דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ו ישיבה קנ"ה הישיבה המאה-וחמישים-וחמש של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ח בתמוז התשע"ו (3 באוגוסט 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 8 236. אי-תקצוב הצטיידות והעשרה בגני-ילדים מוכרים שאינם רשמיים 8 יעקב אשר (יהדות התורה): 8 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 8 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 11 239. חוסר מידע בעניין קורנפלקס הנגוע בסלמונלה 14 יצחק וקנין (ש"ס): 14 שר הבריאות יעקב ליצמן: 14 רחל עזריה (כולנו): 15 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 15 237. משבר הביוב בעזה 16 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 17 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 17 דב חנין (הרשימה המשותפת): 19 238. האסיר שובת הרעב בסכנת חיים 22 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 22 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 23 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 24 240. תקנים של נשים וערבים בתאגיד השידור הציבורי 27 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 27 שר התיירות יריב לוין: 27 יגאל גואטה (ש"ס): 31 יעקב פרי (יש עתיד): 32 235. עיכוב מתמשך בהתקנת תקנות הכלבת 38 שרן השכל (הליכוד): 38 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 38 דב חנין (הרשימה המשותפת): 39 ישיבה מיוחדת לציון יום זאב ז'בוטינסקי 40 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 40 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 42 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 56 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 77 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 84 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 86 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 86 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 86 אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): 86 איציק שמולי (המחנה הציוני): 88 חיים ילין (יש עתיד): 102 משה גפני (יהדות התורה): 105 זהבה גלאון (מרצ): 107 סגן שר האוצר יצחק כהן: 109 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 112 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 112 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 112 אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): 113 הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, התשע"ו–2016 153 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 153 ציפי לבני (המחנה הציוני): 162 יעל גרמן (יש עתיד): 166 מיכל רוזין (מרצ): 174 רויטל סויד (המחנה הציוני): 185 קארין אלהרר (יש עתיד): 188 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 189 שרת המשפטים איילת שקד: 197 דב חנין (הרשימה המשותפת): 199 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 202 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 203 זאב בנימין בגין (הליכוד): 204 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 205 ציפי לבני (המחנה הציוני): 222 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 223 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 223 הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (הוראת שעה), התשע"ו–2016 228 אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 229 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 232 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 234 נחמן שי (המחנה הציוני): 237 מיכל רוזין (מרצ): 240 אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 244 הודעה אישית של חבר הכנסת אראל מרגלית 246 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 246 הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (הוראת שעה), התשע"ו–2016 248 אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 248 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 249 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 249 הצעת חוק המשטרה (תיקון מס' 11), התשע"ו–2016 249 דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 250 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 58), התשע"ו–2016 254 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 254 מיכל בירן (המחנה הציוני): 256 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 258 הצעת חוק שידורי טלוויזיה מהכנסת (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016 261 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 262 אלעזר שטרן (יש עתיד): 265 דב חנין (הרשימה המשותפת): 270 מאיר כהן (יש עתיד): 271 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 273 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 278 עליזה לביא (יש עתיד): 282 נחמן שי (המחנה הציוני): 286 יוסי יונה (המחנה הציוני): 290 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 292 יעל גרמן (יש עתיד): 293 עפר שלח (יש עתיד): 305 אילן גילאון (מרצ): 307 עיסאווי פריג' (מרצ): 309 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 315 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 326 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 327 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 327 הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016 328 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 328 יואב קיש (הליכוד): 331 איציק שמולי (המחנה הציוני): 334 נורית קורן (הליכוד): 337 יואב קיש (הליכוד): 337 הצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ו–2016 337 אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): 338 חיים ילין (יש עתיד): 345 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 360 תמר זנדברג (מרצ): 370 דב חנין (הרשימה המשותפת): 377 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 379 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 381 יוסי יונה (המחנה הציוני): 382 עיסאווי פריג' (מרצ): 389 יגאל גואטה (ש"ס): 391 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 396 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 399 אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): 408 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 409 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 409 הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של סגן שר ועל מינוי סגן שר 409 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 409 הצהרת אמונים של סגן השר מיכאל אורן 410 מיכאל אורן (כולנו): 410 חילופי גברי בוועדות הכנסת 410 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 411 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 412 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 412 השלמת הרכב ועדות הכנסת 412 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 412 הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון), התשע"ו–2016 413 מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 414 הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016 417 מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 417 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 420 רועי פולקמן (כולנו): 420 הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון מס' 10 והוראת שעה), התשע"ו–2016 422 אורי מקלב (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה): 422 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 424 מיקי לוי (יש עתיד): 425 הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון מס' 11), התשע"ו–2016 426 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 427 איציק שמולי (המחנה הציוני): 429 נורית קורן (הליכוד): 431 הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 6) (תשדיר פרסומת שאורכו אינו עולה על דקה), התשע"ו–2016 432 עיסאווי פריג' (מרצ): 432 הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 20), התשע"ו–2016 435 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 435 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 436 אילן גילאון (מרצ): 436 יעל גרמן (יש עתיד): 436 הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016 444 יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 444 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 448 מירב בן ארי (כולנו): 449 הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016 451 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 451 יעל גרמן (יש עתיד): 455 אילן גילאון (מרצ): 456 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 462 נחמן שי (המחנה הציוני): 465 הצעת חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו–2016 466 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 466 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 63), התשע"ו–2016 471 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 471 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 480 הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 25), התשע"ו–2016 480 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 481 רועי פולקמן (כולנו): 487 הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 22), התשע"ו–2016 488 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 488 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 491 הצעת חוק לעידוד השקעה באנרגיות מתחדשות (הטבות מס בשל הפקת חשמל מאנרגיה מתחדשת – הוראת שעה), התשע"ו–2016 497 סגן שר האוצר יצחק כהן: 497 הצעת חוק לעידוד הקמת מתקנים להפקת אנרגיה מתחדשת (פטור ממס), התשע"ו–2016 499 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 499 הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016 501 שר התיירות יריב לוין: 501 אמיר אוחנה (הליכוד): 502 הצעת חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ו–2016 504 שר התיירות יריב לוין: 505 יעל גרמן (יש עתיד): 507 הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת נכסים למטרות חינוך) (תיקון מס' 4) (חשבונות ניהול עצמי), התשע"ו–2016 511 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 512 יוסי יונה (המחנה הציוני): 517 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 519 הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 7) (הגדלת הריבית המיוחדת והוספת ביטוחים אישיים), התשע"ו–2016 523 אורי מקלב (יהדות התורה): 523 הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 62) (סופיות הסליקה במסלקות), התשע"ו–2016 524 סגן שר האוצר יצחק כהן: 525 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 56), התשע"ו–2016 530 סגן שר האוצר יצחק כהן: 531 יואל חסון (המחנה הציוני): 533 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 539 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 541 הצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 545 סגן שר האוצר יצחק כהן: 545 מיקי לוי (יש עתיד): 554 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 559 אמיר אוחנה (הליכוד): 559 יוסי יונה (המחנה הציוני): 560 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 561 יואל חסון (המחנה הציוני): 562 נחמן שי (המחנה הציוני): 566 <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ח בתמוז התשע"ו, 3 באוגוסט 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נפתח בשאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את סגן שר החינוך מאיר פרוש להשיב על שאילתה דחופה שמספרה 236, מאת חבר הכנסת יעקב אשר. הנושא: אי-תקצוב הצטיידות והעשרה בגני המוכר שאינו רשמי. חבר הכנסת יעקב אשר ייגש למיקרופון וימתין עד שסגן השר יגיע ויקרא את נוסח השאילתה. <236. אי-תקצוב הצטיידות והעשרה בגני-ילדים מוכרים שאינם רשמיים> <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, סגן שר, בתוכנית רפורמת הסייעת השנייה תוקצבו סייעת שנייה בגני-ילדים והצטיידות כדי לתת לה כלים להעשרת הסביבה החינוכית בגן. נודע לי שתקציב ההצטיידות אינו מועבר לגני-ילדים מוכרים שאינם רשמיים. ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה ייעשה למניעת עיוות זה בשנת הלימודים הקרובה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אשר. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת השואל, כבוד השר, חברי כנסת נוספים שנמצאים, המשרד מתקצב סייעת שנייה וגננת מובילה בגני-הילדים לגילאי שלוש–ארבע גם במוסדות המוכרים שאינם רשמיים. משרד החינוך מתקצב מקום המדינה את גני המוכר שאינו רשמי על-פי פרופיל הגננת. בוודאי ידוע לך גם שבהסכם הקואליציוני בין יהדות התורה לליכוד נקבע שפרופיל הגננת יעלה מ-12 שנה ל-15 שנה, ואכן, כך נעשה. ככל הידוע לי, משרד החינוך במשך כל השנים לא תקצב את גני המוכש"ר – המוכר שאינו רשמי – בהוצאות תקורה כמו שכירות, חשמל ועוד, וכן את תקציב ההעשרה, ההצטיידות וכדומה. לא נולדנו היום ואני לא יודע להגיד לך למה זה כך, אבל כך העובדה, שבמשך כל השנים, את הפרטים האלה משרד החינוך לא תקצב בגני המוכש"ר. בשל כך, כאשר דיברו על רפורמת הסייעת השנייה, היא הייתה אמורה להיות מוחלת רק על הגנים של הממלכתי והממלכתי-דתי. כאשר באו אלי לומר לי שהשר בנט הולך למסיבת עיתונאים להודיע על הרפורמה של הסייעת השנייה, אמרתי: אני לא הולך למסיבת עיתונאים אם המוכר שאינו רשמי לא כלול בפרויקט הזה, ואז נאמר לי, אכן, שהרפורמה לסייעת השנייה תהיה גם לגני-ילדים של המוכר שאינו רשמי. בתחילת השנה, כאשר נודע לי, כמו לאחרים, שאין תקציב העשרה והצטיידות בגני המוכש"ר, התשובה הייתה שהיות שהמשרד משלם רק את שכר הגננות ולא תקציב תוספתי, לא יוכל לעבור לגני המוכש"ר תקציב הצטיידות והעשרה במסגרת הרפורמה. אני מבקש לציין שלאחר הרחבת הרפורמה, גם בגני המוכש"ר התשלום לסייעות הנו 100%, כמו בממלכתי ובממלכתי-דתי. אני מספר לך שהייתה התלבטות במשרד אם לסייעת ישלמו 75% או 80% – אני לא יודע בדיוק מה נותנים לגננות – ובסופו של דבר המשרד החליט שייתנו לסייעות 100%. ואז ההתלבטות הייתה אם נותנים 100% ובעצם לא ייתנו את ההעשרה, כי העשרה אף פעם לא נתנו, או שייתנו 75% או 80% והיתרה ילכו להעשרה. בסופו של דבר משלמים לסייעות במוכש"ר 100% – לא כמו שמשלמים לגננות בגני-הילדים במוכש"ר, שזה 75% או 80%. אם אתה העלית את זה כדי שמכאן תהיה עוד פעם קריאה ושוב פעילות מצדנו, מצד ש"ס, מצד כל מי שיכול לפעול, שאחת ולתמיד צריך את הדברים האלה לשנות – אני זוכר שכשהייתי בעיריית ירושלים סגן ראש העיר והייתה תשובה: אתם לא ממלכתיים, הייתי אומר: אני סגן ראש עיר ואני לא ממלכתי? ועכשיו אני אומר: אני סגן שר ואנחנו עדיין לא ממלכתיים? הדבר הזה לא מצלצל, זה לא נכון. על כל פנים, השאילתה באה כדי לשאול הייתכן ומדוע ולמה יש אפליה, אז טוב שעשית את זה. אני הייתי מציע רק ליושב-ראש, אולי במסגרת ההצעות או שאילתות דחופות, שגם שאילתות דחופות יוכלו לעבור לוועדה מסוימת, כי למשל הייתי יכול להעביר את זה לוועדת החינוך – אני מציע את זה בשם המציע – ושם היו קוראים לפקידים מהמשרד והיו שואלים אותם: מדוע לגני-ילדים לילדים בני שלוש–ארבע – הם אשמים שאבא שלהם שולח אותם לגן-לילדים מוכר שאינו רשמי? מה, ולכן הם צריכים לסבול? הם לא צריכים לקבל את השירות? אבל זו הצעה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. הצעה מעניינת, רק שיש כלים אחרים. א. אני בטוח שיושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת מרגי ייענה לבקשה לקיים דיון על הנושא. אם לא, אז יש גם כלי שמכונה דיון מהיר בוועדה. חבר הכנסת אשר מנוסה ויודע. שאלה נוספת לחבר הכנסת יעקב אשר. גם חבר הכנסת באסל גטאס מבקש לשאול שאלה נוספת. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גם שר מטעם הממשלה יכול לשאול שאלה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני חושב שכן, אבל לא במליאה. באופן בלתי פורמלי. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> למה? שר יכול להתערב בכל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בישיבת סיעה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> שר יכול להתערב בכל שלב, בכל דיון שיש במליאה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא עם שאלות בשאילתות דחופות. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא בשאילתות. טוב, בסדר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני סגן השר, אנחנו יודעים טוב מאוד שלולא הפעילות המבורכת שלך, ביחד עם כולם – באמת הגיע המצב הזה שנמנעה האפליה הזאת בנושא של סייעת נוספת. ואני רוצה גם לשבח את שר החינוך, שבאמת הלך עם העניין הזה וביצע את הדבר הזה בצורה יפה ובצורה ברורה, ולא כפי שנהג קודמו, שהדירו את המוכרים גם מקייטנות, גם מצהרונים, גם מדברים נוספים. אבל כאן, התוכנית הזאת היא תוכנית מלאה. אתה אמרת משהו שלמיטב ידיעתי – ויש לי קצת ניסיון בעניין – אין הבדל בתקצוב בין המוכר שאינו רשמי בנושא של הצטיידות באופן כללי; בשוטף לא ידוע לי על הבדל כזה. במקרה דנן, בעצם מה שהסביר השר באותה מסיבת עיתונאים שדיברה על הרפורמה הזאת של תוספת סייעת, הוא אמר: אנחנו לא רוצים להוסיף סייעת נוספת סתם, אנחנו רוצים לתת לה את הכלים, שזה יהיה גם להעשרה ושיהיה מה להמשיך ולהעשיר את הילדים, ולא רק לשים להם עוד בייביסיטר או עוד עובדת סתם. הדבר הבא, באופן שרירותי – ואני יודע, אשמח מאוד אם על השאילתה הזאת יענה לי שר החינוך ולא סגנו, כי סגנו עבד על העניין הזה, וברור לי שגם ירצה הלאה. הכוונה שלי, אדוני, לנסות להעלות את זה שוב על שולחן הדיונים במשרד החינוך. באמת זה דבר שחסר. פשוט, לתת סייעת ולא לתת את ההעשרה זה לעשות פחות משלושת-רבעי המלאכה. ולכן, אני פונה לשר החינוך שישמע לסגן שר החינוך, ושבעזרת השם התיקון הזה ייעשה עוד לקראת שנת הלימודים הבאה. לא מדובר פה בתקציבי ענק, מדובר פה על דבר שמגיע, שהוא חלק בלתי נפרד מהתוכנית היפה הזאת – ואני מודה לך על כל עבודת הקודש שאתה עושה למען כלל ילדי ישראל וגם למען ילדי הציבור החרדי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אשר. חבר הכנסת באסל גטאס. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, חברי הכנסת, אתה בטח, אדוני, מודע לעניין שלצערי עדיין עומד כמשבר, עניין בתי-הספר שהם גם במוכר הלא-רשמי – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הכנסייתיים? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הכנסייתיים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מה המשבר? לא שמעתי. מה המשבר? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> שעדיין גם 50 מיליון השקל שהובטחו לא הועברו, ואני יודע שיש – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא פורסם קול קורא? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני יודע שיש מכשולים חוקיים, יש עניין – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא, לא פורסם קול קורא בעניין? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> פורסם, ועד שזה יגיע וכו', היום אנחנו עומדים שוב בפני איום ממשי של אי-פתיחת שנת הלימודים. מה אדוני – והמשרד – מתכוון לעשות בעניין? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת השואלים, חבר הכנסת יעקב אשר, הרב יעקב אשר, אני הרבה פעמים בוויכוח עם פקידים במשרד החינוך, ולפעמים זה גם עולה לטונים גבוהים, ואתה מתאר לעצמך שאני לא תמיד מסכים עם מה שאומרים לי שם. אבל בכל אופן, אני נמצא במשרד החינוך, ואנחנו תחת ועד עובדים אחד, אז כך שלא תמיד אני יכול לומר כאן מה שאני אומר בפנים. אבל יש דבר שאני כן יכול לומר פה, כי גם אתה מסכים עם זה. כשמשה שגיא אומר לי – אתה יודע מי זה משה שגיא, סמנכ"ל במשרד – אומר לי שגני מוכש"ר, מוכר שאינו רשמי, לא מקבלים את התקציבים התוספתיים, אז אני עונה את זה בשמו, ואני חושב שזה כך. זו התשובה שיש לי ממנו, לא מהיום, כי הרי אמרתי – את השאלה הזאת ביררתי מייד כשנודע לנו שלסייעת השנייה במוכש"ר לא מקבלים את הדברים התוספתיים, וזו התשובה, שגני מוכש"ר לא מקבלים, מקדמת דנא, את הדברים התוספתיים. אדרבה, אתה כראש עיר אולי, לשעבר, יודע להגיד לנו דברים שאני לא יודע. אבל זה מה שאמר לי. ואני חייב לציין שמילה של משה זה מילה. הוא אומר את מה שהוא אומר, ואני לא צריך לחשוש שאולי הוא לא סיפר את הכול. אני כן אומר, ובתשובה הראשונה השארתי לי, שאני אשתדל ודאי לנסות שגם לשנה הזאת אולי נתקן את הדבר הזה. אבל על זה, כמו שנאמר, לבית היהודי יש הסכם עם הליכוד, שכל דבר תוספתי שבא מהסכם של יהדות התורה אתם, האוצר צריך לשלם, ומאז זה כאילו לא דבר שהשר יכול להביא. אבל ודאי שאני אעלה את זה ואני אשתדל שאולי נוכל לתקן את העוול הזה. אשר לשאלתו של חבר הכנסת באסל גטאס, אני חייב לומר שמהרגע הראשון משרד החינוך אמר: אני לא אוכל לטפל ולתת את 50 המיליון לכנסייתיים. למה? כי הוא גם מטפל בבתי-ספר מוכרים שאינם רשמיים יהודיים, והם לא מקבלים 50 מיליון שקל. כי אתה מתאר לעצמך שיש בתי-ספר מוכרים שאינם רשמיים גם בציבור החרדי, והם יגידו: מה פתאום רק הכנסייתיים הנוצריים מקבלים? זו הטבה שאין לנו. אז אני לא בא להיות הבורר מי מקבל – אני לא הבורר להגיד מי מקבל יותר. אבל סוכם שאת הכסף הזה ייתנו במשרד לגמלאים. אז זה לא דבר שסגן שר החינוך יכול לענות – מתי זה יהיה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> המשרד לשוויון חברתי. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> המשרד לשוויון, אבל על כל פנים לא סגן שר החינוך ולא משרד החינוך, כך שאני לא יודע להגיד לך מתי זה יקרה. אני מקווה מאוד שזה יהיה מהר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר החינוך מאיר פרוש על תשובותיו. אני מתכבד להזמין את שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן להשיב על שאילתה דחופה מס' 239 מאת חבר הכנסת יצחק וקנין. הנושא: חוסר מידע בעניין קורנפלקס הנגוע בסלמונלה. בבקשה, חבר הכנסת וקנין. <239. חוסר מידע בעניין קורנפלקס הנגוע בסלמונלה> <יצחק וקנין (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, אדוני שר הבריאות, התקשורת עסקה בקורנפלקס "תלמה" ובחשש שנרכשו מוצרים נגועים בסלמונלה. החברה הודיעה שאין בידי הציבור מוצרים פגומים, אבל ניאותה לרכוש מוצרים חזרה. משרד הבריאות טרם אמר דבר. רצוני לשאול: 1. האם הנושא נבדק? 2. אם כן – התואיל למסור לציבור מידע ברור? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת וקנין, בביקורת שערך שירות המזון של משרד הבריאות במפעל, נמצא כי בעקבות בדיקות עצמיות של החברה לגבי מוצרים שיוצרו בתאריכים 23–30 ביוני בקו מילוי ב', חבר הכנסת וקנין, המוצרים נחסמו, לא שווקו, נמצאים במחסני החברה באופן מבודד ומיועדים להשמדה. המוצרים שלא שווקו הם "קורנפלקס של אלופים", בד"ץ, 750 גרם, ו"צדפים קוקומן", 750 גרם, עם הסימון "B". בדיקות של סדרות ייצור אחרות מקווים אחרים נמצאו תקינות. לאור העובדה שהסחורה לא יצאה לשיווק ונחסמה על-ידי החברה, אין צורך באזהרה לציבור. שירות המזון ממשיך במעקב ויהיה נוכח בהליך השמדת המוצרים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. בבקשה, חבר הכנסת וקנין; אין לו שאלות נוספות, אבל לחברת הכנסת רחל עזריה ולחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא יש, אז בבקשה, גברתי. <רחל עזריה (כולנו):> כבוד השר, הפרשה הזאת מצטרפת לתחושת חוסר אמון הולכת וגדלה בין יצרניות המזון לבין הצרכנים, בעיקר סביב זה שאנחנו בעצם לא רואים איך המזון שלנו נוצר, ואנחנו בעצם מקבלים אותו בחבילות ארוזות לסופר. לכן, התפקיד של משרד הבריאות הוא עוד יותר חשוב בהקשר הזה. והשאלה: מה הם הצעדים שננקטים על-ידיכם כדי להרגיע את אותה אימא בבית, שאומרת לעצמה: אם זה קרה במוצר כזה ולא סיפרו לנו, איך אני לא יודעת שזה קורה גם במוצר אחר? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד השר, מה ששמעתי עכשיו בתשובה שלך על השאילתה זה ממש אותה הודעה לעיתונות של אותה חברה, כאילו החוק לא מחייב ואנחנו – טכנית. אבל אנחנו היום במצב שהכול דולף, התקשורת – הכול מגיע לאנשים. השאלה, אם לא הגיע הזמן גם את החוק לשנות, ושהמשרד שלך ייזום שינוי ואז תהיה יותר שקיפות. זה – 1; 2. עוד לא שמענו שהכמות שייצרו – הם הבעירו אותה? מה הם עשו אתה? נכון שהיא לא יצאה עדיין לשיווק, אבל מישהו מבטיח שהיא לא תצא? צריך פשוט לטפל ולחסל כליל את הכמות שייצרו באותו מפעל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> התשובה אחידה, בעצם, לשני השואלים. א. לא קרה שום תקלה, עובדה שהחברה תפסה את זה, סגור בתוך החברה, וזה לא יצא. אין סיבה לעשות בהלה; קורות תקלות בכל מיני דברים, בכל מיני ייצורים. כל זמן שלא יצא, אין סיבה לעשות בהלה בציבור, כי זה לא יצא, לא קרה כלום. קרתה תקלה – שמעו על התקלה הזאת. כנ"ל מה שאתה שאלת – ברגע שלא יצא שום דבר – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> רגע, רגע, לא שמעת את התשובה שלי – בסוף השאילתה – שעניתי קודם, שמשרד הבריאות יפקח על ההשמדה של הדברים. אנחנו הולכים להקפיד על זה ולפקח שהכול יושמד. אז זו התשובה גם על מה ששאלת קודם. אבל ללא קשר לכל התשובות שנתתי, ביקשתי לבדוק אם יש מצב לחייב כל חברה – עד היום זה לא חובה; אין חיוב על חברה, אם יש תקלה, לדווח לנו, כל זמן שזה לא יצא החוצה. אם יצא, אני צריך לדווח לך. אבל אם לא יצא, זה בתוכו, ואם הם אוכפים ומחליפים את הכול ומשנים – זה בסדר. יכול להיות – אנחנו בודקים אפשרות; אני לא מתחייב – אפשרות לכך, אבל בודקים אפשרות שאולי אנחנו נבקש גם שיעדכנו את משרד הבריאות כשיש תקלה, שאנחנו נעמוד על זה בלי לעשות רעש בחוץ. אבל לפחות אנחנו בודקים את זה. אני לא יודע לתת כרגע תשובה, אבל בהחלט זה אפשרות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן על תשובותיו. אני מתכבד להזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן להשיב על שתי שאילתות: הראשונה, מס' 237, היא מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי. הנושא: משבר הביוב בעזה. חבר הכנסת דב חנין – שאלה נוספת. בבקשה, גברתי. <237. משבר הביוב בעזה> <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בוקר טוב, אדוני. בוקר טוב, סגן השר. בעזה אין טיפול בשפכים בגלל מחסור בחשמל, ולכן הביוב מוזרם לישראל. רצוני לשאול: 1. מדוע לא מובל חשמל אל מתקן השפכים בעזה? 2. האם תפעל להקמת קו-מתח ייעודי מישראל למתקן הסמוך לגבול? 3. מה נעשה לשמירת בריאות הציבור בעניין הזה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, להלן התייחסותנו לשאילתה של חבר הכנסת מרב מיכאלי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מרב מיכאלי. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> חברת הכנסת, כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> דווקא אתה תטעה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא. לא, רציתי לומר משפט אחר. זכיתי אתמול לסיים את הדיון ב-23:30 עם שאילתה של חברת הכנסת מיכאלי, ועכשיו אני מתחיל את היום עם חברת הכנסת מיכאלי. לגופו של עניין: מתקן טיהור השפכים בצפון הרצועה,NGEST, מצוי עדיין בבנייה ואיננו בשל לחיבור חשמל. בניית שלב א' של המתקן תושלם רק בשנת 2017. שלב ב' של המתקן טרם החל, והשלמתו המשוערת צפויה בשנת 2019. צורכי האנרגיה לשלב א' הם בין 3 ל-5 מגה-ואט. ישראל אישרה שלושה פתרונות שונים ומקבילים לצורכי החשמל של המתקן. פתרונות אלה נבחנים כעת על-ידי הרש"פ והקהילה הבין-לאומית, שהיא המממנת את בניית מתקן טיהור השפכים. הפתרון הראשון: תוספת חשמל מישראל על בסיס קווי החשמל הקיימים – תוספת, כפי שאמרתי, של 6 מגה-ואט. הפתרון הזה הוא הקל ביותר. משך הכנת התשתית הוא עד שלושה חודשים והעלות היא קטנה. התשתית תמומן על חשבון הבנק הבין-לאומי. הפתרון הזה, הבנק העולמי חושש ממנו, כיוון שהוא חושש שמא החשמל שמדינת ישראל תזרים יוסט למקום אחר. הפתרון השני הוא הקמת חווה סולרית, גם הוא בהיקף שבין 5 ל-6 מגה-ואט. ההרחבה אושרה לרשות. עדיין הפאנלים לא נרכשו. כפי שאמרתי, זה גם אחד הפתרונות שהקהילה הבין-לאומית והבנק העולמי עדיין לא החליטו אם ללכת עליו. הפתרון השלישי: אושרה הקמת קו חשמל ייעודי ישראלי למתקן. אושרה. העניין דורש בחינה טכנית של הרשות הפלסטינית, לאור הצורך בתשתית מקבילה בצד הפלסטיני. עלותו המוערכת של קו כזה היא בין 21 ל-23 מיליון שקלים, וייקח כשנה וחצי להשלימו. הקו, כמובן, אמין מאוד. כרגע, מבחינתנו, הבנק העולמי, שמימן את הקמת מתקן טיהור השפכים, צריך להחליט באיזו משלוש החלופות הוא בוחר. לשאלתך האחרונה, למיטב ידיעתנו, על-פי נתוני הגורמים המוסמכים שהוצגו לגורמים האזרחיים במינהל האזרחי, רמת הזיהום הקיימת עומדת בתקנים המותרים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחברת הכנסת מיכאלי. שאלה נוספת גם לחבר הכנסת דב חנין. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בוא נתחיל מהסוף. תודה רבה, אדוני השר. בוא נתחיל מתשובתך האחרונה. קודם כול, מתקן ההתפלה בדרום נסגר – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא התפלה, ניקוז שפכים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני עונה לך. מתקן ההתפלה נסגר משום שהגיע זיהום מהביוב מעזה באופן שלא אפשר את הפעלת מתקן ההתפלה, כך שרמת הזיהום כבר עכשיו מסכנת לעתים את הציבור בישראל ברמה של סכנה של התפרצות של מחלות כמו כולרה – שבמקומותינו כאילו עברו מהעולם. אני לא יודעת מי מסר לך את הדבר הזה, אבל העובדה היא שזה לא נכון, כי מתקן ההתפלה נסגר לדעתי כבר פעמיים, בדיוק בגלל סכנת הזיהום הזאת, שכבר נוכחת. בהמשך לזה אני אגיד שכל התיאורים שנתת – איך אני אנסח את זה? נשמעים נינוחים, כשהבעיה היא מאוד מאוד דחופה. אדוני ודאי מכיר את דוח האו"ם על עזה 2020, שמנבא או חושש, מעלה את החשש למשבר הומניטרי חריף מאוד ב-2020, ככה שאני לא יודעת אם כשיושלם ב-2017, אם זה בכלל יספיק. העניין הוא שהמשבר ההומניטרי הזה יתפוצץ לנו בפנים. החלק הנוסף של זה, לסיום, ברשותך – יש בנוסף גם בעיה של מי שתייה בעזה. כבר היום יש שם חלק לא מבוטל מהציבור שאין לו או לה גישה למי שתייה. ישראל יכולה להעביר לעזה עוד מי שתייה, מים מותפלים, כי למיטב ידיעתי יש היום עודפים שנשפכים לים. יש יכולת עצומה בישראל שלא בהכרח מנוצלת, ויש ביכולתנו להעביר לשם מים, כי שוב – מחסור של מי שתייה בעזה הוא דבר שישליך ישירות על מדינת ישראל, אם ברמת אנשים שיבואו לגדר עם ג'ריקנים ואם ברמת בעיות בריאותיות מאוד חמורות. האם משרדך מבין את דחיפות העניין ומקצה לזה לא רק משאבים כלכליים – שהעולם משלם – אלא את כוח-האדם והנכונות להתמודד עם הבעיה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מיכאלי. דב חנין – ואז נשמע את התייחסות השר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, בהמשך לשאלותיה החשובות של חברת הכנסת מיכאלי – משבר הביוב בעזה הגיע לרמה ממש מסוכנת ומסכנת אדם. אנחנו מדברים על סכנות ממשיות לבריאות; אנחנו מדברים על פגיעה רצינית מאוד באקוויפר; אנחנו מדברים על משבר – הזכירה את זה גם חברת הכנסת מיכאלי – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> סכנה – התכוונת למי? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מייד אומר. האקוויפר הוא אותו אקוויפר, אדוני סגן השר. הסביבה היא אותה סביבה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הזיהום מסוכן לכולם. מה זאת השאלה הזאת? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כאשר האקוויפר בעזה מזדהם, זה אותו אקוויפר של מישור החוף הדרומי של מדינת ישראל. הסכנה הזאת היא סכנה מאוד מאוד גדולה. הוזכר כאן משבר מי השתייה בעזה. בעזה שותים מים מזוהמים. לדבר הזה יש השלכות בריאותיות. יש השלכות בריאותיות קשות במיוחד על ילדים. כמובן, יש השלכות גם על ישראל, בהמשך להערתך, אדוני סגן השר. אם תפרוץ מחלת כולרה בעזה, היא תגיע לישראל בזמן קצר מאוד. אין בסביבה גבולות שיודעים להבחין כאשר אנחנו מדברים על מרחקים כל כך קצרים. עוד היבט אחד של פגיעה סביבתית מאוד קשה, שגם היא מורגשת אצלנו, והיא תוצאה מהעובדה שאין להם טיפול ראוי בשפכים ואין להם מערכת שתטפל בביוב – זה זיהום ים. אנחנו רואים מגמה מאוד משמעותית של עלייה בזיהום ים שמקורו ברצועת-עזה. כמו שאדוני יודע, הזרימה בים התיכון היא בדרך כלל מדרום לצפון, ולכן, כאשר הים בעזה מזוהם, אנחנו מרגישים את זה באשדוד, באשקלון, אבל גם בגוש-דן וצפונה. לכן חיוני ודחוף להתמודד עם משבר הביוב בעזה, גם מכיוון שמדובר בבני-אדם, גם מכיוון שמדובר בשכנים שלנו, אבל גם מכיוון שמדובר בסופו של דבר בפגיעה שתהיה פגיעה ישירה בישראל עצמה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. בבקשה, סגן שר הביטחון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לפני שאני אענה, אני רוצה להזכיר לחברי הכנסת: רבותי, אל תתבלבלו. עשר שנים ומעלה שולט ה"חמאס" בעזה ולא מדינת ישראל. עם כל הכבוד, מדינת ישראל מכניסה לרצועת-עזה 1,000 משאיות ביום. מדינת ישראל מסייעת לרצועת-עזה במים, בחשמל, בכל מה שנדרש, למרות שאיננו שם. איננו אחראים, הם לא תחת שלטוננו. אל תתבלבלו. עם כל הכבוד, בראש ובראשונה מי שאשם – תגידו את האמת – זה שלטון ה"חמאס", שלוקחים את הכסף מהפלסטינים רק לטובת טרור ולא משקיעים אגורה אחת לטובת האזרחים. זאת הבעיה האמיתית, ואת זה אף אחד מכם לא מעז לומר. אני אומר את זה כאן: זאת הבעיה האמיתית. ה"חמאס", לא מעניין אותו אזרחים מעזה; לא אכפת לו שהם שותים מים מזוהמים; לא אכפת לו שיש שפכים שזורמים. מה שמטריד אותו – איך לבצע פעולות טרור נגד מדינת ישראל. רק אתמול ציינו פה 11 שנים לגירוש מגוש-קטיף. תזכרו איזה תיאורים תיארתם בפנינו מה יקרה בעזה. סינגפור, אמרו לנו, תהיה כאן; סינגפור תקום בעזה. תקום פה רשות, מקום נפלא ואדיר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני לא הפרעתי לך. תקשיב בסבלנות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> חבר הכנסת חנין, האמת לא נעימה, האמת לא נוחה לך. העובדות לא מבלבלות אותך, אני יודע, אבל תשמע בסבלנות ותקשיב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> תקשיב טוב, זאת האמת. בעזה קיים שלטון טרור שלא אכפת לו מאזרחיו. לא מעניין אותו שהאזרחים שותים מים מזוהמים, לא מעניין אותו שהשפכים זורמים ברחובות. על מי אתם מתלוננים? על מדינת ישראל, שעושה את כל המאמצים? מדינת ישראל, שהקציבה מיליונים – והם לא משלמים, לא על החשמל ולא על המים שהם צורכים. התשלום היחיד הוא רק על-ידי קיזוז המסים שמעבירים אליהם. הם לא מוכנים לשלם על מה שהם מקבלים מאתנו ביד רחבה. לגופו של עניין, מדינת ישראל נתנה שלושה פתרונות טובים ויעילים לרשות הפלסטינית או ל"חמאס" וגם לבנק העולמי. לא לחינם הבנק העולמי מהסס בבחירת הפתרון; הבנק העולמי יודע שברגע שיוזרם חשמל נוסף לרצועת-עזה, הוא יוסט מהמתקן לטיהור שפכים לצרכים אחרים שקיימים ברצועת-עזה; לא ישתמשו בו לטובת מתקן טיהור שפכים. לכן הם עדיין מהססים. הם השקיעו שם מאות-מיליוני דולרים, ולצערנו התוצאה היא כמעט ללא שינוי. אני חושב שמדינת ישראל עושה את מרב המאמצים שתלויים בה, נותנת את הפתרונות הטובים והיעילים והמהירים לטובת אזרחי עזה – מה שלצערי הרב, השלטון שם לא עושה כך. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר הביטחון, שנשאר אתנו על מנת להשיב גם לשאילתה מס' 238 מאת חבר הכנסת יוסף ג'בארין. הנושא: האסיר שובת הרעב בסכנת חיים. בבקשה, אדוני. <238. האסיר שובת הרעב בסכנת חיים> <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אדוני סגן שר הביטחון, שאילתה בנושא המקרה הכואב והקשה של האסיר הפלסטיני בילאל אל-קאיד, שהיום נכנסת שביתת הרעב שלו ליומה ה-50 והוא נמצא בסכנת חיים. האסיר סיים כ-15 שנים במאסר, לפי ההרשעה שהוא קיבל, ומייד, בלי שהוא השתחרר שעה אחת, הוא נשלח למעצר מינהלי, עכשיו, זה כ-50 ימים. אם שולחים אנשים למעצר מינהלי מייד אחרי שהם מסיימים את תקופת המאסר שלהם, בשביל מה בכלל הייתה ערכאה והיה פסק-דין שגזר עליו את הדין? נראה לי שזה מקרה שזועק לשמים. אסיר שסיים את המאסר שלו, אי-אפשר לשלוח אותו למעצר מינהלי מבלי שהוא יודע בכלל על מה הוא עצור כרגע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת ג'בארין. בבקשה, אדוני סגן שר הביטחון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשאילתה שהוגשה על-ידך ביום 1 באוגוסט 2016, חבר הכנסת ג'בארין, לא צוין שמו של שובת הרעב. ביקשתי לברר פרטים אודות פלסטיני תושב אזור יהודה ושומרון אשר שובת רעב לאחר שלא שוחרר ממאסר בתום ריצוי עונשו. הבירור העלה כי אכן מדובר בבילאל וג'יה קאיד, והמענה שלהלן יתייחס אליו – אני מקווה שזאת שאלתך לגביו. קאיד נעצר בשנת 2002 בעקבות חשד למעורבותו בשני פיגועי ירי. קאיד הועמד לדין בבית-משפט צבאי, ובין התביעה לבין באי-כוחו של קאיד נכרת הסדר טיעון, שבמסגרתו הודה במעשה טרור – הוא הודה, זו לא הרשעה, הוא הודה – ונידון ל-14.5 שנות מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה. במהלך השנתיים האחרונות הצטבר בעניינו של קאיד מידע חסוי שלפיו הוא לא חדל ממעורבותו בעבירות ביטחוניות בהיותו בכלא. לאחר עיון במידע החליט מפקד כוחות צה"ל באזור, האלוף רוני נומה, כי שחרורו מן המאסר עלול לסכן את ביטחון האזור וביטחון הציבור. על כן הוצא נגדו צו מינהלי עד ליום 12 באוגוסט 2016. קאיד ערער פעמיים: בפעם הראשונה באמצעות עורכי-דינו, על הצו, לבית-המשפט הצבאי, אשר בחן ואשרר אותו; בפעם השנייה הוא ערער לבית-המשפט הצבאי לערעורים, וגם הוא דחה את ערעורו. בסמוך לאחר כניסת צו המעצר המינהלי לתוקף, החל קאיד לשבות רעב. בעקבות שביתת הרעב הועבר קאיד לבית-החולים ברזילי באשקלון לצורך השגחה רפואית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. גם חבר הכנסת אוסאמה סעדי ביקש לשאול שאלה נוספת. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אדוני סגן השר, אתה בטח יודע שאנשים במעצר מינהלי לא יודעים בכלל על מה הם במעצר, ולכן הם לא יכולים להתגונן. <ענת ברקו (הליכוד):> תאמין לי שהם יודעים. מה זה יודעים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הם לא יכולים להתגונן. יש לך כאן מקרה של אסיר שהיה בפיקוח שב"ס במשך 15 שנים, ועכשיו טוענים לגביו שהוא לא יכול להשתחרר כי יש מידע חסוי. אם יש מידע חסוי, ואם לרשויות הביטחון אכן יש חומר כנגדו, אז שיגישו כתב-אישום נגדו ואז הוא יוכל להתגונן. אבל לא ייתכן שאחרי שהוא קיבל מאסר על-ידי ערכאה שיפוטית, של עשור וחצי, עכשיו אומרים לו: אנחנו משליכים אותך למעצר. זה אומר שבכלל הרשויות לא מכבדות את גזר-הדין שלו. אז באיזון בין העובדה שהוא היה 15 שנים במאסר לבין זכותו להתגונן, אין שום ספק שזה מקרה שצועק לשמים ואומר – אם בכלל להגיש נגדו כתב-אישום. <ענת ברקו (הליכוד):> האיזון הוא שהוא טרוריסט, והוא יודע למה הוא שם. ולא צריך לחשוף הכול. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. <ענת ברקו (הליכוד):> הוא טרוריסט, מה לעשות. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, סגן השר, אני ביקרתי ביום חמישי שעבר אצל האסיר בילאל קאיד בבית-החולים ברזילי. יש איזושהי אכזריות בהוצאת הצו הזה; להבדיל ממקרים קודמים של שובתים, שהכרנו אותם, כנגד מעצרים מינהליים – ח'דר עדנאן, מוחמד עלאן ומוחמד אלקיק – הפעם, אדוני סגן השר, מדובר, כפי שאמר באמת חברי יוסף ג'בארין – לא מקובל ולא נהוג עד היום שמישהו ירצה 14.5 שנים ברציפות, ללא ניכוי שליש, ללא ניכוי יום, ואחרי 14.5 שנים, ביום השחרור, כשהוא צריך לקבל את צו השחרור – ביד ימין נותנים לו את צו השחרור, וביד שמאל נותנים לו את צו המעצר המינהלי למשך שישה חודשים. אני חושב שאם באמת יש עבירות ביטחוניות, אפשר להגיש נגדו כתב-אישום כשהוא ישתחרר. אם הוא יחזור לפעילות אחרי השחרור, בוודאי שאפשר לעצור אותו. אני מבקש לעיין מחדש בהחלטה שלו ולשחרר אותו. רציתי לשאול אותך, אדוני, יש כדורי ספוג חדשים שנכנסו לפועל, ומוחיי טבאח'י, צעיר מא-ראם, נורה ונהרג. ויש עשרות – אני הגשתי שאילתה, היא לא אושרה לי, לצערי. האם באמת יש שימוש בכדורי ספוג חדשים, והאם יש הנחיות חדשות בנושא הזה? תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת סעדי. בבקשה, אדוני סגן שר הביטחון. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני רוצה להזכיר לכולם, חברי חברי הכנסת, לא מדובר באחד מל"ו הצדיקים. אל תתבלבלו, זה לא אחד מהל"ו. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אבל הוא סיים את המאסר שלו. הוא ריצה את העונש שלו. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הוא הורשע על-פי – – – <ענת ברקו (הליכוד):> זה מה שקורה, פיגועים מהכלא. צריך להגן על החברה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני הקשבתי בסבלנות, לא הפרעתי לכם. זה לא מקובל ככה, רבותי. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> שמו אותך בליכוד האחראית על הקיצוניות? על ההסתה? <ענת ברקו (הליכוד):> בדיוק. עוד מעט – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נו. חברת הכנסת ברקו, סגן השר מנסה להשיב. <ענת ברקו (הליכוד):> סליחה. הולך לתת הרצאה על טרור – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני רוצה לומר, כפי שהזכרתי, מדובר במידע שהגיע לידי כוחות הביטחון. בשלב הזה הצו המינהלי הוצא עד ליום 12 באוגוסט, זה עד אמצע השבוע הבא. מה יהיה – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני, אתה טועה, זה לשישה חודשים – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הצו המינהלי כרגע הוא עד 12 באוגוסט. יכול להיות שרשויות הביטחון יחליטו להאריך אותו. זה הצו המינהלי הקיים היום כלפיו. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אתה בטוח במידע הזה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> זה המידע שנמסר לי אתמול בערב, וכרגע זה המידע העדכני. עוד פעם אני אומר: אינני מתחייב שהצו המינהלי לא יוארך; יכול להיות מאוד שהוא יוארך. כרגע הצו הוא לחודשיים, והמידע שהיה בידי רשויות הביטחון הראה שכנראה 14.5 שנים לא מספיק לימדו אותו לחזור בתשובה שלמה. אם הוא יחזור בתשובה שלמה, אנחנו בוודאי נשמח שהוא לא ישב במעצר. לגבי כדורי הספוג – אני לא מכיר את העניין, ואני לא רוצה לענות על דבר שאינני מכיר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן השר. ודאי שאם תמצא לנכון להעביר תשובה בכתב לחבר הכנסת אוסאמה סעדי, אנחנו נשמח. תודה לסגן שר הביטחון על תשובותיו. אני מזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין להשיב על שאילתה דחופה מס' 240, לשר התקשורת, מאת חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. הנושא: תקנים של נשים וערבים בתאגיד השידור הציבורי. יהיו שואלים נוספים שהגישו שאילתות בנושאים דומים: חברי הכנסת יגאל גואטה ויעקב פרי. בבקשה, גברתי, נא לקרוא את נוסח השאילתה. <240. תקנים של נשים וערבים בתאגיד השידור הציבורי> <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> תודה. לאחר אישור הקמת תאגיד השידור הציבורי דובר על מספר גדול של משרות אשר יאוישו בתאגיד, ואין זכר לא להעסקת ערבים ולא למספר המשרות לנשים. רצוני לשאול: 1. מהו מספר המשרות בתאגיד באופן כללי? 2. כמה משרות לערבים? 3. כמה משרות לנשים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. <שר התיירות יריב לוין:> תודה, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, ותודה לחברת הכנסת תומא סלימאן על השאלה. מספר המשרות בתאגיד טרם אושר סופית, כידוע, ולכן רק לאחר שמשרד האוצר יאשר זאת אפשר יהיה לומר מה יהיה מספר המשרות. לכן, בשלב הזה הדבר הזה הוא עדיין בגדר אחד הנושאים שטרם נסגרו, ואני מקווה שעד תחילת שידורי התאגיד הוא אכן ייסגר. לשאלה כמה משרות לערבים – נמסר מתאגיד השידור שהם צופים שמספר המשרות של עובדים בני אוכלוסיית המיעוטים יהיה בערך, או יגיע מעל ל-100 משרות. אומנם חברת הכנסת תומא סלימאן לא שאלה על האוכלוסייה הדרוזית והצ'רקסית, אבל אני יכול לומר שזה יהיה – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> זה כולל. <שר התיירות יריב לוין:> לא, לא שאלת, מה לעשות, שאלת על ערבים, לא על דרוזים וצ'רקסים, אבל אני יכול לומר – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא, זה לא כולל. מה לעשות שהדרוזים והצ'רקסים – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה היחידי בממשלה שחושב שזה לא כולל. <שר התיירות יריב לוין:> – – הם לא ערבים. מה לעשות, לא כולל. לא כולל. אז אני, למען ההבהרה – המספר הזה – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – המספר של מעל 100 משרות מתייחס לכלל בני המיעוטים, לרבות בני העדה הדרוזית והצ'רקסית, שלשיטתי ולשיטתם, וזה מה שחשוב, זכאים להתייחסות נפרדת. לשאלה כמה משרות לנשים – שיעור הנשים בתאגיד עומד בנקודת הזמן הזאת על כ-45%. התאגיד פועל כדי שיהיה, כמובן, ייצוג שוויוני של שני המינים. שוב, מה יהיה המספר הסופי? אנחנו לא יודעים, כי אנחנו לא יודעים מה המספר הסופי. תהליך הגיוס בעיצומו, אבל ודאי שהמטרה היא להגיע לשוויוניות, ואין שום רצון להגיע לתוצאה אחרת. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> את רוצה שאלה נוספת, גברתי? <שר התיירות יריב לוין:> אנחנו לא יודעים. חברת הכנסת תומא סלימאן, אני פשוט לא רוצה לתת מספרים מדויקים, כי אחר כך תאמרו שהטעיתי כאן, כי פשוט לא יודעים. משרד האוצר הוא הגורם שצריך לאשר לתאגיד השידור הציבורי בסוף את כלל התקנים, כמו שזה קיים בכל משרד ממשלתי אחר, והדבר הזה נמצא פשוט עדיין בתהליך של התדיינות. לכן, זה לא יהיה נכון להתחייב פה בצורה מדויקת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. שאלה נוספת לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. גם חברי הכנסת גואטה ופרי ישאלו שאלות נוספות. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, אני מבינה שעדיין התהליך בעיצומו ועוד לא ברור סופית כמה תקנים יהיו בתאגיד. אבל מצד שני, באותו רגע אמרת שמשרות הנשים זה 45% מכלל – – – <שר התיירות יריב לוין:> פחות או יותר. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> בנקודת הזמן הזאת. האם 100 המשרות קבועות מראש, בלי שום קשר לכמה יגיע מספר המשרות? אם אכן – בנקודת הזמן הזאת, מהו אחוז המשרות המוקצה לאוכלוסייה הערבית וכבר אוישו? מה גם שיש לנו הזדמנות. אנחנו כל הזמן מדברים על ייצוג הולם, גם לנשים וגם לאוכלוסייה הערבית, וכל הזמן אומרים: עובדים על זה. יש תאגיד שעכשיו מוקם. יש לנו אפשרות להשתלט על המצב מהתחלה ולהבטיח את הייצוג ההולם. רק שאלה נוספת. נשים ערביות – עד כמה שידוע לי, פורסם באופן חגיגי שיש אישה ערבייה בתאגיד, שהתקבלה לעבוד. <קריאה:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אחת. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> מה לעשות, מה לעשות, יש לי שאיפות שיהיו לפחות חמש. סתם. אני שואלת: האם גם ידוע מהו אחוז הנשים הערביות שהיו אמורות להיות בהעדפה מתקנת כפולה, גם כנשים וגם כערביות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. חבר הכנסת יגאל גואטה – בבקשה, אדוני. <יגאל גואטה (ש"ס):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, בהמשך לשאילתה של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – היא שכחה פשוט להזכיר את המזרחים ואת החרדים, אז אני משלים אותה, כי אצלי כתוב גם "נשים וערבים". <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> לא, אצלי כתוב "נשים וערביות", "ערבים ונשים". כבוד השר, בעקבות באמת פניות חוזרות ונשנות שאני מקבל, ואני מאמין שגם חברי חברי הכנסת מקבלים, בנושא פיטורי עובדים מרשות השידור וקבלת עובדים חדשים לתאגיד השידור הציבורי, ההרגשה היא שאין לנו באמת שומר סף שעומד ומבקר את כל הנושא הזה. אני שומע הרבה טענות. אני לא באמת רוצה לעמוד על הפרטים. לפחות במקרה אחד בדקתי, ואכן, באמת אמרו לי: הייתה טעות. עובדת ברשות השידור, בכירה, שניגשה למכרז, ובהתחלה אמרו לה שהיא לא עומדת בתנאי הסף. אבל הפלא ופלא, היא משמשת באותו תפקיד כבר עשר שנים, אז היא לא עומדת בתנאי הסף? אמרו לה: לא, לא, לא, סליחה, זו טעות. פשוט שלחת את קורות החיים שלך לא בזמן, לאחר הזמן. ואחרי זה היא הביאה מסמכים שזה כן בזמן, אמרו לה: סליחה, סליחה, טעות. בכל אופן, ההרגשה היא שאין שומר סף שעומד על הנושא מקרוב, וכן הנושא של שילוב מזרחים וחרדים בתפקידים המקצועיים. דבר נוסף – השבוע פורסם בהודעת משרד האוצר כי 15 מעובדי התאגיד החדש מוגדרים כטאלנטים ושכרם יהיה 40,000 שקל. אני רוצה לדעת מי מחליט מיהו טאלנט ולפי מה זה עובד, איזה קריטריונים. תודה רבה ואולי בכל זאת נגיש גם אנחנו מועמדות; 40,000 שקל זה לא מעט. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> 45, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת פרי. <יגאל גואטה (ש"ס):> אבל השאלה היא אם אני נחשב טאלנט. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני פעם שאלתי בנאום, כשלא הייתי יושב-ראש, מי נותן את הדיפלומה של עיתונאי בכיר במדינה הזאת, כי לגבי חלק מהדברים אמרו לי: עיתונאי בכיר. מי מנפיק את התואר הזה? לא גילינו. בבקשה, חבר הכנסת פרי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גואטה, רק הגעת, אתה כבר רוצה לעזוב? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת פרי, בבקשה. הגשת שאילתה דומה. <יעקב פרי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני אנסה קצת להקשות עליך, אבל בהכירי אותך אתה כנראה תיחלץ גם מזה. <שר התיירות יריב לוין:> איכשהו. <יעקב פרי (יש עתיד):> שאלתי היא: למרות ההצהרות של ראשי התאגיד שיהיו מוכנים לעלות לשידור בתאריך הקודם שנקבע בחוק הקיים, הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי מבקשת לדחות שוב את עליית תאגיד השידור. ואני לא אשאל אותך בנושא הזה, כי על-פי הצעת החוק החדשה, לשר התקשורת – שמכהן גם, כפי שאנחנו יודעים, כראש הממשלה – תהיה זכות וטו על עליית תאגיד השידור הציבורי גם אם התאגיד יהיה מוכן לעלות לשידור עוד לפני חודש אפריל. ראשי התאגיד אומרים שיהיו מוכנים לעלות לשידור כבר ב-1 בינואר 2017. ברצוני לשאול אותך: מדוע מתעקש ראש הממשלה – שר התקשורת – לשמור לעצמו את זכות הווטו לעליית תאגיד השידור הציבורי גם במקרה שבו הגורמים המקצועיים יחליטו שהתאגיד אכן מוכן לעלות לאוויר? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר המקשר. <שר התיירות יריב לוין:> טוב, אני אתייחס לדברים. ראשית, אני חושב, חברת הכנסת תומא סלימאן, שזה פשוט לא יהיה נכון, כאשר תהליך הגיוס נמצא בעיצומו, לבוא ולגזור איזושהי נקודת זמן ערטילאית ולבוא ולומר עכשיו מה המצב, ואז תקום זעקה – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אבל יודעים כמה אנשים. <שר התיירות יריב לוין:> – – ואז תקום זעקה שיש יותר או שיש פחות. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – אנשים. <שר התיירות יריב לוין:> אני חושב שצריך להמתין ולראות מה תהיה התמונה הכוללת. אני אומר גם לך וגם לחבר הכנסת גואטה, שהעיר בצדק שיש ציבורי חרדי שלא מספיק בא לידי ביטוי – ויש ציבור עולי אתיופיה, שבחוק צריכה להיות לו העדפה. אני אומר בעניין הזה – זו דעתי האישית, אבל היא ידועה – אני חושב שכל שיטת ההעדפה הזאת מאוד מאוד בעייתית. היא לא מביאה לתוצאה הנכונה. אני חושב שהיא מקפחת באופן קשה את יוצאי הצבא והשירות הלאומי. אבל בהחלט אומר שמאחר שיש חוק, התאגיד צריך לעמוד בהוראות החוק, ואני יודע שנעשה כל מאמץ כדי שכך אכן יקרה – – <יגאל גואטה (ש"ס):> ייצוג הולם – מה זה אומר? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> יש חוק במדינה. <שר התיירות יריב לוין:> – – וכך אכן עושים. ואני אומר שוב: אני חושב שצריך, וכך אני מקווה שגם ינהגו, אם כבר יש העדפה לקבוצות אוכלוסייה מסוימות – אני חושב שצריך להקפיד על כך שמקומו של הציבור החרדי ומקומם של עולי אתיופיה ומקומם של בני העדה הדרוזית והצ'רקסית לא יקופח, ואף להפך, משום תרומתם למדינה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> ומה עם הערבים? נשמט לך, או בכוונה? <שר התיירות יריב לוין:> לא נשמט כלום. אמרתי קודם בצורה ברורה, אני אחזור על זה עוד פעם. אני חושב שמי שמשרתים – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> הייצוג של הערבים לא בסדר, השאר כן. <שר התיירות יריב לוין:> – – – משרתים בצבא, בכוחות הביטחון ובשירות הלאומי, הם צריכים לא להיות מקופחים, בוודאי – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כן, אז אולי תשנה את החוק. <שר התיירות יריב לוין:> – – אפילו להיות מועדפים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> תשנה את החוק, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> אני אומר חד-משמעית: זו עמדתי. וזה גם לא סוד שהצעתי לא פעם לשנות גם את החוק בעניין הזה. בנושא של הטאלנטים, ההגדרה היא כמובן הגדרה של אנשי המקצוע שאמונים על תחום התוכן בתוך התאגיד. הנושא הזה בעיני הוא באמת, חבר הכנסת גואטה, נושא מאוד מאוד בעייתי, בכלל. אני חושב שאחד הקשיים ואחת הביקורות שנשמעות על התפיסה בכלל של ניהול סוג כזה של דבר כתאגיד שהוא תאגיד ציבורי, שחי מכספי ציבור, זה בדיוק הפער הזה בין העובדה שמצד אחד רוצים למשוך לתאגיד הזה את הכוחות החזקים והטובים בעולם התקשורת, שמביאים אתם את הצפייה – כי הרי אין טעם בשידור ציבורי אם אין ציבור שצופה בדבר הזה – ומצד שני, מאחר שמדובר בכספי ציבור, התחרות מול גורמים שפועלים בשוק הפרטי היא מאוד מאוד בעייתית לכל הכיוונים, גם מבחינה זו שאתה מוגבל מצד אחד וגם מבחינת התוצאה הסופית, שעלולה גם להיראות לא טוב והיא גם בעייתית. יש ניסיון ללכת באיזו דרך ביניים של לתת שכר שהוא מצד אחד אטרקטיבי וגבוה, אבל מצד שני, צריך לומר את האמת, הוא עדיין לא לגמרי מתחרה ברמות השכר שקיימות בשוק הפרטי. ההחלטה בעניין הזה היא בוודאי לא החלטה של השר ולא של המשרד, אלא היא החלטה מקצועית שמסורה בידי הגורמים שאמונים על העניין הזה בתאגיד. אני מוכרח לומר, חבר הכנסת – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> בדיוק, ועל זה רציתי לומר. אני מוכרח לומר שאני דווקא מוצא את עצמי מודאג מהשאילתה שלך, מכיוון שהיא, נדמה לי, אדוני היושב-ראש, מאירה בעיה הרבה יותר רחבה, שאנחנו מרבים לשוחח עליה ולעסוק בה, ואני בטח הייתי רוצה למצוא לה פתרון, והיא העובדה שאולי התפקיד הכי חשוב של הכנסת כפרלמנט, הפיקוח השוטף על עבודת הממשלה, וזה תפקיד של הכנסת – כשאתה שואל אותי כשר מי מפקח על עבודת הממשלה, אני מאוד מודאג; כי מי שצריך לעשות את הפיקוח השוטף – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> על התאגיד. <שר התיירות יריב לוין:> חבר הכנסת גואטה, שנייה, שנייה. מי שצריך לעשות את הפיקוח השוטף היומיומי הזה זו הכנסת, ואני אומר לך שלכנסת אין מספיק כלים, במצב הקיים היום, כדי לעשות את הפיקוח הזה בצורה יעילה וטובה. <יגאל גואטה (ש"ס):> אין בכלל כלים. <שר התיירות יריב לוין:> ואני אומר לך, כאשר ישבתי כאן כיושב-ראש ועדת הכנסת וכחבר כנסת, כל הזמן אמרתי שהגיע הזמן שיינתנו לכנסת כלים מתאימים. הנה, אני אומר לך שמה שראיתי מכאן, אני רואה בדיוק אותו דבר מהמקום שבו אני נמצא עכשיו. ואני אומר לך, כשר המקשר בין הממשלה לכנסת, אני מוכן להיות שותף לכל מהלך משמעותי כדי לתת בידי הכנסת כלים ויכולות פיקוח אמיתיות על העבודה השוטפת של הממשלה. אני חושב שזה חיוני, אני חושב שזה חשוב. זה לא משנה אם היום אני בממשלה ומחר במקום אחר. אבל אני חושב שזה מהלך שהכנסת צריכה להוביל אותו, לצאת לדרך. הנה, אני אומר לך חד-משמעית, ואמרתי את זה לא פעם, כולל גם ליושב-ראש ועדת הכנסת, והיושב-ראש בוודאי מכיר את זה לא מעט זמן – אני חושב שחשוב שנעשה פעולה בעניין הזה. הפיקוח הזה הכרחי, אבל את הפיקוח הזה אתם צריכים לעשות על עבודת משרד התקשורת, לא אנחנו על עצמנו. לעניין השאלה של חבר הכנסת פרי, קודם כול העובדות. העובדות הן כאלה שמאחר שהייתה דחייה לאפריל, שנבעה מהעובדה שהגורמים המקצועיים בתאגיד הביעו חשש שהתאגיד לא יהיה מוכן לצאת לדרך באופן המיטבי במועד שנקבע, ומאחר שהם כן הביעו את האפשרות – לא את ההתחייבות, אבל את האפשרות – שיוכלו לצאת לדרך בינואר, עוד לפני אפריל, הוכנסה בנוסח החוק אפשרות גם לשר התקשורת וגם לשר האוצר ביחד לקבל החלטה על הקדמת התהליך הזה. אני חושב, חבר הכנסת פרי, שזאת לא זכות וטו, אלא ברור לגמרי ששר האוצר, כגורם שצריך לממן את התהליך הזה, לא יכול לגלות בוקר אחד שהתאגיד התחיל לפעול, אלא הוא צריך לדעת מתי זה קורה ולאשר את התאריך כדי להיערך בהתאם. וברור לגמרי ששר התקשורת, וכרגע התיק הזה מוחזק בידי ראש הממשלה – שר התקשורת, גם הוא, לא יעלה על הדעת שיקום בבוקר ויגלה שהתאגיד התחיל לפעול, אלא הוא אמור לדעת מתי הדבר הזה קורה ולאשר את מועד היציאה לדרך. להפך, אני חושב שהעובדה שהוכנס סעיף כזה לחוק רק מלמדת על העובדה שהכוונה היא להתחיל להפעיל את התאגיד כמה שיותר מוקדם, להשאיר פתח להקדים את המועד של אפריל ולהשאיר כאן גמישות, ואני חושב שזו הדרך הנכונה לראות את העניין. אני אעיר עוד הערה אחת, אם אנחנו כבר מדברים על הנושא הזה. מאחר שהיינו שותפים בקדנציה הקודמת, אני כיושב-ראש קואליציה דאגתי כאן שבסוף החוק הזה יעבור. אמרתי אז, ואני חושב שרואים את זה גם היום, שהחוק הזה אינו נקי מבעיות. יש הרבה מאוד בעיות, שנוגעות בעיקר לתנאי ההעסקה של העובדים והפתרון לאותם עובדים שלא ימשיכו בתאגיד. חלק מהן הצלחנו לפתור אז, חלק, לצערי, נשארו פתוחות. אני חושב שכל המודל הוא מודל לא פשוט. אני מאוד מקווה, למרות הספקות שיש לי באופן אישי, שהוא בסוף יצליח, אבל אני חושב שהחלטה אם לצאת לדרך הזאת התקבלה כבר, היא התקבלה בקדנציה הקודמת. עכשיו המטרה – והיא משותפת לכולם, אני חושב – היא להוציא את התאגיד הזה לדרך באופן המיטבי. שוב, כל התיאוריות האלה מסביב על כל מיני תרגילים, דחיות ורצונות להשתלט – אני חושב שכל הדברים האלה, אין להם לא ידיים ולא רגליים. ואני מאוד מאוד מקווה שבסופו של דבר יהיה לנו שידור ציבורי, לא רק במובנים שאנחנו מתייחסים אליהם אלא קודם כול במובן הזה שיהיה ציבור רחב שיצפה בשידורים האלה, שכן אחרת לכל העניין אין תכלית וטעם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. אני מתכבד להזמין את שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל להשיב לשאילתה דחופה מס' 235 מאת חברת הכנסת שרן השכל. הנושא: עיכוב מתמשך – תקנות הכלבת. בבקשה, גברתי, נא לקרוא את נוסח השאילתה. <235. עיכוב מתמשך בהתקנת תקנות הכלבת> <שרן השכל (הליכוד):> בוקר טוב, כבוד השר, בוקר טוב, יושב-ראש הכנסת, הוגשה הצעת חוק שלי לתיקון פקודת הכלבת, והיא נדחתה בשל הבטחת השר להתקנת תקנות בעניין. אני מבינה שהתקנות נמצאות כרגע במשרד המשפטים ואשמח לקבל עדכון איפה זה נמצא. קרה מקרה של אדם שכלבתו נשלחה להסגר, ובהיעדר פיקוח היא נגנבה – נשלחה פנייה למשרדך ב-27 ביולי – מה שמחדד את הצורך בתקנות בדחיפות. והשאלות הן: 1. האם הדבר נכון? 2. אם כן – מתי התקנות יותקנו? 3. מה היה המקרה עם הכלבה שנגנבה מההסגר? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, משרד החקלאות רואה חשיבות רבה בנושא צער בעלי-חיים. קיימנו דיון פה במליאה לפני כמה ימים בנושא המתת כלבים. קיימנו הבוקר דיון. בעקבות ההצעה לסדר-היום קיימנו הבוקר דיון בוועדת החינוך, בראשותו של ידידי חבר הכנסת מרגי, על העניין, ואנחנו עסוקים בזה בהחלט. אנחנו יוזמים תיקון בפקודת הכלבת, שיוביל לשינוי משמעותי בתנאי ההסגר של בעלי-החיים. 1–2. התקנות האמורות הנן תיקונים לפקודת הכלבת שייתנו לשר סמכות להתקין תקנות בנושא תנאים להסגר שלא במתקן הסגר של הרשות המקומית, מה שנקרא בפי העם הכלביות. בין היתר, מניין עשרת ימי ההסגר יחל מיום הנשיכה בלבד, ולא מיום כניסת הכלב להסגר, כפי שהיה עד כה. מה קורה? כלב נושך, צריכים לראות עשרה ימים שאין לו כלבת, ובתקנות היום זה מרגע שהוא נכנס להסגר, אבל יכול להיות שכבר עברו עשרה ימים והוא לא חולה – בשביל מה צריך את כל זה? אלה דברים ישנים. שינוי נוסף יאפשר לשר החקלאות להתקין תקנות בעניין תצפית בית במקום הכנסת הכלב למתקן הסגר, כפי שנהוג כיום. היום חייבים לקחת אותו להסגר בכלביות העירוניות. אנחנו אומרים שיש מקרים, שנגדיר אותם, שההסגר יהיה בבית עצמו; "מעצר בית", כמו שיש לאנשים, הולכי על שתיים. סיימנו את הכנת טיוטת התיקון לפקודה אצלנו והעברנו אותה, כמתבקש, למשרדי הממשלה הרלוונטיים לבחינת הערות הציבור, ואנחנו מסיימים את ההתייחסות אליהן. עם חזרת ועדת השרים לחקיקה מהפגרה תוגש הצעת החוק הממשלתית לאישור הוועדה. לאחר העברת התיקון לפקודת הכלבת, ניתן יהיה לקדם גם את התקנות. אינני יכול לענות במקום שרת המשפטים מתי הם יגמרו לבחון את התיקון אצלם. ביקשתי ממשרד המשפטים לזרז את זה, ואדרבה, הבקשה תבוא גם ממך ונגיע בחזרה למושב הבא ואז נוכל מייד לעשות את התיקון המתבקש הזה, שהוא נכון, צודק, הכרחי – כל המילים הן נכונות. לגבי המקרה הפרטי הזה, אני מבקש לא להיכנס אליו. זה מקרה פרטי שביקשתי לבדוק אותו, אבל אני לא חושב שפה המקום. אנחנו לא אחראים על הכלבייה העירונית, זה לא בסמכותנו, אבל מתוך דאגה כנה שלך ושלנו לקליינטים, אנחנו רוצים למצוא לזה תשובה, מה בדיוק היה שם. אבל זה לא באחריותנו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. שאלה נוספת, גברתי? מסתפקת. חבר הכנסת דב חנין, שאלה נוספת לשר, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני השר, על תשובתך, ובמיוחד תודה על הנכונות שלכם במשרד החקלאות לקדם את הפתרון הזה, שאתה קורא לו, אולי בצדק, "מעצר בית" או "הסגר בית" לכלבים. אני חושב זה חלק מהפתרון. חלק נוסף מהפתרון הוא, כמובן – לא בהקשר של כלבת אלא בהקשר של הכלביות והמצוקה ששמענו בוועדת החינוך – הטיפול האינטנסיבי של עיקור וסירוס של כלבים. הייתי שמח לשמוע, אדוני השר, האם משרדכם מקדם את הדברים האלה בצורה מספיק נחושה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מכובדי, ידידי חבר הכנסת דב חנין, שמע הבוקר את הדיון בוועדת החינוך, וכל שאר דברי השר רשומים על ספר דברי הימים של הכנסת. התייחסתי ואמרתי – ובזה אסיים: 1. בכל ההצעות ששמענו מהעמותות חסר סעיף האימוץ. אנחנו נעשה מאמץ גדול למצוא כסף לקמפיין אימוץ. יש, אני חושב, עוד אלפי משפחות בארץ שישמחו לאמץ כלב. הדבר השני, אנחנו מרחיבים את סכומי הכסף למחקר בנושא העיקור. דבר שלישי, עבר בשבוע שעבר חוק של חברת הכנסת נורית קורן, שאיננה פה כרגע, שמגדיר שיש סכום קבוע של לפחות 4.5 מיליון שקל לנושאים האלה, של טיפול בכלבים. אנחנו נגד המתת כלבים, שיהיה ברור. אנחנו בעד יחס אנושי, יהודי, ואנחנו כך פועלים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל. <ישיבה מיוחדת לציון יום זאב ז'בוטינסקי> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו פותחים בדיון מיוחד לציון יום זאב ז'בוטינסקי. כבוד ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, שרים, חברי כנסת בהווה ובעבר, נינתו של זאב ז'בוטינסקי הדר ז'בוטינסקי, מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי חבר הכנסת לשעבר יוסי אחימאיר, כל מוזמני המכון, יושב-ראש הוועדה האקדמית של מכון ז'בוטינסקי פרופסור אריה נאור, יושב-ראש העמותה להנצחת מורשת לח"י מר יאיר שטרן, יושב-ראש מרכז מורשת מנחם בגין מר הרצל מקוב ומוזמני המרכז, סגן וממלא-מקום יושב-ראש ההסתדרות הציונית מר יעקב חגואל, מנכ"ל בית"ר העולמית מר נריה מאיר, חברי המועצה להנצחת אישים במשרד ראש הממשלה, כל הקהל הנכבד – ואציע לראש הממשלה וראש האופוזיציה לא לחזור על כל רשימת הנכבדים בדבריהם. אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד לזכרו של זאב ז'בוטינסקי – מנהיג, מדינאי, סופר והוגה, ראש תנועת בית"ר ומעמודי התווך של הציונות, שהלך לעולמו בכ"ט בתמוז לפני 76 שנים. דיון זה מתקיים כחלק מיום ז'בוטינסקי, שנקבע בחוק שהתקבל בכנסת לפני 11 שנים, ולפיו יצוינו זכרו ופועלו של ז'בוטינסקי ביום פטירתו במטרה להנחיל את חזונו, מורשתו ופועלו. מה היה אפוא חזון זה? מורשתו של ז'בוטינסקי, מסתבר, איננה חד-ממדית; רחוק מכך. שנים לפני קום המדינה הוא היטיב לסרטט את דמותו של הממשל היהודי בארץ-ישראל ושל החברה הישראלית, ובכך השכיל לשלב את שני היסודות שמאז הפכו למזוהים עמו: התגר – החוסן הלאומי, וההדר – איכות האדם והחברה. המורכבות של ז'בוטינסקי מצאה את ביטויה בסקאלת הנושאים הרחבה שבהם עסק. מצד אחד, הוא נודע בתפיסתו העקבית והבהירה שיש לבצר את כוח המגן והשלטון היהודי בארץ-ישראל – תפיסה שמצאה את ביטויה, בין היתר, במאמרו הנודע "על קיר הברזל". במאמר זה, משנת 1923, הוא פרס גם משנה סדורה בדבר יחסנו לאוכלוסייה הערבית. לצד נחישות, הוא דגל בחופש הפרט והתנגד לעריצות הרוב. בד בבד עם תפיסתו חסרת הפשרות ואמונתו העמוקה בזכותנו על ארץ-ישראל בשלמותה, אמונתו הייתה שלמה לא פחות ביחס לשוויון בין הבריות ובמתן זכויות לכל אדם. דומה כי בשיח החד-ממדי שלנו כיום רבים בתוכנו מתקשים להכיל משנה מורכבת כזו. ביום זה, כשאנחנו מעלים על נס את דמותו ואת משנתו של זאב ז'בוטינסקי, מן הראוי שנאמץ את המודל הראוי, שהולך ונעלם מנוף התרבות הפוליטית והציבורית שלנו: שאפשר וראוי להיות גם ציוני גאה וגם ליברל ושוחר זכויות אדם; שאפשר וראוי לדבוק בחזון הגדול ולהאמין שארץ-ישראל כולה שלנו, מבלי להתעמר בזולת או לעצום עין נוכח עוולות אנושיות. מתורת ז'בוטינסקי אני למד כי ישראל של ימינו יכולה ואף חייבת להתקיים כישות ריבונית יהודית וישראלית איתנה. אבל באותה נשימה, חיוני שאותה איתנות לא תימדד אך ורק לאור יכולותיה הצבאיות – שהן התנאי והערובה לקיומה – אלא גם בהיותה מגדלור מוסרי ומופת חברתי ואנושי. אנחנו חיים היום לפי תיוגים: ימין, שמאל; דתי, חילוני; שמרן או ליברל. אמור לי מה הצבעת, ואומר לך מה דעתך בכל נושא: האם אתה תומך, או מתנגד למעשהו של החייל שירה במחבל; האם אתה תומך בחוק ההשעיה, ומה דעתך על אמירה של רב פלוני או ציטוט של אמן אלמוני. הכול אצלנו הפך פשטני, שטחי, טוויטרי, אם תרצו – קצר ומיידי, ובעיקר חסר סבלנות. האומנם כבר איבדנו את יכולת הקשבה לזולת? רבותי, בדרך כזו אי-אפשר לנהל חיי חברה תקינים ולא שיח ציבורי אמיתי על שום דבר. כל המחלוקות הופכות להתרסה, כל השיחות הופכות לוויכוחים וכל דיון הופך לקטטה. אם ראוי שנלמד משהו מז'בוטינסקי על החברה שלנו, הרי זה ההכרח לחדול מכך, לפקוח עיניים ולהיווכח כי כל אלו הרסניים לחברה שלנו. הבה נחדל לראות הכול בשחור-לבן, נחדל מהתיוגים הילדותיים הללו, שגורמים לליבוי שיח של שנאה, לפירוד ולמחנאות איומה ונוראה בחברה הישראלית. מכובדי, אינני נמנה עם אלה המתיימרים לדעת מה היה אומר פלוני, חשוב ונבון ככל שיהיה, לאחר שכבר איננו עמנו. אך זאת אדע: ז'בוטינסקי הניח לנו יסודות איתנים ועקרונות לחשיבה מדינית וחברתית שמהם יש לנו מקום נרחב לשאוב גם לישראל 2016. כך, הניח לנו ז'בוטינסקי משנה סדורה ומנומקת בשאלת המבנה הכלכלי הראוי והמאוזן. במאמר משנת 1927, שכותרתו "רעיון היובל", הוא הסביר את העקרונות העולים מתורת ישראל לקיום חברת רווחה שאיננה סוציאליסטית. כתומך של כלכלת השוק החופשי, הוא כתב: "לו הייתי מלך, מחדש הייתי את פני ממלכתי על-פי תורת היובל ולא על-פי תורת הסוציאליזם". הרעיון המקראי של שיבת הקרקעות לבעליהן היה בעיניו מהפכה חברתית-כלכלית ובשורה של ממש. לצד התחרות החופשית הוא ראה צורך בכך שזירת ההתגוששויות הזאת, כלשונו, תרופד בדשא רך בדמות יום השבת ומתנות העניים המקראיות – כל אותם אמצעים שימנעו מאדם להגיע לקריסה כלכלית. עקרונות חשובים אלו מן הראוי שנאמץ לשם האיזון הראוי בין כלכלת השוק החופשי לבין עקרונות הצדק החלוקתי. משק חופשי הוא מנוע לשגשוג ולצמיחה, אבל בצדו גם מחירים לא פשוטים של פערים הולכים ומתרחבים בין עשירים לעניים. לצד התחרות הבריאה, אסור לנו, אסור בתכלית, לזנוח את אלו שידם אינה משגת. אני משוכנע שאם נשכיל לשאוב השראה מהעקרונות המנחים שהותיר לנו ז'בוטינסקי, בלי לראות בו רק מנהיג של מחנה זה או אחר, כולנו כציבור נצא נשכרים. אני מתכבד להזמין את ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו לשאת דברים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני יושב-ראש הכנסת, מכובדנו יולי אדלשטיין, חברי שרי הממשלה, יושב-ראש האופוזיציה יצחק הרצוג, חברי הכנסת, משפחת ז'בוטינסקי, מוקירי זכרו של זאב ז'בוטינסקי, וביניהם מורי ורבי משה ארנס, וכל מי שרואים עצמם ממשיכי דרכו של זאב ז'בוטינסקי – אני מצהיר בגאווה שחלקי עמכם. ספרא וסייפא ירדו כרוכים מן השמים, ושניהם כאחד התגלמו בז'בוטינסקי. וקשה מאוד לאמוד מה גדול ממה – תרומתו של ז'בוטינסקי לתרבות העברית, לתודעה הלאומית, כסופר, כמשורר, כמסביר ציוני, כנואם בחסד, או תרומתו העצומה לחידוש כוח המגן של עמנו, לקידום הרעיון של הצבא העברי, להשרשת תפיסת היסוד של "קיר הברזל", שאומצה, התפיסה הזאת, גם בידי מתנגדיו הפוליטיים. הרי היום כמעט אין מי שלא מסכים לתפיסתו זו של ז'בוטינסקי, אבל אני מציע לכם לקרוא מה אמרו על זה אז – מה אמרו על זה ומה כתבו על זה וכיצד ניגחו את זה. ואולי איננו צריכים לשקול במאזני פלס איזו כף מכריעה, ספרא או סייפא, שהרי כל אלה ביחד הם נדבכים מהותיים בבשורה הציונית של ז'בוטינסקי. אני חייב להגיד לכם שהעניין בדמותו – העניין הזה הולך וגדל עם השנים. על שולחני מונח זה כמה שבועות ספרו החדש של אמיר גולדשטיין על ז'בוטינסקי, "דרך רבת פנים". אני מניח שאתם יודעים שגם לראש ממשלה יש מפעם לפעם כמה רגעים שבהם הוא יכול להתרווח לאחור ולעיין להנאתו בספר – ואגב, גם בפנים הספר, לא רק בכריכתו. גם זה קורה מעת לעת. אמיר גולדשטיין פורס יריעה רחבה. הוא מראה את השקפתו הציונית של ז'בוטינסקי, קודם כול נוכח האנטישמיות. וז'בוטינסקי היטיב לנתח את משמעות השנאה כלפי היהודים בגולה. הוא היה עד לפוגרומים במזרח-אירופה בפתח המאה ה-20, ובעקבותיהם החליט לייסד יחידות להגנה עצמית. וכעבור שלושה עשורים הוא חווה את התפרצות הדחפים הלאומניים בלב אירופה התרבותית, כביכול. אנחנו יודעים שלא רבים שעו לאזהרותיו של ז'בוטינסקי שהשעה דוחקת, שהר-הגעש מאיים להתפרץ. שום אדם, כותב גולדשטיין, לא יכול היה לחזות את השואה טרם התרחשותה. זה נתון לוויכוח, אבל זה לא ענייננו כאן, משום שגולדשטיין מציין, עם זאת – הוא מוסיף, ואני מצטט: בהשוואה לכלל המנהיגות הציונית והיהודית בתקופתו, ז'בוטינסקי העריך נכוחה את הדינמיקה השלילית, את רעידת האדמה שפוקדת את יהדות אירופה. וזה נכון. ז'בוטינסקי היה בין המעטים שלא הדחיקו את חומרת הסכנה. הוא כינה את המאה ה-20 "המאה הרמאית"; כך הוא קרא לזה – "המאה הרמאית", שהכזיבה כל כך את תקוותינו. הוא הצביע על כוחות החושך, כפי שהוא כינה אותם, שבגדו בערכי המאה ה-19: אמונה בקדמה, ליברליזם, נאורות, חירות. זה הקו שקושר את הגותו של ז'בוטינסקי לימינו אלה. שתי רעידות אדמה טלטלו את העולם במאה הקודמת. ושוב אנחנו עדים בתחילת המאה ה-21 לרעידת אדמה שמטלטלת את העולם בימינו אלה. הנאציזם והקומוניזם איימו על חברות החופש במאה ה-20, האסלאם הקיצוני מאיים על חברות החופש במאה ה-21. האסלאם הרדיקלי על שני פלגיו, הפלג השיעי בראשות איראן והפלג הסוני בראשות "דאעש" – שניהם שואפים להציב את דגלם על חורבות העולם החופשי. ז'בוטינסקי התנגד בתקיפות, בתקיפות, לעצימת העיניים מול האיום הקיומי של הנאציזם. ממש כך. ועל זה הוא ספג ביקורת חריפה. הוא הוגדר כ"אלרמיסט", כ"פניקיסט", כמחרחר מלחמה. אבל הוא דבק בעמדתו, כולל בנאום הכביר שלו בוורשה ערב מלחמת העולם השנייה. הוא דבק בעמדתו והוא צדק בעמדתו. וגם היום הכחשה עצמית לא תעזור. ההתעצמות של האסלאם הקיצוני, לרבות בניסיון שלו להשיג נשק גרעיני, זה איום קיומי – עלינו בוודאי, אבל גם על חלקים אחרים של העולם החופשי. ואומר לכם: לא רק של העולם החופשי. הברירה חדה וברורה: או שנהיה עדים להסלמת האיום, להקזת דם מתגברת, או שמחנה החופש יתעשת ויפגין נכונות להתייצב בחזית בין-לאומית רחבה, אמיתית, אפקטיבית, כדי למגר את הרשע ולהסיר מעלינו את האיום. ישראל עומדת איתן בחזית הזאת זה שנים ארוכות, וגם בעתיד הנראה לעין נזדקק לנחישות ולעוצמה שמייצג רעיון "קיר הברזל" של ז'בוטינסקי. אנו מדינה מתקדמת, משגשגת, חזקה, שמסרבת להרכין ראש בפני אויביה ומבקשי נפשה, וזה, בין היתר, הדבר שמקרב אלינו מדינות רבות, כולל באזורנו. המדיניות שלנו מבוססת – המדיניות שלי – אני חושב שהיא מייצגת כאן כר נרחב; ירשתי אותה מאבי, שירש אותה מז'בוטינסקי, וזה טיפוח העוצמה. החלש לא שורד באזורנו, זה כבר ברור. החזק גם שורד וגם יכול ליצור בריתות, ועם הבריתות אפשר לקדם את האינטרסים הלאומיים, וגם את השלום. ואת הדבר הזה אמיר גולדשטיין מתאר כשהוא מביא קטעים ממאמר נבחר של ז'בוטינסקי, מאמר נפלא. "הסערה המסייעת", כך קרא לזה ז'בוטינסקי. הוא כותב שבענייני ימאות יש ניצול של הרוח הנגדית. שתי ספינות מפרש נפגשות בים, האחת שטה מזרחה והשנייה שטה מערבה, אף-על-פי שאחת היא הרוח שנושאת את שתיהן. רוצה לומר, כשיש משבר, יש סערה – יש גם הזדמנות. יש סיכון – יש סיכוי. וכתלמידו של תלמידו של ז'בוטינסקי, אני מאמין בזה ופועל לפי זה. הסופה העזה שפוקדת בשנים הללו את המזרח התיכון טומנת בחובה לא רק תופעות שליליות; היא גם מסייעת לנו להתקרבות חסרת תקדים בינינו לבין גורמים באזורנו, שרואים בנו לא אויב אלא שותף להדיפת האיומים המשותפים עלינו. וכאן מדובר בתפנית שיכולה להיות היסטורית, ושיכולה לתת פתח לקידום השלום. אבל לפני הכול, לפני ניצול ההזדמנויות של הרוח הנגדית, לפני איתור הסכנות וראייתן בעוד מועד, ז'בוטינסקי האמין קודם כול לא רק באיום הכללי על האנושות אלא באיום הספציפי שאויבי עם ישראל הציבו לעצם קיומנו. ולצורך זה הוא האמין בצורך החיוני – לא רק בעיקרון המוסרי, אלא בצורך החיוני בחידוש עצמאותנו. זו הייתה תלויה בעיניו בחידוש כוח המגן, מה שהוא קרא "קיר הברזל", וזה היה תלוי בדבר שלישי, מה שהוא קרא "צבא עברי". אבי זיכרונו לברכה נסע אליו בסוף שנות ה-30 ללונדון, שם הוא ישב, ושכנע אותו, בפרוטוקולים שכדאי לכם לקרוא, לנסוע לאמריקה – וכשהם באו לאמריקה, הדבר הראשון שהם פעלו למענו זה הצבא העברי. הצבא העברי פירושו חיילים, מדים, פה ושם גם מצעדים. הדבר הזה היה זר ליהודים. זו הייתה מהפכה תפיסתית, ועל זה ז'בוטינסקי ספג קיתונות של עלבונות, של בוז, של האשמות: מיליטריסט, מחרחר מלחמות, ומעל הכול – מעל הכול – פאשיסט. נשמע לכם מוכר? זה לא חדש. אני מציע לחברי, גם לחברותי, לקרוא מאמר שקראתי שוב הבוקר באנציקלופדיה העברית. אבי היה העורך הראשי שלה, לא הוא כתב את המאמר. עיין ערך: פאשיזם. כדאי לקרוא. מתארים את המושג הזה, כיצד הוא התפתח, מה משמעותו. אבל יש שם משפט שכתב המחבר: בקרב השמאל רווח הנוהג להשמיץ כל יריב כפאשיסט. קרי, אחד הדברים שאפשר להגדיר היום כפאשיזם זה: כינוי גנאי של השמאל כלפי יריביו. זה לא התחיל היום, זה התחיל עם ז'בוטינסקי. אחד המנהיגים הדגולים של המדינה הזאת ושל העם שלנו היה דוד בן-גוריון. אני מעריך אותו מאוד. ככל שאני מוסיף שנותי, אני מעריך אותו יותר. אבל בן-גוריון כינה את ז'בוטינסקי, שנולד, כפי שאתם יודעים, ולדימיר ז'בוטינסקי, הוא כינה אותו בתואר ה"מחמיא" "ולדימיר היטלר". הוא כתב ספרון קצר על התנועה הזאת, ונתן לה כותרת – אחד מפרקי המשנה, אם איני טועה – "ז'בוטינסקי בעקבות היטלר". מרדכי נמירובסקי – אתם מכירים אותו כמרדכי נמיר – כתב על התנועה הרוויזיוניסטית: לפנינו ארגון פאשיסטי מובהק, לא רק מן הצד החיצוני אלא גם מעצם מהותו הפוליטית ותכונותיו הנפשיות. וההאשמות הללו כמובן נמשכו מז'בוטינסקי לבגין. שוב, בן-גוריון הגדיר את מנחם בגין: "טיפוס היטלריסטי מובהק" – כך על בגין. ובעליית בגין והליכוד לשלטון הסבירו מומחים כמו זאב שטרנהל, שיש פה נטייה ברורה אל הפאשיזם. ועיתון "דבר" כתב – עיתון "דבר", החופשי – כתב: "יש להגן על הדמוקרטיה ולעצור את הפאשיזם המרים ראש". היום אנחנו נעלה פה ללא ספק את הדמוקרטיה של ז'בוטינסקי, את הליברליות שלו, ויגידו: איפה הליכוד של ז'בוטינסקי והליכוד של בגין? <קריאה:> – – – <קריאה:> באמת איפה הוא? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הנה מה שאמרתם על ז'בוטינסקי ועל בגין, ואמר חברי כאן – זה נמשך גם היום. שמעתי עכשיו את חבר הכנסת הרצוג אומר: איך זה יכול להיות? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – התחיל היום. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> איך זה יכול להיות, עם "ישראל היום"? איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות? זה לא התחיל היום. זה לא התחיל היום. <קריאה:> – – – <אילן גילאון (מרצ):> זה לא קריאת ביניים, יש לי שאלה: אם ז'בוטינסקי היה מגיע אל האולם הזה, הוא היה מזהה – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> זה שעשו לו עוול לא מצדיק את זה שאתה תעשה עוול לאחרים. <אילן גילאון (מרצ):> אתה חושב שפה, אם הוא היה מגיע, הוא היה מזהה – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> הדיון התעורר. הכול בסדר. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב, חברי הכנסת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אחד מהדברים שז'בוטינסקי האמין בהם זה הרעיון – אני אשיב על השאלות. אחד מהדברים שז'בוטינסקי האמין בהם זה הרעיון של שוק חופשי, של תחרות, של הבחירה של האזרח, שהוא יכול לבחור. <קריאה:> האם הוא יכול – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הוא יכול לבחור במה הוא נוסע. תחבורה ציבורית אחת? לא. תחרות. הוא יכול לבחור בין חברות מסחריות שונות. הוא יכול לבחור בין דעות שונות. לכן, כשאנחנו באנו ליישם את תורת ז'בוטינסקי, אנחנו יישמנו את זה בכלכלה – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – בתחבורה הציבורית – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – בתעופה, בכל הדברים שנשלטו על-ידי תפיסה ריכוזית אחת. עכשיו, זה כבר קשה מאוד לעצור את זה, ואנחנו ממשיכים בזה, אבל יש מאבק עיקש – מאבק עיקש – למנוע תחרות בשוק התקשורת. בארצות-הברית – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> השתלטות על שוק התקשורת. – – – תקשורת חופשית – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בארצות-הברית יש "Wall Street Journal", שתומך בכיוון אחד, "New York Times" שתומך בכיוון שני. אף אחד לא אומר "השתלטות". <ציפי לבני (המחנה הציוני):> תקשורת חופשית, זכויות – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> הנשיא לא שולט בעיתון הזה. <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בצרפת יש "Le Monde" שתומך בכיוון אחד ו""Le Figaro שתומך בכיוון שני. אף אחד לא אומר כלום. <קריאות:> – – – <קריאה:> תתבייש לך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> בבריטניה יש ""The Guardian שתומך בכיוון אחד וה"Times" שתומך בכיוון אחר. אף אחד לא אומר "השתלטות". <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל בישראל חלילה, חלילה. אם יש דעה אחרת – זו השתלטות. <קריאות:> – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> תעשה את זה – – – לא בזמן ז'בוטינסקי – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> השתלטות. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק שנייה, אדוני. חברי הכנסת. נא לשבת, חבר הכנסת גילאון. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת גילאון, נא לשבת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> בצרפת אין שרה בממשלה שהייתה אומרת: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?" אין דבר כזה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אוחנה, נא לשבת. כמה שפחות תעזרו לי, ככה יהיה יותר שקט וראש הממשלה יוכל להמשיך. חבר הכנסת ביטן, אמרתי שכמה שפחות תעזרו לי, כך ראש הממשלה יוכל להמשיך. חבר הכנסת אילן גילאון, מה קרה? <אילן גילאון (מרצ):> הוא מדבר – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא יכולים לשלוט בו?" <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, ראש הממשלה מדבר, אחריו ידבר ראש האופוזיציה. אני מניח שהוא יגיד דברים אחרים. למה צריך להפריע? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> בהחלט דברים אחרים. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת חיים ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – יום פוליטי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, בסדר, מה לעשות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני שם לב – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> היכולת להקשיב, שעליה דיברתי לפני חמש דקות, כוללת במיוחד דברים שלא נעים לשמוע. בבקשה. אז נא לא להפריע. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> צועקים לרוב אנשים שלא רוצים לשמוע את הדובר. חבל. חבל. בבקשה, אדוני ראש הממשלה ימשיך. <קריאה:> למה – – – רוצים להקשיב – – – הם צועקים. <קריאות:> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זנדברג, ממילא לא שומעים אותך משם, אז חבל. את רק מפריעה. בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – תתבייש. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא שומעים, אבל מצפים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זנדברג, מספיק. <אילן גילאון (מרצ):> – – – במפלגה שלך – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – למפלגה שלך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אילן גילאון, תודה רבה. חבר הכנסת חסון, הנה, הזכרתי גם אותך. תודה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> הייתה בישראל השקפה אחרת, שונה משל ז'בוטינסקי. הייתה ריכוזיות עצומה, עצומה, בכלכלה, בתקשורת, בכל תחומי החיים. ואנחנו – ואני כלול בתוך זה – במאמץ גדול, מאז עלייתו של הליכוד לשלטון ב-1977, עובדים לפתוח את המונופולים הללו לתחרות. אני חושב שהדבר הזה הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה. הייתה גם מונוליטיות עצומה בתקשורת, וכל אחד יודע את זה – בהתחלה בשליטה ממשלתית ואחר כך בשליטה מונוליטית של קבוצה אחת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> עכשיו אתה מדבר על מונוליטיות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כשזה נפתח לתקשורת, זה לא רק הצורך של הציבור וקריאתו המשוועת של הציבור לגיוון – זה צורך של הדמוקרטיה. אבל אני אומר דבר אחר: זה הזכות של האזרח, הזכות שלו, שלא יכתיבו לו מה הוא ישמע, במה הוא יצפה. ואני לא מדבר דווקא על השידור הציבורי – זה כבר סודר, יהיה שידור ציבורי. אני אומר דבר אחר, מה שקראתי היום בעיתון אחד, שיש לו קו אחד קבוע, קוראים לו "ידיעות אחרונות". <חיים ילין (יש עתיד):> "ישראל היום" קוראים לו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> "ידיעות אחרונות". יש קו אחד כאן וקו אחד כאן. זה לגיטימי, זה חלק מהדמוקרטיה. הדמוקרטיה היא בגיוון. <חיים ילין (יש עתיד):> מה, שלראש הממשלה יהיה עיתון זה חלק מהדמוקרטיה? באיזה מדינה לראש הממשלה יש עיתון? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל בעיתון "ידיעות אחרונות" יצא המרצע מן השק, וכותב שם פרשן בכיר, כמעט בלעדי, שמרצה בטלוויזיה – – <מאיר כהן (יש עתיד):> תגיד לי, אתה איבדת את העשתונות? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – והוא אומר: עזבו את השידור הציבורי. הכוונה האמיתית היא לאפשר, רחמנא ליצלן, תחרות בערוצי הטלוויזיה המסחריים. מודה באשמה, אני רוצה תחרות. אני רוצה תחרות, שיהיה גיוון בשידור המסחרי. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זו בדיוק הבעיה – שאתה לא רוצה תחרות. אתה לא רוצה תחרות. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ועל זה מנסים להילחם כאן אנשי האופוזיציה, שרוממות חופש הביטוי בגרונם: נגד פתיחת שוקי התקשורת, נגד תחרות. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה לא רוצה תחרות. אתה רוצה לשלוט באמצעי התקשורת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> וזה כמובן איננו פלורליזם, זה איננו ליברליזם; זה דבר אחר. <חיים ילין (יש עתיד):> ראש הממשלה, זה לא יום ז'בוטינסקי. אתה מבייש את ז'בוטינסקי. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> זה, אגב, לא פאשיזם. זה יותר קרוב לבולשביזם. <חיים ילין (יש עתיד):> אין לי מה לעשות פה ביום כזה. תתבייש לך. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לכן הם צועקים כל פעם את הטענות: ישראל היא דמוקרטית. ישראל פתוחה, ישראל משגשגת. אבל צריך לאפשר תחרות גם בשיח הציבורי וגם בערוצי התקשורת. ישפוט העם בקלפי, ישלוט העם בשלט. זוהי תורת ז'בוטינסקי. תודה רבה לך, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> באיזה מדינה יש לראש ממשלה עיתון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו. עוד פעם אחת ואתם תורחקו לאלתר – מי שמחא כפיים. למזלכם לא ראיתי מי עשה את זה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> ז'בוטינסקי כתב את הנאום הזה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. אני מקבל את הצעתך, חבר הכנסת אילן גילאון, להבא אני אכתוב בעצמי את כל הנאומים לכל הנואמים בימים המיוחדים. אני אכתוב את כל הנאומים לכולם, ואז הם יהיו בסדר גמור. בבקשה, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <אילן גילאון (מרצ):> מה הקשר בין – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> חכה, חכה, אילן, עוד נשיב. רן ברץ עובד. כשרן ברץ עובד אז אנחנו רואים את התוצאה. <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, מכובדי ראש הממשלה, השרים בעבר ובהווה וחברי הכנסת, מכובדי שר הביטחון לשעבר משה ארנס – פרופסור משה ארנס, תודה לך על הגינותך, יושרתך ואפילו על הנימוס בהתנהלות שלך, הלוואי שהיינו לומדים יותר – משפחת ז'בוטינסקי, מוקירי זכרו, חברות וחברי הכנסת, קהל נכבד, אכן, ז'בוטינסקי היה מנהיג מרתק, שכתיבתו, הגותו ומעשיו מוסיפים להיות מקור השראה עצום לרבים ולטובים ומקור בלתי פוסק להתעניינות של חוקרים. לאחרונה קראתי ספר ביוגרפיה חדש – לא זה שהזכיר ראש הממשלה, אלא ספרו של הלל הלקין, בהוצאת אוניברסיטת ייל בארצות-הברית, ספר שריתק אותי במיוחד. את הספר הזה העניק נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין בביקורו בוושינגטון במתנה לנשיא ברק אובמה ולסגן הנשיא ג'ו ביידן. הספר מסתיים בכך שזאב ז'בוטינסקי הגדול, שאחריו נהו מיליונים מבני עמנו, נפטר בחוסר כול ובכיסו כמה דולרים בודדים בארצות-הברית. צוואתו הפיזית הייתה אפוא דלה, אבל אני יכול לומר, ואני מניח שכולנו מסכימים, שצוואתו הרוחנית ממשיכה לפכות כמעיין המתגבר. כמה עצוב שפתיל חייו קופד, כגורל משה בהר-נבו, טרם מימוש חזונו לבית הלאומי של העם היהודי בארץ-ישראל. את הארץ המובטחת הוא ראה רק מנגד, ואליה הגיע רק לאחר מותו, כשנקבר בהר-הרצל בירושלים. מכובדי, אנחנו זקוקים היום לעוד הרבה ז'בוטינסקים, לכאלה שמבינים, כפי שהוא אמר, שגירושם של הערבים מארץ-ישראל בכל צורה שהיא הנו בלתי אפשרי בהחלט, והוא קבע כי נגזר עלינו שבארץ-ישראל יהיו תמיד שני עמים; ולא כמו אלה המאיימים ב"ערבים נוהרים". אנחנו זקוקים למנהיגות בטוחה בעצמה, במדינה שלה ובעתידה; מנהיגות אמיצה, ישרה וישירה, כמו שהיה זאב ז'בוטינסקי, שיודעת לומר את האמת, כפי שאמר כי "גם לאחר יצירת הרוב העברי יישאר תמיד בארץ ציבור ערבי גדול. ואם לחלק הזה של תושבי הארץ" – הוא הוסיף – "יבואו בזמן מן הזמנים ימים רעים, אז כל הארץ תישא בעול הסבל". אכן אנחנו זקוקים היום לז'בוטינסקים דווקא במחנה הפוליטי שלו בישראל, כאלה שלא יסיתו כנגד המיעוט הערבי במדינת ישראל; כאלה שלעולם לא ינסו, כדבריו – – <שרן השכל (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת שרן השכל, פעם אחרונה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – להפר את שוויון הזכויות המוענק לו, ולא יעשו כל ניסיון לגרשו או לדכאו. אנחנו זקוקים יותר מכול לז'בוטינסקים אשר יכולים להיות פטריוטים ציוניים בלב ובנפש ושמבינים ושמכירים בעובדה שאך טבעי הוא שבמדינת ישראל "ירווה לו משפע ואושר בן ערב, בן נצרת ובני". אז איפה הם הז'בוטינסקים של היום? שיקומו. אני מחפש אותם בספסלי הקואליציה, מחפש ולא מוצא. איפה הם היום הז'בוטינסקים שהודפים במעשה ובדיבור מכול וכול – – – <שרן השכל (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> איפה הם היום הז'בוטינסקים שהודפים במעשה ובדיבור מכול וכול את סממני הפאשיזם המחלחלים אצלנו לאט-לאט אבל בטוח? <דוד ביטן (הליכוד):> איפה המפלגה שלך? איפה היא? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> היכן ממשיכי דרכו של ז'בוטינסקי אשר להם, כפי שאמר – ואני מצטט – "שנאה עיוורת לרעיון האומר ש'המדינה – היא הכול'" – המאמינים "בחופש הדיבור והארגון, וכמעט בכל התנגשות בין ההכרה האינדיבידואלית למשמעת הכפויה" הם עומדים "לצדו של היחיד". יש משפט שאומר, אדוני ראש הממשלה, שכשאנשים קטנים מטילים צל גדול זה סימן שהשמש שוקעת. ואני תוהה מה היה חושב הבוקר ז'בוטינסקי על העובדה שמפלגת הליכוד, זו המתיימרת להיות ממשיכת דרכו, קולטת לתוכה את "הצל", אותו פאשיסט ישראלי גזען ואלים, אותו צלם בהיכל המאיים לחרב את חזונו. <ירון מזוז (הליכוד):> בושה וחרפה על הנאום שלך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> בושה וחרפה לך. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אני תוהה מה היה חושב ז'בוטינסקי היום על תנועתו, שתמכה בהגבלת חירות ההתאגדות בחקיקה נלוזה בכנסת הזאת. <ירון מזוז (הליכוד):> עוד יותר בושה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אני תוהה מה היה חושב ז'בוטינסקי היום על תנועתו, שתמכה בכנסת הזאת בסילוק חברי כנסת על-ידי עמיתיהם הפוליטיקאים ולא על-ידי ערכאות שיפוטיות. <ירון מזוז (הליכוד):> עוד יותר בושה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> האמת כואבת. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אני תוהה מה היה חושב ז'בוטינסקי, המסאי והמחזאי בעל העט המבריקה, החדה והשנונה, על פעולות הממשלה להצר את חופש הביטוי והיצירה בתיאטרון ובקולנוע – – <ירון מזוז (הליכוד):> זה ראש האופוזיציה? ממש בושה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – מה הוא היה חושב על פגיעה בציפור הנפש על-ידי ממשלה בראשות הליכוד, ומה הוא היה חושב על חברתכם הקומיסרית, קומיסרית התרבות, שרת התרבות הנוכחית, הסותמת פיות של כל מי שחושב אחרת ממנה ברוח וביצירה. <ירון מזוז (הליכוד):> כל משפט כזה – עוד חמישה מנדטים. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת. חבר הכנסת אמיר אוחנה, חברת הכנסת נאוה בוקר. חבר הכנסת דוד ביטן – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת דוד ביטן – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – לא פחות ולא – – – <איוב קרא (הליכוד)> אתם לא נתתם – – – <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אני תוהה מה היה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני הבטחתי שאני לכולם אכתוב נאומים. זה כולל גם את ראש האופוזיציה. אז יהיה שקט. תודה רבה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אני תוהה מה היה חושב ז'בוטינסקי על שר בכיר בליכוד, שנמצא כאן, שמטיח באופן עקבי בליסטראות בבית-המשפט העליון ומכנה את שופטיו "כנופיה". ואני תוהה מה היה חושב ז'בוטינסקי על המאמצים שלך, מר נתניהו, לסתום פיות ולמנוע דיון וביקורת לגיטימיים בתקשורת ובעיתונות – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לפתוח, לפתוח. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – או לבקר את החלטותיך, כמו למשל ב"צוק איתן". <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> לפתוח. לפתוח – – – <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ואני תוהה מה היה חושב ז'בוטינסקי, שהביע את דעותיו כציפור דרור בקונגרסים הציוניים השונים, אל מול דיון ממשלתי שכל מטרתו לקחת מן האזרחים את הזכות לתקשורת ציבורית, חופשית – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – יוצרת, מגוונת, שוויונית וערכית – – <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – כי זה לא שלנו – – <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – ולא משלנו או בשליטתנו. <קריאה:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מר הרצוג, שמעתי אותך. <קריאה:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> מה תהיה עמדתך – – – תקשורת, טלוויזיה – – – תחרותיים? האם אתה חושב – – – דמוקרטיה או – – –? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ואני תוהה, אדוני ראש הממשלה, מה ז'בוטינסקי היה חושב לו היה רואה את חלומו ליישום חמשת המ"מים – – <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא, נשחק תחת הררי מילים, הבטחות סרק, ומעל הכול – תפיסה כלכלית דורסנית וחזירית – – <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – שאומצה על-ידי רבים רבים מבית-מדרשם של אלה שטוענים שהם ממשיכי דרכו. <שרן השכל (הליכוד):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – על מי את צועקת? <שרן השכל (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ובכן, מכובדי – – – <שרן השכל (הליכוד):> איך אתם לא מתביישים? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ובכן, מכובדי – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מספיק. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> חברת הכנסת השכל, באמת. <שרן השכל (הליכוד):> מה באמת – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – אני מסתכל על אירועי החודשים האחרונים – – – <קריאות:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – מפלגת העבודה – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <שרן השכל (הליכוד):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> אתם לא מתביישים – – –? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת שרן השכל, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> ראש הממשלה, מה שעשו לך עשו לאחרים. <דוד ביטן (הליכוד):> ברור לנו מה ההבדל – – – איפה – – –? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ואני מסתכל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מספיק. <קריאות:> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, גם אותך אני קורא לסדר בפעם הראשונה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אני מסתכל על אירועי החודשים האחרונים, ושבוע זה בפרט, על דבריהם של חברים בכירים בליכוד, על שתיקתם של נוספים, על מעשיך, אדוני ראש הממשלה, ומדמיין מה היה אומר לעצמו ז'בוטינסקי לו היה כאן היום עמנו – – <איוב קרא (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – לאלה המתיימרים להיות ממשיכי דרכו. אתם מפארים את מורשתו רק מהפה ולחוץ, אך פועלים בדיוק ההפך. <איוב קרא (הליכוד):> אין לי פנקס אדום – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> כן. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אתם מאדירים את שמו – – <קריאות:> – – – <נורית קורן (הליכוד):> – – – פנקס אדום – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – אבל כופרים ומועלים בצוואתו ובמורשתו הדמוקרטית. איפה ז'בוטינסקי – – <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – ואיפה תלמידו ויורשו הגדול מנחם בגין ואיפה אתם? <איוב קרא (הליכוד):> אין לי פנקס אדום. מה עושים? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> איפה ז'בוטינסקי ואיפה אתם? <קריאה:> מה הקשר – – –? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> כיצד אתם הייתם מגיבים – – <איוב קרא (הליכוד):> אין לי פנקס אדום – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – אם הוא היה עומד פה היום – – – <נורית קורן (הליכוד):> – – – החטופים – – – <איוב קרא (הליכוד):> אין לי פנקס אדום. מה עושים? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> כיצד הייתם מגיבים – – <נורית קורן (הליכוד):> – – – תשובה, מה קרה בשנים האלה? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – אם הוא היה עומד פה היום ואומר את מה שהוא אמר אז, ואני מצטט: דמוקרטיה והכרעת הרוב איננה פונקציה של שעבודם של 49 מלכים שווי זכויות ל-100 או אפילו עשרה או אפילו אחד ל-100. כי את טעם הדמוקרטיה יש לבקש בתורת ההסכם והפשרה. מטרת הדמוקרטיה היא לא לדרוס את המיעוט ולא להשפילו, לא לסתום את פיו ולא להסית נגדו. <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> ומטרת הדמוקרטיה היא לא רק הכוח לשלוט, אלא הזכות והיכולת להנהיג. כי דמוקרטיה משמעה לפעול מתוך ההכרה שאנחנו, עם ישראל – – <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – קהילה אחת גדולה – – <קריאה:> – – – איפה – – – שלך? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – שגם אם יש בה מחלוקות, ולעתים מחלוקות קשות – – <איוב קרא (הליכוד):> רק מי שיש לו פנקס אדום – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – אסור לשרוף בה את הגשרים המחברים בינינו. כי גורלנו הוא גורל משותף. כי גורלנו כאן, בארץ אבותינו, הוא גורל משותף, ומנהיגות תפקידה לחזק את המאחד על פני המפלג, את המשותף על פני המפלג, את קירוב הלבבות על פני ליבוי השנאה. אני עומד כאן כראש האופוזיציה בכנסת וחושב על זאב ז'בוטינסקי, אשר שימש בעצם בתפקיד דומה בתנועה הציונית כעשור לפני קום המדינה, ולא יכול שלא לחשוב על האירוניה בכך שכיום לנו, לי ולחברי במחנה הציוני ולאחרים באופוזיציה, יש יותר מן המשותף עם תורתו הדמוקרטית של ז'בוטינסקי – – <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – מאשר למפלגת הליכוד ולעומד בראשה. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – 50 שנה תגיד את זה על – – – <קריאות:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> בעוד 50 שנה אתה תגיד את זה – – – <ז'קי לוי (הליכוד):> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת נאוה בוקר, תודה רבה. <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה, חברת הכנסת נאוה בוקר. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> כי דווקא אנחנו אלה שמגינים על מורשתו הדמוקרטית מפני אלה המתיימרים והמתהדרים כממשיכי דרכו, שעה שהם שוחקים ופוגעים בערכים שבהם הוא האמין. ואני אומר זאת לא רק בגלל העובדה שתלמידי ז'בוטינסקי, כמו חברתי ציפי לבני, עומדים בהנהגת האופוזיציה, אלא מפני שזו המציאות האמיתית ואלה הן העובדות. כי לא משנה כמה קראתם את כתביו של ז'בוטינסקי ולא משנה כמה תדעו לדקלם את שיריו ואת מחזותיו – לא יעזור כלום, אם הוא היה עומד כאן היום הוא היה קורע אתכם לגזרים – כי אתם, גבירותי ורבותי – – <נורית קורן (הליכוד):> איפה – – –? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – מועלים בצוואתו. <נורית קורן (הליכוד):> איזו הסתה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> הצוואה של זאב ז'בוטינסקי הייתה לא רק מדינית, אלא בראש ובראשונה מוסרית וערכית. מכאן נבע החיבור שלו, הייחודי, עם בר-הפלוגתא הגדול שלו ומנהיג תנועתי דוד בן-גוריון, זה שבאת היום להכפיש אותו, ראש הממשלה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <קריאה:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> באורח פלא, מצאו השניים במהלך שיחותיהם – – <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – באמצע שנות ה-30 מכנה משותף רחב ביניהם, בגלל ההכרה העמוקה בטיבה של הדמוקרטיה, שצפו אותה במדינה שתקום. מכובדי ואורחים נכבדים, זאב ז'בוטינסקי היה אדם אופטימי, והוא אמר: אין בכוחו של אדם לעקור מתוך לבו את התקווה לעתיד טוב יותר. כמה הוא צדק. אף אחד לא יעקור מלבנו את התקווה לעתיד טוב יותר. גם לא אתם. לא אלה, לא אתם, אלה המפנים עורף – – <איוב קרא (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – לתפיסות היסוד הדמוקרטיות של מנהיג נאצל וחשוב בעמנו, דמוקרט בלבבו ובנשמתו. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> יהי זכרו ברוך, ומורשתו נר אמיתי לתלמידיו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה. <קריאה:> תלמידיו – – – <קריאה:> אמן. <איוב קרא (הליכוד):> שכחת את הפנקס האדום – – – <קריאה:> אוווו, איזה מעודדים. <קריאה:> אוווו. <קריאה:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> יפה מאוד. <קריאה:> במפלגה – – – <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> האמת כואבת, מה לעשות. <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> האמת כואבת, מה לעשות. תתמודדו. <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תתמודדו – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – מז'בוטינסקי – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, אני מודה לך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ראש הממשלה עלה. לכן, אם תוכל – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם תרצה לעלות שוב, אתה יכול לעלות שוב, על-פי התקנון. ודאי. כן. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <קריאה:> – – – צריכים לעשות לו פריימריז בכנסת. <איוב קרא (הליכוד):> – – – פנקס אדום – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, מספיק. <איוב קרא (הליכוד):> פנקס אדום אין לי כבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מספיק. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כן. אני שמעתי – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אילן גילאון, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני שמעתי בקשב רב, אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת, את דבריו של יושב-ראש האופוזיציה. אני חושב – קודם כול, זה מרנין לראות שההתקפות על ז'בוטינסקי ועל בגין ועל תנועתי, שהיו כל כך חריפות אז – את העבר מוחקים, אבל המורשת של ההכפשה היום, היא נמשכת. אבל בכל זאת, אמר חבר הכנסת הרצוג כמה דברים שאני שותף להם לחלוטין. וגם אם לא הזכרתי אותם כאן, הרי הזכרתי אותם בדברים שאמרתי גם לעם ולעולם בימים האחרונים, למשל על היחס, לא רק למיעוט הערבי, לאזרחים הערבים במדינת ישראל. והרי המילים מגובות במעשים ובמשאבים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הנוהרים. הנוהרים – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ובמשאבים. תראה, אני שמעתי אותך, את אמירתך – – <קריאה:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אבל לא שמעתי את אמירתך על אמירתו של ראש עיריית נצרת, שמספר – – <זהבה גלאון (מרצ):> אוווו. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – שאבו מאזן התקשר אליו באותו יום. איפה – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> "אזהרת ספוילר", אני קורא לזה – אל תחכו לגינויים תקיפים לאבו מאזן על אמירתו זו ביום הבחירות – – <קריאה:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – לשנע מצביעים לקלפיות. אין חשש. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה משווה אותו אליך? <קריאה:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה משווה ראש ממשלה – – –? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> עכשיו – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> נו, באמת. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> עכשיו, לדבר השני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה ראש ממשלה – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת יואל חסון – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> הם האזרחים שלך, לא של אבו מאזן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת ציפי לבני, תודה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> ומה שאתה אמרת בבחירות זה לא דבר שאפשר לעבור עליו – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת לבני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> ועכשיו לדבר השני. <קריאה:> – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> כשתתחיל להתייחס אליהם כאזרחים שלך, אז אולי נראה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדרבה. <זהבה גלאון (מרצ):> אולי תעשה סרטון, אדוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדרבה. <זהבה גלאון (מרצ):> אולי תעשה עוד סרטון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת זהבה גלאון, תודה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – סרטון? <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדרבה. אני עומד לא רק מאחורי המילים שאמרתי עכשיו – אמרתי ואמרתי בדיוק מה שהיה צריך להגיד, זה דרוש – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – אבל גם על המעשים שאנחנו עושים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – אתה אומר. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אבל חבר הכנסת הרצוג גם ציטט מז'בוטינסקי דבר נוסף, זה נכון, על הגורל המשותף שלנו, אופוזיציה וקואליציה, ואזרחי מדינת ישראל בכלל. זה נכון. ואני חושב שגם יש מקום לכולנו, אופוזיציה וקואליציה כאחד, לזכור את הדברים שלו על הוד והדר. על הוד והדר. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני אינני משתמש בניבולי פה ובגידופים. אפשר לומר דברים נוקבים מאוד בהוד ובהדר, וזה דרוש לכולנו, בכל שורותינו. אבל, חבר הכנסת הרצוג, יש דבר אחד – אנחנו לא ממצים כאן את כל דבריו של ז'בוטינסקי, אבל יש דבר אחד שז'בוטינסקי האמין בו בכל לבו – אתה ציטטת את זה בצד ולא ראית – – <קריאות:> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – וזה הדבר שנותן לאנשים, לאזרח, את חופש הבחירה. איך הוא אמר? לאינדיבידואל. הוא האמין בזה בכלכלה, הוא האמין בזה בדיוק הפוך – בדיוק הפוך – ממה שמוצע כאן. בדיוק הפוך. ועכשיו אני רוצה לשאול אותך – אני שואל אותך במקום העיקרי, בשוק הדעות: מה תהיה עמדתך על פתיחת ערוצי הטלוויזיה המסחריים לתחרות? <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> כי שמעתי שזה איום על הדמוקרטיה. <קריאות:> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> הם פתוחים. הם פתוחים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה צריך לפתוח – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> הם פתוחים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה יותר שר תקשורת מראש ממשלה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתה לא רוצה להתחרות, אתה רוצה לשלוט בשוק התקשורת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני יושב-ראש האופוזיציה יענה. בבקשה, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה יותר שר תקשורת מראש ממשלה. אולי תהיה שר התקשורת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת יואל חסון, תודה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. לא יעלה אף אחד פעם נוספת. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אדוני ראש הממשלה, אני לא מתכוון להתפלמס אתך על הפרשנות למורשתו של ז'בוטינסקי, כי נדמה לי שאמרתי דברים מאוד נוקבים על כך שאתם מועלים במורשתו. אני רק אומר דבר כזה – – <שר התיירות יריב לוין:> תענה על השאלה. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – כולנו בעד פתיחת שוק התקשורת לתחרות, בתנאי אחד – שראש הממשלה לא יהיה שר התקשורת – – <קריאות:> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – שאתה לא תמנה את הקומיסרים ששולטים בתקשורת, ושאתה לא תשלח את שרת התרבות שלך לסתום פיות ואת הפקידים שלך לסתום פיות ואת חברי הכנסת והשרים שלך לסתום פיות. <יואב קיש (הליכוד):> – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> – – – <שרן השכל (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> זאת המציאות האמיתית של התקשורת הישראלית בראשותך, שאתה עושה בה כבתוך שלך יום-יום, שעה-שעה, ברצון להצמית אותה, להפחיד אותה ולשתק אותה. זה לא יעזור לך. וכפי שאמר ז'בוטינסקי: אנחנו לא נוותר, ואנחנו נאמין שיגיע עתיד טוב יותר, ובמהרה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. עד כאן הדיון המיוחד – אפילו הייתי אומר מיוחד מאוד – במורשתו של ז'בוטינסקי. תודה לכל המוזמנים. כפי שראיתם, קיימנו את הדיון כמיטב מורשת ז'בוטינסקי, עם הרבה הדר, עם הרבה יכולת להקשיב לזולת, בדיוק כפי שביקשתי בנאומי, ואני מציע, פרופסור נאור, שבפעם הבאה שאתם עושים דיון במכון ז'בוטינסקי, תשאלו את השאלה עד כמה ז'בוטינסקי היה נהנה אילו נכח היום אתנו בדיון. תקבלו בטח דעות מעניינות. תודה רבה לכם על כך שאתם כיבדתם אותנו. אני לא בטוח שאנחנו כיבדנו אתכם. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 20), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016> [מס' מ/1032; "דברי הכנסת", חוב' כ"ד, עמ' 12160; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית ובסעיפים מהצעת חוק התוכנית הכלכלית חבר הכנסת אלי כהן להציג את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית. לחוק קיימות הסתייגויות. יש לי רשימת מסתייגים לפני. בבקשה, אדוני. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מביאים היום לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הפיקוח על השירותים הפיננסיים (תיקוני חקיקה), אחד האמצעים המרכזיים לקידום תפקודם של שווקים פיננסיים ולקיומה של מערכת רגולציה אפקטיבית ויעילה על השווקים הפיננסיים ועל המתווכים הפיננסיים הפועלים בתוכם. כדי להסדיר אסדרה ופיקוח יעילים הוקמו בעולם ובישראל רשויות פיקוח פיננסיות לאסדרת פעילותם של מתווכים פיננסיים והפיקוח עליהם. ארגונים בין-לאומיים שונים, כגון ה-OECD וקרן המטבע הבין-לאומית, מדגישים את החשיבות שביצירת רגולטור עצמאי ובהפעלת סמכויותיו כדי לשמור על ציבור המבוטחים והחוסים. מטרתה של הצעת חוק זו היא להקים רשות פיקוח פיננסית חדשה באופן שבו יהפוך אגף שוק ההון לרשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, שתפעל כיחידה עצמאית במשרד האוצר. הפיכת אגף שוק ההון לרשות עצמאית חיונית כדי להבטיח שתוכל לקיים את אחריותה ולממש את תפקידיה וסמכויותיה ביעילות, במהירות ובמקצועיות, בלי השפעות פוליטיות. מוצע לקבוע כי מטרותיה של הרשות יהיו הגנה על ענייני המבוטחים, העמיתים ולקוחות הגופים המפוקחים והבטחת היציבות והניהול התקין. עוד מוצע לקבוע מנגנונים לעסקאות שבהן מתקשרת הרשות ולמעמד העובדים. מוצע לקבוע כי בראש הרשות יעמוד הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, אשר ימונה על-ידי שר האוצר לתקופה של עד חמש שנים. על מנת לייעל את התהליכים המשפטיים, מועברת הסמכות לדון בהחלטות של הרשות לבית-המשפט לעניינים מינהליים, אשר עד היום החלק הגדול של החלטות אלו היה נתון לסמכות השיפוטית של בית-המשפט הגבוה לצדק. חברים, הצעת הקמת רשות שוק ההון היא צעד חיוני ומרכזי לשכלול השוק הפיננסי בישראל. כיום, הגופים הפנסיוניים של קרנות הפנסיה, חברות הביטוח וקופות הגמל מנהלים כספים שעולים על אלה שמנוהלים על-ידי הבנקים. בשוק ריכוזי כמו זה שקיים במדינת ישראל, אנחנו צריכים רשות שוק הון חזקה, יציבה, לא פוליטית, שלצד בנק ישראל תוכל לבוא ולשמור על כספי המבוטחים מן הצד האחד, ומן הצד השני לקחת חלק מרכזי בכלכלת ישראל. פתיחת השווקים הפיננסיים לתחרות ללא ספק תוכל להשפיע גם על ההשקעות במשק, וכתוצאה מכך גם על הצמיחה במשק, השמירה על רמת אבטלה נמוכה, הטיפול בשוק האשראי, ואנחנו רואים שם את העמלות ואת הריביות הגבוהות, לצד הגדלת עוגת האשראי, במיוחד למגזר העסקים הקטנים והבינוניים, למגזר משקי הבית, לטיפול בנושא של השלמת הון עצמית. הקמת רשות כאשר יש אגף לצורך העניין, במקרה הזה, מעידה על ויתור של חלק מהסמכויות, גם על-ידי שר האוצר וגם על-ידי סגנו, מכיוון שכאן, במקרה הזה, הם לא ראו לנגד עיניהם את השררה אלא את החשיבות של התפתחות שוק ההון בישראל, של הגנה על החוסכים וכן הלאה. במהלך הכנת החוק אנחנו פעלנו לכך שלא יהיה כפל רגולציה. במתכונת המקורית של החוק הייתה כוונה שגופים יוכלו להיות מפוקחים על-ידי כמה רשויות שונות – דבר כזה יכול להוביל להכבדת נטל הרגולציה, וכאמור, מדינת ישראל התדרדרה בצורה משמעותית בשנים האחרונות מבינת היכולת לבוא ולעשות עסקים. לכן הסעיף הזה לא ייכלל במסגרת החוק, אלא יובא במסגרת הצעה נפרדת. היו לא מעט חברי כנסת שלקחו חלק בדיונים בוועדה: חברי הכנסת שמולי, מיכל בירן ואחרים. גם חבר הכנסת שמולי, שבהחלט אני מניח שיעלה היום ויתייחס לנושא הביטוח הסיעודי וכן הלאה – חשוב להבהיר: הצעת החוק הזאת לא דנה כהוא זה בנושא הביטוח הסיעודי או בדברים ספציפיים, אך יחד עם זאת, נכנסו שם תיקונים אשר יבהירו שהרשות תהיה כפופה למדיניות הממשלה, למדיניות השר, ולהחלטותיה. חברים, חברי כנסת נכבדים, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש שתדחו את ההסתייגויות ותאשרו את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים להסתייגויות. ראשון הדוברים – חבר הכנסת איציק שמולי מהמחנה הציוני. אני רוצה לברך אזרחים ותיקים מערד שהגיעו לכאן, לכנסת. בשם כל הכנסת, ברוכים הבאים. יש לך שעה שלמה. עד שעה. אתה יכול להסתפק בפחות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני יושב-ראש הוועדה, אדוני סגן השר, השרים, חברי חברי הכנסת, אני רוצה דווקא להתחיל ולהגיד את המובן מאליו, אולי. אני מאוד מאוד מעריך את יושב-ראש הוועדה, מאוד מאוד מעריך את סגן השר. יש לנו פה ושם לא מעט מחלוקות, אומנם, בעניין הביטוח, אבל אין לי ספק שמה שאתם עושים כאן, אתם עושים כי אתם באמת מאמינים שזה לטובת העניין, לטובת עם ישראל, לטובת המבוטחים. ואין לי על זה שום מחלוקת, ואני מכבד אתכם על העניין הזה. אנחנו כמובן נמצאים בשתי דעות שונות, אבל אם זה לא הובן עד היום, למרות המחלוקות וההתנגשויות גם בתוך הוועדה, אז אני גם מעריך אותך וגם אוהב אותך, ואני גם חושב שהנוכחות שלך כאן בכנסת היא לא רק לטובת הסקטור שאתה מייצג, אלא לטובת כלל האזרחים במדינת ישראל. ואותו הדין לגבי חבר הכנסת אלי כהן, שעושה דברים נפלאים בוועדת הרפורמות. ועכשיו, לעצם העניין. תראו, אנחנו עוסקים בעניין הזה של הפיקוח על שוק הביטוח לא מהיום, ואנחנו בעצם בשנה, שנה וחצי האחרונה רודפים אחרי הזנב של עצמנו, במובן זה שכל פעם אנחנו מגלים פרקטיקה חדשה, נבזית יותר, קשה יותר, שמתעללת ורומסת בעיקר את מבוטחי הסיעוד והבריאות. ועצם המצב פה שבאים באיזשהו מצג שווא לכנסת, ואומרים: הבעיה עד היום הייתה שבעצם היינו אגף בתוך משרד האוצר; הבעיה עד היום הייתה שהפוליטיקאים האלה קשרו לנו את הידיים, לא נתנו לנו לעבוד; הפוליטיקאים הקטנים והאינטרסנטים מנעו מאתנו לעשות הדבר הנכון עבור המבוטחים. זה מה שנמצא פה על הפרק. והגישה הזו הובילה לצעד המדיניות הזה שמקודם כאן היום בקריאה השנייה והשלישית, גישה שמקודמת בחסות השקר והנבזות שהפוליטיקאים היו גורם מפריע עד היום בביטוחי הבריאות והסיעוד; שהפוליטיקאים הפריעו למפקח או למפקחת על הביטוח להגן על המבוטחים – בזמן שהאמת היא שבמרבית המקרים, למרבה הצער, חברי הכנסת בכלל לא קיבלו את הפריבילגיה להיות מעורבים בתהליך. במרבית המקרים קם המפקח על הביטוח או קמה המפקחת על הביטוח, כתבו תקנות, ובא לציון גואל. ובסופו של דבר, עצם הניסיון לבוא לכאן ולטעון באיזשהו אופן שמעכשיו, ממחר בבוקר הכול יבוא על מקומו בשלום ופתאום תהיה הגנה כלשהי על המבוטחים שעד היום לא הצלחנו להגן עליהם, זה שקר, זו רמייה. וכאשר זה מגיע מתוך הפקידות עצמה, זה דבר שהוא חמור שבעתיים. אתם רוצים דוגמאות? הרי דוגמאות יש בשפע. בשפע. זה התחיל בסיפור של הביטוחים הסיעודיים הקולקטיביים, נכון? אנחנו צועקים על זה כבר שנתיים פה. שנתיים. איך יום אחד בהיר בבוקר, בשנת 2011, הייתה לעודד שריג איזושהי הארה, או בא לו מלאך בחלום והודיע לו שהביטוחים הסיעודיים הקולקטיביים יותר לא יחזיקו מעמד, ולכן צריך לבטל אותם. רק מה לעשות, הייתה בעיה קטנה, קטנה-גדולה: 1.2 מיליון מבוטחים שכבר נמצאים בתוך הפול. קמה סערה גדולה, והתחייב אז המפקח על הביטוח למצוא פתרון, אבל ההתחייבות הזאת התנדפה מייד כאשר הוא סיים את התפקיד שלו. ואני מזכיר לכם, יש כאן אנשים שהם יותר זמן ממני בבית הזה, ואתם זוכרים היטב שאת ההחלטה הזאת לא קיבלו פוליטיקאים, לא קיבלו חברי כנסת; למען האמת, בניגוד לנאמר בדיון שהיה פה קודם, ההחלטה הזו לקחת 1.2 מיליון מבוטחים מהפוליסות ולזרוק אותם לרחוב, אני לא חושב שיש פה מישהו – לא מימין ולא משמאל ולא מהאמצע ולא מהחילונים ולא מהחרדים ולא מהדתיים ולא מהיהודים ולא מהערבים – שהיה מרים את היד בעד החלטה כזו. להפך, מה שאפשר את הפגיעה מאז ועד היום במבוטחים זה העובדה שבחסות החלטות מקצועיות טהורות אפשר להתכנס בחדר סגור ולקבל החלטות שפועלות נגד המבוטחים. עכשיו, אני לא חושב, לא המפקח הקודם ולא המפקחת הנוכחית, שיש לנו אומנם הרבה מחלוקות – שלום לך, גברתי המפקחת – אני לא חושב שהם קמים בבוקר ומתוך תחביב שואלים: מה נעשה היום כדי לדפוק את עם ישראל? לא, אני לא חושב שהם כאלה. אבל מה כן? הם, באופן יומיומי, והאגף שהם עומדים בראשו, נדרשים להכריע כמעט בכל דבר במתח הזה בין דאגה לאינטרס של המבוטחים – ובמקרה של תחומי הסיעוד והבריאות, מבוטחים שאין להם קול ואין להם פה ואין להם יכולת לבוא ולהרים קול זעקה – לבין הצד השני במשוואה, וזה האינטרסים של חברות הביטוח. וכאשר אתם מסתכלים על קבלת ההחלטות, גם במקרה של הסיעודי הקולקטיבי, גם במקרה של הרפורמות בביטוחי הבריאות הפרטיים, גם במקרה האחרון, שעדיין טרי, של הביטוחים הסיעודיים האחידים בקופות-החולים, אי-אפשר להשתחרר מהמחשבה שיש צד אחד שהוא קצת יותר משפיע במשוואה הזאת, צד אחד שבמקרים מסוימים הרגולטור הפך להיות – אני אומר את זה בכאב – אפילו עושה דברו. כשאתם מסתכלים על ההגדרות של הפוליסות האחידות שנכנסו בביטוחי הסיעוד של קופות-החולים בחודש יולי האחרון, לבוא ולהגיד בלי שום בושה שנכה שדוחף את כיסא הגלגלים שלו עם הידיים הוא, לפי הפוליסה החדשה, לא יהיה מוגבל בניידות – את הדבר הזה לא עשו פוליטיקאים, את הדבר הזה עשתה הפקידות. לבוא ולהגיד שפעוטות סיעודיים – נגיד ילד בין שנתיים שחס וחלילה חטף עכשיו סרטן, וההורים שלו משלמים לקופת-החולים מרגע לידתו, וכשמתגלה המחלה הם הולכים לחברת הביטוח, דופקים על הדלת ואומרים: אנחנו צריכים עזרה, שילמנו כסף. ואז פותחים להם את האותיות הקטנות ואומרים: תראו, בסעיף החדש, שאותו אישרה המפקחת על הביטוח, יש סעיף קטן שבא ואומר שאם קורה מקרה סיעודי מגיל אפס עד גיל שלוש זו בעיה שלכם. ילד חולה סרטן – תתמודדו. זה מה שאומרת הפוליסה החדשה. לא אני קבעתי אותה, לא הליכוד קבע אותה, לא מפלגת העבודה קבעה אותה, לא החרדים, לא הערבים, לא כולנו, לא יש עתיד, לא מרצ – המפקחת על הביטוח. וזו לא ביקורת פרסונלית על המפקחת הנוכחית, זאת ביקורת מובנית ועקרונית על מה שקורה עם האגף הזה ב-20 שנה האחרונות, שפעם אחרי פעם אחרי פעם משרת באופן בלעדי את האינטרסים של חברות הביטוח. עכשיו, כדי לא ליפול בלשוני אני לא אתן לכם את מה שאני חושב שהוא ההסבר לכך, כדי לא להפוך את האולם הזה – לא לכלוא אותו בתוך איזו מבוכה אחת גדולה, בטח לא כשנציגי האגף יושבים פה. לי יש הסבר למה זה קורה, אבל את ההסבר הזה נשים בצד. יש לגביו גם הסתייגות, שאני מקווה שבכל זאת, גם אם החוק יעבור, ההסתייגות תעבור יחד אתו. אבל כשאתם בוחנים את האופן שבו התקבלו ההחלטות, כשאתם בוחנים את ההחלטות בפועל של איך הפוליסה הזאת עכשיו נראית, מישהו פה יכול להסתכל למבוטחים בעיניים ולהגיד להם שהפוליסה החדשה שומרת עליהם? אין לכם בושה? נציגי המפקח על הביטוח הגיעו לגפני לוועדת הכספים ואמרו שם, בלי להתבלבל, שהשינויים האלה עובדים לטובת המבוטחים – תבינו את גודל האבסורד. אז על מי שומר המפקח על הביטוח? האם הוא שומר עלינו, המבוטחים, או שהוא שומר על הצד החזק ביותר במשוואה, על חברות הביטוח? ובמקום שבו אין תשובות, מה עושים באופן נבזי? שני דברים, תמיד חוזרים לשני המוטיבים של האגף הזה: שקר ונבזות. שקר – אתה פתאום מתחיל לראות בעיתונים, אדוני סגן השר, כל מיני ידיעות עלומות או כותבים מטעם, שאתה יודע, מתחילים לפזר כל מיני רמזים, כאילו הפוליטיקאים – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – עובדים אצל חברות הביטוח; בלי להתבלבל ובלי להתבייש, בזמן שהאגף הוא שבפוליסות החדשות של קופות-החולים מקבל את תכתיבי חברות הביטוח אחד לאחד, הוא עוד הולך לעיתונות ואומר שזה בגלל חברי הכנסת שמשרתים אינטרסים של חברות ביטוח. כמה נבזות וכמה שקר. ואתם חושבים שזה נגמר פה? הרי למפקח על הביטוח אין תשובות על כל הטענות האלה, אז מה עושים שם? מסיטים את הדיון למקום אחר ואומרים: מה אתם רוצים? פוליסה אחידה זה דבר טוב. ולנו אין ויכוח בכלל אם כן פוליסה אחידה, לא פוליסה אחידה. תעשו פוליסה אחידה, אבל ריבונו של עולם, למה לקבוע פוליסה אחידה שמי שקובע את התנאים בה זה חברות הביטוח, שנפגשתם אתן אתמול, ולא המבוטחים של הסיעוד, שאין להם בכלל הזדמנות לראות אתכם? התפקיד המרכזי של המפקח על הביטוח, כפי שאני רואה אותו וכפי שאני מכיר אותו מהחקיקה, זה כן – גם לשמור על יציבות חברות הביטוח; אנחנו לא רוצים לראות חברת ביטוח מתמוטטת, אבל לא פחות מכך, לא פחות מכך – לשמור על האינטרס הציבורי, לשמור על המבוטחים, ולשמור בעיקר על אלו שאין להם קול ואין להם פה. אני חושב שכאשר בוחנים את התוצאה של המהלכים בתחום הביטוח הסיעודי וביטוח הבריאות של אזרחי ישראל, הביטוחים הפרטיים, אי-אפשר להשתחרר מהמחשבה שבנקודה הזאת של שמירה על המבוטחים, בלשון המעטה לא נעשתה עבודה מספיק טובה, ובלשון חמורה יותר פשוט הופקרו המבוטחים בתחום הזה. זו רק דוגמה אחת. אם אתם שואלים את עצמכם מה קרה עם המבוטחים בביטוח הסיעודי הקולקטיבי – אתם עמדתם יחד עם שר האוצר, הישרתם מבט למצלמות לפני שנה ועשיתם את הטריק הזה לפני שנתיים ושלוש. הגיע חודש דצמבר או נובמבר – הודעתם על הקפאה, יעני כאילו לגרום לאנשים לחשוב שהם מוקפאים בתוך הפוליסות, שנמצא להם פתרון. והאמת היא, שאם בוחנים רק מה קרה לפי הנתונים שאתם העברתם, רק בחודש ינואר, חודש אחרי ההכרזה של שר האוצר, מספר האנשים שנפלטו מאותם הביטוחים קפץ לא פי-שניים וגם לא פי-שלושה – פי-ארבעה; ולהאשים את חברות הביטוח בעניין הזה של הביטוחים הסיעודיים הקולקטיביים זה הדבר הקל, כי מישהו נתן להן היתר לגנוב, מישהו אישר לחברות הביטוח למכור את הפוליסות האלה תחת השם ביטוח סיעודי, וזה לא הייתי אני וזה לא היו חברי הכנסת – זה היה המפקח על הביטוח, שגם כאשר הבין שיש טעות, ככל הנראה הבין, לא עשה מאומה עד שנת 2011, או יותר גרוע מכך, לא הבין שיש קטסטרופה. אני מאמין באופציה הראשונה. ובסופו של דבר המחדל הגדול, האדיר הזה, הוא עדיין כאן, הוא עדיין קיים. כל יום ממשיכות חברות הביטוח לקחת מבוטחים ולהעיף אותם לרחוב, בלי שום סנטימנט. למה? כי הן הבינו את רוח המפקד, כי חברות הביטוח הבינו בעצם שהמפקח על הביטוח, וגם שר האוצר – שבעצם החלטתם לא להתערב בעניין הזה. המשמעות האמיתית, המעשית, מחר בבוקר, זה מתן אור ירוק לחברות הביטוח להמשיך באותה המדיניות: לקחת אנשים ששילמו חמש, עשר, 15 ו-20 שנה לחברת הביטוח עבור ביטוח סיעודי, לקחת אותם ולזרוק אותם יום אחד לרחוב. זו המשמעות של ההחלטה שהתקבלה. ואתם, בלי להתבלבל, באים לבית הזה, הולכים לתקשורת, יושבים באולפנים של ערוץ 2, מפזרים שם כל מיני שקרים על כך שאתם שוקלים אולי לעשות מבחן אחיד של ביטוח לאומי וחברות הביטוח. על מי אתם עובדים? איזו עבודה עשיתם עד היום בעניין הזה? שקר וכזב, שקר וכזב. אפילו על המבוטחים הסיעודיים בני 70 ו-80, שזרקו אותם לרחוב בגללכם, בגלל שאתם לא התערבתם – אפילו עליהם לא חמלתם; אנשים שבמשך 20 שנה שילמו לביטוח סיעודי ואתם לא טרחתם להגיד להם, להזהיר אותם, שמה שהם משלמים בעבורו כל חודש זה פוליסת זבל, זבל. באיזה סיכון בכלל העמדתם את חברת הביטוח? חברת הביטוח הייתה פה בכלל? מה היא ביטחה בכלל – אנשים בגיל שלי, צעירים, בריאים? מה היא ביטחה? רק קראתם לזה ביטוח סיעודי, ואנשים נפלו במלכודת ושילמו. ונכון, אתם תמיד אומרים: יש עוד אשמים, כולם השתתפו בחגיגה – הכול בסדר. בסוף יש גורם אחד אחראי מטעם המדינה, וקוראים לו המפקח על הביטוח. ואני מחר בבוקר לא יכול לקחת דף נייר ולמכור לעובדי הכנסת ביטוח אם אני לא מקבל מכם הכשר או רישיון; לא יכול, וטוב שכך. זאת אומרת שבסופו של דבר האחריות למחדל הכי גדול שהיה פה, להונאה הגדולה הזאת, היא עליכם, לא על הפוליטיקאים. ועכשיו באים לפה ואומרים: מצאנו את פתרון הקסם – נקים רשות עצמאית, רשות עצמאית שתשמור על המבוטחים, שתעשה סדר בעולם הביטוח וההון, שתוכל לתפקד ביתר מקצועיות, יעילות. לי אין בעיה עם הקמה של רשות עצמאית. יש לי בעיה, ואותה ביטאו גם חברי כנסת נוספים בוועדה, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, בכך שבחלק מהמקרים – אומנם בחלק אחר, לשמחתי, אנחנו הצלחנו לבלום את זה – אתם ביקשתם פשוט להוציא את הכנסת מהמשחק, לפרק כל סממן של מעורבות של איזה ארבעה או חמישה סעיפים מסכנים שעוד יש לה בחוק, לקחת סמכויות שהן מהעולם של קביעת המדיניות, לקחת אותן אליכם באופן בלעדי, ושלא רק לכנסת אלא גם לממשלה לא יהיה say בכלל בדבר הזה. עכשיו בואו נגיד את האמת. ברובד הפוליטי, הסמוי, בא שר האוצר וגילה מכרה זהב. הוא אמר לעצמו: ואללה, יש לי פה אוטוסטרדה ליצירת רפורמות. מה אני צריך את הכנסת? מה אני צריך חיים כץ כזה, שישב לי בממשלה וידבר אתי על פנסיות? מה אני צריך ליצמן שיקשקש לי על ביטוח סיעודי? הם רק מפריעים לי כל היום. למרות שאני חושב, אדוני השר, שכאשר, איך נאמר, בוחנים את תרומתך כיושב-ראש ועדת העבודה והרווחה בהגנה על מבוטחי הסיעוד והבריאות לעומת התרומה שהעמיד משרד האוצר דרך אגף הפיקוח על שוק הביטוח, אני לא בטוח מי תפקד בכנסת האחרונה כשומר הסף האמיתי של המבוטחים. לא בטוח. ואז באים לפה ואומרים: הכנסת היא גורם מפריע, בואו נוציא אותה החוצה. הממשלה, שלא תברבר לנו את השכל על מדיניות הממשלה. בשיא האבסורד, אדוני היושב-ראש – אני חושב שזה היה בתקנה של קביעת מדיניות השקעות, אני לא בטוח – נכתב בנוסח המקורי של החוק שהמפקח או המפקחת על הביטוח קובעים את המדיניות, מדיניות ההשקעה של קופות גמל, כספים של כולנו; שר האוצר לא יכול להתלות עליה. הוא לא יכול לבוא ולהגיד: מבחינה מקצועית, אני חושב שנכון לעשות גם ככה ואולי קצת אחרת. לא. שר האוצר, יש לו את הסמכות לבוא ולהגיד רק: אל תשקיעו את הכסף במדינה כזו – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – היה לי טלפון מהאוצר, תקציב. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני יכול להגיע לשורה התחתונה, להחמיא לך ולהתקדם? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> בסדר. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני השר, אני עומד פה ובעצם באמת בכאב מדבר על שקר ונבזות – על שקר שיוצא מתוך משרד האוצר, מהרגולטור, שבא ואומר שאנחנו הפוליטיקאים עד היום הפרענו להם לעשות את העבודה בהגנה על המבוטחים. אני, ככה, רק כמתבונן מהצד, מסתכל מה היה בתחום של הפנסיה, מה היה בתחום של הביטוח הסיעודי – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אם לא הייתי פה ב-2003, כל גמלאי במדינה הזאת – בין 500 ל-5,000 שקל היה נפגע. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> וזו רק דוגמה אחת. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כל גמלאי, בנוסחת החישוב, הגבלת שכר ריאלי על 2% ריאלי, כל גמלאי במדינת ישראל היה נפגע. זה ממני אליך. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא. אבל בכנסת הקודמת הוא גם לא נתן להעביר את זה בחוק ההסדרים דרך ועדה אחרת – – – בוועדת הרווחה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אז בסופו של דבר, כשמסתכלים על מה שקרה פה בפועל בשנים האחרונות, עצם המחשבה שאם רק נקים רשות פתאום האגף הזה יתחיל לדאוג ולראות נגד העיניים בצורה נוכחת יותר את האינטרסים של המבוטחים, זו אשליה, זה שקר. אדוני היושב-ראש, הבעיה שלי היא לא בעצם הקמת הרשות. הבעיה שלי היא שמקימים רשות, ואז באים ואומרים: הרשות הזאת, בהרבה מאוד מובנים, לרבות – זו הייתה המטרה המקורית – בעניינים של קביעת מדיניות, תהיה גם מעל הכנסת וגם מעל הממשלה. אני חושב שכמה אנשים פה טיפ-טיפה התבלבלו. כאילו, הרי זה הדבר הקל לבוא לוועדת הרפורמות או לוועדת עבודה ורווחה ולהגיד: תראו, זו שורה של פעולות מקצועיות יומיומיות. גם החלטות מדיניות גדולות וכבירות אפשר לפרק לאלפי פעולות קטנות ויומיומיות, ואז למכור את האשליה הזאת לחברי הכנסת. אבל הבעיה המרכזית שהייתה לי, ועדיין יש לי, עם הצעת החוק הזאת, היא שיש בה טשטוש מוחלט בין סמכות לבין אחריות. ברור לכם הרי שאם מחר יש קטסטרופה בתחום של ביטוחי הבריאות, למי יבואו? למפקחת על הביטוח? יבואו לבית הזה – לאלי אלאלוף בוועדת העבודה והרווחה, לאלי כהן בוועדת הרפורמות, אולי לגפני בוועדת הכספים, ואז, מה נגיד? שאין לנו סמכות להתערב? שלא הייתה לנו שום יכולת להגיד משהו בהליך קביעת המדיניות? תבינו, היום אין שום מניעה, אם רוצים לבטל את ביטוחי הסיעוד – אני יודע מה, הסיעוד זה כבר עם הקולקטיבי, ועכשיו יעשו את זה על משהו אחר – אין שום יכולת לכנסת לבוא להגיד למפקחת על הביטוח או למפקח או המפקחת שיבואו אחריה: רגע, רגע, רגע, סטופ, מה אתם עושים? אין שום יכולת. למה? כי אנחנו פוליטיקאים קטנים, אינטרסנטים, מכורים לכל מיני עסקאות קטנות ואפלות עם חברות ביטוח. איזה שקר לא גלגלתם פה בחודשים האחרונים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> בוא נספור כמה פקידי ממשל הלכו לעבוד אחר כך אצל אותם אלו שהם היו אמורים לפקח עליהם. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני מתאפק, תאמיני לי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מותר לזרוק באוויר. – – – לבדוק, אולי עיתונאים. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> בסופו של דבר, צריך להגיד את האמת: כבר היום אף אחד, לא בסיפור של הביטוח הסיעודי הממלכתי – סליחה, הקולקטיבי – ולא בסיפור של הביטוחים החדשים של הסיעוד בקופות-חולים ולא בשום תחום אחר, אף אחד בכנסת לא קושר למפקחת על הביטוח את הידיים. אני זוכר טוב מאוד, אני חושב שזה היה בחודש פברואר, כשנכנסה לתוקף הרפורמה בביטוחי הבריאות הפרטיים, רפורמה שהייתה מחוררת, ועובדה שהיא נראית היום כמו הצרות שלי, ממש – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> יש לך הרבה צרות, איציק. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אוהו. <מירב בן ארי (כולנו):> איזה צרות יש לו? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> באמת. תבדקי האם הרפורמות – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אה, דיברת על הצרות שלי? <מירב בן ארי (כולנו):> לפי המצב – – – <היו"ר חמד עמאר:> בואו נקיים דיון על הצרות של חבר הכנסת איציק. תודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני מגיש הסתייגות על הצרה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אם את רוצה לפתוח את זה, חברת הכנסת בן ארי, אז הצרה הראשונה – טוב, אני לא אכנס לזה עכשיו. <היו"ר חמד עמאר:> אתה לא חייב לדבר את כל הדקות. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – 40 דקות – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> לא, את נוסעת לכרתים, ואת לא מזמינה אותנו? <מירב בן ארי (כולנו):> 40 דקות אתה – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני מסוגל לדבר פה גם שעתיים על מה שעשיתם למבוטחים בסיעוד, תאמיני לי. אבל אף אחד, בכל אחד ואחד מהצעדים הללו, לא הפריע למפקחת על הביטוח לעשות את מה שהיא האמינה בו. התחלתי לומר שבאותו היום שהתקבלה, כשנכנסה לתוקף אותה רפורמה בביטוחי בריאות פרטיים – שהיא, עד כה, בלשון המעטה, לא השיגה את מטרתה, אותה רפורמה שהייתה מחוררת והייתה עליה ביקורת ציבורית נוקבת – היא פשוט נכנסה לתוקף ב-24:00, וב-10:00 למחרת אנחנו מתכנסים כמו "למלמים" בוועדת העבודה והרווחה לדיון בראשותו של יושב-ראש הוועדה, ומצביעים בעוד נקודה, ועוד נקודה ועוד נקודה על כל כך הרבה בעיות והשגות שהיו לנו על הרפורמה הזאת. ויכולת אפילו לראות – הם אומנם לא יודו בזה – את נציגי הרגולטור מבינים שיש בעיה, רק מה? הרפורמה נכנסה לתוקף כבר לפני עשר שעות, ואנחנו יושבים בדיון ועושים דיון עם עצמנו על רפורמה שאין לנו שום יכולת להשפיע עליה, אף שכבר יש הבנה שחלק מהדברים בה דורשים תיקון. אז מישהו יכול לבוא ולהגיד שעד היום קשרו למפקחת על הביטוח את הידיים והיא לא יכלה להוציא לפועל את הרפורמה הזאת ורפורמות אחרות? מישהו יכול להגיד שההגדרות החדשות בביטוחי הסיעוד של קופות-החולים זה פועל יוצא של רצון הפוליטיקאים? לא. מה שקרה פה באמת זה שחברות הביטוח דפקו לכם על הדלת, ישבו עליכם פה, ואתם, במקום לעמוד ולהגן על האינטרס של המבוטחים, לקחתם את הדף שלהם, עשיתם copy-paste ובניתם לנו פוליסה חדשה. זה מה שקרה. אחרת אתם לא יכולים להגיע לכאן ולהסביר לנו את ההיגיון של להכין פוליסה חדשה ולדפוק את הקשישים הסיעודיים, את הנכים, את התינוקות, את החיילים. מה עשו לכם החיילים המשוחררים שלקח לכם חודש וחצי להבין שעשיתם טעות? כל היום יושבת הממשלה הזאת, כולל שר האוצר, ומדברים על תרומת החיילים, וכמה אוהבים את החיילים ומחבקים את החיילים, ואז – מה עושים דרך הרפורמה? קובעים שכל חייל שמשתחרר משירות חובה כבר לא יוכל לחזור באופן אוטומטי לפוליסה שהייתה לו לפני השירות, שההורים שלו שילמו עליה מגיל אפס עד גיל 18. קובעים שמעכשיו ניתן לחברת הביטוח את האפשרות להחליט באופן בלעדי אם מחזירים את החייל או לא מחזירים את החייל. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, כי אני יודע שאתה היית בשירות משמעותי: אם אתה היית מנהל חברת ביטוח והיית יודע שחייל מסוים עשה שירות שהוא "יותר מדי קרבי", הוא נפצע יותר מדי, הוא חלה יותר מדי, הוא היה בשטחים, אולי יצא משם עם סריטה, לך תדע – היית מקבל אותו לחברת הביטוח שלך? מה פתאום. היית אומר לו: מצטער, לא מקבל אותך; או שהיית אומר לו: אני מקבל אותך, אבל במחיר של פי-עשרה ממה ששילמת קודם. זה מה שעשתה הממשלה הזאת לחיילים. וגם את ההחלטה הזאת לא קיבלו פוליטיקאים, אלא זו החלטה שהתקבלה באופן בלעדי, ומקצועי, ו"נייטרלי", על-ידי הרגולטור, שהיה עסוק בהקשבה לחברות הביטוח והיה עסוק פחות בדאגה למבוטחים. אז בניגוד לשקר שאתם מגלגלים בתקשורת על זה שעד היום לא נתנו לכם לעבוד ועד היום חברי הכנסת ושרי הממשלה הפריעו לכם לבצע את מלאכתכם בהגנה על המבוטחים, אנחנו רואים בעוד דוגמה ועוד דוגמה ועוד דוגמה כמה הדבר הזה הוא מופרך ושקרי ונבזי. גם בביטוחי הבריאות – איזו בוננזה אדירה נתתם לחברות הביטוח. איזו בוננזה אדירה. עמד פה סגן השר לפני כמה חודשים ואמר לי: אתה לא יודע על מה אתה מדבר. ואמרתי לו: תשמע, עשיתם רפורמה, נתתם לחברות הביטוח אפשרות להעלות לנו את הפרמיות כל שנתיים ב-20% בלי לשאול אף אחד. הוא אמר לי: מה פתאום, לא יכול להיות דבר כזה. היה גם היה גם היה. עכשיו, אני שואל את הקהל שנמצא פה: אם נותנים לחברת ביטוח את האפשרות לייקר לנו את פוליסות הביטוח כל שנתיים ב-20% ומשאירים את זה להחלטתה – מה, לא ברור לנו מה יקרה? לא ברור לנו שכאשר אנחנו נהיה בגיל 30, 40 – עוד פעם, יפים, בריאים, צעירים, חברת הביטוח תבוא, תקרא לנו, תעשה לנו הנחה של 10% במחיר, וכשנגיע לגיל 50, כל שנתיים יתחילו להקפיץ לנו את הפרמיות? ואז, אתם יודעים מה יקרה בגיל 70? הפרמיה החודשית תעלה כבר 1,000 שקל. ואז נבוא לחברת הביטוח ונגיד לה: מצטערים, לא יכולים לשלם. איך נשלם עבור ביטוח בריאות 1,000 שקל בחודש? ומה תעשה חברת הביטוח? תגיד לנו: להתראות. תסתדרו לבד עם 22 השעות המסכנות של הביטוח הלאומי. בסופו של דבר לנו היו, ויש, שתי דרישות עקרוניות במהלך הזה: הדבר הראשון – שבכל מקום שבו יש עניין של קביעת מדיניות, זה צריך להיות אך ורק עניין של הממשלה או של הכנסת, כי האחריות והסמכות חייבות להיות באותו המקום ממש. וכאשר באים והולכים בשם המקצועיות ובשם כל מיני ערכים מזויפים אחרים ואומרים שבעצם אנחנו מקימים איזו מפלצת כזאת, תאגידית, שבאופן בלעדי תחליט מה יהיה בעולם הביטוח, מה יהיה בשוק ההון – אתם יודעים מה? תחשבו רק על מחיר הטעות. גם אם המפקח על הביטוח, המפקחת על הביטוח הנוכחית, אלו שיבואו אחר כך, הם המוכשרים ביותר, הם הטובים ביותר, הם החכמים ביותר, כולנו בני-אדם וכולנו יכולים לטעות. אבל, אתם יודעים, יש טעויות שאני לא הייתי רוצה לראות בחיי, שקורות כאן במדינת ישראל. אני לא הייתי רוצה לראות טעות שקרתה במדיניות קביעת ההשקעות של קופות גמל, למשל. חבר הכנסת ילין, אתה דיברת על זה הרבה, על איך מבטחים את החסכונות של הציבור. לא הייתי רוצה לראות טעות שם. תחשבו מה עושה הכנסת – שאפשר לומר עליה הרבה דברים, הרבה דברים, אבל בכנסת, בתוך הליך החקיקה, נכון, באים אינטרסים מכיוונים שונים, באים, אבל בסופו של דבר, אפילו כשיש קואליציה דורסנית, בדרך כלל מוצאים את נקודת האיזון הטובה ביותר, שמשקפת מצב נכון, שבו אף אינטרס לא גובר באופן טוטלי על אינטרס אחר. וההבנה הזאת והאיזון הזה הם מקור הכוח של הליך החקיקה. ואת הדבר הזה אתם רוצים לקחת היום. למה? רק בגלל ששר האוצר הבין שבניתם לו אוטוסטרדה ליצירת רפורמות. מעכשיו לא צריך כנסת, לא צריך ממשלה; עושים קפה עם המפקחת, סוגרים על איזו רפורמה בעולם הביטוח ויוצאים לדרך בחתימה. זה הכול. בסופו של דבר – ובזה אני אסיים, אדוני היושב-ראש. אני לא אלאה פה ולא אכנס לעומק למה שאמרה חברת הכנסת – – – <מירב בן ארי (כולנו):> 40 דקות נכנסת לעומק. אין יותר כניסה לעומק ממה שאתה עשית עכשיו בדוכן. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> רואים שלא היית בוועדה. <מירב בן ארי (כולנו):> פספסתי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> רואים שלא הגעת לוועדה. לא מתאים לך. אבל אני לא אכנס פה לעומק במה שנקרא תקופת הצינון. אני רק אגיד לכם במשפט אחד: מדינה שמאפשרת לפקידות הבכירה שלה, בתום ארבעה חודשים של צינון, לעבור מעמדה שבה אתה מפקח על חברת ביטוח, לעבור לנהל חברת ביטוח – זו שחיתות עם רישיון, זו שחיתות ממוסדת. וכפי שאמרה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, חלק משמעותי מאוד מהתחלואים של עולם הביטוח נובעים בדיוק, אבל בדיוק, מהמקום הזה, שבו אתה יושב שלושה–ארבעה חודשים לפני שאתה מסיים את התפקיד שלך, אולי איזו מחשבה מתגנבת לראשך, ואז אתה מתחיל לעגל, מה שנקרא. אני לא מטיל דופי באף אחד מהפקידים שנמצאים שם היום, אני רק אומר שהחשש הזה הוא אמיתי ולגיטימי. ועצם העובדה שאתם עומדים ומנסים למנוע את המהלך של הארכת תקופת הצינון מלמדת יותר מכל דבר אחר למה צריך לעשות את זה. ואני אגיד לכם רק מה הפתרון: הפתרון יגיע בתקציב הקרוב. הפתרון חייב להיות, ואני יודע שיש על זה מאבקים – – – <היו"ר חמד עמאר:> משפט סיכום. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ויתרתי לכם על 20 דקות. רגע, תן לי עוד חצי דקה. <היו"ר חמד עמאר:> ברגע שקבעת שיהיה 40, אצלי 40. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אתה צודק, מאה אחוז. הפתרון יבוא בתקציב הקרוב, במאבק העיקש שמתקיים כבר היום בתוך הממשלה על ביטוח סיעודי ממלכתי. החטא הקדמון של כל הדבר הזה של עולם הביטוח זה העובדה שהממלכה לא נמצאת שם. והיום, כשבן-אדם יודע שהוא מקבל מהמדינה, אם הוא הופך להיות במצב סיעודי, 20 שעות בשבוע וכל השאר הוא מסתדר לבד, הוא רץ לביטוחים הפרטיים. וברגע שהמדינה תחזור לשם ותיתן ביטוח סיעודי ממלכתי בהיקף ראוי, אתם תראו איך חצי מהבעיות בעולם הביטוח ייפתרו. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת משה גפני – איננו נוכח; חבר הכנסת אורי מקלב – איננו נוכח; חבר הכנסת חיים ילין, חמש דקות. מי שלא נמצא ואני קורא את השם שלו, אני לא אאפשר לו לעלות לדבר. <אמיר אוחנה (הליכוד):> רשימת הדוברים לא מעודכנת. <קריאה:> אין רשימה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. יש לי רשימה לפני, אני מקריא לפי הרשימה. בבקשה, חמש דקות. <קריאה:> לך יש רשימה, לנו אין. <היו"ר חמד עמאר:> אחרי חבר הכנסת חיים ילין – חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> תאפס, בבקשה. כל שנייה חשובה לי. <היו"ר חמד עמאר:> כל שנייה חשובה, ואני אוריד אותך אם כך בזמן. אני יכול לתת לך עוד קצת זמן. בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, סגן שר האוצר ידידי היקר איציק כהן, חברי וידידי ורעי, שאני כל כך אוהב אותך, אז אני רוצה להגיד שהחוק הגיע בתחילת הדרך, וזו פעם ראשונה, אני אומר את זה בגלוי, ששמתי איזה 20 ומשהו הסתייגויות, וכל ההסתייגויות התקבלו, מעבר לכל ההסתייגויות שבמשך כל הדיון היו, ובעצם השיח היה בלתי רגיל. נמצא למעלה גם ברוך, שהוא היה שותף לחוק, והרבה מאוד אנשים טובים. הדבר החשוב ביותר בחוק הזה, שיש כטריליון וחצי שקל ביטוח ופנסיה וחסכונות של אזרחי מדינת ישראל, ואיך אנחנו שומרים על זה? זה היה לב החוק. המון דברים קרו שם, אבל – לא, כבוד היושב-ראש, אני – תעצור, תסדיר. מבקשים ממך. <היו"ר חמד עמאר:> דבר. <חיים ילין (יש עתיד):> אני לא מסוגל. <היו"ר חמד עמאר:> אתה לא מפריע לי. <חיים ילין (יש עתיד):> אני לא מסוגל לעשות שני דברים בבת אחת. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. אני לא עוצר את הזמן, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> ולכן אני קודם כול בא ואומר שזה חוק טוב, אני תומך בו. אחד הדברים שהפריעו לי, ואני רוצה להגיד לכל חברי הכנסת, זה שלאורך כל הדרך ניסו את הפיקוח הפרלמנטרי – לא רק בחוק הזה, בהרבה מאוד חוקים – להזיז הצדה. אנחנו לא פה כי אנחנו חלק מביורוקרטיה, אנחנו פה כי אנחנו משקפים ומייצגים את העם. לכן אנחנו צריכים לפקח. אנחנו לא עוד פקיד שבא עכשיו לבדוק דברים, אנחנו צריכים להיות פה כי אנחנו מייצגים את העם. לכן אני חושב שבסופו של דבר הגענו לחוק טוב, מנוהל טוב; כל השיח היה מנוהל טוב; לא היה לחץ, כמו עוד כמה חוקים שעכשיו הולכים להצביע עליהם ועדיין ה"פונץ'-בננה" לא נמצא פה אצלנו. ובסופו של דבר, צריך להגיד גם מילה טובה לשר האוצר. לא פשוט לקחת מהסמכויות שיש לשר ולהזיז אותן הצדה, זה לא פשוט. הייתי מאוד שמח אם השר חיים כץ היה לוקח את הסמכויות שהוא קיבל במעונות-היום וגם היה אומר: יאללה, למען המדינה צריך להעביר את זה למשרד החינוך. זאת אומרת, צריך להסתכל ששרים לא לוקחים אליהם כוח, אלא שיודעים גם מה טוב לעם, לא רק לכוח הפוליטי שלהם. בסופו של דבר, אני מברך על החוק, אני חושב שהוא טוב. והמציאות בסופו של דבר תגיד כמה הוא טוב, כי אני לא חושב שהוא רע. אני חושב שהוא טוב, והוא טוב מאוד. אני מאוד מקווה שגם הוועדה המייעצת, שהגדלנו אותה ושיש שם אנשי מקצוע שיכולים מה שנקרא לתת בראש, וכל הזמן לבקר ולהבין שמאחורי כל הדבר הזה גם הפנסיות שלנו נמצאות, ואנחנו נביא את זה למקום טוב. כבוד היושב-ראש, אני סיימתי עם הברכות, ועכשיו אני רוצה לדבר על נושא אחר לגמרי, וזה מופנה לראש הממשלה. משמאלנו זאב ז'בוטינסקי. יום מורשת של זאב ז'בוטינסקי – ראש הממשלה, שבא ופותח את העיתון היום בבוקר, את "ידיעות אחרונות", קורא מאמר של אמנון אברמוביץ ומתעצבן ולוקח את כל המורשת של זאב ז'בוטינסקי לניגוח תקשורתי ופוליטי – זו בושה לכנסת, זו בושה לממשלת ישראל, ומעל לכול, למורשת של זאב ז'בוטינסקי, של הוד והדר. איך יכולה להיות כזאת רדידות? איך ייתכן? הוא מטיף לנו מוסר על התקשורת ועל חופש התקשורת. אז אני אסביר לכם, ואני אקריא מכתב שכתב משה סילמן, זיכרונו לברכה, במחאה החברתית כשהוא שרף את עצמו. הוא כותב: אני מאשים את מדינת ישראל, את ביבי נתניהו, על ההשפלה שהאזרחים החלשים עוברים יום-יום. המכתב הזה – בכל התקשורת הכתובה, בכל התקשורת הלא-כתובה, ברדיו, בטלוויזיה, באינטרנט – הופיע בכל מקום. איפה לא הופיע המשפט שמאשימים את בנימין נתניהו? רק בעיתון אחד, ב"ישראל היום", מחקו מהמכתב את ההאשמה של בנימין נתניהו. <היו"ר חמד עמאר:> משפט סיכום. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מסיים, כבוד היושב-ראש. שם מחקו את המילים "אני מאשים את בנימין נתניהו". זאת התקשורת שבנימין נתניהו רוצה. לא מעניין אותו שמאל, ימין, לא מעניין אותו כלום. מעניין אותו רק שיברכו אותו ולא יבקרו אותו. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, תודה. תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> צר לי, ובושה לממשלת ישראל, שראש הממשלה לקח את יום מורשת זאב ז'בוטינסקי לניגוח תקשורתי ופוליטי ברמה הכי נמוכה שיש ושראיתי פה בשנה וחצי שלי בכנסת. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי – איננו נוכח. אני אמרתי שכל מי שאקריא את שמו ולא יהיה נוכח, אני לא אאפשר לו. אבל חבר הכנסת – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני אמרתי: בנימין נתניהו, והוא לא הגיע לפה. <היו"ר חמד עמאר:> אבל חבר הכנסת משה גפני היה בתפילה, והוא ביקש לדבר. בבקשה, חבר הכנסת משה גפני. <זהבה גלאון (מרצ):> אני רשומה? <היו"ר חמד עמאר:> את אחרי חבר הכנסת משה גפני. אחרי חבר הכנסת משה גפני – חברת הכנסת זהבה גלאון. חמש דקות, בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, א. אני מודה לך על זה שאפשרת לי. אני פשוט הייתי בזה, לא ידעתי ששמולי יסיים כל כך מהר. <היו"ר חמד עמאר:> היית בתפילה, אני לא יכול לא לאפשר. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, תודה רבה. תודה. אני לא אנצל את כל הזמן שעומד לרשותי. אני ביקשתי רשות דיבור. אני שמח בסופו של דבר – אני לא יודע אם החוק הזה יציל את עם ישראל, אני לא יודע; יכול להיות שכן, לא יודע. זה חוק טוב, אין בעיה. לי הייתה בעיה – אני חושב שלרבים הייתה בעיה – עם כמה נושאים, ובשיתוף פעולה עם סגן שר האוצר הרב יצחק כהן ובשיתוף פעולה עם יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אלי כהן ועם משרד האוצר, עם – אני מניח שאף-על-פי שהיא לא הייתה בוועדה, הממונה על שוק ההון הייתה בסוד העניין – ובסופו של דבר, החוק הזה לא משנה סדרי בראשית מבחינת הניהול של הדברים עם פיקוח פרלמנטרי. היו כמה דברים בהצעת החוק הממשלתית – לי זה היה דבר רע, אני חשבתי שאסור שזה יהיה – היה פיקוח על קופות הגמל, שלא יצטרכו, אף שהיה צריך קודם, אישור של ועדת הכספים. החזירו את זה לחוק. אותו דבר לגבי הוראות הממונה לגבי תקנון קרן חדשה מקיפה. חוזר גם כן העניין הזה של הפיקוח הפרלמנטרי. אותו דבר לגבי הון נוסף. תאגיד אחזקה מוסדי, שיצר בעיה, מכיוון שזה היה כאילו לקחת ממקומות אחרים, גם מהרשות לניירות ערך, הסעיף הזה ירד. אני לא ביקשתי להוריד אותו. אני ביקשתי לעשות סדר, אבל בסוף הורידו אותו, ואני שמח על כך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא לא ירד. <משה גפני (יהדות התורה):> הוא ירד, הוא לא נמצא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה הופרד. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר, אבל הבעיה שהייתה בעניין הזה, היא לא קיימת עכשיו. לפי המצב הקיים, הנושא הזה ירד. אני לא רוצה להאריך, כי אני רוצה לעמוד במסגרת הזמן, אבל הייתה בעיה עם ההון הנוסף. על זה הייתה מין התעקשות כזאת, אמרו שאי-אפשר וכו'. אז אני רוצה להסב את תשומת לבם של חברי הכנסת: הייתה הצעת פשרה, לאחר שבדקתי גם במקומות אחרים, ועל-פי החוק, מה שמונח עכשיו בפניכם, בהון נוסף, ברגע שמחליטה מנהלת הרשות, הממונה על הרשות – אני לא יודע איך מגדירים בחוק את השם – ברגע שהיא מחליטה, לאחר התייעצות עם הוועדה שמייעצת לה, היא שולחת את זה לוועדת הכספים. אם בתוך 30 יום אף אחד מחברי הוועדה לא מעיר, זה מאושר באופן אוטומטי. לא צריך אישור של הוועדה אם אף אחד לא מעיר. אם מישהו מחברי הוועדה מעיר, זה מגיע לוועדה – להחלטה של הוועדה בתוך 30 יום, אם בכלל מקבלים את זה. אם הוועדה מחליטה שלא מקבלים את זה, נגמר העניין, לא דנים בו. אם הוועדה מחליטה שההשגה של חבר הוועדה היא אכן כזאת שצריך לדון בה, אז בתוך 30 יום דנים בזה ומקבלים החלטה אם בעד, אם נגד, אבל הכול נשאר בעניין הזה. אדוני סגן השר, אני מברך אותך אבל אני מברך גם את יושב-ראש הוועדה. אמרתי קודם, אני אומר גם עכשיו, אף על-פי שזה צריך היה להיות אצלי בוועדה, אבל בסוף עשית עבודה טובה. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> תודה. <משה גפני (יהדות התורה):> עשית עבודה טובה – אני מתכוון לאלי כהן; בפרוטוקול לא ידעו על מי אמרתי. בסוף לא נפגמה עבודת הכנסת. הסיפור הזה, לו היה מתקבל כמות שהוא, מבחינתי זה שינוי שיטת המשטר אצלנו, מכיוון שהשיטה היא שכשהממשלה מקבלת החלטה, או זרוע מזרועותיה שמבצעת את העבודה – חייב שיהיה על זה פיקוח פרלמנטרי, אחרת אנחנו במשטר אחר. זה לא חוק של מה בכך. זה חוק שמשנה את כל הנושא של אגף שוק ההון. הוא משנה את המבנה, את כל הנושא הזה. בכל ההסתייגויות האלה, ובסופו של דבר זה עבר בהסכמה וזה נמצא בחוק ולא צריך להצביע על ההסתייגויות הללו, בסופו של דבר כוונת המחוקקים, שזה הממשלה, שר האוצר, סגנו והממונה על שוק ההון, לא נפגעה. באמת יש את החוק הזה, ככתבו וכלשונו, אבל מצד שני, גם לא נפגמה עבודת הכנסת והפיקוח הפרלמנטרי, הוא יכול לפקח על העבודה שעושים שם בדברים החשובים השונים, שעליהם דובר גם קודם. אני שמח על הדבר הזה. מתברר בחוק הזה משהו שאולי לא ידענו קודם, אולי לא שמנו לב אליו, שאם יש רצון טוב, אפשר לפתור בעיות קשות. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון. אחריה – חבר הכנסת אילן גילאון. חמש דקות, בבקשה. נא לעמוד בזמנים. <זהבה גלאון (מרצ):> תודה רבה, אדוני. אני רוצה לתמוך בהצעת החוק שמבקשת להקים רשות עצמאית לפיקוח על רשות ההון. <היו"ר חמד עמאר:> לא לדבר בטלפון במליאה, בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> אני רוצה לברך שניים: אדוני סגן שר האוצר, היום אני מברכת אותך, אתמול זה היה פחות, ואת חבר הכנסת אלי כהן, מי שעמד בראש הוועדה. אני לא השתתפתי בדיוני הוועדה, עקבתי אחריהם בעניין רב. אני חושבת שצריכה לקום רשות עצמאית ולא יחידת סמך במשרד האוצר. אני קיבלתי גם את ההערות של חברי חבר הכנסת גפני, היו לו הערות חשובות. בסופו של דבר, אני חושבת שהדבר שחשוב כאן: כשאנחנו יודעים שציבור המפוקחים מורכב מגופים מוסדיים רבי-עוצמה, אנחנו יודעים כמה הם רבי-עוצמה, חשוב שתהיה רשות מפקחת. אני רוצה לברך את המפקחת על שוק ההון והביטוח. היא מפקחת אמיצה. מדי פעם מנסים לשים לה מקלות בגלגלים. לא תמיד אני מסכימה עם כל מה שהיא עושה ואומרת, אבל אני חושבת שהיא מפקחת אמיצה, שלא נתונה לסחטנות פוליטית. העובדה שתקום רשות כזאת, היא תאפשר פיקוח עצמאי, הייתי אומרת, פיקוח יציב על שוק ההון בישראל. אני רוצה לברך אתכם ולומר שאנחנו בסיעת מרצ נצביע בעד. אחרי שאמרתי את זה, אני רוצה לנצל את כמה הדקות שנותרו לי ולדבר על הפארסה שהייתה כאן היום במליאה. ההצגה הכי טובה בעיר, שוב פעם של ראש הממשלה, שניצל ניצול ציני את ההתכנסות לציון זכרו של זאב ז'בוטינסקי כדי לבוא חשבון עם כל מי שמתנגד למדיניות שלו בנושא התקשורת והניסיונות שלו להשתלט על התקשורת החופשית. אנחנו עדים לניסיון קשה ביותר, חמור ביותר, שאני לא זוכרת כמותו שנים, של סתימת פיות, של ראש ממשלה שמבקש להעמיד את עצמו מעל החוק, מעל לכל ביקורת, ולהשתמש בכוח שלו כשר תקשורת כדי לנסות ובעצם למנוע תקשורת עצמאית, יציבה ואמיצה. כל מה שהוא רוצה זה עיתונאים כנועים, חסרי כוח, חסרי יכולת לפעול. אני אומרת לכם, חברי חברי הכנסת, אני כך מאמינה או רוצה לקוות, אולי זאת שאיפה, שבסופו של דבר ההיבריס הזה שראש הממשלה הפגין כאן יעלה לו לראש, כי מה הטעם בז'בוטינסקי אם אי-אפשר לשלוט עליו? ואני רוצה לצטט בפני – – – <קריאה:> – – – <זהבה גלאון (מרצ):> נכון, זה מה שאני חושבת. אני רוצה לצטט בפני חברי חברי הכנסת ציטוט מדבריו של ז'בוטינסקי על עיתונאים ועיתונות. ז'בוטינסקי אמר: "דבר גדול הוא עיתון. אין מלאכה נשגבה ממלאכתו של עיתונאי, ויהיה כותב מאמרי הדרכה, או מספר מעשי גנבה שקרו אתמול בפרבר האביונים. כתפקידו של מחזור הדם בגוף, כתפקידו של המסחר במשק העולמי, כן תפקידה של עיתונות בשדה הרוח". חבל שראש הממשלה נתניהו לא הפגין היום בדיון במליאה את אותו הוד והדר שאפיינו את התנהלותו ואת כתביו ואת מורשתו של זאב ז'בוטינסקי, ואני חוזרת ואומרת, חברי חברי הכנסת: מה הטעם בז'בוטינסקי אם אי-אפשר לשלוט בו? תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון. סגן השר חבר הכנסת יצחק כהן. <חיים ילין (יש עתיד):> איציק, תפרגן, תפרגן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא כל יום יש חקיקה היסטורית. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא כל יום אתה יכול לדבר בקיצור. <חיים ילין (יש עתיד):> איציק, תפרגן, תפרגן. תפרגן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, לא כל יום יש רגעים במליאה הזאת שכולם מאוחדים לגבי הנושא. באמת חקיקה היסטורית שכולם מתאחדים סביבה. היום בהחלטה היסטורית אנחנו מבטיחים את קיומה של רשות פיננסית עצמאית חדשה ללא נגיעות פוליטיות; רשות שכבר היום היא אמורה לפקח על 1.5 טריליון שקל. זה מין סוג של תופעה שכל שנה, מאיר כהן, זה גדל ב-100 מיליארד שקל. כל שנה זה גדל בעוד 100 מיליארד. קודם כול, אנחנו סוגרים מעגל חשוב מאין כמותו. מחד, הציבור והמעסיקים ממלאים את חובתם לקחת אחריות על קצבת הפנסיה שלהם. במקביל, המדינה דואגת לקיומו של גוף פיקוח מקצועי ומיומן, שתפקידו בראש ובראשונה להבטיח שהכספים יהיו מוגנים. כיום פועלות בישראל שלוש רשויות פיננסיות מרכזיות, אולם טרם כניסתו של חוק זה לתוקף דווקא הרשות המפקחת על סך נכסי הציבור אולי הכי גדולה – הכי גדולה, בעצם – אינה עצמאית, ואנחנו הופכים אותה היום – עד היום היא פעלה כאגף בתוך משרד האוצר; היום, בעזרת השם, בחקיקה היסטורית, היא יוצאת למרחב בתור רשות פיננסית עצמאית, חזקה, מקצוענית. עד היום גם הייתה מקצוענית, אבל היום בגלל הגודל והעוצמה – בבקשה? <קארין אלהרר (יש עתיד):> נחה דעתך בעניין? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יוצא לי לפעמים גם לכוון לדעתך. אנחנו פה גם נדאג לאזרח הקטן, כשב-2008 קידמנו חקיקה תקדימית, שמחייבת כל אחד ואחת לחסוך לגיל הפרישה. מורי ורבותי, אכן, חקיקה היסטורית, יום מיוחד. אני רוצה להודות לכולם. קודם כול – לשר האוצר, שבהנחיה לא כל כך מקובלת במחוזותינו ויתר על טריטוריה ועל סמכויות כדי להבטיח את קיומה של רשות פיננסית עצמאית. אנחנו לא רואים את זה כל יום, ומגיע לו יישר כוח, לשר כחלון. לאנשי אגף שוק ההון והחיסכון: למפקחת, לעובדים המסורים, שחלקם פה אתנו – אסף, עבד, ברוך – אני לא רוצה להזכיר שמות, אבל אתם מייצגים את כולם; דורית; לחברי חבר הכנסת אלי כהן שעשה עבודה יוצאת מן הכלל, לקח את החוק הזה, ובדיונים אין-סופיים על כל סעיף וסעיף, על כל תו ותג, נתנו את דעתם חברי הכנסת, ואכן – גם חבר הכנסת פורר ועוד חברים – החוק הופנמו בו ההערות, הגענו בסוף למוצר מוסכם, חזק וטוב, מקצועי. אני רוצה להודות גם לחברי איציק שמולי, שדיבר מדם לבו. וחברי חברי הכנסת, אני באמת מבקש מכולם להצביע פה אחד בעד החוק הזה. יוצאים ליום חדש, לרשות רגולטורית חדשה. תודה רבה ויישר כוח לכולם, לכל העוסקים במלאכה. אני מקווה שלא שכחתי אף אחד. גם לחבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים – תודה על כל המאמצים ועל כל העזרה והסיוע. <משה גפני (יהדות התורה):> תודה רבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ותודה לכולכם. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. יסכם את הדיון – – – <חיים ילין (יש עתיד):> תפרגן, איציק, תפרגן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> פרגנתי לכולם. <היו"ר חמד עמאר:> יסכם את הדיון חבר הכנסת אלי כהן. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בין חברי הוועדה – חבר הכנסת חיים ילין, שתרם מחוכמתו ומניסיונו לעיצוב החוק. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 58), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום של חברי הכנסת זהבה גלאון, מיקי לוי ומיקי רוזנטל בנושא: מכירת חברות ביטוח לגופים זרים מעמידה בסכנה את הפנסיות של הציבור בישראל. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני כמובן רוצה לברך את סגן השר יצחק כהן, שיחד עם שר האוצר הוביל היום רפורמה משמעותית, חשובה, שמעידה שמה שעמד לנגד עיניהם זה לא השררה אלא התנהלות המערכת הפיננסית בישראל, ששומרת על כספי החוסכים העמיתים בקופות הפנסיה, בקופות הגמל, בקרנות ההשתלמות. וצריך לבוא ולזכור: היום הכספים המנוהלים במסגרת שוק ההון עולים על הכספים הבנקאיים. חברת הכנסת גלאון, אני חייב לברך אותך על הגישה העניינית לעצם הקמת הרשות. עצם זה שיש כאן אמירה ברורה שהולכת להיות רשות עצמאית – וכן, לפעמים גם לא פוליטית. לא הכול חייב להיות פוליטי. כמו שלא הכול צריך להיות שפיט, גם לא הכול – חברי הכנסת צריכים להחליט עליו. עלה במסגרת אחד הדיונים שחברי הכנסת צריכים להחליט על הון עצמי. אני לא יודע אילו שיקולים זרים, או מה חברי הכנסת יכולים להחליט בנושא הזה. ולכן, למען הספר ספק, הוקמה ועדה מייעצת לטובת העניין. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולציין את העבודה החשובה שעושה חבר הכנסת שמולי בכל הנושא שקשור לביטוח סיעודי, מוביל אותו, רואה את אותם קשישים לנגד עיניו, ובהחלט זאת רפורמה חשובה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חבר הכנסת כהן – – – <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> נכנס כאן במסגרת החוק דבר אחד, שמדבר על כך שאותה רשות תהיה כפופה למדיניות הממשלה ומדיניות השר, כלומר, שהם לצורך העניין יקבעו את הדרך, יקבעו את המתווה, ועל בסיס זה היא תפעל. חבר הכנסת ילין, אני רוצה באמת בהזדמנות הזאת להודות לך על ההשתתפות שלך, גם במסגרת הוועדה. לא בכדי המשפט שלך תמיד מהדהד – על האחריות שלנו, בנושא הקמת הרשות, לשמירת כספי החוסכים. וצריך לבוא ולומר: למדינה יש אחריות. נכון שחלק גדול מהכספים האלה מנוהלים על-ידי חברות פרטיות, אבל בסופו של דבר מדובר בכספי הפנסיה, ותמיד – אני חושב שבכל אחת מהישיבות, כמובן במסגרת ההערות הענייניות שלך – דאגת לבוא ולציין את הדבר הזה, ואני חושב שלא מעט הערות נכנסו, הוטמעו. <חיים ילין (יש עתיד):> כולן. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> כולן. ובאמת, אני רוצה שוב לנצל את ההזדמנות להודות לך על כל הדיונים בוועדה, וגם על המעורבות שלך בחוק הספציפי הזה, וכאמור, הערותיך היו ותוקנו. <חיים ילין (יש עתיד):> אני פורש בשיא. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> אז אתה בשלב הזה באמת יכול לבוא ולפרוש. אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת קיש, שרואה לנגד עיניו את הנושא של הכלכלה החופשית. וכאן דאגנו ביחד לבוא ולפעול שלא יהיה כפל רגולציה, כאשר גם במסגרת ההערות שלך שהוכנסו והוטמעו בחוק לא רצינו ליצור מצב שאנחנו בכנסת הזאת יוצרים חברה אחת שיהיו לה כמה רגולטורים וכמה אנשים שיבואו וישפיעו. אנחנו רוצים שכן, שתהיה רגולציה, אבל על-ידי גוף שיהיה אחראי ושיעשה. יש לנו אינטרס שהשוק בישראל יצמח, ולכן ההערות האלה נכנסו, ותודה. חבר הכנסת פורר, שהיה גם הוא שותף מלא לדיונים ולהצעות שעלו במסגרת התיקונים ובמסגרת הצעת החוק, וכאמור נכנסו גם הערות חשובות, תוך הקפדה, חבר הכנסת פורר – ציינת את הנושא של מעורבות הכנסת מן הצד האחד, והחלטת הממשלה, שאמורה לבוא ולמשול; וכאמור הסעיפים נבחרו בקפידה, ובמקומות שהיה נדרש לבצע תיקונים, אכן התיקונים הוגשו. ולכן החוק שמוגש היום הוא חוק מאוזן, שמצד אחד יבוא וייתן בצורה ברורה את הדרך – שאנחנו הולכים להקים רשות שוק הון, שתהיה עצמאית, נטולת פניות, לא פוליטית, על-ידי גופים מקצועיים, שתוכל לבוא ולסייע להתפתחות השוק בישראל, והדבר זה יכול להשפיע על הכלכלה הישראלית בכללותה. שוק פיננסי ריכוזי זה דבר שפוגע בכלכלה הישראלית. אנחנו רואים את זה גם במערכת הבנקאות. אנחנו רואים לצורך העניין את הפגיעה בעיקר בשני מגזרים עיקריים: במגזר משקי הבית ובמגזר העסקים הקטנים והבינוניים. אנחנו רואים את זה בריביות; אנחנו רואים את זה בעמלות. ולכן אנחנו חושבים שהגדלת מספר השחקנים בענף היא חיונית, היא חשובה. יש לנו שתי דרכים לבוא ולפעול בשוק ריכוזי: דרך אחת היא לבוא ולפעול באמצעות פיקוח; הדרך השנייה היא באמצעות תחרות, באמצעות הגדלת התחרות, באמצעות זה שייכנסו שחקנים נוספים. וזה מה שעמד לנגד עינינו: הגדלת מספר השחקנים. הגדלת התחרות בענף היא שתבוא ותסייע להקטין את הריכוזיות במערכת הפיננסית, שהיא חשובה. ככלל, בתחום של חברות הביטוח הוא כבר מזמן לא ביטוח. כולנו זוכרים שעד לפני עשור או שניים היינו באים לחברות הביטוח לעשות ביטוח לדירה, לרכב. היום חברות הביטוח – תחום הפעילות העיקרי שלהן זה שמירה על כספי החוסכים, זה הנושא של הפנסיה, של קופות הגמל, של קרנות ההשתלמות. והיום, בכלל, הודות לעלייה בתוחלת החיים, הודות להתארכות תוחלת החיים, החשיבות של החיסכון לפנסיה, החשיבות של השוק הפנסיוני – זה חשוב מאוד. לכן כאן אנחנו צריכים לבוא ולראות שהשוק הזה פועל בצורה מקצועית, בצורה שנוכל לבוא ולראות את הפירות שלו לאורך זמן. השוק הפיננסי בישראל, שכאמור נשלט על-ידי כמה בנקים וכן על-ידי כמה חברות ביטוח, זקוק לרענון, זקוק להחלטות מקצועיות. בהמשך היום תגיע גם לכאן, לכנסת, הצעה על בסיס ועדת שטרום, וההצעה הזאת אמורה להגדיל את מספר השחקנים בענף. 47 שנה לא נפתח בנק בישראל, 47 שנה. כולנו יודעים שבעולם כלכלי, שבו יש חברות רווחיות, חברות מצליחות – אנחנו יודעים שנפתחים עוד עסקים. אך יחד עם זאת, בשוק הבנקאות, שכולנו רואים את הרווחיות הגבוהה שלו, על אף חוסר היעילות שקיים במערכת הבנקאית – על אף שהשוק הבנקאי, שאנחנו רואים שהוא שוק רווחי מאוד, על אף זאת 47 שנה לא נפתח אף בנק בישראל. וזאת שאלה שצריך להפנות אותה לבית הזה. הרגולציה ובנק ישראל בחלק מהמקרים מנעו אפשרות של כניסה של גופים חדשים. לכן סוף-סוף מטפלים גם במערכת הבנקאות. לכן ההמלצות של ועדת שטרום, שהפכו לתזכיר חקיקה ויעלו היום לקריאה ראשונה, הן לא פחות מהיסטוריות. אחרי 47 שנה שלא נפתח אף בנק, לבוא ותוך שנתיים לראות שניים או שלושה בנקים נוספים בישראל, זה דבר שהוא חיוני. צריך לזכור שאנחנו לא מדברים רק על הנושא של הפחתת הריביות, על הנושא של הפחתת העמלות במשק בישראל, אלא כן, על פתרון למגזרים עסקיים חשובים במיוחד, כמו משקי הבית הקטנים, כמו העסקים הקטנים והבינוניים, שכולנו רואים שהם משלמים ריביות כמעט כפולות ביחס לעסקים הגדולים. הדבר הזה בהחלט משפיע על יוקר המחיה. ברגע שקשה לקבל מקורות מימון, אנחנו רואים שהגדולים נשארים גדולים והעסקים הקטנים נשארים קטנים, והווקום הזה שנוצר, שאין חברות במעמד הביניים, הדבר הזה פוגע בכלכלה הישראלית. הוא ללא ספק משאיר את הריכוזיות. ואותה ריכוזיות במערכת הפיננסית מתגלגלת גם אל יוקר המחיה, שכולנו מדברים עליו, כיוון שבלי מקורות מימון לא יהיו עסקים נוספים בישראל. רק שתקבלו מושג – היום הבנקים מנהלים 1.3 טריליון שקל; הגופים המוסדיים מנהלים 1.4 טריליון שקל. הפערים הללו רק ילכו ויגדלו, כיוון שכולנו ממשיכים – בעיקר השכירים – להפריש לפנסיה, ואולי באמת אפשר להזכיר שגם במסגרת דיוני התקציב וחוק ההסדרים אנחנו הולכים להביא את הנושא של חוק פנסיה חובה, כאמור גם הצעת חקיקה שלי, שעברה בקריאה טרומית, ותיתן מענה לאותם 500,000 עצמאים שלא נכללו במסגרת חוק פנסיה בשנת 2008. בשנת 2008 נחקק אחד מחוקי הפנסיה החשובים של מדינת ישראל, חוק פנסיה חובה, אבל העצמאים נשכחו בו. 500,000 עצמאים לא נכללו באותו חוק. והשאלה היא, כשהם מגיעים לגיל 67 לגבר או 62 לאישה, להם לא מגיעה פנסיה? הם לא צריכים להזדקן בכבוד? הגדלנו לאחרונה את קצבאות הקשישים, אבל יחד עם זה, גם היום עם 2,500 שקלים אתה לא באמת יכול להזדקן בכבוד. לכן פנסיה זה היום דבר שהוא בסיסי על מנת לתת לכל אחד אפשרות לפרוש, לתת לכל אחד אפשרות להזדקן בכבוד. לכן הנושא של חוק פנסיה חובה, הממשלה הולכת להביא אותו גם במסגרת דיוני התקציב. גם הוא יהיה במסגרת חוק ההסדרים. כאמור, חוק פנסיה חובה עולה למדינה 370 מיליון שקל, אשר במסגרתם מדינת ישראל הולכת לעזור לעסקים הקטנים והבינוניים, ולכן הולכת לפתח את זה. אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לומר לך שגם במסגרת חוק הקמת רשות שוק ההון הקפדנו להפחית את נטל הרגולציה, ועשינו תיקונים במסגרת החקיקה על מנת שחברות מקומיות ימשיכו להשקיע במדינת ישראל, ולמשוך גם חברות בין-לאומיות למדינת ישראל. אסור לנו לקחת את האבטלה הנמוכה כדבר מובן מאליו, ואנחנו צריכים לפעול שהצמיחה בישראל תהיה אפילו מעבר לזאת הנוכחית. הפחתת הרגולציה היא חיונית, וגם במסגרת החוק הזה פעלנו לכך שלא יהיה כפל רגולציה, וכך לצורך העניין נוכל להמשיך. הנושא של רשות שוק ההון מעיד שמה שעמד במקרה של החוק הזה, זה לא השררה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> הבנקים כבר סגורים. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> ברושי, צריך, אגב, גם מימון לחקלאים, כי לצורך העניין, ענף החקלאות בישראל הוא לא רק ענף כלכלי, יש לו גם ערך התיישבותי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – – הדגים. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> וגם היום, כשהחקלאות זה עסקים קטנים ובינוניים, כמה ריביות הם משלמים? מה היכולת שלהם לקבל אשראי? לכן, אם אנחנו נראה שיש לנו רשות הון חזקה, חבר הכנסת ברושי, לצד בנק ישראל, נוכל להבטיח לא רק הורדה של הריביות; לא רק הורדה של העמלות, אלא שאנחנו במקרה הזה נוכל לבוא ולתת יותר. אז, חברים, אני באמת רוצה להודות לכם ולקרוא לכם להצביע בעד הצעת חוק חשובה זו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אלי כהן. הבנתי שאדוני ראש הממשלה רוצה לומר כמה מילים. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני יכול לומר מכאן. <היו"ר יצחק וקנין:> אם ישמעו אותך. השאלה אם ישמעו. אני לא חושב, אדוני, שישמעו אותך, אבל מה שאדוני רוצה. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אדוני, כיוון שאנחנו רוצים להצביע – זאת התפתחות היסטורית. זה שם את ישראל בשורה אחת עם מדינות מפותחות בעולם, שיש להן רשות לפיקוח על – – – והחוסכים. ואני אכניס את זה לפרוטוקול. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מקווה שהקצרניות שמעו מה שאדוני ראש הממשלה אמר. כן. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות. אני מבין ששמולי – אתה מרכז את ההסתייגויות? אני מולך עושה מה מפחיתים ועל מה מצביעים. אוקיי. אני מבין שאתם רוצים, הממשלה רוצה הצבעה שמית על סעיף 1, ההסתייגות הראשונה לסעיף 1. אם כך, חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה) בקריאה שנייה. הסתייגות מס' 1 – הממשלה מבקשת הצבעה שמית. הסתייגות של חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני. נא להקריא את שמות חברי הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, מי מצביע, בגין או עליזה? <היו"ר יצחק וקנין:> נא לא להפריע במהלך ההצבעה, חבר הכנסת חיים ילין. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח אלי בן-דהן – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – בעד ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> נא להקריא את שמות חברי הכנסת שלא שהו במליאה בהצבעה הראשונה. תכף היא תקרא את השמות. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח רוברט אילטוב – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח זאב בנימין בגין <היו"ר יצחק וקנין:> הצביע, הצביע. הוא הצביע. לי זכור שהצביע. <קריאה:> רשום לי כאן. סליחה. <קריאה:> הוא הצביע נגד. <קריאה:> נכון, רשום גם. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) דוד ביטן – נגד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יואב גלנט – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת איתן כבל – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ז'קי לוי – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת אוסאמה סעדי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> יש מי מחברי הכנסת שנוכח כרגע, נמצא באולם המליאה ולא הצביע, חברי הכנסת? אין. נא להגיש אלי את תוצאות ההצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם, מייד אחרי הכרזת התוצאות אנחנו עוברים להצבעה אלקטרונית, כך שלא יהיה זמן לתיקונים. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה על ההסתייגות לסעיף 1: 45 בעד, 54 מתנגדים. אם כן, ההסתייגות לא נתקבלה. הסתייגות לסעיף 1, פסקה (1) – חבר הכנסת שמולי, אני מצביע על כל ההסתייגויות? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו מצביעים על פסקה (1) לסעיף 1. איציק שמולי, כל שאר ההסתייגויות לסעיף 1 – להצביע עליהן? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> כן. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אחת-אחת. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. יש לנו 1,000 ומשהו. אתה תגיד לי איפה לעצור. <דוד ביטן (הליכוד):> אז נצביע שעות בגלל – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אין מה לעשות, חברים. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – לא מבין את העניין. <היו"ר יצחק וקנין:> זה כמו חוק התקציב. אני חייב ללכת – לכן שאלתי אותו פעמיים. אני מצביע על הסתייגות מס' 2 לסעיף 1. אם כן, חברים, מי בעד ההסתייגות? הצבעה אלקטרונית. מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 1 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 53 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 53 מתנגדים, אין נמנעים, 39 בעד. הסתייגות מס' 2 לא התקבלה. הסתייגות 3 – מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 54 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 54 מתנגדים, 39 בעד. הסתייגות מס' 3 לא נתקבלה. הסתייגות מס' 4 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 53 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 53 מתנגדים, 39 בעד. הסתייגות מס' 4 לא נתקבלה. הסתייגות מס' 5 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 4 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 54 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> יש לנו 1,000 הסתייגויות כאלה. 54 מתנגדים, 38 בעד. הסתייגות מס' 5 לא נתקבלה. הסתייגות מס' 6 לסעיף 1 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 54 נמנעים – אין ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 54 מתנגדים, 37 בעד. הסתייגות מס' 6 לסעיף 1 לא נתקבלה. הסתייגות מס' 7 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הייתי מציע לדוד ביטן ולאיציק שמולי להתקזז, לצאת ולמצוא איזה הסדר, אחרת אנחנו – – – הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 51 נמנעים – אין ההסתייגות (7) של קבוצת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 51 מתנגדים, 39 בעד. הסתייגות מס' 7 לסעיף 1 לא נתקבלה. הסתייגות מס' 8 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 54 נמנעים – אין ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 54 מתנגדים, 38 בעד. הסתייגות מס' 8 לסעיף 1 לא נתקבלה. הסתייגות מס' 9 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 51 נמנעים – אין ההסתייגות (9) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 51 מתנגדים, 38 בעד. אם כן, הסתייגות מס' 9 לסעיף 1 לא נתקבלה. הסתייגות 10 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 51 נמנעים – אין ההסתייגות (10) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 51 מתנגדים, 37 בעד. הסתייגות מס' 10 לסעיף 1 לא נתקבלה. הסתייגות 11 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 51 נמנעים – אין ההסתייגות (11) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 51 מתנגדים, 36 בעד. אם כן, הסתייגות מס' 11 לסעיף 1 לא נתקבלה. הסתייגות מס' 12 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות (12) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 50 מתנגדים, 39 בעד. הסתייגות מס' 12 לא נתקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 13 לסעיף 1. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 51 נמנעים – אין ההסתייגות (13) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 51 מתנגדים, 38 בעד. הסתייגות מס' 13 לא נתקבלה. הסתייגות 14 לסעיף 1 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 52 נמנעים – אין ההסתייגות (14) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 52 נגד ההסתייגות, 37 בעד. הסתייגות 14 לא נתקבלה. הסתייגות 15 לסעיף 1 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 52 נמנעים – אין ההסתייגות (15) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 52 מתנגדים, 37 בעד. הסתייגות מס' 15 לסעיף 1 לא נתקבלה. הסתייגות 16 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות (16) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 47 מתנגדים, 38 בעד. הסתייגות מס' 16 לא נתקבלה. הסתייגות 17 לסעיף 1 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 49 נמנעים – אין ההסתייגות (17) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 49 מתנגדים, 37 בעד. הסתייגות מס' 17 לא נתקבלה. הסתייגות 18 לסעיף 1 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות (18) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 50 מתנגדים, 33 בעד. אם כן, הסתייגות 18 לסעיף 1 לא נתקבלה. הסתייגות מס' 19 לסעיף 1 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 49 נמנעים – אין ההסתייגות (19) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 49 מתנגדים, 37 בעד. הסתייגות מס' 19 לסעיף 1 לא נתקבלה. הסתייגות 20 לסעיף 1 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 48 נמנעים – אין ההסתייגות (20) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 48 מתנגדים, 37 בעד. הסתייגות 20 לסעיף 1 לא נתקבלה. הסתייגות 21 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 48 נמנעים – אין ההסתייגות (21) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 48 מתנגדים, 34 בעד. אם כן, הסתייגות מס' 21 לא נתקבלה. הסתייגות מס' 22 לסעיף 1 – מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 49 נמנעים – אין ההסתייגות (22) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 49 מתנגדים, 33 בעד. הסתייגות מס' 22 לסעיף 1 לא נתקבלה. הסתייגות מס' 23 לסעיף 1 – מי בעד ההסתייגות? הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (23) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 46 מתנגדים, 32 בעד. הסתייגות מס' 23 לא נתקבלה. הסתייגות מס' 24 לסעיף 1 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 48 נמנעים – אין ההסתייגות (24) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 48 מתנגדים, 33 בעד. אם כן, הסתייגות 24 לא נתקבלה. כן, אדוני. <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני מציע – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הצעתי להם לא – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – אבל מה שאתה צריך לעשות זה להגיד: הסתייגות עד סעיף 2 – בעד, נגד. זה הכול. לא נתקבלו. – – – אתה לוקח יותר זמן מהזמן – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – להצביע – – – גם ראש הממשלה רוצה. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, חברת הכנסת אורלי. אני חושב שיש תכלית לכל דבר. אדוני ראש הממשלה, יש תכלית לכל דבר – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני חושב שפה הייתה צריכה להיות הצבעה ידנית, אבל אני צריך הסכמה של האופוזיציה. הם רוצים הצבעה – – – <ראש הממשלה בנימין נתניהו:> אני מציע לך פשוט לצמצם את המלל – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הסתייגות מס' 25 – מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (25) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 46 מתנגדים, 34 בעד. ההסתייגות לא נתקבלה. הסתייגות 26 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 48 נמנעים – אין ההסתייגות (26) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 48 מתנגדים, 33 בעד. הסתייגות מס' 26 לא נתקבלה. הסתייגות 27 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 49 נמנעים – אין ההסתייגות (27) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 49 מתנגדים, 34 בעד. הסתייגות 27 לא נתקבלה. הסתייגות 28 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 49 נמנעים – אין ההסתייגות (28) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 49 מתנגדים, 30 בעד. הסתייגות 28 לא נתקבלה. הסתייגות 29 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 49 נמנעים – אין ההסתייגות (29) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 49 מתנגדים, 32 בעד. הסתייגות מס' 29 לא נתקבלה. הסתייגות 30 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 48 נמנעים – אין ההסתייגות (30) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 48 מתנגדים, 32 בעד. הסתייגות 30 לא נתקבלה. הסתייגות 31 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 48 נמנעים – אין ההסתייגות (31) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 48 מתנגדים, 28 בעד. הסתייגות 31 לא נתקבלה. הסתייגות 32 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 48 נמנעים – אין ההסתייגות (32) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 48 מתנגדים, 32 בעד. הסתייגות 32 לא נתקבלה. הסתייגות 33 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 49 נמנעים – אין ההסתייגות (33) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 49 מתנגדים, 32 בעד. הסתייגות 33 לא נתקבלה. הסתייגות 34 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 49 נמנעים – אין ההסתייגות (34) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 49 מתנגדים, 32 בעד. הסתייגות 34 לא נתקבלה. הסתייגות 35 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 46 נמנעים – 3 ההסתייגות (35) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 46 מתנגדים, 27 בעד, שלושה נמנעים. הסתייגות 35 לא נתקבלה. הסתייגות 36 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 48 נמנעים – אין ההסתייגות (36) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 48 מתנגדים, 30 בעד. הסתייגות 36 לא נתקבלה. הסתייגות 37 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות (37) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 47 מתנגדים, 32 בעד. הסתייגות מס' 37 לא נתקבלה. הסתייגות 38 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות (38) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 47 מתנגדים, 30 בעד. הסתייגות 38 לא נתקבלה. הסתייגות 39 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות (39) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 47 מתנגדים, 32 בעד. הסתייגות 39 לא נתקבלה. הסתייגות 40 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות (40) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 47 מתנגדים, 33 בעד. הסתייגות 40 לא נתקבלה. הסתייגות 41 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 45 נמנעים – אין ההסתייגות (41) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 45 מתנגדים, 29 בעד. הסתייגות 41 לא נתקבלה. הסתייגות 42 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 46 נמנעים – 1 ההסתייגות (42) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 46 מתנגדים, 30 בעד, נמנע אחד. הסתייגות 42 לא נתקבלה. הסתייגות 43 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (43) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 44 מתנגדים, 28 בעד. הסתייגות 43 לא נתקבלה. הסתייגות 44 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (44) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 46 מתנגדים, 28 בעד. הסתייגות 44 לא נתקבלה. הסתייגות 45 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (45) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 46 מתנגדים, 25 בעד. הסתייגות 45 לא נתקבלה. הסתייגות 46 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 45 נמנעים – אין ההסתייגות (46) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 45 מתנגדים, 26 בעד. הסתייגות 46 לא נתקבלה. הסתייגות 47 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות (47) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 44 מתנגדים, 24 בעד. הסתייגות 47 לא נתקבלה. הסתייגות 48 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 45 נמנעים – אין ההסתייגות (48) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 45 מתנגדים, 24 בעד. הסתייגות 48 לא נתקבלה. הסתייגות 49 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות (49) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 47 מתנגדים, 25 בעד. הסתייגות 49 לא נתקבלה. הסתייגות 50 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות (50) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 47 מתנגדים, 25 בעד. הסתייגות 50 לא נתקבלה. הסתייגות 51 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (51) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 46 מתנגדים, 29 בעד. הסתייגות 51 לא נתקבלה. הסתייגות 52 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 25 נגד – 48 נמנעים – אין ההסתייגות (52) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 48 מתנגדים, 25 בעד. הסתייגות 52 לא נתקבלה. הסתייגות 53 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (53) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 46 מתנגדים, 23 בעד. הסתייגות 53 לא נתקבלה. הסתייגות 54 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגות – 23 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (54) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 46 מתנגדים, 23 בעד. הסתייגות 54 לא נתקבלה. הסתייגות 55 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות (55) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 47 מתנגדים, 28 בעד. הסתייגות 55 לא נתקבלה. הסתייגות 56 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 46 נמנעים – 1 ההסתייגות (56) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 46 נגד, 26 בעד, נמנע אחד. הסתייגות 56 לא נתקבלה. הסתייגות 57 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 56 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות (57) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 47 מתנגדים, 24 בעד. הסתייגות 57 לא נתקבלה. הסתייגות 58 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (58) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 46 מתנגדים, 27 בעד. הסתייגות 58 לא נתקבלה. הסתייגות 59 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 46 נמנעים – 1 ההסתייגות (59) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 46 מתנגדים, 24 בעד, נמנע אחד. הסתייגות 59 לא נתקבלה. הסתייגות 60 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 59 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 49 נמנעים – 1 ההסתייגות (60) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 49 מתנגדים, 27 בעד, נמנע אחד. הסתייגות 60 לא נתקבלה. הסתייגות 61 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 60 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 48 נמנעים – 1 ההסתייגות (61) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 48 מתנגדים, 28 בעד, נמנע אחד. הסתייגות 61 לא נתקבלה. הסתייגות 62 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 49 נמנעים – 1 ההסתייגות (62) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 49 מתנגדים, 29 בעד, נמנע אחד. הסתייגות 62 לא נתקבלה. בבקשה, חבר הכנסת איציק שמולי. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, בשם כל מי ששותף להסתייגויות בסיעת המחנה הציוני, אני מבקש להסיר את כל ההסתייגויות. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> מתנצל על הטרחה, ואני מבטיח לכם, חברי חברי הכנסת, שזה היה למטרה טובה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבין שכל ההסתייגויות על כל החוק – סליחה רגע, חברי הכנסת, חברי הכנסת. אני צריך הבהרה פה. חבר הכנסת עודד פורר – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, אני שואל: האם ישנן הסתייגויות של הרשימה המשותפת, מרצ – מה קורה אתכם? הוא דיבר בשם המחנה הציוני. חבר הכנסת אחמד טיבי, אין הסתייגויות? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אין הסתייגויות. מרצ – אין. יש עתיד. אם כן, רבותי, כל ההסתייגויות – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אתם לא מורידים. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, תאמינו לי, אנחנו יודעים לנהל את העניינים. שנייה אחת, לא נעשה שום טעות פה. אם כן, חברי הכנסת, לסעיף 1 ההסתייגויות הן רק של המחנה הציוני. ולכן, נצביע עכשיו על סעיף 1 – כדי שלא נעשה טעויות – כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 62 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 72 נגד – 19 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אני מבקשת לתקן את ההצבעה – אני נגד. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, חברת הכנסת שלי, את נגד. חברת הכנסת שלי יחימוביץ – לפרוטוקול, היא נגד. אם כן, 72 בעד – אני לא מתקן; לפרוטוקול, אמרתי. 72 בעד, 19 מתנגדים. סעיף 1 אושר כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. אני עובר לסעיף 2. גם לסעיף 2 אין הסתייגויות, רק של המחנה הציוני. ולכן אני מצביע. הם הסירו אותן. אני מצביע על סעיף – לסעיף 3 אין הסתייגויות, אני אפילו על סעיף 4 יכול להצביע. אני עובר על הדפים, כדי שלא נעשה טעויות. עמוד 70 – גם סעיף 6, המחנה הציוני; גם סעיף 7; סעיף 8 – גם המחנה הציוני; סעיף 9 – גם המחנה הציוני; סעיף 10 גם; סעיף 11 – גם המחנה הציוני. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> דקה, דקה. גם סעיף 12, המחנה הציוני, וגם סעיף 13, וגם 14; 15 – אין הסתייגויות; 16 – גם המחנה הציוני; 17 – גם המחנה הציוני; 18 – גם המחנה הציוני; 19 – גם המחנה הציוני; 20 – גם המחנה הציוני; 21 – גם המחנה הציוני; גם 22 – המחנה הציוני; 23 – המחנה הציוני; 24 – המחנה הציוני; 25 – המחנה הציוני. זהו זה. אם כן, חברי הכנסת, כל ההסתייגויות. נצביע מסעיף 2 עד 25, כולל, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> בוודאי, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 63 בעד סעיפים 2–25 – 73 נגד – 20 נמנעים – אין סעיפים 2–25 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 73 בעד, 20 מתנגדים. אם כן, סעיפים 2–25 אושרו כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה על חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 64 בעד החוק – 74 נגד – 19 נמנעים – אין חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 74 בעד, 19 מתנגדים. אם כן, הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, אושרה. החוק אושר בקריאה שלישית, וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, התשע"ו–2016> [מס' מ/1040, פ/2136/20; "דברי הכנסת", חוב' כ"ד, עמ' 12557; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, התשע"ו–2016, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מביא בפניכם היא הצעת חוק ממשלתית שמוזגה עמה הצעת חוק פרטית של חברתנו חברת הכנסת ציפי לבני. החוק חל על כל מי שמייצג את המדינה בכל הנושא של התביעות. זה חל גם על פרקליטים, תובעים משטרתיים, נציגי המדינה ברשויות המקומיות וכו'. כדי לא להגיד כל הזמן את כל האורך הזה, אז אני אעשה שווה – פרקליטים, אבל שוב, כשאני אומר "פרקליטים" אני לא מדבר רק על הפרקליטים, אלא על כל המאסה הזאת, שיהיה לנו יותר קל. המטרה המרכזית של החוק – מצד אחד, הפרקליטים הם קו החזית שלנו. הם החיילים שנמצאים בחזית מול הפשע, מול המרמה, מול כל אותם דברים, בין שזה ארגוני פשיעה, בין שזה דברים אחרים. הם הקו שלנו, ואנחנו צריכים לחזק אותם, לעודד אותם, לחבק אותם, כי אין לנו אחרים, ואם שם ייפלו, אוי ואבוי לדמוקרטיה. מצד שני, יש להם הרבה כוח. הם מייצגים את המדינה, ויש להם הרבה מאוד כוח. אנחנו רוצים בחוק הזה לוודא שלא נעשה שימוש שלא לצורך או לא טוב בכוח הזה. לא פשוט, וצריכים למצוא את האיזונים העדינים. זה דבר אחד. דבר שני – במערכת עצמה, שהיא כבר מערכת ותיקה, מטבעם של דברים, ישנם דברים מערכתיים שרצים כל הזמן ואף אחד לא שם לב, ומישהו צריך לעמוד ולבדוק ולבקר, ולהגיד: רגע, הדבר הזה הוא לא טוב, למה עושים אותו? צריכים לשנות; צריכים לבקר. כולנו מכירים – הייתה היסטוריה מסוימת, וקמה נציבות; לא היה עוד חוק, והוקמה ועדת גולדברג, שופט בית-המשפט העליון, מבקר המדינה ונציב הקבילות על השופטים. הוקמה ועדה, הגישו המלצות, ובסופו של תהליך כזה התגבשה הצעת חוק ממשלתית שהמרכז שלה זה לעשות הפרדה בין הנושא הפרטני לנושא המערכתי. הנושא הפרטני – בגדול אני אומר: הכוונה שפרקליט – ושוב אני אומר: אחרי שאנחנו דיברנו על החיזוק, ועל כל העוצמות שאנחנו רוצים לתת לו, אם זה פרקליט, אם זה תובע משטרתי או כל האחרים, אנחנו גם רוצים לוודא שאם האזרח הפשוט הרגיש את עצמו נפגע מהפרקליט – ואני אומר: לא מדובר כאן על חשדות פליליים, כי ברגע שיש חשד פלילי – הוא לא בחוק הזה; הוא מיידית עובר למי שצריך לעבור: אם זה למשטרה, אם זה ליועץ המשפטי – שיטפלו. כאן מדובר שאדם מרגיש שהוא נפגע. יש כאן ארבע עילות, והעילות הפשוטות: לא התנהגו אליו בכבוד ולא זה. אנחנו רוצים, עם כל החוזק שנותנים לפרקליט, שהוא יעבוד כפי שצריך: עם מאור פנים, לא בהתחצפות ולא בכל הדברים האחרים. ולכן יש אפשרות, גם לאזרח הפשוט או לכל מי שמרגיש את עצמו נפגע, להגיש תלונה. והתלונה הזאת תוגש לנציב – שייבחר, אני מקווה, בימים הקרובים. החוק הזה מדבר על כל המהלכים. כלומר, איך מגישים, איך הוא מטפל בזה, וכל השאר – הגשת תלונה, בירור תלונה, תוצאות הבירור, חובת הסודיות ושאר הדברים. הכול נמצא בתוך החוק הזה, כדי לאפשר מצד אחד לאדם להגיש את התלונה; מצד אחר, שהאפשרות הזאת שניתנת לא תהווה מקור שיוצר איום על הפרקליט, לחץ על הפרקליט, ומסיט אותו מהמטרה המרכזית שיש לפרקליט – להגן על החוק. ולכן החוק הזה צריך לעשות הרבה מאוד איזונים – אני עוד אחזור – ועשינו כאן הרבה מאוד שינויים, אני חושב מאוד לטובה, ביחס לחוק הממשלתי שהוגש לנו. החלק השני זה הנושא המערכתי. ומאחר שעיקר ההמלצה של השופט גולדברג הייתה להפרדה, החוק שקיבלנו דיבר על כך שהנושא המערכתי יטופל במסגרת של המחלקות או הביקורת הפנימית שבכל אחד מהמשרדים. הרגשנו שזה לא מספיק כדי שיטפלו באופן רציני, יסודי, בנושא המערכתי – וכולנו יודעים שישנם דברים שטעונים תיקון. ולכן – – – אני בהמשך גם אשבח אתכם. כי באמת יש לי המון על זה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> לא. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ההפך. לשבח. אני אומר: ולכן, ההצעה שהעלינו – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> ציפי לא מוכנה שתשבח אותה, אבל אני מוכנה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, את כולכם. ולכן העלינו את הרעיון שמאחר שיש לנו את מבקר המדינה, שהוא בקי ורגיל ויודע מה זה ביקורת, ובין כה וכה הוא רשאי לעשות את הביקורת – אבל לא רצינו שהוא יעשה את הביקורת השגרתית, שהוא יכול להגיע אחת לשנתיים, אחת לשלוש, למשרד, אלא יוקם אגף מיוחד אצל מבקר המדינה, והוא יעשה ביקורת מערכתית על כל אותם משרדים בתחומים שקשורים למייצגים של המדינה בנושא הזה, ועל-ידי זה תהיה ביקורת שוטפת, מסודרת, עמוקה, בנושא הזה, ובדרך שצריכה להיות ביקורת. ואני אומר שוב: צריכים כאן לשמור על איזונים עדינים. כי החוק הזה – כל כך הרבה כוחות, שלפעמים אולי הם מנוגדים, שכל אחד יסתכל בראייה שלו. אבל מצד שני – ולכן היה צריך לשמור על איזונים מאוד מאוד עדינים, כדי שנגיע לתכליות שאנחנו רוצים בלי לפרק, או לפוצץ, או כל מיני דברים אחרים, ואני חושב שהגענו כאן לאיזונים מאוד טובים. נכון, זה לא הדבר המושלם שכל אחד היה רוצה. כי כל אחד לפי ראייתו רואה את הדבר הזה. אבל היינו צריכים ורצינו לעשות את האיזונים כדי שבסוף, בסך הכול הכולל, נקבל את החוק הכי טוב, אם אנחנו עושים את האיזונים. ואני רוצה להגיד, באמת בגילוי לב, מה שנקרא, שאני לפחות נחשפתי, לא הכרתי לדוגמה פרקליטי מחוזות. לא הכרתי. ופה נחשפנו לפחות לשלושה מהם שהיו בוועדה. ואני אומר לכם שוב: כל כך מכובד, כל כך רציני, כל כך עמוק וכל זה, שאני חושב שזה נתן לי, וגם להרבה – שמעתי מחברי הוועדה – תחושה שבסך הכול הכללי המערכת מופקדת בידיים טובות, ידיים מכובדות, מה שנקרא. אני רוצה לצרף, שוב, לפחות בחלק שלי, את היועץ המשפטי לממשלה, שבאמת בצניעות כזאת, בעדינות. לא פרסום, אבל כל דבר שהיה: טלפון – הוא מייד נמצא, הוא מייד יודע, עובד לעניין, תכליתי; לא בכל זה, אלא אם צריכים פתרונות. באמת, אשרינו. אני חושב שהתברכנו באמת בנושא הזה – הוא וגם אנשיו. שוב, לפעמים יכולים להיות חילוקי דעות, וגם לפעמים לא קיבלנו, אבל באמת מהבחינה הזאת אני גם אומר. שרת המשפטים, שגם היא, כשהיינו צריכים היא הגיעה, ושוב, כאחד העם דיברה עם כל אחד מאתנו, דיברה כשצריך. הכול פשוט – באמת, לשבח אותה מאוד. והיא חברתי מהבית היהודי. אני לא יודע אם זה נהוג במפלגות שאחד משבח את השני, אבל אני רוצה לשבח אותה מאוד. גם את ועד הפרקליטים, שלא היה לנו קל אתו, אבל בסך הכול הוא נלחם על מה שאפשר, ובאמת לשבח אותו מאוד על הדברים – אם כי לא כל תאוותו הייתה בידו. ואני חושב שזה במסגרת האיזונים. וגופים ציבוריים – אני אומר: זה הגיע גם ללשכת עורכי-הדין. אפילו ההסתדרות. כל אחד היה בתוך העניין. אבל אני רוצה גם, בעיקר, לשבח את חברי מהוועדה. שוב, קואליציה זה פשיטא. אני אומר: את חברי, מה שנקרא, מהאופוזיציה, שבאמת בנושא הזה, כולם קודם כול רצו לגופו של עניין, כי כולם חושבים שצריך וחשוב שנחזק מצד אחד, ונמצא את האיזונים הנכונים, וויתרו. ואני אומר, שוב כאן לפי השורה, את, ציפי, שבאמת כולנו יודעים: יש לה חוק פרטי. והיא מיזגה אותו בפנים, ודעותיה ידועות. והחוק הזה אולי הוא שונה, אבל היא מיזגה, ובאמת שיתפה פעולה. אני אומר: באמת, בכל כך כבוד. והיא ידעה איפה צריכים גם להתגמש, ממש. תודה. ושלי, שאיך אומרים – היא יודעת לנשוך. היא יודעת שהיא צריכה. ופה, באמת בשיתוף פעולה באמת גדול, וגם עזרה, גם לפרקליטים. אבל גם לכל הדיון ולכל ההגנה – להגיע לאיזונים. וגם חברתי יעל גרמן. שבאמת, מי שמכיר אותה, היא אש – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> היושב-ראש – – – החוק של ציפי לבני לא התמזג. היא הקימה את הנציבות. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה אמרנו קודם. זה לא קשור. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, אבל היא התמזגה עם החוק הממשלתי עכשיו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה לא מיזוג טכני. היא הקימה את זה – – – <קריאות:> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אבל זה מה שהיה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> חשוב להגיד את זה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ואני אומר גם ליעל, באמת. אנחנו מכירים, אבל ההערות שלה, הביקורת שלה – ושוב אני אומר: היא חתרה לאמת, איך שהיא עצמה מבינה את זה. וגם כשהיו צריכים בסופו של דבר להתכופף, והיא עוד ניסתה לראות – זו הנקודה המרכזית; אם פה משנים, אז אני מוותרת על הרבה דברים, עם כל מה שיש. באמת, לשבח אותה. רויטל נמצאת פה – שבאמת – – <קריאה:> לא – – – לא – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – שוב, עם כל הידע וכל הבקיאות וכל התפיסה, הייתה שותפה – כל אחד בתחום שלו וכל אחד בזהו שלו. אפילו חברי אוסאמה, שתרם באמת לנושא. <קריאה:> למה "אפילו"? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא. אני אומר אפילו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – – "אפילו"? <קריאה:> מה "אפילו"? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מה "אפילו"? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – "אפילו"? <קריאה:> – – – אפילו אחד – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> ניסן – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, לא, לא, לא התכוונתי "אפילו". כי הוא עמד אלי עם הגב, אז הוא הסתיר. אז – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ומיכל רוזין. באמת. אתם לפעמים אומרים: מרצ? מה, אתה השתגעת? לא, היא הייתה שותפה והיא הייתה פעילה, אני אומר שוב. וכל אחד רק – לא כל תאוותו בידו. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> ניסן, תודה שהצוות שלך, של ועדת חוקה, זה הצוות הכי טוב. תודה – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה ודאי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ושוב, יכול להיות, מאנשי האופוזיציה, אולי אם פספסתי מישהו, אז אני מתנצל. קואליציה זה פשיטא, אבל אני אומר: בני בגין, שאתם יודעים שהוא תורם בלי סוף, באמת, בגישורים וכו'. איך אומרים? בין כל שאר חברי, אני אומר ואני משבח ואני אומר שוב. רחל וכל אנשי הקואליציה – כאילו אני פחות משבח. כאילו זה טבעי, נגיד. <אילן גילאון (מרצ):> ניסן, ניסן – טיבי, טיבי. <רחל עזריה (כולנו):> לא, אבל – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מה? <אילן גילאון (מרצ):> לטיבי – – – טובה. לטיבי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, טיבי לא היה בוועדה. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> ניסן, אתה בסוף תסתבך עם מי לא אמרת ועם מי אמרת. אני מציע – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, אני אומר אבל באמת, אני מרגיש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> ויאמר לקוצרים – לקצר. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, אני מרגיש – אני חושב שמגיע, כי באמת הייתה כאן עבודה, ואתה יודע, כל אחד עם עמדתו, ובכל אופן הוא לקח נקודות, שינה משהו והשתלט. באמת, אני חושב שזה היה משהו מדהים, עד כדי כך שבסופו של דבר החוק עבר, אפשר להגיד, פה אחד, בהימנעות אחת, אבל אף אחד לא הצביע נגד וכולם הצביעו בעד, שזה דבר מכובד וטוב. וכמובן, אני רוצה לשבח, שאני לא אשכח, את דוד ביטן, שהיה שותף לנו לקראת הסוף – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – – את בני בגין. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בני, שיבחתי אותו בנפרד. עכשיו, הרגע. שיבחתי אותו ועוד איך, מה שנקרא. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> אבל הם טוענים שאני מהאופוזיציה בוועדה, אז – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כמובן, אמרתי את לשכת עורכי-הדין, ההסתדרות וכולם. <היו"ר יצחק וקנין:> שקול ומאוזן. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> ואני רוצה גם לשבח מאוד את מבקר המדינה, שכשצלצלתי אליו ואמרתי לו: תשמע, זה הרעיון – נפלנו עליו כאילו מהשמים. חשב דקה, ובשמחה – ומאותו רגע הוא השתלב, הוא ואנשי צוותו, וגם הופיע בוועדה, ויחד ליבנו דברים. כלומר, באמת, אני רוצה לשבח את כולם, ואני חושב שבסך הכול יצא באמת חוק מאוזן, אני חושב שהוא טוב. בטח שאפשר היה לעשות יותר טוב, כל אחד לפי שיטתו אם היה עושה, אבל אני חושב שבסך הכול מאוד מאוזן. זהו זה. אני רוצה להודות לחברי בוועדה, כמו שאמרתי, ומצד שני אני רוצה להודות לצוות המקצועי שלנו: אלעזר, שעבד – איך אומרים? אנחנו גמרנו כאן ב-05:00, הוא עוד ישב כדי לכתוב ולערוך ולהכין את הדברים. הוא, ונטלי שחיכתה כדי שאפשר יהיה להדפיס. בכלל, את כל הצוות שלנו, את סיגל וכל הצוות שמשתף פעולה; הייעוץ המקצועי שלנו, וחופית, ואתי, ומנהל הוועדה, שהוא ביד רמה מסדר את זה, אסף; ואנשַי – רחלי ורועי, ואם שכחתי מישהו, איך אומרים, אני מתנצל. <היו"ר יצחק וקנין:> את העוזרת. את השכנים. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מה? <היו"ר יצחק וקנין:> אתה מכיר את זה? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> כן. וסך הכול אני אומר, אני פונה לחברי: אני יודע שיש הסתייגויות, ויש כל אחד – אבל שוב, אני פונה לחברי: א. מי שיכול – להוריד את ההסתייגויות, כי אני רואה שאנשים קצרי – יוריד. ואם לא – שיהיה. מה שאני מבקש, שבסופו של יום, כשנגיע להצבעה, אני חושב שזה ראוי ומכובד שכולנו נתמוך בזה, כך שמצד אחד החיילים שלנו, קו החזית, הפרקליטים, ירגישו שיש להם תמיכה מלאה מהבית הזה, ומצד שני, כל אדם ואדם בישראל ידע שאם יש לו תלונות – יש לו למי לפנות, והוא יטופל בהבנה וברצינות גמורה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. אם כן, אנחנו עוברים לשלב ההסתייגויות. ראשונת המסתייגים – חברת הכנסת ציפי לבני, ולאחריה – חברת הכנסת יעל גרמן. יש לציין שהמסתייגות, ברובן, הן נשים, במקרה הזה. כולן נשים. זה מוכיח שאתן – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אני רוצה אבל לשבח גבר בפתח דברי. ברשותך, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני דווקא רוצה לשבח גבר בפתח דברי – את יושב-ראש הוועדה. ואני מודה שכשהעברנו את החוק הייתה התלבטות ולא ידענו באמת לאיזו ועדה להעביר אותו, וגם אני רוצה לציין את העובדה שהדיונים היו ענייניים, לגופו של עניין, עם שיקול דעת מעמיק בכל סעיף, בלי לעכב את הליך החקיקה אבל כן עם להקשיב לכולם. אני מאמינה שהתוצר הזה הוא תוצר ראוי. לכן גם מיזגתי את הצעת החוק הפרטית שלי, שהייתה מאוד שונה מהצעת החוק הממשלתית, בהצעת החוק הזאת. אבל הצעת חוק נציבות הביקורת על גופי התביעה, על מייצגי המדינה בערכאות, נציבות הביקורת, היא לא עוד חוק, היא עוסקת, בעיני, בדמוקרטיה. ודמוקרטיה היא יותר מאשר הזכות של כל אחד להצביע, היא מערכת של ערכים ומוסר. והיום היה יום ז'בוטינסקי, ולצערי, נתניהו, כדרכו, עיוות בציניות תורה כל כך יקרה ללבי. ראש הממשלה השתמש בעוול נוראי שעשו לז'בוטינסקי ולממשיכי דרכו לפני ועם הקמתה של מדינת ישראל ואחריה. אנשי תנועת החרות של אז, תלמידי בית"ר, "פאשיסטים" קראו לנו אז, שלא בצדק, וגם לי, כשהלכתי במדי בית"ר. כשלמדתי שם, בבית"ר, על שוויון ו"כל יחיד מלך", ושהמדינה היא ממש לא מעל הכול – הקריאות האלה הן פצע ועלבון שמלווה רבים וטובים במדינת ישראל, שהאמינו בדמוקרטיה, שפעלו למען שוויון ושהואשמו בפאשיזם אז. ונתניהו, כדרכו, מחטט בפצע הזה באיזו עליצות משונה שהוא הפגין כאן היום על הדוכן, ומשתמש בעוול של אז כדי לעשות עוולות חדשות היום למיעוטים, ליריבים פוליטיים – ההפך בדיוק ממה שז'בוטינסקי האמין בו כל חייו. וזה שטענו שלא בצדק נגד החרותניקים של אז שהם פאשיסטים, לא יכול להיות המלבין למה שעושים הליכודניקים של היום למיעוטים, למי שלא חושב כמוהם. אותה סתימת פיות, אותו ניסיון להשתלט על כל מה שזז. וזה שאז הקריאות האלה היו שקר, זה לא אומר שזה שקר היום. ממש לא. זה בעיקר עצוב לי, כי אני באמת זוכרת את עצמי כילדה משתייכת למין כת סגורה שמשננת את ז'בוטינסקי מול דורסנות של השלטון של אז – ספרי לימוד שמעוותים את כל מה שהאמנתי בו, את כל מה שחונכתי על-פיו, ומואשמת בעצם במשהו אחר לגמרי. והתחושה המרכזית אז הייתה של בדידות, של תסכול, אבל גם של כעס שהוא הדלק של הכוח שהיה לי אז להיאבק על האמת שלנו. וזה מאוד עצוב שהיום, שנים אחרי שחרות כבר הפכה לליכוד ועלתה לשלטון, אני מרגישה באותו מקום בדיוק: עמדותי אותן עמדות, מבוססות על תורת ז'בוטינסקי שהיא נר לרגלי גם היום, מול שלטון דורסני – לא של מפא"י אלא של הליכוד – שסותם פיות, שמאשים אותנו בבגידה; ואם אמרתי שהתחושה היא אותה תחושה, אז גם היום, בצד התחושה הזאת, גם היום יש לי את הכוח להילחם על האמת שלנו. לא פחות מטריד הוא התירוץ, השימוש במצב כדי להצדיק מהלכים אנטי-דמוקרטיים. ואם אנחנו עוסקים בז'בוטינסקי, אז בשנות ה-30 הוא כתב: מסתער עלינו המשטר של מדינת משטרה, ויותר משהוא איום כשלעצמו, איומה נכונותה של התקופה הזאת, נכונותה העליזה והמחייבת חיוך רחב לקבל את פני מדינת המשטרה, לא רק בלי להתלונן אלא בתופים ובמחולות. ועל הציטוט הזה חשבתי כשעמד כאן ראש הממשלה בעליזות הזאת שלו, והשתמש בז'בוטינסקי כדי לעשות ההפך. בעליזות הזאת, שבה ראש הממשלה מבקש להשתלט על כל חלקה טובה בתקשורת, בתרבות, בפוליטיקה. והם מדברים על עיתונות, כי הרי זה היה הנושא שבשבילו עלה שוב ראש הממשלה לדוכן. כדאי שיקרא את מה שכתב ז'בוטינסקי. לא רק הוא, דרך אגב, כל הממשלה. כל אלה שהשתתפו בדיון ההזוי ביום ראשון. וכה כותב ז'בוטינסקי: עלי לברך אתכם על הרמה הגבוהה של אובייקטיביות ושל אי-משוא פנים. כחבר מפלגה סבלתי לעתים קרובות מן האובייקטיביות שלכם, אבל כעיתונאי אני מוקיר אתכם על כך. קל וחומר שכך צריך לחשוב לא רק עיתונאי אלא ראש ממשלה בישראל. אבל הוא הרי רוצה להשתלט גם על מערכת המשפט וגם על מבקר המדינה, וכן, גם על הפרקליטות, שמבצעת עכשיו בדיקה על התנהלותו. אני יודעת שאלה שעושים את הבדיקה, אלה שעוסקים במלאכה, עושים את זה ללא פחד, ללא מורא וללא משוא פנים. אבל מה שאני יודעת צריך לדעת גם הציבור כולו. זה התנאי היסודי בדמוקרטיה, אמון הציבור במערכות השלטון ובמערכות אכיפת החוק. אמון הציבור הוא קריטי בקיומה של דמוקרטיה, ובמיוחד במערכות המשפט ובאכיפת החוק, כי שתי אלה בעצם מחזיקות בידן את חירותו של אדם במדינה דמוקרטית. וכל אזרח בישראל צריך לדעת שמה שאמרתי כשנכנסתי בפעם האחרונה למשרד המשפטים, כשרת המשפטים, מתקיים. אמרתי אז שאין אדם מעל החוק, ואין גוף שחסין מביקורת. ולכן הקמתי אז את נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, כדי שלציבור תהיה כתובת שאליה הוא יוכל לפנות, שידע שהגורמים שיכולים לשלול ממנו את חירותו ולהתנכל לו נמצאים תחת ביקורת; שידע שהכוח, יש לו גבולות, ושידע שהם מכירים במגבלות הכוח הזה. אני יודעת שהם כאלה. אני יודעת שהם כאלה, לי אין ספק בכך, אני מכירה את עבודתם, את שליחותם, ולא פחות אני מכירה את יושרם, ואת הסיכון שהם לוקחים על עצמם במאבקם בשחיתות השלטונית, במאבקם בפשיעה המאורגנת, לעתים גם תוך כדי סיכון חיים. כך שלא רק שאני לא רוצה לרפות את ידיהם, אני רוצה לחזק אותן, ולחזק גם את אמון הציבור בהם. מגיע להם. אני מודה שבצד הנחישות שבה פעלתי להקים את גוף הביקורת היו לי היסוסים כשהוגש החוק הממשלתי, ולכן הגשתי הצעת חוק פרטית, שמוזגה, אכן, בסופו של דבר, וההצבעה עכשיו היא על התוצר המשותף. לא אהבתי בהצעת החוק הממשלתית את האי-עצמאות של הנציב; את החלשת הנציבות על-ידי פיצול הביקורת בין הפרטית, הפרטנית והמערכתית; לא קיבלתי את הליך המינוי והפיטורים שהיה בהצעה המקורית, שהיה פוליטי מדי. רציתי למנוע כל מעורבות פוליטית, רציתי שהנציב או הנציבה יהיו עצמאים, חופשיים. חששתי ממעורבות פוליטית, ולכן גם תיקנו במהלך החקיקה את הליך המינוי והפיטורים. הוכנס נשיא בית-המשפט העליון להליך המינוי, ולא רק. מעמד היועץ המשפטי לממשלה מורכב; הרי הביקורת חלה עליו, וטוב שכך, אבל הוא גם הסמכות המקצועית הלא-פוליטית העליונה. ולכן, למרות הרצון שהוא לא יהיה מעורב, כגוף נבדק, ולמרות העובדה שהוא גוף מבוקר, חשבתי במהלך הליך החקיקה, ולאחר שנשמעו הדברים, שצריך דווקא לחזק את מעמדו של היועץ, למרות היותו גוף מבוקר, כדי לאזן. דווקא בגלל החשש שלי ממעורבות פוליטית עקיפה בקבלת החלטות של הפרקליטות – לא באופן ישיר, וזה לא שייך לשרת המשפטים הנוכחית, כי החקיקה הרי אמורה להיות גם הרבה שנים קדימה. ולכן, השילוב, בעצם, שנעשה בעבודת הוועדה הוא באמת לשלב ולאזן, וכן לתת ליועץ בכל זאת להיות מעורב, אף שהוא גוף מבוקר. וכמובן, לתת לפרקליטים את כל ההגנות שהם ראויים להן כדי שהתיקון יהיה המטרה, וזה ייעשה בלי לפגוע בהם אישית. התוצאה לא מושלמת. אני מודה שגם היום אני בסוג של רגשות מעורבים, אבל אני שלמה עם המטרה. אני מבינה ומאמינה שלא די היה להקים את הנציבות, אלא צריך שהיא תחוקק בחוק, ולכן החוק הזה הוא חשוב, אבל אני גם מקווה שהנציבות לא תהפוך לכלי ניגוח להחליש את גורמי התביעה בכלל ואת פרקליטות המדינה בפרט. וזה יהיה המבחן הראשון של הנציב הבא או הנציבה הבאה, המבחן הראשון, בעצם, גם של שרת המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה, כל מי שאמור להיות מעורב בהליך המינוי הבא, ולכן חשובה גם ההתייעצות עם נשיא בית-המשפט העליון. ואני מקווה שיתקיים בנציבות ובנציב הבא מה שאמר תלמידו של ז'בוטינסקי מנחם בגין: במדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, שליט על כל שליטיה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת ציפי לבני. תעלה חברת הכנסת יעל גרמן, ואחריה – חברת הכנסת מיכל רוזין. <מיקי לוי (יש עתיד):> תיתני את המשפט האחרון לראש הממשלה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> לדעתי זה כתוב ב"מצודת זאב" על הקיר. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> הוא בטח קורא את זה מדי בוקר בבוקרו. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> בכל מקרה, הכתובת על הקיר. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, עמדו כאן ואמרו תודות, ואני משערת לעצמי שמרבית התודות הן באמת מוצדקות, ואני מצטרפת אליהן. אבל שכחו לומר את התודה העיקרית, למי שעמדה בראש הנציבות במשך שנתיים וחצי, עשתה עבודת קודש, תחת התקפות והשמצות וחרמות, וכל מה שהיא סבלה, אין בכלל מה לתאר, היא והנציבות, ובזכותה החוק הזה היום קיים. כי היא, השופטת בדימוס הילה גרסטל, והנציבות – הנציבות לביקורת על הפרקליטות, ונציגי התביעה, עשו במשך שנתיים וחצי ולימדו אותנו איך באמת צריך ואפשר לעשות ביקורת. ובאיזשהו מקום הם גם שכנעו. אותם גורמים שעמדו כל הזמן נגד הביקורת, ולא רצו ביקורת – ואני מדברת על הפרקליטות – הם סירבו, סירבו בכל תוקף שיהיה חוק. כבר שנים מדברים על חוק, אבל הם עמדו בסירובם, ואמרו: לא יהיה חוק. אין אדם שאוהב ביקורת, בוודאי, וביקורת זה לא דבר שמישהו שש לו. אבל אין לי ספק שהעבודה הנפלאה שנעשתה במהלך השנתיים וחצי הביאה אותנו לכאן, ואני רוצה מכאן למסור תודה להילה, ולכל עובדי הנציבות, שאני מאוד מקווה שבפתרונות שמצאנו הם ימצאו דרך להשתלב, וימצאו דרך להמשיך את העבודה הנהדרת שלהם. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – כבר הגוף השני שראיתי שפספסת – גם אני אתקן את זה בסוף, גם השר ארדן וגם הילה. <יעל גרמן (יש עתיד):> השלמנו. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בסדר. לפעמים שוכחים – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> בסדר גמור. חברים יקרים, מערך התביעה, ובראשו הפרקליטות, הם ללא ספק עמוד השדרה של שלטון החוק שלנו. כל התובעים כולם, כל מייצגי המדינה בערכאות, למעשה עומדים כחיץ בפני שחיתות, בפני שבירת החוק, בעד החוק ובעד סדר. הם עומדים מול שחיתות ציבורית, פוליטית, כלכלית, הם עומדים מול העולם התחתון, הם עומדים נגד כל מפרי החוק, ובשל כך עלינו לשמור עליהם מכל משמר, לשמור עליהם ולשמור על עצמאותם. אבל בה בעת אנחנו צריכים לזכור שיחד עם עצמאותם, יש בידיהם כוח רב, כוח רב מאוד. הם אלו המחליטים את מי להעמיד לדין ואת מי לא; הם אלו המנהלים את התיקים בדרך שנראית להם, לעתים לאורך שנים; הם קובעים את עסקות הטיעון; הם קובעים את דרך ניהול המשפט; הם קובעים למעשה את גורלם של אנשים רבים, וטעות לחשוב שמרבית התיקים המנוהלים במדינה הם תיקים המנוהלים נגד אילי הון, או נגד העולם התחתון, או נגד פוליטיקאים. כן, נכון, ניהלו תיקים נגד הנשיא, ונגד ראש ממשלה, ונגד שרים, ונגד אילי הון, ונגד העולם התחתון, אבל זה מיעוט התיקים. אנחנו שוכחים שמרבית התיקים המנוהלים בבתי-המשפט הם תיקים של עמך ישראל, הם תיקים של הציבור, הם תיקים של אנשים מן השורה, שלעתים לא יכולים אפילו להרשות לעצמם לקחת ייצוג משפטי. חשוב גם לדעת שסך הכול התיקים האזרחיים הם פי-50 מן התיקים הפליליים, ובוודאי ובוודאי שבתיקים האזרחיים אנחנו מדברים על האיש ועל האישה מן השורה. ועל אלה בא החוק הזה להגן ואת קולם בא החוק הזה להשמיע. כי בד בבד, לצד הרצון לשמור על עצמאות הפרקליטות וגורמי התביעה שלנו, עלינו לזכור שיש ציבור שמרגיש לפעמים שהוא נפגע, ואין לו כתובת לפנות אליה. בשנתיים וחצי האחרונות הציבור הזה מצא כתובת – את הנציבות כפי שציינתי. וכאן, שוב, אנחנו מאוד התפלאנו לשמוע במהלך הדיונים שלמעלה מ-80% מן התלונות הוגשו למעשה על-ידי מתלוננים שלא היה להם ייצוג משפטי במשפט, אנשים שניגשו למשפט ולא הייתה בידיהם היכולת הכספית לקחת עורך-דין שיגן עליהם, ועמדו לבדם בפני שופט והגנו על עצמם, ותוך כדי כך הם גילו שנעשה להם עוול, תוך כדי כך הם גילו שהפקירו אותם, שפגעו בהם; והכתובת שהייתה להם הייתה הכתובת של הפרקליטות. כמו שאמרתי, 70% – התושבים, הציבור; 10% – עמותות בשם הציבור; עוד 9% – פרקליטים שמצאו לנכון להביא את קולם של האנשים, לאו דווקא של אלה שהם ייצגו, אלא בכלל באו וראו איזשהו עוול ואמרו: אנחנו רוצים להעיר על כך; ורק 10% מן התלונות שהוגשו לנבת"ם, לנציבות, רק 10% היו של אנשים שהיו מיוצגים. וכשאנחנו זוכרים זאת, וכשאנחנו שמים זאת מול עינינו, שהנציבות למעשה היא האוזן והקול של הציבור, הרי שהיינו צריכים לעשות את הכול כדי לחזק את הסמכויות של הנציבות, של הנציב או הנציבה, של מי שיבוא במקום הילה גרסטל; היינו צריכים לשמור על העצמאות המרבית ולתת להם את כל האמצעים כדי שיוכלו לעשות את עבודתם נאמנה. אז נכון – יש לנו חוק. ואני משערת לעצמי שאם לפני שנתיים מישהו היה בא והיה אומר שבעוד שנתיים יהיה לנו חוק ביקורת על הנציבות, לא היו מאמינים; גם ציפי, שאני מצטערת שלא נמצאת כאן, גם היא כשרת משפטים לא הייתה מאמינה. אז יש הישג בכך שבסופו של דבר יש לנו חוק. זה הישג גדול, כי מהחוק הזה אפשר יהיה להשתפר ולשפר. אבל, לדאבוני, החוק הזה הוא מצומצם, פעמים רבות גם עקר, יש בו כשלים רבים, ויש בו סעיפים רבים שבהם למעשה הוא מצמצם את יכולת ההחלטה של הנציב, ואני רוצה להתחיל ולמנות כמה כשלים. אני חושבת שהכשל הראשון הוא הכשל שלא הצלחנו לאחד את הביקורת המערכתית והביקורת הפרטנית. כל הגופים – למעט השופט גולדברג, שבאמת דיבר על הפרדה – כל הגופים, הגופים האזרחיים שמייצגים את הציבור והיו מיוצגים בוועדה, ואני מדברת על המכון הישראלי לדמוקרטיה, על האגודה לזכויות האזרח, על "קהלת", על העמותה למשילות ולדמוקרטיה, על הסנגוריה הציבורית וגם על עורכי-הדין, לשכת עורכי-הדין, כולם ללא יוצא מן הכלל פנו אלינו, פנו אל יושב-ראש הוועדה, פנו גם אלינו, אל חברי הכנסת, וביקשו מאתנו: אנא אחדו את שתי הפונקציות, את הפונקציה המערכתית והפונקציה של הביקורת הפרטנית, מפני שזה משליך על זה. מתוך ביקורות פרטניות ניתן לראות כשלים מערכתיים, ותוך כדי בדיקה מערכתית פעמים רבות ניתן למצוא כשלים פרטניים של פרקליט או פרקליטה כזאת או אחרת. ולדאבוני הרב, אנחנו לא השכלנו לשמוע בקול כל הארגונים, ואנחנו הפרדנו את הביקורת, כך שיש אומנם נציבות שהיא אחראית לביקורת הפרטנית, אבל היא לא אחראית לביקורת המערכתית. ואיפה הביקורת המערכתית? הביקורת המערכתית – בתבונה, אני חייבת לומר – העבירו אותה למבקר המדינה. זה היה רעיון יפה, כי מבקר המדינה הוא באמת אדם עצמאי, שאין עליו מרות, ויש לו חוק שעומד לצדו. אבל ראו מה כתוב בחוק על הביקורת המערכתית. בסעיף 28, כל מה שאנחנו מצאנו לנכון וכל מה שהחוק שאותו אנחנו עומדים לאשר היום מצא לנכון לומר הוא: מבקר המדינה יקים במשרד מבקר המדינה צוות שיבצע ביקורת על מערך מייצגי המדינה בערכאות. צוות. כמה – שני אנשים? שלושה? ארבעה? חמישה? מה זה צוות, ומה יהיה תפקידו, והאם הוא יהיה מחויב באמת לעסוק רק בביקורת על הפרקליטות? וכאן כתוב – וזה בסדר גמור, כי זה מבקר המדינה – גם הצוות כמובן יפעל בהתאם לסמכויות של מבקר המדינה לפי כל דין. אז אני חושבת שנכון עשה המבקר כשהוא הופיע בפנינו ואמר: זה בסמכותי הבלעדית להחליט מה יבוקר, כמה יבוקר, כמה אנשים יהיו ואיך זה ייעשה. אבל אנחנו כמחוקקים, שרצינו להמשיך את הביקורת המערכתית, אנחנו ויתרנו כאן, אנחנו השארנו למעשה את הנושא הזה פרוץ. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> למה – – – גם על הנושא של התוספת, זה לא פשוט שאנחנו נתערב בחוק מבקר המדינה, זה דבר שהוא לא קיים. זה לא קיים. ואני התעקשתי, כלומר כל היועצים המשפטיים למיניהם, מלמטה עד למעלה אמרו: אין, תכתוב את זה בפרוטוקול. אסור שאתם תכתבו בחוק משהו שמורה או מנחה או משהו למבקר המדינה וכו'. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני יודעת. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני, בניגוד לעמדתם, אמרתי: אני לא אוציא את החוק בלי לכתוב לפחות את שני המשפטים האלה, שגם זה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> ניסן, אני יודעת. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – לא היה בגלל זה, אלא בגלל שזה מבקר המדינה, ואין כזה דבר. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני יודעת. אתה יודע שאני הייתי, ואתה גם יודע – ואני גם אמרתי את זה כאן: אני חושבת שהרעיון להכניס את הביקורת המערכתית למבקר המדינה הוא נכון, אני רק חושבת שבסופו של דבר בחוק אין לנו כלום. ירצה המבקר – ישים שם צוות של שבעה, שמונה, עשרה, ויערוך באמת ביקורת שיטתית, ייעודית, בלי שאנחנו שמנו את המילה "ייעודית", ויהיה נהדר ונזכה לביקורת מערכתית; לא ירצה, מפני שיהיו לו סדרי עדיפויות – נכונים ככל שיהיו – אחרים – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זה יהיה רק בנושא הזה – – – בשיחה – – – אבל אי-אפשר – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> ניסן, אני באה לכאן ואומרת איפה אני רואה את הכשלים בחוק הקיים, איפה למרות שיש חוק, אני חושבת שהוא במידה רבה נכה, ואני חושבת שחוסר הפירוט והאי-בהירות לגבי היכולת, הכמות והדרך שבה תתבצע בסופו של דבר ביקורת מערכתית – הדברים האלה, שאינם בהירים, פוגעים בחוק. ובסופו של דבר, זו הסיבה שאני גם אומר אחר כך: אני לא יכולה להצביע בעד החוק, ואני אמנע. אבל אני רוצה להמשיך הלאה ולומר: היו כמה דברים מאוד מאוד חשובים בחוק הזה. הראשון שבהם – שהביקורת תהיה מאוחדת. היא לא כך; הביקורת נפרדת, וכמו שאמרתי, אנחנו לא יודעים עד כמה הביקורת המערכתית תהיה או לא תהיה. הדבר השני היה המינוי, או בכלל, בגדול, עצמאותו של הנציב – כיצד באמת החוק שומר על כך שהנציב יהיה עצמאי? משתי סיבות: קודם כול, כדי שיוכל אכן לערוך את הביקורת כדת וכדין בלי שאימת מישהו תהיה עליו – לא אימת הדרג הפוליטי של השר ולא אימת הדרג המקצועי, שזה היועץ המשפטי לממשלה. בוודאי היינו צריכים לדאוג לכך שהמינוי שלו יהיה כזה שהוא לא יהיה חייב לאף אחד. אני יודעת שבסופו של דבר אנחנו עשינו את הפשרה הנדרשת, ודווקא על כך אני לא מלינה, ואני חושבת שבסופו של דבר הפשרה הזאת היא הגיונית, ואני מקווה שבאישורה של הנשיאה, נשיאת בית-המשפט העליון, באמת תמיד ייבחר נציב שאימת הדרג הפוליטי לא תהיה עליו, כי אחרת אנחנו פוגעים בפרקליטות; לא בנציב – בפרקליטות. אבל לאורך כל הדרך, לאורך כל החוק הזה, לא השכלנו לשמור על העצמאות, ולא רק שלא השכלנו לשמור על העצמאות, אלא שבצורה חסרת קוהרנטיות וחסרת היגיון אנחנו לקחנו את הגוף המבוקר, שהוא היועץ המשפטי לממשלה – וטוב עשינו שהיועץ המשפטי לממשלה – לראשונה, באמת, מבוקר, אבל מצד אחד הוא מבוקר, ומצד שני, לאורך כל החוק הוא מתערב לנציב בסמכויותיו. אני רוצה לעבור אחד-אחד על אותם סעיפים שבהם ההתערבות היא לא ראויה; אני אתחיל מסעיף 12(ג), שבסופו של דבר אומנם עידנו אותו, אבל עדיין, שימו לב: "נודע לנציב על מעשה של מייצג המדינה" – פרקליט – "שנעשה אגב טיפולו בעניין מסוים במסגרת תפקידו – – – והמעשה הוא בניגוד לחוק או בלא סמכות חוקית" – נודע לו – אנחנו רצינו שאם נודע לנציב מעשה כזה, הוא יוכל לחקור ולטפל בו כתלונה. כל כך הגיוני וכל כך נכון. במקום זה, מה אמרנו? – "רשאי הנציב להעביר את המידע – – – ליועץ המשפטי לממשלה". למה? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – גם הוא – – –? <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, בוודאי שלא. לא לא לא. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> זו המשמעות. זה הסעיף של "נודע". <יעל גרמן (יש עתיד):> כשאנחנו דיברנו – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מה עם אלה שרצו – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> ניסן, אני מדברת על הנוסח הראשון – בנוסח הראשון שהיה, ושאתה התעקשת, ובצדק, להעביר אותו לפני שאנחנו הגענו לפשרה, והפשרה היא כאן – הנציב, כאשר נודע לו – ראה, כמו שאתה אמרת; היה בבית-משפט, שמע משהו לא ראוי, חשב שמן הראוי להגיש תלונה – הוא יכול היה לטפל בה. היום, לא עוד. היום הוא צריך להעביר את המידע בעניין ליועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי לממשלה יכול להגיש תלונה, ויכול שלא. אבל הנה דוגמה לכך שהנציב סמוך על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה, שהוא, למעשה, גוף מבוקר, ובכך, אני חושבת, יש טעם לפגם. סעיף 16 – כל הסעיף, שאני באמת מסכימה עם רובו, ואני חושבת שהוא נכון, אומר לנציב מתי הוא לא יברר תלונה. מתי הוא לא יברר תלונה? אם יתקיים לגביה אחד מאלה: אם התלונה אינה על מעשה של מייצג המדינה – זה ברור ומובן מאליו, כי תפקיד הנציבות לבקר רק את מייצגי המדינה; אם התלונה קנטרנית וטורדנית – צודק, תלונה קנטרנית וטורדנית, לא צריך לטפל בה; אם התלונה מעוררת חשש למעשה עבירה פלילי – גם כאן, אנחנו יודעים ששום מבקר, גם לא מבקר פנימי, גם לא מבקר עירייה וגם לא מבקר המדינה – אם יש מעשה פלילי, הוא לא נוגע בו, הוא צריך להביא אותו לרשויות המתאימות, זה בסדר; אם התלונה היא על מעשה שמתקיים בשלו הליך משפטי – גם זה דבר מאוד מאוד נהוג: נותנים להליך המשפטי להסתיים וזה; אם התלונה היא על מעשה שמתקיים בשלו בירור, וזה לא משנה אם זה לפי חוק מבקר המדינה – גם זה נכון. אבל אז מגיעה פסקה (6), שהיא אולי הפסקה החשובה ביותר בחוק הזה. הסעיף אומר דבר כזה: הנציב לא יברר תלונה – אני חוזרת לרישה של סעיף 16(א) – "אם התלונה נוגעת להפעלת שיקול דעת משפטי", וגם כאן, ברור לנו שברגע שלפרקליט היה שיקול דעת משפטי, אין מקום שהנציב יטפל בכך. אבל כאן הייתה צריכה לבוא נקודה. זהו. במקום זה, כרסמו בסמכויות של הנציב ואמרו לו: רגע, רגע, רגע, אנחנו לא סומכים עליך שאתה תקבע אם יש פה שיקול דעת משפטי או אין פה שיקול דעת משפטי; אם מישהו יגיד לך – למשל, הפרקליט שעליו הוגשה התלונה יגיד: רגע, זה שיקול דעת משפטי, אז – אומרת הסיפה של הסעיף – "התעוררה שאלה אם התלונה נוגעת להפעלת שיקול דעת משפטי, תועבר השאלה" – למי? – ליועץ המשפטי לממשלה. למה? למה לא סומכים על הנציב? הנציב הרי יכול להיות שופט, ולפעמים שופט בית-המשפט העליון. מדוע לא סומכים עליו? מדוע כאשר יש איזושהי התלבטות, מבקשים להעביר ליועץ המשפטי לממשלה? ומוסיפים ואומרים: "והנציב ישהה את בירור התלונה עד להכרעה בשאלה; הכריע היועץ המשפטי לממשלה כי אכן התלונה נוגעת להפעלת שיקול דעת משפטי, יופסק בירור התלונה". ועכשיו, הגדילו לעשות ואמרו: לא די שיקול דעת משפטי – בואו נפרט מה זה שיקול דעת משפטי: "'שיקול דעת משפטי' – לרבות שיקול דעת בקבלת החלטות בנוגע לאופן ניהול הליכים והכנתם". האם ברור לחברי שנמצאים באולם מה המשמעות? מה זה אומר "ניהול הליכים והכנתם"? על כל דבר אפשר לומר "ניהול הליכים והכנתם". השהיה של תיק, קבלת תיק אחד על אחר – כל דבר זה ניהול. זה לא יעלה על הדעת. אני חושבת שהסעיף הזה, אסור היה שיישאר כך; צריך היה להסתפק בשיקול דעת משפטי, ולא לצמצם. הצמצום הזה פוגע בצורה קשה ביכולת של הנציב לברר גם תלונה כמו זו שהוגשה על-ידי התנועה למשילות ולדמוקרטיה. הוגשה תלונה נגד כמה פרקליטות ללשכת עורכי-הדין, ורק שלשום התקבלה ההחלטה של הלשכה, שאמרה שאומנם התלונה מוצדקת, אבל הם החליטו שהם לא יעמידו לדין את הפרקליטות, כי דברים, שלדעתי הם באמת נכונים – מה הייתה התלונה? במהלך המשפט של ד"ר מאיה פורמן – אם מישהו לא יודע את הפרשה הזאת שפרוסה כענן מעל החוק הזה, לא אספר אותה – במהלך הבירור של המשפט של ד"ר מאיה פרומן, התבקש ד"ר חן קוגל, מי שעומד בראש המכון לרפואה משפטית, להגיש תצהיר כדי לתמוך או לא לתמוך בדבריה של מאיה בבית-המשפט. ד"ר חן קוגל אכן הגיש תצהיר, על-פי הבנתו, שכולו אמת. ביקשה הפרקליטות לראות את התצהיר. קודם כול, בכלל לא הייתה לה סמכות לראות את התצהיר. אבל נגיד שהיא חשבה שחן קוגל עובד כנציג של המדינה, נאמר – זה לא היה כך – ונגיד שהיא חשבה שבסמכותה לקבל את התצהיר. כשהגיש ד"ר חן קוגל את התצהיר, אמרו לו הפרקליטות: בבקשה תשנה אותו; שלח לנו עותק ב"וורד", אנחנו נשנה את התצהיר, ואתה תחתום על התצהיר שאנחנו נאמר לך. זו התלונה שהוגשה. ומובן שהיא נמצאה מוצדקת, ומובן שזוהי שערורייה. אני רק אקרא לכם את ההחלטה: מתברר מהעובדות כי ד"ר חן קוגל ערך – וחתם על – תצהיר בהתאם להחלטה שיפוטית, לאחר שהובהר על-ידי נציגי המדינה כי אין בכוונתם להגיש תצהיר מטעמו – – –. עיון בתצהיר ובחלקים שהתבקש לשנותם מעלה כי מרבית החלקים שד"ר חן קוגל התבקש לשנות הם חלקים עובדתיים מהותיים ועמדות מקצועיות רלוונטיות היורדות לשורשה של המחלוקת. הוועדה אמרה שהיא אינה מקבלת את טענת הנילונות כי מדובר ב"הגיגים", והיא כותבת: עיקר השינויים שהתבקשו נוגעים לעובדות ולעמדות מקצועיות המשקפות את ראייתו המקצועית. העובדה שהתצהיר הוגש בסופו של דבר – חן קוגל סירב לשנות את התצהיר, ואני חייבת לומר שעוד כמה גורמים, במקרה זה גם אני, לא הרשינו לו לשנות את התצהיר. אמרנו לו: זה התצהיר, זאת אמונתך, כך אתה חושב, בשום פנים ואופן אל תיתן לאף אחד לומר לך לשנות את התצהיר, כל עוד אתה לא מאמין בכך. חן קוגל בסופו של דבר לא שינה את התצהיר. בסופו של דבר התצהיר הוגש כפי שהוא, ולכן גם לא הועמדו לדין. אבל, אני נתתי את הדוגמה כי בתוך הדוגמה הזאת בהחלט יכולה להסתתר אותה סיפה של סעיף שמדברת על כך ש"לרבות שיקול דעת בקבלת החלטות בנוגע לאופן ניהול הליכים והכנתם". לא יעלה על הדעת שהנציבות לא תוכל במקרה כזה לברר תלונה, ככל שתוגש, במקרה שתוגש. ויש לנו סעיף נוסף שמקצץ בסמכותו של הנציב, ואני מדברת על סעיף 17(ו): לצורך הבירור, רשאי הנציב לקבל מכל אדם, בתוך תקופה שיקבע, כל ידיעה או מסמך העשויים לדעתו לסייע בבירור התלונה, אבל, הכול, למעט ידיעה או מסמך שהיועץ המשפטי לממשלה סבור כי העברתם לנציב עלולה לפגוע פגיעה ניכרת באינטרסים ציבוריים חיוניים. הנה, עוד מקרה שאותו גורם מבוקר, היועץ המשפטי לממשלה, נכנס פה ואומר לנציב: אני אחליט אם אתה מוסמך לברר את התלונה, בגלל מידע שעומד לרשותי, ולא לרשותך. לא יכול להיות ששופט, גם בבית-משפט מחוזי וגם בבית-משפט עליון, שדן במקרים חסויים, לא יוכל לראות את המקרה ולא יוכל לקבוע לבדו אם הוא ראוי לתלונה או לא ראוי לתלונה. כל המקרים האלה, ועוד – יש לי עוד מקרה אחד שאני רוצה לפרט: 18(ג): טען הנילון – הנילון זה אותו אדם שהתלוננו עליו – כי יכולתו להתגונן מפני התלונה נפגעת באופן משמעותי בשל כך שמידע הדרוש לצורך הגנתו הוא מידע שהעברתו לנציב עלולה לפגוע באינטרסים ציבוריים חיוניים, ומצא היועץ המשפטי לממשלה כי טענתו מוצדקת, רשאי הוא להודיע על הפסקת התלונה. שוב, דוגמה. למה? הנציב – אין סמכות? הוא לא בעל סמכות ויכולת, כשהוא שופט, באמת לדעת אם איזשהו מידע יכול להזיק לביטחון המדינה או יכול לפגוע בציבור? בוודאי שהוא יכול. מדוע חייב להיכנס היועץ המשפטי לתוך כל העניינים האלה ולקצץ בסמכותו של הנציב? הנה כי כן, הביקורת, קודם כול, אינה מאוחדת; הפרדנו בין הביקורת הפרטנית לביקורת המערכתית. את הביקורת המערכתית הפקדנו בידיו של המבקר, ואני סומכת על המבקר, באמת, אבל אני גם יודעת ומעריכה את חירותו ועצמאותו לקבוע כראות עיניו מה יהיה ומה לא יהיה; ואני מאוד מאוד דואגת שאותה ביקורת מערכתית, שנעשתה בכישרון – ובמקצועיות כל כך רבה – ודרך אגב, התקבלה על-ידי הפרקליטות, ויושמה על-ידי הפרקליטות – אותה ביקורת, לא בטוח שתיעשה מהיום והלאה. כמו כן, החוק מקצץ בסמכות של הנציב, ואף שהיועץ הוא מבוקר, הרי לאורך כל הדרך נותנים ליועץ דריסת רגל בשיקול דעתו של הנציב. רצינו לעשות חוק שיאפשר עצמאות, שייתן מענה ופתחון פה לאדם מן השורה, שיוכל להגיש כל תלונה נגד כל פרקליט, על כל מעשה שלדעתו נעשה שלא כדין, ואנחנו היום מגישים חוק שהוא נכה, חוק שאומנם קובע שתהיה נציבות, אבל חוק שפעמים רבות ימנע מהאדם הפשוט, מהאדם מן השורה, להגיש תלונה, ופעמים רבות ימנע מהנציב לברר אותה. ולכן, חברים, אני אמנע. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת מיכל רוזין – בבקשה, גברתי. <מיכל רוזין (מרצ):> חברים וחברות, כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, כבוד השר, אני חייבת לומר שברגע זה הביאו לנו סדר-יום מעודכן, ונבהלתי, כי אני כנראה הייתי אופטימית לגבי השעות שבהן אנחנו עוד נבלה היום בכנסת. נראה לי אנחנו נגיע למחר בבוקר, אבל העיקר שנעשה – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> אם אתם לא יודעים איפה לבלות את הלילה, ניתן לכם רעיונות – תקצרו את הדיונים. <מיכל רוזין (מרצ):> לא לא, זה יהיה פה. <אלי אלאלוף (כולנו):> פה זה משעמם. <מיכל רוזין (מרצ):> אנחנו נבלה פה. אנחנו רוצים לבלות יחד – אופוזיציה וקואליציה יחד. <אלי אלאלוף (כולנו):> יחד אבל בחוץ, לא פה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> קשה לנו להיפרד. <מיכל רוזין (מרצ):> קשה לנו להיפרד, אנחנו רוצים ליהנות ממגשי הפירות והירקות שנקבל פה בהמשך הערב. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אז בואו נוסיף עוד שבוע. <אלי אלאלוף (כולנו):> בואו נבשל בישול מרוקאי טוב. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בואו נוסיף עוד שבוע לכנסת. <מיכל רוזין (מרצ):> אין בעיה, אתה לא מאיים. אתה יודע – על האופוזיציה אתה לא מאיים בעבודה קשה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, אני מדבר ברצינות. <מיכל רוזין (מרצ):> כמו שאתה רואה, אנחנו יודעים לעבוד. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני מדבר ברצינות. <אלי אלאלוף (כולנו):> אנחנו נזמין אתכם לארוחה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לאן תזמין אותי? <אלי אלאלוף (כולנו):> ארוחה מרוקאית טובה. מה זה היובש הזה של ירקות? <מיכל רוזין (מרצ):> אתה מתחיל לפתות אותי, אלי. אלי, אתה מתחיל לפתות אותי. <אלי אלאלוף (כולנו):> נו, תתחילי לקצר. <השר צחי הנגבי:> תמשיך, תמשיך, זה עובד. <אלי אלאלוף (כולנו):> אני מוכן למשא-ומתן. <מיכל רוזין (מרצ):> חבר הכנסת סלומינסקי, אני חושבת, למרות החיים הקשים שאנחנו עושות לך, ובצדק, שאתה צריך להתגאות בוועדת החוקה של הכנסת הזאת, ובעיקר – לא נעים לי להגיד; אתה לא תגיד, אני אגיד – בעיקר בחברי וחברות האופוזיציה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לכן חבל לי שלא שמעת, פתחתי ופירטתי שם-שם – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> הוא ממש שיבח באריכות את חברות הכנסת מהאופוזיציה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – שם-שם מהאופוזיציה. קואליציה, אמרתי, שבין כה וכה, חוץ מבני בגין, אבל שם-שם, מה שנקרא. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא, אבל הוא גם כלל את אוסאמה, אי-אפשר להוציא את אוסאמה מהעניין. <מיכל רוזין (מרצ):> לא, אני לא הוצאתי, אמרתי: חברי וחברות הכנסת מהאופוזיציה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> הוא אמר: אפילו אוסאמה. <מיכל רוזין (מרצ):> אפילו אוסאמה? אוקיי. אז באמת אני חושבת שחברי וחברות הכנסת של ועדת החוקה מחויבות ומחויבים – טוב, יסלח לי אוסאמה, אני אדבר בלשון נקבה – מחויבות באמת לחקיקה בוועדת החוקה, שלא קל לנו אתה, קשה מאוד, בקדנציה הזאת בכלל, וכמובן במושב האחרון, חוק העמותות, חוק ההדחה, לפני זה היה לנו, במושבים הקודמים, חוק המישוש, ועוד חוקים לא פשוטים שעוברים, וגם היום בבוקר, ועוד נידרש לכך במליאה. אני חושבת שדווקא החוק הזה, אף-על-פי שהיו בינינו גם חילוקי דעות, באמת הראה שיתוף פעולה, או לפחות אפשרות לדון בנושא ללא חלוקה של ימין–שמאל, ללא חלוקה של אופוזיציה וקואליציה. באמת, היו פה עמדות שונות, ואני חייבת לומר, אני מכבדת כל עמדה – וחברותי פה מחזיקות בעמדות מנוגדות ושונות זו מזו, וזה לא היה פשוט. אני חושבת שזה אחד החוקים, אולי בין היחידים בכנסת, שהגעתי באמת עם רצון לבוא ולשמוע, ולא עם עמדה מובהקת מראש. אני חושבת שגם אתה מצאת את עצמך במקום שלי, שבאת אולי עם עמדה מסוימת, אבל לאחר מכן שמעת הרבה מאוד צדדים. אני חושבת שעצם העובדה – ותודה על כך לחברות הכנסת, גם, שיזמו את זה, לשלי וליעל – גם נפגשנו עם עובדי הנציבות בניצבות – יש משהו בלצאת מדיוני הוועדה ולהגיע למקום ולשמוע, גם את הילה גרסטל, הנציבה שהייתה, וגם כמובן את העובדים; ולעומת זאת, כמובן, היוזמה של שלי, שהגענו לפרקליטות מחוז ירושלים, שמענו את הפרקליטים, שמענו את פרקליטת המחוז, שמענו כמובן את פרקליט המדינה – אני חושבת שהדברים האלה תרמו מאוד לדיון, שהיה בסופו של דבר דיון מופרה, חשוב. אני חושבת שבסופו של דבר יצא חוק שהוא חוק מאוזן. נכון שאף אחד לא יצא – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> וכל תאוותו בידו. <מיכל רוזין (מרצ):> בדיוק. – – וכל תאוותו בידו; היה מי שלא רצה בכלל את החוק, וכן יש חוק, והיה מי שרצה חוק הרבה יותר, נאמר, ברור והחלטי, והחוק הזה הוא אכן הרבה פחות מכך. אבל אני חושבת שבסופו של דבר באמת יצא חוק מאוזן, שמאזן בין שני דברים, ובעניין הזה בהחלט אני חושבת ששני דברים באו לידי ביטוי: מצד אחד, החשש באמת מהשפעה פוליטית, מאפקט מצנן, מסוג של הפחדה על הפרקליטות שהתחילה בשנים האחרונות סביב – אי-אפשר להתכחש לכך: ככל שיש יותר חקירות נגד נבחרי ציבור, ככל שהפרקליטות מעורבת בעמידה מול נבחרי ציבור מאוד מאוד חזקים. חברים, אנחנו צריכים להתגאות בעניין הזה מבחינת דמוקרטיה – לא חס וחלילה להתגאות מבחינת שחיתות שלטונית, אבל מבחינת דמוקרטיה, העובדה שמערכת המשפט שלנו מסוגלת להעמיד לדין נשיא וראש ממשלה ושרים וכדומה, ואנשים בכירים ביותר, אני חושבת שיש בכך – טוב שיש לפרקליטות כוח רב ואת היכולת לעשות את הדברים האלה. ומצד שני, וגם את זה צריך להגיד, מצד שני, יש לה גם כוח רב מאוד מול האזרח והאזרחית. ומכיוון שההליך הפלילי שלנו פעמים רבות הוא כזה, שיטת הממשל והמשפט שלנו היא כזאת, שבה הרבה פעמים נפגע העבירה, למשל, או האזרח, לא תמיד מיוצג – לא הוא שמיוצג על-ידי הפרקליטות בבית-המשפט, אלא האינטרס הציבורי. כאשר מגיע פרקליט לבית המשפט, על-פי החוק שלנו הוא לא מייצג את נפגע העבירה – הוא פועל בשם הציבור. הוא פועל בשם הציבור כמובן כדי לאכוף את החוק, כדי להשיג צדק, כדי להרשיע את החשוד בעבירה לטובת האינטרס הציבורי. מעמדו של נפגע העבירה בהליך הפלילי הוא מעמד של עד. מהרגע שהוא הגיש תלונה, התלונה הזאת מתגבשת לכדי כתב-אישום, הוא הופך להיות עד. ולמרות שחוקקנו את חוק זכויות נפגעי עבירה – וניסן, תודה לך שאפשרת לי באמת בכנסת הזאת לעסוק לא רק בחקיקה אלא באמת לעסוק במעקב ופיקוח אחרי יישום החוקים שאנחנו מחוקקים. כי אחת הטענות שתמיד אומרים לנו: אתם מחוקקים את עצמכם לדעת, ואחר כך אין אכיפה. אז באמת בשעות הרבות האלה שאני משקיעה ויושבת ושומעת את כל נציגי ההליך הפלילי, וכמובן נציגי הציבור ונפגעי העבירה, ושומעת איפה הקשיים ואיפה הליקויים, ואיך בסופו של דבר מיישמים את החוק על הצד הטוב ביותר, אנחנו עולים על הרבה מאוד – מה לעשות – קשיים, חורים, טלאים, ואפילו עוולות שמתקיימות כלפי נפגעי עבירה; למשל, אי-יידוע בסגירה על הסדר טיעון, למשל, הגעה לבית-משפט ללא יידוע הנפגעת על מועד הדיון, שחרור של עבריינים מכלא בלי ליידע את נפגעי העבירה, ועוד ועוד דוגמאות רבות שבאמת עולות חדשות לבקרים בדיונים שאני מקיימת על מעקב אחרי זכויות נפגעי עבירה. ומכיוון שלפרקליטות יש כוח רב, כוח שלפעמים מחליף את בתי-המשפט, היכולת שלה להכריע גורלות, להחליט אם תיק מגיע לבית-משפט או לא מגיע לבית-משפט, האם תיק נסגר מחוסר ראיות, מחוסר עניין לציבור – ואני מאוד מקווה, וגם הגשתי הצעת החוק בעניין הזה, דרך אגב, לשנות את עילת חוסר עניין לציבור. אני חושבת שזו אמירה נוראית לנפגע עבירה שמגיש תלונה ואומרים לו: חטפת מכות, אבל אין בזה עניין לציבור; הוטרדת מינית או תקפו אותך מינית, אבל אין בזה עניין לציבור. אני חושבת שיש בכך אמירה קשה ביותר, ולכן צריך לשנות את עילת הסגירה הזאת, ואני בטוחה שתתמוך בי בעניין הזה. אבל יותר מכך, באמת, כאשר הפרקליטות יש לה כוח כה רב וכל פרקליט ופרקליטה באמת יש להם את הכוח להכריע אם יוגש כתב-אישום, אם יתנהל התיק, אם ייעשה הצדק עבור הנפגעות, לפעמים בהחלטות של התיישנות, של סגירת תיקים, אם יש התיישנות, אין התיישנות – ההכרעות האלה הן משמעותיות מאוד ומעניקות כוח רב לפרקליטות; דרך אגב, יותר מהמשטרה, ולפעמים אפילו יותר מבתי-המשפט. כי בתי-המשפט לא פעם, בגלל הסינון של הפרקליטות, לטוב ולרע, מקבלים את הקצה, את קצה הקרחון. ולכן, לפעמים נשמעת טענה שעבודתם אפילו קלה יותר. אומרים שיש אחוז הרשעות מאוד גבוה במדינת ישראל. אחוז ההרשעות לא נובע מכך שמ-100% התלונות – בסופו של דבר יש אחוז כל כך גבוה של הרשעות; הוא נובע מכך שהפרקליטות עושה כזה סינון שמה שמגיע כבר לבית-משפט מגיע רק אחרי שהפרקליטות החליטה שהיא יכולה כמעט ב-100% להביא להרשעת הנאשם, ולכן ההרשעות הן כל כך רבות. אז לצד החשש ממעורבות פוליטית והשפעה של פוליטיקאים, אפקט מצנן על אותם פרקליטים ופרקליטות, שעושים באמת לילות כימים ועובדים מאוד מאוד קשה על הרבה מאוד תיקים – ואני חושבת שמדינת ישראל, ניסן, ולזה אתה צריך להקשיב, אני חושבת שלא סתם, במתכוון לא מוסיפים תקנים לפרקליטות. אני חושבת שלא דואגים לתקציב הולם לפרקליטות. אני חושבת שכמו שבקלות הוסיפו 30 תקנים לנציבות – – <קריאה:> 23. <מיכל רוזין (מרצ):> – – 23, ועכשיו עומדים להוסיף למבקר המדינה, לביקורת המערכתית עומדים להוסיף – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – יקוזז – – – <מיכל רוזין (מרצ):> נכון, בסדר. יעבירו למבקר. אבל הפרקליטות – חלק גדול מהטענות שלנו נגד הפרקליטות היו נפתרות אילו היו יותר פרקליטים והיו להם יותר משאבים. אתה יודע, זה כמו הטענה שלנו – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> היינו בירושלים וראינו באיזה חדרים הם יושבים, ואמרו לי שבתל-אביב זה עוד יותר גרוע. <מיכל רוזין (מרצ):> נכון, נכון. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> להפך. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אה, כן? <מיכל רוזין (מרצ):> בירושלים, לדעתי, הכי גרוע, אבל אני לא בטוחה בזה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> הפרקליטות בירושלים – זה התנאים הכי גרועים שיכולים להיות. <מיכל רוזין (מרצ):> הכי גרועים, כן. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הכי גרועים שיכול להיות. ראינו, זה לא מכובד. <מיכל רוזין (מרצ):> נכון. ואני אגיד יותר מזה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> בוודאי. ואני חושבת שאפילו יותר מכך. אני חושבת – אתה יודע, אנחנו מתלוננים כל הזמן על העובדים הסוציאליים, וזה דיון אחר, לגבי עובדים סוציאליים והוצאת ילדים מבתים, ויש הרבה דברים לומר. אני לא אכנס לנושא הזה. אבל הטענה העיקרית שלנו – וכך גם כלפי מערכת החינוך שלנו וחוסר ההישגים, על כך שיש כיתות מפוצצות בילדים; והטענה שלנו כל הזמן היא כוח-אדם. ועכשיו ראינו את זה גם בבריאות הנפש, דרך אגב, שאם היה יותר כוח-אדם בבריאות הנפש חלק מהבידודים והקשירות היו נמנעים, וכמובן המצב היה הרבה יותר תקין. לכן, גם בעניין הזה, חלק גדול מהטענות שלנו נגד הפרקליטות על הפשלות, על העוולות, על מה שלא מיושם כראוי לפי החוק, הוא בגלל מחסור בכוח-אדם. ואני חושבת שלצד הדרישה לביקורת – וטוב שתהיה ביקורת גם מצד המבקר, המערכתית, וגם פרטנית מצד הנציבות, אנחנו חייבות, חברת הכנסת גרמן, לדרוש העלאת תקינה לפרקליטות, כי אנחנו צריכים לחזק אותה כדי שיהיו יותר פרקליטים. כשיהיו יותר פרקליטים יהיו פחות מקומות – אני לא מדברת על אותם מקרים כמו שאת תיארת – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> סליחה, דיברנו על כך במפורש – – – <מיכל רוזין (מרצ):> כן, כן, בוודאי. צריך לדבר במפורש, אבל בחוק זה לא קיים. <יעל גרמן (יש עתיד):> אין ספק, אין בכלל ספק, אין בכלל ויכוח. חייבים להעלות את התקינה שם. <מיכל רוזין (מרצ):> כי אני חושבת שהנציבות תפעל, ותפעל אולי למגר את אותם נגיד בין 10% ל-20% מקרים שהיינו מגדירים כעוולות או דברים מכוונים. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> או אפילו הרבה פחות. בדיוק, אני מסכימה אתך. אבל את רוב הדברים שקורים, את כל רוב הדברים שהאזרחים והאזרחיות התלוננו עליהם, ניתן להקטין בצורה משמעותית אם נדרוש את התקנים. ואני אומרת לך, פה זה אחריות שלנו, ולפעמים – להגיד לממשלה. אתה יודע, באה אלינו שרת המשפטים בטענות – לא אלי באופן אישי, אבל היא באה לחברי הכנסת ואומרת: אתם מציפים אותנו בהצעות חוק פרטיות. אני ספרתי, אני חושבת, מהתחלת הכנסת הזו הועלו בוועדת שרים לחקיקה, אם אני לא טועה, 130 הצעות חוק ממשלתיות. 130 הצעות חוק ממשלתיות, שכמובן עברו והגיעו לכנסת לחקיקה בשנה ורבע מאז שהכנסת העשרים התכנסה. זו כמות עצומה בהשוואה בין-לאומית לכל פרלמנט בעולם. זה נכון שחברי הכנסת – וזה דיון אחר. עשיתם על זה – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> את יודעת איזה כמות חברי הכנסת הגישו? <מיכל רוזין (מרצ):> רגע, אבל יש הבדל. לא. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> מה שהוגש – נכון. זה דיון. דרך אגב, ניסן, אני מוכנה לפתוח את הדיון הזה. התזה שלי, בתואר השני שלי, היא על הבחירה הישירה לראשות הממשלה, ומה היא גרמה, ובכלל על מעמדה של הכנסת ומדוע יש אינפלציה בהצעות חוק פרטיות: מכיוון שחברי הכנסת, לא נשאר להם כלום חוץ מלחוקק חוקים, כי את הפיקוח האמיתי ואת המעקב ואת הביקורת לקחו להם. ואני קוראת לך, גם בוועדת חוקה, להקדיש חצי – ואתה לא רצית שזה יהיה בחוק – למעקב ופיקוח על הממשלה. אני חושבת שזאת טעות. צריך להקדיש לפחות חצי מהדיונים למעקב ופיקוח. היית יושב-ראש ועדת הכספים, ואתה יודע טוב מאוד שכשמאשרים חוק כזה של נציבות בלי לאשר לצד זה העלאת תקינה בפרקליטות, ועוד ועוד ותקציבים וכדומה, זה פשוט לא יקרה. יש עכשיו דיוני תקציב, ואני חושבת שאנחנו צריכים לבוא עם הדרישות האלה: תקינה לפרקליטות, תקינה ליחידת הפיקוח – אני מזכירה לך, על עברייני מין משוחררים, שהם חסרים בתקינה, אפילו על-פי החוק. יש פה דברים שאנחנו, ועדת חוקה – זה מוטל עלינו. לא חוכמה רק לשבת ולחוקק. צריך לבדוק אחר כך אם כל גורמי האכיפה עומדים בחוקים. אם לא, למה הם לא עומדים – לעזור להם. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בנושאים כמו סכסוכי משפחה ודברים אחרים עמדנו על התקינה, ולא הסכמתי לאשר כל זמן שלא הבטיחו בחוק, וזה בוצע – ועוד כל מיני דברים. <מיכל רוזין (מרצ):> בסדר, אני אתך לגמרי, אבל אני רק אומרת – – – <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, היות שזכות הדיבור היא לרבע שעה, 20 דקות ו-30 דקות, נא לא לנהל שיח, כי אני אקפיד על לוח הזמנים. תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> מה שאני רוצה להגיד לסיכום, שבאמת קיבלנו חוק מאוזן, ואנחנו נתחיל אתו את הדרך. אני מקווה שתיבחר נציבה חדשה, הבנתי שכנראה הניצב לא רלוונטי, אז אני תמיד בעד נציבה – סליחה, ניסן, אין מה לעשות, אני בעד נשים. כפי שאתה רואה ומוכח מהוועדה שלך, ואני מסיימת במה שאני מתחילה: כשנשים לוקחות משימה על עצמן, היא מתבצעת על הצד הטוב ביותר. התברכת בנשים מוכשרות ומדהימות, חברותי פה למליאה, לאופוזיציה. לחברי לקואליציה – אני חייבת לציין את חבר הכנסת בני בגין; חבר הכנסת בני בגין, שבשכלו כי רב, במתינות שלו ובהוגנות שלו, עזר להביא לחוק מאוזן, נכון וצודק. גם חברי אוסאמה – אבל נשים, אתה יודע, אנחנו בעד. תמנו נציבה, ותדאג לתקציב ותקנים לפרקליטות. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. בבקשה, חברת קארין אלהרר. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא, אני לפניה. <היו"ר מאיר כהן:> סליחה. אני אבקש את סליחתך. רויטל סויד, בבקשה. אחריה – קארין אלהרר, חמש דקות, וחברת הכנסת יחימוביץ – חצי שעה. 15 דקות. אנא הקפידו על הדקה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני השר, שגם היה שר המשפטים – לשעבר, אדוני היושב-ראש, יושב-ראש ועדת החוקה, חברי חברי הכנסת, אמון הציבור במערכת המשפט הוא אחד הנכסים היקרים ביותר שיכולים להיות במדינה דמוקרטית. זה אדן בסיסי, שכאשר הוא נמצא, האזרחים במדינת ישראל יכולים להיות רגועים. מערכת משפט, בית-משפט עליון, בתי-המשפט בכלל, פרקליטות, מערכת תביעה, וגם מערכת האכיפה. לצערי הרב, בשנים האחרונות, באופן מאוד מאוד עמוק, הלך ונפער, בצדק או שלא בצדק, שבר – סדק שהגיע כדי שבר באמון הציבור במערכת הזאת. שבר שהחל בשנה האחרונה להגיע גם לקריאות, בין היתר מהבית הזה, לפגוע בבית-המשפט העליון, לעלות עליו עם 9D ולרסק אותו. שבר שמוביל לכך שבציבור יש היום כאלה שחושבים, שלא בצדק, שאין אפשרות לתת אמון במערכת המשפט שלנו. בשנתיים האחרונות, מאז הוקמה הנציבות על-ידי שרת המשפטים דאז ציפי לבני, ולא בחקיקה, החל תהליך מורכב מאוד בדינמיקה שבין הנציבות, שפעלה, לבין הפרקליטות. לצערי הרב, מערכת היחסים ביניהן ידעה מהמורות רבות, מים רבים – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> עכורים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> רציתי להגיד ואחר כך התחרטתי, אבל אני אומר: מים עכורים זרמו ביניהן. הרבה מאוד תחושות קשות, שלדעתי היה אפשר לגשר עליהן ולפתור אותן. אבל בסופו של דבר הגענו למצב שאנחנו עמדנו בפני מלאכת חקיקה. מלאכת חקיקה שבה היינו צריכים לאזן. היינו צריכים לאזן בין, מצד אחד, העובדה שאין גוף שהוא חסין מביקורת, אין גוף שאיננו מבוקר, אין גוף שהוא באיזושהי דרך מורם או נישא מעל ביקורת, במובן של לבחון היכן הוא שוגה, אם הוא שוגה, היכן הוא טועה, ומה הוא יכול לתקן – מחד; ומאידך, יש הרבה מאוד אזרחים, ציבור שרוצה לבוא ולהביע את דעתו, ולהתלונן, ולומר, ולבקר, ולהגיש תלונה – גם כנגד הפרקליטות. במלאכת האיזון הזאת, בין הציבור – אגב, כאשר עמדו לפנינו נציגי הנציבות הם אמרו שמ-100% התלונות שהוגשו, 85% היו של אזרחים ו-15% היו של עורכי-דין. אבל 85% היו של אזרחים. בין הציבור לבין הפרקליטות, פה היו צריכים לשבת ולהתחיל את מלאכת האיזון. אבל האיזון לא היה רק בזה. האיזון היה גם לגבי הצורך שלנו לשמר פרקליטות עצמאית, פרקליטות חזקה, פרקליטות שאין בה שום חשש ומורא, פרקליטות שאף אחד לא יכול לאיים עליה ולומר לה: תיזהרי, אנחנו באיזה אופן נפגע בך, או נתלונן עלייך תלונות קנטרניות, או נחליש אותך – פרקליטות שתמשיך לעשות את עבודתה. אני רוצה לומר פה ב"פתח סוגריים" ובנימה אישית: אני מכירה היטב את עבודת הפרקליטות, ומכירה היטב את אחי הפרקליטים. עבדתי צמוד להם. אגב, אנחנו מדברים על פרקליטות, אבל זו גם תביעה משטרתית, בדיוק באותה מידה; זה פרקליטים ותובעים, ואנחנו קוראים להם באופן כללי: הפרקליטים. במשך 23 שנים עבדתי אתם, ואני גם יכולה לומר שמרבית חברי הם מהפרקליטות. הם עובדים ללא אג'נדה אישית. הם עובדים ללא מורא, והם עובדים לילות כימים – לא רק כדי למגר פשיעה עבריינית, לא רק כדי למגר שחיתות שלטונית – זה מה שאנחנו קוראים – בהרבה מאוד עבודה סיזיפית בתיקים קטנים, בתיקים שבהם נמצאת מדינת ישראל, בתיקים שאנחנו הציבור לא תמיד מבינים ורואים, כי רואים רק את הדברים הגדולים. יש פרקליטים שמגיעים עם 70 ו-80 ו-100 תיקים ליום דיונים. אלה לא אותם תיקים שרואים. פה היה צריך לאזן. היה צריך לאזן בין שמירה עליהם לבין היכולת גם לבקר אותם ואת המערכת שהם חלק ממנה. בחוק שהוצאנו מתחת ידינו ניסינו לשכלל את כל השכלולים האלה, את כל השיקולים האלה. ניסינו לעשות את מלאכת האיזונים. המוצר המוגמר הוא לא אותו חוק מזהיר שאולי כל אחד היה רוצה, אבל אני אומר משהו שבוודאי כל הפרקליטים וכל עורכי-הדין במדינת ישראל מבינים: כשמגיעים להסדר טיעון ואף אחד מהצדדים לא באמת מרוצה, סימן שההסדר הוא טוב. כשמגיעים לחוק ואף אחד באמת לא חושב ש-100% – כל מה שהוא רצה נמצא בו, כנראה החוק איזן בין הצדדים. במוצר המוגמר יש יתרונות רבים. לראשונה הוא מעגן נציבות בחוק. אגב, אף שאנחנו לא ממש חשבנו שזה מה שצריך להיות – יועץ משפטי מבוקר בחוק. ניסינו ועשינו כל אשר היה לאל ידנו כדי למנוע מהפוליטיקה להתערב גם במינוי של הנציב, גם בפיטורים של הנציב, ובעיקר – מהפוליטיקה להיכנס באיזשהו אופן לתוך הפרקליטות. זה היה אחד הדגלים שעמדו לנגד עינינו, והיה אחת מהמטרות הכי גדולות והכי חשובות שהיו לנו. והצלחנו בדרך זו או אחרת, אף שהתהליך החל באותה נציבות שהקימה חברת הכנסת לבני, שרת המשפטים דאז, ועובר בנציבות שעבדה ללא חוק תחת הנציבה היוצאת הילה גרסטל – ותודה לה על השנים האלה – וכלה בדוח גולדברג. עברנו כברת דרך. זו הייתה כבר הישורת האחרונה. הדיונים בוועדה לא תמיד היו פשוטים. ואני חייבת לומר לך, יושב-ראש הוועדה ניסן סלומינסקי, שלא תמיד אנחנו חושבים אותו דבר, בסדרת החוקים שעברו תחת ידי ועדת חוקה, בכנס הזה בוודאי, ומאז שאנחנו יושבים שם בפרט. הנחישות שלך, ההתמדה שלך, הקשב שבו הקשבת לכולם, והרצון שלך להוציא מוצר מוגמר לפני שהנציב הבא עומד ומתייצב ומתחיל את עבודתו, הם שהביאו לכך שהצלחנו היום לעמוד ולהציג, ביום האחרון לכנס שלנו, את חוק הנציבות. ואני חייבת באמת לומר לך כל הכבוד, כי אתה יכול לזקוף את זה רבות מאוד לזכותך. ואחרי שנתיים לא פשוטות, אני רוצה לפנות כאן, מהדוכן הזה, לחברי הפרקליטים ולבקש מהם; עכשיו, כשהחוק הולך לעבור עוד מעט, אחרי שמלאכת החקיקה הושלמה, ואחרי שבאמת איזנו את הדברים מתוך דאגה כל כך גדולה לפרקליטות – יש לי בקשה אליכם: לא רק תניחו למאבק, כי אין לי ספק שתניחו לו; לא רק שאל תחששו, כי אתם יודעים ושמעתם אותנו, ואני מאמינה שאינכם חוששים. יש לי שתי בקשות אליכם: האחת – בבקשה, אל תראו את עובדי הנציבות כאויבים שלכם. אל תחשבו שבאיזושהי דרך נציבות הביקורת, או הצוות שיעמוד במשרד מבקר המדינה, הם לעומתיים אליכם. תראו בהם כלי להתייעלות; תראו בהם את היכולת לבקר את עצמכם; תראו בהם את היכולת לתקן פגמים. ומכם, עובדי הנציבות, שאת רובכם אינני מכירה, אני מבקשת: תמשיכו את עבודתכם ותעשו אותה באופן נקי. נקי – לא חס וחלילה כי הוא לא היה נקי, אלא נקי במובן של קחו את התביעות הפרטניות שנמצאות אצלכם, טפלו בהן באהבה, כמו שעשיתם עד היום, תאפשרו לציבור לקבל מענה, ותראו את הפרקליטים שעומדים ממול ואתכם כיחידה אחת שיש לה מטרה אחת – וזו, אגב, הבקשה השנייה שלי אל הפרקליטים. לא פשוטה התקופה היום במדינת ישראל ובעם ישראל. אנחנו נמצאים בימים של שחיקה הולכת ומתמדת בדמוקרטיה. אנחנו עומדים בימים שבהם גם תחת ועדת חוקה, שאפשר לומר שהייתם חברים בה בשבועות האחרונים יום אחרי יום, יצאו מתחת ידינו חוקים שבעיני הם פוגעים בדמוקרטיה ושוחקים אותה: חוק ההדחה, חוק העמותות, חוק המישוש. ואתם, היום, יש לכם תפקיד – תרימו את נס הדגל; תרימו את נס הדגל של השבת אמון הציבור בשלטון החוק ובמערכת המשפט, כי בין היתר המאבק פגע בו. אני מבקשת מכם, אני אפילו מתחננת בפניכם, ואני יודעת שזה נר לרגליכם: תפעלו ללא מורא, ויחד עם זאת תפעלו יחד עם הנציבות, קבלו את הביקורת ותגרמו לכך שהציבור במדינת ישראל ידע שיש פרקליטות שתילחם בפשיעה, ותילחם בשחיתות, ותילחם בעבריינות, ויחד עם זאת היא פרקליטות שצריך לתת בה אמון. אני יודעת את זה, אני יודעת את זה מצוין, ולצערי, הציבור לא תמיד יודע. בחברה ובציבור, שבתקופה האחרונה חושב שכבר לא נותרו לו שומרי סף, בגלל אותה פגיעה באמון, ובגלל שבין היתר מהבית הזה יוצאות קריאות כנגד בית-המשפט העליון, כנגד בג"ץ – בגלל זה אני מבקשת מכם: תרימו את נס הדגל, תשיבו את האמון במערכת המשפט; זה בידיכם. בחברה שחוששת שאין לה שום שומר סף, אנחנו יודעים שזה לא כך. תעזרו לנו להוכיח את זה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. חמש דקות לרשותך, גברתי. <קארין אלהרר (יש עתיד):> תודה רבה. אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני מצאתי את עצמי מתלבטת רבות סביב שאלת הביקורת על המייצגים, כי מצד אחד אני חייבת להודות שאני לא חושבת שיש גוף שצריך להיות חף מביקורת. באמת, ביקורת בסוף בעיני היא יותר מכול כלי ניהולי. ביקורת, אם לוקחים את זה במקום הבונה, המקום שרוצה לשנות משהו שעובד לא טוב, אז היא דבר חיובי ונכון. מצד שני, יש חשש שהביקורת הרבה פעמים הופכת להיות איזשהו כלי לניגוח. אז זו שאלה שבאמת התחבטתי בה רבות. אני אומר, הנציבות, כשהיא הוקמה, דרכי הפעולה שלה גרמו להרבה התנגחויות של הפרקליטים, במיוחד מול הנציבה, וזה מגביר עוד יותר את סימני השאלה. הרי בסך הכול מדובר בביקורת שמטרתה לשנות תהליכי עבודה, אז על מה, למה רבים על זה כל כך? באמת, למה? הפרקליטות הייתה מבוקרת גם קודם. היה ממש שיח אלים, לעתים, הייתי אומרת, של האחד בשני; התנגחויות, תדרוכים. באמת, אפשר לחשוב שלמישהו יש אינטרס אחר מהאינטרס הציבורי. זה דבר שלפעמים שוכחים כשאומרים לבקר, כשאומרים שקיפות של עבודה. אני חושבת שהאינטרס של כולנו, גם של הנציב או הנציבה שייבחר, וגם של הפרקליטים ושל המייצגים האחרים, בסוף, האינטרס שצריך לעמוד לנגד עיני כולנו הוא האינטרס הציבורי. פרקליטים ומייצגים הם שלוחים כדי להביא לכך שייעשה הצדק, ובתי-המשפט יוכלו לעשות את עבודתם כפי שצריך במדינת ישראל. אני חושבת שמהותו של החוק טובה, אבל יש דבר אחד שאני חייבת להודות שמאוד קשה לי להסכים לו, וזה העניין שליועץ המשפטי לממשלה לכאורה, בקריאה פשטנית, יש סוג של זכות וטו. במקום שבו אותו יועץ משפטי לממשלה הוא ראש הגוף המבוקר, אני לא בטוחה שכך באמת אפשר לערוך ביקורת. אני לא יודעת מה עמדת היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי בעניין, ועד כמה הוא פתוח לביקורת, אבל זה לא אמור להיות עניין פרסונלי, בסוף. יהיה הוא, בפעם הבאה יהיה מישהו אחר. העובדה שאנחנו נותנים לראש המערך הזה את היכולת להגיד: אני לא רוצה את הביקורת, היא עובדה מאוד בעייתית, ואני חושבת שחבל שהיא מעוגנת בחקיקה, אותה זכות וטו. אני מצטרפת לתקוותה של חברתי חברת הכנסת רויטל סויד שהצדדים המעורבים ישכילו לעשות שימוש טוב, נכון וצודק בגוף הביקורת הזה, לא ככלי ניגוח, אלא כביקורת בונה, שהמטרה שלה היא להפוך את המייצגים לטובים יותר עבור האזרחים, ולמייצגים אני אומר, שאת הביקורת הזאת, שייקחו למקום שמיטיב גם אתם, כי בסוף, כולנו יכולים לטעות, ואם אפשר ללמוד מזה, זה החלק החשוב. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הפעם היחידה בחיי שבה הייתי חלק מהליך משפטי הייתה כשהייתי עדה מטעם התביעה במשפטו של משה קצב. זה היה משום שבצמתים שונים לאורך 20 שנה הזדמן לי להכיר, פעם אחת במקרה ופעמיים שלא במקרה, את הנפגעות. מי שליוו אותי במהלך המשפט מטעם התביעה היו רונית עמיאל ונסים מירום מהפרקליטות בתל-אביב, וההתרשמות הראשונה שלי, כשהגעתי למשרדם בפרקליטות בתל-אביב, הייתה זעזוע מהתנאים המחפירים שבהם הם עובדים – בחדר קטנטן וצפוף, עם ערימות אין-סופיות של תיקיות וקלסרים, ממש דוד מול גוליית, עם עומס עבודה שלא יתואר בכלל. הסתכלתי עליהם במהלך ניהול המשפט, שבו גם העדתי במשך יום וחצי, והייתי אחוזת השתאות מהמקצוענות המדהימה שלהם, מהמסירות הטוטלית, מהידע, מהתבונה ומאומץ הלב; מהעובדה שמולם עמדה סוללה אין-סופית של הסנגורים היקרים והמשובחים ביותר. זה היה פשוט "לא כוחות", אבל בכל זאת הם נתנו "פייט" – נתנו "פייט" וגם ניצחו, בגלל כתב-אישום שעשה צדק עם הקורבנות, והייתה הרשעה, שוודאי עשתה צדק עם הקורבנות. אפילו הלבוש הפשוט שלהם – בני-אדם מהיישוב – לעומת החליפות המחויטות והיקרות של הסנגורים שעמדו מולם – גם זה היה סימבולי. אני מודה שמאז אני מסתכלת יותר טוב על עבודת הפרקליטות, ואין לי מילים כדי לתאר את הסיזיפיות, את הקושי, את עומס העבודה, את המשכורת הדלה, את האתגרים הבלתי-אפשריים שהפרקליטים מתמודדים אתם. זו הייתה חוויה מכוננת בשבילי במידה רבה. החוק המוגמר, שאנחנו נצביע עליו עוד מעט, הוא חוק טוב. אנחנו הצלחנו בעמל רב ליצור חוק שפוי ומאוזן; פיצוי קטן מדי על ההתעללות וההסתה שעברו פרקליטים מסורים על לא עוול בכפם. פרקליטות חזקה היא אינטרס עליון של הציבור הרחב, של האנשים הפשוטים, כדי שהיא תוכל להגן עליו מפני צמרת העולם התחתון, מפני פוליטיקאים מושחתים, מפני בעלי הון שעושים עליהם סיבוב לא חוקי. לכל העבריינים האלה ולסנגורים שלהם יש אינטרס בפרקליטים חלשים, שיהיו חלשים ומפוחדים. והסיקור המעוות והמופרך שהיינו עדים לו, בעיקר בשנתיים האחרונות, של הפרקליטות כממלכת רשע – הדברים האלה נאמרו – אולי מאוד מאוד פופולרי לאחרונה, אבל מעבר לעוול שנגרם כאן לאותם אנשים טובים, הוא מחליש ומסכן את שלטון החוק. אני מקווה שהחוק הזה יסייע במשהו למזעור הנזקים הכבדים שספגה הפרקליטות, בעיקר בשנתיים האחרונות, ורק להמחיש את חוסר הפופולריות – יצאתי לרגע לאכול משהו, ואני מתנצלת, חברתי חברת הכנסת רוזין, זה היה באמצע הדברים שלך, אבל חזרתי מהר. אכלתי מהר, ואחד הכתבים הפוליטיים רצה לשבת לדבר; אמרתי לו: אני לא יכולה, אני חייבת לגמור ולחזור לאולם. אז הוא שאל אותי: מה, את קשורה לחוק הזה? אמרתי לו: קשורה מאוד, הייתי בכל דיוני הוועדה במושב הזה, ועבדנו עליו קשה מאוד. בוא אני אגיד לך שהעמדה שלי לא יותר מדי פופולרית. אז הוא אמר לי: מה לא פופולרי? לתקוף את הפרקליטים זה הדבר הכי פופולרי שיש. אמרתי לו: אבל אני לא תוקפת אותם, אני מגוננת עליהם. אז הוא אמר: אה, זה לא פופולרי. עד כדי כך לא פופולרי לגונן על האנשים האלה, שמגוננים עלינו בגופם ובכישרונם. וצריך להגיד מתי הרעיון נולד. הרעיון נולד בימי אולמרט. שלטון החוק ספג מתקפה קשה בכל החזיתות. כל מוסדות שלטון החוק היו קורבן – משטרה, פרקליטות, מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, החשב הכללי באוצר, בתי-המשפט – היו כאן מחזות שלא ייאמנו; הניסיונות בוועדת ביקורת המדינה – חברתי קארין אלהרר, אם היית צופה בהם – להחליש ולעקר את מבקר המדינה מסמכויותיו, רק כי הוא התחיל את אותה בדיקה נגד אולמרט; הכינוס ההזוי ביותר שהייתי עדה בו באחת הוועדות של כל צמרת האוצר, בכירי האוצר שמעלו בתפקידם, כדי לעשות שיימינג פומבי לפרופסור ירון זליכה, החשב הכללי באוצר, כי הוא היה אחד האנשים שחשפו את הפרשיות האלה. הייתה מתקפה על מוסדות שלטון החוק, והיא לא הייתה אידיאולוגית. המטרה הייתה לזרוע פחד, מורך לב, בעתה וחולשה בקרב כל מי שעסק בענייניו של מי שהיה אז ראש הממשלה, או עתיד היה לעסוק בהמשך בחשדות שנגעו בשחיתות שלו, שבגללה, רק אזכיר, הוא יושב עכשיו בכלא. מכל תוכניות הזדון האלה שרד רק רעיון נציבות הביקורת על הפרקליטות, זו עובדה היסטורית. זה לא אומר, חלילה – וחשוב לי להדגיש את זה – שמי שהמשיכו במלאכת הקמת הנציבות, וביקשו גם עכשיו להנציח את הכוח המאוד-חריג ולא מקובל של אותה נציבות כפי שהייתה עד החוק הזה, שאנחנו מחוקקים היום – זה לא אומר לרגע שמי שעסקו בזה היו אף הם מונעים מאותם מניעים שאולמרט היה מונע מהם. חס וחלילה, שלא ישתמע מדברי שזה המצב, כי הוויכוחים המאוד-קשים שהיו בוועדת החוקה במושב הזה היו ויכוחים אמיתיים, על תפיסת עולם. אם תשוו בין הדוברות והמסתייגות – ואכן, כולנו נשים, משום מה – תוכלו לגלות את ההבדלים המאוד-מאוד חדים האלה בתפיסת העולם. אבל העובדה שמכל מזימות הזדון, רק הרעיון הזה שרד וקרם עור וגידים היא עובדה, ועד היום, לרבות הנאומים שהושמעו כאן על הדוכן, אף אחד לא הצליח להסביר לי למה דווקא הפרקליטות – למה דווקא הפרקליטות זקוקה לגוף ביקורת נוסף, אימתני, ארשה לעצמי לומר, שגופים אחרים לא זקוקים לו. אני לא מטילה לרגע דופי או ספק בעובדה שהפרקליטות היא גוף מאוד מאוד חשוב, שיש לו השפעה מכרעת על גורלם של בני-אדם. אבל תגידו לי, נציבות מס הכנסה, למשל, אין לה השפעה מכרעת על גורלם של בני-אדם? <קארין אלהרר (יש עתיד):> הרבה פחות. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> היא יכולה לרוקן אדם מכל כספו וכל ממונו וכל הונו, וגם לפתוח נגדו בהליכים פליליים, וכן הלאה וכן הלאה, ולגרום להרשעתו. או הביטוח הלאומי, שמטפל בנזקקים ביותר וקובע אם זקן יקבל את קצבת הסיעוד שלו או לא, אין לו כוח עצום? או משרד הרווחה, העובדות הסוציאליות, שאני לרגע לא רוצה להטיל בהן דופי, שלא תחשבו – שמקבלות החלטות מאוד דרמטיות על גורלם של ילדים, האם, למשל, יילקחו מבית הוריהם או לא. <היו"ר מאיר כהן:> תודה שהזכרת את זה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אני לא רוצה שישתמע כאילו אני מבקרת את העובדים הסוציאליים, ממש לא, להפך, גם הם, לא מגיע להם שיהיה עליהם גוף כזה כשהם מקבלים את אותן החלטות כל כך קשות וכל כך גורליות, אפילו יותר משל הפרקליטים. ורופאים שעובדים בבתי-חולים ממשלתיים, אין בידם חיים ומוות של בני-אדם? ואחיות? כל אלה הם גופים נורא נורא נורא חשובים, ואף אחד לא חשב להקים עליהם גוף ביקורת מיוחד. הפלא ופלא. רק הפרקליטים, אלה שמבוקרים לא רק כמו עובדי מדינה אחרים, אלא יותר מכל אחד: 1. נציב שירות המדינה מבקר אותם; 2. מבקר המדינה; 3. מבקר הפנים של משרד המשפטים; 4. היועץ המשפטי לממשלה – בונוס מיוחד; וגם – 5. השופטים בבית-המשפט; שם מתנהל חלק נורא גדול מזירת העבודה שלהם – הם נתונים שם לביקורת לא פשוטה; 6. – הייתי כבר ב-5 – 6. לשכת עורכי-הדין, שהם נתונים לדין משמעתי שלה. ועל כל אלה קם בנוסף גוף שאין לו אח ורע בעולם – ביקורת מערכתית יחד עם ביקורת פרטנית – עליהם, רק על הפרקליטים. נכון, תגידו לי גם תובעים משטרתיים. תרשו לי להניח שמלכתחילה התובעים המשטרתיים, שגם הם עורכי-דין וצריך לגונן עליהם – גם, שלא ישתמע משהו אחר – הם לא היו על הכוונת של מי שהרעיון הזה נהגה במוחו מלכתחילה. אתם יודעים, אגב, שרק 7% מכתבי-האישום מוגשים על-ידי הפרקליטות? כל היתר מוגשים על-ידי המשטרה. רק 7%, ובכל זאת, כל האש מכוונת לפרקליטות. למה? נגד מי מוגשים אותם 7% של תיקים? התשובה טמונה בגוף השאלה; כי מי שהפרקליטים מטפלים בו, ולא התובעים המשטרתיים – מי שפרקליטות המדינה מטפלת בהם, הם פושעי הצמרת; הם צמרת העולם התחתון, הם הפוליטיקאים המושחתים, הם בעלי ההון. אלה המיוחסים שיש להם גם הקול שאין לפשוטי העם לטווח נגד הפרקליטות. והם מטווחים דווקא מול אותו גוף שההין לעמוד באומץ מול ראש ממשלה, מול שרים, מול נשיא מדינה, כדי לאפשר לכולנו לחיות במדינה שבה הכול שווים בפני החוק. זה מאוד לא מוצא חן בעיניהם של אותם מיוחסים. והאיתנות של מערך התביעה ושל שלטון החוק נגזרת בראש ובראשונה מכוחם של חיילי השטח, של הפרקליטים. אותם פרקליטים, לרוב – פרקליטות, שיש להם אתוס של שמירה על הצדק, שרבים מאוד מהם יכלו לבחור בפרקטיקה פרטית מכניסה ומתגמלת הרבה יותר, אבל מתוך תחושת שליחות לשרת את הציבור בחרו בשירות המדינה במשכורת דלה. בסיור בפרקליטות מחוז ירושלים, שלקחת אותנו אליו, ניסן – אתה זוכר? קם פרקליט צעיר, אב לילדים, קצין קרבי שעשה 90 ימי מילואים בשנה החולפת, והוא אמר – וזה נחקק בזיכרוני – הוא אמר: אני הולך למילואים מתוך תחושת שליחות, אבל כאן השליחות האמיתית שלי. כאן גאוות היחידה שלי. ככה הוא אמר. ובאותה עמידה נחושה, מקצועית, מסורה, הם מגינים על האינטרסים הציבוריים, לעתים רבות אל מול כוחות עתירי ממון והשפעה. הפרקליטות אינה חפה משגיאות, והן נספרו כאן גם מעל הדוכן, אחת לאחת, באופן פרטני. גם שגיאות בתום לב שעושה כל גוף, ויש גם תפוחים רקובים; יש תפוחים רקובים, כמו בכל גוף. ובגוף הזה יש הכי פחות תפוחים רקובים. הכי פחות. כי שם האנשים הכי ערכיים, עם האתוס הכי מוצק, עם הבנה מה חוקי ומה לא חוקי. אבל כל תפוח רקוב מקבל הדהוד וכל שגיאה זוכה לתהודה ששום עובד מדינה לא זוכה לה. גם לא אנחנו הפוליטיקאים. יש גוף שאינו חף משגיאות? נציב מס הכנסה לשעבר ישב בכלא על שחיתות. ראש ממשלה, אמרתי, יושב בכלא. אולי נציב גוף ביקורת מיוחד על ישיבות הממשלה, כזה שתהיה בו אפשרות גם לתלונות פרטניות על שרים, פרטניות על ההתנהגות שלהם, והוא גם יבקר מערכתית כל הזמן את הממשלה. נשמע לכם הגיוני? לא הגיוני. <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת בגין – בבקשה, אדוני. חבר הכנסת בגין, שומעים את שיחתך כאן. סליחה, גברתי. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> פשיעה, עבריינות, חריגה מכללים – אלה השוליים שבשוליים של שירות המדינה, אבל הם קורים בכל מקום. הם קורים, כמו שאמרתי, גם בפוליטיקה. אני רוצה לראות אותנו עם כל הבכי והנהי שיש לפעמים בקרב נבחרי ציבור על כך שמבקרים אותם יותר מדי – שמענו כאן היום את ראש הממשלה, עם אותו בכי ונהי על כך שהתקשורת לא הוגנת כלפיו, וכן הלאה וכן הלאה – אני רוצה לראות אותנו עם גוף ביקורת כזה, שכל בן-אדם שעשינו משהו שלא מוצא חן בעיניו יכול לשלוח אלינו ביקורת פרטנית ומייד מתחילה בדיקה על אודותינו. מייד – אין דבר כזה. יחד עם ביקורת מערכתית. השנתיים האחרונות, כמו שאמרתי, היו באמת סיוט מתמשך לאותם אנשים מצוינים. דברים של ממש התערבו בכל מיני אגדות אורבניות שרצו ברשתות החברתיות. הפרקליטים ספגו סמ"סים מאיימים, תוך כדי משפט, מסנגורים: חכה, חכה, אותך לנציבה. חכה שהנציבה תשמע על זה. זה היה גם תמיד בשם: חכה שגרסטל תשמע על זה. תוך כדי ניהול ההליך המשפטי. סינון הערות מאיימות במסדרונות. סביבת העבודה, אותה סביבה שבה הם ממלאים את שליחותם, הפכה לסביבה מאיימת, שבה כל אחד מרשה לעצמו באופן חופשי להשתלח בהם ולאיים עליהם. תלונות עבות כרס, חשבונות אישיים, מורשעים שהפכו לגיבורי תרבות – מורשעים שהפכו לגיבורי תרבות. מישהו החליט שהם חפים מפשע, והפרקליטות הפכה ליעד. לא חשוב שבית-המשפט העליון הפך את ההחלטה, אבל זה דבר שהוא לא ייאמן; פתאום יש איזה גיבור תרבות מומצא, סוג של אגדה אורבנית, יש סחף לעברו, ושוב – יעד הביקורת הוא הפרקליטות. נכון שרק מעט מהתלונות נמצאו מוצדקות, אבל בית-המשפט הפך לזירה קשה, ועצם ההליך – רק נסו לרגע לחשוב מה עבר עליהם. הראתה לי פרקליטה אחת תיק בכזה עובי – בכזה עובי – של תלונה שהוגשה עליה לנציבות. החל באותו הרגע חייה כבר אינם חיים; היא כבר הפכה לנאשמת, והיא התבקשה להגיב – הייתה צריכה להגיב על כל מסמך ומסמך באותו תיק עב כרס. נכון שזה נגמר בלא כלום, אבל תחשבו איזה צל ואיך זה מעיב על אדם מסור – עובד מדינה פשוט, לא נבחר ציבור שגם נהנה מפרסום ותהילה. סתם עובד מדינה – איזו הטרדה קבועה זאת ואיזה איום קבוע זה. ופרקליטה אחרת הראתה לי ידיעה שפורסמה באינטרנט עם השם שלה בכותרת, בחורה אנונימית לחלוטין עד לאותו רגע, שרק מהאינטרנט ומאותה ידיעה למדה שהוגשה נגדה תלונה בנציבות. זה נראה לכם הגיוני? אפשר לעבוד ככה בתפקיד שדורש הכי הרבה אומץ מכל התפקידים בשירות הציבורי? אי-אפשר. אתם יודעים, כשנרתמתי לעזרת הפרקליטים, ואני ממש לא מתביישת להגיד את זה, אני גאה בכך, זה חלק מהאתוס שלי – – – <היו"ר מאיר כהן:> סליחה, בצד שמאל, גברתי, תפסיקו עם זה. חברי הכנסת מאזינים, ואתם, היועצים, בצד, מרעישים. להפסיק עם זה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> כשנכנסתי לדיוני ועדת החוקה, בראשות חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, נדהמתי מהתגובות על איך אני מעזה. חטפתי המון ביקורת – את, ששלטון החוק יקר לך, את מעזה להגן על המושחתים האלה, אמרו לי על אותם אנשים טובים. התהפכו היוצרות. ואיזה גידופים, ואיזה הכפשות, ואיזה עוינות. וכל זה קיבל את המסגור ואת הלגיטימציה של אותה נציבות, בראשות אותה נציבה. ואני לא אכביר כאן בפרטים, אבל זה היה מלווה בתדרוכים לעיתונאים, ובפגישות אין-סופיות עם פוליטיקאים, שבהן נפרסה יריעה מלאה הטלות דופי בפרקליטים. אני פשוט מנסה להיות מעודנת יחסית לדברים שנאמרו שם. רמת העוינות מצד הנציבות הייתה כל כך גבוהה, וכל כך חדורת אג'נדה – כל מי שנפגש עם הנציבה והיה קשוב לניואנסים האלה ראה את זה. אי-אפשר היה להסתיר את זה. שלא לדבר על ההתחככות הבלתי-נגמרת עם עיתונאים ועם פוליטיקאים, משל היה מדובר באיזה תפקיד שצריך לקבל בו תהילה ופרסום. הכול השתבש – איזה יום התפרסמה ידיעה ב"מעריב" ששני פרקליטים – עם השמות שלהם – נאשמים אצל גרסטל. הם הפכו לנאשמים. הוגשה עליהם תלונה, והם הפכו מייד לנאשמים. גם הרטוריקה והטרמינולוגיה, הכול התבלבל והתערבב במסע ההסתה הזה. ובנקודת השפל הזאת החל הדיון בחוק, צריך לומר, באותה נקודת שפל. אבל בכמה חודשי דיונים, אני חייבת להודות, גברו קולות ההיגיון והצדק, עלו וגברו, ככה, לאט-לאט ובהדרגה, ועל קולות ההיגיון והצדק האלה אני באמת רוצה להודות לכמה אנשים. הורעפו כאן שבחים על חברותי באופוזיציה, אני דווקא אדבר על הקואליציה. אני רוצה לשבח את שרת המשפטים איילת שקד, שבחרה להתייחס ברצינות לדוח גולדברג, ובחרה – בחרת לא להתייחס אליו כאל אות מתה, אלא קראת אותו בקפידה, ושמעת את זעקת הפרקליטים, והיית קשובה להם, והייתה לך הנכונות והיה גם האומץ לשנות, ולהיות קשובה למה שמתרחש בשטח ולאמץ את דוח גולדברג. ואני אזכיר שכבוד שופט בית-המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג, שהיה גם מבקר המדינה, שישב על המדוכה, ואין חולק על המומחיות שלו ועל ניסיונו בתחום הביקורת דווקא, קבע במפורש שנציבות הביקורת היא יצור כלאיים שאין לו מקום, ומנה את סכנותיו בזו אחר זו, וכתב ש"לא קיים מודל דומה בעולם, שבו מתקיימות בערבוביה ביקורת מערכתית וביקורת פרטנית", וזה ציטוט. אני רוצה להיות כנה ולומר שמלכתחילה גוף הביקורת הזה מיותר, וגם מניתי את השורה הארוכה של גופי הביקורת שמבקרים את הפרקליטות – יותר מאשר כל עובד מדינה אחר, אבל בנסיבות האלה באמת באמת עשינו את המיטב. ובליבת החוק החדש, באמת אותה הפרדה אלמנטרית בין ביקורת פרטנית לבין ביקורת מערכתית, שחוזרת, תודה לאל, לידי מבקר המדינה, כי לשם כך יש מבקר המדינה. כל הזמן אמרו לנו: אבל הם צריכים ביקורת, צריך מישהו שיבקר ביקורת – גם מערכתית. אמרנו: כן, אבל בשביל זה יש מבקר המדינה. אז הנה, הביקורת המערכתית חוזרת למבקר המדינה, ומשאירה אומבודסמן, שעומד לרשות הדל, הנדכא, הרש, החלש, ולרשות הציבור כולו, וגם לרשות סנגורים חזקים שמעוניינים להמשיך להשתמש בכלי הזה ככלי ניגוח שאותו תיארתי בפרטנות קודם. אני רוצה גם להודות ליושב-ראש ועדת החוקה ניסן סלומינסקי. אני לא חברת ועדה, באתי אך ורק לדיונים בחוק הזה. אני יודעת שלחברי היו עימותים רבים אתך שם, ואני מזדהה כמובן בעימותים האלה עם עמדתם, אבל כאן באמת הפגנת – אף שהתקוטטנו לא מעט והתווכחנו לא מעט, ולפעמים הטונים עלו – אני רוצה לשבח אותך על עבודתך, שהייתה מאוד מאוד מורכבת; הייתה כאן מלאכת הרכבה של הרבה מאוד לחצים, והרבה מאוד רצונות, והרבה מאוד רעיונות, ואידיאולוגיות שמתנגשות זו בזו, והשכלת לקחת את הדבר הזה ולהביא אותו לידי גמר במושב הזה, מה שאף אחד לא האמין, מלכתחילה, כדי מוצר טוב, בסופו של דבר, ואני באמת מודה לך על כך; גם על הקשב שלך וגם על הנכונות שלך להכניס שינויים רבים מאוד במהלך הדיונים. אגב, כל מה שנמנה פה כמגרעות של החוק, וכהחלשה שלו, הוא בעיני הישג; הישג בשבילנו, מי שלחמו למען פרקליטות חזקה, לטובת אזרחי מדינת ישראל. ואני גם רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת דוד ביטן, שברגע אחד אחרון נחלץ למנוע כניסתו של סעיף חדש, רע מאוד, שלפתע אפשר לאומבודסמן לפתוח בחקירה פרטנית לפי רצונו, בלי שהוגשה תלונה בכלל מהציבור, במקרים חריגים אומנם, אבל פתח לו פתח. למשל סערה תקשורתית, מה שהופך להיות מאוד אופנתי – האומבודסמן יכול לפתוח בחקירה; מכתב אנונימי – האומבודסמן יכול לפתוח בחקירה. זה עומד בסתירה מהותית למוסד האומבודסמן ולנציבות ביקורת תלונות הציבור. אם ניקח דוגמאות, ועדת האתיקה של הכנסת פועלת אך ורק על-פי תלונות שמוגשות לה, נציב פניות הציבור במשרד מבקר המדינה פועל אך ורק כשמוגשות אליו תלונות, האומבודסמן של השופטים – כנ"ל, רק כאן איכשהו נכנס הסעיף הזה, וכאן אני רוצה באמת להודות לחבר הכנסת ביטן, שבכישורי המשא-ומתן שלו יצר פשרה בסעיף הזה, שמונעת את נזקו. אני רוצה גם להודות לחבר הכנסת בני בגין, שתבונתו, אורך הרוח שלו, תפיסתו הממלכתית את שלטון החוק – סייעו לכולנו, לכל הצדדים כאן, וגם ליושב-ראש לשכת עורכי-הדין אפי נוה, שהחליט לקחת צד והיה מאוד מאוד פעיל בדיונים האלה, גם כלפי הממשלה וגם כלפי הכנסת. אני יודעת שאני לא מונה עוד רבים, אבל אני רוצה גם להודות באופן מיוחד לחברתי חברת הכנסת רחל עזריה – את הופעת כמו מלאך גואל בדיוני הוועדה, ואני חושבת שאנחנו באמת חולקות בעניין הזה אתוס משותף, אין שום סיבה אחרת, ואני תכף אתייחס לאתוס המשותף הזה. אבל אני גם רוצה להודות באמת לכל חברי הוועדה, גם אלה שלא הסכמתי אתם, אבל באו בכוונות טובות, ובאכפתיות, והשמיעו טיעונים חשובים ורבי משקל. ומילה על האתוס של מהי מדינה, מהו ריבון ומהו שירות המדינה. בעיני זה מכיל הכול, גם את התפיסה הממלכתית, גם את התפיסה הציונית, גם את התפיסה החברתית – את הכול יחד: שירות מדינה חזק, מדינה חזקה שדואגת לאזרחיה, הם בראש מעיינינו, כדי להיות חברה טובה והגונה. חובה עלינו לשמור, לטפח, לחזק ולהגן על משרתי המדינה, שלעתים קרובות הם יעד לשנאה, ולעוינות, ולתלונות, ולהכפשות ולקמפיינים נגדם. הם לעתים מאוד קרובות שעיר לעזאזל. אני לא אומרת שהם לא סורחים; הם סורחים לפעמים – מקצתם, מעטים מהם. ברובם המכריע הם אנשים טובים מאוד מאוד. נסו פעם להציע שוחד לאיזשהו פקיד מדינה – לשוטר, לעובד סוציאלי, לפרקליט, לעובדת סוציאלית. קודם כול, יגישו עליכם מייד תלונה במשטרה, ובמקרה הכי קל יתייחסו אליכם בבוז קר. אבל שירות המדינה שלנו הוא שירות מדינה נאמן וטוב ולא מושחת שהשכר בו מאוד מאוד נמוך. לעומת דוח הממונה על השכר באוצר, שתמיד מפרסם את המשכורות הגבוהות, הרוב המכריע לפעמים נאלצים לקבל השלמה לשכר מינימום; מרוויחים מעט מאוד, עובדים קשה מאוד. חובה עלינו, כשליחי ציבור, לחזק אותם ולעמוד לימינם, בוודאי כגוף, בוודאי כקבוצה; בוודאי, לבוא חשבון עם אלה שסורחים, אבל לא לשכוח ששירות מדינה חזק הוא בבסיס הקיום שלנו כאן, אחרת הכול יופרט ויועבר לשליטתם של בעלי ההון, והדברים הבסיסיים של חיינו, כמו בריאות, חינוך, רווחה, יעברו להיות מטבע עובר לסוחר. זה לא מה שאנחנו רוצים. ועוד הערה קטנה: אני מודה שאחד הדברים שגרמו לי הכי הרבה צער במהלך הדיונים, ולא הרבינו לדבר על זה חוץ מהערה אחת שהשמעתי, היה לראות פרקליטים בממשלה ובכנסת לא מפגינים סולידריות עם חבריהם. מה זה לא מפגינים סולידריות? הם עשו את עבודתם, אבל לפעמים ראיתי ממש התעמרות והתעקשות נוקדנית על איזו נקודה, כשהפרקליטים מתחננים על נפשם שהדבר הזה לא יהיה ומסבירים שוב ושוב עד כמה זה פוגע בהם. מאוד התעצבתי אל לבי. מדובר באותו דור, של חבר'ה מאוד מסורים. גם הם, גם אותם פרקליטים בשירות הכנסת והממשלה, גם להם יש אתוס של שירות מדינה. והנה, כאן ראיתי את הבקיע הזה, את הסדק בסולידריות שצריכה להיות בין אנשים שחולקים קשיים דומים. והיה לי ברור שלו הם עצמם היו נתונים לאותו טרור שהפרקליטים היו נתונים לו בשנתיים האחרונות, הם היו מבינים בדיוק על מה מדובר. ועל זה הרגשתי צער. ואני מקווה מאוד שיהיו לנו שירות מדינה חזק וסולידריות גדולה יותר. ולכם, פרקליטים יקרים, אני מאחלת לכם שתמשיכו לעשות את מלאכת הצדק הסיזיפית והקשה שלכם על הצד הטוב ביותר, ותמשיכו לשרת את הציבור, ותעשו את העבודה המצוינת שלכם, ולא תהיו נתונים עוד לאיומים חסרי שחר ולהסתה שאין לה בסיס. אני מבטיחה לכם שיש לכם חברים בבית הזה שיעמדו לימינכם בעת צרה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. שרת המשפטים, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> רגע, רגע, מה זה? <היו"ר מאיר כהן:> סעיף 31 מקנה לה אפשרות להתערב במהלך הדיון. בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני אעשה את זה קצר. אני רוצה להודות מאוד ליושב-ראש ועדת החוקה, לחברי חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, שעם האיכויות האנושיות או העל-אנושיות שלך, ניסן, הצלחת לעבוד ביחד עם כל חברי הוועדה. כפי ששמעתם בדיון הזה, יש פער בין התפיסות של חברי הכנסת השונים, אבל אני חושבת שבאמת הצלחת בהרבה סובלנות ותבונה לתת לכל אחד לבוא לידי ביטוי בחוק הזה. אני רוצה להודות לחברי הכנסת שנמצאים פה. כל אחד, לפי תפיסת עולמו, השקיע הרבה הרבה ממרצו, מזמנו ומנפשו בתוך החוק הזה. אני רוצה להודות לנציבה הילה גרסטל, שאני חושבת שעשתה עבודה מופלאה. היא הקימה גוף יש מאין, לפי ההוראה של ציפי לבני ויהודה וינשטיין – גוף שלא קם בחקיקה, עם הרבה מאוד קשיים בגלל שהוא לא קם בחקיקה – ובכישרון יוצא דופן היא בנתה גוף חזק מאוד. אנחנו יכולים להתווכח – יכול להיות שהוא יותר מדי חזק – אבל היא בנתה גוף חזק ומקצועי, עם הרבה הרבה מאוד מחשבה והשקעה ותבונה. אני חושבת שאחת הבעיות היא שלא היה חוק, אז גם הגבולות לא היו ברורים. אבל במסגרת הכלים שהיו לה, אני חושבת שהיא עשתה את המקסימום. היא בנתה ממש נבחרת, כמו סיירת כזאת, שכמו שאני אומרת, יכול להיות שבגלל שהגבולות לא היו ברורים הגענו למצב של חיכוכים, חלקם מיותרים; אבל לעשות את הצעד הראשון הזה ולהקים את הגוף הזה – אני חושבת שזה צעד היסטורי. ואני מודה גם לחברת הכנסת ציפי לבני, שהובילה את המהלך הזה כשהיא כיהנה בתפקידי. אני חושבת שהפרקליטות, כמו שאמרה חברת הכנסת שלי יחימוביץ, עושה עבודת קודש בהגנה על רוב אזרחי מדינת ישראל ועל שלטון החוק במדינת ישראל. היא גוף שבאמת האנשים שם משקיעים יומם ולילה. אני לפעמים חושבת, דרך אגב, בדרך כלל על פרקליטוֹת, שאחראיות לכל התביעות נגד עברייני מין, עבירות מין במשפחה ורצח – דברים שהן צריכות לעבור אחר כך כשהן חוזרות הביתה ובלילה לישון. זה עומס נפשי שלא יתואר. הייתי לא מזמן בביקור בפרקליטות במחוז חיפה, ואחת הפרקליטות סיפרה לי על תיק שהיא מתמודדת אתו בימים האחרונים. אני, כל הדרך הביתה זה לא נתן לי מנוח, והיא עובדת בתוך התיק הזה יום אחר יום. הם עומסים דברים באמת לא פשוטים על כתפיהם, שהן לא תמיד רחבות, לפעמים אפילו צנומות, אבל זו בעיקר מעמסה נפשית גדולה. הם צריכים לדעת שאנחנו מגבים אותם, נותנים להם גיבוי ומאמינים בהם. יחד עם זאת, לקבל ביקורת זה דבר שהוא בסדר והוא טבעי. חברת הכנסת יחימוביץ, אמרת באמת שיש המון המון גופים שמבקרים אותם, אבל צריך גם לדעת שזה אחד הגופים הכי חזקים במדינה. הפרקליטות זה גוף עם המון המון סמכות, המון המון כוח, ולכן זה טבעי שגוף שיש לו כל כך הרבה כוח תהיה עליו גם ביקורת. הביקורת צריכה להיעשות, כמובן, במקצועיות. אני תמיד אומרת שהביקורת, מבחינתי, זה תחקיר; זה לא על מנת להאשים אלא על מנת להשתפר. אתם יודעים, בחיל האוויר יש תרבות תחקירים, שאחרי כל גיחת אימונים עושים תחקיר ולומדים, ואני חושבת שכך צריך להיות גוף ביקורת. בסך הכול, מתלונות אפשר רק ללמוד ולהשתפר. אני אומרת לכם, כמי שעומדת בראש הוועדה לבחירת שופטים: אני מצביעה בעד שופטים עם תלונות. מבחינתי שופט עם תלונה, כל עוד הוא תיקן, זה לא מחסום להתקדמות, וכך גם הפרקליטים. אני חושבת שכולנו בני-אדם וכולנו טועים, ואיפה שעובדים קשה גם עושים טעויות. מי שלא טועה, סימן שהוא לא עובד קשה. גם אני כשרה, כמו כל בן-אדם, עושה טעויות ויכולה להשתפר. בשבועיים-שלושה הקרובים אמנה נציב חדש, או נציבה. אעשה את זה, כמובן, בהסכמה עם היועץ המשפטי לממשלה, עם שר הבט"פ ובהתייעצות עם הנשיאה. כבר התחלתי עם התהליך הזה כי הנחתי, חברי ניסן, שאתה תצליח במשימה, כפי שהצלחת במשימות מורכבות אף יותר. אני חושבת שהמורשת של הילה גרסטל היא מורשת חשובה, הנעליים שלה הן גדולות, ואני בטוחה שהנציב הבא, או הנציבה הבאה, יצליח להיכנס לנעליים האלה ולעבוד ביחד עם הפרקליטות, שוב – למען אזרחי מדינת ישראל ולמען גוף פרקליטות חזק, עוצמתי, אבל מבוקר. תודה רבה לכם. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אנחנו ממשיכים בבקשות רשות הדיבור: חבר הכנסת אורי מקלב – לא נמצא; חבר הכנסת איימן עודה – לא נמצא; חבר הכנסת מסעוד גנאים – לא נמצא; חבר הכנסת זחאלקה – לא נמצא; חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – לא נמצאת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> עברנו אותך, אדוני. עברנו. חברת הכנסת חנין זועבי – לא נמצאת. חבר הכנסת דב חנין. חמש דקות. אנא הקפידו על מסגרת הזמן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אכן, השאלה שהחוק הזה עוסק בה היא חלק מהמרקם של דמוקרטיה וחלק מהמרקם של חברה דמוקרטית. וזה ההקשר, עמיתי חברי הכנסת, שאני רוצה להתייחס בו דווקא לרגעי השפל שהיו כאן בנאומו של ראש הממשלה היום ובניצול ההזדמנות שלו לדבר ביום הזיכרון לזאב ז'בוטינסקי. עמיתי חברי הכנסת, זה לא סוד שאני לא שייך למחנה הפוליטי שמקדש את מורשתו של ז'בוטינסקי. בין העמדות של המחנה שאני משתייך אליו לבין עמדותיו של ז'בוטינסקי יש מרחק פוליטי עצום. אבל מה שראש הממשלה עשה כאן היום זה מעשה באמת יוצא דופן, מעשה של גנבת דעת, מעשה שבינו לבין דבריו וכתביו של ז'בוטינסקי המרחק הוא עצום. אז בואו ניזכר. כיוון שראש הממשלה בחר לאמץ לעצמו ז'בוטינסקי אחר ממה שהיה בהיסטוריה, בואו נזכיר ונזכור כמה דברים שכתב ז'בוטינסקי האמיתי. ז'בוטינסקי כתב, למשל, שדמוקרטיה היא קודם כול זכויות המיעוט. שמעת את זה, בנימין נתניהו? דמוקרטיה היא קודם כול זכויות המיעוט. ז'בוטינסקי כתב שמבחן הדמוקרטיה הוא חופש העיתונות. שמעת את זה, אדוני האחוז באובססיה של השתלטות על התקשורת ושל פירוק כל תקשורת עצמאית? שמעת את זה, גברתי שרת התרבות, שלא רוצה תאגיד שידור ציבורי, כי לא יבצעו שם את ההוראות "שלנו"? בואו נדבר על המיעוט הערבי ועל זכויותיו. מה כתב ז'בוטינסקי? נזכיר לכם: 1. בארץ-ישראל יהיו תמיד שני עמים, כתב ז'בוטינסקי. במדינה שאנחנו רוצים, כתב ז'בוטינסקי, הקיבוצים הלאומיים היהודי והערבי יוכרו בתור גופי ציבור אוטונומיים בעלי מעמד שווה לפי החוק. אם הרשימה המשותפת הייתה מציעה את זה היום הייתם אומרים שהם עושים כאן פרובוקציה. ז'בוטינסקי כתב: לא רק לאזרחים בתור יחידים היינו נותנים שיווי זכויות גמור, אלא גם לשפות ולאומות – מעמד שווה לגמרי לשפה הערבית בממשל, בתקשורת, בחיים הציבוריים. ז'בוטינסקי כתב: אני מוכן להישבע שלעולם לא נפר שוויון זכויות זה ולא נעשה ניסיון לגירוש או לדיכוי. ז'בוטינסקי כתב: אם ראש הממשלה יהיה יהודי, סגן ראש הממשלה צריך להיות ערבי – איפה זה ואיפה בנימין נתניהו? ז'בוטינסקי דיבר על אוטונומיה תרבותית לערבים. זה, נדמה לי, נמצא רק במצע של בל"ד היום. את כל הדברים האלה ז'בוטינסקי כתב בספרו "חזית המלחמה של עם ישראל". עכשיו, גברתי ציפי לבני, אני יודע שאת מכירה את כתבי ז'בוטינסקי, אבל אין לי ציפיות מנבחרי הליכוד שבאמת יזכרו את הטקסטים האלה, ואני לא באמת חושב שהם קראו. אבל בכל זאת, "שמאל הירדן" – לא אמורים לשיר את זה עדיין בכינוסים של הליכוד? "שם ירווה לו משפע ואושר בן ערב, בן נצרת ובני", כתב ז'בוטינסקי. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> "כי דגלי דגל טוהר ויושר". <דב חנין (הרשימה המשותפת):> "כי דגלי דגל טוהר ויושר" – איפה זה ואיפה בנימין נתניהו? עכשיו תראו, בנימין נתניהו – חבר הכנסת בגין וחבר הכנסת הנגבי, אני מניח, הם המיעוט הקטן בליכוד שעדיין זוכר את השיר "שמאל הירדן", כולל גם את השורות האלה על "בן ערב, בן נצרת ובני". <השר צחי הנגבי:> למה תמיד אתה מזכיר אותי בהקשר של שמאל? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, זה לא הקשר של שמאל, זה הקשר של ז'בוטינסקי. אני רק אומר שז'בוטינסקי גם הוא נחשב היום לשמאל, כי מה שז'בוטינסקי כותב, בינו לבין משנת הליכוד של היום, בינו לבין הרטוריקה של נתניהו, אין שום קשר, אין שום קשר ושום זיקה. <השר צחי הנגבי:> אני מכיר שיר אחר – – – <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, זה על חשבון זמנך. אתה צריך לסיים בעוד עשר שניות. אני מקפיד על הזמנים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> זה קריאת ביניים של – – <היו"ר מאיר כהן:> לא, לא, אני מצטער. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – של השר הנגבי. הוא רוצה לצטט שיר אחר, את "חיילים אלמונים". <השר צחי הנגבי:> במקום הודעה אישית, אני חוסך לכם את הזמן. אני מכיר שיר בשם "שרה הקטנה". אתה מכיר את זה? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מכיר את השיר "שרה הקטנה", וציפי מכירה אותו אפילו יותר טוב ממני. אבל בכל זאת, אדוני השר – – <היו"ר מאיר כהן:> אי-אפשר להתקיל אותו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – אני רוצה לסיים ולומר: האמת היא שאם ראש הממשלה היה הוגן עם עצמו וישר, הוא היה צריך לעשות פה יום זיכרון למישהו אחר. כי האדם הראשון שסימן את האזרחים הערבים בתור אויב פנימי, בתור האויב הפנימי שנגדו צריך להילחם, לא היה ז'בוטינסקי וגם לא היה מנחם בגין. <היו"ר מאיר כהן:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> האדם שסימן את האזרחים הערבים, ואותו נתניהו ממשיך, היה מאיר כהנא. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תודה רבה, אדוני. תודה רבה, אדוני. טלב אבו עראר – לא נמצא; יוסף ג'בארין – לא נמצא; באסל גטאס – לא נמצא. איימן עודה, בבקשה, לפנים משורת הדין, היות שאתה וטיבי הגעתם על השנייה. אבל אני מבקש מכם לעמוד בלוח הזמנים. לאחר מכן יעלה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט לסכם. כן, בבקשה, אדוני, אאפשר לך. בבקשה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני רוצה לחשוף פה נתונים כל כך חשובים, שעוד ישפיעו על התודעה הציבורית בקשר לתשלומי המסים בקרב האוכלוסייה הערבית. אני רוצה להתייחס לנקודה הזאת בעקבות קבלת המספרים של התוכנית הכלכלית עבור האוכלוסייה הערבית. פניתי לעמותת "אינג'אז", והמנכ"לית שלה, ג'ידא רינאוי, ביקשה מהחוקרת מיכל בליקוף להכין לי דוח, כמה הערבים משלמים מסים מדי שנה. אסבר את אוזניכם בכמה נתונים, ואחרי זה אגיד את המספר המדויק של תשלומי המסים בקרב האוכלוסייה הערבית. הערבים משלמים כך: מסך המסים העקיפים שילמו משקי בית ערביים כ-12.8%; 11.5% מסך המע"מ; 27.5% מסך המס על טבק ומוצריו; 11.2% מסך הבלו על הדלק; 10.7% מתשלומי האגרות. ומה עוד? ערך המס העקיף – האגרות והארנונה – ששילמו משקי בית ערבים מהווה 24.8% מההכנסה נטו למשק בית, לעומת 15.5% בקרב משקי בית יהודיים. עכשיו, כמה כל האזרחים שילמו מסים? שילמו 320.995 מיליארד שקלים. זה כל משקי הבית בישראל. כמה הערבים שילמו מהם? משקי הבית הערביים שילמו 8.8%, כלומר משקי הבית הערבים משלמים מדי שנה מסים למדינה – 36.476 מיליארד שקלים. אדוני שר האוצר לשעבר יאיר לפיד, אדוני שר האוצר לשעבר, בשנת 2013, כאשר היית שר האוצר, הערבים שילמו 36.476 מיליארד שקלים. כלומר, כאשר אנחנו מדברים על תוכנית כלכלית של 9.7 מיליארד חוץ מהחינוך, זה חלק קטן ממה שמשלמים הערבים מדי שנה, ופה עוד מדובר בתוכנית חומש. כלומר, התוכנית – אין בה כהוא-זה חסד עבור האוכלוסייה הערבית. זה חלק קטן מהמסים שמשלמים האוכלוסייה הערבית. כבר אמרנו שנאבקנו למען התוכנית הכלכלית. ישבנו מאה פעמים מול האוצר, ועוד נשב. אבל מהו המשפט החשוב מבחינתי? תקן אותי שר האוצר לשעבר. מדובר בתוכנית דו- שנתית, כלומר, השנתיים הבאות הן החשובות ביותר, כי הן מהוות 40% מתכנית החומש. ועוד יותר מזה – אפשר לדעת מה יקרה עכשיו; אי-אפשר לדעת בוודאות מה יקרה בעוד שלוש שנים, בעוד ארבע שנים ובעוד חמש שנים. לכן, חודש אוגוסט הזה, החודש שבו חותמים על התחייבויות כספיות בין האוצר לבין משרדי הממשלה השונים, זהו החודש החשוב ביותר עבור התוכנית הכלכלית. כלומר, בסוף החודש הזה, אם התוכנית הכלכלית תיכנס לבסיס התקציב, אז יש סיכוי טוב שהתוכנית תעבור; אם בסוף החודש הזה אנחנו נוודא שהיא לא נכנסה לבסיס התקציב, אז תוכנית כלכלית – יוק. <יאיר לפיד (יש עתיד):> אני רוצה להרגיע אותך: היא לא תיכנס. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> לכן, המבחן של התוכנית הכלכלית הוא לא בעוד חצי שנה, כאשר אנחנו מדברים על היישום – – – <יאיר לפיד (יש עתיד):> איימן, אני חוסך לך את המתח: היא לא תיכנס. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני שר האוצר, יש לנו עוד שלושה שבועות לוודא שהתוכנית הזאת נכנסה לבסיס התקציב, ואנחנו כולנו נהיה עוד יותר חכמים. אנחנו לא נשב בצד ונחכה עד ליישום, אנחנו נשב מדי יום בחודש הזה מול האוצר בשביל לוודא שהתוכנית וההתחייבויות הכספיות אכן ייכנסו לבסיס התקציב, וזהו תפקידנו. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. חמש דקות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, הילדה אנואר בורקאן – – – <היו"ר מאיר כהן:> אני מבקש מכולם, בצד ימין, חברים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הילדה אנואר בורקאן בת השמונה מאלח'ליל בחברון גרה בבית ללא חצר. אבא שלה מרותק לכיסא גלגלים. כמו כל ילד אחר בעולם, היא אוהבת לשחק – לשחק בחצר, לשחק ברחוב, לשחק עם האופניים שלה, אופניים של ילדים. לפני כמה ימים היא יצאה יחד עם אחותה לשארע אבראהימי תוך כדי כך שהיא רוכבת על האופניים ומשחקת. לכביש הסלול, שם היא אוהבת לרכב על האופניים שלה, הגיעו לוחמים, שוטרי מג"ב. אחד מהם תפס את האופניים, דרך על האופניים, צעק על הילדה. אנואר התחילה לבכות, היא פחדה, היא חששה: "ח'אפת, בדאת באלבוכא". ואז הגיע לוחם אחר: "ג'נדי, זאבט, מוקאתל ד'ד אנואר", נגד אנואר. הוא תפס את האופניים וזרק את האופניים לשיחים, וכך הושב ביטחון מדינת ישראל, ביטחון הכיבוש. כי אנואר על הכיסא שלה, כי אנואר על האופניים שלה, הפחידה את החיילים. ואז מתברר שהרחוב הזה הוא רחוב ליהודים בלבד, כי במדינה שמשווקת את עצמה בכל מקום שהיא מדינה דמוקרטית, יש במקומות מסוימים כביש ליהודים וכביש ללא יהודים. גם אם הלא-יהודים הם פלסטינים תושבי המקום, בעלי המקום, "אס'חאב אל-מכאן". אני לא יודע איך אפשר לקרוא לדבר הזה אם לא אפרטהייד בכבישים. כבישים נפרדים. (אומר דברים בערבית: בחברון האפרטהייד הזה מיושם בעליל ואנוור הייתה הקורבן של האפרטהייד הזה. יש ילדים שנהרגו והפכו להיות שהידים ויש ילדים שהאופניים שלהם נגזלו מהם). יש ילדים שנהרגו, יש ילדים שהאופניים שלהם נגזלו מהם. ולכן אני נזכר שהשר האחראי לצבא ולכיבוש הוא שר הביטחון ליברמן, שהשווה בין מחמוד דרוויש, שירתו, ל"מיין קאמפף". ואז אני נזכר בשיר של מחמוד דרוויש: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ילד כותב על קיר. ילד כותב על קיר / ילד – ואני מתכוון לאנוור – ילד שצמחה בין אצבעותיו אש. / קסדות לבנות, היזהרו / מילד שצמחה בין אצבעותיו אש, / מילד הכותב על קיר. / כותב כמה אבנים / וכמה עצים / וכמה שירים. / ילד – ואני מתכוון לאנוור – כותבת על קיר.) <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אני מבקש מחבר הכנסת סלומינסקי. חבר הכנסת סלומינסקי, אני רוצה לאפשר לבני בגין. סליחה. בבקשה, אדוני. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מודה לך, אדוני, שבאופן חריג אתה מאפשר לי לדבר מהמקום. הקושי שלי נובע בין השאר מטירונותי בוועדות השונות, וגם מכך שבדרך כלל הסתייגויות שלי בדיוני הוועדה מתקבלות והופכות לנוסח, אז אין לי הסתייגויות, אז אין לי הזדמנות לדבר מעל הדוכן, ולהירשם לזכות דיבור כשלעצמה טרם למדתי. החוק שאנחנו עומדים לקבל היום – ואני מקווה שברוב גדול, משני צדי הבית – הוא חוק מיוחד מבחינת המטען הרגשי שהוביל את הצדדים השונים לחקיקה, והיה קשה מאוד להתגבר קודם כול על הצד הרגשי הזה. אבל בדיוני הוועדה ניתן היה לראות, לכבודה של הכנסת, שהצדדים כולם, המעורבים כולם, נהגו ברצינות ובעומק המחשבה בבעיות שניצבו בפנינו. ציינו קודמי את חברי הכנסת שהיו שותפים למאמץ הזה – כמובן שרת המשפטים איילת שקד, ביוזמה עצמה וגם בנכונותה להקשיב לפשרות שהוצעו על-ידי חברי הכנסת. שמענו הנמקות רהוטות, רציניות, הן מנציגי ועד הפרקליטים, הן מפרקליטי המחוז, הן מנציגי מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, הן מהעמותות, שבאו לדיון מוכנים, המציאו לנו ניירות עבודה. למדנו מכל צד בדיון הזה. רק לפני ימים אחדים לא היה אפשר להאמין לא רק שנגיע להסכמות, אלא גם שנוכל להגיע להסכמות היום, לפני תום המושב. ולא היינו מגיעים לנקודה הזאת אילולא העבודה המסורה וההיגוי העדין והניווט המשובח של יושב-ראש הוועדה שלנו, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. אני מאוד מודה לך, אדוני היושב-ראש, על העבודה המסורה ועל הדרך הבוטחת והמתחשבת שבה הובלת את הדיון בין המעקשים ובין המוקשים, והבאת את כולנו לנקודה הזאת שבאה אחרי שהוסרו – כך אני מבין – ההסתייגויות, נצביע פה-אחד, או כמעט פה-אחד. אני לא מרבה לדבר במליאה. אני רואה את חבר הכנסת מנו טרכטנברג, חברי, בירכתי האולם. מאז שבירכתי אותך על נאום הבתולין שלך בכנסת לפני יותר משנה לא דיברתי במליאה; התרכזתי בעבודת הוועדה. אבל אני חושב שהעבודה הזאת של היושב-ראש שלנו וחברי הוועדה מן המפלגות השונות, שמחמת רצינות גישתם יכלו בסופו של דבר להגיע לפשרות הראויות, ראויה לציון מיוחד ביום הזה, עם סיומו של המושב. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה. תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת סלומינסקי, בבקשה. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, דבר ראשון, אני רוצה רק לתקן: כשהודיתי לחברי ופירטתי שמות, אז באמת זה מסוכן לעשות, ואני רוצה רק – מי שנשכח ממני, רק להוסיף את השר לביטחון פנים גלעד ארדן ואת אנשיו, שהיו בתמונה; את הילה גרסטל, הנציבה, שעמדה בראש הנציבות שנתיים ושלושה חודשים; ואני לא בטוח אם זכרתי את סיגל, היועצת המשפטית המרכזית שלנו, אז אני אומר גם את שמה. אם שמעתם, מי ששמע – ודיברו כאן בעיקר חברותי, ובאמת יש להן כושר דיבור מדהים. אם שמעתם אותן, אם שמעתם את רויטל ואת מיכל ואת יעל ואת שלי ואת ציפי – באמת, כושר דיבור מדהים, אבל אם שמעתם, ראיתם שכל אחד בטוב טעם מדהים פירט את עמדתו, ועמדתו שונה לחלוטין, הפוכה לחלוטין מהעמדה של השני. עד כדי כך היטיבה לומר שלי: כל הפירוט שיעל פירטה, מה היא רואה ככשלים בחוק – היא רואה את כולם כחיוב של החוק. עד כדי כך. ובסיטואציה כזאת, שזה בין חברי הכנסת, תדמיינו לכם כפל-כפליים בין הגופים הגדולים, שעומדים מבחוץ, כל אחד בראייה שלו, בזווית שלו, באמונה שלו. אז תדמיינו איזו עוצמות אדירות היו על החוק הזה – ושוב אני אומר: כולם ברצון טוב. כולם רצו את החוק, רק כל אחד מהזווית שלו היה בטוח שתפיסתו היא התפיסה הנכונה, ואם לא – החוק פחות טוב, לפעמים נכשל. ותדמיינו לכם בסיטואציה כזאת, וכשאנחנו יודעים שעומד להיבחר נציב – אני מקווה בתוך ימים ספורים; השרה אמרה שבוע-שבועיים, אבל אני מקווה תוך ימים ספורים – והמושב עומד להסתיים, ולא רציתי – – <קריאה:> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> מה? לא. כשחשבנו. בשבוע האחרון, אני מדבר. – – ולא רציתי, ואני חושב שכולנו לא רצינו שנציב חדש ייכנס ושוב אין לו חוק, ואז, עד שהכנסת תחזור מהפגרה, שלושה-ארבעה חודשים, הוא שוב יצטרך להיות בלי חוק, וחששנו ממה שיקרה. אז היה לנו מצד אחד קוצר זמן אדיר, ומצד שני – עולמות שלמים. וכל אחד באמת לשם שמים; אני לא אומר את זה בציניות אלא באמת – כמו ששמעתם פה, ובטוב טעם, אבל כל אחד שונה מהשני. נוגד. ובתוך הדבר הזה, בסופו של דבר, לנווט, לקשור את הדברים ולהגיע בסופו של דבר לחוק – איך אומרים? כל אחד הרגיש שהוא לא קיבל, שזה לא בדיוק מה שהוא רצה. אבל מאחר שכולם הרגישו כך, אז זה סימן, כמו שגם שלי אמרה, שבאמת החוק הוא נכון והוא טוב. ובדבר הזה באמת הגענו להסכמה, עד כדי כך שבוועדה עצמה הוא אושר פה-אחד, בלי אף התנגדות; הימנעות אחת, אבל בלי אף התנגדות. באמת, אני רוצה לברך על זה, ואני אומר שוב: אין גם תאוותי שלי בידי בחוק. אילו היה תלוי רק בי, יכול להיות שהייתי עושה אותו אחרת, כמו כל אחד אחר. אבל בסך הכול, רצינו להביא חוק שלא תהיה כאן עליו מלחמת עולם והוא יעבור על חודו של קול. ובאמת הבאנו בחשבון את הכול. וברוך השם, אני חושב שיצא מתחת ידינו חוק שהוא טוב ומאחד ומרכז את כולם. ואני שוב רוצה להודות לכל חברי מהאופוזיציה, מה שנקרא – לא האופוזיציה לחוק הזה, אלא האופוזיציה הכוללת; מהקואליציה הכוללת; להודות לכל אותם שמות שאמרתי, באמת, לפרקליטים ולכולם. ואני פונה אל חברי: א. אם יש בכוחכם להסיר את ההסתייגויות – כי הבית הזה נראה לי עייף היום. כלומר, אחרי הכול – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רק שנייה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> בסדר. או לצמצם את זה. מכובד. ובעיקר לאחר מכן – שכולנו נוכל להצביע עליו, שיהיה רוב גדול, מסיבי; שהוא ייתן מצד אחד חיזוק עצום לחיילים שבחזית – הכוונה לפרקליטים – ומצד שני ייתן לתושבי המדינה אמירה אמיתית: חבר'ה, אם אתם מרגישים שנעשה לכם עוול, יש למי ואיפה להתלונן, ויטפלו בכם ברצינות. טוב. תודה רבה לכם. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. אני אבקש מכולם לשבת. אני אבקש מכולם לשבת. לחוק הוגשו הסתייגויות. אנחנו עובדים מול יעל, חברת הכנסת גרמן. חברת הכנסת גרמן, בשאלת ההסתייגויות – אלייך. אוקיי. אז אנחנו נתחיל. אני מבקש מכולם לשבת. גם דודי ביטן. גם דוד ביטן. בבקשה, אדוני. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה ושלישית על הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, התשע"ו–2016. לסעיף 1 – הסתייגויות 1 ו-2, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> 1 לא, ו-2 להצביע. אם כן, מסירים את הסתייגות 1. אנחנו מצביעים על הסתייגות 2 של חברות הכנסת יעל גרמן וקארין אלהרר. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 65 בעד ההסתייגות – 24 נגד – 46 נמנעים – 6 ההסתייגות (2) של חברות הכנסת יעל גרמן וקארין אלהרר לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 24 בעד, 46 נגד, שישה נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, אנחנו נצביע על סעיף 1 כלשון הוועדה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כנוסח הוועדה? <היו"ר מאיר כהן:> מי בעד? כנוסח הוועדה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 66 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 83 נגד – אין נמנעים – 2 סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 83 בעד, אין מתנגדים, שני נמנעים. אם כן, סעיף 1 עבר בקריאה שנייה. לאחר סעיף 1, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – 3 יורד. <היו"ר מאיר כהן:> 3 יורד. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – לסעיף 2 – – – <היו"ר מאיר כהן:> לסעיף 2. אני אשאל. לסעיף 2, הסתייגות מס' 4 – להצביע. אנו מצביעים על הסתייגות מס' 4 של חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 67 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 46 נמנעים – 2 ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 2 לא נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 38 בעד. 46 נגד, שני נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 5 לסעיף 2 – יורדת. 6 ו-7 יורדות. לחלופין, גברתי? יורד. אם כן, אנחנו מצביעים על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 68 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 87 נגד – אין נמנעים – 1 סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 87 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אם כן, סעיף 2 אושר. לסעיפים 3, 4 ו-5, כולל, אין הסתייגויות, על כן נצביע על סעיפים 3, 4 ו-5, כולל, לפי נוסח הוועדה, בוודאי. הצבעה מס' 69 בעד סעיפים 3–5 – 85 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 3–5 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 85 בעד, אפס מתנגדים, נמנע אחד. אנחנו עוברים לסעיף 6 – הסתייגות מס' 8. סעיפים 2–5, כולל, התקבלו כנוסח הוועדה. אנחנו ממשיכים לסעיף 6. הסתייגויות 8–13 להוריד. להוריד עד 12. אם כך, אנחנו מצביעים גם על סעיף 7 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 70 בעד סעיפים 6–7 – 87 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 6–7 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 87 בעד, אפס מתנגדים, נמנע אחד. סעיפים 6 ו-7 אושרו כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 8, גברתי. הסתייגות 12; אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 12 של חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג – להלן: קבוצת סיעת מרצ – לסעיף 8. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 71 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 48 נמנעים – 2 ההסתייגות (12) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 8 לא נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 39 בעד, 48 נגד, שני נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. גברתי? 13 – להוריד. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 14, לאחרי סעיף 8. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 72 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 47 נמנעים – 2 ההסתייגות (14) של חברות הכנסת יעל גרמן וקארין אלהרר לאחרי סעיף 8 לא נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 36 בעד, 47 נגד. ההסתייגות ירדה. לסעיף 9 אין הסתייגויות, לכן נצביע על סעיפים 8 ו-9 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 73 בעד סעיפים 8–9, כהצעת הוועדה – 89 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 8–9, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 89 בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע. סעיפים 8 ו-9 אושרו כנוסח הוועדה. סעיף 10, גברתי. הסתייגות 15 – מורידה. אם כך, אנחנו מצביעים על סעיפים 10 ו-11 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 74 בעד סעיפים 10–11 – 85 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 10–11 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 85 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. סעיפים 10 ו-11 אושרו כנוסח הוועדה. אנחנו ממשיכים לסעיף 12, גברתי. 16 – להצביע. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 16 לסעיף 12. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 75 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 48 נמנעים – 1 ההסתייגות (16) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 12 לא נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 39 בעד, 48 מתנגדים, נמנע אחד. ההסתייגות הוסרה. 17 – יורד. 18? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> 17 – אני מסירה את ההסתייגות הזאת ואת כל ההסתייגויות שלי שבאות אחריה. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת שלי יחימוביץ מסירה את ההסתייגות הזאת ואת כל ההסתייגויות שלה שמופיעות בהמשך. חברת הכנסת יעל גרמן, 19 – יורד. אני מבקש לדבר מול אחד, כי זה מבלבל. עוד פעם, לחלופין – גם לחלופין יורד; 20 – יורד; 21 – יורד; 22 – יורד. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו רוצים להצביע על סעיף 12 כנוסח הוועדה. 23, 24 – גם יורד. אז אנחנו נצביע על סעיפים 12 ו-13 כנוסח הוועדה. בבקשה. הצבעה מס' 76 בעד סעיפים 12–13, כהצעת הוועדה – 88 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 12–13, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 88 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אם כן, סעיף 12 וסעיף 13 אושרו כנוסח הוועדה. גברתי, סעיף 14. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 25 לסעיף 14. בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 77 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 48 נמנעים – 2 ההסתייגות (25) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 14 לא נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 40 בעד, 48 נגד, שני נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו מצביעים על סעיף 14 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 78 בעד סעיף 14, כהצעת הוועדה – 88 נגד – אין נמנעים – 1 סעיף 14, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 88 בעד, אפס מתנגדים, נמנע אחד. סעיף 14 אושר כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 15, גברתי, הסתייגות 26. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אוקיי 26 – יורד; 27 – יורד; לחלופין; 28 כמובן; לחלופין. אז בואו נצביע, ברשותכם, על סעיף 15 כנוסח הוועדה. אנחנו מצביעים על סעיף 15 כנוסח הוועדה. בבקשה. הצבעה מס' 79 בעד סעיף 15– 88 נגד – אין נמנעים – 1 סעיף 15 נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 88 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. סעיף 15 אושר כנוסח הוועדה. סעיף 16, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> להוריד עד 35. <היו"ר מאיר כהן:> מ-29 עד 35, כולל הלחלופין? <יעל גרמן (יש עתיד):> רק את לחלופין א'. <היו"ר מאיר כהן:> רק את לחלופין א'. אם כן, אנחנו מצביעים על הסתייגות לחלופין א' לסעיף 16. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 80 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 48 נמנעים – 2 ההסתייגות לחלופין (35א) של חברות הכנסת יעל גרמן וקארין אלהרר לסעיף 16 לא נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 39 בעד, 48 מתנגדים, שני נמנעים. לחלופין א' נדחה. הסתייגות 36, גברתי? <יעל גרמן (יש עתיד):> 36 עד 57 – להוריד. <היו"ר מאיר כהן:> מ-36 ועד 57 – להוריד. אם כך, אנחנו נצביע על סעיף 16 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 81 בעד סעיף 16, כהצעת הוועדה – 88 נגד – אין נמנעים – 1 סעיף 16, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> סעיף 16 אושר כנוסח הוועדה. ואנחנו מצביעים ישר על סעיף 17, נכון, גברתי? ההסתייגויות הוסרו. על סעיפים 17, 18, 19 ו-20. <יעל גרמן (יש עתיד):> ו-20 – – – <היו"ר מאיר כהן:> אז, ברשותך. <יעל גרמן (יש עתיד):> גם על 19 אפשר להצביע. <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו מצביעים על סעיפים 17, 18 ו-19 כנוסח הוועדה. בבקשה. הצבעה מס' 82 בעד סעיפים 17–19 – 87 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 17–19 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> הסעיפים אושרו. עדיין לא. 87 בעד, אפס מתנגדים. הסעיפים אושרו. עכשיו אנחנו, גברתי – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> סעיפים 17 ו-18 אושרו כנוסח הוועדה – ו-19, כנוסח הוועדה. בסעיף 20 – מה ההסתייגויות? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> 57. <היו"ר מאיר כהן:> הסתייגות 57, לסעיף 20. אנחנו מצביעים על הסתייגות 57 לסעיף 20. בבקשה. הצבעה מס' 83 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 47 נמנעים – אין ההסתייגות (57) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 20 לא נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 38 בעד, 47 נגד. ההסתייגות הוסרה. אני מבקש להצביע על סעיף 20 כנוסח הוועדה. דוד ביטן, אומרים בערבית (אומר בערבית: אלוהים עִמך.) <דוד ביטן (הליכוד):> איך? <היו"ר מאיר כהן:> (אומר בערבית: אלוהים עמך.) שנייה, גברתי. תכף. הצבעה מס' 84 בעד סעיף 20, כהצעת הוועדה – 86 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 20, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 86 בעד, אפס מתנגדים. סעיף 20 אושר כנוסח הוועדה. סעיף 21, גברתי? <יעל גרמן (יש עתיד):> את כל ההסתייגויות אנחנו מורידים. <היו"ר מאיר כהן:> סעיף 20 אושר כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לסעיף 21. <יעל גרמן (יש עתיד):> את כל ההסתייגויות אנחנו מורידים. <היו"ר מאיר כהן:> עד הסוף. <יעל גרמן (יש עתיד):> עד הסוף. <היו"ר מאיר כהן:> עד הסוף. אם כן, אנחנו נצביע על סעיפים 21, 22, 23, 24–26, כולל, 27, 28, 29, 30, 31, כולל סעיף התוספות – כולל התוספת, כנוסח הוועדה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 85 בעד סעיפים 21–31 – 88 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 21–31 נתקבלו. <היו"ר מאיר כהן:> 88 בעד, אפס מתנגדים. הסתיימה ההצבעה בקריאה שנייה, ללא שום הסתייגות. הסעיפים התקבלו כנוסח הוועדה. ואנחנו עוברים לקריאה שלישית של כל החוק, כמובן כנוסח הוועדה. בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 86 בעד החוק – 87 נגד – אין נמנעים – אין חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 87 בעד, אפס מתנגדים. הצעת חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני מזמין את חברת הכנסת ציפי לבני – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כולם בעד. <היו"ר מאיר כהן:> – – לברך. בבקשה, גברתי. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר מאיר כהן:> נגמרה ההצבעה, ואני מבקש להמשיך לשמור על שקט. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לברך את כולנו כאן, כי באמת החוק הזה עבר בהסכמה כוללת של כל חלקי הבית. אני מרגישה, אני מוכרחה לומר, קצת סוג של העברת ילד מיד ליד. את גוף הביקורת, את הנציבות, הקמתי כשהייתי שרת משפטים, והיא עוברת עכשיו שינוי, היא פתאום ככה מעוגנת בחקיקה, וחשוב לי לומר שצריך להתייחס אליה בזהירות. היא אותו גוף שאמור לחזק – – – <היו"ר מאיר כהן:> אני מבקש מכולם שקט. סליחה. בבקשה, גברתי. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אני אמרתי שאני מרגישה היום כמי שמעבירה את התינוק מיד ליד. אותו גוף ביקורת, אותה נציבות שהקמתי כשהייתי שרת משפטים, עוגנה היום בחקיקה ועוברת בעצם תהליך של שינוי – חיזוק, כך אני מקווה. אבל צריך להתייחס אליה בזהירות, ממש בחרדת קודש. היא נוגעת במקום הכי חשוב לנו והכי רגיש לנו. היא צריכה להיות הגוף שמחזק את אמון הציבור בגורמי אכיפת החוק, בפרקליטות המדינה, בכל מי שמייצג את המדינה בערכאות, אבל היא יכולה להיות גם חרב פיפיות – היא יכולה להיות גם גוף שפוגע, ולא זאת מטרתה; לא זאת מטרת כל אלה שישבו בוועדה ועמלו סעיף-סעיף כדי להכין את החוק הזה. הקימה את הגוף הזה, בעצם, לאחר שהתקבלה ההחלטה, הילה גרסטל, שעמדה בראשות הגוף, בנתה אותו מאפס, ועשתה עבודה ראויה להערכה, למרות כל כך הרבה קשיים שעמדו בדרכה, מתוך אמונה קודם כול בשלטון החוק במדינת ישראל, בצורך לאכוף את החוק, ובצורך בביקורת באותם מקומות שבהם הדברים נעשים באופן לא תקין. על כך היא ראויה לכל ההערכה. והבקשה והתקווה שלי, הבקשה משרת המשפטים, מהיועץ המשפטי לממשלה, שיתייעצו כמו שצריך גם עם נשיאת בית-המשפט העליון; שהנציב או הנציבה שיבואו עכשיו לקחת את הרך הנולד עכשיו בכנסת, שיעשו את עבודתם באמונה ונאמנה, כי זה מה שיקבע אם באמת הקמנו עכשיו דבר שמחזק את שלטון במדינת ישראל או שלא. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> אם כן, הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה, אדוני. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3290/20 וכלה בהצעת חוק פ/3361/20 – הצעת חוק חובת התקנה של מערכת ממוחשבת לשליחת הודעה במקרה של אי-הגעת ילד למוסד חינוך או למעון-יום (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצע חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – דחיית מועד פירעון של הלוואה לדיור ללקוח מובטל), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, מירב בן ארי, מרדכי יוגב ויעקב אשר; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – ביטול מבחן הכנסות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, איל בן ראובן, אלעזר שטרן, יהודה גליק, אברהם נגוסה, דוד אמסלם, יואב בן צור, ענת ברקו, איתן כבל, אורי מקלב, אורלי לוי אבקסיס, יעל גרמן, נאוה בוקר, עמר בר-לב, נחמן שי, קארין אלהרר, עליזה לביא ויעקב מרגי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכנסה מביטוח אובדן כושר עבודה), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הטבות ליתומים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, מרדכי יוגב, מנחם אליעזר מוזס, אברהם נגוסה, מכלוף מיקי זוהר, אורי מקלב, יואב קיש, ענת ברקו, רועי פולקמן, שרן השכל, מירב בן ארי, איתן כבל, איציק שמולי, יואל חסון, מנואל טרכטנברג, איתן ברושי, יחיאל חיליק בר, קסניה סבטלובה, מיקי רוזנטל, איל בן ראובן, נחמן שי ואראל מרגלית; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – נפגעי עבירות מין), התשע"ו–2016, מאת חברות הכנסת שולי מועלם-רפאלי, מרב מיכאלי ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הארכת הוראת שעה שעתידה לפקוע בתקופת בחירות), מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק תרומת זרע, התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת עליזה לביא; הצעת חוק-יסוד: המאבק בשחיתות הציבורית – הרחקת נבחרי ציבור שהורשעו בדין ממשרות ציבוריות (תיקוני חקיקה), מאת חברי הכנסת אבי דיכטר, איציק שמולי, טלי פלוסקוב, אלעזר שטרן, מרדכי יוגב, אמיר אוחנה, מיכאל אורן, אלי אלאלוף, קארין אלהרר, זוהיר בהלול, מיכל בירן, מירב בן ארי, איל בן ראובן, יחיאל חיליק בר, איתן ברושי, עמר בר-לב, ענת ברקו, יעל גרמן, יצחק הרצוג, שרן השכל, מכלוף מיקי זוהר, תמר זנדברג, אורן אסף חזן, יואל חסון, מנואל טרכטנברג, יוסי יונה, איתן כבל, אלי כהן, מאיר כהן, יעל כהן-פארן, עליזה לביא, אורלי לוי אבקסיס, מיקי לוי, שולי מועלם-רפאלי, מרב מיכאלי, אראל מרגלית, אברהם נגוסה, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, רחל עזריה, רועי פולקמן, יעקב פרי, עמיר פרץ, נורית קורן, יואב קיש, מיכל רוזין, מיקי רוזנטל, יואל רזבוזוב, יפעת שאשא ביטון, נחמן שי, עפר שלח, סתיו שפיר ויהודה גליק; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פרסום סמוי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מיקי רוזנטל ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מינוי כונס נכסים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף, יואב בן צור ומירב בן ארי; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – הרחבת חובת העדפה של תוצרת הארץ), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, יעקב מרגי וטלי פלוסקוב; הצעת חוק עידוד השתתפות בקורס הכנה לנישואין, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יהודה גליק, בצלאל סמוטריץ, שולי מועלם-רפאלי, אלעזר שטרן, מרב מיכאלי, מירב בן ארי, מנחם אליעזר מוזס, טלי פלוסקוב, יואל חסון, חיים ילין, נחמן שי, אכרם חסון, רחל עזריה, עליזה לביא ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – החלת זכויות נפגעי עבירה), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – חלוקת תקופת הלידה וההורות בין סטודנטית לבן-זוגה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת רחל עזריה, יפעת שאשא ביטון, מכלוף מיקי זוהר, מרב מיכאלי, יואל חסון, נורית קורן, יצחק וקנין ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק פטור מדמי נסיעה בתחבורה ציבורית למתנדבים לשנת שירות (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – שינוי פרטים בכרטיס טיסה או בכרטיס לשיט), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איתן כבל, יואל חסון, נורית קורן, עודד פורר, קארין אלהרר, אמיר אוחנה, איציק שמולי, עליזה לביא, דב חנין, נחמן שי, יוסי יונה, קסניה סבטלובה, יחיאל חיליק בר ועיסאווי פריג'; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רישיון נהיגה לאופניים עם מנוע עזר), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק השמה חוץ-ביתית של ילדים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף, קארין אלהרר ומירב בן ארי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון גודל מוצר הלבשה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אורן אסף חזן, עליזה לביא, קסניה סבטלובה, נורית קורן, מיכל בירן, טלי פלוסקוב, ניסן סלומינסקי, מכלוף מיקי זוהר, יהודה גליק, איציק שמולי, דוד אמסלם, עאידה תומא סלימאן, אברהם נגוסה, מירב בן ארי ויגאל גואטה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – חובת הנגשת שיחה מוקלטת) התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נחמן שי, יואל חסון, איל בן ראובן, איציק שמולי, עבדאללה אבו מערוף, מיכל בירן, איתן כבל, יעל כהן-פארן, מיקי לוי, איתן ברושי, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין, דב חנין, עאידה תומא סלימאן, יואב בן צור, שולי מועלם-רפאלי, רועי פולקמן, מירב בן ארי, יעקב מרגי ואחמד טיבי; הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון – ביטול חדרי העישון), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – מסירת מידע על תנאי הלוואה לדיור), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מיקי רוזנטל, משה גפני ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – שוויון מגדרי בהשמעת יצירה ישראלית ברדיו האזורי), התשע"ו–2016; יעקב פרי, מאיר כהן, יעל גרמן, איתן ברושי, מיכל רוזין, תמר זנדברג, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, איל בן ראובן, מירב בן ארי, חיים ילין, יחיאל חיליק בר וענת ברקו; הצעת חוק התאגדות לרכישת קרקע חקלאית, התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק הרשות לבטיחות ולבריאות תעסוקתית בענף הבנייה, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף, איל בן ראובן ועבד אל חכים חאג' יחיא; הצעת חוק חובת התקשרות להורים והודעה על אי-הגעת ילד למוסד חינוך או למעון-יום (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, יהודה גליק, שולי מועלם-רפאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק איסור בעלויות צולבות ברשת חנויות ספרים, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, מירב בן ארי וענת ברקו; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תיאום אוטומטי של דמי ביטוח), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זכאות להחזר מס יתר באופן אקטיבי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת נחמן שי, מיכל בירן, חיים ילין, זוהיר בהלול, עיסאווי פריג', יואל חסון, מיקי לוי, דב חנין, עאידה תומא סלימאן, מיקי רוזנטל, שרן השכל, מרב מיכאלי, ענת ברקו, יוסי יונה, מיכאל אורן, עודד פורר, טלי פלוסקוב, עבד אל חכים חאג' יחיא, מסעוד גנאים, יהודה גליק, יעקב מרגי, יעקב אשר, אוסאמה סעדי, יגאל גואטה, תמר זנדברג, רועי פולקמן, מירב בן ארי, אברהם נגוסה, דוד ביטן, ניסן סלומינסקי, קסניה סבטלובה, מנחם אליעזר מוזס, איל בן ראובן, מיכל רוזין, יצחק הרצוג, רויטל סויד, מנואל טרכטנברג, יואל רזבוזוב, איתן ברושי, יעל כהן-פארן, עליזה לביא, אחמד טיבי, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, יואב בן צור, יפעת שאשא ביטון, איימן עודה, מאיר כהן, סתיו שפיר, מכלוף מיקי זוהר, זהבה גלאון, ישראל אייכלר, אמיר אוחנה, ג'מאל זחאלקה, אורי מקלב, עפר שלח, רוברט אילטוב, יעל גרמן, עמיר פרץ ואורן אסף חזן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת חופשת לידה בתמורה לשכר מינימום), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק מידע גנטי (תיקון – התאמה להתפתחויות טכנולוגיות), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת זאב בנימין בגין; הצעת חוק להיטל על תקבולים ממכירת סיגריות ומוצרי טבק והקמת קרן למניעת עישון, התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק הדגל, הסמל והמנון המדינה (תיקון – הצבת דגל באירוע ציבורי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אורן אסף חזן, אברהם נגוסה, נאוה בוקר, בצלאל סמוטריץ, חמד עמאר, עודד פורר, דוד אמסלם ודוד ביטן; הצעת חוק החזר הוצאות כספיות בגין עריכת נישואין אזרחיים בחוץ-לארץ למי שאים רשאים להינשא בישראל על-פי דיני המדינה, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב, אלעזר שטרן, אברהם נגוסה, אלי אלאלוף ויאיר לפיד; הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – טיפול באמצעות אמנויות), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק לקידום החינוך המוזיקלי בישראל, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יעקב פרי, יעקב מרגי, עפר שלח, מאיר כהן, חיים ילין, עיסאווי פריג', יהודה גליק, נחמן שי ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק להטמעת מורשת יהדות ספרד והמזרח במערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יואל חסון, מכלוף מיקי זוהר, נורית קורן, מירב בן ארי, איתן כבל, מאיר כהן, דוד אמסלם, איציק שמולי, שרן השכל, יגאל גואטה, נאוה בוקר, מיכל בירן, יחיאל חיליק בר, נחמן שי, זוהיר בהלול, איתן ברושי, רויטל סויד וקסניה סבטלובה; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – עידוד השקעות זרות בישראל), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יואב קיש ואלי כהן; הצעת חוק להגדלת ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון – גיל העובד), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי אבטלה למי שנמצא בהכשרה מקצועית), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – תחולה על מפעל תעשייתי ביישובים הסמוכים לגבול עימות בצפון, שדרות ויישובי עוטף-עזה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב, יוליה מלינובסקי ואיתן ברושי; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (חיסיון עיתונאי), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – העדפת מועמדים תושבי הפריפריה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, דוד ביטן ומאיר כהן; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – קביעת אחוז החסימה), התשע"ו–2016, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור מכירה והחזקה של צעצועים מסוכנים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, אלי כהן, יואב קיש, איתן כבל, מירב בן ארי, רועי פולקמן, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, אכרם חסון, רחל עזריה, מיכאל אורן, אלי אלאלוף, קארין אלהרר, עיסאווי פריג', אורלי לוי אבקסיס, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, חיים ילין, יעקב פרי, איתן ברושי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, נחמן שי, מיקי לוי, אלעזר שטרן, מיקי רוזנטל, טלב אבו עראר, דב חנין, עבד אל חכים חאג' יחיא, מסעוד גנאים, אחמד טיבי, אראל מרגלית, מנואל טרכטנברג, זוהיר בהלול, יואל חסון, מיכל רוזין, יעל כהן-פארן, איל בן ראובן, זהבה גלאון, עאידה תומא סלימאן, יואל רזבוזוב, איימן עודה, בצלאל סמוטריץ, נאוה בוקר, אמיר אוחנה, שרן השכל, אברהם נגוסה, יגאל גואטה, יהודה גליק, רוברט אילטוב, עודד פורר, חמד עמאר, אבי דיכטר, יוליה מלינובסקי, מנחם אליעזר מוזס, מאיר כהן, חנין זועבי, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, אילן גילאון, עפר שלח, תמר זנדברג, יאיר לפיד, מיכל בירן, יוסי יונה, מרב מיכאלי, עליזה לביא, יוסף ג'בארין, יצחק הרצוג, סתיו שפיר, עמיר פרץ, שלי יחימוביץ, ג'מאל זחאלקה, ציפי לבני, באסל גטאס, משה גפני, מכלוף מיקי זוהר, ישראל אייכלר, אורי מקלב, מרדכי יוגב, יצחק וקנין, ענת ברקו, יואב בן צור, ניסן סלומינסקי, נורית קורן ויעל גרמן; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – הטרדת קטין), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, יפעת שאשא ביטון, שולי מועלם-מיכאלי, נורית קורן, אורלי לוי אבקסיס, מיכל רוזין, איציק שמולי, תמר זנדברג, מרב מיכאלי, חיים ילין, יוסי יונה, אלעזר שטרן ויעל גרמן; הצעת חוק יום ניל"י, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יהודה גליק, נורית קורן, אברהם נגוסה, מכלוף מיקי זוהר, בצלאל סמוטריץ, דוד אמסלם, דוד ביטן, יצחק וקנין, איציק שמולי, שרן השכל ועליזה לביא; הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – שכר מינימום למאבטחים חמושים), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת עמיר פרץ; הצעת חוק השבת, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, רחל עזריה, אלעזר שטרן ומנואל טרכטנברג; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – העתקת מקום מושב החברות הממשלתיות), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יגאל גואטה, דוד אמסלם ואלי כהן; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד הוראה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איילת נחמיאס ורבין, יצחק הרצוג, יצחק גואטה, עבדאללה אבו מערוף, יוליה מלינובסקי, ג'מאל זחאלקה, דב חנין, נחמן שי ותמר זנדברג; הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון – מקום מושבו של תאגיד השידור הציבורי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת דוד אמסלם, אראל מרגלית, יוסי יונה, מרדכי יוגב, רועי פולקמן, יואב בן צור, מנחם אליעזר מוזס, אורי מקלב, מירב בן ארי, נורית קורן, ענת ברקו, יעקב אשר, רחל עזריה, ניסן סלומינסקי, מנואל טרכטנברג, מיקי לוי, יהודה גליק, זאב בנימין בגין, אכרם חסון, זוהיר בהלול, יעל גרמן, נחמן שי, רויטל סויד, דוד ביטן, יעקב מרגי, שרן השכל, אברהם נגוסה, שולי מועלם-רפאלי, יגאל גואטה, איתן כבל, יעל כהן-פארן, איל בן ראובן ואיתן ברושי; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלת הבטחת הכנסה לקשיש), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת קסניה סבטלובה, יצחק הרצוג, מנואל טרכטנברג, עמר בר-לב, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, נחמן שי, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן; הצעת חוק גדר הביטחון, התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, יצחק הרצוג, ציפי לבני, סתיו שפיר, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעה על-ידי אזרחים בחוץ-לארץ), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת שרן השכל, ניסן סלומינסקי, אלי כהן, דוד ביטן, יואב בן צור, איציק שמולי, איתן כבל, סתיו שפיר ואמיר אוחנה; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – בחינת סבירות פעולות מבטח, העברת נטל ועיצום כספי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת שרן השכל, יואב קיש, דוד ביטן, איציק שמולי, איתן כבל, סתיו שפיר ויואל חסון; הצעת חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי (תיקון – קרן לשמירה על ביטחון תזונתי), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איתן כבל, נורית קורן, דב חנין, נחמן שי, אלי אלאלוף, יחיאל חיליק בר, איציק שמולי, יואל חסון, זוהיר בהלול ואורי מקלב; הצעת חוק שירות המדינה (תיקון – ביטול שלילת גמלאות מאלמנים שנישאו), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר, דוד ביטן, יגאל גואטה, שולי מועלם-רפאלי, יפעת שאשא ביטון, רוברט אילטוב, איציק שמולי, סתיו שפיר ודב חנין; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – מניעת כפל ביטוחים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק מסי מכס ובלו (שינוי התעריף) (תיקון – שינוי התעריף למוצרי מזון), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת איתן ברושי, איתן כבל, דוד ביטן, איציק שמולי, מיקי לוי, עליזה לביא, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, יואל חסון, נחמן שי, עודד פורר, חיים ילין, אראל מרגלית, יצחק וקנין, מרדכי יוגב, איילת נחמיאס ורבין, משה גפני, מכלוף מיקי זוהר, תמר זנדברג, יעל כהן-פארן, איל בן ראובן, בצלאל סמוטריץ ויגאל גואטה; הצעת חוק העונשין (תיקון – הארכת ההתיישנות בעבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב, מיכל רוזן, מירב בן ארי, רועי פולקמן, רחל עזריה, אברהם נגוסה, נורית קורן ומיכאל אורן; הצעת חוק ההוצאה לפועל (קביעת תעריף מקסימלי לשכר טרחת עורך-דין), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, משה גפני, טלי פלוסקוב, שולי מועלם-רפאלי, נורית קורן, אורי מקלב, קארין אלהרר, אורלי לוי אבקסיס ואילן גילאון; הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת סתיו שפיר, אורי מקלב, שרן השכל, יצחק וקנין, שולי מועלם-רפאלי, יהודה גליק, אורן אסף חזן, אברהם נגוסה, מירב בן ארי, אכרם חסון, יעקב מרגי, יעקב אשר, טלי פלוסקוב, ישראל אייכלר, אמיר אוחנה, מנחם אליעזר מוזס, עמר בר-לב, איתן ברושי, תמר זנדברג, מנואל טרכטנברג, יחיאל חיליק בר, שלי יחימוביץ, מאיר כהן, מיכל בירן, מיקי רוזנטל, חיים ילין, ציפי לבני, יצחק הרצוג, מרב מיכאלי, אלעזר שטרן, איתן כבל, זהבה גלאון, יעל גרמן, יעקב פרי, איילת נחמיאס ורבין, עמיר פרץ, קסניה סבטלובה, עבדאללה אבו מערוף, מסעוד גנאים, יוסף ג'בארין, יואל חסון, מיכל רוזין, אילן גילאון, אורלי לוי אבקסיס, עבד אל חכים חאג' יחיא, עיסאווי פריג', זוהיר בהלול, קארין אלהרר, עליזה לביא, עאידה תומא סלימאן, איל בן ראובן, אחמד טיבי, יעל כהן-פארן, איימן עודה, רויטל סויד, באסל גטאס, יוסי יונה, טלב אבו עראר, נחמן שי, ג'מאל זחאלקה, איציק שמולי, דב חנין, חנין זועבי ויואל רזבוזוב; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – קביעת ממלא-מקום ראש הממשלה), מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק חסינות מדינות זרות (תיקון – סייגים לחסינות: טרור, סחר בנשים, בנייה בלתי חוקית), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב, יוליה מלינובסקי, בצלאל סמוטריץ, שרן השכל, מרדכי יוגב, שולי מועלם-רפאלי, אורן אסף חזן, איתן ברושי, יהודה גליק ונורית קורן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – תיעוד שיחות בין צרכן לעוסק ומסירתן לצרכן), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, מיכל רוזין, איתן כבל, איציק שמולי, דב חנין, רועי פולקמן, יגאל גואטה, טלי פלוסקוב, אברהם נגוסה ושרן השכל; הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – ייצוג הולם למזרחים), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת יגאל גואטה, דוד אמסלם, נאוה בוקר, יחיאל חיליק בר, דוד ביטן, מכלוף מיקי זוהר, עליזה לביא, אורלי לוי אבקסיס, תמר זנדברג וישראל אייכלר; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת לידה והורות), התשע"ו–2016, מאת חברות הכנסת רחל עזריה ויפעת שאשא ביטון; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – היעדרות בשל פטירת סב), התשע"ו–2016, מאת חבר הכנסת אלעזר שטרן; הצעת חוק אמות המידה לזכאות לסיוע מאגפי השיקום והמשפחות במשרד הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, מאת חברי הכנסת עפר שלח, אלי אלאלוף, משה גפני, מיקי רוזנטל, מירב בן ארי ונורית קורן. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> סיימת, אדוני? תודה רבה. <הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (הוראת שעה), התשע"ו–2016> [מס' מ/1049; "דברי הכנסת", חוב' ל"א, עמ' 14427; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (הוראת שעה), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת אבי דיכטר. אדוני. <אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (הוראת שעה), התשע"ו–2016. איום הסייבר הוא האיום המרכזי של תחילת המאה ה-21. הייתי אומר: מרבה מחשבים – מרבה דאגה, אבל כדאי גם שירבה בהגנה. בשונה מאיומים אחרים שההגנה מפניהם נבנתה לאחר שהם מומשו, כמו הטילים ארוכי הטווח מעיראק במלחמת המפרץ הראשונה, שלאחר מכן מצאנו את ה"חץ" בפיתוח, או מלחמת לבנון השנייה, שלאחר מכן "כיפת ברזל" נבנתה ועוד דברים אחרים, כאן, רבותי חברי הכנסת, כאן הממשלה הקדימה והחלה לבנות מסגרות וקיבלה החלטות קודם שאיום הסייבר הכה בנו. ב-2011 החליטה הממשלה להקים מטה קיברנטי, שהפך למטה הסייבר הלאומי. ב-2015 החליטה הממשלה להקים רשות לאומית להגנה בסייבר. תזכיר חוק ההגנה בסייבר נמצא בהכנה, והצעת החוק הנוכחית, המובאת היום לקריאה שנייה ושלישית, הוכנה בוועדת החוץ והביטחון בתקופה האחרונה. שורשיה של הרשות הלאומית להגנה בסייבר יהיו נטועים הן בתובנות הביטחוניות והן באלה האזרחיות. מהפירות שיניב העץ הזה שנקרא הרשות להגנת הסייבר, מהפירות האלה ייהנו עד מאוד הגופים האזרחיים במדינת ישראל שיונחו על-ידי הרשות. ואולם, גם הגופים הביטחוניים, שאינם מונחים על-ידי הרשות ולא אמורים להיות מונחים על-ידה, יוזנו בתובנות שהרשות תקבל מעצם היותה נטועה עמוק בסייבר האזרחי. אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת החוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (הוראת שעה), התשע"ו–2016, שיזמה הממשלה, ומביא אותה כאן לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק מאזכרת לראשונה בספר החוקים הישראלי את הרשות הלאומית להגנת הסייבר. גוף זה, אשר הוקם בהחלטת ממשלה לפני כשנה וחצי, נולד על רקע ההתפתחויות הטכנולוגיות של השנים האחרונות. התפתחויות אלה יצרו סוג חדש של איומים, הדורשים התמודדות רב-מערכתית ורב-ממשקית. הצעת החוק המובאת היום תסייע להתגבר על בעיית התפר בין סייבר ביטחוני לסייבר אזרחי, וכמו בכל תפר, שם בדרך כלל מתפתחות רוב הצרות. ההצעה כאן וחוק הסייבר העתידי יאפשרו לצמצם משמעותית את איום התפר בעולם הסייבר. לפי התפיסה התקדימית המוצגת בהצעה המונחת לפניכם, הסמכות להנחות גופים מסוימים בכל הנוגע לאבטחת מערכות ממוחשבות חיוניות ולאבטחת מידע תועבר מידי שירות הביטחון הכללי לידי הרשות הלאומית להגנת הסייבר. לפי תפיסה זו, הגוף המנחה המתאים הוא גוף בעל ראייה אזרחית, ולאו דווקא גופי הביטחון המסורתיים. להלן אפרט את חלוקת הסמכויות בין הרשות החדשה לבין השב"כ: חוק להסדרת הביטחון בגופים הציבוריים, התשנ"ח–1998, מסדיר את הנחיות האבטחה הניתנות לגופים שונים – בעיקר גופים ציבוריים, אך גם כמה גופים פרטיים. החוק מגדיר שלושה סוגי פעולות אבטחה שלגביהן ניתנות הנחיות אבטחה: א. פעולות אבטחה פיזית, שהן פעולות לשמירה והגנה על בני-אדם ורכוש המצוי במבנה או מקום של גוף ציבורי: ב. פעולות לאבטחת מידע, שהן פעולות לשמירה והגנה על מידע מסווג של גוף ציבורי או המצוי ברשותו; ג. פעולות לאבטחת מערכות ממוחשבות חיוניות, שהן פעולות לשמירה והגנה על מערכות ממוחשבות, שנקבעו ככאלה על-ידי גוף שהוסמך על-ידי הממשלה לכך, וכן על המידע האגור בהן ועל מידע מסווג הקשור בהן. לשם ביצוע פעולות האבטחה מגדיר החוק כי הגופים הציבוריים ימנו ממוני ביטחון, אשר יש להם סמכויות שונות לאבטחה פיזית, ולגבי חלק מהגופים קובע החוק כי ימונו בהם אחראים לארגון וביצוע פעולות לאבטחת מערכות ממוחשבות חיוניות. בנוסף, החוק קובע כי ימונו קצינים מוסמכים אשר יהוו גורם מקצועי מנחה בכל הנוגע לפעולות האבטחה, לגופים הציבוריים, לממוני הביטחון ולאחראים לאבטחת המערכות הממוחשבות החיוניות. ביום 15 בפברואר 2015 קיבלה הממשלה את החלטה מס' 2444. החלטה זו ממשיכה סדרת החלטות קודמות העוסקות, בין היתר, בהקמת הרשות הלאומית להגנת הסייבר. ההחלטה דנה בהיבטים בהקמת הרשות, בסמכויותיה ובמבנה הארגוני שלה. אדוני היושב-ראש, בהחלטות הממשלה הובעה כוונה לפעול לקידום חקיקה ותקינה בתחום הקיברנטי, ובתוך כך גם עיגון הרשות הלאומית להגנת הסייבר בחוק ייעודי. עם זאת, מאז התקבלה החלטת הממשלה על הקמת הרשות, טרם הוסדרו מעמדה וסמכויותיה בחוק. בשל הצורך הדחוף להתחיל בפעולתה של הרשות עוד בטרם נחקק חוק המעגן את סמכויותיה, הציעה הממשלה כי בשלב זה תועבר מהשב"כ לרשות סמכות ההנחיה לעניין אבטחת מערכות ממוחשבות חיוניות, כפי שאפרט מייד. בהצעת החוק כפי שאושרה בקריאה הראשונה הציעה הממשלה לקבוע כי העברת הסמכות תהיה באמצעות הוראה של ראש הממשלה, בצו. הוועדה סברה כי יש לתחום את הזמן שבו רשאי יהיה ראש הממשלה להורות על העברת הסמכויות, כדי לאפשר היערכות טובה יותר וליצור תחושת ודאות גבוהה יותר לגבי המהלך, הן ברשות להגנת הסייבר, הן בשב"כ והן בגופים המונחים. על כן, רבותי חברי הכנסת, קבעה הוועדה כי המועד המאוחר ביותר שבו ניתן יהיה להעביר את הסמכויות לרשות יהיה בעוד שנה, ב-31 ביולי 2017. אדגיש כי העברת הסמכויות אינה חייבת להיות כולה בבת-אחת, ובסמכותו של ראש הממשלה להעביר את הסמכויות בכמה פעימות – כל פעימה לעניין הנחייתם של גופים אחרים. כפועל יוצא מהעברת הסמכות לרשות יוכל ראש הרשות למנות את אחד מעובדי הרשות לקצין מוסמך, וככזה יתאפשר לו, בין היתר, לאשר את מינויו של ממונה מערכות אבטחה חיוניות בגופים המונחים ולהיכנס בכל עת לגוף המונחה כדי לפקח אחר מילוי הנחיותיו. חלק מהגופים המונחים לעניין אבטחת מערכות ממוחשבות חיוניות מונחים כיום על-ידי השב"כ גם לעניין אבטחת מידע. לפי הצעת החוק, בגופים שבהם ניתנת ההנחיה בשני התחומים, עם העברת סמכות ההנחיה לעניין מערכות ממוחשבות, תעבור לרשות גם סמכות ההנחיה לעניין אבטחת מידע. עם זאת, הצעת החוק מסייגת את סמכותו של הקצין המוסמך מטעם הרשות כאשר הוא נותן הנחיות בתחום אבטחת המידע. לפי הצעת החוק, כאשר מדובר במידע ברמת סיווג של עד "שמור", יינתנו ההנחיות לפי העקרונות שנקבעו בהתאם לחוק השב"כ. ברמות סיווג גבוהות יותר מ"שמור", יינתנו ההנחיות בהתאם להוראות שייתן השב"כ. הסדר נוסף בהצעת החוק נוגע לסמכויות ההנחיה של מערך הסייבר עצמו. לפי החלטת ממשלה מס' 2444, הרשות היא חלק ממערך הסייבר, וזרועו השנייה היא מטה הסייבר הלאומי. בעוד שהרשות היא גוף בעל מאפיינים אופרטיביים יותר, המטה הוא גוף שבין תפקידיו ייעוץ, התוויית מדיניות, מחקר ואסדרה בתחום הסייבר. הרשות והמטה יחדיו מהווים את מערך הסייבר. בהתאם לכך מוצע לקבוע כי ראש הרשות הלאומית להגנת הסייבר, או מי שהסמיך לכך, ישמש כקצין המוסמך של מערך הסייבר לעניין אבטחת מידע ואבטחת מערכות ממוחשבות חיוניות, והוא שימנה את ממונה הביטחון והמאבטחים במערך. יצוין כי במהלך הדיונים בוועדה עסקו חברי הוועדה גם בחשיבות עיגון תפקידה וסמכויותיה של הרשות במסגרת חוק ייעודי, כשם שהדבר הובע בהחלטת ממשלה מס' 2444 וקודמותיה. חברי הוועדה היו תמימי דעים באשר לנחיצות חקיקה ייעודית נפרדת לרשות הסייבר שתסדיר את כלל ההיבטים של פעילותה. מאחר שטרם נחקק חוק כזה, ומאחר שהוועדה סבורה כי ראוי להעביר את סמכויות ההנחיה לפי חוק להסדרת הביטחון בגופים הציבוריים כבר עתה, החליטה הוועדה לקבוע את ההסדר כהוראת שעה עד לתאריך כ"ג בטבת תשע"ט, 31 בדצמבר 2018. חברי הוועדה הביעו תקווה שעד לתאריך זה תושלם חקיקתו של חוק ייעודי לרשות. בנוסף, הסדרת העניין במסגרת של הוראת שעה תאפשר לוועדה לבחון את דמותה של הרשות ואת אופי פעילותה, ובהתאם לכך לעצב את ההסדר כפי שיהיה בחוק הקבוע. לסיום, אני מבקש להדגיש נקודה נוספת: אף שבהצעת החוק מוצע להעביר לרשות סמכויות שהיו מסורות עד כה בידי השב"כ, הוועדה אינה רואה ברשות להגנת הסייבר גוף ביטחוני חדש. הרשות היא גוף אזרחי במהותו. תפקידה של הרשות לעסוק בהגנה מפני איומי סייבר באשר הם ובהסדרת תחום הסייבר בישראל. עד כה לא היה גוף ייעודי שעסק בכך, ועל כן עסק בכך השב"כ. ואולם, איומי הסייבר אינם רק על רקע ביטחוני. עולם הסייבר הוא זירה מתפתחת שבה שחקנים רבים. הרשות, שהסייבר הוא תחום מומחיותה הבלעדי, היא הגוף המתאים ביותר להנחות את הגופים שיש להם חשיבות אסטרטגית למדינת ישראל בכל הנוגע לאבטחת מערכות המחשוב שלהם. אדוני היושב-ראש, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. כאמור, לחוק לא הוגשו הסתייגויות. כן הוגשו בקשות רשות דיבור, ונעבור עליהן לפי הסדר. חבר הכנסת עמר בר-לב. אדוני, חמש דקות לרשותך. בבקשה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה, אדוני היושב-ראש. למי שלא תהיה סבלנות לשמוע עד הסוף אני רוצה לומר בהתחלה שאני בעד החוק. אבל יש כאן שאלה, כי בסופו של דבר, איום הסייבר זה נושא שמתפתח בשנים האחרונות, וכנראה יהיה אחד הנושאים הדומיננטיים בשנים הבאות, ולכן טוב שבמקרה זה ממשלת ישראל הבינה מראש שיש כאן נושא מאוד בעייתי שיכול להוות סכנה גדולה, ולכן טוב שמראש החליטה הממשלה שיש מקום להקים רשות סייבר, כי האלטרנטיבה לאי-הקמת רשות סייבר היא ששירות הביטחון הכללי הוא שיהיה אחראי לנושאי הביטחון הפנימיים בתוך מדינת ישראל. מכיוון שמדובר בנושא הסייבר, בנושאים חדשים, בנושאים שחלקם אנחנו עוד לא יודעים עד לאן זה יכול להגיע, אני לא חושב שזה נכון ששירות ביטחון – במקרה זה, שירות ביטחון כללי – הוא שיהיה אחראי להגנה על אזרחי מדינת ישראל ועל הרשויות הלאומיות, אם אפשר לקרוא לזה כך, של מדינת ישראל. לכן, אני חושב שהחלטת הממשלה הייתה החלטה נכונה. עכשיו, יש שתי אפשרויות. בעולם אופטימלי היינו מחכים ומחוקקים חוק סייבר מלא שמקיף את הנושא מכל הזוויות ומכל התחומים, אבל החיסרון, הבעיה, של דבר כזה – יש כמה חסרונות: 1. זה היה לוקח הרבה מאוד שנים. אנחנו יודעים, ויש לנו דוגמה רעה שחוק השב"כ, לקח 13 שנים לחוקק אותו. אני מניח שזה היה לוקח פחות, אבל בוודאי זה היה לוקח מספר רב של חודשים, ואולי גם שנים. החיסרון השני – כמו שאמרתי בתחילה, כל נושא הסייבר הוא נושא שמתפתח, וקשה מאוד לדעת, לפני שנכנסים לעומק הנושא, איך באמת לבנות את ההגנה עליו. לכן, ההחלטה שהתקבלה כאן, שמוצעת כאן היום, שמוצעת לקריאה שנייה ושלישית, הוראת שעה לפרק זמן מוגבל – ותכף אני אתייחס לפרק הזמן המוגבל – היא החלטה נכונה, למרות, כאמור, החיסרון שקיים בה. אלמלא החלטה כזאת, רשות הסייבר הלאומית לא תוכל להתחיל לפעול, לא תוכל להתחיל ללמוד את הנושאים. למשל, חברת החשמל – אין ספק שחברת חשמל היא חברה בעלת חשיבות-על ברמת הלאומית, ולהגן עליה חשוב ביותר. כל עוד לא נחקק החוק הזה, רשות הסייבר הלאומית לא יכולה לפנות לחברת חשמל, ללמוד את אמצעי הביטחון שחברת החשמל נוקטת לגבי מערכות המחשוב שלה, למשל, ולא יכולה לבוא ולתת הצעות אחרות. היום זה בסמכות השב"כ. אני יכול לומר שאף גוף ביטחון במדינת ישראל לא מתלהב להעביר סמכויות לגוף אחר. כפי שאנחנו יודעים, גופי הביטחון – צה"ל, שב"כ, מוסד, משטרה – הם גופים מאוד חזקים במדינת ישראל, והיה תהליך די ארוך, אפשר לומר אפילו של מאבקים פנימיים בין השב"כ לבין הרשות הלאומית להגנה בסייבר, אילו סמכויות להעביר, והאם בכלל להעביר סמכויות. העמדה הבסיסית של השב"כ הייתה לא להעביר סמכויות; שזה יישאר בגדר השב"כ, אצל השב"כ. גם בהחלטת הממשלה, ואני חושב שגם הדיונים שהיו בוועדת המשנה של ועדת חוץ וביטחון, בוועדת המשנה לסייבר, והעמדה החד-משמעית שגיבשנו – שהנושא צריך להיות תחת רשות אזרחית כפי שהחליטה הממשלה במקרה הזה. אני חושב שזה גרם לצדדים, לשב"כ ולרשות, להגיע להבנה ולהסכמה לגבי תחומי הפעילות ודרך העברת הנושאים לטיפול מהשב"כ לרשות. לכן אני חושב – אני מאוד ממליץ, על-פי מיטב שיקול דעתי, על-פי ההבנה הביטחונית שיש לי – שנושא כזה לא יכול להיות ולא נכון שיהיה בידי שירות הביטחון הכללי. נכון, מדובר כאן בתהליך, ולכן היה מאמץ גדול, וגם בהתחלה הגשנו הסתייגות לגבי משך הזמן של החוק הזה, של הוראת השעה הזאת. ואחרי – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, בבקשה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – שיושב-ראש ועדת חוץ וביטחון התחייב בפני הוועדה שהוא יעשה את המקסימום – וטוב שהוא כאן, והוא כמובן מקשיב – בשביל להביא את החוק הכולל של רשות הסייבר לוועדה לאחר קריאה ראשונה לא יאוחר מקיץ 2018, הסרנו את ההסתייגות שלנו והסכמנו שהוראת השעה תהיה עד סוף 2018; הכול מתוך כוונה – ואנחנו נעשה את המקסימום – שהחוק הכולל, חוק הסייבר הכולל, יחוקק בתקופה של הכנסת הזאת, ולא יידחה לכנסות אחרות, ולא ייהפך, כדברי הפתגם הידוע אצלנו, שהזמני הופך להיות הקבוע ביותר. לכן, אני מבקש מחברי כאן באופוזיציה ובקואליציה להצביע בעד הוראת השעה הזאת. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת יצחק הרצוג – אינו נוכח. חברת הכנסת ציפי לבני. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> לא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מוותרת. חברת הכנסת שלי יחימוביץ – אינה נוכחת. <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת סתיו שפיר – אינה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חבר הכנסת חיליק בר – אינו נוכח; חבר הכנסת עמיר פרץ – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; איתן כבל – אינו נוכח; חבר הכנסת טרכטנברג – אינו נוכח. אראל מרגלית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, איפה השר? איזה שר יש פה? <קריאה:> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> חיים כץ. אדוני השר, חברי חברי הכנסת, יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון אבי דיכטר, מבנה הגנת הסייבר הוא דבר שחייב לעבור שינוי מאוד גדול, ואני מברך על הקמת רשות הסייבר. אני חושב שמה שעשינו בוועדה, במשך הרבה מאוד זמן, בניסיון לחוקק את חוק הסייבר ובתהליכי החקיקה שאבי דיכטר, כיושב-ראש תת-הוועדה, לפני שהוא הפך ליושב-ראש ועדת חוץ וביטחון – היו ניסיונות מאוד מאוד טובים ומאוד ראויים, כי בעצם – אני אגיד בשני משפטים מה זו רשות סייבר. רשות סייבר – אם המוסד עושה דברים מעבר לים, ואם השב"כ עושה דברים בעיקר כאן, ואם הצבא עושה דברים באופן כללי, סייבר צריך לתת מענה לאזרחים ולממד האזרחי של הגנת הסייבר, כמוHomeland Security" " בארצות-הברית; ומה שב- "Homeland Security"עשו, זה הקימו מערך שלם שבעצם מעגן את האופן שבו מגינים על המרחב האזרחי – בין שזה בנקים, בין שזה רשות תעופה, בין שזה חברות חשמל, בין שזה גורמים כאלה ואחרים – בצורה כזאת שהיא צורה מסודרת, ומתקין את התקינה, כי רוב התקפות הסייבר שקורות ורוב החדירות היום דרך הממד האזרחי קורות כי אין תקינה נכונה ברמת הסייבר. וזה מה שרשות הסייבר צריכה לעשות. ואני חושב שהרבה מאוד מהחוק, חוק הסייבר, והאופן שבו הוועדה עבדה, היה מצוין, כי היא באה והתווכחה וחילקה את הגזרות, כמו שגם בארצות-הברית יש הרבה פעמים מתחים בין"Homeland Security" , ל-NSA, ל-FBI וכו', וראינו את זה לא מזמן בוויכוחים מאוד גדולים. אבל בבת-אחת, ועדת חוץ וביטחון, תת-הוועדה, עשתה שינוי כיוון פתאומי, ובמקום לעבוד באופן כולל על חלוקת סמכויות הסייבר בצורה מסודרת, הביאו חוק מרגע לרגע, שחלק ממנו עומד בהתאמה להחלטות 2443 ו-2444 – החלטות הממשלה שעליהן דיבר אבי דיכטר – וחלקים ממנה הם חלקים עם סמכויות אחרות לגמרי, שלא היו באותה החלטת ממשלה שעליה אבי דיכטר מדבר. אחת מהן – אומנם הסכימו על תשתיות קריטיות שעוברות מהשב"כ לרשות הסייבר, אבל נתנו לה עוד שתי סמכויות מרכזיות: 1. אבטחת מידע באותם ארגונים; ו-2. מבנים פיזיים. ועל זה אומרת היועצת המשפטית של הוועדה – אני נותן לכם רק דוגמה על אחד מהדברים – היא אומרת: לא ברור מדוע יש צורך שהרשות תנחה את המערך בתחום האבטחה הפיזית – זו כניסה לבניינים, זה "ווטרגייט", כניסה פיזית – ולא תותיר את סמכות ההנחיה בתחום זה בידי השב"כ, או לחלופין, להעביר את ההנחיה הפיזית למשטרה. נעיר כי ההסדר המוצע מבוסס על הסדרים קיימים לגבי המוסד והמלמ"ב, אולם גופים אלה הם גופים ביטחוניים שהאבטחה היא בליבת פעילותם, וכאן מדובר בתפקיד נוסף לגוף אזרחי. עכשיו אני אומר לכם את הדבר הבא: ברגע שעושים את הדבר הזה מרגע לרגע, יש פה לדעתי התערבות בוטה ויכולת לראש הממשלה להטיל באופן חד-צדדי על ארגון שהוא עדיין לא ארגון מבוסס, שאין לו מעמד סטטוטורי במדינת ישראל בשלב זה, לעשות את הדברים הבאים – כולל האזנות סתר, כולל דברים מדברים שונים. ואני אומר לכם שזה לקחת – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני אומר לכם כך: זה על כמה גופים – זה על גופים כמו רשות האוכלוסין, המאגר הביומטרי, חברות הנפט, "מקורות" – מים, חברות "תמר", "אשקלון" ו"דלית", גופים שיכולים לקבל את התיקים הפליליים שלך, גופים שיכולים לקבל את התיקים המשפטיים שלך. את כל זה – ראש הממשלה יכול לקבוע קצין אחראי, והקצין האחראי הזה יכול לקבל את ההנחיות ולבצע את הדברים האלה בלי שלאותו גוף בשלב זה יש מעמד סטטוטורי. זה נכון שיש הרבה דברים חשובים שרשות הסיבר צריכה לעשות: היא צריכה לעשות תקינה, היא צריכה לעשות את ה-CERT הלאומי, שזה Cyber Emergency Center, היא צריכה לקבוע את האופן שבו מתאמים ברמה הדיפלומטית גם בסייבר. אבל היכולת שלה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מרגלית, חרגנו מהזמן, אז משפט סיכום, בבקשה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – היכולת שלה בהוראת שעה להיכנס למקומות הרגישים ביותר, הקריטיים ביותר, היא לא מקובלת על הדעת. וחוק השב"כ מאפשר את הפעולות האלה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – אבל חוק השב"כ זה חוק קשיח שאי-אפשר לשחק אתו. פה יש רשות שהיא מאוד מאוד מצומצמת – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת מרגלית, משפט סיכום, בבקשה. אנחנו בלילה ארוך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – ונותנים לה סמכויות בלתי מתקבלות על הדעת בשלב זה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – בהוראת שעה בלבד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברת הכנסת רויטל סויד? חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – מוותר; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת. חבר הכנסת נחמן שי. לפי ערימת הדפים שיש לי כאן בפני אנחנו לפני לילה ארוך, אז אנחנו נשתדל מאוד להקפיד על הזמנים, ברשותכם, לפחות במשמרת שלי. חמש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני צריך לציין שוועדת החוץ והביטחון הקדישה זמן רב מאוד לעיסוק בנושא הזה, גם במסגרת ועדת משנה וגם אחר כך מליאת הוועדה, ומה שהיה אפילו יפה וחשוב זה שמקצת הדיונים, לקראת הסוף, היו פתוחים לתקשורת, או פתוחים בכלל, הועברו בשידור, וזה דבר נדיר בעסקי הביטחון של מדינת ישראל – בהחלט תהליך נכון ונבון של חשיפה של נושאי ביטחון גם לציבור הרחב, וקצת לשבור את הטבו הזה שמה שהוא ביטחון הוא תמיד סודי בדרגה עליונה. ואני גם ביקשתי: ככל שהיושב-ראש החדש של הוועדה יוכל לעשות כך בנושאים אחרים, כך ייטב. הביטחון הוא בסופו של דבר עניין לאומי, ממלכתי, רחב ביותר, והציבור נושא אותו על גבו, אז כדאי שהוא גם ידע כמה שאפשר יותר. עכשיו לעניין החוק עצמו. ציינו חברי שקדמו לי שנושא הסייבר הוא נושא מתפתח. הוא מתפתח כל הזמן בסדרי גודל שהם קשים אפילו לתפיסה ולהבנה – מדי שנה, מדי שבוע, מדי חודש, כל הזמן ביחידות זמן, ההיקפים של האינפורמציה, השכלולים הטכנולוגיים, היכולות להשפיע באמצעות סייבר, להניע תהליכים, להגיע למקומות, להזיז דברים, בלי שאפילו אני אוכל לתאר עד כמה הסייבר הופך להיות מהותי בחיינו. ולכן, נכון עשה ראש הממשלה כשלפני כמה שנים יזם את הקמת המטה הלאומי במשרדו כדי להתחיל ולהסדיר את התחום הזה. ובהמשך, כמו בספרים, המטה הלאומי הוליד את הרשות – לפני כשנה נפלה החלטה בממשלה להקים רשות – וכך פתאום נוצר לנו כבר מערך שלם של מטה ומתחתיו רשות, שאני לא יודע עד כמה היא כבר בנויה. אנחנו עוקבים אחרי זה, אבל בוא נאמר שבבוא הזמן יעבדו בה מאות אנשים ותקציבה יהיה מאות מיליונים, וזה לא יפתיע אף אחד, כי אלה ההיקפים של הנושא. עכשיו אני שואל את עצמי שאלה אחת, וזאת השאלה המהותית שמדריכה מאוד את מנוחתי: האם זה נכון שראש הממשלה יהיה אחראי, הממונה, המפקד הישיר אם אתם רוצים, על כל התחומים הבאים: המוסד, שהוא תמיד נמצא שם; שירות הביטחון הכללי, שמקדמת דנא נמצא שם; הוועדה לאנרגיה אטומית, שעוסקת בכל מיני נושאים שתמיד השתיקה יפה להם, הוא שם; המטה לביטחון לאומי, שאמור לעשות אינטגרציה של כולם, אבל בחלק מהנושאים הוא יכול, בחלק מהנושאים הוא לא יכול, הוא גם כן שם; אפילו האח הפעוט הזה ששמו מטה ההסברה הלאומי, שלא נפרט כרגע, גם הוא שם. ועכשיו גם הסייבר שם. אז נכון, הסייבר נולד מתוך השב"כ, והוא ממשיך בחלק מהתפקידים את מה שהשב"כ עושה ומרחיב אותם. אבל נשאלת השאלה, גם המהותית וגם הארגונית: האם צריך ויכול ראש הממשלה לעשות את כל הדברים האלה? האם כל הקהילות האלה צריכות להיות תחת אחריותו? מדוע שבשולחן הרחב הזה שאני מסתכל עליו לפני לא יכול להיות שר הסייבר של מדינת ישראל? האם זה דורש איזה בדיקות ביטחוניות כאלה ואחרות? הוא יכול. כי הלוא הסייבר מאגד לתוכו את כל הגופים שהזכרתי קודם, וגם גופים אחרים שלא הזכרתי קודם, כי סייבר יש גם בצה"ל, למשל, ובעוד מקומות במשק הישראלי. אז למה במקום ליצור – במקומות שאפשר לעשות ביזור עדיף לעשות ביזור, ועדיף גם שיהיה שר; יש לנו כל מיני שרים בלי תיק כאן, ובהגזמה. למה שלא יהיה שר אחד שירכז את כל תחומי הסייבר ואת כל האינטגרציה שלהם תחת אחריותו, והוא ידווח לראש הממשלה? אני אומר לכם, אנחנו חיים במשטר דמוקרטי, ואני מאמין שראש הממשלה פועל כדמוקרט, ובדרכים דמוקרטיות. זה לא התחום שאני עכשיו אאתגר אותו. יש לנו דברים אחרים שאנחנו חוששים שנעשים, לא דמוקרטיים. היום היה לנו שיעור בדמוקרטיה. <קריאה:> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> כן, היה לנו היום שיעור בדמוקרטיה. אבל אני אומר – בסדר. אני מאמין, אני מקווה, אני מתפלל שבתחומים האלה הכול נשמר. יחד עם זאת, יש איזה גבול מהי מוטת השליטה; כמה יכולה להיות השליטה רחבה, ולמה הכול צריך להיות תחת ראש הממשלה? למה פה אי-אפשר להכניס דרג נוסף? ואני רוצה להשאיר את השאלה הזאת על השולחן זה, ואני מקווה – אולי יסביר לי יושב-ראש הוועדה כשישיב, ואולי מישהו אחר, למה באמת ראש הממשלה צריך להיות גברא רבא. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת. חברת הכנסת מיכל רוזין. <מיכל רוזין (מרצ):> למה בכזאת אנחה? מה קרה? זה היה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> להפך, חלילה. את פשוט סוגרת את הרשימה. <מיכל רוזין (מרצ):> איזו אנחה. צריך להגיד את זה בשמחה ובצהלה. סוף-סוף, סוף-סוף אישה מדברת בענייני ביטחון במליאה. סוף-סוף מישהי עולה לדבר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חמש דקות, גברתי, לרשותך לדבר על ענייני ביטחון. <קריאה:> – – – להרגיע. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה רבה. לנסות להרגיע? קודם כול, חברי חבר הכנסת אראל מרגלית, שאני באמת מאוד מכבדת אותו ואת הידע שלו בתחום הזה, ושמעתי את דבריו בקשב רב, ואני מקשיבה לו – אנחנו יושבים באמת בוועדה הזאת למעלה משנה כבר. ואני רוצה להגיד תודה לך, חבר הכנסת דיכטר, באמת על עבודה מאוד מעמיקה, וגם על סבלנות, סובלנות ופתיחות לשמוע הרבה מאוד עמדות. אני חושבת שלמדתי רבות גם בסיורים השונים שעשינו וההיכרות בשטח. לא ישבנו רק בחדרי ועדה סגורים והקשבנו אחד לשני ולגורמים השונים; גם נפגשנו אתם במקומות שבהם הם פועלים ושמענו על העבודה שלהם. גם שמענו בחדרי הוועדה, כל אחד בנפרד, וגם בסופו של דבר הושבנו את כולם בחדר וניסינו להבין מה העמדות של כולם. ואני חושבת שתרמנו במידה רבה גם לשיתופי הפעולה בין הגורמים השונים, כי בעצם אילצנו אותם לדבר אחד עם השני ולהגיע ביניהם להסכמות, כך שאני חושבת שבאמת הוועדה עשתה עבודה חשובה וטובה. ואני גם רוצה לברך את כרמל מוועדת חוץ וביטחון, שכתב את הדוח. והדוח עצמו – ויושבת פה היועצת המשפטית של הוועדה, מירי – הדוח עצמו הוא דוח בהחלט חשוב וטוב וממצה, ובהחלט מעלה על הכתב את הדיון האמיתי והכן והנכון שהתקיים בוועדה. אני חושבת שנושא הסייבר הוא נושא שהולך ומתפתח, כמו שאמרו פה חברי, וחשוב, חשוב במדינה דמוקרטית, אחרי 68 שנים, כמו שאנחנו פועלים במרץ להפוך את החוקים של תקנות לשעת-חירום סוף-סוף לחקיקה אמיתית בחוק הישראלי, לחקיקה אזרחית, לחקיקה נכונה של מדינה מתוקנת, גם בנושא הזה, כאשר מדובר בסייבר, כשזה נוגע לעניינים ביטחוניים הרי שכוחות הביטחון צריכים להיות אמונים עליהם, לטפל בהם, ולהיות בסמכות; כאשר מדובר בגופים שהם גופים אזרחיים כמו בנקים וכדומה, מן הראוי שמי שיטפל בדברים הוא גוף אזרחי שממונה על-ידי המדינה – כמובן בשיתוף פעולה עם כוחות הביטחון, וכמובן בגבולות שמה שסודי, מה שסודי ביותר, כמובן ימשיך להיות בידי כוחות הביטחון. ולכן, אני חושבת שיש פה מהלך דמוקרטי חשוב ונכון. הדבר היחיד שצר לי עליו הוא שאנחנו מאשרים היום לא את חוק הסייבר – אנחנו מאשרים הוראת שעה שבעצם נותנת את האפשרות לגוף האזרחי להתחיל לפעול, אבל בעצם – ובזה אני מסכימה אתך, אראל – אנחנו לא מביאים פה חוק שעומד כמו חוק השב"כ, חוק שבאמת יגדיר את הגבולות הנכונים, את המסגרת הראויה. צר לי, כי אני תמיד חוששת פה מהרשויות והמשרדים, שלוקח הרבה שנים להביא תקנות, לוקח הרבה שנים להביא חוק. חוק השב"כ לקח 13 שנים, דיכטר? אתה בטח יודע יותר טוב ממני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> 13 שנה. <מיכל רוזין (מרצ):> 13 שנה. ולכן, אני חוששת מאוד שהארכת הזמן הזאת בהוראת שעה לא תאפשר לנו לחוקק את החוק בכנסת הזאת. ומה שקורה הרבה פעמים – מתחלפת כנסת, מגיעים חברי כנסת חדשים, צריכים להתחיל ללמוד – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> נותנים לראש הממשלה לעשות האזנות סתר בלי גוף סטטוטורי – זה מה שזה אומר – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אני לא חושבת שזה מה שזה אומר. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה מה שזה אומר. אין לזה גוף סטטוטורי. בשב"כ אתה יכול לעשות האזנות סתר, אבל אתה צריך לקבל אישור. פה אין גוף סטטוטורי. הוראת שעה. זה העניין – – – <מיכל רוזין (מרצ):> ולכן – – – <קריאה:> דילמה קשה. <מיכל רוזין (מרצ):> אני לא – טוב, הדילמה הזאת עלתה שוב ושוב בוועדה, ואני לא הבנתי מזה שניתן לעשות האזנות סתר במובן – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא ניתן, לא ניתן לעשות האזנות סתר. <מיכל רוזין (מרצ):> לא ניתן, בדיוק. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מבנה – האזנות למבנים, כניסה למבנים. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא נכון. <מיכל רוזין (מרצ):> גם כניסה זה פעולה של הנחיה, עם המשטרה, עם כוחות הביטחון. נוספה להם היכולת להנחות, לא במובן שהם עכשיו מקימים מיליציה אזרחית שתעשה האזנות סתר ותפרוץ למבנים וכדומה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אבל אני חושבת שהסביר את זה חבר הכנסת דיכטר בהחלט בצורה ברורה. אני חושבת שנכון שמי שמטפל בגופים אזרחיים יהיה גוף אזרחי – כמובן בתמיכת כוחות הביטחון והשב"כ. אני סומכת עליך, חבר הכנסת דיכטר, שאתה תדאג שאחרי הדוח המדהים שהוצאת מתחת ידיך יגיע לכאן בשנה הקרובה דוח שנתחיל לדון בו. חשוב שהוא יתחיל להיות נדון בוועדת החוץ והביטחון, כדי שבאמת, לפחות גם בצד הזה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, בבקשה, חברת הכנסת רוזין. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה יהיה באמת גוף שמקשיב לאזרחים, זה באמת יהיה גוף – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מעולם לא חשבתי שחברת הכנסת – – – <מיכל רוזין (מרצ):> אני מעולם לא חשבתי שהשב"כ יהיה יותר קשוב לאזרחים מאשר גוף אזרחי. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> זה מה שאומרים על ה-NSA. <מיכל רוזין (מרצ):> אני חושבת שהתפקיד שלנו עכשיו, של ועדת החוץ וביטחון, זה לדאוג שאכן יגיע חוק בשנה הקרובה, שלא ימצו את כל הוראת השעה הזאת וייתנו את הזמן – וזה כמובן תלוי במשרדי הממשלה, ואפשר ללחוץ עליהם, ואני מקווה שאנחנו נעשה זאת. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת דיכטר מעוניין להשיב או לסכם את הדיון, ולאחר מכן אנחנו נעבור להצבעות. <אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לגעת רגע בדברים שאמר חבר הכנסת אראל מרגלית, מפני שנדמה לי שהם חשובים לא רק למהות אלא אפילו קצת לאתיקה, ברשותך. כן, זה לא סוד שהוועדה בשנה האחרונה עסקה בסוגיית הסייבר הרבה מעבר להצעה שמובאת היום לאישור בקריאה שנייה ושלישית. לאורך השנה הזאת שמענו הרבה מאוד דברים מהגופים השונים והתגבשנו, נדמה לי, כצוות חכם, נכון, פתוח – בעיקר פתוח. אבל כשהגענו להצעת החוק בהחלט הדברים כבר היו יותר בשלים מבחינתנו. וכאן אני רוצה להיכנס רגע לאתיקה. תראה, היועצת המשפטית של הוועדה, שהיא יועצת משפטית ותיקה – היא קלטה את כולנו כחברי ועדה, בוודאי אותך ואותי, ונדמה לי שגם ותיקים מאתנו. אבל לבוא ולומר שהיועצת המשפטית הפכה את דעתה, שינתה את עמדתה, במשתמע אפשר להבין כאילו מדובר באיזושהי יועצת משפטית גמישה ונתונה – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא אמרתי את זה. קראתי בחוות הדעת – – – <אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> היועצת המשפטית הזאת היא אשת מקצוע, אני אומר לכם, מהטובות שפגשתי בתחום בארגונים, לא רק בכנסת. לא מעט דברים מירי פרנקל-שור, היועצת המשפטית של הוועדה, הכניסה להצעת החוק הזאת, כולל בישורת האחרונה, כדי לאפשר לנו לרבע את המעגל ולהגיע לנוסח מוסכם. העובדה שההצעה הזו הפכה מהצעת חוק להצעת חוק בהוראת שעה הייתה יוזמה שלה, כדי לתת איזושהי מסגרת להצעה הזו. כל היוזמה בסופו של דבר, ממש ביום האחרון, לאפשר לנו להגיע להסכמה ולתחום את זה בהוראת שעה עד סוף 2018, הייתה יוזמה שלה – יוזמה ברוכה, יוזמה מקצועית, ובעיקר מעוגנת כמובן בניסיון הרב שיש לה. אני אומר את זה מפני שלאורך היום-יומיים האחרונים ככה שמענו מכל מיני חברי כנסת מתלבטים, שההתלבטות שלהם הייתה פועל יוצא של אמירות לא הוגנות, אני חושב – לא הוגנות כלפי עצמך, חבר הכנסת מרגלית, אבל גם לא הוגנות כלפיה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> סליחה, סליחה, אני קראתי דברים ספציפיים. <אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> שאלו אותי כאן, גם השאלה שנזרקה לחברת הכנסת מיכל רוזין, וגם שאלה אותי קודם לכן חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. התחושה היא שמדובר כאן באיזושהי מערכת של גוף, סוכנות איסוף חדשה נוסח שב"כ או משטרת ישראל, שתטיל האזנות סתר על אזרחי מדינת ישראל, עם יכולת פיקוח על המחשב של כל אחד בבית וכו', מעין "האח הגדול", כפי שכונה החוק שעבר בזמנו עבור משטרת ישראל. מה לעשות, לא מיניה ולא מקצתיה. הרשות הזאת היא לא סוכנות איסוף – לא באופן מובהק, ולא באופן משתמע, ולא במרומז, לא בשורות ולא בין השורות. הרשות הזאת היא גוף שעוסק בהנחיה – מה שעושה שב"כ לאורך הרבה מאוד שנים. בסופו של דבר, איפה חונה האחריות? תראו, היום האחריות בנושא של השב"כ והמוסד חונה אצל ראש הממשלה; משטרת ישראל – השר לביטחון פנים; הנושא של אמ"ן בצה"ל, בהיבט האיסופי, חונה אצל שר הביטחון. נדמה לי שלקחת את הרשות ולומר: אוקיי, רק בשם הפרדת השרים בואו נעשה בלגן בשטח – סליחה, זה לא סביר, זה לא מקצועי. זאת אמירה, הייתי אומר, קצת לא מתחברת לעובדות שאנחנו הכרנו. ולכן, נדמה לי שהמיקום תחת ראש הממשלה, שביד אחת הוא על השב"כ וביד השנייה הוא על הרשות, יש בו לא מעט יתרונות. אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בחוק הזה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חברי חברי הכנסת, נא שבו במקומות. כאמור, אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים כעת על הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (הוראת שעה), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה. כנוסח הוועדה. על החוק בשלמותו. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 87 בעד סעיפים 1–7 – 48 נגד – 9 נמנעים – 2 סעיפים 1–7 נתקבלו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 48 תומכים, תשעה מתנגדים, שני נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים כעת להצביע על הצעת החוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 88 בעד החוק – 48 נגד – 8 נמנעים – 4 חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (הוראת שעה), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 48 תומכים, שמונה מתנגדים, ארבעה נמנעים. הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (הוראת שעה), התשע"ו–2016, התקבלה בקריאה שלישית ונכנסה אחר כבוד לספר החוקים של מדינת ישראל. <הודעה אישית של חבר הכנסת אראל מרגלית> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אראל מרגלית ביקש הודעה אישית על רקע האשמות שהשמיע כלפיו יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. אדוני, חמש דקות לרשותך, בבקשה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, חברות הכנסת, חבר הכנסת דיכטר, אתה האשמת אותי בהאשמה אתית על זה שאני טענתי טענות כאילו היועצת המשפטית של הוועדה הייתה נגד החוק. בשום פנים ואופן לא. אני הפניתי את חוות דעתה על דברים שאנחנו העברנו בתקנת השעה שלא היו חלק מהחלטות 2444 ו-2443, שעוררו דאגה בלבי, ואני למדתי מהם תוך כדי דיוני הוועדה. זה מה שביקשתי שיסתכלו. אני רוצה להגיד לכם בצורה ברורה, כי עד עכשיו זה היה רק ברמיזה: בזמן שכולנו עוסקים כאן בהתערבות הבוטה והבזויה של הממשלה בערוצי התקשורת הישראלית, בניסיון לשלוט בהם ולחלק אותם כמוצאי שלל בין חברי הממשלה, בשקט-בשקט – לא ברמה סטטוטורית אלא בהוראת שעה – מעביר כאן ראש ממשלת ישראל, בשיתוף פעולה מוזר של חלק מחברי האופוזיציה, הוראת שעה לא פחות ממפחידה. ראש הממשלה החליט לשבור את הכלים על כל המוסכמות. מה שאנחנו עדים לו כאן חמור מכל התערבות אחרת בכלי תקשורת. ואני מציע גם לאנשי מפלגת הבית היהודי וגם לאנשי הקואליציה האחרים: שימו לב, זה נוגע גם אליכם וגם אתם תחת סכנה, כי איומי הסייבר אכן הפכו לאיומים אסטרטגיים, לא רק במדינת ישראל. הייתה לי הזכות להקים את חממת הסייבר הראשונה בארץ, ואני מכיר את הנושא, וכמה וכמה חברות סייבר, שחלק מהן הפכו לחברות גדולות שמייצגות את ישראל, ואני שמח שגם ראש הממשלה מתגאה בהן. ראש הממשלה ואנשיו מנסים להעביר כאן היום הוראת שעה שתאפשר להם סמכות לחדור לפרטיות של כל אחד מכם, כולל מכל מקום שבו אתם נמצאים. הוראת השעה הזאת נותנת לרשות שאין לה מעמד סטטוטורי בישראל – מה שהיה פעם בשב"כ – ישירות על-ידי ראש הממשלה וקצין שהוא ממנה מטעמו, אפשרות לגישה כמעט לכל מידע קריטי אפשרי. אני הייתי שמח שהתנהלנו בחוק סייבר כולל, והייתי מאוד מאוד מודאג כשבבת-אחת עשו את הכול בהוראת שעה ועשו דברים מהרגע להרגע. חברים, אני אומר לכם, קואליציה ואופוזיציה, צריך לחשוב טוב-טוב על החוק הזה. אני יודע שאנשים חוששים מהשב"כ ורוצים להעביר את זה לגופים אזרחיים; גם אני, אבל בצורה מסודרת, ברמה הסטטוטורית, ולא בהוראת שעה שאין עליה פיקוח. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת אראל מרגלית. <הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (הוראת שעה), התשע"ו–2016> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת דיכטר מבקש לעלות לברך. <אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, זאת באמת הזדמנות לומר יישר כוח ותודה לאנשים שעסקו בניסוח החוק הזה, באומץ לב, בלי תבהלה, בלי מורא, למעט מורא החוק ומורא הביטחון; לא חששו להעביר סמכות ממקום אחד למקום אחר, ביצירתיות רבה מאוד. הזכרתי כאן קודם לכן את היועצת המשפטית של הוועדה, את מירי פרנקל-שור, שהובילה מהלכים מאוד משמעותיים, ועידו, שעבד לצדה; בהחלט, חברי הוועדה, שהיו פעילים מאוד, גם חברים בוועדה עצמה וגם ממלאי-מקום, שהגיעו באדיקות רבה מאוד להשתתף בישיבות, להגיע לסיורים וללמוד. אני אומר ללמוד, כי לא כולנו הגענו עם הידע הרב שיש לחבר כנסת אראל מרגלית בנושא זה. ללא ספק התרומה שלו הייתה חשובה מאוד, כמי ששוחה בבריכה הסייברית שנים ארוכות מאוד, ויש לו יד ורגל בלא מעט מיזמים, כולל מיזם לאומי בבאר-שבע. אבל מה לעשות, מכל מלמדינו השכלנו, ולמדנו להירגע, דווקא במקום שאחרים היו קצת יותר מבוהלים. קיבלנו שיתוף פעולה יוצא מן הכלל מכל המערכות, גם הביטחוניות וגם האזרחיות. נדמה לי שיש לנו כרגע שנתיים וחצי לפנינו לתת לתינוק החדש הזה לעמוד על רגליו, ללכת, לרוץ, לנפח שרירים, אבל במובן הכי חיובי של המילה. הם לא יהיו ערוכים לאולימפיאדה הזאת בריו, אבל לאולימפיאדה הבאה אני מבטיח לך, אדוני היושב-ראש, רשות הסייבר כבר תהיה עם יכולות ועם הבנות. אני משוכנע שגם החשדנים ביותר בינינו, כאן בכנסת או בכלל, יבינו שנבנה כאן משהו מקדם, חלילה, פני רעה, ולא חורש רעה כלפי מישהו מאזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ו–2016, שהחזירה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט דיונים בהצעות לסדר-היום בנושאים הבאים: הצלת מוזיאון "מרתף השואה" שבהר-ציון – הצעותיהם של חברי הכנסת טלי פלוסקוב ואורן אסף חזן; ציון יום רצח העם הארמני – הצעותיהם של חברי הכנסת דב חנין, נחמן שי, טלי פלוסקוב וזהבה גלאון; התעלמות מערכת הקליטה מהיות העולים מצרפת שומרי מסורת ורישום ילדיהם במוסדות חינוך חילוניים – הצעתו של חבר הכנסת יעקב מרגי; בעקבות דיון מהיר בנושא: גזענות בבית-ספר – הצעתם של חברי הכנסת מירב בן ארי, יוסי יונה ואיימן עודה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני סגן מזכירת הכנסת. <הצעת חוק המשטרה (תיקון מס' 11), התשע"ו–2016> [מס' מ/995; "דברי הכנסת", חוב' י"ג, עמ' 8632; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק המשטרה (תיקון מס' 11), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת חבר הכנסת דוד אמסלם. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת החוק המשטרה (מס' 11), התשע"ו–2016. חוק המשטרה, התשס"ו–2006, מסדיר הקצאת שוטרים לטובת אבטחת אירועים או פעולות תמורת תשלום. בין היתר, החוק קובע עקרונות בסיסיים לגבי סוגי אירועים שניתן להקצות להם שוטרים בתשלום ואירועים שלא ניתן להקצות להם שוטרים בתשלום, וכן אמות מידה להתוויית שיקול הדעת של המשטרה בנושא. בנוסף, קבועות בסעיפים אלה הוראות לעניין הליכי עיון חוזר וערר על החלטות המשטרה. החוק בנוסחו כיום קובע כי הקצין המוסמך לאשר את הקצאת השוטרים בתשלום הוא קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה המשמש כראש משרד סיור שהסמיך לכך ראש אגף המבצעים במשטרת ישראל. הסיבה לכך שהמחוקק נקב בעל תפקיד ספציפי הייתה רצונו להבטיח כי יהיה גורם ייעודי שיעסוק בנושא, וכי לאזרחים הפונים בבקשה להקצות שוטרים תהיה כתובת ברורה לפניותיהם. בהצעת החוק ביקשה המשטרה להשמיט את התנאי שהקצין יהיה ראש משרד סיור, ולאפשר לראש אגף המבצעים להסמיך כל קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה. לדברי המשטרה, הדבר נדרש משום שבמבנה הארגוני הקיים שלה, לא בכל יחידה יש משרד סיור, והדבר מקשה את יישום החוק. אף שהוועדה הבינה את צורכי המשטרה – כאן אני מסתייג עוד מעט מעצמי בנושא הזה – היא גם עמדה על כך שאין לאפשר הסמכה של כל קצין בדרגת פקד ומעלה, ויש לקבוע הסדר מפורט יותר, מתוך אותם עקרונות של הסמכת גורם ייעודי וקביעת כתובת ברורה לאזרחים. על כן החליטה הוועדה כי הקצין המוסמך יוכל להיות רק בתחומי המבצעים, הסיור או התנועה. בנוסף קבעה הוועדה כי לכל קצין מוסמך יהיה ממלא-מקום שיוכל לתת מענה בהיעדרו. לבסוף קבעה הוועדה כי רשימת הקצינים המוסמכים תפורסם באתר האינטרנט של משטרת ישראל. מעבר להצעת החוק, העוסקת בסוגיה מאוד נקודתית, תדון ועדת הפנים והגנת הסביבה בחודשים הקרובים בסוגיה הרחבה של הקצאת שוטרים בתשלום על כלל היבטיה, ובכלל זה הקריטריונים להקצאת שוטרים, גובה התשלום, גובה השכר שניתן לשוטרים ועוד. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. כפי שציינתי כאן – אני רואה שציינו את זה – אני מתכוון לעשות דיון בכלל על נושא השוטרים בשכר, כי אני חושב שזו סוגיה שצריך להעלים אותה מן העולם. שוטרים לא צריכים להיות בשכר, כמו שאף גורם או פקיד ממשלתי לא צריך להיות בשכר. בשביל זה הוא אמור לקבל משכורת. זו סוגיה שאנחנו נדון בה בוועדה. אני מבקש באמת לאשר את ההליך, או את השינוי הטכני הזה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. כאמור, לחוק לא הוגשו הסתייגויות. כן הוגשו כמה בקשות דיבור. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי – מוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. אם כן, אנחנו עוברים כעת להצבעה על הצעת חוק המשטרה (תיקון מס' 11), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה. כנוסח הוועדה. על החוק בשלמותו. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 89 בעד סעיף 1 – 21 נגד – 19 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 21 תומכים, 19 מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים כעת להצביע על הצעת החוק בקריאה שלישית. כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 90 בעד החוק – 24 נגד – 20 נמנעים – אין חוק המשטרה (תיקון מס' 11) התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 24 תומכים, 20 מתנגדים. הצעת החוק נתקבלה בקריאה שלישית, ונכנסה אחר כבוד לספר החוקים של מדינת ישראל. אדוני יושב-ראש הוועדה מבקש לברך. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול פה, היום, חזינו בדקה האחרונה במה שנקרא מירוץ ספורט, איזשהו מד"ס קצר. ביטן לא הספיק להגיע לכפתור, אבל אנחנו נתרגל אותו בריצת 60 מטר כדי שיגיע. רבותי, האמת היא שהיה פה – משטרת ישראל ביקשה הליך טכני. אני לא מצליח להבין את האופוזיציה. אתם נגד מה? כל דבר, לא משנה אם צריך או לא צריך? רק נגד. הרי אתם באים להפריע לא לממשלה. יואל, זה לא הפרעה לממשלה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אנחנו נגדכם כי אתם הורסים את המדינה. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לא נגדנו. אתה נגד אזרחי מדינת ישראל. תבין, זו הבקשה של המשטרה. אז אם יש דברים בגו – אני מבין שיש אידיאולוגיה, משהו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אנחנו נגד, נגד, נגד. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני מבין שבעצם הרבה מצביעים בלי קשר לשום דבר, בלי שום היגיון. <קריאות:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ידידי חבר הכנסת אמסלם. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> כל עוד זו הצעה ממשלתית, אתם נגדה, גם אם זה פוגע באזרחים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – כל הקואליציה מצביעה – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לא קשור. תראה, רוב החוקים פה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני אסביר. רוב החוקים, שהם בעצם חוקים נייטרליים, אז אתה צריך להצביע בהיגיון, מה טוב לאזרחי מדינת ישראל. אבל אתה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אתם עושים את זה – – – חצי מהדברים לא הסכמתם. <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אני אסביר. אנחנו עושים את זה כשאין החלטות תקציביות כאלה ואחרות, כשאנחנו מחויבים. אבל אני מצפה מכם לקצת הגינות, יושר, ואם אתם רוצים לרמות את הציבור ולספר לו שאתם נגדו, אז תגידו לו. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לפני שאתה – – – תבדוק את עצמך לפני שאתם – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> אבל לא יכול להיות שתמיד אתם נגד כל דבר – גם הליך טכני פשוט, האם קצין כזה או קצין אחר יחתום על המסמך. <קריאות:> – – – <דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):> לגבי הצעת החוק עצמה. אני רוצה להודות ליועצת המשפטית של הוועדה, אני רוצה להודות למנהלת הוועדה, אני רוצה באמת להודות לכל מי שסייע בעניין הזה של החוק הזה. באמת, תודה רבה לכולם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה ליושב-ראש של ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. <הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 58), התשע"ו–2016> [מס' 966; "דברי הכנסת", חוב' י', עמ' 7672; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 58), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת אלי אלאלוף. אדוני, בבקשה. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הגברת סופה לנדבר, שרת הקליטה, שר העבודה, הרווחה והשירותים חברתיים חבר הכנסת חיים כץ, אני מתכבד להציג בפניכם לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 58), התשע"ו–2016, שהגישה הממשלה. ביולי 2015 הועברה לקופות-החולים האחריות לתחום בריאות הנפש, ובינואר 2016 – גם האחריות לטיפול בנפגעי עבודה. התברר כי לגבי שני תחומים אלה, נוסחת הקפיטציה הקיימת אינה מצליחה לשקף נכונה את הנטל שבו נושאת כל אחת מקופות-החולים. כך שבפועל, בשל תחומים אלה, ישנן קופות שמתוקצבות בעודף וישנן קופות שמתוקצבות בחסר משמעותי מאוד. כדי להתמודד עם מצב זה מציעה הצעת החוק להסמיך את שר הבריאות, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, לקבוע תקנות שבהן ייקבעו כללי ההקצאה בהתאם להערכת ההוצאות הצפויות של כל קופה וקופה. הערכה זו יכולה להתבסס על הוצאות בפועל, אך גם על גורמים נוספים או מאפיינים אחרים שיוכלו להשפיע על ההוצאות ולשקף אותן. כללי ההקצאה החדשים יחולו רק לגבי בריאות הנפש ותאונות עבודה, או תחומים שיוספו בהמשך לטיפול הקופות. כדי להתמודד עם הגירעונות המשמעותיים שכבר נצברו אצל קופות-החולים בשל הרפורמות השונות, מוצע שבכללי ההקצאה יוכלו להתחשב גם בשירותים שכבר ניתנו וגרמו לגירעונות ובכך שהחלו הרפורמות, ובכך לפצות את הקופות על הגירעונות שנצברו. לצורך בקרה, מוצע כי במועד התקנת התקנות ידווח שר הבריאות לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות מדי שנה על אופן ההקצאה לפי הכללים החדשים ועל הנתונים המשמשים להערכת ההוצאות הצפויות, שבהתאם להן יהיו ההקצאות. בנוסף, מוצע לחייב את שר הבריאות ושר האוצר לתת דיווח פעם בחמש שנים על התפתחות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ובכלל זה השינויים הנדרשים להקצאות. להצעת חוק זו הוגשו כמה הסתייגויות. אני סבור שעדיין לא הגיע הזמן לעשות את השינויים, ולהשאיר בזמן הבאת התקנות לוועדה – שם נוכל לעשות את התיקונים הנדרשים. לכן אני מציע להצביע בעד החוק, ללא התחשבות בהסתייגויות. אני רוצה לומר לכם שקודם כול החוק הזה – וכדאי שנאמץ את הגישה, שהציעו לי להגיד אותה: ההרגשה שאנחנו היום עושים חוקים מהירים ובצורה לא מחושבת מספיק ולא משרתים את הציבור – הנה הצעת חוק שאמורה לשרת את כל תושבי המדינה. התחשבו גם בהצעת החוק, וזה רעיון שהובא לוועדה על-ידי חברי חבר הכנסת מאיר כהן. בקפיטציה, בנוסחה החדשה התחשבו בצרכים המיוחדים ובחוסר שירותים הקיימים בפריפריה ובקרב אוכלוסיות מסוימות. אני חייב להגיד לכם שהעבודה הלילית האדירה שנעשתה על-ידי הצוותים השונים של הוועדה היא ממש ראויה לציון. אני רוצה להודות על כך למנהלת הוועדה ענת כהן-שמואל, ליועצת המשפטית שלנו, עורכת-דין נועה בן-שבת, ולממונה על נוסח החוק – אלה שאנחנו לא רואים, ועובדים כל כך קשה – עורכת-דין דפנה ברנאי, על המאמצים יוצאי הדופן שלהם להבאת החומר היום מוכן לדיון. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לחוק הוגשו חמש הסתייגויות; ארבע מהן של חברות סיעת מרצ – שתיים בחפיפה ואחת יחידה, של חברת הכנסת מיכל בירן. חברי מרצ מבקשים לנמק את ההסתייגויות לפי הסדר? רק אחד מכם? אף אחד לא? לא מבקשים. חברת הכנסת מיכל בירן מבקשת לנמק הסתייגות. לגברתי יש שלוש הסתייגויות – עד 15 דקות. אם גברתי תחזיר לנו עודף, אנחנו כמובן נשמח מאוד. בבקשה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני יודעת שזה נשמע כמו הצעת החוק המשעממת בתבל – נוסחת הקפיטציה. רק אומרים את זה, כבר תחושה של נמנום מייד באה כנראה לכל מי שיושב ומאזין כאן ובבית. אבל הצעת החוק הזאת היא מהפכנית ומסוכנת, ובמידה רבה הולכת לשנות את מבנה מערכת הבריאות בישראל. למה? עד שנכנס חוק ביטוח בריאות ממלכתי לתוקף, הייתה שיטה שהייתה נותנת תמריצים וגורמת לקופות-חולים לא לרצות לקבל מבוטחים שהם קשישים או חולים, כי זה עולה יותר כסף לטפל באנשים כאלה. והיו קופות-חולים – בלי שמות – שמצאו להן דרכים פשוט לא לקבל מבוטחים כאלה. הגיע חוק ביטוח בריאות ממלכתי, הגיעה נוסחת הקפיטציה, ואתה באמת אחד הדברים המהפכניים החיוביים שקרו במדינה הזאת: קופות-החולים מתוגמלות יותר ככל שיש להן יותר מבוטחים, וככל שהם קשישים יותר וככל שהם גרים רחוק יותר. כל הדברים האלה, קופות-החולים מתוגמלות עליהם, ולמעשה נעלם התמריץ השלילי – לנסות להימנע בחולים כאלה. ונוסחת הקפיטציה היא כזאת שבה לא צריך לבקש ג'סטה – יש נוסחה, היא משקללת את כל הנתונים האלה, מעדכנים אותה פעם בארבע, חמש שנים, וקופות-החולים יודעות בדיוק כמה כסף מגיע להן מהמדינה. מדהים. הצעת החוק הזאת באה לשנות את המצב, באה להכניס את הג'סטות והטובות אל מול הנוסחה הברורה שהייתה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> שיקולים פוליטיים. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> לחלוטין. צודקת שרת הבריאות לשעבר חברת הכנסת יעל גרמן, אבל תני לי גם להסביר למי – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אחת היחידות שהבינה. <מיכל בירן (המחנה הציוני):> תודה רבה. מה היא עושה? היא מחריגה שני תחומים בהתחלה. ואומרים: מה, זה בריאות הנפש ונפגעי עבודה, זה בקטנה. ולא רק זה – יש סיבה טובה. אחרי שמדינת ישראל עקפה את הכנסת, הממשלה, ובחופזה העבירה רפורמה בבריאות הנפש, הם נזכרו שהם לא תכננו את זה עד הסוף, והם לא יודעים מה המימון, ויצא שאחת מקופות-החולים מממנת יותר ממה שהיא מקבלת עליו, את הטיפול הנפשי. האם צריך לשפות אותה על זה? כמובן. האם זאת סיבה לשנות את כל המערכת? לא. אני חושבת שגם הוועדה הציבורית היא פתח. אבל שוב, חברת הכנסת יעל גרמן מנהלת אתי שיח – למי שכבר מכיר את העניין. רוצים להחריג שני תחומים: את תחום נפגעי תאונות עבודה ותחום בריאות הנפש, שהשר יוכל לתגמל את קופות-החולים לא על-פי נוסחת קפיטציה, לא על-פי נוסחה בכלל, אלא על-פי איזשהו הסדר שנראה לו. מתחילים משני התחומים האלה, ואתם אומרים: נו, על מה את עושה רעש גדול? אבל למעשה, מי שקורא את האותיות הקטנות בחוק יראה שבחוק ניתנת לשר הבריאות סמכות להרחיב עוד ועוד תחומים שיעקפו את נוסחת הקפיטציה. זאת בעצם תחילתה של השחיקה בנוסחת הקפיטציה, שהיא ברורה ובהירה, וכל מה שביקשנו – אם רוצים לשפות, למשל – באמת, אם קופת-חולים כללית משלמת יותר על בריאות הנפש, אין שום בעיה, שיכניסו את זה לנוסחה; שיכניסו את התחלואה ואת החולי לנוסחה. ואם יש קופת-חולים שמשלמת יותר על זה שהמבוטחים שלה יותר חולים בתחום כזה או אחר, שישפו אותה. אבל למה צריך בשביל זה לשבור את נוסחת הקפיטציה? ההצעה שלי הייתה הצעה מאוד פרקטית: אתם חושבים שזה נכון? אתם חושבים שעכשיו צריך מהר-מהר לתת כסף לנפגעי תאונות עבודה ולבריאות הנפש? אין בעיה. בואו נלך על הוראת שעה, נטפל בבעיה הזאת, המיידית, אבל במהלך ארוך טווח תתקנו את נוסחת הקפיטציה כך שתכיל את אותם דברים, ושתהיה יותר רגישה גם לבעיות האלה של התחלואה. לצערי הרב, ממשלת ישראל לא הולכת לכיוון הזה, לא כהוראת שעה, ואני חוששת מאוד שזאת באמת תחילתה של שחיקה של נוסחת הקפיטציה, ושבסופו של דבר מה התוצאה של זה? יצטרכו לכתת רגליים, ללכת לשר, לבקש ג'סטה, להחריג עוד תחום ועוד תחום, ושם לשכנע שהקופה הזאת כן קיבלה יותר או פחות. הדבר הזה יהיה בכייה לדורות, ואני מצביעה נגד ההצעה הזאת, ומפצירה גם בכם להצביע נגד. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת מיכל בירן. מבקש יושב-ראש הוועדה – יושב-ראש הוועדה, אדוני, מבקש לסכם את הדיון? <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להבהיר כמה הבהרות, כי באמת קראתי מהנייר ולא הבהרתי מספיק נקודות. קודם כול, אני באמת רוצה להודות לחברתי חברת הכנסת מיכל בירן על המעורבות המאוד-פעילה ועל למידה לעומק של החומר שהובא לוועדה. היא התייחסה גם בכתב וגם בדיון לכל אחת ואחת מהנקודות. לשמחתי, אני חושב, לעניות דעתי, שחברת הכנסת מיכל בירן קיבלה מהנוכחים את כל ההסברים הנדרשים. בדיון השתתפו כל קופות-החולים, ואחת-אחת, בסגנונה ובנימוקיה, תמכה בתיקון שאנחנו מביאים – לא, אל תגידי לי "לא"; זה עניין שמאוד פוגע ביושר האישי שלי, ואת זה אני לא אתן. יש פרוטוקולים – חסר לך? תקראי אותו, אבל להגיד לי "לא"? לא. קופת-חולים – ואני אגיד שמות, כדי שיהיה ברור – קופת-חולים כללית היא הניזוקה ביותר מצירוף הנושא של בריאות הנפש ותאונות העבודה לחוק. כקופת-החולים הגדולה ביותר, המשרתת את האוכלוסייה הגדולה ביותר, כולל החלשה ביותר, היא הסכימה, מפני שיש פה גם מרכיב של תיקון וכיסוי ההוצאות על העבר. הקופות – אמרתי את זה בנאום, ואני חוזר – נגרמו להן גירעונות, והחוק הזה מחייב את המדינה לכסות להם את הגירעונות. 2. קופות-חולים הקטנות, לאומית ומאוחדת, מהחוק של בריאות הנפש ומהמקדמות שהן קיבלו הן "הרוויחו" כסף, ולא השתמשו בו למען השירות הזה, אלא השתמשו בזה כדי לכסות גירעונות, כמו בריאות השן. לכן אני בא ואומר: הצעת החוק הזאת באה לתקן עיוותים, לעשות מעקב שנתי, לחזק את סל הבריאות בכלל, מבחינת השירות שיינתן, במיוחד לאוכלוסיות החלשות ולפריפריה; לא לשכוח את זה. אני חושב שכל הסל הזה – 45 מיליארד שקל, תבינו, זה סכום שצריך לקבל תוספת על שני השירותים הנוספים שהוטלו על קופות-החולים. אני חוזר: בדיון – והפרוטוקול פתוח לכולם, כמובן – כל אחת בנפרד הביעה תמיכה בחוק הזה בצורה חד-משמעית, ללא שום לחץ של אף אחד, לפחות מה שראיתי בוועדה וכפי שהדיון התקיים. אל תשכחו, זה אומנם חוק שהוכן והוגש רק בימים האחרונים, אבל הוא הוכן לאורך חודשים, הובא לדיון בוועדה. הכנו את הדיון בצורה, לדעתי, משמעותית ורצינית, והחוק הזה אמור לשרת טוב יותר את כל תושבי המדינה. זה מהלך אדיר. אני באמת חושב שהעבודה שנעשתה, אף שהיינו מעט חברי כנסת – אני לא רוצה לציין, אבל שניים מהם מופיעים פה, ואני – אבל הדיון היה מעמיק, מסודר, ללא התלהמות. שמענו את ההסתייגויות של חברת הכנסת מיכל בירן – כולן נדחו במקום. זכותה לעשות מה שהיא עשתה פה, להביא הסתייגויות נוספות, אבל אני רוצה להגיד לכם: א. השגנו התחייבות של השר ללוות באופן אישי ולדווח אחת לשנה; שר האוצר ושר הבריאות חייבים אחת לחמש שנים לבוא לתת דיווח מסודר על כל התהליכים המשמעותיים, כי זאת מערכת שתשתנה. אי-אפשר לצפות אותה מראש, והיא תשתנה לאורך הזמן. אני חושב שיש פה החלטה שמחייבת לא רק את שר הבריאות – את מערכת הבריאות, מערכות של קופות-החולים, את שר האוצר ואת הוועדה. הוועדה שלנו, שאני לא חושב – אני בטוח, לפחות לפי מה שנאמר על-ידי חברי הכנסת, שהיא לא הייתה בשום מקרה חותמת גומי לשום הצעה של אף אחד. כל נושא נדון בצורה מאוד משמעותית ומאוד רצינית. לכן אני חוזר ואומר: זכותכם להתלבט. לחשוב שמערכת שנוגעת ל-8 מיליון תושבים פלוס – כולם בריאים שיהיו, אמן – היא מערכת שוודאי תמיד תהיה עליה ביקורת, אבל לפחות אנחנו רואים מערכת שמוכנה לקחת אחריות כוללת. עד עכשיו פיזרו או נטרלו; מערכת שלא רצתה לקבל בכלל את בריאות הנפש. תארו לכם שעד לפני שנה לא היו שירותי בריאות נפש. ההבדל בדיונים שהיו לפני שנה – כשנכנס לתוקפו הצו של השר בעניין בריאות הנפש, היה דיון של מהומות אדירות. יש ליקויים; יש ליקויים בקרב השירות שניתן לחברה הערבית; יש ליקויים גם אצל החברה החרדית; אין כוח-אדם הולם לשירותים בתחומים האלה, אבל לפחות יש לנו רצון להתמודד ולפתור את הבעיות האלה. הדיון החדש, שהיה לפני כמה שבועות כדי להתעדכן בבריאות הנפש, היה בסגנון לגמרי אחר. זה היה כל כך טוב, שוודאי התקשורת לא הייתה מעוניינת לדווח. הוא היה שונה לגמרי. הביאו הצעות לתיקון, ובהחלט מקובלות. אז אני חושב שההחלטה הזאת, שאמורה לשפר את השירות, לתקצב טוב יותר, הגון יותר, את כל מערכת הבריאות של המדינה שלנו, שאנחנו יכולים להיות גאים בה – אנחנו יכולים להיות גאים במערכת הבריאות שלנו, גם אם יש לכל אחד מאתנו אלף דוגמאות למה שעוד ניתן לתקן בה. אני חושב שזאת הצעת חוק יותר מחשובה. היא חשובה מאוד כדי שהמערכת תמשיך ותשתפר, כי אי-אפשר לעשות חוק לפני 20 שנה כמעט ולחשוב שהנוסחה מתאימה 20 שנה אחר כך. המדינה שלנו גדלה, הצרכים שלנו השתנו, ההתנהגויות של האוכלוסייה משתנות, ובצדק. אין לנו שום צורך להתאהב במה שהיה לפני 20 שנה ולא לחשוב שאנחנו יכולים לתקן תוך כדי. אז הצעת החוק הזאת היא עקרונית ומאוד חשובה. אני חושב שלא צריך להצביע לפי אינטרסים כאלה ואחרים. פה יש מערכת שלוקחת אחריות, ובנוכחות כל השחקנים הגדולים, שצריך להסיר בפניהם את הכובע, אלה קופות-חולים שעושות שירות אדיר, נותנות שירות אדיר למדינה ונותנות שירות אדיר לכל אחד מאתנו, כולל אם לפעמים יש פשלות, לצערנו. אבל לבוא ולהגיד שהחוק הזה הוא לא טוב, הוא לא הגון, הוא לא מתאים, הוא מסתיר דברים – הוא לא מסתיר כלום. כל מה שנאמר, כל מה שכתוב, זה באמת המצב כפי שהוא כתוב בהצעת החוק. לכן, אני חוזר, אנא תדחו את ההסתייגויות. נדון בהן – אני לא ביקשתי לבטל אותן – נדון בהן במסגרת התקנות שיתלוו לחוק. לכן אני גם מציע להצביע בעד. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. אנחנו עוברים כעת להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 58), התשע"ו–2016. חברי סיעת מרצ, האם אתם מבקשים ומבקשות להצביע על ההסתייגויות שלכם? מורידים את כל ההסתייגויות. חברת הכנסת מיכל בירן גם מורידה את כל ההסתייגויות? <מיכל בירן (המחנה הציוני):> רק את הסתייגות האחת שהיא רק שלי להשאיר, שזאת תהיה הוראת שעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בסדר, בסדר, אני יודע. חברים, אנחנו מצביעים כעת על סעיפים 1–4, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד ומי נגד, כולל 4 כמובן? הצבעה מס' 91 בעד סעיפים 1–4 – 45 נגד – 26 נמנעים – 1 סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 45 תומכים, 26 מתנגדים, נמנע אחד. סעיפים 1–4 כולל התקבלו בקריאה שנייה. אנחנו נצביע כעת על ההסתייגות של חברת הכנסת מיכל בירן לאחרי סעיף 4, הסתייגות מס' 5. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 92 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 39 נמנעים – 1 ההסתייגות של חברת הכנסת מיכל בירן לאחרי סעיף 4 לא נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 34 תומכים, 39 מתנגדים, נמנע אחד. ההסתייגות שביקשה להוסיף סעיף לא התקבלה, ולכן כל החוק התקבל בקריאה שנייה. אנחנו נצביע כעת על החוק בקריאה שלישית. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 93 בעד החוק – 47 נגד – 27 נמנעים – 1 חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 58), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 47 תומכים, 27 מתנגדים, נמנע אחד. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 58), התשע"ו–2016, התקבלה בקריאה שלישית, ונכנסת אחר כבוד לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק שידורי טלוויזיה מהכנסת (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016> [מס' כ/653; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 15690; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק שידורי טלוויזיה מהכנסת (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש. כן, אדוני, בבקשה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת חוק שידורי הטלוויזיה מהכנסת (תיקון מס' 6) לקראת קריאה שנייה ושלישית. לפני שאכנס בעובי הקורה, אני רוצה לומר כמה דברי רקע בעניין. היום שידורי ערוץ הכנסת מוסדרים בחקיקה בחוק הקיים כבר 12 שנים, והחוק הזה, אותו אנחנו באים לשנות. עולה השאלה בכלל, מדוע משנים? אני חושב שבעניין הזה יסכימו אתי מרבית, אם לא כלל, חברי הכנסת: זכיין שעובד ופועל ובסך הכול נותן מוצר טוב, גם לציבור – אני חושב שגם חברי הכנסת לא מרגישים שיש פה איזו בעיה מהותית. אבל כן, עבר מספיק זמן, והגיע הזמן שנבחן את החוק. יושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין מינה ועדה ציבורית בראשות השופטת בדימוס פריש, שבחנה את הנושא והגישה את המסקנות שלה. חלק מהמסקנות, דרך אגב, נוגעות לשינויים טכנולוגיים שקרו מאז, מאותו עולם שהיה אז לעולם של היום, וזה נושא האינטרנט והשידורים באינטרנט, וכל מה שכרוך במצלמות ובצילום הוועדות ודברים כאלה, וחלק מהמסקנות גם נגעו לבחינה של מה המשמעות של ערוץ הכנסת, למה בעצם פרלמנט צריך את הערוץ ולטובת מה. אני יכול להגיד לכם שבעיקרון, בעולם בכלל יש שתי גישות שונות: גישה אחת אומרת שהשידור מהכנסת צריך להיות פיד בלבד – נא צלמו את המליאה, צלמו את הוועדות, אל תעסקו בשום דבר מעבר לכך; הפיד הזה הולך לכל הרשתות האחרות, והן משתמשות בחומרים האלה בשביל לסקר את האירועים של הכנסת. פה, מאז שהחוק הזה חוקק, אנחנו פועלים בשיטה אחרת, שיטה שבה יש מה שנקרא "משדרים מוספים", שיטה שבה גם עבודה עיתונאית שמסקרת את עבודת הכנסת נכנסת לעניין, והגישה הזאת היא הגישה שבה גם בחרנו בוועדת הכנסת לשדר. בהחלט זו הכוונה, שהערוץ ישמר את אופיו, והיו על זה לא מעט דיונים. זו הייתה ההחלטה, ולשם באמת הלכנו. הצעת החוק שאנחנו מביאים עכשיו באה ומעגנת את השינויים של הוועדה הציבורית שהתקבלו על-ידי הוועדה שלנו. שינינו את שם החוק, שלא יתייחס רק לשידורי טלוויזיה, אלא גם לשידורי אינטרנט, ולכן הוא נקרא "ערוץ הכנסת" ולא "שידורי טלוויזיה מהכנסת". בנושא המשדרים המוספים הגדרנו – היום ההגדרה היא מאוד רחבה, ודווקא בעניין הזה אני חושב שהייתה פגיעה במה שרצינו לשקף, כי לפעמים מצאנו את עצמנו רואים בערוץ תוכניות שבינן לבין הכנסת הקשר הוא מאוד קלוש, אם בכלל קיים, ולכן הכנסנו התייחסות לכך שהערוץ ישדר את הפעילות בכנסת עם זיקה לעבודת הכנסת, חברי הכנסת ופעילות פוליטית. אני חושב שבעניין הזה כיסינו את המגוון של הפעילות שרצינו. מעבר לכך, היו שלושה – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> נקצר. נקצר. מעבר לכך, היו שלושה נושאים שנויים במחלוקת – ראשית, אני רוצה להודות לחבר הכנסת מיקי רוזנטל, שבנושאים אלה עשינו עבודה משותפת והגענו להסכמות, בשאיפה באמת לשקף מה הבית הזה, משני צדדיו, אולי רוצה לראות בערוץ: נושא התמקדות בדובר במליאה – הנושא הזה עלה בוועדה הציבורית, והסיכום היה – נכון, במליאה יש התרחשויות – אני עכשיו מדבר פה מעל הדוכן, אבל חברת הכנסת גרמן מדברת עם חבר הכנסת פרי ושאר חברי יש עתיד, וכנראה עסוקים בדברים אחרים. חבר הכנסת איתן ברושי עסוק מאוד בלקרוא משהו. <יעל גרמן (יש עתיד):> אנחנו מחזיקים את החוק. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> בסדר, אני לא בא ואומר, אני בא ומציין שבמליאה יש התרחשויות מאוד חשובות, ולא צריך להראות רק את הדובר. דב חנין נראה לי עסוק מאוד במשהו, אני לא יודע להגיד במה; חברת הכנסת שולי מועלם עם סתיו שפיר, אולי עוסקות בענייני ועדת הכספים. לא? לא. אוקיי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> לא בענייני החטיבה להתיישבות. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> החטיבה להתיישבות, סתיו. החטיבה לשקיפות אולי. בכל מקרה, המליאה היא חלק בלתי נפרד מהצילום. ועל מנת לשמר עדיין גם את הדובר ושישמעו את דבריו, הגענו לסיכום שהצילום ישאיר חלק – היום עושים את זה עם בועה או split במסך – ישאיר את הדובר, ואת הרקע, את המליאה, כמובן אפשר יהיה להראות, והיא לא פחות מעניינת. נושא נוסף זה חברי המועצה – בהמלצת הוועדה הציבורית דובר על צירוף ארבעה חברים למועצה, המועצה לשידורי כבלים ולוויין, שהיא המפקחת, היא הרגולטור על העניין. לאחר שהעניין הזה הפריע מאוד לכמה חברי ועדה, הגעתי יחד עם חבר הכנסת רוזנטל לפשרה, וצמצמנו את מספרם לשניים, וגם השניים האלה לא יהיו מעורבים במכרז. הם יוכלו לשבת כמובן בדיונים של המועצה, אבל לא יהיו מעורבים במכרז, ולעולם לא יהוו רוב להחלטה במועצה. הנושא השלישי, שעלה רבות, וגם עליו דנו לא מעט – הוועדה הציבורית קבעה שערוץ הכנסת לא יבזה את מוסד הכנסת. אני חושב שבוודאי רובם המוחלט של חברי הכנסת יסכימו אתי שאין כוונה שערוץ הכנסת יעשה משהו שיבזה את כבודה של הכנסת. אבל מה? עלה החשש שדרך הגדרה רחבה זו אולי חס וחלילה נפגע בחופש העיתונאי, אולי נייצר מצב שמישהו יוכל אחר כך להשתלח באיזה עיתונאי ולטעון שהוא מבזה את כבוד הכנסת. לכן עשינו שינוי גם לסעיף זה, מאוד נזהרנו בעניין הזה. מצד אחד, הורדנו, ריככנו את זה, דיברנו על זה שנמנע פגיעה חמורה בכבוד הכנסת ללא סיבה; הגדרנו שאם יש לעניין סיבה, זה גם יהיה לגיטימי. דרך אגב, הנושא גם עלה – לא מדובר על חברי כנסת, לא מדובר על ועדות, לא מדובר על מליאה, את הדברים האלה אפשר לצלם, ואפשר לדבר, וזה לא העניין; אבל לא לייצר מהלך פרובוקטיבי בכוונה שיעשה פגיעה חמורה בכבוד הכנסת. בסופו של דבר שימרנו מצד אחד גם את העיקרון הזה, ומצד שני גם את הנושא של החופש העיתונאי הנדרש. אני רוצה לעמוד על הנושא האחרון, שעליו היה עיקר הוויכוחים, ואני חושב שאם מנכים רגע את כל הנושאים שהיו רלוונטיים לשידורים ולאופן השידורים, זה הנושא שהוא הכי דרמטי, מה שהיה סעיף 8 בחוק המקורי, זה הנושא של מי יכול לגשת למכרז, ובשאלה לעניין זה – היו בה חילוקי דעות בוועדה. הגישה שלי הייתה מההתחלה שבסעיף זה לא נשנה שום דבר. כל מי שיכול היה לגשת למכרז לפני 12 שנים – תריסר שנים – יוכל לגשת למכרז גם היום. הייתה שם הגדרה בחקיקה, כבר מסודרת, שמונעת בעלות צולבת. <עליזה לביא (יש עתיד):> אז למה צריך חוק? אם הכול בסדר, למה צריך חוק? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> נתתי לך שלוש דוגמאות וגם יש עוד דברים נוספים. אני גם מן הסתם לא מאריך, כי אנחנו רוצים לעסוק בעיקר. דיברתי על הסעיפים שכן היה זקוק שינוי בהם. אני רק רוצה לדבר על הדבר הספציפי הזה. נכון, חברת הכנסת לביא, בעניין הזה אני מסכים אתך – בנושא של מי רשאי להשתתף במכרז, לא צריך לשנות את הסעיף. כך עמדתי שיהיה בוועדה, וכך היה, אף שהיו קולות אחרים בוועדה שקראו לפעול לשינוי הסעיף הזה. בעניין הזה לא היינו מוכנים להתפשר. את התחרות על ערוץ הכנסת השארנו. זה היה סעיף 8, שעבר ונשאר. למען הדיוק אציין שבאותו סעיף כן הגדרנו נושאים שלא היו קשורים להשתתפות, אלא חייבו מערכת הנהלת חשבונות נפרדת ועמידה בכללי ממשל תאגידי. מילה אחרונה, ובזה אסיים. אני אומר פה, גם מעל במה זו, ערוץ הכנסת הוא לא כמו שאר הערוצים המסחריים שאנחנו מכירים – מעבר לזה, כמובן, שלא יהיו בו פרסומות ותוכן כזה. הערוץ הזה ממומן על-ידי הבית הזה, הכנסת מממנת מתקציבה את ערוץ הכנסת. המשמעות היא שהציבור מממן את הערוץ, ולכן הקפדנו, ויש לזה חשיבות גבוהה. החשיבות היא כדי שלא יבוא איזשהו איל הון כזה או אחר, לא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית, עם אינטרסים זרים, ינסה להשתלט על הערוץ ויממן מכספו שלו את העלויות, ויזכה במכרז כי הוא ייתן הצעה זולה. אז ברוב שלם בוועדה הנושא הזה עלה בבהירות, ונאמר שמי שייבחר במכרז ויפעיל את ערוץ הכנסת, אסור לו להביא כסף פרטי. המכרז לא יהיה מבוסס על ההצעה הזולה, ואפילו הייתה בהתחלה חשיבה, שאמרנו: בואו נגדיר את סכום התקציב ואולי ניתן ניקוד למי שעושה הצעה יותר זולה ב-5% או 10%, כי בסוף מדובר בכספי ציבור. אבל הבנו שאם אנחנו נכנסים למקום הזה, נותנים פה פתח שלא רוצים לתת. לכן ההחלטה הייתה: המחיר הוא פיקס, אין התמודדות על המחיר. מי שינצח בהתמודדות יהיה מי שייתן תוכן ראוי ונכון יותר, מבחינת איזון, ניסיון וותק והדברים הנוספים שמשפיעים על הערוץ. זהו. אני מודה לחברי. אני מבקש את תמיכתכם בהצעת החוק. את התודות, במידה שהחוק יעבור – נבוא אחר כך. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> נעבור כעת לרשימת המסתייגים, מנמקי ההסתייגויות. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אלעזר שטרן. חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת גפני, אני עולה, אתה יוצא? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הוא ראה שעלית בלי גמרות, בלי ספרים, אז אין לו מה להישאר. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, הוא יכול גם בלי ספרים. מה אתה הולך לדבר על ערוץ הכנסת? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, לא, קצת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הוא רוצה לקרוא לשילוב חרדים בערוץ. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> החוק הזה, הבעיה הכי קשה שלו היא למה צריך אותו. מה היה חסר לנו? כאילו זה מושב שהיה לנו משעמם, אלא אם כן יש פה עוד פעם סוג של אובססיה של ראש הממשלה על שליטה. הוא רואה ערוץ תקשורת – הוא לא יכול להישאר אדיש, ואז אנחנו מבזבזים את הזמן ועושים דיונים. אבל מה היתרון של המושב, שזה היום האחרון שלו? שמחר, בערב ראש חודש אב, לא תהיה לנו בעיה להיכנס לאווירה של דיכאון, באמת, בגלל שאנחנו מסתכלים על מה שעשינו במושב הזה, וכאילו צריכים להיות מרוצים. ואני תכף אתן רק כמה דוגמאות בשביל להבין למה עוד לפני שאני מפסיק להתגלח בראש חודש אב ומפסיק לאכול מאכלי בשר, אז באמת, למה כששואלים "מה שלומך?" קשה לנו להגיד "ברוך השם יום-יום, נהדר"? ואני רוצה להגיד משהו או לתת לכם קצת דוגמאות. הכנסת הזאת ביטלה, בין שאר החוקים שלה, את מספר שרי הממשלה – שהיה בכנסת הקודמת, שהיה צריך להשמיד את הכול – והיא הוסיפה על השרים גם תשעה סגני שרים. <משה גפני (יהדות התורה):> לכמה אנשים זו שמחה, זה לא דיכאון. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לכמה אנשים זו שמחה, כן, אבל אני מדבר לעם ישראל. אנחנו לא עושים חשבון של אנשים פרטיים. באמת, אנחנו שליחי ציבור. אני לא רוצה להגיד שהיא גם הוסיפה את השר בלי תיק, שזה גם מוסיף שמחה, לפחות לבן-אדם אחד, נכון? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> ולתיק. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> שר בלי תיק – אחלה שמחה. אני באמת לא רוצה להגיד שבבוקר היא הייתה צריכה – לא בשביל זה ביקשתי, חבר הכנסת גפני, שתישאר – אבל בבוקר היא הייתה צריכה לבטל את מקצועות הליבה ובערב לתת תגמולים למי שלא מסוגל לעבוד. עזוב, זה עוד פעם חוק שמתגמל חוק, ואנחנו עובדים כאילו משלמים לנו לפי שעות. אני לא רוצה להגיד שהיא עשתה חוקים שהם באמת אנטי-דמוקרטיים, שאין להם שום משמעות מעשית. בעצם לחוק החטיבה להתיישבות יש – אפשר להעביר יותר כספים למקורבים, לעמותות, בלי שקיפות; היא עשתה את חוק ההדחה, שגם מי שהעביר אותו אומר: אי-אפשר להדיח אף אחד, אפילו לא את חנין זועבי. אבל עשינו חוק, בגלל שמישהו רצה שיהיה. אין לו משמעות, אבל ישבנו על זה ימים ושעות והגברנו שנאה. היא עשתה את חוק העמותות, כבסוף היא לא שינתה כלום, כי גם היום העמותות מדווחות, אבל תסתכלו כמה זמן הקדשנו לזה. וזו לא שנאה של ערבים ויהודים – זו השנאה של ימנים ושמאלנים; אולי, או בכלל, זו השנאה של "מי שלא תומך בחוק הוא גם לא לאומי"; והיא עשתה את חוק המקוואות, שהיא רצתה להוציא את הרפורמים והקונסרבטיבים ובסוף תרמה להם; והיא עשתה אתמול חוק דו-שנתי לתקציב, שיושב-ראש ועדת הכספים ושר האוצר התנגדו לזה אבל נאלצו להעביר אותו. ועוד דבר אחד – היא הקימה ועדה חדשה. בגלל שיש חבר כנסת אחד שאמר שאולי הוא יעזוב את הליכוד או את הכנסת, אז אמר לו ראש הממשלה: תעזוב, בממשלה אין כיסאות, כבר מלא, וסגנים כבר גם אני לא יכול, אז בוא נקים לך ועדה בכנסת. ויושב-ראש הכנסת הפך להיות – לצערי, אני מאוד מעריך אותו – גם סוג שראש הממשלה משחק אתו. אז באו לאופוזיציה ואמרו: בשביל להשתיק אתכם, ניתן לכם עוד ועדה. אז האופוזיציה אמרה: יש גבולות. יש גבולות, לא לכל דבר אנחנו מוכנים, אז תעשו רק עוד ועדה לקואליציה. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> לא, יש – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אז אין להם מספיק תפקידים, ואין מספיק שרים, ואין מספיק סגני שרים, אז הקימו ועדה. ואתמול עוד עשינו עוד סגן שר אחד, אבל עשינו עוד משהו. עכשיו תשמעו משהו, אני לא יודע אם כולם יודעים; אנחנו, מאז שאנחנו ילדים, יש תרגיל – אומרים עשרת בני המן בנשימה אחת, ואנחנו מנסים להגיד את זה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יש לך בדיוק את הזמן לומר את עשרת בני המן בנשימה אחת. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> "ואת פרשנדתא, ואת דלפון, ואת אספתא, ואת פורתא" – וט-ט-ט-טם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, לא, שנייה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה זה "לא"? יש כללים לכנסת. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אז אני רוצה רגע להתחיל משהו – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת שטרן – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> את סגני השרים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת שטרן, משפט סיכום אחד ודי. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה זה? אתה לא חייב, נגמר הזמן. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אחד ודי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני חייב להגיד משפט אחד, רק דבר אחד. אם אני הייתי יכול – עשרה אנשים אני יודע להחליף, אבל יש פה 21 מינויים של שרים בממשלה הזאת שעברו מתיק לתיק – משר האוצר לשר הכלכלה, משר הביטחון לשר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. חבר הכנסת שטרן – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני יכול את הכול, אבל זה יותר מעשרה. גפני, אתה יודע להגיד 21? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת שטרן, תודה רבה מאוד. תודה. חבר הכנסת דב חנין – אדוני, בבקשה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> 21 – את כל מי שמינו בכנסת הזאת, את כל השרים שהחליפו תיקים. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אם מותר לעבור ממפלגה למפלגה, אפשר – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, שימו לב מה קורה בכנסת: אנחנו נמצאים ביום שלישי של רצף חקיקה; אנחנו נמצאים בתחילת סדר-יום שכולל הרבה מאוד חוקים משמעותיים, רציניים – על חלקם יש ויכוח – לקריאה שנייה ושלישית. ובמה בוחרת הממשלה להעסיק אותנו? בחוק חדש שיעשה שינוי בערוץ הכנסת. כשרוצים לעשות שינוי במשהו, תמיד צריך לשאול את השאלה: למה בעצם השינוי דרוש? בואו נשאל אתכם, עמיתי חברי הכנסת: מה מקולקל בערוץ הכנסת? מה לא עובד בערוץ הכנסת? מה מחייב שינוי בערוץ הכנסת? למה אנחנו נדרשים לעסוק עכשיו בערוץ הכנסת, בשעה שיש כל כך הרבה עניינים, כל כך הרבה בעיות וכל כך הרבה סוגיות שהכנסת לא מספיקה לעסוק בהם, ולא תספיק לקיים עליהם דיון רציני בלילה הזה? התשובה היא מאוד פשוטה: ערוץ הכנסת הוא עוד ערוץ תקשורת, וראש הממשלה בנימין נתניהו אובססיבי לתקשורת. הוא לא יעצור ולא ינוח עד שהוא יפורר, יפרק, יפרמט, יסיר ויעלה מחדש בדמותו ובצלמו כל דבר שיש בו קשר לתקשורת. עמיתי חברי הכנסת, אסור לנו לשתף פעולה עם המהלכים האלה. אין צורך בחוק הזה, אין טעם בחוק הזה, החוק הזה נועד לפגוע במערכת שעובדת. ?If it's not broken, why fix it; זה עובד, זה קיים, זה פועל; מדוע לפרק? מדוע להמציא מחדש? אני אומר את הדברים, עמיתי חברי הכנסת, כי אצל ראש הממשלה הזה זו כבר שיטה. אני זוכר את הדיונים שהיו כאן בסיבובים קודמים, גם על רשות השידור וגם על השידור הציבורי, ואני זוכר איך הסבירו לנו בפעמים הקודמות: כן, אנחנו רק רוצים לעשות רפורמה, אנחנו רק רוצים שזה יהיה פשוט קצת יותר יעיל, שזה יהיה קצת יותר חסכוני, שזה יהיה קצת יותר טוב. והנה, כשמוקם תאגיד שידור חדש, והוא יותר יעיל ויותר חסכוני, אותו ראש ממשלה שעשה את הכול כדי לפרק את רשות השידור, עושה את הכול כדי שתאגיד השידור הציבורי החדש לא יצא לדרך. אצל ראש הממשלה הזה יש מדיניות בתחום התקשורת, יש מדיניות. מה שאנחנו רואים זו לא טעות, זו המדיניות. הפירוק של השידור הציבורי, ההתקפה על כל המערכות שעובדות בתחום התקשורת, העמדת כל העיתונאים כבני-ערובה, כאנשים שמקור פרנסתם תלוי בחסדו של ראש הממשלה – כל הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, כל האובססיה הזאת היא חלק ממהלך של הפיכת המשטר הרפובליקני למשטר קיסרי, למשטר שבו יש ראש אחד לפירמידה, וכל מערכות התקשורת כפופות, מצייתות; התקשורת מפורקת ומפוררת, כולה תלויה; העיתונאים חסרי עצמאות, חסרי יכולת להביע עמדה ביקורתית, חסרי יכולת לבצע תחקירים עצמאיים. זו דמותה של התקשורת שהקיסר נתניהו רוצה. לזה, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו חייבים להתנגד. לזה אנחנו חייבים לומר: עד כאן. אז בואו לפחות נגן על ערוץ הכנסת. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מאיר כהן, ואחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. <מאיר כהן (יש עתיד):> נקצר בערב הארוך הזה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, שמונה שנים הייתי רגולטור במועצת הכבלים, שמונה שנים ליווינו את הערוץ הטוב הזה. מעולם לא הייתה שום בעיה עם הערוץ. וכיבדנו את זה שדווקא בגלל – יואב קיש לא שומע את הדברים – דווקא בגלל שהכנסת משלמת ומממנת, טוב עושה הכנסת שאינה שמה את ידה בערוץ הזה. זה בדיוק הדבר הנכון לעשות. ומה קרה? זה המשך ישיר לאמירה ביום ראשון האחרון בישיבת הממשלה: מה, אנחנו – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מרפסת הקואליציה שם מצד שמאל – דברו, אבל יותר בשקט בבקשה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אמרתי: זה המשך ישיר – חבר הכנסת חנין, הקשבתי לך ברוב קשב – – <חיים ילין (יש עתיד):> הוא גם מקשיב. <מאיר כהן (יש עתיד):> – – לאמירות ביום ראשון בממשלה של – מה, אנחנו מממנים ולא נשלוט? דווקא בגלל שהכנסת מממנת את הערוץ הטוב הזה – טלו ידיכם משם, אל תתעסקו עם הערוץ. אז מוסיפים עכשיו: יושב-ראש הכנסת ימנה נציג במועצה, ויושב-ראש האופוזיציה ימנה נציג. זה מיותר, אבל זה המשך ישיר, לצערי, לרוח הרעה שעוברת כאן בכנסת, ובמיוחד אצל ראש הממשלה, שמוביל אותה ראש הממשלה, שכל מה שקשור וכל מה שיש בו תקשורת – אראה להם מה זה. אני שואל את ראש הממשלה: ממה נפשך? הרי יש לך אויב, שאתה נופל עליו בכל הזדמנות, ובכל מקום אנחנו רואים אותך מסית נגד התקשורת. אז מה פתאום אתה בא לתקן? תמשיך בדרכך. הרי התקשורת הזאת, שאתה כל כך יוצא נגדה ומסית נגדה, יכול מאוד להיות שהיא זו שבגלל ההסתה הזאת באים בוחרים אליך. אז אתה רוצה ללמד לקח את כולם? אתה רוצה להפוך את כל התקשורת לעוזרים שלך? יואב קיש, אני מתפלא עליך. מה לך ולחוק זה? ערוץ הכנסת – אני אגיד לצלמים של הכנסת מה לצלם ומה לא, ובאיזו זווית הם יתפסו? בשביל מה? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> הסברתי את הכול. <מאיר כהן (יש עתיד):> האם מישהו מצא דופי? האם מישהו התלונן, מאתנו או בחוץ? ההפך. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אתה יודע כבר מי הזכיין הבא? <מאיר כהן (יש עתיד):> ההפך. אני מתפלא כל פעם מחדש לפגוש אנשים שאומרים לי: תשמע, אנחנו רואים את הערוץ הזה, אנחנו רואים את ערוץ 99, כי השידורים הם שידורים הוגנים והם שידורים טובים. אז גם בזה אתם רוצים לשלוח יד? בשביל מה? מיותר, זה באמת חוק מיותר. חבל שהתחלתם להתעסק, ואתם הופכים להיות לנושאי הכלים של ראש הממשלה. אני מצפה מכם להיות קצת הגונים. יש מקומות שלא צריך לגעת בהם, הם טובים. יש לנו מספיק פינות חשוכות שצריך לטפל בהן, לא ערוץ 99. תודה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ואחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חמש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – אני מבינה שיו"ר ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש לא נמצא כאן – נמצא? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אז הכול בסדר. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> הכול בסדר. מה זה שתי דעות? לכאן ולכאן? יש כאלה שסבורים ששידור צריך להיות ככה, ויש כאלה שסבורים שהוא צריכים להיות ככה – אפשר לחשוב שזה איזה קרב איתנים אידיאולוגי בין גישות שונות לגבי התקשורת. ראש הממשלה בנימין נתניהו רצה ערוץ בשליטתו, ולכן הפעיל את כל המהלך הזה. וכל היתר קשקוש. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> איך זה יכול להיות? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> במהלך – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תשאל את חברי הוועדה, ואז תקבל את התשובה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> הרי החוק הזה ראשיתו בחטא, ראשיתו בוועדה מטעם, שאולי אחד מחבריה – הייתה איזו טעות קטנה, פקשוש בליהוק. נבחרו כולם מטעם, כולם ידעו מה צריכות להיות מסקנות הוועדה. ישיבות הוועדה היו ישיבות השחרה נגד ערוץ הכנסת וניסיונות לטפול עליו שחיתות, חוסר אובייקטיביות, זלזול נורא בחברי כנסת והכפשת שמם. חבל שלא היית בוועדה הזאת, היית שומע את השאלות הבלתי-נתפסות. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> הייתי. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> והמסקנות של הוועדה – חרפה ובושה, חרפה ובושה. איזה מסקנות: חוסר הבנה טוטלי של מהי דמוקרטיה, מהו חופש ביטוי, מהו ערוץ תקשורת. כן, זה ערוץ תקשורת שצריך לפעול לפי אמות מידה עיתונאיות. אבל זה בכלל לא משנה, בכלל לא משנה. הכול היה כלים בדרך להנצחת אפשרות השליטה של נתניהו בערוץ תקשורת נוסף. איך אני יודעת בוודאות, ואני לא משערת ולא מנחשת? כי בראשית הדרך באו חברי כנסת הגונים מכל קצוות הקשת הפוליטית, כולל הרבה מאוד חברי כנסת מהליכוד ומכל סיעות האופוזיציה – מכל סיעות האופוזיציה, ללא יוצא מן הכלל – ואמרו: מה העניין? מדובר בערוץ נפלא, מצוין, הוא חייב להמשיך לשדר. לאף אחד לא הייתה טענה כלפיו, ולו הקלה שבקלות. כל ניסיונות ההכפשה שהוועדה ניסתה לעשות לא צלחו, מה לעשות. ערוץ ישר, נקי כפיים, אובייקטיבי, הגון, נותן ביטוי לכל הדעות, מכבד את חברי הכנסת, אבל מצד שני עושה תוכניות שיש בהן עיתונאות ויש בהן נשכנות, הכול במידה; מצלם כמו שצריך את מליאת הכנסת, את הדובר, לפעמים כשיש מהומה כמו שצריך מצלמים את מה שקורה במליאה. ואז אחד-אחד ובאין רואה באו החברים מהקואליציה ואמרו: מתנצלים באמת, אנחנו מתנצלים בפניכם, אבל זו הנחיה של ראש הממשלה, ואי-אפשר – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> מי אמר את זה? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> הישרים שבהם. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> מי אמר את זה? מי אמר את זה? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> למה שאני אסגיר את החברים שלך שיש להם אומץ לומר את האמת והם לא משכנעים את עצמם? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני לא שמעתי את זה מאף אחד. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> זה הדבר הכי נורא שקורה תחת שלטון כזה, שהתודעה העצמית משתבשת, ומבצע ההנחיות גם משכנע את עצמו שהוא באמת מאמין, באמת ובתמים ב"אידיאולוגיה", במירכאות כפולות ומכופלות, שמאחורי החוק הזה. אבל כל כך הרבה אנשים הגונים וישרים ובכירים בקואליציה באו ואמרו: מתנצל, לא יכול לעזור, הנחיה של נתניהו, אני לוקח צעד אחד אחורה; כולל מי שהמשיכו לשבת בוועדה וניסו לעשות כמיטב יכולתם, אבל מה לעשות, הם אמרו, הלחץ של ראש הממשלה חזק מאוד. בסופו של דבר, אני חייבת להודות: החוק, כמו שהוא יצא, הוא חוק הרבה יותר סביר, הוא גם מוזהר בדרך ממסקנות אותה ועדה תמוהה. אגב, רק לדוגמה, אחד האנשים שעליהם נאמר שהם עיתונאים אובייקטיביים ואין להם שום קשר לעניין והם לוהקו במקרה בגלל עיתונאותם היה צביקה ברוט. והנה, ראה זה פלא, לא חולפים ימים מעטים וצביקה ברוט מתחבק על הבמה עם מנכ"ל ערוץ הכנסת רונן פלוט, אחרי שזה זוכה – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> מנכ"ל הכנסת. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – אחרי שזה זוכה בראשות עיריית נצרת-עילית. מתברר שהוא היה הקמפיינר שלו, אותו עיתונאי אובייקטיבי שישב בוועדה שליהק רונן פלוט. זו רק דוגמה אחת. יש לי עוד הרבה דוגמאות על כל אחד ואחד מחברי הוועדה הזאת, שצריכים להתבייש בחברותם ובמסקנות האנטי-עיתונאיות האלה. על כל פנים, רק לסיום, סעיף אחד שאיכשהו שורה על הכול ומאפיין במשהו את רוח החוק הזה – ששוב אני אומרת, הוא חוק הרבה יותר טוב ממה שהיה בכוונות הזדון המקוריות לפני חקיקתו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רק משפט סיכום, בבקשה, חברת הכנסת יחימוביץ. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> הנה משפט סיכום: אותו חוק ביזוי שאוסר בחוק את ביזוי חברי הכנסת, שחברי מיקי רוזנטל באמת ניסה לעשות כמיטב יכולתו ולמזער נזקים והצליח להפוך אותו – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת יחימוביץ, הזמן תם, אז בבקשה משפט סיכום. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אתה יכול לאפשר לי עוד דקה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא. עם לילה ארוך כזה, התשובה היא לא. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אבל אני לא אדבר יותר היום. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תגידי דברים טובים על הממשלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל אם אני אתן לך דקה, אני אצטרך לתת אחר כך לאחרים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לא, הוא לא רוצה שאני אגיד דברים טובים על הממשלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, חברת הכנסת יחימוביץ. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אני מסיימת. נשאר סעיף שאוסר בחוק פגיעה חמורה בכבוד הכנסת. אתם שמעתם על דבר כזה בדמוקרטיה, איסור בחוק על פגיעה בכבודנו? מי שיפגע בכבודנו ובכבוד הכנסת עובר על החוק. אין דבר כזה בשום מדינה דמוקרטית מערבית, לא קיים בספר חוקים של שום מדינה. ומי יחליט מי ביזה את כבודנו? ועדה מיוחדת לענייני כבודנו ולענייני סתימת פיות? ומה ייעשה למי שעובר על החוק? זה דבר כל כך מופרך וכל כך נורא, שדי בו כדי להסביר את מהות החוק הזה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לקחת לעצמך עוד דקה. תודה רבה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין. ולאחריו – חברת הכנסת עליזה לביא. חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שבדרך כלל כשמביאים חוק חדש שרוצה לעשות רפורמות בתחום מסוים, החוק הזה אמור לענות על בעיות שקיימות באותו תחום. זאת אומרת, החוק בא כדי לפתור בעיות שקיימות, כדי לענות על קשיים שקיימים. ואם מבינים את זה כך, לא מבינים מה פשר החוק הזה ומה הוא נועד לתקן. על איזה קושי, על איזה בעיות – לא כל כך מובן. ולכן עולה בוודאי החשד שמדובר כאן אולי במניעים פוליטיים מאחורי החוק הזה, כפי שחברי קדמו לי ואמרו. אבל אני רוצה דווקא לנצל את הדקות שיש לי – ואני יודע שגם יו"ר ועדת הכנסת ממשיך להיות כאן – כדי לדבר על סוגיית הייצוג של האזרחים הערבים ושל חברי הכנסת הערבים בערוץ הכנסת. אני אתחיל בכך, אני רוצה להגיד, עם כל הכבוד לכתבים ולעורכים ולעובדים בערוץ הכנסת, בכל זאת, כשאני נכנס לאולפן שם ואני כמעט לא רואה אף כתב ואף עורך ערבי שם, אני מרגיש לא נוח. מדוע אין ייצוג של כתבים, של עורכים ושל עובדים ערבים במערכת? אני לא יודע כמה עובדים בתוך המערכת, אתה אולי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אולי ועדת פריש תמליץ. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אתה אולי לא היית יודע, אבל זהו מצב שצריך לתקן, לדעתי, וצריך להבטיח שבקרב עובדי הערוץ יש גיוון, גיוון תרבותי וגיוון לאומי. אבל גם כשזה מגיע לשידורי הערוץ, כמעט שאין שידור ואין תוכנית בשפה הערבית. יש אולי – אני לא יודע אם אתם עוקבים אחרי זה, יואב, אתה יודע, יש שידור בערבית? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> באיזה ערוץ? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ערוץ הכנסת. על מה אנחנו מדברים? <היו"ר יואל חסון:> לדעתי לא. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אמור להיות תרגום. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אז ככה. מה שיש, לדעתי זה על-פי ההסכם עם הזכיין – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> בחוזה החדש תהיה חובת תרגום לערבית. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תכף. יש חצי שעה בשפה הערבית. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מתורגמת, אתה מתכוון. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לא, לא, תכף. חצי שעה שצריכה להיות בשפה הערבית, לא תרגום. ואכן יש חצי שעה כזאת, אבל היא לא תוכנית מקור. זאת אומרת, לדעתי זה בעיקר חדשות ששודרו כבר בערוץ 2 ופשוט מקרינים אותן שוב. זאת אומרת, לא תוכנית מקור. ואני רוצה לומר שחצי השעה הזאת – מובן שאני רוצה יותר – חייבת להיות תוכנית מקור, זה קודם כול. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> יוסף, למה לא דיברת על זה בוועדה? למה לא באת לדבר על זה בוועדה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> קודם כול, אני שמח שאתה נוטה להסכים עם הטיעונים הללו. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> לא, בלי אפילו להיכנס לנושא עצמו. יש לך טיעון – הייתה ועדת כנסת, ישבנו, זו הייתה המטרה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אז התשובה: את כל הדברים הללו ניתן לעשות גם במסגרת החוק הקיים. זאת אומרת, החוק לא אוסר לעשות את זה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> לא אוסר – ברור, אבל יכולים לחייב, אני לא יודע. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> יכולים לחייב, עוד לא מאוחר כי עוד יכולים לדבר על זה. אבל אפשר לקיים את המדיניות הזאת מבלי שזאת תהיה הוראה בחוק. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> זה אתה צודק. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לכן אני אומר שני דברים: 1. התוכנית המינימלית שקיימת בשפה הערבית צריכה להיות תוכנית מקור; 2. עם כל הכבוד, חצי שעה זה כמעט כלום. מה זה חצי שעה מתוך כל שידורי הכנסת? לכן, אני מקווה גם שנוכל להרחיב את השידור הזה בשפה הערבית. הדבר האחרון – לעניין התרגום. אין סיבה שלא יהיה תרגום, עם הטכנולוגיה שקיימת היום, תרגום לשפה הערבית. כפי שאתם יודעים, היום אפשר לבחור שהתרגום יופיע או לא יופיע על המסך, ולכן הדבר בהחלט אפשרי. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני רוצה לשמח אותך, שבחוק החדש התייחסנו לזה וחייבנו תרגום בערבית. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני אסביר. המצב כיום הוא שיש חובת תרגום, אבל לא של השידור הישיר, רק של השידור החוזר. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> נכון, שידור ישיר – לא. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תכף. רק של השידור החוזר ורק של דיונים בכנסת. זאת אומרת, כל התוכניות האחרות, אין חובת תרגום. חובת התרגום – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> עכשיו יהיה על הכול, רק לא על השידור הישיר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה שיהיה על הכול זו כבר התקדמות, ואני מקווה שככה גם יפרשו את זה. אבל, יואב, לדעתי אפשר בכל זאת לחשוב איך בכל זאת אפשר לקיים תרגום לשידור הישיר. זה אפשרי. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> זה המון כסף. זה עניין של כסף. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זו השקעה – – – <היו"ר יואל חסון:> אי-אפשר את השיח הזה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> רק מילה אחת – צר לי שלא באת לדיוני הוועדה. <היו"ר יואל חסון:> בסדר, תודה רבה, חבר הכנסת קיש. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הייתה לנו שיחה כזאת עם יושב-ראש הכנסת, ודיברנו על כך שאם נגיע למצב שיהיה תרגום בתוך מליאת הכנסת, זה באופן אוטומטי ישליך גם על ערוץ הכנסת, ואפשר למצוא הסדר מסוים, אפשר להתחיל בשעות מסוימות, מספר מוגבל של שעות, ואחר כך בהחלט ניתן להרחיב את זה. אז הדבר אפשרי. אני שמח, יואב, שאתה מקבל בחיוב את הדברים הללו ואשמח להמשיך ולדבר על זה. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> אני מודה לך, חבר הכנסת ג'בארין. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. לאחריה – חבר הכנסת נחמן שי. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי, חברי חברי הכנסת, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, רק לא מזמן אומרת שרת המשפטים שהכנסת הזאת מחוקקת את עצמה לדעת, ואני לא מצליחה באמת להבין למה צריך את חוק ערוץ הכנסת. לפני 12 שנים חוקק פה חוק – חוק טוב, חוק נכון; אנחנו כולנו נהנים משידורי ערוץ הכנסת. גם חברי כנסת שזוכים לחשיפה מרובה ושיש להם הרבה חברים בתקשורת, וגם חברי כנסת שזוכים לפחות חשיפה. אבל אני חושבת שהדעה המשותפת, גם לימין, גם לשמאל, שבאמת ערוץ הכנסת עושה את העבודה שלו נכון, וטוב שכך. ולכן בכלל לא ברור לי למה, לצערי הרב, למה צריך לחוקק את החוק. למה? כי קיבלנו הוראה? כי ביקשו מאתנו לעשות חוק שאי-אפשר להעביר במסגרת החוק הקיים? אני ממש לא מצליחה להבין. אנחנו רואים פה ממש סוג של קרב פרסונלי, אדוני היושב-ראש, ובכלל לא ברור לי מה הבעיה עם ערוץ הכנסת. אז זה הקורבן עכשיו? זה המקום שאליו צריך באמת לבוא ולהתכנס? החוק שאתם מביאים עכשיו, אדוני יושב-ראש הוועדה, חברי קיש, חבר הכנסת קיש, באמת יוצא באופן בוטה נגד הערוץ היחיד ששומר על כבוד הכנסת. אנחנו הרבה פעמים טועים, מדברים לא נכון, רבים, אבל ערוץ הכנסת עושה את עבודתו נכונה. אם מישהו צריך לתקן משהו, לפני שמדברים על לפגוע בכבוד – איך ציטטתם את זה? המשפט האומלל: לעניין המשדרים הנוספים, לא יכלול פגיעה חמורה בכבוד הכנסת – אולי קודם כול אנחנו נעשה? ככה, אתה יודע, אנחנו נמצאים בשלושת השבועות – שנאת חינם, חורבן הבית. אולי אנחנו נבוא ונעשה איזה טיפול עצמי לעצמנו לפני שנחוקק עוד חוק שמדבר על לבוא ולראות איך לא לפגוע בכבוד הכנסת? אז מה, אז אם ראש ממשלה עומד כאן היום ומדבר בנאום שלו על ז'בוטינסקי ומנצל את הבמה הזאת ומדבר דברים שאולי באמת היה צריך לשקול אם לדבר אותם במסגרת הנאום הזה, אז ערוץ הכנסת ישדר אותם או לא ישדר אותם? זה כבוד הכנסת או לא כבוד הכנסת? כאילו, מה אתם בעצם מנסים לעשות כאן? אני לא מצליחה להבין. ואני באמת לא מבינה גם את מהירות הבזק של הבאת החוק הזה. הערוץ – זה ערוץ שאין בו ריאליטי ואין בו שעשועונים, ואין בו אפילו תחקירי עומק. אין בו. אין בו הדברים האלה; אין בו הפקות של דרמה, אין תחקירים על בית ראש הממשלה. אין. אין כלום בערוץ הזה. אז מה? על מה יצא הקצף? מה החשש? מה הפחד? זה ערוץ שמביא את הבעיות האקטואליות ומנגיש אותן לציבור. הרבה מאוד פעמים אנחנו משתמשים בכל מיני קיצורים ודברים שהם שגורים על פינו, וערוץ הכנסת מרחיב דעת, מסביר, מעביר את המידע, מנגיש מידע, את העבודה הפרלמנטרית, המסובכת לפעמים, כאן, בבית הזה. אז מה הבעיה? עוד ועדות שלא זוכות לחשיפה? את זה תיקנו. הוועדות מקבלות שקיפות והן מונגשות גם כאן. אז בשביל זה צריך לחוקק חוק שיבוא? ועל מה נתלים? על מה נתלים? על המשפט האומלל הזה: לא יכלול פגיעה חמורה בכבוד הכנסת. וכנראה באמת יש פה משהו בסעיף הלא-ראוי הזה – – <היו"ר יואל חסון:> אולי – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> – – החסר – הזה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> גברתי, אולי צריך להסביר לצופים באיזו צורה ערוץ הכנסת ישתנה. מה אנחנו רגילים אולי להכיר את הערוץ, כמו היום. לדוגמה: תוכניות שהיו בערוץ – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> יואל, אתה רוצה ללכת הביתה היום? <עליזה לביא (יש עתיד):> אז – – – <היו"ר יואל חסון:> זה נושא חשוב. גברתי, הנושא הזה מאוד חשוב. <עליזה לביא (יש עתיד):> כן. את רוצה – – – <היו"ר יואל חסון:> אז אולי אם תסבירי, באמת, במה החוק הזה משנה את ערוץ הכנסת שאנחנו מכירים אותו היום. <עליזה לביא (יש עתיד):> אז אתה יודע, אדוני, אני חושבת שמה שאנחנו רואים כאן זה עוד נושא – לבוא ולגעת בו. כמו שאנחנו רואים באופן עקבי שראש ממשלה במדינת ישראל לא ממנה שר תקשורת – הוא בעצמו שר התקשורת; הוא בא ולא מאפשר לנו שום הרחבה של התקשורת, אלא באמת שליטה ממוקדת. אני מזכירה לך שחוק הבזק, שאנחנו מבקשים להפריד בין התוכן לבין הדרך להעביר את התוכן – באמת, אני לא מצליחה להעביר את זה כאן בכנסת. ואנחנו רואים כאן מורכבות על מורכבות על מורכבות. ואם אתה שואל אותי – כן, כנראה יש טובים יותר ויש טובים פחות, ומי רשאי לשדר ומי לא רשאי לשדר, על-פי טעמו של מי שקובע ומכהן היום גם כשר התקשורת. אז זאת התשובה, אדוני היושב-ראש. לצערי הרב, זאת התשובה. ומי קובע מהו ביזוי? ומי יקבע מה זה כבוד הכנסת? ומה זה פוגעני? זו דרך נוספת לבוא – וכן, כן, אם אתה רוצה לשאול אותי, במילה קשה – לבוא ולצנזר. ולבוא ולהגיד מה בעצם יהיה הפילטר שלפיו אנחנו נקבל מידע או לא נקבל מידע. כולנו כציבור. והחוק הזה, אדוני היושב-ראש, בהמשך לשאלה שלך, לא קשור בשום צורה שהיא לפעילות ערוץ הכנסת; לפעילות הנוכחית שלו או לבעיות כלשהן שעלו בו. ומטבע הדברים, ב-12 שנים של שידור אולי יש בעיות, אבל הן פתירות. נקודות שאפשר לבוא ולפתור אותן במסגרת החוק הקיים. למה להביא חוק נוסף? למה בעצם להטריח גם את הכנסת וגם – אתה יודע למה? כי ככה, כי רוצים לעשות שינוי פה, שינוי ברור מאוד. ובואו נגיד את זה בצורה ברורה, ושאלת – אז כנראה – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – ראש הממשלה לא רוצה את ערוץ הכנסת במתכונת הזאת שלו. רוצים גורמים מחמיאים יותר, שיקבלו את השליטה על ערוץ הכנסת; נוחים יותר, טובים יותר; שישרתו נאמנה את מה שראש הממשלה חושב – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – שזה כנראה כבוד הכנסת. אז אנחנו נגד, נגד, נגד, ולא ראוי שהחוק הזה יעבור. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך על דברייך. חבר הכנסת נחמן שי. אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, אתה אורח קבוע באולפן הפתוח. לא יהיה אולפן פתוח יותר – איך תסתדר בלעדיו? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, אני מציע שאולי תיתן קודם גילוי נאות על מצבך המשפחתי, ואחרי זה נמשיך לדבר על הנושא. <היו"ר יואל חסון:> א. מצבי המשפחתי – טוב. אשתי עובדת בערוץ הכנסת. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אוקיי. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> עכשיו אפשר לדבר על זה. <היו"ר יואל חסון:> אם מישהו לא יודע את זה. אבל בסדר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתה צריך להצהיר את זה. <היו"ר יואל חסון:> חמש דקות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> יואל, יואל, אתה יכול לשאול את כל השאלות שאתה רוצה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> עכשיו הכול. עכשיו תשאל אותי מה שאתה רוצה, יואל. <היו"ר יואל חסון:> ובכוונתי לשאול. אז שאלתי, איך תסתדר בלי אולפן פתוח? <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני – אם ערוץ הכנסת חושב שהוא ערוץ טוב מאוד, אני מקווה שהזכיין הבא יהיה מצוין. <היו"ר יואל חסון:> אז למה הבאת עליו חוק כזה? <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> בבקשה – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום ציינו את – בישיבה המסורתית על ז'בוטינסקי, היה ראש הממשלה מאוד פעיל דווקא בעניינים אקטואליים, לא כאלה שקשורים ישירות לז'בוטינסקי. והישיבה התפתחה, ואז גם יושב-ראש האופוזיציה, ואחריו עלה ראש הממשלה. ואז הוא פנה בקול מאוד מאוד דרמטי ליושב-ראש האופוזיציה ושאל אותו – הוא לא שאל אותו את מה ששאל אותו ערב הבחירות באיזה אולפן טלוויזיה ברגע של הפתעה: האם הוא מוכן לחלוקת ירושלים? לא. חשבתי שהוא ישאל אותו. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> הוא ישמור על נתניהו מאוחדת. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אז הפעם הוא אמר לו: האם אתה מוכן לחלוקת ערוץ 2? תשים לב. מכל החלוקות שעל סדר-יומנו, נשארה רק החלוקה של ערוץ 2. "האם אתה מוכן לחלוקה?" – איזו דילמה מעסיקה. אז זה "ערוץ שתמיהו" אולי, או משהו מהסוג הזה. ואני שאלתי את עצמי: מה מעסיק את ראש הממשלה שלי בימים האלה? באמת, מה מעסיק אותו? האם ערוץ 2 ישדר במתכונת של שני זכיינים, או זכיין אחד יישאר וזכיין אחד יעזוב? ומה יקרה עם חברת החדשות של ערוץ 2 – שהיה לי שם הכבוד לעמוד ליד ערש הולדתה – האם היא תישאר אחת או ימכרו אותה? ואיך? באמת, ראש ממשלת ישראל, חברים וחברות. האיום האיראני, איום הסייבר, איום ההוא, איום הזה – "האם אתה מסכים לחלוקת ערוץ 2?" – ואני שמח שחברי הרצוג לא ענה לו על השאלה החשובה הזאת. אז אני אומר לכם היום: החוק הזה מיותר בתכלית. מיותר בתכלית. אבל יש איזשהו אלגוריתם כזה בלשכת ראש הממשלה, שאיפה שכתוב "תקשורת" קופץ משהו. מין כזה – קוקייה כזאת. קוקייה כזאת קופצת, אומרת לו: שים לב. ראו – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> נחמן, קוראים לזה רפלקס מותנה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> רפלקס מותנה. זה בעולם כנראה של הפסיכולוגיה. כן. פתאום – הופ – ערוץ קפץ. ערוץ הכנסת – אני אומר את זה למיטב שיקולי, גם המקצועי – לא הרבה שנים בחיי, נגיד 40 שנה, הייתי בענייני תקשורת? לא, יותר כנראה, 50, ועסקתי ממש בדברים האלה. כולל שבעוונותי אפילו שידרתי פעם תוכניות בערוץ הכנסת. אז יכולתי לעמוד אפילו על הכללים המקצועיים שלהם. אני אומר לכם, חברים וחברות: הערוץ טוב. ערוץ טוב. אגב, אני אומר לכם, כשאני נמצא בחוץ-לארץ אני מחפש ערוצים דומים. יש ערוץ כזה בארצות-הברית, יש ערוץ כזה בבריטניה. יש ערוצים שמשדרים ישיר. כאן נעשית עבודה טובה, עבודה עיתונאית אפילו; לא סתם מצלמה שמונחת באולם מליאה או בפני איזו ועדה, אלא תוכניות שמגוונות ומוסיפות ומעשירות. המדינה הזאת זקוקה לא רק לערוצי שידור, היא זקוקה גם לחשוף את הפן הזה, הכל-כך חשוב, הדמוקרטי שלה, של הבית הזה. לא תמיד זה הכי מכובד בעולם, אני יודע, אבל גם כאן אני אומר, כשהוא לא מכובד בעולם, יתכבד הציבור ויראה: האם הסצנה הזאת שהייתה על הדוכן הזה עם חברת הכנסת זועבי הייתה עוברת בשידור של ערוץ הכנסת או לא? אני לא יודע. זה ממש לא כיבד את הבית הזה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> ברור שכן. אמרנו שכל צילומי המליאה והוועדות – חופשי. למה אתה שם דברים שלא נאמרו? <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא, זה היה בשידור חי. זאת אומרת, זה נשאר לשיקולו של הבמאי באותו רגע. הוא מחליט אם הוא כן מראה את זה – זה לא היה מכובד, תאמין לי. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> מה שקורה בבית הזה ישודר, נקודה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אבל הסעיף הזה עצמו מזמין איזושהי סלקציה בעיניו של הבמאי בנושאים שהם מתערבים בשיקולים העיתונאיים שלו, ואני רוצה שיהיו שם עיתונאים. עכשיו אני אגיד לכם משהו על העובדים של הערוץ הזה: הם בסך הכול עובדים מקצועיים, והם לא באים מהסדנאות הכי בכירות. באמת, יש בהם מגוון של הציבור הישראלי, מגוון מאוד יפה, וגם עם הזמן התברר שהערוץ הזה אפילו מצמיח עיתונאים ועיתונאיות שעוברים לערוצים אחרים, לערוצי טלוויזיה. זאת אומרת שהוא אפילו הפך להיות מין בית-ספר כזה או סדנה, שזה בעיני גם דבר מצוין. אני אומר לך, ידידי הטוב יואב קיש, חבל שנכנסת למים האלה. התרטבת לשווא. תאמין לי, ראיתי אותך מנהל את הדיונים, בהתחלה ביתר התלהבות, אחר כך פחות. יצא – בוא נקווה כולנו שהערוץ הבא או הבעלים הבאים ינהלו את הערוץ בדיוק כמו שניהלו אותו או מנהלים אותו המפעילים הנוכחיים שלו. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה יהיה הכי טוב. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> ימים יגידו. תודה רבה, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת יוסי יונה – בבקשה, אדוני, פרופסור יוסי יונה. חמש דקות עומדות לרשותך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – אוה, אני שמח שמשה גפני נכנס, כי אני רוצה שתעזור לי תכף. שב נא, בבקשה, אני רוצה לנהל אתך איזשהו – דווקא, בגלל הרקע – המתן, אדוני. אדוני היושב-ראש, כמעט כל הדוברים, הייתי אומר, עמדו כאן וציינו את העובדה שהם לא מבינים מדוע החוק הזה חוקק, וזה העלה בראשי את הפתגם הידוע שאומר: מה הועילו חכמים בתקנתם? גפני, מה הועילו חכמים בתקנתם? עכשיו, המשמעות הרגילה, אנשים מבינים את הביטוי הזה באופן הבא – הם אומרים: תראו, אנשים באו ותיקנו; או שהתוצאה הייתה דומה, או שהתוצאה לאחר התיקון הייתה גרועה יותר. כך גם אני הבנתי את הפתגם הזה, מה הועילו חכמים בתקנתם? אחר כך הלכתי ועיינתי, יואב קיש, בביטוי הזה, וראיתי שיש לו משמעות אחרת, כי תראה, כשאנחנו אומרים "מה הועילו חכמים בתקנתם", הרי אנחנו מטילים דופי בחכם – "מה הלכת ותיקנת לשווא?" או: "התוצאה הייתה גרועה יותר". אז באמת תהיתי. הלכתי וחיפשתי, וראיתי שבאמת זה לא מן הראוי להטיל דופי בחכם, והנה פרשנות אחרת שניתנת לביטוי הזה, וכך כתוב: מכיוון שברור שלא תיקנו חכמים תקנתם לחינם, על-כורחנו נתכוונו בתקנתם להשיג מטרה מסוימת. ומכאן שהמפרש דבריהם באופן שלא תושג אותה מטרה אינו מפרש את דבריהם כהלכה. כלומר, פה אנחנו לא מטילים דופי בחכם – אנחנו אומרים שאם החכם תיקן, הרי שיש לו מטרה מסוימת, ואנחנו לא הבנו אותה. נכון? אז לכן, עכשיו נשאלת השאלה: אז מה מטרתו של החוק? נאמרו כאן דברים שאני מסכים אתם לחלוטין: ערוץ הכנסת באמת הוא ערוץ נהדר. אני לא יכול להעלות בדעתי, באמת, חברי יואב קיש, משדר מסוים, תוכנית מסוימת שאני אוכל להצביע עליה ולהגיד: אהה, הנה, פה באמת פגעו בכבודה של הכנסת; הנה, פה באמת פגעו בכבודו של מאן דהוא, יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה וכו'. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> רק הכנסת. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> נכון. ולכן, ירדנו מהמושג הזה של ביזוי – על כך יש לתת קרדיט לאלה שעמלו רבות ושכנעו אותך ואחרים להוריד את המושג "ביזוי" – ונותר בכל זאת העניין הזה של לא לפגוע בכבודה של הכנסת. שוב אני חוזר ואומר: אני לא זוכר מתי וכיצד נפגע כבודה של הכנסת משידוריו של הערוץ הזה. אז מה אם כן המטרה? מה אם כן המטרה? ואז אני רוצה לומר לכם, חברות וחברי הכנסת, שיש קו שעובר כחוט השני בין החוק הזה לבין חוק העמותות. הרי בסופו של יום, מה נשאר מחוק העמותות? בהתחלה אמרו: אנשים ישימו תגים; בהתחלה אמרו: אנשים יכריזו על עצמם כשייכים לעמותה כזו ואחרת. והלכו ורידדו אותו ורידדו אותו, ובכל זאת ביקשו להעביר אותו, כמו שבכל זאת מבקשים להעביר את החוק הזה, ולמה? הרי אנחנו אומרים שרוקנו אותו, רוקנו אותו מהתכנים שלו, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? יצירה של אווירת הפחד. כלומר, הכוונה היא לא בתכנים של החוק, כמו שאולי כבר הכוונה היא לא בתכנים של חוק העמותות אלא באווירה שהוא יוצר. והצנזורה המון פעמים, חברי יואב קיש, היא לא בתוכן, מה הוא אוסר, אלא עצם העובדה שאנחנו נדרשים לחוקק את החוק הזה כמו שחוקקנו או כמו שעבר כאן – לא חוקקנו, הכנסת חוקקה – ולכן לכל אחד ואחד מאתנו, ואחת מאתנו, יש אחריות לחוקים שחוקקו. אבל כמו החוקים הללו שחוקקו, הרי הכוונה היא בסופו של יום ליצור אווירה של פחד. אווירה של פחד שפוגעת בשיקול דעתם של העושים במלאכה, וזה הדבר הנורא. לכן, כשאנחנו שואלים: מה הועילו חכמים בתקנתם? גם אם התכנים עצמם לא שונו, של החוק, הרי מה שקרה זה באמת אווירת הפחד ששוררת – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – ושבעצם החוק הזה הוא גם מעודד. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה לך, חבר הכנסת פרופסור יונה, תודה לך. חבר הכנסת איימן עודה – בבקשה, אדוני. חמש דקות. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, היום בבוקר קיבלנו את הבשורה הרעה על הריגתם של שלושה אנשים בתאונת דרכים קשה ליד פוריידיס, ועל עוד עובד בצ'ק-פוסט, עובד בניין. שמות הנהרגים בתאונת הדרכים הם אולגה נסאר אשקר, אנג'ליק נסאר נעים, קלואי סעיד נעים, והבחור שנהרג בתאונת דרכים בצ'ק-פוסט הוא חאלד סובחי עבד מנצרת. הלב דואב. ואני מהבוקר בקשר עם ד"ר חן קוגל, שהוא מנהל המכון לרפואה משפטית אבו-כביר, והוא מסביר לי ש-50% מהגופות שמגיעות אליו הן גופות של ערבים. 50%, וזה שנים. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> – – – בתאונות דרכים? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> גם תאונות דרכים, גם תאונות עבודה וגם פשע. אני חושב שצריך להיאבק נגד תופעה לא אנושית זו בשני מישורים: גם מטעם הממשלה, גברתי השרה, כי הממשלה, יש לה יכולת כל כך גדולה – יש לה את התקציבים, את החינוך, את התרבות, את שעות הפנאי וכו' וכו' – וגם אנחנו צריכים לבקר את עצמנו ביקורת עצמית קשה ולחנך את הציבור שלנו. זה חייב להיות מאבק משותף גם של הממשלה וגם של הנהגת הציבור הערבי. אני חושב שבתחילת המושב הבא אנחנו צריכים לשנס מותניים בשביל למגר תופעה כל כך קשה זו, כל כך פוגענית. תרשו לי לנחם את המשפחות בשפה הערבית, ברשותכם: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ברצוננו לפנות אל משפחת אשקר ואל משפחת נעים ביפו ואל משפחת עאבד מהשכונה המזרחית בנצרת ולומר להן: אלוהים ירחם עליהם. תנחומינו לכם, ומי ייתן ולא תוסיפו דאבה עוד. בשמי ובשם הרשימה המשותפת.) תודה רבה לכם. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברי, אני לא יודעת, מה עשה ערוץ 99? הוא הצליח יותר מדי? הוא עצבן אולי? ערוץ שקט, נעים הליכות, שמראיין אותנו בנעימות, שבאמת הוא אובייקטיבי, שמצלם אותנו על הטוב ועל הרע, ומראה את זה לכל עם ישראל בלי דעות פוליטיות, לא נוטה לא לימין ולא לשמאל, לא נגד הדתיים ולא בעד החרדים. מה הוא עשה? לדעתי, פשוט מישהו החליט שצריך להשתלט עליו. כמו שלפעמים צריך להשתלט על חברות מדף. יש חברות מדף, ואז מי שרוצה להעלות את המניות שלו ורוצה להגדיל את הנפח שלו, הוא משתלט על חברת מדף. זאת חברת המדף שהחליט בנימין נתניהו להשתלט עליה ולתת אותה, קרוב לוודאי, למישהו עם דעות דומות. כשמסתכלים על החוק הזה – אני פשוט צחקתי, אני אומרת לך, יואב, אני תכף אקרא לך כמה משפטים שהם פשוט מצחיקים. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> מייד אעשה את זה. אבל קודם אני אומר את הפואנטה. <היו"ר יואל חסון:> סמוך עליה, היא תעשה את זה. <יעל גרמן (יש עתיד):> כן, זה נמצא כאן מול העיניים. אני חושבת שמישהו סימן מטרה. רוצים הרי לאפשר למישהו לקנות את הערוץ. זה שרצו לאפשר לו את זה נסגר, אז עכשיו רוצים לאפשר למישהו אחר. וכל המלל שמסביב – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> מה זה "זה שרצו לאפשר לו נסגר"? <יעל גרמן (יש עתיד):> אני לא יודעת. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> את יודעת, את אמרת את זה. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, סתם. אתה יודע מהגיגי, ממוחי הקודח. היה מישהו שאולי רצו. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> כן. את לא יודעת על מה את מדברת. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא בטוח, אבל אולי זה נסגר – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> כי מי שנלחם על תחרות זאת הקואליציה. האופוזיציה רצתה לסגור. <יעל גרמן (יש עתיד):> יואב, אני תכף אקריא לך את המשפטים שאני מדברת עליהם. נראה שרוצים לבלבל אותנו עם כל מיני משפטים כאלה שהם סותרים אחד את השני כדי שלא נבחין בעיקר, והעיקר הוא שרוצים לקחת ערוץ טוב, שמתפקד פנטסטי, ולתת אותו בידי מישהו שאפשר יהיה לשלוט עליו. זו האמת. ועכשיו תשמע את המשפטים המבולבלים. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> תקריאי. תגידי לי – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> למשל, בסעיף 6, בסעיף 4א המוצע, מה הם אומרים: "בעת צילום ושידור של ישיבות מליאת הכנסת, ישדר הגוף המשדר את מי שקיבל רשות דיבור מיושב-ראש הישיבה או את יושב-ראש הישיבה" – זה כדאי לך – "כשהוא הדובר". <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אוקיי. <יעל גרמן (יש עתיד):> עכשיו הוא בא ואומר: "אבל אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע מהגוף המשדר לצלם ולשדר במקביל התרחשויות אחרות". אז בשביל מה אתה אומר את זה אם אתה אומר שבכלל הוא יכול גם? וממילא – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> הם רוצים להשאיר אותך עכשיו מדברת; עכשיו נגיד הם מדברים שם, המצלמה הולכת אליהם, ואותך לא רואים. <יעל גרמן (יש עתיד):> יופי. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> זוועה, זוועה, נורא ואיום. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אז אמרו: נשאיר – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> מה רע בזה? <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אז אמרו – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> למה לא? <קריאות:> – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אז אמרו: נכון, המצלמה תראה אותם, כמו שכתוב – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> נו? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> כמו שכתוב פה: לשדר במקביל, אבל ישאירו עלייך את הפריים, כי גם מה שאת אומרת – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> יש לך – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, זה לא מה שהוא אומר. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, סליחה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> זה מה שאומר הסעיף. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, לא, אני אקריא לך את זה שוב. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> נו? <יעל גרמן (יש עתיד):> זה אומר, מצד אחד: צריך לצלם את מי שקיבל רשות דיבור. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> נכון. <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל: אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע מהגוף המשדר לצלם ולשדר גם התרחשויות אחרות. אז מה רע? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> נכון. איך עושים את זה? עם בועה. שמים אותך בבועה ומראים את מה שקורה במליאה. <היו"ר יואל חסון:> אתה חושב שתהיה אכיפה בכלל? <יעל גרמן (יש עתיד):> אז למה – – – <היו"ר יואל חסון:> יכולה להיות אכיפה בצורה הזאת? <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> תגיד לי, בשביל זה צריך לשנות חוק? אי-אפשר לבוא ולומר את זה לערוץ? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> תקשיבי – – – יהיה צוות תיאום – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> בשביל זה אתה מטריח אותנו בשעה הזו של הלילה? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> יש צוות תיאום של הכנסת עם הערוץ ועם המועצה לשידורי כבלים ולוויין שהיא אחראית – לא עם הערוץ, סליחה, עם הערוץ לא. המועצה לשידורי כבלים ולוויין היא זו שצריכה להנחות את הערוץ. הדבר הזה לא קורה. אין קשר בין הכנסת, שמשלמת על הערוץ – – <עפר שלח (יש עתיד):> מה אתה אומר. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> – – למועצה לשידורי כבלים ולוויין – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אה, זאת אומרת, אין לנו שליטה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> – – חלק מהמסקנות של הוועדה היו על זה, כן. <יעל גרמן (יש עתיד):> וזה מה שמשנה? אני שואלת אותך, זה מה שזה משנה? שיראו גם אותי וגם שם בצד את ברושי וטלי מדברים? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> זה לא עיקר החוק, אבל כן, זה אחד הדברים. <יעל גרמן (יש עתיד):> זה מה שמשנה? חכה. לא גמרתי – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אוקיי. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – בוא תראה עוד מין התחכמות כזו. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> בבקשה. בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> כאילו איפכא מסתברא: "לשם הפעלת סמכויותיה" – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> באיזה סעיף? <יעל גרמן (יש עתיד):> הבא אחריו. 4ב. יש 4א, יש 4ב. סעיף 6, אוקיי? בתחתית עמוד 2: "לשם הפעלת סמכויותיה ומילוי תפקידיה לפי חוק זה, יכהנו במועצה" – ואללה – "שני חברים נוספים שהם נציגי ציבור בעלי ידע וניסיון – האחד ימנה יושב-ראש הכנסת, ואת האחר ימנה ראש האופוזיציה". נשמע פנטסטי, לא? אה, אה, חכו, חכו. אתם צריכים לעבור לסעיף השני כדי להבין שלחבר המועצה שמונה לפי הסעיף הקטן לא יהיה קול מכריע בהצבעה, והוא גם לא ישתתף בהצבעה הקשורה למכרז – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> זה של מיקי רוזנטל. את זה הוספנו כי מיקי ביקש את סעיף (ב). <יעל גרמן (יש עתיד):> שלא יהיה לו קול, שהוא לא יוכל – אז בשביל מה בוחרים אותו אם אין לו קול? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> לא. רק שלא בקולו הוא, הכוונה היא שלא בגלל שאין – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אני לא יודעת מה הכוונה, אני כאן קוראת. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני אסביר לך. <יעל גרמן (יש עתיד):> הנה, נתנו לו מול כל שני – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> שלא יהיה מצב שרק הם שניהם באים ומצביעים, שיהיו יותר אנשים – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> זה לא מה שכתוב. כתוב: מיניתם אותם, ויש שניים – וזה נורא יפה, אחד מהאופוזיציה אחד מהקואליציה – אבל היי, היי, אל תשלו את עצמכם, הם לא יוכלו להצביע בהצבעה הקשורה למכרז לבחירת הגוף המשדר. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> נכון, נכון. <יעל גרמן (יש עתיד):> באמת, חברים, זה כתוב בצורה ממש – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני לא מתווכח. זה מיקי רוזנטל התעקש והכנסנו את זה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אה, טוב, מיקי. <מאיר כהן (יש עתיד):> זה לא של מיקי. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אז מיקי אשם. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> הוא אמר, אם כבר מכניסים – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – הוא ניסה למזער נזקים, למה אתה לא אומר אמת? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> בסדר, אני מתנגד. אני אומר אמת. סעיף קטן (ב) – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> הוא ניסה למזער נזקים. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> את זה מיקי רוזנטל ביקש. הוא ביקש. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת קיש. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> יש לי – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. הדיונים בוועדה נגמרו. <יעל גרמן (יש עתיד):> מכיוון – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת יחימוביץ, הדיונים בוועדה נגמרו. <יעל גרמן (יש עתיד):> חברים, אומנם להערכתי מגיעה לי עוד דקה בגלל כל חילופי הדברים, אבל אני אסכם ואומר. <היו"ר יואל חסון:> את יכולה לבקש דקה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני מבקשת. <היו"ר יואל חסון:> את קיבלת. <יעל גרמן (יש עתיד):> תודה. אז הנה, אני ממשיכה הלאה להקריא לך את האבסורדים שבתוך החוק. אנחנו מגיעים עכשיו ל-(ג), כן? אנחנו מגיעים עכשיו ל-4ב(ג). ב-4ב(ג): "ההוראות החלות לפי דין לעניין בדיקת כשירותם והתאמתם של המועמדים לכהונה כחברי המועצה" – אלה שדיברנו עליהם קודם – "יחולו על חברי המועצה שימונו לפי הסעיף הקטן" – שקודם קראתי – "בשינויים המחויבים ובשינוי זה:"; בסך הכול, מה שכתוב זה ש"בסעיף 6ג(א), בסופו יקראו – ואולם לא יראו חבר מועצה שמונה לפי סעיף הוראות 4ב" – מה שקראתי קודם – "כקשור לעניין העומד לדיון במועצה או בוועדה מוועדותיה בשל כך בלבד שהוא מביא בחשבון גם את ענייני" – הרי הם מונו מטעם הכנסת, הם צריכים להביא את ענייני הכנסת, משהו כמו חבר דירקטוריון שמכהן בחברה עירונית, שהוא צריך לדאוג לאינטרסים של החברה העירונית ושל העירייה ולא של החברה העירונית. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני משערת לעצמי שאתה יודע על מה אני מדברת. לא? טוב. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני פחות מכיר את הנושא – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אוקיי. אז יש חובות דירקטורים בחברות עירוניות, שבחברה עירונית דירקטור שמונה מטעם העירייה צריך להיות נאמן לעירייה ולא לחברה. אז זה משהו דומה פה. אז פה הם מתחכמים, הם באים, הנה, הם באמת מונו מטעם הכנסת, אבל לא יראו אותם נאמנים מטעם הכנסת. <היו"ר יואל חסון:> אוקיי. <יעל גרמן (יש עתיד):> יואב, החוק הזה לא רציני כמו שהוא כתוב, וגם כוונתו לא רצינית. ואתה מדי רציני מכדי שתתמוך בו. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת גרמן. חבר הכנסת עפר שלח, בבקשה. <עפר שלח (יש עתיד):> האמת, לא ממש התכוונתי לדבר על החוק הזה, שאני לא בטוח שהוא ראוי שנדבר עליו, אבל היות שנכנסנו פה לוויכוח בענייני טלוויזיה, זה זמן נהדר בשבילי להזכיר את חברי האהוב שאיננו אתנו עוד, מוטי קירשנבאום, שפעם אמר לי – תקשיב, יואב, תלמד מבן-אדם שעשה פה טלוויזיה עוד לפני שהייתה טלוויזיה – הוא אמר לי: תראה, אני ב"לונדון וקירשנבאום" מאוד אוהב שירון מדבר, מפני שאני לא באתי בשביל לדבר, אני באתי בשביל מה שנקרא אינטרקטים בשפה שלנו. זאת אומרת, מדי פעם מצלמים אותך, נגיד, כמו שיצלמו עכשיו את מאיר עומד ומסתכל עלי. והרעיון שאנחנו כמחוקקים נתערב בעבודתם של במאי טלוויזיה, אין דבר יותר מגוחך ממנו עלי אדמות, ואין דבר יותר מגוחך מהחוק הזה, חוץ מזה שהוא עצוב, כי הוא בא להתערב. ואגב, יש בו פתח לכל מיני גופים מעוניינים, שראש הממשלה גם מיודד אתם, להתערב אולי במכרז על ערוץ הכנסת ולהתמודד עם ערוץ 2 השנוא שעושה את זה. האנשים שממונים מטעם חברת החדשות שלו עושים את זה באופן נאמן, אובייקטיבי, נעים. כולנו, למרות שלא הרבה אנשים רואים את ערוץ 99, אוהבים להופיע בו ואוהבים להציץ בו, והכול טוב. אבל האמת באמת, כמו שאמרתי, החוק הזה לא ממש שווה. היום הוא יום שבו הכנסת מציינת את זכרו של זאב ז'בוטינסקי, ואני במקום נאום מבקש לקרוא לכם כמה ציטטות נבחרות של האיש הזה, זאב ז'בוטינסקי, איש באמת גדול בתולדות הציונות: "היום מתמצה מבחן הדמוקרטיה בחופש העיתונות: החוקה הליברלית ביותר יסודה בשקר אם מושם מחסום לפי העיתונות, אבל במקום שבו העיתונות חופשית – שם יש תקווה", אמר זאב ז'בוטינסקי. אני מניח שהוא דיבר על "ישראל היום", אבל לך תדע. "בראשית ברא אלוהים את היחיד"; "כל יחיד הוא מלך השווה לרעהו"; "טוב שיחטא היחיד כלפי הציבור משתחטא החברה ליחיד"; "לשם טובתם של היחידים נוצרה החברה, ולא להפך", אמר ז'בוטינסקי. אפרופו חוקים שעברו בכנסת הזו: "איני סבור שחוקתה של איזו מדינה תכיל סעיפים מיוחדים המבטיחים במפורש את אופייה הלאומי" – בערך חצי מהחוקים המפוחדים שאנחנו רואים בכנסת הזאת עוסקים בזה. עוד כתב ז'בוטינסקי: "לו היה לנו רוב יהודי בארץ" – לא היה בזמנו, יש לנו כמובן היום – "היינו קודם כול יוצרים פה מצב של שוויון זכויות גמור, מוחלט ומושלם, בלי שום יוצא מן הכלל: יהודי או ערבי או ארמני או גרמני, אין הבדל בפני החוק". ואחרי שנמתחה על ז'בוטינסקי ביקורת כי הוא הופיע בבית-כנסת רפורמי, הוא אמר: "איני נכון לתת את ידי לשיגעון של הטלת חרם על חיפושים רוחניים, כל עוד אין בהם משום חילול השם לעקרונות יסודיים של חירות, שוויון ולאומיות". אבל מצד שני, אני מניח שלו ז'בוטינסקי היה נואם עכשיו והמצלמה הייתה פונה למשל לצלם את חבר הכנסת פרי, הייתה קמה על-פי החוק החדש מהומה מאוד גדולה והבמאי היה נכנס לכלא. לכן אני שמח שז'בוטינסקי איננו אתנו כדי למנוע את הרגע הנורא הזה. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת שלח. אני עצוב שז'בוטינסקי לא אתנו, אבל אני לפחות שמח ששעתו הגדולה הגיעה שוב, יש פה סוג של איזה התחדשות והתעמקות בכתבי ז'בוטינסקי, אז זה שווה מאוד. <עפר שלח (יש עתיד):> ככל שהתנועה שלו מתרחקת ממנו, יש עיון בכתביו. <היו"ר יואל חסון:> אחרים מגיעים ומתקרבים, נכון מאוד. תודה רבה, עד כאן המסתייגים. יש לנו בקשות לרשות דיבור. הראשון, חבר הכנסת אילן גילאון – בבקשה, אדוני. גם שעתך הגדולה תגיע עוד מעט, או לא – מבחינת הגדולה. בבקשה, חבר הכנסת גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> שלום, אדוני, חברי, השרה, כנראה בעיניהם של אנשים מסוימים זה בבחינת "הרגנו את השידור הציבורי, נהרוג גם את זה". בשונה מרשות השידור, שבה היו קלקולים והיה צריך לתקן אותם, אין אדם שלא גמר את ההלל על ערוץ הכנסת. יקום אחד ויאמר לי שהיה לערוץ הזה קלקול באיזון, בהגינות שהוא הוכיח כל השנים האלה. מה הרצינות שלו? אני אומר את זה גם כעובד ערוץ הכנסת. אדוני, בערך בהתחלה, לפני כמה שנים, עבדתי בערוץ הכנסת, הגשתי שם תוכנית. הלוואי שאנחנו, הכנסת, חברי הכנסת, מליאת הכנסת, הייתה משובחת כ-10% מערוץ הכנסת. כבר היינו במקום הרבה הרבה יותר טוב. אתה, חבר הכנסת קיש, באמת אני קצת מאוכזב דווקא ממך, כי אני לא ציפיתי ממך שאתה תצטרף לנערי ביבי. יש כאלה שאין להם עצם בלשון והם אומרים את הדברים באופן גלוי, אבל אתה – אחרי הכול אתה טייס, ואתה עכשיו לאט-לאט הולך להפוך לדרגת אסטרונאוט, וחבל – גם בניסיונות שלך להיות הבמאי של הקרמלין, איך ישבו אנשים במליאה, האובייקטיביות תהיה הדבר המרכזי בערוץ הזה. חבר הכנסת קיש, תדע לך, סימן לכוח זה היכולת לפזר כוח, כלומר לקיים דמוקרטיה. חוסר כוח, פחד, זה הריכוזיות המתמדת. ההשתלטות הזאת שאתם רוצים להצטרף – איך אומרים "הגששים"? עשר שנים זה עובד טוב, למה לקלקל? למה לסגור? מה קרה, למה? גם את זה? אבל עד איפה אתם רוצים להביא את ההשתלטות שלכם? תסלח לי. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אילן, אתה יודע מי יהיה הזכיין הבא? <אילן גילאון (מרצ):> אני מתאר לעצמי שערוץ 20 או מישהו כזה, לא? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני לא יודע – – <אילן גילאון (מרצ):> משהו ברוח התקופה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> – – ואני לא יודע אם הוא יתנהג כמו שערוץ 2 מתנהג עכשיו. <אילן גילאון (מרצ):> אבל אני שואל, מה הבעיה? או שאתם גם כן בקטע – ערוץ 2 כבר מכירים אתכם. אני באמת לא מבין את הדבר הזה, למה לקלקל? אז יכול להיות שבאמת ברוח התקופה צריך להביא זכיין אחר, כי הזכיין הזה לא מתאים. אני באמת רוצה לשאול אותך, חבר הכנסת קיש, עד לאיפה תגיעו? יש "ערוץ לולי" בערוץ הילדים, אתם רוצים אותו גם? כאילו, אין לכם גבולות? אין לכם אלוהים? אני מכיר את המנהל של הערוץ הזה, הוא אחד האנשים המשובחים במדינה, את אורי פז ואת העורכת הראשית, ואני יכול למנות לך שם-שם בערוץ הזה, שהלוואי שהם היו חברי כנסת ולא שם, זה היה יותר נכון לומר את הדברים. לכן אני אומר לכם, טלו קורה מבין עיניכם, חבר'ה, או שאתם באמת במצב כל כך רופס, שאתם גם על ערוץ הכנסת רוצים להשתלט, וכך אני אומר את הדברים האלה, ואני לא אמשיך לומר כלום. אני אגיד לכם, לא צריך להתייאש. אני תמיד אמרתי: אל תישארו חסרי ישע, יש ערוץ 99. זה עובד, זה טוב, ודבר שעובד והוא טוב והוא משובח והוא מצוין, אין סיבה בעולם להפסיק אותו, אלא אם כן אנחנו כל כך מפחדים ממנו. ולא, לא צריכים להיות במועצת המנהלים פוליטיקאים שמכתיבים לערוץ הכנסת מה לעשות, כמו בשום ערוץ אחר. לכן אני – פייר, זאת אומרת, לעומת הציפיות שלי ממך – אתה אכזבת אותי בתחום הזה. יש לך עוד סיכוי לשפר, ואתה יכול לעשות את זה, אוקיי? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אז אני אענה לך בזמני. <אילן גילאון (מרצ):> תענה לי, אבל זה לא מכובד, לא רציני והשתלטות עוינת על דבר עובד, חבל. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת גילאון. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – בבקשה, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> גם שילמו לי רק 600 שקל בתור טאלנט. <זהבה גלאון (מרצ):> לי כבר שילמו 700. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, תראה, חברי יואב, אתה לשם שינוי קצת שונה מאחרים, תוריד את הטלפון. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני מבקש כוס מים, כי אני לא רוצה לצאת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה אתה אומר? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני לא רוצה לצאת, ביקשתי כוס מים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, אני רואה. תראה, אני מבין אותך, אתה שונה קצת מאחרים, לפחות ישבת, הקשבת, אתה צריך לענות, אבל תראה, האמירות שאתה מנהל נגד חבר הכנסת ביטן, אני חושב שאין לך סיכוי. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני דוגרי אתך. <היו"ר יואל חסון:> אתה נכנס פה לעניינים פנים-ליכודיים, זה מאוד מסוכן, אתה יודע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני עוקב אחרי התנהלות הדברים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – אתה לא יכול במעמד צד אחד. <אילן גילאון (מרצ):> אל תנצל את זה שביטן לא פה, הא? <היו"ר יואל חסון:> תראה איך מגינים על חבר הכנסת ביטן באופוזיציה, איזו הגנה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז כל מי שבליכוד אומר אמירה ולא מקבל עונש, אנחנו מייד מבינים שהקדוש-ברוך-הוא, ראש הממשלה, נתן את גיבויו. ראית? אורן חזן מסכן, יצא נגד ראש הממשלה – קיבל את העונש. אתם עושים את הדברים ועושים את זה יפה, יפה מאוד. עכשיו, חברים, תארו לעצמכם, יש לנו הצעת חוק שעוסקת בערוץ הכנסת. מה זה ערוץ טלוויזיה? זה עיתונאות, נכון? אני ישבתי אחרי שיחה שלי עם חברת הכנסת יעל גרמן, ששאלה אותי על החוק, אמרתי לה: יעל, לא קראתי את זה. <קריאה:> הנה ביטן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> איפה ביטן? <דוד ביטן (הליכוד):> מה אתה כל פעם נתפס אלי? <עיסאווי פריג' (מרצ):> שב מעל יואב קיש, לא מתחתיו. <היו"ר יואל חסון:> עדיף שלא ישב עליו, אתה יודע. שב לידו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> קראתי את החוק, חברים, קראתי את החוק – ושהצופים בבית יבינו על מה אנחנו הולכים להצביע. לא צריך עיתונאים, צריך לתת לאחת מהמזכירות של הכנסת שתשב על המצלמה – אפילו לא צריך מזכירה – תתמקד בדובר, בדובר. מה שקורה מסביב, אצל ביטן, אצל קיש, לא מעניין. הדרמות מסביב, יכול להיות שמישהו יפלוט משהו שלא מתאים לראש הממשלה – לא רוצים, שיתמקדו בדובר, אז שהחברים בבית שרואים את ערוץ הטלוויזיה יבינו. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> עיסאווי, גם חוסכים מצלמות, רק אחת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, מצלמה טכנית, זהו, צריך רק שם את המצלמה ההיא, אתה רואה? לא צריך בצד. מצלמה, חברים, צריכה להתמקד בדובר, זה כלל אחד, וצריך לשמור על כבוד הכנסת. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ככה זה בסנאט באמריקה, <עיסאווי פריג' (מרצ):> הא, ככה? כן, בסדר. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כן, אין אף אחד, יש רק דובר, והמצלמה אליו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, בסדר. אני אתך. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הדבר השני – צריך לשדר את כל הוועדות. אני שואל: יש כזאת אינפלציה של ועדות אצלנו, והוועדות שקמות וכו', צריך 21 ועדות? אני שואל את חבר הכנסת קיש: איך ערוץ הכנסת ישדר 21 ועדות בו-זמנית? את זה לא מצאתי. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> באינטרנט. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אה, באינטרנט. והטלוויזיה מה תעשה? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> בטלוויזיה יש לו אחד. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אחד, והשאר באמצע. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת קיש, אתה תכף משיב, אז תן לו לסיים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז אחד. אנחנו רוצים ערוץ טלוויזיה ממושמע בשליטה טכנית. אני רוצה להתייחס למכלול ולהמשיך מה שהיה היום בוועדת הכלכלה. תראו, חברים, מה קורה לנו בעץ התקשורת, שהוא שר התקשורת אדון ראש הממשלה. אדוני השר הנוכח, אני מכיר אותך כאיש רציני, תקשיב. יש לנו רשות תקשורת – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אתה יכול לחזור על זה פעם נוספת? <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא. זה – ראש הממשלה יכעס עלי. אתה לא תמצא את מקומך בקדנציה הבאה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה, אתה דואג? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני דואג. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> למה אתה דואג? – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא, לא, לא, לא. יש לך – לקבל פידבקים ממרצ, ועוד מערבי? מה קרה לך? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> יאללה, תחזור עוד פעם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה תהיה בבעיה. עכשיו, תראה, אני אגיד את זה בקיצור: רשות השידור, רשות התקשורת – אמרנו את זה קודם – בעוד שנה, ערוץ 2 – אללה ירחמו – יהיה מפוצל, קטן, תלוי בחסדים של ראש הממשלה שהוא שר התקשורת; ערוץ 10 – יודעים את מצבו, אבל לשם כך נתנו לו תמיכה של רמי סדן; תשמור על המצב, אחי. באנו לערוץ הכנסת, שמסיים את החוזה, הוא צריך מכרז חדש – אנחנו רוצים להכתיב. הקמנו ועדה שכולה חברים מטעם: חבר מועצת העיר של חולון, אנשים שרוצים להתמודד, חברי כנסת לשעבר מהליכוד – ועדת פריש. אז אני רוצה השתקה. אבל אני חוזר על זה, ודיברתי על זה אתמול, חברים, תקשיבו: לשרה רגב אני נותן את לפ"מ, 300 מיליון שקל, ערוץ פרופגנדה, יהיו תחת שליטת השרה רגב, שתחלק את הכסף לפי מה שצריך. אז זה ארבעה דברים. ומה אני מקבל בסוף? מיני-אורדוגן. אורדוגן בדרך. תודה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת פריג'. אנחנו – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> הצבעה. <היו"ר יואל חסון:> יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת קיש, אתה יכול להשיב למסתייגים, למרות שאני לא יודע מה עוד יש לך להשיב, השבת מספיק, אבל – – – <אילן גילאון (מרצ):> ארדואן או פורטוגל? <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> כבוד היושב-ראש, שרים, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לענות פה לכמה אנשים שאני מאוד מעריך את דעתם, ואני גם חושב שהם חברים שלי ודעתם חשובה לי. ראשית, ידידי, אילן גילאון – אילן, אני לא יודע מי יהיה הזכיין הבא, בסדר? אני מסכים אתך במאה אחוז – – – <זהבה גלאון (מרצ):> כולם – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> זכיין. אני מסכים אתך במאה אחוז – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> – – – מי הזכיין. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני מסכים אתך במאה אחוז שחדשות 2 שמנהלים היום את ערוץ הכנסת עושים את זה במקצועיות, בהוגנות, ובאמת אני חושב שהם בסך הכול – דרך אגב, אני חושב שאף תלונה, בוודאי ובוודאי לא בנושא ביזוי או משהו כזה. צריך להבין דבר אחד: החוק תוקן ונכתב לא בגלל איך הזכיין הנוכחי נראה, לא בגלל חדשות ערוץ 2 ואיך הערוץ נראה; אלא בגלל דבר אחד מאוד פשוט – שלא אתה ולא אני יודעים מי יזכה במכרז הבא. אנחנו רוצים לוודא שלא משנה מי זה יהיה, שיהיה ברור שהחוק ברור לו, שהוא יתנהל בדיוק כמו שחדשות ערוץ 2 התנהלו. זה לעניין למה מקלקלים דבר שעובד. אנחנו הארכנו את המכרז שלהם – הוא היה ארבע שנים, והם קיבלו עוד שלוש ועוד שלוש ועוד חצי שנה עכשיו, כדי להשלים את ההכנות למכרז. אני לא יודע מי יהיה הבא בתור – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – לא עובד טוב – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> – – ואנחנו לא מקלקלים מוצר מתוקן – אנחנו הולכים למוצר שאנחנו לא יודעים מי יספק אותו. אני מבקש עוד להתייחס לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, שדיברה על הוועדה הציבורית בהרבה מאוד ביקורת, אם לא להשתמש במילים יותר חריפות מכך. אני קודם כול רוצה להגיד שאני פגשתי את השופטת בדימוס פריש, שהגיעה לוועדה והציגה את משנתה. אני יכול להגיד לכם שלפחות – אני מתנצל על איך שהתנהלו חברי הכנסת כלפיה בוועדה; היא יצאה ואמרה לי שהיא לא באה יותר לוועדה הזו. היא באה באמת מאמונה לעשות שליחות ציבורית, ואני חושב שהיה לא ראוי איך שהתנהגנו כלפיה. אני רוצה להגיד לך, חברת הכנסת יחימוביץ, גם לגבי צביקה ברוט: אני לא מכיר אותו, לא פגשתי בו, אבל לבוא ולעלות פה על הבמה ולהשמיץ בן-אדם בצורה כזו זולה בלי שאת יודעת מה קרה, בלי לתת לו זכות הגנה, אני חושב – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> חבר ועדה ציבורית. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> – – שזה לא ראוי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> חבר ועדה ציבורית. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני חושב שהדבר הזה לא ראוי. האמת, חברים, אני יכול להמשיך גם ולנמק לכם את הצעת החוק, את הסעיפים ואת הסיפור כמו שעשינו – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> – – אבל יש רק סיפור אחד מאחורי ההצעה הזו, וזה הסיפור שמעסיק פה את כל הבית בימים האחרונים – את הטלוויזיה, את העיתונים, את הרדיו, את בעלי ההון, את כולם. מסתבר שאנחנו בסופה של הדמוקרטיה, סופו של עידן, שינויים דרקוניים בשוק התקשורת, מאבק לסתימת פיות. אני אספר לכם על המאבק שאני ניהלתי בוועדת הכנסת: אני ניהלתי מאבק לשמר תחרות במכרז על ערוץ הכנסת. הייתה הגמוניה שרוצה להישאר במקום הזה, ולמרות לחצים של חברי כנסת מהאופוזיציה למנוע תחרות, אני אומר לכם שניהלנו מערכה חסרת פשרות בסוגיית מכרז ערוץ הכנסת. הפרצוף האמיתי נחשף. אותם אלה שקוראים לחופש עיתונות – ראינו מה זה חופש עיתונות. הצביעות חוגגת. ביום ראשון נלחמים על הדמוקרטיה, מצילים את התאגיד הציבורי, אבל מה? למחרת, ביום שני, פועלים יחד עם הקליקה התקשורתית שלכם בשביל למנוע מגופים להתמודד על ערוץ הכנסת. <דוד ביטן (הליכוד):> קיש, קיש – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> ככה לא מתנהלים. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – את עצמך – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני שואל אתכם: מה יותר צודק מלפתוח את השוק הזה לכמה שיותר מתחרים? אני אפילו אגיד לכם מעבר לזה – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> ביטן – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> – – המפעילים עצמם בעד תחרות. אין להם שום בעיה עם תחרות. אבל פה חברי כנסת קוראים לביטול התחרות, לשמור את הבלעדיות שיש לכם, שאף שחקן לא יצטרף. זה יפר את השלווה. יוצאים מאיזון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> להתקזז. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> חברים, כשאני אומר "הם", זה אתם, זה האופוזיציה, חברי כנסת שיושבים פה. אנחנו עוסקים בהכנסת תחרות לשוק התקשורת, ואתם רוצים לשמור את ההגמוניה, את האליטיסטיות של החברים שלכם העיתונאים. <קריאה:> בערוץ הכנסת? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> כן, בערוץ הכנסת. כשיושבת חברת הכנסת יחימוביץ ואומרת שהיחידים שיתמודדו במכרז זה רק מי שיש לו חברת חדשות, זו בעיה. אני מסיים. אני אומר לכם את זה לסיכום: אנחנו בעד להשמיע את מגוון הדעות בחברה הישראלית. אתם רוצים לשמור את השיח שיהיה רק אנטי-ליכודי, אנטי-ממסדי. זה מה שאתם מחפשים. אנחנו ניתן לציבור לבחור; אתם רוצים לבחור בשם הציבור. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תגיד, מאיפה אתה ממציא את כל הדברים האלה? <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אנחנו רוצים תחרות, ואנחנו נותנים לכל הגופים, כפי שהיה לפני 12 שנה, להשתתף, וחברת הכנסת יחימוביץ רוצה לפסול את כולם ולהשאיר רק חברות חדשות. זו פגיעה בתחרות, זו השתלטות על שוק התקשורת. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת קיש. אנחנו ניגשים – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש – – – השמיץ אותי – – – <היו"ר יואל חסון:> אבל אחרי ההצבעה. את לא יכולה עכשיו – רק אחרי ההצבעה. אחרי ההצבעה אני אאפשר לך. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מתחילים בהצבעה על סעיף מס' 1 כנוסח הוועדה. אין הסתייגויות. לסעיפים 1–5 – אין הסתייגויות, כולל. לכן אנחנו ניגשים להצבעה על סעיפים 1–5, כולל, כנוסח הוועדה. הצבעה, בבקשה. <דוד ביטן (הליכוד):> נוסח הוועדה. <היו"ר יואל חסון:> כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 94 בעד סעיפים 1–5 – 40 נגד – 32 נמנעים – 2 סעיפים 1–5 נתקבלו. <היו"ר יואל חסון:> 40 בעד, 32 נגד, שני נמנעים. סעיפים 1–5 כולל עברו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. לסעיף 6 יש הסתייגויות של קבוצת סיעת המחנה הציוני – חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן; ושל קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי ואלעזר שטרן. הסתייגות (1) לסעיף 6: סעיף 4א המוצע ימחק – לא צריך להקריא. הצבעה על הסתייגות (1) לסעיף 6, בבקשה. הצבעה מס' 95 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 41 נמנעים – 2 ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 33 בעד, 41 מתנגדים, שני נמנעים. אני קובע שההסתייגות לא התקבלה. יש לחלופין, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל – אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 96 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 41 נמנעים – 1 ההסתייגות לחלופין של חבר הכנסת מיקי רוזנטל לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 34 בעד, 41 מתנגדים, נמנע אחד. לחלופין – לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות שנייה לסעיף 6, של המחנה הציוני ושל חבר הכנסת גואטה. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' (2) לסעיף 6, בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> הוא משך, הוא משך את ההסתייגות. <היו"ר יואל חסון:> אבל זה לא רק שלו, זה לא רק שלו. הצבעה מס' 97 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 40 נמנעים – 2 ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 6 לא נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 33 בעד, 40 מתנגדים, שני נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 6, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 98 בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 41 נגד – 32 נמנעים – 1 סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר יואל חסון:> 41 בעד, 32 נגד, אחד נמנע. סעיף 6 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגות לסעיף 7, של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת – חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי ועבדאללה אבו מערוף. אנחנו מצביעים על ההסתייגות (3) לסעיף 7. הצבעה מס' 99 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 40 נמנעים – 2 ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7 לא נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 33 בעד, 40 מתנגדים, שני נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה; ההסתייגות (3) לא התקבלה – לסעיף 7. אנחנו עוברים – כנוסח הוועדה, סעיפים 7 ו-8, כי אין הסתייגויות לסעיף 8. סעיפים 7 ו-8 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 100 בעד סעיפים 7–8, כהצעת הוועדה – 39 נגד – 34 נמנעים – 2 סעיפים 7–8, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יואל חסון:> 39 בעד, 34 מתנגדים, שני נמנעים. סעיפים 7 ו-8 עברו, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להסתייגות לסעיף 9, הסתייגות מס' (4). אנחנו מצביעים על ההסתייגות. הצבעה מס' 101 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 41 נמנעים – 2 ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 9 לא נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 33 בעד, 41 מתנגדים, שני נמנעים. הסתייגות מס' (4) לסעיף 9 לא התקבלה. אנחנו נעבור להצבעה על סעיפים 9–14 כנוסח הוועדה, כי אין הסתייגויות לסעיפים הללו. הצבעה מס' 102 בעד סעיפים 9–14, כהצעת הוועדה – 39 נגד – 33 נמנעים – 2 סעיפים 9–14, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר יואל חסון:> 39 בעד, 33 מתנגדים, שני נמנעים. סעיפים 9–14, כולל, התקבלו כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית, קריאה שלישית על חוק שידורי טלוויזיה מהכנסת (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016. אנחנו מצביעים בקריאה שלישית. הצבעה מס' 103 בעד החוק – 40 נגד – 33 נמנעים – 1 חוק שידורי טלוויזיה מהכנסת (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יואל חסון:> 40 בעד, 33 נגד, נמנע אחד. אני קובע שחוק שידורי טלוויזיה מהכנסת (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016, אושר בקריאה שלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הודעה, בבקשה. הודעה למזכירת הכנסת. <קריאה:> הוא רוצה להגיד תודה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> כבוד היושב-ראש, שרים, חברות וחברי כנסת, ברצוני לעלות ולברך את האנשים שעזרו ועמלו בהכנת החוק. כמובן, ראשית, לכל חברי ועדת הכנסת, שנתנו והקדישו מזמנם ולמדו את החוק לעומק. אני רוצה להודות במיוחד למיקי רוזנטל. אני חושב שהתרומה שלך, מיקי, באמת לייצר לפחות – טיפה להוריד את הלהבות, הייתה מאוד חשובה. אני לא אומר שהסכמת אתה לכל החוק, או שאנחנו הסכמנו, אבל פעלנו ביחד בשביל לפחות טיפה להרגיע את הלהבות, ואני מודה לך על העזרה. אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין, שבעצם הוביל את הקמת הוועדה הציבורית שנתנה את מסקנותיה ועמלה על תיקון החוק; ליועצת המשפטית, האמת שהיא של ועדת הכלכלה בדרך כלל, אבל – איפה איתן? איתן, אני אימצתי את היועצת המשפטית שלך לחוק הזה, אתי בנדלר, ואני רוצה באמת להודות לך על כל העבודה, עם כל התקופה הלחוצה – בשילוב שאיתן לא חסך את שבטו בפעילות אצלו בוועדה – באמת על העזרה הגדולה, וכמובן גם לעוזר שלך, איתי עצמון, שהיה שותף מלא לכל התהליך. אני רוצה להודות לשופטת בדימוס שרה פריש, שעמדה בראש הוועדה הציבורית, ולכל חברי הוועדה הציבורית לבחינת ההסדרה של שידורי ערוץ הכנסת; ליושבת-ראש המועצה לשידורי כבלים ולוויין ד"ר יפעת בן-חי שגב; ליועץ המשפטי של המועצה לשידורי כבלים ולוויין דוד קובסניאנו; למנהל ערוץ הכנסת וצוות העובדים, שגם הם נתנו ותרמו גם בדיונים; ולכל המשתתפים שהגיעו לדיונים: נציגי משרד המשפטים, מינהל הכנסת, צוות מרכז המחקר והמידע, צוות ועדת הכנסת – שזה ארבל, היועצת המשפטית שלנו – היא פה? <קריאה:> היא לא נוכחת. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> טוב, אבל כמובן לארבל אסטרחן, היועצת המשפטית; מנהלת הוועדה אתי בן-יוסף – תודה רבה על כל העזרה, יד ימיני בכל הפעילות בוועדה; ראש התחום הפרלמנטרי נועה בירן דדון; הסטודנטית שמסייעת לנו רוית בהלול; ואחרון, לעוזר הפרלמנטרי שלי, שעכשיו, אם היו מצלמים את הוועדה היו צריכים גם לראות אותך, אלעד זמיר. אז תודה רבה לכולם. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת קיש. חברת הכנסת יחימוביץ, אני מאפשר לך להגיב, את ביקשת. בבקשה, הודעה של חברת הכנסת יחימוביץ. לא, את יכולה מכאן. <מיקי לוי (יש עתיד):> את יכולה לעלות לאמצע. <היו"ר יואל חסון:> אני יודע, אני אמרתי לה. חמש דקות. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> רק תגובה קצרה על המצג הכוזב כאילו פתיחת ערוץ הכנסת לחברות עסקיות מכל הסוגים והמינים ולתאגידים כלכליים היא זאת שתבטיח תחרות. ההפך הוא הנכון – לתת לתאגיד עסקי ערוץ בתוך הכנסת, שהוא בעצם ישמש כמשרד לובינג לאינטרסים האחרים של אותו תאגיד ובנגישות לכל ועדות הכנסת, זה דבר מטורף. זה בדיוק שלילת התחרות, זו בדיוק ריכוזיות. רק לאחרונה שמענו על נוחי דנקנר שקנה את "מעריב" בעסקה הפסדית, שלא הייתה משתלמת, לא לו ולא לבעלי המניות של "איי.די.בי" – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> הוא לא – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – אבל היה משתלם לו להחזיק את "מעריב" כעיתון מחמד, שבאמצעותו הוא ישלוט ויקבל כוח ומינוף על פוליטיקאים ועל עסקים אחרים. ועל כן, האמירה שלאפשר לחברות שיש להן זיכיון לשדר חדשות להתמודד במכרז, אחרי שהן עמדו בכל הקריטריונים, כאילו זה ההפך מתחרותיות – ההפך המוחלט הוא הנכון. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת יחימוביץ. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יואל חסון:> הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום בנושא: מצוקה חסרת תקדים בכלביות בישראל, של חברי הכנסת יעל גרמן, יעל כהן-פארן ועבד אל חכים חאג' יחיא; מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בנושא: נתונים קשים על תחלואת נשים לאחר לידה שאינה זוכה לטיפול ראוי על-ידי מערכת הבריאות, ובכלל זה אישה שכמעט איבדה את חייה בשבוע שעבר, הצעתה של חברת הכנסת רחל עזריה. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016> [מס' כ/618; "דברי הכנסת", חוב' י"ט, עמ' 10449; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יואל חסון:> הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף; בבקשה, אדוני. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברים, אדוני השר, שר החקלאות, האמת שהחוק הזה הוא פרי עבודתם של שני חברי כנסת שהחליטו להתאחד כדי להביא הצעת חוק, שהיא הייתה מיותרת אם החברה הייתה צודקת יותר, מוסרית יותר; לא היינו צריכים לדרוש בחוק דבר שהטבע האנושי הטוב שלנו היה צריך להתבטא בו. אבל כשהחברה לא יודעת לעשות את מה שהיא צריכה לעשות, אז באים צדיקים ועושים בשבילה, בתיקון הזה. ולכן, אני מברך אותם, את חברי הכנסת איציק שמולי ויואב קיש, והרבה מאוד חברי כנסת נוספים. אני מתכבד להביא בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 15) – – חבר'ה, אפשר לוותר קצת על דיונים בצד? <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת ביטן, אני יודע שאתה מושך את כולם אליך, אבל יש פה חדרים מאחורה. תעשה את הפגישות שלך שם, עדיף. אי-אפשר את כל הרעש הזה והריכוז הזה. בבקשה. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016. כידוע לכם, קיימת כבר יותר מ-15 שנה חובת ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלויות אצל מעסיקים שמעסיקים יותר מ-25 עובדים, אולם עד היום חובה זאת ממומשת, אם בכלל, בצורה חלקית מאוד. כדי לתת מענה לצורך של האוכלוסייה של אנשים עם מוגבלויות ולשלב אותם במעגל העבודה, נדרשים יעדים ברורים ואמצעי אכיפה. על כך באה הצעת החוק הזו לתת מענה. הצעת חוק זו קובעת לגבי גופים ציבוריים, כגון שירות המדינה – גם הוא צריך מוסר; הכנסת – שדווקא עושה בזה; צבא ההגנה לישראל – שלא היה קל, המשא-ומתן אתו; משטרת ישראל – גם כן לא היה קל; רשויות מקומיות, ועוד גופים, כי לפחות 5% מקרב עובדיו של כל גוף ציבורי שמעסיק יותר מ-100 עובדים, לפחות, צריכים להיות אנשים עם מוגבלויות בצורה משמעותית. אדוני היושב-ראש, זה מפריע לי – הטון הכי חשוב הוא בסיעה שלי. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת גואטה, חבר הכנסת גואטה, אני מבקש לשבת. חבר הכנסת ילין. השר גלנט, השר גלנט. חבר הכנסת גואטה, אני פונה אליך, נכון? אז אני מבקש שתשב. <יגאל גואטה (ש"ס):> אני יושב. <היו"ר יואל חסון:> אני לא רואה. תודה רבה. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> חבר'ה, אנחנו מדברים על אוכלוסייה שכל אחד מאתנו חייב לעמוד דום כשהוא מסתכל – – <היו"ר יואל חסון:> זה באמת דיון חשוב. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – רואה אותה – לשלב אותה, לשרת אותה. לזלזל בדיון על המוגבלים, אני חושב שזה זלזול שאין כדוגמתו. אדוני, חבר הכנסת דוד ביטן, תפסיק לדבר בטלפון כשאני מדבר על האוכלוסייה שאני מדבר עליה, ואני אחכה עד שתפסיק לדבר. <היו"ר יואל חסון:> הוא לא שומע. דוד, חבר הכנסת ביטן, חבר הכנסת ביטן, הטלפון לא במליאה. תודה רבה לך. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אציין כי הוועדה חידשה את דיוניה בהצעת החוק כדי לקבוע כי הוראותינו חלות גם על הרשויות המקומיות ותאגידים סטטוטוריים שאינם חלק ממשרדי הממשלה או מהגופים שציינתי. כאדם עם מוגבלויות בצורה משמעותית ייחשב מי שנקבעו לו 40% נכות לפחות, או מי שנקבעו לו 20% לפחות, והוא בהליכי שיקום תעסוקתיים. כמו כן – אדם שנקבע לו שכר מינימום מותאם או שהוכר בידי אגפים מסוימים במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. כדי לאפשר בדיקה עמידה ביעד הייצוג ההולם ירכז המוסד לביטוח לאומי – ואני חייב לציין את נכונותו והתנדבותו לעמוד ולתת את השירות הזה. החל משנת 2017 הוא ירכז את הנתונים שיועברו אליו על-ידי הגופים השונים על המידע שיש בידיהם. את תוצאות הבדיקה תפרסם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. על-פי תוצאות אלה חייב גוף ציבורי שלא עמד ביעד הייצוג במלואו להכין באותה שנה תוכנית שנתית לקידום ושילוב של אנשים עם מוגבלויות בתעסוקה בתחום שלהם. דבר זה יפורסם, כמובן, באינטרנט. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות רשאית לתת צו ייצוג הולם למעסיק שלא פרסם את התוכנית או שלא יישם אותה. הפרתו של צו זה מהווה עבירה פלילית. בנוסף, הנציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות תוכל לתת צו למסירת מידע, שהפרתו תיחשב עבירה פלילית. זאת ועוד, יהיו לה גם סמכויות בתביעה אזרחית בשם הרשות או בשם אנשים פרטיים. שר העבודה והרווחה והשירותים החברתיים הוסמך לקבוע בצו, בהתייעצות עם גורמים נוספים ובאישור הוועדה, כי עובדים בתפקידים מסוימים לא ייכללו במניין העובדים לצורך חישוב יעד הייצוג בשל אופי ומהותו של התפקיד. לגבי משטרת ישראל, שירות בתי-הסוהר, אגודת מגן-דוד-אדום וצה"ל נקבעו הוראות מיוחדות התואמות את אופי העיסוקים. בנוסף לכל אלה, מוצע בהצעת החוק לחייב כל גוף ציבורי המעסיק יותר מ-25 עובדים למנות ממונה על הייצוג ההולם של אנשים עם מוגבלות. להצעת החוק הזו, לפחות זה נראה טוב, לא הוצגו הסתייגויות. ולכן, אני ממליץ שנעביר את זה בקריאה שנייה ושלישית עוד היום. תרשו לי רק להודות, כי נעשתה פה עבודה אדירה לאורך זמן – אמרתי את שמותיהם, אבל אני גאה לחזור על זה – לחבר כנסת איציק שמולי, לחבר הכנסת יואב קיש; לחברי הוועדה בכלל, שהשתתפו בצורה מאוד מרשימה ברוב הדיונים; ליועצים המשפטיים של כל הגופים שציינתי. כל הגופים, ולא אחזור אחד-אחד כדי לא לטעות, כולם השקיעו והלכו וחיפשו דרכים, אם זה במשרד זה או אחר. כולם מגיע להם לציין אותם לשבח. אבל יש ברכה מאוד מיוחדת לצוות הוועדה וליועצים המשפטיים של הוועדה ולכל מי שעזר בהכנת החוק הזה. אני מקווה שההצבעה תהיה כפי שכל אחד מאתנו מקווה שתהיה. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת אלאלוף. אין הסתייגות לחוק, כפי שנאמר. יש בקשת רשות דיבור אחת. חבר הכנסת קיש, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך. <יואב קיש (הליכוד):> כבוד היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, התחלתי את הבוקר בעיריית רמת-השרון. ראש העיר אבי גרובר הזמין אותנו והיה גאה להכריז שהם העירייה הראשונה שהולכת לעמוד ביעד הזה של שילוב אנשים עם מוגבלויות, 5%, מהמגזר הציבורי. הייתה גאווה גדולה. אנחנו, כמו שהחבר שלי פה במליאה אוהב להגיד, אנחנו כולנו אנשים עם מוגבלויות – אני מתכוון לאילן גילאון – בין אם זה עכשיו, בין אם זה מחר ובין אם כשנהיה זקנים, זה העולם שלנו ופה אנחנו חיים. אני יכול להגיד לכם שכל מי שנגע בחוק הזה ונרתם להעביר את החוק הזה, קרוב איכשהו לעולם הזה. אני חושב שפעם אחת שאתה נחשף לקשיים ולמגבלות שאנחנו בחברה מעמיסים על אותם אנשים, אי-אפשר להישאר אדיש. כולנו נמצאים שם וזה הדרייב שדוחף אותנו קדימה. אני יכול להגיד שאני רואה פה איזה צעד של סגירת מעגל, שהייתה לי מאוד חשובה. אני בטוח שככה גם אצלך, ידידי איציק שמולי, ואצל כל מי שעסק בחוק הזה. החוק הזה הוא בעיני חוק מוסרי מהמדרגה הראשונה. הוא חוק טוב לחברה, הוא ממצב אותנו כחברה טובה יותר. הוא חוק שהוא טוב לאותם אנשים, שימצאו עבודה בזכות החקיקה הזאת, והוא גם טוב לכלכלה. אנחנו בבית הזה לפעמים מחוקקים יותר מדי. החוק הזה, אני יכול להגיד שאין חוק צודק וראוי יותר ממנו. אבל זה לא העניין היחיד. איציק שמולי, ידידי, אנחנו עכשיו נצטרך להיאבק על היישום שלו. אנחנו נצטרך לראות שהדבר הזה קורה. קורה במשרדי הממשלה, קורה בעיריות, קורה בכל החברות, בכל המקומות. אני יכול להגיד לך דבר אחד, ושנינו ראינו את זה בוועדה: לצערי, והזכיר את זה ידידי אורן הלמן היום בעיריית רמת-השרון, נחשפנו בוועדה למושג כואב, NIMBY. <מירב בן ארי (כולנו):> זה לא חדש, זה שנים. <יואב קיש (הליכוד):> לא, אבל בואי, זה היה שם בצורה הכי בוטה, NIMBY – Not In My Back Yard. אני בעד, החוק מצוין, אבל תשמעו – אתה יודע מה? לא נעים לי להגיד ואני לא רוצה לעשות פה שיימינג – אבל אצלנו זה אי-אפשר, כי האנשים שלנו הם ככה וככה, ואני בעד. אין דבר כזה. אי-אפשר להתנהל ככה. כל אחד צריך לאכוף על עצמו לעמוד בעניין הזה. אנחנו לא נוותר. אנחנו נדאג שלחוק הזה יהיו שיניים. יש בו אפשרות גם להעניש את אותם גופים שלא יעמדו ביעד שלהם. לא ביום אחד זה יקרה, השינוי הזה יתקדם. אנחנו מדברים היום על סדר גודל של כ-2% במגזר הציבורי. אנחנו כל שנה נדאג ונראה שנעלה במספרים האלה. מדובר בעשרות-אלפי משרות במגזר הציבורי. זה משנה חיים שלמים של אנשים. אנחנו צריכים שהמגזר הציבורי יהיה הדוגמה לכל המשק. אני מודה שעד היום אנחנו במגזר הציבורי קצת פיגרנו לעומת מה שקורה בשוק הפרטי. אני מקווה שאחרי הצעד הזה ואחרי שאנחנו נילחם ונראה שמיישמים אותו, אז המגזר הציבורי יוביל את המשק. נשארה לי עוד דקה וחצי. אני רוצה לסיים בדברי תודה לאנשים שהיו שותפים ונתנו כתף לאורך כל הדרך. כמובן, חבר הכנסת איציק שמולי, שביחד הובלנו את זה. אין ספק – אתה עוד נלחמת על העניין הזה בכנסת הקודמת. כשאני הצטרפתי, אני חושב שהשילוב הזה של קואליציה ואופוזיציה עזר להשלים את זה; חברת הכנסת נורית קורן, אם קודם דיברתי על נגיעה אישית, אז גם היא במקום הזה, אני יודע. נמצאים פה אתנו כמה חברים שהם שותפים מלאים לכל החקיקה: אורן הלמן, סמנכ"ל "סיכוי שווה", שכמו שאמרנו, לא רק דואג לחקיקה אלא גם עושה ודואג להשמה של אותם אנשים; עו"ד ולאדי גור-ארי, הדס גלילי, תמי דורסט, אלעד דורסט, אוריאל אפריאט. וכמובן כמובן, לצוות הוועדה בראשות יושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף. אני זוכר שדיברנו ואמרנו: איך אנחנו דואגים לסיים את זה כמה שיותר מהר? אמרנו: בואו נעביר בקריאה ראשונה במושב הקודם, כדי רגע אחד לשים את החותמת, ונמשיך הלאה. התגייסת עכשיו. לא היינו עומדים פה ביום האחרון של המליאה להעביר את החוק הזה בלי העזרה שלך, ואני מודה לך על כך. כמובן כמובן, ליועצת המשפטית, לענת כהן-שמואלי – אני חושב שלא נתקלתי במעורבות כזאת מחייבת וערכית, השעות שהקדשת יחד אתנו. הייתה תקופה שאני ואיציק התחלפנו: בהתחלה אני קצת יותר, אחרי זה איציק קצת יותר; את היית שם כל הזמן, ואני באמת רוצה להודות לך על העשייה הזאת. עו"ד ערן טמיר מנציבות שוויון לאנשים עם מוגבלויות, עו"ד דן אורן ממשרד המשפטים, שאיננו פה, ולמרות שעם משרד המשפטים לא תמיד היה קל, אתו היה קל, בואו נגדיר את זה כך. המוסד לביטוח לאומי, שהרים את הכפפה – אני רוצה לספר לכם, תבינו, יש באמת נקודות אור במקום הזה. גברת רבקה פריאור, כשאנחנו נתקלנו בבעיה איך אנחנו מסנכרנים בין מצד אחד לשמור על הפרטיות של האנשים, שלא יסגירו מי הם, ומצד שני כן לבדוק אם עומדים ביעד או לא עומדים ביעד, המוסד לביטוח לאומי הרים את הכפפה, ואני מודה להם. להסתדרות, בראשות יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, שהגיע לוועדה וגם תמך בוועדה ונלחם על ההצעה הזאת ועושה עבודה מדהימה גם בעניין הזה; גיא שמחי מההסתדרות. ואחרונים, כרגיל, העוזרים שלי, עמרי חייק שיושב פה ואלעד זמיר. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך על דבריך. אנחנו עוברים להצבעה. אין הסתייגויות לחוק, לכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, כמקשה אחת. נא לשבת, אנחנו יוצאים להצבעה. אני בטוח שרבים מחברי הכנסת רוצים לזכות ולהצביע בעד החוק הזה, כמקשה אחת, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 104 בעד סעיפים 1–10 – 39 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–10 נתקבלו. <היו"ר יואל חסון:> 39 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. אני מוסיף את חברת הכנסת יעל כהן-פארן ואת יכולה להצביע גם בקריאה השלישית. אנחנו מצביעים על החוק במלואו בקריאה שלישית, בבקשה. הצבעה מס' 105 בעד החוק – 41 נגד – אין נמנעים – אין חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר יואל חסון:> 41 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, אושרה בקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. אחד היוזמים הבולטים והפעילים ביותר בחוק היה חבר הכנסת שמולי. אני מבקש ממנו לעלות ולברך. חבר הכנסת שמולי, בבקשה. יישר כוח על החוק. יש לך כמה דקות לברך. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני ממש מתרגש. עבורנו היום הזה הוא בסך הכול עוד יום; עבור 800,000 אנשים עם מוגבלות במדינת ישראל, מדובר ברגע היסטורי, לא פחות. לפני קצת פחות מ-20 שנה התכנס הבית הזה והכריז על יום עצמאות נוסף. מחוקקים מימין ומשמאל התאגדו כדי להעביר כאן, בבית הזה, את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אזרחים מכל קצוות המדינה עשו את הדרך לכאן כדי להיות חלק מהרגע ההיסטורי הזה, שבו, אולי בפעם הראשונה, ניתנה באמת הזדמנות שווה לכול. רגע שממנו יכול היה כל אדם עם מוגבלות לפרוץ את השער הנעול ולצאת לעידן חדש של שוויון, של חופש, של עצמאות. 20 שנה מאוחר יותר, ואנחנו מציינים היום את האירוע הזה, ואת כל מה שהפך להיות אפשרי בעקבותיו: בזכותו, מקומות כמו בתי-ספר, בתי-קולנוע, אוטובוסים הונגשו והפכו באמת להיות נגישים ושייכים לכולם; בזכותו ילד עם שני קביים, אבל עם אותם חלומות כמו של בני הכיתה שלו, כבר לא נשכח מאחור; בזכותו לאלפי ישראלים ניתנה הזכות להשתלב, להתערות, להיות חלק. ועכשיו, אפילו לאחר שני עשורים, יותר מדי חסמים עדיין ניצבים. הכניסה לשוק התעסוקה הייתה העיקרית שבהם. אנשים עם מוגבלות עודם סובלים מסגרגציה ומאפליה רק מחמת מוגבלותם. לעתים קרובות מדי אנחנו שמולם נוטים לחשוב שמוגבלים ביכולת הם אולי חסרי יכולת, ומעריכים אותם לפי מה שאנחנו חושבים שהם מסוגלים לעשות, ולא לפי מה שהם מסוגלים לעשות בפועל. מתמקדים בעיקר במוגבלותם במקום ביכולתם. יותר מדי שנים הבטחנו לעצמנו שהשינוי יקרה מעצמו, שהמילים הגדולות לבדן יהפכו למציאות. אבל האנשים עם המוגבלות נותרו מאחור כשזה הגיע לשוק התעסוקה, עם שיעורי תעסוקה מחפירים בעיקר במגזר הציבורי. אפילו כשהם מסוגלים לעבוד, אפילו כשהם רוצים לעבוד אפילו שיש להם כל כך הרבה מה ללמוד, הם נותרו בחוץ. אתה לא יכול לתמוך בשילוב ולנעול את שערי שוק התעסוקה. אתה לא יכול להגיד לבן שלך שנכון לשלב בכיתה שלו, בגן שלו חבר עם מוגבלות, עם צרכים מיוחדים, אבל כשזה נוגע למקום העבודה שלך, להגיד שאתה מתנגד, או נרתע מזה. ומה שנדרש היה איזה חוק שיפתח את שוק התעסוקה עבורם, וזה מה שאנחנו עושים כאן היום. מפקידים בידיים שלהם את המפתח המתאים, הגדול, לשילוב חברתי מלא, שעובר קודם כול בשוק התעסוקה. זהו חוק שההנחה הבסיסית שטמונה בו היא שאנשים עם מוגבלות הם קודם כול אנשים, ורק אחר כך בעלי מוגבלות. אבל כמו רגעים נפלאים אחרים, הרגע הזה לא התחיל וגם לא נגמר בכנסת, הוא התחיל, עבורי, בשכונת פועלים ברמת-גן, עם אנשים כמו אבי סלומה, שהראו יום-יום שהם מסוגלים לתרום לסביבתם ללא קשר למוגבלותם או לחוסר התמיכה והמודעות של אחרים. זה התחיל כשהם סירבו לקבל לא רק את הדרך שבה העולם רואה אותם אלא גם את הדרך שבהם הם תפסו עד אז את עצמם. ובכל פעם שאני מדבר על הנושא הזה, אני רואה מולי את אבי, בעל שיתוק מוחין, שהתגורר ממש מול בית הורי. איש חזק, וחייכן ואנרגטי שקם כל יום למאבק. הוא לא הניע המונים למחאה, אבל נאבק כל בוקר על הדברים הטריוויאליים, הפשוטים באמת של החיים – לקום, להתלבש, לנעול נעליים, ללכת לעבודה. הוא עשה זאת בתקופה שהחוק הזה עדיין לא היה קיים, בתקופה שבה כל בוקר מחדש היה עליו להיאבק שהוא עדיין מסוגל, שהוא בעל ערך. מעולם הוא לא הפסיד יום עבודה, מעולם לא ביקש יחס מועדף, מעולם לא התלונן, גם אם היה עליו לקום שעה אחת קודם כדי ללבוש חולצה ולהגיע בזמן לעבודה. לא היה דשא מספיק טובעני או גרם מדרגות מספיק עקשן שיכול לעצור אותו כשרצה לצפות במשחק הכדורסל של בנו. ורק בזכות הכוח שבדוגמה האישית הוא פתח לי את העיניים, ולרבים אחרים. מה שהיה נדרש זה חוק שיפתח את שערי שוק התעסוקה גם לשונים, וזה מה שאנחנו עושים כיום. בתקופה שבה כל כך הרבה ספקות עלו ביחס ליכולת של אנשים עם מוגבלות להשתתף בחברה ולתרום לכלכלה, החוק הזה קובע שהם יכולים. אנשים עם מוגבלות לא מבקשים צדקה, רחמים או יחס מועדף, הם דורשים יחס הוגן והזדמנות שווה. הם רעבים לסיכוי וצמאים להזדמנות מחודשת, והם יספקו לך תפוקה וגאווה אם רק תעניק להם אותה. אז החוק הזה, אדוני היושב-ראש, מראה לעולם כולו את המחויבות של הבית הזה לזכויות אנשים עם מוגבלות. ימים כמו אלה עוד ייחרתו, כמאורע חגיגי, בהיסטוריה שלנו, אבל גם כהזדמנות שנקרתה לנו כדי להבין בפני אילו אתגרים אנחנו עדיין עומדים. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> עוד דקה. אני גאה היום במה שאנחנו שואפים להשיג, אבל עוד יותר במה שכבר השגנו. כחברה עלינו להבטיח המשך הכללה – במרחב הציבורי, במערכת החינוך, בשוק העבודה – ולהתיר כל חסם – בלבבות, במחשבות ובמציאות עצמה. כשאנו עושים את זה אנחנו הופכים לחברה שלמה יותר, מאוחדת יותר, חזקה יותר. אני רוצה במשפט סיכום להודות, קודם כול ליושב-ראש הוועדה. אדוני היושב-ראש, בלעדיך ובלי המחויבות שלך לא היינו עומדים פה היום ומציגים את החוק הזה. באמת, תודה לך על כל מה שאתה עושה בוועדת העבודה והרווחה. אני רוצה להודות באופן מיוחד לצוות של ועדת עבודה ורווחה – לענת, וליהלום של הוועדה הזאת, היועצת המשפטית נועה בן-שבת, שעמלה קשות על הצעת החוק. אני רוצה להודות ליושב-ראש ההסתדרות, שהסתער יחד אתנו על החוק הזה. אני רוצה להודות ליואב קיש על השותפות ועל החברות ועל המהלך המשותף, ולכל חברי הכנסת. אני רוצה להודות לאורן הלמן, שיושב פה. לוולאדי גור-ארי, שכתב את הצעת החוק, ולכל עמותת "סיכוי שווה" ושאר הארגונים החברתיים. אני רוצה להודות לעוזרים הפרלמנטריים שלי שיושבים פה: לאלעד, לארז, ליריב, וכמובן למתמחים – חיים, ושאר האנשים. אני רוצה להודות בעיקר לבחור אחד בשם אבי מרמת-גן, שנתן לי את אחד השיעורים הכי חשובים בחיים – שלא לוותר, וללכת כמה שאפשר נגד הרוח. ואני אומר לכם, עד שכל ישראלי עם מוגבלות יוכל להגיש מועמדות לעבודה מבלי לחשוש לאפליה, יש לנו עוד עבודה לעשות. אבל ביום הזה אני גאה על מה שהשגנו, ועוד יותר על מה שאנו עוד שואפים להשיג. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> חברים, זאת הצעת חוק באמת מיוחדת ומרגשת, ולכן אפשרתי את הזמן הזה. אני אאפשר גם לנורית קורן. בבקשה יותר קצר, ממש קצר, ואחר כך חבר הכנסת קיש מהמקום יתקן איזושהי אמירה שהוא אמר. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה שאפשרת לי לדבר. אכן, זה יום חג, ואנחנו נצעיד את החוק הזה, שלא יהיה אות מתה, שאכן הוא יבוצע, והוא יבוצע, כי אנחנו נעמוד על המשמר. אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת איציק שמולי וגם לחבר הכנסת יואב קיש, וגם ליושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף, וגם לכל הצוות המשפטי של הוועדה, ולכולם, שהשתתפו ועשו הכול בישיבות האין-סופיות, ונלחמו בכל הגופים שניסו להיאבק כדי שלא להחיל את האחוזים שרצינו וכדי שהם לא יהיו חלק מזה. ואכן, זה באמת יום חג, ורצוני להודות לאורן, לוולאדי, להדס, לכולם שיושבים כאן. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת נורית קורן. מהמקום, חבר הכנסת קיש. <יואב קיש (הליכוד):> היושב-ראש, תודה שנתת לי. אני חייב לתקן טעות שעשיתי. אמרתי, אילן, כולנו עם מוגבלויות, אז אני גם, בנושא שמות אני קצת מעופף. נועה בן-שבת, אני רוצה להודות לך מכל הלב. אני אומר שוב מה שאמר איציק – היהלום שבכתר של החבורה, וזה בא מהלב שלך כמו שזה בא מהלב שלנו. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך על דבריך. <הצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ו–2016> [מס' מ/931; "דברי הכנסת", מושב ראשון, חוב' י"ג, עמ' 2162; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יואל חסון:> אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית – יציג אותה יושב-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעות חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית וסעיפים מהצעת חוק התוכנית הכלכלית, חבר הכנסת אלי כהן. בבקשה, אדוני. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני היום מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ו–2016, לקריאה השנייה והקריאה השלישית. הצעת החוק הזאת עברה במסגרת הקריאה הראשונה בכנסת התשע-עשרה, והמשיכה לכנסת הנוכחית במסגרת דין רציפות. נושא ההתחדשות העירונית, ללא ספק, מדבר על פוטנציאל גדול מאוד שלא מומש בשנים האחרונות. ככלל, התחדשות עירונית טומנת בחובה גם פרויקטים של פינוי-בינוי, גם פרויקטים של תמ"א לסוגיה השונים, וכאמור ההתחדשות העירונית שמה לה למטרה לבוא ולטפל בשלושה דברים עיקריים: 1. תוספת של אלפי יחידות דיור באזורי הביקוש על בסיס התשתיות הקיימות, וכאמור, היום זה נחוץ על מנת לבוא ולהגדיל את היצע הדירות; בנוסף לכך, היא נותנת מענה לנושא של חיזוק מבנים; אבל מעבר לכול, השיקול השלישי, שבעיני הוא המהותי – מדובר על פרויקטים חברתיים ממדרגה ראשונה. כולנו בהחלט זוכרים את פרויקט שיקום שכונות שבו היו שותפים ראש הממשלה המנוח מנחם בגין והשר דוד לוי, ייבדל לחיים ארוכים, שהובילו את הפרויקט הזה. הפרויקט הזה של ההתחדשות העירונית נותן היום בהחלט בשורה חברתית חשובה לכל אותן שכונות, ובכל עיר ועיר יש שכונות ותיקות שנמצאות כפריפריה חברתית – גם בערים המרכזיות ביותר. המימוש של המיזמים טומן בתוכו יתרונות רבים, למעשה תוך ניצול השטחים הקיימים, שימור השטחים הפתוחים וניצול גבוה של הקרקע. החוק שהונח לפנינו במתכונתו ההתחלתית היה למעשה היה חוק פרווה, אפשר לומר, ואנחנו, בעבודה משותפת של חברי הקואליציה וחברי האופוזיציה, פעלנו על מנת שלא תוקם רשות לשם הרשות, אלא שתוקם רשות שיש לה שיניים, שיש לה כלים, שיש לה סמכויות, שיש לה תקציב, והיא תוכל לממש את ייעודה ותיתן בשורה חשובה שתלווה אותנו מכאן והלאה עוד שנים רבות. לכן קיימנו לא מעט דיונים וסיורים במסגרת הוועדה, פגישות עם דיירים, ראשי ערים, יזמים וכל מי שעוסק בתחום. לאחר שורה ותקופה של דיונים מעמיקים, הצעת החוק שבפניכם היא הצעה רחבה ושלמה; הצעה חברתית ממדרגה ראשונה, שנותנת בשורה בתחום הזה. לא אמנה את כל הסוגיות שעלו במסגרת הוועדה ואת כל התיקונים שנעשו, אבל, ברשותכם, אפרט את התיקונים העיקריים שבהם: 1. היה דבר מרכזי שעמד לכל אורך הדיונים בוועדה, וזה הנושא של הדיור הציבורי. כאמור, חלק ניכר מדיירי הדיור הציבורי נכללים במסגרת השכונות שאמורות לעבור את אותם פרויקטים. אני באמת רוצה לציין בהזדמנות הזאת את שיתוף הפעולה יוצא הדופן של משרד הבינוי והשיכון ואת הרגישות החברתית – גם של השר גלנט וגם של סגנו ז'קי לוי – שתמכו לאורך כל הדרך והציגו מדיניות שהמטרה שלה היא לראות איך אנחנו יוצרים כאן אינטגרציה. כמובן, אני רוצה להודות גם לחברי כנסת שתרמו רבות – כמובן אמנה את כולם, ובנושא הספציפי של הדיור הציבורי את חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס ואת חבר הכנסת יוסי יונה. תרומתכם לוועדה בכלל ובנושא הדיור הציבורי בפרט הייתה מהותית וחשובה. אגב, אני גם רוצה לספר לכם שהדבר הזה נולד, בין היתר, אחרי סיור שאני עשיתי בשכונת גילה בירושלים. שם יש מקבץ של הדיור הציבורי. אתם רואים שם את אותם בניינים מטים-ליפול מתקלפים, ובאים אלי אותם דיירים ואומרים: בין היתר אתם מקדמים את הנושא של ההתחדשות העירונית; אנחנו מבקשים מכם – אל תקדמו את זה. אני אומר: זה לא הגיוני. אתם רואים כאן את הבתים מטים-ליפול, תהיה לכם הזדמנות לעבור לדירה חדשה. מרפסת שמש – אולי גם אתם תקבלו כאת. אומרים לי: לא, יגלו אותנו. הם הראו מסמך ממשרד הבינוי משנת 2014, שאומר להם כמה יהיה להם קשה לגור בדירות החדשות, כמה יעלה שכר הדירה, כמה יעלה ועד הבית. ועשינו כאן מהפכה, הודות לכל אותם חברים שציינתי שהיו שותפים, וקבענו, 1. את עקרון האי-הגליה, שכל הדיירים של הדיור הציבורי יהיו חלק מהמיזמים של ההתחדשות העירונית. הם לא חייבים לגור בסלאמס, הם גם יכולים לגור באותן דירות חדשות, אבל על מנת להבטיח זאת מצוין בחוק ששכר הדירה שלהם לא יעלה ויישאר ללא שינוי. תהיה להם השתתפות בנושא של ועד הבית כדי להבטיח שיוכלו לעמוד באותו נטל של הוצאה. בנוסף, תוקן סעיף מהותי במסגרת הדיונים האחרונים של הוועדה, שבו הובטח הנושא של זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי – אכן, חברת הכנסת לוי, אני יודע שהובלת ודחפת את הנושא הזה – להבטיח להם שבעתיד הם יוכלו לרכוש את אותן דירות לפי השווי של הדירה הישנה, כי, כאמור, עשינו כבר בעבר תיקון בנושא החוק הזה, כי מדובר כאן בנושא של צדק חלוקתי ממדרגה ראשונה. דיור הוא מחולל העוני המרכזי, והיעדר דיור הוא ללא ספק הבעיה שנוגסת בעניים בצורה משמעותית וגדולה. לכן אני חושב שהיום, אחרי שהחוק הזה יאושר, דיירי הדיור הציבורי שיודעים שהולכים להיות אצלם מיזמים של התחדשות עירונית יכולים לישון בשקט, כי אני חושב שכאן חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה ראו את זה יחד לנגד עיניהם, ובהחלט הסעיף הזה נכנס. אנחנו, כמובן, פעלנו במסגרת החוק הזה לטפל בנושא שחרור חסמים, כדי שיקלו על התהליך. בין היתר, ביקשנו שהרשויות יכינו תוכניות ומדיניות בנושא התחדשות עירונית כדי שהדיירים בכלל ידעו מה הזכויות שלהם, מה מגיע להם, מה הולך להיות באזור שלהם; שהיזמים ידעו אם נכון מבחינתם להיכנס לאותם פרויקטים. וכן, זה יסייע גם במניעת שחיתות. ברגע שיש מדיניות ברורה, לא אחד יקבל ככה והשני אחרת, וגם התהליך של אישור הפרויקטים יהיה מהיר, קצר, גם בוועדה המקומית, ויחסוך התנגדויות גם במסגרת ועדות ערר. המדינה – ביקשנו שגם קרקעות המדינה, הן ישמשו ככלי נוסף לתמוך, באמצעות קרקעות משלימות. במסגרת פינוי-בינוי, בעיקר ככל שמתרחקים מהמרכז, היחסים הולכים ועולים. בעוד שבתל-אביב נדרש לבוא ולתת יחס של פי-שניים בפינוי-בינוי, בקריית-גת צריך יחס של פי-שמונה. ולכן, על מנת להבטיח שגם באזורים מרוחקים יותר זה יהיה, אנחנו דרשנו שמינהל מקרקעי ישראל יעמיד קרקעות משלימות, וזאת תוך פרק זמן שנקוב במסגרת הסעיף, תוך 90 יום, ויש כאן הצהרה מפורשת וברורה. ואגב, הדבר הזה הוא נוסף על התקציב והוא לא נכלל במסגרת התקציב. מדובר בעלויות גבוהות ועלויות מפורטות. אנחנו רואים את הרשויות המקומיות כשותפות מלאות לקידום של הפרויקטים, ולכן הנושא של מתחמי פינוי-בינוי יהיה בהסכמת הרשויות המקומיות. יחד עם זאת, אנחנו ביקשנו, בהסכמה עם משרד הבינוי, שיוקמו מינהלות לנושא של פינוי-בינוי, לכל הנושא של ההתחדשות העירונית, על מנת שתהיה כאן מחויבות של העירייה לקדם את כל אותם פרויקטים מן הצד האחד, ומן הצד השני – שהם יהוו מוקד ידע ומידע לדיירים, ליזמים, לעבודה מול הרשויות המקומיות ומול רשויות הביצוע. יש כבר רשויות שהקימו מינהלות והקימו אופרציה לתפעול של ההתחדשות העירונית. אנחנו בהחלט רואים עלייה במספר הפרויקטים. אגב, רק שנקבל מושג, במהלך שנת 2015 ניתנו היתרים לכ-5,000 דירות במסגרת ההתחדשות העירונית. כלומר, 10% מסך הבנייה במדינת ישראל היה במסלול הזה, והיעד שלנו הוא לעבור את ה-10,000 יחידות דיור בשנת 2018, כלומר ש-20% לפחות מהיקף הבנייה בישראל יהיה במסגרת הנושא של ההתחדשות העירונית. נקבעה, בנוסף, מדרגה נוספת של היטל השבחה. ביקשנו שיהיו גם הסכמי גג במסגרת הנושא של ההתחדשות העירונית; כשבאים לבנות את כל אותן שכונות חדשות, שיראו גם את השכונות הוותיקות. לכן תהיה התייחסות במסגרת הסכמי גג גם לנושא של קרקעות משלימות, גם לנושא של תקציבים לאותו עניין. יצא לי לבקר בכמה ערים, ובאחת מהן אמר לי ראש העיר – אני לא אציין את שמו: שמע, יש חשש גדול מאוד – בין השכונות הוותיקות לבין השכונות החדשות; הדבר הזה יוצר מתח. ולכן אנחנו שוב חוזרים על הבשורה החברתית המהותית שקיימת בנושא הזה. נתנו גם מנדט לרשויות המקומיות לבוא ולהפחית אגרות בנייה, בהסכמתן, על מנת לעודד את הנושא. אפשרנו במסגרת רשות המסים, שגם היא הייתה שותפה למהלך, לפשט את התהליכים ולתת פטורים שיהיו ברורים, על מנת שהפרויקטים האלה יתקדמו ויתקדמו מהר ובצורה יעילה. במסגרת דיוני הוועדה גם קיבלנו סקירה מחבר הכנסת בני בגין, שהוא גיאולוג בהכשרתו – וחייבים לבוא ולומר שבחלק מהמקומות אין כדאיות כלכלית לבצע התחדשות עירונית. באותם מקומות ששווי הקרקע שם הוא אפס – חלק מהמקומות האלה הם מקומות שבהם דווקא הסכנה לרעידות אדמה היא הגבוהה ביותר. גם כאן, בדיון שגם נכח בו סגן השר ז'קי לוי, שמכיר את האזור ומכיר את הנושא, התחייבו במשרד האוצר לבוא ולתת טיפול לנושא הזה. במהלך הדיון הייתה התייחסות גדולה מאוד גם לנושא של פרויקטים של תמ"א 38, גם לנושא של הוועדה המייעצת. אני רוצה באמת לנצל את ההזדמנות ולהודות לחבר הכנסת יעקב אשר, שהיה בעברו גם ראש עיריית בני-ברק, על תרומתו החשובה לוועדה בכל הראייה של הרשויות המקומיות. ואכן, גם בהמלצתו נוספו הערות. אדוני חבר הכנסת אשר, הודות, אני אומר, לניסיון שלך, נוספו הערות גם בעניין התמ"א וגם בעניין משרד החינוך וגם בעניין דואר רשום, שבהחלט היו הערות מועילות, הערות חשובות שכאמור נכנסו. אומנם הוא לא נמצא כאן באולם, אבל הוא היה חבר כנסת מאוד דומיננטי בדיוני הוועדה – חבר הכנסת גואטה, שבהחלט בא מתוך ראייה לבוא ולקדם את הנושא של החלשים. וגם כאן נקבע תיקון עקיף לחוק דייר סרבן, שבו, למעשה, אותם קשישים שמקבלים הבטחת הכנסה – ותשלומי ועד הבית שלהם יכולים לעלות מ-20 שקלים ל-200 או 300 שקלים ואף יותר – שהם לא ייחשבו כדיירים סרבנים אלא אם כן השתתפו בתשלומים שלהם בעניין ועד הבית לתקופה של חמש שנים. כאמור, יש ועדה מייעצת לרשות, וכאמור, נוספו לה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אלי, למען הסר ספק, מה זה השתתפות? הם לא ישלמו יותר ממה – – – על ועד הבית. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> נכון, נכון. חברת הכנסת לוי, כאן התיקון למעשה אמר שהם לא ייחשבו דיירים סרבנים לצורך העניין, כלומר, מפאת זה שעכשיו רוצים להעלות להם את הסכום והם לא יכולים לשלם. לכן תימנע היכולת לבוא ולכפות עליהם. לכן נצטרך את אותה הסכמה של אותם דיירים חלשים, מקבלי קצבאות הבטחת הכנסה, על מנת להתקדם. או, חלף זאת, כאמור, ישלמו להם את כל עליית תשלומי ועד הבית מהסכום הישן לכל הסכום החדש. היה גם כאן שיתוף פעולה עם משרד הפנים בכל הנושא של תשלומי ארנונה. כאמור, שטח הדירה גדל, וכאן היו שתי התחייבויות ברורות, שנכללות בחוק: 1. שהסיווג של השטחים לא יעלה. כלומר, אותו אזור מוחלש שפתאום מתחדש ונבנו שם בניינים חדשים – הסיווג שלו לצורך העניין לא יגדל. ובנוסף לכך, שתינתן אפשרות לבוא ולתת פטור מארנונה על כל הגידול בשטחים, ככל שיהיה. בנוסף – היו תיקונים נוספים של מס הכנסה שנכללו אף הם במסגרת החוק. אגב, בנושא של תיקון של זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי – אני יודע שגם לך, חבר הכנסת חנין, הנושא הזה היה חשוב – האפשרות בעניין זכויות הרכישה אינה מוגבלת בזמן. נכון להיום יש הגבלה בזמן, שנה מביצוע הפרויקט ושלוש שנים לאחר מכן. דאגנו גם שהנושא הזה לא יהיה מוגבל בזמן. לא יהיה לו כאן סד זמנים ולא ילחצו אותו על מנת שהוא לא יאבד את זכותו. היו בנוסף תיקונים שמתייחסים לנושא של ממונה על פניות הדיירים, שיפעל במסגרת הרשות ויוכל להיות אוזן קשבת לכל אותם דיירים שפונים, לברר תלונות של דיירים כנגד יזמים, מארגנים וכן הלאה. כמו כן, אנחנו מעודדים בנייה של דירות קטנות על מנת לבוא ולקדם את הנושא של דיור בר-השגה, שגם הוא, אכן, חשוב ומרכזי במסגרת הדיונים. חלק מהדירות בשכונות האלה הן, לצורך העניין, דירות מושכרות. חבר הכנסת שמולי, ביקרתי באחת השכונות בלוד ושם בהחלט נדרשת התחדשות עירונית. יש שם גם דיירי דיור ציבורי ומן הצד השני גם הרבה שוכרי דירות. אם אני לא טועה, אפילו אתה שוכר דירה באזור כזה. ולכן, חשוב לשמור שיהיה תמהיל עם דירות קטנות על מנת שאנשים יוכלו לבוא ולגור באותם מקומות. חברים, לסיכום, אני חושב שמונחת בפניכם הצעת חוק חשובה שיש בה בשורה אמיתית בתחום ההתחדשות העירונית, ועבודה מעמיקה של הוועדה, שהביאה לתוצאה מאוזנת וראויה, שמגינה מצד אחד על הדיירים ומן הצד השני מביאה לשחרור חסמים משמעותיים. וחשוב לבוא ולציין שמה שעמד לנגד עינינו זה לא רק הפרויקטים הנדל"ניים, זה לא רק הפוטנציאל הנדל"ני, אלא אותה בשורה חברתית לאותם דיירים, שגרים בחלק מהבניינים ששווים סכום מסוים, והם רואים לא רחוק מהם את אותם פרויקטים חדשים. המרחק הגיאוגרפי הוא קצר אבל המרחק הכלכלי הוא ארוך ובלתי נתפס. וכאן אנחנו נותנים להם למעשה את האפשרות לבוא ולשדרג את חייהם ולתת להם אפשרות לשינוי מהותי. ואנחנו נמשיך. לפני שאני אסיים אני אומר שהמלאכה לא תמה. יש היום על שולחננו עוד שתי הצעות חוק נוספות שעברו בקריאה ראשונה, חוק המארגנים וחוק דייר סרבן, שהם משלימים לרשות הלאומית להתחדשות עירונית ויבטיחו את הקידום באותם נושאים. אדוני סגן השר ז'קי לוי – אומנם הוא לא נמצא כאן, אבל התחייבות זה התחייבות, ואני אקריא לפרוטוקול את מה שסוכם לצורך העניין. במסגרת הדיונים עלה הנושא של תקציב הרשות, והייתה כאן עמידה של כל החברים, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, שוב, להבטיח שהרשות שאנחנו מקימים תהיה רשות אפקטיבית, שתוכל לבוא ולמלא את ייעודה, ושיהיה לה התקציב הראוי והנדרש לצורך העניין, ולכן נאמר שם בצורה מפורשת שהתקציב יהיה לפחות 80 מיליון שקל. אני, ברשותכם, אקריא איזה סיכום שהיה, למען הסר ספק, שהתחייבות האוצר, כפי שהוצהרה בוועדה בכנסת, הנה התחייבות תקציבית על סך 80 מיליון – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> למה זה לא הופיע בהצעת החוק? <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> אני אענה. אני מבטיח שאני אענה, אדוני. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> למה זה נעלם? <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> אדוני, מכיוון שהיית בישיבה – אמרנו שם בצורה מפורשת, שחלף הקרן – מכיוון שהתקציב צריך לבוא ולהגיע לאישור הממשלה, ולאחר מכן לאישור הכנסת, לכן הייתה שם הצהרה. ולכן, למען הסר ספק, ואף שהייתה הצהרה לצורך העניין בכנסת, אני חוזר עליה שוב, וברשותכם, אני אקריא אותה: התחייבות האוצר כפי שהוצהרה בוועדה בכנסת הנה התחייבות תקציבית על סך 80 מיליון ש"ח לשנים 2017 ו-2018 בכל שנה. מסך התקציב – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לפחות. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> תכף אני אתייחס, גברתי. מסך התקציב בכל שנה עד 15% בלבד יועברו להוצאות מינהלת הרשות ותקורות; היתרה, לצורך העניין, תהיה כמובן במטרתה לייעוד הקרן ולייעוד לסעיפים אלה. אני רוצה רק לבוא ולציין שגם היום, במסגרת דיון שהתקיים היום בוועדה – גם בדיון שהתקיים היום בוועדה אמר בנושא – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> גם היום, לצורך העניין, במסגרת הדיון שהתקיים בוועדה חזר על הנושא יושב-ראש מטה הדיור – שהתקציב יהיה לפחות 80 מיליון שקל, והכוונה שלו לבוא ולתת יותר. חברים, תודות לכל צוות הוועדה אני אגיד בסוף, אבל יחד עם זאת אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לכל חברי הכנסת שלקחו חלק פעיל, מרכזי וחשוב בדיוני הוועדה. אני רוצה להודות לחברת הכנסת לוי אבקסיס, לחבר הכנסת יונה, לחבר הכנסת חיים ילין, שכמובן לוקח חלק פעיל, וחלק גדול מההערות שלו נכנסו – – – <ז'קי לוי (הליכוד):> לגואטה. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> לחבר הכנסת גואטה, שבהחלט הייתה לו תרומה חשובה ומרכזית, וציינתי זאת בפירוט. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אלי – יעל. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. אני חושב שנכנסו, גברתי, סעיפים שאת ציינת, גם בנושא של ההתחשבות החברתית. חברת הכנסת זנדברג, שלא נמצאת כאן, אבל גם לה בהחלט הייתה תרומה; היא דרשה את זה, היא וגם חברת הכנסת לוי, את הנושא של ארגונים חברתיים, שגם הם נכנסו, והנושא של נציג משרד הרווחה, שגם הוא נכנס. לכן, חברים, מונחת בפנינו הצעת חוק חשובה, משמעותית, רבה, עם היבטים שהם לא רק היבטים כלכליים – עם היבטים חברתיים ממדרגה ראשונה, ואני קורא לכם להצביע עבורה פה אחד, מכיוון שהיא תעשה היסטוריה ותשפיע בצורה מהותית על האזרחים שחיים באותן שכונות. תודה רבה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אלי כהן. כאמור, הוגשו הסתייגויות להצעת החוק הזאת, וראשון הדוברים בהצגת ההסתייגויות יהיה חבר הכנסת חיים ילין; בבקשה, אדוני. לרשותך עד עשר דקות. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חייב לציין שלדעתי זה אחד החוקים הכי חשובים, ואני אומר לכם, שבתהליך הכי פחות מנוהל. ואני אנסה לנמק אחד לאחד, למרות שאני חושב שהמצב הקיים גרוע מאוד, החוק רק יעשה סדר – אבל הוא לא מנוהל כראוי, ואני אסביר. חוק, לדעתי, שמבוסס על זה שהפרוטוקולים הופכים להיות חלק מהחקיקה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אתה לא יודע מה היה כשהבוס שלך היה שר אוצר – – – סעיפים תקציביים. תשאל אותו, הוא יכול להגיד לך. מיקי לוי, היו לכם חוקים עם סעיפים תקציביים בפנים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אני – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אורלי לוי – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אורלי לוי, אני רוצה להגיד לך משהו: כל פעם את תוקפת אותי על זה שאני נמצא במפלגה שלפני זה אולי היה לך דין ודברים אתה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לי? לציבור. <חיים ילין (יש עתיד):> אני בכלל לא מתעסק עם זה. אני לא מתעסק עם זה. גם זה לא לעניין בכלל מה שאת אומרת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> רק תשאל אותו אם עשו מעשה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אבל זה לא לעניין. לא לעניין. יש לי המון ביקורת על דברים שקורים פה, אני אומר אותה איפה שצריך – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> גם לי. גם לי. <חיים ילין (יש עתיד):> – – אבל את מפריעה לי עכשיו. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני מצטערת. <חיים ילין (יש עתיד):> כאילו שאני מייצג לא-יודע-מה. מה שונה מה שאת מייצגת ממה שאני מייצג? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כלום. <חיים ילין (יש עתיד):> אני לעולם לא קמתי מהכיסא בשביל לא להצביע או בשביל לעשות דיל. גם כשהציעו לי דיל אני לא עשיתי את זה, ולא באתי בטענות לאף אחד. וגם עכשיו, כשאני נלחם על החוקים של כולנו, שמעבירים, ואני אתם לאורך כל הדרך – תשאלי פה מישהו אם קיבלתי משהו. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> למה, אני אמרתי שקיבלת משהו? <חיים ילין (יש עתיד):> לא. כי את כל הזמן באה בטענות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> חיים, רק אמרתי שגם שר האוצר לשעבר לא הוסיף סעיף תקציבי. <חיים ילין (יש עתיד):> אורלי, לא מעניין אותי, ואני חושב שאת כל התרבות הזאת צריך לשנות, לשנות לחלוטין מהבסיס, זה לא נוגע בכלל לחקיקה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> צודק. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מבקר את הניהול. אני לא משפטן, אני בודק את החוקים בצורה הניהולית. הייתי ראש רשות ואני יכול להגיד מה הכלים שראש רשות צריך, איך הוא צריך לפעול, במיוחד בחוקים שהשלטון המקומי הוא אבן היסוד והלבנה שלהם, החוקים – שבלעדיהם, ולא משנה מה השר יעשה ומה שיגידו, בהתנגדות שלהם, לא יהיה כלום, לא יעזור כלום. אי-אפשר לחוקק מעל הראש של השלטון המקומי, את יודעת את זה יפה מאוד. משרד השיכון, משרד האוצר, משרד הפנים – שלושת המשרדים האלה, תאמינו לי, לפעמים בושה, במסגרת החקיקה, בושה איך שלושת המשרדים האלה ביניהם לא הגיעו להסכמות. אנחנו כחברי כנסת היינו צריכים להיות המגשרים. לא היה דבר כזה. לא ראיתי שום חוק שככה זה היה. בדרך כלל נהוג קואליציה–אופוזיציה, לעניין, לא לעניין, כן יש תקציב, אין תקציב; פה – ביניהם הם לא הגיעו להסכמות. בסופו של דבר, אני אומר את זה, אם חברי כנסת לא היו לוקחים מנהיגות, החוק הזה לא היה עובר. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אבל מה לעשות שהיושב-ראש, קשה לו, קשה לו עם ביקורת. בשוק ההון, שאני נמצא מהיום הראשון שם, חצי שעה פה מפרגנים; כשיש לי הסתייגויות – כבר לא. כמו ביבי, כל מי שכותב בעדו הוא יקיר ביבי; כל מי שנגדו – ככה עובדים? מה, ככה עובדים? אתם חושבים שכשאנחנו נמצאים בחקיקה יש קואליציה–אופוזיציה, אחד נגד השני, או שיש את טובת העם? לא הלכנו לחיפה לראות מה זה פינוי-בינוי? לא הלכנו לגבעתיים לראות מה זה פינוי-בינוי? לא ראינו בירושלים מה זה פינוי-בינוי? ואני אגיד לכם איפה הכשל. הכשל הוא לא בחקיקה, הכשל הוא איך עושים את הניהול. כבוד השר, כשאנחנו מגיעים לגבעתיים ורואים 900 יחידות דיור, ולאחר מכן אנחנו רואים את התב"עות ואת הפינוי-בינוי ל-3,700, אני אומר לך שההשקעה בכבישים, בתשתיות, בבתי-ספר, בכיתות – ואני אומר לך את הנתון כי אני מכיר אותו: הפינוי-בינוי נעשה על 100 דונם, 7,000 איש יגיעו לשם, 7,000 מכוניות יהיו לך לשם, אתה צריך 300 גנים וכיתות נוספות. לכל השטח הזה צריך עוד 100 דונם – אין. אין. צריך מיליארדי שקלים בכבישים, אלא אם כן אנשים יתחילו לנסוע שם באופניים לעבודה, ואנחנו לא שם בתרבות; או להתחיל לבנות בתי-ספר על קומות, וגם, אנחנו לא שם בתרבות. זו תפיסה, זה שינוי תפיסה, ואנחנו לא ערוכים לזה. זה מיליארדי שקלים. תרשמו טוב, זה נמצא בפרוטוקולים פה. בסופו של דבר אם אין גיבוי של כל הממשלה באופן תקציבי – לא משנה עכשיו הקרן, אם יהיו 80 מיליון שקל או לא יהיו 80 מיליון שקל – לא יהיה פה חוק. המכפילים, חברים יקרים, הם בלתי אפשריים, בלתי אפשריים. ואז, כן יש משהו, אבל לא מושלם: שטחים נוספים. אם מורידים קומות בשביל להוריד את הנפח של כמות המכוניות, של כמות הכיתות, צריך שטח נוסף. איפה השטח הנוסף? אין התייחסות בכלל אם זה באותה עירייה, לא באותה עירייה; אם זה ליד; אם זה צמוד, אם זה לא – ניהולית אני מדבר; למרות שיש פה חקיקה, אי-אפשר ליישם את הדבר הזה. והתהליך עצמו של החקיקה כאשר מצביעים על פרוטוקולים, שזה חלק מהחוק – ביקשתי: אל תעשו את זה, תביאו את החוק שלם, כי יש רוח החוק ויש מה שכתוב בפנים. וכשאני קורא את החוק, למרות שתומר רוזנר, היועץ המשפטי, אני סומך עליו בעיניים סגורות – באמת אני אומר לכם, אחד המשפטנים היותר-טובים שאני ראיתי פה, שיכול לעשות פלאים – לא יעזור כלום, כי הזיכרון שלנו לגבי הפרוטוקול, עד שאנחנו קוראים את החוק – הוא שונה לחלוטין. ואז האווירה, אווירת החוק, המילים – הפרוטוקולים שאנחנו מדברים, אנחנו לא רואים אותם. עד כדי כך היה מגוחך לגבי ההסתייגויות, ואני אומר לכם את זה כאן – וזה כשאלי לא נמצא פה, היושב-ראש, באחד החוקים החשובים ביותר במדינת ישראל, ולא פלא, כנראה, שהוא לא נמצא –- יוסי יונה, חבר הכנסת יוסי יונה, שם הסתייגות והוא אומר: מנהל הרשות, לא יכול להיות שיש לו עבר פלילי. לא יכול להיות. אתם יודעים מה הצביעו? שיהיה לו עבר פלילי. כמו תוכים. אם לא הייתי אומר להם באותו רגע: אתם לא מבינים על מה הצבעתם; בעצם יש לנו שני אנשי חשובים מאוד בכלא, כשהם יצאו, יש להם ג'וב מובטח. ממש מובטח. ואיפה אנחנו? <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל מה בסוף? <חיים ילין (יש עתיד):> בסוף אמרתי ליושב-ראש: תקשיב, אתה כל כך ממהר לחוקק שאתה מוכן גם מחר בבוקר להוציא מהכלא בן-אדם שיהיה חלק מהרשות. ואז, כשהבין את הטעות, עוד פעם הצביעו על ההסתייגות והכניסו את ההסתייגות של חבר הכנסת יוסי יונה. אבל ככה זה התנהל. זה התנהל שהחוק מגיע לפה לפני שעתיים, חברים. רק לפני שעתיים, והכול אפשרי – אפשר להעביר את החוק. הנושא האחרון שאני רוצה לדבר עליו לפני שהזמן יסתיים זה נושא המינוי של יושב-ראש או מנהל הרשות. כבוד השר, אני מבקש שתקשיב, בבקשה. באמת זה חשוב לי, כי היו גם דברים אישיים. אצלי אין דברים אישיים, הכול לגופו של עניין, ואני באמת בא לשרת את העם ולנסות לעשות הכי טוב שאני יודע. ביקשו פטור ממכרז. משרד השיכון אמר: השר רוצה בן-אדם מטעמו, שהוא סומך עליו. במשך כל הישיבות שאני הייתי שם, משרד המשפטים הגיע לשם ואמר: לא יעלה על הדעת שיהיה מינוי פוליטי כזה או אחר. לא יעלה על הדעת. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> מי אמר שזה פוליטי? <חיים ילין (יש עתיד):> רגע, שנייה. אני אומר לך מה אמרו. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> זה לא כמו אצלכם, ביש עתיד, שקובעים ועדות ודרך הוועדות מכניסים את כל המקורבים. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השר, אני מבין שההגנה הטובה ביותר, שלמדת, זה התקפה, אבל אנחנו לא בצבא עכשיו. אנחנו עכשיו חברים שצריכים לשרת את העם. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> בניגוד אליך, אני מיניתי מאות אנשים, וכולם עמדו במשימות שלהם, וגם פה זה יהיה. <חיים ילין (יש עתיד):> רגע, אני לא אמרתי את זה. אבל זה לא צבא פה. זה לא צבא. בצבא אתה יכול למנות, אין לי שום בעיה עם זה. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אני לא קובע מע"מ אפס שנה וחצי ואחרי זה הולך. אנחנו – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני מבין שיש עתיד פשוט מעצבנים מישהו. זה לא תשובה של שר, כבוד השר. זה לא תשובה של שר. אתה לא רוצה להקשיב לאמת: אני נגד מינויים ואני בעד החוק; והחוק קובע, חד-משמעית. לא אני קבעתי אותו, גם לא אתה קבעת אותו, החוק מעלינו. מי שקבע אותו, ומשרד המשפטים בא ואמר חד-משמעית – – – <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> איך מונה בפעם הקודמת – – – הדיור? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אבל זה שפעם מונה זה לא אומר שגם היום צריך – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, הזמן תם אבל לא נותנים לי לדבר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ולכן אני לא עוצרת אותך. אני רואה שיש הרבה הפרעות. אתה יכול להמשיך. <יגאל גואטה (ש"ס):> נגמר הזמן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, אדוני. כשאני רואה שמפריעים לחבר הכנסת כאן אני מוסיפה לו את הזמן שהפרעתם לו. <חיים ילין (יש עתיד):> גואטה, אתה רוצה ללכת לישון או שיש החלטות פה שאתה – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לכן לא כדאי להפריע. <חיים ילין (יש עתיד):> בסדר. אתה מסתפק בחוק כמו שזה, אני מבין. <יגאל גואטה (ש"ס):> לא. <חיים ילין (יש עתיד):> אוקיי, בסדר. אני רק שאלתי. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> הוא הבין שזה – – – חבר הכנסת גואטה. <חיים ילין (יש עתיד):> אלי, תקשיב טוב מה אני אומר לך. אלי, כשאתה פה בצד בא ומאשים אותי – אותו אחד שהיה מהיום הראשון, כשאף חבר כנסת לא היה – זה ממש מתחת לחגורה, ולא ישר ולא הוגן, ואתה לא יודע לקבל ביקורת. חד-משמעית. אתה רוצה להמשיך את הדו-שיח הזה? אין לי בעיה. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> אתה היית שותף ללא מעט חוקים – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אין לי בעיה להיות. הייתי שותף מהיום הראשון, לא הפסדתי שום דיון – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו בדיון. זה לא ייגמר ככה. <חיים ילין (יש עתיד):> לא הפסדתי שום דבר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> בזה אתה צודק. אתה צודק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אני מבקשת לא להפריע – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא תמיד צריך לקבל את דעותי, כמו שאני לא צריך לקבל – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> דקה, אדוני. אדוני יושב-ראש הוועדה, בסוף אתה בטח תרצה להתייחס. אני אתן לך את כל הזמן. אדוני, אני נותנת לך עוד דקה לסכם. <חיים ילין (יש עתיד):> משרד המשפטים, כל הזמן הטיעון הזה של הממונה, של יושב-ראש הרשות, שהוא צריך לעבור דרך ועדת מינויים כדין, ושהוועדה עצמה יודעת לשמוע את השר ואת נציגי השר ולהבין שאם הוא רוצה בן-אדם מייד, בגלל שהליך המכרז לוקח שנה, והוא רוצה בן-אדם מייד ולהסביר את זה – אין שום בעיה, הם אומרים את זה. במשרד השיכון, שמו שם סעיפים – כבוד היושב-ראש אלי כהן, אתה יודע את זה יפה מאוד – סעיפים ותקנות שייקח להם תשעה חודשים. הם לא יכולים להתחיל לעבוד בלי התקנות האלה. אז לזה כן אפשר לחכות תשעה חודשים, ולזה אי-אפשר – מיידית, מחר בוקר. חד-משמעית. ואז מה? הביאו לנו מחדש. לצטט את דוד ביטן, שלא נמצא פה? אני אצטט אותו: בואו ניתן 18 חודש ללא מכרז, אחרי זה כולם ישכחו, אנחנו נוכל להמשיך. אם נעשתה טעות ברשות החשמל, לא צריך להמשיך להנציח אותה. ועליך, כבוד השר – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השר, עליך אני סומך בעיניים סגורות. אבל בחילוף הכיסאות שקורה היום בממשלת ישראל, מחר אתה יכול למצוא את עצמך בתיק אחר לגמרי, הרבה יותר גדול, הרבה יותר משודרג, ואז מה יהיה? מי יגיע כשר השיכון? מה הוא יעשה? אני אסמוך עליו? החוקים לא נבנו על אמון שלי בבן-אדם אחד בגלל שאני מכיר אותו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> החוקים נבנו על זה שלא לעולם אנחנו נהיה פה, נתחלף כל פעם שהעם יבקש שאנחנו נתחלף, אבל יישאר משהו שהוא ממשי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> לכן אני מבקש, ומסכם – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> משפט אחרון, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> על שתי הסתייגויות אנחנו מקפידים: אחת היא ההסתייגות על היושב-ראש – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> היום אתה הצבעת על החוק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, לא, לא, אורלי. אני מבקשת לא להפריע עכשיו. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הצבעת היום בעד החוק עם פטור מחובת מכרזים, לא שמעתי אותך – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אני מבקשת כעת לא להפריע. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אורלי, קודם כול – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, הזמן שלך תם. <חיים ילין (יש עתיד):> כן, אבל – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, לא, לא, אני לא מוכנה. אני מבקשת משפט סיכום ולא להתייחס להערות של חברי הכנסת. <חיים ילין (יש עתיד):> אורלי, אני לא מצליח להבין מה את רוצה. אין לי מושג מה את רוצה ממני. באמת אני אומר לך את זה. אין לי מושג. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> טול קורה מבין עיניך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חיים ילין. <חיים ילין (יש עתיד):> אין לי מושג. אני גם לא אוריד את ההסתייגויות תמורת שום דבר. אני אומר לך, אין שום סיבה בעולם שאני אוריד אותן, ואני חושב שאף אחד לא צריך להוריד אותן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> ברוח – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אורלי, תקשיבי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, לא, חבר הכנסת חיים ילין, אני לא יכולה להמשיך לתת לך לדבר. <קריאה:> אורלי – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אורלי, אין לי מושג – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אתה יודע, אתה כל כך מתאים לשר האוצר לשעבר, שזה כמעט built in. אתם אנטי-חברתיים בעליל. אתה מוכן לסכן את כל הנושאים החברתיים. אתה יודע מה, אתה לא חברתי בעליל. <חיים ילין (יש עתיד):> אורלי, אורלי, את לא שמעת מה שאמרתי, את אפילו לא שמעת את חוות הדעת שלי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כי עשר דקות הלכו לדברים אחרים. <חיים ילין (יש עתיד):> ממש לא שמעת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מתנצלת, חבר הכנסת חיים ילין. תודה רבה לך. <חיים ילין (יש עתיד):> ממש, חד-משמעית. את אפילו לא יודעת מה חוות הדעת שלי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת יעל כהן-פארן. אתם יכולים להמשיך לדבר באולם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא, את לא מבינה. שתי ההסתייגויות האלה הן הסתייגויות חשובות. איפה הקרן – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חיים ילין, אני מבקשת לסיים. <חיים ילין (יש עתיד):> איפה הקרן? כשאת אמרת שבלי הקרן – איפה גואטה? – שבלי הקרן לא יהיה חוק. אני שואל אותך – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – הצבעת היום – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני שואל אותך: איפה? איפה גואטה? כולם גיבורים לפני ההצבעה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חיים ילין, אני לא רוצה לקרוא לסדרנים שיבקשו ממך לרדת. <חיים ילין (יש עתיד):> נסתפק בזה? בבקשה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. <חיים ילין (יש עתיד):> בבקשה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא שמעתי אף אחד מהאופוזיציה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת יעל כהן-פארן – בבקשה, גברתי. רבותי, הדיון מוגבל בזמן. אני מבקשת מכולם לעמוד בזמן. <חיים ילין (יש עתיד):> אז בבקשה, כשמפריעים לי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני הוספתי לך. אחרי שהוספתי אתה לא ירדת. אני מתנצלת, אבל לא נעים. בבקשה, גברתי. לרשותך עד רבע שעה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברותי וחברי הכנסת, אדוני שר השיכון – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מאיפה הוצאת את זה? מה את יודעת? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חיים ילין וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חיים, יש שמה סעיף, שזה פטור ממכרז. וכולנו הצבענו בעד בלי – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> היום הצבעת על חוק – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חיים ילין, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. רבותי, זה לא ייתכן שעצרנו פה את הדיון בגלל שיחה של שני חברי כנסת. תצאו החוצה, תמשיכו להתווכח שם. תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> אבל מה את רוצה ממני? הייתי שם וכל הזמן הפריעו. מה את רוצה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, אם לא תדעו לצאת, אני פשוט אבקש מכם לצאת מהאולם. בבקשה, גברתי. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אשמח אם תחזירי לי את רבע השעה, כי הם דקה בזבזו מזמני. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, את צודקת. בבקשה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> טוב, אני רוצה קצת אולי לצנן את האווירה ולדבר על בכלל מה זה החוק הזה ואיך אני רואה אותו. יש בו דברים מאוד טובים, יש בו קצת בעיות, חלקן נמנו קודם, אני רוצה להרחיב גם עליהן. תראו, העיר, הערים, זה העתיד. רוב אוכלוסיית העולם ורוב אוכלוסיית ישראל חיה בעיר. בעולם כולו 54% מהאנשים חיים בעיר. וישראל היא אחת מהמדינות המעוירות ביותר, 90% חיים ביישובים עירוניים. בניגוד למחשבה המקובלת, שהעיר זה מקום שמייצר את כל הרע הסביבתי בעולם, את כל הזיהום, את כל השפכים, דווקא עיר, אם היא מתוכננת נכון ואם היא בנויה נכון, יכולה להיות דווקא הפתרון, פתרון להרבה מאוד בעיות, גם חברתיות, גם סביבתיות. כי אם עיר מתוכננת נכון, אנשים יכול לנוע בה בלי תלות ברכב פרטי: לנסוע באופניים, ללכת ברגל. הם נמצאים קרוב למקום שהם עובדים בו, קרוב למקום שהם מבלים בו. ילדים יכולים ללכת ברגל לבית-ספר, ולא באוטו, כל יום, כמו ביישובים כפריים או בפרברים. אז בסופו של דבר עיר, אם היא מתוכננת נכון, היא יכולה להיות מקום שלא רק טוב לחיות בו, אלא שהוא הפתרון האמיתי והטוב ביותר לאתגרי העולם של המאה ה-21. אבל, לצערי, הערים שלנו בישראל לא הגיעו למאה ה-21. אנחנו עוד מאוד מאוד רחוקים, יש לנו הרבה לאן להתקדם. הערים שלנו לא בנויות בצורה מקיימת, התשתיות לא טובות, אין תחבורה ציבורית טובה, זיהום אוויר גבוה. <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אנחנו מאבדים הרבה מאוד מי גשם, שהולכים לים, שגם מזהמים לנו את הים בגלל כל הלכלוך של המכונית. ואנחנו מבזבזים הרבה מאוד אנרגיה, ולא מייצרים אנרגיה בעיר, כמו שקורה בהרבה ערים, אפילו באירופה, ועל זה נדבר; יש היום הצעת חוק לייצור אנרגיה סולרית על גגות – אני מקווה שחלקכם תישארו להצבעות, זו הצעת חוק ראשונה שלי שמגיעה להצבעה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> שמש – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> כי יש לנו הרבה יותר אנרגיית שמש מאשר לגרמניה, ושם כל הערים, כל הבתים מצופים בפאנלים סולריים, אבל אצלנו לא. <אלי אלאלוף (כולנו):> זה פתרון לעשירים. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני לא שומעת את קריאות הביניים, כי יש פה צעקות בצד האולם. אשמח, היושבת-ראש – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, גברתי, נא להמשיך. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> טוב. דווקא לערים קשה להשתנות וקשה להשתפר, אבל יש כאן בהצעת החוק הזאת הזדמנות לחדש את פני העיר, לחדש ממש את העיר ולהפוך אותה למקום טוב יותר. עכשיו, תראו, בעצם מה הוביל להצעת החוק הנוכחית? כל הנושא של מצוקת הדיור ומשבר הדיור ומחירי הדיור. אז זה ברור שהממשלה רוצה לפעול ולהביא לפתרון המשבר, להביא להוזלת מחירי דיור, לבנייה של יותר ויותר יחידות דיור. אז יש כל מיני דרכים שבהן הממשלה מנסה להדביק את הביקוש העולה לדירות. אז אנחנו מוצאים כל מיני תהליכים לאישור שכונות חדשות בקצות היישובים, לאישור יישובים חדשים בנגב, במקומות אחרים. הרבה ניסיונות, הרבה הליכי תכנון, שהרבה פעמים עוקפים את הליכי התכנון הרגילים, שאולי הם קצת יותר אטיים אבל יש בהם הרבה יותר איזונים ובלמים בין הרבה מאוד אינטרסים. ואני חוששת שאנחנו רואים היום הרבה מאוד ניסיונות לבנות שכונות חדשות, יישובים חדשים, על שטחים פתוחים, להתפרס עוד ועוד, ולא תישאר לנו הרבה ארץ לא בנויה. וזו כבר בעיה, גם בהסתכלות סביבתית, לדור שלנו, ובטח, בהסתכלות ארוכת טווח, לדור הבא, לילדים שלנו, לילדים של הילדים שלנו. ודווקא התחדשות עירונית, מה שהחוק הזה מביא כאן, זה בדיוק הכיוון שאליו צריך להתקדם. זה פתרון, זה הפתרון הנכון, שצריך לתת את המענה לצורכי הדיור ולבעיות הדיור, להוריד את מחירי הדיור, ותוך כדי אפשרות לחדש את העיר, ולהפוך את העיר למקום שבאמת יותר טוב לחיות בו. מהבחינה הזאת החוק הוא מאוד חשוב. הוא יכול היה להיות טוב מאוד, אבל יש בו כמה בעיות, מעבר לדברים שהועלו על-ידי הדובר הקודם, על-ידי חיים ילין, וגם אגע בהם מאוחר יותר. אבל אני רוצה לגעת בכמה חוסרים מאוד משמעותיים שאני חושבת שיש בחוק, והעליתי אותם לאורך כל הדיונים סביב החוק בוועדה. וכמו תמיד, אנחנו רואים שלא תמיד יש הלימה, לצד ההכרזות על פעילות לפתרון של בעיות הדיור, אנחנו לא תמיד רואים הלימה לפעולות בשטח. במקום לחשוב על התחדשות עירונית בצורה כוללת, בצורה הוליסטית, מה שעולה מהחוק הוא בעיקר איך אנחנו בונים יותר ויותר דירות. ואני רוצה לומר למה זה יכול להיות מאוד מאוד בעייתי. אני רוצה להביא לכם דוגמה. היינו בכמה סיורים, גם במסגרת העבודה של הוועדה, גם כמה חברי כנסת ללא הוועדה, שקשורים לפרויקטים של התחדשות עירונית. אני רוצה לספר לכם על פרויקט אחד לדוגמה, הפרויקט כמעט הכי גדול בארץ, אם לא הכי גדול בארץ, של התחדשות עירונית, בעיר גבעתיים; לא תגידו איזו עיר פריפריה, שלא יודעת לתכנן, שאין שם אנשים שחשוב לתכנן להם נכון – שזה גם יכול לקרות – בגבעתיים. פרויקט פינוי-בינוי, יש שם כרגע 900 יחידות דיור על שטח של כ-100 דונם. בתים ישנים, בתי שיכון, שלוש-ארבע קומות, משנות ה-50 וה-60. באמת צריך לפנות ולבנות שם משהו חדש – מקובל על כולם. כל מי שגר במתחם, כל מי שגר מחוץ למתחם – מקובל עליו שצריך לעשות שם התחדשות עירונית ופינוי-בינוי. אבל מה שקורה בפועל זה מצב שבו מגיעים יזמים וגורמים לאנשים לחתום להם על ויתור ועל הסכמה לפינוי-בינוי, תוך איומים, תוך הצקות, תוך זה שאנשים לפעמים לא מבינים בכלל על מה שהם חותמים, תוך זה שמגיעים אליהם כמה אנשים במקביל מיזמים שונים, כל אחד מנסה לצבור כמה שיותר חתימות. ובעיקר בעיקר מה שקורה שם זה תכנון לא הגיוני, תכנון שאם הוא יצא לפועל, למשל כפרויקט ממש ראשון מסוגו של התחדשות עירונית במרכז הארץ, אני חוששת שכולנו נסתכל עליו – אוי ואבוי, לא רוצה התחדשות עירונית; אם זה מה שאני מקבל – תודה רבה, לא רוצה את הגועל נפש הזה, לא רוצה את המפלצות האלה. שתבינו, מתוכננים שם 18 מגדלים, הנמוכים בהם בני כ-20 קומות, והגבוהים ביותר יכולים להגיע עד 45 ו-50 קומות – בגבעתיים. המגדל הכי גבוה של עזריאלי הוא 49 קומות. בניין מגורים של 50 קומות באמצע גבעתיים, בדרום גבעתיים, זה משהו שאין בכל גוש-דן. ולא רק אחד, אלא כמה מגדלים של 50 קומות, ארבעה או חמישה. בסופו של דבר הגדילו שם את מספר יחידות הדיור מ-900 ל-3,900. עכשיו, תשאלו: איך דבר כזה קורה? איך תוכניות עוברות בצורה כזאת? לא ברור. אני חייבת לומר שספציפית על גבעתיים באמת לא ברור. ויש שם כל מיני חשדות לניגודי עניינים, לא אתחיל לפרט כרגע. אבל יש כאן דבר אחד מאוד ברור: זה פרויקט ענק, זה פרויקט של מיליארדים; לא של מיליונים, לא של עשרות מיליונים, לא של מאות מיליונים – של מיליארדים. וכשמגיעים לפרויקטים בסדר גודל כזה, the sky is the limit בכל המובנים. יש שם דיירים שהולכים להיפגע, שהזכויות שלהם לא הולכות להישמר. הם כמו תמיד הדיירים החלשים ביותר, החלשים ביותר, בין אם זה דיור ציבורי, או מבוגרים שפשוט יעזבו את ביתם ויחזרו בעוד כמה שנים, אם הם עוד יהיו כאן, הם לא יודעים אפילו לאן. בסופו של דבר החוק הזה כן בא וכן מתמודד עם אתגרים חברתיים, כי הצלחנו להביא בו לשינויים. אבל ההתחדשות העירונית גם צריכה להסתכל על המכלול. האם זה הגיוני להקים 3,900 יחידות דיור על 100 דונם, כשאין להם בכלל איך לצאת משם, לכלי הרכב, כשאין שם תחבורה ציבורית הולמת, כשאין שם אפשרויות לבנות בכלל מבני ציבור שישרתו את אותם 3,900 משפחות שיעברו לגור שם? איך מאפשרים דבר כזה? זאת השאלה. וזאת השאלה, האם החוק הזה, החוק הנוכחי הולך באמת להתמודד – האם הוא מתמודד בצורה טובה עם כל השאלות שעולות ושצריכות להישאל במסגרת תוכנית כל כך גדולה כמו זאת של התחדשות עירונית? התחושה שלי, שהחוק הזה לא מספק, והרבה הסתייגויות שאני הצעתי לא התקבלו למרות שהיה בהן הרבה מאוד היגיון; מאוד הגיוני להסתכל על המרקם החברתי של המקום שהולכים לשנות אותו, לקבל את ההחלטות על ההתחדשות אחרי שעשית סקר חברתי, זה דבר כל כך הגיוני. לא רוצים, אל תבלבלי לנו במוח, מה יש לך, חסם. תעשי לנו עוד חסמים? אנחנו רוצים רק לפתוח חסמים. נכון, רוצים לפתוח חסמים, אבל רוצים לעשות דברים נכון, רוצים שבסופו של דבר תהיה התחדשות עירונית טובה ולא רק שדורסת אנשים. בסופו של דבר, יש פה כוחות כלכליים אדירים שהניעו את הפרויקטים האלה, וטוב שכך. אבל גם את הכוחות האדירים האלה צריך לראות איך מרסנים; לא לתת, תסלחו לי, לחזירות נדל"נית כמו שרואים בגבעתיים – לא לתת לחזירות להיות מה שקובע בסופו של דבר איך ייראה הפרויקט של ההתחדשות העירונית, שאנחנו פה בחוק רוצים לעודד אותו. החוק לא עוצר, לא שם שום מגבלה על אותה חזירות. הדברים שעלו קודם, אני חושבת שהם מאוד חמורים – ובזה אסיים. קודם כול, כמו ששמענו בסוף דבריו של יושב-ראש הוועדה – אני גם לא רואה אותו כאן באולם – הבטיחו שתהיה קרן. זה התחיל מקרן שאמורה הייתה להיות עצמאית כדי להבטיח תקציב המשכי לאותה רשות להתחדשות עירונית שמוקמת כאן. אז הקרן נעלמה. גם מליאת הרשות – לכל רשות ממשלתית יש מליאה ויש בה נציגים של משרדים שונים ונציגי ציבור, בדרך כלל. אז כאן גם מליאת הרשות נעלמה. וכשהקרן נעלמה הבטיחו כספים, הבטיחו שיהיה כתוב שיהיו תקציבים וכו', אבל כרגע אנחנו לא רואים את זה בחוק; אנחנו שומעים שמבטיחים לנו בתקציב להעביר כך וכך, אבל הבינו, אם אין תקציב מוקדש לרשות הזאת, החשש שלי הוא שגם אם ייכנסו בתקציב הקרוב 80 מיליון שקלים ואפילו לשנתיים, הדבר הראשון בעוד שנתיים, כשירצו לחתוך מאיפה שהוא, יחתכו את זה; שתסתדר לבד הרשות להתחדשות עירונית. לא יודעת, הממשלה תתחלף, אני מקווה, שרים יתחלפו, אני מקווה, ומישהו יחליט שזה לא כל כך חשוב, עכשיו זה לא בסדרי העדיפויות שלו, והרשות הזאת והחוק הזה יתאדו, וכל העבודה שלנו במשך חודשים בוועדה, ועשרות שעות של דיונים, יתנדפו כאילו לא היו, כי ברגע שאין תקציב אז כל המשמעות של הרשות שהקמנו כאן בחוק נעלמת. והרצון היה להביא קרן יציבה וארוכת טווח, אחוז קטן מתוך ההכנסות של רשות מקרקעי ישראל, משהו מאוד הגיוני. לא, את זה לא רצו לעשות. אנחנו יודעים שהאוצר לא אוהב קרנות סגורות, קרנות ייעודיות. הוא ייתן מהתקציב. אז "הוא ייתן מהתקציב", כרגע, ברגע זה נותרה הבטחה, וכמו שאני מכירה את ההבטחות של הממשלה הזאת, הן הרבה פעמים שוות כקליפת השום. הנושא האחרון זה בעיות מאוד משמעותיות בבחירה ובקביעת הסטנדרטים, הקריטריונים, והדרך שבה ייבחר המנהל. אז קודם כול, מבחינת הדיונים שהיו, בהתחלה הורידו את הקריטריונים. לא צריך שהוא יהיה בעל השכלה בתחום תכנון או בתחום מסוים. לא, שיהיה לו איזשהו תואר אקדמי ראשון, מספיק, לא חשוב מאיפה, והוא צריך ניסיון בניהול, זהו. לא חמש שנים, לא שנתיים, לא שלוש, לא איזה תפקיד בכיר, סדר גודל, לא. אז לצורך העניין, כל סטודנט בן 24 שסיים תואר ראשון בלא-יודעת-מה וניהל משמרת בפיצוצייה, יכול להתקבל. אני בטוחה שתהיה רשימה ארוכה של מועמדים. אבל לא יהיו מועמדים, כי אנחנו יודעים שהם קיבלו, עבור המנהל הראשון לפחות הם דרשו וקיבלו, למרות התנגדות המשרדים השונים, בחירה של אותו מנהל בפטור ממכרז ל-18 חודש – שזה בכלל בעיני שערורייה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> איך הצבעת על הנציבות היום? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני לא יודעת על איזה נציבות את מדברת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> איך הצבעתם על החוק? <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני לא יודעת על מה את שואלת, אורלי. אנחנו הסתייגנו לסעיף הזה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אל תשחקו אותה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אני אבקש לא – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני אסיים את הדברים. בבקשה, אורלי. אז קודם ראינו את העלמת הקרן – אורלי, אני גם אפריע לך כשאת תדברי. קודם ראינו את העלמת הקרן, אחר כך ראינו את העלמת המליאה – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – אחר כך ראינו את הנמכת הקריטריונים של המנהל כי זה לא חשוב מי יהיה המנהל – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תפסיקו לשחק אותה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – ובסוף אנחנו גם פוטרים אותו ממכרז. <היו"ר טלי פלוסקוב:> את מפריעה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני מאחלת בהצלחה לרשות להתחדשות עירונית, אבל אני מאוד מאוד חוששת שהיא מתחילה ברגל שמאל. תודה רבה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> יעל – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת שולי מועלם. תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, מי שיפריע בזמן הדיון – אני אומרת לכם, אני אתחיל להוציא את האנשים. יש פה דיון מאוד רציני, בלי התפרצויות, בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> זה מעצבן – – – להיות חברתיים. אתם דופקים את המאבק החברתי לאורך זמן, אתם לא מבינים את זה. אתם חברתיים בשביל הפרסום. יש גבול – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת תמר זנדברג, את מוזמנת לכאן. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – כי זה לא יהיה כדאי. <תמר זנדברג (מרצ):> אני ממש מבקשת ממך – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת תמר זנדברג, אני מפעילה שעון. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני לא אופוזיציה לשם אופוזיציה. אני אופוזיציה כדי לקיים דברים ואני עניינית. <תמר זנדברג (מרצ):> תגידי, אני עשיתי לך משהו? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא עשית לי כלום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת תמר זנדברג, השעון הופעל. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> יאללה, גם כן את, הצגות את יודעת לעשות. חברתית, גם כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת זנדברג. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. התחדשות עירונית זה צו השעה, באמת צו השעה. אנחנו נמצאים היום, בכלל העולם וספציפית מדינת ישראל, שהיא מדינה קטנה וצפופה, בעידן העירוני. לא מזמן, רק לפני כמה שנים אוכלוסיית העולם עברה, לראשונה מאז תולדות האנושות, למצב שבו רוב תושבי העולם גרים בערים. <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> קואליציה – בעד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> סליחה, חבר הכנסת יואל חסון, אנחנו בדיון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מתנצל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. <תמר זנדברג (מרצ):> במדינת ישראל למעלה מ-93% מהאזרחיות והאזרחים שלנו גרים ביישובים עירוניים. זה מטיל עלינו אחריות מיוחדת לדאוג למרקמים העירוניים האלה, לפתח אותם. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חברי הכנסת שם, תמר מדברת, זה ממש לא מכובד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, חברת הכנסת שולי מועלם. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא, זה ממש לא נעים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה נכון, כשהאולם ריק, רבותי, כל מילה אנחנו שומעים כאן, וזה באמת מפריע. רוצים לדבר, תצאו החוצה, בבקשה, יש לכם שם קפה, תה. <קריאה:> אין, המנכ"ל סגר. אין. <היו"ר טלי פלוסקוב:> טוב, גברתי, אני מבקשת להמשיך. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני חושבת שהמקרה המיוחד של מדינת ישראל, וגם בקונטקסט העולמי, מציב אותנו – מטיל עלינו אחריות מיוחדת. ואנחנו, חובה להגיד, במשך יותר מדי שנים, הסתכלנו על העירוניות ועל המרקם העירוני כעל בן חורג. האתוס הציוני הישראלי המקורי תמיד טיפח והאדיר את ההתיישבות הכפרית, את החקלאות, את הקיבוץ, את המושב. והעיר הייתה איזה מין דבר כזה מזוהם, מלוכלך, שאף אחד לא רוצה לגור בו. אבל עם השנים היוצרות התהפכו והיום אנחנו מבינים שצו השעה בצמיחה ובכלכלה ובחברה ובסביבה שהיא בת-קיימא ואפשר לגור ולחיות ולהתקיים בה לאורך זמן, זה סביבה עירונית. סביבה עירונית זה גם המקום הטוב ביותר באיכות חיים, בניגוד למה שמלמדים אותנו. אנחנו רגילים לחשוב על איכות חיים כעל שטח פתוח, ירוק, בית צמוד-קרקע עם מדשאה, חניה למכונית בצמוד לבית, ממש החלום האמריקני. אבל האמת היא שאיכות חיים קהילתית איכותית וטובה, שמאפשרת קהילה חזקה, שטוב לחיות בה, שהיא סולידרית, שהיא הטרוגנית, שהיא מקיימת בתוכה קשרים חברתיים במובן העמוק והרחב של המילה, מתרחשת בעיר, ברחוב, בכיכר, במרחב הציבורי, בבית-הספר, במקווה, בבית-הכנסת. יודעים כאן חברי הכנסת, חברות וחברי הכנסת הדתיים שלא נוסעים בשבת, עד כמה ההליכה ברגל והנגישות הקהילתית, מהבית לבית-הכנסת ולכל המקומות שהולכים אליהם בשבת, משפחה וכו' – עד כמה חשובה הגיאוגרפיה, העירוניות, לצורך העניין, אם תרצו, של אותם מקומות. ואנחנו שהתרגלנו להשתמש ברכב הפרטי בלבד ולנסוע באוטוסטרדות, לעמוד בפקקים ולרדת מהאוטו ולחזור אליו ותו לא, קצת שכחנו את האיכויות העירוניות. והמושג העולמי והישראלי של התחדשות עירונית בא להחזיר את אותה איכות חיים עירונית למרכז הבמה ולתת לה את הכבוד המחודש שלה. עכשיו, זו לא משימה שאפשר או שצריך להשאיר אותה אך ורק לרשויות המקומיות או לקהילות או למשפחות בעצמן. זו משימה שהיא לא פחות ממשימה לאומית. במיוחד לאור הצפיפות והגודל והגידול באוכלוסייה, שלא מאפשרים לנו אחרת. בקרוב בכל העולם, אבל בטח ובטח בישראל, זה יהיה בלתי אפשרי שלא לגור בצורה שהיא יותר צפופה – צפופה לא במובן הרע של המילה, אלא יותר חכמה, יותר הדוקה. באופן שמקיים את אותה תנועה, נגישות, קשרים חברתיים וכו', בתוך שכונה עירונית. וגם מדינת ישראל הכירה בדבר הזה. בממשלת ישראל, במשרד השיכון, במשרד ראש הממשלה, יש בשנים האחרונות תהליכים שמחזירים את ההתחדשות העירונית ואת העירוניות למרכז הדיון באיכויות המגורים והתכנון המרחבי שלנו. הממשלה הזו, ובפרט השרים – נקרא לזה שר האוצר, השיכון, המפלגה, והמפלגה שהיא גם מפלגתך שלך, גברתי היושבת-ראש, שמה – העלתה על ראש שמחתה את משבר הדיור. גם משבר הדיור קשור קשר הדוק לאיכות התכנון העירוני. אני הרבה פעמים אומרת שמשבר הדיור, במידה רבה מאוד הוא משבר עירוניות. כי אם אנחנו נשכיל לתכנן יחידות דיור בעיר שטוב לחיות בה, גם המחירים בה לא יהיו יקרים או לפחות לא רק יקרים; כי אנחנו נציע תמהיל דירות שייתן מענה לכולם: למשפחות גדולות וקטנות, חד-הוריות, לבודדים, צעירים, מבוגרים. כולם יוכלו לגור בכפיפה אחת ולקיים אורח חיים שהוא לא רק איכותי, הוא גם מאפשר והוא גם בר-השגה. והרשות להתחדשות עירונית, זו בעצם הפעם הראשונה שמדינת ישראל התחילה להכיר בערך הזה ולהקדיש לו רשות ולהקדיש לו מחשבה. אלא מאי? עולה שצריך לעשות גם את זה בצורה חכמה ומושכלת. עד היום התחדשות עירונית, המונח הזה, היה שם קוד מכובס, יש לומר, לדבר אחד בלבד, ושמו פינוי-בינוי. פינוי-בינוי, שכאן, בכנסת, דנו בו הרבה פעמים, פירושו הריסה של שכונות ישנות וותיקות, הרבה פעמים במרכזי הערים, ובנייה במקומן של שכונות חדשות, צפופות יותר, גבוהות יותר, חדשות יותר, גם יקרות יותר, אבל זה המהלך. ואנחנו ראינו, ליווינו כאן בכנסת ובציבור לאורך זמן את הפרויקטים האלה של פינוי-בינוי, וגילינו בהם משהו מעניין: היינו רגילים לחשוב שפרויקט של פינוי-בינוי זה מצב שנהגו לכנות אותו win-win-win, כולם מרוויחים. הדיירים מרוויחים – מקבלים דירה יותר חדשה; היזם מרוויח, כי הוא כמובן מוכר את הדירות ומרוויח כסף; הרשות מרוויחה, כי נוספות יחידות דיור. כולם מרוויחים. אלא שאנחנו ראינו, לאט-לאט, עם ההתקדמות של הפרויקטים האלה ועם התקיעה שהם נתקעו הרבה פעמים, שזה לא בדיוק ככה. ואז בא, לאחרונה, במסגרת דיוני חוק הרשות להתחדשות עירונית, בוועדת הרפורמות של חבר הכנסת אלי כהן – הונח בפנינו דוח של משרד הרווחה, של לשכות הרווחה, שליוו בשנת 2015 דיירים בפרויקטים של התחדשות עירונית. ואז אנחנו ראינו – בעצם, נסדק הסדק הראשון, שאמר לנו שיכול להיות, וזה קורה הרבה פעמים, שיש גם מפסידים. לא רק מרוויחים מהפינוי-בינוי, לא רק מרוויחים מההתחדשות העירונית, אלא יש גם דיירים שנפגעים. דיירים חלשים ועניים שגרים בפרויקטים, וניגשים אליהם אותם יזמים או אותם מאכערים ומחתימים אותם על דברים שהם לא מבינים מה הם; בלי להגן על הזכויות שלהם ובלי שהן נשמרות ובלי שבעצם הם מקבלים באמת את התמורה המובטחת, כאשר הם נותנים את הדבר הכי יקר שיש להם, שזו הדירה שלהם. הבית שלהם. ובאמת, דוח משרד הרווחה הציג בפנינו מצב של כל אותם בתי-אב ומשפחות שקיבלו סיוע מלשכות הרווחה בגלל מצבים של חרדה וחשש לגירוש מהבית; עולים שלא הבינו את השפה, נדרשו להם תרגום והסברה; סכסוכי שכנים; בעיות בליווי ההנדסי וכו' וכו'. אני לא ארחיב ואתאר. אני רק אגיד שההגנה על אותם דיירים הפכה להיות המטרה המרכזית שלנו בדיונים, בחוק הרשות להתחדשות עירונית. אנחנו ראינו מעוד ועוד פרויקטים ברחבי הארץ שאנחנו צריכים להקפיד היטב על שני דברים; אחד זה הגנה על אותם דיירים שגרים במתחמים שמיועדים לפינוי-בינוי, והשני, וזה אולי הדבר החשוב ביותר, להבטיח שהתחדשות עירונית לא תהיה שווה ערך, לא יהיה דבר שהוא שווה באופן חד-חד-ערכי לפינוי-בינוי בלבד, אלא שאנחנו נפתח כלים להעצים, לחדש ולדאוג למרכזי הערים בצורה שתבטיח את המרקמים העירוניים האלה באופן שהוא בר-קיימא ויקיים אותנו לאורך זמן. והחוק שבסופו של דבר הוצאנו מתחת ידינו הוא חוק שבאמת נעשתה עליו עבודה מאוד קשה ומאוד מרובה בוועדה. אני חושבת שזה המקום מאוד מאוד להודות ולשבח, קודם כול אותך, אדוני יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אלי כהן. הובלת את הדיונים בצורה לא רק מקצועית, ושנגעה באמת בסעיפים של החוק הזה והייתה מאוד חדה וברורה, מה היא מנסה להשיג; לא רק בצורה עניינית, בצורה ששומעת את כולם ונותנת מקום ולוקחת את ההערות הענייניות – אלא גם בצורה מכבדת, ידידותית והוגנת. ואני יכולה לומר שזה דבר שלא רואים הרבה בכנסת. ובאמת, יש ועדות ויש מקומות שבהם הדברים מתנהלים בצורה מאוד לעומתית, גם כשאין בכך צורך. אתה באמת הובלת דרך אחרת, וזה המקום גם לשבח אותך וגם להודות לך על זה. אני אומרת כחברת אופוזיציה, שהרבה פעמים יש לנו תסכולים פה, בכנסת. לא אצלך. באמת תודה. תודה שנייה, לצוות הוועדה: תומר רוזנר והצוות שלו, צוות הייעוץ המשפטי, והנהלת הוועדה, שבאמת עשו ועבדו, וככה תפרו וחפרו בתוך החוק הזה וסייעו לנו מאוד להבין אותו ולעשות אותו. תודה שלישית, לאנשי משרד השיכון, ובראשם אדוני השר, השר גלנט, וצוות המשרד שלך, ולשאר צוותי המשרדים: משרד המשפטים, משרד האוצר, שבאמת ליוו את הוועדה הזו מתוך אמונה ותשוקה. אני רוצה לספר לך – אתה לא ליווית באופן אישי, כי אתה לא יכול, אבל אנשיך היו שם. אני רוצה להגיד לך שיש לך במשרד צוות, לא רק מסור ומקצועי, אלא גם צוות שמוביל קדימה את הנושא של עירוניות והתחדשות עירונית, מבין את העקרונות שלו, מכיר את החומר, יודע מה המטרה וגם מוציא אותה לפועל. מאוד – באמת עשה פה דברים בשנה האחרונה. אני יכולה לציין לא רק את העבודה על החוק הזה, אלא גם את המטה לעירוניות, שאתם מובילים, שקיים אצלכם, שבאמת עושה דברים שלא נעשו במדינת ישראל באמת מאז קום המדינה, וזו לא מליצה. אז כל הכבוד. יש עוד תודה, לחברי הכנסת מהאופוזיציה, לנו, שבאמת נתנו פה עבודה. באמת, בזמן שבכנסת התנהלו דיונים הרבה יותר סוערים עם הרבה יותר מצלמות, הרבה יותר מרגשים, בנושאים הרבה יותר שבכותרות וברומו של עולם – אנחנו ישבנו שעות וימים בוועדה והובלנו את החוק הזה, באמת במסירות. ותודה נוספת לארגונים החברתיים, לאזרחים ולתושבים ולדיירים, מדיירי הדיור הציבורי ועד דיירי הפרויקטים מתחם ההסתדרות בגבעתיים, קריית-משה ברחובות ורחוב הנורית בירושלים – ובאמת, פרויקטים של פינוי-בינוי שבאו והביאו לנו את העבודה מהשטח. ובסופו של דבר, חברות וחברים, גברתי היושבת-ראש, יצא מתחת ידינו חוק שהוא חוק – וגם הכנסנו בו הרבה שיפורים, וחברי לפני דיברו ואחרי ידברו עליהם, אני לא אכנס לפרטים. אנחנו, בסופו של דבר, הוצאנו מתחת ידינו חוק שהמבחן שלו יהיה ביישום שלו. ויש כאן פרשת דרכים מהיום הזה שהחוק הזה נכנס לתוקף: האם הוא באמת ישים את ההתחדשות העירונית, כפי שדיברתי עליה כרגע, שהיא מיועדת לבני-אדם ויוצאת מהם ומיועדת לפתח מתחמי מגורים טובים, איכותיים, עבור בני-האדם, עבור האזרחים שלנו, או שהחוק הזה יהיה מכשיר לקידום פרויקטים של פינוי-בינוי במתכונת שהכרנו עד היום. אני יכולה להעיד, באמת מהיכרות ועבודה עם החוק הזה, שהמבחן יהיה ביישום. אנחנו כרגע לא יכולים לדעת, ויש חשש, יש כאן סכנה שהחוק בעצם יהווה פשוט מכשיר טורבו להאיץ פרויקטים של פינוי-בינוי במתכונת שבה הם קיימים כיום, שאנחנו רואים שיש אתם הרבה בעיות ושהם דורסניים ושהם פוגעניים בהרבה מאוד מהמקרים. ובאמת, ההצלחה של החוק הזה תהיה הצלחת כולנו, לראות האם הוא יהיה בית למרכזי ערים, לפיתוח העירוניות, לפיתוח פתרונות דיור מגוונים, לאוכלוסייה הטרוגנית, ובאמת יגשים את מטרתו, או שאנחנו פשוט נראה עוד ועוד מגדלים, ופשוט מתחמים ישנים, שיכונים ישנים נהרסים, מגדלים חדשים קמים – מגדלים חדשים שאותם דיירים לא יוכלו להרשות לעצמם, שהם בסופו של דבר לא יהיו עירוניים כי לא יהיו בהם איכויות עירוניות, לא יהיו בהם מוסדות ציבור, רחוב עירוני, תחבורה ציבורית, נגישות ותנועה – – – <ז'קי לוי (הליכוד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אני אומרת: יש לנו כאן פוטנציאל ויש לנו כאן סכנה. המבחן – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, אולי תבקשי קפה. לא בא לך לשתות קפה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה בסדר, אני מסודרת, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> אוקיי, הבנתי. <תמר זנדברג (מרצ):> המבחן יהיה בהפעלת החוק, וזה כרגע בידיים שלכם. אתם אלה שזכיתם לתת את הסטרט-אפ לחוק הזה, אבל אם הרשות הזאת באמת תישאר לאורך דורות, יהיה לה מבחן מאוד מאוד כבד, שישפיע על דמותה של מדינת ישראל לעשורים ולמאות, ואני באמת מסתכלת עליכם כאן: המפתחות בידיים שלכם, תעמדו באחריות הזאת ושאו בה בתבונה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אתם תומכים או מתנגדים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי לוי, אפשר לשאול מאיפה הדאגה? <מיקי לוי (יש עתיד):> אני דואג לגברתי, היא יושבת הרבה שעות אז רציתי שיביאו לך הפוך חם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, תודה. הדובר הבא – חבר הכנסת דב חנין; בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. לרשותך עד חמש דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו חיים בחברה שהיא ברובה עירונית, ובעולם שהולך ונעשה יותר ויותר עירוני. הערים בעולם שלנו מאוד מגוונות. בעולם רוב הערים הן מקור של מצוקה, של עוני, של הזנחה, של הרבה כאב, של אנשים שנעקרו מקהילות מסורתיות אבל לא מקבלים פתרונות מודרניים. אבל בעולם המפותח, ערים יכולות להיות מקומות של הישגים, של פתרונות. מפגש בין אנשים, בין קהילות. רקמה שמאפשרת התפתחות, מאפשרת תרבות, מאפשרת שגשוג. אנחנו רואים את הערים האלה כאתגר. אנחנו רואים את הערים האלה כחלק מהפתרון שאנחנו רוצים לאמץ לעצמנו כחברה. ועמיתי חברי הכנסת, התחדשות עירונית היא כותרת חשובה, והיא כותרת חיובית. התחדשות עירונית דרושה לנו כי כן, גם בערים שלנו יש מרחבים מוזנחים, יש מרחבים מקופחים, יש מרחבים שבהם העירוניות איננה מספקת. יש ציבורים גדולים במדינת ישראל שלא זוכים בכלל לעירוניות. בואו נסתכל, למשל, על היישובים הערביים. יש לא מעט יישובים ערביים שמוגדרים כערים, וברמה הפורמלית הם ערים אבל אין בהם באמת תרבות אורבנית. אלה הם יישובים כפריים שפשוט עם השנים צמחו וגדלו, ואלה כפרים מאוד מאוד גדולים עם תשתית של כפרים. זו עיר ברמה הפורמלית, אבל לא עיר ברמה האמיתית של רקמה אורבנית ושל חיים אורבניים. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, צריך לברך קודם כול על הגישה שאומרת שהתחדשות עירונית היא חלק מרכזי מהפתרון שאנחנו צריכים. ואומנם, בהתחדשות עירונית יש סכנות, והן הוזכרו לפני. יש, למשל, הסכנה שהתחדשות עירונית תעבוד לטובת יזמים, קבלנים, נדל"ניסטים, ובעצם תפגע באנשים שהיכולת שלהם לחיות באותן ערים חדשות שיוקמו תהיה יותר מצומצמת. בדיונים שאנחנו ניהלנו בכנסת, גברתי היושבת-ראש, נושא מאוד מאוד מרכזי היה הסוגיה של דיירי הדיור הציבורי, כי מתחמי דיור ציבורי הם מתחמים מוזנחים, ובאופן טבעי הם יעד להתחדשות עירונית. אבל החשש הגדול היה שיבנו בתים חדשים, יפים יותר, מפוארים יותר, גדולים יותר, אבל גם הדיירים בהם יהיו דיירים אחרים, לא דיירי הדיור הציבורי. ופה אני רוצה לומר מילה טובה, ואני חושב שהמילה הזאת צריכה להיאמר בצורה מאוד מאוד ברורה. נעשתה פה, בכנסת, ובוועדה, אדוני יושב-ראש הוועדה, שלא נמצא כרגע אתנו – אה, סליחה, אדוני יושב-ראש הוועדה, שכן נמצא אתנו – נעשתה פה עבודה מאוד מאוד מרשימה של פתרונות. אני רוצה להביע הערכה גדולה לחברי יושבי-ראש שדולת הדיור הציבורי בכנסת, חבר הכנסת יוסי יונה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. העבודה הזאת הייתה עבודה מאוד קשה. אני רוצה להביע הערכה לכם, אדוני שר הבינוי והשיכון, השר גלנט, אדוני סגן השר ז'קי לוי. אני יודע שזה היה מאוד מאוד לא פשוט לייצר את הפתרונות האלה, ואני רוצה להגיד לכם שבמבחן התוצאה – ואני אומר את זה כאיש אופוזיציה – בתחום של הדיור הציבורי הושגו כאן הישגים משמעותיים, ואני אומר את זה באמת באמונה שלמה. אני יכול לבוא היום לדיירי הדיור הציבורי ולהגיד להם: הרכבת של ההתחדשות העירונית יוצאת לדרך, ואתם לא הולכים להידרס מתחת לרכבת הזאת. וזה בזכות העבודה שנעשתה כאן, בכנסת. אז אני לא הבאתי אתי היום את הכובע, אבל אם הייתי מביא את הכובע, הייתי מסיר את הכובע הזה בפני כל מי שהיה שותף לתהליך הזה. אני רוצה להגיד לכם שזה הישג גדול, אבל אני חייב להגיד גם שאני מודאג לגבי אנשים מוחלשים שאינם בדיור הציבורי. כי בדיור הציבורי הבאנו פתרונות מעל ומעבר, אבל במתחמים של פינוי-בינוי גם גרים סתם אנשים, אתם יודעים, מוחלשים, שאין להם יכולת, ופתאום המתחמים האלה ייהרסו ויבנו במקום מתחמים חדשים, וזה דבר שמאוד מאוד מטריד אותי. וכאן היה הניסיון – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מסיים ממש במשפט אחרון. – – הניסיון לייצר את הקרן הזו, שתיתן פתרונות, וזה לדעתי אתגר שעדיין עומד בפנינו – כי גם הסכום הזה שהוזכר כאן, של 80 מיליון שקל, נדמה לי שכולנו פה, בלי שהציבור ישמע, יודעים שזה כסף אבל זה לא יספיק. אנחנו צריכים פה לשים אתגרים הרבה יותר גבוהים כדי לתת פתרונות חברתיים לאנשים שגרים. בסופו של דבר – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – התחדשות עירונית זה דבר נהדר כשזה נותן לאנשים לחיות יותר טוב. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יוסף ג'בארין. אחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, אם יהיה באולם. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, אז תדע שאתה הדובר הבא. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תודה לגברתי היושבת-ראש. חברי חברי הכנסת, מה מביא חבר כנסת בשעה כזאת, אחרי שלושה ימים רצופים של עבודה עד שעות הבוקר, בכל זאת לעלות על הדוכן? אחת הסיבות היא שאני רואה שגם השר וגם סגן השר נמצאים, אז זו הזדמנות בכל זאת להעלות נושאים כואבים בחברה הערבית, והנושאים האלה הם הנושאים של השיכון. גם לשר וגם לסגן השר אני אומר שאנחנו בחברה הערבית מאוד מודאגים מהחוק שעבר בקריאה ראשונה לפני יומיים, החוק שנועד להגביר את האכיפה בחברה הערבית, החברה של הבנייה הלא-מוסדרת. זה אותו תזכיר חוק שהוגש על-ידי עורך-הדין קמיניץ ממחלקת הייעוץ המשפטי בלשכת היועץ המשפטי. אני מניח שאתם מכירים את החקיקה הזאת, שאושרה בממשלה ודובר עליה כהתניה לתוכנית הכלכלית. ואני מזכיר לכם שבמקביל לעבודתה של ועדת קמיניץ הייתה העבודה של "צוות 120 הימים" – – <קריאה:> לפני כן. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> התחילה לפני, כן, אבל הייתה גם חפיפה. – – שהמליץ בעצם על פתרונות לקידום הדיור ביישובים הערביים. ואז בחברה הערבית הסתכלנו על שתי הוועדות האלה כ-הוועדה הטובה והוועדה הרעה; הוועדה הטובה, שאמורה לקדם פתרונות דיור בחברה הערבית, והוועדה הרעה, שאמורה לקדם הריסה. והתחושות שלנו היום – שדווקא הוועדה הטובה, עם ההמלצות שהיו אמורות להביא קצת שינוי חיובי בכל מה שמתקשר לדיור, אנחנו לא רואים שיש יישום מעשי של ההמלצות האלה; ודווקא הוועדה הרעה התקדמה במהירות הבזק, לפחות בקריאה הראשונה של החוק הזה. ואנחנו אומרים שאי-אפשר, אי-אפשר לחשוב על מדיניות של הריסת בתים בלי שקודם כול נותנים פתרונות. ואני זוכר את כבוד השר גלנט אומר מעל הדוכן הזה, מעל הדוכן הזה, כבר בשבועות הראשונים שלך בתפקיד שלך, שאתה מודע לזה ששתי הבעיות המרכזיות ביישובים הערביים הן הרחבת תחומי השיפוט ושינוי יעד במסגרת תחומי השיפוט. ואז היינו גם מלאי הערכה לעובדה שאמרת את זה במפורש ובגלוי. אך, לצערנו, שנה וחצי עברו, ועדיין אנחנו לא מרגישים שיש שינוי משמעותי בתחומים הללו. ולכן, אנחנו מוטרדים מכך שהנה באו ההמלצות של ועדת קמיניץ, שאמורות להתחיל להגביר את האכיפה עוד לפני שהציגו את הפתרונות. ואני אתן דוגמה ספציפית של ישיבה שהייתה לנו ברשימה המשותפת לפני כמה ימים עם המועצה המקומית מעלה-עירון, שכבוד השר גם מכיר די טוב. הם באו עם תוכנית ותמ"ל, 100 דונם, קרקע פרטית, להקמת יותר מ-300 יחידות דיור, עם שטח ציבורי להקמת בתי-ספר, ועד היום לא מצליחים להבין למה הם לא יכולים לקדם את התוכנית הזאת. זאת תוכנית מוכנה, הוגשה למינהל תכנון ובנייה – משום מה אמרו להם שהתוכנית הזאת לא מאושרת ולא תוגש. הגישו בג"ץ על עצם העובדה שהתוכנית הזאת לא מובאת לאישור הממשלה, ובינתיים בג"ץ ביקש מהם לנסות להביא את התוכנית לאישור – אני מניח שזה קבינט הדיור שאמור לאשר – דרך שרים אחרים, ולא דרך מינהל תכנון ובנייה, אבל אני לא חושב שתמצא שר שיביא תוכנית ותמ"ל לקבינט הדיור בלי שהיא עברה קודם כול את אישור מינהל תכנון ובנייה. למה אני מעלה את הדוגמה הזאת? גם להגיד שיש דוגמאות נקודתיות שאפשר לטפל, וגם אולי להציג את – למה בתוך החברה הערבית לא מרגישים באופן מאוד מהותי את השינוי הזה. אז אומרים לך: זו קרקע פרטית. אנחנו באנו עם תוכנית, 300 יחידות דיור, זה פשוט שינוי אדיר שיכול לשרת את המועצה המקומית, וגם עם שטחי ציבור. אם את זה לא מאשרים לנו, אז איפה המבחן? אני מודע לכך שבהרבה יישובים אחרים זה אושר, לרבות ביישוב שלי, אום-אלפחם, אבל זו הזדמנות אולי לקרוא לכם לבדוק מה קרה באותה בקשה של מעלה-עירון, ולנסות אולי לטפל בה באופן נקודתי. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני עכשיו? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אחרי חבר הכנסת אבו מערוף אתה. בבקשה, אדוני, גם לך יש עד חמש דקות. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, מי שנשאר לדיון החשוב הזה, כבוד שר הבינוי והשיכון יואב גלנט, אנחנו דנים בעניין חשוב מאוד, הכותרת: התחדשות עירונית, ואפשר היה לחסוך את הוויכוח הרב. היום דנו בוועדת העבודה והרווחה, קיבלנו דיווח – אני רוצה שישמעו גם, גלנט והשאר, אז אני אחכה קצת – אז היום דנו בוועדת העבודה והרווחה בדוח של משרד השיכון, שהוא טוב, אפשר להגיד לשבח, על עניין התרומה שלהם בטיפול בדיור הציבורי, ומה הפרויקטים שלהם, ומה עשו, ושוכנענו, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שזה בא בהקשר של דוח העוני והטיפול במשבר הדיור בכלל, והדיור הציבורי. וחשבתי כמה פעמים עוד לפני, שאכן, אפשר היה – כל העניין הזה, התחדשות עירונית, והחוק הזה שאנחנו דנים בו – להקפיד שמשרד השיכון, וגם בשיתוף עם משרד הרווחה, מן הנכון ייראה שייעשה הכול שם, ואת כל הפרויקטים, והוא יהיה אחראי. והוועדה הזאת, שהיא ועדה מאוד טובה, למופת – ועדת ההתחדשות העירונית, שדנו בחוק הזה בה – והעבודה הטובה והמקצועית מאוד של חבר הכנסת אלי כהן, אבל החשד שלי כשהתחלנו בדיונים בוועדה היה באמת שהעניין הזה ייהפך לפרויקט נדל"ני, וכל המטרה שאנחנו רוצים להשיג תלך לאיבוד, או להפך – נעשה את ההפך, וכל העניין הזה ייהפך לפרויקט נדל"ני, להשקעת כספים ליזמים, שהמטרה שלהם היא אכן לעשות שדרוג של דירות, לעשות שדרוג של בניינים ולעשות רווח. ודרך אגב, קודמי דיברו על זה, זה מה שהיה בהרבה מקומות, והיו לנו הרבה דוגמאות, לצערי הרב, שאנשים שם היו קורבנות לכל מיני מיזמים ולרמאות שהייתה. ולכן השתדלנו בחוק, בדיונים שביצענו, שעשינו בחוק בוועדה, שאכן הדבר הזה, כמה שאפשר לעשות מניעה, מה שנקרא פרופילקטיקה, שאכן לא ייהפך כל העניין הזה, התחדשות עירונית והחוק הזה, לדבר שנקרא פרויקט נדל"ני, ויהיה מקור רווח על חשבון האזרחים המסכנים שרוצים לשפר את המצב שלהם. ואכן, אנחנו גם רוצים שיותר דירות – שמחירי הדירות ירדו, ושאנשים יקבלו יותר דירות, כל מה שמתבטא בחוק הזה ובמטרה שלו. וראינו שאנחנו או במצב שיאפשר לנו לעשות חוק בכל זאת, עם קצת חורים, אבל זה מה שיש בינתיים, או לא לעשות כלום, ולכן החלטנו, אחרי כל הדיונים עם הארגונים החברתיים, ובדיונים ממושכים ומרתוניים, עם כל ההסתייגויות שהגשנו – וטוב שראינו שיתוף פעולה טוב והבנה אצל יושב-ראש הוועדה, ולכן בא החוק בצורה הזאת. לפחות אנחנו, עם כל המינוסים שלו – והייתי רוצה שאכן בחוק יהיה כתוב לא רק 80 מיליון שקל – דרך אגב, בשני דיונים נציגי האוצר עמדו בעקשנות, ואנחנו אז מתעקשים, אז אין חוק בכלל, אחר כך הייתה הפשרה הזאת, שהיא פשרה שכנראה לא מוצאת חן בעיני; הייתי רוצה שזה יעוגן בחוק. אבל בכל זאת אני מקווה שהמשרד אכן יעמוד בהתחייבות שלו, והקרן, וגם הכנסנו שם עובדים סוציאליים ואת הרווחה של כל העיריות, ואני מקווה שהחוק הזה יצא בצורה נכונה, ואנחנו תמיד נהיה עם דיווחים – פעם בשנה, פעם בשנתיים, פעם בחצי שנה – שאכן לא יצא מהחוק הזה שאיכשהו נצמיח קפיטליסטים אכזריים; אמרו כאן מילה, לפני, שאני משתמש בה: קפיטליזם חזירי, שאכן יהרוס לנו את כל הפרויקט וכל המטרה של החוק הזה. דיברו לפני גם על עניין העברת החוק או שהחוק ייושם גם ביישובים הערביים, ויש אפשרות כזאת, ואנחנו כבר בהמשך נדאג שאכן הדבר ייעשה בצורה המתאימה, גם עניין הדיור הציבורי, שם, ביישובים הערביים, במקום שיש אפשרות ויש צורך. החוק בכל זאת חוק חיובי, אני אישית תומך בו, ונקווה שנוכל בהמשך אכן לראות את המינוסים שלו ולהוריד אותם, ונראה איך יהיה היישום. המבחן הוא ביישום, במעשה של החוק הזה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג', ובכך נסיים את ההסתייגויות; ויש לנו עוד שלוש בקשות דיבור. בבקשה, אדוני, לרשותך עד רבע שעה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני שר הבינוי והשיכון, אין מחלוקת בין חברי הוועדה, חברות וחברי הוועדה: ועדת הרפורמות בראשותו של חברי – אני אומר, אין מחלוקת ולא הייתה מחלוקת בין חברות וחברי הוועדה באשר לחשיבות המאוד-רבה של ההתחדשות העירונית. אין מחלוקת ולא הייתה מחלוקת על היכולת של התחדשות עירונית להיות חלק מפתרון משבר הדיור ומצוקת הדיור, ובמיוחד גם על החשיבות של התחדשות עירונית, במיוחד ביכולת שלה להגדיל את היצע הדיור במרקם העירוני. על כך אין מחלוקות, כלומר כולנו, חברות וחברי הוועדה, ואני מניח שגם כל חברות וחברי הכנסת, תומכים מאוד, אדוני השר, ברעיון, בפעולה, ברצון ובחקיקה שבאה לקדם התחדשות עירונית. אבל כפי שגם חברי חיים ילין דיבר כאן לפני, במהלך הדיונים אנחנו פה מתדיינים, חברי אלי כהן, מזה שנה וכמעט – יותר – בחוק הזה. אלה שזוכרים את השתלשלות העניינים, היו המון מקרים, אדוני השר, שהיינו מגיעים לאיזשהן הסכמות, לאיזשהן הסתייגויות, שבסופן, באופן חלקי כזה או אחר, התקבלו, ואז מקבלים נוסח של החוק וההסתייגויות של הדיון הקודם נעלמו, ככה, באופן שיטתי. תמיד היינו צריכים לפעול כדי להבטיח שהדברים שעליהם אנחנו מדברים אכן יקבלו את הביטוי שלהם. החוק חשוב, אפשר שהוא נושא בחובו בשורה, אדוני השר, אבל עדיין קיימות בעיות מאוד מרכזיות שמדירות שינה מעינינו ומטרידות אותנו באופן מאוד מאוד עמוק. ביקשנו דברים, ביקשנו שינויים, ולא נענינו. עכשיו, אני רוצה לומר באופן חד-משמעי, אדוני השר, אני מדבר אליך, אין כאן שום עניין אישי. אני מאמין בכנותך, אני מאמין ביושרה שלך ואני מאמין ברצון שלך לעשות ולשפר, ואכן לתת את מלוא מרצך ויכולותיך כדי להתמודד עם הבעיה של משבר הדיור ולפתור אותה עד כמה שניתן. אבל עדיין, עמדה בפנינו, בניסוחים הראשונים של הצעת החוק הזו, מלאכת מחשבת של הייעוץ המשפטי – ודובר שם על מליאה, על סמכויות של המליאה, ודובר שם על ראש הרשות ועל הדרכים שבהן הוא ימונה – כל זה הלך והתפוגג, הלך ונעלם. אפשר, אדוני השר, שבמקרה הספציפי הזה משרת אמון שכזו תקדם את העניין, כן? אבל אנחנו חוששים, אנחנו מודאגים. אני לא רוצה שזה יהיה תקדים ורשויות מדינתיות לאומיות שיוקמו בעתיד יעמדו בראשן אנשים שמונו ללא מכרז. נאמר כאן שבחברת החשמל, ברשות החשמל, כך נעשה. אוקיי, נעשה, אז האם עכשיו, אם היה תקדים שלילי, אני צריך עכשיו ללכת ולאמץ אותו שוב ושוב? אז נעשתה טעות, למה לחזור עליה? לכן אני אומר שוב, אדוני השר, אין כאן משום חשד או חשש לגבי יושרך אלא יש כאן עמדה עקרונית באשר לאופן שבו רשויות ממשלתיות צריכות להתנהל, ולכן אני – ואני חושב שכל חברי, בטוח כל חברי לוועדה – הביעו את אותה הסתייגות, את אותו החשש מהעניין הזה. ובהיבטים אחרים של החוק – יושב כאן חברנו יגאל גואטה, ואני רוצה באמת להצדיע לך על המאבק הנחוש, על המאבק הנמרץ שלך, על העמדה הנחושה שלך לאורך כל הדרך, וזה לא פשוט, הוא איש מהקואליציה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> הוא התעודד, הוא התעודד מאתנו. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> הוא קיבל מאתנו את מלוא העידוד, והמאמצים שלך בתחום הזה של גיל הפרישה, של אנשים שהם אחרי גיל הפרישה ואנשים עם מוגבלויות, שנבוא לקראתם – אבל שימו לב, למה היינו צריכים, אדוני השר, כאשר הכוונה היא כל כך טובה מנקודת מבטה של הממשלה, למה כל פעם היינו צריכים להיאבק ולהתמודד על עוד ויתור, ויתור חברתי? הרי אתם באים ואומרים, חברי אלי כהן, שיש כאן בשורה חברתית, שהחוק הזה הוא חברתי. למה היינו כל הזמן להתמודד אתכם? למה כל הזמן היינו צריכים לחלץ עוד ויתור, ומהו הוויתור? ויתור חברתי. אני יודע את הנימוק, מצד שני אתה אומר, אלי כהן – – – <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> אני חייב להבהיר, לא היינו חייבים לחלץ שום דבר – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> זמן פציעות. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> – – מכיוון שהיה צריך את תמיכת הקואליציה, וכאן זה היה, בין היתר, הודות לשר הבינוי ולסגנו שתמכו בכל בקשה – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אלי, אלי כהן, אני יכול לתת לך את הטיעון הטוב ביותר, כי אתה יכול לבוא ולומר: אני רציתי להציע הצעת חוק שיהיה בה איזון אופטימלי בין האינטרסים של הדיירים לבין הכדאיות של היזמים. זה טיעון סביר, נכון, גברתי היושבת-ראש? אבל במקרים האלה יש פתרון: שהמדינה תתחב את ידה לכיסה ותביא את המשאב הדרוש כדי שאכן נגיע לאיזון האופטימלי. זה לא חייב להיות משק כספים סגור, שבו אנחנו מבטיחים את הכדאיות של היזם. אז גם, בוא נבטיח את הכדאיות של היזם על-ידי כך שהמדינה תסייע לו. נקודה חשובה שיש לציין כאן – חברתי אורלי לוי. אכן היא השיגה הישג מאוד משמעותי. סייענו לה, היינו אתה, ויש בשורה מאוד גדולה, אדוני שר השיכון, בתחום הזה של הדיור הציבורי, בוודאי. זה דבר מאוד מאוד חשוב. אבל עדיין אני יכול לומר לכם, חברותי וחברי חברי הכנסת, שאני לא רגוע; ואני לא רגוע, אדוני שר השיכון, בגלל ההיבט המסוים הזה שעליו דיברנו רבות בדיוני הוועדה, ומהו? החשש המאוד גדול שהפרויקטים הללו של התחדשות עירונית, בסופו של יום יהיו מה? ג'נטריפיקציה: יביאו אוכלוסיות חדשות, והאוכלוסיות ששכנו שם בעבר ייאלצו לפנות את בתיהם היפים, המורחבים, לטובתם של אנשים אמידים בעלי הכנסה, אנשים שבכיסם מצויה הפרוטה. זו הדאגה שלנו, ולכן היה מאוד חשוב לנו, אדוני סגן שר השיכון, המרכיב הזה של הקרן; וגם לגביה, כמה דם ירקנו, כמה זיעה ניגרה עד שקיבלנו את ההסכמה שתוקם קרן, ובאמצעות הקרן הזו – בהתחלה גם נאמר לנו: טוב, תראו, הקרן הזו מממנת גם את פעולותיה של הרשות. אמרנו: מה עשו חכמים בתקנתם? אנחנו רוצים את הכסף הזה בשביל הדיירים, כדי לגשר על הפערים בתחזוקה. כאשר אדם עובר מבית שמט ליפול או whatever שהיה בידיו לפני כן, והוא עובר לדירתו החדשה והוא לא יכול לעמוד בתשלומי התחזוקה, הוא ייאלץ לעזוב. אז הבה ונמצא את המשאבים כדי שנמנע את הדבר הזה. אלי, ביושרה, הייתה מוכנות בתחילת הדרך? לא הייתה. היינו צריכים להילחם על כך. ואז נאמר לנו: אוקיי, בסדר, גם זה יהיה. והנה, אנחנו מגיעים היום, מחפשים את הקרן, את קרן השפע, ואין. אין קרן. ואז עולה התירוץ הדחוק, שלא ניתן לציין, אדוני השר, פתאום לא ניתן לציין סעיף תקציבי והיקף שלו בחוק. למה לא ניתן? אני חושב שהצעת החוק בנושא תאגיד השידור נמצאת כאן לפנינו. גברתי היושבת-ראש, את יודעת שיש שם סכומים. כשהמחוקק רוצה, כשהממשלה רוצה, ניתן גם לנקוב בסכומים כסעיף חקיקה. אין מניעה, אין מניעה. לכן החשש עולה, ולכן החשדנות שלנו עולה. ואז ישנן הצעות כאלה ואחרות שאומרות: טוב, יבוא סגן שר האוצר או יבוא שר אחר או מישהו שאחראי על תקציבים, חברי איציק כהן שנמצא כאן, והוא יבטיח לנו את קרן השפע הזאת; הוא יבוא ויאמר: מתחייב אני. אנחנו אומרים – ואני מכבד באמת, וסגן שר האוצר יודע עד כמה אני מכבד אותו, אבל כפי שכולכם יודעים, גם כשזוג עומד מתחת לחופה ואומר "מתחייב אני", כותבים כתובה. נכון? מתחייבים בכתב. ואת זה גם רצינו בחוק ואנחנו עדיין רוצים את זה בחוק. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – של 80 מיליון. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> בוודאי. יתרה מזאת, אני גם לא כל כך בטוח איך נעשה התחשיב. אפילו ה-80 מיליון, יכול להיות שגם אם יינתנו, אדוני השר, זה לא יספיק. אני דווקא הצעתי שאנחנו לא נדבר על כסף, אלא נגיד על התחייבות, זאת אומרת בכל מקרה שיש את המצב שאדם עובר מא' לב', הרי שתהיה התחייבות, מבלי לנקוב בסכום. אז תהיה התחייבות גלובלית בהיקף המלא שלה. אבל לא הייתה נכונות שכזו. ובוודאי יש גם הבעיה שדב חנין העלה כאן לפני. אנחנו גם צריכים לחשוב, אדוני השר, אינטגרטיבית. למה התכוון דב חנין – סליחה, כשאני מתכוון "אינטגרטיבית" ואני מפרש את דבריו? שיש המון שוכרי דירות במתחמים הללו. מה יהיה עליהם, ריבונו של עולם? הם לא יעמדו בשכר הדירה הגבוה של הדירות הללו לכשייבנו. האם מישהו חושב עליהם? נכון, דרך אגב, אין להם שום זכות קניינית, ומשעה שיש התחדשות עירונית אתה יכול להגיד להם: אוקיי, תודה רבה, היה נחמד עד כה, אבל או שתשלמו 30%–40% יותר משכר הדירה ששילמתם עד כה, או שתתכבדו ותחפשו לכם דיור חלופי זול יותר. האם יש חשיבה אינטגרטיבית שכזו? אדוני השר, לא הייתה. אני יכול להגיד לך באופן חד-משמעי, שבמהלך דיוני הוועדה, כשהעלינו את הנושא הזה, וגם – במידה מסוימת גם השתכנענו – אמרו לנו: חבר'ה, זה לא רלוונטי. מה אתם רוצים? מה זה קשור? זה לא קשור להתחדשות העירונית. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> שלום, אדוני השר. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אבל גם כשוועדת הרפורמות יושבת וגם כשהיא דנה וגם כשהיא מנסחת חוק, חייבת להיות הלימה בין הצעת החוק הזו, בין הפתרונות המוצעים בתוך הצעת החוק הזו, לבין מדיניות דיור לאומית כללית. לכן, אלה ההסתייגויות, אלה ההתנגדויות המאוד-עקרוניות, והן לא באות ממקום של דווקא, והן גם לא באות ממקום של התעלמות מהחשיבות הרבה של פרויקט ההתחדשות העירונית, של היוזמה להתחדשות העירונית. אבל אנחנו מסתכלים על החוק הזה ובטננו מתהפכת. מדוע? כי מצד אחד אנחנו אומרים: וואו, התחדשות עירונית, אנחנו בעד, אדוני השר, אנחנו בעד התחדשות עירונית. אבל אנחנו חוששים מהגליה. אנחנו מאוד חוששים מהגליה. כשאנחנו באים ורואים, לאורך כל דיוני הוועדה, את ידו הקפוצה של משרד האוצר, הרי יש לנו קצת משבר אמון. אתה מבין? כי כפי שאמרתי לך, אדוני השר, הרי כל הישג כזה או אחר שהשגנו, כל סעיף מעודכן או אחר שהכנסנו, זה לא נבע מאיזשהו רצון טוב של מי שעמד מולנו מצדה של הממשלה. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> – – – כי החוק עובר רק בזכות הקואליציה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני מסכים אתך, אדוני. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> אז איפה רצון טוב? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> רצון טוב – אם אתה מאתגר אתי, אני שמח מאוד על האתגור. רצון טוב זה א. אם אתה היית חושב לפנינו על העניינים הללו. רצון טוב זה אם לא הייתה התנגדות לאורך כל הדרך לכך שנכניס את הסעיפים הללו. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> – – – חוק הדיור הציבורי, בזמן שרק – – – בלב. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> סליחה, אדוני? <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> אני – – – חוק הדיור הציבורי. זה עוד החוק הראשון. אז אני מציע לך לבדוק טוב טוב. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אלי, אתה יודע שאני באמת באמת מעריך אותך – – – <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> לפחות תדייק. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אז אני מדייק. אני אומר. מה? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה צריך לסיים. אני מבקשת לסכם. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני מסיים, גברתי, ברשותך. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> משפט סיכום, בבקשה. כן. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> באמת מענה לחברי אלי כהן: כל מה שאני אומר, כדי להעמיד דברים על דיוקם, זה שההישגים שהשגנו מנקודת מבט חברתית לא היו דבר שהוגש לנו על מגש של כסף, אלא אלה היו הישגים שהיינו צריכים להיאבק כדי לקבל אותם. זו כל כוונתי. לכן אני – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – מערער על עניין קיומו של הרצון הטוב. תודה לך, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אדוני השר, אני חושבת שאם תרצה להתייחס לכל הדברים שנאמרו, יש לך זכות. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בוודאי, בוודאי. כן. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברים, ראשית – אתחיל מהסוף. אני מברך, כמו שאר החברים, על החוק הזה, חוק שיתרונותיו עולים בהרבה על חסרונותיו, שהם מעטים. אבל בכל זאת אני רוצה להתייחס לחוק מזווית אחרת, זווית שממנה אני בא. אני רוצה להתייחס לחוק הזה ולהשליך על החברה הערבית ומה הולך לקרות שם. חברים, יותר מ-35% מהחברה הערבית היא חברה עירונית, כי ישנן 12 ערים ערביות, ויש ערים מעורבות שבהן יש אוכלוסייה ערבית. אני שואל את עצמי: איך אפשר ליישם את החוק הזה ולתת לאוכלוסייה הערבית העירונית ליהנות מפירות החוק הזה – להפוך את הישן לחדש? ניסיתי וקראתי את החוק וכל מה שנאמר עליו, ולמען האמת לא מצאתי תשובה. אני רוצה יחד אתכם לתאר את המצב בערים הערביות, בלב היישוב, ששם ישנם האזורים הישנים שצריך לגרום להם להתחדשות. ניקח, לשם דוגמה, את אום-אלפחם, טייבה וכל הערים הערביות האלה. הכבישים שם הם ברוחב של 5-4 מטרים, תשתיות על-הפנים בכל הרמות: תשתית ביוב, תשתית טלפון, תשתית מים, תשתית חשמל – תשתיות מאוד פרימיטיביות. היישוב החליט לעשות התחדשות עירונית, לעשות עיבוי של הבנייה ושיפור של הבנייה, לנצל את החוק. אני מנסה לחשוב איך היישוב הערבי, איך הליבה, איך היישוב הערבי ייראה עם ההתחדשות המוצגת והמוצעת כאן. 1. הוא ייראה כמו מחנה פליטים. אין תשתיות. הדבר השני שרציתי להביא כאן לתשומת לבכם – בהצעת החוק מדברים על דיירים, אנחנו יודעים שביישוב הערבי המושג דיירים לא קיים, נכון לעכשיו. יש בעלי דירה. איך אפשר לתת לחוק כזה, שעבדו עליו קשה, חוק מאוד חיובי, חוק מאוד נחוץ, להשליך על החברה הערבית בתנאים הקיימים? נודע לי ביומיים האחרונים שמשרד השיכון – אני רוצה להתייחס לזה רק בחיוב – הקים אגף למיעוטים, אצלו – נודע לי, אני מאוד מקווה שהמידע נכון – והאגף למיעוטים אמור לטפל בבעיות ובמצוקות הדיור במגזרי המיעוטים. אני לא רוצה להקדים תרופה למכה, ואני, כמו שאר החברים, מחכה בסבלנות לראות איך הדברים מתקדמים. אבל מהמעקב שאני אישית עושה, בכל מה שקשור לדגל של מפלגת כולנו, ולשר האוצר במיוחד, בסוגיית משבר הדיור – הועלו כאן במהלך הקדנציה הזאת, במהלך השנה האחרונה, כמה אלמנטים: א. התחלנו עם מחיר למשתכן – יש פה ושם ניצוצות, אבל עדיין לא ראינו את זה ברמת הביצוע; שמעתי שבנצרת יש כוונות, בסח'נין יש כוונות, אבל נכון לעכשיו אנחנו לא רואים את ההתקדמות. הדבר השני – דיור ציבורי בחברה הערבית, מושג שרק כתוב על הנייר, ולא מעזים להעלות את הרעיון הזה לפועל. ועכשיו באנו לפרויקט של התחדשות עירונית, כל הפרויקטים האלה, ופרויקטים אחרים שמוצעים כאן כדי לפתור את מצוקת הדיור – אני רוצה לקחת אתכם לדוגמה – וטוב שהשר גם יבקר שם – לפני כ-30 שנה, ביישוב שמונה 30,000 תושבים, בשם טירה, במשולש, בנו מתחם דיור בלב העיר, של כמה עשרות דירות, במטרה לנסות ולשכן תושבים וזוגות צעירים שם. עשו את זה ברמה כזאת ירודה, שעם השנים המתחם הזה הפך לסמל לעבריינות וסמל לנחשלות וסמל – החצר האחורית של העיר. חברי – במיוחד שמעתי את חברי ג'בארין מתייחס לחברה הערבית כאן, והוא אמר, ובצדק: בחברה הערבית שמים את הסוס לפני העגלה, ולא את העגלה לפני הסוס. מביאים הצעת חוק אכיפה של ועדת קמיניץ, לעודד – כדי להתמודד עם הבנייה העבריינית, שכולנו נגדה, בניית פלישה לאדמות ציבור, שכולנו נגדה, אבל מהצד השני, לא חושבים, מלבד הצהרות, נכון לעכשיו – גם בקדנציה שלך, אדוני השר – מלבד ברמת ההצהרות, לתת פתרונות מעשיים לחברה הערבית. וכל הזמן עולות ונשנות, בכל פורום אפשרי, הטענות: אנחנו רוצים לחייב את החברה הערבית לבנות לגובה, להשתנות – אתה לא יכול לחייב, ואף אחד לא יכול להתחייב. זה תהליך מתבקש, וזה קורה, אבל כדי שתעזור לצעיר הערבי אכן לגור בבנייה לגובה, בתנאים כמו בכל עיר אחרת, אתה צריך לבנות את הפרויקטים. אבל מאחר שהפרויקטים האלה לא כלכליים, אצל היזמים, הם לא בהישג יד; אז האזרח הערבי ימשיך לחפש את הדיור – כי אמרנו, קורת גג זו זכות חוקתית בסיסית – ימשיך לחפש אותה, כי הוא לא רואה פתרונות מכם. אני מאוד מקווה שבמשמרת שלכם רמת ההצהרות תהיה הרבה פחות מהמעשים, והמעשים יגברו. נכון לעכשיו, נטל ההוכחה עליכם. נקודה נוספת שאני רוצה להתייחס אליה בקשר לחוק – ואני מעלה קושיה שמחייבת גם התייחסות ותשובה – כשאנחנו מדברים על פינוי-בינוי, דיירים שגרים וצריך לפנות אותם, אני מעלה שאלה: כשבאים למרכזי הערים ומפנים דיירים, שחלקם מבוגרים, בני 64 או 63 ומעלה, והם גרים באותו בניין תקופה של 10–20 שנה, ומיישמים פרויקט התחדשות, או פינוי-בינוי, מה עם הדיירים השוכרים האלה? הרי את הפיצוי מקבל בעל הדירה, בעל הבניין, שיש לו זכות קניינית, והדייר לא מקבל כלום, אין לו – אין לו זכות קניינית. האם אדוני לא חשב על אפשרות שהפיצוי הניתן לדייר של בניין שעומד להיות בניין בהתחדשות – שחלק מהפיצוי הזה ילך גם לדיירים הוותיקים? דייר בן 60 או 63 או 64, שגר 15 שנה בבניין, ומפנים אותו – ומפנים אותו – ואין לו זכות קניינית – לפי דעתי מגיע לו חלק מהפיצוי הזה. זו סוגיה שמחייבת התייחסות ומחייבת מענה. אני מסכם, גברתי היושבת-ראש: החברה הערבית זקוקה למעשים, לא רק לכוונות. רבים הביעו כוונות, אבל מעשים עדיין לא רואים בשטח. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. כעת סיימנו את הצגת ההסתייגויות, ואנחנו עוברים לבקשות רשות דיבור. חבר הכנסת יגאל גואטה – בבקשה, אדוני. ואחריו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואז אנחנו ניתן לשר הבינוי והשיכון חבר הכנסת יואב גלנט להתייחס, ויסכם את הדיון יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אלי כהן. עד חמש דקות, אדוני, לרשותך. <יגאל גואטה (ש"ס):> תודה, גברתי היושבת-ראש – – <יעקב מרגי (ש"ס):> תצעק עלינו, שנשמע. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, וחברי היקרים מהאופוזיציה, שעשינו כברת דרך בשבועיים האחרונים, עם החוק הזה, אין ספק שהחוק הזה הוא חוק חברתי ממדרגה ראשונה – אתם מפריעות לי שם, סליחה, זה נורא מפריע לי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> את יכולה לעזור לי בזה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, בהחלט, רק קצת סבלנות. <יגאל גואטה (ש"ס):> תודה. <<היו"ר טלי פלוסקוב:> > אני מבקשת, הצוות של המחנה הציוני, זהבה. <יגאל גואטה (ש"ס):> אין ספק שהחוק הזה הוא חוק חברתי ממדרגה ראשונה, הן בנושא הדיור בר-ההשגה והן בנושא התמיכה והליווי של אותה אוכלוסייה מוחלשת. אני מודה ומתוודה שגם הברכיים שלי רועדות, עם החוק הזה, וגם הידיים שלי ירעדו כשאני אצביע על החוק הזה, וזה משתי סיבות: סיבה אחת, בחיים לא ראינו בוועדות פה שקבלנים – הרי יש פה בסך הכול שני צדדים, יש פה קבלנים ויזמים ויש פה מפונים – ולא קרה – לי בכל אופן, אני מאמין שגם לכם – שבאו פה לוועדות קבלנים ובכו שהם הפסידו כסף; אבל אנשים שמפונים בצורה לא מכובדת ונזרקים לרחוב יש פה למכביר. ראינו שלשום את גבעת-עמל, ועוד ועוד. לכן, באמת אין לי ספק שהחוק הזה הוא חוק מצוין, אבל עדיין הברכיים שלי רועדות, וזה מותר, כי בכל זאת מדובר פה באנשים, שחס ושלום – אם זקנה אחת תיזרק לרחוב ותזיל דמעה אחת, אני, לפחות, לא אסלח לעצמי כל החיים, ואני מקווה מאוד שלא יקרה דבר כזה. וגם כי ראינו חוקים כאלה ודומים שבסוף נהיו תקלות, ולא במזיד, אלא כי ככה יצא. לדוגמה, תמ"א 38 קמה במקור בשביל רעידות אדמה, ומה שקרה בסוף זה שהאנשים שהיו בבניינים האלה, החיים שלהם נהפכו לרעידת אדמה, ולא יצא מזה שום דבר. אני רוצה בכל זאת קצת למחות על הדברים. לפי דעתי, קצת יצאו מפרופורציה. נאמרו פה קצת דברים קשים מדי, לפי דעתי, כלפי שר השיכון, ואני חושב שזה לא ראוי ולא נכון, ואני לא אומר את זה מחנופה, כי בדידי הווה עובדא שיש פה שר שיש לו לב, שכולו עם האנשים האלה. מיקי, זה מפריע לי, באמת זה מפריע לי. אני מתנצל שאני לא יכול להתרכז כשאתם מדברים, רוברט. אבל אני אומר לכם, אני פניתי לשר השיכון לגבי טיפול בזוג נכים עם בעיה של דיור, וב-12 בלילה למחרת הוא התקשר אלי ושאל אותי אם העניין נפתר או לא. זה לא קורה פה עם כל שר, תסלחו לי, גם לא עם כל חבר כנסת – שחוזר לפניות ב-12 בלילה. עיסאווי, תישאר, יש לי משהו בשבילך. באמת, משהו קטן. <קריאות:> – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> לא, באמת, עבדנו כל כך קשה על הנושא הזה בוועדה – אני חייב בקצרה לספר סיפור, ואני רוצה באמת בעיקר לדבר אל האופוזיציה, והיום כתבתי איזשהו פוסט ושיבחתי באמת את העבודה עם האופוזיציה. אני חושב שזה דבר שיכול להשיג הרבה הישגים, אבל לפעמים בגלל כל מיני חששות מדברים קטנים בסוף בועטים בדלי עם המים, עם התינוק, עם הכול. ואני אנסה לספר את הסיפור הזה מהר, ואם אני אגנוב עד דקה אז היושבת-ראש תסלח לי. עיסאווי, תשמע סיפור יפה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בדיחת המזגן. <יגאל גואטה (ש"ס):> לא, תשמע עכשיו בדיחה יותר יפה. אבל אני בטוח שאחרי זה אתם תצביעו בעד, בעזרת השם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רק תיקח בחשבון שיש לך דקה וחצי, כי בדרך כלל עם הבדיחות אתה גולש. <יגאל גואטה (ש"ס):> כן, רק תיתני לי עוד דקה. לא לא, אני אשתדל לקצר עם הבדיחה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, בבקשה לעמוד בזמן. <יגאל גואטה (ש"ס):> בסדר, ועם כל ההפרעות. בכל אופן, פעם אחת בא השועל לאריה, אמר לו: תקשיב, בוא ניתן מכות לשפן. בוא נלך, נרביץ לו מכות. אומר לו האריה: תגיד לי, מה אתה נורמלי? מה זה סתם להרביץ מכות לשפן? צריך סיבה. חיים, זה בשבילך, גם, הבדיחה הזאת. <חיים ילין (יש עתיד):> מה אתה רוצה ממני? <יגאל גואטה (ש"ס):> אני רוצה שבסוף תצביע אתי בעד. עבדנו כל כך קשה, כואב לי הלב שזה לא יקרה. בכל אופן, אני מספר בדיחה, ואני רוצה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני לימדתי, את החוק הזה אתה למדת ממני. <יגאל גואטה (ש"ס):> נכון, נכון, ואני חושב שבגלל דברים קטנים אנחנו בועטים בדלי. בכל אופן, אומר השועל לאריה: בוא נלך נרביץ לשפן. אומר לו: צריך סיבה, אי-אפשר סתם ככה לבוא להרביץ לשפן. אומר לו: תשמע מה נעשה; נלך אליו הביתה, נדפוק לו בדלת, נשאל אותו אם יש לו כובע. אם אין לו כובע – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אם יש לו סיגריה, אם יש לו סיגריה. <יגאל גואטה (ש"ס):> לא, זה בסוף. נשאל אותו אם יש לו כובע – אל תלמדי אותי את הבדיחה – אם יש לו כובע, נגיד לו: למה יש לו כובע? אם אין לו כובע, נגיד לו: למה אין לך כובע? פאח, ניתן לו מכות. אומר האריה: טוב, עכשיו זה סיבה מוצדקת. הולכים, דופקים לו בדלת: שלום, אדוני השפן. תגיד לי, יש לך כובע? אומר: לא, אין לי כובע. למה אין לך כובע? פאח, בום, טאח, נותנים לו מכות. הולכים. אחרי יומיים בא השועל לאריה אומר לו: תשמע, בוא נלך עוד פעם, נרביץ לו מכות, לשפן הזה. אומר לו: מה עוד פעם הסיפור? לא, מה נשאל אותו? נשאל אותו אם יש לו סיגריה. אם הוא יגיד: אין לי, ניתן לו מכות למה אין לו. ואם הוא יגיד: יש לי, מה נעשה? אומר לו: תשמע נשאל אותו אם יש לו עם פילטר או בלי פילטר. אם יגיד: יש לי בלי פילטר, נגיד לו: למה יש לך בלי פילטר? ניתן לו מכות. אם יגיד: עם פילטר, נגיד לו: למה עם פילטר? ניתן לו מכות. אומר לו: תשמע, זה רעיון מוצדק. הולכים אליו הביתה, לשפן, דופקים לו בדלת, אומרים לו: תגיד, יש לך סיגריה? הוא אומר: כן, בבקשה, מה אתם רוצים, עם פילטר או בלי פילטר? אומרים לו: למה איך לך כובע? פאח, נתנו לו סטירה. זה בדיוק הסיפור שקורה לי פה עם האופוזיציה, וזה כואב לי באמת, כי עבדנו כל כך קשה בשבועיים האחרונים, ואני רוצה שלא בשביל דברים קטנים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, חבר הכנסת גואטה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מה עם המזגן? תספר אותו. <יגאל גואטה (ש"ס):> זה עוד סיפור אחר. היא לא נותנת לי זמן, היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא לא, זה לא עכשיו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> לעצם העניין, חברי, אני מקווה מאוד שנצביע בעד. בסך הכול אני חושב שהחוק הזה הוא חוק טוב, נצביע בעד. תפילתי לבורא עולם שבעזרת השם לא תצא תקלה מתחת ידינו, ושום אישה זקנה בשום מקום בארץ, אני מאמין בשר השיכון, לא תיפגע מזה. תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה עם המזגן? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יגאל גואטה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אורלי, את יכולה להגיד שאותי שכנעת. זה לפרוטוקול. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני יכולה להגיד? תודה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, סגן השר, חברי חברי הכנסת, היום אנחנו אנשי בשורה. ומי כמותכם יודע, או יודעים, שאני לא מנדבת מחמאות לקואליציה הזאת, והביקורת שלי כלפיה היא ביקורת אמיתית. אבל כאשר אנחנו מגיעים לנקודת זמן שבה ראוי וצריך לומר תודה, אז ראוי וצריך לומר תודה. אדוני השר, תודה. אני מתנצלת על החוויה הלא-נעימה שהיית עד לה, ואני מתנצלת עוד יותר בשם החברתיים במדינת ישראל, על המחזה המאוד-לא-נעים שהיה פה. אנחנו חודשים עובדים על החוק הזה. החוק הזה נכנס לוועדה כחוק מזעזע, אנטי-חברתי, כחוק שעלול היה לגרום להגליה של האוכלוסיות החלשות ביותר במדינת ישראל, אותן אוכלוסיות שעומדות ויושבות על נדל"ן, אולי על קרקע שווה, אבל בבתים מטים ליפול, אותם אנשים שהדבר היחידי שיש להם ביד זה אולי אותה קורת גג, גם אם היא רעועה. ונכנסנו עם פחד גדול לוועדה – והיו לנו הישגים; היו לנו הישגים לא מדהימים, מצוינים. היו לנו הישגים – איך אמר לי דב חנין? בחלומות הוורודים שלי לא חלמתי שנשיג את ההישגים האלה, ותאמיני לי, לפעמים יש לי גם חלומות ורודים. אנחנו דאגנו לאוכלוסייה המוחלשת, הצלחנו להביא, בניגוד, לפעמים, לחלק מפקידי האוצר, בניגוד לפקידי משרד המשפטים, והצלחנו להביא לכך שאנחנו מביאים הגנה אמיתית. אני אתן לכם דוגמאות קטנות. דיירי הדיור הציבורי שייאלצו לעזוב את דירותיהם ולשוב אליהן בתום פרויקט פינוי-בינוי לא ישלמו תוספת שכר דירה, גם אם הדירה שלהם גדלה. לא ישלמו ועד בית יותר ממה ששילמו בבניין הישן. ואתם יודעים שהמבנה הישן, נורא קל לתחזק אותו – מאשר מבנה חדש, עם מעליות, עם לובי כמו שצריך וכדומה. אותם דיירים לא יהיו יכולים להרשות לעצמם לחזור לאותם מקומות. אנחנו דאגנו לכך שההפרשים, אפילו בארנונה, לא יושתו ולא יתקיימו על הדיירים המוחלשים. דאגנו לכך שחוק זכויות הקנייה – מכירה קוראים לזה – אבל אותם זכאים של דיור ציבורי יוכלו לקנות את הדירה החדשה מתי שהם רוצים, גם בחלוף עשר ו-20 שנה, לפי התחשוב של הדירה הישנה. אמר לי תומר, היועץ המשפטי של הוועדה, שזו מהפכה אמיתית, שזו בשורה. הוא לא האמין שנצליח להכניס את זה. האמת, אני יכולה להגיד לכם שפורום הדיור הציבורי היה סקפטי. הוא נלחם, עזרו לנו, נלחמנו כמו שצריך, אבל אנחנו אופוזיציה, חבר'ה, יכולנו להגיד מה שאנחנו רוצים, אם לא היה לנו שר השיכון גלנט, והסגן שלו ז'קי לוי, שמגיע מבית ש – אני יודעת מה האג'נדה החברתית. יש פה חברי כנסת מהאופוזיציה שאני כועסת עליהם מאוד, כי כל הדרישות שלהם נכנסו לגוף החוק. איפה אלי כהן? איפה אלי כהן? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אבל זה לא נכון, אורלי, זה לא נכון – – – דברים לא נכונים, באמת. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תסלחי לי, חברת הכנסת יעל פארן. אני אגיד לך משפט אחד – אני מבקשת שתגני גם על זכותי. משפט אחד – אימא שלי נהגה לומר לי דבר נורא פשוט כשהייתי ילדה וכשהתיאבון שלי גדל עם האוכל; לפעמים, אמרה לי, מה שבא בקלות – לא מעריכים. אני ראיתי חלק מחברי האופוזיציה בוועדות אחרות, בחוקים אחרים, דורסניים, כשהשרים לא הקשיבו להם, ונתנו להם פירורים, הם התרפסו בפניהם, והגיעו למליאה, והפכו אותם לאדוני המלך – רק המילה מלך הייתה חסרה. וצודק חבר הכנסת גואטה; בסיפור הזה זה "למה אין לך כובע", וזה התחדד פתאום עם הפטור מחובת מכרזים לשנה וחצי. גם אני לא אוהבת, אבל תסלחו לי, היום הצבעתם בחוק הנציבות על פטור מחובת מכרזים לחמש שנים. פה עשינו פטור מחובת מכרזים לשנה וחצי. דרך אגב, זה משנה את התקדים של רשות החשמל. שם אני הגשתי הסתייגות על פטור מחובת מכרזים; הגיעו אלי אנשי המשפטים והגיעו אלי הנציגים של משרד האנרגיה. מסתבר שגם במשרד המשפטים יש פוליטיזציה, כי אני לא שמעתי אף אחד אומר על הנציבות: למה יש פטור מחובת מכרזים, לחמש שנים. ברשות החשמל – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא, שנייה, תני לי לענות על כמה דברים. ברשות החשמל הייתי מוכנה להגיע לפשרה של שנתיים. הסבירו לי, משרד המשפטים, למה זה לא הגיוני ברשות חדשה, למה חייבים שיהיו יחסי אמון, והפילו לי גם את הפשרה של שנתיים, ועבר החוק עם חמש שנים. אז אם יש פה תקדים הוא תקדים חיובי, כי הורדנו מחמש שנים לשנה וחצי. עכשיו אני רוצה לומר כמה דברים. חבר הכנסת אלי כהן, יושב-ראש הוועדה, יודע כמה עמלנו על החוק הזה, ואני רוצה להודות לו על כך שהיה קשוב אלינו. גיליתי חברי כנסת אמיצים, לא מהאופוזיציה, כי זאת לא חוכמה גדולה להיות לוחמני מהאופוזיציה. חבר הכנסת גואטה, למדתי שיש אופי למי שהוא חברתי אמיתי והוא נלחם גם מתוך הקואליציה, ואני יודעת כמה זה קשה. אני הייתי במקום הזה ואיימו עלי לא פעם, וגם נענשתי לא פעם. לולא שיתוף הפעולה ולולא ההבנה, הן של היושב-ראש, שהקשיב לכולנו – ורוב ההסתייגויות שלנו נכנסו לגוף החוק – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לבוא היום ולתקוף – זאת צביעות לשמה. לא להיות חברתי לשם המאבק – אנא מכם, אם אתם חברתיים, תהיו חברתיים לשם התיקון. פה יש תיקון חברתי, וצריך להגיד תודה לכל העוסקים במלאכה. אם אתם מצביעים נגד, אתם צבועים, ואני לא רוצה להיות חלק מכם. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. רבותי, סיימנו גם עם בקשות רשות הדיבור. אדוני השר, בבקשה, לרשותך אפשרות להשיב על כל הדברים שנאמרו כאן. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אחרי דבריו של השר יסכם את הדיון יושב-ראש הוועדה אלי כהן ונעבור להצבעות, ויש לנו גם הסתייגויות. אחרי כל כך הרבה מחמאות – אדוני השר. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> זה מאוזן על-ידי השמצות, זה בסדר. שלום, ערב טוב לכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יוסי יונה, אנחנו מבקשים שקט, השר משיב. בטח כשדיברת כאן והגשת הסתייגויות – אתה בטח רוצה לשמוע תשובות. אז נא להירגע ותנו לשר להשיב. קצת כבוד. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> ראשית, אני חושב שאנחנו עוסקים בחוק חשוב ובדיון חשוב. אני מברך על הדברים, גם על דברי הביקורת וגם על דברי השבח. זוהי עבודתו של הפרלמנט. מדינת ישראל היא מדינה קטנה, קטנה מאוד. יש בה מרחבים עירוניים רחבים. במדינת ישראל באופן בסיסי היו צריכות להיות בין 25 ל-30 ערים. המעשה הציוני של תחילת שנות המדינה, בעיקר שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, הביא עוד 45–50 ערים, הן עיירות הפיתוח לשעבר, שהיום הן מרכזים אורבניים שהולכים ומשגשגים בכל רחבי הארץ. הדבר הזה, שהיה, הייתי אומר, משקולת מסוימת מבחינת היכולת של המדינה לתמוך בו לאורך שנים, הופך היום למקור גאווה, למקור ברכה, למקור צמיחה ולמקור אחיזה בשטח. אבל צריך לזכור שהעירוניות היא לא צפופה בישראל. גם בערים הצפופות שלנו אנחנו נמצאים במקומות שהם, באופן יחסי למקומות אחרים בעולם, דלילים. בשנה האחרונה התעמקנו בנושא הזה והגענו למסקנה שהצורך בשימוש במרכזי ערים, ובמיוחד במרכזי הערים הגדולות, על מנת לייצר פתרונות דיור מצד אחד ואורבניות, עירוניות, מצד שני – אלה דברים חשובים ביותר. <קריאות:> – – – <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> למדינה, ביסודו של דבר, יש יכולת השפעה גדולה מאוד. ראשית, יש לה תקציב. שנית, היא קובעת ומשפיעה על התכנון, ולבסוף, במדינת ישראל אנחנו גם נמצאים במקום שבו המדינה היא בעלת הקרקע העיקרית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת מיקי רוזנטל, למה אנחנו כאן צריכים לשמוע את השיחה שלכם? לא מכובד. סלפי אפשר לעשות בחוץ. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה שבמהלכה השטחים האורבניים הולכים וגדלים ומצד שני מרכזי הערים הולכים ונחלשים, הולכים ומתייבשים. הדבר הזה, במובנים רבים, דורש פתרון כי הוא גם אבסורדי. השטח החשוב ביותר, היקר ביותר, המשמעותי ביותר בעיר הוא מרכז העיר. מאחר שהוא בדרך כלל האזור שנבנה כאזור הראשון, התוצאה היא שהאזור הזה הוא אזור מוזנח ובחלק גדול מהערים אזור ישן, ויש פה פוטנציאל של הקמת מאות-אלפי יחידות דיור במרכזי הערים. קחו מקומות כמו קטמון, כמו הדר בכרמל, כמו יד-אליהו – אלה מקומות שבכל אחד מהם אתה יכול להגדיל את האוכלוסייה פי-עשרה, ואני נותן את זה רק כדוגמאות אחדות. כיצד עושים דבר כזה? אתה לא יכול לעבוד בשיטה של בניין בודד, שיפוץ, תמ"א 38 או פינוי-בינוי של בניין, אבל אתה יכול לקחת רובע. ברובע הזה יכול להיות – סדר גודל של אלפי דירות. אתה תקים על אותו עקבה, על אותו footprint של בניינים, בניינים שגבוהים פי-חמישה ופי-עשרה, תדאג לשטחים ירוקים, לשבילי אופניים וכן הלאה, ותייצר מקום מגורים. אבל יש פה דבר נוסף. הדבר הנוסף הוא שלמעשה העיר החדשה צריכה לשלב בתוכה דברים רבים. היא צריכה לשלב גם את המגורים, גם את התעסוקה, גם את הצריכה – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – אתה יכול לרדת, אתה יכול לסיים. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אני נהנה. – – – גם את הצריכה, גם את הפנאי. אתם יודעים מה? במדינת ישראל גם את התעשייה, כי במדינת ישראל התעשייה החשובה היא תעשיית היי-טק, והיי-טק יכול להיעשות במרכז העיר, מבלי ללכלך, מבלי לפגוע, ויכול להשפיע לטובה. יש לי זמן לא מוגבל, אני מבקש לנצל אותו. לכן, מה שאנחנו מביאים זה תהליך שמצד אחד ישמר את האורבניות, ומצד שני יעצים את הערים ויפתח אותן. לכן, הנושא הזה, כמו שנאמר, הוא נושא חיוני על מנת לדאוג לפתרונות דיור למיליוני אנשים בעשרות השנים הבאות. אבל כאשר אני באתי והסתכלתי על הצעת החוק כפי שהיא עברה בקריאה הראשונה, מצאתי שיש בה שני ליקויים מאוד מאוד חמורים. האחד, אין לה יכולת ארגונית-ביצועית, כיוון שמי שהקים את החוק בזמנו, ראה לעצמו מליאה שיש בה נציגות לכל משרד, אין לה גורם שהוא גורם מבצע ומסוגל לנהל, ולמעשה מתקיים בה איזה דירקטוריון שהוא לא גוף ביצוע. אבל הדבר החמור יותר היה הבשורה הרעה לאוכלוסיות החלשות שגרות במרכזי הערים. להן לא דאגו, לא בהקשר הפינוי, לא בהקשר הפיצוי, לא בהקשר מתן פטורים מתשלומים נוספים וכדומה. אני חושב שהפתרון שאנחנו מביאים נותן פתרון לכל הנקודות שציינתי. ראשית, מנגנון ניהולי אחר. שנית, הסדרת היחסים, ככה שארבעה שחקנים משחקים: המדינה, העירייה, האזרח והקבלן. בשם המדינה מדברת הרשות להתחדשות עירונית. יש דאגה עמוקה לשכבות החלשות בסעיפים ניכרים בחוק, ובסופו של עניין אני חושב שהתהליך שהחל לפני שנתיים ולא היה בו ארגון ולא הייתה בו חמלה, הולך ומשנה את מקומו. ולכן, לפני שאני מסיים, אני מבקש להודות לאנשים שפעלו על מנת להביא את הדבר הזה לידי ממש, וגם אנשים שלמדתי מהם משהו בתהליך הזה. ראשית, אני מודה ליושב-ראש הוועדה אלי כהן, שעשה ימים כלילות גם בהשתדלות. <קריאה:> לילות כימים. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> לילות כימים, נכון. אבל פה זה גם – פינוי-בינוי-פינוי; לילות-ימים-לילות, זאת אומרת, כל הסיבוב. ואני חושב שהוכחת את עצמך גם כאדם שמסוגל לשמוע, גם כאדם שמסוגל להחליט, ואולי מה שלא תמיד נפוץ, כאדם שעומד במילתו. אני מאוד מעריך את זה. אני רוצה להודות לסגני ז'קי לוי, שגם מדריך אותי בכל מה שקשור להתנהלות בתוך הכנסת, במישורים נוספים, וגם בצד החברתי. אני רוצה להודות לאורלי לוי אבקסיס, שהיא בעיני מודל ללחימה על הצדדים החברתיים של האוכלוסיות החלשות. אני חושב שהלחימה הזאת היא לחימה אותנטית; לא עם כל דבר אני תמיד מסכים, אבל אני חושב שהדבר הזה הוא דבר חשוב. אבל לא רק חברי הקואליציה פעלו, גם חברי האופוזיציה. ואני יכול לומר לכם שלמדתי לאורך הדרך גם ממי שמתנגד לי באופן קבוע, אבל לא תמיד, כמו מתמר זנדברג, שהסבירה לי מהי החוויה של עירוניות וחיברה אותי לעניין הזה; כמו מדב חנין, שלדעתי נלחם פה על דברים מאוד משמעותיים, לא רק בחוק הזה, אלא בכלל, ואנחנו לא מחזיקים תמיד באותה דעה, אבל צריך להגיד שבחו של אדם גם בפניו על הדרך שבה הוא פועל. ויש עוד רבים טובים ואחרים, אני לא רוצה להמשיך ולמנות אותם. עבורי, בסך הכול, זה היה מבצע מאוד מעניין, חווייתי; אני רגיל לעבוד בשעות האלה, אז אני גם נהנה מזה. תודה רבה לכם. אני ממליץ גם לחברי האופוזיציה לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר, חבר הכנסת יואב גלנט. חבר הכנסת יוסי יונה רוצה להודיע לנו לגבי הסתייגויות, רבותי – בבקשה, אדוני. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, לגבי ההסתייגויות, אנחנו מורידים את ההסתייגויות לסעיפים 1–4, כולל 4, ומבקשים להצביע על ההסתייגות לסעיף 5, הסתייגות מס' 38 לסעיף 5, שזו בעצם ההסתייגות שנוגעת – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כרגע ללא הסברים, רק אם נעבור על הסעיפים. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא, בכל אופן משפט, לגבי הסעיף הזה שהוא בעצם סעיף שתובע, או קובע או מבקש לקבוע שראש הרשות ימונה על-פי כללי המכרז הנהוגים, ועל כך אנחנו רוצים להצביע. האם אנחנו מצביעים פרטנית על כל סעיף, או על שלושתם יחד? על כל סעיף. <היו"ר טלי פלוסקוב:> או שאנחנו נמשיך אחר כך ואתה תגיד לי על מה להצביע בזמן ההצבעה, מה שנוח לך. בזמן ההצבעה. בסדר, רבותי. אם זה ככה, חבר הכנסת יוסי יונה, תחזור למקום, ואנחנו מצביעים על ההסתייגויות. סעיפים 1–4, אין לנו הסתייגות. כעת נצביע על ארבעת הסעיפים האלה, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 106 בעד סעיפים 1–4 – 55 נגד – 3 נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 55, שלושה מתנגדים. לפרוטוקול – להוסיף את יעל גרמן גם כתומכת. סעיפים 1–4 אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. כעת לסעיף 5, אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 38, של קבוצת סיעת המחנה הציוני: חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן ויעל כהן-פארן; של קבוצת סיעת מרצ – חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג; של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת – חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי ועבדאללה אבו מערוף; ושל חברי הכנסת חיים ילין ויוליה מלינובסקי. חבר הכנסת יוסי יונה, אני מציעה לך לשבת במקום, ואני אשאל אותך. הצבעה מס' 107 בעד ההסתייגות – 26 נגד – 35 נמנעים – אין ההסתייגות (38) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וחברי הכנסת חיים ילין ויוליה מלינובסקי לסעיף 5 לא נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 26, מתנגדים – 35, אין נמנעים. הסתייגות מס' 38 לא אושרה. חבר הכנסת יוסי יונה, הסתייגויות 39, 40, 41 – מה אתן? זה אומר, רבותי, שמסעיף 5 עד סעיף 18, סליחה, גם 19 ו-20, אין הסתייגויות. לגבי ההסתייגות אחרי סעיף 18, מה אתה? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> משפט אחד, ברשותך. הסעיף הזה רק נוגע – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> להצביע או לא להצביע? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני אומר, לפי הצעת החוק המקורית הייתה אמורה לקום קרן, ובהצעה הזאת שלפנינו הקרן הזו לא קיימת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הבנו. להצביע על ההסתייגות הזאת? <דוד ביטן (הליכוד):> אין פה דיונים – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> תן לי הזדמנות להגיד. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אז אני אומר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו כעת נצביע מסעיף 5 עד סעיף 18, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 108 בעד סעיפים 5–18, כהצעת הוועדה – 57 נגד – 6 נמנעים – אין סעיפים 5–18, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 57 חברי כנסת, שישה מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 5–18, כולל, אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. כעת, אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 73, אחרי סעיף 18 – קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת הרשימה המשותפת וחבר הכנסת חיים ילין. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 73. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 109 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 34 נמנעים – אין ההסתייגות (73) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וחבר הכנסת חיים ילין לאחרי סעיף 18 לא נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 27 חברי כנסת, 34 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 73 לא אושרה. מכאן, חבר הכנסת יוסי יונה, כל ההסתייגויות הוסרו? לא. מסעיף 19 עד 29 אני יכולה להצביע. מסעיף 19 עד סעיף 29 אין הסתייגויות, לכן נצביע על הסעיפים האלה – כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 110 בעד סעיפים 19–29 – 57 נגד – 6 נמנעים – אין סעיפים 19–29 נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 57 חברי כנסת בעד, שישה מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 19–29 אושרו כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. כעת נצביע על הסתייגות מס' 79 לסעיף 30. נכון, רבותי? בבקשה, מצביעים על הסתייגות מס' 79. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 111 בעד ההסתייגות – 27 נגד – 34 נמנעים – 1 ההסתייגות (79) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת הרשימה המשותפת וחבר הכנסת חיים ילין לסעיף 30 לא נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 27 חברי כנסת, 34 מתנגדים, אחד נמנע. הסתייגות מס' 79 לסעיף 30 לא אושרה. כעת, רבותי, אנחנו נצביע על סעיפים 30 ו-31 בקריאה שנייה. כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 112 בעד סעיפים 30–31, כהצעת הוועדה – 57 נגד – 6 נמנעים – אין סעיפים 30–31, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 57 חברי כנסת, שישה מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 30 ו-31 אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. כעת הסתיימה ההצבעה בקריאה שנייה, ואנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 113 בעד החוק – 57 נגד – 6 נמנעים – אין חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 57 חברי כנסת בעד, שישה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ושלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת אלי כהן מבקש לברך. בבקשה, אדוני. <אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):> חברים, אעשה את זה מאוד קצר. אני רוצה באמת להודות שאנחנו יוצאים מכאן לפחות בתחושת סיפוק. אני רוצה לברך את חברי הקואליציה והאופוזיציה שמצאו לנכון לתמוך בחוק חשוב זה, שנותן בשורה אמיתית. ברשותכם, אני רוצה להודות למנהלת הוועדה הגברת אריאלה מלכה על עבודתה. אני רוצה להודות ליועצים המשפטיים – התברכנו ביועצים משפטיים מעולים – תומר רוזנר, גלעד קרן ואור, החברות ממשרד המשפטים כרמית והדס – שכחתי קודם לציין את חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, שהיה שותף גם הוא לדברים. אני רוצה – תודה מיוחדת לחבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש הקואליציה, שסייע רבות לגבש – בין היתר – את ההסכמות. תודה לך, אדוני. אני רוצה כמובן לסכם בתודות לשר האוצר, שקידם את הנושא, לשר יואב גלנט ולסגנו ז'קי לוי, שעשו, אני חושב, דברים רבים וחשובים לטובת הדיור הציבורי. אני חושב, הוכחתם שוב, השר גלנט וסגן השר ז'קי לוי, שבאמת מה שעמד לנגד עיניכם זה השיקולים החברתיים, ובהחלט אנחנו מביאים כאן – לא בשורה נדל"נית; אנחנו מביאים כאן בשורה חברתית. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה ליושב-ראש הוועדה לדיון בהצעת חוק הרשות להתחדשות עירונית חבר הכנסת אלי כהן. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה למזכירת הכנסת – בבקשה, גברתי. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016, שהחזירה ועדת הכלכלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש – בבקשה, אדוני. קודם השר. <הודעת הממשלה על הפסקת כהונתו של סגן שר ועל מינוי סגן שר> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה על הפסקת כהונתו של סגן שר ועל מינוי סגן שר – ימסור את ההודעה שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ. בבקשה, אדוני. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(8) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, אני מתכבד להודיע לכנסת כי כהונתו של חבר הכנסת ירון מזוז כסגן שר במשרד ראש הממשלה נפסקת ביום 4 באוגוסט 2016 בשעה 12:05, בחלוף 48 שעות מהמועד שבו מסר חבר הכנסת ירון מזוז לראש הממשלה את כתב התפטרותו מתפקיד סגן שר במשרד ראש הממשלה, והכול בהתאם לסעיף 26(1) לחוק-יסוד: הממשלה. כן אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, לאשר את מינויו של חבר הכנסת מיכאל אורן על-ידי ראש הממשלה לתפקיד סגן שר במשרד ראש הממשלה. בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה, ייכנס חבר הכנסת מיכאל אורן לתפקידו כסגן שר במשרד ראש הממשלה במועד מסירת הודעה זו בכנסת. האם אתה לא מתחרט? עדיין בתוקף? אז אני משלים את ההודעה, ומדווח לכנסת על החלטת ראש הממשלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר ישראל כץ. <הצהרת אמונים של סגן השר מיכאל אורן> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מזמינה את חבר הכנסת מייקל אורן להצהרת אמונים. בבקשה, אדוני. <מיכאל אורן (כולנו):> אני, מיכאל אורן, בן לסטר-צבי ומרים-מרילין, מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כסגן שר ולקיים את החלטות הכנסת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן השר מייקל אורן. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> עכשיו הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש. רבותי – ניתן להם עוד דקה, ככה. תודה רבה לכולם, נא לחזור למקומותיכם, חברים. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> כבוד היושבת-ראש, שרים, חברות וחברי הכנסת, אני, ברשותכם, רוצה להודיע על חילופי אישים בוועדות. יש לי רשימה ארוכה. מחכים לזה כבר הרבה זמן, כל מיני אנשים, ואני רק רוצה להזכיר שייצוג בוועדות הוא ייצוג סיעתי, זאת אומרת שהנוכחות בוועדות אומנם היא של חברי הכנסת, אבל בניגוד למליאה, שפה אנחנו עומדים בזכות ידינו שלנו, בוועדות אנחנו למעשה מייצגים את הסיעה, ובסמכות הסיעה להחליף חבר כנסת או חברת כנסת אם הם פועלים או מתכננים לפעול בניגוד לדעת הסיעה. אני מבקש להודיע על חילופי האישים שחיכינו להם: בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות – מטעם סיעת הרשימה המשותפת, במקום חבר הכנסת איימן עודה יכהן חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף; מטעם סיעת הליכוד, בוועדה לענייני ביקורת המדינה – במקום חבר הכנסת אורן אסף חזן יכהן חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. התמנה לנו סגן שר חדש, אז יש לי פה רשימה ארוכה של סיעת כולנו; מטעם סיעת כולנו – במקום מייקל אורן – כל התפקידים האלה, שאני מקריא, זה במקום מייקל אורן. מייקל, לא נותנים רגע אחד למקום פה לנוח, זה ישר מתחלף. בוועדת החוקה, חוק ומשפט יכהן חבר הכנסת רועי פולקמן; בוועדת החוץ והביטחון תכהן חברת הכנסת מירב בן ארי; בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות תכהן חברת הכנסת מירב בן ארי; בוועדה המשותפת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות ובוועדת החוץ והביטחון לחוק שירות לאומי-אזרחי, התשע"ד–2014, מטעם ועדת החוץ והביטחון, תכהן חברת הכנסת מירב בן ארי. בוועדה המשותפת של הוועדה המיוחדת להתחדשות עירונית – איך תקרא לוועדה הזו, אלי? – להתחדשות עירונית וועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים): מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט יכהן חבר הכנסת רועי פולקמן. בוועדה המשותפת של ועדת המדע והטכנולוגיה וועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בחוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על-תנאי: מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט יכהן חבר הכנסת רועי פולקמן. בנוסף, מטעם סיעת הליכוד בוועדת הפנים והגנת הסביבה: במקום חברת הכנסת רחל עזריה תכהן חברת הכנסת שרן השכל. בוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ושוויון חברתי: במקום הפנוי, על חשבון סיעת הליכוד, יכהן חבר הכנסת יעקב אשר. בוועדה לענייני ביקורת המדינה: במקום חבר הכנסת אברהם נגוסה יכהן חבר הכנסת יואב קיש. כמו כן, אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדה המשותפת של ועדת הכנסת וועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בחוק מימון מפלגות: מטעם ועדת הכנסת, במקום חברת הכנסת מרב מיכאלי יכהן חבר הכנסת יואל חסון. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): בנוסף, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הכספים תדון בהצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלה לתלמיד), התשע"ה–2015, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. <השלמת הרכב ועדות הכנסת> <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> עד כאן ההודעות, ועכשיו אנחנו לפני בקשה ואישור בהצבעה. אנחנו עכשיו עוברים להחלטה של ועדת הכנסת שבה יש צורך באישור בהצבעה. ביום י"ד בסיוון התשע"ו, 20 ביוני 2016, החליטה ועדת הכנסת על הוספת חברים בוועדת החינוך, התרבות והספורט ובוועדת הכלכלה. וביום כ"ז בתמוז התשע"ו, 2 באוגוסט 2016 אישרה את הרכבן כדלקמן: ועדת החינוך, התרבות והספורט תהיה בת 15 חברים במקום 13, ויתווספו אליה חבר אחד מסיעת הליכוד – חבר הכנסת אמיר אוחנה – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> עוד חברים שלא יבואו. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> – – וחבר אחד מסיעת יש עתיד – חבר הכנסת חיים ילין. לא רואה אותו פה. ועדת הכלכלה גם היא גדלה מ-13 ל-15 חברים, ויתווספו אליה חברה אחת ממכסת סיעת הליכוד – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. כפי שהגדרנו בוועדה, זה לשנה אחת בלבד. וחבר אחד מסיעת הרשימה המשותפת – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, שאני לא רואה אותו פה. אני אבקש את אישורה של הכנסת להחלטה זו בהצבעה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מקווה שבעוד שנה לא תהיה הממשלה הזאת יותר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת. רבותי, אם כן, אנחנו צריכים להצביע על האישור של ההודעה. לכן אנחנו נעבור להצבעה, אני מבקשת לחזור למקומותיכם. מי בעד ומי נגד ההודעה של ועדת הכנסת? בבקשה. נא להצביע. הצבעה מס' 114 בעד הצעת ועדת הכנסת – 35 נגד – 5 נמנעים – 1 הצעת ועדת הכנסת בדבר הגדלת מספר חברי ועדת החינוך, התרבות והספורט וועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת ענת ברקו והשר, אנחנו בהצבעה. בעד – 35 חברי כנסת, חמישה מתנגדים, אחד נמנע. הודעת ועדת הכנסת אושרה. לפרוטוקול: חברת הכנסת ענת ברקו בעד, סגן השר חבר הכנסת יצחק כהן בעד, חברת הכנסת נאוה בוקר גם בעד. מי עוד? חבר הכנסת רוברט אילטוב בעד, חבר הכנסת איתן כבל בעד. תודה, רבותי, אנחנו עוברים להמשך החקיקה. <הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון), התשע"ו–2016> [מס' כ/651; "דברי הכנסת", חוב' ל"ד, עמ' 15591; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> כעת נדון בהצעת חוק אומנה לילדים (תיקון), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תציג לנו את ההצעה חברת הכנסת מירב בן ארי. <יהודה גליק (הליכוד):> חברת ועדת החוץ והביטחון. חברת ועדת החוץ והביטחון. <מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תודה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> עכשיו כולנו יותר בטוחים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, בואו נתרכז. השעה חצות וחצי, אנחנו ממשיכים לעבוד. <מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אני מודעת לשעה, ולכן אני אעשה את זה קצר וקולע. אני מתכבדת להביא בפניכם לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון), התשע"ו–2016. את הצעת החוק יזמה חברת הכנסת הנפלאה והנהדרת והמוכשרת קארין אלהרר, ואף אני וחבר הכנסת אלי אלאלוף הצטרפנו ליוזמתה. <יעקב מרגי (ש"ס):> אנחנו מסכימים. <מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> נכון. כשצריך לפרגן – צריך. בחוק אומנה לילדים, שנחקק רק לפני כארבעה חודשים, נכללה הוראה שלפיה לא ניתן לעקל, להעביר או לשעבד את התשלומים המשולמים לאומן כהחזר הוצאות. תשלומים אלה מפצים את האומן, לפחות באופן חלקי, ומאפשרים לו לספק את צורכי הילד המושם אצלו באומנה. ואולם התברר כי ההגנה שניתנה במסגרת החוק אינה מספיקה והתשלומים חשופים לעיקול עם תשלומם לחשבון הבנק של משפחת האומנה. הצעת החוק שבפניכם נועדה להרחיב את ההגנה על תשלומים המיועדים לצורכי הילד בכמה דרכים: ראשית, מוצע לקבוע, כפי שקיים בדברי חקיקה רבים, כי ההגנה מפני עיקול, העברה או שעבוד תחול על התשלומים גם אם הופקדו כבר בחשבון הבנק של האומן, ותהיה למשך 30 ימים; שנית, מוצע להחיל את ההגנה מפני עיקול גם בשל חוב מזונות, שכן כספים אלה משולמים בשל ילד האומנה ובעד ההוצאות שמשפחת האומנה נושאת בהן לצורך גידולו בביתה; בנוסף, מוצע לקבוע שילד במשפחת אומנה יובא בחשבון בהרכב המשפחה, הרכב שלפיו נקבע הסכום משכר העבודה המוגן מפני עיקול. הצעת חוק זו תבטיח הגנה מתאימה ומידתית מפני עיקולים שעלולים להכביד על פעולתן של משפחות האומנה, לרבות משפחות שבהן יש אומנת קרובים, ושנמסר לוועדה במהלך הדיונים בהצעת החוק כי מספרן גדול בהרבה מכפי שהוערך מלכתחילה. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ולפיכך אבקשכם לאשרה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני רוצה לומר משהו אישי – חברת הכנסת אלהרר, את שומעת? את שומעת, כן? <קארין אלהרר (יש עתיד):> שומעת, שומעת. <מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אני רוצה לומר משהו אחד, כי הייתי גם בדיונים שהיו בוועדה, ואני רוצה להגיד לך שהתרגשתי. אני חושבת שהיה דיון אחד שגם דיברנו, ואני בטוחה שאת תדברי, על דפנה מאיר. אנחנו שמענו את המשפחות, ואלו היו דיונים מרגשים, מעצימים. ואני שמחה שהבאת את החוק הזה וזיכית אותנו בחוק החשוב הזה והמרגש. שיהיה לך בהצלחה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. רבותי, כאמור, אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור, לכן מייד נגיע להצבעה. אז אני רק אמתין שגברת מירב בן ארי תגיע למקומה. אנחנו כעת נצביע על הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון), התשע"ו–2016, בקריאה השנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 115 בעד סעיף 1 – 46 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 46 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון), התשע"ו–2016, עברה בקריאה השנייה. לפרוטוקול, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר גם תומך, אני מבינה, וכעת יש לך אפשרות להצביע בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? מצביעים על החוק בקריאה השלישית. הצבעה מס' 116 בעד החוק – 48 נגד – אין נמנעים – אין חוק אומנה לילדים (תיקון), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 48 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון), התשע"ו–2016, עברה בקריאה השנייה והשלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016> [מס' כ/655; "דברי הכנסת", חוב' ל"ה, עמ' 16149; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016. גם את הצעת החוק הזו תציג לנו חברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אני גאה להביא בפניכם הצעת חוק גם חשובה, משמעותית, חברתית, לקריאה שנייה ושלישית: הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 15). הצעת החוק, שאני גם ניהלתי את הדיונים בה בוועדה, היא הצעת חוק של חבר הכנסת חברי רועי פולקמן ושל חברת הכנסת מרב מיכאלי – נכון, היו לנו דיונים מעניינים, קצרים וענייניים – וגם חברת הכנסת רחל עזריה, שהייתה שותפה לכל הדיונים. אז ברכות. כמה מילים על החוק: הצעת החוק קובעת באופן תקדימי, כי הזכות של הורה לדמי מחלה בשל מחלת ילדו תוענק לשני ההורים, וההיעדרות מן העבודה תימנה מהיום הראשון שבו נעדר העובד או בן-זוגו מעבודתו. קשה לי, אני כאילו מנסה להרים את הקול. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רצת. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – <מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> לא, אבל אני רוצה שתשמעי את החוק, שולי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תקדמי אולי את המיקרופון קצת. <מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> ההצעה קובעת את הזכות של הורה לדמי מחלה בשל מחלה לשני ההורים, וההיעדרות מן העבודה תימנה מהיום הראשון שבו נעדר העובד או בן-זוגו מעבודתו בגין אותה מחלה. זה שינוי של המצב הקיים היום בשוק העבודה. לפי המצב הקיים היום, הורה אינו זכאי לקבל דמי מחלה בעבור היום הראשון שנעדר מהעבודה בשל מחלת ילדו; ביום השני הוא זכאי רק לחצי מדמי המחלה, וכך גם ביום השלישי. במצב כזה, אם ההורים מחליטים לחלק ביניהם את האחריות לטיפול בילד חולה, שניהם מפסידים את תשלום היום הראשון והשני, והם לא מקבלים את דמי המחלה המגיעים להם. לכן רבים מההורים מעדיפים שרק אחד מהם יישאר לטפל בילד, ולצערנו הרבה פעמים גם מדובר בנשים, ואכן נעדרות מעבודתן פי שניים-וחצי מגברים. כך שלא רק שהחוק היום לא מעודד את חלוקת האחריות ההורית בטיפול בילד, הוא גם מונע מההורה שמבקש להשקיע בעבודתו ולהתקדם בה – ואלו בעיקר הנשים, לצערי – זה מונע מהן לעשות את זה היום, בתקופה שיש פערים כאלה משמעותיים בין נשים לגברים, כשזה בעיקר על רקע גידול ילדים. בהצעת חוק חשובה זו אנחנו מקדמים שוויון בין גברים לנשים; אנחנו מעודדים את הפריון, את היעילות של השוק; את העניין הזה שלא רק מעסיק אחד, שמעסיק את האם בדרך כלל, יספוג באופן עקבי את ההיעדרויות של העובדת, אלא ההיעדרויות יתחלקו בין האימא לאבא. המנגנון הזה משפר את המצב הקיים היום. אנחנו גם דיברנו על הצהרה שצריך להגיש למעסיק – שתדעו שכל הורה יגיש למעסיק את ההצהרה שהגיש בן-זוגו למעסיק, כך שלמעסיק תהיה תמונת מצב מלאה. חשוב לציין שהצעת החוק אינה מתייחסת לעובדים שדמי המחלה המשולמים להם אינם מוסדרים בהסכמים קיבוציים או בהסכמים עם המעביד שבהם משולמים דמי מחלה מהיום הראשון. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> אנחנו בעד. בעד. <מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> בקיצור, זה רגע קריטי, זה רגע חשוב וזה חוק נפלא, וכל הכבוד לך. <קריאה:> – – – <מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תאמין לי, אפילו שלוש דקות לא עברו. אני רוצה להגיד משהו שלא אמרתי בחוק הקודם. אני רוצה להודות לכל צוות ועדת העבודה והרווחה: ליועצת המשפטית, למתמחה, למנהלת הוועדה וליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אלי אלאלוף. אין הסתייגויות, ותצביעו בעד. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. כאמור, אין הסתייגויות, אך יש בקשות דיבור. חברת הכנסת מרב מיכאלי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> יו"ר הקואליציה, יושב-ראש הקואליציה, דוד, דוד – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> עד שלוש דקות לרשותך. חבר הכנסת יואל חסון, אם אתה רוצה להגיד משהו ליושב-ראש הקואליציה, תקום מהמקום, תלך אליו ותגיד לו. לא ייתכן שאתה תצעק מקצה לקצה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> רק רציתי להגיד שנמשוך עד חצות הבא, שתביא עוד סגן שר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. בבקשה, גברתי. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, נו באמת, קצת כבוד לחברת הכנסת שכבר נמצאת כאן. תודה רבה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה, גברתי היושבת-ראש, אני רק רוצה להגיד שזה מסוג הצעות החוק שמתאפשרות ושבכלל מגיעות הנה בזכות העובדה שבכנסת ישראל מכהנות הרבה יותר חברות כנסת מאי-פעם, שמכהנים בה חברי כנסת צעירים שהם הורים מתפקדים, שותפים, למרות שחברות וחברי כנסת בהגדרה יכולים להיות פחות שותפים בגידול הילדות והילדים שלהם לפי דעתי, והראיה – השעה והמצב שלנו כאן עכשיו. אני רוצה להגיד שזה צעד קטן מאוד בדרך לזה שנצטרך למצוא את הדרך לעשות כלכלה שמכירה בערך הכלכלי של עבודות הבית וגידול הילדות והילדים, מכירה בהם וכוללת אותם. זה אחד מהאתגרים המאוד-גדולים שלנו, וכל התיקונים הקטנים האלה שאנחנו עושות עכשיו בדרך זה רק קצה הקרחון של הדבר הזה, אבל גם את הצעדים האלה כמובן חובה שנעשה, כי כרגע הם משני מציאות גדולים. אז רק להגיד שוב תודה רבה לרועי פולקמן ולרחל עזריה שותפי, לצוות של ועדת העבודה והרווחה ולצוות שלי כמובן: שקד חסון, נעמה שחר, ניר רוזן ומיכל גרא-מרגליות. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חבר הכנסת רועי פולקמן. <רועי פולקמן (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני לא יודע מה אפשר להגיד על הורות מתפקדת כשזה לילה שלישי שאנחנו מגיעים לשעות הקטנות של הלילה. אני לא בטוח מה אני יכול להעיד כרגע על החלק שאני תורם בהורות בימים האלה, אבל אני בעיקר רוצה להגיד תודה, כמובן, קודם כול לחברת הכנסת מרב מיכאלי, שהתחילה את המהלך סביב החוק הזה; לחברתי לסיעה רחל עזריה, שמובילה אצלנו את כל הנושא של הטיפול בנושא הורות ומשפחה; ליושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף ולמי שהחליפה אותו בדיונים בחוק הזה, חברת הכנסת מירב בן ארי לייבזון; וכמובן לענת מנהלת הוועדה; לנירה לאמעי, היועצת המשפטית, שתרמה מאוד בעניין הזה ועזרה לנו; וכמובן לצוות שלי, שהתעסק בחוק הזה לא מעט: לגילית, שנמצאת בחופשת לידה, למיכאלה, למורן ולשלומי. אני רוצה רק לומר עוד זווית אחת, שדיברתי עליה לא מעט: בתוך כל השיח עם התאחדות התעשיינים על החוק הזה, הייתה בהירה עוד נקודה אחת – יש כאן יתרון גדול לעסקים קטנים ובינוניים. היום מי שמעסיק נשים תמיד שילם את המחיר, כיוון שכשהילד היה חולה, האישה לקחה את יום החופש או את ארבעת הימים ברצף, וזה פגע במעסיקים, וכאן אנחנו מייצרים איזה איזון בריא יותר, שבו אפשר להתחלק בהתאם לצרכים גם של העובד וגם של המעביד, ובמובן הזה אנחנו עושים מעשה טוב. אז תודה רבה לכולם, ושיהיו לנו עוד הרבה חוקים כאלה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת רועי פולקמן. חברת הכנסת רחל עזריה. את יכולה לוותר אם את לא – – – <רחל עזריה (כולנו):> אני מוותרת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מוותרת. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – מוותר. אם כן, רבותי, נעבור להצבעה. נצביע כעת על הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 117 בעד סעיף 1 – 44 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 44 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 15) עברה בקריאה השנייה. וכעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 118 בעד החוק – 42 נגד – אין נמנעים – אין חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 42 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016, עברה בקריאה השנייה והשלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת יצחק כהן מבקש להוסיף אותו כתומך בקריאה השלישית. <הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון מס' 10 והוראת שעה), התשע"ו–2016> [מס' כ/622; "דברי הכנסת", חוב' כ', עמ' 10748; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון מס' 10 והוראת שעה), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה חבר הכנסת אורי מקלב. <אורי מקלב (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> גברתי היושבת בראש, תודה רבה, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון מס' 10 והוראת שעה), התשע"ו–2016. הצעת חוק זו היא הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת מיקי לוי. בבסיס הצעת החוק עומדת התפיסה שלפיה השימוש היומיומי במחשבים, בעיקר בעבודה, מאפשר לנו לבצע פעולות שאינן מחייבות את הדפסת החומר המועבר בדרך דיגיטלית בין אנשים, וכתוצאה מכך לחסוך נייר רב ולשמור על הסביבה. על-פי הצעת החוק, בהתקשרות בין המדינה או גוף מתוקצב ובין ספק שהוא תושב ישראל יועברו שובר קבלה, חשבונית, למעט חשבונית המשמשת תעודת משלוח, הודעת זיכוי או חשבונית מס, למעט חשבונית המשמשת תעודת משלוח, בדרך דיגיטלית בלבד. ועדת המדע והטכנולוגיה קיימה ישיבות רבות, ארוכות ומעמיקות על הצעת החוק, כדי להבין לעומק את השלכות הרוחב של ההצעה וכן ואת מוכנותם ויכולתם של הגופים השונים ליישם את הוראות החוק המוצע. לאחר שהוועדה שמעה את כל המשתתפים בישיבות היא החליטה שהחוק לא יחול על גופים של המדינה או סוגי עסקאות שהעברת המידע בדרך דיגיטלית אינה אפשרית מחמת פעילות הגוף או סוג העסקה. כך, למשל, הוועדה החריגה במפורש את השב"כ ואת המוסד, וביחס למשטרת ישראל ולשירות בתי-הסוהר – הוחרגו מתחולת החוק עסקאות מסווגות. כמו כן, הוסמך הממונה על הביטחון במערכת הביטחון לפטור יחידות סמך במשרד ראש הממשלה או במשרד הביטחון או סוגי עסקאות שהן עסקאות מסווגות מתחולת החוק. במהלך הדיונים בהצעת החוק בוועדה היה ברור לוועדה שהחוק עלול לחול גם על גופים מתוקצבים או ספקים שהיקף פעילותם הוא מצומצם, או שהחלת החוק עליהם תגרום לכך שהנזק הכספי לגוף או לספק יעלה על התועלת שבהצעת החוק. לפיכך הוסמך שר האוצר לקבוע הוראות לעניין תחולת החוק על סוגי גופים מתוקצבים וסוגי ספקים, והוא רשאי להתחשב גם בתקציב הגוף המתוקצב או בהיקף המחזור השנתי של הספק, במספר העסקאות שהגוף הציבורי או הספק מבצע או בסכום העסקה. כדי ליתן זמן מספיק לממשלה להיערך ליישום החוק, נקבע שהצו לתיקון התוספת לחוק, שחלה על המדינה ועל גופים של המדינה, יובא לאישור ועדת המדע והטכנולוגיה עד ליום ב' בטבת התשע"ז, 31 בדצמבר 2016, והתקנות לעניין גופים מתוקצבים יובאו לאישור ועדת המדע והטכנולוגיה עד ליום ו' בתמוז התשע"ז, 30 ביוני 2017. בכל מקרה, תחילתו של החוק המוצע היא ביום תחילתן של התקנות. בסיום אבקש להעיר שהצעת החוק עברה גלגולים רבים, שנבעו מהחלטת ועדת השרים שלפיה הצעת החוק תובא בחזרה לוועדת השרים לפני כל קריאה במליאה. אז ככה, לאחר קריאה – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מה עם הכנסת? מה עם הניירת של הכנסת? <אורי מקלב (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה):> זה לא יהיה יותר. גם גופים ממשלתיים – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> יערות שלמים. זה לא בסדר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> גופים ממשלתיים מתוקצבים – אולי זה גם יחול על הכנסת. החרגנו גם את הכנסת. צריך לציין שגם את הכנסת החרגנו בעניין הזה. אפשר להציג הצעת חוק או לשנות את התקנון של הכנסת. החלטה חריגה לכל הדעות. החוק הזה עבר כל פעם לוועדת שרים מחדש, ואני רוצה גם להוסיף ולציין שהחוק הזה אושר בוועדה שלוש פעמים לקריאה שנייה ושלישית ומשכנו אותו בחזרה כדי להחריג את הגוף הזה ואת גופי הביטחון. הייתה כאילו תחרות בין המשרדים, את מי צריך להחריג בגלל שיש בו איזה אלמנט ביטחוני סודי ומסווג ביותר. כנראה שאלה של יוקרה – אני אומר את זה בסוגריים. בכל אופן, לעתים הייתה לוועדת המדע והטכנולוגיה תחושה שהחלטת ועדת השרים מנוצלת על-ידי משרדי הממשלה השונים "לשפר עמדות" ביחס להחלטות הוועדה בדיונים. ברצוני להודות לשרת המשפטים, שהביאה את החוק לידי סיום בוועדת השרים, כך שעמדת הממשלה היא לתמוך בהצעת החוק. ההצעה אושרה בוועדה פה אחד ואין לה הסתייגות. אני כבר בהזדמנות הזאת אודה: תודה מיוחדת ליועץ המשפטי של הוועדה, עורך-הדין אייל לב-ארי, על המאמץ, וממילא גם כן למנהלת הוועדה ענת לוי ולצוות הוועדה, היועץ ונעמי. תודה רבה. אני מבקש לאשר. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב, יושב-ראש הוועדה. רבותי, אם כן, אין לנו הסתייגויות ואין בקשות דיבור. לכן כעת נצביע על הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון מס' 10 והוראת שעה) בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 119 בעד סעיפים 1–5 – 39 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 39 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון מס' 10 והוראת שעה) עברה בקריאה שנייה. כעת נצביע על אותו חוק בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 120 בעד החוק – 43 נגד – אין נמנעים – אין חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון מס' 10 והוראת שעה), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 43 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון מס' 10 והוראת שעה) עברה בקריאה שנייה ושלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת מיקי לוי, היוזם, אתה רוצה לברך. בבקשה, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אחרי הליך חקיקה ארוך ומייגע, שבוודאי יכול לסייע למערך שיעור על לידתו של חוק, אני מבקש להודות למי שסייעו לקדם את ההצעה ולהביא אותה לכדי אישור במליאת הכנסת: תודה רבה לידידי חבר הכנסת אורי מקלב, באמת, שללא חוכמתו והסבלנות שלו זה לא היה יוצא אל הפועל, ראש ועדת המדע והטכנולוגיה שעמל קשות, יחד עם צוות הועדה והיועץ המשפטי, על כך שלמרות ההתנגדויות הרבות של משרדי הממשלה – כי כל שינוי הרי מהווה התנגדות – לא ויתר לאף אחד, ובסבלנות אין-קץ ובהתמדה קיים דיונים רבים, עד הנוסח המוגמר שזכה לאישור הממשלה והכנסת; תודה רבה למנהלת ועדת המדע והטכנולוגיה הגברת ענת לוי, ולשאר הצוות שסייע: נעמי ברוך ואיילת חאקמיאן; תודה מיוחדת ליועץ המשפטי של הוועדה, אייל לב-ארי, שהשקיע רבות באין-ספור שיחות, מיילים ושעות של דיונים על תיקוני נוסח שכלל משרדי הממשלה יוכלו לחיות אתם בשלום – ואני יודע כמה לא קל זה היה; תודה רבה מכל הלב. תודה רבה לנדב – גם לזה צריך להגיד תודה, כי גם הוא, יועצו של שר האוצר כחלון, סייע גם הוא רבות מאחורי הקלעים להשגת תמיכת משרד האוצר ומשרד המשפטים. ועוד דבר אחד – זה חוק שחזר שלוש פעמים, כמו שאמר יו"ר הוועדה, לוועדת שרים. אני לא יודע אם יש לזה תקדים. אבל בלי מעורבותה של שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד, שהייתה נחושה להוציא את החוק הזה אל הפועל, זה גם לא היה יוצא. אז באמת תודה רבה לשרת המשפטים. עשינו היום, חברי חברי הכנסת, צעד משמעותי נוסף למימוש החזון של משרדי ממשלה ללא נייר. יש לי בעניין הזה איזשהו חסך – כשהייתי נכנס למסדרון של ענף – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אוקיי, אני מתנצל. אני הולך הלאה. הגיע הזמן שכל משרדי הממשלה יעברו לעניין הזה. תודה רבה. קיצרתי בגלל בקשתך, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. <הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון מס' 11), התשע"ו–2016> [מס' כ/628; "דברי הכנסת", חוב' כ"ג, עמ' 11919; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון מס' 11), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו מורכבת משתי הצעות חוק של שניים מבכירי חברינו, שבאמת שמו להם למטרה לדאוג לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות: איציק שמולי ונורית קורן. אני רק אומר שלצערי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> מה קרה שכל סיעת מרצ נמצאת פה? רבותי, זה קצת מפריע כאן. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני הולך לקצר. אני רק רוצה להגיד שלצערי, רצינו להגיע להרבה יותר, ובגלל סירובו של משרד אחד ממשלתי הסתפקנו בנוסח פחוּת, כי אמרנו שזה עדיף מכלום. אם ירצה השם, יהיה עוד מקום להוסיף. עיקרו של חוק זה, שבכל המכרזים של המדינה והגופים – הרשויות המקומיות, נדמה לי – חובה להצהיר על קיום חובותיו לפי סעיף 9 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. בסעיף 9 האמור קבועה חובה למעסיק לפעול למען ייצוגם של אנשים עם מוגבלויות. אם יש לו פחות מ-25 עובדים – הוא משוחרר; אם יש לו למעלה מ-100 עובדים – הוא חייב לפנות למשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים לצורך בחינת יישום חובותיו לפי חוק שוויון זכויות אנשים עם מוגבלות – מצטער שאני צרוד – ולעשות את כל מה שהוא יונחה. ואנחנו, כדי לוודא שזה אכן מתממש, נקבל מהמשרד דיווחים במשך חמש השנים הקרובות. אני אומר שוב: זה מעט, אפשר להשיג הרבה יותר, ואני סומך על איציק שמולי ונורית שהם ישיגו בהמשך את כל מה שרצינו. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי. להצעת החוק הזאת הוגשו הסתייגויות. הרשימה המשותפת, האם אנחנו מצביעים על – חבר הכנסת איימן עודה, האם ההסתייגויות הוסרו או שאנחנו מצביעים על ההסתייגויות? מסירים. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> להוריד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> להוריד, אוקיי. כל ההסתייגויות הוסרו, רבותי, ולכן נצביע כעת, נגיע להצבעה. הצבעה על הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון מס' 11) בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. <דוד ביטן (הליכוד):> מה זה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> על עסקאות – מה שעכשיו סלומינסקי הציג לנו. הצבעה מס' 121 בעד סעיף 1 – 39 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 39 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים עברה בקריאה שנייה – תיקון מס' 11. כעת נצביע בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 122 בעד החוק – 43 נגד – אין נמנעים – אין חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון מס' 11), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 43 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון מס' 11), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ושלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. חברת הכנסת נורית קורן מבקשת לברך, וחבר הכנסת איציק שמולי, אחד אחרי השני. בבקשה, גברתי. <נורית קורן (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז חבר הכנסת איציק שמולי – בבקשה, אדוני. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, נעשה את זה קצר. אני חושב שהיום אנחנו עושים באמת היסטוריה בכנסת, מה שלא היה הרבה שנים. בחוק הקודם התמקדנו בעיקר – לא בעיקר, התמקדנו במגזר הציבורי. עכשיו זה חוק שבעצם בא להשלים את המהלך, ומתמקד במגזר הפרטי, וקובע שארגונים, חברות פרטיות שירצו לגשת למכרזים ממשלתיים, יהיו חייבים להעסיק אנשים עם מוגבלות. אני חושב שיותר מדי שנים אנשים עם מוגבלות סובלים מאפליה בשוק התעסוקה, ואנחנו בטיפשותנו מסתכלים בעיקר על מוגבלותם ולא על יכולתם. אז החוק הזה קובע בצורה מפורשת שהם יכולים והם רוצים, ויש להם מה לתת, יש להם מה לתרום. אנחנו לא עושים פה צדקה ולא חסד, בסך הכול מבקשים לתת להם הזדמנות שווה. אני רוצה להודות – לפני שאני מודה אני רק רוצה להגיד גם למעסיקים: קחו את האתגר הזה עליכם. קחו את האתגר הזה עליכם, תראו ותתפלאו לראות כמה יש לאנשים האלה לתת. הם נחושים להוכיח ולתת את כל מה שיש להם במקום העבודה. אני רוצה להודות, בראש ובראשונה – אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, אני רוצה להודות קודם כול לך. אם לא אתה, לא היינו עומדים כאן היום. הנחישות שלך, ויותר מזה, לימדת אותי אולי יותר מכולם מה זו גישה מפא"יניקית של לשים רגל בדלת ולהתקדם הלאה. אז תודה רבה. אני רוצה להודות לנעמה, היועצת המשפטית, שעזרה לנו בדיונים בוועדה; אני רוצה להודות לאבי ניסנקורן, יושב-ראש ההסתדרות, שהסתער יחד אתנו על התחום הזה. <זהבה גלאון (מרצ):> תגיד לי, על כל חוק יושב-ראש ההסתדרות מסתער? מה קורה פה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני יכול להזכיר לך את צו ההרחבה – אני יודע שיש לך מועמד כנראה לראשות ההסתדרות, אבל לא נפתח את זה עכשיו. <זהבה גלאון (מרצ):> עוד לא, עוד לא, עוד לא. הסתער, הסתער, הסתער. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אני רוצה להודות לשותפתי להובלת החוק נורית קורן, השותפה הנפלאה, הפייטרית, שהייתה אתנו בוועדה; למירב קדם ממינהל הרכש הממשלתי – שחקנית נשמה אמיתית; לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות; למשרדי הממשלה; לאורן הלמן ועמותת "סיכוי שווה"; ולעוזרים הפרלמנטריים הנפלאים שלי, שבכל פעם מלמדים אותי שבאמת השמים הם לא הגבול, הם רק נקודת התחלה: אלעד גודינגר, יריב צור שור וארז בר-חיים. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה בקצרה. <נורית קורן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני שר התחבורה וחברי חברי הכנסת, היום זה יום מיוחד, כי אנחנו נותנים תקווה לאנשים עם מוגבלות, ומבחינתי חברי עורך-דין איתן עמרם וולאדי גור-ארי, ועוד רבים כמותם, שהם אנשים עם מוגבלות שנלחמים להשתלב בחברה, ולמרות כל הקשיים עובדים כמו עובדים מן המניין. ולכן אני מצדיעה לאנשים עם מוגבלות שכן משתלבים ועושים הכול כדי לעבוד. אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת איציק שמולי. יש בינינו באמת חברות אמיתית, והיא מביאה אותנו לשיתוף פעולה פורה בנושא של אנשים עם מוגבלות ובנושאים אחרים, ולומר לכולם שבעצם הנושא הזה הוא חוצה מפלגות, כי אנחנו עובדים על דברים ערכיים, וזה מה שחשוב פה. הצעת החוק תרחיב את ההעסקה של אנשים עם מוגבלות בחברות פרטיות, והיא תנגיש את המכרזים. אני רוצה לומר שכיושבת-ראש השדולה למען זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, אני מאמינה ששילוב של אנשים עם מוגבלות בתעסוקה זה ערך עליון וחשוב בחברה, וזה מאוד חשוב לחברה. אני רק רוצה להודות שהחוק הזה, יחד עם החוק שאושר הערב, הוא פריצת דרך לאנשים עם מוגבלות, ומבחינתי זה ערך עליון. אני רוצה להודות לאורן הלמן, סמנכ"ל "סיכוי שווה"; לגלילי הדס, שמעודדת את העניין של אנשים עם מוגבלות בליכוד – ואורן וגם הדס הם חברים לדרך, ואנחנו צועדים ביחד; אני רוצה לברך ולומר תודה לכל הצוות של ועדת החוקה, קודם כול לניסן, שעשה הכול כדי שהחוק שלנו יגיע היום לקריאה שנייה ושלישית, ותודה רבה; לנעמה מנחמי, היועמ"ש של הוועדה, שנלחמה אתנו כמו אריה בכל אלה שלא רצו שהחוק הזה יעבור לקריאה שנייה ושלישית; אני מודה למירב קדם; אני מודה, שוב, לחברי הכנסת איציק שמולי ויואב קיש – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, גברתי. <נורית קורן (הליכוד):> – – שבעצם עשינו היסטוריה, ובערב אחד אישרנו שני חוקים חשובים ביותר. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן. <הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 6) (תשדיר פרסומת שאורכו אינו עולה על דקה), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/658); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, יש לנו תיקונים קטנים בסדר-היום, ולכן כעת אנחנו עוברים כעת לסעיף שהוא אצלכם מס' 27: הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 6) (תשדיר פרסומת שאורכו אינו עולה על דקה), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת עיסאווי פריג'. רבותי, יש לנו כאן רשימת דוברים. אם אתם יודעים שנרשמתם ולא מעוניינים לדבר, נא להודיע למזכירות, כדי שנחסוך אחר כך את קריאת כל השמות. בבקשה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברים, לא אאריך בשעה כזו, כולם מנמנמים, הקפה בחוץ לא הכי. אגיש את הצעת החוק מהר, למרות שעומדות לזכותי עשר דקות. <תמר זנדברג (מרצ):> תגיד תודה שיש קפה, זה גם לא מובן מאליו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אה, יש קפה? בסדר גמור. האוכל – אני מקווה שיגיע בהמשך. חברים, הצעת החוק שמועלית כאן לקריאה ראשונה, שלי ועוד כמה חברים, היא מאוד פשוטה, והיא הצעת חוק של שורה אחת – הצעת חוק הכתוביות. על-פי החוק הקיים היום, התרגום והכתוביות בטלוויזיה, על-פי חוק צריך להחיל את התרגום על כל תוכנית או שידור מעבר לחמש דקות. זה המצב הקיים היום. הצעת החוק שלי ושל חברים, ובהם חברי איתן כבל, אומרת שצריך להתחיל את התרגום מאפס. יש אנשים שצריכים להבין מה שקורה בטלוויזיה. פרסומת – אם מגיע לי להבין פרסומת, גם לחירש, למי שיש לו ליקוי שמיעה, מגיע גם לקרוא את התרגום; לא מחמש דקות. אז הצעת החוק שהונחה ביקשה לבטל את ההגבלה של חמש הדקות ולהתחיל את התרגום בטלוויזיה, תרגום הכתוביות, מאפס. הצעת חוק, שזה דבר – – – <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> זהו? לרדת? נצביע? <יצחק כהן (ש"ס):> נצביע. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אז מה שאני אומר זה דבר מובן מאליו, חברים. אני לא אאריך, באמת לא אאריך. התקיים דיון בוועדת הכלכלה, הייתה מחלוקת לגבי הדקות, והגענו לסיכום ראשוני, ואני מאמין שהסיכום הראשוני יקבל גם שינוי בהמשך, ובעזרת החברים – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> הגענו לסיכום שהתרגום מתחיל מדקה ומעלה, ואנחנו בהכנה לקריאה שנייה ושלישית – קיבלתי לרדת? תסתכל איך השב"ח מדבר אלי. באמת, דחילק. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> טוב, אני מצפה מהחברים לתמוך בקריאה ראשונה, בתקווה – דוד, בסדר? איתן, שמעת? תודה לכם, חברים, לכל מי שתמך, כי אני חושב שזה מובן מאליו. תודה לכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת פריג'. רבותי, יש לנו רשימת דוברים: חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר. רבותי, באמת, מי שוויתר, תגיעו למזכירות ותמחקו את – יש לי פה מלא חוקים עם רשימות דוברים, אז תמחקו. חבר הכנסת אראל מרגלית – לא נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח – מוותר; אמיר אוחנה – מוותר; אחמד טיבי – אינו נוכח; עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; אוסאמה סעדי – אינו נוכח – – – <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני לא יכולה. לעבוד אחרת זה אי-אפשר. קסניה סבטלובה – אינה נוכחת. או למחוק. איתן ברושי – אינו נוכח. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה, וכעת נצביע על הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 6) (תשדיר פרסומת שאורכה אינו עולה על דקה), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 123 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 6) (תשדיר פרסומת שאורכה אינו עולה על דקה), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 44 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים) (תיקון מס' 6) (תשדיר פרסומת שאורכה אינו עולה על דקה), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה וחוזרת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 20), התשע"ו–2016> [מס' כ/657; "דברי הכנסת", חוב' זו, עמ' 16676; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו חוזרים להצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 20), התשע"ו–2016, קריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שמובאת בפניכם היא הצעת חוק של ועדת החוקה, חוק ומשפט, בתמיכה ובבקשה של מבקר המדינה. מהותה של ההצעה היא שאדם שמתמודד בפריימריז ונוצר לו גירעון צפוי לכמה קנסות של המבקר, והוא חייב לכסות את הגירעון. קיצרנו אפילו משישה חודשים לחמישה חודשים, והוא מקבל את הקנסות. ואחרי שהוא כיסה את הגירעון והכול, מופיעה עוד סנקציה, שהיא משונה מאוד – שהגירעון הזה, אם האיש מתמודד בפריימריז הבאים, הסכום הזה יורד מהתקציב שעומד לרשותו מתקרת התקציב. אומר מבקר המדינה שזו פגיעה קשה בזכות של אדם להיבחר, כי יכול להיות מצב שאם התקרה שלו היא 100,000 שקל והגירעון שלו היה נניח 70,000 שקל, והוא כיסה את הגירעון, כשהוא יתמודד בפריימריז הבאים תקרת ההוצאה שלו תהיה רק 30,000 שקל, דבר שלא יעלה על הדעת. לכן גם מבקר המדינה כבר פנה בדוחות שלו וביקש שהכנסת תשנה. הצעת החוק הזאת באה ואומרת שהגירעון הזה לא יקוזז מתקרת ההוצאה של אותו אדם לפריימריז הבאים. הגיוני, ומובן שאני מבקש מחברי לתמוך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי. לא הוגשו הסתייגויות, אלא יש לנו – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רק את התודות, שאני לא אצטרך לחזור עוד פעם: אני רוצה להודות לסיגל, היועצת המשפטית; להודות לאסף ולכל הצוות שלנו, לעוזרי, ולהודות לכל חברי הכנסת. אני מתנצל שאני צרוד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני. הרשימה המשותפת, מישהו מדבר? אני כבר הולכת אחרת. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה. בקשת רשות דיבור להצעת החוק. בבקשה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השרים הנמצאים וסגני השרים, אנחנו דנו על הצעת חוק המפלגות הזאת, ודיברתי על זה, ועכשיו היא הונחה לפנינו להצבעה, ולא ידענו עליה פעם אחרת בכלל בוועדה. זה חוק פריימריז, ואני אמרתי שמבחינה פוליטית-אידיאולוגית אני מתנגד לחוק הזה. זה חוק שמעודד פריימריז ומעודד כסף של ציבור בכל מיני דרכים ועסקאות פוליטיות לפני הפריימריז. לכן אני קורא לחברי הכנסת לא להצביע בעד החוק הזה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת אילן גילאון – בבקשה, אדוני. מטעם יש עתיד מישהו מדבר? יעל גרמן מדברת. <אילן גילאון (מרצ):> תודה רבה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> תראי, אני באמת אהיה קצר, כי לא צריך להיות ארוך בחוק כזה. ברור שהוגה חוק כזה זה מישהו שכנראה נשאר חייב כסף אחרי הפריימריז. ברור לחלוטין. קודם כול, אני נגד פריימריז. אני רוצה לגלות גילוי נאות: פריימריז הוא בן-בנו של חוק הברזל של האוליגרכיה, שיהיה ברור, כי הוא מנציח שאנשים יכולים להיבחר או כי הם כבר נמצאים בשלטון, כי הם מוכרים, או שהם יכולים לגייס 300,000 שקל. ו-300,000 שקל, אני יודע, כי זה הקנה מידה של עלות הפריימריז. <יעל גרמן (יש עתיד):> מינימום 300,000. <אילן גילאון (מרצ):> אני ככה צנוע, אני מכיר כמה אנשים שהשקיעו הרבה יותר. אז מה זה אומר מצד אחד? שאתם נותנים או לעשירים או למי שרק יכול לגייס כסף, ואז הוא גם מחויב לטובת העניין הזה? אני מכיר כמה שיטות יותר טובות מאשר הפריימריז, אבל בוודאי ובוודאי, קל וחומר, בן-בנו של קל וחומר, שלא צריך בדיעבד עוד לאשר את העניין הזה של אדם שהולך ושוקע בחובות. אני יודע, אני שמעתי אנשים פה שמשכנו את הבית שלהם. זאת שיטה פסולה, מושחתת, אבי-אבות השחיתות. שמעתי שיש פה כל מיני רעיונות. למשל, לחבר הכנסת דוד ביטן היה רעיון גם – לא יודע איפה החוק שלך עומד – שגם תאגידים יוכלו לממן, גם בנקים. כלומר, בנק לכל ח"כ, סרסור נדל"ן לכל מחוקק – לזה אנחנו רוצים להגיע? אני מפציר בכם, אני מבקש מכם, צריך להוריד את החוק הזה מעל הפרק. יש דמוקרטיה ייצוגית במרכזי מפלגות. אני לא בעד אדמו"רים, שיהיה ברור לגמרי, אני לא באתי מתרבות כזאת; באתי מתרבות דמוקרטית. ואם אתם באמת רוצים ללכת עד הסוף – בבקשה. אני במושב הבא מתכוון להניח כאן את החוק ההולנדי לבחירות, שאתם תוכלו לבחור גם למפלגה – הציבור יוכל לבחור גם למפלגה וגם למועמדים שלה באותה הזדמנות. הטכנולוגיה מאפשרת את זה היום – ואז תהיו משוחררים ממפקדי ארגזים, מלקנות קולות, מלשקוע בחובות, מלהיות מוגנים מפני – איך אומרים? לפתח ירבוץ חטאת והרשות נתונה. קחו את הרשות ואל תאפשרו את החוק הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אילן גלאון. גילאון. <אילן גילאון (מרצ):> גילאון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> סליחה. נכון. נכון. לאילן גילאון. חברת הכנסת יעל גרמן, אחרונת הדוברים, ואז נעבור להצבעה. <יעל גרמן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, עמד פה חברי אילן גילאון ואמר שהוא נגד הפריימריז, ויש להם פריימריז. אם אני אומר שאני נגד הפריימריז, תגידו לי: בטח. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – פריימריז. זה 1,000 אנשים – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אז מה? זה עדיין פריימריז. זה עדיין פריימריז. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> חברים יקרים – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – מהסניף שלהם, כל אחד – – – לאנשים אחרים, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ל-1,000 אנשים זה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, נא להירגע. כעת זמנה של חברת הכנסת יעל גרמן. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> מי שבעד הפריימריז – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – ומי שנגד הפריימריז – החוק הזה פותח פתח לשחיתות, והוא עוד חוק בשרשרת החוקים – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – שהכנסת הזאת מחוקקת: בואו נחוקק לעצמנו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> הכנסת הזאת לא היה לה אומץ להעביר פה את החוק שאומר שאנחנו לא קובעים לעצמנו את המשכורת של עצמנו. הכנסת הזאת עדיין קובעת לעצמה אם תהיה לנו משכורת גבוהה או לא – – <דוד ביטן (הליכוד):> ואני עדיין לא בעניין – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אני יודעת. אז אני רק מסתכלת עליך כי אתה אמרת שאתה כן בעד להגביל. – – והכנסת הזאת אומרת: אנחנו יודעים שיש כאלה שיש להם חובות, בואו נפתור להם את החובות. חברים, אתם יכולים לקרוא לזה מה שאתם רוצים, ואני אקרא לזה שחי-תות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> בטח שחיתות. <יעל גרמן (יש עתיד):> שחיתות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> בטח. רק – – – יש עתיד – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אנשים שלוקחים כספים – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – חייבים כספים, ואחרי זה באים ומחוקקים חוקים – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – כדי לכסות על החובות שלהם – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – זו שחיתות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> מי שבעד הפריימריז ומי שנגד הפריימריז, אין לנו זכות בכנסת הזאת לחוקק חוקים לטובתנו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> דמוקרטיה במיטבה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> שחיתות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יסכם את הדיון – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> שחיתות. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא היו הסתייגויות. רבותי, לא, לא היו הסתייגויות. אנחנו עוברים ישר להצבעה. <דוד ביטן (הליכוד):> לא צריך לסכם. לא צריך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, רבותי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 20), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – תעשו פריימריז ביש עתיד – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה בכל מקרה יותר – – – הצבעה מס' 124 בעד סעיפים 1–3 – 35 נגד – 11 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 35 חברי כנסת בעד, 11 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 20), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה. וכעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 125 בעד החוק – 36 נגד – 11 נמנעים – אין חוק המפלגות (תיקון מס' 20), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 36 חברי כנסת בעד, 11 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 20), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ושלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016> [מס' כ/656; "דברי הכנסת", חוב' ל"ה, עמ' 16154; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> וכעת אנחנו עוברים להצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת יעקב מרגי. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה, מה עם השידור הישראלי? גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני. <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> טוב, אם לא יהיה פה שקט, באולם, אני לא מתחיל. גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016, שהוגשה מטעם חברות הכנסת שולי מועלם-רפאלי ומירב בן ארי וקבוצת חברי הכנסת. מוצע בהצעת החוק לעגן בחוק זכויות הסטודנט את מעמדו של ארגון הסטודנטים הארצי – יציג, ולקבוע כי עמותה או חברה לתועלת הציבור תוכל להגיש למועצה להשכלה גבוהה בקשה להכרה בה כארגון סטודנטים ארצי יציג, כפוף לכך שחברות בה רוב אגודות הסטודנטים בארץ וחברים באגודות האלה רוב הסטודנטים בכלל המוסדות להשכלה גבוהה. ההכרה תינתן על-ידי מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה, ואפשר יהיה לבטלה או שלא לחדשה אם חדלו להתקיים בארגון היציג התנאים למתן הכרה, או אם יוכח כי הארגון אינו פועל בהתאם להוראות תקנונו ולעניין תפקידיו ומטרותיו. נוסף על כך, מוצע לקבוע כי בכל עת יהיה רק ארגון סטודנטים יציג אחד, ובו תהיה חברת אגודת סטודנטים אחת בלבד ממוסד להשכלה גבוהה. כן נקבעה הוראה המבטיחה כי הייצוג של האגודות החברות בארגון יהיה בהתאם למספר הסטודנטים שחברים בהן. הארגון יהיה בלתי מפלגתי, ותפקידיו ומטרותיו יהיו, בין היתר, ייצוג ציבור הסטודנטים ופעילות לקידומם ורווחתם ולקידום המעורבות הציבורית של הסטודנטים. כמו כן יהיה הארגון היציג רשאי לקיים פעילות נוספת – – – <דוד ביטן (הליכוד):> יעקב – – – <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> – – ובלבד – – – <דוד ביטן (הליכוד):> – – – אותך שזה יהיה מהר. <מירב בן ארי (כולנו):> אתה – – – <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> מייד. מייד. כמו כן יהיה הארגון היציג רשאי לקיים פעילות נוספת, ובלבד שרוב פעולתו תיוחד לקידומם ולרווחתם של הסטודנטים. יושב-ראש הארגון ונציג נוסף שייבחר הארגון יהיו חברים במועצה להשכלה גבוהה. יודגש כי מאחר שמדובר בארגון יציג, עליו לייצג את כלל הסטודנטים, ולא רק את הסטודנטים מהאגודות שחברות בארגון. עוד מוצע, שהמועצה להשכלה גבוהה תקבע, לפי הצעה של הוועדה לתכנון ותקצוב – מה שנקרא ות"ת – לאחר התייעצות עם שר האוצר ועם ועדת החינוך, התרבות והספורט, את הסכום שישלם הסטודנט לארגון הסטודנטים היציג ואת אופן עדכונו. הארגון יחויב לפרסם דוח שנתי על השימוש בכספים האלה, שישמשו לפעילות לטובת כלל הסטודנטים. כן מוצע שהמועצה תקבע בכללים, לאחר התייעצות עם הארגון היציג והמוסדות, את גובה התשלומים הנלווים לשכר הלימוד – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> אני, במקום ארבעה דפים – שני דפים. <מירב בן ארי (כולנו):> אנחנו – – – <יצחק כהן (ש"ס):> אז תגיד: וכו'-וכו'-וכו'. <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> – – דמי רווחה ודמי אבטחה במוסדות שהמדינה משתתפת בתקציבם ואת אופן עדכונם וגבייתם, כדי להביא לאחידות בסכומים הנגבים במוסדות השונים. הצעת החוק הזאת מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לאשרה בקריאה שנייה וקריאה שלישית. וכאן המקום להודות לצוות הוועדה: מנהלת הוועדה, היועצת המשפטית מירב ישראלי. לחברות הכנסת שולי מועלם – – <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> – – מירב בן ארי – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> – – מירב בן ארי – – <קריאה:> פנינה. פנינה. <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> – – וקבוצת חברי הכנסת – – <קריאה:> פנינה. <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> – – ולפנינה, העוזרת האישית שלי, שממש מלווה אותנו בכל דרך, ובכלל, לכל מי שטרח ועמל על הצעת החוק, וליו"ר הקואליציה חבר הכנסת דוד ביטן, שעושה – אצלו צריך עכשיו – בשלושת הימים האלה צריך להפוך את הפתגם: עושים ימים כלילות. תודה רבה לכולם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת החינוך חבר הכנסת יעקב מרגי. רבותי, אין הסתייגויות, אך יש לנו בקשות דיבור. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, ואחר כך חברת הכנסת מירב בן ארי, ונעבור להצבעה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> חברי וחברותי חברי הכנסת, אדוני השר, חברתי היושבת-ראש, התאחדות הסטודנטים הארצית מייצגת את רוב הסטודנטים במדינת ישראל מול משרדי הממשלה בשעות משבר. המדינה מסתייעת בהתאחדות לגיוס סטודנטים למשימות לאומיות וחברתיות, בכל מיני מיזמים ופרויקטים, אבל עד היום ההתאחדות לא הוכרה כארגון יציג, וזה השינוי שביקשנו להוביל: להכיר בארגון סטודנטים יציג, שכמו שאמר היושב-ראש: הוא יכיל בתוכו יותר מ-50% מאגודות הסטודנטים, ובכל האגודות האלה יהיו חייבים להיות יותר מ-50% מהסטודנטים באותו ארגון. המטרה שלנו היא לא למנוע מעורבות של סטודנטים בעשייה ציבורית, בעשייה חברתית או בעשייה פוליטית; המטרה שלנו היא לנתק את הארגון היציג ממפלגה. אנחנו חלילה לא אומרים לסטודנטים, שהם המהות של עשייה ציבורית והתגייסות חברתית, להתנתק ממפלגות או מעשייה פוליטית או מעשייה ציבורית. כי אנחנו חושבים שלהיות סטודנטים זה הזמן האמיתי להיות מעורבים; להיות מעורבים ולהיות מאוד מאוד בתוך החיים הציבוריים. וחלק ממעורבות, בטח בבית הזה, הוא מעורבות פוליטית. בהצעת החוק הגדרנו תפקידים ומטרות שהמהות שלהם היא מצד אחד לקדם רווחה של סטודנטים, אבל מצד שני להיות הרבה יותר מעורבים בדברים שקשורים למרחב הציבורי, ובעיקר מאוד להגביר שיתופי פעולה בין סטודנטים במוסדות אקדמיים שונים. הצעת החוק הזאת היא הצעה פשוטה, ולצערי נעשה ניסיון בהצעת חוק פשוטה לשים אירוע מאוד מאוד מאוד גדול ולדבר על מי יקבע את שכר הלימוד של הסטודנטים. אז למרות ציוצים של כל מיני אנשים, בהצעת החוק הזאת לא שינינו את מי שקובע את שכר הלימוד במוסדות האקדמיים במדינת ישראל. אני מאוד מבקשת להודות לחברי הכנסת שחתומים על ההצעה, חברי מירב בן ארי, עליזה לביא, איציק שמולי, איתן כבל, יפעת שאשא ביטון, אברהם נגוסה ויואב קיש. אני מודה מאוד לחברי שר החינוך נפתלי בנט וליועץ השר עמית פרסיקו. תודה גדולה ומיוחדת ליושב-ראש הוועדה יעקב מרגי, שללא ההירתמות שלו לא היינו מגיעים למציאות של העברת ההצעה בקריאה השנייה והשלישית עוד במושב הזה, למנהלת הוועדה יהודית גידלי, וליועצת המשפטית מירב ישראלי, שעבדה באינטנסיביות על ההצעה. תודה רבה מאוד לחברתי מירב בן ארי, שלולא ירקנו דם, שתינו, במשך כמה ימים, לא היינו מגיעים למקום הזה עכשיו. תודה לחברים באגודות הסטודנטים בכל המוסדות האקדמיים. יש היום הרבה מאוד סטודנטים שרוצים להיות מעורבים, ואנחנו מאוד מכבדים אותם על זה. תודה לעוזרים שלי, אורי שגיא, ענהאל וולינר שוהם ועזרא גבאי. ועכשיו רגע שקט. אני רוצה להגיד תודה אחרונה ומיוחדת, ואני בטוחה שהיא מכל באי הבית הזה, לאישה מופלאה, שאם לא יהיה שינוי, ואם לא תכנסו באופן מיוחד את המליאה עד תחילת המושב הבא, זוהי לה מליאת הכנסת האחרונה – מי שניהלה במשך 40 שנה את סיעת הבית היהודי, המפד"ל, חברתנו האהובה תמר כנפו, מנהלת סיעת הבית היהודי, שכמו שאמרתי – – (מחיאות כפיים) <היו"ר טלי פלוסקוב:> היא יוצאת מן הכלל. בדרך כלל זה לא, אבל כאן זה כן. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> היא בהחלט יוצאת מן הכלל. – – אנחנו זוכים, והרבה ממה ששלנו, ושל רבים בבית הזה, שלה הוא. אז – תודה רבה, תמי, ה' יברך צאתך ובואך, מתי שרק תבואי, מעתה ועד עולם. תודה לכולכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. באמת מחמם את הלב. חברת הכנסת מירב בן ארי, אני מקווה שזה יהיה קצת יותר קצר. <מירב בן ארי (כולנו):> תודה, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, אני רוצה להגיד עוד כמה תודות, כי זה היה חוק – אולי עכשיו בעיניכם סטודנטים זה ארגון יציג, אבל זה היה חוק מורכב, והיה חוק שהופתענו ממנו, אבל למרות הכול, מה שנקרא, טיפלנו במוקשים, ואני רוצה להגיד – איפה שולי? הנה. קודם כול, חברת הכנסת שולי מועלם ואני באמת עשינו כאן עבודה נפלאה, ואני נהניתי מכל רגע מהשותפות אתך, אז באמת, יישר כוח, חזקה וברוכה, כמו שלימדת אותי. אני רוצה להגיד לאוצר, ולשלמה פשקוס, שעבד אתנו, ולחבר'ה מהמל"ג, ולגדי פרנק ולכל הצוות שלו, כמובן מרגי – איפה מרגי? <יצחק כהן (ש"ס):> התשתם אותו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הוא כאן. <מירב בן ארי (כולנו):> אתה השותף האמיתי שלי כבר שנה וחצי, בוועדת החינוך. הייתה כאן עבודה חשובה מאוד, למען חוק ראוי ביותר, ופשוט תצביעו בעד. זהו, תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. כאמור, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. נצביע על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 126 בעד סעיפים 1–4 – 32 נגד – 1 נמנעים – 7 סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 32 חברי כנסת בעד, אחד מתנגד, שבעה נמנעים. הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 6) עוברת בקריאה שנייה. לפרוטוקול, חברת הכנסת רחל עזריה תומכת. וכעת נצביע על הצעת החוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע, רבותי. הצבעה מס' 127 בעד החוק – 34 נגד – 1 נמנעים – 6 חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016, התקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 34 חברי כנסת, אחד מתנגד, שישה נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 6), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016> [מס' מ/1078 ומס' פ/3252/20; "דברי הכנסת", חוב' זו, עמ' 16537; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> גברתי היושבת-ראש, רשמות פרלמנטריות, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, אתם יכולים להתרווח, קחו את הזמן שלכם, אני מתחיל. אני אעשה את מה שעשיתם לי שבועיים. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הצעת החוק הזאת היא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית והצעת חוק שיזם חבר הכנסת נחמן שי. בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצעת דחייה נוספת של מועד – דוד, אני לא אשם שיש לך ירידת שמיעה ואתה לא שומע איך אתה צועק. אי-אפשר. <דוד ביטן (הליכוד):> תקשיב מה אמרתי, הם נתנו תודות שעה. אם אף אחד לא אומר – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> דוד, אני, יש לי הצעת ייעול; יואב קיש, יש לי הצעה לגבי תודות, יואב, נעשה רולר, פה, נקרין פה כל פעם את כל התודות. בהצעת החוק המונחת בפניכם – דוד, דוד, בחייך – מוצעת דחייה נוספת של מועד תחילת שידורי תאגיד השידור הישראלי, כך שבמקום שיום התחילה, היום שבו יתחיל תאגיד השידור הישראלי את שידוריו, יהיה יום 30 בספטמבר 2016, הוא יידחה ל-30 באפריל 2017. אזכיר לכולם כי זוהי דחייה חמישית של יום התחילה, ואני לא רק מקווה, אלא תובע, שזו תהיה גם הדחייה האחרונה. הדחיות החוזרות ונשנות של תאריך התחילה יוצרות חוסר ודאות לגבי מועד תחילת שידוריו של תאגיד השידור, ומיותר כמובן להזכיר עד כמה חוסר ודאות שכזה קשה הן לעובדים הקיימים ברשות השידור ועד כמה הוא עלול להקשות בגיוס עובדים לתאגיד החדש. לא ברור כיצד אפשר לצפות מאנשי מקצוע לעזוב את מקום עבודתם ולהצטרף לתאגיד כאשר אין ודאות מתי הוא יוקם. אשר לדחייה הנוכחית, פורסם תחילה כי בהתאם להסכמות בין ראש הממשלה ובין יושב-ראש ההסתדרות אבי ניסנקורן, יום התחילה יהיה 1 בינואר 2018. מייד עם היוודע הדבר, כינסתי את ועדת הכלכלה לדיון דחוף שבסופו יצאה הבהרה חד-משמעית כי מועד זה אינו מקובל על רוב חברי הכנסת, וכי לא ניתן יד לדחייה כה ארוכה, שאין לה הצדקה. בסופו של דבר, בהצעת החוק הממשלתית הוצע שיום התחילה יהיה 30 באפריל 2017, נוסף על מנגנון המאפשר את הקדמת המועד ליום 1 בינואר 2017, באחד משני מסלולים: האחד, אם המועצה הודיעה לשר התקשורת ולשר האוצר, בהודעה מנומקת בכתב, כי התאגיד ערוך להתחיל בשידורים במועד הקודם ליום התחילה, אך, כאמור, לא לפני 1 בינואר 2017, והיא מתייחסת בהודעה גם ליכולתו של התאגיד להיערך מבחינה טכנית והנדסית לקיים את השידורים ולקיומו של לוח שידורים. במקרה זה יהיו השרים רשאים להקדים, בצו, בתוך 14 ימים מיום הודעת המועצה, את יום התחילה למועד שעליו הודיעה המועצה. במהלך הדיונים בוועדה, וכדי לאפשר לעובדים לקבל הודעה מוקדמת של 30 ימים לפחות על מועד הפסקת עבודתם, הוספנו הוראה שלפיה על המועצה לתת את הודעתה 45 ימים לפחות לפני יום התחילה הנקוב בה, לפרסמה באתר האינטרנט של התאגיד ולמסור העתק ממנה למפרק ולוועדת הכלכלה. השני – הסמכה לשר התקשורת ולשר האוצר, לאחר התייעצות עם המועצה, להקדים בצו את יום התחילה למועד שלא יקדם ליום 1 בינואר 2017, זאת אף אם המועצה לא מסרה הודעה כאמור. גם כאן החלטנו בוועדה להוסיף הוראה שלפיה הצו יפורסם 35 ימים לפחות לפני יום התחילה הנקוב בו. כאמור, שני מסלולים אלה מאפשרים הקדמה של מועד התחילה. אני מקווה ומשוכנע שלמרות שבהתאם לנוסח ניתנה לשרים סמכות להפעיל שיקול דעת אם להקדים את יום התחילה, החלטתם המשותפת תונחה משיקולים ענייניים בלבד. עניין משמעותי נוסף הכלול בהצעת החוק הוא חובתו של תאגיד השידור הישראלי לשדר מירושלים. סעיף 5 לחוק המקורי קובע כי עיקר שידוריו של התאגיד ישודרו מירושלים. סליחה – בהצעת החוק הוצע להתיר לתאגיד לשדר לא בירושלים עד יום 1 ביוני 2018. כידוע לכם, סביב נושא ירושלים התנהלו ויכוחים ודיונים נוקבים, הן בוועדה והן מחוץ לוועדה. אני לא מתכוון לפרט את כל השלבים והנפתולים שעברנו בנושא זה, אך אני שמח שלאחר שניהלנו משא-ומתן עיקש עם ראשי התאגיד, האוצר ומשרד התקשורת, כל המעורבים התגייסו למצוא פתרונות לקשיים האובייקטיביים שהתעוררו בעניין זה. הושגה פשרה, ולפיה מיום 1 בינואר 2017 יתקיימו ישיבות הנהלת תאגיד השידור והמועצה בירושלים ומהדורות החדשות של "קול ישראל" ישודרו מירושלים. מ-1 ביולי 2017 לפחות מחצית מעובדי התאגיד יעבדו בירושלים, ומחודש יוני 2018 יחולו הוראות סעיף 5 לחוק, כי "עיקר שידוריו של תאגיד השידור הישראלי ישודרו מירושלים", ככתבן, ללא פרשנויות או התחמקויות. לשם הבטחת ביצוען של הוראות אלה אף הוספו להצעת החוק הוראות בדבר עיכוב תקציבים לתאגיד אם לא יעמוד בשלבי המעבר לירושלים, וזה יכול להגיע עד ל-10 מיליון שקלים חדשים בעד כל חודש של אי-קיום אותן הוראות. נושא נוסף שנכלל בהצעת החוק הוא פינוי מתחם רשות השידור ברוממה. בהצעת החוק המקורית נכלל סעיף שבו הוראה לעניין פינוי מתחם רשות השידור בשרונה. לאחר דין ודברים הוראה זו הוסרה מהנוסח, אולם במהלך הדיונים בוועדה ביקשה הממשלה להוסיף הוראה לעניין פינוי מתחם – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> תשתה מים. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – – ביקשה הממשלה להוסיף הוראה לעניין פינוי מתחם רשות השידור ברוממה, כך שעד יום 30 באפריל 2017 המתחם יפונה. אף שמלכתחילה סברתי שאין מקום לכלול הוראה זו בהצעת החוק, גם כאן, לאחר דין ודברים עם השר ליצמן, שדרש בוועדת השרים כי הוראה זו תיכלל בתיקון; ולאחר שנציגי רשות השידור הודיעו לוועדה כי לא יוכלו בשום פנים ואופן גם להמשיך בשידורים עד יום התחילה וגם לפנות את המתחם באותו היום; ולאחר שהובהר שגם לאחר הפסקת השידורים ממתחם זה יש לעשות פעולות שונות לפינוי כל הציוד, ובכלל זה את ארכיון רשות השידור והאנטנות, החליטה הוועדה, בהסכמתו של השר ליצמן – ואני מברך אותו על הגמישות שגילה – כי מתחם רשות השידור ברוממה יפונה בתוך שישה חודשים מיום התחילה. בשל עומס הדיונים היום אינני נכנס ליתר פרטי ההצעה המונחת כאן לפניכם. אני מוכרח לומר בכנות, התחייבתי לממשלה לדאוג לכך שוועדת הכלכלה בראשותי תאשר את הצעת החוק בנוסח שהממשלה הציעה, או בשינויים שהממשלה תסכים להם. בהתאם לכך, כל תיקון שנעשה בוועדה תואם עם נציגיה. אילו יכולתי, הייתי פועל לשילוב תיקונים נוספים, בעיקר בנושא עובדי רשות השידור, ששוב ושוב נחמץ לבנו לנוכח המחיר הגבוה שרבים מהם נאלצים לשלם כדי לאפשר את הקמת התאגיד ואת פעילותו במתכונת החדשה. אך הדבר היה בלתי אפשרי, שכן אני נוהג לכבד הסכמים. לפיכך, הודעתי בוועדה כי אני מקים צוות של שלושה אנשים, שחבריו יהיו יושב-ראש ההסתדרות, הממונה על השכר ואנוכי. אני מודיע שאני מתכנן ללוות באופן אישי את ההתנהלות ביחס לעובדי רשות השידור ולוודא שזכויותיהם נשמרות. אני לא אפקיר את העובדים. אני שב ומבקש גם מעל במה זו מכל נציגי הממשלה והתאגיד לנהוג בעובדים ברגישות גבוהה, לאפשר להם למצות את זכויותיהם ולמצוא פתרון נאות לכל אחת ואחד מהם. די בחוסר הוודאות שהם חיים בו זה זמן רב. בנוסף, בתום הדיון בוועדה התייחסתי גם לנושא הארכיון של רשות השידור. ארכיון זה הוא אחת מאבני היסוד של התרבות במדינת ישראל ושימורו הוא בנפשנו. מעת חקיקת חוק השידור הציבורי ועד היום אני מלווה גם נושא זה באופן אישי, יחד עם היועצת המשפטית לוועדה הגברת אתי בנדלר. יש כאן אחריות גדולה, ואני מקווה שהעברת הארכיון והליך הדיגיטציה שלו ייעשו באחריות מרבית ובפרק זמן קצר ככל האפשר. לסיום, אני מבקש להודות לחברי הוועדה וליתר חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה שלקחו חלק בדיונים ואפשרו להגיע להסכמות. להצעת החוק הזו הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה. אני אחר כך אעלה להגיד תודות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בסדר גמור. תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. כאמור, הוגשו הסתייגויות. וכעת תציג לנו הסתייגויות חברת הכנסת יעל גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי, אנחנו לא מתנגדים לחוק. אני רוצה להזכיר שלמעשה החוק הזה נולד בתקופה שאנחנו היינו בממשלה, ומי שהובילה אותו בכישרון רב הייתה חברתנו קארין אלהרר, שעמדה בראש הוועדה שגיבשה את המתכונת ואת המתווה שהיום אנחנו באים לאשר. אבל הכוונה הייתה להתחיל בספטמבר השנה. בחודש הבא הכוונה הייתה להתחיל. כל ניסיונות הדחייה וכל הניסיונות לבוא ולנסות ולהצדיק את הדחייה – אין להם שום הצדקה. מנכ"ל התאגיד אמר לכמה אנשים שהוא מסוגל בספטמבר להקים את התאגיד ולהתחיל את פעולתו. ולכן, אנחנו נימנע, אני אמנע, מפני שלדעתנו התאגיד צריך היה להתחיל את פעולתו בחודש הבא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. <דוד ביטן (הליכוד):> חבר'ה, תבואו כולם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני. <אילן גילאון (מרצ):> תודה רבה, גברתי. במעמדים כאלה בדרך כלל נהוג להודות לכל המשתתפים ביצירת החוק. אני רוצה במעמד הזה לבקש סליחה ומחילה מכמה אנשים, בעיקר על שום כך שלא יכולנו להגן עליהם כפי שהיה צריך לעשות. אני רוצה במעמד הזה לבקש סליחה ומחילה מן המאפרות, מן הטכנאים, מהצלמים, מהגריפ, מנערת המים, מהעורכים, מהמגישים, כאלה שנשארו ברשות הישנה; ולבקש סליחה מאלה שכבר התקבלו לתאגיד החדש ללא זכויות, כאילו התחילו את עבודתם מן היום הראשון; אני רוצה לבקש סליחה מן היוצרים, משום שלא ברור לי שאחרי חמישה עיכובים זה העיכוב האחרון. בדרך כלל מספר חמש זה מספר של ברכה ומזל – אצלנו אני לא בטוח שבמקרה הזה. ברור שהדברים האלה היו צריכים להתרחש אחרת. חגגו פה ציניות, חוסר התחשבות, חוסר אחריות, חוסר כבוד. אני רוצה לבקש סליחה מהארכיון. לפני שבוע עשיתי סיור ב"נקדי", ומול עיני עבר הנכס הזה שהיה רשות שידור פעם. אני רוצה לבקש סליחה למפרע מן השידור הציבורי, שהוא לא יושלם עד שההתאמות הפוליטיות שיהיו מתאימות למי שעשה את הפירוק הזה יגיעו למיצוין. אני מבקש ממך, חבר הכנסת כבל – איפה הוא? <קריאה:> הוא פה, הוא פה. <קריאה:> איתן. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן. <אילן גילאון (מרצ):> כל מה שחשוב כרגע זה למזער את הנזקים, כי המחילה היא גם מאותם אנשים שבאים לביתם וצריכים לתת מחר בבוקר או בעוד חודש עיניים עם ילדיהם, אלה שחמסנו את כבודם והוצאנו אותם ממעגל החיוניות, בלא תמורה, אגב – למזער את הנזקים ככל שניתן, שיהיו לנו כמה שפחות נפגעים. ביקשנו, חבר הכנסת כבל, אני ביקשתי, שתי הסתייגויות בלבד: האחת, שתהיה ועדת חריגים – ואני מבקש ממך, איתן כבל, אני מבקש ממך, מתחנן אליך, תקפיד על כך שתהיה ועדת חריגים, שלפחות את החלשים ביותר – סליחה עליזה, באמת סליחה – שתדאג לאנשים הללו שתהיה ועדת חריגים, כי צריכה להיות התחשבות באנשים מסוימים, לקלוט מהר ככל שניתן את הישנים בתאגיד החדש. אני מבקש שתלווה את העניין של היוצרים, כי בסופו של דבר, איך שזה לא נופל כמו נחום-תקום על הראש, תמיד הם מקופחים, ואני מבקש לגבי תאריך התחילה ביציאה לפנסיה לא להיות קמצניים ובלתי נדיבים על ימים ספורים, ולכן התחילה צריכה להיות מן היום האחרון שאנחנו קובעים אותו בתאריך ומן היום האחרון שבפועל הרשות תיסגר. יש הרבה פצועים ומעט טוב בכל העניין הזה שנעשה. אני מודה, ערך היעילות הוא ערך מאוד חשוב בעיני, הוא לא ערך עליון. לו הלכנו בעקרונות האלה שאתם טיפלנו בשידור הציבורי להקים את מדינת ישראל, המדינה הזאת לא הייתה קמה. ולכל הציניקנים והפוליטיקאים שמנתחים את המדינה הזאת כמו עסק, אני מציע שפעם אחת ינסו למכור אותה במחיר שהושקע כדי לקיים אותה וכדי להקים אותה, ואז הם יגלו שרק ציניות יכולה להביא אנשים למסקנות שכאלה. עשינו מעשה לא טוב, עשינו נבלה באופן כללי למדינה. פירקנו ערך חשוב והוכחנו שהשלטון הזה, שאני בשמו מתנצל, כי אני מחויב – כי אני והחברים שלי צריכים לתת דין-וחשבון מדוע היינו כל כך חלשים ולא יכולנו להגן על האנשים כאן – זהו שלטון ציני, שמסתכל על בני-האדם כאמצעים ולא כמטרות. זה מה שעושה את כל ההבדל, לא שמאל ולא ימין. גברתי, משפט אחרון, היום היה פיאסקו גדול באזכרה לז'בוטינסקי, פיאסקו חסר תקדים. עוד לא קרה כדבר הזה, שראש ממשלה עולה פעם שנייה כדי לתקן את דבריו באזכרה. אני מבטיח לך, גברתי, שלו ז'בוטינסקי היה כאן באולם, הוא לא היה מזהה את יורשיו, לא היה מזהה אותם בכלל. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. רבותי, כל בקשות הדיבור בוטלו, ולכן אנחנו נגיע להסתייגויות. חברת הכנסת יעל גרמן, האם להצביע על ההסתייגויות שלכם? <יעל גרמן (יש עתיד):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן להצביע. אוקיי, רבותי, אם כך, אנחנו מגיעים להצבעות. אני מבקשת מכל חברי הכנסת לחזור למקומם. לסעיפים 1 ו-2 לא היו הסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע על הסעיפים האלה בקריאה שנייה – כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 128 בעד סעיפים 1–2 – 40 נגד – 2 נמנעים – 4 סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 40, שני מתנגדים. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז דקה, אדוני, אני הסברתי ואמרתי שלסעיפים 1 ו-2 אין הסתייגויות. <אילן גילאון (מרצ):> אני הצבעתי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, את זה נרשום בפרוטוקול כרגע. בעד – 40 חברי כנסת, שני מתנגדים, ארבעה נמנעו. לפרוטוקול, חבר הכנסת אילן גילאון הצביע בעד במקום נגד. סעיפים 1 ו-2 אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. לסעיף 3 יש לנו הסתייגות מס' 1 – מצביעים. כעת אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 1 לסעיף 3, של קבוצת יש עתיד: חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, יעקב פרי, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי ואלעזר שטרן. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 129 בעד ההסתייגות – 9 נגד – 37 נמנעים – 5 ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 9 חברי כנסת, 37 מתנגדים, חמישה נמנעים. הסתייגות מס' 1 לסעיף 3 לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות מס' 2. חברת הכנסת יעל גרמן, מצביעים? <יעל גרמן (יש עתיד):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הסתייגות מס' 2. מי בעד ומי נגד הסתייגות מס' 2 לסעיף 3? הצבעה מס' 130 בעד ההסתייגות – 8 נגד – 38 נמנעים – 5 ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 3 לא נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 8, 38 מתנגדים, חמישה נמנעים. הסתייגות מס' 2 לסעיף 3 לא התקבלה. הסתייגות מס' 3 של חבר הכנסת מיקי רוזנטל, האם להצביע? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מסיר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מסיר, לא מצביעים. אם כך, הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 3, ולכן נצביע על סעיף 3 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 131 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 40 נגד – 3 נמנעים – 7 סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 40 חברי כנסת, שלושה מתנגדים, שבעה נמנעו. סעיף 3 אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. הסתייגות לסעיף 4, מס' 4. חבר הכנסת אילן גילאון, האם להצביע? <אילן גילאון (מרצ):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כעת אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 4 לסעיף 4, של קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת מרצ: חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 132 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 39 נמנעים – 7 ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 4 לא נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 5 חברי כנסת, 39 מתנגדים, שבעה נמנעים. הסתייגות מס' 4 לסעיף 4 לא התקבלה. וכעת, רבותי, אנחנו נצביע על סעיפים 4–8, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 133 בעד סעיפים 4–8, כהצעת הוועדה – 43 נגד – 3 נמנעים – 5 סעיפים 4–8, כהצעת הוועדה, נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 43 חברי כנסת, שלושה מתנגדים, חמישה נמנעים. סעיפים 4–8, כולל, אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. כעת, רבותי, אנחנו נצביע על הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 134 בעד החוק – 41 נגד – 3 נמנעים – 6 חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016, נתקבל. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> – – – לא לפרוטוקול. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 41 חברי כנסת בעד, שלושה מתנגדים, שישה נמנעים. הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ושלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. אנחנו עוברים להצעת חוק – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> גברתי, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> סליחה, סליחה. יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל מבקש לברך. סליחה, סליחה, סליחה. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני רוצה קודם כול לומר שזה היה מבצע לולייני, שכבר שנים לא נראו כמותו, שאני מהאופוזיציה רוצה להעביר חוק נגד חברים בקואליציה, כשאת החוק הציע ראש הממשלה. זאת אומרת, עוד לא היה מצב כזה. באמת, זה הצריך לוליינות שעוד לא נראתה דוגמתה. <יצחק כהן (ש"ס):> זה מסי? <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> זה מסי? זה צריך להיות שילוב גם של ניימאר, גם סוארס וגם מסי כדי לעשות את זה. ואני, ברשותכם, רוצה להודות קודם כול לחברי בוועדה, לנחמן ולמיקי רוזנטל, שבאמת היו שותפים מלאים, ותודה לכם, למרות שאתם לא חברים מן המניין. אני רוצה להודות ליועצת המשפטית, המשנה ליועץ המשפטי אתי בנדלר, שכמו תמיד, את מדהימה. ללא העזרה שלך וללא הרעיונות והיכולות שלך לסייע לצדי, אני לא יודע איך היינו יוצאים מזה; וכמובן ליד ימינך בעניין הזה, לאביטל סומפולינסקי, על העזרה – ולמי? <קריאה:> מירב תורג'מן. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> ככה זה כשלא רושמים לי את זה. <קריאה:> מירב, מירב. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> למירב תורג'מן, שעזרה לך – אני אומר, את יודעת שאני אומר. לא רשמת, אנחנו אחר כך נתווכח על זה – למירב תורג'מן. באמת תודה, תודה, תודה, מעומק הלב. וכמובן ללאה ורון, אשת הברזל, לצדי, בצד שמאל, שמחזיקה את כולנו קצר – גם אותי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> קצר. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> תתפלא, אפשר להיות עוד יותר קצר ממני. תשאל את יצחק כהן. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <קריאה:> – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> היתרון הוא – אתה רוצה שאני אחזור על היתרונות של להיות בגודל שלי ושל איציק כהן? אני אגיד את זה לכם שוב: טרפנטין מוכרים בחביות, בושם – בבקבוקונים. <קריאה:> אההה. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני רוצה להודות ללאה ורון, לד"ר עידית חנוכה, לדקלה טקו, ליפעת לוי ישראל, לכוכי שבתאי ולדובר ליאור רותם. תודה, תודה. אני באמת מתפלל שבעזרת השם, ואני אומר את זה באמת: שהחיינו וקיימנו שהתאגיד יצא ב-1 בינואר 2017 לדרך, וכולנו נהיה שותפים לעשייה גדולה. אמן. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת נחמן שי, גם אתה ביקשת לברך – ההצעה שהוצמדה להצעה הממשלתית. בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש וחברי חברי הכנסת, ברשותכם, אני אומר כמה מילים אישיות. בשבילי, רשות השידור היא לא מקום עבודה סתם; לפני 48 שנה התחלתי שם ככתב צעיר, וכל ההתחלה של הקריירה העיתונאית שלי, שהייתה מה שהייתה, אני חייב לרשות השידור, לרדיו ולטלוויזיה. לפני 15 שנה חזרתי לשם כיושב-ראש, ויכולתי לראות את השינויים, לטובה ולרעה, שהתחוללו במקום הזה. אני חייב הרבה מאוד לרשות, לעובדים שלה, למנהלים שלה, ובשבילי זה יום קשה לראות אותה הולכת למקום שלא חוזרים ממנו. לכן אני חושב שאנחנו חייבים סליחה פה, היום. אנחנו חייבים לבקש סליחה מאלפי עובדים, שעבדו שם לאורך השנים, אנשים ישרים, אנשים מקצועיים, אנשים שעשו את עבודתם על הצד הטוב ביותר, מתוך אמונה, מתוך שליחות, והם משלמים עכשיו – ממשיכיהם או ממשיכי ממשיכיהם – את המחיר הכבד של שחיתות שפשתה בארגון הזה והביאה לכך שאנחנו נאלצים לסגור אותו היום. הם לא אשמים, אבל הם, בדרך הרעה הזאת, משלמים את המחיר על חטאיהם של אחרים. אני רוצה גם להביע תקווה לאלה שנשארים עכשיו, ולאלה שממשיכים, שימשיכו להפיח ברשות הזאת את הרוח המקצועית, האמינה, הישרה, הרוח הישראלית שלו, רוח שמנסים להוציא מתוך הארגון הקיים, ואני מקווה שתמשיך לנשב גם בארגון החדש. אני רוצה מפה להבטיח כי אנחנו, אני וחברי – אני משוכנע, בשם רובכם אם לא כולכם – נמשיך לתמוך בהם כדי שיוכלו לעשות את העבודה הזאת. אני רוצה להודות לעוזרי, לפיד לוי, יותם דביר ורוני עזוז, שסייעו לי, ולך, איתן – איפה הוא? נעלם לי בכלל – שבאמת משך את העגלה הזאת בקצה כוחותיו וכוחותינו עד לנקודת הסיום. לך, אתי, ולך, לאה. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא חשוב. זה רגיל פה בכנסת. יחד אני מתפלל, באמת, שנזכה באמת לראות מהתאגיד החדש ומנהליו ועובדיו החדשים והישנים, באמת להעניק לכנסת ולציבור בארץ את מה שהוא ראוי לו – עיתונות טובה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. תודה לחבר הכנסת נחמן שי. <הצעת חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו–2016> [מס' מ/1048; "דברי הכנסת", חוב' ל"א, עמ' 14433; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אם כן, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק, שוב, יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. להצעת החוק הזאת אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור, ולכן מייד נעבור להצבעה. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> גברתי היושבת-ראש, רשמת פרלמנטרית, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו–2016. הצעת חוק זו, מטעם הממשלה, מוזגה עם הצעת חוק פרטית – הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רכיבה בטוחה על אופניים ואופניים עם מנוע עזר), התשע"ה–2015, שיזמה חברת הכנסת מירב בן ארי עם קבוצת חברי כנסת נוספים. אני רוצה שכל חברי הכנסת ישמעו: חברת הכנסת מירב בן ארי. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> שמעת? זה בסדר? אני יכול להתקדם? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> עוד פעם אחת. עוד פעם. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא שמעתם? <קריאה:> מי יזם? מי יזם? <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני רוצה לחזור: הצעת חוק זו, שיזמה חברת הכנסת מירב בן ארי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מרב מיכאלי? <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> מירב בן ארי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אה, בן ארי. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> כן. <מירב בן ארי (כולנו):> לא מירב ישראלי, לא מרב מיכאלי, לא – – – <ירון מזוז (הליכוד):> – – – יאללה. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> כידוע, בשנים האחרונות התרחבה התופעה של היעדר אכיפה יעילה בעבירות תעבורה, בעיקר בתחומי הרשויות המקומיות, וזה זמן רב – גובשה התפיסה שלפיה יש למצוא מנגנון ראוי להסמכת הרשויות המקומיות לאכוף לפחות בחלק מעבירות אלה בתחומן, במקביל לאכיפה על-ידי המשטרה. הצעת חוק זו מעגנת את המנגנון לכך, ובשלב זה העבירות היחידות שעליהן יאכפו הרשויות המקומיות, שיעמדו בתנאים שנקבעו בחוק המוצע, הן עבירות הקשורות לרכיבה על אופניים, אופניים חשמליים וקורקינט חשמלי, שכן, כידוע, לעתים קרובות מדי הרכיבה על אופניים, בעיקר במדרכות, המיועדות מטבען להולכי רגל, לא רק מפקיעה מההולכים את השימוש במדרכות אלא אף מסכנת את חייהם. אסקור בתמצית את עיקרי הצעת החוק: כאמור, רשויות מקומיות יהיו מוסמכות – מה קורה? מירב, אני מתרגש. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> איתן, תשתה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> איזה מירב? <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> כאמור, רשויות מקומיות יהיו מוסמכות לאכוף רק בעבירות התעבורה המנויות בחוק – בתוספת הראשונה – ובכללן רכיבה על אופניים על מדרכה ורכיבה על אופניים בניגוד להוראות שנקבעו לעניין זה בדין, כגון הרכבת אנשים על אופניים, רכיבה עם טלפון נייד או עם אוזניות בשתי האוזניים ועוד. עבירה נוספת המנויה בתוספת הראשונה היא הליכה על שביל המיועד לאופניים בלבד. הימצאות הולכי הרגל על שביל האופניים לא מסכנת רק אותם אלא גם את הרוכבים, ואף מהווה תמריץ שלילי לרוכבי האופניים לרכוב על השבילים המיועדים לרכיבה. כתנאי מקדים לכך שרשות מקומית תוכל לאכוף בעבירות תעבורה, על מועצת הרשות לקבל החלטה בעניין. כמו כן, כדי להבטיח אחידות של עקרונות האכיפה, נקבע כי ייקבע נוהל ארצי בעניין, שתגבש משטרת ישראל ויאושר על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. נוהל זה יחול על כלל הרשויות. הנוהל יקבע את עקרונות האכיפה, ובמידת הצורך יבחין בין הרשויות בהתאם לגודלן ואופיין, וכן יקבע נושאים נוספים שדרוש בהם מבט רוחבי, כגון אכיפה כלפי קטינים ומתן הודעות קנס. לאחר אישור מועצת הרשות, ראש הרשות המקומית יהיה רשאי להסמיך פקחים אשר יוכלו לאכוף בגין עבירות התעבורה בתחומי אותה רשות. הפקחים יהיו מוסמכים לפעול רק בתחומי אותה רשות. סמכויות הפקחים פורטו במדויק בהצעת החוק, ובהן הסמכות לתפוס או להרחיק את האופניים. האכיפה והפיקוח על עבירות תעבורה המנויות בתוספת הראשונה יהיו רק בהתאם לנסיבות שנקבעו בתוספת השנייה. כך, למשל, נקבע שיהיה אפשר לאכוף את איסור נסיעת אופניים רגילים על מדרכה רק אם באותה דרך יש שביל אופניים, אזור מיתון תנועה שהנסיעה המקסימלית המותרת בו היא 30 קמ"ש או דרך אחרת שאישר המפכ"ל. הוראה זו לא חלה על אופניים חשמליים, אשר לגביהם יש סמכות גורפת להרחיק אותם מהמדרכות, אף אם אין שביל אופניים באותה דרך. רשות מקומית תהיה מוסמכת להתקין חוקי עזר שיסדירו באופן מפורט יותר את אופן הפעלת הסמכויות של הפקחים. עם זאת, קבענו כי לא יהיה אפשר למכור או לסלק אופניים שבעליהם לא בא לדרוש אותם אלא בחלוף 60 ימים מיום התפיסה ולאחר שנעשה מאמץ סביר לאתר את הבעלים. אשר לאגרות ולתשלומים שרשות מקומית תהיה רשאי לגבות בעד ביצוע פעולות התפיסה, ההרחקה, האחסנה, המכירה או הסילוק של האופניים, וכדי שנוכל להיווכח כי השונות בין הרשויות המקומיות אינה גדולה מדי, קבענו הוראת שעה שלפיה החל בשנתיים מיום כניסת החוק לתוקף, אחת לשנתיים, ובמשך שש שנים בלבד, ידווח שר הפנים לוועדת הכלכלה על גובה האגרות והתשלומים שנקבעו לעניין זה. חברותי וחברי חברי הכנסת, מדובר בהצעת חוק משמעותית וחשובה, שנותנת כלים אפקטיביים להתמודדות עם רכיבת אופניים המסכנת את שלום הציבור. אני בטוח שאם הרשויות המקומיות יעשו שימוש מושכל בסמכויות שהוענקו להן, הצעת החוק תהיה בשורה לא רק להולכי הרגל אלא גם לרוכבי האופניים. להצעת חוק זו אין הסתייגויות, ואני מבקש שתאשרו אותה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. זו הזדמנות גם להודות לאתי בנדלר, עורכת-הדין, הפעם, אביטל סומפולינסקי, היי, ללאה ורון, עידית חנוכה, דקלה טקו, יפעת לוי ישראל, כוכי שבתאי, והדובר ליאור רותם. תודה לכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. כאמור, אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור. ולכן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו–2016, בקריאה השנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 135 בעד סעיפים 1–16 – 37 נגד – 1 נמנעים – אין סעיפים 1–16 נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 37 חברי כנסת בעד, אחד מתנגד, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה השנייה. וכעת אנחנו נצביע בקריאה השלישית. בקריאה השלישית, מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 136 בעד החוק – 39 נגד – 1 נמנעים – אין חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 39 חברי כנסת בעד, אחד מתנגד, אין נמנעים. הצעת חוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. החוק נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 63), התשע"ו–2016> [מס' כ/588; "דברי הכנסת", חוב' כ"ב, עמ' 11328; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 63), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> איתן, קצר, קצר. <קריאה:> הוא קצר, מה את רוצה? הוא קצר. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> חברים, אני לא יודע מה זה קצר. <ענת ברקו (הליכוד):> אתה קצר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תגידו לו נמוך, הוא יבין. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> איתן, בושם מתיזים ממש קצת, ממש ממש קצת. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> מיקי, זה שלך. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אה, ואללה? טוב, בסדר. <דוד ביטן (הליכוד):> איתן, לא יותר מדי ארוך. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> זה לא קשור, אני רוצה להבין מה העברתי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> היממת את כולם. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> גברתי היושבת-ראש, רשמת פרלמנטרית, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 63), התשע"ו–2016, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. עניינה של הצעת החוק המונחת בפניכם הוא תיקון לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), המכונה "חוק הספאם"; במסגרתו מוצע להחיל את האיסור הקיים על משלוח פרסומת, גם על פרסומת לשם קבלת תרומות או תעמולה, מה שנקרא "קבר רחל אמנו", כמשל. את הצעת החוק יזמו עוד בכנסת התשע-עשרה חברי הכנסת מיקי רוזנטל ועדי קול, ובכנסת זו הוחל עליה דין רציפות. אני רוצה לברך את יוזמי ההצעה, ובעיקר את חברי חבר הכנסת מיקי רוזנטל, שהשקיע רבות בהצעת חוק חשובה זו, שתשפר, כך אני מקווה, כך אנחנו מקווים, את איכות החיים שלנו. ועדת הכלכלה קיימה כמה דיונים מורכבים ומעמיקים, שבמהלכם נאלצנו להתמודד עם לחצים כפי שאפרט בהמשך דברי. בהצעת החוק המונחת בפניכם מוצע כאמור לתקן את סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), האוסר שיגור דבר פרסומת באמצעות מערכת פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או מסרון בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, ולקבוע שהאיסור יחול גם על מסר המופץ לציבור הרחב ומטרתו בקשת תרומות או הפצת תעמולה. בהתאם להחלטת ועדת השרים לענייני חקיקה, החרגנו בהגדרה "תרומה" – תרומות לשם התמודדות בפריימריז למפלגות, להתמודדות בבחירות לכנסת ובבחירות לראש רשות מקומית או לרשימת מועמדים ברשות מקומית, והכוונה היא גם למועצות מקומיות ואזוריות. גם בהגדרה "תעמולה", החרגנו תעמולה שיש בה מסר פוליטי, ובכלל זה תעמולת בחירות. במהלך הדיונים בוועדה קיבלנו פניות רבות מעמותות שונות ומחברות לתועלת הציבור שטענו כי נוסח הצעת החוק עלול לפגוע בהן, שכן ההצעה מונעת מהן להפיץ את משנתן ולקבל תרומות לקידום פעילויותיהן. אני מבקש לציין, כי חלק מהלחצים שהופעלו היו בלתי ראויים, לרבות הצגת ההצעה בצורה מוטעית. למרות זאת, יוזם הצעת החוק, חבר הכנסת מיקי רוזנטל, יחד עם יתר חברי הוועדה ואנוכי, שקלנו את כל הטענות, ולמיטב הבנתי קיבלנו החלטות מאוזנות, שמביאות בחשבון את כל האינטרסים הלגיטימיים. כך, בהתאם למוצע, מותר יהיה להמשיך ולשלוח דבר פרסומת לציבור הרחב באמצעות דואר אלקטרוני לשם קבלת תרומה או הפצת תעמולה על-ידי מפרסם שהוא עמותה או חברה לתועלת הציבור, ובלבד שהנמען לא הודיע על סירובו לקבל את דבר הפרסומת באחת מהדרכים הקבועות בחוק. כלומר, החלנו מנגנון של opt-out לגבי פניות בדואר אלקטרוני, אימייל, ובדרך זו בלבד, כך שהעמותות והחברות לתועלת הציבור יוכלו להמשיך לשלוח מסרים באימייל כל עוד הנמען לא הביע את סירובו לקבל מהן מסרים. זאת, בשונה משיחות טלפון ושליחת מסרונים, שלגביהם הוחל המנגנון הקיים של opt-in, דהיינו, איסור לשלוח אלא אם כן הנמען נתן הסכמתו לכך. כך, למעשה, יצרנו את האיזון בין הרצון לאפשר לעמותות לפעול ולהפיץ לציבור את מסריהן או לבקש תרומות ובין הרצון להגן על הציבור, מתוך ראייה שדואר אלקטרוני שונה מקבלת שיחת טלפון או מסרון שלהם נדרשת התייחסות מיידית. יש לזכור כי הטלפון הנייד הפך כבר מזמן למכשיר הקרוב והשימושי ביותר של כל אחד מאתנו, וכפיית קבלת הודעות סמ"ס או שיחות טלפון שאיננו מעוניינים בהן מהווה תופעה לא רק מטרידה, אלא שיש בה גם חדירה לפרטיות, ועל כן יש לעצור את התופעה. בהקשר זה אני מבקש להביא לידיעתכם כי חלק מהעמותות ביקשו כאמור להרחיב את שיטת ה- opt-outגם על הודעות מסר לטלפון הנייד, מסרונים, בתנאי שבהודעות אלה תהיה אפשרות ללחוץ על החייגן כדי להסיר את השם מרשימת התפוצה. בפני הוועדה הופיעו נציגי מטה הסייבר הלאומי, הרשות הלאומית להגנת הסייבר והרשות למשפט – לא נמצא פה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> מי? <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אראל, כי אמרתי סייבר. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני מחליף אותו בענייני סייבר. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> עוד מעט הוא מגיע. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – – טכנולוגיה ומידע, שטענו כי שיטה זו נפוצה ביותר לתקיפת הטלפון הנייד והמחשבים, ולפיכך ראוי לצמצם ככל האפשר לחיצה על מקש כלשהו או על קישור כדי להימנע מתקיפת סייבר. בנסיבות אלה אך ברור הוא שגם מטעם זה לא היה מקום להיענות לאותן בקשות. ואגב, הדגשתי את המילים "לציבור הרחב", שכן הצעת החוק כלל אינה מתייחסת למשלוח פרסומות, לרבות לשם קבלת תרומה או תעמולה, לרשימות מוגדרות של אנשים, אלא רק, כאמור, לציבור הרחב. כמו כן, בהצעת החוק כללנו הוראה שלפיה אם שוגר דבר הפרסומת באמצעות מערכת חיוג אוטומטי, דהיינו שיחת טלפון מוקלטת, אף אם הנמען נתן הסכמתו לקבל הודעות בדרך זו, יציין המפרסם בתחילת כל שיחה שהנמען רשאי לבקש להסיר את שמו מרשימת התפוצה של המפרסם ויאפשר לו מייד לאחר מכן להסיר את שמו מרשימת התפוצה על-ידי לחיצה על החייגן. אני סבור כי מדובר בהצעת חוק חשובה שהייתה צריכה להיחקק כבר בעת חקיקת הסעיף המקורי. לאורך השנים, גופים שונים ניצלו לרעה את היעדר האיסור על משלוח מסרים שמטרתם בקשות תרומה או תעמולה והטרידו רבות את הציבור הרחב. כאמור, ההוראות שקבענו הביאו בחשבון את כל האינטרסים והן מהוות פשרה ראויה. למרות זאת הוגשו כמה הסתייגויות, שאם יתקבלו תגדל את כמות ההודעות המטרידות, גם בטלפונים הניידים, ויגדל כאמור הסיכון של תקיפות סייבר. לפיכך, אבקשכם לדחות את כל הסתייגויות שהוגשו להצעת החוק ולאשר אותה בנוסח המונח לפניכם בקריאות השנייה והשלישית. ואני רוצה, ברשותכם, לנצל את ההזדמנות שוב ולהודות ליועצת המשפטית עורכת-דין מירב תורג'מן על עזרתה הרבה בטיפול בהצעת החוק הזו, ללאה ורון, ד"ר עידית חנוכה, דקלה טקו, יפעת לוי ישראל, כוכי שבתאי וליאור רותם. אני אעשה אחרי כל הצעות החוק האלה "רולר" פה ופשוט נקרין אותו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נכון. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> תודה לכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל. כאמור, הוגשו הסתייגויות. אני פונה לנציגים של הרשימה המשותפת, האם אנחנו דנים בהסתייגויות? כן דנים? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> לא, לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא דנים. כל ההסתייגויות הוסרו? כך אני מבינה את זה. <קריאה:> כן, כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, רבותי. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> יש לנו הסתייגות בעניין הפריימריז – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא, זה ירד, זה ירד. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> זה ירד? לא, זה לא ירד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מה קשור לפריימריז? הצעת חוק המפלגות כבר מאחורינו, אנחנו בחוק התקשורת. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כן, זה חוק התקשורת. <יעל גרמן (יש עתיד):> לאף אחד אסור לשלוח, אבל לפריימריז מותר – לא שמת לב? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כן. נו, אז זה נשאר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, אני שואלת שוב: להצביע או לא להצביע? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> להצביע. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הוא רוצה להצביע. יש לו הסתייגות, להצביע עליה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> זו הסתייגויות של כל הרשימה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מצביעים על כל – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז מצביעים על ההסתייגויות? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא על כולן, על אחת הוא רוצה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כעת אנחנו נצביע בקריאה שנייה, כולל לוח תיקונים. רבותי, הסתייגויות. לסעיף 1 הסתייגות מס' 2 – כמובן, כמובן. רבותי, אנחנו כעת נצביע על הסתייגות מס' 1 לסעיף 2 – – – <יואב קיש (הליכוד):> מה עם סעיף 1? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו כעת נצביע על הסתייגות מס' 1 לסעיף 1, של קבוצת הרשימה המשותפת: חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי ועבדאללה אבו מערוף. מי בעד ומי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 137 בעד ההסתייגות – 5 נגד – 35 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – חמישה חברי כנסת, 35 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 1 לסעיף 1 לא התקבלה. וכעת אנחנו נצביע על לחלופין – מי בעד ומי נגד ההסתייגות לחלופין? <דוד ביטן (הליכוד):> לא, לא צריך, לא צריך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הורדתם? הורדתם, אוקיי. אם כן, ההצבעה מבוטלת. אני מכריזה על כך. כעת נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 139 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 35 נגד – אין נמנעים – 5 סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 35 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, חמישה נמנעו. סעיף 1 אישרנו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. וכעת נצביע על הסתייגות מס' 2 לאחרי סעיף 1. לא מצביעים? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מורידים את כל ההסתייגויות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא מצביעים. כל ההסתייגויות הוסרו. אין סעיף 2. אוקיי, תמה הקריאה השנייה. וכעת אנחנו מצביעים על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 63), התשע"ו–2016, כולל לוח תיקונים, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 140 בעד החוק – 35 נגד – אין נמנעים – 5 חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 63), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 35 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, חמישה נמנעו. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 63), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ושלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. היוזם חבר הכנסת מיקי רוזנטל מבקש לברך. בבקשה, אדוני. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, טוב, זה החוק היחידי כמעט שלא צריך להסביר אותו כי כל מי שיש לו טלפון סובל כל הזמן מההטרדות הללו, אם הצעה לקיצור תורים ב"הדסה" או לזיווג מקבר רחל. ואני מקווה שבעקבות החוק הזה נשתחרר קצת מההטרדות הללו. אני רוצה להודות לסיון כהן מהתוכנית "הכול כלול", שאצלה הצטברו עשרות תלונות בעניין הזה, והרעיון לחוק נולד בתוכנית שלה. ולחברתי חברת הכנסת עדי קול שהיא שותפה לחוק – הייתה בכנסת הקודמת – וכמובן לצוות המופלא שיושב שם, ואני מקנא באיתן כל הזמן, לעורכת-הדין אתי בנדלר, היועצת המשפטית, ללאה ורון, מנהלת הוועדה, לעורכת-דין מירב תורג'מן מהלשכה המשפטית של ועדת הכלכלה. יש לכם אחלה ועדה, זה ממש מעורר קנאה, באמת. לחבר הכנסת איתן כבל שלא נכנע ללחצים המכוערים שהופעלו עליו בקשר לחוק הזה. וכמובן ליועצים שלי אדם רינגל ואסף גולדפרב. ולביטן, שלא שייך לחוק הזה, אבל סתם הוא לוחץ עלי לסיים, ביי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. <הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 25), התשע"ו–2016> [מס' כ/645; "דברי הכנסת", חוב' ל"ב, עמ' 14437; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה, הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 25), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. <קריאות:> – – – תדבר, תדבר הרבה. תדבר הרבה. <דוד ביטן (הליכוד):> איתן, אתה לא חייב לקרוא את כל העמודים – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אח שלי, אני חייב לדעת מה העברתי. <קריאות:> – – – לא צריך לדעת – – – תרחיב – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> גברתי היושבת-ראש, הרבה זמן לא נפגשנו כאן, רשמת, אדוני השר, יריב, למה אתה כזה מיואש? <שר התיירות יריב לוין:> – – – מיואש? <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> לא יודע. אתה עם ראש ככה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני רוצה להזכיר לך, אדוני, שהשעה 02:13 כעת. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> גברתי, אני הייתי אחרי השלב שהייתי מנומנם. התעוררתי. עכשיו תתעוררו גם אתם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יפה, אנחנו רואים את זה. <מירב בן ארי (כולנו):> זה כבר הלילה השלישי שהוא פה. <קריאה:> איתן, יש לי להציג לי שני חוקים. הלוואי – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 25), התשע"ו–2016. זוהי הצעת חוק חשובה ביותר שיזמו חברי הכנסת רועי פולקמן, אלי כהן, טלי פלוסקוב, איציק שמולי, מנחם אליעזר מוזס, איילת נחמיאס ורבין, נורית קורן, מירב בן ארי ומכלוף מיקי זוהר. מטרת הצעת החוק היא לעודד שילוב של עסקים זעירים, קטנים ובינוניים במכרזים של גופים ציבוריים שחוק חובת המכרזים, התשנ"ב–1992, חל עליהם. הצעת החוק מקטינה חסמים העומדים בפני עסקים אלו ומקשים עליהם להשתתף במכרזים ציבוריים ולזכות בהם. ראשית, מי הם אותם עסקים זעירים, קטנים ובינוניים שאנו מעוניינים בשילובם במכרזים הציבוריים? בהצעת החוק, שאף תואמה עם הממשלה, נכללה הגדרה כוללת לעסקים קטנים ובינוניים, הגדרה שלמעלה מ-90% מהעסקים בישראל נכנסו בגדריה. במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה עמדנו על כך שעסקים אלו לא יוגדרו מקשה אחת, אלא יתווספו הגדרות לכל אחד מסוגי העסקים השונים, זעיר, בינוני וקטן. בכך יצרנו פלטפורמה לקביעת נורמות שונות לגביהם. הצעת החוק כוללת שתי הוראות מרכזיות שמטרתן לעודד שילוב עסקים זעירים, קטנים ובינוניים במכרזים ציבוריים: האחת, במכרזים שאינם גדולים – קרי, מכרזים ששווי ההתקשרות הצפוי בהם נמוך מ-50 מיליון שקל, לא ניתן יהיה לדרוש תשלום כלשהו כתנאי להשתתפות במכרז או כתנאי לקבלת מסמכי המכרז, אלא במקרים ובסכומים שיקבע שר האוצר בתקנות, באישור ועדת הכלכלה. השנייה, הטלת חובה על עורך מכרז לבחון בכל מכרז האם ניתן לבצע אותו באמצעות עסק זעיר, קטן או בינוני, בלי שהדבר יפגע במוצר, בעבודה או בשירות המבוקש, ואם ניתן, חלה עליו החובה להתאים את תנאי המכרז או ההתקשרות לאותם עסקים. דוגמה מובהקת להתאמה היא פיצול המכרז לכמה מכרזים קטנים. מאחר שחוק חובת המכרזים חל לא רק על הממשלה אלא גם על גופים אחרים, כמו מועצות דתיות, קופות-חולים ומוסדות להשכלה גבוהה, ולמקרה שיתעורר צורך לקבוע באופן רוחבי התאמות שיש לעשות במכרזים ציבוריים, מוצע להסמיך את שר האוצר לקבוע, באישור ועדת הכלכלה, הוראות, הן לעניין הבחינה שעל עורך המכרז לערוך והן לגבי ההתאמות הנדרשות לעסקים השונים. על מנת לאפשר מעקב אחר יישום הוראות החוק ומידת ההשתלבות של עסקים זעירים, קטנים ובינוניים במכרזים הציבוריים, מוצע לקבוע כי הגופים שחוק חובת המכרזים חל עליהם יהיו חייבים לפרסם כל שנה באתרי האינטרנט שלהם נתונים על אודות שילובם של עסקים האמורים בהתקשרויות שלהם בשנה שחלפה. מאחר שפרסום הנתונים מחייב התאמה של מערכות המחשוב, מוצע לקבוע כי תחילת חובת הפרסום כאמור תהיה רק בעוד שנתיים, כך שאם יהיה צורך, שר האוצר, באישור ועדת הכלכלה, יוכל לדחות את מועד התחילה לעניין זה בשנה נוספת. חברותי וחברי חברי הכנסת, כפי שאמרתי, מדובר בהצעת חוק חשובה ומשמעותית ביותר עבור עסקים זעירים, קטנים ובינוניים, וממילא למשק הישראלי כולו. עסקים אלה הם מנוע הצמיחה העיקרי של המשק והכלכלה. הצעת החוק מעודדת את שילובם של עסקים אלה במכרזים הציבוריים, והיא גם מעניקה לממשלה כלים לבחון ולעקוב אחר שילובם והתפתחותם, כדי שבהמשך הדרך ניתן יהיה לבחון באופן מושכל יותר כלים נוספים לעידוד ותמיכה בעסקים. הצעת החוק שבפניכם היא נדבך אחד ברפורמה כללית הדרושה בעניין עסקים זעירים, קטנים ובינוניים. אנו בוועדת הכלכלה עוסקים בסוגיה זו רבות, ומונחת על שולחננו גם הצעת חוק עסקים קטנים ובינוניים, התשע"ו–2015. בדיוני הוועדה עמדנו על הצורך בהוספת הוראות מהותיות שיסייעו באופן ממשי לעסקים אלו. אני בטוח שעם שיתוף פעולה של כלל הגורמים בממשלה נוכל לקדם גם את הצעת החוק הזו ולהביא בשורה של ממש לעסקים הזעירים, הקטנים והבינוניים בישראל. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תוכל להרחיב, תוכל להרחיב. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אתם רוצים שאני אפסיק או שאמשיך? <קריאות:> – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני רוצה הצבעה. מי רוצה שאני אמשיך? <קריאות:> – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אין בעיה, אין בעיה. אם לא הבנתם, אני אחזור. <קריאות:> לא, לא הבנו – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> איתן, השתכנענו. <קריאה:> – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אוקיי. אני מודה לחברי הכנסת היוזמים, ובראשם לחבר הכנסת רועי פולקמן. אני מתנצל, מירב, שאני לא מזכיר אותך הפעם. <יואב קיש (הליכוד):> אף שהיא הייתה בין – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> להצעת החוק אין הסתייגויות, ואני מבקש שתאשרו אותה בקריאה השנייה והשלישית. וזו גם הזדמנות להודות שוב לצוות המופלא, הנהדר, שאין כמוהו, בוועדת הכלכלה. ליועצת המשפטית אתי בנדלר, ותודה מיוחדת לעורכת-דין אביטל סומפולינסקי, שהייתה שותפה לטיפול בהצעת החוק הזו; ללאה ורון, לד"ר עידית חנוכה, לדקלה טקו, יפעת לוי ישראל, כוכי שבתאי והדובר ליאור רותם. ותודה מיוחדת, באמת מיוחדת, לעורכת-דין דפנה ברנאי, נסחת הצעות החוק, שעושה עבודה נפלאה. תודה מעומק הלב לה. תודה לכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. לא הוגשו הסתייגויות להצעת החוק, אלא יש לנו בקשות רשות דיבור. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אבל אף אחד ממי שנרשם לא נמצא כאן. <קריאה:> נהדר, נהדר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> ולכן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. וכעת נצביע על הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 25), התשע"ו–2016. בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 141 בעד סעיפים 1–4 – 41 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 41 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה השנייה. כעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 142 בעד החוק – 42 נגד – אין נמנעים – אין חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 25), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 42 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 25), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ושלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת רועי פולקמן מבקש לברך; בבקשה, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> די, כולנו, אכלתם לנו את השכל. <רועי פולקמן (כולנו):> זאת שעה מוקדמת, 02:20. איתן כבל היה בחור ישיבה, הוא דיבר מאוד מהר, כראוי, ולא הבנו כלום, אז אני כמובן אחזור. אבל אני בעיקר רוצה לומר שני דברים, ואז תודות. 1. פעם ראשונה בזכות העבודה של הוועדה, של הצוות המקצועי בוועדה ושל היו"ר, יש הגדרה לעסק זעיר, קטן ובינוני בחוקי מדינת ישראל, וזה יתחיל מכאן ואילך. אני חושב שזאת הייתה התחלה מאוד חשובה. 2. פעם ראשונה מחייבים לפרסם נתוני רכש במדינת ישראל מעסקים קטנים ובינוניים. זה לא היה אף פעם, אנחנו בצעד ראשון קדימה. אני רוצה להודות לכמה אנשים ובזה אסיים, לא ארחיב מעבר לזה. 1. אני רוצה להודות לחשבת הכללית ולמנהלת הרכש של מדינת ישראל מירב קדם ולאלון ממינהל הרכש. הם היו שותפים מאוד חשובים בחוק הזה. אני רוצה להודות לאמיר רשף, לעידו ולירון מאגף תקציבים באוצר; לרן קיוויתי ולנעמי היימן ממשרד הכלכלה. היה פה הרבה שיתוף פעולה. כמובן לצוות הוועדה היקר – לאיתן, ללאה, לאתי, לאביטל, לדפנה. תודה רבה על העזרה בחוק הזה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תודה לך. <רועי פולקמן (כולנו):> לליאור מהתאחדות התעשיינים ולרועי כהן מ"להב", שעבד. כמובן לצוות שלי, לגילית, למיכאלה, לשלומי ולמורן, וכמובן לשר האוצר, שסייע בעניין הזה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הללויה לשר האוצר. <רועי פולקמן (כולנו):> יש לנו המון עבודה על עסקים קטנים ובינוניים. שוטף+30, שבעזרת השם בפגרה נשלים אותו והסיפור של רשות לעסקים קטנים. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת רועי פולקמן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 22), התשע"ו–2016> [מס' כ/643; "דברי הכנסת", חוב' ל"א, עמ' 14514; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 22), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> איתן, אני אלחם על זכותך לדבר. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> איתן, הבנו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בואו, יש לנו עוד קצת עבודה, אז קצת להתרכז. בבקשה, אדוני, בוא נמשיך. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> שלום, גברתי היושבת-ראש – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> שלום לך, אדוני. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> – – רשמת פרלמנטרית, אדוני השר, חברותי וחברי הכנסת, התגעגעתי אליכם. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 22), התשע"ו–2016. זוהי הצעת חוק פרטית – דוד, אני עובר להקראה מהסוף להתחלה, תהיה בשקט. זאת הצעת חוק שלי עכשיו. <דוד ביטן (הליכוד):> יש לי הפתעה בשבילך, גנבתי לך ארבעה עמודים, לא שמת לב. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> זוהי הצעת חוק פרטית שהובלתי יחד עם חברי כנסת נוספים: אורי מקלב, דוד ביטן, יצחק וקנין, עבד אל חכים חאג' יחיא, דב חנין, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין, טלי פלוסקוב, יעקב פרי, עיסאווי פריג', נורית קורן, נאוה בוקר, נחמן שי, ענת ברקו, אחמד טיבי, מיכל רוזין, תמר זנדברג, זהבה גלאון, יואל חסון, משה גפני ומיקי רוזנטל, ולכולם אני מודה מאוד על שיתוף הפעולה. אני רוצה קודם כול להבהיר, החוק הזה הוא חוק האימא של משה כחלון. החוק הזה נוצר בעקבות העובדה, אני רוצה להזכיר לכם, שסגרו את הסניף בשכונה של אימא של השר כחלון וכך נולד לו החוק. חוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א–1981, כנוסחו היום, מסמיך את המפקח על הבנקים לתת לתאגיד בנקאי היתר לפתיחת סניף וכן סמכות לבטל היתר זה. הצעת החוק שבפניכם מסמיכה את המפקח על הבנקים גם למנוע מתאגיד בנקאי, במקרים המתאימים, לסגור סניף שלו. כידוע, הטכנולוגיה הולכת ומתקדמת ויחד אתה השתנה גם אופן מתן שירותי הבנקאות. לקוח בנק יכול היום לנהל את עסקיו מול הבנק בלי לפגוש למשך תקופה ארוכה, אם בכלל, את הפקיד בבנק. אכן, ללקוחות רבים המעבר לדיגיטציה חוסך הרבה זמן וביורוקרטיה. יחד עם זאת, ישנם לקוחות שמתקשים לפעול בעולם הדיגיטלי, וזקוקים גם כיום לנהל את עסקיהם מול פקיד הבנק. לקוחות אלה לעתים גם מוגבלים מבחינת הניידות שלהם ומתקשים להגיע לבנק המרוחק ממקום מגוריהם. המשמעות של סגירת סניף בנק הקרוב לביתם של לקוחות אלה היא קשה ביותר. מטרת הצעת החוק היא להבטיח כי תאגיד בנקאי לא יוכל לסגור את סניפיו רק בהתאם לאינטרסים הכלכליים שלו ולשיקול דעתו הבלעדי. בהתאם לכך מוצע, כי תאגיד בנקאי המבקש לסגור את אחד מסניפיו הקבועים יפנה למפקח על הבנקים בבקשה מנומקת, והמפקח יכריע בבקשה בהתאם למכלול השיקולים הרלוונטיים, ובהם טובת הציבור. המפקח יוכל להתנגד לבקשה, להסכים לה או להסכים לה בתנאים, לרבות קביעת מועד סגירה מאוחר יותר או הצבת תנאים אחרים אשר יבטיחו פתרונות אחרים ראויים ללקוחות אותו הבנק. כדי להגן על לקוחות התאגיד הבנקאי ולאפשר להם היערכות סבירה לסגירת הסניף, מוצע כי התאגיד הבנקאי לא יוכל לסגור סניף שהמפקח הסכים לסגירתו אלא בחלוף 60 ימים מהיום שהודיע ללקוחות על סגירת הסניף. אבהיר כי החובה של תאגיד בנקאי לפנות למפקח בבקשה לסגירת סניף חלה רק על סניפים קבועים, לרבות סניפים ניידים, שהם סניפים שההיתר שניתן לגביהם הוא לתקופה בלתי מוגבלת ויש להם מקום קבוע. במילים אחרות, הצעת החוק אינה חלה על סניף ארעי. <קריאות:> – – – <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אם לא תפריעו לי אני אגיד. לבסוף אציין – זה לבסוף של העמוד הזה – כי ניתן יהיה להטיל קנס אזרחי על תאגיד בנקאי שיפר את הוראות החוק. חברות וחברי כנסת נכבדים, מדובר בהצעת חוק חשובה שתבטיח איזון ראוי בין הצורך להקל על שכבות מסוימות באוכלוסייה המתקשות לעבור לעולם הדיגיטלי לבין הרצון לאפשר את ההתפתחות הטכנולוגית והקדמה. המפקחת על הבנקים תבחן כל בקשה לסגירת סניף בנק, כך שנוכל להבטיח כי סגירת סניף תיעשה רק לאחר שנמצאו פתרונות ראויים לאוכלוסייה המקומית. להצעת החוק אין הסתייגויות, ואני מבקש שתאשרו אותה בקריאה השנייה והשלישית. אני רוצה, ברשותכם – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא הבנתי איזה סניף, הראשון או השני? <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> אני אגיד את זה כך: חוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א–1981, כנוסחו היום, מסמיך את המפקח על הבנקים לתת לתאגיד בנקאי היתר לפתיחת סניף וכן סמכות לבטל היתר זה. הצעת החוק שבפניכם – אוקיי? הבנת עכשיו? אז אני רוצה, בשמכם, שוב להודות לצוות המופלא. אני לא אחזור, אפשר לראות את זה על ה"רולר", אבל אני, ברשותכם, רוצה גם להודות לחברי רן מלמד, סמנכ"ל עמותת "ידיד", שליווה אותי, כמו בחוקים רבים וטובים גם בחוק הזה, היה שותף לכתיבת החוק, ותודה לו מעומק הלב על המסירות ועל הפעילות שלו. תודה לכם, אני סומך עליכם. תודה גם לאחמד טיבי שבעזרתו הגעתי עד הלום בחוק הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. כאמור, לא הוגשו הסתייגויות, אך יש לנו בקשות דיבור. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה חייב להיות מקורי בשעה הזאת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני נאלץ לעלות כאן לדוכן כדי להעלות את הדוכן אחרי הרצף שהיה כאן. גם לתקן או להוסיף על מה שאמר חברי איתן כבל, שהרקע לחוק הוא האימא של כחלון. אני בזמנו עליתי והוספתי שזה גם לפאטמה מטייבה. לכן חשיבות החוק הזה, שהוא חוק של כלל האזרחים. הנושא השני – שאלת אותי למה חזרתי. אני ואוסאמה יצאנו לסח'נין לחתונה של קפטן "בני סח'נין" ח'אלד ח'לאילה. נסענו לעילבון וחזרנו לכאן. אבל אני רוצה לומר משהו, יושב-ראש הקואליציה, על ההצבעות בשעות כאלה. חלק גדול מהאנשים ערים. אדוני יושב-ראש הקואליציה, חלק גדול מהאנשים ערים, יש להם שיקול נכון. חלק מחברי הכנסת, גם אם תביא אליהם – ככל שינקוף הזמן – חוק שיגיד שהשמש זורחת במערב, יצביעו כמו שהקואליציה תגיד להם; או שסוס שווה כלב. <קריאה:> אחמד, מה אתה רוצה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לכן, אנחנו יכולים לסבול – מה שמקובל בימים כאלה זה קריאה שנייה וקריאה שלישית. אתה ח"כ ותיק. בדרך כלל בימים כאלה מביאים קריאה שנייה ושלישית. אבל יש עכשיו, עוד מעט, עשר קריאות ראשונות. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא יפה, לא מקובל. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא מקובל בשום פרקטיקה פרלמנטרית, לא מקובל. אני לא יודע למה הביאו אותן. לא קריאה ראשונה, שזה לא פורס-מז'ור. <קריאה:> מעולם זה לא היה, מעולם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה לא פורס-מז'ור, ולכן, הייתי מעדיף שהדברים האלה ייעשו בהסכמה, אבל הם לא נעשו בהסכמה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> שיעבירו את זה למושב הבא. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה יקרה – האם מישהו חושב או חושש שיהיו בחירות מוקדמות, ולכן אצה לו הדרך, למשל? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אבל גם אז קריאה ראשונה נופלת, מה זה משנה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא, אבל מה יכול להיות השיקול של להביא עשר קריאות ראשונות; עשר הצעות חוק, קריאות ראשונות. מילא אם יש הצעה אחת שהיא חשובה לכולם. עושים הסכמה, ועדות הסכמות, והיא נופלת לכאן, כך היה תמיד. לכן אני לא חושב שמן הדין לכפות פרקטיקה כזאת. האם סגן שר הביטחון תומך במה שאני אומר? <יצחק כהן (ש"ס):> – – – סגן שר הביטחון – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> זה בנושא אחר, או שזה נושא חדש, מה שאתה מציע? <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> נושא חדש היה צריך להיות בוועדת הכנסת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> חבר הכנסת ביטן, אתה עומד על כך שעשר הצעות בקריאה ראשונה יישארו? <דוד ביטן (הליכוד):> זה כבר בסדר-היום, מה אני אעשה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא, זו החלטה שלך ושל מרב מיכאלי, כנציגת האופוזיציה, אם תסכימו יחד. <דוד ביטן (הליכוד):> לא, עוד שעה גומרים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> איזה עוד שעה גומרים? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני אומר לך שאני מקוזז, ובכל זאת חזרתי להצביע, זה יותר מאתגר מאשר לא להיות מקוזז ולהיות כאן. <איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):> ועם דלקת עיניים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ועם דלקת עיניים, הוא מאתגר אותי, ד"ר איתן כבל. זה אלרגיה לכמה דברים שמתרחשים כאן בבניין. על כל פנים, אני אמרתי את דעתי מבחינת פרקטיקה פרלמנטרית, שעדיף לעשות את הדברים האלה בהסכמה ולא לכפות הצעות בקריאה ראשונה בלילה האחרון. <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> רגע, אפשר להגיע להסכמה שכולם מאשרים את זה ונגמר הסיפור. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא מקובל בכנסת, יש הליך של הצבעות. יש לך הערה, אדוני? זו שעת שאלות, בבקשה. אפרופו תעסוקת ערבים, אני מבקש דקה. שאל סגן השר, אני – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, יש לך 20 שניות לסיים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יש חברי כנסת חדשים שלא שמעו את זה קודם. מה הטענה שלנו בתעסוקת ערבים? שיש חסמים לא ענייניים. <מירב בן ארי (כולנו):> מה עכשיו? <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה עכשיו? אנחנו שעתיים פה בגללך – – – שעתיים מקריאים רק את השם שלך – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לייבזון, נא להירגע, ח"כ לייבזון. התחלתי בסיפור. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני עוד לא התחלתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברים, אני מבקשת מחבר הכנסת אחמד טיבי לסיים, כי זמנו – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – לא, על ההתנהגות של כולנו – כולם מתנהגים ככה? <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לשמור על הזמן, ולכן אני אעשה את זה בפעם אחרת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. רבותי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו כעת מצביעים על הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 22), התשע"ו–2016, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 143 בעד סעיפים 1–3 – 40 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 40 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 22), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה. לפרוטוקול – חברת הכנסת יעל גרמן גם תומכת. כעת אנחנו מצביעים בקריאה שלישית על אותה הצעת חוק. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 144 בעד החוק – 41 נגד – אין נמנעים – אין חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 22), התשע"ו–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 41 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון מס' 22), התשע"ו–2016, עברה בקריאה שנייה ושלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק לעידוד השקעה באנרגיות מתחדשות (הטבות מס בשל הפקת חשמל מאנרגיה מתחדשת – הוראת שעה), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1076); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, שוב שינוי קל בסדר-היום, ועוברים לסעיף 29 – הצעת חוק לעידוד השקעה באנרגיות מתחדשות (הטבות מס בשל הפקת חשמל מאנרגיה מתחדשת – הוראת שעה), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. להצעה זו מוצמדת הצעת חוק פרטית של חברת הכנסת יעל כהן-פארן, שאחר כך תקבל עוד שלוש דקות לנמק. בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק לעידוד השקעה באנרגיות מתחדשות (הטבות מס בשל הפקת חשמל מאנרגיה מתחדשת – הוראת שעה). הצעת חוק זו מקורה בתוכנית ממשלתית רחבת-היקף לעידוד הפקת חשמל מאנרגיה מתחדשת ומבוססת על כמה החלטות ממשלה בנושא, שהראשונה שבהן היא החלטת ממשלה מיום 13 בינואר 2008. הצעת החוק מתמקדת בעידוד יצרני חשמל ביתיים, לרבות ועדי בתים, המפיקים חשמל באמצעות טכנולוגיה פוטו-וולטאית או טורבינת רוח, אשר מוכרים את עודפי החשמל שהם מייצרים לבעל רישיון ספק חיוני כהגדרתו בחוק משק החשמל, התשנ"ו–1996, לדוגמה חברת החשמל לישראל וחברות נוספות העונות להגדרה בחוק. הטבות המס שהצעת החוק מבקשת לתת ליצרני החשמל הביתיים הן כדלקמן: א. מסלול א' – פטור מלא ממס הכנסה עד גובה הכנסה שנתית של 20,000 ש"ח; ב. מסלול ב' – מס מופחת בשיעור של 10% על הכנסה שנתית של עד כ-60,000 ש"ח. בנוסף לאמור, יינתן בכל אחד מהמסלולים פטור גם מרישום כעוסק לצורכי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו–1975, וכן פטור מניהול פנקסי חשבונות ופטור מהגשת דוחות שנתיים הן במס הכנסה והן במע"מ, והכול בכפוף לתנאים הקבועים בחוק. כמו כן יינתנו גם הטבות מס לאדם המשכיר ליצרן חשמל ביתי קרקע אשר עליה מוקם ומופעל מתקן לייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת. תקופת ההטבות תהיה ל-20 שנים רצופות מהשנה הראשונה שבה החל להפיק הכנסה כאמור, הן מייצור חשמל הן מהשכרת קרקע למתקן המפיק חשמל באמצעות טכנולוגיה פוטו-וולטאית או טורבינת רוח, ולא יאוחר משנת 2026; זאת, במטרה להקל את חדירת הטכנולוגיה בפרק הזמן הקצר והבינוני. היתרונות לתמרוץ הפקת חשמל באמצעות אנרגיה מתחדשת הם רבים ומשמעותיים, וביניהם ניתן למנות את הפחתת פליטת גזי החממה, צמצום התחלואה המשקית בעקבות הפחתת זיהום האוויר המקומי, חיסכון בעלויות כתוצאה מהרחבת רשת החשמל הקיימת והקמת תחנות כוח נוספות, צמצום איבודי רשת בשל קרבת הייצור למקום הצריכה והגדלת כושר ייצור החשמל בשעות שיא הביקושים. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <הצעת חוק לעידוד הקמת מתקנים להפקת אנרגיה מתחדשת (פטור ממס), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3212/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> כאמור, הוצמדה הצעת חוק פרטית להצעת חוק הממשלתית. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, יש לך שלוש דקות לנמק. רבותי, מי שלא מעוניין לדבר ורשום ברשימת הדוברים, נא להגיע לכאן ולבטל את שמכם. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה, גברתי היושבת-ראש, חברים, השעה מאוחרת, גם לי, אני לא מבינה איך בכלל אני עולה לפה. אני רוצה להקריא לכם משהו שייתן איזה חזון להצעת החוק הזאת, שלא הייתה אמורה לעלות בשעה שהשמש לא זורחת, כי כל הרעיון מדבר פה על אנרגיית השמש, וגם נזכור שיש לנו שמש בחוץ. מקור האנרגיה הגדול והמרשים ביותר בעולם, מקור החיים של כל צמח וכל חיה, אך עדיין מקור שבו משתמשים כה מעט כיום, הוא השמש. אנרגיה זו ניתן להמיר בכוח מניע דינמי וחשמלי, ואפילו לאחר מיצוי כל האורניום והאטומים מפני כדור-הארץ, אנרגיית השמש תמשיך לזרום לעברנו כמעט ללא גבול. מי אמר את זה? ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן-גוריון, בשנת 1956. ובכל זאת, גם היום בקושי אנחנו משתמשים באנרגיית השמש. יש לנו פה כל כך הרבה שמש, ופחות מ-2% מכל החשמל שלנו מופק מאנרגיית השמש, למרות שזה כלכלי – היום זה זול, המחירים ירדו פלאים; וזה נקי, וזה מפחית זיהום אוויר, מפחית גזי חממה, הכול טוב, ובכל זאת זה לא קורה. זה תורם לעצמאות האנרגטית שלנו, שלא נהיה תלויים בדלקים מחו"ל. אז מה קורה בהצעת החוק הזאת – ואני מאוד מאוד שמחה על הצעת החוק הממשלתית, והצעת החוק הפרטית שלי, בשיתוף עם חבר הכנסת חמד עמאר, שאני מאוד מודה לו על שיתוף הפעולה, מטפלת בחסם מאוד מרכזי שהיה, שמי שרצה – שעדיין קיים, עד שנפתור בהצעת החוק הזאת, וטיבי, לכן חשוב לנו לקדם אותה היום, כדי שבפגרה – וחבר הכנסת, יושב-ראש ועדת הכספים גפני הבטיח שנשב עליה בפגרה ובנובמבר היא כבר תהיה מוכנה לעבור, כדי שאנשים שמפיקים אנרגיה סולארית על הגג של הבית שלהם או על גגות של בתים משותפים, יהיו פטורים ממס, כי זה היום חסם מאוד מרכזי בתחום. ובמקום לעודד את אנרגיית השמש בארץ אנחנו רק רואים יותר ויותר חסמים ודברים שמפריעים. אז אנחנו באים פה להסיר חסם, שכל אחד יוכל להפיק אנרגיית שמש על גג ביתו בלי לשלם על זה מס. אין שום סיבה לשלם על זה מס. אף אחד לא מרוויח מזה כסף; הוא רק משקיע משהו שהוא יראה את התשואה שלו אחרי עשר שנים. לכן אני קוראת לכולם לתמוך בהצעת החוק, שתעבור, ותעבור כמה שיותר מהר, כדי לעשות מהפכה בתחום אנרגיית השמש בישראל. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יעל כהן-פארן. כאמור יש לנו רשימת דוברים. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; אמיר אוחנה – מוותר; ישראל אייכלר – אינו נוכח; יוסי יונה – מוותר; חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת; חבר הכנסת אחמד טיבי – תודה רבה. בכך סיימנו את רשימת הדוברים, רבותי, ואנחנו עוברים לשתי הצבעות נפרדות. כעת נצביע על הצעת החוק הממשלתית, הצעת חוק לעידוד השקעה באנרגיות מתחדשות (הטבות מס בשל הפקת חשמל מאנרגיה מתחדשת – הוראת שעה), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 145 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לעידוד השקעה באנרגיות מתחדשות (הטבות מס בשל הפקת חשמל מאנרגיה מתחדשת – הוראת שעה), התשע"ו–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 33 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לעידוד השקעה באנרגיות מתחדשות (הטבות מס בשל הפקת חשמל מאנרגיה מתחדשת – הוראת שעה), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. כעת נצביע על הצעת החוק הפרטית, הצעת חוק לעידוד הקמת מתקנים להפקת אנרגיה מתחדשת (פטור ממס), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת חמד עמאר ויעל כהן-פארן וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 146 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לעידוד הקמת מתקנים להפקת אנרגיה מתחדשת (פטור ממס), התשע"ו–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 34 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לעידוד הקמת מתקנים להפקת אנרגיה מתחדשת (פטור ממס), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה, וגם היא עוברת לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1077); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו חוזרים לסעיף 23 – הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016. יציג את ההצעה, בשם שר הבינוי והשיכון, השר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, חוק המכר (דירות), התשל"ג–1973, הוא חוק צרכני שנועד לתת הגנה לרוכשים במסגרת עסקאות מכר דירות שנמכרות בידי מי שבנה אותן במטרה למוכרן. הצעת חוק זו נועדה לתקן את חוק המכר (דירות) בכמה עניינים שבהם ההסדר הקיים אינו מגן בצורה מספקת על קוני הדירות, ומטרתה ליצור מערכת יחסים שוויונית יותר ולצמצם את הפערים בין הצדדים לעסקה. בעסקאות של רכישת דירה מקבלן או יזם, יש פערי כוחות משמעותיים בין הרוכש למוכר, לטובת המוכר. לרוב, אין לצרכן יכולת מיקוח והשפעה על הספק. בנוסף, קיימים פערי מידע בין הצדדים, כוחו הכלכלי קטן יותר, וכך גם יכולתו להתמודד עם מורכבות העסקה. בין עיקרי הצעת החוק: 1. תיאסר מכירת דירה לפני אישור תוכנית או מתן הקלה אשר נדרשים לצורך בניית אותה דירה; 2. ייקבע כי מוכר אשר העניק זכות בלעדיות לקונה לרכישת הדירה, לתקופה מסוימת, וזכות הרכישה לא מומשה על-ידי הקונה, לא יגבה בשל כך סכום העולה על הסכום שיקבע השר בתקנות; 3. המוכר יחויב במסירת מידע תכנוני, שיש בו כדי להשפיע השפעה של ממש על השימוש הסביר בדירה, לקונה בתחומים אלה: שינויים שהמוכר יזם או שבכוונתו ליזום, בתוכנית החלה על החלקה שבה הדירה; תוכניות שהופקדו או אושרו בחלקות הגובלות; מגבלות על-פי הסכם או תוכנית על השימוש ברכוש המשותף; 4. ייקבע בחוק כי אי-התאמה כוללת גם מקרה שבו חלקי הבניין שאינם הדירה, לרבות הרכוש המשותף, שונים במידה משמעותית מן האמור במפרט. אבקש מהכנסת, כמובן, לתמוך בהצעת החוק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר יריב לוין. רבותי, אם כן, אני עוברת לרשימת הדוברים. שוב, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – מוותר; יעל כהן-פארן – מוותרת; ישראל אייכלר – אינו נוכח. מי לא מוותר? אמרת שאתה מוותר. לא מוותר? שלוש דקות לרשותך, אדוני. <אמיר אוחנה (הליכוד):> תודה, גברתי. היום צוין יום ז'בוטינסקי כאן בכנסת. אפשר להיות שמחים שזה היה דיון סוער, להבדיל מהדיונים המשמימים שבדרך כלל מאפיינים ימים מהסוג הזה. קשה להפריז בהיקף, בעומק ובחשיבות הגותו של ז'בוטינסקי, ומה שאני רוצה כאן זה להקריא דבר קצר שז'בוטינסקי נאם בפני קהל בוורשה, 1938. <איתן כבל (המחנה הציוני):> קולטים אצלך גוגל? <אמיר אוחנה (הליכוד):> זה לא גוגל. זה אומנם סלולרי, אבל זה לא גוגל. <איתן כבל (המחנה הציוני):> איפה זה, שאני אדע גם? <אמיר אוחנה (הליכוד):> הוא אמר כך, ואני מזכיר – 1938, כאשר מרבית יהודי העולם עוד לא הבינו את שעתיד להתרחש בהמשך: "מזה שלוש שנים אני פונה אליכם, יהודי פולין, עטרת היהדות העולמית, בקריאה. אני מזהיר אתכם ללא הפוגה, שהקטסטרופה מתקרבת. שערותי הלבינו, וזקנתי בשנים אלו, כי לבי שותת דם על שאתם, אחים ואחיות יקרים, אינכם רואים את הר הגעש שיתחיל לפלוט את אש ההשמדה. אני רואה מראה איום. קצר הזמן שבו ניתן להינצל. ועוד דבר ברצוני לומר לכם ביום תשעה באב זה" – תשעה באב מתקרב אלינו – "אלה שיצליחו למלט נפשם מן הקטסטרופה, יזכו לרגע החגיגי של שמחה יהודית גדולה – לידתה מחדש ותקומתה של מדינה יהודית. איני יודע אם אני אזכה לזה" – אמר ז'בוטינסקי – "בני כן. אני מאמין בזה כשם שאני בטוח שמחר בבוקר שוב תזרח השמש". תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אמיר אוחנה. חבר הכנסת יוסי יונה – מוותר. חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח. סיימנו את רשימת הדוברים, רבותי, ואנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 147 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – 1 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 34 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון מס' 9), התשע"ו–2016, עברה בקריאה הראשונה ועוברת לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016. השר יריב לוין יציג לנו? האם יש לך להציג לנו הצעת חוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים? אין לנו מי שיציג לנו את הצעת החוק הזאת? <יואל חסון (המחנה הציוני):> יורד, יורד, יורד, יורד מסדר-היום. יורד. אם אין נציג – יורד. השר לא יכול להציג את זה. סליחה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> נכון. לשר יש כבוד עצמי, לא יכול להציג דבר כזה. תסתכל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לשר יש כבוד עצמי. <דוד ביטן (הליכוד):> יורד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יורד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה שר רציני. יש לך פה שר רציני. <הצעת חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1071); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ו–2016. יציג לנו את הצעת החוק השר יריב לוין. <יואל חסון (המחנה הציוני):> איזה חוק זה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה צריך להקשיב למה שאני אומרת. בשבילך, חבר הכנסת יואל חסון, הצעת חוק המידע הפלילי – בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, אני אומנם מציג את החוק הזה בשם שרת המשפטים, אבל מאחר שעסקתי בו וגם הייתה לי הצעת חוק פרטית בנושא הזה אני יכול לומר, למרות השעה המאוחרת, שמדובר באמת בחוק חשוב מאוד. ואני מקווה מאוד שהוא גם יהיה צעד ראשון בדרך להסדרת אחת הסוגיות, בעיני, הכואבות ביותר שהחברה הישראלית צריכה להתמודד אתן, והיא סוגיית המרשם הפלילי והכתם שמוטל במאות-אלפי אזרחים, לפעמים בגין עניינים שוליים, לכל ימי חייהם ופוגע באפשרויות התעסוקה שלהם באופן קשה. הצעת חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ו–2016, מבקשת להחליף את חוק המרשם הפלילי ולבצע רפורמה כוללת בחוק, תוך שימת דגש על הטיית הכף לטובת אינטרס השיקום והשילוב של בעל הרישום הפלילי בחברה בכלל ובשוק התעסוקה בפרט. כיום כולל מאגר המרשם הפלילי מעל מיליון בעלי רישום פלילי, שבמקרים רבים אינם מסוגלים להשתקם ולשוב לחברה בשל הרישום הפלילי. הצעת החוק מעגנת מחדש את האיזונים הראויים בין הצורך לקיים מאגר מידע פלילי לבין הצורך לאפשר לאנשים בעלי רישומים פליליים, ביניהם אף כאלו שלא הורשעו, לשוב למוטב ולהשתלב בחברה מבלי שכתם הרישום הפלילי ילווה אותם. החוק כיום גורם למצוקה לשכבות רחבות באוכלוסייה שהמפגש שלהן עם החוק הפלילי היה חד-פעמי, והצעת החוק באה לאפשר להקל את שובם של מי שמעדו באופן חד-פעמי בעבירות שאינן חמורות ולא שבו לבצע עבירות. הצעת החוק מסדירה את אופן ניהול מאגר המידע הפלילי. ההסדרה של ניהול המידע הפלילי בחוק נעשית בדרך של קביעת זכאותם של גורמים ספציפיים לקבל את המידע, במגבלות מסוימות הקבועות החוק, לשם הגנה על האינטרסים הציבוריים. הסדרה זו נועדה לאזן שני אינטרסים מתנגשים: האחד, האפשרות של גורם הזכאי לקבל מידע פלילי לקבל את המידע באופן מהימן ולהתחשב בו לצורך תכליות מסוימות; האחר, תקנת השבים, שתכליתה מימוש אינטרס השיקום וההשתלבות בחברה. אציג בתמצית את התיקונים המרכזיים שבהצעה: הראשון, קיצור תקופת ההתיישנות והמחיקה – קיצור התקופות שבהן יימסר מידע פלילי, תוך איזון האינטרסים השונים – דבר שהוא באמת בעל חשיבות עצומה. השני, חסימת האפשרות לזליגת מידע פלילי – מוצע לקבוע שני מנגנונים מרכזיים שיהיה בהם כדי לחסום את האפשרות לזליגת מידע פלילי: הראשון, איסור דרישת תצהיר אודות עברו הפלילי של אדם על-ידי מי שאינו זכאי לקבלו – על-פי ההצעה, העונש בגין דרישת תצהיר יעמוד על שנתיים מאסר; השני, קביעת עיקרון שלפיו המידע מהמרשם הפלילי לא יימסר בתדפיס, על מנת להתמודד עם התופעה הקיימת בשוק של גורמים פרטיים הדורשים ממועמדים לעבודה תדפיס מרשם פלילי אף שאינם זכאים לקבל את המידע. מוצע לאפשר לאדם את העיון בכל הרישומים על אודותיו מבלי שיימסר לו תדפיס של המידע, זאת כדי שלא תהיה אפשרות לאלץ אותו למסור מידע פלילי על אודותיו בניגוד לרצונו ועל מנת למנוע זליגת מידע. בנוסף קובעת ההצעה אמות מידה לזכאות למידע פלילי ושקילתו, קריטריונים ברורים שיהוו תנאי סף ולפיהם יוחלט אילו גופים ייכללו ברשימת הגופים שזכאים לשקול עבר פלילי. בנוסף, ההצעה כוללת גם הסדרה של סוגיות נוספות, דוגמת הסדרת הרישומים המשטרתיים, חיזוק מהימנות המרשם, העברת מידע מהמרשם הפלילי למדינות זרות ועוד. נוכח החשיבות הרבה של ההצעה הזו, אני באמת מבקש מהכנסת לתמוך בה, ואני מקווה שאכן הנושא החשוב הזה יוסדר בצורה הרבה יותר טובה מכפי שהמצב היום. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר יריב לוין. רבותי, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. מירב בן ארי? <מירב בן ארי (כולנו):> תורידי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> הורדנו, בטעות. אוסאמה סעדי – מוותר; יוסי יונה – מוותר; עבדאללה אבו מערוף – מוותר; מיקי לוי; מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; אמיר אוחנה; ישראל אייכלר – אינו נוכח; איציק שמולי – מוותר; אחמד טיבי – מוותר; נחמן שי – מוותר; רויטל סויד – אינה נוכחת; יעל כהן-פארן – מוותרת; יואל חסון – מוותר; אורן אסף חזן – אינו נוכח; שרן השכל – מוותרת; יחיאל חיליק בר – מוותר; יואב קיש – אינו נוכח; יעל גרמן. אחרי יעל גרמן אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. <יעל גרמן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, אני לא חושבת שמישהו בכלל הקשיב למה שיריב לוין אמר. אני בטוחה שאף אחד בכלל לא הבין. <יצחק כהן (ש"ס):> זה גם כתוב. <יעל גרמן (יש עתיד):> אף אחד לא הבין מה שהוא אמר, ואיך בכלל מצפים ממישהו – קואליציה, אופוזיציה – להצביע? מישהו מבין על מה הוא מצביע? איזה מין פרלמנטריזם זה, אדוני יושב-ראש הקואליציה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה חדש? <איתן כבל (המחנה הציוני):> זה לא חדש. <יעל גרמן (יש עתיד):> אנחנו יושבים כאן כי אנחנו מכבדים את הכנסת, כי חשוב לנו להיות במיוחד ביום האחרון במושב הזה. <רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):> אנחנו יושבים פה כי אנחנו מכבדים את האופוזיציה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אנחנו נמצאים כאן כי אנחנו חושבים שתפקידנו כמחוקקים זה לדעת ולהכיר כל חוק. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – רק לפני חודש היה באופוזיציה. <יעל גרמן (יש עתיד):> היום מה שנעשה כאן לא מכבד את הכנסת, וזה בלשון המעטה. אני לא יכולה להצביע על חוק שאני לא מבינה אותו, שלא דנתי בו, שלא למדתי אותו, וכמוני, לדעתי, כולם. אני עדיין מבקשת – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מאז יום שני זה מופיע בסדר-היום של הכנסת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> היו לך שלושה ימים ללמוד את החוק הזה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – ומאז יום שני לא עשינו כלום? <יעל גרמן (יש עתיד):> שולי, שולי, בואי – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – – עכשיו היא נזכרה – – – בחייאת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה זה הדבר הזה? <יעל גרמן (יש עתיד):> שולי, בואי תגידי לי על מה את הולכת להצביע. אני רוצה לדעת את זה. את יודעת על מה את הולכת להצביע? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> יעל, יעל – – <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, אני שואלת אותך. את יודעת? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – על החוק הזה נזכרת שאותו את לא יודעת – – – את כל החוקים האחרים – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אני שואלת אותך אם את יודעת על מה את הולכת להצביע, עכשיו ובחוק הבא ובחוק שאחרי זה. ואני אגש אלייך, אם את לא רוצה, ותגידי לי על מה את הולכת להצביע. את לא יודעת. ממש כמוני. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> יעל, הצביעות זועקת למרחוק. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אוי, באמת. הצביעות שלכם. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> את החוקים שאיתן כבל הציג את – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> כן. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> באמת. <יעל גרמן (יש עתיד):> כן. <איתן כבל (המחנה הציוני):> שולי, הסברתי את זה יפה. סליחה – – – אל תשמיצי אותי. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני חושבת שצריך לשים קץ לביזיון ולבושה. אני חושבת שצריך להיפרד. זה היום האחרון של המושב. אנחנו צריכים להיפרד בצורה מכובדת, ולא לשבת פה, חלק מצביעים כמי שכפאם שד וחלק יצביעו "נמנע" מפני שהם לא יודעים מה להצביע. <יואל חסון (המחנה הציוני):> החוק הזה הוא של למעלה מ-100 עמודים, אף אחד לא קרא אפילו עמוד אחד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. רבותי, אם כן אנחנו עוברים להצבעה. כעת אנחנו נצביע על הצעת חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד, מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 148 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – 13 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <שר התיירות יריב לוין:> איך אתם מצביעים נגד חוק כזה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 20 חברי כנסת, 13 מתנגדים, שני נמנעים. הצעת חוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת נכסים למטרות חינוך) (תיקון מס' 4) (חשבונות ניהול עצמי), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1079); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת נכסים למטרות חינוך) (תיקון מס' 4) (חשבונות ניהול עצמי), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק סגן שר החינוך מאיר פרוש. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בהתאם להחלטת ממשלה מס' 2981 מיום ז' באדר ב' התשע"א, 13 במרס 2011, פועל משרד החינוך להעברת מוסדות החינוך הרשמיים למתכונת של ניהול עצמי. בבסיס המהלך עומדת התפיסה החינוכית והניהולית שמתן אוטונומיה וסמכות לבתי-הספר בנושאים מסוימים, תוך העברת משאבים אליהם, יתרום משמעותית לשיפור ההישגים והאקלים החינוכי. כיום רווחת התפיסה שאיגום משאבים ואוטונומיה תקציבית בנושאים מסוימים – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אנחנו לא מבינים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – כגון רכישת שירותים בתחום החינוך – יוזמות חינוכיות, פרויקטים לימודיים, הכשרות והשתלמויות, ורכישת ציוד דרוש לבית-הספר, יאפשרו לבית-הספר להתייעל ולהקצות את משאביו בהלימה גבוהה יותר למטרות הפדגוגיות. כיום – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> לא. אני לא הבנתי. אני מבקשת מההתחלה שתסביר לי – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מי מוכן לעזור לנקות את האוזניים של הגברת גרמן? <יואל חסון (המחנה הציוני):> היא לא צריכה לנקות את האוזניים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כיום פועלת תוכנית הניהול העצמי בבתי-הספר היסודיים הרשמיים ברשויות מקומיות שעמן נחתם מסמך הבנות. מסמך הבנות זה אשר נחתם בין הרשות המקומית לבין משרד החינוך – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> לא מבינים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – מחייב את הרשות המקומית – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה צוחק עלינו? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – שתוכנית ניהול עצמי פועלת בתחומה לרכז משאבים כספיים ממקורותיה ומהקצבות המדינה – – <קריאות:> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – לגבש אמות מידה להקצאה ולתקצוב שוויוניים למוסדות החינוך ולהקצות את המשאבים הכספיים ישירות לחשבון בנק אשר מוקם על-ידה בעבור כל מוסד חינוך בניהול עצמי שבתחומה, וזאת לשם ניהולו השוטף של מוסד החינוך בהתאם לתוכנית ניהול עצמי. מורשי החתימה בחשבון – זה הכי חשוב ­– הם מנהל בית-הספר שהנו עובד משרד החינוך ומינהלנית בית-הספר שהנה עובדת הרשות המקומית. כעת, על מנת לעגן תשתית משפטית לנושא, נדרש המשרד לתקן את חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת נכסים למטרות חינוך), התש"ס–2000, הקובע כיום כי רשות חינוך מקומית תנהל את כל התשלומים המועברים לה מהמדינה לשם מימונם של מוסדות החינוך בחשבון בנק אחד נפרד, המיועד אך ורק למטרה זו. מטרת תיקון החוק היא להסדיר את העברתם של כספי חינוך לחשבונות הבנק שתפתח הרשות המקומית בעבור כל מוסד חינוך בנפרד, בהתאם לתוכנית הניהול העצמי, ולא רק לחשבון הקצבות החינוך של הרשות המקומית, וכן להסדיר את התשתית המשפטית בכל הנוגע לעניין המורשים לבצע התחייבות כספית מחשבון בבעלות הרשות המקומית, תוך ניהולו התקין. לכן אני מבקש – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> יש לי שאלה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> עכשיו אין שעת שאלות. <יעל גרמן (יש עתיד):> יש לי שאלה, באמת. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> שעת שאלות זה רק לשרים, ולא לסגני שרים. <יעל גרמן (יש עתיד):> סגני שרים לא יודעים לענות? הם עונים על כל שאלה – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא. הלוואי שבתקנון היה מושג של שאלות לסגן שר. אין את זה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> רק הלילה את רוצה להתחיל משאלות לסגן שר? <יעל גרמן (יש עתיד):> הרי יש חוק כזה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הייתי רוצה שלפני שבועיים תבקשי, לפני חודש. <יעל גרמן (יש עתיד):> למה – – – החוק הזה? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> עכשיו ב-03:02 את מבקשת לחדש בתקנון של הכנסת שיש שאלות לסגן שר? <יעל גרמן (יש עתיד):> כן. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> It's not fair. זה לא מקובל. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני למדתי שסגני שרים – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> על כל פנים, אני מבקש מחברי הכנסת שיצביעו – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אם היית מדבר ביידיש, זה היה אותו דבר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – שיצביעו על הצעת החוק הממשלתית – – <יעל גרמן (יש עתיד):> יש לך אפשרות לענות על השאלה? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – שהבאתי הלילה, אור ליום רביעי, כ"ט וכו'. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר החינוך מאיר פרוש. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מדהים כמה זה ריגש אותך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> חצי קדיש אפשר לומר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יוסי יונה. <יעל גרמן (יש עתיד):> האם מישהו יכול להשיב על שאלה? אדוני סגן השר, אתה יודע שהיום יש חשבונות נפרדים? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מבקש ממך. את רוצה לשמוע סיפור? את רוצה לשמוע? <יעל גרמן (יש עתיד):> בטח. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – עוד שעתיים סיפור. שעת סיפור עם סגן השר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו ממשיכים בדיון. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – השר לוין, הנחת העבודה שהוצגה כאן על-ידי סגן שר החינוך פרוש היא: אוה, הניהול העצמי הוא כל כך מוצלח, הבה נפתח אותו וניקח את זה שלב נוסף. רבותי, אני מומחה לחינוך. יש לנו דוחות לגבי ארצות-הברית, לגבי ניו-זילנד, לגבי בריטניה – לא רק שניהול עצמי לא סייע, אלא הוא תורם לסגרגציה מעמדית, ואנחנו יודעים את זה. והנה, עכשיו אנחנו עושים עוד שלב, עוד צעד בסגרגציה המעמדית. אם עד היום הכספים של בתי-הספר היו בחשבון אחד של רשות מקומית, ויכולנו באופן חלקי לפקח על הכספים הללו, היום אנחנו לא נדע – לכל בית-ספר יהיה חשבון הבנק שלו. ואתם יודעים מה קורה בניהול העצמי. במקום שהמנהלים יעסקו בחינוך, הם עוסקים בגיוס כספים. מדברים על אוטונומיה ניהולית, מדברים על חדשנות פדגוגית, אבל מנהל בית-הספר או מנהלת בית-הספר הופכים להיות מגייסי כספים. ואנחנו יודעים מי יודע לגייס כספים טוב יותר ואיפה מגייסים כספים טוב יותר: לא באזורי מצוקה – באזורים אמידים. ניסינו בתחילת השנה להעביר חוק כדי שלוועדת החינוך של הכנסת לא תהיה סמכות לקבוע, אלא לפקח ולאשר את התשלומים, וההצעה הזאת נפלה. והנה עכשיו, עם המהלך הזה, עם הצעד הזה, היכולת של הפיקוח והבקרה מתמוטטת לחלוטין. אז הנה היום דיברנו על ז'בוטינסקי, והנה היום דיברנו על חמשת המ"מים, והנה כמה התגאיתם בכך שאתם פוסעים בעקבות המורשת של ז'בוטינסקי, והנה אתם בוגדים במורשת הזאת, הנה אתם מאפשרים את ההפרטה המואצת של מערכת החינוך. אנשים שמתגאים שיש להם עמדות חברתיות ואידיאולוגיה חברתית, והנה, הממשלה החברתית ביותר שידעה מדינת ישראל זה שנים ארוכות, היום היא עושה צעד נוסף להפרטת מערכת החינוך. ולכן, אנחנו מתנגדים בתוקף לצעד הזה, כי הצעד הזה יעמיק את הפערים בחברה הישראלית. שימו לב מה קורה. הניהול העצמי, כאשר הוא פועל במציאות שמתאפיינת בפערים כלכליים מהגדולים ביותר במדינות העולם המערבי, הרי שניהול עצמי רק יעודד את המשך הפערים הללו, ואל לנו לתת יד למהלך הזה. תודה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת אחמד טיבי. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> יוסי, כל הכבוד. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – אתה בסך הכול הבנת וגם הסברת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, עליתי כדי לומר כמה מילים על פרופסור יונה, שהוא אחד האנשים המומחים בנושא חינוך, אבל לא רק. קראתי כמה מאמרים, לפני שהוא נכנס לכנסת, בנושא הגזעה. זה היה מאמר מבריק – גם אתה וגם פרופסור שנהב. זה מאמר שאפשר ללמוד ממנו. יש בו חידוד רעיוני. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> חברת הכנסת לייבזון, את לא מפסיקה גם להעביר חוקים וגם להפריע. <יעל גרמן (יש עתיד):> ספר לנו על המאמר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> קראתי אותו כאן פעם, על הנושא הזה, קראתי על הגזעה, תורתם של יוסי יונה ויהודה שנהב. אני חושב שכל אחד חייב לקרוא. אבל האמת היא שאני אוהב אינטראקציה עם הציבור בשעות כאלה, ולכן, מי שלא אוהב ערבית – זב"שו, (אומר בערבית: כלומר העסק שלו.) <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> ציבור הצופים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> היה לנו קורס של עשר שעות. <יעל גרמן (יש עתיד):> ניסינו ללמוד, לא הלך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יש עשרות שמגיבים על פוסטים בשעה כזאת, רק שתבינו. למשל (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: מחמוד דחלה: רק בעלי הדאגות מגיעים לפסגות; מוחיי א-דין דבאג' משיקגו כותב: תהיה בריא; מוס'טפא כיאל: מזל טוב לח'אלד ח'לאילה; סלאח ערידי: יבורכו מאמצי כל חברי הכנסת הנוכחים; הנאדי: שלום על שנתם של אלו שיש ברשותם זמן כדי לקרוא ושלום על העייפים.) <דוד ביטן (הליכוד):> טיבי, אתה עושה פיליבסטר או מה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> שלום על אלה העייפים בשעות כאלה. על כל העייפים בשעות כאלה. מצטיין דיקן – לא אספיק. אספיק? אספיק. דיברנו הרבה על תעסוקת ערבים. יש סיפור על מצטיין דיקן ערבי, מחמוד. מחמוד הגיע למשרד רואי-חשבון – הערת טאבו: זה סופר לפני שתי קדנציות. מחמוד הגיע לאחד ממשרדי רואי-חשבון הגדולים בתל-אביב – הגדולים – – <יצחק כהן (ש"ס):> החשובים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – החשובים; יש לו גם שם ליברלי. הגיע, נפגש עם יוסי – יוסי הוא רואה-חשבון ראשי. <יצחק כהן (ש"ס):> לא יוסי, יוחנן. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יוחנן בקומה השנייה, יוסי בקומה השלישית. אמר לו: אני מחמוד, אני מצטיין דיקן, אני רוצה לעבוד אצלכם. הוא אמר לו: בוא, בוא מחמוד. אתה רואה את הלשכה הזאת, שזה הנוף אל הים? החדר הזה הוא שלך. עלו עוד קומה, הוא אומר לו: חדר האוכל עם הספות היפות, פה בין 14:00 ל-16:00; שם יש מיטה – בין 18:00 ל-20:00 אתה יכול לנוח. <יצחק כהן (ש"ס):> בקומה הפיסקלית? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בקומה הפיסקלית, יש שם מסכים, עם דיגיטליה – חופשי, בשבילך. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הגענו לחניון. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לחניון – אכן, אורי מקלב מכיר את המשרד הזה של רואי-החשבון. ירד אתו לחניון, אומר לו: אתה רואה את ה"אאודי SL8", מחמוד? זה שלך. אז נדלקה נורה אדומה אצל מחמוד, והוא שאל את יוסי – יוחנן היה שם – שאל את יוסי: תגיד, יוסי, אתה מסתלבט עלי? ואז יוסי שאל את מחמוד: מי התחיל? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הוא פשוט רצה לעבוד, מחמוד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אפילו נתתי לך עוד חצי דקה כדי שתסיים את הבדיחה. רבותי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת הנכסים למטרות חינוך) (תיקון מס' 4) (חשבונות ניהול עצמי), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 149 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – 13 נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת הנכסים למטרות חינוך) (תיקון מס' 4) (חשבונות ניהול עצמי), התשע"ו–2016, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 17 חברי כנסת בעד, 13 מתנגדים, שני חברי כנסת נמנעו. אני קובעת כי הצעת חוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת הנכסים למטרות חינוך) (תיקון מס' 4) (חשבונות ניהול עצמי), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> חברת הכנסת גרמן לא הבינה מה שאמרת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מצטערת. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – ומאוד הבנתי את יוסי יונה. <הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 7) (הגדלת הריבית המיוחדת והוספת ביטוחים אישיים), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/660); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 7) (הגדלת הריבית המיוחדת והוספת ביטוחים אישיים), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 7) (הגדלת הריבית המיוחדת והוספת ביטוחים אישיים), התשע"ו–2016. סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א–1981, קובע את סמכות בית-המשפט לפסוק ריבית מיוחדת אם חברת הביטוח לא שילמה את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב במועדים הקבועים בסעיף 27 לחוק. הסעיף קובע כי כאשר מדובר בביטוחים מסוג "ביטוחים אישיים" כהגדרתם בסעיף, בית-המשפט חייב לפסוק פיצויים, ולגבי יתר סוגי הביטוחים – בית-המשפט רשאי לעשות זאת. מוצע להגדיל את שיעור הריבית הקבועה בסעיף ולקבוע כי שיעור הריבית המיוחדת לא יעלה על פי-20 מהריבית הקבועה בהגדרה "הפרשי הצמדה וריבית" בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א–1961, לעומת פי-שלושה כקבוע היום. בנוסף, מוצע להוסיף לביטוחים הנכללים בהגדרה "ביטוחים אישיים" ביטוח מפני מחלות ואשפוז וביטוח – איציק שמולי – ביטוח לפי דרישות פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל–1970. אני מבקש מכולם לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורי מקלב. אני עוברת לרשימת הדוברים: חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; אמיר אוחנה; יעל כהן-פארן – מוותרת; אחמד טיבי – מוותר; אוסאמה סעדי – אינו נוכח. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 7) (הגדלת הריבית המיוחדת והוספת ביטוחים אישיים), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 150 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 7) (הגדלת הריבית המיוחדת והוספת ביטוחים אישיים), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוקה ומשפט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 30 חברי כנסת בעד, שני מתנגדים, אחד נמנע. אני קובעת כי הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 7) (הגדלת הריבית המיוחדת והוספת ביטוחים אישיים), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. לפרוטוקול – חבר הכנסת רועי פולקמן מצטרף כתומך. <הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 62) (סופיות הסליקה במסלקות), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1072); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 62) (סופיות הסליקה במסלקות), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <יעל גרמן (יש עתיד):> איציק, אם אפשר, לאט, שנוכל להבין, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני הייתי עושה את זה מהר, אבל יעל גרמן רוצה לאט. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא סתם לאט – אני רוצה לכתוב, אז בקצב הכתבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה כתוב לך בתקציר. <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל אני רוצה לכתוב מה שאתה אומר, לא מה שכתוב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תקראי את התקציר. יחד אתך נעבור על התקציר, והכול יהיה בסדר. <יעל גרמן (יש עתיד):> תגיד לי באיזה סעיף תקציבי זה יהיה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הצעת החוק חוק ניירות ערך (תיקון מס' 62) (סופיות הסליקה במסלקות). כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, גברתי יעל גרמן – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הנה, לאט-לאט. – – הצעת החוק המונחת לפניכם גובשה ברשות ניירות ערך בתיאום עם משרד האוצר, בנק ישראל ומשרד המשפטים. עד כאן בסדר? מטרת הצעת החוק היא לעגן את ההוראות הנדרשות לצורך מזעור הסיכונים שאליהם חשופות מסלקות הבורסה ולצורך הקניית ודאות משפטית לסופיות הסליקה במסלקות, הן באופן שוטף – – <יעל גרמן (יש עתיד):> זה מהר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ממש לא. לאט-לאט. – – והן במצב שבו חבר מסלקה נקלע להליכי חדלות פירעון. קיומן של מסלקות הסולקות – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> זה היה פעם. תאמינו לי, אתם לא מאמינים במה שאתם אומרים אפילו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קיומן של מסלקות הסולקות עסקאות בניירות ערך הנסחרים בבורסה הוא תנאי הכרחי לתפקוד יעיל של שוק ההון בפרט – מיקי, אני לא שומע את עצמי. מיקי, בסוף גם אני לא אבין. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז בוא תגיד מה שכתוב, תן לפרוטוקול ונצביע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל היא לא רוצה. תשכנע אותה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> דוד, תגיד לה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קיומן של מסלקות הסולקות עסקאות בניירות ערך הנסחרים בבורסה הוא תנאי הכרחי לתפקוד יעיל של שוק ההון בפרט ושל המערכת הפיננסית בכלל. על כן, קיימת חשיבות רבה לכך שהמסלקות יהיו אמינות, יציבות ויעילות. בדוח קרן המטבע הבין-לאומית מאפריל 2012 נכללה המלצה הנוגעת לצורך בהרחבת ההגנה על סופיות הסליקה במסלקות הבורסה, לאור חשיבותן המערכתית הגבוהה. המלצות אלה נוגעות, בין היתר, לעניין ההגנה על סופיות הוראות הסליקה וההגנה על יציבות המסלקות במקרה של חדלות פירעון של אחד מחבריה. בנוסף, בהתאם להסדרה הבין-לאומית של מסלקות ניירות ערך, נקבע כי מסלקה אשר לא תעמוד בסטנדרטים הבין-לאומיים שנקבעו לא תוכל לקבל הכרה כ"מסלקה כשירה", דבר שיפגע ביכולת הפעולה של מסלקות הבורסה אל מול מסלקות אחרות בעולם. במצב כזה, על-פי הוראות המפקחת על הבנקים, ייאלצו חברי המסלקה לרתק הון משמעותי כבטוחה, דבר העלול לפגוע בתפקודם התקין. ההסדרה המוצעת, יעל גרמן – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, אדוני סגן השר, מה היתרון – – –? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אומר לך, הנה. <יעל גרמן (יש עתיד):> היא דורשת ממש שיפקידו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, במקרה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – –? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עוד פעם, אני אסביר לך. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא לא, אני רוצה לדעת. זו תהיה ערבות בנקאית שצריך להפקיד? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מסלקה אשר לא תעמוד בסטנדרטים הבין-לאומיים – זה מה שהיא דורשת. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, מדובר על מי שהיה חדל פירעון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מסביר לך: ההסדרה המוצעת מבוססת על עקרונות הסדרה בין-לאומית והיא נועדה לאפשר את המשך פעילותן התקינה של המסלקות, וכן את המשך תקינותו של המסחר בבורסה, במטרה להבטיח את תפקודו הרציף של שוק ההון ושל המשק בישראל. אבקש מחברי חברי הכנסת, כולל חברת הכנסת יעל גרמן, לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים – איפה מקלב? מקלב – לוועדת הכספים של הכנסת להכנה לקריאה שנייה ושלישית. ואני מבקש להזמין את יעל גרמן, לא לוותר לה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אולי אפשר לשים משכנתה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אני עוברת לרשימת הדוברים, רבותי. חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; מיקי לוי – מוותר; עמר בר-לב – אינו נוכח; אמיר אוחנה – אינו נוכח; יעל כהן-פארן – מוותרת; ישראל אייכלר – אינו נוכח; יוסי יונה – מוותר; יעל גרמן? <יעל גרמן (יש עתיד):> לא יודעת, אני מתלבטת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תחשבי. אחמד טיבי – אינו נוכח; עליזה לביא – אינה נוכחת. יעל גרמן, מה את מחליטה? מוותרת. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת החוק חוק ניירות ערך (תיקון מס' 62) (סופיות הסליקה במסלקות), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 151 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – 4 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 62) (סופיות הסליקה במסלקות), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 25 חברי כנסת בעד, ארבעה מתנגדים, נמנע אחד. אני קובעת כי הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 62) (סופיות הסליקה במסלקות), התשע"ו–2016, עברה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת הכספים לקריאה שנייה ושלישית. לפרוטוקול, חבר הכנסת איוב קרא מצטרף כתומך. וכעת אנחנו מצביעים – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> מדע וטכנולוגיה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מה? <מיקי לוי (יש עתיד):> מדע וטכנולוגיה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מדע וטכנולוגיה? <מיקי לוי (יש עתיד):> אני רוצה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, אז נעביר את זה לוועדת הכספים לקביעת הוועדה. אם כן, אנחנו עוברים להצעת חוק – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לוועדת הכנסת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> סליחה, לוועדת הכנסת, שתקבע את הוועדה שתמשיך לטפל בהצעת החוק הזאת. <הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 56), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1068); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 56), התשע"ו–2016. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, סעיף 67א(א) לחוק מס ערך מוסף קובע כי על אף האמור בסעיף 67 לחוק האמור, עוסק החייב בדיווח מפורט כאמור בסעיף 69א(ז) לחוק יגיש למנהל דוח תקופתי לכל תקופה בת חודש שתחילתה ב-1 בחודש. עוד קובע הסעיף כי יחידים אשר מחזור עסקאותיהם עולה על 2.5 מיליון שקלים חדשים וחברות אשר מחזור עסקאותיהן עולה על 1.5 מיליון שקלים חדשים, יגישו כדוח תקופתי דיווח מפורט הכולל פרטים המופיעים בסעיף 69א(א) לחוק. במסגרת הוראות שעה שתוקפן הוארך כמה פעמים נקבע בסעיף 67א לחוק כי הדיווח המפורט יוגש כדוח נפרד, בנוסף לדוח התקופתי, בתוך 15 ימים ממועד הגשת הדוח התקופתי, כלומר עד 30 ימים לאחר תקופת הדוח. הוראת השעה האחרונה בנושא עתידה לפקוע ביום ב' בטבת התשע"ז, 31 בדצמבר 2016. עם פקיעת הוראת השעה האמורה צפויים העוסקים החייבים בדיווח מפורט להגיש את הדיווח המפורט כדוח תקופתי, במקום הדוח שהם מחויבים להגיש כיום מכוח סעיף 67 לחוק עד 15 ימים לאחר תקופת הדוח. <דוד ביטן (הליכוד):> איציק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הנה, בהתחשב בדוד ביטן, בנטל האדמיניסטרטיבי הנוסף הכרוך בהכנת הדוח המפורט, מוצע להאריך את התקופה שבה ניתן להגיש דוח תקופתי לפי סעיף 67א ליום ה-21 שלאחר תקופת הדוח. אבקש – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא הבנתי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אסביר לך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תסביר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בנפרד. שיעורים פרטיים, שיעורים פרטיים. אבקש מחברי הכנסת לאשר את ההצעה ולהעבירה לוועדת הכספים – מקלב, שוב פעם כספים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר האוצר חבר הכנסת איציק כהן. רבותי, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת יוסי יונה – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> להפוך את זה לאי-אמון. <דוד ביטן (הליכוד):> גם אם זה 21 יום דחיית התשלום? <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – חבר הכנסת מיקי לוי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מבקש להירשם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אמיר אוחנה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בסילוק, המסלקות של הסליקה, היינו נגד, לא בזה. <דוד ביטן (הליכוד):> אה, בזה לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת איציק שמולי; אחמד טיבי – אינו נוכח; נחמן שי – מוותר; יעל כהן-פארן – מוותרת. יואל חסון. <דוד ביטן (הליכוד):> יואל. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> יואל, תעלה לספר בדיחה. <דוד ביטן (הליכוד):> כמו גדול, יואל. אין לך תרבוש? <היו"ר טלי פלוסקוב:> עד שלוש דקות, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> דוד, יש לך חודשיים עכשיו לתקן את השיפוע. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – חברי הכנסת – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> ממחר בבוקר עם טורייה – – – <דוד ביטן (הליכוד):> השיפוע הזה יתוקן, ולא – אני עוזב. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה שני מושבים מבטיח לנו את הדבר הזה – – – חודשיים לתקן את השיפוע. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני בהחלט – – – <דוד ביטן (הליכוד):> יש בעיה, שזה ככה בכל הפרלמנטים בעולם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אה, עכשיו התחלת תירוצים? <דוד ביטן (הליכוד):> אבל אל תדאג. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני חושב שהשיפוע הבעייתי ביותר, חברת הכנסת ברקו – – <ענת ברקו (הליכוד):> אתה הוא הבעייתי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – השיפוע הבעייתי ביותר הוא השיפוע של גרף ההבנה שלכם בחוק שהוצג כרגע. <ענת ברקו (הליכוד):> אהה. יש עקומת למידה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אף אחד מכם לא יודע במה מדובר, אתם לא מכירים את פרטי החוק. אתם מצביעים עכשיו כמו מכונות הצבעה. <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל מה אני בכלל מתפלא שאתם מכונות הצבעה? הרי חברת הכנסת ברקו – – – <יצחק כהן (ש"ס):> יעל, הוא כותב לך את זה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> חברת הכנסת ברקו, הרי את נכנסת לוועדות הכנסת – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> יעל, הוא לוקח לך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – את נכנסת לוועדות הכנסת – – <ענת ברקו (הליכוד):> לך יש עקומת למידה מרשימה ביותר, חבר הכנסת חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – ומצביעה בלי שאת בכלל יודעת על מה את מצביעה. וסגן השר המכובד שמונה היום, כבודו, סגן השר החשוב במשרד ראש הממשלה, מגיע גם, כולו אפוף בלבול וחוסר הבנה, ומצביע בוועדות השונות. אז מה זה משנה? אם בוועדות אתם מצביעים כמו מכונת הצבעה – גם עכשיו. ממושמעים לראש הקואליציה, מצביעים בלי להבין שום דבר. <דוד ביטן (הליכוד):> אתם לא באים לוועדה בכלל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ואנחנו, אנשי האופוזיציה כאן, באמת מפאת כבודה של הכנסת – – <מירב בן ארי (כולנו):> אתם מבינים? אתם מבינים? <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – מפאת כבודה של הכנסת, נשארים כאן, ולא רוצים שתישאר ולו דקה אחת שבה הבית הזה לא יהיה באיזון הקדוש של אופוזיציה וקואליציה. ולא נשאיר אתכם לבד כאן כדי להצביע על חוקים שאתם לא מבינים בהם שום דבר, ואתם עושים את זה כי אמרו לכם לעשות את זה. <יעל גרמן (יש עתיד):> יואל, לשולי הייתה תשובה – שאף פעם הם לא יודעים על מה הם מצביעים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. <דוד ביטן (הליכוד):> יש לך עוד דקה, יואל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> למרות שנשארה לי עוד דקה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אני חשבתי שאתה סיימת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, אבל היא דווקא גירתה אותי לעלות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אשמח. <ענת ברקו (הליכוד):> רגע, הוא נשאר עוד דקה – – – את הקטע על מה אנחנו מצביעים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ואני מציע, אני מציע, אדוני היושב-ראש – – <דוד ביטן (הליכוד):> אין לו מה לומר. אין לו מה לומר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – בגלל שלא נסגרה עדיין רשימת הדוברים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – אני מציע, אדוני היושב-ראש, לאפשר לחברת הכנסת שולי מועלם לעלות לפה לדוכן ולהסביר לחברי הכנסת על מה היא מצביעה. אולי בניגוד לפעמים האחרות שהיא לא יודעת על מה היא מצביעה, אולי בחוק הזה היא יודעת על מה היא מצביעה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון, שתיאר מציאות שמעולם לא הייתה בכנסת, שחבר כנסת כלשהו יצביע בעד חוק בלי להבין את החוק. באמת עוד לא קרה כדבר כזה. שרן השכל. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מעולם לא היה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> רק בכנסות שיואל הלוא היה בהן זה קרה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יחיאל חיליק בר – בבקשה, אדוני. <נורית קורן (הליכוד):> רגע, התעוררתם עכשיו? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – מה קרה? מה קרה? <נורית קורן (הליכוד):> רגע, מחר יש יום עבודה או יום חופש? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תראו, ויתרתי על כל זכויות הדיבור שלי עד עכשיו, אבל בגלל הזלזול הזה, ובגלל שהיושב-ראש פה, ובגלל שאני רוצה להביע מחאה – – <קריאה:> איזה זלזול? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – על זה שהבאתם באופן תקדימי עשרה חוקים לקריאה ראשונה במקום ניקוי שולחן של קריאה שנייה ושלישית, כמו שעושים בכל מושב. זה מקומם; חוקים, אדוני היושב-ראש, של 108 עמודים, שאף אחד פה לא יודע לדקלם אותם. ויואל חסון, מה שאמרת מזכיר לי בדיחה, שדווקא דוד – אתה יודע, אדוני היושב-ראש, למה ניצלו פה את הדוכן? לבדיחות. אז בואו אספר לכם מה אנחנו עושים פה, ומה כולכם עושים פה, כולל אנחנו – מתוך כבודה של הכנסת. אחד, אדוני הרב כהן, רוצה ללמד את הבן שלו תורה. אומר לשכן שלו: איך הבן שלך יודע כל כך תורה? אומר לו: קניתי לו תוכי שמלמד תורה. אומר לו: איפה קנית? שלח אותו לחנות בבני-ברק. בא, רואה, תוכי אחד עולה 5,000 שקל. אומר לו: מה התוכי הזה יודע לעשות? אומר לו: התוכי הזה יודע את כל חמישה חומשי תורה בעל-פה. אומר לו: יפה. רואה אחד לידו, תוכי שעולה 7,000 שקל. אומר לו: מה זה יודע לעשות? אומר לו: זה יודע חמשת חומשי תורה ומשניות. אומר לו: יפה. רואה עוד תוכי – 10,000 שקל. מה זה יודע לעשות? חמשת חומשי תורה, משניות וגמרא. יפה. פתאום בצד בכלוב זהב רואה אחד שעולה 100,000 שקל. אומר לו: מה התוכי הזה יודע לעשות? אומר לו: אני לא יודע, התוכי הזה לא מדבר. אז הוא אומר לו: אז למה הוא עולה 100,000 שקל? הוא אומר לו: כי שלושת התוכים האחרים קוראים לו כבוד הרב. אתה מבין? וזה מה שקורה פה. בא יו"ר הקואליציה דוד ביטן – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> כבוד הרב. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – שחוץ מהבטחתו המפורשת בערוץ הכנסת לתקן פה את השיפוע, ולא תיקן אותו כבר שני מושבים לפחות, מכתיב לנו – – <דוד ביטן (הליכוד):> לא. מושב אחד. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – מכתיב לנו הצעות לקריאה ראשונה, שאין לאף אחד מהקואליציה-אופוזיציה שמץ של מושג – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אולי נדגים את השיפוע עכשיו? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – מה הן אומרות. ואגב, הרבה מההצעות האלה – צריך לחשוב עליהן. יש בהן גם דברים טובים. לכן אני באמת מוחה, למרות שזה החוק לפני האחרון, על האופן הזה שבו עשית. ואני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, וגם ממך, אדוני יושב-ראש הקואליציה, בהנחה שתהיו בתפקידיכם במושב הבא, שלא לעשות את הדבר הזה. זה לא מכבד לא את הכנסת ולא את ההשקעה הרבה שאנחנו משקיעים בחוקים שאנחנו לפחות קוראים אותם. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר. חברת הכנסת יעל גרמן. <דוד ביטן (הליכוד):> כבר אמרו מה שרצית להגיד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מייקל אורן – לא, הוא כבר סגן שר. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. הרשימה סגורה. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? עבדאללה אבו מערוף – לא רשום. אולי בחוק הבא. אה, לא, לא רשום. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה – קצת מצחיק להגיד נכבדה במעמד המסוים הזה, כשיושבים פה כבר שעות ארוכות, אחרי שלושה ימים רצופים שאנחנו נמצאים כאן, ומצביעים על הצעות חוק שאני בטוחה ש-98% מהנוכחים לא מבינים אותן עד הסוף, וגם לא עד האמצע. ואני רוצה, חברים, לספר לכם סיפור קטן. בפעם הראשונה שנכנסתי לכנסת – לא כחברת כנסת, כשהייתי חיילת; היינו בירושלים ובאתי לביקור פה ובאתי להתיישב כאן בגלריה, לצפות במליאה בפעם הראשונה. הסתכלתי על הגלריה של חברי הכנסת, פעם ראשונה שאני רואה מליאה, וישב פה חבר כנסת אחד, אני חושבת שזה היה רובי ריבלין, נשיא המדינה היקר והאהוב שלנו. הסתכלתי על המליאה וראיתי דיון, ופשוט אמרתי: איך זה יכול להיות שיושב בן-אדם ועוד כמה יוצאים ונכנסים, ואף אחד לא יושב ומקשיב? זה נראה לי הזוי לחלוטין. הרי זה הכנסת, זה המקום שבו קובעים גורלות, מה יהיה עתיד המדינה, לאן נלך. יושבים פה מנהיגים, מה קורה? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> וכמה יהודים יגרשו מהבית. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תראו, חברים, אני יודעת שכל אחד ואחת מכם, לפני שנכנסתם לפה, הייתה לכם שורה של ציפיות. אני שואלת שאלה ברצינות, פעם אחת שגם יושבים פה אנשים לפני הצבעה, אז אולי גם תענו לעצמכם ברצינות. שורה של ציפיות ומחשבות – אדוני, אני לא יכולה לדבר כשאני שומעת אותם. <קריאות:> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה. אני שמחה שזה מצחיק אותך. – – – שורה של ציפיות וחלומות לגבי מה תעשו כשתקבלו סוף-סוף את הזכות, את הכבוד, לשרת את הציבור הישראלי, כל אחד בעמדתו הפוליטית, עם האידיאולוגיה שלו, עם המקום שהוא או היא באים ממנה. וזאת זכות אדירה להיות נבחרי ומשרתי ציבור. אדירה. אבל אני מרגישה שהבית הזה איבד את כל הרוח והדמיון והנשמה שלו כשיושבים פה חברי כנסת ומצביעים, אבל עושים את זה – נכון, יואל – כמו מכונות חקיקה, מכונות הצבעה, בלי לדעת על מה הם מצביעים. כמו שנכנסים חברי כנסת לוועדות ומצביעים לפעמים על קיצוצים אדירים בשירותים חברתיים, על הפרטות מזעזעות, על חוקים שהם נגד הציבור הישראלי, מתוך כל מיני גחמות פוליטיות, בלי שהם יודעים על מה הם מצביעים. אין לי ספק שאם הם היו מתעמקים, הם לא היו מצביעים ככה; הם היו לוקחים רגע לנסות להילחם, לשנות משהו. אבל הם לא יודעים, הם רצים, הם מתזזים ממקום למקום, מצביעים, ואז הם הולכים ומשכנעים את עצמם – אתם משכנעים את עצמכם שאתם עושים את זה כי בסוף אולי אתם תצליחו גם לעשות משהו טוב, ויש לכם הצעת חוק נורא חשובה שאתם מצליחים איכשהו להעביר. ובגלל ההצעה הזאת אתם מוכנים לכל הדברים האחרים, להסכים לדבר הזה, לחרפה הזאת. ומה שקורה פה בסוף, שהיו יכולים לשבת פה שני אנשים, כי כל המשחק הזה מכור. המשחק מכור. אנחנו יושבים פה ומצביעים, ותמיד נהיה במיעוט, ואתם תמיד תנצחו. הדיון שמתקיים פה הוא לא דיון אמיתי. לא מתקיים דיון בכלל; מתקיימים פה נאומים שהם לרוב מול מליאה ריקה, כשאף אחד לא מקשיב ואף אחד לא ישנה את עמדתו, כי יש לכם תמיד – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, גברתי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני מייד אסיים. – – יש לכם תמיד רוב קואליציוני מוחלט ומשמעת קואליציונית שאף פעם אי-אפשר להפר אותה. ואף אחד לא יכול לעשות את מה שבלבו ובאידיאולוגיה; הכול לפי הסכמים פוליטיים. והדמיון, היכולת לנסות לשאוף מעט מעבר לזה, לשנות קצת את המנהגים האלה – הם אפילו לא בחוק, הם מנהגים מקולקלים. <נורית קורן (הליכוד):> יש לך הזדמנות לשנות. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אף אחד לא מעלה על דעתו לעשות, כולל שורה ארוכה, עשרות חברי כנסת חדשים שנכנסו פה למשכן. למה? למה להישאר עם המנהגים המקולקלים האלה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> למה שאנחנו לא נעשה אחרת? אדוני היושב-ראש, יושבים פה אנשים מאוד רציניים. למרות שכולם צוחקים ויורדים על הכנסת, אני יודעת שרוב האנשים שיושבים פה הם מאוד רציניים ובאמת רוצים לעשות טוב, כל אחד לפי עמדתו. הבעיה – שכולם אימצו את כללי המשחק המטופשים האלה, שכופים על כולם, במקום באמת לשנות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בשלוש וחצי לפנות בוקר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תהיו מנהיגים, אל תהיו רובוטים, תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת סתיו שפיר. בזה הסתיימה רשימת הדוברים ואנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 56), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 152 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – 4 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון מס' 56), התשע"ו–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 30 בעד, ארבעה נגד, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותועבר להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכספים של הכנסת. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני, לוועדת החוקה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ועדת הכנסת תחליט בנדון. <הצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1080); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, לקריאה ראשונה. יציג את ההצעה סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, החוק האחרון למושב הזה הוא אחד החוקים החשובים ביותר וההיסטוריים שנחקקו בכנסת ישראל, וכדי, אופוזיציה, שלא תגידו שאתם לא מבינים, תקשיבו טוב. אני אסביר לכם הפעם לאט, שתבינו, ואם יהיו שאלות באמצע, אני אענה. הצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל (תיקוני חקיקה). כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, ביוני 2015 שר האוצר מר משה כחלון ונגידת בנק ישראל הגברת קרנית פלוג מינו את הוועדה להגברת התחרות בשירותים בנקאיים ופיננסיים נפוצים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני לא מאמין שאתם מביאים את זה בארבע לפנות בוקר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כי זה חשוב, מאוד חשוב. בוועדה היו חברים נציגים של בנק ישראל, משרד האוצר, משרד המשפטים, רשות ההגבלים העסקיים ונציגי ציבור ואקדמיה. ליושב-ראש הוועדה מונה עו"ד דרור שטרום, יושב-ראש הרשות להגבלים עסקיים לשעבר. אדוני היושב-ראש, הוועדה התבקשה על-ידי שר האוצר מר משה כחלון להמליץ על צעדים נדרשים להגברת התחרות ולהפחתת הריכוזיות בתחומי השירותים הבנקאיים ושירותים פיננסיים נפוצים. הוועדה שקדה על משימתה במשך כשנה, אשר במהלכה קיימה עשרות ישיבות, בחנה ניירות – תראי, יעל, את באה בטענות שאת לא מבינה, וכשרוצים להסביר לך, את מצלמת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת גרמן, היו כאן נאומים רק לפני דקה על כבודה של הכנסת, אווירה מכובדת. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני מנציחה אותה, זה מאוד מכובד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברור, ברור, אין לי ספק שזה אכן כך, אבל זה קצת לא ראוי, חברת הכנסת גרמן. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> לא ראוי זה להביא הצעת חוק כזאת בשעה כזאת – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוועדה – יעל, יעל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת גרמן. סליחה, אדוני סגן השר. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, תפסיקי מייד. תפסיקי מייד. חשבתי שכשאני פונה לחברת הכנסת גרמן ואומר שזה לא ראוי, את לפחות תורידי את הטלפון ולא תמשיכי לצלם – וזה לא היה בחזקת המלצה. <יעל גרמן (יש עתיד):> הורדתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני ימשיך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> החוק כל כך חשוב. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כל כך חשוב להביא את זה בשעה כזאת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, כן, כן, כן, כן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ממש לא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> החוק כל כך חשוב לאזרחי ישראל. תוכיחו סולידריות. תוכיחו שאתם קואופרטיביים. תוכיחו שאתם באמת נציגי ציבור, כמו שאמרה סתיו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – נציגי ציבור? – – – אתה קורא לי מדפים שכתבו לך נציגי האוצר. זה האוצר כתבו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> באמת, נו. אתה נגד החוק הזה? <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תגיד שאתה נגד החוק הזה. – – – גם אתה לא הבנת כלום. אתה גם לא הבנת שום דבר, ואתה גם לא תבין. אני אגיד לך למה לא תבין, אין סיכוי שתבין. <יעל גרמן (יש עתיד):> למה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ככה. למה? – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתם מבזים את החוק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה מבזה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, הוועדה שקדה על משימתה במשך כשנה, אשר במהלכה קיימה עשרות ישיבות, בחנה ניירות עמדה וביצעה שימועים בעל-פה של אנשי מקצוע, אקדמיה ומומחים רבים. על-פי ממצאי הוועדה, המערכת הבנקאית מתאפיינת בריכוזיות גבוהה ומורכבת מחמש קבוצות בנקאיות השולטות ב-94% מסך נכסי המערכת הבנקאית ובכ-95% מהאשראי הקמעונאי במשק. מבנה ריכוזי זה נשמר באופן יציב במהלך כמעט שני העשורים האחרונים – ונגרם מחסמי כניסה גבוהים וחסמי מעבר רבים. במהלך השנים בוצעו בישראל כמה רפורמות אשר נועדו לייצר תנאים לכניסת שחקנים חדשים לשוק הבנקאות ובכך להפחית את רמת הריכוזיות ולהגביר את התחרות על השירותים הבנקאיים והפיננסיים. הוועדה בחנה את תוצאותיהן של רפורמות אלו והגיעה למסקנה שהן בעיקר סייעו להגברת התחרות במגזר העסקים גדולים בלבד. מיקייי – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה זה, שופר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא לא נותן לי לשמוע. במהלך השנים בוצעו בישראל כמה רפורמות אשר נועדו ליצור תנאים לכניסת שחקנים חדשים לשוק הבנקאות ובכך להפחית את רמת הריכוזיות ולהגביר את התחרות על השירותים הבנקאיים והפיננסיים. הוועדה בחנה את תוצאותיהן של רפורמות אלו והגיעה למסקנה שהן בעיקר סייעו להגברת התחרות במגזר העסקים הגדולים, אך תחרות זו לא חלחלה למגזר העסקים הקטנים, הבינוניים ומשקי-הבית. נכון לסוף שנת 2015, רובו המוחלט של האשראי למגזרים אלו, של כ-94% – – <דוד ביטן (הליכוד):> איציק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – מקורו – לא, הם חייבים להבין. החברים מתלוננים. <קריאה:> לא – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – מקורו במערכת הבנקאית, ובו נכללות חברות כרטיסי האשראי, אשר הן בבעלות בנקאית. הוועדה מצאה כי בהיעדר תחרות חוץ-בנקאית, לקוחות המגזר הקמעונאי "שבויים" בידי המערכת הבנקאית. כמו כן, הרווחיות ומרווחי הריבית למגזר זה גבוהים ביחס למגזרים האחרים במשק, כך שלמעשה שיעור ההכנסה הגבוה של הבנקים במגזר הקמעונאי נובע, בין היתר, מהיעדר איום תחרותי חוץ-בנקאי ומהפעלת כוח שוק עודף על המגזר הבנקאי. לאור ממצאים אלו, ולאור ניסיונות קודמים להביא לשינוי המצב, הגיעה הוועדה למסקנה שאין מנוס מנקיטת שורה של צעדים מבניים שתכליתם לבסס איום תחרותי חוץ-בנקאי על המערכת הבנקאית, תוך יצירת תנאים להגברת התחרות בתוך המערכת הבנקאית. אדוני היושב-ראש, אציין כי במסגרת המלצות הוועדה פורסם מתווה חדש להקמת בנקים בישראל ברוח עקרונות הרפורמה הבריטית. המתווה מפחית את חסמי הכניסה לשוק על-ידי הקלה בדרישות ההון ובדרישות הפיקוח. חיליק, חיליק – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תכבד אותי, מה אכפת לך? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אנחנו אוספים חתימות לשמית. מה קרה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אז בסדר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> החוק הזה שווה שמית. תבין, זה חוק היסטורי. חלק מהמלצות הוועדה דורשות חקיקה, והן באו לידי ביטוי בהצעת החוק שלפניכם. אציין את עיקרי הדברים: 1. בנק אשר סך המאזן שלו גדול מ-20% מסך המאזן של כלל המערכת הבנקאית לא יוכל להחזיק בחברת כרטיסי אשראי. האיסור למעשה מפריד מהבנקים הגדולים את חברות כרטיסי האשראי שבבעלותם ומאפשר לחברות המופרדות להוות איום תחרותי על המערכת הבנקאית. יתרונן המובהק של חברות כרטיסי האשראי הקיימות, שיופרדו מהבנקים, הוא בכך שהן כבר מצויות בשוק, בקיאות במתן אשראי למגזר הקמעונאי, בעלות מוניטין בתחום הפיננסי והיכרות עם הציבור, מבוססות, וברשותן מידע הנחוץ לראשית צעדיהן. לאחר ארבע שנים ניתנת סמכות לשר האוצר ולנגיד בנק ישראל, באישור ועדת הכספים, להפחית את שיעור שווי הנכסים המגדירים בנק גדול מ-20% – – <דוד ביטן (הליכוד):> איציק – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – על מנת – לא, חייבים. את זה חייבים. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין מה לעשות. – – על מנת לכלול בנקים נוספים באיסור, וזאת לפרק זמן של שנתיים. 2. על מנת לאפשר לחברות המופרדות ולשחקנים נוספים אשר צפויים להיכנס לשוק להתבסס ולהתחרות בבנקים הקיימים, ניתנות להם כמה הגנות ינוקא לתקופה שמיום הפרסום ועד לשלוש שנים ממועד הפרדת החברות. עיקר ההגנות: א. פיקוח על חלוקת הכנסות מתפעול הנפקה בין הבנקים לבין החברות המופרדות; ב. מתן זכות קדימה לחברות כרטיסי אשראי בפנייה ללקוח, כך שלא יתאפשר לבנק לפנות אל הלקוח או לשנות את תנאי ההתקשרות אתו אלא בתקופה של 45 יום מתום תוקפו של כרטיס האשראי, ואף לאחר הסכמה מפורשת של הלקוח. 3. לאחר שנתיים מיום הפרסום, סך מסגרות האשראי בכרטיסי אשראי של לקוחות הבנק לא יעלה על 50% מסך מסגרות האשראי בכרטיסי – – <יעל גרמן (יש עתיד):> תוך כמה זמן, כבוד סגן השר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 45 יום. – – האשראי של לקוחות הבנק משנת 2015. 4. על מנת לאפשר לחברות המופרדות ולשחקנים נוספים להתחרות במשק, יש לאפשר להם גישה לתשתית המחשוב המקשרת בין המנפיקים של כרטיסי חיוב לסולקים לצורך אישור עסקאות. תשתית זו נקראת מתג. המתג היחיד בישראל מוחזק על-ידי תאגיד פרטי אחד שבבעלות ארבעת הבנקים הגדולים. לאור מרכזיות פעולת המתג, מוצע לשנות את מבנה הבעלות בחברה ואת אופן קבלת ההחלטות בה. על כן, הממשלה הסמיכה את ועדת השרים להכניס תיקונים בהצעת החוק במהלך הליכי החקיקה בכנסת על מנת לקבוע הסדר מפורט, שעיקריו: הפחתת שיעורי ההחזקה של הבנקים בחברה, חובת מכירה של שיעורי ההחזקה העודפים של הבנקים לכל משתמש בשירותי החברה וקביעת מנגנונים מתאימים בדרכי קבלת ההחלטות בחברה לצורך שמירה על זכויות כלל המשתמשים. 5. כמו כן, נקבעו הוראות נוספות שתכליתן להגביר את התחרות בשוק השירותים הבנקאיים והפיננסיים, כגון: איסור הרעת תנאים בגין צריכת שירותים מגוף פיננסי אחר; העברת מידע על יתרה שלילית בחשבון העובר-ושב של הלקוח על מנת לאפשר תחרות על האוברדרפט; מתן אפשרות למנפיקים שונים לעשות שימוש בפלטפורמות ההפצה של הבנקים; הצגת העסקאות שלקוח ביצע בכרטיס האשראי החוץ-בנקאי בדף האישי של הלקוח בבנק. 6. בנוסף, תוקם ועדה מייעצת שבראשה יעמדו המנהל הכללי של משרד האוצר ומנהל חטיבת המחקר בבנק ישראל – – <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – ויהיו חברים בה הרגולטורים הפיננסיים הרלוונטיים, ותפקידה יהיה לוודא את יישום החוק על-ידי עריכת בדיקות תקופתיות של מצב התחרות בשוק הבנקאות, המלצה על צעדים נדרשים להגברת התחרות, ואף להמליץ להרחיב את האיסור על תאגידים בנקאיים נוספים. בנוסף, ועדת היישום תגיש לממשלה ולכנסת, אחת לשנה, דין-וחשבון על עבודתה והמלצותיה. לסיכום, אדוני היושב-ראש, מטרות הצעת החוק היא להגביר את התחרות בשוק האשראי הקמעונאי ולהביא ליצירת שחקנים שיוכלו להתחרות בבנקים הקיימים. מימוש המטרות צפוי להביא ליצירת שוק בנקאות יעיל יותר, לצמצם עלויות למשק, לפשט תחרות עבור הצרכן הישראלי – מה שגם אתכם היה צריך לעניין – ולגוון את מקורות האשראי. אבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדה בראשות חבר הכנסת אלי כהן, ועדת הרפורמות, להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני היושב-ראש. מכיוון שאלי כהן כבר הוכיח שהוא יודע להוביל רפורמה בוועדות, בשיתוף כל החברים, אופוזיציה-קואליציה, בידע, במקצועיות ובהגינות, אני באמת מבקש להעביר את הצעת החוק הזאת לוועדת הרפורמות בראשותו של חברי חבר הכנסת אלי כהן. תודה, אדוני היושב-ראש. ושיהיה לכם מושב נעים ושתהיה לכם חופשה נעימה; וכבר אפשר להגיד לכם שנה טובה וכל טוב. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, יש. בסדר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> עוד לא נעלת. עוד לא נעלת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עוד לא נעלתי את הרשימה. מי שמעוניין להירשם, יירשם מייד אצל מזכירת הכנסת, ואנחנו ננעל את הרשימה. בינתיים, מיקי לוי מעוניין לדבר. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. כן, גם חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף מבקש, וגם יעל. יעל כהן-פארן רשומה. <קריאה:> מה, חבר הכנסת חסון? מה עשית? <יואל חסון (המחנה הציוני):> צריך לעבוד. באנו לעבוד. מה לעשות. <קריאה:> לעבוד – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שיצביעו נגד, יצביעו נגד. שיצביעו נגד הרפורמה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שלוש דקות. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה, אדוני היושב-ראש. אין ספק, אדוני סגן שר האוצר, שהחוק הזה חשוב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ואנחנו לא מתכוונים להצביע נגד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אבל אין שום סיבה – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – שהחוק הזה לא הובא לאולם הזה לפני כשבוע. נהוג שביום האחרון של כל מושב יבואו חוקים לקריאה שנייה ושלישית, כדי שהם יצאו לדרך. אבל אתם שברתם כל מוסכמות שרק אפשר. היום מונה סגן שר תשיעי ללא תפקיד, במשרד ראש הממשלה. סגן שר תשיעי. <אלי כהן (כולנו):> והוא יהיה אחד מסגני השרים – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> וזהו חברנו הטוב. קמנו למרות המחאה, ואיחלנו למייקל אורן הצלחה מכל הלב. ואתם יודעים מה – – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> איחלתי – – – הצלחה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אתם יודעים מה, בסדר. אבל ב-03:46, להביא עשרה חוקים או 12 חוקים לקריאה ראשונה, חלקם אפילו טרומית – אני חושב שזו חוצפה ממדרגה ראשונה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, מי הביא חוק לקריאה טרומית? <מיקי לוי (יש עתיד):> היה כאן חוק פרטי. <קריאה:> – – – הצמדה. <קריאות:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אם אני לא טועה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הייתה הצמדה. <קריאה:> הצמדה. <מיקי לוי (יש עתיד):> הצמדה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. אז אתה טועה, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> בהצמדה. אני מקבל את התיקון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא אפשרתי, לא אפשרתי שום הצעות טרומיות. ודאי על-פי התקנון, אם יש חוק מוצמד, אז הוא מוצמד. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני, אני מקבל את התיקון שלך, ואני אומר עוד פעם שאולי זה כּושר אבל זה פישי. לא יכול להיות, אחרי שבועיים-שלושה כל כך קשים, והחברים כאן מתרוצצים בין הוועדות, שבקריאה ראשונה על החוקים האלה אנחנו נישאר עד 03:47 כשאנחנו עובדים. ואתה, אדוני, היית צריך לחשוב גם על העניין הזה. יופי קואליציה, אבל קואליציה לא יכולה להיות דורסנית. יש כאן חברות, גם בבית הזה. ואנחנו יכולים להתווכח ולצעוק אחד על השני, ובסוף הולכים מאחורה לפרסה ומתחבקים ושותים קפה יחד. מה הייתה הדחיפות היום ב-10 או 12 החוקים האלה? זה לא בסדר, זה לא חברי, זה לא אתי, זה לא ערכי וזה לא יושרה. וזה חבל, כי זה משאיר משקעים. במקום שהיום היינו הולכים הביתה, תראו איך היום הבית הזה – חלק יברחו ימינה, חלק יברחו שמאלה, אל המכוניות, במקום ללחוץ ידיים וללכת לשני. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> מירב, את לא צריכה כל פעם להפריע. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> מירב, תהיי בשקט. אל תפריעי. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> מירב, תהיי בשקט. את לא צריכה כל פעם להפריע. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – בבוקר. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא צריכה להפריע כל פעם. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> בגללנו? <מיקי לוי (יש עתיד):> אנחנו, גם יש לנו זכות להגיד מה שאנחנו רוצים. וישבתי גם בצד הזה. <מירב בן ארי (כולנו):> הבנו אותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מסביר לך עוד פעם. לא נראה לי שהבנתם. <מירב בן ארי (כולנו):> הבנו – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> לא נראה לי שהבנתם, כי אתם דורסניים, כי אתם לא חבריים. כי זה לא ערכי, זה לא יושרה וזה לא בסדר. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, אדוני. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. אחריו – חבר הכנסת אמיר אוחנה. עד שלוש דקות, אדוני. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר יריב לוין, בכל זאת העבודה מתמשכת ונמשכת. לפעמים זה טוב ולפעמים זה מתיש. אני מקווה שעל החוק הזה, האחרון, נדון יותר בהרחבה בוועדת אלי כהן, ואני בטוח שנעשה את זה חוק טוב יחסית לשוק הפיננסים ולבנקאות. אבל רציתי לומר כמה מילים על החוק הקודם, שאנחנו טרחנו כן להצביע עליו, ולקח זמן, ועשינו חוק וחוקק חוק והוועדות טרחו לעשות חוק להפחתת התקופה, להארכת התקופה של דוח המע"מ. הייתי מצפה – אם יש אחריות לממשלה הזאת, שהיא יותר בכיוון חברתי, מה שאומרים, וגם אלי כהן – שבכלל לא יהיה מע"מ, ונחשוב על חוק כמה אפשר להוריד את המע"מ; להפחית את המע"מ, לא רק את התקופה של המע"מ. המס הזה אכזרי לאזרח הפשוט, מס אכזרי שאין לו מקום בכלל, שהוא עומס רב על האזרח הפשוט. אז צריך להפחית אותו, ולכן צריך לחשוב איך להפחית אותו. זה לעצמאים, מובן, ואפשר באיזשהו שיעור מזערי להעלות את מס הכנסה לעצמאים. למה להעמיס מערכת שלמה של מע"מ? כמה מיליארדים זה עולה למדינה, כמה מיליונים זה עולה למדינה, והכסף הזה? ובכל זאת, אבל אם זה עומס על האזרח הפשוט – לא חשבתם על זה פעם, להפחית את המע"מ? לכן בקשה, שאלה למחשבה עמוקה, ואכן, אני מקווה שזה יילקח בחשבון, ואני אפעל כמה שאפשר להפחית את המע"מ, ואפילו שיהיה מע"מ אפס בכלל, לא יהיה מע"מ. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת אמיר אוחנה. אחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אנחנו מתקרבים בקצב קדחתני לקראת השעה ארבע לפנות בוקר, ולכן אקצר. סגן השר להגנת הסביבה – – <יעל גרמן (יש עתיד):> תפילת שחרית. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – אנחנו מתקרבים לארבע ולכן אקצר. אני רוצה לאחל לחברי חברי הכנסת, לחברותי חברות הכנסת, לעובדי הכנסת ולעובדות הכנסת פגרה נעימה, מוצלחת, פורייה; שנחזור לכאן כולנו בקרוב בכוחות מחודשים לעשייה טובה ומוצלחת למען כל אזרחי ישראל. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אמיר אוחנה. חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. <קריאה:> חדר הכושר נפתח, למי שרוצה – – – כבר פתחו את חדר הכושר. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, השר לוין, חברות וחברי הכנסת, אני יודע שכולנו מותשים, אבל הנה, יש לנו עוד מקסימום רבע שעה, 20 דקות, ואנחנו יוצאים לפגרה המבורכת. אדוני היושב-ראש, אמרת לפני דקות מספר, באיזושהי תוכחה כלפינו, אמרת: תראו, אל תגידו לי שזו הפעם הראשונה שיש חברי כנסת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא כתוכחה, בקצת ציניות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> בקצת ציניות. אתה יודע מה? אדוני היושב-ראש, אתה צודק, אבל אנחנו – כן, לפעמים אנחנו מצביעים על חוקים שאנחנו לא לחלוטין מבינים אותם. אבל אנחנו מסתמכים המון פעמים על אנשי סמכות, חברות וחברי כנסת אצלנו – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נכון. אחרת אי-אפשר לקיים פרלמנט. ככה זה בכל העולם. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> נכון. – – ולפעמים בגלל שיש משמעת קואליציוניות. נכון. אבל הסיטואציה שמתרחשת היום היא שונה. אתם כופים עלינו בורות. אתם כופים עלי בורות, כי אני לא מסוגל, בזמן הקצר שנתתם לנו – אפילו אם הייתי משתדל להבין על מה מדובר, אני לא יכול. לכן, יש כאן איזושהי הפרה מאוד מאוד בוטה, אדוני היושב-ראש, של כלל ההגינות שעליו דיברו. אין לנו את הזמן שעליו דיברו החברים שלנו כאן, ואמרו שיש כאן טעם לפגם באופן שבו מתקיים הדיון. אני אשמח לשבת שוב בוועדה יחד עם חברי אלי כהן ולעסוק בחוק הזה, ונלמד את החוק הזה. סביר מאוד להניח – ואני רוצה לציין כאן את העובדה המאוד-חשובה: אנחנו פה באופוזיציה הצבענו המון פעמים בעד הצעות החוק שהגיעו מהקואליציה. אין כאן איזושהי בעיה עקרונית שלא נצביע עם הקואליציה. אבל, ריבונו של עולם, תהיו גם הגונים כלפינו. אין כאן איזושהי עמדה מתחפרת, עקרונית, שאומרת: לא. אבל ישנם כללי הגינות שהם מעבר לפרוטוקול, מעבר למה שמרשה הפרוטוקול. ואני חש כמו המון חברים שלי כאן שהדבר הזה לא קוים, ואני רוצה למחות על כך. יחד עם זאת, כן, אנחנו מסיימים את המושב, וכפי שעשה לפני כן גם אמיר אוחנה, אני רוצה לברך את כולנו, את כולכם, חברות וחברי הכנסת, את חברי באופוזיציה, באמת על המאבקים המדהימים שאנחנו עושים יחד, וגם את חברי בקואליציה. שתהיה לנו פגרה טובה ונבוא בכוחות מחודשים כדי שנוכל לעשות יותר טוב עבור אזרחי מדינת ישראל. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. טוב, אני מצטרפת לדברי קודמי במחאה על כך שבשעה ארבע בבוקר אנחנו באמת צריכים להצביע על הצעת חוק כל כך, באמת, חשובה, היסטורית. אני מסכימה לדברים שנאמרו כאן קודם, אבל זה באמת – אתם יודעים מה? מזלזל בהצעת החוק, מזלזל במשכן שאנחנו נמצאים בו, ואני רוצה לומר כאימא לשלוש בנות קטנות שלא ראו אותי כל השבוע – אני פונה אליך מכאן, יושב-ראש הכנסת, לשקול למושב הבא של הכנסת, לאחר הפגרה, להגביל את השעה של ישיבות הכנסת; שלא נגיע ל-04:00, שלא נגיע גם ל-03:00. אני חושבת שאפשר להסכים על 01:00, 02:00 – אני לא יודעת. זה פשוט לא אנושי. הורים לילדים קטנים לא רואים את הבית כל השבוע, בטח אם גרים קצת רחוק. תשמע, ידעתי שאני מגיעה לכנסת ונעבוד קשה, אבל עד 04:00 כל השבוע? זה באמת אתגר. אני שמחה להיות כאן, אבל אני חושבת שיש כאן מקום לעבודה פרלמנטרית עם קצת יותר שיתוף פעולה בין האופוזיציה לקואליציה על דברים שאנחנו מסכימים עליהם, ולא לקטול הצעות חוק בוועדות שרים רק בגלל שהן מהאופוזיציה. אני מאחלת לכולם, לכל יושבי המשכן, העובדים, חופשה נעימה, פגרה נעימה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יואל חסון. מוותר, חבר הכנסת בר. חבר הכנסת חסון, בבקשה. <קריאה:> עוד פעם אתה, חבר הכנסת חסון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הכנסת, אנחנו היום ציינו את יום ז'בוטינסקי – – <קריאות:> הופה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – ואי-אפשר שלא להתייחס, כשאנחנו שומעים אתכם כאן מקדמים הצעות חוק כלכליות, למשנתו הכלכלית הייחודית של ז'בוטינסקי. ואני אגיד לכם כמה דברים בעניין הזה: התופעה הבולטת ביותר של מהפכנות סוציאליסטית מתגלה בעיקר בפרק החברתי-כלכלי של מצע בית"ר שכתב ז'בוטינסקי. ותעיד הכותרת שבחר לפרק הזה: הסוציאליזם הבית"רי. שם הוא מעלה לראשונה את רעיון היובל, הלקוח גם הוא מהתנ"ך, כמו כל שאר עקרונותיו החברתיים-כלכליים של ז'בוטינסקי. מדובר ברעיון סוציאליסטי מהפכני, פשוטו כמשמעו, אף שבניגוד לסוציאליסטים ולקומוניסטים, הוא גם מצדד בחברה שבה קיימת תחרות מלאה, ללא שום התערבות ממשלתית, למעט חובת האספקה של חמשת המ"מים, שאני לא יודע כמה מחברי בליכוד יודעים מה הם. לפי השקפת העולם היהודית, אומר ז'בוטינסקי, אין המדינה אדונו של היחיד. לא רק מי שעובד צריך לאכול אלא כל המתהלך רעב. את העולם צריך לשפר על-ידי מהפכות תקופתיות תמידיות שיצמצמו את הפער בין הרעב לשבע. מזמן לזמן מתחוללת הסערה ההופכת את הכול, ואז מתחילה התחרות הטבעית החדשה. עם הסוציאליזם המהפכני של רעיון היובל מזמן לזמן, אמר ז'בוטינסקי, כאשר הפערים בין עניים לעשירים מגיעים לידי תסיסה חברתית משמעותית המפריעה לתפקוד החברתי, תחולל החברה בעצמה מהפכה סוציאלית גדולה ויסודית, תשנה את הכול, תיקח מן העשיר את המיותר לו ותיתנהו לעני. אולם לאחר המהפכה נשאר כל אחד חופשי במעשיו להתחיל מחדש את מלחמתו הסוציאלית, לשאוף שוב למצב טוב יותר, שוב לנצל ולאמץ את כל כוחותיו וכישרונותיו, בעוד שבמשטר סוציאליסטי השוויון הזה נשאר תמיד. פירוש הדבר להתחיל מבראשית לבל תקפא האנושות בחוקיות של אבן, שבה אין טעם ואין היגיון למישהו להיטיב לעבוד מאשר שכנו, כי בין כך ובין כך הוא יישאר כמוך. לא, האנושות תמיד צריכה לסעור, לרתוח, לתסוס. כל אדם צריך לראות לפניו דרך פתוחה למעלה ההר. האחד יעלה, השני יחליק וייפול – חיים יהיו, התחרות וקדמה, עד ליובל המהפכני החדש, כאשר ישוו מחדש עני ועשיר, ואחר כך יתחילו שוב מבראשית. ז'בוטינסקי סוציאליסט ליברלי וקפיטליסט מהפכני. כשם שהיה ליברל ומהפכן כאחד, מתברר שבין קצוות הסקאלה של סוציאליזם וקפיטליזם היה ז'בוטינסקי איש המרכז והאמצע המאוזן. הוא צידד אומנם בתחרות חופשית, אבל תמך גם במהפכה סוציאליסטית למהדרין שתתרחש אחת לכמה שנים. אלו ערכים שלדעתי – ואני שמח שהקשבתם, כי אני בטוח שעכשיו למדתם כמה דברים, וגם השכלתם לדעת – כשמקשיבים, וחייבים להקשיב כי אין לכם ברירה, אולי גם יודעים אחר כך לקבל החלטות מושכלות. <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> ואני רוצה גם, אדוני היושב-ראש, למרות באמת הנוהל המוזר הזה שהטילו עלינו הקואליציה – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> ב-04:00 – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – להודות לך, אדוני היושב-ראש, על ניהול הישיבה – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – וניהול הכנסת, להודות לעובדי הכנסת, לחברי הכנסת ולשרי הממשלה. תודה רבה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, חברי הכנסת. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת נחמן שי רוצה לומר את דברו. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מיקי לוי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תקרא מברל כצנלסון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מיקי לוי. <קריאות:> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה. אני רוצה להודות לכם. <קריאות:> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה, חיליק. מעולם עוד לא הוזכר ז'בוטינסקי כל כך הרבה פעמים בבית הזה כמו היום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כמו יום פטירתו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> יש פה איזה געגועים בלתי רגילים לז'בוטינסקי. <יעל גרמן (יש עתיד):> של האופוזיציה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> וכל אחד עולה עם טקסט יותר חזק מקודמו. אז אני מציע שנציין שלוש פעמים בשנה את יום ז'בוטינסקי, אדוני היושב-ראש, פעם אחת כנראה לא מספיקה לבית הזה. תודה לכל המצטטים ולהיסטוריונים. <יעל גרמן (יש עתיד):> נציין גם – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> תראו, יכולנו ללכת יותר מוקדם הביתה, לא מפני שאנחנו עייפים, כי התפקיד הציבורי שלנו מחייב, אלא כי הנושא הזה באמת כבד ובעל משמעות. הבנקים בישראל הם כמעט עמוד התווך של הכלכלה הישראלית, וראוי היה להיכנס לרפורמה הזאת בדלת הראשית ולא בדרך עוקפת. אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שכשאתה מנחה את המערכת הזאת בפעם הבאה, נושא כזה יעמוד בראשית הערב ולא בסיומו, כך היה וכך צריך לעשות. ובאמת צריך לעשות שינוי בבנקים, ואני מברך על הרעיון הבסיסי לעשות את זה. עכשיו, כללית אני רוצה לומר, אנחנו כולנו יוצאים לפגרה, אבל אני מבטיח לכם, חברי בקואליציה, לא נבזבז את הזמן, נחזור אחריה, נהיה פה מלאי מרץ, וניתן לכם זמן שתוכלו באמת להרגיש מה זה אומר אופוזיציה לוחמת. כך שאני מציע לכם לא לנוח אפילו, אלא להתארגן. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אנחנו כבר מחכים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אנחנו בכל מקרה הולכים לעבוד קשה. <קריאות:> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני מצטרף לכל דברי התודה שנאמרו פה. תודה לך, היושב-ראש, ותודה לכל מי שתומך ועוזר בכנסת. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. עד כאן רשימת הדוברים. האם עומדים על הבקשה לקיים הצבעה שמית? <קריאה:> לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> טוב מאוד. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אבל אנחנו רוצים לראות בהצבעה הזאת הצבעת אי-אמון בממשלה. אנחנו מבקשים, באמת. <קריאות:> – – – <קריאה:> שקט, מה קרה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אולי עכשיו נפיל את הממשלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני ודאי מוכן לשאול את השר לוין, שהוא השר המקשר בין הממשלה לכנסת, הוא מוסמך לענות. אבל אני גם לא אהיה קטנוני אפילו ולא אגיד שמבדיקה קצרה התברר שמתוך 20 החותמים על הצבעה שמית, 13 כבר שעות ארוכות – שעות ארוכות לא נמצאים בכנסת, אבל רוצים שאנחנו נצביע הצבעה שמית מכיוון שהם ביקשו. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האם, אדוני חבר הכנסת חיליק בר, אתה מבקש לראות הצעת אי-אמון בממשלה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, זה היה – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה בתמורה לשיפוע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אלה היו – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני מוריד את זה בתמורה לשיפוע. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מילתא דבדיחותא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מילתא דבדיחותא. אכן, אכן. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 153 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – אין נמנעים – 3 ההצעה להעביר את הצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, לוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016; הוועדה המשותפת עם ועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק לתיקון פקודת היבוא והיצוא (מס' 3) (מעבדות מוכרות ליבוא טובין), התשע"ו–2016; הוועדה המשותפת עם ועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעת חוק פינוי ובינוי נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 32 בעד, אין מתנגדים, יש שלושה שנמנעו. הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה, ותועבר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רפורמות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שמישהו יבקש את זה. <קריאה:> לרפורמות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ביקשתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מחברי הכנסת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רפורמות. <קריאה:> לוועדת רפורמות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לוועדת הרפורמות. מכיוון שאין דעות אחרות, אז לוועדה שבראשות חבר הכנסת אלי כהן. חברי וחברות הכנסת, על סף סיום כנס הקיץ והמושב השני של הכנסת העשרים, אני מבקש להודות כדרכנו לכל העוסקים במלאכה הפרלמנטרית המורכבת ומאפשרים לנו – – – <קריאה:> זה לא מכובד, אוה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> חברי האופוזיציה, קצת – – – <קריאות:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> שיעור מחברת הכנסת – – – <קריאות:> – – – <קריאה:> איפה הבושה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ששש. <קריאות:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> מה קרה? <קריאות:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> חשבנו שהוא סגר את הישיבה. <ענת ברקו (הליכוד):> חשבתם. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני חוזר גם לטובת אנשי האופוזיציה, כי אני אומר את הדברים גם בשמם. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אני לא אומר את הדברים בשמם, הם מצטלמים כרגע. על סף סיום כנס הקיץ והמושב השני של כנסת זו, הכנסת העשרים, אני מבקש להודות כדרכנו לכל העוסקים במלאכה הפרלמנטרית המורכבת ומאפשרים לנו את קיומה של דמוקרטיה למופת. אני מודה בשם כל חברי הכנסת והשרים לכל עובדי ועובדות הכנסת המסורים בכל התחומים. תודה למזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ ולסגנה נאזם בדר. תודה למנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ, החותם כנס ראשון מוצלח. תודה לקצין הכנסת יוסי גריף, לאנשי משמר הכנסת המסורים. תודה לראשי החטיבות, למנהלי המחלקות, לסדרנים היקרים, לעובדות והעובדים באשר הם, ובהם כאלו המגיעים ראשונים ומכבים את אורות הבניין הזה בשעות שונות ומשונות, כמו למשל אחרי שאנחנו כבר נעזוב. תודה ודאי גם לרכזי הסיעות, מנהלי הסיעות, כל עובדי הסיעות, לעוזרים הפרלמנטריים המסורים שלנו. תודה מקרב לב. אני מאחל לכולנו קיץ טוב ובריא וחופשה נעימה. ככל שלא ניפגש כאן בכנסי הפגרה, נשוב ונחדש את המושב השלישי של כנסת זו בכ"ט בתשרי תשע"ז, 30 באוקטובר 2016. תודה לכולכם. ישיבה זו, כנס זה ומושב זה נעולים. <הישיבה ננעלה בשעה 04:08.>