דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ג'
ישיבה קי"א
הישיבה המאה-ואחת-עשרה של הכנסת העשרים-וחמש
יום חמישי, י"ח בחשוון התשפ"ד (2 בנובמבר 2023)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 4
הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023 4
שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 4
טלי גוטליב (הליכוד): 7
אופיר כץ (הליכוד): 8
יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 10
גלעד קריב (העבודה): 11
אבי מעוז (נעם): 13
דבי ביטון (יש עתיד): 13
עמית הלוי (הליכוד): 14
סימון דוידסון (יש עתיד): 16
צגה מלקו (הליכוד): 17
מירב בן ארי (יש עתיד): 18
בועז ביסמוט (הליכוד): 21
שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 24
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום חמישי י"ח בחשוון התשפ"ד, 2 בנובמבר 2023.
נפתח בהודעה לסגנית מזכיר הכנסת.
<< דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק התוכנית לסיוע הכלכלי (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. תודה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה.
<< הצח >> הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023 << הצח >>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1670).]
(קריאה ראשונה)
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חבריי חברי הכנסת, הנושא הראשון על סדר-היום – הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לקריאה ראשונה. אני מזמין את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות.
<< דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מוכרח לומר שיש בי נימה של התרגשות לראות כאן את שני הדגלים הגדולים בשני צידי המליאה. באמת, תודה גדולה ליושב-ראש הכנסת ולכל מי שעמלו עם "יחד ננצח" הזה. באמת, אני עומד כאן פעם ראשונה על הבמה המכובדת בבית הגדול והחשוב הזה מאז התחילה המלחמה. אנחנו היום, בעזרת השם, כולנו יחד – קואליציה, אופוזיציה, ימין, שמאל – משלבים ידיים ומבצרים את קו ההגנה, את קו הביצורים השני של אזרחי מדינת ישראל ושל מדינת ישראל.
אמרתי לא פעם בתקופה האחרונה, קו הביצורים הראשון קרס – החיים, הביטחון. לא היינו שם כמדינה להציל, למנוע, לשמור, להגן. נצטרך עוד לעבוד מאוד קשה כדי לבנות גם את קו הביצורים הזה. לוחמינו ומפקדינו עושים את זה עכשיו בחירוף נפש, במקצועיות, בנחישות, עם אומץ לב ורוח לחימה, פשוט אין לתאר. בעזרת השם אלוקי מערכות ישראל, הם יביאו את הניצחון, יחזירו את הכבוד הלאומי והגאווה הלאומית, ימגרו את האויב וישמידו את הרוע, והקו הזה ייבנה.
בחודש האחרון אנחנו מבצרים יחד, כולנו, בשילוב ידיים, את קו ההגנה השני ואת התחושה של אזרחי מדינת ישראל שיש מדינה שעומדת מאחוריהם. זה נכון ביחס לניצולים ולמפונים, זה נכון ביחס לתושבי קו העימות בצפון ובדרום, זה נכון ביחס לשלטון המקומי ולרשויות המקומיות ולארגוני החברה האזרחית, שבאמת כולם הפשילו שרוולים, לקחו אחריות, לא עשו חשבון. זה לקח קצת זמן, ואני חושב שבאמת, ברוך השם, המערכות עובדות ונותנות מענה, עם המורכבות ועם הקושי של מדינה, אבל זה קורה. אנחנו נותנים גב מלא למילואימניקים שלנו החלוצים, הגיבורים, שעזבו את המשפחה ואת הילדים ורצו לחזית בלי לשאול שאלות.
ועכשיו אנחנו מקימים את קו הביצורים לעסקים, למשק, לכלכלה. אנחנו עושים את זה מהר ביחס למלחמות או אירועים ביטחוניים קודמים. אנחנו עושים את זה בהסכמות מלאות עם המעסיקים ועם הארגונים היציגים של המשק ועם ההסתדרות. קואליציה ואופוזיציה בוועדת כספים ישבנו ודנו והגענו להסכמות מראש, ואנחנו עושים את זה ביחד. אנחנו נותנים מענה לעסקים הזעירים והקטנים והבינוניים והגדולים. ויש חלקים של המענה הזה שכבר קרו: דחיית התשלומים – הדבר הזה, זה עשרות מיליארדים של תזרים, שעוזרים; הקדמת התשלומים של המדינה לכל בעלי העסקים.
אבל בונים עכשיו תוכנית גדולה, וחבריי, אנחנו מעריכים אותה ב-7–8 מיליארד שקל בחודש. וזה נכון. זה נכון. זה הרגע שבו אנחנו כמדינה – הרי זה גם לא כסף שלנו, זה כסף של האזרחים, והוא משרת אותם – ביד רחבה. זה נכון ביחס להוצאות הקבועות, זה נכון ביחס לשכר העבודה, זה נכון ביחס לחל"ת עם כל התנאים שאנחנו מבטלים עכשיו, זה נכון ביחס להלוואות בערבות מדינה לעסקים ענקיים. אנחנו נשמור על הרציפות התפקודית.
אני רוצה לומר פה גם את מה שכבר אמרנו לא פעם ולא פעמיים. אמרתי קודם, לוחמינו, בעזרת השם, ינצחו במערכה. אנחנו צריכים לנצח בעורף, וזה חלק מהניצחון. הטרור רוצה להחליש, רוצה לפרק, לכרסם, להפחיד. והעורף החזק, עם החוסן הלאומי – אגב, כמה שרק אפשר לנסות לחזור ולקיים שגרה, שוב, בכפוף להנחיות פיקוד העורף, בזהירות. איפה שאי-אפשר – אי-אפשר, אבל ברוב מדינת ישראל אפשר. אפשר ללכת לעבודה, לפתוח את מערכות החינוך, לקנות. זה חלק מהניצחון. חלק מתמונת הניצחון הוא שהחברה חזקה והעורף חזק, והוא משתדל לחזור לשגרה כמה שיותר מהר. זה נכון לבריאות שלנו, למשפחות שלנו, לילדים שלנו. זה נכון לכלכלה שלנו. באמת, אני רוצה להגיד לכם תודה. זה מרגש – ואנחנו יודעים איפה היינו רק לפני כמה שבועות – האחדות והלכידות והכניסה יחד מתחת לאלונקה והיכולת בשנייה לזרוק את הכול, את כל מה שלא חשוב, ולהתעסק יחד בדברים החשובים.
עכשיו, יכול להיות שהמתווה הזה הוא לא מאה אחוז מושלם. אנחנו הרי אמרנו, יש אי-ודאות, והמערכה תתפתח, ונראה לאן ולדייק ולשפר. אנחנו עובדים עכשיו על מתווה לתרבות ולספורט ועל מתווה למעונות ועל מתווה ספציפי לכל מיני מגזרים. יש לנו סוגיה עכשיו של חברות התעופה. אנחנו יושבים עכשיו בצורה מאוד אינטנסיבית בצוותי עבודה עם המשרדים הרלוונטיים. יכול להיות שחלק מהדברים יצטרכו גם לבוא לפה לכנסת.
אגב, משרתי המילואים, אתם יודעים שהקדמנו להם את התשלומים באופן מיידי, לא מחכים לסוף התשלום. ביטלנו להם את זקיפת שווי שימוש לרכב. זה סתם, למשל, שווה בין 1,500 ל-4,000 שקל לכל אחד בנטו, לשכירים. גם העצמאים, הם מקבלים הרי 125% מהממוצע שלהם בלי להגיש בקשה, בלי להגיש ניירת. את הכול אנחנו דוחפים להם כאן ועכשיו. קיבלנו החלטה – זה, אגב, יגיע לכאן לכנסת, ואני בטוח שגם פה נשלב ידיים – להגדיל את תשלום המינימום מ-225 שקלים ל-300 שקלים ליום, ששנים כבר צועקים עליו. 10,000 שקל בערך בחודש – מינימום למי שמתייצב ומשרת במילואים. אנחנו מקדמים עכשיו מענקים של 1,100 שקל לכל מילואימניק, ועוד 2,000 שקל לכל מילואימניק שיש לו אישה וילדים בבית, שהם לא ידאגו לפרנסה ולצרכים הכלכליים עכשיו. הם יוכלו להתרכז אך ורק במלחמה.
אז שוב, חברים, אני אומר תודה ענקית, תודה ענקית. ואני באמת אומר לאזרחי ישראל: יש מדינה. אנחנו מחויבים, כולנו, לשקם את האמון ואת תחושת הביטחון. ושוב, על זה כולנו עובדים מאוד קשה, ובראש ובראשונה לוחמינו ומפקדינו ואנשי מערכת הביטחון הגיבורים.
אבל הינה, תראו עכשיו, אזרחי ישראל, את הכנסת מתאחדת – קואליציה, אופוזיציה, כולם, כולם, כולם – לבצר, לבצר את חומת ההגנה הזו של מדינת ישראל לאזרחיה, אלה שבחזית, אלה שבעורף, משרתי המילואים, המפונים הגיבורים, הגיבורים החלוצים, אלה שמחזיקים לנו את הטרקטור והמחרשה, שמחזיקים את הביטחון בגבולותינו בדרום, בצפון, ביהודה ושומרון; וכפי שאמרתי, את חומת הביטחון לכלכלה הישראלית, לעסקים, לעובדים, למעבידים. עם ישראל מאחוריכם, מדינת ישראל מאחוריכם, ובעזרת השם, ביחד ננצח. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה לשר האוצר. אנחנו עוברים עכשיו לדיון האישי. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
איפה היית, אדוני השר, עד עכשיו? חודש אנחנו במלחמה. חודש. חודש עם ישראל במלחמה. יש פניות אליך כל הזמן. אדוני השר, אנחנו לא עושים טובה לעם ישראל, לא. זאת החובה שלך. לשם כך התכנסנו. אתה שר האוצר. אתה צריך להסתדר עם שר הכלכלה ; אתה צריך להסביר את הדברים לעם ישראל כל הזמן, לא חודש אחרי. כי אנחנו פה, ואנחנו נמצאים, ואנחנו סופגים את האש כל הזמן ומגבים אותך. אמרתי לך לא פעם: צא, תסביר, תדברר כל הזמן. זה באשר אליך כשר האוצר.
באשר לממשלה כממשלה, אני אומרת את הדבר הבא: אני לא מוכנה לקבל. חודש אחרי לחימה קשה מאוד, אני לא מצליחה למצוא סיבה אחת למה לא מלבינים לי את הדברים הבאים במערך המשפטי. לא יכול להיות מצב שבשעת לחימה, כשגזרת הצפון בוערת, הייעוץ המשפטי לא מאפשר ירי לעבר חיזבאללה בגדר. מילא בשגרה – גם בשגרה אני לא מקבלת את זה שאני, הצבא שלי לא יכול לירות בגדר על אנשי חיזבאללה, על המחבלים המרצחים הללו; מי שמתקרב לי לגדר צריך לקבל ירייה בראש, מאוד פשוט, אני מצטערת לערער פה את אמות הסיפים של יפי הנפש. אז בשעת לחימה לא מלבינים לי את הירי לעבר חיזבאללה ולא מאפשרים ירי בגדר?
אבל מילא זה, יש לנו מקורות דלק, והממשלה לא מפגיזה את מקורות הדלק. למה? דיני לחימה ואמנות ז'נבה. אז עם כל הכבוד לדיני לחימה ואמנות ז'נבה, אני עוד יודעת משהו בחוות דעת משפטיות, עוד זוכרת, לא תתלשו לי את זה מהראש. אם מקור דלק משמש את חמאס, גם לפי דיני המלחמה מותר להפגיז אותו – נכון, חברי עמית הלוי? חד וחלק. אז עם כל הכבוד, אני לא יושבת בממשלה, כל מה שנשאר לי הוא לצעוק מפה: אדוני ראש הממשלה, תיקח מנהיגות ותחליט באומץ רב, תפסיק לפחד מרעשי רקע, תפסיק לשמוע מה יגיד זה ומה יגיד זה. פשוט תשלח להם את הסרטון שראינו אתמול – כל מי שמחליש לך את המוטיבציה, תשלח לו את סרטון התופת, עם איזה אויב אכזר אנחנו מתמודדים.
ועוד משהו: בתי חולים – איזה יופי, אסור להפגיז בתי חולים לפי דיני המלחמה, נכון? אה, יש לי חדשות בשבילכם: אם בבית חולים מוסלקים חומרי נפץ ותופת בכמויות אדירות, ואם בית חולים משמש מקור שמירת דלק שמדליק ומתפעל את חמאס, ואם בבתי החולים חמאס מתחבא, ואם בתי חולים הם פתחי מנהרות – מותר לי להפגיז, נכון, חברי עמית הלוי? מותר לי להפגיז? מותר לך? אם היית ראש ממשלה, היית מפגיז? אני לא ראשת ממשלה, ואני גם לא חברת ממשלה.
אז אני אגיד לכם את הדבר הבא: אדוני ראש הממשלה, אנחנו לא נעשה לכם הנחות. לא מעניין אותי שאני חברת קואליציה. לצערי, בזמן לחימה, שידע עם ישראל – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >>
אני מתכנסת לסיום. שידע עם ישראל שבשעת לחימה לא מובאות החלטות הממשלה לתיקוף הכנסת. אני פה פיון. אז כל מה שנשאר לי הוא לומר שהמלך עירום, אם צריך, לומר שהמלך עירום, ולומר את העובדות לאשורן. ראש הממשלה, אדוני, וחברי הממשלה, תתעשתו על עצמכם, כי אנחנו במלחמת קיום. שמעתי היום את הרעיון ההזוי – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חברת הכנסת גוטליב, נא לסיים.
<< דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >>
15 שניות. אפשר עוד 15 שניות?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
בסדר, משפט.
<< דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >>
שמעתי היום את ההתאהבות המחודשת בנרטיב של השקט ביהודה ושומרון. אני אומרת מעל בימת הכנסת, כמו שאמרתי בחוץ וביטחון: מיהודה ושומרון, חס וחלילה, תבוא עלינו הרעה. תמשיכו לשלם לרש"פ, תמשיכו לשלם לפלסטינים פיצוי כי הם לא עובדים בישראל – תבוא עלינו תופת, חס וחלילה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
<< דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, ברוך שובך.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הפסקה קלה.
<< דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >>
הפסקה קלה לדברים חשובים. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה קודם כול לברך אותך ואת התוכנית. אני יודע שאתה עושה עבודה קשה, עושה הרבה דברים טובים, אבל יחד עם זאת ישנם גם הרבה דברים שתקועים.
אני קורא, רואה את התוכנית שאתם מביאים, ונדהמתי לראות שדווקא ערים כמו באר שבע ואשדוד נמצאות מחוץ לתוכנית שמקבלים בה פיצוי מלא. ראיתי גם שהחבר'ה של האוצר אומרים: סגרנו עם כל הארגונים, כולם היו שותפים. אבל איפה היו פה בעלי העסקים של באר שבע ואשדוד? מישהו דיבר איתם? מישהו פנה אליהם? להם אין ייצוג במשאים ומתנים האלה? זה שהם לא בתקשורת ולא עושים הרבה רעש, זה לא אומר שלא צריך לדאוג לעסקים בבאר שבע ובאשדוד, שחוטפים. העסקים שם באמת, כמו שאמרתי, גם באשדוד וגם בבאר שבע, פשוט קורסים – אין מילה אחרת, וגם אני לא חושב שצריך להסביר הרבה למה זה קורה – ובאוצר מתייחסים אליהם כאילו מדובר בציריך ובבזל, ברשויות שלא קשורות למדינת ישראל, למה שקורה פה בדרום.
לפני שבועיים הייתי בבאר שבע במהלך ניחומי אבלים שקיימתי שם, ועצרתי עם העוזר שלי לקנות פלאפל. נכנסנו למתחם של חנויות. תקשיבו, יותר מחצי מהחנויות סגורות. המתחם לא היה מתחם קניות, זה היה מתחם רפאים, אין אנשים בכלל. זה היה ב-15:00, 16:00, בלב באר שבע. אין אנשים בכלל. אשדוד, מערכת החינוך שלה כמובן סגורה, הילדים לא בבית ספר ולא הולכים לעבודה, גם שם העסקים סגורים. רק אתמול 17 רקטות לכיוון אשדוד, גם היום בבוקר שמענו שאשדוד, היה מטח לעברה. מתייחסים אליהן כמו אל כל עיר במדינת ישראל, זה פשוט בלתי נתפס. מה גם שבסבבים הקודמים כן הכניסו אותן לפיצוי המקיף של עד 40 קילומטר, ופה משום מה החליטו שהן רשויות בסדר, הן בסך הכול במציאות סבירה ונורמלית.
אחרי שאמרתי את כל זה, אני אומר לחברים באגף התקציבים שכל עוד באר שבע ואשדוד יקופחו ולא ייכנסו לתוכנית המקיפה של הפיצויים, קשה לי לראות את חברי הקואליציה מצביעים בעד התוכנית הזו. זה היה בעבר, ואין שום סיבה שיוציאו אותם עכשיו מהתוכנית המקיפה. מה שעוברים בעלי העסקים הקטנים בבאר שבע ובאשדוד הוא פשוט תופת. נגמרו להם העסקים. אני שומע, אומרים לי: יש כסף, אין כסף; תעשו סדרי עדיפויות, זה צריך להיות למעלה בסדרי העדיפויות. וחסר לכם כסף? אין כסף? תיקחו עוד מהכספים הקואליציוניים.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – הדובר הבא. לרשותך שלוש דקות. בבקשה.
<< דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני באמת מצטער שהייתי צריך לעלות ולהגיד את מה שאני הולך להגיד עכשיו, אדוני היושב-ראש. אנחנו חודש בתוך הלחימה, חודש נמצאים במצב לא פשוט אחרי אותה שבת שתיזכר, שבת קשה. כן, כמו שאמר שר האוצר בהתחלה, עם ישראל התאחד. אני מוצא את עצמי עובד פה עם חברי כנסת מכל הסיעות לעזור למשפחות, לעזור לחיילים, לעזור לאנשים. אנשים נמצאים בקשיים באשדוד, באר שבע – אבל גם בעוד מקומות. גם בירושלים יש מתחמים שבמשך שבועות היו סגורים לגמרי, בכל המקומות. כל הארץ הפכה להיות לחזית. אנשים נמצאים ועובדים ביחד.
ואני מתאפק. כבר חודש ימים שיש פה כמה בודדים, עשבים שוטים – סליחה שאני מתבטא כך – שמבחינתם המלחמה ממשיכה. ואני מתאפק ולא מגיב. אתמול אני מוצא ציוץ של חברה וחבר פה בכנסת על כך שהיום הולכים להיפגש ראשי המפלגות עם ראש הממשלה ושר האוצר על הכספים הקואליציוניים. יום אחרי יום מגיעים לוועדת כספים עם שקרים ואומרים שוועדת כספים לא מתפקדת בגלל הכספים הקואליציוניים. ואנחנו אומרים להם, לא הייתה שיחה אחת – אחת – עם אגף התקציבים על הכספים הקואליציוניים. 16,000 מורים ומורות בחינוך העצמאי ובמעיין החינוך התורני לא קיבלו משכורות אתמול בגלל אותה הסתה. דברים קורים, וכשיודעים שכל הסיפור הזה הוא מקסימום, מקסימום, במקרה הטוב, 2 מיליארד שקל – כי אתם יודעים מה החריגו מ-511, את משרד הבריאות והמשרד לביטחון פנים, שזה נכון, ויש דברים שגם הם חלק מהתקציב. עלויות המלחמה היומיות הן מיליארדים ליום. רק בתוכנית הזאת שמביאים כאן היום, אמר שר האוצר, מדובר במיליארדים. אבל עולם כמנהגו נוהג – בואו נסית נגד הציבור החרדי. בואו נסית נגדם עוד פעם. בואו נשתמש עוד פעם במלחמה להסית. אותה הסתה, כאילו כלום לא קרה.
נפלתם על הראש? אין גבול? מורים ומורות באשקלון, באופקים, בשדרות, בנתיבות ובבאר שבע לא צריכים לקבל משכורות כי יש מלחמה וצריכים להסית נגד הציבור החרדי? אין לכם בושה? קצת בושה, קצת? חוץ מלשלוח חברי כנסת ואנשים לעיתונות, אף אחד באוצר אפילו לא דיבר על זה. לא ניהל שיחה על זה. הרי את כל התקציבים עצרו, את כל תקציבי הפעילות, והם יודעים את זה – אבל כל היום מסיתים. כל היום שולחים ציוצים.
די להסתה הזאת. לא ראיתם לאן הבאתם את מדינת ישראל? ועוד ידובר על זה אחרי המלחמה, עם ההסתה והפילוג הזה. די עם זה. די עם זה. די עם זה.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה לחבר הכנסת פינדרוס. חבר הכנסת קריב, אתה הדובר הבא, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. בבקשה.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אינני מתכוון להתייחס לדבריו של חבר הכנסת פינדרוס בהרחבה. אני גם חושב שהוא לא התייחס דווקא אליי, שאני נמצא פה, אל חבריי, אבל בואו רק נעמיד דברים על דיוקם בשני עניינים. המשכורות לא שולמו רק מסיבה אחת – כי החשב של רשת החינוך בחר להודיע שהוא לא משלם את המשכורות כדי להפעיל לחץ פוליטי תקשורתי. זו הסיבה היחידה. הסיבה היחידה שלא שולמו המשכורות זה כי בפעם האלף הפכתם את המורים ואת המורות שלכם לכלי במשחק הפוליטי.
והדבר השני, חבר הכנסת פינדרוס, אני יודע שעכשיו הבון-טון הוא שחברי קואליציה תוקפים את הממשלה שלהם – ראינו את זה בנאומה של חברת הכנסת גוטליב – אבל תרשה לי להזכיר לך, חבר הכנסת פינדרוס: אתה חבר הקואליציה, חברי המפלגה שלך הם השרים בממשלה, והאחריות למה שקורה במדינת ישראל מונחת בראש ובראשונה על כתפיה של הממשלה, הנתמכת על ידי הקואליציה. אז אלה מושכלות היסוד בסוגיית האחריות על מה שקורה במדינה.
עכשיו לעניינו של החוק. אני מברך על הנחת החוק. חוק חשוב. טוב שהוא מגיע במתכונת רחבה הרבה יותר מן המתווה הראשון שהוצג, וכל מי שעסק בעניין, חברים בקואליציה וחברים באופוזיציה ושרים מהממשלה, כולם יבואו על הברכה. ועדיין, מכיוון שככל הנראה לפנינו שבועות ואולי חודשים של קרב, צריך לבוא ולומר שראוי היה שתזכיר החוק הזה יונח על שולחנה של הכנסת כבר לפני שבועיים; שחלק מהעיכוב לא נבע מן העבודה המקצועית של הגורמים במשרדים השונים אלא הוא תוצאה של, נקרא לזה בזהירות, קרבות אגו בין שרים בממשלה; שהיה צורך בהתערבות של חברי כנסת מהקואליציה בשביל להביא את כל השרים הרלוונטיים בממשלה לשבת זה עם זה ולסגור את העניינים, וחברים בצד הזה של הבית יודעים במה מדובר.
גם עכשיו הקבינט החברתי-כלכלי, שבאמת הוא הרגל השנייה של החוסן הלאומי, לא מתפקד כפי שהוא צריך לתפקד. סאגה בלתי נגמרת במינוי הפרויקטור האזרחי. מה לעשות, כל הזמן, כמו באיזושהי תחרות של מועמדים, מביאים עוד מועמד ועוד מועמד, וזה לא נתמך על ידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה ולזה מתנגדים במשרד האוצר – דברים שבאמת מקומם לא יכירם במצב המלחמה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
אני מקווה שהתחלואים הקשים הללו יהיו מאחורינו. משפט אחרון. לפני שעה קלה יואב לימור, עיתונאי בכיר ומוערך, משתף את צופי ערוץ 12 שמייד לאחר קיום ריאיון עם ראש המועצה האזורית תמר, שבן לילה שילש את מספר התושבים באחריותו בגלל הפינוי – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >>
– – הוא שיתף שתוך כדי שידור נתן אשל, מקורבו של ראש הממשלה, שולח לו הודעת טקסט: קוטרים, תפסיקו להוריד את המורל. אז אני מציע לסביבתו הרעילה של ראש הממשלה, ממנכ"ל משרד ראש הממשלה ועד נתן אשל, שיקדישו פחות זמן לסמס לעיתונאים ויותר לעבודה לטובת מאות אלפי המפונים. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת אבי מעוז.
<< דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אתמול חזיתי יחד עם חברי הכנסת בסרט הזוועות שערך דובר צה"ל. אני רוצה להקרין אור מסוים על מה שראיתי. כידוע, ביהדות ישנה חוכמת ההפכים: מתוך שיש מר ומתוק – אם לא היה מר, לא היינו יודעים שמה שאנחנו אוכלים, המתוק – זה מתוק. רק בגלל שיש מר אנחנו יודעים מה הטעם המתוק. מה שראינו אתמול בסרט זה את עוצמת הרוע. אני ראיתי והבנתי שאנו עומדים מול אויב אכזרי, שהגרעין הפנימי שלו הוא עצמות הרצון של היות רע לכול, בלי שום הבחנה בין כמות האנשים שעושים להם את הרע – בין כמות האנשים, הנשים, הטף, הקשישים שטובחים בהם לבין האיכות של הרע. איזה רוע. אין גבולות למה שראינו. ולעומת זאת הבנתי – רק אז הבנתי יותר טוב את מה שכותב מרן הרב קוק, זכר צדיק לברכה, באורות ישראל, פרק א', פסקה ד': "עצמות החפץ", הרצון, "של היות טוב לכול בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באיכותו של הטוב, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל, זאת היא ירושתה ונחלת אבותיה". כנסת ישראל חפצה בה והיא העלתה את החפץ אלוקי של "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו". עד כאן, סוף ציטוט.
ובכן רבותיי חברי הכנסת, אנחנו עומדים במלחמה בין הרע העולמי לבין הטוב, ואנחנו מייצגים את הטוב. חיילינו, שמוסרים את נפשם, מייצגים את הטוב העולמי, את הטוב האלוקי, ואנחנו מאחלים בכל ליבנו, הם שליחים של כולנו, הצלחה לחיילנו, ואנחנו לא נרפה עד שנשמיד ונחסל את הרע. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, כבוד הכנסת, חברי הכנסת, אני אמשיך את דברי חברי חבר הכנסת אבי מעוז. גם אני צפיתי אמש בסרטונים. אלה בעצם סרטונים שנלקחו – עדות אמת מפי ועל ידי המחבלים שצילמו, מצלמות אבטחה. ואני רוצה בבקשה לומר מה חשתי. הסרטונים האלה מתארים את המעשים הזוועתיים ביותר האפשריים, גיהינום על פני האדמה. כמדומני, מעולם לא היו מעשים נפשעים ומתועבים כל כך כלפי בני אנוש בכל העולם, בכל ההיסטוריה האנושית. ממשלת ישראל חייבת להפיץ את הסרטים האלה, את הקטסטרופה, ברשתות החברתיות כדי שכל העולם ידע ממקור ראשון מה החמאס עולל לנו. והכי חשוב, שהעולם ידע למה זכותנו להשמיד את הרוע הזה ואת שליחי המוות של השטן, ושבחיים לא יבקשו מאיתנו מחוות הומניטריות או הפסקות אש, ושבחיים כלי תקשורת בעולם לא ידברו איתנו על תגובה מידתית. האנושיות לא קיימת עבור החמאס-הדאעש- הנאציזם בעזה, או בכל מקום אחר.
כבוד היושב-ראש, לא היה פשוט לראות, אבל אני רוצה לסיים בנימה קצת יותר אופטימית. לצערי אמש ראינו מתים, הרבה מתים, הרבה סרטים קשים. אבל היום הנכד שלי אייל, שניצל מהתופת בכפר עזה, חוגג 12. בבוקר, כשרציתי לברך אותו, היה ברור לי שהוא חוגג חיים, כי אני חושבת, מרחק של חצי שעה – וכנראה לא היה לי מה לחגוג היום. ולכן כתבתי לו: אייל, נכדי היקר, ברכות ליום הולדתך ה-12. יום הולדתך מקבל משמעות גדולה יותר השנה. ניצלת מהתופת, ואתה חוגג את החיים. ברשותכם, אני רוצה לסיים בברכה עבורו ועבור כל חיילינו, החטופים שלנו, וכולנו, כל עם ישראל: "יברכך ה' וישמְרֶךָ, יאר ה' פניו אליך וִיחֻנֶּךָּ. ישא ה' פניו אליך וְיָשֵׂם לך שלום". אמן. תודה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
אמן. תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת עמית הלוי.
<< דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >>
אדוני היושב בראש, חברתי חברת הכנסת דבי, אנחנו הבטחנו לנכד שלך ומבטיחים לנכד שלך ולכולנו את ההבטחה, שהיא בעצם הכותרת או המוטו שמתחתיו חוסים יד ושם וארגונים רבים במדינת ישראל ובעולם – קוראים לו "לעולם לא עוד". אני לא חשבתי לדבר, בימים האלו אני בכל מיני דברים מעשיים שעיקרם הוא למנוע את הטבח הבא. אבל אחרי הדברים שלך אני רוצה לומר לך שהשבוע פרופסורית שהיא דווקא מובילה בחקר השואה והיסטוריונית, לדעתי היא כלת פרס ישראל, אניטה שפירא, פרסמה טור נגד המעשה שעשה שגרירנו גלעד ארדן באו"ם, שענד את הטלאי הצהוב. לא צריך להיות פרופסור כדי לדעת ש-7 באוקטובר לא מושווה לשואה, ולא צריך להיות פרופסור כדי לדעת שזאת הייתה יממה של שואה, בדיוק כפי שתיארת כאן, ושהמעשים שראינו – ראיתם אתמול, ושהיו בשטח – הם זהים באופיים, בעוצמת הרוע, כמו שאמרת, בסדיסטיות שלהם, באכזריות המפלצתית שלהם, בדיוק לאלה שעשו הנאצים. והעובדה שפרופ' אניטה שפירא חושבת שבניגוד לשואה, כמו שהיא אמרה בעיתון, יש פה איזה סכסוך נורמלי בין עמים על טריטוריות, חוץ מהבורות המחרידה הזאת – מה, לא קראו את אמנת החמאס?
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
חבריי חברי הכנסת, נא להיות יותר בשקט. חבר הכנסת ביטן. תודה.
<< דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >>
אז חוץ מהבורות האישית של אניטה שפירא על האידיאולוגיה של החמאס – מה, החזון השיעי באיראן, יש לנו איזה סכסוך טריטוריאלי עם איראן? החזון השיעי מדבר על טריטוריה? אנחנו הרי השטן הקטן בחזון הזה, בדרך לשטן הגדול, שנמצא בוושינגטון. זאת התקפה שנבעה מסכסוך לאומי? כמה בורות יכולה להיות?
אבל מעבר לבורות, אני רוצה לומר לך, דבי, ולכולנו, להעז לכתוב דברים כאלו בציבור זה לא רק בורות, זה זילות של הקורבנות הללו שדיברת עליהם, חילול של הנשים שנאנסו, של התינוקות שנשרפו. כיוון שגלעד ארדן, הפרובוקציה שהוא עשה, הפרובוקציה הנכונה והחשובה שהוא עשה, היא באה להזכיר, היא לא באה להשוות את מצב מדינת ישראל למצב של אז, של העם היהודי אז. ברוך השם, היום יש לנו כלים ואנחנו משמידים את הרוע המוחלט. היא באה לומר לקהילה הבין-לאומית: בניגוד למה שעשיתם אז על אותו רוע, על אותם מעשים – לא נהגתם כך בשבוע שעבר, לא נהגתם ככה בהחלטה הזאת בשבוע שעבר. ובניגוד למה שאמרה אניטה שפירא, אם כבר מישהו נשא את שמו לשווא – היא נשאה את שמו של מנחם בגין לשווא. מנחם בגין, אדוני היושב בראש, השווה את ערפאת יותר מפעם אחת לנאצים. הוא היה גאה בתזכורת הזאת שהשגריר ארדן עשה באו"ם, תזכורת לאומות העולם בדיוק איך הם צריכים להתנהג עם החמאס – כמו שעשו בנירנברג, כמו שארצות הברית והמערב עשו במלחמה העולמית בטרור, לא פחות מזה. תודה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת צגה מלקו – סליחה, חבר הכנסת דוידסון. אחריו – חברת הכנסת מלקו. חברת הכנסת מלקו, סליחה, חבר הכנסת סימון דוידסון, ואת אחריו. בבקשה.
<< דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. הייתי בטוח היום ששר האוצר יעלה והדבר הראשון שהוא יגיד הוא ש-8 מיליארד השקל של הכספים הקואליציוניים הם דבר שלא מדברים עליו בכלל.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
אין, אין.
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אין. רציתי לשמוע את זה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אין, אין. אני אומר לך, אין.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
אין, לא קיים. כי ראיתי את אופיר כץ יושב לידך, והוא הראשון שדיבר על זה.
<< קריאה >> אלי דלל (הליכוד): << קריאה >>
סימון, לא למחזר – – –
<< דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אדוני שר האוצר, בשבועות האחרונים הבנתי דבר אחד: מזל גדול למדינת ישראל שהיו התורמים הגדולים, בעיקר מארצות הברית, ששפכו כסף לחברה הישראלית והצילו את כל התפקוד בשבועיים הראשונים. אנחנו ישבנו בחמ"ל, ויש חברי כנסת שפעלו יום-יום בנושא הזה, וללא הכסף של החברה בארצות הברית – ומדובר על גיוס של מעל 500 מיליון דולר – לא היינו מצליחים להתרומם בכלל. התפקוד היה אפס. וכשבאים לפה ואומרים אחרי שלושה וחצי שבועות שהגענו למתווה ואנחנו יוצאים לדרך – הדבר הזה היה צריך להיות הרבה הרבה יותר מוקדם. חווינו את הקורונה, כבר עברנו את זה. אפשר לעשות דברים הרבה יותר מהר.
אני רוצה לשאול שאלה אחת: האם מישהו ביקר בעיר אילת? האם מישהו ביקר בעיר טבריה? האם אתם מודעים לכך שהעיר אילת הכפילה את עצמה עם התושבים המפונים? צריכים לעזור כלכלית במיידי לעיריות האלו. הם יודעים איך לפעול, הם יודעים איך להזיז דברים, גם בחינוך, גם ברווחה, בכל התפקוד מול המפונים שנמצאים בערים האלו – טבריה, אילת, נתניה. עשרות אלפי משפחות נמצאות שם.
שאלה לאגף התקציבים: האם מישהו באגף התקציבים ניהל פעם עסק? אני רוצה לספר לכם, לפני הכנסת, אדוני היושב-ראש, הייתי מעסיק של מעל 200 עובדים. 200 עובדים קיבלו משכורת בכל חודש. אתה יודע מה זה לבעל עסק להיות בתקופה הזאת? חוסר ודאות, חוסר יכולת לדעת אם הוא יוכל לשלם משכורת לעובדים שלו, אם הוא יוכל לשלם שכירות, אם הוא יוכל לשלם את הדברים המינימליים לנהל את העסק שלו. אנחנו צריכים להבין דבר אחד: יום אחרי המלחמה – וכולנו במלחמה, אין פה קואליציה–אופוזיציה – יום אחרי המלחמה אותם עסקים צריכים להמשיך לפעול. אותם עובדים צריכים לחזור לעסקים. ואם אנחנו לא נדע במיידי להחזיק את אותם בעלי עסקים ואותם עובדים בעסקים האלו, לא יהיו עסקים יום אחרי, ואז נדבר ללמפה, כי לא יהיה מי שישלם בכלל.
אז אני מבקש ממשרד האוצר, מאגף התקציבים, להתעורר מהר, ושתהיה ודאות לאותם בעלי עסקים ולאותם עובדים לקבלת המשכורות שלהם במיידי. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. עכשיו חברת הכנסת צגה מלקו.
<< דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אתמול נחשפנו לסרט מזעזע שדובר צה"ל הציג. הסרטון היה קשה מאוד. אני בעצמי התלבטתי בהתחלה אם לצפות בזה או לא. לאחר מכן אמרתי, אני אראה. חשבתי שאני חזקה. כשראיתי את הסרטון לא יכולתי לעמוד בזה. אני לא יכולה לתאר את הזוועות שראינו. אבל הזוועות האלה נשארות פה. לא יכול להיות שהעולם לא יראה את זה. דובר צה"ל אמר שמה שנחשפנו אליו אתמול הוא 6% או 7% מהחומר שיש לו. הסרטונים האלה צולמו על ידי מחבלים ארורים, אולי חלק קטן על ידי מצלמת אבטחה. ראינו את הרוע, ראינו את הרוע בעיניים שלנו, ראינו איך בעזה חוגגים את רעתנו. איך זה יכול להיות? אימא כל כך שמחה שיהודים נרצחים והיא מצטערת שלא יכלה להגיע עם הבן שלה. תקשיבו לזה. שהעולם המערבי יתעורר, שהעולם המערבי יראה את זה. תחשפו את זה, אל תשאירו את זה.
אנחנו רואים את האנטישמיות. יהדות ארצות הברית סובלת, יהדות אירופה סובלת. אנחנו ראינו איך מרססים בתים של יהודים במגן דוד בצרפת. תגידו, אפשר לישון בשקט? אפשר לעבור על זה בשקט?
אני מבקשת מדובר צה"ל לחשוף לכל העולם. העולם מדבר איתנו על סיוע הומניטרי. תגידו לי – אני בעצמי, כשהסתכלתי בהתחלה אמרתי: איזה רצח יותר טוב – האם בכדור, או שישרפו, או שיחתכו את הגוף של הבן אדם? תגידו, איך אנחנו יכולים להשלים, לשבת בשקט? כל העולם מפגין נגדנו. הערכים שלנו שונים מהערכים שלהם. אני לא ישנתי כל הלילה.
אני מבקשת, תחשפו את זה, שכל העולם יראה באיזה אזור אנחנו חיים. המחבלים האלה – תגידו, לאן הגענו? אנחנו משווים את חמאס עם דאעש. תגידו, לאן הגענו? אנחנו משווים את הארורים האלה, מי יותר אכזרי. אין הגדרה של אכזריות, אין פה הגדרה של בני אדם. לכן אני מבקשת שהעולם יראה זה.
יש אנשים שאומרים לי: למה נחשפת לזה? קשה לך לעמוד בזה. אני לא מתחרטת לרגע שנחשפתי. נכון, זה קשה. אבל העולם צריך לראות את זה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת מירב בן ארי.
<< דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >>
תודה, אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה. יש פה שר בכלל?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
בצלאל.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
סליחה, בצלאל, לא ראיתי אותך. אני רוצה להמשיך את מה שנאמר פה על סרטון הזוועות, אבל עם כל הכבוד, גם להכניס את האירוע לפרופורציה. כי אנחנו לא האירוע. זה שהיה לנו קשה – אנחנו לא האירוע. האירוע זה המפונים והחטופים ומשפחות הנרצחים ומשפחות הנעדרים. עם כל הקושי, הסיפור הוא לא עלינו, הסיפור הוא שלהם. ואנחנו, התפקיד שלנו כחברי הכנסת זה להסתכל. מי שקשה לו – באמת, קשה, יש אנשים שזה קשה להם – שלא יצפה. אבל מי שצפה והבין את גודל הזוועות, חייב לספר וחייב לדבר וחייב לתאר את מה שהוא ראה.
אני רוצה להיות קצת עניינית, והיה לי חשוב להגיד פה כמה דברים. מעבר לזה שאנחנו לא האירוע, הסרטון הזה צריך להיות מפורסם. מפורסם, אחת, לגורמי מקצוע, מעיתונאים ישראלים – אתמול עיתונאים ישראלים רצו להיכנס ולא נתנו להם; דבר שני, גם דוברים של חברי כנסת, גם אנשים שעובדים בתוך הכנסת ושיש להם השפעה, גם הם חשוב שיראו. תבינו, הכתמים של הדם על המגירות – זה לא עושה את העבודה. אני מצטערת על הקורקטיות, זה לא עובד. אני כל היום מותקפת באינסטגרם, בטוויטר, ושולחים לי תמונות של הילדים בעזה. זה מה שהם שולחים לכל העולם. אם הם שולחים למירב בן ארי, חברת כנסת בישראל, הם שולחים את זה לכל העולם. ואם אנחנו נמשיך לשלוח כתמים על הרצפה – זה לא עובד. העולם חייב לראות את הזוועות. אני כבר מקבלת מכחישים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
נכון.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
מכחישים. עוד לא חודש, כבר מכחישים את האירוע. אומרים לנו: אתם שקרנים, תַראי תמונות. אנחנו דוד מול גוליית בהסברה הבין-לאומית. האנטישמיות מרימה ראש, השנאה אלינו היא מטורפת, אני מקבלת תגובות של שנאה טהורה.
אגב, גם מה שצגה דיברה פה – אני, באמת, מה שהכי זעזע אותי, והיו שם הרבה דברים, זה הרוע הטהור, המפלצתיות, שהם מצלמים את עצמם ב-GoPro ומחייכים וצוחקים, והוא שותה את הקולה ויושב. אלה דברים של מפלצת.
חייבים, לפחות – אתם לא מראים מה היה שם? תראו את המחבלים האלה, את הפרצוף שלהם, באמת אני שואלת. דרך אגב, אני ראיתי את כל הסרטון מההתחלה עד הסוף, וקמתי ואמרתי לדובר צה"ל: למה אתם לא מראים לעולם? אני מצטערת שאני עניינית ואני שמה רגע את הרגשות בצד. אנחנו חברי כנסת, יש לנו אחריות. ואני מנצלת את הבמה – – –
<< קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >>
גם אנחנו בני אדם.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הרי זה לא בני אדם.
<< קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >>
לא, גם אנחנו בני אדם, חברי הכנסת בני אדם, יש לנו רגשות.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
זו לא בעיה, אבל אנחנו לא הסיפור. אנחנו לא מעניינים, עם כל הכבוד. יש כאן משפחות – את יודעת, שני הילדים האלה מנתיב העשרה – את האימא אני מכירה, וישבתי ודיברתי איתה במלון, גם כתבתי לחברי הכנסת – אלה שני ילדים, ברוך השם, בחיים. יש עוד ילד שהיה איתה בממ"ד, הוא גם בחיים. הילד הגדול, אגב, נרצח בחוף זיקים. המשפחה הזאת – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
אני רק אגיד משהו. צריך להראות את הילדים האלה, בטח אם המשפחה מסכימה.
<< קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >>
העולם צריך לראות, מירב.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
יפה. אז אנחנו מסכימות ואין שאלה. ואני רוצה להגיד רק מילה אחרונה. אני חושבת שההחלטה של יו"ר הכנסת הייתה החלטה נכונה, ואני חושבת שההחלטה של דובר צה"ל חייבת חייבת להיות להרחיב את מספר האנשים שנחשפים, מתוך הבנה שאנחנו במלחמה על הקיום של המדינה הזאת ושל העם היהודי, כולל התפוצות ומה שקורה איתן בעולם עם האנטישמיות.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה.
<< קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >>
– – – העולם צריך לראות את זה.
<< דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הינה, אמרתי.
<< קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >>
מה שאנחנו ראינו – שהעולם יראה, למה – – – העולם לא ראה את זה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה, חברת הכנסת מירב בן ארי. אחרון הדוברים, חבר הכנסת בועז ביסמוט.
<< דובר >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מירב ידידתי, שמעתי אותך, ואני, בתקופה הזו יש לי נטייה להסכים, להסכים עם כל מי שחושב כמוני, דומה לי. לדעתי היום בכלל ישראל חצויה, זאת אומרת, מה זה חצויה? לא חצויה, אבל יש אלה שהם בעד ישראל ויש אלה שהם בעד מחבלים, ואני לא מכיר כאלה, ולכן אנחנו היום אחד, את ואני. וכשאת אומרת: זה לא הסיפור שלנו, אני משוכנע שאת תסכימי איתי – – –
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
לא, אמרתי שאנחנו לא הסיפור – – –
<< דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >>
שנייה, לא להפריע, לא להפריע. כאשר אתמול צפינו בסרט – ותסכימי איתי, כי אני יודע מה את חושבת ואני מכיר אותך ואני מעריך אותך ואני מכבד אותך – כשראינו, הסרט הזה כאב לנו מאוד, כי במקרה הספציפי הזה, למה תקפו אותם? כי הם כמוך, הם יהודים, הם ישראלים, הם אנחנו. ולכן הסרט הזה הוא כל כך כואב. כי אנחנו – במקרה הספציפי שלי, לפני שהגעתי לבית הזה כיסיתי מלחמות, לא אחת ולא שתיים, כעיתונאי, וראיתי באמת דברים לא יפים, דברים מכוערים, דברים טרגיים. אבל אלה הטרגדיות של אחרים. לא שזה לא כאב, זה כאב מאוד. אבל פה זה כואב פי כמה, כי, איך אני אגיד את זה בצורה הכי פשוטה? כי ראיתם שהאנשים האלה באים ועושים את מה שהם עושים, ולא רק שהם טובחים – הם מצלמים, ואחרי זה הם חוגגים ומתפארים, ובצד השני הם מקבלים פידבק חיובי. וגם יותר מזה. זה קרה ביום שאנחנו הלכנו לעשות הקפות, והאלוהים שלנו, מה הוא מצווה אותנו? עשרת הדיברות, להתנהג כמו בני אדם, לאהוב – ופה אתה רואה שהם עושים את זה, ואתם ראיתם ושמעתם את זה בדיוק כמוני, מה שכיכב בסרטון הזה, או אם יש משהו אחד שחזר בלי סוף, זה אללה, אללה, אללה, אללהו אכבר. ולא, אלוהים הוא גדול לא כדי להרוג, אני מאוד מצטער.
ואז אתה יוצא מהסרט הזה מאוד מאוד פסימי, כי אתה מבין שהנינים שלך והנינים של הנינים שלהם, יש להניח שהם עדיין ייתקלו בדברים שכאלה, ולכן אנחנו צריכים להיות מאוד מפוכחים.
אבל, וזה מה שחשוב – מירב, אני חושב שאת אמרת משהו מאוד נכון בנאומך, אני לא התכוונתי לדבר על זה – ולכן הסרט הזה חשוב, ולכן צריך להציג אותו, ואנשים צריכים לראות אותו: דיברת על הכחשה, אבל את לא יודעת כמה את צודקת. בימים האחרונים או בשבועות האחרונים אני מתראיין הרבה בתקשורת הזרה. הייתי מעדיף להתראיין לדברים נעימים יותר. ואז תוך כדי – תקשורת, יכול להיות בהודו, יכול להיות בבריטניה, פתאום המראיין אומר לי – אני מדבר לפני שלושה שבועות, והוא מדבר על הקורבן הפלסטיני או הקורבן בעזה שטרם נפגע, ואני מחזיר אותו לתינוק היהודי שטרם נקבר כי אי-אפשר עדיין לזהות אותו. ואני כמובן מתבסס על הסרטונים שאת ואני צפינו בהם אתמול יחד עם עוד כמה מחברינו, מעמיתינו. ואז אומרים לך בשידור חי: מי אמר שהסרטונים בכלל אמיתיים? ואז אתה חוזר להיסטוריה, ואתה מבין כמה וכמה דברים. קודם כול, להזכיר לכם – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >>
– – שיש מכחישי שואה, אבל כאן, בסיפור שלנו, של עזה, משכתבים היסטוריה בזמן אמת. אלוקים אדירים. בדבר שיש בו טוב, יש רע, יש את הדבר שהוא ברור ויש את הדבר שהוא הפסול.
עוד דבר – משפט אחרון – הזכרתי קודם לכן את הקריירה הקודמת שלי. אני זוכר היטב שכאשר היו הפיגועים של 11 בספטמבר, ואז הייתי כתב בפריז, כולם התנדבו כדי להיות נגד אל-קאעידה ודאעש, שעורף ראשים, כולם התנדבו; ופה פתאום אתה רואה מזכ"ל או"ם, אתה רואה דעת קהל, ואתה רואה אנשים שיוצאים להפגין ואומרים לך, מה, זה לא נוצר בוואקום – כמדומני אמר את זה מזכ"ל האו"ם.
לכן אני אומר דבר אחרון: יש רגעים בהיסטוריה – ואני אומר את זה כאן לבית הזה – את אופוזיציה ואני קואליציה, ומעולם לא הרגשתי כל כך קרוב אלייך ואל סימון, שיושב לידך, כבימים כאלה. באמת. אני אומר את זה, ואני רואה בפאנלים השונים אחדות. היא הכרחית וחיונית גם בשדה הקרב וגם בכלל להרגשה הטובה של הציבור ולחוסר – – –
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר_המשך >> בועז ביסמוט (הליכוד): << דובר_המשך >>
מילה אחרונה, כי אני המסכם, אם תרצה, האחרון שאומר: דעו לכם שכשאנחנו מסתובבים בדרום, אתה רואה את האדמה – לא החרוכה, אבל האדמה הפגועה, האדמה השרופה – כן, וריח של מוות באוויר. אבל יש גם – תרימו את הראש – את הדבר האופטימי: אתה רואה את חיילינו, כוחותינו, חיילי צה"ל; מה זה מורל גבוה, מה זה רצון להכריע, ואוי לו למי שימנע מהחיילים האלה להביא לנו את הניצחון המוחלט, כי הם יודעים לעשות את זה והם רוצים לעשות את זה, וכל הכבוד לצה"ל. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה רבה. אני מזמין את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לסכם את הדיון. בבקשה.
<< דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הקשבתי קשב רב לכל הדברים החשובים שנאמרו כאן, גם להערות וגם לביקורת. יש לי בקשה אחת בלבד – סימון, אני אומר את זה גם לך, ואני לא רוצה להתנצח ולא רוצה להתווכח. אני אומר לך שהמדינה עובדת, ועובדת מהרגע הראשון, ובוא ולא נעשה עוול לרופאים ואחיות, למורים ומורות, לעובדים סוציאליים, לפסיכולוגים ואנשי מס רכוש, שעזבו הכול תחת אש ורצו למלונות, ליישובים, לחורבן, לערים; ולאין ספור עובדי מדינה, באלפים, שעזבו הכול ובנו אופרציה מאפס למאה – תוך שבוע לפנות 200,000 איש מהבתים ולראות שהכול יעבוד במלונות. להגיד לך שאין קצת בלגן? כן, קורה. בוא, אספר לך שהיו תוכניות שאנשים יתפנו לכיתות ויישנו בבתי ספר על מזרנים, והיינו צריכים מהרגע להרגע לשנות את כל התו"ל של איך מדינת ישראל מתמודדת בחירום. שוב, לא אני – מה אני? בואו לא נעשה עוול.
כן, הייתה התנדבות אדירה של החברה האזרחית ותרומות, וזה נפלא.
<< קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >>
עדיין.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
זה נהדר. אגב, בשגרה יש תפקיד נפלא לחברה האזרחית ולתרומות, וזה אף פעם לא סותר.
אז אני לא טוען – כן, קיבלנו מכה קשה מאוד, הכול היה בהפתעה, ולוקח זמן להבין את המציאות, ויש גם פה המון – ואני לא רוצה לגלגל אחריות – ביורוקרטיה הורגת, הורגת, הורגת.
<< קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >>
אנחנו יודעים.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
תאמין לי, סימון, תאמין לי שהיינו רוצים לעשות הכול פי אלף יותר מהר.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
לא בגלל ביורוקרטיה מערך בריאות הנפש קורס.
<< דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >>
לא, לא. גלעד, שנייה. אני מדבר עכשיו על החירום. אתה צודק, מערך בריאות הנפש, איך נאמר, הוא החצר האחורית של מדינת ישראל עשרות שנים. זה לא קשור לממשלה כזו או אחרת או לתפקוד כזה או אחר. אתה צודק, זה פוגש אותנו עכשיו בחירום. אגב, אתה יודע מה? למרות זאת, תסתכל על ההתגייסות של משרד הבריאות, משרד הרווחה ומשרד החינוך. רצו, גייסו פנסיונרים וסטודנטים, עשו הכשרות מהירות והוציאו את כולם לשטח. בכל מלון יש מטפלים מהיום הראשון.
זה בסדר, סימון – עוד מילה – באופן אישי, אתם יודעים שאני זמין ומתקשרים אליי, ואני מקבל ביקורת באהבה, לוקח עליה אחריות ומנסה לפתור בעיות. אבל אני רוצה להגיד שמה חשוב עכשיו לעם – רק לחזק, רק לחזק. כשאתם עולים עכשיו לפה, לדוכן – רק לחזק, ולא להתעסק עכשיו בביקורת, במה לא מספיק טוב, להגיד לנו את זה. אנחנו רוצים לתקן באמת, וזה בסדר. תאמין לי שאין שר שאם תרים אליו טלפון ואין מנכ"ל שאם תרים אליו טלפון או תשלח אליו ווטסאפ ב-3:00 בשבת ותציף משהו מהמלון או פנייה – זה לא יטופל. אבל כשעומדים עכשיו פה מעל הדוכן, רק לחזק. יש לנו עם נפלא, יש לנו מדינה נפלאה, יש לנו משרתי ציבור נהדרים, באמת, וכולם, כולם – 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, כל אחד במשמרת שלו, בתחום שלו, באחריות שלו, ממציאים את עצמנו מחדש, מייצרים פתרונות לבעיות – הכול.
אני אומר, זה לא מושלם, זו מלחמה. יש במלחמה קושי ויש בלגן. באמת מתאמצים – מתאמצים לקצר טווחים, לסגור מעגלים מהירים, לפרק ביורוקרטיות. אני אומר לכם שהמערכת גם מבינה. לקח לה טיפה זמן להבין שבמלחמה קודם יורים ואחר כך מתחשבנים. אז כל דבר הוא קריטריונים, תראה לי, תסביר לי, ולמה ככה ולמה ככה. אתה יודע, לפני שבועיים כבר אמרתי, נרחיב ל-0–20, ואופקים וכו', את מס רכוש – נכון? הבוקר או אתמול בלילה בישרו לי שהמשפטנים הצליחו לקבל את החומר מפיקוד העורף ולהצדיק את זה משפטית. אני אומר: דחילקום, רבאק, תנו לאנשים מקדמות, תנו לנו לעבוד, ואחר כך נמצא את ההסברים. אז בסדר, המערכת מבינה לאט-לאט.
אז אנחנו לא חפים מטעויות, באמת. אני שמח, ואני אומר גם לך ולאחרים: תציפו לנו דברים, תשלחו. אנחנו משתדלים. אגב, כולנו עובדים ב-50% כוח אדם. אגף התקציבים – חצי מהחבר'ה בצווי 8. הממונה על השכר בצו 8. אצלי בלשכה 70% מהחבר'ה בצו 8. כולם מגויסים. משתדלים. אני מדבר עם אנשים – אתה יודע, הם יושבים בגבול רצועת עזה, ובעזה אין להם טלפונים, או בגבול הצפון, כל אחד במשמרת שלו. אני מדבר איתם בטלפון, ומשם הם תופסים איזה עשר דקות שבהן הם יכולים לרוץ ולתפוס איזה אינטרנט – כי אסור להם, מבחינת הוראות ביטחון שדה – ולהכין לי איזה משהו ואיזה חומר.
אני אומר לך: עזוב, עוד פעם, אותי אפשר לתקוף ואפשר לבקר, אבל יש אנשים. יש משרתי ציבור טובים בכל משרדי הממשלה, בכל האגפים של הממשלה, שמאותה שמחת תורה נוראה ואיומה – אתה יודע, בשמחת תורה לקח זמן עד שהתבהרה התמונה. ב-09:30, שבת שמחת תורה, החשב הכללי ואנשיו עוזבים הכול, פותחים חמ"ל חירום פה, בג'נרי, מתחת לאדמה, ונותנים מענה קודם כול לצבא, לרציפות ולרכש, ומאז הם לא מפסיקים. שוב, אני לא אומר שאין קושי, אני לא אומר שהכול מושלם, אבל באמת מה שחשוב לי להגיד עכשיו הוא שמה שצריך כרגע, כשאתם מדברים עם עם ישראל, הוא רק לחזק, רק לתמוך, לחזק את העם, לחזק את הלוחמים, את המפקדים, את העורף, לחזק את הציבור, לחזק את משרתי הציבור – את כולם, כולם. יהיה לנו מספיק זמן אחר כך להפיק לקחים, לעשות חשבון נפש. אתה יודע מה? מן הסתם גם נחזור להתנצח, וזה בסדר. אני אמרתי, אני התחייבתי כמה פעמים התחייבות אחת, ואני נותן אותה גם פה: ביום שאחרי אני אכה רק על החזה של עצמי. אני אעשה את חשבון הנפש לעצמי, אבדוק איפה אני הייתי בסדר ואיפה לא הייתי בסדר, מה עשיתי טוב ומה לא עשיתי טוב, ואתווך את זה לציבור. לא אכה על חזה של אף אחד אחר. אבל גם מי שירצה להכות על חזות של אחרים – אחרי המלחמה. עכשיו – שילוב ידיים ולחזק, לחזק ולחזק. עם ישראל חייב את החיזוק. הוא חזק, הוא חזק. תראו את ההתגייסות. אתם עומדים נפעמים מול העוצמות שיש בעם הזה. כמעט שכחנו מה יש לנו. רק לחזק.
אני אומר את זה גם – אני יכול לענות לך: הרי הבאנו את המתווה הזה שבוע וחצי אחרי המלחמה, מה שלא היה מעולם, ואחר כך לקח עוד שבוע וחצי להגיע להסכמות. לא רציתי לבוא לפה במחלוקות – רציתי להביא את ארגוני המעסיקים, את ההסתדרות, את הקואליציה והאופוזיציה, את כולם. זה לקח זמן.
זה קורה מהר, עוד פעם, באופן יחסי. תאמין לי שכל עצה טובה, וכל מה שאתה יכול להירתם, לתת – אנחנו באמת פתוחים לזה, אבל רק לחזק את עם ישראל עכשיו. לחזק את עם ישראל, להתעסק בדברים הטובים, להתעסק ב-90% בכוס המלאה, גם כשיש ביקורת בונה בפנים, כדי לשפר, וביחד, בעזרת השם, נעבור את זה וננצח.
אדוני היושב-ראש, סליחה שהארכתי. תודה רבה לכולם.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
תודה לשר האוצר.
חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. ההצבעה תהיה אלקטרונית. נא לשבת. הצבעה.
הצבעה מס' 1
בעד – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לוועדה שתחליט ועדת הכנסת נתקבלה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
14 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי – –
<< קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >>
כלכלה, בבקשה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
– – (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, אושרה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת הכנסת להכנתה לקריאה שנייה ושלישית – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
ועדת הכספים.
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
לוועדת הכנסת, לקבוע איזו ועדה.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
– – לטובת קביעה באיזו ועדה. אמת.
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
מה, יש ויכוח באיזו ועדה זה?
<< קריאה >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << קריאה >>
הממשלה רוצה כספים, וביטן רוצה כלכלה. אז ועדת כנסת. זה אותו – – –
<< קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >>
זה עוד רגע של קורת רוח.
<< יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >>
רגע לפני שאני נועל את המליאה, אני רוצה למסור כאן, מעל בימת הכנסת: לאחינו הלוחמים בסדיר ובמילואים, אלו המתמרנים עתה ברחובות אל אל-עטאטרה ובסמטאות ג'באליה ונלחמים בבתי בית לאהיא ובפאתי שאטי, אחיי לנשק, עם ישראל כולו עימכם בשעה זו. אתם כותבים ברגעים אלו ממש את החוזה החדש שבין כוחות הביטחון לבין עם ישראל.
באופן אישי, רגע לפני שאני מצטרף אליכם, מוריד את החליפה ולובש שוב מדים, אני מברך אתכם בשם כל חברי הכנסת שהקדוש ברוך הוא יצליח דרככם, יעטרכם בכתר ישועה ובעטרת ניצחון, ויקוים בכם מקרא שכתוב "כי ה' אלהיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם", ונאמר אמן.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה – ביום שני כ"ב בחשוון התשפ"ד, 6 בנובמבר 2023, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:00. << סיום >>