת מרשתות האופנה הגדולות וללבוש מידה, לצורך העניין 32; הם ייכנסו לחנות אחרת של חברה אחרת, ואותה מידה 32 תיראה להם שונה לחלוטין. אותה נערה יכולה גם להיכנס לחנות וללבוש את אותה מידה, 32, בקולקציית הקיץ החדשה, ואחרי ארבעה חודשים בלבד, ארבעה חודשים, לא יותר, היא תיכנס לאותה חנות של אותה חברה ותבקש ללבוש את מידה 32, כי הקיץ רק נגמר והיא בטוחה שהכול בסדר, אבל כשהיא תלבש את המכנסיים הם יהיו צרים. מה שהיא לא יודעת, ומה שאנחנו גם בכנסת עדיין לא מבינים, זה שהם לא יהיו צרים כי היא שמנה; זה מה שאומרים לה, זה מה שמוכרים לה, והיא רצה מהר לשירותים, היא רצה מהר הביתה למצוא את הדרך המהירה ביותר להתאים לאותם מכנסיים, אבל האמת היא אחת: המכנסיים האלה קטנים עליה כי אותה חברה, רק ארבעה חודשים אחרי, לקחה את מידה 32 ופשוט הצרה אותם. לכן גם הגשתי את הצעת החוק שתסמן על בגדים היקף בסנטימטר. אנחנו מדברים רבות על הונאת הציבור, על חינוך נכון, על דאגה לפרט באשר הוא פרט, והנה, זה המקום הנכון. אני מתכוון להמשיך במאבק הקשה והעיקש נגד אותן חברות אופנה שמנסות פשוט לרמות את אותם צעירים וצעירות; נגד אותם מעצבים שמודל היופי שהם מכירים הוא לא יפה בכלל, הוא אפילו לא מכוער – הוא מכוער מאוד; נגד אלה ששוכחים שיש הבנה אחת פשוטה, שאדם יכול להיות יפה גם אם השיער שלו קצר או ארוך, גם אם הבטן שלו טיפה יותר עגלגלה או טיפה פחות, גם אם החיוך שלו אולי שבור והאף שלו טיפה עקום. יופי זה דבר שמתחיל מבפנים. אתם יודעים, שאלו אותי לא מזמן: מה אתה חושב על החיקוי שלך ב"ארץ נהדרת"? אמרתי: אתם יודעים, זה די מצחיק אותי, חיים שלמים אמרתי שאני מכוער, והנה, הופ, אני רואה עד כמה. אבל האמת היא אחת: כולנו יפים, כולנו צריכים לקבל אחד את השני. אני מזמין אתכם, חברי חברי הכנסת, מי שכאן באולם ומי שמחוצה לו, לעזור לי להוביל את השינוי בשיח, לקרוא לשר החינוך להכניס את הנושא הזה לתוכנית הלימודים. היום מפחדים לגעת בדימוי גוף בדיוק כמו שפחדו לגעת בסמים או באלכוהול 20 ו-30 שנים לאחור, בדיוק כמו שפחדו להתעסק בחינוך מיני. אבל היום מבינים שזה צורך. גם הנושא הזה, שנוגע בכל בית, וכן, ובזה אני מסיים, לא רק בצעירים וצעירות – בכל חתכי הגיל. כי פגשתי גם אנשים מבוגרים יותר, מבוגרים פחות, שסובלים מזה. הגיע הזמן לעשות את השינוי, ואני מבטיח – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – גם לך, אדוני היושב-ראש, גם לך, גברתי השרה, חברי הח"כ וכל מי שרואה ושומע אותנו: השינוי מתחיל היום, ואנחנו נשנה, כי בסוף כולנו יפים, כולנו שונים וכולנו שווים. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. אתה מציע להעביר את זה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לוועדת החינוך. <קריאה:> ועדת – – – <היו"ר מאיר כהן:> ועדת החינוך או ועדת הבריאות. לוועדת החינוך, אתם? <יואב בן צור (ש"ס):> כן. <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי. אנחנו נעשה על זה הצבעה, בבקשה. תגיע למקומך, אדוני. ובכן, מי שמצביע בעד – זה עובר לוועדת חינוך להמשך דיון. בבקשה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> ובכן, ארבעה בעד, אין מתנגדים. ההצעה לסדר-היום תעבור לוועדת החינוך להמשך דיון. <הצעה לסדר-היום> <מאבקה של משפחת שאול להשבת בנה אורון והמאבק להשבת הדר גולדין> <היו"ר מאיר כהן:> ההצעה לסדר-היום הבאה היא: מאבקה של משפחת שאול להשבת בנה אורון והמאבק להשבת הדר גולדין, מס' 4497, של חבר הכנסת יואב בן צור. בבקשה, אדוני. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חבר הכנסת, ההצעה לסדר-היום בנושא הזה היא בעקבות ביקור ההזדהות של ידידנו הרב יצחק כהן, סגן שר האוצר, במאהל שהקימה משפחת שאול. מורי ורבותי, דומה שאין מילים שיכולות להכיל את הכאב, את הזעם, את השכול, את הגעגועים של זהבה והרצל לאורון שלהם. כך לגבי לאה ושמחה גולדין, אימא ואבא של הדר. אורון והדר, גיבורי מבצע "צוק איתן"; הדר ואורון קדושים וטהורים, סמל ומופת. ילאה העט מלהביע את תחושותיה של האימא, תסכולו של האבא. אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, אדוני, אני עצוב, ועצוב מאוד. עוד סיבה שבגללה אני מקצר היא כי אף שר לא משיב לדברי. אני חושב, בלשון המעטה, שזוהי החלטה הזויה. אני מקצר מאוד, בין היתר כדי להביע מחאה על כך. מורי ורבותי, אני מבקש לצטט מה שאמרה זהבה שאול, ואני מצטט: "אני פונה מכאן לממשלת ישראל ולעומד בראשה" – – – <היו"ר מאיר כהן:> אמו של אורון. <יואב בן צור (ש"ס):> אמו של אורון. "אני פונה מכאן לממשלת ישראל ולעומד בראשה. המצב כפי שהיה עד כה לא יכול להימשך. שנה וחצי לא קרה כלום. זה חייב להשתנות, גם אם זה מחייב שינוי בחשיבה ובאסטרטגיה או דורש פעולה. קטונתי מלהציע, אבל אין לי שום ספק שצריך לחשוב שונה ולעשות הכול, ובלבד שהבנים אורון והדר יחזרו הביתה" – עד כאן דברי האם זהבה שאול, אמו של אורון, הגיבורה והמיוסרת. חברי, אדוני היושב-ראש, אני מבקש בשם כולכם לחזק את ההורים ואת בני המשפחה של אורון ושל הדר, לחבק אותם ולומר: לבנו אתכם. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> האם אדוני מציע להעביר – – – <יואב בן צור (ש"ס):> לוועדת חוץ וביטחון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מבקש להעביר את זה לוועדת חוץ וביטחון. <היו"ר מאיר כהן:> ועדת חוץ וביטחון. אוקיי. מה אמרת, אדוני סגן המזכירה? אורן חזן – דקה, בבקשה, הבעת דעה, ונעבור להצבעה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, השרה, חבר הכנסת, אמר חברי חבר הכנסת יואב רק לפני רגע שהעובדה שאין נציג ממשלה באולם שמשיב על ההצעה לסדר-היום היא הזויה, היא בזויה. אני חושב שזה הרבה יותר חמור מזה. אני חושב שזו פשוט בושה שממשלת ישראל מתנהגת בזילות כזו, ממשיכה לשפוך את כאבה של המשפחה ויוצרת ממש חטא על פשע. אדוני ראש הממשלה, אם דברי יגיעו לאוזניך, כולנו מחזקים אותך במקום שבו אתה נמצא. כולנו נמצאים לצדך, לפחות כולנו, חברי סיעתך, לנוכח ההכפשות שתוקפות אותך חדשות לבקרים. אבל אני פונה אליך בפנייה ישירה. אני מבקש ממך שגם אתה תהיה לצדן של משפחות שאול וגולדין. לא יכול להיות מצב שאנחנו מתייחסים בכזאת זילות, מצב שבו מדינת ישראל יודעת להגיד מחד שהיא נאבקת בטרור, אבל מאידך יודעת להעביר פיצויים של מיליוני דולרים, בעקיפין גם ל"חמאס", בשעה שבנינו, אחינו, מטובי בניה של הארץ הזו, גורלם לא ידוע והם נמצאים בידיים זרות. אדוני ראש הממשלה, הגיע הזמן להפסיק להסתתר, לעלות מעל הבימה הזו ולדבר לכל עם ישראל ולספר לנו מה אתה תעשה כדי להשיב את הבנים הביתה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, הצעת שזה יעבור לוועדת – – <קריאה:> חוץ וביטחון. <היו"ר מאיר כהן:> – – חוץ וביטחון. אנחנו נערוך על זה הצבעה. בבקשה, אני מתפעל את ההצבעה. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> ארבעה בעד, אין מתנגדים. ובכן, המשך הדיון בהצעה לסדר-היום יעבור לוועדת החוץ והביטחון. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> סגן המזכירה, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת הסכם בין משרד הפנים של מדינת ישראל לבין קבינט השרים של אוקראינה בדבר התעסוקה הזמנית של עובדים אוקראינים בענפים ספציפיים בשוק העבודה במדינת ישראל. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> ובכן, שרת המשפטים הודיעה שהיא לא תגיע להשיב לשאר השאילתות, בטענה שהיא השיבה כבר. ממזכירות הכנסת נאמר לי שהיא לא סיכמה את זאת עם הכנסת. אני מזכיר שעל-פי התקנון רק יושב-ראש הכנסת רשאי לפטור שר מלהגיע להשיב על שעת שאילתות. תודה רבה. הישיבה נעולה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"ט בתמוז התשע"ו, 25 ביולי 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה רבה לכולם. <הישיבה ננעלה בשעה 18:29.>