דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ה ישיבה קנ"ב הישיבה המאה-וחמישים-ושתיים של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"א בתמוז התשע"ו (27 ביולי 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 7 230. תנאי ההעסקה של עוזרות הגננות 7 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 7 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 8 אורי מקלב (יהדות התורה): 9 234. היערכות לטיסות לאומן 11 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 11 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 12 אורי מקלב (יהדות התורה): 16 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 18 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת דמי פגיעה לעובד עצמאי), התשע"ו–2016 22 נורית קורן (הליכוד): 22 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 24 הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון – זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ו–2016 25 זהבה גלאון (מרצ): 26 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 28 הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – פרטי המפרט), התשע"ו–2016 30 הצעת חוק עיטורי הוקרה לאזרחים שפעלו לטובת מדינת ישראל, התשע"ו–2016 31 מיכאל אורן (כולנו): 32 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 33 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – סמכות ועדה מקומית לאשר הגדלת אחוזי בנייה בשטחים המיועדים לתעסוקה), התשע"ו–2016 36 מירב בן ארי (כולנו): 36 סגן שר האוצר יצחק כהן: 37 הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – הגבלת תקופת הבלעדיות לשלושה חודשים), התשע"ה–2015 38 אורי מקלב (יהדות התורה): 38 הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פיצוי לדוגמה בשל מעשה איבה), התשע"ו–2016 40 ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): 40 שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 40 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 41 ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): 42 חילופי גברי בוועדות הכנסת 44 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 44 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 44 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 44 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 44 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 45 הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – שינוי הגיל לבקשת היתר לשהייה בישראל), התשע"ה–2015 45 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 45 סגן שר הפנים משולם נהרי: 59 הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – איסור פעילות מסחרית בבית-חולים), התשע"ה–2015 65 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 65 שר הבריאות יעקב ליצמן: 67 הצעת חוק הגנת הדייר (תיקון – אחזקת הבית והתיקונים), התשע"ו–2016 68 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 68 הצעת חוק עקרונות לפדיון שבויים ונעדרים, התשע"ו–2015 70 אלעזר שטרן (יש עתיד): 70 הצעת חוק ביטוח פנסיוני לעובד (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 72 יעקב פרי (יש עתיד): 73 שר התיירות יריב לוין: 75 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הוספת עבודות בתחומי החינוך, התרבות והספורט כעבודות מועדפות), התשע"ו–2015 79 איתן ברושי (המחנה הציוני): 80 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגבלת גביית עמלה בעסקת מכר מרחוק שעניינה רכישת כרטיס למופע), התשע"ו–2016 83 עליזה לביא (יש עתיד): 83 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה באמצעי ההתקשרות), התשע"ו–2016 86 יואל חסון (המחנה הציוני): 86 שר התיירות יריב לוין: 88 הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – חידוש אוטומטי של הנחה בארנונה), התשע"ו–2016 91 נחמן שי (המחנה הציוני): 91 הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון – שינוי הרכב מועצת ההנדסה והאדריכלות), התשע"ו–2016 93 יואל חסון (המחנה הציוני): 94 שר התיירות יריב לוין: 97 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – שלילת פיצויי פיטורים וזכויות פנסיוניות ממחבלים), התשע"ו–2016 104 יעקב פרי (יש עתיד): 104 סגן שר האוצר יצחק כהן: 107 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 110 הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – השתתפות בהוצאות שכירות או בניית בית מכספי הפיקדון), התשע"ה–2015 113 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 114 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 115 הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הארכת תקופת מימוש הזכאות לפיקדון), התשע"ה–2015 117 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 126 יואל חסון (המחנה הציוני): 127 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 129 הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון – צמצום ההתרבות של כלבים), התשע"ו–2016 131 נורית קורן (הליכוד): 131 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 132 הצעת חוק חובת סימון ופיקוח על בעלי-חיים, התשע"ו–2016 134 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 134 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 135 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 135 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 138 מאיר כהן (יש עתיד): 140 הצעת חוק הקאדים (תיקון – כשירות מינוי קאדים ובחירתם), התשע"ו–2016 146 עיסאווי פריג' (מרצ): 146 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 153 הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – חובת מסירת תוכניות הדירה לקונה), התשע"ו–2016 154 אורי מקלב (יהדות התורה): 155 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 158 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות במס ליישוב מאוים באזור), התשע"ו–2016 160 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 160 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 162 שר התיירות יריב לוין: 166 עיסאווי פריג' (מרצ): 167 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 170 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור על נקיבת מחיר שלא ניתן לשלמו במעות שבמחזור), התשע"ו–2016 174 שר התיירות יריב לוין: 175 הצעה לסדר-היום 176 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האלימות הגואה בחברה הערבית 176 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 177 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 180 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 180 הצעה לסדר-היום 181 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא קריסת השידור הציבורי 181 אילן גילאון (מרצ): 181 השר צחי הנגבי: 185 הצעות לסדר-היום 191 מאות ילדים להורים עובדים ללא מסגרת משפחתון עקב אי-תקצוב של משרד האוצר 191 יעקב אשר (יהדות התורה): 191 שר התיירות יריב לוין: 193 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 196 הצעות לסדר-היום 198 מצוקת הרופאים המתמחים 198 רויטל סויד (המחנה הציוני): 198 יעל גרמן (יש עתיד): 200 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 201 שר הבריאות יעקב ליצמן: 203 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 212 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 215 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 216 הצעות לסדר-היום 216 דוח ה-OECD קובע כי כבישי ישראל הם הצפופים ביותר בקרב המדינות החברות בארגון 216 אורי מקלב (יהדות התורה): 217 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 220 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 221 איציק שמולי (המחנה הציוני): 225 דב חנין (הרשימה המשותפת): 225 הצעות לסדר-היום 226 הקמת מפעל ההתפלה בשדות יישובי הגליל המערבי 226 חיים ילין (יש עתיד): 227 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 229 אכרם חסון (כולנו): 231 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 232 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 233 איציק שמולי (המחנה הציוני): 237 דב חנין (הרשימה המשותפת): 239 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 241 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 241 הצעות לסדר-היום 242 משבר חריף – קריסתן וסגירתן של 80 קהילות צעירים בפריפריה ופיטורי עובדיהן 242 איציק שמולי (המחנה הציוני): 243 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 245 רועי פולקמן (כולנו): 247 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 248 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 252 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 252 הצעה לסדר-היום 253 אפליית יהודים בכניסה להר-הבית 253 יהודה גליק (הליכוד): 253 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"א בתמוז התשע"ו, 27 ביולי 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו עוברים לשאילתות דחופות. על השאילתה הראשונה, של חבר הכנסת טלב אבו עראר, אמור להשיב סגן שר החינוך מאיר פרוש, אבל לצערי הרב אני לא מבחין בו במליאת הכנסת. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> יש היום בלגן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. אנחנו מקבלים פה דיווחים מכתבנו בשטח, סגן המזכירה נאזם בדר, שסגן השר הגיע. בבקשה, אדוני סגן שר החינוך יעלה על הדוכן על מנת לענות על שאילתה דחופה מס' 230 מאת חבר הכנסת טלב אבו עראר. הנושא: עוזרות הגננות. חבר הכנסת אבו עראר, נא לקרוא את נוסח השאילתה, ונשמע את תשובת משרד החינוך. <230. תנאי ההעסקה של עוזרות הגננות> <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן השר, העוזרות החדשות של הגננות נאלצות להתייצב בלשכות התעסוקה בחופשת הקיץ, והן מקבלות שכר חלקי. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה ייעשה לביטול התייצבותן בלשכות התעסוקה? 3. מה ייעשה כדי לחייב את הרשויות המקומיות להשלים את ה-20% משכרן כפי שהחוק קובע? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני סגן שר החינוך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, אני מתנצל על האיחור של חצי הדקה. גם אם אני הייתי היום עדיין סגן ראש עיריית ירושלים אני לא חושב שהתנועה הייתה משתפרת, על אחת כמה וכמה כשאני לא נמצא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא יכול להציע לך להפנות שאילתה לשר התחבורה, כי אתה סגן שר, אבל – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> קודם כול, אני מתנצל. כמעט עמדתי בלוח-הזמנים. לחברי חבר הכנסת השואל: משרד החינוך מתקצב את הסייעת השנייה עבור 12 חודשים בשנה. שיעור התקצוב הוא בין 80% ל-100%, וזאת בהתאם לחוסנה הכלכלי של הרשות. הנחיותיו של המשרד לרשויות ולבעלויות בנושא הן ברורות: יש להעסיק את הסייעות העסקה רציפה במשך 12 חודשים בשנה ולשלם את מלוא השכר. המשרד גם פועל לאכיפת ההנחיות באמצעות אגף בקרה ואכיפה. השנה נבדקו על-ידי אגף האכיפה והבקרה 280 גנים רשמיים ומוכרים בנושא העסקת הסייעת הראשונה והשנייה. בין היתר נבדק אם שולם להן מלוא שכרן במשך 12 חודשים. זאת ועוד, המשרד בודק באופן עתי את בעלויות החינוך בנושא תשלומי השכר על כל היבטיו, החל מתשלומי שכר ברוטו וכלה בבדיקות ההפרשות הסוציאליות. במסגרת בדיקה זאת נבדק גם נושא תשלומי השכר בחודשי הקיץ. מבעלויות שנמצאו בהן ליקויים דורש משרד החינוך תיקון ליקויי השכר. לפי הממצאים שבידינו עד עתה, עבור הבעלויות שנבדקו ב-2016, לגבי השנים 2015-2014, קיימת ירידה במספרם של אלו שאינם משלמים שכר בחודשים יולי-אוגוסט. מכל מקום, ככל שיש בידך תלונה ספציפית, אני בשם המשרד מודה לך אם נקבל את זה כדי שנוכל לבדוק ולטפל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת טלב אבו עראר, שאלה נוספת. אחריו גם חבר הכנסת אורי מקלב מבקש לשאול שאלה נוספת. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כן, מכובדי, הרי עוזרת הגננות עובדות במשרה של 100% עבודה ומקבלות 80% מהשכר. אני לא יודע מה, החוק קובע שיקבלו את מלוא שכרן. זה לא משנה אם מצבה של הרשות טוב או לא טוב. מה שחשוב לעוזרת הגננת – שלא תיאלץ להתייצב בלשכת התעסוקה. נדמה לי שזה גם פוגע במעמד שלה, שהיא מתייצבת בלשכה כמו אדם מובטל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת אורי מקלב – בבקשה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי סגן השר, אתה החזקת את תיק החינוך בירושלים, תיק מנח"ח, החרדי. אצלנו בעירייה, וגם אני הייתי באותה עירייה – חבר מועצה, לא קראו לזה עוזרות לגננות, קראו לזה סייעות. הן סייעות לגננות. כל הסייעות האלה, שעובדות במשך עשרת החודשים של שנת הלימודים, אין להן קביעות, והן נאלצות חודש אחד לעבוד בגנים כמפעילות קייטנה ואת שכר החודש השני לקבל מלשכת התעסוקה – דמי תעסוקה כאלה ואחרים. מכיוון שאין להן רצף של עבודה, הן נאלצות כל שנה ושנה לחזור על אותו מחזה מביש מבחינתן ועל אותו חוסר קביעות בעבודה. כשהן לא מקבלות את שכרן הרגיל הן נאלצות לכתת את רגליהן, להרגיש שהן איזה סרח עודף בתוך המערכת החינוכית. חודש אחד הן חייבות להפעיל קייטנה כשהן נמצאות לבד – זה לא מתאים להן תמיד. הן רוצות לעבוד באופן קבוע, להרגיש את הקביעות הזאת. למה נגרע אותן סייעות משאר העובדות – כולן רוצות להרגיש שהן עובדות במשך כל השנה ומקבלות משכורת, ולא להגיע לקיץ עם חוסר הוודאות שלהן, עם המכתב הזה שאין להן קביעות, חוזר כל שנה ושנה? הגיע הזמן, כמו שידענו לפעול – ובזה אני מסיים – בנושא עובדות הקבלן, את ההרגשה שכל אחד הוא עובד זמני, להוריד מהשיח בהעסקה שלנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, סגן שר החינוך ישיב. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ראשית, לחבר הכנסת אבו עראר, ששוב מציג את השאלה של 80% מול 100% בלשכת התעסוקה. אתה מדבר כנראה גם על גני-ילדים שהם לא בבעלות של המדינה כמדינה אלא של עמותות שמפעילות אותם. אני עניתי את מה שאני עניתי, שהתקצוב הוא בין 80% ל-100%. השאלה שלך מוכרת לי לא מהכיוון של המגזר הערבי, זה מוכר לי גם מהכיוון של המגזר החרדי, שהשתתפות המשרד היא 80%, אבל מבקשים מהבעלות שהיא תשלם את כל ההפרשות כאילו העובד או העובדת הם של 100% משרה. זאת בעיה מוכרת, כללית, ידועה. אני לא יודע למה שולחים אותן ללשכת התעסוקה והן הולכות לשם. וכאן אני עובר לשאלה הנוספת של חבר הכנסת הרב מקלב, ששאל – חבר הכנסת אבו עראר שאל לגבי הסייעת השנייה. הסייעת השנייה, מה שהכריז שר החינוך בשנה שעברה, שגנים עם מעבר ל-30 ילדים זכאים לסייעת שנייה, ועל זה עניתי את מה שעניתי במפורש לחבר הכנסת אבו עראר, שהשיעור הוא כך וכך והוא על 12 חודשים. זה לגבי הסייעת השנייה, ועל זה אני עניתי לך. הסייעת השנייה – הדרישה של המשרה היא ל-12 חודשים. זו ההעסקה שצריכה להיות. ומכאן לא מובנת הבעיה שחבר הכנסת אבו עראר הציג. אם אתה שואל לגבי אותן אלה שהכרנו בשעתן כשקראו להן עוזרות לגננות ואחר כך סייעות, ושהן עובדות רק עשרה חודשים וחודש אחד זה – אני חייב לומר שאני לא ערוך לשאלה הזו, מכיוון שאני למדתי יותר את הנושא בקשר לסייעת השנייה שעליה שאל חבר הכנסת אבו עראר. אבל אני אברר, אבדוק ואחזור אליך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר החינוך מאיר פרוש. תודה, אדוני. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, שמספרה 231, מאת חבר הכנסת זוהיר בהלול. אני רואה ששרת המשפטים נמצאת כאן. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> קודם כול, אני מציין לפרוטוקול ששרת המשפטים הייתה כאן בזמן על מנת להשיב על שאילתה. חבר הכנסת זוהיר בהלול לא הופיע, וכרגע גם העבירו לי פתק שהאופוזיציה הודיעה שהיא מחרימה היום את דיוני המליאה. חברים, כל הבוקר אני מקבל כאן הודעות משמעת של הקואליציה, כל מיני צעדים שהקואליציה מתכוונת לנקוט, ועכשיו ההודעה הזאת של האופוזיציה. זאת לא הדרך לקיים את הפרלמנט. מי שרוצה – יש ועדת הסכמות כל יום שני אצלי בלשכה. שם מדברים, ולא תמיד מסכימים. יש מספיק תרגילים פרלמנטריים לעשות, ויש הרבה דרכים שהתקנון מאפשר. אנחנו נגיע פה לצעדי ענישה וחרמות משני הצדדים – אני חושב שפשוט לא יישאר הרבה, לא מן המוסד הזה ולא מן המליאה, ובסוף כולם ניזוקים, גם חברי הכנסת וגם הציבור בישראל. אני מתכבד להזמין את שר התחבורה והבטיחות בדרכים לעלות לדוכן ולהשיב על שאילתה דחופה מס' 234 מאת חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. השר יעלה על הדוכן, ובינתיים חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר ייגש למיקרופון על מנת לקרוא את נוסח השאילתה. נושא השאילתה: היערכות לטיסות לאומן. למי שפחות בקי בנושא – יש עומס גדול בטיסות לאומן באוקראינה בחודש ספטמבר, ולכן אישרתי את דחיפות השאילתה הזאת. <234. היערכות לטיסות לאומן> <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הפנייה שלי נובעת באמת מאין-ספור פניות שהיו אלי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לקרוא את נוסח השאילתה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> עקב העומס בנתב"ג בשנה שעברה בערב ראש השנה, חלק מהנוסעים נאלצו להתעכב עד הבוקר. כמו כן, אושרה פתיחת עוצר הלילה, להמראות כמובן, בערב החג בלבד. רצוני לשאול: 1. מה נעשה על מנת להימנע ממקרים דומים? 2. ערב החג שוב יוצא סמוך לשבת. האם תאפשר את פתיחת העוצר במוצאי-שבת? אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה לומר עוד משפט אחד. אין בכלל חולק – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ביטן, לא להפריע לחבר הכנסת ששואל שאילתה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> – – שהמצב הנוכחי שנוצר כרגע בערב ראש השנה גם מביא לעליית מחירים לא מוסברת. לכן הגשתי את השאילתה הזאת, גם כדי לקבל אולי הסבר כלשהו אם יש דרך גם למנוע את עליית המחירים, שכן כנראה חברות התעופה מעדיפות לעשות את זה עקב הביקוש הגדול והעומס הגדול באותו ערב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני שר התחבורה והבטיחות בדרכים. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מיקי זוהר, השאילתה בנושא היערכות לטיסות לאומן היא סוגיה שעולה כמעט מדי שנה, בגלל הסמיכות שבין מוצאי-שבת לבין כניסת החג בערב שלאחר מכן. איסור ההמראות בלילה נובע מהצורך לאזן בין צורכי התעופה והמשתמשים בה לבין התחשבות בתושבים ובסביבה. עם זאת, על-פי ההוראות, ניתן במקרים חריגים לאפשר המראות בלילה. בהתאם, בשנה שעברה, לרגל ראש השנה שחל ביום ראשון בערב, אושרה המראתן של כמה טיסות לאומן במוצאי-שבת בלילה בשעות ההגבלה, ולא מוכרים לנו מקרים של טיסות לאומן שנדחו לשעות הבוקר בעקבות ההגבלה בלילה. השבוע התקבלה פנייה דומה, לאפשר המראות בלילה לאומן לקראת ראש השנה הקרב, וברשות התעופה האזרחית, שם התקבלה הבקשה, יבחנו את הבקשה של חברות התעופה וישקלו אותה בשיתוף הנהלת שדה-התעופה בן-גוריון בהתאם לכללים המקובלים. מעבר לכתוב, אני יכול לומר שאנחנו שדרגנו את מסלולי שדה-התעופה בן-גוריון, לראשונה מאז השאירו לנו הבריטים את שדה-התעופה הזה, בהיקפים מאוד גדולים. במהלך השדרוג, שנועד לאפשר תגבור טיסות פוטנציאלי ורמת בטיחות הרבה יותר גבוהה, היישובים סבלו מרעשים, ונוצר כאן איזון – ולאחר מכן הסתיים השדרוג ונבנה גם מגדל פיקוח חדש ובטיחותי ומשוכלל – שמעוגן גם בחוק ובתקנות וגם בעקבות דיונים שהיו בבית-המשפט העליון; איזון שקובע קריטריונים ומגבלות לטיסות בלילה. יחד עם זאת, יש אפשרות, במקרים חריגים מיוחדים לאפשר את אותן טיסות בלילה. אני סברתי והמלצתי, לפני שנה, כן להפעיל את שיקול הדעת ולאפשר את אותן טיסות בלילה, שעלולות להפריע במידה מסוימת לתושבי הסביבה, אבל זה כדי למנוע מצב שמי שרוצה לטוס עלול להגיע לאומן אחרי שעת כניסת החג. לכן הפעלנו את זה. השנה אנחנו במצב דומה של מוצאי-שבת וערב ראש השנה, ולכן אני המלצתי לרשות התעופה האזרחית והנהלת רש"ת כן לשקול, במסגרת המגבלות, ולמצוא את הדרך כן לאפשר את הטיסות האלה. אני חושב שהעובדה שיהודים רוצים וטסים מדי שנה כדי לקיים את המצווה שהם מאמינים בה, מעין עלייה לרגל לקברו של רבי נחמן מברסלב, שזה נוהג שהלך, השתרש והתפתח – וזה לא רק חרדים ולא רק דתיים, אלא גם אנשים מסורתיים שונים מצטרפים לטיסות ולנסיעות האלה – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> גם אני נוסע פעם בשנה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> גם אתה. אז היית צריך להודיע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה בפגרה. אין לנו בעיה. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אבל לא בראש השנה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> חבר הכנסת זוהר, לפי עצת היושב-ראש, אני חושב שהוא יגיד לך שהיית צריך להודיע על נגיעה אישית בנושא – – – <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> לא, לא, לא. לפני ראש השנה. אני לא נוסע בראש השנה. אני נוסע לפני ראש השנה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אבל מאחר שבפעילות רוחבית יש היתר, נדמה לי, גורף – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> היתר גורף, כמו שחקלאי יכול לעסוק בענייני חקלאות. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – אתה מוגן על-ידי מה שקוראים במקורותינו "שכר מצווה". <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> כן. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אתה חלק מהקהילה שאתה פונה עבורה. בשנים הקודמות גם פנו חלק מהטסים וחלק מחברי הכנסת ואחרים, ובאמת אנחנו מנסים לסייע בעניין הזה למצוא את האיזונים, ואני מאוד מקווה שגם השנה אנחנו כן נאפשר לכמה חברות, לכל חברה שמייעדת טיסות לשם. גם הגדלנו במשך השנים את מספר הטיסות ואת מספר המושבים, על מנת לאפשר לעשות זאת. בכלל, אני נמנה עם חברי ממשלה, ואני חושב שגם שייך למפלגה, וגם בכלל כאזרח המדינה – אנחנו צריכים לפעול כדי לאפשר לאנשים להגיע בבטחה, בבטיחות ובמהירות למקומות שבהם הם רוצים לקיים מצוות ואמונות. למשל, אדוני היושב-ראש, כאשר קיימתי דיון בשבוע שעבר בנושא קו הרכבת לקריית-שמונה – אנחנו עומדים להוציא לדרך את קידום התכנון והביצוע, ועד כרמיאל יהיה, בעזרת השם, עד אמצע השנה הבאה – בדיון שהיה קבעתי שתתווסף תחנה בצומת שבע, במרחק כמה קילומטרים ממירון, והיא תיקרא גם תחנת מירון, על מנת לאפשר למאות-אלפי העולים לרגל לציון קבר הרשב"י, יהודים מהארץ ומכל העולם, בל"ג בעומר ובמשך השנה, להגיע לנקודה מאוד סמוכה ברכבת, וזו נסיעה הרבה יותר מהירה, בטוחה ונוחה, ומשם באותם שאטלים כמו היום לקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון. וכך אנחנו עושים מבחינת נגישות לכל האתרים – אגב, לכל הדתות, לא רק לדת היהודית, גם למוסלמים. ואני חייב, אני זוקף לזכותי ואני מאוד שמח שהתאפשר, אחרי עשרות שנים שהעדה הדרוזית, שמקדשת את קבר נבי שועייב, קברו של הנביא יתרו לפי המסורת, שיש לו גם שיוך לעם היהודי – נדמה לי שצפורה הייתה בתו, חותנו של משה אפילו; תראו את הקשר העתיק בין העמים – והייתה שם דרך-לא-דרך מכיוון כפר-זיתים, ואני פעלתי ומצאנו את הקריטריון המתאים, וזה הקריטריון של לקדש ולהעריך ולכבד את האמונה של אחינו בני הדת הדרוזית. ואכן, הדרך השתדרגה בצורה מאוד משמעותית – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אני מאשר את זה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – ויש אפשרות לעלות לרגל גם בחג וגם במשך כל השנה, וכך אנחנו נוהגים גם מול אתרים מוסלמיים ונוצריים, כי אנחנו המדינה שמאפשרת לבני כל הדתות חופש פולחן, כאן בירושלים ובכל מדינת ישראל. מעולם, לאורך התקופות, לא היו גישה וחופש שכזה לבני כל הדתות. אני רק יכול להיזכר במה שהיה במערת המכפלה, שלא נתנו ליהודים להיכנס למערת המכפלה, ויש המדרגות שם במקום העוקף, שיהודים ניסו להגיע לקצה המדרגה שם כדי לבוא ולבקר בקברי האבות והאימהות, וזה דבר שאני לא חושב שיש עם אחר שיכול לבוא ולומר: תראו, כאן קבורים – למעט רחל שקבורה בדרך בית-לחם – ולכן אנחנו יודעים מה זה הדרה – וכך היה בכותל המערבי – מה זה הדרה שלנו ממקומות שיהודים במשך אלפי שנים ומאות שנים רצו לבוא, להשתטח, לעלות, ולכן אנחנו מכבדים ועושים את הדברים. ודאי, הטיסות האלה, שהן היו הסיבה, חבר הכנסת זוהר, ובזכותך גם פרסנו את ההיסטוריה עכשיו, וגם כהוראתו של יושב-ראש הקואליציה – אני מקווה שכבר מילאתי את שתי המשימות. גם אומר עוד פעם שאנחנו נעשה כל מאמץ, במסגרת הגופים הממונים, כדי לאפשר טיסה נוחה ובטוחה והגעה בזמן, לפני כניסת החג, וגם אני מקווה שהקואליציה כבר ערוכה להתמודד עם האתגר של השאילתה הזאת. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לשר. שאלה נוספת, חבר הכנסת מיקי זוהר, ואחריו – שאלה נוספת לחבר הכנסת אורי מקלב. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אדוני השר, ראשית אני מודה לך על התשובה המפורטת. אני באמת מוקיר ומעריך את עשייתך הברוכה במשרד התחבורה, והדבר בולט לעין. הדבר שגם בולט לעין הוא המאבק שלך – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> חבר הכנסת זוהר, מאחר שצריכים להרחיב זמן, תרחיב בסעיף הזה קצת. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> לא, לא, לא. אוקיי. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מה בולט לעין, אתה יכול לפרט? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הכול בסדר. לוח-הזמנים בשליטה, אדוני השר. חבר הכנסת זוהר יתייחס עניינית לנושא. <מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):> אז הדבר שגם בולט לעין הוא מאבקך במחירי הכרטיסים, בהנהגת השמים הפתוחים שאתה יזמת, מה שהוביל להוזלת המחירים. אבל שים לב מה עושות חברות התעופה בערב ראש השנה: מאחר שיש ביקוש עצום לנסיעה לאומן, מחירי הכרטיסים מרקיעים שחקים – פי-חמישה מהמחיר הרגיל. בזמן רגיל זה עולה באזור 200 דולר לנסיעה, ובזמן ערב ראש השנה זה מגיע ל-1,000 דולר. אני מניח שחברות התעופה – כפי הנראה – רואות את הצורך, ועקב מספר הטיסות המצומצם מעלות את המחירים. האם יש דרך שבה נוכל להילחם בדבר הזה? אין לי ספק שאתה, כמי שדואג לצורכי הנוסעים ובכלל לאזרחי ישראל, יכול לעשות את הפעולה הזאת. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> שאלה נוספת לחבר הכנסת אורי מקלב. אחריו – חבר הכנסת מוזס. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, אתה הזכרת את מירון. חבר הכנסת מוזס, שמאוד מזוהה כאן עם הנושא של מירון – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני עומד להתייחס אליו בשאלה הנוספת; יהיה לו פרק מיוחד, אנחנו נקצה לו. זכויותיו במירון נשמרות לו. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – וגם עכשיו סגן היושב-ראש גם שייך לעדה הדרוזית, אז דע לך שיש גם קשר בין מירון לעדה הדרוזית. ניגוני מירון, שהיום מכירים אותם כניגוני מירון – השורש הוא בניגונים דרוזיים. לא זו אף זו, אלא בתמונות העתיקות שיש ממירון רואים נכבדים וזקני הקהילה הדרוזית רוקדים בניגונים וריקודי דבקה או מסוג כזה, והיום כולם – היהודים אימצו את זה, וזה הקשר שיש – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> חבר הכנסת מקלב, זה סקופ בין-לאומי מה שאמרת עכשיו, אני לא ידעתי אותו. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – וזאת המציאות. לכן אני אומר, זה חשוב – – – <היו"ר חמד עמאר:> גם לי אתה מחדש. <אורי מקלב (יהדות התורה):> לא רק זה. הרב מוזס מהנהן בראשו שזאת המציאות. הוא בטח ירצה להרחיב, אם רק תיתן לו את האפשרות, בקשר הזה ושיתוף הפעולה והכבוד שהיו בין הדרוזים והיהודים בהילולה של רבי שמעון בר יוחאי. זה נושא מירון. הנושא של אומן – להתחבר לשאילתה של חבר הכנסת מיקי זוהר – הוא העלה את נושא המחירים. נושא המחירים הוא נושא כאוב מאוד – 20,000 נוסעים. אנשים שחוסכים מפת לחמם ומפת ילדיהם כדי להגיע לאומן עם ילדיהם, ככה שהמחירים הגבוהים מאוד מאוד מעיקים עליהם. ולכן, אולי חייבים לעשות פיקוח על המחירים, להפעיל כאן את הפיקוח מפני שיש כאן הפקעת מחירים בלתי סבירה ביחס למחירים המקובלים בנסיעות לאירופה. אבל עוד נקודה שאנחנו נבקש את עזרתך בה, בקשרים – בתוקף תפקידך כשר התחבורה ואולי בקשרים הבין-לאומיים עם רוסיה – מכיוון שיש שני שדות-תעופה ברוסיה, באוקראינה, קרוב לקבר – יש קרוב יותר ויש בקייב, והמרחק הוא גדול. ויכול להיות שבמקרים מיוחדים תינתן האפשרות לנחות בשדה-התעופה הקרוב יותר, וזה גם יגרום להוזלת המחירים בשל הבעייתיות בשינוע 20,000 נוסעים. אם יש אפשרות – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לא הבנתי את עניין שדה-התעופה. איזה שדה-תעופה קרוב יותר ולא נותנים לנחות בו? <קריאה:> ויניצה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> ויניצה. שדה-התעופה, קוראים לו ויניצה, והוא קרוב יותר לאומן. ויש בקייב שדה-תעופה שהוא במרחק כמה שעות נסיעה. אם היינו מקרבים את האפשרות, היינו נותנים את האפשרות לנחות קרוב לאומן, יכול להיות שזה גם היה מוזיל את מחיר הנסיעה וגם מקל מאוד על כל כך הרבה נוסעים, וממילא כולם גם היו חוזרים יותר מהר. זו מערכת שלמה שלא עכשיו הזמן, בשאלה נוספת, לפרוס אותה, אבל בתפקידך כשר התחבורה וגם כהוראת יושב-ראש הקואליציה, אם תרחיב בעניין הזה תהיה לזה באמת חשיבות מאוד גדולה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> שלום, אדוני היושב-ראש, שלום, אדוני השר, הבולדוזר האמיתי של ממשלת ישראל – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> תודה רבה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – שמרגישים בכל צעד ובכל שעל – מרגישים לא רק את אצבעותיך, אלא אתה משאיר חותם רציני, ורואים את זה בכל רחבי הארץ. אני יכול להעיד לך שאנשים שבאים לכאן מחו"ל מתפעלים מהפיתוח המואץ כאן של כל מערכת התשתיות, הכבישים והתחבורה, ולא נותר לי אלא להגיד לך כה לחי. כמו שאומרים, "ואמרתם כה לחי". ועכשיו על הנושא של מירון – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> תודה רבה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – אתה באת והבאת את הפעולה המעשית של תחנת מירון, בהרבה שיחות בינינו כל פעם היית אומר: הפתרון לעלייה למירון יהיה הרכבת, וקבעת את השם תחנת מירון. אז "ואמרתם כה לחי, רבי שמעון בר יוחאי". אגב, מה שהוא אומר, אדוני היושב-ראש, שזה שייך לעדה הדרוזית, המון שירים וניגונים במירון השתרשו, וגם ריקודים – ריקודי הדבקה וריקודי הקדצ'קה – זה הכול בא מהדרוזים. רק לידיעתכם. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> יפה מאוד. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> רואים בתמונות איך חכמי הדרוזים רוקדים יחד עם היהודים במירון. ועכשיו לנושא שאני גם מאמין שתוכל – אתה דוגל הרי בשמים הפתוחים. אני רוצה לומר לך מידע אישי ביותר – אני צריך לחתן, בעזרת השם, נכד בארצות-הברית בחודש חשוון, וצריכים לא מעט כרטיסים. ולא ייאמן – אם אני דורש כאן כרטיס לנסיעה באותה טיסה לחוץ-לארץ, זה עולה לי 980 דולר. אבל אם הבן שלי מזמין בארצות-הברית, אז זה יוצא 770 דולר. איך העניינים האלה מסתדרים? אני לא מבין מה קורה כאן ומתי באמת יהיו שמים פתוחים, שיהיה אפשרי – אני מעדיף לנסוע עם "אל על" כחבר כנסת וגם כחברה יהודית וישראלית, אבל אני חושב שגם החברות האחרות לא מוזילות בהרבה, כי הן רואות שבלי עין הרע ב"אל על" הכול מפוצץ ומלא, כל המטוסים. מתי כבר נראה את ההוזלה המבוקשת הזאת? וזה מאוד מוזר בעיני. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. בבקשה, אדוני השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> נכבדי, בעצם המענה לשלושת השואלים הנוספים – אחד חבר הכנסת זוהר שחזר ושאל, וחברי הכנסת מקלב ומוזס. שמים פתוחים – זו תחרות שהיא באיחוד האירופי, אבל היא בעצם מקרינה על הכול, וככל שיש תחרות גדולה יותר, השירות טוב יותר והמחירים יורדים, זולים יותר. אני חושב שעם ישראל מוכיח את זה כאן במדינת ישראל. אני רואה את הסטטיסטיקה המדהימה, איך כאלה שלא יכלו לטוס – טסים, ואיך כאלה שטסו – טסים כמה פעמים. הנתונים הם מאוד ברורים, ואחוזי העלייה במספר הטסים מישראל הם מרשימים. בכל שנה ושנה בהשוואה לשנה קודמת טסים יותר ויותר. מאחר שמדובר על היצע וביקוש, בחגים או באירועים – כמו שעושים במלונות, כמו שעושים בתחומים מהסוג הזה – החברות, שהן חברות פרטיות, הן גם צריכות להתחרות אבל הן נוטות להעלות מחירים. ולכן, הדרך היא לוודא שתהיה כמה שיותר תחרות. ככל שאני יודע, לא רק חברה אחת מטיסה לאומן; יש כמה חברות, משם ומכאן. ואם כרטיס עולה 1,000 דולר במקום 200 דולר, אז לא יכול להיות מבחינת כלכלה חופשית שלא יקום גורם ויגיד: אני רוצה להטיס ב-300 דולר, ב-400 דולר – זו התחרות. אנחנו ניתן אישור לכל מי שירצה. אני יודע, מאחר שליוויתי לא-מעט פעמים את הטסים – כי רציתי לראות שבאמת הדברים מסתדרים, ואני עוקב אחרי הגידול המרשים כל שנה – ושמעתי על ההוזלה הניכרת שאנשים חווים בטיסות שלהם, האנשים עצמם שטסים. אבל אם זה מגיע למקרים קיצוניים, אז חייבים – מבחינת כלכלה, זה חוק כלכלי פשוט: מי שלא רוצה ב-1,000 דולר אלא ב-500, 400, 300 דולר – לטוס באותו זמן, ולכן, אנחנו ניתן לכל מי שרוצה להטיס את האפשרות לעשות את זה. לגבי שדה תעופה קרוב יותר, עוד פעם, זו צריכה להיות יוזמה של חברות תעופה שמבקשות – מאוקראינה, במקרה הזה, זה לא רוסיה, זה עדיין לא ביחד. הן צריכות לבקש אישור להמריא ולנחות באותו שדה תעופה, וודאי שאנחנו מכיווננו, אבטחה, ביטחון וכו', נעשה את הסידורים הנדרשים. אני מוכן לקבל את הפרטים וגם באופן יזום לבדוק את זה לאחר מכן. לגבי דבריו של חבר הכנסת מוזס, אני חייב לומר שאם היה מותר לקרוא לתחנות על שם חברי כנסת מכהנים, יכול להיות שהייתי שוקל גם להוסיף את השם שלך לתחנה. יש אנשים שעל פחות מזה נקראים דברים על שמם. אבל מאחר שאנחנו מתכננים שאתה עוד תכהן הרבה זמן כאן, אז אין לנו תוכניות לכרוך את שמך – אבל יש לך זכויות רבות מאוד במסירות לעניין, ואני מכיר את העלייה למירון, לא-מעט פעמים, בדחיפת העניין, בליווי הדברים. באמת, כשאני ישבתי עם המתכננים ועם המבצעים, אז אתה היית ברקע, והמסירות והאמונה שלך היו ברקע ההחלטה, שהיא החלטה משמעותית, להקים דווקא שם, ולהוסיף שם, ולקרוא לזה "מירון", ובאמת לאפשר לעולים לרגל – מאות אלפים, ובטח זה ילך ויגבר. אני חייב לומר שבשנה הבאה הרכבת תגיע לכרמיאל. כרגע זה מתוכנן לחודש יולי למניינם, זה יוצא קצת אחרי ל"ג בעומר; אני עושה מאמצים שלפחות רכבות ניסיוניות ואחרות אולי יוכלו להקדים ולקחת חלק גם כן, עד כרמיאל. ואני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת מקלב ומוזס, שהבשורה הזאת על השיתוף עם העדה הדרוזית בלחנים ובריקודים – עכשיו אני מבין מאיפה תחושת הקרבה שלנו, גם. זה גם מראה שכבר הרבה מאוד שנים הפעילות הייתה משותפת והדברים קרובים ומשותפים. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – שהבדיקה שלכם – – – הרכבות לא יובילו למירון, אלא שיובילו להר-הבית – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני התפלאתי שלא ביקשת מקום לשאלה נוספת. <יהודה גליק (הליכוד):> אני ידעתי – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אבל אני יכול לומר לך שאחת ההנחיות שנתתי – אנחנו עושים את המסילה המהירה לירושלים; ב-28–30 דקות תגיע מתל-אביב לירושלים לאזור "בנייני האומה", 80 מטר מתחת. דרך הרכבות הקלות של ירושלים, ודרך הרכבת המהירה אנחנו מחפשים את האופציה איך באופן רכבתי נוכל להגיע עד הכותל. <יהודה גליק (הליכוד):> להר-הבית, מה זה לכותל? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> ומשם כל אחד יוכל להגיע. יש המון, ודאי שהכותל הוא האזור המתויר ביותר, המבוקר ביותר, ומירון, אגב, הוא במקום השני. אנחנו מחפשים את החיבור הרכבתי מכמה כיוונים, איך לעשות. זאת אומרת, גם העניין הזה נמצא אצלי במודעות במשך כל השנים, על מנת לאפשר להגיע. אגב, השמים הפתוחים והרכבת המהירה שיש לה רק תחנה אחת בין תל-אביב לירושלים, בנתב"ג – אז סוכני הנסיעות, מאחר שהיא תתחיל לעבוד בתחילת 2018, ערב פסח – וכבר הבטחתי נסיעות חינם בעלייה לרגל, מודרנית, לירושלים בכל חול-המועד פסח – אז אפשר לתקוף כרטיס משולב של ההמשך: טיסה מארצות-הברית ומכל העולם עם הגעה ונסיעה ברכבת המהירה, ובתוך ירושלים ברכבת הקלה לכל המקומות. כרטיס משולב למי שרוצה לעלות לרגל ולבקר ולתייר גם בירושלים. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, אדוני השר. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת דמי פגיעה לעובד עצמאי), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2600/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לנושא הבא – חקיקה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת דמי פגיעה לעובד עצמאי), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת נורית קורן וקבוצת חברי כנסת. תנמק חברת הכנסת נורית קורן. עד עשר דקות. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, השרים, השר חיים כץ והשר ישראל כץ – שני הכצים פה, אז חגיגה בנמל – חברי חברי הכנסת, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת דמי פגיעה לעובד עצמאי) מדברת על מבוטח שנפגע בעבודה ואינו מסוגל לעבוד עקב הפגיעה. סליחה, חברים, אתם מפריעים לי, אפשר קצת שקט? תודה. מבוטח שנפגע בעבודה ואינו מסוגל לעבוד עקב הפגיעה זכאי לדמי פגיעה בעד אותה תקופה. עם זאת, הביטוח הלאומי קובע כיום כי לעובד עצמאי לא משולמים דמי פגיעה בעד 12 הימים הראשונים שבהם הוא זכאי לדמי פגיעה. מוצע לבטל את הסעיף המחריג את התשלום לעובד עצמאי, כך שעובד עצמאי יהיה זכאי לדמי פגיעה בדומה לעובד שכיר. כן מוצע כי תחילתו של החוק תהיה שלושה חודשים מיום פרסומו, והוא יחול לעניין פגיעה בעבודה שאירעה מיום התחילה ואילך. החוק הזה הוא בשורה לעצמאים. העצמאים הם בעצם העסקים הקטנים שמגלגלים את גלגלי הכלכלה בארץ. הם העסקים – בערך 70% מהעסקים והחברות שמניעים את המשק. ולכן הדבר הזה מאוד חשוב, כדי שמעסיק עצמאי, אם הוא נפגע בעבודה, יוכל להמשיך ולהפעיל את העסק שלו. כי בדרך כלל מה שקורה הוא שעצמאי שנפגע בעבודה צריך לסגור את העסק, והוא לא מקבל כסף, וזו פשוט אפליה מול שכירים. צריך לומר גם שעל העצמאים מוטלות חובות רבות. העצמאים מעסיקים אנשים – לפעמים יש עסקים שהם קטנים, של חמישה אנשים, עשרה אנשים, ואנחנו לפעמים לא נותנים את הדעת על כך שאם המעסיק עצמו לא יכול לקבל את דמי הפגיעה, הוא בעצמו לא מנהל את העסק כמו שצריך, ונפגעים עוד אנשים, אחרים, ואז הוא צריך לסגור את העסק. קורה לא אחת שנסגרים עסקים וגם אנשים שהיו מועסקים באותו מקום מושלכים החוצה ממעגל העבודה, וזה גם נטל על המדינה. ולכן חשוב לתמוך בעצמאים, כדי שהם יוכלו לנהל את העסק שלהם כמו שצריך. אני מדברת מידיעה אישית. גם אני הייתי עצמאית. הייתי עצמאית עשר שנים, ותמיד דאגתי שהעסק יתגלגל כמו שצריך. העסק היה בנוי עלי. הייתה בעיה מאוד מאוד קשה – העסקים העצמאים נתקלים לפעמים בהרבה הרבה קשיים: של רישיונות, גם להתעמת עם הרשות המקומית; אחר כך יש עסקים מתחומים מסוימים שצריכים לעבור רגולציה של משרדים – מאוד קשה. ואם אנחנו לא נתמוך בהם גם בעניינים האלה – זה חשוב מאוד. אדוני שר הרווחה, אני רוצה לדבר אתך על עוד דבר שקשור לביטוח הלאומי והוא חשוב מאוד. מה שקורה לפעמים עם העצמאים, שיש מחלקות-מחלקות, ולא תמיד יש קשר בתוך המחלקות עצמן בביטוח לאומי. אני אספר לך – דוגמה אישית – כשהייתי עצמאית הריתי וילדתי, ואחרי שילדתי הייתי צריכה לקבל דמי לידה. פתאום מודיעים לי: אין לך דמי לידה. למה אין? כי בשנה הזאת והזאת היית חייבת כסף לביטוח לאומי כעצמאית, וזה נמצא במחלקת גבייה עצמאים – היית צריכה לשלם ולא שילמת. אמרתי: לא קיבלתי שום בקשה לתשלום. אז מסתבר שהגשתי דוח, ואחריו נותר איזה סכום שלא הובא לידיעתי, ומה שקרה, שאחרי ארבע-חמש שנים, מפני שילדתי, הם נזכרו שאני חייבת כסף; ובפירוש נאמר לי שאם הייתי שכירה זה לא היה קורה. אבל מכיוון שהייתי עצמאית, ובאתי לבקש את דמי הלידה, עשו את החישוב וגבו ממני. אני לא צריכה לספר כמה דמי הלידה חשובים, במיוחד לעצמאית, אחרי לידה, וכמה זה נותן לה את אורך הרוח להישאר שלושה חודשים בבית, וצריך לעשות את זה. זה מאוד מאוד חשוב שהביטוח הלאומי יסנכרן את עצמו וידע מה נעשה בכל המחלקות לגבי העצמאים, כי זה רק יסייע להם. אני מאמינה שבראשותך הביטוח הלאומי יצעד קדימה, כי אני יודעת שאתה עושה את כל הדברים האפשריים למען הביטוח הלאומי ולמען אזרחי מדינת ישראל. נותר לי עוד זמן, ומכיוון שלא יצא לי לדבר עם השר ישראל כץ, אז אני מבקשת – אדוני השר, בחודשיים האחרונים אירעו כבר שישה מקרים של שכחת ילדים ברכב, ואתמול – – – <היו"ר חמד עמאר:> חמישה מקרים. <נורית קורן (הליכוד):> לא, כבר שישה. אתמול היה עוד אחד. אתמול היה עוד מקרה, והמקרה הזה פשוט מזעזע אותי ביותר: תינוק בן שלושה שבועות נשכח ברכב. אני כאימא לא יודעת איך זה קורה, לא מבינה. לבי עם ההורים האלה, לבי עם ההורים האלה, אבל אנחנו חייבים לתת תשובה, ואני חושבת שרק תקנה שלך שתכריח לשים איזה מנגנון ברכב – יש מנגנונים מאוד יעילים; יש שתי בנות – אני לא זוכרת בדיוק כרגע – שפיתחו מנגנון שעולה משהו כמו 500-400 שקלים, מתקינים אותו באוטו, וברגע שיש מישהו בתוך האוטו, הרכב לא ננעל, החלונות נפתחים, וזה מציל חיים. אדוני השר, אני קוראת לך, בכל לשון של בקשה, תבנה תקנה. אני מוכנה לסייע בזה. תכין תקנה על מנגנון בתוך הרכב שימנע מיתות של ילדים. אני לא חושבת שאנחנו יכולים לעבור לסדר-היום במצב הזה. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שבוע דנו בהצעת החוק הזאת. בהצעת החוק הזאת ממשלת ישראל החליטה לתמוך, וחברת הכנסת מצמידה את החוק. לכן אני קורא לחברים לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת דמי פגיעה לעובד עצמאי), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 16, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. להוסיף לפרוטוקול – לרשום בפרוטוקול, בטעות חבר הכנסת איציק כהן הצביע במקום – במקום מי הצבעת? <יצחק כהן (ש"ס):> מרגי. <היו"ר חמד עמאר:> במקום חבר הכנסת יעקב מרגי. <הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון – זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3118/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. חוזרים לסדר-היום הרגיל: הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון – זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת זהבה גלאון וקבוצת חברי הכנסת. <זהבה גלאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, רבותי השרים, אני חייבת לומר שאני מתרגשת להציג את הצעת החוק הזו. ההצעה מדברת על סל שיקום לנשים יוצאות מקלטים, סל שיקום שרואה בראייה הוליסטית את מצבן של הנשים המוכות. אבל לפני שאדבר על ההצעה עצמה, אדוני, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהתחיל בתודות. זה לא מובן מאליו שחברת כנסת מהאופוזיציה זוכה לתמיכה ממשלתית, של שר האוצר, של שר הרווחה, ולהתגייסות כזו. אני רוצה גם להודות לראש המטה של השר כחלון; אני רוצה להגיד תודה לצוות שלי, לצוותים במשרד האוצר ובמשרד הרווחה. זה לא מובן מאליו. מרגש אותי ששר הרווחה יעלה להשיב, ושהוא לוקח על עצמו ועל המשרד שלו ליישם את הצעת החוק הזו, שאני רוצה לספר שגובשה בעזרת המקלט לנשים מוכות בירושלים, מתוך הניסיון שלהם ושל מקלטים נוספים ברחבי הארץ, שאמרו: מה אנחנו עושים כדי למנוע מנשים מוכות שיוצאות מהמקלטים לחזור למעגל האלימות? גייסתי לעניין הזה כמה חברות כנסת – חברותי חברות הכנסת מירב בן ארי, נורית קורן ועוד חברות כנסת – לפעול ביחד שנשים לא תחזורנה למעגל הגבר המכה. וראינו שיש הרבה מאוד נשים – אנחנו מדברים על נשים ששהו לפחות 60 יום במקלט – שיש הרבה מאוד נשים שזקוקות למעטפת תומכת, לעזרה וסיוע ביציאה מהמקלט. אני חייבת לומר, אני לא ממציאה כאן את הגלגל. אני רוצה לשבח את משרד הרווחה שמשקיע הרבה מאוד מאמצים לסייע לנשים מוכות, בשורה של תחומים ובשורה של נושאים. אני אומרת את זה לא כמצוות אנשים מלומדה; אני אומרת את זה כי אני יודעת – אדוני שר הרווחה, עד שאני משבחת אותך, זה לא קורה כל יום, תתרכז בי ריכוז מלא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> פשוט יש כלל גדול, שלא בפניו. אז הוא מנסה לעשות עצמו שהוא לא שומע, ואז תשבחי אותו יותר. <זהבה גלאון (מרצ):> כי לפעמים אני עולה פה, וזה לא סוד, ואני שוצפת וקוצפת, כי לא נותנים לי לקדם הצעות שאני רוצה. אז באמת, אני מתכוונת לזה. אני רוצה לומר, המשרד עושה עבודה מאוד מאוד מקיפה לטובת נשים מוכות. ההצעה הזו באה לומר בפעם הראשונה שנותנים מעטפת רחבה ביותר – רחבה ביותר – לנשים ששהו במקלטים, כדי שהן תוכלנה להתמודד בצעדים הראשונים שלהן, החל מהגדלת הסיוע בשכר דירה, סיוע במעונות לילדים, בנייה נוספת של דירות מעבר, סיוע שיקומי, פסיכולוגי, טיפולי. שורה של אמצעים. בגדול, אדוני השר, אני טועה אם אני אגיד שזה בגדול כמו שנותנים לאימהות חד-הוריות? זאת אומרת, די ניסינו להתאים את המודל. אני לא נכנסת למאבקים הגדולים שלך, האחרים, אבל לקחנו דברים טובים שגיבשתם במשרד, שמסייעים לאימהות חד-הוריות, ואמרנו: חלק גדול מהנשים, פחות או יותר נופל לקטגוריה הזו. אני בזמני חוקקתי חוק שמאפשר תגמולים לנשים שיוצאות ממקלט לנשים מוכות, הבטחת הכנסה לנשים מוכות, אבל ראיתי שזה טלאי על טלאי. זה טלאי על טלאי, ובעצם אנחנו לא נותנים מענה לאותן נשים, שלעתים בורחות בלילה עם הגופייה שעל הגוף שלהן, עם הילדים שלהן למקלט, ואחר כך הן יוצאות והן אומרות: מה אנחנו נעשה עכשיו עם החיים שלנו? אני רוצה לתת שני נתונים, חברי חברי הכנסת: נערך מחקר בבר-אילן, שעקב אחרי 300 נשים נפגעות אלימות במשך ארבע שנים. המחקר הזה הראה ש-30% מהנשים האלה חוזרות למקלטים, מפני שאין להן היכולת להתמודד לבד. אני חושבת שהצעת החוק הזו באה לומר שהמדינה לוקחת אחריות לעזור לנשים האלה להתמודד. בשנת 2015 שהו ב-14 מקלטים ברחבי הארץ כ-750 נשים. זו עלייה של 20% מהשנה הקודמת, משנת 2014. ופעם ראשונה נשים מוכות, נשים שיצאו ממקלטים, בעצם באמצעות הצעת החוק הזו תוגדרנה כקבוצה שזכאית לסל שירותי תמיכה מהמדינה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד משהו בנימה אישית. אני פועלת הרבה מאוד שנים לטובתן של נשים מוכות, נפגעות אלימות, נפגעות עבירות מין, נפגעות סחר בנשים, זנות. הרבה מאוד נשים. ואני שמחה על כל הצעה שאני מעבירה. ואני יכולה לשתף אתכם, אני כמעט בוכה על כל הצעה שאני לא מצליחה להעביר – – <רחל עזריה (כולנו):> זה נכון, זה נכון. <זהבה גלאון (מרצ):> באמת, אני אומרת. אנחנו מעבירים פה הרבה הצעות. – – שדנה בעניינן של נשים שזקוקות לסיוע של המדינה. אני ממש מתרגשת, באמת, שאנחנו מעבירים כאן הצעה כל כך מקיפה, כל כך רחבה, עם תקציב כל כך גדול. ושוב, אני מסיימת, תודות לשר האוצר, תודה לשר הרווחה, ואני קוראת לכם לתמוך בהצעה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זהבה גלאון. אנחנו גם מקווים שההצעה אכן, אם תעבור במליאה, תתקדם מהר בוועדה. בבקשה, אדוני שר הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת בפניכם מבקשת להעניק לנשים נפגעות אלימות סל תמיכה ושיקום לאחר שהותן במקלט לנשים מוכות של משרד הרווחה והשירותים החברתיים. עם יציאתן של הנשים לקהילה מוצע להעניק לנשים ולילדיהן מענה ראשוני לצורך התחלה של חיים עצמאיים. במסגרת הצעת החוק הנשים יקבלו סל שיקום שיכלול הכשרה מקצועית וליווי תעסוקתי; זכאות למענק עבודה כאם חד-הורית; קדימות בקבלת ילדיהן למעונות-יום וסבסוד שהיית ילד במעון-יום למשך שנה; ליווי פרטני על-ידי עובד סוציאלי, הכולל סיוע במיצוי זכויות. אישה המתגוררת בדירת מעבר תהיה זכאית לטיפול, ליווי וסיוע משפטי אישי. בנוסף, ילדיה של האישה השוהים עמה יהיו זכאים לשירותי העשרה ועזרה מקצועית. בנוסף, מבקשת הצעת החוק לשנות את המונח "מענק הסתגלות", המופיע בשם החוק, למונח "זכויות הסתגלות". משרד הרווחה והשירותים החברתיים פיתח מענים רבים על מנת לתת הגנה, טיפול ושיקום לאותן נשים וילדיהן הנמצאים במעגל האלימות במשפחה. אחד המענים המרכזיים בנושא הוא המקלטים לנשים מוכות וילדיהן. המשרד מפעיל 14 מקלטים ו-12 דירות מעבר לצורך טיפול בנשים נפגעות אלימות וילדיהן. כל המענים שהמשרד מציע מיועדים לכלל אזרחי מדינת ישראל, ללא הבדל דת, גזע, מין ולאום. מין כן – נשים, מה לעשות. כל אישה היוצאת מהמקלט מופנית להמשך טיפול במחלקה לשירותים חברתיים באזור מגוריה החדש, או במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה; יש כ-90 מרכזים כאלה ברחבי הארץ. כמו כן, משרד הרווחה והשירותים החברתיים – תראי איזה promotion אני עושה למשרד – שם לנגד עיניו את הטיפול בילדיהן של אותן נשים ופועל לגביהם בתחום האבחון, הטיפול וההעשרה. הצעת חוק זו מתפרצת לדלת פתוחה, שכן משרד הרווחה – ומקבלים את זה באהבה; אנחנו מקבלים באהבה – שכן משרד הרווחה והשירותים החברתיים מוביל בימים אלה ועדת מנכ"לים לאומית, אשר הוקמה בהחלטת הממשלה ב-10 במרס 2016. מדובר בוועדה בין-משרדית ייחודית, המאפשרת מבט רחב ורב-תחומי על הקשיים שעמם מתמודדות הנשים, ויש בכוחה להציע פתרונות רחבים ושלמים יותר לטיפול בנושא אלימות במשפחה בתחומי האיתור, המניעה, הטיפול, האכיפה, הענישה והשיקום של המעורבים במעגל האלימות במשפחה. הוועדה תגיש תוכנית עבודה מפורטת ליישום המלצות בחודשים הקרובים. תוכנית זו תכלול, בין היתר, יצירת סל שירותים לנשים נפגעות אלימות במשפחה, יוצאות מקלטים, לנשים מוכות ומטופלות בקהילה. המטרה בתוכנית זו היא ליצור סל שירותים מקיף אשר יעניק לאותן הנשים מענה כולל ורב-תחומי מעבר למענה הראשוני שהצעת החוק שלפניכם מציעה. מענה זה יאפשר להן הזדמנות אמיתית ליצירת עוגן כלכלי והתחלה חדשה ועצמאית של חייהן וחיי ילדיהן, ללא תלות בבן-הזוג הפוגע, ובכך לשבור את מעגל האלימות שבו נמצאות נשים רבות מנשים אלה. עם זאת, ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק שבנדון, אולם התמיכה בשלב זה היא בקריאה טרומית בלבד. יודגש כי על-פי הסיכום, משרד האוצר יתקצב את הצעת החוק – לפי הערכתו – ב-7 מיליון שקל. קידומה של הצעת החוק מעבר לקריאה הטרומית ייעשה רק בהסכמת משרדי הרווחה והאוצר. הצעת החוק תוחזר לוועדת השרים לחקיקה לפני הקריאה הראשונה. וזה מקובל עלייך? וזה מקובל על חברת הכנסת המציעה. לכן אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. מכיוון שלא ביקש אף אחד מחברי וחברות הכנסת להתנגד, וזה טבעי בעיני, אנחנו נצביע. הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון – זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ו–2016, קריאה טרומית – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון – זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 45, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. כמה טוב כשאין חרמות ואפשר להעביר חוקים לטובת הציבור. <הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – פרטי המפרט), התשע"ו–2016> [מס' פ/2739/20; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 15762.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – פרטי המפרט), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מיכל רוזין וקבוצת חברי הכנסת – תשובה והצבעה. אז לכן אני מתכבד להזמין – מתכבד להזמין, להזמין מתכבד, מתכבד להזמין – השר גלנט, אייכה? טוב, מכיוון שהתשובה של הממשלה איחרה לבוא אנחנו נצביע. בבקשה – הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – פרטי המפרט), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מיכל רוזין וקבוצת חברי הכנסת. נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – פרטי המפרט), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 44, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. מה ההתרגשות? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא הצליח לנו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת טיבי, אתה מסביר כמה טוב שאין חרמות והחוקים של האופוזיציה עוברים, נכון. אני מסכים אתך במקרה זה. <הצעת חוק עיטורי הוקרה לאזרחים שפעלו לטובת מדינת ישראל, התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3031/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק עיטורי הוקרה לאזרחים שפעלו לטובת מדינת ישראל, התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מייקל אורן וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת אורן – בבקשה, אדוני. <מיכאל אורן (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי, חברותי חברי הכנסת, יש במדינת ישראל לא מעט חיילים גיבורים, גם חיילות גיבורות. אנחנו רואים בחודשים האחרונים של הפיגועים, ראינו בוודאי במהלך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, אדוני, אתה מדבר על נושא חשוב, לכן אני אבקש מחברות הכנסת רוזין וזנדברג וחבר הכנסת מוזס ליצור במליאה קצת שקט – – <מיכאל אורן (כולנו):> תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – לעזור לי. חבר הכנסת יהודה גליק, הגב שלך מאוד יפה, אבל הפנים עוד יותר. תודה. <מיכאל אורן (כולנו):> כאמור, כמו שאמרתי, לא חסר – ויש לברך על כך – לא חסרים למדינת ישראל חיילים וחיילות גיבורים, אבל לא כל גיבור הוא חייל או חיילת. מה לגבי המאבטח בירושלים שלפני כמה ימים בלבד מנע בגופו פיגוע המוני שעלול היה לעלות בחייהם של אזרחים רבים מאוד? מה לגבי האזרח הישראלי שנוכח בזמן שיטפונות בנגב ורואה איזה ילד נסחף, והוא לא מתמהמה, הוא קופץ למים, מסכן את חייו ומציל את הילד הזה? מה לגבי מתנדבים ישראלים רבים שנוסעים לרחבי העולם לעזור לאוכלוסיות לא ישראליות, נפגעי אסונות טבע, בהאיטי, בפיליפינים, בנפאל? ושוב כשמסתכלים, היום בלבד יש מתנדבים ישראלים בדרום-סודאן, שהגיעו לשם על מנת להציל חייהם של דרום-סודאנים ובאמת מסתכנים בחייהם בגלל מלחמת האזרחים שם. איפה ההוקרה לאזרחים האלה? ודאי שיש הוקרה לגבורה של חיילים וחיילות. כרגע במדינת ישראל אין הוקרה כזאת לאזרחים שמגלים אומץ לב, גבורה וחירוף נפש על מנת להציל חיי אדם, וגם עושים לפעמים בחוץ-לארץ שם טוב, מצוין, למדינת ישראל. הצעת החוק הזאת נולדה בעקבות שני אירועים שחוויתי בחיים האישיים שלי בשנים האחרונות. הראשון התחולל ממש בבניין הזה – באחד מהדיונים הראשונים שהשתתפתי במסגרת ועדת החוקה, חוק ומשפט, כשנדונה אפשרות להעניק אות מערכה צבאי לכל האזרחים שעזרו למדינה בעת מבצע "צוק איתן". מדובר על מתנדבים של מד"א, של "הצלה", רופאים, שוטרים, נהגי אמבולנס – כל מיני אזרחים שבאמת פעלו בחירוף נפש לעזור להגן על המדינה. הגעתי למסקנה – אגב, הוועדה לא הגיעה למסקנה בעניין הזה – שאם לוקחים אות צבאי ומעניקים אותו לאזרחים, אתה למעשה מרוקן את האות הצבאי הזה מכל תוכן, והאות הזה מגיע באמת לחיילים שהשתתפו במערכה, אבל אנחנו זקוקים גם לאות הוקרה לאזרחים. החוויה השנייה, גם במסגרת תפקידי כיושב-ראש ועדת המשנה ליחסי חוץ והסברה, כשהגעתי לנפאל, במשלחת של ארגון "ישראייד" שהגיעה לנפאל בעקבות רעידת אדמה האיומה שהתחוללה שם ושעלתה בחייהם של עשרות-אלפי נפאלים, ונוכחתי לדעת איך השגרירות הישראלית פעלה שם סביב השעון. היא הקימה בית-חולים שדה בחצר, והחצר התמלאה בגופות. פעלו סביב השעון. היו מתנדבים ישראלים שהגיעו עד מרגלות הרי ההימלאיה על מנת לבנות מבנים טרומיים לנפאלים שאיבדו את קורת הגג שלהם, ואין הוקרה. אני מכיר מהניסיון המדיני שלי – נתקלתי בהרבה מאוד שגרירויות בעולם, ואתה נכנס למשרד של שגריר ואתה רואה על הקיר מסמך הוקרה מהממשלה שלו על מעשה גבורה שלו. יש בממשלת קנדה, בצרפת, חלקכם יודע – יש אות שעונדים על הז'קט. לנו אין דבר כזה, והגיע הזמן. החוק שלי בא למלא את הפער הזה, את הוואקום. מה אומר החוק? שר הביטחון ימנה ועדה מקצועית, שתתכנס ותעניק אותות הוקרה לאזרחים הראויים לכך. הקריטריונים לזכאות לאות הוקרה הם: אזרח ישראלי שפעל למתן סיוע הומניטרי במדינה מתפתחת ולקח חלק יוצא דופן בסיוע אזרחי; אזרח ישראלי שלקח חלק יוצא דופן במאמץ מלחמתי במדינת ישראל, עובד או מתנדב; ארגון עזר או ארגון שלקח חלק יוצא דופן בסיוע אזרחי ובמאמץ מלחמתי. הדבר הוא מאוד מאוד חשוב. אני חושב שהחוק הזה בא לעודד תופעות נוספות של גבורה וגילויים נוספים של גבורה, של התנדבות, של נכונות לתרום במדינה. הגיע הזמן שאנחנו נכיר ונוקיר את אותם אזרחים שתרמו כל כך לביטחוננו, לשם הטוב שלנו בעולם ולהצלת חיים של כולנו במדינה ומחוצה לה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מייקל אורן. תשובה של סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק של קבוצת חברי הכנסת בראשות חבר הכנסת מייקל אורן, וזאת בתנאי שנוסח הצעת החוק בהמשך הליכי החקיקה יהיה בתיאום מלא, על דעת משרד הביטחון והמשרדים הנוגעים בדבר. אני מניח שהצעת החוק הזאת תשולב עם הצעת החוק של חבר הכנסת איל בן ראובן; זאת הצעת חוק דומה מאוד עם שינויים קטנים, ולכן אני מניח שהדברים האלה יהיו משולבים ביחד. יש הבדלים קטנים בין שתי הצעות החוק: חבר הכנסת אורן הוסיף גם נדבך של אזרחים שעוסקים בסיוע במדינות מחוץ למדינת ישראל, שזה בהחלט דבר שיש לו ערך גדול, ומדינת ישראל יכולה להתברך באנשים שיש להם ידע, יכולות וזריזות להגיע לכל מקום בעולם ולסייע. גם להם בהחלט מגיע אות הוקרה. בהצעה של חבר הכנסת איל בן ראובן יש גם נקודה שאצלך לא מופיעה – הנושא של עזרה, סיוע והוקרה למי שרותק למשק הישראלי ותרם בכך לסיוע ולארגוני החירום. אני מניח ששתי הצעות החוק הללו יידונו ביחד וישולבו. כפי שאמרתי, אנחנו – הממשלה תומכת. הצעת החוק של חבר הכנסת בן ראובן כבר אושרה בקריאה טרומית בשבוע שעבר, והצעת החוק שלך, חבר הכנסת מייקל אורן, הממשלה תומכת בה, כמובן בתנאי, כפי שאמרתי, שאני מבקש שנוסח החוק יתואם עם משרד הביטחון והמשרדים הנוגעים בדבר. לכן אני מבקש ממליאת הכנסת לאשר את הצעת החוק הזאת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. חבר הכנסת – – <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – מייקל אורן, אתה מסכים? <מיכאל אורן (כולנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אין אפשרות כזאת. אם הממשלה הייתה מתנגדת, היית יכול לעלות, אבל הממשלה מסכימה אתך. <מיכאל אורן (כולנו):> רציתי להביע – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתה רק צריך להגיד לי אם אתה מסכים – – – <מיכאל אורן (כולנו):> אני מסכים. – – – צריך להכיר בכך – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבין שאתה רוצה להביע הערכה לאיל בן ראובן, אז אני אומר את זה בשמך אליו. <מיכאל אורן (כולנו):> אוקיי. בסדר גמור. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק עיטורי הוקרה לאזרחים שפעלו לטובת מדינת ישראל, התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מייקל אורן וקבוצת חברי הכנסת – מי בעד? מי נגד? הצבעה בקריאה טרומית. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עיטורי הוקרה לאזרחים שפעלו לטובת מדינת ישראל, התשע"ו–2016, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 42 בעד, שבעה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק נתקבלה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוץ והביטחון להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – סמכות ועדה מקומית לאשר הגדלת אחוזי בנייה בשטחים המיועדים לתעסוקה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2936/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – סמכות ועדה מקומית לאשר הגדלת אחוזי בנייה בשטחים המיועדים לתעסוקה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מירב בן ארי וקבוצת חברי הכנסת. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, שרים, כנסת נכבדה, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – סמכות ועדה מקומית לאשר הגדלת אחוזי בנייה בשטחים המיועדים לתעסוקה) – הצעת החוק היא הצעת חוק טובה מאוד שאני, כיושבת-ראש שדולת "כחול-לבן", קידמתי יחד עם התאחדות התעשיינים, ואני מודה להם על הצעת החוק הזאת. הצעת החוק, בקצרה, מקלה את נטל הרגולציה על המפעלים במדינת ישראל, אך בעיקר בפריפריה. באמצעות הצעת החוק, מפעלים תעשייתיים – אנחנו מדברים רק על תעשייה – באזורי תעסוקה יוכלו להרחיב את מבני התעסוקה שלהם בהיקף של 40%. הרחבת המפעלים, כפי שאמרתי – סגן שר האוצר, סגן שר האוצר, תשמע רגע, כי אתה צריך לענות לי על זה – סליחה רגע, גברתי השרה – כי אני רוצה שתשמע כבר בהצגת החוק שלי את ההתחייבות שלי. א. דיברתי על התעשייה, וגם על ועדה מקומית עצמאית, כי בחוק המקורי כתבנו "ועדה מקומית". אז חשוב שתדע, כי אתה עונה: אז כבר מקובל ועדה מקומית עצמאית, כבר מקובל שטחי תעשייה. גם חשוב לציין שהרחבת המפעלים הזו תעזור לפריפריה ולמפעלים בכלל במדינת ישראל, תקצר את כל ההליך הביורוקרטי של תכנון ורישוי בענף התעשייה ותיתן סמכות לוועדות מקומיות עצמאיות לאשר תוכניות שעיקרן הגדלת אחוזי בנייה. זו סנונית ראשונה. כל הנושא של תעשייה הוא קרוב ללבי, ואני מתכוונת לקדם אותו למען התעשייה במדינת ישראל, וכמובן לפריפריה בפרט. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. ישיב בשם הממשלה סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את חברת הכנסת מירב בן ארי על פעילות פרלמנטרית יוצאת דופן, וגם הצעת החוק הזו – לבשר לכם שוועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק של חברת הכנסת מירב בן ארי, בכפוף כמובן – היא כבר ציינה את הכפיפות – להסכמה עם משרדי המשפטים והאוצר ולתיאום עם משרד הכלכלה. הצעת החוק תחול, כפי שהיא ציינה, רק על שטחים לתעשייה, ותהיה תקפה רק על ועדות מקומיות עצמאיות. תודה לך, חברת הכנסת מירב בן ארי. יישר כוח. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – סמכות ועדה מקומית לאשר הגדלת אחוזי בנייה בשטחים המיועדים לתעסוקה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מירב בן ארי – הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – 6 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – סמכות ועדה מקומית לאשר הגדלת אחוזי בנייה בשטחים המיועדים לתעסוקה), התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 41 בעד, שישה נגד, אחד נמנע. אני מוסיף את הקולות, לפרוטוקול, של חברי הכנסת באסל גטאס ודוד ביטן, ושל איל בן ראובן. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, תועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – הגבלת תקופת הבלעדיות לשלושה חודשים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/845/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – הגבלת תקופת הבלעדיות לשלושה חודשים), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני. ינמק חבר הכנסת אורי מקלב. הנמקה מהמקום. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק זו באה לצמצם את הבלעדיות שיש למתווך במכירת דירה, בהסכם שיש בינו לבין מוכר הדירה, מחצי שנה – משישה חודשים – לשלושה חודשים. בזמננו היום, כשהאפשרות של שיווק דירה, מבחינה פרסומית ושיווקית, היא מהירה יותר, היא מגיעה – היום ביום אחד אפשר בכל המדיה לפרסם דירה – פרק זמן של שישה חודשים הוא ארוך מדי והוא יוצר ויכוחים בין הלקוח, בעל הדירה, לבין המתווך על פרק הזמן הארוך של חצי שנה שהוא מקבל בלעדיות. הצעת חוק זו באה לצמצם את הזמן ולאפשר ללקוח – שלא תהיה בלעדיות יותר משלושה חודשים. צריך לציין, אדוני היושב-ראש, שלא מדובר שלאחר שלושת החודשים הוא לא יוכל להתקשר אתו שוב לעוד שלושה חודשים, אבל ההסכמה שבהסכם הראשון היא לא יותר משלושה חודשים. החוק הזה לא בא להרע עם המתווכים, הוא בא לעזור ללקוחות. אבל גם המתווכים עצמם פנו וביקשו לצמצם את הזמן, מכיוון שיש עוד מתווכים. כשמתווך אחד מקבל חצי שנה, זה סותם למתווכים אחרים את האפשרות גם כן להיכנס למכירה של הדירה. לכן, החוק הזה מיטיב עם הלקוחות, מוכרי הדירות, והוא מיטיב גם כן עם המתווכים. אני מודיע מראש שיש הסכמה עם משרד המשפטים להתאים את החקיקה לפי הדרישות של משרד המשפטים, מכיוון שיכול להיות שהם ירצו לעשות שינויים כאלה ואחרים בחוק. מקובלים עלי השינויים האלה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. אני מבין – איילת שקד נמצאת, שרת המשפטים? אני מבין שאין תשובת ממשלה. אין תשובת ממשלה, אז אנחנו נעבור להצבעה. הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – הגבלת תקופת הבלעדיות לשלושה חודשים) – מי בעד? מי נגד? הצבעה בקריאה טרומית. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – הגבלת תקופת הבלעדיות לשלושה חודשים), התשע"ה–2015, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 48 – כולל קולו של באסל זה 49 בעד, נגד – אין, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק נתקבלה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פיצוי לדוגמה בשל מעשה איבה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2875/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פיצוי לדוגמה בשל מעשה איבה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי וקבוצת חברי הכנסת. הנמקה מהמקום. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, רשות הדיבור שלך. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, בחוק הנכים יש מגבלה. הם לא יכולים לתבוע כפל של מה שנקרא פיצויים, כשאחת הסיבות המרכזיות היא שיש שם שרשור: אם הם יתבעו, גם מהמזיק וגם אחר כך מהמדינה, המדינה תלך ותתבע מהמזיק, ונמצא שהוא משלם פעמיים. לגבי נפגעי פעולות איבה – כרגע גם עליהם חל אותו חוק, כשהסיבות לגביהם לא קיימות. ולכן הצעת החוק באה ואומרת שאם בית-המשפט פסק שאכן הרשות הפלסטינית היא זו שאשמה, היא הגורם – הוא נותן פיצויים מאוד נמוכים לנפגעי הטרור – שיתאפשר למי שרוצה מנפגעי הטרור לתבוע גם את הרשות, שם לא יהיה חשש של שרשור. תודה לך, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי. רק רגע, ג'בארין, אחרי תשובת השר אתה תוכל להתנגד, זה הנוהל. ישיב השר חיים כץ, שר הרווחה והשירותים החברתיים. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אזרחי ותושבי ישראל שנפגעו מפעולות איבה בישראל זכאים לתגמולים מכוח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, 1970. סעיף 17 לחוק התגמולים מאפשר לנפגע האיבה בחירה בין תגמולים מכוח החוק לבין פיצוי נזיקי מכוח תביעה, אם בחר להגיש תביעה. הדבר קיים באופן דומה גם ביחס לחיילי צה"ל שנפגעו בעת שירותם הצבאי ולבני משפחות חיילים שנספו במערכה. הצעת החוק שלפניכם מבקשת לתקן את החוק כך שנפגעי פעולות איבה יוכלו לקבל כפל פיצויים במקרים מסוימים. כלומר, לאפשר לנפגעי פעולות איבה ולבני משפחותיהם אשר תבעו בנזיקין את הפוגע האחראי לפיגוע שבו נפגעו, לשמור לעצמם את התגמול המגיע להם מכוח החוק, במקביל לפיצויים עונשיים שלהם הם זכאים. מדובר בפיצוי שהוא מעבר לפיצוי בגין הנזק שנגרם. בהקשר זה ראוי לציין כי הצעת החוק עלולה ליצור חוסר שוויון בין חיילי צה"ל שנפגעו בפעולה מבצעית והם זכאים רק לתגמולים לבין חיילים שנפגעו בפיגוע ובמקרה של תיקון החוק יהיו זכאים גם לתגמולים וגם לפיצויים עונשיים. אין חולק על כך שהצעת החוק היא ראויה, אולם היא נוגעת בסוגיה כבדת משקל בעלת השלכות רוחב מדיניות בין-לאומיות, סוגיה אשר ראוי כי תתקיים לגביה התדיינות ממשלתית בין-משרדית – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, יש יותר מדי רעש באולם. אנא שמרו על השקט. חברי הכנסת. <שר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אפשר להמשיך, אדוני היושב-ראש? אני חוזר – – – ראוי כי תתקיים לגביה התדיינות ממשלתית בין-משרדית, אשר תוביל, לפי הצורך, לחקיקה ממשלתית. לאור האמור לעיל, ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית בלבד. קידומה של הצעת החוק מעבר לקריאה הטרומית ייעשה רק בהסכמת משרדי הרווחה, המשפטים והביטחון. לפני הקריאה הראשונה תוחזר ההצעה לוועדת שרים לחקיקה. תודה רבה. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר חיים כץ, שר הרווחה והשירותים החברתיים. מתנגד להצעה חבר הכנסת יוסף ג'בארין – שלוש דקות לרשותך. אני מודיע, לפני ההצבעה, שהעמדה של חבר הכנסת באסל גטאס לא פועלת, ולכן אני כל פעם אוסיף אותו להצבעה כקול נוסף. שלוש דקות, אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להצביע על האבסורד שקיים בחוק הנדון כאן, חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, ויכול להיות שזה תזמון טוב לדבר על האבסורד הזה, שכן בשבוע האחרון השתחרר לביתו, אחרי שנה של טיפולים, הילד אחמד דוואבשה, בן המשפחה היחיד שנותר בחיים ממשפחת דוואבשה שנשרפה בפעולה טרוריסטית רק בגלל שייכותה לאוכלוסייה הפלסטינית ולעם הפלסטיני. למה אני מחבר בין שני הדברים? חוק פיצויים לנפגעי פעולות איבה מעניק פיצויים רק לנפגעים שהם תושבי ישראל, כמובן לרבות מתנחלים. אבל המצב המשפטי כיום, המצב המשפטי כיום הוא שמשפחה פלסטינית שנופלת קורבן לפעילות טרור, אם "תג מחיר", אם כנופיות אחרות של מתנחלים – המשפחה הזו לא זכאית לפיצויים לפי החוק הזה או כל חוק אחר, או כל הסדר אחר, אם הסדר עם הרשות הפלסטינית, אם הסדר עם גורמים בין-לאומים ואחרים. לכן המקרה של משפחת דוואבשה הוא מקרה שצועק לשמים. הילד שנותר בחיים בעצם לא מקבל שום הכרה ממדינת ישראל ששולטת בעצם בשטח עד היום. אם המדינה לא הייתה שולטת בשטח, לא הייתה עולה בקשה כזו. לכן אני אומר שלהרחיב את החוק הזה, כאשר ממשיכים את העוול הזה כלפי האוכלוסייה הפלסטינית, זה משהו שלא מתקבל על הדעת, ואני קורא לחברי לשים לב לעוול הנורא הזה בחוק. לא ייתכן שמשפחה כמו משפחת דוואבשה והילד היחיד שנשאר כבן משפחה לא יהיו זכאים לפיצויים בהסדר כלשהו, בחוק הזה או בהסדר אחר. זו הסיבה שאנחנו מתנגדים לחוק הזה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. יעלה חבר הכנסת ניסן סלומינסקי לשלוש דקות בלבד. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק צודק מאין כמוהו. מדובר כאן על אנשים שהם נפגעי טרור בכל הארץ, לא רק מעבר לקו, בלי קשר, ולצערנו יש פעולות טרור ואנחנו רואים את הסבל הנורא של המשפחות האלה. מה שמקבלים לא מכסה בכלל, כהוא-זה לא מכסה. היום, בגלל עילה אחרת הכניסו אותם לתוך נושא אחר שבו יש איסור כפל תביעות, מהסיבה העיקרית שברגע שאתה תובע את הפוגע ואתה תובע אחר כך את המדינה – מה שיקרה, המדינה, אם תזכה, תלך ואת מה שהיא משלמת לך תתבע מהפוגע. זאת אומרת שהפוגע ישלם פעמיים – פעם אחת הוא ישלם בגלל התביעה של הנפגע, ופעם שנייה הוא ישלם בגלל שהמדינה תתבע ממנו; וזה, באמת, דבר שהוא לא סביר, ולכן יש איסור של כפל. פה לא מדובר על דבר כזה. אין כאן שום שרשור, אין כאן שום דבר, וזה רק לאחר שבית-המשפט פסק וקבע מי האשם. ואז, לאפשר לאותם נפגעי טרור, שהם יוכלו לתבוע. מה שיקבלו יקבלו, אבל חוץ מזה, הם יוכלו להגיש תביעה בלי שזה יבטל את זכותם לקבל מהמדינה את מה שהמדינה נותנת להם, שבין כך ובין כך אלה סכומים מאוד נמוכים. אני חושב שזה צודק, ובאמת, איך אומרים, צריך קצת לפתוח את הלב כשמדובר בנפגעי טרור, שכולנו מרגישים וחשים – מעבר לכל הסבל הנורא הנפשי: איבד אבא, איבד אימא, איבד בן, ואנחנו רואים את זה, יש גם נזקים כספיים קשים מאוד. לאפשר להם לפחות להתקרב לכיסוי משהו מהנזק הכלכלי שנגרם להם. אני חושב שהחוק הזה צודק מאוד, הוא חוק ראוי, וגם, אני אומר – אין פה הנושא שגרם שלא לאפשר את זה במצבים הרגילים. אין כאן מצב של שרשור ושיהיה תשלום כפול שאותו אדם ישלם וכדומה. לכן אני חושב שזה חוק ראוי, ואני פונה לחברי, ואיך אומרים, זה לא קשור לקואליציה–אופוזיציה, הטרור לא מבחין בין קואליציה לאופוזיציה, וזה קורה לצערנו בלי קשר לזה. אני חושב שזה חוק ראוי – שנאפשר לעשות את הדבר זה. תודה לך, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פיצוי לדוגמה בשל מעשה איבה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת ניסן סלומינסקי וקבוצת חברי הכנסת – הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 57 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 18 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – פיצוי לדוגמה בשל מעשה איבה), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 57 בעד, 19 מתנגדים, כולל הקול של חבר הכנסת באסל גטאס, אחד נמנע. סך הכול ההצעה עברה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעות ליושב-ראש ועדת הכנסת יואב קיש. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני לא אשם ברעש. אדוני היושב-ראש, שרים, שרות, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדת החינוך, התרבות והספורט: מטעם סיעת הליכוד – במקום חברת הכנסת ענת ברקו יכהן חבר הכנסת יהודה גליק. אצלך, מרגי. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שרים ושרות, ועדת הכנסת קבעה בישיבתה היום את הוועדות הבאות לדיון בהצעת חוק ובהצעה לסדר-היום, כדלקמן: ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – הסדרת סוף שבוע ארוך), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת אלי כהן, לשם הכנתה לקריאה ראשונה; הוועדה המיוחדת לצדק חברתי ולשוויון חלוקתי תדון בהצעות לסדר-היום: צעדת השוויון – הפערים בין מרכז לפריפריה, של חברי הכנסת נחמן שי, דב חנין, יהודה גליק, אורלי לוי אבקסיס, חיים ילין, תמד זנדברג, אכרם חסון, יגאל גואטה ומנחם אליעזר מוזס. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת יואב קיש. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 45), שהחזירה ועדת הכנסת; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון מס' 35), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום של חברי הכנסת איציק שמולי, חיים ילין ובצלאל סמוטריץ בנושא: הפגיעה בזכויות הסטודנטים לווטרינריה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – שינוי הגיל לבקשת היתר לשהייה בישראל), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1692/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – שינוי הגיל לבקשת היתר לשהייה בישראל), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת טלב אבו עראר וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת אבו עראר, עשר דקות לרשותך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק האזרחות הנו חוק אנטי-דמוקרטי – ידוע לכל העולם – אנטי-דמוקרטי בעליל, ויש לבטל אותו לאלתר. עובדה כי חוק זה מופנה לאוכלוסייה ספציפית ויש לראות בו חוק גזעני, מפלה, דרקוני, שמבקש להפריד בין בני משפחה, להפריד בין אחים ואחיות, בין בעל לאישה, בין אימא וילדיה, בין אבא וילדיו, חוק שקורע משפחות לגזרים. החוק הזה, מ-2003 עד עצם היום הזה, כשבכל שנה מחדשים – מחדשים ולא רושמים אותו בספר החוקים של מדינת ישראל, כי ידוע ומובן לכולם שהוא חוק לא דמוקרטי, בניגוד לכל האמנות הבין-לאומיות, וחוק שהוא סלקטיבי הוא חוק גזעני. בסוף, יש בחוק חלקים שסובלים מהיעדר צדק פנימי ויש לפעול לתיקונם. ראיתי לנכון, מכובדי היושב-ראש, להציע כאן, בבית-המחוקקים, תיקון שיביא לכיוון חוקתי. הרי הקשר בין המשפחות הוא חשוב לשיפור תחושת משפחות אלו, ויש לפעול לעידוד קשר זה שיביא בסופו של דבר לגישור על הפערים בין הצדדים ויביא לרגיעה. איחוד משפחות הוא זכות בסיסית אשר מעוגנת בחוקי-יסוד של מדינת ישראל וגם בחקיקה של אמנות בין-לאומיות שאותן יש לכבד. חקיקה ראשית חייבת להיות בהתאם וברוח חוקי-היסוד במדינה, והיא אינה יכולה להיות בסתירה לחוקי-היסוד. חוק זה, מכובדי היושב-ראש, חמישה שופטי בג"ץ אמרו שהוא חוק אנטי-דמוקרטי, לא חוקתי, ויש לבטלו. חמישה שופטים. החוק היום קובע שהשר זכאי לשקול מתן היתר לשהייה למי שגילו מעל 35, או 35 ומעלה. התיקון שאני מבקש, שאני מציע – לאפשר לשר לשקול מתן היתר לשהייה במדינה לשם מניעת הפרדתו מבת-זוגו השוהה בישראל, אם גילו מעל 20. מדינה דמוקרטית אינה יכולה להרשות לעצמה אפליה משמעותית, והיא חייבת להגמיש את הכללים ולעשות מאמץ מרבי כדי לצמצם את הסבל שאנשים אלו עוברים. הוכח שמדיניות הדיכוי נכשלה, והיא תמשיך להיכשל. אי-אפשר להמשיך לחנוק ולהתעלל תחת כוח הכיבוש. אולי תחשוב הממשלה על שינוי מדיניות, ולא ללכת ולמלא אחר אמרתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שכל הזמן מאמין שמה שלא בא בכוח בא ביותר כוח? וכך הממשלה פועלת, על-פי הנוסחה הזו, על-פי האמירה הזו. אולי תחשוב הממשלה על שינוי מדיניות ותאפשר לאנשים אלו, במקום לכלוא אותם בכלא כל כך רחב ולמנוע מהם לזוז, לחיות בכבוד ולהתפרנס? אולי תחשוב על כיוון אחר, שתהיה מדיניות גמישה ואז תוציא את כל הארץ הזאת מהמצב שכולנו ממנו סובלים? הרי כשהצעיר הפלסטיני, מכובדי היושב-ראש, מקים משפחה, מתחתן עם אזרחית המדינה, מביא ילדים – איך אפשר להפריד בינו ובין ילדיו? היא אזרחית המדינה והיא חופשייה לבחור את בעלה, לא משנה מאיפה, ולכן למה לא לאפשר למשפחה הזו להתקיים? למה לא לתת היתר שהייה בישראל לאדם כזה? לכן, אני פונה לכל חברי הכנסת – דוד אמסלם – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> מה? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אולי תקשיב לי, רק משפט אחד, ואני מסיים. <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> כל מה שאמרת עד עכשיו – הסברתי לו. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> המדיניות שהממשלה נוקטת לא צלחה. נכשלה. <דוד אמסלם (הליכוד):> איזה? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כל המדיניות, עכשיו, שננקטת נגד הפלסטינים, לא צלחה. לא – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> נגד הבדואים או הפלסטינים? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הפלסטינים. <דוד אמסלם (הליכוד):> אתה לא מדבר על הבדואים? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> זה קשור, ואני אגיד לך למה. <דוד אמסלם (הליכוד):> למה? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כי צעיר פלסטיני בא, מתחתן עם בדואית. <ז'קי לוי (הליכוד):> נו? <דוד אמסלם (הליכוד):> נו, ו-? <ז'קי לוי (הליכוד):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הוא מביא ילדים. <ז'קי לוי (הליכוד):> אז – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> נו? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> איך אפשר לקחת את הפלסטיני הזה ולהפריד אותו מילדיו? איפה המצפון כאן? <ז'קי לוי (הליכוד):> יש להם – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> האם זה באמת מביא לנו שלום או מוציא אותנו מהסכנות, מהמצב, שכולנו סובלים ממנו? או (אומר בערבית: כפי שאומרים בערבית, רק מבחינת הגמישות.) <דוד אמסלם (הליכוד):> מה אתה מציע, אבו עראר? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אה? <ז'קי לוי (הליכוד):> מה אתה מציע? <דוד אמסלם (הליכוד):> מה ההצעה? מה ההצעה? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> ההצעה שאני מציע: החוק קובע שמעל גיל 35 זכאי השר לשקול את מתן ההיתר לשהייה. למה לא מעל 20? שיהיה מעל 20, או אפשר להיות גם גמיש. <דוד אמסלם (הליכוד):> אבל אתם מתחתנים – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אם באמת השר חושב, או הממשלה – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> באיזה גיל אתם מתחתנים? באיזה גיל אתם מתחתנים? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אה? <דוד אמסלם (הליכוד):> באיזה גיל – – –? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מתחתנים בגיל 16, 17. <דוד אמסלם (הליכוד):> אז למה – – – <ז'קי לוי (הליכוד):> אז למה 20? <דוד אמסלם (הליכוד):> אז בהיגיון הזה – למה 20? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אז למה – אז 20. ככה, פחות או יותר, אפשר – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – ככה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אפשר לדבר. אפשר באמת לחשוב על זה. כי 20 גם, שאתה מביא אותו, נותן לו היתר לשהות בארץ, להקים משפחה – אז באמת כך אפשר לעזור לאנשים האלה, להוציא אותם מהסבל, להוציא אותם, במקום לדכא אותם ולהתעלל בהם. בגישות האלה אפשר באמת להביא לרגיעה – לא רק עם ראש בקיר, כל הזמן רק לתקוף, להתעלל, לדכא, לחנוק. <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> זה לא צלח, יא זלאמה. תבין. <דוד אמסלם (הליכוד):> אבל בדרך הזאת, נגיד, אתה לא חושש שלא יישארו אזרחים ברשות הפלסטינית? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מה? <דוד אמסלם (הליכוד):> לפי ההצעה שלך – – <היו"ר יצחק וקנין:> הוא אומר: לפי ההצעה שלך – – <דוד אמסלם (הליכוד):> – – אתה לא מפחד שבסוף לא יהיו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – כל האזרחים הפלסטינים יעברו – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> לא. לא. לא יהיו אזרחים שם, אז הם יתלוננו עליך שלא יהיה מי שיצביע עבור הראיס שם. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לא, לא, לא, לא, לא. תביא אותם לשם – אהלן וסהלן, אני מברך; שהם יתחתנו ויקימו משפחות, ואז אולי באמת – זה אמצעי להביא להרגעת המצב. כי הרי המצב כאן – אתם אולי לא מרגישים. שומרים פחות או יותר על הכיסאות, ולא דואגים לדבר על שלום אפילו, לדבר על יציבות, לדבר באמת על הרגעה. הרי כל הזמן עם מדיניות של כאסח, כמו שאומרים. אי-אפשר. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תנו לאנשים להרגיש באמת נוח כאן. הרי הם – עד מתי, עד מתי הכיבוש הזה יתמשך? זה העניין גם. מכובדי היושב-ראש, בכך אני מסיים: אני פונה לכל חברי חברי הכנסת – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> כמו שאחמד טיבי אמר אתמול: מחווה של רצון טוב – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – של ראש הממשלה – – – של אהבה לערבים – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הרי אנחנו, כערבים פלסטינים שגרים, חיים, בתחום מדינת ישראל, אם באמת ראש הממשלה פנה אלינו ככה, כמו שהוא באמת הביע, בשמחה ובאהבה, והוא גאה בנו, אז אנחנו חלק בלתי נפרד, חלק אינטגרלי של העם הפלסטיני כולו. אם באמת ירגישו שם בנוח, גם אנחנו נרגיש בנוח, וכולנו – – <דוד אמסלם (הליכוד):> לא – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – כלל האוכלוסייה כאן בישראל, יהודים כערבים – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> טלב, ראש הממשלה – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <דוד אמסלם (הליכוד):> – – בעצם אמר שאתם אזרחים ישראלים. <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> לא שאתם חלק מהעם הפלסטיני. זה לא מה שהוא התייחס. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> של כולם? <דוד אמסלם (הליכוד):> הוא התייחס לאזרחות הישראלית – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> הוא קיבל את כולם או רק – – –? <דוד אמסלם (הליכוד):> האזרחים הישראלים. <ז'קי לוי (הליכוד):> – – – בעיניך. בעיניך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אבל אתה – – – <ז'קי לוי (הליכוד):> במיוחד בעיניך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> דוד אמסלם, אתה יודע, אתה הרי אדם אובייקטיבי לפעמים – לא כל הזמן, בסדר? אתה כיהודי, באמת, אם כואב ליהודי שגר בצרפת דבר, זה לא כואב לך? <דוד אמסלם (הליכוד):> תגיד לי – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – כערבים – – – אנחנו פלסטינים – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> רק דקה. שאלת. <היו"ר יצחק וקנין:> טוב. <דוד אמסלם (הליכוד):> מה שקורה בסוריה – – <היו"ר יצחק וקנין:> ידידי – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> – – למה אתה לא מדבר על זה? לא כואב לך יותר? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לא שומע. אני לא שומע טוב. <ז'קי לוי (ש"ס):> סוריה, סוריה. <דוד אמסלם (הליכוד):> מה שקורה בסוריה, בעיראק – – <ז'קי לוי (הליכוד):> לא כואב? <דוד אמסלם (הליכוד):> – – עכשיו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הוא אומר: מה שקורה בסוריה – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> זה לא כואב לך? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא. זה לא – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אבל אכפת לי קודם כול מראש הממשלה – אלה – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> למה – שם לא אכפת לך. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> הוא לא, בסוף הוא לא מתחתן. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, זה לא – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה לא שעת שאלות לטלב אבו עראר. <ז'קי לוי (הליכוד):> – – – <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – אחרונה. <היו"ר יצחק וקנין:> אתם הפכתם את זה לאיזה שיח. <דוד אמסלם (הליכוד):> פה מקסימום – – – <ז'קי לוי (הליכוד):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> דוד אמסלם – – <דוד אמסלם (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני. <דוד אמסלם (הליכוד):> לא. אני אענה לך – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – תתמוך בחוק. <דוד אמסלם (הליכוד):> לא. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תתמוך בחוק – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – ואחר כך נדבר. תודה רבה. <דוד אמסלם (הליכוד):> בוא, אני – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. ישיב סגן שר הפנים משולם נהרי. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אבו עראר, אמרת: תעשו שיהיה נוח לחיות פה. אתה מכיר מקום במזרח התיכון שיותר נוח לחיות בו מאשר פה, בארץ? אני חושב שזה המקום הנוח ביותר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> מסביב, מסביבנו, אצל שכנינו – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> – – אפשר להרגיש – – – <קריאה:> – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> כן. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מוכן – – – זה עכשיו – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> טוב. <קריאות:> – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> רבותי, התיקון המוצע מבקש לשנות את הקריטריונים שנקבעו בחוק הוראת השעה. כיום – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> הוראת שעה מלפני 13 שנה. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> כן. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – הוראת שעה – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> כן. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> כיום – הדברים לא השתנו. כיום – הנסיבות, יותר נכון, לא השתנו. כיום אלו הרשאים להגיש בקשה לאיחוד משפחות בישראל הם גברים מעל 35 ונשים מעל 25. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כמה ירושלמים? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> הצעת החוק – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> כמה מהם ירושלמים? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אלה שאין בעיה – מאשרים אותם. הצעת החוק מבקשת להוריד את הגיל לגיל 20. חוק הוראת השעה הוא חוק אשר מניעיו ביטחוניים, שמטרתו הבטחת ביטחון המדינה. נכון להיום, עמדות גורמי הביטחון נותרו בעינן, ואין מקום לשינוי המוצע במצב הדברים הנוכחי. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> נזכיר כי רק לאחרונה אושרה הארכת חוק הוראת השעה בשנה נוספת בכנסת, והוא עומד בתוקפו עד ליום 31 ליוני 2017. החוק עומד למבחן כל שנה, ואף עמד בביקורת בג"ץ. נוכח האמור, הצעת החוק האמורה פוגעת במטרת החוק, שהיא כאמור ביטחונית. על כן, נבקש מחברי הכנסת להתנגד לה. בהזדמנות הזאת שאני כאן על הדוכן – לצערי, כנראה ההוראות לא מאפשרות לי להירשם לדיון ולומר, להביע את דעותי, אז אני רוצה לנצל עכשיו את הבמה. ביום שני הדירו את עיניהם, הדירו שינה מעיניהם, הרבה מחברי הכנסת, ודנו בנושא חשוב – בחוק הליבה; ועשו את הרושם שבאמת הם דואגים לכלל ילדי ישראל, ובפרט לילדים החרדים. ואני שואל: אנשים שלמדו ליבה, עד כדי כך הם לא מבינים – הבנת הנקרא? מישהו עבר פעם על התקנות של משרד החינוך, על תוכניות הלימודים, על המחויבויות שיש לזרמים השונים בכל נושא הליבה? אלא ישר, ישר קפצו ותקפו: כל החרדים לא לומדים ליבה – וזה מתוך דאגה לעתידו של הילד. אבל אני לא ראיתי מעל הדוכן הזה את הדאגה כאשר הניפו גרזן על 200,000 תלמידים מהמוכר שאינו רשמי וקבעו שהם לא יקבלו קייטנות כמו כל ילדי ישראל; כאשר קיצצו להם בתקציבים, של שליש מהתלמידים בבתי-הספר היסודיים, ואף אחד לא קם וצעק; כאשר ניסו למנוע ברשויות שהילדים האלה יקבלו ככלל ילדי ישראל, נגד השוויוניות. איך אפשר לגלות צביעות, לבוא לכאן ולצעוק ולהגיד: אנחנו דואגים לילדי ישראל – איפה הייתם כשעמד שר החינוך ופגע ביד קשה במאות-אלפי ילדי ישראל? ואני רוצה להגיד לכם, רבותי, להעמיד דברים על דיוקם: כולם לומדים ליבה. הרשתות לומדות 100% ליבה, וכל מי שאומר אחרת, משקר. יש חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, שהיום הוא שופט בית-המשפט העליון, שאומר: כגודל הליבה כך גודל התקצוב. מי שמקיים 100% ליבה, יקבל 100% תקצוב. וכך יצא שהמוכר שאינו רשמי מקבלים 75%, מפני שהם מקיימים 75% מהליבה, ומוסדות הפטור, שמקבלים 55%, מקיימים 55% מהליבה, אחרת הם אינם זכאים לתקציב – עוד לפני החוק, הרבה הרבה לפני החוק. ושוב חוזרים על זה, ושוב מטעים את הציבור. גם מתבלבלים וגם מבלבלים אחרים. שקר וכזב. כולם מקיימים, בלי יוצא מן הכלל. ואני אומר שמערכת החינוך צריכה לצאת בקול, ולא להשאיר את הבמה לאלה שמסיתים ומדיחים אלא לבוא מול כל המלעיזים, מול כל המלעיגים; מערכת החינוך צריכה לקום ולומר בקול גדול את האמת, שכולם מקיימים ליבה, ומי שמקיים אחוז – אין מושג שלא מקיימים ליבה בכלל ואין מושג שזה פטור מליבה. אלה שמלמדים פחות ליבה, מדובר ב-39,000, אבל אי-אפשר להטיל כתם על כל המערכת. זה לא נכון. היו שרי חינוך שידעו לגשר, שידעו להביא את כולם יחד, ידעו להטמיע דברים בתוך המערכת כאשר הייתה הבנה, כאשר – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, יותר מדי רעש באולם. סדרנים, לפחות תושיבו את חברי הכנסת. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> מה זה, אני לא שומע את עצמי. <היו"ר יצחק וקנין:> כן. חברי הכנסת, אני לא רוצה לקרוא בשמות, כי אחרת אני לא אפסיק. חבר הכנסת איתן ברושי, אדוני שר החקלאות, חברת הכנסת ציפי לבני, נא לשבת במקומותיכם. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> רבותי, חינוך – לא קונים אותו בכפייה. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יש לו עשר דקות. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הפנים משולם נהרי:> עוד עשר דקות, כי הפריעו לי. רבותי, חינוך זה רק בהבנות, זה רק בהידברות. אני עבדתי במערכת החינוך; כשהיינו צריכים להחיל את מבחני המיצ"ב במערכת החינוך החרדית, לא עשינו את זה בתקנות ולא עשינו את זה בחקיקה אלא הכול היה בהידברות ובהסכמה מלאה, כאשר היינו ערים לרגישויות וכאשר התוכניות היו מותאמות למגזר, ולא הייתה התנגדות. וגם תוכנית הליבה, כשהיה צריך לקבוע תוכנית ליבה ומערכת שעות בבתי-הספר החרדיים ברשתות, הכול נעשה בהבנה ובהסכמה גם כן של הרבנים במגזר. אף אחד לא התנגד, אבל הייתה מגמה לעזור ולסייע. אבל כשהדברים נעשים בכפייה, בפגיעה, כאשר ביד אחת – הקול קול יעקב אבל הידיים ידי עשיו, אתה מאבד את האמון במערכת. לכן, רבותי, איך נאמר, המלעיזים ילעיזו והמלעיגים ילעיגו – האמת תנצח. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר הפנים משולם נהרי. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – שינוי הגיל לבקשת היתר לשהייה בישראל), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת טלב אבו עראר וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה טרומית. מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 58 נמנעים – 1 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – שינוי הגיל לבקשת היתר לשהייה בישראל), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 30 בעד, כולל קולו של חבר הכנסת באסל גטאס, 58 מתנגדים, אחד נמנע. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה. <הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – איסור פעילות מסחרית בבית-חולים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/24/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת עמר בר-לב) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – איסור פעילות מסחרית בבית-חולים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת עמר בר-לב, עשר דקות לרשותך. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, הצעת החוק שמונחת לפניכם היא הצעת חוק פשוטה, ישימה, עלותה אפס. אתם יודעים מה, חברים, אני קורא לה הצעת חוק אנושית, שמטרתה למנוע ניצול לרעה של חולשתו של חולה המאושפז בבית-החולים ושל בני משפחתו הקרובה. מי מכם, חברי חברי הכנסת, לא מכיר את זה. שוכב מטופל, חולה, מותש, סובל בבית-חולים – אולי זה אפילו קרה לאחד מכם או לאחת מכן, ואם לא, אז בוודאי לקרובי משפחה. מכירים את המצב הזה: פתאום נכנס בן-אדם לחדר, אדם זר, ואתה, החולה, או קרוב משפחתך, חש נבוך, חש אי-נעימות מהמצב. והאדם הזה שנכנס – כמובן, הוא לא חלק מהצוות הרפואי ולא הוזמן, לא על-ידי החולה ולא על-ידי בני משפחתו – מנסה למכור משהו ומציע משהו. המשהו הזה יכול להיות פעם אחת משהו באיזו אצטלה של איזה מוצר רפואי; פעם אחרת זה יכול להיות קמע; פעם שלישית זה יכול להיות ברכה; פעם רביעית – אני לא יודע מה זה יכול להיות, אבל כולנו מכירים את התופעות של מין מוכרים, רוכלים, מאכערים, שנכנסים לחדרים של חולים ומנסים לנצל את מצבם הקשה ואת חולשתם ולמכור את מה שיש להם למכור. אין מקום לנצל את המצוקה הפיזית והנפשית שבה שרויים המטופלים, כי להפעיל מניפולציות רגשיות עליהם ועל משפחותיהם – ממש ממש לא בבית-ספרנו. מכיוון שאין הסדרה בחוק, אפשר להיתקל לא פעם אפילו בצוות הרפואי שעומד חסר אונים מול אחד כזה, שנכנס לחדר וגם מפריע לו וגם מפריע לחולה. ולכן, יש צורך בחקיקה שתאמר: עד כאן; חדר החולה הוא מקום פרטי, רק בני המשפחה או המבקרים האישיים שלו רשאים להיכנס, וכמובן הצוות הרפואי, לא אף אחד אחר. עד כאן על מהותה, אדוני היושב-ראש, של הצעת החוק. החוק הזה נמצא ראוי לחקיקה על-ידי שרת הבריאות הקודמת יעל גרמן – חבל שהיא לא נמצאת כאן – ואושר בקריאה טרומית בכנסת הקודמת. בכנסת הזאת, הכנסת הישראלית, העשרים, לפני שהעליתי את הצעת החוק פניתי לשר ליצמן, שיושב כאן ומאזין לי בקשב רב, ושאלתי מה דעתו. הוא אמר לי שהוא בעד ההצעה הזאת, והגשנו אותה לקריאה טרומית. אבל לפני זה הגשנו אותה לוועדת שרים לחקיקה, ובוועדת שרים לחקיקה היו לנציג האוצר כמה הסתייגויות והוא ביקש לעשות כמה שינויים, ולכן ועדת השרים ביקשה לדחות את האישור של הצעת החוק, ושאני אבוא בדברים עם משרד אוצר ונעשה את ההתאמות הנדרשות. ואכן עשיתי את ההתאמות הנדרשות – בעיקר יובל, העוזר הפרלמנטרי שלי, שבא בדברים עם משרד האוצר – וקיבלנו את כל ההערות שלהם, הכנסנו, וזה הוגש לוועדת שרים השבוע. ופתאום התברר לי – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> הנה, אתם רואים, כבר עשית איזה סידור. <היו"ר יצחק וקנין:> זאת לדעתי הצעה טובה. הצעה טובה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אבל אני אמשיך. באמת הופתעתי שוועדת השרים התנגדה להצעת החוק הזאת, בעיקר אחרי שבעצם מילאנו את כל הדרישות שלהם. אבל פתאום זה התקשר לי למה ששרת המשפטים אמרה כאן לפני שבוע או שבועיים, כאן מעל הבמה הזאת – ואני מצטט, היא אמרה – תכף אני אמצא את הציטוט: אני כל הזמן עסוקה בלבלום רגולציה מיותרת, רגולציה שמשיתה הרבה מאוד הוצאות, גם על עסקים וגם על אזרחים. את זה אמרה שרת המשפטים מכאן. ואני אומר לשרת המשפטים, אף שהיא איננה כאן: תתביישי לך, שרת המשפטים. ואת יודעת מה? תתביישי פעמיים: פעם אחת, כי אם את כל כך נגד ביורוקרטיה, אז למה לא אמרת את זה בפעם הראשונה שעלתה הצעת החוק הזאת לוועדה לענייני חקיקה? יכולת לומר את זה, היית חוסכת זמן לי, היית חוסכת זמן לפקידי האוצר, היית חוסכת לוועדת השרים שזה בא אליה עוד פעם, ואומרת: לא, הצעת החוק הזאת היא בלבול מוח, כמו שאמרת, והיא מיותרת. ופעם שנייה, שרת המשפטים, אני אומר, זאת באמת הצעה שאין לה עלות. היא אנושית, היא פשוטה; היא פשוט אנושית, כמו שאמרתי בהתחלה. היא הצעת חוק אנושית, שאומרת: אנשים שרוצים למכור משהו, ימכרו לכולנו, אבל לא ינצלו את זה שאנחנו או קרובינו חולים וינצלו את המצב הזה לטובה אישית שלהם או של העסקים שלהם או מה שהם לא עושים. אתם יודעים, כשגם שרת הבריאות הקודמת אישרה את ההצעה וגם השר ליצמן היה בעדה, אז לרגע חשבתי שיש כאן היסטוריה: לא רק ששני שרים שונים משתי כנסות שונות – שני שרים, האחת מיש עתיד, השני מיהדות התורה – מסכימים, הייתה לי לרגע הרגשה שהצלחתי על-ידי הצעת החוק הזאת לגשר על-פני הפערים בחברה הישראלית. אז אני לא אהיה כל כך ציני, ואני אחזור באמת לענייניות. זאת באמת הצעת חוק פשוטה, ברורה, ואני יודע שהשר ליצמן מאמין בה ורוצה לתמוך בה. ולכן, ניגש אלי עכשיו יושב-ראש הקואליציה ושאל אותי אם אני מוכן לדחות את ההצבעה על הצעת החוק הזאת, כי השר ליצמן אמר לו שיעשה את המרב בשביל להעביר את הצעת החוק. הוא כמובן לא יכול להבטיח. אני שואל את כבוד השר, האם זה נכון? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני יודע מזה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> בסדר. אז אני כמובן מעוניין בהצעת החוק הזאת. אני מאמין ברצון הכן שלך לקדם אותה. ואני מאוד מקווה שוועדת השרים, בפעם הבאה שתשקול את ההצעה הזאת, לא תראה בה בלבול מוח ביורוקרטי, בעיקר כמו שאמרתי, כי זאת הצעה פשוטה, קלה ליישום, והעיקר – אנושית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. אדוני שר הבריאות יעקב ליצמן, אני מבין שזאת תשובה קצרה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> קצרה מאוד. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת עמר בר-לב, אמרת לי, והכול נכון מה שאמרת כאן. נראה לי בשכל, נראה לי שיש טעם. יש דברים שם שהם לא בסדר, בתוך החוק גם. אז אני מציע – בוא, לא צריך להצביע היום, תסתפק כרגע, העלית את הנושא, אנחנו נשב במשך הפגרה ונחפש אם אפשר לעשות משהו. אני מציע שתסתפק כרגע. הוא מסכים. אז תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. אני מבין שההצבעה נדחית למועד אחר בהסכמת הממשלה – בהסכמת המציע. אם כן, לא תתקיים הצבעה על החוק. <הצעת חוק הגנת הדייר (תיקון – אחזקת הבית והתיקונים), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2613/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק הגנת הדייר (תיקון – אחזקת הבית והתיקונים), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת באסל גטאס. אני מבין שגם פה תשובה והצבעה במועד אחר. חבר הכנסת באסל גטאס יציג את הצעת החוק. חבר הכנסת באסל גטאס, יש הסכמה אתך של תשובה והצבעה במועד אחר. כן? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> נכון. <היו"ר יצחק וקנין:> נכון. אם כן, אתה תציג את הצעת החוק, וההצבעה במועד אחר. חבר הכנסת באסל גטאס, עשר דקות לרשותך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרות והשרים, חברי חברי הכנסת, אולי זו הצעת החוק – לדעתי לא תהיה לי עוד הזדמנות, ולא הייתה לי הזדמנות להגיש הצעת חוק כזאת צודקת בכל רובד אפשרי של חשיבה. אני מדבר על הצעת חוק, אדוני ראש הממשלה, שבאה לפתור בעיה רצינית, אמיתית, של השכבה הכי הכי חלשה בחברה הישראלית – אלה הם דיירים מוגנים, לרוב בנכסי נפקדים, בעכו, ביפו ובמקומות אחרים. 50% מהם הם עולים מעדות המזרח שעלו בשנות ה-50, ולאחרונה האוכלוסייה הזו מתחלפת בעולים מברית-המועצות ומחבר המדינות. אנשים קשי יום שלא הייתה להם שום אפשרות לרכוש דירה והתגוררו בנכסי נפקדים, ולרובם אין הכנסה, חוץ מקצבאות ביטוח לאומי למיניהן – שאירים, הבטחת הכנסה, קצבאות נכות למיניהן. ומה שקורה, שהחברות המנהלות של הנכסים, גברתי היושבת-ראש ואדוני השר, באות ומשפצות, עושות שיפוצים, תיקונים, כי הנכסים האלה הם ברובם בתים שנבנו לפני הרבה הרבה שנים – בעכו אנחנו מדברים על בתים בני מאות שנים – משפצות ומתקנות אותם, וזאת פעולה נדרשת, לרוב בגלל צווי מסוכנות שהוצאו לבתים האלה, ובאות ומבקשות מהדיירים להשתתף בתשלום. בטח זוהיר בהלול יודע, חברי זוהיר מכיר את הבעיה הזו בעכו. ואז מבקשים לשלם – מדברים על עשרות-אלפי שקלים. הולכת "עמידר", משפצת בית ב-100,000 שקל, כשאם היה הדייר בעצמו משפץ, זה היה עולה לו 20,000–30,000 שקל. באים ומבקשים מהם 50% על-פי החוק, השתתפות. ואז המשפחות האלה, יהודים וערבים כאחד, לא יכולים לשלם, ואז אחרי כמה חודשים מתחילים להוציא להם צווי פינוי. זו בעיה רצינית, בעיה כואבת, אדוני השר. אני, אחרי שהחלטתי להעלות את ההצעה למליאה, עשיתי עבודה מול כל השרים חברי ועדת השרים, מול משרד האוצר, מול השרה איילת שקד ומול גורמי המקצוע, כי אין יותר צודק מזה – א. בעל הנכס הוא המדינה; אם הם מתקנים, משפצים, הם משפצים את הנכס שלהם. ומה יותר צודק מאשר לתת לאותו פרומיל, עשירית פרומיל, אולי אלפית פרומיל, של המשפחות במצב הסוציו-אקונומי הכי קשה, את הפריבילגיה הזאת שיתקנו להם את הבתים בלי להשתתף, או להשתתף ב-5% או ב-10% מעלות התיקון? זה החוק, רבותי, ואני חוזר ואומר לכם שזה חוק צודק, זה חוק חברתי, זה חוק לא שמאל, לא ימין, לא יהודים, לא ערבים, אלא חוק שבא להיטיב עם אותו פלח אוכלוסייה הסובל מהתנאים הכי קשים שאפשר לחשוב עליהם. אני מדבר על שתי פסקאות בחוק הגנת הדייר שבאות להגיד: תבוא פסקה (2) אחרי פסקה (1), שלפיה "על אף האמור בפסקה (1), היה הבית בבעלות המדינה, יחולו 10% בלבד מהוצאות התיקונים שבעל-הבית חייב בעשייתם על הדייר, ויתרת ההוצאות תחול על המדינה; ואולם, היה הדייר זכאי לקצבת קיום מהמוסד לביטוח לאומי, יחולו עליו 5% בלבד מהוצאות התיקונים שבעל-הבית חייב בעשייתם, והיתרה תחול על המדינה.; בסעיף זה קצבת קיום הנה קצבת זיקנה, קצבת נכות, קצבת שאירים או קצבת הבטחת הכנסה. בפסקה נוספת, (3), אנחנו אומרים שאם הדייר זכאי לקצבת אובדן כושר עבודה, גם יחולו עליו אותם תנאים, והוא ישתתף רק ב-5% מעלות התיקונים. זה החוק. אני מקווה שיש סימן, או מנשבת רוח טובה מכיוון ועדת השרים, שהחליטה לדחות את הטיפול בחוק בארבעה חודשים. אני אדאג, כמובן, להביא את זה שוב לוועדת השרים לדיון לפני המועד שהם החליטו עליו, בתקווה שבמושב הבא החוק הזה סוף-סוף יזכה לתמיכה של ועדת השרים ונוכל להעביר את החוק הזה בתמיכת הממשלה. שוב, זה חוק חברתי ממדרגה ראשונה, פותר בעיות למאות, אולי אלפי משפחות, המתקשות היום אפילו לשמור על הנכס ועל הדירות שלהם בגלל האיום של צווי הפינוי המוצאים להם מחברת "עמידר" ומחברות אחרות, בתואנה שהם לא משלמים או לא משתתפים בתיקוני הבתים שלהם. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת גטאס. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק עקרונות לפדיון שבויים ונעדרים, התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2399/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אלעזר שטרן) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק עקרונות לפדיון שבויים ונעדרים, התשע"ו–2015, של חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה, אדוני. יש לה הצעה מוצמדת של חבר הכנסת יאיר לפיד וקבוצת חברי הכנסת, ולאחר מכן אנחנו ניתן שלוש דקות נוספות להצגת ההצעה. כבר מראש אני אומרת: אין תשובת שר. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> גברתי היושבת בראש, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת באה עקב תחושה קשה בשל המחירים הכבדים שאנחנו, שמדינת ישראל משלמת על אירועי חטיפה של חיילים. אני אומר על אירועי חטיפה, אבל אנחנו משלמים את המחירים האלה גם באירועי חטיפה שלא מצליחים, גם על המוטיבציה לחטוף, וכמובן – גם בשלבים מאוחרים יותר, אחרי שמשוחררים רוצחים, כתוצאה מעסקות חילופי שבוי בטרוריסטים, גם כשיש להם דם על הידיים. אני מגיש את ההצעה הזאת בלב כבד. הייתי שמח להימנע ממנה אם היינו רואים שלאורך ההיסטוריה אנחנו דבקים בעמדה שכאילו אפיינה את מדינת ישראל, שאין משא-ומתן עם הטרור, ובגלל זה הלכנו לאנטבה. המדיניות הזאת היא שנתנה את הכוח לממשלת ישראל להחליט אז, למרות כל הסיכונים, ללכת למבצע שאנחנו יודעים שיש לפניו ויש אחריו, ומדינת ישראל נרשמה בספר היוזמה, הגבורה, הנחישות, בזכות אותה מדיניות, שכפי שכבר אמרתי באה לידי ביטוי באותו מבצע. אבל מאז, מאמצע שנות ה-80 בעיקר, כשממשלת ישראל נכנעה לסחטנות של טרור וללחץ מובן של אימהות, של אבות, של קרובי משפחה, שחררנו במחיר בלתי הגיוני רוצחים עם דם על הידיים, שהיה ברור שהם ימשיכו לרצוח; שהיה ברור שכשאתה משחרר אותם אתה מצייר מסגרות של מודעות אבל, אתה לא יודע כמה, אתה לא יודע איזה שמות יהיו שם, כמה חיילים וכמה אזרחים. כשנחטף גלעד שליט והתגבר הלחץ, הקים שר הביטחון דאז אהוד ברק, ב-10 ביולי 2008, את ועדת שמגר. והוועדה הזאת – כאילו בעצם הקמתה באה ממשלת ישראל ואומרת: אני מבקשת, תקשרו לי את הידיים. והוועדה הייתה ועדה רצינית – בראשה עמד השופט שמגר – עם פרופסור אסא כשר ואלוף במילואים עמוס ירון. וגם אני, כמו רבים אחרים – אני מניח שגם ראש השב"כ לשעבר, חברי חבר הכנסת פרי – הופעתי בפני הוועדה הזאת; היא נפגשה אתנו והגישה מסקנות. וכשהוקמה הוועדה נקבע שהמסקנות לא יחולו על האירוע שאנחנו חיינו אותו כאשר גלעד שליט נמצא בידי ה"חמאס", וזו הייתה החלטה הגיונית. אני ביקשתי אז לפרסם את ההמלצות, גם אם הן לא יחולו, כדי שדעת הקהל בישראל, כשהיא מלחיצה את הממשלה, תדע מה ההגיונות של אותה ועדה שנבחרה, מה ההגיונות של המחירים, כדי שתדע כמה ללחוץ את הממשלה. מפני שכמו שאמרתי, בסוף, מי שקיבל את ההחלטה על המחיר המוגזם של עסקת שליט זה לא ראש ממשלה – זה משרד פרסום, שלוש קומות מתחתי ב"עזריאלי". ואנחנו שילמנו את המחיר, וממשלת ישראל, לצערי הרב, לא פתחה את ההמלצות, וגלעד שליט הוחזר, ולצערנו, אנחנו ממשיכים לשלם את המחיר על אותה עסקה. אני מאחל לו, כמובן, בריאות וחיים טובים, לו ולמשפחתו; זה לא שייך. אבל כל שבוע אנחנו שומעים על משוחררי עסקאות שמתכננים, ולצערנו הרב כבר גם הצליחו, לגבות מאתנו מחיר דמים. הייתה תקופה – עסקת שליט נחתמה, למי שלא זוכר, באוקטובר 2011. שלושה חודשים אחר כך שוחררו המלצות ועדת שמגר, נחתמו והוגשו לממשלה. ולא היה אז שום שבוי ושום גופה של שום חלל צה"ל בידי אויב. ומה היה מתבקש? שהממשלה תיקח את ההמלצות, תדון בהן, תקבל מה שהיא רוצה, ואולי גם תגיד לציבור מה פרסמה הוועדה, כדי שהציבור יבין את העקרונות ואת ההגיונות. ומאז אנחנו מחכים. ולצערנו הרב, במבצע "צוק איתן" נחטפו שתי גופות של חיילים. ואני רוצה להגיד שכשאנחנו מדברים על המחיר הכבד ששילמה גם האוכלוסייה הפלסטינית ביום האחרון של המבצע ברפיח, כשנחטפה גופתו של הדר גולדין, זיכרונו לברכה – זה כתוצאה מהמחיר העצום שהם דורשים בשביל גופה של חייל או בשביל חייל חטוף. זאת אומרת, מי שמשלם את המחיר פה זה שני הצדדים. עכשיו, כשאני מעלה את הצעת החוק הזאת, לצערי הרב ה"חמאס" מחזיק גופות של לוחמים שלנו שאנחנו חייבים להחזיר אותן, אבל הדיון הוא כבר לא באווירה אובייקטיבית. ההמלצות של הוועדה הזאת הוצגו בוועדת החוץ והביטחון כשהיושב-ראש שלה היה שר הביטחון של היום, חבר הכנסת והשר אביגדור ליברמן, ולמיטב ידיעתי הוא קיבל אותן ובירך עליהן. לצערי הרב, ממשלת ישראל עד היום לא פרסמה את ההמלצות. שמחתי שכתוצאה מהלחץ הזה של ההחלטה הזאת יתקיים בקרוב מאוד דיון בקבינט המדיני-ביטחוני, לדון סוף-סוף בהמלצות ועדת שמגר. אני גם מקווה שלטובת כולנו יפורסמו ההמלצות. כמו שאמרתי, מדיניות היא לא רק תוצאה של סקרי דעת קהל; את דעת הקהל גם צריך לעצב. את דעת הקהל צריך לעצב. המלצות של ועדה מכובדת כזאת יעצבו את דעת הקהל. אבל מה הן עוד יעשו? אם ידע הצד השני שממשלת ישראל מוגבלת במחיר, אולי המוטיבציה שלו למבצעי חטיפה תפחת; אולי כתוצאה מזה נשלם אנחנו, בניסיונות החטיפה, מחיר נמוך הרבה יותר בחיילים, בלוחמים ובאזרחים. ואולי גם אנחנו, מול ניסיון חטיפה מתגלגל – מדיניות האש שלנו אולי תשתנה, וגם הפלסטינים ירוויחו מזה, או האויב שמנסה לחטוף חיילים, כיוון שהוא ידע שהמחיר בסופו של דבר לא יהיה מחיר מופרז. ולכן, אני קורא פה קודם כול לראש הממשלה ולשר הביטחון ולממשלת ישראל לדון מהר מאוד בהמלצות ועדת שמגר, ובשלב הבא להביא את ההמלצות לידיעת הציבור, למעט ההמלצות החסויות. אני חושב שתהיה בכך תרומה, כמו שאמרתי, גם להשבה מהירה יותר של גופות הדר גולדין ואורון שאול, שכמו שאמרתי אסור לנו לשקוט אפילו לשנייה אחת ולעשות הכול בשביל להחזיר אותן; אני מקווה שתהיה בכך גם תרומה להפחתת המוטיבציה לחטיפה בצד השני, ושהיא גם תיתן ביטוי, אולי, לתחושה של רבים מאתנו, שהחברה הישראלית לא תחזור שוב על הלחץ על הממשלה לביצוע עסקאות באותם מחירים שבהם בוצעה עסקת שליט. מכיוון שאני חושב שהדיון בקבינט הוא הרבה יותר חשוב מהצעת החוק שלי, ומכיוון שאני לא סופר הצעות חוק שלי שעברו או שלא עברו – לא בשביל זה באנו לכאן, אלא כדי שהמדינה תהיה טובה יותר, אני מושך או דוחה בהסכמה; דוחה, לא מושך – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> שום דבר? אתה פשוט מסכים למצב שההצבעה והתשובה יהיו במועד אחר? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני מסכים למצב שההצבעה תהיה במועד אחר, מתוך תקווה שאולי גם לא תהיה הצבעה ואני אוותר על זה אם הממשלה באמת תפרסם את ההמלצות ותקבל אותן, אבל כרגע דחייה – תשובה והצבעה במועד אחר. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, עכשיו זה ברור. רבותי, כאמור, בהסכמה, התשובה וההצבעה יהיו במועד אחר, וגם ההצמדה בוטלה. <הצעת חוק ביטוח פנסיוני לעובד (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2963/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק ביטוח פנסיוני לעובד (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יעקב פרי וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות יש לך להציג את ההצעה שלך. <יעקב פרי (יש עתיד):> גברתי היושבת בראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, הצעת חוק ביטוח פנסיוני לעובד היא בשורה של ממש לכלל העובדים במדינה. בשנת 2008 הוחל לראשונה צו ההרחבה על פנסיה חובה, שבאמת הביא אתו בשורה. יחד עם זאת, אם נודה על האמת, צו ההרחבה – עליזה, אתם מפריעים לי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> צוות של – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> – – – אם נודה על האמת, צו ההרחבה לפנסיה חובה הוא תולדה של משא-ומתן וכיפופי ידיים בין ארגוני המעסיקים לבין ארגוני העובדים הגדולים במשק. כיפופי הידיים ותוצאות המשא-ומתן הם תוצר של פשרות, ולא יעדי מדיניות, ועל כן צו ההרחבה הביא אתו, מעבר לבשורה, גם עיוותים רבים שלהשלכותיהם אנחנו עדים כיום בתחום הפנסיה. כפי שבוודאי ידוע לכם, צו ההרחבה לפנסיה חובה קובע כיום כי אם עובד מגיע למקום עבודתו ללא ביטוח פנסיוני פעיל, הוא יהיה זכאי להפרשות לפנסיה רק אחרי שישה חודשי עבודה. רבים אינם יודעים זאת, אבל מעבר לחובה להפקיד לחיסכון לפנסיה במסגרת צו ההרחבה, המעסיקים גם חויבו לבטח את העובדים מפני אירועים של אובדן כושר עבודה ומקרים של מוות. הרציונל שעומד מאחורי חיוב המעסיקים בביטוח מפני מקרים של אובדן כושר עבודה ומוות הוא רציונל חברתי שמתחתיו מסתתרת גם ההנחה שרבים אינם מבינים את החשיבות של קניית סיכון. אנחנו מכירים את התרבות הישראלית של "יהיה בסדר", התחושה של רבים של "לי זה לא יקרה", אבל כבר הוכח שבני-האדם אינם מקבלים החלטות שהן בהכרח רציונליות, על אחת כמה וכמה כאשר אין ברשותם מלוא המידע והידע בעת קבלת החלטות. לכן טוב שצו ההרחבה חייב את המעסיקים בביטוח עובדיהם גם במסגרת השוק הפנסיוני. אבל, לצערי הרב, בשל העיוותים הקיימים כיום בצו ההרחבה, וביניהם זה הקובע כי במקרים רבים רק לאחר שישה חודשים יזכה העובד לביטוחים הקבועים בצו, המציאות היא שישראלים רבים שעבדו ואיבדו את כושרם לעבוד, אם בגלל תאונה ואם חס וחלילה בגלל מחלה, בהיעדר ביטוח נאלצים להתמודד גם עם ירידה פתאומית בהכנסות, ירידה אשר עולה לעתים גם במחיר של איבוד נכסים, נטילת הלוואות קבועות עד כדי הגעה לפשיטות רגל, היעדר כושר השתכרות בגלל מחלה או פגיעה גופנית, הגוררת לא פעם את כל המשפחה והסובבים את העובד שנפגע לסחרור, שינוי קשה וכואב באורח חייהם המוכר. כאמור, על-פי צו ההרחבה, במהלך שישה חודשי עבודה העובדים לא מבוטחים בקרנות הפנסיה או בחברות הביטוח כמו עמיתיהם לעבודה. בעת אירוע של אובדן כושר עבודה או חלילה מוות, הם יהיו זכאים, במקרה הטוב, לתגמולים מהביטוח הלאומי, שכידוע לכולנו אינם מספיקים, בהתחשב ביוקר המחיה המכביד של ימינו, ובוודאי לא עבור מי שאינו יכול לשוב ולעבוד, ובוודאי לא עבור ילדים כשאירים. במקרה הרע הם לא יהיו מבוטחים בכלל, וכך יאבדו את מקור הכנסתם, מה שבוודאות יוביל אותם ישירות אל מתחת לקו העוני. בצו ההרחבה יש גם עיוות ושאלת פרשנות ביחס לעובדים שהגיעו עם ביטוח פנסיוני פעיל למקום עבודתם. אם עובד מגיע עם ביטוח פנסיוני פעיל, הוא זכאי להפרשות לפנסיה ולביטוח מהיום הראשון, אבל התשלום – כך על-פי צו ההרחבה – יבוצע כעבור שלושה חודשי עבודה באופן רטרואקטיבי; נשאלת השאלה אם העובד בכל מקרה זכאי להפקדה רטרואקטיבית, גם אם לא סיים שלושה חודשי עבודה. הצעת החוק הזאת מבקשת לפתור את הבעיה הפרשנית הקיימת, והיא אף תוודא שעובדים ימשיכו להיות מבוטחים באותם שלושה חודשים שהם ממתינים לתשלום של המעסיק לקרן הפנסיה או חברת הביטוח. הצעת החוק שיזמתי ועומדת לפניכם מבקשת לוודא שהעובדים לא ייפלו עוד בין הכיסאות ויהיו מבוטחים מפני אירועים של אובדן כושר עבודה ומוות החל מתחילת עבודתם, בין שהגיעו לעבודה עם ביטוח פנסיוני פעיל ובין שלא. להצעת החוק הזאת כמה יתרונות ברורים שמיטיבים עם האזרח הפשוט: היא מבקשת לבטל את האפליה והיעדר השוויוניות בין העובדים במשק; היא עשויה להיות כלי חשוב למאבק בעוני של פוטנציאל המשתכרים מדמי ביטוח לאומי בלבד; היא מציעה תשובה ופתרון לסוגיית הפרשנות הקיימת, ואם תעבור היום הצעת החוק, היא תביא לכך שעובדים לא ייפלו בין הכיסאות ויהיו מבוטחים גם מחוץ לשעות העבודה. יתר על כן, הנוסח של הצעת החוק שאני מביא בפניכם מעניק לגורמי המקצוע במשרד האוצר את טווח הפעולה הנדרש לצורך יישום החוק. עלויותיו בפועל למעסיקים הן זניחות, במיוחד על רקע החשיבות והתועלת. הצעת החוק הזאת תסייע דווקא לאלה שאינם מחוברים לוועדי העובדים החזקים, לאלה שעובדים למחייתם בעבודות מזדמנות שונות, ובייחוד לכ-150,000 העובדים הנכנסים מדי שנה למעגל העבודה. לצערי הרב, התנגדות ועדת השרים לחקיקה להצעת החוק לא באה כהפתעה, שכן במקום לפעול לצמצום הפערים בחברה הישראלית, הממשלה הזאת כנראה עובדת בהרחבת פערים; במקום לפעול לטובת כלל הציבור, הממשלה הזאת עובדת עבור המחוברים והמקושרים; במקום מעשים, הממשלה הזאת עובדת בספינים ובדיבורים. אני מצר על כך שאף שעל הצעת החוק חתמו חברי כנסת מרוב סיעות הבית, לרבות חברים מהקואליציה, הממשלה ממשיכה במדיניותה, שלא להיות עניינית, לא שמה לנגד עיניה את טובת הציבור וממשיכה לפעול ולתמוך בחוקים שהם לחזקים בלבד, מתוך אינטרסים פוליטיים. אדוני השר, הצעת החוק אמורה לשרת את כלל האזרחים והאזרחיות העובדים במדינת ישראל. הצעת החוק מביאה פה בשורה אמיתית לחיילים משוחררים, סטודנטים ועולים חדשים. אך לממשלה אינטרסים משלה. ואני רוצה לשאול את ידידי השר לוין, שיעלה לפה וישיב לי: מדוע אתם נגד החיילים המשוחררים, מדוע אתם נגד הסטודנטים, מדוע אתם נגד העולים החדשים? חברותי וחברי חברי הכנסת, אני קורא לכם להפסיק את האיפה ואיפה בין העובדים המחוברים והחזקים לבין יתר העובדים במשק. אני קורא לכם לפעול למען חיילים משוחררים, סטודנטים, עולים חדשים, עובדים חדשים, כך שלא ייפלו עוד בין הכיסאות. אני קורא לכם לתמוך בפתרון לאותם עובדים שקולם אינו נשמע ולתמוך בהצעת החוק על-פי צו מצפונכם, למרות החלטת ועדת השרים. תודה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב פרי. ישיב, בשם שר הכלכלה והתעשייה, השר יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, הצעת חוק ביטוח פנסיוני לעובד (תיקוני חקיקה) של חבר הכנסת יעקב פרי מתייחסת לנושא שהוא באמת נושא חשוב, ואני אתייחס אליה – קודם כול לגופה כדלקמן, ואם יהיה אחר כך זמן, אולי אומר גם כמה מילים בהקשר קצת יותר רחב. צו הרחבה לפנסיה חובה קובע את חובתו של המעסיק לבטח את עובדו בביטוח פנסיוני, לרבות ביטוח למקרה של מוות או נכות, מה שנקרא ביטוח risk. כיום מעסיק הקולט עובד שכבר יש לו קופת גמל מפריש לעובד החל מהחודש הראשון לעבודתו, אולם מעביר את התשלומים עבור העובד רק בחודש העוקב. ההצעה, אם הבנו אותה נכון, מבקשת לקבוע כי מעסיק שקולט עובד חדש שכבר יש לו קופת גמל, יודיע לקופה, בתוך חמישה ימים מקליטת העובד, כי הוא מתחייב לשלם את פרמיית הביטוח, ועל כן יש להשאירה פעילה. בנוסף מבקשת ההצעה לקבוע כי במקרה של עובד חדש שטרם נפתחה לו קופת גמל ואשר זכאי, לפי צו ההרחבה, לקופה רק לאחר החודש השישי, ישלם המעסיק את הפרמיה הנדרשת לביטוח במקרה של מוות ונכות כבר מהיום הראשון לעבודה, בשונה מהפנסיה, שתמשיך להישאר מהחודש השישי. חשוב להדגיש שההוראות האלה הן בדיוק ליבת ההוראות שנקבעות היום בהסכמים קיבוציים, וקביעת הוראות שהבסיס הנורמטיבי שלהן הוא הסכם קיבוצי שהורחב ויש בהן כדי להשליך על הוראות ההסכם – נכון שיתבצעו בהסכם קיבוצי, ולא באמצעות חקיקה. אני חושב שהשיטה, מצד אחד לקיים הידיינות במשק ובסוף להגיע להסכמים קיבוציים שאמורים לייצר ודאות לטווח ארוך, ואחר כך לבוא הנה לכנסת ולעקוף את המסלול של ההסכם הקיבוצי ולשנות את סדרי העולם דרך חקיקה כאן, היא לא נכונה מבחינת יחסי העבודה והיא מאוד מאוד בעייתית מבחינת היציבות ומבחינת האופן שבו נכון שהדברים יתנהלו. לעניין חובת הדיווח, כאמור בדברי ההסבר, כיום יש חוקים שמסדירים את הנושא. ככל שאכן לכאורה עולה צורך בתיקון, הרי ניתן להסדיר אותו בהסדר הקיים, ואין שום צורך לתקן אותו במסגרת חוק הגנת השכר. כפי שאמרתי קודם, אני חושב שלא נכון לבצע את המהלך הזה באופן חד-צדדי ובלא הידיינות בין ארגוני המעסיקים לארגוני העובדים. הצעת החוק מבקשת לקצר את תקופת הדיווח, אך מתעלמת מהעובדה שבעוד החובה מוטלת באופן בלעדי על המעסיק, הרי שהמידע נמצא ברשות העובד. מצב שבו מעסיק מתקשה לקבל מהעובד את פרטי קופת הגמל שאליה יש להפקיד ייצור מצב שהוא לא יעמוד בסד הזמנים, כאשר החובה על-פי מה שמוצג כאן תוטל עליו, עם כל המשמעויות של זה. לא נראה שההסדר הזה סביר. אני חושב שפרק הזמן שקבוע היום בהסדרים הקיימים הוא הגיוני ונכון; הוא גם לא גורם לאיזה נזק ולא מקפח את העובד. באשר להוראה המוצעת שעניינה להטיל על מעסיקים חובה לבטח בביטוח risk את העובדים שמתקבלים לעבודה כשהם לא מבוטחים בביטוח פעיל, גם ההצעה הזאת היא בעייתית. ראשית, צריך לזכור שהעובד כן מבוטח בתקופת ההעסקה למן היום הראשון בביטוח הלאומי. שנית, יש לא מעט ענפים, ובעיקר ענפים שבהם העובדים הם עובדים מוחלשים יחסית, כמו שמירה, ניקיון, בנייה, ששם כבר יש הסדרים כאלה שקבועים בהסכמים הקיבוציים, כולל ביטוחי נכות ומוות. לכן, הדרך הנכונה להסדיר את העניין היא במסגרת משא-ומתן קיבוצי, כפי שתיארתי קודם, והדרך הזאת של חקיקה מקבילה או עוקפת של המסלול הקיבוצי היא דרך שבעיני איננה דרך נכונה, ולכן הממשלה ומשרד הכלכלה רואים לנכון להתנגד להצעת החוק. עכשיו, גברתי היושבת-ראש, אני אומר, ברשותך, משהו באופן כללי. כאן אני זקוק אולי באמת להקשבה, גם של חבר הכנסת פרי, כי אני רוצה לומר משהו באופן כללי, מעבר להצעת החוק הזאת. חבר הכנסת פרי הציע דבר ענייני, וגם נימק אותו לגופו, אבל לא יכול היה להתאפק מלסיים בכמה אמירות על הממשלה, שמתעלמת מהעולים ומסטודנטים – נורא, באמת נורא ואיום. אתה יודע – – <יעקב פרי (יש עתיד):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – פשוט, פשוט נורא, כן. אבל תראו, אני אומר בעניין הזה כמה דברים. קודם כול, יש לכם, חברי יש עתיד, כל כך הרבה הצעות מצוינות, שאני רק תוהה, באמת, אולי – אני כבר התחלתי לחשוב שכדאי להיות באופוזיציה, כי יש פתאום הארה כזאת. אתה יושב בממשלה, אתה אטום, אתה לא רואה את הסטודנטים, אתה לא רואה את העולים, אתה מתעלם מכולם. אבל כשאתה בספסלי האופוזיציה, פתאום העולם נפתח, הכלכלה נראית אחרת, הכול נהדר. ואני כל הזמן נזכר בימים שלי כיושב-ראש הקואליציה בקדנציה הקודמת, ואני אומר לעצמי: רגע, אולי גם אני לא הבנתי משהו. אני עכשיו פתאום לומד שבעצם יכולתי לעשות בכלל מה שרציתי בלי סיעת יש עתיד בכלל. 19 המנדטים שהיו אז ליש עתיד – לא הייתה שום בעיה, כי הייתה אג'נדה. <קריאה:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא, הייתה אג'נדה. <חיים ילין (יש עתיד):> אם תמשיך להכות בנו אנחנו נעבור את ה-37. <שר התיירות יריב לוין:> רגע, חכה. אני אומר, היו כל כך הרבה דברים טובים שרצו לעשות, שצריך לעשות – ולא קרו. כי מה קרה – כי שכחו להציע אותם? כי לא ראו אותם? כי לא היה מספיק כוח פוליטי כדי להעביר אותם? באמת, מוזר מאוד. אז אני יכול לומר לך, חבר הכנסת פרי: בוא ניזהר מהקביעות הגורפות האלה. ב. אני מוכרח עוד דבר אחד לומר. הזכרת כאן את החיילים המשוחררים. אני רוצה לומר משהו דווקא בעניינם של חיילי החובה, כי אני חושב שצריך גם את זה להגיד. תראו, כשאני הייתי יושב-ראש הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון בקדנציה הקודמת ניסיתי להוביל מהלך שבעיני היה מהלך עקרוני ונכון וחשוב של העלאה משמעותית של שכר חיילי החובה. זאת, מתוך גישה שמי שתורם צריך לקבל; שלא ההורים צריכים לממן את ילדיהם החיילים; מתוך – אתם יודעים מה? שכנוע עמוק בדברים ששמעתי מכם על הצורך לתגמל את מגזר המשרתים וכן הלאה. אני זוכר שזימנתי ישיבה של הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון ועשיתי אז מעשה חריג: קיימתי ישיבה פתוחה לקהל ולתקשורת, מה שעד אז לא היה מעולם. חשבתי שבנושא הזה אין סודות והדיון צריך להיות דיון גלוי. ואז – רציתי לספר מה קרה בישיבה, אלא שיושב-ראש הקואליציה סימן לי שאני צריך לרדת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה, נהיה במתח? <שר התיירות יריב לוין:> לכן, אנחנו נשאיר אתכם במתח בעניין הזה, אבל אני בטוח שבהצעה הפופוליסטית הבאה – לא יודע אם עוד היום; מקסימום בתחילת המושב הבא – נחזור ונידרש לעניין הזה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אנחנו ניתן לך להשלים עוד היום. <שר התיירות יריב לוין:> יש לי עוד כמה אפשרויות. לכן, אם יש ספק בעניין, הממשלה כמובן מבקשת שהכנסת תדחה את הצעת החוק הזאת ותסיר אותה מסדר-היום. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר יריב לוין. אנחנו נעבור להצבעה. נא לשבת. אנחנו כעת נצביע על הצעת חוק ביטוח פנסיוני לעובד (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 47 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק ביטוח פנסיוני לעובד (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 28 חברי כנסת, כולל באסל גטאס, מתנגדים – 47, אין נמנעים. הצעת חוק ביטוח פנסיוני לעובד (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, לא אושרה. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הוספת עבודות בתחומי החינוך, התרבות והספורט כעבודות מועדפות), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2079/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הוספת עבודות בתחומי החינוך, התרבות והספורט כעבודות מועדפות), התשע"ו–2015, של חברי הכנסת איתן ברושי, יפעת שאשא ביטון ונורית קורן. ינמק חבר הכנסת איתן ברושי. אציין שתשובה והצבעה במועד אחר. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, עבודה מועדפת היא דבר חיוני וחשוב והיא מאפשרת ליותר מ-15,000 בוגרי צבא ושירות לאומי לעבוד בעבודה מועדפת שהמדינה הגדירה אותה כחיונית. היא גם מהווה תמריץ ופתרון מוצלח לפרנסה של חיילים משוחררים. בחוק שיזמתי יחד עם חברות הכנסת נורית קורן וד"ר יפעת שאשא ביטון מוצע לתקן את לוח ח' לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה–1995, כך שתבוטל ההכרה בעבודה בתחנות הדלק כעבודה מועדפת ובמקומה יוכרו עבודות בתחומי החינוך הפורמלי והבלתי-פורמלי, התרבות והספורט כעבודה מועדפת. בעת חקיקת חוק הביטוח הלאומי האמור הועסקו בענף הדלק בעיקר עובדים זרים, אולם כיום לא מועסקים כלל עובדים זרים בתחנות הדלק, ונראה שעובדים ישראלים השתלבו היטב בענף הזה בשנים האחרונות. נוסף על כך, בהיעדר פיקוח נאות, רבים מהחיילים המשוחררים מועסקים בחנויות הנוחות, ולא כמתדלקים בפועל. על-פי דוח של צוות בין-משרדי שהקים בינואר 2012 שר העבודה והרווחה דאז משה כחלון, לבחינת ענפי התעסוקה המזכים במענק עבודה מועדפת, יש המלצה חד-משמעית להסיר את ענף תחנות הדלק מתחום העבודה המועדפת. גם ארגון הסוכנים ובעלי תחנות הדלק בישראל, שקיימתי אתם הידברות, הסכימו ליוזמה לשלב את החינוך בעבודה המועדפת ולחלק בשלב ראשון ב-2017 את התקציב חצי-בחצי כפיילוט. בעקבות השינוי ניתן יהיה להסיט את התקציב, לחזק את תחום החינוך ולתת מענה לאוכלוסיות עם צרכים נוספים ומיוחדים ולתגבר את החינוך הבלתי-פורמלי, בעיקר בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. הליווי של בני-הנוער כל ימות השנה במרבית שעות היממה הוא בעל חשיבות עליונה. לחוק הזה יש חשיבות רבה למסיימי השירות הצבאי מאחר שהוא מגדיל את הסיכוי לכך שבהמשך יבחרו הצעירים להישאר במערכת החינוך או לחזור אליה כמורים מוסמכים. חיזוק מערכת החינוך יאפשר יחס טוב יותר בין המורים לתלמידים בעתיד הקרוב ועשוי לבלום את נטישת מקצוע ההוראה. אישור התיקון לחוק יחזק את מערך החינוך הבלתי-פורמלי במדינה, בעיקר באזורי הפריפריה, שבהם קיים ביקוש גדול לעובדים בחינוך וההיצע מוגבל. הוא יוסיף פן ערכי ומשמעותי לעבודה המועדפת. יש סיכוי שבעקבות התמריץ לעבודה המועדפת יעברו הצעירים ליישובי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית, הזקוקים יותר לעובדים בחינוך, ובעקבות זאת יחליטו גם להישאר באופן קבוע באותם אזורים. במסגרת הזאת צריך לדעת שיש לתנועות הנוער השפעה חיובית משמעותית על ילדים ובני-נוער, ועל כן יש להן תפקיד חשוב המשלים את פעולות מערכת החינוך הפורמלי. תנועות הנוער הן נדבך חשוב ומרכזי בחינוך ובהתפתחות של בני-הנוער בחברה הישראלית. יש להן היכולת להשפיע על ילדים באופן בלתי אמצעי, ופעמים רבות בצורה אפקטיבית יותר מאשר למבוגרים. בני-נוער רבים מוצאים תעסוקה ופעילות בתנועות הנוער, ובכך נמנעים ממצבי סיכון כגון צריכת אלכוהול ואלימות. תיקון החוק יאפשר גם את שילוב תחומי התרבות והספורט בעבודה המועדפת ויאפשר לצעירים להשתלב בקידום תחומי התרבות והספורט החשובים כל כך בכל רחבי הארץ. הצעת החוק הזאת זוכה לתמיכה של שרים, של יושבי-ראש ועדות החינוך והרווחה ושל בעלי תפקידים רבים, לרבות ראשי רשויות ובעלי תפקידים נוספים בשלטון המקומי בכל הארץ, ובעיקר בפריפריה. מאז פורסמה הצעת החוק, ולאחרונה בתקשורת כהכנה לדיון, אני זוכה לעשרות תגובות של אנשים מכל הארץ, מכל המפלגות, אשר מברכים אותי ואומרים עד כמה זה חשוב ואיך זה יכול להיות שעד עכשיו זה לא קרה – מירוחם ועד הגליל העליון, ממרכזי צעירים ומכל הגילים. חיפוש עבודה, בחירת עבודה מתאימה, התנדבות, בחירת תחום לימודים ומקום לימודים, הכשרות מקצועיות, חיי חברה, קורסים מקצועיים מוזלים – כל אלה הם חלק מהדאגה של ראשי הרשויות ומרכזי הצעירים. בכתב – אם יהיה זמן, אני אקריא – יש חתימות וציטוטים. גם אלון שוסטר, ראש המועצה האזורית שער-הנגב ויושב-ראש ועדת החינוך של המועצות האזוריות, כותב לי כי הצעת החוק היא צעד חיוני לביסוס מעמדו של החינוך בישראל, והוא ניסה להטמיע את זה בכל רחבי הארץ. יש חשיבות לחוק בעיקר בפריפריה – ואלון הוא מעוטף-עזה – וביישובי קו העימות. זו ההזדמנות לחבר צעירים בכלל ובני היישובים בפרט לחינוך ולמקום ולמשפחות שגרות ביישובים. בצעד זה יש רק מרוויחים. להצעה זאת אין שום משמעות כספית, לכן לא ברורה לי ההתנגדות של שר האוצר – שום משמעות כספית – והיא מחזקת את ההתיישבות בכל מקום. החינוך ודאי חשוב לכולנו. סגנית ראש מועצת ירוחם טל אוחנה אמרה לי, וגם צוטטה בתקשורת, שמתן מענק עבודה מועדפת בתחומי החינוך יסייע לצעירים למצוא תעסוקה בשדה שיש בו הרבה ביקוש ולא מספיק היצע ויעודד אותם להגיע לנגב ולגליל – דבר שהוא יעד אסטרטגי. ודאי שלממשלה ולכנסת זה ברור, גם החיבור של נגב וגליל וגם חינוך. בוגרי צה"ל רבים – ופה אני רוצה, אדוני השר אקוניס, אני פונה אליכם כשרי ממשלה: תגלו אחריות. בוגרי צה"ל רבים אשר לא מוצאים דרך להשתלב בהיצע העבודות המועדפות הקיים, בוגרי חיל החינוך, בוגרי קצונה, בוגרי תנועות הנוער שפעלו בחינוך מחפשים דרך להשתלב בעבודה המועדפת בחינוך; אין להם תמיד דרכים להשתלב בעבודה המועדפת האחרת, ובחינוך יש להם רקע וניסיון, יש להם מה לתרום. חברי וחברותי, חינוך טוב הוא משאב לאומי נדרש אשר מגיע לכל ילד בישראל. מדברים על חינוך, תקציב דיפרנציאלי; זה לא עולה כסף, איך זה שהממשלה לא תומכת? חברי וחברותי, זה חינוך. המקום שבו נולד ילד או רמת ההכנסה של הוריו הם לא הקריטריון; החינוך הוא הדרך המרכזית לשוויון הזדמנויות, לסגירת פערים ולפיתוח והתקדמות. הפערים החברתיים מתחילים בחינוך, ברמת החינוך. הילדים במקומות השונים, בהיעדר כלים שווים להצלחה והתפתחות – יש פערים. ללא חינוך טוב לא יהיה שינוי, והחוק הזה יעזור גם לחינוך וגם לפיזור אוכלוסייה. מחקרים מראים, כולל בוועדה שהקים כחלון, שאם הולכים לחינוך בעבודה מועדפת, נשארים גם אחר כך. אם הולכים לאזורי הפיתוח, נשארים גם אחר כך. ולכן, זה גם חשוב, זה גם מתאים, וזה גם לא עולה, זו חלופה לכסף קיים; 23–25 מיליון שקלים מושקעים היום בתוך התקציב של הביטוח הלאומי. אחרי כל זה, אני שואל אתכם, חברי וחברות הכנסת, כמילותיו של השיר: מה עוד תבקשי מאתנו, מכורה? מה עוד נדרש כדי לקבל את תמיכת הממשלה הזו, שאומרת שהיא ממשלה חברתית – שר האוצר חברתי. מה עוד אתם צריכים כדי לאשר, גם אם זו הצעה של האופוזיציה? אתם הופכים להיות אופוזיציה לממשלה במקומנו. אם הדאגה לחברה היא בראש מעייניה של הממשלה, והיא רוצה והיא מתיימרת להיות חברתית, ושר האוצר נכנס על הכותרת של שר חברתי – אז מה הם השיקולים, שאתם לא תומכים פה-אחד? האם השיקולים ענייניים? האם הם באמת נקיים משיקולים זרים? התמיכה מהציבור והעניין בחוק חוצים את כל המפלגות, המחנות והזהויות. הסכמתי לדחייה בהחלטה כדי לגייס את התמיכה הדרושה. אני מבקש שהנושא יחזור להצבעה במליאה מייד עם תום הפגרה. נשארה לי עוד דקה, אני בכל זאת רוצה להקריא קטע ממכתב שהתקבל – לא ביוזמתי באמת – על-ידי למעלה מ-17 מחלקות צעירים בכל רחבי הארץ, של המרחב הכפרי, אבל הקראתי גם דעות של יישובים אחרים. אני מצטט את הפסקה האחרונה: אישור הצעת החוק יחזק את מערך החינוך הבלתי-פורמלי במדינה, ובעיקר באזורי הפריפריה, שבהם קיים ביקוש גדול לעובדים בחינוך אך ההיצע הוא מוגבל, הוא מצומצם, ויוסיף פן ערכי ומשמעותי לעבודה המועדפת. קיים סיכוי שבאמצעות התמריץ הזה לעבודה המועדפת יעברו צעירים אל יישובי הפריפריה, הזקוקים יותר לעובדים בחינוך, ובעקבות כך יחליטו גם להישאר ולקבוע את ביתם ביישובים האלה. יישר כוחך, הצלחתך היא הצלחתנו. חתומים כאן למעלה מ-17 נציגים מכל רחבי הארץ, בעיקר באזורי העדיפות. אני הסכמתי בלית ברירה לדחייה, כדי שהממשלה לא תהיה מובכת. אם הממשלה הייתה מצביעה נגד, אם הקואליציה – זה היה דבר משונה. אני מקווה שאחרי הפגרה תאשר הממשלה את ההצעה. אני מודה על התמיכה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת ברושי. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגבלת גביית עמלה בעסקת מכר מרחוק שעניינה רכישת כרטיס למופע), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3008/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הגבלת גביית עמלה בעסקת מכר מרחוק שעניינה רכישת כרטיס למופע), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי כנסת. גם כאן תשובה והצבעה במועד אחר. חברת הכנסת עליזה לביא תציג את הצעת החוק במשך עשר דקות. בבקשה, גברתי. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי, חברי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בחופש, חופש של הילדים שלנו מבתי-הספר, מהגנים. רובנו הורים, חלקנו סבים וסבתות, ואנחנו אוהבים גם קצת לקחת ולבלות, גם ללכת לסרטים. אבל למעשה – אתם יודעים, כשאתם מזמינים כרטיס לסרט מרחוק בעזרת האינטרנט, וקונים מרחוק את הכרטיס, אנחנו צריכים לשלם דמי עמלה. אם אנחנו הולכים חמישה, שישה, שבעה חבר'ה, אנחנו צריכים לשלם על כל כרטיס בנפרד דמי עמלה, וזה סתם, זה עוול, זה מיותר. למה זה צריך להיות? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת באגף הקואליציה, קצת יותר שקט. בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> למה זה צריך להיות כך? זה ממש לא צריך להיות כך. הבילוי גם כך הוא לא עסק זול. על הקייטנות כבר דיברנו פה. יש הרבה מאוד שעות שצריך לבוא ולהעסיק את הילדים ולהיות אתם. לא הספקנו לצאת מהבית, וכבר רעבים, ולא משנה שאכלנו קודם ארוחת צהריים עם הילדים, צריך לקנות משהו, ועוד שתייה, ועוד פופקורן, ואנחנו בכמה מאות שקלים. ברוך השם, יש משפחות עם שניים, שלושה, ארבעה, חמישה ילדים. תמיד יש עוד איזה בן של אח או אחות, וכבר הגענו למספר רב יותר. במצב הקיים היום במדינת ישראל – אתם אולי לא שמים לב, כי ממהרים לראות שיש מקום לסרט, ושכולנו נשב באותו מקום בשורה נוחה, שגם תתאים לסבתא וגם תתאים לנכדה ולאחות. במצב הקיים, בעצם העסקים הרבים גובים, נוסף על המחיר הנקוב לכרטיס, עמלה שמוגדרת לרוב כדמי טיפול, אבל כמו שאמרתי, היא לא נגבית פעם אחת אלא היא נגבית על כל כרטיס וכרטיס. בדרך כלל, מדובר על סכום גבוה מאוד שמצטבר. גביית העמלות בעסקאות האלה של מכר מרחוק לא משקפת תמיד את העלויות של העסק. המערכת היא ממוחשבת, לרוב לא מדובר באנשים שעובדים ושצריך לשלם להם משכורות. מה שאני מבקשת, וחברי שהצטרפו לחוק – חבר הכנסת מיקי זוהר ואחרים שהצטרפו לחוק הזה – אנחנו מבקשים להגביל את אותה עמלה לסכום שלא יעלה על 5% ממחיר של כרטיס בודד שנרכש במסגרת אותה עסקה, לרבות אם העסקה היא לרכישת כמה כרטיסים. אנחנו רוצים לתקן את המצב האבסורדי הזה שאדם שעושה את ההזמנה, מזמין את הכרטיס, מזין את הפרטים בכוחות עצמו, נדרש לשלם מחיר גבוה על כלום, ממש על כלום. אני לא רוצה, ובכלל אני לא מתאפיינת כמי שרוצה לפגוע במודל כלכלי עסקי כזה או אחר, ואני לא רוצה להכביד את הנטל הרגולטורי על המעסיקים. אבל כאן בהחלט ראוי להתערב בחקיקה, כי המצב הקיים הוא לא נכון והוא לא ראוי. נוצרה פה מציאות של פגיעה מתמשכת בצרכן הישראלי, ואין כל דרך הגיונית, הסבר מניח את הדעת למה זאת המציאות. אז הנה, ככל שיש פעילות לעסק מעצם הנפקת הכרטיס, או פעולת הסליקה, אז בסדר, בואו נגבה את זה פעם אחת על כרטיס אחד – מה זה משנה אם באים חמישה, שמונה או עשרה – ולא עבור כל כרטיס בנפרד. כשמזמינים למשפחה, לחבורה, לחבורת חברים, לעלות העודפת אין שום מקום. אני עשיתי ניסוי קצר לפני שבאתי לכאן לספר ולבקש את תשומת לבכם. נכנסתי לאינטרנט לאתר מוכר, והתחלתי תהליך של הזמנת חמישה כרטיסים לסרט "עידן הקרח". מחירו של כרטיס בודד היה 38 שקלים, אבל מחיר סך העסקה היה – אתם רוצים לנחש, אדוני היושב-ראש, רוצה לנחש כמה היה מחיר העסקה? לך, ברוך השם – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני לא הולך לקולנוע. <עליזה לביא (יש עתיד):> אה, אתה לא הולך לקולנוע. טוב. המחיר היה 214.5 שקלים חדשים. זה הרבה מאוד כסף. זה מיותר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עכשיו אני מבין למה אני לא הולך לקולנוע. <עליזה לביא (יש עתיד):> עכשיו אתה מבין למה אתה לא הולך לסרטים. אתה רואה? אז יש פה גבייה עודפת של 24.5 שקלים – על מה ולמה? אני שמחה מאוד שהגענו להבנה שאת התשובה נקבל במועד מאוחר יותר – אני מקווה שבימים הקרובים יתמנה למדינת ישראל שר כלכלה שיבוא ויעשה סדר. שוחחנו גם עם שרת התרבות. אין פה חלילה שום פגיעה בכל מודל עסקי. האינטרנט נועד להקל תהליכים, להוזיל עלויות, ולא להפך. אני מקווה שבימים הקרובים יהיה לנו פה שר כלכלה שיבין את הבקשה שלנו לשנות בחקיקה את המציאות המעוותת הזאת, ונוכל להעביר את החוק. אני מודה ליושב-ראש הקואליציה ביטן שאפשר לנו לחזור למשרד הכלכלה, לשר שאני מקווה מאוד שייבחר ויעשה קצת סדר במשרד הזה, ששנים רבות כבר מוזנח – אם זה בנושא המעונות, אם זה בנושא הלימוד המקצועי, אם זה בעוד נושאים שכולנו מדברים עליהם הרבה מאוד – מעונות-היום, המשפחתונים, הפיקוח על עבודת הנוער עכשיו בקיץ – בכלל, לבוא ולעשות באחד המשרדים הגדולים שלנו כאן במדינה לטובת כולנו. וגם לחוק הזה אני מקווה שנקבל תשובה ונוכל לקדם אותו. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – חידוש אוטומטי של הנחה בארנונה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת נחמן שי יציג את הצעת החוק בהנמקה מהמקום. חבר הכנסת נחמן שי איננו כאן. האם יש מישהו אחר שחתום על הצעת החוק ומעוניין לנמק אותה? רק רגע, נבדוק את העניין. <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה באמצעי ההתקשרות), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3067/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> נעבור כרגע להצעה הבאה שעל סדר-היום, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה באמצעי ההתקשרות), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יואל חסון, תציג, וחבר הכנסת נחמן שי יהיה אחריך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אבל זה לא כתוב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא שינינו את הרשימה, חבר הכנסת נחמן שי. זה סדר-היום. בבקשה, אדוני. עשר דקות לרשותך. בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבקש להציג את הצעת החוק הצרכנית והחשובה הזו, שאני בטוח שכולכם מכירים ויודעים וחשים וראיתם בעצמכם את הבעיות שההצעה הזאת באה לפתור. ההצעה הזאת אומרת דבר מאוד פשוט: איך שהתחברת – ככה התנתקת. כמה פעמים שמעתם מהציבור טענות, בעיות, על כך שמתקשרים בקלות עם חברות, עם עוסקים, אבל כשרוצים להתנתק מהשירות היחס משתנה מקצה לקצה: אי-אפשר להתנתק. התנתקות הופכת להיות ממש מבצע צבאי אופרטיבי, וכזה שלא מצליחים. הצעת החוק היא פשוטה, היא אומרת: איך שהלקוח התחבר – כך הוא גם יתנתק. באותה קלות שהוא התחבר לשירות – לאינטרנט, לטלפון הסלולרי, לכל דבר אחר, כל עסקה מתמשכת – כשהוא ירצה לבטל את השירות הזה, הוא חייב לקבל אפשרות להתנתק באופן יעיל ומהיר באותה צורה כפי שהוא התחבר. זו הצעה צרכנית חשובה, שתשנה באמת את מערכת היחסים בין האזרחים, הלקוחות, לבין העוסקים, במיוחד אלה שמציעים עסקאות מתמשכות. אני רוצה לומר, חברי חברי הכנסת, שאפרופו המשבר שהיה בתחילת יום הדיונים של ההחרמות ההדדיות בין האופוזיציה לקואליציה, אני שמח לבשר לכם, חברי חברי הכנסת, שההצעה הזאת היא הצעה שנולדה משיתוף פעולה בין הקואליציה לאופוזיציה. השותף החשוב לחוק הזה, שותף שני לחוק הזה, הוא חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש הקואליציה, שהיה שותף להגשת החוק והיה שותף גם לכל התהליכים שהביאו לכך – מול משרדי הממשלה והממשלה – שהחוק הזה נתמך היום על-ידי משרדי הממשלה הרלוונטיים וגם על-ידי ועדת שרים לחקיקה. אחד הדברים שאני עושה בקדנציה הזו – אנחנו הקמנו מין קבוצות חקיקה. אדוני השר לוין, הקמנו קבוצות חקיקה. פנינו לציבור בפייסבוק, פנינו לאנשים, והצענו להם להצטרף לקבוצות חקיקה. אחת לכמה זמן אני מכנס את האנשים שרוצים להיות בקבוצות האלה, ובאמת בקבוצות האלה אנשים מעלים הצעות ורעיונות להצעות חוק ולשינויים ולמהלכים שניתן לעשות כדי לתקן עוולות או כדי לתקן דברים שצריך לתקן. הצעת החוק הזו נולדה בקבוצת חקיקה של אזרחים שאכפת להם ושרוצים והגו את החקיקה הזאת, ולכן אני עוד יותר שמח להביא את ההצעה הזאת כאן להצבעה. אני במיוחד רוצה להודות לאזרח המעורב מאוד חיים רוזנברג, שהיה בקבוצת החקיקה, והוא העלה את ההצעה הזאת והגה אותה, ויחד עם הרעיון שהוא העלה פיתחנו אותה להצעת החוק כפי שהיא מוגשת היום לחברי הכנסת. לכן, חברי, אני חושב שההצעה הזאת מצטרפת להצעות רבות של הכנסות האחרונות, שבהן באמת יש התייחסות משמעותית להיבט הצרכני, להיבט היחס בין העוסקים לבין הציבור לבין הלקוחות. לא תהיה יותר הסיטואציה שבה הלקוח מוצא עצמו חסר אונים מול הכוח הגדול של העוסק, שכאשר הוא רוצה לחבר אותו לשירותו, למכור לו משהו, הוא מאוד ידידותי ומאוד מזמין ומאוד קל, והעסקה היא מאוד קלה לביצוע, אבל כאשר האזרח לא רוצה להמשיך בעסקה הזו ורוצה להתנתק ממנה, זה כבר הופך להיות לסיפור, לקושי, דבר שבעיני פוגע בטווח הארוך גם במשק ובכלכלה. החוק הזה קובע שמי שלא יעבוד על-פי הסטנדרטים שאנחנו מדברים עליהם יהיה חשוף לעיצומים כספיים מטעם הרשות להגנת הצרכן. אני גם רוצה לומר שכפי שאני עושה בדרך כלל בחקיקות מהסוג הזה, לפני שבכלל הגשתי את החוק הזה לוועדת שרים לחקיקה או שהעליתי אותו להצבעה, קיימתי דיאלוג עם המשרדים הרלוונטיים – עם הרשות להגנת הצרכן במשרד הכלכלה, עם משרד התקשורת, עם גורמים נוספים, עם משרד המשפטים ועם השרה שקד – ודאגתי וכיוונתי לכך יחד עם חבר הכנסת דוד ביטן, שהצעת החוק תהיה הצעת חוק שמקובלת על המשרדים, בהתייעצות עם המשרדים, כי אני לא מאמין שחקיקה מהסוג הזה יכולה להיות רלוונטית אם בהליך החקיקה עצמו, בוועדות, היא לא יחד ובצירוף עם המשרדים הרלוונטיים; כפי שעשינו בחוק האחרון שהעברתי, חוק "איקיוטק", שגם שינה את היחסים בין הלקוחות לעוסקים בתחום חובות וגביית חובות. לכן, חברים, אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בחוק הזה. זה חוק צרכני חשוב, חוק שבאמת אני מאמין שכשנסיים את חקיקתו ישנה את מערכת היחסים, כפי שאמרתי, בין האזרחים, הלקוחות, לבין העוסקים. תודה רבה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת יואל חסון. ישיב על ההצעה בשם הממשלה השר יריב לוין, בשם שר הכלכלה והתעשייה. <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, לפני שאני אתייחס בקצרה להצעת החוק עצמה, הצעת החוק הטובה הזאת, אני רוצה לברך את חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת חסון, אני מוכרח לומר לך, אני חושב שסייעת בידי לפתור תעלומה שהטרידה אותי הרבה זמן, ואני מניח שגם את היושב-ראש ואולי גם אחרים כאן היא מטרידה. אני לא הצלחתי להבין מאיפה תפיסת העולם הזאת שלכם במחנה השמאל; מאיפה זה בא, הרצון הזה למסור את חלקי המולדת וכן הלאה. סוף-סוף הבנתי: אתם פשוט מתבלבלים. אתם חושבים שארץ-ישראל זה כמו עסקה שעושים באמצעי התקשרות. איך אמרת? איך שהתחברת – ככה התנתקת. אז אני אומר לך, חבר הכנסת חסון, ארץ-ישראל זו לא עסקה – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> למי אתה אומר את זה, ליואל חסון? <שר התיירות יריב לוין:> – – לא עסקת מכר ולא עסקה אחרת. <נחמן שי (המחנה הציוני):> יואל חסון ינק חלב של ארץ-ישראל. <איתן כבל (המחנה הציוני):> השר לוין, איך אתה אומר לו את זה? <שר התיירות יריב לוין:> לארץ-ישראל מתחברים, מארץ-ישראל לא מתנתקים. ואחרי שאמרנו את זה אפשר להתייחס גם לגוף ההצעה, שנוגעת לעסקאות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מכל הסיעה שלנו מצאת למי להגיד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השר לוין, אני רואה את נכדיו של חבר הכנסת אלעזר שטרן למעלה ביציע. מקווה שהוא בא לבקר אותם, אז מן הראוי שנגיד להם שלום יפה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אין מקום ביציע, צריך עוד – – – <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו אני אומר לך לגופה של ההצעה שלך, של יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת דוד ביטן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השר לוין, אנחנו החרגנו אז? את יהודה ושומרון החרגנו מן החוק הזה? הוא לא יחול בכל מה שנוגע להתנתקות משטחי יהודה ושומרון? <שר התיירות יריב לוין:> אני אומר לך כך: את יהודה ושומרון אי-אפשר להחריג; לא ניתן להחריג, לא בחוק כזה ולא בחוק אחר. אני בכלל חושב שארץ-ישראל זה כל ארץ-ישראל – גם יהודה ושומרון, גם בקעת-הירדן. יש עוד כמה חלקים, אבל לא נעמיס את כל זה על הצעת החוק הזאת. ההצעה מבקשת להתמודד עם תופעה של צרכנים המתקשים להתנתק מעסקאות מתמשכות, ומבקשת לחייב עוסק המעמיד אמצעי מסוים לצורך התקשרות בעסקה, להעמיד את אותו אמצעי גם לצורך ביטול העסקה. כיום, חוק הגנת הצרכן מעמיד שתי חלופות בפני הצרכן: מסירת הודעת ביטול בעל-פה, טלפונית או במקום העסק, וכן שליחת הודעת ביטול בדואר רשום, דואר אלקטרוני או פקס, אם קיימים בעסק. ואולם, היא אינה מחייבת את העוסק לאפשר ביטול באמצעות דואר אלקטרוני. לא אחת קורה שצרכנים מבקשים לבטל עסקה בטלפון אך מועברים מנציג לנציג ומכלים זמן יקר בהמתנה, או נאלצים לפנות לעסק באמצעים שאינם נוחים וזמינים עבורם, כגון פקס או דואר רשום. חסמים אלו מביאים את הצרכנים לוותר על ביטול העסקה, או גורמים להם שלא להספיק לבטל את העסקה בפרק הזמן המוגדר. לפיכך מציעים המציעים לחייב את העוסקים להקפיד שמנגנוני ביטול העסקה יהיו סימטריים למנגנוני ההתקשרות, על מנת שהנטל המוטל על צרכן שמבקש לבטל עסקה לא יהיה כבד מהנטל המוטל על צרכן המבקש להתקשר באותה עסקה. ומאחר שהדבר הזה הוא כל כך הגיוני וכל כך נכון, הממשלה תומכת בהצעת החוק ומבקשת מהכנסת לאשר אותה בקריאה הטרומית. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני השר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני יכול? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני חושב שאם הממשלה תומכת אז אין זכות תגובה. אנחנו נעבור כעת, אם כן, להצבעה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה באמצעי התקשרות), התשע"ו–2016, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה באמצעי התקשרות), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 34 תומכים, אין מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית, והיא עוברת להכנה לקריאה ראשונה בוועדת הכלכלה של הכנסת. <הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – חידוש אוטומטי של הנחה בארנונה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2517/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת נחמן שי, אנחנו נחזור כעת, לפנים משורת הדין, לסעיף הקודם שעל סדר-היום: הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – חידוש אוטומטי של הנחה בארנונה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת שי ינמק את ההצעה מן המקום. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אומנם זה יום אחד איחור למפגש עם האזרחים הוותיקים שהתרחש פה אתמול, אבל אני חושב שזה בהחלט קשור קשר הדוק למה שראינו פה אתמול. מאות אזרחים ותיקים שהגיעו לבית הזה ומאות-אלפים מרגישים שהבית הזה הוא באמת שלהם וחשים אליו זיקה גדולה. בישרנו להם את זה אתמול ואני חוזר ומבשר גם פה, שאנחנו מקווים שבעקבות אישורו של החוק הזה רבים מהם לא יצטרכו עוד לשוב ולבוא למשרדים של הרשויות המקומיות כדי לחדש את הפנייה שלהם לקבלת הנחה בארנונה. אזרח ותיק בישראל – אזרח, אזרחית – רשאי לקבל הנחה מסוימת בארנונה, תלוי בגודל הדירה וכדומה. זאת הנחה חשובה, וכל רשות בישראל אמורה להעניק להם אותה, אבל בחלק מהרשויות הגיעו למסקנה שצריך להזמין אותם כל שנה מחדש; אולי במקרה הם נעשו צעירים במהלך השנה הקודמת, אולי במקרה הם התעשרו – הילדים העבירו להם את הירושה שלהם – יכולות להיות כל מיני התפתחויות. ולכן היו מטרטרים אותם אל המשרדים שוב ושוב; או שביקשו באינטרנט, שזה לא המדיום הכי קל לאזרחים ותיקים. אני שמח שלפי הצעת החוק שלי, בעזרת הממשלה – והשר יריב סייע פה, יריב לוין באופן אישי, והשרה גילה גמליאל, שאיננה פה – אפשר יהיה לקבוע עכשיו כלל, שמרגע שאושר באמת, פעם אחת אושרה הנחה בארנונה, יוכלו האזרחים והאזרחיות הוותיקים ליהנות ממנה עד מאה-ועשרים-וחמש ולא יצטרכו לשוב ולבקש בכל שנה. זה צעד חשוב, ותודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. <שר התיירות יריב לוין:> הממשלה תומכת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השר יריב לוין מודיע לנו שהממשלה תומכת בהצעה. אנחנו נעבור, אם כן, להצבעה על הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – חידוש אוטומטי של הנחה בארנונה), התשע"ו–2016, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – חידוש אוטומטי של הנחה בארנונה), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 35 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה התקבלה בקריאה טרומית ועוברת להכנה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון – שינוי הרכב מועצת ההנדסה והאדריכלות), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2523/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון – שינוי הרכב מועצת ההנדסה והאדריכלות), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יואל חסון. אדוני יבוא לנמק את הצעתו. שמע, הצעה שנייה מאותו חבר כנסת מן האופוזיציה בתמיכת ממשלה? <איתן כבל (המחנה הציוני):> יואל, לאור עברך, מאיפה אתה בא, אני חושד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משהו פה לא ברור. <איתן כבל (המחנה הציוני):> יש משהו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו נבדוק את זה עם הנהלת הקואליציה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כנראה חבר כנסת מהאופוזיציה אהוד במיוחד, אדוני. שלום לך, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – קצת פרגון לקואליציה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני פרגנתי קודם, את לא היית. <מירב בן ארי (כולנו):> הייתי – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז לא הספיק לך הפרגון ההוא? <מירב בן ארי (כולנו):> לא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> את כל הזמן רוצה אהבה ועוד אהבה ועוד אהבה. מה יהיה, תגידי? <מירב בן ארי (כולנו):> זקוקה לזה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אהבה תחפשי בבית. עדיף, תאמיני לי. <מירב בן ארי (כולנו):> גם פה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני השר, אי-אפשר – לפני שאני מתייחס להצעת החוק – שלא להתייחס לאמירתך הקודמת. אני חושב, אדוני השר, שההבדל בינינו לבינך הוא, א. שאנחנו לא רואים את ארץ-ישראל כעסקה מתמשכת. אנחנו רואים את ארץ-ישראל כבית לעם היהודי, שהעם היהודי בחר באופן דמוקרטי שזאת תהיה מדינת היהודים. ואני גם חושב, אדוני, שאתם לפעמים קצת רואים את ארץ-ישראל כמובן מאליו, כי אתם עושים כל כך הרבה דברים שמסכנים את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ודווקא אני חושב שהמחנה הזה, מחנה מרכז-שמאל במדינת ישראל, הוא המחנה הנאמן האמיתי והמלא לארץ-ישראל, למדינת ישראל כמדינת העם היהודי, למדינת ישראל כמדינה יהודית. אנחנו מחויבים למדינה הזאת לא פחות מכם, אדוני; לא פחות ממך, אדוני היושב-ראש. אני אפילו חושב שהרבה יותר, כי אנחנו יודעים לזהות מתי יש סכנה לאתוס הזה שאנחנו מאמינים בו כולנו, ויודעים שצריכים להיות יצירתיים מספיק, שצריכים להיות מנהיגים מספיק, שצריך אולי גם לנגוע בנקודות כואבות כדי לשמור על ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. ואתם, אדוני השר – גם השרה גמליאל – חיים הרבה פעמים בהכחשה. וכששואלים אתכם את השאלה הקשה: האם המחיר של להשאיר את השליטה בכל יהודה ושומרון זה גם לתת לאזרחים שם אזרחות מלאה? אתם מגמגמים. גם ראיתי אותך, חבר הכנסת סמוטריץ, בתוכנית "גב האומה". כששאלו אותך את השאלות הקשות אמרת: נראה, נראה מה יהיה, נחשוב, נמצא פתרון. אז אני לא חושב ומוצא פתרון בעוד – שתבוא לי המכה; אנחנו מתמודדים עם המכה היום. ואני מבקש ממך, אדוני השר, באהבה גדולה, כי אני מעריך אותך: אל תחלק אותנו לאוהבי ארץ-ישראל וללא אוהבי ארץ-ישראל. אתה לא אוהב ארץ-ישראל יותר ממני ואני – לא יותר ממך. אנחנו כולנו רוצים שהמדינה הזאת תישאר כפי שאנחנו אוהבים ומכירים, רק אני חושב שכפי שאנחנו אוהבים ומכירים – בסכנה, אדוני. היא בסכנה באמת. ואני אומר לך, זאת הדאגה שלנו, ולא שום דאגה אחרת, אז אל תחלק אותנו לאוהבים יותר ואוהבים פחות. ועכשיו לגופו של עניין. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני רק מבקש, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> נראה לי שאתה מצטער שהעלית את זה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חסון, אני רק מבקש להבהיר שבשל אופיו הממלכתי של התפקיד שאני נושא כרגע אני לא מגיב, אבל שלא תתפרש שתיקה כהודאה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מבין, אדוני. אף אחד פה לא חושב שאתה שתקן גדול, ואף אחד לא חושב שאין לך תשובה לדבר הזה. כל אחד יאמר את תשובתו, אבל בסוף, איך אומרים, צריך ללכת למכולת, וכדי ללכת למכולת צריך גם להעביר חקיקה מהסוג הזה. <שר התיירות יריב לוין:> – – – בהסכמות תמיד בעניין. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז בוא נחזור לחקיקה עצמה ונתקדם. ההצעה הזאת היא באמת הצעה שבאה לשנות את הרכב מועצת ההנדסה והאדריכלות, ולשלב שם גם גורמים עצמאים, בתוך לשכת המהנדסים. חשוב להגיד שבעיני החוק הזה הוא במובן מסוים חוק טכני, אבל הוא חוק שגם נתמך על-ידי המשרדים הרלוונטיים, גם על-ידי משרד המשפטים – בעיקר – שתמך בחוק הזה, והשרה שקד תמכה בו. אני חושב שהרצון לשנות או לרענן את הרכב המועצה בא מרצון של לתת גם מקום לעצמאים בתוך המועצה הזאת. אני יודע שמי שהיום נמצאים במועצה, וכמובן גורמים בהסתדרות הכללית וגורמים בלשכת המהנדסים, באמת חלקם מתנגדים וחלקם חושבים שההרכב הנוכחי הוא הרכב מספק. אנחנו, בוועדה, נפתח את כל סעיפי החוק הזה ונבדוק לעומק איך אפשר להביא למצב של ייצוג הולם של הגורמים העצמאים, וגם מצד שני לשמור על האיזון הנכון של המועצה תוך דו-שיח או רב-שיח עם כל הגורמים שמרגישים שהם מושפעים מהחוק הזה, כדי להביא למצב שבסופו של דבר יהיה ייצוג מכובד ונכון בארגון המהנדסים ובלשכת המהנדסים והאדריכלים והדבר יהיה באמת לטובת כל מי שעוסק במלאכות האלה. אני רוצה להגיד מילה על האדריכלים. אדוני היושב-ראש, היום אדריכל צעיר עובר תהליכים מאוד מאוד קשים עד שהוא מגיע אל המנוחה והנחלה. זה מקצוע מרתק ומדהים, אבל קשה ביותר. כמובן, גם המהנדסים; יש המון מהנדסים היום – ואתם יודעים שזה תחום לימודים מורכב, ארוך וקשה – ויש הרבה מאוד מהנדסים שגם מתחילים ממש מלמטה עד שהם מוצאים את מקומם, ותנאי השכר הם לא בהכרח כפי שהיו מצפים להם. אני חושב שהארגון הזה חשוב. הארגון המאגד הזה הוא חשוב. אני בעד ארגון מאגד כזה. אנחנו רוצים, באמצעות הצעת החוק, לדון בוועדה הרלוונטית, כדי לראות אם ההרכב הזה יכול להשתנות, להרחיב את עצמו ולתת גם לעצמאים דריסת רגל, כדי שגם מה שלהם חשוב לקדם יבוא לידי ביטוי במועצה הזאת. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, ואני מודה לך, השר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. משיב על ההצעה, בשם שר הכלכלה והתעשייה, השר יריב לוין. הוא ישיב לנו מן הסתם על שני חלקי הנאום של חבר הכנסת חסון. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> על החלק הראשון הוא כבר השיב. – – – <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, אני חושב שחבר הכנסת חסון היום עוסק – אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה שתפספס. אדוני היושב-ראש, אני חושב שחבר הכנסת חסון היום מסייע לנו בפתרון תעלומות. כשהוגשה הצעת החוק וראיתי אותה, תהיתי מה לחבר הכנסת חסון ולמהנדסים ואדריכלים. עכשיו אני מבין – כי הוא בוודאי לא יכול להיות יועץ נישואין. למה הוא לא יכול להיות יועץ נישואין? כי הדברים שהוא אמר כאן, משל שהיה אומר לאדם שאוהב את אשתו: תשמע, אתה כל כך אוהב אותה – תתגרש ממנה; כך תשמור עליה יותר טוב. זה בערך אותו דבר, חבר הכנסת חסון. כל כך אוהבים את ארץ-ישראל, ורק כל היום נוסעים בכל העולם כדי לחלק אותה, למכור אותה ולתת אותה. אני אוהב את ארץ-ישראל, ומי שאוהב את ארץ-ישראל שומר עליה. מי שחושב שארץ-ישראל שייכת לעם ישראל שומר עליה – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – משפט שלמה. מי שאוהב – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – לא מחלק אותה, לא נותן אותה ולא נוטה לחשוב – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה לא מסכן את הרוב היהודי שלנו. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת חסון, כמו בנישואים – ידוע שיש לפעמים משברים, לא תמיד קל – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – אבל כשאוהבים שומרים, מתגברים ובכוחות מחוזקים ממשיכים הלאה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא מתפרקים, מתייאשים, נבהלים, מתחבאים – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – הממשלה, אתה הריבון. מקבל החלטות – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – עושים, איך אומרים, פעם מתחברים ופעם מתנתקים – – <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד השר, יש בעיות – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – ובסוף, חבר הכנסת חסון, בשיטה הזאת מאבדים את הכול. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז למה אתה לא מספח? תספחו. למה אתם לא מספחים? <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת חסון, אני אומר לך למה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תספח, תספח. אתה – רק דיבורים. <שר התיירות יריב לוין:> אני אומר לך למה. אני אומר לך למה. <מאיר כהן (יש עתיד):> את סמוטריץ אנחנו מבינים, סמוטריץ אומר את דעתו. אבל אתם? <שר התיירות יריב לוין:> אני אומר לך למה, חבר הכנסת חסון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> השאלה נשאלה, בואו ניתן לשר להשיב. <שר התיירות יריב לוין:> אני אגיד לך למה. <קריאה:> למה? <שר התיירות יריב לוין:> לצערי הרב, לפחות עד היום, בשבע וחצי השנים שאני נמצא בבניין הזה, לא עלה בידי עדיין להגיע למצב שיש לי רוב במליאה למהלך הזה. <חיים ילין (יש עתיד):> אה, אז מה אתה מטיף לנו מוסר? <שר התיירות יריב לוין:> אבל אני מוכרח לומר לך, חבר הכנסת חסון, שני דברים: האחד, בוא יבוא היום הזה, ואני מאמין שהוא לא רחוק. השני, אם אתה כל כך אוהב את ארץ-ישראל, בוא תצטרף למספחים. יהיה לנו קל יותר, תאמין לי. ביחד נצליח לעשות את זה הרבה יותר בקלות. לא מאוחר. לא מאוחר, חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש הצעת חוק. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – שתי מדינות. אתה לא מתחבר לזה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> הרחבתם את הממשלה. למה אתם צריכים שותפים? <שר התיירות יריב לוין:> אני אענה לגופו של עניין. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> הרחבתם את הממשלה. אין לכם מספיק שותפים שהולכים אתכם? <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו אני אענה לגופו של עניין. חוק המהנדסים והאדריכלים קובע את הרכב מועצת ההנדסה והאדריכלות. ההרכב כולל, בין השאר, תשעה מהנדסים ואדריכלים שימנה השר לפי הארגון המייצג את הקבוצה הגדולה ביותר של מהנדסים ואדריכלים. הצעת החוק מבקשת להוסיף להרכב נציג מטעם ארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאים במקום נציג אחד של לשכת המהנדסים. בהצעת החוק מוצע גם שמי שמייצג את מספר המהנדסים הגדול ביותר בתוך תת-הקבוצה של המהנדסים העצמאים הוא שימליץ לשר על נציג מטעמם. זה הגיוני וסביר לחלוטין. אני רוצה לומר שהממשלה הזאת מתייחסת לדברים בצורה עניינית. כשהם נכונים והגיוניים, גם כשזה בא מהאופוזיציה, אנחנו תומכים. אני מבקש מהכנסת לאשר את ההצעה בקריאה הטרומית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. אם כן, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון – שינוי הרכב מועצת ההנדסה והאדריכלות), התשע"ו–2016, בקריאה טרומית. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המהנדסים והאדריכלים (תיקון – שינוי הרכב מועצת ההנדסה והאדריכלות), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <זהבה גלאון (מרצ):> אפשר להוסיף אותי, בבקשה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו מאפשרים לך להצביע, חברת הכנסת גלאון. <מיכל רוזין (מרצ):> אין לי מסך הצבעה. <חיים ילין (יש עתיד):> למה אין לך מסך? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> המסך של חברת הכנסת רוזין תקול, אנשי המחשוב. תוצאות ההצבעה: 31 תומכים, ומצטרפים לתמיכה גם חברת הכנסת מיכל רוזין וגם חבר הכנסת – – – <קריאה:> אדוני היושב-ראש – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> ראיתי, כן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני שומע את קולו של חבר הכנסת איתן כבל. <איתן כבל (המחנה הציוני):> ראיתי שפשוט – – – שם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גם הוא מבקש לצרף את תמיכתו, וגם חבר הכנסת באסל גטאס. אז את חבר הכנסת באסל גטאס אני מוסיף. גם את חבר הכנסת גטאס ואת חברת הכנסת רוזין אני מוסיף אל תוצאות ההצבעה, זאת אומרת 33 תומכים ולא 31, וחבר הכנסת איתן כבל – אנחנו מוסיפים את תמיכתו לפרוטוקול. ההצעה התקבלה בקריאה טרומית ועוברת להכנה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – שלילת פיצויי פיטורים וזכויות פנסיוניות ממחבלים), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3181/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא על סדר-היום: הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – שלילת זכאות לקצבאות ופיצויים ממחבלים), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יעקב פרי וקבוצת חברי כנסת. חבר הכנסת פרי יציג את הצעתו במשך עשר דקות תמימות. בבקשה, אדוני. <יעקב פרי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, לעתים תכופות, תכופות מדי, בחודשים האחרונים, אזרחי ישראל חווים פיגועים קשים וכואבים. בגל הטרור הרצחני שהחל בחודש ספטמבר 2015 אנו עדים למחבלים שאינם בוחלים באמצעים לפגוע ולרצוח ילדים, נשים, קשישים וגברים בעודם ישנים במיטותיהם או שעה שהם מבלים בבר ברחוב דיזנגוף בתל-אביב. גל הטרור המתמשך דורש מאתנו לגייס את כל האמצעים העומדים לרשותנו על מנת להרתיע מחבלים פוטנציאליים ולהוריד את המוטיבציה שלהם לפעול. לשאלה מה מניע מחבל לצאת ולפעול כנגד אזרחים תשובות רבות, אך אין ספק כי הידיעה של מחבלים תושבי הרשות הפלסטינית כי משפחותיהם יקבלו כספים ומענקים מהרשות מעודדת אותם לצאת ולרצוח אזרחים. בתחילת חודש יוני פורסמו בכלי התקשורת נתוני שירות הביטחון הכללי, ולפיהם בגל הטרור שאנחנו חווים, לצערנו, מדי יום כבר שנה כמעט לקחו חלק כ-30 מחבלים בעלי תעודות זהות ישראליות. עוד עולה מהנתונים, כי בשנים 2001–2016 נמנו 104 מעורבים בפעילות טרור מקרב אוכלוסיית מקבלי המעמד בישראל מכוח איחוד משפחות או נישואים לבני-זוג ישראלים. במדינת ישראל, גבירותי ורבותי, קיימת רשת ביטחון סוציאלי נכונה וצודקת, המושתתת על הביטוח הלאומי וחוקי עבודה שונים, ובהם גם החובה של המעסיק להפריש כספים כפיצויי פיטורים והחובה להפריש על חשבונו כספים לחיסכון לפנסיה של העובד. במסגרת זו מחויבים מעסיקים לבטח את העובד מפני אירוע של אובדן כושר עבודה או מקרה מוות. ככלל, קיימים שני מקורות להבטחת הכנסה חודשית במקרים הללו: ביטוח לאומי וקרנות הפנסיה. בכל הנוגע לביטוח הלאומי, הכנסת כבר חוקקה חוקים השוללים ממחבלים את הזכויות המוענקות על-ידו, מתוך הבנה כי כלל האזרחים משלמים דמי ביטוח לאומי ובסופו של דבר התשלום של הביטוח הלאומי הוא על חשבון כולנו. עתה הגיעה העת להשלים את החקיקה ולשלול את הזכויות שמעניקים גם חוקי העבודה של מדינת ישראל, ובראשן הזכויות המוענקות לעמיתים בקרנות הפנסיה. הצעת החוק לשלילת פיצויי פיטורים וזכויות פנסיוניות ממחבלים שיזמתי הנה ביטוי לרחשי לבו של הציבור הישראלי, שאינו מוכן ואינו צריך לממן מכיסו מחבלים היוצאים לרצוח אזרחים ישראלים. אולי אחדש לחלקכם, אבל פנסיות הנכות והשאירים משולמות על-ידי כלל עמיתי קרן הפנסיה. קרנות הפנסיה החדשות מבוססות על הערבות ההדדית בין כלל העמיתים, ובנוסף, עת משולמת פנסיה, מופעל מנגנון האיזון האקטוארי המשפיע על כלל העמיתים. יתרה מכך, ההפקדות לקרנות הפנסיה זוכות להטבות מס, והחוסכים נהנים מרשת ביטחון שמעניקה להם המדינה, על חשבון כולנו. קחו את הדוגמה הידועה של המחבל עובד "בזק", תושב מזרח-ירושלים, אשר השתמש ברכב החברה, רצח ישראלים ונהרג על-ידי מאבטח. לא ייתכן כי בעוד אנחנו מבקרים את הרשות הפלסטינית על תשלומים חודשיים למשפחות המחבלים, יועברו כספים מקרנות הפנסיה של אזרחי ישראל לאותן המשפחות של המחבלים הנתעבים. הצעת החוק מבקשת לשלול זכויות פנסיוניות של עובד אשר הורשע בבית-המשפט כמי שפעל לבצע טרור כנגד מדינת ישראל. בית-המשפט פועל ללא משוא פנים, ועל כן אין חשש שלא יישמר הקשר הסיבתי האובייקטיבי החשוב מאוד בין מעשה הטרור לבין שלילת הזכויות. שלילת הטבות כספיות ממי שבא לשלול את זכות חיינו, כפגיעה, מחויבת על-פי השכל הישר, ההיגיון הבריא ועקרונות הצדק. אל לנו להירתע מלפעול להרתעת מחבלים על-ידי שלילת הטבות אלה שמעניקה החברה הישראלית ממחבל שבא לקחת חיים. אזרחי ישראל לא צריכים לתרום לרווחת המחבל או שאיריו. על צה"ל לשמור ולהיות הצבא המוסרי בעולם, על ישראל לשמור על הזכויות של כולם, ובאותה נשימה אסור לנו להיכנע לטרור ואסור לנו לכבול את ידינו תוך עצימת עיניים אל מול אידיאלים אמורפיים ורעיונות שאולי נשמעים טוב, אך יוצרים פרדוקס שהחברה הישראלית מתקשה להמשיך ולשאת. לי לא היו, ואין גם, התלבטויות בנושא. טרור יש למגר. טרור צריך להתריע, להרתיע ולהכריע. הכלים העומדים לרשות מדינת ישראל ובהם עושים שימוש כוחות הביטחון הם כלים טריוויאליים של איסוף מודיעין, פעילויות לסיכול ולמניעה, ביצוע מעצרים, חקירות והריסות בתי מחבלים, שלא פעם מבוצעים זמן רב מדי לאחר המעשה. בימים שבהם מדינות דמוקרטיות רבות מתקשות להתמודד עם גל הטרור העולמי – ודוגמאות מאירופה יש למכביר, לצערנו – זוהי חובתנו לחשוב מחוץ לקופסה, לבדוק ולהציע כלים הרתעתיים חדשים ויצירתיים למיגור הטרור, ובמיוחד כזה המבוצע על-ידי מחבלים בודדים. מדינת ישראל צריכה להוסיף כלים חדשים לסרגל הכלים שלה, והצעת חוק זו תהווה כלי נוסף וחשוב להתמודדות עם גל הטרור המתמשך. אין לי ספק כי כאשר אדם המבקש לצאת לרחוב ולרצוח אזרחים תמימים ידע שמעבר לעונש הפלילי יושתו עליו גם עיצומים כלכליים פיננסיים, זה יוסיף למכלול השיקולים שלו אם לצאת לפיגוע, בלי קשר לאמצעי הפגיעה, יהיה זה סכין, חגורת נפץ או אקדח. אני רוצה לפנות אל חברי הכנסת, חברי, המתנגדים או שהחליטו על חופש הצבעה בנושא הצעת החוק שלי: עד מתי נעמיד את עצמנו בסטנדרטים שאף אחת מהמדינות הנאורות בעולם לא עומדות בהם בעצמן? עלינו לעמוד זקופים מול הטרור, לא להרכין ראשנו ולקבלו בהכנעה. טרור האסלאם הקיצוני ימשיך לשוטט במחוזותינו, ועלינו למצות את כל האמצעים העומדים לרשותנו להיאבק, למגר ולהרתיע את המחבלים ואת המחבלים הפוטנציאליים. האם עלינו להרכין ראשנו אל מול הטרור ולקבלו בהכנעה, או שעלינו למצות את כל האמצעים העומדים לרשותנו להיאבק, למגר את המחבלים הללו? ולחברי מן המחנה הציוני אני מבקש להזכיר את דבריו של יושב-ראש מפלגת העבודה, ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, שאמר – ואני מצטט: נילחם בטרור כאילו אין טרור, ונעשה שלום כאילו – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כאילו אין שלום. <יעקב פרי (יש עתיד):> כאילו אין שלום – ונעשה שלום כאילו אין טרור. לנגד עיני עומדים מצד אחד טובת הציבור הישראלי שלא צריך לשלם לרווחתו של מחבל שבא להרוג, לזרוע הרס, פחד וטרור, ומצד שני, הרצון להפעיל כל כלי לגיטימי שברשותי כמחוקק על מנת להרתיע את המחבל הפוטנציאלי מלפעול ולרצוח אזרחים תמימים. אני מאוד מקווה שהכנסת תירתם ותחוקק את החוק במהירות האפשרית, כך שגם יתווסף כמענה נוסף לגל הטרור הרצחני שאנו חווים מאז ספטמבר-אוקטובר 2015. אני מודה לאדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב פרי. <קריאות:> – – – <יעקב פרי (יש עתיד):> אפשר לשקול. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משיב על ההצעה סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן, בשם הממשלה. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רציתי לברך, אבל אין פה מים. אין מים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כוס מים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש, אבל משומשים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כוס מים. אביא לך. רגע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אזכה אותם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ודאי. חשוב מאוד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את חבר הכנסת יעקב פרי על הצעת החוק הכל-כך נכונה. היום, כשאנחנו מתמודדים – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתם תומכים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בטח תומכים. אתה לא תומך? <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני, מה שפרי מציע אני תומך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בוא אני אזכה אותך. <חיים ילין (יש עתיד):> הוא תומך בפרי, לא בממשלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בוא אני אזכה אותך. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אמן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ובכן, רבותי, הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – שלילת זכאות לקצבאות ופיצויים ממחבלים) – השלילה פה, לא מצאתם מילה יותר חריפה מ"שלילה"? כי מחבל שרצח ילדים במיטותיהם, בעריסותיהם – של חבר הכנסת יעקב פרי ואחרים. ועדת שרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, בכפוף להסכמה עם משרדי המשפטים והאוצר ולתיאום עם משרד הכלכלה. לפני קריאה ראשונה תוחזר לוועדת השרים. אני מבקש מכל חברי חברי הכנסת – גם מהאופוזיציה – לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני סגן השר. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – שלילת זכאות לקצבאות ופיצויים ממחבלים), התשע"ו–2016, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> סליחה. סליחה, סליחה, אני עוצר את ההצבעה. סליחה, אני עוצר את ההצבעה. ביקש להתנגד – מאחר שהממשלה תומכת, יש זכות – – – <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, לא. אני עוצר את ההצבעה. סליחה. מותר גם לי לטעות. הממשלה תומכת. ביקש חבר הכנסת אוסאמה סעדי להתנגד, על כן יש לו שלוש דקות כדי לעשות את זה. אני מתנצל בפני כולם. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ההצבעה הזאת מובטלת? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ההצבעה הזאת בוטלה. כפי שאמרתי, ההצבעה הזאת בוטלה. אני סופר לך שלוש דקות פה אצלי. אפשר להתחיל. קדימה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, היום הונחו שתי הצעות חוק על שולחנה של מליאת הכנסת: הצעת החוק הראשונה של חברי חבר הכנסת סלומינסקי, שעברה לפני כמה דקות, שביקש שיהיה כפל פיצוי וגם פיצויים לדוגמה – התנגד לה חברי חבר הכנסת ד"ר ג'בארין, להצעת החוק הזאת, ואמר שלא מפצים נפגעים פלסטינים כמו הילד אחמד דוואבשה, שהוריו נשרפו בחיים והוא במשך שנה היה מאושפז ושוחרר לפני כמה ימים – הוא לא זכאי לפיצוי. עכשיו חברי חבר הכנסת יעקב פרי חזר כנראה לכובע הראשון שלו בהיותו ראש השב"כ, ועכשיו נותן עצות לממשלה הכושלת הזאת איך להתמודד עם הגל הנוכחי, ונותן להם אמצעים ורעיונות. ואם אלה הרעיונות – יעקב פרי, אם אלה הרעיונות שלך בתור ראש השב"כ, אז לא פלא שאנחנו לא מצליחים להגיע לפתרון הבעיה והשב"כ ממשיך להיכשל, כי אלה רעיונות פופוליסטיים. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> פרי היה ראש שב"כ מצוין שהביא רק דברים טובים לעם ישראל. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> ואתה אמרת בעצמך: אלה רק מדגדגים את הרגשות של הציבור, אבל בפועל הם לא תורמים כהוא-זה לפתרון הבעיה, כי מי שבא ורוצה להתאבד, הוא לא יסתכל על פנסיה או על כמה אלפי שקלים או על ביטוח לאומי. חשבתם שאם אתם נותנים תעודת זהות לצעירים ממזרח-ירושלים, מירושלים המזרחית שהיא שטח כבוש, אתם תכבשו אותם, והצעירים יגידו כל שני וחמישי וכל בוקר – יגידו תודה לישראל. פתאום הכול התנפץ לכם, וכל מה שבניתם מאז 1967 התנפץ. תעזבו את הדברים האלה, זה לא יביא פתרון לעניין, זה לא מקדם שום דבר. אתה ממשיך בהטלת עונשים קולקטיביים. אתה רוצה לשלול פנסיית זיקנה או לשלול פיצויי פיטורים לעובד שעבד 20 שנה, והפיצויים האלה הולכים למשפחות שלהם – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> הם מחבלים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> למשפחות שלהם. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זה כספים של פיצויי פיטורים. על מה אתם מדברים? כספים של פיצויי פיטורים, זיקנה. למה רוצח של ראש ממשלה – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – על מי אתה מגן? על מי? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה לא להפריע לדובר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> למה רוצח של ראש ממשלה, יגאל עמיר, ממשיך לקבל פיצויים וביטוח לאומי וממשיך לקבל את כל הזכויות? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום בבקשה, חבר הכנסת סעדי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> למה אתה לא מציע לשלול מרוצחים ומאנסים אכזריים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – אתם לא מציעים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, זמנך תם. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> עם אופוזיציה כזאת, לא פלא שהממשלה הזאת תאריך ימים ותוציא את כל תוחלת חייה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אוסאמה סעדי, תודה רבה. חבר הכנסת פרי, יש לך זכות תגובה. אתה מעוניין? לא. אז אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה, הפעם הצבעת אמת, על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – שלילת זכאות לקצבאות ופיצויים ממחבלים), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 57 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 13 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – שלילת זכאות לקצבאות ופיצויים ממחבלים), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> המחשב אצל חבר הכנסת באסל גטאס אינו עובד, לכן אנחנו מצרפים אותו למתנגדים. 57 תומכים, 13 מתנגדים, אחד נמנע. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית ועוברת להכנה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. חבר הכנסת אחמד טיבי מבקש להוסיף את שמו לפרוטוקול. באיזה צד? – במתנגדים להצעה. סליחה, 14 מתנגדים, עם חבר הכנסת באסל גטאס. נכון. 57 תומכים, 14 מתנגדים, וצירפנו לפרוטוקול את התנגדותו של חבר הכנסת אחמד טיבי. ההצעה התקבלה בקריאה טרומית, ועוברת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – השתתפות בהוצאות שכירות או בניית בית מכספי הפיקדון), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1600/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים כעת לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – השתתפות בהוצאות שכירות או בניית בית מכספי הפיקדון), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת חמד עמאר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא כתוב לי. גם את יחד אתו? אין לי פה את כל הרשימה. זה כנראה חבר הכנסת חמד עמאר וקבוצת חברי הכנסת. אדוני, עשר דקות לרשותך. בבקשה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כל חברי ישראל ביתנו חתמו על הצעת החוק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ישראל ביתנו בעבר ובהווה? <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> גם בעבר, גם בהווה, כולל אורלי לוי אבקסיס. הצעת החוק הזאת נולדה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לאחר שקיבלתי הרבה פניות מחיילים משוחררים דרוזים אשר אמרו לי: החוק מדבר על קניית בית לשימוש בפיקדון של חייל משוחרר. אצלנו במגזר הדרוזי אין קניית בית, יש בניית בית. ואותו צעיר שרוצה לבנות את הבית שלו לא יכול לקבל את הפיקדון של הצבא אחרי שחרורו. חמש שנים הוא צריך לחכות, הפיקדון משולם עבור לימודים, עבור בניית העסק, עבור לימודי נהיגה, עבור קניית בית, אבל בניית בית לא נכללת. ולכן באתי ותיקנתי את החוק, והוספתי גם בניית בית לשימוש בפיקדון, והוספתי עוד נושא של שכירות בית. הרבה חיילים משתחררים, הולכים ללימודים, הולכים לפתוח עסק, הולכים לעבוד ועוזבים את בית ההורים ורוצים לשכור בית. גם לאותם חיילים משוחררים צריך לתת להם את האפשרות להשתמש בפיקדון עבור שכירות בית. זה נושא שיכול לשרת כל חייל משוחרר. זה נושא שיעזור לא רק במגזר הדרוזי לבניית בית, אלא גם במגזר הכפרי, גם בפריפריה, "בנה ביתך" – יש הרבה אזורים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> סטודנטים. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> נכון. הרבה חיילים משוחררים – להשתמש בפיקדון לקידום הבנייה שלהם ובניית הבית שלהם. לכן החשיבות של החוק הזה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> גם בשכירות דירה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> גם לתיקון דירה. בוועדה נדבר על תיקון דירה, לא דיברנו בחוק, ולא סתם. אנחנו בוועדת הרווחה נשב, נקדם את זה לקריאה ראשונה. לכן את החוק הזה, אדוני היושב-ראש, חשוב לחוקק, וחבל שלא חשבנו על זה קודם. הרבה חיילים מחכים, הרבה חיילים רוצים לבנות את הבית שלהם ומחכים לפיקדון. ונקודה שנייה שאני חייב להעלות כאן, הנושא של חלקות לחיילים משוחררים – יותר משנה וחצי לא חולק אפילו מגרש אחד בכל המגזר הדרוזי לחיילים משוחררים. יותר משנה וחצי לא חולק מגרש אחד. הרבה חיילים משוחררים מחכים, כשאין להם קרקע פרטית לבנות את הבית שלהם – מחכים שמשרד השיכון ומינהל מקרקעי ישראל יחלקו חלקות לחיילים משוחררים, וזה לא מגיע. משרד השיכון לא זז, לא מקדם את העניין ולא מביא את העניין לחלוקת מגרשים. אני יודע שהשר גלנט עם הרבה כוונות טובות, והוא רוצה לעזור בנושא ורוצה לקדם את זה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> דיברתי אתו בנושא, ואני מקווה שהשר גלנט יקדם את הנושא וגם נגיע למצב של חלוקת חלקות לחיילים משוחררים. הנושא השני הוא הנחה של 90% על ביטוח קרקע וקניית הקרקע. האם השר לפיד, לשעבר שר האוצר, חבר הכנסת יאיר לפיד – חבר הכנסת יאיר לפיד, בקדנציה הקודמת הגענו להסכם, אני ואתה, בנושא חלקות לחיילים משוחררים, 90%, גם על הקרקע וגם על הבנייה. עד היום, שזה יותר משנתיים וחצי, זה לא מומש. עד היום. שנתיים וחצי אחרי שחתמנו על ההסכם. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אם היינו נשארים, זה היה ממומש. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> הגענו אחרי הרבה הרבה ישיבות לתוצאות שיכולות לעזור להרבה חיילים משוחררים. הנושא של 90% עדיין לא מומש. לכן גם אני כאן פונה למינהל מקרקעי ישראל, שמנסה להתחכם. מינהל מקרקעי ישראל התחכם, והלך על ארבע יחידות דיור באותו מגרש, שהיה מחולק לשניים. ומה החוכמה שלו? הוא אומר לך: אתה לא יכול לקנות יחידת דיור אחת; אתה חייב לקנות – להביא מישהו שיקנה אתך עוד יחידת דיור, ואם אתה לא מצליח, אתה חייב לשלם את המחיר המלא על יחידת הדיור שתהיה מעל הבית שלך. אנחנו יודעים שאף אחד לא יביא מישהו וישים אותו מעל הבית שלו, כי זה לא היה וגם לא יהיה. ואז אותו חייל, אם הוא לא מצליח להביא מישהו, הוא צריך לשלם מחיר מלא על יחידת הדיור למעלה ו-90% על יחידת הדיור למטה, ויוצא שהוא צריך לשלם יותר כסף מאשר מה שהיה משלם עם 75%. חוכמה אדירה של מינהל מקרקעי ישראל. דיברתי גם עם השר גלנט בנושא. הוא אמר לי שגם הוא לא יודע על הנושא הזה, הוא יבדוק את הנושא. אני מקווה שהוא בדק את הנושא, וייתנו הוראה – גם שר האוצר שממונה על מינהל מקרקעי ישראל – ייתנו הוראה למינהל מקרקעי ישראל שיפסיקו להתחכם. אנחנו רוצים לחלק חלקות לאותם חיילים משוחררים, אנחנו רוצים לקדם את החוק הזה, שיאפשר להם לבנות את הבית שלהם ולהשתמש בפיקדון לבניית בית. אנחנו רוצים לתת להם את הפיקדון להשתמש בבית לשכירות, ואני רוצה שיהיו חלקות לחיילים משוחררים, ואני רוצה שיקבלו את ה-90% שעליהם שהגענו להסכם לפני שנתיים וחצי. ונקודה אחרונה, אני רוצה באמת להודות למשרד הביטחון, להודות לשר הביטחון העומד בראש המשרד על התמיכה בחוק; אני רוצה להודות לכל אלה שתמכו וחתמו אתי על החוק: רוברט אילטוב, אורלי לוי אבקסיס וכל חברי ישראל ביתנו. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. <הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הארכת תקופת מימוש הזכאות לפיקדון), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/672/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מרדכי יוגב) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש לנו כרגע הצעה נוספת, שהיא איננה מוצמדת, אבל סגן השר ישיב על שתי ההצעות במקביל, ולכן נעבור כרגע לשמוע את הנמקתה של הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הארכת תקופת מימוש הזכאות לפיקדון), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מרדכי יוגב. חבר הכנסת יוגב יציג את הצעתו במשך עשר דקות, ולאחר מכן סגן שר הביטחון ישיב על שתי ההצעות במשותף ואנחנו נקיים הצבעות נפרדות, כמובן, על כל הצעה. עשר דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> תודה. ברשות היושב-ראש, השרים, חברי חברי הכנסת, אורחים יקרים, בחוק קליטת חיילים משוחררים נקבע שהשימוש בפיקדון של חייל משוחרר ייעשה למטרות קבועות במשך חמש השנים הראשונות מתום סיום השירות הסדיר של החייל. בתום חמש השנים זכאי החייל לקבל לידיו את הפיקדון רק אם הגיש בקשה לכך בתום שנתיים מתום חמש השנים האמורות. <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא מוצמד, אבל. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> בתוך שנתיים אלו, אם לא הגיש החייל המשוחרר – מה הבעיה, מיכל? <מיכל רוזין (מרצ):> שזה לא בסדר. שתי הצעות שהן לא מוצמדות, צריך להשיב על כל אחת ולהצביע. אנחנו יושבים פה, מקשיבים לכם קשב רב, מחכים להצבעות. זה לא תקין, או שאומרים לפני שאין תשובה והצבעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת מיכל רוזין, יכול להיות שנכון היה להודיע לפני. התקנון בוודאי מאפשר לנו לעשות את זה, וכך עשינו וכך נמשיך. בבקשה, חבר הכנסת יוגב. <אילן גילאון (מרצ):> אם זו הצמדה, זה לא עשר דקות, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> זו לא הצמדה. <אילן גילאון (מרצ):> אז מה זה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מדובר בהצעות נפרדות, לכן יש לכל אחד עשר דקות לנמק אותן. הממשלה משיבה על שתיהן במקביל. הממשלה הרי לא חייבת להשיב בכלל. אדוני ימשיך, בבקשה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> בתום שנתיים אלו, אם לא הגיש החייל המשוחרר בקשה לקבלת יתרת הפיקדון, החייל המשוחרר אינו יכול לקבל יותר את כספי הפיקדון, והם עוברים לקרן לסיוע נוסף, ולמעשה – בחזרה לתקציב המדינה. זה המצב כיום. אין סיבה שחייל ששירת ומילא חובתו כלפי המדינה, ובפרט שהוא ממשיך להתייצב לשירות מילואים, לא יוכל להמשיך ולזכות בכספי הפיקדון שנרשמו לזכותו גם בתום שבע שנים ממועד שחרורו. לכן הצעתי להאריך בחוק את התקופה שחייל משוחרר יוכל לקבל לידיו את כל כספי הפיקדון, ולקבוע שמתום אותן חמש שנים ראשונות שלאחר סיום השירות הסדיר, עוד עשר שנים – קרי 15 שנה מיום סיום השירות כאמור – או עד השחרור שלו משירות מילואים פעיל, לפי המאוחר מביניהם, החייל המשוחרר זכאי לקבל לידיו את כספי הפיקדון האמורים. עוד מוצע שאם יש טעמים של רווחה, מנהל המחלקה לשירותים חברתיים של הרשות המקומית שבה מתגורר החייל המשוחרר יהיה רשאי לאשר לחייל המשוחרר לקבל את הפיקדון לידיו לצורכי רווחה, שלו או של משפחתו מדרגת קרבה ראשונה, גם במהלך חמש השנים הראשונות שלאחר סיום השירות הסדיר שלו. יש לנו חובה גדולה לדאוג לבנים ולבנות שלנו שמתגייסים לצה"ל גם ביום שאחרי, ואני רוצה להוסיף שחלק מהחובה היא לא רק לדאוג לכסף, אלא גם לדאוג, חלילה, לנפגעים בהם, ואני מכליל בזה גם את מאבקה של משפחת הישראלי, של החייל הפצוע יהודה הישראלי – רפואה שלמה לו ולכל הפצועים – ליחידת דיור לבנה שבשיקום. יש עלינו חובה מוסרית לוודא שדברים כאלה יתוקנו. אני רוצה להודות למי שבזכותה ניזום החוק, שזו כתבת "קול ישראל" כרמלה מנשה, ולסגן שר הביטחון הרב אלי בן-דהן, שסייע בידי לדחוף אותו, ולכל אלה שהצטרפו אלי לחוק, ולעוזרי, ולנצל את הבמה, שאם בענייני צבא עסקינן, יש אבן שיושבת לי על הלב, ודווקא כאן המקום להסיר אותה ולדבר עליה. <אילן גילאון (מרצ):> רק אל תזרוק אותה על הקהל. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אני מדבר על תחושות קשות שנוצרו וקיימות בקרב ציבור הציונות הדתית בעת האחרונה – ציבור שנפשו קשורה בעם ישראל ובצה"ל באמון ובשותפות מלאה; ציבור ששותף בעשייה בכל תחומי החיים במדינה. ציבור זה חש לאחרונה שבקלות יתרה מותר להעלות את נציגיו בכל תחום על המוקד, תוך כדי רמיסה גסה של חופש הביטוי והדמוקרטיה, שנשמעים דווקא מאלו שרואים עצמם כאבירי חופש הביטוי והדמוקרטיה. אבל כנראה חופש ביטוי הוא רק לצד אחד בלבד ולדעות מסוימות בלבד. נדמה כי רק צד אחד, ברמה הפוליטית, לקח על עצמו את המונופול לקבוע את גבולות השיח בחברה הישראלית. <אילן גילאון (מרצ):> למה אתה מתכוון, איפה – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אני קורא לכם מעל במה זו: לא ניתן להפוך את הכיפות הסרוגות למוקצה. <קריאה:> – – – <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אל תהפכו את הרבנים של הציונות הדתית למוקצה; אל תהפכו את הקצינים והחיילים של הציונות הדתית למוקצה. כל קצין דתי שאמר איזה משפט עולה כבר למשפט ציבורי, כל רב שאמר מהי עמדת תורה – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – כל רב של ישיבה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – כל רב שאמר מהי עמדת התורה – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אילן גילאון, בוא, אני מבקש לא להפריע. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הם עושים עבודה נהדרת לבד. אנחנו לא עוזרים להם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת איציק שמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הם עושים עבודה נהדרת לבד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי חברי הכנסת. חבר הכנסת אילן גילאון, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. <אילן גילאון (מרצ):> אוי אוי אוי, מסכנים אתם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אילן גילאון, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הם פועלים לפי הרוח של – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – תזכיר לו איפה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני קורא אותך לסדר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מוטי, למה הרב לוינשטיין חזר בו? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת איציק שמולי, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. חבר הכנסת גילאון – בפעם השנייה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מי אתה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת יואל חסון, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> למה הוא חזר בו? <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת יוגב לסיים את דבריו, גם אם לא אוהבים את מה שהוא אומר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> התעוררת. אתה נותן לו להגן על מי, על מי שהתנצל וחזר בו? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הרי הוא חזר בו. למה הוא חזר בו? <אילן גילאון (מרצ):> צריך לעשות אולימפיאדה לרבנים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת גילאון, אני נורא רוצה שתקשיב לדברים, לכן אני לא רוצה להוציא אותך. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני לא רוצה להוציא אותך, אני רוצה שתקשיב לדברים. אז אל תגרום לי לקרוא אותך לסדר בפעם השלישית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> דברים חשובים, חשובים, שצריך להקשיב להם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אלה דברים חשובים – – – <אילן גילאון (מרצ):> דמעות תנין יש לו. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> כל קצין דתי שאומר משפט עולה כבר למשפט ציבורי, כל רב שאומר מהי עמדת תורה, ישר קופצים עליו אנשי הכנסת הגדולה שהופכים עצמם לסנהדרין. לצערנו, בעת האחרונה גם החייל הדתי הפשוט – – <קריאה:> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אילן. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – נאלץ להיאבק על אורח חייו הדתי ולעבור מבחנים כדי להישאר עם זקן, ונדרש להיות חייל מסור לצבא ולמדינה, אבל גם לשמור על אורח חייו הדתי; הוא נדרש להשתתף בפקודה בהצגות שכללו עירום או לא לרקוד ולשיר בהכנסת ספר תורה – בפקודה. אתמול זכיתי ושמחתי לשמוע את דברי הרמטכ"ל בוועדת החוץ והביטחון, שאמר שהוא יפעל על-פי כלליו של בן-גוריון לגבי צה"ל, וידאג שלצה"ל יוכנסו הערכים המאחדים ולא אלו הפוגעים ומפרידים. יש לי אמון מלא ברמטכ"ל, ואני דורש מכולנו: אל תהפכו את חובשי הכיפות הסרוגות, בין אם הם קצינים, בין אם רבנים, למטרה ולמוקצה. אני מקווה שזה יהיה הצעד הראשון להוציא את הפוליטיקה מהצבא ולתת לצבא היקר לכולנו לשמור עלינו, על העם הזה, מתוך אחדות העם, ונדאג יחד לכלל חיילינו. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת מרדכי יוגב. כאמור, ישיב לנו כרגע סגן שר הביטחון על שתי הצעות החוק שעוסקות בכספי הפיקדון – גם על זו של חבר הכנסת עמר – עמאר או עמר, חמד? <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> עמאר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עמאר. חמד עמאר – צריך לדייק, וגם על הצעתו של חבר הכנסת מרדכי יוגב. אדוני סגן השר, בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – – לעלות להתנגד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש לך בעיה שאתה צריך להחליף אותי עכשיו, לא? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני, אני צריך להחליף אותך. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אחד התחומים ששר הביטחון הנכנס ביקש ממני לקדם הוא התחום הזה של החיילים המשוחררים. בימים אלו אנו עמלים על ניסוח של הצעת חוק ממשלתית אשר תתקן את החוק הקיים משנת 1994 ותאפשר את התאמת הזכויות הקיימות כיום לצרכים של שנת 2016 עבור כל חיילי צה״ל המשוחררים. דמי הפיקדון המוענקים לחיילים המשוחררים מסייעים להם להתחיל את השלב הבא בחיים, חיי האזרחות, ביתר קלות. אני רואה בשלב של השחרור את עיקר עוצמתו של צה"ל – במעבר בין השירות הצבאי, שבו החייל נתן את כל כולו למדינת ישראל, לשלב שבו מדינת ישראל מכירה לו טובה, ולו במעט, ומעניקה לו אפשרויות הסתגלות בשוק התעסוקה. תפקידנו הוא לאפשר לחיילים המשוחררים כמה שיותר דרכים להשתמש בכסף הזה לטובתם, להצלחתם ולטובת עתידם. קיימות הצעות רבות כיצד יש לעשות זאת. אנו עומדים בקשר עם גורמי מקצוע, עם גורמי צבא ועם החיילים המשוחררים עצמם כדי לתקן את החוק בצורה המיטבית. בכוונתנו להגיש הצעת חוק ממשלתית מקיפה, שעליה אני עמל בימים אלה יחד עם אנשי משרד הביטחון. לכן, הממשלה החליטה לתמוך בקריאה טרומית בהצעת החוק של קבוצת חברי הכנסת בראשות חבר הכנסת חמד עמאר ובהצעת החוק של חבר הכנסת מוטי יוגב. אשר על כן, אני מציע כי מליאת הכנסת תאשר את הצעות החוק ותעבירן להמשך דיון וחקיקה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בכפוף להתחייבות של המציעים שלא לקדם את ההצעות עד לשילובן בהצעת החוק הממשלתית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אתם מסכימים לבקשות שסגן השר הציג? <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון מבקש להתנגד להצעת החוק של חבר הכנסת יוגב. לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה על כל אחת מהצעות החוק בנפרד. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לא היה אפשר להתעלם מדבריו של חבר הכנסת מוטי יוגב. <יהודה גליק (הליכוד):> אפשר, אפשר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אי-אפשר. <יהודה גליק (הליכוד):> תאמין לי, אפשר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה מציע להתעלם. אז אני מתייחס אליו יותר מדי ברצינות, אתה אומר. אבל אני כן אתייחס ברצינות, ואני אומר שראינו מספיק אנשים בציונות הדתית שידעו, לדוגמה, לקום ולהגיד לרב לוינשטיין, לדוגמה, שהוא טעה, ושהם לא מקבלים את סגנון הדיבור הזה והם לא מקבלים את העמדות הללו – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – והן לא מייצגות את הציונות הדתית. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> ולעומת זאת ראינו יותר מדי אנשים פה בבית הזה שבאופן אוטומטי הגנו על הרב לוינשטיין, אוטומטי, בלי בכלל לחשוב שהוא עצמו, אגב, כבר מאז, עושה מה שנקרא "הסתובבויות באוויר" כדי לחזור בו ממה שהוא אמר. אבל פה – דבר ראשון הגנו עליו. ועכשיו אתה, חבר הכנסת יוגב, בא ואומר שאנחנו נגד הציונות הדתית? מאיפה אתה מביא את זה בכלל? הרב לוינשטיין מייצג את הציונות הדתית, או כל מיני אנשים אחרים, חשוכים, שיש לכם בסל שלכם? אני מתייחס אליהם כמו לסוג של עשבים שוטים, ואתה אומר לי שאני מתייחס אליהם כאל חלק מהציונות הדתית. לא. אני מכבד את הציונות הדתית, אבל אני לא מוכן להיות סובלני כלפי מי שהוא איש חינוך, אדם שאמור להוביל ולהכין מפקדים וחיילים לצה"ל, ומתבטא באופן פשוט לא רציני, חשוך – – – <יהודה גליק (הליכוד):> מודה ועוזב ירוחם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ובאמת אודה – הודה. נכון, יפה. אבל אני תוהה, אדוני חבר הכנסת גליק, למה פה עדיין יש אנשים בבית שמגינים עליו – – <יהודה גליק (הליכוד):> מגינים על זכות הדיבור. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – והופכים את זה שאם אנחנו נגד הרב לוינשטיין ונגד דבריו, אנחנו עכשיו נגד הציונות הדתית. אז לא, ממש לא. ואנחנו נצא נגד כל מי שיאמר אמירות חשוכות מהסוג הזה, לא משנה אם הוא עם כיפה או בלי כיפה. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת יוגב יעלה להגיב על ההתנגדות, ואז אנחנו נעבור להצבעה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> כבוד היושב-ראש – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברים, לשמור קצת על השקט. תודה. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> כבוד היושב-ראש, הצעתי הצעת חוק שאני קורא גם לחברי חבר הכנסת יואל חסון לתמוך בה. היא באה להטיב עם החיילים המשוחררים ולאפשר להם למשוך את פיקדונם גם לאחר חמש שנים, ומעבר לכך, כל זמן שהם משרתים בשירות פעיל, או לפחות עד 15 שנה. ואם, חברי חבר הכנסת יואל חסון, אתה בוחר לפגוע החיילים המשוחררים, אז זכותך להתנגד לחוק. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה יודע שאני לא. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> אני קורא לך לתמוך בחוק, כי אני חותר לכך שנחפש את המאחד בינינו ולא את המפריד, ולכן אני לא אתייחס לתוכן דבריך, אלא אתייחס לעיצומו של חוק, ואני קורא לכולכם לתמוך בו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת יוגב. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה נפרדת על כל אחד מהחוקים. ההצבעה הראשונה היא על הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – השתתפות בהוצאות שכירות או בניית בית מכספי הפיקדון), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת חמד עמאר, רוברט אילטוב ואורלי לוי אבקסיס. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – השתתפות בהוצאות שכירות או בניית בית מכספי הפיקדון), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 48 בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – השתתפות בהוצאות שכירות או בניית בית מכספי הפיקדון) עברה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה ראשונה. אני מוסיף את חברת הכנסת שאשא ביטון כתומכת בהצעה. אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הארכת תקופת מימוש הזכאות לפיקדון), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מרדכי יוגב – קריאה טרומית. נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הארכת תקופת מימוש הזכאות לפיקדון), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 48 בעד, מתנגד אחד. אני קובע כי הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הארכת תקופת מימוש הזכאות לפיקדון), של חבר הכנסת מוטי יוגב, עברה בקריאה טרומית ותעבור אף היא להכנה לקריאה ראשונה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני מצרף את אחמד טיבי – נגד. <הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון – צמצום ההתרבות של כלבים), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2693/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנו עוברים להצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון – צמצום ההתרבות של כלבים), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת נורית קורן וקבוצת חברי הכנסת. עד עשר דקות לנימוק ההצעה, בבקשה. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, השר אורי אריאל, חברי חברי הכנסת, במדינת ישראל מומתים מדי שנה עשרות-אלפי כלבים, כלבים שאין להם בית. לפי נתוני עמותת "תנו לחיות לחיות", על כל כלב שמאומץ מומתים שישה כלבים אחרים. אלו נתונים מזעזעים שאסור שיהיו במדינה שלנו. הצעת החוק שיזמתי במטרה לצמצם את התרבות הכלבים היא הצעת חוק מהפכנית, שיישומה יחסוך מיליונים מתקציב המדינה, ובנוסף – יקטין משמעותית את הסכנה של התפרצות מחלת הכלבת. החלק החשוב בחוק זה הוא שיפור ההתנהלות של מדינת ישראל מול בעלי-החיים והפיכתה למוסרית יותר, ובזאת להצטרף לסטנדרט הבין-לאומי ביחס לבעלי-חיים משוטטים ועזובים, כמו בהולנד, אירופה, וחלקים גדולים בארצות-הברית. הצעת חוק להסדרת הפיקוח על הכלבים וצמצום ההתרבות שלהם מסדירה את הדרכים שבהן תפעל המדינה לצמצום ההתרבות, בעדיפות לאזורי הפריפריה, שם התופעה נרחבת יותר, על מנת למגר את התופעה של הכלבים המשוטטים, הנטושים והעזובים במדינת ישראל. הצעת החוק תחסוך סבל רב של כלבים אשר עוברים תהליך המתה על-ידי הווטרינרים העירוניים במצבים שבהם הם נתפסו משוטטים ברחבי אותה רשות מקומית. הצעת החוק גם תחסוך כסף ציבורי רב שמושקע על-ידי הרשויות המקומיות כדי לאתר את אותם כלבים, להחזיקם במכלאות, ובמידת הצורך להמיתם. אני רוצה לציין פה שאני ביקרתי במכלאות של הרשויות המקומיות – זה פשוט נורא באילו תנאים הכלבים מוחזקים שם. צריך למנוע – שכלבים לא יגיעו למכלאות. עלות החוק עומדת על 4.5 מיליון שקלים, בעוד עלות הטיפול בכלבים משוטטים והפעלת הכלביות העירוניות שבהן מתבצע הליך של המתת חסד או עיקור מסתכמת ב-30 מיליון שקלים בשנה. אני רוצה להודות לשר האוצר מר משה כחלון שהביע את תמיכתו בהצעת החוק, וגם לשר החקלאות אורי אריאל, שיחד אתי מצא דרך לתת את תמיכתו להצעה חשובה זו, וכמובן ל"תנו לחיות לחיות". אני קוראת לחברי הכנסת מן האופוזיציה ומן הקואליציה להצביע בעד אישור הצעת החוק. בנוסף, אני רוצה להזמין את כל היושבים פה – היום בשעה 16:30 אני מכנסת בפעם השנייה את השדולה למען חקר האמת בפרשת ילדי תימן החטופים, שדולה שבראשה אני עומדת. בדיון היום ישתתפו נציגי משרדי הממשלה ונציגי העמותות, ובנוסף נציגי הארגונים ויצו, הסוכנות היהודית וה"ג'וינט". בשדולה יהיה גם השר הממונה על-ידי הממשלה לעיון בפרוטוקולים, השר צחי הנגבי. ואני רוצה לומר בעניין הזה – אמרתי את זה גם בעבר, אני מדגישה את זה שוב – אמשיך לפעול בכל האמצעים ובכל הכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותי על מנת לשפוך אור על הפרשה הכאובה ולהביא מזור לכאבן של המשפחות שבמשך עשרות שנים לא יודעות מה עלה בגורל יקיריהן. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חברת הכנסת נורית קורן. יעלה להשיב שר החקלאות. חברת הכנסת קורן, כחבר פעיל בשדולה אני אשמח אם תתנצלי בשמי כי אני מנהל מליאה ולא אוכל להגיע לדיון החשוב. <נורית קורן (הליכוד):> אתה תהיה עד השעה 18:00? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מנהל עד 18:00, אבל אני אנסה, בסדר. בהצלחה, אבל, ויישר כוח. בבקשה, אדוני. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק של חברת הכנסת קורן היא הצעה ודאי ראויה, שבאה לצמצם את צער בעלי-החיים, כפי שעלה פה בזמן האחרון מכיוונים שונים, בדיונים שונים, בוועדות שונות. אנחנו ממשיכים במסע הזה, שאני מקווה ושאני פועל שהוא לא יהיה ארוך אלא יהיה קצר, והצעת החוק הזאת תיטיב ותעזור לנו לפעול בתחומים שבהם יש לנו מחויבות יהודית, אנושית וחוקית מטעם הבית הזה. כשר האחראי על זה אני פונה לחברת הכנסת קורן בשני דברים: 1. שהתקנות יותקנו על-ידי שר החקלאות ופיתוח הכפר בלבד, ללא חובת תיאום וכדומה; 2. שאת תסכימי להתקדם בתיאום עם המשרד, כפי שנדברנו, אבל אני צריך את אישורך גם פה במליאה. <נורית קורן (הליכוד):> אני רק חושבת שאנחנו צריכים להיצמד גם להוראות של משרד האוצר, אם אני לא טועה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> הוראות משרד האוצר זה שהוא – יש חלוקת עבודה: משרד האוצר נותן את הכסף ואנחנו "מבזבזים" אותו. זה הדברים שאני מכיר מהאוצר. אני מציע לכל חברי בכנסת – כפי שאמרה חברת הכנסת קורן, אין בעניין הזה אופוזיציה וקואליציה – להצביע בעד. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אנחנו, אם כן, עוברים עכשיו להצבעה על הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון – צמצום ההתרבות של כלבים). נא להצביע – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון – צמצום ההתרבות של כלבים), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן, 31 בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון – צמצום ההתרבות של כלבים) עברה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת הכלכלה להמשך הכנתה לקריאה ראשונה. אני מוסיף את חברת הכנסת אורלי לוי כתומכת, ואת חבר הכנסת מיקי רוזנטל. תודה רבה. <הצעת חוק חובת סימון ופיקוח על בעלי-חיים, התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2857/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעת חוק חובת סימון ופיקוח על בעלי-חיים, התשע"ו, של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. הנמקה מהמקום. בבקשה, אדוני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אז אחרי שסימנו את עמותות השמאל, עכשיו נסמן גמלים – סתם. הצעת החוק באמת בקונסנזוס – 32 חברי כנסת, קואליציה, אופוזיציה. זה פיקוח נפש של ממש – לטפל בתופעה שמסכנת חיים: תאונות דרכים עם גמלים ושאר בעלי-חיים שמשוטטים בכבישים. הצעת החוק הזו היא הצעה מורכבת, מכיוון שהיא מטפלת בסמכויות של מגוון משרדי ממשלה – משרד החקלאות, המשרד לביטחון הפנים ומשרדים אחרים. מוביל כעת שר החקלאות, בכישרון רב, שותפי, דיאלוג, שולחן עגול של כל הגורמים ששותפים לעניין הזה, כדי באמת לנסות להגיע בסוף למתווה מוסכם. סביר להניח שההצעה תשתנה מאוד ביחס למה שנמצא כאן לפניכם עד שהיא תעבור בקריאה שנייה ושלישית. אף-על-פי-כן, הוחלט שאנחנו מקדמים את ההצעה כרגע בקריאה טרומית, ובכפוף להמשך אותו הדיאלוג, אותה עבודת מטה ששר החקלאות מקדם, נקדם גם את החוק הזה. אז אני מבקש ומקווה, כמובן, שההצעה הזאת תעבור פה אחד. שוב, פיקוח נפש ממש, מצילים חיים. ואדוני שר החקלאות, אני רק כמובן מזרז את המזורזים לזרז מאוד את התהליך. כל יום כזה זה דיני נפשות של ממש. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת סמוטריץ. שר החקלאות ישיב – בבקשה – ולאחר מכן נשמע התנגדות של חבר הכנסת טלב אבו עראר, אם הממשלה תתמוך. יש לי הרגשה שהיא תתמוך. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ברשות היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, הצעת חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ היא הצעה יותר מנכונה, עקב כך שהיא באה להציל חיי אדם – בתאונות דרכים. יש לזה גם דברים נלווים, מחלות וכדומה – אנחנו לא עוסקים בזה, אנחנו עוסקים בבעיה של תאונות דרכים. הדבר לפתחי כי אני שר החקלאות, יש לי אחריות לגבי סימון גמלים ודברים אחרים. ישבנו עם כל משרדי הממשלה בשבוע שעבר – אני מוכרח לציין שבאמת הייתה היענות, כולם הגיעו ודיברו על הצורך – ואנחנו נתאם ונסנכרן בין כולם. בינתיים הנחינו הנחיות שהן לא בגדר החוק ונתנו פתרון תקציבי, שכרגיל זה חלק מהבעיה, מי ישלם את ההובלה וכדומה וכדומה, ולכן גם הבעיה הזאת – כרגע, נכון לעכשיו, יש תקציב; בעתיד נתקצב את זה אחרת. ואני קורא לחברי הבית, גם במקרה הזה, כמו קודם, לשלב ידיים במלחמה הזו, הקשה, וננצח בה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. עד שלוש דקות להתנגד. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, מכובדי ומכובדי השרים, חברי סמוטריץ, אפילו הגמלים, הגמלים של הערבים, לא חסינים בפני הרדיפה הפוליטית של הממשלה הזו; באמת, כך אני מרגיש. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> גם הגמלים, הגמלים, בעלי-החיים שאתה שומר ודואג להם; בעלי-החיים גם באמת לא חסינים. מה קרה, מאיר כהן? אני צודק או לא? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> זה נורא, המתנחלים האלה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> גם הגמלים. תשאיר את הגמלים, יא בן-אדם. <אילן גילאון (מרצ):> זה גמל עוכר ישראל. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> בסדר, הגמלים מהווים סכנה לחיי אדם ולנהגים, אבל למה שלא תדאגו למרעה לגמלים האלה? צמצמתם את כל המרחב לערבים בנגב, כולל הגמלים גם. באמת, גם הם לא חסינים בפני צמצום המרחב. מה אתה אומר, יעקב פרי, האם אני צודק או לא? <יעקב פרי (יש עתיד):> אתה תמיד צודק. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לפני שאתם תבואו לחוקק חוק כזה, צריך לדאוג – ואתה במיוחד, מכובדי השר, תדאג – למרעה לגמלים, לפני ששמים אותם – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> יש מרעה לגמלים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אין מרעה לגמלים, אני חי שם, לא אתה. הצגות – כבר נמאס לנו מהצגות. אין מרעה לגמלים. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> ולכן, מכובדי היושב-ראש, אני מתנגד לחוק הזה. החוק גם נכנס לקריטריונים של החוקים הגזעניים נגד הגמלים של הערבים. כך אני אעשה לך פדיחה, סמוטריץ, אני כך אומר בפני כל העולם, שאפילו הגמלים – רודפים אותם. תודה רבה. <נורית קורן (הליכוד):> זה לא נכון, זו דאגה לבעלי-החיים שלא יסתובבו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טוב. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם כן – בצלאל סמוטריץ. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן כן, ודאי. בבקשה. עד שלוש דקות. <חיים ילין (יש עתיד):> אתה מוכן להגיד את השם שלי, סמוטריץ? <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, עיסאווי. תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, עיסאווי. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, באמת – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא רוצה להתנצל על השוואת ארגוני השמאל לגמלים, אני חושב. בגלל זה הוא עלה, נכון? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אתה רוצה במקומי? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בצלאל. <מאיר כהן (יש עתיד):> אם מותר, כן. <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> רגע, חבר הכנסת כהן חתום על החוק, הוא יכול להסביר במקומי? לא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> הוא יכול במקומי. אני נותן לך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בצלאל – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> בוא, אני מוותר. ענייני לחלוטין. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – הנה – – – מכביש 40. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מותר לו? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> ספר להם על – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מאיר, עד שלוש דקות. <מירב בן ארי (כולנו):> ספר להם – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> ספר להם – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> לא. לשאלה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – אתה – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אבו עראר, שכני הטוב, יש, יש באמת פעמים שאפשר לעשות מכל דבר פוליטי. 13 מתושבי דימונה נהרגו בתאונות דרכים של התנגשות, כולל – כולל – אנשים נהדרים מהפזורה, שנהרגו מהתנגשות עם גמלים. כבישי הנגב היו סכנת נפשות. 13 איש נהרגו. ואז החלו בסימון הגמלים באוזן, והדבר היה בשיתוף מלא עם כל ראשי הרשויות של היישובים הבדואיים. חבריא, כשנוסעים בלילה, בחושך, האמינו לי: גם – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> שנייה. אבו עראר. אבו עראר – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אבו עראר, גם – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> גם נהגים בדואים וגם נהגים מדימונה ומירוחם, ומכל מקום – משפחות שלמות נהרגו. וכשניסינו לאתר את הגמלים, במהירות בזק הגיעו לשם אנשים וכרתו את אוזנם. זה היה מדהים להגיע ולראות – באמצע הכביש, מתחת לאפה של המשטרה. אין יותר נכון מהחוק הזה, והוא חוק שהוא נטול כל שיקולים פוליטיים; זה לקיחת אחריות. ואם היו שם פרות ברפת של יישוב יהודי או במרעה – גם את הפרות; חייבים לשים שם שבבים, כי זאת האחריות של בעלי העדרים לדאוג שהם לא יחצו כבישים, שלא יהיו באזורי הכביש. אז מעבר לחיוכים שזה גרם כאן, ומעבר לפרצי הצחוק, אין יותר נכון מהחוק הזה, ואני חושב, אבו עראר, שגם אתה צריך לתמוך בחוק הזה. אמרת את שלך, בסדר, עשית את מה שאתה צריך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> צריך – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> גם אתה, זה האינטרס שלך לתמוך בחוק הזה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו, אם כן, עוברים עכשיו להצבעה על הצעת חוק חובת סימון ופיקוח על בעלי-חיים, התשע"ו, של חבר הכנסת סמוטריץ וקבוצת חברים, בקריאה טרומית. <חיים ילין (יש עתיד):> בצלאל – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, ההצבעה החלה. מי בעד? מי נגד? <חיים ילין (יש עתיד):> – – – אתה מבין למה הם תקפו את זה? <נורית קורן (הליכוד):> רק כי זה בצלאל. אם היה מישהו אחר, לא היו – – – <חיים ילין (יש עתיד):> נכון – – – <נורית קורן (הליכוד):> אם – – – <קריאה:> – – – <קריאה:> – – – צער בעלי-חיים – – – <קריאה:> – – – מה קורה, מירב? מה קרה? <קריאה:> – – – הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 6 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק חובת סימון ופיקוח על בעלי-חיים, התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 32 בעד, שישה מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק חובת סימון ופיקוח על בעלי-חיים עברה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – ההצבעה שלי לא נקלטה. <מיכל רוזין (מרצ):> אפשר להוסיף? <יצחק וקנין (ש"ס):> ההצבעה שלי לא נקלטה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו נוסיף את הצבעתו של יצחק וקנין – – <מיכל רוזין (מרצ):> ומיכל רוזין. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – בעד. <מיכל רוזין (מרצ):> חיליק – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ושל מיכל רוזין. <זהבה גלאון (מרצ):> לא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עוד מישהו? <זהבה גלאון (מרצ):> אנחנו נגד. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – נגד. סליחה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מיכל רוזין נגד, ווקנין בעד. בכל מקרה, התוצאה לא השתנתה. אנחנו עוברים – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת ילין, תודה. תודה. <הצעת חוק הקאדים (תיקון – כשירות מינוי קאדים ובחירתם), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3047/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת עיסאווי פריג') <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הצעת חוק הקאדים (תיקון – כשירות מינוי קאדים ובחירתם), של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. עיסאווי – הנמקה מהמקום. תשיב שרת המשפטים – היא פה? – שרת המשפטים איילת שקד, ואז נעבור להצבעה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> שרת המשפטים כאן? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה, השר אקוניס ישיב בשמה. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני צריך לנמק חוק. <יגאל גואטה (ש"ס):> אבל השרה לא נמצאת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא. <יגאל גואטה (ש"ס):> לא? מה יהיה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, לפני שאני מציג הצעת החוק – חבל ששרת המשפטים – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. <קריאות:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לחפור את הקירות. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אחרי המנחה, או מה? כבוד היושב-ראש – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – הפסקת מנחה, או – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. אין הפסקת מנחה. אתה יכול להציג את החוק. <עיסאווי פריג' (מרצ):> להמשיך? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אלא אם כן אתה רוצה להתפלל מנחה, ואז זו זכותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, אני אמשיך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד היושב-ראש, חברים, ראשית כול, בואו אני אתחיל בדברים טובים. שני דברים. א. ביום – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רק אני מציין: יש לך דקה. אז בסדר? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז הברכה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הנה, השר הגיע. בבקשה. <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. אתמול – אתמול שרת המשפטים הייתה בעיר טייבה, גם אני הייתי שם, ואמרה משפט: זה ביקור שני שלי ביישוב ערבי, וכל ביקור אני מביאה אתי איזו בשורה. הביקור הראשון היה בסח'נין – הכרזת בית-משפט שרעי, ואתמול, אכן, הכריזה על הקמת בית-משפט שלום, ראשון מסוגו ביישוב ערבי. הכרזה – ובקצב הביקורים הזה אני מאוד מקווה שגם נתחיל לראות את זה הלכה למעשה, וצעד מבורך. לעניין הצעת החוק, אדוני. הצעת החוק אומרת שני דברים: חוק הקאדים, שחוקק ב-1961 – ההתניה למי שכשיר להתמנות לקאדי דיברה על הכשרה דתית שוועדת הבוחנים צריכה לאשר. עברו מאז – 1961 עד היום – יותר מ-56 שנים. יש מוסדות להשכלה גבוהה ויש אוניברסיטאות שמלמדות את זה, אז הצעת החוק אומרת שההשכלה הדתית צריכה להיות מאושרת על-ידי מוסד מוכר. נוסף על זה, עוד תנאי: שזו הפרקטיקה; דהיינו, מי שאמור להיות, נוסף על התעודה שיש לו ממוסד דתי, צריך שתהיה לו פרקטיקה של תובע שרעי של לפחות חמש שנים. שיש לו רקע משפטי. זה בעיקר. והשינוי השני שבהצעת החוק: בוועדה למינוי קאדים, הצעת החוק נועדה להגביל – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסכם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – להגביל את הייצוג של החברים, שלא יותר – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – מנציג ממפלגה אחת בוועדה למינוי קאדים, כדי לנטרל את ההשפעה הפוליטית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מודה לשרה על התמיכה בחוק, וזה יום חג למרצ: שלוש הצעות חוק בתמיכת הממשלה, אז – – – <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז שהדברים יימשכו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו נתחיל לחשוד בכם – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – זהבה, על שיתוף פעולה עם הממשלה. אבל בסדר. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הקאדים אצלנו לומדים חמש יחידות לימוד מתמטיקה ויודעים אנגלית – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – על בורייה. <נורית קורן (הליכוד):> אבל הם צריכים לדעת עברית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז אנחנו כן לומדים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – עיסאווי פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השר אקוניס ישיב בשם שרת המשפטים. בבקשה, אדוני. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, כפי שהציג חבר הכנסת עיסאווי פריג' בהצעת חוק הקאדים, מוצע לתקן את סעיף הכשירות בחוק הקאדים כך שבמקום הדרישה להשכלה גבוהה בלימודי האסלאם, להנחת דעתה של ועדת המינויים, יידרש תואר אקדמי מוכר בלימודי האסלאם. נוסף על כך יידרש ממועמד להוכיח כי עסק בטיעון שרעי ברציפות או לסירוגין לא פחות מחמש שנים. כיום, עקב הניסוח הרחב, יש אלפי מועמדים לכהונה שאינם בעלי ניסיון רלוונטי בטיעון או במשפט מוסלמי, המגישים מועמדותם לתפקיד קאדי בבית-הדין השרעי. בהתאם לדרישת משרד המשפטים, חבר הכנסת פריג', בהמשך הליך החקיקה תיבחן הדרך המוצעת שתביא לכך שמגישי המועמדות לתפקיד קאדי יהיו בעלי רקע וניסיון מתאימים, אך תיבחנה גם דרכים אחרות לכך. כמו כן, לעניין מינוי חברי כנסת ממפלגות שונות: ההצעה תתוקן לקביעה כי ימונו חברי כנסת מסיעות שונות. כפוף להסכמת משרד המשפטים בהמשך הליך החקיקה, הממשלה תומכת בהצעת החוק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, כבוד השר. אנחנו עכשיו עוברים – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, זה לא קשור לחוק הקאדים, סליחה. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הצעת חוק הקאדים (תיקון – כשירות מינוי קאדים ובחירתם) בקריאה טרומית. נא להצביע. אני אוסיף את חבר הכנסת גטאס להצבעה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הקאדים (תיקון – כשירות מינוי קאדים ובחירתם), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 33 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הקאדים (תיקון – כשירות מינוי קאדים ובחירתם) עברה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך הכנתה; 34, עם חבר הכנסת גטאס. <הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – חובת מסירת תוכניות הדירה לקונה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2990/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – חובת מסירת תוכניות הדירה לָקוּנָה), של חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני. יעלה לנמק חבר הכנסת מקלב. לקריאה טרומית. בבקשה. ישיב השר אקוניס. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, זה אומנם תיקון לָקוּנָה אבל הכוונה היא לקוֹנֶה. בסופו של דבר, זה למסור את תוכנית הדירה לקונה. אני לא יודע מה אדוני היושב-ראש עושה בחודש אוגוסט, בחודש החופש, עם הילדים, אבל יש כאלה, ורבים במדינת ישראל, שבחודשים יולי ואוגוסט הם מפנים את הזמן עבור שיפוצים בדירה. ואז, אדוני היושב-ראש וחברי חברי הכנסת, בוודאי כולכם יודעים את התופעה: מזמינים שיפוצניק, מישהו שיעשה את השיפוץ. אנחנו מבקשים הצעת מחיר, ולאחר מכן הוא אומר: תראה, הצעת מחיר מלאה אני לא יכול לתת לך מכיוון שהקיר הזה הוא קיר תמך; הקיר הזה תומך, במקום הזה צריך לחזק, זה מקום של חגורה, אני לא יודע מה צפוי ואני לא יודע את המחיר, לא יודע להגיד לך. הוא אומר: גם יש לי בעיה עם החשמל, ואני עוד לא יודע כמה נקודות ואני לא יודע איפה זה עובר. והאינסטלציה, אני בכלל לא יודע מה להגיד לך, בוא נראה, נפתח ונתחיל לעשות. אתה מקבל עוד הצעת מחיר, ואז הוא אומר לך: לא, הקיר הזה הוא לא בעיה אבל הקיר הבא הוא הבעיה. אתה מביא מהנדס. אומר לך מהנדס אחד: תשמע, מה שאני חושב – הוא מסתכל, מסתכל – זה קיר שאתה יכול להרוס וזה קיר שאתה לא יכול להרוס. ואז האישה אומרת לך: תראה, הוא לא היה בטוח בעצמו, אני מפחדת, הוא התלבט. אז אתה מביא עוד מהנדס, מה אפשר לעשות, אתה צריך לעשות שיפוצים, והוא אומר לך בכלל משהו אחר. זה סצנריו שאנחנו כולנו מכירים. אבל היותר-גרוע זה המקרה הבא, חברי, חבר הכנסת איתן כבל: בבוקר דופק בדלת השכן הזועף, ואומר לך: אתה יודע, יש נזילה בארונות מטבח, זה התפשט למטבח, ויש לי נזילה – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה יודע כמה לי זה קרה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – עשית ארונות מטבח? והשכן אומר – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אצלי זה הפוך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הפוך זה קרה: אתה עשית ארונות ולשכן שלך – נזילה. מה עושים? לא יעזור שום דבר, אתה מזמין אינסטלטור. הוא אומר לך: תשמע, בוא נפתח, אני לא יודע להגיד לך מאיפה זה, איך אני יודע? אני לא יודע להגיד לך מאיפה הנזילה. זה יכול להיות פה – נתחיל לפתוח את הרצפות. הוא אומר: תשמע, זה יכול להיות מהאמבטיה עד לפה בדרך, זה יכול להיות מהכיוון הזה; אני לא יודע. תשמע, יש לי איזה מכשיר, זה עולה כך וכך כסף, אבל זה לא בטוח, אני לא יכול להסתמך על זה. הוא שם את המכשיר, ואומר: אני לא יודע, אי-אפשר לדעת מה קורה. הוא מתחיל לפתוח, וכל הבית נפתח, ועוד מטר ועוד מטר ועוד מטר נפתח. מה אנחנו מבקשים? הצעת ייעול מאוד פשוטה: בתחילת הדרך, במקום – אתה מביא את האינסטלטור, אתה מביא את קבלן השיפוצים, ונותן את הדיסק שקיים אצל הקבלן. כפי שאנחנו יודעים היום, הפסקנו עם הסיפור של הגרמושקות, של האקורדיון; היום הכול מוגש, לכל מוסדות התכנון – כל קבלן מבצע יודע שהוא מגיש למוסדות התכנון דיסק, או כל משהו אחר, דיגיטלי; הוא מעביר אותו לרשויות המוסמכות, ושם יש תוכניות אינסטלציה, תוכניות מים, תוכניות חשמל. יש את תוכנית הקונסטרוקציה, שהיא כל כך חשובה. הרשות המקומית מקבלת את זה. אצל הקבלן זה נמצא. אנחנו מבקשים דבר שלכאורה, ולא רק לכאורה אלא באופן אמיתי, הוא הכי פשוט: את אותו דיסק שיש לך, את כל מה שיש לך בצורה שזה שמור אצלך, משהו דיגיטלי כזה ואחר שקיים אצלך – בזמן מסירת המפתח או בכל זמן אחר בהתקשרות שלך עם רוכש הדירה, תעביר לרוכש הדירה את אותו דיסק עם כל התוכניות: קונסטרוקציה, תוכניות חשמל, תוכניות ביוב, תוכניות מים, תוכניות חשמל. את כל מה שיש לך תעביר לו. העלות היא עלות אפסית, אולי חמש לירות; גם לא בשקלים. כמה זה עולה? מי שיודע, ההתקשרות היום עם הלקוחות, הכול עובר בצורה דיגיטלית, דרך מייל, באופן אחר. הפעולה הזאת לא דורשת מאמץ אמיתי ולא עלות מהקבלן. למה הם לא עושים את זה היום? מה שלא מחייבים, לא עושים. אנחנו היום מבקשים מהקבלן לתת פירוט שלם – דרך חוק המכר – נתונים על הדירה, מאיזה חומרים, פירוט שלם שהוא הרבה יותר קשה מלתת דברים שכבר קיימים אצלו. העלות היא אפסית, המאמץ הוא אפסי, התועלת היא לאין-ערוך בהשוואה למאמץ ולעלות שאנחנו דורשים מהקבלן. אנחנו נגיע לאותם דיירים – שרוצים לשפץ את הדירה או שרוצים לשנות את הדירה או שיש להם הכרח בגלל נזילה כזאת או מעשה כזה, או שהוא רוצה להעביר תקעים של חשמל ואתה לא יודע מה הסכנה שיש בעניין הזה, בקידוח או בשיפוץ, כשהחשמל עובר בקירות הבתים. אבל מעבר לכך, מה שאנחנו אומרים הוא – חוץ מזה שזה חוק צרכני פר-אקסלנס, אמיתי, שבא להיטיב, לחסוך אלפי אלפי שקלים למשפצים או למי שיש להם סתימות או נזילות – זה עד היום לא מובן לי: מדוע אינסטלטור, עבודה של חיפוש נזילה, זה מתחיל ב-5,000 שקל ואתה לא יודע איפה זה נגמר. זה יכול להיגמר ב-20,000 וב-30,000, ועל מה? כשיש לנו את הדבר הזה, לא צריך להיות מומחה גדול מאוד, לא צריך לפתוח את כל הבית, לא צריך להוציא את כל החרסינות. בסך הכול מסתכלים מה המעבר, איפה עובר קו הביוב, איפה עובר קו המים. מגיעים לנקודות, איפה יש נקודות שיכולות להיות הבעייתיות, ומשם מגיעים לנקודה. ואם זה לא מספק בנקודה אחת, הולכים לנקודה שנייה. סכסוכי שכנים, אי-נעימויות גדולות מאוד, כל זה – במעשה מאוד מאוד פשוט של מסירת הדיסק. ומעבר לכך, כפי שאמרתי בתחילת דברי: הנושא הוא גם נושא בטיחותי אמיתי, מכיוון שלא תמיד יודעים, ואנשים שלא יודעים עושים טעויות. אין מי שיש לו את הדיסק הזה, שיש לו את האינפורמציה, שיהיה לו איזה פיתוי לא לעשות את זה; שהוא ידלג, יעשה איזה מסע דילוגים והוא יחתוך קיר או יעשה שיפוץ מסוכן. הנושא הזה הוא גם נושא צרכני אמיתי וגם נושא בטיחותי אמיתי. אבל יש פה עוד נושא אחד, שאני מקווה שכולנו נתחבר אליו: זה גם נושא ירוק. כמה חיסכון יש, הדברים שאנחנו מוסרים באקורדיון או גרמושקה, כמו שקוראים לזה, תוכניות של אנשים שמבקשים, שצריך לשמור את זה – גרמושקה, זה השם. הגרמושקה הזאת – אנחנו הכול מצמצמים לכיוון דיסק. חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, היו לי קצת קשיים בהובלה שלה, ולא הבנתי בהתחלה למה. לכאורה, מי יכול להתנגד, למה, איזה משרד יכול להתנגד לה? התברר שמי – הצעת החוק הזאת הועלתה במקומות המוסמכים לאשר לחברי כנסת את החוק; התברר שבמקביל משרד השיכון מוביל הצעת חוק מבורכת, כנראה הצעת חוק המכר. ויראו כי טוב, ואמרו: נאמץ גם את העניין הזה, נכניס לתוך חוק המכר. מכאן באה השאלה: אין סתירה בין ההצעה, בין האישור עכשיו בקריאה טרומית להמשך החקיקה, ויכול להיות שהיא תשתלב בחוק המכר, יכול להיות שהיא תשתלב בהצעת החוק הממשלתית. שוחחתי על כך עם שר הבינוי והשיכון, והוא הסכים שאנחנו נאשר את זה היום בקריאה טרומית, אישור טרומי. הייתה הסכמה גם של משרד המשפטים. יש הסכמה גם כן של משרד האוצר. אני מודה להם על ההסכמה הזו, שדבר החקיקה הזה או שהוא יתקדם במעמד שלו, כהצעת חוק פרטית, או שבסופו של דבר הוא ישתלב בהצעת החוק הממשלתית. אני אודה לכם, חברי חברי הכנסת, על תמיכה בהצעת חוק זו. תודה רבה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לדעתי עוד לא שכנעת אותנו מספיק. מקלב, עוד – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת מקלב. השר אקוניס יעלה להשיב בשם שר הבינוי והשיכון, ולאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. לפני כן, ברשותך, כבוד השר, אני מבקש לברך את קורס פו"ם, פיקוד ומטה, מהמכללות הצבאיות, מפקדים ומפקדות העומדים לקראת דרגת סא"ל, על בואם לכנסת. ברוכות וברוכים הבאים, וברכה במה שאתם עושים למעננו. תודה רבה. הכנסת מברכת אתכם. בבקשה, אדוני. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> מצטרף לברכות. אני מצטרף לברכות, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת בן ארי ביקשה שאני אהיה קצר – אני אהיה הכי קצר שאני יכול להיות. אני אגיד מה אמרתי בוועדת שרים לחקיקה: חוק מצוין, צריך לתמוך. הממשלה תומכת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוה. הוכתרה כתשובה הקצרה בהיסטוריה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אופיר – – – שתלמד את – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – חובת מסירת תוכניות הדירה לקונה), התשע"ו–2016, בקריאה טרומית. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – חובת מסירת תוכניות הדירה לקונה), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 36 בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – חובת מסירת תוכניות הדירה לקונה), התשע"ו–2016, של אורי מקלב, עברה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים – אני מוסיף את חבר הכנסת ברושי כתומך. אנחנו עוברים להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול האפשרות לצוות על עיכוב יציאה מהארץ בגין חוב כספי נמוך), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אייכלר. <דוד ביטן (הליכוד):> ירד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אה, ירד. אף אחד לא אמר שזה ירד. לא אמרו לנו. <דוד ביטן (הליכוד):> לא אמרו? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי. <הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות במס ליישוב מאוים באזור), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2809/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להנמקה מהמקום של הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות במס ליישוב מאוים באזור), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת סמוטריץ וקבוצת חברי הכנסת. עד דקה לרשותך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, לפני קצת פחות משנה עברה כאן בכנסת, בהובלה של יושב-ראש ועדת הכספים, מפת הטבות מס טובה, חשובה, באמת – – – <קריאה:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אומרים לי שהשר אקוניס. ככה אומרים לי. עברה הצעה בסך הכול טובה בעלות של 1.3 מיליארד שקלים – הייתה כאן התגייסות טובה מאוד של האוצר – הצעה שאמורה לעשות טוב מאוד עם הפריפריה, עם הנגב, עם הגליל. דא עקא, שפגם משמעותי נפל בהצעה הזו, ואזורים שלמים חשובים וטובים שבהם הממשלה רוצה לעודד התיישבות מצד אחד – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מתנגד. תרשום אותי, בבקשה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – ומצד שני מאתגר לגור בהם – אזורים שלמים כאלה יצאו החוצה מן המפה. אנחנו מתקנים את העוול הזה. כבר אז התרענו על העניין. לא רצינו לכרוך את הדברים ביחד כדי לא להציב באמת אזור אחד אל מול אזור אחר, ולכן המתווה ההוא עבר תוך התחייבות של ראש הממשלה לטפל ולהכניס את התיקונים הנדרשים. את ההתחייבות הזאת אנחנו מתחילים לפרוע עכשיו. אני מודה מאוד לכל חברי, קודם כול בבית היהודי, לשרים בנט, שקד, אריאל; לכל חברי הכנסת; אני מודה לראש הממשלה; אני מודה לכל חברי ועדת שרים לחקיקה, שאישרה את ההצעה הזו פה אחד; אני מודה כמובן לשר האוצר, לאנשי משרד האוצר. יהיה כאן עוד דיאלוג על הפרטים. אנחנו בסך הכול מתקנים את העיוות שנפל במפה הקודמת ומכניסים אל תוך המפה את ההתיישבות בארץ-ישראל כולה. תודה רבה. <מיקי לוי (יש עתיד):> עזוב, חיים, זה ליהודה ושומרון. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. סגן השר יצחק כהן – אה, אתה מחליף אותו? אז השר אקוניס יענה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אחרי זה ההתנגדויות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אחרי זה – אני כבר אומר, ביקשו הרבה חברי כנסת להתנגד. אני פשוט נתתי למי שביקש ראשון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, עיסאווי. אני נותן לעיסאווי, הוא היה ראשון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה יכול להסביר לנו, השר, מה זה החוק הזה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, זאת לא תהיה תשובה קצרה כמו התשובה הקודמת, אבל אני אשתדל לקצר ככל האפשר. פה אני לא מבטיח. אני מבקש להקריא את תשובת משרד האוצר כפי שהייתה צריכה לבוא לידי ביטוי, אדוני היושב-ראש, בדבריו של סגן שר האוצר שביקש ממני להחליף אותו בעניין זה. ובכן, ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית. הצעת החוק לא תקודם מעבר לקריאה הטרומית עד לדיוני התקציב במליאת הממשלה, ואם הנושא יוסדר בתקציב תתייתר הצעת החוק. ובכן, חבר הכנסת חסון שאל, ובצדק, לגבי החוק הזה, שהיטיב להסביר המציע חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. זהו המתווה שאליו הגיעה ממשלה, זה תיקון חשוב, אדוני היושב-ראש, למפת הטבות המס. אני לא כל כך מבין את ההתנגדות, חבר הכנסת חסון, גם על רקע העובדה שהממשלה הגיעה להבנה בתוכה. אגב, אני מודה, אני מראש תמכתי בהצעת החוק הזאת, את הכבלים עליה או את ההתניה הזאת שם משרד האוצר. משום שטוען שזו כמובן, ובצדק, הצעת חוק תקציבית. לכן הרעיון, אדוני היושב-ראש, הוא כפי שהודעתי, לשלב את ההטבות הללו. חבר הכנסת חסון, אני לא יודע אם אתה יודע, ב-11 באוגוסט אמור להתקיים במליאת הממשלה הדיון הראשון על התקציב הדו-שנתי, לאחר מכן התקציב הזה יבוא לכנסת, הוא יפוצל לוועדות, יתקיים דיון עד אשר תתקיים הקריאה השנייה והשלישית. אבל אני באמת, אדוני היושב-ראש, לא מצליח להבין, ראיתי רבים באופוזיציה מתנגדים ומבקשים גם לדבר ולנמק את התנגדותם להצעת החוק הזאת. אני לא מבין מדוע יש – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתם תעשו חוק כזה לירוחם, ללוד, לנתיבות, לקריית-שמונה, לאשקלון? מה עם כל המקומות האלה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> קודם כול, החוקים הללו הם חוקים – אתה במקרה לגמרי, חבר הכנסת שמולי, מדבר עם אדם שמרבית ההשקעה שלו כשר מדע וטכנולוגיה היא במקומות שבהם אתה נקבת. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה לא קשור. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ירוחם, נתיבות, הפריפריה הדרומית, הפריפריה הצפונית, וגם, אני מודה, גם יישובים ביהודה ושומרון, ששנים ארוכות מודרו, אפילו בעניינים הללו, מן השיח הציבורי ומן השיח התקציבי, מקבלים מה שמקבלים כל היישובים בכל רחבי הארץ. תסכים אתי, חבר הכנסת שמולי, וגם חבר הכנסת חסון, תסכימו שיש יישובים בסיכון בשומרון וביהודה, ובעיקר, אדוני היושב-ראש, מאז גל הטרור הרצחני והאכזרי שהחל בחודש אוקטובר. אני חושב שלא נכון, לא נכון להפלות יישובים – כך הם גם רואים זאת כמובן; זה לא שהם לא רואים – רואים זאת כאפליה לרעתם. ולכן, אם תרצה, קרא לזה העדפה מתקנת או אפליה מתקנת. הממשלה לא מתכחשת לעובדה שהיא תומכת – הממשלה הזאת לא מתכחשת לעובדה שהיא תומכת בהתיישבות ביהודה ושומרון, לפחות מרבית מרכיבי הממשלה, ואני בהם. אגב, זה לא חידוש כזה גדול. גם ממשלות קודמות, רבות מהן, שבהן ישבו סיעות מכל קצות הבית, כולל סיעתך, תמכו ביישובים בשומרון וביהודה, גם סיעת העבודה, ואפילו ממשלות בראשות מפלגת העבודה תמכו בהתיישבות ביהודה ושומרון. ולכן, התיקונים אשר מציעה הצעת החוק הזאת הם תיקונים הוגנים, הם תיקונים טובים. וזה נכון, ובעניין זה אני מסכים אתך, נדרשת ליישובים צמודי גדר, ליישובים שקרובים לקו הגבול בצפון ובדרום גם כן מגיעות הטבות, ויש להם את ההטבות. יכול להיות, אדוני היושב-ראש, שבמפת העדיפות הלאומית – השר אלקין, אני לא זוכר בדיוק מתי זה היה. אני פשוט רוצה להיות מאוד מדויק לחברי האופוזיציה ששאלו אותי – מתי בדיוק הייתה ההצבעה על אזורי עדיפות לאומית? כאשר היישובים הללו לא נכנסו בזמנו לתוך אותה – זה היה – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> קצת אחרי התקציב. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> זאת אומרת, זה היה פחות או יותר בקיץ 2015 בגרוסו מודו, פחות או יותר. אני לא רוצה – אני מאוד אוהב להיות מדויק לפרוטוקול, אבל אני לא זוכר את התאריך. לכן, חבר הכנסת שמולי, זהו תיקון שבא לרגע זה. כפי שאמרתי, אדוני היושב-ראש, חשוב להבחין: הממשלה החליטה לתמוך בקריאה הטרומית, ומשרד האוצר, השר לוין, התחייב להביא את הדבר הזה גם לדיוני התקציב במליאת הממשלה. במליאת הממשלה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אבל למה זה רק – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> כן, בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> – – – כל ההסתייגויות שקבעה ועדת שרים – – – שלה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ההודעה שלי מתבססת על – אפילו כתוב כאן: מדינת ישראל, משרד האוצר. ואני אחזור למענך על הדברים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> למה זה רק יהודה ושומרון? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> רק רגע, אני לא נכנס לתקציב כרגע. לא נכנס לתקציב. מה שהודענו הוא כדלקמן: ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית. הצעת החוק לא תקודם מעבר לטרומית עד לדיוני התקציב במליאת הממשלה, ואם הנושא יוסדר בתקציב, תתייתר הצעת החוק. אני מאמין שזהו, אז אם אתה רוצה להוסיף, כשר מקשר, אם אתה מעוניין להוסיף אני ארד ואתה תוסיף כשר המקשר, משום שזוהי – – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> סליחה, חברת הכנסת גלאון, סליחה, זאת זכותו. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אסור לו, אסור לו. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, לא, אנחנו – – – זו זכותו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם המציע מסכים, יש לשר המקשר עד חמש דקות. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ואני מעביר עכשיו לשר לוין עוד חמש דקות כדי להסביר לחברי הכנסת את החידוד של ועדת השרים לחקיקה, ואני חושב שאני הייתי די ברור. אגב, באופן אישי אני תומך תמיכה מלאה גם בהצעה הזאת, חבר הכנסת בגין, בהטבות המס לשומרון וליהודה. זה מגיע להם בדין. הם מופלים ברגע זה לרעה, ולכן הדבר הזה הוא נכון וטוב וחשוב. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. בצלאל אמר שהוא מסכים. אתה מבקש לדבר, אדוני? יש לך עד חמש דקות כשר נוסף בשם הממשלה. <שר התיירות יריב לוין:> תודה, אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש להבהיר – וחבר הכנסת סמוטריץ, אני מבקש שתהיה אתי, כי אתה צריך לאשר את ההסכמה שלך לכל התנאים האלה כפי שסוכמו בהחלטת ועדת שרים לחקיקה, ואני גם מבקש מחברי השר אלקין לתקן אותי או להוסיף לי אם אני אשכח משהו, כדי שאנחנו נהיה מדויקים. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא, הוא יאמר לי אם טעיתי, כדי שאני אשלים, כי אנחנו רוצים שהדברים יהיו מדויקים. קודם כול, אני חוזר על הדברים שאמר השר אקוניס, ולפיהם הצעת החוק תקודם בקריאה הטרומית, ייעשה מאמץ להסדיר את הנושא באופן מסודר בתוך מסגרת התקציב, ואם צריך – בחוק ההסדרים. בהנחה שכך יהיה, החוק יימשך; בהנחה שלא כך יהיה, החוק יוחזר לוועדת שרים לפני שיקודם לקריאה ראשונה. ב. כל קידום של החוק, אם יידרש, והסכמת הממשלה לתמוך בחוק, הם בכפוף לכך שהחוק יחול באופן רוחבי על כל הארץ, חבר הכנסת ברושי, על כל הארץ, לא רק על אזור אחד מסוים, כאשר ייקבע קריטריון של מתן הטבות מס על בסיס מצב של מסוכנות או איום שיהיה בסיס אחיד, קריטריון אחיד, לכלל הארץ. המסלול הזה יהיה מסלול אלטרנטיבי למסלולים הקיימים. כלומר, לא תהיה תוספת; לא יקבלו גם במסלול אחד וגם במסלול שני, אלא כל יישוב יקבל, ככל שהוא זכאי לאחד המסלולים, על-פי המסלול שהוא זכאי לו, ואם הוא זכאי ליותר ממסלול אחד – יקבל את ההטבה הגבוהה יותר, אבל לא במצטבר. אלה למעשה ההערות, התיקונים, שבכפוף אליהם מסכימה הממשלה לתמוך בחוק, ואנחנו מבקשים שיראו את החוק, אם יאושר בקריאה הטרומית, כמאושר על הבסיס הזה ולא על בסיס אחר. זה מקובל גם עליך, חבר הכנסת סמוטריץ? השר אלקין, אני דייקתי בכל הדברים במלואם? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> כן, כן. <שר התיירות יריב לוין:> אז אם כך, אני חוזר על בקשת הממשלה לאשר את החוק בקריאה הטרומית על בסיס ההסדרים כפי שציינתי אותם כאן. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני השר. יש לנו התנגדות של חבר הכנסת עיסאווי פריג', עד שלוש דקות, ונעבור להצבעה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי, חברים, יש פתגם שאומר: כשהבושה הולכת לך, אין גבול כבר. <קריאה:> מה? <עיסאווי פריג' (מרצ):> כשהבושה הולכת, מותר לך לעשות הכול. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> איך אומרים את זה בערבית? <עיסאווי פריג' (מרצ):> בערבית אומרים (אומר דברים בערבית ומתרגמם:) אם הלכה לך הבושה, תעשה מה שאתה רוצה. שמעתם על מחלבת יטבתה? מחלבת יטבתה צריכה ללמוד קורס מהבית היהודי ומסמוטריץ איך לחלוב את המדינה. מחלבת יטבתה, צריך להעביר להם קורס. <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם חולבים את המדינה בכל מיני שיטות פסולות, וכל הציבור יושב ומסתכל עליכם. תקשיבו, חברים, מה מבקשים: הצעת החוק שלכם עולה 150 מיליון שקל – שאזרחי המדינה יקשיבו ויבינו. אתם בשיא החוצפה שלכם, בשיא החוצפה שלכם, אתם באים, אומרים: אנחנו רוצים עוד 150 מיליון שקל למאחזים, לארבעה מאחזים מעל שכם ולארבעה מאחזים מעל שילה ובכל המקומות. אין לכם בושה? אין לכם בושה? עם כל הדרכים, כל המדינה צופה בכם, איך אתם מנצלים את זה ומחייכים חיוך ממזרי, חיוך של חוסר אכפתיות. אתם – עוד ועוד ועוד ועוד. וחברי מכולנו, וחברי מהליכוד, חברי הכנסת החברתיים, שמזניחים את כל המקומות ומרימים את היד. כשאני קורא, חברים, בהצעת החוק "מאוים". מה זה מאוים? אני מאוים מסמוטריץ, אז מגיעה לי הטבה. אני מאוים מסמוטריץ, אני אומר לכם. הוא אומר את זה בכל מקום, אני מאוים ממנו. תל-אביב מאוימת, כפר-קאסם מאוים, כולנו מאוימים, אם כך. מגיע לנו. אבל מחלבת יטבתה עובדת, ועובדת שעות נוספות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תסתכל, חבר הכנסת יוגב מחייך: ימשיכו לדבר, ואנחנו נחלוב את כולם. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ישלמו לנו, והשר יריב לוין ישים את היד ויגיד: מה עושים אתם, מה עושים אתם? אנחנו תלויים בהם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תשלם, אדוני. זה השוחד הפוליטי. זה השוחד הפוליטי, אתם משלמים את זה בניגוד למצפון שלכם. אתם עושים טעות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם מתכופפים להם ומשלמים להם בכל מיני הטבות, וזה יחזור כבומרנג עליכם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בושה. תתביישו לכם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אנחנו עכשיו – אתה מבקש? בבקשה. עד שלוש דקות לחבר הכנסת סמוטריץ. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, תראו, אחת הבעיות הקשות של השמאל הקיצוני במדינת ישראל זאת ההפרדה המלאכותית שהוא מנסה לייצר – – <חיים ילין (יש עתיד):> סמוטריץ, תל-אביב תקבל גם. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – בין אידיאולוגיה לערכים חברתיים. <חיים ילין (יש עתיד):> תל-אביב ושרונה יקבלו גם, על מה אתה מדבר? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> הצעת החוק הזו היא הצעת חוק ציונית וחברתית, וציונות וחברתיות הולכות ביחד. <חיים ילין (יש עתיד):> אף אחד לא יקבל בסוף, אתה מבין את זה? גם לא עוטף-עזה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני פתחתי ואמרתי, כאשר הצגתי את הצעת החוק: מפת הטבות המס היא מפה ציונית. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – ואתה עושה בה שימוש – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> היא מעודדת אנשים להתיישב בנגב ובגליל ובעיירות הספר בפריפריה – מקומות מאתגרים, שקשה לגור בהם – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – יהודה ושומרון. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – ולנו כמדינה יהודית וציונית יש אינטרס אדיר לעודד אוכלוסיות חזקות לגור בהם. ולכן הממשלה מתמרצת אותם. אבל מה לעשות שחברי בשמאל עדיין לא הפנימו שהחלק הזה שולט בממשלה, וזו ממשלת ימין בסך הכול – – <דוד ביטן (הליכוד):> סמוטריץ, די, די. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – יש לי לא מעט ביקורת עליה, אבל היא ממשלת ימין. וכממשלת ימין היא רוצה לעודד התיישבות גם בנגב – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מספרים אותך. מספרים אותך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – וגם בגליל וגם ביהודה ושומרון, ובכל מקום שבו אויבינו יאתגרו אותנו. <קריאה:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה שקרן. אתה שקרן. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> בכל מקום שבו אויבינו יאתגרו אותנו, אנחנו נעודד את היהודים ללכת ולגור במקומות האלה, כדי לא להיכנע לאויב ולא להיכנע לאיומים הביטחוניים. זאת הצעת החוק הזאת. היא ציונית והיא חברתית והיא שוויונית. היא מתקנת, אמרתי, עיוות. אף אחד בהתיישבות לא יקבל שקל אחד נוסף יותר ממקבילו בנגב או בגליל. תודה לכולם. <מיקי לוי (יש עתיד):> בושה. בושה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לחבר הכנסת סמוטריץ. אנחנו עכשיו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות במס ליישוב מאוים באזור), של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, בקריאה טרומית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 35 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות במס ליישוב מאוים באזור), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 42 בעד, 35 מתנגדים – 36 מתנגדים, עם ההתנגדות של חבר הכנסת באסל גטאס. יש עוד מישהו שלא הצביע? אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות מס ליישוב מאוים באזור) עברה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת הכספים להכנה לקריאה ראשונה. אנחנו עוברים לחוק האחרון היום. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן, זה עבר לוועדת הכספים. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> באמת? רגע, מבקש סגן השר בן-דהן להעביר את זה לוועדה לצדק חלוקתי. <יואב קיש (הליכוד):> ועדת הכנסת. חיליק, ועדת הכנסת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> טוב, אין הסכמה על הוועדה, ולכן החוק הזה של בצלאל סמוטריץ יעבור לוועדת הכנסת, שתכריע לאן זה יעבור. <קריאה:> חוץ מכספים, מה עוד אמרו? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אמרו ועדה לצדק חלוקתי, אמרו כספים. בסדר? סגן השר בן-דהן – – – <יואב קיש (הליכוד):> אז אני ביקשתי ועדת הכנסת – – – <הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור על נקיבת מחיר שלא ניתן לשלמו במעות שבמחזור), התשע"ו–2016> [מס' פ/2571/20; "דברי הכנסת", חוב' כ"ח, עמ' 13695.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו נעבור להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור על נקיבת מחיר שלא ניתן לשלמו במעות שבמחזור), התשע"ו–2016, קריאה טרומית. אמורה להיות תשובה והצבעה במועד אחר, ולכן אני מבין – יש שר שיענה? <שר התיירות יריב לוין:> יש תשובה. <דוד ביטן (הליכוד):> אתה לא צריך לעלות. <שר התיירות יריב לוין:> לא, אני צריך לומר את ההתניות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר, השר יריב לוין יעלה. אני כבר נימקתי, כמציע ההצעה, והשר יריב לוין יעלה להשיב, ואז תהיה הצבעה. <שר התיירות יריב לוין:> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, שנומקה בעבר – אני מביא כאן את תשובת הממשלה. אני מוכרח לומר לך, חבר הכנסת בר, אדוני היושב-ראש, העמדה המקצועית של גורמי המקצוע ביחס להצעה הזאת הייתה שאין בה צורך, מכיוון שהשוק הזה התיישר סביב הנושא הזה ואין תלונות, ואין טענה שהדבר הזה יוצר איזושהי בעיה. יחד עם זאת, אני מבין שהגעתם כאן לאיזושהי הסכמה עם יושב-ראש הקואליציה, ולפיה החוק יועבר בקריאה טרומית והמשך קידומו ייעשה בתיאום מלא עם משרד הכלכלה ועם משרד האוצר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מסכים. <שר התיירות יריב לוין:> בנסיבות האלה – אני כמובן מכבד את עמדת הנהלת הקואליציה, שיש לה את זכות המילה האחרונה, ולפיכך, לאור העמדה הזאת של הנהלת הקואליציה, הממשלה איננה מתנגדת שהחוק הזה יקודם. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מודה לך, אדוני השר. נאפשר לך לחזור למקום. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור על נקיבת מחיר שלא ניתן לשלמו במעות שבמחזור), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יחיאל בר, שזה אני. נא להצביע – מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 54 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור על נקיבת מחיר שלא ניתן לשלמו במעות שבמחזור), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 54 בעד, ללא מתנגדים ונמנעים. אני מודה לקואליציה שנתנה אמון בהצעת החוק הזאת שלי, וזו בשורה טובה לעם ישראל. זה עובר לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה ראשונה. <קריאה:> איזו ועדה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כלכלה. אני מוסיף את דודי אמסלם כתומך בהצעה, אז 55 בעד. חמסה חמסה. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האלימות הגואה בחברה הערבית> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש הצעה ראשונה של יוסף ג'בארין. מבקשים לאחר אותה ולהתחיל עם אילן גילאון. זה בסדר? אפשר להתחיל עם אילן גילאון? מה החלטתם? אוקיי. אם כן, אני מזמין את חבר הכנסת יוסף ג'בארין לדבר על הצעה לסדר-היום מס' 4595: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האלימות הגואה בחברה הערבית. בבקשה, אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תודה לכבוד היושב-ראש. חברי חברי הכנסת, אני מתכוון לדבר על אחד הנושאים שאולי אפשר לכנות אותם הכי בוערים בקרב האוכלוסייה הערבית בשנים האחרונות, ואני מקווה שתהיה הקשבה בנושא החשוב הזה. אני אתחיל בכך שלפני יומיים פרסם ראש הממשלה סרטון שבו הוא פונה אל הציבור הערבי ומבקש את השתלבותו של הציבור הערבי. כרגע אני לא במקום לענות על הדברים שעלו בסרטון, כרגע אני רוצה להתייחס למשהו ספציפי שעלה בסרטון, כשראש הממשלה דיבר על אותה אישה ערבייה שפנתה אליו, והוא היה כל כך נרגש כשהיא סיפרה לו על הרצח שאירע במשפחה שלה ועל כך שגם בן-הזוג שלה וגם שני ילדיה נרצחו בגל האלימות הפנימית בתוך החברה הערבית. ראש הממשלה דיבר על כך שהוא היה נרגש כשהוא שמע אותה, אבל אני רוצה להגיד לכם שראש הממשלה שכח לומר שהאישה הזאת עדיין מחכה שרשויות החוק ימצאו את אותם רוצחים שרצחו את שלושת בני המשפחה. אי-אפשר להזכיר את אותה אישה שפנתה אליו ולייחד לה חלק מהסרטון הזה מבלי פשוט להזכיר שעד היום רשויות החוק אינן מצליחות למצוא את הרוצחים בתוך המשפחה. למה אני מזכיר את זה? אני מזכיר את זה כדי להגיד לכם שאנחנו, בחברה הערבית, בשנים האחרונות מטיחים טענות קשות נגד רשויות אכיפת החוק, אבל גם נגד רשויות הרווחה ורשויות החינוך, על כך שהממשלה ומשרדי הממשלה כמעט עומדים חסרי אונים אל מול תופעת אלימות שמסכנת את חיי היום-יום של האזרחים הערבים. המספרים, כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, המספרים מדברים בעד עצמם: רק השנה – אנחנו רק במחצית 2016, ועד היום נרצחו יותר מ-30 אנשים כתוצאה מהאלימות הפנימית בתוך החברה הערבית. יותר מ-30 אנשים מאז תחילת השנה. אני מדבר כאן – אנחנו היום ביום רביעי, כמעט 16:00, ורק ב-24 השעות האחרונות נרצחו שלושה אנשים. רק ב-24 השעות האחרונות נרצחו שלושה אנשים כתוצאה מאותה אלימות פנימית בתוך החברה הערבית, שאני מזהיר ממנה. מאז שנת 2000 – מאז שנת 2000 נרצחו בחברה הערבית, לפי הנתונים של החברה האזרחית הערבית, של מרכז "אמאן" לעניין הזה, מאז שנת 2000 נרצחו יותר מ-1,165 אזרחים ערבים באלימות הפנימית. מאז שנת 2000 נרצחו יותר מ-1,165 אזרחים ערבים, ולידם יש גם אלפי נפגעים או פצועים. הנתונים גם מראים שקיימת עלייה ניכרת בשיעורם של האזרחים הערבים בתוך בתי-הסוהר, האסירים, ככה שבשנת 2010 האסירים הערבים היו 42% מכלל האסירים, ועד לפני שנה – ואני מניח שהמספרים נכונים גם להיום – כמחצית, כמחצית מהאסירים בתוך בתי-הכלא הם אזרחים ערבים. אני חושב שכל מי שמכיר את הסוגיות הללו לא קשה לו לחשוב על הסיבות לתופעת האלימות הגואה בחברה הערבית. אין ספק שסיבה מרכזית אחת קשורה באפליה שמתקיימת בהקצאת המשאבים. אני חושב שהיום כולם יכירו בכך, וגם החלטות של בית-המשפט העליון, גם דוח של מבקר המדינה, נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדברים באופן מפורש על כך שהיישובים הערביים מופלים בהקצאת המשאבים, ולענייננו – המשאבים הנדרשים בתחום החינוך והמשאבים בתחום הרווחה. האפליה הזאת בהקצאת המשאבים משליכה גם על המעמד הסוציו-אקונומי של היישובים הערביים, ואין ספק שמעמד סוציו-אקונומי נמוך מוביל לרמת אלימות גבוהה. ככה, למשל, הנתונים הרשמיים מדברים על כך שהיקף העוני בקרב המשפחות הערביות הוא יותר מ-50%; יותר מ-50% מהמשפחות הערביות הן משפחות עניות. בקרב הילדים, יותר משני-שלישים מהילדים הערבים הם ילדים עניים, זאת אומרת, שניים מכל שלושה. <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כמה פחות? 60%? 60%, בסדר. אם נדייק, 60% זה קצת יותר, זאת אומרת: כמעט שני ילדים מתוך שלושה הם מתחת לקו העוני. גם הנושא של המחסור בקרקעות, גם המחסור בדיור, בעיית הצפיפות בתוך היישובים הערביים; אנחנו מדברים על כך שאנחנו מהווים כ-20% מכלל האוכלוסייה, אבל שיעור הקרקע שבתוך היישובים הערביים הוא רק 2.5% מכלל הקרקע בישראל, ולכן קיימת צפיפות מאוד קשה. אני גם הייתי מזכיר את המשבר הערכי שמתקיים במערכת החינוך הערבית, ומתקשר לסוגיית האלימות, והוא מתבטא בכך שמערכת החינוך מלמדת יותר ויותר לערכים אינדיבידואליים ופחות לערכים של סולידריות חברתית ושל סובלנות. זה מתקשר גם לעובדה שמערכת החינוך הערבית עד היום, עד היום נשלטת בעצם על-ידי החברה היהודית, הייתי אומר, אבל על-ידי אנשי חינוך ופקידים בתוך משרד החינוך, כאשר האוכלוסייה עצמה נטולת כל יכולת ממשית להשפיע על תוכני החינוך ולהוביל את מערכת החינוך. כולם, אני מניח, עדיין זוכרים את ההמלצות של ועדת אור שפורסמו ב-2003. ההמלצה המרכזית התייחסה לכך שהמשטרה עדיין מתייחסת אל האזרחים הערבים כאל אויבים – נכון, חברי מיקי לוי? <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אבל זו הייתה המסקנה של הוועדה – שקיימת תרבות במשטרה שמתייחסת אל האזרחים הערבים כאל אויבים. <מיקי לוי (יש עתיד):> זאת אמירה רחבה, יוסף, זה לא – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה, לדעתי, מקורה של אותה בעיה. זה, לדעתי, מקורה של אותה בעיה – שמי שהיה אמור להיות אמון על אכיפת החוק אינו עושה את המלאכה שלו. חברי חברי הכנסת, אני שואל אתכם: עד כמה אפשר לסבול קולות של ירי בחצרות ב-01:00, ב-02:00, כמעט כל יום? עד כמה אפשר לסבול ירי בחתונות כמעט כל יום? מה, אין דין ואין דיין ביישובים הערביים? אותו נשק, אותו נשק – אם מישהו היה משתמש בו באירוע שיש לו ממד לאומי, אנחנו יודעים שתוך שעה-שעתיים היו גם מגיעים לצעיר שעשה את זה וגם אוספים את אותו נשק. לכן, אני חושב שאנחנו בחברה הערבית בזכות שואלים אם באמת יש כוונה אמיתית של גורמי אכיפת החוק לטפל בבעיה הזו של האלימות הגואה בחברה הערבית. האם אכפת לרשויות החוק מהדם שנשפך כמעט כל שבוע ברחובות היישובים הערביים בגלל האלימות הזו? אני מסיים ואומר: עד שהמשטרה ועד שהמשרד לביטחון פנים לא יוכיחו לנו אחרת, אנחנו מאשימים אותם בכך שהם בעצם אינם מתייחסים לתופעה הזו, אינם מטפלים בה, ובעצם מפקירים את הרחוב הערבי לאותה אלימות פנימית; ויכול להיות שהגיע הזמן, באמת הגיע הזמן, שייעשה כאן מעשה, גם במשרד לביטחון פנים, גם במשרד התרבות, גם במשרד החינוך וגם במשרד הרווחה. צריך פשוט תוכנית לטיפול נקודתי בכל היישובים הערביים, כדי להיאבק – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> יוסף, גם מהאוצר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כמובן האוצר. – – כדי להיאבק באלימות הפנימית הזו, ולפני שזה יהיה מאוחר מדי. ואני אומר לך, גברתי היושבת-ראש, מדובר פשוט בפצצה מתקתקת, פצצה מתקתקת שתתפוצץ בפני כולנו אם לא נפעל מייד למיגור תופעת האלימות. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כפי שהבנתי, לא תהיה פה תשובה של השר ולא תהיה הצבעה, ולכן אנחנו עוברים לסעיף הבא. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> לפני הסעיף הבא, יש הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון מס' 8), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ו–2016. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 20) (כיסוי גירעון לאחר תקופת הבחירות המקדימות), התשע"ו–2016, מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה בצהרונים, התשע"ו–2016, של חברת הכנסת רחל עזריה וקבוצת חברי הכנסת. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא קריסת השידור הציבורי> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים לסעיף הבא, הצעה לסדר-היום שמספרה 4613, בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא קריסת השידור הציבורי, של חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה, אדוני, יש לך עד עשר דקות. <אילן גילאון (מרצ):> תודה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת ביטן, יושב-ראש הקואליציה, אתה מסתיר שם את רוב חברי הכנסת מאחוריך, אז הסכת ושמע. גברתי, שמתי לב שכל הנאומים פה מסתיימים ב"תתביישו לכם", אז אני רוצה להגיד מראש תתביישו לכם, כדי לחסוך את זה בסוף הסעיף. התבקשתי להעביר את הנושא לוועדה ולסדר-היום, אבל האמת היא שאין כבר ועדה שלא דנה בנושא הזה. דנו בעניינים האלה עד שהכחילו לנו הידיים – גם בוועדת הביקורת, גם בוועדת הכלכלה, גם בוועדת העבודה והרווחה; ואני יוצא למד, או באותה תחושה שהייתי מלכתחילה – אפשר גם לקרוא להצעה שלי ההצלחה הכבירה לביטול אגרת הטלוויזיה, ככה כפשוטו, כי זה היה האלמנט המרכזי בהצעת החוק הזאת לרפורמה במסגרת רשות השידור. ודרושה כאן ועדת חקירה. את יודעת, אני ממעט, גברתי, בדרישה לוועדות חקירה. נדמה לי שוועדת החקירה האחרונה שביקשתי הייתה על כביש 6, נדמה לי; זה היה לפני הרבה מאוד שנים – לא שהייתי כל כך הרבה זמן בכנסת; כמה שנים אחרי זה פוטרתי לכמה שנים וחזרתי לפה. אבל כאשר מדובר באירועים באמת מכוננים, כאשר הוועדות בכנסת אין בידן כדי לטפל ברעיון המרכזי; משום שכאן, בקליפת אגוז, בהתייחסות שלנו לרשות השידור – שבעיני, אם מישהו יעשה אינוונטר לערכים המרכזיים של מדינת ישראל, כמו שיש תנועה התיישבותית, כמו שיש צה"ל, תהיה גם רשות השידור. ואנחנו לא פירקנו אף אחת מהמערכות האלה, משום שהייתה להן משמעות מרכזית בחיים שלנו במשך כל השנים. לכן היה כאן, קודם כול, יחס של חוסר כבוד כלפי התפתחות היסטורית של השידור, השידור הציבורי במדינת ישראל, אבל מעבר לכל דבר אחר – גודש של חוסר אחריות, הייתי אומר של הפקרות; של ריצה מהירה לספר לחבר'ה איך ביטלנו את אגרת הטלוויזיה, גברתי. באמת ביטלנו, באמת הצלחה גדולה, אדוני השר; היא נגבית בצורות אחרות, וגם באופן ישיר על-ידי משרד התחבורה, האגרה הזאת. אבל יש עוד 100,000 אגרות אחרות שנגבות, שגם הן אגרות בסופו של דבר, ולכן השידור הציבורי לא יכול להיות נסמך על שולחנו של שום משרד. הוא צריך לחיות מתוך אגרה. תורידו את האגרה בנושאים אחרים שהם פחות חיוניים לנו ופחות תלויים בעניין של ההחלטה הפוליטית. אבל מה שאנחנו הוכחנו – שהמקום הזה יודע לפרק דברים, אבל הוא איננו יודע להרכיב אותם בחזרה. כמו בהרבה דוגמאות אחרות, אנחנו מתנהלים כלפי אנשים כאילו היו פירורים על מפת שולחן שאנחנו מנערים, ומקבלים החלטות שמבחינתנו הן פסיק. אגב, ההחלטות הקשות ביותר התקבלו בימים מאוד קשים. זה היה בדיוק בימים של "צוק איתן". תדע לך, אדוני השר, רבותי השרים, מאוד היה דחוף, העניין הזה של הפירוק, אחרי שברשות השידור היו רפורמות על רפורמות שונות. הרפורמה האחרונה באמת דיברה על צמצום, כי אנחנו תמיד מדברים על יעילות במקום שאנחנו יכולים לעשות את זה, אבל לא במקומות האמיתיים שזה עלול לעלות לנו. ואחרי כל הרפורמות הללו החליט השר ארדן שהדרך היחידה להבריא את מערכת השידור הציבורי היא בפירוק רשות השידור. זאת הייתה פעם ראשונה שמביאים כונס לרשות ציבורית, גברתי. כבוד השר, אנחנו פחות או יותר מאותה תקופה. דווקא שנינו באים ממקומות שכאשר היו מתקלקלים דברים, אדוני, נטינו לתקן אותם קודם לכן, לפני שמפרקים אותם ומייצרים דברים חדשים. אז על מה אנחנו מדברים – באמת על שירות עצמאי, או אולי על שירות יותר תלוי מאי-פעם? הימים מוכיחים כך. הייתה דחייה – שלוש פעמים זה נדחה. התאריך של פתיחת השידור הציבורי בתאגיד החדש שלוש פעמים נדחה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חמש, חמש. <אילן גילאון (מרצ):> תודה. רמת האי-ודאות שבה אתם מחזיקים אנשים, 1,200 איש שעדיין לא יודעים מה קורה אתם; האופן האכזרי, אני אגיד, הסדיסטי, של הטיפול באנשים האלה, שהם לא יודעים מה יהיה מחר. רבים מהם חיים על תרופות בימים האלה, על כדורים, כאילו טיפלתם ברגל סוכרתית. אבל זה מה משנה, האנשים האלה, שיש להם משפחות? במי אתם מתנקמים? בגריפ הזה אתם מתחילים את היעילות של המדינה? במכשיר של מצלמת הטלוויזיה? במאפרת? בעיתונאים? באלה אתם מתחילים את היעילות? אני מודה, גברתי, היעילות היא ערך עליון; אצלי היא לא ערך ראשון, כן? אני מאמין שמדינה וחברה שמתקיימת, יש לה עוד כמה ערכים, וזה בא לידי ביטוי בשידור הציבורי. חדוות היצירה – לא מדברים על זה בכלל; יצירת המקור. אגב, באמת צריך להבהיר את העניין. היוצרים תמיד נראו בעינינו כחלק אינטגרלי של כל העניין הזה, והם קופחו באותה מידה. נכון, היו קלקולים ברשות השידור, היו אפילו שחיתויות, אבל הדברים האלה הם לטיפולן של המשטרה ושל מערכת המשפט. את הקלקולים האלה היה צריך לתקן; לא לפרק, לא לשבור. כי זה מביא אותי עכשיו לצורך הזה בהקמת ועדת חקירה, ולא בעוד דיון. ניסינו, שאלנו שאלות. לא נענינו, כי קיים מסך של איפול שלם על כל מה שמתרחש שם. עובדה שזה לא מתקדם; עובדה שראש הממשלה רצה לדחות את זה עד 2018. עכשיו הם מדברים על אפריל 2017. לך תדע – אולי כן? אולי לא? ובינתיים, מה קורה עם האנשים האלה, עם אלה שעזבו מקומות עבודה ועברו לתאגיד החדש? עם אלה שנשארים כאן ולא יודעים מה יהיה המחר שלהם? עם היוצרים שהובטחו ליצירה המקורית שלהם 90 מיליוני שקלים? לא פחות חשוב מאשר לממן את היישובים המסתכנים ביהודה ושומרון. ממש לא פחות חשוב מהדבר הזה. יש שאלות מאוד חשובות. אני אטען כאן טענה, ואני ארצה שהתאגיד יוכיח אותה. אני טוען שעלות התאגיד, עלות המעבר הזה, יותר גבוהה מאשר אם ב-20 השנים הבאות הייתה מתקיימת רשות השידור בתנאים המקולקלים שלה וב-100 השנים הבאות אם היא הייתה הולכת לרפורמה ה-12, שבה הלכו לפרישה מרצון 600 עובדים לפחות, היו צמצומים. לכן, יש כאן לחקור כמה דברים בוועדת חקירה. קודם כול, מה הקריטריונים לקבלת אנשים חדשים? אני שומע שהקריטריון הוא להמעיט בהוצאות, למקסם את הרווחים ולקבל גם אנשים שאין להם כישורים, שאף אחד לא יודע מה הכישורים. מדברים אל אנשים ששנים משרתים את השידור הציבורי, גברתי; באופן משפיל, כאילו לא קרה שום דבר, הם מתחילים הכול מלכתחילה, אנחנו מאפסים שעונים. כיצד נקבעו המינויים האלה? איזה קריטריונים יש לכם היום לקבלה? כמה עולה הדחייה הזאת, הבאה, זאת שעד אפריל – ואולי לא עד אפריל; אולי גם היא תימשך יותר. מתי יתרחשו כל הדברים האלה? מה יהיה על היצירה? עכשיו, אני שואל אותך, גברתי, אולי תעני לי את? יכול להיות שברשות שידור בפירוק, "יא, ברעכען", מה שנקרא, המנכ"ל יקבל 70,000 שקלים בחודש תמורת חשבונית? אנחנו צריכים לדעת את התשובה על זה. יכול להיות שבמערכת כזאת עובדים שבעה רואי-חשבון? צריך לשאול את השאלה – איך פתאום הגענו למודיעין? ולמה לא לרמלה? זאת עיר משותפת, יש בה דו-קיום. למה לא למקומות אחרים? שוב עקרון היעילות; שוב ערכים כאלה שאנחנו פוגעים בהם. סליחה, רבותי. חבר הכנסת בגין, אני מבקש ממך – אתה יודע שאני בהפרעות קשב? חבר הכנסת ביטן, זה מפריע לי. חבר הכנסת ביטן, תקשיב לדברים שלי. תקשיב לי, תקשיב לי. <דוד ביטן (הליכוד):> לחלק אני מסכים – על הסוף, לא על ההתחלה. <אילן גילאון (מרצ):> יש כאן שאלות שהן שאלות מהותיות בהתנהלות היומיומית שלנו לגבי כל דבר. קטעת לי את המחשבה, אבל אני אחזור אליה, אל תדאג. למה העיקרון של פגעת–שילמת לא מתקיים? למה אפשר היה לעשות את כל התהפוכה והמהפכה הזאת ואף אחד לא לוקח אחריות? מדוע זה לא קיים היום? אז אני לא תמים, אני מבין שהגלגל מסתובב לו ואני לא יכול להחזיר אותו לקדמותו. אם היינו חברה מתוקנת ואנשים עם אומץ ציבורי, היינו צריכים להקפיא את הכול ולהשיב הכול לקדמותו ולקלוט את התאגיד החדש בתוך הרשות הנוכחית ולתקן את זה – גם את היוצרים, גם את החדשים, גם את הישנים. אבל אין אומץ ציבורי לעשות את הדבר הזה. אפשר ללכת לעשות פגיעות, ועקרון התשלום איננו מתקיים כאן. לכן, רבותי, בקליפת אגוז – ולכן אני כל כך מתעקש. באמת, אני לא אדם סהרורי; אני כל כך מתעקש משום שעקרון הטיפול ברשות השידור נכון גם לגבי כלל האנשים במדינת ישראל: אנשים אינם חשובים, אינם ראשונים, אינם נספרים. לגבי הרשות הציבורית – אמרתי. אם יש 50 גוונים של ארדואן, ראש הממשלה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה לסיים. <אילן גילאון (מרצ):> אני מייד מסיים. אם יש 50 גוונים של ארדואן, ראש הממשלה שלנו נמצא בגוון ה-48; אם יש 30 גוונים של פוטין, ראש הממשלה שלנו נמצא בגוון ה-25. מי שמשלם את המחיר, גברתי, זה האנשים כמו אלה של רשות השידור. זה המשל לאופן שהדברים מתנהלים, כן. לכן אני דורש, גברתי, ועדת חקירה שתחקור את המעשה הנואל הזה, של פירוק מצד אחד וחוסר יכולת להרכיב מהצד השני. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. ישיב בשם ראש הממשלה השר צחי הנגבי. בבקשה, אדוני. אדוני השר, גם יש לך עד עשר דקות להשיב. <השר צחי הנגבי:> זה יותר מדי. גברתי היושבת-ראש, המציע, חברי הכנסת, חבר הכנסת גילאון, אם ויליאם שייקספיר היה חי פה, אז הוא היה עובר חוויה מטלטלת בשבוע האחרון, ובעקבותיה הוא היה כותב מחזה שנקרא Much Ado About Nothing – רוב מהומה על לא מאומה. עשיתם מהומה: קריסת השידור הציבורי, מפטרים אנשים. אם אנחנו נאמץ את מה שאתה אומר, אם נאמץ את מה שאתה מציע ולא נביא את הצעת החוק להארכה של המעבר לשידור הציבורי, התאגיד, התוצאה המעשית של הבקשה שלך זה שבסוף ספטמבר זורקים 1,200 איש לרחוב – זה מה שאתה מבקש. <אילן גילאון (מרצ):> ביקשתי ועדת חקירה – – – <השר צחי הנגבי:> זה מה שאתה מבקש. <אילן גילאון (מרצ):> אני ביקשתי ועדת חקירה – – – <השר צחי הנגבי:> על זה אתה צועק. אני שמעתי אותך בכל הראיונות שלך בשבוע האחרון, זעקת: הולכים להאריך את התוקף של השידור הציבורי. מה שאתה מבקש בפועל – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – ולא שמעת גם – מה אתה מבקש – – – <השר צחי הנגבי:> – – זה שאת אותם 1,200 אנשים שביכו את מר גורלם – אנחנו עוד לפחות נותנים להם תקווה; הצענו שתהיה הארכה עד 2018, שיהיה סיכוי בכלל לשידור הציבורי, שזה לא יהיה דעיכה מייסרת. לא, אתם דורשים עכשיו להעיף אותם לרחוב; זה מה שאתה דורש, זה מה שאתה דורש. <אילן גילאון (מרצ):> לא נכון, לא נכון. לא דורשים להעיף אותם לרחוב. <השר צחי הנגבי:> אז נראה אותך מצביע כשנביא את החוק. <אילן גילאון (מרצ):> אתה – – – על מה אתה מדבר. לא, אתה מדבר בלי שאתה יודע. <השר צחי הנגבי:> לא, אתה כבר דיברת עשר דקות, עכשיו אני עונה. <אילן גילאון (מרצ):> לא, אתה מדבר בלי שאתה יודע. <השר צחי הנגבי:> אבל ככה הבנתי את דבריך. אל תפריע. גברתי היושבת-ראש. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אילן גילאון, באמת, היו לך עשר דקות כאן. אף אחד לא הפריע לך. <אילן גילאון (מרצ):> אף אחד – – – לא נאמרו על-ידי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בטח אתה רוצה לשמוע את תשובתו של השר. <השר צחי הנגבי:> – – – אף מילה לא נאמרה על-ידי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז אני מבקשת או להירגע, או שלפחות בזמן של התשובה תצטרך לצאת מהאולם. <השר צחי הנגבי:> אם אתה לא רוצה לזרוק 1,200 איש – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <השר צחי הנגבי:> לא, אל תשיב – תקשיב. אם אתה לא רוצה לזרוק 1,200 איש, אני רוצה לראות אותך בשבוע הבא מצביע בעד החוק שהממשלה מביאה להארכת תוקף השידור של הערוץ הראשון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה מסתתר מאחורי – – – <השר צחי הנגבי:> כל הצבעה אחרת שלך משמעותה שאתה רוצה לזרוק לרחוב 1,200 איש. אתה יכול לצרוח פה עד מחר. יש הצבעה – נראה מה אתה תצביע – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה מסתתר מאחורי – – – <השר צחי הנגבי:> – – ואז נבין האם אני הבנתי אותך או לא הבנתי אותך. <אילן גילאון (מרצ):> אתם – – – בגלל שהורדתם את האגרה. גיבורים גדולים. חבורה של פחדנים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אילן גילאון, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <אילן גילאון (מרצ):> מה – – – אין – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו מקשיבים כולנו לתשובתו של השר, ואתה לא נותן לנו את האופציה הזאת בכלל. <אילן גילאון (מרצ):> גברת, רשות השידור בשבילי זה הר-הבית, את מבינה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> גם בשבילי, וגם בשביל השר, וכרגע הוא משיב. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה מסתתר מאחורי – – – העובדים או – – – מה מסתתר? <השר צחי הנגבי:> זה מאוד מאוד פשוט, ואני אשיב לך. כמו שאתם יודעים, עבר פה ב-2014 חוק השידור הציבורי שהקים את תאגיד השידור הציבורי הישראלי. הוא אמור היה להחליף את פעולתה של רשות השידור, שפועלת מכוח חוק אחר – חוק רשות השידור. מה שקרה בפועל – שעל-פי החוק המקורי, נקבע שהמועד להתחלת שידורי התאגיד הוא 30 בספטמבר 2016. עוד מעט, עוד שבועות לא רבים, אמור היה להסתיים המוסד המכובד הזה, שעשרות בשנים באמת פעל את פעולתו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבר נאמר שלא – – – את ההליך הזה. למה התעקשת להעביר? <השר צחי הנגבי:> זה נכון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> נאמר במפורש שלא יעמדו. <השר צחי הנגבי:> נכון, חד וחלק, ובאמת לא עמדו. ולא רק שלא עמדו, אלא גם בתאריך החדש לא עמדו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <השר צחי הנגבי:> כן, לא רק שנאמר לי; אני האמנתי כשאמרו לי שלא יעמדו, שלא יעמדו. ואנחנו קבענו – אם אתה זוכר, הייתה עוד ועדה, אחרי הוועדה שלי, שאיתן כבל ניהל, וגם במועד שקבע איתן כבל לא עמדו. ראשי התאגיד עצמו לא הסתירו את חששם מהעובדה שבבוא היום הקובע, כאמור 30 בספטמבר, הם לא יצליחו להעמיד שידורי טלוויזיה בירושלים. הם אמרו את זה. הם אמרו שהם יכולים אולי פייסבוק, אינטרנט, רדיו; לא טלוויזיה. לכן, אנחנו מבקשים להביא בימים הקרובים, בשבוע הבא, את השינוי המתבקש. מהו השינוי? ראש הממשלה ושר התקשורת, יחד עם שר האוצר, יוכלו לקבוע שמועד התחילה החדש הוא עד 30 באפריל 2017. אם תהיה דרך והמועצה, מועצת התאגיד, תיווכח לדעת שהתאגיד כבר ערוך לשידורים גם לפני 30 באפריל 2017, החל מ-1 בינואר 2017, גם מבחינה טכנולוגית וגם מבחינת תוכן השידורים, ניתן יהיה בהודעה מנומקת להקדים את יום התחילה בצו בתוך 14 ימים, ואם לא, אנחנו נבקש מהכנסת לתת את הארכה עד 30 באפריל 2017. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני השר. רבותי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. כעת אנחנו נצביע על הצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא קריסת השידור הציבורי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת – 16 נגד – 37 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת לא נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 16 חברי כנסת, 37 מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה בנושא הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא קריסת השידור הציבורי לא אושרה. <הצעות לסדר-היום> <מאות ילדים להורים עובדים ללא מסגרת משפחתון עקב אי-תקצוב של משרד האוצר> <היו"ר טלי פלוסקוב:> נעבור להצעה לסדר-היום מס' 4615, בנושא: מאות ילדים להורים עובדים ללא מסגרת משפחתון עקב אי-תקצוב של משרד האוצר, של חבר הכנסת יעקב אשר. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת יעקב אשר. ישיב לנו כאן, בשם שר הכלכלה והתעשייה, השר יריב לוין. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <יעקב אשר (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי השרים, חברי הכנסת, אחד הפתרונות שיש כדי לעודד אנשים לצאת לעבודה, או אימהות שיכולות לצאת לעבודה, זה האפשרות לשים את הילדים במעון, או לחלופין – במשפחתונים הקיימים ברחבי הארץ. במשרד הכלכלה, אדוני השר, במשך ארבע שנים לא הותקן התקציב של המשפחתונים לפי הגידול הטבעי. יש היום אלפי ילדים שממתינים בתור כדי להיכנס למשפחתונים באותן ערים שאין בהן מספיק מעונות, כי כידוע לך בונים מעונות, אבל יש מקומות שגם אין איפה לבנות את המעונות, במקומות צפופים. אדוני השר, הייתי רוצה שתקשיב לי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> יפה. בדיון שהיה בוועדת הכספים הגיע נציג של משרד האוצר וטען שהיו באמת 40 מיליון שקל לתוספת תקציב לשנה הזאת, רק זה נלקח למשרד החדש – של הפריפריה. אך מה שהתברר לאחר מכן, גברתי – ואני גם אצטט ממכתב – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> למען הסר ספק, הוא אמר את זה? <יעקב אשר (יהדות התורה):> הוא אמר את זה, ודאי. אני אקריא לך מכתב של שר הפנים הרב אריה דרעי, שהוא גם שר הפריפריה, מכתב שהוא כותב למר אמיר לוי, הממונה על התקציבים. הוא מצטט את מה שאמר אותו איש אוצר בישיבה, והוא אומר: מאחר שסעיף 5 להחלטת הממשלה קבע באופן ברור את מקור המימון התקציבי לאגף הפריפריה לשנת הכספים 2016, שמתבסס על העודפים המחויבים של סעיף 04, ומה שאמר אותו רפרנט לא היה מדויק. מסיים השר: אני רואה בחומרה רבה שימוש במקור כספי שלא על-פי החלטת הממשלה. אז התברר שאף אחד לא לקח את הכסף, ואם מישהו כן לקח את הכסף, איפה הכסף? כנראה באוצר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אז זה כסף צבוע. <יעקב אשר (יהדות התורה):> ואני אומר, אדוני השר – איפה כבוד השר? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שני שרים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אז שני השרים – אתם רוצים שאנשים יצאו לעבוד, שאימהות יוכלו לשים את הילדים שלהן במשפחתונים. יש אלפי ילדים בהמתנה למשפחתונים, וצריך להעביר עוד לפני שנת התקציב הבאה; כדי שבשנת הלימודים הקרובה יהיו עוד 450–500 משפחתונים חדשים, צריך להעביר את ה-40 מיליון שקל האלה היום. אי-אפשר לחכות עם זה. אי-אפשר להגיד – ואני פונה מכאן לראש הממשלה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – שהוא גם שר הכלכלה, ולשר האוצר – לדאוג באופן דחוף למימון הזה של המשפחתונים, כי האופציה האחרת היא לשים את הילדים אצל איזה בייביסיטר, או במקומות בלתי מוסדרים, ושלא יבואו אחר כך בטענות למה אנשים לא יוצאים לעבודה. הממשלה מונעת מהם לצאת לעבודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אשר. כאמור, ישיב לנו בשם שר הכלכלה השר יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות לחבר הכנסת יעקב אשר על העלאת הנושא החשוב. מערך המשפחתונים הוא שירות משמעותי לצורך תמיכה באימהות עובדות, הוא משתלב במגוון הכלים מעודדי התעסוקה לאימהות עובדות, במיוחד מערך המסגרות לגיל הרך, ואין כמובן ספק שמשרד הכלכלה רואה חשיבות רבה בתמיכה ובסיוע גם לקיום המערך הזה וגם לקיומו ברמה נאותה. בשנים האחרונות תקציב הפעלת מערך המשפחתונים אכן – כפי שאומר בצדק חבר הכנסת יעקב אשר – לא גדל. היו תקציבים שיועדו להרחבת המערך הזה, אבל בסופו של דבר גם הם לא אושרו ולא בוצעו. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הם אושרו, הם היו צבועים, הם לא נעלמו. <שר התיירות יריב לוין:> הם לא נעלמו, הם קוצצו. כתוצאה מהמצב הזה בהחלט קיים צורך בתחום הזה בעיבוי המערכת ובעיבוי התקציבים, אלא שכמו כל עניין וכל נושא, בסוף יהיה צריך לדון במסגרת תקציב המדינה ולראות איך מחלקים את העוגה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת יעקב אשר, כפי שאתה יודע, גם משרדי הממשלה השונים וגם השותפות הקואליציוניות השונות, כל אחד שם את הדגש במקומות שהוא מצא לנכון. זה לא אומר שאין עוד דברים חשובים ועוד נושאים שצריך לתקצב אותם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל היה כסף צבוע שהיה בתקציב, לאן הוא נעלם? <שר התיירות יריב לוין:> קוצץ. מה לעשות, היו קיצוצים בתקציב. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הוא לא קוצץ. הוא פשוט נעלם. <שר התיירות יריב לוין:> היו קיצוצים בתקציב, וכתוצאה מכך לא הייתה – המציאות היום – אין ויכוח על דבר אחד: יש צורך ביותר כסף בתחום הזה; אגב, כמו בהרבה מאוד תחומים אחרים. אני בטוח שחברי השר ליצמן יכול לתת כאן הרצאה שלמה על הצרכים הנוספים של מערכת הבריאות שעדיין לא נמצא להם מקור תקציבי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> זה בדיוק הנושא הבא. <שר התיירות יריב לוין:> גם בנושא הזה, חבר הכנסת יעקב אשר, נידרש לדון כאשר נכין את תקציב המדינה, ואני יכול רק לקוות שתימצא הדרך לתקצב את העניין הזה באופן הולם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הצעה אחרת. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <שר התיירות יריב לוין:> גם זה יקרה בסוף. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אם זה היה באופן רגיל, אפשר היה לחכות עם זה לתקציב הבא – כנראה זה יעלה. אבל שנת הלימודים היום בפתח, והיום יש אלפי ילדים בחוץ, בלי סידור. זה כסף שהיה מתוקצב, ונאמר לנו שהוא נלקח למשרד אחר, והתברר שהוא לא נלקח למשרד אחר. זה עניין של עזרה ראשונה; אני מבין שלא נוכל לפתור את כל הבעיות. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת אשר, אומר לך מה אני מציע. אם יש בעיות נקודתיות שצריך לתת להן פתרון, אני מציע שנעביר את הנושא הזה לדיון – אולי בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, או בוועדת הכספים – איפה שתמצא לנכון; יזומנו לשם לא רק נציגים ממשרד הכלכלה, אלא קודם כול נציגי משרד האוצר, שהם ודאי צד נדרש לעניין הזה, ואני מקווה שככל שיש בעיות נקודתיות, יימצא להן פתרון נקודתי. בסוף, הפתרון המערכתי – זה ברור לכולנו – יכול להינתן רק במסגרת התקציב, ובמסגרת התקציב אתה תמיד צריך לעשות איזשהו איזון בין המצוי לרצוי. ככל שהנושא הזה יקבל קדימות בסדרי העדיפויות בדיוני התקציב, וזה תלוי בין היתר גם בכל אחד ואחת מאתנו, בסדרי העדיפויות שהוא עושה, יכול להיות שנוכל לראות פה פריצת דרך. אבל אני חושב שהדרך לטפל בנושאים הנקודתיים היא באמת פשוט בדיון בוועדה שיעבור אחד-אחד עם הגורמים המקצועיים, ויינתנו מענה ופתרון מקצועי בכל אחד מהם. לכן, גברתי, אני מציע, אם זה מקובל על חבר הכנסת אשר, שהנושא יועבר לדיון בוועדת הכספים, וכמובן, נבקש שהדיון הזה יתקיים במהירות, כדי שיהיה אפשר – מספיק זמן לתת פתרונות נקודתיים במקום שהדבר הזה דרוש. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר יריב לוין. בקשה להצעה אחרת – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה, גברתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך, גברתי היושבת בראש, תראי, מה שקורה פה זה נעלם אחד גדול, כי אנחנו דנו בוועדת הכספים, לפי בקשה שלנו לדיון מהיר, יחד עם חבר הכנסת אשר, פנינו לגפני, ומתברר שבתקציב היה כסף צבוע; זה היה כסף תוספתי לאותו שירות, שבואו נודה – בא להקל על המדינה, כי המדינה לא בנתה מוסדות לחינוך לגיל הרך – לוקח הרבה זמן והרבה כסף, וזה פתרון נורא נוח וקל. עכשיו מסתבר שהכסף שהוסיפו שם בתקציב, שהיה כסף צבוע, נעלם. שאלנו, איפה הכסף? בא נציג האוצר, וחזר על זה כמה פעמים בוועדה, לפרוטוקול ולמצלמות, שהכסף עבר יחד עם השר שעזב את משרד הכלכלה ועבר למשרד חדש, למשרד הפריפריה. ואני שאלתי, האם הפריפריה מפעילה חינוך לגיל הרך? האם לשם כך המשפחתונים יהיו במשרד הפריפריה? אמרו: לא, פשוט הוא הלך, לקח אתו את הכסף לדברים אחרים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי, מה ההצעה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני נורא התעצבנתי. לאחר מכן הגיע המכתב של אריה דרעי, ואולי אני צריכה לבקש ממנו מחילה, שחשדתי בו. מישהו פה משקר; כספים צבועים נעלמים. זה בפני עצמו מקום לחקירה. אני באמת פונה לשרים הרלוונטיים – אם היה כסף צבוע בתקציב, שמשרד האוצר אומר שעבר עם שר למשרד אחר, ולא היה שר שיגן על זה, בבקשה תגידו לנו מה קרה. זה לא ניהול תקין. אני באמת שוקלת לפנות ליועץ המשפטי לממשלה, ואולי אפילו לחקירת משטרה בנושא. 30 מיליון שקלים נעלמו בצורה לא חוקית; אתה אומר 40 – משרד האוצר אמר לנו 30. 40 מיליון – עוד יותר גרוע. מישהו צריך לתת את הדין על כך. 40 מיליון שקלים שנעלמים, אחרי שהם היו צבועים, במדינה מתוקנת? מי המפקח על הדברים האלה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. אני מבקשת לסיים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תקשיבו, זה הזוי, וזה שהשר אומר שמישהו יריב על זה, ושזה יהיה בתקציב הבא – זה היה בתקציב הזה ונעלם, מי מבטיח לנו שבתקציב הבא זה לא ייעלם? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. רק תיקון קטן: זאת הייתה הבעת דעה, ולא הצעה אחרת. כפי שהבנו, השר הציע להעביר את הדיון לוועדת הכספים. האם מקובל על כולם? רבותי, אז אנחנו כעת נצביע על העברת הדיון לוועדת הכספים. חבר הכנסת יעקב אשר, אני מפעילה הצבעה – בטח תרצה להצביע – על העברת הדיון לוועדת הכספים. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עשרה חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום: מאות ילדים להורים עובדים ללא מסגרת משפחתון בעקבות אי-תקצוב של משרד האוצר, עוברת להמשך דיון בוועדת הכספים. <הצעות לסדר-היום> <מצוקת הרופאים המתמחים> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום הבאות: מצוקת הרופאים המתמחים, מס' 4598, 4604 ו-4620. חברת הכנסת רויטל סויד הראשונה, ואחריה – חברת הכנסת יעל גרמן, אם תיכנס, ואחריה – חבר הכנסת באסל גטאס. אתה מבקש הבעת דעה? אחרי תשובתו של השר. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, יש פעמים שאנחנו נמצאים פה בכנסת ואנחנו דנים בדיונים שהדעת איננה סובלת שאנחנו בכלל צריכים להעלות אותם. מצוקת המתמחים לרפואה היא לא רק המצוקה של המתמחים, היא קודם כול המצוקה של הציבור. רופאים מתמחים עובדים היום 26 שעות ברצף, מעל יממה. במיון, כשאנחנו מגיעים, אנחנו רואים רק את המתמחים. הם נותנים טיפולים מצילי חיים, הם מאבחנים, הם מנתחים, חלקם מצנתרים. כל זה כאשר הם לא ישנים לעתים מעל יממה. הם זועקים את הזעקה הזאת כל כך הרבה זמן, וזה לא ייאמן שאנחנו עדיין נמצאים בסיטואציה שבה מדינה מתוקנת, מערבית, מאפשרת למתמחה לתת טיפול רפואי 26 שעות, כשהוא ללא שינה, תשוש ועייף. רופא עייף לא מסוגל לתת טיפול רפואי טוב; רופא עייף יעשה טעויות באבחנה; רופא עייף יטעה וישגה בניתוח; רופא תשוש ועייף יכול להגיע למצב של לסכן חיי אדם. רוב המדינות המערביות עברו כבר מזמן לתקופות תורנות של 12–16 שעות. היינו יכולים לחשוב שאין מספיק רופאים מתמחים בארץ, אין ברירה, אין מנוס, חייבים את אותן 26 שעות כי אין מספיק רופאים מתמחים. האבסורד הוא שהדבר הוא בדיוק הפוך – רופאים צעירים שסיימו היום את הלימודים ורוצים להתמחות ממתינים חודשים רבים עד שמתפנה להם תקן. מה הם מבקשים? הם מבקשים תוספת שכר? ממש לא. כל מה שהם מבקשים זה קיצור שעות התורנות מ-26 שעות ל-16 שעות או ל-14 שעות ולהוספת תקנים. התקינה היום בארץ מתבססת על תקינת גולדברג מ-1976. מאז האוכלוסייה גדלה, תוחלת החיים התארכה, טכנולוגיות חדשות נכנסו, ואנחנו נמצאים עם אותה תקינה קדמונית מאז. אני פונה אליך, אדוני שר הבריאות, השר ליצמן, שידוע כמי שמאוד נותן את דעתו לרפואה הציבורית בארץ ולחולים במדינת ישראל. אני פונה אליך בבקשה, באמת, תוסיפו את אותם תקנים. חסרים היום 1,600 תקנים, אבל למצער ולכל הפחות תוסיפו את מה שהתחייבתם להוסיף. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> תוסיפו את אותם 400 תקנים שאמרתם שתוסיפו ולא התווספו מאז. לא יכול להיות שאנשים ייתנו טיפול רפואי לאנשים אחרים כשהם מסכנים את חייהם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אנחנו נמצאים במצב שהרפואה הציבורית בארץ הולכת ומידרדרת, בין היתר כתוצאה מכך. אני רוצה לסיים בכמה משפטים מתוך שבועת הרופאים: "על משמרתכם הופקדתם יומם ולילה לעמוד לימין החולה במצוקתו בכל עת ובכל שעה, ושמרתם עד מאוד חיי אדם מרחם אמו, והיה שלומו ראש חרדתכם כל הימים. ועזרתכם לאדם החולה באשר הוא חולה, אם זר, אם נוכרי, אם אזרח נקלה ואם נכבד. והשכלתם להבין לנפש החולה ולשובב את רוחו בדרכי תובנות ובאהבת אנוש". זוהי שבועת הרופאים בישראל. ואני שואלת: מהי החובה שלנו כלפי הרופאים? תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חברת הכנסת יעל גרמן – בבקשה, גברתי. ואחריה – חבר הכנסת באסל גטאס. עד שלוש דקות, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני לא יודעת אם יש הרבה אנשים שיודעים שלמעשה הרפואה שלנו מתבססת על המתמחים. המתמחים הם אלה שעובדים שעות נוספות, המתמחים הם אלה שנמצאים בתורנויות כל הלילה, המתמחים הם אלה שלמעשה נותנים לנו את הסעד הרפואי היומיומי, במיוחד בחדרי המיון אבל לא רק; בכל המחלקות. למעשה, מרבית העול של הרפואה הוא על כתפיהם של המתמחים. והמתמחים האלה באים עכשיו בזעקה אלינו ואומרים: אנחנו לא מסוגלים לתפקד בתנאים שיש לנו. אנחנו לא מסוגלים לתפקד, הן מפני שדורשים מאתנו להיות ערים 26 שעות, וגם במקומות שבהם אנחנו יכולים לישון – אני ראיתי בתי-חולים שבהם באמת מתקינים חדרים שניתן לנוח בהם – אנחנו לא יכולים לנוח מפני שאין מספיק רופאים. אם אנחנו נלך לנוח, לא יהיה מי שייתן בכלל עבודה, שייתן מענה וייתן טיפול לחולים. אז אנחנו יכולים באופן תיאורטי, אבל למעשה אין לנו הזדמנות. זאת אומרת, יש לנו כאן את האנשים שפשוט מתוך אידיאלים ומתוך מסירות בלתי רגילה הם אלה שמטפלים בנו, בהורים שלנו ובכל עם ישראל, אבל אנחנו מזניחים אותם. אני חייבת לומר שכאשר אני נכנסתי למשרה שלי כשרת הבריאות אני מצאתי צו של שר התמ"ת – שר התמ"ת הוא זה שחותם על צווים – שבא ואמר שהמתמחים צריכים לעבוד 36 שעות. וכמובן דרשנו ממנו לבטל את הצו הזה, ובאמת במקומו יצא צו של 26 שעות. האידיאל הוא שהמתמחים יעבדו בין 16 ל-18 שעות ולא יותר מזה. את זה ניתן לעשות. יש מקומות בעולם שהראו שאכן כך עובדים. זה לא פוגע, לא ברצף, לא בהתמחות. זה לא פוגע בשום דבר, וזה מיטיב את העבודה של המתמחים. אני רוצה לתת לכם תוצאות של סקר שנערך בקרב למעלה מ-1,200 מתמחים. בסקר הזה אומרים המתמחים – 76% מהמתמחים השיבו כי העומסים במחלקות ובמיון והמחסור בכוח-אדם גורמים לעיכוב בטיפולים דחופים כמו צנתור דחוף, פעולה כירורגית או טיפול בחולה שמוגדר במצב קשה במיון; 80% מהמתמחים מדווחים כי יש מחסור בכוח-אדם במחלקות השונות ובמהלך התורנות שלהם, של 26 שעות; 82% מהמתמחים השיבו כי הוספת מתמחים ברפואה דחופה הייתה מקִלה את העומסים; 88% מהמתמחים השיבו כי העייפות מובילה אותם לירידה בתפוקה ולשיקול דעת מוטעה. לסיכום, אני בהחלט חושבת שמן הראוי שנעלה את הדיון לא רק כאן במליאה, אלא בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. נקדיש למתמחים ישיבה מלאה ונחשוב על כל האמצעים החלופיים הקיימים היום בעולם כדי להקל על אלו שמטפלים בכולנו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת באסל גטאס. עד שלוש דקות, אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, שתי הערות בהתחלה. 1. אני יודע שאנחנו מתפרצים לדלת פתוחה. אני יודע שהשר תומך עקרונית בצורך לפתור את הבעיה הזו. כולנו יודעים את מאמציך לשפר את כל – אנחנו יודעים שיש המון בעיות, כמובן, שאתה מנסה להתמודד אתן. ההערה השנייה, שאני מבקש גם מחברותי שהגישו את ההצעות הדחופות לסדר-היום, יעל גרמן ורויטל סויד, לשים לב אליה – העניין הוא לא התקנים. מחר בבוקר אפשר להחליט שמתמחה עובד שמונה שעות, כמו כל השאר – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> קיצור שעות התורנות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – ואם תוכנית הסטאז' שלו מחייבת אותו שיעשה חמש או שש תורנויות – עושה אותן. למה הם עובדים 26 שעות? כי הם נדרשים למערכת הבריאות. הם מתחזקים את מערכת הבריאות. הם ממלאים את החסר. הם לא עושים את 26 השעות כי זה מה שנדרש מהם כסטאז'רים. אני רוצה גם – ואולי נתחשב בזה כהערה שלישית – רבותי, אתמול הייתי בוועדת הכספים בפיליבסטר שאנחנו ניסינו לעשות. אדוני השר, ב-21:00 חברי הכנסת כמעט התמוטטו, התחננו לקיזוזים, וזה עוד לא 12 שעות עבודה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני לא היה – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תתאר לעצמך אם היינו מגיעים ל-18 שעות עבודה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני לא היה בוועדת הכספים כשאני הייתי היושב-ראש. – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אז תתאר לעצמך – הם היו נופלים. חברי הכנסת, ב-26 שעות עבודה רצוף, אני אומר לך שהם היו נופלים. לא רק שעובדים ומקבלים חולים ומטפלים בחולים, אחר כך נוהגים הביתה ומסכנים את החיים שלהם, את חיי החולים שהם מטפלים בהם, וגם את חיי הנהגים האחרים. אם דבר כזה, סוגיה כזו, כבוד השר, הפתרון שלה כספי ולא מערכתי – אין פה בעיות אחרות, לדוגמה חוסר במתמחים, בעיות מבניות, לא יודע מה, שזה דורש זמן לפתור אותן, אלא בעיה כספית – אני חושב שחובתך לפתור את זה מחר בבוקר. ואנחנו אתך. אני אומר לך: אנחנו נוכל להתחייב כאן – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – שתקציב 2017–2018 לא יעבור אם העניין הזה – ואנחנו נעבוד ביחד. מה זה, עוד 700-600 מיליון שקל ל-1,800 תקנים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> בוא נתחייב שנעשה את זה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס. ישיב לנו שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני קודם כול אקריא את תשובת המשרד, מה שהכינו לי, ואחר כך אסביר. אני אוסיף דברים משלי. במהלך השנים האחרונות פעל משרד הבריאות על מנת לשפר את איכות החיים ותנאי העבודה של המתמחים בבתי-חולים. הדגש העיקרי הושם על הפחתת מספר שעות העבודה השבועיות, שהיא משמעותית ביותר לאיכות חיים, לתפקוד וללמידה. בין היתר, בוצעו הפעולות האלה: בעבר ביצעו המתמחים שמונה תורנויות בחודש ולעתים אף יותר; החל מהסכם הרופאים האחרון, שנחתם בשנת 2011, ירד מספר התורנויות לשש בחודש, שתיים פחות. מספר שעות העבודה הממוצע של מתמחה בישראל הוא 71.5 שעות, ובארצות-הברית הגבלת שעות העבודה של מתמחה עומדת על 80 שעות שבועיות. במהלך חמש השנים האחרונות נוספו – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> 71 בשבוע? 71 שעות מה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> בשבוע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שבועיות. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> 280 ו-300 שעות בחודש. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> בארצות-הברית זה 80. כן. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זה – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> ואצלנו? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> 71.5. אני אסיים להקריא ואגיד עוד כמה הערות. במהלך חמש השנים האחרונות – זה היה בתקופה שלי, עוד כשהייתי סגן שר – נוספו כ-1,000 תקני רופאים, 960 למען הדיוק, לבתי-החולים, על מנת להקל את העומס הקיים על המתמחים ולחלק את העבודה ביניהם. כדי לאפשר למתמחים לנוח במהלך התורנות ולישון לפחות שעתיים בלילה, תוגברו בתי-החולים בתקני רופאים, בתוספות כספיות לתורנויות לסטאז'רים ולתגבור כוח-אדם מינהלי. כמו כן, הוקמו בבתי-חולים מתחמים שבהם יוכלו התורנים לשהות ולנוח במהלך התורנות. מתוך הבנה והכרה שכוח-האדם הרפואי ובמקצועות הבריאות הוא הבסיס לאיכות ולזמינות של מערכת הבריאות, משרד הבריאות ממשיך בתכנון תוספות כוח-אדם רפואיות, למשל תוספות תקנים, ובמקצועות הבריאות, עוזרי רופא, סייעי מתמחה וכדומה, במטרה להמשיך את הפחתת עומס העבודה תוך שמירה על האיכות הקלינית של המתמחים. נושא משך התורנות, אשר נדון לאחרונה, הוא סוגיה מורכבת. לצד היתרונות הקיימים לאיכות חיי הרופאים, עומד מנגד החשש לפגיעה באיכות הטיפול בשל מעבר המטופלים בין מטפלים רבים אשר מוביל לטעויות רפואיות, והחשש לפגיעה באיכות הכשרת המתמחים עקב ירידה בשעות הפעילות ושעות הלימוד מרופאים בכירים. נציין כי כל שינוי במשך התורנות הוא בעל השלכות מקצועיות, בטיחותיות וכלכליות. משרד הבריאות ימשיך לפעול לשיפור איכות החיים ותנאי העבודה של המתמחים בבתי-החולים, וזאת בעיקר על-ידי תוספת תקנים וצמצום נוסף של מספר התורנויות שמתמחה נדרש לבצע בחודש. עכשיו אני רוצה להסביר כמה דברים. א. אני בעד שמתמחה לא צריך – מותר לי, ואני מרשה לעצמי להגיד שאסור לעבוד יותר מ-18 שעות. זו דעתי. בקדנציה הקודמת שלי כסגן שר פעלתי. שביתת הרופאים לא הסתיימה בגלל ההסכם, כי אני התעקשתי שיהיה סעיף על 18 שעות ולא 26. תתפלאו, רבותי, שמי שהתנגד לי זה המתמחים. הם לחמו נגדי, וראש המתמחים בזמנו אמר שאני הורס את מערכת הבריאות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> למה? מה הם רצו? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> רצו להוריד תורנויות, אבל את זה – לא. אל תשאלו מה עשו לי. בקושי הכנסתי סעיף pilot plan על ארבעה מקצועות – שלא מתקיים. אני מודה על האמת – בשביל לראות איך זה. אבל לא רצו. גם הר"י לא רצתה בזמנו. לא צריך להסתיר את האמת. היום, ראשי המתמחים היו אצלי. הם רוצים. אבל לא אשקר לכם – לעומת זאת יש מתמחים שאומרים לי: אל תעשה את זה. לכן יש ויכוח גדול כאן. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא. אבל אם – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לי אישית, ליצמן – תנו לי רק לסיים, אני אשמע אתכם. אני כשר אומר: רבותי, אסור לעבוד יותר מ-18 שעות. אסור. אני אומר לכם את האמת, אי-אפשר יותר. אני רוצה יותר רופאים. אם אתם תשאלו אותי בכלל, אני חושב ששישי-שבת זה קטסטרופה. צריך יותר רופאים, יותר רופאים מומחים, ולא רק סטאז'רים. לא יכול להיות שבסופי שבוע יהיה הפקר כאן. אבל אני רוצה להעיר עוד כמה הערות כדי להשלים את הטיעון. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הם רוצים לעבוד 26 שעות בגלל המשכורת הנמוכה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, לא. רגע. תן לי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא, לא. הם רוצים – – – לא, לא נכון. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> באסל, אם אני אתך, למה אתה מפריע לי? אני חושב כמוך. תן לי להגיד לך את הכול. קורים כאן כמה דברים: א. יש הסכם רופאים, ואני לא יכול לפתוח את ההסכם. תדברו מה שאתם תדברו, אני לא יכול לפתוח. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> למה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> כי הסכם אי-אפשר לפתוח. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> שר האוצר לא יכול עכשיו לקבל החלטה שהוא מוסיף עוד כספים כדי שאתה תוכל להוסיף עוד תקנים? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שר האוצר לא יכול לפתוח את הסכם הרופאים, יהיה מי שיהיה. אף אחד לא יכול לפתוח – רק בהסכמת כל הצדדים, וזה כמעט בלתי אפשרי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מה זה "הסכמת כל הצדדים"? כל הרופאים המתמחים? הם מתחילים עכשיו, מחר, מאבק עם אוהל מחאה בכיכר רבין. הם זועקים את הזעקה הזאת. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אמרתי שהם לא היו אצלי? הם היו אצלי גם כן. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני כיבדתי אותם ונשארתי אתם הרבה זמן, ויש עוד קבוצות שרוצות לבוא ואני אקבל אותן, כי אני חושב שיש צדק בזה. אבל מה? כרגע, יש הסכם עד 2020. אני לא רואה מישהו שיכול לעשות את – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> ההסכם הוא בזה שאתה – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> רגע, רגע. לא. תנו לי, רבותי. אני בסך הכול רוצה לעזור לכם. תנו לי. הדבר השני, וזה החשוב ביותר כאן: בזמני עשיתי הסכם תוספת מיטות, 960, פרוס על חמש שנים. ההסכם הזה מסתיים עכשיו, השנה. זאת אומרת, כרגע לפני – עם משרד האוצר – להגיע להסכם. בדרך כלל האוצר עם בריאות, בניגוד למשרדים אחרים, זה תלת-שנתי, אולי בתקנים זה יהיה חמש שנים, לא יודע. כרגע, לפני תוספת מיטות – מיטה, הכוונה רופאים, אחיות, מינהלה, הכול יחד זה מיטה. מיטה זה לא סתם איזה מיטת ברזל. עכשיו, זה יהיה מודד איך אנחנו ניראה בשנים הבאות. זה המבחן כרגע, המיטות – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> זו התקינה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – וזה המבחן. ולכן, אנחנו רק נסיים את דיוני התקציב – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל אז לא יהיה כסף, אם לא נתקצב – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא לא, זה לא – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא יישאר כסף. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת רויטל סויד, אנחנו פה לא – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא לא, היא צודקת בהערה, אבל בניגוד לדברים אחרים, זה לא צריך להיות בתוספת, זה לא שייך, כי מיטות – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> למה? בגלל התקינה? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – זה סיפור אחר לגמרי. זה סיפור אחר לגמרי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אז מה אנחנו יכולים לומר להם? אחרי שיעבור הליך התקינה ותהיה תוספת של מיטות, ואז – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני לא יודע. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מה אנחנו יכולים לומר להם? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני יודע דבר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בואו נראה אם נמשיך בדיון או שנסתפק. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> המשך דיון יהיה. אני רוצה המשך דיון, בהחלט. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, אז – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני רוצה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> יופי. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – אני רוצה, אני חושב שזה נושא חשוב, אבל אני אומר, ידי די כבולות; הדבר היחיד שאני יכול לעשות עוד זה בהסכם המיטות, שם לדעתי אני יכול לעשות מאבק. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> דע לך, השר ליצמן, עוד משהו. כשהיה פרופסור ארנון אפק בוועדה, הוא אמר שהתקבלה החלטה, התקבלה החלטה להוסיף 300 תקנים, מהם הוסיפו רק 90. זאת אומרת, כבר עכשיו יש 210 תקנים חדשים נוספים, על-פי החלטה קודמת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> השר, אתה לא יכול, אתה לא – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> התשובה שלי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – חייב להשיב פה. אנחנו צריכים להמשיך. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> רק מילה – אני אגיב על מה שהיא אמרה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זכותך. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני לא אמרתי מילה אחת – שאנחנו פותחים בעוד שנה עוד בית-חולים באשדוד, וזה אוטומטית 300 יותר, ואני מקווה – אני לא יודע אם הוא מתכוון לזה, לכן אני לא יודע – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> בלי שום קשר, רק החלטה להוסיף עוד 300 תקנים. על אף זה הוסיפו רק 90 מהם, אז כבר יש את 210 התקנים האלה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תסמכו עלי, זה לא בדיוק, יש כל מיני דברים ש – זה תלוי אחד בשני. מה שאני מציע, רבותי – תעשו דיון, אני מסכים להעביר את זה לוועדת העבודה, נעשה דיון מסודר. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אתה תגיע לדיון, אדוני השר? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני אשתדל בהחלט. אשתדל, בלי – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אנחנו מזמינים אותך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ייאמר לזכותו של השר, הוא מגיע לוועדה גם אם הוא לא הוזמן. <חיים ילין (יש עתיד):> בלי נדר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני אשתדל. הכול בלי נדר, הכול בעזרת השם. <חיים ילין (יש עתיד):> בעזרת השם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני השר. יש לנו הבעת דעה נוספת. בבקשה, חבר הכנסת אבו מערוף. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר – איציק שמולי עכשיו מפריע לו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כבוד השר, יש לנו הבעת דעה, אז בבקשה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אכן, אני סומך עליך, ואני אומר את זה ברצינות – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – אבל – אבל, אבל, אבל – אבל גדול – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – מנדטים – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – האבל הזה לא קשור אליך, לצערי הרב – קשור לכסף. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – אני לא אקבל – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> ובוא נהיה יותר שקופים ויותר כנים עם עצמנו: הסכם הרופאים זה לא הבעיה, ואין קשר בין הסכם הרופאים לבין עניין תוספות תקנים ותוספות רופאים – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – ועבודה של 18 שעות. לכן – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – שעות עבודה – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אני מבין – כבוד הרב וכבוד שר הבריאות, אני מבין את הבעיה, אני חייתי את הבעיה עצמה, לא סתם קיבלתי זכות לדבר דקה – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – אני בעד, בטח, שנעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה, שם כבר דנו בעניין, התחלנו לדון, וההסתדרות הרפואית, העמדה שלה ברורה עכשיו. בוא נתחיל דף חדש. מה שהיה היה, וגם עמדת המתמחים שהייתה זו הייתה עמדה לא כל כך נכונה – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – אז בוא נתחיל דף חדש, דף חדש ברוח שאתה דיברת עליה, אופטימיות, עם עמדת הסתדרות הרופאים, עמדת המתמחים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – ואכן, להביא עכשיו, לתקציב הזה, כסף משר האוצר לבריאות, מיועד – מיועד – מיועד לטפל בבעיית המתמחים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> זה ככה, לא במיטות. לא במיטות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> האם הר"י מסכים? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כן, אני אומר לך, הר"י מסכים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, אני אומר לך, אני לא סתם עומד כאן – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, חבר הכנסת אבו מערוף. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – הר"י מסכים עם העמדה שנגבש יחד. <קריאה:> יהיה דיון בנושא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. רבותי, השר הציע להמשיך בדיון בוועדת העבודה והרווחה. לכן, אני מבקשת להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תוסיפי אותי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. 11 חברי כנסת בעד, כולל העמדה של באסל גטאס, שהיא לא פועלת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא עובר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הבטחת הכנסה (הוראת שעה ותיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, יוסי יונה ותמר זנדברג בנושא: אלפי תושבים מרקע חלש מנוצלים במיזמי התחדשות עירונית. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני. <הצעות לסדר-היום> <דוח ה-OECD קובע כי כבישי ישראל הם הצפופים ביותר בקרב המדינות החברות בארגון> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום מס' 4592, 4603, 4609, 4621 ו-4628: דוח ה-OECD קובע כי כבישי ישראל הם הצפופים ביותר בקרב המדינות החברות בארגון. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת אורי מקלב – בבקשה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – ליצמן – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> השר ליצמן נמצא אתנו. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, שאלתי אם השר ליצמן עונה גם – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אה, להשיב – זה משהו אחר. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – שר שצריך – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> השר אריאל כאן. הוא יענה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> השר המשיב – השר אורי אריאל. <חיים ילין (יש עתיד):> זה כל מה ששאלתי, זה הכול. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הנה, קיבלת תשובה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> גברתי היושבת בראש, תודה רבה, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, ישראל מצטיינת בהרבה דברים, ויש דוח של ה-OECD שהיא מצטיינת בעוד דבר, שקצת עומד בעוכרינו, וזה הצפיפות בכבישים. אנחנו מצטיינים בכך שאנחנו לא סתם מצטיינים בממוצע מול מדינות אירופה או מדינות ה-OECD, אלא פי שניים וחצי – פי שניים וחצי מהממוצע במדינות ב-OECD בצפיפות בכבישים. עכשיו, השאלה היא מדוע זה קורה. יש כנראה כמה וכמה סיבות; כנראה התרבות שלנו, גם אם אנחנו לא מדינה עשירה, כנראה הרכב הוא אצלנו מוצר חשוב מאוד ונצרך מאוד. אומרים שתרבות הליסינג היא אחת הסיבות – יכול להיות שהביאה הרבה רכבים. גם פיתוח התשתיות. כשיש כבישים טובים, צריכים להגיע לערד מירושלים, נוסעים שעה ו-20 בערך, אז אין סיבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שעה ו-20 אני כבר לא זוכרת מתי נסעתי. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני נסעתי ביום שישי, במהירות חוקית. עם הפתיחה של כביש 6 יותר, שעה ו-20, שעה ו-25, אבל לא בשעות הצפופות. זה כבר מקרב את הארץ כולה, אבל מה שקורה, הצפיפות מגיעה כשמגיעים לתוך הערים, בערים הצפופות. אנחנו לא צריכים לקחת דוגמאות מערד, אפשר גם מירושלים – אנחנו באים לירושלים, אנחנו רואים מה שקורה. יש כאן באמת פיתוח של כבישים שאין לו תקדים: הרכבת הקלה, כביש בגין, עוד כבישים מפותחים מאוד, מחלף נתניה – יש הרבה ואנחנו רואים שאנחנו נתקעים פה בתוך ירושלים. יש עוד סיבה, וזאת גם סיבה מעניינת: ככל שאנחנו סבסדנו את המכוניות הפחות-מזהמות, נתנו סבסוד והורדנו – הוזלנו את המכוניות, זה גרם גם לכך שיש עוד מכוניות – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נכון. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – שאנשים קונים, יותר זול לקנות, אז בעצם העידוד שלנו בנושא הוא זה שהביא יותר מכוניות וזה שמביא גם יותר זיהום אוויר. אלה דוגמאות – אנחנו מפתחים כבישים, וזה מביא עלינו צפיפות. הדבר הראשון שלמדתי כאן בכנסת, כשהתחלתי, שכמה שאנחנו חוסכים במים – גברתי היושבת-ראש, היית ראש עיר – ככה אנחנו משלמים יותר על המים. מדוע? קשה להסביר את זה עכשיו – מכיוון שזה בנוי על מחיר גבוה, שאנשים עוברים את המכסה ומשלמים מחיר גבוה ממילא, אז התעריף יכול להיות 3.5 שקלים, לדוגמה, אבל אם אנחנו לא משתמשים בהרבה מים, אז בסך הכול צריכים להעלות לנו את המחירים, כי אין מי שמשלם יותר. זה חשבון קצת מסובך, אבל הוא חשבון פרקטי. לכן, איך אנחנו מתמודדים עם העניין הזה, וזה הדבר הכי חשוב. בישיבה שהייתה אתמול או שלשום בוועדת המדע והטכנולוגיה הופיע ד"ר משה בקר, שנחשב מומחה בשטח הזה, הוא אומר: בעוד עשר או 15 שנה לא יהיה שטח לזוז; לא רק צפיפות, לא שיש עומס, אי-אפשר לזוז. אנחנו יודעים שהתחבורה הציבורית היא המענה המרכזי לצפיפות. ברגע שתהיה תחבורה ציבורית נוחה, טובה – דיברתי אתמול בלילה עם מנהל חברת תחבורה ציבורית מהצפון, "נתיב אקספרס" – אחד מהמנהלים, אחד מהראשים, הוא אומר לי: תשמע, אתה יודע למה אין לי אוטובוסים? מכיוון שהורידו את המחירים. אתה העלית בכנסת, הוא אומר לי, שנסיעה למשפחה עם שישה ילדים לצפת מאזור דן לסופשבוע להורים זה 700 שקל. הוא אומר לי: צדקת, היום זה 350 שקל. למה זה גורם? שיותר אנשים נוסעים בתחבורה ציבורית. ממילא חסרים אוטובוסים, אז סבסדת, ואז אין לך אוטובוסים, אין לך מענה. זה אומר דבר אחד – שעידוד התחבורה הציבורית בכמה דרכים מביא את האנשים לתחבורה הציבורית. ולכן מענה כזה הוא מענה לכל הצפיפות. אם לא נחשוב עכשיו יהיה מאוחר. כשזה כבר יגיע, ולא עוד הרבה זמן, כבר לא נוכל להתמודד עם זה. אנחנו, למשל, דנו בוועדה, והופיע שם ד"ר משה בקר, על תחבורה שיתופית. משרד התחבורה היום בולם את התחבורה השיתופית, ואנחנו שואלים מדוע. מה שטוב לכל מדינות אירופה – אולי שם יש פחות צפיפות משום שיש שם תחבורה שיתופית. זה אולי חלק מהסיבה שם. באירופה עובדת תחבורה שיתופית – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, אני מבקשת לסכם. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – ובמקום ששלוש מכוניות נוסעות מפרדס-חנה או מרעננה לתל-אביב, נסעה מכונית אחת. יש עוד מתכונים או עוד אפשרויות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> לכן, גברתי היושבת-ראש, אין ספק, שר התחבורה לא נמצא פה, אבל הדוח הזה הוא עוד פעמון שמצלצל לנו. חייבים, חייבים לתת את הדעת על הצפיפות ועל הפתרון של הצפיפות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אין ספק שתחבורה ציבורית, בעידודה, בכל האופנים שלה, בכל הפרמטרים, באמת תוכל לבלום את התופעה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת זחאלקה – אינו נוכח. חבר הכנסת חמד עמאר – בבקשה, אדוני. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, מדינת ישראל היא מדינה צפופה, גם פקוקה. כשאנחנו מדברים על 2,500 רכבים לקילומטר, זה היה בשנת 2014. בשנת 2015 יש עוד כ-400,000 רכבים. אנחנו יודעים שהצפיפות היא במקומות מסוימים, זה במרכז, זה בצפון. ולכן, נושא הצפיפות, אתה יכול לפתור אותו רק בדבר אחד: אנחנו לא יכולים להתעלם מההתפתחות האדירה בכבישים במדינת ישראל, בניית גשרים, רכבות, כבישים חדשים, אבל כל זה לא עוזר אם לא נפתח את הנושא של התחבורה הציבורית. ובשביל לפתח את התחבורה הציבורית אנחנו צריכים יותר נגישות לתחבורה ציבורית, תדירות של התחבורה הציבורית, זמינות של התחבורה הציבורית, הוזלה של מחירי התחבורה הציבורית, ואת זה אנחנו לא רואים. אתה מסתובב בעולם ואתה יורד מהרכבת – אתה רואה שהאוטובוס מחכה לקחת אותך ליעד. אתה מגיע ליעד – אתה רואה שיש תיאום בין רכבות לאוטובוסים, אתה רואה תיאום בין רכבת תחתית לבין אוטובוס – אתה רואה תיאום בכל מדינה שאתה מסתובב, אפילו במדינות שלא מפותחות כמו מדינת ישראל. במדינת ישראל אין התיאום הזה. אתה יכול להגיע ברכבת, לחכות חצי שעה עד שיגיע לך אוטובוס, אם יגיע אוטובוס בכלל. אם אני אקח את המגזר הדרוזי שבו אני חי, התחבורה הציבורית בכלל לא מפותחת, כמעט שאין תחבורה ציבורית במגזר הדרוזי. יוצא אוטובוס מבית-ג'ן אחת לשעה בבוקר, אחרי זה בצהריים נעלם – אין אוטובוסים; כאילו אנשים בצהריים לא נוסעים. ועוד פעם חוזרים אוטובוסים לנסוע בערב. איך אותו בן-אדם ייסע? אותו סטודנט שהלימודים שלו מתחילים בצהריים, איך הוא ייסע בצהריים? הוא צריך לנסוע עם הרכב שלו כי אין לו תחבורה ציבורית. לכן גם בנושא הזה של המגזר הדרוזי, המגזר הערבי, צריך לעבוד על תחבורה ציבורית. בנוסף, גם אין תרבות של שימוש בתחבורה ציבורית במדינת ישראל. אנשים לא התרגלו להשתמש בתחבורה ציבורית. אנשים התרגלו לקום בבוקר, לרדת לרכב, להתניע את הרכב ולצאת מהבית. אין לנו התרבות הזאת של לרדת מהבית, ללכת לתחנת אוטובוס, לחכות לאוטובוס, לעלות על האוטובוס ולנסוע לעבודה. אין לנו התרבות הזאת. אנחנו מסתובבים כל יום – אני גר בצפון, אני נוסע הרבה; אני רואה בודד אחד יושב ברכב, וגם אני עושה את זה, כי אין לי תחבורה ציבורית שתיתן לי את השירות הנכון. לכן אני קורא לשר התחבורה, שעושה עבודה מעולה בפיתוח כבישים, גשרים, רכבות, שישקיעו המון בתחבורה הציבורית, ושתהיה תחבורה ציבורית נגישה, זמינה, תדירה וזולה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. ישיב בשם שר התחבורה והבטיחות בדרכים השר אורי אריאל. בבקשה, אדוני. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, התבקשתי על-ידי שר התחבורה לענות להצעות הדחופות לסדר-היום שהציעו פה חברי הכנסת מקלב וחמד עמאר בנושא דוח ה-OECD על הצפיפות בכבישי ישראל. ביוני 2016 פרסם ה-OECD מאמר בנושא: רפורמת המיסוי הירוק על כלי רכב בישראל. הדוח מציין כי שיטה זו הביאה לתמריצים לרכישת כלי רכב מזהמים פחות על-ידי שימוש במנגנוני מס. הרפורמה הצליחה ביעדה להסיט רכישות כלי רכב מכלי רכב מזהמים לפחות מזהמים. עם זאת, הדוח מציין כי הלקח שצריך להילמד מהרפורמה במיסוי הירוק הוא כי עקב ההקלות במס לכלי רכב מזהמים פחות הייתה עלייה בהיקף רכישת כלי רכב. בנוסף, הדוח מציין כי מדינת ישראל היא בעלת צפיפות התנועה הגדולה ביותר במדינות ה-OECD. הנה משהו שאנחנו ראשונים. משרד התחבורה מכיר בבעיות התנועה בכבישי הארץ ופועל רבות באופן שוטף ועל בסיס תוכניות לטווח קצר, בינוני וארוך, באמצעות השקעה בתשתיות ובאמצעי מדיניות אחרים לצמצום הגודש בכבישים. ענף התחבורה בישראל עבר תמורות רבות בשנים האחרונות. ממשלת ישראל ומשרד התחבורה ניהלו בשנים אלו מדיניות פיסקלית מרחיבה, שבאה לידי ביטוי בהיקפי השקעות משמעותיים במרכיבים שונים של הענף, בעיקר ברכבת אך גם בכבישים. היקף ההשקעות בישראל כאחוז מהתוצר עולה על המקובל בארצות המפותחות, כולל רוב מדינות ה-OECD. בישראל הגיע שיעור זה לכ-1.5%, לעומת כ­-1% בממוצע ברוב המדינות האמורות. כמו כן, על-פי מדיניות משרד התחבורה, ההשקעה העיקרית בתחבורה היבשתית לטווח הקצר והבינוני מוקצה להשקעות בפיתוח תשתיות לתחבורה ציבורית ולמערכות להסעת המונים. אציין כמה פרויקטים מרכזיים של המשרד: 1. ביצוע "הקו האדום" של הרכבת הקלה במטרופולין תל-אביב; 2. ביצוע צפוי של "הקו הסגול" ו"הירוק" של הרכבת הקלה בתל-אביב; 3. פרויקטים להסעת המונים בירושלים ובחיפה; 4. פרויקט הנתיבים המהירים לתל-אביב מצפון ומדרום וחניוני "חנה וסע" לעידוד שימוש בתחבורה ציבורית; 5. ביצוע צפוי של רכבת קלה חיפה–נצרת; 6. פרויקט מחקר ופיתוח של רכב אוטונומי. רכב אוטונומי מפחית את זמן התגובה של הנהג ומאפשר לנסוע במרווחים קטנים יותר בין כלי רכב ועל-ידי כך מגדיל את הקיבולת בכביש. 7. פרויקטי הפיתוח של רכבת ישראל, לדוגמה רכבת מהירה ירושלים–תל-אביב, רכבת העמק, רכבת לנתיבות, שדרות, אופקים ואשקלון, הכפלת מסילה לבאר-שבע, חשמול קווי רכבת ועוד; 8. שינוי מבני בשוק התחבורה הציבורית – הכנסת תחרות בין מפעילים שונים ורבים; 9. רפורמה בתעריפי התחבורה הציבורית; 10. פרויקטים של רכבת מטענים – בניית מסופי מטען ושלוחות מסילה לעידוד הובלת מטענים ברכבת במקום במשאיות והפחתת הגודש בכבישים הנובע ממשאיות; 11. מתן סובסידיה רחבת היקף לתחבורה ציבורית, גם האוטובוסים וגם הרכבת. חשוב להבהיר לעניין הבטיחות בדרכים כי הגודש בכבישים הוא לא גורם משמעותי בתאונות. לעתים גודש בכבישים מפחית את המהירות ומפחית את ההסתברות לתאונות. עם זאת, משרד התחבורה פועל לצמצום הגודש מהטעמים של צמצום ההשפעות החיצוניות השליליות, כגון אובדן זמן. בפני משרד התחבורה ניצבים אתגרים לא מעטים: צפיפות גיאוגרפית – מדינת ישראל היא בעלת שטח קטן וצפופה ברובה, בעיקר במרכז הארץ. חלק יותר גדול מרשת הדרכים והנסועה בישראל נמצא בערים, לעומת מדינות רבות אחרות. ההשוואה למדינות אחרות ב-OECD צריכה אפוא לקחת בחשבון עובדה זו; רמת המינוע בישראל עדיין נמוכה ביחס למדינות ה-OECD. רמת המינוע צפויה לעלות עם העלייה ברמת החיים בישראל, גם אם ככל הנראה לא תגיע לרמה המקובלת בארצות ה-OECD; חוסר בהשקעה בתשתיות תחבורה במשך כמה עשורים, עד לכניסתי – קרי, כניסת חבר הכנסת ישראל כץ – לתפקיד שר התחבורה והבטיחות בדרכים לפני שבע שנים. בהתאם קיים צורך להמשיך ולצמצם את הפיגור שנוצר בעיקר בפיתוח מערכות להסעת המונים ברשת המסילתית הארצית והעירונית לצד ההשקעה בכבישים; שיעור הגידול בביקוש לתחבורה, הגבוה משמעותית מאשר במדינות ה-OECD, הנובע משיעור גידול באוכלוסייה, בתוצר ובסחר הבין-לאומי; חיבור הפריפריה למרכז הארץ – קיים אתגר לאומי לפתח את הפריפריה, בין היתר על-ידי פיתוח מערכות תחבורתיות מתקדמות ויעילות שיחברו אותה למרכז הארץ. פיתוח זה מצריך משאבים רבים. לנוכח כל האתגרים האלה, פועל משרד התחבורה למען השגת מטרותיו באמצעות המשך פיתוח מואץ של רשת המסילות והכבישים ברמה הארצית, ובמקביל מתוך אסטרטגיה ליצירת תחבורה ציבורית שתהיה חלופה אטרקטיבית לרכב הפרטי, באמצעות השקעה במערכות להסעת המונים באזורים המטרופוליניים. בהתאם לתוכניות של משרד התחבורה, המטרה היא להמשיך להגדיל את היקף ההשקעות בתשתיות תחבורה ציבורית ובמערכות תחבורה, הן באמצעות תקציב המדינה והן באמצעות שיתוף הסקטור הפרטי, המכונה בלעז PPP, ולהקצות את עיקר ההגדלה למערכות להסעת המונים. עד כאן תשובת שר התחבורה, מכובדי חבר הכנסת ישראל כץ, ידידי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אולי הוא ציין שם מה הוא מציע? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ההצעה היא להסתפק בתשובה הארוכה, המפורטת והמנומקת שעלתה פה. ממילא יוצאים לפגרה, ועד שנחזור מן הסתם הכול ישתנה והמדינה תהיה במצב יותר טוב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מה מציעים המציעים, בבקשה? אורי מקלב, להסתפק בתשובתו של השר? <אורי מקלב (יהדות התורה):> ועדת המדע והטכנולוגיה, אנחנו ממליצים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> השר הציע להסתפק בדבריו של השר. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אין לו התנגדות לוועדת המדע. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> יש לי התנגדות, אני הצעתי הצעה אחרת. מה, אתם לא מקשיבים? הצעתי להסתפק. חברים, אתם יכולים לעשות דיונים בוועדות. זאת הצעת השר; מה אתם רוצים? תכבדו את השר, את שר התחבורה, אני עכשיו מגן – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. יש לנו עוד שתי בקשות – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני מגן בחירוף נפש על שר התחבורה, והייתי מבקש את עזרתכם, מה אתם – – –? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם אנחנו מסתפקים בתשובתו של השר – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> חבר הכנסת חנין, אל תהיה כזה קשה. אני אוכל למסור לשר התחבורה שהגנתי עליו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אתה יכול למסור לשר שהגנת עליו בחירוף נפש, ובכל זאת – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לך, אדוני השר. מה תשובתם של המציעים, אורי מקלב וחמד עמאר? לא מסתפקים בתשובתו של השר, אז יש לנו שתי בקשות הבעת דעה: חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. נכון, אם היינו מסתפקים בתשובתו של השר לא הייתה זכות להבעת דעה נוספת. בבקשה, חבר הכנסת שמולי. דקה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, לקחתי את הדף הלא-נכון, אז אני מקווה שאני אזכור. אני רוצה לברך את המציעים על הדיון החשוב הזה במליאה. חבל שהשר, כנראה מסיבות טובות, לא יכול היה לקחת חלק בדיון, אבל בכל מקרה, אנחנו דיברנו בדיון הזה בעיקר על המקרו, אני רוצה לתת דוגמה אחת של המיקרו, וזה כביש 66 הידוע לרעה בצפון, כביש דמים שנמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית מגידו. בעשור האחרון הוא גבה עשרות הרוגים – אני חושב שהמספר הוא 80 הרוגים – ויותר מ-400 פצועים, ומשום מה, משרד התחבורה ממאן להכניס אותו לרשימה של תוכנית החומש של אותם כבישים שיזכו לשדרוג, להרחבה – כביש נורמלי במדינת ישראל. לכן הדרישה שלי, גברתי היושבת-ראש, מכאן, בדיון החשוב הזה – וכמובן נעלה בדיון של הוועדה – זה לתת תשומת לב מיוחדת לכבישים כאלו. ונכון, במחיר העלות–תועלת הכלכלי הם לא יכולים להתחרות עם כבישים במרכז הארץ, מבחינת הכדאיות הכלכלית לשפץ אותם, אבל בסוף, החיים של חיי אדם בפריפריה לא שווים פחות מחיי אדם במרכז. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חד-משמעית. תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת דב חנין, גם לך יש דקה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, גברתי היושבת-ראש, דוח ה-OECD מציב בפני כולנו מראה מאוד מאוד מדאיגה – אנחנו הולכים ונכנסים לפקק תנועה אולטימטיבי. כולנו סובלים בפקקים, אבל בעתיד אזרחי ישראל יסבלו הרבה יותר. הדרך היחידה להתמודד עם המצוקה הזאת, של עומס שנעשה בלתי נסבל בכבישי ישראל, היא מהפכה שתעביר אנשים משימוש ברכב פרטי לתחבורה ציבורית. כדי שהדבר הזה יקרה, אנחנו צריכים תחבורה ציבורית הרבה יותר טובה ממה שיש לנו – זולה, מהירה, מקבלת עדיפויות דרך, גם בערים הגדולות, גם בין הערים; אנחנו צריכים תחבורה ציבורית שתיתן פתרונות גם בפריפריה וגם במטרופולין. הסוגיה הזאת היא בעלת דחיפות עצומה, כי יש לה משמעות חברתית, כלכלית, אנושית מאוד גדולה, ולכן אני מצטרף להצעה להעביר את זה לדיון בוועדה. הציע חבר הכנסת מקלב, למשל, להעביר את זה לוועדת המדע והטכנולוגיה, שעוסקת במודלים חדשים לתחבורה שיתופית. אני חושב שזה רעיון מצוין להמשיך את הדיון במסגרת הזאת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חנין. כאמור, יש פה הצעה להעביר את הדיון לוועדת המדע והטכנולוגיה. מי בעד להעביר את הדיון לוועדה הזאת? בבקשה. נא להצביע. הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת המדע והטכנולוגיה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עשרה חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא עובר להמשך דיון בוועדת המדע והטכנולוגיה. <הצעות לסדר-היום> <הקמת מפעל ההתפלה בשדות יישובי הגליל המערבי> <היו"ר טלי פלוסקוב:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: הקמת מפעל ההתפלה בשדות יישובי הגליל המערבי, מס' 4543, 4548, 4551, 4560, 4602 ו-4607. חבר הכנסת חיים ילין – ראשון הדוברים. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון, ואחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף וחבר הכנסת משה גפני, אם יהיה כאן. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <חיים ילין (יש עתיד):> מי השר המשיב? <היו"ר טלי פלוסקוב:> השר המשיב – אין לנו. השר אורי אריאל, אני רואה. לא? אז בינתיים נתחיל בדיון. כרגע אין לנו אישור של היושב-ראש ששר אחר משיב. <חיים ילין (יש עתיד):> אז על מה יענו? איך אנשים עונים בלי להקשיב? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בינתיים יש שתי אופציות: או שהשר שטייניץ ייכנס לאולם, או שהשר אורי אריאל יקבל אישור מהיושב-ראש להשיב בשם השר. <חיים ילין (יש עתיד):> אין שום בעיה. מאה אחוז, אני מודה לך מאוד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ונוסף על כך – סליחה, אדוני, עוד תוספת משמעותית: כעיקרון, התקנון אומר שהשר רשאי להשיב. זאת אומרת, הממשלה רשאית להשיב. <חיים ילין (יש עתיד):> אני רק שאלתי בשביל להגיד שלום לשר, להגיד לו: שלום, בוקר טוב, להסתכל לו בלבן של העיניים ולדבר אתו, זה הכול, מה אתם רוצים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> איזה יופי. איזה יופי, מצוין. כבר היה שווה. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> יצאת מזה יפה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, תראו, הייתי בהפגנה של אותם אנשים שנלחמו – על מה? לשמור על הירוק ועל השטחים הפתוחים. אני מזדהה אתם, ולכן הבאתי את הדיון הזה, ואני מאוד שמח שחברי כנסת רבים הצטרפו, כי זה לא עניין של ימין ושמאל, אלא שמירת השטחים הפתוחים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אפילו לא עניין של צפון ודרום. <חיים ילין (יש עתיד):> נכון. כדרומי אני אומר את זה. בלב השטחים הירוקים של הגליל המערבי עתידים לקום מפעל התפלה ותחנת כוח, בין היישובים רגבה, לוחמי-הגטאות ונס-עמים, כ-4 ק"מ מהים, בשדות חקלאיים סמוך לבתי התושבים, לא באזור תעשייה, ובמרחק רב מצרכן המים העיקרי באזור, מטרופולין חיפה. אני מאוד שמח ששר החקלאות נמצא פה, כי הוא יודע יפה מאוד מה המשמעות של לקחת שטח חקלאי, להקים שם תעשייה ולהרוס שם את החקלאות לחלוטין. בניית מפעל ההתפלה במקום זה מחסלת את יכולתם של שלושת היישובים רגבה, נס-עמים ולוחמי-הגטאות להתרחב, ותפגע קשות באיכות החיים באזור. בנוסף, המפעל יביא לפגיעה בשדות, באיכות האוויר, בחוף הים, בשמורת הטבע, במי התהום ועוד. בשיתוף פעולה ובשיח עם הרשות המקומית, עם ראש המועצה, ניתן למצוא מקום מוסכם אחר, שימזער את הנזקים. אנחנו רואים שכשאנחנו מדברים על שיתוף ציבור – בדיוק המדינה נופלת שם, במקום הזה. לראש המועצה יש אלטרנטיבות אחרות, אבל אף אחד לא דיבר אתו. יושבת-ראש יקרה, את מכירה את זה כראשת עיר לשעבר – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נכון מאוד. <חיים ילין (יש עתיד):> – – שלפעמים עוקפים אותנו, בכלל לא מדברים אתנו ומביאים, ואחרי זה מתפלאים למה אנחנו מתנגדים. מי שיתף אותנו, ריבונו של עולם? מדבר בתוכנית אבסורדית, שתוביל לפגיעה אנושה באזור כפרי ותיירותי שהולך ונעלם. מיקום מפעל ההתפלה בגליל המערבי הוא טעות קשה למשק המים. הקמת מפעל התפלה בלב השטחים הפתוחים תוביל להקמת אזור תעשייה חדש שלצדו תחנת כוח. מדובר באיוולת ואוזלת יד של הרשויות. שר הבריאות יעקב ליצמן, שהיה פה, הודיע השבוע כי הוא מסכים שצריך לבדוק טוב-טוב לפני שמקבלים החלטה, ולדעתו לא בדקו מספיק טוב. חייבים למנוע את האסון הסביבתי הזה. אני קורא לפעול מהר – לפני שיהיה מאוחר מדי. יש לנו דוגמאות איך משתפים פעולה דרך מפעלי התפלה באשקלון ובאשדוד. במחוז דרום לעולם לא היו עושים דבר כזה, לעולם לא היו עושים דבר כזה. בשיתוף פעולה מצאו את הנקודות, עשו אותן, והיום כולנו, כל הדרום נהנה ממים מותפלים, יחד עם החקלאות, יחד עם מי שתייה. אני חושב שצריך לקחת לפעמים דוגמה ממחוזות אחרים, לשים את האגו בצד ולהקשיב מעל לכול לשלטון המקומי ולראש המועצה, שיש לו פתרונות ויכול להיות שיחסוך הרבה מאוד כסף למדינת ישראל. ובסוף – יש שם תושבים מדהימים. מה אתם עושים להם, עם כל השטחים, עם כל מה שהם בנו? ההתרחבות של היישובים, את יודעת, אם שמים את זה, תהיה בלתי אפשרית. כבוד היושבת-ראש, אני מבקש שהדיון יעבור לוועדת הפנים. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. הסכמתם להחליף, אז חבר הכנסת אכרם חסון יהיה אחריה. בבקשה, גברתי. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה, תודה ליושבת-ראש. חברי, תודה לחיים ילין שהציע את ההצעה, ושמחתי להצטרף אליו. תראו, באמת תוכנית המתאר הכללית למתקני התפלה קבעה חד-משמעית שמתקני התפלה הם מפעלים לכל דבר, ולכן יש להקימם באזורי תעשייה קיימים. עכשיו, התוכנית שאנחנו מדברים עליה כאן היא ממש לא בשום אזור תעשייה – היא בלב שטח פתוח, בלב אזור חקלאי, בין יישובים חקלאיים, לא צמוד-דופן אפילו לאזור כזה או אחר שיש בו בנייה. כל מפעלי ההתפלה בארץ עד היום – יש חמישה – קמו באזורי תעשייה מוכרזים, אז מדוע את מפעל ההתפלה בצפון רוצים להקים דווקא בשטחים הפתוחים? זה ממש מנוגד לכל עקרונות התכנון המקובלים היום בתחום הזה. עכשיו תראו, התוכנית כוללת 200 מיליון מ"ק – מפעל שזו תהיה האספקה השנתית שלו. זה אחד ממפעלי ההתפלה הגדולים בעולם. זה יהיה מפעל ההתפלה הגדול בישראל, אם זה יהיה הנפח שלו. <חיים ילין (יש עתיד):> הגדול היום הוא 100 מיליון קוב. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> בדיוק. הגדול היום הוא חצי מזה. המים לא באמת נדרשים לגליל המערבי, הם נדרשים יותר למטרופולין חיפה. אז כמו שאמר חברי חבר הכנסת ילין, מדוע להקים את זה כל כך רחוק מחיפה? תקימו את זה קרוב יותר לחיפה. כל השינוע של המים זה גם משהו שעולה הרבה מאוד כסף, דורש עוד תשתיות, עוד עלויות. בסוף העלויות יושתו עלינו, על הצרכנים; זה יעלה את מחיר המים לכולנו. ממשלת ישראל קבעה יעד של 750 מיליון מ"ק התפלת מים עד שנת 2020. כבר היום אנחנו בייצור של 860 מיליון מ"ק; הקדימו את היעד. אתם שמים לב מה קורה פה? זה לא קורה כמעט בשום תחום בישראל – אנרגיה מתחדשת, דברים אחרים. הקדמנו את היעד. כנראה שהיו פה אינטרסים כלכליים. וזה עוד לא כולל את המתקנים הקטנים – מים מליחים, אילת וכו'. אז למה אצה הדרך לקבוע עובדות במהירות רבה כזאת? אנחנו יכולים לדחות את ההחלטה הזאת. המים לא יחסרו לנו בעשור הקרוב, ותאמינו לי – אולי אפילו בשני העשורים הקרובים, ויהיה זמן לחשוב, לתכנן כמו שצריך, כמו שאמר כאן קודמי, עם שיתוף הציבור, ולא לבוא מעל הראש של רשויות, מעל הראש של יישובים, ולבנות ולהקים את זה באמצע, בלב פועם של אנשים שחיים ומעבדים את האדמה לחקלאות. אז באמת, יש לבחון את החלופות השונות. אנחנו יודעים שרשות המים אומרת שנבחנו מעל 20 חלופות, אבל אם לומדים את זה מאוד מקרוב אפשר להגיד שזה ממש לא נכון. הלכו לאן שקל ולאן שמשק המים, ככה, זה לא בדיוק נכון בשבילו. אני אומרת שזו תהיה טעות לדורות, הרס אחד האזורים המיוחדים בישראל. שאיבת המים גם תפגע בשמורת הטבע הימית שליד שבי-ציון, ויהיו שם גם נזקים בלתי הפיכים. עצירת הליך התכנון לא תגרום שום נזק, כי יש לנו מספיק מים מותפלים; היא לא תגרום נזק למשק המים, אבל בניית מפעל במקום הלא-נכון תגרום לטעות היסטורית. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. <אכרם חסון (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני מברך על כך ששר החקלאות נמצא כאן, כי מדובר בסוגיה שתשפיע רבות על שלושה יישובים בגליל המערבי: היא תגזול מהם אדמה ירוקה, אדמה חקלאית, וגם תחסום את התקדמות החקלאות וגם את התקדמות והתפתחות היישובים. כבוד השר, המיקום הזה בעיני אינו כלכלי, אינו סביבתי ואינו התיישבותי. מנסים להקים את המפעל הזה כבר שמונה שנים ללא הצלחה, והרבה יישובים כמובן מתנגדים, ואני אומר: זו טעות קשה ביותר. רק אתמול אנחנו נפגשנו בוועדת המשנה לוועדת הפנים שטיפלה במפרץ-חיפה, ואנחנו דיברנו על האסון באזור חיפה, במפרץ-חיפה. רוצים להקים מפעל, קודם כול, בוודאי מפעל שנחשב לתעשייה כבדה. בסופו של דבר גם – אולי חברי לא יודעים – צריך אחרי זה, אחרי הקמת מפעל ההתפלה, להקים תחנת כוח. חבר הכנסת אבו מערוף, אתה יודע מה זה תחנת כוח? הדבר הזה נמצא – טעות כזאת נעשתה בחיפה. התושבים היום משלמים מחיר כבד מאוד: יותר חולים, יותר תחלואה, יותר סרטן; הרבה צרות ובעיות. אז אנחנו באים היום, כאילו רוצים להסכים להקים, מה שנקרא, אחות למפרץ-חיפה. כבוד השר, זו בכייה לדורות. אני לא יודע למה לא חושבים כאשר באים לתכנן – למה לא חושבים על האזרחים, למה לא חושבים על חוף הים, למה לא חושבים על איכות החיים של האזרחים והתושבים. המיקום הוא בקרבת הבתים של כל האזרחים שחיים שם. אנחנו מתנגדים בצורה קשה מאוד. אני חושב שצריך גם לאיים בבג"ץ, כי מספיק שתושבי חיפה והסביבה שילמו ומשלמים מחיר כל יום, מחיר כבד מאוד; עולה לנו בבריאות, כי מישהו תכנן ולא בדק ולא היה לו חזון לראות את העיר חיפה. אותה טעות נעשית עכשיו עם תושבי הגליל המערבי, ואנחנו לא ניתן לזה יד. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אכרם חסון. הדובר הבא – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, ואם יספיק להגיע – חבר הכנסת משה גפני. אם לא, אז השר ישיב לנו בשם שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, ההחלטה על הקמת מתקן ההתפלה בשדות יישובים בגליל המערבי – אמרו איפה זה: בין היישובים רגבה, לוחמי-הגטאות ונס-עמים, שזה 3–4 ק"מ משפת הים, בתוך השדות החקלאיים הטובים ביותר בצפון, סמוך לבתי היישובים עצמם – מובן שזוהי החלטה גרועה מאוד, הזויה ופוגענית: פוגעת באיכות הסביבה, פוגעת באיכות החיים, פוגעת בבריאות ופוגעת בטבע. מי שהחליטו על הקמת מתקן ההתפלה הזה, המפעל הזה, הגדול, במקום הנדון, כמובן לא גרים שם ולא מתכוונים לגור שם. הם מתכוונים רק להגדיל את ההון שלהם ולעשות רווח על חשבון בריאות האזרחים; וגם, כמובן, המקום הפסטורלי הזה ייהרס. אני מציע לכולכם, חברי הכנסת הנכבדים, לבקר שם ולבדוק את המקום, לסייר, לראות את השדות ואת המקום הטוב והיפה הזה, והחקלאות שם, הזוהרת – דרך אגב, פירות וירקות טעימים מאוד – ולהחליט אם אכן ההחלטה הזאת הזויה, אם אפשר לקבל אותה, והמוח, השכל הישר, הנבון, אני לא חושב שיקבל אותה. אני לא מתנגד כאן להחלטה הזאת כי אני גר לא רחוק משם ורואה את השדות האלה, ולא כי האזרחים שפנו אלי הם מוכרים – את חלקם אני מכיר אישית, אלא כי אני, מתוך אחריות, רוצה לשמור על המקום הפסטורלי הזה, המקום הטוב, ולמנוע אסון טבע קרוב, ולקלקל את שפת הים במקום הזה, וגם את השמורה ליד שבי-ציון. חברי כנסת נכבדים, עקרונית, כמובן אפשר לעשות מתקן התפלה, אני לא נגד המפעל של המים, לעשות התפלה של מים, אבל במקום הזה, כמובן, אני מתנגד לחלוטין, והמקום הזה יהיה אסון לכל הסביבה שם, וכנראה, מה שאמר השר ליצמן, כנראה בצדק אמרו התושבים שלא נבדקו החלופות שיש, האפשרויות, והן יותר זולות מהחלופה הזאת, אני לא יודע למה בחרו אותה. יש ספינות התפלה, וזה מוכח בעולם – ספינת התפלה זו חלופה טובה מאוד, והיא עולה פחות, ודרך אגב, יש היום בעולם ספינות התפלה שמאפשרות 200 מיליון קוב בשנה; יש של 50, אפשר לעשות 50 ועוד – – – <אכרם חסון (כולנו):> יש גם חברות ישראליות שעובדות בזה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> ויש גם חברות ישראליות שמעורבות בספינות ההתפלה האלה. ולכן, ההחלטה הזאת צריכה לחזור למי שקיבל אותה, וכמו שנאמר, צריך לעצור אותה לפני שהאסון יקרה, וצריך לעצור את מיליארדי השקלים שילכו לשם, ואחר כך נגיד: טעינו; טעינו והרסנו את הסביבה. צריך לחשוב על התושבים שגרים שם, ולצערי הרב, אף אחד בוועדות התכנון לא סופר אותם. לכן אנחנו נתנגד לזה, ואני מציע להעביר את הנושא הזה לוועדת הפנים להמשך – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כלכלה. ביקשנו כלכלה, עם השר. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> בסדר, אני חושב שוועדת הפנים תהיה יותר – בסדר, כלכלה, אז כלכלה, אני מסכים גם – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – ואכן לעשות הכול כדי לעצור ולמנוע את הקמת המפעל הלא-טוב הזה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת משה גפני אינו נוכח, לכן אני אבקש – בינתיים התקבל אישור מיושב-ראש הכנסת – ישיב לנו בשם שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים השר אורי אריאל. בבקשה, אדוני. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, תוכנית המתאר הארצית להקמת מתקן התפלה גליל-מערבי מקודמת משנת 2008 כחלק מתוכנית מתאר ארצית למתקני התפלה לעשורים הבאים. בשל הנחיצות הדחופה של מתקן התפלה בגליל המערבי הוא פוצל וקודם כתמ"א מפורטת. התכנון כלל הליך ארוך, שבמהלכו התבצעו תיאומים, שיתוף ציבור ובחינת הצעות של עשרות אתרים בים וביבשה. מתקן ההתפלה נועד לתת תשובה בהיבט של איכות המים ואמינות האספקה. הוא עתיד לספק מים בעיקר, חברים, לא לחיפה, אלא לגליל המערבי. באזור זה שוררת בצורת זו השנה השלישית ברצף, המפלסים בקידוחי המים הולכים ויורדים, ואיכות המים הולכת ויורדת, דהיינו, המים ממליחים. יש לכך, כמובן, השפעה גם על איכות המים, אך גם על איכות הקולחים. חברים – אני מוסיף, זה לא בתשובה שהכין השר שטייניץ ידידי – אין לנו מים, לא בגליל, בעיקר המערבי, אבל גם לא במזרחי, וגם ברמת-הגולן – נכון שזה גם לחיפה, אבל זה גם פתרון לבעיית החקלאות והבצורת. אומנם היום יש עודפי מים, אך הטענה נכונה למרכז הארץ; לנוכח מיעוט המשקעים יש צורך בהקמת מתקן אשר יוליך מים לצפון הארץ, שם הצפי הוא כי יהיה מחסור בטווח הזמן הנראה לעין. יוזכר כי קיימת תמ"א למתקני התפלה, והתחזית של רשות המים היא כי בשנת 2050 יהיה צורך בהתפלת כ-2 מיליארד קוב לשנה. <חיים ילין (יש עתיד):> 2050? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> 2050 – עוד כמה? 34 שנים. <חיים ילין (יש עתיד):> בעזרת השם. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> כרגע, דרך אגב, הזכירה חברת הכנסת יעל פארן שיש כ-850 מיליון קוב התפלה – לא נכון, אני מתקן מידיעה – יש כרגע באופן מעשי 600 וקצת, אפשר בשעת חירום להעלות את זה בכל המתקנים יחד, ולעשות דבר שלא עושים בימים כתיקונם, ולהגיע עד 710 בערך. קריסת קידוחים ישנים באזור, המלחת מי התהום, ניתוק מהמערכת הארצית – האזור היה מוזן מהכינרת, שאינה מהווה היום מקור למים, לנוכח כמויות המשקעים בשנים האחרונות בצפון הארץ. גודל המתקן כ-100 דונם, והוא כולל שתי מערכות זהות של התפלה עם תחנת משנה משותפת. אני מוסיף משלי – ואני מקווה ברשות השר שטייניץ – מדובר על 100; מי שיגיד שזה לא 100, כי יש דרכים ושוליים, וזה 200 דונם – יכול להיות, אני אומר לכם שזה הולך להציל עשרות-אלפי דונם, שאם לא נדע להשקות אותם ממתקן ההתפלה הזה, הם לא יהיו מעובדים. <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו לא מתנגדים, כבוד השר – אנחנו מדברים על המיקום. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> רגע, שנייה, לא כל מה שאני אומר זה נגד מה שאתם אמרתם. אני מבהיר, כי זה לא מופיע בתשובתו, ואני מוסיף מידע עצמי – חינם. צמוד למתקן מתוכנן מאגר מי מוצר ששטחו 80–90 דונם. תחנת שאיבה בגודל 25–50 מטר תמוקם במחצית הדרך בין המתקן לים, מחוץ לקו 300 המטרים של רצועת החוף ובתוך רצועת הצנרת. כמו כן יתוכננו צנרות שאיבה ומוצא – כ-3.5 ק"מ. המתקן יחובר למערכת מים ארצית בקו מכברי עד בריכות סומך, ולמערכת החשמל הארצית. יש בצורת זו השנה השלישית, והכינרת במפלס נמוך – נמוך מאוד, אני מוסיף. המתקן בגליל המערבי אמור לספק מים לאזור הגליל המערבי, לחיפה, וגם לתת פתרון לאזור הגליל העליון ומעלה הכינרת. מיקום – מתקן ההתפלה והאוכלוסייה שלה הוא מספק לא צריכים להיות בדיוק באותו מקום, כך גם במתקני התפלה אחרים, כגון מתקן ההתפלה שורק, שנמצא ליד פלמחים ומספק מים לירושלים. בבדיקות של המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות נמצא שאזור מפרץ-חיפה אינו מתאים לשאיבת מים להתפלה, בשל זיהום מי המפרץ. בבחינה שנערכה התגלה שהשטחים היבשתיים הפנויים באזורי התעשייה דוגמת "פרוטרום" מזוהמים, וכן מי התהום מזוהמים, ולכן המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות התנגדו להקמתו באזור חיפה. יש קושי רב לחצות את רכס הכרמל בצינור רחב קוטר, לא נותר מקום לקו מים במנהרות-הכרמל, ובכל מקרה, גם אם היה מוקם במנהרות-הכרמל צינור בקוטר 60 אינץ', זה לא היה מספק את הצרכים בטווח הארוך. הליך בחינת החלופות נמשך כמה שנים, ובמהלכו נבחנו יותר מ-20 חלופות. חלק מהחלופות לא קודמו בשל המרחק הרב שלהן מקו החוף והחסרונות של צנרת התפלה יבשתית ארוכה ואי-הלימה לשימושי קרקע אחרים. החלופות שהתבססו על מרחב ימי עכו נפסלו בשל פסילת המרחב הימי הזה, שנחשב למזוהם. לאחר שקלול כל ההיבטים, לרבות בחינת חלופות נוספות שהוגשו על-ידי מועצה אזורית מטה-אשר, החליטה המועצה הארצית לתכנון ובנייה להמשיך לבחון את שתי החלופות של רגבה מזרח ולוחמי-הגטאות מזרח, הנשענות על השטח – תודה רבה, ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אמן. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לפחות פה יש מים. תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> לא מותפלים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> למה? דווקא כן. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא ברור, לפי הטעם לא מותפלים. שתי חלופות, רגבה מזרח ולוחמי-הגטאות מזרח, הנשענות על השטח הימי שמול שבי-ציון–נהריה, תוך בחינת חלופות מיקרו, כולל במרחב הסמוך בכל אחת מהחלופות – חלופות אלו נמצאות בבחינה של תסקיר ההשפעה על הסביבה. החלופה של מפרץ-עכו ירדה מהפרק כיוון שהמים במפרץ מזוהמים בכספית – גם הקרקע כך – והדבר עלול לפגוע באיכות המים. הקריטריונים – בלעז; בעברית: אמות המידה – לבחירת החלופות כללו: איכות מים, זמינות קרקע, עלויות, בעלויות קרקע, ייעודי ושימושי קרקע, אורך צנרת, היבטים סביבתיים נופיים וחזותיים ובריאותיים. המועצה הארצית לתכנון ובנייה החליטה ובחרה את החלופות שיקודמו. חשוב לציין שהחלופות שנבחרו על-ידי המועצה הארצית הן שקלול בין חלופות שהוצעו על-ידי מועצה אזורית מטה-אשר וחלופות שהמליצה עליהן הוולנת"ע – ועדת משנה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה. אני מבקש להסתפק בתשובת השר שטייניץ. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לך, אדוני השר. השר הציע להסתפק בתשובתו של השר שטייניץ. מה המציעים, כעת? <קריאה:> ועדה. <חיים ילין (יש עתיד):> ועדת – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> ועדה. איזו ועדה? <חיים ילין (יש עתיד):> ועדת הכלכלה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> ועדת הכלכלה? <קריאה:> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לנו שתי בקשות להבעת דעה. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, ולאחר מכן – חבר הכנסת דב חנין. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, תודה על הדיון כאן, במליאה, על הנושא החשוב הזה, הזדמנות טובה להגיד מילה טובה של עידוד גם לראש המועצה יורם ישראלי ולתושבים שככה גם המאבק שלהם צובר תאוצה, והוא הגיע גם לכאן, לכנסת. כפי שנאמר כאן בדיון: בתוך כמה שבועות יעלה הנושא הזה, של מפעל ההתפלה, לאישור במועצה, והבעיה שלנו היא שבעצם – אפילו אני חושב שהתשובה שנתן כאן שר החקלאות היא יותר מפורטת ממה שנמסר עד כה למועצה ולתושבים – ההתייחסות היא מאוד מאוד לא רצינית, בטח ובטח – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – תשובתו של השר שטייניץ, שאני הקראתי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני מקבל את התיקון, אדוני. חוסר הרצינות הוא אפילו עוד יותר חמור אם מביאים בחשבון את ההשלכות החמורות של הקמה של מתקן כזה מפלצתי בחצר האחורית של תושבים בגליל המערבי, שלא לדבר על זה שמוצע להקים את המתקן ממש בלב השדות החקלאיים, לא בתוך אזור תעשייה, ובעיקר במרחק רב מצרכן המים העיקרי שהולך ליהנות מזה, כנראה, שזה מטרופולין חיפה. הזכירו כאן את הפגיעה הצפויה בחקלאות, באיכות הסביבה, בגלל בניית תחנת הכוח. חבר הכנסת אכרם חסון דיבר על זה – פגיעה בחוף הים ובשמורות הטבע, פגיעה ביכולת של היישובים להתרחב. לכן, גברתי היושבת-ראש, אני מברך על העברת הנושא לוועדה. צריך להזכיר שבניגוד לעבודה החובבנית של הממשלה, התושבים כן מחזיקים בחוות דעת – גם של פרופסור סמיט ופרופסור אבנימלך וחוות דעת כלכלית של ניר בקר, שמראה שהחלופה שמציעה הממשלה היא חלופה לא טובה. להזכיר לממשלה: רק לפני פחות משנה היה מאבק דומה בעמק-חפר, על הצבה של מתקני גז ביבשה, ובסופו של דבר, אחרי מאבק עיקש, גם כאן, בכנסת, הצלחנו לדחות את ההחלטה, ואני מקווה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – שכך יהיה גם הפעם. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. הבעת דעה נוספת, של חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, גברתי היושבת-ראש, בדרך כלל יש טעם לפגם בכך ששר אחר עונה במקום השר הממונה בנושא של הצעה לסדר-היום, אבל במקרה הזה, גברתי היושבת-ראש, אני דווקא שמח שהשר אריאל עונה, מכיוון שהשר אריאל הוא שר החקלאות ופיתוח הכפר, ומעבר לתשובתו המפורטת, צריך לומר, של השר שטייניץ, שיש לי ויכוח אתה בכמה וכמה נקודות, יש אינטרסים אחרים, והאינטרסים האחרים הם אינטרסים של תושבי מרחב כפרי בגליל המערבי, שרוצים לשמור על המרחב הכפרי הזה, ורוצים לשמור אותו ירוק ויפה. ואשר לתשובתו המפורטת של שר התשתיות, אני אסתפק ואומר שאכן חלק מהחלופות הן חלופות לא טובות, אבל לא כל החלופות שהתושבים הציעו הן חלופות לא טובות, ולכן, גברתי, אני מציע שאכן הדיון בנושא יימשך בוועדת הכלכלה. אני רוצה במחצית הדקה האחרונה שנותרה לי, אדוני השר, להפנות את תשומת לבך לבעיה נוספת באותו אזור עצמו – בגליל המערבי, גם כאן על חשבון יישובים – הקיבוצים יחיעם וגעתון רוצים להקים במרחב הזה, על חשבון מטעי האבוקדו שלהם, מחצבה ענקית. יש שם מחצבה, אבל רוצים להכפיל אותה פי כמה וכמה, ולהפוך את כל האזור למרחב אדיר, אחד, גדול, של מחצבה. עכשיו, כולנו מבינים שצריך מחצבות בישראל. אבל איפה מחצבות? והאם מחצבות הן עילה להרוס יישובים? האם מחצבות הן עילה לחסל שטחים חקלאיים? האם מחצבות הן עילה לסכן את הבריאות והחיים של בני-אדם? אני, אדוני השר, מביא את הנושא לפתחך. אני כמובן אעביר אליך גם את החומר, אבל אני חושב שמאוד חשוב – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – להתייצב לצד תושבי היישובים האלה, היישובים הקטנים האלה: קיבוצים, מושבים, בפריפריה, כדי שהם לא יידרסו על-ידי דחפורים של מחצבות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כאמור, יש הצעה להעביר את הדיון לוועדת הכלכלה. נכון אני מבינה? רבותי, אני מבקשת להצביע מי בעד להעביר את הדיון לוועדת הכלכלה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. מזמן לא היה שקט כזה באולם. הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – שישה חברי כנסת – – <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עוברת לוועדת הכלכלה להמשך הדיון. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא שומעים. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה – – – <קריאה:> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> סוף-סוף האופוזיציה ניצחה. <אכרם חסון (כולנו):> יש קואליציה. <קריאה:> אורי – – – <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> אני – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> הכול בגלל המתח. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> אני חוזר: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 10), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. <הצעות לסדר-היום> <משבר חריף – קריסתן וסגירתן של 80 קהילות צעירים בפריפריה ופיטורי עובדיהן> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעות הבאות לסדר-היום: משבר חריף – קריסתן וסגירתן של 80 קהילות צעירים בפריפריה ופיטורי עובדיהן, מס' 4552, 4597, 4610, 4614, 4616, 4618, 4622, 4627 ו-4632. חבר הכנסת איציק שמולי, ראשון הדוברים – בבקשה, אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת עבדאללה אבו מערוף ודב חנין, אני ביקשתי להעלות את הנושא הזה, של הקריסה, ממש כך, של הגרעינים המשימתיים, הקהילות המשימתיות, במליאת הכנסת, מכיוון שאני חושב – לפני שנרד לפרטים – שיש איזשהו אבסורד שבמסגרתו, גברתי היושבת-ראש, הקבוצה הזאת, האידיאליסטית, הציונית, החברתית מאין כמותה, שלוקחת על עצמה משימות כבירות של הפרחת השממה והפריפריה, ובהרבה מאוד מובנים מחזירה לנו את הצבע ללחיים, כי היא מזכירה לנו את ישראל הישנה והטובה במובן החיובי של המילה – הקבוצה הזאת מתוגמלת – ומתייחסים אליה – באופן הפוך לגודל המשימות שיש לה על הכתפיים, ובמקום שהמדינה תסתכל על הקבוצה הזאת כקבוצה שראויה להעדפה, קבוצה שבעצם אמורה להיחשב, את יודעת מה, לסוג של פרויקט לאומי, בעצם מערימים עוד קשיים ועוד קשיים. הם חיים בחוסר ודאות מוחלט, ועובדה היא שבסופו של דבר הם הולכים ופשוט נגמרים. יש 70 קהילות, גברתי היושבת-ראש, ושש רשתות שאינן נתמכות מהתקנות הקיימות של משרד החינוך, בהן קבוצות, קהילות, של עולים מאתיופיה, קבוצות דרוזיות, קווקזיות, בדואיות, בעלי תשובה וקבוצות נוספות, ואני לא אכביר מילים על כל מה שהם עושים, בגלל קוצר הזמן, אבל אני אומר לכם שהם – זו הציונות האמיתית. אני לא אעיד על עצמי ועל קהילתי, אבל אם אנחנו בתוך ארבע שנים הצלחנו להגיע למצב – ואתה, אדוני השר, בתפקיד הקודם, ביקרת אצלנו בלוד – הגענו כבר ל-450 סטודנטים – בלוד, במקום שבו – אתם יודעם מה, אני לא בטוח, וזו לא אמירה נגד הממשלה הנוכחית, וכנגד כל הממשלות – במקומות שאני לא יודע שמישהו הסתכל לכיוונם בכלל. ובשנים האחרונות, אותן 70 קהילות נתמכו על-ידי הממשלה דרך החטיבה ודרך חלק ממשרדי הממשלה, משרד הבינוי והשיכון, נגב-גליל, בהיקף כולל של 40 מיליון שקל בשנים 2013–2015. הבעיה היא שמאז ספטמבר 2015 הופסקו התמיכות, בין השאר, כן, בגלל ענייני החטיבה. מצד אחד, גרעינים לא קיבלו את התמיכה שלה הם ציפו, ובנוסף גם אישורי התמיכה העקרונית שהתקבלו לשנת 2015 ניתנו רק בשנה הזו, ב-2016, ובחלק גדול מהגרעינים והרשתות או שתוקצבו באופן חלקי ביותר או שלא תוקצבו כלל. אני כבר מסיים, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שמתי לב שאתה מסתכל על השעון. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כן. אז מי שמשלם, אדוני השר, את המחיר הכבד ביותר זה הקהילה האתיופית, הקהילה הדרוזית, הקהילות הקווקזיות ובעלי התשובה. יש כבר פיטורים של 70 עובדים בשבועות האחרונים, שלא לדבר על הקיצוץ הדרמטי בפעילות. נכון לרגע זה, צריך להבין, התקצוב בגין שנת 2015 כנראה יגיע רק באמצע – לקראת סוף – שנה זו; והתקצוב ל-2016 כנראה יגיע, אם בכלל, בסוף השנה. הנקודה האחרונה, אדוני השר, ואני מפנה את הדברים לא רק אליך אלא בכלל: ידוע שיצאה מתוך לשכת היועץ המשפטי לממשלה חוות דעת שבעצם קובלת נגד מה שהיא מכנה "התקצוב הכפול", שנוגע בעצם לגרעינים רבים; ובגלל המצב הזה, שאני לא יודע אם הוא נכון או לא, אבל בגלל המצב הזה יש קריאה לאחד את התקנות. וצריך להבין שבסופו של דבר, הסיכוי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם, אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני מסכם. – – – הסיכוי לכך הוא נמוך ביותר. לאחד את התקנות על בסיס מה? על בסיס אילו קריטריונים? עד שנגיע להסכמה על הקריטריונים כל הגרעינים האלה יקרסו. ולכן דרישתנו היא: א. אדוני השר, בטווח הקצר, כסף, כסף, כסף לאותן 70 קהילות שלא נתמכות – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – ובטווח הארוך אנחנו דורשים תקנה שלישית לגרעינים הפריפריאליים. אל תסבכו אותנו עם תקנה אחת מאוחדת, כי אחרת כל הגרעינים האלה, כולל אלה שהם בתוך התקנה הקיימת, הם פשוט לא ישרדו. הם לא ישרדו. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. לאחרונה התחילו להגיד סמוּטריץ, אבל אני יודעת שסמוֹטריץ זה נכון – נכון? אז צריך להזכיר. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, תשמע, חבר הכנסת שמולי, אין לי מה להאריך על המשבר. המשבר הוא משבר גדול תקופה ארוכה. אין לי גם מה להאריך על החשיבות העצומה של המפעל, אתה עשית את זה נהדר לפני. אני חושב שאין לי אפילו מה להאריך על – אני לא יודע אם לקרוא לזה "משבר משפטי" שאנחנו נמצאים בתוכו, שבעיני הוא – קשה לי לדבר לא יפה בכנסת, אבל הוא קשקוש בלבוש. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני בררתי את מילותי. אני קראתי גם את חוות הדעת, אני חושב שהיא, כמו רבות אחרות, לא מתחילה – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני עוד יותר בררתי את מילותי. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אבל אני רוצה לומר לך, משהו מוזר לי בהתנהלות שלך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אל תלך לשם. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מכיוון שאצלך במפלגה, איציק, חברה שלך, שותפה שלך לסיעה, היא זאת שהמיטה עלינו את האסון הגדול הזה שאנחנו מתמודדים אתו עכשיו. בצעד פופוליסטי, יכול להיות שהיא רצתה פשוט לגבור עליך בפריימריז, אז היא חיפשה איך לעשות את זה. הייתה לה בעיה עם שני גרעינים שהיא לא חשבה שהם צריכים לקבל כסף, ובחוסר אחריות מטורף היא שפכה את התינוק עם מי האמבטיה; אם אני מחפש, אתה יודע, מקרה שבו הביטוי הזה הוא הכי נכון בעולם, זה המקרה הזה. אני כמובן גם מתווכח, אני חושב שמותר לנו גם לחשוב אחרת. יש גרעינים כאלה, גרעינים כאלה, וכולם היו בני, אבל חברתך חברת הכנסת סתיו שפיר, שרצתה להתנגח התנגחות פוליטית צרה וקטנטנה בשר החקלאות אולי, באנשים אחרים שהיא לא כל כך אוהבת, יצאה למלחמת חורמה במפעל הגרעינים. היא זאת שסימנה את החטיבה כאויב העם. אותו גוף שעשה פעילות ציונית אדירה במשך 100 שנה, ובשנים האחרונות באמת באמת עשה פעילות ציונית גם כן בתחום החברתי, וכבר אמרתי כאן על הדוכן הזה היום שאצלי ציונות וחברה הולכות יחד, אני חושב שגם אצלך – היא נושאת באחריות ל-90% מהמשבר הגדול הזה. אני חושב שאתם, כמפלגה, כסיעה, צריכים בדק בית בעניין הזה. מפעל הגרעינים מזוהה בחלקו הגדול אתכם, בצדק. זה תנועות נוער ממשיכות, גרעינים שממשיכים, תנועות-הנוער שלכם, ואני מזכיר שהשם שלכם הוא המחנה הציוני, והמחנה הציוני לא חייב להילחם בכל דבר שהוא קצת ציוני. ואמרו כבר הרבה לפני שאבן אחת שמשוגע זורק לבאר, לא בטוח ש-20 חכמים יודעים להוציא. אז כולנו עכשיו ביחד חכמים גדולים, ותכף בטח יענה לנו השר ויסביר את המאמצים הגדולים שנעשים כרגע כדי להצליח להוציא את האבן הזאת מהבאר, אבל הבאר היא באר – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני חושב שאם היו אי-סדרים אז צריך לתקן אותם, אבל אין שום ספק שהמצב הנוכחי הוא לא נורמלי. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אבל צריך להבין שמי שגרם למצב הנוכחי הזה ידע בדיוק מה הוא עושה, איציק; ידע בדיוק לאן הוא הולך וידע בדיוק מה תהיה התוצאה, וזה חוסר אחריות מהמדרגה הראשונה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר – אינו נוכח. חבר הכנסת רועי פולקמן – בבקשה, אדוני. <רועי פולקמן (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, האמת, אולי כדרכי בקודש בתקופה האחרונה, ואולי גם קצת כמו שהתפקיד של המפלגה שלי, כולנו, אנחנו בדרך כלל מנסים לפשר בין הצדדים, אז אני אומר: אמרו קודמי את עיקרי הדברים, אבל אני רוצה להגיד כמה נקודות נוספות ואולי בכל זאת איזשהו כיוון לפתרון. 1. אני רוצה כן להודות לשר, כיוון שכשחבר הכנסת שמולי דיבר אתי על הסוגיה – וזה כבר סבב שני או שלישי של טיפול בסוגיה, כי קודם כול התחלנו עם בעיית 15', שבאמת התקציב נתקע, לא שולמו משכורות בגלל אותו אירוע שתואר כאן קודם. פנינו ללשכת השר, פניתי גם לשרת המשפטים, פניתי לדינה זילבר – זה היה אירוע ספטמבר, אותו ספטמבר שעליו דובר. הייתה בעיה עם תקציב 15', יצא לי לפני פסח קול קורא מעודכן, ולידיעתי הם חולקו, ואם לא הם מחולקים. זה לגבי 15'. להבנתי גם 16' – אולי אני לוקח את הדברים של השר, גם 16' אמורים להיות מחולקים באותו אופן, באותם נהלים. גם עליהם פנינו למשרד המשפטים, ביקשנו שכדי לפתור את הבעיה הנקודתית, 16' יחולק כרגע לפי הנהלים שהיו ב-15', עוד פעם, כדי למנוע מצב של קריסת גרעינים. זה לגבי 15'-16', והדיבור היה שיהיה נוהל חדש לגבי 2017. זו ההבנה שאני הכרתי אותה עד עכשיו לפי איחוד תמיכות. עכשיו, בואו לא נסתתר, אכן הייתה כאן בעיה, כולל בעיית החטיבה להתיישבות, באמת בגלל הדבר הזה. מצד שני, ואני גם אומר, יש כאן עכשיו שלושה ואולי יותר גורמים שמתקצבים את הגרעינים האלה, שדרך אגב, דיברנו, כולנו מאמינים בהם, ויש גרעינים של עולים ויש גרעינים תורניים ויש גרעינים כלליים. כמו שאמרת, כולם היו בנינו, והם מצוינים כולם, וכולם יש להם מקום מבורך. מצד שני – וברור שגם יש להם ערכים פוליטיים לגרעינים האלה. גם לכם יש בזה צורך, יש בזה משמעויות פוליטיות. אני חושב שצריך כן לייצר הסכמה על עקרונות תקצוב משותפים. אתם שואלים אותי אם זה נכון שזה ישב בשלושה או ארבעה משרדים? לא בטוח. לא בטוח שצריך גרעינים גם במשרד החינוך, גם במשרד החקלאות וגם במשרד לשוויון חברתי. אני במידה מסוימת חשבתי שאם מקימים רשות לצעירים, סוף-סוף, במשרד לשוויון חברתי, אם אתם שואלים אותי, שם היה צריך לשבת, במקום אחד, כל התקציב הזה, עם הסכמות ועם סוגים ועם פלחים. אני מבין את המשמעויות הפוליטיות, אני חושב שזו הייתה דרך המלך לעשות את זה ולתקצב את כולם: גרעינים תורניים וגרעינים של עולים ויוצאי אתיופיה וקווקזים ומה שאתם רוצים, אבל במקום אחד מסודר, שיכול לדעת איך זה קורה. כלומר, יש כאן איזה בלגן, אני מסכים אולי שהייתה התערבות יתר, וכמובן פגעו ביכולת לפני שמצאו פתרון, שזה בוודאי ובוודאי טעות. וזו, דרך אגב, הייתה הפנייה גם שלי למשרד המשפטים וגם לעורכת-דין זילבר, שלפחות עד שפותרים, אל תעצרו; תנו לנו לשבת. אבל כאן בקשתי לשר – ואני מבין, ואני לא אכנס כרגע לעניינים הפוליטיים; קטונתי. אבל קודם כול, אני אעזור במה שאני יכול, לפחות עד שמוצאים פתרון, אבל אתם צריכים למצוא פתרון. צריכים לשבת, המשרדים הרלוונטיים, שלפחות שניים מרכזיים בהם במפלגתכם, ולייצר או גוף משותף שהוא שולחן עגול משותף שעושה את זה, או כן להסכים לאחד תקנות, או לפחות – אני אומר, אם לא זה – שולחן עגול, שישבו המשרדים, יסכימו על מנגנון, יחליטו מי יושב בראש השולחן העגול הזה, ובא לציון גואל. זו בקשתי מהשר. אנחנו צריכים לדאוג לפתרון קצר המועד כרגע, והפתרון ארוך הטווח – ברוח מה שהצעתי. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת רועי פולקמן. חבר הכנסת יואל רזבוזוב – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – נמחק, סליחה; חבר הכנסת יגאל גואטה – גם כן אינו נוכח. ועל כן, ישיב לנו על ההצעות שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ידידי חבר הכנסת סמוטריץ, היושב בראש המליאה, חברי חברי הכנסת, אני שמח שהעליתם את הנושא החשוב הזה, ואכן, אני מסכים, זו הציונות במיטבה. אלה אנשים שבאים למקומות הכי קשים, הכי מאתגרים, לא כי הם מקבלים משהו אלא כי הם רוצים לתרום לציונות, והם עושים את זה באופן יוצא דופן. אני זיהיתי את זה לפני כעשור. נכנסתי לתמונה אז כחבר כנסת באופוזיציה, ללא יכולות באמת להזיז, אבל בעזרת כמה חברים הצלחנו שהמדינה – זה ההישג העיקרי בעיני – המדינה הכירה בכך שזה עניין שלה. זה לא עניין לנדבנים – לא שחס וחלילה הם לא יכולים להיות שותפים; זה לא עניין רק להם, נגיד את זה כך, והמדינה צריכה לפרוס חסותה במובן של לתת תקציב, כי ידוע שאם אין קמח אין תורה; את זה לא המצאנו היום, כבר חכמינו אמרו. והמדינה החלה לתת כסף ועלתה ברבות השנים. אחת הבעיות הקשות היא שבבסיס התקציב יש כסף קטן, ואז, כרגיל, מתחילים לקושש. זה לא מתאים לנו. אני אומר את זה לחברי הכנסת בכלל, אני אומר לשר האוצר. אני חושב שאנחנו יכולים להתאגד בעניין הזה, ואני מדבר עכשיו בעיקר אל חברי הקואליציה ואל חבר הכנסת רועי פולקמן, שהוא בראש השדולה, והוא התעסק בזה גם בעבר – אני יודע מעיריית ירושלים וכן הלאה: בואו נסדר את העניין הזה. זה סתם לבזות את כולנו, ובעיקר לבזות את אלה שעובדים שם בשטח. הרי אנחנו כולנו שליחים, אז זאת הזדמנות טובה, אני חושב, להגיד בשם כולנו, ללא יוצא מן הכלל, ימין ושמאל, שאנחנו מודים להם, מברכים אותם, הייתי אומר כמעט מעריצים אותם על העבודה בתנאים הקשים שבהם הם עובדים ומביאים בעיקר תפוקות בכל הארץ – מאילת ועד קצרין, ממש ככה. וזה דבר יוצא דופן בפריסה הגיאוגרפית שלו, בפריסה החברתית שלו, ובתחומי העיסוק שהם כמעט הייתי אומר אין-סופיים. כל גרעין בוחר את הדברים שיותר נוגעים ללבו ושיותר חשובים בעירו. אנחנו ננסה להביא את זה לבסיס תקציב ולהגדיל את התקציב, כך שנוכל באמת יותר לדאוג. ועכשיו, העניין עלה בעיקר בגלל המצוקות הנוכחיות, שהן מסוף שנת 2015, השנה שעברה, עד היום הזה. חברים כבר אמרו את זה: ב-2015 נקלענו, בעקבות מה שדיבר עליו ידידי חבר הכנסת סמוטריץ – אני לא אחזור על זה עכשיו, לא באתי עכשיו להתווכח עם אף אחד. זה נכון שיש חלוקה בין כמה משרדים, ודאי שצריך לסדר את זה, ואני תכף אגיד על זה כמה משפטים. בין זה לבין לעצור את כל הפעילות, בזכותה של חברת כנסת אחת, בשיתוף פעולה עם גורמים במשרד המשפטים, אין ולא כלום. חברים, אני אומר לכם את זה בפסקנות הכי גדולה שאני יכול להגיד, וגם אתם כבר עמדתם על זה: תעשו הוראות מעבר, תגידו: תנו 60%. לעצור את כל הרכבת הנהדרת הזאת, איך אומרים? בעצירת חירום, וכל הנוסעים עפים לכל עבר, כי – תסלחו לי – מישהו בא להתעלל או להשתגע ועשה את המשיכה הזאת – בסדר. עכשיו אנחנו בבעיה. האבן נזרקה לבאר, ואנחנו נוציא אותה. זה קשה, כן. עשרה חכמים לא יכולים – נביא 100 חכמים, כולנו ביחד, כי זה מעסיק את כולנו. זו בעיה של כולנו. אכן, ב-2015 שילמנו חלק – את הרוב, בסדר? וגם כן מאוחר. גרמנו לקשיים מאוד גדולים לעשרות גרעינים. תרשו לי בסוגריים להעיר: ההצעה לסדר-היום בנושא קריסתן וסגירתן של 80 קהילות – בואו, לא. זה קשה, אבל לא צריך להביא את זה למקום הזה. בינתיים לא קורסים. נכון, בעיות קשות, מפטרים עובדים בחלק מהמקומות, אני מכיר, הם פונים, הרי, ואני לא בא, חס וחלילה, להקטין את גודל הבעיה, אבל לא סוגרים. בינתיים רק פותחים עוד גרעינים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא, אורי, אורי, אתה יודע, יכול להיות שהכותרת מוגזמת, אבל אין עוררין על זה ש-70 עובדים פוטרו. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא, אבל אני בא הנה, אמרתי: הכותרת קצת לא משקפת, ואני מסביר עכשיו בדיוק. אני לא בורח, אתה מכיר אותי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> בסדר. מתי בפעם האחרונה אתה העברת הצעה לסדר-היום בנשיאות הכנסת? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אתה יודע מה? נגד זה אין לי מה להגיד. אתה צודק, בסדר, אני מקבל. חבר הכנסת שמולי, בסדר. בכל אופן, עיקר העניין הוא המעשה, בסדר. אנחנו יודעים ואני רוצה להמשיך. ב-2016 אכן נתקענו בגלל הנחיות, הוראות משרד המשפטים, ולעניות דעתי ולמיטב ידיעתי אנחנו הולכים לפתור את זה בשבועות הקרובים. כִּיוון לעניין חבר הכנסת פולקמן – אנחנו הולכים לעשות צוות משותף של המשרדים, הכול בתיאום עם משרד המשפטים, ויהיו שם על השולחן פרוטוקולים, מסודר – כי אנחנו בעד סדר לגמרי, שקיפות גמורה, הכול לא רק לפי הנוהל, עוד 20%, כי אין לנו צורך בדבר אחר. אנחנו רוצים את זה ממש לפי אמות מידה, כל מה שצריך לעשות, ואנחנו מקווים לגמור את זה בשבועות הקרובים. אנחנו בינתיים מכינים את הקול הקורא ואת כל הדברים שאפשר להכין במקביל; אנחנו לא עובדים בטור אלא במקביל. ואני פועל וגם מתפלל – שני הדברים נכונים – שבאמת נגמור את זה בשבועות הקרובים ונביא את זה לידי הוצאה החוצה לקליינטים, שהם הכי חשובים בכל הסיפורים האלה. אנחנו מקדמים גם החלטת ממשלה שתסדיר את הדברים השונים שצריך להסדיר, שזה תקצוב בבסיס תקציב והקמה של מינהלת שתדע להעביר את הידע בין הגרעינים, תעשה פעילויות משותפות. זה נכון, כל גרעין יש לו את הליין הפרטי שלו בעיר שלו, עם ראש העיר שלו, עם האנשים שם, אבל יש דברים שהם ודאי רחבים. אני אתן דוגמה אחת: למשל גיוס לצה"ל – דבר שמתאים לרוב המוחלט; אני לא רוצה להגיד ל-100%, יכול להיות שלמישהו זה לא מתאים, אבל אנחנו רוצים שתהיה שפה אחת, שפה שמתרגלים אליה ומוצאים גם הסברה כדי לגייס עוד ועוד אנשים. והגיוס יהיה לא לפי סוג מסוים אלא כולם יהיו בזה, ותהיה מינהלת שתרכז, וכל משרד יתמוך, וכל המשרדים ישבו ביחד. יש כבר דברים כאלה במדינה. אני מבקש לסיים ולהודות לחברי הכנסת שהעלו את הנושא ועוקבים ופועלים ומזרזים בגדר אין מזרזין אלא למזורזין, ועוד פעם – לסיים בתודה רבה לגרעינים, לרשתות, לכל מי שעובד בשטח עכשיו, שאנחנו מחויבים לדאוג לו, ובעזרת השם כך נעשה, אני מקווה במהרה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר, אני חוזר רגע לכובעי כמציע. נקודה שכדאי לתת עליה את הלב, את הדעת, בתוך ההסדרה היא שאפשר יהיה כשהעסק יסתדר לשלם רטרו, בהתבסס על זה שזאת תוכנית שכבר נתמכת וכו'. כי אחר כך יגידו במשרד המשפטים: תתחיל לתמוך מעכשיו, רק מנובמבר; אז הם הפסידו עשרה חודשים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ביקשנו, מלקח של 2015, ועוד פעם, עזרתכם פה תהיה לברכה. אין שום סיבה, בטח לא בתוך שנת תקציב, שלא נשלם מינואר את כל הכספים שמגיעים. זה יהיה באיחור, אבל זה ייתן להם לכסות חובות שהם צוברים והלוואות. אני מכיר כאלה שפונים אלי לחפש איזו הלוואה שתאפשר לחיות בינתיים. בהחלט פנינו, וגם פה אני אשמח על כל עזרה שלכם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מה אדוני מציע לעשות עם ההצעה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו מבקשים להעביר לוועדת חינוך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ועדה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ועדת חינוך? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני מתנגד? לא מתנגד? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא, אני – מה, אני יכול להתנגד אליכם? אל תגזים, בוא, שמע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מקובל? אז אנחנו נצביע כרגע – בסדר, אדוני השר? – על ההצעה להעביר את ההצעה הזאת לסדר-היום לדיון בוועדת החינוך של הכנסת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שישה תומכים, אין מתנגדים. ההצעה תעבור לדיון בוועדת החינוך. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הודעה של סגן המזכירה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. כמו כן אודיעכם כי חבר הכנסת דב חנין מבקש להסיר את שמו מהצעת חוק הביטוח הלאומי (עבודה מועדפת לאחר שירות קבע והרחבת תחום הסיעוד), התשע"ו–2016, שמספרה פ/3222/20. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני סגן המזכירה. <הצעה לסדר-היום> <אפליית יהודים בכניסה להר-הבית> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום, להצעה לסדר-היום מס' 4527 של חבר הכנסת יהודה גליק: אפליית יהודים בכניסה להר-הבית. חבר הכנסת גליק, עשר דקות לרשותך, בבקשה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אין שר משיב. אני יכול להשיב? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כן, אדוני יכול להשיב. אם אדוני רוצה, אדוני יכול. אדוני סגן המזכירה, תגיד שאני מבקש לאשר לשר אריאל להשיב. עשר דקות, אדוני. אני אוסיף לך. בבקשה. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ המתוק והיקר, אדוני חבר הכנסת חיליק בר היקר והמתוק, אדוני השר אורי אריאל, שר החקלאות, כבוד סגן המזכירה וכנסת ריקה, ולצופים, חברי ביציע המתוקים והיקרים, ראשית, אני באמת רוצה להביע את מחאתי על העובדה שמופיע שאין תשובת שר. נאמר לי במפורש שהשר צחי הנגבי ישיב. התפלאתי היום לראות שהופיע שאין פה שר, אבל אני מביא את זה לתשומת הלב – שזה מה שנאמר לי. ובכל זאת, בספר מלכים ב' פרק כ"ה כתוב: "ויהי בשנת התשיעית למלכו בחֹדש העשירי בעשור לחֹדש בא נבוכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם ויִחן עליה ויבנו עליה דָּיֵק סביב; ותבֹא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו; בתשעה לחֹדש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ; וַתִּבָּקַע העיר וכל אנשי המלחמה הלילה דרך שער בין הַחֹמֹתַיִם אשר על גן המלך וכשדים על העיר סביב וילך דרך הערבה; וירדפו חיל כשדים – – –". ואותו ציטוט מופיע בהמשך, בספר ירמיהו, פרק נ"ב, עד שמגיעים: "ובחֹדש החמישי בעשור לחֹדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדראצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם; וישרֹף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלם ואת כל בֵּית הגדול שרף באש; ואת כל חֹמות ירושלם סביב נָתצו כל חיל כשדים אשר את רב טבחים". כן, אנחנו נמצאים בימים אלה בימי בין המצרים, שהחלו באמת במצור שהחל שנתיים לפני החורבן, בעשרה בטבת, והחמיר המצב בעיר, היה רעב כבד, עד שבתשעה בתמוז נבקעו החומות; ומייד לאחר מכן, שלושה שבועות מאוחר יותר, בתשעה באב, חרב בית ה'. חברי, לאורך ההיסטוריה קרו לעם ישראל אסונות רבים, ולא קבעו עליהם צומות. 100 שנה לפני חורבן בית-המקדש היה אסון גדול לעם ישראל: עשרה שבטים הוגלו מן הארץ, ולא קבעו על זה ימי צום; 90% מהעם, פי-50 מגוש-קטיף – לא קבעו יום צום. והנה, על חורבן המקדש קבעו ארבעה ימי צום: כשהחל המצור בעשרה בטבת, כשהובקעו החומות, כשנחרב הבית, ואפילו צום כשניסו להקים עוד הנהגה. כלומר, בתולדות עם ישראל חורבן בית-המקדש הוא הדבר הנורא ביותר שיש. אנחנו בימים האלה מציינים את הדבר הזה כי בית-המקדש זה לא עוד איזה נושא, והר-הבית זה לא עוד איזה נושא; זה המרכז שכל התנ"ך סובב סביבו. אם נתלוש מהתנ"ך את כל הפרקים שעוסקים במקדש, לא יישאר כמעט תנ"ך. ציון הר קודשנו – זה המקום שנקרא ציון. כל תנועת הציונות נקראת על שם הר-הבית, המקום הקדוש ביותר בעולם, המקום שה' בחר לשכן שמו שם. וברוך השם, זכינו בחסדי שמים שדברי התנ"ך הולכים ומתממשים לנגד עינינו. שבנו לארץ, כפי שהקדוש-ברוך-הוא הבטיח: והפיץ אתכם ה' בכל העמים, אבל מצד שני: "אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך" והביאך אל הארץ. ה' אומר: אני אחזיר אתכם. אנחנו זוכים. כמה אנחנו צריכים להודות לקדוש-ברוך-הוא על הדבר הנפלא הזה שמתרחש לנגד עינינו. מי שלא מתפעל ולא רואה את הדבר הנפלא הזה הוא עיוור; מי שלא רואה שכל הכבישים החדשים שמשרד התחבורה עכשיו בונה לכיוון ירושלים, הגשרים והרכבות, לא רואה שזה המשך התגשמות אותם דברי הנביאים של ונהרו אליו כל העמים – הר בית ה'. ברוך השם, מתגשמות גם נבואות ישעיהו הנביא, שהמקום הזה יהפוך להיות מרכז עולמי לכל העמים. כשישעיהו הנביא אמר את זה, כל העמים היו עובדי אלילים. איזו חוצפה הייתה לו להגיד שינהרו אל הר בית ה', כי מציון תצא תורה. איזו זכות. וברוך השם, המקום התקדש, כי העולם הפך להיות יותר מונותיאיסטי, והתנ"ך התקבל על-ידי כל העולם. ולכן, כשבאים תיירים לארץ-ישראל, הם מתפעלים ומחזיקים בידם תנ"ך והולכים לכל מקום לראות איך התגשמו דברי הנביאים. אבל יש מקום אחד, המקום שהקדוש-ברוך-הוא בחר לשכן שמו שם, שעדיין שבוי; שבוי בידי גורמים אסלאמיים, ולא סתם גורמים אסלאמיים – גורמים אסלאמיים קיצוניים, שמתוך המסגד שבהר-הבית מסיתים לרצח יהודים, ורחמנא ליצלן – איזה חילול השם – הם עושים את זה בשם אללהו אכבר, בשם אלוקים. יש דבר שהוא יותר נגד הקדוש-ברוך-הוא מאשר רצח יהודים? הר-הבית, שאמור להיות מרכז עולמי לשלום – לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה – מופקר בידי אנשים שמקדמים שימוש באלימות. ברוך השם, בשנה האחרונה ראינו שהשר לביטחון פנים הוביל מהלך של להוציא את הגורמים האסלאמיים, התנועה האסלאמית הצפונית, מחוץ לחוק, וה"מוראביטון" וה"מוראביטאת" הוצאו מהר-הבית, וברוך השם, העסק מתקדם. אבל אנחנו רואים שם אפליה יומיומית. כלפי מי האפליה? כלפי יהודים, ובתוך היהודים – כלפי יהודים שרחמנא ליצלן נראים כמו יהודים דתיים. אתם יודעים מיהו יהודי? דעו לכם שבמדינת ישראל, מי שבלי כיפה הוא לא יהודי. ככה החליטה משטרת ישראל. כל יום, תפנו לדובר המשטרה, תבקשו ממנו דוח כמה עלו להר-הבית, והוא ייתן לך, יגיד לך: מוסלמים כך וכך, תיירים כך וכך ויהודים כך וכך. אם עלו באותו יום למשל מכינה קדם-צבאית חילונית, הם נחשבים תיירים, הם לא ברשימת היהודים. כי מבחינת המשטרה, מיהו יהודי? מי שנראה כמו יהודי דתי. כל יום לא מרשים להיכנס להר-הבית עם סידור, עם דברי תפילה, עם פרי, כי אתה עלול בטעות לברך. ואם אתה יהודי דתי, אתה מלווה, מוצמד לך, אתה חייב לעמוד בתור, אתה נכנס רק בקבוצה. ליוויתי אישה בת 80, ניצולת שואה. האישה פרצה בבכי. כשחלפו על פניה 70 תיירים מגרמניה, יצא שוטר ושאל: מאיפה אתם, מגרמניה? תיכנסו. והיא הייתה צריכה להמתין בתור, כי היא דתייה. אז היא תיכנס עם 15 אנשים, לפעמים עם 20, לפעמים 30, במקרה, ככה, כשיש נדיבות, ועכשיו האחרים יחכו. בשבוע שעבר הגיעו כ-1,000 יהודים לכניסה להר-הבית לזכרה של הלל יפה אריאל, השם ייקום דמה. במשך כל הבוקר נכנסו 300. כל השאר – אתם יהודים, אין מה לעשות. לא משנה שבאותו יום נכנסו אלפי מוסלמים, ולא משנה שבאותו הזמן יכלו להיכנס תיירים באופן חופשי. יהודים שנראים כדתיים – לא. אבל אני רוצה להתמקד במשהו עוד יותר חמור, וזה מה אני מבקש להתמקד – בעניין עוד יותר חמור, וזה מה שנקרא "ליווי הווקף" לקבוצות של יהודים דתיים. ליווי זה שם מכובס, כי בעצם אנחנו עוסקים בהפגנת ריבונות זרה ובהתנהגות חצופה מאין כמוה. הסטטוס-קוו הקדוש – רק השבוע אמר פה ראש הממשלה בעניין השבת: סטטוס-קוו הוא דבר דינמי. אז אני מבקש שהסטטוס-קוו יהיה דבר דינמי גם בהר-הבית. הוא דינמי גם בהר-הבית, אבל רק כשזה נוגע לרעת היהודים. מקומם של אנשי הווקף לא צריך להיות ברחבת הר-הבית, אלא בתוך המסגדים פנימה. כלל לא אמורה להיות לווקף סמכות בשטחים הפתוחים של הר-הבית, אבל הם מנכסים לעצמם סמכות כזאת. בשנים האחרונות הם גם מקפידים לקרוא לכל ההר "מסגד אל־אקצא", והשם חראם א־שריף כבר אינו בשימוש. כל זאת כדי למתוח את סמכותם על חשבון ריבונות מדינת ישראל בהר. אבל זאת לא התמיהה. יאמר מי שיאמר: הם עושים את תפקידם, ככל יכולתם. התמיהה היא אנחנו. איפה מדינת ישראל? היום בבוקר עלו להר-הבית מדריך של ארכיאולוגים, צחי דבירה, עם שלושה ארכיאולוגים. אחד הארכיאולוגים התכופף להרים זית, לא מצא חן בעיני איש הווקף והרביץ לו מכות. אז עצרו שניים מהם. למה אנו מאפשרים להם להיצמד לקבוצות היהודים? זה מעקב מטריד שמהווה עבירה על כמה מסעיפי חוק העונשין. מדוע אנחנו משלימים עם ניכוס הסמכויות שהם נוטלים לעצמם? בשטח, בהר-הבית, הליווי הוא מקור כל הצרות, הוא החיכוך. המשטרה מוסיפה שוטרים מלווים כדי שכוחה לא יהיה נחות מכוח הווקף, המוסיף מצדו עוד ועוד מלווים. כל תפקידם, על-פי הפרסומים המפורשים שלהם, הוא לצוד וללכוד יהודים שמניעים את שפתיהם או עוצמים עיניים או שחלילה מטים את הגוף באופן שיכול להזכיר תנועות של תפילה. הם מלחיצים את השוטרים, ואלה בתורם מלחיצים את היהודים. יהודים מהלכים שם כמו אסירים בחצר הכלא, מוקפים בשתי טבעות של שומרים. אנשי הווקף מכוונים אליהם מבטים, מצלמים את האנשים מטווח אפס, צועקים ומקללים לא פעם, ולפעמים מעזים, כמו היום, להרים ידיים על היהודים. האם אפשר לקיים ביקורים באווירה כזאת? הרי ראש הממשלה אמר: מוסלמים יתפללו ויהודים יבקרו. מנין החוצפה הזאת? האם הם בעלי-הבית כלפי היהודים בהר-הבית? מדוע לא תעשה המשטרה את תפקידה לבדה? האם היא זקוקה לעוזרים שכאלה? הבטחת לי שיש לי עוד דקה, כי בדרך כלל אני לא אוהב לעבור את הזמן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני, אני לא הפסקתי אותך. זה נושא חשוב וזה הנושא האחרון על סדר-היום, ואין תשובת – – – <יהודה גליק (הליכוד):> הסברתי לעצמי למה אני מאריך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז אני נותן לך עוד הסבר יותר טוב: קח לעצמך גם את הזמן של תשובת השר. <יהודה גליק (הליכוד):> על כל זה נוסף עניין הריבונות. לאחרונה הצטיידו אנשי הווקף במדים חדשים; מכשירי קשר כבר יש להם מזמן, והם מתנהגים כמו שוטרים. כפי שהם אומרים בעצמם: אנחנוJordanian Police . זאת ועוד, לאחרונה הם קלטו 200 שומרים חדשים, מה שמביא את סד"כ הווקף ל־500 איש בהר-הבית. מספר זה פירושו הפגנת ריבונות נוגדת וכוח עודף לעומת משטרת ישראל. הם באים לומר: אנחנו בעלי-הבית ולא אתם. אני קורא מכאן לממשלת ישראל שלא לאפשר את ההתפתחות של הווקף – וצחי הנגבי, אדוני השר, שהיה אמור להיות פה, שהיה אמור להשיב, שאומנם הוא זכור לטוב בזה שהוא פתח את הר-הבית חרף איומי הווקף; אני קורא מכאן לממשלת ישראל לבטל סוף-סוף את הליווי המטריד והבלתי-חוקי לקבוצות יהודים ולהטיל את משימת שמירת הסדר על המשטרה, ועליה בלבד. אני יכול להוסיף שהמשטרה תשמח להיפטר מן הסרח העודף הזה, שהיא נאלצת לסבול כל יום, לא מסיבות ביטחוניות, לא מסיבות שמירת הסדר, שהרי אנשי הווקף הם הראשונים להפר את הסדר בהר-הבית. אין מקום לפורעים בהר-הבית, גם אם הם לובשים מדים שתפרה להם הממלכה ההאשמית. ריבונות ישראלית בהר-הבית צריכה להיות חדה וברורה, ואילו הווקף המוסלמי חייב להתכנס אל התפקיד שהותר לו מלכתחילה: ניהול העניינים המוסלמיים בהר, הא ותו לא, ללא כל סמכות כלפי היהודים בשטחים הפתוחים של ההר. מורי ורבותי, אנחנו חייבים לדאוג שכל מי שמכבד את המקום, יהודי או לא-יהודי, יוכל לעלות בצורה מכובדת, אבל כל מי שעבורו אג'נדה של אלימות היא אג'נדה לגיטימית – שלא יהיה שם. אנחנו חייבים לשמר את המקום הזה, מקום בית-מקדשנו, הר-ציון, כמקום שבעזרת השם – "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", וכולנו נקרא בשם ה' אחד ושמו אחד, ולא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. כי מהמקום הזה נשמע, כמו שמו של ה' – שמו של הקדוש-ברוך-הוא הוא שלום. ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה על הדברים המרגשים שיוצאים מן הלב, חבר הכנסת גליק. כנראה יש מי שיודע למה הוא איננו רוצה שהשר אריאל ישיב בשם הממשלה על ההצעה הזאת. אז אנחנו נצביע כעת על העלאת הנושא לסדר-יומה של המליאה. מי בעד? ומי נגד? יהודה, רוץ תצביע. רוץ תצביע בעד, רוץ, או נגד – מה שאתה רוצה, אבל רוץ תצביע. הצבעה מס' 30 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 2 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שני תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תועלה, בעזרת השם, לדיון במליאה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, ברצות השם, ביום שני, כ"ו בתמוז תשע"ו, 1 באוגוסט 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 18:44.>