דברי הכנסת

דברי הכנסת ב / מושב שלישי / ישיבות ק"ס–קס"ב / ו'–ח' בחשוון התשע"ז / 7–9 בנובמבר 2016 / 2 חוברת ב' ישיבה ק"ס הישיבה המאה-ושישים של הכנסת העשרים יום שני, ו' בחשוון התשע"ז (7 בנובמבר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 נאומים בני דקה 7 מיכל רוזין (מרצ): 8 אלעזר שטרן (יש עתיד): 8 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 9 נחמן שי (המחנה הציוני): 9 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 10 איתן ברושי (המחנה הציוני): 11 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 11 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 12 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 13 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 14 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 15 דב חנין (הרשימה המשותפת): 15 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 16 תמר זנדברג (מרצ): 16 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 17 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 18 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 18 אברהם נגוסה (הליכוד): 19 אמיר אוחנה (הליכוד): 20 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 20 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 21 שעת שאלות לשר הפנים והשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי 21 חיים ילין (יש עתיד): 23 שר הפנים אריה מכלוף דרעי: 23 עיסאווי פריג' (מרצ): 25 יוסי יונה (המחנה הציוני): 28 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 30 מאיר כהן (יש עתיד): 33 השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי: 33 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 35 רויטל סויד (המחנה הציוני): 37 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 41 אלעזר שטרן (יש עתיד): 43 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 46 מיכל רוזין (מרצ): 48 איציק שמולי (המחנה הציוני): 51 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 53 נחמן שי (המחנה הציוני): 54 יעל גרמן (יש עתיד): 56 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 58 המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום 62 מרדכי יוגב (בשם הוועדה המשותפת): 62 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 65 נחמן שי (המחנה הציוני): 67 דב חנין (הרשימה המשותפת): 69 יוסי יונה (המחנה הציוני): 70 יהודה גליק (הליכוד): 72 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 73 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 74 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 76 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 78 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 79 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 83 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 84 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 85 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 89 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 90 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 92 מיקי לוי (יש עתיד): 93 עיסאווי פריג' (מרצ): 98 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 100 מרדכי יוגב (בשם הוועדה המשותפת): 102 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 105 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 105 הודעה אישית של חבר הכנסת אחמד טיבי 107 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 107 הצעת חוק הפחתת תוספות פיגור שנוספו על קנסות הנגבים בידי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראת שעה), התשע"ז–2016 107 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 108 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 109 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 109 נורית קורן (הליכוד): 111 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 113 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 113 הצעת חוק שירות הציבור (הצהרת הון), התשע"ז–2016 114 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 114 איציק שמולי (המחנה הציוני): 117 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 119 הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3) (תיקון), התשע"ז–2016 120 סגן שר האוצר יצחק כהן: 121 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 122 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 123 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 125 סגן שר האוצר יצחק כהן: 126 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 132 סגן שר האוצר יצחק כהן: 133 הצעת חוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016 135 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 135 מירב בן ארי (כולנו): 136 איוב קרא (הליכוד): 137 ענת ברקו (הליכוד): 146 רחל עזריה (כולנו): 150 סגן שר האוצר יצחק כהן: 152 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 284 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 129), התשע"ו–2016 289 שר החינוך נפתלי בנט: 289 הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 27) (פטור מארנונה לארכיון ציבורי), התשע"ז–2016 293 נאוה בוקר (הליכוד): 293 יוסי יונה (המחנה הציוני): 294 הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של: 296 הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016; 296 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018), התשע"ז–2016; 296 הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 9) 296 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 296 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ו' בחשוון תשע"ז, 7 בנובמבר 2016, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 116), התשע"ז–2016; הצעת חוק העמותות (תיקון מס' 16), התשע"ז–2016; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 52), התשע"ז–2016; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 89), התשע"ז–2016. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3434/20 וכלה בהצעת חוק פ/3451/20 – הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – העברת מס בין עוסקים מורשים), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הכשרת חוקרי וחוקרות עבירות מין, מתורגמנים ויומנאים), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – ביטול ארנונה על אדמת בניין בבעלות פרטית באזור), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – קנס כספי למשתמטים), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת נאוה בוקר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבה מלאה ושיעורה), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת דב חנין; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – אשפוז סיעודי), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק בתי-המשפט (תיקון – רוב רגיל למינוי שופט בית-המשפט העליון), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת נורית קורן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – השוואת תנאי לקוח ונותן שירות בעניין החזרת טובין), התשע"ז–2016, מאת חברות הכנסת קסניה סבטלובה, שרן השכל ומירב בן ארי; הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – הקצאת קרקעות בנגב ובגליל לחיילים משוחררים), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי, התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון – סימון ביצים), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק הרשות הלאומית למניעה ולמאבק באלימות במשפחה ובאלימות נגד נשים, התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, מאיר כהן, קארין אלהרר, נחמן שי, עבדאללה אבו מערוף, זהבה גלאון, דב חנין, איציק שמולי, יוסף ג'בארין, אחמד טיבי, יואל חסון, יוסי יונה, זוהיר בהלול, אורלי לוי אבקסיס, איימן עודה, מיכל רוזין, תמר זנדברג, יעל גרמן, אוסאמה סעדי, באסל גטאס, אילן גילאון, שולי מועלם-רפאלי, חנין זועבי, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, עבד אל חכים חאג' יחיא וטלב אבו עראר; הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון – איסור מימון מדינה זרה), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת אמיר אוחנה ודוד ביטן; הצעת חוק להפחתת סכום הפיצוי הכספי בשל נסיעה ללא תיקוף כרטיס בתחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר, דוד ביטן, יפעת שאשא ביטון, יגאל גואטה, שולי מועלם-רפאלי, רוברט אילטוב, דב חנין, איציק שמולי וסתיו שפיר; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – תיקון ליקויים המהווים סכנה בריאותית או בטיחותית), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף, איתן כבל, רועי פולקמן, מכלוף מיקי זוהר, עבד אל חכים חאג' יחיא ויעקב מרגי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי סכומים שהוצאו לצורך טיפול בילד), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון – הפסקת מימון מוסדות להשכלה גבוהה), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב, יוליה מלינובסקי ומרדכי יוגב; והצעת חוק ביטוח סיעוד ממלכתי (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת איציק שמולי. כן הונח היום על שולחן הכנסת נוסח מתוקן להצעת חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות (תיקון – הוראות שונות), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת נורית קורן וקבוצת חברי הכנסת, שמספרה פ/2825/20. עוד אבקש להודיעכם, כי חבר הכנסת אבי דיכטר ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ו–2016, שמספרה פ/3336/20. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <נאומים בני דקה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. מי שמעוני להשתתף יוכל לשבת ולהצביע. חיכינו לך. אני מפעיל את ההצבעה לצורך הרשמה בלבד. בבקשה. חברת הכנסת מיכל רוזין, תתחילי בבקשה את הנאומים. אחריה – חבר הכנסת אלעזר שטרן. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה רבה, שבוע טוב לכולנו, הכותרת של ה"וושינגטון פוסט" בארצות-הברית היא לא על הבחירות, היום, אלא על מפלגת השלטון בישראל, שמחפשת בפייסבוק של עיתונאים כדי לסמן ולבדוק אותם מבחינה פוליטית, לאיזה תפיסה פוליטית הם משתייכים. אני חושבת שבאמת הגענו לימים חשוכים שבהם עוקבים אחרי עיתונאים, כתבים, אנשי תקשורת, ובודקים מהן עמדותיהם הפוליטיות – לא כדי להכיר ולדעת; זה לגיטימי שיש עמדות פוליטיות לעיתונאים, עיתונאים כאלה ואחרים, ואנחנו בעד גיוון – וגיוון פוליטי, אבל העובדה שעוקבים אחריהם, ומתוך כך מכינים רשימות מי שמאלני, מי ימני, את מי מוחקים, מי ברשימה שחורה, מי יכול להיות עובד תאגיד ומי לא, וכמובן בעקבות זה גם ביטול התאגיד וחזרה לרשות השידור. הגענו לימים חשוכים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת רוזין. חבר הכנסת אלעזר שטרן – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> פורסמה אתמול רשימת המועמדים לבית-המשפט העליון. ראיתי היום בתקשורת שסופרים כמה דתיים יש שם וכמה לא, ומי ישב על כיסאו של השופט הערבי בבית-המשפט העליון, ולא שאלו מי ישב על הכיסא הדתי בבית-המשפט העליון. היו שנים שבהן היו לדתיים גם כן כיסאות בבית-המשפט העליון, והיה איוש לפי מי דתי ומי לא דתי. אני כמובן לא יודע לספור לפי מי דתי ומי לא דתי, אני לא פגשתי אף אחד שחזר מריבונו-של-עולם שהסביר לו איזה מצווה יותר חשובה מאחרת, אם כיבוד אב ואם פחות חשוב מ"וקשרתם לאות על ידך". אני בפירוש רוצה לברך על זה שאין כבר כיסאות לדתיים בבית-המשפט העליון, ולבית-המשפט העליון במדינת ישראל נבחרים אנשים לפי הכישורים שלהם. אני מאחל לכולנו שיבוא יום שגם לא יהיה כיסא בבית-המשפט העליון שמור לשופט ערבי, אלא החברה הישראלית תתקדם ככה שבבית-המשפט העליון לא יהיו מקומות שמורים, אלא ייבחרו שופטים לפי האיכויות שלהם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להביא לכאן את הסיפור שקורה בשבועות האחרונים בשני יישובים ערביים, ביישוב כפר-מנדא וביישוב ג'דיידה-מכר. בשבועות האלה יום-יום יש הפרות סדר, יש ירי, יש התקפות על רכוש, גם פרטי וגם ציבורי, והמשטרה מגלה אוזלת יד משוועת. אנשים פונים אלי בחוסר ביטחון טוטלי. אם במשך שבועות זה קורה במדינת ישראל, מה זה אומר לגבי שלטון החוק? מה זה אומר לגבי המשטרה? מה זה אומר לגבי כל מה שאנחנו דנו בו כאן בשנתיים האחרונות בעניין תופעות הנשק הבלתי-חוקי המסתובב ברחובות, שיש גישה לכל אחד ואחד? המצב הגיע עד כדי כך, אדוני, שאתה, בתור פרט, בתור אדם מהיישוב, בשביל להגן על עצמך, אתה נאלץ ללכת לחפש נשק, כשאתה לא רוצה בו. כאילו מישהו מדרבן אותך, בשביל לשמור על הבית שלך, ועל המשפחה שלך, לעבור על החוק ולהשיג נשק בלתי חוקי. הגיע הזמן, שהמשטרה והשר ארדן ייקחו אחריות בעניין. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת גטאס. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מהיום מתייצבת פה מול הכנסת משמרת של תנועת "נשים עושות שלום". <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> איזו תנועה? <נחמן שי (המחנה הציוני):> "נשים עושות שלום". כנראה רק נשים יודעות לעשות שלום, כמו שההיסטוריה מלמדת אותנו. בכל מקרה, זאת תנועה מאוד צעירה, אבל בעלת תנופה גדולה, שכבר הצליחה לרכוש לעצמה אלפי נשים וגברים שתומכים בה. היא עשתה לפני שבועות אחדים מסע מראש-הנקרה דרך צמתים שונים במדינת ישראל, עד שהגיעה לירושלים, והתייצבה מול – איך קוראים לזה עכשיו – המסך השחור שמסתיר את ביתו של ראש הממשלה. ועכשיו עשרות מהן, יהודיות, ערביות, פריפריה, מרכז – מגוון מאפיין של החברה הישראלית – באות לכנסת, עומדות פה, ודורשות מאתנו, מכל אחד ואחד מאתנו, לא לשכוח שבין כל הנושאים שאנחנו עוסקים בהם, והם רבים וחשובים, כל אחד, יש נושא מרכזי אחד שבו, לצערי הרב, מדינת ישראל לא מטפלת היום, וזה איך לקדם שלום בינינו לבין הפלסטינים, איך להגיע למצב שנחיה פה בדו-קיום ולא במלחמה. לא רק נשים רוצות בכך, רוצה בכך, אני מאמין, רובו המכריע של עם ישראל, וזה התפקיד שלנו, ואני מודה להן על המחויבות ועל העבודה הנפלאה שהן עושות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האלימות – התקיפות של רופאים ושל צוותים רפואיים – הפכה, לצערי, לתופעה שבועית, יומית, והיא לא פוסקת. אתמול הותקפה אחות בבית-החולים האנגלי בנצרת. אדוני היושב-ראש, הצוותים הרפואיים עושים עבודת קודש, משרתים את החולים ואת המבקרים בבתי-החולים ואת הפצועים, ומצילים חיי אדם, והם ראויים רק לכל כבוד והערכה. נכון, האלימות בדרך כלל היא עניין של חינוך, תרבות, ערכים, וזאת האחריות של כולנו, של הבית, של בית-הספר, של ההורים, המשפחות, אבל גם הצוותים הרפואיים ראויים – וצריך להגן עליהם. על המדינה ועל המשטרה לעשות הכול כדי לשמור על כבודם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת גנאים. חבר הכנסת איתן ברושי, ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני בחרתי להקדיש דקה קצרה לומר תודה לעובדי הכנסת על כל מרכיביה, וקודם כול לך, אדוני היושב-ראש, ולמנכ"ל. עשינו כאן יום החקלאות וההתיישבות, לפני כמה ימים, והייתה הרגשה של הירתמות של כל מרכיבי הבית, ויש לבית הזה עוצמות גדולות ויכולות גדולות. ראינו את זה ביום שנכנסנו לכאן, כמי שהוא חבר כנסת חדש – עוד מעט כבר לא, והייתה תחושה מאוד טובה, שיש התגייסות כוללת ונכונות לעזרה, שאיננה מוכרת במקומות אחרים. וראיתי גם את העובדים, בכל הרמות, שהיו שבעי רצון, גם, מההצלחה של היום הזה, וככה אנחנו חשנו בסוף היום, כולל השתתפות ראש הממשלה כאן באודיטוריום. אז אני רוצה באמצעותך, היושב-ראש, ומכאן לכל העובדים, בשלל התפקידים בכנסת, לומר תודה, בשמי ובשם השדולה החקלאית, שחלק מחבריה כאן, באולם, ולומר: זו הרגשה טובה שאתה בא למקום שיש היענות כזאת, פתיחות כזאת, ואין ספק שהיה יום מוצלח, אבל במידה רבה גם בזכותם של אותם עובדים, בכל הרמות, כאן, בכנסת ישראל. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת ברושי. נמסור גם את תודתך לעובדים. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להקדיש את הדקה הזאת לאגרנש מנגיסטו, אמו של אברה מנגיסטו, שנמצא בשבי ה"חמאס" כבר 800 יום. לצערנו, ולצערה של המשפחה שיושבת ומחכה בביתה – על איך עוד בן הולך ונעלם לה; אחרי ששכלו בן שנפטר ממחלה קשה, עכשיו עוד בן, כבר 800 יום, שזה יותר משנתיים. תחשבו מה אפשר לעשות בשנתיים. תחשבו מה זה 800 יום של היעדרות; 800 יום של אם שיושבת ומסתכלת בעיניים כלות על מסך הטלוויזיה, על הטלפון, והטלפון לא מצלצל. נכון, ראש הממשלה לא מתקשר לאגרנש מנגיסטו, לאם הזאת, שעכשיו כל כך מתגעגעת, כל כך זקוקה לתמיכה הזאת, כל כך זקוקה לעדכונים שוטפים, להתערבות של הממשלה, להתערבות של ראש הממשלה בעצמו, שיעלה את השם של הבן שלה – צעיר מעורער בנפשו מאשקלון שנעלם כבר לפני יותר משנתיים – עזב ונחטף על-ידי אנשי "חמאס". אליה הוא לא מתקשר, ואני חושבת שזה לא הגיוני, כי אם השם של אותו צעיר היה אברהם שליט – והרי מנגיסטו באמהרית זה – הפירוש של המילה הזאת זה – שליט, אז תחשבו על האירוניה. אם השם שלו היה אחר, אנחנו היינו רואים סדר-יום אחר לחלוטין. אני קוראת לכולכם, אני קוראת לראש הממשלה, אני קוראת לשרים בישראל, אני קוראת לכלל חברי הכנסת ולציבור במדינת ישראל, לדרוש את שחרורו של אברה מנגיסטו משבי ה"חמאס". להפעיל את כל האמצעים, וגם לא לשכוח, לעולם לא לשכוח, את אותה משפחה שיושבת בביתה, לבדה לגמרי, בחושך, ומחכה לטלפון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת סבטלובה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת חיליק בר. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, היום הגשתי שאילתה דחופה – לא נתקבלה. אז אני מוצא לנכון לדבר עליה היום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הייתה שאילתה טובה מאוד. מכיוון שבשבוע שעבר אושרה לך כבר שאילתה – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כן? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – לא יכולתי שבוע אחר שבוע. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז זו ההזדמנות גם, בסדר? זו ההזדמנות שאני אדבר עליה. הנושא הוא: היום פורסם שיש חשד שעובדים בבתי-חולים סחרו במידע רפואי תמורת כסף. מצב כזה – צנעת הפרט מחייבת לשמור על הסודות של החולים, וזה המקום – לפי החוק – קודם כול, זה עבירה על החוק לפרסם ברבים או להודיע למישהו שלא קשור, ודווקא מבקשים את האישור של החולה אם להעביר לגורמים – מוסמכים לפעמים – את המידע הזה. לכן, אני פונה למשטרה לחקור עד תום, ולמשרד הבריאות – לטפל בעבריינים, כי זה עבירה על החוק, וצריך להביא אותם על עונשם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. כמו שאמרתי, הנושא נראה לנו מאוד חשוב, אבל על-פי עקרון השוויון לא יכולנו לאשר. חבר הכנסת חיליק בר – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תודה, אדוני, גם אני רוצה לדבר על אברה מנגיסטו, ולהעלות, באמת, תהייה שהבית הזה כדאי שיתייחס אליה, ועצוב שאנחנו תוהים את זה. והתהייה היא: אמרת מה היה קורה לו אברה מנגיסטו לא היה עם השם אברה מנגיסטו? מה היה קורה אם עורו לא היה שחור, היה לבן? ואתה יודע מה, כשאני מקבל תירוצים – או לא תירוצים – ממשרד הביטחון, שזה נושא רגיש וכו', אני אומר: נו, מילא, אני לא מאמין, אבל נניח שזה תירוץ. אבל כשאפילו אין דיון ציבורי, אין דרישה ציבורית, אין מחאה – אפילו אם היא לא מוצלחת, אפילו אם היא לא תחזיר אותו הביתה, כי יכול להיות שאי-אפשר, יכול להיות שהוא – אני לא יודע מה – לא יודעים את מקום הימצאו, אבל כשזה נוגע לאברה מנגיסטו – וזה מזכיר לי שגם כשהיה שבוי דרוזי בידי מדינה מסוימת, ושבוי ערבי בדואי בידי מדינה מסוימת, גם אז הרעש היה פחות גדול מאשר היה על גלעד שליט, וכמובן, כולם אזרחי ישראל – אברה מנגיסטו הוא יהודי וישראלי, וגם אם לא היה יהודי, אני חושב שהיה צריך לקבל תשומת לב לפחות כמו שקיבל גלעד שליט. אני חושב, אדוני היושב-ראש – אני פונה גם אליך: הבית הזה צריך לומר אמירה נוקבת על הנושא של אברה מנגיסטו; הבית הזה צריך שתשומת הלב הציבורית של משפחה שכנראה אין לה לא האמצעים, ולא הידע התקשורתי, ולא היכולת, ולא הכסף, ולא היחצנים – כמו שרון גל, ידידי, או אחרים – שייקחו את הדבר הזה, כי הוא איזה מישהו שהוא אולי טיפה מעורער, ואולי שייך לקהילה חלשה – או מוחלשת, יותר נכון – ואני אומר – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – שכחו מה זה פדיון שבויים, חיליק – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> פדיון. בדיוק – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – זו גם מצווה יהודית, אתם יודעים. אבל אני באמת אומר: הגיע הזמן שהסיפור של אברה מנגיסטו יצא לאור, שנקרא קריאה, גם מהבית הזה וגם בכלי התקשורת, לשחרר אותו, או לפחות לעשות הכול – מול האו"ם, מול הארגונים הבין-לאומיים, מול הצביעות שיש בנושא הזה, ובעיקר שיגידו לנו בכוחות הביטחון איפה הוא נמצא, מה קורה אתו, ושיעשו הכול – גם מול "חמאס", כדי שאברה מנגיסטו יחזור הביתה, וכמה שיותר מהר. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חיליק בר. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מבקשת לדבר שוב על נושא הקטל בדרכים. קיבלנו היום החלטה, ביוזמת יושב-ראש ועדת הכלכלה איתן כבל, שאנחנו מדי דיון, מדי נאום שלנו, אנחנו נפתח במספר ההרוגים שאליו הגענו – ומוכרחים להגיע – לצערי, הגענו לשיא חדש: 323 הרוגים, אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת – 323 הרוגים זה עלייה של 6% בתקופה, לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה. לפני כארבעה חודשים ועדת הכלכלה סיימה עבודה מאוד מאוד מקיפה, שימוע, שעשינו בנושא הקטל בדרכים, והגשנו אותה גם לממשלה. בעידודה וביוזמתה של – בעידוד מאוד משמעותי מצדנו – הוקמה ועדת מנכ"לים שאמורה לעסוק ביישום הדוח, או בכלל בדיון משמעותי, איך אנחנו הולכים להתמודד, כמדינה, עם הדבר הנורא הזה, שנקרא הקטל בדרכים. לצערי, אנחנו עדיין לא רואים מספיק סימנים. אנחנו הגשנו דוח מפורט מאוד, אדוני יושב-ראש הכנסת, באמת, אני חושבת – אחת העבודות המשמעותיות שנעשו בכנסת, יש אקשן-אייטמז – יש מה לעשות ועם מה לעשות, ואני מאוד מאוד מקווה שאנחנו נקבל דיווח בהקדם מוועדת המנכ"לים, שהתחילה לפעול על סמך מה שאנחנו הגשנו לה. אני חושבת שזה גם הולם את זה שהכנסת משפיעה באמת ויכולה להוביל מהלכים כל כך משמעותיים. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אתמול הייתי – השתתפתי – בסיור בעיר בית-שאן. השתתפו בסיור יותר מ-100 אנשים. בסיור עברנו ליד המבנה הישן של הכנסייה הקתולית-לטינית, מבנה קטן אבל יפה. מהמבנה הזה נעקרו כל הצלבים, כל הסממנים הדתיים. המקום הפך למרכז של מפלגת הליכוד. סניף הליכוד בבית-שאן ממוקם בבניין הכנסייה. אני קורא לפנות את המקום, להחזיר את זה לכנסייה. היו אנשים שעמדו שם ובכו, כי הם הוטבלו, כשהם היו ילדים קטנים, באותה כנסייה. יש להחזיר את הכנסייה לבעליה, ולהוציא משם את מפלגת הליכוד. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. חבר הכנסת יוסף ג'בארין יהיה אחריו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני, בשבוע שעבר אישרנו בקריאה ראשונה את תקציב המדינה, אבל נוכח הפרסומים היום בעיתונות, מתעוררת השאלה מה בעצם אישרנו ומה התוקף של מה שאישרנו. היום התפרסם המחקר של המרכז להעצמת האזרח, ועל-פיו מוסתרים בתקציב המדינה יותר מ-20 מיליארד שקלים. תקציב המדינה כולל 2,013 סעיפים שסובלים מתת-ניצול כרוני לאורך שלוש שנים ברציפות. מדובר במיליארדים רבים של שקלים. אני אתן כמה דוגמאות. התקציב לרכישת דיור ציבורי נוצל ב-9% בלבד. תקציב התמיכה בחיזוק בתים מפני רעידת אדמה נוצל ב-2% בלבד. התקציב לליווי משפחות במצוקה נוצל ב-6% בלבד. תקציב הקרן למניעת זיהום ים נוצל ב-6% בלבד. יש תקציבים שמוסטים בשלמות למטרות אחרות. למשל: תקציב הוועדה להקלה בהחזרי משכנתה – עשרות-מיליוני שקלים בשנה – מוסט למטרה אחרת, שלוש שנים ברציפות. התקציב להסדר קרנות הפנסיה – יותר ממיליארד שקלים בשנה – הסכום הזה מוסט, במשך תשע שנים ברציפות, לנושאים אחרים. השאלה שלי, אדוני היושב-ראש: אם זה המצב, מה המשמעות של דיוני התקציב שאנחנו עושים? לשם מה אנחנו מקדישים כל כך הרבה זמן ומאמצים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, אני רוצה לנצל את הדקה שיש לי כדי לשתף אותך בחוויה החיובית שהייתה לי בסיור בקנדה שחזרתי ממנו לפני כשבועיים. התרשמתי מאוד כשנכנסתי לפרלמנט שם – גם לסנאט וגם לבית-הנבחרים – לראות שעל כל שולחן יש מכשירי תרגום. שני הפרלמנטים עובדים בשתי השפות, באנגלית ובצרפתית, כפי שאתה אולי יודע – בטח. זו שפה של אוכלוסייה שהיא כ-20%, 25%, משהו פחות או יותר מקביל לשיעור של האוכלוסייה הערבית בישראל. אז זה נתן לי אולי בכל זאת נקודת אור לתקווה, שאולי נגיע למצב הזה גם בפרלמנט בישראל. בשלב הזה, אני הגשתי בקשה לקבוע יום מיוחד לשפה הערבית, כפי שהיה לנו במושב האחרון. אני מקווה שכבודו באמת יקבל את הבקשה, ונוכל לדון עוד לעומק ולקדם עוד קצת את מעמדה של שפת המיעוט הערבי בכנסת ובמרחב הציבורי בכלל. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מאז פתיחת שנת הלימודים, וביתר שאת בחודש האחרון, שמענו הרבה על בעיה שחוזרת על עצמה באופן באמת הזוי ומוזר, והיא בעיית חישוב תשלומי השכר של המורות והמורים, כאלה שעובדים, ומשום מה, כל שנה כשמתחילה השנה, משום מה, משרד החינוך כושל בלחשב את משכורתם, ולכן הם מקבלים בין שקלים בודדים ועד מאות או אלפי שקלים פחות ממה שמגיע להם במשכורת. אני רוצה להפנות תשומת לב לנקודה קטנה שגם היא סובלת במסגרת הפרשייה הזו, והיא שבמסגרת העיצומים הצודקים והמוצדקים שנוקטים המורים נגד המחדל הזה, מושבתים הטיולים השנתיים. זו לא הפעם הראשונה. זו כבר פעם שנייה או שלישית שבמסגרת סכסוכי העבודה מושבתים הטיולים השנתיים. לכלל הציבור זה אולי זועק פחות ומציק פחות מאשר שביתה כללית בבתי-הספר, שבעצם משביתה את המורים והתלמידים מהליכה סדירה לבתי-הספר, אבל זה פוגעני לא-פחות, גם בערך של הטיול השנתי וגם במערך שלם של מדריכות ומדריכים לידיעת הטבע ולטיולים, של בתי-ספר שדה ושל מערך הדרכת טיולים שלם שנפגע גם הוא. זו עוד סיבה להגיע סוף-סוף לפתרון המשבר הזה ולשלם למורים דבר נורא פשוט – משכורת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת זנדברג. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. אחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רק לפני יומיים, בתל-אביב, עשרות-אלפי אנשים ציינו את השנה ה-21 להירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. זה היה רצח פוליטי ראוי לציון, רצח פוליטי לכל דבר. ניסו לרצוח את הדרך של השלום, דרך שאנחנו כולנו מקווים – כל האנושות מקווה – שאכן נגיע אליה סוף-סוף. אבל, לצערנו, ממשלות ישראל, ובמיוחד הממשלה הנוכחית, עדיין לא יכולה להסיק את המסקנות הנכונות, הנבונות, מהרצח המעוות הזה, מהרצח הפאשיסטי הזה, שאכן כל בן-אדם אנושי, שוחר שלום, מוקיע את המעשה הפאשיסטי הזה. אנחנו נמשיך להיאבק עד שישרור שלום צודק על בסיס גבולות 67', לקיום מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל בגבולות 67'. אני לא רק מקווה – אנחנו נפעל בכל הכוחות, כל הכוחות שאכן רוצים שלום באזור, בארץ הזאת. בסוף יהיה שלום, ואת הרצח הפוליטי הזה אכן צריך להוקיע בכל דבר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. אחריה – חברת הכנסת סתיו שפיר. מה? חברת הכנסת סתיו שפיר – בבקשה, גברתי. אפילו לא שמתי לב. אחרי חברת הכנסת שפיר – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה לך, כבוד היושב-ראש. אני רוצה להסב פה שוב את תשומת לבך ואת תשומת לבם של חברי חברי הכנסת לסוגיות התקציב שעומדות כאן על הפרק, שנצטרך להצביע עליהן בקרוב. לפני התקציב הזה כבר הוחלט בהחלטות ממשלה מפורטות מאוד על תקציבים הכרחיים ביותר שהיו אמורים לעבור – ראשית, לתוכנית לחיזוק הצפון, 18 מיליארד שקלים; שנית, לתוכנית לחיזוק המגזר הערבי, גם שם קרוב ל-10 מיליארד שקלים. מדובר בסך הכול ב-30 מיליארד, וזה לפני שדיברנו על תוספות אחרות שגם הובטחו ליוצאי אתיופיה ולנושאים נוספים – גם הן במיליארדים. משום מה, אף לא שקל אחד מהכספים האלה נמצא היום בתקציב המדינה. הכנסת רק לפני כמה ימים הצביעה, למעשה, על הצעת תקציב שאין בה ההבטחות האלה אף שהן הובטחו בהחלטת ממשלה. עד היום לא קיבלנו פירוט מלא על הדרך שבה התקציבים האלה נכנסים לבסיס התקציב. ואני אומרת לך, כבוד היושב-ראש, יש כאן בעיה גדולה מאוד. ראשית, כבודה של הכנסת. אנחנו לא אמורים להצביע על הצעות חוק שאינן מגלמות חוקים אמיתיים, וחוק התקציב שאנחנו הצבענו עליו לא היה אמיתי. משרד האוצר אמר בעצמו שאמורים עוד לחול בו שינויים, אף שהוא הביא את זה לכאן לקריאה ראשונה. אבל שנית, וזה הדבר החשוב ביותר, לא ייתכן שאנחנו ניתן לציבורים שלמים בחברה הישראלית להישאר בקיפוח ונתק תקציבי כאלה, אף שהממשלה הבטיחה, וכל הממשלה נסעה וקיימה מסיבות עיתונאים עם הבטחות גדולות לתושבים שהכספים האלה יועברו, ובסופו של דבר אפילו שקל לא הגיע. מה שיקרה זה שאולי אי-שם, באמצע השנה, תגיע לוועדת הכספים איזו העברה קטנה עם כמה מיליונים מתוך ההחלטות האלה, ותהפוך למקור לסחטנות פוליטית, במקום שהתושבים האלה – שאמורים לקבל את הכסף הזה בזכות ולא אחר תחנונים ולא בחסד – יקבלו את הכסף בתוך תקציב המדינה ועכשיו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת סתיו שפיר. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אחריה – חבר הכנסת אברהם נגוסה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, בשבוע שעבר נתבקשתי להיפגש בבהילות עם קבוצת הורים ומשפחות מהכפר ג'דיידה-מכר עקב כל מאורעות האלימות שהתרחשו בתוך הכפר, שכללו ירי על חדרה של מנהלת בית-ספר וכל מיני מעשי ונדליזם שבתקופה האחרונה, לצערי הרב, אנחנו רואים גם במקומות אחרים בכפרים הערביים. בישיבה שמעתי עדויות של הורים מבוהלים, שהעבירו אלי את הדברים של הילדים שלהם – הילדים הקטנים שהולכים לבתי-ספר יסודיים – שאמרו שמולם נורו נשים; הם ראו אנשים מקבלים מכות באמצע הרחוב. הילדים המבוהלים לא רוצים ללכת לבית-הספר, כי הם מרגישים שזו סכנה עכשיו, במיוחד לאחר שהאלימות הגיעה לתוך בתי-הספר. כל זה, כאשר המשטרה מודיעה – קצינים מודיעים – לאנשים שהם יודעים פחות או יותר מי עשה את המעשים האלה, אבל הם לא מצליחים ליצור את הקשר ולבסס אותו. עד כמה שידוע לי, משטרת ישראל, יש לה מלוא הכלים לדעת מי אומר מה בכל דקה, אם בפייסבוק או במקומות אחרים, ועוד יותר, אם אלה פושעים שמוכרים לכל הכפר. אני חושבת שהגיע הזמן לשים קץ לאוזלת היד או להעלמת העין בתוך הכפרים הערביים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת אברהם נגוסה – בבקשה, אדוני, ואחריו – אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת אמיר אוחנה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני נרשמתי לפני – – – <אברהם נגוסה (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מחר נציין בכנסת ישראל, לראשונה בהיסטוריה, את יום העלייה. כאחד מיוזמי החוק, קידמתי בוועדה בראשותי, יחד עם חברי חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, את חוק יום העלייה. מחר, בז' בחשוון, נציין אותו בכנסת. במסגרת יום זה ננסה להדגיש את חשיבות העלייה לישראל מארבע כנפות הארץ ואת המורשת התרבותית שמביאים עמם העולים מהתפוצות השונות. היום יצוין גם במערכת החינוך, בצבא ההגנה לישראל ובמשטרת ישראל, בבית הנשיא וגם בישיבת הממשלה. בתחילה נפתח את התערוכה, שכבר הוצבה בכנסת, תערוכה שבה יש תמונות של עליות שונות, באדיבות משרד העלייה והקליטה. לאחר מכן נקיים יחד עם יושב-ראש הכנסת, שרת העלייה והקליטה ויושב-ראש הסוכנות היהודית דיון מיוחד וחגיגי בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות שבראשותי, ובסוף נציין את יום העלייה גם במליאת הכנסת. כולכם מוזמנים לציין את היום החשוב הזה, כי זה יום חשוב לנו, למדינת ישראל, לעלייה ולעולים החדשים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אברהם נגוסה. חבר הכנסת אמיר אוחנה, ואחריו – חבר הכנסת, אכן אחרון הדוברים, חבר הכנסת אחמד טיבי, שנרשם אצל מזכירת הכנסת ולא שמתי לב. בבקשה, אדוני. <אמיר אוחנה (הליכוד):> תודה לך, אדוני. אני לא יודע כמה מאזרחי ישראל מודעים לכך שמדינת ישראל, באמצעות השירות הלאומי, מספקת כוח-אדם ותקנים של כוח-אדם גם לארגונים כמו "בצלם". אני מזכיר שהמנכ"ל של "בצלם", בשיא הלחימה ב"צוק איתן", בעוד אזרחינו וחיילינו נהרגים, הלך להציג את ישראל כפושעת מלחמה על כך שפגעה בבתיהם של אנשי "חמאס", של מפקדי ה"חמאס". את הדבר הזה אנחנו נפסיק. אני הגשתי הצעת חוק שלפיה ארגון שיותר מ-50%, כלומר עיקר המימון שלו מגיע מממשלות זרות, תתכבדנה הממשלות הזרות ותספקנה לו גם כוח-אדם. זה לא דבר שמדינת ישראל באמצעות השירות הלאומי צריכה לעשות. אני רוצה להודות ליאיר אלטמן מ"ישראל היום" ול"אם תרצו" על החשיפה, על המעקב אחר הנושא הזה, ואני אמשיך לקדם את החוק כדי לדאוג שהאבסורד הזה ייפסק. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אמיר אוחנה. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש, בשבוע האחרון חברי ואני קיבלנו הרבה פניות מעורכי-דין שניגשו לבחינת לשכת עורכי-הדין. שיעור הנכשלים בבחינה הזאת עלה על 70%. הנושא קומם, הרגיז את הסטודנטים הבוגרים, אלה שלמדו קשה במשך שנים, הצליחו בשנה ראשונה, שנייה, שלישית, רביעית. חברי יוסף ג'בארין יגיש בשם המשותפת הצעה לדיון מהיר בוועדת החוקה. הסטודנטים הבוגרים אומרים: האם זו שיטה לטפל, כאילו, באינפלציה של עורכי-הדין בשוק? האם ככה מנפים סטודנטים, מקשים את הבחינה כדי לסלק – לרוב את הסטודנטים הבוגרים של המכללות? הנושא אכן, אדוני היושב-ראש, גורם גם צער רב לאנשים שהשקיעו מאמץ, להם, למשפחות. הם חיכו שנים רבות כדי שיוכלו להיקלט בשוק העבודה. בשנים עברו הבחינה הייתה יותר קלה, פחות קשה, ולכן יש פה היעדר שוויון. לכן חשוב שנדון בזה בכנסת, ואכן, ועדת החוקה תדון בזה יחד עם נציגי משרד המשפטים והלשכה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. תודה לכל הנואמים בנאומים בני דקה. השר התורן, השר גלנט, מבקש להתייחס לדברים שנאמרו בנאומים, והזכות אכן נתונה לו. אני מזמין את השר גלנט. מייד לאחר דבריו נעבור לשעת שאלות לשר הפנים ופיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה דרעי. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> שלום. אני מנצל את ההזדמנות לתקן פה עיוות ועוול. שמעתי את חבר הכנסת דב חנין, שמקובל עלי כאדם ישר, מצטט דברי שקר, אז אני רוצה להגיד את האמת. גם אני קראתי את העיתון שאתה קראת בבוקר. להלן הנתונים. העיתון הציג שמ-2 מיליארד שקל בשנים 2013, 2014 ו-2015 בתחום הדיור הציבורי, נוצלו 9%. אז אני רוצה לתת את הנתונים; ב-2013 – אפס. לא נוצל. 2014 – 6 מיליון שקל, נרכשו חמש דירות. 2015 – הממשלה התחלפה, אני נכנסתי לתפקידי ב-15 במאי. לקח קצת זמן להניע. יחד עם זה, רכשנו ב-351 מיליון שקל, במעט שהספקנו ב-2015, אחרי שהנענו את התהליך. למיטב הבנתי, אם אני עושה חשבון, זה כ-17% מתוך 2 מיליארד, גם אם רוצים להזכיר את השנים האלה. אבל המשחק בנתונים הוא דבר שקר מעצם הצגתו, כי בשנת 2016 רכשנו דירות לדיור הציבורי ב-742 מיליון שקל. כלומר, מאז 15 במאי, שבו נכנסתי לתפקידי, ועד היום רכשנו 850 דירות ב-1.1 מיליארד שקל. העיתון, ואתה בטעות, ציטטתם בצורה מכוונת את 2014 ואת 2013, כדי להראות שכביכול אין עשייה. אני מציע לחזור מן הדברים. אני מציע להתייחס למה שנאמר, מתי שנאמר, כאשר ישבה פה ממשלה אחרת. בממשלה הזאת רכשו ב-1.1 מיליארד שקל דירות. אני מוכן להתעמת עם הנתונים – 850 דירות לדיור הציבורי, דבר שלא נעשה בעשור או ב-20 השנים האחרונות. אז באתי לכאן לתקן את דברי העוול לדיור הציבורי ולאנשים שעושים את מלאכתם נאמנה בנושא הזה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר יואב גלנט על הבהרתו. <שעת שאלות לשר הפנים והשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו מחדשים היום את הכלי הפרלמנטרי שאושר על-ידי הכנסת הנוכחית במושב הקודם, שעת שאלות לראש הממשלה ולשרים. לפי התיקון, בכל מושב יהיו עשרה מועדים שבהם תקיים הכנסת שעת שאלות, ובמסגרתה יוזמן ראש הממשלה או אחד השרים האחרים, לא יותר מפעם אחת במושב, להשיב על שאלות של חברי הכנסת בעניינים שבתחום תפקידו, שאלות שלא יימסרו מראש, זאת אומרת, כל אחד וכל אחת ישאלו שאלה שהשר לא מכיר. הזמן לכל שאלה יהיה עד שתי דקות; לכל תשובה – עד שלוש דקות, אדוני השר. סיעות האופוזיציה הן שקובעות מיהו השר שיוזמן, והיום הוזמן השר אריה מכלוף דרעי. אני מבין שהשר הבא, גברתי מזכירת הכנסת, הוא השר גלעד ארדן, בקרוב. לאור העובדה שהשר דרעי הוא שר בשני משרדים, תוארך שעת השאלות בעשר דקות, כפי שקובע התיקון, ותימשך 70 דקות. סדר השואלים נקבע על-ידי יושב-ראש הישיבה, אך התקנון קובע כי לפחות שלושה-רבעים מן השואלים יהיו מן האופוזיציה, וכי כל שואל יוכל לשאול פעם אחת בלבד. עוד חשוב לציין, כי אם השר משיב שעליו לקיים בירורים נוספים לפני מתן תשובה עניינית, ייקבע מועד בתוך עשרה ימים שבו הוא ימסור את התשובה במליאה. לסיום אציין כי בשעת השאלות חלים הכללים הקיימים לגבי שאילתות, כלומר יושב-ראש הישיבה רשאי לפסול שאילתה בעניין היפותטי או שאינה בתחומי תפקידו של השר, כזו העוסקת באירועים שאירעו לפני תחילת כהונתו של השר במשרד או שיש בה פגיעה בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בפרטיות של אדם וכדומה. עדיין לא נאלצנו להשתמש בסעיף הזה. שעת השאלות הותקנה במטרה לאפשר לחברי הכנסת פיקוח נוסף ואפקטיבי על עבודת הממשלה, וכזכור, היא נקבעה במקביל לצמצום מספר המועדים שבהם יידונו הצעות אי-אמון בממשלה. אני מבקש מכל הנוכחים, חברי הכנסת והשר, לשמור על כל הכללים שפירטתי; וללא מילים נוספות מתכבד להזמין את שר הפנים והשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי. אנחנו נצביע לצורך ההרשמה בלבד, ואני אנסה לסדר את רשימת השואלים. בבקשה, אפשר להצביע כדי להירשם. <קריאה:> בעד או נגד? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תלוי ביחס שלך לשר. חבר הכנסת חיים ילין, תפתח את שעת השאלות, ואחריך – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. עד שתי דקות לכל שואל. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, תודה, כבוד השר, כבוד גדול לשאול אותך, כי אתה כבר ותיק באחד המשרדים. כמי שמכיר את השלטון המקומי, השאלה שלי היא שאלה אחת, אבל יש לה היבטים – או אפשר לענות תשובה כמו על שתי שאלות. השאלה הראשונה זה מצ'ינג. השאלה פשוטה מאוד: אנחנו במדינת ישראל כמעט בכל המשרדים, אבל תחת קורת גג של משרד הפנים, מקיימים בשלטון המקומי את נושא המצ'ינג. מה שיוצא בפועל זה שלמי שיש כסף, יודע להביא את המצ'ינג – והעשירים נעשים עשירים יותר, והעניים שלא יודעים להביא את המצ'ינג נעשים עניים יותר. בסוף אתה, כשר, אינך רוצה ששקל אחד יישאר בכיס שלך, ובתבונה אתה צריך לחלק את זה – אין מה לעשות – אבל כל עוד המצ'ינג נצרך, אנחנו בבעיה קשה. השאלה היא, האם אתה שוקל, לפחות בערים ובמועצות האזוריות שהמדד הסוציו-אקונומי שלהן עד 5, לצורך העניין, או שאתה תקבע, לבטל את המצ'ינג, כך שהוא גם לא יהיה תוספתי, זאת אומרת: שאם צריך לתת 75%, אז ייתנו את ה-75% בלי התניה של מצ'ינג. השאלה השנייה שנוגעת גם לתחום הזה היא המדד הסוציו-אקונומי עצמו. זה מזכיר לי קצת, שיכול להיות שאנשים עשירים מאוד, אבל לעירייה אין איך אפילו לחבר את המועצה או את העיר לביוב, וצריך להפסיק. האם אתה מתכוון להפסיק את השיטה הזאת של המדד הסוציו-אקונומי, שראשי ערים ומועצות מתחננים שהמדד הסוציו-אקונומי שלהן לא יעלה, כך שמענק האיזון ירד למטה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני באמת חושב שזה רעיון מצוין: שעת שאלות ותשובות. פעם, בצעירותי, ביקרתי בפרלמנט האנגלי וראיתי את זה, קינאתי בהם קצת, כשראיתי שם את המגע הישיר, את הפינג-פונג הזה בין השואלים לבין המשיבים. אני חושב שזה רעיון טוב, ואין ספק שזה יחזק וגם יהדק את הקשר ואת הפיקוח של הכנסת, שהשר גם ישמע מחבר הכנסת, מכלי ראשון. לשאלותיך, חבר הכנסת, ידידי, חיים ילין: 1. במשרד הפנים אין מצ'ינג. אין אצלנו במשרד הפנים מצ'ינג. אנחנו המשרד היחיד שאין אצלו מצ'ינג. אנחנו מחלקים את כל – קרוב ל-4 מיליארד שקל ל-30%, 35% מהאוכלוסייה. 65% מהאוכלוסייה לא מקבלים אגורה ממשרד הפנים. אני חושב שהתקציב הכי מוצדק שמתחלק בתקציב המדינה, זה תקציב משרד הפנים. הוא הולך אך ורק לחלשים ולמי שזקוק – פשוטו כמשמעו. אין לנו מצ'ינג במשרד הפנים, אבל אני לא מסתכל רק במשקפיים הצרים של משרד הפנים, אני יודע מה קורה לרשויות, כמו שהעלית. מה עושים במשרד הרווחה, בחינוך, בתחבורה, בכל משרד אחר, כשהם צריכים את המצ'ינג. וכמו שאמרת, החלשים אין להם, החזקים לוקחים גם את הכסף הזה. מחר, במסגרת דיון ועדת הכספים, אני אפרט יותר, אבל אני אגיד בקצרה: במסגרת הקרן לצדק חלוקתי שאנחנו מקימים עכשיו, של 500 מיליון שקל מהארנונה הממשלתית, אחד מהקריטריונים שאני הולך להכניס הוא לעזור לרשויות החלשות בתשלום המצ'ינג מול משרדי ממשלה אחרים, לתת להן את הכלי דרך הקרן הזו, כך שיוכלו לנצל את התקציבים של משרדי הממשלה האחרים. זאת תשובה על השאלה הראשונה. לשאלה השנייה שלך, חיים, מייד בשבוע הראשון, כשנכנסתי לתפקידי, אמרתי: רבותי, החלוקה של הרשויות לפי אשכולות של מצב סוציו-אקונומי, לפי מצב התושבים, היא טובה, אבל היא לא צודקת, כיוון שיש לי רשויות שהן במצב 9, והן רשויות חלשות מאוד, למה? ההכנסות העצמיות היחידות שיש להן הן מכמה פיצות וכמה סטקיות שיש במקום. אין תעשייה, אין מסחר, אין בתי-מלון. מארנונה למגורים אי-אפשר לפרנס עיר. כל אחד יודע שאי-אפשר, חייבים מזה. לכן הזמנתי – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – התושבים העשירים – – – <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> כן, נכון. כפשוטו. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> כן, אז אני מקים עכשיו – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> אני מקים. רגע, הנה אני אשלים את התשובה. הזמנתי אצל פרופסור מומי דהן, עם צוות שהקמתי, מדד חדש: חוסן הרשות. יהיה מדד של התושבים ויהיה מדד – ואז נשלב את שניהם ביחד. חוסן הרשות, זה אומר כמה שטח יש לה, כמה הוצאות יש לה, כמה הכנסות עצמיות יש לה ושורה שלמה של פרמטרים, ואז יהיה לנו מדד אמיתי – מצד אחד חוסן של רשות, מצד אחר חוסן של תושבים. אז אני – ברוך שכיוונתי, חיים – אני מקווה שעד סוף השנה יהיו לנו שני המדדים מושלמים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. אני מזמין את חבר הכנסת עיסאווי פריג' – עד שתי דקות לשאלה. אחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני השר, אני ממשיך באותו כיוון כמו חברי חיים ילין. במושב הקודם הוקמה, בקול ששון וקול שמחה, הוועדה לצדק חלוקתי. והרימו גבה ושמעתי רבות בחברה הערבית וגם ביישובים בפריפריה, כמה הוועדה הולכת להיות ועדה חשובה שתחלק את הארץ על-פי – – – <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> איזה ועדה? פה בכנסת? <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן, בכנסת, בכנסת. <יגאל גואטה (ש"ס):> מיקי זוהר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מיקי זוהר, הוועדה לצדק חלוקתי. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן. עכשיו אנחנו מתחילים את המושב השני, אדוני, ומחקרים רבים הראו שהמשבר ביישובים החלשים, ובכלל זה בחברה הערבית, לא נובע מתשלומי ארנונה. אחוזי תשלומי הארנונה הם מהגבוהים, עברו את ה-85%-80% ברוב היישובים הערביים שאני מכיר. שאלתי: אתה, כשר השקופים, שר שבא במיוחד משם, מהשכבות החלשות, הקשבתי לתשובה שלך – מתי היישובים והפריפריה והמגזר והחלשים יתחילו להרגיש את השר אריה דרעי שאנחנו הכרנו בשנות ה-90? מתי? לוח זמנים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. מתי נרגיש אותך, אדוני השר? בבקשה. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> אדוני היושב-ראש – – <קריאה:> – – – <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> – – חבר הכנסת פריג', אני שמח לענות לך על השאלה – לא להגיד לך מתי ולוח זמנים, אלא להגיד לך מה עשינו עד עכשיו, ואתה תגיד אם זה מספיק; אני אומר לך שזה לא מספיק, אבל אם תגיד שזה בזמן הקצר – מספיק. אתה יודע שיש מענק איזון של משרד הפנים. יש מענק מודל שהוא 100% ויש בפועל בגלל קיצוצים. אנחנו נותנים כ-85%. היחידים – או אפשר לומר לא היחידים – כל הרשויות במגזר הערבי, הדרוזי והמיעוטים מקבלים 100% מענק, לעומת הרשויות היהודיות שמקבלות 87%-85% מענק. אז זה דבר ראשון, זאת החלטה שאני קיבלתי, בלי תוספת תקציב, אלא מתוך תקציב שלנו, בשביל הצדק החלוקתי. זה דבר ראשון. דבר שני, הקמתי – בשלבי הקמה, אחד כבר הקמנו – שש ועדות גיאוגרפיות. הראשונה שקמה במחוז חיפה, בראשותו של עמרם קלעג'י שכולכם מכירים, כשהמטרה של הוועדה הזאת – במקום ועדות גבולות, אין יותר ועדות גבולות, יש עכשיו ועדה גיאוגרפית אזורית קבועה, שהתפקיד שלה הוא – שש ועדות, בצפון יהיו שתיים. הצפון הוא גדול מאוד, אז בצפון יהיו שתיים, בחיפה, ואחר כך – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – שתיים. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> שתיים. בסדר, שתי ועדות, נכון. התפקיד של הוועדות הללו – הוועדה הקבועה הזאת של אנשים קבועים שיעבדו; זה לא מתחלף, אלא הם יעבדו באופן קבוע ובאופן תמידי, ממוקד. הם יסתכלו בראייה אזורית, הם יערכו תיקוני גבולות, איחוד רשויות, חלוקה צודקת של תקציבים: לקחת מהחזקים יותר ולתת לחלשים יותר. גם מעבר ממועצות לערים. זה התפקיד של הוועדות הללו, והן מתחילות לעבוד. אלה שש ועדות, הוצאנו קול קורא, יש מאות מועמדים, אנחנו הולכים לאייש אותן. יהיו ועדות מקצועיות עם אנשים מקצועיים, עם שכר, לא בהתנדבות. אני מקווה מאוד שהן יתחילו לפתור את כל עשרות הבעיות שנמצאות על סדר-היום. כמובן שחלק מההחלטות יהיו החלטות קשות, כיוון שכל מי שאתה לוקח ממנו צועק כשאתה לוקח שאין לו מה לתת, אבל אנחנו נצטרך לקחת מהחזקים יותר ולתת לחלשים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה. תודה לשר. בבקשה, חבר הכנסת יוסי יונה, שאלה שלך; עד שתי דקות. אחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני השר, קודם כול אני רוצה לברך על כך שהמאמצים להעברת רמי סדן מתפקידו בסופו של יום אכן נשאו פרי והוא הועבר מתפקידו. זה הישג שיש לברך עליו. אין מקום בחברה הישראלית לאנשים עם התבטאויות כל כך קשות וגזעניות. אז אני מברך על כך שמאמציך, כמו מאמצים של אחרים, באמת צלחו. השאלה שלי היא לגבי הקרן שהוקמה – או שהיא בתהליכי הקמה. חברי חיים ילין העלה שאלות מספר ביחס לכך. השאלה שלי היא כזאת: אני קודם כול מברך על כך שנוספו 500 מיליון שקל לקרן הזו. עכשיו, מעבר ל-500 יש בערך 800, הסכום האחר. האם אתה חושב – כאשר אתה לוקח את ה-500 ועושה את פעולת הפיצוי, כדי לפצות על פערים קיימים – האם אתה מצליח באמצעות ה-500 הללו גם לתקן את העיוותים שיש בחלוקה של ה-800? אתה מבין מה אני אומר, אדוני השר? <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> הבנתי. כן, כן, אני רק מחכה שתסיים, שאני אוכל לענות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> סיימתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני השר. תודה, חבר הכנסת יונה. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> כן, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת יוסי יונה, אני לא יודע אם במסגרת הזמן הקצר – אבל בעצם יש לי גם את חצי הדקה שלך, אז אפשר לצרף את חצי הדקה שלו שנשארה? כיוון שהוא שאל שאלה באמת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נשקול את זה ברצינות. בבקשה, אדוני. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> אז ככה. תראו, מדינת ישראל משלמת יותר מ-800 מיליון שקל בשנה ארנונה לרשויות המקומיות, בסדר? חלק מזה, 63 רשויות מקומיות, זה היה 100% ארנונה – אלו נקראות "ערי עולים". בשאר המקומות בארץ המדינה שילמה 30%, 35%, 45% ו-55%, תלוי לפי איזו הגדרה – אם מדובר במחנות צה"ל, במשרדים או אם זה משהו אחר, אוקיי? עכשיו, בית-המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה אמרו שהמצב הזה חייב להיפסק; "עיר עולים" היה חוק לא-צודק, לא אמיתי; זה לא נתניה, שקולטת עולים בכמויות אדירות, והיא לא עיר-עולים, ורמת השרון, ששכחה מתי היא קלטה את העולה האחרון, היא עיר עולים. ואני יכול לתת דוגמאות אחרות, כן? לכן היו חייבים להפסיק את הנוהל הזה. עכשיו, היו שתי גישות. הגישה שלי הייתה שנגמר הכתר הבריטי. מדינת ישראל צריכה לשלם 100% ארנונה, כמו כל משרד אחר, כמו כל מחזיק נכס. האוצר היה בדעה אחרת, והוא הביא דוגמאות ממדינות אחרות באירופה ובמקומות אחרים שבהם המדינה לא משלמת ארנונה בכלל. כאן היו שני הקצוות; המדינה רצתה להפסיק לשלם את כל 800 מיליון השקל ולעשות אותם קרן. לקחת את זה מהרשויות המקומיות. אני התנגדתי בכל תוקף. אני חושב שאסור לי להחזיר את הרשויות המקומיות אחורה, זה בכל זאת משאב שלהם, שהם נותנים שירותים. והתפשרנו בעניין: המדינה תשלם בכל הארץ ארנונה לפי מפתח שווה של 35%, 45%, 55%. נוסף על זה, אנחנו הקמנו קרן של 500 מיליון שקל. נוסף על כך, יש עכשיו יותר ממיליארד ו-100 מיליון שקל ביחד. לכן, אנחנו נמצאים מעבר ל-800 מיליון. אנחנו עכשיו נמצאים ביחד עם הקרן, ובסך הכול יש מיליארד ומשהו שקל, מיליארד ו-200 מיליון, שאמורים עכשיו לתקן ולעשות חלק מהדברים. אמרתי שאני רוצה לעזור לחלשים במצ'ינג. ויש לנו עוד שורה – אנחנו ביחד עם האוצר – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני השר, למה לא לאגם הכול ולחלק? <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> לא, תראה, אני לא חושב. עכשיו דוגמה: השלטון המקומי צודק בדבר אחד: שהרשויות נותנות שירותים; יש להם משרדי ממשלה שם. הם נותנים ניקיון, הם נותנים חשמל, הם נותנים אנשים – אז מה? אתה תיקח מהם את הכול? יש בזה. אני הייתי מעדיף – אני אומר לך את האמת – אני הייתי מעדיף שמדינת ישראל תשלם 100% ארנונה, ולקחת אחר כך מהחזקים יותר ולתת. אבל התפשרנו בסוף. פשרה סבירה. בסך הכול הגדלנו את העוגה. אם עד היום מדינת ישראל שילמה 800 ומשהו מיליון שקל ארנונה, עכשיו עומדים לרשותנו, בסך הכול לשלטון המקומי, בערך מיליארד ו-100 מיליון שקל, שאמורים גם לתקן עיוותים, לעזור לחלשים יותר וגם לשמר את השלטון המקומי, כשהמדינה ממשיכה לשלם ארנונה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. הנה, הסתדרת מצוין עם הזמן. אני מזמין את חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס; בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת מאיר כהן. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה הולך ברביעיות. אני אכריז על הרביעייה כל פעם. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> כבוד השר, בימים אלה נסגרים הסכמי גג בכל מיני תוכניות בנייה לשיכונים לזוגות צעירים – ואני מעתיק חלק מהרשימה: קריית-גת – 17,500 יחידות, ראש-העין – 10,000 יחידות, תל-השומר – 11,500, אור-יהודה – 3,000, אשקלון – 11,000, רמת-השרון – 40,000, באר-שבע – 8,000, הרצליה – 7,000, טירת-כרמל – 12,500, צריפין – 11,000. אני מגיע כאן כמעט ל-150,000 יחידות. אני יודע אומנם שהתכנון יצא ממשרד הפנים, אבל כשאני בודק את התוכניות והכול בבתים רבי-קומות, ללא סוכות, ללא התאמת מטבחים, ללא אפשרות להרחבה – אז אני יודע שזה לא מיועד לציבור החרדי. אבל אני לא יכול לקבל את התשובה שקיבלתי מהאוצר ומהפרויקטורים, שאומרים: ראשי הערים לא רוצים אתכם. אני יכול לספר לך שלפני שעתיים הייתה כאן אישה בשם גברת זיגמן, היא גרה ביישוב שורש, בואכה ירושלים, שמונה שנים בדירה שכורה. היא רוצה לעבור לדירה שכורה אחרת, ואמרו לה במועצה: גברת, אתם לא יכולים לגור כאן, כי אתם חרדים. היא אומרת: שמונה שנים אני כאן. זה שייך למועצה האזורית מטה-יהודה. אבל לא, אתם חרדים. הם לא יכולים. שני אנשים רצו כבר להשכיר להם דירה, אבל אומרים: לא, קיבלנו הודעה מהמועצה לא להשכיר. רבותי, הדבר הזה צריך להיפסק. לא יכול להיות כזה מצב. ואני מניתי במיוחד את כל היישובים האלה, ואתה כממונה על ראשי הערים, מה אתה יכול לתרום בעניין הזה? כשר הפנים וכשר לענייני הגליל, רציתי לשאול אותך: אתה מכיר טוב את מירון, את הציון של רשב"י – המקום המתויר מספר שתיים: יותר מ-2 מיליון איש. בעיית התחבורה למירון זועקת לא רק בל"ג בעומר, אלא ראינו את זה גם בעשרת ימי תשובה ובחודש אלול. יש לך פתרון, שהרי הוגשה תב"ע לדרך שתעלה מנחל-מירון בואכה רבי יוחנן הסנדלר, להוריד את התיירים. כלי הרכב – שירדו מהצד האחר, מבורמה ב'. אתה מכיר את מה שאני מדבר עליו. אבל בעיית הבעיות היא שהרט"ג – רשות הטבע והגנים – אומרת שאנחנו צריכים לתת מקום לחזירי הבר, לחזירי היער – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):> – – לכל החיות, לכל הדברים האלה. האם הולכי על שניים לא חשובים כמו הולכי על ארבע? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מוזס. בבקשה, אדוני השר, נא תשובתך. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> טוב, הסכמי הגג. יכולתי לפתור את השאלה בקצרה, בעשר שניות; להגיד שלקחו ממני את מינהל התכנון, הוא לא קשור למשרד הפנים, אני לא אחראי לדיור, אני לא אחראי למחיר למשתכן, אני לא עושה את הסכמי הגג, אני לא צד בחתימה של הסכמי גג – אבל זה להיות ראש קטן ולברוח מאחריות. אני – "בתוך עמי אנוכי יושבת". אני מסכים אתך במאה אחוזים, אני לא מקבל בשום אופן שבעולם שרשויות מקומיות – שזה תירוץ שהם לא רוצים אוכלוסייה כזו, אוכלוסייה אחרת. תארו לכם שיבוא ראש רשות ויגיד, אני לא רוצה לקבל עולים מאתיופיה, או אני לא רוצה לקבל עולים מברית-המועצות, או אני לא רוצה לקבל עולים ממרוקו, או אוכלוסייה אחרת. אסור לנו להשלים עם זה. כמובן שצריך בשום שכל לראות את המינון, לדאוג למוסדות חינוך, לדאוג שלא יהיו עימותים, שיוכלו לחיות בשלום. והדוגמאות: כשאני מסתכל כאן אין כמעט עיר בארץ – בפריפריה, בנגב, בדרום – שאין שם אוכלוסייה שחיה יפה ביחד, אם בדימונה, ובנתיבות, ובאופקים, ובירוחם, ואם בצפון אז בכרמיאל, במעלות, בכל מקום. המינון הוא נכון, החוכמה היא – לכן בכל הסכמי הגג ובכל תוכנית שעושים לזוגות צעירים, חייבים לכלול את כולם. ואין ספק, נכון שכל תוכנית פתוחה לכולם, אבל כשאתה בונה 20 קומות ואתה לא עושה מרפסות לסוכה ואתה לא עושה עוד שורה של דברים, וכשאתה לא בונה מוסדות חינוך, לא מתכנן גני-ילדים ופעוטונים או בתי-כנסת ומקוואות – אז פירושו אמירה שהאוכלוסייה לא יכולה לגור שם. אני, מה אני עושה? אני מעדיף לא לדבר, אלא יש לי, בתוקף סמכותי, הרחבת גבולות, או אחרים, אני מביא את זה בחשבון. אני בשיח עם ראשי הערים. אני מעדיף לא לכוף עליהם, אני מעדיף להגיע אתם לשיחות. אני מקווה שבקרוב גם תראו את התוצאות. חלק חשוב מהרשימה שהזכרת, אתה תראה שם שינויים, בעזרת השם, בדברים הללו. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> השר, יכול להיות שיש מושב בישראל שלא הסכים להשכיר לשני חרדים בית בהנחיית המועצה האזורית? <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> אני לא מכיר, אני שומע עכשיו על שורש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת אלעזר שטרן, אתה תופתע לטובה. אתה רשום לסבב הבא של השואלים. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> לגבי מירון, הרב מוזס, לגבי מירון, א. אני מסכים אתך שהולכים על שניים לא פחות חשובים מהולכים על ארבע. אוקיי, אני מסכים אתך בזה. אני לא יודע לתת לך תשובה, אני גם באמת עד כדי כך – שר התחבורה – גם לדעת – בתוקף תפקידי כשר הנגב והגליל, אנחנו, אתה יודע, מריצים תוכנית של דרך צדיקים; השקענו, משקיעים, עומדים להשקיע בפיתוח של התשתיות והכבישים והמדרכות ושטחי הציבור והשירותים והגינות בשביל כל המקומות הקדושים, כשבראש – גולת הכותרת זה מירון, כי הוא המקום השני, אחרי הכותל המערבי, ואני שמח שאתה כל פעם מעלה את זה. איך אומרים – זכותו של רבי שמעון תגן עליך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> על כולנו. תודה לשר. אם כן, הבטחתי שאנחנו נכריז בכל פעם על רביעייה, אז ארבעת הבאים הם: מאיר כהן, כפי שכבר אמרתי, איימן עודה, רויטל סויד ויוסף ג'בארין. בבקשה, חבר הכנסת מאיר כהן. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מברך – ואני יושב ושומע על דברים טובים שנעשים במשרד – אכן, שינויים שיהיו חייבים לעשות אותם, ואני מברך אותך על כך. אבל אני רוצה להתייחס לשאלת חיזוק הגליל. אני שמעתי את אדוני יותר מפעם אחת מדבר בהתלהבות גדולה מאוד ובלהט גדול על המחויבות שלך ושל האוצר לפתח את הגליל. ישבו וכתבו תוכנית מצוינת, שנוגעת בכל התחומים בגליל: הרפואה, החינוך, במיוחד התעשייה, ולצערי, ולצערנו הגדול, התוכנית הזאת לא תוקצבה. ממה נפשנו? למה אנחנו צריכים להתעלם מחבל ארץ גדול ולא לתקצב אותו ולהביא את ראשי הרשויות להפגנה ולהציג אותם כפושטי יד? אדוני לא היה ראש רשות, אבל הוא מכיר את ראשי הרשויות, ואתה יודע שזה הדבר האחרון שאנחנו רוצים לעשות – לבוא ולהיות פושטי יד. נכתבה תוכנית, היית אמור – אתה ושר האוצר – לדאוג שהתוכנית הזאת תתוקצב, ולהבין שפיתוח הגליל הוא צו השעה, כמו שאתה אמרת, ושמעתי את זה מגרונך. האם אתם הולכים להתעסק בסחבת ולמשוך את ראשי הערים, או אכן, עד לסוף דצמבר לתקצב את התוכנית הזאת, כדי שבאמת נוכל לעמוד כאן ולברך אותך? והשאלה השנייה – ואני מבקש גם התייחסות – האם יש תוכנית פיתוח מיוחדת ליישוב הטוב והמיוחד הזה, מצפה-רמון? תודה רבה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, אדוני השר. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> כן, חבר הכנסת מאיר כהן. תוכנית הצפון – אני אגיד לפני זה, לחזק את השאלה, ואחר כך נגיד את התשובה. הצפון, לכל הדעות, חבל הארץ הכי יפה שיש לנו בארץ-ישראל, במדינת ישראל. <מאיר כהן (יש עתיד):> על זה אני חולק. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> לא לא, אתה תסכים אתי, באמת, כולנו אוהבים – אוהבים את הנוף האדיר. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> כן, בסדר, לא יכול להגיד. תסכים אתי בשתיקה. באמת, בלי לפגוע חלילה בדרום, אבל אין מה לעשות, הצפון זה הצפון. גם – בלי לפגוע באנשי הדרום – האנשים של הצפון יוצאים מן הכלל, אני אומר לכם את האמת. אתה רוצה מרגוע, סע לצפון. האנשים טובים, אוויר יפה, נוף יפה, הכול טוב ויפה. אבל שלא נתבלבל בנתונים הללו, חברים. אני לא משווה את הצפון למרכז. אני משווה את הצפון לדרום, ויש פער, לצערי הרב, לרעת הצפון, במספרים גדולים, כמעט בכל פרמטר שאנחנו בודקים. הדבר הכי חשוב הוא הגירה שלילית של צעירים, הגירה גדולה מאוד, ובתעסוקה, בשכר מינימום, בבריאות, בחינוך, בדיור, בכל נושא, לצערנו הרב. מצד אחד, ברוך השם, ברכה בדרום. המדינה השקיעה הרבה, בשנים האחרונות, בתשתיות, ובמעבר צה"ל, והסייבר – הכול יפה. מובן שלא הגענו עדיין למנוחה ולנחלה, אבל הדרום בכיוון של עלייה כל הזמן, והצפון – בדיוק הפוך. לכן, עוד לפני שנכנסתי לכהן כשר הפנים, כשר הכלכלה וכשר הנגב והגליל, הממשלה הטילה עלי לקדם את תוכנית הצפון. העברנו החלטה, תוכנית אסטרטגית, תוכנית שנכתבה במשך שנים, בתיאום מלא עם כל הגורמים שבדבר, ועם כל משרדי הממשלה, תוכנית ממש של הרבה מאוד כסף, שמקיפה את הכול, שאמורה להניף את הצפון, על כל חלקי האוכלוסייה שבו. עשינו מאמץ גדול, וביום תקציב המדינה זה היה אמור להיות מתוקצב ב-17'-18' בסכום די גדול. לצערי, לא צלח הדבר בידנו ברגע האחרון. אני לא אכנס לפרטים למה, אבל הממשלה החליטה שעד 31 בדצמבר שר האוצר ואנוכי נביא לממשלה את התקציב לתוכנית הצפון ל-17'-18'. התקיימה ישיבה אצל שר האוצר יחד עם שר הביטחון, גם, השר אביגדור ליברמן, וגם אני השתתפתי בה. הוקם צוות – לא בשביל לדחות את העניין, אלא בשביל – בחודש, שלושה שבועות, אין להם הרבה זמן לעבוד. הצוות של איתן דנגוט ושי באב"ד – אמור לרכז את הכול ולהביא לנו הצעת תקציב, וגם מאיפה התקציב, ואפילו יצטרכו, יכול להיות, להגיע לקיצוץ בכל תקציבי הממשלה, כדי לתקצב את תוכנית הצפון. אני מסכים אתך, חבר הכנסת כהן; במאה אחוז, מאיר. אם לא יהיה ב-17'-18' סעיף תקציבי שקוראים לו תוכנית הצפון – כסף חדש, כן? – אז לצערי הרב, אני לא אתבייש לומר לכם שלא עשינו, ואני לא אנסה למרוח אף אחד. ואני מקווה – תנו לנו את החודש הזה, ונגמור את זה. מצפה-רמון – א. זימנתי ישיבה אצלי, ישיבת עומק, בנושא של מצפה-רמון, יחד עם ראש המועצה; עומד על הפרק להכין החלטת ממשלה מיוחדת למצפה-רמון, שתתכלל בתוכה כמה וכמה משרדי ממשלה, כדי לתת תמונה רחבה יותר. החשיבות של מצפה-רמון – לא צריך לומר, ואני שמח לומר שזה יישוב עם פוטנציאל גדול, שכבר בא לידי ביטוי – הפוטנציאל שיש לו, ויש שם גם הנהגה טובה, אני מקווה שנוכל לעזור להם ונרים את המקום הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. חבר הכנסת איימן עודה – בבקשה, אדוני. ואחריו – חברת הכנסת רויטל סויד. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני השר אריה מכלוף דרעי, ברצוני להתייחס לתופעת הבנייה הלא-מורשית בקרב האוכלוסייה הערבית. הממשלה מנסה לקדם חוק, חוק קמיניץ, שבעצם מטרתו להרוס כמה שיותר בתים ערביים. אני חושב שיש דרך אחרת, יותר טובה לכולם. אתה יודע שמאז קום המדינה, משנת 1948 עד עכשיו, המדינה בנתה 700 יישובים חדשים, כולם – אבל כולם – ליהודים, ואפס יישובים חדשים לערבים: שוויון למהדרין. עכשיו לא מאשרים תוכניות מתאר, ותוכנית המתאר – כמו חליפה שמלבישים לצעיר בן 15, היום הוא בן 30, בכוח רוצים להלביש לו את החליפה – אז היא נקרעה מפה ומפה. זו בעיית הבתים הלא-מורשים בקרב האוכלוסייה הערבית. אנחנו מציעים כך – בשם הרשימה המשותפת, בשם ועדת המעקב, בשם הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות, שאנחנו נפנה לציבור שלנו ונבקש מהם לא לבנות ללא אישור, בשום פנים ואופן, במשך שנתיים. הממשלה תחליט – אני, הממשלה, לא הורסת במשך שנתיים. עכשיו, מה קורה בפועל? כשאנחנו בונים משהו כמו עשרה בתים לא-מורשים כל חודש, והמדינה הורסת בית אחד כל שלושה חודשים – את הדרך הזאת כולם מבינים, ויכולים להרוס לא רק בית אחד, שלושה בתים ועשרה בתים. אבל אנחנו מדברים על 50,000 בתים לא-מורשים. אז אני מציע שנלך בכיוון הזה, ואנחנו נשב פעם אחת בכל שלושה חודשים, נראה אם אנחנו עומדים בהתחייבות שלנו והממשלה עומדת בהתחייבות שלה – אז ממשיכים. כל שלושה חודשים יש חלון, אם כולנו עומדים בהסכם, אז ממשיכים. כך אנחנו נפתור את הבעיה הקשה הזאת. כבוד הרב, אני רוצה לספר לך סיפור מהגמרא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא לא, אנחנו – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> סיפור יפה מהגמרא, אני רוצה לספר לכבוד הרב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם הוא נותן לך על חשבון הזמן שלו. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> הוא אוהב את זה, הוא אוהב את זה, אז – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אבל אז אני אקצר את תשובתו – מה שאתה מעדיף. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אחד תעה בדרך ביער ומצא מישהו אחר. שאל אותו: איפה הדרך הנכונה? והאחר השיב לו: אני לא יודע, אבל פה אני הייתי, וטעיתי, אל תלך בדרך הזאת. אז לפחות הדרך שכולנו ניסינו, שלא נלך בה עוד פעם. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> רק לא אמרת לי – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא לא יודע דף ועמוד. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> לא ציטטת לי את המסכת. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> טוב. אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת איימן עודה, אני התחלתי – אני לא יודע, החלטתם היום לשים לי מלח על הפצעים – שלקחו לנו את מינהל התכנון, עכשיו אני מוסיף לך שגם יחידת הפיקוח על הבנייה – גם לקחו עכשיו – גם עברה לאוצר. אז כך שאני גם בלי תכנון, גם בלי אכיפה ובלי פיקוח. היתרון שלי עליך, לענות לך על השאלה הזאת – זה כמו שיח בין אזרחים. זה לא נושא שבכלל יש לי מה לומר – בעניין הזה. אני מוכן לעשות שירות, להעביר את הדברים שלך, את הפרוטוקול של הדברים שלך, לשר האוצר, ולהעביר לו את הדברים. מעבר לכך, זה לא עניין של מה ההשקפה שלי ומה המדיניות שלי. אתה מכיר אותי, הספקת להכיר אותי, אני מוכן לקבל החלטות כשיש לי אחריות ויש לי סמכות. סתם להביע דעה כשזה נמצא במשרד אחר, כשהנתונים לא לפני, כשאני לא מקבל החלטות, אין לי עניין בדבר הזה. לכן – אני מצטער שאני נאלץ לזה, אני בדרך כלל לא אוהב לתת תשובות כאלה, אבל זו המציאות האמיתית, מה אני יכול לעשות – לא תכנון, לא יחידת אכיפה – אין לי מה לענות בעניין הזה. מה אני יכול לתת? אני יכול לתת לך תשובה שאני מסכים או לא מסכים, אם זה כן טוב – לא טוב? הכלים לא אצלי, האחריות אצל שר אחר, והוא צריך לעמוד בנטל הזה, לא אני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. רמז לכך שצריך גם אותו להזמין לשעת שאלות, אף-על-פי שהוא כבר היה במושב הקודם. חברת הכנסת רויטל סויד – בבקשה, גברתי. אחריה ישאל חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני השר – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> האישה הראשונה ששואלת עכשיו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <יעל גרמן (יש עתיד):> האישה הראשונה, בין הרבה מאוד גברים, ששואלת עכשיו בשעת השאלות. הערה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מעניין. תכף גם נספור לפי העדות ולפי עולים וותיקים. בבקשה, גברתי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לפי תפיסות פוליטיות, אני מבקשת. אדוני השר, יש לי שתי שאלות אליך; שאלה אחת לגבי קריטריונים – חוק הטבות המס והקריטריונים שהוטבו. אנחנו ראינו שבתקציב 16', בגלל הקריטריונים שהוטבו, המרחק הפריפריאלי, וגם המצב הסוציו-אקונומי – חמישה יישובים שהם סמוכי-גדר, ממש על גבול הלבנון: בצת, חניתה, אילון, עראמשה ואדמית לא זכו להיכלל ולקבל את מרב הטבות המס, מכיוון שהמועצה האזורית שלהם, אשר, נמצאת במרחק מהגבול, אף שאני ביקרתי ביישובים האלה – עראמשה במרחק 200 מטרים מהגבול, וחניתה, לדעתי, פחות מקילומטר. נקבע שתיערך מדידה של הלמ"ס, והמדידה הזאת לא התבצעה. השאלה שלי אל אדוני היא: האם עכשיו, כשאנחנו נמצאים ערב העברת התקציב הבא, האם הלמ"ס יערוך את המדידה הזאת? האם הוא יערוך אותה עד ינואר 17', והאם אנחנו נזכה לכך שהיישובים האלה אכן יקבלו את הטבת המס שהם זכאים לה כיישובים סמוכי-גדר, כשהסיבה היחידה שהם לא קיבלו אותה היא שלא נערכה אותה מדידה? שאלה שנייה שלי לשר, וזה, ככה, לאדוני בתור אחד השרים הוותיקים בממשלה, והמנוסים בממשלה והאחראיים בממשלה: שמענו לאחרונה שבכירים באמ"ן צוטטו כאומרים שיש לקדם הסדר מדיני, והייתי שמחה לשמוע את עמדתו של אדוני בנושא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני השר. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> לשאלה הראשונה, כל הנושא של הטבות מס, צמודי-גדר, מרחקים – כל הדברים הללו הם סמכות של ועדת הכספים, של שר האוצר. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> הלמ"ס זה משרד הפנים. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> דקה, דקה – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אם הלמ"ס יערוך את המדידה – – – <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> לא לא לא – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> חד-משמעית. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> – – הלמ"ס זה במשרד ראש הממשלה. כשאני רוצה להזמין עבודה, אני משלם כסף ללמ"ס שיכין לי עבודה. אני מזמין עבודות כשאלה דברים שקשורים למשרד הפנים – חוסן רשות, חוסן תושבים, מצב סוציו-אקונומי. אני לא מתעסק בכלל – כיוון שזה לא בתחום שלי בכלל – כל הנושא של הטבות מס והטבות שנותנים, זה אך ורק בסמכות שר האוצר – הנה סגן שר האוצר הגיע – וועדת הכספים של הכנסת, והלמ"ס שעושה עבודות עושה את זה כקבלן עבודות של משרד האוצר – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> למשרד הפנים אין נגיעה בכלל? <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> שום דבר. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> היציאה עד ינואר 17'. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> שום דבר. משרד הפנים לא קשור לדבר הזה בכלל. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני יודע שבמועצה האזורית – – – <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> אם תלחצו, אני מוכן לקבל את זה, אבל זה לא אצלי, מה אני יכול לעשות? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני יודע שבמועצה האזורית בטוחים שמשרד הפנים הוא זה שאמור לדאוג לכך שהמדידות תתבצענה עד ינואר 17'? <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> מועצה אזורית מטה-אשר? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> כן. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> אני אשמח – יושבים פה פקידי משרד הפנים, אני אשמח שהם יבהירו להם ויסבירו להם את העניין. זה לא קשור אלינו. לגבי בכירי אמ"ן – כן, אני לא יודע מי אלה הבכירים, לא שמעתי, לא ראיתי. להתייחס למשהו ערטילאי אני לא יודע. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל מה דעתו של אדוני לגבי הסדר מדיני, לקדם הסדר מדיני? <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל, ואמרו אמן". <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אנחנו עושים שלום. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> אמן, אמן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. הרביעייה הבאה: חברי הכנסת אלעזר שטרן, סתיו שפיר, מיכל רוזין ואיציק שמולי. בבקשה, אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תודה. כבוד השר, כבוד הרב, אני אפתח, קודם כול, במילה טובה על השיתוף בחודשים האחרונים – לך, לצוות המשרד, ליועצים. אני מקווה שהאוזן הקשבת שאני מרגיש שאנחנו זוכים לה תניב גם פירות מעשיים בהמשך. אני מברך גם על ההחלטה להקים את קרן הארנונה. אני חושב שזה מהלך מאוד חשוב, בהתחשב בכך שהרשויות הערביות קיבלו פחות מ-0.5% מההכנסות של הארנונה. אני גם רוצה לקוות שהוועדות הקבועות שיוקמו עכשיו יביאו גם לתוצאה של הרחבת תחומי השיפוט של היישובים הערביים, דרישה היסטורית שאנחנו מעלים. השאלה שלי מתמקדת במענקי האיזון. זה נושא שבאופן היסטורי עלה בקרב הרשויות הערביות, שנוסחת האיזון היא נוסחה מעוותת ומביאה לכך שהיא מקפחת את החלק התקציבי של הרשויות המקומיות הערביות. לפי החישובים שלנו, חישובים מקצועיים, הרשויות המקומיות הערביות מפסידות יותר מחצי מיליארד שקל בשנה בגלל העיוותים הקיימים בנוסחת החישוב של מענקי האיזון. אני רוצה להגיד לך, כבוד השר, שמעתי גם בכירים במשרד הפנים שמודים בעניין הזה. לכן, זה עוול לדעתי היסטורי, שממנו סבלו הרשויות המקומיות הערביות. אני יודע שיש עכשיו ועדה מקצועית שבוחנת את הנושא, ואני רוצה להעלות את הנושא שוב, ולבקש את התערבותך האישית כדי לתקן עיוות – הייתי אומר אפילו נורא – זה כלפי הרשויות המקומיות הערביות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> אכן, כפי שציינת, חבר הכנסת ג'בארין, הקמתי ועדה לבחינה מחודשת של חלוקת מענק האיזון, בעיקר תיקון עיוותים די צורמים, אתה הזכרת חלק – יש עוד עיוותים, אחרים. התייחסתי קודם גם – מה קורה ברשויות שכביכול התושבים שלהן חזקים אבל הרשויות עצמן עניות, שגם הן לא מקבלות מענק, או סוג אחר – בעיות אחרות – לפי הכנסה, לפי מספר ילדים, יש שורה שלמה של דברים – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מתי אתה תפרסם את הדוח, את המסקנות? <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> אני מאוד מקווה, בעזרת השם – היום התעניינתי בזה – שעד סוף השנה הזאת יהיו לנו כבר המסקנות, ונוכל, אני מקווה, בעזרת השם, כבר ב-2017 לעבוד וליישם. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זה קשור לתקציב. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> זו הייתה המגמה, בשביל זה עשינו את זה, בשביל זה הקמנו את זה. הן עובדות, הן כבר מגבשות. אני מקווה. גם הוועדה הזאת וגם הוועדה השנייה שאמרתי לכם, לחוסן של הרשויות, אני מקווה ששתיהן תסיימנה, ונוכל לעשות משהו יותר שלם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני השר. חבר הכנסת אלעזר שטרן – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת סתיו שפיר. מניתי את הרביעייה: אלעזר שטרן, סתיו שפיר, מיכל רוזין ואיציק שמולי. אחר כך נגיע לרביעייה הבאה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני השר, השאלות הן לשר הפנים, אבל במידה מסוימת הן קשורות גם לנושאי דתות, שאני יודע שאתה קרוב לזה וזה חשוב לך. כמוך, כמו היושב-ראש, גם אני אתחיל להגיד מהערב, אני מניח: "תן טל ומטר לברכה", ביטוי להתחשבות בתפוצות; למי שהיה רחוק – עולי הרגל שהיו צריכים לשוב לירושלים – ולכן דחינו את זה משמיני עצרת עד ז' בחשוון. השאלה שלי היא על מתווה הכותל. והשאלה היא: כשאנחנו מרחיקים את האחים שלנו, הרפורמים והקונסרבטיבים, במקום שהם הסכימו להתפשר ולהיות בצד, וממשלת ישראל החליטה על כך – אנחנו יודעים שרוב העם היושב לפחות בתפוצת ארצות-הברית, לצערנו או לשמחתנו, לא מגדיר עצמו אורתודוקסי, וכן רוצה להיות חלק, ועל החשיבות שלהם למדינת ישראל אין דיון, אבל מעבר לכול – הם אחים שלנו. במידה מסוימת, לאורך השנים, אנחנו, אני מניח שגם אני הייתי בתוך זה, חגגנו את ההתבוללות שלהם – אני אומר: שלהם – של הרפורמים והקונסרבטיבים – יותר מאשר של האורתודוקסים, אבל האמת היא שחגגנו בטעות, כי זאת הטרגדיה של כולנו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בסדר. מה שאני שואל את השר: למה זה לא אינטרס שלך – ואני יודע שאתה יכול? אני רוצה רק לצרף אולי נתון אחד: את פתרונות הגיור אתם דחיתם, ומה שקורה כתוצאה מזה – שיש ירידה תלולה במספר הנישאים כדת משה וישראל בישראל גם מקרב מי שיכול. יש כאלה במדינת ישראל – וכבר הלין על זה בית-המשפט העליון – שבכלל לא יכולים להתחתן פה. אותם כבר הרחקנו מהיהדות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מה התנועה הזאת? <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> לא הבנתי איך הגענו עכשיו לפתרונות גיור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא משנה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כיוון שהשר שאל אותי על חשבון הזמן שלו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זמן השאלה עד שתי דקות. תודה, השר הבין. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> השר, אם לא הבנת, הרחקנו חברים שלנו מכאן, ועכשיו גם מרחיקים אותם. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> הבנתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני השר. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> בסדר גמור. חבר הכנסת שטרן, אני אנסה, באמת, הכי רציני, ובלי ציניות – לא, כדי שלא תפרש את הדברים שלי בצורה אחרת. אני אומר לך את זה מתוך כאב עמוק. אני אומר שאני מסכים אתך להגדרה: היהודים הרפורמים והקונסרבטיבים הם האחים שלנו, כך אני מתייחס. יש לי חילוקי דעות אתם, קשים מאוד. אני חושב שהם גורמים נזק אדיר ליהדות. אני אספר לך סיפור: השבת שבתתי בכרמיאל, אצל חבר. הייתי בשבת בכרמיאל. הלכנו לבית-הכנסת ברגל, בשבת, כמובן, והוא מראה לי איזה מבנה – הוא והמתפללים שליוו אותי מראים לי איזה מבנה; אלה אנשים לא חרדים, אנשים מסורתיים, אפילו, שהתפללו אתי בבית-הכנסת שלהם, לא קהילה חרדית – הם מראים לי מבנה של בית-כנסת, שעל-פי הוראת בג"ץ ועל-פי החלטה, משרד הדתות מימן ובנה את בית-הכנסת לרפורמים. נו, בסדר, אני רואה בית-כנסת. הם אומרים לי: כבוד השר, תדע לך, אתה רואה את בית-הכנסת הזה? ביום כיפור העמידו שם בחוץ ברחבה – איך קוראים למה שהילדים קופצים – טרמפולינות, ומכונות משקאות ואוכל, אנשים מגיעים לשם עם מכוניות, ויש שני בתי-כנסת כאלה, לא מספיק. שאלתי: אולי יש הרבה אנשים? אומרים: בשניהם יחד, נשים וגברים, יש עשרה איש. למה שניים? כי יש להם מנהגים שונים, ספרד ואשכנז – באחד מנגנים בגיטרה ובאחד באורגן. המנהגים שונים והם לא רוצים להתפלל יחד. אני שואל אותך, אלעזר, באמת מתוך כאב: זה היהדות שאנחנו רוצים? אני מוותר על היהדות הזאת, בסדר? אני מעדיף את המקור, ואני לא רוצה את החיקויים הללו. זאת לא דת יהודית. זאת לא דת יהודית, עם כל הכבוד. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> גם אני מעדיף. זה לא עניין של העדפה. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> זאת לא דת יהודית, זה לא נקרא לקרב. אני לא מוכן להראות כאילו אני כביכול מקרב מישהו, ולהרחיק את היהדות שאני ואתה ואבותינו במשך אלפי שנים נלחמו עליה – גם אם אני שומר פחות או אתה שומר פחות, אנחנו הולכים לפי "שולחן ערוך", אנחנו הולכים לפי היהדות. ללכת ולשנות את היהדות, עם כל הכבוד? מה זה הכותל? מה זה הכותל? הכותל זה שריד בית-המקדש. אנחנו מאמינים ומייחלים שייבנה בית-המקדש, נקריב שם קורבנות, יהיה שם כוהן גדול ותהיה לשכת הגזית. הם מאמינים בזה? הם לא מאמינים בזה. הם לא רוצים את זה והם לא מעוניינים בזה. אז מה להם ולכותל, חוץ מאשר לעשות לי פרובוקציה ולריב אתי יחד ולהראות לי שדווקא אנחנו? עזוב. לכן, עם כל הכבוד, עם כל הכאב, אין פה עניין של ריחוק או קירוב, יש כאן עניין של ויכוח פוליטי אידיאולוגי ממדרגה ראשונה, שהם מנסים לקחת כל הסדר שחיינו אתה ואני בו 70 שנה ולהרוס את זה וליצור מחלוקות ופרובוקציות בעם ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. חברת הכנסת סתיו שפיר – בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת מיכל רוזין. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> כבוד השר, אתה נשאלת כאן כבר על התוכנית לחיזוק הצפון, אבל התשובה שהתקבלה לא הייתה תשובה מלאה, ולכן אני רוצה קצת לחדד. בתשובה על שאילתה ששלחתי לך לפני כמה חודשים ענית שלפני הדיונים בממשלה על התקציב הגעת להסכמה עם אגף התקציבים, ובה סכום – מגוחך – של 800 מיליון שקלים לטובת התוכנית. להזכיר, התוכנית שהובטחה – גם על-ידיך, וגם על-ידי ראש הממשלה, וגם על-ידי שר האוצר – עסקה או דיברה על 18 מיליארד שקלים. היא כבר עברה גלגולים רבים, גם במשרד הכלכלה וגם במשרדך הנוכחי, במשך יותר משנתיים, כולל התייעצות והשקעת תקציבים בחברות ייעוץ חיצוניות שעשו עבודה, ועוד ועוד ועוד. כבר כמה תוכניות נכתבו, אבל משום מה אין שום כסף שנכנס לתוך התקציב. אתה, בתשובתך אלי, ענית שהסכמתם על 800 מיליון שקלים, אבל גם הם – אתה הופתעת – לא נכנסו, ומאז אגף תקציבים גם לא כל כך עונה לאנשי משרדך בניסיון לטפל בעניין הזה. אני רוצה לשאול אותך, אדוני: ראשית, על איזה סכום תהיה מוכן להתפשר בוועדת השרים, המנכ"לים, החדשה שנבחרה, ומה התוכנית הזאת כוללת? אני אשמח לקבל פירוט מלא של התוכנית של דנגוט, שאתה מינית אבל האוצר לא מינה עד עכשיו לראש הצוות הרשמי. מה התוכנית המלאה הזאת כוללת? מה התקציבים שאכן ייכנסו לתקציב? האם מדובר – ואתה הולך להסכים לאיזה מימון שעלול לקחת שנים ארוכות – בצורת העברת מחנות צה"ל, מה שדובר עליו לאחרונה בתקשורת? האם זה הולך להיות מקור המימון שתוכנית הצפון תהיה תלויה בו? האם זה משהו שתסכים לו? ומתי אנחנו אמורים לקבל תשובות – מאחר ש-31 בנובמבר – זה התאריך שדובר עליו בתקשורת – הוא מאוחר מכדי לראות שינויים משמעותיים בתקציב המדינה, כמו שאתה יודע היטב. אחר כך כבר יעברו לא רק שנתיים, אלא אולי אפילו ארבע שנים – מאחר שיש בחירות באמצע – עד שתושבי הצפון יראו את התקציבים הללו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת שפיר. בבקשה, אדוני השר. עד שלוש דקות. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> חברת הכנסת סתיו שפיר, קודם כול, אני מודה לך על שציטטת כל מה שכתבתי לך – במדויק, אני חייב לומר. תראי, התוכנית של 18 מיליארד, 19 מיליארד, 17 מיליארד – התוכנית האסטרטגית שמתפרסת על פני שנים, רובה ככולה היא לא מכסף תוספתי; למשל, דוגמה: סעיף קטן ששווה בערך קרוב ל-9 מיליארד שקלים הוא העברה של מש"אות, מה שנקרא, מרכזי שיקום ואחזקה, מצריפין לאזור הצפון. זה יביא אלפי מקומות עבודה ויניע הרבה דברים שם. מאיפה המימון של זה, למשל? מהקרקע שמוכרים בצריפין ואמורה לממן את ההעברה הזאת ולבנות בנצרת-עילית ובמקומות אחרים את המש"אות החדשות. זאת למשל דוגמה. יש שם, למשל, סעיף גדול של 2 ומשהו מיליארד שקל, או יותר, של משרד התחבורה. זאת תוכנית שהכסף קיים בפנים, רק אנחנו מתכללים את הכול. הכסף התוספתי הוא כמה מיליארדים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> כמה? <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> אני לא יכול להגיד לך. אם נניח מ-19-18 מיליארד התוכנית שלנו מדברת על כסף תוספתי על פני כל השנים, בערך – 8-7 מיליארד שקל. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> קרוב ל-20 מיליארד. <השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי:> מעולם לא הצגנו את זה. דיברנו על תוכנית שכוללת בסך הכול השקעה ממשלתית בחמש או שש השנים הקרובות קרוב ל-20 מיליארד שקל. זאת האמת לאמיתה. מתוך זה, סכום משמעותי הוא תוספתי. את יודעת שכדי להניע את זה, כדי לאשר תוכנית – למשל, יש שם אוניברסיטה, יש שם, למשל, מרכז שיקום בצפון, יש שם כל מיני דברים כאלה, שאתה מתחיל לתכנן, אבל הביצוע זה לא מהרגע להרגע. אין עניין להכניס לתקציב 17' או 18' כמה מיליארד שלא יבוצעו. מה כן יבוצע, למשל? מה אני כן רוצה שיבוצע מיידית ב-17'? תוכנית תעסוקה, הטבות – כעומק הפריפריה עומק ההטבות במס. שם זה כסף מזומן, למשל, דוגמה. או להוסיף מיטות, או להוסיף אחים ואחיות, להוסיף צוות רפואי, דברים מיידיים. זה הכסף שאמור להיות מאות-מיליוני השקלים הללו, שהיו אמורים להיכנס בפנים. אני לא אכנס לפרטים עכשיו. אמרתי לך שהיו חילוקי דעות. הגענו להבנה עם שר האוצר. הקמנו צוות. הצוות אמור לעבוד כדי להכניס את זה לבסיס התקציב ב-17'-18', לא לדחות את זה הלאה. אני מציע שתתאזרו בסבלנות עוד כמה שבועות. אתם אמורים הרי לאשר את התקציב ב-31 בחודש. אם לא יהיה כסף – תוכנית הצפון – אל תצביעו על התקציב, תצביעו נגד. אבל אם יהיה, בעזרת השם, תצביעו אתנו יחד על התקציב. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> כמה כסף? – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לאדוני השר. חברת הכנסת מיכל רוזין – בבקשה, גברתי, עד שתי דקות לשאלתך. אחריה – חבר הכנסת איציק שמולי. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה, כבוד השר, משרד הפנים מסרב לרשום טרנסג'נדר ובן-זוגו כאבות של בנם המשותף שנולד לפני שבעה חודשים. אחד ההורים, יונתן, נולד כאישה ועבר ניתוח לשינוי מין, אך נותר עם אברי מין ורבייה נשיים. הוא הרה מזרעו של בן-זוגו, דניאל, וילד את בנם במרס. רשות האוכלוסין וההגירה סירבה תחילה לרשום את השניים כהוריו של הילד, ובכך מנעה ממנו זכויות סוציאליות ושירותי בריאות בסיסיים. לאחר מאבק שינתה הרשות, ללא הסכמתו של יונתן, את סעיף המין שלו בחזרה לנקבה, ורשמה אותו כאמו של בנו, ואת דניאל בן-זוגו סירבה לרשום בכלל. מתשובת המשרד עולה שהוא דורש מיונתן הוכחה נוספת להיותו זכר, אף שכבר המשרד הכיר בשינוי המין ורשם אותו כך לפני שבע שנים. המשרד גם לא משיב מדוע אינו מסתפק בהצהרת האבהות של דניאל לצורך רישומו כאב הילד, בדומה להליך המקובל במקרה של זוגות הטרוסקסואליים שאינם נשואים. ולכן אני מבקשת לשאול: מדוע לא יבוטל השינוי הכפוי מזכר לנקבה שביצעה רשות האוכלוסין בסעיף המין של יונתן, אשר רשום במרשם האוכלוסין כזכר כבר משנת 2009, ומדוע שני הוריו הביולוגיים של תומר לא יירשמו כשני אבותיו בכל מרשם חוקי? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת רוזין. בבקשה, אדוני השר. <יגאל גואטה (ש"ס):> לא הבנתי – – – זכר או נקבה – – – <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא מצחיק. זה ממש לא מצחיק – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> לא, לא הבנתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אדוני, נא להעמיק בקריאת "מנחת חינוך", ותקבל את התשובות. בבקשה, אדוני השר, אנחנו במליאת הכנסת, לא – – – בבקשה, אדוני. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> חברת הכנסת, מרשם האוכלוסין אינו בשיקול דעת של השר, ואוי לו אם הוא היה בשיקול דעת שלי. יש פסיקה, יש חקיקה, ועל-פי זה אנחנו רושמים, גם כדי שהמרשם יהיה הכי אמין, ויהיה מקובל. עם כל חילוקי הדעות שיש לנו, עדיין אנחנו מנהלים מרשם, פחות או יותר – עם מאבקים כאלה או אחרים, אבל בסך הכול המרשם הוא אמין, הוא טוב, משום שאנחנו פועלים במסגרת החוק, במסגרת הפסיקות של בתי-המשפט ובמסגרת ההנחיות של היועץ המשפטי לממשלה. אנחנו עובדים על-פי תעודות רשמיות – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> דקה, סליחה, אני רוצה לענות. אנחנו עובדים על-פי תעודות רשמיות. אנחנו קיבלנו במקרה הספציפי הזה תעודה רשמית מבית-החולים על אימא, ואכן כך רשמנו. אחר כך ערערו על זה, החליטו שהאימא היא לא אימא, האימא היא אבא. אנחנו לא יכולים – את לא יכולה גם לצפות מפקידי משרד הפנים, שעושים את עבודתם באופן – על-פי הספר – לפעול כל אחד על-פי שיקול דעתו ועל-פי השקפתו. הנושא הזה שאת מעלה, אני משוכנע, אם הגיע לבית-המשפט – יגיע לבית-המשפט, יצטרכו לדון בו, ואנחנו נכבד כל החלטה, נגיד: אנחנו פועלים על-פי חוק, פועלים על-פי הנחיות, קיימנו דיון עם היועץ המשפטי לממשלה. אני אומר, אני היום שר הפנים, מחר בבוקר את יכולה להיות שרת הפנים, או אחר יכול להיות שר הפנים, אני מציע שנמשיך עם הדבר הזה שאנחנו עובדים על-פי פסיקות של בית-המשפט, על-פי החוק, ולא כל שר על-פי השקפתו, כיוון שאז כל אחד יסחב את השמיכה, ובסוף נישאר בלי שמיכה לעניין. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – הוא רשום כזכר. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> בסדר, טוב שיש לנו במסגרת הדמוקרטית שלנו גם מי קובע מה הפרשנות של החוק. אנחנו עובדים על-פי זה, אנחנו עובדים עם היועץ המשפטי לממשלה בצמוד, ואם צריך להגיע להכרעת בית-המשפט אחרי זה, זה נושאים חדשים, זה נושאים שבחוק כתוב בדיוק מה זה אבא ומה זה אימא, כן, במסגרת מסורתית משפחתית שהייתה עד היום. רוצים לשנות את הכללים – אז יצטרכו להתמודד עם זה. אני לא אכריע בזה לבד, ואני לא אשנה את החוק לבד, גם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. חבר הכנסת איציק שמולי – בבקשה, אדוני. הרביעייה הבאה הם: עאידה תומא סלימאן, נחמן שי, יעל גרמן ובאסל גטאס. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, ראשית, באמת הרבה ברכות על פעילותך, ואני רוצה גם לשבח את הצוות שלך. אני בקשר בעיקר עם נילי ברוש, שתמיד עונה בזמן שיא, אז באמת, זה לא דבר מובן מאליו, ואנחנו לא מקבלים את היחס הזה מכל המשרדים. אז גם את זה צריך להגיד. אני רוצה להעלות, אדוני השר, את הנושא של הסיעוד, שהוא רלוונטי למשרדך, גם, בהיבט של הבאת עובדים זרים. אני חושב שיותר מדי שנים הנושא של הלשכות הפרטיות שמורשות להביא – ולתווך – את העובד הזר לאחד מהקשישים הסיעודיים – זה דבר שצריך לשים עליו זרקור. האגרות שמשולמות לאותם התאגידים הן אגרות מוגזמות, של 2,000 שקל כל שנה, וזה מה שנקרא, אדוני השר, נגעת נסעת. שילמת פעם אחת, עכשיו, אם ברח לך העובד הזר, תחפש את החברים שלך, אין עם מי לדבר באותה לשכה. ואני חושב שהיחס הוא גם שרירותי, הוא גם פוגעני כלפי הקשישים הסיעודיים, ובאופן כללי יש תחושה שאין עם מי לדבר. אני הייתי מבקש, אדוני השר, שתשקול להקים איזה צוות בדיקה במשרדך לגבי התפקוד ולגבי היחס של אותן לשכות, 100 לשכות פרטיות בכל הארץ, כלפי החולים והקשישים הסיעודיים. יש שם סבל גדול מאוד, ואני מנצל את זה שאתה במשרד הפנים, והנושאים הללו לא זרים לך, כדי לנסות לקדם את הדבר הזה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת שמולי. בבקשה, אדוני השר. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> חבר הכנסת שמולי, אכן, כל הנושא, בכלל, של סיעוד והעובדים הזרים – כשאני מדבר על סיעוד זה בכל הרמות, אם זה לאוכלוסייה מבוגרת, אם חלילה וחס לאוכלוסייה חולה, או לנכים, או למוגבלים אחרים – אני חושב שזה אחד מהדברים הכי יפים שיש לנו. תארו לכם שלא היה לנו הדבר הזה בכלל, והכול היה צריך להיות במסגרת של מוסדות, כשהיום אתה רואה עשרות-אלפי פתרונות במסגרת הקהילה, שאנשים יכולים להישאר במשפחה, יכולים להישאר בשכונה, יכולים להישאר בסביבה שלהם ולחיות בכבוד. אז לכן ההתייחסות שלי לכל הנושא, גם אם הייתי מעדיף שהיינו מוצאים עובדים ישראלים לכול – אבל אין, צריך להיות מציאותי, אין לנו את זה. ואנחנו גם יודעים מה החשיבות – של משפחה, שנקשרת לעובד, וכמה זה חשוב לה שהעובד הזה, עד שהוא מתאקלם – ואני יום-יום, שעה-שעה, הלשכה שלי, והצוות שלנו, כמעט 24 שעות ביממה מתמודדים ומנסים לתת פתרונות. רק עכשיו אישרתי בדיעבד – מה שנקרא הלבנה – אלפי עובדים, בגלל המצוקה של המשפחות, והשארתי, אף-על-פי שעברו את הזמן ועברו את המכסה של הזמן. הלשכות האלה שאנחנו מדברים עליהן – צריך להבין מה האלטרנטיבה שהייתה לפני זה, ולעשות את זה שוק של עבדים, חלילה וחס, זה גם דבר פרוץ מאוד, ואנחנו יודעים כמה פגיעה בעובדים וכמה פגיעה באנשים הללו – לכן, הלשכות הן לכאורה פתרון. אני גם מודע לזה. קיימתי כבר כמה דיונים בלשכה על הדבר שהעלית, ועוד נקודות אחרות שהן ללשכות – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> הבקשה היא לא לבטל את – – – <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> הבנתי, הבנתי. אני רק מרחיב קצת, טיפה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – ושיהיו עליהן גם קצת חובות. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> אין ספק שאנחנו רוצים לסדר – בהסדרה – את כל הנושא של היחסים שלנו עם הלשכות – מצד אחד הזכויות, מצד שני מה החובות, מה הציפיות שלנו מהן, מה האחריות שלהן כלפי עובדים, כלפי הניידות שלהם, מול המשפחה, שלא פתאום ברח להם – יש שם שורה של דברים שאנחנו עכשיו בודקים ומנסים להסדיר. אשמח, חבר הכנסת שמולי, אם יש לך הצעות מעשיות, גם, כרגיל, כדרכך, תשלח לנו. אשמח להתייחס לזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. בבקשה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, אני כבר הייתי במעקב אחרי כל הנושא של תעודות זהות של האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב כאשר גיליתי, בסיור שערכתי שם, שהצעירים שניגשים להוציא את תעודת הזהות שלהם, כאשר ההורים שלהם, שני ההורים, הם אזרחים, כל האחים הם אזרחים, ופתאום, מ-2010, מנפיקים לחלק גדול מהצעירים האלה תעודות זהות שכתוב בהן שהסטטוס שלהם הוא תושב קבע. כלומר, שוללים, פקידי מרשם האוכלוסין, את האזרחות מהציבור, כאשר אין להם סמכות לפי החוק לעשות את זה. קיימנו דיון בוועדת הפנים, ומרשם האוכלוסין התבקש למסור מידע על היקף התופעה, עד כמה שללו תעודות זהות וסטטוס אזרחות מהתושבים. הם נתבקשו גם להסביר איך יכול להיות שהם עוברים עבירה מסוג זה, כאשר אין זה בסמכות הפקידים. אנחנו מחכים מחודש ינואר. אני מחכה לתשובה ברורה כמה מקרים כאלה קרו. קיבלתי תשובה מכבוד השר על שאילתה שהגשתי בנושא, שלא ענתה על אף שאלה, כי התשובה התייחסה לאלה שיש לגביהם ספק, שיש מה לבדוק באזרחות של ההורים שלהם; כאשר התשובה שמועמדים כאלה, 2,600 אנשים, עלולים – לפי מה שהולך בינתיים במרשם האוכלוסין, גם ה-2,600 עלולים לאבד את האזרחות שלהם. אבל לא נאמר לי כמה כבר איבדו את הסטטוס של האזרחות שלהם. כלומר, המדינה שוללת אזרחות מאזרחים שנולדו לאזרחים שקיבלו את האזרחות שלהם וחיים בתוך מדינת ישראל. איך מסבירים את זה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. חברים, זה מפריע. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> חברת הכנסת, כפי שאמרת, אני חשבתי שנתתי תשובה. חתמתי, קראתי, הגהתי, ביקשתי תשובה יותר מפורטת. חשבתי שהיא מספקת. אם את אומרת שהיא לא ענתה לך על השאלה, היות שאני לא יכול לתת לך – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> בסדר, טוב. אני, אדוני היושב-ראש, מבקש – שמענו את השאלה. תקבלי תשובה מפורטת. אם אתם רוצים במליאה, אם את רוצה בכתב. את רוצה להגיש? מה שיחליט היושב-ראש. אני אתן לך תשובה מפורטת. אין מצב. אנחנו לא שוללים אזרחות ממי שיש לו אזרחות. גם אין לי סמכות לשלול אזרחות. רק במקרים מיוחדים, וגם אז אני צריך לפנות לבתי-משפט – מסלולים, בנושא של פגיעה בטרור ואחרים. אני לא שולל אזרחות סתם. אני הסברתי לך גם שם במכתב באילו מקרים מדובר ולמה זה קורה; מכוח מה הם קיבלו את האזרחות ומכוח מה הם באים עכשיו. אבל, גם את זה הבנתי. אם את חוזרת על השאלה, סימן שבאמת את צודקת, לא קיבלת תשובה מפורטת. והתשובה לא הייתה מספיק – את תקבלי תשובה. גם יכול להיות שלא תסכימי לה, אבל אני מבטיח לך שתקבלי תשובה מפורטת עם מספרים, עם הסבר, ותקבלי את זה בקרוב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. חברי הכנסת, רק כבקשה, התקנון נותן לכם עד שתי דקות. אם אפשר טיפה לתמצת אז השר יספיק להשיב לכולם. <נחמן שי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה להצטרף לדברי חברי בעניין הנגישות של הלשכה שלך ושיתוף הפעולה עם העוזרים שלך. בכמה וכמה נושאים זה היה לתועלת. אני רוצה להצטרף עכשיו גם לדברי חברי איציק שמולי בעניין אוכלוסיית האזרחים הוותיקים במדינת ישראל. איציק הצביע על היבט אחד, אני רוצה להרחיב טיפה את היריעה. אתה יודע שאנחנו מתברכים באוכלוסייה שהולכת ומתבגרת. זה אחד הדברים החשובים, אולי הדרמטיים שקורים בעולם כולו, וגם בישראל. וכאן זה מחייב כמה התאמות. אחת מהן היא שאלת תוכניות המתאר והתכנון העירוני. באיזו מידה מובאים בחשבון, למשל, בתי-אבות כשמתכננים עיר או כשמרחיבים אותה, כדי שיהיו בתי-אבות? הם צריכים להיות באיזה מקום. התאמות בכלל שנדרשות בתכנון עיר: מעברי חציה, מועדוניות, פעילויות יום, תשתיות, נגישות, פארקים, ביטחון עירוני. איפה זה עומד גם בסדר-היום של המשרד שלך וגם כשאתה מנחיל אותו לרשויות מקומיות? שאלה אחרונה בעניין ארנונה: אנחנו יודעים שאזרחים ותיקים נהנים מהנחה בארנונה, היא חשובה להם. האם אפשר יהיה – האם זה בתוכניות שלך – לעשות למען הגדלת ההנחה בארנונה לאזרחים הוותיקים? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> לגבי תוכניות, אני מפריד בין שני דברים. לגבי תוכניות מתאר, תוכניות סטטוטוריות או דברים אחרים, כפי שאמרתי בתחילת דברי, מינהל התכנון לא נמצא במשרד הפנים אז אני לא יכול להנחות. אבל אני, כמו שמכיר את הרשויות, בעיקר הגדולות והוותיקות יותר, אין לי ספק שבתוכניות מתאר מקומיות שלהן או בתב"עות שהן מקדמות, היום אי-אפשר להתעלם מהאוכלוסייה הוותיקה. אני רק יכול להגיד לך שאנחנו, למשל, במשרד הפריפריה החברתית, אנחנו ביחד – אם אני לא טועה – עם ההסתדרות הציונית או גופים אחרים הולכים לקדם תוכנית גדולה מאוד לאוכלוסייה הוותיקה במגזר הערבי, במגזר היהודי – בעיקר בפריפריה החברתית, לאוכלוסייה הוותיקה-חלשה, שאין להם את האפשרויות של בתי-אבות או דברים אחרים אלא הם נמצאים במסגרת הקהילה. לחזק את המועדונים, לחזק את הפעילות החברתית, לחלק את העזרה ההתנדבותית – את כל הדברים הללו אנחנו הולכים לקדם בתוכנית גדולה בעניין הזה. לגבי הארנונה, חבר הכנסת שי, עוד כמנכ"ל משרד הפנים וכשר הפנים בסיבוב הקודם התחלתי עם ההנחות לארנונה לאוכלוסייה הוותיקה. חשבתי, קודם כול – והדרת פני זקן. עצם העובדה שיש אוכלוסייה ותיקה, היא צריכה לקבל הנחה. לתת כבוד לאוכלוסייה הוותיקה שבנתה את הארץ הזו, שהביאה אותנו לעולם, ומגיע לה הכבוד הזה. אבל צריך לזכור גם שבסוף בסוף המבחן צריך להיות גם מבחן הכנסה, כן? אי-אפשר סתם לתת הנחה. זה חייב לעזור יותר – לתת הנחה יותר גדולה לאוכלוסייה ותיקה מעוטת הכנסה ולתת הנחה אבל גדולה פחות לאוכלוסייה הוותיקה שיש לה הכנסה גבוהה יותר. אני חושב שזה גם הצדק שצריכים ללכת אתו ביחד. ואם אני יכול היום להגדיל את ההנחות – וזה בא בסוף על חשבון הרשויות – הייתי מגדיל אותה יותר לאוכלוסייה הוותיקה החלשה יותר, כדי לעזור באמת לאלה שאין להם; ממש אין להם כסף לקנות תרופות, או שאין להם כסף לחמם בחורף, לשמיכות או לביגוד, או אפילו לדברים מינימליים. אם אני יכול לחסוך להם את 100 השקל או כמה עשרות שקלים בארנונה, בשביל שיוכלו ממש – מובן שאם הייתה לי אפשרות לתת יותר, הייתי נותן בצורה רחבה יותר. אבל כשצריך לעשות את האיזון הזה, אני חושב שזה האיזון הנכון. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אתה עושה את זה? <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> כן, כן, אנחנו עושים את זה. כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת באסל גטאס. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה להצטרף לברכות של חברי לעוזריך ויועציך הנאמנים, צביקה וברק. באמת כל הכבוד. תענוג לקבל תשובות בלשכה שלך. ונילי, נכון? הנה, כולם מאשרים. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> זה נכון, כן. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני מבקשת לשאול לגבי חופי הרחצה. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> בכולם אדם מקנא חוץ מבנו ותלמידו. אין בעיה, תפרגנו להם כמה שאתם רוצים. זה בסדר. <מיכל רוזין (מרצ):> אתה בחרת בהם. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> אין ספק, אין ספק. <יעל גרמן (יש עתיד):> הראש מקרין על כל השאר. ברצוני לשאול שאלה לגבי חופי הרחצה. כידוע, אתה מוביל מדיניות – וגם נתת הוראה בהתאם – לפתוח את חופי הרחצה שיהיו חופשיים מתשלום. אתה גם שלחת – משרדך שלח – הוראה מפורשת לרשות הטבע והגנים, למנכ"ל רשות הטבע והגנים, הוראה, דרך אגב, שקיבלה את הגיבוי של היועץ המשפטי לממשלה, לפתוח את שני החופים של בית-ינאי ופלמחים כך שיהיו פתוחים לקהל ללא תמורה. ולמרות זאת, עד היום בשני החופים האלה עדיין גובים כספים. לא רק זו אלא שעונת הרחצה, כידוע לך, הסתיימה השבוע והתחילה עונת החורף. ולהערכתי, בניגוד לכל חוק שידוע לי, גובים – אומנם תשלום מופחת, אך עדיין גובים תשלום, שלהערכתי הוא גם מנוגד לחוק וגם מנוגד לרוח דבריך. מה בכוונתך לעשות בנדון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> חברת הכנסת גרמן, אכן, אני חושב שלראשונה פתחנו את חופי הרחצה חינם. הים הוא משאב כללי של עם ישראל וכולם צריכים ליהנות ממנו. פתחנו וגם שיפינו את הרשויות שזקוקות לשיפוי בתקציב, ואת אלה שלא זקוקות, לא שיפינו. גרמנו להם הפסד הכנסה, אבל אני חושב שזה דבר צודק ונכון. כעשרה חופי רחצה. יש לנו לראשונה תוספת די טובה של כמה עשרות-מיליוני שקלים לפיתוח חופי רחצה חדשים, ואנחנו מתכוננים עכשיו לעבוד על זה, כדי שבקיץ נוכל לפתח חופי רחצה חדשים. לגבי בית-ינאי ופלמחים – אכן, ציטטת נכון את הפנייה שלי ליועץ המשפטי. פניתי ליועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי של משרד הפנים, יהודה זמרת, פנה, מכיוון שזו הסוגיה שהייתה: מי בעל הסמכות? האם אני כשר הפנים, כשהסמכות על החופים היא שלי ופטרתי את הציבור מחובת תשלום בחופים, או השר להגנת הסביבה, שטען שהיות שמדובר בשמורות טבע, הסמכות היא שלו. כאן נכנסנו לוויכוח ושלחנו את השאלה ליועץ המשפטי לממשלה, והכרעתו הייתה – עדיין אין הכרעה ברורה, השאלה היא איפה נגמר הגבול של שמורת הטבע ושל רשות הגנים, וכשהאזרח נכנס, האם הוא עובר דרך שמורת טבע ומקבל שירות של שמורת טבע, של רשות הגנים, בחניה ובהטבות אחרות, הוא נהנה – – – ואז הם אומרים: מגיע לנו תשלום על זה, אנחנו לא לוקחים תשלום על חוף. אנחנו עכשיו מנסים לגבש את ההסדר: איך מי שבא לחוף לא משלם – חד-משמעית – ואיך באמת עושים את זה בפועל. מצד אחר, יש להם סמכות לגבות כסף כשמורת טבע וכרשות הגנים. זה פחות או יותר הקווים המנחים שיש לנו. אנחנו צריכים עכשיו להביא את זה לידי מעשה. אני מקווה שבקיץ הבא נפתור את הבעיה הזאת – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> כיוון שהנושא עדיין לא הוכרע. <יעל גרמן (יש עתיד):> נכון לעכשיו רשות הטבע והגנים גם מתעלמת מהוראתך וגם מהיועץ המשפטי – – – <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> מכיוון שזה מונח על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה ואין עדיין הכרעה ברורה, הם מנצלים עדיין את שעת הדמדומים הזאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה, אדוני, שאלתך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, האם אתה מרוצה מהתקציב של המשרד שלך? אתה בא מחר לוועדת הכספים. אנחנו נהיה שם עדים למצגת של שר מרוצה או שר שמבקש יותר? יש לנו הרגשה שכבוד השר אינו עם רוח הקרב שהוא הצטיין בה בעבר. אנחנו נשמח מאוד לעזור לך בוועדת הכספים, אם אתה רוצה, להיאבק על יותר תקציב. אני ער לזה שיש 600 מיליון תוספת השנה, שנת 2017, ועוד 300 מיליון בשנה אחרי זה. יש לי גם שאלה לגבי הוועדה שהיא באחריות משרדך, הוועדה המיוחדת לבחינת איחוד משפחות. האם כבוד השר יודע מה קורה שם ומפקח על העבודה? יש לו say בעניין? גם הבקשות שנדונות שם וגם בסדרי העבודה שלה? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> השאלה של מרוצה או לא מרוצה זו שאלה יחסית. אני לא שר יחיד בממשלה, אני בכל זאת חלק מממשלה, ואני יודע מה מגבלות התקציב. אם אתה שואל אותי אם יש לנו הישגים משמעותיים השנה, לעומת השנה הקודמת, שזה צריך להיות אבן הבוחן, האם אתה מרוצה, האם נאבקת, האם השגת – אז אני אשאיר לך לשפוט. עם מענק האיזון בבסיס התקציב, לא כתוספת שמשתנה בכל שנה, הגענו ל-3 מיליארד שקל, כשהיינו ב-1.7 מיליארד, ולפני זה בפחות. כשיש לנו תוספת במענק הפיתוח, כשיש לנו במשרד הפריפריה החברתית – אתה יודע שחלק גדול מהרשויות הערביות נמצאות בתוך הקריטריון של פריפריה חברתית – תוספת כסף נקי ב-2017–2018 של יותר מ-600 מיליון שקל, כשיש לנו קרן ארנונה של 500 מיליון שקל לצדק חלוקתי, שלא הייתה, ועוד שורה שלמה של דברים. עד היום התרגלנו לתוכניות הבראה. אתם מכירים את המושג הזה, תוכניות הבראה, כן? היום הוספנו תקציבים למושג חדש, תוכניות המראה, להתחיל – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> כשדיברת על הארנונה וצדק חלוקתי, אתה מדבר על הערים – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי, זה לא – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, לא, לא, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> אני בטוח שאני אפגוש אותך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני שמח שהופעת בסוף הדיון, אבל לא. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> מחר בטוח נפגוש אותך בוועדת הכספים, לא? אז נדבר שם על זה, בעזרת השם, באריכות. לגבי – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הקרן. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> לא. לא הקרן. אחר כך. כבר המשכתי הלאה. אמרתי לך: תוכניות המראה. פעם ראשונה שיש בתקציב משרד הפנים כסף, ב-2017 וב-2018, סכום משמעותי לתוכניות המראה, לתת לרשויות לצאת מהסטיגמה של הבראה ולהתחיל לתת להן להמריא, להתחיל לתת להן להתפתח יותר ועוד שורה שלמה של דברים. מתי, תגיד לי, אני ואתה היינו עדים – שחילקנו ל-16 רשויות במגזר הערבי ערים מצטיינות עם 350 מיליון שקל? זו תוכנית של עידוד, של מצוינות לשנים האלה. איפה הגענו לדבר הזה? יש שורה שלמה של הישגים. אתה שואל אותי אם אני רוצה עוד? ודאי שאני רוצה עוד, אבל מה קורה עם משרדים אחרים? מה קורה עם תקציב המדינה? עם מגבלת ההוצאה? בסך-הכול אני חושב שיש שם הישגים טובים. כמובן אני שואף כל הזמן ליותר. זה לגיטימי וזה טוב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. חברי הכנסת, אנחנו בדיון שנמשך – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הוא לא ענה לשאלה שלי, השנייה. <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> כן. כן, איחוד משפחות. תראה, השאלה – אני פועל על-פי סמכותי, כשהסמכות שלי היא משנת 2003, מתיקון חוק האזרחות, כפי שידוע לך, שמוארכת בכל שנה בהוראת שעה של הכנסת. היא ברורה ומוגדרת מאוד מאוד. זה לא שזה מונח על שולחני ואני צריך להפעיל את שיקול דעתי למי אני מאשר ולמי אני לא מאשר. קודם כול שנדע, יש חוק ברור, ובמסגרת של מה שאפשר לעשות במסגרת הדבר הזה – אני חושב שגם עדכנתי אתכם וגם עודכנתם בוועדות אחרות – נעשו דברים בשנה האחרונה: שיפרנו, היטבנו, שדרגנו. המוטו המרכזי שלי הוא לאפשר לחיות בכבוד, בצורה מסודרת ובצורה ידועה מראש, ולא כל הזמן להישאר תלויים ועומדים. אני לא אכנס ממש לפרטים, אבל בגדול אני חושב שגם השנה, ובמשך הזמן עשינו – אני מאמין ואני באמת עם יד על הדופק – אני מטפל בזה הרבה, אני מקיים הרבה דיונים, גם עם משרד המשפטים, גם עם האנשים שלנו בעניין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר הפנים ופיתוח הפריפריה, הגליל והנגב אריה מכלוף דרעי. חברי הכנסת, אנחנו בדיון שנמשך כבר 75 דקות. חובה עלינו לסיים, אף שהשר מבקש להמשיך. הוא נהנה מאוד – – <שר הפנים אריה מכלוף דרעי:> מאוד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אבל חובה עלינו לסיים. יש עוד כמה אנשים שלא הגיעו לשאלות היום. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני, נרשמתי ולא – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, כן, כן. לא רק אתה. יש רשימה של 11 חברי כנסת בערך שגם היו במליאה וגם נרשמו. כמנהגנו ניתן להם עדיפות בסיבובים הקרובים מול שרים נוספים. אז אתכם הסליחה. בפעם הבאה תקבלו עדיפות, תקבלו יתרון. כן נכון, חברי הקואליציה היום לא הביעו עניין, כך שאפשרנו ל-15 חברי כנסת מן האופוזיציה ולאחד מן הקואליציה היום לשאול. זה מעבר למה שמבקש מאתנו התקנון. <המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום – דיון והצבעה. יציג את ההחלטה, בשם יושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הכרזה על מצב חירום, חבר הכנסת מרדכי יוגב. בבקשה, אדוני. לאחר מכן דיון על-פי הרשימה שנמצאת לפנינו. <מרדכי יוגב (בשם הוועדה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – צריך פה שר או לא צריך שר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רצוי שתמיד יהיה שר. תמיד. איפה השר? מי השר התורן, גברתי? בבקשה, אדוני ימשיך ונזעיק את השר. <מרדכי יוגב (בשם הוועדה המשותפת):> בראשית דברי אני רוצה להודות לצוות המשפטי של ועדת החוץ והביטחון, עורך-דין עידו בן-יצחק וחבורתו. אני מתכבד להציג בפני המליאה את המלצות הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין ההכרזה על מצב חירום, בהתאם לסעיף 69 לתקנון הכנסת. בחוק-יסוד: הממשלה שנחקק בשנת 2001 נקבע כי סמכות ההכרזה על מצב חירום תהיה בידי הכנסת, ביוזמתה, או על-פי הצעת הממשלה, וכי תוקף ההכרזה לא יעמוד על יותר משנה. הסיבה שבעטייה מתבקשת הכנסת לחזור ולהכריז על מצב חירום, בדומה להכרזות הקודמות בשנים האחרונות, נעוצה בכך שבמהלך 40 שנותיה הראשונות של המדינה נחקקו חוקים, תקנות וצווים שתוקפם מותנה בקיומו של מצב החירום. בחוקים ובצווים האלה נקבעו הסדרים חיוניים, הן מבחינה ביטחונית והן מבחינה כלכלית. אם הכנסת לא תשוב ותכריז על מצב חירום, הסדרים חיוניים אלה יפקעו. מצב דברים זה כמובן אינו אידיאלי. על כן החליטה הוועדה המשותפת בשנת 2009 להדק את הפיקוח על הממשלה, כדי להבטיח את קידום החקיקה הדרושה לשם ניתוק החוקים והצווים השונים ממצב החירום. מאמצי הוועדה המשותפת נשאו פרי: אם בשנת 2009 עמדו בתוקף תשעה חוקים ו-165 צווים שתוקפם מותנה במצב חירום, הרי נכון להיום, התבשרנו בישיבתה האחרונה של הוועדה, עומדים בתוקף שבעה חוקים ו-23 צווים בלבד, כלומר 142 צווים בוטלו או תוקנו והוצאו ממצב חירום לחקיקה רגילה, שזה כ־85% מהצווים שהוסדרו בשנים האחרונות. סקירה מלאה על ההתקדמות בשנים האחרונות הופצה אתמול לכל חברי הכנסת, אך אפרט את עיקר ההתקדמות מאז ההכרזה הקודמת. בשנה שחלפה – ונעשתה עבודה רבה גם על-ידי משרד המשפטים וגם על-ידי משרדים נוספים – הוסדרו חוק אחד ו-11 צווים. נותרו כ-30 צווים וכמה חוקים, שאעמוד עליהם אם צריך. המהלך הבולט ביותר בשנה האחרונה היה חקיקתו של חוק המאבק בטרור, שבין היתר החליף את פקודת מניעת טרור. פקודה זו הייתה בין החוקים המשמעותיים ביותר שתוקפם מותנה בהכרזה על מצב חירום, וביטולה – והיא בוטלה – הוא צעד חשוב ומשמעותי. נוסף על פקודת מניעת טרור אישרה הכנסת בשנה החולפת חוקים ותקנות שאפשרו את ביטולם של 11 צווים נוספים; חמישה צווים בתחום הרכב הוסדרו במסגרת חוק רישוי שירותים לרכב, חוק הסדרת העיסוק בהדברה תברואית הסדיר צו נוסף, שני צווים בתחום השיט הוחלפו בתקנות חדשות, וכך גם שני צווים בתחום הגז הביתי וצו בתחום הובלת הדלק. על שולחנן של ועדות הכנסת מונחות הצעות חוק ותקנות נוספות שנועדו להחליף חקיקה קיימת שתוקפה מותנה בקיומו של מצב חירום. ועדת החוקה, חוק ומשפט דנה בימים אלה בחלק שפוצל מחוק המאבק בטרור ויסדיר את מעמדו של חוק המעצרים המינהליים. על שולחן ועדת הכלכלה מונחות הצעות חוק בתחום הדבש והצעצועים המסוכנים, ותקנות נוספות בתחום הדיג, שיטופלו עוד בשנה זו. אעיר בהקשר זה כי שתי הצעות החוק אושרו בקריאה ראשונה עוד בכנסת הקודמת, והן ממתינות כבר זמן רב לדיון. נוסף על כך, במסגרת חוק ההסדרים שאושר בקריאה ראשונה בשבוע שעבר נכלל פרק נוסף, להסדרת ענף התמרוקים, שחקיקתו תקדם את החלפתו של צו נוסף. מבחינת תהליכים בתוך הממשלה, שתי הצעות חוק אושרו בוועדת השרים לענייני חקיקה, בתחום התעבורה ובתחום המעליות, ההצעות צפויות להגיע לכנסת בשבועות הקרובים וחקיקתן תאפשר את ביטולם של שלושה צווים נוספים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <מרדכי יוגב (בשם הוועדה המשותפת):> נוסף על כך הופצו במהלך השנה תזכירי חוק בתחומי הגז והדלק, שחקיקתם תאפשר ביטולם של עוד שישה צווים. רבותי חברי הכנסת, אפשר בהחלט לראות כי עבודת הפיקוח הפרלמנטרית – ואני מוכרח לציין לחיוב, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – את אברהם – מש"ס – אברהם שכבר איננו חבר אתנו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מיכאלי. מיכאלי. <מרדכי יוגב (בשם הוועדה המשותפת):> – – – אברהם מיכאלי, שפעל רבות מאוד, גם במסגרת ועדת החוץ והביטחון, לביטול ולצמצום צווי החירום, וכך, ברוח שלו, הם מתבטלים ומתבטלים. החקיקה שתוקפה מותנה בהכרזה על מצב חירום הצטמצמה משמעותית, ורוב החוקים והצווים שנותרו מצויים בתהליכי עבודה כאלה ואחרים, כפי שמפורט במסמך שנשלח לכם. הוועדה – וכך קבע יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אבי דיכטר, שאני ממלא-מקומו – תמשיך להתכנס גם השנה ולעקוב אחר עבודת משרדי הממשלה כדי לפקח עליהם ולוודא כי העבודה נמשכת במלוא המרץ. כאמור, חוק-יסוד: הממשלה מגביל את תוקף ההכרזה לשנה, והסיבה לכך היא שההכרזה נותנת לממשלה סמכות להתקין תקנות שעת-חירום מוגבלות בזמן שבכוחן לגבור על חקיקת הכנסת. הכנסת סברה שאין זה מן הראוי להותיר בידי הממשלה סמכויות נרחבות כאלה לפרק זמן ממושך ללא פיקוח פרלמנטרי. אציין בהקשר זה גם כי מאז ההכרזה הקודמת לא עשתה הממשלה שימוש בסמכותה – כלל – להתקין תקנות שעת-חירום. נוכח העבודה הרבה שנעשתה – והייתי עד לה – ועבודת הוועדה המשותפת שתפעל גם בשנה הקרובה, החליטה הוועדה המשותפת להמליץ לכנסת לחזור ולהכריז על מצב חירום לתקופה של שנה, עד יום י"ז בחשוון תשע"ח, 6 בנובמבר 2017, ואבקש מחברי הכנסת לאשר את ההמלצה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מוטי יוגב. אנחנו נעבור לדיון בהמלצת הוועדה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת עמר בר-לב, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. שלוש דקות לכל דובר. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני מאוד אמביוולנטי לגבי הצעת החוק הזאת. אני בכנסת רק ארבע שנים, וכל שנה מוארך מצב החירום בשנה. אדוני היושב-ראש, אני מניח שאתה הרבה יותר שנים ממני בכנסת ורואה איך כל שנה מוארך מצב החירום. אז אני מבין שיש חוקים שבאמת – כמו חוק הטרור – באמת חקיקה מורכבת, שלוקחת זמן, אבל אני רוצה לתת לכם כמה דוגמאות של צווים שקיימים במסגרת אותו מצב חירום שמדינת ישראל נמצאת בו משנת 1948. אני אתן לכם רק כמה דוגמאות: צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (תמרוקים), זה כלול בצו עקב מצב חירום; איסור ייצוא, ייבוא ומכירה של צעצועים מסוכנים; צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (רכבל) – יש לנו, נדמה לי, רק רכבל אחד, בראש-הנקרה. <היו"ר יצחק וקנין:> לא. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא, יש שניים. <היו"ר יצחק וקנין:> יש לנו – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אה, במצדה, נכון. <היו"ר יצחק וקנין:> גם בקריית-שמונה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> יש במצדה, בקריית-שמונה – נכון, שלושה. שלושה. צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור דבש ומכירתו) – איך ייצור דבש ומכירתו קשור למצב חירום? וכמובן, ייצור חלב, וכן הלאה. לכן, זה מאוד מתסכל אותי. היה לנו דיון היום בסיעה, והסבירו לי שכל דבר – כנגד ביטול כל צו צריך צו נגדי. אוקיי, אני מקבל את זה, אבל אני חושב שיש דברים שבאמת, מדינת ישראל כבר קרוב ל-70 שנה, הגיע הזמן לא לעשות מזה עניין, וחלק גדול מהצווים האלה, שהקראתי, אין בינם לבין מצב חירום דבר וחצי דבר, וצריך כמעט מייד לבטל אותם, ואם צריך באיזה הקשר אחר לקבוע איזה צו אחר – לקבוע צו אחר. חבר הכנסת יוגב, שהיה כאן לפני, הזכיר את החלק המלא של הכוס, וכמו בכל כוס יש חלק מלא וחלק חסר. החלק החסר – אני אתן לכם דוגמה במספרים. למשל, בשנת 2013, 69 צווים וחוקים טופלו, מהם 23 היו בממשלה, ו-46 בכנסת. השנה, לעומת זאת, 2016, כמעט מסתיימת, סך הכול חמישה צווים או חוקים מטופלים או טופלו במסגרת הפעילות של הכנסת ו-25 בממשלה, זאת אומרת, כשאנחנו מסתכלים לאורך השנים, אנחנו רואים ירידה בתהליך ביטול הצווים. ואדוני היושב-ראש, אני חושב שהירידה הזאת, אין לה הצדקה, בוודאי לגבי הדוגמאות של הצווים שאני נתתי כאן – תמרוקים, דבש, צעצועים, ולכן אני מאוד מבקש, גם ממך כסגן יושב-ראש הכנסת, בוודאי מיושב-ראש הכנסת, שלא נמצא כאן, לפעול, לפחות כל מה שקשור בכנסת, בוועדות השונות – ועדת הכלכלה, ועדת התחבורה, החקלאות, הבריאות – להפעיל לחץ, באמת להתמודד עם הנושאים האלה, ובאמת, הדברים האלה, שאין בינם לבין מצב חירום – לעשות את המקסימום שבשנה הבאה כשנתבקש להאריך את הצו הם לא יהיו ברשימה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. יעלה חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני תומך באופן מלא בדברי חברי עמר בר-לב. מייד כשהנושא עלה אצלנו היום בישיבה, אני ביקשתי לדעת מה מצב הדבש. אני יודע שדבורים יכולות לשמש כוח מסוכן, תוקף – אני יכול לחשוב על מאסות של דבורים שנעות – נוהרות – יחד, תוקפות – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> נוהרות לקלפיות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – ומהוות פגיעה וסכנה לביטחון מדינת ישראל. האמת, בעולם החדש שנכנסנו אליו – ועמר יודע – בכלי הטיס הבלתי-מאוישים יש איזו תפיסה – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> דבורה מאוד מסוכנת. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> דבורה מאוד מסוכנת. <נחמן שי (המחנה הציוני):> בדיוק, דבורה היא מסוכנת, ויש צירופים כאלה של כל מיני כלים שעפים יחד והם דומים מאוד, אבל באמת, על הדבש ועל העוקץ – שניהם עוד שם – גם הדבש וגם העוקץ, וגם המספוא והסחר בו, וגם החלב, וגם הצעצועים, כמדומני, וגם הגז המסופק במערכת מרכזית, וגם, כמובן, בנייה והפעלה של כור גרעיני – את זה באמת טוב שמדינת ישראל תגביל, שאף אחד לא יוכל לבנות בחצר כור גרעיני – לצורכי שלום כמובן, כי אני לא יכול לחשוב שיש איזה שימוש אחר בכור גרעיני, אלא לצורכי שלום. תראו, יש פה מאמץ – אני צריך להודות, אני כבר שמונה שנים בכנסת – יש מאמץ להשתחרר סוף-סוף מהחקיקה ומהחוקים ומהצווים האלה; אני מוכרח להודות. אבל בכל שנה הצעד הוא קצת תימני – הולכים צעד קדימה ונעצרים – לא הולכים לאחור, אבל נעצרים, ואני חושב שאם סוף-סוף המדינה, בהנחיה ובדחיפה של הכנסת, תיקח על עצמה לקדם את זה, אין סיבה שזה ייקח שנים. זה מין לוקסוס כזה שמרשים לעצמם. הייתי עכשיו באיגוד הבין-פרלמנטרי בז'נבה, ייצגתי את הכנסת, אתכם; הבאתי לפניהם את החוק למאבק בטרור. דנו שם ב-human rights, בזכויות אדם, הבאתי את חוק הטרור כדוגמה לדרך שמדינת ישראל בחרה להעביר חוק חשוב למאבק בטרור, חוק שמאזן בין זכויות אדם לבין ביטחון. אני מכבד את זה, וחשוב וטוב שיש לנו את החוק, וזה התקבל באהדה, כלומר אפילו הפכנו את זה למסר: אולי אתם רוצים לאמץ מרכיבים מהחוק הזה גם במדינות אחרות, במדינות דמוקרטיות. כלומר, יש לנו יכולת. הבית הזה יודע לחוקק חוקים נכונים, מאוזנים, שמתאימים לשנת 2016, ולא לשנת 1948 – ואני עכשיו האדם היחיד במליאה הזאת שהיה פה בשנת 1948 – אני לא כל כך זוכר טוב את הצווים האלה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חשבתי שאני מבוגר ממך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא, אני מבוגר ממך, ואני זוכר – לא זוכר, אבל אני אומר, אני שייך לדור הזה, אז אני אומר, אני משחרר אתכם מהמחויבות כלפינו. כבר לא צריך, תירגעו – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – תלכו הלאה ותוותרו על החקיקה – הצווים האלה. או תבטלו, או תעברו לחקיקה תקינה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת נחמן שי. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. לא, חבר הכנסת יוסי יונה, אחרי דב חנין. שלוש דקות לרשותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, עשר שנים אני בכנסת, ובכל שנה חוזר הדיון בהארכת מצב החירום. ואני, אדוני היושב-ראש, לא רוצה לחזור – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני רק רוצה להודיע שסגרתי את רשימת הדוברים. תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה. אדוני היושב-ראש, עשר שנים אני בכנסת, ומדי שנה חוזרת הממשלה ומציעה לנו להאריך את מצב החירום בשנה נוספת. מה לא אמרתי כבר בדיון הזה? אני לא מתכוון לחזור על דברים שאמרתי בעבר, ולכן אני רוצה, אדוני היושב-ראש, ללכת הרחק להיסטוריה ולספר סיפור שאולי לא כל חברי הכנסת מכירים. ב-17 ביולי 1791 הכריז המרקיז דה לה פאייט, המפקד הצבאי של העיר פריז, על מצב חירום בעיר. הוא הכריז על מצב חירום ודרש מהמפגינים להתפזר מייד. כסמל למצב החירום הוא הורה לרשויות בפריז להניף דגל שיסמל את מצב החירום, את האזהרה של השלטון נגד העם המתקומם, והדגל שהוא בחר להשתמש בו כסמל של מצב החירום הזה היה דגל אדום. המפגינים בפריז אימצו את הדגל הזה, ורק הפכו את המשמעות שלו – במקום אזהרה למפגינים, אזהרה לשלטון, במקום מצב חירום נגד העם המתקומם, מצב חירום נגד השלטון המשתולל. עמיתי חברי הכנסת, אם תשאלו אותי איפה נמצא מצב החירום אצלנו – מצב החירום אצלנו נמצא בדיוק באותו מקום, במקום של שלטון שמאבד את הרסן, משתולל, וכשאין לו פתרונות – עובר להסתה, הסתה נגד מיעוט ערבי, הסתה נגד מי שחושב אחרת, מתקפה על התקשורת, ניסיון לחסל את השידור הציבורי, מתקפה על השופטים, על בית-המשפט העליון, ניסיון למנות שופטים שיהיו נוחים למערכת, נוחים לשלטון וידידותיים לשלטון. עמיתי חברי הכנסת, זה מצב החירום האמיתי. ומול מצב החירום הזה אנחנו צריכים – כן, אנחנו צריכים – את הציבור, אנחנו צריכים את העם, אנחנו צריכים את האנשים שיתייצבו ויגידו: שלטון כזה לא יכול להימשך. שלטון כזה חייב להיתקל בעמדה נחרצת של אנשים שאכפת להם מפתרונות חברתיים, שאכפת להם ממרחב דמוקרטי – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – שאכפת להם מהעתיד בארץ הזאת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. אם לא יהיה – חבר הכנסת באסל גטאס. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, מדובר כאן בהוראות לשעת-חירום שאנחנו דוחים מדי שנה, ואני רוצה לדבר על משהו דומה, על יום לימודים ארוך, שגם הוא, יש לו איזו – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה חירום, אתה צודק. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> כן, חירום. משום מה – בטח אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כי לך יש ותק הרבה יותר ארוך משלי בכנסת ישראל, על חוק שחוקק ב-1988. הנה, אנחנו חוגגים שני עשורים לאי-קיומו, עמר, חוגגים היום שני עשורים לאי-קיומו של החוק הזה, וכפי שמן הסתם חלקכם יודע, מדובר על צעד מאוד מאוד חשוב כדי להבטיח שוויון הזדמנויות במערכת החינוך הישראלית. חוק שבעצם קבע שעל המדינה להבטיח 41 שעות הוראה בשבוע – החוק הזה לא מיושם. כל שנה דוחים אותו, שוב ושוב ושוב. הממשלה הנוכחית, אדוני היושב-ראש, מתגאה בכך שהיא ממשלה מאוד חברתית, ולא זו בלבד שהיא ממשלה מאוד חברתית, הרי היא מאוד דואגת לפריפריה – מאוד דואגת לפריפריה. והנה, לפני כשנה, 2015, נעשה תיקון לחוק – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה מזכיר לי – אני אתן לך עוד זמן – מאוד מאוד הווי שפל רוח בפני כל האדם. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> מאוד מאוד הווי שפל רוח בפני כל האדם, ומאוד מאוד הממשלה הזאת צריכה להיות שפלת רוח בפני הציבור, שהיא מבטיחה לו שהנה היא דואגת לרווחתו, והיא באמת מודרכת על-ידי הרצון לעזור, בעיקר לפריפריה. אז הנה, אדוני היושב-ראש, לפני שנה הוצע תיקון לחוק, תיקון מאוד מתבקש לממשלה חברתית. מה אמר התיקון, אדוני היושב-ראש? הוא אמר: הבה ניישם את החוק הזה באופן הדרגתי וניתן עדיפות ראשונה לאוכלוסיות המוחלשות בחברה הישראלית. מה עשתה הממשלה? מה עשתה הכנסת? בוודאי, בהפוך, כמו חוקים לשעת-חירום – דחתה את זה שוב. היא לא קיבלה את זה. אז מצד אחד מדברים גבוהות על האכפתיות שלנו לפריפריה, על צדק חברתי, על כך שאנחנו מודרכים על-ידי הרצון האמיתי, הכן, לתת מזור למצוקתן של השכבות המוחלשות, ולא עושים כלום. והנה, גם עכשיו, בחוק ההסדרים – מה אנחנו הולכים לעשות עם החוק הזה? לא דוחים אותו בשנה, אדוני היושב-ראש, אלא עכשיו הבקשה היא לדחות אותו בחמש שנים. זאת אומרת, הממשלה מתחייבת שבחמש השנים הבאות היא לא תיישם את חוק יום לימודים ארוך. אז עכשיו אתם תבואו ותגידו לי – תבואו ותגידו לי איך אפשר לפרש את האמירה של הממשלה הזאת, את ההצהרות שלה ש – אנחנו, מאוד מאוד אכפת לנו מהחינוך, ומאוד מאוד רוצים לעזור לפריפריה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אז אם כן, אם אנחנו צריכים אדוני היושב-ראש, ראיה שיש פער עצום בין מלל לבין עשייה, באה הצעה של הממשלה לדחות את יישום החוק הזה בחמש שנים ומראה שבעצם המלל הזה אין לו שום תוכן ומשמעות. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. יעלה חבר הכנסת יהודה גליק, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת יהודה גליק. אני מפעיל את השעון. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כבוד חבר הכנסת וקנין היקר, חברי וחברותי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות – העירו לי בפעם הקודמת שאמרתי רק המתוקים, אז גם המתוקים וגם המתוקות – מן הקואליציה ומן האופוזיציה – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> זו אמירה מאוד סכרינית. <יהודה גליק (הליכוד):> – – חברי וחברותי, אנחנו במצב חירום. אנחנו במצב חירום כי אנחנו בשבוע שבו אנחנו מציינים את רציחתו של ראש הממשלה ובשבוע הזה היינו צריכים להיות במצב חירום, להרבות אהבה בתוכנו, להרבות את השיח הציבורי החברתי והתרבותי בתוכנו. כן, אנחנו במצב חירום כי בשבוע הזה יש אנשים שמדברים דיבורים שיש בהם לא משום קרבה אלא שנאה, דיבורים שיש בהם משום חידוד הקיטוב בין חלקי החברה השונים. דווקא בשבוע הזה שבו רצחו בישראל ראש ממשלה, היינו צריכים כולנו להיות מכונסים בכנס חירום ולדבר על איך אנחנו משפרים את השיח שלנו. אנחנו רגילים להכות על חטא על האחרים, אז אני רוצה להכות על חטא שלי. גם אני הייתי פה לפני 21 שנה. ואני בתחילת הדרך דווקא תמכתי בהסכמי אוסלו, ולאחר מכן התפכחתי – בעקבות פיגועי ההתאבדות. גם השתתפתי בהפגנות, ולפעמים השיח שלנו לא היה מספיק מכובד. לכן לקחתי על עצמי במסגרת תקנות לשעת-חירום להקפיד, לדאוג שהשיח החברתי שלנו יהיה מכובד ומכבד. אני קורא לכולנו דווקא בשבוע הזה לקבל על עצמנו שהוויכוחים הפוליטיים שלנו, גם אם הם חריפים מאוד – אין דבר כזה שהצד השני הוא פושע, אין דבר כזה "פושעי אוסלו לדין", אין דבר כזה. דברים שאנחנו מדברים, שיח שיש בו משום אי-הכרה בזכות של הצד האחר ואי-אמון בצד האחר שגם הוא רוצה לטובת העם – זה החירום שאנחנו צריכים להוביל. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. יעלה חבר הכנסת באסל גטאס, ולאחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי; אם לא יהיה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. שלוש דקות לכל דובר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אכן אנחנו כל שנה עולים כאן ומביעים את התנגדותנו להמשך הוראת השעה. השנה, בשומעי את מוטי יוגב, בשם הקואליציה, בשם ועדת החוץ והביטחון, מביא לכנסת את הצעת החוק הזו, אני נוטה להסכים, לא עם החוק אלא עם ההגדרה שאכן יש מצב חירום. אם מוטי יוגב הוא זה שמדבר בשם הממשלה, אז יש מצב חירום. מדינה שבה הגזענות גואה, מדינה ששולטים בה המתנחלים ושהרוב הפרלמנטרי בה הוא בן ערובה בידיהם – זוהי מדינה במצב חירום. מדינה הכובשת עם אחר מזה 50 שנה ושוללת את החירויות הבסיסיות שלו, אכן היא מדינה במצב חירום. מצב חירום בגלל הגזענות, מצב חירום בגלל הכיבוש, מצב חירום בגלל שראש ממשלה מתיר לעצמו להשתמש בשיח של שנאה, של ליבוי, של התבהמות כנגד אזרחי המדינה הערבים שלו. אכן יש מצב חירום. אם רוצים לדבר על מה שנשאר מהדמוקרטיה, על מה שנשאר ממה שהאבות המייסדים של המשטר, של המדינה היהודית כשקמה – ושהיום לנגד עינינו אנחנו רואים, החל בכרסום ההולך ומתמשך בבג"ץ, בהתקפה מתמשכת על בתי-המשפט, אפילו השוליים הכי דקים של הדמוקרטיה – מה שנשאר מהדמוקרטיה, הממשלה הזאת, הקואליציה הזאת מנסה להפוך אותם לדקים עוד יותר. דורסים ברגל גסה את מה שנשאר מהחירויות הבסיסיות. כנראה משטר קולוניאלי אחרי 50 שנה – זוהי המציאות, זה ה-default שלו, זו ברירת המחדל שלו: להיות במצב חירום נגד כל דבר אנושי בסיסי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת אחמד טיבי, סגן יושב-ראש הכנסת, שלוש דקות לרשותך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: לא משנה מה שאמרתי לך.) אדוני היושב-ראש, שמעתי היום, עיסאווי, שהיה איזה מופע אימים באודיטוריום. כמה הזויים, היה שם מקבץ גדול של הזויים, של פירומנים, שרוצים להצית את ירושלים, להצית קרבות מחדש סביב מסגד אל-אקצא. שמעתי קריאות לתפילת יהודים לבנות את הר המקדש, so called. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> היום היה. זה יוצר מצב חירום או לא? פה בכנסת זה קרה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זה מה שהזוי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> פה בכנסת. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> בהשתתפות שרים ויושב-ראש הכנסת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בדיוק, לזה רציתי להגיע. היו שם שרים. אירוע ממלכתי כמעט, בנוכחות יושב-ראש הכנסת. <היו"ר יצחק וקנין:> למה אתה מצביע עלי? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יושב-ראש הכנסת, שם בלשכה, אוקיי? <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> פעם, לפני חמש שנים, שש שנים, זה לא היה מתקיים עם נוכחות מרשימה כזאת – מרשימה יעני, עם גרשיים – של שרים. אנשים לפני עשר שנים היו מתייחסים אל "נאמני" – so called – "נאמני הר-הבית" כאל אנשים הזויים, סהרוריים. היו כותבים סהרוריים. עכשיו מראיינים אותנו, כועסים עלינו בתקשורת, למה אנחנו מתנגדים למה שנאמר היום כאן באודיטוריום? אם היה שם איציק כהן – סגן שר במשרד האוצר, סגן שר בממשלת ישראל – הוא היה מתנגד, כי אני יודע מה העמדה שלו בנושא הזה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> הוא לא היה שם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן הוא לא היה שם. עד שיש שפוי אחד, לפחות באולם בצד הזה. ולכן נשאלת השאלה, מה המטרה של הפירומנים האלה? רוצים להצית אש, והתפקיד שלנו, הח"כים הערבים, חברי הרשימה המשותפת, זה לכבות את האש? כל הזמן אתם מסיתים ואנחנו מרגיעים. כל אתם מסיתים ואנחנו מזהירים. תפסיקו להסית, די כבר. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. שלוש דקות לרשותך ו-14 שניות של אחמד טיבי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, בסם אללה א-רחמאן א-רחים. בסם אללה א-רחמאן א-רחים, לכבוד היושב-ראש. ב-14 שניות של ד"ר אחמד טיבי אני מוסיף שזו גם מדינה שיש לה הסכם והיא חתומה. אין לה זכות להתקרב למקום הזה, מסגד אל-אקצה. יש הסטטוס-קוו, שנקבע אפילו בהסכם השלום עם הירדן, שאין זכות לעלות. אני מעלה שהמדינה אפילו ושרים ויושב-ראש כנסת אינם מכבדים הסכמים שהמדינה חתמה עליהם. גם על זה צריך להעיר. הנושא של מצב חירום: איפה יש עוד בעולם מדינה שמיום קיומה, 68 שנים, היא במצב חירום? אין חיה כזו בעולם. ולמה מצב חירום? כי מצב החירום בא במיוחד כדי לנצל אותו לפגוע באוכלוסייה הערבית. הפגיעה הייתה בראש ובראשונה תחת אותו מחסה שבו היה הטבח של כפר-קאסם. לפני 60 שנים היה טבח. עוצר. אפילו שעה לפני השעה הקבועה של העוצר. טבחו ב-49 אנשים. וממשיכים הלאה. ומה עוד? מדינת ישראל מתיימרת לדבר כל הזמן על זה שהיא המדינה הדמוקרטית במזרח התיכון. בואו נסתכל על המזרח התיכון. איפה עוד יש מצב חירום? יש במצרים דיקטטורה צבאית, אז זה התפקיד של דיקטטורה צבאית. <היו"ר יצחק וקנין:> אני שואל את כבודו: תגיד לי, בסוריה זה לא מצב חירום? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> המצב – – – <היו"ר יצחק וקנין:> בעיראק זה לא מצב חירום? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מצב חירום – – – בוא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה שלא מכריזים, זה לא אומר – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא. אני מדבר מצב חירום במשך של 68 שנים. <היו"ר יצחק וקנין:> קטסטרופה מה שיש שם. מה, שם טובחים כל יום באלפים. מה זה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> משך של 68. עוד פעם: זה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> כאן כל יומיים יש אירוע צבאי. לא בגללנו. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז זה התירוץ של מצב החירום – 68 שנים? <מיקי לוי (יש עתיד):> הלוואי – – – הלוואי – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז למה באים ומחדשים אותו כל שנה? מחדשים אותו כל שנה. שמעתי גם את ההצגה של הבקשה לחידוש – שיש עדיין עוד שבעה חוקים שתלויים במצב החירום ויש עוד 23 צווים. אם הם לא היו קיימים, אז לא היה מקום למצב חירום. אז לא זו הסיבה שעליה אתה מדבר, חבר הכנסת מיקי? החוקים האלה, אם הממשלה רוצה, היא לא יכולה לבטל אותם? לשנות אותם? היא יכולה. אבל היא, כחלק מהדיקטטורה של המדינה, של הממשלה, היא לא רוצה לשנות אותם. ומספיק לשמוע, במקרה של ניסיון הפיכה בטורקיה, שהכריזו על מצב חירום – כל העולם, כל המדינות הדמוקרטיות אמרו: למה אתם מכריזים שלושה חודשים מצב חירום? ניסיון הפיכה. לכן, בכל פעם שבאים ומנסים להאריך, באים לקבע את המצב של הדיקטטורה ושל האפליה נגד האוכלוסייה הערבית – כי רק נגד האוכלוסייה הערבית מצב החירום הזה מופנה. לכן אני קורא לכל חברי להצביע נגד הניסיון הדיקטטורי הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. יעלה חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ולאחריו – יוסף ג'בארין. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, זה מין ריטואל כזה שחוזר על עצמו, שכל שנה אנחנו מאריכים את מצב החירום במדינה. זה חוזר על עצמו מאז קום המדינה ועד היום. אבל אני רוצה להתמקד, אדוני היושב-ראש, בנקודה ספציפית. אני לא רוצה לחזור על כל הטיעונים שהשמיעו חברי קודם כנגד החוק הזה וכנגד הכרזת מצב חירום, אבל תראו איזה פלא: לפני שבוע, אדוני היושב-ראש, הממשלה הביאה הצעת חוק להחמרת צווי ההגבלה וגם המעצרים המינהליים. וראו איזה פלא: רק החוק הזה, של המעצרים המינהליים, אינו קשור במצב החירום ובהכרזת מצב חירום, אדוני היושב-ראש. וכשאמרנו: מעצרים מינהליים וצווי הגבלה, צווים דרקוניים, חמורים ביותר, שמגבילים זכויות יסוד, כמו זכות לחופש תנועה וזכות לחופש העיסוק – יכולים להגביל אפילו את חופש העיסוק; למה זה לא קשור במצב חירום? אמרו: לא, אנחנו הולכים לבטל את כל החקיקה שתלויה במצב החירום, ואנחנו רוצים לבטל את מצב החירום. אבל עכשיו, היום, מביאים לנו את החוק הזה, שמאריך עוד פעם ועוד פעם. ואני אומר לכם: זה לא הולך להתבטל. אבל מה? את החוקים – להחמיר במעצרים מינהליים, להחמיר בצווי הגבלה, כמו בדיון שמתקיים עכשיו בוועדת החוקה. ואנחנו היינו בשבוע שעבר והתנגדנו, היינו נגד החקיקה הזאת, ואמרנו: אתם רוצים צווי הגבלה, מעצרים מינהליים – אז לפחות שיהיה לזמן מוגבל; שיהיה קשור ומותנה באמת במצב חירום במדינה. אבל לא. הממשלה הזאת מביאה עוד פעם את החקיקה הזאת, והיא רוצה להחליף את התקנות המנדטוריות הידועות לשמצה. אבל בעניין של מעצרים מינהליים וצווי הגבלה, אדוני היושב-ראש, מה שהולכת לעשות הממשלה, הוא חמור פי-כמה מאשר בתקנות המנדטוריות, בתקנות ההגנה. ולכן הגיעה השעה לזרוק גם את הצווים וגם את ההכרזה על מצב חירום. ולכן אנחנו נתנגד לחוק הזה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. יעלה חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ולאחריו – חבר הכנסת איימן עודה. שלוש דקות לרשותך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> שאלה, כבוד היושב-ראש: האם יש שר במליאה? <היו"ר יצחק וקנין:> כן. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כי אם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> כן, כן. גלנט. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ככה זה נראה כשיש שר? כי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> בדרך כלל הם יושבים – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> חשבתי שהשר אמור לשבת, להקשיב, לשמוע. אין? לא, אני שואל עכשיו ברצינות: אין הוראה כזו? <היו"ר יצחק וקנין:> אין מחויבות – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אה? <היו"ר יצחק וקנין:> – – – הוא צריך – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הוא יכול גם לדבר בטלפון – – –? <היו"ר יצחק וקנין:> הכול. לדבר בטלפון אף אחד לא יכול. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אז אולי הגיע הזמן לתקן את התקנון. באמת. כאילו. <היו"ר יצחק וקנין:> לא, האמת – – – לדבר בטלפון אף אחד לא יכול במליאה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לא, אני אומר: אפשר, אולי, צריך, הגיע הזמן לתקן את התקנון. כי מה? מה אנחנו משיגים בכך שיש שר שמדבר בטלפון? אה? <היו"ר יצחק וקנין:> בוא נראה שאנחנו, חברי הכנסת, לא נדבר בטלפונים יותר. זה יהיה מושלם. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לא, אבל התקנון לא מחייב אותנו לשבת ולהקשיב. אז – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> טוב. אני מקווה שאתה מחזיר לי את הדקה – – – אנחנו מחכים לשר שיחזור. <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא, אני לא אגזול. לא אגזול מזמנך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, אני, קודם כול, אני אומר את זה עכשיו ברצינות: אני חושב שיש מקום לתקן את תקנון הכנסת בצורה כזו שיתאפשר שהשר שנמצא אינו משוחח בטלפון או יושב שם בפינה או מסתובב ככה. אלא שפשוט – – <היו"ר יצחק וקנין:> תראה, אני יכול להגיד לך – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – ישב ויקשיב לדיון – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא אקח לך את הזמן, אבל היה איזה – אתה מכיר את התקנון בעניין של 40 חתימות, ששינינו אותו. למה? כי היה בא לפה ראש ממשלה, יושב, וכל אלה שחתמו – אף אחד מהם לא נמצא. אפילו ראש האופוזיציה בדרך כלל לא היה יושב. אז אומרים: ראש הממשלה בא, יושב פה שעתיים, שומע את כל הנאומים, אבל כל אלה שהיו צריכים להיות פה לא נמצאים. אם אתה עושה איזה לינקג' כזה, שאתה מחייב מישהו לשבת פה, אנחנו נצטרך גם לקחת על עצמנו את אותה מחויבות. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> למרות שזה לא תמיד קשור. כי בסך הכול הרעיון הוא שיהיה נציג של הרשות המבצעת שמקשיב לדברי חברי הרשות המחוקקת. זה העניין. אחרת, איזו תועלת יש ברשות המחוקקת שהמילה שלה אינה מועברת לשרים? אוקיי. כבוד היושב-ראש, אני אפתח ואני באמת אשאל אותך עכשיו שאלה: אתה מרגיש מצב חירום? שמתארך כל שנה וכל שנה. יש מצב חירום? מצב חירום אמור להיות מצב ייחודי. <היו"ר יצחק וקנין:> בוא נגיד שזה כאילו – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> היה אמור להיות מצב ייחודי כזה – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה כאילו מצב חירום. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – שמכריזים עליו לשבוע, לשבועיים, לחודש. כשקורה איזשהו מקרה ייחודי במדינה. אבל אני לא מכיר מצב חירום שמאריכים אותו כל שנה וכל שנה וכל שנה, מבלי להצביע על איפה החירום הזה. הרעיון של הארכת מצב החירום קשור בכך שיש תקנות לשעת-חירום, שהן תקנות מנדטוריות, שכדי להפעיל אותן היה צריך להיות מצב של חירום. אז, חבר הכנסת דב חנין, היות שאין מצב חירום בפועל, מה עושים? מכריזים כאילו יש מצב חירום. זה מה שעושים בהכרזה הזאת. לכן, אם באמת היה מצב חירום שהיה מצדיק שימוש בתקנות לשעת-חירום, לא היינו צריכים חקיקה שכזו, שמאריכה באופן אוטומטי. אני רוצה לומר רק שהסמכויות שמופיעות בתקנות הן סמכויות דרקוניות. הרבה מהן בכלל הן סמכויות מינהליות. סמכויות מינהליות במובן הזה שאתה לא יכול לפנות לבתי-המשפט האזרחיים או הפליליים או המינהליים. זה היה הרעיון. הרעיון היה שאתה נותן סמכות מינהלית לשר כי אי-אפשר עכשיו להתחיל לנהל דיונים רגילים בבתי-המשפט וכו'. אבל מישהו באמת מטיל ספק שבמציאות של היום אפשר, כמובן, להיות נגישים לרשות השופטת? נגיד מעצרים מינהליים, חבר הכנסת אבו עראר – מעצרים מינהליים. הרעיון היה שמעצר מינהלי כי אי-אפשר לנהל דיון משפטי הוגן וצודק, אז עוצרים במעצר מינהלי. אתה בקושי יכול לדעת על מה זה. כאילו, זה טבעו של מצב החירום, שאתה לא יכול לפנות לערכאות הרגילות, אבל זה לא מתקיים. מישהו באמת מטיל ספק בזה? ולכן, בעצם אנחנו יוצרים באופן מלאכותי על-ידי החלטה כזו את מצב החירום שהוא לא קיים. זה מצב מסוכן מאוד, זה נותן לרשות המבצעת סמכויות שהן מעל ומעבר למה שנדרש במצב חירום אמיתי. לכן אני חושב שיכול להיות שהגיע הזמן – אבל כנראה הקואליציה עוד פעם תאריך את המצב הזה, שנוגד כל היגיון ונוגד כל הגנה בסיסית על זכויות אדם, שצריכות להיות מוגנות גם במצב של חירום. לפחות שיהיו מוגנות במצב של חירום שלא קיים – הוא קיים רק בראש של הממשלה הזאת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. יעלה חבר הכנסת איימן עודה, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. שלוש דקות. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, תשעה ילדים, קטינים, נתינים חסרי זכויות החיים תחת כיבוש ושלטון צבאי, נמצאים עכשיו במעצר מינהלי. אני מדבר על תשעה קטינים. תשעה ילדים מפוחדים בכלא, עכשיו. בלי הורים, בלי משפחה, בלי חברים, בלי בית-ספר. הם לא יודעים במה הם מואשמים. הם לא יודעים במה הם מואשמים, והם לא יודעים מתי יחזרו הביתה. אלה רק חלק מהפנים האכזריות של תקנות שעת-החירום, שגם היום, כמו בכל שנה, הכנסת תאשר כמו חותמת גומי. מה הסיפור? הממשלה רוצה להפחיד את האזרחים כל הזמן. הממשלה רוצה לגייס את האזרחים כל הזמן. ואני שואל: איפה אנחנו רוצים לחיות? במדינה נורמלית או במבצר צלבני? במצב טבעי, במצב של שלום עם שכנים ונורמליזציה, או במצב של כיבוש ופחד? ואני מנסה להתבונן בפסיכולוגיה הזו. אני מרגיש שיש פה חזקים, אבל מפוחדים. מרגישים מאוימים. יש מי שמזין את זה. יש רוב במנטליות של מיעוט. פעם נכנסתי לגוגל וכתבתי "זכויות לאומיות לרוב"; לא למיעוט. אז גוגל התחרפן קצת, אחרי זה התעלף, אחרי זה התעשת ונתן את האייטם הראשון: זכויות קיבוציות לרוב ולא למיעוט – כי אין דבר כזה. כי הרוב מקבל את הזכויות הקולקטיביות ביום המכונן, בשנה המכוננת, שנת העצמאות, מגילת העצמאות. אחרי זה, זכויות קולקטיביות זה למיעוט, זה לא לרוב, אבל פה הכול מתהפך. אחד בשם מנחם בגין – לא חבר ברשימה המשותפת – אמר בפברואר שנת 1962: "קיומן של תקנות אלו מעלה סימן שאלה מעל זכויות היסוד של כל אזרח בישראל, וחופש שאול איננו חופש. חופש שאול איננו חופש. אבל מן הרגע הראשון השמענו את האזהרה: אם חוקים אלה, חוקי הטרור של שלטון דיכוי יישארו במדינת ישראל, ביום מן הימים – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – לא יימצא חוג שלא ייפגע מהם. קיום חוקי חירום אלה הוא חרפה, הפעלתם – פשע". זה מה שאמר יושב-ראש האופוזיציה דאז מנחם בגין בשנת 1962. הוא אמר שחוקים אלה הם חרפה והפעלתם פשע. וזה מה שעלול לקרות עוד כמה רגעים בכנסת. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איימן עודה. יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> תודה. אדוני היושב-ראש, אמת דיברו חברי לפני. למה חירום? למה חירום? בשנת 1948, לאחר ארבעה ימים, אימצה מדינת ישראל הצעירה את התקנות האלה מהמנדט הבריטי. על התקן הזה עד היום, כל שנה, אנחנו מחדשים, המדינה מחדשת לעצמה שהיא בחירום, היא באיום, היא תחת התקפה, ולכן תרשו לנו לעשות ככה וככה וככה. שמעתי מחברי ששקדו וקראו את הסעיפים שמצויים תחת חידוש מצב החירום, שאפילו ענייני הדבש והדבורים והחלב – והכול – מעבירים אותם תחת ההגדרה של מצב חירום. באמת אני שואל את עצמי – פעם דמיינתי או אמרתי: מדינת ישראל היא כמו קיפוד שאהב את העניין של ההתקפלות הנצחית, רק רוצה להראות את הקוצים שלו משום שהוא לא יכול לחיות חיים נורמליים. הוא לא יכול לחיות תחת השמש. אפרופו ראש הממשלה, יש לו ספר "מקום תחת השמש", אבל איזה שמש, ראש הממשלה? במצב חירום אין שמש נורמלית, אין שמש טבעית, אין חיים נורמליים. אתה רק יכול לחיות תחת איום. לכן, אני אומר, אדוני היושב-ראש, כן, אנחנו במצב חירום, אבל לא בגלל התירוצים והעילות שהממשלה מביאה היום. אנחנו במצב חירום כי יש לנו ראש ממשלה שמאיים על הדמוקרטיה ועל חופש הביטוי מאז שהוא הבחין והגדיר את תושבי מדינת ישראל הערבים כי הם איום בנהירתם לקלפיות. אחר כך בכנסת הוא חוקק חוקים עם הקואליציה שלו, עם המפלגה שלו, שהם אנטי-דמוקרטיים. אכן, אנחנו במצב חירום, בגלל שיש לנו ראש ממשלה כזה. אני מבין את הממשלה כאשר היא אומרת: אנחנו במצב חירום חברתי, כלכלי, משום שלפי נתוני הלמ"ס מלפני כמה ימים על דירוג היישובים בישראל, לפי הנתונים האלה לא הפתיעה אותנו האמת, העובדה, שבספסלים הנמוכים ביותר – היישובים הערביים. הם העניים ביותר לפי נתוני הלמ"ס. הם במצב סוציו-אקונומי נמוך, באשכולות הנמוכים. היישוב הערבי המדורג הכי גבוה הוא מעיליא שבגליל המערבי, בצפון. באיזה מקום היא? מקום 173. הנמוך ביותר מקום 1, הגבוה ביותר 252. היישוב הערבי הגבוה ביותר הוא במקום 173. נכון, אנחנו במצב חירום – אילו היה ראש הממשלה אומר: הנתונים האלה יגרמו לממשלתי להיכנס למצב חירום כדי לתקן את החרפה הזו. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. יעלה חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. שלוש דקות לרשותך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, במדינות העולם הדמוקרטי הנאור, כשמכריזים על מצב חירום, מכריזים לתקופה של שבועות, חודשים. כי מטרת מצב החירום היא לנקוט את הצעדים היעילים ביותר, ולחזק את הערכים הדמוקרטיים ולעקור את הגזענות והאפליה מהשורש. לא מכריזים מצב חירום כדי, במקום לעקור את הגזענות, לעקור את בתיהם של אזרחי ישראל הערבים, ובעיקר ערבים בדואים בנגב, לנשל אותם מקרקעותיהם או להרוס את בתיהם. מכובדי, אתה מאמין עד עכשיו שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית? אתה מאמין? <יואל חסון (המחנה הציוני):> זאת עובדה שהיא דמוקרטית. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> עובדה. אני בכלל לא מאמין. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כולנו פה כי היא דמוקרטית. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני אוכיח שמדינת ישראל, כלפי האוכלוסייה הערבית, היא מדינה אנטי-דמוקרטית. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> שלא יפריע לי. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת חסון, ידידי. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מדינת ישראל כלפי האוכלוסייה הערבית היא אנטי-דמוקרטית, ואני אוכיח. כל הממשלה, ממשלת ישראל, קמה על רגליה, עמדה על רגליה, כדי לעקוף את החלטת בג"ץ לגבי עמונה, נכון? למרות שעמונה היא התנחלות בלתי חוקית. הבתים שם ללא היתר, על שטח כבוש, על אדמה פלסטינית פרטית. אנחנו הבדואים, שאנחנו לפניכם כאן, לפני כל היהודים בעולם. כל יהודי שהגיע לכאן – אני לפניו. מי שלא מאמין, שיראה את פניו. שקרנים, חנפנים, צבועים. אנחנו כאן, ילידי הארץ, לפני שיבוא כל יהודי מערב או מהמזרח. <מיקי לוי (יש עתיד):> לך תלמד היסטוריה, אין לך מושג. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה יכול לשתוק. תחת מטרייה של הכרזה על מצב חירום, כובשים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיקי לוי, תן לו ליהנות מן הספק. תן לו. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני לא נהנה, אני אומר את האמת. אני לא נהנה. <מיקי לוי (יש עתיד):> רק השבוע גילו – – – מלפני 3,000 שנה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> זה כואב, כואב ליש עתיד. ולכן, תחת המטרייה של הכרזה על מצב חירום כובשים את המסגד, אל-מסגד אל-אקצא אל-מובארכ. אני לא יודע מאיפה לכם השם הזה, הר-הבית – ג'בל אל-בית בערבית. האדא אל-מסגד אל-אקצא אל-מובארכ. <מיקי לוי (יש עתיד):> לך תלמד היסטוריה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: 144 דונם, על כורחך, שלנו.) המסגד שלנו. <מיקי לוי (יש עתיד):> המסגד – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> ולכן באחד הימים תוחזר הריבונות השלמה אלינו, על המסגד. <מיקי לוי (יש עתיד):> בחלום. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לא מדינה ולא בטיח תכבוש את המסגד. יבוא היום שתוחזר הריבונות לנו, כמוסלמים. לא יכול להיות שמצב החירום ימנע ממני כערבי מוסלמי להתפלל במסגד שלי כדי לרצות את גליק ואת אורי אריאל ואחרים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני ערבי מוסלמי, זכותי להתפלל. <היו"ר יצחק וקנין:> אבל הזמן שלך נגמר. <מיקי לוי (יש עתיד):> תתפלל, מי מפריע לך? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> ולכן, חברי – אתה כל הזמן מפריע לי. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מיקי, זמנו נגמר, מה אני אעשה לו? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתם צוברים נקודות. צוברים נקודות על חשבון המסגדים שלנו – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת טלב אבו עראר. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – על חשבון הבתים שלנו. ככה תמשיכו, יש ביניכם תחרות מי יותר קיצוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אבל בסוף, בסוף כל אדם יקבל מה שמגיע לו. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. תעלה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה – חברת הכנסת חנין זועבי. אם לא תהיה נוכחת באולם המליאה – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, שגם הוא איננו נוכח. חבר הכנסת ישראל אייכלר. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, דובר כבר על ההצגה השנתית הזאת. <היו"ר יצחק וקנין:> סליחה, סליחה. חברי וידידי עבדאללה אבו מערוף אחרי חנין זועבי, אם היא לא תהיה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> דובר כבר על ההצגה השנתית הזאת, שאנחנו כל פעם מגיעים – כל שנה הבית הזה מתאסף להכריז על מדינת ישראל מדינת החירום הנצחית. כך כנראה המצב, כאשר אנחנו נזכרים טוב מאוד במה שאמר ראש הממשלה מר בנימין נתניהו: לעולם נחיה על חרבנו. כנראה זה הרציונל שמוביל את הממשלה הזאת. כך רוצים להמשיך לחיות, זה מצב החירום שעליו אנחנו רוצים כל שנה להכריז, ובשביל מה? בשביל מה מכריזים על מצב החירום הזה? אם הייתה באמת הרגשת חירומיות של הבנה שהמדינה הזאת חיה באחוזי עוני גבוהים, שהמדינה הזאת – או הפרלמנט הזה מחוקק את עצמו לדעת בחוקים אנטי-דמוקרטיים, כאשר חלק מהאופוזיציה וכל הקואליציה מוכנים להרים ידיים למען חוקים ששוללים זכויות, ששוללים זכויות אנושיות פשוטות, כמו שהיום בית-משפט קבע שנער בן 13 יהיה במעצר 12 שנים, למרות העובדה שכל האמנות הבין-לאומיות אומרות שאסור להעמיד לדין בגיל הזה. אם מצב החירום, היינו מכריזים עליו בגלל גלי הגזענות והמתקפות של "תג מחיר", ואולי גם בגלל האלימות הרווחת בתוך האוכלוסייה הערבית, או מקרי האבטלה, או בגלל התשתיות המקולקלות של המדינה, ומצב תאונות הדרכים, היה אפשר להבין – זאת מדינה וזאת כנסת שמבינה מה זה חירום, מבינה שהמצב שהמדינה נמצאת בו הוא מצב חירומי. אבל לא, מחוקקים את החוק הזה כדי להמשיך לגזול מאלה שאין להם, ולדכא את המיעוט הלאומי שנמצא במדינה, וגם לדכא את כל אלה שפותחים את הפה ואולי חס וחלילה חושבים כמו שמאלנים, כמו העיתונאים של התאגיד. אם מצב החירום, מבינים אותו רק כגושפנקה – כמשהו שמכסה את כל העוולות שהממשלה הזאת מובילה, אז אני אומרת לכם, תהיה מדינת חירום נצחית. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. לא, הוא לפניך, חבר הכנסת. חנין זועבי, ואחרי כן הוא, ואתה אחר כך. אני הולך לפי הרשימה, בהתאם לסדר שכתוב לפני. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. מייד אתה אחריו. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר גלנט, מצב החירום הקיים במדינה הורש מהשלטון המנדטורי הבריטי, ולהבדיל מהסיבות של מצב החירום עד 1948, המצב הנוכחי, שמוצע להאריכו, הוא ביטוי של המשך מדיניות הקיפוח והאפליה כלפי האזרחים הערבים. מה זה מצב חירום במדינה שנמשך 68 שנים? האם באמת יש מצב חירום? מובן שלא. מאז 1945 עד 1948 התושבים שהיו כאן, שממשיכים, גם היהודים וגם הערבים, כמובן סירבו לקבל את מצב החירום שהמנדט הבריטי כפה עליהם. ראו בזה פגיעה קשה בחופש האדם וחירותו, ואף מנוגד ליסודות הדמוקרטיה. ולמרות הפגיעה הקשה בערך האדם וחירותו הבסיסית, המדינה ממשיכה לנקוט את הכלי הזה בשביל לגזול את הזכות הבסיסית לאזרחות מלאה מאזרחיה הערבים. זה התבטא בממשל הצבאי שנמשך עד 1966, וזה מתבטא בכל תחומי החיים של האזרחים הערבים, ומיותר לדבר על הזכויות הלאומיות של האזרחים הערבים כאן. מצב החירום הוא תירוץ ואליבי להפקעת קרקעות לא חוקית של האזרחים הערבים. מצב החירום ממשיך להשפיל 20% מאזרחי המדינה הערבים בשדה-התעופה בן-גוריון. מצב החירום מתבטא בחקיקות גזעניות ואנטי-דמוקרטיות שחווינו עשרות שנים, במיוחד בשנה וחצי האחרונות, בכנסת הנוכחית בראשותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. מצב החירום הזה ממשיך להשתקף בהסתה המתמשכת של ראש הממשלה כלפי ונגד אזרחים ערבים. מצב החירום הזה ממשיך במדיניות של הריסת בתים וקנסות מנופחים נגד מה שנקרא בנייה לא חוקית, ורק לפני שלושה חודשים, בסיום מושב הקיץ, חוקק חוק קמיניץ האכזרי, הדרקוני, בעניין האכיפה, תחת הרבה תירוצים, וכמובן, מצב החירום ממשיך להנציח את הכיבוש הארור בגדה המערבית, ברמת-הגולן הסורית. המצב הזה ממשיך להתעלם מזכויותיו הלגיטימיות של העם הערבי הפלסטיני והקמת מדינתו העצמאית לצד מדינת ישראל בגבולות 4 ביוני 67'. וכמובן, כל עוד אין שלום צודק, וממשלות ישראל ממשיכות להתעלם מהחוק הבין-לאומי, תמשיך מדיניות הקיפוח כלפי אזרחיהן הערבים. זה מבטא חוסר תקווה והמשך הקיפוח, ולכן מן הראוי שהכנסת תכריז כעת על הפסקת מה שנקרא מצב החירום, ולא על המשך החירום. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. יעלה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. אם לא יהיה – חבר הכנסת מנחם מוזס. אם הוא לא יהיה – תמר זנדברג. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. שלוש דקות. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, המושג מצב חירום הוא מלכודת. האינטלקטואל היהודי ולטר בנימין כתב באחת המסות החשובות ביותר במאה ה-20 – 1940, קצת לפני שהתאבד בגבול ספרד-צרפת, הוא כתב כך על מצב החירום: המסורת של הדיכוי מלמדת אותנו שמצב החירום אינו היוצא מן הכלל אלא הכלל, ורק תפיסת היסטוריה המבוססת על תובנה זו תסייע במאבק למיגור הפאשיזם והדיכוי. מה זה אומר? זה אומר שברגע שאנחנו מציגים כאילו מצב החירום הוא קובץ החוקים האומלל שמביאים כאן בפנינו, והשאר נורמלי, והשאר רגיל, והשאר לגיטימי – יש החוקים האלה, שהם הבעייתיים, ומה לעשות שיש מצב חירום, שיש מיליוני אנשים שחיים במצב חירום יומיומי, בגלל מדיניותה הדכאנית, המרושעת, של ממשלת ישראל, ושל ממשלות ישראל לדורותיהן. אבל הממשלה הזאת נושאת באחריות כבדה, כי היא קיימת היום. אי-אפשר לשנות את ההיסטוריה, את העבר, אבל יכול היום לקום ראש ממשלה ולומר: אני רוצה לסיים באמת את מצב החירום – והוא לא עושה את זה. עשו כאן גם תרגילים – איך אומרים – בדמגוגיה למתחילים. מה עשו? הוציאו חלקים מהחוקים שהוגדרו כמצב חירום והפכו אותם לחוקים נורמליים, כאילו רגילים. ספר החוקים של מדינת ישראל, כל כולו, יוצר מצב חירום בהגדרותיו הבסיסיות ביותר: בהדרת ציבור האזרחים הערבים, במניעת זכות שיבה של פליטים, בהנצחה של מצב כיבוש, בייהוד ירושלים, בבניית התנחלויות, בגזל אדמות, בחוקי הקרקעות. <היו"ר חמד עמאר:> נא לסכם. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אנחנו מדברים על כמה חוקים? זו ממשלת חירום, וצריך לעשות מצב חירום אמיתי ולסלקה משלטון. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו נוכח. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> מי היה פה לפני? <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת זחאלקה, המשקפיים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> חשבתי שתשים אותם. <היו"ר חמד עמאר:> שלוש דקות. בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – חבר הכנסת זחאלקה, שאני אשים את משקפיו ואראה את ההיסטוריה דרך משקפיו? כנראה זה לא יקרה. אדוני היושב-ראש, האמת היא שלא רציתי לעלות לכאן, אבל מצאתי לנכון לעלות לכאן בעקבות הניסיון של שכתוב ההיסטוריה על-ידי חבר הכנסת טלב אבו עראר, וצר לי שהוא עזב את המליאה. ענייננו היה הנושא של מצב החירום שאמור להימשך, ולא רציתי לעלות – או, הנה טלב אבו עראר, ברוך השב, עליתי כאן רק בגללך. אז מכיוון שניסית לשכתב את ההיסטוריה, כמה נושאים מרכזיים, שתדע. הגעת המוסלמים לעיר הייתה לאורך המחצית השנייה של האלף הראשון לספירה, בערך לפני 1,500 שנה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה היית כאן? <מיקי לוי (יש עתיד):> העיר נכבשה על-ידי המוסלמים מידי הביזנטים, והשלטון בה היה עד 1099 – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – ואז העיר נכבשה מחדש על-ידי הצלבנים. אז רק במחצית השנייה של האלף הראשון. לאורך שנות שלטון המוסלמים, נשלטה העיר על-ידי שלוש משפחות של מוסלמים – – <קריאה:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – תקשיב – בית אומיה – תלמד היסטוריה – 661–750 לספירה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> בית עבאס – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת טלב אבו עראר. תודה רבה. <קריאה:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תודה רבה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> בית עבאס – 969 לספירה – – <קריאה:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – והשושלת הפאטמית. ההיסטוריה היהודית בירושלים – אל תצא – היא בת 3,000 שנה, תקשיב טוב, 3,000 שנה – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> זה עוד שקר גס. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – 3,000 שנה, ורק השבוע מצאו כתובת בעברית שמוכיחה שאנחנו פה 3,000 שנה, ואתם רק 1,500. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> ומכיוון שהאסלאם נכתב רק לפני 1,500 שנה, הקוראן עצמו, ולא תמצא בקוראן אפילו פעם אחת שהעיר ירושלים נזכרת בו, אפילו לא פעם אחת – אפילו לא פעם אחת. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> עוד פעם שיקרו לך. <מיקי לוי (יש עתיד):> יש שם איזשהו סיפור, שנלקח מהתנ"ך, שאומר שמוחמד – ואני נותן לו את הכבוד המגיע לו, אני לא מזלזל בדת שלכם, חס וחלילה, אני אומר את זה ברצינות גמורה – הגיע על סוסו אל המסגד הקיצון, הוא אל-אקצא. זה כאילו אל-אקצא – – – <היו"ר חמד עמאר:> נא לסכם. בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> יש לי עוד שתי שניות והם הפריעו לי. אני מסכם – ולכן, ההיסטוריה היהודית היא בת 3,000 שנה, והקוראן נכתב רק לפני כ-1,500 שנה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת מיקי לוי. <מיקי לוי (יש עתיד):> אל תשכתבו את ההיסטוריה. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – איננו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. נא להקפיד על שלוש דקות. <קריאה:> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה מהנדס, לא מתאים לך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> תשמע, זה שאתה צועק זה לא אומר שאתה צודק. חלק מהשקרים שמנית זה כי אתה לא מכיר את העניינים. ירושלים שמצאו בעתיקות הייתה קיימת – – – <היו"ר חמד עמאר:> שלוש דקות. בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אה, זה ערבים? – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת מיקי לוי. עכשיו רק ירדת. <מיקי לוי (יש עתיד):> על מה אתה מדבר? בושה וחרפה, אתה משכתב את היסטוריה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> הבושה שלך. <מיקי לוי (יש עתיד):> בקוראן לא מוזכר שום דבר – יש לי כבוד גדול לקוראן. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה, תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> בושה וחרפה, אתה משכתב היסטוריה, אתה יודע מה קרה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – של ההיסטוריה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, חברים – – <היו"ר חמד עמאר:> שלוש דקות מעכשיו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – מיקי, אני לא אכנס לוויכוח ההיסטורי, אבל אני יודע דבר אחד – לאורך ההיסטוריה, איפה שהיה טוב למוסלמים, היה טוב ליהודים. <מיקי לוי (יש עתיד):> נכון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זהו, זה מוכח היסטורית. <ענת ברקו (הליכוד):> זה לא מה שההורים שלי אומרים לי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יפה, יפה, גם ההורים שלי לימדו אותי על גירוש האסלאם מספרד ב-1992, שזה גירוש היהודים, אבל יצאו שניהם יחד. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> ב-1400. <עיסאווי פריג' (מרצ):> 1492. אני למדתי על הגירוש, אבל הגירוש הוא אסלאמי, יחד עם היהודים. אבל בהיסטוריה, כשמשכתבים אותה, אומרים "גירוש". לא משנה, נחזור – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> תור הזהב – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תור הזהב משותף. אבל מלומד בספרים – לא משותף. חברים, אני רוצה לחזור לדיון שלנו ורוצה להגיד כמה משפטים. מצב החירום – ברגע שיבוטל מצב החירום, אני חושב שזה יום העצמאות האמיתי של מדינת ישראל. נכון לעכשיו, כל עוד מצב החירום – וחוקי החירום – שמקבל תמיכה מקיר לקיר: המחנה הציוני, מפלגת העבודה, יש עתיד, ליכוד – יש אחדות דעים בתמיכה בחוקי החירום האנטי-דמוקרטיים – מצב חירום לא יוכל להתקיים עם ההגדרה של דמוקרטיה. אז אל תשלו את עצמכם. ואני אומר לכם, ברגע שחוקי החירום ומצב החירום יתבטלו בספר החקיקה של מדינת ישראל – אז אפשר לעשות זיקוקים ואפשר לקיים יום עצמאות. והדבר השני שאני רוצה לציין – מדינה ש-68 שנים חיה בתודעה שלה על מצבי חירום וחוקי חירום, אתה לא מצפה שההתנהלות וההתנהגות של אזרחיה לא יהיו כל הזמן תחת חירום. החשיבה היא חשיבת חירום – החשיבה היא חשיבת חירום, וכל ההתנהלות שאנחנו רואים, וכל האווירה הגזענית, וכל החשיבה – באות מתוך המצב התודעתי שנבנה לאורך כל השנים. אפילו במצב הכלכלי, כשאנחנו דנים על תקציב המדינה – יש חוק הסדרים; מה זה חוק הסדרים? מצב חירום כלכלי. אפילו – מצב החירום הגיע לשם. כל החשיבה המעוותת של מצב חירום רק תמשיך – – – <היו"ר חמד עמאר:> לסכם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני אסכם, אדוני. אנחנו יורים – ואתם יורים לעצמכם – ברגל. ודי עם הצביעות. תודה לכם. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תודה, תודה. חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת. חבר הכנסת זוהיר בהלול. אחריו – חבר הכנסת מרדכי יוגב יסכם את הדיון. כדורגל, נכון? <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> מה לעשות. <היו"ר חמד עמאר:> יש לך שלוש דקות. בבקשה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> גבירותי ורבותי, לא למדינה הזאת פילל הרצל. בחזונו הוא לא ראה, גם לא בעיני רוחו, שמדינת ישראל, האור לגויים והמדינה הדמוקרטית במרחבי המזרח התיכון, תהיה מדינה שישרור בה במשך 68 שנים חוק – או תקנות – לשעת-חירום. המדינה שלנו תחת מצב החירום לא יכולה להתהדר לא בדמוקרטיה שלה ולא בתקינותה, וגם לא במוסר שלה. אינני מבין כיצד כמעט באופן גורף הבניין הזה מסכים שאנחנו נחיה תחת מצב בלתי רגיל, לא טבעי, שבו תקנות מצב החירום, או שעת החירום, יכתיבו את הבון-טון של החיים שלנו. באחת העתירות נכתב: המדינה נמצאת תחת ההכרזה של מצב חירום מתמשך במשך כל כך הרבה שנים. מצב החירום והחקיקה שתוקפה מותנה במצב החירום מקנים סמכויות דרקוניות ומרחיקות לכת לממשלה. אני מבין את מהות העניין, ואת האדיקות בשמירה על מצב חירום, אף-על-פי שכמעט כל מי שנמצא בבניין הזה מבין שזה האקט האנטי-דמוקרטי החמור ביותר, המסכן את אושיות הדמוקרטיה במדינת ישראל. צריך גם להוסיף עוד נקודה, שקשורה לזכויות האזרח; זכויות האזרח – מצב של שעת-חירום יש בו פגיעה דורסנית, כמעט אנושה, כמעט בלתי ניתנת לאיחוי מבחינת הערך והערכיות של זכויות אזרח, והיא מבטלת הלכה למעשה – זה הדבר החמור ביותר – את המעמד הסטטוטורי הקונסטיטוציוני של הבניין הזה. אתם בעצם מפקיעים – ברגע שתרימו את היד בהצבעה בעד החוק הזה, אתם במו-ידיכם מפקיעים – נותנים לגיטימציה להפקעת סמכותה של הכנסת לחוקק חוקים. התמשכותן של התקנות האלה תוריד את הערך הפרלמנטרי של הפרלמנט הזה, של הכנסת הזאת, שמתהדרת ומתייפייפת בעובדה שהיא אולי הסמן היותר-דמוקרטי במרחבי המזרח התיכון. יהיה זכרה ברוך, של הדמוקרטיה שמתאיידת ומתאדה במו-ידיכם. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, תודה. יסכם את הדיון חבר הכנסת מרדכי יוגב. אתה לא מוגבל בזמן, תסכם בבקשה. <מרדכי יוגב (בשם הוועדה המשותפת):> ברשות היושב-ראש, ברשות שרת העלייה והקליטה, ברשות חברי חברי הכנסת, אני מבקש להישאר ענייני לגבי בקשתנו, בקשת ועדת החוץ והביטחון, להאריך בשנה את מצב החירום, לתקופה של שנה נוספת, עד יום י"ז בחשוון תשע"ח, ובקשת הוועדה שהכנסת אכן תצביע על כך. עם זאת אני מבקש להתייחס מאוד בקצרה לדברים שנאמרו פה ברגעים האחרונים, ברבע השעה האחרונה, ואולי גם קודם, ולא שמעתי – נגד אלה שמנסים לשכתב את ההיסטוריה, ולשאול גם את השאלה שנשאל חבר הכנסת אחמד טיבי באולפן ערוץ 2, נדמה לי שבשבוע שעבר: היה או לא היה בית-מקדש? ואני מכבד את האסלאם, ומכבד את המוסלמים, ומכבד את תחושת קדושתם, גם להר-הבית. ועם זאת – היה או לא היה בית-מקדש? ואחמד טיבי סירב לענות על השאלה הזאת, וכל היתר היסטוריה. היו פה שני בתי-מקדש עוד בטרם היו פה דתות אחרות, זו הנוצרית וזו המוסלמית, כ-600 שנה לאחר מכן. נוסף על כך, גם בקוראן, שלא מוזכרת בו ירושלים, מוזכר בו, ויותר מפעם אחת, שעם ישראל יחזור לירושלים, יחזור לארץ הקדושה, והוא זה שיזכה בה גם בסופו של דבר. ונחזור לעניינו, לעצם החוק שלשמו נתכנסנו פה, לבקשתה של ועדת החוץ והביטחון, ואני רוצה לומר לחברי – שמעתי את חברי חבר הכנסת עמר בר-לב; אני מזדהה עם דבריו, עם הבקשה שנפעל יותר ונצמצם עוד יותר את החוקים של מצב החירום. הזכיר חברי את חוק התמרוקים, וגם אני שאלתי את עצמי מה לחוק זה בחוק החירום. קיבלתי כמה הסברים על חומרים ושימושים; וחוק התמרוקים נמצא בתוך חוק ההסדרים כדי להוציא אותו ממצב החירום, בצורה מהירה, ולהביא לכך שפחות חוקים יהיו בהכרזה לשעת-חירום. אני מאמין – ואני רוצה פה לעדכן ולדווח לכם מה היה פה בעבודה של 2015–2016 ומה עתיד להיות בשנים ב-2018-2017, לפי מה שדווחנו על-ידי משרדי הממשלה. ובכן, מאז ההכרזה הקודמת הוסרו פה: פקודת מניעת טרור, תקנות רישוי עסקים להדברת מזיקים, צו הפיקוח על מצרכים ושירותים, צו הפיקוח על מצרכים ושירותים לעניין סיווג בטיחותי של אוניות נוסעים. יותר מ-12 צווים הוסרו: צו הפיקוח על מצרכים ושירותים של ייבוא רכב ומתן שירותים לרכב, צו הפיקוח על מצרכים ושירותים של רכב ורכבות, צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב). רוצה לומר דבר פשוט, גם לכל מי שיתנגד או רוצה להתנגד – – – <קריאה:> – – – <מרדכי יוגב (בשם הוועדה המשותפת):> שאלתי, אדוני חבר הכנסת אחמד טיבי, על השאלה: היה פה בית-מקדש או לא היה פה בית-מקדש לפני היות פה מסגד? זו הייתה שאלתי, והיא שאלה שמופנית אל החלל. וההיסטוריה כבר נתנה את תשובתה. לא צריך את תשובתך, חבר הכנסת אחמד טיבי. ההיסטוריה כבר נתנה את תשובתה. היו פה שני בתי-מקדש של עם ישראל טרם היות פה מסגד, והעתיד עוד צופן בחובו – איני נביא בשביל לנבא אותו. הוסרו פה צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב) וצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב), הוסרו פה צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הובלת דלק), צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מכלי גז) וצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (סימון ומילוי מכלי גז). ועוד נושאים שהייתה בהם התקדמות: צו מחלות בעלי-חיים – משרד הבריאות עובד עליו ועתיד לתת בו תשובות תוך חודשיים, תקנות מחלות בעלי-חיים (דיג) – גם הן הועברו לוועדת הכלכלה. הן בשליטתו של חברי חבר הכנסת איתן כבל; להוביל ולקדם אותן מהר ככל האפשר, איתן. צווים נוספים – ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את טיוטת החוק לתיקון פקודת התעבורה. ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את טיוטת החוק לשמירה על בטיחות במעליות. הופץ תזכיר חוק הגז הפחמני המעובה. הופץ תזכיר חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות), ובתוכו דברים נוספים. לבקשתו של חברי חבר הכנסת דוד ביטן, עכשיו אני רוצה לומר לכם מה צפוי בשנת 17'. נותרו לנו בסך הכול 30 צווים, בשנת 17' היעד של משרדי הממשלה הוא לבטל 19 מהם, וייתכן אפילו שעוד או ארבעה או חמישה. קרי, יותר משני שלישים. להערכתי, בעבודה הרצינית שעושים משרדי הממשלה – ומשרד המשפטים יושב עליהם, וגם ועדת חוץ וביטחון יושבת עליהם, בפיקוח בתוך השנה – אנחנו נראה תוך שנתיים, ואינני יודע, אבל תוך כשנתיים, ואולי שלוש, את כל צווי החירום והחוקים שכוחם מכוח התקנות לשעת-חירום, מוסרים. אנחנו עוברים להיות מדינה נורמלית שאין בה צורך בהכרח בתקנות לשעת-חירום. ובכן, מה עתיד להיות מוסר בשנת 17', כפי מה שדיווחו לנו? אני אעשה את זה בחתך של משרדי הממשלה. משרד הביטחון עובד ועתיד להסיר בשנת 2017 את החוק להסדר תפיסת מקרקעין בשעת-חירום; המשרד להגנת הסביבה עובד על תקנות הרוקחים לחוק חדש – גם זה יבוא כבר בשנת 2017; משרד הפנים – פקודה להארכת תוקף של תקנות לשעת-חירום, פקודת היציאה לחוץ-לארץ, גם הוא יתוקן בשנת 2017 לפי הבטחתם; משרד הבריאות הבטיח שני חוקים: צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (תכשירים להדברת מזיקים לאדם) וצו הפיקוח על מצרכים (תמרוקים) שהובא בתוך חוק ההסדרים; משרד הכלכלה התחייב על צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (איסור ייצוא, ייבוא ומכירה של צעצועים מסוכנים) שהזכירו אותם פה כמה מחברי הכנסת. מה לצעצועים מסוכנים – אז, חברים, יש צעצועים מסוכנים, והם מסוכנים לחיי אדם. אבל גם זה יוסר מחוק החירום ויבוא לידי ביטוי בחוק מתקדם שאיננו חלק מצו החירום. משרד התחבורה התחייב על שלושה חוקים, על שלושה צווים שיבוטלו מתקנות שעת-חירום: צו הפיקוח על כלי שיט, צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעות מיוחדות והשכרת רכב) וצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (רכישת מונים למוניות, התקנתם ושירותי אחזקתם). צו הפיקוח על רכבל – היו פה אנשים שצחקקו – יש בדבר הזה דברים מורכבים והם אינם בטוחים שבמהלך השנה הזאת אכן יספיקו. אם היו פה חברים שדאגו לדבש – מי שבקי בדיונים על הדבש – חלק מהקשיים הם קשיים של מגדלי הדבש, ובסופו של דבר הם יבואו לידי ביטוי בוועדת הכלכלה בניסיון להגיע להידברות ולגישור. משרד החקלאות הבטיח שבשנת 2017 יסיר את צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור החלב) – ואדוני שר החקלאות יושב פה – וכך גם את צו ההגנה (טיפול בדגים); משרד האנרגיה הבטיח לטפל בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (אספקת גז), וכך גם בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (עבודות ההתקנה ותיקון של מצרכי גז). והיינו שם וערכנו שימוע לכל משרד ומשרד, ועל הבטחתו, תוך הבטחה של יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אבי דיכטר, שבתוך חצי השנה הוא יקיים דיון למעקב אחרי מה שהתקדם במהלך חצי השנה. משרד האנרגיה – עדכנתי. הוא הבטיח גם שצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (תשלומים בעד גז המסופק במערכת המרכזית), יבוטל גם הוא מהיות חלק מהתקנות לשעת-חירום, וכך גם צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הבטחות האספקה של גפ"מ וסולר) – שזה צו נוסף; משרד העבודה הבטיח חוק אחד משניים: צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (התקנת מעליות ומתן שירות למעליות). משרד המשפטים הבטיח גם הוא שחוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים) – החוק נמצא בדיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט – גם הוא יוסר. שורה תחתונה, 19 צווים, סיכוייהם להיות מוסרים בשנת 2017. איך לומר? הסתכלנו בלבן של העיניים של הנציגים והיועצים המשפטיים של אותם משרדים, והם אמרו שבחודשים הקרובים הם מסירים אותם. יש פה בהחלט ירידה שמראה עבודה רצינית, ותודה לכל העוסקים במלאכה. המדינה שלנו הולכת ממצב חירום למצב נורמלי, וגם את ההיסטוריה היא עוד תגלה. תודה לכל מי שעסקו, ואני מבקש כתוצאה מזה מהכנסת, אני מבקש מהכנסת, לחזור ולהכריז על מצב חירום לתקופה של שנה, עד יום י"ז בחשוון תשע"ח. לאשר את ההמלצה. ואני מאמין שכשנעמוד פה בשנה הבאה יישארו לנו לא יותר מעשרה או 15 צווים גג – וגם אותם במהלך של עבודה של שנה נוספת נצליח להסיר ונביא לציון גואל. ואם אדוני יושב-ראש הקואליציה דוד ביטן – אני צריך אישור שלו – אדוני יושב-ראש הקואליציה דוד ביטן? אפשר לרדת. אז אני רק מזכיר שהיום מתחילים להגיד "ותן טל ומטר לברכה", אז שיהיו הטל והמטר לברכה על כל עם ישראל. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת מרדכי יוגב. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום. נא לשבת. חברי הכנסת, אבקש מכולם לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד המלצת הוועדה המשותפת – 71 נגד – 17 נמנעים – אין המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 71, נגד – 17. הצו אושר. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים עכשיו להחלטת ועדת הכנסת בדבר העברת הצעות חוק מוועדת הכספים לוועדת הכנסת – הצבעה. תהיה הצבעה בלי דיון: הצעת חוק התוכנית הכלכלית, הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית והצעת חוק-יסוד: משק המדינה. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> היושב-ראש, חברי הכנסת, שרים, אנחנו הולכים מייד להצבעה. אני מקריא את זה ואנחנו מצביעים. הכנסת החליטה בישיבתה ביום א' בחשוון התשע"ז, 2 בנובמבר 2016, להעביר לוועדת הכספים את הצעות החוק האלו: 1. הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016; 2. הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018), התשע"ז–2016; 3. הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 9). ועדת הכנסת החליטה להמליץ לכנסת להעביר את הצעות החוק האמורות לוועדת הכנסת לשם פיצולן וקביעת הוועדות שידונו בהן, כמקובל. אני מזכיר: מדובר בחוק ההסדרים למעשה; חוק ההסדרים ששנים על גבי שנים הכנסת דנה בו בוועדת הכנסת, וכך ראוי שיהיה, לטובת חלוקה לוועדות השונות. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זאת. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת. נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על החלטת ועדת הכנסת בדבר העברת הצעות החוק מוועדת הכספים לוועדת הכנסת. נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת ועדת הכנסת – 52 נגד – 32 נמנעים – 4 הצעת ועדת הכנסת בדבר העברת הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, הצעת החוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, והצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 9) מוועדת הכספים לוועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 52, מתנגדים – 32, ארבעה נמנעים. ההחלטה אושרה. אנחנו עוברים לסעיף השני: הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018), התשע"ז–2016; מ/1083. המזכיר אומר הצבעה אחת. <הודעה אישית של חבר הכנסת אחמד טיבי> <היו"ר חמד עמאר:> אני מאפשר לחבר הכנסת אחמד טיבי, לפי סעיף 34, עד חמש דקות, כי הוא הוזכר בנאומו של חבר הכנסת מרדכי יוגב. נא להוסיף לפרוטוקול. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש. יכול להיות שאני צריך להסביר גם בעברית וגם בערבית כדי שאנשים יבינו. כאשר אני אומר (אומר בערבית ומתרגם:) – כאשר אני אומר: מקום תפילה למוסלמים בלבד, אחרי בלבד, לא מדברים. מובן? לא מדברים. לכן, כל ההתקפה הזאת והשאלות, לא במקומן. אמרנו את דעתנו והדעה הזאת "מקטועה" – סופית. אני לא רוצה להתנגח אתך כדי שיהיה מנצח או מפסיד. זה לא כדורגל. אפרופו כדורגל, אני חייב לראש אגף התקציבים, אפרופו כדורגל, אמיר לוי, שערב המשחק בין "ברצלונה" ל"מנצ'סטר סיטי" ב"סיטי", הוא אמר לי כשביקרתי אותו באגף התקציבים: אתם תובסו הערב. אתם, הוא התכוון ל"ברצלונה". אמרתי לו: נובס? הוא אמר: 4:0 ל"מנצ'סטר סיטי", זוהיר. אז עמדו שם אריאל יוצר וטמקין. הבטתי בו בהשתאות, מה הוא מדבר האמיר לוי הזה? ואז מתברר שהוא מבין כדורגל יותר ממני. ובטח כדורסל, כי באותו ערב, יא זוהיר, 3:1 הפסדנו. לא היה קל אבל סוף-סוף יש פקיד בכיר במדינה הזאת שצופה פני עתיד. אמיר לוי. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <הצעת חוק הפחתת תוספות פיגור שנוספו על קנסות הנגבים בידי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראת שעה), התשע"ז–2016> [מס' מ/1070, פ/3200/20; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 16596 ועמ' 16597; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק הפחתת תוספות פיגור שנוספו על קנסות הנגבים בידי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראת שעה), התשע"ז–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, וואו, איזה רעש. לא תשמעו וחבל, אתם מפסידים. לא בכל יום מזדמן לי להציג בכזאת שמחה הצעת חוק כמו ההצעה הזאת. ישנם חוקים שישנה עליהם מחלוקת, ישנם חוקים שאני מסכים ורוצה, אבל בגלל אין ברירה – זאת הצעת חוק שתענוג להציג אותה – ששש, חבר'ה, פעם יש הצעת חוק שתענוג להציג אותה, אז כדאי לשמוע אותה. אוסאמה, תעשה שקט, זאת הצעת חוק שלך. שם הם לא שומעים. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק ממשלתית וכן הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת אוסאמה סעדי, אחמד טיבי, יואב בן צור, מרב מיכאלי ונורית קורן, שצורפו והפכו להצעה אחת. ההצעה הזאת, כמו שאמרתי, תענוג להציג אותה. המשמעות היא, שאותם בעלי חוב שלא שילמו, וצברו חובות, פיגורים וקנסות במרכז לגביית קנסות, בא המרכז ואומר: אנחנו הולכים לעשות מבצע, וכל מי שישלם בתקופת המבצע, במשך ארבעה חודשים, יקבל הנחה; יקזזו לו 40% מהחוב. פירוש הדבר, ברוב המקרים זה יהיה שכל הריביות והקנסות והכול – יקוזזו. זה בערך 40%, עד גובה הקרן עצמה. זה מבצע מדהים, מבצע חשוב למשך ארבעה חודשים. אני מציע לכל מי שחייב לנצל אותו. שוב, כמה הסתייגויות. א. לא מדובר על רשויות כמו רשות המסים, רשויות מקומיות, אלא רק על חובות שנגבים במרכז לגביית קנסות. זה רק לגביהם. גם אצלם, חובות שחייבים למישהו אחר – נניח, בעל שחייב להוצאות של אשתו, או דברים כאלה – שם זה לא יקוזז. כלומר, הקיזוז לא יהיה על חשבון מי שחייבים לו. הקיזוז יהיה רק כלפי המדינה, ברוב החובות שחייבים למדינה. עוד הסתייגות אחת: ישנם חובות שהם נגבים על-ידי מערכת שקשורה לחשבת הכללית של משרד האוצר; החוק הזה אינו כולל אותם. נמצאים בדיבור אתם, ואני מקווה שגם הם ימחקו את החוק בשיעור 40%. הצעת החוק הזאת עברה פה אחד, אין לה הסתייגויות, אין בקשות לדיבור. אני פונה לחברי להצביע. אני רוצה בהזדמנות הזאת לשבח מאוד, מעבר לממשלה שהלכה על זה ומעבר לתומר מוסקוביץ, יושב-ראש ההוצאה לפועל וגם המרכז לגבייה, שהולך על זה, אני רוצה לשבח מאוד את חברי, בעיקר את אוסאמה, שדחף את זה, וגם את אחמד טיבי, את יואב, את מרב ואת נורית קורן שהלכו על זה, והחוק הזה – בזריזות רבה עשינו אותו. הנה עכשיו, הצעת החוק הפרטית קפצה לקריאות שנייה ושלישית, ואני מקווה שנאשר אותה עכשיו ויהיה גם חוק פרטי שלכם. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> אין הסתייגויות להצעת החוק, יש בקשות רשות דיבור. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, שלוש דקות, בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתרגש – עמלנו קשה במשך השנה האחרונה, אני וחברי, שיזמנו את הצעת החוק הזאת במפגש עם תומר מוסקוביץ, מנהל מרכז הקנסות, שבאמת נרתם מייד להצעה שהעליתי בפניו, והודעתי לו – וביקשתי ממנו שירים מבצע, שהוא אמר: זה מבצע של פעם בדור, ובאמת, מאז התחיל להתגלגל הרעיון הזה – צבר תאוצה, אדוני היושב-ראש. אני מבקש להודות לשרת המשפטים, שבאמת אימצה את הצעת החוק הפרטית שלנו והפכה אותה להצעת חוק ממשלתית, ותמכה ודחפה לקבל את הצעת החוק הזאת. אני מבקש להודות למשרד האוצר, ובמיוחד לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן, שבאמת גם משרד האוצר – תשמעו, משרד האוצר – והחשבת הכללית עשו תספורת – כל הזמן אנחנו נגד תספורות לאנשים העשירים, אבל הפעם באמת עשינו תספורת לאנשים הפשוטים, לאזרחים הפשוטים, כדי שהם יוכלו לפתוח דף חדש בחייהם, ואני אתן לכם את המספרים, חברי חברי הכנסת. מדובר במיליון ו-200,000 תיקים במרכז לגביית קנסות; מדובר ב-257,000 חייבים, מדובר בחובות בסכום של יותר מ-3 מיליארד שקל, כאשר ההנחה שניתנת היא 40%, בגובה של מיליארד ו-200 מיליון, ולכן זה win-win, גם המדינה תכניס לקופתה את הכסף, אבל גם האזרח הפשוט יוכל להרוויח מהפחתת הקנסות האלה. לכן זה מבצע אך ורק – כמו שאמר חברי יו"ר ועדת החוקה, ואני באמת גם מודה לך על שדחפת את הצעת החוק הזאת, והצמדת את זה, והיא קפצה לשנייה ושלישית. אני שמח שהחוק הראשון שלי שמאושר הוא חוק חברתי ממעלה ראשונה, שבא לעזור לאנשים החלשים, לשכבות החלשות. ולכן אני פונה לכל האזרחים, יהודים וערבים, ערבים ויהודים, דתיים, חרדים, כולם – זו הזדמנות חד-פעמית, שלא תחזור על עצמה – לנצל את המבצע הזה ולשלם את החובות המופחתים. המבצע הוא לתקופה מוגבלת – אין אחרי זה עוד מבצע. המבצע אמור להתחיל בשבוע הבא, ב-15בנובמבר, עד 13 במרס – 120 יום. תודה, אדוני. <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת מרב מיכאלי, שלוש דקות, בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה, אדוני היושב-ראש, קודם כול, תודה רבה לחברי אוסאמה סעדי, שבאמת היה הכוח המניע מאחורי הדבר הזה, יחד עם רשות האכיפה והגבייה, תומר מוסקוביץ והצוות המדהים שלו, ותודה רבה כמובן ליושב-ראש ועדת החוקה, שגם הוא נתן את ה"פוש" שהוא יודע לתת כשהוא רוצה. אני רוצה, חברות וחברים, לדבר רגע על המבצע הספציפי הזה, שיהיה רלוונטי ל-300,000 אזרחיות ואזרחים בישראל. אדוני, תחשוב על המספר המדהים הזה, 300,000 איש, שהיה להם קנס, לא משנה על מה, מסיבה כזאת או אחרת, או משום שהם לא מסודרות או מסודרים, או משום שהם – לא היה להם כסף לשלם, או משום שלא הגיע אליהם, או תקלות מכל סוג – לא שילמו את החוב, והחוב – בגלל ריביות, בגלל כפל קנסות, בגלל מבנה עדיין מאוד מאוד בעייתי ומעוות של מערכת החיובים שלנו, וריבית הפיגורים הגבוהה מדי-מדי, אף שעכשיו החשבת הכללית קצת הורידה אותה – מצאו את עצמם עם חובות נורא-נורא גדולים, שבמקרה של כל אחד ואחת מאתנו יכולים ממש לעשות נזק כלכלי. אדוני היושב-ראש, אתה יכול לבקש מהציבור להרעיש פחות? <היו"ר חמד עמאר:> אני מבקש מחברי הכנסת לשבת. תודה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. אני שומע אתכם עד כאן. תודה רבה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. בקיצור, אנשים רגילים עם חובות של קנסות רגילים מצאו את עצמם עם חובות של אלפים רבים של שקלים; כל אחד ואחת מאתנו זה בשבילה מכה כלכלית, אבל למוחלשות והמוחלשים ביותר בינינו זה ממש יכול למוטט – זה ממש יכול להיות דבר שיעביר משפחה את סף קו העוני. המבצע הזה, אדוני, וחברי וחברותי, בא בדיוק להקל את המצוקה הזאת, בא לתת לכל אחד ואחת אפשרות לשלם כל קנס על כל חוב שיש לו, בהנחה של 40%. אנחנו מדברות על הרבה מאוד כסף. 300,000 אישה ואיש יכולות ויכולים פשוט לגשת או לסניף המרכז לגביית קנסות וחובות או אפילו לסניף הדואר, ופשוט לתת את מספר הזהות שלהם, לקבל את הסכום שאותו הם צריכות וצריכים לשלם אחרי ההנחה, לשלם במקום, ולפתוח דף חדש, אפילו אם הוא דף קטן באופן יחסי. אני רוצה להגיד לך, אדוני, זה צעד שהחברות והחברים שחתומים על החוק הזה עושים כחלק מהרבה מאוד צעדים אחרים שאנחנו מחויבות ומחויבים להם, כמו ביטול מאסר חייבים וחייבות בהוצאה לפועל, שאני הובלתי בכנסת הקודמת, כמו חוק ההפטר בהוצאה לפועל שהעברנו בכנסת הזאת, ועוד הרבה מאוד צעדים שיקלו על מאות-אלפי ישראליות וישראלים שנמצאים בתוך הבור הזה של חובות על גבי חובות שאין להם דרך לצאת ממנו, וזאת מחויבות של כל אחד ואחת מאתנו לעזור להם לצאת ממנו. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. חברת הכנסת נורית קורן. חבר הכנסת דוד ביטן, אני שומע אותך עד כאן. חבר הכנסת דוד ביטן. שלוש דקות. בבקשה. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לשרת המשפטים וליושב-ראש ועדת החוקה, ניסן סלומינסקי על כך שקידמתם את הצעת החוק במהירות, ולחבר הכנסת אוסאמה סעדי – איפה אתה, אוסאמה? אוסאמה יצא. אוסאמה, אני מזכירה לך, לפני חודשים מועטים – אני חושבת ארבעה חודשים – ישבנו בוועדת הכלכלה ודיברנו על כך, על רישיונות הנהיגה, בעצם זה התחיל על הוצאה לפועל, על רישיונות נהיגה. באו מהוצאה לפועל ונתנו לנו דיווח על מה שקורה בהוצאה לפועל ועל רישיונות נהיגה. ישבנו עם יושב-ראש רשות הגבייה והאכיפה, וההצעה הייתה של אוסאמה, להפחית את הקנסות. אמרנו, אנחנו הולכים על זה בכל הכוח, וזה מה שעשינו, ויחד הצלחנו לגלגל את הנושא הזה, שהגיע תוך ארבעה חודשים לפה, למליאה, וזה רק מראה שאנחנו דואגים לאזרחים, וגם יש כאן שיתוף פעולה של כל חברי הבית וכל סיעות הבית, וזה מה שחשוב. אני, כיושבת-ראש השדולה להליכי גבייה הוגנים בהוצאה לפועל, רואה חשיבות גדולה בחקיקה כזו, שתפחית את הקנסות בהוצאה לפועל ותעודד אנשים לבוא ולשלם את חובותיהם כמה שיותר מהר, כדי שיצאו מהמעגל הזה של חייבים בהוצאה לפועל. המספרים הם מדהימים, כמו שחברי אמרו כאן קודם – מדובר ב-3 מיליארד ש"ח; מדובר ב-300,000 משפחות. זה הרבה מאוד. אני מאמינה שהאנשים ילכו לשלם. ומכאן אני קוראת לאזרחים: לכו, תשלמו, תראו איך אתם יכולים להגיע להסדר ולשלם את החוב שלכם, כדי שתוכלו לחזור למעגל החיים התקין, וזה חשוב מאוד, כי אתם תרוויחו, וכולנו נרוויח, ובסופו של דבר נהיה חברה שוויונית וערכית יותר. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת זהבה גלאון; חבר הכנסת אילן גילאון; חבר הכנסת עיסאווי פריג'; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת תמר זנדברג. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. הצבעה. נא להצביע. אין הסתייגויות, אנחנו מצביעים כמקשה אחת בקריאה שנייה. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–4 – 45 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 45, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 47 נגד – אין נמנעים – אין חוק הפחתת תוספות פיגור שנוספו על קנסות הנגבים בידי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראת שעה), התשע"ז–2016, נתקבל. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 47, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה ושלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תוסיף את שמי להצבעה. <היו"ר חמד עמאר:> לפרוטוקול. אני רוצה להזמין את חברי הכנסת לברך. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> תוסיף את שמי להצבעה. <היו"ר חמד עמאר:> אני מוסיף אותך לפרוטוקול. אוסאמה, בבקשה לברך. לפרוטוקול, זוהיר בהלול. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> או, כמה זה קשה, אבל זה מתוק. כמו שאמרתי, תודה לכל חברי וחברות הכנסת שהצביעו ותמכו בהצעת החוק הזאת. תודה ליוזמים אתי, חברי הכנסת חברי אחמד טיבי, מיכל מיכאלי – מרב מיכאלי – אני מתרגש – נורית קורן, יואב בן צור גם. תודה ליו"ר ועדת החוקה, תודה לשרת המשפטים, תודה לסגן שר האוצר, תודה ליועצים הנאמנים שלי, ענאן, עלי והודא. אני מקווה שבאמת אנחנו ננצל את ההזדמנות הזאת, כי אם אנחנו עושים מבצע, ובסופו של דבר המדינה לא תכניס את הכסף שהיא ציפתה שתכניס, גם האזרחים לא ירוויחו וגם המבצע הזה לא יועיל. ולכן, בערבית אני אומר, במיוחד ש-15%–20% מהחייבים הם מהשכבות החלשות, ואני מניח שרובם גם מהמגזר שאני בא ממנו, ולכן הצעת החוק הזאת היא חברתית, אבל גם היא שייכת – והאזרחים הערבים ייהנו ממנה. אני אומר להם בערבית: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: זו בשורה וזו הזדמנות חד-פעמית. אני קורא לכולם לנצל את ההזדמנות הזאת, לשלם ולהשיג את ההנחה הזאת בשיעור של 40%. מדובר בתקופה מוגבלת. היא תתחיל ב-15 בנובמבר ותימשך עד 15 במרס, תקופה של 120 יום.) היום דיברתי גם עם שר הפנים, ויש עוד בשורה בדרך, בשורה יותר טובה: אנחנו עומדים לשכפל ולהעתיק את המבצע הזה גם לארנונה, לחובות הארנונה. שר הפנים – אנחנו כבר קיימנו, אדוני היושב-ראש, כמה פגישות, ואני חושב שאו-טו-טו הוא גם יחתום על התקנות האלה. זאת בשורה גם מבחינת הארנונה, גם מבחינת מרכז הקנסות, ולכן – זאת הזדמנות לכל האנשים לפתוח דף חדש בחייהם. תודה רבה לכם. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי יברך – אחד המציעים. בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אני היוזם השני. הראשון, הדוחף, הוא חבר הכנסת אוסאמה סעדי, חברנו לרשימה, חברנו לסיעה. מגיע לו, מגיעות לו כל הברכות. כאשר מדובר על עבודה רצינית ושקדנית, אדוני היושב-ראש, אוסאמה תמיד שם. חבר הכנסת סעדי, יחד עם כל היוזמים, הוכיחו רצינות. השקדנות, העקשנות וההקשבה לצורכי האזרח שגילית, אוסאמה, הוכיחו את עצמן, וראויות להערכה רבה. אתה הבאת מזור לאלפי אנשים חייבים במרכז הקנסות. 15% מהם הם ערבים. עזרת לכלל האזרחים. אני חושב שהחוק הזה הוא הישג לרשימה המשותפת, שמביא תשובה על השאלה אם יש עיסוק בנושאים אזרחיים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: זה הוא המקום להביע את תודתי וגאוותי על העבודה שלך, המחויבות שלך, המסירות שלך, ההתאמצות שלך, מאז היום הראשון. זהו החוק הראשון שאתה מחוקק. אתה ראוי לכל ההערכה שקיבלת מכל חברי הכנסת, יהודים וערבים, ואני חושב שזו ראיה לכך שאתה והרשימה המשותפת דואגים לטרדות האנשים ולאינטרסים שלהם. אנו קוראים לכל מי שהחוק הזה נוגע לו לנצל את התועלת הזאת – הנחה בשיעור 40%. חיסכון של מיליארד ו-400 מיליון שקל, בסופו של דבר. 257,000 חייבים במרכז לגביית המסים. מילה טובה גם לממונה, נתי מוסקוביץ, שהיה נוכח בוועדה ושיתף פעולה עם היוזמים ועמך אוסאמה, ולבסוף) אפשר לומר, אדוני סגן השר, חוק סעדי (אומר בערבית: חוק סעדי). אתה מסכים, אדוני יושב-ראש ועדת החוקה, ניסן? תודה רבה, מברוכ. (אומר בערבית: מזל טוב על החוק הזה. מזל טוב לכולם.) <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי. <הצעת חוק שירות הציבור (הצהרת הון), התשע"ז–2016> [מס' כ/633; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ"ו, עמ' 13192; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק שירות הציבור (הצהרת הון), התשע"ז–2016, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, בגלל הרעש שהיה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> היה רעש נוראי. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני יודע, גם אני לא יכולתי לדבר, גם את. ראיתי שזה מפריע, וזה חבל. אז בכל מקרה אני רוצה שוב לשבח את חברי – חבר הוועדה גם – אוסאמה סעדי, שעוזר, מלשון סעד – אתה רואה? המילים לעזור וסעד טמונות בשם שלך כבר. אני מברך אותך באמת, זאת הצעת החוק הראשונה שלך שהתחילה ועברה, וברוך השם. טוב, עכשיו אני רוצה להציג הצעת חוק נוספת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ניסן, איך קוראים לחוק? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אמרנו, חוק סעדי. מה פירוש? מה זאת אומרת? זאת המהות שלו. עכשיו – הצעת חוק שירות הציבור (הצהרת הון), התשע"ז–2016. הצעת חוק זו היא הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ ושל חברי כנסת נוספים, ועכשיו אנחנו רוצים לאשר אותה בקריאה שנייה ושלישית. הצעת החוק במהותה יש בה הרבה מאוד פרטים. רק לקיצור אני אומר שהצעת החוק הזאת באה אולי להגיד – אני לא יודע אם זה ממש שקיפות או לא, אבל באזור הזה – היא אומרת שיש אנשים שמנויים בתוספת הראשונה, כלומר אנשים בדרגה הגבוהה, שלא מחויבים להגיש הצהרת הון, והצעת החוק הזו אומרת שגם בכירים בצבא, מדרגה מסוימת, בשירות בתי-הסוהר, במשטרה, ברשויות המקומיות – כל אלה שמנויים בתוספת הראשונה, צריכים להגיש הצהרת הון, א. כשהם נכנסים לתפקיד, כשהם מסיימים אותו – כדי לראות וכו' – ואם התפקיד נמשך הרבה זמן, אז גם כל שש שנים צריכים להגיש הצהרת הון. הצהרת ההון הזאת היא כמו שאנחנו מכירים כחברי כנסת. היא לא נבדקת, היא נמצאת – אם, חס ושלום – ביום שיהיה צורך, יהיה אפשר לפתוח אותה, אבל ככה היא לא נפתחת. שוב, כל אלה. הצהרת ההון הזאת תוגש למפקח שנמצא בתוספת הראשונה לחוק, צמוד לאותו בעל תפקיד שמגיש. זה לגבי אלה שאמרתי. יש סקציה נפרדת, שהם השופטים – שופטים צבאיים, דיינים, קאדים וקאדים מד'הב, שלגביהם עשינו כמה שינויים, והשינוי המרכזי זה שהם לא מפנים את זה למפקח, אלא הצהרות ההון שלהם יופנו לנשיא בית-המשפט או בית-הדין שבו בעל התפקיד מכהן. שוב, אני אומר: הצהרת הון לשכבה העליונה של כל התפקידים הבכירים במדינה שמנויים בתוספת הראשונה. בכניסה וכשמסיימים את התפקיד. אם התפקיד ארוך – למשל שופט – והוא יוצא בדרך כלל לפנסיה בגיל – – – יגיש כל שש שנים. אם הוא ממשיך באותו תפקיד, הוא יכול אחרי שש שנים להגיד: לא חל שום שינוי, כמו שאנחנו עושים בכנסת, אותו דבר. אם הוא עובר לתפקיד אחר, שגם דורש הצהרת הון, הוא יכול שוב להשתמש באותו דבר בנושא הזה. זו הצעת חוק ראויה. חברי סעדי, שאיננו פה, הגיש הסתייגות – – – <היו"ר חמד עמאר:> הוא הוריד את ההסתייגות שלו. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> הוריד? יופי. <היו"ר חמד עמאר:> אין הסתייגויות לחוק. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אם כך, אין הסתייגויות. זה חוק ראוי. <היו"ר חמד עמאר:> יש בקשות דיבור. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אני פונה לחברי שנוכל לאשר את זה, כדי – איך אומרים – שתהיה יותר שקיפות. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי הוריד את ההסתייגויות שלו. יש בקשות רשות דיבור – חבר הכנסת יצחק הרצוג. חברת הכנסת ציפי לבני – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אפשר לקבל את רשימת הדוברים? אין רשימת דוברים? <היו"ר חמד עמאר:> אין רשימת דוברים. אין רשימת דוברים, רק מי שנרשם לדבר או הציע בהצעה. – – סתיו שפיר. איציק שמולי. שלוש דקות. בבקשה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני כמובן מברך על הצעת החוק, ואני אחד השותפים והיוזמים שלה. אני חושב שמדובר בהצעת חוק חשובה. בסופו של דבר אני מודה גם לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ ולאחרים בוועדה, שמצאו נוסח מאוזן ונכון יותר. אני רוצה להתייחס למשהו אחר שהיה פה היום בכנסת, ומלווה אותנו לאורך כל היום. היום עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק של חברת הכנסת בן ארי ושלי, שקוראת להוציא את המונח מפגר מספר החוקים של מדינת ישראל. גם מירב וגם אני נתקלנו בהררים של ציניות מאז הבוקר, וזה רק מלמד אותי כמה גדול המרחק שאנחנו כחברה עוד צריכים לעשות. אני רוצה להרגיע את כל הצייצנים בטוויטר למיניהם ואת כל הציניקנים שנתפסו בפניקה בלתי נגמרת – גם מחר מותר יהיה לכם לקרוא לאנשים מפגר, סליחה על הביטוי, קוקסינל וכל מה שכתבתם לנו בפייסבוק. יהיה מותר לכם להגיד את כל המילים האלו. זה לא מה שביקשנו לעשות בהצעת החוק. מה שביקשנו לעשות בהצעת החוק זה לקחת את המושג הפוגעני והמעליב הזה, שרואה לנגד העיניים – כמו שכתב לי עכשיו אבא לילד עם צרכים מיוחדים – הוא רואה בילדים האלה זן נחות בבתי הספר, בגנים, בחצרות – ואתם לא רואים את זה. אנשים עם מוגבלות הם קודם כול אנשים, ורק אחרי זה הם בעלי מוגבלות. ואם יש בחברה הזאת מישהו שמתעקש להמשיך לקטלג אותם לפי המוגבלות שלהם ולפי הלקות שלהם ולפי הנכות שלהם, אנחנו לא ניתן לו לעשות את זה. אתם יכולים להמשיך עם הציניות, עם הלעג, עם הבוז. אני אומר לכם, ומירב אומרת לכם, כפי שאמר כבוד השופט עודד מאור: אם החוק הישראלי הוא שמשתמש בביטוי פוגעני ומעליב, מה לנו כי נלין על הבריונים בבתי-הספר וברחוב? ולכן, אני עליתי לכאן כדי להגיד לכם דבר אחד בשם אותו אבא: הילדים הם אותם ילדים, ההורים הם אותם הורים, המשפחות הן אותן משפחות, הם לא פחות טובים מאתנו, הם לא נחותים מאתנו והם לא שווים פחות מאתנו. הגיע הזמן שהחברה הזאת תתחיל להתייחס אליהם באופן קצת יותר שוויוני וקצת יותר מכיל. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מוותרת. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת אראל מרגלית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מוותר. <היו"ר חמד עמאר:> רויטל סויד. יואל חסון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מוותר. <היו"ר חמד עמאר:> איתן כבל. יעל כהן-פארן. אילן גילאון. עיסאווי פריג'. מיכל רוזין. תמר זנדברג. אנחנו עוברים להצבעה – נא לשבת – בקריאה שנייה כמקשה אחת. נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–21 – 30 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–21 נתקבלו. <היו"ר חמד עמאר:> 30 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא לשבת. אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 29 נגד – אין נמנעים – אין חוק שירות הציבור (הצהרת הון), התשע"ז–2016, נתקבל. <היו"ר חמד עמאר:> 29 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה השלישית ותעבור לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת סמוטריץ ביקש לברך. בבקשה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, חברי השרים, אני באמת לא רוצה להאריך, אבל אי-אפשר בלי תודות. אז קודם כול, תודות לכל חברי הכנסת, קואליציה, אופוזיציה, שהראו שכשיש דבר טוב, שכולם מסכימים עליו, אז שמים בצד כל מיני מחלוקות בסוגיות אחרות, מתיישרים ומצביעים. תודה מיוחדת לחבר הכנסת שמולי, שהלך אתי על החוק הזה מראשית הדרך. תודה רבה כמובן לחברתי שרת המשפטים – בוועדת השרים לחקיקה. תודה מיוחדת ליושב-ראש ועדת חוקה שעשה עבודה נהדרת במשך חודשים והצליח בכישרון רב לנווט בין רצונות וצרכים ולאזן אינטרסים שונים. באמת הצלחת להגיע, ניסן, להצעת חוק שכולם אוהבים אותה, באמת, גם הנהלת בתי-המשפט, וגם משרד הפנים, וגם נציבות שירות המדינה וגם משרד המשפטים. זה לא היה פשוט בכלל. תודה רבה לאנשי מחלקת – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> גם לחברי הכנסת. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אמרתי. אמרתי כבר קודם חברי הכנסת, כמובן. תודה רבה מיוחדת לאנשי הייעוץ והחקיקה במשרד המשפטים, שעבדו אתי יד ביד על החוק הזה, ניהלו את הדיאלוג והמשאים-ומתנים מול כלל הגורמים, בראשם עורך-הדין דני חורין. תודה רבה לעוזרי, יועצי הטובים, שגם הולכים אתי ימים ולילות בעניין הזה. תודה מיוחדת לתנועה למשילות ודמוקרטיה, שעזרה מאוד בניסוח החוק בראשית הדרך. תודה רבה לכולם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יש לך קשר עם גוף דמוקרטי? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אתה רואה. <הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3) (תיקון), התשע"ז–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1084); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3) (תיקון), התשע"ז–2016, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. סגן שר האוצר יצחק כהן. אני סוגר את רשימת הדוברים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון – רוזין, נבהלתי – הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3) (תיקון), מ/1084, קריאה ראשונה. על-פי החוק, רשאי בעלים של זכויות בנכס שהופקע בהתאם להוראות פקודת הקרקעות לבחור בין כמה מסלולים חלופיים לצורך חישוב הפיצויים בשל הפירות שהיה מפיק אילו קיבל את הפיצוי במועד רכישת הקרקע. בעל נכס רשאי לבחור, בין השאר, בין פיצויים לפי סעיף 13(1) לפקודת הקרקעות לבין פיצויים בסכום ההצמדה והריבית על פיצויי הקרן. במשך עשרות שנים בחרו רוב בעלי הזכויות שלא לתבוע פיצויים לפי סעיף 13 לפקודה, בשל סכום הפיצויים הנמוך יחסית שניתן לפי מסלול זה בהשוואה לשאר המסלולים – בהתאם לאופן שבו יישמה המדינה את הוראות הדין. לאחרונה, שילוב בין שני פסקי-דין שונים הוביל לכך שבמקביל, סכומי הפיצויים גדלו משמעותית וגם ניתן פרק זמן קצר להגשת תביעות טרם תחול ההתיישנות. על כן, הוגשו לבית-המשפט למעלה מ־1,200 תביעות חדשות לפיצויי הפקעה וכן הוגשו לרשות מקרקעי ישראל בסביבות 600 דרישות תשלום שהיקפן הכספי המשוער, לפי הערכות הרשות, עולה על 4.5 מיליארד שקלים. שילוב ההלכות הוליד אפוא נטל תקציבי משמעותי, בלתי צפוי ומכביד על אוצר המדינה. כדי להתמודד עם הנטל התקציבי הכבד שנוצר, מוצע לבטל את אופן חישוב הפיצויים החדש שנקבע וכנגד כך להגדיל את מסלול הפיצויים החלופי. נוכח התיקון המוצע ותחולתו על תביעות תלויות ועומדות, מוצע לקבוע כי מי שהגיש תביעה לפיצויי הפקעה וביום תחילתו של החוק המוצע עניינו תלוי ועומד בבית-המשפט, יוכל לתקן את תביעתו. אני מבקש מכם, חברי חברי הכנסת, לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברי הכנסת זוהיר בהלול, עמר בר-לב, נחמן שי, אראל מרגלית, עבדאללה אבו מערוף, איתן ברושי, יוסי יונה, יהודה גליק, באסל גטאס, אחמד טיבי, עבד אל חכים חאג' יחיא, אוסאמה סעדי, יוסף ג'בארין. שלוש דקות. בבקשה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, תודה, אדוני סגן שר האוצר, אם אני הבנתי נכון – חבר הכנסת ביטן – אם אני הבנתי נכון, מה שאתה אומר בעצם, מה שאתה אומר בעצם זה שלזכות האזרחים הצטברו הרבה כספים שהם זכאים להם, ובגלל שזה הרבה כסף – והם זכאים לכסף הזה – אז החלטתם פשוט להביא חוק שימנע מהם לקבל את הכספים הללו. זה פחות או יותר מה שכתוב כאן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – זה עושה סדר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ובכלל החוק הוא רטרואקטיבי, זאת אומרת על תביעות שכבר הוגשו בעבר. ולכן אני חושב שדווקא בעניין הזה של הרטרואקטיביות של החוק, החוק הזה, נראה לי שהוא חוק פסול והייתי אומר גם חוק לא-חוקתי. אני חושב שבפירוש אומרים לנו כאן שאזרחים שזכאים בעצם לסכומי פיצויים משמעותיים, עכשיו אומרת המדינה שהיא בעצם מתנערת מתשלום הסכומים הללו. זה מה שכתוב בעצם בהסבר שניתן לנו כרגע. לכן זה גם לשלול כספים שמגיעים לאזרחים, וב. זה לעשות את זה רטרואקטיבית. לכן אני אומר שהחוק הזה, רק מהשיקולים הללו הוא חוק פסול והמדינה בעצם ממשיכה בהתעמרות שלה כלפי בעלי הקרקעות המקוריים. הרבה אנשים בוחרים לא לקבל את הפיצויים הללו, כעמדה עקרונית נגד ההפקעה ולהראות כך שהם לא מוכנים לקבל את הפיצוי המועט שהמדינה מציעה להם בעקבות ההפקעה. אבל מה שאנחנו רואים כאן, שגם כאלה שהגישו תביעות בחודשים האחרונים – מה שסגן שר האוצר בעצמו אומר – גם כאלה שהגישו תביעות לקבל את הפיצויים הללו, פתאום מסתבר שזה הרבה כסף. כשמסתבר שזה הרבה כסף שהמדינה צריכה לשלם אז מחוקקים חוק, גם רטרואקטיבי וגם חוק שמפחית משמעותית את הכספים הללו שמגיעים לאזרחים. מכל הבחינות האלה זה חוק פסול – – <היו"ר חמד עמאר:> לסכם בבקשה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – ואנחנו נתנגד לחקיקתו. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חברת הכנסת יעל גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> מוותרת. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת ישראל אייכלר. שלוש דקות, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הערב התחלנו לומר "ותן טל ומטר לברכה". יהי רצון שיהיה חורף בריא, חורף טוב וכולם יהיו בריאים. מורי ורבותי, במוצאי שבת הייתה עצרת בכיכר רבין – ההגנה על הדמוקרטיה ועל מוסדותיה. במוצאי שבת הבאה זה יום הזיכרון של יצחק רבין, שנרצח בי"ב במרחשוון. מי שמדבר על דמוקרטיה צריך לדעת ולספור – מתי החלה הספירה לאחור של חיסול הדמוקרטיה הישראלית. באותו יום שראש הממשלה לשעבר, זיכרונו לברכה יצחק רבין, רצה לגרש את ראשי ה"חמאס" כדי לעצור את פיגועי הטרור והאוטובוסים היו מוכנים והוא היה חייב לשבת ולחכות עד שהשופט העליון ברק בבית-המשפט העליון יאשר את הפעולה, אז נגמרה הדמוקרטיה במדינת ישראל. נוצרו שתי רשויות: יש רשות שופטת ששולטת, ויש רשות ממשלה שאיננה שולטת. ויש כנסת שהחוקים שלה אינם מחייבים אף אחד. נוצרה אנרכיה. מאות-מיליוני אזרחי ארצות-הברית הולכים מחר לבחירות, והם לא יודעים איזה נשיא הם יקבלו, כי בארצות-הברית יש גם אנרכיה, והאנרכיה בארצות-הברית יצרה מצב שכל אזרח צריך לבחור בין שני אנשים שרוב אזרחי ארצות-הברית יודעים שאינם ראויים להיות בבית הלבן. הוא הדבר שקורה במדינת ישראל. ברגע שפרקו את עול הדמוקרטיה, שזה אומר שהאזרח הוא הריבון שבוחר את הכנסת שמחוקקת חוקים ומרכיבה ממשלה, והממשלה היא שקובעת למשטרה ולצבא ולפקידי השלטון מה לעשות ואיך לעשות – עד שבא האזרח ומחליט אם לבחור בהם שוב או לא. ברגע ששברו את זה ויצרו רשות חדשה – מערכת המשפט, היועצים המשפטיים, בג"ץ – מה זה יצר? זה יצר שגורמים פוליטיים אינטרסנטיים שרוצים להשתמש בכלי השלטון, מעסיקים את המשטרה, מעסיקים את בתי-המשפט, הופכים את העתירות לבג"ץ להצעות חוק, ולמעשה בג"ץ הפך למחוקק, למבצע ולנותן פקודות למשטרה. אם יש אנרכיה, אז לא רק הם בשטח. גם האזרחים מורדים, גם האזרחים אומרים: אם אנחנו לא קובעים, גם אתם לא קובעים. כל זה אני אומר כי מחר עומד להתקיים דיון על הכותל המערבי. יש חוק המקומות הקדושים. במקום שאין אנרכיה – כמו במסגד אל-אקצא, כמו במכה, כמו בוותיקן, כמו להבדיל, בכותל המערבי – כשאין אנרכיה יש חוק. כשיש חוק יש סדר – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – וכל אחד יכול לבוא. אבל אם שוברים – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – את מוסדות השלטון הדמוקרטיים, אל תדברו בשם הדמוקרטיה כדי להרוס את הדמוקרטיה ולגרום אנרכיה במדינת ישראל. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס? איננו נוכח. חברת הכנסת תמר זנדברג? איננה נוכחת. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה? איננו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר? איננו נוכח. חבר הכנסת עמר בר-לב, שלוש דקות, בבקשה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, הצעת החוק לתיקון פקודת הקרקעות הייתה אמורה להיות בחוק ההסדרים. זו עוד דוגמה לניסיון להחדיר ולהשחיל דרך חוק ההסדרים הצעות חוק שיש מקום לדיון מעמיק עליהן במליאה ובוועדות השונות. אני בהחלט מברך את איל ינון, היועץ המשפטי של הכנסת, ואת שגית אפיק, היועצת המשפטית של ועדת הכספים, שהתנגדו לכך ובעקבות חוות הדעת שלהם הוצא החוק הזה מחוק ההסדרים ואנחנו דנים בו כאן. החוק הזה שמונח כאן לפניכם עוסק באופן התשלום לבעלי קרקעות שהופקעו על-ידי המדינה לצרכים ציבוריים. לכאורה, בהחלט יש חשיבות שהמדינה תהיה מסוגלת להפקיע קרקעות לצרכים ציבוריים. בעקבות ההפקעות הללו הוגשו בערך – סדר גודל – של 1,500 דרישות, תביעות של אנשים שהקרקע שלהם הופקעה. בשנים 2012–2013 – חברי חברי הכנסת, חשוב להקשיב לזה – קבע בית-המשפט הלכות בשני פסקי-דין שונים לחלוטין, הלכות הייטנר וארידור, ששינו את אופן חישוב הפיצויים ואת האפשרות להגיש תביעות. התוצאה הייתה שעל-פי חישובים של משרד האוצר, סך כל התביעות מגיעות לסדר גודל של 4.5 מיליארד שקל. באמת סכום רציני שסביר להניח שלא הביאו אותו בחשבון בתחילת הדרך. אז מה עושים במצב כזה, חברי חברי הכנסת? עומדות בפני המדינה שלוש אפשרויות: אפשרות אחת – להפקיע כפי שהתכוונה המדינה ולשלם את הפיצוי כפי שקבעו פסקי-הדין; האפשרות השנייה – לצמצם את מספר הקרקעות המופקעות, כתוצאה מהסכום הגדול שהמדינה הגיעה למסקנה שהוא גדול עליה; והאפשרות השלישית – לשנות את חוקי המשחק, וזה בדיוק מה שמנסים לעשות כאן. לצערי, הממשלה מנסה לשנות את חוקי המשחק, לא רק במקרה הזה, כי אם גם בחוקים נוספים. אבל זו לא הדרך הנכונה. לא כך צריך להיות. זה לא נכון לשנות את חוקי המשחק מפני שהפיצויים גבוהים מדי. מה שצריך לעשות אם הסכום גדול על מדינת ישראל – צריך להקטין את מספר ההפקעות. הדבר המביך ביותר – יש סדר גודל של עשרות הפקעות שהמדינה הפקיעה, אבל לא עשתה עם הקרקע שום דבר. היא הפקיעה, כמעט אפשר לומר, למען הפקעה. ולכן, אדוני היושב-ראש – ובזה אני אסיים, משפט אחרון – אני חושב שהמדינה צריכה לעשות חשבון נפש. לא לאשר את החוק הזה, שמשנה את כללי המשחק. היא כנראה תיאלץ, או צריכה להיאלץ, להקטין את מספר ההפקעות, ושכל הפקעה תהיה עניינית – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – ולא כמו במצב הנוכחי, שחלק מהקרקעות הופקעו ולא נעשה בהן שימוש. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, חבר הכנסת עמר בר-לב. חברת הכנסת מיכל רוזין? חברת הכנסת רויטל סויד? חבר הכנסת עפר שלח? חברת הכנסת מרב מיכאלי? יסכם את הדיון סגן השר יצחק כהן. בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> איציק, לסכם נקרא לסכם. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תסתכל על ספסלי הקואליציה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא למרוח – לסכם. לנהור, לנהור. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אוטובוסים. <מירב בן ארי (כולנו):> הם נוהרים, הם נוהרים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כל אחד עושה את תפקידו. אני אעשה את תפקידי, עליזה תעשה את תפקידה – רק שאולי תעשה את תפקידה. תתחילו לנהור, לנהור. טוב, אדוני היושב-ראש, אני שמעתי את דברי חברי מהאופוזיציה – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> והשתכנעת, תודה שהשתכנעת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חלק מהדברים השתכנעתי אבל חלק הארי – בליבת הדברים לא שכנעת אותי, ואני אסביר לך גם למה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אל תעשה לי את זה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> השתכנעת שזה יהיה רטרואקטיבי. <היו"ר חמד עמאר:> לא, אין חוקים רטרואקטיביים, אין דבר כזה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> בסדר, זה החוק הזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רק חוק שבא להטיב יכול להיות רטרואקטיבי, שבא להרע לא יכול להיות רטרואקטיבי. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אחרי שידעתי מה עשו – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מלכיאלי, תענה – ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> אמן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זהו, אתה עכשיו תטריף אותנו ותשגע אותנו עד שתהיה הצבעה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עד ש? <יואל חסון (המחנה הציוני):> שתהיה הצבעה. עד שתתחיל לקרוא את – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אלה הכללים, כך אתה היית עושה בזמנו, אני זוכר, כשהיית בקואליציה – אתה זוכר? <יואל חסון (המחנה הציוני):> ממני אתה לומד את הדברים האלה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רק דברים טובים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ממני אתה לומד? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> טוב, הצעת החוק – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, סליחה, סליחה, סליחה – – – <היו"ר חמד עמאר:> הדיון נגמר, אני לא יכול להכניס אותך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, אבל אי-אפשר כך. במקביל יש דיון בוועדת הכנסת, עכשיו הוא יעשה פיליבסטר של שעתיים, אי-אפשר – את הדבר הזה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> היושב-ראש – – – <היו"ר חמד עמאר:> אתה היית היום, חבר הכנסת חיליק בר, היית היום בנשיאות – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> הוא אמר להתחשב באנשים שנמצאים בוועדת הכנסת. <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו החלטנו שכל עוד הדיון נמשך, מי שנמצא בוועדה יכול לבוא ולדבר ברגע שהוא יבקש – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה עם הצבעה? <היו"ר חמד עמאר:> הצבעה – אנחנו נקיים הצבעה כרגיל. תודה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> למה אתה לא נותן למרב? זה מה שהיושב-ראש הנחה. <היו"ר חמד עמאר:> מרב הגיעה אחרי שסגן השר התחיל לסכם. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> היא בוועדת הכנסת. <היו"ר חמד עמאר:> אבל אחרי. אנחנו אמרנו: כל עוד מתקיים דיון. סגן השר מסכם עכשיו, הוא מסכם את הדיון. תודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה בניגוד למה שהוחלט בנשיאות, סליחה. <היו"ר חמד עמאר:> זה בדיוק מה שהוחלט בנשיאות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה, מה הוחלט? <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש פה שני סגנים שישבו בנשיאות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מרב מיכאלי, מה הוחלט? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> שמי שישב בוועדת הכנסת יכול לדבר – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> היושב-ראש נתן הנחיה להתחשב באנשים שנמצאים בוועדת הכנסת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> היא רוצה לדבר? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כן, ולכן – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת מרב מיכאלי, אם את רוצה כל כך לדבר, אנחנו נבקש מסגן השר לרדת ולתת לך את האפשרות לדבר שלוש דקות ואחרי זה סגן השר יחזור לסכם את הדיון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אוקיי. במחווה יוצאת דופן. <היו"ר חמד עמאר:> בהחלטה יוצאת דופן אנחנו מאפשרים את זה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. יש לך שלוש דקות, בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני סגן השר, קודם כול תודה לך על הנכונות, ותודה רבה לסגן יושב-ראש הכנסת על הגמישות, אבל אני רוצה להגיד שזה אחד הדברים שאנחנו כל הזמן מדברות ומדברים נגדם, שמקיימים ישיבות חשובות של ועדות במקביל לישיבות חשובות של המליאה. אז יש מהומה, ויש תקלה, ויש בעיה. וזאת בעיה באמת. יש בעיה קשה מאוד, שמקיימים הרבה יותר מדי ישיבות של ועדות במקביל למליאה. לגבי החוק שעומד על הפרק, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד, חברות וחברים, שזה ממש נורא פשוט, זאת פגיעה קשה מאוד מאוד בזכות הבסיסית – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני רק רוצה להודיע שעכשיו הודיעו לי שוועדת הכנסת לא יושבת עכשיו, אבל אני בכל מקרה אאפשר לך להמשיך לדבר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> כי היא הפסיקה את ישיבתה בשביל לבוא. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אבל היא הפסיקה – אנחנו – – – אנחנו מתרוצצות פה הלוך וחזור כמו – – – <היו"ר חמד עמאר:> בסדר, אני מאפשר לך לדבר בשלוש דקות אבל אני רוצה לעדכן שוועדת הכנסת לא יושבת עכשיו. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מפני שהיא באה להצביע, כמו שסוכם – שהיא לא תשב במהלך ההצבעות, אדוני. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני חושבת שגם הקואליציה לא יכולה להרשות לעצמה שוועדת הכנסת תמשיך לשבת בזמן ההצבעות, אבל זאת התנהלות בעייתית מאוד. חזרה לחוק שאנחנו מדברות ומדברים עליו – מדובר בפגיעה קשה מאוד ובסיסית בזכות הראשונית הזאת, זכות הקניין. המדינה מפקיעה רכוש פרטי לצורך שהוא כאילו צורך ציבורי, לא משתמשת בו ופשוט שומרת אותו לעצמה, ואז רוצה עכשיו להגיד: לא זו בלבד שלא השתמשתי, אלא לא רוצה גם לתת אותו חזרה ולא רוצה לשלם על זה פיצויים. ולא זאת אף זאת – רוצה להחיל את זה רטרואקטיבית. לא אומרת: מהיום והלאה חפשו אותי, אלא אומרת: גם אחורנית, שנים על גבי שנים, רכוש שהפקעתי – מסתבר שלא לצורך, משום שאם לא נעשה בו שימוש אז מסתבר שלא לצורך – ככה כי בא לי. אדוני, מדובר באמת בעוד צעד ממש דרקוני של שלטון נגד האזרחיות והאזרחים שלו. באיזה עולם מדינה פשוט יכולה לחמוס, ואז עוד להודיע בדיעבד שהיא לא מפצה על זה – לא מחזירה ולא מפצה? נחצה כאן עוד קו. אדוני, נחצה כאן עוד קו בשמירה על זכויות אזרח ואזרחית בסיסיות במדינת ישראל, ולזה אנחנו בשום אופן לא ניתן יד, ובזה אנחנו נמשיך להיאבק, במגמה של שחיקת הדמוקרטיה במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. יסכם את הדיון סגן שר האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, יש לי הרגשה, משום מה, שהחברים לא שוכנעו, אני אנסה לשכנע אותם עוד פעם. אחמד טיבי, ד"ר טיבי, על-פי החוק רשאי בעלים של זכויות בנכס שהופקע בהתאם להוראות פקודת הקרקעות לבחור בין כמה מסלולים חלופיים לצורך חישוב הפיצויים בשל הפירות שהיה מפיק אילו קיבל את הפיצוי במועד רכישת הקרקע. בעל נכס רשאי לבחור, בין השאר, בין פיצויים לפי סעיף 13(1) לפקודת הקרקעות לבין פיצויים בסכום ההצמדה והריבית על פיצויי הקרן. אי-אפשר, הרעש הזה מפריע. נורא. <איתן כבל (המחנה הציוני):> הוא רוצה פיליבסטר בשקט, למה אתם מפריעים לו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בדיוק, בדיוק. שאלות אפשר. אפשר שאלות. במשך עשרות שנים בחרו רוב בעלי הזכויות שלא לתבוע פיצויים לפי סעיף 13 לפקודה, בשל סכום הפיצויים הנמוך יחסית שניתן לפי מסלול זה בהשוואה לשאר המסלולים, בהתאם לאופן שבו יישמה המדינה את הוראות הדין. לאחרונה, שילוב של שני פסקי-דין שונים הוביל לכך שבמקביל סכומי הפיצויים גדלו משמעותית וגם ניתן פרק זמן קצר להגשת תביעות בטרם תחול ההתיישנות. על כל פנים, אם גם בהסבר השני לא הצלחתי לשכנע אתכם, אז – תצביעו בעד. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. הצבעה. נא לשבת. אני מפעיל את ההצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – 26 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3) (תיקון), התשע"ז–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 31, נגד – 26, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) (מס' 3) (תיקון), התשע"ז–2016, התקבלה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכספים להמשך דיון. <הצעת חוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1068); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר התחבורה חבר הכנסת ישראל כץ. השר ישראל כץ, אתה מציג את הצעת החוק. בבקשה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשם שרת המשפטים איילת שקד, אני מתכבד להציג את הצעת חוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016. ההצעה מבקשת לתקן את חוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים, התשכ"ה–1965, ולקבוע כי הודעות ובקשות מסוימות יפורסמו באתר האינטרנט של רשות הפטנטים בלבד, במקום הפרסום הכפול שנעשה כיום בילקוט הפרסומים ובאתר האינטרנט, כך שמועד הפרסום באינטרנט יהיה מועד הפרסום הרשמי לעניין החוק. מטרת השינוי המוצע היא לייעל את עבודת הרשות ולשפר את זמינות המידע שהיא מפרסמת לפי החוק, כך שייעשה באופן מקוון. נוסף על כך, הצעת החוק מבקשת לתקן הוראות הנוגעות בערעור על החלטות רשם סימני המסחר כך שהסמכות לדון בערעורים אלה תועבר מוועדת ערר ייחודית אשר מורכבת משלושה חברים לבית-משפט מחוזי. נוכח האמור לעיל, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת עמר בר-לב; אראל מרגלית; מירב בן ארי. אני סוגר את רשימת הדוברים. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, הצעת החוק היא הצעה חשובה אבל אני, כמו חבר הכנסת שמולי, רוצה להתייחס למה שעבר על שנינו היום. היום אני ניהלתי את הדיון בוועדת העבודה והרווחה במקום חבר הכנסת אלי אלאלוף, שנתן לי את הזכות לנהל את הוועדה בנושא של החקיקה שלי ושל חבר הכנסת שמולי, להחליף את השם מ"מפגר" ל"עם מוגבלות שכלית התפתחותית". אגב, 23 חוקים השתנו היום בוועדה, ומרגע שיצאה ההודעה על השינוי של השם חטפנו שנינו קיתונות של – אנשים ונשים שזה מאוד הפריע להם. בהתחלה בכלל ציינו שחבר הכנסת שמולי אוסר על אנשים להגיד את המילה מפגר בכלל, בדיבור. לאחר מכן הסברנו שמדובר בחקיקה בלבד, וגם זה לא עזר. אז אני לא יודעת למה אנשים במדינת ישראל כל כך מוטרדים מכך – מצעד כל כך חשוב, מצעד כל כך נבון, מצעד כל כך נכון, אגב, שהתחיל כאן כבר בשנת 2012, עם השר משה כחלון, שמש העמים, כמו שאמרנו היום בוועדה. בעיני זאת הצעת חוק כל כך חשובה, שעושה חסד עם אנשים שב-23 חוקים כתובים בשם גנאי, ואני באמת לא מצליחה להבין את האנשים שזה כל מה שהפריע להם היום. אני לא מצליחה להבין איך אנשים במדינת ישראל – אני לא מצליחה להבין, כבר אין במה להתעסק, אז בזה אתם מתעסקים? קחו את הדבר הטוב שעשינו היום, תגידו מילה טובה, תפרגנו, או לפחות אל תגידו משהו רע. מה העניין? מה כל כך מפריע? לקרוא לחבר הכנסת שמולי מפגר כי הוא מביא הצעת חוק כזאת? איזה בושה. בושה וחרפה לנו. אתה יודע, חבר הכנסת אלאלוף, היה דיון כל כך טוב, כל כך מקצועי, עברנו חוק-חוק, אנחנו נוציא גם לשרים לתקן את התקנות, כי בתקנות של השרים כתובה המילה מפגר. היה דיון נהדר, לא תיארתי לעצמי שחבר הכנסת שמולי ואני, שני חברי כנסת באמת חברתיים, נחטוף כאלה קיתונות על הראש, ועל מה? אני רוצה להגיד לכל הצייצנים שדיברו ואמרו, שפשוט יתביישו להם. פשוט יתביישו. אני לא מאחלת לאף אחד שיקראו לו מפגר, לא בשם חיבה, לא בשם כינוי ולא כחלק מהחקיקה. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. חברת הכנסת תמר זנדברג; חבר הכנסת אוסאמה סעדי; חבר הכנסת זוהיר בהלול; עליזה לביא; יוסי יונה; מיכל רוזין; עבדאללה אבו מערוף; חברת הכנסת זהבה גלאון; חבר הכנסת עיסאווי פריג'; חבר הכנסת מאיר כהן; חבר הכנסת מיקי לוי; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס; חברת הכנסת קארין אלהרר; חבר הכנסת איתן ברושי; עבד אל חכים חאג' יחיא; חבר הכנסת אמיר אוחנה; חבר הכנסת ישראל אייכלר; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; חבר הכנסת אכרם חסון; חבר הכנסת איציק שמולי; חבר הכנסת יהודה גליק; חבר הכנסת אחמד טיבי; חבר הכנסת נחמן שי; חברת הכנסת רויטל סויד; חבר הכנסת באסל גטאס; חבר הכנסת עפר שלח; חבר הכנסת יואל חסון; חבר הכנסת אורן אסף חזן; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; חבר הכנסת יואב קיש; חברת הכנסת יעל גרמן; סגן השר חבר הכנסת איוב קרא, שלוש דקות בבקשה. <איוב קרא (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יש לי את ההערכה והכבוד להיות כאן ליד היושב-ראש, שמנהל ביד רמה את הישיבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, תודה. <איוב קרא (הליכוד):> ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש: חזרתי לפני כמה ימים מפעילות בין-לאומית שקשורה לכל מה שקורה כאן – הפעילות בארץ הקודש וסביב ארץ הקודש. ואני רוצה לומר לך שזכיתי לראות לגיטימציה מאוד מיוחדת, שבעצם מנסים להסתיר אותה; אנשים תוקפים את הממשלה הזאת, וכאילו אין לה לגיטימציה ואין לה זכות קיום, כאשר לא היה הדבר הזה מאז ומעולם, ומדינות של הקואליציה הסעודית וסביב הקואליציה הסעודית – מדינות שונות, שאני מקווה שאחרי דצמבר אנחנו נזכה לראות, גם מעל לרדאר – הרבה מדינות מתקרבות ויוצרות קשרים טובים עם מדינת ישראל. ויכולים – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> האדמה לא תרעד – – – <איוב קרא (הליכוד):> סליחה? <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> זו רעידת אדמה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> האדמה לא תרעד. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <איוב קרא (הליכוד):> אדוני, מי – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> זו רעידת אדמה. <איוב קרא (הליכוד):> – – שיפגע בארץ הקודש, אז אוטומטית תהיה רעידת אדמה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <איוב קרא (הליכוד):> ארץ הקודש – מי שמרים אצבע על ארץ הקודש – – <קריאה:> – – – <איוב קרא (הליכוד):> – – ישר יש לו בעיה של רעידות אדמה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאה:> לא צריך חוק חרם. <קריאה:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> סגן השר, אני רואה שעוררת את הכנסת. טוב שעלית. <קריאה:> – – – <איוב קרא (הליכוד):> אני רוצה לומר לך – – – <קריאה:> לא צריך – – – <היו"ר חמד עמאר:> טוב שעלית. <קריאות:> – – – <איוב קרא (הליכוד):> מי שפוגע בי, גם מקבל רעידת אדמה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> האם האולם הזה יציב? כי עד עכשיו – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברי הכנסת, הוזהרתם על-ידי סגן השר: אם תפגעו בו, תקבלו גם אתם רעידת אדמה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אבל, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר חמד עמאר:> אז נא להירגע. נא להירגע, ולתת ולאפשר לסגן השר להמשיך את דבריו. <קריאה:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה. <איוב קרא (הליכוד):> זה הדבר – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> אין – – – <איוב קרא (הליכוד):> – – הכי הזוי שאפשר לצפות. לא הזכרתי את איטליה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <איוב קרא (הליכוד):> לא בחצי מילה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אז מה, מה קרה? <איוב קרא (הליכוד):> ולא נאמר שום דבר על איטליה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> בוא – – – אז מה היה באמת? <איוב קרא (הליכוד):> באמת. <קריאה:> ספר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה היה? <קריאה:> – – – <איוב קרא (הליכוד):> סך הכול, מה שקרה: אני יכול לומר לך שבפעם הראשונה האפיפיור – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני מוסיף לך דקה, כי הפריעו לך. <איוב קרא (הליכוד):> כן, זה חשוב. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני מבקש שתיים – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <איוב קרא (הליכוד):> בפעם הראשונה, האפיפיור, בריש גלי, אמר: ארץ הקודש שייכת לעם ישראל. אמר את זה שם לפני – – – <קריאות:> – – – <איוב קרא (הליכוד):> אמר את זה בפעם הראשונה. <קריאה:> – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <איוב קרא (הליכוד):> ומישהו רצה – – – <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו חלק מארץ-ישראל. תודה. <איוב קרא (הליכוד):> ומישהו רצה להסתיר את ההישג הזה – – <קריאה:> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <איוב קרא (הליכוד):> – – ואז כתב משהו, שבעצם עשה את הפיצוץ, שבכלל לא היה. <קריאות:> – – – <איוב קרא (הליכוד):> ולכן, אחרי החוויה של רעידת האדמה – – <קריאות:> – – – <איוב קרא (הליכוד):> – – בהחלט הייתי – בציניות, בהומור אמרתי את מה שאמרתי – – <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <איוב קרא (הליכוד):> – – ומישהו עשה מזה מה שעשה. <קריאה:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כמעט הרגת אותי. <איוב קרא (הליכוד):> אני חושב שהתברר שאנשים, אין להם אפילו דברים אלמנטריים לחשוב שמשהו נאמר פה ברצינות. מה שהכי חשוב היה שבפעם הראשונה מתייצב הוותיקן – אגב, מחר מגיעה משלחת מהוותיקן, בעקבות הביקור שלי, כדי להתחיל משא-ומתן עם ישראל, כדי ליישב את המחלוקות שנחתמו בשנת 1994. <קריאה:> – – – <איוב קרא (הליכוד):> זו הפעם הראשונה שבעצם יש סיכוי לסיים את כל ההליך והקונפליקט עם הוותיקן. וההערכה בתוך הממשלה היא שעד סוף השנה – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <איוב קרא (הליכוד):> – – כל הבעיות שהיו עם הוותיקן יסתיימו וייחתם הסכם בהקדם. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <איוב קרא (הליכוד):> ואם זה אומר משהו, זה אומר שההצלחה הגדולה שהייתה בוותיקן, מישהו רצה לטמון אותה בחול. והיא תצוץ. מחר תראו את משלחת הוותיקן, כן, מגיעה לכאן, ומסיימת את כל הקונפליקט שהיה במשך שנים. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, סגן השר. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת ניסן סלומינסקי – איננו נוכח. חברת הכנסת נאוה בוקר – איננה. ענת ברקו. ענת ברקו. יש לך שלוש דקות. בבקשה. <זהבה גלאון (מרצ):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אני, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חיכיתי להזדמנות טובה לדבר קצת על המנונים. זה, ככה, יושב אצלי די הרבה זמן. <איתן כבל (המחנה הציוני):> על מה רצית לדבר? <ענת ברקו (הליכוד):> על המנונים – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אז לעמוד? <ענת ברקו (הליכוד):> לא, חכה. יש לך זמן. עוד יש תקווה. <קריאות:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – על אשמת השווא המוטחת בנו על-ידי חלק מבני המיעוט הערבי החיים אתנו, המובלת על-ידי חברינו כאן, בכנסת, שהתחייבו לשמור אמונים למדינת ישראל ולמוסדותיה אך בפועל אינם מכבדים אפילו את סמליה. ראיתי כיצד חברי יוצאים כאן בהפגנתיות, לא מכבדים בקימה את ההמנון – חלקם לפחות – ונושאים את דגל הדמוקרטיה, קוראים לשוויון ומטיחים בנו עלבונות גם בנושא ההמנון. מדוע, מה הפגם שמצאתם בו? אז בואו נדבר קצת על המנונים במדינות אחרות. מדינת ישראל, הלוא אין חולק שזהו המנונו של העם היהודי, המנונו של הרוב במדינת ישראל, ובצדק. מדינת ישראל הלוא הוקמה באופן חוקי על-ידי האומות המאוחדות כמדינה יהודית, ואך טבעי היה כי בהמנון יוזכרו היהודים, תוזכר כמיהתם לארץ אבותיהם – כמיהה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי בארצו, בארצנו. <קריאה:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> ארץ ציון וירושלים. אגב, ערבית ויהודית. לא דיברו על משהו אחר. <קריאה:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> ואתם לא קיבלתם את זה, מה לעשות. <קריאה:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> עיקרון יסודי בדמוקרטיה הוא כיבוד הכרעת הרוב. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאה:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אנשי הדמוקרטיה, אנא כבדו את הכרעת הרוב. מדוע אתם כה מתקשים בכך? <קריאה:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> זהו המנון – – <קריאה:> – – – <<ענת ברקו (הליכוד):> > – – גזעני – כפי שהתבטאה הגברת מונא מסארווה, שהציגה את עצמה בריאיון כמורה שמטיפה לחיים משותפים, מלמדת בבית-ספר יהודי, בתל-אביב, ולא יכולה לשיר את ההמנון, שלדעתה הוא גזעני. ואני שואלת אתכם, מה גזעני בהמנון של מדינת ישראל? אין בו קריאה לקרב, לשימוש בכוח, לפגיעה בזכויות אנשים אחרים. היכן הגזענות? בעיני, גזעני הוא דווקא מי שאינו יכול להעלות על דל שפתיו את המילים "נפש יהודי"; גזעני הוא מי שחי בישראל ונושא משרה ציבורית, ובכל אופן המילה יהודי כל כך מפריעה לו, הוא סולד ממנה והיא מיאוס בעיניו, או בעיניה. הוא שותה מן הבאר של מדינת ישראל, ובה בעת יורק לתוכה. אינו מכבד את הרוב היושב בתוכה. כששמעתי כי סטודנטיות ערביות שקיבלו מלגות לא קמו שעה שהתנגן ההמנון בטקס חלוקת אותן מלגות – נכלמתי. זו יריקה בפרצופה של המדינה היהודית – – <היו"ר חמד עמאר:> נא לסכם. <ענת ברקו (הליכוד):> – – שמכבדת אותן, והן לא יודעות לכבד אותה. אז קצת דוגמאות מהמנונים. ההמנון הצרפתי – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה, תודה. יש לך, את רשומה בכל – את יכולה להמשיך – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> לא, יש לי שתי שורות: ההמנון הצרפתי: "אל הנשק אזרחים / היערכו בגדודים / צעד צעד". ההמנון האיטלקי – גם, מדברים על חרבות שכירי החרב. מדברים על נוצרים בהמנון ההולנדי – – – <היו"ר חמד עמאר:> זה מאוד מעניין. אני מציע לך להמשיך, את רשומה, את יכולה להמשיך בנושא. תודה. <ענת ברקו (הליכוד):> בהחלט, זאת תהיה הרצאה בהמשכים. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח. חברת הכנסת רחל עזריה – אחרונת הדוברים. יסכם את הדיון שר התחבורה ישראל כץ, אחרי חברת הכנסת. אתה תסכם את הדיון. <רחל עזריה (כולנו):> כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, כל אחד פה בוחר נושא, אז אני בוחרת לספר לכם על דיון משמעותי שהתקיים היום בוועדת הפנים של הכנסת. תוקנו תקנות על-ידי משרד הפנים – מי יהיה חבר בצוות שיבחר את רבני המועצות האזוריות. ואני פניתי לפני שבוע וחצי לוועדת הפנים וביקשתי שיוגדר בתקנות שיש חובת ייצוג הולם לנשים. עכשיו, צריך להבין שהנושא של שירותי דת – שירותי דת ניתנים יותר לנשים מאשר לגברים, זו המציאות, בטח במועצות מקומיות, בעיקר בגלל עניין המקווה. ומה שיוצא היום זה שבגלל ההגדרה שהרבנים הם גברים, אם נשים לא משתתפות, אפילו לא בבחירה, אז בעצם יוצא שמדובר בדיון סגור של גברים בלבד ואין בכלל מחשבה מה הם הצרכים של נשים. בירושלים, בערים הגדולות, כבר הוחלט לפני כמה שנים שהבחירה של הרבנים הראשיים תיעשה על-ידי גוף בוחר, שעל-פי חוק מוגדר שחברות בו אחוז מסוים של נשים, ובאמת, כל הנציגים של מועצת העיר – 50% צריכים להיות נשים. כיוון שהייתה לי סיעה במועצת העיר ירושלים, אז הגדרנו שתי נשים שיהיו חברות בגוף הבוחר. זה היה מדהים. ישבנו עם הרבנים המועמדים לרבנות בירושלים ושאלנו אותם את כל השאלות שהיו חשובות לנו. שאלנו אחד אחרי השני וקיבלנו תשובות, ומה שהיה יפה לראות, שבאמת אחת המהפכות המשמעותיות שהתרחשו בפמיניזם הדתי בשנים האחרונות זה כל הנושא של הטבילה במקווה, הזכות של נשים לקבל החלטה איך הן טובלות במקווה. ואחד הניצנים של המהלך הזה היה באמת אותו תהליך של בחירת רב ראשי לירושלים, שבאנו ואמרנו למועמדים: תשמעו, לא מתאים לנו איך שזה מתקיים, אנחנו מבקשות לשנות את המהלך. וככה יצא שעוד לפני שהרבנים נבחרו, כבר היינו בסיטואציה של משא-ומתן. הפמיניזם הדתי הוא בעיני אחד המהלכים הכי משמעותיים שקורים היום בחברה הישראלית. לפעמים רואים את זה רק מתחת לפני השטח – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> או בעולם. <רחל עזריה (כולנו):> או בעולם, אומרת חברת הכנסת מרב מיכאלי. זה מהלך משמעותי, כי אנחנו בעצם גם מנכסות לעצמנו חלקים שהיו עד היום בכלל לא בדיאלוג אתנו, אף שאנחנו שותפות מלאות. ואני חושבת שזה גם חשוב כי אנחנו רואים שהחברה הישראלית עוברת תהליכי הקצנה משמעותיים, והתהליך של הכנסת נשים לתוך השיח הדתי הרבה פעמים מאוד מוריד אפשרויות קיצוניות שנמצאות בתהליך של החברה הישראלית. בכל הנושא של הפמיניזם הדתי בעצם יש לחברה הדתית, או ליהדות, שלושה בתים מרכזיים: בית-המדרש, בית-הכנסת ובית-הדין. בבית-המדרש אין ספק שעשינו מהלך מאוד משמעותי, ויש היום המון נשים שלומדות תורה ותלמידות חכמים. בבית-הכנסת אנחנו רק בתחילת התהליך, למרות שזכורה לטוב רחלי פרנקל, שאמרה קדיש בהלוויה של בנה ובעצם פרצה דרך להרבה מאוד נשים גם בנושא של בית-הכנסת. אבל אין ספק שבתחום של בית-הדין הרבני אנחנו עדיין נמצאים במרחק שנות אור, ואני מאוד מקווה שאנחנו נוכל, למרות האתגרים הקיימים – – <היו"ר חמד עמאר:> נא לסכם. <רחל עזריה (כולנו):> – – למצוא את הדרך כן להתקדם לקראת קבלת החלטות משותפות – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <רחל עזריה (כולנו):> – – גם בתחום הזה. אם הצלחנו בנושא הזה של רבני המועצות האזוריות, אני בטוחה שבשיתוף פעולה נצליח גם שם. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. יסכם את הדיון סגן שר האוצר איציק כהן. בבקשה, חבר הכנסת איציק כהן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> איציק, אנחנו בעד. <קריאה:> איציק, אתה הולך לקרוא – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איזה מתח. כבוד השר, כבוד שר התחבורה, זה הסיכום שלך, נכון? זה החוק. החוק הוא שלך. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> זה החוק הבא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אוקיי. אדוני היושב-ראש, הלילה ארוך – – <מירב בן ארי (כולנו):> קצר, קצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – ואנחנו, במקום לדבר פה דברי הבל, אנחנו נעשה קצת שינוי מרענן, אנחנו נלמד פרקי אבות. <רחל עזריה (כולנו):> פרקי אבות זה מעולה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נתחיל פרקי אבות, ויש פה את ספר בראשית בהמשך. נראה מה יתפתח. <איתן כבל (המחנה הציוני):> למה אתה לא מזכה אותנו? למה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בירכתי כבר קודם, אתה לא היית פה. "כל ישראל יש להם חלק בעולם הבא, שנאמר: ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"; "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, יהושע לזקנים" – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אם הוא קיבל תורה מסיני, אז – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קיבלתם אותה בחזרה, אתה עוד בוכה? החזרנו אותה, הכנסתם לשם את "דאעש". מה עשיתם עם סיני? אבל תקשיב, דברי חוכמה, פרקי אבות: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלושה דברים: הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה"; "שמעון הצדיק היה משיירי אנשי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד – על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". <רחל עזריה (כולנו):> אבל בוא נשיר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מה העניינים, למה הפיליבסטר? אני לא מצליחה להבין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא פיליבסטר. לומדים, את אוהבת ללמוד. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> היה סיכום כאילו, מה הקטע שלכם? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק" – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מה זה ההתנהגות הזאת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – "הוא היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם". אדוני שר החינוך, אני חושב שאתה צריך – "יוסי בן יועזר איש צרדה" – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, זה בלתי אפשרי מה שקורה כאן, הדבר הזה. תרגיל מהסוג הנמוך ביותר שאפשר לעשות בדמוקרטיה ובפרלמנט. מהסוג הנמוך ביותר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – "ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קיבלו מהם" – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מהסוג הנמוך ביותר. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת יואל חסון, סגן השר יש לו זכות להשיב ולסכם את הדיון בלי הגבלה. תודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא להשתמש – – – <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – "יוסי בן יועזר איש צרדה אומר: יהי ביתך בית ועד לחכמים, והווי מתאבק בעפר רגליהם והווי שותה בצמא את דבריהם" – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> חבל על פרקי האבות. לפחות תדבר פוליטיקה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה יותר חשוב, זה יותר מעניין. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא, שנבין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> את לא מבינה? <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אני לא מבינה. <היו"ר חמד עמאר:> אתה יכול להסביר לה את מה שאתה קורא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר: יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האישה" – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה זה הדבר הזה? אתה יודע מה חבל? ששכחת שהיית באופוזיציה פעם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – "באשתו, אמרו – קל וחומר באשת חברו". <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה שוכח את זה מהר מדי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "מכאן אמרו חכמים" – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> תגידו לחברים שלכם שלא יצאו מהאולם. מה זה? למה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "יהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי קיבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב, וקנה לך חבר, והווי דן כל אדם לכף זכות". וואו, אני דן אתכם לכף זכות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה מפה, מרב? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני הולכת ליו"ר להתלונן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> טוב מאוד. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ממש. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "ניתאי הארבלי אומר: הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע" – – <יעל גרמן (יש עתיד):> יש לי שאלה, אדוני סגן השר – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – "ואל תתייאש מן הפורענות". <יעל גרמן (יש עתיד):> – – ואם הוועדה תימשך עד 01:00, עד 24:00, אתה תשב ואתה תקרא עד 24:00? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש עוד ספר. את כל ספר בראשית אני אקרא. עם המפרשים. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, באמת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עם רש"י ואונקלוס. ונגיע גם ללוט: "אם הַיָּמין – וְאַשְׂמְאִילה". <נחמן שי (המחנה הציוני):> בפרשת לך לך יש הרבה מה לדבר. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא מתנהגים כך – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל תשמעי, תשמעי. "ניתאי הארבלי אומר: הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע" – תקשיבי, דברי חכמים, נו, מה, את לא רוצה לשמוע? במקום לשמוע כל מיני הבלים, תקשיבי. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אבל אני לא מבינה מה אני שומעת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "ואל תתייאש מן הפורענות." <מירב בן ארי (כולנו):> למה שלא – – – את פרקי אבות תשאיר לחוק האחרון – – – חבל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קיבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר: אל תעש עצמך כעורכי הדיינים" – איפה שרת המשפטים? – "וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך, יהיו בעיניך כרשעים; וכשנפטרים מלפניך, יהיו בעיניך כזכאים, כשקיבלו עליהן את הדין." <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אין שר. מה, בכוונה יצא שר, בשביל שאנחנו נבקש להפסיק את הדיון במסגרת ההתנהגות המכוערת הזאת? זה כאילו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "הווי מרבה לחקור את העדים" – – – <היו"ר חמד עמאר:> חברת הכנסת מרב, יש לו הזכות לסכם את הדיון, ללא הגבלה. זה התקנון של הכנסת. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> וזה שאין שר למה זה? <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ולמה אין שר? אין שר. <היו"ר חמד עמאר:> בסדר, אני מאפשר לו לדבר. ללא הפסקה. בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, אז אמרנו – – – <היו"ר חמד עמאר:> אתה יכול לדבר כמה שאתה רוצה, אין שר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לפחות דברי תורה. אבל תקשיבו, לפחות תקשיבו. תיהנו – – – תנצלו. מורי? כבל? אתה לפחות מקשיב, איתן? <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני כבר הייתי בשיעור הזה. למדתי. אני יודע כבר חצי מזה בעל-פה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "שמעון בן שטח אומר: הווי מרבה לחקור את העדים" – חבל ששרת המשפטים לא פה – "הווי מרבה לחקור את העדים, והווי זהיר בדבריך, שמא מתוכן ילמדו לשקר. שמעיה ואבטליון קיבלו מהם. שמעיה אומר: אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות, ואל תתוודע לרשות. אבטליון אומר: חכמים, היזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום המים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל. הלל ושמאי" – בבקשה? אני אחזור, יש לנו הרבה זמן – "הלל ושמאי קיבלו מהם. הלל אומר: הווי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה." אני חוזר, זה משפט שחייבים לחזור עליו כמה פעמים. <יעל גרמן (יש עתיד):> אוי, הזלזול הזה. אני מוחה על הזלזול הזה, בי ובשאר חברי הכנסת, ואני יוצאת כאות מחאה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> באמצע השיעור? <יעל גרמן (יש עתיד):> אני חושבת שזו בושה וחרפה מה שנעשה כאן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> באמצע השיעור? באמצע השיעור? <יעל גרמן (יש עתיד):> זה לא מתאים לך, וחבל שאתה צעצוע של הקואליציה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "הווי מתלמידיו של אהרן" – הכוהן – "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" – – <יעל גרמן (יש עתיד):> פשוט בושה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – "הוא היה אומר: נגד שמא אבד שמא, ודלא מוסיף יסוף, ודילא יליף קטלא חייב, ודישתמש בתגא חלף". <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני מצטרף למחאה וגם אני עוזב. בהצלחה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בהצלחה. כל טוב. תהיו בריאים. לפחות המאזינים בבית ילמדו קצת פרקי אבות. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> הקואליציה הופכת את הכנסת למקום שהוא לא באמת עושה את העבודה שהוא אמור לעשות. ההצבעות הן משחק מכור. יש דיונים בוועדה – – – הדיון פה. זו לא פעם ראשונה. היה דיון בוועדת כספים עם הצבעות והעברות תקציביות בזמן דיון במליאה, באישור היושב-ראש. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, היא צודקת. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> הכנסת אמורה – – – יש גבול לרמת הזלזול שהקואליציה יכולה לעשות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל אין לך טענות על פרקי אבות, אני מקווה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> מה? אני לא שומעת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על פרקי אבות אין לך טענות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> על פרקי אבות – לא. יש לה עניין עם פרקי אימהות, לא אבות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "הוא היה אומר" – תקשיב, לפחות תקשיב. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אתה יודע טוב מאוד מהתקופה הקצרה שהיית באופוזיציה, אתה יודע טוב מאוד שככה אי-אפשר לנהל את הדיון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "הוא היה אומר: אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי. שמאי אומר: עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה, והווי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות. רבן גמליאל אומר: עשה לך רב, והסתלק מן הספק, ואל תרבה לעשר האומדות". <קריאה:> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <קריאה:> לא באמת – – – <קריאה:> זה המעוז האחרון – – – <קריאה:> ככה זה. <היו"ר חמד עמאר:> אתה יכול להמשיך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "שמעון בנו אומר: כל ימי גדלתי בין חכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה" – – <קריאה:> אה, חמד, חמד. היושב-ראש? אני מצטער מאוד – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – "ולא המדרש הוא עיקר אלא המעשה, וכל המרבה דברים מביא חטא. רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלושה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום". לא מעניין אתכם שלום? רוזין? מיכל? פרקי שלום. תקשיבי. <מיכל רוזין (מרצ):> כולם בסדר חוץ ממני? <היו"ר חמד עמאר:> לא, תקשיבו. תקשיבו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "על שלושה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום" – על השלום – "שנאמר 'אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם'". <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> זהבה, פספסת, פרקי אבות. <היו"ר חמד עמאר:> אדוני סגן השר, אני מוציא את המליאה להפסקה, כי לא נמצא שר. אז אנחנו יוצאים להפסקה. כשיהיה שר נחדש את הדיון. תודה רבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אוקיי. אנחנו בפרק ב' משנה – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה. אתה יכול לרדת, אדוני. <(הישיבה נפסקה בשעה 21:07 ונתחדשה בשעה 21:19.)> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברות וחברים, אני מחדש את הישיבה שהופסקה בשל היעדר שר. אני עדיין לא רואה את השר, אבל אני אבקש בכל מקרה מסגן השר איציק כהן לעלות ולהמשיך בדרשתו. הספרים עדיין על הפודיום. בבקשה, אדוני, יש לך כמובן זמן לדבר עד שיגיע השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אפשר להתחיל? אפשר להמשיך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני, תמשיך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זו משנה שתעניין אותך מאוד, אדוני היושב-ראש: "רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלושה דברים העולם עומד" – אדוני היושב-ראש? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן, אדוני. רק מזכירת הכנסת מעדכנת אותי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין בעיה, אני אמתין. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, אדוני. כן, אני אתך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלושה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר 'אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם'". <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תיזהר כשאתה אומר את המילה הזאת. צריכים להיזהר כשאתה אומר את המילה הזאת – שלום. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה, אין הצבעה? <דוד ביטן (הליכוד):> מה, הטעיתם אותנו? מה זה הצלצול שהיה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן, חידשנו את הישיבה. אחרי הדברים שלו יש הצבעה, אדוני יושב-ראש הקואליציה. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <קריאה:> אז יאללה. אז כולם מגיעים – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, הוא מסכם. אחרי הדברים שלו יש הצבעה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עדיין פרק א'. <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, אבל צריך לגמור. אי-אפשר באמצע המשנה, צריך לגמור את הפרק. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מי החברותא שלך היום? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתם. כולכם. דוד, איפה החברים? <דוד ביטן (הליכוד):> כולם נכנסים ונצביע – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> על המשנה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל זה סיום יפה, כי בסיום של כל שיעור אומרים את המשנה הזאת. <איתן כבל (המחנה הציוני):> איפה אתה אוחז? איפה אתה אוחז? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בסיום המשנה: "רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר" – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה, אתה נהנה להיות שכיר חרב? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – "'ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר'". <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה נהנה להיות שכיר חרב, תגיד לי? לעשות כזה דבר? <קריאה:> יתגדל ויתקדש – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה הדבר? <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה מכובד ציבורית? הציבור צופה בנו ורואה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה מכובד שאתה לא שומע דברי תורה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא להקשיב לדברי התורה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> דברי תורה אני שומע בבית-הכנסת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> למה? גם בכנסת. <איתן כבל (המחנה הציוני):> דברי תורה בנחת נשמעים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון, תגיד לו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אין פה נחת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> למה, לא בנחת? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אין פה נחת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מאחר שסגן השר יודע, יואל, שאתה לא פוקד את בית-הכנסת יום-יום – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא, הוא כן פוקד, הוא כן פוקד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא יום-יום אמרתי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא כן פוקד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> פוקד, אבל לא יום-יום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא יום-יום, הוא פוקד. יהודי כשר לחלוטין, אני – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל אמר איתן כבל נכון: בנחת נשמעים. איפה אתה רואה פה נחת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני בנחת. (אומר בערבית: אתה בנחת ואלוהים יעזור.) <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברות וחברים, אני מבקש לתת לסגן השר לסכם כדי שנעבור להצבעה ונמשיך בסדר-היום. תודה רבה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה קורה? דוד ביטן, עיני האומה נשואות אליך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה לא בהסכמה? <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אנחנו בעד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז על מה המהומה? אני לא מבין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא יודע, אין לי מושג. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ביטן, יו"ר הקואליציה, זה בהסכמה, אני לא מבין. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אנחנו בעד כל החוקים. דוד, אנחנו בעד החוק, אני לא מבין מה הסיפור. <דוד ביטן (הליכוד):> לא, אבל החוק הבא זה זנדברג, מה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר, אבל יש עוד עשר דקות שהיא תדבר. <קריאה:> כמה חוקים עוד נשארו? אומרים שחוץ מזה עוד חוק אחד. עוד שלושה חוקים, דוד, מה הלחץ? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אדוני, אתה לא הורשית לרדת מהדוכן, אני מבקש, כבוד הרב. <דוד ביטן (הליכוד):> טוב, תמשיך לדבר. חבר'ה, לחזור לוועדת הכנסת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כבוד סגן השר, תמשיך לדבר בבקשה. <דוד ביטן (הליכוד):> תחזור לוועדה, בואו. לא נורא. כשנרצה להצביע, נצביע בעד כולם. אם לא, נחזור מחר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רגע, יש לך עוד חוק, דוד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש עוד שלושה חוקים, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> טוב. "רבי אומר: איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, והווי זהיר במצווה קלה כבחמורה" – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> איציק, אינך יודע שכרן של מצוות. <איתן כבל (המחנה הציוני):> בוא ננהל שיח על זה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה חושב שאתה עושה כבוד לדברי התורה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – "שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, והווי מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה." חסון, "הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה, דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים". יעני – דיר באלכ. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני יודע, לא פשוט. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון, וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון" – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> זה משפט שתחזור עליו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – "וכל העוסקים עם הציבור, יהיו עוסקים עמהם לשם שמים" – איפה הם? איפה הם? <איתן כבל (המחנה הציוני):> רגע, אבל למה אתה מדלג על המשפט? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – "שזכות אבותם מסייעתם וצדקתם עומדת לעד. ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאלו עשיתם". <איתן כבל (המחנה הציוני):> ציפי, את מבינה, את שמת לב שיש שם משפט שהוא דילג עליו? <ציפי חוטובלי (הליכוד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אני יכול לחזור עליו. אני יכול לחזור עליו. <איתן כבל (המחנה הציוני):> תחזור עליו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר" – עכשיו תעמוד. <איתן כבל (המחנה הציוני):> לאט-לאט. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עכשיו תעמוד. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> הוא פשוט בוגר המדרשייה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, הישיבה של רבי יששכר מאיר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אחרי זה למד אצל רבי יששכר מאיר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון" – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> יפה, הלאה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – "וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון." <איתן כבל (המחנה הציוני):> שמעת? כל עבודה, כל מלאכה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שלוש פעמים? עוד פעם? <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני רוצה שתקשיב. <ציפי חוטובלי (הליכוד):> תורה ועבודה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> תורה ועבודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תקשיב להמשך: "וכל העוסקים עם הציבור" – שזה אתם, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת – "יהיו עוסקים עמהם לשם שמים, שזכות אבותם מסייעתם וצדקתם עומדת לעד, ואתם" – אתם –"מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם". <איתן כבל (המחנה הציוני):> אין לך איזה וורט, משהו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה לא וורט? אחלה וורט זה. "הוו זהירין ברשות" – אהלן, זוהיר – "שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן: נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו. הוא היה אומר: עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו, בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. הלל אומר: אל תפרוש מן הציבור, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו; ואל תאמר דבר שאי-אפשר לשמוע, שסופו להישמע; ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה. הוא היה אומר: אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד, ולא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד, ולא כל המרבה בסחורה מחכים, ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש." <איתן כבל (המחנה הציוני):> את זה צריך לעשות. דרך אגב, אתה שומע? אפשר להקרין את זה במליאה באופן קבוע, כמו "רולר" כזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "אף הוא ראה גולגולת אחת צפה על פני המים. אמר לה: על דאטפת אטפוך, וסוף מטייפייך יטופון" – ראה גולגולת, ראה מישהו שנרצח, אמר לה – אתה שומע, זוהיר? – בגלל שרצחת רצחו אותך, ומי שרצח אותך עתיד להירצח. "על דאטפת אטפוך, וסוף מטייפייך יטופון. הוא היה אומר" – צריך הקשבה, זוהיר, צריך הקשבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה מנסה ללמד תורה גם את המוסלמים שבינינו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> למה לא? פרקי אבות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זוהיר, זה שיעור התורה הראשון שאתה משתתף בו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "הוא היה אומר: מרבה בשר, מרבה רימה. מרבה נכסים, מרבה דאגה. מרבה נשים, מרבה כשפים. מרבה שפחות, מרבה זימה. מרבה עבדים, מרבה גזל. מרבה תורה, מרבה חיים. מרבה ישיבה, מרבה חוכמה. מרבה עצה, מרבה תבונה. מרבה צדקה, מרבה שלום. קנה שם טוב, קנה לעצמו; קנה לו דברי תורה, קנה לו חיי העולם הבא. רבן יוחנן בן זכאי קיבל מהלל ומשמאי. הוא היה אומר: אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת. חמישה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, ואלו הם: רבי אליעזר בן הרקנוס, ורבי יהושע בן חנניה, ורבי יוסי הכוהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחן: אליעזר בן הרקנוס, בור סוד שאינו מאבד טיפה. יהושע בן חנניה, אשרי יולדתו; יוסי הכוהן, חסיד; שמעון בן נתנאל, ירא חטא; אלעזר בן ערך, כמעיין המתגבר. הוא היה אומר: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף המאזניים ואליעזר בן הרקנוס בכף שנייה – מכריע את כולם. אבא שאול אומר משמו: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים ואליעזר בן הרקנוס אף עמהם, ואלעזר בן ערך בכף שנייה – מכריע את כולם. אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר, עין טובה; רבי יהושע אומר, חבר טוב; רבי יוסי אומר, שכן טוב; רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד; רבי אלעזר אומר, לב טוב" – רבי אלעזר אומר, לב טוב. "אמר להם: רואה אני את דברי רבי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם: צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. רבי אליעזר אומר, עין רעה; רבי יהושע אומר, חבר רע; רבי יוסי אומר, שכן רע; רבי שמעון אומר, הלווה ואינו משלם. אחד הלווה מן האדם כלווה מן המקום, שנאמר 'לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן'; רבי אלעזר אומר, לב רע. אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. הם אמרו שלושה דברים: רבי אליעזר אומר, יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ואל תהי נוח לכעוס, ושוב יום אחד לפני מיתתך, והווי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והווי זהיר בגחלתן שלא תיכווה, שנשיכתן נשיכת שועל, ועקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש. רבי יהושע אומר, עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם. רבי יוסי אומר, יהי ממון חברך חביב עליך כשלך, והתקן עצמך ללמוד תורה, שאינה ירושה לך; וכל מעשיך יהיו לשם שמים. "רבי שמעון אומר, הווי זהיר בקריאת שמע ובתפילה, וכשאתה מתפלל, אל תעש תפילתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא, שנאמר 'כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה'. ואל תהי רשע בפני עצמך. רבי אלעזר אומר, הווי שקוד ללמוד ודע מה שתשיב לאפיקורוס; ודע לפי מי אתה עמל, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. רבי טרפון אומר, היום קצר, והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר הרבה, ובעל הבית דוחק. הוא היה אומר, לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה. אם למדת תורה הרבה, נותנים לך שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא." כבוד השר, כבוד השר, כבוד השר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כבוד השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלושה דברים, ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך" – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> כבוד השר צריך להקשיב לדובר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> באמצע שיעור. אתה לא יכול לדבר באמצע השיעור, כבוד השר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא בדיוק ניתק בשביל זה עכשיו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. עבר לממתינה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> לא, אי-אפשר לנהל דיון כשהשר לא מקשיב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלושה דברים, ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון; מאין באת – – – ולאן אתה הולך, למקום עפר, רימה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא. רבי חנינא סגן הכוהנים אומר, הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו. רבי חנניה בן תרדיון אומר, שניים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב לצים, שנאמר 'ובמושב לצים לא ישב'. אבל שניים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה, שכינה שרויה עמהם, שנאמר 'אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו'. אין לי אלא שניים, ומנין אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שהקדוש-ברוך-הוא קובע לו שכר, שנאמר 'ישב בדד וידם כי נטל עליו'. רבי שמעון אומר, שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר 'כי כל שלחנות מלאו קיא צאה בלי מקום'. אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו משולחנו של מקום – – – שנאמר 'וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה''. רבי חנינא בן חכינאי אומר, הניעור בלילה, והמהלך בדרך יחידי, והמפנה לבו לבטלה, הרי זה מתחייב בנפשו. רבי נחוניא בן הקנה אומר, כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ" – שלום, הרב אמתי. הרב שולמן, אם יש איזה קושיה, תקשה, אל – – – "רבי חלפתא בן דוסא איש כפר-חנניה אומר, עשרה שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהן, שנאמר 'אלהים נצב בעדת אל'. ומנין אפילו חמישה, שנאמר 'ואגדתו על ארץ יסדה'".  <קריאה:> – – – וזה אסור. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מי אמר שזה אסור? המליאה משודרת בשידור חי, זה לא אסור, חבר'ה, הכול בסדר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, תמשיכי, תמשיכי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> לא, כבוד היושב-ראש, צריך להפסיק את הדיון הזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש שר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "רבי חלפתא בן דוסא איש כפר-חנניה אומר, עשרה שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהן, שנאמר 'אלהים נצב בעדת אל'. ומנין אפילו חמישה, שנאמר 'ואגדתו על ארץ יסדה'" – –  <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אולי אבל נעשה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני גומר את המשנה. – – "ומנין אפילו שלושה, שנאמר 'בקרב אלהים ישפט'. ומנין אפילו שניים, שנאמר 'אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וישב ה' וישמע'. ומנין אפילו אחד, שנאמר 'בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך'. רבי אלעזר איש ברתותא אומר, תן לו משלו, שאתה ושלך שלו; וכן בדוד הוא אומר 'כי ממך הכל ומידך נתנו לך'. רבי יעקב אומר, המהלך בדרך ושונה, ומפסיק משנתו ואומר מה נאה אילן זה, ומה נאה ניר זה, מעלין עליו הכתוב כאילו הוא מתחייב בנפשו. רבי דוסתאי ברבי ינאי משום רבי מאיר אומר, כל השוכח דבר אחד ממשנתו, מעלין עליו הכתוב כאילו הוא מתחייב בנפשו, שנאמר 'רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך'. יכול אפילו תקפה עליו משנתו? תלמוד לומר: 'ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך', הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו. רבי חנינא בן דוסא אומר, כל שיראת חטאו קודמת לחוכמתו, חוכמתו מתקיימת, וכל שחוכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חוכמתו מתקיימת." <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הייתה לך שאלה? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני מציעה, מאחר שהקואליציה החליטה להקריב – – – במליאת הכנסת, שלפחות, אם כבר נמצא פה סגן השר, נעשה דיון תקציבי. יש לנו הזדמנות – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין שום בעיה. ונצביע. אפשר להצביע שנייה ושלישית. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> מה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נצביע היום שנייה ושלישית. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> לא, דיון תקציבי. יש שאלות רציניות מאוד על התקציב שאפשר לשאול, ואולי אתה תוכל לענות. אפשר גם להפנות שאלות לשר התחבורה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל אני באמצע השיעור. נגמור את השיעור. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אנחנו כבר יושבים כאן, אין פה אף אחד, ריק פה לחלוטין – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> את זה לא אף אחד, את זה הרבה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> ריק פה לחלוטין. זה מביך. כל אדם שיסתכל עכשיו על מליאת הכנסת יתבייש באיך שנראית הכנסת. אז לפחות בוא נעשה דיון. זה לא אשמתך, חלילה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כבוד השר, אתה לא יכול לענות. אבל אולי רעיון – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נגמור את פרקי אבות. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> נשתמש בהזדמנות הזאת כדי לפחות לייצר תוכן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה באמת הזדמנות טובה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עכשיו קראנו שאסור להפסיק ממשנתו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני בוגר בית-ספר תורני רק ביסודי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> יש כמה שאלות חשובות על התקציב שאני – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אשמח לענות לך, אין שום בעיה. אבל אחרי השיעור. "הוא היה אומר, כל שמעשיו מרובין מחוכמתו, חוכמתו מתקיימת; וכל שחוכמתו מרובה ממעשיו, אין חוכמתו מתקיימת. הוא היה אומר, כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו, וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו. רבי אלעזר המודעי אומר, המחלל את הקודשים, והמבזה את המועדות, והמלבין פני חברו ברבים, והמפר בריתו של אברהם אבינו, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף-על-פי שיש בו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא. רבי ישמעאל אומר, הווי קל לראש ונוח לתשחורת, והווי מקבל את כל האדם בשמחה". <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה מקצר, אני שם לב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה לא משקיע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "רבי עקיבא אומר: שחוק וקלות ראש מרגילין" את האדם "לערווה. מסורת סייג לתורה, מעשרות סייג לעושר, נדרים סייג לפרישות" – וסייג לחוכמה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שתיקה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שתיקה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סגן השר, כבוד הרב, אתה יודע מה היו עושים בבית-ספר האר"י בצפת, שאני למדתי בו, למי שהיה מעביר ככה דפים בשיעור? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, זה הפירושים. אחרי זה נחזור לפירושים. יש לנו זמן, לילה ארוך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> היינו צריכים ככה לחכות, היינו שמים את הידיים ככה, עם סרגל הברזל הזה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אני קורא את המשנה, אני קורא את המשנה. פה הפירושים ואחרי זה נקרא אותם. זה "ענף עץ אבות". <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם אתה עושה כבר שיעור, תשקיע. אני מבקש ממך דבר תורה אמיתי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש לנו זמן, אבל, עד הבוקר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, בסדר. אני רק אומר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אנחנו קודם כול קוראים את המשנה, אחרי זה חוזרים לפירושים. "ענף עץ אבות" – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יושבים פה שני ח"כים שלמים, תשקיע בהם, ושר, שר וח"כ. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גם שר. ארבעה ח"כים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, למה ארבעה? אה, ארבעה, כולל היושב-ראש והדובר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "ענף עץ אבות" זה הספר של מרן הרב עובדיה יוסף – פירוש על פרקי אבות. נקרא את פרקי אבות ואחרי זה נחזור לפירושים. הכול לפי הזמן. יישאר זמן, נאריך. ייגמר הזמן, נקצר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תפלפל, תפלפל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "הוא היה אומר, חביב אדם שנברא בצלם. חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר 'כי בצלם אלהים עשה את האדם'. חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר 'בנים אתם לה' אלהיכם'. חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה. חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר 'כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזבו'. הכול צפוי, והרשות נתונה, ובטוב העולם נידון, והכול לפי רוב המעשה. הוא היה אומר" – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שם, בסיעת הליכוד, אתם מפריעים לשיעור התורה שמתנהל במליאה. מילא לדיון רגיל, אבל לא לשיעור תורה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תקשיבו, כי יש מבחן בסוף. בסוף יהיה מבחן, ולא אמריקאי – בכתב. "הוא היה אומר: הכול נתון בעירבון, ומצודה פרוסה על כל החיים, החנות פתוחה, והחנווני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת" – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> והיד רושמת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – "וכל הרוצה ללוות יבוא וילווה. והגבאים מחזירין תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת, והכול מתוקן לסעודה. רבי אלעזר בן עזריה אומר, אם אין תורה, אין דרך ארץ. אם אין דרך ארץ, אין תורה. אם אין חוכמה, אין יראה. אם אין יראה, אין חוכמה". אם אין דעת, אין בינה. "אם אין בינה, אין דעת. אם אין קמח, אין תורה. אם אין תורה, אין קמח. הוא היה אומר: כל שחוכמתו" – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה לא הגיוני המשפט הזה, אגב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> למה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה אומר: אם אין קמח אין תורה, ואם אין תורה אין קמח. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אחד תלוי בשני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. אבל זה כמו הביצה והתרנגולת. מה היה הראשון? הרי לא יכול להיות ששניהם – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קודם כול, התורה הייתה ראשונה. קודם כול, התורה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נו, אז אתה רואה? אז יש תורה בלי קמח. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, הכוונה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה מודה שיש תורה בלי קמח. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אין דבר כזה. זה ללומדים. אתה לא יכול להתעסק רק בגשם ולא ברוח. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אבל אתה אומר – לוגית אני מנסה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה לא יכול להתעסק – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני יודע שהתורה גם הגיונית לוגית. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה אומר: אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח. אתה אומר: התורה לפני הקמח. זה אומר שיש תורה בלי קמח. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין דבר כזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אבל אתה אמרת עכשיו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אני אומר לך את המשנה כפשוטה. – – – את הפירוש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה לא הגיוני מה שאני אומר, כבוד הרב? לא הגיוני מה שאני אומר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תכף. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה סתרת את עצמך, לדעתי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא. אם אין תורה אין קמח. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ואם אין קמח אין תורה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ככה במסכת תענית: "אין הגשמים נעצרים אלא בעוון של ביטול תורה, שנאמר 'בעצלתים ימך המקרה', בשביל עצלות שהיה בישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקדוש-ברוך-הוא מך, ואין מך אלא עני, שנאמר 'ואם מך הוא מערכך'". מה שהוא אומר פה, אם אין תורה אין קמח – "אין הגשמים נעצרים אלא בעוון של ביטול תורה". אוקיי, נמשיך הלאה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני לא אצביע על זה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "הוא היה אומר, כל שחוכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה", כבוד היושב-ראש? "לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. שנאמר 'והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב'. אבל כל שמעשיו מרובין מחוכמתו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר 'והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא ירא כי יבא חם והיה עלהו רענן ומשנת בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי'. "רבי אליעזר בן חסמא אומר: קנין ופתחי נידה הן הן גופי הלכות, תקופות וגימטראות פרפראות לחוכמה. בן זומא אומר, איזהו חכם, הלומד מכל אדם, שנאמר 'מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי'. איזהו גיבור, הכובש את יצרו, שנאמר 'טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר'. איזהו עשיר, השמח בחלקו, שנאמר 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך'; 'אשריך' בעולם הזה, 'וטוב לך' לעולם הבא. איזהו מכובד, המכבד את הבריות, שנאמר 'כי מכבדי אכבד ובזי יקלו'. בן עזאי אומר, הווי רץ למצווה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה, שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה; ששכר מצווה – מצווה, ושכר עבירה – עבירה. הוא היה אומר, אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום." <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – אדוני השר, שבלילה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> איך? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> יש אומרים שבלילה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אלא אם כן ישנת. ישנת? נרדמת? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> לא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אם לא נרדמת, אז בסדר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סמוטריץ, איפה היית כשקיבלנו פה דבר תורה ושיעור כל כך – – – איפה היית? מה יותר חשוב? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני עכשיו שומע – – – מה קרה לך? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ועדת כספים יותר חשוב? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "רבי לויטס איש יבנה אומר" – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – את הפירוש או רק – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יהיה גם. עכשיו משנה, נעבור לפירושים אחרי זה. "רבי לויטס איש יבנה אומר, מאוד מאוד הווי שפל רוח, שתקוות אנוש רימה." <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> ישראל, אם תירדם אחר כך תצטרך – – – את התורה מחדש כדי לשמוע דברי תורה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "רבי יוחנן אומר, כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי, אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם. רבי ישמעאל אומר, הלומד על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד; והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. רבי צדוק אומר, אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם: כך היה הלל אומר, ודאשתמש בתגא חלף; הא למדת, כל הנהנה מדברי תורה, נוטל חייו מן העולם. רבי יוסי אומר, כל המכבד את התורה, גופו מכובד על הבריות. וכל המחלל את התורה, גופו מחולל על הבריות. רבי ישמעאל בנו אומר, החושך עצמו מן הדין, פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שווא. והגס לבו בהוראה, שוטה רשע וגס רוח. הוא היה אומר, אל תהי דן יחידי, שאין דן יחידי אלא אחד' ואל תאמר קבלו דעתי, שהן רשאין ולא אתה. רבי יונתן אומר, כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר; וכל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני. רבי מאיר אומר, הווי ממעט בעסק, ועסוק בתורה. והווי שפל רוח בפני כל אדם. ואם בטלת מן התורה, יש לך בטלים הרבה כנגדך. ואם עמלת בתורה, יש לו שכר הרבה ליתן לך. רבי אליעזר בן יעקב אומר, העושה מצווה אחת, קונה לו פרקליט אחד, והעובר עבירה אחת, קונה לו קטגור אחד. תשובה ומעשים טובים – כתריס בפני הפורענות. רבי יוחנן הסנדלר אומר, כל כנסייה שהיא לשם שמים, סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. רבי אלעזר בן שמוע אומר, יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים. רבי יהודה אומר, הווי זהיר בתלמוד, ששגגת התלמוד עולה זדון. רבי שמעון אומר, שלושה כתרים הן: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות; וכתר שם טוב, עולה על גביהן. רבי נהוראי אומר, הווי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריך, שחבריך יקימוה בידך, ואל בינתך אל תשען. רבי ינאי אומר, אין בידינו לא משלוות רשעים ואף לא מייסורי צדיקים. רבי מתיה בן חרש אומר, הווי מקדים בשלום כל אדם, והווי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים. רבי יעקב אומר, העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין. הוא היה אומר, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. רבי שמעון בן אלעזר אומר, אל תרַצה את חברך בשעת כעסו, ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו, ואל תשאל לו בשעת נדרו, ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו. שמואל הקטן אומר: 'בנפל אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך, פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו'" – איזה אוצר, איזה אוצר – "אלישע בן אבויה אומר, הלמד תורה ילד, למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש, והלומד זקן, למה הוא דומה, לדיו כתובה על נייר מחוק. רבי יוסי בר יהודה איש כפר הבבלי אומר, הלמד מן הקטנים, למה הוא דומה, לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגִתו, והלומד מן הזקנים, למה הוא דומה? לאוכל ענבים בשלות ושותה יין ישן. רבי מאיר אומר, אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, יש קנקן חדש מלא ישן, וישן שאפילו חדש אין בו" – אני נהנה, אדוני היושב-ראש, שאתה נהנה. אני נהנה מאוד מזה שאתה נהנה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני נהנה. אני מסכם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "רבי אליעזר הקפר אומר, הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. הוא היה אומר, הילודים למות, והמתים להחיות, והחיים לדון. לידע, להודיע ולהיוודע שהוא אל, הוא היוצר, הוא הבורא, הוא המבין, הוא הדיין, הוא עד, הוא בעל דין והוא עתיד לדון, ברוך הוא, שאין לפניו לא עוולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מיקח שוחד, שהכול שלו. ודע שהכול לפי החשבון. ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, שעל כורחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת, ועל כורחך אתה עתיד לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא. בעשרה מאמרות נברא העולם; ומה תלמוד לומר, והלוא במאמר אחד יכול להיבראות? אלא להיפרע מן הרשעים, שהן מאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים, שהן מקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפיים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאים, עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפיים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם אבינו וקיבל שכר כולם." <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – בחלק של התוספות – יהיה בסדר. <קריאה:> השר כבר נרדם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גמרתי את הכול בכוונה. "עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים" – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אז בואו נקיים דיון. אני לא מבינה, הממשלה רוצה שככה הכנסת תיראה תמיד, הבנתי. שלא יתקיימו פה דיונים. אני חושבת שלא יכול להיות שאנחנו נסכים לזה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש פרוטוקול ויש שר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אז אין הגבלת זמן? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "עשרה נסים נעשו לאבותינו" – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> סגן השר יכול לכבד את המליאה ולהשיב פה על שאלות ולגרום לכך שתהיה שעת שאלות למשרד האוצר; להשיב על שאלות לגבי חוק ההסדרים ותקציב המדינה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> סתיו, יש זמן, נעשה את זה אחרי זה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שאלה פה חברת הכנסת על סעיף 19(ד): "בכל ישיבה של הכנסת ובמשך כל הישיבה יהיה נוכח לפחות אחד משרי הממשלה". ער או לא זה משהו אחר, לא קשור לפרוטוקול. אין לו הגבלת זמן במקרה הזה ספציפית. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> למה אין לו הגבלת זמן במקרה הזה ספציפית? מה זה המקרה הזה ספציפית? זה יכול להימשך כמה זמן שהוא רוצה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה נקרא פיליבסטר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> לא, כי פיליבסטר שאנחנו עושים, אז הם הולכים לוועדת הכנסת ומוציאים סעיף 98 ומפסיקים לנו את הפיליבסטר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, זה בלי הסתייגויות. "עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים" – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> היא רוצה לחטוף פיליבסטר לאופוזיציה, היא עושה את זה יפה – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לפחות זה פיליבסטר מעניין. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – באמצעות שימוש בסעיף אנטי-דמוקרטי בתקנון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> טוב, אני יכול להמשיך, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה יכול להמשיך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים", אדוני השר. "עשר מכות הביא הקדוש-ברוך-הוא על המצרים במצרים, ועשרה על הים. עשרה ניסיונות ניסו אבותינו את המקום במדבר, שנאמר 'וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי" – אני שמח ששר החינוך הגיע. כבוד השר, תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תראה, חבר הכנסת מלכיאלי החדש חשב שמועצת העיר זה היכל הקודש. אתה מבין שפה זה – אתה רואה מה זה? אתה לא צריך ללכת לישיבה בכלל. אתה בא לפה ואתה – – – גמרנו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית-המקדש: לא הפילה אישה מריח בשר הקודש ולא הסריח בשר הקודש מעולם, ולא נראה זבוב בבית-המטבחיים, ולא אירע קרי לכוהן גדול ביום הכיפורים, ולא כיבו הגשמים אש עצי המערכה, ולא ניצחה הרוח את עמוד העשן; ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, עומדים צפופים ומשתחווים רווחים, ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא אמר אדם לחברו 'צר לי המקום שאלין בירושלים'. עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הם: פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, הקשת, והמן, והמטה, והשמיר, הכתב, והמכתב והלוחות, ויש אומרים אף המזיקים, וקבורתו של משה רבנו, ואֵילו של אברהם אבינו, ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה." או: "שבעה דברים בגולם ושבעה דברים בחכם: חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחוכמה ובמניין, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כעניין ומשיב כהלכה, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת; וחילופיהן בגולם. שבעה מיני פורענויות באים לעולם על שבעה גופי עבירה: מקצתן מעשרין ומקצתן שאינן מעשרין, רעב של בצורת בא: מקצתן רעבים ומקצתן שבעים; גמרו שלא לעשר, רעב של מהומה ושל בצורת בא; שלא ליטול חלה, רעב של כליה בא; דבר בא לעולם על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לבית-דין, ועל פירות שביעית; חרב באה לעולם על עינוי הדין, ועל עיוות הדין, ועל המורים בתורה שלא כהלכה; חיה רעה באה לעולם על שבועת שווא, ועל חילול השם; גלות באה לעולם על עבודה זרה, ועל גילוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל שמיטת הארץ. בארבעה פרקים הדבר מתרבה: ברביעית ובשביעית, ובמוצאי שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית, מפני מעשר עני שבשלישית; בשביעית, מפני מעשר עני שבשישית; במוצאי שביעית, מפני פירות שביעית; במוצאי החג שבכל שנה ושנה, מפני גזל מתנות עניים. ארבע מידות באדם: האומר: שלי שלי ושלך שלך – זו מידה בינונית, ויש אומרין, זו מידת סדום. שלי שלך ושלך שלי – עם הארץ. שלי שלך ושלך שלך – חסיד. שלך שלי ושלי שלי – רשע." <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש את השיר: "שלי שלך שלך שלי". <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הרב בבצ'יק, "ארבע מידות בדעות: נוח לכעוס ונוח לרצות – יצא הפסדו בשכרו; קשה לכעוס וקשה לרצות – יצא שכרו בהפסדו; קשה לכעוס ונוח לרצות – חסיד; נוח לכעוס וקשה לרצות – רשע. ארבע מידות בתלמידים" – –  <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ואָס? – – – התפללו כבר. – – "מהיר לשמוע ומהיר לאבד" – אני חוזר: "ארבע מידות בתלמידים: מהיר לשמוע ומהיר לאבד – יצא שכרו בהפסדו; קשה לשמוע וקשה לאבד – יצא הפסדו בשכרו; מהיר לשמוע וקשה לאבד – זה חלק טוב; קשה לשמוע ומהיר לאבד – זה חלק רע. ארבע מידות בנותני צדקה: רוצה שייתן ולא ייתנו אחרים – עינו רעה בשל אחרים; ייתנו אחרים והוא לא ייתן – עינו רעה בשלו; ייתן וייתנו אחרים – חסיד; לא ייתן ולא ייתנו אחרים – רשע. ארבע מידות בהולכי בית-המדרש: הולך ואינו עושה – שכר הליכה בידו; עושה ואינו הולך – שכר מעשה בידו; הולך ועושה – חסיד; לא הולך ולא עושה – רשע. ארבע מידות ביושבים לפני חכמים: ספוג, ומשפך, משמרת, ונפה: ספוג – שהוא סופג את הכול; משפך – שהוא מכניס בזו ומוציא בזו; משמרת – שהיא מוציאה את היין וקולטת את השמרים; ונפה – שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת. כל אהבה שהיא תלויה בדבר – בטל דבר, בטלה אהבה; ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם. איזוהי אהבה שהיא תלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר; ושאינה תלויה בדבר – זו אהבת דוד ויהונתן. כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים; ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזוהי מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי; ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קורח וכל עדתו. כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו; וכל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים, וזכות הרבים תלויה בו, שנאמר 'צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל'. ירבעם בן נבט חטא והחטיא את הרבים, וחטא הרבים תלוי בו, שנאמר 'על חטאות ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את ישראל'. כל מי שיש בו שלושה דברים הללו, הוא מתלמידיו של אברהם; ושלושה דברים אחרים, הוא מתלמידיו של בלעם הרשע: עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה – מתלמידיו של אברהם אבינו; עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה – מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע? תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין לעולם הבא, שנאמר 'להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא'; אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהינום ויורדין באר שחת, שנאמר 'ואתה אלוהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך'. יהודה בן תימא אומר, הווי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר, עז פנים לגיהינום, ובושת פנים לגן-עדן. כן יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתבנה בית המקדש במהרה בימינו ותיתן חלקנו בתורתך. הוא היה אומר" – אדוני שר החינוך, זה בשבילך, כבוד השר – "הוא היה אומר, בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש-עשרה למצוות, בן חמש-עשרה לתלמוד, בן שמונה-עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלושים לכוח, בן ארבעים לבינה, בן חמישים לעצה, בן שישים לזיקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה – כאילו מת ועבר ובטל מן העולם. בן בג בג אומר: הפוך בה והפוך בה דכולא בה, ובה תחזי, וסיב ובלי בה ומינה לא תזוע, שאין לך מידה טובה יותר ממנה. בן הא הא אומר, לפום צערא אגרא. שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רבי מאיר אומר, כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. נקרא רֵע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות. ומלבשתו ענווה ויראה ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן. ומרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושייה בינה וגבורה, שנאמר 'לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה', ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והווי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים. אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת-קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף, שנאמר 'נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם'. ואומר, 'והלחות מעשה אלוהים המה והמכתב מכתב אלוהים הוא חרות על הלוחות' – אל תקרא חרות אלא חרות, שאין לך בן-חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה, וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה שנאמר 'וממתנה נחליאל ומנחליאל במות'. "הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דיבור אחד או אפילו אות אחת, צריך לנהוג בו כבוד, שכן מצינו בדוד מלך ישראל, שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד, קראו רבו אלופו ומיודעו, שנאמר 'ואתה אנוש כערכי אלופי ומידעי'. והלוא דברים קל וחומר, ומה דוד מלך ישראל, שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו, הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דיבור אחד או אפילו אות אחת, על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד, ואין כבוד אלא תורה, שנאמר 'כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב'. ואין טוב אלא תורה שנאמר 'כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו'. כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא. אל תבקש גדולה לעצמך, ואל תחמוד כבוד, יותר מלימודך עשה, ואל תתאווה לשולחנם של שרים, ששולחנך גדול משולחנם וכתרך גדול מכתרם, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך." מה קורה, שולמן? איפה הם אוחזים? עוד הרבה זמן? בבקשה? עוד חצי שעה? כמה זה שיעור במשרד החינוך, 45 דקות, נכון? כבוד השר. מצמידים שני שיעורים זה 90 דקות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אבל צריך הפסקה לפעמים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלושים מעלות, והכהונה בעשרים-וארבע, והתורה נקנית בארבעים-ושמונה דברים. ואלו הן: בתלמוד, בשמיעת האוזן, בעריכת שפתיים, בבינת הלב, באימה, ביראה, בענווה, בשמחה, בטהרה, בשימוש חכמים, בדקדוק חברים, בפלפול התלמידים, ביישוב, במקרא, במשנה, במיעוט סחורה, במיעוט דרך ארץ, במיעוט תענוג, במיעוט שינה, במיעוט שיחה, במיעוט שחוק, בארך אפיים, בלב טוב, באמונת חכמים, בקבלת הייסורין, המכיר את מקומו, והשמח בחלקו, והעושה סייג לדבריו, ואינו מחזיק טובה לעצמו, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, אוהב את הצדקות, אוהב את המישרים, אוהב את התוכחות, ומתרחק מן הכבוד, ולא מגיס לבו בתלמודו, ואינו שמח בהוראה, נושא בעול עם חברו, ומכריעו לכף זכות, ומעמידו על האמת, ומעמידו על השלום, ומתיישב לבו בתלמודו, שואל ומשיב שומע ומוסיף, הלומד על מנת ללמד והלומד על מנת לעשות, המחכים את רבו, והמכוון את שמועתו, והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר 'ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי'." אה, איזה מרגליות קיבלתם היום. תודה, אדוני היושב-ראש. "גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר 'כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא', ואומר 'רפאות תהי לשריך ושקוי לעצמותיך', ואומר 'עץ חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר', ואומר 'כי לווית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך', ואומר 'תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך', ואומר 'כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים', ואומר 'ארך ימים בימינה, בשמאולה עשר וכבוד', ואומר 'כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך', ואומר 'דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום'." אדוני היושב-ראש, כמה פעמים אמרנו "שלום" היום? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יותר ממה שמותר בבית הזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מסוכן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אל תיסחף. עוד יגידו שאתה שמאלני. כבר ככה אומרים את זה עליך, אז עזוב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון בן יוחאי אומר, הנוי והכוח והעושר והכבוד והחוכמה והזיקנה והשיבה והבנים נאה לצדיקים ונאה לעולם, שנאמר 'עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא', ואומר 'עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם', ואומר 'תפארת בחורים כוחם והדר זקנים שיבה', ואומר 'וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלם ונגד זקניו כבוד'. רבי שמעון בן מנסיא אומר: אלו שבע מידות שמנו חכמים לצדיקים, כולם נתקיימו ברבי ובבניו". מה קורה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עכשיו חבל לי שאתה לא סגן, שתבוא להחליף אותי קצת בשיעורי התורה האלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אולי אפשר לעשות שינוי תקנון, אין בעיה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "אמר רבי יוסי בן קסמא: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ונתן לי שלום, והחזרתי לו שלום". <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אורן, תישאר להשלים מניין. נו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גם אם תספור אותי כפול, אתה יודע – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה צדיק ברמה כזאת שאתה לוקח שמונה לפחות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה, לא התכוונתי. יש להם עוד כמה שעות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה מה שנקרא חילול תורה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אגב, זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא לא עונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סיפרו עליך שאתה – – – גדול. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "אמר לי, רבי, מאיזה מקום אתה? אמרתי לו, מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. אמר לי, רבי, רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות? אמרתי לו" – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – חבל על הזמן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – "אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה. וכן כתוב בספר תהילים על-ידי דוד מלך ישראל 'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף'. ולא עוד, אלא שבשעת פטירתו של אדם אין מלווין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד, שנאמר 'בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך'. בהתהלכך תנחה אתך – בעולם הזה, בשוכבך תשמור עליך – בקבר, והקיצות היא תשיחך – לעולם הבא – – – ואומר 'לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות'. חמישה קניינים קנה לו הקדוש-ברוך-הוא בעולמו, ואלו הן: תורה – קניין אחד, שמים וארץ – קניין אחד, אברהם – קניין אחד, ישראל – קניין אחד, בית-המקדש – קניין אחד. תורה מנין? דכתיב 'ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז'. שמים וארץ מנין? דכתיב 'כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי', ואומר 'מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך'. אברהם מנין? דכתיב 'ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ'. ישראל מנין? דכתיב 'עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית', ואומר 'לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם'. בית-המקדש מנין? דכתיב 'מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך', ואומר 'ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו'. כל מה שברא הקדוש-ברוך-הוא בעולמו, לא בראו אלא לכבודו, שנאמר 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו', ואומר 'ה' ימלך לעלם ועד'" – עד כאן פרקי אבות, משנה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אמן ואמן. כמו שסבתא שלי הייתה אומרת: בזכות רבי אלחנן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אפשר לעשות "מי שבירך". <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אולי באמת נפסיק לחמש דקות? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הפסקה חמש דקות הוא רוצה, כי יש לו איזשהו תהליך טריוויאלי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, כי אני שמעתי, כבר שעתיים אני שומע פה שיעור תורה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הפסקה, שתי דקות הפסקה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> גם ככה אין כלום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חמש דקות? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אם נכבדי מסכים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא רק מחכה שתצא להפסקה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נתחיל בפרשת השבוע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חמש, שש, 12 דקות. הפסקה ארוכה, חצי שעה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני עושה הפסקה. נחזור ב-22:30. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מתי? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני עושה הפסקה ונחדש את הישיבה ב-22:30. <(הישיבה נפסקה בשעה 22:21 ונתחדשה בשעה 22:33.)> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מחדש את הישיבה ומזמין שוב, בפעם השלישית, את סגן השר, הרב הדרשן יצחק כהן. בבקשה, המשך את השיעור. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ישנו חיבור נפלא שקוראים לו "חוק לישראל". "חוק לישראל" מחולק לפי פרשיות השבוע – תשמע, אדוני היושב-ראש – כאשר בכל יום באותה פרשת שבוע יש קטע מהפרשה, קטע מנביא, קטע מכתובים, קטע משנה, קטע גמרא, קטע זוהר – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> "שולחן ערוך" אין? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – קטע הלכה – הלכה, הלכה פסוקה – ומוסר, פרק מוסר. השאלה מה אתה רוצה לשמוע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני רוצה לשמוע למה ביטלו את המענקים עכשיו לשירותי בריאות בפריפריה. שמענו עכשיו שזה בוטל. מכיר את זה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא. לא מכיר שום גזירה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הנה, בוא, אני – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מי ביטל? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שידור חי מערוץ 2. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הקופות? מי ביטל? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> המענקים על סך 300,000 שקלים לרופאים מתמחים – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – שייבחרו לעבוד בפריפריה, יבוטלו בשנה הבאה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא, לא. זה לא יבוטל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ערוץ 2 משקר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> המענקים האלה, הם גרמו לכך שרופאים טובים ומתמחים טובים הגיעו לפריפריה כתוצאה מכך שמנהלי בתי-חולים בפריפריה יכלו לבחור להם את כוח-האדם הטוב ביותר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז פורסם עכשיו שזה בוטל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אבדוק את זה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בערוץ 2. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אבדוק את זה. טוב, אז אנחנו נקרא את ההלכה או את קטע המוסר. מה אתה מעדיף, אדוני היושב-ראש? מה שתגיד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מוסר, אני חושב שבבית הזה חסר קצת מוסר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מוסר? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בוא, תן לנו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מ"ספר חסידים", סימן ל"ד: "'יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדלות', כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר, דכתיב בתריה 'אשר אמרו ללשננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו'. בוא וראה כמה כוחו של לשון הרע שאין לו שיעור, ונלמד ממרגלים, ומה המוציא שם רע על שאין שומעים ורואים ומקפידים בביזיונם כך, המוציא שם רע על חברו הנוצר בצלם ודמות – על אחת כמה וכמה. 'מה יתן לך – – – לשון רמיה', אמר הקדוש-ברוך-הוא. מה אעשה לך – כל אבריו של אדם מבחוץ ואת מבפנים, ולא עוד אלא שתיקנתי לך שתי חומות, אחד של עצם ואחת של בשר, של עצם – השיניים, של בשר – השפתיים. 'ברב דברים לא יחדל פשע', לעולם ירבה אדם בשתיקה ואל ידבר כלל אלא דברי חכמים או דברים הצריכים לו לצורך גופו. אמרו עליו על רב, תלמידו של רבנו הקדוש, שלא סח שיחה בטלה כל ימיו. כל הסח שיחת חולין עובר בעשה, שנאמר 'ודברת בם', ולא בדברים אחרים. ולאו הבא מכלל עשה, עשה, ויש אומרים בלאו ועשה, שנאמר 'כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר'. ואפילו בצורכי גוף לא ירבה דברים כי אם מעט מה שצריך לו בהכרח גופו, וכן בדברי תורה יהיו דבריו של אדם מעטים וענייניהם מרובים, וכן אמרו חכמים: לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה. אלא אם דבריו מרובים וענייניו מעוטים. זה עניין סכלות, שנאמר 'וקול כסיל ברב דברים'. סייג לחכמה שתיקה. לפיכך אל ימהר אדם להשיב ואל ירבה לדבר וגם ילמד בשובה ונחת בלא צעקה בלא אריכות, שדברי חכמים בנחת נשמעים". יש קטע הלכה פסוקה ב"שולחן ערוך", סימן רמ"ו: "מצוות עשה ליתן צדקה כפי השגת יד, וכמה פעמים נצטווינו בה, במצוות עשה. ויש לא תעשה במעלים עיניו ממנה, שנאמר 'לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך'. וכל המעלים עיניו ממנה נקרא בליעל, וכאילו עובד" עבודת זרה. "ומאוד יש ליזהר בה, כי אפשר שיבוא לידי שפיכות דמים, שימות העני המבקש אם לא ייתן לו מיד, כעובדא דנחום איש גם זו. לעולם אין אדם מעני מן הצדקה, ולא דבר רע ולא הזק מתגלגל על-ידה, שנאמר 'והיה מעשה הצדקה שלום'". שמת לב כמה פעמים הוא אומר "שלום"? <נחמן שי (המחנה הציוני):> אשתי מבוהלת. היא פותחת ערוץ הכנסת, היא שומעת דברי תורה, היא מבוהלת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "כל המרחם על העניים, הקדוש-ברוך-הוא מרחם עליו. "הצדקה דוחה את הגזירות הקשות, וברעב תציל ממוות, כמו שאירע לצרפית". מה שתבקש. אני מחפש את הקטע שכתבת עליו, שי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – תעשו חברותא, אתה ובנט. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "שולחן ערוך", סימן רמ"ח: "כל אדם חייב ליתן צדקה, אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן ממה שייתנו לו. ומי שנותן פחות ממה שראוי ליתן, בית-דין כופין אותו ומכין אותו מכת מרדות עד שייתן מה שאמדוהו ליתן, ויורדים לנכסיו בפניו ולוקחין ממנו מה שראוי לו ליתן. ממשכנים על הצדקה, אפילו בערב שבת. יתומים, אין פוסקין עליהם צדקה, אפילו לפדיון שבויים, אפילו יש להם ממון הרבה, אלא אם כן פוסקין עליהם לכבודם, כדי שיצא להם שם", שם טוב. "גבאי צדקה, אין מקבלין מהנשים ומהעבדים ומהתינוקות אלא דבר מועט, אבל לא דבר גדול שחזקתו גזול או גנוב משל אחרים. – – – משלכם. וכמה הוא דבר מועט? הכול לפי עושר הבעלים ועניותם. והני מילי בסתמא, אבל אם הבעל מוכר, אפילו כלשהו אסור לקבל ממנו". אני אתן לכן את זה אחרי זה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה מבין מה אתה גורם להם לסכם שם, להקליד? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ראית? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני שאלתי אותן קודם, בהפסקה, אם הן מקלידות את זה, הן אמרו שכן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אצלם לכם את זה, אין בעיה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עכשיו, על המצפון שלך שאם הם יקלידו לא נכון, אז אתה יודע, בדברי הימים של הכנסת – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, הם יעשו "העתק-הדבק". "שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אבל, השר, אולי תקריא לנו קטעי מוסר בימים אחרים בשבוע? מה אתה אומר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הנה הגעתי כבר ליום ד'. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> למה יום ד'? אנחנו ביום ב'. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אני עברתי את יום ב'. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תקריא קטעי מוסר בימים אחרים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הנה: "שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו: המעלה הגדולה שאין למעלה ממנה – המחזיק בידי ישראל המך, ונותן לו מתנה או הלוואה, או עושה שותפות, או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק את ידו שלא יצטרך לבריות". פירטו כמה דרגות יש במתן הצדקה, אדוני היושב-ראש. הדרגה הגבוהה ביותר – כמו שאומרים: אל תיתן לו דגים, תן לו חכות. אז "הנותן לו מתנה, או הלוואה, או עושה שותפות, או ממציא לו מלאכה כדי לחזק ידו שלא יצטרך לבריות", אוקיי? "ולא ישאל. ועל זה נאמר 'והחזקת בו'. פחות מזה" – דרגה אחת פחות מזה – "הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי ייתן, ולא ידע העני ממי קיבל. וקרוב לזה – הנותן לקופה של צדקה. ולא ייתן אדם לתוך קופה של צדקה אלא אם כן הוא יודע שהממונה עליה נאמן ויודע לנהוג בה כשורה. פחות מזה – שיודע הנותן למי נותן ולא ידע העני ממי לוקח. כגון, גדולי החכמים שהיו הולכים בסתר ומשליכים המעות בפתחי העניים. וכזה ראוי לעשות, ומעלה טובה היא, אם אין הממונים של צדקה נוהגים כשורה. פחות מזה – שיודע העני ממי נוטל ולא יודע הנותן למי נותן. כגון, החכמים שהיו צוררים מעות בסדיניהם ומשליכים אותם לאחוריהם ובאים העניים ונוטלים, כדי שלא יהיה להם בושה. פחות מזה – שייתן לעני בידו קודם שישאל. פחות מזה – שייתן לו כראוי אחרי שישאל. פחות מזה – שייתן לו פחות מן הראוי ובסבר פנים יפות. ופחות מזה – שייתן לו בעצב. על כל פנים, לא יתפאר האדם בצדקה שנותן, ואם יתפאר לא רק שאינו מקבל שכר, אלא אפילו מענישים אותה עליה. מכל מקום, מי שמקדיש דבר לצדקה, מותר לו שיכתוב שמו עליו שיהיה לו לזיכרון, וראוי לעשות כן". אתה רוצה לשמוע מוסר מרב סעדיה גאון, אדוני היושב-ראש? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מוסר של יום שני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קראנו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> קראת? אמרת של יום רביעי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, עכשיו יום רביעי אם אתה רוצה, למחר. <אלי אלאלוף (כולנו):> אתה צריך לחשוב על הפרוטוקול. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כבר אמרנו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני אתן לה את הכול מוכן, היא תיקח את הספר אתה. <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת אלאלוף, יום ספציפי בשבוע שאתה רוצה מוסר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מרב סעדיה גאון. הנה, מלכיאלי הגיע, בוא תשמע מהרב סעדיה גאון מוסר. הרב מלכיאלי: "בשביל שבעה דברים אין תפילתו של אדם נשמעת ואין עתירתו מתקבלת: אחד, אם כבר נגזרה גזירה עליו ונחתמה, וראיה לדבר ממשה רבנו, כיוון שנגזר עליו שלא ייכנס לארץ, אף על פי שהתחנן לא נעתר – – – שלו. כמו שנאמר 'ואתחנן אל ה' בעת ההיא'. וכך נענה לו: 'רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה'. והשני, המתפלל בלא כוונת הלב אין תפילתו נשמעת, כמו שכתוב 'יפתוהו בפיהם ולבם לא נכון עמו'. והשלישית, השונא את התורה ולא מקשיב לדברי תורה אין תפילתו נשמעת, וכן כתוב במשלי 'מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה". הרביעית, מי שאינו מקשיב לדברי העני ואוטם אוזנו מזעקתו, שנאמר 'אוטם אוזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה'. והחמישית, שעושק וגוזל ואוכל את האסור לו – אין תפילתו נשמעת, כמו שכתוב 'אשר אכלו שאר עמי' וגומר 'אז יזעקו אל ה' ולא יענה אותם'. והשישית, המתפלל בלי ניקוי וטהרה אין תפילתו נשמעת, כמו שכתוב 'גם אם תרבו תפלה אינני שומע ידכם דמים מלאו'. והשביעית, אשר גברו עוונותיו ועצמו משובותיו ומתפלל בלי לעשות תשובה, ואין תפילתו נשמעת ככתיב 'ויהי כאשר קרא ולא שמעו'". זה הקטע מרב סעדיה גאון. כן, אדוני היושב-ראש, מה אתה מזמין? אנחנו הגענו כבר ללך לך, יום חמישי. כבוד היושב-ראש, אני שואל את בקשתך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> משנה נוספת, או מוסר, או הלכה? בוא נלמד "שולחן ערוך", יורה דעה, סימן רנ"ג. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תכבד את הרב מלכיאלי, הוא חדש, שיבחר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "שולחן ערוך"? הלכה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> "שולחן ערוך". <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "אוהב ה' שערי ציון" – "מי שיש לו מזון שתי סעודות לא ייטול מן התמחוי. מזון ארבע סעודות, לא ייטול מן הקופה. אם יש לו מאתיים זוז ואינו נושא ונותן בהם, או שיש לו חמישים זוז והוא נושא ונותן בהם" – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> סליחה, אדוני, איפה אוחזים – שאני אפתח? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "שולחן ערוך", יורה דעה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אל תפריע באמצע שיעור "שולחן ערוך". חבר הכנסת איתן כבל, אתה בוגר חינוך תורני, אני מבקש ממך. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני מציע שנעשה חברותא, בוא תשב פה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הרב גליק, הרב גליק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הרב גליק, היית חסר לי, באמת היית חסר לי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הצעתי לשר בנט, הוא עסוק, הוא עובר על המשכורות של המורים עכשיו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שיעור "שולחן ערוך", שב, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איפה היינו? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נחמן, אתה יודע כמה שיעורי מוסר הפסדת עכשיו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני חוזר, נחמן – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> יס סר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נחמן? <נחמן שי (המחנה הציוני):> כן, המפקד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "שולחן ערוך", יורה דעה, סימן רנ"ג. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אבל תעשה את זה מעניין, אתה יודע כמוני שלימודים יכולים להיות מעניינים. אתה קורא את זה בקול יבש ואדיש. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז אני אומר – – – אז אני אסביר, לא, אני אסביר לך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נחמן צודק, אגב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין בעיה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בגלל זה העיפו אותי מבית-ספר האר"י בצפת, כי לא יכולתי, זה היה יותר מדי – אתה יודע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תראה, יש פה כללים – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> תן ליושב-ראש הישיבה לספר על כל בתי-הספר שהוא היה בהם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לזה צריך דיון מיוחד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש פה כללים לביטוח לאומי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא החליף 12 בתי-ספר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תשעה, תשעה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה קורה, סיימתם? נדב, סיימתם? עוד לא? כמה זמן? <יהודה גליק (הליכוד):> יש רוויזיה, אבל בינתיים בוא תלמד מספר מידות, הלכות בית-מקדש – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> בוא נפרוץ להר-הבית. בוא נפרוץ להר-הבית, יהודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני רוצה לומר הלכה בשמו של הרב עובדיה מ"יביע אומר". שאלה שנשאל הרב עובדיה מייד אחרי מלחמת ששת הימים, כשכבשו את הר-הבית. התשובה תשובה ארוכה מאוד, הוא הביא הרבה מקורות, את כל המקורות – – – <יהודה גליק (הליכוד):> אתה קראת הכול? אני קראתי הכול, את כולו, קראתי את כולו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אל תפריע. אני מפריע לך? <יהודה גליק (הליכוד):> לא, לא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אל תפריע לי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תקשיב, אל תעצבן אותו, יש לנו עד הרבה זמן לרוויזיה ב-23:10 ואז הצבעות בוועדה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שולי, אנחנו ישבנו פה שעתיים ופלפלנו בדברי תורה, אני מבקש לא להטיף לנו מוסר כאשר הוא מדבר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני רוצה לומר את דבריו של מרן. <יהודה גליק (הליכוד):> אז שיחזור על הכול, פספסנו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני אומר, הוא נתן שיעורי מוסר – – – <יהודה גליק (הליכוד):> אני מבקש רוויזיה על כל דברי התורה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, על זה אין רוויזיה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני רוצה לומר את דבריו של מרן, זכר צדיק לברכה, מרן עובדיה יוסף, בתשובה ב"יביע אומר", סימן כ"ו, נדמה לי, בחלק ד' – – – <יהודה גליק (הליכוד):> אני למדתי את כולם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מביא את כל המקורות הקיימים, ראשונים ואחרונים. פסיקה חד-משמעית: איסור – – – <יהודה גליק (הליכוד):> מותר לעלות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אל תכיר פנים בתורה. <יהודה גליק (הליכוד):> אני קראתי אותו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה לא קראת שום דבר. <יהודה גליק (הליכוד):> אני קראתי את כולו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איסור מוחלט לעלות להר-הבית. איסור מוחלט. <יהודה גליק (הליכוד):> אתה מסלף את דבריו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עכשיו נהיה מעניין. אתה יודע מה, כבוד הרב, אם כבר אנחנו מעלים את זה, בוא דיון הלכתי על עלייה להר-הבית, בהשתתפות חבר הכנסת גליק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איסור כרת, איסור כרת. <יהודה גליק (הליכוד):> אתה מסלף את דברי הרב עובדיה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מלכיאלי, אתה לידו, תסביר לו, אולי הוא יבין. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת גליק, עד שנהיה מעניין, אני מנסה לעזור לך. רגע, אדוני, אני רוצה שיעור הלכתי על עלייה להר-הבית, מותר-אסור, בהשתתפות חבר הכנסת גליק מול הרב יצחק כהן. מה אתה אומר? <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> להצביע על זה או שאנחנו – – – <יהודה גליק (הליכוד):> להצביע, כן, בעד עלייה להר-הבית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נכבדי, תסביר לנו למה אסור או מותר לעלות להר-הבית. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, שלא יטעו את הציבור. הרב קוק, זכר צדיק לברכה, הרב מרדכי אליהו, הרמב"ם, 100 רבנים חתמו בזמנו, לפני כ-100 שנה, שיש איסור מוחלט. גם הרב גורן בעצמו, עליו השלום, תלה שלט בפתח הר-הבית שבו הוא פוסק את פסקו שאסור לעלות להר-הבית. זה איסור כרת. וכל בלבולי המוח הפוליטיים, שבאים מזווית פוליטית בלבד, הם קשקוש מקושקש. אסור לעלות להר-הבית הלכתית, נקודה. זה חילול השם, זה חילול הקודש. חוץ מזה – – – <יהודה גליק (הליכוד):> אסור גם לעלות לארץ-ישראל. 90% מהרבנים פסקו שאסור לעלות לארץ-לישראל לפני 100 שנה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חוץ מזה, שפיכות הדמים שנגרמת בעקבות זה. אז לגבי הפן ההלכתי, איסור מוחלט – – – <יהודה גליק (הליכוד):> גם השואה – זה היה בגלל יהודי גרמניה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה הוא אמר? <יהודה גליק (הליכוד):> גם השואה – זה היה בגלל יהודי גרמניה, אז גם האינתיפאדה זה בגלל היהודים – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא, בוא לא נערוך את ההשוואות האלה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ששש. <יהודה גליק (הליכוד):> – – גם האינקוויזיציה זה בגלל יהודי ספרד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חלק מהאינתיפאדה זה גם בגללך, בגללך. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, כן, בגללך. אינתיפאדת הסכינים זה בגללך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> או-אה, או-אה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בגללך. כן, בגללך – אני אומר לך את זה, ובגלל אנשים כמוך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר'ה, בואו נפעיל – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איסור מוחלט לעלות להר-הבית. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> איציק, איציק, תחזור בך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא חוזר בי, אני לא חוזר בי, בשום אופן. הם מציתים אש, הם מדליקים אש. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תחזור בך ממה שאמרת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא חוזר בי בשום פנים ואופן. ויש איסור מוחלט לעלות להר-הבית, זה פסק החלטה חלוט ואין עליו עוררין. מי שמערער עליו – זה פוליטי ולא הלכתי. אוקיי? אז היינו ב"שולחן ערוך", יורה דעה, סימן רנ"ג. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אולי ניתן לשר להכריע? רגע, באמת. <יהודה גליק (הליכוד):> לא, הוא צריך להגיד דעה אחרת. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> בוא נשמע, ננסה להכריע. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אני אאפשר לגליק הודעה אישית ואז יהיה פה בכלל מעניין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אמרנו: כללים לנטילה מהקופה הציבורית, מתי מותר, באיזה שלב. אז ככה: מי שיש לו מזון שתי סעודות – לא ייטול מהתמחוי. מזון ארבע סעודות – לא ייטול מהקופה הציבורית. יש לו 200 זוז ואינו נושא ונותן בהם, או שיש לו 50 זוז והוא נושא ונותן בהם, לא ייטול צדקה. ואם יש לו 200 זוז חסר דינר ואינו נושא ונותן בהם, אפילו נותנים לו 1,000 זוז בבת אחת – אחרי זה ייטול. אם יש לו הרבה והוא עליו בחוב, או שממשכן לכתובת אשתו, הרי זה ייטול. אם יש לו בית וכלי בית הרבה ואין לו 200 זוז, הרי זה ייטול, ואינו צריך למכור כלי ביתו, ואפילו הם של כסף וזהב. במה דברים אמורים? בכלי אכילה ושתייה ומלבוש ומצעות וכיוצא בהם. אבל מגרדה או עלי שֹהם של כסף – מוחרם ולא ייטול מהצדקה – סליחה: מגרדה או עלי שהֵם של כסף – מוחרם ולא ייטול מהצדקה. והא דאין מחייבים אותו למכור כלי תשמישו של כסף וזהב דווקא כל זמן שאינו צריך ליטול מהקופה אלא נוטל בסתר מיחידים, אבל אם בא ליטול מהקופה של צדקה, לא ייתנו לו עד שימכור כליו. יש אומרים שלא נאמרו האישורים האלה אלא בימיהם, אבל בזמן הזה יכול ליטול עד שתהיה לו קרן כדי שיתפרנס, הוא ובני ביתו, מהרווח – ודברים של טעם הם. מי שהיו לו קרקעות ואם ימכרם בימות הגשמים ימכרם בזול, ואם יניחם עד ימות החמה מוכרן בשוויין, אין מחייבין אותו למכור אלא מאכילין אותו מעשר עני עד חצי דמיהן ולא ידחוק עצמו וימכור שלא בזמן מכירה – כשהמחיר נמוך, אדוני, כשהשער נמוך. היו שאר האדם לוקחים ביוקר והוא אינו מוצא מי שייקח ממנו אלא בזול, מפני שהוא דחוק וטרוד, מנצלים את המציאות הזאת שהוא במצב שהוא לחוץ, אין מחייבים אותו למכור, אלא הוא החל מעשר עני והולך עד שימכור בשווה, וידעו הכול שאינו דחוק למכור. בעל בית ההולך ממקום למקום וכלו מעותיו בדרך ואין לו מה שיאכל, ייטול צדקה, וכשיחזיר לביתו אינו חייב – לשלם. זה, אדוני, היה קטע על מי רשאי ליטול מהקופה הציבורית. כן, אני מחכה לעוד שאלה שלך, אדוני היושב-ראש. מה אתה מעדיף, אדוני היושב-ראש, קטע נוסף? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני נותן לרב גליק. הרב גליק, יש לך איזה – – –? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני, בשיח המכובד – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רק מכובד. לא לעוות דברי הלכה. יש סיכום הלכתי מובהק: לעלות להר-הבית – אסור. <יהודה גליק (הליכוד):> אני מוחל לך על השטויות שאתה אומר עלי. לא מוחל לך על מה שאתה מוציא על הרב עובדיה יוסף – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הרב גליק, אני יכול לשאול שאלה בכנות? <יהודה גליק (הליכוד):> כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בהמשך לדיון הזה – תענה לי מה שאתה רוצה. השערה שלך, אם הרב קוק ובנו היו חיים היום, היו מתירים עלייה להר-הבית? אם היו חיים היום, עם הפוליטיקה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין פוליטיקה בהלכות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אין תשובה? <יהודה גליק (הליכוד):> אני לא יכול לדבר בשמם. תחושת הבטן שלי – ושמעתי מתלמידיהם – אני משוכנע שהם היו עולים להר-הבית. פשיטא. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה מה שאמרו תלמידיהם של הרב קוק ובנו? <יהודה גליק (הליכוד):> הרב צפניה דרורי, הרב חיים דרוקמן ועוד תלמידיהם. ברוך השם, הרב ולדמן – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הרב הראשי לישראל הרב יצחק יוסף, אתה מכבד אותו? <יהודה גליק (הליכוד):> הרב יצחק יוסף אמר שהרב שאר-ישוב כהן היה אחד מגדולי הדור – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בנו של מרן – אני לא צריך להתווכח אתך על היורה דעה. <יהודה גליק (הליכוד):> המרן כבר נפטר לפני כמה שנים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נו, ולכן מה? <יהודה גליק (הליכוד):> אני הולך לפי רבנים שהם בני דורנו. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אז רבנים שנפטרו לא מקשיבים למה שהם אמרו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מזעזע. פשוט מזעזע. <יהודה גליק (הליכוד):> הרמב"ם כותב בצורה מפורשת שמותר לעלות להר-הבית. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל הרמב"ם חי היום? הרמב"ם לא כותב דבר כזה. <יהודה גליק (הליכוד):> סליחה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הרמב"ם – לא כותב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין אף אחד שפוסק שמותר לעלות. <יהודה גליק (הליכוד):> הרמב"ם כותב את זה מפורש, מותר לעלות להר-הבית. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אסור לעלות להר-הבית, נקודה. <יהודה גליק (הליכוד):> למה אתה כועס? סליחה, אני מתנצל. לגיטימי לחלוק. הרמב"ם כותב את זה במפורש, מילה במילה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הרב יצחק יוסף לא מזמן, הרב הראשי לישראל – אתה לא רוצה להקשיב? <יהודה גליק (הליכוד):> מותר לו להחזיק בדעה אחרת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אה, מותר לו להחזיק בדעה אחרת. <יהודה גליק (הליכוד):> כן, לגיטימי לחלוטין, לא חייב שלכולנו תהיה דעה אחת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אבל שאלה חברת סויד דבר אמיתי: האם גדולי הרבנים כמו הרב קוק, אחרי שהלכו לעולמם, האם יכולים תלמידיהם לפרש אותם אחרת אם אמרו שאסור? זאת שאלה לגיטימית. <יהודה גליק (הליכוד):> ב-1935, רוב מוחלט של רבני פולין אסרו עלייה לארץ-ישראל – אמרו שאסור. האם תלמידיהם שחיים בארץ היום חושבים אחרת? אני מניח שכן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה נכון, זאת פרספקטיבה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא נכון שום דבר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אחרת היו יכולים לשנות את דעתם אז, רטרואקטיבית, זה מה שאני אומר. <יהודה גליק (הליכוד):> לכן לא נראה לי שאלה הגיונית מה היה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אלעזר, אולי אתה תסביר לו למה אסור לעלות להר-הבית? הלכתית, לא פוליטית. הלכתית. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> פיקוח נפש. <יהודה גליק (הליכוד):> יש לי הספר הזה, קוראים לו תנ"ך. הקדוש-ברוך-הוא פוסק שמצווה לעלות. אם אתה חולק על הקדוש-ברוך-הוא, זכותך. אמרתי שיש מחלוקת – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> אני טענתי שלגיטימי שיש מחלוקת, הוא טוען שלא לגיטימי, רק הרב עובדיה יוסף וזה הכול. הרב עובדיה יוסף קבע, ואסור להתווכח. אז אני אומר שיש לי עוד תשובות ליהדות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא רק הרב עובדיה, ושהוא גדול הרבנים, אלא יותר מ-100 רבנים, כולל הרב קוק. <יהודה גליק (הליכוד):> ויש 300 רבנים שפוסקים היום שמותר. מה לעשות, יש דעות שונות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין רב שמתיר לעלות להר-הבית, אין, אין, אין, אין, אין; רק הרב גליק. הרב עובדיה אוסר לעלות להר-הבית, תקרא – – – <יהודה גליק (הליכוד):> אז הרב עובדיה יוסף. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הרב עובדיה יוסף. הרב גליק חולק על הרב עובדיה, נו – גליק יהודה חולק על הרב עובדיה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> הרב עובדיה לא תופס על אשכנזים. <יהודה גליק (הליכוד):> תכבד שיש דעות אחרות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> האמת היא, אם אני צריך להכריע בינך לבין הרב עובדיה, אז זה לא מתחיל אפילו. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בוא נקרא משהו מהרמב"ם, בוא, בוא. הרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ה': "מנין שאפילו במקום סכנת נפשות אין עוברים על אחת משלוש עבירות אלו, שנאמר 'ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך', אפילו הוא נוטל נפשך – – – והריגת נפש מישראל לרפואת נפש אחרת או להציל אדם מיד אנס, דבר שהדעת נוטה לו הוא, שאין מאבדין נפש מפני נפש; ועריות הוקשו לנפשות, שנאמר 'כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה'". הדבר הזה. "במה דברים אמורים, שהם מתרפאין, שאין מתרפאין בשאר איסורין אלא במקום סכנה – – – בזמן שהן דרך הנאתן, כמו שמאכילין את החולה שקצים" – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא הבנתי. אדוני סגן השר, אתה לא יכול לתת פה שיעור במשניות ולא להודיע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איפה היית? איפה היית? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה לא יודע מה הפסדת, הרב גפני, אתה לא יודע מה הפסדת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הרב גפני, אולי תסביר לרב הגאון מעוז ומגדול יהודה גליק למה אסור לעלות להר-הבית? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אבל אני, יש לי שאלה אחרת: היום אמר פה מישהו – תגיד לי אם אני צודק – שהחומה של הר-הבית זה חלק מהר-הבית – לא, גפני חושב שאתה מלמד משניות, הוא לא שמע מה אמרת. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אז הנה, גם הרב גפני אומר שאסור. <משה גפני (יהדות התורה):> אסור לעלות להר-הבית. <יהודה גליק (הליכוד):> הרמב"ם אומר שמותר. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל איך הגעת לרמב"ם? <יהודה גליק (הליכוד):> איך הגעתי לרמב"ם? אני לומד בישיבות שלי עם – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הרב גפני, יש תשובה ארוכה של הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, הוא מביא גם את הרמב"ם. <משה גפני (יהדות התורה):> מה השאלה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה מבין, צריך להתווכח אתו. אתו צריך להתווכח, אתה מבין? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אני מציעה שתעשה הצבעה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הרב וקנין, אולי תעזור לו קצת? זה גם צדקה. <יהודה גליק (הליכוד):> היום ו' בחשוון, היום הזה הרמב"ם ביקש לעלות להר-הבית – ברוך השם, בכנסת חגגנו היום את יום העלייה להר-הבית. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה לא אמרת לי כשנבחרתי לכנסת שאני אשמע כאלה דברים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> גפני, היית צריך לחכות 30 שנה. 30 שנה היית צריך לחכות בכנסת בשביל לשמוע את זה. <יצחק וקנין (ש"ס):> כל הג'ינג'ים הם בעייתיים. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, יש עוד כמה שהם לא ג'ינג'ים. <יהודה גליק (הליכוד):> תכבדו שיש ביהדות דעות שונות. <קריאה:> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> תכבדו שיש ביהדות דעות שונות. קשה לכם לקבל את זה שיש ביהדות דעות שונות – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אבל מעל הר-הבית יש – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> איפה יש – – –? תראה לי. אני – – – לך עכשיו. תודיע – – – אחד, שנמצא, שפוסק שעלייה להר-הבית מחייבת כרת – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איציק, איציק, תביא "יביע אומר", תעשה לי טובה. <יהודה גליק (הליכוד):> אחד. אחד. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש לך "יביע אומר" פה בחדר? <יהודה גליק (הליכוד):> "יביע אומר" כותב במפורש – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה לא קראת "יביע אומר". אתה לא יודע לקרוא "יביע אומר". <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז למה? אתה לא יודע לקרוא. זו הבעיה. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה פרובוקטור, אתה לא יודע לקרוא "יביע אומר", אתה צורח. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – ה"יביע אומר" – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איציק, איציק, תלמד אותו, איציק. <יהודה גליק (הליכוד):> תקשיב רגע – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אולי אתה, גפני, תעזור לו. מסכן, באמת מסכן, מרחם עליו, הוא כמעט – כמעט הרגו אותו. כמעט ירו בו. ירו בו, לא? <יהודה גליק (הליכוד):> תקשיב רגע מה אומר ה"יביע אומר", לפחות שתדע – – – אל תסלף. הוא כותב – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה לא קראת, לא שנית ולא הבנת. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מוכן לשבת אתך. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> איציק, אתה מוכן להביא לו "יביע אומר"? תביא לו "יביע אומר". <יהודה גליק (הליכוד):> תקשיב – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני לא רוצה להקשיב. אתה מפריע לי עכשיו. <יהודה גליק (הליכוד):> ה"יביע אומר" כותב שזה מותר, אבל – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה זה? <משה גפני (יהדות התורה):> תקשיב לביבי. <יהודה גליק (הליכוד):> תקשיב עד הסוף – – – <קריאה:> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> הוא כותב במפורש שמותר, אבל – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא לא כותב שזה – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – כיוון שיש כאלה שילכו למקומות שאסור, לכן אסור. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה ה"יביע אומר" שלך, אולי, לא של הרב עובדיה. <יהודה גליק (הליכוד):> זה מה שהרב עובדיה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא. אתה טועה. <משה גפני (יהדות התורה):> מה אתה עונה על זה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה יודע מה, תקרא. <משה גפני (יהדות התורה):> מה אתה עונה על זה? <יהודה גליק (הליכוד):> אני מוכן לענות לך. אתה רוצה לשמוע – – –? <משה גפני (יהדות התורה):> לא. <יהודה גליק (הליכוד):> המציאות מוכיחה שזה לא נכון. זה מה – – – <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – על אנשים שעולים להר-הבית? <יהודה גליק (הליכוד):> לא, אין לי שום – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא. אוי, בחייך, בסדר. <יהודה גליק (הליכוד):> אתה מטלטל בשבת? תגיד לי. <משה גפני (יהדות התורה):> לא. <יהודה גליק (הליכוד):> טוב, אשריך, צדיק אתה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא צדיק – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – רוב עם ישראל מטלטל בשבת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר, אז מה – – –? <יהודה גליק (הליכוד):> ואז זה לפי רוב – – – סקילה. אז מה? <משה גפני (יהדות התורה):> אז מה – – – לעלייה להר-הבית? <יהודה גליק (הליכוד):> מה זה קשור להר-הבית? <משה גפני (יהדות התורה):> מה זה – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – אז אל תכבד – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יעקב, עכשיו תורך. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> תגיד – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <קריאות:> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> קודם כול, אני רוצה לומר לך שהאיסור לעלות להר-הבית נולד לראשונה – המקור הראשון שיש איסור לעלות להר-הבית זה – – – מלפני 200 שנה. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> לאורך כל הדורות, כל היהודים עלו להר-הבית: הרדב"ז – – – <משה גפני (יהדות התורה):> טוב. <יהודה גליק (הליכוד):> כולם – אין מקום אחד. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חבר'ה, הרב עובדיה, הרב אלישיב והרב קוק לא אמרו לו שום דבר. <יהודה גליק (הליכוד):> תראה לי מקום אחד – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> עד לפני 200 שנה. אם תמצא לי – – – שאומר – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> מה זאת אומרת, מה פתאום? זו מחלוקת. <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – ואם אני נותן לך את רוב רבני אירופה של לפני 100 שנה – אסרו לעלות לארץ-ישראל – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רגע. לאף אחד מהסיעות החרדיות אין "יביע אומר" פה? <משה גפני (יהדות התורה):> לא, "יביע אומר". זה הרבה לפני זה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. הוא רוצה לברר לגבי סוגיית הכרת. <משה גפני (יהדות התורה):> הוא שאל אותי – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא רוצה לברר לגבי סוגיית הכרת – – – <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> כתוב בתורה: והזר הקרב יומת. אסור לעלות להר-הבית – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אנחנו נקריא את ה"יביע אומר" עכשיו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – – שלו. אז אולי – – – <משה גפני (יהדות התורה):> בתורה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אנחנו נקריא את ה"יביע אומר". הרב אלעזר שטרן שליט"א יעזור לי למצוא את זה. <משה גפני (יהדות התורה):> בתורה כתוב. בתורה. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אוי, נו, באמת. "והזר הקרב יומת". <יהודה גליק (הליכוד):> – – – מה בכלל לדבר על – – – <משה גפני (יהדות התורה):> על משהו אחר – – – <יהודה גליק (הליכוד):> מה זה קשור? "הזר הקרב יומת" – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אתה היית – – – בקודש הקודשים? <יהודה גליק (הליכוד):> לא. אסור. <משה גפני (יהדות התורה):> אז איפה זה קודש הקודשים? <יהודה גליק (הליכוד):> איפה זה קודש הקודשים? <משה גפני (יהדות התורה):> כן. <יהודה גליק (הליכוד):> במקום של כיפת-הסלע. <יצחק וקנין (ש"ס):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> כיפת-הסלע, ההיסטוריון. כתוב שכדי לנגוע בקודש הקודשים צריך שלושה לוויים. כתוב? <יהודה גליק (הליכוד):> לא. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, הוא יש לו "שולחן ערוך" משלו, רב משה. הוא חידש "שולחן ערוך" משלו – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – "שולחן ערוך גליק". <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מציע שנכריע את זה בהצבעה. נעבור להצבעה על בעד או נגד עלייה, מה אתה אומר? <משה גפני (יהדות התורה):> אתה יודע מה, אני מוכן להוציא את זה להצבעה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני גם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תכף אנחנו – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני גם. עכשיו אני מוכן – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – נקריא את "יביע אומר". <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עכשיו אני מוכן להביא את זה להצבעה. <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> התשובה ארוכה מאוד. מביא את כל הפוסקים. הוא מביא גם את – – – <משה גפני (יהדות התורה):> עד מתי – – –? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> דקה. מתי? <משה גפני (יהדות התורה):> עד מתי – – –? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עד שישכנע את גליק שאסור לעלות להר-הבית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> עד שהרוויזיה בוועדת – – – תיגמר – – – <יהודה גליק (הליכוד):> אני אמרתי לך שגם ה"יביע אומר" היה אומר שאסור או מותר לחלוק עליו – – – הוא לא – – – הוא לא תורה משמים. מותר לחלוק עליו. <קריאה:> הוא קדוש. <יהודה גליק (הליכוד):> מותר – – – <קריאה:> הוא קדוש – – – <יהודה גליק (הליכוד):> תכבד את זה – – – <קריאה:> הוא קדוש. <משה גפני (יהדות התורה):> על כולם אומרים את זה. <יהודה גליק (הליכוד):> מי זה "כולם"? <משה גפני (יהדות התורה):> כולם, כולם. <יהודה גליק (הליכוד):> כולם – – – <משה גפני (יהדות התורה):> כולם, ללא יוצא מן הכלל – – – <יהודה גליק (הליכוד):> הבעיה – זו הבעיה שלכם: אתם רפורמים. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – כולם – – – <יהודה גליק (הליכוד):> היהדות שלכם התחילה לפני 200 שנה – – <משה גפני (יהדות התורה):> נכון. <יהודה גליק (הליכוד):> – – היהדות שלי התחילה לפני 3,000 שנה. מה לעשות. אני מקבל את כל הדעות, וכל הראשונים עלו להר-הבית – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> סליחה, אני – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא – – – <יהודה גליק (הליכוד):> מה? <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> הרמב"ם כותב במפורש – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – של הרמב"ם – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> ומתי נפגשת – – –? <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> מתי נפגשת עם הרב קוק? <יעקב אשר (יהדות התורה):> הרב קוק – – –? <יהודה גליק (הליכוד):> סליחה, הרב קוק אומר שמותר להיכנס – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אסור, אסור, אסור. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – הרב קוק? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גליק, אסור. אסור, אסור. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – אם אני הייתי ציוני – – – ומה קורה לו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אסור. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> אז מה לעשות – – – <משה גפני (יהדות התורה):> הרב קוק אסר. הרב קוק אסר. <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר'ה, הגיעה לידינו גרסה של "יביע אומר". <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – הרב קוק – – – <משה גפני (יהדות התורה):> הרב קוק אסר. <יהודה גליק (הליכוד):> הרב קוק לא אסר. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הגאון הרב עובדיה יוסף בשו"ת "יביע אומר" – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – הרב עובדיה יוסף – – – <משה גפני (יהדות התורה):> הרב קוק אסר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הרב אשר – – <משה גפני (יהדות התורה):> אתה חולק עליו. <יעקב אשר (יהדות התורה):> הרב קוק לא אסר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – "יביע אומר" הצטרף לדיון. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, זה חמור מאוד. כי עד עכשיו יכולתי לשתוק, אבל כשאתה חולק על הרב קוק... <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תראו כמה יש פה. תראו כמה יש פה. <יהודה גליק (הליכוד):> מותר לחלוק גם על הרב קוק. <משה גפני (יהדות התורה):> לא. <יהודה גליק (הליכוד):> כן, מותר לחלוק – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רגע. יהודה, שאלת שאלה על "יביע אומר". <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בוא נפסוק בסוגיה הזאת קודם. נפסוק בסוגיה הזאת קודם. נמשיך הלאה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> מה הסוגיה עכשיו? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מה אמר "יביע אומר" לגבי הכרת, לגבי סוגיית הכרת. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הגאון הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, בשו"ת "יביע אומר" – נוסף עליהם, על כל הרבנים, על כל מאות הרבנים שאסרו, הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, בשו"ת "יביע אומר" חלק ה', י', סימן כ"ו – – <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – גם הוא כותב לאסור את הכניסה להר-הבית. <יהודה גליק (הליכוד):> למה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן. הבנתי. <יצחק וקנין (ש"ס):> איציק, אני לוקח את גליק אתי – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> חיליק, אתה לא צריך כיפה בשביל ישיבה כזאת? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> האמת, תביא, אני לא יודע כבר. <יצחק וקנין (ש"ס):> בוא, יהודה. <יהודה גליק (הליכוד):> לא, אבל – – – את ה"יביע אומר" – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אלעזר, זה שעתיים דיון. אתה לא מבין מה הפסדת. זה שעתיים דיון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בעצם קדושת הר-הבית בזמן הזה, שגמרו בכל הפוסקים האחרים שההלכה כרמב"ם, שהקדושה קיימת – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מקריא לך מתוך הספר. <יהודה גליק (הליכוד):> אני יודע. אני מכיר את זה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה לא מכיר שום דבר. זו הבעיה שלך. אתה חושב שאתה מכיר. אתה לא מכיר כלום. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תקשיב. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה בכלל יש לך מחשב אחר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ההלכה – – – שהקדושה קיימת – בסוף התשובה כותב – לכן אסור להיכנס. זה הרמב"ם. <יהודה גליק (הליכוד):> למה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לכן אסור להיכנס – – <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – גם בזמן הזה להר-הבית. אל תפריע לי, אני מקריא לך. גם זה אתה – – –? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> ירדנה, יכול להיות – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני אתך לך זכות תגובה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לכן אסור להיכנס גם בזמן הזה להר-הבית, אפילו לאחר טבילה במקום – – – וכו'. וכן אסור להיכנס להר-הבית דרך טיול בעלמא, כמו שאתה עושה. והנה גם זה לא הותר אף לאחר שטבל – – – העזרות והחיל משום טומאת מת. צריך להיזהר מאוד, להתרחק באופן שלא ייכשל להיכנס למקום העזרות והחיל. ובאמת שקשה מאוד לצמצם ולדעת מקום העזרות והחיל אף שבשו"ת הרדב"ז כתב שאין ספק – – – כיפת-הסלע, שהיא אבן השתייה. ובמקום אחר כתוב לפקפק בזה. וכן מצאנו עוררין על כך, ואף שידוע שהכותל המערבי הוא חומת הר-הבית המערבית, משום – סליחה רגע – משום החומה המזרחית – – – 300 אמה – ת"ק אמה. <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מכל מקום, הרי אם ידוע לו מרחק שבין הכותל המערבי לכותל מקודשי הקודשים – לכן בוודאי שצריך להתרחק ולהישמר שלא להיכנס להר-הבית, אפילו לאחר טבילה, כמו שאתה עושה – – – בטומאה לשטח העזרות והחיל. <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – כעת כבר נמנו וגזרו והסכימו כל גדולי הדור בכל מקום לגדור גדר ולהזהיר באזהרה חמורה לבל יהין שום אדם להיכנס לשטח הר-הבית עד כי יבוא שילה. כשיבוא המשיח, אני מרשה לך. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – לעלות להר-הבית. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כלומר – – – עד כי יבוא שילה. אז גם זה לא נכון? אני מביא לך את הרב עובדיה והרמב"ם. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – <קריאות:> – – – השעה 23:10, יאללה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> טוב. על כל פנים, איסור חמור – לבל יהין, עד יבוא שילה. אתה עדיין לא שילה. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> יצביע אומר – צריך להצביע, אז נצביע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז גם הרמב"ם, שהוא מחלל את שמו לשווא, וגם הרב אלישיב, עליו השלום, וגם הרב עובדיה, וכל גדולי ישראל, והיום, ייבדלו לחיים ארוכים, כל הרבנים אוסרים – והרב גליק מתיר. <קריאה:> לא כל הרבנים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כל הרבנים, כל הרבנים. אין רב אחד שמתיר. כשאני אומר "רב" אני מתכוון לרב. אין רב אחד שמתיר. <יהודה גליק (הליכוד):> מי שלא רב שלהם – הוא לא רב. זה בדיוק העניין, בדיוק פה זה מתחיל – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – הרמב"ם אוסר – – – <יהודה גליק (הליכוד):> הרמב"ם לא אוסר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הרב גליק, אם אתה יוצא, אנחנו מצביעים בלעדיך על הסוגיה – מצביעים בלעדיך. <יהודה גליק (הליכוד):> אני מוחל – – – על כל מה שהוא אומר. אני מוחל לך על כל הדברים שאמרת, מחילה מלאה, שלמה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אוקיי – – – <משה גפני (יהדות התורה):> חשבתי שאני אשכנע אותו. מתברר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אלעזר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ירדנה, אני מבקש שתהיה כיפה לשעת-חירום לדיון כזה – – – <קריאות:> איזה שטויות אלה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> טוב, אם כבר הזכרנו את הרמב"ם, בוא נקרא עוד הלכה. מוישה, מוישה, הרב גפני – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני מוכן להישאר אם תקרא על הגיור. את הרמב"ם על הגיור. הלכות איסורי ביאה – – – רגע, אני אגיד לך איפה. אתה רוצה שאני אתן לך? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הרמב"ם, הלכות שבת – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, אני אתן לך. <קריאות:> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש לי הכול פה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, אין לך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש לי הכול, אבל בוא, הרב גפני, אתה מפריע לי לקרוא את הרמב"ם. <משה גפני (יהדות התורה):> בכבוד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – שבת פרק ג' – איפה אתה? נו, שב, אני לא רואה אותך. אתה מוכן להושיב אותו? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רגע, יש מניין, הרב אשר? אתה ספרת שיש מניין? <אלי אלאלוף (כולנו):> עוד לא הבנתי את השיעור. תסכם אותו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה הרבה שיעורים שהיו פה. הסיכום הוא שאסור לעלות להר-הבית, נקודה. <אלי אלאלוף (כולנו):> את זה אנחנו יודעים. רק מסיבה פוליטית. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> פוליטיקה, נגיד הוא חושב פוליטית אחרת ממני, אוקיי? אבל לעלות להר-הבית – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אדוני היושב-ראש, אתה הפסדת את אחד הדיונים המרתקים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא מבין למה אתה בלי כיפה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לפחות מאז שאני בכנסת – – – אמרתי שצריכה להיות פה כיפה לשעת-חירום. אמרתי. תקשיב, היה דיון הלכתי, ויכוח, על סוגיית העלייה להר-הבית – – – אני נהניתי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני כבר שאלתי אותו על זה. <משה גפני (יהדות התורה):> היה רק צד אחד. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תאמין לי, כאלה דיונים צריכים להיות. תענוג, תענוג. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> טוב. על כל פנים, צריך להזכיר את הרמב"ם בהקשר של הלכות שבת. אדוני היושב-ראש, הרמב"ם, פרק ג' – מותר – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> הבאתי לך רמב"ם. <יעקב אשר (יהדות התורה):> השאלה מי אומר את הקדיש בסוף. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נגיע, בסדר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> כבר שבועיים הוא לא דיבר על גיור. איציק, תן לו גיור קצת. כבר שבועיים – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין בעיה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> רמב"ם. הוא רצה רמב"ם, אני נותן רמב"ם. בבקשה. תקרא את הרמב"ם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל תן לי לגמור – – – אני אקרא גם את זה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> חיליק, תחליט מי אומר קדיש בסוף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> דרבנן. תסביר, שאנשים לא יחשבו – – – <יעקב אשר (יהדות התורה):> גפני, למי ניתן את הקדיש בסוף? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "כיצד מקבלים" – זה הרמב"ם – "גרי צדק? כשיבוא אחד להתגייר מן הגויים ויבדקו אחריו ולא ימצאו עילה אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר?" היהדות, להבדיל משאר – – – <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, למה לא? <איתן כבל (המחנה הציוני):> מעניין, מעניין. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, לא זה דיון מהותי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זו לא דת מיסיונרית, מורי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> איתן, את הר-הבית פתרנו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> איזה פתרנו? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> היה פה רוב. היה פה רוב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני רוצה להגיד לכולם, רבותי, סיכום: אסור – – – בשום פנים ואופן. כיצד – – – כשיבוא להתגייר – שאר האומות הם מיסיונרים. הם רודפים אחרי אנשים שיבואו – – – <קריאה:> הדרוזים לא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הדרוזים לא. אבל הנוצרים כן. הם לא צריכים, אבל היהודים בוודאי שלא. כשיבוא להתגייר, מה אומרים לו, מוישה? יבדקו אחריו ולא ימצאו עילה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? כי אתה יודע – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לאן אתה רוצה להגיע, גפני? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה מפריע לי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תתקדם. אומרים לו מה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפים וייסורים באים עליהם? אמר: אני יודע ואני כדאי – מקבלים אותם מייד. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> והם מודיעים אותו – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מודיעין אותו עיקרי הדת. בסדר, יאללה, חכה רגע. אבל הוא חייב לשמור מצוות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> הלאה. לא, תקריא מה כתוב. אל תיתן פרשנות, תקריא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מודיעין אותו עיקרי הדת, שהוא ייחוד ה' ואיסור עבודה זרה, ומאריכין עמו בדבר הזה – תוריד את האצבע – ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ואין מאריכין בדבר הזה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> ואין מאריכין בדבר הזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רגע, תקשיב עד הסוף, אתה לא מקשיב. <משה גפני (יהדות התורה):> מה הבעיה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני, ומודיעין אותו עונשן של מצוות – מה שאומר שהוא חייב לשמור את תורה ומצוות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מודיעין אותו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה זה מודיעין אותו? הוא אומר, אתה חייב לשמור על תורה ומצוות. <משה גפני (יהדות התורה):> אומרים לו – – – עד כאן בסדר. אין מחלוקת. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – ואין מאריכין בדבר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בסדר, רגע, אבל אומרים לו – – – מה זה "מאריכין"? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אם האימא של החברה שלו מדליקה אור בשבת? מה פתאום? <משה גפני (יהדות התורה):> אבל אם אתה דיין ויש לך ספק לגבי מה הוא יודע, מה הוא לא יודע, אז אתה בודק. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אז אתה מודיע לו – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הנה, תקשיב טוב: אני מקריא: ג. "הם אומרים לו – מה הם אומרים לו? תקשיב, אלעזר, האלוף – "הווי יודע שעד שלא באת לדת זו, להיות יהודי, אם אכלת חֵלב, אי אתה ענוש כרת, אם חיללת שבת, אי אתה ענוש סקילה. ועכשיו, אחרי שהתגייר, אם אכלת חלב, אתה ענוש כרת, אם חיללת שבת, אתה ענוש סקילה". <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – זה מאללה. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא. אחרי שהתגיירת. דרך אגב, אם חיללת שבת, אתה יודע – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא. לא נכון. כי ישראל אף-על-פי שחטא ישראל הוא – – – <קריאות:> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> סליחה, למה אתה מוציא דיבתי. סליחה, תעיד על עצמך מה שאתה רוצה, אני לא מודה. <קריאות:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תראה, אני מוכן – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מי שהוא יהודי, הוא נשאר יהודי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אומרים לו: לפני זה לא היית חייב. <משה גפני (יהדות התורה):> מי שהוא יהודי, אי-אפשר לקחת את זה ממנו גם אם הוא מחלל שבת. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זה דיון אחר. לא אמרו לו: ניקח ממך את זה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה? אלעזר, שבת לא נאה לך? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני הולך עם גפני – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, לא. צריך לגמור את השבת. לא, לא, בוא, בוא, דקה. מותר, מותר – אני רק אומר מותר והוא מסתובב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני רק מבקש שלא יעמדו ליד השולחן של היושב-ראש. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אוקיי. "מותר להתחיל במלאכה בערב שבת אף-על-פי שהיא נגמרת מאליה בשבת" – הרמב"ם – "שלא נאסר עלינו לעשות מלאכה אלא בעיצומו של יום, אבל שתיעשה המלאכה מעצמה בשבת, מותר לו ליהנות ממה שנעשה בשבת מאליו. כיצד? פותקין מים לגינה ערב שבת עם חשכה והיא מתמלאת והולכת כל היום כולו. ומניחין מוגמר תחת הכלים והן מתגמרין והולכין כל השבת כולה. ומניחים קילור על גב העין ואספלנית על גבי המכה ומתרפאין והולכין כל השבת כולה. ושורין דיו וסמנין עם חשכה והן שורין והולכין כל השבת כולה. ונותנין צמר ליורה ואונין של פשתן לתנור והם משתנין והולכין כל השבת כולה. ופורסים מצודות לחיה ולעופות ולדגים עם חשכה והן ניצודין והולכין כל השבת כולה. וטוענין בקורות בית-הבד ובעיגולי הגת עם חשכה והמשקין זבין והולכין כל השבת כולה. ומדליקין את הנר או את המדורה מערב והיא דולקת והולכת כל השבת כולה. מניחין קדרה על גבי האש, או בשר בתנור או על גבי גחלים והן מתבשלים והולכין כל השבת, ואוכלין אותה בשבת" – זה מה שנקרא פלטה – "ויש בדבר זה דברים שהן אסורין גזירה שמא יחתה בגחלים בשבת." מורי, כבל, תזמין. הלכה, מוסר, תזמין. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני רוצה שתתחיל את קידושין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין לי פה. יש לי פה מוסר, יש לי פה הלכות. <איתן כבל (המחנה הציוני):> מה יש לך? יש לך את מה? איזה מוסר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש הכול. <איתן כבל (המחנה הציוני):> תגיד מה? איזה ספר מוסר יש לך? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ספר הצדיקים, ספר החסידים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> "מסילת ישרים"; זה ספר המוסר שלי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מי חיבר אותו? <איתן כבל (המחנה הציוני):> נו, תגיד. מה? אתה עושה לי מבחן עכשיו? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הרמח"ל. רבי משה חיים לוצאטו, עליו השלום. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה יודע, זו הייתה הגדולה של יששכר מאיר, אתה שומע? שבשונה מישיבות אחרות, אשכנזיות בכלל, הם מאוהבים בחקירה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בפלפול. <איתן כבל (המחנה הציוני):> בפלפול, כן. כל היום היו עסוקים בחקירה, מי חוקר יותר טוב, מי שרלוק הולמס. אצל רב יששכר מאיר הדבר הכי גדול, היה מתחיל – הוא הכניס את זה, את תורת המוסר לישיבות. עד שהוא לא הכניס את ענייני לימוד המוסר לישיבה – זה כמו שאין תנ"ך, כמו שהדברים האלה לא קיימים בעולם הישיבות, שזה מרתק בפני עצמו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> טוב, אתה רוצה עוד מהרמב"ם? אתה תימני. הלכות תלמוד תורה פרק ד'? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> "מורה נבוכים" יש? <איתן כבל (המחנה הציוני):> איציק, סגן השר, שתדע לך שאצלנו יש רמב"מיסטים, מה שנקרא. כי הרמב"ם, בשונה מהשאמים – יש את התפילה הבלדי והשאמי – הבלדי, במידה רבה, אומרים שהתפילה התימנית, למד אותה הרמב"ם. כאילו, העבירו את זה אליו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בוא תלמד הרמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ד'. אתה בטח זוכר את זה בעל-פה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> פעם זכרתי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אם לא למדת את זה, בטח חטפת מהמורה. אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> איזה הלכות? הלכות מה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תלמוד תורה פרק ד'. אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו או לתם, אבל אם היה הולך בדרך לא טובה, מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה, ובודקין אותו, ואחר כך מכניסין אותו לבית-המדרש ומלמדין אותו. אמרו חכמים: כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זרק אבן למרקוליס, שנאמר: כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד. אין כבוד אלא תורה, שנאמר: כבוד חכמים ינחלו. וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה, אף-על-פי שחכם גדול הוא וכל העם צריכין לו, אין מתלמדין ממנו עד שובו למוטב, שנאמר: כי שפתי כוהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא. אמרו חכמים: אם הרב דומה למלאך ה' צבאות, תורה יבקשו מפיהו, אם לאו – אל יבקשו תורה מפיהו. כיצד מלמדים? הרב יושב בראש והתלמידים מוקפים לפניו כעטרה, כדי שיהיו כולם רואים הרב ושומעים דבריו. ולא ישב הרב על הכיסא ותלמידיו על הקרקע, אלא או הכול על הארץ או הכול על הכיסאות. ובראשונה היה הרב יושב והתלמידים עומדים, ומקודם חורבן בית שני נהגו הכול ללמד לתלמידים והם יושבים. אז, אלעזר, שב. <איתן כבל (המחנה הציוני):> איזה אמרת? הלכות תלמוד תורה פרק א'? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תלמוד תורה פרק ד'. <איתן כבל (המחנה הציוני):> ד'? <<סגן שר האוצר יצחק כהן:> > ד'. <איתן כבל (המחנה הציוני):> למה אתה מתחיל מד'? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה מה שיש לי פה. זה "חוק לישראל", זה קטעים, זה פרקים. זה הולך כל יום עם קטע אחר. הנה, הרמב"ם תלמוד תורה פרק ד', ההמשך: אם היה מלמד מפיו לתלמידים – הרמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ד', המשך – אם היה מלמד מפיו לתלמידים – מלמד, ואם היה מלמד על-פי מתרגם, המתרגם עומד בינו ובין התלמידים – בטח אצלכם זה מקובל – והרב אומר למתרגם והמתרגם משמיע לכל התלמידים. וכשהם שואלין למתרגם, הוא שואל לרב, והרב משיב למתרגם, והמתרגם משיב לשואל. ולא יגביה הרב קולו יותר מקול המתרגם, ולא יגביה המתרגם קולו בעת ששואל את הרב יותר מקול הרב. אין המתרגם רשאי לא לפחות ולא להוסיף – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> אני מציע לך, תעבור להלכות דעות פרק ד'. יותר מעניין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, זה קטעים שהם מביאים – כל יום קטע אחר. "חוק לישראל". <איתן כבל (המחנה הציוני):> הלכות דעות פרק ד' זה יותר מעניין, זה על חיי היום-יום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז דקה, אני אגמור את הקטע הזה ונחזור אליו. <איתן כבל (המחנה הציוני):> הנה, למשל כתוב: לא יאכל אדם עד שתתמלא כרסו – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אלא אחרי שליש. <איתן כבל (המחנה הציוני):> – – אלא יפחות כמו רביע בשובעתו, ולא ישתה מים בתוך המזון – דרך אגב, יש ויכוח היום על זה – אלא מעט ימזוג ביין. אתה מבין, לא הצרפתים המציאו את זה, כבר הרמב"ם אמר שלשתות יין זה בריא. וכשיתחיל המזון להתעכל במעיו, שותה מה שהוא צריך לשתות, ולא ירבה לשתות מים אפילו כשיתעכל המזון, ולא יאכל עד שיבדוק עצמו יפה-יפה, שמא יהיה צריך לנקביו. יש פה, למשל: לעולם שיאכל אדם – ישב במקומו, ייטה על שמאל, ולא יהלך ולא ירכוב ולא ייגע ולא יזעזע גופו ולא יטייל עד שיתעכל המזון שבמעיו, וכל המטייל אחרי אכילתו, או שייגע, הרי זה שמביא על עצמו חוליים רעים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> יש פה משהו מעניין: לא יישן אדם לא על פניו ולא על עורפו אלא על צדו. בתחילת הלילה על צד שמאל, ובסוף הלילה על צד ימין. ולא יישן סמוך לאכילה, אלא ימתין אחר אכילה כמו שלוש או ארבע שעות, ולא יישן ביום. יש פה דברים מעניינים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חזק וברוך, מורי כבל. תמצא עוד קטע, נגמור את הקטע הזה ונחזור אליך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אוקיי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> להוציא כיפה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אין המתרגם רשאי לא לפחות ולא להוסיף ולא לשנות, אלא אם כן היה המתורגמן אביו של החכם או רבו. אומר הרב למתורגמן: כך אמר לי רבי, או כך אמר לי אבא מורי, וכשאומר המתורגמן הדברים לעם, אומר בשם החכם ומזכיר שמו של אבי הרב או של רבו ואומר: כך אמר רבנא פלוני, אף-על-פי שלא הזכיר הרב שמו של חכם, שאסור לקרות לרבו או לאביו בשמו. הרב שלמד ולא הבינו התלמידים – לא יכעוס עליהם וירגז, אלא חוזר ושונה הדבר אפילו כמה פעמים, עד שיבינו עומק ההלכה. וכן לא יאמר התלמיד: הבנתי, והוא לא הבין, אלא חוזר ושואל אפילו כמה פעמים. ואם כעס עליו רבו ורגז, יאמר לו: רבי, תורה היא, וללמוד אני צריך, ודעתי קצרה. כמו שלמדנו בפרקי אבות: אין הביישן למד ואין הקפדן מלמד. בבקשה, קטע נוסף. מורי, סע. <איתן כבל (המחנה הציוני):> הדבש והיין רע לקטנים ויפה לזקנים, וכל שכן בימות הגשמים. וצריך האדם לאכול בימות החמה שני-שלישי מה שהוא אוכל בימות הגשמים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יפה. <איתן כבל (המחנה הציוני):> זה בריאות הגוף. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני גם יכול לתרום משהו? <איתן כבל (המחנה הציוני):> כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רגע, אני – עוד קטע רמב"ם, ואני אתן לך. בסדר? הרמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ה': כשם שאדם מצווה בכבוד אביו וביראתו, כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו יותר מאביו, שאביו הביאו לחיי העולם הזה ורבו שלימדו חוכמה מביאו לחיי העולם הבא. ראה אבדת אביו ואבדת רבו, של רבו קודמת לשל אביו. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אפשר לקבל דפים, כדי שהשיחה לפחות תהיה גם בשותפות מלאה? אין לי טקסטים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא ידעתי שזה כזה שיעור ארוך, הייתי בטוח שיהיה שיעור קצר. <נחמן שי (המחנה הציוני):> שנוכל להצטרף לשיחה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נחמן, תתנחם, אני שאלתי את הקלדניות אם הן מקלידות את זה, והן מקלידות כל מילה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הן צריכות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מה אתה רוצה ללמד? אתה מסוכן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> "העמק דבר" בפתיחה לבראשית. התחלנו עכשיו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בכבוד. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני מקבל פניות מצופים שרוצים להצטרף לשיח, אולי נעלה את זה בשידור. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה תכתוב מה שכתבת על פרשת לך לך: אם השמאל ואימינה, ואם הימין ואשמאילה – אבל מהמקום. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אני מוכן לדבר על פרשת השבוע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל מהמקום, משם, מהצד. מהרמקול מהצד. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה, לספר על פרשת לך לך? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא בצד, כי אסור, אבל אם תיתן לו, בבקשה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לוט ואברהם. אם השמאל ואימינה, ואם הימין ואשמאילה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> התלבטנו הערב, הרב יצחק, סגן שר האוצר, ואני, בעניין פרשת לך לך. ניסינו לקשר בינה לבין האקטואליה. מצאנו בפרשה הזאת שאברהם ולוט – נפרדות דרכיהם. הוא אומר לו: אברהם, אם אתה תלך ימינה, אני אלך שמאלה. אם אתה תלך שמאלה, אני אלך ימינה. כך לוט בוחר לעצמו דרך – אזור מחיה – משלו, ואברהם מקבל את הארץ כולה: צפונה, נגבה, ימה ונגבה – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> קדמה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> קדמה. קדמה זה שם האגף בכנסת – – וכך נוצרת בהיסטוריה היהודית הפרדה – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שתי מדינות לשני עמים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – ותאהב לשמוע את זה, יושב-ראש הישיבה; ככה מתחילה תוכנית ההיפרדות ההיסטורית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, זה – הרצוג ישמח, לא אני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> שני עמים קמים, כל אחד חי לצדו של העם האחר, אבל בדרכו שלו. זה היפה ברעיון המכונן הזה. יותר מזה, כאשר לוט נתפס במלחמה, מי מחלץ אותו? אברהם. וכך הגענו למסקנה שזה מודל דומה לשיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית. הנה יש לך פה אתחלתא דתוכנית שתי המדינות לשני העמים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוסמכת לרבנות אחרי הדרשה. באמת, הרב נחמן שי, הוכחת שאתה גדול בתורה – ומחבר את זה, מה שנקרא, למה שרלוונטי לענייני היום של המזרח התיכון. יאללה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> ברור, אנחנו רוצים לקדם את רעיון שתי המדינות לשני העמים. סגן שר האוצר – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא להגיד דובר צה"ל, הלכנו לדובר הרבנות הראשית לפחות. נחמן, הרשמת. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אתה מכיר את "העמק דבר" בפתיחה של ספר בראשית? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בכבוד. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זה מעניין. הוא אומר: זה ספר נקרא ספר בראשית, ספר הישר, כדאיתא במסכת עבודת כוכבים. בסדר? אבל עכשיו אני רוצה טיפה – והעניין יתבאר בשירת האזינו על "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא". ושבח "ישר" הוא נאמר להצדיק דין הקדוש-ברוך-הוא בחורבן בית שני. "דור עקש ופתלתל" – ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חינם שבלבם זה על זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס, ובאו על-ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית. על זה היה צידוק הדין, שהקדוש-ברוך-הוא ישר הוא, ואינו סובל צדיקים אלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם, ולא בעקמומיות, אף על גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חורבן הבריאה והריסות יישוב הארץ. זאת אומרת, כשנושאים את שם ה' ולא מתנהגים בדרך-ארץ, אפילו שזה לשם ה', זה מביא חורבן והריסת הבית. סגן השר, הקשבת לי? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן כן, כל הזמן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני חושב שזה חשוב, כל הדברים האלה – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בטח חשוב. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – כי לפעמים – זה קצת קשור למה שהיה קודם – אנחנו חושבים: ייקוב הדין את ההר, ויש רק יהדות אחת, והיא זאת רק היהדות שאתה – או אני, לא משנה מי, מאמינים בה, ובא "העמק דבר" ואומר שכשנדבקו יותר מדי, גם עם הפירוש היה בשביל קנאות דתית, בסוף הביאו לחרפה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, מה שהיה קודם זה לא היה קנאות דתית. מה שהיה קודם זה לא קנאות דתית, זה היה סילוף של דברי חכמים – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא נתייחס למה שהיה קודם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אני מדבר על סכנת נפשות, זאת סכנה גם לעולים – גם מי שעולה להר-הבית הוא בסכנת כרת, וגם השרפה שזה מצית – אז מה שנקרא, לאפרושי מאיסורא. אתה צריך לעשות הכול כדי לא לתת לטעות – יכול להיות שהוא טועה, לא יודע, אבל זאת טעות לעשות את זה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אבל בזמן שהנצי"ב כתב את זה, לא הייתה סוגיה של עלייה להר-הבית. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אני לא מדבר על זה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא היינו כאן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני מדבר על מה שהיה קודם. מה שהיה קודם היה עיוות של האמת. להגיד שהרמב"ם התיר? להגיד שהרב עובדיה התיר? זה סילוף של האמת. עכשיו, אם זה לא היה מסוכן, גם לעולים וגם לעם היושב בציון – לא הייתי יוצא מגדרי, אני מצטער. טוב, נמשיך, ברשותך, אלעזר? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רמב"ם? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, ראיתי – – – של הרמב"ם. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מורי? מורי כבל? <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא, בואו נקרא קצת "מסילת ישרים". <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בבקשה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> צודק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בכבוד, בשמחה, הרמח"ל. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אבל מה ב"מסילת ישרים"? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> פרק א'. <איתן כבל (המחנה הציוני):> פרק א'. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תתחיל א'. <איתן כבל (המחנה הציוני):> איזה פרק אתה רוצה? – – – אוקיי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל בקול רם. <איתן כבל (המחנה הציוני):> פרק א' – בביאור כלל חובת האדם בעולמו. יסוד ראשון, יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל חייו. והנה, מה שהורונו חז"ל הוא שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול בכל העידונים שיכולים להימצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה הוא זה העולם הזה. והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. <יהודה גליק (הליכוד):> "מסילת ישרים", נכון? "מסילת ישרים" – הוא נותן פה שיעור, ברוך השם. <איתן כבל (המחנה הציוני):> והאמצעים המגיעים את האדם – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא ייאמן, לא ייאמן. <יהודה גליק (הליכוד):> באמצע השיעור ב"מסילת ישרים", הרב איתן כבל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תמשיך, תמשיך. <איתן כבל (המחנה הציוני):> והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה הם המצוות אשר ציוונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחילה, כדי שעל-ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן, יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על-ידי האמצעים האלה. והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תמשיך, תמשיך, תגמור את הפרק. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> סגן השר, אפשר לקרוא כמה פסוקים מהקוראן? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כשאתה תעלה – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא, אבל הוא קורא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא עכשיו בשיעור "מסילת ישרים" פרק א'. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – – סוד החסידות ושורש העבודה התמימה. חבל על הזמן, האמן לי, זה הפסד של עולם התורה, איתן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא היה, הוא היה בכיר תלמידיו של הרב יששכר מאיר, עליו השלום. <יעקב אשר (יהדות התורה):> איתן, זה הפסד של עולם הישיבות. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> יאללה, רבי חנניה בן עקשיא, גמרנו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "מסילת ישרים", אני ממשיך איפה שאיתן הפסיק: והנה מה שהורונו חז"ל הוא שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול בכל העידונים שיכולים להימצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה, אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה הוא העולם הזה. והוא מה שאמרו חז"ל: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה הם המצוות אשר ציוונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחילה, כדי שעל-ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על-ידי האמצעים האלה. והוא מה שאמרו חז"ל: היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. כשתסתכל עוד בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדבקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר בתהילים: ואני קרבת אלוקים לי טוב. ואומר: אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי, כי רק זה הוא הטוב, וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב אינו אלא הבל ושווא נתעה. אומנם לכשיזכה האדם לטובה הזאת, ראוי שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה, והיינו שישתדל לדבק בו יתברך בכוח מעשים שתולדותם זה העניין, והם הם המצוות. והנה שׂמו הקדוש-ברוך-הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החומריות, אשר אם יימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי. ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה. כי כל ענייני העולם, בין לטוב בין לרע, הנה הם ניסיונות לאדם. העוני מצד אחד והעושר מצד אחד, כעניין שאמר שלמה במשלי: פן אשבע וכיחשתי ואמרתי מי ה' ופן איוורש וגנבתי וכו'. השלווה מצד אחד והייסורין מצד אחד. עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן-חיל וינצח המלחמה מכל הצדדים, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לדבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה וייכנס בטרקלין לאור באור החיים, וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו – כן ישיגהו וישמח בו. העולם נברא לשימוש האדם. אם תעמיק עוד בעניין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אומנם הנה זה עומד בשיקול גדול, כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הוא מתקלקל ומקלקל העולם עמו, ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך. <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "מסילת ישרים", רבותי. הרב אליהו, "מסילת ישרים". <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> והנה והוא כעין מה שאמרו חז"ל בחגיגה דף י"ב עמוד א' בעניין האור שגנזו הקדוש-ברוך-הוא לצדיקים, וזה לשונם: וכיוון שראה אור שגנזו הקדוש-ברוך-הוא לצדיקים שמח, שנאמר במשלי י"ג פסוק ט': אור צדיקים ישמח. הגעת, סיימת? <קריאה:> סיימנו, אבל צריך להוסיף לסדר-יום ואז – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קיבלת עוד חצי שעה – ובעניין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו בחולין צא עמוד ב': אמר רבי יצחק, מלמד שנתקבצו כולן למקום והייתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו. <דוד ביטן (הליכוד):> אתה יכול לרדת. <קריאה:> אם הוא יורד מצביעים. <דוד ביטן (הליכוד):> מצביעים, אין בעיה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש-ברוך-הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על ישראל. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> סיימנו? – – – <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> רבי יצחק, חצי שנה – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יש מניין, אתה יכול להגיד קדיש. "על ישראל". "רבי חנניה בן עקשיא" – לא אקרא את זה? <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני סיים? אדוני יושב-ראש הקואליציה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר. מודה לך מאוד על כל השעתיים של דברי התורה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נעמתם לי. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – על זה אומרים אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו נעבור להצבעה – סעיף 9. הצעת חוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים (תיקון מס' 5), התשע"ז–2016, בקריאה ראשונה – מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים (תיקון מס' 5), התשע"ו–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 33 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק תועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. ההצעה עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכלכלה. <הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 129), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/10799; נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> חברים, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 129), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. יציג את החוק שר החינוך, השר נפתלי בנט, בשם שרת המשפטים. <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לצערי, בעת האחרונה אנחנו שומעים בתקשורת על יותר ויותר מקרים מזעזעים של זנות קטינים. עלינו להילחם בתופעה בזויה זו. הצעת חוק העונשין היא הצעת חוק ממשלתית שהשרה הובילה, ובמסגרתה מוצע לתקן את חוק העונשין ולהחמיר את העונש על עבירה של קבלת שירות של מעשה זנות מקטין, לחמש שנות מאסר במקום שלוש שנות מאסר, כקבוע בחוק היום, כך שהיא תהיה עבירת פשע. כמו כן מוצע לתקן את חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים), התשי"ח–1957, ולקבוע כי בהליך המתנהל בגין עבירה זו בנסיבות שבהן עלולה להיגרם פגיעה בקטין או פגיעה בעדות, יוכל קטין למסור את עדותו שלא בנוכחות הנאשם אלא בנוכחות סנגורו. התיקון המוצע מבטא את החומרה שבמעשה ומטרתו להיאבק בתופעת זנות קטינים ולשפר את השמירה על זכויותיהם של ילדים נפגעי עבירה זו. החמרת הענישה על עבירת לקוחו של קטין עולה בקנה אחד עם מדרג הענישה בעבירות הזנות בקטינים. העונש המרבי של מי שמסרסר למעשי זנות או מביא למעשה זנות בקטין עומד על שבע שנות מאסר, כך שעל-פי ההצעה הוא נותר חמור יותר מדינו של מי שמקבל שירותי זנות מקטין. יודגש כי העמדה לדין בעבירה זו אינה גורעת מהעמדה לדין בעבירות מין אחרות, כמו אינוס או בעילה אסורה בהסכמה, שאותן עבר הלקוח בהתאם לגילו של הקטין. התיקונים המוצעים עולים בקנה אחד עם המלצות הצוות הבין-משרדי שעסק בקידום פעילות משולבת לשיפור הטיפול בסחר לזנות ועבירות נלוות ועם סטנדרטיים בין-לאומיים הקבועים באמנות הבין-לאומיות הרלוונטיות. נוכח האמור לעיל, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשר נפתלי בנט. אם כן, חברים, אנחנו עוברים לדיון. יש כמה דוברים שנרשמו. ראשון הדוברים, זוהיר בהלול – איננו. חבר הכנסת עמר בר-לב? מוותר. חבר הכנסת נחמן שי? מוותר. חבר הכנסת אראל מרגלית – איננו. מנואל טרכטנברג – איננו. עבדאללה אבו מערוף – איננו. איתן ברושי – איננו. יוסי יונה? מוותר. יהודה גליק? מוותר. באסל גטאס? איננו. אחמד טיבי – איננו. עבד אל חכים חאג' יחיא – איננו. אוסאמה סעדי? מוותר. יוסף ג'בארין? איננו. יעל גרמן – איננה. ישראל אייכלר – איננו. דב חנין – איננו. מנחם אליעזר מוזס – איננו. תמר זנדברג? איננה. ג'מאל זחאלקה? איננו. מיקי לוי? מוותר. יחיאל חיליק בר? איננו. מיכל רוזין? איננה. קסניה סבטלובה? מוותרת. רויטל סויד? איננה. עפר שלח? איננו. איילת נחמיאס ורבין? איננה. אם כן, חברים, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. הצעת חוק העונשין – – – <דוד ביטן (הליכוד):> אני אקרא שנייה לאנשים. איפה נאוה? <היו"ר יצחק וקנין:> כן, אדוני חבר הכנסת דוד ביטן, רצית משהו? <דוד ביטן (הליכוד):> תשובה של השר. <היו"ר יצחק וקנין:> תשובה של השר אתה צריך? למה? יש לך רוב. <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אבל יש הסכמה, דוד. <היו"ר יצחק וקנין:> יש הסכמה. טוב, הצעת חוק העונשין, תיקון מס' – להצביע או לא? <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה אתה שואל אותו? צריך להצביע. <מיקי לוי (יש עתיד):> אנחנו מצביעים בעד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> טוב, השר בנט ישיב בשם הממשלה. <שר החינוך נפתלי בנט:> על מה אני אשיב? <היו"ר יצחק וקנין:> מה שתרצה תאמר. קח גם אתה פרקי אבות ותתחיל להקריא. מה אני אגיד לך? איציק, זה יום תורה עשינו, יום שכולו תורה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל למה? למה? <שר החינוך נפתלי בנט:> רוצים תורה? רוצים תורה. תורה, בדיוק קראתי ספר על יחסי ישראל­­–ארצות-הברית <מיקי לוי (יש עתיד):> השר בנט, תגיד: לאחר ששמעתי את ההסתייגויות אני מתנגד להן ומציע לכנסת להצביע בעד החוק. <שר החינוך נפתלי בנט:> ללכת על זה? ביטן – – – <דוד ביטן (הליכוד):> אתה יכול לרדת. <שר החינוך נפתלי בנט:> מה? <דוד ביטן (הליכוד):> אתה יכול לרדת. <היו"ר יצחק וקנין:> אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 129), התשע"ו–2016, קריאה ראשונה. חברי הכנסת, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 129), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 39 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק תועבר לוועדת חוקה, חוקה ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. היא עברה בקריאה ראשונה, ותועבר להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 27) (פטור מארנונה לארכיון ציבורי), התשע"ז–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1084); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 27) (פטור מארנונה לארכיון ציבורי), התשע"ז–2016, של חברי הכנסת נאוה בוקר ויוסי יונה, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת נאוה בוקר. <נאוה בוקר (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה נקבעה רשימה של נכסים אשר פטורים מארנונה כללית ומאגרה. הצעת החוק שהגשתי יחד עם חברי חבר הכנסת יוסי יונה מבקשת להוסיף לרשימה זו גם ארכיונים ציבוריים מוכרים, אשר נכון להיום אינם זכאים לפטור מתשלום הארנונה. כיום קיימים ופועלים בישראל כ-18 ארכיונים ציבוריים אשר קיבלו הכרה בהתאם להוראות חוק הארכיונים, התשט"ו–1955, ותקנות הארכיונים. מרבית הארכיונים הציבוריים המוכרים פועלים תחת מוסדות הפטורים מתשלום ארנונה, אולם עדיין קיימים כמה ארכיונים שפועלים באופן עצמאי ואינם נהנים מפטור מארנונה, כמו מכון ז'בוטינסקי ויד טבנקין, שהם המסד ההיסטורי והתרבותי של מדינת ישראל. הפעלתו של ארכיון, ובמיוחד ארכיון ציבורי מוכר, כרוכה במאמצים רבים ובהוצאות ניכרות, בין היתר בשל העובדה כי החוק והתקנות מחייבים את הארכיון לעמוד באמות מידה ברורות וקפדניות. אני סבורה שבעבורנו, הארכיונים והחומרים השמורים בהם הם המסורת והם קושרים את העבר שלנו בהווה ובעתיד. כיום אותם ארכיונים בודדים שאינם מקבלים פטור מארנונה נאלצים לפנות מדי שנה או שנתיים בבקשות לפטור מהעירייה. לעתים בקשות אלו נענות באיחור או באופן חלקי בלבד, דבר המכביד על פעילות הארכיון. לכן, על מנת לסייע להם לעמוד במחויבויות המוטלות עליהם ולאפשר להם להפנות את המשאבים שלהם לצורך הייעוד שלהם, אני מבקשת בהצעת החוק להוסיף לרשימת הנכסים אשר כבר זוכים לפטור מארנונה גם את הארכיונים הציבוריים המוכרים בישראל. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת נאוה בוקר. אנחנו עוברים עכשיו לרשימת הדוברים. זוהיר בהלול? אינו נוכח. עמר בר-לב? מוותר. נחמן שי? מוותר. אראל מרגלית? אינו נוכח. מנו טרכטנברג? אינו נוכח. עבדאללה אבו מערוף? אינו נוכח. איתן ברושי? אינו נוכח. יוסי יונה? בבקשה, יש לך עד שלוש דקות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני אדבר פחות משלוש דקות, כי כולנו טרוטי עיניים, עייפים – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, לא טרוטי עיניים. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – למעט חברי יואל חסון. אני רוצה לומר שאני שמח מאוד לשתף פעולה עם חברתי נאוה בוקר על ניסוחו של החוק הזה. הוא חוק, לטעמי, מאוד חשוב. אכן קיימת עדיין רשימה של ארכיונים שאינם נהנים מן הפריבילגיה הזו, וזה רק נכון שהכנסת תאשר את החוק הזה בקריאה ראשונה. כפי שנאוה אמרה, בטעם רב, שׂומה עלינו, אנחנו חברי הכנסת, לאפשר את פעילותם של ארכיונים שבהם למעשה נשמרת, מתועדת, ההיסטוריה, המורשת שלנו. כי כפי שאמרו רבים לפני, עם שאינו דואג להיסטוריה שלו, גם עתידו מוטל בספק. והתמיכה שלכם, שלכן, חברות וחברי הכנסת, בחוק הזה אכן תהיה ברוח הזו של שימור המורשת שלנו. על אף שאנחנו באים ממחנות שונים, אין הדבר הזה עושה הבדל – גם אלה וגם אלה הם חלק מהמורשת ההיסטורית שלנו. אבקש מכם להצביע בעד הצעת החוק הזו. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, חבר הכנסת יונה. חבר הכנסת גליק? רביי גליק? לא. באסל גטאס? אינו נוכח. אחמד טיבי? אינו נוכח. עבד אל חכים חאג' יחיא? אינו נוכח. אוסאמה סעדי? מוותר. יעל גרמן? לא נוכחת. ישראל אייכלר? לא נוכח. דב חנין? לא נוכח. מנחם אליעזר מוזס? לא נוכח. תמר זנדברג? לא נוכחת. ג'מאל זחאלקה? מיקי לוי? יחיאל חיליק בר? מיכל רוזין? מסעוד גנאים? קסניה סבטלובה? רויטל סויד? מוותרת. עפר שלח? אינו נוכח. איילת נחמיאס ורבין? אינה נוכחת. יש שר שמבקש? ירדנה, יש שר שמבקש? אתה רוצה להשיב? לא. אפשר לעבור להצבעה? אפשר לעבור להצבעה. <קריאות:> הצבעה, הצבעה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודות מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 27) (פטור מארנונה לארכיון ציבורי). נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 27) (פטור מארנונה לארכיון ציבורי), התשע"ז–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 37 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 27) (פטור מארנונה לארכיון ציבורי), של חברת הכנסת נאוה בוקר, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכספים – נכון? – חוזרת לדיון בוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של:> <הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016;> <הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018), התשע"ז–2016;> <הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 9)> [נספחות.] <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אני מבקש מיושב-ראש ועדת הכנסת יואב קיש לעלות. חברות וחברים, יש תוספת לסדר-היום: המלצת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול בין הוועדות של הצעות החוק שלהלן: 1. הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016 (מ/1083), כולל הצבעה; 2. הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, כולל הצבעה; 3. הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 9) (מ/1081), כולל הצבעה. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש, ואז אנחנו נעבור להצבעה על כל אחת משלוש ההצעות. בבקשה, אדוני. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה, יש פה – בחלק מדובר בהודעות בלבד, וחלק בהצבעות, אז אני מבקש מכולם באמת להישאר להצבעות. אני רוצה להתחיל רגע בתודות לאיציק כהן, שפה הרביץ דבר תורה במשך כמה שעות, כשעשינו את העבודה, אני בטוח שכל המליאה נהנתה מכך. אני רוצה להודות גם ליושב-ראש הקואליציה דוד ביטן, שעבד על זה גם הרבה לפני ההחלטות יחד אתי, והגענו להסכמות, ולאוצר, ובאמת לחברים רבים שהשתתפו בעזרה הזאת, וכמובן לכל חברי הוועדה, אופוזיציה וקואליציה, ואני חושב שיחד באמת הצלחנו להביא ולמצות את הליך חוק ההסדרים בצורה שהכנסת תוכל באמת להפיק ממנו את המרב. ואני מתחיל עם החלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016. הוועדות האלה ידונו בפרקים ובסעיפים שלהלן מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018): ועדת הכספים תדון בפרק א' סעיף 1 (מטרת החוק), פרק י"ד סעיפים 69–71 (הפחתת רגולציה בחוק מיסוי מקרקעין), ובפרק ט"ו כולו (תחילה). ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בפרק ב' כולו (אסדרת ענף התמרוקים). ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בפרק ג' כולו (רשויות מקומיות), בפרק ו' כולו (רישוי עסקים), בפרק ז' כולו (מים וביוב) ובפרק י"ב סעיף 60 (תכנון ובנייה). ועדת הכלכלה: פרק ד' כולו (שירות נסיעות שיתופיות), פרק ה' כולו (אנרגיה), פרק ח' כולו (תקשורת), פרק י' כולו (הסרת חסמים לביצוע מיזמי תשתיות לאומיות), פרק י"ד סעיף 68 (שקיפות מחירים של מוצרי ניקיון, היגיינה ותמרוקים). ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בפרק י"ד סעיף 72 (ההוצאה לפועל). ועדה משותפת לוועדה המיוחדת ולוועדת הכלכלה העוסקת בהצעת חוק התקנים תדון בפרק י"ג כולו (תקינה). כל העניינים האלה דורשים הודעה לכנסת בלבד, ואנחנו לא נצביע עליהם. אנחנו עוברים לסעיפים שידרשו הצבעה ואישור המליאה. הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות, בהצעת חוק התכנון והבנייה ובסעיפים מהצעת חוק ההסדרים תדון בפרקים שלהלן מהצעת החוק – מי שלא הבין, מדובר בוועדת הרפורמות של אלי כהן: פרק ט' כולו (הגברת התחרות באשראי קמעונאי). עניין זה דורש את אישור הכנסת, נוכח שינוי שמה וסמכויותיה של הוועדה המיוחדת. אני מבקש להצביע על עניין זה. אתה רוצה שנצביע על הכול יחד? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נצביע על הכול. אתה תציג את הכול ואנחנו נצביע אחד-אחד, אבל – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> נציג את הכול ונצביע – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יחד. שלוש הצבעות. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> כן, אבל אני יכול להציג את הכול ואז נצביע אחד אחרי – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן, כן, כן, תציג את הכול ואנחנו נצביע אחד-אחד, אחרי זה, על הכול. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אבל אני אציג את הכול, ותהיה הצבעה אחד-אחד על-ידי – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אוקיי, אז בואו נצביע – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה הצגת עכשיו תוכנית כלכלית (תיקוני חקיקה)? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני מדבר על הצעת חוק התוכנית הכלכלית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר גמור. סיימת? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> לא, יש עוד, להמשיך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, על התוכנית – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> כן, על התוכנית הכלכלית. אז אוקיי. ועדת הכנסת – – – <קריאה:> – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> שכחתי להודות לחבר הכנסת יואל חסון על זה שאמר לנו שבאמת במליאה היו פה פרקי תורה ואנחנו פספסנו אותם. אני מודה לך, יואל חסון, על הערתך, על הערתך הנעימה בוועדה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מתברר שהייתה פה גמרא. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> ועדת הכנסת ממליצה שהכנסת תרשה לחלק את הפרקים והסעיפים שלהלן, בהתאם לסעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. אני רוצה להדגיש: פרקים וסעיפים אלה יעברו, לפי ואחרי החלטת הכנסת, להמשך חקיקה בנפרד מהצעת חוק התוכנית הכלכלית, כמפורט להלן: ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בפרק י"א כולו (דמי פיתוח) – אני אומר עוד פעם, לא במסגרת חוק ההסדרים. מדובר בפיצול מהותי. ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בפרק י"ב סעיפים 61 ו-62 (ייצוג הולם במועצת מקרקעי ישראל). זה דורש הצבעה, ובזה סיימתי את החוק הראשון. אתה רוצה שנצביע על החוק? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כן, כן. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אז אני הולך למקום. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ואז תחזור, מייד אחרי ההצבעה. תודה, אדוני. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה) – על הפיצול, כמובן – (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), כפי שהמליצה ועדת הכנסת בנושא הפיצולים. אני מפעיל הצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד הצעת ועדת הכנסת – 36 נגד – 2 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, נתקבלה. <קריאות:> פיצול מהותי. <קריאה:> זה לא רק הפיצול, זה הכול. <קריאות:> – – – לא, השני זה רק ההודעה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר'ה, אנחנו הצבענו על הפיצולים עכשיו, בסדר? אני מזמין אותך, יושב-ראש ועדת הכנסת, להציג את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018, התשע"ז–2016; מ/1083. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> כן. האמת היא שבאמת צריך לדייק – בעצם כל הסעיפים שחולקו היו הודעה, ולא היה צורך בהצבעה, וכשעברתי להצבעות דובר באמת על הפיצול ועל הוועדה של אלי כהן. החלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018). אנחנו באמת בשלב הזה עדיין בהודעה, ואני מקריא מה שקשור להודעה, ואחרי זה את העניינים של ההצבעה. הוועדות האלה ידונו בפרקים ובסעיפים שלהלן מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018): ועדת הכספים: פרק א' סעיף 1 (מטרת החוק), פרק ג' כולו (פיצויי פיטורים), פרק ד' כולו (קרן לצמצום פערים בין רשויות מקומיות), פרק ו' כולו (הוראות לעניין התחשבנות בין בתי-החולים לקופות-החולים), פרק ז' כולו (עידוד השקעות הון), פרק ח' כולו (מסים), פרק ט' (ביטוח לאומי ושיפוי המוסד לביטוח לאומי), פרק י"א (הגבלת שוק ההימורים), סעיף 171(7) (העברת כספים למדינה), פרק י"ב סעיפים 174–176 (העברת הכנסות מרשות שדות התעופה לאוצר המדינה), פרק י' כולו (תחילה). אני רק חוזר רגע על פרק ט' (ביטוח לאומי) סעיפים 136(1), 137(א) ו-143 (שיפוי המוסד לביטוח לאומי). ועדה משותפת לוועדת החוץ והביטחון וועדת הכספים, בהרכב הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון, אך ראשות הוועדה תיקבע בהמשך: (1) פרק ה', סעיף 57, תקציב הגופים הביטחוניים. אני מציין – ואני לא יודע אם אנחנו נעשה על זה הצבעה נפרדת – שלוועדה משותפת זו תעבור גם הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 9). הערה: נושאים אלה נשארים בוועדת הכנסת לשם קביעת הוועדות שידונו בהם: (1) פרק ה', סעיפים 30–41, עקרונות לקביעת תקציב הביטחון. (2) פרק י"ב, סעיפים 177 ו-178, מימון בחירות ברשויות המקומיות. כל העניינים האלה דורשים הודעה לכנסת בלבד ולכן סיימנו אותם, ואני עובר לנושאי ההצבעה. אוקיי? ועדת הכנסת ממליצה שהכנסת תרשה לחלק את הפרקים והסעיפים הבאים בהתאם לסעיף 84(ב) לתקנון הכנסת; סעיפים ופרקים אלה יעברו, אחרי החלטת הכנסת, להמשך חקיקה נפרד מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית כמפורט להלן: הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות, בהצעת חוק התכנון והבנייה ובסעיפים מהצעת חוק ההסדרים: פרק י"א, הגבלת שוק ההימורים כולו, למעט סעיף 171(7) שנוגע להעברת כספים למדינה, שעבר לוועדת הכספים. עניין זה דורש הצבעה, ובזה אני חושב שסיימנו את הפרק שלי להערב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. יש עוד אחד, משק המדינה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> משק המדינה? אבל זה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זה עכשיו נוסף לסדר-היום. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אז בוא נצביע על זה ונעשה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תחזור למקום, אדוני. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, כפי שאושרה בוועדת הכנסת. נא להצביע, מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 14 בעד הצעת ועדת הכנסת – 36 נגד – 3 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> 36 בעד, שלושה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת הפיצול של הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, עברה – התקבלה כהצעת הוועדה. חברות וחברים, תם סדר-היום, הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, היום, יום שלישי, ז' בחשוון תשע"ז, 8 בנובמבר 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 00:03.>