דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ב' ישיבה קס"ב הישיבה המאה-ושישים-ושתיים של הכנסת העשרים יום רביעי, ח' בחשוון התשע"ז (9 בנובמבר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים דברי יושב-ראש הכנסת לרגל בחירת דונלד טראמפ לנשיא ארצות-הברית 6 שאילתות דחופות 6 246. אי-תקצוב פרויקט האכלת הציפורים הנודדות 7 מיקי לוי (יש עתיד): 7 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 7 דב חנין (הרשימה המשותפת): 8 אורי מקלב (יהדות התורה): 9 249. קו הרכבת לאילת 12 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 12 סגן שר האוצר יצחק כהן: 13 דב חנין (הרשימה המשותפת): 14 248. מצור על הכניסה לירושלים 15 יעקב אשר (יהדות התורה): 15 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 16 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 17 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 18 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 19 247. ליקויים רבים באגפי הרישוי של משרד התחבורה 22 מירב בן ארי (כולנו): 22 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 22 רחל עזריה (כולנו): 26 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 27 הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – הוספת מוסדות חינוך), התשע"ו–2015 33 יעל גרמן (יש עתיד): 33 שרת המשפטים איילת שקד: 34 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 36 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 36 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הרחבת הזכות לשעת היעדרות), התשע"ו–2016 37 יעקב אשר (יהדות התורה): 37 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 38 הצעת חוק-יסוד: המיעוט הערבי כמיעוט לאומי 40 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 40 שרת המשפטים איילת שקד: 45 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 49 הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון – הרחבת גיל הזכאים), התשע"ה–2015 51 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 52 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עידוד השתלבות בעבודה בקרב זכאי קצבת נכות), התשע"ו–2016 53 קארין אלהרר (יש עתיד): 53 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת נכות וקצבת שאירים), התשע"ו–2016 55 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 55 מאיר כהן (יש עתיד): 57 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלה על השקעות בחברה שערכה הסדר חוב), התשע"ה–2015 59 מיקי לוי (יש עתיד): 59 שר הבריאות יעקב ליצמן: 62 מיקי לוי (יש עתיד): 67 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת דמי ניהול לעמית שסיים את עבודתו), התשע"ו–2016 69 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 69 שר התיירות יריב לוין: 73 הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – העדפה בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה לשכבות מצוקה), התשע"ו–2016 74 יוסי יונה (המחנה הציוני): 74 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 80 יוסי יונה (המחנה הציוני): 82 הצעות לסדר-היום 89 ירידת ירושלים בירת ישראל בדירוג הלמ"ס מהאשכול הרביעי לשלישי 89 נחמן שי (המחנה הציוני): 90 רחל עזריה (כולנו): 91 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 93 מיקי לוי (יש עתיד): 95 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 100 משה גפני (יהדות התורה): 102 השר לירושלים ומורשת זאב אלקין: 104 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 124 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 126 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 126 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 127 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 127 הצעות לסדר-היום 128 המאבק שקד–נאור על אופי בית-המשפט העליון 128 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 128 אלעזר שטרן (יש עתיד): 130 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 132 יגאל גואטה (ש"ס): 135 נורית קורן (הליכוד): 138 שרת המשפטים איילת שקד: 139 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 145 נורית קורן (הליכוד): 146 דב חנין (הרשימה המשותפת): 147 יגאל גואטה (ש"ס): 148 הצעה לסדר-היום 157 מחסור רב במטפלים בחולי נפש ובמיוחד בפריפריה 157 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 157 שר הבריאות יעקב ליצמן: 159 הצעה לסדר-היום 161 "תלייה בהכרה" במשחטות המוכרות בשר לישראל 161 יעל גרמן (יש עתיד): 161 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 164 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 168 דב חנין (הרשימה המשותפת): 169 הצעות לסדר-היום 170 התוכנית האסטרטגית לקידום הצפון 171 אלעזר שטרן (יש עתיד): 171 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 174 דב חנין (הרשימה המשותפת): 177 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 178 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 187 סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל משולם נהרי: 197 אורן אסף חזן (הליכוד): 202 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 204 הצעה לסדר-היום 205 סירוב בתי-הספר בפתח-תקווה לקבל ילד בן שש לכיתה א' 205 ענת ברקו (הליכוד): 205 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 207 אברהם נגוסה (הליכוד): 211 דב חנין (הרשימה המשותפת): 212 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 213 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 213 שאילתות ותשובות 213 409. הבדלים בשכר אחים ואחיות 213 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 213 שר הבריאות יעקב ליצמן: 214 464. אי-חיבור ארבעה בתי-ספר ביישוב מולדה לרשת החשמל הארצית 215 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 215 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 216 517. תוכנית חומש להנגשת ההשכלה הגבוהה לאוכלוסייה הערבית 220 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 220 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 220 543. אכיפת החוק לפיקוח על איכות מזון 222 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 222 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 223 549. החלטת הממשלה מס' 922 225 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 225 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 225 572. מות תלמיד בישיבת "אביר יעקב" 228 יוסי יונה (המחנה הציוני): 228 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 231 608. אי-זכאות לקייטנות של 60,000 ילדים מהחינוך המיוחד 233 נורית קורן (הליכוד): 233 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 234 616. ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית בסגל האקדמי 237 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 237 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 238 620. אבחון לקויות למידה 243 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 243 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 243 <דברי יושב-ראש הכנסת לרגל בחירת דונלד טראמפ לנשיא ארצות-הברית> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ח' במרחשוון התשע"ז, 9 בנובמבר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. חברות וחברי הכנסת, ברשותכם, אני מבקש בשמי ובשם כנסת ישראל לשלוח מכאן, מירושלים, ברכות לנשיא הנבחר של ארצות-הברית דונלד טראמפ ולסגנו מייק פנס. יחסי ארצות-הברית וישראל היו מאז ומתמיד הדוקים וחמים, ואני משוכנע שכאלה הם יוסיפו להיות גם בעידן טראמפ. אני מאחל לאומה האמריקנית שתוסיף לעמוד מאוחדת אל מול האתגרים של אמריקה ושל העולם. הצלחתך, מר טראמפ, היא גם הצלחתנו. Allow me to congratulate on behalf of the Knesset and myself the elected President of the United States of America, Mr. Donald J. Trump, and Vice President elect, Mr. Mike Pence. I am confident that the long standing friendship and alliance between the United States and Israel will remain strong during Mr. Trump's term in office. We send our best wishes to the American people and are certain that they will remain united in dealing with the challenges facing America and the world today. Good luck. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים, כרגיל, לשאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מיקי לוי להפנות את השאילתה לשר אורי אריאל. השר אורי אריאל יעלה לדוכן, וחבר הכנסת מיקי לוי יקרא את נוסח השאילתה. הנושא: אי-תקצוב פרויקט האכלת הציפורים הנודדות. בבקשה, חבר הכנסת לוי. <246. אי-תקצוב פרויקט האכלת הציפורים הנודדות> <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני. אדוני השר, בימים אלה מתרחשת נדידת הציפורים לאפריקה דרך ישראל. בשנים האחרונות מתקיים פרויקט האכלת הציפורים הנודדות, כדי למנוע נזקים לחקלאות. השנה הפרויקט לא תוקצב. אני מבקש לשאול: 1. מדוע לא תקצב משרדך את הפרויקט השנה? אולי אני טועה והנושא כן תוקצב? כי הרי ברור כי אם הנושא לא תוקצב, ייגרם נזק לחקלאים שסובלים גם כך. 2. מה ייעשה לתקצוב התוכנית? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ברשות היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני מבקש להצטרף ליושב-ראש הכנסת באיחולים לנשיא הנבחר של ארצות-הברית ולסגנו. עד עכשיו שוררת ידידות גדולה, ואני מקווה שהידידות הזו תגבר מכאן ואילך. לשאלתך, ידידי, חבר הכנסת לוי: זו טעות בכתובת. משרדי תקצב ב-300,000 שקל. למיטב בדיקתי, יש כאלה שאכן טרם תקצבו. אני לא רוצה לדבר בשם אף אחד אחר. המשרד המתכלל – כי יש פה איגום משאבים – הוא משרד נגב וגליל. אני כמובן לא יכול לענות בשמו. בעת האחרונה הפרויקט הזה נמצא במחלוקת מבחינה מקצועית: האם אנחנו עוזרים או לא עוזרים לחקלאים בדרך זו. אבל נכון לעכשיו ההחלטה קיימת – אני חוזר ואומר – ואכן משרדי תקצב ב-300,000 שקל למרות המצוקה התקציבית הגדולה של המשרד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת מיקי לוי. גם חברי הכנסת דב חנין ואורי מקלב ביקשו לשאול שאלה נוספת. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מודה לך, אדוני, ואני שמח שהתקציב הועבר. רק יש לי בקשה אישית ממך: תוודא שבאמת עושים בתקציב הזה שימוש נכון ואכן יקיימו את מבצע ההאכלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אורי מקלב, ואז השר יתייחס. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. שאלתי נוגעת לתחום אחר שבתחום אחריותך, אדוני השר, וכוונתי למה שמתרחש ביישוב הערבי הבדואי ביר-הדאג' בנגב. להבדיל מיישובים אחרים, אדוני השר, מדובר ביישוב מוכר. היישוב הזה הוכר כיישוב על-ידי המדינה עוד בשנת 2004 ונמצא במועצה אזורית. אגב, מתוך היכרות עם היישוב וגם עם האנשים הפעילים שם, זה יישוב שדרכו אפשר ליצור דוגמה של פתרונות, של הסדר. התושבים שם מוכנים להגיע לפתרונות, מוכנים להגיע להסדר. הם מוכנים גם להתפשר בדברים מסוימים. הכפר הזה יכול להיות מקור של תקווה. והנה, לפני שלושה שבועות מגיע כוח גדול של משטרה – אגב, אין שם תוכנית מתאר, כמו ביישובים ערביים אחרים מוכרים בנגב, וזה חבל, צריך לאשר תוכנית ולעשות אותה בהידברות עם התושבים, כמו במקומות אחרים בארץ. לפני שלושה שבועות הגיע כוח גדול של משטרה – הורסים מבנים. השבוע הגיעו פעם נוספת, פינו אוהלים, פגעו במזרנים, השאירו ילדים ומשפחות בלי קורת גג בימים שהולכים והופכים להיות ימים של חורף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> והשאלה היא – מעבר לוויכוחים הגדולים – האם אי-אפשר את המקרה הזה להפוך לסיפור אופטימי? סיפור של פתרונות ולא של מריבות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת חנין. חבר הכנסת אורי מקלב – בבקשה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, אני כן אשאר בתחום של השאלה הדחופה ואני מעלה כיושב-ראש ועדת המדע את הנושא של הגנים הבוטניים. כיושב-ראש ועדת המדע נחשפה בפני הפעילות הקהילתית הרחבה שיש בגנים הבוטניים, שהיא נתמכת על-ידי משרד החקלאות, תמיכה שבשנה האחרונה קוצצה ב-80%; מתוך 4 מיליון שקל, בסופו של דבר קיבלו מיליון שקל. גם השנה הם חוזרים ומבקשים שתחום התמיכות לא יקוצץ להם. אומנם תמיכות נמצאות בתקציב – הוא יכול להיות גמיש – אבל הן קריטיות – התקציב הזה הוא קריטי לפעילות שלהם – הם לא יוכלו להמשיך בפעילות המבורכת שלהם עם קיצוץ תקציב דרמטי כל כך. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תודה ליושב-ראש. חבר הכנסת לוי – איננו, אז אני פטור מלענות לו. שאל וצלל. אני לא יודע איפה הוא. טוב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הוא לא צלל, אולי המריא? <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הכול בעיני המתבונן, חבר הכנסת דב חנין. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא, יש איזה נימוס אלמנטרי. אומר רק שהסברתי – זה לא בידינו, אנחנו העברנו את התקציב. יש משרד אחראי. שיפנה למשרד ויטפל בזה. אם מישהו יעביר לי את משרד נגב וגליל זה יהיה יפה מאוד, ואז משרד החקלאות יוכל להיות משרד ההתיישבות ולטפל בדברים כפי שאני חושב שהיה צריך לטפל בהם. לגבי שאלת חבר הכנסת דב חנין: אכן אנחנו רואים בביר-הדאג' הזדמנות. אני אסביר – זה ייקח דקה. ביר-הדאג' הוא יישוב מוכר שיש לו תוכנית מתאר כמעט גמורה. אנחנו מטפלים בזה. לא זו הבעיה. בתפקידי הקודם כשר הבינוי והשיכון שהיה אחראי לרשות מקרקעי ישראל ולמועצה שלה כיושב-ראש, העברתי החלטה מיוחדת, יוצאת דופן בדברים החיוביים כלפי הקליינטים, כלפי הבדואים בביר-הדאג'. רק לביר-הדאג'. והלכנו לקראתם באופן יוצא דופן ממש. הזהירו אותי שזו התחלת המשא-ומתן, ואכן כך קרה. במשך שנה ויותר לא התקדמנו, כי הם לא באו. ואני אומר לך דברים עובדתיים, לא שום דבר אחר. אז התבקשנו לאשר החלטה חדשה אחרת, נוספת, שמיטיבה אתם עוד קצת, וזה היה לפני כמה חודשים. אני לא רוצה לטעות, אז אני לא אומר. ההחלטה החדשה מיטיבה אתם עוד יותר, עד כדי כך שהם מקבלים 5 דונם בחינם מהמדינה, דבר שאין לו אח ורע. אין שם, חבר הכנסת חנין, אפילו לא תביעת בעלות. הכול הכול – הם מודים, אין ויכוח – הכול אדמות מדינה. יש יישובים – יושב לידך אחד שמבין, גר שם, אבו עראר – יש מקומות שיש תביעות בעלות, אז אתה אומר: כן נכון, לא נכון – יש דיון. פה אין דיון. זה אדמות מדינה, הועברו על-ידי שר השיכון דאז פואד בן-אליעזר, זיכרונו לברכה – בטעות, לא חשוב – אבל הן שם. אבל אין להם תביעות, אף תביעה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> רגע, רק שנייה. אבו עראר, הייתה לך הזדמנות לשאול, תן לי שנייה, כי זה קצת סבוך, ואני מתייחס ברצינות לשאלה של חבר הכנסת חנין. אנחנו, בהחלטה האחרונה מלפני כמה חודשים, נתנו זמן סיום – למיטב זיכרוני, אמצע דצמבר; לא הייתי ערוך לשאלה, אז אני לא מדייק. ואנחנו עושים אכיפה – כך זה נקרא – אכיפה תומכת-הסדרה. יש לכל אחד מהם הזדמנות לבוא לקבל בחינם קרקע, והרבה, לא חצי דונם – זה משתנה בין דונם וחצי ל-5 – לקבל מענק של 100,000 שקל. שמעת על דבר כזה? אנשים שפולשים מקבלים – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מה זה פולשים? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> רגע, רק שנייה אחת. אנשים שפלשו לקרקעות המדינה מקבלים מהמדינה קרקע בחינם – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הם לא פלשו. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> דב, תקשיב לי רגע. אני לא שומע אותך, תקשיב, אני לא שומע. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מקשיב, למה לא מקשיב? אתה לא מקשיב. מי שם אותם שם? המדינה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> המדינה לא שמה אותם שם, היא נתנה להם אישור להיות שם שבועיים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לא, היא שמה אותם שם. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תסלח לי, אני אגמור את התשובה וזהו, אחרי זה אתם יכולים לצעוק כמה שאתם רוצים, אם אתם לא רוצים לשמוע את התשובה. בכל אופן, אנחנו הודענו להם שיש זמן פינוי, ואנחנו עושים אכיפה תומכת-הסדרה. זאת אומרת, אם משפחה יושבת על כביש ראשי שבלעדיו לא נוכל לעשת את הפיתוח לאלה שבאים להירשם – יש כבר כאלה, אני לא יודע את המספר, אני לא רוצה לטעות, אני חושב שכ-100 – אז אנחנו צריכים לפנות אותם. ולא יעזור, כי אחרת לא יהיה להם כביש ולא יהיה להם ביוב ולא יהיה אפשר לעשות שום פיתוח, ואז במקום הזדמנות זה יהפוך להיות דבר אחר לגמרי. ולכן אנחנו עושים אכיפה. אני חושב שהמשטרה פועלת כראוי, מתוך רגישות. היינו צריכים לעשות שם הרבה יותר, ואנחנו באמת מתאמצים לעשות רק את מה שהכרחי, כדי שנוכל לפתח את היישוב, את ביר-הדאג'. אני מקווה שאכן נגיע למציאות שהיישוב הזה יוסדר. אחרי 15 שנים אישרנו יישוב חדש, וגם את ואדי-א-נעם, שזה היישוב השני, ונאשר, בעזרת השם, יישוב נוסף בחודשים הקרובים, את רמת-ציפורים. לגבי שאלתו של חבר הכנסת אורי מקלב ידידי, אנחנו כמשרד החקלאות ופיתוח הכפר נמצאים במצוקה תקציבית גדולה מאוד, ואנחנו אכן מתקשים במטלות, במשימות שהוטלו עלינו בתקציב, בחוק, בממשלה. אנחנו עכשיו נמצאים ממש בימים הקרובים בדיונים על יתרות תקציביות – אתה יודע, סוף שנה, בודקים, יש דברים שלא נוצלו בגלל בג"ץ, מפני שמישהו לא היה ערוך, זה לא משנה – ואנחנו נראה ביתרות האלה – בהנחה שיש, בדרך כלל יש, השאלה כמה – נראה אם נוכל להיענות גם לבקשתם של הגנים הבוטניים וגם לבקשתך. יש בזה ערך, אנחנו לא מתכחשים ואין ויכוח על העניין, רק בסוף גם פה יש סדר עדיפויות. נראה, אני אעדכן אותך בהמשך, אחרי שנעשה את הדיונים אצלנו, ואני אגיד לך מה המצב. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר החקלאות ופיתוח הכפר השר אורי אריאל. אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. חבר הכנסת יצחק כהן, אייכה? הנה, חבר הכנסת יצחק כהן תמיד מגיע לענות על שאילתות. הוא ישיב על שאילתה דחופה מס' 249 מאת חברת הכנסת יעל כהן-פארן. הנושא: קו הרכבת לאילת. מכיוון שחבר הכנסת דב חנין הגיש שאילתה דחופה דומה, אז הוא רשום לי מראש לשאלה נוספת, אם ירצה. <249. קו הרכבת לאילת> <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אדוני השר, בנושא קו הרכבת לאילת – לפי פרסום בתקשורת לפני כשבוע, בכוונת הממשלה לפרסם ב-2017 מכרז בין-לאומי לסלילת הקו. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – בעבר התנגד משרד האוצר לפרויקט, האם השתנתה עמדתו? 3. אם כן – מה הן התועלות הצפויות ומה נדרש להתממשותן? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת יעל כהן-פארן. בבקשה, אדוני סגן שר האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה. קודם כול, יושב אתנו באולם שר התחבורה, השר ישראל כץ, והוא יכול לתת לך סקירה נרחבת על קווי הרכבת בארץ בשנים האחרונות, על ההתפתחות המדהימה. השר כץ – הוא לא שומע. על כל פנים, פרויקט הקמת מסילת הרכבת הכבדה לאילת נמצא כעת בשלבי תכנון מוקדם וסטטוטוריקה, שתוקצבו ואמורים להמשיך גם בשנה הבאה. הפרסומים על פרסום מכרז לביצוע עבודות ההקמה לא הגיעו ממשרד האוצר, ולהבנתנו, מדובר בטעות, שכן בפרויקט עדיין לא הסתיימו הליכי התכנון הנדרשים קודם יציאה למכרז הקמה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שאלה נוספת לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. בבקשה, את יכולה לשאול. לאחר מכן – חבר הכנסת דב חנין, כאמור, רשום לי לשאלה נוספת. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> מאחר שענית שהדבר לא נכון אז עצרנו בשאלה הראשונה, ולכן אני רוצה באמת לשאול, מאחר שבעבר משרד האוצר התנגד לפרויקט, מהי עמדת משרד האוצר היום והאם בחנתם את התועלות הצפויות לעומת העלויות והנזקים הסביבתיים הצפויים מהפרויקט. תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כשאני אומר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שנייה, אדוני סגן השר, קודם נשמע את חבר הכנסת דב חנין ואז תוכל להתייחס. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, אנחנו הגענו לכאן מדיון בוועדת הכספים על תקציב התחבורה, וכולנו בירכנו את שר התחבורה על השינויים והדברים החיוביים שרואים בארץ, אבל יש שאלות שמופנות אליכם, למשרד האוצר, בטח כשספר התקציב מונח לפנינו. האם אתה יודע, אדוני השר, שההשקעה בתחבורה ציבורית לתושב תל-אביב היא 1% מההשקעה לתושב אמסטרדם? או 1% מההשקעה לתושב וינה? אבל למה להשוות את עצמנו לאמסטרדם ולווינה? בואו נשווה את עצמנו לקהיר. האם אתה יודע שהשקעה בתחבורה ציבורית לתושב בתל-אביב פחותה מההשקעה בתחבורה ציבורית לתושב קהיר? אתם יודעים של-99 יישובים בישראל אוטובוס בכלל לא נכנס? 280 יישובים בישראל מקבלים פחות מדי שירות של תחבורה ציבורית? השאלה הזאת היא בסופו של דבר שאלה של סדר עדיפויות, ואני אומר את הדברים כי אני חושב שבמשרד התחבורה יש היום המון רצון לקדם תחבורה ציבורית, אבל הממשלה כולה, וקודם כול משרד האוצר, צריכים לתת הרבה הרבה יותר תקציבים והרבה יותר דחיפה לתחבורה ציבורית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני סגן שר האוצר חבר הכנסת כהן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חברת הכנסת יעל כהן-פארן, כשאני אומר בשלבי תכנון מוקדם, זאת אומרת שלוקחים את כל ההיבטים – גם הכלכליים וגם ההיתכנות של הקו הזה. ולחבר הכנסת חנין, אני מאוד מקווה שאתה לא רוצה להשוות את השירות הציבורי בישראל לשירות הציבורי בקהיר. לא לזה התכוונת. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אנחנו לא שם בתחבורה ציבורית. אני רוצה שנהיה מעליה. אני רוצה להשוות לאמסטרדם ולווינה. 1%. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חוק ההסדרים במשק המדינה מרחיב גם בנושא תחבורה ציבורית והסעת המונים. אנא ממך, תעיין בזה ותברך את שר התחבורה ושר האוצר על ההשקעה העצומה בתחבורה הציבורית ובהסעת המונים. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן ולשואלים. אני מתכבד להזמין – חבל שלא דיברנו על המשיח – את שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ. בבקשה, אדוני. השר כץ ישיב על שאילתה דחופה מס' 248 מאת חבר הכנסת יעקב אשר בנושא: מצור על הכניסה לירושלים. גם כאן חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי הגיש שאילתה דחופה דומה, ולכן הוא ישאל שאלה נוספת בלי להירשם. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל אייכלר הוא מסיעת השואל – אבל בסדר, ניתן לשניהם. חברי הכנסת אייכלר ואוסאמה ישאלו שאלות נוספות. בבקשה, חבר הכנסת אשר, נא לקרוא את השאילתה. <248. מצור על הכניסה לירושלים> <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, פקקי ענק בבוקר בכניסה לירושלים מכיוון כביש 443 וכביש 50, החיבור, הופכים את ירושלים לנצורה ואת תושבי רמות, שכונת רמות הגדולה, לבני-ערובה. נסיעה שבמצב רגיל אורכת כמה דקות נמשכת מעל שעה. הפקק גורם להפסד שעות עבודה, לזיהום אוויר ולעיכוב רכבי חירום. רצוני לשאול: מה ייעשה בנדון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת אשר. בבקשה, אדוני שר התחבורה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת יעקב אשר, אנחנו שומעים "מצור על ירושלים" אנחנו מייד נדרכים; זה תמיד מזכיר דברים. בעיית הנגישות לאזור הר-חוצבים או בעיית העומסים בכניסה הצפונית לירושלים ידועה למשרד התחבורה ונמצאת בטיפולו. המשרד בראשותי מקדם מענה כולל המשלב הן את שיפור מערך הדרכים הנכנסות לירושלים והן את קידום התשתיות בשירות התחבורה הציבורית. סיום שדרוג כביש 1 באמצע שנת 2017 וקידום כבישי הטבעת, וביניהם כביש הטבעת המערבי, הצפוי לצאת למכרז בקרוב – דרך מס' 16, מאזור מוצא במנהור עד דרך בגין – צפויים להעביר תנועה לכניסות האחרות של העיר; קו הרכבת המהיר לירושלים, שמתקדם וגם כן יפעל, בעזרת השם, בפסח 2018, וכן רשת הסעת ההמונים שמתקדמת, הקו הירוק, מדרום העיר לצפונה, שיצא לביצוע בשנה הבאה, והקו הכחול, שהוא בשלבי תכנון, עתידים אף הם להקל את העומסים בעיר. בטווח הזמן הקצר מתכנן המשרד מסלול תחבורה ציבורית משכונת רמות למרכז העיר ירושלים. תשתית זו, שייעודה מתן העדפה לתחבורה הציבורית ושילוב קווי האוטובוסים המהירים מהשכונה אל העיר, צפויה לקצר את זמני הנסיעה משכונת רמות למרכז העיר ירושלים באופן משמעותי ולאפשר נגישות גבוהה לתושביה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת אשר, ולאחר מכן – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא. חבר הכנסת אשר קודם כול רוצה לשאול שאלה נוספת. לאחר מכן – מלכיאלי, אייכלר ואוסאמה; אוסאמה סעדי, סליחה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני השר, אנחנו כולנו רואים ויודעים על הפרויקטים האלה, שבעצם, גם אלה ודאי יתרמו לעניין הזה. השאלה היא על התקופה של ההסדרים – אולי לחפש אפשרויות להסדרים זמניים, כאלה ואחרים. ולגבי הנת"צ שדיברת עליו, כפי שידוע לי – ככה טענו בעיריית ירושלים, כי זה עלה לכותרות בעקבות סיור שהיה שם – אז את אותו נת"צ, הקפיאו את ההתקדמות של הפרויקט הזה, כי אמרו שהולך להיות שם קו של רכבת קלה בעתיד, וחבל היום להוציא 50 מיליון שקל על הנת"צ. והשאלה שלי: אנחנו יודעים, גם קו הרכבת הזה ייקח את הזמן שלו, וגם ההטמעה אחר כך, שאנשים מתרגלים לאט-לאט לנסוע ברכבת, לוקחת זמן. ובינתיים יש מצב שבאמת אחת השכונות, אולי הגדולה בירושלים, מתנקזת כולה לאותו מקום ולא מצליחה להתקדם, שלא לדבר על אלה שבאים מתל-אביב, שאולי יבואו פחות כשייפתח כביש 1 בצורה מלאה, והדרכים הנוספות. וגם אותה מנהרה, שדיברת עליה, מגיעה בסופו של דבר לכביש 50 והיא שוב תיפגש עם אותה בעיה. לכן, מה שאני מבקש לעשות, את בדיקתך, ואני בטוח שברגע שתבדוק את זה גם תבצע את זה – למצוא הסדרים זמניים או דברים שיהיו עד ההתגשמות של החלום שאתה עובד עליו כל כך קשה. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת יעקב אשר. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, אני רוצה רק להבין מכבוד השר, ותודה על התשובה: בחודש מרס השבת על שאילתה של חבר הכנסת יואב בן צור – ואני מצטט: המשרד מקדם מענה כולל המשלב הן את שיפור מערך הדרכים הנכנסות לירושלים והן את קידום התשתיות ושירות התחבורה. הוספת שם: בטווח הקצר, מקדם המשרד מסלול תחבורה ציבורית משכונת רמות לירושלים. אני כן מדבר על קטסטרופה בכניסה לירושלים ומצטרף לדברים שמדובר במצור של ממש. מה שאני בעצם רוצה להבין ממך זה מה עשה משרדך בשבעת החודשים האחרונים. אני לא יודע איך תפתור התחבורה הציבורית את הבעיה, אבל בכל מקרה אשמח לשמוע את הפרטים על הפתרון לדבר לטווח המיידי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מלכיאלי. חבר הכנסת יעקב אייכלר – בבקשה, אדוני. <קריאה:> ישראל. <קריאה:> ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ישראל. חבר הכנסת ישראל אייכלר. קורה. פעם שנייה קורה לי כבר. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, זה קורה להרבה אנשים, ולכבוד לי. אבל יש פסוק מפורש בתורה, וכבר ציטטתי אותו: לא יעקב ייקרא עוד שמך, כי אם ישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כי אם ישראל. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש. ואדוני השר, כמעט באופן כרוני יש בעיות קשות בתחבורה הציבורית לכותל המערבי. רובן בגלל בעיות אובייקטיביות של תשתית טבעית של כבישים צרים ובעיות ביטחוניות המתעוררות חדשות לבקרים ולילות אירועים. האם תסכים, אדוני השר, לפתרון פשוט של הפעלת התחבורה הציבורית לכותל המערבי בכל הלילה, בכל שעות הלילה? זה יאפשר לדלל את העומס בשעות היום, וימנע מצעירים ללכת ברגל בסמטאות העיר העתיקה באישון לילה וימנע סכנות. אתם עושים זאת בהצלחה בליל הושענא-רבה. למה לא לעשות את זה בכל לילות השבוע? ואם יש שאלה של תקציב, תמיד אני רואה לנגד עיני את קווי הלילה למועדונים – פחות קדושים מהכותל המערבי. ולא תהא כוהנת כפונדקית. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת ישראל אייכלר. אחרון השואלים שאלות נוספות – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, בעניין משרדי רישוי והתורים הארוכים – וזה גם מתקשר לשאילתה של חברתי מירב בן ארי – אנחנו כמובן מברכים על שיתוף הפעולה עם משרדך, והזכרנו את זה כמה פעמים פה, וזו גם הזדמנות להודות לך. פנינו כמה פעמים בבקשה לפתוח משרדי רישוי ביישובים הערביים. חברי עבדאללה אבו מערוף העלה פעם את התורים הארוכים, הבלתי-נסבלים, בסניף משרד הרישוי בכרמיאל. על מנת להקל את התורים, אתם עושים את המכונות האוטומטיות, ואני מברך על החלטתכם לשים כמה מכונות ביישובים הערביים – ביישוב שלי, עראבה, בתמרה, בטייבה. אבל פנו אלי הרבה אזרחים שאומרים לגבי המכונות האלה, אדוני היושב-ראש, שהרי אפשר להוציא ולשלם רישיונות רכב ורישיונות נהיגה, אבל אך ורק אם זה בכרטיס האשראי שלך. זאת אומרת, אם אני רוצה להוציא רישיון לאשתי, אז אני לא יכול לשלם בכרטיס האשראי שלי. אני פניתי גם לעוזרים שלך. אני חושב שזה יחסוך הרבה תורים ויקל על האנשים אם יהיה אפשר רק לתכנת את המכונות האלה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת סעדי. בבקשה, אדוני שר התחבורה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> טוב, אני מודה על השאילתות, השאלות הנוספות. בעצם, התשובה היא אותה תשובה באופן בסיסי, ואני מבהיר – וזו התשובה שנמסרה לי ממשרדי: בטווח הקצר – וזה גם קשור לאותה שאילתה שעניתי עליה כבר – מקודם תכנונית לביצוע אותו מסלול של תחבורה ציבורית משכונת רמות למרכז העיר ירושלים, לתת העדפה לתחבורה ציבורית. זה לא סותר את קידום קו הרכבת, שהכנסנו אותו להחלטת הממשלה, שמטבע הדברים לוקח תקופה לא מועטה להכין אותו ולעשות אותו. ויעקב אשר היה נציג ראשי הרשויות בגוש-דן, בחברת נת"ע, בוועדת ההיגוי של הרכבת הקלה, ומכיר את זה. ולכן, אנחנו כן נקדם את פתרון הביניים הזה, במקביל לקידום הדברים האחרים. אני יכול רק, עוד פעם, במענה על כל השאלות לומר שירושלים היא, והולכת גם להיות, הייתי אומר, העיר התחבורתית המתקדמת ביותר בישראל, מהבחינה הזאת של רכבת מהירה מאוד, שתגיע בפחות מחצי שעה מתל-אביב לירושלים; 80 מטר מתחת לקרקע – תחנת האומה, שתיקרא על שמו של הנשיא יצחק נבון; יעלו לפני הקרקע, כשיש שם תחנות של הרכבת הקלה; יש שם מרכז התחנה המרכזית של האוטובוסים. בעצם, אפשר יהיה להגיע ולנוע ולבוא ולהתחבר מכל מקום, עם קווי ההזנה של האוטובוסים שמזינים לכל התחנות, וגם לשם. הדברים האלה הם כבר בביצוע. הם דברים שקורים, דברים שמתפתחים. העיר גם צרכנית תחבורה ציבורית. ולכן אנחנו, נוסף על הרפורמות שעשינו בתעריפים, כל השילובים בין כלי תחבורה והכול – זה באמת מודל שאני יכול להגיד שבתוך שנים ירושלים תהיה דומה לערים המתקדמות בעולם מבחינת פתרונות. בגוש-דן אנחנו עוד נמצאים בפיגור ביחס לזה, וגם עושים היום פעילות מאוד משמעותית לפתח, וגם במטרופולין חיפה וגם בעיר אשדוד ובהרבה מקומות אחרים. באר-שבע במקום אחר. מטבע הדברים, הרבה אנשים גם גורמים לפקקים, ואנחנו כל הזמן פועלים למצוא פתרונות אסטרטגיים, וגם למצוא מענה מיידי למתן עדיפות לתחבורה הציבורית ונגישות למי שרוצה לנסוע בה. לגבי משרד הרישוי, אני אענה על זה בשאילתה השנייה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> צודק. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר, תודה לכל השואלים. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> – – – הכותל – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ואכן – – – <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> לגבי הכותל, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לגבי הכותל, הוא שאל. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> מה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לגבי תחבורה בלילות לכותל, שאל חבר הכנסת אייכלר. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני יכול לומר שישבתי עם הצוותים המקצועיים לפני שבוע – כשבוע – ואחרי שהנחיתי אותם בעבר לגבש את תוכנית מטרופולין ירושלים – בתוך ירושלים, ביישובים שסמוכים לירושלים – הנחיתי לבצע פרויקט שהוא מאוד חשוב, להאריך את מה שתיארתי כאן, את הרכבת המהירה לירושלים שמגיעה במנהור, להאריך את הקו עד צמוד לעיר העתיקה לתחנה שתיקרא תחנת הכותל, ושיוכלו להגיע ישירות מחוץ לעיר, וגם מתחנת האומה, עד לכותל המערבי. זה פרויקט שאנחנו הולכים לבצע, והוא יכול להיות בהחלט פתרון אסטרטגי. לגבי תנועת אוטובוסים. תנועת אוטובוסים – להגיד כאן שנפעיל כל הלילה זו תהיה אמירה לא-מבוססת. האוטובוסים הרי עובדים לפי מתווה מסוים, שיקולים מסוימים. בירושלים, אחרי שנכנסה הרכבת הקלה, אף שהייתה תוכנית לצמצם את האוטובוסים, לא צמצמנו. היקף כל האוטובוסים נשאר בגדר קווים מזינים. אבל לומר עכשיו שיהיו קווי אוטובוס שיעבדו כל הלילה לכותל, זה דבר שיכול להיות קשה מאוד ביחס ליכולת להפעיל מערך אוטובוסים. היו בעבר פניות, ומצאנו פתרונות לנגישות לכותל. צריך להתמקד בפתרונות האלה. כרגע אני לא משוכנע שאפשר להפעיל שירות כזה, אם כי מעת לעת, לגבי נסיעות לילה, זה דבר שאפשר לבדוק. אני פשוט לא רוצה להגיד כאן דברים שלא בדקתי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי. השאילתה שלה מס' 247 – ליקויים רבים באגפי הרישוי של משרד התחבורה. השר ישיב, בבקשה. <247. ליקויים רבים באגפי הרישוי של משרד התחבורה> <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, קיימים ליקויים רבים באגפי הרישוי, כגון זמני המתנה ארוכים, פיקוח רופף על בוחני הנהיגה, המתנה ארוכה לתלמיד המעוניין להיבחן במבחן הנהיגה המעשי, בטסט. רצוני לשאול: מה תעשה לשיפור השירות באגפי הרישוי? תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> במענה על השאילתה, אכן, אגף הרישוי הוא אחד האגפים נותני השירות הגדולים ביותר בשירות הציבורי. האגף הזה מבצע מדי שנה קרוב ל-7 מיליון פעולות, מתוכן לקרוב ל-1.5 מיליון אזרחים בממשק ישיר. תוכנית הירידה בכוח-אדם בשירות הציבורי לא פסחה גם על אגף הרישוי, לצערנו, ובחלוף השנים, בה בשעה שמספר כלי הרכב ומספר אוחזי הרישיונות כמעט הוכפלו, מספר מקבלי הקהל בסניפי הרישוי הלך ופחת. חרף זאת, בשנה האחרונה מתקיימת עבודת מטה רחבה בראשות מנכ"לית משרד התחבורה ובסיומה אגף הרישוי יוכל לתת שירות טוב יותר ולהיות נגיש יותר לכלל האוכלוסיות, ברבדים שונים של ערוצי קשר. הרפורמה הזאת כורכת בתוכה הגדלת שיאי כוח-אדם, שינוי בתפיסה אסטרטגית הקובעת את היקף הסניפים ואת מיקומם, שיתוף פעולה עם רשויות נוספות למתן שירותי קצה, הרחבת המענה באמצעות מכשירים אוטומטיים והוצאת מאות-אלפי פעולות לערוצים מקוונים. כבר בשנה האחרונה הוצאו פעולות רבות לערוצים מקוונים, ובכללן פעולות משמעותיות, לדוגמה, בקשה לתג נכה, אשר כיום מקבלת מענה מהיר ומקצועי. השנה גם הופעלה מערכת תורים אוטומטית התומכת בזימון תורים באמצעות האינטרנט מבעוד מועד, מערכת שהולכת ותופסת תאוצה ונפח. באשר לסוגיית הפיקוח על הבוחנים, עמדת המשרד הייתה ועודנה כי ראוי להוציא את הבחינות המעשיות למיקור חוץ ובמקביל להקים גוף פיקוח משמעותי, מקצועי ויעיל אשר יפעל לאכיפת מדיניות משרד התחבורה בקשר לבחינה המעשית. סוגיית מיקור החוץ תלויה ועומדת בימים אלה בערכאות משפטיות, ואני נחוש לממש את תפיסתנו אשר כולה נשענת על שיפור השירות לאזרח ומקצוענות אמיתית. בכוונת משרד התחבורה בהנחייתי להוציא את ההפרטה לפועל בחודש ינואר 2017. כלומר, סיום הליך המכרז ובחירת שני זכיינים שיחלו את עריכת המבחנים המעשיים בפועל. בית-הדין הארצי לעבודה הקפיא את התהליך החל בחודש מאי 2016 כדי לקיים הידברות בין משרד התחבורה לבוחנים, אף שהתקיימו הידברויות ונמסרו כל הנתונים לנציגי העובדים בהסתדרות על ההפרטה, וההידברויות גם נמשכו. נוסף על כך, מורה נהיגה אחד וכמה בוחנים פנו לבג"ץ ותקפו את ההחלטה מן ההיבט החוקתי, וטרם הסתיימו ההליכים כאמור, ובשלב זה המכרז הזה הוקפא. יובהר כי בכל הליך הרפורמה, אשר תואם את מדיניות הממשלה ומתואם עם משרדי הממשלה השונים, ומגובה בהחלטת ממשלה משנת 1998, התקיימו מגעים עם הבוחנים עובדי המדינה, ובמסגרת המכרז הזכיין שייבחר יקלוט בוחנים מתוך המשרד, וכן עשרות מפקחים מהבוחנים יהפכו להיות עובדי מדינה. אף-על-פי-כן פנו הבוחנים לבית-הדין לעבודה בבקשה לבטל את הליך ההפרטה של המבחנים המעשיים. כאמור, אני נחוש להוציא לפועל את תהליך ההפרטה כבר במהלך 2017. מדובר על עבודה מאומצת ומקיפה אשר משקפת שינוי משמעותי בתפיסת מבחן הנהיגה, והיא תביא לידי ביטוי מקצוענות, יעילות ושקיפות בתהליך, ויותר מכול, שיפור דרמטי של השירות לנבחנים, שיפור רמת הנהיגה והפיקוח על מערך הבחינה. יודגש שבבסיס הרפורמה, הנחיתי כי זמן ההמתנה למבחן מעשי יעמוד על שלושה ימים ועוד חמישה ימים מיום הבקשה להיבחן, ועד 14 ימים בין מבחן למבחן, בלי להוסיף עלויות לנבחן כלל. בד-בבד מתבצעות פעולות רבות כדי להקל את העומסים המתמשכים זה שנים אחדות. נקלטו יותר מ-30 בוחנים זמניים לצורך צמצום הפערים שנוצרו בעקבות שביתת הבוחנים ולשם צמצום זמני ההמתנה הארוכים. אני חייב להודות שלמרות התוספת הזאת ולמרות האינטרס של הבוחנים הקיימים להוכיח שהם כן יכולים, המצב לא שופר בהרבה. זה רק מחזק את עמדתי שהרפורמה הזאת נדרשת, לשנות באופן בסיסי את כל הניהול של הדברים, כדי לתת את השירות ברמה הנדרשת. אנחנו דורשים מהם, כמובן, שעות עבודה במהלך ימי השבוע, ומתן הקצאות גם בימי שישי. אבל, כאמור, כמו שאמרתי כאן, בשיטה הזאת הדברים לא יכולים לעבור שינוי יסודי, אלא רק באמצעות הרפורמה הזאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. שאלה נוספת לחברת הכנסת מירב בן ארי. גם חברת הכנסת רחל עזריה וחבר הכנסת יוסף ג'בארין ביקשו לשאול שאלה נוספת. <מירב בן ארי (כולנו):> ראשית, תודה רבה, אדוני השר, על תשובה מנומקת. באמת הקשבתי לכל דבר שאמרת, התייחסת גם לכל הדברים, אפילו הודית גם שהתוספת של ה-30 באמת לא שיפרה. עובדתית אנשים באמת – השבוע הגיע אלי מקרה של אדם שרישיונו נשלל ועברה תקופה של שנתיים, ועכשיו הוא מחכה ארבעה חודשים לטסט. כך שהמקרים אינם קלים. אני רק רוצה לשאול שתי שאלות, ברשותך: 1. האם ברפורמה הזו שאתה מתכוון לעשות – ואני בטוחה שאתה תקדם את זה – האם גם תתייחס למבנים עצמם, שעל-פי דוח מבקר המדינה נמצאים במצב ירוד מאוד – ואלה המבנים שאמורים לשרת את הציבור. 2. אשמח לדעת, רק כדי לחדד את העניין, האם בעצם מבחינת לוחות הזמנים ההחלטה על ההפרטה של אותם בוחנים – שלדעתי היא החלטה ראויה ונבונה – תלויה כרגע בבית-המשפט? נוסף על כך, אתה אומר שגם מתנהלת רפורמה על-ידי מנכ"לית המשרד שלך, שאני בטוחה שהיא אישה מוכשרת – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לגבי משרדי הרישוי, יש משרדי רישוי – – <מירב בן ארי (כולנו):> כן. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – ויש מבחני רישוי. <מירב בן ארי (כולנו):> נכון. זה מה שאני שואלת, האם – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> את פשוט הצבת את שני הדברים כאן יחדיו. <מירב בן ארי (כולנו):> סליחה. אז אני אחדד – לנושא של הרפורמה שמובילה מנכ"לית המשרד, הוא נושא שמתעסק במבחנים – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לא. הרפורמה שהיא מובילה מתעסקת במשרדי הרישוי. <מירב בן ארי (כולנו):> במשרדי הרישוי, ואיך לשפר את התנאים מול האזרח, נכון? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כן. <מירב בן ארי (כולנו):> לזה הכוונה? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כן. אלה שבאים לחדש רישיון או רוצים – – – <מירב בן ארי (כולנו):> כן. אותו אדם שמגיע לסניף באר-שבע ומחכה 50 דקות לצורך העניין, כמו שצוין בדוח המבקר. אז האם יש לוחות זמנים מתי הרפורמה הזאת אמורה לצאת לדרך? אם אמרת, הקשבתי, אבל לא שמעתי אם יש לך לוחות זמנים. וכמובן, האם בסופו של דבר הנושא של אותם בוחנים – כמו שאמרת, הוא תלוי הרי במבחן בג"ץ כרגע, שם זה עומד – לזה כולם ממתינים? זה היה עם סימן שאלה. זה מה שנגיד לאזרחים? זאת אומרת, שידעו. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת בן ארי. חברת הכנסת רחל עזריה – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <רחל עזריה (כולנו):> אני מבקשת לשאול, לגבי השאילתה הקודמת, לגבי הכניסה לירושלים. בעצם, מה שקרה בשנים האחרונות – נסללו הרבה מאוד כבישים כדי לפתור בעיה של פקקים, ובעצם מה שקורה, שאנחנו פותחים את ירושלים לעוד ועוד אנשים שיבואו מחוץ לירושלים; גם כביש בגין דרום, גם, אותו דבר, מחלף גולדה, כל הכביש הזה – אנחנו בעצם מכניסים עוד אנשים, ובירושלים עומדים בפקקים עד אין-סוף. הפתרון בכל העולם הוא פתרון של תחבורה ציבורית. השאלה הגדולה היא – ויש בעיה, כי בכל השכונות שאני מדברת עליהן, גם גילה, גם רמות – אין תחבורה ציבורית למקומות מרכזיים. דיברנו על זה גם כמה פעמים. והשאלה היא לא רק איך מייצרים נת"צ, אלא איך בעצם מתגברים את התחבורה הציבורית, ואנחנו בעצם חוזים לאן אנשים רוצים לנסוע ולשם נוסעים, כי היום כל התחבורה הציבורית היא רק במקום שיש דרישה לתחבורה ציבורית, וככה אנשים נוסעים. אנחנו לא אומרים: בואו נעזור לאנשים לעזוב את המכונית ולנסוע בתחבורה ציבורית גם לאוניברסיטה העברית, גם למרכז העיר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת עזריה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד השר, אני חוזר לנושא של משרדי הרישוי. אני לא יודע אם הרפורמה מתקשרת, בכל מה שקשור לחברה הערבית, לתוכנית החומש וההשקעות שם. אני לא בטוח, אני אשמח אם תתייחס לזה. אני אתן לך דוגמה על העיר שלי, אום-אלפחם, וכל האזור הזה של ואדי-עארה. זה אזור של 150,000 תושבים, ואין שם משרד רישוי, אין תחבורה ציבורית – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> איפה? על מה אתה מדבר? על מה ההערה האחרונה? לא שמעתי. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני מדבר על אום-אלפחם, היישוב אום-אלפחם באזור ואדי-עארה. אמרתי שזה אזור של כ-150,000 תושבים ויש גם בעיות של תחבורה ציבורית – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> משרד הרישוי בעפולה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> משרד רישוי בעפולה – אין תחבורה ציבורית מסודרת לעפולה, יש צפיפות נוראית – אני מוכן להעביר לך צילומים שאני מקבל, תמונות מהתור הארוך שם. לכן אני מקווה שהרפורמה תתייחס גם לעניין הזה: לא רק הרחבת משרדי רישוי קיימים, אלא גם התפרסות גיאוגרפית ראויה. במקרה הזה, אני מקווה שוואדי-עארה יזכה למשרד רישוי באזור שם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, השר יכול להשיב לכולם. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לגבי שאלת ההמשך – אותה רפורמה שהמנכ"לית מגבשת, היא עושה כרגע עבודת מטה, ואז זה ייגזר גם עם לוחות זמנים. צריך להבין, השירות ניתן. אגב, בסקרי – נדמה לי – לשכת המסחר, או איגוד העצמאים – המסחר – עושה סקרים כל שנה בדרך כלל – משרד התחבורה יצא במקום הראשון במתן שירות לאזרח, בצמצום הביורוקרטיה. עם זאת, המצב עוד רחוק מלהיות כמו המצב שאנחנו שואפים אליו, ולכן מחפשים כל הזמן דרכים להפוך לשירות מקוון, דרך האינטרנט, מכונות השירות שאני הפעלתי תוך תיאום עם הוועדים, וכו', שיסכימו, והתחלנו להציב אותן, וגם הן עושות שירות טוב, וצריך להרחיב את זה, ויש שיפור השירות בלשכות עצמן, במשרדי הרישוי עצמם. כל זה בגדר תוכנית שמתגבשת כרגע, ואנחנו, ברגע שתהיה מוכנה, כולל לוחות הזמנים, נשמח גם כן לעדכן. לגבי מבחני הרישוי – אני עוד פעם אומר את מה שאמרתי: יש פתרון. אני הגעתי לפתרון אחרי הרבה שנים ובדיקות, וכל מי שמגבה – אנחנו מכבדים בתי-דין לעבודה, כמובן, אבל כל גורם כמו ההסתדרות, וכל אחד אחר, צריך לחשוב על מאות-אלפי צעירות וצעירים שבכל שנה נגרם להם עוול נורא, שמחכים חודשים ארוכים למבחן ראשון, ואחרי זה למבחן שני, במקום ללכת למוצר שאני מתחייב עליו: בתוך שלושה ימים יוכלו להיבחן. יש 100 ומשהו בוחנים. אנחנו הבטחנו להעסיק עשרות מהם כעובדי מדינה מלאים, יותר מאשר היום, בפיקוח שלא קיים היום. את השאר אנחנו נקלוט, את רובם, בחברות האחרות, ועובדה שתגברנו בעשרות בוחנים, ואמרו: רק אם תתגברו, הכול יהיה בסדר – ולא בסדר. אני מקווה שנשכנע את בתי-הדין לעבודה לגבות את המדיניות שלנו כדי שנוכל לבצע אותה. <מירב בן ארי (כולנו):> – – – זה לא רק – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כך זה עובד עד היום ברפורמות בנמלים, בשמים הפתוחים, ברכבת – הצלחתי לשכנע את אלה, ובדרכים אחרות נשכנע גם את אלה, ועשינו את הדברים, ואני מקווה שזה יהיה גם בתחום החשוב הזה. לגבי המגזר הערבי – אגב, "תוכנית חומש" זה נגזר מהמולדת הישנה, ברית-המועצות, נדמה לי, שם היו עושים כל כמה שנים תוכנית חומש ומעדכנים אותה. אז בסדר, זה דבר חיובי אולי, אני לא יודע מי מכם למד שם, או שהכיר שם – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אנחנו למדנו פה. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אתם צעירים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> עבדאללה אבו מערוף. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – אבל – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני חייב לומר שבתוכנית החומש למגזר הערבי, הלא-יהודי, שהממשלה אימצה, נושא התחבורה לא שונה, זאת אומרת, בלאו הכי הייתה תוכנית, והכניסו אותה גם לתוך התוכנית. אז לא אכפת לי איך קוראים לזה, אנחנו עושים כל הזמן את הפעולות שלנו, אם בתשתיות, אם במתן שירות תוך קשב וגיבוי, גם בשיתוף פעולה עם האוכלוסייה. תחבורה ציבורית, הייתי אומר, זו פריצת הדרך הכי גדולה. זה היה כמעט אפס תחבורה ציבורית, והיום ממש – בתוך היישובים, ואנחנו עוד מרחיבים, מפתחים תשתיות לצורך התחבורה הציבורית, לפעמים מיניבוסים, בהתאם לתנאים, משפרים דרכים, וגם מרחיבים את כל השירות, והתוצאות הן מאוד טובות. כשאתה שואל על אום-אלפחם, אתה אומר: אין לעפולה. יש לעפולה. יש תחבורה ציבורית לעפולה. ואני רוצה לומר לך שברפורמה האחרונה שעשינו, של התעריפים, שהיא מאוד משמעותית, ומאפשרת שילוב אוטובוסים ורכבות, ועכשיו גם יש רכבת בעפולה, או בבנימינה, או בכל מקום, דווקא האזור הזה נכלל בשתי הטבעות: גם חיפה וגם תל-אביב. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – משרד רישוי באזור? <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לא, שאלת קודם כול – אז אם יש משרד רישוי בעפולה, ויש תחבורה ציבורית, הרי לא בכל יישוב יהיה משרד רישוי. וזו הרפורמה שמתכננים עכשיו גם כן, של מתן שירות טוב ומרכזי באותם מוקדים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ביישוב – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לגבי ירושלים – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד השר – – – באזור הזה לבד – – – אז למה היישוב הגדול צריך לנסוע ליישוב היותר קטן? זאת השאלה. האוכלוסייה נמצאת באזור, שיוקם משרד רישוי בתוך האזור. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> קודם כול, אתה מדבר על מה, על משרד רישוי? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כן כן, משרד רישוי. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כמדיניות, יש משרדי רישוי ביישובים ערביים, ביישובים יהודיים, יש בכל מקום, בהתאם להיסטוריה מסוימת ומגוון שיקולים. לפעמים כשאתה מקים משהו אזורי, אתה עושה אותו במקום המרכזי גיאוגרפית. אני אומר, אני מנחש מה היה השיקול. אז יכול להיות שיש יישוב גדול יותר ויישובים אחרים – כמו שבנצרת יש מקבץ של משרדי ממשלה ובאים לשם מיישובים יותר גדולים או יותר קטנים. אבל בעיקרון, זו מסגרת הרפורמה, שבודקים את כל הטיעונים האלה, של מתן שירותי רישוי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני השר, מה עם המכונות? שאלתי עכשיו, אולי זה קשור. האוטומטיות – המכונות האוטומטיות, מה ששאלתי – – – <מירב בן ארי (כולנו):> הוא דיבר עליו – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אנחנו בעד לשים כמה שיותר מכונות אוטומטיות, כי זה מייתר שירות, ומאפשר – ואנחנו, בכל מקום שתהיה לנו אפשרות אנחנו נציב עוד ועוד מכונות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא שאל על אמצעי תשלום. אם לא יכול – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> אני יכול לנחש שכשאתה עושה מכונות ואתה מאפשר לקבל שירות שהוא רשמי – רישיון נהיגה היום זה מסמך שהוא כמעט תחליף לתעודת זהות אפילו – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא כמעט. <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> כן. – – אני לא יודע אם הזמני שאתה מוציא מהמכונה, אבל אני מניח שכשבונים מהלך כזה גם יחד עם משרד המשפטים, חלות מגבלות מאוד משמעותיות, ואני לא אופתע אם המגבלה שאדם יכול רק להוציא לעצמו היא מגבלה משפטית, ואם זה כך, אני גם רואה בה היגיון. אני אלך להוציא בשמו תעודה, ואנשים יוציאו וישתמשו במעין תעודות-זהות – רישיונות של אחרים, אני חושב שכנראה שזאת הסיבה לכך שהשירות הזה חייב להיות באופן אישי, כי זה לדברים רשמיים. אני מדבר לגבי רישיון, אני לא בטוח שלגבי רישיון רכב, למשל, שהוא יותר כללי ומשתמשים בו. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני מדבר על רישיון רכב. אני יכול להוציא – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לא. רישיון נהיגה, אני חושב שראוי שהוא יהיה אישי במקרה הזה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – לא יכול לשלם את זה עבור מישהו – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> לגבי הנושא של ירושלים. חברת הכנסת עזריה, את מתעניינת ועסקת בזה – אני מסתכל בעיניים מאוד רגועות במציאות בירושלים, כי באמת נעשית כאן פעולה כוללת, בכל השנים האלה, שהיא בקנה מידה שלא היה בעבר, של השקעה בתשתיות, השקעה באמצעי תחבורה ציבורית, ברכבות – רק עכשיו אישרנו בממשלה הוצאה לדרך של הקו הירוק, מדרום העיר לצפונה, של רכבת קלה. כבר מתוקצבת, ורק דנים איך לבצע את זה – דרך המפעיל הקיים או לא – הארכת ארבע שלוחות. ארבע שלוחות לחלק מהמקומות שהזכרת כאן, למוקדי הרפואה, לבתי-החולים בהר-הצופים ובעין-כרם, למוקדי הספורט במלחה, לנווה-יעקב; בעצם, זה לקמפוסים, למרכזי הבריאות, למרכזי הספורט – העבודות המקדימות כבר מתבצעות על-ידי חברת "מוריה" במימון משרד התחבורה. בעצם ערוכים להאריך את השלוחות של הרכבת הקלה, דבר שיוסיף יכולת לאדם לוותר על הרכב כשהוא נע בתוך העיר. בנוסף לזה, הקו הירוק, מדרום העיר לצפונה, מתוקצב לביצוע, והקו הסגול – שאת יש לך אפילו השגות לגבי התכנון, נדמה לי – שהוא בשלבים תכנוניים מתקדמים – אם הוא יעבור פה או שם – שגם קידום התכנון שלו מתוקצב – הקו הכחול – – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – <שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:> – – – אמרתי סגול, זה מתל-אביב – גם כן לקראת. אנחנו עושים גם כבישי טבעת. כמו שאמרתי, עושים את כביש 16, שייקרא על שמו של הרב עובדיה יוסף. תהיה עוד כניסה מרכזית לירושלים מאזור מוצא במנהור עם מחלף אחד להר-נוף – חברת הכנסת גרמן, ראיתי את הגבה מתרוממת, וזאת תשובתי: הר-נוף, הרב עובדיה יוסף – וימשיך עד דרך בגין, וזה גם ישחרר הרבה מהנכנסים לעיר שיוכלו לעבור ולהתחבר לכביש. וגם עוד כביש טבעת מזרחי. באמת משקיעים בירושלים מעל ומעבר בתשתיות ובמיזמי תחבורה ציבורית. המיקום – שכולם מתכנסים לאותו מקום: הרכבת המהירה, הרכבות הקלות, האוטובוסים – הלוואי בהרצליה, הלוואי בתל-אביב כבר, הלוואי בגוש-דן, שהוא אפילו עמוס הרבה יותר, והפתרונות הם בקידום, אבל עוד לא נמצאים ברמה הזאת, אף שגם שם מבוצעים דברים משמעותיים מאוד. לכן, אנחנו עושים באמת את כל מה שנדרש, שהאדם יוכל בשעות העומס לנסוע בתחבורה הציבורית, ובשעות שהוא רוצה – לנסוע ברכב הפרטי בכביש 1 ובכל מה שאנחנו עושים כאן גם כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לשר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ על כל תשובותיו. מודה גם לכל השואלים. <הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – הוספת מוסדות חינוך), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2185/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. אני מתכבד להזמין לכאן את חברת הכנסת יעל גרמן להציג לנו הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – הוספת מוסדות חינוך), התשע"ו–2015, של חברת הכנסת יעל גרמן, מטבע הדברים, וקבוצת חברי הכנסת. תשיב לה שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חברי וחברותי, חוק מגבלות על חזרתו של עבריין המין לסביבת נפגע העבירה נחקק כבר לפני כמה שנים, אבל כאשר הוא נחקק חשבו על האפשרות שהעבריין יחזור למקום מגוריו של הנפגע או למקום עבודתו. כבר אז נתן המחוקק את דעתו, שכאשר נפגע עבירה – בין אם זו נפגעת או נפגע – נפגש עם העבריין שפגע בו, זוהי טראומה שחוזרת על עצמה שנית וצריך למנוע את זה. עם זאת, המחוקק גם חשב על האיזון, ולא נתן אוטומטית את האפשרות לכך שהנפגע יבקש והעבריין לא יחזור למקום העבירה, למקום מגוריו או למקום עבודתו. היום אנחנו למעשה מוסיפים עוד מקום אחד, שהמחוקק לא חשב עליו, וזה מקום לימודים. שערו בנפשכם נפגעת מין או נפגע מין, שחוזרים לאוניברסיטה או לבית-ספר או לכל מוסד לימודים אחר ומוצאים שם את עבריין המין שפגע בהם. ברור שזאת טראומה נוראה. לכן הצעת החוק שלנו, שהיא למעשה תיקון של החוק הקיים, באה לאפשר לנפגעי עבירות מין לפנות לבית-המשפט ולבקש שיגבילו את עבריין המין מלהיות באזור הלימודים ובסביבתם. אני רוצה להודות, אני רוצה להודות לכל מי שלקח חלק בחקיקת החוק. בראש ובראשונה לעורכת-הדין ליאת קליין, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. אני רוצה להודות להתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל, שנתנו תמיכה ותמכו בחוק הזה. אני רוצה להודות ל"נעמת" – תנועת הנשים העובדות והמתנדבות, לשדולת הנשים בישראל, למשרד המשפטים, למשרד הרווחה ולאנשי המשטרה, שהיו מעורבים בנושא. אני רוצה להודות לך, שרת המשפטים ויושבת-ראש הוועדה, ועדת השרים לענייני חקיקה, איילת שקד. אני רוצה להודות לך, חבר הכנסת דוד ביטן, שאני יודעת שבלי הדחיפה שלך לאורך כל הדרך, זה לא היה מגיע. ואחרונים – אבל מבחינתי ראשונים וחביבים – אני רוצה להודות ליועצי הלשכה הנפלאים שלי, קודם כול לאסף וייס, עורך-דין אסף וייס, שהחל את המלאכה ונמצא היום בחו"ל, וכמובן לדניאל שמר, ליועצת הנפלאה שלי שהמשיכה במלאכה. לסיום, אני רוצה רק לבקש ממך, שרת המשפטים: החוק הוא טוב, אבל בלי שמערכת מנע, מערכת שבאמת מודיעה לנפגעי העבירה את מה שצריך, בלי שהיא תפעל, ובלי שנפגעי העבירה ידעו שהעבריין עומד להשתחרר, החוק הזה יהיה חוק מת. אני מבקשת ממך שתיקחי על עצמך. מאז 2009 ועד היום המערכת לא ממש מופעלת, ומן הראוי שנפגעי העבירות יקבלו התרעה שלושה חודשים לפני על כך שעבריין מין עומד להשתחרר. זה ישלים את המלאכה ובאמת ייתן הגנה לנפגעות ולנפגעי עבירות המין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לחברת הכנסת יעל גרמן, ומתכבד להזמין את שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד להשיב בשם הממשלה להצעת החוק. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולברך את הנשיא הנבחר של ארצות-הברית, הנשיא לעתיד טראמפ. דונלד טראמפ והצוות שסובב אותו הם חברים גדולים של מדינת ישראל, ואני מקווה שהקשר האמיץ שקיים בין המדינות במשך שנים רבות יימשך. אני גם מאוד מקווה שהנשיא הנבחר דונלד טראמפ יממש את הבטחותיו, ולפחות סוף-סוף יהיה ממשל שיעביר את השגרירות של ארצות-הברית לכאן לירושלים. אני רוצה גם לנצל את ההזדמנות הזאת להודות להילרי קלינטון, שהיא אישה פורצת דרך וידידה גדולה של מדינת ישראל, שעצם ההתמודדות שלה – אני חושבת שזה היה דבר ענק. הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, של חברת הכנסת יעל גרמן, מציעה לתקן את החוק כך שיקבע שבית-משפט יוכל להרחיק עבריין מין ששוחרר מן המאסר גם ממקום לימודיו של נפגע העבירה. כיום חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה מאפשר הרחקה של עבריין מין שסיים לרצות עונש מאסר מסביבת מגוריו או עבודתו של נפגע העבירה. תכלית החוק היא למנוע מפגש תדיר של נפגע העבירה עם העבריין באקראי ברחוב, במקומות מרכזיים, במקום העבודה, במקום המגורים. התפיסה היא כי מפגש כזה עשוי להשפיע על מצבו הנפשי של נפגע העבירה בעבירת מין ולערער את תחושת הביטחון שלו. על-פי הצעת החוק תהיה אפשרות להרחיק את עבריין המין גם ממקום לימודיו של נפגע העבירה, למשל כאשר מדובר בקטין שלומד בבית-ספר, או בסטודנט שלומד לימודים גבוהים. אני סבורה כי יש טעם רב בהצעה. היא נועדה לתת מענה ממוקד, שאינו קיים כיום בחוק, ולדעתי הוא ראוי. לאחר התיקון יוכל בית-המשפט להרחיק עבריין מין ששוחרר ממאסר גם מסביבת לימודיו של הנפגע, ובכך תינתן לנפגע הגנה מפני מפגש אקראי עם העבריין גם באזור זה. אני אקח לתשומת לבי גם את מה שאמרת, באמת צריך להתריע כמו שצריך, לתת התרעה לנפגעי העבירה. דרך אגב, לא מזמן ערכתי פגישה אצלי בלשכה עם כל המתאמות, האחראיות ליחידות הסיוע בפרקליטויות השונות, ביחד עם בת-עמי, שמרכזת את הנושא הזה, הפרקליטות מאוד רתומה לנושא חוק נפגעי העבירה. בהתאם לאמור, הממשלה תומכת בהצעת החוק, ואני מודה לחברת הכנסת גרמן על ההצעה הזו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת המשפטים. אין מתנגדים להצעת החוק. אז אנחנו יכולים לעבור להצבעה. הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – הוספת מוסדות חינוך), התשע"ו–2015 – ההצבעה החלה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – הוספת מוסדות חינוך), התשע"ו–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 41 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. חבר הכנסת רוזנטל מודיע לפרוטוקול שגם הוא התכוון להצביע בעד החוק. החוק עבר בקריאה טרומית, ויועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנה לקריאה ראשונה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 27) (אי-מתן אשרה ורישיון ישיבה לקורא לחרם על ישראל), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת רועי פולקמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28) (הארכת רישיון לישיבת ביקור), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת איתן ברושי וקבוצת חברי הכנסת. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הרחבת הזכות לשעת היעדרות), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3278/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הרחבת הזכות לשעת היעדרות), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב. ינמק את ההצעה, מן המקום, חבר הכנסת יעקב אשר. יש לו דקה זמן. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, מאחר שכבר בירכו את נשיא ארצות-הברית מר דונלד טראמפ על בחירתו, אז גם אנחנו מאחלים לו הצלחה, ואנחנו יודעים ש"לב מלכים ושרים ביד ה'". אדוני היושב-ראש, אדוני שר הרווחה מכובדי, כולנו רוצים לעודד את הקשר בין האם לתינוק בחודשים הראשונים, וידוע שהקשר הזה תורם להתפתחות התינוק וילווה אותו לשנים רבות. מה קורה לאימא ולתינוק במעבר הפתאומי מחופשת לידה ליום עבודה שלם? החוק האמור, שעבר בוועדת השרים, נותן לאימא שעת הורות או שעת האכלה אחת ביום במשך ארבעת החודשים הראשונים לאחר חזרתה לעבודה. אבל במצב הקיים בחוק הזכאות הייתה רק למי שעובדת תשע שעות, בעוד שברוב מקומות העבודה יום העבודה הוא שמונה שעות ביום, כך שחלק גדול מהאימהות לא זכאיות לשעת הורות זאת. הצעת החוק הרחיבה את מעגל הזכאות, ומתאימה את הזכות לשעת הורות גם לאם שעובדת שמונה שעות, שזה מספר שעות העבודה היומיות ברוב מקומות העבודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <יעקב אשר (יהדות התורה):> אני רוצה להודות. נתתי את הסכמתי שהחוק הזה יקודם בהסכמה מלאה, למרות שבחלקו יש דברים אחרים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תכף נשמע את תשובת השר. <יעקב אשר (יהדות התורה):> – – אני כבר מקדים מראש לתשובת השר שקיבלתי את עמדתו, ואני מודה לו על קידום החוק הזה. וגם אודה לשר האוצר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת אשר. משיב בשם הממשלה שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה, אדוני. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, סעיף 7(ג)(3) לחוק עבודת נשים קובע כי עובדת שילדה זכאית להיעדר שעה אחת ביום במשך ארבעת החודשים הראשונים לאחר חזרתה לעבודה מתקופת הלידה וההורות ללא ניכוי משכרה – שעה זו נקראת שעת הורות – זאת בתנאי שהיא מועסקת במשרה מלאה. לאחרונה תוקן הסעיף כך שגם בן-זוג של מי שילדה יוכל לממש את שעת ההורות כולה או לחלקה עם בת-זוגו, בתנאי שאף הוא מועסק במשרה מלאה בתנאים מסוימים. הרציונל של תיקונים אלו הוא הרצון לסייע להורים לשלב בין בית לעבודה לאחר לידת ילדם. ההצעה הנוכחית מבקשת לקבוע כי ההיעדרות לשעת ההורות תוענק, נוסף למי שמועסקת במשרה מלאה, לעובדת שמועסקת שמונה שעות ביום במשך חמישה ימים בשבוע, גם במקומות עבודה שבהם היקף שעות כזה אינו מוגדר כמשרה מלאה. החלטת ועדת השרים היא לתמוך בהצעה, ובלבד שיתקיימו התנאים הבאים: 1. ההצעה תחול על אישה שעובדת מעל שמונה שעות ביום וחמישה ימים בשבוע בתנאים מצטברים; 2. המשך הליך החקיקה יהיה בהסכמת משרדי האוצר, הכלכלה, העבודה והמשפטים ובתיאום עם נציבות שירות המדינה – אני לא יודע למה צריך את נציבות שירות המדינה, אבל אוקיי; 3. לפני שההצעה תגיע לקריאה ראשונה היא תשוב לדיון בוועדת שרים לענייני חקיקה. אתה מסכים? אל תנענע עם הראש, עם הראש זה לא רשום בפרוטוקול. חבר הכנסת אשר מאשר כי הוא מסכים. כך החליטה ועדת השרים. <קריאות:> – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אבל הוא צריך להביע את הסכמתו. אם הוא לא מסכים, ואנחנו מעבירים – זה לא עובד ככה. אי לכך, אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה הטרומית. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, השר חיים כץ. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הרחבת הזכות לשעת היעדרות), התשע"ו–2016. חברי חברי הכנסת, מי שמעוניין להצביע – נא לתפוס את מקומו. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הרחבת הזכות לשעת היעדרות), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> והרי התוצאות: בעד – 48, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית, והיא עוברת לדיון ולהכנה לקריאה ראשונה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני בעד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת זוהיר בהלול מבקש לצרף לפרוטוקול את תמיכתו בהצעת החוק. אנחנו, כמובן, מאחלים לו רפואה שלמה במהרה. <הצעת חוק-יסוד: המיעוט הערבי כמיעוט לאומי> [הצעת חוק פ/1591/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק-יסוד: המיעוט הערבי כמיעוט לאומי, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה. אדוני ינמק את הצעת החוק. לרשותו עומדות עשר דקות תמימות. בבקשה, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, גבירותי ורבותי, חברות וחברי הכנסת, זאת הצעת חוק שמבוססת על עקרונות אוניברסליים של זכויות אדם באשר הוא אדם ועל אמנות רבות של החוק הבין-לאומי, במיוחד האמנות בדבר זכויות מיעוטים לאומיים, דתיים ואתניים. כל מה שיש בהצעת החוק קיים בחוק הבין-לאומי; אין שום סעיף שהוא מחוץ לגבולות של החוק הבין-לאומי. החוק מבוסס על תפיסה מודרנית של זכויות אדם, הפרט, שכוללת לצד זכויותיו לחירויות כאזרח וזכותו להשתייך למין האנושי גם את הזכות לשייכות. זאת זכות של האדם הבודד. זאת זכות אדם שאין לשלול אותה משום אדם, אין למנוע אותה, אין להגביל אותה ואין לעוות אותה או לנסות בכוח השלטון לשנות אותה. המסד השלישי של הצעת החוק הוא העיקרון הדמוקרטי החשוב של הגנה של מיעוט מפני דורסנות של רוב. על בסיס זה אנחנו הגשנו את הצעת החוק, שחתומים עליה כל חברי הרשימה המשותפת. כבוד היושב-ראש, תרשה לי להקריא את דברי ההסבר להצעת החוק, שמתחילים בכך שהחוק הישראלי אינו מכיר באזרחים הערבים בישראל כקבוצה לאומית. <יואל חסון (המחנה הציוני):> האם אתה מכיר בנו כרוב לאומי? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני מכיר בציבור היהודי הישראלי כעם שיש לו זכויות לאומיות, תרבותיות – כל הזכויות, לא מילימטר פחות ממה שקובע החוק הבין-לאומי, ואני, מה שאני דורש לעצמי אני מוכן לתת לך. זאת תפיסת עולם – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אתה רוצה – יש הבדל בין זה לבין תפיסת עליונות. אני נגד עליונות של צד על צד אחר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, אתה דווקא רוצה ליצור עליונות. האם מה שאתה חותם לגבי המיעוט אתה חותם גם לגבי הרוב? האם מה שכתבת בהצעת החוק על המיעוט, אתה מחיל את זה גם על הרוב? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> תקרא אותה, תקרא אותה, אני – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> קראתי בדיוק. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> תקרא את החוק הבין-לאומי גם. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> גם לרוב יהיה כנסת. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> החוק הישראלי אינו מכיר בזכויות קולקטיביות לערבים אזרחי מדינת ישראל, אלא על בסיס שייכות דתית. הרשויות בישראל מדברות באופן רשמי על בני מיעוטים או על אוכלוסייה לא יהודית, ולא על מיעוט לאומי ערבי. מטרתו של חוק זה היא להכיר במיעוט הערבי בישראל כמיעוט לאומי ערבי, הזכאי לזכויות קולקטיביות, ולבסס אותן על שוויון זכויות אזרחי מלא של האזרחים הערבים כיחידים. הכרה בזכויותיו של המיעוט הלאומי כקולקטיב משמעותה גם הכרה בזכותו לנהל את ענייניו התרבותיים. ככה קובע החוק הבין-לאומי. יש תפיסה של ליברלים ובעלי נטיות רפובליקניות אינטגרטיביות לאתר ולמצוא סתירה בין שוויון אזרחי לבין זכויות קולקטיביות. אין סתירה כזאת. זכויות האזרח של האינדיבידואל הן לא שלמות, הן לא באות לידי ביטוי מלא, אלא אם כן מכירים בזכותו להיות חלק מקולקטיב. זו גריעה לא רק מהזכויות הקולקטיביות, אלא גם מזכויות האדם, הפרט. הצעת החוק הזאת רואה בשוויון אזרחי במדינת כל אזרחיה ובהכרה באזרחותם של הערבים גם כקבוצה, שני אספקטים המשלימים אחד את השני ולא סותרים אחד את השני. בהצעת החוק, הסעיף הראשון נותן ביטוי חוקי להיות המיעוט הערבי במדינה מיעוט לאומי. כלומר, יש דרישה להכרה במיעוט לאומי. דרך אגב, זה מקובל בכל המדינות שטוענות שהן דמוקרטיות, וזה מסד של כל תפיסה דמוקרטית. הכחשת ושלילת זכותו של הציבור הערבי – שלילת הזכויות שלו כמיעוט לאומי – היא מעשה תוקפנות ומעשה אנטי-דמוקרטי; היא הפרה בוטה של החוק הבין-לאומי; היא הפרה בוטה של זכויות אדם. את זה צריך להבין. זה לא כאילו "אני נגד" – אתה נגד? אז אתה נגד זכויות אדם. אתה נגד? אז אתה נגד החוק הבין-לאומי. אתה נגד? אז אתה רוצה לשלול ממני זכות יסוד, זכות טבעית, שבאים כאן לשלול אותה מאתנו. סעיף 2 מעגן את זכויות היסוד והחירויות הבסיסיות של האזרחים הערבים, זכויות וחירויות המושתתות על היות אזרחי המדינה הערבים ילידי הארץ, על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו, בכבודו ובהיותו בן-חורין. סעיף 3 מעגן את עקרון השוויון. כידוע – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברים, יש כאן יותר מדי רעש. בואו נכבד את מי שעומד על הדוכן ומציג את הצעת החוק שלו. רגע, רק שנייה, חבר הכנסת זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני מקווה שהשרה, לפחות, מקשיבה לי, כי היא נותנת תשובה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת זחאלקה, רגע. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> סעיף 3 מעגן את עקרון השוויון. אזרחי המדינה הערבים זכאים לשוויון אזרחי ולשוויון הזדמנויות מלא. אפליה על רקע לאומי פסולה ומנוגדת לחוק. סעיף זה מנוסח ברוח סעיף 4(1) להכרזה, משנת 1992, של זכויות המיעוטים. אני רוצה להסביר כאן את הנקודה החשובה הזאת. בחוק הישראלי כיום אין הכרה בשוויון. אין – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> שנייה, חבר הכנסת זחאלקה, רגע, שנייה. אדוני יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת ביטן – יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת ביטן – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גברתי שרת המשפטים, את יודעת – – –? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – חבר הכנסת ביטן, קודם כול, אתה בצד הלא-נכון של המליאה, פה זה לא הקואליציה, וב. אתה נורא נורא מפריע. <עפר שלח (יש עתיד):> הוא מתרגל את הצד הזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מבין, אז בואו תתרגלו רק בשקט, כי זה לא מכובד כלפי הדובר, ברשותכם. בסדר? גם חבר הכנסת גליק. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> הוא רוצה לצרף אותם אחרי ניצחון טראמפ. עקרון השוויון אינו מעוגן בחוקי-היסוד בישראל. זה דבר נדיר מאוד, שבהסדרים חוקתיים או בחוקה אין עקרון השוויון. כמעט כל החוקות שבעולם – החוקה ההודית, החוקה האמריקנית, הבריטית, הצרפתית – כמעט כל החוקות בעולם – וההסדרים של חוקי-היסוד, שהם בבחינת חוקה, מתחילים בשוויון בין בני-אדם ובשוויון אזרחי. אי-אפשר לטעון שיש כאן חוקי-יסוד דמוקרטיים כאשר נעדר מהם עקרון השוויון. מה שיש הוא פרשנות של חוק כבוד האדם וחירותו, הפרשנות שנתן השופט ברק, שאמר שמבחינתו-הוא – השופט אהרן ברק – ולא מבחינת מדינת ישראל, כמדינה שלא עיגנה בחוק, אלא מבחינתו-הוא – הוא נותן את הפרשנות הזאת. יש המקבלים את הפרשנות הזאת, ואני בטוח שיושב-ראש הישיבה היום לא מקבל את הפרשנות הזאת, ואחרים שותפים לו בתפיסה הזאת. ומפני אנשים שרוצים לדרוס את זכויות המיעוט, ומפני אנשים שרוצים לשלול זכויות דמוקרטיות, ומפני אנשים שמסיתים יום ולילה שצריך לשלול מהאזרחים הערבים זכות זו או אחרת – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, בבקשה, חבר הכנסת זחאלקה. תם זמנך. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – צריך להגן, וצריך שיהיה חוק שימנע דורסנות של הרוב כלפי מיעוט. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה, רבה רבה. אני, כמובן, בשל עקרון הממלכתיות של ניהול הישיבה, אינני מגיב על הדברים. משיבה בשם הממשלה – שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מדינת ישראל מקיימת שוויון זכויות לכלל אזרחיה, יהודים וערבים כאחד, ללא הבדל דת, גזע ומין. חברי הכנסת, כל חברי הרשימה המשותפת, שיושבים כאן, הם אלה שהניחו את הצעת החוק הנוכחית, והם אלו שמוכיחים את זה שעה-שעה ויום-יום. חוקי המדינה והפרקטיקה הנהוגה בה לא רק אוסרים על השלטון להפלות אזרחים ערבים בכל נושא שהוא, אלא אף קובעים איסור הפליה גם ביחס לגופים פרטיים. כך, למשל, חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה אוסר הפליית עובדים או דורשי עבודה מחמת גילם, גזעם, דתם, לאומיותם ועוד. חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים אוסר הפליה באספקת מוצר או שירות ציבורי מחמת גזע, דת, לאום, ארץ מוצא ועוד. יתר על כן, החוק הישראלי קובע – והממשלה מיישמת – דווקא העדפה לאזרחי ישראל הערבים; חוק שירות המדינה (מינויים) וחוק החברות הממשלתיות מעניקים עדיפות לאזרחים ערבים בקבלה לעבודה בשירות המדינה ובקבלה לדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, כדי להבטיח ייצוג הולם. החקיקה הפלילית במדינת ישראל מוציאה מחוץ לחוק הסתה לגזענות. חוק-יסוד: הכנסת מונע השתתפות מפלגות גזעניות בבחירות, ותקנון הכנסת אוסר הנחת הצעות חוק גזעניות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה זה קשור – – –? <שרת המשפטים איילת שקד:> מדינת ישראל שומרת גם על הזכויות התרבותיות הקהילתיות של אזרחיה הערבים – – <קריאה:> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> ששש. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – ומשחר הקמתה מקיימת מערכת חינוך ציבורית מלאה בשפה הערבית, שבה מונחלת המורשת התרבותית הערבית. אני כשרת המשפטים מחויבת להגנת השוויון האזרחי של מיעוטים במדינת ישראל בכלל ושל ערביי ישראל בפרט. רק לאחרונה הכרזתי שבכוונתי להקים בית-משפט בטייבה, לראשונה בעיר ערבית. אם זהו המצב החוקי – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> מה זה קשור? <שרת המשפטים איילת שקד:> עיסאווי פריג', זה לשאלתך. אם זה המצב החוקי – והמעשי – היום בישראל, לשם מה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רגע, שרת המשפטים – מחילה. חברים, אי-אפשר לנהל דיון ברעש הזה. זה לא מכובד. <שרת המשפטים איילת שקד:> אז אני שאלתי את עצמי, לשם מה נועדה הצעת החוק שבפנינו. על-פי ההצעה, "חוק-יסוד זה, מטרתו לעגן בחוק-יסוד את מעמדו של המיעוט הערבי בישראל כמיעוט לאומי, הזכאי לזכויות קולקטיביות ולשוויון אזרחי מלאים". כפי שנוהג לומר חבר הכנסת אחמד טיבי, הוא רוצה להפוך את ישראל למדינת כל לאומיה. הצעת החוק הנוכחית לא באמת מבקשת לחדש שוויון זכויות אזרחי מלא לאזרחי ישראל הערבים, שכן, כאמור, כפי שהסברתי, השוויון הזה קיים. החידוש בהצעת החוק הוא בזכויות הקולקטיביות; הצעת החוק מבקשת לחדש בישראל מבנה חוקתי, שבו לאזרחי ישראל הערבים תינתן זכות וטו, כקולקטיב לאומי, ביחס להחלטות מוסדות המדינה. לא בכדי, גם בפסקת ההגבלה, האופיינית לחוקי-היסוד הקיימים, מבקשים מציעי הצעת חוק זו להכניס שינוי דרמטי: בעוד שבחוק-יסוד כבוד האדם וחירותו כתב המחוקק שחוקים הפוגעים בזכויות לצורך תכלית ראויה צריכים להלום את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בהצעה הנוכחית פסקת ההגבלה מדברת על מדינה דמוקרטית בלבד, ומשמיטה באופן בוטה את זהותה של ישראל כמדינה יהודית. בן-גוריון, רבותי, היה מתהפך בקברו. חברי מציעי הצעת החוק, אתם התבלבלתם. זה לא יקום ולא יהיה. במישור ההגדרה העצמית הלאומית, מדינת ישראל היא מדינתו האחת והיחידה של העם היהודי. זכויות לאומיות ערביות יש בקרב מדינות ערב שכנותינו. מי שמעוניין לממש זכות לאומית ערבית מוזמן לעבור אליהן. אני רק לא מבטיחה שימשיך להתפנק בתנאים שהוא מקבל בווילה שלנו. אני מבקשת – ואני מקשיבה – תקשיבו, ותקשיבו טוב – – <קריאות:> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת ג'בארין. <שרת המשפטים איילת שקד:> – – מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, וכך היא תישאר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> היא לא תהפוך – היא לא תהפוך לעולם למדינת כל לאומיה. לעולם לא. <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת חסון. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני בטוחה שמפלגת העבודה מסכימה אתי. אני מבקשת לחתום בדבריו של נשיא בית-המשפט העליון לשעבר שמעון אגרנט, בפסק-דין ירדור, מי שהיה אבי זכויות האדם בישראל, ובאותה נשימה הכיר היטב בחשיבות זהותה של ישראל כמדינה יהודית, ואני מצטטת: "לא יכול להיות ספק בדבר, וכך מלמדים ברורות הדברים שהוצהרו בשעתו בהכרזה על הקמת המדינה, כי לא זו בלבד שישראל היא מדינה ריבונית, עצמאית, השוחרת חופש ומאופיינת על-ידי משטר של שלטון העם, אלא גם שהיא הוקמה כ'מדינה יהודית בארץ-ישראל', כי האקט של הקמתה נעשה בראש ובראשונה בתוקף זכותו הטבעית וההיסטורית של העם היהודי לחיות ככל עם ועם, העומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית, וכי היה בו, באקט זה, משום הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל". ואני חוזרת ומדגישה: במדינת ישראל יש שוויון אזרחי מלא, ושרי הממשלה שיושבים פה, כל אחד בתחומו פועל לממש את השוויון הזה. מדינת כל לאומיה, חבר הכנסת טיבי, לא תקום פה. במגילת העצמאות, כפי שאתם בוודאי יודעים, מוזכר הרבה פעמים צמד המילים "מדינה יהודית" – המון המון פעמים. אבותינו המייסדים – אבותינו המייסדים יסדו את המדינה הזאת כמדינה יהודית. בשנות ה-90 קבע המחוקק שזו תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית, אבל בשום אופן אף אחד מחברי הבית הזה לא יסכים לקביעה שמדינת ישראל תהיה מדינת כל לאומיה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשרת המשפטים. חברי הכנסת, נא תפסו מקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אה, מחילה, חבר הכנסת זחאלקה. רק תודיע לי. לא לא, אני רק אשמח אם אדוני יודיע לי, כדי שאני אדע שהוא מבקש. אתה רק צריך להודיע לי. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – אני עדיין לא עברתי – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רגע. חבר הכנסת זחאלקה ינסה במשך שלוש דקות לשכנע אותנו בכל זאת להצביע בעד הצעתו. בבקשה, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, אני קיבלתי ידיעה, עכשיו, שבוצעה הזנה בכפייה של האסיר אבו פארה לפני כמה ימים. בכל זאת, אני הבאתי הצעת חוק לפני חברי הכנסת, והייתי בטוח שהשרה שקד והממשלה מתנגדים לה – אני ידעתי זאת, אבל חשבתי שיתנהל על העניין הזה ויכוח תרבותי, שבו את תביעי את נימוקייך נגד הצעת החוק, אני אביע את נימוקי, נצביע ונלך, אבל לא חשבתי שאת, כשרת משפטים, תציעי לי לעזוב את הארץ. תארי לעצמך שחבר הכנסת מיהדות התורה היה מציע לשנות את סדרי השלטון – והם מאמינים בזה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – – זחאלקה. זה בוקר של הפתעות היום. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – והם מאמינים בזה – היית מעלה בדעתך להגיד לו לחזור לברוקלין, או למרוקו? איזה מין דבר זה? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> למה, למה, למה – למה מדברים בצורה כזאת? למה מרעילים את האווירה? למה להפיץ גזענות במקום להתנגד לגזענות? מי שאומר: יש חוקים בארץ נגד גזענות, ובאותה נשימה מציע – מציע לאזרחים הערבים ולחברי הכנסת: לא מוצא חן בעיניך, לך לירדן, בעצמו הוא עובר עבירה. ואם יש דין, היה צריך להעמיד אותו למשפט. קריאה לגירוש אזרחים, קריאה להם לעבור מהארץ בגלל עמדותיהם, בגלל זהותם, זה דבר איום ונורא, אני לא יודע איך לקרוא לזה. אני מתבייש. אני חושב שאם יש מצפון אצל חברי הכנסת, הם היו צריכים להתבייש בשרת המשפטים, שמתלהמת וצועקת ומציעה דברים איומים ונוראים, דברים ש – איך אומרים – כאילו שהיא האדון, ואנחנו העבדים שלה; כאילו שהיא האדון, ואנחנו נתינים שלה. אנחנו אזרחים, אנחנו ניאבק על אזרחות מלאה, על הזכויות המלאות שלנו, על אפם ועל חמתם של כל הגזענים והפאשיסטים דוגמת שקד. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה. חברי הכנסת, נא תפסו מקומותיכם. אנחנו עוברים כעת להצבעה על הצעת חוק-יסוד: המיעוט הערבי כמיעוט לאומי, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה וקבוצת חברי כנסת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 77 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק-יסוד: המיעוט הערבי כמיעוט לאומי נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז תצביע אצלך, השר כץ. טוב, אז הרי התוצאות: 77 מתנגדים, 19 תומכים, אין נמנעים. השר חיים כץ מבקש לצרף הצבעתו לפרוטוקול נגד ההצעה. הוא בטעות הצביע במקומו של השר אזולאי, אבל השר אזולאי סומך את ידיו על ההצבעה הזאת. חבר הכנסת סלומינסקי מבקש להודיע שבטעות הוא הצביע בעד, אבל הוא נגד. לא בטוח שאנחנו מאמינים לך. אם כן, הצעת החוק לא התקבלה והיא ירדה מסדר-היום. <הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון – הרחבת גיל הזכאים), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/888/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים כעת לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון – הרחבת גיל הזכאים), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף וקבוצת חברי כנסת. חבר הכנסת אבו מערוף ינמק את הצעתו אבל תשובה והצבעה יהיו במועד אחר, כך על-פי הסיכום המוקדם. עשר דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, במדינה הדו-לאומית לא היית מקבל תוצאה כזאת, רק שתדע. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> מקיר לקיר, כן? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי הכנסת, ששש. המרפסות בקצוות. אתה לא מתחיל. רגע. ששש. חברים, נורא נורא קשה, ובעיקר לא מכובד כלפי הדובר, לנהל כך את הדיון. יהודה. חבר הכנסת גליק, אדוני השר, בואו. קצת מוגזם. ששש. טוב, תנסה, חבר הכנסת אבו מערוף, בבקשה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר חיים כץ, חוק מעונות יום שיקומיים חוקק בשנת 2000 ונכנס לתוקף בשנת 2001. מטרת החוק הייתה – חוק טוב מאוד – להבטיח לפעוט עם מוגבלויות מסוימות מסגרת טיפולית חינוכית שיקומית טובה. ואכן, עד גיל שלוש יש הרבה פעוטות שהם בהגדרה נכים, והם מחויבים למסגרת כזו. המסגרת הזאת תהיה להם גם טיפול, גם שיקום, גם חינוך. זה מאוד עוזר וטוב. אבל מה? החוק לא התייחס בצורה הנכונה, גם מבחינה רפואית וגם מבחינה טיפולית, לגיל של הפעוטות. הגיל מתחיל משישה חודשים, ואני מציע כאן לתקן. בקיצור, אני אנמק ואני מקווה שחברי הכנסת יאזינו טוב לנימוק. זה חשוב מאוד מבחינה שיקומית, טיפולית, חינוכית, לפעוט. אפילו הביטוח הלאומי מסכים ומגדיר שילד או פעוט נכה מגיל שלושה חודשים, מגיעה לו קצבה. אבל החוק כאן הגדיר למעונות רק מגיל שישה חודשים. יש פרדוקס עצום, לא רק בגלל העניין של הזמן, גם בגלל הזמן – שלושה חודשים – שאפשר לטפל בפעוט ואכן לאבחן ושיהיה במסגרת הנכונה מגיל שלושה חודשים ולא מגיל שישה חודשים. שלושה חודשים הם לא תקופה קצרה לשיקום וטיפול במסגרת הנכונה, ולא בבית. זה לא רק מעמיס מאוד על ההורים, ועומס כלכלי כבד על ההורים ועל המדינה, אלא לפעוט עצמו לא תהיה מסגרת טיפולית ובמשך שלושה חודשים הוא יהיה בלי המסגרת הנכונה. יש הגדרה בחוק מי הילד הזכאי לטיפול כזה ומי זכאי למעון. אני לא אכנס לזה, אבל מבחינה רפואית-שיקומית נכונה אנחנו היום מאבחנים ילדים – הרפואה מאבחנת גם בגיל חודש-חודשיים את הילדים האלה, ואפילו לפני הלידה. לכן מן הראוי, גם מבחינה רפואית, שהילדים אכן יהיו במסגרת ויגיע להם מגיל שלושה חודשים ולא רק מגיל שישה חודשים. לפי ההגדרות גם המאובחנים בגיל שנה ייכנסו למעונות והמעונות יקבלו אותם במסגרת הטיפולית גם מגיל שישה חודשים ולא רק מגיל שנה. זה לא עולה הרבה כסף. אני לא יודע למה ועדת השרים לענייני חקיקה לא הסכימה. כנראה שלא בחנו טוב, ולכן הסכמנו שהתשובה וההצבעה יהיו במועד אחר. אני עשיתי חישוב. יש בישראל 113 מעונות יום ובהם 2,550 פעוטות. העלות למדינה בכלל לכל פעוט היא 7,923 שקלים. זה הסכום הכולל. זה 75% מהמדינה – ממשרד האוצר וממשרד הרווחה – 25% מהשלטון המקומי, היכן שהמעון נמצא. השתתפות ההורים תלויה במצב הסוציו-אקונומי ובמצבים אחרים, נעה מ-100 שקלים עד 1,700 שקלים. לכן, העלות של כל התיקון הזה משישה חודשים לשלושה חודשים, לא תעלה הרבה, פחות מ-5 מיליון למדינה. לא רק זה, זה מצב טוב מאוד שהילדים והפעוטות יקבלו את הטיפול ואחר כך לא יהיה עומס על החברה – עומס כלכלי. דווקא זה רווח טוב, רווח נקי, גם למדינה, גם לאוצר וגם כמובן מבחינה בריאותית-שיקומית לפעוטות הללו. לכן העליתי את התיקון הזה של החוק, ואני מקווה שבמועד אחר, בהקדם, תהיה הצבעה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת אבו מערוף. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עידוד השתלבות בעבודה בקרב זכאי קצבת נכות), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3168/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת קארין אלהרר) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עידוד השתלבות בעבודה בקרב זכאי קצבת נכות), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת קארין אלהרר. גם בהצעה הזאת, בהתאם לסיכום מוקדם, תשובה והצבעה יהיו במועד אחר. חברת הכנסת אלהרר, עשר דקות לרשותך לנימוק ההצעה, בבקשה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי וחברותי חברי הכנסת, בשנת 2009 תוקן תיקון משמעותי מאוד בחוק הביטוח הלאומי. אנשים שהיו זכאים לקצבת נכות יכלו לצאת לשוק התעסוקה, להרוויח סכום נמוך מאוד מאוד, אבל עדיין להיות זכאים לקצבה. חשבנו שזה יפרוץ ונראה יותר ויותר אנשים שמשתלבים בשוק התעסוקה. הדבר הזה לא קרה. מנתוני המוסד לביטוח לאומי אנחנו רואים שיש קו ישר. סטטי; לא הייתה שום עלייה בשיעור ההשתלבות של אנשים עם מוגבלות בשוק תעסוקה. החוק שאני מביאה היום, התיקון לחוק הביטוח הלאומי, רוצה לשפר את המצב. דהיינו, להעלות את הסכום שאליו יוכלו להגיע אנשים שעובדים, בעצם להעלות את סכום ההשתכרות ועדיין לשמור על הקצבה. עכשיו תראו, אני יודעת שחלק מהתיקון הזה נכנס לחוק ההסדרים, שכנראה נצביע עליו בחודשים הקרובים, ועל כך אני רוצה להביע הערכה גם לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים וגם לשר האוצר. אבל, ההצעה שמגיעה לחוק ההסדרים היא הצעה לא מספיק טובה, כי היא מעלה את הסכום שמותר להשתכר ל-2,745 שקלים. זה לא מספיק גבוה. אנחנו צריכים לזכור שהקצבה היא 2,400 שקלים. אי-אפשר באמת לחשוב שמישהו יוותר על רשת הביטחון הזאת, כשהוא משתכר 2,745 שקלים. זה לא מספיק. צריך לשנות את כל ההיבטים הטכניים. אם אדם לא מצליח להשתלב בשוק התעסוקה לאורך זמן, הוא לא יצטרך לעבור שוב את כל ועדות הביטוח הלאומי כדי להיות מוכר. זה קריטי, כי אם מדינת ישראל תעשה את החישוב לטווח הארוך – לא היום, לא מחר – בעוד עשר שנים, אנחנו נראה אנשים שהם יצרנים, אנשים שהם חלק מהחברה הישראלית באופן מלא, לא רק עד שוק התעסוקה. במה זה משתלב? בדיון על שכר המינימום. נכון, כל תקופה אנחנו מעלים את שכר המינימום, וזה דבר מבורך, אדוני היושב-ראש, מאוד מבורך להעלות את שכר המינימום. אבל מה עם שכר המינימום של אנשים עם מוגבלויות, שלהם יש צרכים גדולים בהרבה? הקצבה שהם מקבלים היא קצבה זעומה. אז במקום לעודד אותם לצאת, להשתלב בשוק התעסוקה, להרוויח יותר, וגם שתהיה להם רשת ביטחון, אנחנו אומרים להם: לא. אתם תצאו, אם תרוויחו שקל יותר מ-2,745 שקלים – זהו. תם ונשלם. תצטרכו לחזור אחורה ל-2,300, וזהו. הדבר הזה הוא לא סביר. ואני רוצה לדבר על עוד מצב. מה עם אלה שהם בפריפריה? תשמעו סיפור. אדם עם מוגבלות שכבר מצא עבודה, וצריך לנסוע למרחק רב יותר, אם המעסיק שלו רוצה לתת לו החזר נסיעה – והנסיעה לאדם עם מוגבלות היא יקרה יותר, כי היא מונגשת – בעצם העלות של הנסיעה מגולמת בשכר; זה בתלוש המשכורת. אתם לא תאמינו: פתאום הסכום שהוא ירוויח יהיה יותר מ-2,745 שקלים. אז מה עשינו? הוא בעצם חוזר לאותו מצב, ושוב אין שום מוטיבציה לצאת לשוק התעסוקה. אני קוראת גם לשר העבודה והרווחה וגם לשר האוצר: עדיין לא העברנו את תקציב המדינה. יש עוד הזדמנות לשנות. תעלו את הסכום. לא מדובר בעוד הרבה. אני מציעה להעלות אותו ל-3,500 שקלים, כדי שזה יהיה שכר המינימום. אל תפקירו את האוכלוסייה הזאת. גם הם רוצים להיות חלק שווה בחברה. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. כאמור, תשובה והצבעה בזמן אחר. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת נכות וקצבת שאירים), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2644/20; דברי הכנסת, חוב' ל"ג, עמ' 15234.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת נכות וקצבת שאירים), של חבר הכנסת מאיר כהן וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת כהן. <קריאה:> זה תשובה והצבעה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אה, הוא כבר נימק. אני מתנצל. תשובה והצבעה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים צריך להשיב כעת על הצעת חוק שכבר נומקה בעבר, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת נכות וקצבת שאירים). אדוני השר, המציע כבר נימק את הצעתו, כעת אדוני רק ישיב. לאחר מכן נצביע. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> כתוב שתשובה והצבעה בזמן אחר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, זה על הצעת החוק של חברת הכנסת אלהרר. עכשיו אדוני צריך להשיב על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת נכות וקצבת שאירים), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מאיר כהן. היא הוצגה כאן בעבר, ואדוני כעת ישיב עליה, בשם הממשלה, ולאחר מכן נצביע. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חוק הביטוח הלאומי קובע כי אין למבוטח זכאות לקבל שתי קצבאות בעד אותו פרק זמן – מה שמכונה כפל גמלאות – ועליו לבחור רק באחת מהן. עם זאת, סעיף החוק קובע גם רשימת חריגים לעניין כפל גמלאות, כמו למשל מבוטח הזכאי לקצבת זיקנה וזכאי גם לקצבת שאירים, שאז משולמת לו, בנוסף לקצבת הזיקנה, מחצית מקצבת השאירים. הצעת החוק שבנדון מבקשת להוסיף חריג לעניין כפל הגמלאות ולקבוע שזכאי לקצבת נכות יהיה זכאי גם למחצית מקבצת השאירים במקרים שבהם בן-זוג או בת-זוג של הנכה נפטר. כיום יש כ-3,000 אלמנים ואלמנות המקבלים קצבת נכות שעשויים להיות זכאים לקצבת שאירים. עלות הצעת החוק היא כ-36 מיליון שקל. לנוכח העלות הכלכלית, הגם שמדובר על פניו בהצעת חוק ראויה, ועדת שרים לחקיקה החליטה להתנגד להצעת החוק מכמה סיבות: קודם כול, הביטוח הלאומי הולך היום להשקיע כ-300 מיליון שקל בטיפול בקשישים. ועל מה אני מדבר? הולכים לקחת אנשים עריריים, שגרים לבד, בני 86, מ-86 – זה 300 מיליון שקל – שהם לא סיעודיים, ולתת להם שש שעות סיעודיות בשבוע, כלומר כל יום מישהו ייכנס אליהם הביתה לשעה, יראה אם הם חיים, ידבר אתם. כל אחד כזה יקבל קופסת תרופות, יבדוק – לא יסדרו את התרופות כי אסור לסדר, אבל כל אחד יבדוק אם קיבל את התרופות, אם לקח אותן; יפתחו את המקרר, יראו אם יש אוכל במקרר, והיה ואין אוכל במקרר, יקבל אותו אחד גם חמגשית של אוכל. את הדבר הזה יבצעו, המגמה – לצערי, 65,000 מתוך הקשישים מקבלים הבטחת הכנסה. המגמה היא לקחת אנשים שמעבר לגיל הפנסיה, נשים – 62, גברים – 67, ומקבלים הבטחת הכנסה, לתת להם אפשרות לבוא לבתים לביקורים אצל אותם אנשים. הם יקבלו כ-30 שקל לשעה, שש שעות, אם יעשו ארבעה ביקורים ביום. כ-4,000 איש כאלה יסתובבו, ויקבלו תוספת של 3,600 שקל. לא יודע מה יקרה עם הבטחת הכנסה, אבל זה יוסיף להם מעל 2,000 שקל לשכר, וגם ייתן להם מקום עבודה. גם אותם אנשים שגרים לבד – מישהו ייכנס, יראה אם הם חיים. המהלך הזה הוסכם על-ידי האוצר, ברצוני לציין. כולי תקווה שתבוא החלטת ממשלה אי-שם – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אין הגבלת זמן? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אין הגבלת זמן לשרים. כמה זמן יש לי? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר, יש לך עוד ארבע דקות, בלי שום בעיה. אנחנו לא שמים שעונים. המזכירה בוחנת את זה. בסדר גמור. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> טוב. אני חושב שזה יביא פתרון ל-16,000 אנשים שחיים בגפם. בנוסף, משרד הרווחה מתחיל בתוכנית "יתד", בינואר 2017, לילדים וילדות בסיכון, שעד היום היו מקבלים מענה עד גיל 18. החל מינואר 2017 הם יקבלו מענה עד גיל 25. התוכנית הזאת, עלותה כ-100 מיליון שקל. אתה שומר לי על השקט? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי חברי הכנסת, נורא קשה, וכאמור, בעיקר לא מכובד לנהל כך את הדיון. המרפסות של הקואליציה – אנחנו מבקשים לשמור על הכנסת. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאחר שאתה אומר שישמרו על השקט, אז אני מבקש מחברי הכנסת להתנגד להצעת החוק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר. חבר הכנסת כהן, המציע, מבקש, במשך שלוש דקות נוספות, לנסות ולשכנע אותנו בכל זאת לתמוך בהצעת החוק. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, צר לי שזאת הייתה התשובה. אני דיברתי אתך בענבים, ענית לי בפולים. נכים הם לא קשישים, מה אתה עומד כאן ומדבר על קשישים? 36 מיליון שקלים. זו נקודה בים. אתם יודעים כמה כסף קואליציוני עובר מצד לצד? אני מדבר אתך על נכים, אתה עונה לי על קשישים? אתם צריכים להתבייש. זאת הפקרות של קשישים – נכה הופך להיות גלמוד; לא רק שהוא הופך להיות גלמוד, אלא גם לוקחים לו את הכסף. לא באנו בהצעה של מיליארדי שקלים ולא של מאות-מיליוני שקלים. 36 מיליון שקלים, אנשי הקואליציה, החברתיים שבכם. ועולה לכאן השר ומקשקש חמש דקות על מה? עכשיו, אתה עמדת פה לפני כמה חודשים ואמרת: מאיר, תדחה את זה, אני אטפל בזה. אבל כנראה שהמילה שלך שווה לקליפת השום. אני רק אומר לכולם לא לעשות אתך עסקים. אתך לא צריך לעשות עסקים. חבל מאוד, אתה שר בממשלת ישראל. ומכם אני מבקש: פעם אחת, 36 מיליון שקלים, תעשו חסד עם 3,000 נכים. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת כהן. אנחנו נעבור, אם כן, כעת להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת נכות וקצבת שאירים), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מאיר כהן וקבוצת חברי כנסת, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 52 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת נכות וקצבת שאירים), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 38 תומכים, 52 מתנגדים, אין נמנעים. חבר הכנסת טלב אבו עראר וחברת הכנסת חנין זועבי מבקשים לצרף את תמיכתם בהצעת החוק, לפרוטוקול. זה כמובן לא משנה את התוצאות. הצעת החוק לא התקבלה. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלה על השקעות בחברה שערכה הסדר חוב), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/325/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלה על השקעות בחברה שערכה הסדר חוב), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת לוי ינמק את הצעתו במשך עשר דקות. עשר דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שרים, שרות, ביום ראשון האחרון הרמתי גבה כשוועדת השרים לחקיקה החליטה שלא לתמוך בחוק הקלון הכלכלי שמונח לפניכם. לצערי הרב, שרי הממשלה הזו הוכיחו בפעם המי-יודע-כמה שהם בחרו – יש רעש נורא. אני מצטער, אני מוכן להמתין. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> כן, אתה ממש צודק. <מיקי לוי (יש עתיד):> שיהיה עשר דקות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו נעצור את השעון. חברי חברי הכנסת, בפעם המי-יודע-כמה – אנא. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה דווקא בתאים של העוזרים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה תמתין. חבר הכנסת אמסלם, קצת יותר בשקט. המרפסות שם, של הקואליציה. ככה יותר טוב. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני. ביום ראשון האחרון הרמתי גבה כשוועדת השרים לחקיקה החליטה שלא לתמוך בחוק הקלון הכלכלי שמונח לפניכם. לצערי הרב, שרי הממשלה הזו הוכיחו בפעם המי-יודע-כמה שהם בחרו להפקיר את חסכונות הפנסיה, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות של הציבור בידיים חסרות אחריות. בעשור האחרון נתקלנו בתופעה המקוממת של תספורות בעלויות דמיוניות שנעשו להסדרי חוב של בעלי ההון במשק הישראלי. פעם אחר פעם עמדנו נפעמים מהחוצפה, מההפקרות ומההתנהלות הכלכלית הקלוקלת שנחשפה בביצוע הסדרי החוב, מה שקרוי בלשון העם תספורות. פעם אחר פעם ראינו כולנו איך מבצעים תספורות על חשבון החסכונות של הציבור, ללא חשש, ללא רתיעה, והיעדרן של סנקציות משמעותיות זעק לשמים. הצעת החוק שאני מביא היום להצבעה בפני הכנסת תטיל קלון כלכלי – עליזה, את מפריעה לי, צר לי שאני אומר את זה. הצעת החוק שאני מביא היום להצבעה בפני הכנסת תטיל קלון כלכלי על מנפיקי איגרות חוב שלא עמדו בהתחייבויותיהם בדמות סנקציות, שיתמרצו מצד אחד הזרמה של כסף כדי להימנע מתספורת, ומהצד השני יגבו מחיר כבד ממי שהתנהל בחוסר אחריות משווע. זה אומר שלא יכול להיות בעל קונצרן שבאחת החברות שלו הוא יבצע תספורת ויפגע בכספי הציבור, בקרנות ההשתלמות, בכספי הפנסיה, ומהצד השני יוכל למשוך מחברה אחרת שלו דיבידנדים. זה לא יעלה על הדעת. בהצעת החוק, שנכתבה ביחד עם התנועה לאיכות השלטון, ישנם שלושה סעיפים מרכזיים. הראשון בא להגן בצורה ישירה על ציבור החוסכים במדינת ישראל, וקובע כי תיאסר רכישה של איגרות חוב של חברות שביצעו תספורות חוב באמצעות כספי קופות הגמל וקרנות הפנסיה, ואם לא עמדו בהתחייבות לפירעון או בהגעה להסדר חוב למשך עשר שנים. צריך להבין, חברי, אלה הכספים שלנו. אלה כספי החוסכים. אלה הכספים של אלה ששלחו אותנו לבית הזה. אין כאן שום הוצאה ממשלתית, יש פשוט הגנה על כספי החוסכים, על כספי הפנסיה, מפני אותם בעלי הון שמקבלים הלוואות מהר הכסף של הפנסיה של כל הציבור בישראל. הפנסיה וקופות הגמל של הציבור נוצרו כדי להבטיח גב כלכלי לחוסכים. לא ייתכן כי נפקיר אותם בידי בעלי חברות שהוכיחו חוסר יכולת וחוסר אחריות כלכליים. התפיסה הזו מתחדדת עוד יותר כשלוקחים בחשבון כי בניגוד לעבר, רוב ההשקעות של הגופים המוסדיים אינן באיגרות חוב ממשלתיות, אלא באיגרות חוב קונצרניות, שהן בטוחות הרבה יותר. לכן אסור לחשוף את חסכונות הציבור לסיכון גדול עוד יותר. גברתי היושבת-ראש, חשוב להבין שאין בהצעה הזו משום הטלת עול כבד על שוק ההון. לממונה על שוק ההון יש את הסמכות המלאה לאשר קנייה של איגרות חוב של חברות שנקלעו לקשיים כתוצאה מנסיבות שאינן תלויות בהן, כגון, חלילה, מלחמה או פגעי מזג אוויר. זה בא להגיד שאם אותו בעל הון ביצע הלוואה ואין באפשרותו להחזיר את איגרות החוב, אפשר יהיה לתת למדינה לרכוש חלק מהאיגרות כדי להקל על הציבור. יחד עם זאת, הכנסנו בהצעה הזאת סמכות לממונה לקנוס את מי שיפר את האיסור. חברי חברי הכנסת, הסעיף המרכזי השני בהצעת החוק קובע כי מי שביצע תספורת של 20% ומעלה יאבד את השליטה בחברה שבבעלותו. הגענו למצב של חוסר אכפתיות. לא מצליח להחזיר את הכסף – פושט את הרגל, עושה תספורת, ומי שניזוקים הם אלה ששלחו אותנו לבית הזה. זוהי ללא ספק סנקציה חמורה והכרחית, שתתמרץ את בעל השליטה להזרים כסף לחברה, ולא לרוץ מייד בצורה אוטומטית, כמו שהתרגלנו, להסדר חוב, שהפך בשנים האחרונות למין ברירת מחדל. חייבת להיות הרתעה חזקה בחוק, שתעמוד מעל ראשם של בעלי ההון. לא ייתכן שלא יהיה מחיר כבד וברור לאותם מבצעי תספורות. לא אחת בבית הזה אנחנו נרעשים: מישהו ביצע תספורת, הציבור הפסיד – ישר מקיימים דיון. ומה יוצא מהדיון? שום דבר. והנה הזדמנות לחוקק חוק שיגן על ציבור, והחוק הזה אינו עולה אפילו שקל אחד לממשלת ישראל. והסעיף השלישי והאחרון, אדוני היושב-ראש, הוא בבחינת "שברת – שילמת". אני מציע להרים את המסך מעל כל ההחזקות שיש בידיו של בעל שליטה בחברה מסוימת. אם הוא ביצע הסדר חוב, כל החזקותיו בשאר החברות ישועבדו לקראת ההחזר של כספי הנושים. מחזיר בעל חוב, מחלק את הקונצרן שבבעלות לחברות-בת משנה, מבצע הלוואה לחברה מסוימת, ואחר כך מצהיר על תספורת באותה חברה, אבל שאר החברות שלו מרוויחות כסף, והוא ממשיך למשוך דיבידנד, ואז הציבור ניזוק. למה לא להגיד: אתה לא תמשוך דיבידנד, אלא קודם תחזיר את החובות שלך לציבור עצמו? למה לאפשר לך לבצע תספורת? צריך לשים סוף לאבסורד הזה, שבו מצד אחד אדם מבצע הסדרי חוב על סכומי כסף עצומים, ומתחמק מתשלום חובותיו באמצעות חברות אחרות שלו. מהצד השני הוא ממלא את כיסו מתזרים מזומנים, מדיבידנדים ומכספים משאר עסקיו הרווחיים. זה לא מוסרי, זה לא הוגן וזה לא ערכי. כך לא עובדת כלכלה, וכך לא אמורים להתנהל עסקים, וחייבים לשים לזה סוף. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כל מי שעיניו בראשו ודואג לכספו של הציבור, ובמקביל מעוניין ליצור אווירה של התנהלות עסקית הוגנת בישראל, לא יכול להצביע נגד החוק המוסרי הזה. הייתי מסתפק, אם הייתה באה הוועדה ואומרת: החוק הזה ראוי, נשלח אותו לאוצר לבחון אותו, או אולי ניקח סעיף אחד משלושת הסעיפים שהבאת, נבחן אפשרות להגן על כספי הציבור, לא נאפשר תספורות. אבל אנחנו בבית הזה, כל פעם שיש תספורת – קדימה, דיון חירום בוועדת הכספים, במליאה. אני מבקש מכם להצביע בעד החוק המוסרי הזה. יש בכוחנו היום בכנסת להפחית את הכדאיות של ביצוע תספורות חוב, לגבות מחיר כבד עבורן, ומעל הכול – להגן על חסכונותיו של הציבור. אני קורא לחברי הקואליציה: אל תצביעו נגד האינטרס הציבורי. לפחות תצביעו בקריאה טרומית, כדי שהחוק הזה – ילכו ויבחנו אותו בוועדה; שיקברו אותו אחר כך בוועדה, אבל שמישהו ישים עין. החוק הזה ראוי. אנא מכם, בואו נשים את הציניות בצד, נתעלה מעל השיקולים הפוליטיים ונצביע בעד החוק החשוב, המוסרי והערכי הזה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. משיב על ההצעה, בשם הממשלה, שר הבריאות הרב יעקב ליצמן. בבקשה, אדוני. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני משיב כאן בשם סגן שר האוצר, שמשיב בשם שר האוצר. <קריאה:> העיקר הבריאות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> העיקר הבריאות. טראמפ או קלינטון? מה החלטנו? <קריאה:> – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> יש תוצאות סופיות כבר? <קריאה:> לא. עוד לא – – – הימאים – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מה? לא הבנתי. <קריאה:> קולות הימאים – – – <קריאה:> החיילים. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> קולות החיילים. יש בג"ץ בדרך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> עדיין מעבירים את הקולות מבני-ברק. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> מבני-ברק גם. עד כאן הכול בסדר. טוב. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, הממשלה מתנגדת להצעת החוק – כך אמר סגן השר כהן בשם הממשלה. ניהול חסכונות הציבור נעשה על-ידי הגופים המוסדיים בהתאם לעקרונות של נאמנות ובהתאם להגבלות השקעה הקבועים בדין. החלטות השקעה של גופים מוסדיים עוברות ביקורות רבות, החל משלב התוויית מדיניות השקעה רצויה, שמוכתבת על-ידי ועדת ההשקעות, דרך שלב הייזום, שבו מנותחת ההשקעה מבחינת סיכון מול סיכוי, וכלה בשלב המעקב אחר ביצועי ההשקעות על-ידי דירקטוריון הגוף וועדת ההשקעות שלו. בנוסף, מבוצעות ביקורות שמטרתן לבחון את התאמת ההשקעות למדיניות ההשקעה של הגוף, לוודא שאין ניגודי עניינים ולמנוע חריגות מכללי ההשקעה שנקבעו בתקנות ובחוזרים. אחרי המשבר הפיננסי בשנת 2008 הוקמה על-ידי הממונה על אגף שוק ההון בזמנו הוועדה לקביעת פרמטרים להתייחסות גופים מוסדיים המעמידים אשראי באמצעות רכישת איגרות חוב לא ממשלתיות. בעקבות דוח הוועדה והמלצותיה, שעוגנו בהוראות הממונה, הוטלו חובות רבים על הגופים המוסדיים בבואם להשקיע באיגרות חוב קונצרניות, למשל קביעת מדיניות להשקעה באג"ח קונצרניות, עריכת אנליזה שמתייחסת למכלול הפרמטרים של כל אג"ח, ובכלל זה מאפייני המנפיק ואיגרת החוב. לכן אין למנוע מגוף מוסדי באופן גורף להשקיע באיגרת חוב מסוימת רק בגלל שבוצע הסדר חוב באיגרת של אותו בעל שליטה, אלא יש לבחון את ההשקעה באיגרת חוב מסוימת בהתאם לפרמטרים הייחודיים לה. יתרה מזאת, חשוב לציין שמניעת השקעות באיגרות חוב מסוימות עלולה לגרום לפגיעה בכספי החיסכון הפנסיוני; בו בעת השקעה זו התאפשרה למשקי בית, לקרנות נאמנות וכיוצ"ב. לרשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון ישנה הפררוגטיבה לקבוע כללי השקעה לגופים המוסדיים. מטרת הכללים לשמור על האינטרסים של העמיתים החוסכים. כללי השקעות אלה מורכבים ממגוון שיקולים אשר מטרתם, בסופו של דבר, לספק לחוסכים תשואה גבוהה תוך שמירה על רמות הסיכון של התיק. הגבלה כמתואר בהצעת החוק עשויה למנוע מהעמיתים אפיקי השקעה הטובים עבורם בשל סיבות שלאו דווקא מצביעות על יכולת ההחזר העתידית או רמת הסיכון של החברה המגייסת. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אתה יודע, לא שומרים על – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> יש לציין שלאותו בעל שליטה עשויות להיות מספר חברות השונות במהותן זו מזו. אני בטוח, מיקי, שהבנת את התשובה מצוין. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אני יכול לומר – – – יותר אג"חים – – – אחת אחרי השנייה בלי הגנה, ובלי שהציבור מבין, כי זה נורא במודה – – – ואנשים הולכים להפסיד שם הרבה כסף. וזה – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> – – – זה לא דבר חדש. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל שומר הסף לא מתריע מפני כלים שהם בלתי מתקבלים על הדעת. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני יודע דבר אחד, ואני זוכר שאותו דבר – אראל, אתה העלית את זה גם בוועדת הכספים. אני זוכר את זה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תראה מה קורה ב"צים". ב"צים" הם מחזירים כסף לחברה ציבורית, וחברת-האחות שלהם – – – עשתה מיליארד וחצי – – – <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אוקיי, אני מבקש מחברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. אני, ברשותכם, רוצה דבר תורה. אפשר? אפשר? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, הוא לא עבר את העשר דקות? <שר הבריאות יעקב ליצמן:> לא, לא עברתי עשר דקות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הוא מוגבל לעשר דקות, אבל הוא עדיין לא עבר אותן. הוא יכול לומר דבר תורה נפלא בדקות שנשארו לו, כי אנחנו לא מפעילים שעון לשרים, אנחנו מסתכלים בשעון שמולנו. כך מקובל. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אני אשאל אותך שאלה. תגידי, בפרשת השבוע כתוב שה' הבטיח לאברהם את הארץ. הוא שאל אותו: "במה אדע כי אירשנה?" הוא שאל אותו: מה, איך אני יודע שהנכדים שלי באמת יירשו את הארץ? באותה פרשה, בשני פסוקים, ה' הבטיח לו ילדים. אז רש"י אומר: כאן הוא לא שאל "במה אדע שיהיו לי ילדים?" למה? מה ההבדל בין ילדים, שהוא לא שאל אותו כלום על זה, הוא סמך עליו, אך בהבטחת הארץ הוא אמר "במה אדע כי אירשנה?" אגיד לכם מה שאני חשבתי. אני יודע שאתם בטח תחלקו על זה, אבל אני אגיד את זה; לא מפחד להגיד את זה. ילדים – הוא סמך על ה', מה שה' הבטיח לו שזה יהיה – הוא סמך עליו; הוא הבטיח לו ילדים – יהיה. הארץ – הוא ראה – אברהם אבינו הרי ראה מה שיהיה עד סוף כל הדורות, כך כתוב. הוא ראה שפעם יחזרו לחלק מהארץ או לא יחזרו; חלקם יגידו להחזיר וחלקם יגידו לא להחזיר. אז אברהם אבינו שאל את ה': "במה אדע כי אירשנה?" במה אני יודע שבאמת הארץ תישאר ליהודים? זה לא אומר לגבי ההשקפה הפוליטית, כי אף אחד כאן באולם הזה לא יודע אם אני ימין או שמאל. אף אחד לא יודע, מעולם לא התבטאתי: ימין או שמאל. אז זה דבר אחד. אפשר עוד אחד? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עוד שתי דקות. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שתי דקות יש לי. אוקיי, אז עוד אחד. תגיד לי, דוד ביטן; דוד, עוד שתי דקות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תגיד גם מה הוא אמר ללוט כשלוט רצה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אנחנו מצביעים אתכם. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מה הוא אמר ללוט. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> שמה? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אם תימין אני אשמיל, ואם תשמיל אני אימין. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אתה יודע למה? יש משהו מעניין מאוד. היה ריב בין רועי לוט לרועי אברהם. איך התורה ממשיכה? מה אברהם טוען? למה תהיה המריבה בינינו? הם לא רבו, רק הרועים רבו. אז קודם כול, אם העוזרים רבים, תדע מייד – הראשים גם רבים. זה הכלל, זה דבר אחד. בזה אני אסיים את דברי. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר הבריאות. המציע, חבר הכנסת מיקי לוי, במשך שלוש דקות נוספות שעומדות לרשותו לנסות לשכנע אותנו בכל זאת לתמוך בהצעת החוק. שלוש דקות, מכובדי, לרשותך. בבקשה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אדוני שר הבריאות, האמת היא – זאת תשובה אומללה, ואני לא רוצה להרוג את השליח, כי אין זה עניינך. לא אתה היית צריך. אבל תשובה אומללה כגון זו לא שמעתי מחיי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עד כדי כך? <מיקי לוי (יש עתיד):> ממש. אומלל. מה עניין ועדת ההשקעות? מישהו הזכיר את ועדת ההשקעות? אני ביקשתי שוועדת ההשקעות תתערב? לא אמרתי דבר וחצי דבר כנגד המוסדיים, הם הרי מחזיקים את הכסף והם צריכים להלוות אותו לאותם גופים שצריכים להניע את הכלכלה. לא ביקשתי בהצעת החוק שלי למנוע את הלוואת הכסף. הרי המוסדיים, הם באמת מחזיקים את כספי הציבור. העניין הוא מול התספורות שמבצעים בעלי ההון וההפסד שהם גורמים לציבור. היעלה על הדעת שבעל הון מחזיק קונצרן, כמה חברות – ויש לנו דוגמאות חיות בכלכלה הישראלית – ולווה כספים מהמוסדיים בעבור אחת החברות שלו – אלה הכספים ששלחו אותנו לכאן – ואותו אחד, בהסדר החוב, גורם הפסד לציבור עצמו, אבל מהחברות האחרות שלו הוא מושך דיבידנד כדי להרוויח? למה לא ייקח את הדיבידנד מהחברות המרוויחות ויחזיר לציבור? למה לאפשר לו לרוץ לעשות תספורת? מה ביקשתי? לאפשר בחוק, לחייב אותו לקחת כסף מהחברות האחרות, המרוויחות, ולא למשוך דיבידנד. זה כל מה שביקשתי. אבל אם המשפט הזה הוא חוסר הבנה כלכלי ומדברים אתי על ועדת ההשקעות באוצר – אני מכיר אותה היטב – והמפקחת על שוק ההון, מה עניין שמיטה להר-סיני? את המשפט הזה אתה מבין, אדוני השר. אבל עוד הפעם, הטענות הן לא אליך. אני לא רוצה להרוג את השליח, אלא את מי שכתב את השטות הזו בתשובה שהבאתם לכאן. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חברי חברי הכנסת, נא תפסו את מקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלה על השקעות בחברה שערכה הסדר חוב), התשע"ה–2015. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלה על השקעות בחברה שערכה הסדר חוב), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברי בעמדה הטכנית, לוח ההצבעה אצל חברת הכנסת קארין אלהרר כנראה תקול. מה ביקשה חברתי להצביע? בעד. אז יש לנו 38 תומכים, כולל קולה של חברת הכנסת קארין אלהרר, 49 מתנגדים. הצעת החוק לא התקבלה וירדה מסדר-היום שלנו. זה לא רלוונטי עכשיו אחרי ההצבעה. חבר'ה, מספיק עם הנוהג הזה. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת דמי ניהול לעמית שסיים את עבודתו), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2981/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, אם כן, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלת דמי ניהול לעמית שסיים את עבודתו), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מרב מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת מיכאלי תנמק את הצעתה במשך עשר דקות תמימות שיעמדו לרשותה. אנחנו מעמידים לך את מכסת הדקות במלואה. אין צבירת ימי מחלה פה. בבקשה, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני. חברי וחברותי חברות הכנסת, אני מציגה בפניכם ובפניכן הצעת חוק שעל פניו היא נדמית לי מתבקשת ממש. פשוטה, הגיונית, ראויה. לראיה, עוד 74 חברות וחברי כנסת חשבו כמוני וחתמו על ההצעה הזאת. למרות זאת, הממשלה, שלפחות חצי מהחותמות והחותמים כאן הם מהקואליציה שלה, בחרה להתנגד לה. גם ההצעה הזאת עוסקת בפנסיה שלנו, וכמו שכולן יודעות ויודעים, הפנסיה היא היום בעיה קשה וחמורה. הפנסיה היום הולכת ומידלדלת, ורובנו המכריע לא נזכה לפנסיה שממנה נוכל באמת להתקיים כמו שצריך. אחד המרכיבים – רק אחד מהם, אבל אחד המרכיבים במה תהיה שווה הפנסיה שלנו, כמה כסף ייצבר בה וכמה באמת נוכל להתקיים ממנה, אחד המרכיבים האלה הוא דמי הניהול: כמה מתוך הכסף שאנחנו מפקידות ומפקידים בפנסיה ונצבר בה, הולך לחברה שמנהלת את זה – בשביל מה שזה לא יהיה. ומן הידועות הוא שדמי הניהול הם גבוהים מדי; הם מנצלים לרעה את חוסר הידע, את חוסר ההבנה והרבה פעמים את חוסר היכולת של חוסכות וחוסכים לעבור בין קרנות, בין קופות וכו'. מלכתחילה דמי הניהול הם סוגיה – סוגיה של ניצול לרעה של חוסר הניידות של החוסכות והחוסכים. ובכן, באה הצעת החוק הזאת ואומרת דבר כל כך פשוט: כשמישהו או מישהי חוסכת לפנסיה מתוך מקום העבודה – בדרך כלל מקום העבודה עושה את העסקה עם החברה שמבטחת וחוסכת לפנסיה, ככה שהסיכוי שדמי הניהול נמוכים יותר הם גבוהים, כי יש חברה גדולה, יש מעסיק עם עובדות ועובדים רבים שמנהל את הפנסיה, אז דמי הניהול סביר שהם הוגנים יותר. ובכן, באה הצעת החוק ואומרת: במשך השנה הראשונה אחרי שהאדם עזב מקום עבודה לא תוכל החברה להעלות לו את דמי ניהול הפנסיה למשך השנה או עד שלושה חודשים מרגע תחילת עבודתו במקום עבודה חדש. מה הרציונל? הרציונל הוא להגן על עובד, עובדת, על חוסך או חוסכת, שבתקופה שבה הם לא מקבלים שכר, ולכן הם מראש באיזה מצב כלכלי פגיע יותר; לא יהיה אפשר לנצל את המצב הזה לרעה ולעשות את מה שלצערי קרנות רבות עושות – להקפיץ מייד את דמי הניהול לדמי ניהול גבוהים בהרבה ממה שהיה לו במקום העבודה שלו. ובכן, חברות וחברים, הממשלה מתנגדת להצעת החוק הכל-כך סבירה ומתבקשת הזאת. הממשלה מתנגדת להצעה, שחתומות וחתומים עליה תמר זנדברג, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', אילן גילאון, זהבה גלאון, ישראל אייכלר, מנחם אליעזר מוזס, אורי מקלב, יו"ר ועדת הכספים משה גפני, עודד פורר, רוברט אילטוב, סופה לנדבר, אורלי לוי אבקסיס, אביגדור ליברמן, כשהיה עוד חבר כנסת ועדיין לא שר ויכול היה לחתום על חוקים, יגאל גואטה, יעקב מרגי, שולי מועלם-רפאלי, מוטי יוגב, יו"ר ועדת החוקה ניסן סלומינסקי, אכרם חסון, מירב בן ארי, רועי פולקמן, אלי כהן – כולם מסיעתו של שר האוצר, שלא זאת בלבד שלא יבוא בעצמו להשיב על הצעת החוק, אלא גם סגנו לא יבוא להצעת החוק, כי פנסיה זה כנראה לא מספיק חשוב – יפעת שאשא ביטון – מאותה מפלגה, טלי פלוסקוב, רחל עזריה, מייקל אורן בטרם היה סגן שר, אלי אלאלוף – יו"ר ועדת העבודה והרווחה, אלעזר שטרן, מיקי לוי, עליזה לביא, חברתי קארין אלהרר, חיים ילין, עפר שלח, יעקב פרי, מאיר כהן, יעל גרמן, עבדאללה אבו מערוף, אוסאמה סעדי, יוסף ג'בארין, דב חנין, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה עאידה תומא סלימאן, יעל כהן-פארן, יוסי יונה, איל בן ראובן, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, נחמן שי, מיכל בירן, איתן ברושי, זוהיר בהלול, יואל חסון, רויטל סויד, מיקי רוזנטל, אראל מרגלית, פרופסור מנו טרכטנברג, איש הכלכלה הנודע בעל השם העולמי וההבנה המאוד-עמוקה בכלכלה, אראל מרגלית – מבין גדול בכלכלה עם הישגים בזכות עצמו, יושב-ראש ועדת הכלכלה איתן כבל, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, איציק שמולי, סתיו שפיר, שלי יחימוביץ, שרן השכל, אורן אסף חזן, נורית קורן, אברהם נגוסה, אבי דיכטר – יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, נאוה בוקר, ענת ברקו, מכלוף מיקי זוהר, יושב-ראש ועדת הכנסת יואב קיש, יושב-ראש הקואליציה דוד ביטן, ו-חברות וחברים, יושב-ראש הקואליציה הקודם, היום השר, צחי הנגבי. כולם חתומות וחתומים על החוק הזה, שאומר את הדבר הפשוט: הגנה על עובד, עובדת, חוסך, חוסכת – בשנה שבה היא עזבה את מקום העבודה, לא להעלות לה את דמי הניהול. זה הכול. עכשיו, הסבירה לי הממונה על הביטוח, שאני ממש מעריכה אותה, מאוד מאוד – באמת, הערכה רבה ביותר. דורית סלינגר, אישה רבת הישגים – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני לא. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אתה לא מעריך אותה. אין לי אלא להצטער, אם כך, שאתה בממשלה שמינתה אותה, אבל אני אישית מעריכה אותה. – – והיא הסבירה לי באמת הסבר מנומק ותקיף מדוע יש לחוסכות ולחוסכים אופציות לעבור – במקרה שמעלים להם את דמי הניהול – לעבור לברירת מחדל, ששם דמי הניהול הם אפס. אבל אני שואלת אתכן, חברות וחברים: כמה מאתנו עוברות ועוברים בהתנדבות קופת פנסיה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אנחנו – באמת, מי מבין בזה? זה מפחיד, זה מלחיץ, זה כתוב בשפה שאנחנו לא מבינות ומבינים. לא בטוח שאנחנו יודעים לקרוא בכלל איפה כתובים דמי הניהול ומה גובהם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא. לכם יש הפחדים שלכם, לנו יש הפחדים שלנו. הכול בסדר, כולנו מפחדות ומפחדים מסוג הדבר הזה. זה מדבר כלכלה, זה מדבר פיננסים, זה מדבר מספרים, זה לא נגיש – מי מאתנו יודעת בכלל לחשוב על זה? ובטח ובטח אם עזבת מקום עבודה, לא חשוב אם התפטרת או פוטרת – זה מה שתזכור לחשוב עליו ולטפל בו, להעביר את הקופה של הפנסיה לברירת המחדל עם אפס דמי ניהול? זאת תשובה כל כך כל כך לא ראויה. עכשיו, אומרת לי עוד, המפקחת על הביטוח; היא אומרת לי: הרי חברות הביטוח ירצו – אם נטיל עליהן כזאת מגבלה, ירצו לפצות את עצמן. מה הן יעשו? הן יעלו את האחוז של מה שהן גובות על הצבירה עצמה, ואת זה הן יעשו לכולן ולכולם. עכשיו, בואו, אפשר לחשוב – אנחנו יודעות – חברות שהן חזירות – ונגיד: לא כל החברות חזירות, ולא תמיד, ולא כולן, אבל חברות שהן חזירות ייקחו כמה שהן יכולות יותר, עם ההגבלות או בלי ההגבלות – או יותר נכון בלי ההגבלות, כי כשיש הגבלה הן לא יכולות לקחת יותר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אבל אני בשום פנים לא מבין את הטיעון. הרי לשיטתה, אם יעלו את הניהול מהצבירה אנשים יעברו קופה. הרי לשיטתם הם לא יעברו. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> יפה דרש היושב-ראש ואמר: לשיטתה, אם יעלו את האחוז שלוקחים על הצבירה, אז אנשים יעברו קופה. זאת אומרת, אתה אומר: אדרבה ואדרבה, אם את מאמינה בתחרות, אז התחרות הייתה צריכה לעבוד גם כאן. צודק אדוני היושב-ראש, ניכר ששנים של לימודי תורה וגמרא – מוחך המפולפל באמת יצא מהם נשכר מאוד, ותודה לך על ההערה הזאת. אנחנו מדברות ומדברים פה על דבר נורא פשוט ובסיסי: הגנה על עובדות ועובדים, חוסכות וחוסכים, ברגע הפגיע הזה, שעזבת את העבודה. לא לנצח – או לשנה הראשונה או עד שלושה חודשים ראשונים במקום העבודה החדש. נורא בסיסי, נורא טריוויאלי, לא עולה כסף למדינה. ממש לא ברור לי למה משרד האוצר מסרב לתמוך בהצעה הזאת. תודה, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. משיב בשם הממשלה, בשם שר האוצר – השר המקשר יריב לוין. בבקשה, אדוני. הדגשתי שאדוני משיב בשם שר האוצר. <שר התיירות יריב לוין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת – חברת הכנסת מיכאלי, אני חושב שאמרת כאן, בהצגת הצעת החוק, דברים שלי, כמי שלא מופקד על התחום הזה ולא בקי בו לעומקו, לפחות נשמעים כאלה שראוי לבחון אותם לעומק. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רגע. רק, אדוני השר, על-פי התקנון. אם אדוני רוצה להגיע להסכמה על תשובה והצבעה במועד אחר, אז אדוני לא יוכל להשיב כרגע. אז תסכמו את זה. אם אדוני ישיב, אנחנו ניאלץ לקיים הצבעה על-פי התקנון. אז אני יכול לאשר לאדוני, אף שהוא כבר עלה, אבל אז – – – <שר התיירות יריב לוין:> אה, מאה אחוז. אז, חברת הכנסת מיכאלי, אני רוצה להציע שנחכה שבוע, שהפרוטוקול יועבר לעיונם של שר האוצר וסגן שר האוצר, ואולי על בסיס הדברים האלה אפשר יהיה להגיע לאיזושהי הבנה שתאפשר לזה להתקדם. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני יעשה כמיטב יכולתו – – – <שר התיירות יריב לוין:> כן, מאחר שביום ראשון לא יכולתי להשתתף בוועדת שרים לענייני חקיקה גם לא הייתי בדיון שהיה, כך שאני לא יכול אפילו להתייחס לעמדה שהייתה, ומדוע היא נקבעה כך ולא עמדה אחרת. יכול להיות שיש לזה נימוקים מקצועיים של האוצר. אני מציע שנחכה עוד שבוע ונשמע אותם, אין הרבה מה להפסיד בעניין הזה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אז, חברים, בהתאם להסכמה בין השר בשם הממשלה לבין חברת הכנסת המציעה, אנחנו מגדירים כרגע: תשובה והצבעה במועד אחר. אני לא קובע מועדים, אתם תסכמו ביניכם. <שר התיירות יריב לוין:> נודיע בשבוע הבא. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אם כן, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – העדפה בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה לשכבות מצוקה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2991/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום, הצעת החוק האחרונה שעל שולחננו להיום: הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – העדפה בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה לשכבות מצוקה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יוסי יונה וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת יונה יוכל לנמק את הצעתו במשך עשר דקות שיעמדו לרשותו. עשר דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> חברותי וחברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת החוק, הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון). אני רוצה, ברשותכם – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עליזה, חברי הכנסת, אי-אפשר ככה לנהל דיון. במחילה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> תזכור את ההפרעות אחר כך. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הכול בסדר. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> הכול בסדר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אם יחסר לך זמן, נוסיף לך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> יופי, תודה. אם כן, הצעת החוק מאוד פשוטה, שני סעיפים בלבד, ואומרת את הדבר הבא: מוסד מוכר יקצה בכל מסלול לתואר בוגר לפחות 10% מן המקומות למועמדים מאזורי עדיפות לפי אמות מידה חברתיות-כלכליות. לעניין זה, אזורי עדיפות: הפריפריה החברתית והפריפריה החברתית-גיאוגרפית, והיא בעצם תובעת – או מאפשרת לשר החינוך לקבוע את התנאים, את הכללים, לביצוע הסעיף הזה. אדוני היושב-ראש, מן הסתם אתה וכולנו פה יודעים שהחברה הישראלית מתאפיינת בפערים כלכליים מהגדולים ביותר בעולם המערבי. היא מאופיינת בשיעורי העוני הגדולים ביותר בעולם המערבי. קברניטי המשק, ראש הממשלה, שר האוצר ושרים בכירים אחרים נוהגים מדי פעם להתפאר ולהתגאות בנתונים, בממצאים, שנוגעים לחוסנה של הכלכלה הישראלית, וודאי שאני מצטרף לשמחתם. שמחתם – שמחתי. אכן יש לנו כלכלה, יש לנו משק מאוד מאוד איתן ומאוד חזק. אבל, כפי שאמרתי פעמים רבות בעבר, הם לא אוהבים לעסוק בשאלה כיצד העושר של המפעל הזה מתחלק בין אזרחיות ואזרחי המדינה. כלומר, אנחנו יכולים על דרך האנלוגיה לומר שהמפעל מאוד מאוד חזק, וחלק ניכר מעובדיו ועובדותיו נאנקים תחת תנאים כלכליים קשים מאוד. דבר נוסף, אדוני היושב-ראש, אנחנו גם יודעים את העובדות הבאות – שקיימת הלימה גדולה מאוד מאוד בין השכלתה של אישה, של גבר בחברה ישראלית, לבין היכולות הכלכליות העומדות לרשותו, או אם תרצו שעומדות לרשות הוריו, שגם אצלם קיימת ההתאמה המאוד גדולה בין המצב הסוציו-אקונומי לבין השכלתם. הממצאים האחרונים, מלפני כשבוע, מלמדים על כך שההוצאה הפרטית לחינוך הולכת וגדלה, וכיום היא עומדת על כ-5 מיליארד שקלים. כלומר, ההורים מתבקשים לממן את הלימודים של ילדיהם. המדינה הולכת ונסוגה מהמחויבות שלה לממן את שירותי החינוך של ילדות וילדי ישראל ומפילה אחריות הולכת וגדלה על ההורים. דרך אגב, אנחנו רואים את התופעה הזאת קיימת כמעט בכל אחד מהתחומים החברתיים השונים, בין אם זה בתחום הבריאות, בתחום הרווחה ועוד כהנה וכהנה. כפי שאמרתי, אם כן, קיימת הלימה. תגידו לי מה השכלתו של האדם ואומר לכם מה היא הכנסתו באופן סטטיסטי. ודאי שיש רבים שאין להם השכלה והם עשירים כקורח, ויש המון אנשים משכילים שהם עניים מרודים. גם מזה וגם מזה קיים. אבל עדיין קיימת הלימה גדולה מאוד. לפני שלושה עשורים ההזדמנויות להשכלה גבוהה היו מצומצמות מאוד מאוד. אפשר לומר לזכותו של שר החינוך בזמנו, אמנון רובינשטיין, שיזם ועשה את מהפכת המכללות, שהביאה לגידול דרמטי במספר התלמידים שזוכים להשכלה גבוהה בישראל. ועדיין. עדיין אנחנו רואים שלמול עינינו גם הולכת ומתהווה לה איזו הייררכיה בין האוניברסיטאות לבין המכללות. זאת אומרת, הייררכיה במובן הבא – אדוני יושב-ראש ועדת החינוך יעקב מרגי, אתה מודע לעובדות שאני מציג כאן בפני באי הבית, שגם שם – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> הלוואי שיכולתי להצביע בעד. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> סליחה? <יעקב מרגי (ש"ס):> הלוואי שיכולתי להצביע בעד. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> הלוואי שיכולת להצביע בעד. אני יודע. אני מודע לחלוטין לאילוצים שעומדים בפניך. ואני רוצה גם לציין, משום שאתה כבר העלית את הנקודה הזאת, שעל הצעת החוק שאני מביא בפניכם חתומים חברות וחברי הכנסת מסיעות שונות, וגם מסיעתך, חבר הכנסת מרגי, ואפילו חתימתך על הצעת החוק הזאת. ובכל אופן, כפי שאמרתי, גם הברכה הזאת שבכינונן של המכללות והגידול המרשים מאוד והדרמטי במספר הסטודנטים או במספר הצעירים והצעירות מכלל אזרחי ישראל שזוכים להשכלה גבוהה, עדיין קיימת הייררכיה, עדיין קיימת חלוקה נוקשה מאוד מאוד באשר למי מגיע להיכן: מי מגיע למכללות ומי מגיע לאוניברסיטאות. לפני כשבוע פרסם המרכז למחקר ולמידע של הכנסת ממצאים שהייתי מכנה אותם "מטרידים מאוד מאוד", חברות וחברי הכנסת יקרים, מטרידים מאוד מאוד באשר להזדמנויות בשדה החינוך, כפי שאנחנו מחלקים אותן, כפי שאנחנו מפענחים אותן, על-פי המצב הסוציו-אקונומי. כולנו מכירים את החלוקה של החברה הישראלית לאשכולות מ-1 ועד 10. המחקר שנעשה על-ידי המרכז למחקר ולמידע של הכנסת נותן לנו תמונה מדאיגה למדי, חברות וחברי הכנסת, ואני רוצה להציג אותה בפניכם, את חלקה לפחות. חשבו, לדוגמה, על תחום הרפואה. אשכולות 1–4, כמה סטודנטים מהאשכולות הללו, מהמצב הסוציו-אקונומי הנמוך ביותר, מגיעים ללימודי רפואה? 0.4% למול 3% מאשכולות 7–10. זאת אומרת, הייצוג בלימודי הרפואה של האשכולות 7–10 עומד על פי-שישה. אותו דבר גם בתחום המשפטים. בעוד שבאשכולות 1–4 יש לנו 0.3%, הרי ב-7–10 זה עומד על 2%. תעשו שוב את החשבון, שוב, חברי הכנסת, חברות הכנסת, אנחנו מדברים שוב על יחס של פי-שישה. תחשבו על משפטים במכללות. עד כאן דיברנו על משפטים באוניברסיטאות. משפטים במכללות – 1–4 – 1.8%. אשכולות 7–10 במכללות עומד על 8%. 8% למול 1.8%. יותר מפי-שישה. ודאי גם בתחום האדריכלות. בעוד ש-1–4 – 2%, הרי באשכולות 7–10 אנחנו מדברים על 14%. כלומר, פי-שבעה. במדעי המחשב – היכן אראל מרגלית שמביא לנו את הבשורה הזאת של הסייבר? והיכן ראש הממשלה שמדבר על כך שהפכנו להיות מעצמה בין-לאומית בתחום המחשוב? גם הוא לא ירצה ולא ישׂישׂ לספר לנו על הפערים הקיימים בתחום הזה. אז הנה, רבותי, בעוד ששיעור הסטודנטים מאשכולות 1–4 במדעי המחשב באוניברסיטאות עומד על 1.4%, הרי שבאשכולות 7–10 הוא עומד על 6.6%; פי-שישה. גם כך הפער מתקיים במכללות. בעוד שהסטודנטים הבאים, בתחומי המחשב, מאשכולות 1–4 עומד על 1.2%, הרי שבאשכולות מ-7 עד 10 אחוז הסטודנטים עומד על 4.5% – פי-חמישה. הצעת החוק הזאת שאני מציג בפניכם – יושב-ראש הקואליציה דוד ביטן, אתה מחייך, ואני מתאר לעצמי שאתה הולך לתמוך בכל כוחך בהצעת החוק הזאת; או לא, אני לא יודע – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> כולל מי ששירת בצבא? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> סליחה? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> השירות הצבאי גם – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> מה קשור עכשיו השירות הצבאי? אנחנו מדברים על אנשים ולאיזה אשכולות הם משתייכים. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – מי ששירת בצבא. <קריאה:> מה הקשר? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> עודד – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> מי שלא שירת בצבא בכלל – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> עודד, בוא אומר לך: על פניו, אני לא יודע מה הרלוונטיות של ההערה שלך לדיון שלנו. יכול להיות שהיא רלוונטית, אבל אני אשמח לברר אותה אתך בהמשך. אני לא יודע עד כמה היא רלוונטית. בכל אופן, האוניברסיטאות – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> רק משפט סיכום, חבר הכנסת יונה. בבקשה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> ברשותך – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עשר דקות אדוני קיבל. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> ברשותך, האוניברסיטאות, ואני מבין את עמדתן, הן חושבות שזו תהיה התערבות די בוטה באוטונומיה שלהן. אני מבין את העמדה הזאת, לכן אני לא בהכרח בא ואומר: הבה ונחייב אותן, אבל אנחנו יכולים להוביל מהלך. שר החינוך בנט, שביקר זה עתה בדימונה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> יונה, בבקשה משפט סיכום. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – ואמר: אנחנו מעלים את דימונה על ראש שמחתנו, בבקשה, הבה נעלה את דימונה על ראש שמחתנו, ויישובים אחרים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> משפט אחרון, אדוני היושב-ראש. ניתן לעשות זאת באמצעות תמריצים לאוניברסיטאות שמעניקות העדפה לתלמידים ותלמידות, סטודנטיות וסטודנטים הבאים מהאוכלוסיות המוחלשות של החברה הישראלית. אני מבקש מכם, חברות וחברי הכנסת, להצביע בעד הצעת החוק הזאת. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת יוסי יונה. משיב על הצעת החוק בשם הממשלה סגן שר החינוך הרב מאיר פרוש. אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת המציע, הצעת החוק שבנדון, שהעלה אותה כאן חבר הכנסת יוסי יונה ואליו מצטרפת רשימה נכבדה של חברי כנסת, היא הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – העדפה בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה לשכבות המצוקה). היא נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ביום 6 בנובמבר 2016, וועדת השרים החליטה לדחות את ההצעה. אני אבקש קודם כול לפרט ולהרחיב מהי הצעת החוק מנקודת המבט שאני צריך להציג אותה. הצעת החוק מבקשת להוסיף בסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח–1958, הוראה שלפיה כל מוסד יהיה מחויב להקצות בכל מסלול לתואר בוגר לפחות 10% מהמקומות למועמדים מאזורי עדיפות – פריפריה חברתית או גיאוגרפית – לפי אמות מידה חברתיות-כלכליות. מדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי מטרת החוק היא להסיר חסמים העומדים בפני תושבי הפריפריה בבואם להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה. אכן, מטרת החוק היא חשובה וראויה, אך עם זאת אנו סבורים כי אין צורך לקדם את הדבר באמצעות חקיקה, מהמטעמים הבאים: ראשית, הנושא מטופל מזה שנים רבות – ואני ארחיב תכף על כך – הנושא מטופל מזה שנים רבות על-ידי מל"ג וות"ת ונמצא על סדר-היום גם בזמן הזה, גם בעת הזאת. בעשורים האחרונים ביצעו מל"ג וות"ת שורה של פעולות על מנת להרחיב את הנגישות להשכלה הגבוהה למועמדים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית, והפעולות האלה נשאו פרי ויש גם תוצאות מעודדות. בשנת הלימודים תשע"ו, חבר הכנסת יונה, כ־24% מהסטודנטים לתואר ראשון למדו במוסדות הלימוד הקיימים במחוזות הצפון והדרום – 9.7% במחוז הצפון ויותר מ־14% במחוז הדרום – לעומת 9% שלמדו במחוז הדרום בלבד בשנת תש"ן. אגב, אני חייב לומר גם שחלק מהנתונים האלה שאמרתי ואני אומר בהמשך, הצגתי גם בשבוע שעבר במסגרת הצעה דחופה לסדר-היום שהוגשה על-ידי חברי הכנסת יגאל גואטה וטלב אבו עראר בנושא פערים בין סטודנטים במרכז לסטודנטים בפריפריה בתחום ההשכלה הגבוהה. השינוי המשמעותי הזה במפת ההשכלה הגבוהה של ישראל שהתרחש בשני העשורים האחרונים, לא היה מתאפשר אלמלא הפניית המשאבים התקציביים שנדרשו לכך אל שני מחוזות הפריפריה שהזכרתי. אני מבקש לציין כ׳ למרות ההאטה הקיימת במערכת ההשכלה הגבוהה בשנים האחרונות, מספר הלומדים במחוז הצפון גדל כמעט פי-שלושה בהשוואה לתחילת העשור הקודם – פי-שלושה בהשוואה לתחילת העשור הקודם – בעיקר כפועל יוצא של הרחבת התוכניות הקיימות במכללות האקדמיות בצפון ופתיחת תוכניות לימודים חדשות. חבר הכנסת יונה, מעבר לתקצוב ופיתוח מערך המכללות האקדמיות בפריפריה והאוניברסיטה הפתוחה, במסגרת התוכנית הרב-שנתית מקצה ות"ת תקציבים ישירים נוספים לקידום מוסדות וסטודנטים מהפריפריה. אני מבקש לציין את הדוגמאות הבאות: תוכנית "הישגים", זו תוכנית המיועדת להנגשת ההשכלה הגבוהה לצעירים מיישובי הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, ובמסגרתה ניתן ייעוץ והכוון ללימודים אקדמיים על-ידי רכזים ייעודיים לנושא. נוסף על כך, החל משנת תשע"ו פועלת התוכנית "הישגים להיי-טק", המיועדת לעידוד ותמיכה בצעירים מהפריפריה בלימודי הנדסה ומדעים במוסדות האקדמיים המובילים בישראל. עדיפות בהקצאת מכסות סטודנטים למוסדות בפריפריה ניתנה הן במהלך החומש האחרון והן לחמש השנים הקרובות, על מנת לסייע בהתפתחות האקדמית והכלכלית של מכללות אלה. מעבר לכך, קיימת גם תמיכה משמעותית לליווי סטודנטים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך במכללות ולמכללות בפריפריה לשם צמצום נשירה ורכישת תואר איכותי. אני מבקש גם לציין כי מודל זה מתואם עם התאחדות הסטודנטים הארצית. ישנה גם קרן הסיוע – ואני שכחתי לפרט, ועשיתי את זה בשבוע שעבר בהרחבה – ובניית מעונות סטודנטים באזור הפריפריה. על כל פנים, לסיכום הדברים, יש השקעה עצומה של הממשלה, ורואים גם תוצאות בשטח בעניין הזה. ומאחר שהדבר הזה מקבל ביטוי ויש גם תוצאות טובות, אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את הבקשה, בעצם לכפות לפי החוק על המועצה להשכלה גבוהה לפעול כך, כי זה לא נהוג להתנהג כך עם המועצה להשכלה גבוהה. תודה, חברים. אני מבקש להוריד את הצעת החוק, להתנגד לה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לסגן השר. המציע, חבר הכנסת יוסי יונה, מבקש את שלוש דקותיו כדי לנסות ולשכנע אותנו בכל זאת לתמוך בהצעת החוק. פרופסור יוסי יונה, לרשותך שלוש דקות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, בוא נאמר כך: אני די משוכנע שלא יעלה בידי לשכנע אתכם, לשנות את עמדתה של הקואליציה ולהצביע בעד החוק הזה. אבל אני רוצה לומר כמה דברים לגבי התהליך, של בוא נאמר, היעדר הזדמנות אפילו לשכנע. ולמה אני מתכוון? ועדת השרים לענייני חקיקה, עד כמה שידיעתי משגת, התכנסה לה, במשך חצי שעה, 40 דקות, ודנה ב-39 הצעות חוק. עכשיו, אני מבקש מכם, חברות וחברי הכנסת: מה מידת הרצינות שוועדת השרים לענייני חקיקה גילתה ביחס להצעות החוק שעמדו לפניה? רצינות מזערית, מינימלית. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה מבין שזה היה נכון גם אם היא הייתה תומכת בהצעת החוק. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> סליחה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה מבין שזה היה נכון גם אם היא הייתה תומכת בהצעת החוק. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אם היא הייתה תומכת בהצעת החוק, מסתבר שהיא הייתה באה עם ידע מוקדם מאוד עשיר ומפורט. <עיסאווי פריג' (מרצ):> יוסי, מה יצביעו יוצאי מרוקו ותוניס – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני תוהה, אני תוהה, עיסאווי פריג'. אני תוהה מה יצביעו. והצעת החוק הזאת, היא לא באה רק לעיירות הפיתוח, ליוצאי מרוקו וליוצאי תוניס; היא באה כדי לקדם את האינטרסים של הפריפריה החברתית והגיאוגרפית, שזה כולל יוצאי חבר המדינות, זה כולל יוצאי אתיופיה, זה כולל שכונות, זה כולל אוכלוסייה ערבית וכולל את כל התושבים שנמצאים באשכולות הנמוכים של החברה הישראלית. אדוני סגן שר החינוך, העובדות שהצגת בפני כלל אינן עומדות בהלימה עם הממצאים שמרכז המידע והמחקר של הכנסת הביא בפנינו רק לפני שבוע. אז או שאכן עשיתם מאמצים גדולים ומשרד החינוך לא יודע איך לעשות את העבודה, או שאין מספיק משאבים לעשות את העבודה. אני חוזר ואומר: הצעת החוק הזאת באה מתוך נקודת מבט, היא באה מתוך עמדה שרוצה לחזק את החברה הישראלית כחברה סולידרית; היא באה לחזק את החברה הישראלית כך שלא יהיה מצב שבו תהיה חלוקה נוקשה של אדונים ושל משרתים, שלא תהיה חלוקה נוקשה בחלוקת ההזדמנויות בין השכבות המוחלשות של החברה הישראלית לבין השכבות החזקות שלה. הסירוב והצבעת חברי הקואליציה נגד הצעת החוק הזאת הם למעשה הצבעה בעד המשך הסגרגציה המעמדית, האתנית, הגיאוגרפית, של החברה הישראלית. לכן, בעודכם מדברים גבוהה-גבוהה על דאגתכם הכנה והעמוקה לפריפריה, הרי כאשר אנחנו מתעמתים עם סוגיה ספציפית, סוגיה קונקרטית – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום – בבקשה, אדוני. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – אתם מוצאים לנכון כל פעם להצביע נגד. אם כי אני רוצה לומר, באופן חד-משמעי, הצבעת הנגד – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת יונה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני מסיים – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא, אבל את העשר דקות האלה משכת עוד שתי דקות, אז – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> הצבעת הנגד היא הצבעה אנטי-ציונית, הצבעה אנטי-סולידרית והצבעה אנטי-שוויונית. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. לבקשת 25 מחברי הבית היקרים כאן, אנחנו נקיים הצבעה שמית על הצעת החוק. גברתי מזכירת הכנסת תקרא בשמות חברי הכנסת. בבקשה <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – אינו נוכח דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – בעד ג'מאל זחאלקה – בעד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – נגד יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – בעד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> גברתי המזכירה תקרא, בבקשה, בשמות חברי הכנסת שלא נכחו. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מיכאל אורן – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת יעקב אשר – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח באסל גטאס – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – אינו נוכח יצחק כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברים, האם יש מישהו באולם שלא הצביע? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשם חבר הכנסת) אחמד טיבי – בעד <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עוד מישהו? תמה ההצבעה. גברתי תספור, בבקשה, את הקולות. תוצאות ההצבעה: 39 בעד, 49 נגד. ההצעה לא התקבלה וירדה מסדר-היום. <הצעות לסדר-היום> <ירידת ירושלים בירת ישראל בדירוג הלמ"ס מהאשכול הרביעי לשלישי> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לאחר שסיימנו את החקיקה ליום זה אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום, הצעות לסדר-היום בנושא: ירידת ירושלים בירת ישראל בדירוג הלמ"ס מהאשכול הרביעי לשלישי, מס' 4789, 4797, 4845, 4849, 4857 ו-4860. ראשון הדוברים – חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת נחמן שי, אדוני עולה לדוכן? בבקשה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. בבקשה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת בראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה דירוג שהוא מאוד חשוב, את הדירוג החברתי-כלכלי של יישובי ישראל. אני הייתי סקרן פעמיים, פעם אחת לגבי היישוב שלי, מבשרת-ציון, מבשרת-ירושלים, ופעם שנייה לגבי ירושלים, בירת ישראל, שהיא העיר היקרה לי ביותר, ושבכנסת הזאת, יחד עם עוד חמישה חברי כנסת – אנחנו מובילים את השדולה למען ירושלים. היא לא רק בירת ישראל, היא עיר חשובה בקנה מידה עולמי. והנה קרה לנו אירוע חשוב, ירד הדירוג הסוציו-אקונומי של ירושלים מ-4 ל-3 – שלום, כבוד השר. ירד הדירוג הסוציו-אקונומי של ירושלים מאשכול 4 לאשכול 3. מה זה אומר, בעצם? זה אומר שירושלים נעשית יותר ויותר ענייה. בעיר הזאת מתרכזת אוכלוסייה ממגזרים שונים: המגזר הערבי, המגזר החרדי, המגזר הפריפריאלי – קבוצות שונות שמתקבצות למאסה ואומרות: אנחנו עניים, העיר הזאת, 60% מהאוכלוסייה שלה מתחת לקו העוני. בישראל זה 30%, בירושלים – 60%. עכשיו, עוד הייתה תגובה משונה מסוימת שאמרה שראש עיריית ירושלים הביע "סיפוק" או "שמחה", במירכאות, על הדירוג, כי עכשיו הוא יקבל הקצבות לאומיות, ממלכתיות, יותר גדולות לטובת העיר. אז הוא עצמו טרח להכחיש את זה מכול וכול בשיחה אתי ובשיחה עם חברים, הוא אמר: אני לא הבעתי את שמחתי, אל תחששו, אני הלוא משקיע כל מה שאני יכול. אין לי סיבה לא להאמין לו; יצא, אבל יצא עקום ללא ספק. אבל מעבר לכך, מה אני רוצה מהבית הזה, לעזאזל? אנחנו אומרים את זה פעם אחת ביום ירושלים, אנחנו אומרים את זה לאורך השנה כולה: ירושלים היא בירת ישראל, והיא זקוקה למשאבים בסדר גודל שונה מכל עיר אחרת בישראל; אפילו לא כמו העיר ערד, שגברתי עמדה בראשה בשעתו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> גם היא ירדה, לצורך העניין. <נחמן שי (המחנה הציוני):> כי בכל זאת ירושלים היא ירושלים. אנחנו נאבקים על הר-הבית, אנחנו נאבקים על הכותל, אנחנו נאבקים על המקומות הקדושים, אנחנו מסבירים שירושלים לא ניתנת לחלוקה, אבל תיכנסו פנימה, ממשלת ישראל, לתוך העיר ירושלים ותבדקו איך אפשר להציל אותה. אוכלוסייה מבוססת עוזבת אותה, אוכלוסייה שיכולה לשאת אותה על גבה – איננה; הממשלה משקיעה, אבל הרחק מהצרכים. אנחנו רוצים שבירושלים תוסיף השנה הממשלה מיליארד שקל לתקציב. מיליארד שקל. בתוך התקנה הזאת, ירושלים, ובדרכים אחרות. מיליארד שקל, גם כדי לאזן הוצאות נוספות וגם כדי להחזיר אותה ולהעלות אותה בדירוג שלה. כי עיר שנכשלת וכושלת, אף אחד לא רוצה לגור בה. תודה רבה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, חבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת רחל עזריה, בבקשה. עד שלוש דקות, גברתי. <רחל עזריה (כולנו):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת, ירושלים ירדה בדירוג הלמ"ס, ואני מאוד שמחה לשמוע שראש העיר חזר בו מהשמחה שהוא הפגין סביב העניין הזה בגלל התקציבים. אני רוצה לומר משהו שאני חושבת שצריך לשבת לכל אחד מאתנו בראש איפשהו. ירושלים מתמודדת עם כל האתגרים של החברה הישראלית בעצימות גבוהה. זאת אומרת, יש לנו בירושלים את האוכלוסיות המגוונות, יש לנו בירושלים את הקושי גם בבנייה, כיוון שיש כל מיני מגבלות. באמת, בירושלים כל האתגרים מגיעים מהר מאוד. אם במקומות אחרים בארץ אפשר להתעלם מזה שיש חרדים ויש אוכלוסייה ערבית, בירושלים זה חלק מהמרחב של העיר. לכן אני חושבת שהניסיון לחפש את הפתרונות ולעבוד כדי לחזק את ירושלים צריך להיות אתגר שכל אזרחי מדינת ישראל מבינים שצריך לעשות אותו, כדי לאפשר בסופו של דבר את הפתרון כשהאתגרים האלה יגיעו למקומות אחרים בארץ. בשנים האחרונות, בשנים שנמדדו, שבהן ירדה ירושלים בדירוג הלמ"ס, המדינה השקיעה בהתחלה 186 מיליון שקלים, והתקציב גדל לחצי מיליארד שקלים. זה בעצם אומר שהפתרון שפשוט נוסיף כסף כל פעם ככל שהמשולש נפתח, ככל שהצדדים גדלים, בעיני זה לא פתרון. אני חושבת שאנחנו צריכים לחשוב מה הם פתרונות העומק. אם האתגרים האלה יגיעו למקומות אחרים במדינה, זה לא שיהיה מקום אחר לשפוך כסף. הייתי רוצה שנקיים דיון בדיוק על מה הפתרונות האפשריים, כשאני חושבת שאלו פתרונות שבשיתוף פעולה עם המדינה הם יכולים לעבוד יפה מאוד. קודם כול, צריך לבנות. כדי שיהיו אוכלוסיות חזקות וכדי שצעירים יישארו בעיר – היה גל שאני קניתי בו דירה, אני עוד מהדור ההוא, אני בת 38–39. הצעירים יותר לא יכולים לקנות, לא נבנה כמעט שום דבר בירושלים. עכשיו יש את מורדות-ארנונה, אבל זה בעצם המקום היחיד. אין בנייה בירושלים כבר הרבה מאוד שנים, והגיע הזמן להפסיק את העניין ולהתחיל לבנות דירות בגדלים מגוונים, לאפשר לאנשים לחיות. הדבר השני זה יצירת מקומות עבודה. הגענו למצב טוב, אנשים רוצים לגור בירושלים. אם לפני שמונה-תשע שנים אנשים לא רצו לגור בעיר הזאת – אנשים רוצים, הם פשוט לא מצליחים. בגלל הדיור, זה נושא אחד, והנושא השני זה מקומות עבודה. יש לירושלים הרבה מאוד הזדמנויות גדולות שעומדות לפתחה. האחת זה נושא של תיירות: אם בעבר תיירים הוציאו הרבה יותר כסף בירושלים מאשר באזור המרכז, היום המצב התהפך, ההוצאה הכספית של תיירים בירושלים היא מינימלית, מספר הלילות הוא קטן יחסית לאחוז הזמן שהם שוהים בארץ; הרבה אנשים מגיעים לביקור יומי בירושלים ולא נשארים בירושלים, וזאת עבודה שאנחנו יכולים לעשות בשיתוף פעולה כדי לאפשר לתיירים להגיע. אגב, מהפכה משמעותית שעשו בתל-אביב – פשוט שינו את כל הקונספט והביאו קבוצות תיירות שעד אז לא הגיעו לתל-אביב, וזה, משהו דומה צריך לעשות בירושלים. הנושא הנוסף זה הנושא של ההיי-טק. ירושלים דורגה כמקום שיש בו חממה מאוד משמעותית לסטרט-אפים, העניין הוא שהסטרט-אפים לא מצליחים להגיע לשלב הבא, הם לא מצליחים לקבל את המענקים, כי הם מאוד מאוד קטנים. הם לא מצליחים להיכנס לתוך קהילת ההיי-טק המשמעותית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם. בבקשה. <רחל עזריה (כולנו):> והדבר האחרון זה שצריך לשתף פעולה בין המגזרים. אם יש דבר אחד שכל המגזרים בירושלים – נושא אחד שבטוח חשוב להם זה היכולת להתפרנס בכבוד ולחיות בעיר לא ענייה. ובדבר הזה צריך לעבוד בשיתוף פעולה גם עם חרדים שרוצים לצאת לשוק העבודה וגם עם תושבי מזרח העיר. אני חושבת שבבית הזה אנחנו יכולים לקיים דיון, יחד עם הנהגת העיר ירושלים, על איך אנחנו גורמים לכך שירושלים תעלה בדירוג הסוציו-אקונומי, ולא כל פעם תבוא ותאמר: אנחנו צריכים עוד כסף. כי בסופו של דבר אנחנו רואים שזה לא הפתרון; זה עוזר לרגע, אבל לטווח הארוך צריך עבודה הרבה יותר עמוקה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת רחל עזריה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. אם אני לא טועה, זו ההצעה הראשונה שלך. <רחל עזריה (כולנו):> כן. ברכות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז ברכות. <רחל עזריה (כולנו):> אנחנו יחד ממועצת העיר ירושלים. מאותו הכפר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר זאב אלקין, ירושלים ענייה, זה לא סוד. ומי שהופתע מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה צריך רק לשאול את עצמו. מי שמכיר את ירושלים – וכאחד שגר בירושלים – יודע שהיא ענייה. אנשים עניים באו לגור בירושלים עוד לפני קום המדינה. הם בנו שכונות וחיו בעוני. לא רק בעוני, אלא ברעב. מדובר ברובם באנשי היישוב הישן ובמשפחות רבות מבני העדה הספרדית. משפחות של בני תורה ומשפחות ספרדיות נודעות. ירושלים חייבת להן חוב עולמי. הן באו לכאן בזמן שאף אחד לא רצה לבוא לכאן, ואנחנו חייבים להם תודה. אדוני היושב-ראש, זה שירושלים ענייה זה לא סיבה להעלות את ירושלים על ראש שמחתנו. היינו שמחים אם היו מתגוררים בה גם אנשים בעלי אמצעים. לצערנו, דווקא בעלי היכולת נוטשים את העיר, וזו עובדה. אבל – וכאן יש אבל גדול: זו תהיה טעות גדולה לבוא ו"להאשים" את העניים בירושלים ואת בני התורה בירושלים. כי בזכותם ירושלים קיימת. זה יופייה של ירושלים וזה ייחודה של העיר. כבר כתוב בגמרא: היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה. היזהרו בעמלי תורה, שבזכותם העולם קיים. מהדוכן הזה אני מבקש להביע את מלוא ההערכה לאותן משפחות שחיות בעוני, כאן, בירושלים. חלקן עושות זאת מאונס – לא נתנו להן הזדמנות אחרת, הפנו להן עורף. אלה הם השקופים. חלקם עושים זאת – נכון, מבחירה. הם מעדיפים את חיי הרוח על החומר. אפשר ורק צריך להצדיע להם על כך. תרשו לי – הערה: אחת הסיבות שגרמו להורדת ירושלים מהאשכול הרביעי לשלישי היא הכללת נושאים כמו בגרויות בכלל הפרמטרים. תרשו לי לכפור בשיקול הדעת של מי שקבע את זה. לא הבגרויות יקבעו את מעמדה של ירושלים, אלא דווקא אנשי הרוח, האנשים ששומרים על המסורת היהודית, שלפעמים אין להם הבגרות שהלמ"ס דורשת מהם, אבל הם שומרים על ייחודה וכבודה של ירושלים. אבל זה במאמר סגור. אדוני השר, הייתי עד לפני שבוע חבר מועצת העיר בירושלים. אני מכיר את פועלו של ראש העיר ניר ברקת למען העיר. אני יודע גם כמה אתה, כשר לענייני ירושלים, קשוב לצורכי העיר. אני שמח שהתקופה העכורה שהפריעה להתפתחות העיר חלפה מן העולם. אני בטוח שכעת, בכוחות משותפים, תרשום העיר תנופה. הציפיות ממך הן גדולות, דווקא משום שזה עתה. אני קורא מכאן לממשלה להפנות משאבים מופלגים לעיר ירושלים. זו העיר היחידה בעולם – אין עוד ירושלים. אני מקווה שכולם יבינו שרק נושאים יהודיים הם שיקדמו את העיר הקדושה בעולם, ואני מבקש לקיים דיון בנושא. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני. רק הערה קטנה, ברשותך: גם אם רשום אצלך בנאום "אדוני היושב-ראש", אז תפנה שמאלה, יש לנו שתי נשים שממלאות תפקיד של סגן היושב-ראש, אז – – – <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> נכון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, ושוב, בהצלחה, כמובן. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מותר לו בפעם הראשונה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בוודאי. אני בגלל זה לא הפרעתי לו בזמן הנאום, אלא אמרתי את זה אחרי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> היה עורך-דין שהיה אומר: אדוני השופטת – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה, גברתי. גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בתחילת דברי, חבר הכנסת מלכיאלי, אני רוצה לברך אותך על ההגעה לבית הזה – הרבה עבודה, זה לא פשוט. יש לך ניסיון פרלמנטרי פוליטי, אני משוכנע שבחוכמתך כי רבה, ועם הניסיון שצברת למרות גילך הצעיר, תוכל לתרום לבית הזה. ברוך הבא ובהצלחה. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ירושלים ענייה יותר, ועתידה הכלכלי, חברים, אינו צופה לה טובות. כך עולה מהנתונים החדשים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ואני לא יודע, אמר חברי נחמן שי – אני מוכן לקבל את זה, אבל לאחרונה הוגדרה ירושלים באשכול סוציו-אקונומי 3, וראש העיר צהל ושמח. אני לא מסכים עם שמחתו, ואני מקבל את מה שאמר חברי שי, חבר הכנסת נחמן שי, שהוא לא שמח, אבל אני יכול להבין אותו: הוא פשוט יקבל יותר תקציבים, זה הכול. פשוט יקבל יותר תקציבים. ולצערי, תקציב המדינה הדו-שנתי – ומכאן הדאגה שלי, אדוני השר, אני מפנה את תשומת לבך – אינו מבשר טובות לירושלים. ונראה כי שר האוצר, בגלל יריבות אישית, שאני לא מבין אותה, ואולי כאן חברי סיעתו, שני חברי, חברת הכנסת עזריה וחבר הכנסת פולקמן, ינסו ליישר את ההדורים, כי בסוף, מי שנפגע זה העיר ירושלים, אין פה בכלל ספק, בעניין הזה – דילג מעל תקצוב בירת ישראל והפקיר את תושביה וילדיה. אין תקצוב, בתקציב הדו-שנתי, לתקציב ירושלים. אני אברך אם אני אמצא משהו כזה. ירושלים לא רק ענייה יותר – מה זה נגמר כבר? – היא גם חסרה אלפי כיתות לימוד. אני לא מוותר על ירושלים, ואני בטוח שרבים מחברי בבניין הזה לא יוותרו גם הם על ירושלים – הן קואליציה והן אופוזיציה; זו בירת מדינת העם היהודי. כל חיי אני נושם וחושב וחי ירושלים. שר האוצר, אני פונה אליך: תדלג על האינטריגות האישיות, ותדבר עם ראש העיר ואנשי צוותו – מה אנחנו כממשלה, מה אנחנו כמדינה, יכולים לעזור לבירתה של מדינת ישראל, לבירתו של העם היהודי. חצי דקה, ברשותך, כי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מוסיפה לך חצי דקה, כי בירכת בזמן הנאום. <מיקי לוי (יש עתיד):> בירכתי. אני מאוד מודה לך, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז אני מביאה את זה בחשבון. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני משוכנע שגם לכם, כמו לי, כואב לראות את מצבה של ירושלים, המחסור הגדול בתקצוב תחת הממשלה הזאת. הייתי בצד השני, ואני יודע שהעברנו כמעט 480 מיליון שקל, בשנת 2014, לעיר ירושלים. אני יודע כמה אתה, אדוני השר, בשנה הקודמת, כשהיה לך – היית רק בכובע אחד, כשר לענייני ירושלים – עשית מאמצים ודילגת בין ראש העיר לבין שר האוצר, לאחר – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – – שני כובעים. <מיקי לוי (יש עתיד):> על שני כובעים. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> עוד לפני שפיטרו אותי ממשרד הקליטה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אוקיי. אז אני מתנצל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> פיטרו, אדוני השר. <מיקי לוי (יש עתיד):> אז בתפקידך בשני כובעים – אדרבה ואדרבה – כי הקדשת לעיר ירושלים זמן, ואני יודע שהקדשת תשומת לב מיוחדת לעיר העתיקה, ותבורך על כך. אין לנו שום כוונה לאבד את העיר הזאת, וגם עכשיו, למרות – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> – – – חשבתי שזה היה בהסכמתך. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אפשר גם לפטר בהסכמה. יש גם מושג – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> הבנתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני אבקש לסכם. בבקשה, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> לא שמעתי מה חברת שלי יחימוביץ אמרה על – לא שמעתי מה אמרת. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> לא, הוא אמר: זה כי פיטרו אותי – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אז אמרתי שחשבתי שהוא עזב מרצונו. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – את רואה: היה שווה – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> אז הוא אמר שהוא פוטר מרצונו. <מיקי לוי (יש עתיד):> היה שווה להתעכב. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> לא מרצונו – בהסכמה. <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> בהסכמה. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מבקש שבסוף הדיון, וגם ככה מתואם – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> הסכמה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – עם חברי חברי הכנסת הירושלמים, שלבנו יוצא אל העיר הזאת – אני מניח שגם האחרים – להמשיך את הדיון בוועדת הכספים, יחד עם השר לענייני ירושלים, בנוכחות ראש העיר. אנחנו, הממשלה, חייבים להתעורר. ואדוני השר – – – <רחל עזריה (כולנו):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אני אגיד לך למה כספים. כי אם לא נשים את זה בכספים ונגיד: אם לא תעבירו כספים לעיר ירושלים לא נעביר – – – <רחל עזריה (כולנו):> אבל הם צריכים תוכנית אמיתית – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <מיקי לוי (יש עתיד):> תאמיני לי, רחל – – <רחל עזריה (כולנו):> טוב – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> – – תאמיני לי, אנחנו – שילך לוועדת הכנסת. מניסיון קודם, כשזה הגיע לוועדת הכספים, היה כסף. ואם לא יגיע לוועדת הכספים, חבל על המאמץ. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת משה גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, בהחלט. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – בבקשה, גברתי. כן, הוא ביקש להחליף. עד שלוש דקות, גברתי, לרשותך. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> תודה, גברתי היושבת-ראש, לדבר על עוני תמיד זה כואב, ולדעת שעיר חשובה כמו העיר ירושלים ירדה במדרג של האשכולות, ובעצם זה ביטוי לעלייה בעוני שקיים בעיר, זה תמיד כואב, כי לחיות מתחת לקו העוני, לחיות בעוני ובדוחק, זו בעיה שמגיעה ומחלחלת לתוך הנפש של כל אדם שאכפת לו מבני-אדם. אבל אי-אפשר לדבר על העוני בעיר ירושלים בלי להזכיר את רמת העוני הגבוהה והכפולה ממה שדובר עליו עד עכשיו בעיר ירושלים המזרחית, שנמצאת תחת כיבוש משנת 1967. ויש אחריות למדינת ישראל לתושבים, אפילו כרשות כובשת. כאשר אחוז העוני בעיר ירושלים המזרחית מגיע – בין האוכלוסייה הפלסטינית – ל-82% ב-2014, וזה ממשיך לעלות, זאת אומרת, כל התושבים הפלסטינים של העיר ירושלים המזרחית, אפשר להגיד היום שחיים מתחת לקו העוני. זה אומר שכל הילדים, גם כן, בירושלים המזרחית חיים מתחת לקו העוני. אף אחד לא הזכיר את זה מעל הבמה, אף אחד לא דאג להגיד שעומק העוני בין התושבים הפלסטינים הוא הרבה יותר חזק. עובדה, כאשר הופעלו תוכניות להרים את האנשים שחיים מתחת לקו העוני במדינת ישראל מעל לקו העוני, האחוז של היהודים שעלו מעל לקו העוני היה הרבה יותר גדול משל הערבים העניים שעלו מעל לקו העוני. זאת אומרת, העוני בתוך האוכלוסיות הערביות, כולל האוכלוסייה הפלסטינית במזרח-ירושלים, הוא לא רק יותר רחב, אלא יותר עמוק. האם יש תוכנית ברורה איך לשפר את המצב בירושלים, בירת מדינת ישראל, ובירושלים המזרחית, שתחת הכיבוש? אני לא חושבת שיש, אף שהחוק הבין-לאומי אומר בצורה הכי ברורה שכל עוד הרשות הכובשת קיימת היא אחראית לרווחת התושבים הקיימים, אם זה בענייני חינוך, אם זה בענייני שירותי רווחה, אם זה במאבק בכל מיני תופעות חברתיות אחרות, כולל המאבק בעוני, ומתן אופציות לעבודה, כדי שהאנשים יתפרנסו בכבוד. אני קוראת לכולם ללכת פעם אחת ללשכת התעסוקה שמשרתת את התושבים בירושלים המזרחית, ולראות איך אנשים צריכים להגיע בשלוש בבוקר, לעמוד בתור שם, שנראה כמו מחסום, כמו אני לא יודעת מה, ולחכות בתור שעות, תוך השפלות, כי הם מחפשים פתרון לעניין האבטלה שלהם. אלה לא אנשים שטוב להם לחיות תחת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, גברתי. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – קו העוני. אבל אי-אפשר להמשיך להתייחס אליהם בצורה כזאת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת משה גפני – בבקשה, אדוני. ישיב לנו השר לירושלים ומורשת חבר הכנסת זאב אלקין. בבקשה, אדוני, גם לרשותך עד שלוש דקות. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר לענייני ירושלים, יש ויכוח, ויכוח פוליטי, אם יש צורך להמשיך להחזיק בכל יהודה ושומרון, וכמובן ירושלים, תחת שלטון ישראלי, ויש כאלה שטוענים שצריך חלק מהאזור הזה להחזיר, או להקים מדינה פלסטינית. יש ויכוח. ואני דווקא פונה אליך, השר לענייני ירושלים, עמדתך ברורה – ואני לא מתווכח בכלל, ברור שזה צריך להיות תחת ריבונות ישראלית, וברור שזה צריך להיות חלק ממדינת ישראל. אתם הייתם צריכים להיות הראשונים שלא לתת לביזיון הזה לקרות. <נחמן שי (המחנה הציוני):> נכון. <משה גפני (יהדות התורה):> מדובר על מציאות שבה עיר הבירה של מדינת ישראל, שלא לדבר על מקום הקודש והמקדש, שעיני כל ישראל נשואות למקום הזה, לתת שתהיה כזאת פגיעה מבחינה כלכלית בתושבים – אז אני לא יודע מה נעשה בציבור הערבי במזרח ירושלים, אבל אם מדינת ישראל לא יודעת להחזיק את זה, שלא תחזיק. אין מציאות כזאת, שאתה אומר: אני מחזיק את זה, ואני חושב שאתה צודק, שאתה לא יודע להחזיק כלכלית את התושבים. אז זה לגבי הפלסטינים או הערבים – במקרה הזה זה לא פלסטינים, כי הם תושבי מדינת ישראל הרגילים, יש להם תעודות – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> הפלסטינים – – – <קריאות:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא חשוב, אני לא נכנס למינוחים, אני לא רוצה, פשוט, להיכנס לזה, אני רוצה לדבר רק כלכלית. שלא לדבר על התושבים החרדים. התושבים החרדים, לא נעשה דבר וחצי דבר כדי שהם יוכלו להתפרנס בכבוד. דבר וחצי דבר. אתה משכנע אותו, חבר הכנסת נחמן שי, שהוא לא יחזיק את –? אתה, השר אלקין, מחזיק עדיין הצעת חוק שנועדה לתת העדפה מתקנת לחרדים – כדי שיוכל להתפרנס, כדי שיוכל להגיע למקום – אנשים יוכלו לבוא בעקבותיו. זה עומד לקריאה שנייה ושלישית – אתה רוצה שם, ואתה צודק מבחינת הטיעון הפורמלי, אבל בינתיים לא נעשה כלום. לגבי כל האחרים נעשה, לגבי החרדים – לא. שמישהו יגיד לי, השר לענייני ירושלים, תגיד לי למה הילדים בירושלים, החרדים, לומדים במקומות לא ראויים? למה? למה בא אלי ראש עיריית ירושלים ואומר לי: חסר לי 2,000, 3,000 – הוא מדבר במונחים – אני לא יודע, זה נראה כמו ארצות-הברית. <מיקי לוי (יש עתיד):> 3,000. <משה גפני (יהדות התורה):> למה? למה הילדים האלה לומדים במקומות האלה? למה לא בנו להם? למה? בושה למדינת ישראל. בושה. למה זה בושה? אני לא מדבר מדינית, לא מדבר ביטחונית, לא מדבר שום דבר. אני אומר שעיני כל העולם נשואות לירושלים, עיר הבירה של מדינת ישראל, ששם גרים ערבים ויהודים, ודתיים, וחרדים, וחילונים, וימין ושמאל, והדירוג הסוציו-אקונומי שלהם יורד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> היה צריך לעלות. הרי – איך מסתכלים עלינו? הרי אם הנושא הזה צריך להיות באיזושהי מדינה באסיה, או באירופה, או באפריקה – עיר הבירה של מדינת ישראל, ירד שם הדירוג, שם חיים כולם. כל הממשלות לא עשו כלום בעניין הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. כאמור, ישיב לנו השר לירושלים ומורשת, השר להגנת הסביבה, חבר הכנסת זאב אלקין. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אז אתה תעשה בוועדת הכספים. <קריאות:> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – לעזור ואף אחד לא עוזר, מה קרה לך. <מיקי לוי (יש עתיד):> אלקין, שהדיון יהיה בוועדת הכספים. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, התלבטתי כשחשבתי איך אני עונה על ההצעה לסדר של החברים כאן, כי כעיקרון יכולתי לעשות לעצמי חיים מאוד מאוד קלים, כן? יכולתי ללכת לכותרת המאוד-ברורה של המדד – אגב, אף אחד מכם לא התייחס לזה, אבל המדד הזה מתייחס לנתוני שנת 2013 – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נכון. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – ולהגיד, הנה, תראו, מאז 2013 הממשלה השקיעה כך וכך וכך וכך, והכול יהיה מצוין. אבל היות שאני מאוד מכבד את חברי הכנסת שהציעו כאן את ההצעה לסדר, ואני יודע שמדובר באנשים שעוסקים בירושלים לא רק לרגע כי אז יש כותרת טובה בעיתון, החלטתי לנסות להיות קצת יותר רציני ולנסות יחד אתכם להבין מה בדיוק קרה כאן ולמה, וכמובן אחר כך איך להתמודד עם זה. קודם כול – ואפילו, לשם כך, בחרתי להיעזר בצורה לא פורמלית במכון מחקר שגם מלווה אותנו שנים בעבודה שלנו כמשרד ירושלים בירושלים, וזה מכון ירושלים, שהוא אולי הגוף הכי מקצועי שיש היום בעניין הזה. וקודם כול, הערה ראשונה שאני רוצה להעיר, שכדאי שכולנו ניקח אותה לתשומת לבנו: כל חברי הכנסת שהתייחסו לכותרת הזאת שיצאה לתקשורת: דבר ראשון, בשלב זה עוד אי-אפשר לנתח נכון מה המשמעות של הירידה במדד, מסיבה מאוד פשוטה – הלמ"ס פרסם את הרשימה אבל לא פרסם בדיוק את הפרמטרים השונים שהשתנו מנקודה לנקודה בכל הערים השונות. ולכן כל מי שהיום רץ ומסיק מסקנות וממהר להגיד שזה בגלל א' או בגלל ב' או בגלל ג', מדבר על סמך התרשמות בלבד. קצת סבלנות. הלמ"ס אמור – חייב – לפרסם את מה שעומד מאחורי הרשימה היבשה, ואז אנחנו נהיה הרבה יותר חכמים ונבין מה השינוי. אבל כבר עכשיו כדאי לשים לב לכמה דברים שנדמה לי שבאף פרסום על השינוי הזה בנתוני ירושלים לא שמו אליהם לב, שאני חושב שהם מאוד מעניינים. קודם כול, כדאי לשים לב ששיטת החישוב הפעם הייתה שונה מאוד משיטות החישוב בפעמים הקודמות, ולכן יש בכלל שאלה עד כמה אפשר להשוות ולדבר כאן על שינוי ברור. אני אביא לכם כמה דוגמאות. למעשה, הדירוג הקודם נבחר על סמך מפקד אוכלוסייה וסקר ותשובות שנתנו האנשים; והדירוג הזה – ואגב, מכאן מדובר על כך שכך יהיו כל הדירוגים הבאים – נבנה על סמך נתונים שהעבירו משרדי הממשלה השונים. קרי, הוא לא בנוי על הערכה עצמית אלא בנוי על נתונים יבשים, וזה נכון מאוד שזו השיטה שעברו לעבוד על-פיה, כי כך נוכל באמת להשוות מדד למדד והנתונים יהיו הרבה יותר מסודרים. עכשיו – כמה שינויים ספציפיים שנעשו כהחלטת למ"ס בשיטת הדירוג, ומיד תבינו איך זה יכול להשפיע על ירושלים גם אם לא השתנתה – אף לא בשקל אחד, לא לכאן ולא לשם – רמת החיים כאן. קודם כול, הוחלט לתת אחוז מסוים בדירוג למשפחות עם ארבעה ילדים ויותר. עכשיו, ברור לכם שזה דרמטי לגבי ירושלים; חבר הכנסת מיקי לוי, אתה מכיר את ירושלים, גם חברי כנסת אחרים שדיברו. ברגע שאומרים שאתה עולה בדירוג – המשמעות של עולה היא יורד, כי הראשון הוא הכי עני. ואם יש יותר משפחות עם ארבעה ילדים בהשוואה לרשות אחרת, אז מקפיצים אותך למעלה, וברור שרק השינוי הזה יכול להקפיץ את ירושלים לא באשכול אחד, מ-4 ל-3, אלא אפילו מ-4 ל-2 או מ-4 ל-1. אני מופתע שככה זה שינה, אני לא יודע להגיד לכם מה בדיוק השקלול של זה, כי למ"ס עוד לא פרסם את הנוסחה, אבל ברגע שהכניסו מרכיב בנוסחה שמשפחות מרובות ילדים לוקחות אותך למטה, אז מיידית יש פה השפעה דרמטית על ירושלים, כי נאמר כאן, בצדק, שרוב אוכלוסיית ירושלים זה משפחות מרובות ילדים. כמעט בכל מגזר שאתה תסתכל – – – <יצחק כהן (ש"ס):> ברוכות. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> ברוכות? זה מה שאמרתי. <יצחק כהן (ש"ס):> אמרת מרובות. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> ברוכות, אוקיי, אני מקבל את התיקון. גם במגזר הערבי וגם בתוך המגזר היהודי – במגזר החרדי ובמגזר הציוני-דתי ואפילו גם במגזר המסורתי, שהוא חלק גדול מאוד מאוכלוסיית ירושלים – גם שם זה נכון בהשוואה לרשויות רבות אחרות במדינת ישראל. עוד כמה שינויים מעניינים שהכניסו בהשוואה לדירוגים הקודמים של למ"ס. למשל, ימי השהייה בחו"ל, קרי חופשות בחו"ל. גם כאן לא פלא שהאוכלוסייה הירושלמית היא לא בדיוק משיאני הנסיעות לחוץ-לארץ, ולא רק מסיבות תקציב. זה נכון שזה פרמטר תקציבי, אבל זה גם פרמטר של דפוסי התנהגות תרבותית, ויש פה קבוצות אוכלוסייה גדולות שנסיעות לאירופה לחופש זה לא בדיוק סוג ההתנהלות שלהן. ולכן גם זה יכול להשפיע על התוצאה של הלמ"ס, בלי שום קשר לסוגיה הכלכלית עצמה. עוד נקודה: חיבור לאינטרנט במשק בית. גם זה היה מרכיב. גם כאן יש פה קבוצות אוכלוסייה גדולות שבוחרות לא להתחבר לאינטרנט, ולכן גם המרכיב הזה עושה הטיה לגבי ירושלים בהשוואה לדירוגים הקודמים. נושא אחר מאוד מעניין: בלמ"ס הקודם חישבו פרמטר שלהפך, נתן לך יתרון, רמה סוציו-אקונומית יותר גבוהה – לפי אחוז האנשים שעבדו במשלח יד אקדמי או כמנהלים. הייתה רובריקה כזאת. הפעם שינו את זה לאנשים שהם בעלי תואר אקדמי ושנות לימוד במוסד אקדמי. ברור שזה משנה לגבי ירושלים, כי, למשל, באוכלוסייה החרדית בפרמטר השני מן הסתם רובה המוחלט לא נכנסת, כי השינוי הגדול של כניסה לאקדמיה של אוכלוסייה חרדית רק מתבצע בשנים האלה ועוד לא יכול לתת אותותיו על שוק העבודה. לעומת זאת, מנהלים בירושלים בהרבה מאוד מוסדות ומסגרות כלכליות – יש לא מעט גם במגזר החרדי – אבל הם לא נתפסים במסננת החדשה. אני לא בא לשפוט האם זה נכון או לא נכון, השיטה החדשה, אני רק משווה מה שהיה, איך שחישבו את 2013 מול איך שחישבו את 2008. משמעות הדבר – ואפשר להביא עוד כמה שינויים כאלה – ששינויים בשיטת החישוב יכלו להשפיע דרמטית דווקא במקרה של ירושלים, כי זאת עיר עם אוכלוסייה גדולה מאוד, כן? הרי גודל האוכלוסייה פה הוא דרמטי בהשוואה לשאר הרשויות במדינת ישראל, וברגע שאתה מכניס פרמטרים שהם מאפיינים של האוכלוסייה הירושלמית באופן דרמטי מול שאר האוכלוסיות, זה יכול להסיט אותך מכאן ולשם. ולכן אני לא יודע להגיד לכם, עם יד על הלב – כולם, ככה, רצו מייד להסיק מפה מסקנות – האם אפשר כרגע ללמוד מהנתון שהתפרסם על שינוי דרמטי במצב הסוציו-אקונומי בירושלים. זה נושא שראוי לבדיקה, וברגע שהלמ"ס יפרסם את הנוסחה ואת הנתונים השונים ונראה מה השתנה למעלה, מה השתנה למטה ואיך הפרמטרים החדשים השפיעו על המקום הסופי – אז באמת נוכל להגיד פה דברים מסודרים על מה בדיוק קרה בחומש הזה. עם זאת, אחרי שאמרתי את כל ההסתייגויות האלה – ואני חושב שכשאנחנו מדברים על העניין של דירוג הלמ"ס החדש, כדאי להעמיק ולהבין מה בדיוק קרה שם. יחד עם זה, אין ספק שירושלים זכאית להיות במקום הרבה יותר גבוה בדירוג הסוציו-אקונומי, וזאת צריכה להיות משימה של ממשלת ישראל. זה לא משנה, גם אם 3 של היום הוא כמו 4 של אתמול ויש פה רק סטיות מהסוג שדיברתי עליו, גם 4 זה לא היה בסדר וודאי ש-3 הוא לא בסדר. גם עצם העובדה שירושלים היום ממוקמת במקום 66 מתוך יותר מ-250 רשויות – ועוד פעם, הראשון זה הכי בעייתי; אומנם זה לא נחשב הכי עני, כן, כי סוציו-אקונומי זה לא בדיוק מודד עוני, אבל עדיין זה לא מקום שהיינו רוצים לראות בו את ירושלים. אני תכף אכנס בכמה מילים למה נכון בעיני לעשות, אבל עוד הערה אחת. נאמרה ביקורת רבה על התגובה של ראש העיר, שבהתחלה הוציא הודעה כביכול שמחה על הירידה במצב הסוציו-אקונומי. אני חייב להגיד שהאירוע הזה מלמד עד כמה כל שיטת המימון שלנו של הרשויות היא מאוד מאוד בעייתית וצריך לתת עליה את הדעת. אני נתקלתי בזה כבר לא פעם ולא פעמיים, שבעידן הקריטריונים והפורמולות, שכולם הרי מפחדים לסטות מהם, כמעט בכל דבר שהמדינה נותנת הולכים לי אשכולות של סוציו-אקונומי, ויש פה בעיה מאוד מאוד גדולה, כי א. כפי שכבר הדגמתי לכם בכמה פרמטרים, סוציו-אקונומי לא בדיוק מודד את העוני, בניגוד למה שמקובל לחשוב, אלא יש בו עוד הרבה מרכיבים אחרים. דבר נוסף הוא שאין כמעט שום קשר בין מצב סוציו-אקונומי לבין המצב הכלכלי התקציבי של הרשות המקומית, שהיא זאת שמקבלת את הכסף. כשמפעילים את הפרמטר הזה לסיוע לתושבים עוד אפשר להבין את זה, כי זה אולי משקף בממוצע את רמת התושבים, בהסתייגויות. אבל בכלל לא בטוח שזה משקף את הרמה התקציבית של הרשויות. כי הרמה התקציבית של הרשויות תלויה בראש ובראשונה באזורי התעשייה שבהן ובכמות המשרדים שבהן. כולנו יודעים שארנונה ממגורים היא הפסדית, וארנונה מתעשייה ומסחר ומשרדים היא רווחית, ומזה חיות העיריות. זאת אומרת שכיום יש מצב אבסורדי: אף עיר לא מעוניינת להתרחב כמעט. כי אם היא לא מתרחבת בתחום של התעשייה אז יהיו לה רק יותר בעיות מבחינה תקציבית. לכן אני חושב שהגיע הזמן לשקול ברצינות – ואני פונה פה גם לחברי ועדת הכספים וגם לחברי ועדת הפנים לתת את דעתם על הסוגיה הזאת. כי כל שיטת התקצוב של הרשויות במדינת ישראל היא מעוותת, וזה לא רק משרד הפנים, במענק האיזון שלו – – – <רחל עזריה (כולנו):> כי היא לא מבוססת על ההכנסות, היא מבוססת על המעמד והמצב של התושבים. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אבל אין קשר בין ההכנסות של הרשות למעמד של התושבים. ולכן, כשמדובר על שירות שמוענק לתושבים, עוד אפשר להבין את ההיצמדות למדד, אבל כשמדובר על סיוע לרשות מקומית, אין בזה הצדקה. לכן צריך פה שיטה הרבה יותר מורכבת. <רחל עזריה (כולנו):> ובטח לגבי ירושלים אנחנו צריכים לראות איך אנחנו כן – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> תכף, תכף, על ירושלים ספציפית אני אדבר, אבל האירוע הזה הוא מאוד אינדיקטיבי על כלל המצב. וראיתי כבר רשויות שהמצב הסוציו-אקונומי של התושבים שם היה גבוה והתקציב שלהן היה נמוך. וגם הפוך, גם הפוך זה קורה. <משה גפני (יהדות התורה):> שר הפנים היה אתמול בוועדת הכספים, והוא אמר: אנחנו הולכים לשנות את זה, זאת שיטה שהיא אנכרוניסטית, היא שיטה שהייתה פעם. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> נכון. <משה גפני (יהדות התורה):> הוא אומר שהולכים לשנות את זה. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> נכון, אני חושב שצריך לשנות את זה, אבל לא רק בתקצוב של משרד הפנים. אני יודע שאתם עסוקים עכשיו עם התקציב, חבר הכנסת גפני, אבל כשתסיימו עם התקציב ויתפנה קצת זמן לוועדת הכספים, כדאי בכלל להעלות לדיון את כל השיטה הזאת, שהיום, לצערי, רוב משרדי הממשלה בעידן המשפטיזציה עברו לתקצב כמעט כל דבר לפי סוציו-אקונומי. גם אצלי במשרד אני עושה קול קורא, בא מייד היועץ המשפטי אומר: לפי סוציו-אקונומי. אין פרמטרים אחרים, וזאת בעיה. או מדד פריפריאלי או סוציו-אקונומי, ולא בטוח שזאת מערכת שיודעת לכוון נכון את הסיוע. עכשיו לירושלים. קודם כול, דיברה כאן חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן על הסוגיה של האוכלוסייה הערבית במזרח-ירושלים, ואמרה שאף אחד לא התייחס לזה. אני דווקא, אם היית ממתינה לדברי, הייתי מתוכנן – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא, הייתי בטוחה שאתה תתייחס. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – הייתי בהחלט מתוכנן להתייחס לזה, ובהרחבה, כי אין ספק שחלק מהסיבות למצב הסוציו-אקונומי של ירושלים הוא האוכלוסייה הערבית במה שקרוי מזרח-ירושלים, כן? היום ההגדרות האלה מאוד מורכבות, אבל בסך הכול, אין ספק שמה שקורה במזרח-ירושלים היום הוא – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> תגיד חלקה המזרחי, ואז ירושלים היא רבתי, אחת. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> קודם כול, אתה יודע שמי כמוני מסכים לקביעתך שירושלים – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> לא יעזור – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתה מאגף את זאב אלקין מימין. מה נשאר? אדוני השר, אני במקומך נעלב. <מיקי לוי (יש עתיד):> אני מאגף גם את ראש הממשלה מימין. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני במקומך נעלב. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> בנושא של ירושלים אני וחבר הכנסת לוי נמצאים באותה עמדה, ובוודאי כמו רוב מוחלט של הבית הזה. ודווקא בגלל זה, ודווקא בגלל זה חובתה של הממשלה לפעול ולעשות הרבה מאוד במזרח-ירושלים, או בחלק המזרחי של העיר, או – אני הייתי אומר את זה לגבי האוכלוסייה הערבית של ירושלים, כי היום מספר היהודים במה שקרוי מזרחה של העיר הוא אולי לא פחות מבמערב העיר, אבל לא מצבם הוא הבעיה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אז למה לא נותנים להם אזרחות? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אני כרגע עונה על סוציו-אקונומי. אם תזמיני אותי לפה לשעת שאלות – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> זה פשוט עלה מתוך הדברים שלך. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אם תזמיני אותי לפה לשעת שאלות, אני אשמח אחר כך להתייחס גם לנקודה הזאת, אבל כרגע אני רוצה – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> לא בטוח – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – אבל כרגע אני רוצה – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מה אתם עושים ל-150,000 התושבים מחוץ לגדר, שלא מקבלים שום דבר? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה צודק, אדוני. אז כמו שאומרים, אתם רוצים להזמין את השר לשעת שאלות? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> בשמחה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הוא נתן לכם רעיון. אז כרגע תיתנו לו בבקשה להשיב להצעה לסדר-היום. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אני בכל זאת אתייחס להצעה לסדר-היום הספציפית, וכמו שאמרתי, אני פתוח לשעת שאלות על נושא ירושלים. היא בהחלט ראויה לכך. לגבי מזרח-ירושלים, להגיד שהממשלה לא עושה דבר, זה לא נכון. עושה. יש החלטת ממשלה מיוחדת על מזרח-ירושלים בסכום שבעיני הוא רחוק מלהיות מספק, של 200 מיליון שקל, של השקעה ייחודית, מעבר להשקעה הכללית שמתקיימת דרך כל משרדי הממשלה. יש היום פעילות מאוד אינטנסיבית של משרד התחבורה בירושלים לגבי התשתיות התחבורתיות. אבל זה עדיין רחוק ממה שצריך להיות, ולכן הייתי סבור – וכאן דווקא אני רוצה לפנות אליכם – שכשהממשלה הביאה תוכנית של סיוע משמעותי למגזר הערבי, הייתי הראשון סביב שולחן הממשלה שהעלה את השאלה למה לפי איך שהתוכנית הזאת מוגדרת – הו, דווקא נכנס חבר הכנסת טיבי; הוא בוודאי יעזור לי בזה, כי היה לנו על זה דין ודברים – למה האופן שבו התוכנית מוגדרת, רובה המוחלט לא יכול להגיע לאוכלוסייה הערבית בירושלים? למה? כי התוכנית הייתה מיועדת ברוב המרכיבים שבה ליישובים שבהם הרוב היו המיעוט הערבי, וירושלים היא לא כזאת. אבל האוכלוסייה הערבית של ירושלים בהיקפה היא 20% כמעט מהאוכלוסייה הערבית של מדינת ישראל, והיא בעצמה כמו עיר שלמה שקיימת, ולכן אני ביקשתי ונלחמתי על כך שהדבר הזה ישונה וישונו ההגדרות בפרמטרים, בסעיפים הרלוונטיים של התוכנית, כדי שגם האוכלוסייה הערבית במזרח-ירושלים תוכל ליהנות מהתוכנית הכוללת. ולהפתעתי הרבה, במסגרת המאבק הזה, אצל מי לא מצאתי אוזן קשבת? אצל חברי הרשימה המשותפת, שבאו אלי להשתדל שאני אוריד את ההתנגדות שלי בגלל נושא ירושלים, כי זה מעכב את כל התוכנית, ואפשר לטפל אחר כך בנושא ערביי ירושלים, ולמה בכלל לערבב שמחה בשמחה ולמה להכניס את זה לכאן. ואני חייב להגיד לכם, חברי חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, שמאוד הופתעתי מהגישה הזאת, אמרתי: אני נלחם על זכותם של ערביי ירושלים, ואתם מבקשים ממני להוריד את ההסתייגות שלי ואת ההתנגדות שלי. הייתכן? ולכן, אני הייתי מאוד מאוד שמח אם דווקא – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני, על מנת להעלות את המצב הסוציו-אקונומי של ירושלים, אנחנו מציעים להעביר את כל – – – לרשות הפלסטינית, גם כשיהיה הדירוג של מערב ירושלים – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתם ממילא לא משקיעים שם כספים – – – לא נותנים להם שירותים. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> וזה לא יעלה כסף. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> חוסכים תקציב. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> לפי שני פרמטרים שאני רואה, חוששני שהצעד הזה לא בדיוק יעזור למצב הסוציו-אקונומי של האוכלוסייה הערבית בירושלים. איך אני יודע את זה? איך אני יודע את זה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אל תדאג להם. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אל תדאג להם. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> בגלל שני פרמטרים: קודם כול, אני רואה את זה בכמות האוכלוסייה. בתוך האוכלוסייה הערבית בירושלים המצב הכי קשה הוא בשכונות שמחוץ לגדר, אין על זה ויכוח. אבל בשכונות מחוץ לגדר, חוץ מהאוכלוסייה הירושלמית של ערביי ירושלים שמחזיקים בתעודת תושב, נמצאים – בערך שליש מהאוכלוסייה ששם היא דווקא אוכלוסייה פלסטינית מיהודה ושומרון, שעוברת לתוך השכונות האלה, שהן הכי עניות בשכונות הערביות של ירושלים. אז אם המצב ברשות הפלסטינית הוא כל כך טוב, למה יש פתאום הגירה בכל מחיר לתוך השכונות בירושלים שהן הכי עניות בין השכונות הערביות של ירושלים? לכן, אני לא הייתי – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מאיפה הנתון הזה? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – לא הייתי מזדרז. זה הנתון הרשמי. מתוך כ-120,000 אנשים שמתגוררים בשכונות מחוץ לגדר – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> מה זה – – – מדינת ישראל? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – בערך 40,000, 50,000 זה אנשים שלמעשה אין להם תעודת תושב בירושלים – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אז מה, אתה אומר עכשיו שהמצב הוא לא טוב? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – והם עברו לשם ממקומות סמוכים בתוך הרשות הפלסטינית. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אז מה אתה אומר? <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אז לכן, כנראה המצב ברשות הפלסטינית מבחינה כלכלית לא יותר טוב מאשר בשכונות שמחוץ לגדר, אלא נהפוך הוא – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – וגם יכולות תעסוקה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וחבר הכנסת אוסאמה סעדי, אנחנו לא בדיון כרגע, אנחנו מקשיבים לתשובתו של השר. נא לא להפריע. הוא יסיים והדיון יימשך כבר בוועדת הכספים או איפה שתחליטו. תנו לשר לסיים. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> והמדד השני לעניין הזה יהיה כמובן הסקרים – שנעשו, אגב, על-ידי מכון סקרים פלסטיני, לא ישראלי חס וחלילה, לפי הזמנה של מכון סקרים אמריקני, לא ישראלי חס וחלילה – לגבי רצונם של התושבים הערבים בירושלים, מה יקרה אם כן יהיה פה פתרון מדיני וחלוקה של ירושלים לשניים. יותר מ-50% הביעו את רצונם דווקא להישאר בחלק הישראלי. לכן, נראה שהפטנט שאתם מציעים הוא לא בדיוק הפטנט שטוב לאוכלוסייה. אבל בלי שום קשר לוויכוח הפוליטי הזה, שהיה ויישאר בינינו, אני מציע לכם: בואו נשתף פעולה בניסיון להביא לערביי ירושלים את מה שמגיע להם. אני חושב שזה נכון לעשות. בחלק מהנושאים של החלטת הממשלה הצלחתי במאבק שלי, בחלק לצערי לא הצלחתי, ולכן אני היום מנסה להוביל מהלך – ואני מקווה שמשרד האוצר יהיה שותף אתי במהלך הזה, ומשרדי ממשלה אחרים – ואני מקווה מאוד שהוא יזכה לתמיכה בבית הזה מן הקצה אל הקצה, ושלא כמו בסיבוב הקודם גם הרשימה המשותפת תתמוך במהלך הזה, להביא תוכנית סיוע ממשלתית משמעותית לערביי ירושלים, שבהחלט זכאים לזה ובהחלט צריך לעשות שם הרבה. לדוגמה, למשל, אני מקווה שבניגוד למה שכבר הופיע פה בתקשורת, תתמכו באחד הניסיונות שלנו לקדם אופציית תעסוקה לערביי מזרח-ירושלים ולקדם את אופציות ההשכלה לערביי מזרח-ירושלים במהלך ניסיון לפתוח אופציה של תוכניות לימודים ישראליות ליותר ויותר משפחות ערביות במזרח-ירושלים. לפי הסקרים, כ-50% מהאוכלוסייה מעוניינים בזה, מהאוכלוסייה הערבית, אבל בפועל לומדים סדר גודל של 3%, 4% מהתלמידים. התוצאה של זה היא חסם תעסוקתי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זה בניגוד להסכמים, אתם חתומים על זה עם הרשות הפלסטינית. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> קודם כול, זה לא נכון. אני מציע לך לקרוא את ההסכם. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני קראתי את ההסכמים. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אין שם אפילו רמז למה שאתה מדבר עליו. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> החינוך והבריאות – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אין שם אפילו רמז למה שאתה מדבר. אבל אני אפתיע אותך. דווקא ממישהו כמוני תשמע שאני לא הולך ולא מציע, בואו נאסור לימודי תווג'יה, ונלמד רק את התוכנית הישראלית, למרות שלפי החוק זה מה שצריך להיות. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> למה אתם מתנים את זה בתוכנית חינוך ישראלית? אתם מתנים, זה תנאי – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> לא, לא. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – תנאי לקבלת תקציבים. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אני אומר, בואו – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> תבדוק, אדוני השר. תבדוק במשרד החינוך. מתנים תקציבים בלימוד תוכנית ישראלית. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אני אומר, בואו ניתן בכל בית-ספר במזרח-ירושלים את שתי התוכניות, ושההורים ישלחו את הילדים למה שיותר מתאים להם. הבחירה תהיה של ההורים. לא בכפייה ולא – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זה לא מה שקורה. תבדוק את זה. היום מתנים את זה. יש תנאי: אם אתם רוצים לקבל תקציבים ממשרד החינוך – אני וחבר הכנסת – – – פגשנו את ועד ההורים. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> לכן אני אומר, התנאי הוא לא לעזור לתלמידים שלומדים תוכנית ישראלית, ולא לעזור לבית-ספר שיש בו תוכנית ישראלית בלבד. התנאי הוא מאוד מאוד פשוט: היות שעל-פי החוק, המצב התקין זה הוראה של התוכנית הישראלית – מה לעשות, זה החוק במדינת ישראל, כמו שהוא נכון לאוכלוסייה החרדית הוא גם נכון לאוכלוסייה הערבית; התנאי הוא שבית-ספר שפתח אצלו מסלול בלי לבטל את לימודי התווג'יה, אלא אפשר את הבחירה, הוא זה שיכול לקבל את הסיוע המוגדל, מעבר לסיוע הרגיל של משרד החינוך. אני מאוד אשמח אם במקום להתנגד לזה – וגם מאיימים בבג"ץ, ואני לא מאוים מהבג"ץ הזה, כי אם יצא משהו מהדיון בבג"ץ זה בדיוק הפוך; כי יבוא בג"ץ וישווה מה קורה עם האוכלוסייה החרדית ומה קורה עם האוכלוסייה הערבית, ויבין שאי-אפשר להתיר את לימודי התווג'יה בבית-ספר ממלכתי; לכן אני לא ממליץ לאף אחד לרוץ לבג"ץ, אבל אם רוצים – בבקשה, התוצאה יכולה להיות מעניינת. בסופו של דבר אני דווקא הייתי שמח אם חברי כנסת מהרשימה המשותפת היו תומכים במהלך הזה. הרי אם בסוף האוכלוסייה בוחרת, ובכל בית-ספר יהיה גם זה וגם זה, מה הבעיה? אתם לא סומכים על האוכלוסייה הערבית במזרח-ירושלים שהיא תבחר, כל משפחה, מה שנכון לה? אני סומך. ואני מציע לכם, במקום לריב על זה, ללכת על זה במאמצים משותפים; כי מי שירצה להשתמש בזה, זה יפתח בפניו אופציות – גם תעסוקה במשכורת יותר גבוהה וגם לימודים אחר כך. במקום הצורך היום לעבור את המכינה ואת כל המסלול וכו' וכו'. אבל זאת רק דוגמה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> זאת רק דוגמה אחת קטנה לאפשרות לשתף פעולה, ויש רבות. אני אשמח לשתף פעולה בכל מה שקשור בהעלאת רמת החיים במזרח-ירושלים, כי חובה לעשות את זה. זאת חובתה של ממשלת ישראל, ואנחנו, לצערי, בחובה הזאת רחוקים מלהצליח. עכשיו, האם זאת בעיה רק של האוכלוסייה הערבית? לא. יש בעיה של האוכלוסייה החרדית בירושלים, בהחלט צדק כאן חבר הכנסת גפני. גם כאן הממשלה לא עושה כל מה שהיא צריכה לעשות. אני לא אכנס אתך כרגע לוויכוח הפרטני על החוק, זה לא מה שיפתור את הבעיה הכלכלית של האוכלוסייה החרדית בירושלים – – <משה גפני (יהדות התורה):> כל דבר יפתור. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – אבל דווקא אני תומך בחוק הזה, ותמכתי גם בעבר וגם היום. הייתי צריך לריב הרבה כדי להכניס את זה להסכמים הקואליציוניים – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – זה חוק שעבר פה פה-אחד. האופוזיציה הצביעה בעד. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> רק כל מה שאמרתי הוא שצריך לקיים הסכמים קואליציוניים, אבל זה כרגע לא נושא לוויכוח הזה. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל זה חלק מהפתרון. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> לסיכומו של דבר – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לכולם יש העדפה מתקנת – לחרדים לא. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> לסיכומו של דבר – – – <משה גפני (יהדות התורה):> – – – כל השורה של הבעיות. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> לסיכומו של דבר, חבר הכנסת גפני וחברי חברי הכנסת – – – <משה גפני (יהדות התורה):> רק אל תגידו שאתם עוזרים לחרדים. זה לא בראש מעייניכם. אתם דואגים לחברי מרכז ליכוד, לא לחרדים. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> או, ממש. החוק הזה תקוע בגלל חברי מרכז ליכוד. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אבל בסדר. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אוקיי, בסדר. <משה גפני (יהדות התורה):> אבל החוק הזה תקוע. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אפילו את זה אתה לא תוכל להגיד. <משה גפני (יהדות התורה):> אני אוכל להגיד עוד הרבה דברים. כשאני אתחיל להגיד את האמת יהיה רע מאוד. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> חוץ מזה, יש כל כך הרבה חברי מרכז ליכוד חרדים, שאני כבר לא יודע, גם הטיעון הזה לא עובד. <משה גפני (יהדות התורה):> מי שהוא חרדי ונמצא בליכוד הוא פשוט מפגר. <רחל עזריה (כולנו):> עכשיו מתחיל להיות מעניין – – – <משה גפני (יהדות התורה):> חרדי ובליכוד. כל החרדים האלה, באמת. הם דואגים לחרדים. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אני רואה שהתופעה הזאת מאוד מטרידה אותך – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא מטרידה אותי. אתה יכול לקחת אותם. קחו אותם. <קריאה:> זה שעטנז. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אני שמח שהיא מטרידה אותך. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, זה בסדר. <רחל עזריה (כולנו):> – – – איך זה שיהדות התורה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> גפני, כבר יש חרדים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> הם יסבירו את כל מה שאתם עושים. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> אחרי שהיה חבר כנסת חרדי ביש עתיד, מה אתה רוצה מחברי מרכז הליכוד? <משה גפני (יהדות התורה):> לא רוצה כלום. לא רוצה. שיהיה לכם לבריאות. יש עוד כמה הצעות של חרדים שתיקחו. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> בואו נחזור לסוגיה של ירושלים. <משה גפני (יהדות התורה):> העדפה מתקנת – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> יש כרגע כמה סוגיות משמעותיות מאוד שעומדות על סדר-יומה של ירושלים: יש הצורך לפתח מקומות עבודה. כאן דווקא, כפי שנאמר בצדק – נדמה לי שחבר הכנסת לוי הזכיר את זה – אישרנו ביום ירושלים האחרון תוכנית אסטרטגית חסרת תקדים בנושא של ירושלים. מ-350 מיליון שקל לחומש זה עלה ל-850 מיליון שקל כתוצאה ממאמצים משותפים גם שלי וגם של ראש העיר, וכמובן, המחויבות של ראש הממשלה ושל שר האוצר, שבלי העזרה שלהם בוודאי לא יכולנו להגיע לתוצאה הזאת. אבל זה כמובן לא מספיק. זה לא מספיק כי קיימת על הפרק סוגיה בוערת, והתייחסתם לזה, של התקציב העירוני. התקציב של ירושלים הוא תקציב לא מאוזן. את צודקת, חברת הכנסת רחל עזריה, מי כמוך מכירה את זה – הוא דורש תוכנית רצינית איך מאזנים את התקציב הזה כדי שהוא לא ילך ויעמיס יותר ויותר על תקציב המדינה, מצד אחד; אבל מצד שני הוא מחייב פתרון. עצם העובדה שאנחנו סגרנו את התקציב, אבל הסוגיה של תקנת ירושלים לא מוסדרת עדיין, היא כמובן סוגיה שמשאירה ענן גדול של ספק על המצב הכלכלי בעיר, ולכן אני חושב שחברי הכנסת צודקים שעדיף – זה תמיד נקבע לא בבסיס התקציב של המדינה, אבל זה נקבע בשיח בין משרד האוצר לבין עיריית ירושלים; הוא בכל מקרה יתקיים, ונכון לקיים אותו ולסגור אותו לפני אישור התקציב. זה ייתן ודאות ויציבות גם לעיריית ירושלים. לכן, דווקא כנציג הממשלה אני לא מתנגד, אלא תומך ברעיון להעביר את ההצעה לסדר-היום הזאת לוועדת הכספים, ושם לנהל את הדיון. אני חושב שיש פה אתגר לא פשוט לרשות כמו ירושלים כי אין לה מקורות הכנסה בגלל מיעוט מקורות הכנסה מתעשייה. זה ישתנה, אגב, עם פרויקט הכניסה לעיר ופרויקטים אחרים, אבל ייקח זמן עד שזה ישתנה. <רחל עזריה (כולנו):> – – – באמת מתמלא בעסקים. כי כרגע הפרויקט – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> גם זה נכון. יש הרבה מאוד סוגיות שאנחנו, הממשלה והכנסת, מחויבים לתת את הדעת עליהן, איך אנחנו מצעידים את ירושלים – לא משנה שלוש או ארבע, זאת לא הנקודה, שינוי פרמטר כזה או אחר – מצעידים את ירושלים לאחד המקומות המובילים במדד הסוציו-אקונומי שלה, על שלל המגזרים שמתגוררים בה, כולל המגזר החרדי וכולל המגזר הערבי. אני מאוד מקווה שבעבודה בנושא הזה אנחנו נשתף פעולה, יד ביד, גם נציגי הממשלה וגם נציגי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה; כי באמת, בעיני, בנושא של ירושלים והעלאת רמת החיים בה אין קואליציה ואין אופוזיציה. דבר אחרון. יש עוד נושא שמאוד מאוד מכביד על החיים בירושלים, בוודאי במגזר היהודי, אבל בהרבה מאוד מובנים גם במגזר הערבי, והוא סוגיית המגורים. עלות המגורים בעיר גבוהה ביותר, גם בשכירות וגם ברכישה. היא נובעת מכך שהצרכים של העיר הזאת בדיור למעשה לא מוצאים מענה. לכן לא ניתן להעלות את רמת החיים בירושלים בלי לאפשר לזוגות הצעירים לגור בירושלים, להישאר לגור כאן, ואחר כך להתקדם בהתאם להתקדמות הכלכלית. חייבים לנצל פה את כל האפיקים שיש: גם את ההתחדשות העירונית, שבה דוגל ראש העיר – אני לא מתנגד לזה, אני מאוד בעד, רק צריך לראות את זה קורה. אבל אי-אפשר גם בלי קידום בנייה חדשה בירושלים. <רחל עזריה (כולנו):> רק עכשיו התקדמו עם מורדות-ארנונה. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> כן, אבל זה לא מספיק. <רחל עזריה (כולנו):> לא, לא. <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> את יודעת היטב כמוני שלמשל במגזר היהודי ירושלים צריכה, רק כדי לענות על הצרכים של גידול טבעי, כ-4,000 יחידות דיור כל שנה – – <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> – – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – והסיבה העיקרית לכך שהיום משפחות צעירות עוזבות את ירושלים זה בדיוק זה. אין דירות, ומה שיש יקר מאוד. לכן אני קורא מפה לבית הזה לשלב כוחות בדחיפה ובקידום של בנייה בירושלים. בנייה לכולם ובנייה בכל מקום. לפעמים אנחנו חוטפים על זה ביקורת מדינית בין-לאומית, אבל אני חושב שכל מי שירושלים יקרה ללבו צריך להתייצב פה – לא משנה קואליציה או אופוזיציה, אפילו בלחץ על הממשלה, ובוודאי בתמיכה בממשלה כשהיא עושה את זה – לקדם תוכנית בנייה בירושלים. אני קורא מפה גם לראש הממשלה, גם לנו בממשלת ישראל, לשר האוצר, שמופקד על נושא הבנייה – לכולנו כחברי ממשלה – ולכנסת הזאת, לקואליציה ולאופוזיציה, לעשות הכול כדי שיהיו יותר ויותר פרויקטים של בנייה בירושלים. זה אולי בין המנופים העיקריים לקידום העיר הזאת קדימה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר זאב אלקין. כאמור, רבותי, יש לנו הבעת דעה, נכון? חבר הכנסת אחמד טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> איוא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, יש לך דקה להבעת דעה. יש פה הצעה להעביר את הדיון לוועדת הכספים. נצביע. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, אני ושאר חברי נשאלים: תגידו, אתם מאוכזבים מהבחירה של טראמפ, או שאתם לא מאוכזבים? א. מי שמתאכזב הוא מי שתלה תקוות. הממשל האחרון של אובמה, הממשל הדמוקרטי שקלינטון היא המשך ישיר שלו, היה אחד הממשלים הגרועים ביותר לגבי מדיניות במזרח התיכון. בגללו מדינות ערב מתרסקות. גם בעניין הפלסטיני הוא היה סופר-מאכזב. טראמפ, שהצהיר כמה הצהרות גזעניות נגד מוסלמים, גם היו לו כמה אמירות קצת מפתיעות לגבי יהודים והכספים שלהם – – <השר לירושלים ומורשת זאב אלקין:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – לגבי הכספים שלהם. הוא אדם מוזר, בלתי צפוי לחלוטין. קראתי היום שנתניהו בירך אותו, ראש הממשלה, ואמר שהוא ידיד אמת של ישראל. האמת, מצא מין את מינו. (אומר בערבית: סיר שמצא את מכסהו, אבו ח'ודיפה.) <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. רבותי, יש כאן שתי הצעות: הצעה אחת – להעביר את הדיון לוועדת הכספים, והשנייה – לוועדת הפנים. לכן אנחנו כרגע נצביע על העברת הדיון לוועדת הכנסת לקביעת המשך הטיפול בנושא. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? בבקשה – להעביר את הדיון לוועדת הכנסת. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 14 חברי כנסת בעד, אחד מתנגד, אין נמנעים. ההצעה עוברת לוועדת הכנסת להמשך הדיון. הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת – חבר הכנסת מלכיאלי בטעות הצביע נגד במקום בעד, אז הוא מבקש לרשום בפרוטוקול שהוא תמך. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, יושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> שלום, כבוד היושבת-ראש, שרים ושרות וחברי כנסת, הודעה שלא דרושה בה הצבעה. היושבת-ראש, חברי הכנסת, בהחלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018), מיום ו' בחשוון התשע”ז, 7 בנובמבר 2016, נותרו כמה נושאים פתוחים שוועדת הכנסת נדרשה להחליט לגביהם. בהחלטה נקבע כי פרק ה', סעיף 44, הוראות לעניין פרישה משירות קבע ופנסיית גישור, וסעיפים 45–56, יישום המלצות ועדת גורן, יידונו בוועדה משותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בראשות ועדת החוץ והביטחון. הוועדה המשותפת תהיה בת 16 חברים, שמונה מכל ועדה, בהרכב הבא: מטעם ועדת החוץ והביטחון – חברי הכנסת אבי דיכטר כיושב-ראש, ענת ברקו, אמיר אוחנה, עמר בר-לב, עמיר פרץ, עפר שלח, מרדכי יוגב ורוברט אילטוב; מטעם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – חברי הכנסת אלי אלאלוף, מירב בן ארי, מיכל בירן, מאיר כהן, יגאל גואטה, ישראל אייכלר, אילן גילאון ושולי מועלם-רפאלי. כמו כן, נקבע כי חבר הכנסת משה גפני יכהן כיושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הכספים, בהרכב הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון, לדיון בפרק ה', סעיף 57, תקציב הגופים הביטחוניים, ובהצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 9). תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לך, יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר טלי פלוסקוב:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת – בבקשה, אדוני. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 183), התשע"ז–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעל גרמן, אוסאמה סעדי, אכרם חסון וחמד עמאר בנושא: אוזלת ידו של משרד התחבורה בטיפול בכביש 89 – כביש הדמים המסכן את חיים של מאות-אלפי תושבי הגליל המערבי. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני. <הצעות לסדר-היום> <המאבק שקד–נאור על אופי בית-המשפט העליון> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: המאבק שקד–נאור על אופי בית-המשפט העליון, מס' 4787, 4790, 4810, 4816, 4843, 4866 ו-4867. ראשון הדוברים, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, הבעיה במדינת ישראל היא שסערות של אתמול, עוטפים בהן דגים היום. ובכל זאת, בפתח הדברים אני רוצה למחות בכל תוקף על השימוש בביטוי הבאמת-לא-ראוי – ואני בורר את מילותי, מאחר שיש לי כבוד רב לבית-המשפט העליון – להניח אקדח על השולחן. הביטוי הזה, למי שאיננו יודע, לקוח משיטות משטר אחרות, שבהן היו מכניסים אדם לחדר, מניחים לו אקדח על השולחן ומצפים שהוא יודע היטב מה לעשות אתו לבד. אז האם נשיאת בית-המשפט העליון רמזה שזה מה שביקשה שרת המשפטים לעשות לה? אני מקווה מאוד שלא, ואני חושב שמן הראוי יהיה שנשיאת בית-המשפט תמצא בהקדם את הדרך להתנצל על השימוש בביטוי הזה. הוא לא ראוי. לא מדובר אפילו באיזו פליטת פה, אלא במכתב שמישהו ישב וכתב והגיה ובדק שהפסיקים במקומם. זה כמובן חמור מאוד. ומכאן, כמובן, לעניין עצמו. אז אחרי הברכות הגדולות לאזרחי ארצות-הברית, ובתוכם לאזרחי ישראל שהם אזרחי ארצות-הברית, על הבחירה בנשיא החדש, אתם יודעים שאחד מן הנושאים, אולי אחד מנושאי הדגל בקמפיין הבחירות של נשיא ארצות-הברית החדש דונלד טראמפ היה זהות בית-המשפט העליון. וכחלק מהקמפיין פרסם המועמד דאז, הנשיא דהיום, את רשימת המועמדים שלו שמתוכם הוא יבחר את אחד משופטי העליון בארצות-הברית שאמור להתחלף בתקופתו. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אתה רוצה לשנות את – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני בהחלט חושב – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, לא, לא. אני מבקשת שלא להפריע. אלה שלוש הדקות שלו. אוסאמה סעדי, יהיו לך עוד שלוש דקות להתייחס. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> וזה לא רק בארצות-הברית, זה ברוב מדינות העולם הנאור והמתוקן. אין מדינה שבה השופטים ממנים את עצמם. אין מדינה שבה השופטים שותפים להליך המינוי. ברוב המדינות המתוקנות, מי שממנה שופטים זה המערכת הפוליטית, בתשקיף כזה או אחר – לפעמים זה נבחרי הציבור ישירות, לפעמים זה ועדות מומחים שנבחרי הציבור בוורסיה כזאת או אחרת ממנים. אין תקדים לגוף שממנה את עצמו. אגב, זה גם מאוד הגיוני לא רק בתחום מערכת המשפט. אין גם תקדים לגוף שקובע לעצמו בעצמו את גבולות הסמכות שלו. יש שני גופים כאלה בלבד, אגב, במדינת ישראל: בית-המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה. אין בשום חוק הסדרה של גבולות אחריותו, תפקידיו וסמכותו של היועץ המשפטי לממשלה. הוא קובע לעצמו מה מותר לו, מה הוא צריך או מה הוא מוסמך לעשות ומה לא. קחו מוסד שכבר הפך לאיזה כמעט מוסד חוקתי במדינת ישראל: הנחיות היועץ. אין בשום מקום בחוק איזושהי אמירה שמקבעת את המעמד של הנחיות היועץ. היועץ, כשמו – הוא יועץ. ועצותיו חשובות, ומן הראוי כי נקשיב להן קשב רב. אין בשום מקום חוק שמסמיך את בית-המשפט העליון לפסול חוקים של הכנסת. גברתי היושבת-ראש בוודאי יודעת שבמדינות אחרות בעולם, במדינות שיש בהן חוקה וזה מוגדר בחוקה – בצרפת אין דבר כזה. בית-המשפט מוסמך להצהיר שחוק איננו חוקתי; הוא לא מוסמך להורות לכנסת לבטל את החוק. אגב, גם בחוק הישראלי, בחוק-יסוד: השפיטה, הסמכות של בית-המשפט היא ליתן צווים לרשויות המדינה. הכנסת היא ריבון. הכנסת איננה רשות מרשויות המדינה; היא המדינה. האם לא לגיטימי לנהל דיון בעניין הזה? לי יש דעה. כנראה שלחברים אחרים פה יש דעות אחרות. אבל הניסיון של השמאל להשתיק את הדיון הזה, להכתיב כאן איזו אקסיומה של מה צריך להיות המבנה החוקתי של מדינת ישראל, כזה שמעניק עליונות מוחלטת לבית-המשפט העליון, ומאפשר לו לחדור ברגל גסה לגבולות ולסמכות של רשויות אחרות במדינת ישראל – אז מישהו שמנסה לעורר דיון – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> רק משפט אחרון. אכן, שרת המשפטים ממפלגתי נבחרה על בסיס אג'נדה מסוימת, ואנחנו פועלים ונפעל כדי לקדם את האג'נדה הזאת. זה הכי לגיטימי, ובעיני גם הכי מתחייב מתוקף הדמוקרטיה שלנו. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. חבר הכנסת אלעזר שטרן – בבקשה, אדוני. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> גברתי היושבת בראש, תודה. אני הבנתי שחברי בצלאל סמוטריץ כבר פתח בהתקפה על היועץ המשפטי לממשלה – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – למה התקפה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – שבחרה אותו שרת המשפטים עם הוועדה, לנוכח ההמלצה שפורסמה זה עתה על עמונה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מי תקף? מי תקף? מי תקף? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אז אולי באמת בואו נחליף את בית-המשפט העליון, ואת היועץ המשפטי לממשלה נפטר, ואחרי זה אנחנו נמשיך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> מי תקף? אלעזר, מי תקף? – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בצלאל, התאפקתי, התאפקתי, התאפקתי. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני שמח שאנחנו לא באמריקה ואין פה שתי מפלגות, יש פה יותר, ויש פה שיטת ממשל אחרת לחלוטין. אבל אני רק רוצה לומר שאתמול, אחרי שהונח האקדח על השולחן הרשה לעצמו חבר כנסת, בדיונים שהיו בוועדת הפנים, להגיד: אני מזהיר מכאן את שופטי בית-המשפט העליון – חבר הכנסת אייכלר על הסדר הפשרה בכותל. ואני גם רוצה – אמרתי את זה אתמול לבצלאל, אני אומר עוד פעם: מזל שיש לנו בית-המשפט העליון בגלל שזה לא הולך פה שהרוב קובע; זה מיעוט שמחזיק את ראש הממשלה בזכותו על הכיסא, הוא יכול להיות שישה מנדטים או שמונה, כמו הבית היהודי: תחתום על סטטוס-קוו ואין טלוויזיה בשבת ואין שידורי רדיו בשבת. ולמה יש? בזכות בית-המשפט העליון. אבל יכולתם להכניס את הסעיף הזה של שינוי המבנה בהסכם הקואליציוני. למה משתמשת נשיאת בית-המשפט העליון, שעל פניו – לפחות לפי הנתונים, אני נזהר מלהגיד את זה, לא בטוח שהיא הצביעה לגוש השמאל לפי הרקע המשפחתי – מה הביא אותה להשתמש באמת בביטוי החזק הזה של אקדח על השולחן, אם לא שתוך כדי דיון על הרכב בית-המשפט העליון לפי החוק שמים על השולחן את הצעת החוק הזו ואומרים לה: השופטת – כמו אייכלר – דיר באלכ. אייכלר לא מתבייש לומר את זה, והוא אומר: אני מזהיר את בית-המשפט העליון, אבל לצערי הרב כששמים הצעת חוק מתוחכמת כאילו, על שינוי דרך ההחלטה, זה סוג של אזהרה לשופטי בית-המשפט העליון. ואנחנו במבנה השלטוני שלנו, לצערי הרב, מוכרחים את בית-המשפט העליון, כיוון שאחרת – ואולי צריך להגיד עוד דבר אחד: שופטי בית-המשפט העליון לא חתמו על ההסכם הקואליציוני ולא קראו להם באותו לילה שמכרו את המדינה כדי שראש הממשלה נתניהו יישאר בשלטון, לא משנה כמה כסף זה עולה, כמה ערכים מקריבים על זה; לא אמרו לבית-המשפט העליון: בוא תחתום על ההסכם הקואליציוני. ולכן, הרצון הזה, במיוחד שאין נציג לאופוזיציה בהרכב הנוכחי; במיוחד שבית-המשפט העליון נלחם, ודרך אגב, גברתי היושבת בראש, את יודעת: עם כל האיום הזה בית-המשפט העליון כולה ביטל – לא ביטל: החזיר – 11% מהפניות אליו. אני אגיד יותר מזה, גם ההתערבות שלו בענייני דת ומדינה – זה לקח לו עשר שנים, גיוס בני הישיבות, הגיור אפילו. ואני אומר לנו אותו דבר. הרי רוב הקואליציה הזאת, אני מניח שגם היושבת בראש, יודעת את מצוקת הגיור; לקח לבית-המשפט העליון עשר שנים, עשרה שופטים, כדי להחליט שהוא מתערב ומכריח את המדינה לרשום, רק במרשם האוכלוסין, גם את מי שהתגייר בדרך אחרת. ואני רוצה לסיים את דברי, כיוון שאני צריך. תראו, כשאני גדלתי במדינת ישראל היו כותרות: מי מתמודד על כיסא השופט הדתי בבית-המשפט העליון. ברוך השם, נגמלנו מזה. אין דבר כזה כיסא דתי. לא שופטים אנשים לפי מי דתי ולפי מי לא דתי. ואני מאחל הפעם מעל הדוכן שיבוא יום ואת הכותרת שאנחנו עוד רואים, התמודדות על הכיסא הערבי בבית-המשפט העליון, גם אותה לא נצטרך, כיוון ששופטים ערבים, כמו שהיום שופטים דתיים, ייבחרו לפי כישוריהם – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – ובית-המשפט העליון, מה לעשות, לא חלק מהקואליציה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, יצא המרצע מהשק, ומה שהזהרנו מפניו, עכשיו בא בצלאל סמוטריץ ואמר את זה במפורש פה, מעל דוכן הכנסת – שהם נבחרו כדי להנהיג, כדי למשול, וכדי לשנות, ולכן כמובן הם רוצים לשנות סדרי עולם; ומזה כמובן בית-המשפט העליון והנשיאה שלו הזהירו, שעומדים לשנות את כללי המשחק. אז אנחנו שמענו פה מחבר הכנסת סמוטריץ, ואני מקווה, גברתי השרה, שכשתעמדי פה ותעני לנו תגידי שהוא לא מייצג את העמדה שלך ואת העמדה של משרד המשפטים ושאתם לא עומדים לשנות את כללי המשחק תוך כדי תנועה. הלוואי, חברי אלעזר שטרן, שיבוא יום ונגיד שלא ממנים שופטים, שופט ערבי ושופט דתי. אבל זה המצב, היום יש מיעוטים. ואני חושב ואני סבור, וזו העמדה שלי, שבית-המשפט העליון צריך לשקף את כל הרבדים של האוכלוסייה. כמובן, אנחנו לא רוצים למנות שופט ערבי בהיותו ערבי, אלא קודם כול מכיוון שהוא שופט מקצועי ומגיע לו להיות בעליון. <קריאה:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> נכון, לכן אני אומר, גם העניין הזה של התקן של רק שופט ערבי אחד או רק שופט דתי אחד. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אוסאמה, אולי אנחנו סתם מדברים עכשיו – – – הבית היהודי ושרת המשפטים לסגור את רשימת השופטים? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא. הם מתכננים עם מוטי יוגב איך לעלות עם ה-D9 על בית-המשפט העליון. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, נראה לי זה רשימת – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זו הסכנה, גברתי שרת המשפטים. אני אומר לך, אנחנו עבדנו בשיתוף פעולה גם עם בית-המשפט העליון, גם עם לשכת עורכי-הדין, וזה לטובת בית-המשפט העליון, לטובת כולם, ואל תשנו את כללי המשחק. אפשר להגיע להסכמות בעניין הזה. אני רוצה להגיד פה, ושלא יהיו שום ספקות: אני תקפתי וביקרתי את בית-המשפט העליון לא פעם, ואמרתי שבית-המשפט העליון לא עושה צדק עם כמעט 99% מהעתירות של העם הפלסטיני, אם זה בעניין של הפקעת קרקעות, בעניין מעצרים מינהליים, הוא אפילו אישר גירוש, הוא אפילו אישר התנקשויות. ולכן, אני זה שבאתי וביקרתי את בית-המשפט העליון. אבל מפה עד לעלות עם D9 על בית-המשפט העליון זה מרחק גדול. אני קורא לשרת המשפטים, ואני דיברתי עם ראש לשכת עורכי-הדין – צריך לחזור ולדבר ולהידבר ולהגיע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אפשר לבחור ארבעה שופטים מעולים מתוך הרשימה, בהסכמה, ואני מוכן לעשות את זה אתכם. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת יגאל גואטה – בבקשה, אדוני. <יגאל גואטה (ש"ס):> יש בתקנון שהשרה צריכה להקשיב – – – או אין דבר כזה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. <יגאל גואטה (ש"ס):> שנייה, רגע. לא נחשב רגע. תני להתארגן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, שלך. <יגאל גואטה (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרה, מכובדי חברי הכנסת, תרשו לי להתחיל בשני ציטוטים. סתם שאלה, אני פשוט באמת עדיין חבר כנסת חדש; יש איזושהי תקנה שהשרה צריכה גם להקשיב כשמדברים אליה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> זה לא רשום. <יגאל גואטה (ש"ס):> לא רשום? <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> השרה חייבת להיות במליאה. <יגאל גואטה (ש"ס):> ממש מעליב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אבל אני, עד כמה שאני מכירה את השרה, היא יודעת גם להקשיב וגם לדבר על דברים אחרים. <יגאל גואטה (ש"ס):> כן, היא יודעת גם להקשיב וגם להשיב. ברור, כן. תרשו לי להתחיל בשני ציטוטים. "תחושת חוסר השוויון" – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> היא שומעת כל מילה שלכם, תאמינו לי. <יגאל גואטה (ש"ס):> אני אשמח מאוד אם תקשיבי לי, כבוד השרה. "תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה, היא פוגעת בזהות העצמית של האדם"; ציטוט שני: "השוויון שומר על השלטון מפני השרירות. אכן, אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה כי נוהגים בהם איפה ואיפה". הציטוטים האלה נאמרו על-ידי נשיא בית-המשפט העליון דאז אהרן ברק. ברשותכם, אני רוצה להציג את הפער בין ציטטות מחכימות השזורות בלשון יפה לבין המציאות העגומה. 13 נשיאים כיהנו עד היום בבית-המשפט העליון, מתוכם אף לא מזרחי אחד. מתוך 28 המועמדים לבית-המשפט העליון כעת – רק שלושה מועמדים מזרחים. בשבוע שעבר התנגדה השרה שקד, כבוד השרה, להצעת חוק ייצוג הולם למזרחים בתאגיד השידור הציבורי, בטענה שאינה יודעת כיצד ינהגו במקרה כמו שלה, שהיא רק חצי מזרחית. האם מי שהוא חצי מזרחי יתאים לייצוג המזרחיים, או לא? אז לשאלתך, כבוד השרה – לצערי הרב, לדעתי האישית, את אכן לא מתאימה, משום שמזרחי זה לא רק שם משפחה. זאת מורשת, מסורת, ובעיקר נשמה. יעידו עלייך כאלף עדים חמשת המועמדים שלך לבית-המשפט העליון שאינם כוללים ולו מזרחי אחד. רבותי, לא יעלה על הדעת שבחברה מתוקנת שבה שיעור הציבור המזרחי עומד על למעלה מ-50%, רשימת המומלצים של השרה הממונה תכלול 0% מזרחים. לפני כמה חודשים חשפה חברתי חברת הכנסת נורית קורן כי אחד מהפסיכולוגים המעבירים לוועדה חוות דעת על המועמדים גילה גזענות כלפי אחד המועמדים המזרחיים ואף הציג בפניו שאלות באשר למוצאו העדתי. כיום, בבית-המשפט העליון יושבת אליטה אריסטוקרטית שאינה מכריעה רק בתיקים משפטיים סבוכים אלא מתווה מדיניות, קובעת את סדר-היום הציבורי ומחליטה מה נכון ומה לא נכון, מה ראוי ומה אינו ראוי. בתי-המשפט בכלל ובית-המשפט העליון בפרט צריכים להיות הראי של החברה בישראל ולשקף זאת הן בייצוג הולם לכלל הציבור בישראל והן במגוון הדעות שהם מייצגים. לסיום, גברתי היושבת-ראש, במסגרת הניסיונות של חבר הכנסת חסון להסביר לנו איך עובד הטאבלט – זה מפריע לי, יקירי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> סליחה, אני מתנצל. <יגאל גואטה (ש"ס):> במסגרת הניסיונות מצד השרה שקד לקדם את המועמדים מטעמה, כתבה הנשיאה לשרה שקד: הצבת אקדח על השולחן. לצערי, זה מזכיר לי את הציטוט הידוע של אל קפונה, שכידוע לא היה ראש ישיבה, שאמר: תמיד השגתי עם חיוך ואקדח יותר ממה שהשגתי עם חיוך לבד. לכן, חברים, אנחנו נמשיך להילחם על מקומם של המזרחיים בחברה ובכל עמדות המפתח, תמיד בחיוך – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <יגאל גואטה (ש"ס):> – – ובהשאלה ממכתבה של הנשיאה, שלא ברצוננו, גם בהצבת אקדח על השולחן במידת הצורך. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יגאל גואטה. חברת הכנסת נורית קורן – בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך. <נורית קורן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרה שקד, אני חושבת שהדיון הזה מעל בימת הכנסת מיותר. ממש מיותר. הרי בכל פעם שיש ועדה לבחירת שופטים, וגם בפעמים הקודמות, תמיד כל אחד רוצה להראות כמה הוא חזק. כל אחד, כל צד, הולך לכיוון אחר. הפעם הזאת האופוזיציה החליטה שזה נושא חשוב וצריך להעלות אותו על סדר-היום. אני חושבת שזה מיותר. אני יודעת שגם בפעמים הקודמות נשיאת בית-המשפט העליון נקטה אי-דיבור עם השר. השרה הייתה לבני בפעם הקודמת. יש את אותו הדבר. נכון, העניינים היו פה מוגזמים מאוד והתיאורים היו פה מוגזמים. אבל תראו: השופטים בדרך כלל אומרים שאנחנו עושים פוליטיזציה של המשפט. ממש לא. אין פוליטיקה בתוך לשכת עורכי-הדין? יש פוליטיקה גם בלשכת עורכי-הדין. אין פוליטיקה בתוך בית-המשפט עליון? יש. כמו בכל מקום עבודה, יש גם שם. יש גם פוליטיקאים. אבל כל הזמן פוליטיקאים – נחשבים מילות גנאי. כל הזמן. אני חושבת שמה שקרה כאן הוא שכדי לגבש רשימה, אז כל אחד הפעיל את הכוח שלו בשביל להכניס עוד אנשים שלו. זה לגיטימי וזה בסדר. נכון, ההתכתשויות מעל דפי העיתון לא היו לרוחי. לא היו לרוחי. <יגאל גואטה (ש"ס):> האם יש ייצוג לאוכלוסייה כולה? <נורית קורן (הליכוד):> רגע, רגע. עוד לא הגעתי לדובדבן שבקצפת. אני, כחברה בוועדה לבחירת שופטים, חשוב לי מאוד שכל ערכאות בית-המשפט יהיו הבבואה של החברה הישראלית. מכיוון שהחברה הישראלית כוללת מגזרים שונים ותת-תרבויות, אני דואגת שיהיו שופטים מכל המגזרים. לכן, לפני כחודש וחצי בחרנו שופטות ממוצא אתיופי ושופט ממוצא רוסי, כי לא היו עד עכשיו במערכת המשפט. גם עכשיו, בבית-המשפט העליון, אני רוצה שיהיו לפחות שתי נשים מתוך ארבעה תקנים; שיהיה חובש כיפה אחד דתי-לאומי ושיהיו גם מזרחיים. נכון, הלוואי שלא היינו צריכים להגיד מזרחיים. היום כבר אי-אפשר לדעת מי מזרחי ומי לא. אבל אנחנו צריכים אנשים שבאים מהמורשת הזאת. אני מקווה שבפעם הבאה לא נצטרך לזהות לפי השמות מי מזרחי ומי לא, כי זה דבר פסול. אני רוצה לשבור את תקרת הזכוכית ושיהיו יותר מזרחיים ויהיו גם יותר השקפות עולם, של דתיים, של חרדים, של ערבים – כולם. זה מה שחשוב. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן. תשיב לנו שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. יש לנו אחריה שתי בקשות להבעת דעה. בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> גברתי היושבת-ראש, תודה, כנסת נכבדה, קרתה דרמה. אני לא מתכוונת לבחירות בארצות-הברית, דרמה הרבה יותר חשובה. הצעת החוק של חבר הכנסת רוברט אילטוב ביום שני, קיבלה "פ", זהו. חבר הכנסת רוברט אילטוב הגיש הצעת חוק לפני כמה חודשים ופשוט ביום שני היא קיבלה "פ". מה אומרת הצעת החוק הזאת? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זה אותה פ"א של ברקו? <שרת המשפטים איילת שקד:> זה הפ' של כולנו פה. מה אומרת הצעת החוק? בואו נעשה רגע סדר. עד שנת 2008 מונו שופטים לבית-המשפט העליון ברוב רגיל. בכירי השופטים שלנו היום בבית-המשפט, שותפי בוועדה לבחירת שופטים, גם השופטת והנשיאה נאור, השופט רובינשטיין, השופט ג'ובראן, כולם מונו ברוב רגיל. אלה היו החוקים עד 2008. גדעון סער, אז חבר הכנסת מהאופוזיציה, שייך לימין, והשר פרידמן, שר משפטים ששייך לאסכולה השמרנית, כמובן, שניהם ביחד, זאת אומרת, גדעון סער בתמיכה של השר פרידמן, חוקקו חוק שרצה לאזן את הוועדה. למה? כי עד שנת 2008 בדרך כלל לנשיא בית-המשפט העליון היה רוב ולא לשר המשפטים. שמעתי את חברת הכנסת ציפי לבני מתראיינת כמה פעמים השבוע. היא לא טרחה לספר, כמובן, שהיא כשרת משפטים נכשלה פעמיים. ב-2005 היא רצתה למנות משפטנית ראויה ומוערכת, לכל הדעות, פרופסור רות גביזון. ימין ושמאל, דתיים וחילונים, יהודים וערבים, כולם חשבו שהיא יכולה לתרום תרומה משמעותית לבית-המשפט העליון. לא היה על זה ויכוח. אז ציפי לבני שרת המשפטים החליטה שהיא מועמדת שלה והיא רוצה למנות אותה. רק מה היא לא דאגה לעשות? היא לא דאגה לייצר לעצמה רוב. הרוב היה בידי הנשיא דאז, אהרן ברק. אהרן ברק התנגד לה, מסיבותיו שלו. הוא אז אמר – יש ציטוט מפורסם שבו הוא אמר: יש לה אג'נדה. זה היה המצב אז. אז ציפי לבני פעם אחת נכשלה בזה שהיא לא הצליחה לייצר רוב. היה צריך רוב רגיל, בסך הכול חמישה מתוך תשעה. פעם שנייה היא נכשלה, כי היא לא מינתה בכלל שופטים. היא השתמשה בכוח היחיד שיש לה כיושבת-ראש הוועדה, שיתקה את הוועדה, כדי ליצור לחץ על הנשיא ברק, ולמעשה לא מינתה בתקופתה שופטים ובית-המשפט העליון תפקד בחסר. עכשיו, תבינו. בית-המשפט העליון זה המקום – באמת, אני חושב שאין עוד מקום במגזר הציבורי שעובדים בו כל כך קשה. השופטים עובדים מבוקר עד לילה. כמעט 10,000 תיקים, עם 15 שופטים. מוכשרים ככל שיהיו – והם באמת מאוד מוכשרים – הם בעומס אדיר. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> למה לא מוסיפים? <שרת המשפטים איילת שקד:> או. שואל חבר הכנסת אוסאמה סעדי למה לא מוסיפים עוד שופטים. זה דיון שאנחנו צריכים לערוך. אם אתה שואל אותי, אני חושבת שכדאי להוסיף עוד שופטים, הם נמצאים בעומס אדיר. אבל אז שרת המשפטים ציפי לבני העדיפה שבית-המשפט יתפקד בחסר, רק לא להיכנע לאהרן ברק ולהפסיד בוועדה לבחירת שופטים. ואז, מה עשה גדעון סער? גדעון סער ראה שלאורך השנים יש לשופטים רוב בוועדה. זאת אומרת, אין להם רוב, אבל הם מצליחים לייצר קואליציה מוצלחת יותר מהפוליטיקאים. ואז הוא חוקק את החוק שאומר בעצם שצריך להגיע להסכמות; כי כשצריך שבעה מתוך תשעה, זה אומר, פחות או יותר, שכל הקבוצות צריכות להגיע להסכמות. באותו הזמן דווקא השופטים מקרב בית-המשפט העליון התנגדו לחוק הזה, כי הם חשבו שזה יקטין מכוחם, כי עד אז היה להם בדרך כלל, ביחד עם לשכת עורכי-הדין, רוב, והם מינו את מי שרצו, ולא מינו את מי שהם רצו, כמו פרופסור רות גביזון וכמו פרופסור נילי כהן, שגם עליה אין מחלוקת שהיא מועמדת מאוד ראויה, וגם עליה עד היום לא קיבלנו תשובה מדוע היא לא מונתה. ואז גדעון סער ופרופסור פרידמן עשו דבר מאוד מאוד הגיוני לשעתו, ואמרו: נחוקק חוק שיצריך רוב של שבעה. באותו זמן פרופסור מאוד מכובד, שאני מאוד מעריכה, פרופסור קרמניצר, התנגד לתיקון החוק של סער. הוא אמר אז, אני מצטטת: "אני חושש שההצעה הזאת" – כלומר חוק סער – "משום שהיא מחזקת את הכוח של הרוב הפוליטי, היא פוגעת באחד הערכים הכי יסודיים של מערכת השפיטה, והוא העצמאות ואי-התלות של מערכת השפיטה". הוא גם הוסיף שההצעה הזאת יכולה להביא לשיתוק הוועדה, כי כל הקבוצות לא יסכימו, וכל אחת תשתק את השנייה. ולכן די התפלאתי כשהשבוע שמעתי – כשחבר הכנסת רוברט אילטוב העלה הצעה לחזור למצב הרגיל שמעתי אותו מתנגד לזה, כי ב-2008 הוא התנגד לתיקון. אבל בסדר, אולי הוא שינה את דעתו. אני רוצה להגיד – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> איך זה מחזק את הצד הפוליטי? בכל זאת זה נותן זכות וטו לשופטים, איך זה מחזק את הצד הפוליטי? <שרת המשפטים איילת שקד:> מה היה הרעיון של גדעון סער? הוא אמר: עד 2008, במירכאות, לא ספרו את הפוליטיקאים. בעצם הרוב היה אצל הנשיא. לכן הוא אמר: עצם זה שצריך להגיע להסכמות, זה נותן לפוליטיקאים עוד כוח שלא היה קיים אז. אני רוצה לומר לכם שאני, בתפיסה, בעד הסכמות. לכן בחודשים האחרונים ישבתי שעות רבות עם הנשיאה. ואנחנו כן מדברות, ואנחנו כן מנסות להגיע להסכמות. לא רק עם הנשיאה, דרך אגב; עם כל חברי הוועדה. חברי הוועדה יושבים אחד עם השני, ומדברים, ושוקלים את המועמדים, וכן מנסים להגיע להסכמות. בעיני, זו הדרך הנכונה ביותר. אבל אני לא אכשל איפה שציפי לבני נכשלה, ואני לא אתן לשתק את בית-המשפט העליון, או לפחות שבעומס כזה גדול הוא יעבוד בחסר. לכן אני הבהרתי: אני בעד הסכמות, וגם התיקון שחבר הכנסת סער עשה בזמנו הוא תיקון הגיוני, אבל אם עד בערך מרס, אפריל, עד שהשופט זילברטל יפרוש – וזה מספיק זמן – הוועדה לא תגיע להסכמות, ואם יהיו חברים בוועדה שיחליטו לשתק אותה, אני לא אתן לזה יד ובהחלט אציע לקדם את החוק שהעלה חבר הכנסת רוברט אילטוב. זה לא דבר אידיאלי. אני חושבת שהחוק של חבר הכנסת סער הוא כן הגיוני, וכן הגיוני שהוועדה תבוא, ביחד, ותגיע להסכמות. אבל צריך להיזהר משני דברים במצב הזה: אחד, שבאמת חברי הוועדה לא ינצלו את זה כדי לשתק את הוועדה ולהביא – אי-המינויים; ודבר שני, שלא ייבחרו המועמדים הפחות-טובים, כי לפעמים מפני שמגיעים להסכמות ופשרות בוחרים לא את המועמד הכי טוב שהכי רצית, אלא מה שנקרא את האופציה השנייה או השלישית. <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל יש מועמדים טובים כמו – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> נכון, זה מה שרציתי להגיד. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> לא, אין דבר כזה. אין דבר כזה. לא, זה לא נכון. זה לא נכון. לא אמרתי. אני אומרת שלא פוסלים מועמד בגלל דבר כזה. אני אומרת עוד דבר: אני עובדת בשיתוף פעולה מצוין עם חברי הוועדה הזאת כבר שנה וחצי. יחד בחרנו מעל 150 שופטים, אולי הרשימה הכי מגוונת שהייתה אי פעם, כולל – בשבילך, חבר הכנסת גואטה – הרבה מזרחים; כולל פעם ראשונה יוצאי אתיופיה. כשאני נכנסתי לוועדה – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> מה זה הרבה? <שרת המשפטים איילת שקד:> אני לא סופרת אותם. תעבור אתה על הרשימה. <יגאל גואטה (ש"ס):> זה מה שאת אומרת, שאת לא סופרת את המזרחים. <שרת המשפטים איילת שקד:> לא, לא, לא. אני לא סופרת – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <קריאה:> אוי, באמת – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> חבר הכנסת גואטה, מה שאתה עושה זה – סלח לי, אתה מעליב את האינטליגנציה גם של חברי הכנסת וגם של הציבור. <יגאל גואטה (ש"ס):> לא, ממש לא. ממש לא. את הפלת את החוק של ייצוג מזרחים – – – לא סופרת אותם. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת גואטה, אני מבקשת לא להפריע לשרה. <יגאל גואטה (ש"ס):> לא סופרת אותם. <קריאה:> כולם כאן מעורבים עם כולם. מספיק עם זה כבר. <חיים ילין (יש עתיד):> אנחנו יכולים לגשר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני רואה, אני רואה שהאופוזיציה היום – – – <חיים ילין (יש עתיד):> האופוזיציה תיתן בחינם את הגישור. <נורית קורן (הליכוד):> השרה, כדאי לציין שגם השבוע, ביום שני זה, היה החוק שלי, יחד עם החוק של רוב רגיל ולא רוב מיוחד – – – השבוע. – – – שהגשנו את זה במרס. <שרת המשפטים איילת שקד:> בדיוק. כמו שאמרה חברת הכנסת נורית קורן, היא ורוברט אילטוב הגישו את החוק הזה יחד כבר מזמן, לפני כמה חודשים. אבל אני שמחה שחברת הכנסת נורית קורן יושבת פה, כי היא גם עדה להליך הבחירה הרציני שעשינו בשנה וחצי האחרונות. חברת הכנסת נורית קורן, חבר הכנסת רוברט אילטוב, השר גדעון סער, אילנה סקר, ח'אלד זועבי, השופט – – <נורית קורן (הליכוד):> השר כחלון. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> השר כחלון, לא גדעון סער. <שרת המשפטים איילת שקד:> מה אמרתי? אה, השר כחלון, כמובן. <נורית קורן (הליכוד):> באיזו קלות נכנס השר – – – בלי פריימריז אפילו. <שרת המשפטים איילת שקד:> כן. – – שלושת השופטים – הנשיאה נאור, השופט רובינשטיין והשופט ג'ובראן – עושים עבודה יוצאת מן הכלל. לומדים על כל מועמד, מראיינים כל מועמד, יש הליך בחירה מאוד מאוד ארוך. אני חושבת שהוועדה הזאת, שהשכילה לבחור גם את השופטים הכי טובים וגם את הרשימה הכי מגוונת, אני חושבת בהחלט שהוועדה הזאת תצליח להגיע להסכמות גם בעניין בחירת ארבעת שופטי העליון. יש לנו מספיק זמן, ויש רשימה מפוארת של טובי השופטים והמשפטנים במדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, גברתי השרה. יש לנו בקשות להבעת דעה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> כעיקרון חבר הכנסת מוטי יוגב נרשם, אבל – כן, בהחלט. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרה, כל עוד במדינת ישראל אין חוקה, צריך את בית-המשפט העליון, כדי שיהיה כלב השמירה על החוקים ועל הניסיונות לקבוע חוקים שהם לא חוקתיים או שהם פוגעים בזכויות אדם. לכן מינוי השופטים צריך להיות נטול כל השפעה פוליטית, וצריך לשמר את כוחו של בית-המשפט בזה שלא מערבים פוליטיקה שם, ולא קובעים את השמות של השופטים לפי השיוך הרעיוני, האידיאולוגי או הפוליטי, לפעמים, כי הם צריכים להיות מנוטרלים מפוליטיקה; זה – 1. 2. תפקידו של היועץ המשפטי לקבוע אם החוק חוקתי או לא. אנחנו נראה מה יעשו בוועדת שרים לחקיקה ביום ראשון בקשר להסדר עמונה, שהיועץ המשפטי אומר שהוא לא חוקתי. והנקודה השלישית, ההגבלה הזו של שופט ערבי אחד פוגעת באפשרות לקבל שופטים מתאימים, טובים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> היום יש שני מועמדים לכיסא של שופט עליון – שני מועמדים ערבים, שלכל הדעות הם מתאימים, ואני חושב שיש צורך למנות את שניהם ולא לקבוע את הקביעה הזאת של שופט ערבי אחד. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. חברת הכנסת נורית קורן – בבקשה, גברתי. <נורית קורן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, אני רק רוצה להעיר הערה שהיא מאוד חשובה, כי חבר הכנסת גואטה העלה את הנושא שעליו נלחמתי קרוב לשנה בנושא של המכון להשתלמות שופטים. שם יש פסיכולוג ששואל שאלות על מוצא עדתי. לכן, מכיוון שזה נודע לי, עבדתי כל השנה, נלחמתי על מנת שהפסיכולוג לא ישאל על מוצא עדתי, כי זה מפלה. ויש לנו חוק במדינה שאוסר לשאול מועמדים על מוצאם העדתי בראיון עבודה. לפני כחודשיים ניתנה הוראה מנשיאת בית-המשפט העליון לא לתשאל מועמדים על מוצאם העדתי. מבחינתי, כך באה הפרשה הזאת על מקומה. אם אני אשמע שעדיין שואלים, אני אלחם על כך שהפסיכולוג לא יישאר במכון להשתלמות שופטים. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – ישראלי. ממה תתפרנסו? <נורית קורן (הליכוד):> אנחנו בוחרים – – – <חיים ילין (יש עתיד):> מה יהיה? אסון גדול יהיה במדינת ישראל שכולנו ישראלים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו קרובים – – – <נורית קורן (הליכוד):> – – – לפי מקצוענות, מקצוענים. <חיים ילין (יש עתיד):> – – לא אשכנזים, לא מזרחים. לא תוכלו להתפרנס מכך. <נורית קורן (הליכוד):> אני לא דיברתי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חיים ילין, אנחנו מתקרבים. אתמול ציינו את יום העלייה בכנסת. בואו נשמע את חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, גברתי היושבת-ראש. גברתי שרת המשפטים, מותר לבקר את בית-המשפט העליון. גם לי יש ביקורת על בית-המשפט העליון. יש לי ביקורת רבה על בית-המשפט העליון. הייתי רוצה לראות בית-משפט עליון שיותר נלחם על זכויות אדם, יותר מגן על זכויות חברתיות, יותר מעורב בעוולות הכיבוש. הייתי רוצה לראות בית-משפט עליון יותר אקטיבי במה שהוא צריך לעשות. יש הבדל בין ביקורת על בית-המשפט העליון לבין הניסיון להכפיף את בית-המשפט העליון לממשלה. ניסיון להכפיף את בית-המשפט העליון לממשלה הוא דבר מסוכן. והמהלך שאתם רוצים לקדם בכנסת, שבא אל השופטים בבית-המשפט העליון ואומר להם או שתסכימו על השופטים שאנחנו רוצים לקדם, או, אם לא תסכימו, אנחנו נשנה את החוק ואנחנו נמנה את השופטים שאנחנו חפצים ביקרם, למרות דעתכם המקצועית – המהלך הזה הוא מהלך מסוכן. צריך להגיד בצורה מפורשת – אנחנו לא מגינים על בית-המשפט העליון כי אנחנו אוהבים את בית-המשפט העליון. אנחנו מגינים על בית-המשפט העליון כי בלי בית-משפט עליון שידע לעמוד גם מול השלטון, גם מול הממשלה, וגם מול הכנסת כשצריך, אין שלטון חוק ואין דמוקרטיה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יגאל גואטה; בבקשה, יש לך גם דקה. מוטי יוגב גם ביקש, אבל אני לא רואה אותו באולם. <יגאל גואטה (ש"ס):> גברתי היושבת-ראש, השרה אמרה קודם שיש ייצוג – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, אני מצטערת שאני עוצרת אותך, אבל – רגע, אבל נורית קורן גם הייתה. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, לא על זה אנחנו מדברים. <יגאל גואטה (ש"ס):> על מה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> שנייה. כעיקרון, על-פי התקנון, אם אתה מציע את הנושא, אתה לא יכול להביע דעה נוספת. אבל – – <יגאל גואטה (ש"ס):> בגלל שנורית קורן הייתה, אז גם אני אהיה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – היות שנתנו את זה לנורית קורן, אז אנחנו נותנים גם לך. <יגאל גואטה (ש"ס):> יפה, תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אבל כעיקרון, לא יכולים להביע דעה נוספת. בבקשה, אדוני. <יגאל גואטה (ש"ס):> השרה אמרה שיש ייצוג למזרחים, ודיברה גם – חיים – על זה שאני מזלזל באינטליגנציה. אני רוצה לבחון – אני מבין שהאינטליגנציה שלך יותר גבוהה משלי. אבל אם בכל חמשת המועמדים שלך אין אפילו מזרחי אחד – – <שרת המשפטים איילת שקד:> תגיד לי מה אתה – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> – – אין אפילו מזרחי אחד – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> – – אז מה את זורה חול בעיני חברי הכנסת? על מה את מדברת, על ייצוג למזרחים? בכל חמשת המועמדים שלך אין אפילו מזרחי אחד. על איזו אינטליגנציה בכלל את מדברת? תודה רבה. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי השרה, אם את רוצה להגיב – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא. רבותי, מה ההצעות? אני לא שמעתי מה ההצעות של היוזמים ומה ההצעה של השרה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> ועדת חוקה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש כאן אופציה להסתפק בתשובתה של השרה, או להעביר את זה לדיון לאחת מהוועדות. <קריאה:> לוועדת החוקה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לוועדת חוקה. <קריאה:> אני חושבת שזה מיותר. <קריאות:> – – – <יגאל גואטה (ש"ס):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש כאן הצעה להעביר את הדיון לוועדת החוקה. אין הצעות אחרות. <קריאה:> אני חושבת שזה מיותר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז ככה – – – <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> מה, אדוני? כספים? רבותי, אם כן, כולנו מכירים כבר את הפרוצדורה. היות שיש פה שתי הצעות, אפילו שלוש, אנחנו מעלים את זה להצבעה. קודם כול, אנחנו מדברים על ועדת הכנסת, כי יש פה שתי הצעות של שתי ועדות. מי שמצביע בעד, הוא בעד העברת הנושא לוועדת הכנסת; מי שמצביע נגד, זה אומר להסתפק בתשובתה של השרה. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש עוד דיון במליאה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> דיון מליאה או ועדה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי. אוקיי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> השרה מסכימה להעביר לוועדה, אז אין אופציה להחזיר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> או מליאה או ועדה. <שרת המשפטים איילת שקד:> בסדר, ועדת חוקה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע. יש פה הצעה להעביר את זה לדיון במליאה. לכן אנחנו נשנה את ההצבעה. מי שיצביע בעד, הוא בעד להעביר את הדיון למליאה. <קריאה:> של סעדי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> של סעדי, נכון. מי שנגד, זה אומר שזה יעבור לוועדת החוקה. <שרת המשפטים איילת שקד:> לוועדת חוקה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא, לא – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> על הצעה נפרדת? אז נעשה ככה, ההצעה הראשונה, של חבר הכנסת אוסאמה סעדי – מליאה או – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> או לדחות. או לדחות. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> דקה, רבותי, שנייה. <שרת המשפטים איילת שקד:> רגע, שנייה. שנייה. דקה. למה לא להעביר את זה לוועדת חוקה? – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מליאת הכנסת זה הפורום הכי מכובד של הכנסת – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מתי בדיוק זה יהיה במליאה? <חיים ילין (יש עתיד):> במליאה זה לא יהיה אף פעם. <שרת המשפטים איילת שקד:> זה לא יהיה במליאה. <קריאות:> איילת, איילת, את תדאגי שזה יהיה בוועדת החוקה? <שרת המשפטים איילת שקד:> בסדר, שזה יהיה בוועדת החוקה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני רוצה – – – גברתי היושבת-ראש. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> יש הסכמה על חוקה, גברתי היושבת-ראש. לחוקה. לחוקה, יש הסכמה. <קריאות:> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא, לא, לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> איזה יופי, לפעמים כדאי לדון. לאיזו מסקנה הגעתם? <שרת המשפטים איילת שקד:> חוקה. חוקה. <קריאות:> לא – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אוסאמה סעדי, היות שאתה העלית מליאה, האם מקובל עליך חוקה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חוקה. רבותי, אז יש לנו שתי אופציות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – בואו נעביר לוועדת הכנסת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שוב, ועדת הכנסת. אנחנו שוב מגיעים לוועדת הכנסת. אז יש לנו שתי אופציות. שוב אני חוזרת על האופציה – מי שמצביע בעד, זה להעביר את הנושא לדיון בוועדת הכנסת לקביעת המשך הדיון. מי שיצביע נגד, זה אומר – – – <קריאה:> דיון במליאה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, זה לא דיון במליאה. מי שנגד, זה להסתפק בתשובתה של השרה. אז אנחנו עוברים עכשיו להצבעה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אבל – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, לא, בואו נצביע. בבקשה, נא להצביע. בעד זה ועדת החוקה, נגד זה להסתפק – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לא, לא, לא. <קריאה:> ועדת הכנסת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כנסת, סליחה. כנסת. כנסת, רבותי. מי שבעד, לוועדת הכנסת. מי שנגד, להסתפק בתשובתה של השרה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 4 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 11 חברי כנסת, ארבעה מתנגדים. זה אומר שהנושא עובר לדיון בוועדת הכנסת לקביעת הוועדה שתדון בהמשך בנושא. הכול ברור? יופי, תודה רבה, רבותי. <הצעה לסדר-היום> <מחסור רב במטפלים בחולי נפש ובמיוחד בפריפריה> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום הבאה: מחסור רב במטפלים בחולי נפש ובמיוחד בפריפריה, מס' 4854. חבר הכנסת טלב אבו עראר – בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, לפי כתבה שהתפרסמה בעיתון "הארץ" לפני כמה ימים תחת הכותרת: שנה וחצי לרפורמה בבריאות הנפש, מטופלים ממתינים חודשים רבים ונאלצים לשלם מכיסם – עולה כי תחנות שירות ובתי-חולים מטפלים כיום ב-220,000 מבוגרים ו-62,000 ילדים. וגם כשמטופל בדרום זוכה לטיפול, הוא נאלץ להמתין שבעה חודשים, ומקבל במשך תקופת ההמתנה טיפול תרופתי, במקום טיפול אמיתי. לעומת זאת, זמן ההמתנה באזור ירושלים מגיע לתשעה חודשים בשל מחסור בכוח-אדם, ובהתאם לכך זמן ההמתנה המשוער לטיפול נע בין תשעה לבין 18 חודשים. במזרח-ירושלים מגיע זמן ההמתנה לריאיון – לא לטיפול, אלא לריאיון – לחודשיים. המתנה לטיפול היא יותר משנה. ממתינים לטיפול יותר משנה. בלוד, שבה פועלת מרפאה של משרד הבריאות, מכובדי השר, ומטפלת בעיקר בעולים ובערבים – מגיע זמן ההמתנה לריאיון הראשוני ליותר מחודשיים, והמתנה לטיפול לחמישה חודשים. ביישובי הפריפריה, ובמיוחד בנגב, החולים סובלים כפליים: בנוסף להמתנה הארוכה, הם צריכים להתמודד עם בעיית הנגישות הגיאוגרפית. ביישובים כמו דימונה, נתיבות ומצפה-רמון ובכל היישובים הערביים בנגב אין בכלל שירות פסיכולוגי. חרף הרפורמה בבריאות הנפש, יש מחסור אדיר במטפלים לאלה הסובלים מבעיות נפשיות במדינה. אני אתמקד במגזר הערבי, ואשתמש בכותרת מעניינת שפורסמה באחד העיתונים. הכותרת היא "משבר עלום בחברה הערבית – מחסור במטפלים בבריאות הנפש". אין אומדן של מספר הסובלים מבעיות נפשיות, אבל אני משער שיש עשרות אלפים, ושימו לב שיש רק 23 רופאים פסיכיאטרים וכ-570 פסיכולוגים. אלו נתונים של משרד הבריאות עד סוף 2014. 2.7% מהפסיכולוגים הם דוברי ערבית, והם משרתים את האוכלוסייה הערבית אשר מהווה כ-20% מכלל האוכלוסייה. מה גם שקיימת תחרות גדולה בשלב ההתמחות – דבר המקשה על הבוגרים הערבים להשתלב במקצוע. חרף מחסור רב זה, בהתאם לפרסומים בעיתונות הערבית מחודש אוגוסט האחרון – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אני מסיים. – – עמד מספר המלגות שחולקו לסטודנטים הערבים על 17% בלבד, דבר המעיד על הצורך בהוספת משאבים כדי להתאים את מספר המטפלים לאוכלוסייה הזקוקה לטיפול. האם אנחנו חושבים שהם יכולים לטפל באוכלוסייה הערבית? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> כמובן שלא. יש מחסור אדיר, מכובדי השר, ועל המדינה, על משרד הבריאות, לדאוג למצוא פתרון. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. ישיב לנו שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן, ולאחר מכן יש לנו שתי בקשות – יש לי אופציה רק לשתי בקשות. תחליטו מי מכם, מהסיעה, רוצה להביע דעה. אין לי בעיה. בבקשה, אדוני השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בקשר להצעה הדחופה לסדר-היום של חבר הכנסת טלב אבו עראר, לפני מעט למעלה משנה נכנסה לתוקף הרפורמה בבריאות הנפש, מהלך שהובלתי כסגן שר הבריאות, מתוך תפיסה שההיבט הנפשי וההיבט הגופני הנם שני מרכיבים בלתי נפרדים בבריאותו של האדם, ועל כן עליהם לחסות תחת גורם אחראי אחד – קופת-החולים. זאת, כדי להעניק לכל מטופל טיפול כולל ומיטבי. מנתונים שהתקבלו לאחרונה במשרדי עולה כי בשנה הראשונה לרפורמה קיבלו למעלה מ-280,000 מבוגרים וילדים טיפול נפשי במערכת הציבורית, מספר המהווה עלייה של כ-30,000 מטופלים לעומת השנה הקודמת לרפורמה. במסגרת הרפורמה פיתחו קופות-החולים מערך רחב של מרפאות לבריאות הנפש וגייסו צוותים של רופאים ומטפלים רבים. בין היתר, הושם דגש על פתיחת שירותים באזורי הפריפריה – וזה היה עיקר המטרה שלי, של הרפורמה, שגם שם יהיה טיפול, מה שלא היה עד אז – כולל היישובים הערביים, כך שבשילוב המרפאות הוותיקות שהיו קיימות עוד טרם הרפורמה, ניתן כיום למצוא שירותי בריאות נפש בין היתר ברהט, ערד, אופקים, מצפה-רמון, נתיבות, דימונה, טבריה, בית-שאן, קריית-שמונה, אום-אלפחם, באקה-אלע'רביה, טייבה, קלנסואה, שפרעם, כפר-ברא, ירכא, נחף, סח'נין, עראבה, צפת, נהריה, כרמיאל וביישובים נוספים. עובדה ידועה היא שמערך בריאות הנפש בישראל נדרש להתרחבות ולהתפתחות נוספת, כדי להעניק לתושבי ישראל שירות טיפולי איכותי ומיטבי, תוך שימת דגש על יצירת שוויון בנגישות לטיפול. תורי ההמתנה לטיפול נפשי, אף שהתקצרו מאז הרפורמה, עודם ארוכים, ומהווים מדד משמעותי לצורך של הציבור בישראל בטיפול נפשי, שטרם קיבל מענה במלואו. משרד הבריאות, בשיתוף קופות-החולים, פועל לתת מענה על כך הן בפיתוח שירותים נוספים והרחבתם של שירותים קיימים והן בעידוד ובהכשרה של כוח-אדם ממקצועות הבריאות השונים לפנייה לתחום בריאות הנפש. דוגמה לכך ניתן למצוא בפרויקט להכשרת מטפלים דוברי ערבית בפסיכותרפיה, לאור ההבנה שיש בתחום זה חוסר משמעותי, וכן בפיתוח תוכניות להכשרת פסיכולוגים מהמגזר הערבי בשיתוף המל"ג. הרפורמה הביאה לשינוי משמעותי בנגישות ובזמינות של שירותי בריאות הנפש בישראל, אך הדרך עוד ארוכה, ואנו במשרד הבריאות נעשה את כל שנדרש כדי להשיג תוצאות מיטביות וראויות לתושבי ישראל. אני מוכן, אגב, להרחיב על זה בוועדה. אם אתם רוצים, אין לי שום בעיה שיהיה דיון בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. אני אשמח להרחיב על זה. מה שאתם רוצים. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני השר. יש לנו – אבל יש לנו בקשות להבעת דעה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> לוועדה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לוועדה. אוקיי. אז אין לנו דיון נוסף. רבותי, אם השר הציע להעביר לוועדה וכולנו מסכימים לוועדה, בזה הדיון הסתיים. לכן, אנחנו נצביע כרגע על העברת הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך הדיון. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 14 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הנושא עובר להמשך דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעה לסדר-היום> <"תלייה בהכרה" במשחטות המוכרות בשר לישראל> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום הבאה: "תלייה בהכרה" במשחטות המוכרות בשר לישראל – הצעות לסדר-היום מס' 4776, 4778, 4852 ו-4862. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי. בינתיים אני לא רואה אותו באולם, אבל אני מקווה שהוא יגיע. בבקשה, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> שר החקלאות גם צריך להיות פה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שר החקלאות כבר כאן, ממתין לך, בכניסה. הכול בסדר. <יעל גרמן (יש עתיד):> יופי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. <יעל גרמן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מציע לכל מי שיש לו לב חלש והוא רגיש שלא יקשיב לתיאור שאני עומדת לתאר, ואם יש ילדים שצופים בנו עכשיו בטלוויזיה – אני ממש מבקשת שלא יראו את מה שאני הולכת עכשיו לתאר. בתחקיר של עמותת "אנונימוס" יחד עם הארגון הבין-לאומי PETA ובסיוע של עמותת "תנו לחיות לחיות", נחשפה לפני שבוע, בערוץ 10, שיטה אכזרית שבמסגרתה שוחטים את העגלים בצורה אכזרית ולאחר מכן מביאים אותם כאן לארץ כבשר כשר. להערכתי, כבוד השר, ועל-פי הלכות הדת, הבשר הזה, אחרי שתשמע את התיאור, אינו כשר. קוראים לשיטה הזו "המתה בתלייה" – שחיטה בתלייה. כיצד הורגים את העגלים? ראשית, לוקחים את העגל ומכניסים אותו לתא סגור. כדי להכניס אותו לתא, פוגעים בו בשוקרים חשמליים. מייד כשהוא נכנס לתא, קושרים לו צלצל לרגל כדי שאפשר יהיה להרים אותו. בתוך דקות מספר הדלת שמתחתיו נופלת, הצלצל מרים אותו ברגל אחת, כשכל המשקל שלו תלוי על רגל אחת וראשו למטה. לא עוברות כמה דקות, ומגיעים שני אנשים. אדם אחד מגיע עם קרס בגודל של אגרוף, אותו הוא תוקע בלחי או באף של העגל ומסובב לו את הראש, כך שאפשר יהיה בקלות לשחוט אותו. אדם שני מביא קלשון שמחזיק בשתי שיניים את העגל, ובשן השלישית – הוא מכניס שן לתוך הסנטר של העגל כך שכל תזוזה שהוא יעשה תגרום לו לכאב, והוא יהיה קבוע, שאפשר יהיה לשחוט אותו. ובכל העת הזאת העגל חי, ואנחנו רואים אותו; רואים אותו מרים את הראש, רואים את העיניים ממצמצות, רואים את הדם נוטף לו לתוך העיניים. ואז מגיע השוחט, שחותך לו בצוואר, מכניס צלצל – עוד מכשיר חד – כדי לבתק לו את חוט השדרה. ואחרי זה אנחנו אוכלים את העגלים האלו. אני לא חושבת שיש שחיטה הומנית; שחיטה לא יכולה להיות הומנית – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל זאת גם לא שחיטה כשרה. מה שאת מתארת זו לא שחיטה כשרה. <יצחק כהן (ש"ס):> זאת גם לא שחיטה יהודית, סליחה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – אבל אני חושבת שאת השיטה הזו, שגם גורמת לכך שהבשר אינו כשר, צריך להפסיק. <היו"ר נאוה בוקר:> נא לסיים. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני שר החקלאות, האישורים לבתי-המטבחיים האלו עומדים להסתיים בסוף השנה. אני מבקשת ממך – האישורים לבתי-המטבחיים בדרום-אמריקה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אישורים של מי? מי נותן אישורים? <יעל גרמן (יש עתיד):> אתם, משרד החקלאות. <היו"ר נאוה בוקר:> חברת הכנסת יעל גרמן, הזמן עבר מזמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> משרד החקלאות נותן אישורים לבתי-המטבחיים האלה בדרום-אמריקה. אני מבקשת שאתה לא תחדש אף אישור לאף בית-מטבחיים שנוקט את השיטות האכזריות האלה – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – ותדאג לכך שהעגלים האלה, כאשר שוחטים אותם, ישחטו אותם על-פי סטנדרטים בין-לאומיים קיימים. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. שר החקלאות חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ברשות גברתי היושבת בראש, חברי סגן שר האוצר, חברי וחברות הכנסת, אני מתכבד לענות לחברת הכנסת יעל גרמן. שמעתי את הערתך על שאין שום שחיטה שהיא ללא צער בעלי-חיים, הומנית. אפשר – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אבל יש סטנדרטים. יש סטנדרטים בין-לאומיים, שגם אנחנו – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> עוד לא התחלתי את התשובה, ברשותך. אני אקשיב להערותייך, בסדר? <יצחק כהן (ש"ס):> השרה גרמן, את אוכלת בשר? <יעל גרמן (יש עתיד):> כמעט שלא. בשר אדום ודאי שלא. <היו"ר נאוה בוקר:> חברים, תנו לשר, בבקשה, לדבר. זה לא דיון פה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אז אני לא מתווכח עם זה. יש תנועה גדולה של טבעונים, צמחונים ואחרים, שאני מכבד אותה מאוד; גילוי אישי – אני הייתי כזה שנתיים, אחרי מלחמת יום הכיפורים, אבל זה סיפור אחד. אני תכף מתייחס לדברייך ממש, לעצם העניין. מי שרוצה לשכנע פה את כולם להיות צמחונים, טבעונים וכדומה, זה בסדר, אבל, ברשותך, זהו. לא נעסוק בזה עכשיו, זה סיפור אחר. יש התחקיר שנעשה, ואת מעלה אותו פה. אז ראשית, אנחנו בודקים עדיין את העובדות, כי עם כל הכבוד לערוץ 10 או לכל כלי תקשורת אחר – ואני באמת מכבד אותם, והם עושים עבודה חשובה בתחקירים האלה; ראינו גם בתי-מטבחיים בארץ, משחטות וכן הלאה, ומתוך זה התעורר ויכוח, דיון, וגם היו תוצאות חיוביות. אני לכן – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אמרת שתהיה אפס סובלנות לאלימות מול בעלי-חיים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני אמרתי הרבה דברים. אני רוצה עכשיו גם לענות. תקשיבי, יכול להיות שזה אפילו יהיה מה שאת חושבת, רק אני מתקשה. תני לי רגע, אני אשמע אותך. אני אומר לך, אני מכבד את כלי התקשורת שמעירים, מעוררים, אבל עדיין ובכל זאת אנחנו בוחנים את העובדות בכלים שלנו, עם כל הכבוד, ויש כבוד. זה – 1. 2. בחנתי עם הרבנות, גם הם בוחנים את זה. הם לא מוכנים לומר כרגע שזה שחיטה לא כשרה. בכל מקרה, מי שרוצה לדבר על שחיטה לא כשרה או כן כשרה – זה לא אני. אני לא רב, אני לא אחראי על הרבנות, אני לא המשרד לענייני דתות. יש מי שאחראי לזה. אני לפחות בדקתי, כי הבנתי שזה יגיע גם לשם, מתוך שיחותינו בעבר. כרגע אין לי חוות דעת של הרבנות שזה לא כשר. כרגע זה כשר, אם יהיה שינוי, כמובן זה ישנה את הדברים. אחרי זה, אני אומר לך ולאחרים שאני חושב שהדרך לקצר את זה היא אכן לשמור על הדברים. אני עוסק בדבר מקביל בינתיים, בייבוא בעלי חיים מאוסטרליה ומניו-זילנד. אנחנו נמצאים שם בעבודה מאוד משמעותית, לעניות דעתי, ואני חושב שבסוף גם נצליח, זה רק לוקח את הזמן שלו. למה? כי זה תלוי גם בהסכמי סחר עולמיים. אנחנו לא לבד בסירה הזאת; באונייה הזאת שטים הרבה גופים, וגופים בין-לאומיים, ומדינת ישראל חתומה על הסכמים. ולכן ביקשנו, גם אצלנו במשרד וגם במשרד הכלכלה, להגיד לנו את המשמעויות. בסך הכול אנחנו חותרים לשינוי במצב הזה. אנחנו לא בוויכוח על העניין, אלא אנחנו צריכים למצוא את הכלים המשפטיים, הארגוניים, שיאפשרו את זה. מי שחושב שאפשר להפסיק ביום אחד את ייבוא הבשר מהארצות הללו, מדרום-אמריקה, והכול יהיה בסדר, זה לא יהיה בסדר ואני מתקשה לראות שזה קורה ביום אחד. אבל אנחנו כן, מבחינה חיובית של מה שראינו – לא ראיתי את הסרט אבל קראתי מה שהיה שם, מה שאת העלית – אנחנו מנסים למצוא את הפתרונות שיעמדו במבחן הבין-לאומי החוקי, המשפטי. כמובן, ולא יהיה מחסור בבשר בארץ. אני לא חושב שזה אופציה שאת מציעה, אבל אם את מציעה – אני כבר אומר. בסדר, אז לכן אנחנו – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אני לא מציעה, רק שתתחשבו בסטנדרטים ולא תיתנו אישורים לאותם בתי-מטבחיים. זה בידיים שלכם. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> יכול להיות שהמשמעות היא שיהיה מחסור בבשר, כי ארגנטינה והמדינות הללו בדרום-אמריקה הן ספק עיקרי כרגע לבשר קפוא, ומסוגים אחרים, לארץ. אני מנסה, כפי שאת יודעת, אמרתי את זה כמה פעמים פה, לפתוח את אירופה, ששם – למיטב ידיעתי, בזהירות הנדרשת – אין שחיטה מהסוג הזה. אתמול ישבתי עם שר החקלאות של לטביה, וזה ממש כל שבוע עם מישהו אחר, כדי להגיד להם: חברים, יש לכם הזדמנות; אנחנו רוצים לקנות בשר מצונן, לא טרי ולא קפוא, אבל כן, בתנאים האלה של השחיטה. וזה יותר קל שם, כי שם אנחנו מתחילים מההתחלה. יש מקומות שיש כבר הרגלים. <היו"ר נאוה בוקר:> אדוני השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> ולכן, אני מציע, אם את רוצה, להעביר את זה לוועדת החינוך, שאחראית על ענייני צער בעלי-חיים – היושב-ראש לא פה. אם יש צורך בעוד דיון, אני לא נגד אף פעם. דיון זה דבר טוב. תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני מודה לך. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, אדוני השר, השר אורי אריאל. האם את רוצה להסיר? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אין מצב – – – <היו"ר נאוה בוקר:> אין מצב. נעבור להצבעה? <קריאה:> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> למה אין הבעת עמדה? <היו"ר נאוה בוקר:> השר הציע להעביר לדיון בוועדה. האם מקובל עליכם? <יצחק כהן (ש"ס):> במליאה. <קריאה:> במליאה. מה הבעיה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> במליאה זה יהיה בעוד שלוש שנים, יעל. <היו"ר נאוה בוקר:> היא יכולה להציע להסיר מסדר-היום בלבד. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, אני רוצה בוועדת החינוך. <היו"ר נאוה בוקר:> אוקיי. חברת הכנסת אורלי לוי – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני רוצה עמדה נוספת. <היו"ר נאוה בוקר:> בבקשה. יש לך דקה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> וחבר הכנסת דב חנין אחריה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> שרת הבריאות לשעבר חברת הכנסת יעל גרמן, אני באה ואת ההרצאות האלו אני מקבלת בבית באופן שוטף. יש לי בת שהיא צמחונית, ואני אענה לך כפי שעניתי לה. תראו, אצלנו ביהדות הנושא של צער בעלי-חיים הוא כל כך חזק עד שאולי אין שחיטה הומנית, אבל אנחנו מחויבים לעשות כל שלאל ידנו כדי למנוע כמה שיותר סבל מבעלי-החיים. עד כדי כך פסקו חכמים, שלמשל טלית, שהיא חשובה, בפעם ראשונה ששמים אותה מברכים "שהחיינו", אבל על התפילין, שהן הרבה יותר קדושות ביהדות, לא מברכים "שהחיינו", מאחר שזה היה כרוך באיזשהו סבל של בעל-חיים. עד כדי כך היהדות רגישה לנושאים של צער בעלי-חיים. ויותר מכך אומר לך: רוב הפוסקים ורוב הרבנים הגדולים אומרים: כאשר מדובר בשחיטה שיש עמה צער, הבשר לא כשר – – <היו"ר נאוה בוקר:> נא לסיים. בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – גם אם זה יהיה הרב והשוחט הכי מוכשר. אז לכן אני באה ואני אומרת: אני מקבלת את ההצעה של חברת הכנסת גרמן לדון במליאה, אבל בלי הוצאת דיבתה של היהדות. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חברת הכנסת אורלי לוי. חבר הכנסת דב חנין. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, אני מקבלת את הצעתו של – – – <היו"ר נאוה בוקר:> הבעת עמדה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – בוועדת החינוך, ולהעביר את זה לתת-ועדה לצער בעלי-חיים בראשותו של איציק. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, הדברים שהביאה חברת הכנסת גרמן כאן הם דברים מזעזעים. הם דברים מצמררים. ומה שמזעזע במיוחד זה העובדה שאנחנו לא מדברים על איזה משהו יוצא-דופן באיזשהו מקום שקרה פעם אחת ולא יחזור עוד. אנחנו מדברים על שיטה. אנחנו מדברים על שיטות. אנחנו מדברים על צורה לא-אפשרית, לא-אנושית, אכזרית, מיותרת, של התנהלות מול בעלי-חיים. ומול השיטות האלה, גברתי היושבת-ראש, הדרך היחידה לפעול היא באמצעות כיוון לאלה שמרוויחים מהמערכת הזאת. לדעת להגיע ולהטיל אחריות אישית על המנהלים הבכירים, על בעלי העסקים, על אלה שבסופו של דבר עושים את הרווחים מהדברים האלה. <היו"ר נאוה בוקר:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כל עוד לא נגיע לאחריות אישית, אנחנו נישאר במצב שבו מדי פעם נגיע לכנסת ונזדעזע. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אבל – – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. סליחה, זה לא דיון כאן במליאה. אנחנו עוברים להצבעה? <יעל גרמן (יש עתיד):> ועדת החינוך. <היו"ר נאוה בוקר:> אנחנו עוברים להצבעה – להעביר את הנושא לדיון בוועדת החינוך. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר נאוה בוקר:> הצעה לסדר-היום בנושא "תלייה בהכרה" במשחטות המוכרות בשר לישראל: בעד – 13, נגד – אפס, אפס נמנעים. ההצעה תועבר לדיון בוועדת החינוך. <הצעות לסדר-היום> <התוכנית האסטרטגית לקידום הצפון> <היו"ר נאוה בוקר:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: התוכנית האסטרטגית לקידום הצפון, מס' 4662, 4667, 4673, 4677, 4729, 4744, 4750, 4762 ו-4763. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת סתיו שפיר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> נקראתי או הצעתי, והיושבת-ראש אמרה: דיון על התוכנית האסטרטגית לקידום הצפון – יותר נכון היה להגיד: על האין-תוכנית אסטרטגית לקידום הצפון. האמת היא: מה כן יש לנו לקידום הצפון? הצהרות. יש לנו הצהרה ראשונה של ראש הממשלה, שאמר: "אנחנו רוצים להפוך את הגליל והנגב למרכז החדש של מדינת ישראל, כפי שבאר-שבע הפכה למרכז הסייבר". ויש לנו את השר דרעי: "בשנה הקרובה נוציא לפועל תוכנית אסטרטגית רחבת היקף, שתיצור שינוי בצפון כולו, ונקדם טיפול אמיתי לבעיות הגליל". אנחנו, תושבי הגליל, היינו מתים שהממשלה – לפחות בעניין הזה – תצליח. עכשיו, אני רוצה להגיד כבר עוד משהו כהכנה לתשובות. אין כאן עניין של קואליציה–אופוזיציה. יש פה – אולי בפעם הראשונה – ראשי רשויות מכל המפלגות, שלא רק התאחדו אלא החליטו גם שאף אחד מהם לא יפותה בתוכנית רק לרשות שהוא עומד בראשה. אני חושב שעצם האמירה הזאת – ואני כבר עכשיו אומר: אל תביאו לנו אחר כך – – – תסתכלו טוב בשורה של התקציב פה ובשורה של התקציב שם. דובר על תוכנית רב-שנתית של 18 מיליארד שקל. אנחנו היינו שמחים לראות את הדבר הזה מתרחש – כשזה לא מתרחש, ואם הוא לא בתקציב, אנחנו יודעים שזה לא יקרה. אני רוצה לומר יותר מזה: הנושא הוא לא רק נושא תקציבי, הוא נושא ערכי; למי שבאמת הציונות מעניינת אותו. אז אולי פעם אחת נגיד את האמת: לא אכפת לי שלהתיישבות בצפון יקראו התנחלות, ושאני במקום מתיישב אהיה מתנחל. עיני לא צרה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – תקציבים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> ברור. אבל אם בסוף זה עניין של השקל השולי, אז אהיה גאה לומר שאני מתנחל, בגלל שבאמת ההתנחלות בארץ-ישראל, לפי כל המקורות שלנו, הייתה גם בגליל. התיישבות – היא נולדה במקומות האלה. מה, ההתיישבות נולדה רק במקומות שהקואליציה הזאת רוצה לקדם יותר? מעבר לקו הירוק? לא. אנחנו מתיישבים. קרוונים? הלכנו גם עם קרוונים לשם, לתוך הגליל. גרנו שנים בקרוונים, לא משנה כמה ילדים, בתוך יישוב, בתוכנית המצפים, תקראו לזה איך שאתם רוצים. נכון, לא רצינו לקבל על חשבון אחרים, לא ביקשנו שייתנו לנו קרדיט. אפילו לא אמרנו שהממשלה שלחה אותנו. <היו"ר נאוה בוקר:> נא לסיים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא אמרנו שהממשלה שלחה. הלכנו כי חשבנו שזה חשוב ללכת. כי רצינו ללכת לשם. בעצם מה שאני קורא עכשיו, אם עוד אפשר – אנחנו בשלבי הדיון, ואת מבקשת ממני לסיים – אז אסיים, אבל אולי לא לפני – בגלל שיש לי ולסגן השר איציק כהן מסורת, שאנחנו גם מחליפים עמדות מהמקורות שלנו. אז מה הבעיה אם לא מטפלים בצפון? אנחנו מכירים את מסכת בבא בתרא, שבה נאמר: "אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים – ידרים, ושיעשיר – יצפין". זאת אומרת – – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, לא, שנייה אחת, שנייה. גם את יכולה ללמוד במשפט אחד עוד משהו. לא נורא, את לא יושבת בראש רק בשביל שעון. <היו"ר נאוה בוקר:> אני יכולה ללמוד, אבל יש כללים ויש דוברים נוספים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אז אני מכיר. גם אני, תאמיני לי, מכיר את הכללים. <היו"ר נאוה בוקר:> וצריך לתת לכולם לדבר באופן שווה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> רק רגע, אני מכיר את הכללים, זה ייקח עוד משפט. <יצחק כהן (ש"ס):> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> בשמחה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אוקיי. אז אגיד מה הבעיה. שאנחנו באמת היינו רוצים שתתקיים מסכת בבא בתרא – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – שזה שרוצה להעשיר – יצפין. אבל מה הבעיה? שתמיד עומד לנו ממול מה שאומר הנביא ירמיהו: "מצפון תפתח הרעה". זאת אומרת, אם לא נטפל בצפון כמו שצריך, אז מה שיקרה לנו זה לא שהוא יישאר סטטי – מצפון תיפתח הרעה. והאיום של אי-טיפול בצפון הוא לא רק על איכות החיים בצפון, אלא על הערכים של החברה הישראלית. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> דרום – תחכים, מעבירים עכשיו את הסייבר – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> הנה, נתנו רק את החצי הראשון, נכון. אורלי, אני כבר לא יכול, את יכולה להגיד. <היו"ר נאוה בוקר:> בבקשה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה. כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, בממשלה הזו מככבים כמה וכמה שרים שהבטיחו להילחם למען השקופים. אחד מהם לפחות, שר הנגב והגליל, שר הפריפריה, דרעי, ממש ביסס על זה את הקמפיין שלו. אז רציתי לבוא לכאן ולספר לכם מי הם אותם אזרחים שקופים. שקופים הם אנשים כמו מירי יציב שגרה בצפון – אישה צעירה – שאחד מבניה חולה, אבל הטיפול שהוא זקוק לו יכול להינתן אך ורק בבית-חולים תל-השומר. לפעמים הם צריכים להגיע לשם פעמיים בשבוע. עשרות-אלפי קילומטרים שהם מבלים על הכבישים. לא יכולים להגיע לעבודה, בגלל שאין טיפול רפואי לילד שלהם באזור שבו הם גרים. שלוש שעות וארבע שעות נסיעה, לפחות, בכל פעם כדי לקבל טיפול רפואי. שקופים זה אנשים כמו ללי גרציה, שגרה בקיבוץ דפנה, שאמרה לי רק לפני כמה ימים: בשביל להיות בריאה, אני חייבת לעזוב את הבית ולעבור למרכז, כי אין הקרנות בצפון. הנסיעות למרכז פשוט קורעות לי את הגוף. ללי גילתה את הסרטן האלים שמשתולל בגופה אחרי חצי שנה, באיחור, כי לא היה תור בצפון לראות רופא. שקופים זה אנשים כמו משה דדוש. חקלאי, שגר בגורן. משפחה של חקלאים: האחים שלו בחקלאות, ההורים שלו בחקלאות, הוא פשוט נולד לעבודה הזאת. אבל התוצרת שלו יושבת במקררים. המדינה החליטה להביא סחורה ממדינות אחרות, הורידה מכסים, לא נתנה לו תמיכה, והוא פשוט קורס. אין לו שמץ של מושג איך תיראה השנה הבאה, איך תיראה השנה שאחריה, איך ייראו החיים, איזה ביטחון יהיה בחיים האלה. אלה השקופים. שקופים זה אנשים כמו מאיסה, שגרה בכפר בגליל. יש לה תואר בחינוך, תעודת הוראה, אבל כבר שמונה שנים היא לא מצליחה למצוא עבודה במקצוע שבו היא הוכשרה ושעליו היא חלמה. עכשיו היא כבר הבינה שצריך לחפש בדברים אחרים, שהחלום הזה לא ימומש. שקופים זה סטודנטים כמו עוז ומעין וירון, שפגשתי ממש עכשיו במכללת תל-חי. הם מגיעים למכללה בטרמפים כבר שנים, כי למרות שאחרי מאבק הגיעו אוטובוסים למכללה, לא הצליחו לסדר שהאוטובוסים יגיעו בשעות שבהן סטודנטים הולכים ללמוד, אז אי-אפשר להשתמש בהם. יש תור ארוך מחוץ למכללה כדי למצוא טרמפים להגיע הביתה, ועוד שנייה, כשהם יסיימו את הלימודים, הם גם יתחילו את המאבק על לחפש עבודה שלא במלצרות או בשמירה, איפה שהם עובדים היום. והם יודעים שכמו רוב החברים שלהם, אחרי כמה שנים הם עלולים גם להתייאש ולחזור למרכז. אלה השקופים. שקופים זה אזרחים טובים, ישראלים – – <היו"ר נאוה בוקר:> נא לסיים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – שרוצים לגור בצפון, אבל משום מה כל מה שהם מקבלים מהממשלה זה רק הבטחות. אני מבקשת ממך רק עוד רגע, כבוד היושבת-ראש. רק הבטחות. קיבלו הבטחה ל-18 מיליארד שקלים לפני שנתיים, אבל אפס שקלים נמצאים בתקציב. אפס. התקציב הזה – שהוא לא רק תקציב לשנתיים, הוא תקציב שיכול עכשיו להיגרר לארבע שנים, כי באמצע יהיו בחירות – ואפס שקלים לצפון. ביקשתי את תוכניות העבודה של תוכנית הצפון. עדיין לא הצלחתי לקבל אותן. רק אחרי שקיימנו דיון בוועדה, סוף-סוף התקיימה ישיבה בממשלה והתחילו להתניע, אבל מה עם התוכנית? <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חברת הכנסת סתיו שפיר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני רק אסיים ואומר לך, ממש במשפט אחרון: ההשקעה בתושבי הצפון במשך שנים הייתה פחותה בהרבה מהנדרש – בבריאות, ברווחה, בחינוך, בתעסוקה. פחותה מהנדרש. זה לא שהתושבים האלה מבקשים יותר ממה שמגיע להם; הם מתחננים עכשיו למינימום, למה שהם זכאים לו בזכות. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אלה כספי המסים גם שלהם, 20% מתושבי המדינה, ומגיע להם לקבל את זה כמו כל אחד אחר. לא יכול להיות שהתנאים והזכויות שלהם ייזרקו ככה לפח. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. חברת הכנסת סתיו שפיר – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני קוראת לממשלת השקופים להתחיל לדאוג לשקופים באמת. <היו"ר נאוה בוקר:> – – אתם חורגים לגמרי מהזמן. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> מצטערת, אלה נושאים רציניים, וצריך להקדיש להם את הזמן הראוי להם. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> ברור. בהחלט, אבל תנסו להתמקד. תודה רבה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על תוכנית שהממשלה סיכמה אותה, על הבטחות לאזרחים, לתושבים, על מהלך שהעלות הכוללת שלו הייתה 18 מיליארד שקלים לחמש שנים, של צמצום פערים, של תיקון עוול. לצפון ולדרום בישראל נגרם עוול. אם נדבר על הצפון, אנחנו מדברים על תוחלת חיים שהיא קטנה בשנתיים; אנחנו מדברים על מספר יותר קטן של רופאים לנפש לעומת מרכז הארץ; אנחנו מדברים על שכר ממוצע בצפון שהוא נמוך בהרבה מהשכר הממוצע במרכז; אנחנו מדברים על מחסור במקומות עבודה; אנחנו מדברים על הגירה שלילית מתמשכת, במיוחד של צעירים; אנחנו מדברים על האפליה המתמשכת של הציבור הערבי. והנה, הממשלה מקבלת החלטה ומבטיחה שהיא תשנה. אלא מה? כשהדבר מגיע לביצוע בתקציב המדינה, הוא נעלם מן הספר. הבטחנו? אז מה? מי אמר שצריך לבצע? מי אמר שצריך לקיים? אני מניח שאנחנו נשמע את תשובת הממשלה והם יסבירו לנו שאין כסף, ולכן אין אפשרות לבצע את התוכנית כפי שהובטחה. אבל אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, יש אזורים בארץ שמקבלים כל הזמן עדיפות. אם אנחנו מדברים על התנחלויות – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> תפסיק לסכסך. תפסיק לסכסך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – שם מדובר על מסלול מהיר בכל המישורים. שם מדובר על תקצוב מיטבי. <יצחק כהן (ש"ס):> איפה? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני מדבר בהתנחלויות. שם מדובר על תקצוב מיטבי בחינוך. תסתכלו על מספר התלמידים בכיתה – חבר הכנסת סמוטריץ – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אמרו לי שאתה – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – אני שמח שנכנסת. אני שמח שנכנסת, כי אתה מכיר את המציאות בשטח, ואם תהיה מספיק ישר, גם תגיד לנו איך היא נראית. יש מאחורי החלטת הממשלה סדר עדיפויות פוליטי, וסדר העדיפויות הפוליטי הזה אומר: הפריפריה בישראל נשארת במקום האחרון. הגליל והנגב נשארים בסוף בתחתית. השקופים שהיו שקופים נשארים שקופים ויישארו שקופים. סדר העדיפויות של הממשלה הוא סדר עדיפויות פוליטי. היא מעוניינת לקדם את המהלך של ארץ-ישראל השלמה, בזה היא משקיעה כסף, שם היא מייצרת הסדרי רווחה נדיבים, וכל מי שחי בתחומי מדינת ישראל צריך לשלם את המחיר. מרגיז במיוחד כשאני שומע תשובה לאנשים שסובלים מכל מיני מחלות, אומרים להם: אין בעיה, תיסעו למרכז. אתם רוצים להיות בריאים – למה אתם גרים בגליל? זו התייחסות? בושה גדולה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואחריה – חבר הכנסת יצחק וקנין. בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת בראש, תודה רבה לך, אדוני השר, סגן השר, חברי חברי הכנסת, החלטת הממשלה משנת 2015, יותר נכון לומר יוני 2015, הצהירה על גיבוש תוכנית לפיתוח כלכלי-חברתי של הצפון. השר דרעי, שהפך להיות שר הפריפריה, הצהיר על קידום התוכנית בתקצוב של בין 15 ל-20 מיליארד. כולנו שמחנו. אמרנו: אוקיי, מתחילה להיות בשורה. אני בכוונה לא רוצה לחזור ולדבר על הפערים בין הפריפריה למרכז, ובטח כאשר מדובר בבריאות, אבל אני רוצה לתת אנקדוטה קטנה מהשבוע. השבוע היה דיון סוער, גם בוועדת הכספים וגם בוועדה לצדק חלוקתי, או בשמה המקוצר: ועדת הפריפריה, בראשותו של מכלוף מיקי זוהר, יחד עם שר הבריאות ליצמן. ובאותו יום, כשאנחנו נאבקים לפעמים – איך קרא לזה ראש הממשלה? – על צימוקים, ואני מדברת על כבשת הרש של האזרחים בצפון, וזה על מענקי תמרוץ למי שיגיע לעבוד בפריפריה, ואנחנו מדברים על רופאים, מקומם עוד יותר שהתוכנית הזאת, שעלותה לא גבוהה, היא בסך הכול 75 מיליון שקל לשנה, לא נכללת כלל בספר התקציב. אבל מקומם עוד יותר שזה קורה במשמרת של כחלון, השר החברתי, וזה עוד אחרי שבתקציב של השנה שעברה ניהלו את המאבק הזה, והצלחנו בדקה התשעים להציל את הכסף הזה, ואולי להציל חיים של מאן דהוא בפריפריה, כי אז הבאנו רופאים. אבל התוכנית הצליחה, אז מה אומרים באוצר? השגנו את המטרה. עכשיו תסבירי לי איך השגנו את המטרה אם תוחלת החיים בפריפריה קצרה בחלק מהמקומות בשלוש שנים ובחלק מהמקומות עד שמונה שנים מאשר במרכז, אם מספר הרופאים פר-נפש במרכז הוא פי-שניים מאשר בפריפריה ואם תמותת התינוקות היא פי-שניים בפריפריה מאשר במרכז? ואני מדברת על הצפון. בדרום זה עוד אפילו יותר גרוע. ואני שואלת: האם התינוקות שלנו שווים פחות מהתינוקות של מי שגר במרכז? האם הילדים שלי יש להם תג מחיר נמוך משל הילדים של ראש הממשלה? בזמן הדיונים האלה, איפה היה ראש הממשלה? במסוק. אתם יודעים למה מסוק? כי הוא היה צריך להגיע לפריפריה. אז ראש הממשלה שלנו אולי מכיר את הפריפריה ממרומי המסוק שהוא לוקח כדי לפגוש את העם, אבל העם הזה – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> נו, באמת? כן, באמת. באמת באמת. זה ראש הממשלה שלך, זה ראש הממשלה שלי, גם אם אני גרה בפריפריה. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – מבטל תוכנית שהבטיח לסבסד. החיים שלנו בפריפריה שווים פחות בעיניו, אחרת הדברים האלה לא היו יוצאים לפועל. <היו"ר נאוה בוקר:> נא לסיים. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – צריך לעשות, אבל – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מה זה אין כסף? אין כסף לפיתוח הפריפריה, אין כסף לחולים בפריפריה, אבל יש כסף למסוק ולמעון ראש הממשלה. ואם מישהו שואל אותי מאיפה נביא את הכסף – הוא כאן, תבחרו סעיף. זה התקציב האבוד. 22 מיליארד שקל אבודים. בכסף הזה היינו מחזקים את כל הפריפריה, לא רק את הצפון, ואולי היינו מצילים חיים – – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תסלחי לי, חברת הכנסת ברקו, בואו תגורו בפריפריה, ותיזרקו עם הילד שלכם ב-02:00 אחרי ניתוח באמצע פרוזדור של מחלקת ילדים. ואני בתור אימא חותמת, על אחריותי, שאני לוקחת את הילד, כי זה בלתי אפשרי להיות אתו שם, ילד בן שנה וחצי. אז תגידו לי מה זה פריפריה. כמוני היו עוד כמה הורים שלקחו על אחריותם. ואם היה קורה משהו? אני שואלת אתכם – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – מקלחת אחת במחלקת ילדים בבית-חולים "העמק", כאשר יש שם ילדים עם כוויות שזקוקים למקלחת הזו. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מה אמורים לעשות? אכפת לך – לכי תבקרי בבית-חולים "העמק", לכי תבקרי בבית-חולים פוריה – – <ענת ברקו (הליכוד):> לצערי הרב, אני עושה את זה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – לכי תבקרי בבית-החולים נהריה. בנהריה חסרים 75 רופאים. <היו"ר נאוה בוקר:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, זמנך עבר מזמן. <ענת ברקו (הליכוד):> ביקרתי הרבה – – – במקומות האלה. לצערי הרב, עשיתי את זה הרבה מאוד שנים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אתם מנותקים. התנתקתם מהפריפריה. <היו"ר נאוה בוקר:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – – <ענת ברקו (הליכוד):> לי את לא צריכה לספר את זה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הם עדיין מצביעים לכם, אבל זה זמן שאול – – <היו"ר נאוה בוקר:> – – אני מבקשת שתסיימי ותרדי מהדוכן. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – כי אתם בגדתם בהם והפקרתם אותם – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – מי? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – אבל הפקרתם את הילדים. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. איך אפשר לעצור אותה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אתם, הליכוד הפקירו את הפריפריה. <היו"ר נאוה בוקר:> יש גבול. היא חרגה מזמן. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> חוצפה. <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת יצחק וקנין – אינו נוכח. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> מה קרה – – – נו באמת. תבואי – – – <ענת ברקו (הליכוד):> לא, אני רואה שאת צריכה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <ענת ברקו (הליכוד):> יש גם גבול. מי שטס ומי שעושה כי אין לו זמן – אז להפוך את זה ל-issue? צריך לעשות בשביל הפריפריה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> צריך לעשות – – – איפה הכסף? <ענת ברקו (הליכוד):> אבל ללכת על רמה כזאת זה לא לעניין. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> איפה הכסף? איפה הכסף? את חלק מהקואליציה, את יכולה לשנות. למה את לא משנה? <ענת ברקו (הליכוד):> אני משנה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> איך את משנה? <ענת ברקו (הליכוד):> אני פועלת למען חיילי – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> חוץ מהשיח המדיני, איך את משנה – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> תבואי ותראי את החוקים שאני מעבירה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אתם – – – שתולים בכם תקוות – – <ענת ברקו (הליכוד):> איזה – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – ויום למחרת – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חברת הכנסת לוי, פעם שנייה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – לא ראיתי אחד מדבר. אחד – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חברת הכנסת לוי, פעם שלישית. תוציאו אותה, בבקשה. תודה רבה. <ענת ברקו (הליכוד):> מה, מה, מה? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אחד אני לא ראיתי מדבר. הפקרתם אותם. אתם על זמן שאול. באמת הם יפקירו אתכם, ומגיע לכם. <ענת ברקו (הליכוד):> אנחנו על זמן שאול? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני אצא לבד. <היו"ר נאוה בוקר:> ורק לסבר את אוזנייך – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני – – – <היו"ר נאוה בוקר:> – – בעוד שבוע וחצי יש לי סיור בבית-החולים פוריה, הגברת לוי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> לכו תעברו לפריפריה, אולי תבינו על מה מדובר. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> נו, באמת. <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – בית-חולים זיו. (חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס יוצאת מאולם המליאה.) <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אחרי שהאופוזיציה גמרה את ההצגות שלה אפשר לחזור לעניין, וזה פיתוח הגליל – זה מה שעומד כרגע על הפרק. אני רוצה לשאול בסוף דברי אם חוק השבות הוא חוק גזעני. אני מניח שרובנו המוחלט ישיבו על השאלה הזאת בשלילה, כנראה שלא. העובדה היא שהוא עומד אפילו במבחני בג"ץ המחמירים וזוכה להגנה של הרוב המוחלט של אזרחי ישראל היהודים, מימין ומשמאל. החוק הזה מבוסס על העיקרון הציוני הבסיסי שלפיו מדינת יהודית נשענת על קיומו של רוב יהודי בארץ-ישראל, וכדי לייצר ולשמור על הרוב הזה יש הצדקה גם להפלות בין אזרחי ישראל היהודים לאלו שאינם. היהודים יכולים להעלות את קרובי משפחתם לארץ, ואלו שאינם – לא. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> להפלות? להפלות? – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> כל מי שהוא ציוני במדינה הזאת מסכים לזה, וברוך השם, זהו הרוב המוחלט של אזרחי ישראל היהודים – אלעזר, אל תעשה שירות כל כך רע למפלגתך ואל תתקוף גם את חוק השבות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא על זה. אתה בטוח – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> חברים, התובנה המרכזית שלי, מהיכרותי המעמיקה מאוד בתקופה האחרונה עם הגליל, נוגעת לצורך להפוך את המושג רוב יהודי ממה שהוא – אבסטרקטי ומופשט, שמתייחס לארץ כולה כיחידה אחת מדן ועד אילת – למשהו הרבה יותר קונקרטי ומוחשי, שמאפשר להחיל אותו גם על אזורים וערים ספציפיות. <יצחק כהן (ש"ס):> מהירדן ועד הים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> המאבק הלאומי על הגליל כבר מזמן איננו סוד. המאזן הדמוגרפי – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> איפה היית כל 30 השנה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – באזור כולו הוא שלילי, עם רוב ערבי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מה אתה מדבר על הגליל – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> ישנם אזורים שהרוב הזה מגיע לכדי 70% ואף יותר, וזה כמובן משהו שסותר את עקרון המדינה היהודית. <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אנחנו חייבים להבטיח רוב יהודי בעכו, בכרמיאל, בנצרת-עילית. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מה אתה רוצה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אנחנו חייבים להבטיח רוב יהודי בגליל המזרחי. <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> הרוב היהודי במרכז הארץ אינו מספיק – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – ואינו מגשים את הייעוד הציוני של המדינה היהודית. המדינה הזו, חברים, שבשבילה נדרש רוב יהודי, איננה מתחילה בגדרה ומסתיימת בחדרה. הפתרון היחיד לדמוגרפיה הגלילית הוא לבנות ולפתח פרויקטים למגורים – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אפליה. אפליה. תגיד אפליה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – ומקורות תעסוקה ליהודים – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – לא בקומבינות, לא במספרים קטנים ולא מתחת לשולחן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תקרא את מגילת העצמאות – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> בנייה מסיבית של מחיר למשתכן שתשווק ליהודים באזורים שבהם הדבר נדרש – – – <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> חברים, זה חוקתי בדיוק כמו שחוק השבות הוא חוקתי. בדיוק כפי שניתן להגן על דרישת הרוב היהודי בכל הארץ כיחידה אחת, כך ניתן גם להגן עליה – – <יצחק כהן (ש"ס):> בצלאל, גם ירושלים – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – כאשר מתייחסים לאזור מסוים ולעיר מסוימת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <קריאות:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> עד לאן לקחת את האפליה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> בשפה המשפטית אפשר לקרוא לזה תכלית ראויה; אנחנו הפשוטים, בשפת העם, נקרא לזה במילה אחת פשוטה: ציונות. מי שאומר אחרת לא אמור לישון טוב, גם לא עם חוק השבות. תודה. <קריאות:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת סמוטריץ. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אז למה אתה מדבר על זכות להפלות? לא מתאים לך – – – <היו"ר נאוה בוקר:> סגן השר לפיתוח הנגב והגליל משולם נהרי ישיב על הדברים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת משולם נהרי נמצא? <קריאה:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> סגן השר, אמרתי. אמרתי שהוא סגן השר לפיתוח הנגב והגליל. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תסתכל מה הקראת. יש בחוק השבות – – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אלי, אתה קראת את המגילה? <היו"ר נאוה בוקר:> ואחריו – הבעת דעה, אורן חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אלי, קראת אותה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> את מה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> את המגילה. <קריאות:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – זכויות במגילת העצמאות – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> היא קודם כול מדברת על מדינה יהודית – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אם אתם רוצים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – מדינה יהודית בארץ-ישראל. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אין אפליה, אבל צריך לזכור – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – – תבואו לגליל – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תקשיב, אני לא בריב אתך, אנחנו מדברים על אותו דבר, רק בטונציה שונה. תקשיב. קודם כול צריך לזכור – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בסוף יהיה איפה שמים את – – – זה הדיון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה יודע מה בסוף – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אל תדברו על הגליל – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – – סוגר את המדינה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תקשיב. יש סיבה למה בסופו של יום – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, לא חוכמה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל תבין משהו, אלי. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אתה בדרך שלך סוגר את המדינה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש סיבה למה בסוף יום מכבדים אותי במגזר הערבי יותר מאשר אותם. אתה יודע למה זה? <קריאות:> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מה אתה אומר? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> בדרך שלך נצרת-עילית תיפול – – – תיפול – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה? למה אתה אומר ככה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> ד"ר ג'בארין – – – <היו"ר נאוה בוקר:> בבקשה, סגן השר. חברים. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> רוב יהודי בגליל הוא לא מסוגל – – – <היו"ר נאוה בוקר:> סגן השר נהרי, בבקשה. <סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל משולם נהרי:> גברתי היושבת-ראש – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הכהניסטים חזרו לכנסת. הכהניסטים חזרו לכנסת, פשוט ככה. <היו"ר נאוה בוקר:> חברים, זה לא דיון ביניכם כרגע. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה מה ששמענו כרגע. <היו"ר נאוה בוקר:> יש כאן דיון במליאה, ואני מבקשת לכבד אותו. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> במקום לצעוק ססמאות, תתחיל להגיד – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חברים, אני מבקשת לתת לסגן השר את האפשרות להשיב לכם. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אבל אתה מדבר שטויות – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> הכסף מוגבל, האנשים מוגבלים – – – <היו"ר נאוה בוקר:> אורן, אני מבקשת ממך. חבר הכנסת חזן. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת ג'בארין, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. חבר הכנסת ג'בארין. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת אורן חזן, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת ג'בארין, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. <סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל משולם נהרי:> אורן, אנחנו בפרשת לך לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לך לך מארצך וממולדתך – – <סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל משולם נהרי:> ומבית אביך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אל הארץ אשר אראך – – <היו"ר נאוה בוקר:> בבקשה, אדוני סגן השר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – כי לך אתננה ולזרעך עד עולם. <סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל משולם נהרי:> ארץ-ישראל, כן. <היו"ר נאוה בוקר:> בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תכף אנחנו נדבר על זה פה. נשאתי על זה נאום גדול – – – <סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל משולם נהרי:> גברתי היושבת-ראש, רבותי – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה גזען. גזען – – – <היו"ר נאוה בוקר:> ואחריך – הבעת דעה, חבר הכנסת חאג' יחיא. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הפרובוקטור – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת אבו עראר, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תשמעי בפרוטוקול שהוא אומר "דאעש". <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה אתה צועק, אבל – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת אורן חזן, פעם שנייה אני קוראת אותך לסדר. מספיק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אותי? אותי? <סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל משולם נהרי:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, השר אריה דרעי כשר הכלכלה התוודע באופן עמוק ויסודי לכך שאזור צפון הארץ נמצא בנחיתות בכל התחומים לעומת מרכז הארץ ודרום הארץ. עוד התברר כי במשרד הכלכלה קיימת תוכנית מקיפה שמתכללת את כל משרדי הממשלה ושאר הגופים והגורמים שמטרתה קידום הצפון. בשל חשיבות הנושא, גם לאחר עזיבתו את משרד הכלכלה המשיך שר הפנים והשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל לקדם את התוכנית דרך המשרדים שבראשם הוא עומד. בהתאם להחלטת ממשלה 631 מיום 1 בנובמבר 2015, החליט השר דרעי לבחור באלוף במילואים איתן דנגוט לעמוד בראש הפרויקט של תוכנית הצפון. האלוף במילואים דנגוט, לשעבר מתאם פעולות הממשלה ביהודה ושומרון ומזכיר צבאי של שלושה שרי ביטחון, נראה האיש המתאים לעמוד בראש משימה לאומית מעין זו. ואכן, בהחלטת הממשלה 1849 מיום 11 באוגוסט 2016 הוחלט למנות את איתן דנגוט לעמוד בראש הצוות אשר יגיש את התוכנית לראש הממשלה, שר האוצר ושר הפנים עד תום 2016. ב-31 באוקטובר 2016, כלומר לפני תשעה ימים, התכנסה ישיבה משותפת של שרי הפנים, האוצר והביטחון עם הצוותים המקצועיים וראשי הרשויות. בישיבה סוכם כי בראש הצוות יעמוד האלוף במילואים דנגוט, בשיתוף עם מנכ"ל משרד האוצר ועם יתר משרדי הממשלה הנוגעים בדבר. לאחר מילוי חובת הצוות והגשת התוכניות לממשלה עד סוף נובמבר 2016, יובאו התוכניות לאישורה של הכנסת. כפי שצוין לעיל, עבודת מטה רחבת היקף נעשתה הן על-ידי משרד הכלכלה, הן על-ידי המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל ומשרד הפנים והן על-ידי מר איתן דנגוט. לסיכום, חשוב לציין כי השר אריה דרעי ביקש וקיבל את הובלת תוכנית הצפון מתוך תחושת אחריות גדולה למצב הצפון ותושביו, ומשכך הוא אינו מתכוון לוותר ואכן הוא פועל: גם הוועדה הזו, שהוקמה במטרה שהדברים יבואו על מקומם וגם התקציב המתאים לביצוע בשנת התקציב 2017 – הרי התקציב, למי שלא יודע, זה תקציב רב-שנתי, ותקציב שיהיה אפשר לבצע אותו, הוא עומד על כך שלפני אישור תקציב המדינה גם יימצא התקציב שמיועד לכך, כדי שאפשר יהיה להתחיל לפחות בדברים שאפשר לבצע מיידית. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה לסגן השר. מה אתה מציע? <סגן השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל משולם נהרי:> אני מציע לוועדה, ועדת הכספים. <היו"ר נאוה בוקר:> לוועדת הכספים. חבר הכנסת אורן אסף חזן, הבעת דעה – בבקשה. יש לך דקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, סגני השרים, חברי חברי הכנסת, אני מנסה להבין איך ישנם חברי כנסת שהופכים עורם ברגע. אני רואה בהם חברים אישיים שלי, אני יודע שהם פרלמנטרים נהדרים, רק אני לא מצליח להבין מה גרם להם בשנייה אחת להתהפך לגמרי. אף אחד לא רואה את הגליל מלמעלה, אף אחד לא שכח את הנגב, צריך להזכיר שראש הממשלה נתניהו והליכוד העבירו את צה"ל לנגב, הקימו את עיר-הבה"דים, הפכו את באר-שבע לבירת סייבר, הקימו מגדלים בדימונה, החיו את האגם בירוחם; ונסתכל גם על הגליל, שעכשיו מפתחים אותו: עוגן אמיתי של בית-ספר לרפואה בצפת, תשתיות מטורפות. רק אתמול נחנכה רכבת העמק. חברים, הכול ירוק, הכול פורח. אני לא אומר שאין מה לעשות, יש עוד הרבה מה לעשות, אני בטוח שגם – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – חברתי יודעת, מעבר לחברות בינינו, כמה אני אוהב את הארץ הזו, כמה אני אוהב את הגליל, כמה אני מוכן – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – לקחת מקל ותרמיל, ולבוא ביחד אתך לגליל. יש עוד הרבה מה לעשות ואנחנו עושים את זה. אני רוצה לנצל את הרגעים הקצרים שנשארו לי – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> ברשותך, אני רוצה לנצל את הרגעים הקצרים שנשארו לי כדי לאחל הצלחה לנשיא הנבחר של ארצות-הברית. To my friend Donald Trump, the next President of the U.S., I always believed in you, and now it's your time to make America great again. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> חברים, זה הזמן שלנו ואנחנו ננצל אותו. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת אורן חזן. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. יש לך דקה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – את הצפון. הורסים את – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, כבר התרגלנו שהממשלה תחת לחץ מקבלת החלטות; או שהיא לא מתכוונת ליישם אותן או שהיא לא מיישמת אותן כי יש עוד לחץ ממקום אחר ואז היא משנה את העדיפויות. הרבה החלטות של הממשלה, במיוחד במה שנוגע לאוכלוסייה הערבית – כבר הרבה שנים יש הרבה החלטות שלא מיושמות אלא הן רק כדי להרגיע. לכן אני אומר, בקשר לצפון – מי שלחץ כדי לקבל החלטה צריך להמשיך את הלחץ שלו כדי ליישם את ההחלטות. זה – 1. 2. יש העניין של החלטות הממשלה להכיר ביישובים ערביים, בדרום במיוחד, של הבדואים. הכפרים האלה, המוכרים, לא ראינו שום תקציב – כי זה החלטות ממשלה – שום תקציב: לא לתכנון תוכניות מתאר, לא לתחום שיפוט ולא לעבודות פיתוח. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת חאג' יחיא. אתם מקבלים את ההצעה של סגן השר להעביר את זה לדיון בוועדת הכספים? איפה דב חנין? מקבלים? אוקיי, נעבור להצבעה. ההצעות לסדר-היום בנושא התוכנית האסטרטגית לקידום הצפון תועברנה לדיון בוועדת הכספים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר נאוה בוקר:> ההצעות לסדר-היום בנושא התוכנית האסטרטגית לקידום הצפון: בעד – 11, נגד – אפס, אין נמנעים. ההצעות תועברנה לדיון בוועדת הכספים. <הצעה לסדר-היום> <סירוב בתי-הספר בפתח-תקווה לקבל ילד בן שש לכיתה א'> <היו"ר נאוה בוקר:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: סירוב בתי-הספר בפתח-תקווה לקבל ילד בן שש לכיתה א', מס' 4833 ו-4856. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה. הבעת עמדה של חבר הכנסת אורן אסף חזן; כמובן, זה אחרי תשובת סגן שר החינוך מאיר פרוש. <ענת ברקו (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, סגן השר, פתח-תקווה היא הלוא אם המושבות. היא ללא ספק עיר חלוצית, שמקומה החשוב בהיסטוריה הציונית יציב ובטוח, אבל לפרנסיה כנראה זה לא מספיק. הם רוצים להראות שגם בימים אלה העיר הזו היא חלוצית, חלוצית בהתנהלות מכוערת ומקוממת במיוחד. שלוש פעמים, בשלושה בתי-ספר שונים בעיר זו, לא מאפשרים לילד ללמוד בבית-ספר. למה? אני מצטטת: משום שהוא אינו תלמיד מצטיין. איך הוא יכול להיות תלמיד מצטיין אם הוא בכלל בכיתה א' והוא בן שש? איך אפשר לדעת אם הוא מצטיין? למנהלי בתי-הספר הללו פתרונים. ואלו שמות בתי-הספר המדוברים: "שירת יוסף", "למרחב" ו"נטיעים", השייכים לתלמוד-תורה. משרד החינוך הורה לקבל אותו, וחייב להפעיל את כל כובד משקלו, אדוני סגן השר, כדי לעשות זאת, אבל בתי-הספר עשו דין לעצמם וסירבו לקבל אותו. האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים נרתם לסייע, ואפילו בית-המשפט המחוזי פסק שיש לקבל את הילד לבית-הספר. אבל היום, כשדיברתי עם ראש העיר, הסתבר שזה לא ממש משנה; הילד אומנם כבר בתוך בית-הספר בימים האחרונים, אך ממשיכים שם לטרטר אותו ולהערים עליו קשיים על בסיס יומיומי, וזאת על מנת להוציאו מבית-הספר. אה, שכחתי אולי לציין פרט נוסף, לידיעת כולם: אמו של הילד הזה היא ממוצא אתיופי. האם יכול להיות שלא קיבלו את הילד בגלל מוצאו האתיופי, רחמנא ליצלן? הרי כבר הספקנו לשמוע בשנים האחרונות סיפורים שהם פשוט מסמרי שיער, כיצד מערכת החינוך בפתח-תקווה ממאנת לקבל לתוכה ילדים ממוצא אתיופי, ותמיד יש להם סיבות ותירוצים מפה ועד להודעה חדשה. הם חס וחלילה לא גזענים. יכול להיות שהם צודקים: על-פי הפתיחה של גני-ילדים ובתי-ספר למסתננים מאפריקה, כנראה אין שום בעיה לעשות זאת; אנחנו רואים שלא העניין של צבע העור משחק כאן תפקיד, אולי עניין דתי, אולי גישה של מערכת החינוך בפתח-תקווה. כלומר, אם אתה יהודי שמוצאך מאפריקה, דרכך חסומה למערכת חינוך זו. חברות וחברים, יש כאן ילד בן שש שיש לו זכות ללמוד כל כמו ילד אחר בגילו. אז אם אין לילד הזה זכות להפעיל לחץ ציבורי כדי שיממש זכות טבעית מסוג זה, אנו נשמש לו לפה ונפעיל את הלחץ. לכן, מעבר לשיחתי, אדוני סגן השר פרוש, מעבר לשיחתי עם ראש עיריית פתח-תקווה, אני מבקשת את המעורבות האישית שלכם, סגן השר, כדי שגם ילדים אחרים הסובלים מביזיון כזה, מהסוג הזה, יוכלו להיכנס לבתי-הספר ויתחילו ללמוד כמו כל ילד אחר בגילם. מאחר שחברתי, גברתי היושבת-ראש, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון נמצאת בשליחות של הכנסת, אודה אם תוכלו להעביר את הנושא לדיון בוועדה בראשותה, הוועדה לזכויות הילד. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת אברהם נגוסה, בבקשה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> קודם אני. <היו"ר נאוה בוקר:> סגן שר החינוך מאיר פרוש. אחריו – חבר הכנסת אברהם נגוסה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ככלל, משרד החינוך רואה בחומרה ולא מוכן לקבל כל מקרה של אי-קבלת תלמיד למוסד חינוכי על רקע אפליה או גזענות. מוסדות החינוך מחויבים לפעול על-פי דין, ובתוך כך בהתאם לקבוע בחוק זכויות התלמיד, התשס"א–2000, וחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000. דרך אגב, אני חייב לומר, חוק זכויות התלמיד כבר מוזכר בחוק הפיקוח. בחוק הפיקוח על בתי-ספר, התשכ"ט–1969, כתוב: "המנהל הכללי רשאי לצוות בכתב על סגירת בית-ספר אם נוכח שנתקיים אחד מאלה: (1) בית-הספר מתנהל ללא רישיון; (2) בעל הרישיון סירב לפטר עובד חינוך שנדרש לעשות לפי סעיף 18(ב); (3) לא קוימה דרישתה של הרשות המקומית לתקן ליקויים לפי סעיף 31; (4) בבית-הספר מתנהלת או נסבלת הסתה נגד המדינה". במקרים כאלה המנהל הכללי יכול לסגור. אחרי זה, אחרי פסקה (4), שבה נאמר "בבית-הספר מתנהלת או נסבלת הסתה נגד המדינה", חברת הכנסת ברקו, יש עוד סעיף קטן: "(א1) נוכח המנהל הכללי כי בבית-הספר הופר איסור האפליה כאמור בסעיף 5 לחוק זכויות התלמיד, התשס"א–2000" – שהזכרתי בתשובה – "רשאי הוא לצוות בכתב על סגירתו, לאחר שדרש מבעל הרישיון בכתב לתקן את הדבר תוך מועד סביר". <ענת ברקו (הליכוד):> אז מתי אתם סוגרים אותו? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> את בית-הספר הזה? <ענת ברקו (הליכוד):> כן. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא, כשיש התנהלות. <ענת ברקו (הליכוד):> אה, אוקיי, אבל זה על גבו של ילד בן שש. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> א. התחלתי ואמרתי שמשרד החינוך לא יכול ולא סובל ולא מוכן ועושה את הכול. הזכרתי גם מכוח מה: אנושי, אבל גם מחויב על-פי החוק, כי החוק מצווה. הזכרתי והקראתי את החוק, שמוכר לך לא בגלל הסוגיה הזאת אלא מסוגיות אחרות. <ענת ברקו (הליכוד):> כל הסוגיות הביטחוניות. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מקום שבו משרד החינוך מוצא, לאחר קיום הליך ברור ומתן זכות טיעון לצדדים הרלוונטיים, שהתקיימה אפליה מכל נושא שהוא, הוא לא מהסס להפעיל את הסמכויות הנתונות לו מכוח הדין, והזכרתי אותן: עצירה או שלילה של תקציבים, הפעלת סנקציות אישיות כלפי אנשי החינוך שבהתנהגותם היה משום אפליה, למשל נקיטת אמצעי משמעת כלפי עובדי מדינה, כולל פיטורין או שלילת אישור העסקה, כך שאותו אדם לא יוכל לשמש בתפקיד הוראה במערכת החינוך, וכיוצא בזה, או סגירת מסוד החינוך, ככל שבית-הספר לא תיקן את הליקויים. בכל הנוגע לאפליה במסגרת הליכי רישום וקבלה למוסדות חינוך במגזר החרדי, יש שם ועדת ערר שמרכזת את הטיפול בכל התלונות בנושאים אלו ומקבלת החלטות לאחר קיום דיונים והליכי בירור נדרשים. המקרה הנדון מתייחס לסירוב של מוסד חינוך ומוסדות חינוך למלא אחר החלטת הרשות המקומית בדבר שיבוצו של תלמיד לבית-הספר בתחומי הרשות המקומית. דיון בעניינו של התלמיד התקיים ב-27 באוקטובר 2016 בבית-המשפט המחוזי בלוד. משרד החינוך מסר את עמדתו לבית-המשפט, ולפיה על מוסד החינוך לקבל את התלמיד ללא כל דיחוי ולשלבו במערך הלימודים התקין, וזאת בהתאם להחלטת הרשם הראשי בעיריית פתח-תקווה – החלטה שניתנה בסמכות ומכוח הדין. כבוד השופטת בוסתן פסקה כי על מוסד החינוך לקלוט את התלמיד בבית-ספר החל מ-1 בנובמבר 2016, וככל שיש למוסד החינוך השגות, הוא צריך להגיש אותן לגורמים המוסמכים. התלמיד נקלט בלימודים בבית-הספר, ומשרד החינוך עוקב כעת אחר השתלבותו שם. ככל שימצא שבית-הספר שבו נקלט התלמיד מפלה את התלמיד לרעה, מובן שמשרד החינוך לא יהסס לנקוט את כל האמצעים העומדים לרשותו בעניין. אני חייב רק להוסיף – ואני מכיר את זה: לא כל אי-קבלת תלמיד, אפשר לחבר את זה מייד לנושא האפליה. אני אתן דוגמה. בטבריה יש מוסד עם 85 תלמידות, 80 מהן מעדות המזרח וחמש אשכנזיות. אפשר לומר על מוסד כזה, אם הוא לא מקבל בת ספרדייה, מעדות המזרח, שהוא מפלה ספרדים? לא. הרי המוסד כולו עומד על רקע זה. אז לא תמיד כשאנחנו שומעים שלא מכניסים תלמיד – זה לא בהכרח על רקע אפליה עדתית, או במקרה הזה – אני לא מכיר את המקרה, לגופו של עניין, של הילד האתיופי – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אפליה דתית. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> בנושא הדתיות אין מושג של אפליה. את מסכימה אתי שאם – – <ענת ברקו (הליכוד):> המשפחה רוצה שהוא ילמד בבית-ספר חרדי. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – תבוא קבוצה של 1,000 חרדים, יבואו ויגורו באזורי הקיבוצים של "השומר הצעיר" ויירשמו לבתי-הספר שם, ימלאו את בית-הספר של הקיבוץ הארצי ואת הכיתות, והם ישנו את כל אורח החיים שם – אז ודאי שזה לא מתאים, וכשזה לא מתאים, לא כך מתנהלים. <ענת ברקו (הליכוד):> זה לא המקרה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ודאי שזה לא המקרה פה. אני מבקש לומר ככלל, אני לא דן לגופו של עניין. אמרתי שברור שהמשרד נאבק ובמקום שיש אפליה הוא עושה הכול כדי שזה לא יקרה. אבל אני אומר, לא כל אי-קבלת תלמיד, גם אם זה נשמע נוח, אפשר להדביק עליה את הסיבה של אפליה. זה לא בהכרח אפליה עדתית. יש סיבות דתיות. סיבות דתיות מותר שיהיו, ואם מישהו חושב שהתלמיד הזה לא ייקלט, שהוא לא מתאים מסיבה דתית – לא עדתית, חלילה, או במקרה הזה על רקע גזע שהוא אתיופי, בגלל זה חלילה לא יכניסו אותו. אני אומר, גם כאשר אנחנו מגיבים, כאנשי ציבור – אני, אני אומר את זה על עצמי, ואני חושב שגם אחרים – גם כשמגיבים וכששומעים את הדברים האלה, צריך תמיד לברר את האמת: האם אי-קבלת התלמיד זה על רקע עדתי? יכול להיות שיש סיבות אחרות של אי-התאמה. בעצם אנחנו יודעים שמשרד החינוך עומד על כך, והילד נמצא כבר בתוך בית-הספר, ולכן אני חושב שאפשר להסתפק במה שאמרתי. <ענת ברקו (הליכוד):> כל יום מבקשים דוחות ומזמינים את ההורים. הילד עוד לא ממש מצליח להסתגל כשמאתגרים אותו כל הזמן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> שזה יעבור לוועדת החינוך. <ענת ברקו (הליכוד):> אנחנו רוצים שזה יעבור לוועדה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני חושב שהיושבת-ראש או המזכיר, לצורך העניין, צריכים לומר את הנאום שלי, התמידי: כאשר את ביקשת לקיים את הדיון פה כוונתך הייתה – זו ההצהרה – לקיים דיון במליאה. את לא יכולה להגיד לי עכשיו ועדה. <היו"ר נאוה בוקר:> סגן השר יציע מה שהוא חושב לנכון. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא הולך להתווכח. אני לא הולך להתעמת פה בעניין הזה. <היו"ר נאוה בוקר:> אתה מציע להעביר את זה לדיון בוועדה? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני חושב שאפשר להסתפק במה שאמרתי. מי שרוצה לוועדה – שיצביע על ועדה. <היו"ר נאוה בוקר:> אז הוא לא מציע להעביר את זה לדיון בוועדה. הבעת דעה כרגע. חבר הכנסת אברהם נגוסה, בבקשה, הבעת דעה. יש לך דקה. <אברהם נגוסה (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, קודם כול אני מברך את חברת הכנסת על ההצעה לסדר-היום על המקרה של אפליה. אנחנו רואים ושומעים את זה יום-יום. השבוע קיימנו דיון בוועדת העלייה והקליטה, והמוסד שבתוך משרד החינוך, ראמ"ה, הציג לנו דוח מבייש, מקומם, דוח שלפיו 12% מהילדים ובני העולים יוצאי אתיופיה סובלים מאלימות פיזית על-ידי מורים, מול 5% מילידי ישראל, ומאלימות מילולית מהמורים וגם מהסטודנטים. זה קורה בבתי-ספר. דווקא בית-הספר צריך להיות מודל לחינוך – לחנך לערכים טובים, לקבל את השונה. הדברים האלה משליכים גם על מסגרות אחרות, כמו ששמענו השבוע: חייל או נגד בצה"ל סירב לקבל חייל יוצא אתיופיה תחת פיקודו. מה נעשה? זה נורא מה שקורה. לכן, אל תגידו לי שאין אפליה על רקע מוצא. יש אפליה ויש גזענות על רקע מוצא. אנא תקן, משרד החינוך, את המציאות. אי-אפשר להמשיך בצורה כזאת. תודה. אני מבקש להעביר לוועדה לזכויות הילד. <היו"ר נאוה בוקר:> אוקיי. תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, גברתי היושבת-ראש. המקרה שהובא בפנינו על-ידי חברת הכנסת ברקו הוא מקרה מזעזע, אבל מה שמזעזע ומקומם במיוחד זה העובדה שזה לא מקרה בודד. יש משהו רקוב במערכת החינוך, או בחלק ממערכת החינוך, או בחלק ממוסדות החינוך בפתח-תקווה. פעם אחר פעם אנחנו שומעים סיפורים שלא מתאימים למקום שמייצר תקווה, אלא למקום שמייצר – ממש הייתי אומר דיכאון. ואדוני סגן השר, אני חושב שצריך לפעול בצורה יותר אקטיבית מול מוסדות שמפלים על רקע מוצא, על רקע השתייכות לאומית, עדתית, על רקע שאיננו רלוונטי ואיננו מתאים למערכת חינוך. ואם חסרים כלים, אנחנו צריכים בכנסת לתקן את החוקים כדי לתת כלים מספיקים לפעול נגד מי שמפלה ומקפח – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – תלמידים בגלל מוצאם. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. אנחנו נעבור להצבעה. הצעה לסדר-היום בנושא: סירוב בתי-הספר בפתח-תקווה לקבל ילד בן שש לכיתה א' – האם תועבר לוועדה לזכויות הילד. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לזכויות הילד נתקבלה. <היו"ר נאוה בוקר:> הצעה לסדר-היום בנושא סירוב בתי-הספר בפתח-תקווה לקבל ילד בן שש לכיתה א': בעד – 5, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תועבר לדיון בוועדה לזכויות הילד. תודה רבה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר נאוה בוקר:> הודעה של המזכיר, בבקשה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת הסכם לקידום השקעות והגנה הדדית עליהן בין ממשלת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של האיחוד של מיאנמר. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <שאילתות ותשובות> <היו"ר נאוה בוקר:> שר הבריאות יעקב ליצמן יעלה וישיב בבקשה על שאילתות. חבר הכנסת טלב אבו עראר, שאילתה מס' 409: הבדלים בשכר האחים והאחיות – בבקשה. <409. הבדלים בשכר אחים ואחיות> <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> תודה, גברתי היושבת-ראש. מכובדי השר, יש הפרש משמעותי בין שכרם של האחים והאחיות שעובדים בבתי-החולים לבין שכרם של האחים והאחיות שעובדים במרכזי האם והילד. רצוני לשאול: 1. האם הדבר נכון? 2. אם כן – מה ייעשה למען שוויון בשכר? 3. האם יש מחסור באחים ואחיות בבתי-החולים? תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. כבוד השר. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, 1. קיים שוני ברמת ההשתכרות בין אחות המועסקת בבית-חולים לאחות המועסקת במרכז אם וילד, או ליתר דיוק, בתחנות טיפת-חלב. השוני בהשתכרות נובע מההסכמות המשותפות בין המעסיקים להסתדרות האחיות, אשר תעדפו את שכר האחיות בבתי-החולים בשל העובדה שרק בבתי-חולים מועסקים בכל 365 ימי השנה ובכל 24 השעות, לעומת העסקה של 260 ימים בלבד במרכזי אם וילד. 2. המצוקה בכוח-אדם בבריאות הציבור ידועה, וקשורה ברובה לסעיף הראשון בשאילתה. בדיון שקיימתי עם יושבת-ראש הסתדרות האחיות הגברת אילנה כהן סוכם כי לנוכח השוני בתמהיל הפעילות ובפריסת שעות העבודה והעבודה השונה, הנושא יועלה לדיון בהסכמי השכר הקרובים ויקבל תעדוף. 3. באשר למחסור באחיות, המחסור הוא בתקינה. אין היום מקומות להעסקה שאינם מאוישים. יחד עם זאת, על מנת להגיע לאיכות טיפול ראוי, יש צורך בתוספת משמעותית של תקנים. תוספת זו רלוונטית לכל תחומי העיסוק של אחיות. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. יש שאלה נוספת? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי השר, היום הגיעו תוצאות הבחינה של משרד הבריאות לרופאים שסיימו. לידיעתך, הבחינה הייתה מאוד קשה. לכן, מכאן ברצוני לברך את כל אלה שעברו את הבחינה, ואני מאחל לאלה שלא עברו את הבחינה שיצליחו ויעברו במועד הקרוב. לתשומת לבך, הבחינה הייתה מאוד קשה, וניתן לבדוק את זה. תודה רבה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה, אדוני. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> אדוני, כל בחינה היא קשה אם לא לומדים. אם לומדים, זה לא כל כך קשה. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> נעבור לשאילתה הבאה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. <שר הבריאות יעקב ליצמן:> תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, אדוני שר הבריאות הרב יעקב ליצמן. יעלה וישיב סגן שר החינוך מאיר פרוש. בבקשה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, שאילתה מס' 464: אי-חיבור ארבעה בתי-ספר ביישוב מולדה לרשת החשמל הארצית. בבקשה, סגן השר. תקריא את השאלה, בבקשה, חבר הכנסת אבו עראר. <464. אי-חיבור ארבעה בתי-ספר ביישוב מולדה לרשת החשמל הארצית> <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> טוב, גברתי, מכובדי השר, השאילתה הזאת הוגשה בחודש מאי, לפני שישה חודשים – אם חל שינוי. אני שואל, למרות שיש פסיקה של בית-המשפט העליון לחבר את היישוב מולדה, את בית-הספר שם, לחשמל: 1. למה לא חוברו בתי-הספר לרשת החשמל הארצית? 2. למה לא נבנו בתי-הספר היסודיים ביישוב אל-אטרש–מולדה בבנייה קשה? 3. מה היא התוכנית שך משרדכם, משרד החינוך, לקידום החינוך במגזר הבדואי בדרום? תודה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת טלב אבו עראר, קודם כול אני רוצה לומר שאני התבקשתי רק לפני כמה ימים – אם אני מוכן להישאר פה כדי לענות על שאילתות, ואמרתי כן. כך שאם אתה אומר שהגשת לפני – בחודש מאי את השאילתה – אני השבוע התבקשתי. השבוע אמרתי: אני אענה. לגופו של עניין – לשאלה 1. במגזר הבדואי במחוז הדרום שתי מועצות אזוריות ובהן כמה אזורים שטרם חוברו לרשת החשמל הארצית. במועצה האזורית נווה-מדבר כל מוסדות החינוך אשר פועלים בארבעת יישובי הקבע חוברו לתשתיות החשמל. מוסדות החינוך אשר פועלים בפזורה טרם חוברו לרשת החשמל בשל היבטים סטטוטוריים שאינם בתחום טיפולו של משרד החינוך. כמענה חלופי מתקצב משרד החינוך את העלות התפעולית של הפעלת מערך של גנרטורים. במועצה האזורית אל-קסום, למעט היישובים מולדה וכוחלה, כל מוסדות החינוך מחוברים לרשת החשמל הארצית. מבדיקה שערכנו מול המועצה האזורית אל-קסום עולה שקיימת תוכנית סדורה לחיבור מוסדות החינוך בשני היישובים הנ"ל, וכי ביישוב מולדה ניכרת התקדמות בנושא, שכן על-פי דיווח הרשות, מרבית התשתיות כבר הושלמו. כעת מתקיים שיח לגבי המימון המתבקש עבור חיבור התשתיות. שוב, יודגש כי הכרעה בעניין זה אינה נתונה בידי משרד החינוך. לשאלה 2: הליך בניית מוסדות חינוך מתקיים בשיתוף פעולה בין משרד החינוך לרשות המקומית. משרד החינוך הכיר בצורך של החלפת בתי-הספר הפועלים במבנים יבילים ביישוב מולדה ופועל מול הרשות לבנייה קשיחה, בהלימה לנהלים המחייבים. יובהר כי בשנים האחרונות עומד הנושא במקום גבוה בסדר העדיפויות ומתוקצב בהתאם. לשאלה 3: מדיניות משרד החינוך היא לקדם את מערכת החינוך במגזר הבדואי על כל היבטיה. בימים אלה מתגבשת תוכנית פעולה מפורטת אשר תאפשר להמשיך ולקדם בכל התחומים המרכזיים, ובכלל זה הישגים לימודיים, הצטיידות ובינוי. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. סגן השר, רק אני חייבת לסבר את אוזנך: אנחנו היינו בפגרה שלושה חודשים, ולכן קיבלת את זה רק בימים אלה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא אמרתי – – – <היו"ר נאוה בוקר:> אז חשוב לציין את הדברים האלה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא אמרתי שמזכירות הכנסת אשמה, אני לא אמרתי שמשרד החינוך אשם, אני לא אמרתי שחבר הכנסת טלב אבו עראר אשם. טלב אבו עראר אמר בדבריו שהוא כבר הגיש את הבקשה במאי, אז זה יכול להשתמע כאילו: אדוני, שלחתי לך במאי, אתה עונה לי עכשיו, בנובמבר. אמרתי, אני נתבקשתי השבוע – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אדוני, לא אני אשם – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – השבוע אני פה. <היו"ר נאוה בוקר:> חשוב היה להדגיש את העניין הזה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – שאתם מאחרים במתן התשובות. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אפשר להמשיך הלאה מבחינתי. <היו"ר נאוה בוקר:> חברים, שאלה נוספת, בבקשה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי סגן השר, לא אני אשם שאתם מאחרים במתן תשובות לשאילתות שלנו. זה אתה אשם, לא אני. ולכן יש לי עוד שאלה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> על מה שאתה עכשיו אומר אני עניתי קודם. אני לא אשם, אני – – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> דבר שני, אני לא הבנתי הרבה ממה שאמרת. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> נתבקשתי השבוע, ועכשיו אני עונה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה דיברת – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חברים, זה לא נושא לדיון. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> נכון. מה? <היו"ר נאוה בוקר:> יש לך שאלה נוספת, חבר הכנסת אבו עראר? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> גברתי, אבל הוא דיבר במהירות שאני בכלל לא הייתי יכול לעקוב אחרי מה שאמר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אתה תקבל את זה בסטנוגרמה של הכנסת – – <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> בסדר, בסדר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – ותוכל להראות לכל החברים שקיבלו תשובה על זה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> טוב. מכובדי סגן השר, יותר מ-50% מהתלמידים הבדואים מוסעים. למה שלא ייבנו במקום מושבם, איפה שהם גרים, בתי-ספר? כי באמת התלמידים המוסעים האלו, חלק גדול מהם במשך הזמן נושרים, ושיעור הנשירה עולה. לכן, לטיפולכם: מה אתם הולכים לעשות? האם הולכים להקים בתי-ספר ביישובים האלה? במקום מגורי התלמידים? במקום לשלם תקציבים כל כך אדירים כדי להסיע את התלמידים, יכולים בתקציבים האלה להקים בתי-ספר. לפחות זמניים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> רק לפני שבוע אני עניתי פה בתשובות להצעות לסדר-היום בנושא הזה. גם כשאתה חושב שאפשר להקים מבנים ניידים, זה לא אומר שמותר על-פי התכנון וחוקי התכנון. אף אחד לא אומר שיש את השטח המוכן לכך. כשאתה אומר שאתה רוצה לבנות מבנים ניידים, מי אישר אותם? כך שאומנם פה אנחנו יכולים לומר: אפשר להקים בינתיים במבנים יבילים, אבל זה לא אומר שאם אתה פה אמרת, מייד אפשר לבצע את זה. כך שזה לא פתרון – ההצעה הזו. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. נעבור לשאילתה מס' 517, של חבר הכנסת יוסף ג'בארין: תוכנית חומש להנגשת ההשכלה הגבוהה באוכלוסייה הערבית, בבקשה. <517. תוכנית חומש להנגשת ההשכלה הגבוהה לאוכלוסייה הערבית> <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד סגן השר, תוכנית החומש להשכלה הגבוהה הראשונה הסתיימה, ולאחרונה גם מתגבשת תוכנית החומש החדשה. רצינו לשאול: 1. מה הוא התקציב המיועד לתוכנית החומש? 2. האם תהיה תוספת תקציב? 3. האם יש הערכה לגבי השגת יעדיה של התוכנית שהסתיימה? 4. מה הם יעדיה של התוכנית החדשה? 5. ומה הם הנושאים העיקריים שביסודה? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת ג'בארין, הרחבת נגישות ההשכלה הגבוהה עבור החברה הערבית היא יעד מרכזי של המל"ג והוות"ת, ולשם השגת מטרה זו מופעלת תוכנית הוליסטית הכוללת מענים נרחבים לכל אורך הדרך, המובילה לרכישת השכלה גבוהה משלב לימודי התיכון ועד להשתלבות בסגל האקדמי ובשוק התעסוקה הרלוונטי לתחום הלימודים. התוכנית כוללת מתן תמיכות אקדמיות וחברתיות, ייעוץ והכוון, מלגות בכל רמות התואר ועוד. לטובת התוכנית השקיעה הוות"ת תקציבים נרחבים בהיקף של כ-300 מיליון שקל במסגרת התוכנית הרב-שנתית לשנים תשע"א–תשע"ו. בתשע"ו התקציב עמד על כ-90 מיליון שקל. התוכנית מלווה על-ידי ועדת היגוי ייעודית לנושא שבראשה עומד פרופסור פייסל עזאיזה – כן? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> עזאיזה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> סגן יושב-ראש ות"ת. הלוואי על החרדים. בחמש השנים האחרונות אנו עדים לגידול משמעותי בייצוג החברה הערבית בתואר ראשון – 10.8%–14.3%, תואר שני – 7.9%–10.3%, ושלישי – 4.3%–5.7%, כל זאת כמובן לצד מאמצים ניכרים מצד המוסדות האקדמיים להתאים עצמם לצורכי החברה הערבית. לשאלה 1: התקציב המיועד להמשך הרחבת נגישות ההשכלה הגבוהה לחברה הערבית צפוי לעמוד על כמיליארד שקלים במסגרת התוכנית הרב-שנתית של הוות"ת. אמרתי לך, הלוואי על החרדים. לשאלה 2: מתוך תקציב התוכנית, כחצי מיליארד הם תוספתיים. לשאלה 3: היעדים לחומש האחרון התרכזו במיסוד המענים לחברה הערבית במוסדות וביישובים. אפשר לראות כי בכלל המוסדות המתוקצבים על-ידי הוות"ת והם רלוונטיים לקליטת סטודנטים ערבים הוקמו יחידות לתמיכה בסטודנטים הערבים. מספר התלמידים הערבים המשתתפים במכינות הקדם-אקדמיות גדל משמעותית מכ-6% ל-14%. וכמו כן, נצפה גידול משמעותי בייצוג החברה הערבית בכל רמות התואר כפי שתואר לעיל. לכן, יש להוסיף את מיסוד תוכנית "רואד" ותוכנית התיכונים המרחיבות את נגישות ההשכלה הגבוהה בבתי-הספר וביישובי החברה הערבית, וכן את הקמת מלגת "אירתקא". עם זאת, ברור לנו כי הדרך לשילוב מלא של החברה הערבית בהשכלה הגבוהה עוד ארוכה. לשאלה 4: נקבעו יעדים חדשים לייצוג החברה הערבית לשנת 2021, אשר אושרו בוות"ת ובמל"ג, כדלהלן: תואר ראשון – 17%, תואר שני – 12%, תואר שלישי – 7%. בהתאם ליעדים אלה יעצבו מל"ג וות"ת את מדיניותן בחומש הקרוב; לשאלה 5: מעבר להמשך הפעילות שהתקיימה בחומש האחרון, אנו מתרכזים כעת בגיבוש הנושאים המרכזיים, ובהם המשך תוכנית הרחבת הנגישות במסגרת התקציב הרב-שנתי החדש. <היו"ר נאוה בוקר:> שאלה נוספת, חבר הכנסת ג'בארין. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אחרי תשובה כל כך מפורטת עדיין יש עוד שאלה. תאמין לי, אתה עושה כבר עם זה כותרות או-אה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> עדיין יש שאלה, כי תוכנית החומש לא נוגעת אולי בנתוני הקבלה למוסדות ההשכלה הגבוהה, ולכן נושאים שהם חסם מרכזי לא כל כך השתנו, ולכן אני לא בטוח עד כמה יהיה אפשר להשיג את היעדים הללו. אנחנו כול הזמן מצביעים על הקושי שקיים בבחינה הפסיכומטרית, כבוד סגן השר, ועל כך שיש פער משמעותי שמגיע ל-120 נקודות בין נבחנים יהודים ונבחנים ערבים. השאלה אם תוכנית החומש תתייחס גם לחסמים הללו. חסם נוסף הוא הגבלת גיל בפקולטות מסוימות. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> תוכנית החומש תתייחס לכל נושא שבעיני המשרד – יחד עם הגורמים מהציבור הערבי, המפנים את תשומת לבם של אנשי משרד החינוך לומר אם זה חשוב – לעודד ולהוסיף ולהגביר את ההשכלה הגבוהה בקרב האוכלוסייה הערבית. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. שאילתה מס' 543, של חבר הכנסת יוסף ג'בארין: אכיפת החוק לפיקוח על איכות מזון, בבקשה. <543. אכיפת החוק לפיקוח על איכות מזון> <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הורי תלמידים בבתי-ספר ערביים מתלוננים על היעדר אכיפה של החוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה במוסדות חינוך – בעיה קשה של היעדר אכיפה של החוק. תלונות אלו נוגעות הן לאיכות המזון בקיוסקים הצמודים לבתי-הספר והן למכונות הממכר שנמצאות שם. רצוני לשאול: 1. מה ייעשה על-ידיכם לאכיפת החוק? 2. וכן נתונים לגבי מספר הפקחים ואופן פריסתם הארצית – פקחים על החוק הזה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת ג'בארין, משרד החינוך מקדם אורח חיים בריא בקרב התלמידים ופועל לשינוי הרגלי הבריאות והתזונה במוסדות החינוך באמצעות תכנים לימודיים, העלאת הנושא למודעות בקרב התלמידים והוריהם ומתן הנחיות באשר להרכב המזון המוגש או מוצע למכירה במזנונים, בקיוסקים ובמכונות האוטומטיות. ביום 4 באפריל 2016 פרסם המשרד חוזר מנכ"ל חדש המסדיר את הפיקוח על הרכב המזון ואיכותו במוסדות החינוך. חוזר זה נכתב בהתאם להנחיות משרד הבריאות ובהתאם ללשון חוק פיקוח על איכות המזון ותזונה נכונה במוסדות החינוך, התשע"ד–2014. החוזר נועד להבטיח לתלמידים תזונה מאוזנת ומגוונת ולספק עבורם מזון איכותי העונה על צורכיהם התזונתיים והבריאותיים. החוזר ייכנס לתוקף בשנת הלימודים תשע"ז. בהתאם לחוזר: חל איסור על מכירה או הגשה בשטח המוסד החינוכי של שתייה מתוקה ומזונות עשירים בסוכר, כגון עוגות, עוגיות, רוגלך, קרואסונים, ופלים, ממתקים, סוכריות ועוד. חל איסור על מכירה או הגשה בשטח המוסד החינוכי של מזונות מטוגנים ועשירים בשומן, כגון צ'יפס וחטיפים מלוחים. כמו כן, חל איסור על מכירה או הגשה בשטח המוסד החינוכי של מזון מעובד מהחי והצומח המכיל פוספטים וניטרטים, כגון נקניקיות וקבב. מותר למכור כריכים מקמח מלא עם המילויים הבאים: ביצה קשה, גבינה צהובה עד 9% שומן, גבינה לבנה עד 5% שומן, חומוס עד %9 שומן, טחינה, טונה ועוד. בימים אלה ממתין משרד החינוך לקבלת ההערות האחרונות של משרד הבריאות ומשרד המשפטים לנוסח התקנות אשר יותקנו מכוח חוק פיקוח על איכות המזון ותזונה נכונה במוסדות החינוך, התשע"ד–2014. התקנות יוגשו בקרוב לאישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. עם אישור התקנות יפעל המשרד להטמעתן ההדרגתית במוסדות החינוך, כדי לאפשר לבתי-הספר ולגני-הילדים להיערך בהתאם. הדבר ייעשה באמצעות הגברת ההסברה והעמקת האחריות של מנהלי המחוזות, מנהלי בתי-הספר, הרשויות והבעלויות על הקיוסקים והמזנונים. במקביל לזאת, נפעל גם למינוי בקרים באמצעות האגף לפיקוח ובקרה במשרד, על-פי החוק. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – כמה פקחים? לא ענית על השאלה השנייה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> מה? <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מספר פקחים – שאלה שנייה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כמה פקחים זה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כן. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני חייב לומר לך שאני לא קיבלתי על זה תשובה כדי לענות, ואתה צודק על כך שאין לי תשובה. אני מוכן לרשום לי: כמה מפקחים? אוקיי. <היו"ר נאוה בוקר:> יש לך שאלה נוספת, חבר הכנסת ג'בארין? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כן. האמת היא ששמעתי את התכנים, והתכנים מצוינים. הבעיה, כבוד סגן השר, היא עם האכיפה, ולכן אני הדגשתי שאין תשובה דווקא לנושא הזה של האכיפה. כי אלה בדיוק התקנות שאנחנו מחפשים, אבל מי יאכוף את זה? צריך פשוט להבטיח שאכן זה ייושם. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ציינתי לעצמי את התשובה לשאלה ששאלת על כמות המפקחים. אמרתי באופן כללי, שבמקביל לזאת נפעל גם למינוי בקרים באמצעות האגף לפיקוח ולבקרה במשרד, על-פי החוק. כנראה שימנו בקרוב. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה. נעבור לשאילתה מס' 549, של חבר הכנסת יוסף ג'בארין: החלטת הממשלה מס' 922. בבקשה. <549. החלטת הממשלה מס' 922> <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד סגן השר, בהתאם להחלטת הממשלה 922 מסוף 2015 בעניין הפיתוח הכלכלי של האוכלוסייה הערבית, המשרד נדרש לגבש – ככה כתוב שם – בתוך 120 ימים תוכנית בנושא השפה, פיתוח מנהיגות חינוכית, קידום מיומנויות המאה ה-21 וכן טיפוח הזהות. לכן, ברצוני לשאול: 1. האם גובשה תוכנית כאמור? 2. מה הם פרטי התוכנית? 3. מהו פירוט העלות התקציבית הכוללת לביצוע כל סעיפי התוכנית האמורה? ואם אפשר, כבוד השר, להקריא קצת – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אתה מקבל את זה, עד מחר אחרי הצהריים זה נמצא בסטנוגרמה, כי אני נותן להם את זה, והם מעתיקים, אם הם לא הצליחו לקלוט מילה. גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת ג'בארין, לשאלה 1: אכן גובשה תוכנית אתגרים. מטרתה של התוכנית לייצר שוויון הזדמנויות במערכת החינוך בין תלמידים דוברי עברית לתלמידי החברה הערבית ולהביא לחיזוק זהותם האישית והאזרחית, להגביר את תחושת השייכות של הלומדים והבוגרים לחברה ולמדינה, לצמצם פערים בחברה הישראלית ולהרחיב את אפשרויות ההשתלבות של הבוגרים בשוק העבודה ובכלכלת המאה ה-21. לשאלה 2: התוכנית מתמקדת בשלושה מישורים עיקריים: 1. שיפור איכות ההוראה באמצעות העלאת רמת המתקבלים להוראה, שיפור הכשרתם ותהליך קליטתם ושיפור רמת ההוראה ותרבות הלמידה בבתי-הספר; 2. שיפור הישגי התלמידים תוך שימת דגש על מקצועות הליבה – "עברית על הרצף", ערבית, אנגלית ומתמטיקה ברמת 5-4 יחידות לימוד; 3. חיזוק מערך החינוך הבלתי-פורמלי. לשאלה 3: להלן פירוט העלות התקציבית הכוללת לביצוע סעיפי התוכנית: שיפור איכות ההוראה – 58 מיליון; חיזוק החינוך הבלתי-פורמלי – 133 מיליון, מתוך תקציב תוכנית האתגרים; שיפור הישגי התלמידים – התקציב לטובת הנושא יינתן מתוך תקציב התוכנית לתקצוב דיפרנציאלי. במסגרת זו יוקצו כ-50,000 שעות באופן הדרגתי, במהלך חמש-שנתי, שסופו בשנת הלימודים תשע"ט. עד לשנת תשע"ז וכולל יוקצו 26,000 שעות. שעות נוספות אלו נועדו לחזק את מקצועות הליבה והן מתקציב המשרד. בנוסף לכך, הוקצו עוד 5 מיליון שקלים מתקציב המשרד להפעלת התוכנית "עברית על הרצף" – 2.5 מיליון שקלים שנלקחו מתוכנית החומש ועוד 2.5 מיליון שקלים מהמשרד לשוויון חברתי. <היו"ר נאוה בוקר:> אוקיי, יש לך שאלה נוספת? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> איך לא? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> סגן השר, ההערה שלי היא כמובן לא אישית כנגדך. אבל עם כל הכבוד, זאת לא התשובה. אתה התייחס לתוכניות שאני מכיר שהן קיימות – חינוך בלתי פורמלי, תקצוב דיפרנציאלי. החלטת הממשלה התייחסה לנושא אחר לגמרי: תוכניות – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> בהיקפים של 58 מיליון שקל? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כן כן כן. – – – תוכניות בתחום של מנהיגות חינוכית ובתחום של זהות. התשובה בכלל לא מתייחסת לתוכניות הללו. אני מכיר את התוכניות שעליהן דיברת, אבל הן לא קשורות בכלל להחלטת הממשלה הזו, ולכן הגשתי את השאילתה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. בואו נמשיך. סגן השר צריך להשיב? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני אענה שאני רושם לעצמי: לטענת השואל, אין במענה תשובה על השאלות. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כן, זה לא התוכניות הללו, זה תוכניות בנושאים אחרים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> תודה לך. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה. נעבור לשאילתה מס' 571. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה אינו נוכח. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> ומה עם זוהיר בהלול? <היו"ר נאוה בוקר:> הוא לא כאן. הם מחקו. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> הוא לא כאן. אז זה לפרוטוקול? אוקיי. <היו"ר נאוה בוקר:> נעבור לשאילתה מס' 572 של חבר הכנסת יוסי יונה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> רגע, 559? <היו"ר נאוה בוקר:> לא קיים. אנחנו עוברים ל-572, של חבר הכנסת יוסי יונה: מות תלמיד בישיבת "אביר יעקב" בבעלות "קדימה מדע". <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> זחאלקה גם לא כאן? <היו"ר נאוה בוקר:> גם לא. <572. מות תלמיד בישיבת "אביר יעקב"> <יוסי יונה (המחנה הציוני):> השאלה הופנתה אל שר החינוך ואליך, אדוני סגן שר החינוך. התלמיד א"א מת בפנימיית ישיבת "אביר יעקב" בבעלות "קדימה מדע" בנהריה. <היו"ר נאוה בוקר:> אני מבקשת לא להזכיר שמות, נא להיצמד לנוסח. תודה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני חוזר בי, אני לא אזכיר שמות. <היו"ר נאוה בוקר:> לנוסח שנכתב. תודה רבה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אם כן, אדוני סגן השר, ברצוני לשאול ביחס למותו של תלמיד שמת בפנימיית ישיבת "אביר יעקב" בנהריה: 1. האם התקיימה, אדוני סגן השר, בדיקה מעמיקה ויסודית על הנסיבות שהביאו למותו של התלמיד? 2. האם עלו מהבדיקה מסקנות שמהן עולה כשל ניהולי ופדגוגי של המוסד? זה הנוסח. <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת יוסי יונה, זה לא הנוסח שנכתב. אני מבקשת להיצמד לכתוב. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> מה? אז אוקיי. גברתי, הופקד בידי – – – <היו"ר נאוה בוקר:> יש לנו כללים במשכן הזה, צר לי. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני מכבד אותך, גברתי היושבת-ראש, ואת הכנסת, ואני מצר על הטעות שנפלה. אז אני אקרא שוב את הנוסח כפי שהוא הוגש לשר. <היו"ר נאוה בוקר:> בהחלט. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> יש לי, יש לי לפני את השאילתה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא, אבל הבנתי שאני נדרש לקרוא אותו. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לא, אתה נדרש להיצמד לפרוטוקול, אם אתה מקריא. הקראת יותר מאשר כתוב לנו. <היו"ר נאוה בוקר:> חברים, בתקנון כתוב לשמור על צנעת הפרט; אסור לנו לחשוף את השם. תיצמדו בבקשה למה שנכתב. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> גברתי. אני מצטער, באמת אני מצטער, נפלה טעות. <היו"ר נאוה בוקר:> אז בוא תקריא בבקשה ונתקדם הלאה. תודה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> 1. האם התקיימה בדיקה מעמיקה ויסודית על הנסיבות שהביאו למותו של התלמיד? 2. האם עלו מהבדיקה מסקנות שמהן עולה כשל ניהולי ופדגוגי של המוסד? 3. אם כן – מה הן? 4. מה הם הצעדים שיינקטו למניעת הישנות מקרה כזה בעתיד? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת יוסי יונה, לשאלה 1: ועדת הבדיקה סיימה את עבודתה והדוח נמסר למשפחה. לשאלה 2: מן השאלה לגבי כשל ניהולי אפשרי במוסד עולה נרטיב סמוי הקובע שהתאבדות התלמיד נובעת מכשל ניהולי של המוסד. טובי המומחים בעולם כותבים כי התאבדות היא תופעה מורכבת מגורמים ביולוגיים, אישיותיים, פסיכולוגיים, חברתיים ואירועי חיים. אני עונה, כי זה נכתב בעבור השר, כשר החינוך. כותב השר: אני מתנגד לקשור בקשר נסיבתי כל התאבדות תלמיד להתנהלות המוסד החינוכי. נהפוך הוא, במחקר מקיף על 70 סיפורי חיים של תלמידים שהתאבדו עלה כי המרכיב של חסך מובנה – שמשמעותו קשיים משפחתיים מורכבים מילדות – הוא בעל משמעות גדולה בעניין הסיכון של התאבדות. כל מתבגר עלול להגיע למשבר חריף ולמצוקה, אך בודדים נוטלים נפשם בכפם. הסיבות הן מורכבות ביותר, ומערכת החינוך עושה פעילויות נרחבות לשיפור המודעות למצבי המצוקה ולשכלול התערבויות מערכתיות ופרטניות להתמודדות עם הסיכון להתאבדות. ועדות הבדיקה הן חלק מהשותפות של משרד החינוך במאמצי המניעה. מטרתן המרכזית של ועדות הבדיקה אינה חיפוש האשמים, אלא דיוק בהבנת החוויה של הנער שהתאבד, חידוד בהבנתם של גורמי הסיכון ואירועי החיים, כדי לשכלל את יכולת ההתמודדות עם התופעה הקשה. לשאלה 3: משרד החינוך ממשיך לפעול במסגרת התוכנית הלאומית למניעת התאבדות, המתוכללת על-ידי משרד הבריאות. התוכנית עתידה לפעול בשנת הלימודים הבאה ביותר מ-60 יישובים הפרוסים בכל המחוזות ובכל המגזרים. בשנות הלימודים תשע"ה ותשע"ו הוכשרו 1,300 יועצים חינוכיים ופסיכולוגים חינוכיים בהיבטים תיאורטיים ופרקטיים ביישובים שבתוכנית, ו-450 פסיכולוגים להערכת מסוכנות לטיפול. בכל בתי-הספר העל-יסודיים ביישובים אלה התקיימה הכשרת "שומרי סף". 10,000 מנהלים ומורים לקחו חלק בהכשרה הזו. בשנת הלימודים – אני מקריא את זה לחבר כנסת שלא נמצא פה? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא לא, אני נמצא פה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> סליחה. <היו"ר נאוה בוקר:> הוא פשוט עומד. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> בשנת הלימודים תשע"ז התקיים כנס הכשרה בן יומיים עם טובי המומחים. בכנס השתתפו כ-2,000 אנשי מקצוע נוספים. כמו כן, החלה הכשרת עומק של 400 פסיכולוגים נוספים להערכת סיכון וטיפול בתלמידים בסיכון של התאבדות ומתבצעות הכשרות "שומרי סף" למפקחים, מנהלים, מורים ומדריכים בחינוך הבלתי-פורמלי. יימשכו גם מפגשי רענון בחדרי מורים, כדי להגביר את המודעות לסימני סיכון ולהגביר את הביטחון בהתמודדות עם התנהגות אובדנית לסוגיה. משרד החינוך החליט לבחון את יעילותן של שלוש תוכניות למניעת אובדנות: האחת היא תוכנית "חוסן" שפותחה על-ידי מרכז כהן-האריס ופיילוט שלה החל השנה בבתי-הספר בירושלים ובמודיעין; האחרת היא תוכנית "בוחרים בחיים" שפותחה בשפ"י; ותוכנית נוספת היא YAM האירופית שתופעל גם היא בכמה בתי-ספר. בסיום הפעילות יבחנו גורמי המקצוע איזו תוכנית הוכחה כיעילה יותר בקרב תלמידי ישראל, והיא תאומץ על-ידינו. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. שאלה נוספת? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> כן. אני חייב לומר שהתשובה הזאת בעייתית, אדוני סגן שר החינוך, ולו בגלל שהמענה שהתקבל מדגיש כמעט באופן בלעדי את היסוד הנפשי הפרטני של הילד, בעוד – כפי שאנחנו יודעים – מצטבר מידע די נרחב שיש גם מרכיב של ההשתייכות העדתית של התלמיד; מטעמי שמירת צנעת הפרט לא אחזור על שמו. לכן אני חושב שהיה מקום לבחון את ההשתמעויות הרוחביות, זאת אומרת, אני שואל, האם לא היה צריך לבחון את האופן שבו תלמידים בני עדה כזאת או אחרת זוכים ליחס שונה, דבר שמקשה עליהם את חוויית הגידול שלהם, את חוויית ההתפתחות שלהם. תודה, אדוני סגן השר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> בכל מקרה, מאחר שנשאלתי שוב, אני אומר כך – זה לא נאמר בדברי התשובה. בדברי התשובה כתב השר שמצאנו שהעניין הזה הרבה יותר בולט בסיבות שיכולות לגרום לאובדן. זה לא אומר שאת זה בודקים, וזה לא אומר ששלוש התוכניות שהקראתי את שמותיהן, ושאתן הולכים לפעול, ילכו רק בכיוון הזה שאולי, כאילו, הבעיה הבסיסית היא במשפחה ולא בדברים אחרים. הכול ייבחן. הכול ייבחן. ואתה מתקשר שוב למה שאמרתי קודם – אני לא חושב שבאותה ישיבה, באותו מוסד שבו קרה המקרה יכולה להיות בעיה על רקע עדתי; למי שיודע מי עומד בראש המוסד הזה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. נעבור לשאילתה מס' 608 של חברת הכנסת נורית קורן: אי-זכאות לקייטנות של 60,000 ילדים מהחינוך המיוחד. בבקשה. <608. אי-זכאות לקייטנות של 60,000 ילדים מהחינוך המיוחד> <נורית קורן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני סגן שר החינוך ואדוני שר הבריאות ליצמן, אי-זכאות לקייטנות של 60,000 ילדים מהחינוך המיוחד. 60,000 תלמידים מהחינוך המיוחד אינם זכאים לקייטנות עד 15 באוגוסט, מתוכם 2,000 עם בעיות התנהגותיות קשות. יש צורך במציאת פתרון להפסקת הרצף הטיפולי. רצוני לשאול: 1. מה עושה משרד החינוך למען קיום הקייטנות לחינוך המיוחד? 2. האם שר החינוך מוכן להיפגש עם ארגון הנכים? לצערי הרב, עבר המון זמן. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חברת הכנסת נורית קורן, לשאלה 1: לפחות התשובה שאת מקבלת היא תשובה עדכנית: במסגרת דיוני התקציב האחרונים הוחלט להאריך את שנת הלימודים עבור ילדי החינוך המיוחד. במסגרת זאת תלמידים עם מוגבלות שכלית קלה במסגרות החינוך המיוחד יהיו זכאים להמשך לימודיהם בחופשות החגים סוכות, חנוכה ופסח. נוסף על כך, תוארך חופשת הקיץ שלהם עד 15 באוגוסט. עד היום קיבלו זכאות רק עד 30 ביולי וללא חופשות החגים. כמו כן, לילדים עם לקות ראייה או שמיעה תוארך חופשת הקיץ בשבועיים נוספים, עד 15 באוגוסט. עד היום קיבלו זכאות להארכת שנת הלימודים בחופשות החגים ועד 30 ביולי. נמשיך לפעול גם בשנת הלימודים הקרובה למתן מענה מותאם ומיטבי לילדי החינוך המיוחד. לשאלה 2: השר מודיע שהוא מוכן להיפגש. כן, התשובה היא כן. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. שאלה נוספת? <נורית קורן (הליכוד):> כן. מה קורה עם הטיפולים שהילדים צריכים לקבל? הם יקבלו אותם? אתה דיברת רק על הארכת שנת הלימודים. השאלה, האם הארכת שנת הלימודים תכלול את כל הטיפולים שהם מקבלים בדרך כלל? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני לא חושב שזה נמצא בשאילתה. בשאלות שלך יש: מה עושה משרד החינוך למען הקייטנות לחינוך המיוחד? עניתי. אמרתי שבמסגרת דיוני התקציב יש הארכה. <נורית קורן (הליכוד):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני אומר כך, אין לי תשובה לפני, אבל אם אני לא טועה – – – <היו"ר נאוה בוקר:> אין תשובה, אין תשובה. בסדר. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> היו כמה חברי כנסת ששאלו את זה בצורה פרטנית, כמו חברת הכנסת סויד וחבר הכנסת נחמן שי ששאלו שאלות פרטניות, ועניתי להם בפירוט; או שתגישי את זה במסגרת שאילתה. כרגע אין לי תשובות לזה. <נורית קורן (הליכוד):> אוקיי. אני יודעת למה אני שואלת – – – <היו"ר נאוה בוקר:> אפשר להעביר מאוחר יותר את התשובה, לפי מה שאני מבינה. <נורית קורן (הליכוד):> אני אשמח לקבל תשובה בכתב. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מציע שאני אקבל פנייה בכתב. <נורית קורן (הליכוד):> חבל שוב לפנות בשאילתה – – <היו"ר נאוה בוקר:> הוא לא חייב. <נורית קורן (הליכוד):> – – אני רוצה לדעת אחת ולתמיד, שהשנה הזאת הילדים – – <היו"ר נאוה בוקר:> סליחה, סליחה. <נורית קורן (הליכוד):> – – הארכת שנת הלימודים תימשך, והם יקבלו את כל הטיפולים שהם צריכים – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <נורית קורן (הליכוד):> – – ולא תהיה הפסקה ברצף הטיפולים. כי כרגע ברגע שיש חופש, הילדים לא מקבלים טיפולים, וכל הטיפול שנעשה במשך השנה, חוזר אחורנית. לכן אני עדיין מתעקשת, ורוצה לקבל תשובה בכתב מה קורה. האם במסגרת הקייטנות יישמר גם הטיפול בהם? <היו"ר נאוה בוקר:> חברת הכנסת קורן, אם זה לא באותו נושא – – – <נורית קורן (הליכוד):> באותו נושא. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, ברשותך, חברת הכנסת נורית קורן היא מסודרת מאוד, וכדי שלא יהיה מצב שהיא שאלה שאלה, ואני לא אענה – מכיוון שאני לא רשמתי את כל מה שאמרת – אני מציע שחברת הכנסת נורית קורן תעביר לי מכתב – לא במסגרת שאילתה שיש לי האפשרות – על-ידי התקנון – לחכות שבועיים ועוד שבועיים ועוד שלושה שבועות ועוד חודש. תעבירי לי מכתב כשאני נמצא פה בימי הכנסת, תעבירי לי את זה, או לעוזר שלי. את יכולה להעביר לי אישית, ואני אדאג שתהיה תשובה. אבל אני רוצה את השאלות בכתב. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, סגן השר. <נורית קורן (הליכוד):> אני רוצה לדעת שבתקציב הזה באמת תתארך שנת הלימודים – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> את תכתבי את השאלות האלה, ואת תקבלי תשובה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. נעבור לשאילתה מס' 616, של חבר הכנסת יוסף ג'בארין – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אלוף השאילתות היום, מה זה. <היו"ר נאוה בוקר:> – – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית בסגל האקדמי. שברת שיא היום. <616. ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית בסגל האקדמי> <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> שיאים חיוביים זה דבר טוב. יש תת-ייצוג של האזרחים הערבים בסגל האקדמי במוסדות להשכלה גבוהה בישראל בהשוואה לשיעורם הכללי. רצוני לשאול: 1. מהו מספר האזרחים הערבים בסגל האקדמי? 2. מהו שיעורם? 3. כמה מהם בסגל הבכיר? 4. והעיקר – מהי תוכנית השר לשילוב אקדמאים ערבים באקדמיה בישראל? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת ג'בארין, המועצה להשכלה גבוהה מייחסת חשיבות רבה לשילובה של החברה הערבית במערכת ההשכלה הגבוהה על כל רבדיה, החל מסטודנטים ועד חברי סגל אקדמי. במסגרת דיווחי סיכום שנת הלימודים תשע"ו של המוסדות להשכלה גבוהה אל הוועדה לתכנון ולתקצוב שבמועצה להשכלה גבוהה, יידרשו המוסדות המתוקצבים לדווח על מספר חברי הסגל הערבים האקדמאים והמינהליים וכן בנוגע לייצוג בוועד המנהל, בסנאט ובחבר הנאמנים. בנוסף, הוועדה לתכנון ולתקצוב תמשיך בתמיכה בסטודנטים במהלך לימודי התואר הראשון וכן במתן מלגות הצטיינות לתואר שני, שלישי, בתואר דוקטורט, כדי להגדיל את כמות האקדמאים המצטיינים מהאוכלוסייה הערבית אשר יוכלו להשתלב בסגל האקדמי במוסדות, בין השאר, גם על-ידי מלגות מעו"ף לסגל אקדמי מצטיין מהאוכלוסייה הערבית. אני מקווים שבאמצעות כל המפורט לעיל נוכל להביא לשינוי ולגידול ניכר בייצוג החברה הערבית בקרב הסגל האקדמי, הסגל המינהלי וכן בוועדות המרכזיות. לאחר קבלת המידע ולמידתו נעבירו לעיון. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. שאלה נוספת? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> עד היום גם לוות"ת אין את זה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> שוב – כבוד סגן השר – שאלתי, כמה? מה השיעור שלהם? אין הנתונים האלה בכלל. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני מתפלא על אלה שכתבו את השאילתה איך הם לא השתמשו במה שכתוב בחוק המועצה להשכלה גבוהה, שהוא לא מפוקח. אתה גם לא יודע מתי לומדים, איך לומדים, כמה שעות נמצאים או לא נמצאים. אתה לא יכול להתערב במועצה להשכלה גבוהה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לא, לא, יש כאן שאלה מוגדרת מאוד וברורה מאוד: כמה אנשי אקדמיה ערבים יש במוסדות להשכלה גבוהה? מה השיעור שלהם? מה הבעיה לענות על שאלה כזאת, כבוד סגן השר? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לרגע לא חשבו שיש בעיה. אבל אף אחד לא עשה עד היום את הספירה. נוכח השאילתה שלך נתבקשו כולם לתת תשובות, וכשיהיו התשובות נוכל לתת. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לא, לא, כתוב שם שזה התבקש לפני שנה-שנתיים – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – זה בתוכנית החומש – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – כבוד סגן השר, אני עצמי לפני שנתיים, בתור אקדמאי, הגשתי את הדוח הזה. <היו"ר נאוה בוקר:> סליחה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כל הכבוד לגברתי, אבל למה אני מגיש שאילתות אם אני לא מקבל תשובות? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני אענה לו, רק שהדברים יהיו ברורים – – – <היו"ר נאוה בוקר:> הוא יחזור על זה שוב. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני עונה. <היו"ר נאוה בוקר:> התשובות ברורות. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מהו מספר הערבים האקדמאים? מהו שיעורם? כמה מהם בסגל הבכיר? 616. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אם אני קורא את התשובה כמו שאני הקראתי לך – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אבל אין אפילו מספר אחד שאתה נותן לי. כל מה שאתה אומר זה מה יש בתוכנית החומש. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני יודע לתת לך את מה שנותנים לי. אני לא מכיר את הפרטים. אני אומר לך שאחרי שאני קראתי, אני מבין שגם להם אין. נאמר את זה ככה: להם אין. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אבל מה שאני אומר – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> רק רגע, רק רגע. כתוב – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – מה שאני אומר, אדוני, שיש להם. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> כתוב פה גם: במסגרת דיווחי סיכום שנת הלימודים תשע"ו – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כן, זה הסיכום של ע"ו. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> במסגרת הסיכום של ע"ו יבקשו מהמוסדות להשכלה גבוהה שייתנו להם דיווח על מספר חברי הסגל הערבים האקדמאים, המינהליים, וכן בנוגע לייצוג בוועד המנהל, בסנט ובחבר הנאמנים. זאת אומרת, בסוף תשע"ו, שזה קרה רק לפני חודש-חודשיים. אז אני חושב שהנתונים עדיין לא קיימים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני רק אומר לכבודו שהיה סיכום של ע"ה, אז אפשר היה לתת את הסיכום של ע"ה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אין ע"ה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לפני שנה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אין ע"ה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לא יודעים מה? הגשתי את זה באוגוסט. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> זו התשובה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה כבר ארבעה חודשים. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> התשובה היא שאין להם, כי הם בטוחים שבכול בסדר. עכשיו אתה מעורר את תשומת לבם – הם יבדקו ובוא נראה מה תהיה התשובה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הלוואי שהכול בסדר. <היו"ר נאוה בוקר:> חברים, אוגוסט זה תחילת הפגרה. אין אפשרות לכנסת להשיב בפגרה, אבל – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אני בטוח שהכול בסדר. <היו"ר נאוה בוקר:> אנחנו מתקדמים לשאילתה מס' 620. חבר הכנסת יוסף ג'בארין שוב – יישר כוח – אבחון לקויות למידה. בבקשה. <620. אבחון לקויות למידה> <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לפני שלוש שנים שינה משרד החינוך את מדיניותו והתחיל להעביר את המלגות לאבחון לקויות למידה לאוניברסיטת אריאל – מה שנקרא אוניברסיטת אריאל, למרכז האקדמי בהתנחלות אריאל – במקום לרשויות המקומיות. רצוני לשאול: 1. מדוע שינה המשרד את מדיניותו? 2. מה היא מטרת שינוי זה? 3. מדוע נבחרה אריאל דווקא? 4. מה הם הקריטריונים לקבלת המלגה? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת ג'בארין, לשאלה 1: לפני כארבע שנים משרד החינוך החליט על שינוי באופן התשלום לפסיכולוגים העוסקים באבחון לקויות למידה באמצעות מלגות אבחון לתלמידים ממשפחות מעוטות יכולת. לשאלה 2: שינוי זה נבע מכך שרשויות מקומיות רבות סירבו להעביר את מלוא הסכום שנקבע לפסיכולוג המאבחן והותירו חלק מהסכום שהועבר ממשרד החינוך ברשות המקומית. בשל תלונות רבות של פסיכולוגים על הלנת שכרם ו/או על תשלום חלקי, הוחלט להעביר את הטיפול בתשלום לספק חיצוני; זאת, על מנת ליצור הוגנות ואחידות בתשלום ומתן שכר מלא על העבודה. יש לציין כי עד למועד זה הוועדה המחוזית הייתה מקצה לכל רשות מקומית מספר מלגות אבחון, לאחר בדיקה ודיון בבקשות שהתקבלו. לשאלה 3: בשנת 2012 פורסם מכרז שאליו הגישו מועמדות כמה ספקים. אוניברסיטת אריאל זכתה במכרז זה. תוקף ההתקשרות במכרז זה הוא עד 30 באפריל 2017. 4. הקריטריונים לקבלת מלגת אבחון מפורסמים בנוהל בקשה למימון אבחון למשפחות מעוטות יכולת. כשאתה תקבל את התשובה, כשהיא שתהיה בסטנוגרמה, יש פה גם קישור לנוהל המפורט שהתפרסם, היכן אפשר לקבל את זה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. שאלה נוספת? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני רק אפנה את כבוד סגן השר לבעייתיות שבבחירת המרכז האקדמי אריאל. הרבה מהסטודנטים הערבים שמתעסקים בתחומים הללו, יש להם בעיה אידיאולוגית לקבל את זה דווקא ממקום שהוא בעצם בהתנחלות לא חוקית, ולכן אני מקווה שהמשרד יהיה מודע לבעיה כזו, שממנה סובלים הרבה מהאזרחים הערבים שעוסקים בתחום הזה. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> גברתי היושבת-ראש, לשאלה הזו או להערה הזו אני חייב לומר כך: אני מציע שהסטודנטים לא יעסקו בשאלה הזו שאתה מעלה כאן. אני מבין שאתה צריך להעלות אותה כאן במסגרת התפקיד שלך, אבל איך אמרת? לפני שנתיים – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> – – לפני שנתיים, כשהיית סטודנט, היית צריך לדאוג שיהיו לך כל האפשרויות ללמוד. עכשיו, הרי אתה לא תבוא ותאמר שמאחר שהשר בנט הוא איש ימין מובהק, אתה לא רוצה ליהנות ממשרד החינוך כי השר בנט הוא העומד בראש המשרד. כמעט אותו דבר: מה אתה צריך להוביל איזשהו מהלך שסטודנטים, אם הם ערבים, הם לא רוצים ליהנות מאריאל? לי זה נראה מיותר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – זה בהתנחלות. זה העניין. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה לסגן השר מאיר פרוש. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, י"ג בחשוון התשע"ז, 14 בנובמבר 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה. <הישיבה ננעלה בשעה 17:44.>