דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ז' ישיבה ק"כ הישיבה המאה-ועשרים של הכנסת העשרים-וחמש יום רביעי, ט"ז בכסלו התשפ"ד (29 בנובמבר 2023) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 5 שאילתות דחופות 5 1062. תחבורה ציבורית בכל ימות השבוע בזמן המצב המיוחד בעורף 6 גלעד קריב (העבודה): 6 סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: 6 1060. צמצום שעות החופשות לאסירים מפני חשש לשלומם בעת המלחמה 13 סימון מושיאשוילי (ש"ס): 13 השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: 13 נאור שירי (יש עתיד): 16 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 17 מירב בן ארי (יש עתיד): 17 הצעות לסדר-היום 52 אפליית חללי לוחמי האש 52 עודד פורר (ישראל ביתנו): 52 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 54 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 54 ארז מלול (ש"ס): 55 שר הבריאות אוריאל בוסו: 56 מירב בן ארי (יש עתיד): 60 הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023 61 יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 61 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 62 מירב בן ארי (יש עתיד): 63 אופיר כץ (הליכוד): 67 טלי גוטליב (הליכוד): 67 מירב כהן (יש עתיד): 70 אריאל קלנר (הליכוד): 70 נאור שירי (יש עתיד): 72 עודד פורר (ישראל ביתנו): 74 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 76 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 77 אבי מעוז (נעם): 78 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 81 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 81 הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 9) (הארכת תקופת מעבר), התשפ"ד–2023 81 שר הבריאות אוריאל בוסו: 82 טלי גוטליב (הליכוד): 82 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 84 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 84 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 85 גלעד קריב (העבודה): 87 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 90 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 90 הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 19 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023 91 שר הבריאות אוריאל בוסו: 91 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 95 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 96 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 96 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 97 אושר שקלים (הליכוד): 98 מירב בן ארי (יש עתיד): 99 עודד פורר (ישראל ביתנו): 101 עמית הלוי (הליכוד): 102 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה), התשפ"ד–2023 104 יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 104 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אני פותח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי ט"ז בכסלו התשפ"ד, 29 בנובמבר 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 19 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון מס' 25) (מימון שכר לימוד מלא ללוחמים), התשפ"ד–2023, של חברי הכנסת אופיר כץ, אלי דלל, שרון ניר, מיכאל מרדכי ביטון וקבוצת חברי הכנסת. הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה), התשפ"ד–2023. תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון), התשפ"ד–2023. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה למזכיר הכנסת. << נושא >> שאילתות דחופות << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נעבור לנושא הראשון על סדר-היום – שאילתות דחופות. נתחיל בשאילתה של חבר הכנסת גלעד קריב לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים בנושא: תחבורה ציבורית בכל ימות השבוע בזמן המצב המיוחד בעורף. אני מזמין לדוכן את סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים הרב אורי מקלב. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << שאילתה >> 1062. תחבורה ציבורית בכל ימות השבוע בזמן המצב המיוחד בעורף << שאילתה >> << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השרה, בוקר טוב. כרגע מיליון אזרחים פונו מבתיהם, רבים מהם ללא רכביהם הפרטיים. חיילים רבים נדרשים להגיע למקום השירות וליעדים נוספים, לרבות בשבתות. רצוני לשאול: מדוע כל עוד נמשך המצב המיוחד בעורף והגיוס הנרחב של המילואים, לא מופעלת תחבורה ציבורית בכל ימות השבוע, בדגש על קווים בין-עירוניים? תודה. << דובר >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר >> תודה רבה. אני מתכבד להשיבך בשם השרה. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל משרד התחבורה והבטיחות בדרכים נערך מיידית למתן מענה לצרכים התחבורתיים הנובעים מן המציאות המלחמתית. ההחלטה בדבר הפעלת שירותי תחבורה ציבורית והיסעים בסוף שבוע נבחנה ונבחנת בהערכות מצב שבועיות שמקיימים הצוותים המקצועיים במשרד התחבורה. הבחינה נעשית בעיקר מתוך הסתכלות על צרכים אפשריים של כוחות הביטחון. במהלך שבועות המלחמה הראשונים הופעלו לרוב שירותי היסעים לחיילים, שהתמקדו מטבע הדברים בשירות הבין-עירוני, וההסעות היו חינם ומיועדות לכוחות הביטחון ולמקבלי צו 8. במסגרת זו משרד התחבורה פנה גם למשרד הביטחון, ועד כה נענה שאין דרישה מצידו להפעלת תחבורה ציבורית בשבת. עוד נציין שבסופי השבוע שבהם הופעלה מערכת ההיסעים, מספר המשתמשים היה נמוך ביותר. נוכח עמדת משרד הביטחון ומיעוט המשתמשים, החל מסוף השבוע של 10 בנובמבר 2023 הופסקו שירותי ההיסעים או התחבורה הציבורית במהלך סופי השבוע. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שאלת המשך, חבר הכנסת קריב, בבקשה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אדוני סגן השר, תודה. חשוב גם לציין שהעמדה של המשרד התקבלה על דעת בג"ץ בהכרעה בעתירה, אבל השאלה המקורית שלי התייחסה לעוד אוכלוסייה, אוכלוסייה שביקרתי אתמול בים המלח, וגם חברי כנסת ושרים אחרים ביקרו, והיא בכל רחבי הארץ. בהינתן מצב של רבע מיליון מפונים, רבים מהם מפונים לאותם מרכזי פינוי, למלונות, ללא רכביהם הפרטיים – בין אם מכיוון שהם ניזוקו והושמדו באירועים הקשים בעוטף, בין אם מסיבות אחרות – האם לא היה ראוי לבדוק גם את הצורך של אותה אוכלוסייה, אוכלוסייה של מפונים, שחלקם פונו לקצות הארץ, בקיום קווים בין-עירוניים ייעודיים לטובת האוכלוסייה? בדיקה כזאת לא דווחה לבג"ץ על ידי משרד התחבורה. ובהקשר הזה אני גם אוסיף שעל פי הנתונים שלכם, בסופי השבוע שבהם הפעלתם את הקווים, דובר על נסועה של 2,500 איש; האם הקבוצה הזאת לא ראויה להסדר, גם אם בתכיפות נמוכה? בכל זאת, 2,500 אנשים, רבים מהם משרתי מילואים, אולי מפונים, האם אין מקום – אני שב ושואל – בגלל אוכלוסיית המפונים, עדיין להפעיל קווי תחבורה ציבורית במתכונת מצומצמת? << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> בדבריי הראשונים לא הזכרתי את בג"ץ, אפילו שהייתי יכול מייד לציין את בג"ץ, לשיטתך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> נכון, אתה רואה שאני גלוי, לא מסתיר דברים. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אני הרי יודע את הדבר הזה. רציתי קודם לענות את התשובה שמבחינתי היא לא קשורה לבג"ץ. בג"ץ, מבחינתך, בוודאי, אולי מייתר את השאילתה שלך – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא. הסברתי מדוע לא. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> – – ואני מניח שגם שאלת את השאילתה עוד לפני שידעת את התשובה של הבג"ץ. אבל כן, צריך להגיד שכל הדברים האלה היו לפני בג"ץ. אני גם אצטט כמה משפטים מתוך ההחלטה של בג"ץ. אני כן אציין שהמספרים שאתה מדבר עליהם הם לא אותם מספרים. גם בתשובת בג"ץ יש את הטבלה של המספרים, של השימושים, ומדובר בנוסע אחד או שניים, אבל בלי קשר לזה יש גם ירידה. יש ירידה במספרים באופן דרמטי. זה שזה עבר מהרכבת לתחבורה הציבורית – יכול להיות, אבל אם אתה מסתכל על סך הכול, אתה לא מדבר על מספרים כאלה, המספרים הרבה יותר נמוכים. כל זה כבר נאמר, ואני אציין מה שבג"ץ אומר: "הינה כי כן, תיאור הדברים שלעיל מלמד כי לא כצעקתה. משרד התחבורה קיים מדי שבוע הערכה מקצועית, ובמסגרתה נבחנו נתוני הביקוש לשירותי התחבורה הציבורית בסוף השבוע ועלויות ההפעלה לצד הנסיבות הביטחוניות והצרכים החיוניים, ועל פיהם הוחלט אם יש להפעיל תחבורה ציבורית בסוף השבוע המתקרב". הנושא של חירום בשבת היה נטוע היטב "בנתונים הרלוונטיים לעניין, ובכלל זה היעדר ביקוש מצד מערכת הביטחון והציבור מחד גיסא", וגם "מההתכתבות בין משרד התחבורה למשרד הביטחון עולה כי אין דרישה מצד האחרון", היינו, משרד הביטחון, "להפעלת תחבורה – – – ועמדה דומה הועלתה גם בהתכתבות בין אגף התקציבים", שהוא גם ממש לא היה מוכן לאשר תקציבים בעניין הזה, והוא נלחם במשרד התחבורה. "ומהנתונים שהוצגו לעיל ניתן ללמוד", בג"ץ מסיים ואומר, "כי הביקוש לרכבת פחת באופן משמעותי עם הזמן, והביקוש לאוטובוסים, הגם שעלה במידה מסוימת, עמד על שיעור נמוך במונחים אבסולוטיים, באופן שלא מצדיק את עלות התפעול – – – פשיטא כי קיומה של המלחמה כשלעצמה" – ובזה אני מסיים – "אינה גוזרת בהכרח את המסקנה כי קיים צורך ביטחוני או אזרחי המחייב את הפעלת התחבורה הציבורית בשבת ובמתכונת חירום בסופי שבוע, בוודאי כאשר הדבר אינו תואם את נתוני הביקוש בשטח". << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אדוני, ברשותך, למען הגילוי הנאות אני רק אומר שהזכרתי את בג"ץ, לכן הגיעה שאלת ההמשך. בבג"ץ המדינה התייחסה לאוכלוסייה אחרת, לאוכלוסיית המשרתים במילואים ובסדיר, ולכן השיח עם משרד הביטחון בהחלט ברור. לכן באתי בשאלת ההמשך והזכרתי שיש אוכלוסייה של מיליון מפונים כרגע שרובה לא התפנתה עם הרכבים הפרטיים. השאלה היא אם משרד התחבורה לא צריך להעמיד למשל היסעים ממרכזי המפונים בים המלח ובאילת, בכל ימות השבוע, כל עוד נמשך המצב; על פי בג"ץ עולה שלא עשיתם בדיקה שנוגעת לצורכי המפונים אלא רק בדיקה למול צה"ל. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> התשובה שלי, ואגיד לך בקווים כלליים: המדינה, או משרד התחבורה, לפי הצרכים של פיקוד העורף, מקיים את מה שצריך לעשות ונותן מענים במשך כל השבוע, מה שצריך. הדברים האלה מתואמים עם פיקוד העורף. אני רק רוצה להגיד לך, כשאתה מדבר על כל ימות השבוע – מה לעשות, גם בשאילתה שלך אתה קורא לכל ימות השבוע. בעיניי יש שישה ימים בשבוע – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> גם בעיניי. נכון. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> – – ויש יום אחד שהוא יום השבת, שהוא יום אחר. ויום השבת הוא יום שניתן לנו ממתן תורה, והוא נכס יסוד. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> מוסכם עלינו, אדוני סגן השר. נכון, אבל הדרך שבה אתה מציין את היום הקדוש היא לאו דווקא הדרך של המפונים. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> עם כל הכבוד, אתה כבר שואל שאלה שלישית בעניין הזה. תן לי לסיים. שמעתי את דבריך בקשב רב. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> בבקשה. כן, אדוני. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> והשבת היא נכס היסוד של מסורת ישראל לאורך כל הדורות, אלפי שנים. ואני אומר לך שוב, לא הייתה תחבורה ציבורית בשבת גם בשבועות שזה פעל. והניסיון, ומה שהיה, היה מענה לצורכי החירום וביטחון – בזה הדברים האלה, כמו שאר הדברים במדינת ישראל. והרבה יותר מזה, המענים שניתנו – ניתנו מענים נקודתיים אחרי שהם נבחנו לצורך מה שקיים ומה שצריך. משרד התחבורה, לאורך כל התקופה הזו, מפרוץ המלחמה – אני הייתי בחמ"ל של משרד התחבורה ממוצאי שמחת תורה – נתן מענים מיוחדים באופן בלתי רגיל, בתוך בתי המלון, עם מה שצריך שם, שאטלים והסעות, והנפקות רב-קו, ורב-קו יומי חופשי בחינם. מציינים את שביעות הרצון ממשרד התחבורה. אני רוצה להגיד לך משהו גם בנושא השבת. בנושא השבת, הניסיון הזה, אני לא יודע אם אתה עומד, אבל אין ספק שיש כאלה שמנסים לקדם אג'נדות של תחבורה ציבורית על הגב והציר של מצב החירום, וזה מה שהם עושים – מנסים לשפר עמדות תוך כדי מלחמה. תוך כדי מלחמה עם השבת מנסים לשפר עמדות – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לפחות לא עושים את זה עם כספים קואליציוניים, אדוני סגן השר, בזמן לחימה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> מנסים לעשות את זה בחסות המצב המלחמתי והחירום. וגם בג"ץ גילה זאת, גם לטענתך, בג"ץ גילה זאת, ואמר את דברו בעניין. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, אבל זאת לא הייתה שאלתי. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אבל אני לא צריך להגיע לבג"ץ. אני גם מאמין בדברים האלה, ואנחנו יודעים שמתן השירותים ביום השבת לא קשור עכשיו למצב מלחמה, אם המשק חזר או לא חזר רגיל. יש הרבה שירותים שהם בשבת, וברוך השם, מדינת ישראל שומרת בחוק-יסוד את שמירת השבת ואת זה שלא נעשית מלאכה בשבת, כולל השירותים שמדינת ישראל נותנת. ולשמחתי גם השירותים הפרטיים, רוב המסחר ובוודאי רוב התעשייה, לא פועלים בשבת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> טוב מאוד. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> וקופות החולים לא עובדות בשבת, ועוד הרבה דברים של מתן שירותים שיכול להיות שהם חשובים, גם לא טיפות חלב. אתה יכול להאריך בזה, הרבה דברים. שבת הוא יום המנוחה, יום שלא נעשית בו במלאכה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> גם אנחנו בעד יום המנוחה, אדוני. מדינת ישראל לא התמודדה עם רבע מיליון מפונים שהוצאו מבתיהם. ולכן השאלה שלי, כדי שלא יהיה חשש לניצול אג'נדות, הייתה מאוד מדויקת על מצב החירום. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> קיבלת על כל הדברים האלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב, סגן השרה השיב. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אדוני, אני מציע שתשוחחו עם המפונים בים המלח ובאילת. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> מעניין, קיבלת תשובות, לא הייתי צריך להביא חיזוקים של בג"ץ, אני אמרתי את זה מעצמי. אבל אתה קיבלת, אתה, שמאמין בתשובה שלו – הוא ראה את כל זה לנגד עיניו, ואמר את המילים שאני ציטטתי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני מקווה שגם אדוני סגן השר מקבל את תשובתו של בג"ץ, בין אם הוא אוהב אותה ובין אם לא, כתשובה שמחייבת את כולנו. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> לכן, אני רק אמרתי – לשיטתך. לשיטתי לא הייתי צריך להגיע לזה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, לשיטתי ההכרעה של בג"ץ היא ראויה, אדוני, רק שהיא מתייחסת לחיילים, ולא מתייחסת לרבע מיליון מפונים. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> היא מתייחסת לכל נושא התחבורה הציבורית בדרישות שיש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יסלח לי סגן השרה. חבר הכנסת קריב, סגן השרה כהרגלו השיב באריכות, בפירוט ובענייניות. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אני יודע מה היושב-ראש הולך לומר, אז אני הולך להתיישב. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> ללמוד גמרא אני לא דורש ממך, אבל ללמוד בג"ץ אני כן דורש ממך שתדע. אני יודע ללמוד, אני לומד גמרא, אבל את הדברים הפשוטים של בג"ץ אני גם יודע ללמוד. והדברים האלה – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> א. אתה דורש ממני גם ללמוד גמרא, וזה בסדר. ואני אדרוש מנכדיך ללמוד אנגלית ומתמטיקה – – – << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> אבל אני ציטטתי לך, "פשיטא כי קיומה של המלחמה כשלעצמה אינה גוזרת בהכרח את המסקנה כי קיים צורך ביטחוני או אזרחי" – זה לא מילים, זה לא מילים – "המחייב את הפעלת – – –" זה לא דברים פשוטים. אז אתה – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא בדקתם את האזרחי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סגן השר סיים? אני מודה לך מאוד על המענה המפורט. נעבור לשאילתה הבאה. השאילתה הדחופה הבאה היא של חבר הכנסת סימון מושיאשוילי לשר לביטחון לאומי, בנושא: צמצום שעות החופשות לאסירים, כביכול מפני חשש לשלומם בעת המלחמה. אני מזמין את השר לביטחון לאומי חבר הכנסת איתמר בן גביר לדוכן. חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, בבקשה. << שאילתה >> 1060. צמצום שעות החופשות לאסירים מפני חשש לשלומם בעת המלחמה << שאילתה >> << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >> ראשית, אדוני השר, אני מכבד ומוקיר את זה שהגעת לכאן. השאילתה ששלחתי היא בנוגע לצמצום שעות החופשות לאסירים, אסירים פליליים כמובן, מפני חשש לשלומם בעת המלחמה. נודע לי, ללשכתי, שהשב"ס מצמצם את שעות החופשה המגיעות לאסירים. בתחילה נשללו החופשות כליל, ולאחרונה צומצמו, כביכול מחשש לשלום האסירים אם ייקלעו לאזעקה ולא יהיה להם מרחב מוגן בקרבת מקום. רצוני לשאול: 1. לכמה שעות יוצא אסיר המגיעות לו 48 שעות חופש, 72 שעות או 96 שעות? 2. האם לכל האסירים בבתי הכלא יש מרחבים מוגנים בקרבתם? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. השר, בבקשה. << דובר >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני חזרתי מישיבת קבינט, אחרי זה הייתה לי עוד ישיבה ב-05:00, ב-07:00 המשכנו לעבוד על דברים אחרים. אני הגעתי לכאן כי אני מכבד אותך, אני מכבד את הכנסת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> את המוסד. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אמרתי – אני מכבד אותך, ומכבד את הכנסת, אני מכבד את חבריי השרים ואת כל מי שנמצא כאן וכמובן את השואל הנכבד. לכן היה לי חשוב לבוא לכאן, למרות חוסר בשעות שינה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עדיף שתישן יותר, אדוני השר. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> לגבי שאלתך, חבר הכנסת, לפני הכול אני אומר לך שמבחינתנו יש שינוי גם בעניין החופשות. היה איזשהו נוהל חירום, אני תכף אפרט. הייתה הנחיה שלי לבדוק את זה עוד פעם, אתמול הייתה ישיבה בשב"ס, והחופשות יחזרו ויהיו כתיקונן. עכשיו אני רוצה בקצרה, ואחרי זה באמת בהרחבה. לנוכח תמונת המצב, ובהיעדר יכולת לקיים את תנאי החופשה בדרך של הטלת משימה נוספת על כתפי המשטרה, הוחלט על אי-הוצאת אסירים לחופשות החל מיום 8 באוקטובר. בתאריך 29 באוקטובר התקיימה הערכת מצב, הוחלט על הוצאה מדורגת של אסירים לחופשה. ושוב, אתמול התקיים דיון בראשות ראש אגף האסיר בנושא הערכת מצב, ובכוונת ראש האגף להנחות על הוצאת אסירים לחופשות בהתאם לפקודות הנציבות. פקודת בתי הסוהר מסדירה בסעיף 36(א) את סמכות השר לביטחון לאומי להעניק חופשה לאסירים, שזה למעשה מהווה טובת הנאה. גובש נוהל 02.2.01 – חופשות אסירים. יש עוד נוהל של פקודת נציבות בתי הסוהר – 04.40.00. ועל רקע המצב הביטחוני ומה שקרה ב-7 באוקטובר הוחלט על כניסה למצב חירום במתקני הכליאה תוך העלאת רמת הכוננות הארגונית וצמצום למינימום של פעולות השגרה – זה היה מ-7 באוקטובר. אני רוצה לציין שיציאתם של אסירים לחופשות מותנית גם בקביעת תנאים, ובצורך לפקח על ההתנהלות בחופשה על ידי משטרת ישראל, וגם הכתפיים של השוטרים שלנו, כמו שיודעים כולם, עמוסות מאוד. אדגיש כי הגבלת האפשרות על הוצאת אסיר לחופשה נקבעה למשך שבועיים. שוב, כמו שאמרתי, התקיימה הערכת מצב ב-29 באוקטובר, ואז הוחלט על הוצאה מדורגת של החופשות, וכאמור אתמול הוחלט להחזיר את הדברים כתיקונם. לגבי הנתונים, שאלת גם עליהם: מתחילת המלחמה סך הכול 131 אסירים יצאו לחופשה. עשרה אסירים יצאו ל-72 שעות; 59 אסירים – ל-48 שעות; 34 אסירים – ל-24 שעות; 28 אסירים יצאו לחופשה חריגה. באשר לשאלה השנייה שלך, אם לכל האסירים בכלא יש מרחב מוגן – שב"ס אחראי לשלומם, לביטחונם, ואפילו בטרם 7 באוקטובר שירות בתי הסוהר ביצע מגוון רחב של פעולות של מוכנות למצב כמו שיש לנו היום בעורף. תכליתן של כל הפעולות הללו הייתה לשמור על חיי השוהים במתקנים – אסירים, עצורים, סגל ומבקרים, לרבות סרטוני הסברה, מיפוי מתקני הכליאה, הצבת מיגוניות, הקמה והכשרה של צוותי חילוץ, רכש, ציוד למחלצים, התקנת מערכות התרעה וכן הלאה. שירות בתי הסוהר פועל ופעל לאור הנחיות פיקוד העורף. הם גיבשו יחד עם מהנדסים של פיקוד העורף את תוכנית "הכי מוגן שיש", אשר תכליתה לאתר את המקום הכי מוגן בזמן האזעקה. תוך כדי הלחימה עלה גם צורך להציב מרחבים מוגנים נוספים במתקני הכליאה, וכך עשו. לסיכום, שירות בתי הסוהר פועל, פעל וימשיך לפעול כדי להבטיח את כל החיים של כל מי ששוהה בבתי הסוהר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. שאלת המשך, ולאחר מכן שאלות נוספות. << דובר_המשך >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר_המשך >> מכובדי השר, אני מודה על התשובה. אני שמח ששב"ס קיים אתמול ישיבה בנושא. לפיכך, מתי החופשות יחזרו לתיקונן? בסך הכול, אסיר שחטא הוא עדיין צלם אנוש. נכון שהוא מעד, ואין חולק על זה, והוא משלם את חובו לחברה בעצם ישיבתו, מין עשיית תשובה שם – בתקווה של עשיית תשובה שם. חשוב לנו – אנחנו במדינה מתוקנת – שאת מעט האור שקיים לאסירים הללו, לא ייקחו מהם. בנוסף, מדוע הביקורים לא חזרו כמו שהיו? הרי כבר הולכים לבתי הספר, אנשים עובדים, המדינה מתנהלת. ברוך השם, המדינה מתנהלת. הביקורים – הרי אנחנו מענישים את המשפחות, את האישה ואת הילדים – הילדים שמשוועים לאותו אדם, לראות אותו פעם בחודש או פעם בחודש וחצי. להחזיר את הביקורים זה דבר אלמנטרי. לפעמים אותו אבא הוא המשענת היחידה של אותם ילדים או של אותה אישה, של אותה גברת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני, ברשותך, עוד נקודה אחת – גם זה דבר חשוב. ההתייחדויות בבתי הכלא – אני שמח ששב"ס כל כך דואג ואחראי לאסירים. אותן התייחדויות – היום ב-07:10 קיבלתי שיחה, לא עניתי לה ושלחו לי ווטסאפ, ואז חזרתי. התקשרה אליי גברת מעמותת דרור, משהו כזה, והיא אומרת לי: תשמע, בזמנו בעלי היה, והשב"ס כן יכול לדאוג ולהבטיח. אז למה לשלול את זה ממני? לסיום, אדוני, אם יורשה לי: על שיחה בת דקה אחת הם משלמים שקל וחצי. זה משהו שהתחיל לפני שלוש שנים או אולי אפילו יותר. אני חושב שלשלם שקל וחצי לשיחה בת דקה, במיוחד לאסירים – היום ב-50 שקלים אנחנו מתקשרים חודש שלם ואולי אפילו חודשיים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מושיאשוילי. חבר הכנסת נאור שירי, ואחריו – חבר הכנסת יצחק פינדרוס. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. בניגוד לחבר הכנסת סימון מושיאשוילי, שהודה לשר, אני רוצה להודות דווקא לך, שעדיין שומר על כבודה ותפקידה החשוב של הכנסת בקיום תפקידו של השר להגיע ולענות על שאילתות. השאילתה שלי היא, כמובן, מהשבוע שעבר. לאחרונה חולקו עשרות אלפי נשקים לאזרחי ישראל במסגרות השונות. אני רוצה לשאול: כמה נשקים חולקו? מה המנגנון שבו מוחלט על חלוקת הנשקים ומהם הקריטריונים לקבלת נשק ארוך? תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת פינדרוס, ואחריו השואלת האחרונה – חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני השר, יכול להיות שסימון שאל את זה בשאלת ההמשך, כי שמעתי רק את חלקה. בתי הספר חזרו לפעולה, וברוב מדינת ישראל פתחו את הדברים ולא מגבילים. הדבר היחיד כמעט שנשאר מוגבל הוא ביקורי משפחות של אסירים. אין סיבה לקחת להם את הדבר האלמנטרי, הדבר הזה של המשפחות. מתי יוכלו לחזור ביקורי האסירים? תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת בן ארי. לאחר מכן השר ישיב. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, ברצוני לשאול: האם במשמרת שלך – כמובן בהמשך לדיון שנעשה היום בוועדה לביקורת המדינה – היועצים הפרטיים שלך, משרות האמון שלך, שימשו חלק בתהליך הנפקת רישיונות לאזרחים? אם שמת את היועצים שלך בתחום הזה, האם הם עברו הכשרה כלשהי כדי נשק לתת לאזרחים? תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כבוד השר, בבקשה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> תודה. קודם כול, לגביך, חבר הכנסת סימון, אני רוצה להודות לך על השאלות ועל הדאגה לזכויות אדם. כפי שאמר בית המשפט העליון, זכויות אדם לא נעצרות בין חומות בתי הכלא. במשך שנים ייצגתי לא מעט עצורים ואסירים, ואני חושב שבסופו של דבר, כמו שאמרת, ואמרת נכון, אסירים – צריך לשקם אותם, לפעול בניסיון להחזיר אותם למוטב. אני כמובן מפריד, ואני מקווה שכולם יסכימו איתי שיש סוג אחר של אסירים, אותם אסירים ביטחוניים – בשם המכובס – צריך להגיד את האמת: אותם מחבלים בבתי הכלא שערפו ראשים, רצחו תינוקות, אנסו נשים, ואני – – – << קריאה >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << קריאה >> – – – דיברתי רק על אסירים. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> לא, לא, לא, אני יודע, אני רק רוצה שהדברים יהיו ברורים: לגבי אותם מחבלים – שום שיקום, שום מדיניות של הכלה – האמת היא שתשעה חודשים, מאז שאני בתפקיד, אמרתי וחזרתי ואמרתי, ואגב לא פעם זכיתי לקיתונות של בוז מהאופוזיציה על המדיניות שלי, שצריך להפסיק את הקייטנות ולהפסיק את מה שקורה בבתי הכלא, ואני שמח שכולם התיישרו. כולם נהיו בן גביר, וטוב שכך. המדיניות – המדיניות מחלחלת. אבל לגבי עניין הביקורים שציינת, אני בהחלט חושב שצריך להחזיר את הביקורים הללו לשגרה. אני מזכיר שאני מבין מה קרה מ-7 באוקטובר. אומר זאת שוב: השב"ס נכנס לכוננות, משטרת ישראל עובדת במתכונת חירום. שני הגופים האלה צריכים לפקח על הביקורים. שני הגופים האלה צריכים למעשה להוביל את הביקורים. אתה לא יכול לצפות משב"ס, שהכתפיים שלו כל כך עמוסות – כל סיפור האסירים הביטחוניים, המחבלים, הנוח'בות, עם כל הסיפור של להתגונן בתוך בתי הכלא; תבינו, גם את זה עשינו: להקים כיתות כוננות של שב"ס בתוך בתי הכלא, לפעול במתכונת כזו ששב"ס ידע להגן על חומות בתי הכלא, לכן כל זה עבד בחירום. היום המגמה היא לנסות להחזיר כמה שיותר לשגרה. אני מעביר את ההנחיות האלה. שוב, הדיון שנערך אתמול לא נערך בחלל ריק. הוא נערך אחרי שהנחיתי ואמרתי: חברים, בואו ננסה להגיע כמה שיותר להחזרת הדברים לשגרה. הוא הדין בנושא ההתייחדויות – גם כאן אני אומר בצורה מפורשת וברורה שאנחנו צריכים לנסות להחזיר את הדברים על כנם, אבל עדיין צריך לזכור שמתכונת החירום נמשכת. גם את זה צריך לזכור. אני עצמי חתמתי רק לפני יומיים על עוד צו שמדבר על מתכונת חירום, והדברים האלה, גם צריך לדעת אותם. חבר הכנסת פינדרוס, אני מקווה שבתשובות שלי אני עונה גם על השאלות שלך. העיקרון – כן, ברור, צריך לחזור ולנסות להחזיר לשגרה; המשימה והאתגרים הם בפני שירות בתי הסוהר, וחזקה – ואני גם אפקח על זה ואדאג שזה יבוצע – שינסו להחזיר כמה שיותר מהר. אני לא רוצה לדבר כאן במונחים של זמן ושל התחייבויות. אני לא רוצה לעשות דבר כזה, כי אני אף פעם לא נותן התחייבות שאני לא יכול לעמוד בה. הרי זה לא תלוי רק בי. << קריאה >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << קריאה >> רק תזכור שבתי ספר, גני ילדים ומקומות עבודה פועלים כסדרם. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> זוכרים גם זוכרים, אבל רק נזכור שגם שב"ס וגם המשטרה – גם היום, כשאנחנו יושבים ומדברים כאן, המתכונת שלהם היא מתכונת חירום, ועל הכתפיים שלהם יש המון המון משקל, וגם את זה אני זוכר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם השר מרשה לי להוסיף, שב"ס לקח חלק גם בלחימה ב-7 באוקטובר, באמצעות יחידת מצדה, יחידת ההתערבות. שב"ס עובד במתכונת חירום קשה מאוד, עם עומס שמוטל על כתפיו. אגב, כמובן הזכרת, השר, גם את משטרת ישראל, אבל מוצדק בהקשר זה גם להזכיר את רשות הכיבוי וההצלה, נציבות הכיבוי וההצלה, וזה גם הנושא של ההצעה לסדר-היום הבאה. כל גופי המשרד לביטחון לאומי עובדים במאמץ רב מאוד כדי לחזק את הביטחון הלאומי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה השר לא עונה – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר לא סיים, השר עוד לא סיים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לגבי הכבאים בהצעה לסדר-היום. למה בוסו? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בשם שר הביטחון, גופי ביטחון – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז שיבוא סגן שר הביטחון, יש כאן שר ביטחון, לא? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הממשלה החליטה ששר הביטחון הוא זה שאמור להשיב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 38 שרים, אף שר? שלחו את בוסו לענות על הכבאים? על העוול? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סליחה, סליחה, סליחה, סליחה. שר הביטחון ביקש, וזה אומנם חריג, אבל זה אפשרי לפי התקנון – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אגב, זאת גם אחריות שלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – לבקש משר אחר שישיב, ואני הסכמתי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין בעיה – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אגב, בנושא של הכבאים, אני לא יודע איזה הצעה הולכת לעלות לסדר-היום, אבל אם מדובר – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה בדיוק על מה שאתה חושב. אבל צריך – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – אבל אם מדובר על העניין של מה שאני חושב, עמדתי ידועה, ואת יודעת שאני פעלתי. את יודעת מצוין, חברת הכנסת בן ארי – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר עוד לא סיים, רגע. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – מה אני עשיתי ובאיזה צד אני עומד. לצערי זה תקוע במקום אחר, ודווקא כאן טוב שמשרד הביטחון ייתן את התשובות. אבל אני רוצה להתקדם, כי אני חייב לכם תשובות. חבר הכנסת שירי שאל לגבי כיתות הכוננות. וזה גם קשור לתשובה אלייך, חברת הכנסת בן ארי. אני חושב שמאז 7 באוקטובר למדו כולם, אגב, את מה שאני אמרתי כאן כבר תשעה חודשים, שנשק מציל חיים, אקדח יכול להציל בית. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תלוי מי מחזיק בנשק. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> רובה סער יכול להציל שכונה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא גם יכול לרצוח נשים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, נא לאפשר לשר להשיב, בסדר? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> הוא יכול להציל עיר שלמה. הניסיון במלחמה הראה לכולנו שאיפה שהיה נשק – כשהיו כיתות כוננות שיכלו לתת מענה זה הציל חיים. לכן אני מ-7 באוקטובר, לא אכחד, שמתי לעצמי מטרה לתת ולחמש כמה שיותר את עם ישראל – כמובן בהתאם לכללים, כמובן בהתאם לקריטריונים, אבל לאפשר לאנשים להגן על עצמם. יש לנו משטרה חזקה מאוד. צריך להודות על האמת כאן, במקום הזה. קיתונות של בוז נשפכו על המשטרה בתשעת החודשים האחרונים – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ממש לא, אף אחד לא שפך קיתונות של בוז על המשטרה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ממש לא, ממש לא. תבדיל בין קיתונות של ביקורת עליך לבין המשטרה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם אין מחלוקת, אז לא צריך לעורר אותה. אם אין מחלוקת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – ואני חושב שהיום כולם מבינים, אדוני היושב-ראש, כמה השוטרים שלנו היו גיבורים, כמה הם עצרו בגופם את האויב מלהגיע לשערי תל אביב. אני אומר לכם, אני עובר בין משפחות הנופלים – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תפקוד יוצא דופן, יוצא דופן, של המחוז הדרומי, של משמר הגבול ושל כל החטיבות, הימ"מ, תפקוד יוצא דופן. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ושל – – – הוא לא צריך לשכנע – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בסדר. אגב, גם את המובן מאליו צריך להגיד, ואם יש על זה הסכמה, מה טוב. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> ולראות את כל השוטרים הגיבורים, איך הם יצאו, לפעמים אפילו בלי האקדח שלהם – ואם הם יוצאים עם האקדח, הם עומדים מול כלי נשק כבדים פי כמה וכמה – ואת המסירות ואת ההקרבה. כולנו חייבים להגיד תודה למשטרת ישראל וללוחמים וללוחמות. כן הזכרתם, ונזכיר; אפשר להזכיר כל כך הרבה יחידות וחטיבות ואנשים שבאמת גיבורים. אבל צריך לדעת שאי-אפשר לשים שוטר בכל רחוב; אי-אפשר לשים שוטר על כל בית. לכן העניין הזה של כיתות הכוננות – תכף נדבר גם על הנשקים הפרטיים, שגם חברת הכנסת בן ארי שאלה, וזה פרויקט שאני מאוד מאוד גאה בו – אבל כיתות הכוננות הן דבר שמציל חיים, ופתחנו 800 כאלה. אגב, היה כאן חטא קדמון, אדוני היושב-ראש. היה מי שסגר את הכיתות האלה; היה מי שלקח את הנשקים האלה. הוא עשה טעות חמורה. זה לא הזמן להתחשבן אבל כן, מ-7 באוקטובר, אדוני היושב-ראש, אני עובר ממקום למקום, ממקום למקום, פותחים עוד כיתת כוננות ועוד כיתת כוננות ועוד. אגב, כולם, חילונים ודתיים, ימנים ושמאלנים, בבאר שבע, בלוד, ברמלה, בקיסריה ובכפר שמריהו ובקיבוצים ובמושבים ובערים החרדיות, בכל מקום שיש לנו את הסמכות. אגב, הסמכות ביהודה ושומרון, ארבעה קילומטר מהגבול, היא סמכות של משרד הביטחון, אבל איפה שלנו, למשרד לביטחון לאומי, יש סמכות, עושים את זה. אני רוצה כאן לציין גם את המפכ"ל, גם את הסמפכ"ל, גם את ניצב בדימוס שמעון לביא, שנרתמו לנושא הזה מלא מלא. תנ"צ אמיתי לוי – באמת אחד-אחד פעלו ועשו – ואלי זיתון. באמת כל כך הרבה גורמים שהתאחדו יחד כדי ליצור את הדבר הזה. לשאלתך, חבר הכנסת שירי, עד כמה שאני זוכר, ושוב, חבל שאתה לא שלחת אליי את השאילתה הזאת מראש – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שלחתי. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> לא, לא להיום. להיום זה לא היה על שולחני. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שנזכיר את – – – אני אשמח. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> לא, אני אומר את זה לא כביקורת, אני פשוט באתי לכאן כדי לענות על שאילתה אחת, אבל אני עונה לך, אתה רואה שאני עונה לך. עד כמה שאני זוכר, רובאי 03 ומעלה זה הקריטריון כדי להתקבל לכיתות הכוננות. כמובן שהם עוברים הדרכה, כמובן שהם עוברים הסמכה. יש להם סמכויות של מתנדבי משטרה, ואני רוצה להגיד לך שאני כל כך גאה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אין סמכות. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך, שאנחנו כל כך גאים – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא עונה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – שחיים באמת של אנשים – אלה חיים של אנשים, תעזבו את הפוליטיקה, חברים. אלה חיים של אנשים שיכולים להיות, בזכות כיתות הכוננות האלה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא קשור לפוליטיקה – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – כיתת כוננות זאת כיתה שאתה מחלק לה נשק. מה הסמכויות של כיתת כוננות? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אז אני הסברתי. עוד פעם, יש להם סמכויות של מתנדבי משטרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא יודע. מה זה משטרה? אני אגיד לך: יש להם סמכות של כניסה לחצרות – – – איך אתה לא יודע את זה? לא, אתה לא יודע. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> מתנדבי משטרה, מתנדבי משטרה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא מתנדבי משטרה – זה קורס אחר. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> בסדר, שאלת מה הסמכות. הסברתי שיש להם סמכות של מתנדבי משטרה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה קורס אחר. למתנדבי משטרה קיצרתם את ההכשרה. כיתת כוננות זה משהו אחר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה מחלק נשק ואתה לא יודע – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> על דבר אחד אני חושב שאין מחלוקת, יש להם סמכות להציל חיים, נכון? לפעול להגנה עצמית. זה הסמכות וזו השליחות הכי חשובה שלהם. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> יש להם סמכות של מתנדבי משטרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אדוני היושב-ראש, זה יותר מלהציל חיים, כי אם נגיד קורה אירוע. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> איזה אירוע? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הם מחשידים עכשיו מישהו ברחוב, יש להם סמכות – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לצורך העניין, שומעים ויכוח בין שני אנשים, אוקיי? האם הוא יכול להיכנס לחצר לשמע צעקות? אני שואלת אותך, אתה מחלק נשק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אגב, אם זה אירוע שמסכן חיים, כל אזרח, כל אזרח. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> גם אזרח יכול, גם אזרח יכול. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אין דף שמסדיר את זה. בסדר, אם אתה קובע שיש, תראה לי דף שמסדיר את זה – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אז אני אשיב, עכשיו אשיב. קודם כול, אני לא ידעתי שאני נדרש כאן לתת קורס במשפטים, אבל אני אתן לכם למרות הכול. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה קשור? << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אתן לכם, למרות הכול – חכה, חבר הכנסת סעדה, חבר הכנסת סעדה – עצות חינם, מה שנקרא, למרות שלא חשבתי שאני בא לתת לכם קורס. גם אזרח, לפי חוק סדר הדין – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כששר מגיע לענות על שאילתה – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> תיתנו לי, בבקשה, תיתנו לי, בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה הוא מזלזל? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר, אני רק אגיד שהשאילתה של חבר הכנסת שירי מהשבוע שעבר היא בדיוק זו, ומכיוון שהמענה שניתן לא היה מענה מלא כמו שהשר נותן עכשיו, אני אפשרתי שאלה נוספת, את השאילתה של שבוע שעבר. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> זה בסדר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> וזאת שאילתה שהוגשה למשרד. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אז אני אומר עוד פעם, יש סמכות לכיתות הכוננות של מתנדבי משטרה. לשאלתך, חברת הכנסת בן ארי, אם שומעים צעקה מחצרות ושומעים שיש איזשהו אירוע, גם סמכותו של אזרח, בלי להיות כיתת כוננות ובלי להיות כלום ובלי להיות מוסמך – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> הוא מחויב לבוא ולהיכנס – אפילו מחויב, יש חוק לא תעמוד על דם רעך, כדי לנסות לעזור לאנשים; ואני אומר לך, שיש אפילו לאזרח סמכות של עיכוב – תני לי, את שאלת שאלה, אני עונה לך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני שאלתי אותך מה הסמכות שניתנה לכוננות. אתה לא יודע. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> להבדיל ממעצר – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר משיב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, הוא לא יודע. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ואם יהיו לכם שאלות נוספות, אפשר גם להגיש בכתב, ואני בטוח שהמשרד ישיב באריכות ובפירוט. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, אבל אתה יודע, מילא אני נתתי שאלה – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> של נאור, זה היה מונח אצלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר נמצא פה. השר, ככל שיהיה צורך במענה נוסף, בוודאי המשרד ידע להשיב בכתב. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> כן, אבל אני חושב שאני נותן להם מענה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אתה לא. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> שאל חבר הכנסת שירי מה הסמכות, אמרתי לו: מתנדבי משטרה. שאלה חברת הכנסת בן ארי – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא שאלתי את הסמכות. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אז שאלה חברת הכנסת בן ארי: אם מישהו שומע צעקות מתוך חצר – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא שאלתי, אמרתי – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – ואמרתי לה שאפילו אזרח, אפילו אזרח, בלי להיות בכיתת כוננות, יכול להיכנס כדי להציל חיים, ויש גם סמכות עיכוב, אם אזרח רואה מול העיניים שלו מעשה פשע. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני יודעת שנעברה עבירה, אני יודעת – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אני גאה, אני גאה – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה גאה לחלק נשקים – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אני גאה, כן, אני גאה לפתוח עוד כיתות כוננות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין בעיה, גם אני גאה בזה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> ועוד כיתות כוננות ועוד כיתות כוננות. את לא מבינה שזה מציל חיים? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי, אתה אומר לי? מה אתה חושב – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אני חייב להגיד משהו, אדוני היושב-ראש. דיברו על העניין הזה של נשים – אתה נותן נשק אז אולי נשים ייפגעו. אתה יודע כמה נשים נפגעו, נאנסו, נרצחו? ואם היה נשק – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה קשור? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> במקרה אני יודע. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – הנשק הזה היה מציל אותן. הנשק הזה מציל חיים, מציל נשים – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה קשורה אלימות במשפחה לאונס של צעירה במסיבה? מה אתה עושה? תגיד לי. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> תכף אני אסביר לך מה אנחנו עושים לגבי אלימות במשפחה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אם לא תשמעי, לא תדעי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת. בואו, השר משיב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה שמעת מה הוא אמר? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, לא, אבל זה לא יכול להתנהל ככה. גם אם אתם מסכימים וגם אם אינכם מסכימים לדברי השר, תאפשרו לו לדבר. תאפשרו לו לדבר. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> עכשיו לגבי שאלתה של חברת הכנסת בן ארי – – << קריאה << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – אחת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא נכון. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – לגבי העניין הזה של הנשקים הפרטיים. גם כאן אני, כן, אני, הנחיתי, אני הקלתי את הקריטריונים. >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> את הצוות שלך? הצוות שלך? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> היא לא נותנת לי לדבר. אי-אפשר לדבר ככה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, באמת. << קריאה >> צגה מלקו (הליכוד): << קריאה >> אולי נקשיב לו, לשר. בואו נקשיב לשר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא לעזור לי כאן. לא לעזור לי, רבותיי. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אולי אנחנו נעשה את מה – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא מסתדר מצוין גם בלעדייך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה, תודה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אדוני, אנחנו במשך חצי שנה, עוד לפני המלחמה, במשך חצי שנה עשינו עבודת מטה, ועשינו ישיבות במשרד לביטחון לאומי וכן, הקלנו בקריטריונים. המדיניות שלי הייתה שנשק מציל חיים וצריך לאפשר לכמה שיותר אנשים לשאת נשק. ולכן הקלנו, ובמקום רובאי 07 זה הפך להיות רובאי 05 ורובאי 03, ומי שיש לו תעודת לוחם ומי שעשה שנה בהסדר ובנות שירות לאומי באזורים מזכים. כן, אני לא מתבייש. אני אומר את זה בגאווה: זה מה שעשיתי עוד לפני המלחמה. ברוך השם שעשינו את עבודת המטה הזאת, כי כשפרצה המלחמה אז ידענו תוך יומיים-שלושה לעשות, להקל בקריטריונים. כתוצאה מההקלה הזאת, שימו לב רבותיי, יש לנו היום יותר מ-250,000 בקשות. אני חייב לומר גם שלא הורדנו את הרף. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא הורדת את הרף. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> למרות שהקלנו את הקריטריונים, לא הורדנו את הדרישות. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> ודאי שכן. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> עבר פלילי, בדיקה מודיעינית, בדיקה רפואית – זה, אגב, קשור לשאלתך, חברת הכנסת בן ארי. דקה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא. אני שאלתי על הצוות שלך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אתה לא עונה על מה ששאלו אותך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא עונה על מה ששאלתי אותך. אני שאלתי על הקריטריונים? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סליחה, סליחה, סליחה. אני גם כן שומע את התשובה, קודם כול תאפשרו לשר להשיב. לאחר מכן תקבעו אם הוא ענה או לא ענה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אדוני, אבל אני לא שאלתי על הקריטריונים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לשיטתי אגב, הוא עונה על השאלות. הוא אמר מה הקריטריונים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני לא שמעתי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמר, אמר. אולי לא שמעת, הוא אמר. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> תני לי לענות לך תשובה מפורטת. מגיעה לכם תשובה מפורטת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני גם רוצה להבין. שנייה, לא שאלתי על חלוקת נשקים אישיים והקריטריונים, שאלתי – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נכון, לא שאלנו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הוא דיבר גם על כיתות כוננות. אמר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אין קריטריונים בכיתות כוננות. תקשיבו שנייה. מה הקריטריון למי שקובע לאן ואיפה נפתחת כיתת הכוננות? אני לא שאלתי מי האדם שמקבל. אני יודע את זה – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אז אני – מי שקובע, אני אשיב לך גם, אבל קודם כול אני אסיים את הנושא של הנשק האישי, אחרי זה אני אחזור אליך לקריטריון מי קובע איפה כיתת כוננות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי שאל אותך על נשק אישי? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אבל אתם לא תעצרו אותי, כי אני רוצה להמשיך לדבר על הנשק האישי. לא הורדנו את הרף. יש בדיקות רפואיות – זאת דרישה. עבר פלילי – זאת דרישה. עניין של בדיקה מודיעינית – זאת דרישה. להפך, באים אליי הרבה אנשים ואומרים לי: בן גביר, למה לא מורידים ל-02? למה לא מורידים ליותר? אבל באמת, יש לנו 250,000 בקשות. אגב, רק כדי לסבר את האוזן, זה בערך עשר שנים. כל הבקשות שהיו בעשר שנים האחרונות לא משתוות ל-250,000 הבקשות האלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בנסיבות מצערות מאוד, כמובן. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> בנסיבות מצערות. וכן, לשאלתך, חברת הכנסת בן ארי, היות שהנחיתי ואמרתי שזה פרויקט הדגל של המשרד, אז כן, הכשרנו כמה שיותר אנשים. עשינו את זה עם ייעוץ משפטי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, זה לא. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> יש ייעוץ משפטי. היא לא תיתן לי לסיים, אז היא לא תבין. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה פונה אליי, אז אני עונה. מה אתה רוצה? אין בעיה, אני אקשיב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> גם היועץ המשפטי היה בוועדה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה פונה אליי, אתה אומר: מירב. ואללה, הייעוץ המשפטי כבר היה איתו בוועדה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רשות הדיבור לשר בן גביר. רשות הדיבור לשר בן גביר. בבקשה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> הכול מפוקח דרך היועץ המשפטי – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, זה לא מפוקח. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – ואנחנו, ברוך השם, אנחנו, כן, כן, אפשרנו לכמה שיותר אנשים, כמובן מוסמכים על פי חוק, להתעסק בתהליך הזה, זה חשוב. אגב, מה הכי מצחיק אותי? שמעתי על הדיון בוועדה. אני לא רוצה לנקוב בשמות, אני לא רוצה להעליב אתכם, אבל כמה שמות שם שציווחו וצווחו כמו תרנגולות, סליחה – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> העיקר שאתה לא רוצה להעליב. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אני לא אמרתי שמות – – הם אלה שמתקשרים אליי ואומרים לי: בן גביר, בן גביר, מה עם הרישיונות נשק? מה עם הרישיונות? ואני אומר להם: חברים, יש קריטריונים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי מתקשר אליך? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> יש קריטריונים. כל מיני חברי כנסת מהאופוזיציה. כל מיני חברי כנסת מהאופוזיציה שפנו אליי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי? אני מתקשרת אלייך? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אם צריך, אני אגיד שמות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז תגיד שמות. תגיד. כן. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אם צריך, אני אגיד שמות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אין לי אפילו את הטלפון שלו. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> ופניתם ופניתם – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אם קראת לי "תרנגולת" – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אגב, יכול להיות שזה מתוך לחץ, זה בסדר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איזה לחץ? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אבל אני תמיד אומר לכם: חברים, יש אגף מתפקד, עובדים. ברוך השם, אם יש בקשות דחופות תעבירו לידיעתי, ואני מעביר את זה לאגף, אבל כן יש קריטריונים – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> באימא שלך, פנית אליו פעם? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – וכן, זאת משימה. אני חייב להגיד, אדוני היושב-ראש, שאם הממוצע היה 100–150 אישורים, 100 אישורים ביום, היום הממוצעים עלו ל-1,700–1,800. אנחנו עושים עוד מאמצים לגייס עוד עובדים ועוד אנשים כדי שיוכלו לטפל בנושא הזה של רישיונות נשק. כן לעשות את זה בצורה של לפי הכללים, כן לעשות את זה – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא ענית לשאלה. לא ענית לשאלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אבל הוא לא סיים, הוא לא סיים, באמת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא נראה לי בקיפול. הוא האשים אותנו שאנחנו תרנגולות. דווקא – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כשהוא יסיים – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> כן לעשות את זה בצורה שהיא מצילת חיים. ודאי, ודאי, ודאי שהעובדים של המשרד, שנרתמו – אני מודה לכולם, לכל מי שנרתם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו גם מודים להם. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> עושים את זה אחרי הדרכה, עושים את זה אחרי הסמכה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איזו הסמכה? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> לטעמי יותר מדי מקפידים לפעמים. אבל אני אמרתי: איפה שנזהרים, אני דווקא מאושר שתהיה זהירות. יושב-ראש האגף לכלי ירייה באמת מקפיד על ימים שלמים של העברת ההנחיות הללו והסמכויות. אני מאושר, באמת אני מאושר, ואני אומר לו: זה שיקול דעתך. העניין המקצועי זה שיקול דעתך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בינתיים נתת לבנות שירות לאומי לתת נשק. בנות שירות לאומי, עם יום אחד של הכשרה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> בנות שירות לאומי, בוודאי. מה זאת אומרת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בטח, מה זה בוודאי? ילדה בת 18. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> יש לי חוות דעת משפטית. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד לי, אתה רציני? מה יש לכם? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אז אני אומר שוב, יש לי חוות דעת משפטית, בוודאי. זאת הזדמנות, אני עכשיו מצולם, אז זה חשוב שגם ישמעו. אני קורא לבנות השירות הלאומי – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה רציני? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – קורא לבנות השירות הלאומי: בואו תתגייסו, צריך את עזרתכן, ודאי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לחלק נשק? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> ודאי, נשק מציל חיים. אני צריך שתבואו, יש לי חוות דעת משפטית שבנות שירות לאומי יכולות לבוא – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז למה כל המשרד הזה? לך תפתח סניף ביהודה ושומרון. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – ויכולות להתנדב, וצריכות לבוא. אנחנו צריכים מתנדבים, אנחנו מחלקים נשק לכולם, חברת הכנסת בן ארי. לעומר ולבאר שבע ולרעננה ולכפר סבא. אמרתי לכם, הקריטריון היחיד מבחינתי הוא שבאמת יעמדו בתבחינים, יעמדו בחובות שקיימות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אני קורא לבנות השירות הלאומי – לא רק לבנות השירות הלאומי, לכל מי שיכול. בואו תעזרו ובואו תנו כתף. יש לי חוות דעת משפטית של היועצים המשפטיים. בנות שירות יכולות לבוא, וגם אחרים, עובדים נוספים. אנחנו רוצים לגייס עוד עובדים, אני צריך להגדיל את האגף הזה עוד ועוד ועוד. מה חשבתם, שאם יש 250,000 בקשות, אז השר יושב ומאשר אותן? עומד וחותם? צריך אנשים – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שתיקח ניצבים לשעבר. תיקח ניצבים לשעבר. תעשה צו 8 על אגף לרישוי כלי הירייה – צו 8. תביא שוטרים, שוטרים לשעבר, כבאים לשעבר. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> חברת הכנסת בן ארי, למה את מדברת על מה שאת לא יודעת? הבאתי שוטרים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כי זה מטריף לי את הראש. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> הבאתי שוטרים, למה את מדברת על מה שאת לא יודעת? הבאתי שמ"זים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני לא יודעת? אתה שמת בנות שירות לאומי שיחלקו נשק. איזו הכשרה יש להן? << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> הבאנו שמ"זים, וזה עדיין לא מספיק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אנחנו רוצים גם שוטרים לשעבר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רגע, תרשה לי, השר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תיקח שוטרים, כבאים, סוהרים. אני לא אומרת לא לחלק נשק, צריך לתת נשק. אבל מה זה? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, אני לא מדבר על זה שאת באופן חוזר ונשנה מפריעה, אחרי שביקשתי וחזרתי וביקשתי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כי זאת הזיה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אבל את גם חוזרת על האמירה הזאת – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני באתי לצאת, באתי לצאת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שנייה, שנייה, לפני שתלכי. את גם חוזרת על האמירה הזאת: מחלקים נשקים. אף עובד של המשרד לביטחון לאומי לא מחלק נשקים. אלא מאפשרים טיפול בהצפה של פניות, שהגיעה עקב הביטחון האישי – – << קריאה >> ארז מלול (ש"ס): << קריאה >> סינון, סינון. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – ותחושת הביטחון האישי של התושבים. אף אחד לא מחלק נשק לאף אחד. רישיונות הנשק האישיים הללו הם רק לאנשים שמבקשים, והמשרד צריך להשיב, והוא עונה. הוא עונה מה הקריטריונים. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> כדי להתגבר על ה-250,000 – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני – רק תן לי רגע לענות. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> חברת הכנסת בן ארי, תני לי לסיים, בבקשה, די. כדי להתגבר על ה-250,000 האלה – זה גם האינטרס של כולנו, הרי כולנו חיים באותה מדינה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני, גם יש לי אינטרס כזה. אני לא רוצה שתתבלבל. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> וכולנו יודעים – אגב, יש הרבה נשים שמבקשות, הרבה נשים מפוחדות. אגב, יש הרבה תושבים מהעוטף – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני לא נגד. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – תושבים מהצפון, תושבים מהדרום. זאת משימת חיי, כן. אני עושה כדי שיהיה אפשר לטפל טיפול מהיר בבקשות האלה. אם בזמנו – ואני לא אזכיר כאן שמות – לקח שנה, שנה וחצי לטפל בדברים כאלה, היום קיצרנו את הטווחים. ועדיין יש לי 250,000 בקשות, ואני רוצה לתת מענה, עוד מענה, ועוד מענה ועוד מענה. ולכן אני קורא לכולם – לכל מי שיכול, כן. אמרת שוטרים? גייסנו שוטרים, הבאנו שוטרים, זה לא מספיק. בנות שירות לאומי, כן, יש גם בנות שירות לאומי. אני קורא באמת לכולם, לכל מי ששומע אותנו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה מבין שהוא מודה, הוא מודה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אנחנו צריכים עובדים. העובדים האלה עוברים תהליך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז תכשיר אותם כמו שצריך. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> די. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אל תגיד לי די. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> המתנדבים האלה עוברים תהליך, מתנדבים עובדים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> פשוט מדובר בעשרות אלפי בקשות, שברגיל לוקח חודשים לענות עליהן. אז עכשיו המשרד, יחד עם נוספים – אני גאה שגם הכנסת לוקחת בזה חלק – מנסים לצמצם את פער הזמנים כדי לתת מענה מהיר. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> תודה. אדוני היושב-ראש, אגב, תודה, תודה. הזכרת לי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אדוני היושב-ראש, שניכם מדברים למיקרופון, אתה לא נותן להגיב. זו לא חוכמה. אני לא – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד תודה לכם, לכנסת, שנרתמתם גם לעניין. כל מה שקשור אליי, מלכלכים ותוקפים. אני רוצה להגיד לכם תודה, כי זה באמת מציל חיים. אני רוצה להגיד לכם דבר אחד, הארכתי יותר מאשר רציתי – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתם שניכם במיקרופון, זה נורא קל, אבל – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> – – אבל אולי הגיע הזמן – דקה של הקשבה. תראו, תשעה חודשים מאז שישבתי כאן. אמרתי שצריך להפסיק את הקייטנות – קראתם לי שר הפיתות. אמרתי שצריך לעשות משמר לאומי, אם היה לנו משמר לאומי, 1,000 לוחמים בדרום, שלפי התוכניות היו, היה נמנע – אני לא יודע אם לומר אסון, אבל היינו מורידים את ממדי האסון; אמרתם: הפלנגות של בן גביר. אמרתי: צריך לעשות סיכולים ממוקדים כל לילה בעזה – היו כל מיני חוכמים, אובער-חוכמים גדולים, שאמרו לי: אתה לא מבין בביטחון. אמרתי: חמאס לא מורתע, אמרו לי – לא אגיד איזה גורמים: בן גביר, אתה באופסייד, אתה באופסייד. אולי הגיע הזמן שתבינו שמה שאני אומר כאן ונלחם עליו כאן – וכן, גם אפרופו חלוקת נשקים – זה יכול להציל את כולנו, את הימין ואת השמאל, את הדתיים ואת החילונים? אתם לא מבינים שאותו חמאסניק נאצי שמסתכל עלינו, לא אומר: זה ימין, זה שמאל, זה בן גביר, זו זהבה גלאון? לא אכפת להם, מבחינתם כולנו בני מוות. ואני נלחם על הזכויות של הילדים שלכם להמשיך לחיות כאן. ולכן, כן, אני עושה את זה כפרויקט חיי. גם העניין של כיתות הכוננות, גם העניין של כמה שיותר הקלות, שוב – תוך כדי הקפדה על כל הכללים, אבל כדי שאנשים יוכלו לאחוז בנשק וכדי שאנחנו נטפל, ניתן טיפול, ניתן מענה על 250,000 פניות. האגף לכלי ירייה הוא אגף מוכשר, אגף נפלא. אני רוצה להודות לישראל אבישר וללימור ולויצמן, באמת, גם לכל המנהלות של האגף שעובדות מהבוקר עד הבוקר למוחרת. אגב, בשבתות הם עובדים, בימי שישי הם עובדים. אני חייב להגיד להם, להיות אסיר תודה בשם מדינת ישראל, אבל מה לעשות, 40–50 עובדים זה לא מספיק. אני צריך 500, אני צריך 1,000. ולכן, כן, אני מנצל את הבמה הזאת, אומר למי ששומע אותנו – אם זה שוטרים לשעבר – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שמ"זים. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> שמ"זים, אם זה בנות שירות לאומי – הכול תחת ייעוץ משפטי, הכול תחת הסמכה ותחת קריטריונים – בואו לעזור לנו להציל חיים. נשק מציל חיים. אני אסיים, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני רק מזכיר שלחבר הכנסת שירי הייתה שאלה לגבי הקריטריונים, באיזה יישוב כן, באיזה יישוב לא, אבל לפני שהשר ישיב, שידע שאם מה שהוא רוצה להגיד עלול לפגוע בביטחון והוא שמור או חסוי, יש גם מנגנונים אחרים להשיב, לא חייבים מעל דוכן המליאה. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> הכול בסדר. חבר הכנסת שירי, לגבי הקריטריונים של פתיחת כיתות כוננות, לא אני מטפל בזה. מי שאחראי, מי שאמון על הפתיחות ועל איזה מקומות ואיזה צרכים הוא המשטרה. הסמפכ"ל הוא המתכלל של כל הדברים האלה. הם יושבים שם, עושים ישיבות מקצועיות. אני לא נכנס, אני לא מתערב. אני לא בא אליהם ואומר להם: תעשו ברעננה ולא בכפר סבא או בחדרה ולא בנתניה. מבחינתי, אני נתתי דירקטיבה. הדירקטיבה שלי – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני יכול להגיד שאני היום פניתי לסמפכ"ל באיזושהי בעיה – – – נותנים מענה – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> הוא אמר לי, סיפר לי. הוא סיפר לי, רק לא הבנתי – אמרתי, פנית אליו, למה פנית גם אליי? אבל הכול בסדר. הכול בסדר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה כתבת לו הודעה? כי הוא אמר שמי שכותבים הם תרנגולות. בעיקרון אני מבינה בתרנגולות, כי ככה קוראים לי – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מירב, אני עם מועצת הלול – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אה, אבל אתה מועצת הלול, אז אתה, שנינו – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני בנושא של מועצת הלול לא מתעסק. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אני לא זוכר שחבר הכנסת פורר צווח בוועדה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לצווח זה רק בנות, גברים לא צווחים. רק נשים צווחות. תדייק. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> לא זוכר את חבר הכנסת פורר צועק, אבל אני – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כי גבר לא צווח. רק אישה צווחת, ורק אישה מקרקרת ורק אישה תרנגולת, ונמאס לי כבר מהמיזוגיניה הזאת. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> חברת הכנסת בן ארי. חברת הכנסת בן ארי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כשאתה אומר "צווחות", זה רק לנשים. אני לא יכולה לשמוע את זה כבר. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> חברת הכנסת בן ארי, את יודעת כמה אני מעריך אותך. למרות הכול, למרות – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז תפסיק עם התרנגולות והצווחות. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> דקה, דקה, דקה. שנייה, מירב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> די עם זה, די. זה מביא לי עצבים. תחזור בך. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> את יודעת כמה אני מעריך אותך – דקה, נו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תחזור בך מהמילה "תרנגולות". תחזור בך, פעם אחת. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> אמרתי דווקא: חברי כנסת צווחים, אז לא יודע איך למדת על מי ומה, אבל בסדר. אני אומר לך דבר אחד. בואי, יש בינינו מחלוקות, לא מעט, ואת יודעת, אגב, שגם כשאני הייתי באופוזיציה, כיבדתי אותך, למרות שהיו בינינו מחלוקות. אני מאמין שיש דבר אחד – יש הרבה דברים, אבל יש דבר אחד כאן שאנחנו מדברים עליו, שהוא משותף לכולנו. גם אני ב-04:00, 05:00, כשחזרתי הלילה, ואני יודע שגם את חוזרת לבת המתוקה שלך ואני לילדים המתוקים שלי – מנשק אותם, בדרך כלל כשהם ישנים, ואומר להם: אבא עושה הכול הכול כדי שיהיה לכם יותר בטוח. חברי הכנסת, העניין של כיתות כוננות, של חלוקת נשק, הוא באמת לא פוליטי. זאת משימה של כולם, זאת שליחות של כולם, ואני אומר לכם, אם לא היו מוציאים את כיתות הכוננות, אם היו לנו בעוטף עזה כל כך הרבה כיתות כוננות ונשקים – אגב, מקבלים נשקים חדשים מאוד מאוד טובים, כמו שהבאנו – ואם הייתה לנשים שם ולנערות שם את האפשרות לחיות בבתים שיש בהם נשקים, אם היו שם יותר ויותר ויותר נשקים, זה היה מוריד את ממדי האסון. וזאת המטרה שלי, שחס ושלום, חס ושלום אם נעמוד – אני כל הזמן אומר לכיתות הכוננות בטקסים: אני מתפלל שצה"ל ישלים את העבודה, שנמחק ונשמיד את החמאס, שאתם לא תצטרכו להשתמש בכלל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שכיתות הכוננות יסתפקו רק באימונים. << דובר_המשך >> השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר: << דובר_המשך >> בדיוק, אבל אם, אם תצטרכו, אני סמוך ובטוח שאתם תעשו את העבודה, כי לכולנו חשוב שהילדים שלנו יוכלו להסתובב כאן במדינה הזאת ולחיות בה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> אפליית חללי לוחמי האש << הלסי >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו כעת נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות לסדר-היום בנושא: אפליית חללי לוחמי האש. את ההצעה הגישו חברי הכנסת עודד פורר, יצחק פינדרוס, ולדימיר בליאק וארז מלול. ראשון המנמקים, חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותו של אדוני. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. חברי הכנסת, אני חייב לומר שזו הצעה שלא חשבתי שנצטרך להעלות פה, כי הדבר נראה לי ברור מאליו, וגם לכל מי שאתה מדבר איתו נראה שהדבר ברור מאליו – הנושא הוא מעמדם של לוחמי האש. אני לא חושב שיש למישהו ספק לגבי החיוניות, הנחיצות, החשיבות וגם הקרבת החיים של לוחמי האש בימי שגרה, קל וחומר בימי חירום. לצערי אנחנו עדים למקרים שבהם לוחמי אש שילמו בחייהם, אנחנו רואים מצבים שבהם הם נפצעו פציעות קשות, ונוכח האירועים האחרונים בוודאי שאנחנו רואים בהם חלק בלתי נפרד מכוחות הביטחון. אז תראו את האבסורד: אנחנו רואים בהם חלק בלתי נפרד מכוחות הביטחון בחייהם כשהם נלחמים עבורנו, אך במותם נכנסות הביורוקרטיה והפוליטיקה, והם כן יכולים להיות בקבורה ממלכתית או לא יכולים להיות. אין מחלוקת על הנושא הזה. אין מחלוקת על הנושא הזה בבית הזה, אני בטוח, אנחנו גם רואים שלהצעה הזו הצטרפו מהקואליציה ומהאופוזיציה, ואני לא מצליח להבין איך בממשלה עוד מעיזים לגרור רגליים. הנושא לא עולה רק נוכח מלחמת חרבות ברזל; הנושא הזה כבר עלה בכמה אירועים אחרים שהיו. ראו את זה בלבנון השנייה, ראו את זה אחרי אסון הכרמל, בכל פעם מוצאים פתרון נקודתי. אף אחד לא רוצה השלכות רוחב. אתם מכירים את המונח הזה, השלכות רוחב, כאילו אנחנו עוסקים פה באיזשהו עניין ביורוקרטי פעוט. אז אני אומר פה באופן הכי ברור מעל דוכן הכנסת, ונמשיך גם ללוות את הנושא הזה בתוך הוועדות כדי לפתור את הבעיה הזאת כמה שיותר מהר: לוחמי האש הם חלק ממערך כוחות הביטחון של מדינת ישראל; זה לא נתון לוויכוח, זה לא נתון לדיון. ככאלה הם זכאים לכל התנאים הממלכתיים שזכאים להם כוחות הביטחון. אנחנו לא נאפשר מצב שלוחם אש נכנס לזירה יחד עם שוטר ויחד עם חייל, וחס וחלילה הם מקפחים את חייהם – ואת השוטר ואת החייל יקברו בחלקה הצבאית – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> וגם את הסוהר. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – וגם את הסוהר, אבל את לוחמי האש לא. זה עלבון, זאת שערורייה. אני מתבייש שאנחנו בכלל צריכים לדון בזה כאן מעל בימת הכנסת, אבל כנראה שאין ברירה. במובן הזה אני אומר – צריכה להיות פה התגייסות כוללת של כל הכוחות, גם בדיונים שיהיו, כי אתם יודעים כמה הפוליטיקה חזקה. רק שתכירו – ישנה ועדה מייעצת לשר הביטחון, שאמורה לקבוע, והיא כבר מורחת את הדיונים שלה שבועות על שבועות על שבועות על חודשים, עוד מלפני המלחמה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עוד מהאסון של דיר אל-אסד. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן. זה כבר פשוט לא סביר ולא קביל בכל קנה מידה. לכן, גברתי היושבת בראש, אני אבקש להעביר את ההצעה הזאת אחרי שנסיים את הדיון כאן. תכף נשמע את התשובה ששלחו, שר הבריאות יקריא את תשובת שר הביטחון, אבל ככל שהתשובה לא תהיה שהנושא הזה פתור היום, אנחנו נבקש לבצע מעקב בוועדה לביטחון לאומי בעניין הזה. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. אני מזמינה את חבר הכנסת יצחק פינדרוס. בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי עודד, האמת שעל דבר כל כך טריוויאלי, פשוט והגיוני שאתה צריך לעלות ולנאום בפודיום הזה ולהסביר למה – זה פשוט מטריף את דעתי. ההצעה הזאת הייתה אמורה לעלות בשבוע שעבר. אתם יודעים למה היא לא עלתה? כי שר הביטחון עדיין לא הכין תשובה. מי הולך לענות על השאלה היום? שר הביטחון. עכשיו תסבירו לי – מי אמון על לוחמי האש במדינת ישראל? השר לביטחון פנים – השר לביטחון לאומי, סליחה; מי אמון על המשטרה? השר לביטחון לאומי; מי אמון על השב"ס? השר לביטחון לאומי; מי מחליט אם הם נמצאים? שר הביטחון. בתוך הפוליטיקה הזאת והביורוקרטיה הזאת אנחנו צריכים ליפול ולנהל דיון? זה לא היה אמור לעלות לדיון בכלל. זה דבר סביר, נורמלי, טריוויאלי: האנשים האלה לוחמים בדיוק כמו שוטרים, בדיוק כמו אנשי שב"ס, כמו שאמרו קודם, בדיוק כמו חיילים. אין שום סיבה אחרת. גוררים רגליים כי שר הביטחון – אני לא מצליח להבין, יש איזושהי פרה קדושה שקוראים לה משרד הביטחון, והיא אמורה להחליט על כל שאר המשרדים מי נכלל ומי לא נכלל? זה נשמע למישהו כאן הגיוני? זה הרי דבר בלתי מתקבל על הדעת, אין לזה הצדקה. בסוף אנחנו צריכים להסתכל בעיניים לאותם אנשים, לאותן משפחות ולאותם לוחמים ולהסביר להם שיש ביורוקרטיה של החלטת ממשלה? שמי שאמור להחליט על זה הוא שר הביטחון? אני מצטרף לבקשה של עודד. כולנו – קואליציה ואופוזיציה – ובפוליטיקה הזאת נצטרך להתמודד מול הפוליטיקה הזאת הפנים-משרדית והביורוקרטית הזאת כדי להעביר את הדבר הזה לוועדה לביטחון לאומי ולקבל את ההחלטה המוצדקת, המוסרית, הברורה. במסגרת הזאת אני רוצה להזכיר במשפט אחד – בדיון שהיה פה בשאילתה הראשונה לשרת התחבורה הייתה בקשה אולי לפתוח קצת את השבת, אולי זה יעזור במסגרת המלחמה. אז זה הזכיר לי את הפסוק מירמיהו, פרק י"ז: "אם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת לבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלם ביום השבת, והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה". אני מציע לכולנו להרבות זכויות ולא להמעיט. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. אני קוראת לחבר הכנסת ולדימיר בליאק להתייחס להצעה, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת בראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, האמת שקצת מוזר שאנחנו נאלצים להעלות את ההצעה הזאת לסדר-היום. לוחמי האש מסכנים את החיים שלהם יום-יום גם בשגרה, וכמובן גם במהלך המלחמה; הם נכנסו ונכנסים למקומות הכי רגישים ומסוכנים כדי להציל חיים בלי לשאול שאלות, בלי היסוס. לא פחות מעשרה לוחמי אש נפלו במלחמה הזאת, ובהם גם מפקד תחנת הכבאות בקריית גת שלום צבאן בן ה-60 משדרות, אב לשניים, ששירת יותר מ-30 שנה במערך הכבאות ונפל במהלך חילופי אש בשדרות בשבת השחורה ב-7 באוקטובר. שלום יצא מביתו תוך ידיעה ברורה כי המחבלים מסתובבים ברחובות העיר וחירף את נפשו כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל. אני לא רוצה להרבות במילים ולפרט את כל הזכויות שנשללות היום מלוחמי האש, אני רק אציין שזה מוזר שהם מוכרים על ידי המוסד לביטוח לאומי – שימו לב – כנפגעי תאונות עבודה. אני מסכים עם חבריי חברי הכנסת עודד פורר ויצחק פינדרוס שזה נושא חוצה מחנות, וגם היו פניות והיו דיונים. אני רק אציין שב-14 באוגוסט השנה חברי חבר הכנסת יאיר לפיד וחברת הכנסת מירב בן ארי פנו לשר הביטחון בבקשה להכיר בלוחמי האש כחללי מערכות ישראל, ולצערי נענו בשלילה. אז הגיע הזמן לפתור את הבעיה הזאת בלי ביורוקרטיה מיותרת. אני מצטרף לקריאה של חבריי להעביר את הנושא לוועדה לביטחון לאומי, ואני מאוד מקווה שנגיע לפתרון ממש בימים הקרובים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ארז מלול, בבקשה, אחרון המנמקים. << דובר >> ארז מלול (ש"ס): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, לצערנו, בכל פעם שמתרחש במדינת ישראל אירוע קשה שבו לוחמי האש משלמים בחייהם צפה ועולה השאלה למה לוחמי האש לא מוכרים כחלק מכוחות הביטחון וכחללי מערכות ישראל. כמו שאמרו קודמיי, השאלה הזאת לא עולה פעם ראשונה, וצר לי על כך. אם קוראים להם "לוחמי האש" זה צריך להיות לא רק קריאה מהשפה ולחוץ, זה צריך להיות תרגום מעשי. במלחמה הנוכחית, שבה ראינו את גבורתם של לוחמי האש, ויש מהם ששילמו את המחיר הכבד בהגעה לזירות שהיו נתונות למתקפה של מחבלים, סיפור גבורתם הוא סיפור של עוז ומלחמה. אך למרות זאת הם לא זוכים להכרה הראויה להם בתור חללי מערכות ישראל. החוק בישראל שקבע מי יוכר חלל מערכות ישראל ומי לא, נחקק – תשמעו טוב – בשנת 1963. אנחנו כבר יותר מ-60 שנה אחרי שנחקק החוק, ועדיין תקועים באותו מקום. בהזדמנות זאת אני חייב להזכיר גם את אנשי מד"א הנדרשים להגיב למגוון רחב של אירועים ועובדים כתף אל כתף עם שאר גורמי הביטחון תחת אש, ובאירועי 7 באוקטובר שלושה מאנשי מד"א נרצחו, ובהם הפרמדיקית עמית מן, השם ייקום דמה, אשר נרצחה במרפאה בבארי תוך שהיא מחרפת את נפשה בטיפול בלוחמים תחת אש. ההחלטה להכיר בהם כחללי מערכות ישראל היא לא איזה סמל; זה כמובן דורש תקציב, זאת לא איזו החלטה סמלית. אבל בואו נכיר להם טובה על כל מה שהם עושים למען ביטחוננו, על פעולותיהם במלחמה, על עבודתם הקשה תחת אש – מלחמה שבה לא פעם הם משלמים בחייהם, כפי שראינו במלחמה האחרונה. אני קורא למשרדי הממשלה הנוגעים בדבר לשנות את המצב. לצד זאת, אפעל עם חבריי לשנות את החוק ולהוסיף את לוחמי האש ואת אנשי מד"א לחוק חללי מערכות ישראל. הוועדה, כמובן, כמו שאמר המציע הראשי ידידי עודד, צריכה להיות הוועדה לביטחון לאומי. ובמידה שלא יהיו שינויים, אנחנו נעשה את השינויים. יהי זכרם של עשרות לוחמי האש ואנשי ארגון ההצלה הלאומי, מגן דוד אדום, שנפלו במערכה ברוך, יחד עם כל הנופלים שנפלו על קידוש השם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. ישיב על ההצעה, בשם שר הביטחון, השר אוריאל בוסו. בבקשה, השר. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מן הסתם אני, כמי שישב כאן בכיסא של סגן יושב-ראש הכנסת, לא רק שהקפדתי תמיד – וגם היושב-ראש מבקש שתמיד השרים הרלוונטיים למשרדים ישיבו; אני מאמין שבמקרה דנן כולם סמוכים ובטוחים ששר הביטחון, שגם בבית שלו לא נמצא כבר כמעט חודשיים, לא יכול לבוא להשיב להצעות לסדר ושאילתות. מן הסתם, התשובה תהיה לפחות פורמלית, לפי מה שהועבר לי, אבל בראשית הדברים ודאי כולם יודעים, וראינו במערכה האחרונה, שעבודתם של הכוחות הללו, גם לוחמי האש, ובכלל הכוחות, גם שוטרי משטרת ישראל, שפעלו בשעות הראשונות עם אקדחים קצרים בתנאים לא הגיוניים, עם הוראות עצמאיות, יותר נכון, שלחמו כמו אריות ומסרו נפש וחלקם אפילו נטבחו – ראויים להערכה. מענה שר הביטחון להצעה דחופה בנושא: אפליית חללי לוחמי האש. בפתח הדברים יצוין כי משרד הביטחון מוקיר ומעריך את פועלו של מערך הכבאות ואת תרומתו הרבה למדינת ישראל. חוק בתי קברות צבאיים מסדיר את סוגיית הקמת בתי הקברות הצבאיים בישראל ואת סדרי הקבורה בהם, ובמסגרתו עוגנה הזכות לקבורה צבאית לחיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון, הכוללים בתוכם את הגופים הביטחוניים צה"ל, המוסד, שב"כ, משטרה ושב"ס. בתקופה שקדמה למלחמה, משרד הביטחון החל בבחינת מעמדם של הכבאים בדגש על פעילותו ומאפייניו של מערך הכיבוי וההצלה כגוף ביטחוני. סוגיה זו מונחת בימים אלה על שולחנה של המועצה הציבורית להנצחת החייל, אשר בסמכותה לייעץ לשר הביטחון בנושאי קבורה והנצחה. חוק משפחות חיילים שנספו במערכה, המסדיר את מערך הזכויות לבני משפחתו של חייל שנספה במערכה, חל אף הוא על משרתים בצה"ל, ומכוח חקיקה משלימה – גם על אוכלוסיות נוספות מקרב כוחות הביטחון. אוכלוסיות אלה בשגרה לא כוללות את אנשי מערך הכבאות וההצלה. מן הסתם, זה כולל את מה שציינו לפני כן: המוסד, שב"כ, משטרה ושב"ס. חשוב לומר כי משהוכרז על מצב מיוחד בעורף, ובנסיבות המיוחדות המפורטות בחוק ההתגוננות האזרחית, ניתן להחיל את חוק משפחות חיילים על משפחה של חבר בארגון עזר, לרבות הרשות הארצית לכבאות והצלה, שנפטר כתוצאה מחבלת שירות או מחלת שירות שבה חלה תוך כדי ועקב מילוי תפקידו בארגון העזר. הדבר מחייב בחינה פרטנית של מקרים מסוג זה. משרד הביטחון פועל בימים אלו מול המשרד לביטחון הלאומי לבחינת כל מקרה פטירה של לוחם שאירע במהלך מלחמת חרבות ברזל ולהכרה בהתאם לתנאים שנקבעו בחוק. אלו הדברים שהועברו על ידי שר הביטחון, אבל לפחות אני מבין שזה מונח בימים אלה על שולחנה של המועצה הציבורית – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה מונח על שולחנה כבר הרבה זמן, ולא מתקבלת החלטה, ולא סתם. אבל זה לא אתה. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אולי תחכים אותנו, ואנחנו נדאג. אז בהחלט צריך להבהיר גם עם שר הביטחון את הנושא הזה, שלא יקבל את זה כמשהו מובן מאליו. ואני רק יכול לחשוב – הרי ילד שרואה את אבא שלו עם מדים של כבאי, והוא מסתכל עליו כמו איש צה"ל, כמו שוטר לכל דבר – אם חלילה הוא הלך ולא חזר כי הוא הלך להציל בית שנשרף בבארי, מה תגיד לילד ולאלמנה? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אפילו עכשיו – – – היה משבר של קווי החירום. מה עם קווי החירום? 100, 101, 102 – משטרה, מד"א וכבאות. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> מאחר שאני כבר עליתי לפה, אני אומר לפחות משהו אחד קטן. אתמול פנתה אליי חברת הכנסת טלי גוטליב – בטח כולכם קיבלתם הודעות על ארגון הבריאות העולמי, שהולכים למכור את מדינת ישראל ואת הריבונות שלנו. נכון, חבר הכנסת קלנר, גם אתה שלחת לי הודעה. ארגנו גם הפגנות נגדי, וזה ברמות של מודעות ופליירים בכל הארץ. אז אני רוצה להרגיע כאן את החברים: אתמול כבר הוצאנו הודעת דוברות של משרד הבריאות, למרות שזה חריג, אבל זה כבר היה מעבר לכך. קודם כול, אני אקריא את ההודעה הרשמית של משרד הבריאות: "לאחרונה נפוצו שמועות לפיהן על ישראל לדחות את התיקון לתקנות החירום IHR של ארגון הבריאות העולמי עד סוף חודש נובמבר, שאם לא כן, מדינת ישראל תהיה מחויבת לשלל תיקונים אשר נוטלים את ריבונותה. ברצוננו להבהיר כי מדובר בטענות כזב משוללות יסוד" – אני גם תכף אפרט. "משרד הבריאות לא יסכים לכל פגיעה ביכולת העצמאית של ישראל לקבוע מדיניות באופן עצמאי ובלעדי בתחומי הבריאות השונים, ולא תהיה כל פגיעה בריבונות ישראל. אין כל דדליין להגשת דחייה או הסתייגות בנוגע לגוף התקנות עצמו, שכן תקנות אלו כלל לא הוסכמו ולא אושרו. הדבר היחיד שעליו המדינות נדרשות להגיב נוגע להחלטה שקיבלה אספת הבריאות העולמית בקונצנזוס בחודש מאי 2022, ועיקרה: קיצור זמן תגובת המדינות לשינויים ותיקונים עתידיים שבוצעו בתקנות מ-18 חודשים לעשרה חודשים שפוקעים מחר. נבהיר כי התיקונים לתקנות אשר הוגשו בכשל המגפות, כמו גם האמנה העתידית מצויים עדיין בדיונים, ועל כן אין החלטה שישראל צריכה לקבל בעת הזו לגביהם. בכל מקרה, לא נסכים בשום תרחיש לפגיעה ביכולת לקביעת מדיניות באופן עצמי בלבד". אז נאמר דבר אחד: את דעתי ואת דעת כל מדינת ישראל על ארגון הבריאות העולמי והצלב האדום – וגם הוצאתי מכתב – הייתי בז'נבה ואמרתי בפנים של נשיא הצלב האדום את דעתי עליהם. לצערי, גם בימים הללו הם מתהדרים בתמונות לא להם. הם נהיו ארגון כמו משרד תיווך – אנחנו מעבירים, ברגע שמוציאים לנו את השבויים ואת החטופים – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> חברת הסעות. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> חברת הסעות, ומקבלים תמונות כאילו הם פעלו. הם לא פועלים ולא עושים את המוטל עליהם, לא דואגים לתרופות ולא דואגים להביא לנו מידע. ואנחנו פועלים ונלחמים גם ביושב-ראש ארגון הבריאות העולמי. הינה חברת הכנסת פנינה תמנו – כי הוא גם כן מגיע מאותן ארצות שחברת הכנסת פנינה מכירה, ויש להם היכרות אישית איתו, והיא תוקפת אותו באופן אישי, ומטפלת. וכן גם חברת הכנסת צגה מלקו, שהעבירה לו מסרים. ואמרנו את דעתנו, ואנחנו תוקפים אותם וחושבים שהם לא עושים את המוטל עליהם. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הגיע הזמן שנתקוף אותם. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אבל אנחנו חברים בארגון הבריאות העולמי, כמו 194 מדינות. יושב-ראש אזור אירופה הוא ידיד של ישראל, הוא אפילו היה פה ותמך תמיכה מלאה. גם האו"ם עצמו, לצערנו, הוא לא לויאלי לישראל. יש שם אנטישמיות, כולל היושב-ראש. עדיין, מדינת ישראל לא פרשה מהאו"ם, אנחנו נמצאים שם. ולגבי מה שמדובר ומסתובב בימים הללו, אני אחזור לזה. מדובר בסך הכול – לא בסך הכול – תקנות ארגון הבריאות העולמי הן משנת 2005, אין שום דבר שמשתנה. בעקבות הקורונה החליטו כמה מדינות לתקן תקנות חדשות, כי הבינו שזה לא מספיק, תקנות פנדמיה ועוד נקודות, כי הבינו שיש מדינות, כמו סין, שלא נתנו את המידע הנכון. עד היום אנחנו לא יודעים מה היה שם, איפה זה התחיל ומה קרה. זה פחות או יותר מלחמת מעצמות, ארצות הברית וסין, ורוצים לעשות תקנות. להעביר תקנות זה קשה – רוצים לעשות אמנה חדשה. אלו דברים שאם הם יהיו בקדנציה שלי כשר, זה אומר שאני עוד חמש שנים לפחות שר הבריאות. אז אני לא יודע כמה זמן. אין משהו שעומד כרגע לפתחנו. גם אין משהו שמחייב אותנו. אני אתן לכם דוגמה: בתקופת הקורונה יו"ר ארגון הבריאות החליט שלא צריך לסגור את השמיים, וכל המדינות סגרו את השמיים כי חשבו שזה מה שנכון לעשות. אין משהו שמחייב אותנו. יש דברים שהם דקלרטיביים אבל הם עדיין חשובים. כשיש החלטות עולמיות על מגפות אתה חייב להיות חלק מהארגון שיודע להגן, ומחליטים, כי בסופו של דבר אם לא תהיה חלק מזה – נגיד שבכל העולם יחליטו שמכניסים ממדינה למדינה – אתה לא תוכל להיכנס. זה החלק שלנו, אבל אין שום דבר. אף אחד לא יקבע לנו, לא על הריבונות שלנו ולא על היהדות שלנו. לכן כל הדברים שמסתובבים – צריך להרגיע את כל חברי הכנסת, הכול בסדר. תודה רבה, היושבת-ראש. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, הבנתי שאת רוצה להתייחס. תודה רבה, השר. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה. אני רק רוצה להוסיף לדיון הזה, כיוון שגם בוועדה לביטחון לאומי, שהייתי בראשותה, התעסקנו בכבאים לוחמי האש. צריך להגיד: צריך לתת פתרון אחת ולתמיד. באסון הכרמל לוחמי האש שנלחמו ונפלו קיבלו הכרה מהממשלה דאז כלוחמי אש, כחללי מערכת הביטחון. זה קרה בחרבות ברזל, זה קרה בעין אל-אסד. אני גם בקשר טוב עם משפחת מרציאנו. אי-אפשר להמשיך להתייחס ללוחמי האש כאל לוחמים סוג ב'. אי-אפשר. אנחנו שולחים אותם לקרב. זה שהשר לביטחון לאומי מנפנף את זה לשר הביטחון – לא, תעשה עבודת מטה טובה ורצינית. תתקצב את זה גם מהמשרד שלך ותביא את זה למשרד הביטחון. אני רוצה להגיד לכם שהצלחנו בנושא של סוהרי שב"ס, שלצורך העניין, היה להם מקרה – אני אגיד לך, גברתי היושבת-ראש – שסוהר בשב"ס חטף התקף לב בבית. הוא לא הוכר כחלל למרות שזה גוף ביטחוני, והצלחנו לתקן את זה עם הוועדה של מור-יוסף. הצלחנו, וכעת גם אם קורה משהו לסוהר בבית, הוא באמת מקבל הכרה כחלל מערכת הביטחון. כל מה שהשר לביטחון לאומי צריך לעשות זה עבודת מטה אמיתית. ללכת למשרד הביטחון עם אגף ההנצחה ופשוט לתת ללוחמי האש את הצדק שמגיע להם. אני גם, כמובן, תומכת בהעברה לוועדה אבל בואו נקדם את זה. אנחנו מתעסקים בנושא הזה מאז אסון הכרמל. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. אז באמת אנחנו נקיים הצבעה על העברת הנושא הזה לדיון. איזו ועדה? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> הוועדה לביטחון לאומי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לביטחון לאומי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> לוועדה לביטחון לאומי. אנחנו נקיים הצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> ההצעה התקבלה. בעד – עשרה, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט בזאת על העברת הנושא לדיון בוועדה. תודה רבה. << הצח >> הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023 << הצח >> [נספחות.] << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום הוא החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בעניין פיצול הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. אני מזמינה את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יעקב אשר להציג את החלטת הוועדה. << דובר >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק נדונה בכנסת בקריאה ראשונה ביום ז' בכסלו התשפ"ד, 20 בנובמבר 2023, והועברה לוועדת הפנים והגנת הסביבה. הצעת החוק מבקשת לבצע תיקונים בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – מקצתם כהוראת שעה וחלקם כהוראות קבועות, שיאפשרו להקל ולקצר ככל האפשר את התהליכים ואת לוחות הזמנים בכל הנוגע לבניית מרחבים מוגנים לכלל הציבור ולהקמת יחידות דיור ומבני ציבור למפונים שפונו מבתיהם, בשל המצב המיוחד בעורף ואירועי הלחימה במרחב עוטף עזה ובאזורים נוספים במדינת ישראל. בהצעת החוק יש שני נושאים. אחד הוא קידום חקיקה כדי להכניס עד כמה שאפשר למסלול ירוק את נושא הממ"דים. החלק השני שלה הוא בעצם שינוי, וכבר אסביר את זה, שינוי בחוק התכנון והבנייה, לאפשר בניית שכונות חדשות למפונים, דבר שכרגע אמונה עליו מינהלת תקומה. כחלק מהפתרונות יצטרכו לשנות את חוק התכנון והבנייה. בסעיף 6 להצעת החוק מוצע להסמיך את שר הפנים לתקופה של שנה מיום תחילת החוק. לתת צו שיאפשר הקמת יחידות דיור ומבני ציבור למפונים. אגב, כבר דיברנו לא רק על יחידות דיור ומבני ציבור – אם יצטרכו, גם מכולת או צרכנייה, כמו שמקובל בקיבוצים או במקומות קהילתיים. כל זאת בפטור מתוכנית והיתר, תוך קביעת כללים ותנאים להפעלת סמכות ייחודית זאת. לנוכח מורכבות ההסדר המוצע וייחודיותו, והעובדה כי הדיון בוועדה בשאר חלקי הצעת החוק שעוסקים בקיצור ההליכים לבניית ממ"דים כבר הסתיים, מציעה ועדת הפנים והגנת הסביבה לפצל את סעיף 6 מהצעת החוק, כך שניתן יהיה להעביר את שאר חלקי ההצעה לאישור המליאה כבר כעת, ולהמשיך לדון בנפרד בפרטי ההסדר המוצע בסעיף 6 כאמור. לאור האמור, מתבקשת הכנסת לאשר החלטה זאת, ועוד היום נביא לאישור, בעזרת השם, את כל החלק שקשור לממ"דים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, תכליתה של כל חקיקה היא לתת פתרונות ולשרת את כל הציבור. בהצעת החוק שמביאים כאן להקלות במיגון, בקריאה הראשונה אכן אני הצבעתי בעדה, הצבעתי בעד בתקווה שתהיה תשובה גם לתושבי הכפרים הלא-מוכרים בנגב, ושההקלות שמדברים עליהן ייתנו מענה גם לכפרים הלא-מוכרים בנגב. כבוד היושבת-ראש, יאסר אבו ג'מעה, מאלכ אל-גורען, ג'וואד אל-גורען, אמין אל-גורען, מוחמד אל-גורען, פאיזה אבו סבייח, ומאי אבו סבייח. אלה אזרחים בדואים מהנגב שנהרגו כתוצאה מנפילת טילים במלחמה הזאת. חברות וחברי הכנסת, כשמביאים הצעת חוק לתת מענה למיגון – כבוד היושב-ראש, הסיכוי של בדואי מהנגב להיפגע במלחמה הזאת מנפילת טיל הוא פי 2000 מכל אזרח אחר במדינה. ששת הנהרגים האלה הם יותר מכל האזרחים בכל האזורים במדינה שנפלו. לכן השאלה שנשאלת – והעליתי את כל הנושא ועקבתי מקרוב אחרי דיוני ועדת הפנים – מה קודם למה? מה קודם למה, תוכניות, ביורוקרטיה וסטטוטוריקה, או חיי אדם? בני אדם נהרגים כתוצאה מזה שהמדינה מפקירה אותם, כתוצאה מזה שהמדינה לא מכירה בהם, כתוצאה מזה שהם אזרחים שבעיני הממשלה הזאת – כל ממשלות ישראל לדורותיהן, מ-1948 עד היום, לא רואות באוכלוסיית הערבית הבדואית בנגב אוכלוסייה שווה, שמכירים בה. אני רוצה להגיד לכם שהיום, כשנותנים פתרונות למפונים בעוטף עזה, חלק גדול מתושבי הכפרים הלא-מוכרים מפונים כבר 70 שנה ולא זוכה למענה. הצעת החוק שמביאים היום, כולל הפיצול, לא נותנת מענה לאנשים האלה, וזו בושה. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, גברתי היושבת בראש. כנסת נכבדה, התנהל כאן דיון בנושא השאילתה לשר בן גביר, ובמהלך הדיון גם השר וגם יו"ר הכנסת הגיבו, ולא הייתה לי אפשרות להגיב. לכן, מאוד מאוד חשוב לי לדייק את הדברים. דבר ראשון זה ששר עולה לפה עם שאילתה שמונחת על שולחנו, ולא מתכונן עם נתונים. הינה, אני אומרת לך, אצלך זה עוד יותר חמור, נאור שירי, כי השאילתה הזאת היא כבר מלפני שבוע. זאת אומרת, שר רציני מגיע לפה עם נתונים. איזה מין זלזול זה בחברי הכנסת? הוא עוד עומד כאן על הדוכן ואומר: כן, אני לא ציפיתי לשאלות. מה זה לא ציפית? מה, זה היום הראשון שלך בכנסת? אתה עולה לענות על שאילתה, ישאלו אותך גם שאלות מהצד. אתה מחלק נשק לכיתות כוננות, ואתה לא יודע מה הסמכויות של כיתת הכוננות? אז מה אתה מחלק נשק? הוא לא היה מסוגל להגיד מה סמכויות של כיתת כוננות. מה זו הבדיחה הזאת? זה לא נורמלי. ואז בשביל להראות כמה שהוא בסדר: כן, אם היו בעוטף עזה כיתות כוננות. מה אתה קשור לעוטף בכלל? כל כיתות הכוננות של עוטף עזה זה בכלל של הצבא. אלה רבש"צים – יש צד"י; זה לא רב"שים של הוד השרון או whatever, או של מושבים. הוא מתחיל לנפנף לי בכיתות הכוננות של העוטף. של נעליך בכלל. מה אתה מדבר עליהם בכלל? היה שם מחדל עצום, אבל המחדל הזה הוא של הצבא. עד שהוא כבר מנסה להגיד משהו, הוא לא מבין בכלל על מה הוא מדבר. אבל אני חייבת להגיד עוד משהו. שאלתי אותו כאן שאלה והוא לא ענה. שאלתי אותו אם הצוות שלו במשרות אמון לקח חלק בחלוקת נשק? הוא לא ענה. הוא מפחד לענות. הוא כן ענה על בנות השירות הלאומי – שגם זה מחדל, ויושב-ראש הוועדה לביקורת המדינה דיבר על זה. נכון, חבר הכנסת מיקי לוי? מה היה שם שנתנו לבנות שירות לאומי, עד כמה שהן מוכשרות, לחלק נשק? מה יש לכם? מה אתם חושבים, שאנחנו לא רוצים? אנחנו חושבים שצריך לתת נשק, ורמת הביטחון האישי ברצפה. אפשר לתת לנשים ולגברים, אבל כן צריך תהליך סדור – כי נשק לא רק מגן, נשק גם הורג. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא רוצח. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא רוצח. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אני רוצה אפילו להוסיף למה שאת אומרת, שאם באמת מרחיבים את חלוקת הנשק, צריך לחשוב מחדש על תהליך ההכשרה לחלוקת הנשק. חד-משמעית. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, נכון. ולא רק זה, גברתי היושבת בראש. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> יום הכשרה למי שמטפל מהשירות הלאומי. יום הכשרה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, אתה יודע, הוא בא לפה. אתה לא היית. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> זה פחות מיום. מבחינת הירייה בפועל, זה חצי שעה של לאחוז בנשק, ואתה יוצא עם הנשק. אלה בנות עם ילדים קטנים שמסתובבות עם נשק. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא נורמלי. קרוב משפחה שלי הלך לעשות מטווח לכיתת כוננות, והוא בחור בן 30, היה לוחם בצבא. הוא אמר לי: מירב, בכיתות הכוננות אנשים יורים והידיים שלהם רועדות. מה זה, שום דבר לא בודקים? הכשרה, משהו? עכשיו, מה הוא בא ואומר כאן? אתה לא היית פה, תשמע, מיקי: אתם נגד חלוקת נשק. לא. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> לא. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי שצריך לקבל נשק, ודאי שאנחנו בעד. אבל תבחנו, תבדקו אם זה בסדר. אני לא מצליחה להבין. למה הפכנו את המדינה הזאת? הוא מנסה להטיח בנו, כמובן – שמאלנים וזה. מה זה קשור בכלל? אנחנו בעד לחלק נשק, אבל בצורה מובחנת. אגיד לכם עוד משהו. הוא בא ואמר: יש עלייה. גם אחרי שומר החומות הייתה עלייה מטורפת. הינה, אני אומרת לך, אחרי שומר החומות, שאנשים בלוד, יהודים, ובעכו, התקשרו 100, ואף אחד לא ענה, הייתה עלייה כזו. אבל לא הבאנו בנות שירות לאומי שיחלקו נשק. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> כמה זמן לוקח להוציא רישיון נהיגה? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמה שיעורים צריך היום? לפחות חצי שנה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חצי שנה עם נהג מלווה. ופחות מזה להוציא נשק, בסיטואציות מסוימות, ובלי הכשרה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין בעיה, אז יהרגו את הילדים שלנו ברחוב. מה נעשה? יבואו עלינו ברחוב, יחטפו לנו, נהיה בלי נשקים? מה נעשה? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> יש כאן אירוע, חברת הכנסת גוטליב, שנצטרך לבדוק אותו לעומק. יש פה גם סכנה אמיתית. אבל בואי נסיים. סיימת את זמן הדיבור. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי גוטליב היקרה – כן. אבל רגע. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אז בואי, תודה, ונסיים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חייבת להגיד משהו אחד. למען הסר ספק, כי גם מנסים להציג אותנו – אנחנו חושבים שכשהביטחון האישי ברצפה, אחרי 7 באוקטובר, צריך לתת נשק. אבל שמי שנותן את הנשק יהיה פקיד רישוי מוסמך, לא העובדים של בן גביר בלשכה ולא בנות שירות לאומי. מה קרה לנו? אנחנו רוצים שיהיה ירי על כוחותינו, שנשים וילדים ייפגעו בבית? את יודעת מה? אני אגיד לך – מילה אחרונה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. את חייבת לסיים, רק. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. מילה אחרונה, בבקשה. חבר שלקח נשק, אמרתי לו: תגיד, ואיפה אמרו לך לאחסן את הנשק? אז אמרו לו: תדחוף את זה מאחורי הבגדים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה פתאום. את עוברת מבחן, וחלק – – – זה אחסון בכספת. אני עשיתי את המבחן. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי גוטליב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תדחוף מאחורה, מאחורי הבגדים. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> מירב, מירב, בואי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו חושבים שצריך לקבל נשק, אבל מפקיד רישוי מוסמך. לא כל אחד מחלק נשק. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> עם ישראל הנכבד, אני חייבת לומר שאני עומדת כאן בבושה גדולה. בושה, כיהודייה במדינת ישראל; מדינתי אהובתי האחת ואין בִּלתה. באו עלינו אויבינו לכלותנו. פרצו את גבולות המדינה, 2,500 מחבלים נכנסו לשטחה של מדינת ישראל, טבחו, אנסו, שרפו, רצחו, כרתו איברים וראשים, והביאו אותנו למלחמה, שהיא מלחמת קיום, של לחיות או לחדול. עם תחילתה של המלחמה, גם הממשלה הבינה שאנחנו במלחמת קיום, והסיסמאות היו בהתאם: אנחנו נחסל את חמאס, נמוטט את כל היכולות שלו, אנחנו לא נכניס לו לא אוכל, לא מים ולא דלק. זה החזיק מעמד יומיים, ואז הכניסו מים ואוכל, אבל דלק? לא נכניס דלק אם לא נקבל את החטופים. כמה זמן זה החזיק? עוד שלושה ימים. אנחנו מכניסים להם כמות מזערית של דלק. למה? כי ביררנו שבמנהרות הכמות של הדלק כל כך מזערית שהחמאס ישיג את זה בכל מקרה. קבלו ספוילר: מסתבר שההמלצה בהקשר של דלק במנהרות הייתה בהתייחס – החזיקו חזק – לנורות שיש במנהרה, כי הצבא לא ידע להעריך כמה עלות הדלק לתפעול המזגנים, מחוללי החמצן והביוב במנהרות. מילא אם היינו מקבלים חטופים, בסדר, זה מובן לגמרי – זה נעשה מנותק מחזרתם של החטופים. אז מה עשינו במקום זה? הצבא, שעובד חזק ומפגיז מהאוויר בשיתוף פעולה עם תמרון קרקעי, תוך סיכון חיי חיילינו – מגיעה הממשלה, נותנת כוח לארצות הברית לנהל עבורנו משא ומתן, עם מי, עם מי, עם מי? עם מדינה אויב, קטר, שהדבר האחרון שמעניין אותה הוא ישראל והדבר שמעניין את קטר הוא להאריך את הפסקת האש עד לכדי אי-לחימה. מבטיחים לי בממשלה שהלחימה תמשיך במלוא העצימות. בואו, בואו, תראו, חמאס כבר הוכיח לנו שאנחנו היינו בהערכת חסר, היינו בהערכת חסר מול חמאס. חשבנו שהאויב שלנו מטומטם, והוא יכול לעשות דברים מסוימים, קצת פיגועים קצת תמ"סים. ככה חשבנו. ואז גילינו, למרבה זוועתנו, את היכולת שלו לכבוש את דרום ישראל. מול זה, אם אנחנו לא נעשה דברים אדירים, אנחנו לא ננצח. אנחנו כבר לא מנצחים. אתם יודעים מה הבעיה? שהתמונות המרגשות של שחרור החטופים מקהות את הצורך להמשיך בלחימה. זה מרדים אותנו. הזיכרון שלנו הוא כל כך קצר. אני עומדת פה ומבהירה שאם אני לא אקבל התחייבות מהממשלה בישיבת סיעת הליכוד, שלא התכנסה חמישה חודשים, שאכן המלחמה תימשך – כי מה שקורה בזמן הזה, תדעו לכם, חמאס עולה עלינו; הוא מגדיל את כוח הצלפים שלו ואת יחידת הצלפים על חיילים שלנו, רק אתמול היו שלושה מקרים של מטענים על החיילים שלנו. מה אתם חושבים שחמאס עושה? מחכה לנו בידיים שלובות? הוא מחכה להמשיך להילחם בנו, הוא וחיזבאללה וקיני הטרור ביהודה ושומרון. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן, אני מצפה שתתכנס ישיבת סיעה בליכוד שבה יתחייבו בפנינו – יתחייבו בפנינו שהלחימה תימשך – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אחרת אנחנו לא נהיה מריונטות של הממשלה. והינה הגיע איימן עודה שלא צריך לשבת פה, כי השבוע תומך הטרור הזה אמר שחמאס לא נאצים, והדבר היחיד שאנחנו צריכים ללמוד הוא שכיבוש הוא הנאצים. ככה הוא אמר בישיבת ועדת החוקה, והוא עדיין יושב כאן, למרבה בושתנו ולבושת חיילינו הגיבורים. בוז לך, אדוני, איימן עודה, תומך טרור. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה, תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה>> פשוט אל תיכנס לפה כשאני נמצאת פה, איימן עודה, אל תיכנס. לא יכול להתייחס לזה כארגון טרור. תתבייש לך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה? טלי, מה הוא אמר? על מי היא מדברת? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה מה שהוא אמר, תומך הטרור פה, איימן עודה. זה מה שהוא אמר בוועדת החוקה. זה מה שהוא אמר, הוא יושב פה, יושב פה. לא להאמין, פשוט לא להאמין. תמשיך לשבת פה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> את מדמיינת – זה מה שענו לנגדת מנוסה מ-8200, שיחד עם קצינה צעירה ניסתה להתריע מפני אירוע חדירה המוני שחמאס מתכנן. את מדמיינת. והן הרי לא חלמו את הדברים, לא המציאו, אלא הסתמכו מקצועית על אוסף ידיעות גולמיות ועל התרגיל הגדול שחמאס קיים. אבל לפי הדיווחים, המפקד הבכיר שבפניו התריעו ענה להן שאלה פנטזיות. בספר יחזקאל אנחנו קוראים: "ארץ כי אביא עליה חרב, ולקחו – – – איש – – – ונתנו אֹתוֹ להם לְצֹפֶה. וראה את החרב באה על הארץ ותקע בשופר והזהיר את העם". פרופ' אורי בר-יוסף מתאר בספרו "הצופה שנרדם" איך לפני 50 שנה, ערב יום כיפור, הצופה ראה את החרב ולא תקע בשופר. זה לא היה המקרה הפעם; הצופה ראתה את החרב ותקעה בשופר, אבל נפלה על אוזניים ערלות. כשביקרתי בבתי משפחות של תצפיתניות שנרצחו או נחטפו, שוב ושוב נחשפתי לעדויות על ההתראות המוקדמות; חיילות מקצועיות שנקרעו במשמרות קשות בהגנה על המולדת, תצפיתניות שלא הורידו את העיניים מהמסך, ולכן ראו את כל הסימנים המקדימים וניסו להזהיר את המפקדים האחראים. הן הדליקו את נורות האזהרה, צלצלו בכל הפעמונים ותקעו בשופר, והתשובה שהן קיבלו: אלה שטויות, ואם שוב תציקו עם הדברים האלה, אתן תעמדו למשפט. הקטינו אותן. מדמיינות, ככה אמרו להן. אי-אפשר שלא לחשוב על היסודות המגדריים במחדל של שנת 2023. לא ספרו את הנשים במדים, ועכשיו אנחנו סופרים את מתינו. האם למדנו את הלקח? אני ממש לא בטוחה. תסתכלו על ההרכב בפאנלים באולפנים, תסתכלו על הרכב הקבינט. כשהן ידברו שוב מחר, האם הפעם יקשיבו להן? ואם נשמע לכם שיש בדברים האלה גם נימה של כעס, אתם ממש אבל ממש לא מדמיינים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. תודה רבה, חברת הכנסת כהן. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, היום כ"ט בנובמבר, היום שבו החליטה העצרת הכללית של האו"ם לחלק את ארץ ישראל למדינה ערבית ושבריר למדינה יהודית. כל זאת, בניגוד להצהרת בלפור, לוועידת סן רמו, וכמובן לכל זכות היסטורית שיש לעם היהודי על ארץ ישראל. אבל היהודים קיבלו, כי גם מעט עדיף על כלום. הערבים לא קיבלו, יצאו למלחמה ובסופה, ברוך השם, הפסידו ולא הצליחו לסיים את העבודה של היטלר, שלוש שנים אחרי השואה. מאז הם מציינים את היום הזה כיום הזיכרון לפליטים הפלסטינים. אגב, בל נשכח את מייסד הלאומנות הערבית הארץ-ישראלית, שותפו של היטלר, המופתי חאג' אמין אל-חוסייני. אבל יש לנו עוד שני ימי זיכרון במה שמכונה "הקולקטיביות הפלסטינית". אחד הוא יום הצהרת בלפור, ב-15 בנובמבר, והשני הוא יום הנכבה המוכר לנו, ב-15 במאי, יום הקמתה של מדינת ישראל. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הצהרת בלפור זה ב-2. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל הם מציינים אותו ב-15 – יכול להיות שטעיתי, אני מכיר את זה מאצלם. 15 במאי, יום הקמתה של מדינת ישראל. אבל מה לא מציינים, עודד? מה הם לא מציינים בקולקטיביות הפלסטינית? לא מצוינת שם מלחמת ששת הימים. הכיבוש – לא מקבלים שם את המעמד הזה. אלה שלושה ימים שקשורים רק להקמת מדינה יהודית כלשהי באיזשהם גבולות. אנחנו אוכלים את עצמנו, גברתי, בוויכוחים על קווי גבול – 67', 48'; אותם זה בכלל לא מעניין. כשהחמאס טובח בנו – אנשים, נשים וטף – בכל מיני מיתות סדיסטיות רק כי אנחנו יהודים, ומכנה את תושבי הקיבוצים מתנחלים, וכשבכירי הרשות הפלסטינית משבחים אותו, הם בסך הכול מקיימים את עמדתם העקרונית משכבר הימים. הגיעה העת למנוע את האסון של מחר. חמאס היה ארגון נאצי גם ב-6 באוקטובר, והרשות הפלסטינית היא רשות נאצית היום, כשג'יבריל רג'וב אומר, רק לפני יומיים: אירועי 7 באוקטובר היו תגובה טבעית לדיכוי, האחראי לאירוע הוא הכיבוש ופשעיו, הפעולה – כן, הפעולה הסדיסטית, הזוועתית הזאת, ככה הוא אומר – הייתה חלק ממלחמת ההגנה הפלסטינית. ההתפרצות הבאה – כן, ההתפרצות הבאה, הסדיסטית הזאת – איפה היא תתרחש? בגדה, ביהודה ושומרון. כשבקרבנו עדיין יש אנשים שחושבים שהרשות הפלסטינית היא פרטנר למשהו, נראה שבכל מה שקשור לרשות הפלסטינית אנחנו עדיין ב-6 באוקטובר. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> משפט אחרון, ברשותך. יום אחד ייפסק התיאום הביטחוני, והם יעשו לנו את מה שהחמאס עשה לנו. הם אומרים את זה, הם מתכוונים לזה. לא רשות חדשה, לא רשות ישנה, כל האתוס של הקולקטיביות הפלסטינית בנוי על שלילת הציונות. 76 שנים לכ"ט בנובמבר ההוא, והם עדיין לא מקבלים קיום ריבונות יהודית בארץ ישראל, גם לא על סנטימטר רבוע. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר_המשך >> הגיע הזמן שנפסיק לקבל ישויות ששוללות את קיומנו. לעולם לא עוד. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת נאור שירי, ואחריו תעלה חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, אם היא כאן. בבקשה, חבר הכנסת שירי. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. מזל טוב על התפקיד, קואליציוש. קודם כול, אני באמת מודה לשר בן גביר שהוא הגיע לכנסת. הוא היה קצת עייף, היה נשמע שהוא קצת מתבכיין. אז אני רק רוצה לומר לו: בסוף זה התפקיד שלך. תפסיק להתבכיין, זו זכות לשרת את הציבור, בטח ובטח בזמן הזה. ואם לא טוב לך, אתה לגמרי לגמרי מוזמן להתפטר. אני בטוח שמדינת ישראל תסתדר הרבה יותר טוב בלעדיך, אבל זו כבר דעתי האישית. אבל אני שמח שהוא הגיע לענות על שאילתות. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא רק שלך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. מה שהפתיע אותי היום, או למען האמת לא ממש הפתיע אותי, הוא שהוא עומד ומתרברב ואומר: חילקנו, וראינו, ואני יזמתי, והתחלתי עבודת מטה וכבר חילקנו, ואנחנו מחלקים 250,000, עשר שנים – 250,000 בקשות, שזו כמות של עשר שנים – הוא מתגאה בזה כאילו זה הישג. ואתה מסתכל על הבן אדם ואתה לא מבין – איך הוא לא מבין שכשהאזרח לוקח נשק ופונה למדינה ואומר: אני רוצה נשק, מה האזרח אומר למדינה? אני לא סומך עלייך, אני סומך רק על עצמי. אז קודם כול, שאיתמר בן גביר אבי-אבות הקונספציה וחלק גדול מהבעיה שיש לנו בביטחון האישי, יבין שזה כישלון שלו, לא צריך להתרברב בזה. זה לא הישג, זה כישלון. אז תגיד: למרות הכישלון שלי והכישלון שבא לידי ביטוי במספרים, לא רק בהרוגים בחברה הערבית ולא רק בהרוגים בכלל בפשע הפלילי, אלא גם בקריסת הביטחון האישי – קודם כול תבין שזה כישלון, תהיה צנוע. מה שנחשף היום בוועדה לביקורת המדינה הוא דיון – אני לא יודע איך לא כל חברי הכנסת היו שם, אבל זו הייתה פשוט שערורייה. היועצים האישיים שלו נותנים או מקדמים אישורי נשק, יועצים במשרת אמון. עזבו את מה שקרה בכנסת; עזבו את זה שהכנסת מקצה עובדים; עזבו את זה שהעובדים במשרד לביטחון לאומי. תשמע, יו"ר הוועדה לביקורת, מאז הדיון שלך – לא הרבה צופים ברשתות החברתיות שלי, אבל תשמע, חמש פניות היו כבר, עם דוגמאות שפנו לחברים בעוצמה יהודית, לא רק לחברי כנסת אלא לגורמים במפלגה, שעזרו להם לקדם. יושבים 250,000 אנשים, רבע מיליון אנשים שביקשו – עזבו את הקריטריונים, עזבו אם זה נכון, עזבו את הקונספציה – גורמים במפלגת עוצמה יהודית מזרזים בקשות לנשק לאזרחי מדינת ישראל. משפט אחרון: אם אנחנו לפני שנה עמדנו ונלחמנו על היכולת ועל הרצון של בן גביר להיות מפכ"ל משטרת ישראל, זה בדיוק בדברים האלה. בדיוק בגלל זה נלחמנו, ואלה בדיוק תמרורי האזהרה שמהם היינו צריכים להיזהר. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שקורה היום זה התערבות פוליטית של גורמים פוליטיים במתן רישיון לנשק וקידום רישיון לנשק. זה פשוט הזוי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן; חבר הכנסת עודד פורר; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – עודד פה? בבקשה, אני מקריאה. הינה, תקבל את זכות הדיבור, הכול בסדר. חבר הכנסת פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה. גברתי היושבת בראש, אני לא יודע אם את מעורה במה שקורה בטלגרם, אבל יש כתב של ערוץ 2 שיש לו ערוץ טלגרם די פופולרי, עמית סגל. אז הוא פרסם אתמול ב-10:47 פרסום חשוב: "בחרמון כבר יורד שלג אבל אין ציוד ללוחמים שלנו", עם קישור לתרומה. חשוב מאין כמוהו. אני באמת חושב שחשוב לצייד את הלוחמים שלנו. רק שמי שצריך לעשות את זה היא מדינת ישראל, בתקציב של ממשלת ישראל. אי-אפשר לבוא ולספר לנו שאין תקציב, כי אותה ממשלה אישרה השבוע קרוב ל-5 מיליארד שקל, כספים קואליציוניים, בזמן מלחמה. בזמן המלחמה ממשלת ישראל מעבירה קרוב ל-5 מיליארד שקל כספים קואליציוניים, אבל מפרסמים: תרמו לחיילים בחרמון, קר להם. אתם לא מתביישים? זאת לא בושה שחיילי צה"ל מסתובבים ואוספים תרומות ואתם מחלקים כאן כספים לכל מיני קשקושים? מצאתם 3 מיליון שקל תקציב לייעוץ לטהרת המשפחה. אז אני מבין שאלה היו סדרי העדיפויות של הממשלה עד 6 באוקטובר, סדרי עדיפויות עקומים, הייתם ממשלה של ימי שלום מדומה כי חשבתם שבביזנס שעשיתם עם חמאס קניתם את השקט. אבל ב-7 באוקטובר משהו השתנה כאן. אנחנו במלחמה, ריבונו של עולם. המשק בקריסה כלכלית. על כל שקל שהממשלה מוציאה, מסתכלות כל הכלכלות הבין-לאומיות כדי להבין לאן אנחנו הולכים, איך לדרג את האשראי של מדינת ישראל, האם לסמוך עליה או לא לסמוך עליה. אז כשרואים שמשקיעים מאות מיליוני שקלים בתמריצים לאי-יציאה לעבודה בזמן מלחמה; כשרואים שמשקיעים את אותם מיליוני שקלים בכל מיני פרויקטים הזויים, עם משרדים מומצאים, במקום לבטל את כל המשרדים האלה, אני יודע, משרד המשימות הלאומיות ומשרד המורשת ומשרד המסורת – חברים, איך שאתם מנהלים את המלחמה הזאת, כנראה שתצטרכו הרבה מאוד תקציב כדי להסביר לכולם לאן אנחנו מגיעים ומהי המורשת שתשאירו אחריכם. אבל לא לזה מיועד תקציב המדינה; הוא מיועד כדי לפתח את הכלכלה הישראלית, כדי לפתח את מדינת ישראל, ובראש ובראשונה, במלחמה, לטפל בכל מה שדורש טיפול לטובת המלחמה, ואלה קודם כל חיילי צה"ל ואזרחי ישראל שנפגעו. אסיים בזה: 53 ימים אחרי הטבח רק שלוש קרווילות סופקו ליישובי העוטף. לפחות חמישה קיבוצים – יצטרכו ליישב אותם מחדש במגורים זמניים. עד עכשיו הזמינו בסך הכול 50 קרווילות. אז אני רוצה לומר לך משהו, גברתי היושבת בראש, מכיוון שאת מסיעה שהצטרפה לממשלה הזאת נוכח המלחמה. אני מבין שהשרים התנגדו בממשלה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> ואני גם, כמו שאתה יודע, בוועדת הכספים. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני יודע. אבל אני אומר לך שהמבחן האמיתי יהיה לראות כאן בכנסת – ואני אומר את זה לכל מי שיושב בממשלה, גם חברי הכנסת מהקואליציה, שמבינים את המשמעות – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – אתם תיבחנו בהצבעה שלכם; השרים שלכם ייבחנו בהצבעה שלהם כאן בכנסת. אתם לא תוכלו לברוח מזה. לא נאפשר את הבדיחה הזאת. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת פורר. מצטרפת לדברים. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> גברתי היושבת-ראש, יש חוק, לדעתי, נכון, שאוסר כספים קואליציוניים? מה – – – של החוק הזה? יש לך הצעת חוק שאוסרת כספים קואליציוניים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> לא, לא אני. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> כן, בטח את, יחד עם – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> כן, אבל בוטלו משרדים מיותרים, ובתקופה הזו לבטל את הכספים הקואליציוניים. כן. נכון. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> נכון, נכון. אז אולי תקדמי אותו, ואנחנו כולנו נתמוך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא קשור למלחמה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> זה קשור, גם. גם השיטה דורשת תיקון, אבל בעת הזו זו תקלה מיוחדת, מה שנקרא. ליקוי מאורות, מה שעושים פה עם התקציב. בבקשה, חברת הכנסת מלינובסקי. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה לדבר על נשים. נשים במדינת ישראל. השפילו אותנו, לא הקשיבו לנו, אמרו שאנחנו לא מסוגלות, שאנחנו לא מספיק טובות, כל מיני סמוטריצ'ים למיניהם. הוא עמד פה ואמר שנשים לא יכולות להיות טנקיסטיות. ואנחנו ראינו, הוא לא יכול; הבן שלו שיושב בישיבה עכשיו לא יכול; הבנות הטנקיסטיות יכולות, ועוד איך יכולות. גם אתה, אבי מעוז, דיברת על זה, על המקום של האישה. אז המציאות הזאת השתנתה. שאף אחד לא יעז יותר להגיד מה מקומנו. אנחנו נלחמנו. נשים לוחמות, נלחמו, הצילו יישובים, גם בכיתות כוננות, גם נשים טנקיסטיות, גם בחיל הים, גם ב-8200, גם תצפיתניות. אבל אתם, גברים, בעמדות הכוח, עם הכתפיים, עם הדרגות, עם הטון שבו אתם יודעים הכול, אתם משכנעים אותנו – לא, אתם לא שווים, כי אתם מתעסקים בנדמה לי, כי אתם מתעסקים בחטא היוהרה, כי אתם מתעסקים באגו. לכל אחד שם, בקבינט המלחמה הזה, יש אגו מפה עד עזה. בסוף אנחנו עושות את העבודה. אנחנו צעקנו, אנחנו נלחמנו. כל שומרות הסף – ברשות החברות, היועצת המשפטית לממשלה – כמה קללות, כמה ביזוי היה פה. תקשיבו לנשים. אנחנו יותר טובות מכם, כי אנחנו דואגות לעתיד של ילדינו, פה ועכשיו; אנחנו דואגות לבריאות של הגברים שלנו, לעתיד של המדינה הזאת. אנחנו יודעות להתעלם מכל האגו ומכל הדרגות. זה כואב לנו, כי בסוף אותנו הורגים, אותנו אונסים, את המדינה שלנו אונסים עכשיו, ואתם ממשיכים בלספר לנו סיפורים: אנחנו נעשה ואנחנו נכופף וזה מורתע ובזה אנחנו נטפל. גם הרמטכ"לים לשעבר יודעים לדבר יפה, גבוה. הם הראשונים – אחריות. הם הביאו אותנו למצב הזה. בסוף בסוף אנחנו כולנו משלמות את המחיר. אז מעכשיו, שאף אחד לא יעז להגיד: את לא מבינה, שבי בשקט יפה, אתן לא מסוגלות, דעו את המקום שלכן. לא, זה לא יקרה יותר. אנחנו נצרח, אנחנו נכעס, אנחנו נבעיר את המדינה הזאת, כי בסוף זה הבית שלנו, אלו המשפחות שלנו, זה העתיד שלנו. כשקורה אסון – וקרה אסון – אנחנו, הנשים, הראשונות לשלם את המחיר. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כי האויב רואה בנו, באונס שלנו, בהתעללות בנו, ניצחון במלחמה. תקשיבו לנשים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת מלינובסקי. חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, ככל שהוא נמצא, בליל יום שני האחרון ממשלת ישראל אישרה את הצעת התקציב המתוקן לשנת 2023. מה אני אגיד לכם, לפעמים יש לי הרגשה שמבחינת חלק משרי ממשלת ישראל המלחמה היא עניין של מישהו אחר, לא של השרים, כי למרות כל ההצהרות לתקשורת, של שר האוצר וגם של ראש הממשלה, על ההתגייסות לטובת המאמץ המלחמתי, הכספים הקואליציוניים ימשיכו לזרום לצרכים סקטוריאליים, פוליטיים, באין מפריע. ואם זה לא מספיק, פורסם הבוקר בדה מרקר ששר האוצר גם דאג להטעות את הציבור ולטשטש חלק מהמידע בהצעת התקציב. בסופו של דבר, על פי ההצעה, מתוך 14 מיליארד שקלים – הכספים הקואליציוניים שאושרו במהלך אישור תקציב המדינה לשנתיים הקרובות – רק מיליארד שקלים שוחררו לטובת החזית והעורף. אתם תשאלו איפה הכסף – אז הכסף, חבריי, בין היתר במשרדה של אורית סטרוק. על המשרד הזה הייתה המלחמה הגדולה של שר האוצר, ושר האוצר ניצח את הציבור הישראלי ניצחון סוחף במלחמה הזאת. מאות מיליוני שקלים לגרעינים תורניים, לחטיבה להתיישבות, להעמקה וחיזוק הזהות היהודית. ואני אגיד לכם בכנות, אני לא מרגיש, בטח בחודש האחרון, שיש למישהו בעיה עם הזהות היהודית שלנו. לא צריך להעמיק אותה, אבל הכסף ימשיך לזרום למינהלת הזהות היהודית, לתיעוד התיישבות ועוד. המדינה עצרה מלכת מאז השבת השחורה. 1,400 נרצחים, אלפי פצועים, עדיין יש לנו מעל 150 חטופים, 150,000 ישראלים הפכו לפליטים בארצם. אני פוגש אותם, הם חווים קשיים בלתי אפשריים כמעט. מיליוני ישראלים התגייסו והתנדבו באופן מופלא למאמץ המלחמתי, והפוליטיקאים הקטנים האלה ממשיכים לשמור על השמנת הקואליציונית שלהם. אני מבטיח מאבק אופוזיציוני מקצועי, עיקש ובלתי מתפשר בכנסת כנגד החרפה הזאת. זה חייב להיות מאבק חוצה מחנות של כלל הציבור. אין ימין ואין שמאל. זו לא שאלה של דעה או אידיאולוגיה, אלא התגייסות למען המאמץ המלחמתי. כל שקל בקופת המדינה חייב לשרת את הצרכים של החזית והעורף. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אזרחי ישראל ראויים לתקציב ראוי, צודק, הוגן, תקציב שבו כל שקל ישרת את הציבור. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה – אינני זוכר אם בירכתי אותך, בכל מקרה לא תזיק עוד פעם ברכה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> בהצלחה. אתמול אילה חסון פרסמה מצגת שהוכנה באוגדת עזה לפני כמה חודשים, שתיארה את אשר עתיד להתרחש בתופת שהתרחשה, לצערנו, בשמחת תורה. מצוטט מפי קצין בכיר במטכ"ל: "לא הצלחנו להבין שהתוכנית שנרקמה מול עינינו הפכה לפקודה – לא אנחנו, לא השב"כ וגם לא המוסד". כלומר בעלי התפקידים הבכירים, המומחים והפרשנים, טחו עיניהם מראות את המציאות כפי שהיא. הם לא הצליחו או לא רצו לקרוא את הכתובת שהייתה על הקיר. מניין הביטוי הזה "הכתובת על הקיר"? מספר דניאל, שם מתואר סופה של מלכות בבל, כאשר המלך בלשאצר עורך משתה יין מלא בחומרנות ובעבודת אלילים, תוך שהוא משתמש בכלי המקדש שחירב, ולא יודע שהאויב כבר נלחם על העיר פה לידו. כאשר יד יוצאת מהקיר ורושמת עליו כתובת, אף אחד מחכמיו לא מצליח לקרוא אותה. רק דניאל מפענח את הכתובת, ומסביר לבלשאצר שבשל גאוותו וחוסר כניעתו לבורא עולם נגזר שיסיים את מלכותו, כפי שאכן קרה באותו הלילה. אבל האם רק הכתובת המודיעינית על הכנות החמאס הייתה על הקיר? ומה עם הכתובת שהובילה לעצימת העיניים הנוראית ואי-היכולת לקרוא נכון את המציאות? מה עם הכתובת של המעורבות הזרה של קרנות ומכונים בהכשרת קציני צה"ל לאורך כל התקדמותם בסולם הדרגות? מה עם הכתובת של אג'נדות רדיקליות פרוגרסיביות, שמתנגדות לזכות קיומנו כמדינה יהודית בארץ הזאת, וזכו לכזאת השפעה משמעותית במערכת הביטחון, החינוך, המשפט, האקדמיה, בעולם התרבות ובתקשורת? מה עם הכתובת של ההתעלמות הבוטה מכך שיותר מ-100 שנה אויבינו מבקשים בצורה הכי ברורה ומפורשת להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים שנמצאים בארץ הזאת ולהפוך אותה ל"יודנריין"? מה עם הכתובת של נרטיב שקרי ששטף לכל כך הרבה אנשים את המוח, כאילו יש כאן סכסוך אזרחי שאפשר לנהל עם מקלות וגזרים, ולהתעלם מכך שמדובר כאן במלחמת דת ותרבות בין העם הנבחר, שנועד להביא אור וגאולה לעולם, לבין רשע אסלאמו-נאצי? מה עם הכתובת של טשטוש כל הזהויות – האישית, המשפחתית, הלאומית והדתית, וכתוצאה מכך יצירת הנרטיב של "האחר זה אני", ומתוך כך כל כך הרבה בכירים לא מסוגלים להבין באיזו מציאות אנו חיים ואיך צריך להתמודד עם הרשע שמולנו? הגיע הזמן לפקוח עיניים ולקרוא נכוחה את המציאות. הגיע הזמן לשידוד מערכות. אין לנו שום ברירה אחרת. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. אני אוסיף לך גם שאלה, מה עם הכתובת שהייתה על הקיר בפירוק החברה הישראלית בשנה האחרונה? זו גם שאלה שצריך להידרש אליה. תודה רבה. << קריאה >> אבי מעוז (נעם): << קריאה >> זו שאלה שכולם יצטרכו לענות עליה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אני מזמינה את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יעקב אשר לסכם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אין צורך, מוותר. אז חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה על החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בעניין פיצול הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראות שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בעניין פיצול הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, התקבלה. תודה רבה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אחד נמנע. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אחד נמנע? סליחה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> יש הודעה? בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יצחק פינדרוס, עודד פורר, אליהו רביבו, אברהם בצלאל, מיכל מרים וולדיגר, אלון שוסטר ודבי ביטון בנושא: מינוי גורם המתכלל פניות של מפונים מול משרדי הממשלה. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 9) (הארכת תקופת מעבר), התשפ"ד–2023 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1682).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 9) (הארכת תקופת מעבר), התשפ"ד–2023, לקריאה ראשונה. אני מזמינה את השר אוריאל בוסו, שר הבריאות, בשם שר האנרגיה והתשתיות, להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עד עשר דקות. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> את מכירה אותי, אני אנצל את עשר הדקות? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אתה מקפיד על זמנים, לפי הזיכרון שלי. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בשם השר לאנרגיה את הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 9) (הארכת תקופת מעבר), התשפ"ד–2023. סעיף 8י לחוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט–1989, מסדיר את סמכות הממונה על בטיחות ברשות הגז הטבעי במצב שבו מתקבלת פנייה בכתב מגורם מוסמך שלפיה קיים חשש לסכנה לבטיחות הציבור משימוש במתקן גז טבעי לצריכה. הוראת המעבר, אשר את תקופתה מבוקש להאריך, קובעת כי רשאי הממונה על הבטיחות לתת הוראה למכון התקנים לבצע בדיקת תקינות למתקן גז טבעי, גם אם מכון התקנים הוא הגוף שנתן את אישור התקינות לאותו מתקן. מוצע להאריך את תקופת המעבר עד ליום 1 בינואר 2030 – שנהיה כולנו בריאים ושלמים – לעניין בדיקת תקינות של מתקני גז טבעי המשמשים בין היתר במפעלי תעשייה. הוראת המעבר, שצפויה לפקוע ב-1 בינואר 2024 גוברת על העיקרון הקבוע בחוק שלפיו ממונה ברשות הגז הטבעי רשאי להורות לגוף בודק, ובכלל זה למכון התקנים, לבצע בדיקת תקינות למתקן כל עוד לא מדובר על אותו גוף שנתן את אישור התקינות לאותו מתקן. הארכת הוראת המעבר נדרשת מאחר שהיום ישנם רק שני גופים בודקים מלבד מכון התקנים אשר פועלים למתן אישורי תקינות, אך הם מוגבלים לסוגים מסוימים של מתקני גז טבעי, בעוד מכון התקנים מוסמך לבדוק את כל סוגי המתקנים. על כן יש להאריך את תקופת המעבר המאפשרת לממונה להסתייע במכון התקנים ולהורות לו לבצע את בדיקת התקינות. אבקש מהכנסת להצביע בעד הצעת החוק. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, השר. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> עם ישראל, אני עולה פה פעם שנייה היום לנאום בגלל ריבוי הדברים שאתם מביאים לפתחי, שחשוב שאני אומר. אני רוצה להבהיר את הדבר הבא: אם זה אדם עזתי או חייל – חייל קודם. שמעתי מחיילים ומפקדים ששוב שינו את הוראות הפתיחה באש. שוב, בסטרילי, בצפון הרצועה – שאין לי מושג מה יש לעזתי להתקרב לחיילים שלי – אם זה עזתי לא חמוש, אסור לירות, צריך נוהל אחר, של "עצור; עצור, או שאני יורה". תגידו לי, אנחנו השתגענו? אנחנו מסכנים החיילים שלנו בצפון הרצועה במין אתוס הזוי, לא מוסרי, שפוגע בחיילי צה"ל. אותו כנ"ל חיזבאללה בצפון. שמעתי שוב שהחיזבאללה מתקרבים לגדר. למה הם מתקרבים לגדר אם לא בשביל לסכן את חיילינו, אם לא בשביל להטריל את חיילינו? כשלעצמי, אמרתי כאן ואני שבה ואומרת: מי שמתקרב 100 מטרים לגדר – כדור בראש, דמו בראשו. אם אנחנו רוצים לחזור לשמור על הגבולות ולשמור על ביטחון מדינת ישראל, זה קודם כול להחזיר את ההרתעה. אז עוד פעם אנחנו משחקים מול העזתים: לך מפה – לא, אני לא הולך, מה תעשה לי? וחיזבאללה מתקרבים לגדר "לא חמושים", במירכאות כפולות ומכופלות, ואנחנו קושרים את הידיים של החיילים שלנו? עם כל הכבוד, אני מצפה מצמרת צה"ל להתעשת בהקשר הזה. בעת מלחמה אנחנו. בעת מלחמה, ולשיטתי גם לא בעת מלחמה, הוראות פתיחה באש, כשזה נוגע לגבולות שלנו, הן: מי שמתקרב לגבול, דמו בראשו. ככה לא יתקרב אחר, וככה לא יתקרב מקטרג אחר ומטריל אחר. אין מה לעשות, זאת הדרך. ואם מישהו לא הבין עם מי יש לנו עסק – יש לנו עסק עם אויב אכזרי. יש לנו נטייה לשכוח, אני רואה כל התמונות בימים האחרונים; חמאס – איזו גלוריפיקציה לחמאס, שמנופף לחטופים. אותו חמאס שכרת איברים מוצנעים ואותו חמאס ששרף וטבח והרג ורצח. חמאס, כבר לא קוראים לו ארגון טרור, נותנים לו, ככה, דרגה כזו גבוהה, מנהלים איתו משא ומתן. גם נכבשנו על ידי ארצות הברית, שמחליטה לנו, זה מדהים, וגם חמאס קיבל מעמד, חמאס ומדינת קטר. איך אפשר לנצח, איך ישראל יכולה להחזיר לעצמה את עוצמתה, אם היא לא מבינה מול מי היא מתנהלת? אם היא לא מבינה שחמאס יכיר רק כוח. אנחנו – ימשכו אותנו באף. והתקשורת – אנחנו נספר על המשא ומתן, נחשוף את מרכולתנו ונתפשט בעיני העולם. למה שחמאס יחשוש מאתנו? לכן אני אומרת פה, בראש ובראשונה בשם חיילינו הקדושים: מספיק עם הוראות פתיחה באש שפוגעות ומסכנות את חיילינו הגיבורים. לא יעלה על הדעת שתגענה לכאן אימהות של לוחמים – הגיעו השבוע לכנסת – להתחנן שייתנו היתר לחיילים לחסל כל מי שמתקרב לחייל או מתקרב לקו הגבול. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה. תודה רבה, חברת הכנסת גוטליב. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לדבר על נושא שקשור בסטודנטים ומעונות. סטודנטים רבים נדרשים עדיין לשלם את דמי המעונות למרות ששנת הלימודים עדיין לא התחילה. הם לא נמצאים במעונות, ובגלל הדחייה של פתיחת שנת הלימודים וההסכם שהם עשו הם נאלצים לשלם דמי מעונות למרות שהם לא משתמשים בהם. נאמר להם: אם לא תשלמו, יסלקו אתכם מהמעונות. זה לא סביר, ובעיקר לא סביר בתקופה הזאת. העלינו את זה כמה פעמים, גם בוועדה, גם מול משרד החינוך. צריך למצוא לזה פתרון, גם למען הסטודנטים, למען המשפחות שלהם, שזה עול כלכלי בתקופה הזאת. זאת נקודה אחת. הנקודה השנייה – תופעות שבהן נתקלים סטודנטים, כמו במכללה בנתניה, המתקפה שהייתה עליהם, הקריאות "מוות לערבים", הניסיון לתקוף אותם פיזית והרחקתם מהמעונות. בצפת למשל, הפגנה יזומה של מאות, כולל אנשי דת, כולל רבנים, שמוחה על האפשרות שיהיו מעונות שיהיו בהם סטודנטים ערבים, עם ביטויים גזעניים נוראים. ולכן, גם נטל כלכלי על הסטודנטים ועל המשפחות מצד אחד – לא מוצדק, כי לא משתמשים במעונות – וגם איומים ואמירות גזעניות. אגב, עד היום לא הועמדו לדין לא הגזענים שהפגינו בנתניה ולא הגזענים שהפגינו בצפת, וזה אומר הרבה על מדיניות האיפה ואיפה. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> ווליד טאהא. הוא החליף. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> זו הרשימה שבפניי. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה רבה. כבוד היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, בימים אלה, שבהם דנים ברשימת החטופים והמשתחררים, פתאום אנחנו רואים בתוך הרשימות שמות של צעירות מהחברה הערבית שנעצרו על ציוץ שכתבו או אמירה שאמרו או פוסט שהעלו. פתאום רואים אותן ברשימה של החלפת חטופים. צעירות שעוד לא עמדו בפני בית משפט, לא הורשעו בשום דבר ונעצרו סתם בגלל שלמדינה היום אין סובלנות דמוקרטית כלפי אזרחיה וכלפי כל אלה שמתנגדים למלחמה ומבקשים לסיים אותה. הצעירות האלה, פתאום רואים אותן ברשימה של החלפת חטופים ושבויים. זה בלתי נתפס, זה בלתי נתפס לגמרי כשאנחנו רואים את הדבר. אין שום קשר בין צעירה מהחברה הערבית שנעצרה סתם, על לא כלום, על פוסט שהעלתה בפייסבוק או כתבה באיזושהי רשת חברתית, לבין מה שקורה בתהליך של החלפת החטופים שמתרחש בימים אלה. מה אנחנו לא רואים? אנחנו לא רואים ברשימת המשתחררים מהשבי בעזה את שמה של עאישה אלזיאדנה, בת 17 מרהט, שהיא עומדת בכל הקריטריונים שדיברו עליהם. ועל כן, רבותיי, צריך לעשות את זה בפרופורציה הנכונה. אם השמות של הצעירות הופיעו ברשימה כתוצאה מיוזמה של משרד המשפטים או כל משרד אחר, אז אני אומר ליריב לוין: תודה רבה, אין שום קשר בין צעירה שלא צריכה להיות בכלא לבין עסקה לשחרור חטופים. אנחנו רוצים שכן תתעקש כמובן על שחרור כל החטופים, אבל על הילדה עאישה אלזיאדנה, שעדיין לא השתחררה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה. בבקשה. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, היום הוא 29 בנובמבר, כ"ט בנובמבר, יום השנה ה-76 להסכם החלוקה. בדרך כלל במדינת ישראל העלו על נס את היום הזה, קיימו סימפוזיונים, חגגו את היום הזה, דבר שאנחנו לא רואים בשנים האחרונות. אני חושב שזה מובן למה כבר לא מציינים את היום הזה בשנים האחרונות: מי ששולט במדינת ישראל משנת 1977 עד עכשיו – רוב הממשלות האלה הן ממשלות שממשיכות את דרכן של התנועות שסירבו להסכם החלוקה, כלומר, הן ממשיכות דרכם של האצ"ל, כמו הליכוד, ושל הלח"י, כמו תנועות יותר רדיקליות. אז מי ששולט במדינת ישראל משנת 1977 עד עכשיו אלה המפלגות שסירבו להסכם החלוקה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> איזה הסכם? איזה הסכם? זה לא הסכם. זו הייתה החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם, לא הסכם. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מבקש, כבוד היושבת-ראש. אני מקבל, עודד, החלטת החלוקה. דווקא בקרב הערבים – הליגה לשחרור לאומי, שהמשך דרכה זה חד"ש, ורוב המפלגות הפועלות בקרב האוכלוסייה הערבית, הם מצדדים בהסכם זה. גם אש"ף בשנת 1988, ב-15 בנובמבר 1988 – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> צבאות ערב פתחו במלחמה נגד מדינת ישראל, עוד לפני שהיא קמה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – קיבל את הסכם החלוקה. לכן חזית הסירוב היא ישראלית. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתם פתחתם במלחמה והפסדתם. הפסדתם במלחמה, אז אתם רוצים לחזור לחלוקה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בסוף השבוע שעבר הייתי בצרפת, וראיתי שם ש-85% מהצרפתים תומכים במאבקו של העם הפלסטיני; היום 90% מעמי העולם, גם בעולם המערבי, תומכים במאבקו של העם הפלסטיני למען הקמת מדינת פלסטין. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה לא יכול, פעם אחת שהאו"ם מחליט, לפתוח במלחמה, להפסיד במלחמה ולהגיד: אוי, תחזיר אותי אחורה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אז המשוואה היא כך: יש פה גוטליב, אלמוג כהן, חבר הכנסת הגדול והחכם ואטורי, ובצד אחר כל עמי העולם. ואנחנו עוד נראה מי ינצח. עוד תקום מדינת פלסטין בגבולות 67' ונביא את השלום. תודה רבה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מעולם לא הייתה כזאת ולעולם לא תהיה כזאת. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת אריאל קלנר – איננו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, עמיתיי, חברות הכנסת, אדוני השר, צוהריים טובים לכולם. גברתי היושבת-ראש, גם אני תכננתי לדבר על יום כ"ט בנובמבר, ובעוד רגע אומר את הדברים אשר תכננתי לומר במקור, אבל אחרי האזנה לדבריו של עמיתי חבר הכנסת איימן עודה אני חייב לומר – חבר הכנסת עודה, איימן – ההגינות מחייבת: אם עוסקים בהחלטת האו"ם מ-1947, בוודאי לא לקרוא לזה "הסכם" אלא "החלטה", מכיוון שהצד הפלסטיני ברובו, ומדינות ערב כולן, סירבו לקבל את החלטת החלוקה. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני מסכים איתך, אבל אני רוצה להוסיף עוד משהו. מי ששולט במדינת ישראל הם – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> שנייה. חבר הכנסת איימן עודה, הכול בסדר, אתה יודע גם מה דעתי היום על איך מבטיחים את עתידה של מדינת ישראל. אני חושב שבסופו של דבר שני עמים יושבים בחלקת הארץ הזו, אבל צריך לדייק בעובדות. התנועה הציונית, לפני הקמת המדינה ובכ"ט בנובמבר, הסכימה לחלוקת הארץ, בעוד שהתנועה הלאומית הפלסטינית שללה זאת, ביחד עם מדינות ערב. וחלק גדול ואיום ממעגל הדמים שמאפיין את האזור שלנו קשור בדברים האלה, והדברים צריכים להיאמר. ובסופו של דבר האצ"ל והלח"י, שהתנגדו לתוכנית החלוקה, קיבלו את ההכרעה של המוסדות של התנועה הציונית ואמרו: מקימים מדינה על חלק מארץ ישראל ההיסטורית. ואת הנתון הזה צריך לומר, ולא רק לומר אותו, אדוני חבר הכנסת איימן עודה, בגלל האמת ההיסטורית. כאשר הסיסמה שמובילה את ההפגנות הפרו-פלסטיניות ברחבי העולם – בחלקן יש סממנים אנטישמיים ובחלקן יש סולידריות, אבל כשהסיסמה המפורסמת ביותר של ההפגנות הללו שוללת את זכות קיומה של מדינת ישראל, אז צריך לומר שגם היום, בדיוק כמו שאתה אומר לגבי כוחות ששולטים במדינת ישראל לגבי התפיסה שלהם של חלוקת הארץ, בוא, בוא לא נעצום את עינינו למה המנגינה ששומעים בהפגנות הפרו-פלסטיניות ומה הסיסמה. אני מגנה. אני מגנה את מי שחושב שלעם הפלסטיני אין זכות הגדרה עצמית. אני מחכה לשמוע גם גינויים לאותה סיסמה – – << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה תקבל את זה ממני – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – והכרה לא בזכות קיומה של מדינת ישראל, אלא בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי. ולא מדובר על אותם הדברים – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת קריב. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא אמרתי את הדברים שתכננתי, וזה בסדר, כי זה דיון חשוב בתוך אלה שתומכים. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אתה יודע את עמדתי – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> את עמדתך אני יודע. אבל אני יודע גם את מה שאנחנו רואים היום בשיח שהולך ומתגבר ברחבי העולם. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני מחזק את האנשים – – – אני יודע מי החליש את האנשים שרוצים – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> תעזוב. חבר הכנסת עודה, אני גם יודע חלק מהדברים שאתה יודע, אבל אני מציע – יש אמירה חסידית שכשאדם מכה על החזה בווידוי, שידאג שהאגרוף נוחת על הלב שלו ולא על הלב של חברו כל היום. כל עם צריך גם לקחת את האחריות כאומה וכקולקטיב על הקיצוניים שלו. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת קריב, סיימת. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ולכן האמירה הזאת שביום כ"ט בנובמבר צריך להזכיר שלשני העמים יש זכות הגדרה עצמית, לעם היהודי ולעם הפלסטיני, זה המסר שצריך להיות מעל הבמה הזאת. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. אם כך, אני מזמינה את השר בוסו בשם שר האנרגיה והתשתיות לסכם. << קריאה >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << קריאה >> לא צריך. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אין צורך. אם כך, חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 9) (הארכת תקופת מעבר), התשפ"ד–2023, בקריאה הראשונה. אנא תפסו את מקומותיכם להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 9) (הארכת תקופת מעבר), התשפ"ד–2023, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 9) (הארכת תקופת מעבר), התשפ"ד–2023, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבריי חברי הכנסת, רגע, לפני כן יש הודעה. בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה), התשפ"ד–2023, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 19 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1683).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חברי הכנסת, הסעיף הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 19 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לקריאה הראשונה. אני מזמינה את שר המשפטים – הוא נמצא כאן? אני מזמינה את שר הבריאות חבר הכנסת אריאל בוסו להציג בשם שר המשפטים את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> גברתי היושבת בראש, היום אני שמח להיות גם שר הביטחון, גם שר האנרגיה, ועכשיו שר המשפטים וסגן ראש הממשלה. אז אני מודה לכולם על מילויי המקום. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> אל תעוף על עצמך יותר מדי, כי זה זמני בלבד. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> כולנו זמניים, חברת הכנסת מלינובסקי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> זה נכון. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> בבית העלמין יש הרבה אנשים שחשבו שאין להם מחליפים, ובסוף כולם. אני מציג כאן את הצעת החוק בשם שר המשפטים. הצעת החוק שבפנינו באה להעביר חקירות ילדים בעבירות מסוימות שנעברו על רקע מעשי טרור ופעולות איבה מהמשטרה למערך חוקרי הילדים במשרד הרווחה. במתקפת הטרור הנוראה של חמאס בבוקר כ"ב בתשרי התשפ"ד, 7 באוקטובר הידוע, חדרו אלפי מחבלים משטח רצועת עזה לשטחה של ישראל מהיבשה, מהאוויר ומהים. נרצחו ונפצעו אלפי אזרחים וחיילים ישראלים. למעלה מ-240 אזרחים נחטפו לשטח רצועת עזה. בין הנפגעים והעדים – ילדים רבים מאוד. חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) מאפשר היום חקירת ילדים בעבירות חמורות באמצעות מערך חוקרי הילדים במשרד הרווחה. מדובר בעובדים סוציאליים במשרד הרווחה שהוכשרו לכך במיוחד. בעבר הוחרגו מהחוק עבירות שנעברו על רקע טרור ופעולות איבה, ואולם על רקע האירועים האחרונים נעשתה חשיבה מחודשת בנושא, והמסקנה הייתה שיש לתקן את החוק, לפחות כהוראת שעה, ולבטל את ההחרגה לגבי עבירות חטיפה, רצח, ניסיון לרצח, התעללות בקטין, שנעברו על רקע של טרור. חוקרי הילדים מוסמכים להחליט אם הילד יעיד בבית המשפט ובאילו תנאים. אם לא התיר חוקר הילדים את העדת הילד, יהיה תיעוד חקירתו קביל בבית המשפט. העברת חקירות ילדים בעבירות האמורות, גם בנסיבות של טרור, לחסות תחת כנפי חוק הגנת ילדים, באה אם כן להגן על שלומם של הילדים במקרים שבהם אין מנוס מחקירתם, ולמנוע מהם נזק נפשי נוסף. מאותה סיבה קובעת ההצעה כי לפני שיוחלט על עצם חקירת ילדים שנפגעו או היו עדים לעבירות בנסיבות של מעשי טרור בתקופה שמיום 7 באוקטובר 2023, יתייעץ הקצין הממונה על חקירת העבירה במשטרה עם חוקר ילדים. מכיוון שיישום ההצעה דורש היערכות מערך חוקרי הילדים, מוצע בשלב זה לקבוע אותה כהוראת שעה למשך שנה אחת. ניתן יהיה להאריך את הוראת השעה בצו, בהסכמת שר הרווחה ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לתקופות שלא יעלו על שנה אחת בכל פעם. לכן, אני מציע לאשר את ההצעה בקריאה ראשונה, ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנה לקריאה שניה ושלישית. גברתי היושבת בראש, אני לא חשבתי שזו הצעת החוק שאני אציג כאן. אני כן יכול להגיד, שהרי כולם יודעים שמליל השבת האחרון התחילו לקלוט במתחמי השבים בבתי החולים, שאני מבקר – זה התחיל בערב שבת כשהייתי בבית החולים שניידר; במוצאי שבת הייתי בוולפסון; הייתי ביום ראשון, כשפגשתי את העובדים הזרים והתאילנדים בבית חולים שמיר; אתמול הייתי גם פעם שנייה בבית חולים שיבא, תל השומר; אתמול בבוקר הייתי בבית החולים איכילוב ובערב הייתי בשיבא. דיברתי גם כן עם מבוגרים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> השר, פגשת ילדים שחזרו? שוחחת איתם? << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> פגשתי גם ילדים, ושוחחתי איתם. ילדים קטנים. אומר לכם שמצד אחד אני מאוד מקווה שהציבור לא ייחשף למה שחוו שם אנשים. אני גם לא רוצה להגיד, כי יש עדיין הורים שיש להם שם ילדים. אני לא מדבר על התעללויות או על דברים כאלה, אלא לחלק הנפשי, כולל המבוגרים, נשים מבוגרות, ילדים קטנים – אתמול דיברתי עם אחד הילדים, ילד צעיר. הוא מספר לי שהוא פגש את זה וראה את זה ועשה ככה. ואתה לא שואל אותו שאלות, אתה נותן לו לדבר, להוציא, כי הוא צריך לספר. ואתה רואה ילדה בת שבע, שהגיעה בערב שבת, ואחרי עשר דקות אמרה: אני רוצה קוסקוס. רוצה לאכול משהו קטן, עוף. כמובן שמייד הלכו להביא לה. ואתה מסתכל עליהם, ואתה אומר – החבר'ה האלה היו תחת מקום חשוך 50 יום. רובם היו באמת במנהרות, שלא יספרו לכם סיפורים. הם נראים בתמונות כביכול בסדר – לא רק שהנפש מרוסקת ופצועה, גם החלק הקליני. כרגע התזונה חדשה, הם לא קיבלו את התרופות המתאימות. ישבתי עם הגברת עדינה משה במוצאי שבת. היא הגיעה מקיבוץ ניר עוז, והיא סיפרה לי – זה פורסם בתקשורת – שבגבורה היא התווכחה שם עם מחבל חמאס, פעיל ג'יהאד. היא אמרה לו: למה אתה מוציא אותי? יש פה אישה מבוגרת וחולה ממני, תוציא אותה קודם כול. אני מסתכל ואני אומר לה: את אמיתית? היא אומרת לי: כן, ואני ממש התווכחתי איתו. האישה הזו יודעת; מצד אחד היא שמעה את ההתקפות מלמעלה. והיא יודעת שאם כרגע מוציאים אותה, זה אולי הצ'אנס היחיד שלה לחיות ולראות אור יום פעם בחיים. והיא באמת אמרה לו את זה. אבל השיקולים שלהם קשים. אתמול הגיעה אחת העובדות בבית חולים שמיר, והיא רואה את העובד התאילנדי בחוץ, בשעה 04:00, 05:00. היא אומרת לו: למה אתה לא ישן? והוא אומר לה: הרבה זמן לא ראיתי את הזריחה. אני רוצה לצאת לפני הזמן לראות את הזריחה. זה הסיפורים שאני – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> קשה. שר הבריאות, אני חושבת שהנושא הנפשי והטראומה יצטרכו לקבל טיפול מאוד משמעותי בתקציבים של המשרד שלך. זה יהיה אתגר בכל המדינה. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> מאוד מאוד קשה. כן, בראש סדר העדיפויות של משרד הבריאות. היום בוועדת הבריאות הוצגה תוכנית בריאות הנפש הגדולה, ממש עוטף נפש ישראל. היא תעלה לנו לא פחות מ-2 מיליארד, אני אומר את זה כאן. זו תוכנית גדולה, כי בריאות הנפש הגיעה בחסר למלחמה הזו, וכרגע אנחנו הולכים להתמודד עם מצב בלתי הגיוני בעליל, מאות אלפים במעגל הראשון והשני, ולמעלה ממיליונים – כל אחד ואחד מאיתנו צריך את השיחה הראשונה והשנייה. אני הרגשתי כבר ביום חמישי שזהו, כנראה שאחרי 50 יום זה התפרץ אצלי, אני רואה את זה. אבל זה מאוד מאוד קשה. לכן, בכל מה שניתן להקל על אותם הילדים הללו, שלא יצטרכו להגיע לבית המשפט והעדות שלהם תהיה קבילה, בשביל שהעולם ידע אילו זוועות קרו בעולם, צריך לעשות את זה ולהקל עליהם. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> לגמרי. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אתה יושב איתם. אתמול הייתי בישיבת צוות באחד מהמרכזים הרפואיים, לא משנה איזה. יושבים העובדים הסוציאליים, הפסיכיאטרים, הפסיכולוגים והצוות הרפואי. הם כבר לא יודעים צאיזה חלק לגשת לילד, גם בצד הרפואי, כי הם מבינים שהם צריכים את המרווח, מתי הגופים החוקרים יכולים להיכנס אליהם. אנחנו מסננים אותם כי יש כאן חלק בריאותי, והוא לא יכול לשאול את השאלות הנוקבות והקשות. אלו הדברים שאנחנו מתמודדים איתם. על אחת כמה וכמה ברגע שיש כבר עדות, שהם יושבים תוך כדי אוכל והעובדת הסוציאלית או חוקר הילדים שומעים אותם, זה באמת צריך להיות. ולכן הצעת החוק הזו חשובה לאין ערוך. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אתגר גדול. תודה רבה, שר הבריאות. הנושא של בריאות הנפש הוא נושא שהמדינה תצטרך להידרש אליו – לא רק בהקשר של החטופים, בהקשר של העם כולו – בשנים הקרובות, ולתת על זה דגש, ואני מברכת אותך על התוכנית. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי גוטליב? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – גברתי היושבת-ראש. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> מוותרת. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, את רוצה לדבר? בבקשה. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. כשאני חוזרת הביתה ורואה בלגן, כלים, לכלוך, שום דבר לא מסודר, אני שואלת את הילדים: מי עשה את זה? אז הם אומרים לי: לא, זה לא אני. הבן אומר: זה לא אני; הבת אומרת: זאת לא אני; הכלב שותק, כנראה הוא בכלל לא קשור לעניינים. בעלי גם כן אומר: לא, לא, לא, לא ראיתי, לא שמעתי. זה בדיוק מה שקורה פה אצלנו במדינה. הצבא אומר שהוא סיפר לראש הממשלה על מה קורה ועל כל האזהרות, וראש הממשלה אומר: סליחה, לא שמעתי, לא ראיתי, לא הייתי שם. ואז זורקים את האחריות – חלילה, לא אשמה, אנחנו כבר למדנו שאחריות ואשמה אלה שני דברים שונים – אחד על השני. אם יש ראש ממשלה שלא ידע, אז הוא ראש ממשלה כושל, כי כל האנשים שיושבים בתפקידים עכשיו ובעבר – הוא מינה אותם. אם הוא לא ידע, המינויים שלו היו לא טובים, כולל רמטכ"לים לשעבר, כי לא סיפרו לו. ואם הוא ידע ולא עשה שום דבר, זה כבר סיפור אחר. זאת אומרת, או שיש שם בעיה בהבנת הנקרא; אם ראש הממשלה אולי קצת סנילי בהבנת המציאות בכל המינויים שלו וכל האנשים שיושבים בתפקידים – אז מה אני צריכה אותו? 16 שנה הוא ראש הממשלה. יש לי בעיה מאוד קשה עם זה: אם הוא לא שמע, לא ידע, לא ראה – אחלה, מה אני צריכה אותו? אגב, בדברים אחרים הוא מה זה פיקח, הוא יודע הכול. על חוק המתנות, אם מישהו זוכר פה, ידעו כל פסיק ונקודה; על חוק הנבצרות ידעו כל פסיק ונקודה. אז זה כנראה סלקטיבי מאוד. מתי שנוח – יודע; מתי שלא צריך ולא נוח – מאבד את ההכרה ואת הזיכרון. אגב, יש לי הרגשה מאוד מאוד ברורה, גברתי היושבת-ראש, שמי שמנהל היום את מדינת ישראל זה ממש לא ממשלת ישראל. אנשים אחרים לגמרי מנהלים אותנו. אגב, הם גם לא לוקחים אחריות, וכמובן לא אשמה, אם חלילה יהיה פה הטבח הבא. בצפון או בדרום, זה רק עניין של זמן, כי חמאס, חיזבאללה ותותים וחות'ים ושמותים רואים את ההתנהגות שלנו. אז מי שמנהלים היום את מדינת ישראל זה ג'ו ביידן, זה ולדימיר פוטין ויחיא סנוואר. הם מנהלים אותנו, הם מנהלים לנו את המציאות, כל אחד מהזווית שלו – את מי נשחרר, מתי נתקוף, מה נביא, מה נעשה. והקבינט? הקבינט עושה פוזות. כל פעם אני רואה את קבינט המלחמה בפוזה, בטון חריף, תוקף עם תנועות הידיים. אז לא ביבי, לא בני ולא גדי מנהלים את המדינה, וזאת בושה וחרפה לנו. שוב פעם, מי שמנהל זה יחיא סנוואר. תתביישו לכם, כל המחנה הזה, תתביישו. הבאתם אותנו לאסון וממשיכים להביא אותנו לשם. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לפני חודש עליתי לדוכן זה ודיברתי על צעירה מהנגב שנעצרה והובאה להארכת מעצר פעם אחר פעם על זה שהיא שיתפה סטטוס של צעיר יהודי שדיבר על הכאב של הילדים בעזה. מההתחלה אמרנו שלמעצרים האלה אין שום מקום במדינה דמוקרטית, כי לכל הדעות, כל האמירות וכל הסטטוסים והפוסטים שנכתבו הם במסגרת חופש הביטוי. היום אנחנו מופתעים שאותה צעירה, יחד עם אחרות, נמצאת ברשימת החטופים או המשוחררים משני הצדדים. כבוד היושבת ראש, 53 ימים יוסף זיאדנה, עאישה זיאדנה, בילאל זיאדנה, חמזה זיאדנה, סאמר אל-טלאלקה ופרחאן אלקאדי, אזרחים ערבים בדואים, נמצאים בשבי של עזה. מאז, עשרות אזרחים ישראלים כן השתחררו וכן היו קריטריונים וקטגוריות לגבי שחרורים. ולכל הדעות, עוד פעם, גם עאישה זיאדנה היא חלק מהקריטריונים שנקבעו לשחרור נשים וילדים. אנחנו בחד"ש-תע"ל מהיום הראשון של המלחמה אמרנו שנשים וילדים צריכים להיות מוחלפים בחילופים מהרגע הראשון, אין מקום לילדים ולנשים בשבי. וכבר 53 ימים עאישה זיאדנה לא נמצאת שם. היום בדיון בוועדת הפנים, דיון אחר, על מיגון לגבי החברה הבדואית בנגב, אמרתי שבכל הוויכוח על ההפיכה המשטרית דיברו על ישראל הראשונה, ישראל השנייה, אבל יש ישראל השקופה במדינת הנגב. וגם עאישה והקהילה שלה והחברה שלה – אף אחד לא רואה אותן היום במיגון, וכנראה שגם ראש הממשלה ומינהלת תיאום שחרור החטופים לא רואה אותה ואת החברים שלה. לכן אני קורא מכאן, שמיידית בסדר העדיפויות ולפי כל הקריטריונים שנקבעו, עאישה אל-זיאדנה ובני משפחתה סאמר אל-טלאלקה ופרחאן אלקאדי – שיחזרו מיידית לבתים שלהם. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> אני בהחלט רוצה להמשיך לדבר על נושא שהעלינו בשבוע שעבר – המיגוניות והמיגון בנגב, שלא קיים. לכן הסיכוי שערבי תושב הנגב ייפגע מטיל הוא גדול אלף מונים משל כל תושב אחר במדינת ישראל. הצלחנו להעביר 35 מיליון שקל שאישרה ועדת הכספים, אבל זה לא מספיק, זה ממש לא מספיק. אני רוצה לדבר על החטופים, שלא הרבה מדברים עליהם, החטופים הערבים מהנגב. יש שישה חטופים: סאמר פואד אל-טלאלקה מחורה, יוסף חמיס זיאדנה, הבת עאישה יוסף זיאדנה, בילאל יוסף זיאדנה וחמזה יוסף זיאדנה מרהט ופרחאן אלקאדי מכרכור. עאישה היא בת 17. היא עונה על התנאים – גם צעירה וגם בת 17 – אבל היא עדיין לא חזרה הביתה. כך גם שני הג'ינג'ים, כפיר ואריאל – כפיר בן תשעה חודשים, עשרה חודשים עכשיו, ואריאל בן ארבעה חודשים. הם צריכים להיות בבית. הם צריכים לחזור לחיק משפחתם. לכן, סיעתנו חד"ש-תע"ל תמכה מייד, בהתחלה, בעיקרון של חילופים. טבעי שאנשים ישמחו כאשר מישהו חוזר לחיק משפחתו. יש בכנסת הזאת סיעה שהתנגדה, שהצביעה נגד. היא כמעט מנעה ממשפחות לחבק את היקירים שלהן. אנחנו כאן שוב מעלים את הדרישה להחזיר נשים וילדים. העמדה שלנו לגבי הפסקת המלחמה הייתה מאז ומתמיד, אבל עד אז חשוב שעאישה אל-זיאדנה בת ה-17 תחזור לחיק משפחתה, ושני הג'ינג'ים, כפיר ואריאל, וכל השאר. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדתי יושבת-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, ביקרתי היום ברהט אצל חאג' עלי אל-זיאדנה, והוא רוצה להעביר מסר לכל הגורמים שמקבלים את ההחלטות, אם זו ממשלת ישראל ואם אלה הגורמים המתווכים בעסקה הזאת, ממשלת קטר וממשלת מצרים. עלי רוצה שהבת שלו תחזור לרהט, כמו הילדים שחזרו בחמשת הימים שחלפו. זו הדרישה של כלל תושבי הנגב וכלל אזרחי ישראל. אנחנו רוצים לפנות מכאן לראש הממשלה ולאמיר קטר, ואני גם פניתי בנושא הזה מאז 7 באוקטובר: הדרישה שלנו היא להחזיר את הילדים הביתה, כולם. ועאישה, הבת שלנו, אנחנו רוצים, דורשים ומבקשים שהיום היא תהיה בבית שלה, דרומית לרהט, ברכת אל-בטל. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני פונה אל כל אחינו השכנים במצרים וקטר שיעשו מאמץ לסיים את המקרה ההומניטרי הזה, מקרה שמשקף את אחדות העמים הערביים והאסלאמיים. לא ייתכן שילדת רהט, ילדת הערבים בנגב, תישאר שבויה. חובה עלינו להחזיר אותה ולהחזיר את החטופים יוסף, חמזה, בילאל, סאמר אלטלאלקה, פרחאן אלקאדי וכל החטופים, האנשים שלא היה להם כל קשר למלחמה, האזרחים. זו קריאת חובה. אנחנו דורשים מכם וקוראים לכם להתערב כדי שלאב תהיה נחת ושהמצב יחזור לקדמותו עבור האנשים האלה, עבור האזרחים האלה. עאישה והאחים שלה היו באזור עוטף עזה, הם עבדו בחקלאות. מה שנדרש זה שעאישה וכל בני הנגב יחזרו לבתיהם בריאים. מכאן אנחנו מודים למדינת קטר ולשכנתנו מצרים על התפקיד המרכזי והתפקיד ההומניטרי בטיפול במקרה הגדול הזה, שהוא נקודה בציר ההיסטוריה הזאת, בזמן הזה, שמביע את כוחן של שתי מדינות אלו. תהיו בריאים. תודה.) תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – מוותר. חבר הכנסת אושר שקלים. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, התיקון לחוק שהציג שר המשפטים נכון, הגיוני ומתחשב. אנחנו לא היינו דנים בכך היום אילולא הזוועות שנגלו בפני ילדים קטנים עקב מעשיהם הנפשעים של הנאצים מהחמאס, יימח שמם וזכרם. מבחינתי זה מתקשר לנושא רחב והיסטורי שאני רוצה לתת עליו את הדעת. היום, כ"ט בנובמבר, אנחנו מציינים 76 שנים להחלטת העצרת הכללית של האומות המאוחדות בדבר הקמת מדינה לעם היהודי בארץ ישראל. כבר אז, וכיום, הצד השני ו/או האויבים שלנו לא הכירו בזכותנו למדינה, ונלחמים בנו אפילו ביתר שאת. אירועי 7 באוקטובר הוכיחו לנו פעם נוספת כי האויב אינו נלחם למען מדינה עבורו, אלא נלחם למען מטרה אחת, והיא חיסול המדינה היהודית בארץ ישראל. בעיניי, הסכסוך הוא לא על שטחים כאלה או אחרים, שאם נוותר וניתן, קיים איזשהו סיכוי למשא ומתן; הסכסוך הוא על עצם הקיום שלנו כאן בכל נקודה בארץ. לכן, היום רוב העם מבין את זה. ישנם כאלה שחושבים שאם ייקחו את הצד "הטוב", "המתון", של הנאצים או הנאצים "במסכה" כדוגמת אבו מאזן המחבל וחבר מרעיו, אולי נוכל לפתור את הסכסוך בינינו. בכל פעם שמדינת ישראל הושיטה את ידה לצד השני כמחווה של פיוס, שלום או אפילו הקלות כלכליות כאלה ואחרות או כל מיני גזרים למיניהם, כמו שכינינו את זה – אנחנו רק קיבלנו טרור, דם ומלחמות. המסקנה היא: לא עוד. אנחנו צריכים לקחת את ביטחוננו בידנו. יש לנו את צבא ההגנה לישראל, שידע לשמור ולהגן על העם שלנו מכל נקודה בשטחה של המדינה. בעזרת השם, אחרי המלחמה גם נידרש לפתרון ביהודה ושומרון שיגדיר מחדש את יחסינו עם הרשות הפלסטינית. נכון לעכשיו, אנו נלחמים ברצועת עזה מול הנאצים מהחמאס. להם אני אומר מכאן – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> – – גם אם אנחנו בהפוגה, חיילי צבא ההגנה לישראל יגיעו אליכם, ובקרוב תשתו את הביוב של עזה. הגיע הזמן שתשתו את הביוב של עזה. כמי שעבד במכון השפד"ן כמה שנים, תאמינו לי שאני מבין קצת בביוב. מכאן אני שולח ברכה לאחינו ואחיותינו החטופים – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה, תודה רבה. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ונושא תפילה להשבת כולם במהרה, לרבות הדר גולדין, אורון שאול, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, השבוע ציינו בוועדה לקידום מעמד האישה את יום המאבק באלימות נגד נשים, הוא מצוין בכל העולם. אני חייבת להגיד משהו על מה שקורה בעולם מבחינת ארגוני הנשים, כי זה פשוט מרתיח לי את הדם, כי על האלימות הקשה שביצעו המחבלים ב-7 באוקטובר לא מדברים בכלל בשפה שהיא לא עברית. רק באנגלית – לא מדברים לא באנגלית ולא בשפות אחרות, וזה מדהים, כי ככל שהעדויות לפשעים האלה הולכות ומתרבות, באותה המידה השתיקה היא הרבה יותר רועמת. רבים מארגוני הנשים בעולם, כולל של האו"ם – פשוט אי-אפשר לתאר את זה, אם זו רשעות או התעלמות ממעשי האונס והאלימות המינית שאירעו ב-7 באוקטובר – ככל שמתרבות אזהרות הטריגר על לצפות, השתיקה הרבה יותר רועמת. ימים אחדים אחרי המתקפה ארגון הנשים פרסם את ההצהרה הבאמת-הזויה הזאת – ארגון הנשים של האו"ם, כן – שבה הוא מגנה את ההתקפות האזרחיות של ישראל בשטחים הכבושים באופן שעיוות את המציאות. זאת אומרת, הייתה איזושהי הצדקה במרומז של הפשעים שחמאס ביצע נגד נשים, נגד ילדים ונגד תינוקות. בהסבר של האו"ם נאמר: המצב ההומניטרי בעזה היה חמור עוד לפני פעולות האיבה האלה, וכעת הוא אף החמיר וגובה מחיר בלתי מוצדק, ובאופן ספציפי מנשים ומנערות. סוג של סימטריה בין הפשעים שנעשו נגד נשים במהלך ההתקפה של 7 באוקטובר, אל מול מה שקורה עם נשים פלסטיניות – שאין שום קשר. ובהמשך הם עוד פרסמו כל מיני מאמרים שדנו במצב של הנשים בעזה. אבל מה עם הנשים שנרצחו, נאנסו ונטבחו? עליהן אין להם מה להגיד? אין להם מה לומר? השתיקה הרועמת הזאת היא פסיכית בעיניי. בתחילת השבוע ארגון הנשים של האו"ם פרסם עוד הודעה. חשבתי, אולי – אבל הוא עוד פעם מתפתל. ומה הם מפרסמים? דאגה בנוגע לדיווחים על אלימות מינית שייתכן כי התרחשה כנגד ישראלים ופלסטינים באותו היום. מה זה הדבר המטורף הזה? איך אתם שמים את הפלסטינים ואת הנשים באותו – את העזתים והנשים היהודיות באותו יום? את הילדים ואת התינוקות שלנו? ככל שהעדויות של הפשעים של חמאס הולכים ומצטברים – ראינו בתוך הוועדה עדויות של נציג של זק"א – – שנייה, אדוני, אני חייבת לומר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כן, כן, משפט אחרון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שבה הוא תיאר בפנינו – אני לא יכולה לתאר – איזה דברים הוא מצא כשהוא נכנס לבתים וראה את הנשים היהודיות נשחטות בבתים שלהן ונאנסות לפני כן. היית צריך לשמוע את העדות שלו. אגב, כל העולם צריך לשמוע את העדות שלו. וזה מדהים אותי שאף ארגון נשים בין-לאומי אחד לא בא וגינה את מעשי הרצח של הנשים שנרצחו בבתים שלהן, נאנסו במסיבה. אף אחד לא בא ואמר. אני רוצה להגיד לך עוד משהו אחרון. כל הזמן קוראים לנו לבוא לכנסים – World parliament leaders – על נשים, כנסים של נשים. אף אחד מהארגונים האלה, בטח ארגון הנשים של האו"ם, עד היום לא גינה בצורה מפורשת את הטבח שנעשה בנשים רק בגלל שהן יהודיות. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז – איננו; חבר הכנסת אריאל קלנר – איננו; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל – איננה; חבר הכנסת גלעד קריב – איננו. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו שומעים הרבה את המילה הזאת "קונספציה" בשבועות האחרונים, לצערי, מאז 7 באוקטובר. ואני רוצה להסביר לכם רגע מה זאת קונספציה. אז הבנו כבר שקונספציה זה כשראש הממשלה מעביר מיליוני דולרים במזומן לארגון חמאס וטוען שהוא עשה את זה כביכול כדי למנוע איזשהו משבר הומניטרי. חשב שהוא קונה את השקט לטווח הקצר, ואת המחיר שילמנו בטווח הארוך, שלצערי הגיע ב-7 באוקטובר. קונספציה זה שכשיורים עלינו רקטות אנחנו אומרים: טפטופים, קוראים להם טפטופי רקטות. אתם מכירים בוודאי את הכינוי הזה. קונספציה זה שישנן 378 אזעקות בצפון מאז 7 באוקטובר; שיורים עלינו פעם אחר פעם אחר פעם על אוכלוסייה אזרחית, ועל בסיסים ועל מוצבים. ומספרים לנו בממשלה שחיזבאללה מורתע, הוא מורתע, ואומרים עכשיו לתושבים: בואו נראה איך אתם חוזרים. חוזרים לאן? הם רואים את חיזבאללה מעבר לגדר, הם רואים את חיזבאללה מעבר לגדר. על מה אתם מדברים? באיזה קונספציה אתם עוד נמצאים שם? קונספציה זה כשנורים על מדינת ישראל 34 טילים וכלי טיס בלתי מאוישים מכיוון תימן, ואנחנו שותקים, כאילו מותר לירות על מדינת ישראל, דמנו מותר. קונספציה זה כשאתה מחליט על התגובה שלך לפי התוצאה, לא לפי המעשה. הרי אנחנו יודעים טוב מאוד – אדוני היושב בראש, חברי הכנסת – חס וחלילה, אם אחד מהטילים האלה היה פוגע בבית מלון באילת, הרי ברור לחלוטין שמדינת ישראל הייתה מגיבה ונכנסת לאיזשהו מהלך צבאי. אז למה מחכים, שיפספסו? מחכים לטיל הזה שיפגע, או שהם מגיבים בדיוק כפי שצריך להגיב כדי שכל אחד בשכונה הזאת ידע שאסור להתעסק עם מדינת ישראל? אז מספרים לנו שהם מורתעים, אבל בינתיים נתיבי השיט של כלי השיט הישראליים – משנים את הנתיבים שלהם כדי שלא יצטרכו לעבור שם, בבאב אל-מנדב. למצב הזה הבאתם אותנו בממשלה עם ההתנהלות הרופסת הזאת ועם ההכלה וההבלגה, וכל מיני מילים מאוד מאוד יפות שממציאים כדי להסביר מדיניות קלוקלת. אז אם מישהו חושב שב-7 באוקטובר נעלמה הקונספציה, הוא טועה. לצערי, אדוני השר, הממשלה הזאת עדיין שבויה בקונספציה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חברי לממשלה השר וסרלאוף, חבריי לכנסת, חברותיי לכנסת, אזרחי ישראל. גרסא דינקותא – היא יכולה להיות דבר מצוין כשהתוכן הוא בעל ערך חיובי, והיא יכולה להפוך לדבר רע במיוחד כשהתוכן משובש. שבשתא, קוראים לזה במקורותינו, כיוון דעל – על, בוודאי כשהתוכן מייצג רוע מוסרי. לכן, דברים רעים אנחנו צריכים לחתוך כשהם מתחילים, אחרת הם גדלים, לפעמים באופן ליניארי, לפעמים באופן אקספוננציאלי, ומגיעים לממדים מפלצתיים. אני מתכוון לאיזה גרסא דינקותא בשיח האזורי שהתחילה, ואנחנו עוד רחוקים מסיום המלחמה. ויש פה איזו שיחה, אדוני היושב בראש, כאילו בתום המלחמה את רצועת עזה תקבל – כן, על מגש של כסף – הרשות הפלסטינית. הגדיל לעשות יו"ר האופוזיציה, לצערי, גם לבושתי, שבפומבי אמר למעשה לחיילי צה"ל: אתם מגש הכסף של הרשות הפלסטינית. אתם מוסרים את הנפש בסמטאות ג'באליה וזיתון, כדי שמי שמכחיש השואה, מכחיש הטבח עצמו, זה שטען בשבוע שעבר שישראל בעצם הפציצה את המשתתפים במסיבה ברעים, אבו מאזן – כן, הדוקטורט שלו במוסקבה, בשלטון הסובייטי, כן, היה על הכחשת השואה; דברים שהוא חזר עליהם לא מזמן, דברים אנטישמיים כאלו. אז מי זאת הרשות הפלסטינית הזאת, שכולם פה באזור משחרים לפתחה? מי זה אבו מאזן? זה שמממן טרור, שיזם חוק כזה ברש"פ ב-2004 למימון רצח יהודים, מעודד בזה רצח יהודים. זה שמחנך לטרור, שבספרי החינוך שלו מחשבים בחשבון, כן, כמה זה להרוג יהודים; מהללים את דלאל מוגרבי. זה שיוזם בכל פורום בין-לאומי, ICC, ICJ, קריאה לחרם על ישראל, לתביעה של חיילי צה"ל בכל בתי הדין הללו; זה שמשרד הדת שלו – חשוב לי שתשמעו – דורש בכל יום שישי מאז המלחמה, מוציא בקשה לאימאמים שידרשו בדרשה שלהם במסגדים, יתחילו מהחדית' הזה של צחיח מוסלם – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> יסיתו. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – הוי אבן, היהודי מתחבא מאחוריי, בוא תרצח אותו, והינה הוא כאן. כל ראשי הסניפים של הפת"ח – לא מצאתי כמעט עיר אחת – היללו את הטבח, תמכו בטבח, תמכו באונס, תמכו ברצח, כן. כל מרכזי הערים – ראינו את התהלוכות, ראינו את התמיכה. לכן אני רוצה כאן לחזק את ראש הממשלה, שהוסיף, בצדק, למטרות המלחמה את היעד הזה, שברצועת עזה לא תהיה לעולם הרשות הפלסטינית. אני מזכיר לך ולנו את הדרישה שהוצאנו פה 20 חברי כנסת ביום השני למלחמה – בסוף המלחמה צריכה להיות שליטה ישראלית מלאה ברצועה. שר הביטחון ושרי הקבינט מודעים לאיומים, ולכן חייבים לעמוד כחומה בצורה מול הלחץ הבין-לאומי – כולל של ידידינו הטובים האמריקנים, שמכריזים בכל יום שהיעד הוא שליטה פלסטינית, ולא פחות חמור, מדינה פלסטינית. זאת הציפייה שלנו, אדוני היושב בראש, זאת הציפייה של אזרחי ישראל – אגב, יהודים, נוצרים ומוסלמים שחוו – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – את מוראות האסלאם הזה, הרדיקלי, הפלסטיני, יודעים בדיוק לאן זה מוביל, מחאג' אמין אל-חוסייני וערפאת עד אבו מאזן. ולכן, למסור את הרצועה – או להקים מדינה – לאותם מפיצי הטרור, מייצרי הטרור העולמי – לא יקרה ואסור לנו לתת לזה לקרות. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. השר רוצה לענות? מוותר. אם כן, חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 19 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 19 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) (תיקון מס' 19 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, אושרה בקריאה הראשונה, ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה), התשפ"ד–2023 << הצח >> [מס' מ/1681; דברי הכנסת, חוב' ו', ישיבה 117; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה), התשפ"ד–2023, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יעקב אשר להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. << דובר >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה), התשפ"ד–2023. הצעה זו היא חלק מהצעת חוק ממשלתית שפוצלה. החלק שמובא היום בפניכם עוסק בכמה נושאים, ובעיקר בהסרת חסמים להקמת מרחבים מוגנים – הדרושים לנו כל כך – והיא נדבך נוסף לחיזוק יכולת ההתגוננות של העורף. כחלק מההצעה, הייתה הצעה להסמיך יושב-ראש מוסד תכנון להורות על דרכי פרסום נוספות בדבר הפקדת תוכנית, במצבים שבהם הפרסום המחויב כיום, נעשה בעיקר על גבי שלט באתר התוכנית. אנחנו יודעים שיש כיום מקומות שגם אם נשים ארבעה שלטים, אין אנשים שנמצאים שם – במיוחד לא באזורים שאנחנו רוצים לשקם או לבנות – ולכן העניין הזה הוא לא אפקטיבי בשל פינוי מרבית האוכלוסייה באזור, או שהיא לא נמצאת. לכן, הוועדה הרחיבה את הסמכויות האלה לא רק למקרים שבהם הוכרז מצב מיוחד בעורף, אלא גם למקרים שבהם מוכרז מצב חירום אזרחי. אדוני היושב-ראש, הנושא המרכזי שבו עוסקת ההצעה שבפניכם – והאמת היא שאני חושב שהייתי קורא לזה לא הצעת חוק אלא הצעת חוק מהפכנית – הוא התחלה של מהפכה. היום אנחנו עושים אותה במסגרת מצב החירום, כדי לתת אפשרויות לאנשים לבנות ממ"דים בהליך מהיר. זו תחילתה של מהפכה בכל הרגולציה ובכל הביורוקרטיה, שנמצאת הרבה מאוד – לצערי הרב יותר מדי – בכל נושא של תכנון ובנייה; כמובן, בצורה אחראית, בצורה נכונה, אבל באמת לפתוח ולעשות מהפכה. היום אנחנו מתחילים אותה בנושא המרחבים המוגנים, אבל אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שאנחנו נמשיך אותה הלאה, גם בדברים אחרים, כדי שהבנייה במדינת ישראל – לפחות בחלק של התכנון – תהיה אטרקטיבית יותר, מהירה יותר וללא סרבולים מיותרים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אדוני מכיר את זה משני צידי המתרס. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> כן, אני מכיר את זה משני צידי המתרס, גם מכאן וגם כראש עירייה לשעבר. הוועדה בראשותי עשתה חריש עמוק וכללה מספר רב של תיקוני חקיקה בחוק שהוגש לנו על ידי הממשלה, שנועדו לאפשר הקמת מרחבים מוגנים גם בבתי מגורים. הוספנו בוועדה גם מוסדות ציבור בהליכים פשוטים, מהירים, ותוך הסרת חסמים מרבית. במקביל לקידום החקיקה נעשו צעדים נוספים, משלימים, להסדר זה; הם נעשו וייעשו על ידי שר הפנים, פיקוד העורף ומוסדות התכנון, כך שבסיום כלל התהליכים אזרחי מדינת ישראל יוכלו לקדם הקמת מרחבים מוגנים בבתיהם בהליך מהיר. כמו כן, תמ"א – תוכנית שעניינה מיגון – המקודמת בימים אלה במועצה הארצית, מקילה בהיבטים רבים על הקמת מרחב מוגן. היא מעניקה זכות מוקנית להקמת מרחב מוגן ללא צורך בבקשת הקלה מהוועדה המקומית, אף אם הבנייה חורגת מקווי הבניין והתכסית המרבית שנקבעו בתוכניות המקומיות, בגבולות שנקבעו בה. התוכנית הזאת, התמ"א הזאת, מקודמת על ידי מטה התכנון במועצה הארצית ובמינהל התכנון. נמצא כאן איתנו יושב-ראש מטה התכנון, מר נתן אלנתן, הרב נתן אלנתן, שהוא באמת שותף מצוין מטעם הממשלה לכל ההליכים הללו. כמו שאמרתי, יש כמה דברים שקורים ביחד: התמ"א שהם מקדמים, תקנות שהם יקדמו ותיקוני החקיקה שאנחנו עשינו. כשהכול יתחבר ביחד תהיה פה בשורה למדינת ישראל בכל נושא תכנון והבנייה – כרגע בנושא הממ"דים, חדרי מיגון, שיפורי מיגון וכו'. עלה בוועדה שאפשרות זו עלולה לגרום לחבות בפיצויים של הוועדה המקומית כלפי פגיעה עקיפה שנגרמת כתוצאה מהתוכנית. בהצעת החוק נקבע כי פגיעה זו לא תחייב בפיצויים של 197. במסגרת הדיונים בהצעת החוק ביקשה הוועדה להבהיר בחוק כי לעניין פגיעה ישירה שנגרמת מאישור תוכניות מיגון, לא יינתן פטור מפיצויים, אלא אם כן מדובר בתוכנית שקודמה בסמוך לאחר אישור התמ"א שעניינה מיגון, ואם התקבל אישור מתכנן מחוז. בהקשר זה חשוב להדגיש שחסימת האפשרות לתבוע פיצויים על יסוד העילה של פגיעה תכנונית – הרי אם אנחנו ניתן היום להקים ממ"ד, יבוא השכן, ויגיד: זה מסתיר לי את הנוף, זה מסתיר לי את האוויר וכו'. אנחנו יודעים שעם כל הכבוד לאיכות חיים, שהיא חשובה, החיים כנראה חשובים קצת יותר, ואת זה צריך למנוע. לכן לא רצינו שתהיה חסימה של האפשרות לתבוע תביעת נזיקין את מי שבונה מרחב מוגן – ועל ידי זה בעצם לסכל את האפשרות של בניית מרחבים מוגנים – על סמך יסוד העילות הרגילות של דיני הנזיקין. נוסף על הפטור מחבות בפיצויים, נקבע פטור גם מהיטל השבחה לאותו מרחב מוגן במימוש בדרך של מכר, לא רק בזמן תוכנית אלא גם במימוש בדרך של מכר, כל זאת כדי לעודד אנשים להיכנס לפרויקט של בניית ממ"דים. כמו כן, הוועדה אימצה את הצעתו של חבר הכנסת ארז מלול, והחליטה כי ההקלות והפטורים שבחוק התכנון והבנייה יהיו גם על תוספת של שלושה מ"ר נוספים – שבעצם דה פקטו זה להגדיל את הממ"דים בשלושה מ"ר נוספים ולהכליל בתוכם – לצורך שירותים וחדר רחצה. כרגע הפטורים הם באזורי עימות, כחלק ממה שכולנו נוכחנו וראינו בזמן המלחמה, שהממ"ד הפך להיות לא משהו רגעי לטילים, אלא היו משפחות שהיו שם יממה שלמה בלי שירותים, ובלי מים. לדעתנו, ההצעה הזאת של חבר הכנסת מלול, שאימצנו אותה בהתלהבות, צופה פני עתיד. אני מקווה מאוד שלא, אבל אני חושב שיהיה נכון שממ"ד במדינת ישראל יהיה מקום שגם מגן מטילים וגם יכול לתת מחסה לתקופה מסוימת או לשעות רבות, אולי באזורי עימות ואולי גם באזורים אחרים. ביקשנו להוסיף כי התמריצים שבחוק התכנון והבנייה, הכוללים הקלות שונות, יחולו גם על אותו שטח שהוספנו שנדרש לשירותים. הוראה זו תחול באזורי עימות הכוללים את היישובים בעוטף עזה ויישובים בגבול הצפון. תושבי אותם יישובים יוכלו להקים מרחב מוגן הכולל שירותים וחדר רחצה וליהנות מההקלות הללו. אני רוצה רק להדגיש שגם ניתנת האפשרות לעשות את זה גם באזורים אחרים, אבל כרגע בלי הפטורים של היטל השבחה והדברים הללו. את זה נראה גם בהמשך הדרך. חלק גדול מההוראות המוצעות כאן ואשר אותן יזמה הוועדה עוסק בזירוז תהליכים של הוצאת היתר למרחבים מוגנים. הוצאת היתר הפכה להיות משימה קשה מאוד בהרבה מאוד רשויות; במהלך הדיונים התברר כי לעיתים מי שמבקש להקים מרחב מוגן נתקל במהלך הליך הרישוי המקוצר בדרישות לקבלת אישורים ומידע ולביצוע תיאום עם גורמים שונים. המענה מאותם גורמים מתעכב, ההליך המקוצר הופך להיות ארוך. זה מאריך את התהליך, שאמור להיות קצר ומהיר בגלל התכלית החשובה שעומדת בבסיס הקמת המרחב המוגן – כמו שאמרתי, הצלת חיי אדם. על כן קבענו בחוק כי אותם גורמים מאשרים יידרשו להשיב לפנייה אליהם בנוגע להקמת מרחב מוגן בתוך 15 ימים. וזה חידוש גדול: גורם שלא ישיב לפנייה – פנית לכיבוי אש, פנית לחברת חשמל, פנית לרשות כזאת או אחרת ולא הגיבו – אנחנו רואים את זה כהסכמה של אותו גורם. כמו שאמרתי, זאת פריצת דרך ואפילו מהפכה בכל מה שקשור לעיכוב הליכי הרישוי, שהוא אחת המחלות הנפוצות במדינת ישראל. לדעתי ולדעת הוועדה רצוי לאמץ גם בהמשך הדרך הסדרים דומים לכלל הליכי הרישוי ולא רק לממ"דים, כיוון שאחד העיכובים המשמעותיים בתהליכים האלו הוא הצורך בהמתנה לאישורים מהרבה מאוד גורמים שבלעדיהם אי-אפשר להתקדם ברישוי. לכן אני מקווה שההסדר שקבענו לגבי מרחבים מוגנים ישמש סנונית ראשונה לכל נושא הבנייה ויביא לקיצור ניכר בהליכי הבנייה בארץ. בנוסף הורחבה סמכות שר הפנים כך שיוכל לקבוע בתקנות סוגי מבנים נוספים שניתן יהיה לבנות בהם מרחב מוגן בהליך של רישוי מקוצר או בפטור מרישוי. סמכות זו תאפשר לכלול הרבה סוגי בניינים נוספים, כמו מבני ציבור, מוסדות חינוך, גני ילדים וכו', במסגרת הפטור, בחלק שיש פטור, או במסגרת הרישוי המקוצר. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שזה היה לאור פנייה של רשויות מקומיות, וברגע שהן הבינו שאנחנו מחוקקים את העניין הזה כבר יצאו כמה רשויות מקומיות עם החלטות תקציביות לבנות ממ"דים בגני ילדים. העירייה הראשונה שקפצה למים היא עיריית תל אביב, יש להם הרבה מבנים ישנים, הם קפצו על העניין הזה, ואנחנו נקל עליהם את התהליך של פטור במבנים של שתי קומות והליך רישוי קצר ומקוצר במבנים מעל שתי קומות. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> הוועדה תמשיך לעקוב אחרי השימוש בזה? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> בוודאי. אנחנו נעקוב אחרי השימוש בעניין הזה, אבל זה בא גם מבקשה של רשויות מקומיות. זאת אומרת שיש קליינטים לעניין הזה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> יש לעודד את זה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> צריך לעודד את זה, כמובן. עוד יהיה רשאי שר הפנים לקבוע בתקנות תנאים שמהנדס הוועדה או רשות הרישוי יוכלו לדרוש במסגרת הליך ההיתר להקמת מרחב מוגן, ותנאים שלא ניתן יהיה לדרוש אותם כחלק מהליך הוצאת ההיתר, כך שיובטח שמבקש ההיתר לא יעמוד מול שורה ארוכה של תנאים שיגרמו לכך שההליך שוב לא יהיה מקוצר וייערמו מכשולים מיותרים בדרכם של מי שרוצים להתמגן במרחבים מוגנים. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שאלתי בוועדה כמה עלה עכשיו פינוי של הרבה מאוד ערים – קח את אשקלון והרבה מאוד אנשים שפונו מערים אחרות בגלל שלא היו להם מרחבים מוגנים. מאות מיליונים, אדוני השר, עלה הפינוי. אם היו משקיעים את זה בעידוד האוכלוסייה להקים ממ"דים, בסבסוד – יש לי הצעת חוק שבה יוותרו על המע"מ של הבנייה של ממ"דים – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> היינו מרוויחים פעמיים: פעם את עצם הפינוי ופעם אחת את כל מה שנלווה לפינוי. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> ברור. וכמה אנשים שנהרגו; וחינוך – שבתי ספר יוכלו לחזור ללמוד, שזה חלק משגרת החירום שלנו היום. אבל אוקיי, זאת חוכמה שלאחר מעשה, לצערנו הרב. ככה זה עובד אצלנו במדינה – עד היום, לפחות. נקבע בהצעה במפורש שלצורך הקמת מרחבים מוגנים בבתי מגורים ובמוסדות ציבור לא תידרש הסכמת רשות מקרקעי ישראל ולא ייגבה על ידה כל תשלום בעניין זה – גם זה חסם שהורדנו. אבל בכל אלה, אדוני היושב-ראש, לא תמה המלאכה. נדרשת עבודה ענפה של חקיקת משנה, תקנות ושינויים בתוכנית המתאר הארצית, שיבטיחו שכל אותם עניינים שבהם טיפלנו בוועדה יצאו לפועל. נציגי הממשלה, ובראשם מטה התכנון, התחייבו בוועדה לקדם את כל הדברים האלה בלוח זמנים צפוף, ואנחנו מתכוונים לעקוב ולוודא שאכן הדברים קורים במהירות הכי רבה שאפשר, וברגע שכל חקיקת המשנה הזאת תושלם אנחנו נהיה במקום אחר בכל הנוגע לתוכניות הללו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חשוב לדווח לכנסת על סיום העניין. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> יהיו לי כנראה עוד כמה חוקים עד אז, ואני אדווח גם על זה. חברי הכנסת, מרחבים ממוגנים הם היום צורך חיוני ומציל חיים. אישורה של הצעת החוק היום הוא בעל חשיבות לאומית ראשונה במעלה, שכן החוק החדש יבטיח קיצור משמעותי של הליכי הקמתם של מרחבים מוגנים תוך הסרת חסמים ועידוד האזרחים לבנות אותם. אני פונה כאן לשר האוצר ולראש הממשלה: תבנו, תכינו תוכנית של סיוע כלכלי למשפחות שאינן יכולות להרשות לעצמן את התוספת הזאת. ממ"ד עולה היום למעלה מ-150,000 שקל – זה הרבה מאוד כסף. לדעתי, אפשר לעשות את זה דיפרנציאלי לפי הכנסות או לפי המצב הסוציו-אקונומי של המבקש. אני פונה מכאן לשר האוצר ולראש הממשלה בבקשה ליצור תוכנית כזאת של מענקים לצורך ממ"דים. אני אומר לכם\ בתור אחד שלא למד ליבה: זה יחזיר את עצמו; העלות הכספית הזאת של המענקים תחזיר את עצמה, שלא יהיה צורך בפינויים, שלא יהיה צורך באנשים נפגעים – כל אדם שנפגע זה הרבה מאוד כסף, מעבר לפגיעה עצמה שהיא קריטית. אני מקווה שבכך נתרום את תרומתנו הצנועה לפחות בהצעת החוק הזאת לקידום ההגנה על אזרחי מדינת ישראל והחזרת תחושת הביטחון לתושבים. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, הוגשו בקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. לסיום אני רוצה להודות, אדוני היושב-ראש, ליושב-ראש מטה התכנון הרב נתן אלנתן, לסגנו מר ארביב ולכל הצוות הנפלא שמבלה אצלנו בוועדה יותר ממה שהוא נמצא במשרד שלו, ולאחרונה יותר מאשר בבית, זה בטוח. אני רוצה להודות גם למינהל התכנון, למשרד המשפטים, למשרדי הממשלה השונים, לשלטון המקומי, שעם כל חילוקי הדעות בסוף הגענו, כמו שאני אוהב – הצעת חוק שמגיעה לא מבושלת ויוצאת מהוועדה מהוקצעת כדבעי. וכמובן, את כל זה לא היינו יכולים לעשות בלי מנהלת הוועדה גב' לאה קריכלי וכל הצוות הנפלא שלנו, וכמובן הייעוץ המשפטי, בראשותו של עו"ד תומר רוזנר, היועץ המשפטי של הוועדה, וכל הצוות. צריך גם לציין את עו"ד רעות, שאת שם משפחתה שכחתי, שליוותה אותנו בין סידור בייביסיטר אחד לבייביסיטר אחר בשעות לא שעות, כולל טלפונים במוצאי שבת לתוך הלילה. אבל אני חושב דבר אחד ואומר את זה לצוות המשפטי ולצוות הוועדה: הוצאנו דבר מתוקן תחת ידנו, הוצאנו דבר חשוב תחת ידנו. אני גאה בעצמנו בעניין הזה, ואני חושב שהדבר הזה יתרום הרבה לביטחונם של תושבי מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יעקב אשר. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור. חבר הכנסת אביגדור ליברמן – איננו; חבר הכנסת עודד פורר – איננו; חבר הכנסת יבגני סובה – איננו; חברת הכנסת שרון ניר – איננה; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – איננה; חבר הכנסת חמד עמאר – איננו; חבר הכנסת איימן עודה – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה; חבר הכנסת עופר כסיף – איננו; חברת הכנסת יוסף עטאונה – מוותר. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה), התשפ"ד–2023, כנוסח הוועדה. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–12 – 4 נגד – אין נמנעים – 2 סעיפים 1–12 נתקבלו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> ארבעה בעד, שניים נמנעים, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה), התשפ"ד–2023. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 4 נגד – אין נמנעים – 1 חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה), התשפ"ד–2023, נתקבל. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> ארבעה בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 149 והוראת שעה), התשפ"ד–2023, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, ביום שני כ"א בכסלו התשפ"ד, 4 בדצמבר 2023, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:32. << סיום >>