דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוב' ג'
ישיבה קס"ה
הישיבה המאה-ושישים-וחמש של הכנסת העשרים
יום שלישי, י"ד בחשוון התשע"ז (15 בנובמבר 2016)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 4
עיסאווי פריג' (מרצ): 5
יהודה גליק (הליכוד): 6
נחמן שי (המחנה הציוני): 7
איימן עודה (הרשימה המשותפת): 8
אברהם נגוסה (הליכוד): 9
באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 9
איתן ברושי (המחנה הציוני): 10
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 11
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 11
מאיר כהן (יש עתיד): 12
עליזה לביא (יש עתיד): 12
דב חנין (הרשימה המשותפת): 13
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 14
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 15
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 16
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 16
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 17
ענת ברקו (הליכוד): 17
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 19
יוסי יונה (המחנה הציוני): 19
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 20
איציק שמולי (המחנה הציוני): 21
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 21
הצעות לסדר-היום 22
ציון יום ההכשרה המקצועית 22
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 22
אלי אלאלוף (כולנו): 23
חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 27
עליזה לביא (יש עתיד): 29
ענת ברקו (הליכוד): 31
מיכל בירן (המחנה הציוני): 33
יעקב מרגי (ש"ס): 34
שרת המשפטים איילת שקד: 36
דב חנין (הרשימה המשותפת): 38
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 39
נחמן שי (המחנה הציוני): 39
הצעות לסדר-היום 40
ציון יום הפג 40
היו"ר אחמד טיבי: 40
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 41
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 45
שר הבריאות יעקב ליצמן: 47
דב חנין (הרשימה המשותפת): 49
הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28) ( הארכת רישיון לישיבת ביקור), התשע"ז–2016 51
איתן ברושי (המחנה הציוני): 52
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 54
דב חנין (הרשימה המשותפת): 58
אורן אסף חזן (הליכוד): 59
איציק שמולי (המחנה הציוני): 70
מיקי לוי (יש עתיד): 71
נחמן שי (המחנה הציוני): 73
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 76
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 76
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום י"ד בחשוון התשע"ז, 15 בנובמבר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 23) (קביעת פקודות בעניין המלצה על קיצור תקופת התיישנות או תקופת מחיקה של חייל), התשע"ז–2016, של חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 19) (פסק-דין פלילי של בית-משפט צבאי כראיה בהליך אזרחי), התשע"ז–2016, של חברת הכנסת ענת ברקו. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, יום שלישי, נאומים בני דקה. כל מי שמעוניין יוכל להירשם בהצבעה. אני מפעיל את ההצבעה לצורך ההרשמה לנאומים בלבד. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה, אתה תהיה ראשון הדוברים. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'.
<מיכאל מלכיאלי (ש"ס):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, במוצאי השבת שעברה חלה הילולת רחל אמנו, ואני רוצה לומר לך שכאחד שרצה להשתתף ונמנע ממנו להשתתף בהילולה – הרבה שנים הלכתי, מדי שנה, להילולה של רחל אמנו – זו הייתה קטסטרופה, ואני חושב שאנחנו, ככנסת ישראל, צריכים לתת את הדעת על זה. אני יודע שההשקעה שהמשרדים – בעיקר המשרד לשירותי דת – משקיעים בהילולה של רבי שמעון בר יוחאי במירון – אין השקעה כזאת לא באירועים בכותל המערבי ולא בהילולה של רחל אמנו.
אני הייתי מבקש שאנחנו נקיים דיון על הדבר הזה, למה בהילולות שאנחנו יודעים מדי שנה בשנה שזה נועד מראש לכישלון, אין מערך מסודר בתחבורה ובמשטרה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מלכיאלי. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יהודה גליק.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
שלום, אדוני היושב-ראש, חברים, אדוני היושב-ראש, אני פונה אליך בפנייה אישית ובבקשה להתערבות, כיושב-ראש הבית הזה וכגורם מאחד, בהמשך למה שהיה אתמול לגבי חוק המואזין. אני הייתי פונה אליך בהצעה לחסוך את כל מצבי האי-נעימות שמשתוללים בבית הזה לפעמים, ולבקש מכבודו לעצור את החקיקה הזאת, ובמקביל להציע הקמת ועדה בראשות נשיא בית-הדין השרעי המוסלמי, השופט עבד אל חכים חאג' יחיא, שיעמוד בראש ועדה יחד עם אנשי ציבור – עבד אל חכים סמארה, סליחה. סמארה. אני חוזר.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
שמחתי לשמוע שיש אנשים כל כך חשובים בכנסת הזאת.
<קריאות:>
– – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אמת. אמת. השופט, נשיא בתי-הדין השרעיים, השופט עבד אל חכים סמארה, שיעמוד בראש ועדה, יחד עם נציגי ציבור וחברי כנסת, ובכל המקומות שחושבים שעדיין הקול הזה, צריך להסדיר אותו – כמו ביפו, שהוסדר, כמו באום-אלפחם, כמו במקומות אחרים – אפשר להגיע לדברים כאלה בהסדר, בהבנה, ולשמור את הסטטוס-קוו ואת חופש הפולחן – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – אצלנו, ויפה שעה אחת קודם, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
<יהודה גליק (הליכוד):>
אדוני יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי אדלשטיין, חברי וחברותי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, ראשית, הרעיון של חבר הכנסת פריג' ראוי לבדיקה, מעצם העובדה שהוא נוצר מהידברות.
חברי חברי הכנסת, בשבוע האחרון מתנהל פה ויכוח – הוויכוח הוא לגיטימי; סגנון הוויכוח הוא לא לגיטימי – יש ויכוח על חוק ההסדרה. תומכי חוק ההסדרה אינם פחות מוסריים ממתנגדיו, אינם יותר אוהבי – שונאי – בית-המשפט ממתנגדיו. רבותי, לגיטימי לחשוב שחוק ההסדרה הוא חוק מוסרי. חוק ההסדרה הוא החוק הקיים במדינת ישראל. במדינת ישראל, כל אדם שבונה בתום לב על קרקע פרטית יכול לשלם פיצויים ולא להיות מפונה; למה החוק בישראל הוא מוסרי וההסדרה לא מוסרית? גם ביהודה ושומרון, כשעל אדמותיו הפרטיות של משה זר בברקן נבנו יחידות דיור, קבע בית-המשפט כי עליו לוותר על הקרקע ולהסתפק בפיצוי כספי.
בשנות ה-60 חוסיין מלך ירדן חילק את האדמות ביהודה ושומרון חינם לכל המוכתרים של הכפרים, כדי לחזק את מעמדו. זה מה שמוגדר ביהודה ושומרון קרקעות פרטיות. גם בעפרה, גם בעמונה, גם במקומות אחרים שבהם יש תביעות לפלסטינים לבעלות על הקרקע, אין מקרה שבו המתנחלים משתלטים על קרקע מיושבת או מעובדת ומסלקים את היושבים. בכל המקרים מדובר בהתיישבות על קרקע שלא עובדה, ולכן, גם אם מדובר בקרקעות פרטיות, הדבר נעשה בתום לב. אפשר לפצות את הבעלים ולפתור את העניין הזה.
אין פה שום צד שיותר אוהב את בית-המשפט. הרעיון הוא להעביר חוק ולא לפגוע בבית-המשפט. אין פה שום צעד שהוא פחות מוסרי או יותר מוסרי. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איימן עודה.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמחתי על ביקורו של ראש ממשלת רוסיה בישראל, ללא ספק ביקור חשוב מאוד, אבל שמעתי בדאגה שהוא עומד לקבל צעצוע יקר מאוד. אמרו פעם על הגברים ועל ההבדל בין ילדים לגברים, שכולם אוהבים צעצועים, ההבדל הוא רק במחיר. אז כאן המחיר הוא גבוה מאוד. בעת ביקור במכון וולקני הוא התעניין מאוד ברחפן, ושר החקלאות, ברוב נדיבותו, העניק לו את הרחפן, שעלותו כמה מאות אלפי שקלים, ובאותה הזדמנות מסתבר שנוצרה פה בכלל איזו מבוכה בין-לאומית גדולה, כי הרחפן הזה נושא טכנולוגיות שאסורות בייצוא, שקיבלנו אותן בתור – – –
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
– – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
זה לא לגו. הרב ליצמן, זה רחפן לא מלגו. זה רחפן-רחפן. הנכדים שלי משחקים בלגו.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
תבדוק, אולי הוא נתן לו לגו.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אנחנו יכולים לתת לו לגו, זה לא תוצרת הארץ, לגו זה צעצוע נהדר, זה עולה הרבה פחות, אבל כמו שכבודו לא ייתן מכונת MRI למישהו שמתעניין בטכנולוגיה ישראלית, ככה גם שר החקלאות לא מוסמך להעניק את המתנה הזאת, מה גם שהיא כרוכה כנראה בהסתבכויות בין-לאומיות.
זה דבר מגונה, על פניו, שלא צריך היה לקרות מלכתחילה. זאת לא סמכות של שר – –
<מאיר כהן (יש עתיד):>
– – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
– – אבל עכשיו שומרים את השלט, כן. והכי מגוחך במדינת בננות – כמובן, את השלט לא נתנו. אז יש רחפן שמחפש שלט. הלוואי שזה היה מצחיק כל כך. זה עצוב, זה צריך להיבדק היטב, העניין. אני לא רוצה להלבין את פניו של ראש ממשלת רוסיה ולא את פניה של רוסיה; זה לא יכול לקרות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אברהם נגוסה.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
מכובדי היושב-ראש, בבית-קפה אחד שנמצא על שפת הים היפה בחיפה, שפוקדים אותו לקוחות ערבים רבים, ובו גם עובדים ערבים, ניתנה הוראה שלא לדבר בשפה הערבית במהלך משמרת העבודה. כלומר, ערבים ללא ערבית. את האבסורד הזה חשף כתב עיתון "הארץ" ג'קי חוגי, וזהו רק מקרה אחד מני רבים – הגישה הזאת שרוצה למחוק את הזהות ואת השייכות של בני המולדת הזאת, לצבוע את הארץ בצבע אחיד ותו לא. אבל כנראה מה שלא הבינו זה שמי שרוצה להדיר את הערבית מוצא את עצמו מודר בעירנו היפה חיפה, מה גם שזה פשוט לא חכם לכלכלה.
אל מול הכיעור הזה יש גם המון יופי. אני מברך את עמותת "יד ביד", את היוזמה של חיפאים ערבים ויהודים, שמתקיימת בשעה זו מול בית-הקפה; יוזמה של סיפורים דו-לשוניים, שיעורי ולימודי ערבית. נמשיך לצעוד בכל דרך בגישה של הכרה ולמידה של יופי התרבויות בחיפה ובכלל הארץ. זוהי הדרך. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת איימן עודה. חבר הכנסת אברהם נגוסה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס.
<אברהם נגוסה (הליכוד):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, הבוקר קיימנו דיון חשוב בוועדה בראשותי, ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, בנושא תהליכי רכישת מקצוע לעולים, לציון יום ההכשרה המקצועית בכנסת.
ידוע לכולנו כי אחד החסמים הקשים העומדים בפני העולים החדשים הוא נושא התעסוקה; רבים מהעולים מגיעים ארצה לאחר שעסקו במקצועם שנים רבות בארץ מוצאם, ובישראל אין תוקף לרישוי שלהם. בשל כך עולים מדווחים לחבריהם שעדיין לא עלו שקיים קושי אמיתי במציאת תעסוקה לבעלי מקצועות רבים, וכך עולים פוטנציאליים דוחים או מבטלים את עלייתם ארצה.
אני פונה למשרדי הממשלה – לפתוח יותר הכשרה מקצועית לעולים חדשים. הוועדה בראשותי תמשיך לפעול להסרת חסמים ביורוקרטיים העומדים בפני העולים החדשים בתחום חשוב זה. כך נחזק ונעצים את העולים החדשים, ובאותו זמן נעודד עלייה לישראל ונחזק את הכלכלה הישראלית.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אברהם נגוסה. חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איתן ברושי.
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, מ-30 באוקטובר הפקולטה לרפואת שיניים באוניברסיטת תל-אביב בשביתה. יותר מ-200 סטודנטים לא חזרו – בעצם לא פתחו את שנת הלימודים. מוזר שבתקשורת הדבר לא זוכה לעניין, אבל לצערי גם בנשיאות זה לא זכה לחשיבות הראויה. נאמר – כפי שהבנתי מחבר הכנסת טיבי – ליד שולחן הנשיאות כאילו העניין נפתר, ולכן הוא אפילו לא אושר לדיון מהיר; אומנם לא אני הגשתי, אבל – לצערי, אני מתקשר אתמול ליושב-ראש ועד העובדים, ועד המרצים בפקולטה, ד"ר ערן דולב, והוא אומר לי: כלום. לא קרה כלום, לא התקדם כלום, אף אחד לא מדבר אתנו. 200 סטודנטים שיושבים בבית, ואו-טו-טו יפסידו שנת לימודים.
אז קודם כול, אני מעלה את הנושא כאן. דבר שני, אני מבקש שאכן גם אנחנו נעשה את מה שמוטל עלינו ונביא את זה בשאילתה דחופה – אני מוכן להגיש אותה – לשר החינוך כבר היום, כדי שמישהו יתייצב ויגיד מה קורה בעניין הזה, מי אחראי, מי לוקח על עצמו את האחריות. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת גטאס. רק – למען הדיוק, הנושא נשקל בנשיאות, ואנחנו יכולים לאשר רק נושא אחד לדיון מהיר בוועדה. בזה מדובר. היה נושא אחר שרוב חברי הנשיאות סברו שהוא ראוי לדיון דחוף. אבל אני חושב שאתה צודק, ונמצא דרכים פרלמנטריות אחרות לדון בנושא הזה. אף אחד לא טען שהנושא נפתר.
בבקשה, חבר הכנסת איתן ברושי. אחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היתרון של מי שמדבר ראשון הוא שיש לו חופש בחירה. אז אני, בהמשך לדבריו של נחמן, רוצה להתייחס לאירוע במכון וולקני, אבל מהיבטים נוספים. קודם כול, אני מקווה שלא תתפתח תקרית ביחסי ישראל, ארצות-הברית וברית-המועצות – או רוסיה – עם המטוס הזעיר.
אבל אני רוצה לומר שני דברים: 1. בטח בשעות אלה – או לפי שְעון – נשיא המדינה נמצא בהודו. הדבר העיקרי שידברו עליו עם נשיא המדינה בהודו הוא חקלאות ישראל והסיוע שלה לפיתוח מדינה כמו הודו, וגם ארצות נוספות. כששר החקלאות נותן במתנה לראש ממשלת רוסיה מטוס זעיר שעוסק בפיתוח מתקדם של החקלאות הכי מתקדמת בעולם, זה מתבסס על השקעות העבר. אנחנו עדים למציאות שבתקציב 2017–2018 יש מחסור של מאות מיליונים בתקציב משרד החקלאות ופיתוח הכפר. אנחנו עדים למשבר, ואני מודיע לכם פה, חברי, שבימים הקרובים יתחילו צעדי מחאה, כפי שהכריזו ראשי החקלאות וההתיישבות, שלא היו כמוהם, במקביל להכרזת סכסוך עבודה של ההסתדרות עם הממשלה, כפי שקורה גם עכשיו.
לכן, מוטב שחברי הכנסת ידעו שכששר החקלאות מוכר את הידע של אתמול, או אפילו נותן מתנות, הוא אומר בזה משהו על מה שקורה מכאן והלאה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
נוסף על זה, במעמד הזה לא היה אף חקלאי אחד, לא היה שום נציג של ההתיישבות והחקלאות, כאילו זה צומח – כאילו זה מָן מן השמים. צריך לזכור שמישהו עבד קשה. היו ממשלות שתמכו, ואנחנו נמצאים היום במציאות של משבר עמוק מאוד. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת ברושי. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איל בן ראובן.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, היום יום שלישי, 15 בנובמבר 2016, וזהו היום הראשון, אדוני היושב-ראש, של המבצע לגביית קנסות ושל החוק שחוקקנו ביום שני שעבר, שבמסגרתו נותנים הנחה בשיעור 40% על כל הקנסות שבמרכז לגביית קנסות. המבצע התחיל היום, אדוני היושב-ראש, ויימשך עד 15 במרס 2017. זהו מבצע מוגבל בזמן, למשך ארבעה חודשים.
אני שמח לבשר שההיענות של האזרחים היא רבת משתתפים ומתקשרים; התקשר אלי המנהל של רשות האכיפה והגבייה, חברתי נורית קורן, בצהריים, ובישר על פניות בלתי רגילות למרכז לגביית קנסות. אנשים ואזרחים מכל השכבות, מכל האזורים, במיוחד במגזר שאני מייצג, המגזר הערבי – יש היענות רבה. אני קורא לכל האזרחים, יהודים וערבים כאחד, לנצל את המבצע הזה בתוך ארבעה חודשים וליהנות מהפחתה חסרת תקדים, של 40%. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת סעדי. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מאיר כהן.
<איל בן ראובן (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, המערכה נגד הערכים, המוסר והדמוקרטיה הישראלית נמשכת, ועולה מדרגה. "מכשולים" – במירכאות כמובן – כמו בג"ץ, כמו היועץ המשפטי לממשלה, אינם נחשבים. חוק ההסדרה שלשום, חוק המואזין מחר – ואני שואל: ממשלת ישראל, אתם לא מרגישים רע? לאן אתם מובילים את המערכה מול ערביי ישראל? לאן אתם מובילים את המערכה מול העולם המערבי והדמוקרטי?
אני גר בסביבת יהודים וערבים שמנהלים מערכת חיים טובה – ולא חפה ממתחים, ואתם הולכים להרוס אותה, במודע. חברי מהימין, אתם משחקים באש, ואני קורא לכם: עצרו; יש דרכים אחרות לפתור את הבעיה, ולפני שיהיה מאוחר, וכולנו נצטער. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת עליזה לביא.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מברך את היוזמים של הדיונים על ההכשרות המקצועיות, אבל אני מבקש להסב את תשומת לבכם: צריך להיות מאוד מאוד זהירים, כי בזמן האחרון מניפים גבוה את הדגל הזה של חזרה לחינוך המקצועי. אז אני, כמנהל בית-ספר הרבה מאוד שנים, תומך בהקמה מחדש של בתי-הספר הטכנולוגיים, אבל מזהיר את כל היושבים כאן, שלא ניתן את ידנו להקמה של בתי-ספר שמסלילים תלמידים, שמתייגים תלמידים. לצערי הגדול, מאות אלפי אנשים בגילי, פחות או יותר, בשנות ה-60, סבלו מה"מקיפות" הנוראה, שמורה או מנהל בית-ספר בכיתה ז' או בכיתה ח' שם את ידו על התלמיד ואמר: זה לשבט וזה לחסד; זה ילך למקצועי וזה ילך לעיוני. היו זהירים. אפשר לעשות את זה, ואנחנו נקפיד שזה יהיה בצורה הנכונה ביותר. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת כהן. חברת הכנסת עליזה לביא, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
תודה, אדוני היושב-ראש, ומזל טוב, חבר הכנסת כהן, ליום ההולדת שלך, שחל היום. אני אחריך, אז אנחנו מברכים אותך כולנו. יש לך יום הולדת.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מזל טוב, מזל טוב. הוא פשוט לא הביא עוגה, אז לא רציתי לברך אותו.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
כן. אדוני היושב-ראש, אתה יודע, כמו חברי כאן, בבית, שמספר הסטודנטים באוניברסיטאות הולך ופוחת, וזה נושא שכולנו צריכים לתת את הדעת עליו, והנה, רק לאחרונה, אנחנו, לצערי הרב, שומעים שסוגרים את המכללה החרדית לבנות שיזמה ופתחה חברתנו עדינה בר-שלום, שהיא כלת פרס ישראל. ואני שואלת: למה לעשות את זה? כולנו רוצים לשלב אוכלוסיות. עולם התעסוקה הולך ומשתנה, ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו עושים את זה נכון. יש ניסיונות להביא את זה אל תוך האקדמיה, שהם טובים, וצריך לעשות אותם ברגישות, אבל למה לסגור את המכללה הכל-כך חשובה הזאת, שעשתה צעדים מבורכים לטובת אוכלוסייה של נשים חרדיות שאין להן מענה במסגרות הקיימות?
אני מבקשת שלא לסגור את המכללה הזאת, ולתת תשובה ומענה גם על-ידי המל"ג וגם על-ידי שר החינוך; למצוא – צריך לתקן, יתקנו, אבל לא לסגור את המסגרת הזאת, שיש בה מענה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
אנחנו הולכים לקראת עולם תעסוקה משתנה, ועוד אוכלוסיות מצטרפות לעולם התעסוקה. חלילה לנו מלהוריד את רמת ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל, אבל בטח ובטח לתת את ההנגשה לכולם. תודה, אדוני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה, אדוני היושב-ראש, בין הידיעות המדאיגות שהתפרסמו בימים אלה, התפרסמה ידיעה על עובדת במשרד ראש הממשלה שהגישה תלונה על הטרדה מינית נגד עובד אחר, אולם לא רק שהמטריד-לכאורה לא נענש – המנהל הישיר של המתלוננת הודיע לה שהיא מפוטרת לאלתר, והורה לה להסתלק מייד מהמשרד.
אדוני היושב-ראש, הפרטים של המקרה הם שאותה מתלוננת ניגשה למנהל הישיר שלה כשהיא נסערת ובוכה, וסיפרה שעובד אחר הטריד אותה מינית, ואז, עובדים מעידים שהמנהל אמר לה שאם הוטרדה, כנראה היא "לא צריכה להיות כאן" – זה ציטוט – והוסיף: קחי את הדברים שלך ולכי הביתה; לא רוצה לראות אותך יותר. היא פנתה אומנם אחר כך לייעוץ המשפטי, והייעוץ המשפטי דרש להחזיר אותה מייד לעבודה, אבל מה שמטריד במיוחד זה התגובה הרשמית של משרד ראש הממשלה; ממשרד ראש הממשלה נמסר: המשרד פעל במקרה הזה לפי כל הנהלים, דרך הלשכה המשפטית. הנושא מטופל בנציבות שירות המדינה, שם הסוגיה תתברר. זאת תגובה מוזרה ביותר; אם לדברים אין יסוד, צריך להגיד את זה. אם לדברים יש יסוד, צריך להתנער מהתנהלות כזאת של מנהל. אסור שמשרד ראש הממשלה בישראל יעביר בנושא של הטרדות מיניות את המסר הנורא שמגיע היום מהבית הלבן בארצות-הברית.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת קסניה סבטלובה. אחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בימים אלה, כשאנחנו רואים ומרגישים שהממשלה בעצם עסוקה רק בנושא אחד, וזה לא נושא התקציב, וזה לא הנושא של חוק ההסדרים, זה רק הנושא של הסדרה ספציפית של יישוב ספציפי של משפחות ספציפיות, היישוב עמונה – לצערנו, אנחנו מתוודעים לכך שהיישוב עמונה יותר יקר ללבה של הממשלה מהבעיה והסוגיה הקשה-מאוד של מכלי האמוניה במפרץ חיפה. סדר-יום ביטחוני מעוות לחלוטין של הממשלה: קואליציה שמוכנה להתאבד על כמה משפחות בעמונה, אבל אין לה שום בעיה להפקיר עשרות אלפי משפחות שחשופות למפעל האמוניה, כאשר במקרה חירום ביטחוני מדובר בפצצה מתקתקת. הממשלה בוחרת להיות שאננה, לא להרים את הכפפה ולא לקחת על עצמה את פרויקט העתקת המפעל לאזור בטוח יותר. האם אנחנו רוצים לחכות לאסון אקולוגי, חס וחלילה, לא עלינו? אולי עד אז ראש הממשלה כבר יחסל את התקשורת, כך שהדמיון בין שני המקרים, המקרה של צ'רנוביל ברוסיה והמקרה של מכלי האמוניה פה – יהיה גם דומה.
אני רק רוצה להגיד שכבר באוקטובר 2013 הוחלט שהממשלה צריכה לחתום עם החברה הזוכה במכרז, שהוכרז עליו עוד קודם, על חוזה פיתוח, לא יאוחר מ-15 בספטמבר 2015.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):>
אנחנו כבר עכשיו מפגרים בהרבה. אין מצב שמכלי האמוניה יועתקו בזמן הקרוב, ואנחנו שוב מפקירים את המשפחות בחיפה, ואין מי שייתן את הדין על כך. אני קוראת לממשלה להתערב מייד בנושא הזה. זהו מצב החירום האמיתי, שבו צריך לדון ועליו צריך להחליט, ויפה שעה אחת קודם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת סבטלובה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לצערי זאת לא הפעם הראשונה שאני מדבר בנאומי הדקה או בנאומים בדרך כלל על תקיפת מורים בבתי-ספר. לצערי זה הפך לתופעה מדאיגה ומסוכנת. בכפר שעב הותקף אתמול מורה בחטיבת הביניים, והיום הייתה שביתה כללית בכפר בכל בתי-הספר ובכל מוסדות החינוך, במחאה על התקיפה הזאת. לפני כמה ימים גם הותקף מנהל בית-ספר תיכון בכפר א-ריינה, ולפני זה – גם בכסייפה, ולפני זה ולפני זה.
אדוני היושב-ראש, התופעה הזאת מדאיגה מאוד, משום שפוגעים באנשים שעושים עבודת קודש. המורה – ההוראה היא שליחות. איזו דוגמה נותנים לתלמידים? איזו דוגמה נותנים לילדים שלנו, שהם לומדים בבתי-הספר האלה, כאשר הברוטליות והאלימות גולשות אל בין כותלי בית-הספר ומתקיפים ומשפילים את מי שבסוף אמור לתת לנו, לילדים שלנו, את החינוך נגד אלימות? את התופעה הזאת צריך להפסיק, אם זה לתת עונש קשה לכל מי שמרים יד על מורה – וגם עלינו, כחברה, לעמוד לצד כל המורים, שעושים עבודת קודש.
אדוני היושב-ראש, המשורר הערבי אמר – בערבית: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: המורה והרופא, כל אחד משניהם, לא יעוצו עצה אם לא יתייחסו אליהם בכבוד. אם תזלזל ברופא תיאלץ להחזיק מעמד מול המחלה שלך, ואם תנהג בגסות כלפי מורה תיאלץ להחזיק מעמד מול הבורות שלך.)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
תתרגם לנו מה שאמרת?
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
– – –
<אלי אלאלוף (כולנו):>
– – –
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נודע לי שמחר עולה חוק ההסדרה. אני חושב שהשם האמיתי לחוק הזה הוא: חוק ביזיון לבית-המשפט העליון. בג"ץ פסק שצריך לפנות את ההתנחלות עמונה, ואני כאן שואל שאלה: יש בעמונה כ-100 בני-אדם. היא יושבת על קרקע פרטית, קרקע פלסטינית, מכוח הכיבוש התנחלו שם. במקביל, יש אזרחים אמיתיים, לא מתנחלים, שהם מלפני קום המדינה, אזרחים בדואים שפרוסים בעשרות יישובים שהמדינה לא מכירה בהם. איך הממשלה שם לא מכירה באזרחים אמיתיים, שהם באמת אזרחי מדינת ישראל, וכאן, בעמונה, שהיא בלתי חוקית, ובג"ץ גם פסק, כל המדינה קמה על רגליה, כל הממשלה, ורוצה לאשר, לאשרר ולהכשיר את ההתנחלות הזאת? מכובדי, הגיע הזמן שמדינת ישראל תוכיח באמת שהיא דמוקרטית. היא עדיין לא הגיעה – לא הצליחה להוכיח שהמדינה הזאת היא מדינה דמוקרטית. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, אם החוק אינו צודק, לא רק שנכון לאדם שלא לציית לו, אלא הוא אף מחויב לעשות זאת, לא לציית לחוק כזה; את הדברים אמר הנשיא השלישי של ארצות-הברית, תומס ג'פרסון, מי שחיבר את הכרזת העצמאות, והדברים, מבחינתי, תקפים, כפי שאמרתי אתמול ל"אל-מיאדין" לגבי החוק למניעת השמעת המואזין ופגיעה ברגשות המוסלמים. ולכן, מכאן, מהכנסת, בתפקידי – בהיותי חבר כנסת, אני קורא – במקרה שהחוק הזה מתקבל בקריאה שלישית, אני קורא לציבור לא לציית לחוק הזה ולא לכבד אותו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הכנסת ציינה היום את יום ההכשרה המקצועית, והכשרה מקצועית זה ראייה לטווח ארוך ובניית הכלכלה העתידית. אבל מה עושים? היום התבשרנו שב-2002 התקציב להכשרה מקצועית היה 273 מיליון שקל; והתקציב ירד וירד, ועכשיו מתכוונים להגדיל את התקציב, והוא יגיע בשנה הבאה, 2017 ו-2018, לכ-130 מיליון, כאילו, בשנתיים, הוא יהיה פחות ממה שהיה ב-2002.
אני אומר שבדיון פה העליתי את השאלה על מצב התעסוקה לאוכלוסייה הערבית, ובמיוחד תעסוקת נשים. משרד הכלכלה, בתוכנית שלו ל-2020, רצה להגיע ל-41% העסקת נשים ו-79% העסקת גברים, זאת אומרת, בסך הכול 60% מועסקים ב-2020, אם התוכנית תתבצע. הכשרה מקצועית, אם משקיעים בה, מקטינים את הקצבאות שמשלמים לעניים ומצמצמים את העוני. לא בכדי שיעור העוני באוכלוסייה הערבית הוא 52.6%. לכן, צריך לטפל גם בזה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת ענת ברקו. אחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני ממשיכה בסדרת הרצאותי על אודות השקרים הפלסטיניים, והפעם – שקר שהסתובב לנו פה השבוע, ככה, עבר ב"שושו", מתחת לרדאר, ואני מתכוונת להצעת חוק-יסוד: המיעוט הערבי כמיעוט לאומי, שעליה חתומים כל חברי הרשימה המשותפת.
ראשית, שאלה: מה זה בדיוק המיעוט הערבי? הלוא אנחנו כל הזמן שומעים את חברי הכנסת מהרשימה המשותפת מגדירים עצמם כפלסטינים בעלי אזרחות ישראלית. אז אם אתם מעוניינים בהכרה כמיעוט לאומי, ואם אתם מגדירים את עצמכם כפלסטינים, הרי שלהצעת חוק זו היה צריך לקרוא בשם הצעת חוק-יסוד: המיעוט הפלסטיני כמיעוט לאומי. אז מה קרה? ממה נבהלתם? מה אתם מסתירים?
אני אגיד לכם ממה נבהלתם; אתם מצד אחד רוצים להציג גישה בדלנית, כי אחרת איך תצדיקו את עצם קיומכם פה במשכן, אבל מצד שני, אם הבדלנות שלכם תהיה סביב היותכם מיעוט פלסטיני, הרי באמת ובתמים יהיה קשה להסביר מדוע אתם מתנגדים בכזה תוקף לרעיון של הזזת הגבול כך שלמשל תושבי ואדי-עארה ייכללו במדינה הפלסטינית – בלי, כמובן, להזיזם מבתיהם, רק את הגבול. הרי מה יותר הגיוני מלהעדיף להיות חלק מהרוב הלאומי במדינת הלאום שלךָ – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
– – או שלךְ, על פני מדינת לאום אחר, ולטעון לאפרטהייד? האם כשמדברים על ערבים, מדברים על מצרים, מוגרבים, חאלבים?
צריך לומר: הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, היא אותה הצעת חוק שהוגשה על-ידי בל"ד בכנסת השש-עשרה ביוזמת עזמי בשארה. העתקתם אותה מילה במילה. אף אחד לא אמר את זה. רק שאז היא הייתה חריגה שבחריגות, ואילו היום אימצתם את ההצעה – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
– – הכל-כך קיצונית. אתם נוהגים לומר: המצאה קולוניאליסטית, ואתם מתנגדים, אבל בואו נגיד כך: רוצים הכרה כמיעוט לאומי ערבי, אבל ממש לא מוכנים להכיר במדינה היהודית שבה אתם אזרחים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת יוסף ג'בארין. אחריו – חבר הכנסת יוסי יונה.
<יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, אנחנו, ברשימה המשותפת – בחד"ש ובמפלגה הקומוניסטית, מגנים בתוקף את החוק הגזעני למניעת קריאת התפילה, חוק המואזין, ורואים בו פגיעה גסה בחופש הדת והפולחן, וניסיון פופוליסטי לשסות ולהסית נגד האזרחים הערבים. ממשלת נתניהו כנראה מיישרת קו עם הימין האירופי והאמריקני הגזעני. במקום להציג פתרונות מדיניים ותשובות חברתיות למשבר הדיור, העוני, הבריאות, לממשלת הימין אין מה להציע מלבד מהסתה, שנאה, חקיקה גזענית וגרירת הארץ למלחמת דת.
האזרחים הערבים הפלסטינים בישראל אינם מהגרים. אנחנו מיעוט מולדת, וקריאות המואזין ופעמוני הכנסיות הם חלק מזהותנו ומזהות המקום. כך היה, וכך גם יהיה. אנו קוראים לכל הציבור השפוי בישראל, ואנו קוראים לחברינו חברי הכנסת, להתנגד למדיניות הרת אסונות זו ולחזק את המאבק היהודי–ערבי המשותף נגד גזענות ולמען חיים משותפים על בסיס של שוויון מלא וכבוד הדדי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, בכאב עמוק אני אומר: קול דמי אחינו יוצאי אתיופיה צועקים מן האדמה. המשך הנוהג המכוער והנורא, הסירוב של מערכת הבריאות לקבל תרומות דם מיוצאי אתיופיה, חייב לבוא לקצו המיידי. אדוני היושב-ראש, הסירוב הזה, שנמשך כבר 20 שנה, בא אחרי שוועדה מקצועית קבעה חד-משמעית – ואני מצטט – שיש לקבל תרומות דם מיוצאי אתיופיה השוהים בישראל זה עשור. אך הנוהג המכוער הזה עומד בעינו. מה הסירוב הזה אומר עלינו, אדוני היושב-ראש? איך חשים יוצאי אתיופיה אל מול הסירוב הזה?
דיברתי עם חברי אבי ילאו, פעיל חברתי ומנכ"ל ארגון הל"ה, שאמר לי דברים נחרצים, דברים כואבים. הוא אמר כך: אם יש ביטוי חריף, מכוער ומוסדי לגזענות כלפי יוצאי אתיופיה, הרי אנחנו רואים אותו בסירוב לקבל את תרומות הדם שלנו. המדינה היחידה בעולם שעושה זאת, אדוני היושב-ראש. היחס של המדינה לדם שלנו – ממשיך ואומר בכאב רב אבי ילאו – זה השורש. הדבר הזה מסביר למה לא אכפת למדינה ולציבור מאברה מנגיסטו, הנמצא זה 800 ימים בשבי ה"חמאס", הוא מסביר למה דוחפים את ילדינו למסגרות נפרדות – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
– – ומסביר למה אנחנו זוכים ליחס אלים במיוחד משוטרי ישראל. אני מסיים, אדוני היושב-ראש. אבי ילאו קורא לראש הממשלה ולממשלת ישראל להתערב מיידית כדי לחייב את מערכת הבריאות לקבל את תרומות יוצאי אתיופיה. אני מצטרף לקריאתו. אדוני היושב-ראש, דם אחינו השפוך צועק לנו מהאדמה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. אדוני מוזמן למליאת הכנסת גם מחר בשעה 11:00, שם – אישרתי שאילתות דחופות בנושא ונשמע את תשובת הממשלה בנושא הזה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איציק שמולי.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום הכנסת מציינת את יום הפג. הייתה לנו היום זכות, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לשמוע מצגת נהדרת על התקדמות גדולה מאוד בתחום הפגייה, 80 מיליון שקלים שמשקיעים בזה, וגם הכשרת אחיות וגם תעודות ציון. הדבר המשמח ביותר הוא שבפריפריה הייתה מצוינות לא פחות מאשר במרכז.
יש ירידה של 50% בזיהומים בפגיות, אך עדיין אנחנו במקום האחרון בפגיות אל מול מדינות ה-OECD.
מובן מאליו שאני ציינתי – ואני מציין פה – את תרומתו של שר הבריאות הרב יעקב ליצמן. אנחנו גאים בפעילותו בכל העניינים, אבל גם בעניין הזה.
אבל יש נקודה שגרמה לי לדבר פה, בפני הכנסת. יש סעיף בתוך הנושא הזה: מה זה פג – רק מי ששוקל 1,750 גרם ומטה. אני יודע על מקרים, ממש לאחרונה, של תינוקות שהם גדולים יותר, והם בריאים, בסדר גמור, אבל אין להם כוח לאכול – אחרי יומיים, נדמה לי, שתינוק כזה היה ליד האימא, במחלקה הרגילה, פשוט מצאו אותו כחול, וברגע האחרון תפסו אותו והכניסו אותו לפגייה, והוא היה צריך להישאר שם שבוע ימים, ואני מקווה שלא נגרם נזק למוחו של התינוק. הווי אומר שהקביעה השרירותית של 1,750 גרם – זה חייב להיות קצת יותר גמיש, אם זו לידה מוקדמת, או שהרופאים רואים שהילד חלש, לא להימנע מלהכניס אותו לפגייה משום שלא מקבלים תקציב נוסף ממשרד הבריאות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה. תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו – אחרונת הדוברים בנאומים בני דקה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, היום הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה ועל כוונתה להשבית את המשק על המשבר בביטוחים הסיעודיים. אני חושב שצריך לברך את ההסתדרות על המהלך הזה, אין דבר שראוי בשבילו להשבית את המשק, גם השבתה כללית, יותר ממה שקורה בביטוחים הסיעודיים לאורך זמן. בניגוד להתחייבויות ולהצהרות הגדולות בסוף השנה שעברה, המדינה – האוצר דחף את המבוטחים למלתעות של חברות הביטוח, והן המשיכו בכל הכוח, בקצב גדול יותר, לזרוק מבוטחים מהפוליסות, וזאת הונאה, חברים.
במשך יותר מ-20 שנה, 1.2 מיליון ישראלים שילמו כל חודש עבור ביטוח סיעודי, וברגע האמת חברות הביטוח ברחו להם והותירו אותם חסרי כול. אז אני מאוד מאוד מקווה שהפעם הזאת לא יימצא פתרון של הקפאת מצב, אלא שיחייבו את חברות הביטוח להשאיר את המבוטחים בתוך הפוליסות, ובטווח הארוך – משהו שהממשלה התחייבה לעשות ולא עושה בתקציב הקרוב: ביטוח סיעודי ממלכתי. כל פתרון אחר הוא חסר כל משמעות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת שמולי. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תודה רבה על הזמן שלכם, אנחנו כבר עמוק בתוך שנת הלימודים, וכבר שכחנו מהמאבק שלנו בנושא תשלומי הורים, אבל 5 מיליארד שקלים נגבים מדי שנה מהורים. כשיש עודפים במערכת החינוך או בבתי-הספר, הם לא חוזרים להורים. כשההורים יוצאים בבוקר לעבודה, כל הנטל הכלכלי עליהם; אין שום יכולת לממן גנים, צהרונים, חוגים, קייטנות – פשוט לא עומדים בנטל. מחר בשעה 19:00, בהובלת הפעיל החברתי פיצ'י דובינר, תתקיים הפגנה מול משרד החינוך על החינוך-חינם שאינו חינם במדינת ישראל. כשאנחנו מדברים על שוויון הזדמנויות, זה בדיוק העניין הזה. תודה רבה, חברים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. עד כאן נאומים בני דקה.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום ההכשרה המקצועית>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד לרגל יום ההכשרה המקצועית, המתקיים היום כאן בכנסת ביוזמת חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. כמה מהוועדות הקדישו לנושא זה היום את דיוניהן, ואני מברך על היוזמה להעלאת הנושא, שיידון מייד גם כאן, בהצעות לסדר-היום מס' 4652, 4770, 4874, 4885, 4926 ו-4945.
העולם המודרני חווה שינויים מואצים; המהפכה הטכנולוגית והדיגיטלית, ממאפייני הגלובליזציה, מביאה אתה תמורות מרחיקות לכת. רובנו חשים זאת בשגרת חיינו – בנוחות ובמהירות שבהן אפשר להגיע ממקום למקום, בקלות שבה אפשר לתקשר עם כל קצות העולם, בזמינות המידע ובשפע הצרכני האדיר, הודות לשווקים הפתוחים וגם לאפשרויות לייצר היום כמעט כל דבר ביתר יעילות, במהירות, ויותר בזול. למרחק הגיאוגרפי כבר לא נודעת כמעט כל משמעות.
פועל יוצא של כל אלו הוא גם מהפכה כלכלית ותעסוקתית, שהשלכותיה עמוקות מאוד; מקצועות שבעבר היו מבוקשים כבר אינם כאלה, ומאידך – יש דרישה למקצועות אחרים לגמרי ובהם יש מחסור בעובדים. כדי להתמודד נכונה עם אתגרי התקופה מבחינה תעסוקתית, המשפיעים הן על הכלכלה ברמה הלאומית והן על משקי הבית ופרנסתם, עלינו לתת את הדעת במבט-על ובתוכנית סדורה על הכשרה במקצועות הולמים, שמתאימים למשק בן-זמננו, על מאפייניו.
זהו נושא חשוב, שעשוי להיות אחד המפתחות שלנו להתמודדות כחברה וכמדינה עם אתגרי המחר. ראוי כי נעלה את המודעות לו גם במסגרת חשובה זו.
אני שב ומודה על היוזמה לקיים יום זה, ומזמין את היוזם עצמו, חבר הכנסת אלי אלאלוף, להיות ראשון הדוברים. אחריו – על-פי הרשימה – חנין זועבי, עליזה לביא, ענת ברקו, מיכל בירן, יעקב מרגי, ולאחר מכן השרה איילת שקד תשיב בשם הממשלה.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
תודה, אדוני היושב-ראש, על דבריך בפתיחה של הדיון החשוב הזה. כמו כל אחד, אני מתוסכל מהפגנת הנוכחות המרשימה של חברי הכנסת ושל השר הממונה על הנושא.
אדוני היושב-ראש, בפגישתנו הראשונה, בהיותי חבר כנסת מאוד מאוד טרי – ואני מרגיש שאני עדיין טרי – הדרכת אותי והזכרת לי את שלושת התפקידים המרכזיים של ועדה: 1. לקיים דיונים כלליים, ציבוריים, הקשורים לנושא של הוועדה; 2. לקדם חקיקה הקשורה לזה; ואמרת: הכי חשוב זה לעשות מעקב אחרי ביצוע הממשלה ועבודת הממשלה, ולעשות את זה באחריות מלאה. אז זו ההנחיה שלך זה מס' 3, שאני רציתי ליישם, ואני גאה ליישם אותה, כי זה באמת תפקיד אדיר. כשהתחלנו ליישם את זה בוועדה שלנו, גילינו הרבה הרבה הרבה לקונות. יש פה שר? אין שר שיקשיב.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא, השרה שקד נמצאת פה.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
השרה שקד. אתה חבר שלי, אז אל תפריע לה. תן לה בבקשה – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
גם השר ליצמן נמצא פה.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
בצלאל, תן לשרה להקשיב, שאולי זה יגיע סוף-סוף לרמת הממשלה.
הנושא של ההכשרה המקצועית – כמו שגילינו את הבור הנורא של הזנחה בתאונות עבודה בענף הבניין, והצלחנו טיפה לגרום להתעניינות בו, אבל עוד לא במשאבים מתואמים בין המערכות – אותו דבר אנחנו מגלים בהכשרה מקצועית. הכשרה מקצועית היום – בצרפתית שלי אומרים: זה הקרוב העני. אנחנו מתווכחים – ואמר את זה לפני חבר הכנסת חאג' יחיא – ואי-אפשר להתעסק בדבר רציני עם תקציב של 130 מיליון שקל בשנה, 130 מיליון שקל שאמורים להכשיר את המבוגרים בתחום ההכשרה המקצועית, בזמן שהכשרה מקצועית זה לא רק טוב לכלכלה; זה לא רק טוב לשילוב החברתי; זה לא רק טוב לניידות החברתית; זה לא רק טוב להרגשה טובה שאתה שייך למערכת יוצרת ועושה; זה לא רק טוב למערך החברתי שלנו – שלצערנו אנחנו רק מציינים תמיד כמה הוא שסוע. יש היום דרישה הולכת וגוברת, במגזרים שנחשבים חלשים יותר, שרוצים להגיע להכשרה מקצועית. אז אומרים: מה אתה רוצה? 29% מהשוברים – זו שיטת ההכשרה המקצועית – הולכים לנשים ערביות. 29% ממה? מ-7,000 ואוצ'רים לכל המדינה. ומצד שני, כשמדברים על העלייה – ובצדק; אני עולה חדש, ואני תומך בעלייה, ואני ציוני מטורף שרוצה לראות כל יהודי פה; גם אתה, נראה לי – יש אותו מספר. עלייה שמביאה לארץ בממוצע 20,000–25,000 איש, יש לה אותם 7,000 ואוצ'רים. אז איך אפשר להתעסק בהכשרה המקצועית הנדרשת?
שמענו בדיון היום – ואני חייב לציין, היום הזה הוא ביוזמה משותפת, יחד עם עאידה תומא סלימאן, וחברי יעקב מרגי ומנו טרכטנברג. אנחנו רצינו שיבינו שהיום הטיפול בהכשרה המקצועית זה בעצם הכשרת החברה למעמד אחר, למצב אחר. מפני שהפעם, כשילמדו אנשים בהיקף הנדרש, ברמה הנדרשת – ישתלבו בחברה, והחברה תשתפר בתפקודה, ביכולתה לשרת את האזרחים שלה.
אני גם חייב להגיד שהיום ההכשרה המקצועית – כמו – ובעיקר – ההכשרה האקדמית, ובמיוחד הכשרה אקדמית – זו מערכת שמחלישה את הפריפריה. אני לא אוהב את המילה "פריפריה". אני לא צריך להצדיק שאני איש הפריפריה, אני גר בבאר-שבע, וגאה בזה, ושירתתי את הפריפריה כל ימי. אני חושב שהיום, כשאנחנו שולחים אנשים לאקדמיה, שאין לה לפעמים שום מטרה, לטובת אותו אזרח, אלא רק איזו אהבה ראשונה לתחום של מקצוע כזה או אחר – ואני לא אגיד שום מקצוע, כדי שלא אפגע באף אחד – אנחנו מרחיקים את הילדים שלנו מהבית, מהסביבה, מהאזורים שלנו.
ההכשרה המקצועית היא חלק אינטגרלי של הפיתוח האזורי, מושג שנעלם מהשיח המקצועי של פיתוח המדינה. היום, כדי להכשיר – וכדי לא לפגוע באף אחד אני אציין את הבן שלי, שרצה – כל החיים שלו הוא אומר לי: תלמד אותי מקצוע, נמאס לי, אז עשיתי בגרות בשבילך – יאללה, יש לי בגרות. עכשיו שהוא רוצה ללמוד מקצוע – והוא החליט על מקצוע מסוים, ולא אגיד, כי אחר כך יגידו שאני מקדם תחום זה או אחר – הוא היה מועמד בין 250 מועמדים ל-22 מקומות, ובתנאי שזה יהיה בתל-אביב.
שני-שלישים מהתלמידים הם ערבים מהצפון. זה אומר שהם צריכים לדאוג כל יום, שלוש פעמים בשבוע, לנסוע. בהכשרה מקצועית היום, תשימו לב טוב, יש חמישה מרכזים ממשלתיים, אדוני, ו-426 מוסדות מוכרים על-ידי המדינה, שהם פרטיים; זה נקרא אחריות המדינה, או בריחה של המדינה מאחריות? והאנשים האלה, כדי להירשם לקורס המסוים הזה, שזה לא גאונות – זו יכולת אדירה להתפרנס, זו יכולת נפלאה, כי הוא בחר את זה – הבן שלי בחר, אני לא מכיר את המקצוע הזה, הוא בחר, ואני גאה שהוא יכול להיות עצמאי לעומתי – אתם יודעים כמה זה עולה – כי זה במגזר הפרטי? 52,000 שקל; עשרה חודשים כפול שתיים, 18 צ'קים מראש. אז אני מודה, צ'קים לא היו לי; הכסף ברוך השם יש לי – הייתי צריך לרוץ להביא עוד פנקס צ'קים, כי לא היו. תארו לכם, וזאת לא רשת פרטית, במקרה זה, זאת רשת ציבורית. מי יכול לשלם 52,000 שקל שנתיים מראש? להוסיף על זה את הוצאות הנסיעה, כי כמובן זה תל-אביב, לב תל-אביב, ואין להם זמן לאכול סנדוויץ' חיצוני.
איך אתם רוצים שההכשרה המקצועית – איך אתם רוצים שהכלי האדיר הזה, שיכול לקדם אוכלוסיות שונות – ורואים את זה במספרים; החלק שהוא אולי התקווה הטובה שיש: כן, נשים ערביות מחפשות לעבוד יותר; כן, גם גברים חרדים מחפשים. זה אחד המנופים, שלפני, פרופסור צביקה אקשטיין, בדוח שלו על התעסוקה של 2010, ציין – זה חשוב – בדוח העוני שהחברים שלנו ואני כתבנו והוצאנו – זה אחד מהמרכיבים הטובים ביותר להוצאה מהעוני.
לכן, אני חייב להגיד, אדוני היושב-ראש, הממשלה חייבת לקחת את הנושא הזה באחריות, ולעשות מזה תוכנית לאומית, עם המשאבים הנדרשים. ואני בטוח, אף-על-פי שזאת רק התחלת הקדנציה של השר כץ, בנושא הזה, אני בטוח שהוא יוכל להתמודד.
אני חייב להגיד משפט אחד, ש – כפוליטיקאי אני יורה ברגלי: לא הייתה שום הצדקה להעביר את ההכשרה המקצועית למשרד הרווחה.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
ברור.
<קריאה:>
נכון.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
כל המערכות – – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
כי היה צריך – – –
<אלי אלאלוף (כולנו):>
כל המערכות המקצועיות – – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
נכון. אתה צודק.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
גם לא את הקליטה.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
כל המערכות המקצועיות, כולל צה"ל – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
משרד הכלכלה.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
– – שעושה עבודה אדירה בעניין הזה – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
נכון.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
– – כולל משרד הקליטה, שעושה עבודה מאוד מיוחדת בזה – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
אז למה העבירו?
<אלי אלאלוף (כולנו):>
– – כולל הגופים כמו ה"ג'וינט" ואחרים – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
אסור היה להעביר.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
– – היו מאוד רוצים שזה יהיה במשרד החינוך. לצערי, שיקול הדעת המקצועי עבר מסדר-היום, ושיקול הדעת הפוליטי זה מה שקבע לנו עובדה לא נעימה. כל טוב.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אלי אלאלוף. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת עליזה לביא. עד חמש דקות לכל דובר ודוברת.
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להודות ליוזמי היום הזה, חברת הכנסת עאידה, חבר הכנסת מרגי וחבר הכנסת אלי אלאלוף.
אדוני היושב-ראש, תעסוקת נשים, לגבי הנשים הערביות, אינה רק עניין של מוביליות חברתית, היא גם עניין של הגשמה עצמית. היא עניין של כמעט בריאות הנפש; אישה ערבייה בלי עבודה לא יוצאת מהבית. לא יוצאת מהבית. אין לה אפיקים והזדמנויות לצאת מהבית. היא רוצה לצאת מהבית; קודם כול היא תצא לעבודה, אחר כך אולי היא תחפש פעילויות אחרות. בשבילה זה חיים, בשבילה זה הקשר עם החברה, בשבילה זה הקשר עם העולם, בשבילה זה הקשר עם החיים, וזה הערך העצמי שלה.
אם אתה מביא בחשבון את כל זה ואתה יודע ש-30% מהנשים הערביות עובדות – כלומר ל-70% אין חיים, הן נחנקות בבתים. ממילא ביישובים שלהן אין מקומות בילוי, אין כלום. זה הבית והעבודה, הבית והעבודה. בריאות הנפש: אפשר לראות במחקרי פסיכולוגיה שחלק מהדיכאון של הנשים הערביות הוא בגלל העובדה שהן נשארות בבית. אז זה דבר מאוד מאוד מאוד חיוני. בטח שהוא חיוני גם לכלכלה, ולחברה, ולמוביליות.
אבל יש תפיסה שלא מותאמת, שהיא קצת מוטעית: ההכשרה המקצועית עובדת על הון אנושי – ההון האנושי – בשביל להכניס יותר אנשים, יותר גברים, יותר נשים, לתעסוקה. אבל יש בעיה בתעסוקה עצמה, כלומר אם אנחנו מפתחים הון אנושי ואין מקומות עבודה, אז מגבירים את התסכול, כי אתה מפתח הון אנושי, ואתה חושב שיש לך תעסוקה, אבל הבעיה – זה רק ההון האנושי, ואתה לא שם לב שיש בעיה במקומות התעסוקה עצמם. כלומר, אי-אפשר לנתק, וזה המצב במדינה: מנתקים בין הכשרה מקצועית, פיתוח הון אנושי, ובין מקומות העבודה, ובין מקומות התעסוקה. ולכן, בסופו של דבר – ואת זה אמר יושב-ראש ועדת הרווחה – אולי מפתחים כישורים אנושיים, אבל מפתחים אותם בשביל המרכז, לא בשביל הפריפריה. כי אתה לא משקיע בתשתית של הפריפריה, אתה לא משקיע ביישובים של הפריפריה, ואתה מעביר את ההון האנושי של הפריפריה למרכז. אז אולי אתה מחזק את האינדיבידואל בפריפריה, אבל לא את הפריפריה עצמה, ואתה דווקא מחזק את המרכז.
לכן, צריכים – אי-אפשר בלי ראייה כוללת, כי הכול, כל התקציבים – ונשפכים פה תקציבים אדירים – ואני אנקוב לך בתקציב של 3.7 מיליארד, אני לא יודעת אם המספר הזה נכון או לא נכון, אבל יושב-ראש ועדת הרווחה אמר שזה נכון – 3.7 מיליארד הושקעו בהכשרה.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
כולל בתי-ספר – – –
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
כן כן, כולל בתי-ספר – –
<אלי אלאלוף (כולנו):>
– – –
<חנין זועבי (הרשימה המשותפת):>
– – כולל הכול. הוקצו. מהם נוצל שליש – מהתקציב הזה. אז מה אומרים לך? אומרים לך – נותנים לך אחוזים של נשים ערביות ויהודיות שהשתתפו בקורסים האלה, של הכשרה מקצועית, אבל לא אומרים לך את המספר שנכנס באמת לשוק העבודה אחרי הקורסים האלה, אחרי ההכשרה. השאלה אינה רק שאלת הכשרה. הרי התפוקה האחרונה של ההכשרה הזאת היא להיכנס לשוק העבודה. אין שקיפות בנתונים: כמה נוצל מה-3.7, איפה נוצל – אולי יש, אבל השקיפות היותר-נחוצה: כמה מהם נכנסו לשוק העבודה והתמידו בשוק העבודה; כי לפי דעתי הם עוקבים אחריהם רק שלושה חודשים – הם עוקבים שלושה חודשים אם את נמצאת בעבודה או לא, לא תקופה יותר ארוכה.
ולכן, מה שאנחנו רוצים זה התאמת ההכשרה המקצועית לשוק העבודה, ויצירת מקומות העבודה בפריפריה, וגם לקשר את ההכשרה המקצועית למבוגרים עם ההכשרה המקצועית בבתי-הספר. בתי-הספר הטכנולוגיים, במיוחד במגזר הערבי, בחברה הערבית, מנותקים לחלוטין משוק העבודה. ומה יש, יש גם נתון מדהים: לפי איחוד התעשיינים, יש מחסור ב-9,500 משרות; לא משרות של היי-טק, אלא של לואו-טק, של נגרים, חשמלאים, מסגרים וכל הדברים האלה, בזמן שיש אינפלציה של מורות מובטלות בחברה הערבית, יש מחסור בהמון – כן, משפט סיום – בהמון מקצועות, ואין מי שידריך וינתב אסטרטגיה כוללת בשביל לקשר בין הדברים.
משפט אחרון. יש קטסטרופה בחברה הערבית; בבתי-הספר הטכנולוגיים אתה חייב ללמוד שלושה ימים ולעבוד יומיים. הם לומדים שלושה ימים, וזהו, לא עובדים יומיים. התלמידים של בתי-הספר התיכוניים בחברה הערבית ברחוב ביומיים שהם אמורים לעבוד, כי אין מקומות עבודה, ואין פיקוח על זה. כלומר, מציאות קטסטרופלית. זה מגביר את האלימות, זה מגביר את העוני, אבל אין מי שיעקוב אחרי זה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת ענת ברקו.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
תודה, אדוני היושב-ראש, חברותי, חברי, חברי הכנסת, יום ההכשרות המקצועיות שהקימו וקידמו היום חברי הכנסת אלאלוף, תומא סלימאן וטרכטנברג – הם באמת הציבו בפנינו כמה סיבות טובות מאוד להיות מודאגים ומוטרדים. הנתונים זועקים: משנה לשנה אנחנו רואים את הדעיכה ההדרגתית של כל תחום ההכשרות המקצועיות במדינת ישראל. בשנת 2002, מהשקעה של 270 מיליון שקל וכ-35,000 תלמידים, ב-2015 יש 3,500 אנשים שנקלטים במערך ההכשרות, והתקציב הוא 50,000 – קיצוץ של יותר מ-80%. אנחנו רצים אחורה – לא הולכים אחורה, רצים אחורה. לא צריך להיות עם כושר ניתוח או פרופסורים באקדמיה כדי להבין מה המצב ומה זה אומר על המציאות שמצפה לנו פה, לחברה בישראל. בצורה מובהקת אפשר להבחין ששוק התעסוקה נמצא בהתרסקות – התרסקות ברורה, אי-אפשר לייפות את זה.
ומה אנחנו עוד רואים? אנחנו רואים שיש מידה נמוכה מאוד של התאמה בין צורכי המשק המשתנים ובין המקצועות. אם ניקח את התמונה הזאת, של מדינת ישראל, מול מדינות העולם ומדינות ה-OECD, שמשקיעות הרבה מאוד כסף, משאבים, ידע וניסיון בהכשרות המקצועיות במסגרת מה שנקרא מדיניות התעסוקה הפעילה – כן, במדינות נאורות מתקדמות יש מדיניות, מה שלצערי הרב אין במדינת ישראל. אנחנו רואים שמספר הסטודנטים באוניברסיטאות הולך ויורד; אנחנו רואים שהכשרות מקצועיות לא קיימות. תעסוקת המחר דופקת לנו בדלת; קרוב ל-40% מהמקצועות ייעלמו בעוד כעשר שנים, ולמדינת ישראל אין מדיניות, אין ידיים שעובדות יחד.
אז לפי התאחדות התעשיינים, בעולם העבודה הישראלי חסרים – כן, חסרים – עשרות אלפי עובדים מיומנים; חסרים עשרות אלפי עובדים שההשקעה שהייתה אמורה להיות בהם רק הולכת ויורדת. ואם אנחנו לא ניקח את ההבנה הזאת ונעשה פה שיד ימין תדע מה קורה עם יד שמאל, לא נבין ולא נראה איך אנחנו מתקדמים ומשנים את המציאות העגומה הזאת שהנתונים הללו מציבים בפנינו.
ועוד דבר מטריד מאוד למדנו מתחקיר שערך מתן חודורוב בחודשים האחרונים; זה נוגע בתוכנית השוברים של האגף להכשרה מקצועית: כסף שמוקצה להכשרות מקצועיות לשנה מסתיים הרבה מאוד לפני שמסתיימת השנה – לא בדצמבר, לא בנובמבר, אלא כבר בתחילת ספטמבר; כלומר ארבעה חודשים ארוכים לפני סיום שנת הכספים. במילים אחרות, מובטל שמגיע ללשכה ומבקש להשתלב במעגל העבודה, דרך המעגל הזה, של ההכשרה, בעצם חסומה בפניו.
לכך מצטרף עוד נתון מדאיג: מדינת ישראל יוצרת למעשה תמריץ כלכלי שלילי להצטרפות ולהשתלבות במערך ההכשרות. התקנות של המוסד לביטוח לאומי של מדינת ישראל קובעות שההרשמה לקורס המקצועי גוררת הפחתה של 30% בדמי האבטלה של המשתתפים. וכשמדובר בחוליות מוחלשות בחברה בישראל, כמו משפחות עם מפרנס יחיד או מפרנסת יחידה, מי תוכל להרשות לעצמה, מי יוכל להרשות לעצמו, לוותר על כסף מזומן ביד בתמורה לציפייה להשתלב מתישהו בתחום חדש שרכש או רכשה בו ידע והשכלה? כך שלמעשה, משרד הכלכלה, לצערי הרב, הפך את המסלול שיצר בעצמו לבלתי אפשרי עבור רוב הציבור שמבקש להשתמש בו.
חברים, חברות, עולם התעסוקה משתנה בקצב ובהיקפים שאנחנו לא הכרנו קודם. קרוב ל-50% מהמקצועות הולכים להיעלם בתוך עשור. אנחנו חייבים להכשיר אנשים ונשים לעולם המחר במיומנויות ובכישורים חדשים. זה דורש התמצאות סביבתית עתירת טכנולוגיות; זה דורש יכולת ללמוד ולרכוש מיומנויות חדשות ויכולת הסתגלות לסביבה משתנה. את הדברים האלה אפשר ללמד. תראו מה קורה במדינות בעולם שכן עושות את זה. יש קו ברור מאוד ומדאיג בין עולם התעסוקה המשתנה לבין מקצועות שילכו וייעלמו; בין ההזנחה של עולם ההכשרה המקצועית ובין העובדה שההשקעה הדלה שכבר קיימת אינה הולכת למקצועות שהשוק צריך, למקצועות הרלוונטיים, שיענו על הצורך של עולם תעסוקה עתידי.
לסיכום, אדוני היושב-ראש, אנחנו רואים בדאגה רבה את ההצטרפות המטרידה-מאוד של גורמים בחברה בישראל: כמו שאמרתי, מספר הסטודנטים הולך ויורד, ההכשרה התעסוקתית מוזנחת, עולם התעסוקה משתנה; וממשלה אחת, בסטגנציה ובקיפאון, צופה מהצד במשבר תעסוקתי עתידי ואין לה לא תוכנית, לא מדיניות, לא קו חינוכי אחיד, לא הכשרה, לא תעסוקה ולא כל דרך שבה היא מתמודדת. אז זה נכון, עדיין, ששיעורי האבטלה בישראל נמוכים באופן יחסי, וזה נתון מעודד, אבל אסור לנו בשום אופן להאמין שאנחנו חסינים מתנודות. מה שלא נתקן היום נפגוש כאן בעוד כמה שנים, ואז נגיד: איך לא תיקנו ואיך לא עשינו – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
אני מקווה מאוד שמהיום הזה תצא קריאת השכמה, ויקום, באמת, גוף ייעודי שירכז את כל המידע, ויחד נוביל לעולם תעסוקה משתנה. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה. חמש דקות.
<ענת ברקו (הליכוד):>
תודה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תודה לחברי חבר הכנסת אלאלוף, חברת הכנסת תומא סלימאן וחבר הכנסת מרגי. באמת, היום הזה חשוב באופן בלתי רגיל. אני רוצה להתייחס לנושא ההכשרות המקצועיות, כי הנושא הזה העסיק אותי מאוד. החוק הראשון שלי עסק במקבילה האזרחית למקצוע צבאי, וההתייחסות לצה"ל כאל מקור מצוין למאגר של מקצועות שנדרשים בצבא, ואפשר ליישם אותם גם באזרחות. הצבא והחברה, כמובן, אינם מנותקים זה מזה, וביניהם קשר סימביוטי של ממש; צבא העם, ההוויה הישראלית. יש הרבה מאוד מקצועות שעוסקים בהם בזמן השירות, שהוא שירות חובה, והם מאפשרים לאחר מכן גם להתפרנס, גם להתפתח וגם להגשים כיוון מקצועי, אבל הבעיה הייתה שלא הייתה תעודה מקצועית מתאימה לאזרחות. גם קורסים שאפשר היה להבין שהם יכלו להיות ורסטיליים לאזרחות, לא השתמשו בהם ולא נתנו תעודה שהיא לא רק צבאית.
לכן אני חושבת היום שגם כדי לבדוק את הצרכים במשק, מעבר לדברים שעלו כאן, למגזרים מסוימים – יש לנו מאגר אדיר של אנשים מוכשרים, וצריך לדעת לנתב אותם. חלק מהעניין זה גם דרך עבודה מועדפת. למשל, אם חסרים נהגי רכב כבד, ונהיגה ברכב כבד תהיה עבודה מועדפת, חיילים יפנו לכיוון הזה לאחר השחרור, ולאחר מכן חלקם, לפחות, יתקבעו במקצועות הללו. היתרון העצום, כשמגיעים מהצבא, הוא הרצף התעסוקתי, הניסיון בעבודה, וכמובן כוח מיומן ומקצועי, ואיזושהי הנחה של הצעירים הללו על הפסים, שבמקום שיחפשו את עצמם – ואני רואה הרבה מאוד קורות חיים של צעירים; רוב העיסוקים שלהם אחרי השחרור הם במקצועות כמו מלצרות, שאין בזה שום פסול, אבל יש אנשים עם מקצוע שיכלו להרוויח הרבה יותר. יש בכך להיטיב עם משרתי צה"ל, ואני חושבת שהעניין הזה חוצה גבולות פוליטיים, והוא עניין ערכי ממדרגה ראשונה.
בצה"ל יש למשל מקצועות של חשמלאות, של נהיגה, של מכונאות, קורסי חובשים. גם הרבה מאוד תחומים טכנולוגיים שאנחנו רואים אחר כך בחברות סטרט-אפ, גם מקצועות של הלחמה עדינה וגם מקצועות של רובאות, כשאנחנו מדברים על מאבטחים, ולא מוכנים להכיר בכך כעבודה מועדפת. רובאות היא מקצוע, וחיילים שסיימו שירות צבאי יכולים במקצוע הרובאות ללכת בהחלט גם לכיוון מקצועי.
כמובן, אם יש הכשרות מקצועיות לא מספיקות, בצבא, אפשר להשלים אותן באזרחות, ועדיף, בראייה שלי, לעשות את ההשלמה טרם השחרור, כדי שהחיילים המשוחררים יצאו לאזרחות עם תעודת מקצוע. נוסף על כך, יש ליידע את החייל והחיילת המשוחררים כי הם זכאים לתעודת מקצוע, ויהא בכך גם תמריץ לאוכלוסיות ולמגזרים גדולים מאוד להגביר את המוטיבציה לשירות.
מה שעוד ברצוני להדגיש הוא כי שר הביטחון, אחת לתקופה, בתחילת כל שנה, מדווח על ההתעדכנות במקצועות חדשים, וכאשר הוא עושה זאת בפני ועדת החוץ והביטחון, על-פי החוק, המקבילה האזרחית תעלה ותבוא, וכך אנחנו נקבל חוק שהוא נושם, והרבה מאוד אנשים מוכשרים גם במקצועות טכנולוגיים וגם במקצועות נוספים.
אני רוצה לומר לכם שלצערי הרב נאלצתי לפצל את החוק גם מהקטע של ההכרה האקדמית, לאחר הקריאה הטרומית, ואני חושבת שכן, יש צורך לחזור ולדון בו, כיוון שגם הכרה אקדמית בקורסים צבאיים נחוצה. רק היום קיבלתי מכתב משפרה, שהיא אחראית לנושא של חיילים בודדים, והיא עושה עבודה נפלאה, והיא סיפרה על הבן שלה, שהלך ללמוד בדנמרק, והכירו לו בקורס מ"כים כהכשרה אקדמית. לכן, אם צריך השלמה תיאורטית, צריך ללכת בכיוון הזה, אבל גם שהכשרות צבאיות – כמו בה"ד 1, למשל, כהכשרה במנהיגות – בהחלט יזכו להכרה אקדמית ולניקוד מתאים.
הרצף התעסוקתי, הניסיון המקצועי, העזרה לחיילים משוחררים, הקבלה לעבודה – זה טוב למשק, טוב לחיילים, ואני חושבת שיהיה בכך תרומה רבה לחברה. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה.
<מיכל בירן (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כל הכבוד ליוזמים של היום, חבר הכנסת אלי אלאלוף, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, חבר הכנסת יעקב מרגי ואחרים.
יצא לי להסתובב במערב-אירופה, ונדהמתי לגלות שבהרבה מדינות קוראים להסתדרות או לארגונים המקצועיים ולמעסיקים יחד "השותפים החברתיים", כי ברור שיש להם אינטרס משותף, והוא ההצלחה של החברה. כשהעובדים נהנים מהצלחת החברה, גם לעובדים יש אינטרס מאוד מובהק לתרום כמיטב יכולתם להצלחת מקום העבודה שלהם. כשחושבים על הקונספט הזה, של השותפים החברתיים, אי-אפשר שלא לראות בהכשרות המקצועיות בעצם איזשהו צומת מרכזי שאליו כל הדברים חוזרים ומצטלבים זה בזה.
מדינת ישראל לא בורכה במשאבי טבע, או כמעט לא בורכה במשאבי טבע, למעט הגז הטבעי שבאמת התגלה באזורנו. אנחנו גם לא נתחרה בסינים בעלות העבודה. כנראה לא נצליח לנצח אותם בסריגת סוודרים ובטקסטיל. בעצם המשאב היחיד שעומד לרשותנו, כדי שבאמת החלום הציוני שלנו יצליח לשרוד פה, זה ההון האנושי שלנו. זה תמיד היה היתרון היחסי שלנו, וגם בעתיד זה היתרון היחיד שיכול להיות לנו.
אבל כדי להצליח להגיע לפריון גבוה, בסופו של דבר צריך שההון האנושי יהיה מוכשר ברמה גבוהה. בדבר הזה אנחנו רואים שיש לנו שחיקה הולכת וגוברת, ובעיקר קיטוב; יש פה חבורה של אנשים שהיא מאוד מוצלחת, מאוד משכילה – ואגב, יש להם הצעות מכל רחבי העולם – אבל יש גם קבוצה גדולה שנשארת מאחור, ולא מקבלת את הכלים להשתלב בעולם התעסוקה של ימינו.
ברחבי העולם יש דילמה בין שני סוגים של משימות, או של חזון שמנחה מפלגות וקבוצות סוציאל-דמוקרטיות, שחשוב להן מאוד מעמדו של האדם העובד: האופציה האחת היא הגנה על מקומות העבודה; האופציה השנייה היא הגנה על העובדים. מה זאת אומרת? באופציה הראשונה אתה מנסה למנוע סגירת מפעלים, לא משנה מה, בשביל להגן על מקומות העבודה של העובדים. האופציה האחרת אומרת: אנחנו מבינים שחלק ממקומות העבודה, אין להם יותר קיום בפני עצמם במציאות של היום. כנראה המדינה לא יכולה לאורך זמן להחזיק באופן מלאכותי את החיים של מקצועות שאנחנו לא מצליחים להיות תחרותיים בהם בעולם. אפשר לעשות את זה לתקופה קצרה, לתקופה של התאמה, אבל אי-אפשר לעשות את זה לאורך זמן, להחזיק מקצועות שהם לא תחרותיים, אלא אם כן יש בהם אינטרס, כמו חקלאות, למשל, שלא משנה אם זה יהיה רווחי או לא רווחי – אני חושבת, למשל, שלמדינת ישראל יש צורך אסטרטגי להחזיק את החקלאות. אבל יכול להיות שלא כך הדבר לגבי כל המקצועות.
הרבה פעמים מבקרים אותנו, אנשים שעומדים לימינם של העובדים בישראל, על זה שאנחנו לא מוכנים להתגמש. השאלה היא, כשאומרים להתגמש, מה עומד בצד השני? אם הייתי יודעת שלפעמים סוגרים פה מפעל, או שיש מקצוע שעובר מהעולם, אבל המדינה לוקחת אחריות לאנשים, מוודאת שיש להם הכשרה מקצועית רלוונטית שמאפשרת להם לעבור למקצועות חדשים, ומתוך הבנה אמיתית של המציאות – מי שהייתה תופרת במתפרה בבית-ג'ן לא תעבור להיי-טק כי סגרו את המתפרה, אבל יש מקצועות שכן אפשר ללמוד, יש הסבות שכן אפשר לעשות, בשביל לתת לאנשים את הכלים המיטביים להשתלב בשוק העבודה.
אבל מה מדינת ישראל עושה? מחלישה מאוד את ההכשרות המקצועיות. תמיד זה העניין הזה של לא לתת להם לא לטבוע ולא לשחות. כשמרעיבים את בית-ספר "תדמור", ולא משקיעים, מה קורה? תמיד שמים קצת כסף, בדיוק כדי שהם רק לא ייסגרו, כדי שיהיה אפשר להפריט אותם בכל זאת כיחידה שלמה. כשעושים את זה למכללות המקצועיות, נותנים להן בדיוק את קצת הכסף שהן צריכות בשביל שלא ייסגרו, אבל לא מספיק. מה זה אומר לא מספיק? המקומות האלה יכולים להיות רלוונטיים רק אם יש מספיק תקציבים להביא את המורים הטובים ביותר, להביא את הציוד הטוב ביותר, בשביל שההכשרה המקצועית הזאת תהיה לא רק סימון "וי", אלא שהיא באמת תיתן לאנשים כלים להשתלב במקצועות שגם יביאו להם פרנסה, אבל גם יהפכו את החברה הישראלית ואת הכלכלה הישראלית למוצלחות כפי שהן היום וכפי שאנחנו חייבים לשמור על המקום הזה גם לקראת העתיד.
אז שוב, זה הזמן לברך את מי שיזם את היום הזה. אני מקווה שהיום הזה יגרום למקבלי ההחלטות להבין שחוץ ממילים יפות על הכשרה מקצועית, בסוף זה חוזר תמיד לשורה התחתונה – בסוף זה חוזר לכסף. ומי שמתכוון לזה באמת, מה שנקרא, שגם יוציא את פנקס הצ'קים.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי – אחרון הדוברים; אחרון אחרון חביב, נעניתי לבקשתך.
<יעקב מרגי (ש"ס):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, ברכות ליוזם שביוזמים, חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
רוב הדוברים דיברו על הקטע של המשבר בהכשרה המקצועית, אבל אני רוצה לדבר על סוגיה שבאמת נוגעת גם בתחום שלי כיושב-ראש ועדת החינוך, ואני אומר – רבות דיברנו בשנים האחרונות על העשור האבוד של ההשכלה הגבוהה. העשור האבוד, העשור האבוד – ברוך השם, טיפלנו. טיפלנו בו. יש משאבים, ומטפלים. מי מטפל בשני העשורים האבודים של החינוך הטכנולוגי? לצערי הרב, שאלה יש לי, תשובה – אין לי. לא מטפלים. אין מי שמטפל. מזלנו שזכינו בגלי העלייה הברוכה בשנות ה-90, נהנינו עד שהעובדים האלה פרשו לגמלאות – התבגרו ופרשו לגמלאות.
רבות מדברים גם על הכשרה מקצועית. אני אומר לכם, בכנס, מכל היום הנפלא הזה, העשיר והגדוש שהיה היום, הסרטון שהכינה קרן "סטף", שמשקף את המציאות של – זה נכון גם לגבי התלמידים, אבל הסרטון דיבר על אותו אזרח שעושה הסבה מקצועית, או אותו מובטל שמופנה להכשרה מקצועית, ללא הכוונה, ללא אבחון, בלי לתת לו את הכלים כדי שיוכל לפרוע את מה שהוא למד, ועד שהוא עובר את כל מסלול החתחתים, כשהוא ניגש לעבודה – ניסיון אין לך. יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה.
ולכן אני אומר, רבותי, ללא עבודה מערכתית של כל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, שילוב ידיים – וכשאני אומר שילוב ידיים – אלי, ידידי, אתה לא יורה לעצמך ברגליים; ואני אומר לך, גם אני לא הולך לירות לעצמי ברגליים, ההפך הוא הנכון – היינו צריכים לעשות הכול שהחינוך הטכנולוגי יעבור למשרד החינוך. זה לא עניין פוליטי – זה לא עניין פוליטי; כל עוד החינוך הטכנולוגי סמוך על שולחנם של אחרים, אנחנו נשמע סכומים, נראה סכומים, של 100 מיליון, 130 מיליון, 200 מיליון – זה כלום, כשמדברים בצורך לאומי. זה צורך לאומי, רבותי.
כשאומרת לך התעשייה: אנחנו משוועים לידיים עובדות, ואין מי שפונה לתעשייה – ורבותי, אני אומר לכם, תעשו סקר, ורואים – צופים בנו אזרחים: האם מישהו יודע מהו השכר הממוצע בתעשייה? הוא יותר גבוה משל חלק גדול מהמורים, מהשכר של המורים – 13 ו-14. תנטרלי את הקטע של ההיי-טק – תנטרלי את הקטע של ההיי-טק, ואנחנו עדיין בסכומים גבוהים יחסית. אבל בתודעה אצלנו מקצוע טכנולוגי זה עובד ייצור עם שכר מינימום. בתודעה, עובד בתעשייה הוא עובד נחשל, עובד שחור עם שכר מינימום. זה לא נכון. ואני אומר לכם, צאו לסיורים, חברי הכנסת, תצאו ותראו את מפעלי התעשייה של היום: רובוטיקה, הכול טכנולוגיה מתקדמת. אז לְמה אנחנו מגיעים? לאיזו מסקנה? מה לעשות, בעיה תדמיתית במקצועות הטכנולוגיים. אז כשיש בעיה תדמיתית – אנחנו אלופים בשיווק, מה קרה, מה, משרדי הממשלה הנוגעים בדבר לא יכולים לפנות ללפ"מ ולצאת באיזה קמפיין?
מערכת החינוך, אמרתי, לצערי הרב – ולא ישנו את דעתי, בתוך עמי אנוכי יושב – כשאומרים לי, 47% בבתי-הספר התיכוניים הם במסלולים הטכנולוגיים – מדעי-טכנולוגי זה בגרות עם מקצוע, זה לא מקצוע; נותנים להם טעימות, כן, טעימות של מקצוע, לא מכינים אותם ליציאה למקצוע, אין לזה שום קרדיטציה של הסמכה כלשהי או תעודת מקצוע. ואז אנחנו מוצאים את עצמנו ש-80% מהבוגרים של מערכת החינוך צריכים להתחיל הכול מחדש מייד אחרי השחרור מהשירות הצבאי או כל מסלול אחר שהם בחרו.
אדוני היושב-ראש, לסיכום, אני רוצה לומר, יום כזה נפלא – אלי, ידידי אלי אלאלוף – יום כזה טוב, מועיל, והיו גם החלטות פרקטיות – אסור שייעצר ביום של הכנסת; צריך לקחת את הסיכומים האלה ולהוביל מהלך יחד עם הרבה חברי כנסת. זה לא מהלך של ח"כ אחד או שניים, זה מהלך של כמה סיעות, כדי לשים את החינוך הטכנולוגי וההכשרה המקצועית במקום הראוי להם. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה, חבר הכנסת מרגי. כבוד השרה איילת שקד. אחריה – דב חנין, הבעת עמדה.
<שרת המשפטים איילת שקד:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשם שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, אני מבקשת, ראשית, לברך על ציון היום החשוב הזה ועל ההזדמנות לעמוד כאן מולכם ולהעלות את הנושא על סדר-היום.
תחום ההכשרה המקצועית בישראל הוזנח בעבר, וכמו הרבה תהליכים כלכליים שמתרחשים מתחת לרדאר, במיוחד כאלה הקשורים להון האנושי במשק – הנזקים מתגלים רק לאחר זמן מה, וקשה לתקן אותם מהיום למחר. לאור חשיבות הנושא, וכדי שהנושא יעלה על הפסים הנכונים, בכוונת השר חיים כץ להוביל את מדיניות ההכשרה המקצועית בישראל, והוא מציע לכל מי שבאמת רוצה לקדם את העניין, להצטרף אליו.
תחום ההכשרה המקצועית בישראל הוא תחום קריטי, גם עבור האדם העובד, גם ככלי לחילוץ מעוני, וגם עבור המשק הישראלי, שסובל מפריון נמוך. הסוגיה נחלקת לכמה נושאים עיקריים: הכשרה מקצועית למבוגרים, השכלה טכנולוגית, וחינוך נוער בבתי-הספר המקצועיים. אלה שלושה דברים מאוד מאוד מאוד חשובים.
ההכשרה המקצועית למבוגרים – מאז קיבל השר את התחום, הוא פועל בכמה מישורים: ההשקעה בהכשרה מקצועית למבוגרים הוגדלה בתקציב הקרוב ב-24 מיליון ש"ח לכל אחת מהשנים 2017 ו-2018, כלומר הגדלה מ-105 ל-129 מיליון ש"ח.
הכשרת מבוגרים כוללת כמה מסלולים עיקריים: הכשרות מתוקצבות, שוברים להכשרה מקצועית, ותוכנית "סטרטר". בנושא ההכשרות המתוקצבות, תקציב 2015 אפשר לתקצב 4,260 תלמידים. מקרב התלמידים בהכשרות מתוקצבות השנה 15% היו חרדים ו-22.5% – ערבים. תוצאות מחקר אחרון: מנתונים ראשוניים של סקר בוגרי הכשרות יום שסיימו את לימודיהם בשנים 2015-2014, רובם דורשי עבודה, עולה כי 78% מהמבוגרים – מועסקים. בקרב נשים ערביות זינק שיעור התעסוקה מ-45.6%, בסקר הקודם, ל-59%; 62% מהבוגרים נחשפו למקצוע, כלומר עבדו בו בשלב כזה או אחר. 45% עבדו במקצוע הנלמד. בענפי הטיפול בילדים, חשמל ואלקטרוניקה, הארחה ומתכת, עבדו במקצוע הנלמד יותר ממחצית הבוגרים. כלומר, הכשרה מקצועית מתוקצבת עם תעודת מקצוע בסופה היא אמצעי מרכזי להעלאת רמות השכר של העובדים המשתכרים שכר מינימום. השבוע הסתיימה העבודה על מכרז משמעותי, אשר ירחיב ב-2017 באופן משמעותי את היכולת להפעיל קורסי יום מתוקצבים.
עכשיו, בנושא השוברים להכשרה מקצועית: במסגרת תוכנית השוברים להכשרה מקצועית – אם אני לא טועה, אני חושבת שהשר בנט התחיל את זה – הכוללת סבסוד משמעותי של קורסי הכשרה מקצועית: ב-2015, 2,900 קיבלו שוברים להכשרה. ב-2016 – 3,200 קיבלו. התקציב לשוברים יגדל בשנה הבאה ב-20%. גם בתוכנית השוברים מושם דגש על אוכלוסיות יעד, שהן ערבים וחרדים.
הנדסאים – טוב, כידוע, למדינת ישראל חסרים הרבה הנדסאים ומהנדסים. אני, כשרת משפטים, זה ידוע, מעודדת ללמוד יותר הנדסה ופחות משפטים. כחלק מתחום התעסוקה, המשרד מתקצב ומפקח על לימודי הנדסאים. 26,000 סטודנטים החלו את שנת הלימודים. נדרש חיזוק משמעותי כבר היום, במערכת, בהיבט של תוספת משאבים. קיימים שינויים שנעשים, למשל קיום מועדי ב', שיתוף התעשיינים בוועדות המעדכנות וכתיבת תוכניות לימודים למגמות השונות.
נוער – תקציב בתי-הספר המקצועיים לנוער הוגדל בתקציב 2017 בעוד 15 מיליון ש"ח, וב-2018 – ב-22 מיליון ש"ח. אני חושבת שזה אינטרס גדול מאוד של ממשלת ישראל לעודד בתי-ספר מקצועיים. בעבר הייתה טעות וחשבו שבתי-הספר האלה מיותרים. אני אומרת לכם את דעתי האישית: בתי-הספר האלה מאוד מאוד מאוד חשובים.
התייחסות לנושא הרצף התעסוקתי מהצבא לאזרחות – על-פי הצעה לסדר-היום של חברת הכנסת ענת ברקו – היא לא פה. אם היא לא פה, אני צריכה להתייחס?
<היו"ר אחמד טיבי:>
לא.
<שרת המשפטים איילת שקד:>
התייחסות להצעה של חברת הכנסת חנין זועבי – שגם לא נמצאת פה.
טוב, זהו, אני מאוד מקווה שממשלת ישראל והשר חיים כץ ייקחו את הנושא הזה, ישקיעו בו, יפתחו אותו. אני מסכימה עם מה שאמרת, חבר הכנסת אלאלוף, אני חושבת שזה יעד חשוב מאוד של המדינה, לפתח את ההכשרה המקצועית ולפתח את בתי-הספר המקצועיים. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
מה את מציעה, גברתי השרה?
<שרת המשפטים איילת שקד:>
להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
ועדת העבודה והרווחה. אז נצביע. אבל לפני ההצבעה – חבר הכנסת דב חנין, הבעת עמדה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש, אכן, הדיון של היום הזה הוא דיון מאוד חשוב. הכלכלה המודרנית דורשת מדיניות תעסוקה פעילה. היא מחייבת יכולת של אנשים להחליף מקצוע, להכיר טכניקות חדשות. כך נראית הכלכלה המודרנית, אבל כך נראה גם שוק העבודה המודרני; אם בעבר אנשים היו מתחילים לעבוד במקום עבודה בגיל 25 ומסיימים בגיל 65, היום, במהלך החיים שלהם, הם יחליפו לא מעט מקומות עבודה, והיכולת לקבל הכשרה מקצועית שתאפשר להם להתמודד עם השינוי הזה היא קריטית. לכן, מדיניות תעסוקה פעילה היא הדבר הנכון, המתחייב והדרוש, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה חברתית.
למרבה הצער, מה שקורה בישראל בעשור האחרון זה המתה של מערכות ההכשרה המקצועית. אנחנו רואים איך המדינה הולכת ונסוגה מהמחויבות שלה לאפשר לאנשים הכשרה מקצועית – מחויבות שנדרשת גם לכלכלה וגם לחברה. וכמו בנושאים אחרים, אדוני היושב-ראש, הדבר הזה ישתנה רק אם השלטון פה, במדינה הזאת, ישנה את הכיוון שלו. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
תודה רבה, חבר הכנסת אלי אלאלוף, ותודה רבה לשרה, על דברייך. לחשתי לה בשקט: זה תקדים, כי שרת המשפטים שלנו היא מהנדסת, ולא עורכת-דין כמקובל. גם אני, אף-על-פי שאני עורכת-דין, חושבת שיש ריבוי עורכי-דין. הלוואי שיהיו יותר מהנדסים, וגם רופאים.
לצערי, מה שקרה ברבות השנים זה באמת נתק מוחלט בין שוק התעסוקה לשוק ההכשרות המקצועיות. ככה הגענו, השרה, ל-8,000 איש שחסרים במקצועות התעשייתיים, ל-10,000 מהנדסים שחסרים כאן, ואנחנו כל הזמן מנסים לשים את האצבע בסכר במקום לנסות לתת טיפול שורש לבעיה. בוועדת הכלכלה דנו בנושא הזה הרבה פעמים. צריך לומר, חבר הכנסת אלאלוף, שבשנה האחרונה בכנסת, לדעתי, פתאום כל נושא ההכשרות המקצועיות קיבל עוד פעם איזו דחיפה קדימה, ועכשיו כל מה שנותר לעשות – אני רוצה להעלות איזשהו נושא, ואני אשמח מאוד אם גם זה יידון במסגרת ההצעה לסדר-היום אצלך בוועדה: יש 250,000 עצמאים במדינת ישראל. הם אף פעם לא זכאים להכשרות מקצועיות. לפעמים האנשים האלה, מה לעשות, נפלטים מעולם העצמאות וצריכים למצוא את עצמם מחדש. אני חושבת שהרבה פעמים מדובר באנשים טובים, וצריך לראות איך עוזרים להם בעניין הזה. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, השתתפתי היום בשני דיונים שעסקו בנושא החשוב הזה, אחד בוועדה למעמד האישה והשני בוועדת הכלכלה, ואחר כך בדיון שהיה באולם שפרינצק עם נגידת בנק ישראל, ועם פאנל מאוד מאוד מרתק. אני מודה לך, קודם כול, חבר הכנסת אלאלוף, שהבאת את הנושא הזה לכנסת.
מה שנחשף היום לכל אורך הדרך זה שגם בסוגיה הזאת הממשלה הסירה מעל עצמה אחריות. חברים פה כבר מנו את המספרים, אבל מספר הגברים והנשים שעוברים הכשרה, אם זה מטעם המדינה ואם באמצעות המדינה, מגיע ל-20% מאשר לפני כמה שנים, והסכומים הולכים ומצטמצמים; הם הצטמצמו, והם קצת עולים, צריך לציין, אבל הם בשום אופן לא עומדים באותו מקום שהם היו.
וגם מתברר שעניין ההכשרה הוא קצת תוכנית כבקשתך, כי אין תוכנית מוסדרת, אז נגיד בעניין נשי מסוים, מתברר ש-25% רוצים ללמוד טיפוח החן. אין לי דבר וחצי דבר נגד טיפוח, אבל האם זה הצורך מספר אחת בתעסוקת נשים? אולי אפשר ליצור גם תעסוקה אחרת עבורן, לא פחות מכניסה, ועדיין מעניינת, ועדיין עם תרומה ישירה למשק? התחום הזה הוא פרוץ, הוא נראה פרוץ, וככל שחיוניותו עולה נראה שעניינה של המדינה בו הולך וקטן. נותנים לשוק, כרגיל, לעשות את העבודה, אבל השוק עושה את העבודה לפי מה שהוא רוצה לעשות, ולא מה שהמדינה צריכה בהכרח.
אני מזמין אותך, אדוני היושב-ראש, באמת להמשיך את היוזמה הזאת שלך הלאה, ולחדד את הצורך ואת החשיבות הלאומית שלו. וזה לא רק בממד המדינתי; זה לכל אדם ואדם שמבקש ורוצה להיות מועסק, ומדינת ישראל לא עושה את המיטב כדי שהוא או היא ימצאו את מקומם בשוק העבודה או בחברה כולה. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
עוברים להצבעה על הצעתה של השרה להעביר את הנושא לדיון בוועדת העבודה והרווחה. בבקשה, הצבעה. כולם בעד.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 14, נגד – אין, אין נמנעים. הוחלט להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון יום הפג>
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו עוברים לנושא הבא: ציון יום הפג. רבותי, ברשותכם, אני רוצה לקרוא את דבריו של יושב-ראש הכנסת לציון יום הפג.
חברות וחברי הכנסת, אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד לרגל יום הפג הביו-לאומי, המצוין גם אצלנו, כמדי שנה, כדי להעלות את המודעות לאוכלוסייה רגישה ומיוחדת זו. כ-10% מן היילודים בישראל מוגדרים פגים, כלומר נולדו לפני השבוע ה-37 להיריון. בטיפול בפגים נרשמה התקדמות משמעותית במרוצת השנים, ועדיין יש מקום רב לשיפור ולייעול כדי להציל את חייהם ולהעניק להם טיפול מיטבי.
התינוק הפג, מטבע הדברים, חשוף לסיכונים ונזקק לטיפול מיוחד. כפועל יוצא מכך, גם הוריו נדרשים להתמודדות שונה, מורכבת וארוכה מזו של הורים אחרים. גם המחוקק נתן דעתו על כך, והודות לתיקון שנכנס לתוקפו בשנים האחרונות מתאפשרת הארכת חופשת הלידה וקבלת דמי הלידה במקרה של אשפוז ממושך של היילוד.
עם זאת, עלינו לתת דעתנו על הצורך הגובר בהתמודדות עם צורכי הפגים עצמם, שמספרם בארץ נמצא בעלייה מתמדת. אנחנו שומעים לא אחת על מחסור בצוותים רפואיים במחלקות היילודים, בעיקר בפגיות, ומספרם איננו מדביק את קצב הילודה. עידוד אפשר לשאוב מדוח שפרסם בימים אלה משרד הבריאות, המלמד כי שיעור תמותת הפגים בעלי משקל נמוך במיוחד, שעד לפני שנים ספורות נרשמה בו עלייה מדאיגה, נמצא בשני העשורים האחרונים בירידה: בשנת 2014 נפטרו 15% מהפגים, לעומת 25% לפני כ-20 שנה.
הפגים אינם יכולים לזעוק, והם חסרי אונים אפילו מתינוקות אחרים, בריאים מהם. יש לקוות שאנו, בין היתר בדיון חשוב זה, נהיה להם לפה, ונתריע על מצוקתם, על צורכיהם המיוחדים ועל אלו של הוריהם ושל הצוותים הרפואיים בפגיות – שזה המקום להצדיע להם על מלאכת קודש, כפשוטה. תודה רבה.
אני רוצה לפתוח עם אחת משתי היוזמות, אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אבו מערוף – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, אדוני השר, יושב-ראש איגוד הנאונטולוגים במדינת ישראל, ד"ר מולי צנגן, יושבת-ראש לה"ב, הגברת רומי שחורי, תראו, מדי שנה בשנה אני מובילה פה בכנסת – אני רק אתן תזכורת קטנה למי שלא יודע מה זה לה"ב: זה הארגון של ההורים למען הפגים בישראל. פעם אתה הורה לפג – לעולם אתה הורה לפג, והם מגייסים ומתגייסים לעזור לכל אותן משפחות שבצר להן נכנסו לתוך המשפחה הזאת. זה לא מתוכנן, זה לא רצוי, אבל כמה טוב שיש אתכם.
אדוני השר, מי כמוך יודע שמדי שנה בשנה, מאז שנכנסתי לכנסת ואתה התמנית לסגן שר הבריאות – שר הבריאות בפועל – אנחנו מציינים פה את יום הפג הבין-לאומי, וזו הזדמנות טובה ונהדרת לעשות בדיקה איפה התקדמנו, איפה יש לנו הרבה מה לשפר. ולפני שאני אתחיל את הדברים, אני רוצה להגיד לך תודה גדולה. לפני שהתגייסת – והתגייסת במלוא הרצון לבוא ולסייע בנושא הזה, שלצערי הרב, עד שהגעת לתפקיד השר או סגן השר, הוא הוזנח בצורה פושעת. במדינת ישראל מצב הפגיות טרם זמנך היה קטסטרופלי – הצלחנו, באמת עם הסיוע שלך, ושל מי שהיה אז מנכ"ל משרדך, יחד עם איגוד הנאונטולוגים, ארגון לה"ב ואחרים, ליצור איזושהי מחשבה חדשה, ולהסתכל על אותם תינוקות רכים, קטנים, פגים, כעל משהו שהוא קצת יותר מעבר לתינוקייה עם עוד איזו תוספת קטנה.
המצב הזה הביא לתוצאות יפות, אבל אנחנו גם באים לבדוק מה עוד נותר לנו לתקן. אז ראשית, אתה יודע כמה ניסינו לצבוע את הכספים שמדינת ישראל נותנת בעבור כל לידת פג, מתוך ההכרה שזה טיפול יקר, שזה טיפול חשוב, וצריך להשקיע שם את הכסף. לצערנו הרב, הכספים שהמדינה נותנת הם לא כספים צבועים. מנהלי בתי-החולים יכולים לעשות שם כרצונם. הם יכולים לקחת את הכסף למחלקות אחרות – ואני אתן דוגמה קיצונית – אפילו ליחסי ציבור או לאיזשהו ערב בילוי לסגל. הכספים לא מגיעים לפגיות.
וכאשר ניסינו להעביר את המהלך הזה, האוצר התנגד בכל תוקף. ישבנו וניסינו לחשוב מחוץ לקופסה, וכשחשבנו מחוץ לקופסה הגינו את רעיון הכוכבים. וברעיון הזה עשינו איזשהו מודל, שנועד בעצם לתמרץ את אותם בתי-חולים שישקיעו בפגיות. זה האקסטרה שהם מקבלים פר-תינוק. אמר לי אחד ממנהלי בתי-החולים; החולה הכי יקר שלהם, או הכי שווה שלהם, זה הפג, כי יש אתו תקציב שהולך אתו. ולכן הם צריכים להשקיע, אבל הם לא באמת עושים את זה, כי בכל מקרה הם מקבלים את התקציבים האלה. המודל הזה תיקן את העיוות הזה, ונתן איזשהם תמריצים לבתי-החולים שכן ישקיעו בפגיות.
אז בנינו מודל, ובמודל הזה נבחנים גם, כמובן, בין היתר, גם המכשור, גם כוח-האדם, גם הסטריליזציה, מניעת הזיהומים, גם התשתיות, והפלא ופלא, אנחנו מגלים שנה אחר שנה שהזוכים הגדולים בציונים הטובים ביותר הם דווקא אותם בתי-חולים בפריפריה. יכול להיות שבגלל הקושי שלהם לגייס תקציבים או לגייס תרומות, תמריץ כזה הוא בעבורם כמו אוויר לנשימה.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
זה מפריך את הטיעון שאנחנו – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
בוודאי, תראה, אני חייבת לומר: יש תוצאות נהדרות למודל הזה, ועדיין, לצערי הרב, אנחנו אפילו לא עומדים בחוזר מנכ"ל שהוציא אז מנכ"ל משרדך רוני גמזו.
אתה זוכר שב-2011 ישבו הצוות של המשרד שלך עם איגוד הנאונטולוגים ועם הנוגעים בדבר ובנו איזשהו מודל שאמור להיות התקנון: מהו כוח-האדם שאמור להיות בפגיות. אז הם התפשרו, כי בכל העולם, במדינות המפותחות, ב-OECD, התקנון הולך – כוח-אדם בעבור ילד. ואם אנחנו מדברים, אז: אחות על כל פג. אצלנו, במדינת ישראל, לצערי הרב, במקרה הטוב מדובר על אחות אחת לארבעה פגים. במקרים האחרים, הפחות-טובים, אנחנו מדברים על אחות אחת לשמונה פגים.
עכשיו, הדבר הזה בעצם גורם לזיהומים, והיום אנחנו קמנו בבוקר ושמענו על עוד זיהום, חדש, בבית-חולים איכילוב, בית-חולים חזק, ומי שעומד בראשו זה אותו מנכ"ל משרד בריאות דאז, שהנושא של הפגים היה חשוב לו, ואני יודעת שגם היום הוא חשוב לו. ועובדה, איכילוב מצוינים, במודל הכוכבים, כמי שהם בשיפור – בין הגבוהים ביותר.
תראה, אנחנו עדיין צועדים אחורנית; אותו חוזר מנכ"ל מדבר על כך שעל כל אחות תהיה מיטה וחצי, כלומר על כל 1.5 תינוק יהיה תקנון של אחות. היום אנחנו לא שם, אנחנו רחוקים משם. נכון, הצלחנו בעזרת המודל הזה להוריד את רמת הזיהומים, יחד עם פעולות נוספות, ב-50%; ועדיין, מי ששואל, ביחס ל-OECD, אנחנו כל כך גרועים. אנחנו צועדים בצעדי צב, כמו שצנגן אומר, לעומת העולם, שרץ ריצת ארנב.
והנושא הוא כזה, כי אף-על-פי שהורדנו ב-50%, ובעיקר אנחנו רואים את התופעה הזאת גם בפריפריה, עדיין אנחנו הרבה מעבר לכל מדינות ה-OECD בתמותת תינוקות ובזיהומים של פגים, פרט אולי למקסיקו. אנחנו לא רוצים להיות שם. אנחנו רוצים להיות במקום הרבה יותר טוב משם, וכדי שזה יקרה אנחנו צריכים להביא כוח-אדם. כי אותה אחות שצריכה לטפל בארבעה או שמונה פגים, לא יכולה לעשות את שיקול הדעת או "בחירתה של סופי" למי ללכת ואיך כאשר תינוק אחד עושה לה סימני מצוקה, תינוק אחר פולט, תינוק אחר עושה סטורציה – ובתוצאה הזאת אין זמן לסטריליזציה. אותה אחות שצריכה להציל חיים לא תעצור לרגע ותגיד: אני אבזבז לי עוד דקה בלשטוף את הידיים כמו שצריך, כי חיים קודמים גם לאיכות חיים.
אני מבקשת ממך, אדוני השר, ואני מנצלת את המצב ואת העובדה שגברתי שרת המשפטים נמצאת פה: הנושא של בנק חלב אם נמצא עכשיו במשרד שלך. משרד הבריאות, צריך לומר, הביא את הכסף, הביא את הרצון. בכל העולם המפותח יש בנקים לחלב אם, וזו אחת התרופות הטובות ביותר ליילודים – מונע זיהומים. מה שקורה היום, במדינת ישראל יש שוק שחור של חלב אם, שהוא מסוכן לא פחות מזיהומים אחרים. ולכן אני מבקשת ממך, שרת המשפטים: הכסף נמצא, הנכונות כאן. העבירו אליכם, אל המשרד שלכם, את אותו מכרז שהוציא משרד הבריאות, כדי לתקן אותו – איך אנחנו מנתבים את מיליון השקלים האלה כדי להקים שני בנקים לחלב אם במדינת ישראל. יש גם מתעניינים. כדי לבנות את הפרוצדורה צריכים לשבת בעלי המקצוע, קרי המשפטנים אצלך במשרד, ולבנות את הפלטפורמה הנכונה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. נא לסיים.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
והפלטפורמה הזאת צריכה להגיע אלינו, כי הכסף ישנו, וכל יום שעובר הוא בזבוז, והבזבוז הזה יכול להביא גם לבזבוז בחיי אדם.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אז אני רוצה להגיד לך תודה רבה, אדוני השר, אבל יש לנו עוד הרבה מה לעשות.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
וכמו שתמרצנו את הפריפריה בנושא הפגים, אני מקווה מאוד שנתמרץ את הפריפריה גם בתקנון של רופאים. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה. חבר הכנסת אבו מערוף, בבקשה. נא להיצמד ללוח הזמנים.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אבל זאת הייתה הצעה לסדר-היום רגילה, היו צריכות להיות לי עשר דקות.
<היו"ר אחמד טיבי:>
הוא אמר לי חמש דקות. המזכירות קובעת, ואני הולך לפי התקנון. דיון מיוחד הוא תמיד חמש דקות.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר יעקב ליצמן, שר הבריאות, יושב-ראש איגוד הנאונטולוגים ואיגוד לה"ב, השנה אנחנו מציינים את יום הפג באווירה אופטימית וטובה יותר מבשנה הקודמת. אם בשנה הקודמת, לצערנו, ציינו את יום הפג תחת הכותרת: מחדל הפגיות, היום צריך לציין לטובה ולשבח את פעילות משרד הבריאות, ובמיוחד היענות כבוד השר יעקב ליצמן, לתיקון הפגמים שהיו. כמובן, יש עוד הרבה דברים לשפר ולשדרג כדי שנגיע לרמת מדינות ה-OECD בעניין הפג בכלל בישראל. ואכן אני מקווה ורוצה שהיום הזה יתרום להמשך העשייה הטובה בתחום ויקדם את כל נושא הנאונטולוגיה.
גם השנה אנחנו מציינים את יום הפג במקביל לדיונים על התקציב, כולל, כמובן, תקציב משרד הבריאות. והיום בוועדת הבריאות הציג משרד הבריאות דוח, מצגת טובה, שראויה לשבח, אבל בלי שייועד תקציב מיוחד להמשך טיפול בחוסרים שיש בתחום הפגיות, המצב לא ישתפר יותר – כי יש עוד הרבה מה לשפר.
הדברים שמחייבים התייחסות דחופה ביותר הם: א. יש לבנות פגיות נוספות, נוסף על הקיימות, 28, שהרבה זמן קיימות והרבה זמן לא נוספו פגיות. יש להוסיף לאלתר תקנים של אחיות, ולא להסתפק בכך שיש כסף אבל אין אחיות שיאיישו את המשרות. על משרד הבריאות ובתי-החולים לפעול כדי שהדברים ייושמו בהתאם. למטב ידיעתי, יש הרבה אחיות שמעוניינות לעבוד בנאונטולוגיה, בפגיות, אבל, כמובן, אחרי השתלמות מתאימה. ולפחות עד סוף 2017 לא יישאר המצב של אחות אחת לכל ארבעה פגים, ואפילו צריך להגיע עד סוף 2017 לפחות לאחות לשני פגים; בהמשך, כמובן, אחת לכל פג.
על משרד הבריאות להוסיף עוד מתמחים בנאונטולוגיה. נכון שהוספו 12 תקנים בשנה וחצי האחרונות, אבל הרבה בתי-חולים נשארו בלי הוספת מתמחים, ועדיין חסרים 70 תקנים של מתמחים בנאונטולוגיה. יש לפעול להפחתת הזיהומים בפגיות, ששיעורם עדיין מן הגבוהים במדינות ה-OECD.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הליקויים בפגיות הם לא רק בתקנים ובשירות הרפואי – מובן שאין טענות על רמת המקצועיות של הטיפול הרפואי שיש בארץ – אלא הצפיפות בפגיות גדולה, וגם התשתיות לא עומדות בסטנדרטים הרפואיים, שמחייבים סטנדרטים מיוחדים. זה מגביר כמובן את הזיהומים וגורם לתחלואה רבה, ובמקרים מסוימים, לצערנו, גם לתמותה, שעדיין היא מן הגבוהות במדינות ה-OECD.
לפי הנתונים, יש רק שמונה פגיות ממוגנות ב-28, ודבר לא נעשה מאז שהעלינו את הנושא בשנה שעברה ולפני זה. עדיין רובן לא ממוגנות, ולכן חייבים שמשרד הבריאות יפעל בהתאם להגנת הפגיות כולן.
עדיין נושא בנק החלב לא מטופל. בעולם המערבי יש 300 בנקים של חלב. בחודש אפריל 2014 יצא חוזר – צוין כבר – ממשרד הבריאות בעניין בנק חלב אם, ועדיין דבר לא זז. חברת הכנסת אורלי ציינה את זה, ודיברה, ולכן אני מקווה – ונדרוש – שאכן המצב יטופל בהתאם. שרת המשפטים, עוד פעם אני מעיר את תשומת לבה שאכן תפעל בהתאם להקמת בנק חלב אם.
הטיפול בפג לא מסתיים עם השחרור מהפגייה, אלא יש צורך בהמשך מעקב רפואי וטיפול רפואי במשך השנתיים הראשונות לחייו, כולל פיזיותרפיה, דיאטניות, צרכים מיוחדים ועובדים סוציאליים. וכאן יש לציין את המצב הקשה בפריפריה ובכפרים שרחוקים מהמרכזים הטיפוליים להמשך טיפול, וזה מקשה מאוד על המשך הטיפול והמשך השיקום של הפג. ואני לא מדבר על הפריפריה בכלל; יש לציין מקום אחד, הקשה ביותר, בנגב, במיוחד בכפרים הלא-מוכרים, ששם התמותה היא מהגבוהות ביותר.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, בציון היום הזה אני דורש לחייב את משרד האוצר ומשרד הבריאות להמשיך להקצות את המשאבים הדרושים לתקינת מיטות טיפול נמרץ בפגיות, שתגיע למצב הראוי, כדי שבשנה הבאה אכן נקבל ממשרד הבריאות מצגת יותר טובה מזו שקיבלנו היום.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
המדינה צריכה להכיר בפג כילד עם צרכים מיוחדים, ולאפשר מעקב וטיפול בהתאם במשך השנתיים הראשונות לחייו. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך. ישיב מכובדי שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להודות לחברי הכנסת, לאורלי, ליושב-ראש, לכל מי שיזם את הדיון, אני חושב שזה חשוב בכל שנה למסור דוח לכנסת על הפגים. עובדה שירדנו דרסטית, דרמטית אפילו, בפגיעות בפגיות, והמצב משתפר מאוד מאוד – לטובה. אני חושב שזה ציון לשבח – לא רק למשרד הבריאות, אלא גם לכנסת, שעוקבת אחרינו, אז אני מודה לכם על הדיון.
משרד הבריאות רואה חשיבות רבה בטיפול בפגים ובקידומן של היחידות לטיפול ביילוד, מה שנקרא פגיות. מתוך ראייה זו, נושא הפגיות הוגדר כאחת מתוכניות הדגל של המשרד, הוסדרו הנהלים והסטנדרטים המקצועיים והוקצו משאבים ייעודיים.
המשרד מפעיל בפגיות מודל תמרוץ ייעודי, אשר מודד תשומות ותוצאות על-פי הסטנדרט המומלץ בתחומי כוח-האדם, התשתיות והאיכות, וציוני המודל קובעים את דירוג הפגייה, ומכך – את הקצאת הכסף הניתנת. מ-28 הפגיות הנבדקות, 14 הראשונות במודל מקבלות בונוס, וחמש הפגיות המצטיינות מתוכן מקבלות בונוס כפול. נוסף על כך, בשנת 2016 ניתן בונוס לפגיות שהשתפרו מעל שיעור השיפור הממוצע. מודל זה מבטיח שבתי-החולים יבחרו להשקיע משאבים בשיפור מתמיד בפגיות. המודל הוא דינמי, ומשתנה על-פי ממצאי הבקרות, הצרכים והתובנות שעולים במסגרת הבקרות והייעוץ של ועדת מומחים הכוללת כמה מנהלי מחלקות ואחיות נאונטולוגיות. משרד הבריאות מפעיל את תוכנית תמרוץ הפגיות זו השנה השלישית. המודל מתעדכן מדי שנה, ואף עוסק בשחרור הפג לקהילה, ותוצאותיו – – יושב-ראש הקואליציה, שומעים אותו עד כאן.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת ביטן – חבר הכנסת ביטן, יש רעש סביבתי שבא מהכיוון שלך.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
הפגיות צועקות, אדוני.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני בטוח שביטן לא היה פג.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
– – 1. שיפור בכוח-האדם בפגיות – מתחילת הפעלת המודל נוספו במערך הפגיות בבתי-החולים כ-240 אחיות חדשות – הרבה – כ-100 אחיות עם קורס על-בסיסי בטיפול נמרץ ביילוד, וכ-30 רופאים. נוסף על כך הוגדלו משמעותית תקני מקצועות הבריאות הייעודיים; 2. שיפור האיכות – ירידה בשיעור אלח דם נרכש ב-55% משנת 2014 עד 2016; 3. שיפור בתשתיות הפגיות – מתחילת המודל נוספו חדרי הנקה, חדרי הורים, מטבחי חלב וחדרי תרופות כמעט בכל הפגיות במדינה. בכל שנה מאז הפעלת המודל יש עלייה בציון הממוצע של בקרות הפגיות, אף שבכל שנה אנו מעלים את הסטנדרט, ונמשיך ונפעל כך לשם המשך השיפור.
בנושא הפריפריה, המודל הראה שפגיות קטנות ופריפריות – זה סופר-חשוב – יכולות לבצע שיפור משמעותי וליהנות מתמרוץ המודל; לדעתי, להשתפר אפילו יותר מהמרכזים במרכז.
אני אמשיך לפעול עם הצוותים המקצועיים להוביל את התהליך המבורך של שיפור הטיפול בפגים הן בפגיות והן בקהילה במדינת ישראל.
בקיצור נמרץ: המצב השתפר, ויש הרבה עבודה לפנינו. אני מודה לכם.
<היו"ר אחמד טיבי:>
מה אתה מציע, אדוני?
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
עבודה. אין לי שום בעיה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
ועדת העבודה והרווחה.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
בהחלט.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לאדוני. דב חנין, כהרגלו בקודש.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
הוא חולק עלי?
<היו"ר אחמד טיבי:>
לא. הוא רוצה להעיר.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש.
<קריאה:>
– – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, אני רוצה קודם כול להביע הערכה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, שבאופן עקבי מובילה את הנושא החשוב הזה, וחוזרת ומעלה אותו כאן, במליאת הכנסת, ולחברי ד"ר עבדאללה אבו מערוף.
<קריאה:>
פריימריז.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
לא לא, אין לה פריימריז בינתיים, אז בינתיים אני מקווה שאני גם לא מזיק.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
– – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
ואני רוצה גם להזיק לך, אדוני השר, בפריימריז, ולהגיד שאתה עושה עבודה טובה בתור שר הבריאות, גם בנושא הזה וגם בנושאים אחרים, אבל לא יכול להיות שנושא הבריאות יהיה רק על שכמך וכתפיך הרחבות. זה עניין לכל ממשלת ישראל.
מערכת הבריאות בישראל, במשך שנים, עברה דיאטה רצחנית, ואנחנו נמצאים בפערים מאוד מאוד גדולים, ולכן, אדוני השר, הייתי שמח לראות פה, בדיון הזה, ובכלל בדיונים בענייני בריאות, את ראש הממשלה. הוא אומר שחשובים לו החיים עצמם, ואנחנו יודעים שכשמדברים על החיים עצמם, העיקר זה הבריאות – צריך להתחיל מהבריאות.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
הוא עסוק – – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
הוא עסוק בעמונה, הסדרה, אבל בוא ונדבר על החיים עצמם, והחיים עצמם מתחילים בפגיות, בטיפול בפעוטות, במערכות הבריאות המונעת לתלמידי בתי-הספר, במערכת של הרפואה בכלל.
אדוני היושב-ראש, כשאנחנו באים לדיוני תקציב, אני חושב שזה גם התפקיד שלנו, לא להשאיר רק את שר הבריאות במערכה הזאת, אלא לדרוש הגדלה משמעותית של תקציבי הבריאות. העיקר הבריאות? בואו ונוכיח את זה במציאות.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד – הוא בעד העברה לוועדה; מי שנגד – הוא בעד הסרה.
<שר הבריאות יעקב ליצמן:>
ועדת העבודה, כן?
<היו"ר אחמד טיבי:>
ועדת העבודה.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אני לוחצת על זה – – – אני לא יודעת למה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
הנוכחות שלך בולטת.
בעד – 8, אין מתנגדים ואין נמנעים. גם חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס הצביעה בעד – 9. הוחלט להעביר את הנושא לוועדה.
<הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28) ( הארכת רישיון לישיבת ביקור), התשע"ז–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/664); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר אחמד טיבי:>
אנחנו עוברים לסעיף הבא – שאילתות לשרת המשפטים איילת שקד.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
– – – חוק הכניסה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אה, חוק הכניסה. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28). חבר הכנסת איתן ברושי יציג.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, מטרת הצעת החוק שאני מעלה כעת לקריאה ראשונה היא לאפשר את הארכת תקופת השהייה של אמן במה וספורטאי זרים לצורך המשך העסקתם אצל גופי התרבות והספורט, וכך לנצל את מלוא הפוטנציאל הגלום בהעסקתם ולהמשיך לאפשר להם לתרום לעשייה חשובה זו.
כיום העסקתם היא על-פי הכללים של עובדים זרים, וכפופה לחוק הכניסה לישראל משנת 1952. הדבר משפיע על השתלבותם בתרבות ובספורט הישראלי, שכן הוא קובע מגבלות זמן לשהייתו של העובד הזר: תקופה מרבית של חמש שנים בלבד, הגבלה שמקשה הן על האמן והספורטאי והן על מוסד התרבות ואגודת הספורט שמעסיקים אותם, ומאלצת בסופו של דבר את המוסדות והגופים להיפרד מאמנים וספורטאים ומצמצת את היכולת של שני הצדדים לממש את מלוא הפוטנציאל הגלום בהעסקתם בישראל.
בהתאם לבקשת רשות ההגירה והאוכלוסין ומשרדי הממשלה האמונים על הנושא, הוכנסו בהצעת החוק שינויים המוסכמים על כלל הגורמים הנוגעים בחוק ומדגישים את התנאים שבהם יאשר שר הפנים את בקשת ההארכה, ובתוכם תרומה לכלכלה, למשק, לחברה, לתרבות ולספורט בישראל.
תרבות, אמנות וספורט הם נשמת אפה של כל חברה מתקדמת ודמוקרטית, הם הכרח לחברה משכילה ורבגונית. גם בימים אלה של ריאליטי וטלפונים חכמים, התרבות משקפת את החברה שבה אנו חיים, אך שואבת את חשיבותה גם מהאופן שבו היינו רוצים לראות את החברה שלנו בעתיד. בכוחה להציף סוגיות חברתיות משמעותיות, ליצור דיאלוג פתוח להשמעת דעות שונות ולסייע להטמעת סובלנות ומגוון של ערכים.
בכל שנה אנחנו כוססים ציפורניים במתח כדי לראות אם הסרט הישראלי שמייצג אותנו בטקס פרסי האוסקר זוכה במועמדות או בפרס עצמו. אנחנו חשים גאווה כאשר להקת מחול מישראל זוכה לכבוד ולהערכה בעולם, כאשר הצגה של תיאטרון ישראלי מוצגת במדינה אחרת או כאשר קבוצה ישראלית זוכה בגביע אירופה וקבוצת כדורגל ישראלית משחקת בליגת האלופות. ההצלחות שלנו בתרבות ובספורט הן שגרירות בעולם, הן לצנינים בעיני שונאינו ותחמושת נגד אלה הרוצים להחרים אותנו.
אמני במה זרים המועסקים על-ידי התזמורות, האופרה, ההרכבים המוזיקליים, להקות המחול, התיאטרון ועוד תורמים רבות לאמנים ולתרבות בישראל. כל אלה מביאים עמם ניסיון וגיוון אשר מפרים ומעשירים הן את היצירה ועולם התרבות בישראל והן את החוויה התרבותית של קהל הצופים. יתרה מכך, אמנים זרים השוהים במוסדות התרבות בישראל הופכים לחלק אינטגרלי מחיינו כאן, ובהמשך – לשגרירים הטובים ביותר שלנו בעולם כולו.
בדומה לאמנות, גם בספורט יש תרומה מכרעת לשילוב שחקנים ומאמנים זרים, אשר מביאים ידע, ניסיון וגישות חדשניות לעולם הספורט הישראלי, ומחזקים ומגוונים את הקבוצות הישראליות. ספורטאים ומאמנים זרים בארץ הנשארים לתקופה ממושכת הם בני-אדם וספורטאים ברמה גבוהה מאוד והם בעלי ערך משמעותי לסביבתם ולענף שלהם. הם משמשים דוגמה לצעירים, תורמים לחינוך ולטיפוח של הנוער ומנחילים רמה גבוהה ומקצוענות בסטנדרטים המקובלים מעבר לים. אני משוכנע שכל אחד ואחד מאתנו יכול להיזכר בדוגמה לספורטאי יוצא דופן שהטביע פה חותם, השתלב בהוויה הישראלית המיוחדת ותרם רבות. כך גם בתחום התרבות והאמנות.
חשוב לציין כי מספר האמנים והספורטאים הזרים הפועלים בישראל מוערך בעשרות בודדות בלבד, כך שהארכת התקופה לא רק שאינה עשויה להביא לפגיעה באמני הבמה והספורטאים הישראלים, אלא שהיא עשויה להיטיב עמם ולהועיל לחברה כולה.
אני רוצה להודות לחברות הכנסת נורית קורן, מירב בן ארי וד"ר יפעת שאשא ביטון, שחתומות יחד אתי על הצעת החוק.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
מירב לא חתומה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
למה אתה מפריע לו – – –
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
לא, את לא חתומה, למה סתם להגיד שאת חתומה?
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אני חשבתי שיש עזרה הדדית. אני מודה למי שהזכרתי, גם לאיציק, כמובן, תמיד. אני רוצה להודות למשרד הפנים, משרד התרבות והספורט, מינהל האוכלוסין, לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולעומד בראשה חברי דוד אמסלם, ובעיקר לצוות הלשכה שלי בעבר ובהווה, לכולם חלק בקידומה של הצעת החוק, יחד עם נציגים של מוסדות התרבות והספורט.
שילוב אמנים וספורטאים ממדינות שונות לצד אמנים וספורטאים מקומיים הוא חלק מקובל ושכיח באופיו של עולם התרבות והספורט, שאיננו מבחין בגבולות מדיניים. מדובר בהצעת חוק פשוטה, שהתועלת ממנה עשויה להיות רבה לעולם התרבות והספורט, ושום נזק או עלות לא נגרמים ממנה. הצעת החוק זכתה לתמיכת ועדת הפנים והגנת הסביבה, וכעת אני מבקש מכם, מכולכם, לאשר אותה בקריאה ראשונה, להמשך התהליך. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך. יש דוברים – אם הם נמצאים כאן. חבר הכנסת אייכלר – איננו נוכח; חבר הכנסת חאג' יחיא, בידכ תחכי?
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים.
כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, היום השתתפתי בדיון בוועדה לביקורת המדינה שדן בדוח המבקר על עבודתה וביצועיה של מינהלת הבדואים. (אומר בערבית: הוועדה להרס הבדואים ולא לפיתוח.)
משם, מאותה ישיבה, התרשמתי שהגישה של המינהלת היא גישה עוינת ומתייחסת לבדואים כאילו הם אויבים ולא אזרחים מן המניין. פשוט, היא לא מביאה אותם בחשבון, היא לא בודקת את הצרכים שלהם. את כל התוכניות שהם מכינים הם מכינים רק כדי להרוס להם את הבתים, להרוס להם את היישובים, ולא מתייחסים אליהם, לא יושבים אתם ולא מתייעצים אתם. בעלי העניין, כ-90,000 אזרחים, לא מביאים אותם בחשבון, לא מדברים אתם, בכל תוכנית שהם מכינים.
נוסף על כך, יש כפרים שהוכרו לפני עשור. את אותם יישובים לא מפתחים. אפילו ביישובים שאין בעיה של בעלות, הבעלות של האזרחים, אין מערערים עליה, היא בעלות פרטית, רשומה, גם שם לא מפתחים. לא עושים פיתוח לאותם יישובים ומשאירים אותם במצב לא נסבל: אין להם תשתיות, לא כבישים, לא מים, לא חשמל, לא שירותים מינימליים. אין מקום בארץ שמסיעים תלמידים באוטובוסים על כבישים לבנים, אלא במקומות האלה. אין מצב שהתלמידים האלה יוכלו לקבל את מה שמגיע להם.
נוסף על כך, הם טוענים שמכינים לאותם יישובים תוכניות מפורטות כדי להתחיל לפתח, אבל התוכניות המפורטות האלה לא יאושרו בשנתיים הקרובות. אז כל הכסף, המיליארדים שכאילו הקציבו לפיתוח של היישובים האלה, לא יועבר לשם. אז המקום שיועד לו מלכתחילה הוא לא לפתח את היישובים האלה, אלא להעביר אותו למקומות אחרים, ואני חושב שזה גם עובר להתנחלויות. אז הכסף שמגיע לבדואים לא מנוצל שם.
<מירב בן ארי (כולנו):>
מה קשור? מה, בגלל שזה לא בא לבדואים זה הולך להתנחלויות? אולי זה פשוט לא בא לבדואים?
<היו"ר אחמד טיבי:>
תמשיך, תמשיך.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
טוב. אז, אם תרצי, תקבלי הסבר במקום אחר. תני לי להמשיך, כי את מפריעה לי.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
התוכנית הכלכלית, או החלטת הממשלה מס' 922, לא הביאה את הבדואים בחשבון, אבל מה? יש יישובים שמוכרים הרבה שנים, והם מסודרים, והם עם תקציבים רגילים, וכל השנים יש להם הכול. יש כמה יישובים כאלה. למה הם צריכים לקבל את התקציבים שלהם דרך המינהלת? למה לא לקבל אותם מהמשרדים הממשלתיים הרגילים? אגיד לכם למה: כי הם רוצים לחנוק אותם, לחייב אותם לקלוט את היישובים שהולכים להרוס ולעשות לתושביהם טרנספר, וזה לא מקובל. אני פונה מפה לאותם יישובים שכל הזמן קיבלו את הכספים שלהם, את התקציבים שלהם, דרך משרדי הממשלה, לא לשתף פעולה עם המינהלת. לא לשתף פעולה עם המינהלת. הם צריכים לקבל את התקציבים שלהם כמו כל יישוב אחר, והם לא צריכים להיות הכלי שבידי המינהלת ושר החקלאות, כשהכוונה היא טרנספר.
<מירב בן ארי (כולנו):>
איזה טרנספר? – – –
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
לפני שבוע, בדיוק ביום שלישי שעבר, ביקרתי בביר-הדאג'.
<היו"ר אחמד טיבי:>
נא לסיים.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
אני מסיים.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בביר-הדאג', לפני כחודש, הרסו בתים לכמה משפחות, ולא רק הריסה, אלא נקמנות. מה – – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מבקש לא להפריע. תנו לו לסיים את דבריו.
<מירב בן ארי (כולנו):>
יש בג"ץ, מה זה? בג"ץ – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
חברת הכנסת בן ארי.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בהמשך. את לא יודעת על מה את מדברת.
<היו"ר אחמד טיבי:>
לא, אל תתווכח אתה. תגיד את המשפט – – –
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
אני לא אתווכח אתה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מבקש ממךְ.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
הרסו אפילו את התערובת של החיות שהם מגדלים – כיסו בעפר – כשזה לא קשור להיתרים או דבר אחר. חוץ מזה, ביר-הדאג', אין בו בית אחד עם היתר בנייה, והוא יישוב מוכר, ועושים עכשיו בחירות במועצה האזורית שם. מי שנמצא מחוץ לקו הכחול, פוסלים אותו מלבחור ולהיבחר.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. קסניה סבטלובה? – מיש מאוג'ודה. דב חנין – שלוש דקות.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש, אני עליתי לדוכן כדי לברך את המציע, חבר הכנסת ברושי, ואת היוזמות הנוספות, על הצעת חוק שהיא הצעת חוק טובה, הצעת חוק עניינית, היא פותרת בעיה אמיתית. היא מאפשרת לאנשים שתורמים למשק, לתרבות ולספורט להישאר בישראל גם כאשר בחוק הקיים, אדוני היושב-ראש, יש מגבלה נוקשה מדי, שבעצם מונעת את המצב הזה. אתה בא אלינו – ואני מברך אותך על כך – ואומר: הנה בעיה אמיתית, אנחנו צריכים לרכך את הנוקשות שבחוק כדי לאפשר פתרון לבעיה האמיתית הזאת. אני מברך על כך, ואני שמח שהכנסת מייד תאשר את ההצעה הזאת פה-אחד.
אבל אני רוצה להפנות את תשומת לבכם, עמיתי חברי הכנסת, לניגוד הקיצוני שקיים בין הדבר הטוב הזה שאנחנו עושים היום לבין מה שעשינו בדיוק אתמול; אתמול אנחנו העברנו בכנסת, הקואליציה העבירה בכנסת, חוק שעושה בדיוק את הדבר ההפוך: במקום להגמיש – מקשיח; במקום ליצור מנגנון שמאפשר פתרונות – ליצור מנגנון שכובל את שר הפנים ומונע ממנו להפעיל שיקול דעת. אני מתכוון לחוק שבעצם אוסר כניסה לישראל של אנשים – על בסיס של עמדות פוליטיות. זה חוק מיותר, חוק שאין בו צורך, כי שר הפנים גם היום יכול לאסור כניסה של אנשים כאלה לישראל, אם הוא מחליט כך. אבל בעוד החוק הזה היום הוא חוק שגם מגמיש ויוצר אפשרות של שיקול דעת, החוק שהכנסת אימצה אתמול הוא חוק שמקשיח ומייצר טייס אוטומטי במקום שלא צריך אותו בכלל.
יש פער גדול בין מה שקורה בכנסת, אדוני היושב-ראש, ביום שני, שזה היום שבו מגיעות אלינו ההצעות שהממשלה חפצה ביקרן, לבין מה שקורה בכנסת ביום שלישי. אדוני השר לשירותי דת, נאמר במקורותינו שביום שלישי נאמר פעמיים "כי טוב", אז כנראה משהו בדבר הזה עובד. אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שיהיו לנו הרבה חוקים בימי שלישי, ופחות חוקים בימי שני, כדי שאנחנו נקדם חקיקה טובה, עניינית, דרושה, במקום לקדם חקיקה הרסנית, מיותרת ומזיקה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חבר הכנסת אורן חזן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, השרה, חברי, חברותי, חברי הכנסת, אני רוצה לפנות דווקא בשאלה ליושב-ראש, שאלה אמיתית. השבוע שמעתי אותך מתבטא ומספר שבהנחה שחוק הדגל, התיקון לחוק הדגל, יעבור בכנסת ישראל – ואנחנו, כנציגי הציבור, כמי שנבחרנו לשבת בבית הזה, כשלוחי העם, הבית הזה, שמסמל יותר מכול את ריבונותו של העם היהודי בארץ-ישראל, את הריבונות של המדינה היהודית, אז אני מבקש שבכל מקום שאנחנו נלך ונייצג – כי אותנו מזמינים כנציגי ציבור רשמיים, חברי כנסת, חברות כנסת, שרים, ראש ממשלה, נשיא – שילווה אותנו דגל ישראל. ואני שמעתי אותך, אדוני היושב-ראש, עומד מעל כל בימה ומספר – ומשמש ממש מודל, דוגמה וסמל – שאתה תפר את החוק הזה בבוטות. אנחנו נעבור על החוק הזה, אמרת.
אתמול שמעתי חברים נוספים שלך, אצלכם ברשימה הפלסטינית המשותפת, שמדברים על חוקים נוספים – דוגמת חוק המואזין, שבעזרת השם יעלה ויעשה סוף למפגע, למפגע הרעש הסביבתי הזה שפוגע בראש ובראשונה באזרחים המוסלמים של מדינת ישראל, שמפחדים לדבר בגלל אותו שלטון פחד.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אתה בטוח שהוא יענה לך?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הנה, אתה כבר מתייחס. הנה, זכיתי לתשומת לבך. אני לא יודע אם נפלת בפח או לא, אבל ענית.
אני שואל ומנסה באמת להבין – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אם רק היית מבין את מה שאמרתי.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – מהלב – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אם רק היית מבין את מה שאמרתי. אם רק היית מבין מה שאמרתי.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
בבקשה תמשיך.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני שואל אותך ומנסה להבין איך זה נראה שאתה יושב כאן, ובעבר גם בחוצפתך הואלת להגיד שאתה פה הריבון, ואתה יושב כאן ואתה מספר מעל הדוכן – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מבקש ממך לצאת. אני מבקש ממך לחזור מהמילה. לא אומרים ליושב-ראש "חוצפתך". אני מבקש לחזור בך מייד.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אומר – קודם כול, אתה יודע, גם לבקש יש צורה. זה בסדר שאתה מבקש.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מבקש, אל תטיף.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אגיד עוד פעם: חבר כנסת – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מבקש ממך לחזור – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
ביקשת משהו?
<היו"ר אחמד טיבי:>
– – מהאמירה שלך ליושב-ראש – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
תהיה סבלני כדי – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
– – "חוצפתך".
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא דיברתי עליך כיושב-ראש עכשיו. דיברתי על האמירה – לבוא ולהגיד – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אתה דיברת אתי כיושב-ראש.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא, תבין, עוד פעם – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אם לא תחזור בך, אתה תורד מהדוכן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
תסתכל, אתה עושה בדיוק – בדיוק – את מה שאני מנסה להבין.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אם לא תחזור בך, אתה תורד מהדוכן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אומר עוד פעם: בעיני – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מתרה בך פעם שלישית.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתה יכול להתריע פעם שלישית. אני שואל עוד פעם – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אם לא תחזור בך – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – בעיני, חבר כנסת שעומד מעל דוכן הכנסת – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מבקש להוריד אותו מהדוכן מייד.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – ומצהיר שהוא יפר את החוק – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
תרד מהדוכן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – הוא חצוף.
<היו"ר אחמד טיבי:>
ביקשתי ממך שלוש פעמים.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
מי שעומד מעל דוכן הכנסת – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אוקיי. נא לרדת.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – ומודיע שהוא יפר את החוק – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
נא לרדת מהדוכן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני ארד. אני ארד.
<היו"ר אחמד טיבי:>
נא להוריד אותו מהדוכן מייד.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – – ואתה ממשיך בחוצפתך המרובה ומבזה את כנסת ישראל. אני יורד.
<היו"ר אחמד טיבי:>
יאללה, אינזל.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
יאללה מה?
<היו"ר אחמד טיבי:>
אינזל, רד מהדוכן. בערבית אינזל זה רד. אינזל זה רד.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתה ממשיך, בחוצפתך – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – ואתה מבזה את כיסא היושב-ראש.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתה מבזה – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
האמת היא שאני מבזה את הכנסת, לא אתה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
מבזה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתה לא מסוגל להתמודד עם האמת.
<היו"ר אחמד טיבי:>
– – – אורן חזן, אתה מביא כבוד לכנסת.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
נכון, כבוד גדול.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לעמוד מעל הדוכן – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אם תמשיך ככה, אני אוציא אותך מהאולם.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לעמוד מעל הדוכן – – – אתה יכול להוציא אותי מהאולם – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מבקש ממך להפסיק.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
למה אתה לא מסוגל לענות לי?
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מבקש – אני מבקש ממך להפסיק.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
למה אתה לא מסוגל לענות לי?
<היו"ר אחמד טיבי:>
אם תמשיך ככה – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
– – אני איאלץ להוציא אותך מהאולם.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני רק מנסה להבין למה אתה לא מסוגל לענות לי.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני איאלץ להוציא אותך מהאולם. שב במקומך.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לשבת פה ולהגיד – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
שב במקומך. שב במקומך.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לשבת פה ולהגיד שאתה תעבור על החוק – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני קורא אותך פעם ראשונה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – ולקרוא לאנשים לעבור על החוק – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני קורא אותך פעם שנייה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – זו בושה. מה קרה? דבר אחד חשוב – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אקרא לך מהמקום. אני אשב איפה שנוח לי, לא איפה שתגיד לי.
<היו"ר אחמד טיבי:>
ותפסיק לקרוא קריאות ביניים ליושב-ראש.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא, אני קורא – – – עומד כאן ומבזה את הכנסת – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
תפסיק. אני מבקש להוציא אותו מהאולם. פעם שלישית. אטלע ברא.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
היית צריך לקרוא גם פעם שנייה – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אטלע ברא.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתה צריך להגיד פעם שנייה קודם.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אמרתי. אתה לא יודע גם לספור.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא, אמרת ראשונה. אתה צריך להגיד שנייה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אוקיי. נא לצאת מהאולם.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
איי, איי, איי.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אין ספק שאתה מביא כבוד לכנסת ישראל.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לפחות אני לא קורא לאזרחים לעבור על החוק.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אין ספק. אין ספק.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אין ספק, אין ספק. אין ספק. אין ספק. תודה רבה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
(חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.)
<היו"ר אחמד טיבי:>
אין ספק, אין ספק. תודה רבה.
עכשיו אני ידעתי איך מנצלים את רוחב הלב שלי. הוא ביקש להקדים אותו ממס' 25 רק כדי שיפנה אלי. הוא ביקש אישור מאיציק שמולי, אמרתי לו תבקש אישור מאיציק שמולי. אולי ככה הוא עושה במקומות עבודה נוספים. תודה רבה. איציק שמולי, בבקשה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
עכשיו ישעמם לנו.
<מירב בן ארי (כולנו):>
היה לך מעניין עד עכשיו...
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
כן, יש לנו צעצוע.
<היו"ר אחמד טיבי:>
שלוש דקות לרשותך.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, גם אני הסתכלתי על העולם בעיניים תמימות, עד לפני חמש דקות, וחשבתי שמדובר פשוט בבקשה אנושית, אבל יש דברים שאני עדיין לא מבין בבית הזה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
למדת על בשרך.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
כן. בסדר. בכל יום לומדים פה משהו חדש, וזה בסדר גמור. אני כמובן מברך את חברי איתן ברושי על החוק הזה, חוק חשוב, חוק שבהחלט יש לו מקום, ואני חושב שטוב שאתה מוביל אותו.
אני רוצה, ברשותכם, להעלות כאן היום את הנושא של הביטוחים הסיעודיים. היום הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה, וכוונתה להשבית את המשק על המשבר של הביטוחים הסיעודיים. זה לא סוד שהבית הזה מתעסק בנושא הזה בשנתיים-שלוש האחרונות ללא הרף, ואנחנו עושים את זה בעיקר כי אנחנו מבינים את המצוקה של האנשים. לא יכול להיות שבמשך ארבע-חמש שנים, כאילו זה המפעל המצליח ביותר במדינת ישראל; אין בית-חרושת שעובד יותר מהר מזה, מהקצב שבו חברות הביטוח מעיפות את הקשישים מהביטוחים הסיעודיים. זה פשוט לא יאומן. ובואו נזכיר לכולם על מה אנחנו מדברים פה – יותר ממיליון ישראלים שילמו עבור ביטוח סיעודי, והם שילמו בכל חודש במשך חמש, עשר, 15, 20 שנה. וברגע האמת, מדינת ישראל נתנה לחברת הביטוח את היכולת לברוח ולהשתמט מההתחייבויות, והשאירה יותר ממיליון ישראלים חסרי כול.
אנחנו לא מוכנים יותר להשלים יותר עם המצב הזה, ואנחנו אומרים לממשלה, שהתחייבה בתקציב הזה – ולא עשתה את זה – לקדם ביטוח סיעודי ממלכתי, שאנחנו – יש פה מספיק חברי כנסת, גם מהקואליציה – נתחיל לדחוף את הדבר הזה בכל הכוח. אנחנו הפסקנו לחכות לממשלה עם היוזמה שלה לביטוח סיעודי ממלכתי. אנחנו מבינים שזה לא יקרה מהממשלה, אף ששר הבריאות – אני מאמין לו – מאוד מאוד רוצה. אבל זה כבר התקציב השני ששר הבריאות מאוד מאוד רוצה, וזו הפעם השנייה או השלישית שזה לא קורה. ועד אז, אנחנו נעשה את הכול כדי לחייב את חברות הביטוח להשאיר את המבוטחים בתוך הפוליסות. ההפקרות הזאת לא יכולה להימשך.
ואני רוצה להזהיר את כולנו מפני הטריק הקבוע בחודש דצמבר: האוצר אומר: הקפאה, וכל הקשישים נופלים בפח ומוחאים כפיים. מגיע חודש ינואר, והם מופתעים שממשיכים לזרוק אותם מהפוליסות. למה? כי אנחנו לא רוצים יותר להקפיא את ההחלטה המקורית לחסל את הביטוחים הסיעודיים. זה לא מה שאנחנו רוצים. למה? כי בעין אחרת משרד האוצר קורץ לחברות הביטוח ואומר: תמשיכו לזרוק אותם מהפוליסות. אנחנו דורשים החלטה פוזיטיבית: להשאיר את המבוטחים בתוך הביטוחים הקולקטיביים כל עוד אין פתרון אחר. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך. חבר הכנסת יהודה גליק – מיש מאוג'וד. עודד פורר. מיקי לוי – עומד על זכותו לדבר.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק בהחלט חשוב, אני אתמוך בו, אבל לא לשם כך עליתי עכשיו לדוכן.
אתמול נפל דבר בוועדת הכספים, והיום כל כלי התקשורת, ללא יוצא מן הכלל, עוסקים בנושא המשכנתאות. כמה חברי כנסת שהנושא קרוב ללבם ואכפת להם מהזוגות הצעירים – אותם ילדים של כולנו, ללא הבדלי אופוזיציה–קואליציה, שנאלצים מתחילת השנה לקחת משכנתאות. כאשר הריבית במשק היא ריבית אפס, המשכנתאות עלו בעשרות אחוזים. הנושא נבדק על-ידינו, ומתחילת השנה רווחי הבנקים – די היה להסתכל על רווחיו ברבעון אחד של בנק המזרחי כדי להבין איזה רווחים עצומים הבנקים מקבלים. אם אני לא טועה – המספרים אינם מונחים לפני – הבנק קונה ב-0.21 את הכסף, ומגיע לרווח של 3.1–3.2. רווח עצום, סדר גודל של 5 מיליארד שקלים מתחילת השנה על חשבון מבקשי המשכנתאות, הזוגות הצעירים ומשפרי הדיור.
ומגיעה נגידת בנק ישראל – ואני מאוד מאוד מעריך אותה, באמת, אישה מאוד מאוד מרשימה, עם ידע בלתי רגיל, מאוד תרבותית – יחד עם הממונה על הבנקים, ד"ר בר, והן מספרות לנו מה הבעיות במשק בנושא הדיור. לא גילו לנו שום דבר, אנחנו מכירים את הבעיות האלה. רק על טענה אחת, או על בקשה אחת, לא קיבלנו תשובה מבנק ישראל, שאמור לנווט את הכלים הפיננסיים כדי שהבעיה הזאת תיפתר – לא קיבלנו תשובה חד-משמעית איך אנחנו יכולים להקל על מבקשי המשכנתאות, שנאלצים בשנה האחרונה לספוג את כל העליות, אף-על-פי שהריבית במשק היא אפס. תשובות כמו עמידות הבנקים, העמידות הפיננסית שלהם, כל הדברים שבעולם, רק לא דיברנו על הזוגות הצעירים.
ואני הולך הביתה עם תחושה רעה מאוד, ומקבל עשרות טלפונים מזוגות צעירים, וממובילי דעה בציבור, שמפנים אצבע מאשימה גם אלינו, אל חברי הכנסת, שלא דאגנו להם. ולא דאגנו להם. והיום, יחד עם חברים נוספים, ביקשתי הצעה דחופה לסדר-היום ודרשתי מיושב-ראש ועדת הכספים לזמן מחדש את נגידת בנק ישראל, ד"ר פלוג, ואת הממונה על הבנקים, ד"ר בר. לא יעלה על הדעת – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אני מסיים, אדוני.
לא יעלה על הדעת שהריבית במשק היא אפס, וההלוואות למשכנתה יעלו בעשרות אחוזים. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. עמר בר-לב; איתן ברושי הציג את זה. יוסף ג'בארין; עבדאללה אבו מערוף – מוותר; עליזה עאידה תומא; שטרן; נחמן שי, אתה רוצה לדבר? דבר.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני תומך בהצעת החוק הזאת ומברך עליה. לפני כמה חודשים הגשתי הצעת חוק אחרת, שקשורה גם כן לחוק הכניסה לישראל, והיא עסקה בעניין של חוקרים שמגיעים למוסדות מחקר – הייתי אומר: עילית של מחקר בישראל – מספר מאוד מצומצם, ספורים בשנה, ואותם מוסדות מתכוונים לקלוט אותם לעבודה ארוכת טווח בישראל על בסיס מחקר משותף שנעשה על-ידי אותם חוקרים ועל-ידי חוקרים ישראלים. מדובר באמת בעידית שבעידית במדע הבין-לאומי. חוקרים משתפים האחד את האחר, או האחרת, בעבודות שלהם, מחקר שהוא בין-תחומי, שבשורה התחתונה יכול להביא לפריצות דרך ולהישגים.
אומנם כהצעת חוק ההצעה שלי לא עברה, אבל היא מצאה את דרכה למשרד הפנים, ואחרי עבודת מטה ארוכה, בשיתוף עם המועצה להשכלה גבוהה ועם ועד ראשי האוניברסיטאות, הצלחנו להגיע לנוהל חדש, שבאמת יאפשר לחוקרים וחוקרות מהקהילה הבין-לאומית לבוא לארץ, לשהות פה תקופה ארוכה – אני מדבר על סדר גודל של שנים; אני מבין שהצעתך היא לתקופות יותר קצרות, חברי – ובאמת, כדי לאפשר להעמיק את המחקר.
אני שמח שמשרד הפנים הבין את חשיבות הנושא הזה. אנחנו חיים בעולם גלובלי, לכן גם הצעת החוק הזאת היא נכונה ונבונה; אנשים נעים ממקום למקום, ואנשים מעבירים את כישרונותיהם ויכולותיהם מארץ לארץ – כך צריך לעבוד בעולם מודרני, כך צריך לעבוד בעולם גלובלי. ולכן, תמיכת משרד הפנים גם בעניין הזה וגם באותה הצעת חוק שאני הבאתי – אומנם לא במתכונת של הצעת חוק, אבל זה פחות חשוב, לצורך העניין – היא עדות נוספת, בעיני, לפתיחות שמדינת ישראל מוכנה לגלות לחשיבות של שיתוף פעולה בין-לאומי, של העברת כישרונות ממקום למקום, של צירוף יכולות שחוצה גבולות גיאוגרפיים ובין-לאומיים ומביא לכך שאנשים יוכלו לעבוד יחד, ליצור יחד ולקדם יחד נושאים. זו תפיסה נכונה, מודרנית, ואני מברך על כך, ואני רוצה לברך את חברי על הצעת החוק הזאת. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. תמר זנדברג – לא שם. יעל גרמן; אוסאמה סעדי; מירב בן ארי – מוותרת. באסל גטאס – מוותר; באסל גטאס?
<באסל גטאס (הרשימה המשותפת):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
שואל. יוסי יונה; מאיר כהן; ג'מאל זחאלקה; יואל חסון; אמיר אוחנה; מיכל רוזין. תם סדר הדוברים.
<מירב בן ארי (כולנו):>
רגע, מה? צריך להצביע.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תם סדר הדוברים.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אה, חשבתי שאתה רוצה – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
לייבזון – אני מבקש לקיים הצבעה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
הוא לא קרא לי לייבזון כבר הרבה זמן.
<היו"ר אחמד טיבי:>
כן, לא הייתי כאן. בבקשה.
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28) (הארכת רישיון לישיבת ביקור), התשע"ז–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה התקבלה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה התקבלה בקריאה ראשונה ועוברת לוועדת הפנים והגנת הסביבה.
אני עובר לשר הדתות, שאילתות. שרת המשפטים לא תשיב. חבר הכנסת אלעזר שטרן. קודם השר.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אפשר לצרף אותי, בבקשה, להצבעה?
<היו"ר אחמד טיבי:>
בדיעבד, באופן היסטורי, רטרואקטיבי.
<קריאה:>
– – –
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
סליחה, אני רצתי כמו משוגעת מוועדת – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מעריך את הריצה שלך, חברת הכנסת נחמיאס ורבין, איילת, הרי היא ביקשה להצטרף, והצטרפת כתומכת בחוק.
אדוני השר. חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח. חבר הכנסת אלעזר שטרן, פעם שנייה – אינו נוכח. תודה.
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
פעם שלישית – זכית.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני רוצה להודות לך, אדוני. אתה את שלך עשית, בעלי השאילתות לא נמצאים כאן. אני מודה לאדוני.
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
תודה רבה, אדוני.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר אחמד טיבי:>
סגן מזכירת הכנסת, הודעה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 27), התשע"ז–2016, שהחזירה ועדת הכספים. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
כבוד היושב-ראש – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
הנושא יעלה בנשיאות. אני מבטיחך נכוחה – – –
<השר לשירותי דת דוד אזולאי:>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מעריך מאוד, אדוני השר, גם שבאת היום לכנס שלנו ללא התראה מראש.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום רביעי, ט"ו בחשוון התשע"ז, 16 בנובמבר 2016, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 18:34.>