דברי הכנסת

דברי הכנסת ל"ה / מושב שני / ישיבות ק"נ–קנ"ב / י"ט–כ"א בתמוז התשע"ו / 25–27 ביולי 2016 / 35 חוברת ל"ה ישיבה ק"נ הישיבה המאה-וחמישים של הכנסת העשרים יום שני, י"ט בתמוז התשע"ו (25 ביולי 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 7 נאומים בני דקה 11 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 11 עודד פורר (ישראל ביתנו): 12 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 12 ענת ברקו (הליכוד): 13 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 15 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 16 יוסי יונה (המחנה הציוני): 17 נאוה בוקר (הליכוד): 17 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 18 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 18 יהודה גליק (הליכוד): 20 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 20 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 21 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 22 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 22 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 23 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 23 איתן ברושי (המחנה הציוני): 24 שעת שאלות לשר הביטחון 25 יואל חסון (המחנה הציוני): 28 שר הביטחון אביגדור ליברמן: 28 יעקב פרי (יש עתיד): 29 שר הביטחון אביגדור ליברמן: 30 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 31 שר הביטחון אביגדור ליברמן: 32 רחל עזריה (כולנו): 33 שר הביטחון אביגדור ליברמן: 33 יוסי יונה (המחנה הציוני): 33 שר הביטחון אביגדור ליברמן: 34 יעל גרמן (יש עתיד): 34 שר הביטחון אביגדור ליברמן: 35 מיכל רוזין (מרצ): 36 שר הביטחון אביגדור ליברמן: 36 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 37 שר הביטחון אביגדור ליברמן: 39 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 40 שר הביטחון אביגדור ליברמן: 41 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 44 שר הביטחון אביגדור ליברמן: 45 עפר שלח (יש עתיד): 46 שר הביטחון אביגדור ליברמן: 46 יהודה גליק (הליכוד): 48 שר הביטחון אביגדור ליברמן: 49 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 50 שר הביטחון אביגדור ליברמן: 51 חיים ילין (יש עתיד): 53 שר הביטחון אביגדור ליברמן: 54 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 56 שר הביטחון אביגדור ליברמן: 58 יואב בן צור (ש"ס): 59 שר הביטחון אביגדור ליברמן: 59 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 61 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 62 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה), התשע"ו–2016 62 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 62 דב חנין (הרשימה המשותפת): 73 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 126), התשע"ו–2016 76 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 76 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 75), התשע"ו–2016 78 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 78 דב חנין (הרשימה המשותפת): 80 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 81 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 83 מיכל רוזין (מרצ): 84 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 85 הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה מיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי 89 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 89 אלעזר שטרן (יש עתיד): 91 איתן ברושי (המחנה הציוני): 94 חיים ילין (יש עתיד): 95 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 96 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 98 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 101 יואל חסון (המחנה הציוני): 102 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 104 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 106 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 112 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 112 הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 71), התשע"ו–2016 113 אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 113 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 116 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 108 – הוראת שעה), התשע"ו–2016 117 אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): 117 חיים ילין (יש עתיד): 119 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 120 דוד ביטן (הליכוד): 121 הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 21), התשע"ו–2016 123 יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): 124 עליזה לביא (יש עתיד): 125 תמר זנדברג (מרצ): 129 זהבה גלאון (מרצ): 135 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 140 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 143 מיכל בירן (המחנה הציוני): 147 אילן גילאון (מרצ): 148 מיכל רוזין (מרצ): 151 אלעזר שטרן (יש עתיד): 154 יואל חסון (המחנה הציוני): 157 ציפי לבני (המחנה הציוני): 158 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 161 יהודה גליק (הליכוד): 171 משה גפני (יהדות התורה): 174 יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה): 179 אלעזר שטרן (יש עתיד): 187 דוד ביטן (הליכוד): 189 משה גפני (יהדות התורה): 197 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 199 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 199 הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 60) (שינוי מבנה הבורסה), התשע"ו–2016; 202 הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 61) (רישום צולב), התשע"ו–2016 202 סגן שר האוצר יצחק כהן: 202 יואל חסון (המחנה הציוני): 204 מיקי לוי (יש עתיד): 209 איציק שמולי (המחנה הציוני): 211 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 212 איתן ברושי (המחנה הציוני): 214 סגן שר האוצר יצחק כהן: 216 הצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה) (תיקון), התשע"ו–2016 219 סגן שר הפנים משולם נהרי: 220 מיכל רוזין (מרצ): 221 יעל גרמן (יש עתיד): 223 ענת ברקו (הליכוד): 224 מאיר כהן (יש עתיד): 227 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 230 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 233 עפר שלח (יש עתיד): 235 יהודה גליק (הליכוד): 239 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 242 נחמן שי (המחנה הציוני): 243 סגן שר הפנים משולם נהרי: 245 הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 34), התשע"ו–2016 246 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 247 הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – תקצוב מוסדות פטורים), התשע"ו–2016 254 משה גפני (יהדות התורה): 255 זהבה גלאון (מרצ): 259 אילן גילאון (מרצ): 262 עיסאווי פריג' (מרצ): 265 מיכל רוזין (מרצ): 270 תמר זנדברג (מרצ): 271 יעל גרמן (יש עתיד): 277 מאיר כהן (יש עתיד): 283 עפר שלח (יש עתיד): 289 חיים ילין (יש עתיד): 295 קארין אלהרר (יש עתיד): 301 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 302 עליזה לביא (יש עתיד): 304 יהודה גליק (הליכוד): 308 מיכל בירן (המחנה הציוני): 311 נחמן שי (המחנה הציוני): 315 איתן כבל (המחנה הציוני): 316 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 319 עיסאווי פריג' (מרצ): 320 אלעזר שטרן (יש עתיד): 320 יאיר לפיד (יש עתיד): 322 יואל חסון (המחנה הציוני): 323 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 325 הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 9) (השעיית עובד שירות), התשע"ו–2016 334 יעקב מרגי (ש"ס): 334 הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון מס' 8) (ביטול ניכוי הקצבה החודשית למקבלי תגמול ותגמול מוגדל לפי הכנסה), התשע"ו–2016 336 טלי פלוסקוב (כולנו): 336 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום י"ט בתמוז התשע"ו, 25 ביולי 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 108 – הוראת שעה), התשע"ו–2016, שהחזירה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית ובהצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים ובהצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה) (תיקון – חובת מתן הקלה לתוספת דירות מגורים); הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 51), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 34), התשע"ו–2016; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 56), התשע"ו–2016. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס' 5) (הורה שכול), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 15) (סירוב לעבוד ביום המנוחה השבועי), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 15) (חישוב דמי מחלה בעת היעדרות לסירוגין של בני-זוג), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת מרב מיכאלי, רועי פולקמן ורחל עזריה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 183) (חישוב דמי לידה לפי ששת החודשים שקדמו ליום הקובע), התשע"ו–2016, של חברות הכנסת טלי פלוסקוב ותמר זנדברג; הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 10) (פטור מחובת ביטוח), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יואל רזבוזוב וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 6) (ארגון סטודנטים ארצי יציג), התשע"ו–2016, של חברות הכנסת שולי מועלם-רפאלי ומירב בן ארי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון מס' 8) (ביטול ניכוי הקצבה החודשית למקבלי תגמול ותגמול מוגדל לפי הכנסה), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת דב חנין וטלי פלוסקוב וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3185/20 וכלה בהצעת חוק פ/3225/20 – הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (פטור מבחינות), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלי אלאלוף; הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון – הוספת חיי מסתור וזהות בדויה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין ואלעזר שטרן; הצעת חוק מבקר המדינה (תיקון – הנחת הדוח בחלקים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, יעקב מרגי, מיקי רוזנטל, מיקי לוי, מנואל טרכטנברג, עליזה לביא, עבד אל חכים חאג' יחיא, באסל גטאס, נחמן שי, דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יואל חסון, עמר בר-לב ויעקב אשר; הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בעוני בישראל, התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק הרשויות המקומיות (גמול השתתפות בישיבות מועצה וועדותיה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, דב חנין, עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב, אורי מקלב, מירב בן ארי, יואב קיש, אלי כהן, איציק שמולי, עבד אל חכים חאג' יחיא, נחמן שי, משה גפני, מכלוף מיקי זוהר, טלי פלוסקוב, יעל גרמן, יחיאל חיליק בר ודוד ביטן; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון – מגבלת זמן להחזרת כספים שהופקדו בקופת גמל), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יעקב פרי, חיים ילין, עיסאווי פריג', קארין אלהרר, אלעזר שטרן, מאיר כהן, איציק שמולי, יעקב מרגי, מנחם אליעזר מוזס, מירב בן ארי, עודד פורר, דב חנין ונחמן שי; הצעת חוק היועץ המשפטי לממשלה (מינוי וכהונה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יואל חסון וקארין אלהרר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מחיר אחיד ברשתות השיווק), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת עמיר פרץ; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – גיל הבוחר), מאת חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב דמי לידה לפי שנה שקדמה ליום הקובע), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, נחמן שי, איימן עודה, אחמד טיבי, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, יוסף ג'בארין, קארין אלהרר, זהבה גלאון, עליזה לביא, דב חנין, אילן גילאון, טלב אבו עראר ויעל גרמן; הצעת חוק להבטחת דיור חלופי לתושבי שכונת הארגזים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יוסי יונה, אורלי לוי אבקסיס, קסניה סבטלובה, יעל כהן-פארן, סתיו שפיר, מיקי לוי ודב חנין; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – השוואת תהליכי המיון, השיבוץ, התקינה וההכשרה, המסלולים המקצועיים ואופקי הקידום לנשים וגברים), התשע"ו–2016, מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי ורחל עזריה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב דיפרנציאלי של קצבת הזיקנה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נחמן שי, מיכל בירן, דב חנין, מיכל רוזין, ענת ברקו, מיקי לוי, יהודה גליק, יצחק וקנין, מירב בן ארי, אמיר אוחנה, מנחם אליעזר מוזס, יעל גרמן, עאידה תומא סלימאן, יעקב מרגי, עודד פורר ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – אכיפת צו הריסה מינהלי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, נאוה בוקר, שולי מועלם-רפאלי, דוד אמסלם, נורית קורן, אמיר אוחנה, מרדכי יוגב, יהודה גליק, מנחם אליעזר מוזס, ניסן סלומינסקי, שרן השכל ודוד ביטן; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – הכנסות סוכן ביטוח שהוא חבר קיבוץ), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איתן ברושי, נחמן שי, יוסי יונה, יהודה גליק, דב חנין, אכרם חסון, מנחם אליעזר מוזס, קסניה סבטלובה, איציק שמולי, מאיר כהן, תמר זנדברג, יחיאל חיליק בר, איל בן ראובן, עמר בר-לב, יעקב פרי ויעקב מרגי; הצעת חוק הפחתת תוספות פיגור שהתווספו על קנסות פליליים ומינהליים (הוראת שעה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי, אחמד טיבי, יואב בן צור, מרב מיכאלי ונורית קורן; הצעת חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – סמכות בית-הדין בהסכמת הצדדים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, שלי יחימוביץ, יעל גרמן, דב חנין, מאיר כהן, סתיו שפיר, קארין אלהרר, עאידה תומא סלימאן, מיכל רוזין, עמר בר-לב ורויטל סויד; הצעת חוק הסדרת העיסוק בניתוח התנהגות, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, עבד אל חכים חאג' יחיא, עאידה תומא סלימאן, רועי פולקמן, אברהם נגוסה, נחמן שי, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – אישור נוהל הגשת בקשות תמיכה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי, אוסאמה סעדי ומשה גפני; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מדד יוקר הבריאות), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת עמיר פרץ; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – חופשת לידה לנשים בעבודה פיזית קשה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, דב חנין, אילן גילאון, נחמן שי, איימן עודה, אחמד טיבי, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, יוסף ג'בארין, עליזה לביא ועמר בר-לב; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – חזרה לעבודה מחופשת לידה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, איתן כבל, מיכל רוזין, זהבה גלאון, דב חנין, עליזה לביא, אורלי לוי אבקסיס, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, נאוה בוקר, קארין אלהרר, יואל חסון, יוסי יונה ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק החולה הנוטה למות (תיקון – מוות במרשם רופא), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – פטור מדמי טיפול מקצועי-ארגוני), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן; הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – פטור מדמי טיפול מקצועי-ארגוני), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מיקי לוי ומירב בן ארי; הצעת חוק ניסויים רפואיים בבני-אדם, התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת זאב בנימין בגין; הצעת חוק לפיצוי בעלי מקרקעין ביהודה והשומרון (עמונה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בצלאל סמוטריץ, יואב קיש, ניסן סלומינסקי, מרדכי יוגב, מכלוף מיקי זוהר, יהודה גליק, מנחם אליעזר מוזס, אורן אסף חזן, נאוה בוקר, דוד אמסלם, שרן השכל, נורית קורן ואמיר אוחנה; הצעת חוק לעידוד הקמת מתקנים להפקת אנרגיה מתחדשת (פטור ממס), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, יעל כהן-פארן, רוברט אילטוב, יוליה מלינובסקי, דב חנין, אמיר אוחנה, טלי פלוסקוב, ניסן סלומינסקי, יואב בן צור, מנואל טרכטנברג, יחיאל חיליק בר, איתן ברושי, יהודה גליק, אברהם נגוסה, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, אורלי לוי אבקסיס, אורי מקלב, אוסאמה סעדי, מיקי רוזנטל, איל בן ראובן, יוסף ג'בארין, יוסי יונה, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, חיים ילין, נחמן שי, מיכל בירן, מיקי לוי, עליזה לביא, מיכל רוזין, זוהיר בהלול, יואל חסון, רויטל סויד, עמר בר-לב, איציק שמולי, מרב מיכאלי, יצחק הרצוג, יעקב פרי, עפר שלח, אילן גילאון, קארין אלהרר, עיסאווי פריג', תמר זנדברג, עבדאללה אבו מערוף, איתן כבל ויעל גרמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דרישת הודעה על עקרת-בית), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רחל עזריה, אלי אלאלוף, ג'מאל זחאלקה, יפעת שאשא ביטון, יהודה גליק ואיל בן ראובן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – רעש תמידי באוזניים כפגיעה בעבודה), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלי אלאלוף; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הגדרת בתי-קברות אזוריים כתשתית לאומית), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נאוה בוקר, ניסן סלומינסקי ואכרם חסון; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – איסור פיטורים של עובד שהוא מפרנס יחיד ואשתו בהיריון), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת טלי פלוסקוב ומאיר כהן; הצעת חוק הפסקת שיטת ההעסקה הקבלנית, התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת עמיר פרץ; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מניעת בחירת מועמד שהורשע בעבירת טרור), מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – עדכון כתובת לצורכי בחירות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי ודוד ביטן; הצעת חוק הרשויות המקומיות (סיוע משפטי לחבר מועצה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, דב חנין, רוברט אילטוב, חמד עמאר, עודד פורר, אורי מקלב, מירב בן ארי, יואב קיש, איציק שמולי, עבד אל חכים חאג' יחיא, נחמן שי, משה גפני, מכלוף מיקי זוהר, טלי פלוסקוב ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – בחירת החברים במועצה דתית), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, יהודה גליק, שרן השכל, נחמן שי, איציק שמולי, יעל כהן-פארן, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איתן ברושי, מרב מיכאלי, יעקב פרי, אלעזר שטרן ומיקי לוי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודה מועדפת לאחר שירות קבע והרחבת תחום הסיעוד), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נחמן שי, מיכל בירן, דב חנין, מיקי רוזנטל, יעל כהן-פארן, יעקב פרי, זהבה גלאון, זוהיר בהלול, רויטל סויד, תמר זנדברג, אילן גילאון, יואב בן צור, איל בן ראובן, יוסי יונה, מנואל טרכטנברג, ענת ברקו, נאוה בוקר, אמיר אוחנה, יצחק וקנין, ישראל אייכלר, איילת נחמיאס ורבין, איתן כבל, יחיאל חיליק בר, אורי מקלב, חיים ילין, סתיו שפיר, אלעזר שטרן, אורלי לוי אבקסיס, איציק שמולי, איתן ברושי, מרב מיכאלי, מיקי לוי, יואל רזבוזוב, אכרם חסון, אלי אלאלוף, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון וניסן סלומינסקי; הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – בגיר שהורשע בעבירת מין בהיותו קטין), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, יפעת שאשא ביטון, איציק שמולי, דב חנין, עמר בר-לב ויעל גרמן; הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – החלה על בגיר שהיה קטין מעל גיל 16 בעת ביצוע העבירה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, זהבה גלאון ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (כהונת ראש אגף החקירות והמודיעין), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם. כמו כן הונחו על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת זוהיר בהלול, יוסף ג'בארין, אילן גילאון וחמד עמאר בנושא: כוונת משרד החינוך להפלות בתקצוב הסטודנטים הערבים במכללות החינוך. הודעת ועדת המדע והטכנולוגיה בדבר חידוש הדיון בהצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון מס' 10), התשע"ו–2016, לפי סעיף 89 לתקנון. עוד אבקש להודיעכם, כי חבר הכנסת דוד ביטן ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – הגבלת כהונה שלישית של ראש רשות מקומית), התשע"ו–2016. כמו כן הונחה על שולחן הכנסת הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה לעניין מסוים לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת. ולבסוף, הונח על שולחן הכנסת לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 21), התשע"ו–2016. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <נאומים בני דקה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו נתחיל בנאומים בני דקה. בעוד כחצי שעה אנחנו נפתח את שעת השאלות לשר הביטחון. כרגע, מי שמעוניין להשתתף בנאומים בני דקה יכול להצביע. חבר הכנסת איל בן ראובן יפתח, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, החלטת הממשלה לבטל את חובת מוסדות החינוך החרדיים ללימודי ליבה היא החלטה מחפירה, שמחזירה את ישראל אחורה כדרך הריקוד התימני היפה: שני צעדים קדימה וארבעה לאחור. אומנם החרדים בקואליציה הם אלה שעומדים מאחורי ההחלטה, אך מי שייפגעו ממנה ברמה הקשה ביותר יהיו הצעירים החרדים עצמם, וחבל. מקצועות הליבה, ובראשם מתמטיקה, אנגלית, מדעים, הם מפתח להתפתחות בעולם שלנו ולהשתלבות בשוק העבודה, ואנחנו רוצים את החרדים אתנו בשוק הזה. הביטול הזה, המביש, של חובת לימודי הליבה, ימנע מהצעירים האלו למצות את מלוא כישוריהם ולהשתלב בשוק העבודה, ואני מתכוון לצד לימודי התורה, ובהחלט לא במקום. שילוב הציבור החרדי במעגל העבודה הוא אינטרס לאומי עליון, אך ראש הממשלה, כמעט כהרגלו בקודש, מעדיף את ההישרדות הפוליטית על פני האינטרס הלאומי, וזה אותו ראש ממשלה שקידם בממשלתו הקודמת החלטה הפוכה לחלוטין, ולצערי, זה מה שקורה כשמחליפים אידיאולוגיה בכיסאולוגיה. אני קורא לשר החינוך, שעד היום תמך בלימודי הליבה, להפגין אחריות ציבורית, כפי שנהג לאחרונה בלא-מעט מקרים, ולא לאפשר להחלטה זו לצאת אל הפועל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת עודד פורר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה, אדוני, אני חושב – בהמשך הדברים שנאמרו קודם – הסוגיה הזאת, של לימודי הליבה, מצטרפת לעוד סוגיות חינוכיות, ואנחנו קמים חדשות לבקרים עם רפורמה כזו ורפורמה כזו או אחרת בתחום החינוך. בהחלט, הדבר הזה נובע כמובן מהיציבות השלטונית, שלא בהכרח קיימת כאן, במדינת ישראל, ואני חושב שיש מקום להקמת מועצה לאומית לחינוך. כמו שיש מועצה לאומית לביטחון לאומי, כמו שיש מועצה לאומית לכלכלה, יש מקום למועצה לאומית לחינוך, כדי שבדיוק הסוגיות האלה יידונו שם וילכו עם פרויקטים ותהליכים שהם ארוכי-טווח, ולא כל שנתיים, פעם אחת יהיו לימודי ליבה, פעם אחת אין לימודי ליבה, פעם אחת מתמטיקה, פעם אחת אנגלית, פעם אחת מוזיקה. צריך לראות את התמונה בכללותה, ואת זה צריך לראות באיזה תהליך שהוא ארוך-טווח ולא קצר-טווח, לפי קדנציות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת פורר. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, לפני כמה ימים השתחרר הילד אחמד דוואבשה מבית-החולים "תל-השומר", לאחר חודשים – – – <קריאה:> שנה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לאחר שנה, אחרי שנשאר בחיים כאשר הוריו נשרפו חיים ונפטרו, כך גם אחיו. הוא השורד והשריד האחרון במשפחה. הוא נשאר עם כוויות קשות, וחייו לא יהיו קלים. בידיעה שפרסם אתר "וואלה" התפרסמו לא תגובה אחת, לא שתיים, אלא עשרות תגובות ברוח זו, אדוני היושב-ראש: חבל שהוא לא נשרף עם הוריו; עוד לא מת, הדבר הקטן הזה? להרוג את ההורים של הילד וגם להפציץ את היהודים שטיפלו בו; חבל שלא מת, המחבל. תגובה אחרת: טוב שנשאר חי, שיהיה כל החיים בסבל. זה שש-שבע תגובות מתוך עשרות תגובות, עשרות תגובות. לפני כמה חודשים, המשוררת דארין טאטור, הוגש נגדה כתב-אישום, אחרי שנעצרה, כי כתבה סטטוס שפוּרש לכאן ולכאן; ההסבר שלה לא התקבל. לפני כמה ימים גם הנערה קמר מנאסרה, נערה אקטיבית, דינמית, מלאת חיים, נעצרה, ורק אתמול היא השתחררה למעצר-בית, בגלל פוסט, שהיא פירשה אותו כרצון להיפגש עם הסבא שלה, שנפטר. מתוך כל התגובות האלה שיהודים כתבו, עם הסתה והצורך לשרוף ולהרוג, אף אחד מהם לא הוזמן לחקירה. יכול להיות, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – שהמשטרה לא יודעת, ולכן שלשום שלחתי את העוזר שלי; הוא הגיש תלונה בשם מפלגתי, תע"ל. אולי אז המשטרה, אחרי התלונה, תדע סוף-סוף להזמין אחד מהם לחקירה ותאשים אותו בהסתה לגזענות ואיומים ברצח. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת ענת ברקו – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושבת שסיכום ביניים למושב זה על השקרים הפלסטיניים יכול להיות טוב. אז מה היה לנו כאן? היה לנו, ראש וראשון, יועצו המיתולוגי של ערפאת רב-המרצחים, הרוצח הסדרתי, שלא היה מודע לטרור של אש"ף; וכמובן אחריו גיסו, שבמשך שנים שימש כסנגורם של אסירים ביטחוניים, והוא פה להם בוועדת חוקה, חוק ומשפט, וגם בניסוח החוק למאבק בטרור. ראו איזה אבסורד: יש הדוקטור לרוקחות, שלא נמנע מלהתפרץ ולמצוא עצמו רוב הזמן מושעה על-ידי ועדת האתיקה; מחרה מחזיק אחריו בן למשפחה הנוצרית שמאוד חשוב לו להתפלל דווקא במסגד אל-אקצא, כשהוא לא בקרוז, ואני מניחה שבקרוב ימצא את עצמו אולי מחוץ לכנסת ויוכל לקבל אחמ"ש בקטאר, לבן-דודו הנמלט עזמי בשארה, שנתן נ"צ לאויבינו כדי שיפגיזו בצורה מדויקת יהודים ולא ערבים. אבל מה זה משנה? מבחינתך שיהרגו גם ערבים, העיקר שיהרגו יהודים. ואיך אפשר לשכוח את חובבת הקרוזים הידועה? אתם יודעים מה, עליה חבל להכביר מילים, רוב הזמן היא לא נוכחת בכנסת; לוחם זכויות האדם, בן הפלג האחמדי, הפלג שחרת על דגלו הטפה לנאורות, שלום ואהבה לאחר, אך השיוך לא מנע ממנו לתמוך ב"חיזבאללה" ולהניח זר פרחים, יחד עם חבר כנסת אחר, על קברו של עז א-דין אל-קסאם; ויש הדוקטור למשפטים, שמדלג מכנס לכנס על מנת להסביר שמדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> הוא מתקשה להסביר איך הוא חבר כנסת, אבל מקדם את ה-BDS. עוד חברים בתנועה האסלאמית – הוועדה למעמד האישה, שמארחת ודוגלת ותומכת בתנועה האסלאמית, שהיא כל כך שוויונית. ויש זה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני, במשפט אחד. ויש זה שמהווה עלה תאנה וקורא למדינת ישראל – כמבצעת טיהור אתני בצורה מתוחכמת, והוא מתגעגע לימים שמוריו הרוחניים בתנועה הקומוניסטית באמת ביצעו טיהור אתני. וכל הג'מעה באים ומדברים אתנו כאן על דמוקרטיה? נו, באמת, אתם תלמדו אותנו דמוקרטיה מהי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת מסעוד גנאים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> שתי דקות נתת לה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת חמד עמאר. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אל תתייחס. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת ברקו. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> חברי טלב אבו עראר, אז לא להתייחס, לא להתייחס בכלל. <ענת ברקו (הליכוד):> זה עלא כיפאק. אני רואה שאתה לא מתייחס. תמשיך לא להתייחס. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לצערי, האלימות והברוטליות לא משאירות חלקה טובה וגולשות לכל המקומות, ובהם בתי-הספר ומערכת החינוך. לאחרונה פורסם סקר על-ידי ארגון המורים; לפי הנתונים של הסקר, 54% מהמורים בחטיבות הביניים ובתיכונים נתקלו באלימות מילולית שהופנתה כלפיהם; 8% נתקלו בפגיעה אישית ברכושם; 5% נתקלו באלימות פיזית מצד התלמידים. בחלוקה על-פי מגזרים, 57% מהמורים בחינוך הממלכתי-דתי נתקלו באלימות מילולית, לעומת 47% בלבד בחינוך הערבי, וזה אחוז גבוה; אחוזי הפגיעה ברכוש המורים הגבוהים במיוחד הם במגזר הערבי, ועומדים על 12%. אדוני היושב-ראש, אני חושב שבית-הספר, מערכת החינוך, שאמורה וצריכה לחנך לאי-אלימות ומחנכת את דורות העתיד, אסור שהיא תאוים באלימות. מי שמאיים על מורה באלימות מאיים על עתידם של הדורות הבאים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת חמד עמאר – בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בסוף השבוע נפגשתי עם מנכ"ל אזור התעשייה כסרא-סמיע–פקיעין בנושא אזור התעשייה הישן של היישוב פקיעין; אזור תעשייה שכל בעלי העסקים בו הם תושבי פקיעין. אזור התעשייה נמצא בלב פקיעין, בין היישוב פקיעין – הישן – לשכונה המערבית של פקיעין-החדשה. ומה התברר? שאותו יישוב משלם את הארנונה ונדרש לשלם את הארנונה למועצה האזורית מעלה-יוסף. אותם בעלי עסקים שם נדרשים לשלם מאות-אלפי שקלים למועצה האזורית מעלה-יוסף, אף שהם לא מקבלים שום שירות מהמועצה האזורית מעלה-יוסף, ומי שנותנת להם את השירות היא המועצה המקומית פקיעין. פינוי אשפה, מים ושירותים נוספים מקבלים מהמועצה המקומית פקיעין. אפילו במועצה האזורית מעלה-יוסף הייתה ישיבה בשנת 2000, והחליטו שהאזור הזה לא שייך להם והם מוכנים למסור אותו ליישוב פקיעין. הייתה ועדת שיפוט למתחם ואזורים וועדת גבולות של משרד הפנים, שהחליטה שהאזור שייך לפקיעין, אבל עד היום שר הפנים לא נתן את ההחלטה לתיקון גבולות ולהחזרת אזור התעשייה לפקיעין. לכן אני פונה לשר הפנים לעשות את זה כמה שיותר מהר, כי אותם בעלי עסקים נדרשים היום לשלם מאות-אלפי שקלים. אני ראיתי תשלום של עסק אחד – 520,000 שקל ארנונה למועצה האזורית מעלה-יוסף, במקום למועצה המקומית פקיעין. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת יוסי יונה – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת נאוה בוקר. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לדבר על, שוב, מופע של איוולת שלטונית או חלמאות. לפני יומיים התפרסמה ידיעה בעיתון "הארץ" על מצבם של שירותי הבריאות בבתי-הספר. אדוני היושב-ראש, ממש שערורייה. דוחות חוזרים ונשנים. מבקר המדינה עצמו, משרד הבריאות עצמו מדברים על כך שקיימת הידרדרות מתמדת בשירותי הבריאות בבתי-הספר, והנה שר הבריאות, שכולנו – אני חושב רובנו – מעריכים את פועלו וחושבים שהוא פועל נאמנה וביעילות רבה, הלך ואישר שוב את ההפעלה של שירותי הבריאות על-ידי גורמים פרטיים. הבט, אדוני היושב-ראש, מדובר על כך שבשנים האחרונות ישנה הידרדרות במובן הבא – אם פעם הייתה אחות ל-1,500 תלמידים, היום זה הגיע לאחות ל-10,000. לכן אני כאן קורא להתנער מהתפיסה הזו שכל הפרטה היא הפרטה נכונה. אין כאן התנגדות עקרונית להפרטות, אבל, ריבונו של עולם, איך אפשר לאפשר דבר שכזה? לכן אני רוצה לנצל את ההזדמנות כאן ולפנות לשר הבריאות: 1. להגדיל את מספר התקנים של האחיות בבתי-הספר; 2. להעביר אותן להעסקה ישירה – כי הדבר הזה הוא בלתי נסבל. ההפרטה הזאת של תלמידים במערכת החינוך, ועל-ידי משרד הבריאות, היא בלתי אחראית. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חברת הכנסת נאוה בוקר, ואחריה – חבר הכנסת באסל גטאס. <נאוה בוקר (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום אני רוצה לדבר על זכותם של הנכים לחיות בכבוד. כפי שרובכם יודעים, נכים שאין להם הכנסה ממקור ביטוחי מלבד הביטוח הלאומי נאלצים לחיות מקצבה של 2,342 שקלים לחודש בלבד. בסכום הזה הם אמורים לרכוש מזון, ביגוד, תרופות ודיור ולפרנס את המשפחה שלהם. ברור לכולנו שמדובר במשימה בלתי אפשרית, ולא בכדי נכים רבים הגיעו לחרפת רעב. המשמעות היא פגיעה קשה בכבודם כבני-אדם וכאזרחי המדינה. בשבוע שעבר השתתפתי בעצרת לתמיכה בחוק הנכים שיזמתי, שלפיו הקצבה לאותם נכים תוגדל ל-4,650 שקלים, סכום השווה לשכר המינימום. המראות באותה עצרת היו קשים: נכים שלא מצליחים להתנייד זועקים ברחובות לעזרה, ואף אחד לא מקשיב. אסור לנו כחברה להגיע למצב הזה. אני פונה לשר האוצר משה כחלון: אמרת במוצ"ש שאתה מסכים להיות הכספומט של הנכים, אז אני קוראת לך לעשות מעשה. תן את האישור התקציבי לחוק, ותן לנכים לחיות בכבוד שלו הם ראויים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת נאוה בוקר. חבר הכנסת באסל גטאס, ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. בבקשה, אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשבועיים האחרונים אנחנו מזכירים שוב ושוב את העניין שקורה יום-יום בכפר אל-עראקיב – משהו ללא תקדים, התקפות יומיומיות. כוחות משטרה ויס"מ מלווים את הדחפורים של הקרן הקיימת בניסיון להוציא מאדמתם את משפחת אבו מדירם – שבט שחי על אדמתו זה מאות שנים. אתמול הגדישו את הסאה כוחות המשטרה המלווים כשתקפו ילדים ונשים שפשוט ניסו למנוע מהטרקטורים ומהדחפורים להיכנס לאדמתם. והם עצרו את האישה סבאח אבו מדירם ואת הבן שלה פאהיד עזיז אבו מדירם ועוד כמה אנשים. בהרבה לחץ על השר ועל המשטרה הם אומנם שוחררו אתמול. אני מפה מתריע שוב ושוב על מה שקורה בנגב בכלל ובכפר אל-עראקיב בפרט. אני חושב שזה ממש פצצה מתקתקת, הניסיון הזה להוציא בטרנספר אנשים שחיים על אדמתם, בלי לבוא אפילו קצת לקראת התושבים, האזרחים, למציאת פתרון לעניין הבעלות על הקרקע ודיור מתאים. כך גם המצב באום-אלחיראן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. חברת הכנסת קסניה סבטלובה. אחריה – חבר הכנסת יהודה גליק. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בעוד כמה שבועות אני אחגוג תאריך מאוד חשוב לי, 25 שנים לעלייתי לארץ. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מזל טוב. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> תודה. במהלך השנים האלה פגשתי לא מעט עולים ותיקים וחדשים שאמרו לי שמדינת ישראל מאוד אוהבת עלייה אבל פחות אוהבת את העולים עצמם. ככה נפלה לידי ההזדמנות לקרוא את הדוח שהתפרסם לאחרונה, מאת ד"ר דב מימון מהמכון למדיניות העם היהודי. הוא כותב על כך שעלייה מכמה מדינות, ובמיוחד מצרפת בשנה האחרונה, לא מפסיקה לגמרי, כמובן, אבל נחלשה עד מאוד, ויש האטה מאוד מאוד חמורה ומשמעותית. למה זה? אנחנו הרי יודעים שכ-80,000 עולים פוטנציאליים מצרפת יושבים על מזוודות והיו מאוד מאוד רוצים לעלות למדינת ישראל. מדוע הם לא עושים זאת? כי הם מקבלים פידבקים מהאחים שלהם שכבר יושבים כאן ונמצאים כאן, וחלקם הגיעו גם בהזמנתו הישירה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלהזמין הוא הזמין, אבל כאשר מדובר בשיפור תנאים לקבלתם ולקליטתם בארץ על מנת שייקלטו מהר ובהצלחה רבה, כאן אין התקדמות רבה. אז אנחנו מדברים על פוטנציאל גדול מאוד של עלייה מצרפת, מדרום-אפריקה ומקהילות אחרות שבעצם לא ממומש. מדוע לא ממומש? כי כל החוקים שמועלים בשנה האחרונה כאן בכנסת לטובת העולים, בין שזה נוגע לאפשרויות לימוד השפה העברית, בין שמדובר בהענקת נקודת זכות נוספת, שבסך הכול זה מתבטא בעשרות שקלים בודדים, אבל גם זה יכול להעלות את רמת החיים של אותו עולה או משפחת עולים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אני קוראת לממשלת ישראל לקדם פה את מדיניות קליטת העלייה, קידום העלייה. אנחנו מדינה שתמיד קלטה עלייה ותקלוט עלייה. לכך אנחנו צריכים להיערך, ואנחנו צריכים לחשוב על רווחת העולים, ולא כל הזמן להגיד: גם אנחנו ספגנו, גם לנו היה קשה – גם אתם תספגו. המנטרה הזאת כבר לא עובדת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת היקרים והמתוקים מן האופוזיציה – אין כל כך מהקואליציה – אדוני היושב-ראש, אני תכננתי לדבר על נושא, אבל כששמעתי פה דברים שעלו ביקשתי לשנות את הנושא. אני שמעתי את דבריו של חבר הכנסת אחמד טיבי – ציטוטים שנכתבו על-ידי יהודים על שחרורו של התינוק דוואבשה. אני רוצה לומר: אני מתבייש כיהודי, ואין לכך שום הצדקה שבעולם לכתוב על תינוק, ולא משנה מיהו ומהו – אם הדברים נכתבו על-ידי יהודים אני מתבייש, ואני חושב שכולנו צריכים להצטרף להתביישות הזאת. אני רוצה להוסיף עוד משפט אחד: נדמה לי שהשיח הטוקבקיסטי משתלט על השיח שלנו בהרבה רמות. לצערי, זה השבוע השני ברציפות שאני מגיש הצעה דחופה לדיון בכנסת בנושא השיח הציבורי – זה פוגע בכולנו, וזה נושא דחוף לדון בו – ופעם אחר פעם הנשיאות מחליטה שיש דברים יותר חשובים. אדוני היושב-ראש, נדמה לי שהשיח הציבורי הוא בנפשנו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עמר בר-לב. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בהמשך דבריו של חברי חבר הכנסת אחמד טיבי בעניין שחרורו של הילד אחמד דוואבשה, אני רוצה לקרוא עוד ציטוט אחד מהאתר "וואלה". יש שם, ויש תמונה, והוא כותב כך: "בעזרת השם בקרוב יצטרף להוריו מתחת לאדמה. חבל שלא נשרף". אני חושב שדברים מזעזעים כאלה – ואני לא רוצה לדבר על דארין טאטור ועל אחרים מהמגזר הערבי ואפילו בירושלים המזרחית שהמשטרה מזדרזת לעצור בגין הסתה. אנחנו נעקוב אחרי המשטרה ונוודא שהתלונה הזאת תתברר עד תום ושהמסיתים האלה יקבלו את עונשם. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על נושא אחר. אני קיבלתי תלונות רבות מחקלאים בסהל בטוף, עמק בית-נטופה, מה שנקרא. במשך שנה, אדוני היושב-ראש, הם עמלו וזרעו אבטיחים וירקות, וחזירי בר באו והשמידו את כל החקלאות שלהם, וכל ההשקעה שלהם ירדה לטמיון. אני מדבר על חקלאים מהיישוב שלי עראבה, מסח'נין, בועיינה-נוג'ידאת, אל-עוזייר, רומאנה וכפר-מנדא. כל ההשקעה שלהם – יש חקלאי מהיישוב שלי, עראבה, נעמן שחאדה, שבמשך כל החודשים האחרונים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – זרע חלקת אדמה של 25 דונם, אדוני. כל החקלאות שלו הלכה לטמיון; יש לו נזק אדיר של מאות-אלפי שקלים. אני פניתי בשם החקלאים האלה לשר החקלאות ולרשות לשמורות הטבע – צריך למצוא פתרון לחקלאים האלה. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת עמר בר-לב – נעלם בינתיים. חבר הכנסת טלב אבו עראר – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נודע לי שהממשלה מתכוונת להעלות בשבוע הבא הצעת חוק להגברת האכיפה נגד בתים לא חוקיים. אני עוקב אחרי שרשרת החוקים שהממשלה מחוקקת – לא מציינים שם נגד המגזר הערבי או נגד החברה הערבית. הרי הממשלה וכל המדינה כאן לא עושים חשבון לפי המדיניות הקבועה למגזר הערבי. לכן אין מה להתבייש ואין מה לפחד להוסיף את המילים "נגד החברה הערבית". כנראה זה מבית-מדרשו של ביבי נתניהו, שלפי הנוסחה או מה שהוא מאמין, מה שלא בא בכוח בא ביותר כוח. לכן הצעת החוק הזאת מדברת על כך שיגבירו את האכיפה, קנסות. הריסת הבתים במגזר הערבי, ובמיוחד בנגב; זה תחביב של הממשלה. הרי כשמדברים על פיתוח הנגב, מכובדי היושב-ראש, הפיתוח לא בא על-ידי הריסת בית או אי-הכרה ביישוב, אלא – להכיר ביישובים, להכיר בזכויות הבסיסיות של האזרחים הערבים שם. זה נקרא פיתוח. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לזה התכוונתי, להעביר את המסר לממשלה – להקפיא את הריסת הבתים ולנהל משא-ומתן ענייני עם האוכלוסייה הבדואית בנגב. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – סליחה, דיבר חבר הכנסת אבו עראר. אני מזמין את חברת הכנסת יעל כהן-פארן, ואחריה – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להעלות עניין שנדון כאן בכנסת ובוועדות הכנסת מספר רב של פעמים – כריית הפוספטים בשדה-בריר שבנגב, ליד ערד. לאחר לא-מעט דיונים ונגיעה לשרים – השר להגנת הסביבה, שר הבריאות – אמירות ממש חד-משמעיות של שר הבריאות והשר להגנת הסביבה שיש לערוך בחינה מחודשת של כל הבדיקות הסביבתיות והבריאותיות, ההשפעה על הבריאות, שכן יש השפעה על הבריאות; משרד הבריאות מתנגד לכריית פוספטים בערד, בשדה-בריר. ואחרי כל האמירות האלה – שלא ימשיכו לדון בוועדות התכנון באותה תוכנית עד שלא תיערך בחינה מחודשת, עד שלא תיעשה אותה בדיקה – היום, הבוקר, נערך דיון בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה דרום בבאר-שבע; הדיון, אומנם כותרתו הייתה: כרייה בנגב, מכרות בנגב, אבל באופן מאוד ברור דנו שם גם בתוכנית שדה-בריר, למרות ועל-אף כל הדיבורים של ועדות הכנסת, ועדת הכלכלה, שר הבריאות, השר להגנת הסביבה. פשוט יד אחת לא יודעת או לא רוצה לדעת מה שהיד השנייה עושה. אני רוצה לקרוא מהבמה הזאת לשרים, לשר האוצר שאחראי למינהל התכנון, לעצור כל דיון וכל המשך דיון באותה תוכנית אומללה שצריכה להיבחן היטב ומהיסוד שוב ולא להתקדם בכלל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השרה סופה לנדבר, כשאתה מכין את ארוחת הבוקר שלך, חשוב על זולתך, אל תשכח את מזון היונים / כשאתה מנהל את מלחמותיך, חשוב על זולתך, אל תשכח את שוחרי השלום / כשאתה משלם את חשבון המים, חשוב על זולתך, אל תשכח את מי שיונק מי עננים / כשאתה שב אל הבית, ביתך, חשוב על זולתך, אל תשכח את עַם האוהלים / כשאתה ישן ומונה את הכוכבים, חשוב על זולתך, יש מי שאינו מוצא מקום לשינה / כשאתה נותן דרור לנפשך בהשאלות, חשוב על זולתך, חשוב על אלו שאיבדו את זכותם למילים / כשאתה מהרהר באחרים הרחוקים, חשוב על עצמך, אמור: הלוואי שהייתי נר בחשכה. אכן, אלו הם הערכים האינטרנציונליסטיים שדגל בהם מחמוד דרוויש, על כך צריך לחנך, גם בבתי-הספר. זה מה שכתב דרוויש. הדברים הנשגבים האלה הם המורשת שלו ואלה הדברים שלו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, התקציב הוא הביטוי המרכזי של מדיניות ממשלה. נדע אם היא חברתית, לא חברתית, פנים למלחמה, מה הכוונות שלה, התנחלויות או מה – זה ייראה בתקציב. בשבוע שעבר התבשרנו ששר האוצר סיכם עם שר הבריאות על הגדלת סל התרופות מ-300 מיליון ל-550 מיליון למשך חמש שנים, בכל שנה. אבל איזה פלא, חשבנו שזה בגלל עודף בהכנסות של הממשלה, שמגדילים את סל הבריאות. ומה שמתברר, שאת הכסף הזה, 250 המיליון, הם מקבלים או יקבלו מהביטוחים המשלימים. קודם כול, במדינה יש חוק בריאות ויש הביטוח הלאומי ומס הבריאות, לכאורה, אבל במקום להביא את הכסף משם או כסף ממשלתי, הם מלבישים על החלשים – כי 80% מהאזרחים, יש להם ביטוחים משלימים. אסור שיהיה בחוק שיש בריאות לכולם. הכסף הזה בא מהקופות, והקופות יגלגלו את זה עלינו ועל החלשים במיוחד, אלה שיצטרכו להגיע לרופא מומחה, לטופס 17 וכל מיני תשלומים אחרים. לכן, ההחלטה שלכאורה הייתה מבורכת, היא באה לברך ויצאה מקללת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ואחריו – אחרון הדוברים בנאומים יהיה חבר הכנסת איתן ברושי. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, "פכר בע'ירך", "חשוב על זולתך", היה השיר של מחמוד דרוויש שבחר בו חברי עבדאללה אבו מערוף, ואני אקריא קטע משיר לא פחות חשוב ואנושי, שיר הגעגועים לאמו של דרוויש: מתגעגע ללחמה של אמי / ולקפה של אמי / וללטיפת אמי / וגדלה בי הילדות / יום על חזהו של יום / ואשתוקק לחיי כי / אם אמות, אתבייש מדמעות אמי. (חוזר על המשפט האחרון בערבית.) כבוד היושב-ראש, יש אולי אירוניה בכך שדווקא אני, אזרח ערבי, יוצא להגן על חופש הביטוי של "גלי צה"ל". אבל מה לעשות, כאשר מכונת ההשתקה וההסתה, גם של שר הביטחון, גם של שרת התרבות, עובדת שעות נוספות בתקופה האחרונה. אני שמח שאנחנו מקריאים כאן שירה, שאולי נשללה זכותנו כתלמידים ללמוד אותה, אבל לפחות נוכל כאן לתמיד להזכיר את השירה, גם הלאומית וגם האינטרנציונלית וגם האנושית של דרוויש, שהוא אייקון תרבותי פלסטיני לאומי ובין-לאומי. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת איתן ברושי – בבקשה, אדוני. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – יש הצעה לפתוח – – – בשביל ערבי שירה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, רק שזה מסוכן. אני מכיר כמה משוררים שלא כדאי לקרוא את השירים שלהם. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו בעיצומו של ציון של שנתיים למלחמת "צוק איתן", ולא מעט דברים נאמרים. אני רוצה, ב-60 שניות שמוקדשות מבחינתי היום, לציין את גבורתם ועמידתם של התושבים והיישובים במועצות האזוריות, העיר שדרות והסביבה הכפרית בעוטף-עזה ועל גבול עזה, ולציין גם את התנועה הקיבוצית, שעמדתי בראשה באותה תקופה, שידעה להיחלץ ולסייע ולקלוט משפחות וילדים מהיישובים שהם צמודי גדר לימים ארוכים ושבועות ארוכים ביישובים ובקיבוצים באזורים אחרים. הלקח של פינוי אוכלוסייה, שלא חשוב או לא חיוני שתהיה באותו זמן ביישוב, נלמד, ולא במחיר קל. אולי, גם באיחור, הממשלה הבינה את תפקידה. היום, כשמדובר על זה בצורה גלויה, גם בחזית הצפון וגם באזור עוטף-עזה, צריך לומר שלא בוודאות הפיקו את כל הלקחים, ולא בוודאות אפשר לומר שאנחנו מוכנים חס וחלילה לאפשרות שאירוע כזה יתרחש ונצטרך להוציא אוכלוסיות מתוך היישובים למרכז הארץ. אני רוצה בצד אחד לציין את גבורתם ונחישותם – ישנו כאן חיים, שהיה ראש מועצה באזור אשכול – לציין את זה בחיוב, גם על רקע תקלות שהיו במלחמה, ומצד שני לומר שלמדינה לקח הרבה זמן להבין את תפקידה, ולומר שגם היום יש סימן שאלה אם נלמדו והופקו כל הלקחים. ומכאן אני קורא למי שצריך לעשות את שיעורי-הבית להשלים אותם, ויפה שעה אחת קודם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. עד כאן נאומים בני דקה. <שעת שאלות לשר הביטחון> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את שר הביטחון אביגדור ליברמן לדוכן על מנת שנתחיל בשעת שאלות. אני חוזר בקצרה לטובת חברי הכנסת הנמצאים במליאה על הכללים: עד שתי דקות לכל שואל; עד שלוש דקות, אדוני השר, לתשובתך. נא להקפיד על הזמנים. כמה שנקפיד יותר, כמה שפחות נפריע, כך יותר אנשים יספיקו לשאול. ברור לגמרי ששלושת-רבעי השאלות יבואו משורות האופוזיציה, עד רבע מקרב הקואליציה, והכלל הידוע – מי שצועק קריאות ביניים ומפריע יועבר לסוף רשימת השואלים וכנראה גם לא יוכל לשאול. אם כן, אנחנו נצביע על מנת שנוכל להירשם, בבקשה. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> יש מתנדבים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תכף. כן. נסיים את ההצבעה. יש. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> – – או שיש הרתעה, כולם פוחדים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש מספיק. <קריאה:> ההצבעה לא תפסה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הייתה בעיה עם המערכת. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה יפה. היכולות של שר הביטחון זה משהו. חברי הכנסת, אנחנו – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצבעתם? <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נחזור על ההצבעה, חברים. אתכם הסליחה, אבל באג כזה במערכת אני עוד לא ראיתי ב-20 שנותי בכנסת. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> אלה היכולות של הסייבר, זה נפלאות הסייבר. <קריאה:> אה, אדוני השר, זה אתה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא להצביע הצבעה חוזרת על מנת שתהיה לי רשימה. עכשיו הכול תקין. חבר הכנסת יואל חסון, תפתח בבקשה את שעת השאלות. בבקשה, אדוני. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא הבנתי. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. אז טרכטנברג ולביא – – – <קריאה:> רגע, אני – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי, בסדר. אני מצרף אתכם, בלי להתחייב לתת לשאול. אני מצרף אתכם לרשימה. חברי הכנסת טרכטנברג, לביא וקארין אלהרר לא הצביעו פעם נוספת. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, לא, בן צור לא היה במקום. חברים. בבקשה, עד שתי דקות, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אדוני שר הביטחון, לפני שאשאל את שאלתי, אני דווקא רוצה לתת לך קרדיט – אף שהוא לא חבר מפלגתי – אני רוצה לברך אותך על ההתייחסות הרצינית שלך לסגן שר הביטחון, לעובדה שאתה שר שמתייחס ברצינות לסגן שלו, בניגוד לשר ביטחון קודם וגם לשרים אחרים. אני רואה בזה דבר חשוב ומינהל תקין, ואני רוצה לברך אותך על העניין הזה. עכשיו לשאלתי. אדוני, אנחנו יודעים את עמדותיך לגבי טורקיה ולגבי ההסכם עם טורקיה. ההסכם עם טורקיה לא רק מכיל את היחסים עם טורקיה, אלא הוא גם מכיל את העניין של מערכת היחסים או ההתייחסות של ישראל לשלטון ה"חמאס" בעזה ולעובדה שלמעשה בהסכם הזה אנחנו מקבלים או מכירים בעובדה שה"חמאס" ימשיך לשלוט בעזה ולנהל את ענייני עזה וגם לתקוף אותנו כנראה משם. א. אני רוצה לשאול אותך איך אתה מתייחס לעובדה הזאת, במיוחד לאור זה שאתה היית מאוד נחרץ ובולט ובועט בהקשר של הנייה ובכלל כל שליטי "חמאס" – הקצבת להם 48 שעות מאז שתגיע להיות שר ביטחון, וקצת עברו יותר מ-48 שעות – איך אתה מתכוון להתייחס לסוגיית "חמאס" בהקשר הטורקי ובהקשר בכלל? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני השר, עד שלוש דקות. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> אני חולק על כל ההתייחסות שלך. אני חושב שנקודת המוצא היא פשוט לא נכונה. קודם כול, צריך להתייחס לתושבי עזה. מבחינתי, לא אכפת לי מאיפה תבוא עזרה הומניטרית, אם תרופות ואם אוכל ואם שמיכות ואם קרוונים או מבנים יבילים – זה לא משנה. כל עוד אני מפקח על המוצרים שנכנסים לתוך רצועת-עזה ואני מוודא שזה בא באמת בתחום ההומניטרי, אין לי שום בעיה גם שזה יבוא מקטאר, מסעודיה או מכל מדינה אחרת. קודם כול צריך להתייחס לבני-אדם כבני-אדם. גם הם לא בדיוק שמחים אולי שיש להם שם "חמאס", אבל יש שם תושבים, ולכן כל סיוע הומניטרי – וצריך להבין, מה רוצה "חמאס"? "חמאס" רוצה לקבל באמת מעבר גבול לא מפוקח, לא מבוקר על-ידינו. כל מה שכרגע "חמאס" רוצה להשיג, כל מה שהוא מאיים, זה לקבל מעבר גבול שלא מפוקח על-ידי מדינת ישראל, שהוא יוכל שם להבריח חופשי. לכן במקרה הזה אין לי שום בעיה שזה מגיע מטורקיה או מכל מקום אחר. הנקודה השנייה היא לגבי ההתייחסות להסכם עם טורקיה. קודם כול, צריך להבין שנקודת המוצא שלנו חייבת להיות מצרים. זאת בעלת הברית הכי חשובה, הכי רצינית במזרח התיכון ובקרב מדינות ערב. איך זה משפיע על יחסינו עם מצרים? איך זה משפיע על יחסינו עם יוון ועם קפריסין, שאישית השקעתי המון מאמץ לבנות שם יחסי אמון ויחסי שיתוף פעולה? יש פה עוד הרבה שיקולים נוספים שאנחנו חייבים לקחת בחשבון. לכן אני חושב שאני גם בדיעבד שקט לגבי עמדתי, גם לגבי טורקיה, גם לגבי ההסדר עם טורקיה וגם לגבי הסיוע שמגיע לרצועת-עזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני השר. אנחנו – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> הוא לא התייחס לשאלתי לגבי שלטון "חמאס". <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השר התייחס למה שהוא בוחר. חבר הכנסת יעקב פרי – בבקשה, אדוני. לאחר שנשמע את תשובת השר – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <יעקב פרי (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני כבר שאלתי אותך חלק מהשאלה הזאת במליאת ועדת חוץ וביטחון, וברשותך, אחזור על השאלה: דוח נציב קבילות החיילים לשנת 2015 מתריע על תהליך של קריסת מערך הנגדים בימ"חים בשל קיצוץ התקנים ללא התחשבות בפגיעה בכשירות יחידות מחסני החירום של צה"ל שעתידות לשמש אותנו בעתות מלחמה. במסיבת עיתונאים בחודש יוני אמר נציב קבילות החיילים, האלוף במיל' יצחק בריק, כי בתחילת השנה העביר מכתבי התרעה בנושא לאלופי צה"ל, לרמטכ"ל ולשר הביטחון דאז, אך כחודש לפני פרסום הדוח מצא הנציב כי המצב בימ"חים רק החמיר. האלוף בריק, שעוטר בעיטור העוז לאור גבורתו במהלך קרבות מלחמת יום הכיפורים, הזהיר – ואני מצטט: אנחנו כבר במצב שהוא לא רחוק ממה שהיינו ערב מלחמת יום הכיפורים, מבחינת מוכנות המשוריינים של צה"ל. אם המצב יימשך ויתדרדר, אז תוך כשנה-שנתיים תיפגע מאוד רמת הכשירות של אמצעי הלחימה בצבא היבשה לקראת מלחמה. בימים, אדוני שר הביטחון, שאנחנו מציינים עשור למלחמת לבנון השנייה, שאז צה"ל ספג ביקורת קשה על התנהלותו בנוגע לימ"חים, הנציב שוב מזהיר מפני הידרדרות לעבר נקודת האל-חזור. מה מתכוון, אדוני, צה"ל לעשות כדי למנוע את הקריסה, או מה שנראה כקריסת הימ"חים? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת פרי. בבקשה, אדוני שר הביטחון. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> תודה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, אין ספק שהאלוף יצחק בריק הוא אחד האנשים הרציניים. יצא לי לשוחח אתו לא פעם בגלגולים הקודמים. אתה בוודאי יודע, אני לקחתי על עצמי 100 ימים ראשונים לא לדבר. נאלצתי, לצערי, בגלל התקנון, לדבר כאן היום, אבל בהחלט לקחתי את הזמן ללמוד. אחת השאלות הראשונות שהפניתי לרמטכ"ל היא בדיוק מה ששאלת אותי. דיברנו על הנושא. הצבא מודע, הרמטכ"ל מודע, ואני מקווה שכל הדברים האלה כרגע נמצאים בתהליך תיקון. לשבוע הבא קבעתי פגישה עם שני מבקרים – גם נציב קבילות החיילים בצה"ל, גם מבקר מערכת הביטחון; בשבוע הבא אני אשב עם שניהם. אני מקווה שאנחנו שם באמת נטפל בכל הבאגים הנוספים שהם יעלו בשיחה אתי. לגבי הדובר הקודם – יואל, לגבי שלטון ה"חמאס" – תשמע, אין הבדל בין "חמאס" ל"דאעש" ל"אל-קאעידה". אתה – תסתכל, רק לפני שבוע הוצאו חמישה תושבי עזה להורג בלי שום פרוצדורה משפטית, בלי יכולת להתגונן, במסגרת איזשהו בית-דין צבאי. הכול שם סגירות חשבונות אישיים – מייד מדביקים "סוכן ציוני" ומוציאים אותך להורג בלי יכולת להתגונן. תסתכל גם בתוך "חמאס", מה שהיה בתקשורת: אחד המג"דים, מאחת החמולות הגדולות, אשתיווי, גם הוצא להורג על-ידי יחיא סנואר, שאנחנו שחררנו אותו במסגרת עסקת שליט. לכן, כשאתה מסתכל על כל דפוסי הפעילות של "חמאס", זה בהחלט אותו ארגון, אותם דפוסי עבודה, אותו בית-דין שרעי. תסתכל על כל קייטנות הקיץ שהם עשו, גם הקיץ הזה. לקחו ילדים בני שלוש וארבע, הלבישו אותם כמו מתאבדים, כמו שהידים, עם כל האטריבוטיקה של השהידים, ומלמדים אותם איך להתאבד. אין ספק שמדובר באחד השלטונות החשוכים, ואמרתי, אין שום שוני מהותי בינם לבין "דאעש", ולכן ברור מה ההתייחסות שלי. אני חושב שכל בן-אדם סביר שרק מסתכל – אנחנו מדברים על החופש, פה, פה מתלוננים על הדמוקרטיה, שיראו איך נשים מתלבשות בעזה, שאישה אחת שם בעזה תנסה להסתובב כמו שהיא מסתובבת פה ביפו או בנצרת, אז לכן אני חושב שלא צריכה להיות פה מחלוקת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הביטחון. אנחנו עוברים לשאלה של חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. לאחר תשובתו של השר – חברת הכנסת רחל עזריה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם-אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, הרי המצב בשטחים הכבושים הוא שיש שלטון צבאי שם. אבל בין השטחים לבין מדינת ישראל יש מעברי גבול, ומעברי הגבול האלה משמשים לשתי מטרות. מטרה אחת – יציאה וחזרה של העובדים הפלסטינים המורשים, שיש להם היתרי כניסה ועבודה בישראל. אלה מעברים מסוג אחד, ויש מעברים אחרים, שבהם עוברים אזרחים ערבים ישראלים, מתנחלים ואזרחים יהודים, ובמיוחד יש מקומות שאנחנו צריכים להבדיל ביניהם: אם אנחנו נתנו היתר עבודה, כמדינה, לאזרחים הפלסטינים בשטחים הכבושים להיכנס לישראל בהיתרים, אחרי כל הבדיקות, השאלה – למה לא להקל עליהם, ולמה הם צריכים לעבור שעות על שעות. אפשר לפתור את הבעיה בזה שמגדילים קצת את כוח-האדם העובד שם. לא באתי לדבר על להמעיט בבדיקה הביטחונית אלא להגדיל את מכסת כוח-האדם שעובד שם. זה דבר אחד. שנית, יש גם סטודנטים ערבים, תושבי מדינת ישראל, שלומדים באוניברסיטאות בשטחים, וזה מסיבות שלא קשורות למשרדך, תנאי קבלה ופסיכומטרי, וגיל קבלה במקצועות מסוימים בארץ. יש אפשרות – וצריכה להיות – להקל עליהם. למשל, בג'נין לומדים יותר מ-4,000 סטודנטים תושבי מדינת ישראל, ובמעבר אל-ג'למה, זה הצפוני, ליד ג'נין, מאוד קשה, וזה מעכב אותם, ולפעמים זה מחייב אותם להגיע יום לפני, או לחזור הביתה מאוחר. השאלה היא: האם יש לך כוונה לשנות את המדיניות – 1. להגדיל את מכסת כוח-האדם בבדיקה של העובדים במעברים; 2. הקלות בשעות פתיחה וסגירה של המעברים לאזרחי מדינת ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> תודה. לא תאמין, אבל אני מסכים אתך לחלוטין; אני חושב שכל מה שקורה במעברים הוא פשוט לא סביר. גם באל-ג'למה, גם בקלנדיה, גם בביתוניא, גם בחיזמה, אין ספק שזו גם פגיעה ביטחונית, זו גם פגיעה אנושית, סובלים שם כולם – יהודים, ערבים, פלסטינים. אני גם עובר באותם מעברים, אני יכול לתת לך – באמת, מעדות ראשונה – גם מבחינה ביטחונית זה פשוט לא בריא, אין שם מספיק מסלולים, אין מספיק עמדות בידוק, אין מספיק עמדות כוח-אדם. גם, צריך להבין, במדינת ישראל יש שלוש רשויות שונות שמתפעלות אותם מעברים: זה גם רשות שדות התעופה, רש"ת, גם משרד הבט"פ, וחלק – משרד הביטחון, אז יש לך פה אנדרלמוסיה לא פשוטה, כששלוש רשויות שונות מפעילות שלושה סוגי מעברים. בהחלט, אחד הדברים שכבר בתקופה הקצרה שאני, כשר הביטחון, התעסקתי אתם יותר משלוש-ארבע ישיבות זה אותו נושא של המעברים. אני בהחלט מסכים שבנושא המעברים, אני מקווה שגם נקבל תמיכה בכנסת – אני ביקשתי במיוחד בתקציב הנוכחי – דיברתי על כך גם עם ראש הממשלה, גם עם ראש המל"ל – פשוט להביא תקציב נוסף, זה לא מופיע בתקציב הביטחון, וגם אותם מעברים שהם לא שלנו, כמו קלנדיה, לא של משרד הביטחון, זה פשוט בלתי סביר מה ששם כולם עוברים. אני מקווה שנצליח בתקציב הקרוב, הדו-שנתי, להביא לשם מספיק תמיכה כדי לשפר מכל בחינה – הביטחונית והאנושית, ומכל הבחינות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. בבקשה, חברת הכנסת רחל עזריה. לאחר תשובת השר – חבר הכנסת יוסי יונה. <רחל עזריה (כולנו):> תודה רבה, כבוד השר, בימים אלה מוקם אגף תודעה יהודית שבעצם הוצא מהרבנות ועבר לחיל חינוך. אני רוצה להדגיש, זה אגף תודעה יהודית, ולא תודעה דתית. עם זאת, יש רב שעומד בראש, וגם הצוות עצמו מורכב רק מרבנים, וכמובן לא מנשים – לא מאנשים – לא מחילונים, לא ממסורתיים, לא מאנשים בעלי זהויות דתיות מגוונות. והשאלה שלי לכבוד השר היא: א. למה זה נעשה? ב. האם יקרה שינוי כלשהו בנושא ונוכל – שגם נשים יהיו, וגם אנשים, לא רק רבנים, יהיו שותפים לתודעה היהודית בצבא ההגנה לישראל? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> תודה, רחל. לצערי, כל המהלך התחיל לפני שאני נכנסתי למשרד הביטחון. אני גם פה נאלץ להסכים אתך במאה אחוז; אני רוצה לראות שם גם חילונים וגם נשים. אני חושב שלאף אחד אין אחריות או בלעדיות על היהדות. כל האבות המייסדים של הציונות לא היו בדיוק שומרי מצוות. בהחלט, היום יהיה קצין חינוך ראשי חדש, אני מקווה שייבחר הכי טוב. בהחלט, אני מתכוון להמשיך לעבוד, אין שום סיבה שלא יהיו מיוצגים שם כל אותם אנשים שמשרתים בצבא. בצבא משרתות גם נשים, משרתים גם חילונים, והוא חייב לשקף את אותו פסיפס של צבא ההגנה לישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני השר. חבר הכנסת יוסי יונה – בבקשה, אדוני. לאחר תשובתו של השר – חברת הכנסת יעל גרמן. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני שר הביטחון, עם כניסתך לתפקיד לפני כחודשיים לערך, או פחות, אשררת את המחויבות שלך לשלום עם הפלסטינים על בסיס העיקרון של שתי מדינות לשני עמים. גם אמרת שאתה מוכן, אדוני שר הביטחון – ואני מצטט: "להרים את הכפפה", סוף ציטוט. גם אמרת שאתה מוכן לבחון ברצינות את היוזמה המצרית, ושוב, בציטוט, אמרת שאתה מוצא אלמנטים חשובים ביוזמת השלום הערבית. אני מבקש לשאול אותך, אדוני שר הביטחון, בעניין – איך לומר זאת – הכפפה שצריכים להרים: האם, אדוני שר הביטחון, מאז נכנסת לתפקידך ביקשת לקיים דיון עם ראש הממשלה, עם שרי הממשלה, במטרה לבחון ברצינות את היוזמות שעומדות על השולחן הבין-לאומי בעניינים הללו? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יונה. בבקשה, אדוני השר. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> תודה, אדוני. בוודאי, כפי שאתה יודע, אני דיברתי על הנושא הזה הרבה שנים קודם. דיברתי, כתבתי, גם במערכת הבחירות 2009; זה היה גם בספר שכתבתי: אני בעד גמישות מדינית וקשיחות ביטחונית. אתה יודע, אצלנו תמיד, משום מה, כשמדברים על גמישות מדינית גם מתכוונים שנהיה פראיירים גם בתחום הביטחוני. זה – לא. אני מוכן להיות, אתה יודע, מספיק גמיש מדינית, אני לא מוכן להתפשר על נושאים ביטחוניים אקוטיים. ולכן, זאת המדיניות המוצהרת שלי. אני לא הסתרתי אותה אף פעם, לא לפני הבחירות ולא אחרי הבחירות. גם בנושא של מה שדיברת; אני מתעסק בנושא של היוזמה האזורית הרבה שנים, גם כשר החוץ. המונח הזה, הסדר אזורי, מי שטבע אותו בפעם ראשונה – מי שהעלה אותו – היה אביגדור ליברמן, בהרצאה בבין-תחומי הרצליה לפני כשלוש שנים. אתה יודע, בעידן האינטרנט וגוגל קל מאוד לבחון ולבדוק – אתה פשוט נכנס לגוגל ואתה רואה מתי בפעם הראשונה מופיע מונח כזה או אחר. לכן – אני באותה דעה, וכמובן אתה יכול כבר, בלי להיכנס לפרטים, אתה יכול לתאר לעצמך שעסקתי לא מעט שעות מאז כניסתי גם בנושאים האלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני השר. אנחנו עוברים לשאלה של חברת הכנסת יעל גרמן. לאחר תשובתך נשמע את שאלתה של חברת הכנסת מיכל רוזין. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני שר הביטחון, אדוני היושב-ראש, צה"ל, שאפשר לראות בו את המעסיק הגדול ביותר במדינה, למעשה מוחרג מכל חוקי הנגישות; אנחנו מוצאים שמקומות רבים, גם במשרד הביטחון וגם בצה"ל, לא מונגשים. שי ראשוני, אלוף-משנה במילואים, חולה ALS. כחולה ALS הוא נמצא היום בשלב שכל גופו משותק והוא מתפקד ומתקשר רק על-ידי תנועת העיניים שלו, אבל ראשו ומוחו חדים כתער. והוא מנוע מלתת את השירות למדינת ישראל כקצין במילואים, אף שכל תפקידו הוא בחשיבה בלבד, וכל זאת רק בגלל כמה מדרגות במקום שהוא משרת במילואים. וכמוהו, דרך אגב, יש עוד נכים רבים שיכולים לתרום לצה"ל וגם לעצמם – לקדם גם את עצמם – אם רק המקומות יהיו מונגשים. אני פונה אליך בשאלה, מדוע לא תפעל כשר הביטחון להנגיש את כל המקומות בצה"ל וגם במשרד הביטחון כדי לקדם את הנכים, לאפשר להם להמשיך לשרת וגם לאפשר להם להשתלב בחברה לאחר מכן? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> תודה רבה. קודם כול, אין בכלל שאלה, הנגישות חייבת להיות בכל מקום, כולל במשרד הביטחון. חלק מהבעיות של משרד הביטחון – שחלק מהמתקנים הם מהתקופה הבריטית. עדיין אנחנו משתמשים במתקנים הבריטיים, ואז המודעות הייתה הרבה פחות – התייחסו בצורה רצינית פחות לנושא הזה. כרגע חלק גדול מהבסיסים עוברים דרומה, ולכן לא כל כך רוצים להתאמץ באותם בסיסים ישנים, כרגע לשפץ ולחדש אותם. יחד עם זאת, אני לא נתקלתי בבעיה, ואם יש בעיה ספציפית, אני אשמח להתייחס, לקחת כמקרה. אני אומר לך שגם בלשכת שר הביטחון וגם בלשכת הרמטכ"ל יש אנשים שאנחנו באמת עומדים על לשלב אותם בעמדות הכי רגישות, כולל בלשכת שר הביטחון ובלשכת רמטכ"ל. הם בהחלט יכולים, למרות – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה יודע שהבור לא מונגש, הבור לא מונגש. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> עזבי, אני לא רוצה להיכנס למקומות ספציפיים, אבל בכל מקום שאת חושבת שיש בעיה, אנחנו נטפל, גם פרטנית, למרות המעבר דרומה ובניית בסיסים חדשים ואלטרנטיביים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. חברת הכנסת מיכל רוזין. לאחר תשובת השר – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה רבה. כבוד השר, לפני כחודש נשלל היתר הכניסה לישראל של אל-מדני, שעומד בראש הוועדה לאינטראקציה עם החברה הישראלית ברשות הפלסטינית. לפי הפרסומים, הביטול נומק בטענה כי הוא מבצע בארץ פעילות פוליטית חתרנית. בנוסף, מפגש של חברי יוזמת ז'נבה, שהיו אמורים להיכנס ולהיפגש עם אבו מאזן ואל-מדני – נמנעה מהם הכניסה, ודובר צה"ל נמנע מהתייחסות. לעומת זאת, הדובר האישי של השר אמר שאתה מונע את הכניסה בגלל הפגישה עם אל-מדני. רציתי לשאול, קודם כול, האם נכונים הפרסומים על כך שהנימוק לביטול הוא בגלל אל-מדני? והאם נכון שביטלת את כניסתו לישראל מנימוקים פוליטיים? ולמה הכוונה, באמת, בפעילות פוליטית חתרנית? והאם באמת כניסתו של אל-מדני לישראל מהווה איום ביטחוני, או שמדובר באמת בביטול פוליטי להחלשת משטרו של אבו מאזן, חיזוק גורמים אחרים, מתחרים שלו, על חשבונו ברשות הפלסטינית, מה שאומר התערבות פוליטית שלנו ולא ביטחונית ברשות הפלסטינית? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> תראי, יושב פה בן-אדם הרבה יותר מנוסה ממני. הוא פעם היה ראש השב"כ, יענקל'ה פרי. תשאלי אותו. זה לא חדש. יש חלק מן הפעילות, חלק מהאנשים, חלק מן המסורת ברשות הפלסטינית שאותם אנשים שבלילה עסקו בפגיעה בישראל, עבדו קשה על מנת לחסל את מדינת ישראל, ביום דיברו הרבה על אחוות העמים ועל השלום וכך הלאה, מד"ר תאבת תאבת עד אל-מדני. אל-מדני, תראי, עם כל ההערכה העצמית שלי, ואני מאוד מעריך את עצמי, זאת לא החלטה ששר הביטחון יכול לקחת לבד. וכשאני מבטל VIP ואישור כניסה לאל-מדני, יש חוות דעת של שירות ביטחון כללי, יש של המתפ"ש. בטח הם לא אנשים פוליטיים. ורק אחרי שאני מקבל חוות דעת בכתב שהם מאוד ממליצים, אז אני מבצע גם את האקט הפורמלי. ותאמיני, יש כל היסודות, ואני לא מתכוון פה לפרט, לבטל לאל-מדני את ה-VIP ואת אישור הכניסה לישראל. וזה לא בן-אדם תמים שחושב על אחווה ושלום בין יהודים לערבים. <מיכל רוזין (מרצ):> אז זה מסיבות ביטחוניות ולא כפי שפורסם? <מיכל רוזין (מרצ):> אני לא רוצה יותר מפה להיכנס. יש שם הרבה סיבות, ואמרתי, גם אחת מחברות הכנסת ביקשה הסברים, אז ביקשתי מראש מתפ"ש לגשת ולהסביר, ומאז היא הפסיקה גם לשאול אותי בנושא הזה. אז היו כל הסיבות שבעולם למה ביטלנו לו את ה-VIP. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני השר. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – בבקשה, גברתי. לאחר תשובת השר – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תראו, אנחנו כבר שנתיים אחרי "צוק איתן" ועדיין יש נכי צה"ל שמסתובבים חסרי זכויות, ונדמה שבמקום להילחם באויבים נלחמים בנכי צה"ל. לאחרונה פורסם כי יושב-ראש ארגון נכי צה"ל, ביחד עם מנכ"ל משרדך, בשתי הזדמנויות שונות החליטו להגדיל את תמיכת המשרד בארגון ולממן אותה מקיצוץ בזכויות אישיות של הנכים. הפרוטוקול של אותה ישיבה נמצא בידי. מסיכום הדיון עולה כי מנכ"ל המשרד דאז הסכים עקרונית להצעה ואף הציע להקים צוות משותף לבדיקתה. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> מי זה, מי זה מנכ"ל המשרד דאז? <קריאה:> המנכ"ל הקודם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> המנכ"ל הקודם. כן. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> דן הראל. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל שנייה, הוא מדבר בשם המשרד, ואני אשמח לשמוע את תגובתך. – – – ואף הציע להקים צוות משותף לבדיקתה. מדובר, כמובן, במעשה בלתי ראוי, לא מוסרי, ולהבנתי אף בלתי חוקי. פרסום זה מצטרף לפרסומים נוספים על אודות הדיונים המתקיימים בין משרד הביטחון לארגון נכי צה"ל בנוגע לתזכיר חוק המיועד לעגן בחקיקה זכאויות של נכי צה"ל לטיפול רפואי, שיקום ורווחה. כמו כן, נשמעות טענות המגובות בחוות דעת מקצועיות, שלפיהן תזכיר החוק המוצע על-ידי משרדך פוגע בזכויות מהותיות של נכי צה"ל, וכן שאינו מעגן ואינו מעדכן זכויות אחרות שלא עודכנו שנים רבות. לדוגמה – דוגמה קטנה בלבד – גריעת זכויות מנכים קשים, ביניהם משותקים, המיפלגיים ופרפלגיים, ובעיקר גם באותם נכי צה"ל פוסט-טראומטיים שזוכים לכתף קרה ולעתים אף לזריקה במדרגות. אנחנו שומעים על כך שהמשרד שלך איים על הארגון שאם לא יסכים לאותו קיצוץ של זכויות נכי צה"ל יסגרו להם את הארגון על-ידי כך שיפסיקו לסלוק בעבורם את התשלומים. אני רוצה לומר דבר נוסף, שהיה לא רק לאוזני אלא גם בדיוני ועדות הכנסת, על אודות הפגיעה הדרסטית באיכות הטיפול הרפואי והשיקומי, החל בהפניות לטיפולים רפואיים שוטפים ומרשמים לתרופות וכלה באספקת תותבות או אף טיפולים מצילי חיים, וזאת אפילו בניגוד לעמדת בית-המשפט העליון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, גברתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כיצד בכוונת השר לפעול כדי שנכי צה"ל יזכו לטיפול מערכתי מיטבי כראוי להם, וכן שתזכיר החוק המוצע לא רק שלא יגרע מזכויות המוקנות להם כיום אלא אף יעדכן זכויות שמשרד הביטחון מסרב בשרירות לעדכנן אף שנשחקו במשך שנים רבות? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> תראו, אם יש נושא שהוא בקונסנזוס מוחלט בחברה הישראלית זה נכי צה"ל. אני לא חושב שיש מישהו פה שחולק עד כמה הנושא הזה הוא כאוב, רגיש, משמאל עד ימין, מרכז – אני פשוט לא מכיר מישהו שיש לו פה דעה אחרת. אני חושב שיש פה מחויבות כוללת, אבסולוטית, של כל הבית הזה, לנושא של נכי צה"ל. גם מי שמטפלים בזה, ואני מכיר חלק מהאנשים – חלק הכרתי בשנים קודמות, חלק עכשיו – אני חושב שהאנשים האלה, באמת, פועלים במסירות נפש. הם פועלים בצורה יוצאת מן הכלל, עם כוונות טובות ועם – עוד פעם, כל אחד כפי שמבין, לפי מיטב שיפוטו. הנושא הזה גם נבחן בכל מיני ועדות, מוועדת גורן ועד הצעת החוק האחרונה שראיתי של עפר שלח, שעסק בזה לא מעט. ותאמיני, הנושא הזה מספיק כאוב ויש שם גישות שונות. זה לא שמישהו פה רוצה לטובתם ומישהו רוצה לרעתם. כשר – עוד פעם – כשר אני חייב לסמוך על אותם דרגים מקצועיים. מדובר בעובדים סוציאליים, פסיכולוגים, רופאים ואנשי צבא, והנכים בעצמם הם חלק מאותו תהליך של הגיבוש של כל ההטבות. אני מקווה – יש כרגע דיונים, באמת דיונים קדחתניים, בין משרד הביטחון לארגונים למשרד האוצר, בין כל הגופים. אני באמת סומך על כל הדרגים – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> סליחה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא להפריע, גברתי. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> אני סומך על הדרגים המקצועיים. מי שמקדיש לזה את רוב מרצו וזמנו, ועושה את זה למען קידוש השם, זה סגני, הוא קיבל אחריות. אני העברתי את כל האחריות לנושא של כל הנפגעים על מנת שיהיה מישהו שמתעסק בזה במשרה מלאה. אני חושב שחובה שיהיה גם בדרג המיניסטריאלי מישהו שמסוגל להקדיש לזה הרבה יותר זמן משר, שעסוק בסיורים, בישיבות קבינט ובהכנות. קודם כול אנחנו חייבים לתת אשראי ולחכות למסקנות סופיות ולמוצר הסופי שיצא. כרגע כל העבודה הזאת בעיצומה; אני מקווה שכשנראה את התוצאות של אותה הידברות, אז נוכל להתייחס. יש הרבה פרסומים; לא תמיד כל הפרסומים הם נכונים – אני לא הייתי לוקח במאה אחוז את כל הפרסומים, חלק מהם צריך לקחת בעירבון מוגבל. אבל אני חוזר ואומר, מה שכולנו צריכים להבין, אין פה מישהו שהוא לטובתם ומישהו פחות לטובתם; כולנו רוצים להביא תוצאה הכי טובה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> – – אני מקווה שאכן כך יהיה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני השר. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני. לאחר תשובת השר – חבר הכנסת עמר בר-לב. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת – כבוד השר, לפני כמה ימים קראת למנכ"ל "גלי צה"ל" ונזפת בו על זה שהוא שידר – – – <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> אין מנכ"ל, יש מפקד "גלי צה"ל". <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> מפקד, בסדר. מפקד "גלי צה"ל". – – – ונזפת בו על ששידר תוכנית על המשורר מחמוד דרוויש. אני פה לא כדי להגן על הפקוד שלך, מפקד "גלי צה"ל", אני פה כדי להגן על חופש הביטוי, על האדם, על המשורר ששמו מחמוד דרוויש, וגם על האמת ההיסטורית. כבוד השר, להשוות את מחמוד דרוויש להיטלר, ואת השירים שלו ל"מיין קאמפף", זה שקר, זה עיוות היסטורי. מחמוד דרוויש הוא אדם. הוא בן האדמה הזו, בן הארץ הזו. הוא משורר ההתנגדות, נגד הכיבוש והדיכוי, אבל הוא בן-אדם. השירה שלו היא שירה הומנית. שאלתי: עד מתי, כבוד השר, המדיניות שלך תישאר ותהיה דורסנית ואגרסיבית נגד כל פלסטיני, ולהדיר את הפלסטיני, אפילו בשירה ואפילו תרבותית? מתברר, כבוד השר, שאתה לא מבין ערבית, ולא שירה, כי מחמוד דרוויש יישאר הענק. ולכל כובש הוא אמר: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: "אַתֶּם הָעוֹבְרִים בֵּין הַמִּלִּים הַחוֹלְפוֹת, / מִכֶּם הַסַּיִף וֹּמֵאִתָּנוּ דַּמֵּנוּ / מִכֶּם הַפְּלָדָה וְהָאֵשׁ וּמֵאִתָּנוּ בְּשָׂרֵינוּ / מִכֶּם טַנְק אָחֵר, וּמֵאִתָּנוּ אֶבֶן".) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גם בערבית זה נשמע שטויות. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> כדי לעבור מוויכוח הפוליטי לוויכוח מעשי, אני יכול לצטט את אחד מגדולי הדור בתחום הספרות הערבית, פרופסור שמואל מורה, שגם זכה בפרס ישראל – חתן פרס ישראל – בתחום המזרחנות. בזמנו, כשבאוניברסיטת תל-אביב עשו ערב הוקרה למחמוד דרוויש, הוא כתב בפייסבוק, ואני מצטט – עוד פעם, זה לא אביגדור ליברמן, אני חוזר ואומר, מדובר בפרופסור שמואל מורה, אחד המומחים הגדולים לספרות הערבית: התרפסות מחפירה לכבוד מי שאמר על היהודים בישראל: תצאו מארצנו, מהשמים שלנו, מהאוויר שלנו, מהמים שלנו, וקחו את מתיכם ושובו לארצותיכם. אני אומר, קשה לי לדבר פה – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> הוא התכוון לכיבוש. לכיבוש. הוא התכוון לכיבוש. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> סליחה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> הוא התכוון לכיבוש. הוא לא התכוון. הוא התכוון לכיבוש. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> הוא התכוון לכיבוש. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אתם רוצים לפתור את חילוקי הדעות עם שר הביטחון כרגע, או לשמוע את תשובתו? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אני שומע, אבל זה סילוף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אוקיי. אז אני מניח – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> הוא התכוון לכיבוש. <ענת ברקו (הליכוד):> פרופסור מורה הוא דובר ערבית כשפת-אם. אי-אפשר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מניח שאתם לא תפתרו את כל חילוקי הדעות ביניכם באותה הזדמנות. <קריאה:> – – – <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> לא, זה לא אתי. אני פשוט הבאתי ציטוט מפרופסור שמואל מורה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גם אתו אולי לא. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> – – זה הכול. מעבר לכך, צריך להבין – עוד פעם, אפשר להביא גם את הפרק על מחמוד דרוויש, אבל זה במסגרת "דע את האויב" – יחד עם המופתי אל-חוסייני, יחד עם גבלס, אפשר לדבר גם על מחמוד דרוויש. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אי-אפשר להשוות. אל תשווה. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> להביא אותו – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אל תשווה. אל תשווה, היטלר זה נאצי. אל תשווה, היטלר זה נאצי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת. חבר הכנסת מסעוד גנאים, אתה שאלת, השר עונה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> זה לא העניין, אבל ההשוואה הזו היא שקר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נו, בסדר. אתה יודע כמה דברים אני שומע שאני לא אוהב? אני כל פעם מתערב? בבקשה, אדוני. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> אבל להביא אותו במסגרת נרטיב ישראלי מכונן? – אני חושב שמישהו פה פשוט התבלבל. פה יש בלבול יוצרות. אפשר בהחלט לדבר גם על טורקמדה, גם על האינקוויזיציה, אפשר לדבר על הרבה דברים, אבל להביא את מחמוד דרוויש כנרטיב ישראלי מכונן זה פשוט חוסר הבנה וגם חוסר יושר היסטורי. לכן פעלתי כפי שפעלתי, ואני חושב שפעלתי נכון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני השר. אנחנו נשמע את חבר הכנסת עמר בר-לב. לאחר תשובת השר – חבר הכנסת עפר שלח. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני השר, זה לא סוד שהגדר סביב יהודה ושומרון פרוצה. יש אזורים שאין גדר בכלל, ויש אזורים שהגדר היא חלקית. זה גם ידוע שחלק גדול מהמחבלים שפגעו גם בתוך ירושלים וגם ביתר מדינת ישראל הגיעו דרך אותו אזור שבו אין גדר. גם עמדת צה"ל החד-משמעית היא שמבחינה ביטחונית צריך להשלים בדחיפות את הגדר סביב כל יהודה ושומרון. מעבר להחלטה של הקבינט או הממשלה לאחרונה להגדיל קטע מסוים של הגדר באזור ירושלים – השאלה שלי: 1. האם דעתך כדעת צה"ל, שחייבים להשלים את הגדר סביב יהודה ושומרון? 2. אני מגיש הצעת חוק לביצוע השלמת הגדר בתוך 18 חודש במהלך 2018-2017. האם אתה תתמוך בהצעת החוק הזאת? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> קודם כול, אני תומך בעמדת צה"ל. בתקופתי הקצרה במשרד הביטחון אישרתי כ-170 קילומטרים נוספים לבניית הגדר. אנחנו כרגע בונים בהיקף של 2.8 מיליארד שקל גדרות בקצב שאין בשום עבודה הנדסית אחרת, לא במדינת ישראל ולא במזרח התיכון. אני גם מתנגד בכל תוקף לכל הצעת חוק כשאתה לא מביא לי מקור כספי. הבעיה כרגע היא שמשרד הביטחון הוציא כסף על חשבונו כמקדמה כדי לא להמתין. החלטנו לא להמתין עד להשלמת ההצבעה על התקציב, תר"ש "גדעון", וכל הדברים שאתה – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> זה לא סביב יהודה ושומרון. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> גם ביהודה ושומרון, גם בעוטף-ירושלים, וגם בכל הקטע של מיתר והר-חברון, כמובן, גם שם. תראה, צריך אולי גם בגבול הירדני, גם שם, ממשולש הגבולות. יש פה מספיק עבודה לעוד עשר שנים קדימה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אין מספיק גבולות לגדרות. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> הבעיה היא רק מקור תקציבי. אם יחד עם הצעת החוק תביא לי מקור תקציבי, אני יותר מאשמח. ואם זה יהיה מחוץ לתקציב הביטחון, מחוץ לתר"ש "גדעון", אז בטח ובטח. אבל אין פה כרגע מחלוקת, גם בנקודה הזאת, עם כל הרצון שלי לחפש מחלוקות, אני לא מוצא. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> בגלל סדר עדיפויות. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> אני חושב שכרגע, כשאני אומר לך שאנחנו בונים כרגע בהיקף 2.8 מיליארד שקל, עם כל הבעיות של התקציב ועם כל הלחצים, כנראה זה נמצא בסדר העדיפויות גבוה מאוד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני השר. חבר הכנסת עפר שלח – בבקשה, אדוני, שאלתך. לאחר התשובה – חבר הכנסת יהודה גליק. <עפר שלח (יש עתיד):> אדוני השר, דיווחים בתקשורת הפלסטינית, שלא הוכחשו בישראל – דיווחים בתקשורת הפלסטינית, שלא הוכחשו בישראל, אומרים שקטאר עומדת לשלם משכורות לפקידי הממשל של "חמאס" בעזה, בהסכמת ישראל, בסכום של כמה עשרות-מיליוני דולרים. בקיץ 2014, ערב מבצע "צוק איתן", אתה יזמת, כשהיית אז שר החוץ, מהלך לגרש מכאן את שליח האו"ם רוברט סרי על אותו רקע – ניסיון, שלטענת סרי, שלא הוכחשה גם היא, היה מתואם עם משרד הביטחון, להעביר לעזה משכורות בסכום דומה מאותו מקור לאותם אנשים. השאלות שלי: 1. האם אתה מאשר את הדיווחים האלה? 2. האם שינית את עמדתך בעניין? 3. האם ראש הממשלה, שלפני שנתיים צלצל למזכ"ל האו"ם והבהיר לו שישראל מתנגדת להעברת הכספים האלה, שינה את עמדתו? ולמה? כדי להסיר ספק, אני תומך בזה שישראל תעשה כל מאמץ, יחד עם כל שותף באזור, להקל את מצוקת החיים בעזה ולהרחיק את הסיבוב הבא. אבל האם סיבוב הפרסה הזה אינו מוכיח שנהגתם בחוסר מחשבה ובחוסר תיאום לפני מבצע "צוק איתן"? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> אני רק יכול לחזור על התשובה הקודמת; כל הכסף, כל המוצרים שיגיעו מכל מדינה שהיא – בתשובה הקודמת הזכרתי גם את קטאר – לנושאים הומניטריים, יותר ממבורך. הבעיה, הכספים שמגיעים לא לנושא הומניטרי, שזה מגיע לכל מיני טרוריסטים, שחלקם מה"חמאס", חלקם לאו דווקא מה"חמאס", מ"הג'יהאד האסלאמי", סלפיסטים וכך הלאה, זאת הבעיה המרכזית. הבעיה, שאותו כסף, שבמסווה של תקציב לנושאים הומניטריים, בסוף משתמשים בו לבניית מנהרות, כלי נשק וטילים המכוונים נגד ישראל. לכן, בסופו של דבר, כל מה שהולך לחלק ההומניטרי, לשיפור רמת החיים, לרווחת תושבי עזה, יותר ממבורך, אין לנו עם זה שום בעיה. <עפר שלח (יש עתיד):> – – – <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> מה הבעיה האמיתית? הרי ה"חמאס" גובה מסים מתושבי רצועת-עזה. 80% מאותם מסים שהוא שודד מתושבי רצועת-עזה לא הולכים לבניית בתי-ספר, לא הולכים לבניית בתים, אלא הולכים לבניית מנהרות, לבניית אותן מחרטות ששם מייצרים "קסאמים" וטילים נגד מדינת ישראל. כלומר, אותו כסף שהם גובים מתושבי רצועת-עזה לא משמש לרווחתם. אותו הדבר הסיוע הבין-לאומי; כל מה שמגיע ואנחנו מסוגלים לפקח, אנחנו בהחלט נשמח להעביר לשם. מה שאנחנו לא יודעים לפקח עליו לא ניתן שייכנס – לא כסף, לא מוצרים. <עפר שלח (יש עתיד):> האם – – – <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> לא, אני אומר לך, ברגע שידענו שיש משהו ונכנס ואנחנו לא יודעים לפקח עליו, אנחנו עושים הכול כדי למנוע. אם יש מנגנונים – אחרי "צוק איתן" הקימו מנגנון חדש, מנגנון די אפקטיבי, שמי שממונה עליו זה המתפ"ש, פולי מרדכי ספציפית; כל עוד זה עובר דרך אותו מנגנון, ואנחנו יודעים בדיוק מה השימושים, זה יותר ממבורך, ואנחנו לא בודקים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. חבר הכנסת יהודה גליק. לאחר תשובת השר – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, ציינת שאתה ב-100 ימיך הראשונים, אז הרשה לי לאחל לך – אגב, יש לי רק דקה? היה צריך להתחיל – שתי דקות. התחיל קצת מאוחר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אוסיף לך. אני זוכר – – – <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני השר, כיוון שאתה ב-100 ימיך הראשונים, הרשה לי לאחל לך הצלחה; הצלחתך – הצלחתנו. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> תודה. <יהודה גליק (הליכוד):> שאלותי: א. כידוע לך, אני תושב היישוב עתניאל. היו לנו הרבה מאוד הרוגים, וכידוע לך, גם, בשכונה שלנו חיים ערבים, שמתוכם יצאו המפגעים, גם של שרונה וגם של קריית-ארבע. שאלתי, מה בכוונתך לעשות כדי למנוע את המוטיבציה של המפגע הבודד הבא? ב. מה בדעתך לעשות כדי לעודד דווקא את אותם ערבים מתונים? כידוע, בפיגוע האחרון טופל הפצוע על-ידי רופא, ונדמה לי שרוב מוחלט של הערבים שחיים באזור מתונים ואינם מעוניינים בפיגועים האלה. שאלתי הבאה, אדוני השר: בשבוע שעבר הוזמן ראש מכינה קדם-צבאית לשיחה אצל מנכ"ל משרדך. האם מקובל עליך שהמנכ"ל מתערב בחופש הביטוי של האזרחים? אומנם הסגנון לא מקובל עלי, אבל למה למנכ"ל משרד הביטחון להתערב בחופש הביטוי של אזרח? השאלה הבאה, אדוני היקר – קטין תושב יצהר הורחק מביתו, בגיל 15, ללא תיאום עם גורמי הרווחה, בצו מינהלי. האם זה על דעתך, והאם מקובל עליך שאין שום יחס לשירותי הרווחה ולא תיאום אתם? ושאלה אחרונה, אדוני השר: הגשתי הצעת חוק שמשרדך התנגד לה – התנגדות למכירת נשק ישראלי למדינות שפוגעות פגיעה חמורה בזכויות אדם. אני מבין שמשרדך התנגד לזה. האם אתה תומך בכך שנשק ישראלי ישמש גורמים שמפרים זכויות אדם באופן חמור? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> קודם כול, לגבי היישוב עתניאל. אין ספק שהיישוב עתניאל ספג הרבה קורבנות, יותר מכל היישובים האחרים, בטח באזור הר-חברון זה היישוב שנמצא תחת מתקפות בלתי פוסקות של רוצחים שפלים, לכן היחס הוא אחר; ביקרתי ביישוב עתניאל לפני שהתמניתי – אולי חודש וחצי לפני שהתמניתי – לתפקיד שר הביטחון, וכבר פעמיים אחרי שהתמניתי לשר הביטחון, והסיוע במיליוני שקלים שהענקנו ליישוב עתניאל לאחרונה בא אולי למנוע את הפיגוע הבא. שם כל ההגנה ההיקפית, המצלמות והכול, ואני מקווה שנצליח למנוע את הפיגוע הבא. גם כרגע אנחנו מבצעים שורה של עבודות, וכתושב נוקדים אני בהחלט מכיר את כל המצוקות של ההתיישבות היהודית, ועושים את המקסימום. אין ספק שהמדיניות הנכונה היא להיטיב עם אותם אזרחים חפים מפשע שרוצים בדו-קיום, ולהכביד על אלו שמחפשים חיכוך ומחפשים רק לפגוע בתושבים יהודים. כרגע אנחנו מעבדים – בשלבים האחרונים של תוכנית – מה שנקרא – מקלות וגזרים, ובהחלט אנחנו מתכוונים לפרסם ולפעול, וראית שלא היססנו לבטל היתרי עבודה, להטיל סגר, לעבור מבית לבית, להרוס בתים, ואני עומד על כך שלא יוחזרו גופות המחבלים, ועוד כמה צעדים שמעולם לא ננקטו, כדי להכביד על הרוצחים. גם בנושא השימוש ברשתות החברתיות מתבצעת כרגע עבודה אדירה, בניסיון, עוד פעם, לתפוס את אותם מפגעים שיוצאים לרצוח יהודים ומנסים להתהדר מראש ולהודיע מראש שהם הולכים לפיגוע, לתפוס אותם רגע לפני. יש פה עבודה אדירה שעושים השב"כ, הצבא ובט"פ, המשטרה – כולם יחד, ואני מקווה שכן נצליח פה, בשילוב של מקלות וגזרים, למצוא את המינון הנכון כדי לעודד שכנות טובה ולמנוע פיגועים וכך הלאה. לגבי אותו קטין, בסופו של דבר השיקול המנחה העליון הוא שיקולי ביטחון, ואף אחד לא ממהר להוציא צו נגד קטין בן 15. גם פה בודקים את זה בעשר עיניים, וכנראה היו סיבות טובות מספיק – ואני לא חותם סתם, אני בודק כל פרט ופרט. כנראה היו סיבות טובות להוצאת הצו הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. <יהודה גליק (הליכוד):> שאלתי עוד שתי שאלות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה מה שהוא הספיק בשלוש דקות. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> זה מה שהוקצב לי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – בבקשה, גברתי. אחרי תשובת השר – חבר הכנסת חיים ילין. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני השר, אדוני היושב-ראש, אני מאוד מאוד שמחה שהיום שעת השאלות ממוקדת, גם שואלים שאלות וגם מקבלים תשובות. אני מקווה שאני אקבל תשובות על השאלה שלי. לפני כשבועיים החלטת למנות שלושה שרים לשעבר מישראל ביתנו לראשי התעשיות הביטחוניות. צריך לומר, אגב, על שלושתם: מינויים ראויים, אנשים ראויים. צירוף המקרים הזה קצת מורכב בעיני, אדוני השר. צריך להגיד שגם תע"ש נמצאת בעיצומה של הפרטה מאוד מאוד מורכבת, אתה ודאי מכיר את זה מקרוב. דירקטוריון רפא"ל הביע התנגדות למינוי. שוב, אף-על-פי שמדובר באנשים שהיו שרים, ובתפקידים רגישים, אדוני ודאי מודע לעקרונות הממשל התאגידי והרצון והניסיון ליצור בכל זאת איזה הפרדה. אני לא חסידה גדולה של הפרדה מוחלטת בין העולם הפוליטי – גם בעולם הפוליטי יכולים להימצא אנשים ראויים – אבל העובדה ששלושתם נמצאו כמינויים היחידים הראויים בעיניך לתעשיות הבאמת-חשובות והמובילות ביותר של מדינת ישראל, היא שאלה שלפחות אני, ואני מניחה שעוד אנשים, שואלים את עצמם, כי אני בטוחה שאתה שקלת עוד מינויים בהקשר הזה. ואני באמת בעיקר מוטרדת, גם בגלל התנגדות דירקטוריון רפא"ל וגם מפני שתע"ש נמצאת בעיצומה של הפרטה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> תודה רבה. קודם כול, כשאני ממנה בן-אדם לתפקיד כל כך אחראי וכל כך רגיש, אני רוצה להיות בטוח שאני יכול לסמוך על אותו אדם, והוא אכן מתאים ויש לו את כל הכישורים. אם ניקח את המינוי הראשון, יאיר שמיר, הוא כבר פעמיים שימש כיושב-ראש התעשייה האווירית, והביא אותה לשיאים שמזמן מזמן, לצערי – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> בגלל זה לא הטלתי בהם דופי באופן אישי. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> סליחה. לכן, מבחינתי אני סומך, וגם שרים אחרים. עובדה שהוא גם עד עכשיו עוד משמש כיושב-ראש הדירקטוריון של נת"ע, כלומר בן-אדם שבהחלט יש לו ניסיון עסקי, ביטחוני, פוליטי; טייס לשעבר. אם אני לוקח את המינוי האחרון, רפא"ל, עוזי לנדאו, שהוא דוקטור מהנדס – את הדוקטורט עשה במכללה הזניחה שנקראת MIT, אולי בחמישייה הפותחת של האוניברסיטאות בעולם; שנים היה יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, היה שנים חבר בקבינט, השר לביטחון פנים – אני לא רואה שום סיבה למה הוא לא יכול למלא את התפקיד הזה. העובדה שהם היו חברים בישראל ביתנו לא הופכת אותם לפסולי חיתון. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> ולכן אני אומר: יש להם כל הכישורים, כולל כישורים עודפים, על מנת למלא את התפקידים. עוזי לנדאו גם התחיל את דרכו – לפני שהוא הגיע לפוליטיקה הוא עבד ברפא"ל, הוא עבד כמה שנים טובות ברפא"ל. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אז לכן, מה עמדתך בנושא ההתנגדות, אם לא אכפת לך? וגם – – – הדירקטוריון בסופו של דבר, הוא צריך לבחור מבין חבריו – – – <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> תקשיבי. ההתנגדות היא התנגדות מלאכותית, התנגדות שראיתי אותה רק בעיתון. להפך, כל מה שאני שומע מהנהלת רפא"ל זה רק שבחים. מה שקראת בעיתון, קחי את זה בעירבון מוגבל. גם האיש שעומד מאחורי אותם פרסומים, כמעט כל יום את יכולה לראות את הפרסומים שלו בנושאים שונים כאלה ואחרים, ומה לעשות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ולגבי נקודת הזמן שתע"ש נמצאת בה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, גברתי. שאלת את כל השאלות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא, פשוט יש עוד חצי דקה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר גמור. השר מחשב את זמנו היטב. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> לגבי תע"ש – אותו דבר. החברה נמצאת בשלב רגיש, ודווקא בגלל השלב הרגיש חייב להיות יושב-ראש. היושב-ראש הקודם הוא מנכ"ל משרד הביטחון הנוכחי, האלוף אודי אדם, שמונה לפני; לפני שהגעתי הוא מונה למנכ"ל משרד הביטחון, ותע"ש נשארה ללא יושב-ראש דווקא בקטע הרגיש. אני חושב שגם לגבי יצחק אהרונוביץ אני לא צריך פה להוסיף ולפרט, לא לגבי יושרו ולא לגבי ניסיונו, וגם לא לגבי השנים הרבות שהוא היה חבר בקבינט. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. חבר הכנסת חיים ילין. לאחר תשובת השר – חבר הכנסת איל בן ראובן. <אלי אלאלוף (כולנו):> אדוני היושב-ראש, מהקואליציה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כידוע לך – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני, אני רואה שאתה פחות נהנה ממה שנתניהו נהנה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אתם מפריעים כרגע, ולא נשאר הרבה זמן. בבקשה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, תודה. כידוע לך, כבוד השר, כיתות הכוננות הן אבן-היסוד של הגנת היישובים, גם באיו"ש, גם בגבול הצפון וגם בגבול הדרום. אני ניסיתי לקדם סוגיה מול משרד הביטחון, שאתה פורץ הדרך, ואני מברך על זה, שכיתות כוננות – כשהן מוקפצות באופן אוטומטי, אם וכאשר יקרה משהו לאותו מתנדב בעת אירוע, הוא יוכר על-ידי משרד הביטחון כפצוע צה"ל. ואכן, אנחנו רואים בקריית-ארבע, לאחר שרדפה כיתת הכוננות אחרי המחבל שהרג את הלל יפה אריאל, זיכרונה לברכה, אתה כשר הביטחון קיבלת החלטה ששוקי גלבוע יוכר כפצוע של צה"ל ומשרד הביטחון. השאלה שלי: למה זה לא חל על יתר המקומות, כמו עוטף-עזה וגבול הצפון, שיש כיתות כוננות שמתאמנות כל השנה, ולמה משרד הביטחון לא מעוניין להסדיר את הסוגיה הזאת, ומחכים כל פעם לאותו מתנדב שבא ונפצע? השאלה השנייה היא מאוד קצרה: מתי תתחיל הבנייה של המכשול התת-קרקעי בעוטף-עזה? והשאלה השלישית היא: שר הביטחון, אתה נותן אישור, ובצדק – ושמעתי את התשובות שלך – ל-1,000 משאיות ביום לצורכי שיקום רצועת-עזה. הבקשה היא מאוד פשוטה: צה"ל אישר שמעבר ארז יוריד מהעומס של כרם-שלום – למה משרד הביטחון מתנגד לזה? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> תראה, אני חושב שפשוט השאלה לא נכונה. משרד הביטחון לא מתנגד. להפך, משרד הביטחון בעד פתיחת מעבר ארז, הבעיה היא שאין סעיף תקציבי. אני מקווה שבמסגרת דיוני התקציב ועדת הכספים תדאג להביא את התקציב הדרוש על מנת לפתוח את מעבר ארז. אנחנו יותר מנשמח – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> כן. אז אנחנו – בהחלט אמרתי – בנושא של מעברי הגבול וגם בנושא של הגדרות, פשוט לא עומדים בקצב, בקצב של – אתה יודע – קבלת תקציבים. בקצב העבודה אנחנו עומדים יפה מאוד, ואני מקווה שבאמת יהיה פה קונסנזוס רחב ונוכל להביא כסף מחוץ לתר"ש "גדעון" על מנת להשלים את הפרויקטים האלה. כל מה שהיה אפשר להוציא כסף מתקציב הביטחון, אף שבתר"ש "גדעון" הפרויקטים האלה לא הופיעו לגדרות, אנחנו הוצאנו. לגבי מכשול עוטף-עזה, אדוני, כבר עובדים. אתה יכול לבוא שם מול שדרות ולראות כבר שהתחלנו לבנות ובונים. אני אישית הייתי שם, אני יכול להגיד לך ששם בונים ועובדים, לא עומדים דקה אחת. הבעיה שהתקציב הזה של השנה ייגמר, ואני עברתי על התקציב של 17'-18' – היו אמורים להופיע שם מיליארד שקלים ועוד מיליארד שקלים, והכסף הזה לא מופיע, וזה מה שמטריד אותי. כרגע יש 600 מיליון שקלים, ואנחנו עובדים על זה קשה, וכסף נוסף – אני מקווה שפה שיתוף הפעולה בין הקואליציה לאופוזיציה יביא גם כסף נוסף. <חיים ילין (יש עתיד):> שר האוצר הבטיח לראשי המועצות שכסף לא יהיה מגבלה. אנחנו נראה את זה. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> אוקיי. אז אנחנו נשמח לראות את זה בסעיפי התקציב. אתה יודע, אני מוכן לשמוע כל דבר, אבל הכי חשוב לראות את זה בסעיף תקציבי כשמביאים את ספר התקציב. אז אם אני לא אראה את זה בספר התקציב אז לא יעזור לי. לגבי כיתות כוננות, אז בהחלט גם פה, אי-אפשר להשלים את כל המהלכים בחודש אחד. יש שיקולים, יש עבודה. אתה יודע, אצלנו אתה צריך להכין תזכיר חוק ויש עמדת משרד הביטחון ומשרד המשפטים והאוצר וביטוח לאומי. לחוק כזה יש הרבה משמעויות, אני מקווה שנספיק. <חיים ילין (יש עתיד):> אני כתבתי ואני מוכן להתנדב לתת לכם את זה. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> לא, לא, זו הצעת חוק פרטית, אתה יודע שיש הצעת חוק פרטית – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני מוכן לתת לכם את זה – – – <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> אתה יודע, כשאתה באופוזיציה זה תמיד כיף לכתוב את החוקים כי, אתה יודע – זה יעבור או לא יעבור, זה כבר שאלה אחרת. <חיים ילין (יש עתיד):> שנתיים מ"צוק איתן", האמן לי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. אתה גוזל זמן. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חבר הכנסת איל בן ראובן. אחרי תשובת השר – חבר הכנסת יואב בן צור. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד השר, אדוני היושב-ראש, מערכה בזירה הצפונית בעיני היא כמעט בלתי נמנעת, והלוואי שאני טועה. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> תזכיר לי מאיזו מפלגה אתה? <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> מוכר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> המחנה הציוני. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> ללא קשר. האיום בצפון מוכר במספרים, מספר הרקטות הצפויות וכו' – – <ענת ברקו (הליכוד):> המחנה הציוני. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> – – אבל בשום אופן הוא איננו מוכר באפקט האמיתי שלו. זה איום שצועק רק כאשר הוא מתממש. צה"ל נערך, לטעמי, למיטב הכרתי, היטב; המערך האזרחי, ובעיקר ההגנה על התושבים – ואני אהיה יותר קונקרטי – ההגנה הפיזית על התושבים, מקלטים, ממ"דים, אינה עומדת בשום אופן בהלימה לאיום הזה, ואני אומר זאת בלשון עדינה ביותר. מאות-אלפי אזרחים, יהודים וערבים כאחד, חסרים את ההגנה הנדרשת, שהיא מיגון סביר בתוך חמש עד עשר שניות מאזעקה. ואנחנו מכירים, זה היעד העיקרי של "חיזבאללה" – פגיעה בהרבה אזרחים כאשר מתממשת מערכה כזאת. נכון שהסבירות בצפון, לצורך העניין, מחר בבוקר איננה גבוהה, אבל זו בדיוק ההזדמנות לקיים תוכנית רב-שנתית שמקדמת את הנושא בצורה משמעותית ובהשתתפות אמיתית של המדינה. הסכום המתוכנן, כפי שאני מכיר אותו כרגע, בלי לפרט כאן, איננו מספק. גם תוכנית הפינוי המתוכננת היא משהו, אבל היא לא המענה. אני מבקש מאוד לדעת מה אתה, כשר הביטחון, מתכוון לתבוע ולדרוש בנושא לקראת תקציב 17'-18'. אני מקווה שתסכים אתי שהגנה על אזרחים זה לב העניין. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> טוב, אתה יודע, איל, שמת לב שאני כל הזמן פה רושם – אני רושם כמה כסף אנחנו כבר הוצאנו תוך כדי דיון. אז אני מתחיל ממעברים, שיקום, ימ"חים, גדרות, הגנת העורף – אני כבר ספרתי שאנחנו הגענו, פחות או יותר, ל-19 מיליארד שקל, אם אני מכניס הכול בהיקפים מלאים. זו הערכה גסה, תוך כדי דיון – כיתות כוננות וכך הלאה. אז אתה מבין שאין לנו 19 מיליארד שקל. אין ספק שמה שקשור לצפון, כשאתה מדבר על המון שיכונים, מתקופת "עמידר" ו"עמיגור", כל מיני שיכונים ישנים משנות ה-50, ה-60 וה-70, שאין שם לא מיגונים ולא ממ"דים, וגם האוכלוסייה לא בדיוק מסוגלת לבד להרים – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אז תבנו דיור ציבורי, ויהיה. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> – – שם את הממ"דים. לכן, אני מודה ומודע לאותן מגבלות שיש לנו, גם מבחינת הירושה – מבחינת הבנייה וטיב הבנייה – וגם מגבלות תקציביות. אני לגמרי לא מסופק ולא מסתפק במה שיש, ואני גם לא משלה את עצמי שאשיג כל מה שדרוש. לכן פה נעשה – באותם איזונים נכונים נשתדל לתת את המקסימום. אני לא חוסך זמן, גם בהגעה לצפון, גם מתוכננת לי שם פגישה עם כל ראשי הרשויות בדיוק בנושא הזה, אבל בהחלט, אנחנו בסופו של דבר נצטרך להסתפק במה שאנחנו מסוגלים להעמיד. אני גם יוצא מתוך הנחה שאי-אפשר למגן את עצמנו לדעת, וצריך גם תקציבים לא רק למגננה, לא רק להגנה, אלא גם למתקפה, ולכן סדר העדיפויות פה הוא מאוד לא פשוט, וכל החלטה שמתקבלת במערכת הביטחון זה באמת ביישוב דעת, בשיקול דעת, עם הרבה הרבה התלבטויות, אבל כשמקבלים החלטה אז מקבלים אותה ופועלים מהר. אבל תשים לב מה שפה רק דובר מהצד הזה: גם מעברים, גם שיקום, גם גדר, גם כיתות כוננות, גם מיגון העורף – הדברים בהחלט מאוד מאוד לא פשוטים, ונשתדל לעשות את המקסימום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה, שאלתך. <יואב בן צור (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, א. ברכות לרגל מינויך לשר הביטחון. התשובות שאתה עונה כבקי ומנוסה מוכיחות שאתה האדם הנכון במקום הנכון. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> תודה. <יואב בן צור (ש"ס):> אני רוצה לשאול: בשבוע שעבר פורסם באתר "חרדים10" שבהתראה קצרה ביטל ראש אכ"א טקס של הכנסת ספר תורה שהיה אמור להיות בבסיס בדרום. רק בהתערבות מפקד חיל האוויר קוים טקס מצומצם, דבר שגרם עוגמת נפש לתורמים ולמשפחות. דבר כזה קרה גם בבסיס ליד רצועת-עזה. השאלה שלי: האם שונו הנהלים ממה שהיה מקובל ונהוג עד היום, ואין אפשרות יותר לקיים תהלוכות והכנסות ספר תורה, מה שיגרום עוגמת נפש למשפחות השכולות שתורמות לעילוי נשמת יקירן או לתורמים שבאים מחוץ-לארץ, כמו המשפחה שהייתה באותו בסיס בדרום? השאלה השנייה שלי: לאחרונה נשמעות תלונות רבות מחיילים דתיים או חרדים שנתקלים בנהלים נוקשים בנושא של גידול זקן. מבירור שערכתי עם עוזר הרמטכ"ל עולה שמדובר בהקפדה על גודל הזקן וחיטוט בחייהם האישיים של החיילים. אגב, חשוב לציין שבעיית הזקן לא הייתה קיימת בעבר, בטח לא בהיקפים שקיימים היום, אולי זה משום שהרבה יותר חרדים מתגייסים. אני שואל: תאר לעצמך, אדוני, ששנינו היינו הולכים לספרנו המשותף, אלי ארואס, והוא היה בודק בסרט מידה איזה גודל זקן יש לנו. מה אתה חושב לעשות, אדוני, בנושא הזה? בשבוע שעבר פורסם שחייל נכלא בגלל גידול זקן. אני מבקש לדעת אם ההוראות ישונו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. בבקשה, שר הביטחון. <מיכל רוזין (מרצ):> גם הייתה התחייבות שזה לא יהיה לחילונים, וזה כן. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> קודם כול, לגבי הנהלים, הם אכן שונו. אני פה מאוד מאוד תומך בעמדת הרמטכ"ל לגבי כל הנושא של תרבות השנור, וזה לא שייך לספרי תורה אלא לכל התרומות ליחידות ולגופים. אנחנו ראינו פשוט מחזות שזה מבזה אותנו, כמדינה סוברנית וכצבא שהוא צבא ההגנה לישראל. מי שרוצה לתרום – יש דרך לתרום: יש האגודה למען החייל, יש "שירותרום", כל דבר. מה שקרה פה, במיוחד בשנתיים האחרונות, זה פשוט מחזות שאתה לא מבין; מביאים לך, אני יודע, מנכ"ל של "פייסבוק", הוא מנכ"ל של חברה, עושים לו חגיגה מפה – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> "גוגל", "גוגל", זה היה "גוגל". <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> "גוגל", מה זה משנה – "גוגל", "פייסבוק". אתה רואה גם, יחידות יותר יוקרתיות – אז הן מקבלות הרבה יותר תרומות; יחידה שעושה יותר עבודה שחורה, פחות ידועה – לא מקבלת תרומות, וזה לא משנה אם זה כסף, או ספר תורה, או מדי ספורט או ציוד אחר. הסתכלתי על הרשימה שהעבירו בשנים האחרונות בתור תרומות – ציוד שונה, משונה ומגוון: כספים, אוכל, כל מיני דברים. זה פשוט לא ייאמן; אנשים תורמים כסף ועושים טקס בר-מצווה, בת-מצווה, שם, בתוך בסיס צה"ל, בתוך היחידות שהן באמצע אימון צבאי – זה דברים שלא מתקבלים על הדעת. אז באמת הרמטכ"ל קיבל החלטה נכונה, ואני מגבה אותו במאה אחוז. כל מי שרוצה לתרום, וזה לא משנה מה – כסף, ציוד, ספר תורה, שיעשה את זה בדרך המלך: שילך לאגודה למען החייל, יתרום שם ומשם יפזרו לכל יחידה בהתאם לצרכים. כי כרגע מה שקרה זה עיוות נוראי; אותן יחידות יוקרתיות זכו באמת – אתה יודע – למין זרם, שיטפון, של תרומות, ויחידות אחרות לא קיבלו כלום. אני חושב שזו החלטה נכונה, ואני מקווה שנקפיד עליה. לגבי זקנים – אותו הדבר פה. תשמע, יש לך היום שני גדודים חרדיים – שתי פלוגות, בעצם, או גדוד ופלוגה, פשוט חבר'ה נהדרים, מצוינים, גם "תומר" וגם "נצח יהודה", אף אחד לא בא אליהם בטענה על הזקן, להפך, יש כוונה לפתוח גם פלוגה בצנחנים, של חרדים. מבחינת הביצועים שלהם – אני לוקח את מה שאני רואה בעוטף-עזה – יחידה יוצאת מן הכלל, עושה עבודה יוצאת מן הכלל, ואני בטוח שאותה פלוגת חרדים במסגרת הצנחנים, גם היא תעשה עבודה מצוינת. עם זאת, צבא זה צבא. מי שרוצה להיות חרדי, יש לו מסגרת. גם מבחינת האוכל – מה לעשות, אנחנו לא מספקים – הצבא לא מספק לכל יחידה אוכל בהכשר בד"ץ. "נצח יהודה" או יחידת "תומר" רוצים הכשר בד"ץ בית יוסף – יקבלו, לא חושב שצה"ל צריך לספק לכל יחידה. לכן, גם חבר'ה חרדים שרוצים להיראות ולשמור על אורח החיים – לצבא יש מסגרות מתאימות. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – לספק אוכל כשר מכל הסוגים לחיילים – בטח שכן. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> יש מסגרות מתאימות, ובכל שאר היחידות צריכים להיות חיילים, ואם כולם צריכים להתגלח, אז צריכים להתגלח, אין מה לעשות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני שר הביטחון, אני מאוד מודה לך. <שר הביטחון אביגדור ליברמן:> תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו אפילו קצת חרגנו, בכמה דקות, ממסגרת הזמן. מודה לכל השואלים. ניסיתי להביא לידי ביטוי את חברי הכנסת שלא באו לידי ביטוי בשאלות לראש הממשלה ולפני זה לשרת המשפטים, ואם פספסתי מישהו, או מישהו לא הספיק, אז אתכם הסליחה, בפעם הבאה גם תוכלו לשאול. אנחנו, דרך אגב, בארבעה סבבים; זאת אומרת, 16 שואלים, מהם שלושה-רבעים אופוזיציה, רבע קואליציה, כך שהיה, לדעתי, בדיוק מה שנדרש מאתנו על-פי התקנון. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ואנחנו עוברים לנושא הבא: הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 19), התשע"ו–2016, והצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 20), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 59), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה), התשע"ו–2016> [מס' מ/1018; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 10679; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק המונחת בפניכם מבקשת לתקן את חוק התכנון והבנייה ולקבוע מסלול תכנוני מהיר ופשוט יותר למיזמים להקמת מתקני אכסון מלונאיים. קיצור הליכי התכנון למיזמים כאלו יביא עמו תנופת פיתוח והשקעות בענף התיירות ויאפשר פיתוח משמעותי של תשתיות התיירות, ובכלל זה תוספת ניכרת של חדרי מלון לענף התיירות. לשם כך, מוצע להסמיך את שר התיירות ולהכריז על מיזם הכולל מתקני אכסון מלונאיים או על תשתית תחבורה כתשתית תיירות, אשר תיחשב לתשתית לאומית ותידון במסגרת הוועדה לתשתיות לאומיות. מוצע כי המיזמים אשר ייכללו במסגרת ההכרזה של שר התיירות יהיו ארבעה סוגי מיזמים בעלי היקף נרחב, אשר יש הצדקה לדון בהם במסגרת הוועדה לתשתיות לאומיות: 1. מיזם להקמת מתקן אכסון מלונאי אחד או יותר במתחם אחד, הכולל לפחות 400 יחידות אירוח; 2. מיזם להקמת שני מתקני אכסון מלונאיים לפחות, הכוללים יחד 300 יחידות אירוח, המוקם בפריסה ארצית או אזורית. הכוונה היא או שהמתקן הוא בעצם ל-400 יחידות, או ל-300, כשהוא בעצם פרוס בפריסה ארצית; 3. מתחם להקמת ארבעה מתקני אכסון מלונאיים לפחות, המוקם בפריסה ארצית או אזורית, בלא דרישה למספר מינימלי של יחידות אירוח; 4. תשתית תחבורה שיש בה כדי לשמש גורם משיכה תיירותי ולתרום תרומה של ממש לתיירות באזור. הכוונה, באופן בסיסי, היא שאם יש יזם שרוצה לבנות כמה מלונות במדינת ישראל, על מנת שלא ירוץ בין כל הוועדות, בין ועדה לוועדה במחוזות השונים, בעצם מוצע שהוא ייגש לוועדה אחת, ושם בעצם הוא יביא את כל מכלול הדרישות שלו, התכנונים שלו, בארץ. זו הכוונה – לרכז את הכול. זה בעיקר בא לפתור בעיה של רשת מלונות. הרעיון הוא לעודד רשתות להיכנס לארץ ולהקל עליהן את כל הפרוצדורה של הביורוקרטיה בין כל הוועדות. כמו כן, במסגרת ההכרזה על מיזם להקמת מתקן אכסון מלונאי, רשאי השר גם לכלול אתר, תשתית או בניין המהווים מוקד משיכה תיירותי ועשויים לתרום תרומה של ממש לתיירות, אשר ניתן יהיה לקבוע הוראות להקמתם במסגרת התוכנית להקמת מיזמים. האפשרות לדון במיזמים אלו במסגרת הוועדה לתשתיות לאומיות תאפשר, בין השאר, תכנון של רשתות למלונאות. אם בעבר נדרש מי שביקש להקים רשת של בתי-מלון או מוטלים ברחבי הארץ לפנות לוועדה בכל עיר או מחוז שבו היה מעוניין, בהתאם להצעה תתאפשר בהליך תכנוני אחד ובמסגרת דיונים בוועדה אחת בלבד הקמתם של כמה בתי-מלון של רשת בפריסה גיאוגרפית רחבה בכל הארץ. אני מאמין שאפשרות זו תמשוך רשתות בין-לאומיות ותעודד בניית מלונות בהיקפים ניכרים, שלא נראו בארץ, לצערי, בשנים האחרונות. נכון להיום, דרך אגב, כמעט בעשר השנים האחרונות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, אדוני יושב-ראש הוועדה. מה קורה שם? חברי הכנסת ביטן ופולקמן, נא לפזר את ההתקהלות שם. בבקשה, אדוני ימשיך. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – – בעצם בעשר השנים האחרונות לא נבנה כמעט שום מלון משמעותי במדינת ישראל. לכן יזם שר התיירות, ואני חושב שזאת אחת היוזמות הברוכות שנתקלתי בהן, לתת אינסנטיב ליזמים לבנות מלונות. מדוע היום מלון לא נבנה? מפני שזה לא כלכלי. היום, כדי לעשות החזר השקעה למלון – זה כמעט 20 שנה. בן-אדם צריך להיות די טיפש להשקיע במלונות כשהחזר ההשקעה במלון הוא 20 שנה. לכן במדינת ישראל לא נבנים מלונות. האינטרס של המדינה הוא לפתח את ענף התיירות. אנחנו לא מתכוונים רק לעסוק ולבנות כאן מפעלי טקסטיל ושירותים – באמת בהכנסות מאוד נמוכות. אנחנו מתכוונים לפתח – הממשלה מתכוונת לפתח את ענף התיירות. דרך אגב, לענף התיירות יש מעגלים נוספים, מעבר לתיירות שמרוויחים מכאן, אם במסחר בערים, אם בכל הנושא של הנלווים: הסעות וכו' וכו'. זה לא רק בית-המלון עצמו פר-אקסלנס. לכן אני חושב ששר התיירות עשה פה מעשה גדול. הוא בעצם מציע לאפשר לבתי-המלון לבנות – הכוונה לבתי-מלון מאושרים, לפי תוכניות מאושרות – בתוספת שניתנת להם ממילא היום, לאפשר להם למכור את ה-20%, להסיט אותם או להסב אותם לדירות. ברגע שאתה מסב את זה לדירות, מה שקורה הוא שאתה מוכר את הדירה עכשיו, אתה מקבל את הכסף עכשיו, ולכן זה חלק מהתוכנית הכלכלית של היזם. ברגע שהיזם בעצם מקבל את הכסף היום, הוא יכול לקדם את נושא הבנייה של המלון עצמו. לכן הרעיון הוא לתת להם פיצוי או לתת להם איזו הטבה בזה שאנחנו מאפשרים להם לבנות 20% מהתוספת למגורים, ובעזרת השם, אנחנו מקווים שזה ייתן תמריץ ליזמים לבנות מלונות. אנחנו באים מזווית המלונות, לא מזווית המגורים. יחד עם זאת, על מנת לשמור על האינטרסים הציבוריים הרחבים ולהגן על הסביבה החופית ועל השטחים הפתוחים, דרשה הוועדה כי במסגרת ההכרזה לא ייכללו שטחים הנמצאים בסביבה החופית, אלא אם כן הם בתחום רשות עירונית. דרך אגב, במסגרת כל הדיונים בוועדה כמובן עלתה גם סוגיית החופים, ולא רק הם. אני רוצה גם להגיד לחברי הכנסת: לא רק לאופוזיציה חשובים החופים. זה בסדר, גם לי חשובים החופים – לא פחות מלכל אחד אחר שיושב כאן. אז לכן דנו בנושא והבאנו איזה משהו מאוזן. אנחנו שומרים על רצועת החופים שלא נמצאת במתחם העירוני, קודם כול. כמו כן, דרשה הוועדה כי לא ייכלל במסגרת ההכרזה שטח המוקף מכל עבריו בשטחים פתוחים. זה אומר שאנחנו מדברים רק על שטחים שמהווים רצף בנוי של מלונות. זה אומר שרק באזור המבונה של המלונות אנחנו מאפשרים להגיש תוכניות מלונאיות על שטחים, דרך אגב, שגם היום הם מיועדים – ייעודי הקרקע היום מאפשרים שם בנייה מלונאית. וכך מאזנת ההצעה בין הרצון בקידום התכנון של מיזמים מלונאיים לבין הרצון המשותף לכולנו בשמירה על השטחים הפתוחים ועל שטחי החוף, שחשובים כל כך לכולנו. חסם נוסף שמונע היום הקמת בתי-מלון הוא הכדאיות הכלכלית. במטרה להתמודד עם חסם זה מוצע לאפשר בהוראת שעה לשנתיים – דרך אגב, כל התוספת הזאת היא הוראת שעה – תוספת שטחי בנייה למגורים במגרשים המיועדים למלונאות. אפשרות זו תסייע בהסרת החסמים של אי-כדאיות כלכלית בהקמת מיזמי תיירות. כמו כן, עירוב שימושים של מלונות ומגורים במבנה מלונאי מקובל בעולם ומשתלב במאמצים הניכרים שלנו להרחיב את היצע הדיור. דרך אגב, אני רוצה להדגיש, גם בסעיף הזה: אנחנו באים מזווית המלונות; נכון שאנחנו מציעים גם יחידות דיור. באו כל מיני אנשים, גם בוועדה וגם כאלה שיושבים כאן, ואמרו: רבותי, מי יקנה את הדירות האלה? רק עשירים. אז אני רוצה להשיב להם, גם לך, חבר הכנסת דב חנין: רק עשירים בונים מלונות. אני בדקתי את זה, דרך אגב. בדקתי ובדקתי, והסתבר לי שאין עני בעל מלון. הייתי המום מזה, לא האמנתי. אז לכן, באמת, כנראה אתה צודק, רק עשירים בונים בתי-מלון. אבל אם – כנראה – לא נבנה את הדירות האלה, אם לא נאפשר את האופציה של הדירות האלה, אז לא יהיו לא דירות, ולא מלונות. ולנו יש עניין להגדיל את היצע המלונות. אני חושב, כמו שאמרתי, היום המלונות, המחירים של החדרים הם מאוד גבוהים, גם בארץ, גם יחסית לעולם, וזה כי היצע המלונות לא גדל. הביקושים גדלים, בעיקר בתיירות פנים, ואנחנו לא מצליחים להגדיל את תיירות החוץ, כי אין לנו תשתית מלונאית מספיק טובה. לכן עשה נכון שר התיירות, שזה דרך אגב תפקידו המרכזי, לקח את הנושא הזה, מה שנקרא ישב ושקל את העניין, ובדק למה הגענו לאן שהגענו, והציע את ההצעה הזאת, שלדעתי היא באמת הצעה מצוינת ומאוזנת. חבר הכנסת חנין, אתה גם הצעת שהמדינה אולי תיתן להם סובסידיה. אז אני אומר לך: באופן בסיסי, המדינה מעדיפה לתת זכויות בנייה, או שהיא מעדיפה לתת הטבה מהסוג הזה, כדי שבשאר הכסף שיש לה היא תעסוק בחינוך, היא תעסוק בבניית בתי-חולים – יש מספיק מה לעשות בכסף, בתקציב מדינת ישראל, מעבר למתן כסובסידיה, כשאתה יכול לתת אותו כהטבה בזכויות בנייה. חסם נוסף שמונע היום הקמת בתי-מלון הוא הכדאיות הכלכלית. במטרה להתמודד עם חסם זה מוצע לאפשר בהוראת שעה לשנתיים – דרך אגב, זה רק לשנתיים – תוספת שטחי בנייה למגורים במגרשים המיועדים למלונאות. אפשרות זו תסייע בהסרת החסם של אי-כדאיות כלכלית בהקמת מיזמי תיירות. כמו כן, עירוב השימושים של מלונאות מגורים במבנה מלונאי הוא מקובל בעולם ומשתלב במאמצים הניכרים שלנו להרחיב את היצע הדיור. עם זאת, אני רוצה להבהיר כי הסמכות לתוספת שטחי הבנייה למגורים מוגבלת בכמה תנאים. ראשית, הסמכות לאשר תוספת שטחים למגורים תהיה נתונה רק לוועדות מקומיות עצמאיות אשר הוסמכו על-ידי שר הפנים. זה אומר שכרגע מי שבעצם בהצעת החוק מוסמך בוועדות המקומיות זה רק הוועדות המיוחדות, העצמאיות. מה זה הוועדות העצמאיות? ועדות עצמאיות הן ועדות שכבר הגדיר אותן משרד הפנים, בלי קשר לחוק שלנו – הוועדות האלה, בדקו את תקינותן, התנהלותן, אישרו אותן ונתנו להן קצת יותר סמכויות מאשר לוועדה מקומית רגילה, ומדובר כאן, כרגע, בהצעת החוק שלפיה מסמיכים רק את הוועדות העצמאיות לדון בתוכניות האלה. מימוש הבנייה במגורים יותנה במימוש השטחים המיועדים למלונאות, כך שלא ייווצר מצב שבו מקדמים רק את הבנייה למגורים ולא את הבנייה למלונאות. זה אומר שאנחנו נבקש לראות קודם כול בנייה למלונאות, ורק אחרי זה למגורים. זה אומר שלא יקרה מצב שקודם היזם יבנה למגורים, ימכור וינוח, יגיד: עכשיו המלונאות תמתין. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> עזוב, לא צריך. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אבל למה? <דוד ביטן (הליכוד):> מפני שאם נוריד – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> עזוב. <דוד ביטן (הליכוד):> לא שומע. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> מה שכתוב פה. <דוד ביטן (הליכוד):> תמיד אפשר לא לתקן בוועדה, אבל אנחנו צריכים שיהיה לנו פתוח – – – אבל חכה, תמשיך לדבר. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> שנית, מימוש הבנייה למגורים יותנה במימוש השטחים המיועדים למלונאות, כך שלא ייווצר מצב שבו מקדמים רק את הבנייה למגורים ולא את הבנייה למלונאות. שלישית, תוספת שטחי הבנייה למגורים תתאפשר רק ברשויות עירוניות. זה אומר שמה שלא רשות עירונית, קרי, מדובר בשטחים, למשל, שבמועצות אזוריות וכו', וחופים שהם לא ברצף האורבני – הם לא כלולים בהצעה. רביעית, שיעור תוספת השטח שתשמש למגורים לא יעלה על 20% מהשטח הכולל המותר לבנייה לעניין בניין שטרם החלה בנייתו. זה אומר שבעצם התוספת שאנחנו מאשרים בהצעת החוק היא 20%. לא יותר מ-20%. על-פי הצעת החוק – דרך אגב, הוועדות לא חייבות לאשר את זה, הן יכולות לא לאשר את זה, וגם, אנחנו התנינו את זה שבחוף – וזה לאחר שדיברו עם השר והשר פה הלך באמת לקראת הארגונים – שבבנייה בחוף – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לקראת חברי הכנסת. הייתה הבנה – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – שר האוצר – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לא לא, עוד לא שם, לא זה. אני מדבר על זה שאתה הכנסת בחוק שזה אומר שבכל מקרה אם זה בחוף זה עובר את הוולחו"ף, זה בא לאישור הוולחו"ף. זה התיקון – – – <שר התיירות יריב לוין:> זה לא בגלל הארגונים, זה בגלל – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> בסדר, זה בגללך, אבל אתה – – – <שר התיירות יריב לוין:> אל תיתן לארגונים שום קרדיט – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אין בעיה. השר, בעצם, בעקבות הערות כאלה ואחרות, החליט גם לשנות את הצעת החוק המקורית, ושם הוחלט, בניגוד אפילו למה שאני חשבתי, שכל הבינוי החופי יעבור גם בוולחו"ף עצמה. דוד, אני יכול – – –? <דוד ביטן (הליכוד):> תמשיך לדבר. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> על-פי הצעת החוק, כפי שהונחה על שולחן הוועדה, הסמכות לאשר תוספת בנייה ושטחי מגורים תהיה נתונה רק לוועדות מקומיות עצמאיות. הוועדה עמדה על כך שיינתן פתרון לזירוז הליכי התכנון והגדלת הכדאיות הכלכלית גם לעניין רשויות שאין להן ועדות מקומיות עצמאיות. על כן, לשמחתי, בנוסח שמונח לפניכם היום מוצע לקבוע בהוראת שעה לשנתיים כי תוקם בכל מחוז ועדת משנה, בהרכב מצומצם, אשר בסמכותה לדון בתוכניות בתחום רשות עירונית שייעודן העיקרי הוא מלונאות. ההחלטה של ועדת המשנה בתוכנית זו תהיה סופית, ולא יתאפשר דיון נוסף במליאת הוועדה המחוזית. הסדר זה יאפשר, כאמור, את קידומן המהיר של תוכניות לתיירות גם ברשויות שאין להן ועדה מקומית עצמאית. מה שבעצם ביקשנו להסדיר בסיפור הזה זה שהיות שאנחנו אפשרנו לוועדות העצמאיות שבמסגרת הוועדות המקומיות לדון בתוכניות – היות שרצינו לקדם את הנושא גם בוועדות המקומיות שאין בהן ועדות עצמאיות, סיכמנו שבמסגרת הוועדה המחוזית תוקם ועדה מצומצמת – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> עוד לא הקראתי, עוד לא הקראתי, חכה, אני באמצע – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – עוד שתי דקות תרד, אבל תקרא את הנוסח המלא. אתה יכול לתקן את זה בוועדה, אין בעיה. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לכן אני אומר, מה שבעצם פה בדבר הזה – בהצעה הזאת הסדרנו שבמסגרת הוועדות המחוזיות תוקם ועדה מצומצמת שתדון רק בנושאים של המלונאות, ובמסגרת אותה ועדה גם לא יהיה ערעור למליאת הוועדה, אלא זו תהיה החלטה סופית של אותה – נקרא לזה – תת-ועדה. עוד מוצע כי בתקופת הוראת השעה, הוועדה לשמירת הסביבה החופית תוכל לדון ולאשר תוכנית לתיירות שנדונה בוועדה המחוזית או תוכנית של ועדה מקומית עצמאית שדנה בתוספת שטח למגורים במגרש המיועד למלונאות, גם אם נדרש בה אישור המועצה הארצית. על הוועדה לציין זאת במפורש בהחלטתה, ועל החלטה זו יהיה אפשר להגיש ערר למועצה הארצית לתכנון ובנייה. <דוד ביטן (הליכוד):> כולם לשבת. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני מאמין שהצעת החוק תסייע מאוד לקידום ענף התיירות בישראל – תגדיל את היצע חדרי האירוח במידה ניכרת ותמשוך משקיעים מחו"ל וכך תוביל לעליית מספר התיירים שמגיעים לארץ, תגדיל את מספר העובדים המועסקים בענף התיירות ותסייע בהורדת יוקר המחיה בישראל על-ידי הורדת המחיר שמשלם כל אזרח ישראלי כאשר הוא יוצא לנופש בארץ. זאת, דרך אגב, אחת הסיבות המרכזיות לכך שהיום המחירים במלונות גבוהים – משום שההיצע של החדרים נמוך יחסית לביקוש. זה דבר שיש לו אסקלציה בפני עצמה. לכן גם תיירות חוץ לא מגיעה לארץ, הרי הם לא מבחינים בין מחירי חוץ ופנים, ולכן, בעצם, ברגע שהמחירים במלונות גבוהים מאוד, לא מגיעים תיירים לארץ, וגם התיירים הישראלים שנופשים בבתי-מלון נאלצים לשלם מחירים מאוד גבוהים. לכן אני כאן, באמת – אני חושב שההצעה הזאת מאוזנת, מצוינת, ואני באמת שמח על כך ששר התיירות מקדם אותה. עם זאת, יש נושא בהצעת החוק שהתלבטתי בו רבות, ופה אני רוצה לפתח את העניין. רבותי, אנחנו בעצם העברנו את ההצעה בוועדה, ואנחנו לא התכוונו שיבנו ב-100 מטר של קו החוף. זאת לא הייתה ההצעה מלכתחילה. אבל גם האופוזיציה – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> על 100 מטר. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – אתם בעצם יצרתם איזה מצג שווא, כאילו אנחנו תומכים בבניית מלונות ב-100 מטר מקו החוף. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> על 100 המטר. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לא, אני אמרתי: ב-100 מטר. חברת הכנסת פארן, הרי את יצרת מצג שקרי בעניין הזה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> זה לא נכון. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> את יודעת את זה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> זה לא נכון. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לכן, מכיוון שפנה אלי שר האוצר, שאני מאוד מכבד, וביקש ממני: דודי, תמשכו את החוק הזה שנייה, ותעשו זום בסעיף הזה, כדי ללטש אותו – כי ממילא לא התכוונו לאפשר בנייה ב-100 מטר. את יודעת את זה, אנחנו גם אמרנו את זה בוועדה – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – אבל מה זה משנה? את לא נותנת לעובדות לבלבל אותך אף פעם, את יוצאת לתקשורת, את וגרמן הולכות לטלוויזיה ומספרות שקרים. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אבל אני לא אמרתי את זה, ואתה משקר עכשיו. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> למה? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אתה שיקרת בוועדה, שהבאת ברגע האחרון את ההרחבה – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> שום דבר, גם בזה את משקרת. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני לא שיקרתי. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> חברת הכנסת פארן, גם בזה את משקרת. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני משקרת? הכול מוקלט. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> הרי מה שקרה שם – גם בזה את משקרת. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אמסלם, חכה שנייה. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> מכיוון ששר האוצר ביקש ממני, וגם משר התיירות, לעשות מה שנקרא עוד זום לעניין, כדי לחדד את הסוגיה שממילא אנחנו מסכימים בה, אני מבקש, בעצם, להחזיר את הדיון לוועדת הפנים והגנת הסביבה – לפי סעיף 91 לתקנון הכנסת – ואת העניין המסוים של הסמכת הוועדה המקומית העצמאית לדון בתוספת שטח למגורים, המופיע בפסקת המשנה (א1)(1) המוצעת בסעיף 6(2)(ג) להצעת החוק – עד כאן. תודה – אני בעצם מבקש להצביע עליו ולאשר אותו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אסביר את הפרוצדורה, אדוני יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. נא לשבת. חברי הכנסת, אין לי ספק שכולם הבינו במה מדובר, אבל בכל זאת נחזור, לצורך הבהירות שבעניין. חברי הכנסת, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת אמסלם הציג את החוק לקריאה שנייה ושלישית, אך יחד עם זאת ביקש להחזיר נושא מסוים, לא את כל החוק, אלא למשוך – להחזיר – נושא מסוים, כפי שהוא פירט, לדיון בוועדה, קרי, להכנה מחדש לקריאה שנייה ושלישית. <יעל גרמן (יש עתיד):> מהו הנושא שמחזירים לוועדה? אני רוצה לדעת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא הציג את זה לפי כל הסעיפים של החוק, אני פשוט לא רוצה להטעות ולהצביע על הסעיף, אבל זה רשום בפרוטוקול. לכן, הנושא הזה דורש הצבעה. ביקש חבר הכנסת דב חנין הערה לסדר הדיון, ואני מאפשר לו. בבקשה, אדוני, גש למיקרופון. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. כפי שפירט יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, החוק הזה עורר בכנסת ובציבור ויכוח גדול מאוד, ואחת הסוגיות המרכזיות שנמצאות על סדר-היום בוויכוח הזה היא השאלה אם החוק הזה מכרסם בצורה דרמטית ומהותית בהגנה על חופי ישראל, באמצעות מתן אפשרות להקים מגורי יוקרה על חופי הים שלנו בניגוד לחוקים הקיימים – על זה הוויכוח. אמר כאן יושב-ראש הוועדה שהוא מציע להחזיר נושא מסוים, שהוא חלק מההיבט של הנושא הזה, אבל לא את כל הנושא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אוקיי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני לא יודע למה לא מוחזר כל הנושא לוועדה, מכיוון שבהידברויות שיש לנו בשעות האחרונות עם הקואליציה, המחשבה היא להחזיר את כל הנושא לוועדה, כדי באמת לאפשר לפתוח את הסוגיה ולעשות בירור נוסף ולראות אם אנחנו יכולים להגיע ולמצות הסכמות. אבל האופן שבו היושב-ראש ניסח את הנושא שיוחזר לוועדה הוא אופן מצומצם מדי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברור. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לכן, אדוני היושב-ראש, אני פונה אליך בבקשה לקיים על הודעתו של יושב-ראש ועדת הפנים, כאן, במליאת הכנסת, דיון. אני ער להוראת סעיף 91 לתקנון, שאומר שאחרי הודעה כזאת תתקיים הצבעה מייד. אני מבין את ההוראה הזאת כהוראה שאומרת שאי-אפשר עכשיו לעבור לנושא אחר, אלא צריך תכוף לנושא שהציג יושב-ראש הוועדה לסכם את הדיון הזה בהצבעה. אבל נראה לי שלא נכון, כאשר לא מתקיים בכנסת בכלל דיון – זו לא הסיטואציה הרגילה שבאמצע הדיון בקריאה שנייה נוצרה איזו הסתבכות וכל חברי הכנסת ערים לנושא שנמצא על סדר-היום ואנחנו קוטעים את הדיון, כולם מבינים על מה מדובר והדבר חוזר לוועדה בהצבעה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לכן אני מבקש לאפשר דיון על הודעתו של יושב-ראש ועדת הפנים, לפני ההצבעה, כדי שכל חברי הכנסת ידעו לפחות על מה אנחנו מתווכחים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מאה אחוז. חברי הכנסת, נא לשבת. ביקש חבר הכנסת דב חנין בעצם שני דברים: או להחזיר את כל הפרקים הרלוונטיים של החוק, או את כל החוק, לוועדה, או לקיים דיון על הודעתו של יושב-ראש ועדת הפנים. סעיף 91(א) מפרש מי רשאי לבקש החזרת חוק לוועדה. כידוע לכולנו, זה או יושב-ראש הוועדה עצמו, או מטעם הממשלה – בסדר שמפורט שם: ראש הממשלה, השר שדיבר בשם הממשלה על החוק או השר שהחוק שייך לענייני משרדו. מכיוון שאלה הגורמים שיכולים להיענות לבקשה הראשונה של החזרת החוק, אז – – <שר התיירות יריב לוין:> או השר המקשר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, או השר המקשר. – – אם ירצו לעלות ולבקש את זה, אני ודאי אאפשר להם, אבל לא נרשמה בקשה כזאת. לגבי קיום דיון, אדוני יודע היטב שהתקנון, בסעיף 91 הרלוונטי, כפי שציינת, לא מאפשר קיום דיון. בדרך כלל הנושא שמוחזר לוועדה הוא נושא שנוי במחלוקת, לא מחזירים סתם. ולגבי קיום דיון במליאה, אדוני יודע שלחוק הוגשו, אם אני לא טועה, 1,070 הסתייגויות, ולכן בכל מקרה, אם לא תושג פשרה ראויה בוועדה, אני בטוח שהמסתייגים ידברו כאן במשך שעות ארוכות, וכך יתקיים דיון, וחברי הכנסת ידעו על מה הם מצביעים. עכשיו ההצבעה היא טכנית בלבד, על הרצון של יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת אמסלם להחזיר את הסעיף שהוא פירט לוועדה, לדיון מחודש, קרי – שנבין – להכין את הדברים האלה מחדש לקריאה שנייה ושלישית; להניח מחדש, להכריז מחדש ולהביא מחדש, יחד עם שאר החוק, להצבעה. אני רק מפנה את תשומת לב חברי הכנסת: באותו סעיף 91 נאמר שלדברים הנדונים לא יוגשו הסתייגויות חדשות, אלא אם הן לשינוי שחל בהכנה מחדש של החוק. כלומר, לא להמציא עכשיו הסתייגויות, אלא אם יהיו הסתייגויות לנוסח החדש של החוק. אבל כל זה לעתיד כרגע. אולי המליאה לא תסכים. אולי המליאה תסכים להחזיר. תכף נדע. אנחנו מצביעים על בקשתו של יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה להחזיר נושא מסוים בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה), התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה. מי בעד בקשתו? יצביע בעד. מי מתנגד? יצביע נגד. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להחזיר עניין מסוים בהצעת החוק לוועדה – 58 נגד – 48 נמנעים – אין ההצעה להחזיר עניין מסוים בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה), התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 58 בעד, 48 נגד. המליאה אישרה את בקשתו של יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. הנושא חוזר לוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 126), התשע"ו–2016> [מס' מ/972; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 15565, חוב' י"ד, עמ' 8958; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נעבור לנושא הבא: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 126), התשע"ו–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> חוק העונשין, כן? אדוני היושב-ראש, חוק העונשין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חוק העונשין, כן. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בסדר. כי יש לי שניים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, תיקון מס' 126. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני רוצה להציג בפניכם את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 126), שמדברת בנושא של רשלנות. החוק – הפרשנו אותו, כפי שאתם זוכרים מלפני כמה ימים, מחוק חדלות פירעון. זה נושא סגור בפני עצמו, והוא התקבל בעקבות ההמלצות על סמך דוח ועדת קרמניצר, שאמרה שהנושא של רשלנות – איך שהוא מופיע היום – הוא לא ברור מספיק, והבקשה הייתה שההגדרה תהיה רק במצבים שבהם האדם נטל סיכון בלתי סביר ביחס לתוצאה או לסכנה שעלולה להיגרם. כלומר, הכיוון הוא – בזמן המעשה, לא בתוצאה ולהיות חכם לאחר מעשה, אלא שבית-המשפט יראה שבזמן המעשה אדם נטל סיכון בלתי סביר. זאת תהיה ההגדרה של הרשלנות, ואת זה יצטרכו להוכיח. אני מבקש שוב מחברי לאשר את זה. גם בוועדה נדמה לי שזה עבר פה-אחד. אני חושב שאין בקשות לרשות דיבור ואין הסתייגויות, ואני מבקש מחברי לתמוך בהגדרה הזו של הרשלנות כפי שהתקבלה על סמך דוח ועדת קרמניצר. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. רבותי, כאמור, אין הסתייגויות, אין בקשות דיבור, לכן נעבור להצבעה. נא לחזור למקומותיכם. בבקשה. אנחנו נצביע כעת על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 126), התשע"ו–2016, בקריאה השנייה. רבותי, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד סעיף 1 – 52 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 52, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 126) עברה בקריאה השנייה. עכשיו אנחנו נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 49 נגד – אין נמנעים – אין חוק העונשין (תיקון מס' 126), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 49 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי חוק העונשין (תיקון מס' 126), התשע"ו–2016, עבר בקריאה השנייה והשלישית ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 75), התשע"ו–2016> [מס' מ/848; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 8658, הכנסת ה-19, מושב שני, חוב' י"ט, עמ' 8807; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 75), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 75), מה שנקרא גם "חסיון חומר מודיעיני". הצעת החוק בעיקרה – כדי שלא להאריך, היום יום עמוס – אז אני אומר שיש כאן שינוי מהצעת החוק כפי שעברה אלינו לקריאה ראשונה, ואף שהמשרד לביטחון הפנים חשב בכיוון מסוים, עשינו שינויים כדי להגן על הנחקר. עיקרו של חוק זה – לפי החוק הקיים צריך למסור לנחקר את כל חומר החקירה. בתי-המשפט, מאחר שלא הייתה הגדרה, הלכו והרחיבו את ההגדרה, ובסופו של דבר המשטרה מוצאת את עצמה היום מוסרת את כל החומרים, בין שהם קשורים ישירות למשפט שבו הנחקר נאשם ובין שלא. הם מוסרים את כל החומר כולו, דבר שגורם לכך שכל ארגוני הפשיעה מקבלים את החומרים, אוספים אותם מכל משפט, ובסופו של דבר בונים מודיעין רציני מאוד על המשטרה. הם יודעים על המשטרה יותר משהמשטרה יודעת עליהם, כי פשוט המשטרה צריכה למסור את כל החומר, בין שהוא קשור למשפט הנדון ובין שלא. אם לפני חמש שנים הם איתרו מישהו שעוסק בסמים, שאינו קשור למשפט עכשיו, הם צריכים היום – הם היום מוסרים את זה, ותוך כדי זה ארגוני הפשע וכל הגופים האחרים יודעים מה המשטרה יודעת ומה היא לא יודעת, וכתוצאה מזה גם הרבה דברים – מתגלים מקורות וכו'. הוחלט להגדיר באופן יותר ברור את חומר החקירה: שיהיה כל מה ששייך למשפט, לכתב-האישום הנדון, נקודה. ובהחלט עשינו בוועדה הרבה מאוד הגנות על הנחקר, שלא יהיה מצב שחס ושלום, כתוצאה מזה הוא ייפגע. לדוגמה, אם רצו לגבי חומר חסוי בהגדרה שיהיה חיסיון סטטוטורי, אנחנו דחינו את זה ואמרנו "לא". המערכת להגדרת החיסיון תהיה בדיוק כפי שהייתה, עם רשימה ארוכה של מי שצריך לאשר כדי להגדיר חומר כחסוי. כך שבפועל היום יהיה חומר שלא יימסר, חומר שיימסר, ואם יימצא שצריכים להגדיר אותו כחומר חסוי – לפי כל ההייררכיה שצריך, ואת כל החומר שהנחקר צריך לנושא הזה. ההצעה הזאת חשובה מאוד. היא עומדת בנפשה ובלבה של המשטרה במאבק הגדול שהיא נאבקת; ומצד שני עשינו את האיזונים הנדרשים כדי שהנחקר לא ייפגע כתוצאה מהחוק הזה, או ייפגע במינימום שאפשר. אני מניח שלהצעת החוק הזאת יש כמה הסתייגויות וגם בקשות לרשות דיבור, אבל אני חושב שהחוק הוא כל כך חשוב, ואני מבקש מחברי – אם בקואליציה ואם באופוזיציה: זה לא חוק שקשור לקואליציה–אופוזיציה, אלא לנפשה של הדמוקרטיה, שתוכל להתמודד עם ארגוני פשע ועם דברים כאלה. אני מבקש מכל חברי לתמוך בחוק הזה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. כאמור, רבותי, הוגשו הסתייגויות. אנחנו נדון כעת בהסתייגויות לאחרי סעיף 2. ראשון הדוברים – חבר הכנסת דב חנין. יש שלושה מבקשי דיבור. יותר נכון, הסתייגויות. יציגו את ההסתייגויות מטעם הרשימה המשותפת חבר הכנסת דב חנין, חבר הכנסת יוסף ג'בארין וחבר הכנסת אוסאמה סעדי, חמש דקות כל אחד. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק שלפנינו פוגעת באופן קשה, באופן מהותי, בזכותם של נחשדים וביכולת של נאשמים לנהל בצורה ראויה את ההגנה המשפטית שלהם. עמיתי חברי הכנסת, צריך להבין, מערכת המשפט בישראל, ביסודה היא מערכת אדברסרית; התביעה והנאשם אמורים להציג טענות בפני בית-המשפט, וכל אחד מהצדדים אמור להציג את טענותיו בצורה הטובה והמשכנעת ביותר. אבל, עמיתי חברי הכנסת, צריך לדעת, לפי השיטה בישראל, להבדיל, למשל, ממה שמקובל בארצות-הברית, לנאשם אין יכולת חקירה משל עצמו; כאשר התביעה מנהלת חקירה, הנאשם לא יכול לבצע מטעמו או מטעם הסנגוריה חקירה עצמאית. חקירה כזו עלולה להיחשב שיבוש הליכי משפט, והיא אסורה. בגלל האי-שוויון הבסיסי הזה, בין היתר, הנאשמים מקבלים את הזכות לקבל לידיהם את חומר החקירה שנאסף על-ידי התביעה לקראת העמדה לדין. חומר החקירה הזה הוא חיוני להגנתו של הנאשם. הצעת החוק שלפנינו, עמיתי חברי הכנסת, מצמצמת במידה ניכרת את היכולת של סנגורים, את היכולת של נאשמים, לקבל לידיהם את חומר החקירה שבידי המשטרה. ואני אסביר. כאשר הגיעה הצעת החוק הזו אלינו, הסבירו לנו בהתחלה שמדובר במאבק בארגוני פשיעה, ולא רוצים שדרך – במירכאות כפולות – חומר החקירה יסתנן ויגיע לארגוני פשיעה חומר מודיעיני, אינפורמציה מודיעינית שנמצאת בידי רשויות המדינה, ואין עניין, אין רצון, אין אינטרס, יש סכנה, שמא יגיעו בסופו של דבר לארגוני פשיעה. ולכן אנחנו הצענו, בואו נגדיר את החוק הזה, את הצמצומים בהיקף חומר החקירה שמועמד לרשות הסנגוריה, בואו נגדיר אותו כחל רק על ארגוני פשע. אבל מסתבר שהממשלה מתנגדת להגדרה הזאת, שלנו, ואז בעצם אנחנו מגלים שהחוק הזה איננו עוסק אך ורק בארגוני פשע ובמאבק בארגוני פשע, אלא הוא בא לצמצם באופן גורף, באופן רחב, באופן מלא, את היכולת של הסנגוריה להגיע לחומרי חקירה. אנחנו מבינים את הצורך של רשויות המדינה לשמור על מידע מודיעיני. אנחנו מבינים את הצורך של רשויות המדינה להימנע מזה שסוכנים של המשטרה שנמצאים בתוך מערכות פשיעה כאלה או אחרות – יש אינטרס של המדינה, של המשטרה, והוא אינטרס לגיטימי, שהם לא ייחשפו. הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, מוגנים כבר היום, בחוקים הקיימים. יש אפשרות – והאפשרות הזאת מנוצלת, ומנוצלת במקרים רבים – לתביעה לבקש חיסיון. החיסיון הזה בדרך כלל גם מאושר על-ידי בתי-המשפט. כך שאותם מצבים שמהם כביכול יש חשש שאנחנו נגרום לזליגה של חומרים שהם לא ראויים או אפילו מסוכנים אל מחוץ למערכת שמנהלת אותם – לדבר הזה יש פתרון מצוין. הבעיה הגדולה היא שמהצד השני יש כאן סיכון מאוד גדול, כי כל מצב שמצמצם את היכולת של הסנגור להגיע לחומרים פוגע באופן מהותי ביכולת של הסנגור להציג הגנה טובה, משמעותית, חזקה, מול האישום שאתו הוא צריך להתמודד. עמיתי חברי הכנסת, ההבחנה שיש בהצעת החוק בין חומרים ישירים וחומרים בלתי ישירים היא הבחנה בעייתית; מי יקבע מה ישיר ומה לא ישיר, מה החומר שרלוונטי במישרין או לא רלוונטי במישרין? מי שיכול לבצע את התהליך הזה, של החשיבה, זו הסנגוריה. אמר בית-המשפט פעם שאין חקר לתבונתו של סנגור מוכשר, ואנחנו צריכים לאפשר לסנגור מוכשר לנהל את ההגנה בצורה ראויה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לכן, גברתי היושבת-ראש – בזה אני רוצה לסיים: אנחנו מבקשים מהכנסת לאמץ לחלופין את שתי ההסתייגויות שלנו; האחת, שהחוק יחול רק על ארגוני פשע, והשנייה, שהחוק הזה יעמוד בתוקפו רק שנה מיום פרסומו, כדי שנבחן הלכה למעשה את המנגנונים האלה, נראה מהן התועלות שלהם, ומצד שני – אילו נזקים הם יוצרים. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, עד חמש דקות לרשותך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שקודמי בנאום כאן, חבר הכנסת דב חנין, הצביע על הבעייתיות שקיימת בתיקונים המוצעים, ולכן, עם כל הכבוד לדבריו של חבר הכנסת סלומינסקי, זה לא נושא שהוא מחוץ למחלוקת בינינו, זה נושא שעדיין מעורר הרבה קשיים בהתייחסות אליו, והקושי המרכזי בכך הוא שהתיקון הזה אינו מוגבל לארגוני פשע ולעבירות שקשורות לארגוני פשע. אנחנו טוענים שלקבל את חומר החקירה המקיף זה בעצם הבטוחה שיכולה להיות לנאשם ולסנגור, שפשוט יוכל להתגונן. ולכן, כשאנחנו מחלישים את יכולתו של הנאשם להתגונן, ומפחיתים מהחומר שיכול לעזור לו להתגונן, נפגע כאן האיזון שהיה קיים בין הגנה על המידע, שהמדינה טוענת לה, לבין זכותו של הנאשם. אנחנו רואים גם שמוצע בהצעה גם להרחיב את השימוש בתעודת החיסיון לגבי חומרי החקירה, מה שיכול להוסיף עוד קושי ליכולתו של הנאשם להתגונן, ופשוט לקבל חומר שנותן לו את הכלים להתגוננות, ולכן אני מטיל ספק רב במה שנאמר בסקירה על התיקון המוצע. כתוב שם שבעצם התיקון המוצע, מטרתו לייעל את ההליך ולעשות איזון מיטבי בין הגנת המידע לזכויות הנאשם. אני אומר: לא הגנת הנאשם היא שעומדת בראש מעייניהם של מציעי התיקון הזה, אלא מדובר בתיקון שבא לפגוע בזכויות שעומדות לנאשם ולהרחיב את הסמכויות שקיימות, שהן רחבות ממילא, למדינה בעניין הזה. מכאן גם התנגדותנו לחקיקה הזו. ואני גם רוצה להזכיר לכם, חברי חברי הכנסת, למי שלא ראה את הכתבה שהייתה בערוץ 10, שהשוותה בין התייחסויות הרשויות, בעיקר רשויות אכיפת החוק, לפוסט שכתב בחור ערבי על כך שהוא עומד לבצע איזה פיגוע ולפוסט שכתב בחור יהודי על כך שהוא עומד לבצע פיגוע. הבחור הערבי כתב שהוא עומד לבצע פיגוע נגד יהודים, כמובן, והבחור היהודי כתב שהוא עומד לבצע פיגוע נגד ערבים. אני לא יודע אם, כבוד השר, ראית את הכתבה הזו. במקרה הבחור שכתב את הפוסט בערבית הוא ידיד טוב שלי. ומה קרה? לגבי אותו בחור ערבי – הגיעו אליו הביתה כדי לזמן אותו לחקירה ולהזהיר את ההורים שלו. הוא קיבל עשרות טלפונים של אנשים שאמרו לו: מה פתאום, אסור לך לעשות את זה, ותיזהר וכו' וכו'. לעומת זאת, רשויות אכיפת החוק כמעט שלא התעסקו עם אותו פוסט שכתב הבחור היהודי. אז הנה לכם דוגמה של מקרה שהיה בקרב האוכלוסייה הערבית ומקרה מאוד דומה שהיה בקרב האוכלוסייה היהודית, ואנחנו רואים את ההתייחסות של איפה ואיפה של גורמי אכיפת החוק. ואני נותן את הדוגמה הזו כדי להגיד שזה בדיוק עומד ביסוד הדאגה שלנו עכשיו, שמי שאוכף את החקיקה הזאת יאכוף אותה בעיקר כנגד נאשמים ערבים, וזה לא נועד כפי שמוצג כאילו למאבק נגד ארגוני פשע, אלא מי שייפגע בעיקר זה נאשמים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – מקבוצות מוחלשות. ולכן אנחנו נתנגד לתיקון המוצע. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. גם לך, אדוני, יש עד חמש דקות. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, חברי ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת החוקה, שכח להגיד לנו שלמעשה מדובר בהצעת חוק שבאה לצמצם את מה שקיים היום ולפגוע בהלכה הפסוקה, שבית-המשפט העליון במשך השנים האחרונות הרחיב את המושג "חומר חקירה", והמטרה של הצעת החוק הזאת באופן מפורש היא להגביל ולצמצם את ההרחבה שעשה בית-המשפט העליון, ולמעשה מדובר בהצעת חוק שבאה לפגוע בזכויות הנאשם ובזכותו לקבל את חומר החקירה, ועל-ידי כך לפגוע בניהול הגנתו ובזכותו לנהל הליך הוגן ולנהל כמו שצריך את ההגנה שלו. זה לא פוגע ולא פגע עד היום, גברתי היושבת-ראש, בפרקליטות ובתביעה. כי למעשה, החוק הקיים, חברת הכנסת בן ארי – ואת עורכת-דין, משפטנית – החוק הקיים היום נתן אפשרות, כאשר מדובר בחומר חסוי, לתביעה, למשטרה, לפרקליטות, להגיש בקשה לתעודת חיסיון. וחבר הכנסת סלומינסקי שכח לספר לנו שבשנה כמעט המשטרה ביקשה והוציאה כ-8,000 תעודות חיסיון. זאת אומרת שלפרקליטות ולמשטרה יש הכלים כאשר הן רוצות, וכאשר הן רואות, אדוני השר יריב לוין, שהעניין הזה פוגע במקורות מודיעיניים, לבקש מהשר לביטחון פנים את האפשרות להשיג תעודת חיסיון. והמספר הזה – 16,000 בשנתיים, כ-8,000 תעודות חיסיון בשנה – המספר הזה אומר דורשני, שהמשטרה והפרקליטות ידעו לכלכל את צעדיהן, ועל-ידי כך, מצד אחד, כן למסור את כל חומר החקירה לנאשם על מנת לא לפגוע בהגנתו, ומצד שני, כאשר יש פגיעה במקורות מודיעיניים, לבקש ולקבל תעודת חיסיון. כמו שאמר חברי דב חנין, במקור המשטרה ביקשה את החוק הזה על מנת להיאבק בארגוני פשיעה, שלא ידעו לחבר אחת ועוד אחת ואז לעלות על חומר מודיעיני שבידי המשטרה. אבל כאשר בא המפכ"ל לוועדת חוקה, חוק ומשפט וביקש כן לתמוך בהצעת החוק הזאת, אני שאלתי אותו למה החוק הזה, הנוסח המקורי, השתנה עכשיו, ובנוסח שקיים היום בפני הוועדה ובפנינו היום במליאה לא מדובר על ארגוני פשיעה, אלא מדובר אך ורק, למעשה, על כל פשע ועל כל עוון. לא רק על פשע – אפילו על עוון החוק הזה חל, רבותי חברי הכנסת. ולכן אנחנו התנגדנו. אני גם הצעתי בוועדת החוקה, חוק ומשפט, והגשנו על זה הסתייגות בשם הרשימה המשותפת, שנעשה את זה כהוראת שעה. הממשלה, כל זמן שהיא רוצה משתמשת באמצעי הזה, הוראת שעה. אמרתי, כאשר אתם מבקשים לשנות את המצב הקיים ולפגוע בהחלטות של בית-המשפט העליון, ואתם רוצים לשנות למשהו חדש, בואו נעשה זה להוראת שעה לשנה, נראה איך העניין הזה ירוץ, איך זה יתפקד, ונלמד מהניסיון של השנה הזאת ונעריך את המצב אחרי שנה. גם את זה לא רצו בקואליציה. אפילו כשחבר הכנסת בני בגין ניסה, לא הצליח. לכן אני חושב שהצעת החוק הזאת מצטרפת לחוקים שפוגעים בזכויות נאשמים, פוגעים בזכויות יסוד, פוגעים בזכויות חוקתיות, ולכן יש להתנגד לחוק הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. יש לנו כאן בקשות רשות דיבור. חברת הכנסת מיכל רוזין. עד שלוש דקות, גברתי, לרשותך. <מיכל רוזין (מרצ):> חברים וחברות – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חמש דקות. <מיכל רוזין (מרצ):> בסדר, אני אסתפק בפחות. – – אני רוצה בצורה חד-משמעית להצטרף לדבריו של חברי חבר הכנסת אוסאמה סעדי. גם בנושא הזה, בהצעות חוק שמגיעות לוועדת חוקה, אנחנו רואים עין בעין. לאחר דיון ארוך בוועדה, פניתי ליועץ המשפטי של משרד המשפטים, ושל משרד הביטחון, ולמשנה ליועץ המשפטי לממשלה ושאלתי אותם: תגידו, בסופו של דבר מה שאתם מציעים פה זה בעצם להפוך את הקערה על פיה. בעצם, להגיד: על הכול יש חיסיון, ורק במידה שתוגש בקשה להסרת החיסיון, אז ידונו ויאפשרו לסנגור ויאפשרו לנאשם לראות את החומרים. יש פה בעצם פגיעה מהותית מאוד בערך דמוקרטי חשוב. בדמוקרטיה, במערכת המשפט שלנו יש אמירה חד-משמעית שכל החומרים נחשפים בפני הנאשם, כדי שיוכל לקבל את ההגנה הטובה ביותר, כדי שיוכל להגן על עצמו. ואני רוצה להגיד לכם, זאת לא הצעת החוק היחידה שמתחילה – אולי היא מתחילה את הקו הזה, אבל גם תמשיך אותו – יש הצעות נוספות על שולחנה של ועדת החוקה שמדברות על הפיכת הקערה על פיה, כלומר אנחנו נראה כמה שפחות לסנגורים, אנחנו נראה כמה שפחות לנאשם, כדי שלא יוכל להגן על עצמו באופן שלפי טענת כוחות הביטחון מסכן תיקים אחרים, אולי, מסכן אולי חקירות נוספות, אבל לא יאפשרו לנאשם, לחשוד, להגן על עצמו. אחד מהעקרונות החשובים ביותר, בסופו של דבר, בדמוקרטיה ובמערכת משפט וחוק זה לאפשר לנאשם, לחשוד, להגן על עצמו. בהפיכת הקערה על פיה בעניין הזה אנחנו בעצם לא מאפשרים לו את ההגנה המרבית שמגיעה לו. אנחנו בעצם יוצרים מצב שהסנגור שלו יצטרך להיאבק, להילחם, להתווכח ולהגיש בקשות חוזרות ונשנות על כל חומר כדי לחשוף אותו. שמענו את כוחות הביטחון, והבנו היטב שיש בעיה, שאכן חלק מהחומרים הם לא רק חומרי חקירות, אלא חומרי מודיעין, שמחויבים היום בחשיפה בפני סנגור, ובעצם מהווים פגיעה בחקירות אחרות, יכולים ליצור מצב שארגון פשע יכול לגלות מי הלשין עליו, יכול לגלות איך הגיע מידע מסוים למשטרה. אנחנו מבינים את הקושי הזה, אנחנו קשובים לכוחות הביטחון, ועדיין בעצם ההשוואה האולטימטיבית – אם אני יכולה לנסות לצייר לכם את זה – זה שאם היום יחליטו שהכול במדינת ישראל – כל הפרסומים, כל העיתונות – הולך להיות תחת צנזורה – הכול מצונזר, אלא אם כן מבקשים מהצנזורה אישור לפרסם. כאשר הדבר הטבעי והנכון בדמוקרטיה, בחופש עיתונות, בחופש ביטוי, הוא להגיד שמותר, אלא אם כן יש חשש פגיעה, ואז צריך לבקש אישור מהצנזורה, או הצנזורה יכולה להטיל חיסיון. בעניין הזה עושים אותו דבר, בעצם, ברגע שהופכים את הקערה – על הכול יש חיסיון, ועל כל דבר צריך להגיש בקשה. בעצם מקשים מאוד על הנאשם ועל הסנגור במתן הגנה לנאשם ולחשוד. אנחנו חושבים שזאת פגיעה עמוקה מדי וקשה מדי בדמוקרטיה. אנחנו מציעים להתנגד להצעת החוק הזאת. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח. חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר. חברת הכנסת זהבה גלאון – מוותרת. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, בבקשה, יש לך אפשרות כאן – אחרי הסיכום של ניסן סלומינסקי אנחנו עוברים להצבעה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, שמעתי את דברי חברי – אחד מהוועדה ואחרים שלא מהוועדה. שוב, אפשר לומר שנאמרו כאן כמה אי-דיוקים שאני רוצה לעמוד עליהם. דבר ראשון, החוק הזה לא נועד לשנות חוק אחר ולא נועד לשנות פסיקות של בית-המשפט העליון. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתה בעצמך אמרת – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> דקה, דקה, תן לי. מה שקרה, כשבתי-המשפט התחילו להרחיב – כי החוק לא מוגדר – המשטרה אמרה, מה אני אתחיל להתעסק עם כל דבר, אין שום דבר מוגדר, והמשטרה מיוזמתה ומחוסר ברירה לקחה את כל החומר שקיים, גם מה שלא קשור בהחלט למשפט הקיים, לנאשם, והם מוסרים אותו לנאשם. זה דבר – מי שמבין בעבודת משטרה – זה דבר שהוא הזוי לחלוטין; פירוש הדבר, שאתה מוסר לצד השני את כל מה שאתה יודע. בצד השני יושבים לפעמים ארגוני פשיעה, ולפעמים זה גם לא נאשם של ארגוני פשיעה, אבל ארגוני פשיעה לוקחים את כל החומר, מוציאים ממנו את הכול ויודעים כל מה שהמשטרה יודעת, וממילא מה המשטרה לא יודעת, כי אתה חייב לתת את הכול. לגבי אותו אדם, גם אם נפגשת אתו, כמו שאמרתי, לפני חמש שנים, וראית שהוא עוסק בסחר בסמים, גם אם המשפט הוא על נושא אחר לגמרי, פירוש הדבר שאתה צריך למסור, אז הם אומרים – או לפני חמש שנים הוא ידע על הקבוצה הזאת, המשטרה חקרה, זאת אומרת שצריכים להיזהר. או ניתן לכם דוגמה שנמסרה לנו כמציאותית: מפכ"ל המשטרה אומר – דבר שלא קשור לעניין עצמו – שבמכונית צהובה, שהייתה לפני חמש שנים, תפסנו את האיש, או משהו. המשטרה לא יודעת שהיא אמרה כאן משהו, זה דבר רגיל; בצד השני עשו חשבון, מי ידע שאת החומר הזה העבירו במכונית בצבע צהוב, ומצאו שרק שני אנשים ידעו. פירוש הדבר – שאתה עכשיו הסגרת את האנשים שמסרו לך אינפורמציה בלי שהעלית על דעתך בכלל שברגע שאמרת את הצבע של המכונית, שזה לא קשור בכלל למשפט הזה, הסגרת מקורות אינפורמציה, כי אתה לא ידעת, חשבת: מי לא יודע את זה? הם עשו חשבון ובדקו שרק אדם אחד או שניים ידעו מזה. הם ישר עלו על מי שמסר את האינפורמציה. פירוש הדבר הוא שהמשטרה במו-ידיה מסרה, במשך שנים, והם פשוט פתחו תיקים, בנו את כל האינפורמציה, הרכיבו פאזל שלם, והמשטרה מסרה לארגונים ולכל האחרים את כל האינפורמציה שהם צריכים לדעת, בלי שהם התאמצו. הם בנו מערך שלם מה המשטרה יודעת, מה המשטרה לא יודעת, כשהמשטרה עצמה לא יודעת עליהם כל כך הרבה כמו שהם יודעים על עצמם. לכן זה צריך להיפסק. נכון שהיה חשוב לנו מאוד להגן על הנחקר. לכן כל מה שקשור לתיק עצמו יימסר לו, עד הפרוטה האחרונה, כמו שאומרים. דבר נוסף, אם רצו להקל ולהפוך את הנושא של החיסיון לחיסיון סטטוטורי, כלומר כמעט אוטומטי, אמרנו בוועדה במפורש: לא. אם אתם רוצים להטיל על מישהו חיסיון, זה יהיה לפי הנוהל שהיה, עם אישורים מלמעלה עד למטה. חיסיון לא יציבו אוטומטית או בקלות. בזה הגנו מאוד על הנחקר, שיקבל את כל האינפורמציה שהוא צריך. אני חושב שזה חוק חשוב מאוד, הוא בנשמתה של משטרת ישראל ושל הדמוקרטיה. אני מבקש מחברי, בלי קשר קואליציה–אופוזיציה, לדחות את ההסתייגויות ולהצביע בעדו. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי. רבותי, אם כן, אנחנו נעבור להצבעות. אני מבקשת לשבת. לסעיפים 1 ו-2 אין הסתייגויות, לכן נצביע על שני הסעיפים האלה, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–2 – 48 נגד – 23 נמנעים – 4 סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 48 חברי כנסת בעד, 23 נגד, נמנעים – 4. סעיפים 1 ו-2 אושרו בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> דקה, רבותי. לאחרי סעיף 2 הוגשו שתי הסתייגויות, לכן כעת אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 1. הסתייגות מס' 1 לאחרי סעיף 2 של חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי ועבדאללה אבו מערוף – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 45 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לאחרי סעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 31 חברי כנסת, 45 מתנגדים. הסתייגות 1 לאחר סעיף 2 לא אושרה. כעת נצביע על הסתייגות מס' 2 לאחרי סעיף 2. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לאחרי סעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 35 חברי כנסת, 44 מתנגדים, אין נמנעים. שתי ההסתייגויות לאחרי סעיף 2 לא אושרו. אם כך, רבותי, הסתיימה הקריאה השנייה, ולכן עכשיו אנחנו עוברים להצבעה על כל החוק כנוסח הוועדה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 52 נגד – 25 נמנעים – 4 חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 75), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 52 חברי כנסת בעד, 25 מתנגדים, ארבעה נמנעים. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 75), התשע"ו–2016, אושרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה מיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי> <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת ועדת הכנסת להקמת ועדה מיוחדת, לפי סעיף 108 לתקנון הכנסת. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, שרים, ועדת הכנסת החליטה להציע לכנסת להקים ועדה לעניין מסוים לפי סעיף 108 לתקנון. שם הוועדה: הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי. <חיים ילין (יש עתיד):> שוב, שוב. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני חוזר, שם הוועדה – לבקשת חברי יש עתיד, אני חוזר על הבקשה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> השר פרי, שהוסיף את השם לוועדה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> שם הוועדה: איך אני משתיק עוד חבר כנסת. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> השר פרי, שר החלל לשעבר, שהוסיף את המילה "חלל", מבקש ממני להקפיד על שמות. אז אנחנו מקפידים פה על שמות. שם הוועדה: הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי. סמכויות הוועדה: עניינה של הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון בחלוקת משאבים צודקת – חומרית ותרבותית. מטרת-העל היא צמצום הפערים בחברה בתחומי הבריאות, החינוך, הרווחה, התרבות והקרקעות, כמפורט להלן: 1. צמצום הפערים בין תושבי המרכז לתושבי הפריפריה בתחומי הבריאות, החינוך, הרווחה והתרבות; 2. עידוד רשויות מרובות מקרי רווחה; 3. חלוקה מחודשת של דיור ציבורי עתידי; 4. חלוקת מחודשת של קרקעות וגבולות אזורי תעשיה ברשויות המקומיות; 5. חלוקה מחודשת של תקציבי ספורט ותרבות; 6. הטבות מס ליישובי הפריפריה; 7. מיקום ופיזור של מבני ציבור ברחבי הארץ; 8. ייצוג הולם של בנות ובני קבוצות תרבותיות, אתניות, מגדריות, דתיות ולאומיות במשרות ציבוריות. הוועדה המיוחדת תדון בהצעות חוק, ואולם לא תעבור לוועדה הצעת חוק לאחר שחלפה שנה מיום הקמתה. אני אסביר: הוועדה תחוקק במסגרת השנה הקרובה; כל חוק שהוועדה קיבלה אליה להמשך חקיקה, גם אם עברה שנה, היא תוכל להמשיך ולעסוק בחקיקה שלו. לאחר שנה מהקמתה – אם תתקבל הקמתה היום – היא לא תקבל חוקים חדשים לחקיקה. יובהר כי הוועדה המיוחדת תהיה רשאית להמשיך ולדון בהצעות חוק הנמצאות על שולחנה במועד האמור, לרבות הצעת חוק שהכינה לקריאה הראשונה ולחוזרת לדיון בה לאחר הקריאה הראשונה. הרכב הוועדה: לסיעת הליכוד ארבעה חברים – חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, חבר הכנסת יהודה גליק, חבר הכנסת יואב קיש וחבר נוסף שעדיין לא נבחר; לסיעת המחנה הציוני שלושה חברים; לסיעת הרשימה המשותפת חבר אחד – אחמד טיבי; לסיעת יש עתיד חבר אחד – לא נבחר עדיין; לסיעת כולנו חבר אחד – חבר הכנסת אכרם חסון; לסיעת הבית היהודי חבר אחד – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ; לסיעת ש"ס, חבר; לסיעת יהדות התורה, חבר; לסיעת ישראל ביתנו – חברת הכנסת יוליה מלינובסקי; לסיעת מרצ – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אנחנו לקראת הצבעה, ולפני שנצביע אני רוצה – – – <היו"ר מאיר כהן:> יש דוברים, אז אדוני – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> בסדר, אז אני אעלה לסכם? אוקיי, אז אם יש דוברים אני אעלה להתייחס בסיכום לאחר מכן. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת אלעזר שטרן – בבקשה, אדוני. הערב ארוך, אז אנא מכם, להקפיד על לוח-הזמנים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב בראש, עמיתי חברי הכנסת, יום חג, מזל טוב לכנסת. לא יודע אם מותר בשלושת השבועות לברך על שמחה גדולה כזאת. מיקי חברי, באמת, בשלושת השבועות להביא בשורה טובה כזאת לכנסת? להרבות שמחה דווקא ביום הזה? <קריאה:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, זה התחיל, זה התחיל אתמול. אני לא יודע איפה יושב-ראש הכנסת; אני מניח שיושב-ראש הכנסת בכוונה בחר שלא להיות פה, מפני שזו החלטה שמבזה את הכנסת, ואתם יודעים – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> למה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני אסביר לך למה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> כי אנחנו רוצים לעשות למען אזרחי הפריפריה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני אסביר לך, מפני שעד עכשיו ראש הממשלה שיחק רק עם השולחן הזה – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> מפני שאנחנו רוצים לעשות למען אזרחי הפריפריה מה שאתם לא עושים? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – הוסיף כיסאות, הוריד כיסאות, ביטל חוקים, הוסיף חוקים. עכשיו גם הכנסת הפכה להיות כלי משחק פוליטי של ראש הממשלה: ברצותו יוסיף וברצותו יקצץ. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – את זה אתם לא עושים, את זה אנחנו עושים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> צדק חלוקתי? 300,000 שקל עולה ועדה כזו. מה זה צדק חלוקתי? קח את 300,000 השקלים האלה ותחלק אותם – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – הולך לרשויות. 300,000 שקל? אני אביא מיליארדים לפריפריה, מיליארדים לפריפריה ב-300,000 שקל. מיליארדים אני אביא לפריפריה. על מה אתה מדבר? על מה אתה מדבר? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אמרת לראש הממשלה שאולי תתפטר, וקיבלת ועדה. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת מיקי זוהר. בבקשה, אדוני. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אמרת לראש הממשלה שאולי תתפטר, וקיבלת ועדה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – בשקיפות – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> יש 16 חברי כנסת בליכוד שהם לא יושבי-ראש ועדות. אולי זו תקלה? אולי צריך עוד 16 ועדות? אני אציע לכם: ועדה לענייני ירושלים – לפחות יש בה טעם, אתם הליכוד; ועדה לענייני הסברה; ועדה לעניינים אסטרטגיים. יש משרדי ממשלה, מה יש לנו מול הוועדה הזו? איזה נושאים ייקחו אליה? ועדת הכספים לא עוסקת בצדק חברתי? השר ליצמן, אתה לא עוסק בצדק חברתי? ועדת הרווחה לא עושה צדק חברתי? מה זה הפלסתר הזה שאתם הופכים את הכנסת? אנחנו דנים בשדולה למעמד הכנסת, מנסים לתקן. אין גוף אחד שלא אומר שבכנסת יש יותר מדי ועדות. מי בא לדיונים של הוועדות? תסתכל על יושב-ראש הקואליציה, הספורט הכי טוב שהוא עושה זה לרוץ לחפש חברי כנסת מהקואליציה שיבואו להצביע. אין חברי כנסת מהקואליציה בוועדות. מה יקרה לנו עכשיו? עכשיו תהיה עוד ועדה, שעוד יותר לא יהיו בה חברי כנסת. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> נא לסיים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אז אני אסיים. בשורה התחתונה, אני באמת קורא ליושב-ראש הכנסת, לא למישהו אחר – אם מעמד הכנסת חשוב לו, אם באמת אכפת לו מה הציבור חושב עלינו, אם באמת הוא יודע מה חושב עכשיו יושב-ראש ועדת הכנסת יואב קיש, שעמד פה ויעמוד פה עוד מעט להסביר את הביזיון הזה, ואתה תמצא הסברים שאני לא יודע מאיפה המצאת אותם, איך לתת ג'וב לעוד חבר כנסת בליכוד, שמה לעשות, הלך לבכות לראש הממשלה שהוא כבר – כנסת ראשונה, והוא כבר שנה ובלי תפקיד. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, מזל טוב. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת איתן ברושי – בבקשה, אדוני. הרשימה נסגרה. שלוש דקות. אנא, להקפיד את הזמנים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני חושב שיש קושי – – – <היו"ר מאיר כהן:> שנייה, אדוני. אני מבקש מכל המדברים, אנא, ללכת הצדה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, הצדה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש צורך בהגדרה מדויקת של תחום הוועדה, כי בעצם כל מה שבתחום אחריות הוועדה גם נמצא בתחומים של ועדות אחרות. הכנסת לא מתכוונת לבצע כפילויות ולהקים ועדות. אני מאחל לחברי מיקי מכלוף זוהר הצלחה. איפה קיש ודוד ביטן? בעצם הקמת הוועדה היא כפילות של הוועדות הקיימות, כי הגדרת המטרה של צדק חלוקתי והדאגה לכלל הציבור והדאגה לאוכלוסיות החלשות או המוחלשות היא מטרה של כל ועדה. היא באחריות של כל אחד מאתנו, בכל מקום שהוא נמצא. לכן, אדוני היושב-ראש, אי-אפשר לאשר ועדה שמראש היא מיותרת, מעבר לשאלה אם צריך להשקיע סכום כזה בוועדה חדשה, שלא הייתה בתולדות הכנסת. אני רק יכול לומר שהאופוזיציה לא מקימה ועדה כרגע, אף שנוצר פה חוסר איזון. אני רואה לנכון לומר לחברי הכנסת ולקואליציה, שהוועדה הזאת היא מיותרת. אם היה מובא נושא אחר, היה צריך לשקול את זה, אבל בעצם כל מה שהוועדה רוצה לעשות, ואלה משימות חשובות, הן בתחום אחריות – אני רואה פה את יושב-ראש ועדת הכספים – אני בטוח שגפני מבין שאחריותו לבצע צדק חלוקתי בכל תחום שהוא מקבל בו החלטות, למשל בתחום הטבות מס, או כל דבר אחר. לכן אני חושב שיהיה נכון להחזיר את זה לוועדת הכנסת, שתשקול מחדש אם אלה התחומים וזאת האחריות של הוועדה המוצעת, או שיש נושאים שאינם מטופלים ויפה להקים להם ועדה. זאת ועדה מיותרת, כי מה שהיא רוצה לעשות עושים גם אחרים, ועושים טוב. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. הרשימה סגורה. אחריו יעלו לדבר אחמד טיבי, אורלי לוי, ומיקי זוהר סוגר את הרשימה. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, קצת מתמטיקה: 65 חברי קואליציה, 30 מהם שרים וסגני שרים, עוד קצת ראשי ועדות – נשארו 30 ח"כים שיכולים להתרוצץ בין כל הוועדות של הקואליציה. לא פלא שאף אחד לא יודע על מה מצביעים, לא פלא. איך הם יכולים לדעת על מה מצביעים? הם באים, רצים, כמו תוכים, מרימים את היד. תשאל פעם אחת מישהו מהם אם הוא קרא את החוק; הוא לא קרא את החוק. אז יש צדיק אחד, שניים, שבאים ומתיישבים באופן סדור בוועדות. זהו, זה מה שהם עושים – שעת כושר כל היום. בשביל זה הם נכנסו לכנסת. אני בעד החוק הנורבגי, אני בעד זה שיגדילו את הכנסת, מבחינתי, ל-150 חברי כנסת. אני בעד שיהיה פה עוד יום אחד, של ועדות, שנוכל לנהל את המדינה, לא קואליציה ואופוזיציה, אלא בוועדות; כולנו נלחמים ומבינים מה המשמעות של לשרת את העם. לא, אבל במרכז הליכוד, חברים יקרים, מי שמקבל ועדה כנראה יש לו סטטוס יותר גדול. תשאלו פה – אני לא רוצה להגיד שמות, כדי שלא יקומו – את הוויה-דולורוזה שכל אחד עובר פה כי כל אחד התבכיין, רוצה ועדה. חברים יקרים, זה לא ילד שמבקש מאבא, תקנה לי כלב, כי אני רוצה כלב – ועדה. זה לא, ועדה זאת אחריות, זה לשרת את העם. במקום לצמצם את הוועדות, שכל חברי הכנסת יוכלו להיות שם, שכולם יוכלו לשרת – לא, פוליטיקה. אני אסכם ואומר, איפה שהפוליטיקה נכנסת אי-אפשר לנהל מדינה. איפה שמרכז הליכוד נכנס, וכל אחד צריך ועדה, אי-אפשר גם לנהל את הליכוד. בסוף, אתם כל הזמן בסחיטוּת פוליטית אחד מול השני. זה מה שיש, וצר לי, באמת, אני אומר לכם את זה. אנשים נכבדים ויקרים, אם אנחנו באמת רוצים לשרת את העם, ובאמת רוצים בטוב, ובאמת רוצים לצמצם את הפערים, ובאמת רוצים שוויון חלוקתי, ורוצים את הכול, תצמצמו לא את השוויון החלוקתי – תצמצמו את הפערים במספר הוועדות שקיימות, ואז נוכל להגיד כולנו אמן. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, מכובדי יושב-ראש אחת הוועדות החשובות בבית הזה, חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר – להלן ממ"ז – אני חושב שאנחנו עומדים לפני רגע היסטורי, מכונן. אל תצחק, כי מדובר בחבר שלנו שאיים להתפטר, כי הוא היה אדם מצליח לפני שהגיע לכנסת, וראה כי חבריו כולם – חבריו, אלה המוכשרים ואלה הלא-כל-כך מוכשרים, מקבלים תפקידים, והוא נשאר ללא תפקיד. וראש הממשלה קרא לו, אמר לו שהוא זקוק לו ושהוא רוצה אותו בבניין הזה – בכנסת, הכוונה. לכן נבחר השם – מה השם? צדק חלוקתי, או חלוקה? שוויון חברתי וצדק חלוקתי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה חבר, אתה חבר שם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא, אני אגיד לך למה. מתגשם חלום ברגע זה, מה, אתה לא – הוא פנה אלי באופן נרגש בוועדה. מיקי, נכון שפנית בוועדה? ואני נעניתי לפנייה הנרגשת שלו. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> יש צורך לצמצם את הפערים גם לחברה הערבית. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כן, יש צדק חלוקתי בכל זה. יכול להיות שממ"ז רואה כאן הזדמנות פז פשוט לחסל את כל הפערים בחברה, ואת הפערים בינו לבין חבריו, שקיבלו תפקידים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש עוד חברים שעוד לא קיבלו תפקידים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תאיים להתפטר. מה קרה? תאיים להתפטר. מה קרה? תאיים לא להצביע על אחד החוקים הגזעניים שהחברים שלכם מביאים. רק תאיים, תקבל ועדה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אחמד, זה צדק חלוקתי: כל אחד, יש לו ועדה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני חש צליל זלזול במה שאתה אומר, וזה לא הוגן. לא הוגן מה שאתה אומר, לא הוגן מה שאתה עושה. עכשיו, באופן אמיתי – באופן אמיתי, אני חושב שמיקי מכלוף זוהר יותר מוכשר מחלק מחבריו; אני חושב. אני לא רוצה לשבח אותו הרבה, כי זה יכול לפגוע לו בפריימריז בתוך הליכוד, אבל אין ספק שהוא ינגוס, בוועדה הזאת, בחלק מהוועדות הסטטוטוריות החשובות, והוא ידון בנושאים שיש בהם חלוקה, או יש בהם חברה. לגבי הצדק והשוויון, אלוהים יודע. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי – בבקשה, גברתי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה בעיקר צדק חלוקתי בתוך סיעת הליכוד. <קריאה:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> זה שאתם צוחקים זה סימן שאנחנו צודקים במאה אחוז. <קריאה:> לא – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא את, אני מתכוון לליכוד, לא אלייך. <קריאה:> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> חברים – – – <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, גברתי. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> חבר הכנסת חיים ילין. <היו"ר מאיר כהן:> חברים, אני מבקש. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> האמת היא שאני התלבטתי אם לעלות ולדבר בנושא. חברי חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, למי שלא יודע, הוא יושב-ראש במשותף בשדולה לצדק חלוקתי ביחד אתי ועם חבר הכנסת יוסי יונה. עכשיו אני רוצה לדעת, האם אתה מחליף שדולה בשדולה אחרת עם הטייטל של – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> וכמה שנים – – –? יש הבדל בין שדולה לוועדה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> זה מה שאני שואלת אותך. מה – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> יש הבדל. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מיקי זוהר – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> יש – – – יש – – – איזו סמכות הייתה לשדולה שלך? – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת זוהר, תאפשר לה לדבר, אתה עולה לדבר. בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני שואלת שאלה. ולא בכדי אני שואלת. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אני אענה לך. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> יש לי ניסיון לא קטן כבר בכנסת הזו, והשאלה היא איזה תוכן ייצקו לאותה ועדה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חכי ותראי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כי כאשר אנחנו ביקשנו להעביר הצעת חוק על צדק חלוקתי, לא ראיתי את חבריך לסיעה ואת הנציגים שלהם בוועדת שרים לחקיקה תומכים בך, בהצעת חוק שאתה היית חלק ממנה – נכון, חבר הכנסת יוסי יונה? הגשנו אותה כהצעת החוק של השדולה. איך תכריח היום את אותם נציגים, שמתנגדים בצורה בוטה לצדק חלוקתי אמיתי? אנחנו דנים גם בוועדת הכספים על ערים קולטות עלייה, ומדברים על הכספים האלו, לחלק אותם בצורה הוגנת, כי מה שקורה היום זה אבסורד. מה יהיה על אותם דיונים בוועדת הכספים? האם נעצור אותם ולא נתקן, כי נחכה שבשדולה החדשה – סליחה, בוועדה החדשה – ידונו בזה? מיקי, אני באמת רוצה לתת לך טיפ: עד שלא יבטיחו לך שהוועדה שלך היא ועדה מחוקקת – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – – מחוקקת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – עד שלא יבטיחו לך אילו נושאים יהיו בוועדה שלך; עד שלא יבטיחו לך עצמאות אמיתית – ושלא יהפכו את זה לוועדה הצהרתית – אל תיתן יד לכך. חברי חבר הכנסת אחמד טיבי, שאלו אותך אם אתה מעוניין להיות חבר בוועדה, שאלו פה עוד כמה חברים. יש חברים מסוימים שמעדיפים לסתום להם פה את הפה, מתוך מחשבה שאולי לא ישתלו רעיונות אצל חברי כנסת אחרים. ושוב אנחנו רואים שהייצוג של אותם אנשים שאכפת להם באמת מצדק חלוקתי, ולא כהצהרות, ובתכל'ס, במעשים אנחנו רואים בין ההצהרות שלהם וליבוי היצרים והשסעים בחברה, גם לגבי מזרח ומערב – תכל'ס אנחנו לא רואים כלום, אבל החברה שלנו סופגת את זה. אנחנו נאלצים לשלם את המחיר, ובסוף עוד מצביעים עלינו כעל ההזויים והבכיינים, וגם לא קיבלנו הטבות, גם לא תיקנו כלום, אבל פתחנו במלחמת אחים בשירות הפוליטיקאים, ובזה אני מתביישת. אז אני באמת רוצה לאחל הצלחה גדולה מאוד – אני לא אצביע נגד, מיקי. אני רוצה לאחל לך הצלחה גדולה מאוד, אבל הצלחה מגיעה עם סמכות, והייתי רוצה לדעת מה תהיה הסמכות של הוועדה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. מיקי זוהר – בבקשה, אדוני. קדימה, יש לך הזדמנות לענות. בבקשה. אחריו – יואב קיש, ואנחנו עוברים להצבעה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> טוב, חברי חברי הכנסת, איזה כיף לראות את חברי האופוזיציה ככה מתקנאים בוועדה חשובה כל כך שקמה. הרי מה קורה? בוא ננסה קצת להבין – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> התעלפנו. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> לא, בוא ננסה קצת להבין מה קורה. דווקא אתה לא דיברת עד עכשיו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – ממש הולך לתקן את העוולות החברתיות, חוץ מהשם המפוצץ של הוועדה – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתה יודע מה העניין? אתה יודע מה העניין – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כלום לא יקרה שם. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – שיש הבדל קל ביני לבין כמה חברי כנסת בבית הזה – אני לא רוצה לנקוב בשמות – שאני באתי לעבוד. איך אומר יאיר לפיד? "אנחנו באנו לעבוד". אני באתי לעשות עבודה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אוה, אורים ותומים. <קריאות:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> בוא נחכה כמה חודשים. בוא נחכה כמה חודשים ונראה. בואו נראה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא, אם יאיר אמר – – – <קריאות:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> חבר'ה מהמחנה הציוני, חבר'ה, לא להתרגז, אבל בינתיים הוא שותה לכם את כל המנדטים. אז אולי תתחילו לעבוד, אולי קצת מנדטים יחזרו אליכם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – הוא ייקח את הוועדה חזרה – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אבל בואו נדבר עכשיו לעניין. חבר'ה, אני אגיע גם ליאיר לפיד, אל תדאגו. <קריאות:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> גם ליאיר לפיד אני אגיע. <קריאות:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> שנייה, חברים. בסופו של דבר, אני רוצה לשאול אתכם שאלה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – האופוזיציה לא עובדת, רק אתה עובד. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> שימו לב, אני עוד לא הקמתי את הוועדה, עוד לא עוררתי בה דיון אחד, וכבר קובעים שהוועדה הזאת לא יודעת לעשות את העבודה. לא נתנו לנו הזדמנות אפילו של שנייה – למה? כי הכול פה חלול – האמירות חלולות, האופוזיציה חלולה. הקואליציה עושה, והאופוזיציה חלולה. אז בואו נגיד לציבור פעם אחת: חבר'ה, בואו תשפטו. שלושה-ארבעה חודשים של עבודת הוועדה, ונקבע – הוועדה טובה, לא טובה, תורמת לחברה, לא תורמת. אבל לעלות פה מעל בימת הכנסת ולתקוף אותה זה באמת פתטי, זה אפילו, חברים, מביך. <אכרם חסון (כולנו):> – – – תילחם בעוני, תילחם – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> שמעתי את יאיר לפיד מדבר כל הזמן, ככה, בכנסים. אני הגעתי לאחד הכנסים של יש עתיד, רציתי לראות מה הוא מוכר לציבור, עניין אותי לדעת. מה מסתבר? אז הוא אומר כך – אני מקריא לכם, כי אפילו כבר כתבתי לעצמי כמה דברים. הוא מדבר על עבודה קשה של חברי הכנסת; הוא מדבר על שר שאין לו תיק, אבל בעצם אין לו תיק, אבל יש לו רק משכורות ושכר, אבל אין לו עבודה. כמה פעמים היה יאיר לפיד בכנסת בקדנציה הזאת? הוא עבד בכנסת? הוא הופיע כאן? הוא נתן שירות לציבור? הוא נתן שירות לציבור? אני לא חושב שהוא נתן שירות לציבור, כי עובדה שוועדת האתיקה ביקשה ממנו לתת הסבר למה הוא נעדר כל כך הרבה. אז, חברים, לפני שאתם מטיפים מוסר על שירות לציבור, בואו אתם וראש הרשימה שלכם, תתחילו לתת שירות לציבור – – <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – ואחר כך תבואו אלינו להטיף לנו מוסר איך נותנים שירות לציבור. <קריאות:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אתה מדבר אתי, חבר הכנסת אלעזר שטרן, על 300,000 שקל עלות שנתית? קודם כול, אני אתקן אותך, זה באזור ה-200,000. אבל מיליארדים אני אביא לפריפריה באמצעות הוועדה הזו, מיליארדים. אני אעורר דיונים – – <יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):> – – – תביא עכשיו, תביא עכשיו, אף אחד לא מפריע לך; אתה והממשלה שלך – תביאו עכשיו. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – אני אביא משרדי ממשלה, והם ייתנו הסבר למה הכסף הולך למרכז ולא הולך לפריפריה, ואין זה משנה איזו פריפריה, אם פריפריה חברתית, ואם פריפריה גיאוגרפית – הכסף ילך גם לפריפריה. <קריאות:> – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> סוף-סוף בא מישהו מכנסת ישראל שרוצה לעשות את זה, כסגן ראש העיר לשעבר בקריית-גת, כחבר מועצה שבע שנים בעיר קריית-גת, שיודע מה זה קיפוח. ולכם כואב. אתם יודעים למה לכם כואב? כי אתם לא יודעים להשלים עם עשייה, אתם יודעים לדבר. האופוזיציה מדברת, והקואליציה עושה. כך זה יישאר. <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תודה לך. תודה רבה. חבר הכנסת יואב קיש. <קריאות:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת יואב קיש. בבקשה, יואב קיש. פעם שלישית אני קורא לחבר הכנסת יואב קיש, ואם לא – אנחנו נעבור – אוי, סליחה. בבקשה, אדוני, נעלמת. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> האמת שזה קרה לי היום עם חבר הכנסת אלעזר שטרן. איפה חבר הכנסת שטרן? <היו"ר מאיר כהן:> יואב, תסכם. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> זה הזמן להתנצל בפניו. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> למה להתנצל? בבית היהודי לא מתנצלים. טוב, אני רוצה להגיד לחברי האופוזיציה, שמעתי פה שני – או, בוא נגיד ככה. אני אתייחס לדברים שעלו עכשיו. ראשית, אני מזכיר לכולם, שרק לא מזמן צעדת השוויון הגיעה מהפריפריה לבית הזה. אין ספק שהנושא של צדק חלוקתי והנושא של חלוקת המשאבים נמצא אכן על סדר-יומו של הבית הזה בהרבה ועדות. אבל מעבר לזה, אני חושב שאנחנו היום בתקופה שראוי שהיא תקבל פוקוס מיוחד. אני חושב שאין ראוי מידידי חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר להוביל את הוועדה הזו. וכן, יש לה סמכויות, והקראנו אותן. ועדה זו תחזק את הנושא של הצדק החלוקתי, ואנחנו נראה את זה מתגשם עוד במושב הבא. נושא נוסף – אני רוצה לפנות פה לאופוזיציה, שעלו פה טענות – נדמה לי, חבר הכנסת איתן ברושי – שלא הקמתם ועדה, שהאופוזיציה בחרה לא להקים ועדה. הרי הנושא שהאופוזיציה רצתה להקים בו ועדה זה נושא ניצולי השואה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא נכון, לא נכון, לא, לא, לא. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> זה הנושא שעלה מכם. לא רציתם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא הסכמנו. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> לא הסכמתם, נכון, הייתה התנגדות ולא רציתם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה לא היה רעיון שלנו בכלל. <קריאה:> תציג את זה מדויק, יואב. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אז אתם יודעים מה? אני אולי הוטעיתי לחשוב שזה היה הנושא שהועלה, אבל כנראה – מבהירים לי פה שהאופוזיציה לא רצתה ועדה בנושא ניצולי השואה. אבל אני רוצה שתסבירו לי, חברי האופוזיציה, מדוע חוק של חברת הכנסת טלי פלוסקוב שיעלה היום וייתן 1,200 שקל לכל ניצול שואה – אתם מונעים היום? למה אתם עוצרים את זה מלעלות לסדר-היום? <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אף אחד לא הפיל. חוק כזה, אני לא יכול – לכל חברי האופוזיציה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה לא נכון, אנחנו הסכמנו. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אתם תומכים? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אנחנו הסכמנו כבר גם שהוא יעלה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> הנה, בבקשה, חברת הכנסת פלוסקוב. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> סליחה, אני כבר הסכמתי שהוא יעלה. חבל לשקר על הדוכן. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני שאלתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> חבל לשקר על הדוכן. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> ואני שמח על תשובתך. אני לא שיקרתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> חבל מאוד מאוד. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני שאלתי מדוע אתם מתנגדים, ואם אין התנגדות – חברת הכנסת פלוסקוב, אני שמח לבשר לך שיושבת-ראש סיעת המחנה הציוני, חברת הכנסת מרב מיכאלי, הודיעה ברגע זה שהם לא מתנגדים להצעת החוק שלך, שתעלה עוד היום, בהסכמה, לדוכן. אני חושב שבזה עשינו כבר הישג מאוד גדול; 1,200 שקלים לכל ניצול שואה, בחוק הזה יעלו. אני מאמין שהבית הזה יתמוך בעניין הזה, מכל הקצוות של הקשת הפוליטית. אני בטוח שאנחנו נראה את ההסכמה, ועשינו פה מהלך יפה. מיקי, אתה רואה, זה כבר צעד ראשון לצדק חלוקתי. ידידי יו"ר הקואליציה – ידידי יו"ר הקואליציה – – – <דוד ביטן (הליכוד):> לא, לא. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> איך אתה עושה את זה בלי הוועדה הזאת? איך הצלחת? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> לא, זה עם הוועדה. אם הוועדה לא הייתה עולה לדיון – על סדר-היום, אני לא הייתי יכול לבוא לפה, ולא היינו שומעים את אמירתה המופלאה של חברת הכנסת מרב מיכאלי, שעזרה מאוד לציבור. ואני רוצה באמת, חברת הכנסת טלי פלוסקוב – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> כדאי להעלות גם את ההצעה של – – – ושלי. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> – – חברת הכנסת טלי, אני רוצה באמת לברך אותך. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אבל למה התנגדתם לפני חצי שנה? למה התנגדתם? זאת בדיוק אותה הצעה, אחד לאחד. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני מאוד שמח שההצעה שלך לחיזוק ובאמת לתת מענק מאוד חשוב לכל ניצולי השואה – – <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> למה התנגדתם? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> – – תקרה עכשיו, ולא תקרה בעוד ארבעה חודשים. אנחנו את הפגרה הזאת לא רצינו למנוע מהם. ואני רוצה להוסיף ולהתייחס לעוד הערות שעלו פה. ופה זה לנושא שהעלתה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – איפה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס? <היו"ר מאיר כהן:> חבריה – בצד שמאל, אדוני יושב-ראש הקואליציה. <דוד ביטן (הליכוד):> רגע, אני בודק – – – <היו"ר מאיר כהן:> תעשה מה שאתה רוצה, רק לא לצעוק, אנא מכם. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> איפה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס? אני לא רואה אותה. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני לא רואה אותה, אבל אני בהחלט רוצה להתייחס לנקודה שהיא העלתה. מה ההבדל בין שדולה לוועדה? ואולי בעניין הזה אני חושב שחברי הכנסת מטיבים להכיר, אבל חשוב לי שהדברים גם ייאמרו לפרוטוקול. הכלים הפרלמנטריים שיש לנו הם כמובן הוועדות, המליאה, ובאמת השדולות. אבל השדולות, אין להן שום סמכות רגולטורית, ואין להן יכולת להוביל חקיקה, ולכן הכוח הפרלמנטרי שלהן מאוד מוגבל. אני בטוח שחברת הכנסת אורלי לוי תשמח שנושא שהיא מובילה בשדולה, כי היא רואה שיש בו צדק וראוי שתהיה לטובתו שדולה, יהפוך לוועדה ויקבל את החיזוק המשמעותי והדרמטי שהוא ראוי לו. אין לי ספק שוועדה זו תטפל כבר מהמושב הבא בנושאים של חקיקה שהוגדרו בצורה מפורשת, וזו גם שאלה שעלתה – אני לא אחזור עכשיו על כל הסעיפים של ההגדרה של הסמכות הברורה והמוחלטת שהגדרנו לוועדה הזאת. אני רוצה להגיד לכם שנעשתה עבודה עם כל ראשי הוועדות של הבית כדי לוודא שיש התאמה, והנושאים ברורים. זה עלה לדיון בוועדת הכנסת. בוועדת הכנסת אנחנו דנו בכל סעיף וסעיף, והתייחסנו לדברים האלה, והגענו להסכמות, והוועדה הזאת אכן תקבל את הכלים הדרושים כדי להביא את הנושא הזה, של צדק חלוקתי, לידי ביטוי בוועדה. מיקי, חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, אני חושב שיהיה ראוי, כצעד ראשון, לזמן באמת את כל אלה שהובילו את צעדת השוויון לכנסת לוועדה, לשמוע מהם את הדברים שעל לבם. אני חושב שזה ייתן לך פתח ארוך להמשך הדרך. אז תודה רבה, ואני מבקש מהמליאה לתמוך בוועדה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מבקש לשבת. אנחנו רוצים לעבור להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת. אם כן, אנחנו מצביעים על אישור הצעת ועדת הכנסת להקמת ועדה מיוחדת. אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 11 בעד הצעת ועדת הכנסת – 49 נגד – 23 נמנעים – 11 הצעת ועדת הכנסת בדבר הקמת ועדה מיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 49 בעד, 23 נגד, 11 נמנעים. אם כן, אושרה הקמת הוועדה המיוחדת. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להודעת יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש. אדוני, בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה, אולי עוד איזה ועדה יש לך בכיס? עוד איזה צדק חלוקתי לסיעת הליכוד? מה יש לך עוד? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, שרים, שרות, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום את הוועדות שלהלן לדיון בהצעות חוק ובהצעות לסדר-היום כדלקמן: ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעת חוק מגן-דוד-אדום (תיקון – מידע בגין אשפוז), התשע"ו–2016, של חברות הכנסת שולי מועלם-רפאלי ואורלי לוי אבקסיס, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ו–2016, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. ועדת החוקה, חוק ומשפט – בהצעת חוק הצבעה באמצעות תעודת חוגר (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ וקבוצת חברי הכנסת, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. ועדת החוץ והביטחון תדון בהצעות לסדר-היום שהעלו חברי הכנסת רחל עזריה, שלי יחימוביץ, ענת ברקו, עליזה לביא, מוטי יוגב, עודד פורר ותמר זנדברג בנושא: ציון יום ההצדעה לחיילות צה"ל ומערכות הביטחון, נוסף על כך, אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעות לסדר-היום שהעלו חברי הכנסת אלעזר שטרן, יעל כהן-פארן, מיכאל אורן ויעקב אשר בנושא: הקפאת מתווה הכותל. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 71), התשע"ו–2016> [מס' כ/633; "דברי הכנסת", חוב' כ"ה, עמ' 12672; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אם כן, אנחנו עוברים להצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 71), התשע"ו–2016, קריאה שנייה ושלישית. בבקשה, אדוני, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת אבי דיכטר. בבקשה. <אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 71). <היו"ר מאיר כהן:> שנייה, אדוני, שנייה, אדוני. אני מבקש מכל מי שמדבר, אנא, לפנות את האולם, ללכת הצדה. כולל השרים ויושבי-ראש הוועדות. אנא מכם. בבקשה. <אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 71), התשע"ו–2016, שיזם חבר הכנסת איל בן ראובן יחד עם חברי כנסת נוספים. חיילים ומפקדים בצה"ל פועלים לא אחת בקרבת אוכלוסייה אזרחית, במצבים קשים ומורכבים. במקרים רבים פעילות זו של צה"ל כרוכה בחקירת אותם חיילים ומפקדים. גם כאשר חקירות אלה מסתיימות במסקנה שתפקוד החייל או המפקד היה תקין, פרסום האירוע עלול לפגוע בהם, בפרט אם יינקטו נגדם צעדים במדינות אחרות. על כן, מוצע לאסור פרסום שם של חייל, לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לזהות אותו, במקרים האלה: א. הוא חשוד בביצוע עבירה שנעשתה תוך כדי פעילות מבצעית וכחלק ממנה, וטרם הוגש נגדו כתב-אישום, או שהוחלט לא להגישו; ב. הוא נאשם בביצוע עבירה שנעשתה תוך כדי פעילות מבצעית וכחלק ממנה, וטרם הורשע; ג. הוא הואשם בביצוע עבירה שנעשתה תוך כדי פעילות מבצעית וכחלק ממנה, וכתב-האישום שהוגש נגדו בוטל או שהוא זוכה. איסורים אלה משתלבים בהוראות החוק הקיימות בדבר איסורי פרסום, הקובעות עונש של שישה חודשי מאסר על הפרת איסור הפרסום. בנוסף מאפשר החוק לבית-הדין הצבאי להתיר את פרסום השם, לאחר ששמע את עמדת החייל, וכן מאפשר למשטרה הצבאית להתיר את הפרסום לשם תפיסת עבריין נמלט, אזהרת הציבור וכיוצא באלה. כפי שציינתי בראשית דברי, אדוני היושב-ראש, אחד הטעמים לחקיקת החוק הוא הגנה מפני הליכים משפטיים נגד החייל במדינות זרות. לפי המשפט הבין-לאומי, בהליכים כאלה יכולה להיות הגנה טובה לחייל אם עניינו כבר נחקר במדינתו שלו, במה שמכונה עקרון המשלימות. כדי לאפשר את יישומה של הגנה זו, מוצע לקבוע בחוק חריג לאיסור הפרסום שיאפשר ליועץ המשפטי לממשלה, או למי שהסמיך לכך, להעביר את שמו של החייל לרשויות שלטוניות או שיפוטיות זרות, ובכך לסייע בהגנה על החייל במקרה של פתיחת הליך משפטי נגדו במדינה זרה. נושא נוסף שהצעת החוק עוסקת בו הוא התחקיר המבצעי. כבר כיום מוטל חיסיון על תחקירים צבאיים, אך ללא ענישה בצדו. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי על פרסום שם של חייל המעורב באירוע המתברר במסגרת תחקיר, לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לזהות את אותו חייל, העונש יהיה שישה חודשי מאסר, בדומה לעונש הקבוע על איסור פרסום השם בשלב החקירה או בהליך המשפטי. אדוני היושב-ראש, הוועדה עסקה רבות בשאלה אם להחיל את הוראות החוק גם על שוטרים. מצד אחד, שוטרים עוסקים אף הם בפעילות מבצעית למניעת פעילות חבלנית עוינת, לעתים שכם אל שכם עם חיילי צה"ל, אך מצד שני, פניהם של השוטרים הם אל האזרח, ויש חשיבות בשמירה על זהותם הגלויה. לבסוף החליטה הוועדה להחיל את החוק על שוטרים בשני מקרים: המקרה האחד הוא כאשר מדובר בשוטרי משמר הגבול; המקרה השני, של השוטרים הכחולים, מה שנקרא, יחול רק כאשר מדובר בפעילות מבצעית למניעת פעילות חבלנית עוינת. בכל מקרה, בדומה להוראות חוק השיפוט הצבאי, גם כאן ניתן יהיה לפנות לבית-המשפט בבקשה להתיר את גילוי השם. אדוני היושב-ראש, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אין הסתייגויות, יש בקשות דיבור. מיכל רוזין – בבקשה, גברתי; מוותרת. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת. עיסאווי פריג' – עיסאווי פריג' לא נמצא. אילן גילאון, אדוני – מוותר. חברת הכנסת זהבה גלאון – לא נמצאת. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. כאמור, אין הסתייגויות. בבקשה. אני מבקש לשבת. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 1–8 – 35 נגד – 7 נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 35 בעד, שבעה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה, אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 13 בעד החוק – 34 נגד – 7 נמנעים – אין חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 71), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 34 בעד, שבעה מתנגדים. אם כן, הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 71) עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני מזמין את חבר הכנסת איל בן ראובן. אדוני, בבקשה. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אנחנו שולחים מדי יום ולילה את חיילי צה"ל, לוחמי מג"ב, ולעתים גם שוטרים, למשימות התמודדות מורכבות ומסובכות מול טרור, כשהמציאות בשטח פעמים רבות שונה מהתוכנית ושונה ממה שנלמד בהכשרות בבתי-הספר. אנחנו מחנכים את החיילים למלא את המשימה המבצעית במלואה, תוך שמירה על ערכי לחימה, כללי אתיקה ומוסר, ואנחנו מובילים בכך בעולם במבחן התוצאה. עם זאת, יש שגיאות, יש טעויות; הן מבצעיות, הן ערכיות ואחרות, וחובתנו לאתר אותן, ללמוד מהן, ולתקן – הן ברמת הפרט והן ברמת המערכת. לצד זאת, חובתנו להגן על הלוחמים שלנו בכל מרחב אפשרי, לצורך מימוש משימתם – אם בהכשרה נכונה, אם בטכנולוגיה מתקדמת, אם בחינוך, אם בלימוד והפקת לקחים, וכן, גם בתופעות של חשיפה מיותרת שגורמת נזק לחיילים, לעתים לבני משפחותיהם, הן בארץ והן בחו"ל. גם תחקור, ולעתים חקירה, ולעתים ענישה, כשמתבצעים במקומות הנכונים ובמעטפת הנכונה, הם חלק מההגנה על החיילים והמערכת שמפעילה אותם. מול אויב החיילים נדרשים להגן על עצמם. החוק שאנחנו מעבירים כאן היום, של מניעת פרסום שמם של הלוחמים בזמן תחקיר וחקירה מבצעית עד לחילוט פסק-הדין, בא להגן עליהם מפני חשיפה מיותרת, לא רלוונטית ומזיקה במעגל הכולל למימוש המשימה. אין החוק הזה – ואני מדגיש זאת – בשום אופן אין החוק הזה בא למנוע תחקור, חקירה או ענישה במידת הצורך. ההפך הוא הנכון: הוא בא לאפשר זאת, במסגרת הנכונה ובמעטפת הנכונה. פגשתי לפני זמן קצר את אלוף-משנה ישראל שומר, שירה – ובצדק – תחת איום על חייו, נחשף לכול, זוכה, ובימים אלה, לשמחתי, אמור להיות מקודם בצה"ל. סיפרתי לו על החוק הזה וחשתי בהתרגשותו. אני מרגיש שהחוק הזה הוא בעל חשיבות עליונה, ואני גאה לעמוד מאחוריו. אני רוצה להודות לרבים שעמדו אתי בדרך והביאו למימושו ולאישורו: ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון אבי דיכטר, וצחי הנגבי לפניו; אני רוצה לומר תודה מיוחדת ליועצת המשפטית של הוועדה, למירי, ולעידו העוזר – תודה מיוחדת לכם על ההשקעה; לחברי הכנסת בוועדה – ואציין את אלו שהיו שותפים חמים בדיונים – ענת ברקו, עמר בר-לב, מוטי יוגב, אמיר אוחנה ונוספים; אני רוצה להודות לשר הביטחון לשעבר, לבוגי, שתמך במעלה הדרך, ולשר ליברמן; לשרת המשפטים איילת שקד, ולשרים האחרים שתמכו; ולבסוף, לעוזרי הפרלמנטרי המצוין נדב. לבסוף, כחייל וכמפקד לשעבר, החוק הזה בא מעומק הלב. אני מקווה שנדע לממש אותו כשנידרש לכך, ובתקווה שכמה שפחות. תודה רבה לכולם. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תמיד תישאר חייל ומפקד. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 108 – הוראת שעה), התשע"ו–2016> [מס' כ/650; "דברי הכנסת", חוב' ל"ג, עמ' 15206; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 108 – הוראת שעה), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אלי כהן. בבקשה, אדוני. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 108 – הוראת שעה) לקריאה השנייה והשלישית. חוק התכנון והבנייה, 1965, והתקנות שנקבעו מכוחו מאפשרים לוועדה המקומית, בתנאים מסוימים, לתת הקלה למבקש היתר לעניין מספר דירות המגורים המרבי שנקבע בתוכנית בלא הגדלת השטח הכולל המותר לבנייה במגרש לפי התוכנית. סמכות זו הייתה עשויה ואמורה להביא להגדלה ניכרת במספר הדירות הנבנות בכלל ובמספר הדירות הקטנות בפרט, אך בפועל, ועדות מקומיות רבות, באופן גורף, לא מאשרות תוספות אלה, ללא כל הצדקה, אף שהדבר אפשרי תכנונית. עקב כך חלה בשנים האחרונות ירידה ניכרת בהיקף הבנייה של דירות קטנות, ובעיקר דירות שלושה חדרים, לזוגות צעירים ולאוכלוסייה המבוגרת. לפיכך, בהצעת חוק זו, שיזמתי עם חבר הכנסת דוד ביטן, מוצע לקבוע כי, ככלל, ועדה מקומית תהיה חייבת לתת הקלה של תוספת דירות למגורים בשיעור 10%, בהתמלא התנאים המפורטים. חשוב לציין כי בלי לגרוע מחובת מתן ההקלה, עומדת לרשות הוועדה המקומית סמכות לתת הקלה לגבי מספר דירות המגורים שבנייתן תותר ותתווסף. אני רוצה לציין על בסיס מה עמד החוק הזה, שאנחנו מבקשים היום להביא לקריאה שנייה ושלישית: בשנת 1997 נבנו במדינת ישראל יותר מ-13,000 דירות שלושה חדרים. בשנת 2015 נבנו 3,000 דירות כאלה בלבד. האוכלוסייה שעושה שימוש בדירות שלושה חדרים היא בעיקר של זוגות צעירים ואנשים מבוגרים. כאמור, אף שהאוכלוסייה של הזוגות הצעירים שמתחתנים ואנשים מעל גיל 65 כמעט הוכפלה ב-20 השנים האחרונות, כמות הדירות של שלושה חדרים שנבנתה צנחה ב-70%. חלק מראשי הערים פשוט רואים באוכלוסיות האלה אוכלוסיות לא מבוססות, לכן הם מעדיפים שהן יהיו אצל השכנים שלהם. זוג צעיר דורש יותר שירותים מהעירייה: טיפת-חלב, בתי-ספר, גני-ילדים; אדם מעל גיל 65 בחלק גדול מהמקרים מקבל הנחות בארנונה, ולכן הם אומרים: שהאוכלוסייה הזאת תהיה אצל השכן שלי ולא אצלי, ופשוט, לצערנו, חלק מראשי הרשויות ראו שיקולים מקומיים, ולא שיקולים לאומיים, ועל רקע זה לא היה מנוס מלהתערב. זוג צעיר שנאלץ לקנות דירה גדולה יותר לוקח משכנתה גבוהה יותר, משלם ארנונה על שטחים שהוא לא בהכרח צריך, משלם מסי ועד בית גבוהים יותר, וכאמור, אותו זוג צעיר נמצא בתחילת חייו, ואותו חיסכון הוא משמעותי בשבילו כדי להתקדם. במסגרת הצעת החוק חייבנו את ראשי הרשויות להציע דירות קטנות בשיעור 10%, בין 55 ל-80 מ"ר. להערכתנו, ההצעה הזאת תגדיל את היצע יחידות הדיור ביותר מ-3,000 דירות בשנה, וכאמור תיתן דירות נוספות שהן קטנות יותר. עם זאת, מכיוון שאנחנו רואים בזה לא רק פתרון נדל"ני, אלא גם פתרון חברתי, בחרנו להחריג את מחוזות הצפון והדרום, מכיוון שעל-פי רוב ערים אלה הן ערי עולים, שמראש יש בהן מלאי דירות קטנות, ולכן שם לא רצינו להחיל את הסעיף הזה. נוסף על כך נתנו לשר הפנים לפטור רשויות מקומיות גם במרכז – רשויות חלשות. אני לא ארצה לציין את השמות, כדי שלא לפגוע בהן. יכול להיות ששם גם מטעמים חברתיים אין הצדקה להחיל את הסעיף הזה. ההצעה הזאת נקבעה בראייה לאומית, על בסיס הדרישה לדירות שלושה חדרים. כאמור, היא חלה רק בגין תוכניות עד שנת 2011, מכיוון שמעבר לכך קיבלו סוף-סוף את התובנה שצריך לתת היצע של לפחות 20% דירות קטנות. ואם אנחנו מדברים על דיור בר-השגה, הגדלת ההיצע, פתרון לזוגות הצעירים ולקשישים, בהחלט – זה החוק. אני לא אעלה אחרי זה לתודות, לכן, אף שהוא לא נמצא כאן, אני רוצה להודות לחבר הכנסת דוד ביטן, שהוא שותף מלא שלי בהצעה – אנחנו שותפים שווים; אני ראשון, הוא שני, זה לא משנה בכלל. אנחנו כאן שותפים שווים ומלאים. אני רוצה להודות לאריאלה מלכה, מנהלת הוועדה, ליועצים המשפטיים, שעשו עבודה מצוינת בחוק הזה ובכל החוקים – תומר רוזנר, גלעד קרן ואור. לכן, חברים, אני מבקש מכם: מכיוון שלא הוגשו הסתייגויות להצעת החוק, אני מבקש שתאשרו אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אין הסתייגויות, אך יש בקשות דיבור. חבר הכנסת דוד ביטן – אינו נוכח. חבר הכנסת עודד פורר – מוותר. חבר הכנסת חיים ילין, ביקשת לדבר, חמש דקות לרשותך. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, קודם כול, אני רוצה לברך על החוק. החוק הזה נולד – איפה תמר זנדברג? איפה תמר כשהיא צריכה לקבל מחמאות – הוא דווקא נולד מחוק אחר, ודווקא תמר ודוד ביטן – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אין לומר שבחו של האדם בפניו. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מקווה שהיא רואה אותי בטלוויזיה לפחות, בערוץ 99, אותו ערוץ שרוצים לסגור. אחרי זה באים 100, 101, 102 – אתה יודע מה זה? זה חירום – ולברך את אותם חברי כנסת שהובילו – הייתי שותף לחוק הזה, ואני חושב שהוא חוק טוב. הגענו לעמק השווה מבחינת התפיסה – קואליציה–אופוזיציה. ועל מה אנחנו מדברים? אנחנו רוצים, באותם מקומות שאין אפשרות לבנות – לבנות יותר, אבל דירות קטנות. למה דירות קטנות? קרה משהו במדינת ישראל; היום, מי שקונה דירה, משפחה צעירה שבתחילת הדרך, היא כבר צריכה לקנות את הבית שכל הילדים יגדלו בו. לא יעלה על הדעת דבר כזה, ובעצם אנחנו פוגעים. זה שהקבלנים רוצים, זה שראשי ערים רוצים דירות גדולות – זה ידוע, כי המטר השולי יותר זול מהמטר הראשון. מה המשמעות? דירה שנבנית בגודל 60 מ"ר ודירה שנבנית בגודל 100 מ"ר, התוספת של 40 מ"ר, שיש, היא במחיר שולי. זאת אומרת, העלות יותר קטנה, אבל המחיר שגובים עליה הוא כמעט כמו המ"ר הראשון. לכן אמרנו: צריך לשנות את התרבות, היום, של כל המשפחות הצעירות, להגיד להן: זה בסדר לקנות דירות שני חדרים; תתבססו כלכלית, תתחילו להביא ילדים לעולם, תעברו דירה. לא חייבים לקנות היום את הדירה שתהיה לכל החיים. זאת המשמעות. זה במרכז. למה במרכז? כי שם לא משתמשים בזה. ראשי ערים לא רוצים להשתמש בדבר הזה. אנחנו אומרים: לפחות 10%, מינימום – תשתמש. לגבי הצפון והדרום, ואני באופן אישי רציתי שזה גם יחול על הצפון והדרום – מסתבר שהגיעו, גם משרד השיכון וגם האוצר, והודיעו לנו שם, בוועדה: חבר'ה, מה אתם רוצים? בצפון ובדרום משתמשים בזה, בונים, מנצלים את זה. אבל עדיין הדירות לא קטנות במדינת ישראל. ופה יש לנו תפקיד מרכזי, לנו, כחברי כנסת, בכל הוועדות – לא בוועדה הזאת שלפני חמש דקות הצביעו בעדה; שם לא יעשו את זה; בוועדות הרלוונטיות, לנסות לבנות דירות קטנות במדינת ישראל ולנסות להוריד את מחיר הדיור. לא איך שזה נעשה היום, לא על-ידי חוקים, אלא על-ידי תפיסה אחרת לחלוטין, שאני לא אנאם עליה. אני בעד החוק – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – אני חושב שהחוק טוב. אנחנו מקווים שחלק מהחוקים שאנחנו מעבירים עכשיו, כולל פינוי-בינוי, כולל כל מה שאתם רוצים, יביאו למשהו אחר במדינת ישראל, והמחירים ירדו. זה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה, זה עניין שאנחנו רוצים שכל הילדים שלנו, כבוד היושב-ראש, יוכלו לרכוש דירה. זה מה שחשוב. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אבו מערוף, בבקשה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד סגן השר, החוק טוב. כל דבר שמאפשר שיפור כלשהו בדיור, בהורדת מחירי הדירות, ובמתן מענה במקום שיש בו לא רק צפיפות. זה חוק טוב וחוק חיובי. החוק נדון – הוועדה שדנה בחוק הייתה חיובית מאוד, אבל העניין הוא שבכל זאת אנחנו לא נטפל רק בבעיה שיש עכשיו, לא נחכה שתהיה בעיה של דיור, נתחיל לעשות את הפתרונות ונחפש את הדברים והאמצעים בשביל לתת מענה. זה שיצאו מהחוק מחוז הדרום ומחוז הצפון, היה מן הראוי שיישארו, ולא להיתקע עוד שנה-שנתיים בבעיות דיור ונחזור על החקיקה ונחזור על תיקון החקיקה. ולכן הייתי מאוד מרוצה אם ייכללו גם מחוז הצפון ומחוז הדרום. לא נכללו, ובכל זאת החוק הזה הוא חוק טוב. אומנם הוא חסר. אני נגד כל אפליה, שיהיה חוק זכויות שלם, וזה חיובי. אני מקווה שבעתיד הלא-רחוק, במהלך השנה הקרובה, אכן יבוצע תיקון שיכלול גם את שני המחוזות האלה של הצפון ושל הדרום. וטוב שהחוק כולל לא רק רשות עירונית אלא את כל הרשויות; זה גם סימן טוב. לכן אני מקווה שאכן הוא יתרום חלק קטן כלשהו לטיפול במשבר ולהורדה מסוימת של מחירי הדירות, ובתהליך הביורוקרטי שישנו אכן יהיו פחות חסמים, ובתוך שנה-שנתיים יהיו עוד מאות או עשרות-אלפי דירות שאכן יתאכלסו, וזה יתרום קצת לשיפור המצב. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יגאל גואטה, בבקשה – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח. חבר הכנסת דוד ביטן. <דוד ביטן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, החוק הזה מאפשר לבנות דירות קטנות במקומות שאין דירות קטנות. היום, ראשי ערים – לצערי הרב, חלק גדול מהם – אינם מוכנים לאשר את תוספת שבס שמאפשרת עד 30% תוספת דירות קטנות בכל תב"ע קיימת, תב"ע מאושרת. אנחנו מחפשים, כל היום מנסים למצוא דרכים להגדיל את היצע הדירות, והאפשרות הטובה ביותר, באזורי הביקוש הטובים ביותר, בתב"עות קיימות, נמצאת בפנינו, ואנחנו לא מנצלים אותה. מכיוון שזה המצב, לא נותרה ברירה אלא לעשות תיקון לחוק, שמחייב את ראשי הערים, לפחות 10%, לפי בקשה של היזם, לאשר את הדירות האלה, ויש להם אופציה להוסיף מכל מיני שיקולים עד 20% נוספים. זה מאפשר לנו להגדיל את מלאי הדירות בכל עיר גדולה, בסך הכול, אם ניקח את כולן ביחד, באלפי דירות לשנה. דירות זמינות, ניתנות לביצוע מחר בבוקר. כדי לפתור את בעיית הדיור לא מספיק לעשות רק דיור למשתכן, צריך לנסות להגדיל את ההיצע בכל מיני מקומות, בכל מיני אפשרויות, ומכיוון שהוועדות המקומיות לא עושות את מה שצריך בעניין הזה, אז חובה עלינו כמחוקקים לעשות את מה שאנחנו מחויבים לעשות. זה לא יקרה במקום שראש העיר והוועדה המקומית נותנים דירות קטנות באופן קבוע, עושים את זה. אין שום סיבה לחייב ראש עיר שעושה את זה באופן קבוע ומאפשר את זה לעשות את זה, ככורח, כחובה, ועל כן אפשרנו בחוק להחריג עיר או ועדה מקומית שעושות את זה באופן קבוע ולא לחייב אותן לתת את ה-10% האלה. נוסף על זה, מכיוון שב-2012 חוקקנו חוק שמחייב בכל תוכנית בינוי חדשה 25% דירות קטנות, אז בכל התוכניות החדשות לא נעשה "כפל מבצעים" – לא נעשה מבצע אחד של דירות קטנות – – – <היו"ר מאיר כהן:> כלומר, עד 2011, תוכניות עד 2011. <דוד ביטן (הליכוד):> כן, 2011 ולפניה. אז לא הייתה חובה כזאת; ב-2012 החלה חובה כזאת, ולכן, תוכניות חדשות, החוק הזה לא יחול עליהן. אני רוצה להגיד שזה תקדים, כי בפעם הראשונה לקחנו את שיקול הדעת של הוועדה והפכנו את זה לחובה בחוק של הכנסת. זה תקדים שצריך ללמוד ממנו. רק כך יהיה אפשר בעצם להגדיל את המלאי באופן קבוע, בלי שום בעיה של החלטה של ועדה כזו או אחרת. אני מודה לחברי אלי כהן, יושב-ראש ועדת הרפורמות. הגשנו את החוק יחד, שיתפנו פעולה. <חיים ילין (יש עתיד):> דיר באלכום, אם אתה לא – – – <דוד ביטן (הליכוד):> אני מודה לכל חברי הכנסת שהיו בוועדה, תרמו את העצות שלהם, את ההערות שלהם, וקיבלנו את רוב העצות האלה. יצא חוק טוב לכנסת, טוב לציבור, טוב לעיריות, טוב לוועדות, טוב למלחמה ביוקר הדירות. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מבקש לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 108 – הוראת שעה) בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. נצביע עתה בקריאה שנייה. בבקשה, אני מבקש לשבת. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 14 בעד סעיף 1 – 28 נגד – 4 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 28 בעד, ארבעה מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 108 – הוראת שעה) עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה השלישית. הצבעה מס' 15 בעד החוק – 35 נגד – 4 נמנעים – 1 חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 108 – הוראת שעה), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 35 בעד, ארבעה מתנגדים, נמנע אחד. אם כן, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 108 – הוראת שעה) עברה גם בקריאה השנייה וגם בקריאה השלישית. תודה. <הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 21), התשע"ו–2016> [מס' כ/641; "דברי הכנסת", חוב' ל"א, עמ' 14449; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 21), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק, בשם יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת יעקב אשר. אדוני. אנחנו נצביע לאחר הצגת החוק גם על לוח התיקונים. בבקשה. <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> תן לי את הזמן להרים אותו לגובה שלי. <היו"ר מאיר כהן:> קיבלת. <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> יש הבדל בין ביטן לביני. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מגלגלים זכות על-ידי זכאי, וביקש ממני יושב-ראש הוועדה דוד אמסלם, שלא נמצא כרגע, להביא בשמו את החוק הזה, ואני שמח שנפלה בזכותי הזכות לעשות זאת. אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס׳ 21), התשע"ו–2016, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת חוק זו הוגשה כהצעת חוק פרטית על-ידי חברי הכנסת הרב משה גפני, הרב אורי מקלב, הרבנים מנחם אליעזר מוזס, יעקב מרגי, יצחק וקנין, יואב בן צור, ישראל אייכלר, בצלאל סמוטריץ, מרדכי יוגב, ניסן סלומינסקי, שולי מועלם-רפאלי ויגאל גואטה. הצעת החוק מבקשת לקבוע כי מועצה דתית תהיה רשאית שלא להתקשר בהסכם לשם שימוש במקווה טהרה, אף אם התקשרה בהסכם כאמור עם המדינה או עם רשות מרשויותיה. כפי שהובהר הן בדיוני הוועדה בהצעת החוק והן בדברי ההסבר לקריאה הראשונה, קביעה זו לא תחול על טובלים וטובלות שמשלמים אגרה עבור שירותי טבילה. אני רוצה להדגיש כי החלטתה של המועצה הדתית בעניין זה, בדומה לכל החלטה של רשות מינהלית, תהיה כפופה לכללי המשפט המינהלי, ועל כן, בעת הפעלת שיקול דעתה תידרש המועצה הדתית לפעול בסבירות, בשוויון ובהגינות ובהתאם למצב הדברים כפי שיהיה בעת מתן ההחלטה. תחולתו של החוק תהיה תשעה חודשים מיום פרסומו. הצעת החוק מוגשת בצירוף הסתייגויות. אני מבקש כי הכנסת תדחה הסתייגויות אלה ותתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על-ידי הוועדה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. יש לנו רשימת דוברים, ואני מזמין את חברת הכנסת עליזה לביא. בבקשה, גברתי. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי, חברי, חברי הכנסת, אתה יודע, אדוני, אנחנו נמצאים בפני מליאה כמעט ריקה – חוק כל כך קשה, אכזרי, מיותר. מעולם לא נחקק בחקיקה ראשית חוק על מקוואות במדינת ישראל; בכלל, בסיפור של העם היהודי. והנה, אנחנו רואים כלי פוליטי, בזוי, מיותר, שבא על אחד המקומות – באמת – היותר פרטיים, אישיים, של נשים יהודיות. אתם יודעים שכשבונים יישוב, בונים עיר, הדבר הראשון – אבל הראשון – שצריך לבנות, בכסף הראשוני, לפני בית-כנסת, לפני "חדר", לפני איזשהו היכל של לימוד, דבר ראשון – לפני בית-כנסת – צריך לבנות מקווה. בלי מקווה אין חיים יהודיים. אין חיים יהודיים בלי מקווה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – מקווה. <עליזה לביא (יש עתיד):> כן, מקווה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתם רוצים – – – זה לא מקווה. אנחנו אומרים מקווה בהכשר רבנות – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אנחנו אומרים ואומרות, ואנחנו אומרות: "מקווה". מקווה זה הדבר הבסיסי, החיים היהודיים של העם היהודי, של נשים יהודיות באשר הן. נשים טובלות על-פי מנהגן; נשים לאורך הדורות ידעו לשמור על אחת משלוש המצוות של נשים יהודיות, ללא פיקוח העין הגברית, ללא בקרה. הידע עבר מאם לבת, מסבתא לנכדה, בלי לבדוק בציציות, כי אין להן ציציות, והן לא צריכות ציצית כדי לזכור שהן נשים יהודיות, והן לא צריכות גם גבר שיזכיר את זה. המקוואות במדינת ישראל, במדינת העם היהודי, לאחר שנים, אלפי שנים, שלא הייתה לנו מדינה, באנו והקמנו מדינה, ויש שירותי דת במדינה יהודית, שירותי דת מכספי המסים של כולנו; שירותי דת באשר הם, גם לאזרחים ולאזרחיות של המדינה שלנו כולם. ובא החוק הקשה הזה ומבקש לצמצם את שירותי הדת, ומבקש לומר למי כן ולמי לא, בפעם הראשונה בחקיקה ראשית. אתמול פנתה אלי אשת ציבור מוכרת למדי ושאלה אותי: תגידי לי, באמת, מה הסיפור הזה שמאחורי המקוואות? מה קרה שם? היא מכירה מאוד טוב את החיים פה, בישראל, אבל היא אמרה לי: אני לא באמת מבינה מה זה הסיפור הזה עם המקוואות. אני לא הולכת, זה לא כל כך חלק מיומי, אבל מה קרה? את נאבקת כל כך הרבה, אז למה זה כל כך חשוב? ובאמת, זו פעם ראשונה שהציבור בישראל נדרש לסוגיה הזאת. ולמה? כי זו פעם ראשונה שמקווה, שהוא מקום של טהרה, הופך למקום של הדרה; וזו פעם ראשונה שהמקווה הזה עולה לחקיקה ראשית ככלי פוליטי – כלי פוליטי, במקום לנהל מאבקים במקומות שצריך לנהל אותם – לא צריך להביא אותם למקום הזה, של המקווה. יש בעיות בין זרמים? יש אי-הכרה? מה אתם מביאים את זה לכאן? למה ועל מה? ועוד בחוק שלא יעמוד במבחן בג"ץ. מה זה הפינג-פונג הזה? למה אי-אפשר למצוא תשובה ראויה, תשובה הולמת, שלא תפגע בנשים, שלא תמנע מהן לקיים את המצווה הזאת. אני לא מצליחה להבין מה ההיגיון שעומד כאן. אז כן, אתם יודעים שגם עוד טרם החוק הזה נשים נפגעו; נשים כולן נפגעו במקוואות. באנו וביקשנו לתקן בחקיקה, אמרו לנו: לא, חוזר מנכ"ל. נשים רוצות לטבול לפי מנהגן? רוצות לטבול ללא בלנית? בסדר, נוציא איזה חוזר מנכ"ל, גם ככה הוא לא מפוקח. אבל אם כבר מסדירים נושא, למה לא לבוא בחוק ולהסדיר גם את כל המצוקה הקיימת הרבה מאוד שנים? אם עושים סדר וניקיון, אם מביאים ואם רוצים לעשות. אז מה בעצם יש לנו בנוסח החדש? מה בעצם יש? מועצה דתית, שמקבלת את הסמכות הבלעדית להחליט למי היא מאפשרת ולמי היא לא מאפשרת; עם איזה ארגון היא מקיימת הסכם, באופן שרירותי, ועם אילו גופים היא לא תבוא בהתקשרות. ומיהם אותם גופים, ולמה היא תחליט שלא לבוא אתם בהתקשרות? אז הנוסח הוא עמום, והוא לא במקרה עמום; הוא בכלל לא במקרה עמום, הוא משאיר מרחב תמרון מוגבל למועצה הדתית, שהיא זרוע הביצוע, שמחזיקה את החוק של התקשורת החוזית. כלומר, בעצם היא יכולה להחליט – כל מועצה ומועצה – למי היא נותנת ולמי היא לא נותנת, ומי שרוצה לחוקק את החוק הזה יודע בדיוק למה הוא עושה את זה. אבל אנחנו יודעים מה קורה כשמועצה דתית מקבלת סמכות בלעדית; סמכות בלעדית הולכת ומתרחבת, הולכת ונהיית גדולה יותר. וגם דברים שהמחוקקים החשובים שלנו פה, שרוצים לחוקק את החוק הזה – אני רוצה לתת לכם דוגמה קטנה: דינה חזנוב. לדינה חזנוב לא אפשרו לטבול במקווה בחיפה, מפני שהיא רצתה להתחתן בטקס רפורמי. היא אמרה, התקשרה וביקשה, ואמרו לה: לא, את לא יכולה. אתה יודע, החוק הזה בעצם, אדוני היושב-ראש, לא נועד לומר לה לא. אבל למה הוא נועד? הוא נועד לומר: אנחנו לא ניתן לרפורמים, לקונסרבטיבים, למי שלא מכירים אותם, לאפשר לגיורות שלהם לטבול במקוואות. אבל בתוך עמנו אנחנו חיים; המקווה חי בתוך קהילה, מכירים, מכירות – יבואו ויפסלו נשים שהן חלק מהקהילה. אבל שופט במדינת ישראל, ממש לפני כמה ימים, קיבל את התביעה ופסק לטובת דינה פיצוי של 72,000 שקלים. למה צריך להגיע למצב הזה? למה החוק הזה יעשה פה כן ולא, ראוי ולא ראוי, מותר ואסור? אפשר היה לעשות את זה אחרת; ראוי היה לעשות את זה אחרת. בעצם החוק הזה מבקש לעקוף את בג"ץ, ואני שואלת, כאן, מעל במת הכנסת: האם היועץ המשפטי של הכנסת יוכל להגן על החוק הזה? האם היועץ המשפטי לממשלה יוכל להגן על החוק הזה? למה? למה בעצם לא לאפשר את מה שהיה מותר ואת מה שהתאפשר? הרי גם גיורות שמתגיירות דרך רשת "גיור כהלכה" תמצאנה את עצמן בחוץ. וכן, יש גם אפשרות שכלות שתגענה – כי הרי אתם יודעים שבמדינת ישראל יש רק החוק הדתי, שאפשר לפיו ובאמצעותו להתחתן – גם כלות שתגענה, אם הן תגענה ללא פתק מהרבנות הראשית – וזאת חובה לבוא ולטבול – תבואנה בלי הפתק של הרבנות הראשית, אלא מיזם כזה או אחר, ולא יהיה להן הפתק הזה, המועצה הדתית תוכל לומר: אבל לי יש סמכות לעשות כך וכך. אז במקום לבוא ולחזק, לבוא ולהסביר פנים, לבוא ולהסביר, באים וסוגרים את השערים ונותנים כאן למועצות הדתיות כוח, הרבה כוח, לעשות איפה ואיפה, ראוי ולא ראוי, ראויה ולא ראויה. אז אפליה אנחנו רואים כאן, אבל זאת אפליה בחקיקה ראשית. אנחנו מכירים אפליה במדינת ישראל, אבל בחקיקה ראשית, שכנסת ישראל – עוד מעט תצטרכו להצביע על החוק הזה, ואני קוראת לכם להצביע לא על החוק המפלה הזה, חוק שראוי היה שלא יבוא בכלל לידי מימוש. נפגעים נוספים הם כמובן אחינו ואחיותינו מיהדות התפוצות. הם פעם נוספת מקבלים את המסר המלבב הזה: מדינת ישראל לא סופרת אתכם; גם בכותל, גם בנישואים, גם בגיור, גם במקוואות – אין לכם מקום במדינת ישראל. רק הבוקר דיבר ראש הממשלה בוועדה לביקורת המדינה על הפעילות האדירה במדיניות החוץ, בהסברה, באפריקה, בסין, בהודו, אבל כמעט לא דיבר על יהדות העולם, על איך זה שבשנים האחרונות יהדות העולם מתרחקת מאתנו. הדור הצעיר אומר: אין לנו מקום, לא בכותל, לא במקוואות, עכשיו, לא בדרך הגיור – מה לנו ולמדינת ישראל? כן, אחינו ואחיותינו, שבצר לנו אנחנו מבקשים מהם עזרה, רוצים לשמור על קשר, מספרים על תוכניות כמו "מסע" ו"תגלית", אבל כשאנחנו צריכים לומר שישראל היא הבית של העם היהודי כולו – וכן, חלק גדול מהתפקיד שאני רואה כתפקיד שלי פה, כחברת כנסת, זה לשמור על מדינת ישראל, שתמשיך להיות הבית היהודי של כל היהודים והיהודיות בעולם. אז יש לנו מיליוני שגרירים פוטנציאליים ברחבי העולם, ומביקורים שלי והמקשר השוטף שלי אתם אני מכירה ורואה את השבר שהולך ונהיה, גדל וגדל, וכל חוק קשה כזה וכל סוגיה שאנחנו מדברים בה, כמו הכותל וכמו הגיור, מביאים לשבר שיהיה גדול יותר, יהיה נפיץ יותר, ויבקשו יותר ויותר להתרחק מאתנו. הגל הזה, של החוקים המפלים, חוקים שיוצרים את התחושה הנוראית שיש טובים, אבל יש טובים פחות – וזה לא היהדות, וזה לא יהודי, ואין דבר פחות יהודי מזה. היהדות שאני מכירה, היהדות שגדלתי אתה ושאני מגדלת את ילדי אתה, היא מסבירת פנים, היא מכילה. בפרס, כשלנשים האמידות היו מקוואות פרטיים, הן אפשרו לנשים שידן לא הייתה משגת לבוא ולטבול בתוך הבית. וגברים היו מפנים בשעות הללו את אזור הבית, ונותנים לנשים את הפרטיות שלהן. לא תמיד היו מקוואות כאלה רשמיים, נשים ידעו ללכת לנחלים ולים ולנהרות. הן שמרו על זה בלי שעין גברית בחנה. אז את הפרטיות הזאת ואת המקום הזה ואת היחד הזה, שתמיד היה, ראוי שנחזיר. אבל יותר מהכול, יותר מהכול, המציאות בשטח, בעולם האמיתי, היא זו שמטרידה. והמציאות הקשה הזאת, שהולכת ונהיית קשה ומפלה יותר – בעולם האמיתי נשים במקוואות עדיין חוות השפלה, כי המסר לא מחודד. וגם יש פערים מאוד גדולים בין נשים שרוצות לבוא ולשמור על המנהגים שלהן לבין בלניות שמבקשות לשמור על ההחמרות שהן מביאות אתן, ויש לא מעט פעמים של אי-נעימויות גדולות. שמענו לא מזמן שבירושלים הזמינו משטרה לאישה, מכיוון שהיא רצתה לטבול על-פי מנהגה ולא על-פי מה שנאמר לה. אני קוראת ומנצלת את הבמה הזאת, ואת העובדה שחוק קשה על המקוואות הולך לעלות כאן ולעבור, ולקרוא לכם רגע לשכל הישר: מה אתם בעצם מחוקקים כאן? במקום לבוא ולתקן, במקום לבוא ולאפשר, במקום לבוא ולאפשר את הפרטיות הזאת, אתם מביאים חוק שיעשה פה איפה ואיפה. החוק הזה פוגע פגיעה גסה, גסה, במקום שמעולם לא נעשתה פגיעה. ולמה? למה? כי את כל הברוגזים ואת כל האי-שלמות, ואת חוסר היכולת לנהל דיאלוג – לא מנהלים. אז לאיפה מביאים את זה? למקום הזה, למקום הפרטי. וכל זה בעזרת קואליציה, שתכף תצביע בעד, שיושבים ויושבות בה נשים וגברים, שחלק גדול מהם מבינים את המצוקה המאוד-מאוד גדולה, כי הם חיים פה במדינת ישראל, והמקווה הוא מקום שהם מכירים לפני ולפנים. אז את הוויכוחים ואת חוסר ההסכמות ואת האי-הבנות מביאים אל המקום הזה הפרטי, האישי. האידיאלי היה לו נמנעה הכנסת ולא נגררה לפוליטיקה המכוערת הזאת שבשימוש בחוק המקוואות. אפשר היה לעשות את זה אחרת. תשעה חודשים – אמרה ההצעה – בואו נבנה מקוואות לרפורמים ולקונסרבטיבים. ואנחנו מבקשים, הרי אנחנו רואים שלא התחיל שום מהלך. גם בתהליך החקיקה, כל מי שליווה ראה שלנציגי הסוכנות היהודית שהיו אמורים לבוא ולתת את המענה, אפילו לא ניתנה רשות דיבור. אז אני מבקשת מעל הבמה: אם אמרו שצריך לתת איזו אלטרנטיבה, אז למה למהר עם ההצבעה על החוק הזה? בואו לא נקדם את החוק הזה עד שלא תינתן חלופה. הרי אפשר למצוא חלופות, גם אם לא לבנות אותם בתשעה חודשים. כשפינו יישובים הביאו מקווה נייד. יש מקוואות ניידים. גם בצבא, כשצריך, יש מקוואות ניידים. אפשר למצוא חלופות, אפשר למצוא פתרונות, אם המצוקה כל כך גדולה בקרב אחינו החרדים. אבל ראוי שחוק כזה יבוא ויכיל גם את כל המצוקות שנשים סובלות לאורך שנים, בלי שמישהו או מישהי נותן לזה איזו הבנה, משמעות, כי מקוואות זה משהו ש"בואו לא נדבר עליו". אז אם מכניסים יד אל תוך המקום הזה, בואו נעשה את זה נכון. בואו נפתור את המצוקה לאורך השנים של שנים, ונכניס בחקיקה ראשית את העובדה שצריך לתת לנשים לטבול על-פי מנהגן. ואם יש נשים שמבקשות לטבול לבד, אז לא להתערב. אבל זה שזה יהיה פה, בחקיקה ראשית, וכן, בחקיקה הראשית למצוא אלטרנטיבה למי שאחינו החרדים קשה לחיות עם זה שייכנסו חלילה למקוואות, ולבוא לתת את הפתרונות, ולתת פתרונות יצירתיים – כן, כמו מקווה נייד, כי יש פתרונות קיימים. החוק הזה, למרות הלוליינות המשפטית – אדוני היושב-ראש, אני מסיימת – והחוקתית, הוא עדיין מה שהיה, ואין בשינוי הנוסח שלו כדי לשנות את המהות. זה חוק לא יהודי, לא חוקתי, לא דמוקרטי. המילה האחרונה לא נאמרה, והכוח שלכם פה הערב זה לבוא ולהצביע נגד החוק הזה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הרב גפני, ממי ארגנת טלפון שעכשיו בדיוק יצלצל ותוכל לצאת? חברות וחברים, תראו, אני לא זוכרת – אני רוצה לחלוק איזה שבח לרב גפני שיצא כרגע – אני מזמן לא זוכרת חוק שהנוסח שלו, שהיה בערך שורה, היה בפער כל כך גדול מהמשמעות שלו בפועל. קיימנו את הדיון הזה בוועדת הפנים עם הרב גפני שהביא את החוק, חוק עוקף-בג"ץ כמובן, ועוקף בג"ץ בצורה קשה. בג"ץ פסק פה באחד העקרונות החשובים ביותר, בעקרון השוויון, עקרון השוויון לשירות ממלכתי – לשירות דת אומנם, אבל שירות דת ממלכתי שניתן על-ידי הממלכה, על-ידי המדינה; בג"ץ פסק שאי-אפשר לחסום אזרח או אזרחית ישראל מלקבל שירותי דת ממלכתיים שממומנים על-ידי המדינה. כלומר, זה לא איזו פסיקה ככה, איזו פשרה או איזה מין משהו כזה – זו פסיקה שנוגעת לשוויון, שזה ערך משמעותי ומרכזי. החוק הזה, בשיטת העז הידועה, הונח באיזה נוסח מאוד מאוד דרקוני, מאוד בעייתי, שלא היה עובר, כמובן, את היועץ המשפטי לממשלה, גם לא את הכנסת, ודאי שלא את בג"ץ, וחזר בנוסח פשרה, נוסח מקובל על כולם, ששכנע אפילו את חברות הכנסת הליברליות בקואליציה, חברות הכנסת שולי מועלם-רפאלי ורחל עזריה, שנלחמו מלחמת חורמה נגד הרבה מאוד דברים, ובאמת היו שותפות שלנו בהרבה מהמאבקים הפמיניסטיים, הדתיים, הפלורליסטיים ואחרים – הנוסח שכנע אותן. למה? כי לא היה כתוב בו כלום. הייתה כתובה בו בערך שורה אחת, אבל בשורה הזאת התחבא הכול. בשורה הזאת התחבאה הפשרה הרקובה, שבמסגרתה גם חברות הכנסת עשו דיל והכניסו פנימה את הנשים האורתודוקסיות, בשביל להשאיר בחוץ את הרפורמים ואת הקונסרבטיבים. <עליזה לביא (יש עתיד):> אפילו את זה הם לא עשו. <תמר זנדברג (מרצ):> ואפילו את זה לא – מתקנת אותי חברת הכנסת עליזה לביא, וצודקת – אפילו את זה לא. אבל, את יודעת, בואי נגיד, מהעז השמנה והגדולה נותרה עז צנומה ורזה, אבל מי שנשארו בכלל מחוץ לבית, מחוץ לבית הרב, אלה הזרמים, הרפורמים והקונסרבטיבים, ובואו נקרא לילד בשמו: אותם אנשים שחברי הכנסת החרדים יצאו מהדיון כשהתחילו לדבר, באחד האקטים המשפילים והמבזים שנראו כאן בכנסת אי-פעם, הם אלה שנשארו מחוץ לחוק הזה, הם אלה שנשארו מחוץ לגדר ומחוץ למקווה ומחוץ לגיור. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גם אתם עשיתם את זה למאיר כהנא בזמנו. <תמר זנדברג (מרצ):> עכשיו, הרב ליצמן, אני רוצה להגיד לך משהו, בהמשך לשיחה פרטית שהייתה בינינו – ואתה יודע שאני מכבדת אותך, והאמת שגם את הרב גפני אני מכבדת, ובטח מכבדת אותו על היכולת להביא חוק כל כך דרמטי, כל כך פוגעני, גם בזרמים הרפורמיים והקונסרבטיביים, אבל יותר מזה, בעקרון השוויון – – <עליזה לביא (יש עתיד):> זה בכל הנשים, בכל הנשים. <תמר זנדברג (מרצ):> – – בשורה כל כך פרווה, שכביכול לא כתוב בה כלום. ואני רוצה להגיד לך משהו: אתה יודע, אני מייצגת ציבור חילוני. באופן אישי מעולם לא טבלתי במקווה, וגם אין לי כוונה לטבול, והרבה מהציבור שאני מייצגת – כמוני. אני אישה חילונית, ובניגוד לעליזה לביא, שבאמת דיברה מדם לבה, והיה ניכר שהדבר הוא בנפשך, עליזה, ובניגוד אליכם, שכל פעם אתם שואלים אותי: מה אכפת לך מזה? לכי הביתה, תתקזזי, מה יש לך להצביע על מקוואות? אז בוא אגיד לך משהו: באמת הייתי רוצה לעזוב את זה. הייתי רוצה, מה אכפת לי? מה לי וליהדות? מה לי ולרבנות? מה לי ולמקווה? מה לי ולכל הדברים האלה? אבל אתה יודע מה? מדינת ישראל הפקידה בידיים שלכם את המפתח הבלעדי לשירות ממלכתי, לשירות דת לכל אחת ואחד: למתגייר ולמתגיירת, לאישה שנישאת, לגבר, לאישה הטובלת, לאישה שמתחתנת, לאישה, כולל החילונית, לכולם. אין בעיה, אתה רוצה שלא נתעסק ונשאיר לכם את המקוואות? בבקשה, תפרידו את הדת מהמדינה, תבטלו את המונופול של הרבנות על המקוואות, על הגיורים, על הנישואים והגירושים. בבקשה, איש-איש לביתו. הרי אתם ממילא לא משתמשים בשירותים האלה, הממלכתיים, אתם משתמשים בשירותים הפרטיים של העדות ושל הקהילות. אז אין בעיה, אז מה שנשאר מהרבנות, שזה שירות ממלכתי, שממומן על-ידי כסף ציבורי – אבל עזוב רגע את המימון – שנותן שירות דת לכל אחת ואחד, לכל אישה – דתייה, מסורתית, חילונית, רפורמית, קונסרבטיבית – מגדירה את עצמה כל אחת לפי ההגדרה העצמית – ואני תומכת בזכות ההגדרה העצמית של כל אחת ואחד; כן, יש יותר מדרך אחת להיות יהודי או יהודייה. לא רק החרדיות האורתודוקסית תגדיר מיהו יהודי ומי יהודייה, ומי טובלת, ומי נישאת ומי מתגיירת – כן, אין מה לעשות, זה המצב. אתם לא אוהבים את זה? יש הרבה דברים שאנחנו לא אוהבים. אבל החוק הזה הוא על הנגישות לשירות הממלכתי. וברגע שמדינת ישראל העניקה את המנדט, את המפתח לשירות הממלכתי הזה, לכם, אז א. לכם יש אחריות לכולנו, לשירותי הדת לכולם במדינת ישראל; ב. לנו יש דריסת רגל, לנו יש מה לומר, ואנחנו נאמר ונגיד, כי הציבור שלנו משתמש בשירותי הדת האלה בכל מיני הזדמנויות בחייו. ולכן, גם אם תרצו, לא תוכלו להדיר אותנו מזה. ויש רק שתי אפשרויות: האחת היא להפריט – מילה שאני, בתפיסת העולם הסוציאל-דמוקרטית שאני באה ממנה לא אוהבת להשתמש במילה הזו – אבל להפריט את שירותי הדת ולתת לכל עדה ולכל קהילה לקבוע את הלכותיה בעצמה, והשנייה היא להעניק שירותי דת שוויוניים לכולם. ו"לכולם" זה כולל כאלה שמישהו מאתנו אולי לא אוהב. אין חובה לאהוב האחד את השני, אבל שירותי שוויוני יש חובה לתת, ובג"ץ קבע את זה. ולא רק בג"ץ קובע את זה, המוסר קובע את זה, השכל הישר קובע את זה. זו חובה שאי-אפשר להתחמק ממנה, לא חשוב כמה נרצה. אז עכשיו הבאתם דיל פוליטי, הבאתם פשרה רקובה, שכנעתם את המפלגות בקואליציה, שגם ככה רעועה, שגם ככה סרה לכל מרות – בהמשך הערב אנחנו נבטל כאן את לימודי הליבה. ואללה, שיחקתם אותה – כמו שאומרים – פוליטית. אבל תחשבו על אותן נשים. תחשבו על אותן הנשים, שאתם אולי קמים ויוצאים כשהן מדברות, אבל הן לא פחות בני-אדם ולא פחות יהודים. ומה שנעשה כאן זה באמת, דווקא מפני שזה דבר כל כך – כביכול זה לא דיני נפשות, זה נוגע לציפור הנפש, שאתה מבין אותה יותר טוב ממני ויותר טוב מהרבה שיושבים כאן. ומנין נלקחת הזכות לומר לאדם כזה או אחר: אתה לא יהודי, אתה לא תטבול על-פי דרכך, אתה לא תזכה לשירות דת שוויוני, ממלכתי, מהממלכה? זה דבר כל כך מקומם – – – <משה גפני (יהדות התורה):> וואי, וואי, וואי, עמדתי בחוץ עכשיו, אמרתי לעיסאווי פריג' שהוא יכול – הנה, הוא הוריד. הוא יכול לבוא לטבול במקווה, נקודה. אין ויכוח. מה אתם סתם מגבבים? <אילן גילאון (מרצ):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> איך, איך הוא יכול? <תמר זנדברג (מרצ):> אז, זה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> עיסאווי פריג' יכול לבוא למקווה בבני-ברק ולטבול. ולא רק עיסאווי פריג' – כולם. <תמר זנדברג (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אתה רואה כאן – תן לי לתת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני אתן לך מה שאת רוצה – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת גפני, היה שקט. תן לה לסיים בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> יש לי, לסיום דברי – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני מתנצל, אני מתנצל. <תמר זנדברג (מרצ):> לא, לא, אין בעיה. לסיום דברי, יש לי נבואה. זה מהלך שראינו כאן בכנסת הרבה פעמים, תרשה לי להתנבא על משהו שיקרה בעוד כשעה-וחצי-שעתיים, אני מעריכה, משהו כזה. אנחנו כאן שמענו אותך, גם בוועדה וגם עכשיו, אומר לנו: ממה נפשך, נכון? מה, זה חוק כלום, זה כלום ושום דבר. זה שהיה כתוב "תשעה חודשים" – אני לא יודע מאיפה זה בא, וזה שהיה כתוב שיש איזה הסכם סודי נספח לחוק – אני לא יודע מזה כלום, והסוכנות היהודית מבחינתי בכלל לא בעניין, והרפורמים והקונסרבטיבים – אני לא מכיר בהם, והכול טוב ויפה, זה חוק שורה, כלום. אחרי שהחוק יעבור, בשעה 22:30 בקירוב, אתה תעלה לכאן לדוכן כדי לברך. ואז אתה תגיד את המשמעות האמיתית של החוק. אני מבטיחה שאני אהיה כאן ואני אשמע, אנחנו נקליט את הדברים, ואנחנו נראה אם מה שאתה אומר עכשיו מן המקום זה מה שיישאר אחרי שהחוק יעבור ואתה תהיה בטוח שהדבר המפלה והפוגעני הזה נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אז נראה מה אתה אומר ומה אתה מעריך על החוק הזה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אנחנו כאן, אנחנו ממתינות ומקשיבות. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – עיסאווי – – – הכול נראה מסודר. <משה גפני (יהדות התורה):> הוא מסודר. <אילן גילאון (מרצ):> גפני, אבל הוא רפורמי. <משה גפני (יהדות התורה):> גם אם הוא רפורמי. <אילן גילאון (מרצ):> עיסאווי רפורמי. <משה גפני (יהדות התורה):> גם אם הוא רפורמי, הוא יכול לטבול. <עליזה לביא (יש עתיד):> אבל אתה לא תהיה בכל מקווה כדי להחליט מי כן ומי לא, נכון? <משה גפני (יהדות התורה):> אולי כן. <אילן גילאון (מרצ):> אולי הוא כן? <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, גברתי. <קריאה:> הוא מפחד. <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת גפני – מה קורה לכם? תגידו, מה קורה לכם? איזה קרבות אתם מנהלים? על מה? על מה אתם מנהלים את הקרבות – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> זהבה, אני רוצה שתחדשי. דברים חדשים. <משה גפני (יהדות התורה):> חדשים, חדשים. <זהבה גלאון (מרצ):> אני אשתדל, אדוני שר הבריאות. הבעיה שאתם לא מחדשים, אתם תקועים באותו מקום, כל הזמן, לא נפתחים לכלום, לא – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> היהדות לא משתנה, היהדות לא משתנה. היהדות לא משתנה לעולם. <זהבה גלאון (מרצ):> אל תיכנס בדברי, אל תיכנס בדברי, תשמע מה שיש לי להגיד. ומה שיש לי להגיד הוא הרבה יותר גדול מחוק המקוואות, כי הסיפור כאן זה לא המקוואות. אומנם הנשים האלה שמבקשות להתגייר ולטבול במקווה תשלמנה את המחיר, כי חוקקתם חוק רקוב שמאפשר למועצה דתית שיקול דעת מי תטבול ומי לא. אני חייבת להודות שגם אני, כמו חברתי תמר זנדברג, מעולם לא טבלתי ולא מתכוונת לטבול. אבל החוק הזה קשור לא רק לטובלות, זה הרבה מעבר לטובלות – החוק הזה הוא הקרב על פניה ודמותה של החברה הישראלית, ואתם חשים מאוימים. ממה? כי מישהו מנסה לערער לכם את המונופול על הרבנות, על האורתודוקסיה – על חיים פלורליסטיים ושוויוניים כאן. ואיך אמר כאן השר דוד אזולאי לפני כמה זמן? "האנשים האלה". כנגד מי אתם נלחמים? מי זה "האנשים האלה"? רק היום ישב ראש הממשלה בוועדה לביקורת המדינה והסביר איך באמצעים אלקטרוניים חדישים הוא מתקשר עם "האנשים האלה". עם "האנשים האלה". אתם מנהלים פה קרב מאסף, שתדעו את זה. יש לכם היום אומנם רוב קואליציוני ואתם תעבירו את החוק הנורא הזה – זה חוק נורא כי זה חוק מפלה. שלא לדבר על זה שזה חוק עוקף-בג"ץ. זה חוק מפלה. נשים רפורמיות וקונסרבטיביות אינן רשאיות לטבול כמו אורתודוקסיות? לא. <משה גפני (יהדות התורה):> רשאיות. <זהבה גלאון (מרצ):> באמת, אל תיתמם, חבר הכנסת גפני. אני מכירה אותך איזה יום-יומיים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> רשאיות, אני אומר לך. <זהבה גלאון (מרצ):> בסדר, רשאיות, במקווה, לא כמו כולן, ואם יהיה שיקול דעת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> כולן. הרפורמיות יכולות לטבול רק בזמן של הנשים, לא בזמן של הגברים. <זהבה גלאון (מרצ):> בסדר, מאה אחוז, אני ממש מתרגשת, ציפור נפשי מה-זה יוצאת אליך, חבר הכנסת גפני. הן רשאיות, מה אתה אומר? זה לא קרב על המקוואות, זה קרב על הזכות של נשים להתפלל בכותל, זה קרב על נישואים אזרחיים, זה קרב על שירותים פלורליסטיים לחברה מתוקנת. ואתם פועלים נגד הקדמה, ועכשיו זה המקוואות, ואחר כך זה לימודי הליבה. מה יש לכם נגד זה שהאנשים יתקדמו ויתפתחו? מה יש לכם נגד זה? מה מפריע לכם שהם ילמדו? איך אתם רוצים להשאיר אותם מסוגרים בתוך הקבוצה שלכם במקום לדאוג שהם ישתלבו בשוק העבודה והם לא יהיו נתונים לבורות ובערות? למה? מה יש לכם? מה מאיים עליכם? יושב השר ליצמן, שעושה רפורמות חשובות במשרד הבריאות, ואתה, אדוני, אני חברה בוועדה שלך ומעריכה את המאבקים שלך – אז מה מוציא אתכם? מה יוצאים לכם השדים האלה, זה קופץ לכם – אתם שומעים "רפורמים", "גיורים רפורמיים"? רחמנא ליצלן, מה קרה כאן? אוי-אוי-אוי, משתלטים עלינו, הרפורמים נוהרים בהמוניהם. מה קורה לכם, אדוני שר הבריאות וחברי חבר הכנסת גפני? – אני מקווה שזה לא עושה לך נזק; אין לכם פריימריז, אז זה פחות בעיה שאני אומרת לך "חברי" – אתם לא רוצים להתקדם עם הזמן. אתם מעדיפים שהאנשים שלכם יישארו בחדר שלהם, בישיבה שלהם, בכולל שלהם. מה יקרה אם הם ילמדו מתמטיקה, אנגלית, אזרחות? מה יקרה להם? הרי אתם רוצים שהם ישתלבו בשוק התעסוקה, אתם מחוקקים חוקים לייצוג הולם, אז איך זה בדיוק יקרה כשאת הדברים האלמנטריים הם לא ידעו? סיפר לי השבוע חבר שלי, שהוא פרופסור באוניברסיטה, שהוא הקים מכללה, והם עושים מכינה, הם רוצים לעודד חרדים ללמוד במכינה. אז הם עושים מכינה. אז הוא אמר שהוא בא לשיעור הראשון, ומלמדים חברים חרדים שנרשמו למכינה חילוק. במכינה, חילוק. לא יודעים חילוק. חברי חברי הכנסת, זו אחריות שלכם. חילוק מלמדים אותם בהכנה, במכינה, למכללה? זה מה שאתם רוצים שהם לא ידעו? חילוק? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מי יודע חילוק יותר, אני או לפיד? <זהבה גלאון (מרצ):> בסדר, שמעתי. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מי יודע חילוק יותר, אני או לפיד? <זהבה גלאון (מרצ):> מרוב שאתה יודע חילוק אתה תחלק פה את כולם. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני רוצה להבין, מי יודע חילוק יותר, אני או לפיד? <זהבה גלאון (מרצ):> חבר הכנסת – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני או לפיד? <זהבה גלאון (מרצ):> השר ליצמן, אני לא מתכוונת – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> השר ליצמן, אתה רוצה ליהנות עם יאיר לפיד? moi ? קוראים לי זהבה גלאון, תעשה את זה עם יאיר לפיד. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני למדתי כמוהו. <זהבה גלאון (מרצ):> אתה למדת, אני אומרת לך – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני יודע חילוק יותר טוב ממנו. <זהבה גלאון (מרצ):> בסדר, אני לא נכנסת לשאלה מי למד יותר. אנחנו רואים אנשים שלומדים תורה ולומדים מדעים ולומדים יהדות, והם חרדים לא פחות ממך והם תלמידי חכמים. אבל ממה אתם חוששים? שהאנשים שלכם פה, שאתם שולטים עליהם, אתם רוצים להשאיר אותם במקום שלהם, שלא יתקדמו. ואותו הדבר על המקוואות, אדוני. אתם גורמים עוול לנשים רבות שרוצות להתגייר ולממש את הזכות הבסיסית שלהן לטבול במקווה, כי זו זכות שהמדינה מעניקה במסגרת שירותי הדת, ואתם רוצים למנוע את זה מהן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אתם רוצים למנוע את זה מהן כי יש לכם כוח קואליציוני. אדוני שר הבריאות, אתם רוצים להשאיר את האנשים שלכם במצב כמו שהוא, בגטאות, בלי יכולת להתפתח, בלי יכולת להתקדם. אבל תגידו את האמת, הסיפור הגדול הוא לא המקוואות, הסיפור הגדול הוא שאתם נבהלים מהרפורמים ומהקונסרבטיבים, ואתם חושבים שאם תנסו לדחוק אותם ולדחוק אותם זה לא יקרה ולא תהיה קדמה ולא תהיה נאורות ולא תהיה פתיחות. אז אני אומרת לכם שאתם טועים, כי עכשיו אתם תצליחו, יש לכם רוב בכנסת, אבל אני אומרת לכם שאתם טועים, כי בטווח הארוך זה יתפרץ, זה לא יישאר ככה. כמה זמן תחזיקו אותם סמוכים על שולחנכם, סמוכים על שולחן המדינה? כי אתם רוצים להחזיק אותם בכוח, שלא ילמדו, שלא ידעו. למה? למה לא להתקדם עם רוח הזמן? ודבר אחרון שאני רוצה להגיד בהקשר הזה, אדוני השר ליצמן, יאיר לפיד העביר את החוק הזה – או פירון, אני לא זוכרת – את חוק לימודי הליבה. אחד משרי יש עתיד. הוא כבר העביר את זה, למה אתם לא מחליקים את זה? למה אתם לא בולעים את זה? למה אתם לא ממשיכים לקלל אותו ולהגיד "זה הוא העביר את לימודי הליבה", אבל למה כבר לא לנצל את ההזדמנות ולתת לאנשים ללמוד? הוא כבר העביר את זה. אז אתם עכשיו כופים על השר בנט, שמדבר על חמש יחידות במתמטיקה וחמש יחידות באנגלית – חוץ מהחרדים? החרדים נידונים לבורות ובערות, זה מה שאתם רוצים? כולם לימודי מתמטיקה ואנגלית חמש יחידות – למה? כי אתם מטילים טרור במסגרת קואליציונית; כי העסקנים שלכם מטילים טרור, והרבנים שלכם רוצים את האנשים קרוב אליהם, לא מפותחים, לא מתקדמים ולא חכמים. צר לי שזה הדבר. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. רבע שעה לזכותך. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי, חברותי, חברי הכנסת וכבוד השר, הצעת חוק שירותי הדת היהודיים – הסדרת השימוש במקווה טהרה, בעצם נועדה – וזה ברור וידוע ונאמר – לבטל את פסיקתו של בג"ץ, של בית-המשפט העליון, מחודש פברואר 2016. בפסיקה הורה בית-המשפט למועצות הדתיות ברחבי הארץ לאפשר טבילה של מתגיירים רפורמים וקונסרבטיבים במקוואות הציבוריים, לאחר שהמשרד לשירותי דת דחה את כל ניסיונות הפשרה ואת כל הפתרונות שהוצעו במשך עשר שנים. עכשיו, המקריות שבה הגיעה ההצעה לכנסת, בדיוק שבוע אחרי, זה פשוט מצביע – אין פה שום ספק שהיא לא נועדה לשום ייעוד אחר. ובהחלט, עצם קביעתו של בית-המשפט העליון הקפיצה פה את כולם. אני רוצה לומר, דבר ראשון, אם נראה את הצעת החוק היום עוברת, אם היא תאושר, קודם כול היא תכתים את ספר החוקים של ישראל בכתם של חוק שמאשר ונותן אישור לאפליה, אפליה בין יהודי ליהודי; מתן אפשרות מפורשת למועצות הדתיות – שהן בעצם רשויות שלטוניות לכל דבר, הן כפופות לחוק – להפלות בין מתגיירים של מערך הגיור הממשלתי למתגיירים בקהילות המסורתית והרפורמית בישראל. זה פשוט בניגוד ברור לעקרון השוויון, לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, וכמובן, כמו שאמרתי, בניגוד לפסיקת בית-המשפט העליון. בזה שאנחנו מעגנים כאן בהצעת החוק הזאת אפליה מפורשת של הקהילות המסורתית והרפורמית, בניגוד גמור גם להכרזותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בחודשים האחרונים, שלפיהן ראוי שכל יהודי ירגיש עצמו בן-בית במדינת ישראל. החקיקה הזאת היא תקדים מסוכן, שעתיד לפגוע בסופו של יום לא רק בתנועות הלא-אורתודוקסיות, הקונסרבטיביות והרפורמיות, אלא גם ביוזמות חשובות ומשמעותיות אחרות, גם בקרב חוגיה של הציונות הדתית. עכשיו, תראו, בדיוני ועדת הפנים והגנת הסביבה הודיע יושב-ראש הקואליציה, כמו שאנחנו יודעים, כי על מנת לפתור את הקושי החוקתי שעולה מהצעת החוק – כולם הודו בכך, גם משרד המשפטים – הדרך לפתור אותו היא לסכם שהחוק יידחה בתשעה חודשים, תחולתו תידחה בתשעה חודשים, ובאותו פרק זמן ייבנו באמצעות הסוכנות היהודית מקוואות לאותן תנועות לא אורתודוקסיות, לשימושן, לשימוש מתגיירי התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית. ולכן אנחנו יודעים שהחוק נכנס לתוקף רק בעוד תשעה חודשים. אבל למרות כל זה, למרות הסיכום, למרות ההצהרות של יושב-ראש הקואליציה, נכון לרגע זה, למיטב ידיעתי, לא גובשו שום הסכמות, שום הבנות עם הסוכנות היהודית, עם נציגי התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות ועם הממשלה כמובן. אף אחד לא באמת רואה איך הדברים האלה הולכים להתממש, לא מבחינה תקציבית, לא מבחינה תכנונית. נראה באמת שתשעה חודשים יספיקו כדי לאשר תהליך שלם של הקמה של מקוואות, בין שניים לארבעה ברחבי הארץ? לא התקיים שום שיג ושיח עם אותם גורמים של התנועות שנגדן אותה חקיקה, החקיקה הזאת, מכוונת. תראו, אנחנו יודעים שהליכי תכנון לוקחים זמן. אנחנו יודעים שלהקצות את המשאבים הציבוריים לוקח זמן. אגב, אף אחד גם לא חשב על ההפעלה של אותם מקוואות. מה עם ההפעלה? עולה הרבה כסף להפעיל מקווה: מים חמים, מים בכלל, מישהו שיתפעל את המקום. על זה בכלל לא דיברו, רק על הבנייה וההקמה. ולנוכח הכרזת המדינה שיש צורך בפתרונות לטובת מתגיירי התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית, כדי להגן על החוק מפני פסילה בבג"ץ, מפני פסילה חוקתית, אז אם זאת ההכרזה, לא ברור לי, למה דרוש החוק המפלה הזה? תואיל הממשלה, תקים את המקוואות, תעשה מה שנדון – לפני פסיקת בית-המשפט העליון, עשר שנים ניסו להביא לפתרון – וזהו, תתייתר הצעת החוק מאליה. נציגי התנועות הקונסרבטיבית והרפורמית לא יידרשו למקוואות הציבוריים אם יהיו להן את המקוואות שלהן, כמו שהחוק מנסה לכוון לכך שבסוף ייבנו אותם מקוואות. אז מה עשינו פה? כל הצעת החוק הזאת היא מיותרת. אפשר לפתור את זה בדרך של שלום ופשרה. לא צריך את הצעת החוק המפלה הזאת; לא צריך את הצעת החוק שמכתימה את ספר החוקים הישראלי. אבל בואו נאמר את האמת: החוק הזה נועד להדיר את התנועות הלא-אורתודוקסיות ממערך הגיור. החוק הזה נועד להראות מי בעל-הבית, מי זה שיגייר את מי שמעוניין בגיור ומי יהיה לו יותר קשה לגייר. אבל שימו לב, מערך הגיור של התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית מגייר היום מעל 20% מהמתגיירים בישראל. יש כאן ניסיון, ניסיון נואל בעיני, של חברי הקואליציה, להדיר אותם מכל הנושא הזה של תהליך הגיור. אנחנו גם שומעים לאחרונה, לצערי, יותר ויותר אמירות קשות, אמירות חסרות תקדים מעל הבמה הזאת, בדיונים בוועדות הכנסת, בדיונים על החוק הזה, אנחנו שומעים דברי הסתה, שאני לא שמעתי מעולם, נגד אותן תנועות, נגד התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית, בדיוני הוועדה. בדיוני הוועדה סביב החוק הזה, נאמר גם קודם על-ידי חברתי זנדברג, כל אימת שקיבלו נציגי התנועה הרפורמית או התנועה הקונסרבטיבית את רשות הדיבור, באופן מפגין ובהתרסה יצאו חברי הכנסת המקדמים את הצעת החוק הזאת, יצאו מהאולם, יצאו מהחדר כדי לא לשמוע. אם לא שמענו לא ידענו. אותו ציבור שנפגע מהחוק הזה, שהחוק הזה משפיע קודם כול עליו, בא לוועדה, כראוי, כמקובל, בא להשמיע את דעתו, בא להשמיע את עמדתו. ומול הקהל הזה, מול הציבור הזה קמו חברי הכנסת מהמפלגות הדתיות, יצאו החוצה כל פעם באופן הפגנתי ובאופן ברור באמירה שהם לא מעוניינים לשמוע. עכשיו תשמעו, התנועות היהודיות שהן לא אורתודוקסיות, התנועה המסורתית והתנועה הרפורמית, מהוות את מרביתו של עם ישראל בתפוצות, בעיקר בארצות-הברית ובאנגליה, בבריטניה. ואני אגיד לכם משהו: מרביתם, ייתכן שהיו מאבדים את הקשר עם יהדותם, ייתכן שהיו בכלל שוכחים שהם יהודים אם הם לא היו חלק מהתנועות האלה. והאמירה שנאמרה לאחרונה, שדווקא התנועות הרפורמית והמסורתית גורמות להתבוללות, גורמות להתרחקות מהעם היהודי, זה פשוט חסר שחר, זה מנותק מהמציאות. דווקא אלה, התנועות האלה שומרות על רבים מאוד מעם ישראל בתוכנו. גם בארץ מאות אלפים, לפי סקר, מאות אלפים, כמעט 700,000 מגדירים את עצמם כחלק מהתנועות, הרפורמית או הקונסרבטיבית. אמרתי קודם, והמספר הוא – כשני-שלישים מיהודי ארצות-הברית הם רפורמים או קונסרבטיבים. אנחנו, מדינת ישראל, קמנו להיות בית לאומי לעם היהודי. אנחנו שואפים להיות פתוחים לכל יהודי שרוצה להגיע לכאן, נכון? לכל יהודי. אז מה עושה הצעת החוק? אתם מבינים מה עושה הצעת החוק? אתם מבינים מה עושה הצעת החוק הזאת? היא באה ואומרת לשני-שלישים מיהודי ארצות-הברית, שהם בעינינו פחות יהודים; שמה שהם מגדירים כיהודים בעינינו, בעיני הכנסת, אם היא תאשר את הצעת החוק הזאת, נחשב פחות יהודי. את הדת שלהם אנחנו לא מקבלים פה בישראל. שירותי הדת בישראל לא בשבילם. ולכן, אני קוראת לכם מעל במה זו, חברי חברות וחברי הכנסת, הסירו את הצעת החוק המבזה הזאת, ואל תיתנו לה לעבור היום ולהכתים את ספר החוקים של ישראל. בואו נשלח את נציגי מדינת ישראל למצוא פתרונות מעשיים לסוגיית המקוואות, שלא תהיה בהם פגיעה בעקרון השוויון, לא תהיה בהם פגיעה במרקם היחסים של ישראל ויהדות התפוצות וזרמים שונים ביהדות התפוצות, וגם לא תהיה בהם פגיעה בפסיקתו של בית-המשפט העליון. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה. עשר דקות, גברתי. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, יש לומר, מעטים שנמצאים פה וכיבדו את האולם הזה בנוכחותם, ובאמת נתנו את דעתם כדי להיות כאן ולהתייחס לחוק המביש והמבזה הזה, שבאמת ראוי שלא יירשם בספר החוקים של מדינת ישראל ולא יבזה את אותו ספר החוקים. שמעתי היום שני דברים ששימחו אותי. תמיד אומרים שחברי הכנסת הם ככה שליליים קצת ומדברים על דברים שליליים, במיוחד באופוזיציה, ביקורת וכו'. אבל אני רוצה דווקא להתחיל מהדברים הטובים, לשם שינוי. שמעתי היום את שר הביטחון, שאמר דברים מופלאים בעיני; הוא אמר שהיהדות שייכת לכולם. נכון. כמו ששמעתם, כך הוא אמר – שייכת לכולם. ואין באמת דברים יותר צודקים מאלה. היא שייכת לכל היהודים באשר הם, גם לנשים, גם לרפורמים, גם לקונסרבטיבים, גם ליהודים להט"בים שעדיין נחשבים יהודים, מה לעשות, וגם היהדות שייכת לכולם. אז ככה אנחנו הגענו לקונסנזוס, אני ושר הביטחון, שלרוב אנחנו לא מסכימים על הרבה דברים, אבל על זה אין מה לחלוק, זה נכון. הדבר השני המשמח ששמעתי זה דווקא דברים שיצאו מפיו של ראש הממשלה שלנו בנימין נתניהו, שבוועדה לביקורת המדינה אמר כי הוא מרוצה מאוד ממצב היחסים שלנו עם יהדות ארצות-הברית. אז הדברים האלה באמת שימחו אותי, כי יהדות ארצות-הברית יקרה לנו מאוד, וכולנו היינו רוצים לראות את האחים שלנו קרובים אלינו, את הדור החדש של יהדות ארצות-הברית מוקירים ומבינים ויודעים מה קורה פה במדינת ישראל, וגם כמובן מרגישים פה בבית. והראיה היא ראש הממשלה בנימין נתניהו שאמר פעמים רבות כל כך, וגם כאשר אנחנו השתתפנו בפגישה עם הרבנים הרפורמים מארצות-הברית, שהתרחשה פה לפני כמה זמן, הוא דיבר על כך שרצוי מאוד שבאמת כל יהודי באשר הוא יראה בישראל את הבית הלאומי שלו, שהוא ירגיש כאן כמו בבית. אז מה עושים כדי שיהודי ירגיש בישראל כמו בבית? לא נותנים לו להתחתן בנישואים אזרחיים; לא נותנים לו להיקבר בעצם לצד אהוביו, אם מגדירים אותו על-פי ההלכה ככזה שאינו ראוי להיקבר בבתי-קברות יהודיים; לא נותנים לו להתגייר בצורה הולמת ומכבדת; ואז בעצם מחוקקים את חוק המקוואות, שגם פוגע בצורה אנושה בכל אלה שהתגיירו בגיור רפורמי או קונסרבטיבי, שזה כאמור כ-20% מכלל המתגיירים. אז כל הדברים האלה כאמור אמורים לעזור לאותו יהודי או יהודייה להרגיש כאן במדינת ישראל בבית שלהם. אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני לא השתכנעתי. אני לא חושבת שהדברים האלה יעזרו. ואני יכולה להגיד לכם שחוק המקוואות, אם יאושר – אם תאושר הצעת החוק הזאת היא באמת תכתים את ספר החוקים של מדינת ישראל במתן אפשרות מפורשת למועצות הדתיות, לרשויות שלטון, לכל דבר ועניין להפלות בין מתגיירי מערך הגיור הממשלתי למתגיירים בקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות בישראל, בניגוד גמור לעקרון השוויון, לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים, בכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, וכמובן גם בניגוד לפסיקת בית-המשפט העליון. אבל אנחנו הרי שמענו לא פעם ולא פעמיים שבית-המשפט העליון הוא אויבם של רבים מהשרים של הממשלה הנוכחית ושל ראש הממשלה שלה, שכל הזמן לא פוסק מלהאשים את בית-המשפט העליון בפגיעה כזאת או אחרת, בהתעמרות, בחקיקת יתר, באקטיביזם שיפוטי, בדברים כאלה ואחרים שפוגעים ביכולתה של הקואליציה הזאת להעביר כל חוק שמבזה את ישראל, מבזה את היהדות, מבזה את הרוח של בני-האדם החופשיים שרוצים לחיות בארצם אחרי כל כך הרבה שנות גלות. בואו תראו, חברים יקרים, מה בעצם עושה ומה באה הצעת החוק הזאת להגשים: היא באה לעשות הפרד ומשול; היא באה לבודד קבוצות מסוימות באוכלוסייה היהודית כאן במדינת ישראל; היא באה לפצל אותנו, יהודים שחיים במדינת ישראל, מיהדות העולם, ובכך בעצם היא משיגה את אותה מטרה שהאויבים שלנו מנסים להשיג. הרי האם זה הגיוני שהצעת חוק ממשלתית, הצעת חוק שבאה מתוך הקואליציה, שכביכול אמורה להגן על כל האינטרסים של כל בני ישראל באשר הם, בעצם תשרת את האויבים הכי מרים שלנו, אלה שכל החיים מסתכלים עלינו ואומרים: הלוואי שנוכל לכופף אותם, איך נוכל לכופף אותם? איך נוכל לנצח אותם? אנחנו נגרום להם לא להיות מאוחדים. אני רוצה להזכיר לכם, רבותי, שלפני כמה עשורים לאויבים שלנו הספיקה אפילו טיפת דם יהודית אחת בגוף של בן-אדם או בת-אדם כדי להשמיד אותו או אותה. אנחנו יודעים היטב שכל אלה שמעולם לא החשיבו את עצמם יהודים ועל-פי ההלכה הם לא נחשבו יהודים, הושמדו בדיוק כמו האחים האורתודוקסים שלהם ובדיוק כמו האחים שלהם שהיו יהודים מלאים וטהורים. כי הרי בעיני אלה שהם שונאי ישראל אין ההבדל הזה בין קונסרבטיבים לרפורמים לאורתודוקסים, לחסידות כזאת ולחסידות אחרת. הם רואים בנו מקשה אחת. הם רואים בנו את העם היהודי. עכשיו אנו בעצמנו באים ואומרים להם: לא, זה לא ככה, בואו אנחנו פה, אנחנו נחליט מיהם יהודים ומיהם לא יהודים. בואו, אנחנו נגיד לאנשים שנלחמים למען היהדות, שנלחמו למען השחרור של יהדות ברית-המועצות ואפשרו בעצם להם ולנו – אני חלק מאותה עלייה שהתאפשרה בזכות המאבק העיקש של סירובניקים להגיע לכאן. כל אלה שנאבקו למעננו עכשיו באים אלינו ואומרים: איפה אתם? למה אתם לא מגינים עלינו? למה אנחנו צריכים להגיע לכאן, למדינת ישראל, ופה להבין שבעצם הממסד הרבני כאן בעצם מחשיב אותנו לא יהודים? ומה שיותר גרוע – מדינת ישראל נותנת לכך חסות. זה שרבנים כאלה ואחרים יש להם מחשבות כאלה ואחרות – בסדר, זו זכותם, זו זכותם. יש חופש הדיבור, יש חופש המחשבה. אבל כאשר הם עושים את זה בחסות מדינת ישראל, שלה מחויבות כלפי עם ישראל גם במדינת ישראל וגם בכל העולם, אז הרי זה לא מותר. לא מותר לכנות את ההומוסקסואלים "סוטים"; לא מותר להסית נגד יהדות ארצות-הברית; לא מותר להסית נגד יהדות של קונסרבטיבים ושל רפורמים. זה אסור, אסור על-פי החוק, על-פי אותם חוקים, שבינתיים – ואני מקווה מאוד שהם ימשיכו להתקיים, החוקים האלה, במדינת ישראל. אז אם אנחנו מדברים על הנקודה הזאת, הרשו לי באמת להגיד ולהביע את מורת רוחי כנגד כל אותה הסתה פרועה שכל הזמן מתחוללת, גם בעיתונות החרדית וגם מפי חברי הכנסת החרדים, שאם הם חושבים שהם מבזים את הנציגים של היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית – אז לא, הם מבזים רק את עצמם בעניין הזה, כי הם יוצאים נגד חלקים בתוך העם היהודי, ואת זה אנחנו באים למנוע. אנחנו נלחמים למען אחדות. רבותי, אנחנו לא אומה גדולה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו דברים כאלה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עכשיו להתנהג כאילו היינו אותה קבוצה קטנה של קנאים שנמצאת על מצדה ואומרת: טוב, מה נעשה? נקפוץ? נקפוץ מהדבר הזה? ככה בדיוק הדברים עומדים עכשיו. אנחנו עומדים בפני הפיצול הכי משמעותי בתולדות העם שלנו, ואנחנו לא יכולים לתת לזה לקרות. אני מאוד מצטערת על כך שחברי כנסת רבים בחרו שלא להיות באולם הזה עכשיו. אני מקווה מאוד שהם כן יבואו בסופו של דבר, והם כן ישמעו את הדברים האלה, אם בערוץ הכנסת או בכל מקום אחר, והם כן ישתכנעו שאסור לתת יד, אסור לתמוך בדבר הזה, כי זה גורם לפילוג נוראי בתוך העם שלנו. זה גורם לפגיעה ממשית בכל דבר שהוא יהודי. בעצם, למה השתמרה היהדות? היא השתמרה כי היא יכלה לסגל את עצמה לזמנים הקשים, היא השתנתה כי היא ידעה – בעצם כן, החוכמה של היהדות הייתה כזאת שידעה שאנחנו הולכים עם הזמנים, ואם נהרס בית-המקדש, נחרב בית-המקדש, אז אנחנו ממשיכים למרות הכול. אנחנו לא נשארים באותו מקום של האבל הנוראי. האבל נשאר, אבל החיים ממשיכים. ככה זה גם עכשיו. שום דבר לא השתנה. אנחנו עומדים עכשיו בפני החרבה של בית-המקדש הנוסף, שאנחנו בנינו פה במהלך שנות קיומה של מדינת ישראל. לא פחות ולא יותר. אולי אתם חושבים שהצעת חוק אחת כזאת או אחרת לא תשנה לכאן או לכאן, אבל זה לא נכון, היא כן תשנה. זה עוד טיפה ועוד טיפה, ועוד חקיקה אנטי-דמוקרטית, ועוד איזה משהו שסותם את הגולל על כך שמדינת ישראל, בסופו של דבר, תצליח ותפרח ותוכל לקלוט פה את כל אותם אלה שאולי היום לא חושבים להצטרף אלינו, אבל מי יודע? אולי מחר כן. אנחנו מסתכלים על יהדות צרפת, שכרגע נמצאת, לפחות בחלקה, על המזוודות; אנחנו מסתכלים על יהדות ארצות-הברית, ואנחנו לא יודעים מתי תבוא העת שנתאחד עם האחים שלנו, אבל היא יכולה לבוא בכל פעם. ומה נעשה אז? היום אומרים לנו הנציגים של הקואליציה: לא, מדובר בקהילות קטנות, למה לתת להם משהו? הם לא חשובים. אז תחשבו על הקהילות האלה שיכולות פתאום לגדול ולפרוח ולהיות פה לדבר משמעותי מאוד, כוח מאוד מאוד גדול של יהודים שאתם תפלו לרעה באמצעות אותו חוק המקוואות ובאמצעות חוקים נוספים שאתם מחוקקים, ובאמצעות אותם חוקים שאתם לא נותנים לנו לחוקק. אתם יודעים הרי היטב שבסופו של דבר האמת תהיה בצד שלנו; אנחנו יודעים את זה היטב. למה למשוך את הזמן? למה אתם מתנגדים לאותו מערך של גיורים? למשל, "גיור כהלכה", שמאפשר כבר היום לא לעבור את ההתעללות הזאת שמתרחשת בחסות הרבנות הראשית. מדובר באותם רבנים, מדובר באותו הגיור, רק בחיוך יותר נעים ובמצב רוח יותר נחמד ויותר מקבל את מי שבא להתגייר ולעבור את התהליך המאוד-לא-פשוט הזה. אז אנחנו דורשים שגם "גיור כהלכה" יוכר כגיור ממלכתי במדינת ישראל – – <היו"ר חמד עמאר:> נא לסיים. בבקשה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אני מסיימת כבר. – – שתהיה אפשרות גם לרפורמים וגם לקונסרבטיבים להשתמש בכל אותם המקוואות שעומדים לרשות כל המאמינים. ואם אתם עומדים לעבוד על איזו הצעת פשרה עם הסוכנות היהודית, כמו שדווח בתקשורת, אז אני רוצה להודיע לכם שבינתיים אין שום פשרה, אין שום הצעה, אין שום דבר ממשי על השולחן של הסוכנות היהודית. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> תתקדמו עם זה, תחזרו לוועדה; אחרי זה תחזרו אלינו. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל בירן. נא לדייק בזמנים. חמש דקות, בבקשה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל בלתת עצה לחברי החרדים – וכן, יש לי חברים חרדים בכנסת הזאת, שותפים להרבה מאוד דברים. החלק המעניין כשמדברים על הרפורמים והקונסרבטיבים זה כמה מילים על איך התעצבו הרפורמים והקונסרבטיבים. האורתודוקסיה של אותם הימים באירופה והרבנים החליטו בעצם לא להגר לעולם החדש לארצות-הברית. ובעצם הייתה תקופה ארוכה שבה אנשים הגיעו לאט-לאט, זרמו יהודים, הקימו בית-כנסת, התחילו מניין, גדלו והתרבו. ובעצם, בלי השגחתם של הרבנים, נוצרו מזה וריאציות מאוד מעניינות. אנשים הצטרכו לשאול את עצמם באותה תקופה מה חשוב להם ומה חשוב להם פחות, מה מגדיר את היהדות שלהם. וקיבלנו מזה וריאציות מאוד מאוד מעניינות. ההחלטה של האורתודוקסיה אז להתעלם מהעולם החדש הובילה, בסופו של דבר, אני חושבת, מבחינתם – היום הם הגדירו את זה כטעות אסטרטגית. אני חושבת שהיום אנחנו נמצאים במצב שהוא לא שונה בהרבה. הדור שלי, גם הוא רוצה, כל אחד, לחוות את היהדות שלו ולממש את היהדות שלו, כל אחד על-פי תפיסתו ועל-פי דרכו. כשאני רואה מצב שבו אחותי, שהתחתנה אצל רב רפורמי, לא מוכרת על-ידי מדינת ישראל כנשואה, ולעומת זאת אח שלי שהתחתן בעיריית ניו-יורק, כן – בעיני זה חבל. אני חושבת שגם אנשים חילונים במדינת ישראל רוצים ברגעים של הלידה והבר-מצווה והחתונה, והמוות – הרבה אנשים רוצים דווקא לחזק את הקשר למסורת, לחזק את החיבור הזה. החוק הזה שמגיע כאן – בעצם לא כתוב בו שום דבר. כדי להבין את החוק הזה, צריך להבין את הסב-טקסט שלו. בסופו של דבר, הוא כן בא להתעמר בקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות, מכיוון שהחרדים לא רואים בהם יהודים. אגב, זה לא מפריע לאף אחד להשתמש בלובי שהם עושים נגד הדיל עם איראן. זה לא מפריע לאף אחד שהם רפורמים, ומה הם עושים בבית-הכנסת. אבל כשהם פונים להכיר גם בזכויות שלהם ולקבל את מי שהם, פתאום אנחנו מדברים בשפה אחרת לגמרי. ומה מנסים למנוע מהם? בסופו של דבר, מנסים פה לעקוף את בג"ץ ולמנוע מקבוצות שבאות להתגייר באופן אחר, רפורמי וקונסרבטיבי – הרי אין בעיה עם הטבילה במקווה של נשים סתם כך, אבל כשבאים להתגייר צריך לטבול מול בית-דין. הגיור הרפורמי, הקונסרבטיבי, מאפשר, למשל, לעשות את הטבילה הזאת לא מול עיניו של בית-הדין, שלחלק מהנשים זאת חוויה שיש בה אלמנטים של השפלה. האפשרות לעשות את זה בעוד דרכים, לקבל עוד אנשים פנימה, בעיני, היא מאוד מאוד קריטית. הטיפ שנתתי, או העצה שנתתי, זה ללכת, שוב, בראש קשה, להתעלם ממה שקורה, להתעלם מהגוונים השונים של היהדות, שהם – בסופו של דבר, כשמסתכלים פה על החברה הישראלית, רוב החברה הישראלית היא לא אורתודוקסית, רוב החברה הישראלית היא לא חרדית; ברוב החברה הישראלית יש גוונים שונים של הקשר לדת ולאמונה היהודית, ויש מי ששומר שבת כך או אחרת, ויש מי שלא שומר, ובכל זאת את זהותו היהודית מביא לידי ביטוי בדרכים שונות ומגוונות. הפתרון שמציעים כאן, של ארבעה מקוואות שהסוכנות תממן, הוא קצת מופרך. דבר ראשון, אם הייתה כוונה אמיתית, אז אני אומרת: אין בעיה. שהחוק שלכם ייכנס לתוקף כשייבנו המקוואות האלה. כל עוד הם לא נבנו, זה כמו צ'קים ללא כיסוי. גם אם הסוכנות תבנה את המקוואות האלה, עדיין יש פה בעיה. הרי אם היינו חושבים על תחום החינוך, האם זה היה בסדר שהמדינה הייתה אומרת: את ילדיך – אתה יכול לבנות להם בית-ספר, לשלם בעצמך, במקום שהמדינה תממן את זה? יותר מזה – בסופו של דבר, אנחנו מבינים שהכסף הולך להגיע למדינה, לעבור דרך הסוכנות ולחזור חזרה במין מכבסה כזאת, כדי שחלילה לא ייראה שהמדינה שמה כסף על מקוואות של רפורמים וקונסרבטיבים? הרפורמים והקונסרבטיבים האלה הם אזרחי מדינת ישראל. צריך לאפשר להם את אותם שירותים ואותם שירותי דת שמקבל כל אזרח אחר, על-פי בחירתם ועל-פי דרכם. אני מודה שאני לא הולכת למקווה, וזה לא האופן שבו אני מממשת את היהדות שלי. אבל אני כן יודעת – ובזאת אני אסיים – שהיהדות שלי היא יהדות מכילה, היא יהדות מחבקת – – <היו"ר חמד עמאר:> נא לסיים. בבקשה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – היא יהדות מתפתחת, והייתי רוצה שזאת תהיה תפיסתה היהודית של מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. חבר הכנסת אילן גילאון. עשר דקות. בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כבוד שר הדתות, חברי חברי הכנסת, תודה, כבוד השר, שהגעת, הייתי בלחץ שמא אצטרך לדבר אל השמאלנים האלה כאן. יש כאלה שאומרים שהם שכחו להיות יהודים. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> אבל אם תרשה לי, באמת, להקדיש רק דקה אחת למקווה האיוולת והציניות שדוסקס כאן לפני הדיון על הסעיף הזה, וזה הנושא של ועדת הכנסת שהקימה ועדות חדשות, ואחת הוועדות, שימו לב, היא ועדה לצדק חברתי, לצדק חלוקתי. אדוני היושב-ראש, אני קובע כאן באופן מדעי: אין צדק אחר אלא צדק חלוקתי. כל צדק אחר איננו צדק; הוא צדק ערטילאי. ולכן, כאשר מקימים ועדות כל-מיני כדי לתת תעסוקה לאנשים, כדי שהם יוכלו לשים וילונות ב"מאזדה" שלהם – ואני מכיר את הפוזה הזאת, אני מבין בדיוק בכמה ציניות מדובר כאן. ממשלת ישראל לא צריכה ועדה לצדק חלוקתי כדי לעשות צדק חלוקתי. זאת שטות, איוולת ורעות רוח. ודי לחכימא. זה צריך להיות ברור. אני מחבר את זה סך הכול עם המקוואות, כי זה מקווה הציניות והאיוולת שאנחנו חיים בו. באמת, יש כנראה ריכוז של יותר מדי אווילות, רשעות וחריצות באותו זמן. אבל לענייננו, לעניין המקוואות שעליו אנחנו מדברים – ואני דווקא, כבוד השר, אני רוצה לדבר אתך הלכתית, כי אני, אתה יודע, מכיר יהדות שמדברת על שבעים פנים לתורה, וכל התורה על רגל אחת, ואתה יודע שאני יכול להגיד את התורה על רגל אחת, אין לי בעיה: "ואהבת לרעך כמוך", וכל הפירושים האחרים שאנחנו נותנים הם פירושים. ואני לא מבין מדוע דווקא במדינת ישראל, שבה המקווה – ואני טובל במקווה, אגב; במקווה, אדוני השר, ההלכתי הכי גדול שיש במדינת ישראל. חבר הכנסת יהודה גליק, זה ים. <יהודה גליק (הליכוד):> הים התיכון. <אילן גילאון (מרצ):> הים התיכון. המקווה הגדול ביותר הזה נמצא ליד הבית שלי. ומי שרוצה קונקורנציה אמיתית למקווה הקיים, שיבוא למקווה ליד הבית שלי. <יהודה גליק (הליכוד):> נבנה עוד ים לרפורמים. <אילן גילאון (מרצ):> כן, זה המקווה. אבל לא סתם אני אומר את הדברים האלה – מכיוון שהייתה לי תחושה – ויש פה אנשים טובים, באמת. אני רוצה לציין שגם הרב ליצמן והשר ליצמן וגם גפני, וגם בכלל אנשים ביהדות התורה, ובהחלט חלק ממציעי החוק הזה, הם ביום-יום אנשים סבירים וטובים, ואפשר לדבר אתם. אבל מדי פעם חוזר השד הזה של הקביעה שאנחנו לבדנו צריכים לקבוע את המונופול על היהדות. ובכן, חברים יקרים, אני, שמגיע מהמקווה הכי גדול ובו אני טובל, החוקי והרשמי, שאלוהים רואה אותו הרבה יותר מאשר את כל המקוואות האחרים, ושם טובלים האנשים, ואין שרץ בידם, אגב – יש מדוזות אומנם במקווה שלי, אבל לא שרץ בידם – שם לא מפלים בין אנשים שנבראו בצלם. וההרחקה הזאת והניסיון הזה, אחרי שבכל אופן הייתה תחושה שעברנו כברת דרך, שאנחנו מגיעים למקום יותר פלורליסטי, שמעמד הקשת בצבעיו, בנטיותיו, ברצונותיו, בשאיפותיו, בחלומותיו, יכול לבוא לידי ביטויו כאשר אנחנו מכבדים אלה את אלה, הוא חוזר לקדמות. אנחנו עוד מעט נדון בליבה, כפי שנאמר פה, אבל אני אשמור את הדברים שאני רוצה לומר על הליבה לנושא הליבה. כאילו, אנחנו חוזרים ומצרים את העניין כדי שמה, חברים וחברות יקרים? כדי להוכיח את המונופול ואת היהדות שנמצאת רק בבעלות של קבוצה אחת? אנחנו – דעתנו ידועה, אנחנו לא משתמשים במקוואות רוב הזמן. אני בכלל, ממרום גילי, כבר אינני מאמין בניסויים בבני-אדם; יש דרכים אחרות, אבל הכול מקובל עלי. החזרה הזאת אחורה היא בלתי נסבלת. היא אצבע בעין. זה שקבוצות אחרות בתוך הקואליציה מנסות לקבוע את השלטון שלהן, את עריצות הרוב שלהן, באמצעים של אצבע בעין כדי להגיד: אנחנו קובעים כי אנחנו כאן, אני מבין. אבל כאן מדובר בקבוצה של מציעים שהיא הרבה יותר איכותית מהאחרים. ואז אתם הופכים, מה לעשות, לטובל ושרץ בידו, ומביאים אותנו למציאות שאני חושב שבין כל המדינות הדמוקרטיות בעולם, מדינת ישראל היא המדינה היחידה שמפלה – לא ערבים, זה מובן מאליו, כי הם נוהרים באוטובוסים, הערבים האלה – שמפלה יהודים. אמרה חברת הכנסת פארן, את רוב יהדות העולם היא מפלה. כן, אני בעד הגיור הציבורי, אם שמעתם על החוק הזה. יש חוק הגיור הציבורי, ואדם רשאי לעמוד כבן-חורין מול מורשתו ולבחור מתוכה כראות עיניו. היה לי סבא, עליו השלום, היה לו שם, חבר הכנסת גליק, שמעיה קראו לו, והוא קיים כמעט את כל תרי"ג מצוות, למעט מצווה אחת: הוא לא שמר על כשרות. ואנחנו באנו, הנכדים, ואמרנו: סבא, איזה מין יהודי אתה? אתה הולך כל יום לבית-כנסת, מתפלל וזה, ולא שומר כשרות? איך זה יכול להיות? ואז סבא אמר לנו, חבר הכנסת גליק – כבוד השר, שמע, עניין הלכתי – הוא אמר: אלוהים עסוק מדי כדי להסתכל במה שכל אחד ואחד מכניס לתוך פיו; בקושי יש לו זמן להסתכל במה שכל אחד ואחד מוציא מפיו, שזה החטא הגדול. הוא, במבטא היידישאי שלו, היה אומר: הולך רייכיל, הולך רייכיל. כך היה אומר. הולך רכיל, מוציא משטמה מתוך פיו. ולכן אני, חברים, אומר לכם: למה לכם? למה אתם מביאים איזה דבר שמנוגד לפסוק הכי חשוב בחיים שלנו כיהודים, ואני מניח שבדתות האחרות קיים אותו פסוק, הוא פסוק אחד מתוך תהילים שאומר: "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו"? מי שמנסה לבנות את האפליה הזאת, באופן מובנה הוא לא סר מרע והוא לא עושה טוב, הוא בטח לא מבקש שלום והוא לא רודף אותו. אז רבאק, איזה מין יהודים אתם? ויהודי, אדוני היושב-ראש, הוא כל אדם שאומר שהוא יהודי ואיננו בן דת אחרת, ולפחות על-פי ההגדרה של סארטר הוא אדם שאחרים אומרים עליו שהוא יהודי והוא כך מגדיר את עצמו. זהו יהודי שרשאי לטבול בכל מקווה, בכל עת, ואם לא ייתנו לו מקום – שילך אל המקווה הכי גדול, אל הים התיכון, ושיטבול בו, וכך יסתכל גם על היהדות, כים שלם, ויבחר מתוכו את הדברים הנכונים לו. תודה רבה, אדוני. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין. עשר דקות. בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> חברות וחברי הכנסת, כבוד שר הדתות, אני שמחה שאתה פה, באמת, כי אני חושבת שלאורך שנים חברי הכנסת של ש"ס, השרים מש"ס, ניסו לסמל גשר כלשהו של הבנה בין דתיים לחילונים. ניסו להחזיר עטרה ליושנה, להגיד שבאמת המסורת של יהדות המזרח, של סובלנות, של הבנה, של פתיחות, היא זאת שצריכה להתקיים. יש דברים שאני אכן רואה שאתה מקדם בשיח, בסובלנות, ביכולת להכיל ולפתוח את הקבוצות השונות להידברות. מצד שני אתה גם אחראי לרבני הערים, שבשבועות האחרונים כל אחד מהם נעמד ומצהיר הצהרות קשות ביותר על אוכלוסייה שהוא נבחר לשרת אותה. אני לא מדברת על פסיקות הלכה, ואני לא מדברת על פרשנות הלכתית כזאת או אחרת או התפלפלות דתית כזאת או אחרת; אני מדברת על אמירות קשות ביותר על חברי קהילת הלהט"ב, על אזרחי ישראל הערבים; אמירות כל כך קשות שבהחלט לא מסמלות, לא אור לגויים, בטח לא דרך ארץ ובוודאי לא את הבסיס שעליו היהדות הפתוחה, השוויונית, הפלורליסטית צריכה לפעול. אותם אנשים נבחרים על-ידיך, אותם אנשים מקבלים משכורת של כולנו; כולנו משלמים להם את המשכורת שלהם, ולכן התפקיד שלהם הוא גם להיות רבנים של כולנו. וברגע שהם נעמדים ומטילים דופי בקבוצות אוכלוסייה שלמות, באלה שמשלמים את המסים כדי לקיים את תפקידם ולממן את משכורתם, אני חושבת שהם חוטאים לתפקידם. ושוב, לא ביקשתי מהם לפרש שונה את ההלכה; לא ביקשתי מהם לקום בבוקר רפורמים או קונסרבטיבים; אבל לעמוד ולהגיד דברי בלע, עלבונות, הכפשות והכללות כלפי אוכלוסיות במדינת ישראל שאותן הם באים לשרת, והם נבחרו כדי לשרת אותן שירותי דת – הרי הם לא רבנים פרטיים; הם לא יושבים עם קהילת חסידיהם באיזו שכונה בבני-ברק או בירושלים ויכולים לחנך את האוכלוסייה שלהם כפי רצונם. אנחנו מדברים פה על רבני ערים שנבחרים, שממומנים מכספי ציבור, מהמסים של כולנו, ומרשים לעצמם להשמיץ, להכפיש ואפילו להסית נגד קבוצות שלמות באוכלוסייה. אני חושבת שזה לפתחך. אני חושבת שכמו שנאמר, "דרך ארץ קדמה לתורה". זה חלק מהעניין. בסופו של דבר בוחנים אותנו על בין אדם לחברו יותר מאשר על בין אדם למקום, וגם אתה יודע את זה. בסופו של דבר ביום כיפור, קודם כול, לפני שאתה הולך לבקש סליחה מאלוהים ולעשות שלום עם בית-דין של מעלה, אתה קודם כול צריך לבקש מחבריך. אני חושבת שבאמירות הקיצוניות האלה, המסיתות, המתלהמות, הם לא תורמים לשלום ולאחווה, אלא להפך. אני חושבת שגם בריב הזה עם הרפורמים והקונסרבטיבים – ואני לא באה לשכנע אותך על הרפורמים והקונסרבטיבים, ואתה לא תשכנע אותי שהם לא יהודים, שהם נוצרים, וכל האמירות ששמעתי אותך אומר. בסופו של דבר, מדינה שמחליטה לממן שירותי דת – ועם כל זה שאני בעד הפרדת דת ומדינה, והמפלגה שלי – זה המצע שלנו; אנחנו מאמינים, למשל, שצריך נישואים וגירושים אזרחיים, וכל אחד יבחר את הטקס הדתי. דרך אגב, אני מאמינה שככל שיהיו נישואים וגירושים אזרחיים הרבה יותר זוגות יבחרו להתחתן בטקס דתי. אני תמיד נותנת את הדוגמה של יום כיפור. אין חוק ביום כיפור לא לנסוע ולא לפתוח מקומות וכדומה, ועובדה ששומרים על יום כיפור, יותר מאשר שומרים, כמובן, בשבת. לכן אני מאמינה שגם אם אתה לא מקבל את הדרך של הרפורמים, וגם אם אתה לא מקבל את הדרך של הקונסרבטיבים – זה לא על-פי עמדתי, אבל בסופו של דבר אם הוחלט שמדינת ישראל צריכה לממן שירותי דת – ואני חושבת שהיא צריכה לממן; היא צריכה לממן בתי-כנסת ומקוואות בדיוק כמו שהיא צריכה לממן תיאטראות ואצטדיונים לכדורגל וכדומה – היא צריכה לממן שירותי תרבות ושירותי דת. אבל מהרגע שהיא מממנת אותם היא צריכה לממן אותם בשוויון לכל הדתות ולכל הזרמים בדתות. היא לא יכולה להגיד, כמו שהיא תבוא לאסלאם ותגיד: אני מממן א' ולא מממן ב', זרם כזה ולא זרם אחר – אותו דבר ביהדות. אני מבינה את המאבק התרבותי, ואני מבינה את המאבק הדתי ברפורמים ובקונסרבטיבים. לגיטימי שיהיו לך העמדות שלך. אני לא אשכנע אותך לשנות את עמדתך כמו שאתה לא תשכנע אותי לחשוב אחרת. אבל לא לגיטימי לכפות על כל אזרחיות ואזרחי ישראל לממן שירותי דת כאשר נמנע מהם לקבל שירותי דת. על כך אנחנו מתרעמות. כשאנחנו מתרעמות על התפילה בכותל זה לא כי אנחנו רוצות לעשות דווקא ופרובוקציה ואצבע בעין וכדומה. אנחנו מתייחסות לכותל כאתר דתי אבל גם לאומי. וכשאני רואה שיש טקס בחנוכה שראש הממשלה מגיע לרב הכותל ומדליקים נרות, ואפילו שרה וחברת כנסת לא יכולה להדליק נרות ולהיות חלק מהדלקת הנרות, אלא היא צריכה להיות ביציע מרוחק כלשהו, לי יש בעיה עם זה, לא רק כי הטקס הדתי מדיר אותה, אלא כי הטקס הלאומי מדיר אותה. כי בלאום אתה מדיר אותי ברגע שאתה מדיר אותי מהדת. פה הבעיה, הערבוב הזה. אני לא אבוא לבית-כנסת לא בירושלים, לא בבני-ברק, לא בירוחם, לא ברעננה, ואדרוש בבית-כנסת אורתודוקסי לשבת עם בני המשפחה שלי יחד בלי הפרדה. אבל באתר לאומי שממומן על-ידי המדינה, שבו יש טקסים ממלכתיים, לא ייתכן לייצר את ההפרדה הזאת. פה הטענה שלנו. אותו דבר עם העניין של המקוואות. אם מדינת ישראל מקימה מקוואות לשירות כל הציבור, אין סיבה שכל הציבור לא יוכל להשתמש על-פי אמונתו ודרכו. דרך אגב, יכול להיות שאם כך זה היה, הרבה יותר נשים חילוניות היו מגיעות למקוואות. אני טוענת לאורך כל הדרך, ואתה יודע את עמדתי, שאתם מרחיקים אותנו מהיהדות. זה באמת כואב לי. אני אומרת לך את זה מכל הלב. אני לא אומרת את זה כאמירה פופוליסטית, ואתה מכיר אותי. היהדות יקרה לי. אם הייתה לי אפשרות ללכת ביום שישי לבית-כנסת שבו אני יכולה לשבת עם כל המשפחה שלי, יש סיכוי הרבה יותר גבוה שהייתי הולכת מאשר היום. היום אין סיכוי שבעירי פתח-תקווה אני אוכל ללכת לבית-כנסת שבו אני לא אמצא את עצמי מרוחקת ממשפחתי ולא יושבת עם ילדי. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> סליחה? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> תבואי לעיר שלי. <מיכל רוזין (מרצ):> אני אבוא לעיר שלך. אתה רואה – אתה גורם לי לנסוע בשבת, אתה גורם לי להתרחק מהעיר שלי. כל הרעיון של בתי-כנסת זה שזה יהיה בשכונה שלי, עם החברים שלי, עם הקהילה שלי. נכון? זה היתרון של היהדות בכלל – משפחה, קהילה, חברה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – – פנסיון מלא. <מיכל רוזין (מרצ):> אה, פנסיון מלא? לא, לא. תודה. <אילן גילאון (מרצ):> אתה מציע לה, גפני הציע לעיסאווי – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> נסה ותראה. טועמיה חיים זכו. <אילן גילאון (מרצ):> אני כל יום מנסה. <מיכל רוזין (מרצ):> תקשיב, אני לא חושבת שיש פה מישהו אחד בכנסת, כולל החרדים, שעשה "טישים" בצפת בלילה לבד עם חסידות חב"ד – זאת אני. יש לי עוד כמה חוויות, לא הכול אני אחשוף עכשיו, אבל תאמין לי שלא הרבה במליאת הכנסת עשו את זה. לכן אני אומרת לך – ההרחקה הזאת של הציבור החילוני מהיהדות, שבמידה מסוימת היא נוחה לכם כי זה "תינוק שנשבה"; כי 70% מגדירים את עצמם מסורתיים כי הם לא ייאבקו בך על רפורמים וקונסרבטיבים. הם בכלל לא ייאבקו אתך כל מיני עניינים שכופים עליהם, מכיוון שהם התרגלו לזה. אנחנו התרגלנו 68 שנים שככה זה – מי שמחליט בענייני דת זה האורתודוקסיה הדתית, ולכן נקבל את מה שהיא אומרת, כי זאת היהדות. אני חושבת שהטעות היא שאתם מאבדים אותנו. אתם מאבדים את החברה הישראלית; אתם מאבדים את החברה שהייתה רוצה להיות מקורבת ליהדות. לכן אתם לא באמת מלמדים בבתי-ספר ממלכתיים יהדות. מלמדים תנ"ך, קצת חגי ישראל. אתם לא באמת מלמדים יהדות. פעם עוד היו מלמדים תלמוד, משנה. בימי עוד לימדו את הדברים האלה; היום כלום. אתם לא מלמדים. למה? כי אתם רוצים אותנו בורים ובורות, לא מבינים כלום, להשאיר לכם את ענייני הדת. אתם מרחיקים אותנו מהיהדות. בסוף מי שישפוט אתכם זה, כנראה, בית-דין למעלה. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת איתן כבל – מוותר. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תודה. אדוני השר – – – <היו"ר חמד עמאר:> אתה לא חייב עשר דקות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, בסדר, אני אשתכנע קודם. אז מי הפעם הקורבן? אני לא יודע אם זו יוזמה של שר הדתות, אולי של אחד מחברי הכנסת האחרים בסיעות החרדיות – את מי נגרש הפעם? את מי נפלה הפעם? פעם אחת זה השמאלנים, פעם אחת זה הערבים, פעם אחת זה קציני צה"ל, עכשיו זה הרפורמים והקונסרבטיבים, ומעניין מי הקורבן הבא. איך זה הולך לעבוד? הולך לבוא בחור למקווה, ומה ישאלו אותי, אדוני שר הדתות: מה הצבעת? הצבעת ש"ס – תיכנס. תגיד, חשבתם על רפורמי שיצביע ש"ס? הוא יכול להיכנס למקווה? איך תמדדו אותם? מה אתם רוצים עוד לעשות בכספי המדינה, שלא עשיתם? את מי אתם עוד רוצים להעיף מליהנות? איזה אפליות אנחנו רוצים לעשות? אם מדברים על מקוואות, אני אומר את האמת, אדוני שר הדתות, הייתי דואג שגברים לא ייכנסו כשנשים טובלות. אותם הייתי מרחיק ראשון. אתה שומע את הביזיון הזה? כשאני אומר לך ש-95% ממצביעי ש"ס לא יודעים שכשאישה טובלת לגיור יש בתוך המקווה שלושה גברים. בציונות הדתית כבר בדקתי את זה; הזדעזעו. למה בזה אתם לא מטפלים? אין סוטים בקרב רבנים? לא הסגירו ביום שישי איזה רב ידוע, לממשלת ישראל, למדינת ישראל? אז מה תגידו, שהאישה עטופה בשק והיא לא מגרה? למה בזה אתם לא מטפלים? איך להרחיק חצי מהעם היהודי, לפחות, ממדינת ישראל? אחרי זה יכול לעמוד ראש הממשלה פה ולדבר על הישגים ועל התחושות שלו ועל ההסכמה שלו, כשיהדות ארצות-הברית מתרחקת – חברת הכנסת ציפי לבני שמעה את זה הבוקר. בזה הוא הודה רק אחרי שאלה חוזרת, הוא לא אמר את זה ישר. <עליזה לביא (יש עתיד):> הוא אמר שזה – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אבל למה הוא לא אמר? <עליזה לביא (יש עתיד):> הוא אמר שזה לא קשור – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> נכון, זה לא קשור לאיך אנחנו מתייחסים לרפורמים ולקונסרבטיבים. זה לא קשור לזה שרוב העם היהודי יושב בארצות-הברית, כי מה כנסת ישראל, יש לה לעשות – להתעסק שמא מישהו יתגייר בארץ בדרך רפורמית, והרי אתם יודעים שאין הרבה כאלה, לשמחתכם, לצערכם, לא משנה מה, ואז, מה שהכנסת הזאת מתעסקת – איך להעביר, לפני שנסגר המושב – שגם הם לא יוכלו לטבול. אני אומר לכם, אני אומר לנו, במקום לדון איך להרחיק, אולי נדון איך לקרב; במקום להפוך את המקווה לסלע מחלוקת, אולי נהפוך אותו לדבר מקרב. הציבור היהודי במדינת ישראל, לא הרפורמי, לא הקונסרבטיבי, מאסה נפשו; הלוואי שהייתה מואסת נפשו רק בפוליטיקאים הדתיים, הלוואי שהייתה מואסת נפשו רק ברבנים, אבל מה הבעיה? שהם חושבים שהפוליטיקה הדתית והרבנים שהם חווים – לא כולם, כמובן, ובלי הכללות, אבל – הם אלה שמייצגים את היהדות. אני באמת חושב שאם חפצי חיים אנחנו, בהיבט של זהותה היהודית של מדינת ישראל, בואו נהפוך – במקום להשקיע ימים ולילות איך הבית היהודי יסתדר, איך לא מרחיקים את המצביעים שלו, רק את הרפורמים והקונסרבטיבים – הרי זה התחיל מזה שגם רצינו ללוות בחוק טובלות שבאות למקווה בבלניות; הרי היום חלקן הולכות עם חברות וחלקן לא הולכות עם ליווי בכלל. אז למה עשינו את המקווה? אני לא אנצל את הזמן שלי, כמו שביקשת, ואני יודע שלמדת לימודי יהדות בבר-אילן – את זה אני בטוח שלא לימדו אותך, כי לא רק אותך לא לימדו, גם אותי לא לימדו, ולמדתי כנראה כמה שנים יותר. לא לימדו אותי, לא שיערתי, לא האמנתי, שכשאישה טובלת נכנסים גברים. אני קורא פה לעמיתי חברי הכנסת, אלה יש להם כוח – אנחנו אופוזיציה, אנחנו חלשים – אלה שיכולים לחוקק חוקים: תניחו בצד קצת את החשש שמא, שמא, שמא יבואו רפורמים וקונסרבטיבים לטבול, ותתעסקו עם מי שכבר טובל היום. אולי החוק הראשון שצריך להעביר פה, שלמקווה לשם טבילה ייכנסו רק בני אותו מין יחד. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בעיני הדיון הזה הוא עצוב, קודם כול בשל העובדה שחברי הכנסת, של הקואליציה, ברובם, גם של המפלגות החרדיות, אפילו לא טורחים להיות כאן, חוץ משר הדתות כמובן, שיושב כאן, בטח כי זו המשמרת שלו כאן. אבל באמת, לא טורחים לשבת, לא טורחים לשמוע את חברי הכנסת, לא טורחים לפתוח קצת אוזניים, אולי לפתוח את הראש וקצת לדעת, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שכמו שאמרו פה קודם, אין להם מונופול על היהדות. אין להם מונופול על אלוהים, אין להם מונופול על היהדות; אני לא פחות יהודי מהם, מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, לא פחות חשובה לי מאשר להם, וההפך; הרעיונות האלה, ההמצאה הזאת, הסטרט-אפ הזה, שנולד עכשיו, שהדרך הטובה לפתור כאן בעיות – שכל אחד יעשה לו בית-כנסת, שכל אחד יעשה לו את המקווה שלו. לא רוצים להתערבב. לא עם אחד אנחנו. לא רוצים להתערבב. מה אכפת לנו, מה, נתחיל להתעסק עכשיו עם הזרמים – הרפורמים? האורתודוקסים? מצאנו פתרון: נקים מקווה שהוא יהיה המקווה לרפורמים, לקונסרבטיבים, ואנחנו נהיה במקווה שלנו, ונגן עליו, ונסגור את שעריו, ולא ניתן לאף אחד להיכנס, אלא אם כן הוא נראה בדיוק בדיוק כמונו. זאת היהדות? זאת היהדות? הרי אין יותר שבטיות מהדבר הזה. בשביל מה עמלנו, טרחנו ובאנו מכל קצוות העולם להקים כאן מדינה יהודית, בית לעם היהודי? למה? כדי שכל אחד יעשה לו כאן בית-כנסת? כדי שכל אחד יתפוס את הפינה שלו לבד? בלי קשר? מי? מי קובע? אני רוצה לדעת מי קובע מי יהודי יותר ומי יהודי פחות; מי קובע את זה? מי יש לו העוז והאומץ לבוא ולהגיד: אנחנו אומרים לך שאתה פחות יהודי ממני – מי? אז אני אגיד לכם מי. כאלה שלצערי מחזיקים היום קואליציה, ממשלה, שבראשה עומד ראש ממשלה שמניסיון אנחנו יודעים שהוא מוכן למכור כאן כל פיסת חלקה טובה כדי להישאר עוד חודש ראש הממשלה. אבל אתה יודע מה, שר הדתות, אני רוצה לומר לך משהו. מדהים איך אתם שוכחים כל כך מהר. תזכרו מה אותו ראש ממשלה עשה לכם רק לפני שנה וכמה חודשים – הושיב אותך באופוזיציה. לא ספר אתכם בכלל, כי היה לו נוח לעשות קואליציה עם אחרים. אז עכשיו הוא עושה קואליציה אתכם, והנה עכשיו אתם משיגים כל מה שאתם רוצים. נראה שהשמש זורחת, ונראה שהאוויר, ככה, מכה בתלתליך, אדוני השר – אבל זה גם יכול להיגמר. זה יכול להיגמר, כי פתאום יום אחד אותו ראש ממשלה, שהוא נורא נדיב אליך, אדוני, עכשיו, יהיה פחות נדיב, כי תהיה לו הצעה יותר טובה. אבל הדבר הזה, בסוף, עם כל הכבוד לפוליטיקה – והפוליטיקה, זה בסדר, זה חלק מהדמוקרטיה, אני מקבל את זה, אני מבין את זה, אני גם לא מאלה שחושבים שלא צריך לדעת לחיות יחד עם הציבור החרדי ולאפשר לו לחיות את חייו – אבל בצורה הרמונית, ובצורה שמשתלבת בחברה. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק עצובה, כי היא שוב מפרידה, היא שוב עושה הבדל בין יהודי ליהודי, והיא פוגעת קשות – פוגעת קשות, חברי חברי הכנסת, ביחסים בינינו לבין יהדות ארצות-הברית ויהדות העולם בכלל. את הסכנה הזאת אי-אפשר למסמס, ואסור בהחלט לקחת כמובן מאליו. אני מצטער מאוד, אדוני, שהיום, בכוח הרוב של הקואליציה, הצעת חוק מפלגת וקשה הולכת לעבור. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת ציפי לבני. עד עשר דקות. בבקשה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> כן, אמרת עשר דקות, ומה שיש לי לומר הוא מאוד קצר. <היו"ר חמד עמאר:> עד עשר דקות, את לא חייבת. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> תודה. זה בעיקר יום עצוב, וזאת בעיקר הצעת החלטה וחקיקה עצובה, מהמון סיבות, ומבחינתי כל הסיבות משולבות. הסיבה הראשונה היא שלראשונה במדינת ישראל אפליה מעוגנת בחוק. היא מעוגנת בחוק, כי בג"ץ קבע את המובן מאליו – בית-המשפט קבע את המובן מאליו, שמדינת ישראל, מוסדותיה הרשמיים לא יכולים להפלות. לכן זכות הכניסה למקוואות יכולה להיות למי שרוצה, גם אם, רחמנא ליצלן, מדובר בגיור שאיננו מוכר על-ידי מדינת ישראל באופן רשמי; זה עניין שצריך לדון בו ולתקן גם אותו. עכשיו, לא מבקשים שכתוצאה מהטבילה הזאת הגיור יוכר. לא הגענו למקום הזה. אף אחד לא רוצה להכריח הכרה בגיור הזה; בסך הכול רק שייפתחו שערי המקווה, שאותה אישה שרוצה לחבור ולהצטרף לעם היהודי, ועשתה את זה בדרך שאיננה מקובלת על המוסדות האורתודוקסיים הרשמיים במדינת ישראל, לא יהיה מישהו עם המפתח שיפתח לה את הדלת, כי הדלת נעולה בפניה. ונכון למחר, לא תהיה לה דלת אחרת, במדינת ישראל, שתיפתח בפניה ושם היא תוכל לטבול. כן, אמורים לקום עוד מקוואות, אבל זה כבר תלוי ברצונה הטוב של הממשלה, ובדרך כלל, כשזה מגיע לרפורמים ולקונסרבטיבים, הממשלה לא רוצה. אז נועלים דלת אחת, לא פותחים דלת אחרת – זה מה שמדינת ישראל עושה בכל מה שקשור לגיור, וזה החלק העצוב. הרי אנחנו מדברים כאן כל הזמן מעל הדוכן – אנחנו רוצים בחו"ל ואומרים – אנחנו דורשים מאחרים להכיר בישראל כמדינת העם היהודי. אנחנו אלה שטוענים, ואני רצה ואומרת בכל מקום: יהדות זה לא דת, יהדות זה עם. זה חלק שקשור להיסטוריה, לערכים, לתרבות. כן, גם דת, אבל זה לא הדבר הבלעדי שמאחד אותנו. הזכות של ישראל למדינה נולדה מתוך זה שאנחנו עם, כי אנשים בני דתות שונות יכולים לחיות בכל מקום בעולם, אבל העם היהודי זכאי למדינה כי הוא עם. אבל כאן, לצערי, בתוך מדינת ישראל – הריבונית, אחרי שכבר הוקמה, המונופול על יהדותה של מדינת ישראל ניתן למפלגות החרדיות. ולמה זה מצער אותי? זה מצער אותי כי בתוך כל הקשיים שקיימים בין השבטים השונים שחיים בחברה הישראלית – והיום עוד יגיע חוק לביטול לימודי הליבה, אירוע קשה בעיני, גם מסוג אחר, גם לחרדים ולכולם – ואנחנו רוצים לחיות יחד. ואמרו כאן דוברים לפני: אנחנו רוצים להיות חלק, ואתם דוחים לא רק את הרפורמים שרוצים לבוא בשערי הגיור, אתם דוחים אותנו – אתם גורמים לדור הצעיר לחוש מנותק מהיהדות. אני זוכרת, הרב גפני, לפני הרבה שנים, כשהגעתי לכנסת, בשנת 1999, את השיחה הזאת בינינו, על השאלה איך אנחנו יוצרים את אותה חוקה שמאחדת וקובעת משהו – שכולם יוכלו לחיות תחת אותה קורת גג. אבל צודק גם חבר הכנסת יואל חסון; ההשלכות של זה הן לא רק מה שקורה כאן. אני מסתכלת על הדור השלישי בקהילות היהודיות בחו"ל. הסבא בכה מהתרגשות ושמחה כשהוקמה מדינת ישראל, הנס הזה במזרח התיכון. הילדים שלו לא נשמו, מרוב חרדה, כשמדינת ישראל הותקפה, במלחמת ששת הימים, במלחמת יום כיפור. והנכדים שלהם מסתכלים על מדינת ישראל ואומרים: מה זה? הם רואים את המנהיגים שלה, אותנו, אומרים: ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, והיא מדינת העם היהודי; והם אומרים: אנחנו חלק מהעם היהודי, אבל טורקים לנו את הדלת בפנים, וזה לא רק הדלת של המקווה, כמו שאמרתי קודם. אנחנו שולחים אותם להגן עלינו בקמפוסים. נשבר לי הלב כשאומרת לי בחורה צעירה יהודייה: אני אדם ליברלי, אני מחוברת למדינת ישראל, אבל אני מפסיקה להבין מה קורה כאן. אנחנו דורשים מהם – העסקה בינינו לבינם היא: אתם תגנו, לא משנה מה יהיה, לא משנה ההחלטות שאנחנו מקבלים, תתרמו לאיפא"ק, תרוצו ותתקפו את כל מי שמבקר את מדינת ישראל. Stand with us, נעמוד יחד. אבל בסוף, לא רק שאנחנו לא נותנים להם כלים להסביר מהי מדינת ישראל לאחרים, אנחנו מונעים מהם את התחושה שאנחנו יחד. הרי בסוף, היהדות היא לא רק מה שמלמדים, ולא מה שהרבנים אומרים, אלא היהדות היא מה שמרגישים, ואתם לא מאפשרים לציבור כל כך גדול, במדינת ישראל ומחוץ לה, להרגיש שייך. היהדות היא ממש לא רק הקביעות של המונופול הדתי-פוליטי במדינת ישראל. ואתם יודעים מה? היהדות היא גם לא האמירות הבלתי-מתקבלות על הדעת של הרב לוינשטיין, ולא האמירות של הרב הצבאי הראשי, ולא כל הטקסטים האלה שהופכים את היהדות למנוכרת, לזרה, לקיצונית, לשונאת. זאת לא היהדות של רבים שיושבים כאן והולכים להתנגד היום לחוק הזה – לא כי הם נגד חרדים. כשאני הולכת לבית-כנסת, אני הולכת לבית-הכנסת האורתודוקסי שלי. אבל אל תסגרו את הדלת בפני אחרים; זאת סגירת דלת לא רק לשערי המקווה, אלא לחיבור בין מדינת ישראל ליהודי התפוצות, ובמובנים רבים גם לחיבור בינינו. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי. <משה גפני (יהדות התורה):> תזכרי שהדלת לא נסגרת בפני אף אחד ובפני אף אחת. אפשר להגיד מה שרוצים, אבל החוק לא אומר את זה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אתה יודע שסגרת אותה. <משה גפני (יהדות התורה):> אמרתי לעיסאווי פריג' שהוא יכול לבוא לטבול. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. בואו נאפשר לחברת הכנסת מרב מיכאלי לדבר. תודה. <קריאה:> – – – זה הפך להיות – – – <משה גפני (יהדות התורה):> דברו, דברו, בסדר, מה שאתם רוצים. בחוק זה לא כתוב. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת משה גפני. בבקשה, יש לך עד עשר דקות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ראה – אני אפתח בווידוי – – <יהודה גליק (הליכוד):> וידוי? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> וידוי. <יהודה גליק (הליכוד):> וואי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – אני לא הולכת למקווה. <יהודה גליק (הליכוד):> עכשיו הפלת אותנו לגמרי. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל אני אומר לך שהמשיח בדרך, שגם את, וגם זהבה גלאון, מדברות – המשיח בדרך – – – על זה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <קריאה:> אתה הבאת את המשיח? <משה גפני (יהדות התורה):> כל יום מביאים את המשיח, אתם ליד החמור שלו. באמת התקדמות גדולה. <קריאה:> אם כך – – – <יהודה גליק (הליכוד):> אני מצטער – – – כואב לי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> חבר הכנסת גליק, כואב לך שאני לא טובלת במקווה? <יהודה גליק (הליכוד):> כן. <היו"ר חמד עמאר:> תודה לך, חבר הכנסת גליק. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה נוגע ללבי. <היו"ר חמד עמאר:> יש לך חמש דקות אחרי חברת הכנסת מרב מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> חבר הכנסת גפני, כשם שאדוני לא מגביל את עצמו בכנסת הזאת לעיסוק בענייני הלכה – נכון? ואתה עוסק גם בדברים שאתה באופן אישי אולי לא עושה אותם, אולי לא משתמש בהם – נכון? אתה, למשל, לא ניצול השואה, ובכל זאת אתה מתעסק בעניינים של מה מגיע לניצולות וניצולי השואה. <משה גפני (יהדות התורה):> בניצולי השואה הממשלה מתעסקת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני לא חקלאי, למשל, ובכל זאת מתעסק ברגולציה – – <משה גפני (יהדות התורה):> נכון מאוד מאוד. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – ובתנאים של חקלאיות וחקלאים. ולכן, אף שאינני טובלת במקווה – – <משה גפני (יהדות התורה):> אין לי טענות, רק תגידו אמת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – לא צריך להתרגש מזה שגם אנחנו – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אני בעד. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – מוצאות לנכון לדבר – – <משה גפני (יהדות התורה):> בעד, מצוין. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – זה לא עניין של לדבר – לא עניין של לדבר. <משה גפני (יהדות התורה):> רק אמת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, מדברות אמת. <משה גפני (יהדות התורה):> רק אמת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא רק לדבר, אלא שאנחנו חושבות שיש לנו אותה – לא רק זכות, אלא חובה, חבר הכנסת גפני – – <משה גפני (יהדות התורה):> להגיד אמת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – יש לנו חובה להיות מעורבות במה המדינה שלנו, שבה אנחנו לא רק אזרחיות, אלא אנחנו מחוקקות ומחוקקים – מה המדינה שלנו מאפשרת ליהודיות וליהודים בתחומיה. והאמת – חבר הכנסת גפני, חבל מאוד שהפסקת להקשיב לי. בהתחלה צעקת עלי, צעקת עלי, צעקת עלי, ואז הפסקת להקשיב. אני כבר לא מדברת על חוסר הנימוס. <משה גפני (יהדות התורה):> אני אתךְ. אני אשם, הוא אשם. <יהודה גליק (הליכוד):> אני אשם. <משה גפני (יהדות התורה):> יהודה גליק אשם – – – <קריאה:> סליחה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני לא אכנס לכם למריבה מי אשם. תהיו שניכם אשמים, הכול בכיף. אגב, אתם אשמים. <יהודה גליק (הליכוד):> מה אני אשם? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> משום, אדוני מר גפני, שההלכה – לוחות הברית, הם לא ניתנו לך, ואפילו לא למר ליצמן – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> למשה אחר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – וגם לא למר גליק. הם ניתנו לכולנו; גם לי. אפילו שאני לא טובלת במקווה, ניתנו גם לי. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – נשברו בסוף. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> וההלכה הזאת היא גם שלי, וגם של כולנו, בדיוק באותה מידה. ולכולנו יש זכות לפרש אותה – בדיוק כמו שאתם מפרשים אותה. ובדיוק כמו שאתה יכולת, על חוק הובלת נפטרים שלי, לעשות סצנה, ולהגיד: כתוב שם שיהיה חילול שבת, אפילו שלא היה כתוב שם חילול שבת, אני יכולה להגיד לך – בחוק הזה כתוב: תיסגר הדלת למקווה, כשאתה יכול להגיד שלא נסגר המקווה, כי זה עניין של פרשנות, ואת אותה פרשנות, שאנחנו חלוקים וחלוקות בה, לגבי ההלכה, אנחנו חלוקות וחלוקים בה לגבי החוק. עכשיו, אני חייבת להגיד לכם, חברי וחברותי, בסוף בסוף יש דבר נורא בסיסי: מדינת ישראל, ייעודה הוא להיות מדינת הלאום, המקלט הבטוח, באמת, גן-עדן לכל היהודיות והיהודים בעולם. איך היא יכולה למלא את הייעוד הזה שלה כשהיא עצמה לא מכירה בחצי מהעם היהודי היום? איך מדינת ישראל יכולה להיות המקום הבטוח לכל העם היהודי, כשלחצי מהעם היהודי אין מקום במדינה הזאת? איך מדינת ישראל יכולה להיות מקום בטוח, כשבאמת היא פוגעת באופן אקטיבי בכל כך הרבה יהודיות ויהודים, שמהר מאוד לא רק לא יוכלו להתחתן כאן, לא רק לא יוכלו להיכנס או לא להיכנס למקווה, לא רק לא יוכלו להתגייר כאן – לא יוכלו לבוא הנה בקצב הזה. זה הדבר הכי גם הזוי, אבל גם דפוק וכואב, שהמדינה היחידה בעולם שלא מכירה בכל סוגי היהודיות והיהודים היא מדינת הלאום של העם היהודי. החוק הזה הוא אחד הביטויים לזה. החוק הזה הוא אחד הדרכים להדיר, לעשות גטאות-גטאות, גדרות-גדרות, להפריד – להפריד ולעשות תוויות: זה כשר, זה לא כשר; זה מקובל, זה לא מקובל; זה נכנס, זה נשאר בחוץ; זאת נכנסת, זאת נשארת בחוץ. תראה, מר גפני, אתה חי במדינת ישראל. בדברים מסוימים אתה חי לפי חוקי ההלכה, אבל בדברים אחרים אתה חי לפי חוקי מדינת ישראל. למשל, דיני ממונות – אתה לא מתנהל לפי הדינים מהגמרא והמשנה וההלכה, אתה מתנהל לפי חוקי מדינת ישראל, לפי כל הרגולציות האלה, כי זה – התאמתם את זה, עשיתם את הפרשנות המתבקשת, שאפשרה לכולנו – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> למה את אומרת את זה? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כי אני יודעת מה אני אומרת. <משה גפני (יהדות התורה):> יש דברים כאלה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כי יש דברים שמצאנו לנכון – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, יש דברים שבהלכה כתוב – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> יש דברים שמצאנו לנכון – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – או יותר נכון אתם מצאתם לנכון – להתאים את ההלכה ליום-יום. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> את פשוט טועה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל יש דברים שלא מצאתם לנכון. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> את פשוט טועה. <משה גפני (יהדות התורה):> את פשוט טועה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כל מה שקשה – אגב, המקווה הוא דוגמה מאוד טובה, ולא רק בענייני גיור, גם בכלל בענייני נידה – ענייני נידה, ענייני נשים – איפה אנחנו ואיפה מה שכתוב בגמרא, והפער שביניהם, שלא מצאתם לנכון לגשר עליו. כל מה שאפשר היה לפתור בענייני יין, למשל, בענייני מקווה לא היה אפשר לפתור. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> די, איזה שטויות את מדברת, חבל על הזמן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לכבוד הוא לי, מר ליצמן, שאתה אומר עלי שאני מדברת שטויות – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שטויות חבל על הזמן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – לכבוד הוא לי שאני גורמת לך לצאת מאזור הנוחות שלך, אבל העובדות הן העובדות. וזה שאתם חושבים שאתם יכולים לשבת בעמדת בעל-הבית – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שטויות, חוץ מאשר את מדברת – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה שאתם חושבים שאתם יכולים להמשיך לשבת בעמדת בעל-הבית, ולהחליט למי אנחנו נסכים לתת להיכנס לעולם היהודי, באילו תנאים, ולמי לא – זה לא יחזיק עוד הרבה זמן. עכשיו, אני אומרת את זה רק כי אני באמת – אתה יודע, מר גפני, שאתה ואני אחים – אחיות, שלא לומר, במקרה הספציפי שלנו. <משה גפני (יהדות התורה):> עם כל הכבוד, אנחנו לא אחים ולא אחיות, אנחנו מקסימום אח ואחות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מקסימום אח ואחות, אבל ברמת אחיוּת, באמת. ברמת אחיוּת, אנחנו; רואות כל כך הרבה דברים עין בעין. יש בינינו, באמת, הערכה הדדית. יש בינינו קשר של כבוד הדדי. ולכן אני אומרת לך, מהמקום הזה, של הכבוד ההדדי, הגיע הזמן להניח; הגיע הזמן לעשות מקום לכולנו, לכולם, כי חבל שזה יקרה לא טוב. עדיף שזה יקרה בטוב. ואתה, יש לך מפתח, אתה יכול לתרום לזה. חבל ללכת הפוך. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת יהודה גליק. יש לך עד חמש דקות. <משה גפני (יהדות התורה):> מתון, מתון, יהודה. <יהודה גליק (הליכוד):> אני רק מתון. <היו"ר חמד עמאר:> הוא רק מתון. יש לו עד חמש דקות. הוא לא חייב. <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה? מה? החוק הזה לא סותר כלום. <קריאה:> אז למה עשית אותו? <משה גפני (יהדות התורה):> כי זה מה שהיה צריך לעשות. <עליזה לביא (יש עתיד):> ממש לא. אתה לא יודע איזה כוח נתת – – – <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני, חברים, קשה לי לדבר כשיש רעש. תודה. אדוני היושב-ראש חבר הכנסת חמד עמאר, חברי חברי הכנסת היקרים והמתוקים מן הקואליציה ומן האופוזיציה, חברי וחברותי חברי הכנסת – הנה, מרב, זה בסדר. האמת היא שאני יושב ותוהה, פעם אחר פעם עוקב אחרי גלגולי החוק הזה, וסהדי במרומים, לא מצליח להבין. לא מצליח להבין. בקושי אנחנו מסתדרים עם זה שיש לנו בית-כנסת אשכנזי, בית-כנסת ספרדי, בית-כנסת תימני, בתי-קברות – למה גם במקוואות, שזה הדבר היחיד שמשתף את כולנו, גם פה אנחנו נצטרך לעשות מקוואות לאלה, מקוואות לאלה ומקוואות לאלה? <משה גפני (יהדות התורה):> – – – לכולם יהיו מקוואות. <יהודה גליק (הליכוד):> כבוד חבר הכנסת גפני, תן לי, אני מבטיח לך. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אתה הולך אחרי המניפולציה הזאת. המקווה זה לכולם. <יהודה גליק (הליכוד):> אתה מוכן להקשיב? אז אני מסביר מה אני מתכוון. תודה. אדוני, חברי חברי הכנסת, למה אנחנו צריכים? מה מפריע לך, חבר הכנסת גפני, שאישה רפורמית טובלת במקווה? הרי היא לא עשתה לך – היא לא מפריעה לך לטבול. <משה גפני (יהדות התורה):> לא מפריע לי. <יהודה גליק (הליכוד):> כן מפריע, כי אתה רוצה שמועצה דתית תמנע ממי שהם רוצים, באופן שרירותי. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אתה שאלת שאלה שהיא לא נכונה. <יהודה גליק (הליכוד):> בסדר, תסביר אחר כך. <משה גפני (יהדות התורה):> אני אסביר. <היו"ר חמד עמאר:> יש לך חמש דקות להסביר את זה. <יהודה גליק (הליכוד):> ידידי, אנחנו נמצאים עכשיו בימי בין המצרים. למה לנו הפילוג הזה? מי צריך אותו? מי? תגיד לי, ריבונו של עולם, מי צריך אותו? אני מציע לך, הרב גפני, תבוא ותגיד שאתה מושך את החוק. עכשיו אני רוצה להסביר. בדברי ההסבר של החוק הזה היה כתוב – היה כתוב; לא רק שהיה כתוב, אלא יושב-ראש הקואליציה חברי חבר הכנסת דוד ביטן סיפר, וחבר הכנסת דוד אמסלם, יושב-ראש הוועדה, סיפר: יש הסכמה עם הסוכנות היהודית, שהם יבנו עוד מקוואות. ככה היה כתוב בדברי ההסבר של החוק שאתה הגשת. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר. טעות, טעות. <יהודה גליק (הליכוד):> ישב לצדי נציג הסוכנות היהודית. שאלתי אותו: מתי אתם בונים את המקוואות? הוא אומר: מה פתאום? אנחנו לא בונים שום מקוואות. אז אני שואל, ריבונו של עולם, זה ישראבלוף? תגיד, על מי אתם עובדים? ביקשתם תשעה חודשים. שאלתי: למה תשעה חודשים? אמרו: ככה זה לוקח לבנות מקווה. אגב, אני לא יודע איך בונים בקצב. אמרתי: תעשו את זה בתוך חודש, תעבירו בתוך חודש. אז שאלתי, ריבונו של עולם – ביקשתי מיושב-ראש הוועדה: תן לנציג הסוכנות לדבר. למה דוד ביטן צריך לדבר בשם איש הסוכנות, אם איש הסוכנות פה? לא, לא נותן לו לדבר. יש פה דוד ביטן, הוא הבטיח שהסוכנות בונה, נציג הסוכנות אומר שזה לא נכון. אז, ריבונו של עולם, בניגוד למה שאמרו, זה לא טובל ושרץ בידו, זה טובל ושקר בידו. איך אפשר לעבוד עלינו, לשקר בפנים? להגיד: יש פה חוק, הוא ייכנס לתוקף אחרי שייבנו עוד מקוואות לרפורמים, כשאומרים לנו – הסוכנות אומרת לנו: אנחנו לא הולכים לבנות. אז כל מה שאני מבקש לשנות, וזה מה שכתבתי בהסתייגות, אל תכתבו תשעה חודשים. תחילו את החוק מייד. ברגע שיש אופציה לכל מי שרוצה לטבול, אף שאני לא מבין למה צריך את זה – החוק הזה כל כך מקפיץ אותי, רציתי לעמוד פה ולצרוח, אבל אז נזכרתי בהפטרה שקראנו השבוע, שכתוב: "לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה". אז אני מקדיש לך עכשיו 30 שניות של קול דממה דקה, שכולו תחנונים בשם השם, אנא, תמשכו את החוק הזה, שמפלג אותנו בימי בין המצרים. <משה גפני (יהדות התורה):> למה אתה עולה להר-הבית ומפלג את העם בימי בין המצרים? למה אתה עולה להר-הבית ומפלג את העם? עברה חצי דקה. <יהודה גליק (הליכוד):> חבר הכנסת גפני, אתה יודע שתמיד אני מסיים לפני זמני. אני לא אענה על השאלה שלך, רק דבר אחד: לא חוקקתי חוק לכפות עליך לעלות להר-הבית. למה אתה מחוקק? מה מפריע לך שמישהו עושה משהו? לא כפו עליך דבר. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני – חבר הכנסת משה גפני. <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – מעניין. <קריאה:> יישר כוח. <קריאה:> – – – את המסורתיים. <קריאה:> – – – <קריאה:> יישר כוח. <היו"ר חמד עמאר:> עד חמש דקות. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – – <מיכל רוזין (מרצ):> או, או, עכשיו נבין על מה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – אני זוכר פעמים רבות – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כולם במקווה בנות. תגיד "חברות". <משה גפני (יהדות התורה):> חברות וחברי הכנסת – יא אללה, באמת כבר, מה עוד אני אעשה? – – – <קריאה:> לא הספקנו – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אתם גם כן, אני פוגע בזה שלכם? אנחנו מנסים כבר – אני לא מבין איך העזתם לדבר על זה – אנחנו מנסים כבר עשר שנים שתהיה אפשרות לאדם דתי, שתהיה לו אפשרות לדון בדיני ממונות בהסכמת שני הצדדים בבית-דין רבני. אתם מתנגדים, אתם אומרים לנו איך לחיות. יש לי שורה ארוכה של דברים, אבל נעזוב את העניין הזה. אני מדבר על החוק הנוכחי. חבר הכנסת יהודה גליק, אתה רצית לשמוע אותי. אני לא מתכוון לשתוק, אני מתכוון לדבר. אני מחשיב את האנשים שנמצאים כאן, את חברות וחברי הכנסת, שהם אנשים אינטליגנטים וישמעו את מה שאני אומר. ואני אומר – החוק הזה איננו מפלה בין איש ואישה. כל אדם, בין שהוא יהודי ובין שהוא גוי, בין שהוא שייך לכאן ובין שהוא שייך לשם, רשאי על-פי החוק הזה לבוא ולטבול במקווה. אין רשות לאף אחד לשאול אותו או אותה מה מעמדו, מה מעמדה, למי הם שייכים, למי הם לא שייכים. החוק הזה שם את כולם בשווה. הייתה הפרה של הסטטוס-קוו על-ידי בג"ץ, שנעשה – – <עליזה לביא (יש עתיד):> מה? מה שווה בזה? בוא ונקרא את החוק. <משה גפני (יהדות התורה):> – – מפעולות או אי-פעולות שבג"ץ אמר. <עליזה לביא (יש עתיד):> בוא תעשה לנו קריאה מודרכת. <משה גפני (יהדות התורה):> תנו לי לדבר. עליזה, אני הולך לדבר עלייך עכשיו. אני בשביל זה עליתי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה לא יכול לזלזל בנו, באמת. <משה גפני (יהדות התורה):> ולכן, כל הדיבורים פה, שמדובר על סלקציה ושמדובר על הפליה בין איש ואישה, ולא משנה למי הוא שייך – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז כולם לא מבינים? כולם לא מבינים? <משה גפני (יהדות התורה):> – – אלה אמירות סרק. יתרה מזאת, אני ביקשתי לדבר בגלל מה שעליזה לביא אמרה בוועדה. חברת הכנסת עליזה לביא, לא רק שהיא הפליגה עם הסלקציה, כשאין בחוק הזה אפילו רמז לסלקציה, היא דיברה מבחינתי דברים חמורים, שפעם הייתה סלקציה בעם היהודי. אני, שנלחם על ניצולי השואה לא פחות – אני לא אומר מכל אחד אחר, בוודאי יותר מעליזה לביא – סלקציה? החוק הזה איננו סלקציה. <יהודה גליק (הליכוד):> תסביר מה כן. <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא רוצה להסביר. <עליזה לביא (יש עתיד):> למה אתה לא רוצה? למה אתה לא רוצה? אתה זורה לנו חול בעיניים. <משה גפני (יהדות התורה):> החוק הזה איננו סלקציה. החוק הזה מאפשר – – – <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> חברת הכנסת אורלי לוי, החוק הזה מאפשר לכל אחד – בא בג"ץ ואמר שיש חובה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – אתה הורס את העם היהודי. <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא רוצה לשמוע אותך. את, בשביל הפופוליטיקה שלך – – <עליזה לביא (יש עתיד):> הפופוליטיקה שלי. <משה גפני (יהדות התורה):> – – את הולכת ומשמיצה אותי ומדברת על סלקציה? תתביישי לך. <עליזה לביא (יש עתיד):> אני לא הזכרתי את זה בנאום שלי. <משה גפני (יהדות התורה):> תתביישי, עלי את אומרת סלקציה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אתה מביא את זה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מביא חוק שאין בו שום בעיה. בג"ץ פסק אחרי כמה שנים, הוא אמר: המקווה קיים, והוקם על-ידי המדינה – הוא הוקם בשביל מקווה טהרה. מקווה טהרה זה לא משנה לגבי גבר, לגבי אישה. לא משנה המוצא שלהם, לא משנה הדרך שלהם. כל אחד רשאי, בזמנים שבהם המקווה פתוח – בזמן שזה לגברים – גברים, בזמן שזה לנשים – נשים. בא בג"ץ ואמר שאם רוצים לגייר, חייבת המועצה הדתית – ודרך אגב, המועצה הדתית גם לא חייבת לתת את זה לרשות מרשויות המדינה. היה הסכם של המועצה הדתית בבאר-שבע עם מינהל הגיור הממשלתי. באו הרפורמים ואמרו שהם רוצים גם לעשות את זה. אגב, לרפורמים בארצות-הברית אין אפילו מקווה אחד. אני לא יודע מה נקרא שם ההייררכיה שלהם – הם אומרים שבריכת שחייה זה גם טוב. אין מקווה בארצות-הברית. יש שם 2.5 מיליון רפורמים, פתאום הם צריכים פה את המקווה. צריכים את המקווה? בעיה. כמו שיש גופים פרטיים – חצי מהמקוואות הם מקוואות פרטיים, לא המדינה בנתה אותם. בונים את זה אנשים. יש אנשים שבונים את זה בבית שלהם. מנהלים פה מסע שהוא נורא ואיום; אפשר לנהל את המסע הזה על משהו אחר, לא בחוק הזה. אני ביקשתי – חברי ואני ביקשנו לא להפר את הסטטוס-קוו. המועצה הדתית רשאית – ולא רשאית על הנושא הזה, לא על נושא של טבילה; אין סמכות למועצה הדתית לעצור מישהו או מישהי לטבול במקווה. אין מציאות כזאת. זה החוק. החוק, מה שהוא בא למנוע, ובעצם זה גם מאושר על-ידי היועץ המשפטי לממשלה – למנוע שהרפורמים והקונסרבטיבים יוכלו לקבל את הלגיטימציה הזאת בדלת האחורית. אף אחד – מה שהוא לא רשות מרשויות המדינה, המועצה הדתית רשאית לא לאפשר לו. אם היא לא מאפשרת לגוף פרטי אחד, היא גם לא מאפשרת לגוף פרטי אחר. ולכן, כל המסע הזה, שמתנהל עד כדי – – <היו"ר חמד עמאר:> נא לסכם. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מסיים. – – עד כדי ירידה לשפל שלא היה כדוגמתו בכנסת, להגיד על חבר כנסת – מה שעליזה לביא עשתה – להגיד על חבר כנסת שבעם היהודי הייתה סלקציה, ועכשיו בחוק הזה אני עושה סלקציה. בושה, בושה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <משה גפני (יהדות התורה):> פשוט לא יכול להיות דבר כזה, וזה קרה כאן. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. חבר הכנסת יעקב אשר יסכם. נא לצלצל. <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה אתה רוצה להגיד שגפני לא אמר? <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני רוצה להגיד שאני מכיר את הרב גפני הרבה מאוד שנים – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> גם אנחנו. <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – וגם אתם, ואני בטוח שהוא לא תמים כשהוא שואל ומנסה להסביר בכל כוחו, שיושבים כאן קבוצה של אנשים ומסלפים, ומנסים לעשות מצג שווא כאילו מישהו מפלה מישהו על משהו, כאילו הפסיקו שירות כלשהו שהיה לאזרחים – והפסיקו להם את זה. הרב גפני, אנחנו יודעים שיש כאן במדינת ישראל תהליך, שעובד כבר כמה שנים, שמופעל על-ידי תנועה שקמה בארצות נכר, בארצות-הברית במיוחד, ועשתה שמות, וגרמה להתבוללות דה-פקטו של עם ישראל, ומנסה לטשטש עם שלם מעברו, עם שלם מהמסורת שלו, ומנסה להפוך את ההלכה שקיבלנו כולנו במעמד הר-סיני – להפוך אותה לחוכא ואטלולא, ובכל דרך מנסה לפגוע, אותה תנועה ושליחיה, בשומרי התורה, בשומרי המצוות, בשומרי המסורת. אני אמרתי לך, הרב גפני, כנראה נהיית הערב תמים; יש כאן תנועה שבמשך שנים מחפשת להרוס את מוסדות התורה, להרוס את הישיבות, להרוס את הכוללים, לפגוע לאברכים בהבטחת הכנסה, לפגוע במעונות, להרעיב ילדים רק בגלל אמונתם. זאת המטרה שלהם, הרב יהודה גליק, חבר הכנסת גליק. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – הרב גפני – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> ומה המטרה שלך? <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> ואני תכף אספר לכם גם מאיפה זה מגיע. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל מה המטרה שלך? <יהודה גליק (הליכוד):> – – – לא נגד הרפורמים. <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> המטרה שלי זה לשמור על המסורת, כמו שההורים שלךְ שומרים עליה, גם אם הם לא בדיוק נקראים דתיים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מה? <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> גם אם הם לא בדיוק נקראים חרדים, אורלי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – תקשיב לי, אתם השתגעתם. <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> גם אם לא – הם שומרים על המסורת של הסבא שלהם – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – אליהו הנביא, שעומד בשערי גן-עדן וקובע מי יהודי ומי לא? <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – הם לא עשו צחוק מבית-כנסת. הם לא יכולים לראות את זה שמגיעים לכותל והופכים אותו לחוכא ואטלולא. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> בפעם הבאה אני אבקש ממך אישור שאני יהודייה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה לא ייאמן, המונופול שאתם לוקחים על היהדות. <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני אומר לכם, ידידי הנכבד, זו מקהלה מתוזמנת, שזה בסדר, זו אופוזיציה, זה לגיטימי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> זה לגיטימי. מבחינתכם לפחות, כי אתם אופוזיציה, זה בסדר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה לא עניין של אופוזיציה. <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אבל אני אומר להם, לאותה תנועה, לאותם אנשים: בכל פעם שתרצו לקלל או לקלקל, אתם תימצאו מברכים – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה מקלקל. <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – אתם תימצאו מברכים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה מקלקל. אתה מקלקל. אתה מקלקל. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> השתגעתם. השתגעתם. <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> ואם אתה רוצה ללמוד, ידידי, מההיסטוריה – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני יודע היסטוריה. <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> – – אז בוא נלמד יחד היסטוריה, מסיפור שקראנו בפרשת השבוע לפני שבועיים. לפני שבועיים קראנו שבלק שכר את שירותיו של בלעם כדי לקלל ולקלקל את עם ישראל. שכר את שירותיו. <יהודה גליק (הליכוד):> הרפורמים זה בלעם? <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> שכר את שירותיו. תקשיב, פרשת השבוע, הרב גליק. <יהודה גליק (הליכוד):> הרפורמים הם בלעם? <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני לא רוצה להתחיל לחשוב מי היא האתון בעניין הזה. בלק מבקש מבלעם, אומרת התורה: "ויען בלעם ויאמר לעבדי בלק" – תקשיבו טוב, כל אלה שמקבלים הוראות מאותן תנועות – "אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי ה'" – לא יעזור הכסף שלהם מאמריקה, לא יעזרו האיומים שלהם – לא אוכל לקלל – "לא אוכל לעבר את פי ה'". ובלק מתעקש, ומנסה מכל כיוון אפשרי לקחת את בלעם לסיבוב, אולי הוא יצליח – אולי הוא יצליח לקלקל או לקלל. אדוני היושב-ראש, קשה לי לדבר ככה, ויש לי עוד נאום ארוך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מוטי יוגב, כמי שחתום על הצעת החוק – אתה מפריע לדובר כרגע לנמק, גם בשמך. <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> רבותי, אני מספר סיפור, סיפור היסטורי, שלצערי, גם היום הוא כזה. הוא מנסה ללכת יחד עם עבדי בלק, והאתון שלו – האתון ששירתה אותו 30 שנה – מנסה למנוע ממנו, שלא יעשה את מה שהוא רוצה לעשות. וגם את הרמזים האלה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא תם זמנך? <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> ויפתח ה' את פי האתון, מה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא תם זמנך? <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לא. מי כמוך – בתקנון – יודע שמי שמסכם, יכול לסכם – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא ידעתי שאתה מסכם. <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני עומד כאן מכוח – זכין לאדם שלא בפניו. היושב-ראש, יושב-ראש הוועדה, הסמיך אותי לסכם בשמו את הדיון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא הבנתי. <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> והוא ביקש ממני לא לשכוח פרשת שבוע. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תכה בנו, תכה. <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> זה שלוש פעמים. <זהבה גלאון (מרצ):> מי זה האתון ומי זה בלק? <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> האתון, שהייתה כל כך מסורה לו, עצרה אותו. אומרת לו: הלו, תעצור, יש פה מלאך ה' מולך, מה אתה עושה? והוא מכה אותה. אילו הייתה לי חרב – הרגתיך, הוא אומר לה, לאתון, ששירתה אותו שנים. כי הוא היה להוט. על מה הוא היה להוט, בלעם? הוא היה להוט על הכסף ועל הזהב שהוא אמור לקבל מבלק. הוא היה להוט. עד כדי כך, חברת הכנסת גלאון, שהקדוש-ברוך-הוא פתח את פיה של האתון – עד כדי כך. ואז הם מגיעים למקום שממנו אמור בלעם לעמוד ולקלל את עם ישראל, ואז – מה הוא אומר? תקשיב טוב, ידידי חבר הכנסת חסון: "כי מראש צֻרים אראנו ומגבעות אשורנו" – אני רואה את העם מראש צורים, מהשורשים שלו, מהאבות הקדושים שלו, אברהם, יצחק ויעקב – "הן עם לבדד ישכן" – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> תן לי גם ליהנות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, פשוט האתון לא מבינה ממה הקואליציה חוששת, הרי הרשימה המשותפת לא מצביעה. <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> נגביר את הקצב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האתון שואלת: למה לא מצביעים? <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> "הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב" – אנחנו לא מנסים להיראות כמו אחרים. ואז אומר לו בלק: תלך למקום אחר, והולכים למקום אחר, וגם שם – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לניסן יש שאלה. <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אז אני רוצה לומר לסיום, אדוני, אדוני יושב-ראש הקואליציה, לסיום, אני אומר לכם: לא יעזור לכם כלום, מכל מקום שתבואו לקלקל, אנחנו נתקן. ככל שתנסו להפוך את הדת והמסורת שעליה – – – <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> – – – <קריאות:> – – – <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> רבותי, אדוני היושב-ראש, צר לי לסיים באמצע, אבל אני רוצה לומר דבר אחד: לא יעזור שום דבר. ואני אסיים בברכה שבירך זה שנשכר לקלל, אתה שומע, דוד? שכרו בן-אדם לקלל, ובסוף יצאה לו הברכה הזאת: "מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל". <קריאה:> אמן. <מיקי לוי (יש עתיד):> תחזור על הכול מההתחלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. מה ברצונו של אדוני? יש לך הצעה לסדר הדיון? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אפשר לפתוח? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, חבר הכנסת שטרן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כיוון שחבר הכנסת יעקב אשר – – – <משה גפני (יהדות התורה):> הוא לא שומע אותך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> חבר הכנסת יעקב אשר אמר שהחוק הזה עכשיו הוא כדי לחסום את הרפורמים והקונסרבטיבים – רציתי לחזור פה, שיושב-ראש הקואליציה דוד ביטן נכנס לתוך ועדת הפנים וביקש להגיד לנו דבר שלא כתוב עכשיו בחוק – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – שבזכות החוק הזה ממשלת ישראל תדאג באמצעות הסוכנות לבנות ארבעה מקוואות לרפורמים ולקונסרבטיבים. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זה לא רשום בחוק, אז אני מבקש שדוד ביטן יאשר את זה כאן, לפני שנצביע על זה. תודה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. האם מוכן מישהו להתייחס להערה של חבר הכנסת שטרן? בבקשה. אתה יכול מן המקום. <יעקב אשר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני סיכמתי את הדיון. סיכמתי את הדיון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <דוד ביטן (הליכוד):> כפי שאמרנו בוועדה, אני הקראתי התחייבות מצד הממשלה והקואליציה, שאנחנו נדאג לבניית בין שניים לארבעה מקוואות לציבור הרפורמי והקונסרבטיבי באמצעות הסוכנות היהודית. הדבר פותר את הבעיה שבג"ץ התייחס אליה בפסק-הדין. זה לא עקיפת בג"ץ, אלא פתרון הבעיה שבג"ץ התייחס אליה. התוצאה היא שגם היועץ המשפטי וגם משרד המשפטים, לאור העובדה הזאת, אמרו שאפשר להעביר את החוק הזה, הוא חוקתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת דוד ביטן. נא לשבת. <מיקי לוי (יש עתיד):> דוד, כל הכבוד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעות. אנחנו בוודאי נצביע על ההסתייגויות. יש מישהו שמרכז – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אין דבר כזה בחוק. מה שנאמר כאן לא מקובל עלי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש דבר כזה בפרוטוקול, אדוני. כמו ששואלים על הסכמים, אם קיימים, כך חבר כנסת אלעזר שטרן שאל אם קיימות הבנות נוספות, והשיב לו יושב-ראש הקואליציה; אין פה על מה להתרעם. זו פרוצדורה מקובלת מאוד ונורמלית לגמרי. מי מרכז מולי את ההסתייגויות? חברת הכנסת עליזה לביא. קודם כול, אנחנו מצביעים על הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 21), התשע"ו–2016. קודם כול נצביע על ההסתייגויות. לסעיף 1 – הסתייגות של עליזה לביא ואלעזר שטרן, וחברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג – להלן: קבוצת סיעת מרצ. להצביע, גברתי? – להצביע. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1 לסעיף 1. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 43 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של חברי הכנסת עליזה לביא ואלעזר שטרן וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 34 בעד, 43 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות מס' 1 לא התקבלה. לחלופין, נצביע, גברתי? חבר הכנסת זוהר, אני לא שומע פשוט. חברת הכנסת מועלם-רפאלי, אני לא שומע, אני מנסה לעבוד. להצביע לחלופין, גברתי? <עליזה לביא (יש עתיד):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מצביעים על סעיף 1, לחלופין. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 43 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של חברי הכנסת עליזה לביא ואלעזר שטרן וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 35, נגד – 43, אין נמנעים. ההסתייגות לחלופין לא התקבלה. הסתייגות מס' 2 לסעיף 1 – מצביעים. מי בעד ההסתייגות מס' 2? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של חברי הכנסת עליזה לביא ואלעזר שטרן וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 33 בעד ההסתייגות, 44 נגדה. הסתייגות מס' 2 לא התקבלה. על 3 נצביע? – נצביע על הסתייגות מס' 3 לסעיף 1. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מעדיף לשאול. הסתייגות מס' 3 – מי בעדה? מי נגדה? – לסעיף 1. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של חברי הכנסת עליזה לביא ואלעזר שטרן וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 34 בעד, 42 נגד, אין נמנעים. הסתייגות מס' 3 לא התקבלה. הסתייגות מס' 4 – מצביעים? הסתייגות מס' 4 לסעיף 1 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 43 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של חברי הכנסת עליזה לביא ואלעזר שטרן וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד ההסתייגות 34, נגד – 43. הסתייגות מס' 4 לסעיף 1 לא התקבלה. הסתייגות מס' 5, גברתי. <עליזה לביא (יש עתיד):> מצביעים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מצביעים. הסתייגות מס' 5 לסעיף 1, של חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן כהן-פארן – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני – וקבוצת סיעת מרצ – מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 34, נגד – 42, אין נמנעים. הסתייגות מס' 5 לא התקבלה. הסתייגות מס' 6 – מצביעים – לסעיף 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 43 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם כן, בעד – 34, נגד – 43, אין נמנעים. אני קובע כי גם הסתייגות מס' 6 לא התקבלה. אם כן, המליאה הסירה את כל ההסתייגויות. <עליזה לביא (יש עתיד):> לא, יש 7 ואז 8. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 7 ו-8 זה לסעיף אחר. אנחנו כרגע נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה – סעיף מס' 1 לחוק, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 23 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 41 נגד – 35 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 41 בעד, 35 נגד, אין נמנעים. סעיף מס' 1 אושר כנוסח הוועדה. לסעיף 2, הסתייגות 7 של קבוצת המחנה הציוני וקבוצת מרצ – אתם מצביעים? – מצביעים. מצביעים על הסתייגות מס' 7 לסעיף 2. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 43 נמנעים – אין ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 34, נגד – 43, אין נמנעים. הסתייגות מס' 7 לסעיף 2 לא התקבלה. לחלופין, נצביע? <עליזה לביא (יש עתיד):> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נצביע גם לחלופין. מי בעד ההסתייגות לחלופין לסעיף 2? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 43 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, תוצאות ההצבעה על ההסתייגות לחלופין לסעיף 2: 34 בעד, 43 נגד, אין נמנעים. לא התקבלה. הסתייגות מס' 8, של חבר הכנסת גליק, קבוצת מרצ וקבוצת המחנה הציוני – מצביעים או לא מצביעים? <עליזה לביא (יש עתיד):> מצביעים, מצביעים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מצביעים. הסתייגות מס' 8 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות (8) של חבר הכנסת יהודה גליק, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 34 בעד, 42 נגד, אין נמנעים. הסתייגות מס' 8 לא התקבלה. חברי הכנסת, אנחנו כרגע נצביע על סעיף 2, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה, כי הסרנו את כל ההסתייגויות. מי בעד הסעיף? מי נגד? סעיף 2, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 27 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 41 נגד – 35 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 41, נגד – 35, אין נמנעים. אני קובע כי סעיף 2 לחוק אושר, כנוסח הוועדה. אנחנו אישרנו את החוק בקריאה שנייה כרגע, ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה, ולכן נעבור להצביע על הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 21), התשע"ו–2016, כולל לוח התיקונים, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? כולל לוח התיקונים. קריאה שלישית. הצבעה מס' 28 בעד החוק – 41 נגד – 35 נמנעים – אין חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 21), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 41 בעד, 35 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות. אנחנו עוברים לנושא הבא. <משה גפני (יהדות התורה):> רגע, אני רוצה להודות. אדוני היושב-ראש, אני מבקש רק להודות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אין לך על מה להודות, תאמין לי. אתה צריך אולי להתנצל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אחריו, דרך אגב, שימו לב – ההודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת טעונה הצבעה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מבקש להודות ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם, שהעביר את החוק בשכל, בתבונה, בפרק זמן קצר; אני רוצה להודות לייעוץ המשפטי של ועדת הפנים, שעשו גם מלאכה נאמנה; למנהלת הוועדה; אני רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת דוד ביטן. ואני רוצה להגיד לחברי באופוזיציה – כל מה שאמרתי עד עכשיו, אני חוזר ואומר גם עכשיו: החוק הזה איננו עושה אפליה, הוא משאיר את המצב הקיים כמות שהוא. ואני לא מקבל – בחוק הזה יש רק את מה שיש בו. אין בו בניית מקוואות למישהו, אין בו שום דבר אחר מעבר למה שיש בו. אנחנו הצבענו על חוק כפי שהסברתי אותו גם במליאה וגם בוועדה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – השלכות של החוק הזה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> החוק איננו מפלה, ולא מעניין אותי מה שבונים, מה שלא בונים – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – ואת תמשיכי עם הסלקציות שלך. <עליזה לביא (יש עתיד):> אני אמשיך עם הסלקציות שלי? – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת גפני. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – – <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש. שימו לב, כפי שאמרתי, הצבעה בסוף הודעתו. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שרים, יש לי שתי הודעות שדורשות הצבעה. אני מתחיל עם הראשונה. הכנסת החליטה בישיבתה ביום כ"ח בסיוון התשע"ו, 4 ביולי 2016, להעביר את הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 30), התשע"ו–2016, לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. יושב-ראש ועדת הכספים ביקש להעביר את הצעת החוק מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדיון בוועדת הכספים. ועדת הכנסת, לאחר שקיימה דיון בעניין, ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדיון בוועדת הכספים. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. יש לי אחרי זה עוד הודעה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רגע, אז אולי תודיע את שתיהן. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני אודיע את שתיהן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודיע את שתי ההודעות, ונצביע בנפרד, ודאי. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> מאה אחוז. הכנסת החליטה בישיבתה ביום ב' בסיוון התשע"ו, 8 ביוני 2016, להעביר את הצעות החוק הבאות לדיון בוועדת הכלכלה, לשם הכנתן לקריאה ראשונה: הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון – הגבלה על העלאת דמי השכירות), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת תמר זנדברג; הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת סתיו שפיר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת רועי פולקמן; הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת יאיר לפיד ויעל גרמן. יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט ביקש להעביר את הצעות החוק מוועדת הכלכלה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. ועדת הכנסת, לאחר דיון בעניין, ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעות החוק האמורות מוועדת הכלכלה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. אבקש את אישורה של המליאה לעניין. <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצבעה על ההודעה הראשונה. יש שתי הודעות. הודעה ראשונה – הצבעה. נא לשבת. הצבעה מס' 29 בעד הצעת ועדת הכנסת – 56 נגד – 3 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 30), התשע"ו–2016, מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 56, נגד – 3, אין נמנעים. ההודעה הראשונה של יושב-ראש ועדת הכנסת התקבלה. אנחנו עוברים להודעה השנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 30 בעד הצעת ועדת הכנסת – 51 נגד – 7 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון – הגבלה על העלאת דמי השכירות), התשע"ה–2015; הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015; הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה); התשע"ה–2015, הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015; הצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, והצעת חוק שכירות הוגנת (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מוועדת הכלכלה לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 51, נגד – 7, אין נמנעים. ההודעה השנייה של יושב-ראש ועדת הכנסת עברה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, לא נלחץ לי – – – <היו"ר חמד עמאר:> לפרוטוקול. אז מוסיפים אותו. נגד או בעד? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> נגד. <היו"ר חמד עמאר:> מוסיפים אותו נגד. <הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 60) (שינוי מבנה הבורסה), התשע"ו–2016;> <הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 61) (רישום צולב), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1062); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לדיון משולב בשתי הצעות חוק. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 60) (שינוי מבנה הבורסה), התשע"ו–2016, לקריאה ראשונה – יציג סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. וגם את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 61) (רישום צולב), התשע"ו–2016, לקריאה ראשונה – יציג במשולב סגן השר. בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 60) (שינוי מבנה הבורסה). הצעת החוק המונחת לפניכם גובשה ברשות ניירות ערך בתיאום עם משרד האוצר ומשרד המשפטים. מטרת הצעת החוק היא לאפשר שינוי מבנה הבעלות על הבורסה לניירות ערך בתל-אביב מבעלות שאינה למטרות רווח לבעלות למטרות רווח, בדומה להליך שעברו בורסות רבות בעולם. הליך שינוי המבנה יהפוך את הבורסה לגורם תחרותי ויעיל מכפי שהוא היום, המסוגל להוות תחרות משמעותית לבורסות בשווקים הבין-לאומיים ולזירות מסחר אלטרנטיביות בארץ ובחו"ל. בחינת השפעת מהלך דומה שנערך בבורסות רבות בעולם מעלה כי שינוי מבני תורם להתמודדות הבורסה עם האתגרים העומדים בפניה, מעודד שיתופי פעולה ומיזוגים בין בורסות במקומות שונים בעולם ומאפשר לבורסות לגייס הון כישות עצמאית באמצעות הנפקת ניירות הערך שלה ורישומם למסחר. כיום, רק חברי הבורסה שהם למעשה הבעלים של הבורסה נהנים מגישה למסחר. לאחר השינוי המבני הגישה למסחר לא תהיה עוד תלויה בבעלות על הבורסה, אלא תהיה מבוססת על התקשרות חוזית בין הבורסה לבין חברים פוטנציאליים, דבר שיאפשר להגדיל את מספר בעלי זכויות המסחר בבורסה במנותק ממספר בעליה ומזהותם. השינוי המבני שתואר יאפשר לבורסה להגיב באופן יעיל יותר ללחצי תחרות ולפעול בנפרד מהאינטרסים של החברים, ובכך ליצור בורסה מוכוונת שוק פשוטה ויעילה. בנוסף, נועד השינוי המבני להניח תשתית איתנה והכרחית לשיתופי פעולה אסטרטגיים עתידיים עם בורסות זרות ומשקיעים אסטרטגיים ולפעילותן של בורסות נוספות בישראל ולאפשר גיוס הון לפיתוח הבורסה עצמה, אשר בכוחם לתרום להרחבת בסיס הבעלות בבורסה ולגיוון האינטרסים של בעליה. במסגרת השינוי המוצע ולנוכח חשיבות הבורסה כמשאב לאומי החיוני לפעילות שוק ההון והכלכלה בישראל, הצעת החוק פועלת לחזק את מנגנוני הפיקוח על פעילות הבורסה, הן מנגנוני הפיקוח הפנימיים בתוך הבורסה, באמצעות קביעת הסדרי ממשל תאגידי לטיפול בניגודי העניינים העשויים להתעורר כתוצאה ממבנה הבעלות החדש, והן אלה החיצוניים, באמצעות פיקוח רגולטורי על קיום תנאי רישיון, קבלת היתרי החזקה ושליטה וקביעת סמכויות פיקוח ואכיפה של רשות ניירות ערך ביחס לבורסה. אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים של הכנסת לשם הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. אני מציג גם את החוק השני? אני מציג גם את השני? <היו"ר חמד עמאר:> כן, כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מכיוון שהדיון משולב, אז ברשותכם, חברי חברי הכנסת ואדוני היושב-ראש, אציג גם את החוק הבא: הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 61) (רישום צולב). הצעת החוק המונחת לפניכם גובשה ברשות ניירות ערך בתיאום עם הבורסה לניירות ערך, משרד האוצר ומשרד המשפטים, ועניינה: קביעת מנגנון לרישום צולב, שיאפשר מסחר במניות חברות ענק זרות בבורסה לניירות ערך בתל-אביב. בשנים האחרונות אנו עדים להיקפי מסחר לא גבוהים בבורסה, כמו גם לירידה במספר החברות הנסחרות בה. לכך השפעות רבות, בין היתר – פרופסור טרכטנברג – מושפע מכך ציבור המשקיעים, אשר נחשף למספר מועט יותר של אפשרויות השקעה שלא מחוץ לישראל וליכולת פחותה יותר למכור ולקנות כמויות משמעותיות של ניירות ערך. הצעת החוק מבקשת לאמץ בישראל מודל רישום צולב לא וולונטרי לחברות ענק זרות הנסחרות בבורסות המרכזיות בארצות-הברית. לפי המוצע, הבורסה תהיה רשאית לרשום למסחר מניות של עד 50 חברות שאין להן זיקה לישראל וששוויין עולה על 50 מיליארד דולר. מודל זה יתיר לרשום את מניותיהן של חברות אלה למסחר בזירת מסחר חדשה בבורסה, זאת מבלי שתידרש לכך הסכמתן או מעורבותן של החברות הרלוונטיות ומבלי שיחולו על אותן חברות דרישות גילוי מכוח דיני ניירות ערך הישראליים ופיקוח רשות ניירות ערך בעניינן. הזירה החדשה תהיה מובחנת ונבדלת מהפעילות הקיימת הרגילה בניירות ערך, באופן שימנע פגיעה בחברות מקומיות המבקשות לגייס בבורסה. המודל צפוי להגביר את הנזילות בבורסה באמצעות גיוון הנכסים הנסחרים והגדלת מחזורי המסחר בה. כניסתן של המניות הזרות לבורסה עשויה להגביר את עניין המשקיעים בבורסה המקומית ולהשפיע לטובה על מחזורי המסחר. בנוסף, מיועד המודל להנגיש למשקיעים המקומיים את המסחר במניות זרות באמצעות צמצום הקשיים הנלווים ככלל להשקעה במניות אלה דרך הבורסות בחו"ל – שעות המסחר, כללי המסחר, מטבע המסחר וזמני הסליקה. המודל אף עשוי להביא להפחתה משמעותית בעלויות העסקה ביחס להשקעה במניות דרך הבורסות בחו"ל, בייחוד ללקוחות הקמעונאיים, ומכאן שהוא צפוי להוות אלטרנטיבת השקעה אטרקטיבית במניות זרות לאלה החפצים בכך בישראל. אדוני היושב-ראש, תיקון החוק יאפשר, אם כן, הקמת זירה חדשה בבורסה, שתאפשר למשקיעים בישראל לסחור במניות של חברות ענק זרות הנסחרות בבורסות המרכזיות בארצות-הברית בעלויות עסקה זולות, בזמני מסחר נוחים ובמטבע מקומי. אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר גם את הצעת החוק הזו בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים של הכנסת להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו מקיימים דיון משולב. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת יואל חסון. עד שלוש דקות, בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, דיברתי בדיון הקודם לגבי החוק הקודם, אבל אני חייב לומר שהסתכלתי בעיניים של חברי הכנסת החרדים – בעיקר העיניים של חבר הכנסת גפני, שבאמת נצצו ואורו. ראית באמת אדם – מה שנקרא בשפת העם מבסוט על עצמו. סימן "וי", עוד "וי" חשוב. אבל ראיתי, אדוני, את העיניים של השותפים שלך, וראיתי את העצב בעיניהם, וראיתי את הקושי שלהם להניע את הידיים לעבר כפתורי ההצבעה, כי הם יודעים שמה שהם עשו, מצורכי הישרדות וקואליציה, הם עשו כי הם חייבים את זה בשבילך, כדי שאתה תישאר, כדי שתהיה קואליציה. אבל הם יודעים שהם עשו כשל; הם ידעו שהם גורמים נזק; הם ידעו שהם מפלגים את הציבור. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – אותו דבר. <משה גפני (יהדות התורה):> הוא לא היה עושה אותו דבר. אם היינו בקואליציה אתכם הייתם נותנים לנו שלוש – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לך אני אומר, חבר הכנסת אשר, בלי ששמת לב בכלל, אתה פנית להורים של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואתה שאלת אותה אם ההורים שלה דתיים. אתה שאלת אותה אם ההורים שלה דתיים. הרי כמעט יצא לך מהפה: האם ההורים שלך בכלל דתיים מספיק? האם, אולי, הם יהודים בכלל? אתה מבין לאן אתה הגעת? אתם מבינים לאן הגעתם? אני מציע, אדוני, אני מציע שתעמידו כאן, בכניסה למליאה, מין מכשיר CT גדול או MRI – יש לכם קשר עם שר הבריאות, יש לו הרבה MRI. <ענת ברקו (הליכוד):> חבר הכנסת חסון – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אל תפריעי לי, חברת הכנסת ברקו. <קריאה:> היא עברה אלינו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> והגיע הזמן שתהיי בצד הזה. אבל אני רוצה לומר לך: נשים פה CT ונשים פה MRI, וכל אחד מאתנו יעבור במתקנים האלה, ויצא לנו דוֹחַ – דוּח, דוֹחַ או דוֹח, לא משנה – שיגיד כמה אנחנו יהודים ואם אנחנו יהודים מספיק. מה אתה אומר? <משה גפני (יהדות התורה):> לא, נומרטור. נומרטור. <יואל חסון (המחנה הציוני):> נומרטור, מה שתגיד. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> סגן השר פרוש, חבר הכנסת ביטן יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת ביטן – – – <קריאה:> הוא לא שומע. <היו"ר חמד עמאר:> לוקח לך – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, לא, אני רוצה שהוא ישמע. חבר הכנסת ביטן, אני רוצה שתשמע משהו. אתה נכנסת היום או אתמול – לא יודע מתי – לוועדת הפנים, והצהרת בשם הממשלה שיקומו אותם מקוואות על חשבון הסוכנות או יחד עם הסוכנות. אני פונה לכולכם, חברי חברי הכנסת, בואו נתחייב כולנו שלא משנה מה יש לנו בלו"ז, אנחנו מבטלים כל פגישה ומגיעים לטקס חנוכת המקווה הראשון. בסדר? לא יהיה דבר כזה, אל תילחצו. לא צריך לפנות מקום בלו"ז. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל אם יהיה, אני אומר לך – – <דוד ביטן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אני יכול להשיב לו? <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – תזמין את כולנו לחנוכת המקוואות המיוחדים לקונסרבטיבים ולרפורמים. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <דוד ביטן (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, כבוד היושב-ראש, אני יכול להשיב לו? <היו"ר חמד עמאר:> לא. <דוד ביטן (הליכוד):> למה? הוא מדבר עלי. <היו"ר חמד עמאר:> תבקש בכתב. <יואל חסון (המחנה הציוני):> בושה. החוק הזה הוא בושה, אדוני. הוא צריך להשיב לי. כן, אתה תשיב לי. אתה צריך להשיב לי, ואני רוצה לראות אם יהיה מה לחנוך ואם יהיה בכלל מקווה. אבל מה שכן יהיה זה שהשערים נסגרו והדלתות נסגרו, וזה נשאר לגפני ולחבורתו. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי. <משה גפני (יהדות התורה):> אני מבקש לדעת, אדוני היושב-ראש, כמה חוקי מקוואות הם היו מסכימים לתת לנו אם היינו הולכים אתם לקואליציה. כמה חוקי מקוואות? <היו"ר חמד עמאר:> סיימנו את חוק המקוואות. אנחנו בחוק השני. תודה. <משה גפני (יהדות התורה):> דווקא בליכוד אנחנו לא מקבלים. <היו"ר חמד עמאר:> עד שלוש דקות, בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אצלכם היינו מקבלים פי-שלושה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ממש מרחם עליך. <משה גפני (יהדות התורה):> לא מרחם. פי-שלושה. מיקי, כמה היו נותנים לנו ביש עתיד אם היינו הולכים אתכם? <מיקי לוי (יש עתיד):> או-אה. אדוני היושב-ראש, אם אתה יכול לאפס לי, כי חבר הכנסת גפני הפריע לי. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת גפני, ענייננו בענייני הבורסה, וזה באמת נושא מאוד מאוד כבד. אני מבקש את תשומת לבך, חבר הכנסת גפני, מכיוון שזה יגיע לוועדה שאתה עומד בראשה. אני המלצתי לחברי חברי הכנסת של יש עתיד לתמוך בחוק בקריאה הראשונה, אף שהחוק במתכונת הנוכחית מלא חורים, ואם אנחנו לא נעבד אותו אנחנו יכולים להביא כליה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אתה מדבר על חוק – – –? <מיקי לוי (יש עתיד):> אני, כרגע, זה מה שיש על – חוק הבורסה. <משה גפני (יהדות התורה):> על הצולב או על המשולב? <מיקי לוי (יש עתיד):> המשולב, מה שאתה רוצה. יש שם בעיה של עמלות. העמלות הנהוגות היום בבורסה, שמוכתבות על-ידי הבנקים, חבר הכנסת גפני, ואני אביא לוועדה הוכחות, הן פי-עשרה מהעמלות הנהוגות באנגליה ובארצות-הברית. אין שום סיבה שהציבור ישלם פי-עשרה על טיפול הבנקים על פעולות בתוך הבורסה. על מה אנחנו מדברים? פי-עשרה, ואחר כך בוכים שהבורסה לא עובדת. לכן נצטרך לטפל ברווחים העצומים של הבנקים מהעמלות עצמן. יש שם בעיה של מספר חברים מצומצם. הבנקים הלכו וחילקו את זה בינם לבין עצמם – סבבה, נכס שלהם – ועוד 20 חברים שהם חברי הבורסה. כל המגמה היא לבוא ולפתוח את הבורסה לחברים חדשים. מי יקבע את הקריטריונים? כמה חברים חדשים ייכנסו? מה מספר החברים שייכנסו? כל הדברים האלה פרוצים. מחר בבוקר הם יכולים להחליט שלא ייכנסו חברים, אז לא תהיה בכלל תחרות בטיפול בנכסי הציבור, בניירות הערך של הציבור. ונשאלת השאלה, בכלל, מדוע להעביר את הנכס לבנקים? למה לא ילך הנכס עצמו לציבור? יש שאלות קשות לפרופסור שמוליק האוזר בעניין הזה – מהם הקריטריונים לכניסת חברים חדשים? כמה ייכנסו? כמה יסורבו? מהבחינה הזאת, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, העסק כל כך כבד, שלא אסתפק למשל בדיווח של פעם בשנה, אלא בדיווח של פעמיים בשנה, כי זה קריטי כמה חברים ייכנסו, זה פועל יוצא של העמלות עצמן, והרווחים הם עצומים ולא הולכים לכיס הנכון – אוקיי, תודה. <היו"ר חמד עמאר:> זה כבר מעבר ל-15 השניות שהוספתי. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה. ומה יקרה לנכסי הבורסה היום? הם שווים 500 מיליון. על-פי הערכת מומחים, ברגע שנעשה את השינוי המבני – יהיו שווים 2 מיליארד. אלה סכומים עצומים. כרגע עברו לבניין חדש, מערכת מחשוב חדשה, והדברים האלה – מה יהיה עתידם? למי יהיו שייכים? יש לזה השלכות מאוד מאוד קשות על הציבור עצמו. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה. <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; זהבה גלאון – אינה נוכחת; אמיר אוחנה; מיכל רוזין; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – נמחקה; תמר זנדברג; אראל מרגלית; עמר בר-לב; עבדאללה אבו מערוף; נחמן שי; ישראל אייכלר; אלי כהן; מנחם אליעזר מוזס; מירב בן ארי; קסניה סבטלובה; איציק שמולי; יעל כהן-פארן; יעל גרמן. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> רגע, רגע. <היו"ר חמד עמאר:> איציק שמולי, אתה רוצה לדבר? עד שלוש דקות, בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני מאוד מאוד שמח שהכנסת מוצאת את הפנאי לטפל בענייני הבורסה, אבל בואו נדבר לרגע על האנשים שאין להם הפריבילגיה לדבר על הבורסה, לחשוב על הבורסה, בוודאי לא להשקיע כספים בבורסה, ואלה האנשים הסיעודיים. שמעתי היום, ובכלל בימים האחרונים, שפתאום הולכת ומתגבשת איזו התנגדות בממשלה לכוונה לעשות בתקציב הקרוב ביטוח סיעודי ממלכתי. ואני אומר לכם – בעיקר אני מפנה את דברי לסיעות ש"ס ויהדות התורה, שבמובנים רבים אתם התקווה בצד החברתי של הקואליציה הזאת – ואני אומר לכם: יש פה הזדמנות היסטורית – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – היסטורית, לעשות באמת מהלך שהיה צריך לקרות כבר מזמן. הרי בסוף, כשאתם מסתכלים מה קורה בכנסת הזו, כשאנחנו רודפים אחרי הזנב של עצמנו, בכל פעם מגלים איזה טריק ואיזו תרמית חדשה של חברות הביטוח שמתעללות במבוטחים, בסוף חייבים לבוא ולשאול את עצמנו מה החטא הקדמון. והחטא הקדמון הוא מאוד ברור: החטא הקדמון הוא שנתנו לחברות פרטיות דריסת רגל בתוך תחום שהיה אמור להיות אלמנטרי מבחינה ציבורית. אבל במדינת ישראל, אם אתה סיעודי ברמת המוגבלות הגבוהה ביותר, לא תקבל יותר מ-22 שעות. ואם בן-אדם יודע שאת השעה ה-23 הוא צריך לממן לבד, הוא הולך לביטוח פרטי. אבל בסופו של דבר, ההזדמנות שמונחת לנו כאן על הפרק, ואנחנו בהחלט מתכוונים לעלות למתקפה בעניין הזה ולחזק גם את היוזמה של השר ליצמן מול משרד האוצר וגם את היוזמות הפרטיות, את החקיקות הפרטיות שיש כאן בכנסת, ולקדם בתקציב הקרוב ביטוח סיעודי ממלכתי. אין שום אפשרות אחרת. אנחנו כבר רואים פעם אחרי פעם, שבוע אחרי שבוע, מה קורה לאנשים שנקלעים לתוך המלתעות של חברות הביטוח: הם לא מצליחים לשרוד את זה. אז הגיע הזמן שהכנסת הזו והממשלה הזו יבינו את גודל השעה ויבינו שאין אלטרנטיבה. זה נמצא גם בתוך ההסכמים הקואליציוניים. אז אנחנו לא מבקשים טובה ממשרד האוצר – – <היו"ר חמד עמאר:> נא לסכם. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – אנחנו דורשים ממשרד האוצר להכניס את זה לתוך התקציב הקרוב. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת אורן אסף חזן; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר; חבר הכנסת עפר שלח; חבר הכנסת מאיר כהן; חברת הכנסת מיכל בירן; אורלי לוי אבקסיס. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כן. <היו"ר חמד עמאר:> עד שלוש דקות, בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, תראה, אנחנו דנים פה על שינוי מבנה הבורסה, ואין ספק שיש במבנה הקיים עיוות שצריך לתקן. אבל יש פה שאלה מהותית, שעומדת מאחורי כל הוויכוח, והשאלה הזו היא: האם הבורסה היא חברה לתועלת הציבור, כן או לא? ורק אספר לכם שהוגשה עתירה בדיוק בנושא הזה, וזה נדון בבית-המשפט העליון. ומישהו רוצה לדעת כמה עולה התשובה על השאלה הזו? אז אספר לכם: 2 מיליארד שקלים. אם הבורסה היא חברה לתועלת הציבור, הנכסים שלה אמורים להיות שייכים לציבור; נכסים כמו בניין הבורסה הגרנדיוזי ששווה חצי מיליארד שקל, ושווי מניות עתידיות, שעלולות להיות מחולקות לחברי הבורסה, בשווי נוסף של 1.5 מיליארד שקלים. השאלה אם הבורסה היא חברה לתועלת הציבור היא לא הסוגיה שנמצאת ממש עכשיו בדיונים, אבל היא ממש עכשיו נמצאת בבית-המשפט העליון שאמור לדון בה. אז אני שואלת: למה למהר ולקבוע את הצעת החוק, ולא לחכות להחלטת בג"ץ כדי שנדע אם זה לטובת הציבור ואם לא? כי ההחלטה שלנו והפזיזות שלנו עלולות לעלות לציבור עוד 2 מיליארד שקלים. על-פי הצעת החוק, 2 מיליארד השקלים – יעברו למי? לחברי הבורסה, שהם 22 גופים, וביניהם, בעיקר – 70% מהם הם בבעלות הבנקים, אותם בנקים שכחלון אומר שיש להם יותר מדי כוח; בתי-ההשקעות – כמה מחזיקים? 30% מהבעלות העתידית גם של הבורסה. אז אחרי שהחוק יעבור, ויכריחו את חברי הבורסה למכור 40% ממניות הבורסה, תישאל השאלה: למי ימכרו אותן? ומי יקנה אותן? התשובה היא ככל הנראה: אנחנו, הציבור, או נכון יותר לומר, קרנות הפנסיה שלנו. כלומר, הציבור יידרש לשלם שוב עוד 2 מיליארד שקלים על משהו שכנראה ממילא שייך לו. כאמור, חבר'ה, למי שלא יודע, הבורסה, מי ששולטים בה הם 22 חברים שיכולים לקבל החלטות – מינוי דירקטורים, שינוי תקנון הבורסה, וגם גישה למערכת המסחר. כלומר, רק דרכם, אך ורק דרכם, אנחנו יכולים לקנות ולמכור. הכוח המונופוליסטי הזה הוא יקר ערך, כי כשיש לך מונופול על גישה למערכת המסחר של הבורסה הישראלית, אתה יכול לקבוע את גובה העמלות עבור הציבור, ולכן העמלות המופרזות. לפי כל קנה-מידה, בהשוואה בין-לאומית פי-20 מבמדינות אחרות – בין פי-עשרה לבין פי-20. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> עכשיו, שאלה אחת, באמת ככה כדי שנבין על מה אנחנו מצביעים. ואני רוצה להגיד לכם, זה בדיוק כמו הקיבוצים הישנים, ויסלח לי חברי איתן ברושי, אבל יש דור א', שיכול להיות קבוצה מאוד מאוד מצומצמת וקטנה, ויש דור ב'. ודור א', קרי החברים הוותיקים, יעשו ועדת קבלה לחברים החדשים. ובוועדת הקבלה הזו הם יבקשו מהם להפקיד כסף בהתחלה – דמי עמלות, אוקיי? – וכשהם ייכנסו הם יבקשו מהם עוד. עכשיו, אני שואלת: מדוע החברים של דור א' יקבלו את החברים של דור ב', אם החברים של דור ב' יצטרכו להתחלק אתם בנכסים? אז לא, לא, לא, לא, ועדת הקבלה יכולה להחליט: עד כאן, אל תתחלקו אתי. אבל אני רוצה לומר משהו: לפני שאנחנו עושים רפורמות – משפט אחרון – היום ליושב-ראש רשות ניירות ערך יש כל הסמכויות ביד להפסיק את המונופול הזה, הוא לא צריך רפורמה. חוץ מהטייטל שהוא רוצה שיהיה כתוב לו על הגב הוא לא צריך רפורמה. יש לו סמכות, שיעשה. ואם הוא כן רוצה סמכויות, שייצק אותן בתוך החוק החדש. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת אכרם חסון; חבר הכנסת איתן ברושי. אחרון הדוברים – חבר הכנסת משה גפני. אחרי זה יסכם סגן השר. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, תודה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> הוא את שלו – גפני, את שלך עשית היום. <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא סיימתי. <היו"ר חמד עמאר:> שלוש דקות. בבקשה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שהקימו כאן בורסה הייתה פה חקלאות, ועכשיו משנים את הבורסה והורסים את החקלאות. באתי לומר כמה מילים הערב, כי מחר, בשעת שיא החום, אורלי, בעמק בית-שאן, תהיה הפגנה של אלפי מגדלי דגים וחקלאים מאזור העמק והצפון ומחקלאות ישראל בכלל, כי שר האוצר, שיש לו סמכויות-על, החליט להביא דגים מסין ולחסל את בריכות הדגים בעמק-המעיינות ובית-שאן. זה לא רק נזק אקולוגי, זה לא רק סכנה לטבע, זה קודם כול אובדן האמון והביטחון של מייסדי הארץ הזאת ובניהם ונכדיהם ביכולת להתפרנס כאן מעבודת ידיים וחקלאות. בעידן שנותנים לסוחר להדליק משואה ומקדישים כאן דיון על הבורסה – ואני תומך בהצעה – כדאי שחברי הכנסת ידעו שזאת ממשלה שמדברת על יישוב הארץ, אפילו מעבר לקווים המוסכמים, אבל מחסלת את מה שביניהם. ואמרתי לראש הממשלה – שמשבח את החקלאות, בוודאי אחרי שחוזר ממסעותיו בחוץ-לארץ – שבחוץ-לארץ משבחים וכאן מחסלים. וצריך לומר שהענף הזה בעמק-המעיינות הוא שילוב של הרבה מאוד שנים וידע וניסיון וחיבור של קרקע ומים וחיבור של אדם ואדמה. אדם ואדמה. ואתה שומע מוותיקים בעמק בית-שאן שהאיום עליהם מזכיר להם את האיומים של מלחמת השחרור ושל ההתשה שהייתה. ואני אומר פה לחברי הכנסת ולקואליציה, שיש פה איזה מין מציאות שנהוגה עוד מ-1949, ששר אוצר יכול לבד להחליט לפתוח יבוא, להוריד מכסים ולאפשר – הנה, הגיע סגנו, שהוא תמיד נושא דברו – האיום הוא לא רק על עמק בית-שאן. תראו, מחר יהיו שם בין 40 ל-50 מעלות בצל, אני לא בטוח כמה מכם היו יכולים להיות בתוך המזגן במקום כזה, אבל מחר יבואו ותיקים ומתיישבים מכל האזור כדי לומר לממשלה שאתם, הקואליציה, אחראים לזה. אל תגידו "רק שר האוצר" – זאת אחריות ממשלתית, כולל של ראש הממשלה, כמו שאין אחריות של אף שר ב-100% על כל הנזקים שהוא עושה. יש כאן נזק מצטבר, יש כאן מדיניות ארוכת טווח, שתחת המעטפת של יוקר המחיה מחסלים את חקלאות ישראל, כשכולם יודעים שיוקר המחיה זה לא החקלאים, זה הסוחרים, פערי התיווך. אני אומר לכם כאן, חברי הכנסת, שזה לא לכבודה של ישראל ש-3,000 אנשים יעמדו מחר ב-12:00, בצהריים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – קרוב לנהר הירדן, קרוב לגבול ישראל, ליד מעבר שיח'-חוסיין, ויציגו את השלטים וישרפו צמיגים ויגידו לשר האוצר: עד כאן. אבל הכתובת היא הממשלה כולה. זאת ממשלה ימנית עם שתי ידיים שמאליות – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – אם התוצאה של מה שהיא עושה זה חיסול חקלאות ישראל. אין לזה הצדקה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. יסכם את הדיון סגן שר האוצר חבר הכנסת איציק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתם תומכים? <עפר שלח (יש עתיד):> אנחנו בעד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין מה לסכם. אתה יודע מה? נברך על המוגמר. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <קריאות:> אמן. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תגיד לי, החרדים המזרחיים, בעיני יעקב אשר, הם דתיים לדעתך? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> למה? למה את שואלת? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הוא מתחיל לבדוק עם סרגל מי דתי ומי לא. ההורים שלי והסבים לא דתיים בעיניו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> למה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא יודעת, תשאל אותו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> וז'קי שתק לו? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כן, אני לא יודעת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ז'קי לא הגיב? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אולי הנשים תצלנה את הזה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אורלי, יצחק כהן, השעה 23:00. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ממה שאני הזדעזעתי, שהולכים לייסד ארבעה מקוואות של רפורמים, מזה אני הזדעזעתי; זה מזעזע אותי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מה מזעזע, לא שמעתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים להצבעות. רבותי, יהיו לנו שתי הצבעות רצופות. כעת נצביע על הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 60) (שינוי מבנה הבורסה), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 31 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – 5 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 60) (שינוי מבנה הבורסה), התשע"ו–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 41 חברי כנסת בעד, חמישה מתנגדים, אחד נמנע. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 60) (שינוי מבנה הבורסה), התשע"ו–2016, עברה בקריאה הראשונה ועוברת לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. עכשיו, בבקשה, לפרוטוקול, מי רוצה? חברת הכנסת יעל כהן-פארן, חברת הכנסת קסניה סבטלובה, חבר הכנסת חיים ילין, חברת הכנסת מיכל רוזין וחבר הכנסת – תעזור לי – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> עמר בר-לב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – עמר בר-לב. חברת הכנסת זהבה גלאון – – – <זהבה גלאון (מרצ):> אני נגד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת זהבה גלאון מתנגדת. חבר הכנסת דודי אמסלם תומך, חבר הכנסת יגאל גואטה תומך, חברת הכנסת נורית קורן, חבר הכנסת מוזס, חבר הכנסת רוברט אילטוב וחבר הכנסת דוד ביטן. רבותי, כעת אנחנו נצביע על הצעת החוק הבאה, הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 61) (רישום צולב), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 32 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 61) (רישום צולב), התשע"ו–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 48 חברי הכנסת בעד, שבעה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 61) (רישום צולב), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה) (תיקון), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1065); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> כעת אנחנו עוברים להצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה) (תיקון), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר הפנים משולם נהרי. בבקשה, אדוני. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק מתייחסת לשני עניינים עיקריים. האחד: תיקון לחוק למניעת הסתננות – סעיף 1 להצעת החוק. סעיף 1 להצעת החוק – במסגרת תיקון החוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשע"ה–2014, להלן: תיקון מס' 5, נעשו תיקוני חקיקה עקיפים בחוק עובדים זרים, התשנ"א–1991. זאת על מנת להסדיר היבטים כלכליים של העסקת עובדים זרים, בין השאר במטרה להבטיח את יציאתם של עובדים זרים, ובהם מסתננים, מישראל במועד ולהגביר את האכיפה בכל הנוגע להעסקת עובדים זרים כאמור. בהתאם לסעיף 9 לתיקון מס' 5, התיקון האמור לחוק עובדים זרים טרם נכנס לתוקף. בסעיף 1 לתיקון החקיקה מוצע לערוך תיקון בחוק עובדים זרים בכל הנוגע להגדרת המונח מסתנן, במטרה להחיל את חובת תשלום הפיקדון של כלל המסתננים ולא רק על מעסיקי מסתננים שברשותם רישיון לפי חוק הכניסה לישראל. כמו כן, מוצע לשנות את מגנון המיסוי של כספי הפיקדון. כמו כן, סעיף זה כולל תיקונים בסעיפים 1יא1(א) ו-1יא6 לחוק עובדים זרים כנוסחם בסעיף 4(8) לתיקון מס' 5, כך שיהיה ברור כי הפקדת חלק העובד בקרן או בחשבון הבנק בידי המעסיק תיעשה רק לאחר שהמעסיק ניכה מס במקור משכר עבודתו של המסתנן. כמו כן, בהתאם לתיקון המוצע, במקרה של פטירת עובד זר שהוא מסתנן, כספי הפיקדון יועברו למי שהוכח שהוא בן-זוגו; ובאין בן-זוג – למי שהוכח שהוא ילדו; ובאין בן-זוג או ילד – למי שהוכח שהוא הורהו. רק בהיעדר קרובי משפחה כאמור ישולמו הסכומים בהתאם להחלטה שיפוטית סופית או בהחלטה רשמית סופית אחרת כאמור. סעיף 2 להצעת החוק – סעיף זה כולל תיקון סעיף 9(א) לתיקון מס' 5, ולפיו ייקבע כי תחילתו של פרק ד' האמור, כנוסחו בסעיף 4 לתיקון מס' 5, תהיה ב-1 בחודש שלאחר 30 יום מיום פרסום החוק המוצע, וזאת ללא צורך פרסום צו של שר האוצר על הקמת הקרן. בהתאם, מוצע לבטל את סעיף 9(ב) לתיקון מס' 5, המקנה לשר האוצר סמכות לדחות, כאמור באותו סעיף, את מועד התחילה האמור. הדבר העיקרי השני – תיקון לחוק להעסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם, התשנ"ו–1996. בסעיף 3 להצעת החוק מוצע לבצע תיקון חקיקה עקיף בסעיף 10(א)(1) לחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם, התשנ"ו–1996, להלן: חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם, כך שיובהר כי קבלן כוח-אדם המעסיק מסתננים חייב ברישוי ממשרד הכלכלה והתעשייה בהתאם לחוק האמור, וכי סמכות שר הפנים למתן היתר מיוחד לקבלן כוח-אדם הנותן שירותי כוח-אדם של עובדים שאינם תושבי ישראל, לפי סעיף 10(א) לחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם, לא תחול לעניין עובדים זרים שהם מסתננים, כהגדרתם בסעיף 1י2 לחוק עובדים זרים כנוסחו המוצע בתיקון זה. עוד מוצע להשוות את סמכות שר הפנים לחדש היתר של קבלן כוח-אדם לסמכות שר הכלכלה והתעשייה לעניין זה. בנוסף, סעיף זה כולל תיקון לסעיפים 10ב(א) ו-20(ד) לחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם, על מנת להבהיר כי האיסור לקבל שירותי כוח-אדם מקבלן כוח-אדם שאינו בעל רישיון חל גם כאשר קבלן כוח-אדם הנותן שירותי כוח-אדם של עובדים שאינם תושבי ישראל, ללא היתר מיוחד, וכי קבלת שירותי כוח-אדם כאמור מקבלן כוח-אדם שאינו בעל היתר מיוחד שניתן על-ידי שר הפנים לפי החוק האמור הנה עבירה לפי אותו סעיף. לאור מורכבותם, הליכי המכרז לבחירת בנק לניהול הפיקדון התארכו מעבר למצופה, כך שרק ביום 30 בדצמבר 2015 נבחר הבנק הזוכה. בנוסף, טרם הוצא צו של שר האוצר כאמור בסעיף 9 לתיקון מס' 5. מאחר שבפועל חלפו שישה חודשים ממועד בחירת הבנק הזוכה במכרז, ומאחר שהבנק ביצע הכנות משמעותיות לתחילת הפעלת הסדר הפיקדון למסתננים כבר בחודש יולי 2016, קיימת דחיפות בתיקון החוק, על מנת לקבוע כי מועד תחילת חובת תשלום פיקדון למסתננים יהיה ב-1 בחודש, לאחר 30 יום ממועד פרסום התיקון לחוק, תוך ביטול תקופת ההמתנה של שישה חודשים מיום פרסום צו שר האוצר על קיום חשבון הבנק, שנקבע בתיקון מס' 5. תזכיר החוק שבנדון הופץ ביום 13 ביוני 1620 להערות הציבור עד ליום 5 ביולי 1620. בתקופה זו התקבלו הערות משרדי ממשלה הרלוונטיים, וההערות נבחנו והתקבלו. על מנת לאפשר את השלמת הליכי החקיקה בהקדם האפשרי, הסמיכה הממשלה את ועדת השרים לענייני חקיקה, אשר אישרה אותם אמש, כדי שנוכל להגיש אותה מייד לכנסת. אודה על אישורה של מליאת הכנסת את תיקון החקיקה הנ"ל. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר החינוך משולם נהרי – סגן שר הפנים, כמובן. רשימת הדוברים נעולה, ואז אנחנו עוברים להצבעה. חברת הכנסת מיכל רוזין. עד שלוש דקות, גברתי, בבקשה, לרשותך. <מיכל רוזין (מרצ):> צריך להיות חוק שמי שמעלה את הדוכן צריך גם להוריד אותו. יש פה איומים על חברי וחברות הכנסת – אני מדברת בשם כל סיעת מרצ, תירגעי, עליזה, הכול בסדר, אני – בשם כולם. הצעת החוק הזאת, שאמורה בעצם להבטיח את יציאתם של מה שנקרא על-פי החוק מסתננים מישראל, היא בעצם שוב ניסיון נואל לפגוע בזכויות האדם של אותם מבקשי מקלט בישראל. הרי מדינת ישראל, כפי אנחנו יודעים, אינה מוציאה, אינה מגרשת מישראל, ואינה יכולה, על-פי האמנות הבין-לאומיות והחוק הבין-לאומי – אינה יכולה להוציא ממדינת ישראל את מבקשי המקלט בחזרה לארצותיהם, במיוחד אלה שמגיעים מארצות שבהן המצב ההומניטרי והמצב הביטחוני אינם מאפשרים להחזירם. לכן הצעת החוק הזאת, מה שהיא בעצם מנסה לעשות, היא בעצם רוצה להימנע מצד אחד מלהעניק למבקשי המקלט איזשהו מעמד במדינת ישראל, משאירה אותם בין שמים לארץ, אומרת להם: מצד אחד אנחנו לא מגרשים אתכם, מצד שני אין לכם שום מעמד, מצד שלישי, אנחנו לא מונעים מכם לעבוד, כי בג"ץ קבע שאנחנו לא יכולים לאסור עליכם לעבוד, ומצד רביעי לעומת זאת אנחנו עושים קמפיינים ברדיו של משרד הפנים, שבהם אנחנו מזהירים מעסיקים לא להעסיק אתכם. בעצם, הם אינם מקבלים אישור עבודה רשמי. לא מנוכים להם מסים כראוי, כמו שהיה ראוי והיו נכנסים למדינה כ-200 מיליון – על-פי חישוב משרד האוצר – שהיו גם יכולים לממן את שירותי הבריאות של אותם מבקשי מקלט; כרגע, כמובן, מי שנושא בחובות האבודים האלה זה בעיקר בתי-חולים, בעיקר בית-החולים איכילוב בתל-אביב. ובעצם דורשים מהם עכשיו להפריש הפרשות גבוהות מאוד לקרן פיקדון, שבעצם יהוו איזשהו גורם הרתעה של המעסיקים מלהעסיק אותם. ההפרשה לפיקדון היא בגובה 36%, ש-16% זה זכויות סוציאליות כמו לעובדים זרים, פלוס 20% מהשכר עצמו רק במקרה של מסתננים, כדי שביום שהם יעזבו את הארץ – נוכל לתת להם. ההפרשה הזאת של 36% מהמשכורת מייצרת גם הרתעה למסתננים מלעבוד, והיא גם מייצרת הרתעה למעסיקים לא להעסיק אותם. עכשיו בואו נבין כזה דבר: אי-העסקתם היא עול על כולנו. אי-העסקתם היא עוד יותר עול על תושבי דרום תל-אביב, על השכונות. אלה אנשים שיושבים בגינות ציבוריות, שלא עובדים, שלא מפרנסים את עצמם. גם ככה יש בתוכם אנשים מוחלשים, קורבנות עינויים, נשים נסחרות, סחר בבני-אדם, שקשה להם לעבוד, והקהילה תומכת בהם כי המדינה לא תומכת בהם. אם אתם מטילים עליהם את הקנס הזה, את הפיקדון הזה, שבעצם אין לו הסדרה, אתם בעצם אומרים שהם לא יועסקו, הם לא יעבדו; הם ישבו בגינות הציבוריות כל היום, וכמובן זה יעודד, מה לעשות, עוני של הישרדות, פשיעה של הישרדות. לכן העניין הזה הוא פשוט חסר היגיון. הוא יפגע בראש וראשונה באזרחי ואזרחיות ישראל, הוא יפגע במעסיקים, הוא יפגע במבקשי המקלט, והוא יפגע בתושבי שכונות דרום תל-אביב. בסופו של דבר אף אחד לא מגרש אותם משם, ולעומת זאת הם ישבו בגינות במקום לעבוד ובמקום שתהיה להם פרנסה, יפרנסו את עצמם, יוכלו לאפשר לעצמם דיור, יוכלו לאפשר לעצמם בריאות, הדברים שאנחנו היינו צריכים להעניק להם. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח. חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח. חבר הכנסת עפר שלח – מוותר. חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר. חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת. חבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת יעל גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, אמרה חברתי מיכל רוזין שהחוק הוא חוק נואל. נואל, נכון? ואני רוצה להצטרף לדעתך. לא יכול להיות שאנחנו נאמר שהמסתננים הם עול על החברה הישראלית, שהם באמת מפריעים את מנוחתם של תושבי דרום תל-אביב, שבהיותם צפופים במקום מרכזי אחד ולא מפוזרים בכל הארץ הם גורמים למפגעים, שהם גורמים למפגעים מפני שאין להם למעשה תעסוקה, ולעתים אין כסף שלהם – אין להם כסף – כדי למצוא מקומות לינה, ומצד שני, כאשר הם יוצאים לעבודה אנחנו נגזול מהם חלק ממשכורתם, נשים את זה בצד, נטיל קנסות על המעבידים שלהם כדי שיחששו להעסיק אותם. איזה היגיון יש בזה? מדינת ישראל במשך שנים מסרבת לקבוע מדיניות ברורה לגבי המסתננים. ובכך שהיא מסרבת לקבוע מדיניות ברורה לגבי המסתננים היא פוגעת בראש ובראשונה בתושבי מדינת ישראל בכל שכונות דרום תל-אביב– ששם מצטופפים המסתננים. היא פוגעת גם במסתננים, אבל היא פוגעת גם בתושבי מדינת ישראל. ואני לא יכולה להבין מדוע מדינת ישראל לא מסוגלת לשבת, לקבל את ההחלטה האמיצה, הנכונה והצודקת, ולאחר שנסגרו השערים, ולאחר שהחומה שנבנתה אכן מונעת מעבר מסתננים, ולמיטב ידיעתי אין יותר מ-12 או 13 מסתננים בשנה, זאת אומרת, חסמנו את הגל הגדול של מסתננים שהגיע ממצרים, אז יש לנו כאן, בארץ, קרוב ל-47,000 או 50,000 מסתננים, וצריך לטפל בהם, וצריך לאפשר להם לעבוד, וצריך לאפשר להם לקבל שירותי רפואה, וצריך לאפשר להם להתפרנס כך שיוכלו למצוא גם מקומות לינה משלהם וגם מקומות עבודה משלהם. אבל במקום זה ממשיכים לרדוף אותם. וזה לא שזה גורם להם לעזוב את המדינה, כי אין להם לאן לעזוב. אם לפחות היינו רואים נהירה של עשרות-אלפי מסתננים אל מחוץ למדינה בגלל הרדיפה – אין להם לאן לצאת, אין מי שיקלוט אותם, הם כאן, אז מדוע שבמקום לרדוף אותם לא ננצל את כוח העבודה הזה לאותם שירותים ולאותן פעולות ולאותן עבודות שממילא עושים עובדים זרים? אלא שעובדים זרים יכולים לחזור לארצות מוצאם – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – והם לא יכולים, אז זה יהיה גם הומני, גם צודק, גם חכם וגם כלכלי – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – לדאוג למסתננים במקום לרדוף אותם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. חברת הכנסת ענת ברקו. שלוש דקות, גברתי. <ענת ברקו (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מצרפת את תמיכתי להצעת החוק הנדונה, להוסיף תיקונים במישור הכלכלי כדי למנוע הסתננות וגם להבטיח יציאתם של מסתננים מישראל. ואני רוצה להטיל – – <מיכל רוזין (מרצ):> לאן? לאן יצאו? <ענת ברקו (הליכוד):> – – אור על פן נוסף בתופעת ההסתננות, שהוא הפן הביטחוני, מעבר לפן הפלילי של פשיעה והדברים שאנחנו מכירים, והחיים שהפכו להיות בלתי נסבלים לתושבי דרום תל-אביב. אני רוצה לציין עובדה: חלק ניכר מהמסתננים, גברתי, הגיעו מסודאן, שהיא מדינת אויב. היא לא רק בגדר מדינת אויב, אלא בפועל מסייעת להתחמשות ולהתעצמות של גורמי הטרור, ולא פעם הוברח משם – הוברחו משם אמצעי לחימה לתוך שטחה של מצרים, וגם לחצי האי סיני, וחלק מהם סופקו לארגוני טרור כמו "חמאס", "הג'יהאד האסלאמי" וכו'. האנשים הללו הגיעו משם. והגורם ששולט באופן אפקטיבי היום בחצי האי סיני הוא ארגון הטרור "אנצאר בית אל-מקדס", שבנובמבר 2014 נשבע אמונים ל"דאעש". חצי האי סיני משמש מחוז דרומי של "דאעש", משמע שכל מסתנן שהגיע לישראל מאפריקה – וכמובן, מסתננים – בתווך נמצאת מצרים, ולכן הם לא פליטים, לכן – כל מסתנן שהגיע מאפריקה באותן שנים מן הסתם עבר דרך הגזרה של "דאעש", סיני, והיה צריך לעבור את התווך של "דאעש", וידוע וגלוי שחלקם היו שותפים בצירי הברחות הכספים ל"חמאס" ולרצועת-עזה. המסתננים הללו מהווים מאגר של מגויסים פוטנציאליים לארגוני הג'יהאד שאליהם נחשפו. צריך להביא בחשבון אפשרות סבירה בהחלט שלפיה חלק מהם הם היום בישראל תאים רדומים המחכים ליום פקודה – – <מיכל רוזין (מרצ):> יש לך דוגמה אחת? דוגמה? <ענת ברקו (הליכוד):> – – על-פי דוקטרינת ההפעלה של ארגונים אסלאמיסטיים במערב. <מיכל רוזין (מרצ):> יש לך דוגמה אחת של מבקש מקלט שהיה מעורב באירוע ביטחוני? אחת? <ענת ברקו (הליכוד):> עכשיו, לכו צפו מגורמי האכיפה והביטחון הישראליים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין, כשהיית כאן אף אחד לא הפריע לך. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – תבדקי כמה מקרי אונס – – – <מיכל רוזין (מרצ):> מ-50,000 – אחת – יש לך דוגמה אחת? <ענת ברקו (הליכוד):> – – – כמה תאים רדומים יש את עדיין לא יודעת, והאוכלוסייה הזאת היא קשה לחדירה ולכיסוי מודיעיני. ולכן, במציאות הביטחונית המורכבת שבה אנו חיים, אני חושבת שיש כאן בעיה. על-פי נוהל הטיפול במבקשי מקלט, משרד הפנים לא מאשר קליטה של מהגרים ממדינות אויב. אני מציעה להסיר את צו ההגנה הקולקטיבי מהמסתננים מאריתריאה, ולאפשר בעצם – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – מילא אותם אנשים שחוגגים את יום העצמאות שלהם עם השגריר שלהם פה, וחגים אחרים, וגם בעצם למצוא את הדרך להרחיק את אותם מסתננים ממדינות אויב, שכשאנחנו – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> – – מפעילים ומקפיצים – גברתי, עוד דקה אחת או פחות מזה, משפט לסיכום – מקפיצים גזרה שלמה על כל "פרש טורקי" שחודר לשטח מדינת ישראל, ואלפי אנשים שבאמת מזל שהגדר שהקים ראש הממשלה חוסמת אותם, אבל אם התנאים כאן ישופרו, למסתננים הללו, הם יגיעו בהמוניהם. לא יהיה דבר שיעצור אותם. לפני כמה חודשים, להזכירכם, היה באשקלון פיגוע שבוצע על-ידי מסתנן סודאני מוסלמי, ואני חושבת שפיגועים הם – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסיים. <ענת ברקו (הליכוד):> – – רק עניין של זמן בתחום הזה. תודה רבה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לך, חברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. חבר הכנסת אמיר אוחנה – מוותר. חבר הכנסת מאיר כהן. <מאיר כהן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, לא התכוונתי לדבר – אני מצטער שאני מטריח אתכם – עד ששמעתי את הגברת ענת ברקו, הד"ר ענת ברקו. <קריאות:> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> באמת לא התכוונתי לדבר, לא רציתי להלאות, אבל עצמתי את העיניים וחשבתי שאני נמצא באיזה כנס של איזו מפלגה ימנית, מאלה שמתפתחות ברחבי העולם ואנחנו צריכים להיות מודאגים מהן. את עומדת כאן, מתירה את דמם של המסתננים האלה. <ענת ברקו (הליכוד):> מתירה את דמם? <מאיר כהן (יש עתיד):> סליחה, אל תפריעי לי. <ענת ברקו (הליכוד):> מתירה את דמם? <מאיר כהן (יש עתיד):> אל תפריעי, כי אני לא מפריע לך. <ענת ברקו (הליכוד):> זה יפה. <מאיר כהן (יש עתיד):> עומדת כאן חברת כנסת, דוקטור באקדמיה, ומטילה דופי באנשים, שלא משנה למה הם הגיעו לכאן, אבל הם כאן כמה שנים. אנחנו לא נותנים להם שום פתרון, ואת עומדת כאן ומטילה בכולם דופי ומחברת אותם ומציירת אותם כאנשים שצריכים להיזהר מהם: אוי, אוי, אוי, תיזהרו מהם, הם יכולים להיות מחבלים ואנסים. <חיים ילין (יש עתיד):> תאים רדומים. <מאיר כהן (יש עתיד):> תגידי לי – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אני אומרת לך – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> האוזניים שומעות – אל תפריעי לי. <ענת ברקו (הליכוד):> קיבלת את התמונה – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> סליחה, אל תפריעי לי. <ענת ברקו (הליכוד):> אתה רוצה להתעלם מהמציאות – תתעלם. <מאיר כהן (יש עתיד):> תלמדי להקשיב, גם אם זה לא מוצא חן בעינייך. <ענת ברקו (הליכוד):> לא כולם, אבל יש כאלה. <מאיר כהן (יש עתיד):> תלמדי להקשיב. <ענת ברקו (הליכוד):> אני מקשיבה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אוזנייך לא שומעות את מה שאת אומרת; מה, אנחנו באמת נמצאים בכנסת ישראל? עד לאן אתם תגיעו עם ההכללות המוטרפות האלה? לאן אתם רוצים להביא את האנשים כאן? <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> היי זהירה בדברייך; יש שם ילדים, ויש שם נשים, ויש שם אנשים הגונים, ואם רוצים לטפל בהם, בבקשה להחזיר אותם למדינות שלהם. אבל כל עוד הם נמצאים כאן, את, אסור לך, ואסור לשום יהודי, ולשום אדם במדינה הזאת, להטיל בהם דופי. מה שאת אומרת כאן על הבמה הזאת יכול להתפרש אצל חמום מוח על כל מסתנן. ראי מה שקרה בבאר-שבע. זה לא מלמד אותך לקח? אז היי זהירה בדברייך. <ענת ברקו (הליכוד):> אני מאוד זהירה. היה זהיר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת. חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת. חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת זוהיר בהלול. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> ובכן, גבירותי ורבותי, חזיון התעתועים של בנימין נתניהו נמשך באופן סנסציוני, כאשר לפני דקות אחדות מר נתניהו, באופן דרמטי, פונה אל הציבור הערבי ומגיש לציבור הערבי את מסמך הפיוס מס' 2 בעקבות "הערבים נוהרים לקלפיות", ועכשיו הוא מבקש מהערבים לנהור לעבודה. שימו לב, בקיצור נמרץ, אני חוזר לימי הטובים כשדרן ספורט, ואני מצטט במהירות הבזק כדי שתבינו: "אני מבקש מכם, אזרחי ישראל, לקחת חלק בחברה הערבית" – בהמוניכם – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> גול. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – עבדו בהמוניכם, למדו בהמוניכם, שגשגו בהמוניכם – כלומר, אנחנו זקוקים לו כדי ללכת לעבוד, כאילו לא עבדנו עד אתמול, כאילו היינו מובטלים, כאילו התבטלנו, כאילו נכנענו והשלמנו. שימו לב מה הוא עוד אומר: "למעלה מ-20% מאזרחי ישראל הם ערבים. אתם" – הוא פונה אלינו בגוף ראשון – "הגעתם להישגים מדהימים; שופטים בבית-המשפט העליון, חברי כנסת, סופרים בעלי שם, רופאים, רוקחים, יזמים, בעלי חברות בתעשיות ההיי-טק, מדענים" וכו' וכו' – "אני גאה בתפקיד שאתם ממלאים". רק אתמול-שלשום הריץ בנימין נתניהו שני חוקים באמצעות המסיתן והלאומן סלומינסקי: חוק העמותות וחוק ההדחה. מצד אחד הוא בועט בנו, ומצד שני – מכניס אותנו לסלון הראווה של הדמוקרטיה הישראלית. מה קרה, בנימין נתניהו? סליחה על הלהט, סליחה על אגלי הזיעה שעכשיו ממלאים את פני – מה קרה, בנימין נתניהו? מה הזיגזגים האלה? מה האקרובטיקה הזאת? מה הלוליינות הזאת? האם אתה רוצה ערבים – שימו לב מה הוא אומר: "העתיד שלכם הוא העתיד שלנו". איזו מיסטיקה. על מה אתה מדבר? אתה הרי מדיר אותנו, אתה שולח את הנציגים האותנטיים שלנו כדי להקיא אותנו, להוקיע אותנו. הנה, שימו לב לענת ברקו, חברת הכנסת, הדוקטור המלומדה שמסיתה נגדנו יום אחרי יום. אתם רוצים להוקיע את חברי הכנסת הערבים. אינכם רוצים ערבים בכנסת ישראל. אתם לא רוצים להשעות אותם, אתם רוצים להדיח אותנו, פעם אחר פעם, באופן קונסיסטנטי, באופן סיסטמטי. אתם מייצרים ומיילדים כאן – הרי סמוטריץ, רק אתמול, שמגלם את הסמוטריציזם, הוא אמר שאשתו אסור לה ללדת עם נשים ערביות. על מה אתם מדברים? על מי אתם עובדים? חברות וחברים, כנסת ישראל, בדיה, פטה מורגנה, בנימין נתניהו במיטבו, אבל זה לא עובד עלינו, זה לא יעבוד על הערבים; אתם לא רוצים את הערבים בקרבכם. נקו את כנסת ישראל, הפיצו דמוקרטיה בישראל, אל תקיאו את הערבים מקרבכם, חבקו אותנו על אמת. אל תפיצו מילים בעלמא. אנחנו כאן על אפכם ועל חמתכם, אנחנו כאן, לא נלך שבי אחר כל המילים היפהפיות. אתה אמן המילים, אבל אינך אמן המעשים. אני מצטער שדיברתי בצורה הזאת, אבל אינני מאמין לאף מילה של בנימין נתניהו. <קריאה:> זוהיר, בוא, אני אתן לך חיבוק, בוא. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. <קריאות:> – – – <קריאה:> זה היה – – – <קריאה:> ספקטקולרי. <קריאה:> זוהיר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, נא להירגע. אני מבינה שהשעה כבר מאוחרת, אבל אנחנו ממשיכים לעבוד. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה, גברתי היושבת-ראש, חברי, קצת קשה לדבר אחרי זוהיר והנאום – מאיפה יש לך כוח בכמעט 12 בלילה? כל הכבוד. <חיים ילין (יש עתיד):> הוא משחרר שרירים עכשיו. <מירב בן ארי (כולנו):> הוא אמן המילים. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני רוצה להתייחס לחוק המסתננים שעולה כאן עכשיו, ולומר שאנחנו רואים כאן את התגלגלות החוקים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר'ה, בואו נכבד את החברים שעולים כאן לבמה. בבקשה, נא להירגע. נורא קשה ככה לדבר. <מירב בן ארי (כולנו):> לא יכולים להירגע מהנאום הסנסציוני. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ברור, אבל זהו, הוא הסתיים, אז בבקשה להירגע. בבקשה, גברתי. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אז חוק המסתננים הנוסף שעומד כרגע לפתחנו, אחרי שבג"ץ דחה שלוש פעמים עד שהתאזן החוק הקודם עם איזושהי פשרה שיכול היה לשאת אותה גם בית-המשפט העליון מבחינת הפגיעה בזכויות אדם. הביטו, מה עושה החוק הזה? לוקח את השכבה באמת הכי-הכי-הכי חלשה באוכלוסייה – ואנחנו יכולים להתווכח אם הם נכנסו בדרך לגיטימית, אם הם מבקשי מקלט או מסתננים, אם מגיע להם להיות פליטים או לא מגיע להם להיות פליטים, ואתם יודעים מה, נקבל את זה שהם מסתננים, והם לא הולכים להיות פליטים, והם גם לא יכולים לצאת לכאן למדינות מוצאם. הם לא יכולים, ואת זה לא אני אומרת, את זה אומר ראש מינהל האוכלוסין כשהוא מדבר בוועדת הפנים, אומר: תקשיבו, אין לי לאן להחזיר אותם, הם כאן, ואני לא יכול להתמודד עם זה בדרכים של משטרת ההגירה. עכשיו, מה אנחנו עושים בחוק הזה? לוקחים את אותם אלה שבקושי, בקושי משתכרים, גם את שכר המינימום הם לא רואים, והחוק הזה אומר: קחו מהם 20%, קחו מהמעסיקים שלהם עוד 16%, ובכלל, תרמסו אותם עד עפר. וזה מה שהחוק הזה מביא כאן, לכנסת ישראל. קחו את החלשים ביותר בחברה ותרמסו אותם עוד יותר. ואני שואלת אתכם, זאת הדרך? אנחנו מעוניינים בפתרון, אבל זאת הדרך? אנחנו רוצים שהם יפסיקו להיות מעמסה על תושבי דרום תל-אביב, אבל האם זאת הדרך? המחנה הציוני הגיש הצעת חוק סיעתית שמציעה פתרון כולל, הרבה יותר נכון, להסתכל על כל הבעיה של דרום תל-אביב, כולל המסתננים בתוכה, ולבוא עם פתרונות, פתרונות אמיתיים שיעזרו לתושבים, שיעזרו לכל התושבים, הישראלים – והמסתננים. אבל מובן שהכנסת דחתה את הפתרון בהצעת החוק שהגשנו לפני כמה חודשים, שהנחנו, אבל היא תעלה שוב. ואני שואלת: זאת הדרך לגרום למסתננים לצאת מכאן? הם לא יצאו, כי אין להם לאן. נשים חד-הוריות, אנשים שעברו התעללות בסיני, הגיעו לכאן כי אין להם לאן לחזור; במדינות מוצאם רדפו אותם, והם הגיעו לכאן כי כלו כל הקצין. והדבר האחרון, אני רוצה לומר – סיימה את דבריה כאן חברת הכנסת ברקו: שיפסיקו לבוא בהמוניהם. ובכן, אני רוצה לספר לך, חברת הכנסת ברקו, שהם הפסיקו להגיע בהמוניהם – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <קריאות:> – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – הם כבר לא מגיעים לכאן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> מדינת ישראל עצרה את ההסתננות. תסתכלו על המציאות בעיניים, ותפסיקו להתעמר בחלשים ביותר בחברה. <מירב בן ארי (כולנו):> הם גרים ביישוב שלך, הם גרים? איפה הם גרים? מזל שהם הפסיקו לבוא – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת אלי כהן – אינו נוכח. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת. חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת. חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת עפר שלח. שלוש דקות, אדוני. <עפר שלח (יש עתיד):> תראו, אחרי זוהיר לדבר מהר כבר לא ילך, אז אני אדבר לאט, ואולי גם כמה חברי כנסת פה יבינו. תראו, לגיטימי לגמרי להיות בעד הצעת החוק הזאת, וסוגיית המסתננים היא סוגיה מאוד סבוכה. יש באמת לישראל זכות לקיים מדיניות הגירה, ובמסגרת מדיניות ההגירה הזאת גם לנקוט צעדים חריפים. בין זה לבין מה ששמענו פה מחברת הכנסת ברקו – ואני אומר לכם, חברי בקואליציה, זה שאף אחד מכם לא מזדעק לפה ואומר: אני אצביע בעד החוק הזה, כי אני חושב שהוא חוק טוב, אבל הארגומנטציה הזאת, הנימוקים האלה לא יכולים לבוא; חבר הכנסת בגין, אביך הביא לפה את הפליטים מווייטנאם. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> מה הקשר? <עפר שלח (יש עתיד):> הקשר הוא שכשאנחנו מדברים על האנשים האלה, ועומדת פה חברת כנסת ואומרת: כן, נכון, אף אחד מהם עוד לא היה מעורב במעשה טרור, אבל מה אתם יודעים על התאים הרדומים שיש בתוכם? <ענת ברקו (הליכוד):> זה לא מה שאמרתי. תדייק, תדייק. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> בסדר, אני רק מציע – – – <עפר שלח (יש עתיד):> לא, אני לא בא אליך בטענה אישית. אני לא בא אליך בטענה אישית. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> אני מציע שתבחין. <עפר שלח (יש עתיד):> כן? <זאב בנימין בגין (הליכוד):> הגיעו מווייטנאם בכמה סבבים פחות מ-1,000. פחות מ-1,000. <עפר שלח (יש עתיד):> אמרתי, סוגיית מהגרי העבודה לישראל היא סוגיה שמדינת ישראל צריכה להתמודד אתה, אבל השאלה איך אנחנו מתמודדים – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – והשאלה מה אנחנו אומרים כשאנחנו מתמודדים – – <זאב בנימין בגין (הליכוד):> זה לא קשור. <עפר שלח (יש עתיד):> – – היא לא פחות חשובה מהחוקים שאנחנו מחוקקים. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> בסדר – – – <עפר שלח (יש עתיד):> וכשעומדים פה על הדוכן הזה ואומרים דברים שנאמרו על יהודים ברגעים הכי חשוכים בהיסטוריה, ונאמרו על-ידי גזענים בכל המדינות בעולם ברגעים הכי חשוכים של המדינות הכי חשוכות, כל חבר בבית הזה וחברה בבית הזה, ולא חשוב אם הוא יצביע בעד או נגד החוק הזה, ולא חשוב איפה הוא עומד בצד של המפה הפוליטית, צריך להזדעק ולהגיד: את הדברים האלה לא יגידו בכנסת ישראל, את הדברים האלה לא יגידו על אנשים שפשעם הוא שהם הגיעו לפה כמהגרים בלתי חוקיים; וכן, אנחנו צריכים לשאוף להחזיר אותם למדינות שלהם. הפעם היחידה שאדם מהמסתננים האלה היה מעורב במעשה טרור שידועה לי – הוא היה קורבן ללינץ' בבאר-שבע, בגלל החזות שלו, בגלל טעות של אנשים והתנהגות בהמית של אנשים. <ענת ברקו (הליכוד):> אתה טועה, יש – – – <עפר שלח (יש עתיד):> אז לעמוד פה ולהגיד שהאנשים האלה הם תאי טרור רדומים שאנחנו עוד לא ראינו? אין קץ לחרפה הזאת, בלי קשר לחוק שעליו אנחנו עומדים להצביע. תודה רבה. <ענת ברקו (הליכוד):> אז אין בעיה ביטחונית, נכון, עפר שלח? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עפר שלח. <ענת ברקו (הליכוד):> אחרי שהם לקחו את חצי האי סיני, אין שום בעיה ביטחונית. <עפר שלח (יש עתיד):> הבעיה הביטחונית, חברת הכנסת ברקו, היא חברי כנסת שבשם הבעיה הביטחונית טוענים טענות גזעניות. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> זה יותר מטריד אותי מכל הבעיות הביטחוניות של מדינת ישראל, וכמו שאת יודעת אני די מבין בהן. תודה רבה. <ענת ברקו (הליכוד):> אין שום בעיה. מי – – – גזרת "דאעש", אין שום בעיה. יפה, יפה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת ענת ברקו, אני מבקשת להפסיק. חבר הכנסת איתן ברושי – דיברת. חבר הכנסת יהודה גליק. שלוש דקות, אדוני. <יהודה גליק (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברת הכנסת טלי פלוסקוב, חברי חברי הכנסת המתוקים מן האופוזיציה ומן הקואליציה, אני – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> איזה צד יותר מתוק? <יהודה גליק (הליכוד):> כולכם מתוקים ויקרים לי מאוד. היום פרגנתי למתוק אחד. <נחמן שי (המחנה הציוני):> כמה קלוריות? <יהודה גליק (הליכוד):> דבר ראשון, אני רוצה לומר שאני ממש מבקש סליחה שהרבה מהאהבה והחיבוקים שקיבלתי לפני כמה דקות מהצד הזה של הבניין, אני הולך לאבד אותם. אבל לפני שאני אומר את הדברים, אני באמת רוצה לומר שמדינת ישראל לא יכולה להיות גזענית, חייבת לקיים את "ואהבת את הגר", חייבת לפתוח את שעריה כמו שעשה – כמו שהזכרת, חבר הכנסת שלח – ראש הממשלה המנוח בגין. אבל פה אנחנו צריכים להסתכל בעניין בעיניים, ואני מבקש שתקשיבו קשב רב. הצעת החוק הזאת היא פלסטר לשבר גדול. מדובר ברוב של מסתננים אריתריאים, שההגירה המוחלטת שלהם היא כלכלית, ולא שום סיבה אחרת. כבר הובהר שוב ושוב שהאריתריאים שנמצאים במדינת ישראל מנסים להיכנס לקטגוריה של הסודאנים, שהוגדרו כפליטים בצדק, כשבפועל מדובר על מדינה שיש לנו יחסים דיפלומטיים אתה, יחסי מסחר, ולאחר שכבר נשלחו משלחות – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אתה שמואשם בהאג, איך אתה יכול לעצום עיניים? <יהודה גליק (הליכוד):> גברתי יעל, חברת הכנסת, אני מבקש. אני אתייחס, גברתי. אני מבטיח להתייחס. הקשבתי לדברייך. אני מקשיב, רק תנו לי לדבר. תודה. בפועל מדובר על מדינה שיש לנו יחסים דיפלומטיים אתה, יחסי מסחר. נשלחו כבר משלחות ממדינות כמו אנגליה, נורבגיה ודנמרק לבדוק את המצב בבירת אריתריאה. המסקנה הייתה אחת: אין פליטים באריתריאה. באנגליה, למשל, סורבו מעל 75% מבקשות המקלט. מה שצריך זה תוכנית אמיתית אנושית להחזיר אותם לארצם. כמובן לא בגירוש, אבל אף מסתנן לא יעזוב הצלחה כלכלית מסחררת שממשיכה לגרום לו להתעשר במדינת המוצא שלו. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> צריך תוכנית החזרה אמיתית ומסודרת, שבודקת מי פליט ומי לא, ולא גוררת את העניין לעוד שנים רבות של סבל של תושבי השכונות ברחבי מדינת ישראל. אכן, הגדר סגורה, אבל ההסתננות לא הפסיקה. כיום מגיעים מאות מסתננים אריתריאים צעירים בטיסה ישירה עם ויזת תיירות לישראל. אני הייתי בדרום תל-אביב בשבוע שעבר, כשבנוכחותי חמישה אריתריאים, עם המזוודות, הגיעו משדה-התעופה. אותם מסתננים משאירים עירבון של 500 שקל בכניסה לארץ. כשהטיול נגמר הן קורעות את הכרטיס ומתערות בין עשרות-אלפי המסתננים. כמובן, הנשים לא מחויבות בשום שירות צבאי, מגיעות למטרה אחת – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני מזכיר לך שעכשיו 12 בלילה, ואתה בקואליציה. <יהודה גליק (הליכוד):> אני כבר מסיים. אני לא מרבה לדבר פה, אני לא מרבה לדבר, חבר הכנסת סמוטריץ. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אבל עכשיו באמת זמנך תם. בבקשה, משפט סיכום. <יהודה גליק (הליכוד):> בסדר, אני מסכם. אבל הפריעו לי. אני עצרתי כי הפריעו לי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, בבקשה. <יהודה גליק (הליכוד):> השבוע פנה ראש עיריית תל-אביב רון חולדאי במכתב דחוף לשר האוצר, כשהוא מבקש עזרה להמשך בניית עוד עשרות גנים ובתי-ספר לארבע השנים הבאות. ראש העיר חולדאי אמר שהוא לא יודע איך להתמודד עם נתוני הלידה הגדולים. גן-לוינסקי כבר לא קיים. חברים וחברות, בואו ברצינות נתמודד אמיתית, אנושית, עם התופעה הזאת. היא פוגעת בכולנו. <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה צודק, צודק. <יהודה גליק (הליכוד):> כמובן, לא בגירוש, לא בצורה לא הומנית. בצורה אנושית, אמיתית. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני, שלוש דקות. חברים, נא להירגע. בבקשה. חבר הכנסת יהודה גליק, עכשיו הבא בתור כבר פה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, אנחנו לא יודעים אם מי שקוראים להם מסתננים הם מהגרי עבודה או דורשי מקלט, כי מדינת ישראל לא הכינה את הקריטריונים ולא בדקה אותם. היא לא בדקה כדי לדעת מי מהגר עבודה, מי מסתנן ומי פליט, דורש מקלט, שמגיע לו לפי כל האמנות הבין-לאומיות. אבל לא זה העניין. העניין שראש הממשלה מתפאר בזה שהקים את הגדר עם מצרים, והוא מנע כמעט כליל את ההסתננות או את הכניסה, שאפילו אם הם פליטים ומגיע להם להיכנס, אפילו את הדרך הזאת הוא חסם. אבל מה לעשות, ההתעללות והגזענות חוגגות, ועכשיו רוצים להביא אותם למצב שהם יהיו גנבים. זה מה שהחוק הזה דורש. הם נשארים פה, הם לא ימצאו את האוכל שלהם, אז הם יגנבו והם יאנסו והם אולי ירצחו, כי מי שלא מוצא את האוכל, אם הוא עובד ולא ימצא את האוכל שלו, פשוט הוא ירצה לאכול, הוא ירצה לשרוד, הוא ירצה לחיות. אז החוק הזה הוא לא רק גזעני, אלא אנטי-אנושי. אנטי-אנושי. ומי שמנסה לעטוף אותו בעטיפה של שמירה על מדינת ישראל – הרי כולם מדברים על חוסר בידיים עובדות, מבקשים להביא חברות בנייה מסין, חברות בנייה; שר השיכון מדבר על חברות – יש לכם אנשים שנמצאים פה, תעסיקו אותם, תעסיקו אותם בכבוד; ומי שבא רק כדי להתעשר, תאמינו לי, הוא לא ירצה להישאר פה אחרי שהוא מתעשר, ויחסית למה שהוא יקבל פה ולפי רמת החיים במדינה שלו, אז הוא יחזור הביתה כאילו הוא עשיר. אז כל החוק הזה הוא חוק גזעני, שאין לו מקום, במיוחד שאין הרבה נוהרים. בקשר ל"נוהרים" – אין אפשרות לעמוד על הדוכן בלי להתייחס להתנצלות-לכאורה ולנהירה השונה שמבקש היום ראש הממשלה. הוא מדבר אלינו, ערביי מדינת ישראל, האזרחים: תבואו, תנהרו לעבודה, לשגשוג. אבל, כבוד ראש הממשלה, איפה מקומות העבודה שאנחנו ננהר אליהם? איפה אזורי התעשייה? איפה מקומות העבודה? הרי הממשלה צריכה לספק את המקומות האלה. לאן לנהור? מישהו חשב פעם שהערבים בישראל לא רוצים לעבוד כי הם בטלנים? כי אין להם מקומות עבודה. התוכנית של משרד הכלכלה, שהוא השר שלו, אם תמומש, המטרה שלה – להגיע ל-41% בתעסוקת נשים ב-2020. אז השקר הזה לא יעבוד עלינו, אלא אם כן אתה רוצה להגיש דוחות לאיזשהו מקום, ל-OECD אולי. משפט אחרון, לפני שאת מדברת אלי, כבוד היושבת-ראש – אני אומר את המשפט שלכם: הקול קול יעקב והידיים ידי עשָיו. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת נחמן שי, זאת הפעם השנייה שאני קוראת בשמך ואתה לא שומע. יכולתי כבר להגיד שאתה מוותר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא, לא, איזה מוותר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני לתומי חשבתי שסגן שר הפנים יעלה לדוכן ויגיד שממשלת ישראל החליטה סוף-סוף לטפל ב-50,000 איש שנמצאים פה כבר שנים ונחשבים לאבק אדם; לא רואים אותם, לא שומעים אותם, לא סופרים אותם, הם השקופים שלנו. הם קיימים, הם קיימים מאוד, כל אחד שמסתובב באזור תל-אביב ובמקומות אחרים רואה אותם. ממשלת ישראל לא רואה אותם, היא לא מכירה בהם. וזאת אחת השערוריות הגדולות ביותר שאני יכול להעלות על הדעת. עושים כל מיני תרגילים כדי לנסות להתחמק מעיסוק בבעיה האמיתית אחת ולתמיד. תבדקו – האם הם באו כדי להיות פה? כדי לעבוד פה? האם הם ברחו? הלוא כל הניסיונות להביא את מדינת ישראל לעשות את הדבר האלמנטרי, כשמדובר בפליטים, כמו שעכשיו הולכת לעשות ממשלת גרמניה עם מיליון איש – לראיין אחד אחרי השני כדי להבין את הסיבות שהביאו אותם ולהחליט מי מקבל פליטות ומי לא מקבל פליטות. ממשלת ישראל בורחת. היא לא רוצה להתעסק עם זה. והיא הולכת סביב-סביב ומנסה בקטנות לגרום לאנשים האלה לעזוב. אבל מה לעשות שאי-אפשר להתעלם מהם, הם קיימים. ויותר מזה, בואו לחדרי הלידה בבתי-החולים התל-אביביים ותראו שכל יום נולדים שלושה תינוקות – כל יום. ובשנה נולדים 1,000 תינוקות. למה ראש עיריית תל-אביב רוצה לפתוח גנים חדשים? מה, משעמם לו? הוא צריך עזרה בזה. ממשלת ישראל מסרבת לתת עזרה מינימלית לעיריית תל-אביב, שמעמיסה את כל המטען הזה על הכתפיים שלה. זה טריק. עוד טריק אחד ועוד טריק אחד כדי לגרום להם לעזוב את הארץ. הם לא יעזבו את הארץ. אין להם לאן ללכת. גם אם הם ימצאו יום אחד מדינה, אז התנאים שלהם שם והיחס אליהם שם והסיכוי שלהם לחיות שם הם קטנים מאוד. אנחנו יודעים מהתקדימים של אותם פליטים, מבקשי עבודה – תקראו להם איך שאתם רוצים – שעזבו את הארץ. אין ברירה למדינת ישראל. זאת תופעה, זאת קבוצה שנצטרך לחיות אתה הרבה שנים. לא נכנסים יותר – זה יפה; אלה שנמצאים פה – חייבים לספק להם חיים נורמליים, כמו שבני-אדם זכאים וראויים להם. זה אומר בריאות, זה אומר רווחה, זה אומר תעסוקה, זה אומר מגורים; אין מה לעשות. ועדיף שהם יעבדו, ועדיף שהם ישתכרו, ועדיף שהם יוכלו להחזיק את עצמם, מאשר שהם ייפלו למעמסה על החברה הישראלית. כל מה שעושים עכשיו יגרום בסופו של דבר שהתופעה הזאת לא רק לא תשתפר, אלא תלך ותחריף, ואז יתגשם החזון של חברת הכנסת ענת ברקו – יהיה לנו פה גם טרור. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת משה גפני – לא נמצא. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת. חבר הכנסת רועי פולקמן – אינו נוכח. חבר הכנסת דוד ביטן – אינו נוכח. אנחנו נבקש מסגן שר הפנים לסכם את הדיון. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> רבותי, בעיית המסתננים היא בעיה קשה וכאובה. מצד אחד אנחנו נדרשים לחמלה, לסיוע, לעזרה – חלק מהם ברחו בגלל סכנת חיים, וחלק באו כדורשי עבודה. זה מצב לא נעים, זה מצב קשה, אבל אסור לשכוח שיש אלפי תושבים בדרום תל-אביב שחייהם הפכו לגיהינום. כדאי ללכת לראות, כדאי לשמוע את אותם אנשים ותיקים שקנו במיטב כספם והשקיעו שם – לבוא ולראות את הסבל שלהם. מי שחושב שמתנכלים להם או רודפים אותם – זה טעות, מפני שהמשרד מחפש פתרונות; אלה שהם בסכנת חיים, לא מבקשים להחזיר אותם לארץ מוצאם. אלה שכן יכולים, נותנים להם את האפשרות לחזור לארץ המוצא, והם מקבלים מענק הגון, שיכול לפרנס אותם בכבוד תקופה ארוכה, אותם ואת משפחותיהם. רבותי, זה מפריע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת שנכנסו כעת לאולם, אנחנו מבקשים קצת שקט. מה קורה בסיעת יש עתיד? אדוני יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת דוד ביטן. אדוני יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת דוד ביטן, אדוני יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת דוד ביטן. <דוד ביטן (הליכוד):> מה? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> כמו כן נבדקות אפשרויות עם מדינות אחרות, ועכשיו, רק לאחרונה, התקיים דיון עם האו"ם כדי לקלוט אותם, ויש רצון לקלוט חלק מהם במדינות אחרות, כמו קנדה ועוד מדינות שיש משא-ומתן אתן כדי לאפשר להם לעבור לשם. אנחנו צריכים לזכור: יש לנו ארץ קטנה, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מאסה כזאת גדולה, בלי שנוכל לתת מענה. ככה שאני מבין ללבם של אלה שדואגים להם, אבל לבי לבי גם לתושבים הוותיקים שסובלים. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר הפנים משולם נהרי. רבותי, אם כן, אנחנו נגיע להצבעה. אני מבקשת מכולם לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו נצביע כעת על הצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראת שעה) (תיקון), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 33 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 נגד – 25 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראת שעה) (תיקון), התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 40 חברי כנסת בעד, 25 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראת שעה) (תיקון), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 34), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1068); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> כעת אנחנו עוברים להצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 34) התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק סגן שר החינוך מאיר פרוש. בבקשה, אדוני. יש לנו הצעה מוצמדת, הצעה של חבר הכנסת משה גפני. אדוני חבר הכנסת משה גפני, אתה תנמק אחרי ההצעה הממשלתית. אחרי שתי ההנמקות אנחנו נתחיל בדיון. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת. אני מתכבד להציג לפני חברי הכנסת את הצעת החוק הממשלתית ששמה הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 34), התשע"ו–2016. הסיבה שאנו נזקקים לחקיקה בעניין תקצוב מוסדות הפטור היא שבג"ץ בשעתו, עוד בתקופת כהונתו של שר החינוך הקודם-קודם, גדעון סער, דן בנושא הזה, והוא דן בשאלה אם לשר יש סמכות לתקצב מוסדות פטור והאם אין צורך שתהיה אמירה מפורשת בחוק. עמדת המשרד אז הייתה שזו סמכות שיורית מקדמת דנא שאפשר לתקצב את מוסדות הפטור. בשעתו המשרד גם הסתפק בתצהיר שקיים פיקוח באותם מוסדות, ועל ההתנהלות. המשרד גם התחייב שהוא יוסיף עוד מפקחים. אבל בג"ץ קבע שכדי לתקצב מוסדות פטור צריך שהדבר יעוגן בחקיקה. במקביל התקיימו בחירות ב-2013, ויש עתיד קיבלה את משרד החינוך. שר החינוך דאז הרים את הכפפה, והגישו הצעת חוק שנותנת סמכות לשר לתקצב את מוסדות הפטור בחקיקה. בין התנאים לתקצוב היו גם תנאים של מבחנים לעשות לאותם מוסדות, ובעצם כך גם נאמר בנוסח החוק: שהשאיפה הייתה להשוות אותם בהדרגה למוסד חינוך רשמי. חברי חברי הכנסת, במשך 65 שנים מאז קום המדינה משרד החינוך הכיר במושג מוסדות פטור. שרים באו, כיהנו, התחלפו – הם הכירו במוסדות פטור. באה יש עתיד והציעה הצעת חוק, כאמור, כמו שהסברתי קודם, שגם כיום המשרד טוען שהתנאים שיש עתיד דרשה גורמים לקשיים בתקצוב ובהתנהלות. זו לא שאלה של מחמירים ומקלים, כאילו יש עתיד הם המחמירים ויתר המפלגות הם מקלים. כמו שאמרתי, זה 65 שנים של מדיניות שקולה, אחראית, ו-18 חודש של ניסיון לכפות. המשרד אומר ומכריז שהתנאים שנעשו בתקופת פירון גרמו לקשיים, והמסקנה: יש עתיד הם פשוט חסרי ניסיון, ולכן צריך לתקן את מה שהם עשו. מה יש עתיד עשו? הם נתנו פירוש חדש למושג מדינה יהודית ודמוקרטית. מה היה לפני קום המדינה? מי היה פה בעצם לפני העליות, הראשונה והשנייה וכל מה שהיה קודם? ואני אומר, גם לפני שהרצל חלם על תוכנית של מדינה חי פה גם ציבור גדול של יהודים חרדים, שבהנחיית הרבנים קיבלו על עצמם גדרים וסייגים, גם ובעיקר בנושאי חינוך. כאשר היישוב היהודי היה קטן יותר, הם, אותם יהודים, התרכזו בעיקר בירושלים, אבל הם היו בעוד ערים. ולאחר שהוכרזה המדינה, בחוק חינוך חובה, התש"ט–1949, שנחקק בימים ההם, הרי כמו שקבעו בחוק מעמד לארבעת הזרמים, דרשה אגודת ישראל בשם גדולי ישראל לקבוע מעמד מיוחד לאותם מוסדות, והם קבלו את ההגדרה מוסדות פטור. היהודים שהסכימו אז להיכלל ולשלוח את ילדיהם למוסדות פטור ידעו שהם לא ייהנו מהתנאים ומהכספים שיכול לקבל כל ילד אחר שלומד באחד הזרמים. זה היה מאבק עיקש שניהל בשעתו הרב יצחק מאיר לוין, בהנחיותיו הברורות של הרב מבריסק. קודם לכן, אני מספר לחברים, פעל גם הרב מבריסק, המשלחת מטעם אגודת ישראל שהופיעה באו"ם לפני הכרזת המדינה, שכללה את הרבנים רוזנהיים, גודמן וסבי הרב משה פרוש, דרשה וגם השיגה החלטה של האו"ם, ואני מקריא פה את לשון ההחלטה באו"ם: המדינה תבטיח חינוך לערבים וליהודים בכבוד לפי השפה והמסורת של כל אחד. הזכות של כל קהילה או כל קבוצה מסוימת בתוך כל קהילה – כך נאמר בהחלטה – להחזיק מוסדות משלהם לחינוך של החברים שלהם בשפה שלהם, תוך מילוי דרישות חינוכיות בעלות אופי כללי שהמדינה יכולה לבקש ושלא יסתרו או יפגעו בחינוך. כאשר בן-גוריון ביקש להופיע באו"ם כמייצג כל היהודים בארץ-ישראל הוא נדרש להביא הסכמה של כל הארגונים הפוליטיים הציבוריים שהיו כאן בארץ, ולכן הוא התחייב בפני אגודת ישראל, שייצגה אז את היהדות החרדית, על ארבעת הנושאים שידועים כמסמך הסטטוס-קוו, ובן-גוריון במסמך הזה התחייב שכל הורה יוכל לחנך את ילדיו לפי מצפונו ולפי אורח חייו. אני שואל: מאין יש ליש עתיד את התעוזה לשנות, להפר התחייבויות של מקימי המדינה? בן-גוריון אהב את החרדים יותר מאשר יאיר לפיד? מעל הכול, בן-גוריון הבין שהוא לא יכול לכפות על אותם חרדים לשנות מהמסורת. איך יש עתיד חושבים לכפות על יהודים שינויים בתוכני הלימודים? זה הפירוש של ההגדרה של מדינה יהודית ודמוקרטית? ועוד באיזו דרך – דרך של שקרים. אני אומר כאן שוב: דרך של שקרים. יש עתיד, כך נמסר לי, הפיצו סרטון שבו נאמר, בין היתר: ממשלת ישראל החליטה לבטל את לימודי הליבה. זה אומר שקרוב למיליון אזרחים לא ילמדו לא מתמטיקה ולא אנגלית, לא יצליחו לפרנס את עצמם ויחיו חיי עוני. יודעים מי יצטרך לפרנס אותם? יודעים מי יסחוב אותם על הכתפיים כל החיים? חברי הכנסת, זה שקר גס. מיליון אזרחים לא ילמדו מתמטיקה ולא אנגלית. היום כל המחוז החרדי כולו אין בו יותר מאשר 420,000 תלמידים. מתוך זה, רק כ-50,000 הם תלמידי מוסדות פטור. אז היכן המיליון? מאיפה יש לכם מיליונים, אתם? מאיפה יש לכם את המיליונים לומר שהם לא יצליחו לפרנס את עצמם ויחיו חיי עוני כתוצאה מחוק זה? אני אומר שזו חבורה שמפיצה שקרים. אנחנו צריכים שאתם תפרנסו אותנו? אנחנו צריכים שאתם תסחבו אותנו על הכתפיים כל החיים? אני אומר זאת שוב: אני לא מתבייש בכך, אני למדתי במוסד פטור. אבי זיכרונו לברכה לא היה מדופלם, היה רק 35 שנה חבר כנסת, וגם הוא למד במוסדות פטור. גם סבי זיכרונו לברכה היה 19 שנים סגן ראש עיר בירושלים. לא הם ולא כל הקהילה החרדית לא ביקשה ולא תבקש את העזרה שלכם. הם הסתדרו בלעדיכם, ואין להם חס ושלום גם מה להתבייש בדרך החינוך המיוחדת. חוץ מאשר להסית נגדנו, חוץ מאשר להגדיל את השנאה כלפינו, לא הרגשנו שאתם קיימים. אנחנו נמצאים בכנסת ואנחנו יודעים שליש עתיד יש 11 חברי כנסת. אני במקרה בדקתי היום: אין אחד מהם, אין חבר כנסת של יש עתיד שנמצא בוועדת החינוך של הכנסת. אתם דואגים לחינוך? היכן הדאגה שלכם? חשוב לכם החינוך? תבואו לוועדת החינוך, תפעלו, תשפיעו. אתם לא נמצאים בכלל בוועדת החינוך. <מאיר כהן (יש עתיד):> מה אתה אומר? מה אתה אומר? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כן. חשוב לכם חינוך? מדוע, כאשר מליאת הכנסת מקיימת דיונים על לימודי ההסתה בחלק מבתי-הספר במזרח-ירושלים נגד מדינת ישראל, מדוע שמעתי רק חברי כנסת מהליכוד, מישראל ביתנו? למה? למה לא התייצבתם כאן – כי זה לא עושה כותרות? כי זה לא נגד החרדים? מדוע חברי הכנסת מיש עתיד עולים לכאן ומביעים חמלה על המסתננים: מסכנים המסתננים – מביעים עליהם חמלה? מה, אנחנו החרדים יותר גרועים ממסתננים? איפה הבושה שלכם? <מאיר כהן (יש עתיד):> איפה הבושה שלך? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> זה לא חוק על ביטול לימודי ליבה – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה לא פחות מסית מהם. אתה סגן שר חינוך בישראל. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – זה חוק שמסמיך את השר לתקצב מוסדות פטור. אני אומר, כבר עם קום המדינה הודיעו אותם מוסדות פטור שהם לומדים במוסד תלמוד, תפילה, תנ"ך. הם לומדים את זה ביידיש. לומדים עברית, חשבון, דקדוק, ניקוד ושפת הוראה עברית. חלקם הקפידו גם לציין – כך זה היה לפני 67 שנים – שלומדים הכול בשפת היידיש. <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה מקבל בנות ספרדיות למוסדות שלך? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> למה אתה מפריע לי? למה אתה מפריע לי? <מאיר כהן (יש עתיד):> תתבייש לך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> תשמע. <מאיר כהן (יש עתיד):> תתבייש לך, גזען שכמוך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> תשמע, אנחנו לפחות כמו המסתננים, לפחות כמו המסתננים. <מאיר כהן (יש עתיד):> תקבל בנות ספרדיות למוסד שלך. גזען שכמוך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הם גם דיווחו על מספר התלמידים שיש במוסד וכמה מורים מלמדים את התלמידים במוסד. היה גם דיווח כללי על ההכשרה של אלה שלימדו את הבנים – – <מאיר כהן (יש עתיד):> הש"סניקים שולטים, גזלן שכמוך. תתבייש לך. תקבל בנות ספרדיות למוסדות שלך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – ועל ההכשרה שקיבלו הבנות. היה גם דיווח על גובה שכר הלימוד. <מיקי לוי (יש עתיד):> סגן השר פרוש, זה צבר של שקרים. אתה פשוט משקר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ולאלה מהיהודים שלא היה להם, גם את הילדים שלהם קיבלו ללמוד במוסד. הדיווח כלל גם את מספר שעות הלימוד בכלל וללימודי חול בפרט. <מאיר כהן (יש עתיד):> תקבל בנות ספרדיות למוסד שלך. תגיד שאתה מקבל אותן. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> את יכולה לעזור לי? אני לא מבין למה את נותנת לו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בהחלט, למרות שמאוד קשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני רוצה לשמוע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הבנתי, הבנתי. דקה, אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני כבר מסיים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> דקה, דקה, אני מבקשת ממך. חבר הכנסת גפני, עוד מעט יהיה לך זמן על הדוכן. <מאיר כהן (יש עתיד):> אתם גורמים נזק למאות בנות ספרדיות. זאת גזענות ובושה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מאיר כהן, לסגן השר יש עוד שתי דקות לסיים, ואתה יכול להירשם כמובן לדבר אחרי ההצגה של החוק. <מאיר כהן (יש עתיד):> אתם גורמים נזק למאות בנות ספרדיות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, רבותי. נא להירגע. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> חברת הכנסת רוזין, את מיש עתיד? מה קרה? <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מספר את כל זה כדי לומר שתמיד למדו במוסדות פטור לימודי חול. <מאיר כהן (יש עתיד):> רק בנות ספרדיות לא. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הם לא חיכו לשום חוק של המדינה – – <מאיר כהן (יש עתיד):> רק בנות ספרדיות לא. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – שיאמר להם מה ללמוד. הם במפורש הסכימו לסבול. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוד לא התחלנו בדיון. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אורי מקלב, אני מבקשת להירגע. תנו לסגן השר לסיים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הם לא חיכו לשום חוק של המדינה שיאמר להם מה ללמוד. הם במפורש הסכימו לסבול במובן הגשמי, כי העיקר, מה שהם חיפשו זה את עצמאות החינוך. כך נהגה אתם מדינת ישראל 65 שנה, והיום הכנסת מבקשת למחוק את ההתניות שיש עתיד ביקשו – לקשור בין התקצוב ללימודים. היום אנחנו מצביעים על חוק שנותן סמכות לשר החינוך לתקצב מוסדות פטור. אני מודה לשר החינוך על ההנחיות שהוא נתן במשרד, שכתוצאה מכך יכולנו להגיע לרגע זה. ואיך הוא מתבטא? כפייה זאת לא הדרך, הידברות – אליה הוא שואף וזאת דרכו. אני שוב שואל: מיהו החבר של יש עתיד בוועדת החינוך? למה אתם דואגים למסתננים ולא לחרדים? תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> גם השר שלך צבוע. צבוע, השר שלך. בנט הוא שר חינוך צבוע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לסגן שר החינוך מאיר פרוש. <קריאה:> – – – שר חינוך – – – <קריאות:> – – – <הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – תקצוב מוסדות פטורים), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2494/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> כאמור, להצעת זאת יש הצעה מוצמדת של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני, יש לך שלוש דקות להציג את הצעת החוק שלך. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני, עד עשר דקות. שלוש דקות, סליחה, זאת הצעה מוצמדת. <מיכל רוזין (מרצ):> גפני, איך זה להיות באותו צד עם פרוש? – – – עשינו לכם הלילה. <משה גפני (יהדות התורה):> אפשר לדבר במליאה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת רוזין, חברת הכנסת קארין, בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> הם עוד לא שמעו מה אני הולך להגיד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא התחיל לדבר על ההצעה המוצמדת שלו. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אם אפשר לספור לי את הזמן מאז שאני מתחיל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת גליק, אנא חזור למקומך. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, א. לסגן שר החינוך הרב פרוש היה נאום מבריק. אני באמת התפלאתי. הלכתי לבדוק למה ליש עתיד אין – חשבתי שאולי הוא טועה, רציתי לתקן אותו. שאלתי את יושב-ראש ועדת החינוך אם ליש עתיד אין חבר בוועדת החינוך. באמת צריך לבדוק את התופעה הזאת. אני רוצה עוד הערה: במוסדות הפטור, חבר הכנסת מאיר כהן, אין בנות, זה רק בנים, אז אי-אפשר לעשות אפליה של בנות ספרדיות. שנית, בקייטנה שאתם החלטתם שלא לתת לבנות הספרדיות – למה לא נתתם קייטנה לבנות הספרדיות, בגלל שהן חרדיות? למה האפליה הזאת? עכשיו, אני רוצה להגיד לכם דבר אחד: אני לא רוצה לחזור. הן לא קיבלו קייטנות. הבנות הספרדיות החרדיות לא קיבלו קייטנה, מה לעשות. אתם עשיתם חוק שהחוק הזה הוא חוק של כפייה. אנחנו מבקשים שלא יהיה חוק של כפייה. התברר שבכפייה לא משיגים שום דבר. אני רוצה לשאול אתכם, היות שאתם דואגים ודואגות לילדים שלומדים במוסדות הפטור, למה אף אחד מכם לא דיבר במשך כל הזמן על כך שיש במוסדות הפטור ילדים חרדים, אשכנזים וספרדים, שהם ילדים של חינוך מיוחד והם לא מקבלים סיוע? למה אף אחד מהם לא דאג לילדים האלה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גפני, לי יש הצעת חוק בעניין. <משה גפני (יהדות התורה):> אוקיי. למה לא דאגתם לילדים האלה, שהתקציב שהם מקבלים – הרי זה לא כל החינוך החרדי, אמר הרב פרוש; כל החינוך החרדי הוא גדול יותר, הוא לא קשור. זה חלק מאוד קטן בחינוך החרדי, מוסדות הפטור. הילד שם מקבל תקצוב של 32%. הוא מקבל תקצוב שהוא לא יכול לחיות אתו. <אילן גילאון (מרצ):> גפני, אני באתי להנגיש – – – <משה גפני (יהדות התורה):> הוא לא מקבל דבר וחצי דבר. מעולם לא שמעתי מאלה שעשו את החוק הכפייתי הזה, ללכת נגד הילדים האלה, נגד ההורים האלה, כולל ילדים של החינוך המיוחד – מעולם לא שמעתי שמישהו עלה לכאן ואמר: יש ילדים במדינת ישראל שהם נכים והם לומדים במוסד פטור; צריך לשלוח להם סייע שיוכל לעזור להם ללכת מהבית למוסד. מעולם לא אמרתם את זה; מעולם לא דיברתם, מעולם לא דאגתם להם. <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אף פעם לא שמעתי שיבוא מישהו ליברל או ליברלית מהמפלגות שדואגות עכשיו לילדים האלה. מעולם לא קמתם להגיד: איך ילד בחינוך יסודי יכול להסתפק בתקצוב של 32% כשעל-פי הקריטריונים הוא צריך לקבל 55%? ילד שהוא נכה, שהוא חינוך מיוחד – אומרים לו: תלך לבית-ספר, עוד כתם שיהיה עליך. הוא רוצה ללמוד במוסד הזה. מעולם לא קמתם. לא קמת ולא קמת להגיד: יש במדינת ישראל בשנת 2016 ילדים נכים שלומדים במוסדות הפטור ואין כסף לשלוח להם סייעים שייקחו אותם מהבית לבית-הספר – בגלל שהוא במוסד פטור. שלו נעליכם מעל רגליכם. אל תדאגו לילדים האלה; תדאגו לילדים שלכם שילמדו ליבה, דף גמרא, תנ"ך, חומש, חז"ל, מסורת ישראל. תדאגו לילדים שלכם. <מיקי לוי (יש עתיד):> אנחנו דואגים לילדים שלנו. אל תדאג. אנחנו דואגים שהם ילמדו גם תורה וגם ליבה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כאמור, רבותי, אנחנו מתחילים בדיון משולב, ולאחר מכן תהיה הצבעה על כל הצעה בנפרד. אני עוברת לרשימת הדוברים. חברת הכנסת זהבה גלאון, בבקשה. שלוש דקות לכל אחד. <אילן גילאון (מרצ):> אתה התנגדת לזה. אתה קיפחת את הילדים שלכם, לא אנחנו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, זהו, אנחנו נרגענו. יש פה חברי כנסת שיש להם זכות דיבור. <משה גפני (יהדות התורה):> ילד נכה שלא נותנים לו סייעת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת משה גפני, אני מבקשת ממך לא להפריע. בואו, תנו לאנשים לדבר ונגיע להצבעה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת אורי מקלב, אני מבקשת לא להפריע לחברי כנסת שעכשיו ידברו. <אורי מקלב (יהדות התורה):> מה היה עד עכשיו? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, גברתי. בוודאי אני מחזירה לך את שלוש הדקות שלך. <זהבה גלאון (מרצ):> חברי חברי הכנסת, עלה כאן סגן שר החינוך פרוש ואמר – ואני מצטטת: לכל קהילה יש זכות לשמר את הייחוד התרבותי שלה, את אורח החיים הייחודי שלה. ואני אומרת: נכון, יש לקבוצות תרבותיות זכות לשמר את המורשת התרבותית הייחודית שלהן, אבל האם יש להכיר בזכות הזאת גם כשהן, הקהילות האלה, הקהילות שלך, מסרבות, אדוני סגן השר, להנחיל לתלמידים שלהם ערכי יסוד אזרחיים, ערכים שמשותפים לכלל אזרחי המדינה? ואני אומרת שכשקהילה ממומנת על חשבון המדינה ואינה מכירה בערכי היסוד של המדינה, אסור למדינה לממן אותה. ככה זה בחברה מתוקנת ובחברה רב-תרבותית. וכדאי גם להגיד את זה, ותפסיקו כבר עם השקר הזה – אין בין לימודי ליבה ליהדות ולא כלום. יכול להיות אדם מתמטיקאי דגול ויהודי מאמין שמקיים את תרי"ג מצוות, אבל אדם נבער ששפתו עילגת, שאינו יודע חשבון בצורה סבירה, זה מחייב אותו להיות סמוך על שולחנו של הרב או על שולחנו של האדמו"ר וסמוך על הקופה הציבורית כל חייו. והמשמעות היא שהוא לא יוכל להתקיים בכבוד. ואני שואלת: מה, לימודי מתמטיקה ויהדות או לימודי מתמטיקה ומדע מסכנים את רוח היהדות? ממתי זה? זה רק העסקנים החרדים – זה מה שהם רוצים: שהתלמידים שלהם לא ילמדו לא מתמטיקה ולא אנגלית ולא מדע, כי אתם לא רוצים שהם יתאימו את עצמם לרוח התקופה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> תחשבי שאנחנו ערבים. <זהבה גלאון (מרצ):> והרבנים עושים בדת שימוש ציני, ואתם, הנציגים שלהם פה, מנציחים באופן הזה בורות ובערות כדי להמשיך ולאפשר, כן, שליטה פוליטית על חברי הקהילה שלכם. <יעקב אשר (יהדות התורה):> מה, אנחנו יותר גרועים מערבים? בורות ובערות – – – <זהבה גלאון (מרצ):> כי רבנים שמונעים מהתלמידים שלהם גישה למקורות מידע חלופיים כי הם חוששים שהדבר הזה עלול להביא לפיחות במעמדם, להשתחררות מהתלות המוחלטת בהם – הרבנים האלה רוצים שהמדינה תממן אותם. <יעקב אשר (יהדות התורה):> הערבים – – – גמרנו. <זהבה גלאון (מרצ):> אני אומרת – ממש לא. ממש לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יעקב אשר, אני ביקשתי מכל חברי הכנסת להירגע, כדי שנגיע כמה שיותר מהר להצבעה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני. <זהבה גלאון (מרצ):> אתם רוצים שהמדינה תאפשר לכם להסתגר בישיבות שלכם – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> השתגעתם? השתגעתם? <זהבה גלאון (מרצ):> – – תעשו את זה על חשבונכם. <יעקב אשר (יהדות התורה):> השתגעתם. <זהבה גלאון (מרצ):> ודבר אחרון, חברי חברי הכנסת, אתם זוכרים שהשר בנט אמר רק לפני כמה שבועות, ואני מצטטת – לפני חצי שנה הוא אמר, והוא אמר את זה בהחלטיות: לא יהיה; הוא אמר כששאלו אותו על הכוונה לנטרל את חובת לימודי הליבה: לא יהיה. מה נשאר מהפסקנות הזאת, מהשר בנט, שעשה כאן פליק-פלאק? מה נשאר מזה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, גברתי. <זהבה גלאון (מרצ):> אני מייד מסיימת, גברתי. – – שהוא אמר: חמש יחידות לימוד במתמטיקה וחמש יחידות באנגלית? ובגלל הסכמים קואליציוניים – אתם יודעים מה? אתם מגיעים אחד לשני. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. תודה רבה לחברת הכנסת זהבה גלאון. חבר הכנסת אילן גילאון. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> זהבה, אני מוטרד מהבורות שלך ביהדות, מהבורות שלך שאת לא יודעת מאין באת ולאן את הולכת. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> מוטי, אתה תסביר לנו. <אילן גילאון (מרצ):> הו, שלום ייסורים, שלום לך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מוטי יוגב, מרדכי יוגב, ביקשתי. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <אילן גילאון (מרצ):> הצרה היא ששר החינוך, גברתי, מחליף אחוקים ככה, כמו גרביים. פעם היה אח של יאיר לפיד, אבל עכשיו האחוק שלו זה פרוש. בקלות, קלות רבה. קודם כול, בואו נעמיד קצת עובדות. אני מתפלא, הייתה לי תחושה לתקופה מסוימת שהמנהיגות של צאן מרעיתכם השתנתה. הרי אתם יודעים שבמשך 65 שנים הציבור החרדי הוא קורבן לעסקה אפלה שאתם מימשתם ושימנתם ושימשתם אותה – ולא שלא קיבלתם כסף, אבל לא היה לכם שום עניין שאנשים יתקדמו באיזשהו מקום, כי הם היו פוקחים עיניים. הלוא אם היו מנצלים נכון את מה שאתם קיבלתם מהישיבות שלכם במשך כל השנים, כל ילד היה מקבל BA, MA וגם TWA. אבל לכם אין עניין בדבר הזה. ואני, הייתה לי תחושה שהמנהיגים האחרונים מסתכלים על צאן מרעיתם בצורה אחרת לגמרי מאשר המנהיגים הראשונים. ואני, במקומכם, הייתי בא לא לתבוע את לימודי הליבה; לא הייתי הולך על החוק הזה. הייתי אומר: תגבור לימודי הליבה על כל ההפסד שהיה במשך כל השנים האלה. אבל אתם, תסלחו לי, גפני, ליצמן, אתם מתגאים כל הזמן שאין לכם לימודי ליבה. ופרוש, אתה אמרת: האבא שלי היה פה – כמה? 30 שנה בתוך הכנסת. אז נו? א גרויסע מציאה. מוישה גרויס, באמת. אנחנו יודעים מה הסף להיכנס לכאן. כנראה שהסף להיכנס לכאן הוא שאין לך לימודי ליבה. במה מתנגדות המתמטיקה והאנגלית ליהדות? באיזה תחום? תסבירו לי. אתם רוצים לתת לאנשים האלה – לעקר אותם או לתת להם להתפתח? ומי שכאן מדבר בצורה צבועה. אנחנו השבוע מעלים את עניין – אני מעלה את עניין הנשים החרדיות שמופלות בתעסוקה, אבל יש כנראה עניין להחזיק אותן במצב הזה; יש כנראה עניין להחזיק אותן במצב לא מובילי, כי ככה אפשר לשלוט בהן פוליטית. הזמנים האלה עברו. הציבור החרדי הוא קורבן לעסקה אפלה. הוא מעמד הפועלים הכי עני במדינת ישראל, ואתם כך מחזיקים אותו. למה? איפה זה מתנגש עם האינטרס הכללי? לכן אני אומר לך, חבר הכנסת גפני, נדמה לי דווקא שאנחנו מריצים עכשיו – היום קיבלנו פ' לחוק של חבר הכנסת מקלב ושלי. אנחנו מריצים ביחד חוק בנושא דיור בקהילה לילדים עם מוגבלויות. וכאשר אני באתי להנגיש את הישיבות שלכם – ואני עדיין עומד על זה – מי היו הראשונים ללכת להתנגד לזה אם לא אתם? <יעל גרמן (יש עתיד):> כי זה עולה כסף. <אילן גילאון (מרצ):> כי זה עולה כסף; כי אתם לא רוצים; כי אלה פסולים לכל מיני מקומות. אתם מדברים על מוגבלים? הרי מבחינתכם עד היום הזה אתם מסתירים את האנשים האלה. אתם לא תומכים בהם, אתם לא נותנים להם גישה, כי זה עלול להוריד לכם את רמת הישיבות שלכם. חבר'ה, עברו הזמנים האלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> הציבור החרדי – אליו צריך לדבר: עורו בני אחי החרדים. אתם צריכים לקום ולקבוע את גורלכם, כי מי שמוביל אתכם הם אנשים לא אחראיים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אילן גילאון (מרצ):> – – והם רוצים להחזיק אתכם כמו לפני 65 שנים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> נגמר הסיפור הזה, תאמינו לי. ואם הייתם כמו שצריך, גברים כמו שצריך, הייתם צריכים לתבוע יותר ליבה, יותר אנגלית, יותר מתמטיקה, יותר כלים כדי שהציבור שלכם, צאן מרעיתכם שאתם ככה מחזיקים אותו, יהיה עצמאי ומכובד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> אתה יכול לרחוץ במקווה, גפני אמר. הוא הזמין אותך למקווה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מה המסקנה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, מה המסקנה? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מה המסקנה? – – – תצביעו בנט? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, יכול להיות שנחרוג, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, אין חריגה. אין חריגה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברים, תראו, יושבים כאן חברי הכנסת אשר ופרוש ונהרי. אני לא מחשיב אותך, אתה משמעת קואליציונית, נכון? אז אתה לא נחשב. עכשיו יושב כאן חבר כנסת ערבי וחושב מה צריך להגיד. מה לו ולכל הליבה ולחרדים? אתם שואלים את עצמכם. אני רוצה לתת לכם עצה. תראה, כל עוד – אהלן, גפני. אני שאלתי איפה גפני. כנס, כנס, שב, שב, יהיה מעניין. שב. אני, אני כאזרח ישראלי, כערבי, יש לי עניין שתישארו מאחור. <משה גפני (יהדות התורה):> על המקווה סיכמנו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תקשיב. המקווה – לא השתתפתי. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל סיכמנו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> סיכמנו. לא השתתפתי. <יהודה גליק (הליכוד):> זה החוק היחיד שאתה רלוונטי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תשמע, תשמע, אני אומר לעצמי, כשאני קורא מאמרים, תמיד חרדים וערבים באותו סל: מוחלשים, עניים, פער; הכול אותו דבר, למרות שאנחנו לומדים ליבה, בסדר? לומדים ליבה, אנחנו. עכשיו, יש לנו עניין שאתם תישארו בתנאים שאתם נמצאים בהם, שיהיה לנו מדרג, מדרג, יעני "פור" עליכם. "פור" עליכם. ביקרתי בבני-ברק לפני כמה חודשים. ביקשתי מהחברים שייקחו אותי לישיבה – איך החרדי לומד. באו, היו אתי כמה חבר'ה, הלכתי לישיבה בבני-ברק. אתה יודע. עליתי לקומה רביעית – בן אחיו של מקלב היה אתי – נכנסתי. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תשמע, איסמע אילן, בחייאת רבאק, איסמע. מעניין. ראיתי 400 ילדים חרדים. מה זה? למידה כמו סרגל. שאלתי: אחרי שהם מסיימים, מה הם עושים? שאני אבין. לומדים תורה. אה, איך הם מתפרנסים? לומדים תורה. מאיפה אתם מביאים כסף לחיות? לא, תלמדו אותנו. מעניין איך אתם חיים. איך? אנחנו לומדים ויש לנו קירות לפרוץ כדי להגיע, ואתם מתעקשים לשים קירות ומסתדרים. איך? אתם שמים את הקירות ובכל זאת רצים. אני שואל את עצמי: אינעל, איך זה? איך זה קורה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> קח עוד חמש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איך זה קורה? אז אני רוצה להגיד לך – אני מצביע – – – <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הילדים שלנו לומדים ליבה, נמצאים בפערים – לך תדע כמה. יש לנו חלומות, ולא מצליחים. לא מצליחים. ובאים כל חברי הבית, וכל יש עתיד, וכולם רוצים בטובתכם. רוצים באמת בטובתכם. אני שואל – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> באמת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שנייה, שנייה, שנייה. אני שואל – אני רוצה את עזרתך. יכול להיות שתשכנע אותי שאני לא אצביע, או אצביע אתך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רק תיקח בחשבון שזמנך תם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תם? <היו"ר טלי פלוסקוב:> 15 שניות כדי שתסיים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> גם נתניהו רוצה בטובתך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי. <יעקב אשר (יהדות התורה):> גם נתניהו רוצה בטובתך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יעקב אשר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל אני ערבי. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני חרדי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני ערבי. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני חרדי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תקשיב, כל החברים האלה מאיצים בך: תן לילד שלך להיות מהנדס, תן לו להיות רופא. אתה מתעקש – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – שיישאר וישרת את האינטרסים הפוליטיים שלי. למה? אני שואל: למה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה? למה? אני באמת רוצה תשובות. עד עכשיו לא מצאתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יש לי כמה נקודות, אבל היושבת-ראש מתעקשת שאני אסיים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מה לעשות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הכנתי כמה דברים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה יכול למסור לו את זה בהודעה האישית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למסור לו? למה את לא גמישה, גברתי היושבת-ראש? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גפני, עם כל האהבה והצער, אני מצביע נגד החוק, ומשתתף בהצבעה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, חבר הכנסת פריג'. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. <מיכל רוזין (מרצ):> שיהיה ברור, אני מורידה ציפיות. שאף אחד לא יצפה להמשך של עיסאווי – לא לשיר, לא לבדיחות, לא לשום דבר. אבל בואו לרגע נהיה רציניים – ואני פונה אליך, גפני, חבל שאתה הולך. <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא הולך, אני פה. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה פה? אתה כל הזמן נעלם לנו. אני רוצה להקריא לך מכתב שכתבו הורים חרדים, עצומה, שאני מתארת לעצמי שגם אתם קיבלתם אותה, אם טרחתם לקרוא אותה. הם קוראים לעצמם "הורים חרדים דורשים ליבה". וכך הם אומרים: אנו רואים בדאגה את המצב שבו אין אלטרנטיבה חינוכית חרדית הכוללת לימודי ליבה לילדינו, לימודים הקריטיים להצלחתם בכל רובדי החיים. אנו פונים בדרישה אליך, שר החינוך, מר נפתלי בנט, האמון על חינוך ילדי ישראל, ודורשים ממך לשמוע את אשר על לבנו, להיפגש אתנו, ובכך לקחת באופן מעשי את האחריות הגדולה המוטלת על שכמך. אנו דורשים שתי דרישות מרכזיות – גפני, תקשיב, אלו חרדים, הם מצביעים לך, הם לא מצביעים מרצ: א. להקים מינהלת במשרד החינוך שתפעל להקמת מוסדות ממלכתיים חרדיים במקביל לאלו הקיימים בכל עיר חרדית, על מנת להעניק באופן אמיתי את זכות הבחירה להורים חרדים החפצים בחינוך כזה לילדיהם; ב. לתמוך באופן אקטיבי ורציף ביזמים בתחום החינוך ובמוסדות ברוח זו שהוקמו בשנים האחרונות. אי-אפשר להפריז – הם כותבים – בחשיבותן של דרישות אלו. מדובר באחד הנושאים הקריטיים ביותר לעתידה החברתי והכלכלי של מדינת ישראל, ועל כן אנו תובעים את התערבותך האישית בנושא זה. אתם מחזיקים אלפי ילדים כאסירי לימודים, כאסירי תעסוקה, ואתם דנים אותם לחיים רק באופן אחד. אני מנסה להסתכל בעולם הגדול ולראות את האחים שלכם, האחים שלנו, שחיים במדינות אחרות – חרדים בארצות-הברית, שלומדים, שעובדים. מה, הם פחות יחידי סגולה מכם? הם פחות מלומדים? יש שם פחות גדולים בתורה? עד כמה שאני זוכרת, יש כמה רבנים גדולים מאוד בארצות-הברית; חלקם כבר לא אתנו, חלקם עדיין אתנו. הם לא נחשבים? האם ליצמן, שיודע אנגלית, הוא פחות גדול בתורה ממך, גפני, כי הוא מדבר אנגלית? הרי יש שכונות שלמות בירושלים שהילדים מדברים – הלוואי עלי לדבר אנגלית ברמה כזאת. האם זה מפחית מאיכות למידת התורה שלהם? האם זה מפחית מהאמונה שלהם? מלימוד המצוות? הרי אף אחד לא מבקש ממכם ללמד דברים שנוגדים את התורה, שנוגדים את היהדות. מבקשים ממכם שלא להשאיר את הילדים האלה אסירים. הם אסירים בעולם שמתקדם, והם מוצאים את עצמם ללא השכלה, ללא יכולות, והכישורים הקוגניטיביים שלהם לא נופלים משל אף אחד מילדי ישראל. אבל אתם משאירים אותם ודנים אותם לעוני, ודנים אותם לבורות – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – וחבל שכך. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת תמר זנדברג. רשימת הדוברים, כמובן, נעולה, לידיעתכם. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, גברתי היושבת-ראש. בחודש אוקטובר 2015 הוגשה לבית-המשפט הישראלי תביעה מטעם 52 צעירים יוצאי רקע חרדי, יוצאי מערכת החינוך החרדית, שהגישו תביעת נזיקין נגד משרדי החינוך, הכלכלה והביטחון בגובה 4 מיליון שקלים בשל הנזק שנגרם להם בגלל אי-יכולתם להשתלב בשוק העבודה ולהתקיים בכבוד באופן עצמאי. זה הנזק שאתם מנסים כאן להחזיר. ואני רוצה להגיד שני דברים, האחד לכם – גפני, מוזס, פרוש, ליצמן, חברי הכנסת החרדים: אתם נושאים עכשיו באחריות לנזק הזה, לנזק שאותם צעירים תבעו מהמדינה. ואתה יודע מה הייתה תשובת המדינה, הממלכה, גפני, שאתם כאן מדברים בשמה? המדינה הודיעה כעבור חצי שנה – מדינת ישראל, באפריל השנה – שהיא תתבע את ההורים שבחרו – כך המדינה – בחירה מודעת לשלוח את ילדיהם לאותם מוסדות חינוך, ואמרה – אני מצטטת: המדינה אינה נושאת באחריות כלשהי, ישירה, או עקיפה או שילוחית, לאירועים. כלומר, המדינה הפכה להיות עכשיו איזו חברת סלולר, או בנק, שרק מנסה לכסת"ח – סליחה – לכסות אתם יודעים את המה שלו מפני חובה שקיימת. כי לימודי הליבה הם לא שאלה של בחירה, הם שאלה של חובה. והחוק הזה נקרא הצעת חוק לימודי חובה, לא לימודי ליבה, כדי להגיד מהי החובה שהמדינה מציעה לאזרחיה ללא הבדל דת, גזע, מין או השקפה דתית. זה לכם – מה שאתם מנסים לעשות. אני רוצה עוד מילה לחברי הכנסת הבודדים שנשארו כאן מהבית היהודי, שחיפשו במהלך כל הערב הזה קיזוזים כדי לא להצטרך להצביע בעד הצעת החוק הפושעת הזאת, ושיושב-ראש המפלגה הזאת, שר החינוך, צייץ בטוויטר – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> "לא מכיר ולא יהיה". <תמר זנדברג (מרצ):> – – "לא מכיר ולא יהיה". כלומר, אני לא מכיר דבר כזה, ואם אני מכיר – זה לא יהיה. והשבוע, על מה דיבר אתנו? על פשרה, על הידברות, לא לעשות דברים בכפייה. אתה יודע מה, גפני? אתם כופים על הילדים שלכם. הילדים שלכם הם אותם 52 צעירים עתידיים שיצאו הרי מאחיזת החנק שלכם. הם יצאו מזה, הם ישתחררו. וכשהם יצאו, וכשהם ישתחררו, הם יבואו בטענות לא אליך, הם יבואו בטענות לכולנו פה – למדינה, וקודם כול לשר החינוך, שעכשיו ברח מהצבעה, ואנחנו רוצים לראות אותו מצביע על משהו שהוא אמר: לא מכיר ולא יהיה. אז אתה יכול לחייך, זה בסדר גמור. ככל הנראה אנשים ימשיכו לנהור לקלפיות ולהצביע ג'. זה בסדר גמור. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <תמר זנדברג (מרצ):> אבל האחריות הזאת היא לדורות של – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אני אוהב את הפטרונות הזאת שלך. <תמר זנדברג (מרצ):> למה פטרונות? <משה גפני (יהדות התורה):> את יודעת בדיוק מה הילדים שלנו צריכים, מה אנחנו צריכים. אני אוהב את הפטרונות הזאת. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גפני, תן בבקשה לדוברת לסיים. <משה גפני (יהדות התורה):> אני עצמי לא מבין את זה עד עכשיו. <תמר זנדברג (מרצ):> אתה, עם כל הכבוד, לא יודע – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – פטרונות. <תמר זנדברג (מרצ):> סליחה, אתה לא יודע יותר טוב ממני, ולא פחות טוב ממני – – <מיכל רוזין (מרצ):> סליחה, גפני, אתה לא מחליט בשביל הילדים שלי? <תמר זנדברג (מרצ):> – – מה אף אחד במדינה צריך, רק שאתה מתעקש לכפות עליהם משהו שאתה רואה שכעבור שנים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – התברר שזה נגד רצונם. זה מה שאתה מבקש לעשות. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. <מיכל רוזין (מרצ):> גפני, אתה לא כופה על הילדים שלי? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> מאה אחוז – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אתה בתור יושב-ראש ועדת הכספים לא כופה עלי ועל הילדים שלי? <משה גפני (יהדות התורה):> מאה אחוז. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין – – <משה גפני (יהדות התורה):> ואתם הפטרונים שלנו. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, לא נכון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – היו לך פה שלוש דקות, גברתי. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין, היו לך שלוש דקות משלך. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> כן, אתה מספיק – – – <משה גפני (יהדות התורה):> איפה החלטתי? אמרתי לך מה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. <משה גפני (יהדות התורה):> אתם הפטרונים שלנו. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, אתה הפטרון – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. <מיכל רוזין (מרצ):> את גפני לא? רק אותי? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כי את פשוט התחלת את זה. <יעל גרמן (יש עתיד):> גפני, אל תצא, כי אני הולכת לדבר אליך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> גפני, אני מבקשת להיות מאופק בתשובות. בבקשה, גברתי. את – שלוש דקות. <יעל גרמן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, גפני, אני רוצה להזכיר לך פגישה שהייתה לנו בעיריית הרצליה, ושמשם יצאנו יחד ולקחנו שלושה גני-ילדים של חרדים, של אגודת ישראל, והעברנו אותם תחת משרד החינוך ועיריית הרצליה, לאור בקשתם של ההורים ולאור הסכמתך; ואתה ישבת והודית שזו הדרך, ויכול להיות שזו בכלל הדרך הרצויה לחינוך החרדי. אז מה קרה לגפני הזה? מה קרה לגפני הזה, שישב ואמר שצריך לתת חינוך במסגרת משרד החינוך, במסגרת לימודי הליבה? <משה גפני (יהדות התורה):> את השתנית, לא אני. <יעל גרמן (יש עתיד):> גני-ילדים, שזאת הייתה דוגמה ומופת – גני-ילדים שישבו ולמדו את תוכנית הלימודים של משרד החינוך, ובין השאר לא התביישו להניף את דגל ישראל, ובין השאר לא התביישו לחגוג את חג העצמאות. זאת הדרך; זה גפני שאני מכירה. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל לא זה החוק. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני לא מכירה את גפני שמדבר פה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> גם אנחנו לא מכירים את ראש עיריית הרצליה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני מכירה גפני אחר. <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא השתניתי. את היית ראש עירייה טובה וחברת כנסת רעה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> מצוינת. את השתנית. <יעל גרמן (יש עתיד):> אז בוא נלך בדרך הזאת. <משה גפני (יהדות התורה):> אני בעד. <יעל גרמן (יש עתיד):> אז קדימה. <משה גפני (יהדות התורה):> זה לא החוק; החוק – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל על זה אנחנו מדברים. <משה גפני (יהדות התורה):> לא על העניינים האלה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל על זה אנחנו מדברים, גפני. אנחנו מדברים על לקחת את החינוך החרדי תחת החסות של המדינה, לתת לו את כל התקציבים שהוא צריך, אבל יחד עם זה לחייב אותו ללמוד לימודי ליבה. אפשר ללמוד תלמוד ותורה, ואפשר ללמוד משנה ואפשר ללמוד הכול, ובצד זה ללמוד לימודי ליבה. ולפני שאני אעבור למה שרציתי לומר – כי את זה אני אומרת בגלל הזה – אני רוצה לענות לפרוש, שאני לא רואה אותו פה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הוא נמצא. <יעל גרמן (יש עתיד):> פרוש, אתה מדבר על כפייה. איזו חוצפה. הרי מרגע שנכנסתם לממשלה הזאת, מרגע שניסחתם את ההסכם הקואליציוני – כולו מבוסס על כפייה. ציין חברי אילן גילאון את זה שאתם לא מאפשרים למוסדות שלכם להיות מונגשים; לא סתם לא מאפשרים – הכנסתם את זה לתוך ההסכם הקואליציוני – – <משה גפני (יהדות התורה):> ממש לא. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – שבתוך ההסכם הקואליציוני – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> איזה שקר. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – לא תהיה חובה של הנגשה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> בדיוק הפוך. <יעל גרמן (יש עתיד):> תקרא את ההסכם הקואליציוני, ואל תגיד לי "הפוך". <יעקב אשר (יהדות התורה):> זה שקר. <יעל גרמן (יש עתיד):> זה בדיוק זה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – זה שקר – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> כל מה שאתם עושים מרגע שנכנסתם – אתם כופים. אתם כופים עלינו, על הציבור שלנו, שלא לחיות את חיינו כפי שאנחנו מבינים את זה. אתם, יש לכם זכות וטו על כל חוק; שישה חברי כנסת, 5% מכנסת ישראל, ויש לכם זכות וטו על כל חוק במדינת ישראל. זאת לא כפייה? זאת כפייה, אדוני, אז אל תטיף לנו מוסר ואל תגיד לנו שאנחנו כופים. אבל לא על זה רציתי לדבר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> אז יש לי עוד משפט אחד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> משפט אחד, בבקשה, לסיכום. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני מאשימה את ראש ממשלת ישראל, את בנימין נתניהו, בכך שהוא מזגזג, בכך שהוא מסוגל בכנסת התשע-עשרה להצביע בעד חוק ולומר שהוא בעדו, לדבר בכל ישיבת ממשלה שהייתי על חשיבותה של המתמטיקה וחשיבות לימוד חמש יחידות – וכל השרים שהיו פה יודעים שעל זה הוא היה מדבר, והיה שואל כל הזמן את שי פירון: מה אתה עושה לקידום לימודי המתמטיקה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. אני מבקשת לסיים. <יעל גרמן (יש עתיד):> אז מצד אחד הוא מדבר על החשיבות של לימודי המתמטיקה, מצביע בעד החוק הכל-כך חשוב שאנחנו העברנו, ומצד שני, לא עוברת שנה וחצי והוא מצביע בדיוק על ההפך, והוא מאפשר שילדים מוכשרים וחכמים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. אני מבקשת לסיים. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – ובעלי פוטנציאל גדול לא ילמדו מתמטיקה ולא יוכלו לנצל את הפוטנציאל שלהם, ולא יוכלו להשתלב. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – ולא תהיה להם קייטנה – כלום לא יהיה להם, עד שהם יהיו כמוך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> ומשפט אחרון: כל מה שאני שמעתי – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> כל מה שאני שמעתי – לא הייתה רק שנאה, שנאה כלפינו, כלפי יש עתיד. לא דיברת על הילדים שלכם, לא דיברת על האינטרס שלכם; דיברת רק על יש עתיד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת יעל גרמן, תודה רבה, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> זאת שנאה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אז אני חושבת שמן הראוי שגם אתם וגם אנחנו נתחיל לדבר על אהבה, ולא על שנאה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. תודה, גברתי. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> מי החבר שלכם בוועדת החינוך? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. <מאיר כהן (יש עתיד):> פרוש. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה בוועדת החינוך? <מאיר כהן (יש עתיד):> הס, פרוש. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה בוועדת החינוך? אתה פוגש את חיים ילין. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אני לא. חיים ילין בוועדת החינוך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי לוי, אני מבקשת לשבת ולהירגע. <מיקי לוי (יש עתיד):> חיים ילין – – – שקרן. <יעקב אשר (יהדות התורה):> הוא לא רשום. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה שקרן. <יעקב אשר (יהדות התורה):> הוא לא רשום. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה שקרן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה לא רוצה שאני אקרא אותך סדר. אני חושבת שמעניין אותך לדעת מה קורה כאן. תודה רבה לך, אדוני. בבקשה, אדוני, אני מתחילה מההתחלה. שלוש דקות שלך. <מאיר כהן (יש עתיד):> תודה לך, גברתי. גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, פרוש, תקשיב, אני לא אשחרר אתכם מזה. אני לא אדבר על לימודי אנגלית ואני לא אדבר על לימודי המתמטיקה, אני אדבר על כך שבחוק הליבה שאנחנו העברנו, שללנו רישיון למוסד, לבית-ספר, שלא יקבל אל בין כתליו תלמידות ספרדיות. והנה אתה יושב, מר פרוש, ולידך יושב מר משולם נהרי, שבנותיו לא יתקבלו ללמוד במוסד שלך. את זה אתם מנסים להסתיר. אני לא כועס עליכם. אני שואל: איפה נמצאים אנשי ש"ס בזה הרגע? איפה נמצא ראש הממשלה? איפה מירי רגב נמצאת? הרי מעבר לאנגלית ולמתמטיקה, הערווה שלכם היא הגזענות הנוראה הזאת, ואת זה אתם לא תסתירו מאף אחד. ויש עתיד – מעבר למתמטיקה ואנגלית – רצינו לתקן את אחד החוליים הרעים: הגזענות הסמויה במערכת החינוך החרדית. חצי ממשפחתי חרדית. יש במשפחתי גם בנות שלא התקבלו למוסדות שלכם. אתם משערים בנפשכם איזה נזק אתם גרמתם לבנות האלה – מאות בנות, אלפי בנות? ואתם עולים לכאן ומתייחסים ליש עתיד כאילו שאנחנו אויבי המדינה. תתביישו לכם. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> נסחפת. <מאיר כהן (יש עתיד):> הכוונות שלנו היו מהמקום הטוב ביותר, מהמקום הטהור ביותר – ואני לא רוצה להיות פטרון על הילדים שלכם. אם בסופו של דבר החוק הזה יעבור, אתם כורים לעצמכם בור. אלה הילדים שלכם. זה יכאב לנו, זה יקרע אותנו, אבל יותר מזה, קורע אותי שאתם עומדים כאן, טובלים ושרץ בידכם. אתם מדברים על חביב האדם שנברא בצלם. איך אתם מעזים, תגידו לי – איך אתם מעזים, כשאני פוגש שתי בנות מקריית-גת שאתם לא קיבלתם למוסדות שלכם בגלל שהן ספרדיות? הכנסת צריכה בראש ובראשונה להזדעק על זה. משולם נהרי, תסתכל עלי טוב לתוך העיניים – ואני יודע שאתה מסכים לכל מילה, אבל אתם קרנפים. במקום שתעמדו כאן, לא על הזכויות של הספרדים – על הזכויות של בני-אנוש להיות שווים – – – <משולם נהרי (ש"ס):> אתה לא צודק – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> משולם, תשתוק. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> להיות שווים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> את החוק – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יעקב אשר, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אשר, אתה יכול לצעוק – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אשר, אתה יכול לצעוק עד מחר. אני מדבר למשולם – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – ולחבר'ה שלך, שהיו צריכים להיות כאן – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יעקב אשר, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – ולהצביע בעד חוק הליבה, ולהשאיר את הסעיף הזה, כי אנחנו מגינים עליכם, על הבנות שלכם. תתביישו לכם. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אתם עומדים כאן, טובלים ושרץ בידכם. <משולם נהרי (ש"ס):> מה עשיתם – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> משולם, תשתוק, כי החברים שלך מבושה יצאו החוצה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> מה תשתוק? <משולם נהרי (ש"ס):> מה עשיתם – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> החבר'ה שלך יצאו החוצה מבושה. תתביישו לכם. ובמקום זה, אתם עומדים כאן ומשמיצים את יש עתיד. אנחנו נתקן את זה. אנחנו נחזור ונתקן את זה, ותסתכלו עלינו ותבקשו סליחה על מה שעשיתם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת עפר שלח. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יעקב אשר, אם אתה תמשיך ככה, הצעד הבא – אני אבקש ממך לצאת מהאולם. <מאיר כהן (יש עתיד):> אתה לא תהיה ראש עיר יותר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. <יעקב אשר (יהדות התורה):> דימונה מחכה לי. <עפר שלח (יש עתיד):> תודה, גברתי. איש היה בירושלים הבירה, בנימין נתניהו שמו. והאיש, ראש ממשלה, מה נגיד, כרוני – כל הזמן ראש ממשלה. אלא מאי? למשול איננו מושל. ממשלה אחת יש לו שבה יש עתיד, כך הוא אומר, מכריחה אותו לחוקק חוק גיוס ולחוקק חוק לימודי ליבה, ולעשות סדרי עדיפויות נכונים בתקציב, ועכשיו – אללי, נטפלו אליו החרדים ומכריחים אותו; מכריחים אותו לשנות את חוק הגיוס, מכריחים אותו לשנות את חוק לימודי הליבה, והוא אפילו לא נמצא פה, הוא עסוק עכשיו באנגלית מצוחצחת, כזאת שלא תהיה אף פעם לתלמיד במוסדות שלא ילמדו לימודי ליבה, בלהקליט סרטוני יוטיוב שבהם הוא מתנצל בפני הערבים על מה שהוא אמר עליהם לפני שעה. <קריאה:> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> כן, כן. <עליזה לביא (יש עתיד):> מה הוא אמר? <עפר שלח (יש עתיד):> תסתכלי בזה, עליזה, תאמיני לי – בידור משובח. ודבר אחד האיש הזה איננו עושה: הוא איננו מכיר באחריותו של ראש ממשלה, איננו מכיר באחריותו של מי שמנהיג מדינה. כי הרי על מה אנחנו מדברים פה? אנחנו מדברים פה על כישורי חיים בסיסיים שאמור לקבל תלמיד במערכת החינוך של מדינת ישראל. ואף אחד פה הוא לא פטרון על הילדים של מישהו אחר, יעקב אשר. זו תפיסה של מי שתופס את המקום הזה כאיזה אסופה של קהילות שמתנגשות ביניהן. יש פה מדינה, ולמדינה הזאת יש הגדרה מה חשוב שילד או ילדה שיוצאים ממערכת החינוך ידעו כדי שהם יוכלו לחיות בעולם הזה; כדי שהם לא יהיו כמו שקבע מרכז טאוב במחקר שלו: אחרי 12 שנות לימוד ועם כישורי חיים ועבודה של מי שלמד אפס עד ארבע שנות לימוד; כדי שלא ייגזר עליהם שבסופו של דבר יצטרכו, אם הם ירצו – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – ללמוד באקדמיה אי-פעם, יצטרכו ללמד אותם כמו שמלמדים אותם היום בצה"ל, את המעטים שמתגייסים, מה הן ספרות. סיפרו לי את זה בצבא. לא מלמדים אותם חשבון; מלמדים אותם מה זה שתיים ומה זה שלוש. וכדי שבשפה שכל העולם מדבר היום, הם יוכלו לדבר גם כן. ולזה – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> איזה אנטישמיות זאת – – – <עפר שלח (יש עתיד):> מה זה שייך לאנטישמיות – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – בור ועם הארץ שכמוך. <יעקב אשר (יהדות התורה):> מלמדים אותם ספרות? <עפר שלח (יש עתיד):> מה זה? בור ועם הארץ שכמוך. מה זה שייך לאנטישמיות? <יעקב אשר (יהדות התורה):> השתגעת? <עפר שלח (יש עתיד):> לך תקרא פעם ספר ותדע על מה אתה מדבר בכלל. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יעקב אשר, אני אקרא אותך עכשיו. <עפר שלח (יש עתיד):> יש ראש ממשלה בישראל, וזו אחריותו, אבל ראש הממשלה הזה איננו מושל – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – ואיננו מחליט. יש לו את יעקב אשר שיחליט בשבילו – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> – – ובקדנציה הקודמת היה לו את יאיר לפיד או את שי פירון שהחליטו בשבילו. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> ובכל קדנציה האיש הזה כלולב מתנדנד – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יעקב אשר, אני קוראת אותך לסדר בפעם השלישית ומבקשת לצאת מהאולם. עד להצבעה, נא לצאת מהאולם. <עפר שלח (יש עתיד):> הוא היחיד מהקואליציה שנמצא פה ואת מוציאה אותו? <מיקי לוי (יש עתיד):> תשאירי אותו, בבקשה – – – <עפר שלח (יש עתיד):> תשאירי אחד. שר כבר הלך מפה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> על-פי בקשת רוב האופוזיציה? <עפר שלח (יש עתיד):> – – פרוש כבר לא חבר כנסת, יהודה גליק – מאה אחוז, לכבוד לנו. (חבר הכנסת יעקב אשר יוצא מאולם המליאה.) <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <עפר שלח (יש עתיד):> אז אליו צריך להפנות את הדברים היום, לא אל חברי הכנסת החרדים ולא אל חברי הכנסת של הבית היהודי, ששר החינוך מטעמם מדבר על חמש יחידות מתמטיקה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <עפר שלח (יש עתיד):> זאת אומרת, החזקים במדינה הזאת, יעודדו אותם להיות יותר חזקים, והחלשים במדינה הזאת לא יקבלו כלום; לא אליהם, אלא אל הכיסא הריק שעליו יושב האיש הריק הקרוי ראש ממשלת ישראל. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עפר שלח. <יאיר לפיד (יש עתיד):> רגע, עפר, אין שר במליאה, אתה יכול להמשיך עד הבוקר. <עפר שלח (יש עתיד):> אני אתן לחיים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יעקב פרי. <יעקב פרי (יש עתיד):> אני מוותר. <יאיר לפיד (יש עתיד):> טלי, טלי, אין שר במליאה, אין סיבה להפסיק את עפר. הוא יכול להמשיך לדבר. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חיים ילין, הוא ימלא, אני הבנתי – בבקשה, נא לבדוק בינתיים איפה השר. <מיקי לוי (יש עתיד):> חיים, אתה יכול לדבר שעה, אין שר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני לא מפעילה את השעון עד ששר מגיע. <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> שר או שרה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה – – – <קריאה:> אין שר תורן. <חיים ילין (יש עתיד):> המפתח של האוטו שם. יש לי שקי שינה לכל מי שרוצה. <משולם נהרי (ש"ס):> צריך לעצור את הדיון. <חיים ילין (יש עתיד):> תראו, אני לא יודע למי – כבוד סגן השר, אני מדבר כנראה אליך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> סגן השר, עוד סגן שר. גם סגן שר הפנים נמצא פה. <יהודה גליק (הליכוד):> שני סגני שרים שווה שר אחד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ויש פה חברי כנסת. <חיים ילין (יש עתיד):> תראו, יש לי פריבילגיה אחת גדולה: אני לא הייתי בכנסת הקודמת, ואידיאולוגית בחרתי ביש עתיד. זה פריבילגיה שלי שיש אותה למעט מאוד חברי כנסת. אבל דבר אחד למדתי – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> הנה השר נכנס. אני מפעילה את השעון. <חיים ילין (יש עתיד):> – – המדינה הזאת שייכת לכולנו. המדינה זאת שייכת לכולנו. וכשהמדינה הזאת שייכת לכולנו, אז כולנו צריכים לתת כתף. ומה המשמעות של כולם לתת כתף? זה אומר שאנחנו צריכים לבנות עתודות לעתיד מדינת ישראל. ומה שכואב לי בכל הדבר הזה זה שהתלמידים החכמים ששייכים, חבר הכנסת פרוש, לזרם החינוכי שלכם, וגם לזרם של ש"ס – ילדים חכמים שכמותם, שיכולים לתרום ב-8200, שיכולים לתרום כמעט בכל מקום בצה"ל, בכל מקום במדינת ישראל, שחייבים להיות אתנו, עם כולנו. ומה הסיפור פה? הסיפור הוא שאם כולנו ביחד, ואתם מקבלים את זה, אז במהות אין ויכוח; כולם צריכים לסחוב את האלונקה. עכשיו, הוויכוח יכול להיות על הדרך: אם זה צריך להיעשות בהידברות, אם צריך לעשות את זה בחקיקה, אם צריך לעשות את זה בפטיש בראש או אם צריך לעשות את זה בזיגזג. זאת אומרת, מה שנקרא, תמיד מישהו אחראי. אבל בסוף כולנו אחראים. אנחנו המחוקקים; במקום הזה מחוקקים, אין דרך אחרת להתמודד. אנחנו לא ממשלה שבאה ויכולה לקבל הצעות מחליטים או כל מיני דברים שהם יכולים לבוא ולבצע את המשימה. עכשיו, פרוש, חבר הכנסת פרוש, אני לא מכיר דרך אחרת – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> הוא לא חבר הכנסת. <יהודה גליק (הליכוד):> סגן השר. <חיים ילין (יש עתיד):> סגן השר. אני ממש מתנצל על שאני פוגע בכבוד סגן השר, ב"טייטל", אבל בסוף יש בן-אדם. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא, זה גילוי נאות. אני לא חבר כנסת. <קריאה:> הוא ויתר מרצונו. <חיים ילין (יש עתיד):> אה, ויתרת, סליחה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מה חשבת? <חיים ילין (יש עתיד):> אז אני רוצה להגיד לך שני דברים: קודם כול, אם חברת הכנסת זועבי תמשיך במעשים שלה במקום הזה, אז היא כנראה כל הזמן תושעה. ואם היא מושעית, אז אני ממלא-המקום שלה בוועדת החינוך, זאת אומרת שיש מישהו מיש עתיד בוועדת החינוך. אז זה רק להעמיד לך את הדברים על דיוקם. בנוסף, ברגע שכולנו והליכוד יסתדרו, אז אני אהיה קבוע בוועדת חינוך. והדבר האחרון שיש לי להגיד לך לגבי – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> רגע. והדבר האחרון – לא, פרוש – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> עשיתם "שירקס", זה משהו אחר. המשהו האחר הזה היה חשוב יותר. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, לא, לא. לא, תקשיב. אני – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> חינוך לא. <חיים ילין (יש עתיד):> אתה יודע, אני למדתי שלא להתווכח עם עובדות. בחיים שלי למדתי שיש עובדות, ואנשים לעולם לא משקרים; הם אומרים את האמת שלהם. ואתה לא שיקרת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> – – אתה אמרת את האמת שלך, וזה בסדר גמור. אני אומר עכשיו את האמת שלי. האמת שלי מאוד ברורה: כראש רשות אני פתחתי את בית-הספר התיכון ללימודי תורה, ללימודי תנ"ך, לשיח יהודי בתוך בית-הספר – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – יחד עם מצוינות, עם מתמטיקה ואנגלית. ואתם, כל מה שהתבקש מכם זה לעשות את אותו דבר – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> – – להמשיך בלימודי תורה, אבל להוסיף רק מתמטיקה ואנגלית. למה? כי בסוף, זה חלק מהביטחון של מדינת ישראל. ככל שנהיה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> – – יותר חכמים, ככל שנדע להתמודד עם הטכנולוגיה העולמית – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – ככל שנוביל את העולם טכנולוגית, ככה יהיה לנו יותר ביטחון – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> – – נרגיש יותר ביטחון. אתם – באמת אני אומר לך את זה, בכבוד רב, שיש לכם הרבה נוער שיכול להשתלב – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חיים ילין, אני מבקשת לסיים. <חיים ילין (יש עתיד):> לא היה שר פה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני הפעלתי את השעון רק כששר נכנס. לא, זה לא הולך ככה. <חיים ילין (יש עתיד):> אז אני לא קיבלתי את ההודעה, אז תני לי עוד דקה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני ביקשתי ממך שלוש פעמים לסיים. <חיים ילין (יש עתיד):> בסדר, אני מסיים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז בבקשה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מסיים. אין פה מלחמות. לפעמים אני מרגיש שאנשים ממגזרים מסוימים רוצים את המלחמה כי זה זכות הקיום שלהם. לי אין מלחמות אתך, בשום פנים ואופן אין לי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> להפך. אני מאוד מכבד אותך. אני רק מצפה שתבין שיש עתיד לא יצאו למלחמה נגדך – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> – – אתה יוצא למלחמה נגד יש עתיד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הדוברת הבאה – חברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה, גברתי. <חיים ילין (יש עתיד):> על לא דבר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, תראו, זה היה רק בשבוע שעבר; הייתה שעת שאלות, והפניתי לראש הממשלה את השאלה הפשוטה: מה קרה? איך קרה ה-U-turn הזה, שבכנסת הקודמת הצבעת בממשלה ובכנסת בשלוש קריאות על חוק לימודי הליבה, ופתאום אתה חוזר בך ואתה אומר שאולי בעצם לא צריך את זה? ובאופן – באמת, אני חייבת להודות, היה גילוי לב; הוא אמר בצורה הכי גלויה: שיקולים קואליציוניים. תראו, אני חשבתי שקואליציה בונים כדי להשיג את המטרות, לא המטרה היא קואליציה. ועושה רושם שאצל ראש הממשלה זה עובד ההפך. אני לא באה להתווכח לא עם החרדים ולא עם הישיבות. כשנותנים למישהו לעשות מה שהוא רוצה, הוא עושה מה שהוא רוצה. אני רק מצרה על כך שרשות המס לא שואלת את כולנו אם בא לנו לשלם מס הכנסה. תוכנית כבקשתך: כל אחד יעשה הישר והטוב בעיניו. מה שמעניין – בשבוע שעבר חברת הכנסת מיכל רוזין ואני פתחנו שדולה ליוצאי החינוך החרדי. מעניין שגם אנשים שנשארים חרדים, לא החוזרים בשאלה, עכשיו צריכים לגייס כספים מן הגורן ומן היקב כדי להשלים את ההשכלה, כי הם רוצים להיות חלק מהחברה הישראלית, ואין להם למי לבוא בטענות, ואז, כשהם בוגרים, המדינה מפעילה תוכניות מיוחדות. למה לעשות הכול עקום? למה המיוחד? למה לא הכול מההתחלה? ולהערה של גפני, בדקה האחרונה. גפני הוא שמנע את ההנגשה של מוסדות הפטור. הוא לא רצה להנגיש אותם, והתקנות שישבו אצל אילן גילאון בוועדת המשנה ביקשו להנגיש. איפה הדאגה שלו לתלמידים הנכים הייתה אז? או שאולי הדאגה היא רק כשצריך לנאום נאום רציני בכנסת? איפה היית, גפני? אני באמת מקווה שאחרי כל ההצגות שעושים כאן יבינו שמה שעומד לנגד עיני כולנו זה טובת הילדים ומתן ההזדמנות השווה גם לילדים החרדים. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת יואל רזבוזוב – בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> תודה. כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אתם יודעים, אני לא ממהר לעלות כאן על הדוכן, כי אני הרבה פעמים רואה בזה בזבוז זמן, ואני מעדיף ללכת ללשכה ולטפל בפניות הציבור. למה אני עולה לכאן היום בשעה אחת לפנות בוקר? כי אני רואה בזה ממש סכנה קיומית למדינת ישראל. זו המילה. מאיימים עלינו עם איראן, "חמאס", "חיזבאללה"; באמת, אלו סכנות ממשיות, אבל כאן אנחנו מדברים על הילדים שלנו, אנחנו מדברים כאן על שוויון הזדמנויות. אני גדלתי בבית – אימא שלי מורה למתמטיקה, אשתי היא מורה לחשבון לכיתות א'–ב', ובדיוק לפני שעה–שעה-וחצי הראיתי לחבר הכנסת פרוש איפה נולדתי. נולדתי בבירוביג'ן, אוטונומיה יהודית, והוא התלהב שרשום ביידיש בירוביג'ן. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לי? <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> לא, לא לך, סליחה, לחבר כנסת אחר. הראיתי לו – – – <יהודה גליק (הליכוד):> אולי מוזס. מוזס. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> כנראה זה היה מוזס. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אם הוא התלהב, זה מוזס. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> אז מוזס, מהמתלהבים זה מוזס. אז הוא התלהב – בירוביג'ן. ואתם יודעים, שם הייתה זכות – זכות ללמוד מתמטיקה. באמת, לילדים יהודים זה היה חלום, ללמוד מתמטיקה, להצליח להצטיין בבתי-הספר ולהראות שאנחנו יהודים ואנחנו הכי טובים. מה קרה כאן, במדינת ישראל? אני מבין אתכם כשאתם נלחמים על דברים לגיטימיים, אולי – על קצבאות, על טיפולי שיניים לילדים, דברים שאתם נלחמים עליהם למען הציבור שלכם, אבל כאן אתם פועלים נגד הציבור שלכם, אתם פועלים נגד הילדים שלכם. לא תהיה להם הזדמנות בהמשך לפרנס את המשפחה. איך הם יפרנסו כשהם לא יודעים את הדברים הבסיסיים שכולם יודעים? ובאמת, מבחינתי זה הדבר הכי מסוכן למדינת ישראל. אני רואה זוגות צעירים פשוט קמים ועוזבים את המדינה בגלל יוקר המחיה, ואם אנחנו נמשיך בקצב כזה ויהיה כאן חלק נכבד וגדול מהציבור שפשוט לא ירצה להשתלב בחברה ולא ירצה ללמוד מתמטיקה ואנגלית ולא יהיה חלק מהחברה, אז אם מישהו לא יהיה חלק מהחברה, מישהו יצטרך בסוף לשלם על זה ולשאת את כל הנטל על הכתפיים שלו, וזה יהיו כנראה הדור שלי, וכנראה גם הדור של הילדים שלי, ואנחנו לא יכולים לוותר. ואני לא מבין את הקואליציה. שר החינוך אמר: אני לא אתן לזה לקרות, ושמעתי מפלגות אחרות: אנחנו לא ניתן ולא נצביע, ואפילו כותרות ראשיות היום באתרים: לא, אנחנו נצביע נגד. שום דבר. בינתיים אני לא רואה שום דבר. אני מקווה מאוד שאני אופתע, כי לא יכול להיות דבר כזה. חברים, אנחנו צריכים להתעורר, זה באמת המצב הכי מסוכן למדינה, ואם לא נשנה אותו עכשיו אז כנראה, יכול להיות שזה באמת הסוף של החלום הציוני. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת רזבוזוב. חברת הכנסת עליזה לביא. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה. גברתי היושבת-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, צר לי שזה נהפך לחילונים נגד – וחרדים. ממש ממש לא. לימודים, ללמוד, זה זכות. לא כל אחד זכה. אני עוד זוכרת שיחות שהיו לי עם סבתא שלי, שאמרה לי שהרבה מהמימוש שלנו, הנכדות שלה, זה גם בשבילה; ממנה מנעו השכלה, השכלה פורמלית, והיא ראתה בנו ממשיכות. סבתא שלי במונחים של היום הייתה נקראת חרדית, אבל הייתה חכמה מאוד. היא לא ידעה לא לקרוא ולא לכתוב, והיא הייתה תלמידה חכמה. היא זכתה ללימוד. אבא שלה האמין בה ואפשר לה ללמוד יחד עם הבנים – באפגניסטן. והיא ידעה; היא ידעה הרבה מאוד דברים. בגיל מאוחר יותר, כשהיו שאלות הלכתיות, היא שענתה, ותמיד תהיתי מאיפה היא יודעת, איך היא יודעת. ואנחנו פה, על מה אנחנו מדברים? על דור שנותן את האפשרות, ואפשר לבוא וללמוד, בהבנה, ובשפה – הרי אחינו מעבר לים לומדים תורה באנגלית, לומדים תורה באנגלית, לומדים הכול באנגלית. זה אפשר, זה מותר. עולם התעסוקה הולך להיות מאוד מורכב לכולנו, לכולנו. יש לי שתי בנות באקדמיה – קשה, מורכב, לוקח הרבה זמן גם להתקבל, גם ללמוד. יש לי שכנים – אני גרה לא רחוק מבית-חולים חרדי – שכנים חרדים שרוצים להיות אחים. הם לא יכולים להתקבל להיות אחים בבית-חולים חרדי כי אין להם אנגלית. אין להם אנגלית, והם בוכים. הם בגיל 22–23, עם ילדים. הם אומרים לי: אנחנו, לילדים שלנו נדאג. אנחנו חוסכים היום כדי שנוכל להקנות להם את השפה האנגלית. פה במליאה – יצאנו החוצה – נמצאים חבר'ה חרדים שאומרים לנו: לוקחים לנו, לוקחים לנו את מה שאנחנו קיבלנו. אני רוצה להזכיר לכם שהרמב"ם והרמב"ן היו רופאים; רבי אליהו בן שלמה זלמן, הגאון מווילנה, היה גאון במתמטיקה; הרב שניאור זלמן מלאדי – "שולחן ערוך הרב" – למד הנדסה ואסטרונומיה; הרב מנחם מנדל שניאורסון למד מתמטיקה, פיזיקה ופילוסופיה באוניברסיטת ברלין, והוציא תואר בהנדסת חשמל ולימודי מתמטיקה ופיזיקה בסורבון; הרב משה סופר – החת"ם סופר – למד מתמטיקה, אסטרונומיה והיסטוריה כללית; הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג – הסבא של – למד מתמטיקה ושפות – – <יהודה גליק (הליכוד):> היום זה היארצייט שלו. <עליזה לביא (יש עתיד):> נכון, היום היארצייט. – – ושפות קלאסיות ושמיות, והיה גם דוקטור לספרות מטעם אוניברסיטת לונדון; הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק למד פילוסופיה וקיבל תואר דוקטור, וגם מתמטיקה, פיזיקה ופסיכולוגיה. והרשימה ארוכה, ארוכה. גם וגם. ללמוד תורה בטח; אנחנו לא באים ואומרים במקום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, גברתי. <עליזה לביא (יש עתיד):> אנחנו רוצים גם וגם. אין סתירה בין לימוד תורה לבין השכלה. אפשר לא לקרוא לזה לימודי ליבה, תקראו לזה איך שתרצו – העיקר שתיתנו – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – לילדים שלכם את האפשרות להשתלב בעולם העבודה. הם שם; זאת שירת הברבור האכזרית שלכם. ואתם מונעים מהילדים שההורים שלהם אין ידם משגת, כי הילדים שלכם – תדעו לתת להם ותוכלו לתת להם, ביכולת הכלכלית שלכם יש, מה שלרבים אצלכם אין. וזה עוול – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – ובכייה לדורות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> שכנעת אותנו, עליזה. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מה לעזאזל רע בלימוד מתמטיקה, אנגלית ומדעים? מה רע? מדוע אי-אפשר, סגן השר פרוש, ללמד עשר שעות שבועיות, בין לימודי הקודש – אתה הרי סגן שר החינוך – עשר שעות שבועיות את שלושת המקצועות האלה? ותפסיקו לשקר. בשום מקום לא טענו למיליון תלמידים, והמספר המדויק הוא 40,000 תלמידים. ועמדת פה על הדוכן הזה ושיקרת. אתה, סגן שר החינוך, משקר, כי בשום מקום לא דיברנו על מיליון. אתם דנים 40,000 ילדים לחשכה, לעוני, ולא נותנים להם שום ארגז כלים להתמודד עם החיים שמחכים להם בפתח. אלה הן גזירות לפיד? אלה הן ברכות לפיד. וההיסטוריה תשפוט אתכם על מה שאתם עושים. לא נוח לך להסתכל, אני יודע שלא נוח לך. הכניסה של החוק לתוקף הייתה רק ב-2018, כדי לתת זמן להתארגן, כי אתם ביקשתם לדחות. כי דיברנו אתכם – ואתם משקרים – כי לא היה לכם מורים, לא למתמטיקה, לא לאנגלית ולא למדעים. והשר שי פירון היה צריך להכשיר אותם, להסדיר לכם את החיים בתוך מסגרת לעתיד ילדיכם. ואתם בגדתם בילדים שלכם. היום בבוקר ישבתי בערוץ 10 עם חוזר בשאלה שהולך לתבוע את המדינה על ששללה ממנו את הזכות ללמוד מתמטיקה, אנגלית ומדעים, ולקח לו ארבע שנים כדי להשלים את הפערים, יום ולילה. וההמלצה שלי אליו היא גם לתבוע אתכם ברמה האישית, כי אני מאשים אתכם. אתם האשמים פה; אתם דנים את הילדים שלכם לחשכה, לבורות ולעוני. והשר בנט, שאמר: לא מכיר ולא יהיה; והשר בנט, שניהל קמפיין על חמש יחידות מתמטיקה, חמש יחידות אנגלית, על חשבון תקציב המדינה – ותמכתי בכך – במחי יד אחת דן 40,000 תלמידים מהעדה החרדית לעוני, לבורות, ונטל מהם את היכולת להשתלב בחברה ובשוק העבודה. ויד ימינו של השר בנט אינה יודעת מה היד השמאלית שלו עושה. השר בנט והשרה שקד, שהיו שותפים אתנו הן בחוק השוויון בנטל והן בנושא לימודי הליבה, במחי יד מעלו באמון שנתנו בהם אזרחי מדינת ישראל. אני מאשים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> משפט אחרון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מאשים: את חברי הכנסת מאגודת ישראל, את שר החינוך בנט בצביעות, את ראש הממשלה נתניהו, שמועל בתפקידו, בשלילת הזכות מילדי ישראל, מהקהילה החרדית – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – ללמוד לימודי מתמטיקה, אנגלית ומדעים. אתם דנים את הילדים האלה לעוני ולבערות. כן, אני מאשים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה. <יהודה גליק (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברת הכנסת טלי – פסחוב, נכון? – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> פלוסקוב. <יהודה גליק (הליכוד):> פלוסקוב, סליחה. – – חברי חברי הכנסת היקרים והמתוקים מן האופוזיציה, מן הקואליציה – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> מתוקים. דובשניות. <יהודה גליק (הליכוד):> – – ראשית, באמת בדקות אלה ממש, לפני שעליתי, ראיתי פיגוע טרור מזעזע ביפן, 20 הרוגים במוסד לאנשים עם מוגבלויות. אני לא יודע עד איפה זה יגיע. זה פשוט מזעזע, ולבי לבי עם הפצועים וההרוגים. חברי חברי הכנסת, הקשבתי קשב רב לכל הדוברים, הן סגן השר פרוש, הן חבר הכנסת יעקב אשר, שהוצא החוצה, והן חברי מפלגתך, חבר הכנסת יאיר לפיד. התרשמתי עמוקות מהכנות של הדברים. <תמר זנדברג (מרצ):> רגע, למרצ לא הקשבת? <יהודה גליק (הליכוד):> סליחה? <תמר זנדברג (מרצ):> למרצ לא הקשבת? <יהודה גליק (הליכוד):> מי דיבר? את? <תמר זנדברג (מרצ):> כולנו דיברנו. <יהודה גליק (הליכוד):> על החוק הזה? <תמר זנדברג (מרצ):> כן. <יהודה גליק (הליכוד):> סליחה, אז אני מתנצל. הקשבתי לכל הנאומים, לכולם. סליחה, פשוט עכשיו בדקות האחרונות, אחד אחרי השני – סליחה, חברתי תמר זנדברג, הקשבתי גם לדברים שאמרת. אני מתנצל, הזיכרון שלי קצר בגיל הזה. בכל אופן, חברי חברי הכנסת, הקשבתי לדברים קשב רב, ואני רוצה להגיד לכם שאני בדילמה קשה: אני מסכים לדברים שנאמרו גם על-ידי חברי הכנסת מהאופוזיציה וגם על-ידי חברי הכנסת החרדים. והאמת, החלום שלי, החלום המתוק שלי הוא שתהיה מין ממשלה שיושבים בה חברי יש עתיד וחברים חרדים. למה? מכיוון שכולכם – וגם מרצ. <קריאה:> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> וגם מרצ. חברי, אתם מדברים בכנות. חבר הכנסת מאיר כהן, דיברת אל לבי. הבעיה הייתה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אבל יש משמעת קואליציונית. <יהודה גליק (הליכוד):> לא. הבעיה הייתה כזאת: כן, כואב לי העוני בקרב החברה החרדית. אבל הטעות שלכם – שאתם מנסים לכפות עליהם את הדברים האלה. כן, חשוב שיהיו להם לימודי ליבה, אבל מה הם מבקשים? <מיקי לוי (יש עתיד):> 67 שנים לא עשו כלום, על מה אתה מדבר? <יהודה גליק (הליכוד):> שלא יכפו עליהם. תעשו את זה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> 67 שנים לא עשו כלום. <יהודה גליק (הליכוד):> חבר הכנסת מיקי לוי, לא הפרעתי לך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי לוי. <יהודה גליק (הליכוד):> תודה. מה הם מבקשים? תדברו. תאמינו לי, תדברו, זה יגיע הרבה יותר טוב. ומילה אחרונה, אחרי ששמעתי דברים נוראים על החברה החרדית – רבותי, אני מסתובב מדי פעם בבני-ברק ובירושלים. יש לילדים החילונים לא מעט מה ללמוד מהגמ"חים, מפעילויות החסד. וחבר הכנסת פרוש, לילדי החרדים יש לא מעט מה ללמוד מהילדים החילונים. המפגש הזה, ההידברות הזאת היא צורך, היא בנפשנו. הניסיון לכפות אחד על השני לא יוביל לשום דבר. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה. <קריאה:> יעקב אשר לא יכול לדבר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> יעקב אשר לא יכול לדבר, כי קראתי אותו לסדר שלוש פעמים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> כיבדתי אותך – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני. כן, גברתי, עד שלוש דקות. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה לחזור למקום. חברת הכנסת כבר נמצאת כאן, לתת לה קצת כבוד. בבקשה, גברתי. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – אני סולדת מאוד, אני מודה, מכל המאבק הזה של אנחנו והם. אני חושבת שיש עתיד והמפלגות החרדיות ניזונות מהמאבק הזה כמעט באותה מידה – מהשנאה, מההסתה. כשהם באים לבטל את לימודי הליבה וכשאלה כופים את לימודי הליבה, כל אחד מהם מרוויח מצביעים מהשנאה. וכמה מכם עלו ודיברו – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> יעל, את יודעת טוב מאוד שזה היה פוליטי. לא זוכרת מי מכם אמר – מאיר, אתה אמרת: זה הכול היה למטרות טובות. אני לא מאמינה בזה. אני חושבת שעשיתם הון פוליטי ממסע ההסתה נגד החרדים. <מאיר כהן (יש עתיד):> שטויות. אבל – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> זאת עמדתי. זאת עמדתי. <מאיר כהן (יש עתיד):> מותר לי להגיד לך שזה שטויות. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אני אישית לא מזדהה עם אורח החיים החרדי. למעשה, כשאני שומעת חרדים מתייחסים אלינו בתור העגלה הריקה, אני מחייכת לעצמי חיוך קטן ואומרת לעצמי: אתם פשוט לא יודעים מה אתם מפסידים מאורח החיים שלנו. אבל הדבר שאני חושבת ומאמינה בו בעומק לבי זה זכות הבחירה. אני מאמינה שזכותם של החרדים לחיות את חייהם גם אם אני לא מסכימה אתם. לקרוא להם חשוכים כי מישהו לא יודע מתמטיקה? יש לכם יו"ר מפלגה שלא עשה בגרות, אז את המתמטיקה אל תקדשו, אבל את זכות הבחירה, את זכות הבחירה – – <מאיר כהן (יש עתיד):> מיכל, אני מצפה ממך להגיד משהו חדש. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – מאיר, את זכות הבחירה – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אני מכבד אותך. תגידי משהו חדש. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> מאיר, אני מבקשת שלא תפריע לי. <מאיר כהן (יש עתיד):> את צודקת. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> את זכות הבחירה אני מקדשת, ובעיקר את זכות הבחירה של אנשים בגירים. אני רוצה לוודא – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – גם אם הורה לא שולח – – – <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אני רוצה לוודא שאדם – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אם ההורה לא שולח – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת של יש עתיד, כשדיברתם כאן אף אחד לא הפריע לכם. <מאיר כהן (יש עתיד):> באמת? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בכל זאת, הוצאתי אותם מהאולם. אז בבקשה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אני רוצה לוודא שכל אדם שמגיע לגיל 18 יוכל לבחור בחופשיות איך הוא רוצה לחיות את חייו. אני רוצה לוודא שיש לו את הכלים. אגב, אם המדינה הייתה מגיעה להסכמה שלא לומדים את לימודי הליבה אבל היא מממנת את המכינה האקדמית, לימודים בחינם לכל האנשים שלמדו במסגרת הזאת, והם מצליחים להשלים את הפער – אני לא מקדשת את זה רק כי אנחנו רגילים. אני רוצה לוודא שיש את הכלים ויש את הבחירה, ואז אני מכבדת את בחירתם של אנשים, כל עוד הם לא פוגעים באנשים אחרים. ובניגוד לאווירה המתלהמת נגד החרדים, אני ממש לא נמצאת שם. הדברים שבהם אני מסרטטת לעצמי את הקו זה גם בהדרת נשים. אני לא חושבת שאפשר לקבל פלורליזם תרבותי במקום שבו משתמשים בו כתירוץ לפגוע בחלק מהאנשים, ואני חושבת – ואני נמצאת כאן – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> איפה זכות הבחירה? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> יעל, כאן אני נמצאת בין היתר כדי להגיד שלימודי הליבה מבחינתי הם גם דבר מאוד חשוב, בגלל – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> – – שהם מאפשרים את החופש הזה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל בירן. חבר הכנסת נחמן שי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לצערי הרב החברים החרדים פה בכנסת מחפשים לעצמם תירוצים לא לעשות את הדבר הפשוט מכול, וזה לאפשר לדור הצעיר בקרב העדה החרדית לרכוש את הכלים הנכונים והראויים כדי לתפוס בבוא הזמן את מקומם בתוך החברה המודרנית. מה שאנחנו רואים פה זה המשך הדפוסים שהולכים אחורה ושמגיעים לעוד שנים שבהן העדה סגורה, נשענת על הוראות ההנהגה הרוחנית שלה ואיננה מסוגלת ואיננה רוצה להיפתח החוצה. כל מה שאנחנו רוצים לומר להם זה שהחברה הישראלית זקוקה להם; היא זקוקה להם כדי שהם ישתלבו בה כאנשים בגירים, אנשים עובדים, אנשים שרוצים לקבל ולתת. אין פה מסע נגד החרדים, זה קשקוש. אין פה שנאה ואין פה טינה. יש פה רק רצון אחד: שעשרות-אלפי אנשים צעירים – היום ודאי יגדל מספרם, כרגיל – תהיה להם היכולת ביום מן הימים, ביום מן הימים, לפרנס את משפחותיהם, לא לחיות בדלות, לא לחיות בבערות, לא לחיות בחוסר כול, אלא להיות אנשים מלאים. ואני יודע, אני מאוד מעריך את לימודי הדת ואני מכבד אותם, והם באמת יכולים להעשיר את חייו של אדם. אבל הם אינם יכולים – מה לעשות – להספיק כדי ללכת לעשות קניות בסופר-מרקט. וגם, מה לעשות, אנחנו כולנו צריכים גם לאכול ולשתות, להתלבש; יש לנו צרכים משלנו. וכאן אני מאשים אתכם, את חברי חברי הכנסת החרדים, שדאגו לבטל את החוק הזה, שלא היה מסעיר כל כך כמו שזה נשמע. יחסית חוק סביר – בזמן, בתהליך, בדרך הגיונית, לא בכפייה כמו שצועקים פה, כדי לשלב 40,000 היום – ואני אומר, אולי יותר בעתיד – ולהעניק להם רק את הכלים, רק את החכה, כדי שהם יוכלו בבוא הזמן לדוג את הדגים שהם רוצים בהם. אין מה לעשות, אי-אפשר לדוג דגים בשחייה ואי-אפשר לדוג דגים שקופצים למים. בשביל לדוג צריכים חכות, וזה מה שהחוק הזה נועד לעשות. ועכשיו הוא לא יהיה, ו-40,000 האנשים הצעירים האלה נידונו לחיות חיים של בערות ועוני. האחריות היא שלכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת איתן כבל. <מאיר כהן (יש עתיד):> בוגר ישיבה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש – אין שר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש שר, יש שר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> איפה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> הוא ממתין בפינה שם. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אה, כן, כן, משתבלל. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא נח. <איתן כבל (המחנה הציוני):> נח, נח. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני, ברשותכם – תראה, הרב גפני, חבר הכנסת גפני, אני באמת רוצה את הקשב שלך. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אני עייף. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני לא בא ממקום לא של שנאה לדת ולא שנאה לדתיים. וכל השיח הזה – אני לא בו. הרב גפני, אני שמח שאתה שומר נגיעה ממנה, אבל לפחות תקשיב. חשוב לי שתקשיב. אני, ברשותכם, רוצה לומר את הדבר הבא: חבר הכנסת גפני, אם יש משהו, חבר הכנסת פרוש, שנמצא אצלי בבעיה אל מול החרדים, זה הסיפור של לימודי הליבה. מנקודת המבט שלי – ואני אומר לכם, אין לי שום בעיה עם לימודי הדת; נהפוך הוא, אלה מהדברים שהולכים אתי והעשירו אותי, ואילו הייתי יודע לתת את זה גם לבנותי אחרי, הייתי עושה זאת באהבה. עד היום הזה אני משתדל פעם אחת בשבוע ללמוד דף גמרא, אני בכל שבת קורא בתנ"ך. אני גם לקחתי על עצמי עכשיו את המשימה להתחיל לקרוא את "מסילת ישרים" מהתחלה. <עליזה לביא (יש עתיד):> צדיק. <איתן כבל (המחנה הציוני):> זה לא קשור לצדיקות, ואני לא מבקש מאף אחד שימליץ עלי. זה עניין אישי. כמו שאני לא אומר לאף אחד מה הוא עושה בחייו. אבל ההתעקשות וההתחפרות סביב לימודי הליבה – אתה יודע שזה לא נכון. כי אתה ואלה שמובילים ומנהיגים את החברה החרדית – אתם בכמה דרגות מעל השאר. יש את המיעוט ששולט, כי יש בלימוד של הגמרא וכל ההלכה – יש בה המון כוח. הייתי שם. זה לא קשור אם מדובר באנשים שאינם מבינים, מאיר כהן, מהחיים שלהם כלום, ממש לא, אבל זה להשאיר אנשים בסוג של בערות. יש להם מצד אחד עולם שלם שבתוכו הם חיים, אבל מצד שני זה לא יעזור – זה סוג של בערות. ואינני מבקש שהם ילמדו את כל מה שמלמדים בבתי-הספר החילוניים. אבל אתה יודע את זה, זה לא שאלה אם הוא יודע אחת ועוד אחת או יודע את לוח הכפל עד עשר. זה לא רלוונטי בכלל. זה אפילו – איך אני אגיד את זה? לא בעניין ההתערות בתוך החברה. ואני אומר לך, חבר הכנסת גפני, יגיע הרגע שזה יתפוצץ וזה יתפרץ אצלכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני מסיים, גברתי. זו הנקודה. ואתה יודע איפה זה בא לידי ביטוי? במאבק שלכם נגד האינטרנט. יש דברים שאתה לא יכול לעצור. מצד שני – רוצה לסיים, גברתי – אני מבין את ההסתגרות, כי העולם החדש מעמיד אתגרים עצומים שהעולם החרדי מעולם לא נדרש לעמוד מולם. העולם החדש הוא בעייתי. <מאיר כהן (יש עתיד):> מפחיד. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מפחיד. הוא מפחיד אנשים לא דתיים, אבא כמוני, קל וחומר מי שבא מתוך החברה החרדית. אבל במקום להתמודד עם זה במה שידעתם לעשות הכי טוב – חינוך – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – אין כמוכם בחינוך – במקום זה אתם מחפשים את הכלים שמנוגדים לאופן שבו אתם הייתם תמיד המוצלחים. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת איל בן ראובן. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> יושבת-ראש הישיבה, חברי וחברות הכנסת, כנראה אין גבול לאבסורד. חוק שנחקק לפני שנה וחצי שמחייב לימודי ליבה לחלק מהנוער החרדי – החוק הזה מתבטל. אני מנסה לחשוב על עם ישראל, שמסתכל עלינו, על ממשלת ישראל, שסוללת דרך והורסת, סוללת דרך והורסת. ואני אומר: חברים, זה מדינה, זה לא טוסטוס שמחליטים, לוקחים ימינה, חוזרים שמאלה, מסתובבים. זה לא עובד ככה. ככה לא מנהלים. אני מתקשה לספור כמה חוקים שחוקקו בכנסת הקודמת, או בזו שלפניה, בוטלו בכנסת הזאת. זה כשלעצמו לדעתי מחייב ועדת חקירה – כמה כסף זה עולה לעם ישראל, הסיבובים האלה, ההלוך וחזור, הבנייה וההרס. מין ריקוד תימני כזה. לימודי הליבה לנוער החרדי – אני רואה בזה דרך נכונה לשילוב בחברה הישראלית, בחברה הישראלית היהודית השלמה לגווניה, לגווניה השונים. ובעצם יש שני מרחבים לשילוב: מרחב שילוב אחד זה צה"ל, שהוא מקום טוב להשתלב בו ולהתחבר; השני, בהמשכו, זה שוק העבודה. אז צה"ל – במסגרת אותה בנייה והריסה בוטל חוק השוויון בנטל, אבל בסופו של דבר דברים קורים בשטח, ויותר ויותר נערים חרדים מתגייסים בצורה כזאת או אחרת, וטוב שכך. ואני מסתכל עכשיו על שוק העבודה. כשלעצמי, אני לא בעד כפייה, אבל יש כרגע סיטואציה, יש כרגע מצב קיים, ואני מנסה לחשוב: מתמטיקה, אנגלית, מדעים – בעולם שלנו הרי אלה כלי עבודה הכרחיים. האם הם מפריעים בלימוד תורה? זה הרי אבסורד. זה הרי מתלבש ביחד, זה הולך ביחד. ואני שואל את חברי החרדים, ממה אתם חוששים? נדמה לי שביטול לימודי הליבה פוגע בראש וראשונה, באמת באמת, בנוער החרדי, בילדים שלכם. ואני אומר: בואו ביחד, בואו נפתח להם הזדמנות להתקדם. זה לפתוח ציר ולא לסגור. מה שאנחנו עושים היום, בעצם – אנחנו לוקחים דרך שהתחילה להיפתח ואנחנו סוגרים אותה, וחבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אני פונה פה לשר החינוך: שמך נקשר במושג לימודי ליבה, בקידום הנושא, וברור למה, מאיפה אתה בא. והנה, אתה עכשיו בעצם פועל במצעד לאחור, ואני קורא לך וקורא לממשלת ישראל וקורא לעצמנו: בואו נעזור לכם, לחברינו החרדים, לצאת מהמבוך. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת אלעזר שטרן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה לא מדבר, חבר הכנסת ביטן? <דוד ביטן (הליכוד):> לא. אני רוצה ללכת לישון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני רוצה לשמוע אותך מדבר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אין שר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה יכול להתחיל לדבר. אני לא מפעילה את השעון עד שהשר ייכנס. בבקשה, אדוני. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אתמול הייתה תענית י"ז בתמוז, יום צום. אני מניח שאחינו החרדים – אם זו באמת בשורה שהביאו, לא היו מביאים את זה ביום צום. אלא מה – הביאו גזירה על הציבור שלהם. מה אומרת הגמרא במסכת תענית על היום הזה? חמישה דברים אירעו את אבותינו בי"ז בתמוז: נשתברו הלוחות, ובוטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והועמד צלם בהיכל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לתשומת לבך, השר נכנס. אני מפעילה את השעון. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> חמישה דברים. ביומא חדא אתמול החליטה ממשלת ישראל על ביטול לימודי הליבה. קשיא, אליבא דמאן דאמר יום חגא הוא, מאי דעביד בי"ז בתמוז דלא שייכא – זה לא שייך בי"ז בתמוז, כי זה יום חג, שבוטלו הקצאות הליבה. אליבא דמאן דאמר גזירה היא, פשיטא די"ז בתמוז יומא היא, וזה יום תענית. אלא אמור מעתה: גזירה היא. שישה דברים אירעו קא משמע לן: נשתברו הלוחות, בוטל התמיד, הובקעה העיר, שרף אפוסטמוס את התורה, הועמד צלם בהיכל ובוטלו לימודי הליבה. זו לא גזירה חדשה. שונאי ישראל לאורך הדורות תמיד גזרו את צמצום ההשכלה; שונאי ישראל לאורך הדורות תמיד הגבילו את היהודים מללמוד. <דוד אמסלם (הליכוד):> תורה, לא השכלה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, לא, השכלה, באוניברסיטאות – בהונגריה, בגרמניה. חברי, חבר הכנסת אמסלם, יושב ראש ועדת הפנים, אני אביא לך את התאריכים ותדע. אנחנו הרי יודעים שיש פה גזירה באמת. רק בעיניים צרות חושבים שהביאו בשורה בזה שלא נותנים לאנשים ללמוד, בזה שלא נותנים לאנשים באמת לרכוש מקצוע. אבל חברי חברי הכנסת החרדים יודעים שהקרב הזה אבוד; שהאוכלוסייה החרדית פורצת והיא יוצאת החוצה, וזה לא עוצר את כל המגבלות האלה ששמים – זה רק עוזר לשמור את הקהל החרדי כקהל שבוי של פרוש ואבא שלו וסבא שלו. ככה הם עשו כל הדורות – זה מה שהוא אמר פה – כדי שלא ידעו מה לעבוד. לכם היה; להם לא היה. דאגתם להם מכאן שייקחו להם ביטוח לאומי ותגמולים, ואת הכסף לא נתתם להם כדי ללמוד, כדי שלא תהיה להם ברירה אלא לבחור בגבירים, בגבירים שידאגו להם. אבל גם הם את שלהם יגידו. אנחנו כבר לא בזמנים לא של סבא של חבר הכנסת פרוש ולא של סבא שלי. אלה כבר הילדים שלנו. כבר יש להם טלפונים שגם אותם אי-אפשר לחסום, גם בהם כתוב באנגלית. ומה בוער לכם? הרי דיברתם על 2018; שר החינוך אמר 2018, היום בוועדה נציג שלו אמר 2017. אני, יש לי רק הסבר אחד: אולי אתם יודעים את מה שבבית הזה לא יודעים – שצריך לתקן הכול מהר מהר מהר בגלל שעוד מעט כנראה לא תהיו פה ותהיה פה אולי ממשלה אחרת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> ואני רוצה לסיים. ניסיתם להציג את זה כניצחון של יש עתיד והיום כניצחון שלכם. אין פה לא ניצחון של אף מפלגה ולא הפסד של אף מפלגה; יש פה טרגדיה של הנוער החרדי, שנגזר עליו בי"ז בתמוז עוד פעם להישאר עני ונכה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת יאיר לפיד – בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. <יאיר לפיד (יש עתיד):> הדיונים בבית הזה הם מטבעם תיאטרליים, רק הפעם, ברשותכם, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מסרב לשמש בתפקידי הרגיל בתיאטרון הזה, ואני רוצה להגיד שלחברי הכנסת החרדים לפחות יש דיון אידיאולוגי. הטענה שלנו היא בכלל לממשלה, על הציניות ועל הדרך העלובה שבה היא מזגזגת מצד לצד. העובדה שחברי הכנסת החרדים באים עם משהו שבוער בלבבם, גם אם אני לא מסכים לו, ראויה לכבוד. אני רוצה להאמין שהם מבינים שזה בוער גם בלבנו. מטבעם של דיונים אידיאולוגיים, שהם מעלים שאלות שקשה לשמוע. אני רק מפציר בחברי חברי הכנסת החרדים להבין שהשאלה שלנו, שאומרת: אם ילדי החרדים לא ילמדו מתמטיקה ואנגלית ולא יוכלו לפרנס את עצמם, מי יפרנס אותם? – היא לא שאלה שמטרתה להתנגח או חלילה להעליב מישהו, אלא היא נוגעת לכאב שלנו לגבי הילדים שלנו. ואני מקבל את זה שאתם מרגישים כאב – גם אם אני חושב שהוא לא מוצדק – ודאגה אמיתית לילדים שלכם. למה אתם לא מכירים בזה שהדאגה שלנו לילדים שלנו אותנטית לא פחות? לא לריב אנחנו צריכים. הרי הנושא הזה של לימודי המתמטיקה והאנגלית – להבדיל מהשוויון בנטל, להבדיל מנושאים אחרים שעלו, בואו נודה על האמת – נוגע למעט מאוד אנשים בציבור שלכם. וגם מי שלא יהיו לו לימודי ליבה באופן רשמי – הרי אתם תעשו כל מאמץ ללמד אותו מתמטיקה ואנגלית, כי גם אתם יודעים שאי-אפשר במאה ה-21 להתפרנס, ואתם לא רוצים לחסום אנשים לא מההיי-טק ולא מההנדסה. אז מה שנותר מהדיון הוא הדיון עצמו. ואנחנו צריכים לנסות לנהל את הדיון הזה מתוך הכרה זה בכאבו של זה, אחרת אין לנו תקומה כחברה אחת. התפיסה שלי אומרת שריבון שאינו יודע להתנהג כריבון אין לו סיכוי. התפיסה שלכם אומרת: יש דברים שקודמים לריבון. בסדר, זה הדיאלוג. החלק המדכא הוא שאתם ואנחנו מנהלים דיאלוג ערכי כשאנחנו מוקפים בציניקנים שפשוט לא אכפת להם. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יאיר לפיד. אחרון הדוברים – חבר הכנסת יואל חסון, ואחריו סגן שר החינוך יסכם את הדיון. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מעולם לא הייתי בעד כפייה, לא בנושא הגיוס וגם לא בנושא הליבה. אני חושב שאנחנו צריכים למצוא את הדרך שבה הציבור החרדי יבין, כחלק מהציבור הישראלי, מה נכון ומה נכון לנו כחברה ומה נכון לו. ובנושא הליבה נראה כאילו התחושה – וגם המהירות הזאת שבה חברי הכנסת החרדים מנצלים את היותם חלק מהקואליציה לבטל מייד ולחזור למה שהם ידעו קודם. אבל מה באמת קורה בפועל? חבר הכנסת גפני, מה קורה באמת בפועל? בפועל אנחנו רואים יותר ויותר מהציבור החרדי ששואפים, אומנם בגיל הרבה יותר מאוחר, להשיג השכלה. קודם כול, כמובן, הנשים הרבה יותר מהגברים, אבל גם בין הגברים אנחנו רואים יותר ויותר חרדים שהולכים למכללות וללימודי ערב, ומנסים לעשות השלמות על התקופות שהם לא יכלו ללמוד ומנעו מהם את הליבה הזאת. והם מבינים, כמו שאמר חבר הכנסת לפיד קודם, שזו הדרך להתקדם בחיים, וזו גם הדרך לעלות מעל לקו העוני, שהרבה מהמשפחות החרדיות נמצאות מתחתיו. עכשיו אני אומר, יכול להיות שהבעיה היא באמת בדרך, חבר הכנסת גפני, שנראה כאילו שציבור אחד כופה על ציבור שני, או מסרב לקבל את דרך החיים של הציבור השני – כאילו הטענות כלפינו על כפייה. ויכול להיות – ואני מציע לך, גפני: אתה היום בשלטון, אתה היום בקואליציה. בוא תוביל אתה מהלך, שאם אתם, לדוגמה – המוסדות שלכם או בתי-ספר שיכניסו ליבה יקבלו על כך קרדיט תקציבי, יקבלו תוספת של 20%; נגיד אתם עומדים היום על 54% – יעלה לעוד 20% אם יהיה ליבה. למה לתת עונש? אולי ניתן פרס? אני לא יכול לעשות את זה היום, כי אנחנו לא בממשלה. אם היינו בממשלה היינו עושים את זה. אבל אתה יכול, כי אתה בממשלה, להציע לממשלה ולהביא הצעת חוק שאני בטוח שאנחנו באופוזיציה נתמוך בה, שתהיה תוספת של 20% למוסדות שמלמדים ליבה. בוא נעשה את זה. זאת אולי הדרך הנכונה להכיל, ולא לצאת נגד אוטומטית, כשהתחושה היא שזה בא ממקום של לחץ – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – להחזיר עכשיו? <יואל חסון (המחנה הציוני):> בוודאי. אגב, אמרנו את זה קודם בדיון הקודם. אני לא חושב שהעובדה שבבתי-ספר ממלכתיים, מה שנקרא, מסתפקים בללמוד תנ"ך, ובזה חושבים שמסמנים "וי" וגורמים למצב כמו שאמרתי שנוצרות כאן קהילות כמעט נפרדות – כאלה, כשדיברנו על החוק הקודם, שמרגישים יותר יהודים מכולם, וכאלה שמרחיקים אותם מהיהדות. ואם אתה היום לא לובש שטריימל, אז אתה לא יהודי מספיק. מה לעשות שאתה יכול להיות יהודי טוב גם בלי ללבוש שטריימל ולשים ציציות. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ולכן, חבר הכנסת גפני, לסיום, בוא נלך על הצעת חוק שלכם, על תוספת של 20% למוסדות שמלמדים ליבה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. כאמור, סגן שר החינוך מאיר פרוש יסכם את הדיון, ואז נעבור להצבעה. שתי הצבעות נפרדות – הראשונה על ההצעה הממשלתית והשנייה על ההצעה המוצמדת. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני כן ישבתי והאזנתי לנאומים של חברי הכנסת בנושא הזה, על הצעת החוק הזאת, ואני שמעתי את חבר הכנסת גילאון – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – על כך שאנחנו שעבדנו את הציבור שלנו. בכל זאת, אני שואל: אם ההוא מרגיש משועבד, אז למה הוא מצביע עבורנו פעם אחר פעם? או כשאני שומע את חברת הכנסת מיכל רוזין, איך שהיא מקריאה את המכתב המרגש של הורים או של תלמידים ששלחו לך, כאילו אנחנו לא יודעים לקבל מכתבים, אנחנו לא יודעים לקרוא את המכתבים, ואנחנו לבנו לא נמס. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ותמר זנדברג מדברת על כך שאנחנו כופים על הילדים שלנו. כל הדבר הזה נראה לי כשיח חירשים. זה כשיח חירשים. ולמה כשיח חירשים? חברי הכנסת של מרצ הם חברי כנסת אידיאליסטים. אני בטוח שחברת הכנסת גלאון, עם האמת שלה – כשיעמוד חבר כנסת ממפלגה די זהה ויוכיח לה על הדרך של מרצ שהיא לא הדרך הנכונה, היא תיאבק עד זוב דם כדי להוכיח שהדרך שלה היא הנכונה, גם במחיר של הצטמקות. כי אדם עם אידיאל – נאבק, הוא לא מוכן לוותר. באים לשכנע אותנו עם טיעונים של חברי כנסת שהם שמעו; אנשים אמרו להם; אנחנו כופים; אנחנו – הציבור הזה מצביע בסופו של דבר לנו, כי כך הוא חושב שהוא צריך לעשות, כי הרבנים אומרים לו. זה הסוג של הציבור הזה. אז מישהו רוצה לבוא וללגלג על השר בנט, מה הוא עשה – אז אני חושב שבשנה וחודשיים שהוא נמצא יש לו רשימה מכובדת של הישגים, אם זה סייעת שנייה בגני-ילדים, אם זה בתוכנית הלאומית לחיזוק לימודי המתמטיקה, או בוועדת ביטון שהוא הקים, או ברפורמת הכיתה הקטנה. יש הישגים. הוא כרגע – לא יודע כרגע – הוא טוען שדרך של הידברות נראית לו יותר מאשר דרך של כפייה. ואם לא הייתי שומע אותך, חבר הכנסת לפיד, עכשיו – אתה כמעט דיברת כמו בנט. <יאיר לפיד (יש עתיד):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא, כשהלבשת טלית, גם כי הבנת שזו הדרך, זו הדרך לדבר. לא צריכים לבוא בכפייה. גם בתוך סיעת יהדות התורה יש חברי כנסת שלמדו יותר ליבה מאשר במוסדות של פטור, בלי לפרט שמות. יש אצלנו חברי כנסת כאלה שלמדו במוכר שאינו רשמי ויש כאלה שלמדו בפטור. מה נעשה, יש בציבור החרדי ציבור מכובד, גדול – לא יודע אם כל כך גדול, לא גדול – מתוך 410,000 תלמידים יש כ-50,000 או 40,000 תלמידים שההורים שלהם רוצים לשלוח אותם למוסדות פטור. לא יעזור לאף אחד שום דבר. לא נוכל לכפות עליהם. עכשיו, לבוא ולקרוא תיגר על המדינה – מדינה שאם לא לומדים אזרחות, אז המדינה הזאת לא צריכה לשלם? באה המדינה הזו, רק אחרי בחירות שהיו לפני שנה וארבעה חודשים, המדינה הזו מחליטה שהיא כן נותנת תקציב למי שלא לומד אזרחות. היא מחליטה כך. אז מה? אנחנו קוראים תיגר על מדינה כזאת? זו לא מדינה? אנחנו לא נמצאים בקונפליקט, אני שוב מזכיר את זה. באותו חוק פיקוח על בתי-ספר כתוב שאם יודעים על בית-ספר ששם מתנהלת הסתה נגד המדינה – צו סגירה. אני לא רוצה להתגרות ולא רוצה לגרות ולא רוצה לפגוע, ואני חושב שהתלמידים בבתי-הספר הערביים גם צריכים לקבל את התקציבים שלהם. אנחנו בכלל לא יכולים לקשור את הדבר הזה במה שלומדים בתוך בתי-הספר. כמובן, במידה מסוימת יש גבולות, אבל לומר לך שכאשר אנחנו מוצאים בית-ספר שיש בו הסתה, או אם מישהו, מורה או מישהו, עשה משהו אז מייד סוגרים את בית-הספר? למה זה שיח של חרשים? כשאני עומד פה ושומע בדיון הקודם, על חוק המסתננים, איך חברי כנסת שבשצף-קצף יוצאים נגד הציבור החרדי מגינים על המסתננים – המסתננים יותר חשובים מאנשים שהיו שבעה דורות כאן? לא מגיע להם משהו, לאותם אלה שנמצאים פה? אז זה באמת שיח חירשים. חלק מהציבור החרדי, המסורת אצלם היא כזאת. הם לא ישנו, זה לא יעזור לאף אחד, והמדינה הזו, וכולנו בתוך המדינה הזו, החליטה שיש דרך לתקצב את אותם בתי-ספר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הצעת חוק – – – מקובלת עליך? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא שמעתי את חבר הכנסת חסון, אבל אני כן יכול לומר לך, כדוגמה אחת, שחברת הכנסת עליזה לביא מזכירה גדולי ישראל, ובתוכם מזכירה גם את האדמו"ר מלובביץ, שהוא למד זה וזה. אבל למה היא לא יודעת, או היא לא מספרת, שהאדמו"ר מלובביץ הורה לחסידיו שלא ללמוד לימודי ליבה? <קריאה:> חבר הכנסת חסון – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הרי קודם כול, המדינה נותנת 100% למי שלומד ליבה. ובתוך הציבור החרדי ישנם בתי-ספר, ובעיקר אצל הבנות, שלומדים ומקבלים באמת יותר. הם מקבלים יותר. כל ההתניה, ולגרום לכך שבתי-הספר של הציבור החרדי יהפכו לאט-לאט ובהדרגה, כמו שכתוב בנוסח החוק שפירון הגיש, שיגיעו בהדרגה למצב כמו מוסד חינוך רשמי – הדבר הזה הוא ממש כפייה, כפייה על הורים שהם ילמדו את הילדים שלהם בניגוד לדעה שלהם, בניגוד לאורח החיים שלהם. ומכאן באה ההתנגדות, לא מכיוון שאנחנו רוצים, חלילה, לפגוע. אנחנו גם לא יכולים להתערב בבתי-ספר האלה שכן מלמדים ליבה. אני אומר שבתוך הציבור החרדי ישנם כאלה וכאלה. <קריאה:> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אבל אני כן חייב לומר משהו. אני הוכרזתי פה מעל הדוכן כשקרן, ואני מבקש לצטט מה שאמרתי. בנוסח שאני דיברתי אמרתי שכך נמסר לי, ואפשר לראות את זה בפרוטוקול. אבל אחרי שהוכרזתי פה כשקרן, אני חייב לומר שבסרטון של מרצ – של יש עתיד, סליחה, זהבה – בסרטון של יש עתיד יש את המשפט הבא: ממשלת ישראל החליטה לבטל את לימודי הליבה. זה אומר שקרוב למיליון אזרחים לא ילמדו לא מתמטיקה ולא אנגלית, לא יצליחו לפרנס את עצמם ויחיו חיי עוני. יודעים מי יצטרך לפרנס אותם? יודעים מי יסחוב אותם על הכתפיים כל החיים? אז אני לא מחכה שכאן במליאה יגידו שאני לא שקרן, אבל אני בטוח שהצופים בבית, אלה שמסתכלים ורואים את הדיון פה, יודעים שמה שאני אמרתי זה אמת, ומי שהכריז עלי שאני משקר, אמר לא-אמת. ואני מצפה שאתה תתקן עכשיו את דבריך. <יעל גרמן (יש עתיד):> אין מיליון איש שצופים – – – <קריאה:> לא עכשיו. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא עכשיו? <קריאה:> כולם הלכו לישון. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מי הלך לישון? <דוד ביטן (הליכוד):> הצופים הלכו לישון. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא, יש. אל תופתע. יש כאלה ששומעים, ורואים, ומסתכלים ויודעים את כל הדו-שיח פה. אבל אני ציטטתי. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> שוב: ממשלת ישראל החליטה לבטל את לימודי הליבה. זה אומר, זה אומר – תודה על האמת, תגיד: טעינו. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ממשלת ישראל החליטה לבטל את לימודי הליבה. זה אומר שקרוב למיליון אזרחים לא ילמדו לא מתמטיקה ולא אנגלית, לא יצליחו לפרנס את עצמם ויחיו חיי עוני. יודעים מי יצטרך לפרנס אותם? יודעים מי יסחוב אותם על הכתפיים כל החיים? דרך אגב, אני לא יודע בדיוק מי הוא זה. מה? <קריאה:> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אבל אני מצטט מילה במילה. נכון? חבר הכנסת לפיד, זה נכון? אמת? <יאיר לפיד (יש עתיד):> לא שיקרת. הייתה טעות. לא שיקרת. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לי הייתה טעות? <יאיר לפיד (יש עתיד):> לא, הייתה טעות שלנו. לא שיקרת. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא, זה שלכם הייתה טעות – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> פרוש, לא שיקרת. אני אומר – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> זה שלכם הייתה טעות הבנתי כבר בצהריים. <יאיר לפיד (יש עתיד):> פרוש, לא שיקרת. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הבנתי כבר בצהריים. אבל למה מיקי אומר לי? <יאיר לפיד (יש עתיד):> מיקי – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מיקי אדם מכובד, מפקד מחוז ירושלים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מאיר, מודה ועוזב – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני כמעט שירתּי תחת פיקודו. כמעט, כמעט. <יאיר לפיד (יש עתיד):> פרוש, תקשיב לי, הוא לא ראה את זה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הוא אומר לי: שקרן. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מאיר, מודה ועוזב ירוחם. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא, זה בסדר גמור. ועוד משפט: חבר הכנסת מאיר כהן, כאשר אנחנו דנו במשרד על הצעת החוק שאנחנו מגישים עכשיו, אמרנו שיש את – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> היום הקיזוז, המוצר הכי יקר. <קריאה:> אנחנו נצא למכרז, נראה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כאשר אנחנו במשרד דנו על הצעת החוק הנוכחית, הסתכלנו על זה בהשוואה להצעת החוק של השר פירון. ואצל השר פירון היה משפט על זה שמוסד שיפלה תלמידים על רקע עדתי, כמובן שייקנס, יקבל קנס. ומי שמשתדל לדעת מה יש בחוק זכויות התלמיד – בחוק זכויות התלמיד כתוב במפורש בסעיף 5 שאם אתה מפלה על רקע עדתי, הדבר הזה פוסל אותך מלקיים בית-ספר. אז נוסף על מה שכתוב בחוק זכויות התלמיד – להוסיף עוד משפט? בשביל מה? כדי שידברו על זה? כדי שידברו על זה? הרי אי-אפשר להפלות, מכוח החוק אי-אפשר להפלות, בגלל שבחוק זכויות התלמיד, סעיף 5, כתוב שאי-אפשר להפלות ואסור להפלות. ולכן, לא יכול להיות שצריכים להכניס את הסעיף הזה – – – <קריאה:> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא יכול להיות שצריכים להכניס את הסעיף הזה נוסף למה שיש גם בחוק זכויות התלמיד. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> הבעיה היא עם אלה שכן – – – <קריאות:> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לכן אני שוב אומר: הלוואי שכולנו היינו מסכימים שלא נקיים פה שיח חירשים, אלא אנחנו באמת הולכים לדון לגופו של עניין. משרד החינוך סבור שהדרך של הידברות היא דרך שהיא יותר נכונה מצדם אם רוצים להשיג משהו מאשר ללכת בדרך של כפייה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר החינוך מאיר פרוש. רבותי, כאמור, יהיו שתי הצבעות נפרדות על שתי ההצעות. ההצבעה הראשונה תהיה על הצעת החוק הממשלתית, הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 34), התשע"ו–2016. אני מבקשת מכל חברי הכנסת לשבת, וכעת אנחנו נצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 34 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – 34 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 34), התשע"ו–2016, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 37 חברי כנסת בעד, 33 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 34), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. כעת אנחנו נצביע על ההצעה שהוצמדה להצעת החוק הממשלתית: הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – תקצוב מוסדות פטורים), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 35 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – 33 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – תקצוב מוסדות פטורים), התשע"ו–2016, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 37 חברי כנסת, 33 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – תקצוב מוסדות פטורים), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת, עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. כן, נכון, עברה בקריאה טרומית. נכון. <הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 9) (השעיית עובד שירות), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/652); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 9) (השעיית עובד שירות), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. רבותי, יש לנו רשימת דוברים. <קריאה:> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> רגע, אתה רוצה שאני אדבר על בניית מלונות בקו החוף או – – –? גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מאחר שהשעה הלוא כל כך מאוחרת, אני אתמצת את עניינו של החוק הזה. הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 9) (השעיית עובד שירות), התשע"ו–2016. לא מזמן העברנו אותה, לפני כמה ימים, בקריאה טרומית. עיקר החוק – התיקון הזה בא להשלים תיקון שהעברנו בקדנציה הקודמת, שלא יהיה עובד הוראה, עובד חינוך, שחשוד, שהוגש נגדו כתב-אישום על הטרדה מינית או עבירה של אלימות קשה, ושיהיה הליך של השעיה. החוק הועבר, אבל לא הועבר לגבי עובדי שירות במערכת החינוך. נוצר מצב שעובד הוראה מושעה בהליך הזה, ועובד שירות אחר שנמצא במערכת החינוך לא מושעה בסדר הזה. לכן, התיקון הזה בא להשלים, שכל מי שנמצא בסביבת בתי-ספר והוגש נגדו כתב-אישום יהיה כנגדו הליך השעיה, ואני חושב שזה דבר שמשלים, מבורך, וכך צריך להיות. כולנו חפצים שהסביבה שבה מתחנכים ילדי ישראל, ילדינו, תהיה סביבה בטוחה, מוגנת. לכן, קראתי לכם על רגל אחת, את תמצית החוק, ואני מבקש מכל חברי הכנסת להצביע בעד החוק. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. רבותי, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; מיקי לוי – מוותר; איתן ברושי – אינו נוכח; אכרם חסון – מוותר; תמר זנדברג – אינה נוכחת; אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חאג' יחיא – אינו נוכח; קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; זוהיר בהלול – אינו נוכח; ישראל אייכלר – אינו נוכח; עמר בר-לב – אינו נוכח; יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; אחמד טיבי – אינו נוכח; שרן השכל – אינה נוכחת. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> גברתי, עמר בר-לב נוכח אבל מוותר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> סליחה. עמר בר-לב מוותר. סליחה. חבר הכנסת אמיר אוחנה – מוותר; חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה גפני – אינו נוכח. רבותי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 9) (השעיית עובד שירות), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 36 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 9) (השעיית עובד שירות), התשע"ו–2016, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 39 בעד, אפס מתנגדים, ללא נמנעים. אנחנו קובעים כי הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 9) (השעיית עובד שירות), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת החינוך, התרבות והספורט להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון מס' 8) (ביטול ניכוי הקצבה החודשית למקבלי תגמול ותגמול מוגדל לפי הכנסה), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/656); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מזמין את חברת הכנסת טלי פלוסקוב להציג את הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון מס' 8) (ביטול ניכוי הקצבה החודשית למקבלי תגמול ותגמול מוגדל לפי הכנסה), התשע"ו–2016. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השעה באמת מאוחרת, לכן אני עושה את זה מאוד מאוד קצר. דיברנו לפני כשבוע על הצעת החוק הזאת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> השעה לא הגיונית. <טלי פלוסקוב (כולנו):> כן. אנחנו מדברים כרגע על 6,600 ניצולי שואה נזקקים, שאחרי שאנחנו נאשר את הצעת החוק – בתקווה בשבוע הבא – יתחילו לקבל 1,200 שקל כל חודש נוסף על מה שהם מקבלים. רבותי, 14,400. אנחנו פשוט לא נתחשב בהכנסה מגרמניה, בזה שהם מקבלים רנטה מגרמניה כהכנסה, וזה ייתן לנו אפשרות לתת להם הכנסה נוספת. אני רוצה בוודאי – אומנם זה לא קריאה שנייה ושלישית, אבל אני לא יכולה לרדת מכאן בלי להגיד תודה לכל מי שעזר לי שההצעה הזאת תעלה כאן היום כדי שבשבוע הבא אנחנו נאשר – אלה כמובן דוד ביטן, מרב מיכאלי – ולכל מי שהיה מעורב; ויואב קיש, כמובן, המלך. אני מבקשת מכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת, בתקווה שבשבוע הבא אנחנו נעביר אותה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה לכם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, גברתי. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה. נאפשר לך לחזור למקום. אין דוברים ולא נרשמו דוברים. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון מס' 8) (ביטול ניכוי הקצבה החודשית למקבלי תגמול ותגמול מוגדל לפי הכנסה), התשע"ו–2016. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 37 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון מס' 8) (ביטול ניכוי הקצבה החודשית למקבלי תגמול ותגמול מוגדל לפי הכנסה), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 36 בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון מס' 8) עברה בקריאה ראשונה ותחזור לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, היום, יום שלישי, כ"ג בתמוז התשע"ו, 25 ביולי 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 02:05.>