דברי הכנסת

דברי הכנסת ו / מושב שני / ישיבה קי"ז / ז' וט' בכסלו התשפ"ד / 20 ו-22 בנובמבר 2023 / 6 חוברת ו' ישיבה קי"ז הישיבה המאה-ושבע-עשרה של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, ז' בכסלו התשפ"ד (20 בנובמבר 2023) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 4 נאומים בני דקה 5 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 5 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 6 סימון דוידסון (יש עתיד): 6 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 7 אבי מעוז (נעם): 8 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 8 הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023 9 השר חילי טרופר: 9 טלי גוטליב (הליכוד): 10 מירב בן ארי (יש עתיד): 11 נעמה לזימי (העבודה): 14 רון כץ (יש עתיד): 14 אבי מעוז (נעם): 15 עידן רול (יש עתיד): 16 נאור שירי (יש עתיד): 17 עמית הלוי (הליכוד): 18 סימון דוידסון (יש עתיד): 20 גלעד קריב (העבודה): 21 אופיר כץ (הליכוד): 22 שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): 24 עודד פורר (ישראל ביתנו): 26 שרון ניר (ישראל ביתנו): 27 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 28 מירב כהן (יש עתיד): 29 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 30 קטי קטרין שטרית (הליכוד): 32 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023 34 השר חילי טרופר: 34 ניסים ואטורי (הליכוד): 36 טלי גוטליב (הליכוד): 38 רון כץ (יש עתיד): 44 עידן רול (יש עתיד): 45 נאור שירי (יש עתיד): 46 גלעד קריב (העבודה): 46 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 48 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 49 שרון ניר (ישראל ביתנו): 50 מירב כהן (יש עתיד): 51 מיקי לוי (יש עתיד): 51 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 53 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 53 הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון מס' 12), התשפ"ד–2023 53 ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): 54 הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 41 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מינוי רופא מוסמך), התשפ"ד–2023 57 ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): 57 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 59 הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 41 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מינוי רופא מוסמך), התשפ"ד–2023 60 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אני פותח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ז' בכסלו התשפ"ד, 20 בנובמבר 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4068/25 וכלה בהצעת חוק פ/4085/25: הצעת חוק החומרים המסוכנים (תיקון – פרטי התקשרות למרכז רעלים), התשפ"ד–2023, מאת חברי הכנסת אליהו ברוכי, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק הנגשה לשונית והתאמה תרבותית, התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת יאסר חוג'יראת; הצעת חוק העונשין (תיקון – ניקוי ישראל מנשק לא חוקי), התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים וחמש, התשפ"ד–2023, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק למניעת הוצאה של כספים מישראל על ידי מסתנן או נתין זר או עבורו, התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על משיכה הונית מקופת גמל), התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת אלי דלל; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – נכי ארגוני הצלה במלחמת חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, מאת חברי הכנסת יונתן מישרקי, ארז מלול, יצחק פינדרוס, אושר שקלים ומשה רוט; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – פטור מארנונה לנכס שפונה בעת מצב הלחימה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, מאת חברי הכנסת גלעד קריב, אליהו רביבו וולדימיר בליאק; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מכירת טובין למלכ"ר המיועדים לתרומה לכוחות הביטחון וההצלה), התשפ"ד–2023, מאת חברי הכנסת אליהו ברוכי, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק העונשין (תיקון – עונש מינימום וקנס על החזקת נשק בלתי חוקי), התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) (הוראת שעה), התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק למניעת חרם חברתי בבתי ספר, התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת אלמוג כהן; הצעת חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון – השוואת תנאי אלמנות חללי המילואים), התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת מתן כהנא; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הרחבת הזכאות ליתומים שמלאו להם 21 שנים), התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת מתן כהנא; הצעת חוק איסור כספים קואליציוניים, התשפ"ד–2023, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) (תיקון – ביטול ניכוי מקצבה), התשפ"ד–2023, מאת חבר הכנסת מתן כהנא; הצעת חוק העונשין (תיקון – פריצה למתקן ביטחוני), התשפ"ד–2023, מאת חברי הכנסת עמית הלוי, משה פסל ובועז ביסמוט; הצעת חוק ההתנתקות והפיצויים לנפגעיה (תיקון – נוכחות וחופש תנועה לישראלים בחבל עזה), התשפ"ד–2023, מאת חברי הכנסת עמית הלוי, לימור סון הר מלך, דן אילוז, אריאל קלנר, משה פסל, חנוך דב מלביצקי, ניסים ואטורי, שמחה רוטמן, קטי קטרין שטרית, יצחק קרויזר, גלית דיסטל אטבריאן ואוהד טל. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הסמכת צבא ההגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה למזכיר הכנסת. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון על סדר-היום יהיה נאומים בני דקה. חברי כנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כפי שאתה יודע ויודעים חברי הכנסת, אני חי בעוטף עזה, רוב הלילות אני ישן שם, אבל אתמול הייתי בסיור בצפון, בגולן, פגשתי קהילות מפונים בטבריה וישנתי אצל חברים בשתולה. לשתולה חשוב מאוד להגיע מלמטה, מהוואדי, ולא באיגוף ימני לאורך הגדר, כי חיזבאללה לא אוהב את זה כל כך. ובשתולה בימים האלה סגרירי וחשוך ויש מעט אנשים, אבל בעיקר, בשתולה ולרוחב הגזרה ולעומק הגליל יש יישובים שאין בהם בני אדם, ובני האדם האלה מסתובבים בארץ, חלקם פונו על ידינו, על ידי המדינה, וחלקם התפנו על ידי עצמם. אדוני היושב-ראש, בניגוד למציאות בקו העימות הדרומי – ששם אנחנו מושקעים בדם ובדמים, או יש לומר בדמים ובדם שהולך ונצבר, ואני מקווה שזה יביא לשינוי אסטרטגי בביטחון ובתחושת הביטחון וכמובן ישיב את הישראלים החטופים – בצפון אנחנו לא נמצאים שם. ואני מציע, אני מבקש ממוסדות השלטון השונים – בראש ובראשונה הממשלה, אבל גם הכנסת יכולה לסייע – לקחת בחשבון שסדר-היום שלנו, העמוס לעייפה בהקשרים שונים, חייב לדחוק פנימה את הטיפול בשיקום של החבל הבא, אני לא יודע אם הוא ייקרא – הוא כנראה לא יהיה "תקומה ב'" – "תשועה", "הודיה" או "שגשוג"; הצפון יהיה יעד לשיקום, כי אנחנו צפויים לעזיבה של חלק מהאנשים, צריך לומר את הדברים. אנחנו צפויים לצורך של השקעה בחקלאות, בתיירות, בתעסוקה, בתשתיות, ואת זה נצטרך לעשות בנוסף למאמץ האדיר בדרום. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת שוסטר. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, ואחריו – חבר הכנסת סימון דוידסון. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אישרנו בוועדת הכספים תקציב למינהלת תקומה ליישובי העוטף. וכמובן שיש פגיעה בכל היישובים בנגב, העוטף, שאר היישובים, גם היישובים הבדואיים בנגב, הכפרים הלא-מוכרים. מכאן אנחנו פונים לכל הגורמים בממשלה לקחת יוזמה ולהכיר בכפרים הבלתי-מוכרים בנגב באזור בקעת באר שבע, מזרחית לכביש 80 – א-זערורה ואל-פורעה, יישוב ואדי א-נעם, יישוב תל ערד. להפסיק את מה שהיה קודם לכן, את העניין של הריסות הבתים של אזרחים, ולהתחיל דרך חדשה על מנת לעזור ולסייע לאזרחים הבדואים בנגב. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, ואחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו מציינים השבוע את יום הילד הבין-לאומי. כמעט כולנו פה אבות ואימהות לילדים. אני רוצה לקרוא בשמות החטופים, הילדים שנמצאים בעזה. אני בטוח שכולכם כמוני קמים בבוקר וחושבים אילו זה הילד שלנו. האחים למשפחת ביבס – כפיר, בן עשרה חודשים, אריאל, בן ארבע; האחים למשפחת כץ אשר – אביב, בת שנתיים, ורז, בת ארבע; אביגיל עידן, בת שלוש; אמה ויולי קוניו, תאומות בנות שלוש; יהל, בת שלוש, נווה, בן שמונה, למשפחת שהם; אוריה, בן ארבע, יובל, בן שמונה, ועפרי, בת עשר – משפת ברודץ; אמיליה אלוני, בת שש; אלה ודפנה למשפחת אליקים – אלה בת שמונה, דפנה בת 15; אמילי הנד, בת תשע; אוהד מונדר, בן תשע; טל, גל ואגם – טל בן תשע, גל בן 11, אגם בת 17; יובל, בת 11, ומיקה, בת 18, משפחת אנגל; איתן יהלומי, בן 12; נעם אביגדורי, בת 12; ארז וסהר למשפחת קלדרון, בני 12 ו-16; משפחת יעקב – יגיל, בן 13, ואור, בן 16; משפחת אור – עלמה, בת 13, ונעם, בן 17; הילה רותם שושני, בת 13; גלי טרשנסקי, בת 13; עמית שני, בן 16; מיה ליימברג, בת 17; אופיר אנגל, בן 17; עיישה אלזיאדנה, בת 17; נוגה וייס, בת 18; ליאם אור, בן 18; תינוק נוסף בשבי, שאנחנו אפילו לא יודעים את שמו. כולם צריכים לחזור הביתה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת דוידסון. תמונותיהם של כל השמות שהקראת נמצאות כאן לנגד עינינו, למעט כמובן תמונתו של התינוק שנולד בעודו בשבי, ואנחנו מתפללים, מייחלים ופועלים להשבתם אל משפחותיהם כמה שיותר מהר. חבר הכנסת טופורובסקי, ואחריו – חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, ביום שישי האחרון חזר הביתה לאחר לחימה ממושכת איש הברזל, רב-סרן במילואים חן יהלום. הוא חזר לחופשת התרעננות בת 24 שעות. בשבת בבוקר הוא יצא לרכיבה עם שניים מחבריו, וכאשר השלושה רכבו בשולי כביש 44 רכב פרטי פגע בהם והעיף אותם מאופניהם. שני חבריו של חן נפגעו קל. חובשי מד"א נלחמו על חייו של חן יהלום, מותו נקבע בבית החולים וולפסון, לאחר שנפגע בראשו. יהלום מוכר לרבים מקהילת הטריאתלון והריצות בישראל. ב-15 השנים האחרונות הוא נהג להשתתף בתחרויות רבות ולאחרונה אף ניצח במקצה חצי איש הברזל בישראמן 2022. "הוא היה מלח הארץ, אחד שאף פעם לא התלונן", ספד לו אביו רוני. "הוא בחיים לא התלונן על דבר ועשה רק טוב. חן היה מאלו שידעו לעשות דברים טובים בסתר, בלי להגיד". זו תקופה מורכבת לעלות על הכביש, אבל חשוב לזכור להקשיב להוראות פיקוד העורף, הן מצילות חיים. כאן גם יש מקום לקרוא לשרת התחבורה ומשרד התחבורה. אנחנו רואים שחיילים מסיימים שירות קשה, עייפים מאוד, ורוצים לחזור הביתה לאיזה אפטר, והנסיעה ברכב פרטי מסכנת אותם, וחבל. 315 בני אדם נהרגו מתחילת השנה בכבישי ישראל, שניים מהם רק בשבוע החולף. בואו נשים לזה סוף. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, ואחריו – חבר הכנסת יוסף עטאונה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. ישנו מושג ישן שחזר לחיינו – רצועת הביטחון. מתוך הנסיבות הקשות שנקלענו אליהן מאז התופת שהייתה בשמחת תורה, התגבשה ההבנה שמציאות שבה אלפי מחבלי חיזבאללה נמצאים על גדרות היישובים בצפון ושבה אלפי מפלצות חמאס היו על הגדרות של יישובי העוטף, זו הפקרות ממדרגה ראשונה. אבל אי-אפשר להסתפק רק ברצועת ביטחון פיזית. במקביל חובה עלינו להקים רצועת ביטחון ערכית, רצועת ביטחון שתגן על הערכים של עם ישראל, רצועת ביטחון של הייעוד של עם ישראל, רצועת ביטחון שתגן על המדינה היהודית, רצועת ביטחון שתפקידה יהיה להסיר מעלינו את כל הערכים הזרים למהותנו, רצועת ביטחון שתחזק את הייעוד, את המורשת, את ההיסטוריה, את המסורת ואת התורה כבסיס לקיומה של מדינת ישראל. אם חפצי חיים אנחנו, אין לנו ברירה אחרת. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת יוסף עטאונה. לאחר מכן נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום. בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, היום בכניסה ליישוב אבו תלול בנגב נפגעו אישה והילדה שלה. היישוב אבו תלול נמצא על כביש נבטים–דימונה, כביש 25. היישוב מונה כ-8,000 תושבים, וגם נותן שירות לכל הכפרים הלא-מוכרים מסביב לאבו תלול. בכביש הזה, שהוא מאוד עמוס, יש את הצומת שמחבר את היישוב לכביש 25. בשנתיים האחרונות נהרגו בצומת הזה לפחות שלושה אנשים, וכמעט בכל שבוע יש שם תאונה. לפני שנה – בתחילת השנה, ליתר דיוק, בחודש ינואר, פניתי לשרת התחבורה מירי רגב בכדי לקבל ולהציב רמזור בכניסה ליישוב ולהסדיר את הכניסה בצורה מסודרת שתבטיח את הביטחון של האנשים. קיבלתי תשובה ממנה בתחילת השנה שזה נמצא בדיוני התקציב ושזה בתכנון וצריך לבצע. עד היום לא נעשה שום דבר, ואנשים ממשיכים להיפגע שם בצומת. אני פונה אליך וגם לשרת התחבורה – להציב רמזור בכניסה ליישוב אבו תלול, ולהסדיר את הכניסה ליישוב, כי שם גם לומדים כ-5,000 תלמידים וגם יש היעדר תשתיות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לאדוני. << הצח >> הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1680).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הסמכת צבא ההגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר חילי טרופר להציג את הצעת החוק בשם שר הביטחון. בבקשה, אדוני. << דובר >> השר חילי טרופר: << דובר >> בשמו של שר הביטחון – אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי כנסת – אני מתכבד להביא לאישור מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק הסמכת צבא ההגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה ופעולה בחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת (הוראת שעה – חרבות הברזל), התשפ"ד–2023. בעקבות מתקפת הטרור הרצחני, שהתרחשה ביום כ"ז בתשרי התשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, החליטה ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי על נקיטת פעולות צבאיות משמעותיות בהתאם לסעיף 40 לחוק-יסוד: הממשלה, והחלה מלחמת חרבות הברזל. במסגרת הפעולות הצבאיות המשמעותיות המתמשכות קיים חשש ממשי מפני גישה של גורמי אויב למידע חזותי המופק ממצלמות נייחות, שיש בה כדי לסכן באופן ממשי את ביטחון המדינה ואת רציפות התפקוד המבצעי של צה"ל וכן את ביטחון המדינה לפי ייעוד שירות הביטחון הכללי ותפקידיו. לפיכך, עלה הצורך בהסמכת חיילים בצה"ל ובהסמכת עובדי שב"כ בעלי מיומנות נדרשת לבצע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת, כאמור, ולבצע פעולה בו, אף בלא ידיעת בעל חומר המחשב. לפיכך, ביום כ"ט בתשרי התשפ"ד, 14 באוקטובר 2023, מתוקף סמכותה לפי סעיף 39 לחוק-יסוד: הממשלה, התקינה הממשלה תקנות שעת חירום המסמיכות חיילים בצה"ל לבצע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו, וזאת לעניין רשימת מחשבים שהקצין המוסמך אישר. בהמשך לכך, ביום ב' בחשוון התשפ"ד, 17 באוקטובר 2023, התקינה הממשלה תקנות שעת חירום המעניקות סמכות דומה לעובדים בשב"כ. לנוכח הימשכות הלחימה ובשל הצורך המתמשך במתן הסמכות המבוקשת לצה"ל ולשב"כ, מוצע בהצעת חוק זו להסדיר את הנושא בחוק במסגרת הוראת שעה לתקופה של שישה חודשים מיום פרסומו. ככל שהפעולות הצבאיות המשמעותיות יימשכו וצורכי צה"ל והשב"כ יעמדו בעינם, מוצע לקבוע כי בהסמכת ראש הממשלה ובאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, יהיה רשאי שר הביטחון להורות בצו על הארכת תוקפו של החוק לתקופות נוספות שלא יעלו על שלושה חודשים כל אחת, ובלבד שסך כל תקופת ההארכה לא תעלה על שישה חודשים. בנוסף, מוצע לקבוע כי עם תחילתו של החוק המוצע יבוטלו תקנות שעת החירום שהוזכרו לעיל. אני מבקש כי מליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק ותעביר אותה להמשך דיון והכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוץ והביטחון. תודה רבה, ושיבואו ימים שקטים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן ואמן. תודה רבה לשר טרופר. אנחנו נעבור כעת לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת נסים ואטורי – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. גברתי, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אני עומדת כאן בשם חיילי צבא ההגנה לישראל, ששוחחתי עם חלקם, והם מבקשים להעביר את המסר הבא: יש תחושה קשה של הורדת הרגל מהגז – הורדת הרגל מהגז. יש פה איזה שקט מוזר פתאום בתקיפות ובהפגזות בדרום. ואני רוצה להבהיר לעם ישראל ולהנהגה את הדבר הבא: אנחנו התחלנו את המלחמה הזו בתבוסה קשה. אני לא יודעת מה איתכם, אני יודעת מה איתי: אני בהשפלה מוחלטת, בבושה איומה, בתחושה שגנבו ונטלו ממני את הגאווה הלאומית. כדי להחזיר לי ולכם את הגאווה הלאומית, הקבינט חייב להיות מספיק אמיץ, מספיק אמיץ לעשות דברים גדולים מאוד. לפני שבועיים וחצי עמדתי כאן מעל הדוכן ואמרתי: להפגיז את שיפא. אמרו לי, הדין הבין-לאומי, אמנות ג'נבה, דיני הלחימה. סעיף 23 מאפשר תקיפה של בית חולים שמשמש מקור טרור. סוף-סוף הם גילו שיש שם לא רק טרוריסטים ולא רק מפקדה – יש שם רופאים בני מוות. הרופאים בשיפא הם בני מוות. למה הם בני מוות? כי על פי הדין שחל עליהם כרופאים, כשהם רואים חטופים הם חייבים לדווח. זה פשע נגד האנושות. כשהם אפשרו את הותרת החטופים הפצועים אצלם, הם ביצעו עבירות בעצמם כנגד משפט העמים, ולכן הם בני מוות לא פחות מהמחבלים. אז הינה, אנחנו כאן. שוב יורדת הרגל מהגז. לא נכניס דלק – מכניסים דלק; נכניס רק קצת דלק – מכניסים הרבה דלק; נכניס קצת סחורה – מכניסים הרבה סחורה. ואתם יודעים איך אנחנו נראים מהצד האדום, על ידי חמאס? האם אתם חושבים שחמאס מעריך אותנו כשאנחנו נותנים לו סחורות? הוא בז לנו. האם אתם חושבים שחמאס מעריך אותנו כשאנחנו מכניסים דלק? לא, הוא ממשיך לפגע. ביום שבת העבירו דלק מתחת לאף של כולנו. מה קרה? קיבלנו עוד פעם הפגזות. זו הדרך שבה מתנהלת המלחמה הזו. אם אנחנו רוצים לנצח את המלחמה הזו, בשם חיילי צה"ל, אל תורידו את הרגל מהגז. אל תורידו את הרגל מהגז. זה מרגיש לנו תחושה איומה של השפלה. ובאשר לארצות הברית והלחץ שלה, אנחנו שומעים כל הזמן: ארצות הברית, בלעדיה אין, בלעדיה אין. קודם כול אני רוצה להזכיר לכם היסטורית שכשביידן היה סנאטור, בשנת 1982, הוא בעצמו אמר למנחם בגין: אם אתה לא תסור למשמעת האמריקאית, לא ניתן לך את מה שאתה צריך. מה נראה לכם שמנחם בגין אמר? מה נראה לכם, שמנחם בגין נכנע לאמירות של הסנאטור דאז, שהוא נשיא היום? לא, ממש לא. אני אדאג לעם שלי, אמר מנחם בגין – אני אדאג לעם שלי. ואני אומרת לכם כאן: לאנטישמיות יש כל מיני צורות. ככל שתעבורנה השנים – חלפו השנים, ויש לה כל מיני צורות. פעם זה קטע דתי ולא דתי כזה, פעם אתה ככה ולא אחרת. הדבר היחיד שמשנה הוא לא מה העולם חושב עלינו – הוא מה היהודים עושים; ככה פשוט, מה היהודים עושים. ובגלל שזאת מלחמת קיום על היותנו, אני דורשת – דורשת – מההנהגה לעשות מעשים גדולים, אמיצים. לא דלק, לא בית חולים – מוקם לי בית חולים שדה ברפיח, איפה שהכוחות שלי הולכים לתמרן. אנחנו לא צריכים לסכן את החיילים שלנו כדי למצוא חן בעיני העולם. גם היום היה צריך להפגיז את בית החולים שיפא כי הרופאים שם הם בני מוות. זה מעשה אמיץ וחשוב שירים לנו את הגאווה הלאומית. ולכן אני מסיימת ואומרת: אנחנו בשיא המלחמה, בשיא כאב המלחמה, בשיא תלאות המלחמה, ויש לנו חובה מוסרית עבור עצמנו לנצח את המלחמה הזו – לא בסיסמאות שאנחנו משנים מעת לעת, בתמונות ניצחון ריאליות. שיטחנו את צפון הרצועה? בואו נשים שם בסיסים. בואו נעשה את זה, בואו נכבוש את זה. כי תזכרו – האויב שלנו והאתוס האסלאמי מבין: הוא בן מוות, הוא נולד כדי למות. באויב אתה יכול לפגוע כשאתה פוגע לו באדמה. לכן אני אומרת כאן, תחשבו אחרת ממה שחשבתם עד עכשיו. תנו להרים את הראש שלנו בגאווה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, היום ב-18:00 אנחנו נקיים אירוע משותף של הקואליציה והאופוזיציה בחסות היושב-ראש, ונשמע את העדויות של משפחות החטופים. אני קוראת לכל חברי הכנסת במשכן להגיע. אני רוצה גם לנצל את הבמה הזאת ולהתנצל בפני כל משפחות החטופים על האירוע המזעזע שהתנהל היום בוועדה לביטחון לאומי. אין לי מילים. אין לי מילים. למצוא משפחות של חטופים מתחננים, מתחננים ליו"ר הוועדה שיפסיק את הדיון, כי עצם הדיון יכול לסכן את הילדים שלהם – לאן הגענו? לאן נוליך את הבושה? מה יש לכם? מה זה? החשש שדיון כזה בכנסת – עזבו שאתם לא עוזרים בכלום, למה אתם גם מחבלים בפעילות, למה? למה משפחה שהילדים שלה חטופים בעזה צריכה להתחנן לעצור את הדיון, בשביל מה? חיכיתם כל כך הרבה, תחכו שתסתיים המלחמה. מה הלחץ? מה הלחץ? ועוד חברי כנסת אומרים: אני מבין אתכם – לא, אתה לא מבין. אם אין לך ילד חטוף בעזה, אתה לא מבין. אתה יכול להזדהות, אתה יכול להביע תמיכה, אתה יכול לחבק, אתה יכול להקשיב – אתה לא מבין. כל אחד פה הלך לישון אתמול בלילה בגשם השוטף, ולא חשב לעצמו – מה עם הילד הזה בעזה, מה עם הסבתא הזאת. אז עזבו שאנחנו לא עוזרים; באמת, אנחנו מקשיבים, וטוב מאוד על הכנס היום, אבל יש כאן צוות שמנהל משא ומתן להחזיר חטופים, אנחנו כולם קוראים בתקשורת. בואו לא נפריע. הבית הזה לא יכול להפריע, הינה, אני אומרת לכם, לא הממשלה שלי מובילה, הממשלה שלכם מובילה. וכולנו עושים הכול באמת לחזק, רק שיחזרו הביתה. אז לקיים דיון ולמצוא משפחות מתחננות – מה קרה? מה הלחץ להביא את החוק הזה? ועוד – עזבו, עזבו, מה זה משנה מה אני חושבת, מה נעמה לזימי חושבת, מה צגה מלקו חושבת על החוק, זה לא משנה, יגיע הזמן, נדבר. אבל אנחנו במלחמה. לא סתם אני ויושב-ראש הקואליציה יושבים ביחד בכל יום ראשון, ובאמת צריך לומר – מנסים להביא רק חוקים שיעזרו לאזרחי ישראל, לחיילים, למפונים, רק לעזור; אז להביא דיון כזה – אני מתנצלת בפני משפחות החטופים. אני מתנצלת בפני משפחות החטופים על מה שהם נאלצו לעבור. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני בוועדה לביטחון לאומי מהיום שהוקמה. זו הפעם הראשונה שזרקו אותי החוצה – ואני גאה בזה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה, גברתי. חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני ביקשתי להתחלף. אני ביקשתי קודם, הוא נתן לי. אני מתחלף איתו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ווליד טאהא ואלעזר שטרן מתחלפים? אז חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. אני רק לא רואה איפה חבר הכנסת אלעזר שטרן רשום. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> היושב-ראש, זה אחרי זה. תודה. אני פשוט ממהר לאחת ההלוויות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. בבקשה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להעביר מכאן באמצעות הכנסת בקשה לשר המשפטים יריב לוין. אני לא רוצה לדבר על המהפכה המשפטית. אנחנו באמת בעידן שבו חיילים שלנו נלחמים, ואנחנו רצים ללוויות ולבתי אבלים, והראש שלנו בזירות הלחימה השונות. אבל אני חושב שתחת הרוח הזאת צריך להמשיך לפחות את מה שהיה, ולבית המשפט העליון לא שינינו. יש סניוריטי. אי-אפשר עכשיו לנצל את המצב הזה – דרך אגב, אדוני היושב-ראש, גם הכנסת הזאת מינתה אנשים לוועדה למינוי שופטים מתוך הנחה שנותנים לעבוד. ואם אנחנו מנסים, משתדלים לשדר אחדות, ואם אנחנו לא רוצים להביא דברים לידי מחלוקת, ואם אנחנו לא מחפשים אשמים עכשיו – ואנחנו לא –ייאות שר המשפטים להמשיך את הנוהל הקיים ולשדר אחדות אמיתית, ולא להמשיך לשחק עם הוועדה למינוי שופטים. לא ביקשנו משהו חדש, ביקשנו להמשיך את מה שהיה עם הוועדה שהכנסת הזאת בחרה. ומה שהיה בבית המשפט העליון – נרצה פעם לשנות? ישנו פעם – זאת שיטת הסניוריטי. וכיוון שכך, אני קורא לשר המשפטים: בכינוס הבא של הוועדה למינוי שופטים – תשדר גם דרך הוועדה, לא בהורדת כוחות – כן אחדות, כן הבנת גודל השעה. תעלה לדיון, ואני מניח שהוועדה תאשר מה שהיא תחליט, אבל מה שהיא תחליט – אבל תעלה לדיון, ואני מקווה, אני מניח שהשופט עמית ימונה. אנחנו בפוליטיקה לא צריכים שופט כזה או שופט אחר, אנחנו צריכים בית משפט עליון שאין מעליו ספקות, סימני שאלה ועננות. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לך. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה, גברתי. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, היום יום הילד הבין-לאומי. היום הזה נוסד למען זכויות הילדים בארץ, בעולם, הזכויות של הילדים שלנו, החובה המוסרית שלנו. ומה עם הזכות של הילדים שלנו החטופים בעזה? הילדים שלנו שנעקרו מבתיהם, נלקחו מהוריהם, חזו בהורים שלהם נרצחים – איפה הילדים שלנו? הלב יוצא אליהם, יוצא אליהם. בדלת הלשכה שלי תלויה התמונה של כפיר ביבס, התינוק שכל המדינה בוכה ומתפללת להשבתו, ולהשבת כל הילדים. היא תלויה כדי שנזכור אותם, ונזכור את הזכויות שלהם ואת החובה שלנו להביא אותם. היה לי נאום אחר, אני השארתי אותו פה, כי אני כן רוצה להגיד משהו: אנחנו חייבים, חייבים לשמור על השיח בעת הזו. כל ציוץ יכול להיות הפקרות של ממש. כל אמירה מתלהמת מסכנת אותם. כל דיון מיותר שאפשר לחסוך בעת הזו חוטא למטרה של הצלת החיים. ואין מצווה גדולה יותר מפדיון שבויים, רבותיי. לא עושים פוליטיקה על ילדים חטופים ולא על משפחות חטופות, ולא משווים בין הכאב שלנו לשלהן. הן עושות את מה שהן אמורות לעשות כדי להשיב את ילדיהן. כבוד יו"ר הכנסת, אני אסיים בשירו של יהונתן גפן, זכרו לברכה, ביקור מולדת: "חזרתי הביתה אחרי עשרים שנה. / במבט ראשון דבר לא השתנה. / שני סוסים קשורים לעץ התאנה, / קרטון על הבטון עם חץ 'לחתונה'. // רקפות עוטפות זרי סלעים כהים, / שלוליות מקרקרות את שיר הצפרדעים. / הזקנים יושבים בחוץ ומדברים. / ספלים סדוקים של תה, ביסקוויטים עם חורים. // אבל לאן נעלמו הילדים / ששיחקתי איתם? / איפה כל הילדים, / איפה הם כולם, / מי לקח לי אותם? // תרנגולות, פרות ופה ושם כבשים, / שפן בורח כמו שפן לתוך הפרדסים. / מרבד תלתן רטוב נוצץ באור ירוק, / שועל שקרן בוכה בוואדי לא רחוק". שיחזרו אלינו במהרה, אמן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לגברתי חברת הכנסת לזימי. כעת יעלה ויבוא חבר הכנסת רון כץ. בבקשה, אדוני. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על מה שקרה היום בוועדה לביטחון פנים בשמה הקודם; שמה הנוכחי – לא סגור עליו, למה הם החליפו אותו. מה שקרה היום בוועדה הוא באמת בושה לבית הזה. בושה לבית הזה מהרבה סיבות. הסיבה הראשונה, כשמשפחות החטופים נמצאות במקום הזה ומבקשות משהו מאיתנו, אנחנו צריכים לכבד את זה. אנחנו צריכים לכבד את זה גם אם אנחנו חושבים אולי אחרת, או מכל סיבה אחרת בעולם. היינו חייבים לכבד את הבקשה שלהן. והסיבה השנייה היא סיבה טכנית. החוק הזה כבר קיים. אתם רוצים להפעיל אותו, תפעילו אותו, חוק השיפוט הצבאי היום מאפשר לעשות את זה. אז לא צריך להיות פופוליסטיים ולא צריך לחפש כל מיני הרפתקאות חדשות. צריך ללמוד את החומר, להבין איך המנגנון עובד, על זה לקיים את הדיונים, ואז להחליט אם בכלל זה יכול להיות או לא יכול להיות. אבל ברור שזה לא יכול להיות, כי כשהמל"ל דוחה את זה והקבינט לא מעלה את זה וראש הממשלה אומר שזה לא רלוונטי, אז השר הכי פופוליסטי שאי פעם היה במדינת ישראל – הוא כבר לא עושה לנו פיגועים דיפלומטיים בעולם, היום הוא שבר משהו בתוך החברה הישראלית. הוא פגע במרקם הכי עדין שיש, במשפחות הללו, שנמצאות איתנו פה. הן כל היום איתנו פה, ומבקשות עזרה בכל מה שאנו יכולים לעשות, וכולנו מגויסים מאה אחוז למען השבת החטופים. אז אני רוצה באמת לשאול, מה היה כל כך דחוף לקיים את הדיון הזה, אם אתה יודע שמהדיון הזה לא יכול לצאת כלום, כי חקיקה לא עולה אם זו לא חקיקה בהסכמה? אז הדיון הזה היה לצורך הכותרת, לצורך לפגוע באדם אחר, לצורך לעשות רע למשפחות החטופים. ואני באמת שואל את עצמי, איך יהודי עושה דבר כזה ליהודי אחר? תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת כץ. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת וליד אלהואשלה – מוותר. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יהדות גרמניה לפני תשעים שנה הייתה אולי הסמל המובהק ביותר ליהודי החדש, זה שבמקרה הטוב הוא יהודי בביתו וגרמני בצאתו – גרמנים בני דת משה, סמל להתערות בתרבות הנאורה והמתקדמת, סמל לנטישת העבר, המסורת והזהות. שיא ההתבוללות. ודווקא שם צמחה האנטישמיות הכי מפלצתית. כשאנחנו מתבוללים, כשאנחנו שוכחים מי אנחנו ומה ייעודנו בעולם, האנושות באה ותובעת מאיתנו למלא את תפקידנו. הם לא יניחו לנו להיות מה שאנחנו לא. הם לא יעזבו אותנו עד שנמלא את ייעודנו. הקמנו מדינה, קראנו לה מקלט בטוח, וחשבנו שאם היא תהיה מדינה ככל המדינות יניחו לנו לנפשנו. אבל הם לא מניחים לנו לנפשנו. כאשר משתלטת עלינו תרבות פוסט-מודרנית, תרבות של טשטוש הזהות היהודית-לאומית, של התבוללות תרבותית, כאשר אנחנו שוכחים את זהותנו, מגיע מי שמטלטל אותנו ומזכיר לנו. הנשמה שלנו קוראת לנו, היא רוצה להתגלות. אנחנו מוכרחים למלא את החיים בתוכן שמתאים לנו, להבין את ייעודנו להיות אור לעולם. כמו רצועת הביטחון הפיזית בצפון ובדרום שעליה מדברים – ושלו הייתה לנו, התמונה הביטחונית כיום הייתה אולי נראית אחרת – אנחנו חייבים גם רצועת ביטחון ערכית-זהותית שתיתן לנו חוסן לעמוד בהתמודדויות ובאתגרים. אתמול פורסמו בערוץ 7 דברים שכתבה חברת הכנסת לשעבר ענת כנפו מסיעת יש עתיד, ואני רוצה לצטט מדבריה החשובים. כך היא כתבה: "שורש הפתרון לחוסן לאומי טמון בחיזוק הזהות הלאומית שלנו, וביסוס הקשר עם אתוס העוצמה היהודית והציונית שלנו". היא מבקרת את המגמה בשנים האחרונות לצמצם את לימודי ההיסטוריה, המורשת והתנ"ך בבתי הספר, שהתוצאה שלה, לדבריה, היא ניתוק רשת הביטחון של הזהות וערעור החוסן הנובע ממנה, ולדוגמה היא מביאה את המושג הרווח של מדינת כל אזרחיה, שמחליש את הזהות שלנו. עוד היא אומרת: "גישה של רב-תרבותיות איננה צריכה לבוא במחיר פגיעה בזהות היהודית". בסיום דבריה היא קוראת לשר החינוך לצאת בתוכנית של חיזוק הזהות הציונית והיהודית כחלק ממערך כולל לחיזוק החוסן הלאומי. אדוני היושב-ראש, חיזוק הזהות הלאומית-יהודית זה בדיוק מה שרציתי לעשות ברשות לזהות לאומית יהודית שהקמתי, ושכרגע תקציביה הופנו לטובת המאמץ המלחמתי. אבל זה עוד יקרה, כי אין לנו שום ברירה אחרת. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת עידן רול. רשימת הדוברים נעולה. בבקשה. << דובר >> עידן רול (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו עדים מאז תחילת המלחמה, אבל למעשה גם הרבה לפני, להשתוללות של תוכני הסתה ואנטישמיות ברשתות החברתיות. עכשיו, בכל האמור לתכנים אנטישמיים נעשית עבודה בסך הכול טובה. פונים לפלטפורמות ה-social השונות, מבקשים להסיר תכנים, וברוב המקרים או בחלק ניכר מהמקרים הבקשה נענית, גם אם זה לוקח זמן. זה לא מספיק טוב, זו איזושהי דרך. כשמדברים על דיסאינפורמציה, כשמדברים על תוכני הסתה פרופר, כשמדברים על אנטי-ציוניות, שם קשה מאוד לקבל מענה מפלטפורמת ה-social. שם זה נתפס הרבה פעמים כאילו זה כבר עניין של נקיטת עמדה, בזמן שעדיין יש בעולם הזה עובדות מוצקות ועדיין יש שקרים ברורים. אנחנו חייבים לעשות מה שאנחנו דורשים מהעולם. בזמן שבעולם יש חקיקה מתקדמת שמאפשרת הסרת תכנים לא ראויים, אנחנו כאן, במדינת ישראל – אין לנו את זה. אין לנו עדיין חוק ברור שמכוחו אפשר להסיר בקלות וביעילות תכנים אנטישמיים, תוכני הסתה, תכנים שעושים דה-לגיטימציה לישראל או מפיצים דיסאינפורמציה על ישראל ועל פעולותיה. גם בעולם אומרים לנו בכל מיני צורות: אתם רוצים לדרוש מאיתנו – נאה דורש, נאה מקיים. קודם כול תראו דמי רצינות ותחוקקו בעצמכם. ואני אומר כאן, הגיע הזמן שהבית הזה, שעסוק בימים אלה אך ורק בצורכי מלחמה, יבין שזה לא פחות מצורך מבצעי של מדינת ישראל. תקראו לזה לגיטימציה, תקראו לזה מערכה בין-לאומית, תקראו לזה הסברה – אנחנו חייבים את זה. על כל פוסט חיובי ועל כל תוכן לטובת מדינת ישראל יופצו פי כמה וכמה פוסטים של הסתה ודה-לגיטימציה. אנחנו חייבים להשתלט על הזירה הזאת. אני מכיר את הטענות שאומרות: לא מקומנו לחוקק חוק כזה, בואו לא נתעסק עם חברות ה-social הגדולות, ואני אומר דווקא אחרת: גם למדינת ישראל הקטנה אך הנחושה יש כוח. חברות רב-לאומיות, ה-multi national, החברות הגדולות, לא אוהבות תקדימים. הן לא אוהבות מדינות, קטנות ככל שיהיו אבל חכמות ויעילות בתקווה, שיודעות לשים גבול, לסמן קו אדום ולומר: זה לא מקובל עלינו, כאן אנחנו אוכפים את זה. אם אנחנו נתחיל לאכוף את זה כאן, נוכל לצאת בקמפיין מדיני אמיתי ארוך טווח, שרותם את העולם לבעיה שהיא כבר מזמן לא רק בעיה ישראלית. לא סתם אנחנו אומרים the west is next. אנחנו צריכים לשמש גם כאן אור לגויים ולהראות שהמאבק בהסתה, באנטישמיות, בדיסאינפורמציה, הוא מאבק שמשרת לא רק את מדינת ישראל אלא את העולם החופשי כולו. תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כל מילה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רול. חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אהיה קצר, כי המאורעות היום מאוד זעזעו אותי אבל האמת היא שלא הפתיעו אותי. יש אנשים שאין לי ציפיות מהם. אני חושב שגם אתם יודעים וכולנו מכירים, גם קואליציה וגם אופוזיציה, את השר בן גביר. הכרנו אותו גם כשהיה חבר כנסת וגם כשהיה פעיל חברתי, וגם את פעילותו כשר לביטחון לאומי. הבעיה שלי היא לא בן גביר, כי בן גביר הוא בעיה שאנחנו מכירים ויודעים להתמודד איתה; הבעיה שלי היא שאין מישהו שעוצר את זה לפני. הרי לכולנו היה ברור וידוע – וראינו את סדרת ההבהרות הקבועה שיוצאת אחרי כל התבטאות שלו – שהחוק הזה לא מקודם, אין לו שום היתכנות, ושיש דיונים נוספים שצריך לעשות, אבל איכשהו נתנו לדיון הזה להתקיים. בעצם זה שנתנו לו להתקיים יצרנו את הבעיה, יצרנו את המסגרת לבעיה, כי לקחנו את איתמר בן גביר, ושמנו אותו בבמה. מה שהשר גביר עושה בחודש וחצי האחרונים הוא להסתובב ממקום למקום, לייצר פוטו-אופים עם חלוקת נשקים, לעשות סלקציה מי מגיע לאותן תמונות – עוד נדבר על זה בהמשך – מי יקבל נשק, מי חס וחלילה יש מצב שהוא יגיד משהו שלא יהיה מתאים שחס וחלילה יצולם. ומה שקרה פה היום היה כי לא היה מישהו, החל מהממשלה והכנסת, שבא ואומר: ראשית, אין בכלל דיונים בהצעות חוק. אין דיונים בהצעות חוק. זה קרה לנו גם בהצעת חוק אחרת בוועדה לביטחון לאומי, שהיום עשתה דיונים בעלמא. אנחנו עושים דיונים בעלמא, כשאנחנו יודעים שאין חקיקה פרטית. אז נתנו לו את הבמה, ומרגע שנתנו לו את הבמה, כבר אי-אפשר לשלוט בזה, כי זה מה שהבן אדם מחפש, וזה מגיע לביזיונות כאלה שאנשים יושבים ובוכים בדיונים, והוא ניגש ומחבק מישהו שאומר לו "אל תחבק אותי". כולם ראו מסביבו שהוא אומר לו "אל תחבק אותי" – והוא גם אחרי זה כותב את זה – והוא מחבק אותו, כי זה הבן אדם. זה מה שהוא עושה. למה אנחנו ככנסת לא מייצרים את היכולת שלנו לא לתת לבן האדם הזה את הבמה? לא לתת לבן האדם את הבמה, כי אנחנו יודעים מה קורה כשהבן אדם מקבל את הבמה; הוא עולה ומחלק נשקים, הוא יוצר פה תבערה, מוריד לכולנו – באמת היום ישבתי, לא הגעתי לדיון, אבל פשוט הסתכלתי על זה בטלפון, ואני מתבייש. אני רואה את זה בלייב, אני רואה את הבלגן בלייב. אתה כאילו נכנס לאירוע כשאתה יודע את זה מראש. היה צריך לעצור את הדיון הזה, לא לתת לו להתקיים, בטח בפלטפורמה הזו; לא להביא את ההורים אל מול בן גביר, שבאמת בינו לבין רגישות והבנה סוציאלית של מישהו שעומד מולו – גם אם אתה צודק באלפיים אחוז, ואתה רחוק מזה, אבל גם היכולת שלך להיות שנייה בן אדם ולהסתכל ולראות שיש מולך הורים – גם בזה לא הייתה לו את האופציה הזאת, גם את זה הוא לא הצליח לעשות. באמת כבר אין לי מילים. לפעמים אני משתגע ואומר: כמה נמוך עוד נצטרך לרדת עם השר הזה? אני מוציא אליך קריאה, ואני אנצל את זה שאתה יושב פה לידי: בואו ננסה פשוט למנוע את זה, פשוט למנוע את זה. זה לא הזמן, זה לא המקום. זה לא השר המתאים, אבל בזה כבר כנראה נסכים או לא נסכים – אבל לפחות לא לתת לו את הפלטפורמה הזאת. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לאדוני. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי לכנסת, "גור בארץ הזאת ואהיה עִמךָ ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצֹת האל והקִמֹתִי את השבֻעה אשר נשבעתי לאברהם אביך" – כך אומר הקדוש ברוך הוא ליצחק בפרשת השבוע, כשהוא נמצא בגרר שבאזור עזה – אל תרד מצרימה, אל תצא מעזה. זו הארץ של זרעך. זו השבועה שנשבעתי לאברהם. הנכדים שלך, בני יעקב, בני ישראל, יקימו כאן אומה, ייסדו כאן מדינה. זו הארץ שלהם, לשם כך היא נועדה. אזרחי ישראל, על השבועה הזאת של אלוהים, על האמת הזאת – שעזה, כמו כל ארץ ישראל, שייכת לעם שלנו – על האמת הזאת חיילינו נלחמים עכשיו בג'באליה ובזייתון, בעזה ובח'אן יונס. זו האמת שלנו. זו גם האמת של העולם הנוצרי, שמאמין באמת התנ"כית הזאת, מאמין בקדושת דברי הנביאים, מכיר באמיתות של הנבואות שהתגשמו לפני 2,500 שנה בשיבת ציון ההיא ושל אלו שהתקיימו בשיבת ציון של התנועה הציונית שלפני 120 שנה ועד היום הזה. על האמת הזאת חיילינו הגיבורים נלחמים ומוסרים את נפשם בשעה זו. מול האמת הזו ניצב השקר הפלסטיני, השקר של האסלאם הברברי. בזרמים הללו באסלאם יש בכדור הארץ שלהם גבול אחד. אין גבולות ואין מדינות – יש גבול אחד: דאר אל-אסלאם ודאר אל-חרב. יש אדמה שנכבשה במאות שנים של כיבוש מוסלמי אכזרי: באסיה, באירופה, באפריקה – איפה לא – במזרח התיכון, בבלקנים, ספרד וצרפת – כל אלו הן אדמות וקף. הן מחייבות ג'יהאד כדי להשיבן לאסלאם. ויש גם דאר אל-חרב – אזור המלחמה, שבו תידרש מלחמה כדי להשלים את ההשתלטות על העולם כולו ולהכיל על כולם את חוקי השריעה. אדוני היושב-ראש, בשביל זה לא צריך ארגוני ביון. בשביל להכיר את התוכניות הללו לא צריך את אמ"ן ולא צריך מערכות משוכללות של אומת ההייטק. אף אחד לא מסתיר את התוכנית הזאת. היא נשמעת במסגדים באופן יום-יומי בלונדון, ברמאללה, וכמו שראינו בשבועות האחרונים, גם בעיסאוויה ובבית צפאפא, ולחרפתנו היא נשמעת גם במקום הקדוש ביותר לעם היהודי, בהר הבית. היא נלמדת בבתי הספר כמה מאות מטרים מכאן, מהכנסת, במזרח ירושלים, ולחרפתנו – גם בלוד, בנצרת, בטול כרם ובג'נין, בדיוק כמו ששיננו אותה היטב תלמידי עזה ובית חאנון. זה ה"מה", וברשותך, יש גם את ה"איך" – איך להשתלט על העולם? גם את זה מלמדים מגן הילדים ועד האוניברסיטה בביר זית ובאל-אזהר. ה"איך" הוא מאוד פשוט; הכלל הוא פשוט ועתיק יומין: "דין מוחמד בסייף". ברשותך, זה לא לכבודה של הכנסת, אבל אני אצטט את האייתוללה סאדק חלחלי מאיראן; פשוט אם לא נבין ולא נכיר את האויב, לא נוכל לנצח אותו. הוא היה אומר בהדרכות שהוא מעביר לקצינים של משמרות המהפכה כך: "לאלה המתנגדים לרצח אין מקום באסלאם" – לאלה המתנגדים לרצח אין מקום באסלאם – "הנביא שלנו רצח במו ידיו המבורכות. האימאם שלנו עלי רצח יותר מ-700 איש ביום אחד" – כשהוא מתכוון ליהודים, לשבט של בני קוריט'ה, שהחדית' בעניין שלהם לא פוסח לא על האונס של הנשים, לא על השבי של הילדים שנלקחו לעבדים, ולא על הגברים שהובלו כפותים למרכז העיר ונשחטו אחד אחרי השני על ידי עלי בסכין אחת. אלה מקורות ההשראה – אני מסיים – של מחבלי החמאס, שנהגו by the book בבארי ובכפר עזה, בניר עוז וברעים: ערפו ראשים, שרפו תינוקות ואנסו נשים בדיוק על פי המסורת, כפי שלימדו אותם וכפי שהם מבינים אותה – לא כולם, אבל כפי שהם מבינים אותה. זו המלחמה שלנו, המלחמה של האמת מול השקר, של המוסר מול האכזריות, של ערכי האסלאם הרדיקלי והברברי מול ערכי התנ"ך. המלחמה הזאת כבר מזמן מתנהלת גם ברחובות לונדון, פריז ורומא, וכפי שאנחנו רואים בשבועות האחרונים, היא לא פוסחת על ניו יורק ועל וושינגטון. אני אומר את זה כאן, אדוני היושב-ראש, כדי שהדברים האלה יישמעו גם למנהיגי העולם – ביידן, מקרון ופוטין, כיוון שאם חס וחלילה המלחמה כאן לא תסתיים בניצחון מוחץ, זה לא יהיה רק כישלון שלנו – זה יהיה כישלונו ויהיה אסונו של העולם כולו. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני מצטט, ציטוט מהבוקר, לא אני כתבתי: "תוריד ממני את הידיים שלך. המבט שלי כאן אומר הכול. אמרתי לך: אל תחבק אותי, בכל זאת חיבקת. אמרתי לך: אל תסכן את האהובים שלנו, בכל זאת סיכנת. הכול בשביל תמונה. איתמר בן גביר, אין לך שום גבול. כולם רואים שאתה עושה קרקס על הדם של המשפחות שלנו. עוד לא מאוחר. תעצור". מי שכתב את המשפטים האלה הוא גיל דיקמן, שהיה היום בדיון בנושא עונש מוות למחבלים, ובת דודתו חטופה כעת בעזה. לא אני כתבתי את זה. ועכשיו אני רוצה להסביר לכם איך הגענו לאירוע הזה. בואו נלך אחורה. בכנסת הקודמת – טלי, לא היית פה, אנחנו היינו פה, אבל את ראית – חבר הכנסת איתמר בן גביר חגג, חגג, לכיוון המנדטים שלו, על דם בכל הפיגועים. בכל אירוע היה רץ כמו איזה שריף, בחלק מהמקרים הוציא אקדח, בכל מקום פתח לשכות, הדליק את השטח וגרם לזה שהמחאה, הפיגועים וכל מה שהיה לא יקטנו, רק יגדלו; כל דבר כדי לעשות דווקא, כל דבר כדי לעשות רע. הוא זכה במנדטים, נכנס לממשלה. אמרתי לעצמי: עכשיו האדון יהיה שר, אולי הוא יתנהג אחרת, אולי יש לו אחריות. איזו אחריות ואיזה נעליים, כנראה שאדם לא יכול להשתנות. מה שקרה היום זה לא מקרה חריג. כל מקום שהשר לביטחון לאומי יכול לבוא כדי להשיג תקשורת, תמונה, טיקטוק, זה מה שהוא עושה. הוא לא חושב לרגע אחד מה טוב למדינה, הוא לא חושב לרגע אחד מה טוב לאזרחים. היום הוא הגדיל לעשות כי גם בקואליציה – עזבו את האופוזיציה – בקואליציה ביקשו שלא יהיה דיון. המשפחות של החטופים, מה יותר מזה, משפחות החטופים התחננו: אל תקיים את הדיון הזה. הוא ידע שהוא לא יכול לקדם כלום, ועל הראש שלהם, של משפחות החטופים, מקיים דיון. כזה עלוב. בנוסף לראש המפלגה איתמר בן גביר, חבר הכנסת אלמוג כהן צועק על משפחות החטופים. לא משנה מה הם אמרו לו. תוריד את הראש, תשפיל את העיניים, אל תגיב, אל תענה. מה לעשות, אנחנו חברי כנסת עכשיו בסיטואציה הכי קשה, כולנו עושים את זה. אבל האנשים האלה מעוצמה יהודית, אין להם אחריות. אני מקווה שמהרגע הזה הם כן יקבלו אחריות וכן יתנהגו אחרת, ואם לא, על ראש הממשלה פשוט לפטר אותם, להוציא אותם מהממשלה. הוא יודע שיש לו דרך אחרת. הם לא צריכים לייצג את מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, גם אני, כמו רוב קודמיי שעלו הערב הזה על הדוכן, מבקש להתייחס למה שאירע הבוקר בוועדה לביטחון לאומי. אדוני היושב-ראש, אתה יודע, לפני שבוע שיבחתי אותך על המחווה שביצעת כאשר הצבת את תמונות החטופים לנגד עינינו, והיום צריך לומר שכולנו, כולנו צריכים להשפיל את המבט בפני התמונות הללו ובפני בני המשפחה של אותם החטופים. שר בכיר במדינת ישראל וסיעה שלמה בבית הזה, סיעה שלמה מן הקואליציה, ניצלו את האירוע הנוראי והטרגי הזה כדי לנהל קמפיין פוליטי, פופוליסטי, לנוכח התרסקותה של אותה מפלגה בסקרים. לא רק שאותה סיעה – בהובלת אותו שר, שלא מבצע את תפקידו מן היום הראשון שנבחר לכהונה – לא די שהיא ניצלה את מצוקת משפחות החטופים לטובת קמפיין פוליטי ופופוליסטי, היא גם פגעה בעניינם. האמירה הזו לא מגיעה מצד משפחות החטופים, שהתחננו בפני יושב-ראש הוועדה לבטל את הדיון, האמירה הזו מגיעה מן המל"ל ומן השב"כ ומן המינהלת הצה"לית שמטפלת בנושא החטופים. וכשאני פניתי ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת פוגל, ושאלתי אותו מדוע אין כאן בדיון נציג שב"כ, מצאתי את עצמי מועף מן הדיון, מכיוון שלא נערך שם איזשהו דיון אמיתי אלא הכול הצגה פוליטית בשביל השר הכושל והמסוכן. אבל הדברים הערב, אדוני, אינם יכולים להיות מכוונים רק נגד האדם שלא הקים עשר פלוגות של מג"ב למרות תוכניות העבודה כי הוא רצה להשתלט על המשמר הלאומי, אלא הטרוניה צריכה להיות מופנית לכולנו, ובמיוחד להנהלת הקואליציה. אדוני יושב-ראש הקואליציה – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – האם אין לך סיכום שכל ענייני החקיקה שמקודמים בשבועות הללו נעשים בהסכמה בין אופוזיציה לקואליציה? מדוע הנהלת הקואליציה אפשרה ליושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי לנהל את הדיון הזה? כנסת ישראל הודיעה לפני מספר ימים בהודעה לבית המשפט העליון, באחת מן העתירות המתנהלות בנוגע לחוקים שחוקקו בבית הזה, שוועדות הכנסת דנות אך ורק בענייני המלחמה. זו הודעה של הכנסת לבית המשפט העליון. המחזה המביש שהתנהל היום בוועדה לביטחון לאומי עסק בענייני המלחמה? החרפה היא לא רק על ראשו של איתמר בן גביר וחברי הסיעה שלו, החרפה היא על כולנו ועל הנהגת והנהלת הבית הזה, שאפשרו, מסיבות פוליטיות – אותו אדם, לא נותנים לו להיכנס לדיוני הקבינט כי כולם יודעים שהוא מוקיון מסוכן, אז בתמורה מפירים את הסיכומים בין קואליציה לאופוזיציה כדי לאפשר לו לעשות ספינים פוליטיים. החרפה היא על כולנו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח. חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, יום שבת, 7 באוקטובר, שעה 16:30, שיחה מבסיס כיסופים. ראם בטיטו, לוחם גולני מגדוד 51, התקשר לאימו דקלה, בני משפחה של אשתי. אני אנסה להקריא לכם עכשיו תמלול של חלק מהשיחה שהתקיימה ביניהם. אימא: ראם, איפה אתה? ראם: אני במוצב. אימא: יש איתך עוד חיילים? ראם: מה שנשאר. אימא: תקשיב, ראם, אתה צריך להתעשת על עצמך, אתה מכיר את תורת הלחימה יותר טוב מכולם. אתה התאמנת עם הסיירת ואתה מבין. אני איתך ואני סומכת עליך. אני קוראת תהילים ביחד עם סבא וסבתא, אנחנו מתפללים, אנחנו איתך. ראם: יש אלף לוחמי ג'יהאד של הכוחות המיוחדים שעברו רק את הקו של הפלוגה שלנו. אני אוהב אתכם ומתנצל אם פגעתי בכם. אימא: לא פגעת בנו והכול בסדר. אתה צריך להיות חזק, אתה מבין? אתה מקשיב לי, ראם? ראם: כן. אימא: תפעיל את כל החוכמה שלך, אתה חכם, אתה התכוננת כל החיים שלך למצב הזה. אתה זוכר מה אמרו עליך? שאתה אחד התלמידים הכי מוצלחים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ששש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת ביטן. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עוד פעם, כן. התברכת בקול רם, אז עוד פעם. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> ראם: את לא מבינה מה קורה פה, אימא, יש פה דברים שאסור לראות. אימא: תמשיך לשמור על עצמך. אני אוהבת אותך וכולם אוהבים אותך. אתה צריך להאמין ולהאמין גם בעצמך. אתה יכול, אני יודעת מי אתה. שיחה של חמש דקות ו-41 שניות. חמש דקות ו-41 שניות שיישארו לנצח. חמש דקות ו-41 שניות שקשה לתאר אותן. זה בלתי נתפס איך בתוך רגעי פחד ואימה משתקים צומחת גבורה עצומה – גבורה עצומה של הבן הלוחם הגיבור וגבורה עצומה של אימו, שמרימה את בנה בשעתו הקשה ביותר. ראם והצוות שלו נלחמו במשך שעות ארוכות לפני השיחה הזו, הם חיסלו מעל 35 מחבלים, חשופים, ולבד – ירו להם RPG על הרכב, הקשר נפל, הצוות נשאר כמעט ללא תחמושת ושתייה. התקבלה החלטה לחזור למוצב, כל כדור היה חייב להיות מדויק, התחמושת עמדה להיגמר. הם הצליחו לחזור למוצב, ושם ראו את גופות חבריהם השחוטים וההרוגים. זה הרגע שבו ראם התקשר לאימו. כ-40 דקות אחרי השיחה נהרגו ראם וחברו אורי שני מירי פצמ"ר על המוצב. הם נלחמו עד הסוף, עד הכדור האחרון, עד הרגע האחרון שיכלו. ראם בטיטו נולד בשנת 2004 בעפולה ועבר בגיל שמונה לנתניה, ילד מחונן שהצטיין בכל מקום. במשך ארבע שנים שיחק כדורסל בקבוצות הצעירות של נתניה. בחטיבת הביניים למד רובוטיקה, ובהמשך עבר לתיכון הריאלי בחיפה – חמש יחידות באנגלית, מתמטיקה ופיזיקה, בממוצע שנתי של 97. עתיד מבטיח היה לו. הוא החל את שירותו הצבאי בקורס טיס. לאחר חצי שנה נפל ועבר לסיירת גולני. כשלושה שבועות לפני סיום המסלול – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ששש. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> סליחה, יש גבול. << דובר_המשך >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר_המשך >> כשלושה שבועות לפני סיום המסלול הבין כי לא יהיו הקצאות לקורס מ"כים, משמע הוא לא יוכל להגשים את חלומו לפקד, והחליט לעבור לגדודים גם במחיר של לוותר על הסיירת, וזה על מנת להגשים את ייעודו וחלומו לפיקוד. ראם רק בן 19 בנופלו. עתידו המבטיח נגדע, אבל בזכות גבורתו נוכל לחיות בארץ ישראל; בזכות גבורתו ילדים ישחקו פה; בזכות גבורתו עם ישראל ינצח; בזכות גבורתו ובזכות גבורת כל חיילי צה"ל שנפלו, מדינת ישראל תנצח. אשרי העם שאלו הם בניה, גיבורים אמיתיים. דקלה, גידלת וחינכת ילד לתפארת. היית לוחמת ומגן עבורו כל חייו וכך גם בשיחת הפרידה. את היית העוגן שהוא רצה לשמוע רגע לפני הסוף. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, חבר הכנסת כץ, שהעלית את זכרו של ראם בטיטו. יהי זכרו ברוך. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה. בבקשה, גברתי. << דובר >> שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ביקשו ממני להזכיר שגם בבית הזה אנחנו נבחרי ציבור, ואנחנו נציגים לא רק של העם פה בישראל, של אזרחי ישראל, אלא גם של היהודים בגולה, ואחרי לא מעט שיחות התחייבתי בפניהם שגם מעל בימת הכנסת אני אדבר מדי פעם בשבילם ולמענם, ולכן הנאום שלי מוקדש להם: Today, I stand before you with a heavy heart as both a public servant of Israel and a daughter of the Jewish people. Across the globe, the spread of anti-Semitism is not just reaching – but is gripping communities with a force reminiscent of the ominous period leading up to the Holocaust. As we see radicals invading streets across the globe, chanting "gas the Jews" and calling to “ethnically cleanse Israel” from the river to the sea, ring in our ears a never ending reminder of our tormented past. This is not the mere resurgence of an ancient hatred, but a mutation of it – from religious to racial, and now a national rejection of our very being as Jews. My own family, like many others, is scattered across the world, and today, more than ever, I fear for their safety. Anti-Semitism knows no boundaries; it lurks in communities far and wide, threatening the lives and peace of our loved ones. The recent senseless death of Paul Kessler at the hands of a pro-Palestinian protester is a tragic testament to this growing threat. Similarly, the brutal attack on an elderly woman in France, culminating in a swastika defacing her home, is an act of pure evil. To the grieving families, I extend my deepest condolences. Your loss is immeasurable and your pain is shared by all who value human life and dignity. These are not isolated incidents, but symptoms of a deeply rooted global epidemic that we must face as a global society. We cannot turn a blind eye to the lessons of history, to the signs on the wall that warn us of the consequences of unchecked hatred and intolerance. Our collective responsibility is to learn from our history, recognize the patterns that led to the darkest chapters of our past, and take decisive actions. We owe it to the victims, to our ancestors, and to future generations to stand united against this resurgence of hatred. Thank you very much. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת עודד פורר. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, כבר 45 יום אנחנו במלחמה שמתנהלת. מספרים לנו – אנחנו שומעים פעם אחר פעם שמנסים להימנע ממלחמה רב-זירתית. אני חייב לשאול אותך, אדוני השר, ואתה חבר גם בקבינט, אם אני לא טועה: איך אתם מגדירים בקבינט מלחמה רב-זירתית? מה שקרה בבירנית היום – איך אתם מגדירים את הפיצוצים ואת הטיל שנורה, את מה שנורה שם על המוצב? איך אתם מגדירים את ירי הרקטות והטילים יום-יום, יום-יום, בגבול הצפון? איך אתם מסבירים את ההרוגים והפצועים שיש לנו שם? מה זה אם לא חזית? זה טפטופים? אנחנו חוזרים ושומעים את אותם המושגים ששמענו, או שיכול להיות שאצלכם עדיין – וצר לי לומר את שנתניהו וגם גנץ ואיזנקוט נמצאים באותה קונספציה, רק מסבירים אותה אחרת, במילים אחרות, אבל זה אותו דבר; אותה הקונספציה שבגללה הזרמתם ציוד הומניטרי לרצועה בלי לדרוש מחווה הומניטרית מהצד השני, בלי להבין שבזה אתם נותנים לגיטימציה למשבר ההומניטרי של מאות החטופים שנמצאים שם; אותה קונספציה שבגללה אתם שבוע אחד אומרים שלא ייכנס דלק לרצועה, וזה קו אדום – אמר את זה ראש הממשלה ואחריו שר הביטחון – ופחות משבוע אחר כך, אדוני היושב בראש, אדוני השר, משאיות הדלק נכנסות; אותה קונספציה שהופכת את הקווים האדומים האלה שאתם מסרטטים – אתם סרטטתם את הקווים האדומים האלה – להיות ורודים ואחר כך שקופים, וכך נראה הריסוק של מה שאנחנו קוראים לו "ההרתעה הישראלית". ואתם יודעים, בג'ונגל, חבריי חברי הכנסת, כשהחיות מריחות את הדם, כולם באים ומצטרפים לחגיגה, כולם מצטרפים. המזרח התיכון הוא לא פחות מאותו ג'ונגל, וכולם מצטרפים לחגיגה כי הם מריחים שהקווים האדומים שלנו הופכים להיות שקופים. אז גם בתימן, אחרי שהם יורים פעם אחת ופעם שנייה ופעם שלישית, הם גם מעיזים לתקוף כלי שיט כי הם חושבים שהוא קשור איכשהו למדינת ישראל, בניסיון לפגוע בנתיבי השיט לכאן. וכשאנחנו פעם אחר פעם מזיזים את הקו האדום עם כל מיני הסברים כאלה ואחרים ומאפשרים לירי על הצפון להפוך לטפטופים, אנחנו מזמינים את התקיפה הבאה, אנחנו מזמינים את ההחרפה הבאה, אנחנו מזמינים את החזית הבאה. ושוב, במקום שאנחנו נהיה אלה שיוזמים, במקום שאנחנו – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, אנחנו מבקשים שקט. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ושוב, במקום שאנחנו נהיה אלה שיוזמים, אלה שמובילים את הקו, אנחנו בסך הכול עוד פעם מתגוננים ומתגוננים ואולי לפעמים גם מגיבים. אני אומר שוב, אל תספרו לנו שאתם מנסים להימנע מחזית כשהחזית הזו כבר פתוחה, וזאת החזית הצפונית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת שרון ניר, גברתי. שלוש דקות, אנא זכרו את זה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המלחמה הזאת העלתה על נס את תרומתן של הלוחמות בשדה הקרב. כבר בשבת השחורה הלוחמות הסתערו באומץ לב ונלחמו כמצופה מהן בשדה הקרב. ראינו את סגן אלוף אור בן יהודה מובילה קרב ממושך כבר ביום שבת. ראינו את רב-פקד שפרה בוכריס מחלצת ומצילה את משתתפי המסיבה תחת אש. ראינו את הרבש"צית ענבל ליברמן בתבונה ובנחישות מובילה את כיתת הכוננות של ניר עם, וראינו עוד רבות רבות טובות נוספות. למעלה משני עשורים הייתה לי הזכות להוביל שינוי בצה"ל, ובתפקידי האחרון כיועצת רמטכ"ל לענייני מגדר יצאנו לדרך עם פיילוט הטנקיסטיות. הגדלנו במאות אחוזים את היקף הלוחמות בצה"ל במסגרת מערך הגנת הגבולות. מעולם לא היה לי ספק – נשים מסוגלות לעשות הכול. צריך למצות באופן מיטבי את כוח האדם. צריך להציב את האדם הנכון במקום הנכון. למרות שהיקף הלוחמות הלך וגדל וההישגים המבצעים של הלוחמות היו מעולים, שאלת התמרון לנשים עדיין ריחפה באוויר. היו ספקות לגבי היכולת של נשים לתמרן ולהילחם בשטח אויב. אתמול הלוחמות עשו היסטוריה. במקום, אדוני, שיש פוטנציאל מעולה של כוח אדם שפוגש צורך מבצעי, יש ניצחון. סימן השאלה אתמול הפך לסימן קריאה. צה"ל החליט להכניס גדוד מעורב לבצע תמרון ברצועת עזה לראשונה. גדוד שחר של חטיבת החילוץ, הכולל בתוכו לוחמים ולוחמות גם יחד, נכנס לבצע את עבודת הקודש ברצועה. אי-אפשר להיות אישה היום במדינת ישראל ולא להתרגש מהידיעה הזאת. דווקא בעת הנוכחית, שבה היינו עדים לרגרסיה במספר הנשים בתפקידי מפתח ובמוקדי קבלת ההחלטות, מרגש לראות שבצה"ל הלוחמות שלנו ממשיכות לנפץ תקרת זכוכית אחרי תקרת זכוכית. מתקפת 7 באוקטובר הביאה איתה הרבה הרס וחורבן על מדינת ישראל, והכאב הוא כאב קשה מנשוא. נקודת האור הקטנה בעת הנוכחית היא דור הניצחון. יש לנו לוחמים ולוחמות ראויים וראויות, אמיצים ואמיצות; לוחמות שמוכנות לחרף את נפשן למען המדינה ממש כמו הלוחמים הגיבורים שלנו, לוחמות שיכולות לעשות הכול. הן הופכות את הצבא לטוב יותר. לכן נותר לנו לקוות ששאלת הנשים בתמרון ובתפקידי הלחימה תיכנס כבר לדפי ההיסטוריה. כי אחרי המלחמה, כשנצא מזה, לכולנו יהיה ברור שהלוחמות שלנו ראויות להילחם וראויות להיות בכל מקום, בדיוק כמו הלוחמים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. שימי לב, שלוש דקות בדיוק. יפה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – לא נמצא. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מירב כהן. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. קודם כול אני רוצה להשתתף בצערן של המשפחות שאיבדו את יקיריהן. אתמול היה יום מאוד קשה עבור כל העדה הדרוזית, עבורי במיוחד. איבדנו שני לוחמים, עדי מאלכ חרב ורב-סרן ג'מאל עבאס. אני לקחתי על עצמי מאז התחלת המלחמה – נשאלתי הרבה על חוק הלאום, על חוק קמיניץ ותמיד עניתי באותה תשובה: אנחנו במלחמה, ובמלחמה מתרכזים במלחמה ונלחמים, אחרי המלחמה נטפל בדברים האחרים. אבל מה שאני רואה ושומע – הצהרות של חברי כנסת שצריך לשנות את חוק הלאום, צריך לבטל את חוק קמיניץ, אני שומע שיש הצעה ליושב-ראש הקואליציה, עם שר החוץ, לעגן את מעמדה של העדה הדרוזית. להגיד לכם את האמת, אף דרוזי לא יקבל לא עיגון מעמדה של העדה הדרוזית ולא כלום. חוק הלאום פגע מאוד קשה בעדה הדרוזית, מאוד. לשמוע את הסבא, אלוף משנה במילואים, בהלוויה של הנכד שלו מדבר על חוק הלאום וחוק קמיניץ כמה פגעו, תאמין לי, נקרעתי. אני רואה שהרבה חברי כנסת מנצלים את זה עכשיו. אני אומר לכם, מנצלים את זה, משחקים על הרגש שלנו בנושא של חוק הלאום, חוק קמיניץ. אם רוצים לדבר על החוקים האלה, צריך להביא את זה לכאן. לבטל את חוק קמיניץ באופן מיידי ולתקן את חוק הלאום, אם לא לבטל אותו. מדינה כמו מדינת ישראל לא צריכה חוק לאום. הסתדרנו בלי חוק הלאום יותר מ-70 שנה, סמכנו על מגילת העצמאות. אני לא יודע ולא מבין את הממשלה הזאת. ראש הממשלה נשאל על הנושא הזה ואת התשובה שלו אני לא יכול לצטט, כי התשובה הייתה פוגענית. אני שומע שרים שמדברים: הדרוזים נלחמים לצידנו. מה זה "נלחמים לצידנו"? זאת המדינה שלי, אני נלחם למען המדינה שלי. כל צעיר דרוזי נלחם למען המדינה שלו. אין לי מדינה אחרת. אנחנו לא נלחמים לצד אף אחד, אנחנו נלחמים למען ביטחון מדינתנו. זה כל אחד שיושב כאן צריך להבין. כל צעיר דרוזי מחונך על אהבת הארץ, על הנתינה. לכן אני אומר לכם, לא נסכים לפחות מתיקון חוק הלאום או ביטול חוק הלאום – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ביטול חוק קמיניץ. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני, תודה לך. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. בבקשה, גברתי. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כשמדברים מעל הבמה הזאת על העדה הדרוזית זה בדרך כלל נעשה בהקשר אחד ויחיד – דרוזים לובשי מדים. אחרי הכול, מדובר בשיאני שירות הביטחון. שימו לב לנתונים: 83% אחוזי הגיוס לצה"ל אצל הדרוזים, לעומת 68% אצל היהודים. הדרוזים מהווים 1.5% מהאוכלוסייה בישראל, אבל 20% מהסוהרים בשב"ס, 6.5% מהשוטרים וכ-5% מהחיילים. עד היום, כ-434 דרוזים נפלו במלחמות ישראל – על המספר יש חילוקי דעות, זה לא מתועד כמו שצריך; שישה מתוכם רק במלחמה הנוכחית. רק לדוגמה בבית ג'ן, יישוב שיש בו בסך הכול 12,000 אנשים, קברו כבר 56 נופלים. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> 54. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לי כתוב 56 לפי התיאומים שעשינו עם הארגונים. אבל באמת, אתה יודע שגילינו שיש הרבה מאוד – – – << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> 54, אני ייצגתי את הממשלה בטקס האחרון. היו 54 – – – << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אפילו באשר לתיעוד המספרים של הנופלים, אתה לא יודע כמה היה לי קשה לאמת נתונים על מספר הנופלים, שזה גם מלמד משהו. עם כאלה נתונים היה אפשר לצפות שהמדינה תחבק את העדה הדרוזית, אבל לא. בשנים האחרונות יש מי שיצאו מגדרם כדי לפעור תהום בינינו לבינם. כן. אני מדברת על חוק הלאום, שבאופן מודע השאיר את האחים הדרוזים שלנו מחוץ לגדר והפך אותם לאזרחים סוג ב'; שווים במה שנוגע לחובות ולא שווים במה שנוגע לזכויות. כשהדרוזים פושטים מדים, הם גם מופשטים מהשוויון. כפי שכתב את זה יונתן גפן, שיודע לכתוב – ידע לכתוב. "בלי הדובון ובלי העוזי / כולם רואים כמה שהוא דרוזי". חוק הלאום הפך את בַּנִי-מערוף למי שצריכים לבקש שוויון בחסד במקום לקבל אותו בזכות, כי בישראל חיים היום 150,000, פי 10 מהמצב שהיה בקום המדינה, אבל מאז 1948, למעשה, לא הוקם פה אף יישוב דרוזי חדש. המאבק לתיקון חוק הלאום הוא מאבק צודק, מאבק צודק וחשוב. כמו שגיבורי ישראל הדרוזים לא חיכו לתיקון חוק הלאום כדי להסתער על מחבלי החמאס והחיזבאללה, כך גם עלינו לא לחכות לסוף המלחמה בשביל לקום ולהיאבק על תיקון העוול הזה נגד אחינו ואחיותינו הדרוזים ­– אזרחים סוג א' שווים בין שווים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת קטי שטרית. בבקשה, גברתי. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום מציינים בעולם את היום הבין-לאומי לשמירה על זכויות של ילדים. היום, ז' בכסלו התשפ"ד. ואלה הם ילדי ישראל הנמצאים בשבי החמאס, ארגון הטרור הרצחני, והג'יהאד האסלאמי, שמפירים יום-יום, את הזכות הבסיסית של ילדי ישראל. אני רוצה להקריא את שמותיהם של הילדים שהועברו אלינו ממטה משפחות החטופים והחטופות. אלוני אמיליה, בת חמש, אוהבת להרכיב פאזלים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני עכשיו מבקש שקט. מקריאים כאן שמות של ילדים חטופים. בבקשה. תודה. סליחה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רשימת ילדי ישראל הנמצאים בשבי החמאס והג'יהאד האסלאמי זה 45 ימים: אלוני אמיליה, בת חמש, אוהבת להרכיב פאזלים; ביבס כפיר, בן עשרה חודשים, תינוק חייכן שלא מזמן התחיל לזחול; ביבס אריאל, בן ארבע, ג'ינג'י ואנרגטי, אוהב כל מה שקשור בגלגלים ומנועים; ברודץ יובל, בן שמונה, אוהב להרכיב משחקי ליגה מסובכים, משחק כדורגל ואקס בוקס עם אחיו הקטן, אוהד של קבוצת הכדורגל הפועל באר-שבע; ברודץ אוריה, בן ארבע, אוהב לשחק כדורגל עם אחיו הגדול ולאכול גלידה עם המשפחה; ברודץ עופרי, בת עשר, כישרונית במוזיקה, מנגנת בגיטרה ומעריצה את קווין, הביטלס וג'ון לנון; קוניו אמה, רק בת שלוש, נולדה בקיבוץ, אוהבת משאיות; קוניו יולי, בת שלוש מתוקה, בת קיבוץ אמיתית; אליקים דפנה, בת 14; אליקים אלה, בת 8.5; גולדשטיין אלמוג טל, בן תשע, ילד כישרוני עם אינטליגנציה רגשית גבוהה מאוד; גולדשטיין אלמוג גל, בן 11, אוהב לשחק כדורסל, ואף יותר מזה כדורגל, בעיקר בעמדת השוער; גולדשטיין אלמוג אגם, בת 17, מחוברת לקהילה, עוזרת לכולם בעת צרה ומפיצה שמחה; קלדרון ארז, בן 12, צ'ארמר, כולנו זוכרים את הסרטון שלו, צ'ארמר מלידה, עם חוש הומור, סטנדאפיסט, מנגן בחצוצרה, אוהב בעלי חיים, ויש לו סוס בשם "טינקרבל"; יעקב יגיל, בן 13, גם את הסרטון שלו אנחנו ראינו; יעקב אור, בן 17; כץ אשר רז, בת ארבע; כץ אשר אביב, בת שנתיים; קלדרון סהר, בת 16 – אוהבת אומנויות, ציור ומוזיקה; ליימברג מיה, בת 17; קורנברג הנד אמילי טוני, בת תשע; מונדר זכרי אוהד, בן תשע, ילד כישרוני וחברותי, אוהב טניס וכדורגל; אור עלמה, בת 13; אור נועם, בן 17; אור ליאם, בן 18; רותם שושני הילה, בת 13, חברותית וטובת לב, אוהבת טיקטוק, סושי ולגלוש על הסקייטבורד; שני עמית, בן 16, תלמיד כישרוני, אוהב לגלוש על הגלים ובסקייטבורד; שוהם נווה, בן שמונה; שוהם יהל, בת שלוש; טרשנסקי גלי, בת 13; יהלומי איתן, בן 12 – תראו את הגילאים – ילד כישרוני שאוהב לשחק בכדורגל ולקרוא ספרי פנטזיה; אביגדורי נועם, בת 12, כריזמטית, אנרגטית ואכפתית, תמיד מארגנת ימי הולדת לחברים ומרבה להתנדב; אלבג לירי, בת 18, עם לב זהב, חייה מלאים במוזיקה ואומנויות; אופיר אנגל, בן 17, תלמיד תיכון שאוהב לעזור לכולם ולשחק כדורסל; יובל אנגל, בת 11, רוכבת על סוסים ואוהבת בעלי חיים; נוגה וייס, בת 18, אוהבת לבלות עם חברים ולעבוד עם ילדים; אביגיל עידן, בת שלוש; אנגל מיקה, בת 18, מתנדבת עם ילדים עם צרכים מיוחדים, מעריצה של הזמר טונה ואוהבת בעלי חיים. ועוד תינוק, שנולד בשבי החמאס. יום-יום, יום-יום, הזכויות שלהם מופרות והעולם שותק. ואנחנו לא נפסיק לחתור לחזרתם. אנחנו נפעל לחזרתם. אנחנו נזכיר לעולם שארגון הטרור חמאס, וגם הג'יהאד האסלאמי, מחזיק בילדים ישראלים זה 45 יום והגיע הזמן לשחרר אותם הביתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. אמן כן יהי רצון, הם ושאר החטופים שיחזרו הביתה בשלום. חברת הכנסת קטי שטרית. בכבוד. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, נכון, היום יום הילד הבין-לאומי, וקשה לי לא להיזכר במקרה שאירע לפני 26 שנה: טיול שנתי של בנות שהתקיים ב-13 במרץ 1997. תלמידות בית הספר פירסט מבית שמש, כיתות ז', נסעו לנהריים לטיול. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> את היית שם. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> הייתי. נכון. הן נסעו לטיול מאושרות, כל הדרך הן שרו שירים. הן נסעו לטיול יחד עם שתי מורות ועם מאבטחים. למאבטחים אמרו – כדי להיכנס לאי-השלום, צריך להניח את הנשק בצד ולהיכנס עם הילדים, עם הבנות, והם נכנסו. עם תחילת ההסבר של המדריך נשמע צרור יריות, שהסתבר מאוחר יותר שהוא נורה על ידי החיילים הירדנים, אחד מהם, בשם אחמד מוסא דקמסה. החייל ירה במשך כמה דקות על התלמידות, עד שהירי פסק. הוא לא פסק בגלל שהוא רצה להפסיק, אלא בגלל שהיה לו מעצור בנשק. המורים ניסו להוריד את הבנות מהגבעה, העלו חלק מהן על האוטובוס, אבל הן לא הספיקו. שם מצאו את מותן שבע תלמידות: נטלי אלקלעי, שירי בדרייב, נירית כהן, קרן כהן, יעלה מאירי, עדי מלכה וסיון פתיחי, שבבוקר נסעו בחדווה, בשמחה, לטיול השנתי, ולא חזרו באותו יום הביתה. המלך חוסיין, שהיה בביקור בספרד, שמע על הרצח וחזר, סיים את ביקורו, חזר ארצה והגיע לעיר בית שמש. הוא הגיע – אני מדברת איתכם וכולי צמרמורת – הוא הגיע, עבר בית-בית, ירד על ברכיו – כי לפי ההלכה אבלים יושבים על הרצפה – הוא ירד על ברכיו, חיבק את ההורים והתנצל בשמו ובשם כל העם הירדני. משם הוא נסע לבית החולים וביקר את הפצועות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> תכף אני אגיע. הוא ירד על ברכיו ואמר להן: אני גם אפצה אתכן. אני לא יכול להחזיר את הבנות, אבל אני אפצה אתכן. הירידה הזאת על הברכיים – זה מלך – ירד על הברכיים, קודם כול הוא השיב להורים את הכבוד בזה שהוא מכבד אותם, והוא התנצל בפניהם על אותן שבע בנות, ילדות בנות כיתה ז' בסך הכול. קשה לי שלא לחשוב עד כמה נתק גדול יש בינו לבין כלתו, המלכה ראניה. המלכה ראניה, כשהתראיינה לרשת CNN, היא פקפקה בממדי הטבח. היא פקפקה בממדי הטבח הזה, היא אמרה שזה לא בדיוק היה, לא הייתה חטיפה של ילדים או רצח או אונס או כל דבר אחר. והיום, לפני כמה שניות, הקריאה עכשיו חברת הכנסת את שמות הילדים, את שמות הילדים שנלקחו. הם נלקחו מהמיטות שלהם, הם נלקחו מההורים שלהם. חלקם גם ראו את ההורים שלהם נרצחים. אנחנו ביום הילד הבין-לאומי, איפה העולם? איפה ארגוני הילדים בכל המקומות האפשריים, שמתנהגים בצורה כל כך נסתרת ולא מובנת? איך אנחנו יכולים להסתכל על תפיסת עולם של מלך מול מלכה, אם היא מפקפקת ברצח, בחטיפה, באונס, בכל מה שנעשה, בכל הזוועות שנעשו שם, בכל הזוועות שנעשו על ידי מחבלים? ולעשות את זה בחפיפה אחת עם מה שקורה בעזה – הם מקדשים את המוות, אנחנו מקדשים את החיים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> אני קוראת לכל מי ששומע אותנו בארץ ובעולם להתייחס לזוועה הזאת כאל משהו שאסור לתת עליו פרס למחבלים הללו, ולהחזיר את הילדים האלה, את הנשים, את הגברים, את כל מי שנמצא בשבי, בחזרה הביתה למשפחות שלהם, זה המעט שאפשר לעשות מבחינתם. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. השר טרופר, אנחנו עוברים להצבעה? אוקיי, השר טרופר לא יסכם. אם כן, נעבור להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הסמכת צבא ההגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. בבקשה, אנחנו עוברים להצבעה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אם כן, 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הסמכת צבא ההגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו, (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, אושרה בקריאה ראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. שרון ניר, בבקשה, להוסיף את שמה לפרוטוקול כמצביעה בעד. עוד מישהו? תודה. << הצח >> הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' 1681).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברי הכנסת, הסעיף הבא על סדר-היום – הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לקריאה ראשונה. השר חילי טרופר, אני מזמין אותך להציג את הצעת החוק בשם שר הפנים. אדוני, בבקשה, לרשותך עשר דקות. נשמח לפחות. עד שהשר יתחיל, אני רוצה להודיע לכולם שבשעה 18:00 יתקיים הכנס של משפחות החטופים במקביל למליאה. נשמח, בשם היושב-ראש והמארגנים, שתהיו שם. תודה. אדוני, בבקשה. << דובר >> השר חילי טרופר: << דובר >> איפה זה מתקיים? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה באולם ירושלים. בבקשה, כבוד השר. << דובר_המשך >> השר חילי טרופר: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, על רקע מצב הלחימה והצורך בהאצת הליכי התכנון והבנייה בכל הנוגע לבניית מרחבים מוגנים והקמת יחידות דיור ומבני ציבור למפונים שפונו מבתיהם, מוצע לבצע כמה תיקונים בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965. ראשית, מוצע לתקן את סעיף 89א לחוק ולהסמיך יושב-ראש מוסד תכנון, להורות לגבי תוכניות מסוימות או סוגי תוכניות על דרכי פרסום נוספות, על פרסום על גבי שלט, אם מצא שבשל המצב המיוחד בעורף קיימת באותו שטח נוכחות דלילה של תושבים, כך שהפרסום על גבי שלט אינו מספיק יעיל. שנית, מוצע לתקן את סעיף 151(ג) לחוק ולקבוע שתוספת שטחי בנייה לצורך בניית מרחב מוגן לא תיחשב כסטייה מתוכנית בשטח שלא יעלה על השטח שנקבע לפי חוק ההתגוננות האזרחית. עוד מוצע להקל משמעותית על הקמת מרחבים מוגנים בעורף באמצעות תיקון סעיף 200 לחוק וקביעה כי בפגיעה במקרקעין עקב אישור תוכנית אשר מטרתה היחידה היא קביעת הוראות המאפשרות הקמת מרחב מוגן במבנה הקיים – בשטח שלא יעלה על השטח שנקבע לפי חוק ההתגוננות – לא תקום עילת תביעה לפיצויים לפני סעיף 197 לחוק. קביעה זו תייצר ודאות ותעודד הקמת מרחבים מוגנים. תיקון משמעותי נוסף שהצעת החוק מבקשת לתקן בחוק הוא הוספת סעיף 266ו, אשר יסמיך את שר הפנים לתקופה של שנה לתת צו בעבור הקמת מבנים שישמשו יחידות דיור ומבני ציבור למפונים שפונו מבתיהם בפטור מתוכנית ומהיתר, תוך קביעת כללים ותנאים להפעלת סמכות זו, אשר מפורטים בחוק – ובין היתר, שהעבודות יהיו למטרות מגורים למפונים או לצורכי ציבור המשמשים בעיקר ובאופן ישיר את מתחם המגורים למפונים, שביצוע העבודות ייעשה על ידי המדינה או על ידי גוף הפועל מטעמה או על ידי רשות מקומית, ועוד כמפורט. מדובר בהצעת חוק חיונית בתקופה זו אשר תקל משמעותית הן על בניית ממ"דים והן על הקמת מבנים למפונים מיישוביהם. אני מודה לאנשי מטה התכנון הלאומי ומינהל התכנון, שעמלו על הצעת חוק מורכבת וחשובה זו. אבקש את תמיכת חברי הכנסת בהצעה בקריאה הראשונה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. אנחנו עוברים לדיון אישי. הצעת החוק היא לקריאה ראשונה. חבר הכנסת ניסים ואטורי, אני מבקש, אנחנו נקפיד על שלוש דקות, ולא משנה אופוזיציה, קואליציה – אני אפסיק אחרי שלוש דקות. אנא מכם, תכוונו את עצמכם. תודה. בבקשה, חבר הכנסת ואטורי. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני מברך אותך, זו הפעם הראשונה שאני נואם כשאתה מנהל את הישיבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד משהו בנושא כל מיני התבטאויות, מנסים לחפש מה אמרתי ואיך אמרתי. אני אמרתי: לשרוף את המחבלים בעזה. זאת הייתה הכוונה שלי, ואנחנו מנסים לדקדק. נכון שהייתי רוצה שיהיה כאן כמעשה שמעון ולוי, להיכנס ולהרוג את כולם, את כל המחבלים. הרי על מה אנחנו מדברים פה? מישהו אמר לי פה מאחור, אחותי המדינה נאנסה. וכשרוצחים את אחותי – אנחנו רואים כאן, יושבים ביציע, חטופים שעדיין נמצאים בשבי חמאס, ואנחנו צריכים להבין דבר אחד: אנחנו כעם ישראל צריכים להיות מאוד קשוחים במלחמה שלנו בטרור. טרוריסטים לא מבינים את השפה הזאת, את השפה שאנחנו מדברים בה. פנו אליי לוחמים – יש לי הודעות בפלאפון, מי שרוצה, אני מזמין אותו להסתכל – לוחמי חוד, נגביסטים, שאומרים דבר אחד: אנחנו לא מפציצים מספיק בעזה, צריך להפציץ ולרסק את עזה כמו שהתחלנו. אסור לנו להיחלש. מדובר בביטחון ישראל, בנצח ישראל. אני לא אוותר על זה, לא משנה כמה יתקפו אותי, יחסמו אותי ברשתות. חסמו אותי בעוד רשת עכשיו. זה לא מעניין אותי. כולכם פה יכולים לתקוף אותי. דבר אחד אני אגיד לכם: אנחנו נילחם, אנחנו נילחם בעזה, כן, כן. אנחנו נילחם בעזה, בוודאי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה רוצה להרוג אזרחים וילדים? תענה לי. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> למה אתה – אתה עוזר לאויב. אתה עוזר לאויב עכשיו, אתה מבין? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תענה לי, תענה לי. אבל זה מה שאתה אומר, אבל זה מה שאתה אומר. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה עוזר. מה שאתה עושה הוא שפלות נפש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> סליחה, שלא יפריע לי. תודה רבה. זה שהוא היה פעם יושב-ראש, זה לא אומר שכל השנה מותר לו הכול. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת לוי. כן, אדוני, אתה יכול להמשיך. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו צריכים להילחם במחבלים ללא רחמים. מי מרחם על מחבלים, תגידו לי? איזה דבר זה? ולא אמרתי לרצוח ילדים. אל תעזור לאויבים שלנו. יש להם מספיק עזרה בעולם של מכחישי – פה בכנסת ישראל יושבים מכחישי השואה שנעשתה פה ב-7 באוקטובר. אני אילחם בזה גם אם ישעו אותי מהכנסת. יכול להיות שזה הנאום האחרון שלי. אני לא יודע מה, ייתנו לי בוועדת האתיקה – – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> למה אתה מפריע לי? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> יותר מדי בלתי מעורבים היו כביכול, שהם יותר מדי מעורבים – – – << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, כן. ראינו בלתי מעורבים. נכים עם קביים שבאו לשדוד את האזרחים ולרצוח אותם, כי זה היה יום כיף לעזה, לבוא לרצוח את תושבי העוטף. ואני אומר לכם גם פה בכנסת: יש אנשים שמכחישים את 7 באוקטובר. כן, אני נלחם בהם, למרות, ואם אני איפגע פה וייתנו לי סנקציות וייתנו לי הכול – זה לא מעניין אותי. עם ישראל מעניין אותי. אני רואה רק את הקדוש ברוך הוא בשמיים. חיילי צה"ל צריכים לקבל הגנה ולהיכנס בכל הכוח, כשכולנו מאחוריהם. לא ייתכן שחיילי צה"ל, הגיבורים, נלחמים בעזה – בכל יום אנחנו שומעים על חיילים שנפלו בקרב. דבר אחד אנחנו יכולים לעשות: לחזק אותם בפה שלנו. אני אחזק אותם. אני אתאבד בשבילם. אתאבד מהבחינה הפוליטית. ולא מעניין אותי אם מדובר כאן במישהו – אומרים לי: תשמע, אתה מהליכוד, מפלגת השלטון – זה לא מעניין. לא מעניין אותי כלום. מעניין אותי עם ישראל, חיילי צה"ל. זה מה שמעניין אותי. ואלה שרצחו יהודים בדם קר, שתלשו איברים מילדים קטנים – כן – אין לי רחמים עליהם. זה לא מעניין אותי, שיתקפו אותי. תתקפו כל היום. אני ממשיך להגן על עם ישראל ועל חיילי צה"ל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה, גברתי. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> אל תכניס לי מילים לפה, מיקי. אל תכניס לי מילים לפה. אתה עוזר לאויבים, ואחר כך אומרים שאני אמרתי משהו. לא אמרתי ילדים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני לא רוצה להיות חיות טרף כמוהם. אני לא הורג ילדים ונשים. אני הורג טרוריסטים. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> לחסל את כל הטרוריסטים. אני אמרתי לחסל טרוריסטים. מה אתה רוצה? מה אתה רוצה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני הורג לוחמים. אני לא הורג ילדים ונשים. אני לא דומה להם. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> אתה מדבר שטויות. אתה תומך במחבלים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש, חבר הכנסת מיקי לוי, חבר הכנסת ואטורי, זהו. כל אחד אמר את דעתו. אני מוסיף לך, גברתי, אל תדאגי. את תקבלי את זמנך. עצור, איפוס. בבקשה, גברתי. אנא מכם, כולנו בסירה אחת. לא נותן לוויכוחים האלה – זהו, הכול בסדר. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> לגמרי. אבל לא להכניס לי מילים לפה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, גברתי. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו לא הורגים נשים, אנחנו לא הורגים ילדים, ואנחנו לא הורגים בלתי מעורבים. העובדה שיושב חבר כנסת בישראל ואומר את הדברים הללו משחירה תוך כך ומסכנת תוך כך את חיילינו בעת לחימה. אנחנו והצבא שלנו, מיקי, מקפידים על כל תג בדין הבין-לאומי – יותר מדי מקפידים. לשיטתי, מקפידים מדי, ובתוך כך פוגעים בחיילים שלנו. מה שאומר כאן ואטורי, הוא אומר נכון. אנחנו מבקשים מהמדינה, ואנחנו מבקשים מהקבינט לחזק את החיילים, להמשיך בלוחמה ובלחימה בכל העוצמה ובכל הכוח, כי בנאום הקודם שלי אמרתי: הורדנו את הרגל מהגז. תשמרו מכל משמר על כל מילה שיוצאת לכם מהפה כשחיילי צה"ל פה בתוך הוויכוח, עם כל הכבוד. ומה שאני רוצה לספר לכם – סיפרתי לא פעם ולא פעמיים על כל מיני דברים משונים שמתרחשים בזמן הלחימה. קבלו הצצה לדבר הבא: שמעתי מחיילים שהיום בתוך הציר ההומניטרי בעזה, בצפון הרצועה, היו דגלים. ניתנה הוראה – תקשיבו טוב טוב – ניתנה הוראה להסיר את הדגלים הללו. היו דגלים באותו שביל הומניטרי. ניתנה הוראה להסיר את הדגלים. אני אזכיר לכם שלא חסרים אנשים פרוגרסיביים רדיקליים שנותנים הוראות שמתייחסות לדגלים. מזכירה לכם את השופט איתי הרמלין, שרק בשבוע שעבר הפריע לו דגל ישראל מאחורי עצור. אז כך שמעתי שהתרחש היום. זה קומם אותי. שימו את זה בצד. כשאנחנו מדברים על תמונות ניצחון, לא יעלה על הדעת שאני אשמע שמערכת הביטחון ממליצה – תחזיקו חזק – להעביר כספים לעזה בעת לחימה. אני מזכירה לכם ששבוע לפני המלחמה אמר ראש המל"ל שהוא מודע לזה שאנחנו מעבירים כסף לרש"פ, והרש"פ מעבירה לחמאס, וזה הרע במיעוטו. זה מה שהיה. זאת הקונספציה. ועכשיו בעת לחימה – אין, באמת, אדוני היו"ר, אני תופסת את הראש – אני שומעת על רצון להעביר כספים לעזה. תגידו, איך ננצח – תקשיבו טוב – איך ננצח את החמאס – – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> איזה כספים? << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> רק רגע. זה לא משנה איזה כספים. אני רוצה להעביר שקל לעזה, תגיד לי, שקל? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני שואל, איפה מעבירים לעזה? << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> שקל אני אעביר לעזה? אתה שואל אותי? עם מי אתה מדבר? עם מי אתה מדבר? אני אומרת לך, בעת לחימה שקל הם לא יראו ממני. שקל. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> ברור. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו, אני אגיד לך עוד משהו, בתוך המקום הזה אני אומרת את זה שוב באמת בלהחזיק את הראש: אנחנו צריכים לנצח את הגורם האכזרי והמפלצתי ביותר שיש. ואני אומרת ומדגישה, כל מי שחושב שהוא צריך להוציא משהו על האויב – להזכיר לאויב ולהגחיך אותו ולהמאיס אותו על העולם. להזכיר לעולם שחמאס רצח, שחמאס אנס, שחמאס כרת איברים, כרת איברים מוצנעים של נשים ושל גברים – הדעת לא סובלת את זה. אם אתם לא תמשיכו לדבר על זה כל הזמן ולהזכיר את זה כל הזמן, אנחנו נאבד לגיטימציה. לכן אני אומרת לכם פה: היזהרו כולכם בדברים שאתם אומרים בלשונכם. באשר לוועדה שהייתה היום, אני מבקשת רק להתייחס, אדוני, יש לי עוד טיפה זמן שנלקח ממני: כל חברי יש עתיד עלו ונאמו לגבי הוועדה של השר בן גביר. אני חייבת לומר לכם את הדבר הבא: באשר לחוק עונש מוות למחבלים, דעתי מאוד מאוד מורכבת בהקשר הזה. אני לא יודעת אם זה מרתיע. אני חושבת שמחבלים הם בני מוות. אני חושבת שהם נולדו כדי למות על פי האתוס שלהם. ובכל זאת, הם כן רוצים לחיות, כי עובדה שהם מרימים ידיים כשהם נתפסים, כי הם יודעים שאנחנו לא נירה בהם. זה פותח ויכוח, האם הוראת פתיחה באש צריכה להיות כזו שאם אנחנו נלחמים במחבלים והם יורים בנו ובאותו רגע פתאום הם הרימו ידיים – בעיניי עדיין צריך לירות בהם. זה ויכוח שצריך לנהל במקום אחר. אני כשלעצמי חשבתי שלנוכח כאבן של משפחות החטופים – וגם אמרתי את זה בדיון – צריכים להיות המבוגרים האחראיים. ולמרות שהדיון הוא בר-דיון ובר-פלוגתא, לא זה הזמן. אבל אז שמעתי, ולכן אני אומרת לכם את זה כאן – כולכם טענתם פה שזה פופוליזם; אני שמעתי, אני שמעתי – שנייה, תקשיבו, חבר'ה – אני שמעתי שלא בכדי התקיים הדיון הזה, שהיה עניין ליצור אימפקט על המחבלים של החמאס, כדי שייכנסו ללחץ וייכנסו לאיזשהו אלמנט של הרתעה – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אולי תפסיקו לזלזל בהם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> שקט רגע. – – שייכנסו לאלמנט של הרתעה בתוך המקום הזה של משא ומתן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן אני אומרת לסיום – אני מסיימת. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> נגמר הזמן מזמן. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> יבגני, לקחו לי זמן בהתחלה. << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> אמרתי, מה, את מדברת דקה וחצי – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יבגני. גברתי, עוד עשר שניות. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אף אחד לא עושה לי פרוטקציות. מה שאני אומרת כאן – – – << קריאה >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה כאילו טיפה של דלק שהממשלה לא מכניסה לעזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יבגני, זהו. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> רק דקה. רגע, רגע, יבגני. עכשיו ברצינות: אף אחד שיושב כאן לא יודע את טיב המשא ומתן, עם מי מתנהל המשא ומתן, מה אנחנו מקבלים, רוצים. אנחנו מושפעים פה מפייק בצורה קיצונית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> היזהרו לכם. היזהרו ממה שיוצא מהפה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גב' גוטליב, תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> ושלא נהפוך לאויבים הכי גדולים של עצמנו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. אני לא אאפשר את זה יותר. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אבל לקחו לי מהזמן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נכון, לקחו לך מהזמן, זהו. תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, אדוני – לא נמצא; חברת הכנסת נעמה לזימי – לא נמצאת. רון כץ, בבקשה, חבר הכנסת. שלוש דקות לרשותך. חבריא, ובאשר למוסריות של צה"ל, זה הצבא המוסרי ביותר בעולם הזה. רון כץ, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. חבריי חברי הכנסת, אלברט איינשטיין אמר שאי-שפיות היא לעשות את אותו דבר שוב ולצפות לתוצאות שונות. אני חייב לומר שיש כמה דברים שלא השתנו, למרות כל מה שהעם הזה עבר מ-7 באוקטובר; מה שלא השתנה הוא אזרחים שמחזיקים באזרחות ישראלית ויוצאים נגד המדינה. ואנחנו רואים את זה יותר מדי פעמים. אנחנו רואים את קפטן נבחרת ישראל הצעירה שעומד לזכר הקורבנות הפלסטינים עם דגל של אש"ף. אנחנו רואים משפיעני רשת שעשו קולאז' של מחבלי הנכבה ביום הטבח, ואנחנו רואים שחקנית שהעלתה לרשת שלה קריאות בשבח. אנחנו רואים רופא בבית חולים, ואנחנו רואים את זה ביותר מדי מקומות. אנחנו חייבים להבין שאנחנו חייבים לעקור את העשבים השוטים האלה. לא יכול להיות שיהיה מישהו שמחזיק באזרחות ישראלית, יהיה תושב מדינת ישראל, יזכה לקבל פה שירותי בריאות, ביטוח לאומי – ויצא נגד המדינה. לא יכול להיות מצב כזה. ובעקבות הדברים האלה פניתי למפכ"ל המשטרה – שאני מעריך אותו מאוד – וביקשתי שתצא הנחיה ברורה שכל המקרים האלה ייחקרו. אנחנו לא יכולים לטאטא אותם. אנחנו לא יכולים לומר, לא נורא, זה רק הזה ורק אחר – כי לכל אחד כזה יש השפעה. ואחרי שהמשטרה תמצה את הדין, היא צריכה להמליץ לפרקליטות. ואחרי שהפרקליטות תסיים את עבודתה, היא תצטרך להחליט אם מגישים, אם יש מספיק ראיות להגיש כתב אישום. והמקרה הזה – זה אמור להיות מאוד ברור. ולאחר שהיא תגיש כתב אישום, השלב הבא צריך להגיע למשרד הפנים. שר הפנים משה ארבל מקדם בדיוק הצעה כזו לתקופה הזו, שאומרת: מי שפועל נגד מדינת ישראל, מי שמהלל ומשבח את ארגון הטרור חמאס-דאעש, מי שפועל להחליש את כוחות הביטחון, לתאם כל מיני הפגנות נגד המלחמה ולעשות כל מיני מעשים שמחלישים אותנו, לא צריכה להיות לו אזרחות ישראלית. ואם החוק הבין-לאומי לא מאפשר שלילת אזרחות, נמצא פתרון אחר. אפשר לעשות שלילת מעמד, אפשר לעשות הרבה מאוד דברים. ואני רוצה לומר מפה: אנחנו לא נאפשר למי שמחזיק באזרחות של המדינה שלנו לצאת נגד המדינה שלנו. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – מוותר; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – לא נמצא; חברת הכנסת מירב בן ארי – לא נמצאת. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה, אדוני. << דובר >> עידן רול (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני רוצה שנדבר על איראן. במשך שנים מסתובבים דרגים מקצועיים ודרג נבחר – משרד הביטחון, משרד החוץ, משרד ראש הממשלה – ומנסים להטמיע בקהילה הבין-לאומית את ההבנה שאיראן היא איום משולש, שאיראן היא לא רק תוכנית הגרעין אלא איראן היא גם רשת הפרוקסי – זו רשת השלוחות שלה, של טרור ברחבי העולם, בדגש על האזור שלנו, וגם פרויקט הטילים המתקדמים שלה. אני חייב להודות שפעם אחר פעם העולם עשה סימנים שהוא מעכל את הנקודה הראשונה; תוכנית הגרעין קיבלה התייחסות, היה את ה-JCPOA הראשון, היו אחר כך עוד מגעים לחידוש הסכם הגרעין, אבל שתי הסוגיות האחרונות נותרו בחוץ. תמיד טענו שאחת הבעיות המרכזיות בהסכם הגרעין שנחתם בזמנו, היא שהוא בכלל לא מתייחס לכל הנושא של הפעלת רשת הטרור של איראן ולכל פרויקט הטילים המתקדמים שאנחנו רואים היום, שמתקדם לעברנו ומופעל כבר על ידי כל מיני פרוקסיז של איראן. עכשיו, דווקא עכשיו, כשהמערב מתחיל להתעורר להבנה שהמטרה הגדולה של הטרור הרדיקלי היא לא ישראל אלא העולם החופשי, העולם המערבי כולו – עכשיו הוא הזמן שבו משרד החוץ, משרד הביטחון ובכלל הממשלה ונציגויות ישראל בעולם צריכים לצאת במהלך מכוון ומדויק שאומר לעולם: תזכרו את שיטת הפעולה של איראן. אנחנו חייבים לנצל את שעת הכושר הזו, שבה יש כבר מעט יותר פתיחות בזירה הבין-לאומית לאיום האיראני – ואני שוב מזכיר: האיום האיראני של שלוחות טרור – ולהכריע את זה; לוודא שמעכשיו לא יתייחסו יותר בביטול לסוגיה הזאת, להנחיל את הרעיון, שהוא לא סתם הפחדה, אלא הוא תפיסה מבוססת גם אידיאולוגית מצד ארגוני הטרור וגם מבוססת בהבנה שלנו, שהמערב הוא המטרה האולטימטיבית. הם רוצים לחסל את ישראל, ולאחר מכן הם ימשיכו לארצות הברית, למדינות המערב. אנחנו לא יכולים לישון בשמירה כאן. אנחנו חייבים לחזור ולעלות בכל פורום – לרבות בבית הזה, על כל העשייה הרבה שמתבצעת בו, ומול פרלמנטים זרים ומול דיפלומטים, ולהזכיר: The west is next. זו לא רק סיסמה, זה משהו שצריך להתבטא בחקיקה, באכיפה ובסנקציות ברורות על רשת הטרור של איראן, שהיא לא רק חמאס. זו שעת כושר שחייבים לדעת ולנצל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אני מקווה שהדברים שלך ייפלו על אוזניים לא ערלות. << קריאה >> עידן רול (יש עתיד): << קריאה >> אמן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת שלי טל מירון – לא נמצאת. חבר הכנסת נאור שירי – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עמית הלוי. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אהיה ממש קצר. קודם כול, בהמשך לדבריה של חברת הכנסת ניר אני רוצה לפרגן לגמרי לכל הלוחמות בשירות הנשים. כשאת ירדת מהפודיום, אמרתי לך שזה צריך להיות בפנים של מר מעוז, רוטמן וסמוטריץ' – על הלוחמות שלנו, כולן – איסוף קרבי, פלח"ץ, תצפיתניות. כולם, כל מי שהתבטא בעבר נגד שירות נשים בצבא, קיבל בשורה – מה שנקרא, בפנים שלהם – את הלוחמות שלנו. כל הכבוד להן, ואני מחזק אותן מפה, ואני מחזק אותך על הדברים הסופר-חשובים שאמרת, כי אלה העוצמה שלנו והיכולת שלנו לתפקד בצורה שתפקדנו בה. וצריך הרבה יותר נשים, הרבה יותר צבא והרבה יותר נשים גם במוקד קבלת ההחלטות המורחב, המצומצם והמצומצם-צומצם-צומצם. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עמית הלוי, חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצאים; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עטאונה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אדוני השר, בימים האחרונים עולה לכותרות פעם נוספת חוק הלאום. הרקע לדיון המחודש בחוק-היסוד הזה שזכה לכינוי חוק הלאום, הוא התחושה הקשה בקרב אזרחי ישראל הדרוזים שהחוק הזה פוגע בהם, והדברים מתחדדים כמובן על רקע תרומתה החשובה של העדה הדרוזית למאמץ, להגנתה של מדינת ישראל – מאמץ שלצערנו גובה, כידוע, מחיר דמים קשה. הקואליציה, כהרגלה, שולפת שפן מהכובע. מכיוון שהקואליציה הזו מעולם לא התייחסה ברצינות לא לתחושות הקשות של אזרחי ישראל הדרוזים ולא לתחושות הקשות של אזרחי ישראל הערבים בעקבות חקיקת חוק הלאום, עכשיו מגיע שפן תורן: לא נתקן את חוק הלאום אלא נחוקק חוק-יסוד: העדה הדרוזית. אנחנו בוודאי בעד כל חקיקה שתעגן ותחזק את מעמדה של העדה הדרוזית במדינת ישראל. אנחנו בעד כל חקיקה שתביא מזור למצוקה הגדולה של הרשויות הדרוזיות גם בתחום התכנון והבנייה, גם בתחום התעסוקה; אנחנו בוודאי נתמוך בכל סוג של חקיקה שיסייע לחיזוקה של ברית האחים והחיים של העדה הדרוזית עם מדינת ישראל. אבל מה לעזאזל כל כך מפחיד את חברי הקואליציה הזו בעיגון עקרון השוויון בחקיקת היסוד של מדינת ישראל? מה יש במילה "שוויון", שנזכרת במגילת העצמאות, שמוציא את חברי הקואליציה שלנו מאיזון? האם עיגונו של עקרון השוויון של כל אזרח ואזרחית בפני החוק פוגע במשהו ביהדותה של המדינה? האם עיגון העיקרון הזה שומט איזשהו בסיס או יסוד מתפיסת העולם של הציונות מאז הקונגרס הציוני הראשון ועד ימינו? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> חוק הלאום – – – זה לא אותו דבר, לאום זה – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> חברת הכנסת גוטליב, סלחי לי, האם חוק-יסוד העדה הדרוזית יביא מזור לפגיעה בכבודם של כל דוברי הערבית כשפת אם במדינת ישראל? מדוע היה צריך לקבוע שערבית אינה שפה רשמית בצד קביעתה של העברית כשפת המדינה? ולכן צריך לומר בצורה ברורה: הסירוב לתקן את חוק הלאום, הסירוב לכלול את עקרון השוויון בחקיקת היסוד, הסירוב להגדיר את הערבית כשפה רשמית, הסירוב לקבוע שמדינת ישראל תפעל לפיתוח הארץ לטובת כל אזרחיה ותושביה, כפי שמופיע במגילת העצמאות – הסירוב הזה לא מחזק את זהותה היהודית של מדינת ישראל, לא מחזק את צדקת הדרך של הציונות, אלא בדיוק להפך. אתם רוצים חוק-יסוד לחיזוק מעמדה של העדה הדרוזית? בבקשה, לא על חשבון עיגון ערכי מגילת העצמאות, ובתוכם השוויון של כל אזרחי המדינה, באמצעות תיקון חוק הלאום. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת שרן מרים השכל. להזכירכם, הכנס עם משפחות החטופים מתחיל עכשיו באולם ירושלים. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> אז תעבור להצבעה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא, אני רק אמרתי. ביקשו ממני להזכיר את זה, אני מזכיר. אדוני. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מברך על התיקון בחוק התכנון והבנייה. מטרת התיקון היא לשקם את המפונים ממערב הנגב, מהעוטף. אבל אני רוצה להזכיר לכולם, גם לך, כבוד היושב-ראש, כאיש הנגב, שהמנגנונים שמציעים בהצעת החוק הזאת הם הזדמנות פז לאוכלוסייה. כבוד יושב-ראש ועדת הפנים יעקב אשר, דיברנו רבות על הכפרים הלא-מוכרים בנגב. אני רוצה להזכיר לך ולכולם שישה יישובים: עווג'אן, אל-מכימן, אלקרין, עתיר, ואדי א-נעם וא-סיר. אלה יישובים ערביים-בדואיים בנגב, שהמדינה והממשל הצבאי מ-1948 עד 1953 – המדינה פינתה אותם למקומות האלה. כבר יותר מ-70 שנה הם מפונים על ידי המדינה, באישור של המושל הצבאי שהיה אז, ועד היום המדינה לא מכירה בהם ולא מפתחת להם – לא היתרי בנייה, לא מוסדות ציבור, לא חינוך, לא בריאות. לכן היום יש הזדמנות פז בתיקון הזה. הצעת החוק תעבור אחרי הקריאה הראשונה לוועדת הפנים. צריך להכניס שינויים, כבוד היושב-ראש, כדי שהתוכנית הזאת, המנגנונים האלה, שבאים להיטיב ולעזור ולשקם את המופנים בעוטף – גם האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב, הגיע הזמן שתיהנה מהתיקון הזה, גם לגבי הפטור מתוכניות והפטור מהיתרים שמוצעים בהצעת החוק. אני חושב שהגיע הזמן להתמודד עם הסוגיה. לגלות אמפתיה וסימפתיה זה נחמד, אבל זה לא פותר את הבעיה של הכפרים הלא-מוכרים בנגב. ולכן צריך להכיר בכפרים, וצריך להחיל את התיקון בחוק התכנון והבנייה שמביאים היום גם על החברה הערבית הבדואית בנגב ועל הכפרים הלא-מוכרים. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת שרן מרים השכל. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עודד פורר. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום 20 בנובמבר, זה חוק הילד הבין-לאומי. כשהסתכלתי היום על המועד הזה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יום הילד הבין-לאומי. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יום הילד הבין-לאומי. – – הסתכלתי וראיתי תמונה של 40 ילדים ישראלים שנמצאים בשבי חמאס זה 45 ימים. יש בסך הכול יומיים בשנה שאנחנו מציינים את יום הילד הבין-לאומי, יום זכויות הילד – אחד הוא 20 בנובמבר, שפחות מצוין, והיום השני, שאני זוכר אותו בתור ילד, הוא 1 ביוני. 1 ביוני תמיד, עבורי בתור ילד, היה יום הילד. לצערי בשנת 2001 היום הזה הפסיק להיות בשבילי יום שמח. ב-1 ביוני 2001 היה פיגוע במועדון דולפי בתל אביב, שבו נרצחו 22 ילדים, רובם ממשפחות של עולים. התסכול שהיה אז – אני הייתי סטודנט צעיר, עוד לפני הצבא – התסכול הגדול שאחז בי הוא שמדינת ישראל לא הגיבה מייד. אני מזכיר לך, אדוני היושב-ראש, ולכל הנוכחים, שמבצע חומת מגן התחיל רק בסוף מרץ 2022, תשעה חודשים אחרי הפיגוע הנורא הזה. בין הפיגוע בדולפי לבין מבצע חומת מגן היו עוד פיגועים, שבהם נהרגו ישראלים רבים. המשפט הנורא הזה, "איפוק זה כוח", זה מה שאני זוכר מאותה תקופה. כשאני מסתכל היום על הילדים שמוחזקים על ידי חמאס – קודם כול אני רוצה להגיד למזכ"ל האו"ם: אם אתה מציין את היום הזה, אז תסתכל מה קורה בעזה, מה קורה עם הילדים החטופים, שאני מקווה מאוד שהם עדיין חיים. לכן אני אגיד דבר שאולי מבטא את התחושה שלי, גם כחבר כנסת וגם כאזרח: מדינה שלא מסוגלת להגן על הילדים, כפי שקרה ב-2001, אין לה צ'אנס שני היום לא להחזיר את הילדים הביתה. כי בשביל מה צריך מדינה? פעם אחת נכשלתם, ב-7 באוקטובר; פעם שנייה אין לכם זכות להיכשל. ילדים חייבים לחזור הביתה. כל עוד הם לא חוזרים, אין לי משמעות ליום הזה, 20 בנובמבר, כמו שלצערי אין לי גם משמעות ל-1 ביוני אחרי הפיגוע ב-2001. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המלחמה הזאת מלמדת אותנו רבות על אהבת חינם ועל מסירות נפש. בני העדה הדרוזית הם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. הם נושאים בנטל הביטחוני בלב שלם ובנפש חפצה. הם משובצים בתפקידים מגוונים בצה"ל; הם נמצאים במשטרה, בשב"ס, בגופי הביטחון; הם נמצאים גם בצמרת התפקידים הביטחוניים של צה"ל. בני העדה הדרוזית קשרו את גורלם בגורל מדינת ישראל. הם הבינו מה שרבים לא הבינו – צה"ל הוא צבא ההגנה לישראל, צה"ל מגן על כל אזרחי ישראל. בני העדה הדרוזית הם מיעוט נאמן למדינה ולאומה. הם תמכו ותומכים במדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי, ומאז הקמת מדינת ישראל הם חולקים איתנו שותפות גורל. בני העדה הדרוזית הם מיעוט דומיננטי, אולי אף משום הצניעות שלהם וההשתלבות שלהם בחברה, תוך שמירה על הייחוד ועל המורשת שלהם. אחוז הנופלים הדרוזים במערכות ישראל ובמלחמה הנוכחית הוא גבוה מאוד ביחס להיקפם באוכלוסייה. מתחילת הלחימה התבשרנו על נפילתם של שישה גיבורי ישראל מהעדה הדרוזית: סגן אלוף עלים סעד, רב-סמל ג'ואד עאמר, סמל ראשון דניאל ראשד, סגן אלוף סלמאן חבקה, סמל ראשון עדי מאלכ חרב, ורב-סרן ג'מאל עבאס. יהי זכרם ברוך. חוק הלאום שעבר בכנסת ב-2018 הוא חוק שעושה עוול לעדה הדרוזית. חוק הלאום הוא אצבע בעין של הלוחמים הדרוזים, שחירפו נפשם למען הארץ הזאת. תיקון חוק הלאום והבטחת שוויון לעדה הדרוזית הוא חובה של כולנו. מלחמה מחזקת את הכרת הטוב, והיא גם הזדמנות לשנות. אני קוראת לכל באי הבית להצטרף לתיקון החוק שמוביל חברי חבר הכנסת חמד עמאר, שהוא גם הדרוזי היחידי בכנסת. הדרוזים הם אחים והם שותפים, והם צריכים להיות שווי חובות ושווי זכויות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אבי מעוז – לא נמצא; חבר הכנסת חמד עמאר – לא נמצא. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת פנינה תמנו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אנחנו יכולים לצאת לכנס – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, זה במקביל למליאה. אנחנו פה. לא, אנחנו לא נקרא לכם, לצערי. זה הסיכום, זה במקביל. תודה, גברתי. בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, המלחמה והמשבר הנוראי שנכפו עלינו יכולים אולי גם להפוך להזדמנות, פתח לתיקון של עיוותים חברתיים וכלכליים. בשבועות האחרונים, בתוך כל הרע וכל השכול הזה, אנחנו רואים, אולי והלוואי, גם התחלה של משהו חדש – גברים חרדים, צעירים, שאומרים לעצמם: האחינו יבואו למלחמה ואנחנו נשב כאן? ופונים לצבא בבקשה להתגייס. נכון, זה כרגע ממש עוד בגדר טפטוף, אבל אם נפעל נכון ביחד, אפשר לנסות להפוך את הטפטוף הזה לזרם משמעותי שילך ויתגבר. גם בצד הכלכלי המשבר יכול להפוך להזדמנות. אנחנו במשבר גדול, שילך ויחריף ככל שהמלחמה תימשך. המשק זקוק לעוד ועוד ידיים עובדות, לעוד ועוד יזמים. לאנשים שפשוט יניעו את מנועי הצמיחה של המשק. יש רבבות רבות של גברים חרדים, מוכשרים, שיכולים לתרום גם למאמץ הכלכלי. בואו נפעל יחד כדי לגרום לזה לקרות. זאת יכולה להיות תקווה שהיא אולי קצת נאיבית, אבל ההיסטוריה מוכיחה שמשברים גדולים יכולים לשנות סדרי עולם, ובהיבטים מסוימים אפשר גם לנצל אותם לטובה. אם נפעל נכון, ובדגש על ביחד, אפשר לתקן עוולות ולצאת חזקים יותר מהמשבר הזה. אפשר לשאת בנטל הצבאי והכלכלי ביחד. אפשר לצאת מהמלחמה הזאת חבולים אבל חזקים. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת פנינה תמנו – לא נמצאת; חבר הכנסת מנסור עבאס – לא נמצא. חבר הכנסת מיקי לוי, אחרון הדוברים. אחריו יסכם השר – אוקיי, אז אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה, חבר הכנסת לוי, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. השר איתמר בן גביר, שר כושל, השר לביטחון לאומי הכושל בתולדות מדינת ישראל. וכך הוא אומר ב-17 באפריל 2019: "עונש מוות. פשוט. קל ליישום. קיים בחוק הישראלי. עכשיו רק צריך ששר הביטחון הבא של מדינת ישראל ירצה ליישם". אבל אף פעם לא יישמו. כולם מבינים שזה מסוכן. פופוליסט. חרפה, חרפה לבית הזה אתה, השר בן גביר. מה שעשיתם אתה ומפלגתך למשפחות החטופים היום בוועדה לא יסולח. ההיסטוריה לא תסלח לעוצמה יהודית. עוצמה יהודית? סליחה, חולשה יהודית. וכאילו לא די בכך, אדוני היושב בראש, שרת ההתיישבות המהוללת, השרה אורית סטרוק, תוקפת בחריפות את מטה משפחות החטופים בריאיון אצל קאהן וחכם בקול חי. וכך היא אומרת: "מטה משפחות החטופים נחטף על ידי אותם אנשים שהביאו עלינו את עסקת שליט ומובילים כיוון – – – מסוכן למדינת ישראל. המשפחות" – כן, משפחות החטופים – "רומסות אחת את השנייה בצעדה הזאת. רונן צור מוביל אותנו לאפליה בין דם לדם". איזו חוצפה, איזו עזות מצח יש לשרה סטרוק. להגיד "מטה משפחות החטופים נחטף על ידי אותם אנשים שהביאו עלינו את עסקת שליט"? את מי את מאשימה, השרה סטרוק? אם זיכרונך אבד לך, אני מתכבד לרענן אותו. עסקת שליט אושרה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראש הממשלה שאת חברה בה, בממשלה הזאת. על מי את מלינה? חצופה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אם כך, השר לא יסכם את הדיון. אנחנו נעבור להצבעה, אני מבקש מכולם לשבת. ההצבעה היא על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, בקריאה ראשונה. אנחנו עוברים להצבעה, ברשותכם. מי בעד ומי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שבעה בעד, אפס נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון מס' 12), התשפ"ד–2023, לקריאה השנייה והשלישית. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לפני שנעבור – גברתי סגנית המזכיר, הודעה למזכירות הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 41 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מינוי רופא מוסמך), התשפ"ד–2023, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. << הצח >> הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון מס' 12), התשפ"ד–2023 << הצח >> [מס' מ/1619; דברי הכנסת, מושב ראשון, חוב' ל"א, ישיבה 85; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מזמין את יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת ישראל אייכלר, להציג את הצעת החוק. כבודו, בבקשה. טלי, כנראה שאני ואת נצביע על הצעת החוק הזאת. בסדר, הכול בסדר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, ברור. זאת הצעת חוק מאוד טובה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן. בבקשה, כבודו. << דובר >> ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ברכות על תפקידך כסגן יושב-ראש. אני עוד זוכר לפני שש שנים שהיית סגן יושב-ראש הכנסת, והיה נעים אז. אני מקווה שיהיה נעים גם היום לעלות כשאתה פה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> יש לי שני חוקים, חברי הכנסת. אחד עוסק בעידוד העבודה באתרי בנייה, של מפקחים על הבטיחות בעבודה, שזה דבר חשוב מאוד, והחוק השני הוא הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, להרחיב את מספר הרופאים שיוכלו לטפל באנשים שיבואו, ויש כבר עשרות אלפי אנשים שבאים לבקש זכויות של נפגעי פעולות איבה בגלל המלחמה הנוראה הזאת. אז אנחנו נעשה את שני החוקים בזה אחר זה, ושניהם לקריאה שנייה ושלישית. אני מקווה שהכנסת תאשר אותם. אז קודם כול הנאום, ראשון – ראשון, ואחרון – אחרון. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון מס' 12), התשפ"ד–2023, שהגישה הממשלה. תיקון מס' 11 לחוק ארגון הפיקוח על העבודה משנת 2018 קבע כהוראת שעה לחמש שנים כי מבצע בנייה שהוא קבלן, חייב למנות עוזר בטיחות שיסייע למנהל העבודה באתר הבנייה. אדוני היושב-ראש, בזמן המלחמה הכול נדחק הצידה, אבל אתה זוכר את הדיונים על הבטיחות בעבודה, הבעיה שאנשים נופלים מהבניינים ויש סכנה גדולה מאוד. אז התפקיד של עוזר הבטיחות הוא לבדוק את קיומן של הוראות הבטיחות כגון גידור, אישורי הדרכה של עובדים, לפי רשימה שפורסמה, וכן לדווח למנהל העבודה על הפרה של הוראות הבטיחות, ולהודיע לעובד באתר הבנייה על הפרת בטיחות שמבוצעת על ידי העובד או לגביו. זה פשוט סכנת נפשות. באותו תיקון נקבע כי תנאי הכשירות כדי להתמנות לעוזר בטיחות הם ניסיון מוכח של שנתיים בביצוע עבודות בנייה או עבודת בנייה הנדסית ועמידה בהצלחה בהכשרה ייעודית לעוזרי בטיחות בהיקף שבין 45 עד 80 שעות. הצעת החוק הזאת מבקשת להאריך את תוקף הוראת השעה בשנתיים נוספות וכן לערוך כמה שינויים בהוראות לעניין עוזר הבטיחות. ראשית מוצע להבהיר כי החובה למנות עוזר בטיחות חלה רק באתר בנייה שבו נדרש על פי הדין מינוי של מנהל עבודה. שנית, מוצע להוסיף לתפקידים של עוזר בטיחות גם תפקיד של סיוע למנהל העבודה במעקב אחר תיקון של הוראות בטיחות שהחובה לקיימן מוטלת על מנהל העבודה. שלישית, מוצע לתקן את תנאי הכשירות לעוזר בטיחות ולפתוח את האפשרויות להתמנות לעוזר בטיחות בפני אוכלוסיות נוספות. מצד אחד, כדי להסיר חסם שהציבה הדרישה הקודמת לשנתיים ניסיון, מוצע לאפשר למנות לעוזר בטיחות אדם שאינו בעל ניסיון מוכח בביצוע עבודות בנייה, אבל הוא עבר בהצלחה הכשרה ייעודית לעוזרי בטיחות בהיקף של בין 100 ל-150 שעות. אגב, הדבר הזה יכניס למעגל העבודה בבנייה הרבה הרבה אנשים, עוזרי בטיחות. ההכשרה שתידרש ממי שכבר צבר שנתיים ניסיון בעבודות בנייה תהיה בהיקף שבין 45 ל-100 שעות. מוצע להסמיך את שר העבודה, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לשנות בצו את היקפי שעות ההכשרה בשני המסלולים כאמור. כל מי שעבר את תוכנית ההכשרה בהצלחה יירשם במרשם שיהיה פתוח לעיון הציבור לפי פרטים מזהים. מצד שני מוצע לאפשר למבצע בנייה למנות לעוזרי בטיחות את בעלי המקצוע האחרים, שעכשיו אני אפרט אותם, ובלבד שניתנה להם הדרכה מתאימה בדבר תפקידיו וסמכויותיו של עוזר בטיחות – זאת אומרת שזה לא יהיה עוד משהו, זה יהיה התפקיד שלו, לדאוג שתהיה בטיחות בעבודה – והוא יתעד את דבר מתן ההדרכה. בעלי המקצוע האחרים הם מהנדס רשום, הנדסאי מוסמך מענף הנדסה אזרחית, ובדיון הוחלט להוסיף עליהם גם את מי שעומד בתנאים להתמנות למנהל עבודה או לממונה בטיחות – זאת אומרת, ממונה בטיחות גם יוכל להיות עוזר בטיחות, אבל באותו אתר אסור לו להיות גם ממונה וגם עוזר – ובלבד שהם לא מונו לתפקידים אלה באתר הבנייה הזה. כאמור, מעת המינוי כעוזר בטיחות לא יוכל עוזר הבטיחות לבצע תפקידים אחרים באתר הבנייה אלא בטיחות בלבד. הצעת החוק אושרה בוועדה פה אחד ואין לה הסתייגויות. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. אני תכף אודה לצוות על שני החוקים. אני מבקש מהכנסת להצביע עבור הצעת החוק. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. הוגשו בקשות לרשות דיבור של קבוצת סיעת העבודה – חברת הכנסת מרב מיכאלי, חברת הכנסת נעמה לזימי, חבר הכנסת גלעד קריב וחברת הכנסת אפרת רייטן מרום. הם לא נמצאים כאן. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון מס' 12), התשפ"ד–2023, כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה, מפעילים את הצבעה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–5 – 4 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ארבעה בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון מס' 12), התשפ"ד–2023. בבקשה, נעבור להצבעה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 5 בעד החוק – 4 נגד – אין נמנעים – אין חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון מס' 12), התשפ"ד–2023, נתקבל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ארבעה בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אם כך, אני קובע כי הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון מס' 12), התשפ"ד–2023, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 41 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מינוי רופא מוסמך), התשפ"ד–2023 << הצח >> [מס' מ/1679; דברי הכנסת, חוב' ה', ישיבה 116; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הסעיף הבא, חברי הכנסת – הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 41 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מינוי רופא מוסמך), התשפ"ד–2023, לקריאה השנייה והשלישית. יושב-ראש הוועדה, כבודו, בבקשה, חבר הכנסת אייכלר. << דובר >> ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 41 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מינוי רופא מוסמך), התשפ"ד–2023, שהגישה הממשלה. על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, לצערנו, עשרות אלפי תביעות חדשות להכרה כנפגעי איבה הוגשו למוסד בשל מלחמת חרבות ברזל עד היום, ועוד אלפי תביעות צפויות להיות מוגשות בעתיד. ריבוי התביעות מחייב לעבות את המנגנון של הרופאים שמוסמכים לקבוע דרגת נכות לנפגעי איבה. אדוני היושב-ראש, אנחנו יודעים כמה קשה היום להגיע לוועדות האלה, לוועדות רפואיות, כמה עומס יש עליהן בנכות כללית וגם עם נפגעי איבה. עכשיו על אחת כמה וכמה צריך להיערך, להכין מספיק רופאים שיהיו מוסמכים לדבר הזה. לפיכך מוצע בהצעת החוק שבפניכם כי קביעת דרגת נכות של נפגע פעולת איבה תוכל להיעשות גם על ידי רופא מוסמך כהגדרתו בסעיף 208(ב) לחוק הביטוח הלאומי. כלומר, רופא שמוסמך בדרך כלל לקבוע אחוזי נכות בענף נכות כללית, יוכל לקבוע היום גם בנושא נפגעי איבה. הוראה זו תיקבע כהוראת שעה לשנתיים, אולם מוצע להסמיך את שר העבודה, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, להאריך את הוראת השעה בתקופות נוספות שביחד לא יעלו על שנה נוספת, אם נוכח כי הדבר נדרש בשל ריבוי התביעות לתגמול עקב מלחמת חרבות ברזל גם לאחר תום השנתיים. כדי להבטיח שהרופאים יהיו בעלי ידע נדרש לקביעת דרגת נכות לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, הוספה בוועדה הוראה שלפיה הרופאים יהיו בעלי ידע בתחומים הנכללים בתוכנית ההכשרה של הרופאים שקובעים כיום את דרגת הנכות לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. מנגנון הערר – הרי יש מנגנון ערר אם מישהו לא קיבל את הדרישה שלו – אז גם מנגנון הערר על החלטת רופא מוסמך יהיה אותו מנגנון הקיים כיום לפי סעיף 5(ג) לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, כלומר ערר לוועדה הרפואית לעררים. כדי להבטיח שניתן יהיה להגיש ערר על החלטות שהתקבלו על ידי רופא מוסמך בתקופת הוראת השעה גם לאחר תום תוקפה, מוצע לקבוע מפורשות כי אם בתום תקופת הוראת השעה טרם חלף המועד להגשת ערר על החלטת הרופא המוסמך, ימשיך לחול אותו מנגנון. להצעת החוק נוסף תיקון לחוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, שנחקק רק לאחרונה, לעניין מי שהוצא לחל"ת. לפי התיקון המוצע, מי שמעסיקו פטור לפי אותו חוק מתשלום דמי ביטוח לאומי בעדו בתקופה שבה היה בחל"ת, יראו אותו כמי ששולמו בעדו דמי הביטוח וזאת כדי להבטיח בין היתר רצף של זכויות. לבסוף, נוסף בהצעת החוק תיקון מבהיר לחוק שחוקקה לאחרונה ועדת העבודה והרווחה. אותו חוק קבע, כהוראת שעה עד 31 בדצמבר 2023, לגבי התגמול המזערי לחיילי המילואים שעשינו, כי התגמול המזערי לחיילי המילואים יעמוד על סכום מוגדל של 95% מהסכום הבסיסי, ונקבעה באותו חוק אפשרות להאריך את הוראת השעה. בהצעת החוק שלפניכם מוצע להבהיר, גם בנוסח הסעיף שבחוק הביטוח הלאומי, כי הסכום המוגדל יחול עד תום תקופת הוראת השעה, גם אם תוארך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – קודם כול, אחלה יו"ר ועדה. ועדת הרווחה עושה עבודה מדהימה פה בכל תקופת המלחמה. כל החקיקה שהבאת, אדוני היו"ר, היא חקיקה שקידמה זכויות של נפגעי פעולות איבה, בכלל, בכל הפרמטרים שקשורים, על כל ההשלכות של זה, והוועדה עשתה עבודה מדהימה. רק הערתי הערה שזה באמת יוצר – – – << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> הכול בזכות חברי הוועדה, ביניהם היושב-ראש וחברת הכנסת גוטליב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מצטרף למחמאות. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה): << דובר_המשך >> יישר כוח. ויישר כוח להנהלת הוועדה, צוות הוועדה, ענת כהן שמואל, היועצת המשפטית נועה בן שבת וצוות המשפטנים; לביטוח הלאומי והמשרדים הממשלתיים, וכמובן לצוות לשכתי יצחק פיליפ ואהרן פרישמן. ההצעה אושרה בוועדה פה אחד ואין לה הסתייגויות, ואני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית, בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות לרשות דיבור של חברי הכנסת אופיר כץ וחברי סיעת העבודה. אני מקריא את שמותיהם: אופיר כץ, מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב, אפרת רייטן מרום. הם לא נמצאים כאן. לכן אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 41) (מינוי רופא מוסמך), התשפ"ד–2023, כנוסח הוועדה. בבקשה, אנחנו מפעילים הצבעה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–5 – 4 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ארבעה בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אם כך, אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנחנו עוברים – לפני זה, בבקשה, סגנית המזכיר, הודעה. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת החלטות ועדת האתיקה בקובלנות כנגד חבר הכנסת ניסים ואטורי ובקובלנות כנגד חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. << הצח >> הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 41 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מינוי רופא מוסמך), התשפ"ד–2023 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אם כן, אחרי שהצבענו, ואושרה בקריאה השנייה, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 41 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מינוי רופא מוסמך), התשפ"ד–2023. אנחנו עוברים להצבעה, ברשותכם. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 7 בעד החוק – 5 נגד – אין נמנעים – אין חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 41 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מינוי רופא מוסמך), התשפ"ד–2023, נתקבל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תוצאות ההצבעה: חמישה בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 41 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מינוי רופא מוסמך), התשפ"ד–2023, התקבלה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים. מברוכ, אדוני יושב-ראש הוועדה. תודה רבה לסגנית מזכיר הכנסת ותודה רבה לכולם. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, ביום רביעי ט' בכסלו התשפ"ד, 22 בנובמבר 2023, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:33. << סיום >