דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוב' ל"ה
ישיבה קנ"א
הישיבה המאה-וחמישים-ואחת של הכנסת העשרים
יום שלישי, כ' בתמוז התשע"ו (26 ביולי 2016)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 5
אכרם חסון (כולנו): 5
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 6
יהודה גליק (הליכוד): 7
דב חנין (הרשימה המשותפת): 7
נורית קורן (הליכוד): 8
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 9
מירב בן ארי (כולנו): 10
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 10
טלי פלוסקוב (כולנו): 11
יעקב מרגי (ש"ס): 11
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 12
עודד פורר (ישראל ביתנו): 13
נחמן שי (המחנה הציוני): 13
הצעות לסדר-היום 14
ציון יום האזרחים הוותיקים 14
נחמן שי (המחנה הציוני): 14
טלי פלוסקוב (כולנו): 16
היו"ר אחמד טיבי: 18
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 19
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 20
מיקי לוי (יש עתיד): 25
השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 27
איציק שמולי (המחנה הציוני): 30
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 47), התשע"ו–2016 31
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 32
איציק שמולי (המחנה הציוני): 36
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 178), התשע"ו–2016 38
השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 38
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת אזרח ותיק), התשע"ו–2015 39
נחמן שי (המחנה הציוני): 39
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת אזרח ותיק), התשע"ו–2016 41
מירב בן ארי (כולנו): 41
דב חנין (הרשימה המשותפת): 44
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 48
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 48
הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 59), התשע"ו–2016 48
מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 48
דוד אמסלם (הליכוד): 52
הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 15) (חישוב דמי מחלה בעת היעדרות לסירוגין של בני-זוג), התשע"ו–2016 53
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 53
רועי פולקמן (כולנו): 56
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 58
הצעת חוק ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 59
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 59
הודעת ועדת החינוך, התרבות והספורט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ה–2014 64
הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 6) (ארגון סטודנטים ארצי יציג), התשע"ו–2016 67
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 67
דב חנין (הרשימה המשותפת): 68
אכרם חסון (כולנו): 69
הצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס' 5) (הורה שכול), התשע"ו–2016 70
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 72
דב חנין (הרשימה המשותפת): 73
הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 10) (פטור מחובת ביטוח), התשע"ו–2016 75
יואל רזבוזוב (יש עתיד): 75
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 77
דב חנין (הרשימה המשותפת): 81
הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול חוק הבטחת הכנסה (ניכוי להורה עצמאי) (הוראת שעה ותיקון), התשע"ו–2016 82
מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 82
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום כ' בתמוז תשע"ו, 26 ביולי 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה.
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון מס' 3), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה.
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 76) (סמכות בית-המשפט לערעור), התשע"ו–2016; הצעת חוק הפחתת תוספות פיגור שנוספו על קנסות הנגבים בידי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראת שעה), התשע"ו–2016.
בקשת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות לפצל את הצעת חוק הבטחת הכנסה (ניכוי להורה עצמאי – הוראת שעה ותיקון), התשע"ו–2016.
עוד הונחו תשובות שר החינוך חבר הכנסת נפתלי בנט למסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיונים מהירים ודיונים בהצעות לסדר-היום בנושאים אלו: מודל סיירת הורים בהוד-השרון, הצעתה של חברת הכנסת שרן השכל; אי-מתן הסעה לבית-ספר לילדים מאזור גוש-חלב, הצעתם של חברי הכנסת עודד פורר, מירב בן ארי ויחיאל חיליק בר; מינהל לא תקין בנושא ועדות סל תרבות, הצעתם של חברי הכנסת איל בן ראובן, דב חנין, תמר זנדברג ועפר שלח; סילוק ילדים מהטיול השנתי בשל אי-תשלום תשלומי הורים, הצעתם של חברי הכנסת מנואל טרכטנברג, מירב בן ארי, אורלי לוי אבקסיס ועבדאללה אבו מערוף; 15 ראשי עיר מודיעים כי ישנו קושי לפתוח את שנת הלימודים הבאה ברשויות המקומיות, הצעתם של חברי הכנסת מאיר כהן, יעקב אשר, טלי פלוסקוב וחמד עמאר; החרגת המגזר הדרוזי לעומת שאר מגזר המיעוטים לקייטנות חינם לכיתות ג'–ד', הצעתו של חבר הכנסת חמד עמאר. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אנחנו נצביע על מנת להירשם לנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה. בבקשה, חבר הכנסת אכרם חסון יפתח היום את הנאומים; בבקשה, אדוני.
<אכרם חסון (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום קיימתי ישיבה ראשונה בוועדת המשנה לוועדת הפנים והגנת הסביבה, הוועדה שהוקמה במיוחד כדי לטפל בסוגיית התכנון והסביבה במפרץ-חיפה. הזמנו לישיבה הזאת נציגים רבים, כמובן מהמשרד להגנת הסביבה, ממשרדים שונים וגם נציגי ציבור, נציגי הירוקים, וגם אנשים, תושבים רגילים מחיפה והסביבה.
אדוני היושב-ראש, ללא כל ספק, המצב במפרץ-חיפה הוא מצב בלתי נסבל. בעבר גם הוקמה אותה ועדת משנה בראשותו של חברי חבר הכנסת דב חנין, שהגישה מסקנות וכמובן דרכי פעולה, ולצערי הרב שום דבר לא התקיים.
כיום אנחנו יודעים ש-25% מילדי ישראל שהם ילדים נכים – הם יותר באזור חיפה. גם הילדים שחולים במחלות קשות, מחלות הסרטן, באזור חיפה והמפרץ הם באחוזים הכי גבוהים. גם בתמותה לפי מפת הסרטן, לצערי הרב תושבי חיפה והאזור הם בסיכון הכי גבוה במדינה. ללא כל ספק יש בעיה קשה ביותר, שלא טופלה כפי שצריך.
אני ראיתי לנכון, למרות שאנחנו בדרך הנכונה – ואנחנו עושים את העבודה לא למראית עין: אנחנו לוקחים את הדברים בצורה רצינית, ואנחנו נסייר שם ואנחנו נפגוש את כל האחראים; וגם שר האוצר נתן עד עכשיו 300 מיליון שקל כדי להעתיק את מתקן האמוניה וגם לטפל במפעלים המזהמים. אבל דווקא כאן, ביום החשוב הזה, אני פונה לכבודך, ומבקש ממך, כיושב-ראש הכנסת, כאדם הכי חשוב בכנסת הזאת, לשים את הנושא הזה עליון בסדר-העדיפויות. אני אומר לך, לגבי חיפה והאזור צריכים קודם כול להקים ועדת חקירה ולבדוק מי התרשל ומדוע הגענו עד הלום; מצד שני, צריך גם להכיר בזה שהמקום הזה הוא מוכה, מוכה במחלות קשות מאוד, אין כבר מקומות בבתי-חולים. אני אומר לך, נפגשתי עם משפחה שאיבדה כבר שלושה בנים ובנות במחלה; אימא חולה, היא הייתה אצלי כאן, בעלה חולה ואבא שלה חולה. בתוך משפחה קטנה, שישה אנשים שחלו בסרטן. היא איבדה כבר 50%, ואני מקווה שהם יבריאו ויחזרו להיות אזרחים בריאים.
כבוד היושב-ראש, הפעם אנחנו צריכים לעשות מעשה. אני תולה בך הרבה תקוות, שאתה תהיה יד ימיננו. אתה תדחוף את הדבר הזה, תביא את זה לסדר-יומה של הכנסת, וכל חברי הכנסת, נתגייס כדי לפתור את הבעיה במפרץ-חיפה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת יהודה גליק.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים.
כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, לכולם ידוע המחסור בקרקע מופשרת לבנייה באוכלוסייה הערבית. הממשלה החליטה ושר השיכון פרסם שבכמה יישובים ערביים פורסמו מכרזים לקרקע מדינה במסגרת "בנה ביתך" או אפילו בנייה ציבורית. אבל הבנייה הזו לוקה בחסר, כי יש בה כמה בעיות שצריכים לטפל בהן ומייד: 1. המכרזים מושתתים על המרבה במחיר, ואז האוכלוסייה הענייה לא תוכל להגיע למגרשים האלה ולא תוכל להגיע לדירה. אז המרבה במחיר – זה יכול להיות מכרז כמו של כל מוכר אחר, ולא של מדינה שבאה לעזור לחלשים. זה – 1; 2. המדינה צריכה להשתתף בעלויות הפיתוח, והיא לא משתתפת, ברוב המקומות, ואז מחיר המגרשים הופך להיות גבוה מדי, ואנשים עניים, אפילו אלה שבמצב בינוני, לא יכולים לעמוד בזה; במיוחד אנשים בסטטוס סוציו-אקונומי מתחת ל-4, קשה להם לעמוד גם בזה. בנוסף, המחסור הוא בכל יישוב. אם לא קובעים את האחוז המתאים לתושבי המקום, גם, הגירה לא תהיה, ואז אנשים שיכולים להשיג את המגרשים האלה יקנו אותם ויחזיקו אותם ביד וימכרו גם במחירים יותר גבוהים.
לכן, הכוונות הן אולי לעזור, אבל מה שיצא הוא שזה לא עוזר וזה מנציח את הבעיה ומנציח את העוני. ובמיוחד, יש גם מצב שלא מוכרים אלא למשפחות, אבל באוכלוסייה, אם אין איפה לגור, אז אין משפחה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין.
<יהודה גליק (הליכוד):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת המתוקים מן הקואליציה ומן האופוזיציה, אני רוצה לברך את הכנסת וכך גם את כל האורחים שיושבים פה ביציע. הכנסת בחרה היום לציין יום כבוד לאזרחים הוותיקים ולאזרחיות הוותיקות. נדמה לי שאנחנו ממשיכים פה מסורת – התחיל אותה השר רפי איתן, לאחר מכן השר אורי אורבך, ולפניו סגנית השר לאה נס, אם אני לא טועה, ואז כבוד השרה גילה גמליאל היום – של באמת לשים במקום של כבוד את כבודם של האזרחים הוותיקים, שהם כבר מזמן לא נטל על הציבור אלא הם גאווה גדולה מאוד לציבור.
לכן אני פונה אליכם: כל אחד ואחת מכם יכולים להיות אימא שלי ואימא של כולנו, אתם מקור השראה לכל העשייה שלנו. תודה רבה לכם, גאים בכם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת יהודה גליק. קצת הסתבכת כי יש לא מעט צעירים שם, אז הם יכולים להיות גם.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת נורית קורן.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש. ראש הממשלה פרסם השבוע פנייה לציבור האזרחים הערבים, ועל פנייה של ראש ממשלה לציבור האזרחים הערבים כמובן צריך לברך. הבעיה היא כמובן עם התוכן של הפנייה. ראש הממשלה פעם נוספת מדבר לאזרחים הערבים במונחים של כמויות. כנראה שהוא לא מסוגל לראות את האזרחים באופן אינדיבידואלי, ולכן הוא חוזר בצורה אחרת על המסר הבעייתי שלו מלפני הבחירות; אז הוא אמר שהאזרחים הערבים נוהרים בהמוניהם להצביע, הפעם הוא קורא להם להשתתף בהמוניהם בחברה.
האזרחים צריכים להשתתף בחברה באופן אישי, לא בכמויות ולא בהמונים; אבל לא זו הבעיה העיקרית. מדוע ראש הממשלה לא מקיים דיאלוג עם נציגי האוכלוסייה הערבית? מדוע הוא לא מקיים דיאלוג עם נבחרי האוכלוסייה הערבית כאן, בכנסת? מדוע הוא לא מקיים דיאלוג עם ראשי הרשויות הערביות, ראשי ערים, ראשי מועצות מקומיות? מדוע ראש הממשלה לא באמת מקדם פתרונות מעשיים לבעיות של האוכלוסייה הערבית? מדוע הוא עשה כל מאמץ כדי להכשיל את התוכנית הכלכלית שגובשה על-ידי הצוותים המקצועיים במשרד האוצר? ראש הממשלה עשה את הכול כדי להכשיל את התוכנית הזאת, וכאשר היא עברה בסופו של דבר בממשלה, הוא ביקש להתנות אותה בתנאים שהופכים את המימוש שלה לכמעט בלתי אפשרי. מדוע ראש הממשלה לא מנצל את הכהונה שלו להתחלת פתרון של בעיית הכפרים הלא-מוכרים בנגב?
ראש הממשלה התייחס לדברים מרגשים שאמרה לו אישה ערבייה בכנס שהיה כאן, בכנסת, בשנת 2012. אני זוכר את הכנס הזה. היא דיברה אז על בן-זוגה ובנה שנרצחו, והיא ביקשה מראש הממשלה יותר מעורבות – של המשטרה, של הממשלה – במניעת אלימות, במניעת אינפלציית הנשק באוכלוסייה הערבית. אז ראש הממשלה הזכיר אותה, אבל לא פתר את הבעיה שלה. היום היא התראיינה בתקשורת, והיא סיפרה בכאב שמאז אותה הבטחה של ראש הממשלה, שהבטיח לה שהוא יעקוב אחרי העניין והעניין יזכה להתייחסות, לפתרונות ולתשובות, היא נמצאת בדיוק באותו מצב: הבטחות, הבטחות, ואין ביצוע. מצער שזו דרכו של ראש הממשלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת נורית קורן, ואחריה – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס.
<נורית קורן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, השרה לשוויון חברתי והגמלאים שיושבים פה, האזרחים הוותיקים, ברוכים הבאים לכנסת, הייתם פה כל היום, נעמתם לנו מאוד. אני מברכת גם את הקצינים, קציני המשטרה שנמצאים פה.
היום זה יום מיוחד. בעצם, כל הזמן אנחנו אומרים שהעולם שייך לצעירים, אבל אנחנו צריכים לזכור שאנחנו נמצאים כאן בזכות המבוגרים, האזרחים הוותיקים שיושבים פה, ועכשיו עוזבים את המליאה.
בשנים האחרונות, אדוני היושב-ראש, אנחנו מבינים שתוחלת החיים עלתה ואנחנו צריכים לדאוג לאזרחים הוותיקים: לדאוג להם לתעסוקה, לדאוג להם לתרבות הפנאי, לדאוג להם לדיור המוגן – לכן גם הגשתי הצעה בעניין של דיור מוגן, הדברים חשובים – ולסייע להם בדברים הקטנטנים, צורכי היום-יום. גם הנושא של הקצבה המאוד-נמוכה שהם מקבלים, קצבת הזיקנה, זה דבר מאוד מאוד חשוב, ואת הנושא הזה העליתי בפני שר האוצר. אני חושבת שכדי להעלות את האנשים, האזרחים הוותיקים, מעל קו העוני אנחנו צריכים לאפשר להם תוספת נדיבה, כדי שיוכלו לסיים את חייהם בכבוד. אני רוצה לברך את היושבים פה באריכות ימים, פעילות והרבה בריאות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת נורית קורן. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה.
<מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, כדי להתמודד עם מצוקת הדיור – אני קורא על שתי תוכניות חדשות שיצאו מבית-היוצר של שר האוצר או של קבינט הדיור: באוצר שוקלים מס רכוש על קרקעות בבעלות חברות הזמינות לבנייה; המס אמור להניב כחצי מיליארד שקל בשנה. תתארו לעצמכם, היום כל הקרקעות הולכות למחיר למשתכן, ואם יש עוד מישהו שיש לו מגרשים אז הולכים להשית מס רכוש ולעשות עוד חצי מיליארד שקל לקופת האוצר. בסופו של דבר, מה יקרה? בעלי המגרשים, שהם בעלי ההון, יגלגלו את מחיר הדירה – על מי? על הצרכן, זה שלא זכה במחיר למשתכן וירצה להשיג דירה, מכיוון שהשיתו מס כבד על המגרש, וזה יביא בדיוק לתוצאה הפוכה ממה שאנחנו רוצים לקוות. זה רק ייקר את מחירי הדירות.
ההודעה השנייה היא יותר הזויה מהראשונה: שר האוצר מקדם הטלת מס של עד עשרות-אלפי שקלים בשנה על בעלי דירות מרובות. מי שיש לו שלוש דירות, תוספת המס בשנה – 10,000; ארבע דירות – 22,000; חמש דירות – 37,000 שקל; כל דירה נוספת – 15,000 שקל. נשאלת השאלה, אדוני היושב-ראש: למעלה מ-600,000 איש במדינת ישראל לא זכו לקורת גג משלהם והם גרים בדירות שכורות. מה יקרה אם יטילו מס? הרי בעלי הדירות האלה, שיש להם שתיים, שלוש, ארבע, חמש דירות, שוב יגלגלו את המס הזה – על מי? על שוכר הדירה, ואז יצא שכרנו בהפסדנו.
על זה כבר נאמר: רוצה לברך ונמצא מקלל, והחכם – עיניו בראשו. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. אנחנו אכן מקבלים בברכה את קורס קצינים – מינהלי, של משטרת ישראל. משמר הכנסת שלנו מארח אותם, אני מקווה שמארח יפה. ברוכים הבאים לכנסת. אני מקווה שלמדתם ותלמדו מן היום, מן הביקור הזה.
חברת הכנסת מירב בן ארי – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת חמד עמאר.
<מירב בן ארי (כולנו):>
תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לדבר על אירוע שקרה לי היום, ולשבח את חברת "פייסבוק" על יעילותה בטיפול בנושאי הסתה, גזענות ופורנוגרפיה. אני העליתי היום אצלי בעמוד פוסט שמתאר כתבה עלי שנעשתה ב"ישראל היום". בסך הכול זו כתבה מאוד נחמדה, קיבלתי עליה מחמאות אתמול, והיום העליתי אותה בעמוד שלי, בשביל לחשוף את זה, כמובן, לציבור שנמצא בעמוד שלי. הכתבה החזיקה פחות מ-24 שעות, לדעתי, והיום חברת "פייסבוק" מחקה לי את הכתבה. כשניסיתי לבדוק למה היא נמחקה אמרו לי: בשל חשד להסתה ברשתות חברתיות הורידו לך את הכתבה.
אז ראשית, כל הכבוד ליעילות, לא משנה שהיא לא רלוונטית בכלל, כי לא הייתה שם שום מילה – להפך, זה תיאר את קורות החיים שלי. חבל שבפוסטים מסיתים, גזעניים, שנמצאים כל יום ברשת, החברה לא פועלת בכזאת יעילות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
עכשיו אנחנו כולנו מלאי סקרנות ונרוץ לקרוא את הכתבה. חבר הכנסת חמד עמאר – בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת טלי פלוסקוב.
<חמד עמאר (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לייחד את דקת הדיבור שלי היום לביקור התנחומים שערכתי אצל משפחת החייל חוסאם טאפש מבית-ג'ן, שנהרג בתאונה המבצעית בפיצוץ רימון ברמת-הגולן בשבוע שעבר. בביקור הזדעזעתי, אדוני היושב-ראש, לשמוע את המשפחה אומרת לי שההודעה על אובדן הבן הייתה מאוד מאוד קשה, אבל הפרסומים בתקשורת והשטויות שרצו ברשתות החברתיות היו יותר קשים מההודעה הראשונה. לכן אני כאן פונה לתקשורת: לפני שמפרסמים, יש משפחה מאחורי זה; יש הורים, יש חייל שאיבד את החיים שלו. אל תמהרו לפרסם את כל השטויות שלכם ואל תפרסמו דברים לא מבוססים. כשאתם רוצים לפרסם, תפרסמו דברים מבוססים, תפרסמו דברים שהם אמת.
אני סומך על גורמי הצבא, שמבצעים עכשיו תחקיר בנושא, ואני מאמין שהתחקיר יפורסם בקרוב, לעומת – כבר יש כמה פרסומים על התחקיר עצמו, אבל אני לא רוצה לצטט עכשיו; אני מחכה לכל התחקיר, ואז אדבר על התחקיר שהיה, של הצבא.
לכן שוב, אדוני היושב-ראש, אני פונה לתקשורת: קצת אחריות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. דברים לא פשוטים, אך לצערי כנראה גם נכונים. חברת הכנסת טלי פלוסקוב – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יעקב מרגי.
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לומר כמה מילים על מה שקורה ליד העיר ערד, אתם יודעים שאני גרה שם. כבר כמה שנים העיר הזאת מאוימת על-ידי הנושא שנקרא שדה-בריר, כולנו מכירים את זה. מדברים שליד ערד יש מקום שאפשר שם לכרות פוספטים בכמויות מאוד מאוד גדולות.
אני רוצה כאן, מהמליאה, להעביר לכם את התחושה של התושבים. התושבים מפחדים, התושבים מודאגים, ואנחנו, גם כבית-המחוקקים וגם – למפלגה שלנו יש אנשים, הנציגים שלנו בממשלת ישראל – אנחנו צריכים להעביר לאנשים האלה בשורה אחת: אנחנו דואגים לבריאותכם, לא ניתן לפגוע בבריאותכם. אם אנחנו חושבים שזה לא פוגע בבריאות, אני רוצה לשמוע את זה מאדם אחד, שיש לו אחריות על הבריאות, משר הבריאות. כל עוד שר הבריאות טוען שזה מזיק לבריאותם של התושבים, על כולנו להתאחד באמירה: לא ניתן לפגוע באזרחי מדינת ישראל.
ואני רוצה לברך על ההחלטה של הוועדה המחוזית, שהחליטה לגרוע מתוכנית תמ"א מסוימת, שאני לא זוכרת את מספרה, את הנושא של שדה-בריר. עד שלא נהיה בטוחים שזה לא יזיק לבריאותם של התושבים, לא ניתן לקדם את התוכנית. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. חבר הכנסת יעקב מרגי, ואחריו – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
תודה, אדוני היושב-ראש. היום ועדת החינוך, מתוך ארבעת הדיונים שקיימנו – מ-08:30, לאחר לילה ארוך – אחד הדיונים התמקד במצוקתם של אמנים מבוגרים, אזרחים ותיקים, אמנים שרוב החברה הישראלית גדלה על העשייה שלהם, על היצירה שלהם, על התרבות ועל התרומה שלהם לתרבות, והקשיים הכלכליים שהם נקלעים אליהם – בזיקנותם, נקרא לזה.
כפי שידוע, אין לאמנים קרנות פנסיה, ולא אחת שמענו על מקרים כאלה ואחרים, על מצוקותיהם של זמרים ידועים, שחקנים ידועים, משוררים דגולים. הוועדה עמדה מקרוב על דרכים ואפשרויות לשיפור מצבם של האזרחים הוותיקים האמנים, אבל האמנים זה רק משל, כי אנחנו שומעים לא אחת, מקרה חוזר, על אזרחים ותיקים שתרמו ועבדו ויצרו פה הוויה ישראלית חזקה, ומגיעים בזיקנותם כמעט למצוקה של פת לחם. ביום כזה אין דבר נכון יותר מאשר לציין ולדרוש מכל חברי הכנסת, כל אחד בתחומו הוא, לנסות למצוא ולייצר פתרונות לאותם אזרחים ותיקים בכלל, ולאמנים שדנו בהם היום. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. אחריה – חבר הכנסת עודד פורר.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
תודה, אדוני היושב-ראש. חברי וחברותי, בימים אלה כולנו מציינים שנתיים למבצע "צוק איתן". אני מבקשת להזכיר שוב את מה שהעליתי הבוקר בוועדת חוץ וביטחון מול הרמטכ"ל, את המקרה הקשה של חייל צה"ל שפצוע קשה, יהודה הישראלי, ולהגיד שעדיין לא נמצא פתרון שיאפשר ליהודה לחזור הביתה מבית-החולים השיקומי.
במציאות שבה אנחנו נמצאים המחויבות של מדינת ישראל למשפחות השכולות ולנכי צה"ל היא מחויבות טוטלית, ואני מרגישה שחובה על כולנו לצאת מאותה קופסה שכולנו שוהים בה, גם עובדתית וגם מחשבתית, ולנסות למצוא איזשהו פתרון יצירתי כדי לאפשר ליהודה הישראלי לשוב לביתו. המציאות של יהודה, רעייתו, שני ילדיו – שאחד מהם נולד אחרי הפציעה, כמובן – המציאות הזאת היא מציאות קשה ממילא.
יהודה אמור לחזור אל בית הוריו ביישוב עפרה, שם הוא גדל, כדי לאפשר למשפחה שלו לנסות, בעזרת השם, להתקדם אתו בתהליך השיקומי. רואים התקדמות בתהליך השיקום של יהודה הישראלי, אבל כדי שהשיקום הזה, בעזרת השם, גם יצליח במידת האפשר, אנחנו חייבים לאפשר חזרה שלו הביתה לעפרה. חייבים לראות במקרה של יהודה הישראלי מציאות – שכולנו יודעים לדבר עליה במקומות אחרים – מציאות של מקרה הומניטרי שדורש פתרון יצירתי של מערכת הביטחון ושל מדינת ישראל כולה, ושל כולנו כאן, כמנהיגי הציבור. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. חבר הכנסת עודד פורר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
תודה, אדוני.
אתמול פורסם, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, שראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן והרשות הפלסטינית מתכננים לתבוע את בריטניה בגין הצהרת בלפור. אז בהקשר הזה אני חושב שאולי כדאי לקרוא למשרד החוץ להיערך, כי יכול להיות שעכשיו הם גם מחפשים את צאצאיו של עפרון החתי, כדי לתבוע אותם על מכירת מערת המכפלה לאברהם אבינו. אני חושב שהקונטקסט הזה מבהיר עד כמה מנותק אבו מאזן – והרשות הפלסטינית – מהמציאות בכלל, ובוודאי מהיכולת שלו להוביל את העם שלו לאיזשהו הסדר מדיני כזה או אחר. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
עכשיו ברור למה קרה הברקזיט, כנראה בגלל השמועות. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, לפני שעות אחדות היה הרמטכ"ל בבניין הזה. הוא בא לתדרך את חברי ועדת החוץ והביטחון והציג להם – לא אגלה סודות – הוא הציג להם מבחר של נושאים, אבל היה לו מסר אחד, שבמתכוון נאמר שם, גם כדי שיתפרסם; הרמטכ"ל אמר, אני מצטט: האיום הגדול על צה"ל היום הוא אובדן האמון הציבורי. הוא כיוון במיוחד להתקפות שהיו לאחרונה, על-ידי אישי ציבור ונבחרי ציבור, על צה"ל ועל מפקדיו של צה"ל בעקבות האירועים של החייל אלאור אזריה בחברון.
הרמטכ"ל – גם קודמיו, אבל בהחלט הרמטכ"ל הזה – הוא שקול, הוא מדוד, ואני משוכנע שהוא בחן היטב את המשמעות של דבריו לפני שהוא בא לכנסת ואתגר אותנו, את נבחרי הציבור. אני חושב שהוא צודק. אני חושב שבפרשה הזאת של אלאור אזריה הדברים חרגו לגמרי משליטה, והדיון הציבורי שהתחולל והסקרים שנעשו וההתבטאויות שהתבטאו ואיסוף הכספים וכדומה, הם דברים שצה"ל לא היה מורגל בהם בעבר. הממשק בין צה"ל לחברה הישראלית הוא מאוד עדין ומורכב, וכאן הוא בהחלט נקרע, התרסק ונשבר.
אנחנו חייבים לשמור את צה"ל מעבר למחלוקות הפוליטיות, מעבר לדעות אלה ואחרות. האיש שעומד בראש צה"ל, הרמטכ"ל, הוא האיש שקובע מתי ועל מי יורים. הוראות פתיחה באש הן הוראות שהצבא מנסח. ואני מציע שאת הנושא הזה, שעליו פעם אמר בית-המשפט העליון שדגל שחור מרחף מעליו, בפרשה שלעולם לא תחזור יותר, פרשת כפר-קאסם – היא גם עלולה להתחדש באירועים מהסוג הזה, וטוב שהרמטכ"ל תחם היום את התחומים וקבע את הקביעות שלו. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אכן יצאה הודעה, ואני בוודאי מברך על כך, מטעם ועדת החוץ והביטחון, כפי שאדוני ציין, שגם מציינת את העובדה שהרמטכ"ל רואה בהכנסתו של צה"ל למחלוקות פוליטיות וציבוריות סכנה גדולה, וגם, בוודאי, מחזקת את ידי הרמטכ"ל, חברי המטכ"ל וכל הקצינים והחיילים, לשמור את צה"ל מחוץ לכל הוויכוחים הפוליטיים ומחוץ לכל המציאות שמאפיינת אותנו כאן במליאה, כי צה"ל הוא ודאי של כולנו.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום האזרחים הוותיקים>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברים, אנחנו נעבור לנושא הבא, שהוא ציון יום האזרחים הוותיקים, הצעות לסדר-היום מס' 4617, 4229, 4380, 4623 ו-4629. אנחנו נשמע קודם כול את מציעי ההצעות, והראשון בהם הוא חבר הכנסת נחמן שי. אחריו – טלי פלוסקוב, שולי מועלם-רפאלי, מסעוד גנאים ומיקי לוי. לאחר מכן יושב-ראש הישיבה יישא דברים – מי שיחליף אותי, כי אני, ברשותכם, אעבור לאזכרה לחללי "צוק איתן" – ולאחר מכן נשמע את הסיכום של השרה לשוויון חברתי חברת הכנסת גילה גמליאל. אז ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת נחמן שי; בבקשה, אדוני.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש יולי אדלשטיין, חברתי השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, חברי הכנסת, אינני יודע אם מישהו מהמשתתפים ביום הגדול והחשוב הזה שהיה לנו בכנסת הגיע בסופו של דבר ליציע האורחים, בכל מקרה – הם הוזמנו. אני רוצה לומר לך, היושב-ראש, שהיו לנו היום למעלה מ-600 אזרחים ותיקים ישראלים שבאו לכאן. האולם היה פקוק והכנסת נכנסה להיסטריה ולדאגה, אבל אלה דאגות טובות, שאני שמח להתמודד אתן.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
שאלו יהיו דאגותינו.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
נכון. הם באים לכאן ורואים את המקום הזה כבית בשבילם, ובאמת, היום הוא שימש כבית לכולם.
בוועדה של חברתי טלי פלוסקוב, וגם בארבע ועדות אחרות, היו היום דיונים שעסקו בהיבטים שונים במצבם של האזרחים הוותיקים במדינת ישראל. ועדת הכלכלה עסקה בסגירת סניפי בנקים וצמצום כמות הפקידים בהם; ועדת החינוך – במעמדם של אמנים ותיקים בישראל; ועדת העבודה והרווחה – בנושא של עבודה מועדפת בסיעוד לחיילים משוחררים, וכן הלאה.
תראו, אנחנו בחרנו השנה לעסוק בנושא מאוד מיוחד, ועליו קיבלנו מסמך מרתק של מרכז המחקר והמידע של הכנסת – נושא הבדידות של האזרחים הוותיקים, נושא הבדידות. הבדידות, אני רק אומר בהגדרה אקדמית, נתפסת באופן סובייקטיבי כהבדל בין הקשרים החברתיים הרצויים לאדם לבין אלו שלדעתו קיימים. כשאדם אומר שהוא בודד, זה אומר שהוא ציפה או מצפה לאיזשהו מעגל שיחבוק אותו, יעודד אותו, ישמור עליו ויסייע לו – ואין לו.
עכשיו אני רוצה להגיד לכם במי מדובר, מי הם הבודדים בחברה שלנו: בקרב אזרחים ואזרחיות מעל גיל 75 – 42.4% אמרו שהם מרגישים תחושת בדידות, כמעט 50% מהאזרחים והאזרחיות מעל גיל 75; קשישות אפילו יותר מאשר קשישים – 43%. בקרב המגזר הערבי, וגם אותו בחנו, כמובן, 60% אמרו שהם מרגישים בודדים. אני חושב שזה כתב-אשמה חמור כלפי החברה הישראלית אם אחוז כל כך גבוה של חברים וחברות, של הורים שלנו, אבות ואימהות, סבים וסבות, מדווחים שהם מרגישים בודדים.
יש פה גם רעיונות, ומשרדי הממשלה נתבקשו להציע וכדומה, יש איזשהו מיזם בעניין. אני חושב שאנחנו רחוקים מלהציע כרגע פתרונות. מדינת ישראל עדיין לא מציבה תשובה של ממש לאתגר של הגידול הנמשך והולך באוכלוסיית הוותיקים והוותיקות. היום אנחנו עומדים על כ-900,000, ואני מעריך שבסדר גודל של שנה-שנתיים יהיו פה מיליון, מיליון אזרחים ותיקים, יהודים, ערבים, מכל גוני הקשת. ואיך ייראו חייהם? היום זה חייהם, מחר זה חיינו, מחרתיים זה חייו של כל אחד מאתנו, כי מה לעשות, לגיל הזה אנחנו מגיעים ואנחנו חיים חיים יותר ארוכים במדינת ישראל, ולכן חייבת לבוא תוכנית לאומית איך לעסוק בכך.
אנחנו מציעים יוזמות חקיקה – והיום תשמעו על עוד אחת או שתיים מהן בעזרת הממשלה – אבל אין תוכנית לאומית איך לנהוג ומה לעשות כדי שמיליון איש ירגישו שהם רצויים, ויהיו להם כלים, שתהיה להם הכנסה מיוחדת מסוימת, מכובדת, שיהיה להם ביטוח בריאות כולל ביטוח סיעודי שישמור עליהם, שיהיו להם אירועים חברתיים, שהם לא ייכלאו בתוך בתיהם וירגישו את הבדידות הזאת.
ואני רוצה לומר לכם, ביום הזה אני רואה קריאת קרב של ציבור הוותיקים והוותיקות במדינת ישראל. אני קורא לזה "קריאת קרב" מפני שאנחנו – חברי בשדולה: איציק שמולי שיושב פה, ויואב קיש שאיננו, וטלי, וגם, אני מאמין, רבים מחברי הכנסת – נצטרך לנסח כתב דרישות: מה אנחנו דורשים מממשלת ישראל לעשות למען הוותיקים והוותיקות. וניקח את זה מדרגה נוספת: בעוד שנה, שנתיים, שלוש, אני לא יודע מתי, יהיו בחירות במדינת ישראל, ואנחנו נשים את כתב הדרישות הזה לפני כל מפלגה ונדרוש ממנה: אתם רוצים את האמון שלנו, של האזרחים הוותיקים, אז תענו לנו מה אתם תעשו בעניין כספי הביטוח הלאומי, בעניין הביטוח הסיעודי, בעניין הפעילות החברתית, בכל עניין ועניין שמעסיק אותנו כאזרחים ותיקים. וזו תהיה התחייבות, ומפלגות, כשילכו להתמודד על הקולות שלנו, יצטרכו לענות ולקיים, זאת הדרישה שלנו.
ולכן, היום הזה היה יום שבו הוצאנו, איך אתה אומר, כרטיס צהוב לממשלה, לממשלה הזאת וגם לממשלה שתבוא אחריה, ולא משנה מה יהיה ההרכב הפוליטי שלה: אנחנו הולכים להילחם על הזכויות שלנו, על המעמד שלנו, על ההכרה בנו, על הידיעה של כל אחד ואחד במדינת ישראל: יש פה מיליון איש והם לא הולכים לשום מקום, הם דורשים את מה שמגיע להם, את מה שהם זכאים לו, את מה שהם עבדו כל חייהם כדי להגיע אליו ואת מה שיעשה אותם אנשים שמזדקנים בכבוד. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת טלי פלוסקוב – בבקשה, חמש דקות.
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אזרחים יקרים שנמצאים היום אתנו, האזרחים הוותיקים של ישראל הם אלו שהקימו את המדינה, הם אלו שהפכו את ישראל ממדבר שממה לגן פורח. הם לקחו ארץ קטנה והפכו אותה ממדינת אוהלים, פחונים ומשטר צנע למדינת היי-טק וחדשנות טכנולוגית.
עד שנת 2034 אוכלוסיית האזרחים הוותיקים בישראל צפויה לגדול מכ-900,000 כיום לכ-1.6 מיליון איש. מגמה זו צפויה להשפיע על מגוון תחומי חיים: שוק התעסוקה ישתנה, הביקוש לשירותים ציבוריים מרכזיים כמו בריאות וסיעוד יגדל, ומספר הנזקקים לטיפול סיעודי צפוי לעלות ב-20 השנים הקרובות באופן חסר תקדים – מכ-200,000 לכ-440,000 איש.
הגורם המשמעותי לגידול בשיעור אוכלוסיית בני 65 ומעלה הוא הזדקנות דור ה"בייבי בום" הישראלי. תופעת ה"בייבי בום" היא תופעה כלל-עולמית המאופיינת בגידול ניכר במספר הנולדים בכל שנתון בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם השנייה. הגורם השני לעלייה בשיעור האזרחים המבוגרים בישראל הנו העובדה שתוחלת החיים בישראל היא מהגבוהות במערב ונמצאת בעלייה מתמדת. ב-30 השנים האחרונות תוחלת החיים מגיל 65 גדלה בקצב כמעט קבוע של כחודשיים בשנה בממוצע.
לפעמים קשה לנו לדמיין את זה, אבל יום אחד גם אנחנו נגיע לשם, וכמו שזה נראה כרגע יש הרבה מה לתקן. חשוב שנבין כולנו: דאגה לרווחת הקשישים משמעותה דאגה לדורות הקודמים אבל גם דאגה לעצמנו, וכדי לדאוג לעצמנו אנחנו נדרשים להתבוננות פנימית, אנחנו נדרשים להסתכל בעיניים של אחת האוכלוסיות הכי חלשות היום בחברה הישראלית – אותה זקנה ששוכבת במסדרון בית-החולים כשבתי-החולים בתפוסה של כ-120%; אותו קשיש שגר בקומה שלישית בלי מעלית וממתין כבר שנים לדיור ציבורי ראוי; אותו זוג שנאלץ לוותר על מזון על מנת לקנות תרופות. בעשרות סיורים שאני מקיימת כמעט מדי שבוע, אני רואה כמה המצב קשה. אני רואה קשישים שגרים בדירות לא ראויות, באמת לא ראויות, אבל בעיקר הלב מתכווץ נוכח הבדידות והייאוש של אותם קשישים, שמרגישים כי המדינה זנחה אותם.
עם כניסתי לכנסת שמתי לי למטרה עליונה לדאוג לאזרחים הוותיקים. דרשתי כי תקום ועדת משנה לקשישים – ועכשיו אני הולכת לשנות את השם של הוועדה לוועדה לאזרחים ותיקים – שתדון בכל הנושאים הנוגעים לשיפור איכות חייהם של הקשישים: רווחה, בריאות, סיעוד, תעסוקה, שיכון ועוד.
בשנה החולפת הצלחנו להביא כמה הישגים משמעותיים לציבור האזרחים הוותיקים: העברנו 550 מיליון שקל לטובת הגדלת השלמת הכנסה לקשישים; מדובר ב-6,000 שקלים בשנה לכל זוג קשישים. בשבוע האחרון העברנו כאן בקריאה ראשונה הצעת חוק חשובה אשר תוסיף לכ-6,600 קשישים ניצולי השואה כ-1,200 שקל בחודש; בכל יום נפטרים עשרות ניצולי שואה, ולכן אני מתכוונת לעשות את הכול, וזה לא פשוט, רבותי, להעביר אותה עד סוף המושב הזה, כך שהאנשים האלה כבר מ-1 בספטמבר 2016 יקבלו את הכסף הזה. וזו רק ההתחלה.
במבט לעתיד, אוכלוסיית האזרחים הוותיקים הולכת לתפוס מקום נכבד בחברה הישראלית, ושיעורם היחסי בכלל האוכלוסייה ימשיך ויגדל. במסגרת ועדת המשנה לקשישים אני מתכוונת לקדם תוכנית-אב לאומית, ועליה דיבר חבר הכנסת נחמן שי, לטיפול באזרחים הוותיקים. אני חייבת לציין שיש לנו תמיכה מתמדת של השרה גילה גמליאל, שתמיד, באמת – אוזן קשבת מצד אחד, ומצד שני היא עוזרת לנו גם בוועדת השרים להעביר את כל החוקים שמיטיבים עם האזרחים הוותיקים במדינת ישראל, ועל כך, תודה רבה לך, גברתי.
אני רוצה, כמובן, להודות על היוזמה של היום לאזרחיות ואזרחים ותיקים לחבר הכנסת נחמן שי, חבר הכנסת איציק שמולי וחבר הכנסת יואב קיש, שלא נמצא היום. אני קוראת לכולם לחשוב כל יום על היום שבו גם אנחנו נהיה שם; לחשוב על כך שהיום חברה שיודעת לטפל באזרחים הוותיקים, זו חברה שמכבדת את עצמה. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. לפני שנעבור לחבר הכנסת מסעוד גנאים, אני רוצה לשאת את דברי יושב-ראש הכנסת ליום האזרחים הוותיקים.
גברתי השרה, רבותי חברי הכנסת, אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד לרגל יום האזרחיות והאזרחים הוותיקים. במשך שנים ארוכות הכתה שורשים הססמה "העולם שייך לצעירים". הצעירים בגילם הם עדיין כוח משמעותי ואנרגטי בחברה, אבל המבוגרים, המנוסים והזקנים הולכים ותופסים את מקומם הראוי בתשומת הלב הציבורית, החברתית והכלכלית.
אנחנו עדים למהפך תודעתי מבורך בכל הקשור לתשומת הלב המוקדשת לאוכלוסייה המבוגרת, ולא בכדי. תוחלת החיים הולכת ועולה; ב-200 השנים האחרונות היא עלתה בכשלושה חודשים בשנה. המחקרים מלמדים כי בעתיד הלא-רחוק אנשים בני 100 כבר לא יהיו יוצאי דופן. בישראל, תוחלת החיים הממוצעת עומדת כיום על כ-80 לגברים ו-84 לנשים, והיא כמובן תוסיף ותעלה.
השאלה הגדולה שעלינו להקדיש לה שימת לב איננה עד כמה נצליח לחיות אלא בעיקר איך נחיה, עם מי נחיה וגם ממה נחיה בגיל השלישי. מונח זה רחב למדי, ודומני שאין עוד מקום לכלול בנשימה אחת את בני ה-65 – צעירים ופעילים בכל קנה מידה; ותיקים, אך לא קשישים, בשום מובן – ולצדם את הזקנים והקשישים, הזקוקים למענה שונה בתכלית.
חלק מהשינוי המתהווה הוא גם סמנטי: ראוי שנקרא לזקנים בשמם, רבותי חברי הכנסת. מי שזכה להגיע לגיל מופלג אין לו כמובן שום סיבה להתבייש בכך, ואסור לנו לתת להם, חלילה, סיבה להרגיש כך. במקורות "זקן" הוא אדם שאומרים עליו "זה קנה חוכמה". כלומר, אדם מבוגר ומנוסה, שראה כבר כמה דברים בחייו וכדאי ללמוד ממנו.
העלייה בתוחלת החיים ואיכות החיים הן ברכה אך גם אתגר חברתי ולאומי מורכב. מכאן נובע גם תפקידו המיוחד של המשרד לשוויון חברתי, שבתחום סמכותו הטיפול במכלול צרכיה המיוחדים של האוכלוסייה הוותיקה: תעסוקה, תרבות ופנאי, השכלה ואיכות חיים.
ביום זה עלינו לזכור גם את אלה שאינם יכולים להרשות לעצמם להתפנות לעסוק בפעילויות פנאי ותרבות שכן מצבם הכלכלי מאפשר להם אך בקושי להשיג את המזון והתרופות הנחוצים להם. הסיוע לאנשים הללו, ובהם ניצולי שואה, הוא חובתנו המוסרית – ומבחנה המוסרי של חברה מתוקנת.
השינויים הדרמטיים בהיקף האוכלוסייה הוותיקה בישראל מחייבים קבלת החלטות בתחומי הקצבאות, הפנסיות, ההטבות וקידום פרויקטים ייחודיים ומבורכים, דוגמת אלו שהמשרד לשוויון חברתי כבר מקיים, ובהם "והדרת", "כאן גרים", "כיתות ותיקים" ומוקדי מידע, גברתי השרה. כל אלה מגיעים בזכות ולא בחסד לאזרחים הוותיקים ולאזרחיות הוותיקות שלנו, ובהם אנשים שבנו את הארץ ומורי הדרך. עלינו להדר במצוות "והדרת פני זקן" בכל המובנים, כדי לאפשר לכל איש ואישה מבוגרים למלא את חייהם בתוכן ומשמעות מתוך רווחה וחיי חברה פעילים, וגם להזדקן בכבוד.
הפעילות החשובה הנעשית בהובלת המשרד לשוויון חברתי ראויה להערכה, ואני מחזק את ידי השרה ואנשיה, גברתי השרה גילה גמליאל; יישר כוח ליוזמים ולמארגנים של יום חשוב זה.
כעת, חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני. דברי יושב-ראש הכנסת.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תחילה אני מברך ומחזק את ידיהם של יוזמי היום הזה, משום שהיום הזה הוא יום חשוב מאוד. אנחנו מדברים על שכבה, על "גיל הזהב", על אלה שנתנו, על אלה שתרמו, על אלה שאנחנו נצטרף אליהם ונהיה חלק מהם.
לכן, מההתחלה אני אגיד שהחגיגיות והטקסים חשובים, אבל חשוב מאוד לתרגם את זה למעשים: לכבד אדם, זה לא אומר שאני אגיד לו: אני מכבד אותך, אלא שאני אביע התנהגות של כבוד כלפיו. והכבוד למבוגרים, לזקנים, אנחנו חייבים בו, חייבים לעשות אותו.
יש לנו מסורת בעל-פה, חדית', על הנביא מוחמד, עליו השלום, הוא אמר: (אומר בערבית ומתרגם:) לא מאתנו – אינו חלק מקהילת המוסלמים זה שלא מכבד את הזקן. הוא אמר: (אומר בערבית ומתרגם): אם אתה מכבד ומאמין באלוהים, אז אתה צריך לכבד את הזקן.
הדברים האלה זקוקים למעשים, כפי שהזכרתי. המבוגרים והזקנים במדינת ישראל, האימהות והאבות שלנו והסבתות שלנו, אנחנו חייבים לגמול להם; לגמול להם על מה שתרמו זה לשפר את תנאי חייהם, כדי שיחיו בכבוד וכדי שבאמת יוכלו לעשות את המטלות היומיומיות שלהם.
עד היום, אנחנו כולנו בבית הזה דרשנו – ביקשנו, למשל, להעלות את קצבת הזיקנה, שבמצבה הנוכחי היא לא מאפשרת לזקן ולזקנה להתקיים בכבוד. אבל, לצערי, יש התנגדות לדרישה הזו. הזקן, אנחנו חייבים לעזור לו, לתמוך בו, כדי שיקבל את כל השירותים הראויים.
לפי מחקרים, אחוז גדול מהקשישים והזקנים הם עניים; בחברה הערבית הם עניים יותר. כ-41% מהקשישים הערבים מתקיימים מקצבת זיקנה, עם קצת השלמת הכנסה, אבל זה לא מספיק משום שהם אולי 0.5% מעל קו העוני.
יש עוד בעיה לזקנים בחברה הערבית: הם לא מקבלים את כל הזכויות שלהם, וזה בגלל, לצערי הרב, שהרבה מהם על שמם רשומים בתים, או אדמה, שהיא אינה שלהם, בכלל. הם לא נהנים ממנה, לא מרוויחים ממנה, אבל היא רשומה על השם שלהם. לכן, זה מונע מהם ליהנות משירותים כמו הקשישים או הזקנים בחברה היהודית. העניין מחייב תקנות, או תיקון של תקנות – חוק.
העניין החשוב האחר זה עניין של כל השירותים הסיעודיים. מה שנותנת המדינה, הביטוח הלאומי עכשיו, הוא מחייב הרבה כסף: הוא מועט, וכדי להשלים בני המשפחה משלמים מכיסם סכומים גבוהים מאוד. לכן הפתרון הוא ברפורמה המוצעת, הרפורמה הסיעודית לזקנים ולמבוגרים. יש בקשה, ואני חושב ששר הבריאות גם תומך בבקשה הזו, להכניס את כל השירותים הסיעודיים לסל הבריאות. יש התנגדות, אבל יש הרבה צדדים, הרבה גורמים, הרבה חברי כנסת, שתומכים בדרישה הזו. אם אנחנו באמת רוצים לשפר את מצבם של המבוגרים, של האזרחים הוותיקים במדינת ישראל, על הממשלה לאמץ את בקשתו, או הסכמתו, של שר הבריאות שבאמת כל השירותים האלה ייכנסו לסל הבריאות כדי שהזקן והזקנה יוכלו להתקיים בכבוד. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברתי השרה, חברי וחברותי חברי הכנסת, תודה ליוזמי היום החשוב הזה, החברים נחמן שי, יואב קיש ואיציק שמולי. תודה לשרה לשוויון חברתי חברת הכנסת גילה גמליאל על כל ההגדלה וההרחבה של הדברים שתכף אני אדבר עליהם לכבודו של אורי. ברוכים הבאים לאזרחים והאזרחיות הוותיקים, זקנינו, שמילאו היום את כל המסדרונות ואת אודיטוריום הכנסת.
העולם לא שייך רק לצעירים, כך אמר חברנו הטוב השר אורי אורבך. אם הייתי יכול, הוא אמר, הייתי מכניס לחוק המקומות הקדושים את בתי-האבות. אנחנו נעיף למעלה את נושא האזרחים הוותיקים, ונגייס למשימה את הכוח הפוליטי הגדול שלנו, כך אמר אורי חברי האהוב. אמר ועשה. תוך פחות משנתיים הוא הספיק לעשות כל כך הרבה, ואני אציין רק חלק מהדברים.
אולי הכי מפורסם הוא "שלישי בשלייקעס" – 380,000 אזרחים ותיקים נהנו משלל הנחות והטבות בתחומי התרבות, הצרכנות והפנאי במסגרת היום הזה. וגברתי השרה רק מגדילה ומגדילה, ובישרה היום על כניסה של הצגות ותיאטראות נוספים לתוך הפרויקט המרהיב הזה. אני עוד זוכרת סמ"ס שאורי הראה לכולנו, של בתו תמר, שכתבה לו, אחרי שהיא הלכה לקולנוע באחד מימי השלישי: פעם אחרונה, היא כתבה לו, שאני הולכת ל"סינמה סיטי" ביום שלישי, תשתלט על הגמלאים שלך.
שבת "והדרת" – מאות בתי-כנסת ו-14 תנועות נוער וארגוני נוער כיבדו זקנים במסגרת מיזם של שבת "והדרת", על-פי הציווי בפרשת קדושים: "והדרת פני זקן"; עשר "יחידות סגולה" – אותם מוקדי מיצוי זכויות לאזרחים ותיקים בבתי-החולים; "כיתות ותיקים"; פרויקט "כאן גרים", והעברת יותר מ-1 מיליארד שקלים במצטבר לעובדי ושורדי הגטאות, ועוד ועוד.
כתב לי מישהו, ששמע שאני הולכת לדבר היום, את הדברים הבאים: ברכה תבוא על ראשו של השר אורי אורבך, זיכרונו לברכה, הוא עשה משהו חיובי מאוד. אפשר לצאת, לאוורר את הראש, במקום לשבת לבד בבית. כך כתב לי מוטי לוי, אחד מהאזרחים הוותיקים שזכה, וזוכה עד היום, לקחת חלק בפעילויות, ושמענו כולנו שהדבר המרכזי שרצינו לדבר עליו היום היה הבדידות – אותה אפשרות לא להיות יותר לבד.
על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית האזרחים הוותיקים מונה כ-1 מיליון אזרחים ואזרחיות. בעוד 20 שנה הם יהיו 1.6 מיליון, ואורי חשב שהמדינה חייבת להיערך לזה. אנחנו יודעים מי האנשים האלה, מכירים אותם בשמות ובמספרים, ובמקומות מגורים, ואנחנו חייבים להיערך לזה. חייבים להיערך לאפשרות של מקומות עבודה, חייבים להיערך לאפשרות של חיים מכובדים וחייבים בעיקר להיערך לצורך לטפל באלה שהחיים שלהם ילכו ויהיו קשים יותר.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חברת הכנסת שולי מועלם, אומנם דיברת על חבר שלנו שהוא לא בין החיים, תהום מדינית הייתה פעורה בינינו – –
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
נכון.
<היו"ר אחמד טיבי:>
– – אבל האיש היה שנון ופיקח ברמות.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אני מסכימה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
ואני רוצה להוסיף, הוא היה פונה אלי ביוזמתו כדי לדבר על אזרחים ותיקים בחברה הערבית.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
מקסים. תודה, אדוני.
בעיני, אחת מהגדוּלות של אורי הייתה ההערכה הרבה שלו לא רק לאזרחים הוותיקים עצמם אלא גם לאלה שטיפלו בהם. ולא אנחנו – הילדים והנכדים, ובני המשפחה, והקהילה, והכפר והעיר – אלא האנשים שבאו לכאן לטפל בזקנים שלנו במסירות נפש גדולה. יחד עם רעייתו מיכל, שהייתה שותפה להרבה מאוד מהפרויקטים הספרותיים שלו, והשנינות הזאת, שאדוני דיבר עליה, הייתה משותפת לה ולו יחד – הם כתבו תפילה לכבודם של אותם מטפלים זרים, ואני מקריאה רק חלק ממנה.
והם כתבו כך: אלוהינו ואלוהי אבותינו ואמותינו המטופלים, ברך את יובראז מנפאל ואת מאלי מהודו, את נוצי מרומניה ואת נלי מהפיליפינים, העובדים הזרים. אותם עובדים שאינם זרים כלל לבני משפחותינו ועכשיו הם הקרובים מכול להורינו, עמם בימים הטובים והרעים, בשעות של דמדומים וברגעים של הארה. בימים שאנחנו בהם אצים-רצים בעבודתנו, עם ילדינו שלנו בקוצר רוחנו, הכר להם טובה וחסד על הסבלנות ועל המסירות ועל האהבה ועל עמל הנפש והגוף, ועל החן והחמלה שהם משפיעים עלינו ועל זקנינו החולים.
התפילה המרגשת הזו היא רק דוגמה אחת מבין רבות לרגישות המופלאה של אורי וליכולת שלו לדבר את התחושות של כולנו במילים.
אורי – ובזה אני אסיים, חברי – הקפיד לכתוב כל שבוע דבר תורה על פרשת השבוע ולחבר אותה לאזרחים הוותיקים. והוא לא קרא להם אזרחים ותיקים בדרך כלל, הוא פשוט קרא להם זקנים, כי המילה זקן היא מילה של כבוד בעולם של כולנו. בפרשת תולדות כתוב על יצחק אבינו הפסוק הבא: "ויהי כי זקן יצחק ותכהיןָ עיניו מראת" – ופרשנים רבים, ביניהם הרד"ק, רבי דוד קמחי, מתעסקים בזיקנה הזאת של יצחק אבינו ובעיניו שכהו ובאוזניו ששמעו פחות. וכולם מדברים על זה שבדרך הטבע גוף האדם נחלש כשהוא מזדקן, וגוף האדם הולך ומידרדר כשהוא מזדקן. אבל על מה באמת מתפללים האנשים, כשכתוב במדרש שעל זה יתפלל כל חסיד לעת מצוא? אורי כתב שכולנו מתפללים לעת מצוא שהזיקנה שלנו, שהזיקנה שלנו לא תקפוץ עלינו מהר, ושהזיקנה שלנו, כשהיא תגיע, תהיה מתוך כבוד ומתוך שמחה, ובאמת מתוך לא בדידות אלא הימצאות בחיק המשפחה שלנו.
לצערי ולצער כולנו, אורי חברנו לא זכה בכלל להספיק להזדקן. סימני הזיקנה לא קפצו עליו ולא הופיעו על פניו, ולא ניכרו בו בעבודת הקודש שהוא עשה עד יומו האחרון.
את הצוואה של אורי לכולנו אני אומרת פה לעצמנו, לכולנו: החשיבות של העשייה למען האזרחים הוותיקים, הכבוד הגדול שכולנו צריכים לתת לאותם אנשים יקרים, אלה שהזיקנה לא קפצה על פניהם עדיין, ובעיקר אלה שהזיקנה קפצה על פניהם, וחובה על כולנו לדאוג שזיקנתם לא תבייש את בחרותם. תודה רבה לכולכם.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה. זה מזכיר לי משפט, אני לא יודע מי אמר אותו, אבל הוא חכם: אל תתחרטו אל זיקנתכם, כי זו פריבילגיה שלא כולם זכו להגיע אליה. תודה רבה.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
כן, זה נכון.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. אתה מסכים אתי, חבר הכנסת כבל?
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
כן, אדוני.
<היו"ר אחמד טיבי:>
גם אני לעתים מסכים אתך.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
אני מודע לזה.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
לי עוד קשה להזדהות עם זה כי אני עוד רחוק. אתה כבר בניגוד עניינים.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אתה רחוק מזה, איציק. אני מתקרב.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
זה לא העניין, הוא לא מבין. זו הבעיה. יש כאלה שאתה יודע – אפילו מקרוב לא רואים.
<היו"ר אחמד טיבי:>
נכון. עוד תגיע למטרה, איציק.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
אם לא הבנת, זו הייתה דרך מחוכמת של איתן להחמיא לעצמו שוב.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אגב, במפלגת העבודה לא מזדקנים. כולכם צעירים, לא?
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
כל הזמן. אנחנו – – –
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
גם לא – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
הם "חדש ימינו כקדם" כל הזמן.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני מברך את הכנסת ואת השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, שאחראית בתחום משרדה גם לאזרחים הוותיקים, על קיום היום החשוב הזה.
חברי חברי הכנסת, "העולם שייך לצעירים", כך אומר המשפט, אך הוא שייך גם למבוגרים ולזקנים. העלייה המתמדת בתוחלת החיים הופכת את אוכלוסיית האזרחים הוותיקים במדינת ישראל ובעולם כולו לחלק גדול יותר ויותר מהציבור הכללי. העלייה במספרם בקרב האוכלוסייה הכללית יוצרת לחברה שורה ארוכה ארוכה של הזדמנויות, של צרכים, אך גם של קשיים, המחייבים את המדינה והחברה לתת להם מענה ראוי.
המשפט האלמותי "העולם שייך לצעירים" חייב להתעדכן. העולם שייך גם למבוגרים וגם לזקנים. הם חלק מהחברה בכל מובן, והגיע הזמן שנתייחס אליהם בהתאם, בכל תחומי החיים. אנשים בני 62, 65 ומעלה לא מפסיקים לחיות. חלקם יוצאים לפנסיה ומגלים שבידיהם זמן פנוי שלא הכירו בעבר; אחרים פוצחים בקריירה שנייה ואף שלישית. הם פותחים פרק חדש, מבורך וארוך בחייהם עם עשרות שנים לפניהם. הגיע הזמן להפסיק להתייחס לזיקנה כאל מחלה ולזקנים כאל עול.
מעבר לתוכניות נקודתיות כאלה ואחרות, מוטלת על הממשלה האחריות לכנס את כל משרדי הממשלה בכל תחומי החיים וליצור מדי פעם בפעם תוכנית ממשלתית רחבה, שתכלול תקציבים רבים ותיתן מענה כולל על האתגרים שהזיקנה והעלייה בתוחלת החיים מציבות בפנינו. כמובן, בראש ובראשונה, יש להתייחס לעוני, הרווח לצערנו בקרב אזרחים ותיקים. מצד אחד, חיים בקרבנו יותר אזרחים ותיקים מבעבר, אך מנגד – השירותים החברתיים הולכים ומידלדלים. רבים לא חסכו לפנסיה או זוכים לסכומים נמוכים, ומתקיימים באמצעות קצבאות הזיקנה והביטוח הלאומי הנמוכות, שחייבות להתעדכן בצורה משמעותית. צריך להבין כי גם אלו שחסכו לפנסיה חווים ירידה כואבת ברמת החיים.
אנשים בגיל 65 נמצאים באמצע חייהם, ורבים רוצים להמשיך לעבוד. במקרים רבים זה ההבדל בין חיים של רווחה לחיים של עוני. חובה לפתח את שוק העבודה למבוגרים ולראות איך משרד הכלכלה, ביחד עם משרד האוצר, המשרד לאזרחים ותיקים ומשרדי ממשלה אחרים, מייצר תוכניות הכשרה לגיל השלישי בעבודות שמתאימות להם ואשר אינן דורשות מאמץ פיזי, לעתים אף בחצאי משרות.
נושא קריטי נוסף שמחייב התייחסות הממשלה וטיפול בו הוא הבריאות. לצערנו הרב, זה לא סוד שמבוגרים רבים במדינת ישראל נאלצים לבחור בין לחם לתרופה, וזהו כתם שחור על מצחנו שאסור לנו לחיות אתו בשלום. כשטיפלנו בממשלה הקודמת בניצולי השואה והקצבנו כמיליארד שקלים להעלאת הקצבאות, לתרופות חינם ולנושאי רווחה נוספים, רבים טענו, ובצדק, שניצולי השואה החיים בעוני במדינת ישראל הם סימפטום של בעיה קשה ורחבה יותר של עוני בגיל השלישי. מוטלת עלינו החובה להתמודד אתה ולא לעצום את עינינו. במקביל, העלייה בתוחלת החיים הופכת מחלות שהיו פעם נדירות לרווחות יותר ויותר בגילים מבוגרים, וזו עובדה המחייבת אותנו להשקיע עוד ועוד כספים במחקר שימצא להן תרופה ויעכב את התפתחותן.
תנועה של אנשים מבוגרים – הם נעים בעיקר בתחבורה ציבורית. זו בעיה בפני עצמה שהם אולי הסובלים העיקריים ממנה. היא מאוד מגבילה אותם. לרבים מהם אין כסף לשלם עבור מונית.
בדידות – נושא נוסף שממעטים לדבר עליו אבל ניצב כמו פיל בחדר הוא כמובן הבדידות. אנשים מבוגרים במקרים רבים מוגבלים בתנועתם ונאלצים לבלות ימים רבים לבד בביתם. בני-הזוג הלכו לעולמם, והנכדים והילדים, אם ישנם, מגיעים לבקר מפעם לפעם, אך בשאר הזמן הם נותרים בבדידותם. יש כל מיני תוכניות המשלבות סטודנטים ומתנדבים וגני-ילדים כחלק מהפעילות לגיל השלישי. בארץ שמעתי על אחת כזאת בשיתוף של משרד השיכון ואגודת הסטודנטים, שבמסגרתה אזרחים ותיקים משכירים חדר בבית לסטודנט והוא מארח להם לחברה ומלווה אותם. זו תוכנית יפהפייה וזה הכיוון שצריך ללכת בו – להכניס את הגיל השלישי לתוך החברה, כחלק ממנה, ולא לבודד אותם.
דיור – מצד אחד יש קהילה שהולכת ומזדקנת, ומהצד שני בתי-אבות ובתי דיור מוגן נסגרים בתקופה האחרונה אחד אחרי השני. יש מצוקה אמיתית.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה, אדוני.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אני מסיים, אדוני. חברי חברי הכנסת, הנושאים האלה, המועלים כאן בצורה כוללנית – חייבים ליצור תוכנית ממלכתית מגובה בתקציבים שתאפשר מרקם קהילתי וחברתי בריא לגיל השלישי.
זה המקום להוקיר את פועלו של השר אורי אורבך, שטמן את הזרעים של המשרד הכל-כך חשוב הזה. יהי זכרו ברוך.
ומכאן – לאחל לך, גברתי השרה, המשך דרך מוצלחת בעבודה הכל-כך חשובה שאת עושה. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חששתי שתמשיך לנאום עד שתגיע להגדרה של אזרח ותיק. תודה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אני לא רחוק משם.
<היו"ר אחמד טיבי:>
גברתי השרה, הבמה כולה שלך.
<השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:>
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, היוזמים של העלאת הנושאים על סדר-היום, יושבי-ראש השדולה בכנסת לקידום אוכלוסיית האזרחים הוותיקים, חברי חבר הכנסת יואב קיש, חבר הכנסת איציק שמולי, חבר הכנסת נחמן שי, שאנחנו משתפים פעולה – אין אופוזיציה ואין קואליציה בכל מה שקשור לטיפוח וטיפול באוכלוסיית האזרחים הוותיקים – אני רוצה להודות לכם על שיתוף הפעולה, ונמשיך לשתף פעולה על מנת שיהיה כיף להזדקן במדינת ישראל.
על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בעשור האחרון עלתה תוחלת החיים בישראל ב-2.3 שנים, ובכל יום נוספות לתוחלת החיים של האזרח הישראלי שש שעות נוספות. לאור כך ולאור התחזיות הדמוגרפיות, המצביעות על גידול אוכלוסיית האזרחים הוותיקים בישראל לכדי 20% ב-2030, נושא האזרחים הוותיקים הוא מבחינתנו סוגיה לאומית. בהתאם לכך, ב-13 בדצמבר 2015 העברתי בממשלה את החלטה מס' 834, בנושא שילוב אזרחים ותיקים בתעסוקה, שקובעת כי היערכות המדינה להזדקנות האוכלוסייה היא סוגיה אסטרטגית ממשלתית. אנחנו מבחינתנו רואים שחובתנו לדאוג לרווחת האזרחים הוותיקים בישראל ולהוביל את אותם שינויים משמעותיים שכבר החלו את דרכם.
כאן המקום להזכיר את השר אורי אורבך, זיכרונו לברכה, שפשוט יצר משהו חדש במשרד לאזרחים ותיקים בעבר והוביל הסתכלות אחרת על אזרחים ואזרחיות ותיקים, מתוך ראייה שצריך לדאוג לרווחתם – בסוגיה של טיפול בבדידות שהוזכרה כאן, בסוגיה של תרבות הפנאי, החיוניות והשילוב הבין-דורי. צוואתו מקבלת את ביטויה בהרחבה מאוד גדולה במשרדי. אני רוצה לברך את אשתו מיכל, שגם כן, תמיד, היא היום מבחינתי יועצת חיצונית למשרד, ואני רוצה לברך אותה על כך.
המשרד לשוויון חברתי, שאני עומדת בראשו, מקדם את כל הפרויקטים הנ"ל, ואף הרחבנו את כולם: הפרויקט "שלישי בשלייקעס" – שימרנו את השם לזכרו של אורי אורבך, והפכנו אותו ל"שלישי בשלייקעס פלוס" – פלוס הרבה מאוד; מיזמים נוספים לפעילויות רחבות לאוכלוסיית האזרחים הוותיקים: לא רק קולנוע אלא גם תיאטראות, סיורים ברחבי הארץ, בדגש על האמנים הוותיקים, שיוכלו גם הם לקבל את הביטוי בכל אירועי התרבות של המשרד וברחבי הארץ. בכל הנושא של התעסוקה קידמנו את הפרויקט "כאן דרוש ניסיון". דרוש ניסיון. אנחנו רואים את אלפי האזרחים הוותיקים שרוצים להמשיך ולהיות פעילים, וכן להשתלב בתעסוקה לאחר גיל הפרישה. סוגיית גיל הפרישה עומדת לפתחנו, וצריך לתת את הדעת לגביה בצורה שתיטיב עם האזרחים ולא תמנע מהם להמשיך ולהשתלב במעגלי התעסוקה השונים. היום אנחנו גם נקדם כמה הליכי חקיקה שיסייעו בסוגיית הפנסיה של אותם אזרחים ותיקים.
הנושאים הללו ועוד נושאים רבים: סוגיית הבריאות – אני משתפת פעולה עם השר ליצמן על הקמה של טיפות-זהב בעבור האוכלוסייה האזרחית הוותיקה לטיפול מונע, ואזרחים ותיקים יוכלו ללכת לטיפות-זהב, כמו שיש טיפות-חלב לילדים הצעירים.
אנחנו מתמקדים בשילוב בין-דורי מנצח בין האוכלוסייה הצעירה לאוכלוסיית האזרחים הוותיקים. האירועים הללו, המשולבים, יד ביד, יובילו בסופו של דבר את העתיד של המדינה שלנו למקום טוב יותר. הם יטפלו בסוגיית הבדידות, הרבה מהם. פרויקטים כמו "כאן גרים", שבו סטודנטים גרים אצל אזרחים ותיקים; כל פרויקט "והדרת"; בנות השירות הלאומי, שלוקחות חלק פעיל עם האזרחים הוותיקים; נכדים ונכדות בבתי-הספר עם הסבים והסבתות – הפרויקטים האלה משלבים בסופו של יום את היכולות שלנו כחברה; להוביל אותה, כחברה שכן מתבססת על ערכים שאנחנו כולנו ספגנו בילדות שלנו מהמקורות שלנו: והדרת פני זקן, בפני שיבה נקום, אל תשליכני לעת זיקנה.
כולנו כאן בבית הזה מחויבים לקדם את אוכלוסיית האזרחים הוותיקים ולדאוג לצרכיה. אנחנו העברנו את החוק – שיקודם עד סוף המושב לשנייה ושלישית – של פטור מתורים למי שהגיעו לגבורות. בני ובנות ה-80 לא צריכים לעמוד בתור. הם צריכים לקבל מאתנו את הכבוד וההדר, שנאמר להם ביחד: תודה רבה. הם לא צריכים לעמוד בתורים לבנקים ולדואר ולתיאטראות ולבתי-הקולנוע ובסופרים. אנחנו נדאג לפנות להם את הדרך מתוך הכרת תודה אמיתית על פועלם.
אני רוצה לומר שהמשרד נותן את דעתו על הרבה מאוד מן המרכיבים. סוגיית מיצוי הזכויות הולכת בקרוב להיות – ממש, בלחיצת כפתור במחשב, היא מתעדכנת כל פעם, לפי השינויים האישיים של האזרחים הוותיקים. האוכלוסייה הערבית הוותיקה תקבל בפעם הראשונה התייחסות אישית וישירה מטעם המשרד, המשרד לשוויון חברתי.
גם האוכלוסייה הוותיקה החרדית, שלא קיבלה את המענה הישיר מטעם המשרד, תקבל מענה ישיר. ביקרתי בזמנו בחסידות בעלז. ראיתי את היופי בפעילות של האזרחיות הוותיקות, ופשוט זה היה בעיני דבר מקסים לראות את היופי בהתנדבות ובפעילות. ואמרתי: גם כאן המשרד ייתן את דעתו לכלל האוכלוסייה החרדית הוותיקה.
אנחנו כאן כחברה צריכים לראות אל מול עינינו את היופי שבגיוון של החברה שלנו, את הפסיפס האנושי המקסים שקיים במדינת ישראל, ולתת את דעתנו על כל דבר ועניין, בכל נושא שייתן שוויון אמיתי בחברה הישראלית.
המשרד לשוויון חברתי פועל ויפעל על מנת לצמצם את הפערים בחברה הישראלית, על מנת להוביל אותנו לחברה שוויונית יותר, מתוקנת יותר וטובה יותר לכולם וכולן. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה, גברתי השרה. מה את מציעה?
<השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:>
מה שהמציעים מעוניינים.
<קריאה: >
– – –
<השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:>
אז נסתפק בדברי. זה בסדר.
<היו"ר אחמד טיבי:>
נסתפק בדברי השרה.
לפנים משורת הדין אני אתן לך, חבר הכנסת שמולי, כי השרה אמרה "להסתפק בדברי". בבקשה. שתבין שכשאנחנו בשלטון אנחנו מגלים נדיבות לב.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
– – –
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אני מציע שאתה לא תתרגל לשלטון ואני לא אתרגל לנדיבות הלב. אבל אני – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
תשמע, כל החיים שלי רציתי לעשות מחוות של רצון טוב. כל הזמן – –
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
האמת – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
– – מחוות של רצון טוב לפלסטינים, מחוות – נחנקנו. עכשיו אני רוצה שאתה תיחנק. יאללה.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
קיבלתי זאת כמחמאה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
נכון.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
אני רוצה, אדוני היושב-ראש, קודם כול להודות לך, לכנסת, כמובן, לעמיתים שלי להובלת השדולה, על היום באמת מרגש וגדול ונפלא שהיה פה. היו פה היום 500 גמלאים, חמישה דיונים בוועדות הכנסת, וכמובן הדיון כאן. צריך להגיד מילה טובה גם לשרה גילה גמליאל, שדוחפת ועוזרת לנו בוועדת השרים עם כל הצעות החוק שלנו, וגם במשרדה מקדמת מדיניות ענפה, כפי שפירטה כרגע, עבור האזרחים הוותיקים.
אני רוצה להגיד משפט אחד: התקציב עומד על הפרק, ואם יש משימה אחת מרכזית שהבית הזה חייב להתגייס למענה זו המשימה של ביטוח סיעודי ממלכתי. אנחנו חייבים להפסיק לרדוף אחרי הזנב של עצמנו במובן זה שכל פעם מנסים להבין מאיפה חברות הביטוח – סליחה על הביטוי – דופקות את המבוטחים. לאחוז את השור בקרניו, וזה אומר: להוציא את חברות הביטוח מהתחום האלמנטרי ולהכניס את המדינה פנימה. אני מאוד מאוד מקווה שהממשלה, גם בעזרתך, גילה, וגם בעזרת שר הבריאות, תתגבר על המחלוקות שעדיין קיימות, ואם לא – אנחנו כמובן נקדם את זה דרך הכנסת. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך. תודה, רבותי. תם הנושא הזה. אנחנו עוברים לנושא הבא. שוב, מגיעה מילה טובה גם לשרה גילה גמליאל ובהחלט גם לשר לשעבר אורי אורבך, עליו השלום.
<הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 47), התשע"ו–2016>
[מס' כ/635; "דברי הכנסת", חוב' כ"ז, עמ' 13461; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר אחמד טיבי:>
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 47) – קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה, הרי הוא איתן כבל.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
בוודאי. אם משפחת סויסה פה והם אורחים של חבר הכנסת חיליק בר, אז מצווה לומר להם שלום וברכות.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
הם עם כל הילדים פה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעיקר לילדים. שמתם לב למחוות של רצון טוב? זה נמשך כל הזמן.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
כי אתה הריבון.
<היו"ר אחמד טיבי:>
ברגע זה. אדוני.
<איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):>
כמה נעים לפנטז.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אתה רואה את זה מול עיניך, מה לפנטז?
<איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):>
היסטוריה בהתהוותה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
כן, זה רגע מכונן.
<איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, רשמים פרלמנטריים – או, זה עוד לא היה, שניכם ככה ביחד, יפה – חברותי וחברי חברי הכנסת, האורחים של חברי חיליק בר, אדוני השר – אדוני היושב-ראש, אני הולך להעביר לך חוק עכשיו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אל תקרא לי שר אף פעם.
<איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):>
אתה צודק, זו פגיעה בריבונות.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו מעבירים חוק?
<איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):>
מעבירים חוק, יחד עם חבר הכנסת שמולי.
ברשותכם, אדוני היושב-ראש, קודם כול, לפני שאני הולך להקריא את החוק, אני באמת רוצה לומר לחברי חבר הכנסת שמולי תודה על הצעת חוק, באמת – אני לא רוצה להפריז בחשיבותה. היא גם כל כך מתאימה בחיבור שלה ליום הזה, ואני אציג אותה ואנחנו נביא אותה לקריאה שנייה ושלישית והיא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל, ואני מקווה שבעזרת השם היא גם תדע לעשות – ההצעה הזאת תמנע עוולות רבות.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 47), התשע"ו–2016, שיזם חבר הכנסת איציק שמולי עם 66 חברי כנסת נוספים, וביניהם יושב-ראש הישיבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך.
<איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):>
מטרת הצעת החוק היא להגן על צרכנים שהם אזרחים ותיקים שמלאו להם 65 שנים, אנשים עם מוגבלות ועולים חדשים מפני עסקאות ברוכלות ועסקאות מכר מרחוק, וזאת על-ידי הארכת תקופת הביטול של עסקאות מסוג זה לתקופה של ארבעה חודשים.
אסביר. עסקה ברוכלות היא עסקה שנערכת מחוץ לבית-העסק של העוסק, לדוגמה, בנסיבות שבהן העוסק או מי מטעמו מגיע לבית הצרכן ללא הזמנה מראש, במטרה להתקשר עמו בעסקה. עסקת מכר מרחוק היא עסקה שההתקשרות בה נעשית ללא נוכחות משותפת של הצדדים לעסקה ובעקבות פנייה של העוסק לצרכן באמצעים כמו דואר, מחשב, טלוויזיה או אמצעי תקשורת אלקטרונית אחרים.
בשל טיבן של עסקאות ברוכלות ועסקאות מכר מרחוק, ובעיקר בשל העובדה שבעסקאות אלה העוסק הוא שיוזם את הפנייה לצרכן, עולה לעתים החשש שהצרכן התקשר בעסקה בהיעדר גמירות דעת מלאה, למשל בשל לחץ שיווקי שהופעל עליו, או שהוא לא היה יכול לעמוד על טיבו של המוצר בעת ההתקשרות בעסקה משום שראה תמונה של המוצר ולא את המוצר עצמו, ועוד. בשל מאפייניהן של עסקאות אלה, חוק הגנת הצרכן קובע הוראות שונות ביחס אליהן, ובין היתר שעל עוסק לשלוח לצרכן טופס גילוי ובו עיקרי ההתקשרות, וכן הוא מאפשר לצרכן לבטל עסקאות אלה בתוך 14 ימים ממועד ההתקשרות, ממועד קבלת הנכס או ממועד קבלת טופס הגילוי – לפי המאוחר מביניהם.
לגבי קבוצות הצרכנים שהזכרתי קודם, החשש שעסקאות מסוגים אלה נעשו בהיעדר גמירות דעת מלאה מצדם אף גדול יותר. לדוגמה, לגבי עולים חדשים – לא פעם הם אינם שולטים בשפה, וייתכן שלא הבינו די הצורך אילו יכולות או מגבלות יש למוצר שרכשו. יתרה מזו, דווקא מסיבה זו, עוסקים מעוניינים לעתים לבצע עסקאות ברוכלות או עסקאות מכר מרחוק עם צרכנים השייכים לאחת מקבוצות אלו, והם משקיעים מאמצים לאתר את אותם צרכנים. ואכן, ברשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן התקבלו מאות תלונות בנושא.
לפיכך, מוצע להאריך לארבעה חודשים את התקופה שבה יוכלו צרכנים הנמנים עם אחת הקבוצות האלה לבטל עסקה ברוכלות או עסקת מכר מרחוק. הארכת התקופה לביטול העסקה תאפשר לאותם צרכנים גם להתייעץ עם אחרים, ובכלל זה עם בני משפחתם, בעניין העסקה שהתקשרו בה. העוסק מצדו יהיה רשאי לדרוש מצרכן להציג בפניו תעודה להוכחת זכאותו. אם דרש זאת העוסק, הצרכן יציג בפניו את אחת התעודות המפורטות בהצעת החוק או ישלח לו עותק שלה, והעוסק לא יוכל לדרוש מאותו צרכן הוכחה נוספת. לבסוף, מוצע לקבוע כי בית-המשפט יהיה רשאי לפסוק פיצויים לדוגמה נגד עוסק שהפר את הוראות התיקון המוצע, כלומר, פיצויים שאינם תלויים בנזק שנגרם לצרכן כתוצאה מההפרה, עד לסכום של 10,000 שקלים חדשים.
חברות וחברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק חשובה ומשמעותית מאוד לצרכנים הנמנים עם הקבוצות שהזכרתי. מלבד העובדה שהצעת החוק עשויה לחסוך להם סכומים לא מבוטלים שהם כלל לא התכוונו להוציא, הצעת החוק אף עשויה למנוע מהם ומבני משפחותיהם עוגמת נפש ומפח נפש, שכן הם מרגישים, בצדק, מרומים ומושפלים כאשר רכשו בכסף רב מוצר שכלל לא עשוי להועיל להם רק משום שלא היו להם הכוחות הנפשיים או הפיזיים לעמוד מול העוסק.
אדגיש: אינני טוען חלילה שרוב העוסקים אינם ישרי דרך. ואולם, מטרת הצעת החוק היא להגן על צרכנים מפני אותם עוסקים בודדים שבחרו לנצל צרכנים המשתייכים לקבוצות אלו.
אני שב ומודה לחבר הכנסת איציק שמולי, שהוביל את הצעת החוק. האמת, עומדות כאן גם היועצת המשפטית של הוועדה וגם מנהלת הוועדה, אבל היועצת המשפטית, הגברת אתי בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי לכנסת, זוכרת את הלבטים. כי אנחנו מצד אחד מאוד מאוד רצינו, גברתי היועצת המשפטית, לתת באמת מענה לקבוצות, ומאוד נזהרנו, חס וחלילה, מלהכניס קבוצות נוספות מבעוד מועד לתוך ההכללה. זה גם למצוא את הרגישות הנכונה: מיהו אותו גמלאי, מיהו בעל יכולות, כי היום גם אנשים בשנות ה-60 לחיים הם אנשים במלוא אונם, הם רק מתחילים את חייהם, אתי. כך שאנחנו, איך אומרים, יכולים לראות את עצמנו באמת עושים עבודה מאוד מאוד מדויקת. ודרך אגב, חבר הכנסת שמולי, אני שמח גם שקצת התעכבנו לפעמים בחקיקה, כדי באמת להוציא את הטוב שבה.
ושוב, יישר כוח. תודה לצוות של הוועדה מעומק הלב על העבודה הנהדרת והמקצועית שתמיד הן עושות, ואני אומר לך שוב, תודה, אדוני, יישר כוח.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. אנחנו נצביע על החוק בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 2
בעד סעיפים 1–9 – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–9 נתקבלו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
13 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. זה היה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים, רבותי חברי הכנסת, להצבעה בקריאה שלישית. בבקשה, הצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 3
בעד החוק – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 47), התשע"ו–2016, נתקבל.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 16, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 47) התקבלה בקריאה שנייה ושלישית.
ברכות – בבקשה, חבר הכנסת איציק שמולי, שהוא יוזם ההצעה החשובה הזאת.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
לפני שאני אסתבך, החברים של חיליק, ברוכים הבאים.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זו באמת הצעת חוק דרמטית, בעיני היסטורית, שפשוט הופכת את הפירמידה, את המשוואה, בעולם הצרכנות.
כולכם בוודאי נתקלתם בכל הפרקטיקות הנלוזות האלה שבמסגרתן מגיעים אזרחים ותיקים בעיקר לדוכני מכירה ודוחפים להם מבצעים והטבות וטאבלטים, ובאמת, הם יוצאים עם כל הבא ליד, מרעיפים עליהם הטבות ומתנות; עד שמגיע החשבון מחברת האשראי, ואז מתברר שלא מתנות ולא נעליים – מה שהם מקבלים זה חיובים של אלפי שקלים. והבעיה היא שעד היום הם לא יכלו לבטל את החיוב מאחר שבדרך כלל במרביתם של המקרים הם גילו את התרמית הרבה אחרי 14 הימים המנויים בחוק.
ואנחנו באמת הבנו שאנחנו חייבים לקדם פה חקיקה, ואני אגיד לכם למה: כי אנחנו קיבלנו הקלטות של סוכני מכירות בחברות סלולר ובחברות קנייה, אדוני היושב-ראש, שקיבלו כסף, אחוזים, כדי להפיל בפח אזרחים ותיקים. עד כדי כך הייתה גדולה הנבזות בעולם הצרכנות. ועכשיו, בזכות תיקון החוק הזה שהעברנו, אנחנו מחזירים את הכוח לידיים של הצרכנים ונותנים להם ארבעה חודשים לבטל את העסקה, גם אם נעשה שימוש סביר במוצר.
אני חייב כמה תודות קצרות, אדוני היושב-ראש: בראש ובראשונה ליושב-ראש הוועדה, לאיתן כבל. קודם כול, אני מצטער שהיו דיונים שהייתי נלהב מדי ונרגש מדי, אבל זה היה בדמי. פעם נוספת אתה הוכחת מחויבות אמיתית אמיתית אמיתית לצרכנים במדינת ישראל ולשכבות החלשות במדינת ישראל, ואני חושב שאין ראוי ממך היום להיות בראשות ועדת הכלכלה. תודה גם על האופן שבו קידמת את החוק וגם על כך שהבאת את כולנו להסכמות ולחוק מאוזן ונכון. אני רוצה להגיד מילה טובה גם למנהלת הוועדה וגם ליועצת המשפטית של הוועדה על חוכמתכן, על ניסיונכן, ובעיקר – על הרצון הטוב שלכן להוציא את המיטב מחוכמת השולחן, שזו התרומה האדירה שלכן בהצעת החוק.
אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת שהובילו אתי יחד את החקיקה הזאת; כמובן, לארגונים – לארגוני הצרכנות, לארגוני העוסקים; וכמובן, לצוות הפרלמנטרי שלי – לאלעד, שיושב פה, ליריב, ליוני, ומילה טובה גם למתמחים וליעל אדיב, שהתחילו את החקיקה עוד בכנסת הקודמת. זו באמת היסטוריה בעולם הצרכנות.
ובכל זאת, אני קורא לאזרחים הוותיקים להמשיך ולפתוח את העיניים, ולהיזהר ולהישמר מכל השרלטנים, אבל ההגנה עליכם תהיה מעכשיו הרבה הרבה יותר רחבה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. יישר כוח, חבר הכנסת איציק שמולי.
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 178), התשע"ו–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1046); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 178). תציג את הצעת החוק השרה גילה גמליאל. השרה גילה גמליאל תציג את הצעת החוק בשם שר הרווחה חבר הכנסת חיים כץ. בשמו. כיפ חאלכ, אבו חוד'יפה?
<מירב בן ארי (כולנו):>
אתה יכול לחזור? מה החוק?
<היו"ר אחמד טיבי:>
השרה הגיעה. בבקשה, גברתי.
<השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:>
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו נציג את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 178), התשע"ו–2016. היום אנחנו נקדם כמה חוקים לטובת האזרחים הוותיקים, ואחד מהם מוצע כרגע מטעם השר חיים כץ, בנושא פרק י"א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, שעוסק, בין היתר, במתן קצבאות זיקנה למי שהגיע לגיל הפרישה הקבוע לגביו בחוק.
ענף ביטוח זיקנה הנו אחד מענפי הביטוח הוותיקים והחשובים במערכת הביטחון הסוציאלי של המדינה, והוא נועד להבטיח לתושבי ישראל הכנסה חודשית לעת זיקנה, באופן אוניברסלי וללא מבחני הכנסה. זכאי לקצבת זיקנה הנו תושב ישראל אשר הגיע לגיל הפרישה הקבוע לגביו לפי לוח א'1, ובלבד שצבר תקופת אכשרה כנדרש בפרק י"א לחוק ושולמו בעדו דמי ביטוח. גיל הזכאות לגבר על-פי החוק נע בין 67 שנים ל-70, ולאישה – בין 62 ל-70, והכול בהתאם לחודש לידתם.
בשנים האחרונות התקבלו פניות שונות המלינות על השימוש במונח קצבת זיקנה בלשון החוק על מנת לתאר את הקצבה שאוכלוסיית המבוטחים זכאית לה. בהתאם לפניות, הסתבר כי השימוש במונח קצבת זיקנה מתקשר כיום פחות למונח של הדר וכבוד, ודווקא יוצר אצל מרבית האוכלוסייה, לרבות האוכלוסייה הבוגרת, קונוטציות שליליות וסטריאוטיפים המובילים לפגיעה ברגשות האוכלוסייה המבוגרת. לטענת המבוטחים, פועל יוצא של הגיעו של המבוטח לגיל המזכה אותו בקצבת הזיקנה – זה קושר אותו, בגלל שם הקצבה, למצב פיזי של זיקנה. ואולם, לאור התקדמות הטכנולוגיה הרפואית ושוק העבודה, מונח זה מתאר כיום רק את הגיעו של האדם לגיל מסוים, ולא את המצב הפיזי, החברתי והתעסוקתי של אותו אדם. מהפניות שהגיעו עולה שהשימוש במונח זקן על מנת לתאר אדם החל משנות ה-60 לחייו, כאשר כוחו עוד במותניו והוא פעיל מבחינה פיזית, חברתית, תעסוקתית ושכלית, עלול ליצור מצג שמדובר באדם מבוגר שאינו מסוגל לתפקד כמו האוכלוסייה הצעירה, לדברי השר חיים כץ.
לפיכך, כדי למנוע פגיעה ברגשות ציבור מקבלי גמלאות הזיקנה, ועל מנת לסטות מהדימוי, מוצע לשנות את המונח קצבת זיקנה למונח קצבת אזרח ותיק, שהוא מונח שמקובל כיום יותר ושנעשה בו שימוש בגופים ציבוריים נוספים לתיאור אוכלוסיית התושבים שהגיעו לגיל פרישה. ההצעה המונחת לפנינו היא הצעה שיש בה לא רק צד סמנטי אלא היא באה להראות שאזרחים ותיקים במדינת ישראל, גם בזמן שהם מקבלים את הקצבה המיועדת – צריך לשנות את השם כך שזה יהיה בהיר וברור לכולם.
אז אני קוראת לכם, בשם משרד הרווחה, לתמוך בהצעה ולהצביע בעדה. באופן טבעי, הוועדה שאמורה לטפל בזה היא ועדת העבודה והרווחה. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה, גברתי השרה.
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת אזרח ותיק), התשע"ו–2015>
[הצעת חוק פ/2110/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת נחמן שי, הצעה מוצמדת – שלוש דקות.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל בתודות. אני רוצה להודות לד"ר שאול נבון, שבמשך חודשים ארוכים הפגיז אותי ואת משרדי בהצעה לשינוי המדובר, והצליח; אני רוצה להודות ל-40 חברי כנסת – אני מניח שהייתי יכול להגיע למספר יותר גדול אם פשוט הייתי מסתובב קצת יותר במליאה – שהצטרפו אלי ותמכו בכך; אני רוצה להודות לשר חיים כץ, ולך, השרה גילה גמליאל, על שלקחתם על עצמכם.
עכשיו אני רוצה להסביר משהו. לפעמים למילים יש משמעות עמוקה יותר ממה שחושבים. ולכן, אנחנו במכלול הזה של החקיקה, חשבנו לנכון שצריך לשנות את הביטוי. אנחנו כבר מתלבטים הרבה זמן. זקן, זקנים – אלה הן מילים מקראיות, תנ"כיות. הן מכובדות, אבל מה לעשות, אנשים לא רוצים להיקרא זקנים. מרכז המחקר והמידע של הכנסת הגיש לנו היום איזושהי עבודה. הוא קרא לכל מי שהוא מעל הגיל – אישה 62, גבר 67 – קשישים. מה אני אגיד לכם? תשאלו אותם אם הם קשישים ותשמעו מהם מה הם חושבים על זה.
ולכן, אני חושב שהטרמינולוגיה קובעת; היא קובעת גם בדימוי העצמי של האנשים, ויותר מזה, בהתייחסות החברתית אליהם. מה שעשינו היום, ומה שאנחנו עושים בעת האחרונה, ומה שאנחנו עושים בשיתוף עם המשרד של גילה, זה שינוי תודעתי בחברה הישראלית – שאנשים יתייחסו אחרת, שהציבור יתייחס אחרת לכמיליון איש; אם עוד לא מיליון היום, אז בעוד שנה–שנה-וחצי יהיו פה מיליון איש. איך אנחנו רוצים להתייחס אליהם? מה יהיה מעמדם? והתחושה היא שקשישים, זקנים, זה משהו שכבר – נו, "עשו את שלהם", גמרו, וזה לא כך. אנשים שיוצאים היום לגמלאות, יש להם למעלה מ-20 שנה לחיות, לפחות, בממוצע – אנחנו אף פעם לא בממוצע. ולכן טוב שהטרמינולוגיה, הלשון תשתנה ותתאר את זה אחרת. לכן, לקחת את הביטוי קצבת זיקנה ולהפוך אותו לקצבת אזרח ותיק, זה אומנם תרגום מלועזית, אבל זה בהחלט נכון: אלה אזרחים ותיקים.
אזרחים שנמצאים פה הרבה הרבה שנים נעשים אזרחים ותיקים. ויש אליהם respect, יש אליהם כבוד, מבינים את מקומם, מתייחסים אליהם כאל קהל חשוב בעסקים, בחברה, בפעילות החברתית, בפעילות התרבותית – בכל היבט והיבט של החיים המשותפים של החברה הישראלית. ולכן אני שמח על השינוי הזה שהכנסנו.
ואני אומר לכם, בתוך כמה זמן תרגישו, אני מאמין, שאיכשהו הקבוצה הזאת מקבלת את המעמד וההכרה שהם ראויים לה. והשינוי הזה היום הוא עוד צעד אחד. עוד צעד, עוד צעד, עוד צעד אחד – בסוף התנופה הזאת תעשה את שלה. עוד חמש שנים, עשר שנים, כל ההתייחסות תהיה שונה, אני מבטיח לכם.
עוד פעם, תודה לכל חברי הכנסת שתמכו, לשרים שתמכו, ואני מקווה שבאמת אנחנו יוצאים לדרך. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת אזרח ותיק), התשע"ו–2016>
[הצעת חוק פ/2596/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר אחמד טיבי:>
חברת הכנסת מירב בן ארי – חברת הכנסת מירב לייבזון. שלוש דקות.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
לייבזון זה צרפתי?
<היו"ר אחמד טיבי:>
לא, יידיש, יידיש, יידיש.
<מירב בן ארי (כולנו):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, כנסת נכבדה – אגב, אני רוצה להגיד לך שלייבזון – זה כבר בכניסה למשרד שלי, אימצנו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
כתוב?
<מירב בן ארי (כולנו):>
כן. למרות שגם אמרת – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מקווה שתאמצי הרבה דברים שאני מציע.
<מירב בן ארי (כולנו):>
כל דבר שאתה אומר.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
גם בִנת אל-אסד, למרות שזה – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אבן אל-אסד. אבן אל-אסד.
<מירב בן ארי (כולנו):>
בת האריה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
כן.
<מירב בן ארי (כולנו):>
נכון? אוקיי. אז כמובן, אני – החוק הזה הוא חוק שהגיע אלי דרך אימא שלי, ואני רוצה להודות לה. היא פנתה אלי לפני כמה חודשים ואמרה לי שהקצבה עם השם "קשיש" לא מתאימה; מה שנקרא – תוחלת החיים עולה. שמעתי גם את חבר הכנסת נחמן שי מדבר היום בכינוס של ועדת החינוך על כך שזה לא שהמוות מתרחק אלא שתוחלת החיים עולה; גם המוות מתרחק, אבל אנשים רואים בעצמם צעירים יותר, והמילה קשיש היא מילה שבאיזשהו מקום אפילו מעליבה חלק מהם. ולכן, שמעתי את זה מאמי והחלטתי לקחת את זה.
בכלל, אני רוצה להגיד ששינוי שם הוא לא דבר סמנטי בעיני. שינוי שם – ברגע שהוא מעליב אוכלוסייה מסוימת, זה אחריות שלנו כמחוקק להחליף את השם, ולכן גם חוקקתי את החוק הזה.
אז אני מודה. כמובן, תתמכו ותצביעו בעד, ואני מקווה גם שזה יתקדם. כחברה בוועדה אני מתחייבת שאעשה ככל הניתן לקדם את החוק הזה.
ואני רוצה בהזדמנות זו לברך, בשמי ובשם חבר הכנסת יעקב מרגי, את חברינו מהמגזר הדרוזי, ועד ההורים הדרוזי, שנמצאים כאן. פשוט, חבר הכנסת מרגי, שגם לו יש הצעת חוק, רצה לברך, אבל מה שנקרא החוק קצת עבר לסוף. לכן אני מברכת אתכם, ותודה. ועדת החינוך מגויסת לחינוך של המגזר הדרוזי. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון, רבותי. חברת הכנסת תמר זנדברג – מיש מאוג'ודה; חברת הכנסת זהבה גלאון; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – מאוג'וד, ובדוש יחכי.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
מאוג'וד, מאוג'וד ובדוש יחכי.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בדוש יחכי. חבר הכנסת אראל מרגלית – מיש מאוג'וד; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; דב חנין – מאוג'וד ולעולם לא מוותר.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
משתדל.
<היו"ר אחמד טיבי:>
הייתה פעם אחת שוויתרת.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
היה, היה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בימים האחרונים. זה היה אירוע מכונן.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
יש לו מורה טוב בקדנציה – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
נסים. נסים זאב.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך אותך, גברתי השרה, ואתכם, עמיתי חברי הכנסת, חברי הכנסת שמולי ובן ארי, על הצעת החוק הזאת. נתמוך בה. אנחנו חושבים שהמינוח הוא נכון יותר, הוא מתאים יותר, הוא מכבד יותר.
אני רוצה להביע הערכה ליוזמי היום החשוב הזה ולשיתוף הפעולה אתך ועם המשרד שאת עומדת בראשו. המשרד הזה הוא משרד מאוד חשוב. אני יודע שזו אולי המשימה הכי קשה בממשלה – לטפל בסוגיות של שוויון, כאשר אולי לא זה העניין המרכזי של המשרדים האחרים ואולי של השרים האחרים, ולכן זו לפעמים מערכה קשה. אני בהחלט רוצה, גברתי השרה, להביע הערכה על העבודה שלך ועל הפעילות שלך, ובפרט בסוגיות של אזרחים ותיקים.
עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להציג בפניכם באופן מאוד ראשוני את הרעיון הבא. לא נביא אותו להצבעה היום, אדוני היושב-ראש, אבל מאוד הייתי רוצה, גברתי השרה, שננהל עליו הידברות, כדי שכשהדבר הזה יבוא בסופו של דבר להצבעה, היא תיעשה בהסכמה רחבה ככל הניתן. אנחנו עוסקים באותה סוגיה כואבת של העוני בקרב הקשישים. זו סוגיה כואבת ביותר. רבע מהקשישים בישראל הם עניים. היו ניסיונות לקדם פתרונות כאלה או אחרים. לא הצלחנו בהם, אבל אני לא מסתכל על העבר – אני מסתכל מה אפשר לעשות הלאה.
והרעיון שאנחנו מנסים להציע, וגברתי השרה, אני מבין שגם את חושבת בכיוון כזה, ואני מאוד מברך על כך, הוא ליצור מנגנון בחוק שיבטיח איזושהי רמת מינימום של הכנסה כספית לקשישים, שתביא בחשבון את כל ההכנסות שיש להם, אם זה קצבת זיקנה, אם זו פנסיה, אם זה שכר. יכול להיות שיהיו אנשים שלא יצטרכו לקבל כלום לפי המנגנון הזה, אבל אנחנו צריכים להביא למצב שבו כל קשיש בישראל, כל קשישה בישראל, תהיה להם לפחות הכנסה בגובה של שכר המינימום. אני חושב שזה רעיון שהוא חיוני, הוא חשוב. וגברתי השרה, אני פונה אלייך: נחזור לנושא הזה, אני מניח, בכנס החורף, כדי שבאמת ננסה לעשות שיתוף פעולה רחב ככל הניתן בכנסת, וכמובן בממשלה, כדי להעביר את הרעיון הזה.
אני יודע שתהיה לזה גם התנגדות, ואני יודע שיהיו כאלה שיגידו שזה עולה כסף וזה כרוך בעלויות וכדומה. אבל זו קודם כול החובה הערכית והמוסרית שלנו. איך אנחנו אומרים, "והדרת פני זקן"? אז "והדרת פני זקן" זה שקודם כול גם אנשים זקנים, גם אזרחים ואזרחיות ותיקים, יוכלו לחיות בכבוד ולא בעוני. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מיש מאוג'ודה; חברת הכנסת מיכל רוזין; קסניה סבטלובה; עיסאווי פריג'; יעל גרמן; מנואל טרכטנברג; עמר בר-לב; עבד אל חכים חאג' יחיא; יואל חסון; אורן אסף חזן; איילת נחמיאס ורבין; אחמד טיבי; ישראל אייכלר; זוהיר בהלול; חיליק בר – מוותר; יוסי יונה; באסל גטאס; רויטל סויד; עליזה לביא; יעל כהן-פארן; מנחם אליעזר מוזס; ג'מאל זחאלקה; אמיר אוחנה; עפר שלח; מיקי לוי – מוותר; איתן ברושי; מאיר כהן; טלב אבו עראר; שרן השכל; מסעוד גנאים – מוותר, יתנאזל; אוסאמה סעדי – מיש מאוג'וד; מיכל בירן; אורלי לוי אבקסיס; אכרם חסון – כמאן מרה? יהודה גליק; אוסאמה סעדי – כמאן מרה? נורית קורן.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
זה הכפיל שלו.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אצלנו הילדים אומרים: זה הוא והפיצול שלו.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אה, הוא חייב להגיד את כולם?
<היו"ר אחמד טיבי:>
כן, זה התקנון. מי שנרשם – צריך להקריא את שמו.
<קריאה:>
סיימת?
<היו"ר אחמד טיבי:>
עוד לא סיימתי את הקראת השמות. ואחרון אחרון חביב – חבר הכנסת משה גפני, אבל גם הוא לא נמצא.
אנחנו עוברים להצבעות, רבותי. ההצעה היא הצעה ממשלתית לקריאה ראשונה. בבקשה, תפאדלו. אני מציע לך להצביע, חברת הכנסת, השרה.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 178), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 17, אין מתנגדים, אין נמנעים אפילו. ולכן ההצעה הממשלתית חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 178) התקבלה בקריאה ראשונה, והיא עוברת לוועדת העבודה והרווחה להמשך דיון – לשנייה ושלישית.
אנחנו עוברים – – –
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אפשר להוסיף אותי?
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אפשר להוסיף אותנו? אני ויוסף.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חברי הכנסת יעל פארן, אוסאמה סעדי ויוסף ג'בארין הוספו כמצביעים בעד – לפרוטוקול. ועכשיו הם יוכלו מהמושב שלהם להצביע בעד, ממש אבל, חבר הכנסת סעדי.
הצעה של חבר הכנסת נחמן שי.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת אזרח ותיק), התשע"ו–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 21, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה התקבלה בקריאה טרומית, ועוברת להמשך דיון בוועדת העבודה והרווחה.
וההצעה הבאה, של חברת הכנסת בן ארי – אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 6
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת אזרח ותיק), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
20 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את ההצעה לוועדת העבודה והרווחה להכנה לקריאה שנייה ושלישית; ממש כמו ההצעה של חבר הכנסת נחמן שי. תודה רבה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר אחמד טיבי:>
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הדרכונים (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון מס' 10), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה.
<הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 59), התשע"ו–2016>
[מס' כ/636; "דברי הכנסת", חוב' ל"ג, עמ' 15202; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר אחמד טיבי:>
הנושא הבא: הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 59) – קריאה שנייה ושלישית. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת בן ארי, בשם יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלאלוף. תפאדלי.
<מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 59), התשע"ו–2016, שהגיש חבר הכנסת דוד אמסלם.
כיום, אדם שפורש משירות המדינה בפנסיה תקציבית ועובר לעבוד – – –
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
יש בעיה עם ההצבעה.
<מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
הם הצביעו בעד.
<קריאה:>
– – –
<מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
החוק עבר על-ידי הרשימה המשותפת.
<היו"ר אחמד טיבי:>
טוב, אני מודיע לפרוטוקול ולמליאה שההצבעה – – –
<מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
עברה על-ידי הרשימה המשותפת. דודי, תברך אותם.
<היו"ר אחמד טיבי:>
מי אלה שהצביעו בעד? מי השניים?
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
עבדאללה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
עבדאללה ומסעוד? הגישה שלכם, גישת החיים שלכם אופטימית – בעד, כל הכבוד. כל הכבוד, אני מלא הערכה לשניכם.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, הם חושבים חיובי.
<היו"ר אחמד טיבי:>
כן, אמרתי.
<קריאה:>
– – –
<מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
זה חוק חיובי.
<היו"ר אחמד טיבי:>
יכול להיות שזה בגלל הקריאה של ראש הממשלה אתמול, בגלל סרטון הווידיאו, אתם כבר מצביעים בעד על כל דבר?
<מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אני ממשיכה. כיום, אדם שפורש משירות המדינה בפנסיה תקציבית ועובר לעבוד בשירות המדינה או בגוף ציבורי אחר שנחשב "קופה ציבורית", מופחתת קצבת הפרישה שלו באופן חלקי, בהתאם למשכורת שהוא מקבל, וזאת כדי למנוע תשלומים כפולים, בעד קצבה ובעד משכורת, שמקורם באוצר המדינה. ההסדר שבחוק שירות המדינה (גמלאות) הוחל גם על גופים אחרים, וכך הוא חל, למשל, על פורשים בפנסיה תקציבית מרשויות מקומיות. בעבר חלה הוראה כזאת של הפחתת קצבת הפרישה גם על גופי הביטחון השונים, דהיינו, הפורשים בפנסיה תקציבית מצבא קבע, מהמשטרה ושב"ס, וכן מהשב"כ והמוסד. ואולם – חבר הכנסת ביטן, זה חוק של חבר שלך, דודי אמסלם, ואתה מונע – – –
<דוד אמסלם (הליכוד):>
הוא לא מתחשב בחברים בדרך כלל.
<מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
הוא לא מתחשב. חבל.
ואולם, בכמה תיקוני חקיקה שנערכו בשנים האחרונות צומצמה ההוראה לגבי גופי הביטחון, כך שהקצבה מופחתת רק לגבי מי שחזר לשירות במקום שממנו פרש, ולגבי משטרה ושב"ס או לגבי השב"כ והמוסד – גם אם עבר משירות בגוף אחד למשנהו.
הצעת החוק המונחת בפניכם מבקשת לצמצם, בדרך דומה לזו שנעשתה לגבי גופי הביטחון, את תחולתה של ההוראה המפחיתה את הקצבה, באופן שקצבתו של מי שפרש בפנסיה תקציבית משירות המדינה תופחת רק אם חזר לאותו מקום עבודה שממנו פרש. הוועדה הדגישה לעניין זה בנוסח הצעת החוק כי מעבר ממשרד ממשלתי אחד למשנהו, מיחידת סמך אחת לשנייה או מגוף אחד לאחר, לא ייחשב כחזרה לאותו מקום עבודה, כך שגם במקרה של מעבר כזה לא תופחת הגמלה. תיקון זה צפוי להקל על אותם פורשים להשתלב במקומות עבודה אחרים בשירות המדינה או בגופים ציבוריים אחרים ולהמשיך לתרום מניסיונם בשירות הציבורי.
להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות. לפיכך, אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה.
אני גם מוסרת לחבר הכנסת אמסלם, אם אתה מצליח לשמוע אותי מאחורי מחסום ביטן – יש לך ברכות גם מיושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
רבותי, היות שאין הסתייגויות להצעתו במקור של חבר הכנסת דוד אמסלם, אנחנו עוברים להצבעות. עכשיו אנחנו מצביעים בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 8
בעד סעיפים 1–7 – 19
נגד – אין
נמנעים – 3
סעיפים 1–7 נתקבלו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 19, אין מתנגדים, שלושה נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מצביעים בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 9
בעד החוק – 17
נגד – אין
נמנעים – 4
חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 59), התשע"ו–2016, נתקבל.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 17, אין מתנגדים, ארבעה נמנעים. ההצעה התקבלה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
לפרוטוקול, השרה גילה גמליאל הודיעה שהיא תומכת בהצעת החוק של חבר הכנסת דוד אמסלם, שמאוד רוצה לברך ולהודות – בבקשה, אדוני.
<דוד אמסלם (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש להודות ליושב-ראש ועדת הפנים – ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות אלי אלאלוף.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
גם ליו"ר ועדת הפנים, מותר לך.
<דוד אמסלם (הליכוד):>
בסדר. וליועצת המשפטית של ועדת העבודה והרווחה, וכמובן ליועץ המשפטי שלי, תומר רוזנר, למנהלת הוועדה שלי, לצוות שלי בוועדה, לעוזרים שלי יפית יונה, דוד עמר ונמרוד סבח. אני רוצה להודות לכולכם. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. ברכות.
<הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 15) (חישוב דמי מחלה בעת היעדרות לסירוגין של בני-זוג), התשע"ו–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/655); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר אחמד טיבי:>
הצעת החוק הבאה היא הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 15), של חברי הכנסת מרב מיכאלי, רועי פולקמן ורחל עזריה. תציג את הצעת החוק, לקריאה ראשונה, חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה, גברתי.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני. חברי, חברותי חברות הכנסת, אני ממש ממש שמחה שאנחנו מגיעות ומגיעים לקריאה ראשונה. זו הצעת חוק שאני שמחה על השותפות בה של חבר הכנסת רועי פולקמן וחברת הכנסת רחל עזריה.
על פניו, העסק מאוד מאוד פשוט, אבל כמו הרבה מאוד פעמים דברים שעל פניהם נראים פשוטים לאין שיעור מתבררים כמורכבים לאין ערוך. המצב החוקי היום הוא כזה: כשילדה או ילד חולה – מצב שבוודאי כולכם מכירות ומכירים, קמים בבוקר והילד חולה – מישהו מההורות וההורים צריך להישאר אתו בבית. החוק מאפשר להכיר בימי מחלה שמגיעים לי, העובדת או העובד – יו"ר הקואליציה, עשה טובה, דבר יותר בשקט טיפה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת דוד ביטן.
<מירב בן ארי (כולנו):>
ביטן, אי-אפשר לדבר כשאתה עומד שם.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תשב לידם.
<מירב בן ארי (כולנו):>
זה הפריע גם לי כשאני דיברתי.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תשב לידם, ותורידו את הווליום בבקשה.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני. ובכן, כאמור, החוק מכיר בעובדה שההורֶה או ההורָה צריכות להישאר בבית לטפל בילד או בילדה החולה, ואפשר להכיר בימי המחלה של ההורים לצורך מחלת ילד. אבל החוק על מחלת ילד תופס אותו דבר כמו החוק על מחלה שלי, אם אני עצמי נשארת חולה בבית; זאת אומרת, ביום הראשון אני לא אקבל תמורה בכלל; ביום השני אני אקבל רבע; ביום השלישי – חצי; ביום הרביעי – מלא, וכן הלאה. לכן קורה המצב שרק אחד ההורות, או האימא או האבא – במקרה שיש גם אימא וגם אבא – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
מה קורה כאן? אתם מפריעים לחברת הכנסת מרב מיכאלי.
<קריאה:>
מי זה "אתם"?
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת ביטן, התקשורת בינך לבין החברים חופשית מדי.
<דוד אמסלם (הליכוד):>
– – – אני חוסם – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אתה חוסם. תודה.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
השרה גילה גמליאל, אני יודעת שאת תסמכי את ידייך בכל הכוח על החוק שלנו. אז אני רגע אסביר מהתחלה, כי אני עצמי כבר איבדתי את ההקשר. אל דאגה, אני לא אחרוג בזמנים יותר מדי.
נעשה סדר. החוק שלנו בא לאפשר את החלוקה של ימי מחלה של הילדה או הילד בין ההורים. על פניו, דבר מאוד בסיסי ופשוט: כשהילדה או הילד חולה יוכלו להישאר אתו בבית לסירוגין האימא או האבא; לא רק האימא תצטרך להפסיד את כל ארבעת ימי המחלה של הילדה או הילד, ולא יצא מצב שהאבא, נניח, לא יכול להישאר עם הילד או הילדה כשהם חולים בבית.
מה המצב החוקי היום? אם הילדה או הילד חולה, ההורים יכולים לקחת ימי מחלה של עצמם, אבל זה חייב להיות אותו הורה שלוקח אותם ברצף, אחרת הם לא יקבלו את התמורה שמגיעה להם בחוק. אם יש יום אימא ויום אבא, אז הספירה כאילו מתאפסת, ואף אחד מהם לא יקבל את מה שמגיע לו כיום מחלה. זה מצב שכלכלית רוב העובדות והעובדים פשוט לא יכולות להרשות לעצמם, זה ברור ומובן מאליו. גם ככה אנחנו יודעות ויודעים כמה קשה המחיה במדינת ישראל; אנחנו יודעות ויודעים שהשכר הריאלי שלנו לא עלה כבר 15 שנה, ושמאוד קשה להתקיים גם משתי משכורות. זה לא דבר טריוויאלי. אז בטח ובטח שאי-אפשר להפסיד ימי מחלה.
אבל החוק במתכונתו הנוכחית הוא חוק שחוקק בימים שבהם רוב הנשים לא עבדו מחוץ לבית, ורוב הגברים היו אלה שהביאו את המשכורת, אז היה נורא ברור מי נשאר עם הילדה או הילד בבית. היום נשים וגברים עובדות ועובדים כמעט באותה מידה. היום, צריך להגיד, אנחנו גם מבינות ומבינים שאבות הם הורים לא פחות מאימהות. זה גם אינטרס שלהם, של האבות, להיות הורים פעילים, זה גם אינטרס של המדינה ושל החברה, והאמת, חברי וחברותי, המעסיקות והמעסיקים, זה גם אינטרס שלכם – שלא מעסיק או מעסיקה אחת תספוג היעדרות של שבוע מהעבודה, אלא ההיעדרות מימי העבודה תתחלק בין מעסיקים שונים, והפגיעה תהיה קטנה יותר.
זה כל מה שעושה החוק שלנו. כמו שאמרתי – נשמע פשוט, אבל בעצם קצת מורכב. אז, ברוך השם, התגברנו על רוב המהמורות, וכשנסגור את האחרונות לקראת שנייה ושלישית, ונחזיק אצבעות שזה יהיה ממש בקרוב, כשזה יקרה, באמת הורים יוכלו להתחלק ביניהם בטיפול בילדה ובילד שנשארת ונשאר חולות בבית. אני רוצה להודות למשרד הכלכלה, לשרגא ברוש, למעסיקות ולמעסיקים, לכל מי שתרם לחוק הזה כך שהוא באמת יוכל להפוך להיות מציאות חיים של אימהות, אבות וילדות וילדים – שגם להם יש זכות ששני ההורים יטפלו בהם. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך מאוד. עכשיו אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. אני אקריא את השמות ברצף, ומי שנמצא כאן ואני קורא את שמו ורוצה – שיואיל בטובו להעיר לי: חברת הכנסת עליזה לביא; חבר הכנסת יואל חסון; חבר הכנסת יונה; חברת הכנסת רוזין; חברת הכנסת זנדברג; חבר הכנסת מוזס; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת אבו מערוף – יתנאזל; חברת הכנסת גלאון; חבר הכנסת יוסף ג'בארין; חברת הכנסת בן ארי. חבר הכנסת רועי פולקמן.
<רועי פולקמן (כולנו):>
תודה, אדוני היושב-ראש, על הגמישות, ותודה, חברת הכנסת בן ארי, על ההתגייסות. אז, כמובן, ראשית – להודות לחברת הכנסת מרב מיכאלי, שפנתה בתחילת הדרך של החוק הזה, ובאמת יצאנו למסע להשלימו יחד.
אני אגיד רק עוד הערה אחת לגבי זה, כי את תיאור החוק ומשמעותו ציינה מרב מיכאלי. חלק מהעיסוק שלנו כאן לא מעט זה הסיפור של עסקים קטנים ובינוניים. התפיסה היא שעסקים קטנים ובינוניים זה מנוע משמעותי מאוד לצמצום פערים ולחיזוק הפריפריה, ובעצם הם סוג העבודה של העתיד. בתוך העולם הזה עובדה היא שהחלוקה לא הייתה שוויונית, וב-80% מהמקרים מי שהיה לוקח ימי מחלה כשהילד חולה זה האישה. הייתה לזה השפעה מאוד שלילית, בוודאי על עסקים קטנים שהעסיקו נשים. גם אני הייתי דוגמה כזאת של עסק קטן או עצמאי שהיה לו מספר עובדים מצומצם, ואם היה לי פרויקט שאני עובד עליו, ואני מעסיק נשים, ולאחת מהן יש ילד חולה, והיא צריכה להישאר שלושה או ארבעה או חמישה ימים בבית – המשמעות של זה לעסק הקטן היא דרמטית.
הדבר הזה, שיכול לאפשר לעסק קטן לחלק אחרת – ובשיחות הראשונות שקיימנו, חברת הכנסת מיכאלי ואנוכי, עם התעשיינים והעסקים, הם אמרו שיהיו כאן לכאורה עלויות נוספות, כי אנשים ינצלו יותר ימי מחלה, כיוון שהיום מנצלים באפס, 50%, 50% ו-100% את הפיצוי על ימי מחלה. אבל הלכה למעשה – אמרנו שזה יתחלק בצורה שוויונית יותר, כי אם עכשיו אני מחויב למעסיק שלי אז אני אקח יומיים, ואשתי תיקח יומיים, וזה לא ייפול על מעסיק אחד. עד היום מה שקרה הוא שמעסיק אחד שהעסיק את הנשים הוא שספג את כל ימי ההיעדרויות בשל מחלת ילד, ואני יודע את זה גם כמעסיק שכך אכן היה.
לכן, כחלק מתפיסת העולם – ואני יודע ושומע לא מעט מעסקים קטנים, שמרגישים שאנחנו לא רק מיטיבים אתם – ואנחנו עושים עכשיו הרבה דברים: חוק מוסר תשלומים, וחוק העדיפות במכרזי מדינה שהשלמנו בימים האחרונים – אלא גם שאנחנו לא פעם מחוקקים כאן המון חוקים שנופלים על גבם של העסקים במדינת ישראל. זאת דוגמה לחוק הכי קלאסי שראיתי של win-win. הוא גם טוב לעובד, כי הוא באמת מאפשר לו למקסם את החלוקה בתוך המשפחה, אבל הוא גם טוב למעסיק, כי הוא מאפשר שילוב טוב יותר, חלוקה הוגנת יותר בין עסקים, ולמקסם את העניין הזה.
אז שוב תודה לוועדת העבודה והרווחה ולמירב בן ארי, שעמדה בראש הישיבה, ולמרב מיכאלי. אנחנו בדרך הנכונה. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חברי הכנסת עמר בר-לב; זוהיר בהלול; יעל כהן-פארן; דב חנין – – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
מוותר, כדי שיהיה לך תקדים שני.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תחזור על זה, דב.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אני – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
רבותי, אנחנו עומדים לפני רגע היסטורי.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
לדעתי הוא יכחיש. לדעתי צריך לצלם, שהמצלמה תתמקד בו.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אוקיי. אורלי לוי אבוקסיס; עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר, גם זה משהו; עיסאווי פריג'; אמיר אוחנה; רויטל סויד; ישראל אייכלר; יהודה גליק; אכרם חסון. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה לסכם ולהודות, אם את רוצה.
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני. אין הרבה מה לסכם, רק כששמעתי את חברי, חשבתי שכדאי להוסיף שבכנסת הזאת, לשמחתי, באמת יש עליית מדרגה – תהליך שהולך וגדל של עיסוק בענייני משפחה, שינוי החוקים, שינוי הנורמות, שינוי דרכי החיים במדינת ישראל; ובעצם, הרבה פעמים החוק הולך אחרי שהשתנו כבר דרכי החיים, ועכשיו, כשהגיעו הרבה יותר נשים לכנסת הזאת, הרבה יותר הורות והורים צעירים לכנסת, אז סוף-סוף מתחילות להתאים את החוק לחיים עצמם.
אני רק יכולה לאחל לעצמנו שהמגמה הזאת תימשך, תימשך בכל הכוח, גם בדברים כמו חופשת לידה שוויונית וארוכה יותר, גם בהרבה מאוד חוקים אחרים שיאפשרו חיים יותר טובים – של שבוע עבודה מקוצר, של יותר פנאי, של יותר זמן משפחה, וגם בסופו של דבר, אם תרצה השם – שלום.
אז אני מודה שוב לחברי וחברותי, שמחה מאוד על התמיכה, ורוצה להודות ליועצות וליועצים הפרלמנטריים שלי, ובראשם מיכל גרא-מרגליות, על זה שהיא הביאה את חוק הזה עד הלום, לניר רוזן, לנעמה שחר ולשקד חסון. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו עוברים להצבעה, רבותי, בקריאה ראשונה. נא להצביע.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 15) (חישוב דמי מחלה בעת היעדרות לסירוגין של בני-זוג), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
21 בעד, אין מתנגדים, גם אין נמנעים. לכן הוחלט להעביר את הצעת החוק להמשך דיון לקראת קריאה שנייה ושלישית לוועדת העבודה והרווחה.
<הצעת חוק ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016>
[מס' כ/649; "דברי הכנסת", חוב' ל"ג, עמ' 15205; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו עוברים להצעה הבאה, הצעת חוק ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (תיקוני חקיקה), לקריאה שנייה ושלישית. אל-נאאב יעקב מרגי, תפאדל.
<יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, שאני וכמה חברי כנסת מיוזמיה, כמעט מכל סיעות הבית.
חוק לימוד חובה, התש"ט–1949, קובע את חובתה של רשות חינוך מקומית לבטח את התלמידים הלומדים בתחום שיפוטה בביטוח תאונות אישיות. דמי הביטוח המרביים נקבעים במסגרת תשלומי הורים שמאשרת ועדת החינוך, התרבות והספורט, אך גובה התשלום משתנה מרשות לרשות באופן היוצר פערים בין רשויות חזקות לרשויות חלשות.
מוצע להסמיך את שר החינוך לקבוע, באישור ועדת החינוך, התרבות והספורט, את התשלום שייגבה מההורים בעד ביטוח תאונות אישיות, שיכלול דמי ביטוח אחידים ועמלה מרבית לסוכני הביטוח. כמו כן, מוצע לקבוע מנגנון לעריכת מכרז פומבי משותף לכלל הרשויות המקומיות, שייערך על-ידי חברה משותפת שבעלי מניותיה הם רוב הרשויות המקומיות, וזאת לפי דמי הביטוח האחידים והעמלה המרבית שקבע שר החינוך כאמור לפני פרסום המכרז. המשתתפים במכרז יתמודדו ביניהם על היקף הכיסוי הביטוחי שיספקו בתמורה לדמי הביטוח שקבע השר. תקופת הביטוח תהיה שלוש שנים לכל היותר – התקשרות של שנה, שאפשר להאריכה פעמיים, עד שנה בכל פעם.
החברה המשותפת תפעל באמונה ובשקידה לטובת המבוטחים בלבד, ותהיה רשאית לקבל מהזוכה במכרז מידע שאינו מידע מזהה בדבר התביעות שהוגשו לפי חוזה הביטוח שנקשר בעקבות המכרז. עם זאת, מאחר שהרשויות המקומיות אינן מחויבות להתקשר דרכה או דרך חברה-בת שלה שהיא סוכן ביטוח עם חברת הביטוח שזכתה במכרז, מוצע להבהיר כי הן לא יישאו באחריות בכל הנוגע לקיום חוזה ביטוח בין רשות מקומית לזוכה במכרז לגבי התקשרות שהן אינן מרכזות או מנהלות ושאינה נובעת מעריכת הליך המכרז.
בעריכת מכרז משותף שבו ייקבעו מראש דמי ביטוח אחידים כאמור ושלפיו יתקשרו כל הרשויות המקומיות יהיה כדי לקדם את השוויון בנטל המוטל על ההורים ואת הורדת עלויות הביטוח, תוך מקסום יתרון הגודל, וכן כדי לתרום לאחידות ברמת השירות ובטיפול בתביעות.
הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לאשרה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית.
ברשותך, אדוני היושב-ראש, כדי שלא איאלץ לעלות שוב ולהודות, אני רוצה להודות למנהלת הוועדה גברת יהודית גידלי, ליועצת המשפטית של ועדת החינוך, התרבות והספורט עו"ד מירב ישראלי ולמתמחה שלה, שאף פעם לא שמעתי את השם שלה – היא כל כך צנועה ושקטה בוועדה, אבל מתמידה – ולצוות הוועדה, לעוזרי היקרים ולחברי הכנסת, חברי ועדת החינוך, התרבות והספורט, שמביאים הצעת חוק שבאה בעקבות לקונה שהייתה בשנה שעברה. להערכתנו, זה יביא להורדת תעריף ביטוח תאונות אישיות של תלמידי ישראל ויביא גם לאחידות. לא ייתכן שרשות מקומית אחת תבטח בסכום כזה והשנייה בסכום אחר. תודה רבה לכולם. אני מבקש להצביע בעד הצעת החוק.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. אין הסתייגויות.
לכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. בבקשה.
הצבעה מס' 11
בעד סעיפים 1–3 – 20
נגד – 1
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 20, מתנגד אחד. אני מבקש להעביר אותו לוועדת האתיקה. בטעות. דווקא חבר כנסת מצטיין.
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
דווקא חבר כנסת מצטיין. בטעות חבר הכנסת מקלב הצביע נגד, אבל הוא מתכוון לנגד – –
<אורי מקלב (יהדות התורה):>
הצבעתי בעד.
<היו"ר אחמד טיבי:>
– – במובן בעד.
<אכרם חסון (כולנו):>
גם אני בעד.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת אכרם חסון – לפרוטוקול, בעד; ההצבעה – 20 בעד, אין מתנגדים. זאת הייתה הצבעה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית, רבותי.
הצבעה מס' 12
בעד החוק – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, נתקבל.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 21, אין מתנגדים, אין נמנעים. חבר הכנסת מרגי, יו"ר ועדת החינוך, ההצעה התקבלה בקריאה שנייה ושלישית. ברכות.
אני מעריך, אני מעריך – תרשה לי להעריך – ששמה של המתמחה הוא בת-אל אזולאי.
<יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
יש לך ידיעה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
ומתברר שזה מתוך ידיעה. ברכות לבת-אל.
<יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
היא זכתה פעמיים.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו עוברים להצעה הבאה – הצעת חוק המכון הלאומי למצוינות בספורט. תציג את החוק חברת הכנסת השרה גילה – – –
<קריאה:>
רגע, יש כאן – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
ברור שיש רגישות בממשלה.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
לא.
<דוד ביטן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
קריאה ראשונה, מישהו צריך להציג את החוק.
<דוד ביטן (הליכוד):>
רק רגע.
<דוד אמסלם (הליכוד):>
אני יכול להקריא במקומה?
<היו"ר אחמד טיבי:>
תציג את הצעת החוק שרת התרבות והספורט, חברת הכנסת מירי רגב.
<יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
יו"ר ועדת החינוך יכול?
<מירב בן ארי (כולנו):>
איפה היא?
<היו"ר אחמד טיבי:>
איפה השרה מירי רגב? האם יש שר שמוכן להציג במקומה?
<מירב בן ארי (כולנו):>
אבל מה זה?
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אני הייתי פעם במשרד. זה עוד לא קרה.
<קריאה:>
תעבור הלאה.
<דוד ביטן (הליכוד):>
תעבור לסעיף הבא.
<הודעת ועדת החינוך, התרבות והספורט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ה–2014>
[מס' כ/594; "דברי הכנסת", חוב' ל"ב, עמ' 14404.]
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו עוברים לסעיף הבא, רבותי: הודעת ועדת החינוך, התרבות והספורט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה – הצבעה.
<קריאה:>
רק הצבעה?
<יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
הצבעה. לא צריך – – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
ההודעה נמסרה ב-4 ביולי, ולכן אנחנו עוברים להצבעה – בעד ונגד החלת דין רציפות.
<דוד ביטן (הליכוד):>
רגע, על מה מדברים?
<היו"ר אחמד טיבי:>
מי שבעד החלת דין רציפות, מצביע בעד; מי שנגד, מצביע – –
<יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
נגד.
<היו"ר אחמד טיבי:>
– – נגד, יפה, מרגי.
<קריאה:>
– – –
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
על מה ההצבעה?
<דוד ביטן (הליכוד):>
על מה ההצבעה? לא הבנו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
החלת דין רציפות.
<קריאה:>
הסעות, זה בסדר.
<היו"ר אחמד טיבי:>
לגבי הסעות.
<קריאה:>
הסעות.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
לא, זה לגבי מוזיקה. מה שאמרנו בהתחלה נכון, חבר הכנסת מיקי לוי.
הצבעה מס' 13
בעד הודעת הוועדה – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
הודעת ועדת החינוך, התרבות והספורט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ה–2014, נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 23. אין מתנגדים, אין נמנעים. חבר הכנסת מרגי, התקבלה.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
תוסיף אותי.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מוסיף את חבר הכנסת נחמן שי.
<הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 6) (ארגון סטודנטים ארצי יציג), התשע"ו–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/656); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו עוברים להצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 6) (ארגון סטודנטים ארצי יציג), של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. תפאדלי.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני מבקשת את תמיכתכם בהצעת חוק הכרחית וחשובה זו. הצעת החוק מבקשת להגדיר את התאחדות הסטודנטים הארצית כארגון יציג של כלל הסטודנטים בישראל. מטרת ההצעה הנה להקל על הסטודנטים ולייעל את ממשקי העבודה בין הסטודנטים לגופים הרלוונטיים.
כיום חוק זכויות הסטודנט – כמעט התפלק לי "חוק זכויות החולה", כל אחד מהעולם שממנו הוא בא – כיום חוק זכויות הסטודנט אינו מכיר, ואינו מתייחס לארגון המאחד תחתיו את אגודות הסטודנטים הפועלות במוסדות לפי חוק, אשר פועל לטובתם ולרווחתם של הסטודנטים כישראל בפריסה ארצית במטרה לייצג את כלל הסטודנטים כלפי גופי ממשל ואף כלפי גורמים בין-לאומיים; זאת, חרף העובדה שהלכה למעשה המדינה מתנהלת מול ארגון מעין זה כיום – התאחדות הסטודנטים בישראל – ומאפשרת לו לפעול בשם הסטודנטים לקידום ענייניהם ורווחתם, ואף מסתייעת בו כדי לגייס את הסטודנטים בישראל למשימות לאומיות וחברתיות חשובות במסגרת פרויקטים רבים ושונים.
לכן בהצעת החוק מוצע לעגן ולקבוע מעמד יציג לארגון שהוא עמותה או חברה לתועלת הציבור, אשר יהיה הארגון היציג של הסטודנטים בישראל ויוכר כך אם חברות בו מרבית אגודות הסטודנטים כישראל.
תמיכתכם בחוק תאפשר שיתוף פעולה יעיל יותר בין הסטודנטים, שהם דור העתיד של כולנו, ובין הגופים הרלוונטיים. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה. רשימת הדוברים. אני אקרא ברצף, רבותי: חברי או חברות הכנסת עליזה לביא; יואל חסון; יוסי יונה; מיכל רוזין; מוזס; מיקי לוי; עבדאללה אבו מערוף – יתנאזל; זהבה גלאון; יוסף ג'בארין – יתנאזל; מירב בן ארי – מוותרת, יפה; עמר בר-לב; זוהיר בהלול; יעל כהן-פארן; דב חנין. מוותרים פעם במושב, חבר הכנסת פולקמן.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, גברתי המציעה, ראשונת המציעים, אני רוצה לברך אותך על הצעת החוק הזו. אני חושב שהגיע הזמן להסדיר בצורה ברורה בחוק את מעמדו של ארגון הסטודנטים היציג. אנחנו מדברים על ארגון שיש לו משמעות גדולה בחיי הסטודנטים, משמעות חיובית וחשובה, אבל לא פחות מזה – יש לו משמעות בחברה הישראלית. ארגוני הסטודנטים עושים פעילויות, מעורבים במאבקים ציבוריים, מקדמים נושאים חברתיים, מקדמים מודעות ציבורית ואזרחית. בעבר ארגוני הסטודנטים – נמצא אתנו חבר הכנסת שמולי, שכרגע מדבר בטלפון, אבל בתקופתו כיושב-ראש התאחדות הסטודנטים ארגוני הסטודנטים נטלו חלק פעיל במחאה החברתית, שהציבה על סדר-יומה של החברה הישראלית סוגיות בעלות משקל, חשובות, כמו דיור, פרנסה, שוויון, חינוך – סוגיות שלאורך שנים הוזנחו או הושמו בשולי סדר-היום.
לכן זו גם הזדמנות עבורי, אדוני היושב-ראש, להביע הערכה לסטודנטים הפעילים, המעורבים, ארגוני הסטודנטים, ועדי הסטודנטים, יהודים, ערבים. זו הזדמנות לקרוא לסטודנטים להיות פעילים, להיות מעורבים, לקחת את ההזדמנות ולא רק ללמוד באוניברסיטה אלא לפעול, להשפיע, להתארגן; ואנחנו כמערכת דמוקרטית צריכים ליצור פלטפורמה שתאפשר לארגונים הללו לעבוד בצורה המיטבית.
גם המנגנונים הספציפיים שאתם, גברתי המציעה, הצעתם בהצעת החוק, נראים לי נכונים, נראים לי מאוזנים וראויים.
לכן אני מקווה שהצעת החוק הזו תקודם במהירות, ונוכל לאשר אותה בכנסת כבר בתחילת כנס החורף. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה, חבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת אבקסיס; עבד אל חכים חאג' יחיא; עיסאווי פריג'; אמיר אוחנה; רויטל סויד; ישראל אייכלר; יהודה גליק; אכרם חסון – אחכי, אכרם.
<אכרם חסון (כולנו):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גם אני מצטרף ומודה לגברת חברת הכנסת מועלם על ההצעה המיוחדת, אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאת העלית את ההצעה גם להזכיר לידידי גפני: לפני חודשיים הייתה בוועדת הכספים החלטה להעביר 100 מיליון שקל מלגות לסטודנטים החרדים ועוד 120 מיליון שקל לסטודנטים האחרים. כאשר אני שאלתי את כבודך מה הקריטריונים, אתה ביקשת מנציג המועצה להשכלה גבוהה לבדוק מה הקריטריונים לגבי מקבלי המלגות משאר האוכלוסייה.
הנציג של המל"ג, מה אמר שם? אמר שצריך לבוא ממצב סוציו-אקונומי קשה, ואדם שעשה שירות לאומי או שירות צבאי. ואז אני אמרתי לכבודך שרוב הכסף הזה צריך ללכת לדרוזים, כי אנחנו כולנו משרתים בצבא, ואנחנו, המצב סוציו-אקונומי הכי טוב הוא 3 מ-10. אתה ביקשת ממנו, על-פי בקשתי, להביא רשימת סטודנטים דרוזים, כמה דרוזים יקבלו מלגות מהמועצה להשכלה גבוהה. מאז עברו חודשיים, ועד עצם היום הזה, אדוני היושב-ראש, לא קיבלנו – לא גפני ולא אני ולא אף אחד אחר, כך שהזלזול מצד המועצה להשכלה גבוהה זה דבר לא מוסבר, זה דבר לא מכובד ולא אחראי.
כבודך יודע שהעדה הדרוזית חיה ממשכורת אחת, כמו כל האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל, וכאשר אנחנו מסיימים את השירות הצבאי המלא, אנחנו לא מקבלים מלגת לימודים בחינם לשנה הראשונה. התוצאות האחרונות שהיו מטעם המל"ג לפני שבועיים, ואני גם הצגתי את זה בוועדת החינוך: מתוך אלה שמסיימים את הבגרות, 48.5% מהיהודים הולכים לתואר ראשון; מהעדה הדרוזית – 15% בלבד, כי אין מי שיעזור להם מבחינה כספית לשלם את שכר הלימוד.
לכן, אדוני גפני, אני מבקש ממך במעמד הזה: אתה תדאג קודם כול שנקבל את הרשימה, ודבר שני, שהכסף הזה יגיע לייעודו. זה מגיע לצעירים שלנו, שמשרתים את המדינה; מגיע להם בזכות, ולא בחסדים. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה, כי אכרם היה אחרון הדוברים.
הצבעה בקריאה ראשונה – הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 6).
הצבעה מס' 14
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 6) (ארגון סטודנטים ארצי יציג), התשע"ו–2016, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 21. אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 6) התקבלה בקריאה ראשונה, והיא עוברת להמשך דיון ולהכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החינוך. אני מודה לך.
<הצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס' 5) (הורה שכול), התשע"ו–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/654); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו עוברים לאייטם הבא: הצעת חוק פרישה (תיקון מס' 5) (הורה שכול), של חברי הכנסת סמוטריץ, שולי מועלם – – –
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
מה עם 13?
<היו"ר אחמד טיבי:>
הצבענו על 13, יא עבדאללה. ארגון סטודנטים ארצי יציג, הצבענו, חלאסנא. עכשיו שולי מועלם – 14.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
– – –
<קריאה:>
12.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
– – – לפי הסדר שעשתה מזכירות הכנסת.
<היו"ר אחמד טיבי:>
12 היה דין רציפות. היה שינוי בסדר-היום. אצלי מעודכן, אצלכם לא. תשתדלו לצמצם את הפערים ולעקוב. תפאדלי.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
עבדאללה, הערה: בדרך כלל היושב-ראש מחליט, בדרך כלל.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
הוא הריבון, עבדאללה, הוא הריבון.
<היו"ר אחמד טיבי:>
גם לך אני אומר: אני הריבון.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
לשם שינוי, גם אנחנו מקבלים – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
יפה.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
גברתי השרה, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני שמחה, וזה מהלך משמעותי מאוד, להביא לקריאה ראשונה את הצעת החוק שתדחה את גיל הפרישה להורים שכולים. זו הצעה שעברה פה אחד גם בקריאה טרומית וגם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שבה דנו, ובעזרת השם תמשיך עד לכניסתה לספר החוקים.
הורים ששכלו את ילדיהם בנסיבות טרגיות נאחזים בחיים. להיאחז בחיים, בחיים משמעותיים, זה אומר גם לשמור על שגרת חיים באמצעות חזרה למעגל העבודה. הישיבה בבית והשקיעה ביגון הן אחת מהאופציות שפרוסות בפני הורים שכולים, ואנחנו גאים ומעודדים בחירה של כל משפחה שכולה, גם בחירה של הורים שכולים שלא לשקוע אל תוך העצב הבלתי-נתפס והבלתי-אפשרי, כמעט, שבאובדן ילדם, ובחירה שלהם להחזיר את חייהם להיות חיים פרודוקטיביים ולהיות חלק ממעגל העבודה במדינת ישראל.
הדפיקה בדלת היא אותה דפיקה, והשכול באובדן של בן או בת הוא אותו שכול, ולא משנה להורה שכול אם בנו נפל בקרב, נפטר ממחלה או נהרג בתאונה. הצורך – ההתמודדות היומיומית עם הבחירה הזו שלא לשקוע אלא להרים ראש נמצאת לפתחם של כל ההורים השכולים. הצעת החוק הזו באה להגיד שהחוק שקיים כבר היום ביחס להורים שכולים ממערכת הביטחון – אנחנו מרחיבים אותו ומאפשרים את דחיית גיל הפרישה גם להורים שכולים מסיבות אחרות.
אני רוצה מאוד מאוד להודות לחברי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, שאף-על-פי שאינו כאן, כבודו כאן, הוא בעצם זה שדחף והוביל את הצעת החוק לאורך כל הדרך; אני רוצה מאוד להודות ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אלי אלאלוף ולצוות המקצועי הנפלא של הוועדה הזו – ידוע שאנחנו עושים שם דברים יוצאים מן הכלל; ולנציגי משרד הכלכלה, שביחד עם נציגי המעסיקים הבינו את המהות של הצעת החוק הזאת, את ההשפעה שלה, בעצם, על משפחות רבות בחברה הישראלית, ובעצם על כל מי שאיבדו את היקר להם מכול, בתהליך הבחירה הבלתי-אפשרית, כמעט, בחיים משמעותיים, תהליך של בחירה ללכת קדימה ולמעלה, למרות החושך הקשה הזה שנכנס אל החיים שלהם.
אני בטוחה, חברים, שאף היום כולנו נצביע בעד, ובעזרת השם נקדם את החקיקה הזאת עד לכניסתה לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. אני קורא את רשימת הדוברים: עליזה לביא; יואל חסון; יוסי יונה; מיכל רוזין; תמר זנדברג; חבר הכנסת מוזס; מיקי לוי; עבדאללה אבו מערוף; מיקי – מוותר; זהבה גלאון; מירב בן ארי, לייבזון – מוותרת; עמר בר-לב; זוהיר בלול; יעל כהן-פארן; דב חנין.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
לא לחינם אמרתי לנצור את האירוע.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אתה מכיר את התופעה שכשאתה במכונית, בעלייה, למעלה, הילוך שלישי, אחר כך רביעי, ואז, מישהו – בום.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה, אדוני היושב-ראש. אני מקווה שלא יהיו לך הרבה תאונות דרכים – אף פעם.
<קריאה:>
על איזה – – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
לא, לא, הוא מדבר – אני יודע על איזו מכונית הוא מדבר.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
על עלייה בלבד.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
כן. בכל מקרה, תודה לך, אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו היא הצעת חוק חשובה; יש בה אמירה ערכית אנושית ראשונה במעלה. הצעת החוק הזו באה מנקודת ראות של הסתכלות על האדם, על הכאב שלו, על הסבל שלו ועל ההבנה ששכול של בני-אדם הוא שכול של בני-אדם, ומה להם להורה השכול, לאם השכולה, לאב השכול, ממה בדיוק נהרג הבן, ממה בדיוק נהרגה הבת. ולכן ההגנה הזו שמוצעת בהצעת החוק הזו היא באמת ראויה, חשובה, הייתי אומר אפילו שזו הצעת חוק מרגשת, לדעתי.
אני מאוד הייתי רוצה, אדוני היושב-ראש, שאנחנו בגישה הזו באמת נסתכל על בני-אדם, על הורים, על הורים שכולים, ובכלל על סבל אנושי, וננסה לתת מענה לכאב ולסבל בכל מקום שאנחנו פוגשים בו מתוך נקודת מוצא אנושית, מתוך נקודת מוצא שאומרת שאנחנו, כחברה, נשתדל לתת את המיטב שאנחנו יכולים לתת לאנשים ברגעי הכאב, ברגעי הסבל, ברגעי המצוקה שלהם.
לכן אני, גברתי המציעה, נציגת המציעים, אני רוצה לברך אתכם על הצעת החוק הזו. אני באמת מודה לכם על הקידום שלה. אני חושב שזה אחד הרגעים היפים שלנו פה, בכנסת, ואני שמח שיש לי הזכות להצביע בעד.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חברת הכנסת אבקסיס; עבד אל חכים חאג' יחיא; עיסאווי פריג'; אמיר אוחנה; רויטל סויד; אייכלר; גליק; חסון; חבר הכנסת אורן חזן – הוא לא פה. תודה.
אנחנו עוברים להצבעה – הצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס' 5) (הורה שכול), התשע"ו–2016.
הצבעה מס' 15
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15
נגד – אין
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק גיל פרישה (תיקון מס' 5) (הורה שכול), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 15, אין מתנגדים, נמנע אחד. הוחלט להעביר את ההצעה להמשך דיון לקראת קריאה שנייה ושלישית בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה רבה.
<הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 10) (פטור מחובת ביטוח), התשע"ו–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/655); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 10) (פטור מחובת ביטוח), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת יואל רזבוזוב, מיקי מכלוף זוהר – ממ"ז, וקבוצת חברי הכנסת. יציג את החוק חבר הכנסת רזבוזוב.
<יואל רזבוזוב (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מביא בפניכם את הצעת החוק, תיקון מס' 10 לחוק הספורט – פטור מחובת הביטוח, שלי ושל חבר הכנסת מיקי זוהר ושאר חברי הכנסת. לפי חוק הספורט, על גופי הספורט לבטח את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות הספורט המאורגנות על-ידם או מטעמם. מוצע למנוע כפל תשלומי ביטוח ולפטור את גופי הספורט מלבטח ספורטאים המבוטחים במסגרת אחרת – תלמידים המבוטחים לפי חוק לימוד חובה, ספורטאים המבוטחים במסגרת פעילות הנלווית לעבודה וספורטאים המקבלים מעל לשכר מינימום המבוטחים לפי חוק ביטוח לאומי.
בקצרה, הצעת החוק הזו באה למנוע כפל ביטוחים. לדוגמה, אם אנחנו מדברים על תלמידים, אז תלמידים היום – תחשבו, משפחה צעירה, יש לה שלושה ילדים. ילד נרשם לחוג ג'ודו – אתם יודעים, ג'ודו אני אוהב – אז בתחילת השנה הוא משלם בין 100 ל-200 שקלים לביטוח תאונות אישיות; ואז הילד גם רוצה חוג כדורסל, אז הוא משלם עוד פעם 150–200 שקלים; ואם הילד מכדורסל החליט באמצע השנה לעבור לכדורגל, עוד פעם הוא ישלם בין 100 ל-200 שקלים ביטוח תאונות אישיות. ותחשבו שיש שלושה ילדים כאלה, תעשו את החשבון בעצמכם. ואז, מסתבר שהוא מבוטח בכלל דרך הרשויות המקומיות, דרך חוק חינוך חובה; הוא מבוטח 24 שעות ביממה בארץ ובחו"ל, אפילו אם הוא ייפצע בפעילות אקסטרים באוסטריה, הוא עדיין יהיה מבוטח. אז אנחנו מבינים שזה כפל ביטוחים. יש מסמכים, גם של משרד האוצר, של אגף שוק ההון, שמראים שיש פה כפל ביטוחים ברור.
מחייבים משפחות, משפחות צעירות, שגם ככה מתמודדות עם יוקר המחיה, לשלם את הכסף הזה. ואם אנחנו נעשה עוד פעם חשבון פשוט – יש כ-1.6 מיליון תלמידים, ורובם נמצאים לפחות במסגרת ספורטיבית אחת, אז כמה כסף הורים צעירים משלמים עבור זה. כך גם, יש כאן הרחבה של הצעת החוק שהגיש חבר הכנסת מיקי זוהר, שמדברת גם על ליגה למקומות עבודה – רוב העובדים מבוטחים במקומות העבודה וגם בביטוח לאומי; וגם על ספורטאים שנמצאים באגודות ומקבלים מעל שכר מינימום, ועדיין מבוטחים בביטוח לאומי, אז גם הם מבוטחים. יוצא שעל-ידי החוק הזה, חוק הספורט, אנחנו מכריחים אנשים לבטח את עצמם פעם נוספת, ועוד פעם ועוד פעם. ופשוט, מי שסופג את זה הן המשפחות.
מטרת החוק היא להוריד את יוקר המחיה, ואנחנו מדברים כאן בסכומים משמעותיים למשפחות, ואנחנו באים לעודד את הספורט, כי את הכסף הזה אפשר לשים בעוד מסגרות ספורטיביות.
אני חושב שהצעת החוק הזאת היא גם הצעת חוק של מודעות, כי גם בחוג שהוא לא קשור לספורט, חוג דרמה, בתחילת השנה יכולים לבקש ביטוח, וההורים, כרגיל, הולכים ומשלמים את הביטוח, כי ביקשו מהם. הם לא מבינים בכלל שהם מבוטחים; הם לא מודעים לכך שהם מבוטחים 24 שעות בארץ ובחו"ל.
לכן אני מבקש מכם להעביר את זה בקריאה ראשונה.
אני גם רוצה להודות כאן ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת מרגי, שעוזר לנו. הוא מבין את המשמעות של הצעת החוק הזאת, ואנחנו רוצים להעביר אותה עד סוף המושב הזה, זאת אומרת, בעוד שבוע, כי הצעת החוק הזאת תחסוך למשפחות מאות מיליונים כבר בתחילת חודש ספטמבר. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, בבקשה. בלי לחשוב הזמנתי אותך.
<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>
חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני מתרשם לרעה מכך ששכחת לכנות אותי כפי שאתה נוהג.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אדוני, אדוני – – –
<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>
ולכן, אתה חוטא לתפקידך.
<היו"ר אחמד טיבי:>
כשהצגתי את יוזמי החוק אמרתי: מיקי מכלוף זוהר, ממ"ז.
<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>
אני שוקל ברצינות להגיש תלונה – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
יש ועדת האתיקה.
<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>
– – לוועדת האתיקה, ושתבדוק את התנהלותך.
<משה גפני (יהדות התורה):>
למה? מה היה לא טוב? דווקא היה בסדר.
<היו"ר אחמד טיבי:>
לא קראתי לו בשם העדכני שלו, ממ"ז.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
קראתי, אבל לך תשכנע אותו.
<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>
איזה אחמד.
<משה גפני (יהדות התורה):>
אני שמעתי, שמעתי.
<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>
איזה אחמד.
<היו"ר אחמד טיבי:>
יש לי עדי אופי.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
קרא לו ממ"ד, לא ממ"ז. ממ"ד תקרא לו.
<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>
מה זה ממ"ז? זה מיקי מכלוף זוהר.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בבקשה.
<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>
זה שם ארוך, תראה, זה תופס את כל הצג.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אני יודע, אני יודע.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בבקשה, תמשיך.
<מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):>
חברים, רק הסבר קצר לגבי דברים מסוימים שעשינו בחוק. חבר הכנסת יואל רזבוזוב הביא חוק מצוין שרצה לדבר על ילדים שמשתתפים בבתי-הספר ולוקחים חלק בבתי-הספר – ובעצם הביטוח הופך להיות כפל ביטוחי. אני ניסיתי טיפה לשדרג, עם עוד איזה רעיון שקשור לכל מי שמשחק בקבוצות מקצועניות או חצי-מקצועניות, גם אנשים שמשתייכים לליגה למקומות עבודה. לשמחתי הרבה, איחדנו את החוקים שלנו ונוצר חוק אחד מאוד מאוד טוב ומאוד מאוד מקיף, שבעצם פותר את כל בעיית הכפל הביטוחי בענף הספורט. למי שאינו יודע, מדובר על קצת יותר מ-100 שקלים לכל אזרח שמחזיק ילד באחד מהחוגים, ולבוגר – באזור ה-400 שקלים. אז זה חוק עם יתרונות צרכניים מאוד מאוד מאוד חשובים, ובאמת מסייע לציבור.
אני חושב שהחוק הזה, בסופו של דבר, הוא חוק נכון, חוק מבורך. אני רוצה להודות באופן אישי ליושב-ראש הוועדה, שעושה יחד אתנו מאמצים כדי שהחוק הזה ייכנס לתוקף עד סוף המושב, בקרוב, כי אם הוא ייכנס לתוקף עד סוף-המושב הקרוב, הוא יהיה רלוונטי לעונת המשחקים הבאה, שצפויה להתחיל בחודש ספטמבר, וזו תהיה באמת בשורה לכל מנהלי הספורט, משתתפי התחרויות.
אני שמח ומברך על החוק, ואני קורא לכל חברי חברי הכנסת לתמוך בו בקריאה ראשונה. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה, חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה, עד שמיקי יגיע.
<מירב בן ארי (כולנו):>
מה, יש דוברים.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אה, יש דוברים. סליחה. אני אקריא את רשימת הדוברים והדוברות ברצף: עליזה לביא; יואל חסון; יוסי יונה; מיכל רוזין; תמר זנדברג; מוזס; מיקי לוי – מוותר; עבדאללה אבו מערוף; זהבה גלאון; מירב בן ארי, לייבזון – – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
מוותרת.
<היו"ר אחמד טיבי:>
עמר בר-לב; זוהיר בהלול; יעל כהן-פארן. דב חנין.
<משה גפני (יהדות התורה):>
מה עם העלייה?
<היו"ר אחמד טיבי:>
שוב אותה תקרית.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, אני מברך על הצעת החוק הזו. הצעת החוק הזו היא נכונה. היא נכונה צרכנית, היא נכונה כלכלית, היא נכונה גם אם אנחנו רוצים לעודד את הספורט אצלנו, ואנחנו צריכים להיות מעוניינים לעודד את תחום הספורט אצלנו.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות, עמיתי חברי הכנסת, כדי לדבר על סוגיה נוספת שהגיע הזמן להסדיר אותה בתחום הספורט, ואני מתכוון לסוגיית זכויותיהם של שחקנים. אנחנו נמצאים, עמיתי חברי הכנסת, במציאות שבה שחקנים שמשחקים, למשל שחקני כדורגל, נמצאים באיזשהו מסלול שהוא מסלול של השתעבדות, שבו הזכויות שלהם מאוד מצומצמות, שבו היכולת שלהם לנהוג לפי מיטב רצונותיהם, לפעמים מיטב האינטרסים שלהם, מאוד מאוד מצומצמת. והדברים האלה קורים מכוח הסדרים שהם בחלקם אנכרוניסטיים, אבל כמעט כולם לא מאוזנים, לא שוויוניים ולא ראויים.
הדבר הזה פוגע בזכויות. הוא פוגע בזכויות של אנשים שעוסקים בספורט, בזכויות של ספורטאים, אבל הוא בסופו של דבר גם פוגע בספורט. אם אנחנו רוצים לעודד אנשים להיכנס לתחום הספורט, וגם בסופו של דבר להתמקצע בו ולעבוד בו כמקצוענים, אנחנו צריכים להבטיח שאנשים לא יהיו כבולים באופן מוגזם ובלתי צודק לקבוצות שבהן הם שיחקו. אנחנו צריכים ליצור איזון חדש וראוי בין קבוצות הספורט ובין השחקנים.
עמיתי חברי הכנסת, אני אחד מכמה חברי כנסת שהתחילו לעסוק בסוגיה הזאת, יחד עם שחקנים – שחקני כדורגל במקרה הזה, ואני מנצל את ההזדמנות לפנות אליכם, אל כל מי שמתעניין בנושא: הגיע הזמן להסדיר גם את העניין הזה, וליצור מצב שבתחום הספורט גם לשחקנים יש זכויות, יש מעמד ויש הגנה. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אורלי לוי אבקסיס; עבד אל חכים חאג' יחיא; עיסאווי פריג'; אמיר אוחנה; רויטל סויד; ישראל אייכלר; יהודה גליק; אכרם חסון.
עכשיו אנחנו עוברים להצבעה – הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 10) (פטור מחובת ביטוח), התשע"ו–2016.
הצבעה מס' 16
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 10) (פטור מחובת ביטוח), התשע"ו–2016, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 18, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את ההצעה לוועדת החינוך להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה.
תודה, גילה.
<הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול חוק הבטחת הכנסה (ניכוי להורה עצמאי) (הוראת שעה ותיקון), התשע"ו–2016>
[נספחות.]
<היו"ר אחמד טיבי:>
עכשיו הנושא האחרון: בקשת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות לפצל את חוק הבטחת הכנסה (ניכוי להורה עצמאי) (הוראת שעה ותיקון). תציג את הבקשה שוב חברת הכנסת מירב לייבזון בן ארי, בשם יושב-ראש ועדת העבודה חבר הכנסת אלי אלאלוף. תפאדלי.
<מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
תודה.
אדוני היושב-ראש, שרים, כנסת נכבדה, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות החליטה בישיבתה אתמול להציע לכנסת לפצל את חוק הבטחת הכנסה (ניכוי להורה עצמאי) (הוראת שעה ותיקון), התשע"ו–2016, לשתי הצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את סעיף 4 להצעת החוק, שעניינו העברת מידע מהמוסד לביטוח לאומי לרשות המסים בישראל, וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הוראות הצעת החוק.
בהתאם להוראות סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, מתבקשת מליאת הכנסת לאשר את ההחלטה האמורה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה רבה, אדוני.
אני רק רוצה להדגיש לפניך שבזכותך חברי הכנסת עכשיו קוראים לי לייבזון. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אני חושבת שסבי, שהגיע מלוב, כנראה מתהפך בקברו עכשיו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אין רשימת דוברים.
אנחנו עוברים להצבעה על בקשת הפיצול. נא להצביע.
הצבעה מס' 17
בעד הצעת הוועדה – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בדבר פיצול הצעת חוק הבטחת הכנסה (ניכוי להורה עצמאי) (הוראת שעה ותיקון), התשע"ו–2016, נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 23, אין מתנגדים, אין נמנעים. הבקשה אושרה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"א בתמוז התשע"ו, 27 ביולי 2016, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<ישיבה ננעלה בשעה 18:51.>