דברי הכנסת

דברי הכנסת ד / מושב שלישי / ישיבות קס"ז–קס"ט / כ'–כ"ג בחשוון התשע"ז / 21–23 בנובמבר 2016 / 4 חוברת ד' ישיבה קס"ז הישיבה המאה-ושישים-ושבע של הכנסת העשרים יום שני, כ' בחשוון התשע"ז (21 בנובמבר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 נאומים בני דקה 7 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 8 מאיר כהן (יש עתיד): 9 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 9 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 10 עיסאווי פריג' (מרצ): 11 חיים ילין (יש עתיד): 11 איתן ברושי (המחנה הציוני): 12 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 13 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 14 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 14 יוסי יונה (המחנה הציוני): 18 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 19 יהודה גליק (הליכוד): 19 יעל גרמן (יש עתיד): 19 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 20 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 21 שעת שאלות לשר לביטחון הפנים ולנושאים אסטרטגיים והסברה 21 דב חנין (הרשימה המשותפת): 22 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 23 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 24 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 28 אברהם נגוסה (הליכוד): 30 מאיר כהן (יש עתיד): 32 איתן ברושי (המחנה הציוני): 34 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 35 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 37 קארין אלהרר (יש עתיד): 38 יעקב פרי (יש עתיד): 41 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 44 יהודה גליק (הליכוד): 46 יעל גרמן (יש עתיד): 49 עיסאווי פריג' (מרצ): 50 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 53 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 53 הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 8), התשע"ז–2016 54 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 54 אורי מקלב (יהדות התורה): 58 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 183), התשע"ז–2016 58 טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 59 תמר זנדברג (מרצ): 61 הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה בצהרונים, התשע"ז–2016 63 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 63 רחל עזריה (כולנו): 67 הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 27), התשע"ז–2016 68 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 68 דב חנין (הרשימה המשותפת): 70 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 72 נאוה בוקר (הליכוד): 73 יוסי יונה (המחנה הציוני): 74 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (תיקון) (שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית), התשע"ז–2016 75 סגן שר האוצר יצחק כהן: 75 רויטל סויד (המחנה הציוני): 78 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 78 אכרם חסון (כולנו): 79 דב חנין (הרשימה המשותפת): 81 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 84 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 85 אורי מקלב (יהדות התורה): 86 חילופי גברי בוועדות הכנסת 89 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 89 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 90 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 90 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 92 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 92 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 8) (חקירת חשוד בעבירת ביטחון), התשע"ז–2016 92 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 93 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 95 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 97 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 99 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 100 יהודה גליק (הליכוד): 101 איתן ברושי (המחנה הציוני): 105 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 107 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 108 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 109 דב חנין (הרשימה המשותפת): 110 עיסאווי פריג' (מרצ): 111 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 112 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 113 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 114 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 117) (קווי שירות למוניות), התשע"ז–2016 115 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 116 דב חנין (הרשימה המשותפת): 117 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 118 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 119 נחמן שי (המחנה הציוני): 121 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 121 הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 22) (מטרות כספי היטל הטמנה), התשע"ז–2016 124 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 124 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 133 יהודה גליק (הליכוד): 134 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 137 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 141 יעל גרמן (יש עתיד): 141 רויטל סויד (המחנה הציוני): 142 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 148 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 151 אכרם חסון (כולנו): 152 דב חנין (הרשימה המשותפת): 153 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 155 הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 19) (פסק-דין פלילי של בית-משפט צבאי כראיה בהליך אזרחי), התשע"ז–2016 158 ענת ברקו (הליכוד): 159 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 160 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 162 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 163 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 165 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 167 דב חנין (הרשימה המשותפת): 172 עיסאווי פריג' (מרצ): 175 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 187 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 194 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 198 אורן אסף חזן (הליכוד): 207 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 213 הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 138) (חברות גבייה), התשע"ד–2014 215 דב חנין (הרשימה המשותפת): 216 שאילתות ותשובות 218 664. טיפול באזבסט בצפון נהריה 218 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 218 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 219 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת > <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ' בחשוון התשע"ז, 21 בנובמבר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק שמספרה פ/3473/20 וכלה בהצעת חוק שמספרה 3497/20 – הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות לבן-זוג של עובדת שילדה יותר מילד אחד), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת יואל חסון, נחמן שי, דב חנין, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, יעל כהן-פארן, מיקי לוי, איתן ברושי, מיכל בירן, מיקי רוזנטל, איציק שמולי, יחיאל חיליק בר, אילן גילאון, עיסאווי פריג', עבדאללה אבו מערוף, יוסף ג'בארין, חנין זועבי, סתיו שפיר, יעקב אשר, נורית קורן ועמר בר-לב; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעה בבתי-אבות), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר ודוד ביטן; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – הפחתת סכום האגרה בהגשת עתירה לבית-המשפט לעניינים מינהליים), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת סתיו שפיר, אורי מקלב, רויטל סויד, טלי פלוסקוב, שרן השכל, מרב מיכאלי, קארין אלהרר, יוסי יונה, מיקי רוזנטל, עמר בר-לב, יואל חסון, נחמן שי, ציפי לבני, עבדאללה אבו מערוף, דב חנין, יעל גרמן, מיכל רוזין, מיקי לוי ועליזה לביא; הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר-קאסם, התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', זהבה גלאון, אילן גילאון, מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם (תיקון – יהודים שהצילו יהודים), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, נורית קורן, מרדכי יוגב, אמיר אוחנה, איתן כבל, שרן השכל, יחיאל חיליק בר, דב חנין, יואל חסון, מירב בן ארי, אלי כהן, רועי פולקמן, אילן גילאון, מרב מיכאלי, יעקב מרגי, יהודה גליק, עודד פורר וחמד עמאר; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – דירת מגורים יחידה), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני ויעקב אשר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכפלת קצבת נכות בהגעה לגיל הזכאות לקצבת זיקנה), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הוספת מקצוע האבטחה כעבודה מועדפת), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, חמד עמאר ועודד פורר; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – תפוסה מרבית במקומות בילוי ציבוריים), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – חיזוק הרפואה הציבורית), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, אילן גילאון ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – הזכות למידע מתאגיד פיננסי), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת סתיו שפיר, רועי פולקמן, דוד ביטן, שולי מועלם-רפאלי, אורי מקלב, איתן כבל, קארין אלהרר, אלי אלאלוף, יוסף ג'בארין, יגאל גואטה ומיכל רוזין; הצעת חוק החזר הוצאות כספיות בגין עריכת נישואין אזרחיים בחוץ-לארץ למי שאינם רשאים או שאינם מעוניינים להינשא על-פי הדין הדתי, התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הדגשת המחיר הכולל בפרסומות), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, חמד עמאר ועודד פורר; הצעת חוק לתיקון פקודת החברות (הסדר נושים בפיקוח בית-המשפט), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת אלי כהן, טלי פלוסקוב ויפעת שאשא ביטון; הצעת חוק להגבלת כהונתו של מנהל מוסד חינוך (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, דוד ביטן, איתן כבל, מנואל טרכטנברג, יעקב מרגי, אורלי לוי אבקסיס, קסניה סבטלובה ואורי מקלב; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלת הבטחת הכנסה לקשיש), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת קסניה סבטלובה, שלי יחימוביץ, יהודה גליק ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – קרן לתמיכה בחיילים משוחררים בודדים), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי ואיציק שמולי; הצעת חוק הבטחת זכויות הפנסיה של עולים, התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת קסניה סבטלובה, נחמן שי, עבדאללה אבו מערוף, יוסי יונה ויואל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת הבטיחות בעבודה (התקנת מכשיר למדידת עוצמת רוח במכונת הרמה), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, אלי אלאלוף ועבד אל חכים חאג' יחיא; הצעת חוק גיל פרישה לאישה (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016, מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי וזהבה גלאון; הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון – הדרכות בטיחות) (הוראת שעה), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, אלי אלאלוף ועבד אל חכים חאג' יחיא; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – עיון חוזר בפטור מטעמי הכרה דתית שהושג במרמה), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת עפר שלח, מיקי רוזנטל ואיתן כבל; הצעת חוק חובת התקשרות להורים והודעה על אי-הגעת ילד למוסד חינוך או למעון-יום (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (תיקון – ביטול החוק), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ותמר זנדברג; הצעת חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם (תיקון – הטבות לאסירי ציון שהגיעו לגיל 85), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת נאוה בוקר, דוד אמסלם, אכרם חסון, אברהם נגוסה, מכלוף מיקי זוהר, יהודה גליק, שרן השכל, אורן אסף חזן ואמיר אוחנה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <נאומים בני דקה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו נפתח בנאומים בני דקה. לאחר מכן תהיה שעת שאלות לשר לביטחון הפנים ולנושאים אסטרטגיים והסברה חבר הכנסת גלעד ארדן. מכיוון שמדובר בשני משרדי ממשלה, זו לא תהיה שעה אלא שעה ועשר דקות; אבל, כרגיל, נתחיל בנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה כדי שתוכלו להירשם. מי שמעוניין, אנא עשו זאת. חבר הכנסת חמד עמאר, תפתח היום את הנאומים. אחריו – חבר הכנסת מאיר כהן. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרים, אתמול נחצה קו אדום, ובעצם נחצו כל הקווים, כאשר שר האוצר אישר הריסת בית ביישוב דרוזי. אדוני היושב-ראש, הוא יירשם בהיסטוריה כשר הראשון שמאשר הריסת בית ביישובים הדרוזיים. השר כחלון, שר האוצר הממונה על מינהל התכנון, על ועדות התכנון, על מינהל מקרקעי ישראל ועל תקציב המדינה: אותו בית שנהרס שייך לחייל בשירות סדיר שחזר אתמול בבוקר לצבא, ובשעה 11:00 הרסו לו את הבית. אבא שלו נכה צה"ל. המשפחה היא משפחה שכולה – והרסו לו את הבית אתמול. הקרקע היא קרקע פרטית. היא לא קרקע של המדינה, היא לא קרקע ששייכת למישהו אחר, היא קרקע פרטית שלהם, בבעלות, עם טאבו. ואתמול הגיעו מאות שוטרים, והרסו את הבית. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> שוטרים לא הרסו את הבית. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> לא. השוטרים ליוו, ואני אמרתי את זה אתמול וגם הגנתי על השוטרים. אני הגעתי לשם והגנתי על השוטרים, כי התפקיד של השוטרים זה ללוות את ההורסים. מי שהרס זה מינהל התכנון, של משרד האוצר. ושר האוצר אחראי לזה. לכן אני פונה מכאן לשר האוצר הממונה – עוד פעם אני חוזר – על ועדות התכנון, על מינהל התכנון, על מינהל מקרקעי ישראל ועל האוצר, על התקציב. בוא נקדם את נושא התכנון והבנייה. אני נמצא כאן בכנסת שמונה שנים וכמעט כל שבוע מעלה את הנושא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> חבל על אותם צעירים. חבל על אותם צעירים שבונים להם את הבית והורסים להם את הבית. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת מאיר כהן, ואחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, היום התקיים בוועדת הכלכלה דיון סביב הסכנה הגדולה שמרחפת מעל עסקים רבים בדרום הארץ, סכנת הסגירה. בהזדמנות הזאת אני רוצה לברך את יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת איתן כבל, ולהודות לו על שפינה הכול לנושא החשוב הזה. אבל היות שמדי פעם אנחנו שומעים את הטיעונים שבכנסת לא עושים דבר וחברי כנסת אינם עובדים, לצערי הגדול – הוזמנו כל ראשי הערים בדרום, כולם, עד האחרון שבהם, למעט ראש עיריית דימונה שהתקשר אלי וביקש את סליחתנו על כך שהוא לא הגיע, אף אחד מראשי הערים לא הגיע. חברי, ראשי הערים, אני בא מתוככם. חשוב מאוד לשלב ידיים ובשיתופי פעולה עם הכנסת הטובה הזאת, לשנות את המציאות. צר לי על כך שבחרתם לא להגיע. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת זוהיר בהלול. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אני גם רוצה לדבר על נושא הריסת הבית בחורפיש והכוחות שהיו באום-אלחיראן, כדי להתחיל להבטיח את תהליך הריסת הבתים ביישוב שעליו דיברנו כאן הרבה. האבסורד הוא שזו אותה מדינה; זה אותו משטר שעומד על ארבע כבר חודשים, חודשים, כדי להכשיר כמה בתים שנבנו בניגוד לחוק ועל קרקע פרטית שאינה שלהם. ומנסים – והעבירו – את חוק ההסדרה. איזו שיטה זו? איזה משטר זה? כשאנחנו מדברים על זה שזה משטר גזעני ומשטר הפרדה גזעית – לפעמים אנחנו בעצמנו כאילו מגזימים. אתם דואגים לבסס את ההנחה הזאת שזה משטר אפרטהייד, של אפליה גזענית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת זוהיר בהלול – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני מדבר לחברים במליאה אבל בעיקר אליך, מכיוון שאני יודע שאתה יכול לתרום לסוגיה הזאת. לא אדבר, לא על הבית שנהרס בכפר חורפיש – זה כואב ודואב – לא על אום-אלחיראן ולא על סוגיה ערבית כלשהי, ואפילו לא על חוק המואזין. אני רוצה לדבר אתך על בית-הכנסת למְלֶח במרקש במרוקו. <מאיר כהן (יש עתיד):> למְלַאח. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> למְלַאח. זה מהמילה "מלח". אני ככה שמעתי את האקסנט, סליחה, מאיר. בית-הכנסת, כמו כל המקומות הקדושים במרוקו – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> יפה מאוד. – – מובן שהוא זוכה לתמיכה, כמו הקהילה היהודית, מהמלך מוחמד השישי. בכל אופן, היהודים הטובים של הקהילה היהודית שם, שמנסים לשמר את זכותם ואת חובתם על המקומות הקדושים, אין ידם משגת לעשות זאת. הם נאנקים קשות כדי לקיים את ההלכות של הדת היהודית באותו מקום. ביקשו מאתנו בכל לשון, להעביר את המסר הזה לממשלת ישראל, ואני, הערבי המוסלמי תושב מדינת ישראל, שמי בארץ ציון זוהיר בהלול, מבקש מממשלת ישראל היהודית והדמוקרטית לשמר את המקומות הקדושים של היהודים בנכר, כי זו זכותם וזו חובתכם לעשות זאת. אם לא תעשו כן, נדמה לי שתאבדו את צלם האנוש שבקרבכם. ממשלת ישראל מצווה להתייצב לצד היהודים שנשארו במדינות ערב ושם הם מקבלים את חסותן של ממשלות מדינות ערב כדי לקיים את המקומות הקדושים בצלם האל ולשמר את בתי-הכנסת במצב סביר. זו קריאתו של הערבי למען העם היהודי בנכר. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, טוב שהשר לביטחון הפנים יושב כאן. אומנם תהיה לנו הזדמנות לשאול אותו, אבל אני רוצה להקדיש את הדקה הזאת לרציחות ולפשע שממשיך להשתולל בקרבנו; בתוך מדינת ישראל, בחצר האחורית של המדינה. אני רק רוצה להזכיר ולשאול – ראש הממשלה יחד עם השר לביטחון הפנים, לגבי הרצח שהיה בדיזנגוף עמד ואמר: אני לא ארשה מצב של מדינה בתוך מדינה. מאז ההצהרה הזאת, מעשי הפשע, הרצח והירי בחברה הערבית מקבלים תאוצה שקשה לתאר אותה. כשאתה שומע את הדיווחים היומיומיים – כאילו אתה נמצא בדרום-לבנון. זה נמצא בתוך מדינת ישראל. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת חיים ילין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, אתמול – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לפני חמש דקות מישהו גם נורה, תפאדל. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, תודה. אתמול היו התבטאויות אומללות של קצינים במילואים, אלוף במילואים, תתי-אלופים במילואים, על אנשים בשריון. אני רוצה להגיד לך, כבוד היושב-ראש, לקחו אותי אחורה הרבה מאוד שנים. נשים, גברים, לכל אחד יש תפקיד, אבל כשצריך להגן על המולדת וצריך לשרת את מדינת ישראל, אין גברים ונשים, יש בני-אדם שרוצים לתרום. וצה"ל הבין את זה, אפילו בתי-המשפט הבינו את זה, ופתחו את הדלתות כמעט בכל מקום. האמירה האומללה שהשמאל מנסה לדחוף נשים לתוך תא של טנק כדי שצה"ל ייחלש – ואותו אדם שאומר את זה הוא יושב-ראש בחברת החשמל ואלוף במילואים – אז אני מציע, קודם כול, שאת כל האנרגיה השלילית שהוא הוציא יוציא קודם כול לאנרגיה חיובית, למען זה שלכולנו יהיה חשמל בבית, וחשמל זול. האמירות האלה לוקחות את מדינת ישראל אחורה. אלה אמירות אומללות, ואני מאוד מקווה שצה"ל יקבל את ההחלטות הנכונות. אנחנו נתמוך בכל החלטה של צה"ל, וכמה שפחות אנשים יתערבו. בסופו של דבר, אנשים נלחמו בשביל לשרת בצה"ל, ואני בטוח שימשיכו לעשות זאת למרות אמירות אומללות כמו של יושב-ראש בחברת החשמל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת ילין. חבר הכנסת איתן ברושי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, במסגרת הדיונים בתקציב וחוק ההסדרים '17–'18 התקיים היום דיון ראשון בנושא המיסוי על דירה שלישית. אין ספק שזה מעורר מחלוקת, גם אין ספק שאין לזה רוב, נכון להיום, לחוק הזה. הוא לא יעבור. אבל מה שאני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, ולחברי הכנסת, מה שאני מזהה בתקציב המדינה כפי שהוא מוצג על-ידי האוצר, זה לא דאגה לתחום זה או אחר, אלא בעיקר איך להביא כסף, והפכו את רשות המסים ואת משה אשר למקור העיקרי לתקציב המדינה, כי בלעדיו לא יהיה תקציב. מדינה שהצמיחה שלה היא קניית מכוניות, נסיעה לחוץ-לארץ והשקעה חד-פעמית ב"אינטל", כפי שהאוצר מדווח, בעצם הופכת את המיסוי, שכאילו היא מקטינה אותו, מצד אחד, ומגדילה אותו בהרבה מסים עקיפים, מצד שני, הופכת את רשות המסים למקור שבלעדיו לא יהיה תקציב המדינה. ראינו את גם בחוקים של מיסוי פיצויי פיטורין. אין דאגה לזוגות הצעירים, משום שהחוק הזה מזיק עוד בטרם הוא התקבל. כבר עכשיו שכר הדירה עלה, עוד לפני שהחוק נכנס. לכן – אין כוונה לאוצר, אמיתית, לדאוג לזוגות הצעירים. כוונת האוצר – לגייס מקורות כספיים, משום שהוא בנה שימושים בלי מקורות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> ולכן צריך להיות זהירים, מה שנקרא, בתחבולות תעשה לך מלחמה, והאוצר מנסה להראות שבתחבולות בונים תקציב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איל בן ראובן. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, אני אדבר היום על הנושא של הימורים בחסות המדינה, או בלשון אחרת, הכסף המלוכלך שנכנס לתקציב המדינה והוא מהימורים, כמו "לוטו", "טוטו", "ווינר", כשעשרות-אלפי אנשים הגיעו למצב של התמכרות. היום בבוקר, כשאני בדרך לכנסת, בעמידה בפקק, בכניסה לירושלים, אני שומע בחדשות דברים מזעזעים – דיברו עם מישהו שמרותק למיטה אחרי שהתמכר, והוא ושלושת אחיו הגיעו למצב שמשכנו את הבית של אימא שלהם, בגיל 85. המצב הזה, של הכסף המלוכלך הזה – צריך לסיים את תמיכת המדינה, תמיכת משרד האוצר, ולבטל אותו כליל, כי חיים כאלה לא יכולים להימשך. כי גם מי שמתמכר ולא יכול להגיע לאלה שנקראים "חוקיים", מגיע גם להימורים בשוק האפור, ומזה גם אין חזרה. אני מסיים בזה שבדת האסלאם הימורים אסורים בהחלט, והם אחד החטאים הגדולים, לכן, נא לבטל אותם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת איל בן ראובן – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, ביקורת היא כלי חשוב ביותר לשיפור מערכות ולתיקון ליקויים. מאוד התפלאתי לשמוע את התנגדות השרים, וכנראה גם של ראש הממשלה, להחלת ביקורת מבקר המדינה על קרן קיימת לישראל. קק"ל, בראשות דני עטר, קיבלה עליה את הביקורת החשובה הזאת, ושרים בממשלה מתנגדים, ואני שואל מדוע. הבנתי שחוששים כי יהא זה תקדים לביקורת המדינה על מוסדות כמו החטיבה להתיישבות ואחרים, וזו בעיני הודאה ואמירה בלתי נסבלת. לא ייתכן שיש מוסדות כאלה ואחרים שאנחנו חוששים שמא יעמדו לביקורת. ממה אתם מפחדים, שנדע לאן מופנים המשאבים מתחת לשולחן או בדרכים-לא-דרכים? אני קורא לממשלה להתעשת ולאפשר ביקורת בקק"ל, ולהרחיב אותה למוסדות נוספים. אם אפשר, אני חושב ומרגיש מאוד לא נוח עם מה שקרה אתמול בחורפיש. אין לי ספק – אני משוכנע שיש דרכים אחרות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אתמול ראיתי את התמונות של – מאות – מאות שוטרים המלווים יחידת הריסה בחורפיש. לרגע חשבתי שהיישוב התמרד ומישהו החליט לכבוש אותו מחדש, ואז התברר שבאים כדי להרוס בית. לראשונה זה שנים רבות נהרס בית ביישוב דרוזי, בחורפיש, שנבנה על קרקע פרטית, (אומר בערבית: אדמה בבעלות פרטית,) ואני תוהה – את מה שחברי לפני לא אמרו, אני אגיד בקול רם: בעמונה בנו על קרקע ששדדו מבעליה הפלסטינים המסכנים, והיא קרקע פרטית פלסטינית. קמה כל המדינה – ראש ממשלה, קואליציה, שרים, כנסת, כל מפלגות הקואליציה; הליכוד, ישראל ביתנו, כולנו – מי עוד? מפלגות חרדיות – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> הבית היהודי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – כדי להסביר – להסביר את השוד הגדול ביותר לאחרונה, כדי – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הבית היהודי – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> והבית היהודי, בוודאי. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הוא השודד הגדול. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כדי שלא יהרסו – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – ליהודים מתנחלים שודדים. בחורפיש, אזרחים שומרי חוק – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – שבנו על קרקע פרטית שלהם – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> זה לא נכון. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – משום שהמדינה לא מסדירה תכנון ובנייה ביישובים הערביים – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא נכון. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – אין תוכניות מתאר, לא נותנים קרקע לזוגות צעירים כמו שנותנים ביישובים היהודיים, ואז צריך ככה לפגוע בכבודם של אנשים? קורת גג? תגיד לי, השר אריאל, מסדירים בעמונה והורסים בחורפיש? – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אתה יודע שהרסו עשרה בתים בעמונה, או שאתה לא יודע? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> שו פיה? וצריך להרוס את הכול. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אתה יודע שהרסו, או לא? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה מפריע לי עכשיו. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> למה אתה לא אומר את כל האמת? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תירגע, תירגע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השר אריאל, חבר הכנסת טיבי סיים את דבריו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני מודה לך, אדוני. ואז אני קיבלתי טלפונים מאנשים רבים מהיישובים הדרוזיים, כמו שאני מקבל טלפונים רבים כאשר נהרסים בתים בקלנסואה, או בדיר-אל-אסד, או באום-אלפחם. זה כואב, זה משפיל, זה מקומם, ואז אנשים מתחילים לשאול, בגלל עמונה וחורפיש, (אומר בערבית: יש עֵז ויש עֵז?) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה היחס הזה, המפלה בין אזרח לאזרח? ולכן, יש לעשות מעשה; הקואליציה הזאת, שהצביעה כולה, (אומר בערבית: אחד-אחד), עבור ההסדרה בעמונה, אחראית להרס הנורא הזה בחורפיש. ומשפט אחרון: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אין דבר שמגרד את העור שלך טוב יותר מהציפורניים שלך. טפל בעניינים שלך בעצמך. כאשר אתה נצרך למשהו, פנה אל מי שמכיר בערך שלך. זה שמכבד אותך – כבד אותו, ומי שלא מכבד אותך, אלוהים יעשה שלא יכבדו אותו.) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מותר לדבר, בהחלט, ורצוי לדבר בשתי שפות, אבל הכול עדיין במסגרת אותה דקה. בבקשה, חבר הכנסת יוסי יונה. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> גם אם זה היה שתי דקות, זה עדיין היה במסגרת הדקה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני רוצה להצטרף לכאב שהביע כאן חברנו חמד עמאר על הרס הבית בחורפיש. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא רק חמד עמאר – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> כולם, כל מי שהביע, גם חיים ילין, גם אחמד טיבי, גם באסל גטאס, וכל אלה שהביעו את מחאתם וכאבם. אני מצטרף לכאב על הריסת הבית בחורפיש. תודה על התיקון. אדוני היושב-ראש, כולנו כאן, בכנסת, רוצים לשמור חוק, אני מתנגד לבנייה בלתי חוקית, ואין לאשר אותה או לעודד אותה, אבל אנחנו צריכים להבין, קיימת מצוקה ארוכת שנים. ועדת תכנון ובנייה ממש עושה עוול להמון מאזרחי ישראל על-ידי כך שהיא לא מגיעה עם תוכניות מתאר ואינה פותרת את הבעיות האלה, והנה, אנשים נאלצים לבנות באופן שהוא בלתי חוקי בעליל, אבל זה גם בגלל איזה דיאלוג מאוד בעייתי עם מוסדות המדינה ורשויות המדינה. יש כאן מצוקה אמיתית. לכן אני קורא מכאן לוועדות התכנון – במקרה הספציפי הזה של הכפר חורפיש, ומקומות אחרים בוודאי – להגיע להסדר כדי לאפשר לאנשים לחיות בכבוד בארץ הזאת. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מצטרף לדברי חברי שהצביעו על מקרי הרצח הנמשכים בחברה הערבית. רק ביום אחד שתי רציחות, שני מקרי ירי, ולצערי הרב, את הצונאמי הזה עדיין אנחנו לא מצליחים לעצור. בשום תחנה בשום מקום לא אמרנו שהעניין חד-סטרי. הכוונה, אנחנו גם לקחנו אחריות על עצמנו, כחברה וכציבור, שאנחנו צריכים לחנך, להעלות את התודעה – לא לאלימות וכן לסובלנות. באותה נשימה ובאופן חזק יותר אנחנו אומרים למשטרה: תשנו את השיטה; העניין כאילו לפתוח תחנת משטרה בכפר או בעיר זה – כאילו – פותר את הבעיה – זו טעות איומה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין, חברי השרים, חברי וחברותי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, מדינת ישראל יקרה לנו מאוד מאוד מאוד מאוד, פלא, אולי הפלא הגדול ביותר בתולדות האנושות. למדינה הזאת חשוב שיהיה בית-משפט עליון חזק, טוב ובר-אמון. על כן צריך מאוד מאוד מאוד להיזהר לא לאבד את האמון הזה. היום בית-המשפט העליון חצה קו אדום בוהק, כאשר הוא התערב בפסיקות הלכתיות, כאשר הוא מתערב במינוי רב ראשי של צה"ל. הדבר הזה גורם לבית-המשפט העליון לאבד את האמון, ולצערי הרב, זה יבוא לבית-המשפט העליון כבומרנג, וחבל, וחבל מאוד. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חברת הכנסת יעל גרמן – בבקשה, גברתי. ואחריה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. <יעל גרמן (יש עתיד):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, יש לי כבוד רב – באמת – ועמוק – לרב עמאר. אולי דווקא בגלל זה נדהמתי והזדעזעתי מדבריו נגד הומוסקסואלים. הרב עמאר מצא לנכון – שוב – לומר שהומוסקסואליות זאת סטייה, שזאת כת, ובכך למעשה הוא מלבה את מה שהוא כל כך נגדו – את ההסתה נגד הקהילה הגאה. אני חושבת שהרב עמאר צריך להבין שיש הומוסקסואלים רבים, וגם לסביות, וגם בי, וגם טרנסג'נדרים שהם דתיים – הם רוצים לשמור את הדת, וכשהם שומעים שהרב הראשי, מישהו שהוא הרועה הרוחני שלהם, אומר להם: אתם לא יכולים להיות חלק מהחברה בישראל בכלל, בוודאי לא מהדת, איזה פגיעה אנושה זאת בלב אותו אדם. הרי אדם שיש לו נטייה מינית כזאת או אחרת הוא לא יותר טוב ולא פחות טוב, לא יותר מוכשר ולא פחות מוכשר, לא תושב ולא אזרח יותר טוב או פחות טוב. הוא אדם רגיל ונורמלי, כמו כל אחד. ואני מצפה, גם מהרב עמאר, גם מהרב הראשי לצה"ל, גם מכל הרבנים, שייקחו דוגמה מהאפיפיור, שלפני שנתיים אמר שיש לקבל את הקהילה הגאה, יש לשמור עליהם ויש לראות בהם חלק מהחברה. אני חושבת שזה הצעד הנכון, צעד שהוא נכון מבחינה חברתית ומבחינה אנושית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת גרמן. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, מחר נציין את היום הבין-לאומי למאבק באלימות נגד נשים. בוועדה לקידום מעמד האישה כבר שבועיים דנים בנושאים סביב הנושא הזה. בשבוע שעבר דנו בנושא הסכמי ההשתקה שמבצעים – ביצעו כנראה – בבנק הפועלים, בחברת "שיכון ובינוי", אתמול שמענו גם על הסכם דומה בחברת "מקורות", שבהם מנסים להשתיק נשים שמתלוננות על הטרדות מיניות על-ידי כך שמשלמים להן מכספנו, מכספי הציבור, או שמשתיקים אותן דרך התשלום הזה, או מבקשים התפטרות של המטריד תוך כדי קבלת פיצויים מוגדלים כדי שיצא ממקום העבודה. מצד שני, היום השקנו את הדוח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע, שחשף בפנינו מצב בלתי נסבל של הטרדות ושל חוסר הגשת כתבי-אישום או מיעוט הגשת כתבי-אישום. מחר בית-המשפט יקבל עסקת טיעון ברצח של אישה ערבייה שנרצחה מול ארבעת ילדיה מטווח אפס; ממירים את כתבי-האישום מסעיפי רצח לסעיפי החזקת נשק. כלומר, הרוצחים יצאו אולי אחרי ארבע-חמש שנים מהכלא ויסתובבו בינינו. אישה אחרת נמצאה בנגב קבורה, כאשר לפני שהיא נרצחה היא הגיעה לבית-החולים סורוקה כאשר על גופה סימנים לאלימות מאוד קשה, שוחררה ונשלחה הביתה בלי שאף אחד יתערב במקרה הזה, ובסוף היא נרצחה. הגופה נמצאה לפני כחודש. האישה נמסרה למשפחה, ונקברה, וזהו. כנראה במדינה הזאת נשים רוצחות את עצמן, קוברות את עצמן, מטרידות את עצמן, ואף אחד לא זז כדי לעשות משהו. אם נמשיך בצורה כזאת, שאף אחד לא יתלונן למה יש אלימות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין תהיה אחרונת הדוברים בנאומים בני דקה. בבקשה, גברתי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את רב-סרן רעות. רב-סרן רעות תהיה המג"דית השנייה בצה"ל, והיא תפקד על יחידת "רוכב שמים" בחיל התותחנים. רס"ן רעות היא התשובה, רבותי וגבירותי, לאביגדור קהלני – גיבור ישראל, אגב – ולרבצ"ר, שחושבים שהגיעה השעה להחזיר את הנשים למטבח. אז אני רוצה לומר לכולם, אני יודעת שפה יושבים חברים רבים שלא חושבים כך, אבל אחרי שהרבצ"ר אמר שאם טנקיסט וטנקיסטית ישבו באותו טנק אז ייוולד להם אחרי תשעה חודשים טנקיסט, כי זה מה שכולנו מבינים, אני רוצה להודיע לכולם: שיירת השוויון יצאה לדרך, זה אבוד, תפסיקו לנסות להחזיר את הנשים למטבח, זה פשוט לא יקרה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. עד כאן נאומים בני דקה. <שעת שאלות לשר לביטחון הפנים ולנושאים אסטרטגיים והסברה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא. לפני שאני אזמין את השר גלעד ארדן, רק אזכיר שאנחנו נכנסים בשעה ועשר דקות הקרובות – מכיוון שהשר ארדן מכהן בשני משרדים, אז שעה ועשר דקות – הכללים הידועים לכם. אני אקבע את סדר השואלים. שלושה רבעים מהשואלים יבואו משורות האופוזיציה; רבע – מן הקואליציה. לא רואה תחרות גדולה על השאלות מן הקואליציה בינתיים. עד שתי דקות לכל שואל. עד שלוש דקות לכל תשובה של כבוד השר. יש לי ודאי – לא נאלצתי לעשות את זה עד עכשיו – זכות לפסול שאלות שלא יבואו כלל על נושאים שקשורים לפעילות ממשלה או פעילות המשרדים בראשם השר עומד. אבל לזה, ברוך השם, לא הגענו. ואני מזכיר גם שיש כלל לא כתוב שמי שיצעק קריאות ביניים ויפריע לסדר התקין של הדיון, יעבור לסוף הרשימה, אם בכלל יוכל לשאול. אני ודאי וודאי אשתדל ככל כוחי לתת קדימות לחברי הכנסת שבפעם שעברה נרשמו לשעת שאלות – זה היה עם השר דרעי – ולא קיבלו בגלל קוצר הזמן של האפשרות לשאול. אז נשתדל היום לקדם אותם בתור. לאחר כל ההקדמה הזאת אני מתכבד להזמין את השר לביטחון פנים, השר לנושאים האסטרטגיים ושר ההסברה חבר הכנסת גלעד ארדן לעלות לדוכן. ומחברי הכנסת המעוניינים להשתתף אני אבקש להצביע לצורך ההרשמה. ההצבעה החלה. בבקשה. אנחנו כבר נקבע את הסבב הראשון. הסבב הראשון יהיה: חברי הכנסת דב חנין, יחיאל חיליק בר, זוהיר בהלול ואברהם נגוסה. זה הסיבוב הראשון. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. שאלה ראשונה שלך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, סוגיית האלימות בחברה הערבית בישראל עלתה גם בנאומים בני הדקה שקדמו לעלייה לדוכן, אבל אנחנו עוסקים בסוגיה כואבת וקשה שמלווה אותנו שנים. אנחנו מדברים על מציאות שבה בכל חודש – אפשר להגיד אפילו לפעמים בכל שבוע – אנחנו שומעים על מקרי רצח, על הרוגים, על פצועים, על אווירה אלימה ברחובות של יישובים ערביים, על פחד, וגם על תופעה בהיקף גדול מאוד של נשק בלתי חוקי – אגב, מכל מיני סוגים. אנחנו לא מדברים רק על אקדחים ועל רובים. אנחנו לפעמים מדברים אפילו על כלי נשק יותר כבדים. מנהיגי הציבור הערבי, ראשי רשויות, חברי כנסת, פנו ופונים לממשלה, פעם אחר פעם, בבקשה ובהצעה לשתף פעולה בקריאה לציבור לפעול כנגד המחלה הזאת של הנשק הבלתי-חוקי. לפעול כדי לקדם מציאות בטוחה יותר לאנשים, לנשים, בחברה הערבית, כחלק מהארץ שלנו ומהמדינה הזאת. השאלה שלי אליך: האם במשטרה ובמשרד לביטחון פנים מגובשת תוכנית מעשית של איסוף נשק בלתי חוקי? אנחנו מדברים לא רק על נשק שהוא מוסתר, אנחנו לפעמים מדברים על נשק שיורים בו בחתונות. כולם יודעים את זה. זה לגמרי פומבי. זה בכלל לא סודי. זה ברשות הציבור. לגמרי. האם אתם מוכנים להרים את הכפפה הזאת, ויחד עם הנהגת הציבור הערבי להוביל מהלך גדול של איסוף נשק והוצאת הנשק הבלתי-חוקי, הבלתי-מורשה, מהאוכלוסייה הערבית? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, לרשות השר עד שלוש דקות. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תודה, אדוני היושב-ראש. אני קודם כול רוצה לברך אותך ולשבח את היישום של הרעיון הכל-כך חשוב הזה שמאפשר לחברי הכנסת, באמת, לממש את הסמכות שלהם והתפקיד שלהם לפקח על עבודת הממשלה, לעקוב אחריה ולבקר אותה. כשמוניתי לתפקידי כשר לביטחון הפנים, עשיתי הרבה מאוד שיעורי-בית ולמדתי מה הם הפערים המרכזיים בגופים ששייכים למשרד ואיפה הם. בלט לי מאוד שבתפקוד של המשטרה או בפעילות שלה, חסרים נוכחות מספקת ומתן שירותים, שירותי אכיפה, ביישובים הערביים ולחברה הערבית. כשאנחנו מסתכלים על נתוני הפשיעה, תאונות הדרכים ודברים שהם באחריות המשטרה, אנחנו רואים בהחלט שהנתונים, לצערנו, הם גבוהים משמעותית מהחלק היחסי באוכלוסייה. כיוון שכך וכיוון שהבנתי שיש כאן פער היסטורי – זה לא משהו שנולד בשנים האחרונות – הדרישה שלי מראש הממשלה ומהאוצר הייתה אישור של תקנים ותקציב שיאפשרו לתת מענה לבעיה הזאת. לשמחתי, ואפשר לראות את זה כבר בתקציב שאני מקווה שיאושר בקרוב בכנסת, יש תוספת. אתייחס בעיקר ליישובים ברחבי המדינה ובעיקר בצפון ובדרום, כי לנושא ביטחון ירושלים, ובעיקר מזרח העיר, יש תוכנית נפרדת. ליישובים הערביים יש בעצם – או ניתנה – תוספת של 1,350 שוטרים. זה אמור לבוא לידי ביטוי בצורה של הקמת עשר תחנות משטרה חדשות לגמרי והכפלה של עשר תחנות משטרה קיימות שאמורות, לכאורה, לתת שירותי משטרה גם לעיר מסוימת, למשל עכו, אבל גם להרבה מאוד כפרים, שחלק מהם נמצאים במרחק של יותר מחצי שעה נסיעה מהיישוב. לכן בכוח-האדם הקיים זה לא סביר לצפות ששירותי המשטרה יהיו אפקטיביים. אבל צריך להבין, חבר הכנסת חנין, שבין להכריז על התוכנית הזאת וליישם אותה לבין תוצאות בשטח – זה לוקח זמן. כי מה לעשות, לגייס שוטר למשטרה עם תהליכי הסינון, להכשיר אותו ולהוציא אותו בסוף לפעילות, זה תהליך שלוקח שנה פלוס-מינוס. לפעמים אפילו יותר. ופה, כשאנחנו מדברים על מכשולים, לתוכנית הזאת יש מכשולים שאני בטוח שאתה וחברי הכנסת מבינים לא-פחות טוב ממני. יש כאן משקעים היסטוריים. יש תחושה של שיטור יתר בנושאים שהם לכאורה לאומיים. תראו איך אנחנו מתייחסים להריסת בית. אני לא בא לשפוט את זה, אבל זאת פעולה יומיומית שגרתית ביישובים היהודיים. כשאנחנו מסתכלים על כמה שוטרים ערבים מוסלמים משרתים במשטרה – ציבור של 20% מהאוכלוסייה ופחות מ-2% מוסלמים משרתים במשטרה. לכן בניתי – הקמתי – עם המפכ"ל, מינהלת בראשותו של הניצב המוסלמי הראשון אי-פעם מאז קום המדינה, ג'מאל חכרוש, שאני גם משתתף בצערו, כי אחיינו, כידוע לנו, נרצח בימים האחרונים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> וזה כדי לבנות אמון, כדי לשכנע. כבר השקענו גם בקמפיין הסברה לשכנוע הדור הצעיר בחברה הערבית להצטרף לשורות משטרת ישראל; בנושאים הללו, שהם קודם כול לטובת הביטחון האישי של הציבור הערבי; שנעבוד עליהם ביחד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לצערי, זה דבר שלוקח זמן, אבל הוא כבר ביישום, ואתם יכולים לראות אותו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. יש לי תחושה, אדוני השר, שעוד יבואו שאלות בתחום הזה, כך שתוכל להרחיב. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – בבקשה, אדוני. השר ישיב לך. ולאחר מכן נשמע את חבר הכנסת זוהיר בהלול. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. שלוש נקודות קצרות בשתי דקות: 1. אדוני, על תאגיד השידור, שהיה אחד ההישגים הכי גדולים שלך מאז שנכנסת לתפקיד. משום מה נראה שלראש הממשלה יש איזושהי חדווה לסגור אותו, לפתוח אותו שוב; תלוי מה ייתן לו לשלוט יותר בתקשורת. אבקש מהשר לגלות לנו כיצד הוא הולך לפעול, והאם בנחישות, בנושא התאגיד הציבורי החדש. 2. הרשות הארצית לכבאות – חצי שנה ללא נציב. רב-טפסר שחר איילון סיים את תפקידו כבר לפני חצי שנה. הרשות הארצית נמצאת ללא נציב. זה לא הגיוני, זה לא בריא. השאלה שלי: האם השר מעדיף לחכות לניצב סויסה, גם אם זה ייקח שנתיים, ולהפקיר את התחום החשוב הזה, שכבר ידענו בו לא-מעט אסונות, כידוע לך. 3. הפייסבוק הפך מזמן לכיכר העיר החדשה, שכל אחד יכול להגיד בה את דעתו בלי מסננים. עם זאת, מתברר שההנחה הזאת לא תקפה לגבי גמלאי המשטרה. גמלאים שמתחו ביקורת על התנהלות המשטרה בעמוד הפייסבוק הרשמי שלהם נמחקו ונחסמו כמו אחרוני העבריינים. פנסיונרים שנתנו את כל חייהם לארגון – איך הם בכלל מעזים למתוח ביקורת? ומדוע המשטרה מגבילה את חופש הביטוי של גמלאי המשטרה? תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת בר. בבקשה, אדוני השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תודה. הבנתי שלפי הכללים אני לא מחויב לענות על שאלות שהן לא תחת תפקידי הנוכחי – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, זה הכול תחת תפקידך. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> פעילות – – – בוא נגיד ככה: השאלה היא לגיטימית, אז שאף אחד לא – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני לא שר התקשורת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. אוקיי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, אבל זה היה הפרויקט שלך. זה היה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כן, ברור. וכשהייתי ילד עשיתי עוד המון דברים. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לאאא – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תראה, לא הסתרתי את עמדתי. אני חושב שתאגיד השידור הציבורי – קודם כול, שידור ציבורי חשוב שיהיה במדינת ישראל. במדינה שיש בה כל כך הרבה מיעוטים וקהילות, וכלכלה ריכוזית, שידור שנשלט אך ורק בידי בעלי אינטרסים כלכליים זה לא דבר בריא. חשוב שיאזן אותו גם שידור שהוא בבעלות הציבור. לכן, חשוב שיהיה שידור ציבורי. פעלתי שעות רבות כדי לבנות את המודל שאושר אז בכנסת. אני חושב שהוא מודל נכון וטוב. ככל שתבוא הצעה לבטל אותו, הודעתי שאצביע נגדה, ועד כאן דברי בנושא הזה. נמתין למסקנות הצוות שהוקם כדי להמליץ על המודל ששר התקשורת ימצא לנכון שהוא זה שצריך להתקיים. בנוגע לרשות הארצית לכבאות והצלה, בהחלט נעשתה בה רפורמה סופר-חשובה – היסטורית במובנים מסוימים – בשנים האחרונות. לצערנו, באיחור, ולאחר אסון הכרמל, אבל נעשתה. אני מקפיד מאוד מאוד שתוכנית ההתעצמות שנבנתה לרשות הזאת תקוים. נפתחות תחנות חדשות, אני פועל כל הזמן, מלווה אישית מול האוצר, יש תוספת – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> שאלתי לגבי הנציב. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> יש תוספת ורפורמות חשובות בתקציב הקרוב, כולל ביטול האגרות המבצעיות, כך שכל אזרח לא יהסס, יוכל להזמין שירותי כבאות בלי לחשוש שיטילו עליו תשלום לאחר מכן. פטור לעסקים קטנים – הרבה מאוד תשלומי אגרות. הרשות מתנהלת, מתנהלת במקצועיות. אני יכול להגיד שצר לי מאוד שתהליך בחירת הנציב החדש נתקע בגלל קצב החלטות אטי מאוד מאוד בנציבות שירות המדינה. אני, כמובן, אכבד כל החלטה של נציבות שירות המדינה, אבל אני לא מוכן שבגלל תהליכים – גם אם הם תהליכים משפטיים, אבל אטיים ומסורבלים – ייפסלו מועמדים, ובעצם לא תיוותר לי שום ברירה אלא לבחור מועמד שהמערכת מכווינה אליו או לא מכווינה אליו. ולכן, הודעתי שאני מצפה – גם כתבתי לנציב משה דיין את עמדתי שחור על גבי לבן – שאני מצפה שההליכים יסתיימו במהרה, ואני אכבד כמובן כל החלטה שתתקבל. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כמה זמן תהיה מוכן לחכות בלי נציב? כמה זמן? איפה הגבול שאתה שם? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני מציע שהשאלה הזאת תופנה כלפי מי שמנהל את התהליך הזה, שמאפשר לי את המועמדים שמתוכם אפשר לבחור, וזה נציבות שירות המדינה. פניתי בעניין גם ליועץ המשפטי לממשלה. לגבי הפייסבוק המשטרתי – למיטב מה שראיתי בפעם האחרונה, יש בו כמעט 400,000 חברים – לא נראה לי שיש שם הגבלות של חופש הביטוי, כפי שאתה קורא להן. אנחנו צריכים להיות מוטרדים מהגבלות אחרות שחברת "פייסבוק" עצמה מטילה על חופש הביטוי, ואיפה היא לא מטילה הגבלות כאלו כשצריך, אבל אני לא מכיר את המקרה הזה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> חסמו גמלאי משטרה. חסמו אותם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, לא, חבר הכנסת חיליק בר – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני מוכן לבדוק את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – השר סיים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הבנתי שעל-פי הכללים יש לי עשרה ימים להתייצב שוב, אם הוא יתעקש, ולענות על השאלה הספציפית. אני מוכן לעשות זאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם השר אומר שהוא צריך בירורים נוספים, אכן. אתה יכול לענות בכתב. אבל אם חבר הכנסת ירצה שתענה מן הדוכן, בהחלט. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אשמח לקבל את זה בכתב. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אז אני אענה בכתב. אוקיי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. בבקשה, חבר הכנסת זוהיר בהלול, השאלה שלך, עד שתי דקות. ולאחר תשובת השר – חבר הכנסת נגוסה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אדוני השר, מכיוון שאני מייחס לך יושר ויושרה, אני מצפה ממך לתשובה אמיצה. האם יש תסמינים של עולם תחתון – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> רגע, יושר ואומץ חייבים ללכת ביחד? <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> כן. לדעתי כן. האם יש תסמינים של עולם תחתון בחברה הערבית? האם אתה יכול לאשר שיש ארגוני פשע בחברה הערבית וגם ראשי פשע בחברה הערבית? אני אומר זאת אסוציאטיבית, כי אני חוזר אחורה בערך 30 שנה, כאשר ראיתי במו-עיני באחד העיתונים את רשימת ה-11 של ראשי הפשע בישראל. ומשטרת ישראל באומץ רב בתקופה האחרונה מיגרה והדבירה לא-מעט סימנים ותסמינים שכאלה. זו לא שאלה של headlines, זו שאלה של תכלית, מכיוון שפשע כרוך בדמי חסות. על כך אני יכול לומר לך בפרהסיה שגובים בחברה הערבית דמי חסות. האם אדוני המופקד על הביטחון האישי של התושבים – כלל התושבים בישראל – מוכן להודות שאכן התופעה הזאת קיימת? ואם היא אכן קיימת, הכיצד אתם מתכוננים להדביר אותה או לפחות לטפל בה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. בבקשה, אדוני השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא הבנתי למה צריך אומץ ולא הבנתי למה יש פה אלמנט של הודאה. יש פה מידע שהוא, אני חושב, חשוף בפני הציבור. כפי שציינת, למשטרת ישראל בשנה האחרונה היו הישגים משמעותיים ביותר בהתמודדות עם ארגוני פשיעה. בהחלט, רבים מראשי ארגוני הפשע נמצאים היום, תודה לאל, מאחורי סורג ובריח. לוואקום שזה מייצר – כמו בכל מדינה, כמו בכל ניסיון שראינו בארץ ובעולם – נשאבים גורמים שמתעצמים בזכות זה שארגוני פשע וראשיהם סוכלו. סוכלו לא לגמרי, אלא הם מאחורי סורג – סוכלו כוונותיהם. ולכן, בהקשר הזה בהחלט המשטרה מזהה גם ארגוני פשיעה שראשיהם נמנים עם החברה הערבית. אני חושב שהשמות ידועים. בהקשר הזה אני מחבר את זה לתשובתי לחבר הכנסת דב חנין. צריך להבין שגם היכולת – ואני אומר את הדברים, לא יודע אם זה אומץ, אבל בגלוי – גם היכולת של המשטרה הרבה פעמים לתת מענה ולפענח מעשי פשיעה חמורים, רצח – לא בהכרח סחיטת דמי חסות – קשורה גם למעורבות של המשטרה באותה קהילה. כשיש משרתים, למשל מהחברה הערבית במשטרה, אז יש גם בלשים שיכולים באופן טבעי, בלי שיחשדו בהם להסתובב ביישובים, לאסוף מודיעין, בדיוק כפי שנעשה ביישובים היהודיים. יכולים לבצע האזנות סתר, ויש יותר דוברי ערבית ויש יותר משאבים אנושיים שיכולים להשתתף בפעילות הזאת. ברור שהמחויבות של המשטרה לפענח ולטפל היא אותה מחויבות בין שיש בה ובין שאין בה משרתים. אני רק מסביר שזה מקל בסופו של דבר. מביא תוצאות טובות יותר כאשר אנחנו עושים זאת ביחד. זאת הכוונה שלי. לשם כך מוקצים המשאבים. אבל גם כשמדובר על סחיטת דמי חסות, זה לא משהו שמיוחד דווקא לחברה הערבית. היום נפגשתי עם ראשי הלובי החקלאי, השדולה החקלאית, גם הם מתלוננים על כך. גם באתרי בנייה רבים במרכז הארץ מתלוננים על כך. זה מחייב הרבה פעולות חקירה ומודיעין מורכבות, כי בסוף – דרך אגב, חברות – "חברות" – הגורמים העברייניים שסוחטים היום דמי חסות כבר שכללו את השיטה עד כדי כך שהם פשוט רושמים עסק או חברה, מוציאים חשבוניות כחוק. אלא שמי שלא משלם, אחרי כמה זמן באופן מקרי העסק שלו, או מה ששייך לו, נפגע. איך לחבר מודיעינית וראייתית את ההצעה הנדיבה לשלם קצת ולקבל שמירה, לבין מה שקורה אם לא – זה כמובן מטיל נטל לא-פשוט – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – בטח כשהוא מתבצע ביישובים ערביים. וככל שהתוכנית שבניתי ותקצבתי תיושם, אני חושב שהתוצאות גם יהיו טובות יותר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. חבר הכנסת אברהם נגוסה – בבקשה, אדוני. <אברהם נגוסה (הליכוד):> אדוני השר, האלימות המשטרתית היא אחד האתגרים הקשים מאוד, במיוחד כלפי הצעירים יוצאי אתיופיה. בהמשך להצעת החוק שהגשתי, תיעוד מאסרים – ואני מאוד מברך אותך על שהחלטת ומשרדך מפעיל עכשיו מצלמות גוף בחמש ערים – אני שואל: האם יש תוצאות בשטח? אני יודע שהפעלתם את זה כפיילוט, האם יש תוצאות חיוביות בשטח? אם כן – האם אדוני שוקל להעתיק לעוד ערים במדינה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת נגוסה. בבקשה, אדוני השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> השאלה של חבר הכנסת נגוסה התייחסה ספציפית לקהילת הישראלים יוצאי אתיופיה, אבל אני חושב שההשלכות שלה הן הרבה יותר רחבות. אנחנו באתגר כפול: קודם כול, מדינת ישראל היא חברה רב-תרבותית, וככזו – מהניסיון הנצבר בארץ ובעולם – משטרה שרוצה ליהנות מאמון הציבור צריכה גם ללמוד ולהכיר את המאפיינים של הקהילות השונות, הדתות, התרבויות שחיות בשטח המדינה ועליהן נאכף החוק. בלי זה, אנחנו כבר הבנו שעלול להיווצר ניכור, עלול להיווצר חוסר אמון. לצערנו זה קרה, והתפרץ באותן הפגנות בכיכר רבין, שלאחריהן ראש הממשלה הקים ועדת שרים בראשותו, חבר הכנסת נגוסה השתתף בכל הדיונים, ויחד גם נתקבלו שם החלטות חשובות, תוקצבו בעשרות מיליונים, המשטרה תקננה תקנים רבים של מש"קים קהילתיים שעובדים מול הקהילות, ביצענו כבר הדרכות ל-9,000 שוטרים על ההיסטוריה של הישראלים יוצאי אתיופיה, בעצם על כל המאפיינים של החברה של יוצאי אתיופיה, כדי לדעת לעבוד יותר טוב, כולל בנושא של קידום שוטרים וקצינים יוצאי הקהילה וכן הלאה, יש תוכנית באמת רב-ממדית האתגר השני הוא העידן שבו אנחנו חיים, כי היום, למעשה, כל שוטר שנמצא בשטח – אף אחד לא אוהב שאוכפים עליו את החוק או שנותנים לו דוח, וכל השוטרים מצולמים, או על-ידי הנאכף, בנימוס הישראלי הידוע, או על-ידי בן-הזוג או בת-הזוג של הנאכף, ואז הסרטון נערך, כמובן בהתאם לאינטרס של החשוד, ומייד מוצא את דרכו לאתרים ולערוצי הטלוויזיה בצורה מניפולטיבית. בהקשר הזה, המפכ"ל ואנוכי החלטנו שלא להמשיך להפקיר את השוטרים, ומתוך רצון ליצור שקיפות מלאה, לא לגבות שום שוטר שהתנהג או פעל שלא כשורה, להפך, למצות אתו את הדין, אבל גם לא לאפשר הגשת תלונות סרק והאשמות שווא נגד שוטרים, החלטנו על פרויקט שהוא בעצם הגדול ביותר בעולם, יחד עם משטרת לונדון, וזה לצייד כל שוטר במשטרה במצלמת גוף שמתעדת כל ממשק שלו עם אזרח שעליו הוא אוכף את החוק. הפיילוט שציינת, קודם כול, יש לו תוצאות מצוינות, אבל בכלל זאת לא שאלה – הפיילוט הזה לא היה כדי להחליט אם עושים את זה בכל המשטרה, הפיילוט היה רק כדי ללמוד איך ליישם את זה, כי יש פה הרבה מאוד שאלות: איפה למקם את המצלמה, מתי בדיוק לוחצים, איך טוענים אותה, איך מטמיעים את זה בפעילות המשטרתית, ואיפה אוגרים את כל הסרטונים והמידע העצום הזה, שנאגר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אז ההתחייבות היא שעד סוף שנת 2018 כל שוטרי משטרת ישראל שבממשק עם הציבור יצוידו במצלמות גוף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. הסיבוב של ארבעת הבאים יהיה: מאיר כהן, איתן ברושי, עאידה תומא סלימאן וחמד עמאר. בבקשה, חבר הכנסת מאיר כהן. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה לברך אותך, אדוני השר, על העבודה הטובה שאתה עושה במאבק נגד ה-BDS. זאת עבודה חשובה, ואתה עושה את זה טוב מאוד, ובשיתוף פעולה מלא עם האופוזיציה, ואולי האחרים צריכים ללמוד ממך איך משתפים פעולה עם האופוזיציה. אבל השאלה שלי היא: אתה לא חושב שזו עבודה עבור שר החוץ? ואתה לא חושב שהגיע הזמן שאתה תהיה שר החוץ? אז תוכל לעשות את העבודה הזאת כמו שצריך, וכחלק ממערכת שלמה של יחסי חוץ, ולא בבידוד משאר המאמצים הדיפלומטיים שלנו. במצב היום, אדוני השר, הכישורים שלך לא מנוצלים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, אדוני השר, מה יש לך לספר לנו על זה? <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> לגבי עצמי וההתאמות שלי לתפקידים כאלה או אחרים, לא לי לקבוע. לגבי המאבק ב-BDS, אני מודה – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אגב, אדוני השר, זה לא היה ציני. זה לא היה ציני. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> זה לא היה ציני, אבל אני מקבל מידע שחלק מהנאומים של יושב-ראש המפלגה שלך במקומות שונים גם מעבירים את המסר הזה, ואני לא בטוח שהמסר נועד ספציפית לחזק אותי, בכישורים שלי או בהתאמות שלי, אולי יותר מוכוונים למקומות אחרים דווקא. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> – – – גם אותך. <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> מה? יכול להיות? גם אותי. טוב. אז קודם כול, תודה, בכל זאת קיבלתי ממך מחמאה, אני מעריך את זה, אבל אני יכול לומר לגבי ה-BDS שבהחלט יש נושאים שאני חושב שאופוזיציה אחראית צריכה בהקשר שלהם לראות את האינטרס הלאומי, וכזה בדיוק הוא הנושא של ניסיונות החרם נגד מדינת ישראל. אין כיום מדינה בעולם שאני מכיר שיש נגדה איום של חרם ודה-לגיטימציה כמו מדינת ישראל, ולכן האמירה כאילו משרד החוץ הוא זה שצריך לטפל, אני חושב שהיא לא אמירה נכונה, כי משרד החוץ יש לו אלף ואחד תפקידים ותחומים: חיזוק של יחסים בילטרליים, מולטילטרליים – לא חשוב – חתימת הסכמים ועוד ועוד. המאבק של ה-BDS נגד מדינת ישראל לא מתבצע באמצעות – בדרך כלל – גורמים ממסדיים שלטוניים, דרך ממשלות וכו' – שם, דרך אגב, הם מאוד נחשלים; זה דרך הזירה האזרחית, זה דרך לגייס כנסיות, איגודי עובדים, סטודנטים – זה מאבק שמתקיים בזירה האזרחית, והוא רלוונטי לא רק למשרד החוץ אלא למעשה כמעט לכל משרדי הממשלה: משרד הכלכלה – איום על הבאת משקיעים; משרד החינוך – חרם אקדמי על האוניברסיטאות; משרד המדע – אותו דבר; משרד המשפטים – איומים משפטיים בגופים שונים ברחבי העולם. לכן, המשרד לנושאים אסטרטגיים לא נועד להחליף את משרד החוץ. להפך, הוא נועד לתאם – ולתכלל – בין כל גורמי הממשלה. זה נועד להביא לכך שמישהו קם בבוקר, אנשי מקצוע שרק חושבים איך להתמודד עם ניסיונות החרם במופעים השונים שלהם ובתחומי ההתמחות השונים. אנחנו מעצימים משרדי ממשלה אחרים, אנחנו מפנים אליהם תקציבים, אנחנו עוזרים להם בהשגת מידע וגם מודיעין על כוונות האויב. <מאיר כהן (יש עתיד):> הישיבות אלה מתבצעות בתדירות שהיא – הישיבות שבהן אתה מתכלל או אתם מתכללים – – – <השר לנושאים אסטרטגיים והסברה גלעד ארדן:> אני משקיע המון המון שעות בנושאים של המאבק ב-BDS. המשרד – בוא לא נשכח, אנחנו עדיין מדינה עם ביורוקרטיה – הוא עדיין משרד בהקמה. התקציב שלו התקבל רק בסוף שנת 2015, אחרי מתן הסמכויות, ובשנה האחרונה הוא עוסק במקביל גם בהקצאת משאבים לפרויקטים שונים שעשינו עם משרד החוץ, עם ארגונים יהודיים עם עוד ועוד, וגם בגיוס כוח-אדם. שוב, זה משרד מטה, הוא אמור להגיע במקסימום שלו ל-40 עובדים, כולל לשכת שר ומנכ"ל, שהם בעצם רפרנטים שמתמחים בתחומים שונים: כלכליים, משפטיים, מודיעיניים וכו', אל מול משרדי הממשלה, ודוחפים ומשדרגים את המאבק של כל גורמי הממשלה יחד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני השר. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני השר, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה, קודם כול, להודות לשר, לפני כמה דקות או שעה קלה סיימנו ישיבה יחד עם חבר כנסת אוחנה ועם השר והמטה הרחב, כולל כוחות הביטחון, בנושא מיגור הפשיעה החקלאית, ואני בטוח שהישיבה עוד תהיה חלק ממאמץ שהשר מוביל באמת לקדם ולשפר את המצב. אני רוצה לומר ולשאול משהו אחר. כידוע, בג"ץ לא קיבל את בקשת הממשלה לדחות את פינוי עמונה, וכפי שנאמר גם על-ידי הקואליציה, החוק – שלצערי התקבל – המכונה חוק ההסדרה, לא יחול על עמונה. כיצד המשרד לביטחון פנים בראשותך, במקרה זה לא האסטרטגי, כיצד הוא נערך לפינוי עמונה? אני יודע את החלוקה בחלוקת האחריות, אבל אין ספק שראינו לאחרונה תרגול על מודל ואימון של הגעת גורמים וכוחות עזר שיבואו ברובם מחוץ ליהודה ושומרון, ויכולה להיות גם התפתחות של פינוי אלים, שמחייב ריכוז כוחות וסגירת מרחבים, כולל נתיבי הגעה לעמונה. אין ספק שנוסף על כוחות נוספים שהם משטרת ש"י, שגם היא, עומד בראשה ניצב מטעמך, וכוחות נוספים – זה יהיה מבצע גדול שנועד, קודם כול, למנוע נפגעים ובעיקר לאכוף את פסיקתו של בג"ץ ולפנות את עמונה, אם לא תהיה ברירה, עד ל-25 בחודש דצמבר השנה. אני חושב שזה סיפור מורכב ורגיש ומחייב הכנות כבדות, ומוטלת על הממשלה, ובמקרה זה גם עליך, אחריות כבדה גם למנוע את האלימות, למנוע טראומה מהציבור, אבל גם לבצע כלשונה את החלטת בג"ץ. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בראשית הדברים אני אומר שאני לא יודע מאין נלקחה הקביעה שלך שחוק ההסדרה בוודאות לא יחול על עמונה. אני עדיין מקווה שהוא יעבור, וגם יחול על עמונה, וגם ימנע את הפינוי הלא-הכרחי הזה – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – שבעיני, ברמה המוסרית, אפשר לפצות עליו בנדיבות רבה במשאבים – בתקציבים כספיים, ואין הכרח לעקור מבתיהם אנשים ומשפחות שמתגוררים שם עשרות שנים בתיאום עם גורמי המדינה. עם זאת, ואם על-פי המצב החוקי לא יהיה שינוי כלשהו עד המועד שקצב בית-המשפט הגבוה לצדק, קרי 25 בדצמבר, אין לי שום ספק מצד אחד שכוחות הביטחון והמשטרה – כל אחד יבצע את חלקו, והחלטת בג"ץ תיושם. אני גם מכיר את התושבים בעמונה, ואני יודע שרובם ככולם הם אזרחים שומרי חוק, שלא ירימו יד על שוטר או על חייל, ולכן אני לא חושב שצפויות לנו תמונות – כך אני מאמין – בסגנון מה שקרה בעמונה לפני כעשר שנים. כך אני מקווה שיקרה. מעבר לזה, לגבי ההיערכות של הגורמים השונים – זה תפקידם המבצעי, אני בטוח שהם נערכים לכל תרחיש אפשרי. לגבי הפירוט בנושא הזה, כיוון שחלים על השאלות האלה הכללים של שאילתות, אני לא חושב שיש צורך לפרט בנושא הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – בבקשה, גברתי. אחרי תשובת השר – חבר הכנסת חמד עמאר. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> שוב עניין האלימות באוכלוסייה הערבית. אדוני השר, אתה לא חושב שנושא הטיפול באלימות כל כך פושעת וכל כך חמורה לא יכול להיות בתוכנית שכולה רק בנושא המשטרה, תפקוד המשטרה והבניית כוח למשטרה והוספת עוד ועוד תחנות בכפרים? אני לא אערער על הנושא של חובת המשטרה לעשות את עבודתה כמו שהיא רואה לנכון, רק שתעשה את העבודה. השאלה שלי היא איך יכול להיות שכל פעם כשאנחנו מדברים על הנושא הזה מפנים אותנו לניצב שהתפקיד שלו, כמו שהבנו, הוא כל הנושא של הקמת תחנות חדשות, כאשר כולנו יודעים שמאבק באלימות הוא לא רק בדרך הזאת. הקמת תחנות היא תוכנית של חמש שנים. האם האוכלוסייה הערבית תצטרך לחכות חמש שנים עד שתסיימו את העשייה הזאת כדי שהמשטרה תתפקד בנושא של מניעת אלימות? מה עם תפיסת האמל"חים והנשק שנמצאים בתוך האוכלוסייה? מתי נראה פעילות מאוד אינטנסיבית וברורה ודוחות על תפיסת נשק ומקורות של מכירת נשק כזה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תודה לחברת הכנסת תומא סלימאן. אני חולק על חלק נכבד מההנחות שהיא הניחה בשאלות שלה. המשטרה מקיימת פעילות כל יום וכל לילה לתפיסת אמצעי לחימה בלתי חוקיים שקיימים ביישובים ערביים. אני לא מקבל, קודם כול, את הביטוי איסוף, כיוון שעוד לא נתקלתי מעולם בכוח משטרה שנכנס ליישוב ערבי ופשוט השליכו עליו מכל הבתים את כלי הנשק ואמרו לו: רק בוא, תאסוף. תפיסת כלי נשק שבדרך כלל מוחזקים – הרבה פעמים – אצל גורמים עברייניים מצריכה איסוף מודיעיני ולפעמים גם פעולות שמעורבת בהן התנגדות אלימה. המשטרה פועלת שנים רבות בהתאם למשאבים שהוקצו לה בנושאים הללו. כפי שפירטתי בשאלה הראשונה שנשאלתי, היה פער, והפער הזה עדיין קיים, ואני מחויב לכך שהפער ילך ויצטמצם ככל שהתוכנית תיושם. אינני יודע מי מפנה אותך ספציפית לניצב חאכו – זה לא נכון עניינית, הוא לא אחראי לטיפול בתיקים ובתלונות על מעשי אלימות בתוך המשפחה או על אכיפה, אלא מפקד המחוז הרלוונטי הוא שנושא באחריות, אלא אם כן את שואלת שאלה רוחבית על מבנה הטיפול ועל הקצב שלו. ספציפית לגבי אלימות בתוך המשפחה, הממשלה הקימה, כידוע לך, צוות – ועדה, ועכשיו יש צוות יישום. הועברו אלייך המסקנות והנתונים. אנחנו נבוא להציג את זה אצלך בוועדה מחר, בעזרת השם. יש פעולות רבות שנעשות, וגם טכנולוגיות חדשות שייכנסו ליישום בעקבות הנחיה שלי, את מכירה אותן – למשל, איכון ומעקב אחר גברים שהוצאו נגדם צווי הגנה, ועוד יוזמות כאלה ואחרות, כדי לעלות בדרגה של הגנה על נשים מאוימות. נכון, הבעיה היא בעיה קשה, היא בעיה קיימת. אני רוצה לנצל את הבמה גם לבקש מכם, חברי הכנסת הערבים, לבקש מהציבור שלכם או להמליץ בפניו להצטרף לשורות המשטרה. אני אחזור ואומר את זה עוד פעמים רבות, כי אני מאמין מאוד שזה דבר שיוכל לעזור מאוד למשטרה, גם לבנות אמון עם החברה הערבית וגם להשתפר בתוצאות שהיא מביאה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני השר. חבר הכנסת חמד עמאר – בבקשה, אדוני. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, קודם כול, אני רוצה לברך אותך על ההחלטה שלך להגביר את אגף התנועה בניידות ובשוטרים נוספים. אני מקווה שההחלטה שלך תביא להורדה במספר ההרוגים בתאונות דרכים בישראל. ולנושא שרציתי לשאול אותך – ידוע לך שצעירים ערבים מהמגזר הדרוזי אחרי שירותם בצבא מנסים להשתלב ולתרום לביטחון המדינה על-ידי גיוסם למשטרה, לשירות בתי-הסוהר ולמערכות ביטחון אחרות. משיחות ומתלונות רבות שקיבלתי רק בשנה האחרונה, יש תופעה חדשה, שנחסמת דרכם של צעירים רבים לגיוס למשטרת ישראל. שאלתי היא: האם זאת מגמה חדשה או מדיניות חדשה של משטרת ישראל, לעצור ולהוריד את שיעור המתגייסים בקרב הצעירים הדרוזים? אם זה נכון, מה תעשה כדי לחזור לאפשר לאותם צעירים שרוצים להתגייס למשטרת ישראל, ועומדים בכל התנאים – שירות קרבי מלא, כיתה י"ב, עמדו במבחנים, עמדו בגיבוש, הגיעו לפסיכולוג – ובסופו של דבר מקבלים תשובה הביתה: "אינך מתאים", והם גם לא יכולים לקבל תשובה למה הם לא מתאימים. זה באחוזים רבים, כבוד השר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה, אדוני. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תודה. אין לי אלא לומר שבני החברה הדרוזית הם חלק חשוב מאוד ממשטרת ישראל. אני לא מאמין ולא חושב שיש סיבה כלשהי שמישהו ירצה לצמצם את מספר המתקבלים לשורות המשטרה. בדיוק כמו שבשירות בתי-הסוהר יש רבים וטובים שמתקבלים ומתקדמים, ואותו דבר גם ברשות הכבאות וההצלה, כך זה גם במשטרת ישראל ובמג"ב. אני בהחלט יודע – ואני לא מחבר בין הדברים, אני רק אומר אותם, וצריך לבחון אם יש קשר לנושא הזה – שיש רצון להעלות באמת את רף הקבלה לשורות משטרת ישראל. בעקבות הרבה מאוד בעיות וממשקים שהיו בעבר עם הציבור. אני לא יודע אם זה קשור או לא קשור, לפעמים זה קשור אולי לנושא של השפה העברית ורמת הבקיאות בה, ולפעמים אולי מישהו לא מתקבל על הבסיס הזה. אני בכל מקרה הנחיתי את המשטרה – גם כחלק מחיזוק הרצון לגייס יותר לא-יהודים לשורות משטרת ישראל – לבצע התאמות במבחני הקבלה ובקורס ההכשרה של המשטרה, כך שגם מי שהחסם העיקרי שלו זה ידיעת השפה, יקבל איזשהם העשרה וסיוע בנושא הזה, וכדי שזה לא יחסום את דרכו מלהתקבל לשורות המשטרה. אם חבר הכנסת עמאר מכיר נושאים ודוגמאות ספציפיות, אני אשמח מאוד לבדוק אותם פרטנית. לי לא ידוע על הנחיה כזו, ואם יש כזו, אני כמובן אפעל לביטולה. אבל אין כזו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. הסבב הבא: קארין אלהרר, יעקב פרי, יעל כהן-פארן ויהודה גליק. בבקשה, חברת הכנסת קארין אלהרר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, בדוח למיגור הגזענות כנגד יוצאי אתיופיה, בהמלצות הנוגעות למשטרה – היו 51 המלצות, וחלקן נגעו למשטרת ישראל. היו שלוש המלצות שאדוני סירב לאמץ; אחת מהן – השימוש בטייזרים, השנייה – תיעוד חקירות נגד שוטרים מסוג עוון, והסכמת המשטרה לחקור במישור המשמעתי אירועי שימוש בכוח בידי שוטרים שאינם עולים כדי עבירה פלילית. אדוני השר, אני יודעת שאתה ואנשי משרדך עושים עבודה משמעותית מאוד בכל הנוגע ליוצאי אתיופיה והטיפול ביוצאי אתיופיה, שבהחלט מחייב חשיבה מחודשת. הייתי שמחה לשמוע, למה – אחרי כל העבודה החשובה והמשמעותית שאתם עושים – יש התנגדות דווקא לסעיפים הללו, שבאמת בהם היו מקרים בעייתיים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תודה לחברת הכנסת אלהרר. אין שום התנגדות לשלושת הסעיפים האלה. היה מדובר רק בכותרת עיתונאית שהוציאה מהקשרם את הדברים. ואני אסביר. במשרד המשפטים – בנפרד או לאחר ההחלטות של ועדת השרים בראשות ראש הממשלה – נכתב דוח. עכשיו, זה נורא קל ופשוט לכתוב דוח, ובדוח להודיע לגוף אחר – שאתה לא מנהל אותו ולא אחראי לתוצאותיו – שהוא צריך להפוך לילה ליום, יום ללילה, דברים שעולים מאות מיליונים או עשרות מיליונים. פשוט להודיע לו שהוא צריך ליישם את זה, ואז אם הוא מבקש לבדוק מאיפה יהיו לו האמצעים, או להקים צוות משותף לחשוב איך ליישם את זה או איך לבחון – לתת לאיזה עיתונאי שיקרא לזה התנגדות, ואז להציג את זה כהתנגדות. זה פשוט היה עוול גדול מאוד כלפי המשטרה, שעשתה מאמצים מאוד גדולים לשנות; ועדיין עושה, כי זה תהליך פנים-ארגוני, ארגון מאוד גדול שבהחלט צריך לשנות. הם הכירו בכך שנעשו שם טעויות, בהחלט נעשו שם טעויות שצריך לתקן. הושקעו מאות שעות יחד עם כל הארגונים שמייצגים את יוצאי אתיופיה. טייזר – דרך אגב, סתם כדי שחברי הכנסת ידעו – במדינות רבות בעולם זה הכלי ששואפים להשתמש בו. הרבה יותר טוב שישתמשו בו באירועי אלימות מאשר חס וחלילה שישתמשו באקדח, ואנחנו רואים מה קורה, למשל, בארצות-הברית. הנשיא אובמה דיבר הרבה פעמים על הרצון שיעברו להשתמש הרבה יותר בטייזר. במדינת ישראל, ברוך השם, מאז אירועי אוקטובר 2000 – כבר 16 שנה, טפו טפו טפו – שבהפגנות או אירועים כאלה לא נהרג – אני לא רוצה לפתוח פה לשטן – ולא נהרגים מפגינים בהיתקלויות עם המשטרה. אז טייזר זה מכשיר שהמשטרה משתמשת בו כחלופה, במצב שבו שוטר מרגיש מאוים. בלי להבין את זה, בלי להכיר, בלי לשבת עם גורמי השטח – בלי קשר כרגע לאותם אירועים מצערים שצריך לבדוק אם היה מקום להשתמש בטייזר, אם לא היה מקום להשתמש בטייזר – לבוא עם איזושהי אמירה שלא מבוססת על פעילות עם מפקדי השטח של המשטרה בכלל, אלא רק על בסיס שמיעה של צד אחד, זאת הייתה טעות – – <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – והמשטרה לא התנגדה לה, כי היא אמרה: בואו נקים צוות שיבחן את כל הנושא של שימוש בטייזר. אותו דבר בנושא המשמעתי. עד היום – מי אמור לבחון תלונות נגד שוטרים על שימוש בכוח, שהוא הפרה על החוק? מח"ש. למי שייך מח"ש? למשרד המשפטים. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> יוצאי אתיופיה אמרו – שנייה, תני לי רק להשלים – אנחנו לא מרוצים מהטיפול של מח"ש. אומרת מנכ"לית משרד המשפטים: יופי, אז בוא נעביר את האחריות חזרה אל תוך המשטרה. ואללה יופי, אין בעיה. תביאי לנו רק את התקנים, שיהיו לנו גם חוקרים, אי-אפשר ביום אחד להחליט שנפטרים מהמשימה. אנחנו בעד ששוטרים אלימים ייחקרו, ישלמו את הדין, יפוטרו – כל מה שצריך לעשות אתם. <קארין אלהרר (יש עתיד):> לא מדובר בהיבט הפלילי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אבל האחריות היום היא של מח"ש כגוף עצמאי, כך המדינה חשבה בעבר. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אבל לא מדובר בהיבט הפלילי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> רוצים לשנות את זה? – תקצו לנו תקנים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> האחריות של מח"ש – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא לא לא, חברת הכנסת רויטל סויד. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אבל לא מדובר בהיבט הפלילי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אין פה מקום לקריאות ביניים ולשאלות נוספות. <קארין אלהרר (יש עתיד):> העניין הוא שלא מדובר בהיבט הפלילי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני מוכן אחר כך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השר ניצל את שלוש הדקות שלו במלואן. אנחנו עוברים לשאלתו של חבר הכנסת יעקב פרי – בבקשה, אדוני. לאחר תשובת השר – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. <יעקב פרי (יש עתיד):> תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, קודם כול לקראת יום הבטיחות בדרכים, אני אבקש להזכיר לכולנו ולציין שמתחילת השנה נהרגו 328 בני אדם בתאונות דרכים. מדובר בשנה הרביעית ברציפות שבה נרשמת עלייה במספר ההרוגים בתאונות דרכים. אין בכלל ספק שאחד הכלים האפקטיביים, אולי ההכרחיים, למאבק בקטל בדרכים מלבד חינוך ודברים נוספים, הוא האכיפה; ואני אבקש לנצל את ההזדמנות הטובה, הראויה שהשר משיב בסבלנות על שאלות חברי הכנסת – למרות שטרם נעניתי על שאילתה ישירה שהעברתי אליך ב-6 בספטמבר 2016, אבל אין לי טענות. אני רוצה לשאול שתי שאלות בנושא הזה, ואחר כך שתי שאלות בנושא המצלמות. השאלה הראשונה, האם בכוונתך להוסיף שוטרים לאגף התנועה? אם כן – כמה שוטרים? מתי נראה, לפי דעתך או הערכתך, איזשהו שינוי באכיפה? השאלה השנייה, מתי צפויה לקום היחידה המשטרתית הייעודית שתעסוק באכיפת החוק בתחום כלי הרכב הכבדים, כאמור בהודעתך לוועדת הכלכלה? החלק השני – בחודש מאי 2014 מונתה על-ידי השר לביטחון פנים ועדה בראשות השופט בדימוס עזרא קמא בעניין מיקום מצלמות המהירות בכבישים; אולם אף שהוועדה סיימה את עבודתה בסוף 2014, טרם פורסם דוח הוועדה. בהקשר הזה אני מבקש לשאול אותך, אדוני השר: למרות זאת המשטרה ממשיכה בהצבת מצלמות מהירות – מה הם השיקולים שהובילו או מובילים לבחירת המיקומים של המצלמות החדשות? מי היה מעורב בתהליך קבלת ההחלטות האלה? מדוע לא יפורסמו המלצות הוועדה והשיקולים בבחירת מקומות הצבת המצלמות החדשות? אני מודה לך מאוד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כל זה בשלוש דקות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אפשר בשתיים, אדוני. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לגבי הוספת שוטרים לאגף התנועה, אחרי שנים רבות שאגף התנועה נפל בין הכיסאות של המשרד לביטחון פנים ומשרד התחבורה – אף אחד לא ראה אותו כבנו הטבעי – אני, מתוך מחויבותי והבנת חשיבות הנושא, הודעתי שאני רואה את עצמי כאחראי לכל מה שיקרה באגף התנועה. ניהלתי משא-ומתן, והתחייבתי שבמהלך 2017 אגף התנועה יוכפל. יוכפל בהיבט השטח, כלומר: אם כיום בעת ובעונה אחת, ואנחנו מדברים על הבין-עירוני, יש בין 80 ל-90 ניידות במשמרת, אנחנו צריכים להגיע עד סוף 2017 ל-180-170. זה מחייב כמובן תוספת של מאות שוטרים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סליחה, שר המדע, לא אתה משיב כרגע. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – מאות שוטרים, ולראשונה – אחרי הרבה שנים – גם מאות סטודנטים, כשהמשטרה כבר התחילה בפעולות הגיוס שלהם. ואני אֵבּחן אישית על יישום המשימה הזאת שהוטלה של משטרת ישראל והמשאבים הוקצו לה על-ידי משרדי. הנושא של הקמת יחידה לטיפול בכלי-רכב כבדים – זו הייתה יוזמה של המפכ"ל, והיא אמורה להיות מוקמת בתוך השנה הקרובה, מתוך המשאבים שיוקצו לאגף. המשטרה עדיין עובדת על המודל וכמה כוח-אדם יפעל ביחידה הזאת, וכמובן איזה ציוד צריך להיות בה כדי שהיא תוכל להתמקד באוטובוסים ומשאיות, שמעורבים בחלק משמעותי של התאונות. דרך אגב, כבר יש מיקוד אכיפה גדול מאוד: מי שנוסע בכביש 232, למשל, לכיוון דרום, יכול היה לראות את זה בחודשים האחרונים, והמגמה הזאת תימשך. לאחרונה מונה ניצב דורון ידיד, מפקד חדש לאגף התנועה. נאחל לו בהצלחה. הוא כבר התחיל ליישם מדיניות הרבה יותר קשוחה בהקשר הזה. למשל, בימים האחרונים פורסמו הנחיות לשוטרים על מעצר של נהגים שיכורים הנתפסים שלא בפעם הראשונה אלא כבר מעבר לכך. אני מקווה רק שבתי-המשפט יתאימו גם הם את חומרת הפסיקות שלהם לפגיעה הקשה שתאונות הדרכים פוגעות באזרחי מדינת ישראל. לגבי ועדת קמא – יש הרבה ועדות קמא, דרך אגב – שהוקמה עוד טרם כהונתי, אני רוצה להזכיר שבעקבות דוח מבקר המדינה שעסק בנושא הזה – וגם עצירת התקציבים – אז היום ממוקמות הרבה פחות מצלמות ממה שאושרו אז בממשלה, בפרויקט א-3. אני תמכתי בעצירת הפרויקט הזה לאחר דוח המבקר, כדי לבחון באמת את ההיגיון – האם אנחנו רוצים להתמקד יותר במצלמות מהירות, או שמא – כפי שאני מאמין שצריך להיות – במצלמות רמזור, בהקשר של חציית צומת באור אדום. עכשיו, ראש אגף התנועה החדש, זה חלק מתפקידו – לחדש את הדיונים בוועדת קמא. אני חושב שהשיקולים של העבר כבר לא כל כך רלוונטיים, כיוון שהם ייבחנו מחדש, ואני אשמח לפרסם אותם. אין לי שום בעיה לפרסם גם ציבורית את השיקולים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – אבל הוועדה הזאת תפעל מחדש, לאחר הקפאת דיוניה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, השר. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – בבקשה, גברתי. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, נושא הרעש – אני שמחה שהוא עלה לכותרות בזמן האחרון. מי היה מאמין שהוא יהיה כזה מרכזי בשיח הציבורי? חבל רק שהוא תופס כותרות כשזה נועד להתנגח באוכלוסיות מסוימות. ב-2010, כשהיית השר להגנת הסביבה, אמרת בדיון בוועדת הפנים של הכנסת, שהחוק הקיים של מפגעי רעש, מפגעי סביבה, אוסר כבר היום – כבר אז – את כריזת המואזין בשעות הלילה, והמשטרה היא זאת שכושלת באכיפתו. אז אם כך, מדוע היום תמכת בחוק המואזין, כשלמעשה החוק הקיים כבר אמור לתת מענה למה שהוא אמור לטפל בו? ובכלל, מדוע המשטרה לא אוכפת בכל נושא הרעש גם ממקורות אחרים, כמו מרכזי בילוי, פאבים, דיסקוטקים, שבוא נגיד, נמצאים במקום הרבה יותר גבוה בסדר העדיפות הציבורי, כי הם פוגעים באמת באוכלוסיות רבות מאוד ורחבות? אני חושבת שיש ממש תמימות דעים שאין אכיפה של המשטרה בנושא הזה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> קודם כול, אני מברך את חברת הכנסת כהן-פארן, שהיא דורשת מהמשטרה לאכוף את עבירות הרעש, או את הרעש, שבוקע מהמסגדים – אם הבנתי אותך נכון. אני מניח שאת לא עושה הבחנה בין מוקדי הרעש, כי רעש הוא רעש ומטרד רעש הוא מטרד רעש. אני לא חושב שתמכתי בחוק המכונה חוק המואזין, כי אני לא חבר בוועדת השרים לחקיקה; ולא הסתרתי את עמדתי גם בהקשר הזה: שהחוק הקיים בהחלט מכסה את האיסור. יש איסור גורף לכריזה באמצעים חשמליים, אלקטרוניים, במרחב הציבורי, על אחת כמה וכמה בשעות הלילה. המשטרה, שיש לה סמכות עצמאית בקשר למדרג או תעדוף של מה היא אוכפת קודם ומה אחר כך, בהחלט לא אכפה, ואני מתחתי עליה ביקורת גם בעבר; וגם בהווה אני חושב שאין מספיק אכיפה בהקשר הזה של איסור גרימת רעש, בעיקר בתחום הזה של רעש ממסגדים. האם צריך בכל מקום לאכוף, מבלי לנסות להגיע להבנות? לא. אני חושב שהיה נכון יותר לנסות להידבר. בהחלט יש כאן מטענים ומשקעים, וכשהמשטרה רוצה, מצד אחד, לבנות אמון ולטפל בפשיעה הגואה בחברה הערבית, ובדיוק באותו זמן היא צריכה גם לבצע פעולות אכיפה בנושאים שיש כאלה שמדביקים להם דת – אף שאני לא חושב שיש בזה ציווי דתי – אז זה קצת מקשה על המשטרה בחדירה ובבניית האמון והעלאת האכיפה שם. לכן, מצד אחד צריך לאכוף את החוק. זו עמדתי ואמרתי אותה למפכ"ל וקיימתי דיונים בנושא הזה. ומצד אחר, ככל שאפשר להגיע להסכמות עם המואזינים ועם הקהילה שם ועם הסביבה ולנסות להמעיט את העימותים – למעט בעימותים – אז מוטב לנסות ולעשות זאת קודם. אני רק חולק עלייך לחלוטין בקביעה שלך שאין טיפול בעבירות רעש. לצערי, במדינת ישראל יש הרבה מאוד מטרדי רעש, ואני מציע גם לנבחרי הציבור והשרים לשאול את עצמם מה קודם למה – האם חוסר האכיפה, או לפעמים גם עניינים תרבותיים שלנו כחברה. אבל בהחלט יש כאן יותר רעש מאשר במדינות אחרות בעולם, גם כי אנחנו מדינה צפופה מאוד ביחס למדינות המערביות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אבל המשטרה משקיעה המון בנושא הזה, זה תועדף כאחד משלושת הנושאים המרכזיים בעשרות תחנות משטרה. מוקצים לכך משאבים, נפתחות יחידות שיטור עירוני שאלה המשימות שלהן והוקצו לכך מאות תקנים בשנה האחרונה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – ואני חושב שגם אם תשאלי ברשויות המקומיות, תמצאי שיש הרבה יותר אכיפה כנגד מטרדי רעש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני. <יהודה גליק (הליכוד):> אולי תטפל ברעש – בצעקות לפעמים פה בתוך הכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זה לא הוא, זה אני. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר היקר והמתוק, אני שמח מאוד מאוד ששמעתי פה שגם בכנסת וגם בציבור אני שומע הרבה מאוד הערכה למדיניותך ולפעילותך וכמובן גם לפעילות של שוטרי וקציני משטרת ישראל ואנשי כוחות הביטחון שבאחריותך. תודתנו נתונה להם. במיוחד אני רוצה להתייחס למחמאות בשני עניינים. א. על הפעילות שלך למען החזרת השקט לירושלים בכלל ולהר-הבית בפרט; ובמיוחד נושא הקמת המינהלת המיוחדת לטפל ביישובים הערביים. אני רוצה לשאול על שני הנושאים האלה. לגבי הנושא הראשון, האם נכון מה שהתפרסם בתקשורת, שהמשטרה ממליצה לבטל את איסור כניסת חברי כנסת להר-הבית? שאגב, איסור שחברי הכנסת הערבים התגאו שהם מצפצפים עליו. ורציתי לדעת איפה זה עומד, לפחות מבחינתך. כמו כן, לגבי תגובתך על האפליה שיש כלפי יהודים לעומת תיירים בהר-הבית: שהיהודים מחויבים ללכת במסלול מסוים ואין להם גישה למקומות מסוימים בהר, בניגוד לתיירים. הנקודה השנייה נוגעת לנושא של האוכלוסייה הערבית, ולאו דווקא ביישובים הערביים, אלא דווקא ביישובים המעורבים. אני ביקרתי אתמול בשכונת רמת-אשכול בלוד, שכונה מעורבת. ביקרתי גם במכינה הקדם-צבאית שם; ביקרתי גם בישיבת ההסדר ברמלה. לפני שבועיים ביקרתי בארמון-הנציב, ברחוב מאיר נקר. לצערי, אני שמעתי מרבים טענות על מענה אטי של המשטרה לגבי אלימות מקרב האוכלוסייה הערבית כלפי היהודים. במיוחד דובר על זיקוקים בכינון ישיר בקרב האוכלוסייה הערבית אל עבר היהודים. ואני מדגיש שברחוב מאיר נקר בירושלים, ממש טענות כל לילה-כל לילה, שהחיים הופכים להיות בלתי נסבלים וחיים שם בפחד. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת גליק. בבקשה, אדוני. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תודה לחבר הכנסת גליק. לגבי האיסור על חברי הכנסת לבקר בהר-הבית, איסור שבזמנו נתמך בידי כוחות הביטחון ואושר, אני חושב, בתיאום גם עם יושב-ראש הכנסת וועדת האתיקה דומני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ועדת האתיקה של הכנסת. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בהחלט אנחנו צריכים לפעול ברגישות רבה בנושא הזה, של חסינות חברי הכנסת, אבל צריך לזכור שגם היום החוק קובע מגבלות מסוימות על אותה חסינות; אחת מהן זה הנושא של ביטחון המדינה, ובהקשר – באותו מועד, ולאחריו גם כן, נתקבלו הרבה מאוד חוות דעת מקצועיות בנושא הזה, ועל בסיסן, לאחר שזה הוצג ליושב-ראש הכנסת, לראש הממשלה, נתקבלו ההחלטות. אני כן מאשר שבתקופה האחרונה יש שינוי בנושא, ומשטרת ישראל חושבת, על בסיס הערכות מקצועיות שלה, שאפשר לחדש את הביקורים, כפוף לכמה תנאים, כמו תיאום של x שעות מראש, וכו' וכו', ושוב – וזה גם על בסיס הערכת מצב מתחדשת, כדי לראות באיזו תקופה אנחנו נמצאים בדיוק; לפעמים יש פיגוע, שמתבצע, לצערנו, דווקא על הרקע הזה, ואנחנו לא רוצים שילובו שם עוד ועוד היצרים ואנשים יקבלו החלטות על בסיס שמועות. כרגע יש עמדה כזו של המשטרה, אני מתכוון להביא אותה בפני ראש הממשלה, גם בפני יושב-ראש הכנסת, ואם תתקבל החלטה אחרת, העמדה תשתנה. כפי שאמרתי גם בעבר, לצערי הרב, בגלל הסטטוס-קוו לאחר מלחמת ששת הימים נוצר שם מצב, בתוך ההר – ואני עושה כאן הפרדה מוחלטת בין עמדותי כנבחר ציבור לבין תפקידי כשר לביטחון הפנים – במסגרת תפקידי כשר לביטחון הפנים אין בסמכותי ואין ברצוני לשנות את הסטטוס-קוו. יש תיאום עם כוחות הווקף, וכל אחד עושה את תפקידו. נכון שעם השנים נוצרים שם לפעמים עיוותים או דפוסי פעולה שמתקבעים, ומישהו קורא להם סטטוס-קוו גם אם הם מעולם לא היו בסטטוס-קוו. כפי שאתה יודע, חבר הכנסת גליק, אני מנסה להחזיר את אותם עיוותים לקדמותם, כדי שאותו סטטוס-קוו אמיתי, שמראש מקפח את הצד היהודי, כי היהודים מורשים רק לבקר ומוסלמים מורשים להתפלל – כדי שהוא יוכל להתקיים בחופשיות, בלי איום או פגיעה בביטחונו של שום צד מהצדדים, כי אנחנו מאמינים גם בחופש תנועה וגם בחופש הפולחן. לגבי המצב ברחוב מאיר נקר, ציינת בצדק שבשנה האחרונה המשטרה התמודדה עם גל טרור שונה – גל טרור היחידים בירושלים – התחיל בירושלים, ואני חושב שמגיע לה יישר כוח גדול מאוד על הרבה מאוד פעולות שהיא ביצעה, גם החלטות בהנחייתי, גם בהנחיית הקבינט וראש הממשלה, והתאימה את הפעולות שלה ואת שיטות הפעולה, והוציאה מחוץ לחוק ארגונים מסיתים והפעילה הרבה כוחות לאתר מסיתים ברשת, וכן הלאה, ותיקוני חקיקה, שהביאו לירידה מאוד משמעותית, ועדיין אנחנו נמצאים בחיכוך יומיומי במזרח העיר. לכן, בהקשר הזה אני מקווה שיגיע היום ויהיה שלום, וגם שם רמת האלימות תפחת, אבל עדיין יש שם אתגר שונה מאשר בכל רחבי המדינה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הצלחנו להביא לשם באמת כמות תקנים חסרת תקדים. חוץ מהתקנים לחברה הערבית, של 1,300, פה התווספו לירושלים 1,260 שוטרים נוספים בארבע השנים הבאות, כ-300 ומשהו כל שנה, שההצבות שלהם הם בדיוק למקומות האלה, כולל פתיחת תחנות במזרח העיר, תחנות קבע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כרגע, אנחנו נאלצים למקם שם שוטרים ואנשי מג"ב שיחצצו, והם אלה, דרך אגב, שסופגים, לצערנו, לפעמים, את התקפות הזיקוקים, ולא רק זיקוקים, ברחוב מאיר נקר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני השר. חברת הכנסת יעל גרמן – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עיסאווי פריג', אחרי תשובת השר ודאי. <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נתקדם אחד-אחד, ונראה כמה שנספיק. <יעל גרמן (יש עתיד):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, כידוע לך – ואני יודעת שגם אתה אוהב בעלי-חיים – אנחנו שומעים, לאחרונה בעיקר, על מספר רב של התעללויות בבעלי-חיים. נכון שתחום האכיפה של חוק צער בעלי-חיים מפוצל בין המשטרה, המשרד להגנת הסביבה, הווטרינרים, הפקחים העירוניים ואפילו משרד החקלאות, אבל מוטל על המשטרה לחקור ובסופו של דבר להביא לדין את אותם מתעללים. אני יודעת שמעט מאוד מהתלונות שמוגשות למשטרה מבשילות כדי כתב-אישום. אני גם מבקשת ממך, כמי שאוהב בעלי-חיים, כמי שיודע שהם חסרי אונים ואנחנו אלה שצריכים להגן עליהם, להורות למשטרה, להנחות אותה, בהנחיות ובישיבות התכופות, לתת דגש על אכיפת החוק. ואני מבקשת ממך – אני יודעת שלא תוכל לענות לי כאן, אבל אני כן מבקשת שתשיב לי – כמה תלונות הוגשו מתחילת השנה וכמה מהן הבשילו לכתבי-אישום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> את צודקת שאני לא אוכל בעל-פה להגיד לך את כל הנתונים, אבל את יודעת, היום יש שיטות טכנולוגיות שתוך כדי אני גם מקבל מסרונים עם הנתונים. השנה, ב-2016, נפתחו כבר 361 תיקים, בוצעו 75 מעצרים והוגשו 42 כתבי-אישום. הנושא הזה הוא נושא מאוד מאוד מאוד – ועוד הרבה פעמים מאוד – יקר ללבי. אני מאמין, כמוך, שמי שמסוגל להתאכזר לבעלי-חיים, שהם חסרי ישע, אין שום הבדל, והוא יעשה את אותו דבר גם כלפי בני-אדם. לכן, מבחינתי, המשטרה צריכה להתייחס באותה רמת חומרה שהיא מתייחסת לתקיפה או התעללות או פגיעה או רצח של בן-אדם, גם כשזה נעשה כלפי בעלי-חיים. לצערי הרב, את צודקת שבממשק שלא הצלחתי בזמנו לשנות אותו ולהעביר את חוק צער בעלי-חיים מהמשרד שבמקור – לפעמים יכול להיות שר עם דגש כזה, שר עם דגש אחר, אבל כעיקרון משרד החקלאות הוא בניגוד עניינים לאכוף את חוק צער בעלי-חיים, כי הוא דואג גם לרווחיהם של החקלאים, ולפעמים הרווחים שלהם מתנגשים עם איכות החיים של בעלי-החיים גם במעט הזמן שיש להם לחיות, לצערנו. ובהקשר הזה, היוזמה הרבה פעמים הייתה צריכה לבוא מאותם משרדים. אני לא מתכוון לחכות שהמשרד להגנת הסביבה יהיו לו מספיק תקנים, או משרד החקלאות – שכן שיפר את האכיפה שלו בנושא הזה – אבל בהחלט המשימה, כמו שאמרתי, היא קודם כול של המשטרה. ההנחיות האלה ניתנות. אני מציע לך באמת לעקוב ולראות שבשנה האחרונה מתבצעים מעצרים על הבסיס הזה של פרסומים ותמונות. ההנחיה היא גם לחפש הרבה פעמים ברשתות החברתיות, כי – בזעזוע אני אומר את זה – יש אצלנו גם צעירים ונוער שעוד מתגאים במעשים הנפשעים הללו. הייתה יוזמה בעבר שאני, לצערי, בגלל העומס וסדר עדיפויות, לא הספקתי ליישם, וזה להקים משטרת בעלי-חיים שמבוססת על מתנדבים שמקבלים הכשרה משטרתית והם עוסקים רק באכיפה נגד עבירות כאלה, ואני בטוח שיימצאו הרבה מתנדבים שיסכימו להתנדב על הבסיס הזה. פשוט, כל נושא חיזוק המתנדבים ומודל הפעלתם נמצא עכשיו בשינוי במשטרה, כי בעבר ביטלו הרי את אגף הקהילה, וזה פגע מאוד בכל הפעלת המתנדבים, אז זה נושא שנכנס כחלק מתוכנית העבודה לשנתיים הקרובות. את צודקת, מטופל. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תעבירי לי אישית, כשיש מקרים. אלי. את יודעת איך לסמס לי. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני השר. אנחנו עוברים לשאלתו של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה. בבקשה, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, אני בכל זאת רוצה לחזור לנושא שמדאיג את כולנו ואמור להדאיג את כל החברה הישראלית, ולא רק את החברה הערבית. אני, מאז שנבחרתי לכנסת, נותן לנושא האלימות והפשע בחברה הערבית עדיפות ראשונה. השתתפתי בהרבה כנסים עם אנשי משטרה מהדרגות הבכירות, מהמפכ"ל עד למטה, ושמעתי אותך ושמעתי את ההתייחסות שלך לסוגיה הזאת. התשובה חוזרת על עצמה לאורך כל השנים שאני מטפל בנושא, וגם עכשיו שמעתי את זה. התשובה ששמעתי כל הזמן: תקימו תחנות משטרה; אנחנו – אין לנו מספיק ראיות, תשתפו פעולה, תעזרו לנו. זו התשובה ששמעתי. אני תושב כפר-קאסם, עיר במרכז הארץ. דגלתי בהקמת תחנה ודחפתי לכך, ואכן לפני שנתיים הוקמה תחנה, וביישובים ליד. מה התוצאה מאז שהתחנה קמה – ממוצע הרציחות בחברה הערבית עדיין עומד על 70 רציחות פלוס. עד עכשיו מתחילת השנה – 54 רציחות. רק לפני שעה, שעה וחצי, נורה צעיר בן 22 בכניסה לכאבול. אני, אדוני השר, אגיד לך את השיח שמתנהל בקרב הצעירים והחברה הערבית, ואשאל את שאלתי. אתה לא מחויב לתת תשובות שאתה לא יכול לעמוד בהן, כי זו מערכת לא תלויה – לא בך ולא בי. מערכת האמון בין המשטרה לאזרח הערבי היא מתחת לכל רמה. ברמת תחנות המשטרה, קמו עשרות תחנות משטרה ביישובים הערביים – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם אתה רוצה לשאול משהו, זה הזמן. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כן כן, אדוני. – – ברמת הגיוס, ידוע לי שבשנת 2016 חלה עלייה של 300% בהגשת קורות חיים של צעירים ערבים שרוצים להיות במשטרה. אני שואל אותך, אדוני, האם אתה לא חושב שכדי לטפל בנושא הפשע בחברה הערבית צריך תוכנית לאומית שלא רק משרדך מעורב בה, אלא מדיניות ממשלתית עם תוכנית לאומית, אחרת כל תשובה שנקבל נחזור ונקבל בעוד שנה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. בבקשה, אדוני השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כל אדם שנרצח הוא טרגדיה ועולם ומלואו, אבל אני – אתה יודע – לא מוכן שהדברים יוצגו בצורה מעוותת וחסרת פרופורציה. כשאתה משווה את מדינת ישראל, כמדינה, לכל מיני מדינות אחרות בעולם, זה לא שמספר מעשי הרצח במדינת ישראל הוא חריג אל מול כל מדינה אחרת. כלומר, אם תיקח את מדינת ישראל ב-2014 או 2015, אז מספר מעשי הרצח באותן שנים היה סדר גודל של 111–115, כשבשיקגו לבדה, שזה בין שליש לרבע מגודל האוכלוסייה כאן, היו 615 מקרי רצח. עכשיו, זה תמיד – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – למה שיקגו? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> סליחה, לא, אני הבלגתי עד עכשיו, אבל אני לא מסכים להמשיך כך. אתה לא מקבל בשנה האחרונה את אותן תשובות כמו שקיבלת כל השנים. אני לא יודע איזה עשרות תחנות משטרה אתה מכיר שהוקמו בשנים האחרונות, כי לא הוקמו שום עשרות. אולי אתה מבלבל בין מה זה תחנת משטרה מלאה, עם כל היכולות במחוז של סיגינט, סייבר, בלשים וכו', כל המעטפת שנועדה לתמוך בפעילות של התחנה, שנועדה לסייע לה לפענח מקרי רצח ואלימות, כולל כאלה שהם בתוך המשפחה והם מאוד מאוד קשים ומורכבים למניעה, כי בתוך התא המשפחתי קשה מאוד להחדיר משטרה שנמצאת בה יום-יום – זה לא ארגוני פשיעה, וקשה מאוד לצפות את הדברים אם אתה לא מעורב בקהילה. עכשיו קורית פה מהפכה היסטורית – לא יעזור; זה לא מה שהיה בעבר. לא היו מעולם 1,300 תקנים, לא הייתה מחויבות אישית של המפכ"ל וניצב בספ"כ שעוסקים בנושא הזה. לא היו פרסומים – אני בדקתי: אפס שקלים הושקעו בעבר בפרסום בניסיון לגייס או לצרף את בני החברה הערבית לשורות המשטרה. הגשת קורות חיים לא מלמדת עדיין שום דבר, כי גם בעבר הוגשו קורות חיים, נכון שהרבה פחות, עכשיו זה צמח בגלל התוכנית שלנו, אבל קודם כול נראה שהם מתקבלים. אני, כמו שאמרתי, מתאים את התוכניות של המשטרה, הם מתאימים אותן בהנחייתי, כדי לעודד ולאפשר קבלה ולמנוע כל מיני מכשולים שהיו בעבר. אני אומר בצער ובכאב: זה ייקח זמן. אין פה "זבנג וגמרנו", אין הוקוס-פוקוס שאני יודע לעשות או שמישהו יודע. נכון שצריך פה גם פעילות של משרדים אחרים: חינוך, רווחה ועוד הרבה תחומים. בשביל זה הממשלה החליטה על השקעה של 15 מיליארד שקלים בשנים הקרובות בנושאים האלה. אני באמת חוזר ומציע, לא כדי להחזיר את הכדור אליכם, שגם חברי הכנסת – אני דווקא מקבל שיתוף פעולה מצוין מראשי רשויות, ביקרתי השבוע בתל-שבע, בכסייפה, ברהט, אנחנו פותחים שם יחידות של שיטור עירוני, אנחנו מרחיבים שם את תחנות המשטרה, אני מאמין שיהיו לזה תוצאות. אני באמת מציע שגם אתם תהיו יחד אתנו בתוכנית הזאת, ובמקום לחפש האשמות הדדיות, נעשה דברים יחד לטובת הציבור הערבי, שהוא חלק בלתי נפרד מהחברה בישראל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לשר לביטחון הפנים ולנושאים אסטרטגיים והסברה. הוא משיב על שאלות שלנו כבר שעה ו-14 דקות. בזה נסיים את הפרק הזה בסדר-היום. אני מצטער על כך שבוודאי כמה חברי כנסת לא באו לידי ביטוי היום, ואנחנו, כדרכנו, נשתדל לתת להם קדימות בסבב הבא של השאלות למשרדי הממשלה או לראש הממשלה אם וכאשר יופיעו כאן. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעת חברות הכנסת מרב מיכאלי ועליזה לביא בנושא: השתקת מתלוננות על תקיפה והטרדה מינית באמצעות "דמי שתיקה"; מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעת חברי הכנסת איציק שמולי, קארין אלהרר, אורלי לוי אבקסיס, אורן אסף חזן, טלב אבו עראר, אורי מקלב ויפעת שאשא ביטון בנושא: התנערות קופות-החולים מילדים שזקוקים לניתוחים דחופים; מסקנות ועדת החוקה, חוק ומשפט בעקבות דיון מהיר בהצעת חברי הכנסת מירב בן ארי, ענת ברקו, עודד פורר ויוסף ג'בארין בנושא: ירידה בשיעור הנבחנים שעברו את בחינות ההסמכה של לשכת עורכי-הדין. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 8), התשע"ז–2016> [מס' כ/660; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 16900; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 8), התשע"ז–2016, לקריאה שנייה ושלישית; יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. אני מבין שאין כאן לא בקשות דיבור ולא הסתייגויות, להצעה הזאת. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני שמח להציג בפניכם את הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 8), הצעת חוק פרטית של ידידי חבר הוועדה אורי מקלב, שהוועדה אישרה, נדמה לי, אפילו פה-אחד. הצעת חוק ראויה, אין עליה הסתייגויות, ואני מקווה שגם חברי כאן במליאה יצביעו עליה פה-אחד. זה לא נושא של קואליציה–אופוזיציה. הצעת החוק מדברת על זה שיש מציאות שאדם שמשלם כל חייו לביטוח, וביום שהוא צריך את הביטוח, הביטוח פתאום: דבר אל הקיר. הוא מתחיל למשוך אותך, לשחק אתך, בתקווה שאתה תישבר בסופו של דבר, או בגלל משך הזמן, או כי לא היה לך כסף או כוח להתמודד. לחברות הביטוח יש משאבים בלי סוף, עורכי-דין – תישבר ותרד מזה. זה דבר שהולך ומתגבר, ולכן הצעת החוק של ידידי היא במקומה, ואומרת כך: היום בחוק מופיע שמי שמושך – תכף אסביר את זה – ישלם פי-שלושה מהשיעור שכתוב מהריבית, שזה 1%, ישלם כאילו 3% קנס. הצעת החוק הזאת אומרת שזה לא מרתיע, וישלמו פי-20. אני אסביר במה מדובר. אדם שיש לו תביעה לביטוח – אני אומר את זה פה על השולחן – אם חברת הביטוח חושבת ומאמינה בתום לב שהתביעה היא לא נכונה, לא מדויקת, לא צודקת, שחברת הביטוח תתמודד ותודיע: אתה לא צודק, אנחנו לא מסכימים – וזו זכותה, שתתמודד, ובסוף מה שיוחלט – יוחלט. אבל זה אם בתום לב היא באמת חושבת שהתובע, האיש שכל השנים שילם לה, לא צודק בתביעה. זו זכותה, ואנחנו לא גורעים מהזכות הזאת, ההפך. אבל אם חברת הביטוח יודעת שהאיש צודק, אבל אתם מתחילים למשוך כי יש לכם כוח, כי אתם בעלי-בתים ואתם מקווים שהאיש יישבר או ייפול, אם זה כך, כלומר שזה לא בתום לב – תדעו לכם שאתם תשלמו קנס גדול, פי-20 מהריבית שקצובה, שהיום היא 1% ומחר היא יכולה להיות 2% או יותר. מי יקבע אם זה בתום לב או לא? בית-המשפט. כלומר, אם אתם תמשכו וזה יגיע לשופט, בסוף והשופט יסתכל ויגיד: תגידו לי, למה משכתם? הרי ברור שהוא צודק. אין כאן שום ספק: לא היה לכם תום לב – תקבלו קנס גבוה פי-20 מהקנס שמופיע בחוק. <קריאה:> – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> שמה? <קריאה:> – – – תירוצים טובים – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לא, לא. אני סומך על בית-המשפט, שבבית-המשפט השופט – – – <קריאה:> בכמה מקרים נתנו – – – בעבר? <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> תראה, אין לנו. כמה אנחנו יכולים? צריכים לסמוך גם על השופט שישב, שיש לו היגיון בריא ויש לו לב רחב, שיסתכל על האיש. שימו לב, זה אדם שמשלם כל חייו לחברת הביטוח, ולא הייתה פעם שהוא החסיר, כי אחרת חברת הביטוח הייתה – וכשמגיע הרגע שהוא צריך אותה, פתאום היא משחקת אתו. לכן, אני אומר עוד פעם: הצעת החוק הזאת באה ואומרת: אם אתם מושכים שלא בתום לב –השופט יקבע שזה לא בתום לב – בסופו של דבר תשלמו פי-20. גם את הקנס. אני חושב שזה דבר ראוי ונכון. בעקבות זה, גם הוסיפו ביטוח מפני מחלות ואשפוז הכולל ביטוח סיעודי, ביטוח לפי דרישות פקודת ביטוח רכב מנועי. שם, במקומות האלה הם מושכים עוד יותר ומשחקים עוד יותר עם המבוטחים, וצריך להפסיק את הדבר הזה. אני חושב שהצעת החוק הזאת ראויה, ואני משבח את חברי חבר הכנסת אורי מקלב. שוב, מאחר שאין כאן, לא הסתייגויות ולא – – – <היו"ר יצחק וקנין:> גם משה גפני. גם משה גפני. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> משה גפני גם. נכון. סליחה. <היו"ר יצחק וקנין:> אני שומר על כבודו של יושב-ראש ועדת הכספים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אורי מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> הוא אומר – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> לכן, אני מבקש מחברי לתמוך בזה בקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. חברי הכנסת, כאמור, אין הסתייגויות להצעת החוק. אנחנו נצביע בקריאה שנייה. רבותי, מי בעד הצעת החוק בקריאה שנייה? הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–2 – 31 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 31 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 8), התשע"ז–2016, עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד החוק – 35 נגד – אין נמנעים – אין חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 8), התשע"ז–2016, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 35 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 8), התשע"ז–2016, עברה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת אורי מקלב, מיוזמי ההצעה, לברך. אדוני חבר הכנסת אורי מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לחבר הכנסת גפני, שותף שלי להצעת החוק, ולחבר הכנסת ויושב-ראש הוועדה ניסן סלומינסקי – לא רק שקידמת את זה, אלא התחברת לחוק. הרגשת שאתה כבר חלק מהמציעים. ראית לנגד עיניך את המוחלשים, את האנשים שבזמן שהם רוצים לממש את הביטוח – כמו שחבר הכנסת שמולי אומר – שכל החיים הם חוסכים ומפרישים, וכשבאים לממש את זה, הם נתקלים בקשיים בזמן הכי קשה שלהם, כשהם חלשים, מאושפזים, חולים וסיעודיים. אנחנו נתקלים בחסימות של חברות הביטוח, שיש להן מייצגים חזקים מאוד, מתוחכמים מאוד, גדולים מאוד. חברות הביטוח דוחות אותם ומסרבות ללא שום סיבה. כפי שאתה אמרת: כשזה לא בתום לב – שהם ישלמו על כך. שותפים להצעת החוק הזאת, כפי שאמרתי, חבר הכנסת גפני, אבל אתה, אני רוצה להודות לך כיושב-ראש הוועדה, למנהל הוועדה, מר אסף פרידמן, ולצוות הוועדה, לנטלי, וכמובן ליועצת המשפטית ניצן רוזנברג והמתמחה ענבר פאפו. הפעם אני רוצה להודות גם למשרד המשפטים, לגברת הילה דוידוביץ. כפי שאמרנו, בסופו של דבר, יש כאן ביטחון צרכני ומסר של הרתעה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לאחל לעצמנו ולעצמי שהצעת החוק הזאת לא תבוא לידי מימוש. לא תמומש. שזה יהיה גורם הרתעה, שבאמת חברות הביטוח יפנימו את העניין הזה שלא דוחים סתם ולא מסרבים לתביעות, וזה יישאר כאות שמתריע בפני סירובים ודחיות של בקשות ותביעות. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. <הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 183), התשע"ז–2016> [מס' כ/655; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 16699; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 183), התשע"ז–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת טלי פלוסקוב בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 183), התשע"ז–2016. מטרת ההצעה שבפניכם היא לקבוע שדמי הלידה שמשולמים לעובדת ישקפו נאמנה – אדוני, נורא מפריע לי. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, אתם מפריעים לדוברת. <טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני השר, אפשר לבקש ממך קצת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר לשבת במקומותיכם. <טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תמר, את. <טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> מטרת ההצעה שבפניכם היא לקבוע שדמי הלידה שמשולמים לעובדת ישקפו נאמנה את השכר הרגיל של אותה עובדת, ללא השפעה של הפחתת עבודה בשל ההיריון. כיום קובע חוק הביטוח הלאומי שדמי הלידה שמשולמים לעובדת שכירה יחושבו לפי השכר שהרוויחה העובדת בשלושת החודשים הקלנדריים שקדמו ליום שבו הפסיקה העובדת לעבוד בשל הלידה. ידוע שנשים הרות המצויות בחודשי ההיריון האחרונים, נאלצות להפחית את שעות עבודתן בשל קשים פיזיים ובריאותיים. בשל כך באותם חודשים שכרן פוחת. הדבר נכון במיוחד לגבי עובדות שעתיות, עובדות בסיעוד ובניקיון. כדי לנטרל את השפעת הירידה בשכר על דמי הלידה, מוצע להוסיף לחוק אפשרות שדמי הלידה של עובדת יחושבו לפי שכרה בששת החודשים שקדמו ליום הלידה. החישוב ייעשה לפי שלושת החודשים שקדמו ליום הקובע, או לפי ששת החודשים שקדמו ליום הקובע, לפי הגבוה מהם. באופן הזה, דמי הלידה של עובדת ששכרה ירד בתקופה שסמוכה ללידה לא ייפגעו. דרך חישוב זו תחול לגבי עובדת שכירה ולגבי עובדת שמצויה בהכשרה מקצועית. להשלמת התמונה אזכיר לכם כי לפני כחצי שנה העברנו תיקון לחוק לעניין חישוב דמי לידה לעצמאית. לפי התיקון, חישוב דמי לידה לעצמאית ייעשה לפי השנה שבה ילדה או לפי השנה שקדמה ללידה, לפי הגבוה מהם. תיקונים אלה מסייעים לעובדות שילדו – עצמאיות ושכירות – לקבל דמי לידה בסכום שמשקף באופן הנכון ביותר את השכר היו רגילות אליו לפני הלידה. להצעת זו לא הוגשו הסתייגויות, ולפיכך אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. היות שאני מציגה את החוק הזה בשם הוועדה, היות שאני גם אחת מיוזמות החוק – את החוק בעצם יזמנו אני וחברתי – – <היו"ר יצחק וקנין:> תמר זנדברג. <טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> – – תמר זנדברג – אני רוצה לנצל את ההזדמנות וכמובן להודות לאנשים שהשתתפו בהכנת החוק ובקידומו. בראש ובראשונה אני כמובן רוצה להודות לשר האוצר משה כחלון, שמצא לנכון להקצות תקציבים לחוק הזה; כמובן, לידידתי, תמר זנדברג, על העבודה המשותפת. זו כבר לא הצעת החוק הראשונה שאנחנו מלוות ביחד ועושות את זה בהצלחה לא קטנה. אני רוצה להגיד תודה לידיד הענק שלי, ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה אלי אלאלוף, ולצוות הנפלא של הוועדה, הצוות המדהים. אני רוצה באמת, מכל הלב – אני זוכרת את ההירתמות שלכם גם לחוק של ניצולי שואה שהעברנו ביחד, ועכשיו גם לשני חוקים שהעברנו לגבי נשים ושינויי חישובי דמי הלידה שלהן. אנחנו באמת מלאים הערכה. מה שאנשים, הציבור, רואה בעבודה שלנו – חבל שהם לא רואים גם את העבודה שלכם, כי בלעדיכם זה פשוט לא היה קורה, או שהיה קורה בתקופות הרבה יותר ארוכות, אז באמת תודה רבה לצוות הנפלא. אני רוצה, כמובן, לומר תודה לארגונים ולעמותות העוסקים בנושא זכויות העובדות והעובדים. אני חייבת להגיד לכם שהרעיון להצעת החוק השנייה, שהצגתי לפניכם היום, דווקא נולד מהדיונים של הצעת חוק ביחס לעצמאיות. וכמובן, תודה מיוחדת ואחרונה ליועצים היפים והמדהימים שלי. תודה רבה לכולם, ותודה רבה לכל חברי הכנסת, שאני מקווה שיצביעו בעד הצעת החוק הזאת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגנית יושב-ראש הכנסת חברת הכנסת טלי פלוסקוב. אני מזמין את חברת הכנסת תמר זנדברג, שביקשה רשות דיבור. אין הסתייגויות, כאמור, לחוק. מייד לאחר סיום דבריה נעבור להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני גאה מאוד להיות שותפה-יוזמת לחוק הזה. החוק הזה הוא מסוג הדברים הקטנים שנעשים כאן בבית, אבל שיוצרים שינוי גדול לקבוצה לא קטנה של אנשים – במקרה הזה נשים. במקרה הזה מדובר בצדק מיוחד; בצדק שהיה חסר באופן מיוחד, מפני שהוא צדק שנעשה לנשים המוחלשות ביותר והנזקקות לכך ביותר. מדובר בעובדות קבלן ועובדות שעתיות, שלמעשה משתכרות לפי שעה ואין להן משכורת של עובדת שכירה קבועה. מכיוון שדמי הלידה שמגיעים להן אחרי לידה מחושבים כמה חודשים אחורה – לפי כמה חודשי העבודה האחרונים – למעשה נוצר שמצב שאישה, שנאלצת להפחית משעות העבודה שלה מכיוון שהיא בהיריון ובהיריון מתקדם – לא רק ששכרה נפגע מעצם זה שהיא בהיריון; הוא גם עומד להיפגע בדמי הלידה, מכיוון שדמי הלידה מחושבים לפי חודשי ההיריון האחרונים. ההצעה הזאת באה להרחיב את חישוב דמי הלידה משלושה חודשים לשישה חודשים. לצערנו, כמו תמיד, זה אף פעם לא מספיק, אבל זה באמת צדק גדול שתהיה לו משמעות כספית מיידית בכסף שנכנס לחשבון הבנק מדמי הלידה – לנשים שזקוקות לכך ביותר. אני רוצה להודות לטלי פלוסקוב שהרימה את הכפפה, שהייתה מונחת, הצטרפה ונתנה כוח, וגייסה, כפי שהיא ציינה, את התמיכה של משרד האוצר כדי להוסיף את התקציב שצריך לכך. אני רוצה להודות לצוות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בראשות אדוני אלי אלאלוף, היושב-ראש – תודה על קידום ההצעה הזאת במהירות – ולצוות הייעוץ המשפטי ולהנהלת הוועדה. אני רוצה, כמו תמיד, להודות לצוות היועצות והיועצים שלי – לטלי טסלר, היועצת הפרלמנטרית, שעבדה הרבה על ההצעה הזאת, והיא קרובה במיוחד ללבה, לתום כהן, לאלעד וולף ודור בן-דור, וגם לאופיר בר-זוהר, שנמצאת בחופשת לידה, ותחזור אלינו בקרוב. תודה לכולם, תודה על התמיכה. ושוב, תודה, טלי, על שיתוף הפעולה ועל עוד הצעת חוק חשובה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. אם כן, חברי הכנסת, אין הסתייגויות לחוק. אנחנו עוברים להצבעה על חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 183), התשע"ז–2016, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–3 – 46 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 46 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד החוק – 45 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 183), התשע"ז–2016, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 45 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 183), התשע"ז–2016, עברה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. <הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה בצהרונים, התשע"ז–2016> [מס' כ/657; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 16700; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה בצהרונים, התשע"ז–2016, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. <אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> חברים, יש דברים יפים המתרחשים בכנסת. ושימו לב – כשמצביעים על הצעות החוק שלנו, של הוועדה, זה פה-אחד. זה פשוט נפלא. זה אומר שהצעות החוק הן טובות. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שמי שהיה צריך לבוא להציג את הצעת החוק הזאת זאת חברתי רחל עזריה – איפה את? – הנה, פה. זו הצעת חוק של רחל עזריה יחד עם החברים איילת ורבין, יפעת שאשא ביטון, שרן השכל, מירב בן ארי, עאידה תומא סלימאן, וגבר – סוף-סוף – אברהם נגוסה. הנושא הוא איכות המזון בצהרונים. אני חייב לומר לכם, שיש היום – וזה מספר מדהים, גיליתי את זה בזכות הדיון בוועדה ובמיוחד בחומר שקיבלתי מהעוזרים שלי – 245,000 ילדים אוכלים כיום בצהרונים. זה מספר עצום. אין לי ברירה, אלא מייד להשוות למה שפעם הייתי מעורב בו – ל-224,000 ילדים נוספים שאוכלים במפעל הזנה בבתי-ספר, דהיינו 500,000 ילדים, כמעט, אוכלים כיום במסגרות חינוכיות, או בתי-ספר או צהרונים. לצערי, ואני חייב לומר את זה – אז לא ליצמן היה שר הבריאות – לא הצלחנו לקבל פיקוח מהמשרד לא על איכות המזון או גיוונו, לא על הדרישות הטובות להתפתחות הילד לפי הגיל וכו'. לכן, המהלך הזה של חברות הכנסת וחבר הכנסת נגוסה, להביא את חוק הפיקוח על המזון ואיכות המזון בצהרונים – אני אומר שזו רק מצווה התחלתית. חייבים להעביר – שר הבריאות לא נמצא פה, אבל אל תדאגו, זה יגיע אליו, ואם לא, באופן אישי אעביר אליו – יש צורך לפקח גם על מפעל ההזנה בבתי-הספר. יותר קשה בצהרונים. זה שהסכימו לעשות את זה, כי מספר הנקודות שמשרתות בכל יום הוא פי-חמישה, פי-שישה – הצהרונים לעומת בתי-הספר. בבתי-ספר זה בערך 1,200–1,400 נקודות שונות; בצהרונים זה מספר הרבה יותר גדול, כי מספר הילדים קטן יותר. אז הרעיון הוא לעשות פיקוח על איכות המזון, על גיוון המזון – לנוכח החשיבות שיש בהאכלת ילדים ובהקניית הרגלי אכילה מהגיל הרך, כדי שלא יעשו מה שאני עושה שהוא רע, דהיינו לאכול עם סוכר וכל מיני דברים. אני חייב להגיד לכם שבשבוע הבא יתקיים יום הסוכרת בכנסת. זה יום חשוב מאוד, כדי שנלמד עליו ונפעיל אותו, ונפעיל את התוכניות השונות שגופים רבים מעורבים כדי להקטין – אני שמח, שבאמת שר הבריאות אמר, גם אם הוא אומר את זה בסגנון שלו, שצריך להפסיק עם האוכל המסכן את חייהם של הילדים. פשוט כיום, אנשים אוכלים ג'אנק-פוד, או בכלל, שלא להגיד – זבל. הצעת החוק הזאת עברה ללא שום הסתייגות בוועדה. אני חייב לומר שמדהים לראות את זה. לכן, אני מבקש, חברים וחברות, לאשר את זה בקריאה שנייה ושלישית היום. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. חברי הכנסת, הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה בצהרונים, התשע"ז–2016, קריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–26 – 46 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–26 נתקבלו. <היו"ר יצחק וקנין:> 46 בעד, אין מתנגדים, אחד – אני מצרף לפרוטוקול את קולו של חבר הכנסת איימן עודה. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> בטעות. בטעות. גם את קולו של רוברט אילטוב, שהצביע בטעות, חבר הכנסת אורי מקלב, חבר הכנסת אכרם חסון, חבר הכנסת איתן ברושי – לפרוטוקול. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> גם אני. גם אני, לפרוטוקול. <היו"ר יצחק וקנין:> תצביע בקריאה שלישית. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד החוק – 47 נגד – אין נמנעים – אין חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה בצהרונים, התשע"ז–2016, נתקבל. <היו"ר יצחק וקנין:> 47 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה בצהרונים, התשע"ז–2016, עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אחת המציעות את החוק הזה, חברת הכנסת רחל עזריה, תברך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אתה יכול להוסיף אותי? <היו"ר יצחק וקנין:> אם לא היית באולם אני לא יכול להוסיף אותך; אם היית בחוץ. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא יודע. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> עכשיו נכנסתי. <היו"ר יצחק וקנין:> מאיפה נכנסת? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> זה החוק שלה, תוסיף אותה. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, יש פה איזה נוהג מוטעה. אם מישהו לא הספיק והיה בתוך האולם, אני יכול להבין את זה. אבל אם הוא נכנס מבחוץ, איך אני יכול להוסיף אותו, חברים? גם לפרוטוקול זה לא מצלצל טוב, חבר'ה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש, אני הפרעתי לה לרוץ; תמחק אותי, תרשום אותה. שתהיה תוצאה טובה. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי, חברי הכנסת, תאפשרו לחברת הכנסת רחל עזריה לברך. <רחל עזריה (כולנו):> תודה רבה, תודה על ההצבעה ותודה על כל העבודה הארוכה שקדמה לחוק הזה. החוק הזה – מבחינתי אני מסיימת מסע של שמונה שנים שהתחלתי בהיותי חברת מועצת עיר צעירה בירושלים, בניסיון להוביל מהלך בעיריית ירושלים לעבור לאוכל בריא. אחר כך כסגנית ראש העיר הצלחתי לעשות את המהלך בירושלים, ועכשיו, סוף-סוף, המהלך יהיה בכל הארץ. אני הגעתי להתחיל לעבוד על זה כשהבנתי שהילדים שלנו אוכלים בגן את כל מה שאנחנו לא רוצים שהם יאכלו – נקניקיות, צ'יפס, טרופית, פיתות. לא היה שום פיקוח על מה הילדים אוכלים. ישראל היא מדינה שבה אנחנו עובדים כמעט הכי הרבה במדינות ה-OECD, אנחנו יולדים הכי הרבה, והילדים שלנו אוכלים את האוכל בצהרונים כי שני בני-הזוג צריכים לפרנס. יוצא שלהורים אין בכלל שליטה על מה הילדים אוכלים. על-פי הנתונים של משרד הבריאות, אחד מכל חמישה ילדים שעולים לכיתה א' סובל מעודף משקל, ואחד מכל שלושה ילדים שעולים לכיתה ז' סובל מעודף משקל. זה אומר שזה אחוז עצום מהילדים בישראל; אנחנו אחת המדינות המובילות בהשמנת ילדים, לצערנו. החוק הזה הוא חלק ממהלך גדול של חקיקה בכלל בנושאים של הורים לילדים קטנים והיכולת להתפרנס עם קשיי הפרנסה, להתפרנס בכבוד ולגדל ילדים. בעצם החוק הזה – זו הפעם הראשונה שמוגדרת בחוק הישראלי המילה צהרון. אני יודעת שהנושא הזה איננו על סדר-היום בדרך כלל, וזה נושא שפחות מתעסקים בו בכנסת – גם ילדים קטנים, גם אוכל בריא, גם צהרונים – ויותר מזה, זה חוק מאוד מורכב, שדרש המון תיאומים של הממשלה, של משרדים שונים בממשלה, ומהר מאוד אני גיליתי שאני לא לבד בחוק בזה, ויש פה רשת של אימהות ואבות שעשו כל מה שאפשר כדי להעביר את החוק, החל בחברי הכנסת שחתמו בשמחה, עמיתתי איילת נחמיאס ורבין, חברתי לסיעה, יפעת שאשא ביטון, אברהם נגוסה ושותפים אחרים, דרך כל משרדי הממשלה שפשוט תקתקו את העבודה. אני שאלתי אחד מנציגי משרדי הממשלה איך זה שהם לא הערימו קשיים כמו שבדרך כלל אנחנו רגילים. הוא סיפר לי את הסיפור הבא: הוא סיפר לי שהבן שלו, בן חמש, הגיע לבדיקת דם רגילה, ואז הרופא אמר שאם דוקרים, בודקים כבר את הכול. והילד, בן חמש, כשהוא הגיע לבדיקת דם, גילו שיש לו כולסטרול גבוה. ילד בן חמש. הרופא מייד שאל אותם: מה אתם נותנים לילד לאכול בבית? הם אמרו: הכול בסדר. אז הם חשדו בצהרון. במשך חצי שנה הם שלחו אוכל אחר לצהרון, ואחרי חצי שנה הכולסטרול ירד. זה אומר שאם אנחנו לא דואגים שהילדים שלנו יאכלו אוכל בריא בצהרונים, אנחנו נספוג כולסטרול גבוה. אני רוצה לעבור לתודות, ויש הרבה: קודם כול, לשר האוצר משה כחלון, יושב-ראש המפלגה שלי, ובכלל למשרד האוצר – יש פה הקצאת תקציבים שמאפשרת את המהלך הזה; למשרד הבריאות ולמנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, שמוביל ביד רמה את כל המהלך של האוכל הבריא, יחד עם המשנה למנכ"ל משרד הבריאות פרופסור איתמר גרוטו. במשרד הבריאות לקחו אחריות שהם לא חייבים לקחת, ואני מלאת הערכה בעניין; משרד הכלכלה, משרד המשפטים, מרכז השלטון המקומי ויושב-ראש מרכז השלטון המקומי חיים ביבס – המהלך הולך להיות בשיתוף פעולה מלא אתם; כמובן, ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת אלי אלאלוף, עמיתי לסיעה. ליועצת המשפטית של ועדת העבודה והרווחה, עורכת-הדין ורד קירו זילברמן, שבלעדיה החוק לא היה קיים ולא היה קורה, ואני מלאת הערכה ותודה על כך. לקבוצת הורים "ארוחה עשר", שעוד מימי בירושלים מלווים אותי בכל המהלך הזה. אחרונים חביבים, היועצים שלי: רותם כהן כחלון, נתנאל דיין וישי ויסמן. שלושה הורים לילדים קטנים, שאנחנו מג'נגלים בעבודה ובגידול הילדים. כולנו יודעים כמה החקיקה הזאת חשובה לכולם. תודה רבה לכולם על ההצבעה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 27), התשע"ז–2016> [מס' כ/662; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' 17970; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 27), התשע"ז–2016, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני. בבקשה, אדוני. כהרגלו, הוא יעשה את זה בקיצור. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שרים, אני מתכבד להגיש לכנסת הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 27), התשע"ז–2016, של חברי הכנסת נאוה בוקר ויוסי יונה. הצעת החוק הזאת, עניינה הארכיונים, שיהיו פטורים מתשלום ארנונה. עם ללא עבר הוא עם ללא הווה וללא עתיד. הארכיונים – ארכיונים מכל הסוגים, מכל המינים – עושים עבודה מצוינת בעניין של לימוד ושמירה על העבר של העם בישראל, והבקשה של חברי הכנסת בהביאם את החוק הזה היא לפטור אותם מתשלום ארנונה. לא מדובר בהוצאה גדולה, אנחנו ביררנו בדיון בוועדה, מדובר בהוצאה שהיא בסך הכול הוצאה די קטנה, באופן יחסי, היא רק מסמלת את היחס של מדינת ישראל והרשויות המקומיות לארכיונים שיש כאן בארץ. בדיונים דיברתי גם עם שרת התרבות. היה גם דיון לגבי תקצוב הארכיונים, שהוא תקצוב בחסר. משרד התרבות הודיע שהוא יגדיל את התקצוב של הארכיונים. בכל מקרה, החוק שמובא לפניכם לא מדבר על תקצוב נוסף, אלא מדבר על פטור של הארכיונים מתשלום הארנונה. עלו כמה נושאים בוועדה כאשר דיברנו על זה. בסופו של דבר היה ויכוח בין משרד האוצר לבין המשרדים האחרים לגבי נושאים אחרים שהיו. משרד האוצר התנגד לכל תוספת מעבר לעניין הזה, ולנו היה חשוב שהחוק הזה יאושר. החוק הזה מסמל גם את העובדה שמדינת ישראל נותנת יחס מיוחד לארכיונים, ולכן היה חשוב להעביר את החוק כמות שהוא. עלה הנושא אם אכן באותם ארכיונים תיעשה פעולה עסקית. בחוקים אחרים שיש בהם פטורים נקבע באריכות בחוק מה כן יהיה חייב בארנונה. לא אהבתי את כל אריכות הדברים הזאת, אבל הסכמתי – אני חושב שזה גם צודק – שאין בו פעולה עסקית. אין בו פעולה עסקית – אני מבקש להבהיר לחברי הכנסת, ואני מבקש שזה גם יירשם בפרוטוקול. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת עזריה, קולך נשמע עד כאן, אז – אנא מכם. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אין בו פעולה עסקית – הכוונה שבאותו מתחם של הארכיון לא פותחים פתאום קיוסק ואומרים: אנחנו נהיה פטורים מארנונה כי אנחנו נמצאים בארכיון ציבורי. לא יהיה פטור מארנונה לדברים שהם עסקיים לחלוטין. אם הארכיון מוכר ספר מהארכיון, זה לא מוגדר פעולה עסקית. פעולה עסקית – הכוונה כאשר עושים שם עסק, אנשים באים לשם, לארכיון, ואז הם קונים שתייה או קונים עוגה או דברים מהסוג הזה. המקום הזה לא יהיה פטור מארנונה. הארכיון עצמו יהיה פטור. אני חושב שהחוק הזה הוא חוק חשוב. אני מודה לחברי הכנסת, לנאוה בוקר וליוסי יונה, שהציעו את הצעת החוק, אני מודה לחברי הוועדה שהצביעו פה-אחד, ואני מבקש את התמיכה של מליאת הכנסת בהצעת החוק הזאת. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אין הסתייגויות, אך יש בקשות לרשות דיבור. הראשון שבהם – חבר הכנסת איימן עודה. איימן, חבר הכנסת איימן עודה, ביקשת רשות דיבור; אדוני מוותר. חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח. ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. אחמד טיבי – אינו נוכח. עאידה תומא סלימאן. גברתי? מוותרת. עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר. הגברת חנין זועבי – מוותרת. חבר הכנסת חנין. אדוני, חמש דקות. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, אני מצטרף לתמיכה בהצעת החוק החשובה הזאת. ארכיונים הם מוסד חשוב, יש בו תועלת ציבורית, יש בו ערך גדול, ולכן אנחנו צריכים לעשות את מה שבידינו – – – <היו"ר מאיר כהן:> סליחה, אדוני. שנייה. החברים בצד שמאל, אני מבקש מהסדרנים. כל הדוברים למיניהם בצד שמאל, אנא מכם, זה מפריע. חברת הכנסת שולי מועלם – בבקשה מכם. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אדוני, אני מוציאה אותם. <היו"ר מאיר כהן:> יופי. תודה רבה. חבר הכנסת ביטן. תודה רבה, אדוני. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, אני מצטרף לתמיכה בהצעת החוק החשובה הזאת. אני חושב שארכיונים הם מערכת חשובה, יש לה משמעות, היא חשובה להכרת החברה, להכרת ההיסטוריה ולהכרה שלנו את עצמנו. לכן אני תומך בהצעת החוק הזאת, אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להעלות כמה בעיות אחרות שקשורות לסוגיית הארכיונים הציבוריים במדינת ישראל. עמיתי חברי הכנסת, בתחילת השנה הודיע גנז המדינה, שהוא הממונה על הארכיונים הציבוריים במדינת ישראל, כי באופן כללי לא יתאפשר עוד עיון של הציבור בחומרי ארכיון מקוריים ששמורים בארכיון המדינה. ההחלטה הזאת התקבלה, אדוני היושב-ראש, בלי התייעצות מקצועית, בלי עבודת מטה, ובמקום העיון במתכונתו הרגילה, בעצם מה שמתאפשר עכשיו זה עיון אינטרנטי בלבד, ובחלק מאוד קטן מחומרי הארכיון. התוצאה היא, שאנשים שצריכים את החומר – יוצרים דוקומנטריים, חוקרים, עיתונאים, חברי כנסת, אקדמאים, ארגוני חברה אזרחית – נפגעים מהדבר הזה. כל אלה הביעו את התנגדותם להחלטה. לפי הערכתם, המצב החדש לא מאפשר תחקיר או מחקר רציני בתיעוד המופקד בארכיון המדינה, והמצב הזה, או – ההחלטה הזאת יוצרת פגיעה ביכולת שלנו להשתמש בארכיון המדינה, שהוא משאב היסטורי ששייך לכל הציבור בישראל, בצורה ראויה. שוב, ההנמקה היא מחסור במשאבים, אבל למחסור במשאבים, אדוני היושב-ראש, צריך ליצור פתרונות, כמו בחוק הזה, שנותן פתרונות לארכיונים ציבוריים באמצעות פטור מארנונה. יכול להיות שלארכיון המדינה הפתרון התקציבי צריך להיות בתוספת תקציב, אבל לא ייתכן שהכלי הזה, שנקרא ארכיון, בעצם ייסגר למחקר שיטתי. במחקר שמסתמך על נתונים רשמיים נמצא ש-98% מהתיעוד הממשלתי שמצוי בארכיון המדינה ובארכיון צה"ל ומערכת הביטחון בעצם סגור לעיון הציבור. לפי חוק הארכיונים ותקנות העיון בהם, רוב-רובו של התיעוד אמור להיות פתוח לציבור. גם כאן, הסיבה שניתנת לסגירה של החומר היא הקצאת משאבים נמוכה לפעולת החשיפה, וזה במיוחד, עמיתי חברי הכנסת, מחריף בשנים האחרונות. התוצאה, שוב, היא תוצאה בעייתית, פגיעה ביכולת שלנו להגיע לחומרים היסטוריים חשובים ומשמעותיים. ואני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, בהתייחסות לסוגיה קונקרטית שעלתה לא מזמן על שולחנה של הכנסת בהצעת חוק של חברתי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואני מתכוון לפרשת הרצח בכפר-קאסם. גם כאן, מסתבר שחומרים מאוד משמעותיים, שנוגעים במה שקרה, ובהחלטות שהתקבלו לפני וגם בחלק מהמקרים בתהליכים שקרו אחרי הרצח, נמצאים עדיין תחת חיסיון, לא גלויים לעיון הציבור. זה דבר מקומם, זה דבר בעייתי, זה דבר חמור, והגיע הזמן שהדברים האלה ייפתחו לעיון הציבור. אני רוצה להזכיר לכולנו שהטבח בכפר-קאסם קרה בשנת 1956, לפני הרבה מאוד שנים. יש בוודאי הרבה משמעויות לחומרים האלה, אבל אנחנו חייבים לחשוף אותם, כדי לקדם את הדיון, להעמיק את הלימוד, לחדד את הלקחים. אי-אפשר להמשיך במצב שבו חומרים כל כך משמעותיים – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – לגבי סוגיה כל כך משמעותית, נותרים חסויים מעין הציבור. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. טלב אבו עראר, אדוני, חבר הכנסת – לא נמצא. יוסף ג'בארין – מוותר. באסל גטאס – בבקשה, אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו פה עוסקים בעניין ארנונה – פטור מארנונה על ארכיונים, שזה דבר כשלעצמו טוב, אבל ממש בשעות אלה מתכוננים תושבי אום-אלחיראן בנגב לאפשרות של הריסת הכפר שלהם מחר. נודע לנו ממקורות מאוד מהימנים שההריסה של היישוב, כולו או חלקו, תתרחש מחר. אני מקווה שהשר אורי אריאל יעלה ויכחיש את הדבר. משמע הדבר – שמשפחות ייזרקו מבתיהן למדבר, לרחוב, ללא כל פתרון, אפילו זמני, של אספקה של תנאי מחיה מינימליים. זה דבר שלא נעשה גם במדינות וגם במצבים הכי קשים, אפילו בתנאים של מלחמה זה לא קורה. אני מכאן מבקש – מכל האנשים, מכל חברי הכנסת שיכולים להגיע מחר לאום-אלחיראן כדי למנוע את מעשה ההריסה של הבתים האלה, לעמוד עם התושבים ולנסות לדחות את הגזירה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אוסאמה סעדי. בבקשה, חבר הכנסת – מוותר. עבדאללה אבו מערוף, חבר הכנסת – מוותר. אם כן, ברשותכם, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 27), התשע"ז–2016 – אנחנו עוברים לקריאה שנייה. הצבעה מס' 9 בעד סעיף 1 – 43 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 43 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו ניגשים מייד לקריאה שלישית. אני מזכיר, הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה – קריאה שלישית. בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 40 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 27), התשע"ז–2016, נתקבל. <היו"ר מאיר כהן:> 40 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה גם בקריאה השלישית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו מוסיפים את חבר הכנסת אראל מרגלית. ואני מזמין את נאוה בוקר. בבקשה, גברתי. הראשונה מיוזמי החוק, בבקשה. נהוג להודות, אבל אנא מכם, גם את זה לעשות – – – <נאוה בוקר (הליכוד):> ממש בקצרה. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, גברתי. תודה. <נאוה בוקר (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה לומר תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים הרב גפני, שנרתם לנושא, על התמיכה ועל קידום החוק. באמת הוא עשה את זה ממש במהירות. ותודה לחברי פרופסור יוסי יונה, חבר הכנסת יוסי יונה, על שיתוף הפעולה הפורה, שבאמת נשתף פעולה עוד הרבה יחד. ותודה למי שהסב את תשומת לבנו לנושא, כמובן מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי יוסי אחימאיר. תודה רבה לכולם. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת יונה, בקיצור בבקשה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> תראה להם מה זה, עם יד טבנקין, תראה להם. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> בקיצור, בקיצור. אדוני היושב-ראש, אנחנו העברנו את החוק הזה, שלא זכה מי-יודע-מה לתהודה ציבורית רבה, אבל הוא עדיין חוק חשוב מאוד. כפי שאמרתי בדברים שנשאתי בפעם הקודמת כשדנו בחוק הזה, אמרתי שעם שאינו מכבד את עברו הרי שההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל. ובכן, חברות וחברי הכנסת, תודה על ההצבעה בעד החוק הזה. למעשה, אתם תרמתם את תרומתכם הצנועה לכך שהחוק הזה יתרום ולו במעט במתן כבוד לעבר שלנו, על השונות ועל הרבגוניות שלו. אני רוצה להודות מקרב לב לאנשים שסייעו בהכנת החוק ובקידומו. חברות וחברי הכנסת, כולכם יודעים, גם חוק שכזה שלא הופך את העולם, נדרש לסיוע ועזרה מאוד מסיביים ומהרבה אנשים. אז בוודאי קודם לחברתי נאוה בוקר. באמת תודה על שיתוף הפעולה בקידומו של החוק הזה ובהבאתו לניסוח הסופי; בוודאי ליונה פריטל שהיא גם המנכ"לית של יד טבנקין, שהיה לה עניין גדול מאוד, ולי גם, להעביר את החוק; ליושב-ראש ועדת הכספים גפני שסייע לנו בקידומו; ליועצת המופלאה שלו, עורכת-דין שגית אפיק, על הליווי המקצועי – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – עורכת-דין שלומית ארליך ועורכת-דין שיר שפר, הצוות המופלא של ועדת הכספים. בוודאי לזהבה, ליה ודניאל, הצוות שלנו פה במחנה הציוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אז תודה לכולכם, וגם לצוות שלי שעזר לי רבות בקידומו של החוק הזה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (תיקון) (שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית), התשע"ז–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1090); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> ואנחנו עוברים, ברשותכם, להצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (תיקון) (שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית), התשע"ז–2016, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יצחק כהן, סגן שר האוצר. אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (תיקון) (שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית). כבוד היושב-ראש, אני מתכבד להביא היום לקריאה ראשונה את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים חוץ-מוסדיים) (תיקון) (שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית), התשע"ז–2016. הצעת החוק עוסקת באסדרת מתן שירותי פיקדון ואשראי בלי ריבית הניתנים על-ידי גופים שונים. אין חולק כי ענף שירותי הפיקדון ואשראי בלא ריבית נותן כיום מענה על צורכיהן של אוכלוסיות גדולות אשר כמעט שאינן לוקחות חלק בשוק האשראי הקמעונאי במתכונתו הנוכחית. עובדה זו מקורה בסיבות מגוונות שבראשן האיסור הקיים בהלכה היהודית על גביית ריבית בעת מתן הלוואות או בקבלת פיקדונות. על כן, קיימים כיום במדינת ישראל אזרחים רבים אשר אמונתם הדתית אינה מאפשרת להם להפקיד פיקדונות או לקבל אשראי במוסד אשר פעילותו כרוכה בגביית ריבית. אזרחים אלה מקבלים מענה על צורכיהם בגופים אשר מספקים שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית. אולם פעילות זו, ברוכה ככל שתהיה, אינה נמצאת כיום תחת אסדרה ופיקוח של מי מהרשויות. הצרכנים של שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית הם ברובם משקי-הבית ואנשים קשי-יום, שכאמור אין באפשרותם לקבל הלוואות מהמערכת הבנקאית. פיתוח אפיקי אשראי חוץ-בנקאיים בכלל ואפיקי אשראי הנותנים מענה לאוכלוסיות מודרות אשראי בפרט הוא צורך כלכלי-חברתי מרכזי. לפיכך, קיימת חשיבות רבה להקמתה של אסדרה אפקטיבית ומאוזנת של אפיקים אלה על כל הגורמים הפועלים בהם. על אסדרה זו לאפשר פעילות עסקית הגונה, בטוחה, שקופה ומאוזנת של הגופים המספקים שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית מחד גיסא, ומאידך גיסא, לא לפגוע במרקם העדין שבו מתנהלים כיום הגופים האמורים. אסדרה שכזו אינה קיימת כיום. היעדר הרגולציה מונע משוק חשוב זה להתפתח, פוגע באינטרס הציבורי ומותיר את צרכני השירותים – אשר רבים מהם מקרב אוכלוסיות מוחלשות ובעלי עסקים קטנים – בלא הגנה מספקת. על-פי הצעת החוק, מוצע לאפשר פעילות של יחידים, עמותות או חברות לתועלת הציבור, שהם גופים ללא מטרות רווח המאפשרים הפקדת פיקדונות כספיים של לקוחות וכן עוסקים במתן הלוואות בלא ריבית. חשיבות הסדרת פעילותם של הגופים האמורים נובעת מהצורך לתת אפשרות לגופים מעין אלה להתקיים ולעסוק במתן שירותי פיקדון ואשראי כאחד – אפשרות הקיימת כיום רק לתאגיד בנקאי על-פי הוראות חוק הבנקאות (רישוי). צורך חיוני נוסף בהסדרת תחום האשראי הקמעונאי הוא הגנה על לקוחות שמפקידים את כספם אצל גופים אלה כדי לקבלם בעתיד, לצד הגנה על לקוחות שמקבלים הלוואות מהגופים האמורים. כמו כן, נדרשת הסדרה כאמור כדי להבטיח את יציבותם של נותני שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית, לאור פעילותם המתוארת וכדי למנוע ניצול לרעה של עיסוקם לצורכי הלבנת הון. בהתאם להצעת החוק, האסדרה והפיקוח על נותני שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית ייעשו על-ידי רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, אשר מלבד הפיקוח על חברות ביטוח וחברות מנהלות של קופות גמל, עתידה לפקח גם על נותני שירותי אשראי חוץ-בנקאי ועל נותני שירות בנכס פיננסי – צ'יינג'ים. על-פי המוצע, תוטל חובת רישוי על עיסוק במתן שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית. מוצע לחלק בין סוגי הרישיונות לפי היקף פעילותו של אותו נותן השירות. אדוני היושב-ראש, רישיון בסיסי – להיקף פעילות מצומצם, רישיון מורחב – להיקף פעילות משמעותי. הצעת החוק המוצעת קובעת הסדרים לעניין הרישיונות של נותן שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית, לעניין שליטה בנותן שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית; לעניין החזקת אמצעי שליטה בו; לעניין האורגנים ובעלי התפקידים שיכהנו בהם, וכן קובעת הגבלות וחובות שונות שיחולו על פעילותם של נותני שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית ומקנה סמכויות פיקוח למפקח. הצעת החוק מקנה סמכויות למפקח גם בהיבטים הצרכניים הנוגעים לפעילותו של נותן שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית. מטרת מכלול ההוראות הנזכרות היא, כאמור, להבטיח את פעילותם התקינה של נותני שירותי אשראי ופיקדון ואת השמירה על ענייני לקוחותיהם. אדוני היושב-ראש, חשוב לציין כי הצעת החוק היא צעד אחד מהצעדים המתוכננים על-ידי משרד האוצר להגשמת המדיניות של שר האוצר ושלי לפיתוח שוק תחרותי והוגן של שירותים פיננסיים הניתנים לכול, בתנאים הגונים ותחרותיים. בימים אלה נדונה בוועדת הרפורמות של הכנסת חקיקה שנועדה להסדיר את פעילותן של אגודות שיתופיות אשר יוכלו לספק לחבריהן שירותי בנקאות בסיסיים. בהמשך נביא חקיקה שתסדיר גם שירותי תיווך באמצעות פלטפורמות, דוגמת פלטפורמות ה־P2P. המטרה היא ליצור בסופו של התהליך אסדרה כוללת, מקיפה ושיטתית של כל שוק השירותים הפיננסיים ושל מכלול הגופים הפועלים בו, כך ששוק זה יהיה שוק משוכלל, תחרותי, הוגן, יעיל ויציב. הצעת החוק המובאת היום היא תוצר של עבודה מאומצת ויסודית של צוות בראשות היועץ המשפטי לשעבר של משרד האוצר, עורך-דין יואל בריס, ובהשתתפות חברים – כל הקבוצה והצוות במשרד האוצר – בהשתתפות חברים רבים מכלל גורמי הממשלה הנוגעים לעניין: נציגי האגפים הרלוונטיים במשרד האוצר – הלשכה המשפטית, רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, אגף התקציבים, רשות המסים, אגף כלכלה ומחקר, בנק ישראל, משרד המשפטים, רשם העמותות, הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור ורשות ההגבלים העסקיים. אני מבקש להודות להם על עבודתם המבורכת, לכל אחד מהגופים שהזכרתי. אני מבקש מכם, חברי חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת. חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, גברתי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, השרים, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר עברנו שבוע מאוד סוער, עם ניסיון של הממשלה, הקואליציה, חלק מהקואליציה, להסדיר את פינוי עמונה. והנה, אתמול, באופן מאוד חריג, בכפר בשם חורפיש, הגיעו להרוס בית של חייל משוחרר יוצא העדה הדרוזית, אשר אביו בנה לו את ביתו. משפחה שכולה. הגישו תוכניות בנייה, אבל מה לעשות, אין שם תוכניות מתאר מאושרות כבר כמעט שני עשורים, ואז, באופן מאוד חריג, הגיעו והרסו את ביתו של החייל המשוחרר, בן למשפחה שכולה. ואני שואלת – נכון, הבנייה הייתה ללא אישורים. נכון, היה צריך אישורים, ואסור לבנות בנייה ללא היתר, אבל כאשר ממשלות ישראל לדורותיהן, בשנים האחרונות לא מאפשרות אישור תוכניות מתאר שכבר הוגשו, וכאשר אדם בונה על הקרקע הפרטית שלו – ואני לא מצדיקה את זה בשום דרך וצורה שהיא – באים והורסים את הבית? אנחנו בשבוע שעבר עשינו פה דיונים שרצינו – הקואליציה רצתה – לעבור על הדין הבין-לאומי, ולסכן פה את השרים בהתמודדות בבית-הדין הבין-לאומי בהאג, תוך כדי גזלת קרקע פרטית ובניגוד לעמדת בג"ץ, תוך פגיעה בשלטון החוק. מה לא עשו כדי להכשיר את הבתים בעמונה, ועדיין זה לא סוף פסוק מצד הממשלה. אבל כאשר אנחנו מדברים על ממשלה שבמופגן לא מאשרת תוכניות בנייה, תוכניות מתאר שהוגשו, כבר שנים ארוכות, ואדם בונה על הקרקע הפרטית שלו, בן העדה הדרוזית, ששכל בן, ובנה למען בן אחר – ככה צריך לעשות? לשם אנחנו רוצים להגיע? זה הקשר שיש לנו – עם ברית הדמים – עם האחים שלנו? ואני קוראת לממשלה לפעול עכשיו ומהר, שזה יהיה הבית הראשון והאחרון, שלא לגדוע, שלא להפר בשום דרך וצורה שהיא את הברית הכל-כך איתנה הזאת, ובעיקר, לא להגיע למצב שהורסים בית, גם אם הוא נבנה ללא היתר, בלי שמנסים לפתור את זה לפני כן ולהעביר את תוכניות הבנייה שכבר הוגשו. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת. חברת הכנסת זהבה גלאון – כנ"ל. חבר הכנסת אראל מרגלית. אדוני, שלוש דקות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, בנושא של השירותים הפיננסיים – סגן השר איציק כהן, איציק – בנושא של השירותים הפיננסיים – אני דווקא רוצה לדבר על משהו שעומד עכשיו על סדר-היום, וזה כל הנושא של הסליקה. אני יודע שגם בקואליציה וגם באופוזיציה, וגם באוצר, וגם שר האוצר, רוצים להכניס חברות סליקה חדשות, כי בעצם, יש מצב – מה זה סליקה? סליקה זה מה שבית-העסק משלם בעבור זה שהוא משלם בכרטיס אשראי. בעצם, העסקים הגדולים בישראל משלמים 0.7% והעסקים הקטנים משלמים 2.5%. ישנה פה חברת הכנסת טלי פלוסקוב, שאנחנו ניסינו לעשות את החקיקה יחד, ועכשיו זה נכנס לחוק ההסדרים. אנחנו עומדים במצב שבנק ישראל חייב להתעורר ולהבין שהוא לא מייצג את הבנקים, אלא מייצג את האיתנות הפיננסית של אזרחי ישראל, והבנקים הם האמצעי שלו. ואני אומר לכם שאם יש תקנות שבמשך ארבע שנים לא מאפשרות לאף שחקן חדש להיכנס, אולי כדאי לבדוק, כי באנגליה ובצרפת ובארצות-הברית ובאיטליה ובגרמניה – אתם זוכרים את גרמניה? שם אנחנו קונים צוללות – גם בגרמניה יש המון סולקים, ואז בית-העסק והעסקים הקטנים משלמים הרבה פחות. אנחנו יושבים בימים האלה ומנסים לסגור, כחלק מחוק ההסדרים – חבר הכנסת אלי כהן מוביל בגאווה את הוועדה שלו – אנחנו מנסים לסגור משהו נורמלי ולפתוח את השוק, ואיציק, סגן השר, אני קורא לכם: דברו עם בנק ישראל, שיתעוררו, שיפתחו קצת את השוק, שייתנו לעוד שחקנים להיכנס. העסקים הקטנים נאנקים, וקשה להם, ואנחנו יכולים לעשות מעשה שהוא לכאורה פשוט, אבל הוא מוריד את יוקר המחיה ונותן לעסק הקטן להמשיך להתקיים, אדוני היושב-ראש. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת. חבר הכנסת אכרם חסון. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, שמענו במליאה היום כמה שרים וכמה חברי כנסת שדיברו בעניין צו ההריסה שבוצע בכפר חורפיש, ואני חייב להגיד לך כאן, אדוני היושב-ראש, שזהו תקדים מאוד מסוכן, תקדים שלא מכבד אף אחד; לא מכבד את מוסדות התכנון, לא מכבד את מנהיגי המדינה, להרוס בית לחייל משוחרר, לאדם ששכל אח, משפחה ששירתה את המדינה. תמיד שמענו ואמרו לנו – נאמנות למדינה והשירות למדינה, אתה מקבל את הזכויות. אני תמיד אמרתי כאן, מעל במת הכנסת, גם בקדנציה הזאת וגם בקדנציה הקודמת, שאנחנו עדיין אזרחים סוג ב'. מה אשמתו של האזרח שלא תכננו לו במשך 68 שנים? מה, אנחנו נעצור את הקדמה ואת הפיתוח שלנו? אנחנו גם נעזוב את הכפרים ונלך לגור בערים, נשנה תרבות ונשנה היסטוריה משום שמישהו לא תכנן ומישהו לא קידם? איך אפשר להרוס לבחור שבנה בית על אדמתו הפרטית? תמיד טענתם – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <אכרם חסון (כולנו):> – – שאנשים גוזלים אדמת מדינה ובונים על אדמת מדינה. בכפר חורפיש לא הייתה תוכנית מתאר, כמו ברוב הכפרים. נכון שהשר כחלון, אשר שמע היום על נושא ההריסה רק ברדיו, כי גם לא עדכנו אותו – וגם המשטרה לא עדכנה את ראש מועצת חורפיש, עשתה את זה בסתר, בצורה מאוד לא מכובדת, בצורה שלא מכבדת לא את המשטרה ולא את מינהל התכנון, ולא אף אחד אחר. ולכן קיימנו פגישה במשרד השר היום עם ראשי המועצות ועם המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית ודיברנו על הזלזול שנמשך שנים. ואנחנו מודעים לכך שהשר כחלון עושה רבות. הוא הקציב 50 מיליון שקל לתכנון, וזה צעד היסטורי. הוא גם נתן הוראה למינהל התכנון לקדם 11 תוכניות מפורטות בכל הכפרים הדרוזיים. אבל אתם יודעים שלפעמים יש בעיות כי אנחנו בונים על אדמות פרטיות. אין שם לגליזציה, אין חלוקה בין התושבים. הדברים לוקחים הרבה זמן. אז מה, אנחנו נעצור? שהצעירים לא יתחתנו? לא יקימו משפחות? מדוע? בגלל שאנחנו אזרחים שקטים? בגלל שאנחנו לא מפגינים? אני מכאן פונה למתכננת המחוז בחיפה, וגם למחוז הצפון וגם ליושבי-ראש הוועדות, תעצרו את הכול לפני שיהיה מאוחר. הצעירים של העדה הדרוזית יושבים על חבית של חומר נפץ. יתפוצצו לכולם בפרצוף. נמאס לנו להגיד שאנחנו אחוז המשכילים הכי נמוך במדינה, ו-60% אצלנו חיים ממשכורת אחת. תסתכלו ותעשו השוואה בין הכפרים שלנו לכפרים האחרים. מה עוד שהאישה הדרוזית לא משולבת כמעט בחברה הישראלית. גם בנושא התכנון אנחנו עבריינים בעל כורחנו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <אכרם חסון (כולנו):> למרות שהייתה חברת כנסת כאן, משפטנית, שאמרה שהיא מכבדת את החוק – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אכרם חסון (כולנו):> – – גם אני מכבד את החוק, אבל איך אני יכול לכבד את החוק כשהוא לא מכבד אותי, ולא מקדם אותי ולא נותן לי אפשרות להיות כמו כל אזרח טוב במדינת ישראל? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. זמנך תם, בבקשה. <אכרם חסון (כולנו):> לכן, אני רוצה לסיים ולהגיד שאנחנו מזהירים, ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך. אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת – יש אתנו שר? <היו"ר מאיר כהן:> כן, כן, השר שטייניץ יושב מולנו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> השר שטייניץ יושב מולנו. שלום, אדוני השר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> שלום גם לך. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> איפה היית ומה עשית? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הממשלה כנראה מתביישת, השרים מתביישים לשבת על-יד שולחן הממשלה, זה בסדר. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> אני לא מתבייש כלל. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גם אני, אם הייתי במקומכם בממשלה הזאת, הייתי מתבייש. <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, זה השלוש דקות של זמנך, אנא ממך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כן, סליחה. <שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ:> עם כל ההערכה אליך, אבל אתה, כרגע לפחות, לא מוזמן לממשלה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא, אני לא. אני גם לא רוצה להיות מוזמן לממשלה הזאת, זה בסדר, אני מרגיע אותך. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על מה שאולי – אני חושש – הולך להתרחש מחר בבוקר. אנחנו שומעים בדאגה גדולה שעומדת להתרחש מחר בבוקר פעולה גדולה של הריסת בתים, הריסת חלק גדול מהיישוב הערבי הבדואי אום-אלחיראן שנמצא בנגב. אם הדבר הזה יקרה, עמיתי חברי הכנסת, זה יהיה ביטוי של עוול קיצוני ויוצא דופן. <יהודה גליק (הליכוד):> כי זה לא מתנחלים? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> לא. אני אומר לך, חבר הכנסת גליק, למה. האנשים האלה שגרים באום-אלחיראן הם אנשים שהובאו למקום הזה על-ידי המדינה לאחר שהם גורשו מאדמותיהם בשנת 1956. הם הובאו למקום הזה על-ידי המדינה. זו לא קרקע ששייכת למישהו אחר. הם לא גזלו מאף אחד קרקע. והיום באים ומבקשים לפנות אותם, להרוס את היישוב שלהם, כדי להקים במקום היישוב הזה ישוב אחר – ששמו, אגב, ייקרא חירן – וההבדל היחיד בין אום-אלחיראן לבין חירן הוא שהיישוב חירן מיועד לאנשים אחרים. לא לאנשים שגרים שם, לא לתושבים שגרים שם, אלא לאנשים אחרים. אני שומע שהיישוב חירן מתוכנן להיות יישוב קהילתי, דתי. למה לא ליצור יישוב – אם החלטתם ליצור יישוב – שיאפשר גם לתושבי אום-אלחיראן להיות חלק ממנו? הרי התושבים באום-אלחיראן לא באים ואומרים: אנחנו רוצים רק לעצמנו את המקום, לא ניתן לאף אחד אחר להצטרף אלינו. הם מסכימים לגמרי. הם אומרים: בבקשה, רוצים עוד אנשים לבוא? לגור? אהלן וסהלן. בואו, בבקשה תצטרפו, בואו נקים יישוב לכולם. המהלך הזה שבו רוצים להרוס יישוב של ערבים כדי להקים במקומו יישוב ליהודים הוא כתם שחור שצריך למנוע אותו, והזמן לעשות את זה הוא עכשיו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה – מוותר; חבר הכנסת טרכטנברג – לא נמצא; חבר הכנסת מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת בהלול – בבקשה, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> זמנך עבר, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> האחרון שאמר לי את הדבר הזה הופרש מהפוליטיקה – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> מה? מה הוא אמר? מה הוא אמר? אלי או אליך? <היו"ר מאיר כהן:> לא, אלי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> לא, טיבי, אני לא אוכל, כי כבר נכנסו ואמרתי: לא. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> היום, גבירותי ורבותי, בנאום בן דקה הגנתי על זכותם של היהודים בנכר לשמר את המקומות הקדושים שלהם, ואמרתי: איך ייתכן שממשלת ישראל איננה שועה למצוקותיהם של יהודי הגולה לשמר את בתי-הכנסת שלהם? ותהיתי, למשל, מדוע ממשלתו של בנימין נתניהו, בתקציב הדו-שנתי, לא הקצתה סכומים מסוימים כדי לעזור ליהודים בארצות ערב וגם במדינות נוספות בעולם לשמר את בתי-הכנסת שלהם. הם נאנקים שם למרות שמקבלים חסות ערכית מדהימה מכמה וכמה משטרים, לרבות המשטר המרוקני. ושאלתי היא שאלת תם: אם אתם, היהודים, לא מסוגלים להיות טובים עם עצמכם, כיצד עלי לצפות מכם להיות טובים אלי? זו שאלה רטורית, אדוני היושב-ראש, שלא-מעט מבין יושבי הבניין הזה אמורים לשבת על המדוכה – עליה – ולתת תשובה אמיצה בסוגיה הזאת. מדוע אני אומר את הדברים האלה בפעם השנייה היום? מכיוון שנדמה לי שחלה – מה זה נדמה לי? בוודאות – חלה הרעה ניכרת ביחסו של השלטון כלפי המיעוט הערבי כאן במדינה. ואני, בעדות אישית, חווה במשך שנה ושמונה חודשים חקיקה דורסנית הולכת וגוברת כנגד המיעוט הערבי. אינני יודע אם המילה הסלמה היא מתאימה, מכיוון שאולי חוק המואזין של השבוע שעבר הוא ההסלמה, האסקלציה, במיטבה. אבל אם מה שמבשר לנו כרגע כבשורת איוב חבר הכנסת דב חנין, שאיום ממשמש ובא כנגד שרידותו של הכפר אום-אלחיראן, אם אכן האיום הזה הוא איום אקוטי, אז אני חושב שאנחנו מגיעים לדרגת רתיחה. אני לא רוצה לאיים – בדיוק כפי שאיים לפני כמה רגעים חברי וידידי אכרם חסון, באומץ לב וביושרה – אבל אני אומר לכם: הסירו את ידיכם מן הציבור הערבי. הניחו לנו. אל תתגרו בנו. הגענו עד לנקודת קצה היכולת. אי-אפשר יותר. ומי שמדבר אל מול עיניכם הוא איש ריאלי מאוד מאוד, ואם אפשר לומר את המילה הזאת, אז אני אומר אותה אפילו, אדוני היושב-ראש, באומץ, איש שרואה את העולם במתינות. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> ואתם מושכים את החבל עד הסוף, ואינני בטוח שהציבור הערבי הממושמע אזרחית ישכיל להתאפק ולגלות איפוק יותר מכך. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. 50 <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, אדם חולה נפש הוא עדיין אדם, וצריך להתייחס אליו כבן-אדם. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אללה אומר בקוראן: "האדרנו את כבודם של בני האדם, ונשאנו אותם על פני היבשה והים, ופִרנסנו אותם במיטב הדברים, ורוממנו אותם מאוד מעל רבּים מן היצורים שבראנו".) העדיפות של האדם על שאר החיות – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> היצורים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – היצורים שאלוהים ברא, היא בכל הדתות, והיא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו ומהמוסר שאנחנו צריכים לשמור אותו, כבוד היושב-ראש. המרכז לבריאות הנפש "שער מנשה", שהוא באזור המרכז, צפונה, בית-חולים שהוא המוסד הרפואי הגדול ביותר בישראל אשר מטפל בחולי נפש ובו מטופלים אנשים מעל גיל 18. לאחרונה היו כתבות בתקשורת, והיו ראיונות, ושמענו על התעללות – אין מילה אחרת מאשר התעללות – בחולי נפש. הם כולאים אותם, הם קושרים אותם, הם מונעים מהם אוכל. ומה? תחת הכותרת: מטפלים בהם. אז לא צריך לטפל בהם? איזה טיפול זה אם אתם רק מענים אותם? הנושא הזה עלה במשרד הבריאות, ומה התשובה שלהם? אנחנו מכינים תוכנית לבטל את הקשירות, לבטל את הבידוד הזה, בתוך עשר שנים. בכמה אנשים יתעללו עד שיסתיימו עשר השנים האלה? הם לא בני-אדם? הרי חולי הנפש האלה יכולים להיות בכל בית, הם לא החליטו להיות חולי נפש. זה לא היה מבחירה, וזה יכול להיות בכל מקום. זה יכול להיות הבן של אחד מאלה שבמשרד הבריאות או בכל משפחה אחרת. הם צריכים לקבל את הטיפול הראוי להם. מוציאים אותם מהסביבה כי יכול להיות שהם יפריעו, יכול להיות שהם יחבלו בנושאים מסוימים בגלל המחלות שלהם, אבל זה לא אומר שאנחנו נתייחס אליהם אפילו פחות מאשר אל החיות, כי "צער בעלי-חיים" לא יסכים שיטפלו בבעלי-חיים בצורה הזאת. לכן אני חוזר עוד הפעם: חולה נפש הוא עדיין אדם שצריך לקבל את הטיפול הראוי כבן-אדם שיש לו כבוד ומוסר, שצריך להתייחס אליו. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה. שלוש דקות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, לשם שינוי, אדוני היושב-ראש, אם תאפשר לי, אני כן רוצה להתייחס לגופו של חוק – – <היו"ר מאיר כהן:> מאפשר גם מאפשר. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – שלא ייראה משונה. דווקא לקחת משהו מהצעת החוק, מההסבר לחוק, לקחת ארבע אותיות או חמש אותיות שמופיעות כאן בסוגריים: קוראים לזה גמ"חים; בסוגריים ובראשי תיבות, מילה אחת קטנה, שקוראים לה גמ"חים. גמ"חים זה ראשי תיבות של גמילות חסדים. הצעת החוק הזאת באה לעשות הסדרה של נושא של הלוואות וגמילות חסדים. אפשר לחשוב, הסדרה זה לא מילה יפה, מכובסת; הסדרה זו מילה מכובסת, קשה, לרגולציה קשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> היום הסדרה זו מילה ממש מגונה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אפילו מילה מגונה, זה חוק ההסדרה. עד היום היינו רגילים, לקחו את זה מאוד רחוק. אבל עד אתמול, עד שאנחנו מביאים את החוק, הסדרה זה בעצם רגולציה קשה, שאנחנו כל הזמן שואפים וכל הזמן אומרים – אנחנו רוצים להקטין ולפשט את הרגולציה. למה עושים את הרגולציה לנושא של גמילות חסדים? אני לא צריך להסביר לכם, מי שיודע, פרשת השבוע מדברת על אברהם אבינו, שכל כולו, היסוד, הוא היסוד של גמילות חסדים, חסדים שעשה עם אנשים באופן ספונטני, נקי, בכול – בלינה, בשינה, בחסד, בכול. ואנחנו לקחנו מוסד יהודי מאוד, במשך דורות רבים, שנקרא הלוואות ועזרה ותמיכה ללא מטרות כלכליות, בלי רווחים של ריבית, אלא לתת לאנשים ברגעים הקשים שלהם, בזמנים הקשים שלהם, לדברים שהם נצרכים מאוד, לתת את האפשרות להלוות להם כסף; תעמדו על הרגליים, תצליחו להגיע לאן שאתם צריכים להגיע, ולאחר מכן תחזירו את זה בצורה של תשלומים, בצורות כאלה ואחרות. היו משקיעים, היו מפקידים את הטבעות, את תכשיטי זהב; עם הזמן, היום אנחנו יודעים לעשות את זה, אותם גמ"חים יודעים לעשות את זה בצורה מסודרת שתבטיח את הכסף שלהם. אנחנו היום רוצים להיכנס לתוך התחום הזה של הסדרה. הייתה עוד עיר שרצו שם לעשות את זה, הייתה העיר סדום – שגם קראנו השבוע – בעיר סדום רצו לעשות הסדרות. הם עשו חסדים, הם אמרו, מי שאין לו איפה לישון, ניתן לו לישון, אבל לנו יש תבנית מסוימת, הסדרה – גודל של מיטה. אם נכנסים למיטה הזאת, בסדר, אם ארוכים מדי, אנחנו נחתוך, אנחנו צריכים לעשות הסדרה, אנחנו צריכים להחליט לעשות רגולציה, אנחנו לא יכולים לתת לכל אחד שיעשה מה שהוא רוצה, הוא יכול לעשות עם זה כל מיני דברים לא טובים. אם ההוא קצר, בכלל נמתח אותו. וככה עשו הסדרה עד שהפכו את העיר הזאת. אנחנו לוקחים מוסד, דבר יהודי אותנטי, שכמעט לא קיים בשום מקום, ומוציאים ממנו את הספונטניות שבו, את היופי שבו. בסופו של דבר אדם צריך 10,000 שקלים עבור ניתוח, עבור טיפול רפואי, עבור קנייה, לשמחה שהוא עושה, מקבל את התמיכה הזאת, מחזיר את זה בתשלומים חודשיים. מאיפה יש לגמ"חים את הכסף? מאנשים שמפקידים. <היו"ר מאיר כהן:> תודה, אדוני. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מסיים. אנשים מפקידים ואומרים: כשיש לי כסף פנוי לתקופה של כמה חודשים, אני אתן את זה לגמ"ח, ויעשו עם זה דברים טובים. האם אנחנו מפעילים את הרגולציה שאנחנו נשאל כל אחד, תגידו מאיפה הכסף הזה, למה הבאת את זה, מה אתה רוצה לעשות בהמשך בעניין הזה? זה יוציא את הספונטניות, יוציא את הנקיות, את היופי היהודי שיש לנו, ויכניס אותו לתוך הסדרה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת גפני. <משה גפני (יהדות התורה):> מוותר. <היו"ר מאיר כהן:> מוותר. אחרון הדוברים. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. לא – סגן השר רוצה להשיב? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא. <היו"ר מאיר כהן:> לא. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדיים) (תיקון) (שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית), התשע"ו–2016 – קריאה ראשונה. בבקשה. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדיים) (תיקון) (שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית), התשע"ו–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 34 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק עבר בקריאה ראשונה, ויועבר לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <חילופי גברי בוועדות הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק – לפני כן, יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש, הודעות. אנא תודיע לפני בפעם הבאה. בבקשה, אדוני. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעתי. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אבקש להודיע בזה על חילופי אישים בוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי: מטעם סיעת ש"ס, במקום חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי יכהן חבר הכנסת יגאל גואטה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> הודעה נוספת: בהמשך להחלטת ועדת הכנסת מיום ו' בחשוון התשע"ז, 7 בנובמבר 2016, ומיום ט"ו בחשוון התשע"ז, 16 בנובמבר 2016, בדבר חלוקה ופיצול של הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית, אבקש להודיעכם כי פרק י"ב – זה מסעיף שונות – סעיפים 117 ו-118 (מימון בחירות ברשויות המקומיות), יידון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. הודעה נוספת: ועדת הכנסת קבעה כי הצעות החוק שלהלן ידונו בוועדה משותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת החוץ והביטחון. ההצעות הן: הצעת חוק ההסדרה, התשע"ה–2015, פ/1973; הצעת חוק ההסדרה, התשע"ו–2016; הצעת חוק להסדרת התיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז–2016. הוועדה תהיה בת 16 חברים, שמונה חברים מכל ועדה, לפי ההרכב הבא: מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט: ניסן סלומינסקי יהיה יושב-ראש הוועדה המשותפת, וחברי הכנסת נורית קורן, טלי פלוסקוב, מיכאל מלכיאלי, רויטל סויד, יעל גרמן, אוסאמה סעדי ואורי מקלב. חברי הכנסת מטעם ועדת החוץ והביטחון: יואב קיש, אמיר אוחנה, שרן השכל, שולי מועלם-רפאלי, רוברט אילטוב, מיכל רוזין, עמר בר-לב וציפי לבני. כבוד היושב-ראש, יש לי פה עוד הודעה שדורשת הצבעה. זו הודעה שמדברת על העברת הצעת חוק מוועדה אחת לאחרת, בהסכמה. אני אקריא אותה, ברשותך: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום כ"א בתמוז התשע"ו, 8 ביולי 2015, להעביר את הצעת חוק אמות המידה לזכאות לסיוע מאגפי השיקום והמשפחות במשרד הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, והרווחה והבריאות, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. חבר הכנסת עפר שלח ביקש להעביר את הצעת החוק האמורה לוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת העבודה, הרווחה והבריאות. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדיון בוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון וועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שהוקמה לצורך דיון בפרק ה', סעיפים 44, 45–56, מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו בהצבעה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. הודעה למזכירת הכנסת ואז אנחנו נצביע. לא? אוקיי. אז קודם נצביע על ההודעה להעביר את הצעת החוק. ההמלצה שלכם להעביר – – – <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> – – – לוועדה המשותפת – – – <היו"ר מאיר כהן:> לוועדה המשותפת. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> – – – ועדת חוץ וביטחון – – – <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 12 בעד הצעת ועדת הכנסת – 20 נגד – 2 נמנעים – 4 הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק אמות המידה לזכאות לסיוע מאגפי השיקום והמשפחות במשרד הביטחון (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015, מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 20 בעד, שני מתנגדים, ארבעה נמנעים. ההודעה אושרה, אדוני. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר מאיר כהן:> מזכירת הכנסת, בבקשה, הודעתך. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי חברת הכנסת זהבה גלאון ביקשה להסיר את שמה מהצעת חוק גיל פרישה לאישה (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016 – – <היו"ר מאיר כהן:> חברים, אנחנו מבקשים שקט. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> – – שמספרה פ/3492. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 8) (חקירת חשוד בעבירת ביטחון), התשע"ז–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1091); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 8) (חקירת חשוד בעבירת ביטחון), התשע"ז–2016, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן. בבקשה, אדוני. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. להזכירך, הצעת חוק סדר הדין הפלילי. בבקשה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אבל איזה? אתה יודע. <היו"ר מאיר כהן:> כן. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> (תיקון מס' 8) (חקירת חשוד בעבירת ביטחון). <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> סתם, סתם, אני צוחק. <היו"ר מאיר כהן:> אתה יודע, נו. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> נשפכו פה מים. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם לקריאה ראשונה את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 8) (חקירת חשוד בעבירת ביטחון), התשע"ז–2016. הצעת החוק מבקשת לתקן את סעיף 17 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) התשס"ב–2002, ולקבוע שהחובה לתעד חקירת חשוד בתיעוד חזותי או בתיעוד קולי לפי סעיפים 7 ו-11 לחוק, לא תחול על חקירת חשוד בעבירת ביטחון כהוראה קבועה; לצדה קביעה כי אופן הפיקוח על חקירות אלה ייקבע בנהלים הפנימיים של משטרת ישראל. חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) קובע הסדרים שונים החלים על תיעוד חקירות של חשודים על-ידי המשטרה, ובכללן חובות תיעוד חזותי או קולי של חלק מהחקירות. בסעיף 17 לחוק נקבע כהוראת שעה כי למשך חמש שנים החובה לתעד חקירת חשוד בתיעוד חזותי ובתיעוד קולי, לפי סעיפים 7 ו-11 לחוק, לא תחול על חקירת חשוד בעבירת ביטחון. הוראת השעה נחקקה בשעתו, לאחר שנמצא שבנסיבות המיוחדות של חקירה ביטחונית – שבה ההתמודדות היא מול ארגוני טרור קיצוניים, המפיקים לקחים ומטמיעים אותם בקרב אנשיהם ומאמנים אותם איך לתפקד בחקירה – תיעוד כזה עלול לפגוע באופן ממשי באיכות החקירה ולהרתיע נחקרים מפני מסירת מידע. בכך יש כדי לשרת למעשה את מטרת ארגוני הטרור, תוך פגיעה חמורה ביכולת הסיכול של פעולות הטרוריסטים והעמדת עבריינים לדין. הוראת שעה זו הוארכה במשך השנים פעמים אחדות, ובחודש יוני 2015 – לפני שנה וחמישה חודשים – הוארכה הוראת השעה ב-18 חודשים נוספים, קרי עד ליום 4 בינואר 2017. בהארכה האחרונה – אני הצגתי אותה פה בעבר – התחייבה הממשלה לבחון את מסקנות דוח הוועדה הציבורית לבדיקת האירוע הימי מיום ה-31 במאי 2010 – מה שמכונה דוח טירקל – אשר פורסם בחודש פברואר 2013, לעניין התיעוד החזותי של חקירות שעורך שירות הביטחון הכללי. אני מסביר: האינטרס פה הוא כמובן אינטרס של השב"כ, בראש ובראשונה, אבל כיוון שהמשטרה היא זו שבסוף גובה את העדויות והראיות ומציגה אותן במסגרת ההליכים בבתי-המשפט, אז למעשה אני זה שמקדם את החוק. צוות בראשות ד"ר יוסף צ'חנובר, שמונה על-ידי הממשלה לבחינה וליישום של מסקנות והמלצות טירקל, הגיש בחודש ספטמבר 2015 דוח לממשלה, ובו סקר את ההמלצות המנויות בדוח ועדת טירקל, לרבות ההמלצות הנוגעות לתיעוד חזותי של חקירות ביטחון. הצוות המליץ כי כדי שלא לפגוע פגיעה ממשית באיכות החקירה וביכולת לחקור עבירות ביטחוניות, ובכך לפגוע – כפי שהסברתי קודם – ביכולת לסכל איומי טרור, חובת התיעוד לא תחול על חקירה של חשוד בעבירות ביטחון. כחלופה לתיעוד חזותי מלא של שירות הביטחון, ייערך פיקוח ובקרה בזמן אמת על חקירות שב"כ. מאחר שחקירות שמבצעת המשטרה בעבירות ביטחון ככלל הן חקירות השלובות בחקירות הסיכול והמודיעין של שירות הביטחון הכללי, הטעמים להצדקת ההחרגה הקבועה של עבירות הביטחון מרשימת העבירות המחייבות תיעוד קולי או חזותי והחלופה שהוצגה בדוח צ'חנובר, הם רלוונטיים לחקירות שירות הביטחון הכללי – שממילא החוק אינו חל לגביהן – ובאותה מידה, גם לחקירות משטרה בעבירות אלה. משכך, לאחר בחינה מעמיקה של הנושא – כי התחייבתי בעבר שהנושא ייבחן, ולכן הכנסת אישרה אותו רק כהוראת שעה – ונוכח המצב הביטחוני הייחודי, שאתו עדיין, לצערנו, מתמודדת מדינת ישראל, הוחלט כי יש לתקן את סעיף 17 לחוק ולקבוע כי החובה לתעד חקירת חשוד בתיעוד חזותי או תיעוד קולי, לפי סעיפים 7 ו-11 לחוק, לא תחול על חקירת חשוד בעבירת ביטחון, וכי הוראה זו תעוגן כהוראה קבועה. לצד חובה זו יש לקבוע כי אופן הפיקוח על חקירות אלו ייקבע בנהלים הפנימיים של משטרת ישראל. נוכח האמור, אבקש מחברי הכנסת לאשר את החוק בקריאה הראשונה ולהעבירו לוועדת החוקה, חוק ומשפט לשם הכנתו לקריאה השנייה והשלישית. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה לאדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. שלוש דקות לכל דובר, ואני מבקש להקפיד. אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, אין ספק שזה נושא חשוב, ואנחנו חוזרים לסאגה הזאת, שדווקא במקומות שצריך לתעד את החקירה, במקומות של חשודים בעבירות ביטחון – דווקא שם נותנים פטור. אבל אני רוצה לנצל את העובדה שכבוד השר לביטחון פנים נמצא כאן כדי להגיד לו: כבוד השר, אנחנו מקבלים בשעתיים האחרונות הרבה פניות מהתושבים הערבים של היישוב אום-אלחיראן בנגב, שלפיהן המשטרה כנראה הולכת לבצע הריסת בתים. מדברים שם על מתחם שלם ביישוב אום-אלחיראן. אנחנו יודעים שהממשלה מבקשת לפנות את היישוב הזה על מאות תושביו כדי להקים במקום יישוב, חירן, שכנראה יהיה יישוב יהודי, ולכן אני רוצה להזהיר מפני מדיניות כזו אכזרית וכזו פוגענית כלפי תושבי אום-אלחיראן, ואני רוצה להגיד שקיימת אולי אירוניה בכך שדווקא באותו יום, שזה מחר, שהכנסת הזאת מתחילה לדון בחוק ההסדרה, דווקא באותו יום רוצים להרוס בתים ביישוב אום-אלחיראן. באום-אלחיראן יושבים אנשים על אדמה שבית-המשפט אמר שהם הועברו אליה על-ידי המדינה, זאת אומרת שהם בני רשות בקרקע שם. ואילו בעמונה, כפי שכולם יודעים, זוהי אדמה שנגזלה ונשדדה מתושביה ומבעליה המקוריים. ולכן, אלה הפנים של הממשלה הזאת; מגרשת והורסת את הבתים של התושבים הילידים בנגב, ומצד אחר, בניגוד למשפט הבין-לאומי, בניגוד אפילו לפסיקות של בית-המשפט העליון בישראל, רוצה להסדיר את ההתנחלות הבלתי-חוקית בעמונה. אנחנו קוראים לאזרחים היהודים והערבים שאכפת להם מנושאי זכויות האדם, שאכפת להם מיחסי יהודים וערבים, לבוא כבר הלילה לאום-אלחיראן. ואם הם לא יכולים הלילה, אז שיבואו בבוקר לעמוד לצד התושבים ולמנוע את הריסת הבתים שם. לא ייתכן – לא ייתכן שהזכות הכי בסיסית – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – לקורת גג לא תכובד על-ידי הממשלה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת סעדי, בבקשה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא הבנתי, אתה קורא מעל הבמה להתנגדות אלימה? אני לא אמרתי שיש משהו בכלל. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני אמרתי אלימה? אמרתי – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> למה קראת? לא הבנתי. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אמרתי לבוא לשהות ביישוב כדי למנוע את ההריסה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אה. <יהודה גליק (הליכוד):> אולי תקרא להם גם לשמור על החוק. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אתה תשמור על החוק בעמונה. <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, החוק שאתה מביא לנו, אדוני השר, נימקת אותו בכך שיש מצב ביטחוני ייחודי, אבל בגלל זה הייתה הוראת שעה, שהוארכה, והיא תלויה במצב הביטחוני. עכשיו הממשלה ואתה מבקשים להפוך את זה לחקיקה קבועה, שלא תלויה במצב ביטחוני, אדוני השר, ואין ספק שהחוק הזה פוגע פגיעה קשה בזכויות חוקתיות בסיסיות. לא יעלה על הדעת שכאשר מדובר בעבירות ביטחון, עבירות חמורות, לא יהיה תיעוד חזותי או קולי. לא יעלה על הדעת שבעבירות פליליות חמורות כמו רצח, הריגה, יהיה תיעוד חזותי וקולי, אולם בעבירות ביטחון לא יהיה תיעוד חזותי וקולי. ואני זוכר, אדוני השר, שבדיונים של ועדת החוקה אמרנו: הבעיה היא לא רק שהחשוד מגיע לחקירת משטרה בפני חוקר משטרה שגובה ממנו הודאה, כי אז אפשר לתעד אותו – הרי כל החקירה, מה שאנחנו חושבים שאולי יש חקירה בלתי ראויה, אולי יש פגיעה בזכויות הנחקר, זה אצל השב"כ, והחוק הקיים אפילו לא חל על חקירת שב"כ. לכן, ממה אתה חושש? אני פניתי בשאילתה – שלא אושרה על-ידי היושב-ראש – בדבר עצורים מהיישוב שלי, עראבה: אסמאעיל להואני בן 65, חכמת נעאמנה בן 37, וחאג' יוסף כנעני, אדוני השר, שנעצרו לפני כשבועיים, ויש חומרים חסויים ויש דוחות חסויים ולא יודעים במה הם חשודים, כנראה זה כי הם מארגנים ביקורים למסגד אל-אקצא, ויש לנו חשש שהמשטרה התחילה ליישם את חוק המאבק בטרור שהתוקף שלו נכנס ב-1 בנובמבר. לכן, שאלתי, ואני פונה אליך, כבוד השר לביטחון הפנים, האם באמת המשטרה וגורמי הביטחון התחילו ליישם את חוק המאבק בטרור? האם המעצרים האחרונים קשורים לחוק הזה? החוק הזה, אדוני השר, מוטב היה להשאיר אותו לפחות בגדר הוראת שעה, שקשורה למצב הביטחוני, אבל אנחנו רואים שיש – כמדיניות, וזה גם קשור למעצרים – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – המינהליים, שאתם הבאתם את זה לאחרונה לוועדת החוקה, שגם – אתם רוצים לאשר – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – מעצרים מינהליים וצווי הגבלה ללא קשר למצב החירום. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני אעלה דוגמה שהעליתי פעם, באחד הדיונים, שמראה כמה שהחוק הזה לא צודק, ולא נכון, והוא מעַוות ומעֻוות. המקרה שדיברתי עליו היה שעצרו צעיר אחד באשמה שהוא זרק אבנים על חיילים. ועל אותו אדם, אותו צעיר, היו שלושה עדים, שהם חיילים – אותם עדים היו שקרנים, פשוט מאוד. הצעיר הזה יותר משבוע ימים לא פגש עורך-דין, עבר עינויים, עבר מכות, לא נתנו לו לישון בלילה, ולא ביום, הרבה שעות, וכבוד השר, כדאי שתשמע מה היה המקרה. הצעיר הזה עבד במחסן, הוא סידר סחורה והעביר סחורה למכירה. מזלו של אותו צעיר, שבתוך המחסן יש מצלמות. אם לא היו מצלמות הוא היה גם מגיע לבית-המשפט כמודה. למה? כי הוא עובר עינויים. אבל מי רואה את העינויים האלה? אפילו שמצלמים אותם. הצעיר הזה, אחרי שבוע, עד שהגיע לבית-משפט – עם המצלמות, עם התאריכים, עם התיעוד המלא, אפילו המכות שאותם חיילים הרביצו לו בתוך המחסן הופיעו שם. אותם חיילים שבאו והעידו נגדו. אז לאותם חיילים שקרנים אף אחד לא עשה כלום – היה צריך להעמיד אותם למשפט. אתה אומר שזה יפגע בחקירות, כי הם באים מיומנים. אז אם הם באים מיומנים, מה הם מיומנים – על סמך הצילומים? התיעוד? מזה הם יבואו מיומנים? מזה הם יבואו מיומנים? מי יראה את התיעוד הזה? השופט? העורך-דין? הרי אם אנחנו מדברים על אנשים שחשודים בעבירות ביטחון, מה, הם באים עם כל החברים שלהם לבית-המשפט כדי לראות את הסרט? אז מה הסילוף הזה? מה הפגיעה בזכותו של אדם? האדם הזה, אפילו אם הוא חשוד בעבירת ביטחון, הוא אמור להיות בגדר חף מפשע עד שאתה מוכיח נגדו, אבל אל תבוא ותוכיח נגדו בהודאות שקיבלת או שהוצאת ממנו בכוח. לכן, אנשים צריכים להבין שיש גבולות גם לשיכרון הכוח. הכוח הזה, שיש לך קואליציה, שיש ממשלה ימנית, זה לא אומר שפה יהפכו לגואנטנמו. זה לא גואנטנמו. זה לא צריך להיות פה. זה לא יכול להיות דמוקרטי, מה שאתה מבקש. אני חושב שהגיע הזמן שתחזור בך מהצעת החוק, תמשוך אותה, כי היא לא נכונה. כי היא לא נכונה, כי היא פוגעת בזכותו – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – של אדם, בזכותו כחף מפשע. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה לך. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אפשר לדבר על הרבה תירוצים ואליבי והסברים למה החוק הזה יימשך, אבל יש מילה אחת, מה שנקרא "מיסטר ביטחון". תחת הכותרת הזאת של מיסטר ביטחון הכול כשר ומוכשר. אז עד מתי? בשנה שעברה חווינו את הסרט הזה ודיברנו והתווכחנו שעות על גבי שעות שזו הוראת שעה והמצב ייבחן ושוב ייבחן. אז התכנון של הממשלה הזאת של מדינת ישראל הוא תכנון רק "על חרבנו נמשיך ועל חרבנו אנחנו קמים". אין ביטחון לבן-אדם הפשוט, אין תכנון לעשות רווחה, אין תכנון לעשות נוח ולתת שלווה לאזרח. אבל יש תכנון להגיד: יש ביטחון. שאנשים יישארו במצה היכון, מצב "אקשן" – לביטחון, הכול כשר. אם אכן מדינת ישראל כל כך מפחדת מאיזשהי העברת איזשהו מידע דרך תיעוד המצלמות או דרך התיעוד הקולי, אז יכול להיות שאכן המצב גרוע ביותר. מדינה שמחשיבה את עצמה למעצמת-על, עם כל הטכנולוגיה שלה, מפחדת שהתיעוד הזה יעביר איזשהו מידע. באמת, כבוד השר, אם זו הסיבה העיקרית שאתה נימקת, אז על ביטחון השלום – אם יש ביטחון בכלל. איפה רמיסת כבוד האדם וחירותו? הדמוקרטיה? אתם רומסים כאן את הדברים האלמנטריים ביותר של כבוד האדם וחירותו. הייתה ועדה והייתה עוד ועדה ועוד ועדה ועוד ועדת טירקל, ובעניין הביטחון לא המליצו בכלל שאכן אפשר להחריג ענייני ביטחון. לכן החוק הזה, המשכו לעוד חמש שנים – זה התכנון שהממשלה הזאת מבשרת לנו – מתכננים עוד חמש שנים של מצב חירום, של ביטחון שהוא קיים ואי-אפשר להתפטר ממנו. היה עדיף לתכנן משהו אחר, ולא להפחיד את האנשים בעניין הביטחון. לכן אני פונה לכל חברי הכנסת וחברות הכנסת, לא להצביע על מצב החירום הזה ועל הביטחון הזה תחת כותרת הכול כשר, ולהוריד את החוק הזה שהוא הוראת שעה לחמש שנים. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת גליק, בבקשה. חבר הכנסת גליק, אני שמעתי אותך אומר: אנחנו מחכים ליום שזמנו יעבור. לגבי הערה של חבר הכנסת טיבי. אז דווקא אתה? <יהודה גליק (הליכוד):> לא. אני ודאי התכוונתי שזמנו יעבור בתחום הפוליטי. חס ושלום אם מישהו הבין מדברי שום דבר אחר, חלילה. בשום פנים ואופן. חלילה וחס. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. שלוש דקות לרשותך. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מאיר כהן, כבוד השר, חברי וחברותי, חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, יהודים ושאינם יהודים, אני מבקש להקדיש את דברי לנושא שהוא בעיני נושא חירום לא כל כך פופולרי. עצם העובדה שנשיאות הכנסת לא ממש חשבה שיש חשיבות לדיון בו, אף שמדובר בפיקוח נפש, אף שמדובר במאות אנשים שנהרגים חודש אחרי חודש. הדברים הובאו בכתבה שהופיעה ב"ידיעות אחרונות" בשבת האחרונה. גברים בישראל מתאבדים פי-ארבעה מנשים, וגברים גרושים מתאבדים פי-שבעה מנשואים. הפרמדיק חנן דדון היה דובר מד"א של מרחב נגב, איש צנוע, מדויק, שקט, מרעיף אהבה. אדם שעסק כל חייו בהצלת חיים ובטיפול באחרים. לצד עבודתו האינטנסיבית הוא טיפל בשלושת ילדיו: הוא בישל, הוא רחץ, הוא האכיל, הוא לימד, הוא טייל. אבל תהליך הגירושים הסוער הוביל אותו לייאוש. ההחלטה על ההתאבדות לא התקבלה ברגע אחד. הוא הכין מכתב שבו כתב: שלם לכולם, היום הבנתי כי אין ערך לחיים שלי. החיים שלי לא שווים כלום. לא משנה מה אני שווה, הגירושין יביאו אותי לפת לחם. איך אשאר עם חובות ואשלם מזונות של 14,000 שקל בחודש? איך אעבוד בשתי עבודות ולא אוכל להסתכל על הילדים שלי בעיניים? אני אמור להתחיל בדרך חדשה בחיים ולהתחיל ב־15 לחודש תהליך הכשרה – מה הטעם לעבוד ולעשות משהו עם עצמי, אם בסופו של דבר לא יהיה לי לחם ולא מרגרינה ואגור אצל אבא שלי? <רחל עזריה (כולנו):> – – – מה זה הדבר הזה? – – – <יהודה גליק (הליכוד):> רבותי, הסטטיסטיקה בישראל מבהירה כי חבל התלייה מסוכן יותר ממכונית עם נהג שיכור. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת עזריה. <רחל עזריה (כולנו):> מה זה הדבר הזה? מה זה דרך חדשה? – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת עזריה, חברת הכנסת עזריה. <רחל עזריה (כולנו):> הילדים שנולדו אפשר להחזיר אותם? יש מקום להזדכות על ילדים? תגיד לי. יש לי מתבגרים – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת עזריה. תודה. <יהודה גליק (הליכוד):> גברתי, דיברתי – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <רחל עזריה (כולנו):> מה זה הדבר הזה? זה לא מתאים לך. לא מתאים לך. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. הבעת את דעתך. <יהודה גליק (הליכוד):> לא מתאים לי לדבר על אנשים במצוקה? <רחל עזריה (כולנו):> לא מתאים. לא – – – <יהודה גליק (הליכוד):> אני מדבר על אנשים שנמצאים במצוקה, כי לפי הנתונים הרשמיים של מדינת ישראל, למעלה מ-100 מתאבדים מדי שנה. <רחל עזריה (כולנו):> – – – תתנסח – – – זה לא נכון. תתנסח בצורה שהולמת את המציאות – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה היה ציטוט, מה את רוצה ממנו? <יהודה גליק (הליכוד):> ציטטתי את – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת עזריה. זהו. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה היה ציטוט, מה את רוצה ממנו? <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה. <יהודה גליק (הליכוד):> אני משתדל לגמור לפני זמני, בדרך כלל, אבל אני מבקש לא להפריע לי. <היו"ר מאיר כהן:> כן. תמשיך. <יהודה גליק (הליכוד):> ציטטתי את כתבתה של יפעת ארליך ב"ידיעות אחרונות" וציטטתי את המכתב שכתב חנן. קרוב משפחה שלי – אישית – התאבד לפני שלושה חודשים מאותו מצב בדיוק: שלושה ילדים, שנה אחרי גירושים. בשבוע שעבר התאבד בחור מחיפה, ועוד ועוד ועוד ועוד. נדמה לי שהגיע הזמן שמותר – זה לא פוגע כהוא זה במצבן של הנשים וזה לא פוגע כהוא זה במצוקתן של נשים – אבל מותר להיות מודעים למצב החירום של גברים שנמצאים בתהליכי גירושים. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על פינוי עמונה. בעמונה יש 200 ילדים ו-100 מבוגרים, חלקם מבוגרים כבר ממש. יותר מ-40 בתים. ועל-פי צו בית-המשפט שדחה לאחרונה את בקשת הממשלה, הפינוי צריך להתרחש עד סוף דצמבר, או 25 בדצמבר שנה זו. מעט מאוד זמן. אינני יודע אם יחול החוק שמכונה חוק ההסדרה ואם תימצא נוסחה – וכמובן, אנחנו משלימים את ההכנות, ככל שהדברים פורסמו, לאפשרות גם שיפנו בזמן וגם שיימצא פתרון. אבל אני אומר פה לספסלי הקואליציה, אותה קואליציה שנלחמה על חוק ההסדרה, שראתה בזה ביטוי לעליונות של החוק: חייבת – גברת מועלם – חייבת אותה קואליציה שכפתה את החוק, להיות אחראית לכך שהחוק הזה יבוצע גם אם הוא לא חוק ההסדרה. אותו בית-המחוקקים שהוביל את חוק ההסדרה צריך להוביל, באותה נחישות, את הביצוע המושלם של החוק או את מה שמתחייב מפסיקת בג"ץ. אני רוצה לומר – ושמענו קודם את תשובתו של השר לביטחון פנים – שפינוי כזה בהסכמה הוא לא פשוט, כי לא הכינו מקום אלטרנטיבי. ברור שפינוי בסוף דצמבר הוא פינוי למקום זמני. זה אומר פעמיים פינוי, כי הממשלה לא נערכה נכון. אני, כמי שהיה ממונה על פינוי מגרון בתקופה של הממשלה הקודמת, מכיר את כובד המשימה וגם את גודל התקציב של אירוע כזה. במצב שנוצר יצטרכו לעשות שני פינויים, אם לא תהיה הסדרה אחרת. כידוע, לפני כמה ימים נערך תרגיל על מודל ונעשו הכנות לגיוס אלפי – ואולי עשרות-אלפי – אנשים מכל הארץ כדי לסכל את הפינוי או להקשות אותו. מי שלא מבין, מדובר פה על מבצע צבאי מאוד מסובך, בהיקף כוחות של משטרה וצבא, שלא מוכר לרוב החברים בבית הזה, שהוא לא מלחמה, אלא מאבק על ביצוע שלטון החוק בישראל. מכאן אני רוצה לומר: אני מכיר את המתיישבים בעמונה. זה נכון שהממשלה הייתה מעורבת שם, באותה מידה הממשלה מחויבת לביצוע פינוי וככל האפשר בהסכמה. אבל המהלך הזה הוא לא פשוט. אם זה יהיה פינוי אלים, זו תהיה טראומה, ויש כאן אנשים, גם בכנסת, שעוד לא השתחררו מהפינוי הקודם. ואם זה יהיה פינוי אלים, זה הבנים והילדים והילדות של כולנו שיהיו שם באותו יום או לילה ויום, שיהיה בסופו של דבר אירוע קשה מאוד לחברה הישראלית. לכן כדאי לכנסת לדעת שברגע שהיא קיבלה את חוק ההסדרה מתוך ידיעה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – אום-אלחיראן מפנים – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> רגע. דיברתם על זה מספיק. אם הפינוי הזה לא יהיה בהסכמה, זה יהיה מבצע מסובך מאוד, ולכן אני אומר – ויושבים פה אנשים שעוסקים – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – בעניין; אני רוצה לומר, בסופו של דבר, שום דבר לא חדש – – <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, אתה לא תוכל להגיד. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> משפט אחד. – – שום דבר לא חדש, שום דבר לא מפתיע פה את אף אחד. לכן נדרשת מצד אחד היערכות רצינית, ומצד אחר מאמץ שזה יהיה בהסכמה. ובכל מקרה, אין לנו שום חלופה אלא ביצוע מושלם של פסיקת הבג"ץ. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני מתפלאה, עומדים פה על הדוכן ומדברים – עד כמה מסובך לפנות את אנשי עמונה. אנשי עמונה שבעצם יושבים בהתנחלות – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> באמת לא צריך – – – <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – על קרקע פרטית של פלסטינים, שנגזלה מהם, שיש הוראה של בג"ץ לפנות אותם. וגם מדברים על הריסת הבית – ובצדק – בחורפיש. ובצדק צריך לדבר על הריסת הבית הזה, שנבנה על קרקע פרטית, וכל אשמת בני-האדם שרצו לגור בבית הזה ובנו אותו – שהמדינה לא עשתה הסדרה, או תוכנית מתאר מחודשת לכפר, כדי שיוכלו לבנות כמו שצריך. אבל עוברים בשקט על זה שמתכננים מחר בבוקר להתחיל להרוס כפר שלם; כפר שנקרא אום-אלחיראן. כפר שנתבקשו האנשים שלו לעקור מאדמתם ולעבור לאדמה הזאת, על-פי בקשת המדינה. גם שם עלולה להיות אלימות – וכפי שאנחנו מכירים, כל הריסת בית באוכלוסייה הערבית מלווה באלימות משטרתית – לא אלימות של בעלי הבית, אלימות משטרתית. זה לא מזיז לאף אחד בבית הזה? אלה לא אזרחים במדינת ישראל? לא צריך לדאוג להם ולהעלות את הבעיות שלהם, ואפילו מאותה – כאילו – הרגשת חמלה ואהדה לאנשים שמנושלים מהבתים שלהם? שהורסים את הבתים שלהם כי בנו על קרקע פרטית שלהם? זה מאוד מוזר. בהתנהגות כזאת אי-אפשר להתפלא, גם כן, שמביאים לנו שנה אחרי שנה חוק שנותן חסינות טוטלית לכל חוקר, באמתלה שהוא חוקר עניין ביטחוני, שיעשה מה שבא לו, כי אף אחד לא רואה אותו, ואף אחד לא מתעד אותו, ואף אחד לא יודע באיזה כוח הוא משתמש, ואף אחד לא יודע מה הוא עושה לאדם החשוד, עדיין, שבפניו. נותנים להם חסינות – תעשו מה שבא לכם. זאת עבירה לא רק על החוק הבין-לאומי. זאת עבירה על המוסר הבסיסי, שאומר שאנשים שחשודים אפילו במה שנקרא עבירות ביטחוניות, יש להם זכויות בסיסיות. צריך לשמור על הזכויות האלה, ולא צריך – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. <עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):> – – – ואנחנו לא ניתן יד, לפחות, לחוק שנותן חסינות לעריצות מסוג זה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, מרבית משפטי הזוטא בבתי-המשפט הצבאיים והלא-צבאיים התנהלו סביב שיטות החקירה הלא-חוקיות שמשתמשים בהן המשטרה והשב"כ לחקירת עצורים על עבירות הקרויות ביטחוניות. דווקא שם יש בעיה, או: עיקר הבעיה לאורך שנים רבות היה בתחום הזה. לכן, הצעת החוק באה לשרת מטרה אחת ויחידה, והיא הסתרת עבירות על החוק בחקירות אלה, שנעשות ביודעין, על-ידי המשטרה, על-ידי השב"כ, בעידוד ההנהגה הפוליטית והבכירים; אחרת אי-אפשר להבין את הצעת החוק הנוכחית. אם אין מה להסתיר, למה להסתיר? זה היגיון פשוט. מי שאין לו מה להסתיר, לא מסתיר. אם הכול נעשה כחוק, אז למה לא לצלם ולתעד? זו הצעת חוק שבאה לכסות על עבירה. הכנסת היום נדרשת לאשר חוק שייתן הכשר לדברים לא חוקיים. הכנסת נדרשת לאשר חוק שנועד לכסות, להסתיר, למנוע פרסום, למנוע שקיפות של דברים נוראים שנעשים בחקירות. לכן, ההיגיון החוקתי, עקרונות המשפט, מנחים אותנו לכיוון אחד – להצביע נגד הצעת החוק. אני רק רוצה להעיר הערה, ברשותך, כבוד היושב-ראש, על מה שקורה באום-אלחיראן. כנראה ייעשה ניסיון להרס בתים באום-אלחיראן מחר. אני קורא לכבוד השר ולממשלה לא לעשות זאת מחר. אני קורא להם לבוא בהידברות עם התושבים. כל דבר שאפשר לפתור בהידברות, נא לפתור אותו בהידברות. אל תלחצו אותנו לפינה – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – אנחנו לא מעוניינים בעימות, אבל אם תרצו, ותבואו להרוס בתים – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – אתם לא משאירים לנו ברירה, אלא להגן על בתינו ועל עצמנו. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת גרמן – לא נמצאת. חברת הכנסת סויד – מוותרת. חברת הכנסת מירב בן ארי – לא נמצאת. חבר הכנסת אראל מרגלית – לא נמצא. חברת הכנסת עליזה לביא – לא נמצאת. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת. חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר, אדוני. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. שלוש דקות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה, מכובדי השר, לא במקרה אנחנו עולים כאן ומדברים אחד-אחד על החשש של כולנו מהרס הבתים ביישוב אום-אלחיראן, שהוחלט להרוס אותו ולהקים במקומו ממש יישוב יהודי בשם חירן. אמרנו בעבר שהאנשים האלה התבקשו לעבור למקום הזה על-ידי ממשלת ישראל ועל-ידי השלטונות, ובשבילם להרוס את הבתים שלהם זה נכבה שלישית. הם הודיעו לנו שיש כוונה של המשטרה להרוס הלילה, מחר, מחרתיים, מספר רב של בתים. קראנו בעבר, ואני שוב חוזר וקורא, לא להרוס בתים כאשר מסדירים שוד קרקעות באמצעות התגייסות ממשלה וקואליציה בעמונה, וכאן, באום-אלחיראן, ובצפון, בחורפיש, הורסים בתים. מה זה אם לא אפליה ברורה על רקע גזעי? מה? סלקציה בין אזרח לאזרח? לתושבי עמונה מסדירים ולאום-אלחיראן הורסים? ולחורפיש כובשים? זה הזמן להפעיל את הכלי הנקרא הידברות, כדי להגיע לפתרון, ואנשים מוכנים להידברות, רוצים הידברות, זועקים להידברות, ואנחנו הפה שלהם. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מפנה קריאה בשם כולנו לעצור את הדחפורים ולהתחיל לדבר. דברו אלינו בגובה העיניים, לא בגובה הדחפורים. הערה אחרונה, אדוני היושב-ראש, על מה שאמר חבר הכנסת יהודה גליק. כאשר הערת לי שזמני תם, הוא צעק: כולנו מקווים שזמנו יעבור מהר, או משהו כזה. דווקא ממך מצפים ליותר רגישות בנושא כזה. לכן ההתבטאות הזאת שלך הייתה התבטאות אומללה, אבל לומר לך את האמת, אני לא מופתע. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת ורבין, בבקשה – לא נמצאת. חבר הכנסת דב חנין. <נחמן שי (המחנה הציוני):> טוב שעצרת. <היו"ר מאיר כהן:> שלוש דקות, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני רוצה לצרף את קולי לקולם של אלה שפנו אליך מעל הבמה הזאת בהצעה ובבקשה להיכנס בעובי הקורה ולהנחות את המשטרה להימנע מלבצע את ההריסות הלילה ובימים הקרובים. במקום המהלך הזה להיכנס להידברות עם תושבי אום-אלחיראן. הם מוכנים לה, הם מוכנים להידברות, מוכנים לפתרונות בגישה מעשית מאוד מאוד. אבל הריסת הבתים היום, הלילה, מחר, תוביל את כולנו למסלול שאנחנו לא מעוניינים בו, מסלול של הרבה צער, הרבה כאב, עימותים מיותרים לחלוטין. אין סיבה ללכת במסלול הזה, כאשר המסלול האחר כל כך הרבה יותר נכון, כל כך הרבה יותר צודק. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לומר כמה מילים על הצעת החוק שבפנינו. ממה מפחדת הממשלה? תיעוד חזותי בחקירה של מי שנחשד בעבירות חמורות הוא כלי שנועד לעזור לבית-משפט להגיע לחקר האמת. הוא כלי שנועד להבטיח שלא נעשית פגיעה בלתי חוקית בזכויותיו של עציר, בזכויותיו של חשוד. דווקא כשאנחנו מדברים על עבירות ביטחון, אלה הם בדיוק המצבים שבהם ננקטים בחקירות שב"כ כל מיני מנגנונים וכל מיני שיטות, שלא ננקטות בחקירות אחרות. אם יש תחום שבשבילו או בתוכו נדרשת במיוחד ההסדרה של התיעוד החזותי, זה התחום הזה. הממשלה פעם אחר פעם – ועכשיו היא רוצה בכלל לקבוע את הדבר הזה במסמרות – רוצה לשחרר את התחום של חקירות חשודי ביטחון מהתיעוד החזותי. התיעוד החזותי נועד להבטיח כלים לבית-משפט. התיעוד החזותי נועד להבטיח בקרה על צורת ההתנהלות כלפי החשוד, דווקא בנושאים ובתחומים שבהם מערכת המשפט בישראל מתירה חקירות בדרכים אחרות, מעבר למה שהיא מתירה בחקירות רגילות. המהלך הזה שהממשלה מביאה בפנינו היום, אדוני היושב-ראש, הוא מהלך בעייתי, מסוכן, חמור. צריך להתנגד לו, ואני קורא לכל חברי הכנסת לעשות כן. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. כן, אדוני, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, אני רוצה להשתתף יחד עם חברים שדיברו לפני ולפנות אליך, כבוד השר, לכבד את פסיקת בית-המשפט בסוגיית אום-אלחיראן, פסיקה שאמרה שיש למצוא מקום חלופי בהסכמה – בהסכמה – עבור התושבים. הם תושבי מדינת ישראל, הם גרים בתוך מדינת ישראל, אזרחי מדינת ישראל. הגיע הזמן שנתייחס אליהם ותתייחסו אליהם כאזרחים. אני מצטרף לחברים שלי ופונה אליך ולממשלה להקפיא ולא לעשות את ההריסה המתוכננת למחר. עכשיו לגבי העניין השני: אני קראתי את הצעת החוק – הצעת חוק שהופכת את הוראת השעה להוראת קבע. חברים, זה מצב נצחי. אז מדינת ישראל תישאר בנסיבות מיוחדות ביטחוניות באופן נצחי. יש קביעה – קביעה – על-פי הצעת החוק. אני שואל אתכם, הייתם משאירים לפחות בהוראת שעה איזה דרך מילוט, דרך מילוט עתידית. קראתי את החוק וקראתי את נימוקי החוק. אני מסתכל: יש דבר שרוצים – אחת ממטרות החוק היא להבטיח איכות בחקירה. יפה, להבטיח איכות בחקירה. איך מבטיחים איכות בחקירה, אדוני? רוצים איכות בחקירה, לא מצלמים ולא מקליטים. זאת אומרת, במדינת ישראל במערך הפלילי מתקיימת חקירה לא איכותית. עכשיו החלטנו לעשות אותה איכותית, על-פי מה שאתם כותבים. היא לא איכותית, החקירה, יעני חארטה של חקירה. אנחנו רוצים לעשות אותה איכותית, בכך שנמנע צילום חזותי או הקלטה. זה מה שאתם רוצים. זה בהודעה שלכם. חברים, למדינת ישראל ישנן מחויבויות למשפט הבין-לאומי. אומנם המושגים האלה לא מדברים אליכם, אבל אני רואה מחובתי להזכיר לכם שיש מושג ששמו זכויות יסוד של האדם, כבוד האדם וחירותו, זכות האדם לשלמות הגוף, זכות האדם לחירות. אלה מושגים שמדינת ישראל חתמה עליהם ומחויבת להם. המושגים האלה לא מדברים – מדברים הוראות שעה, ואני אומר לכם, לא הוראת קבע ולא הוראת שעה. זה חוק פוגעני, חוק בלתי חוקי. צריך להתנגד לו. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת בהלול. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> כלו הקצין ויבשו המילים. עד כמה אני יכול לפנות לשכל הישר של יושבי הבית הזה ולומר לכם: אמצו את התבונה ואת הבינה, ואל תהלכו עלינו אימים. אינני יודע אם הידיעות בעניין אום-אלחיראן הן ידיעות מבוססות, אבל עדיף להתריע במקום להתמהמה ולהכות על חטא. הפסיכואנליטיקנים אמרו, גבירותי ורבותי, שאין מקריות בהתנהגותו של האדם; האדם מונע מדחפים פנימיים תוך-עורקיים, תת-מודעיים. מה שאתם בעצם נותנים הכשר לממשלת ישראל לבצע את זממה פעם אחר פעם כנגד המיעוט הערבי – אנחנו מכשירים את השרץ. הרי במשך כל השנים נבנו בחברה הערבית בתים ללא היתר, בשל הכורח, ולא תמיד הרסתם בתים. מה קורה שהפעם התזמון הוא די אימתני? היום בחורפיש, או אתמול, ומחר באום-אלחירן. ובין לבין – חוק המואזין וחוקים הדרתיים אחרים. אתם מושכים אותנו לפינה פעם אחר פעם. אתם מושכים את החבל יתר על המידה. אתם, שוב אני אומר, מתגרים בנו פעם אחר פעם. הניחו לנו ואפשרו לנו לחיות בצלם אנוש, כי הציבור הערבי איננו מפר חוק בשל תחביבו לפרוע חוק. אנחנו רוצים להיות ולהמשיך להיות ממושמעים אזרחית – אפשרו לנו זאת, ולכן הניחו לנו, אפשרו לנו לחיות כאן בשלום. ומילה אחת, אדוני השר, על ענייננו הספציפי. אני חושב שזהו דווקא אינטרס ישראל מובהק שדווקא בחקירות ביטחוניות תהיה שקיפות מלאה. ממה צריך לחשוש? הרי מדינת ישראל מגבה את עצמה בכל הראיות הדרושות והנדרשות, אז מדוע דווקא בסוגיות שאמורות להיות החושפניות ביותר, ממשלת ישראל מפזרת עננה כבדה בחקירות ואיננה מאפשרת תיעוד, לא תיעוד ויזואלי ולא תיעוד אודיו? לכן אני מבקש מכם לחשוב שנית, לשבת שוב על המדוכה ולאפשר למדינת ישראל לנהל את ענייניה הביטחוניים בבתי-המשפט, בצורה דמוקרטית. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת באסל גטאס, בבקשה. אחרון הדוברים. לאחר מכן יעלה השר להגיב. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לפני כמה חודשים, בריאיון שנתתי לעיתון ערבי שמתפרסם בלונדון על מה שהיה במושב הקודם, אמרתי שנראה לי שהימין בישראל הגיע לשלטון ב-2015. הוא גילה שהוא יכול לשלוט לבד. פעם ראשונה, מאז עלה בגין ב-1977, הליכוד הרכיב ממשלה על טהרת הימין והמפלגות הדתיות. ובאמת, כשהייתה הזדמנות לנתניהו להחליט לקחת את ליברמן או את המחנה הציוני, הוא אמר: למה לי? למה לי להביא מפלגת מרכז, מרכז-שמאל? אני יכול לשלוט לבד. הוא ראה את המספרים – יש לו 66 חברי כנסת, שהם הבסיס שלו. הוא ראה שהוא לא צריך את המפלגה שתעשה לו את יחסי הציבור בעולם, מה שעשתה ציפי לבני ולפניה ברק. אבל אני מגלה היום שטעיתי, אדוני היושב-ראש. זה לא הימין הגיע לשלטון ב-2015, אלא זה הימין הרדיקלי הפאשיסטי שהגיע לשלטון; שבאותו שבוע הוא יכול להרוס בית בחורפיש – ולהתחיל בחוק ההסדרה, שמשמעו להכשיר בתים ליהודים בלבד, שנבנו על קרקע שנשדדה מבעליה המקוריים בשטח כבוש, ולהתחיל מהלכים של הריסת כפר שמתגוררים בו אזרחים ערבים ישראלים, שהובאו על-ידי המדינה בשנת 1956 לגור שם. מה זה אם לא פאשיזם בעיצומו, אם לא מדינת אפרטהייד בהתגלמותה? קשה לי, אדוני השר, לפנות אליך, כפי שעשו חברי לפני, כי אני יודע שהפנייה הזאת תיפול על – לצערי הרב – קיר אטום. אטום אפילו לפניות אנושיות – לא לזרוק משפחות לרחוב; גם את זה אתם לא מסוגלים לעשות. לא מסוגלים להפעיל את מידת הרחמים – לא רוצה להגיד מידת ה-common sense, לא רוצה להגיד מידת האזרחות הראויה – האחריות הראויה כלפי האזרחים שלכם. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לכן אני לא פונה אליך. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אדוני השר, בבקשה. אדוני השר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> תודה, אדוני היושב-ראש. אני אסכם את הדיון בקצרה. הצעת החוק, כפי שאמרתי, באה להסדיר מצב שלמעשה כבר מתקיים שנים לא מעטות במדינת ישראל. אני מעריך שאם איומי הטרור היו פוחתים, יכול להיות שהסיכונים שהיה אפשר לקחת היו גדולים יותר. כאשר, לצערנו, היקף התקפות הטרור בשנה וחצי האחרונות לא רק שלא פחת אלא גבר, אז בעצם אנחנו צריכים להתייחס למצב ששורר היום ולמחויבות שלנו להגן על ביטחונם של אזרחי המדינה. כפי שאני הסברתי, השיקולים הם כמה וכמה שיקולים; לא רק שארגוני טרור, באמצעות הוצאת הצילומים, עלולים ללמוד על שיטות החקירה ולהכין את אנשיהם, אלא לפעמים גם הנחקרים עצמם, שאולי כן היו מוסרים מידע – הידיעה שהחקירה מצולמת עלולה להטיל עליהם פחד גדול ולפגוע בשיתוף הפעולה שלהם. אבל עדיין הממשלה הייתה מוכנה לבחון לעומק, יחד עם השב"כ וארגוני הביטחון והמשטרה, את הנושא, ולהמתין ולעגן את זה עוד פעם בהוראת שעה, עד שאותו צוות מקצועי, אובייקטיבי, בלתי תלוי, בראשות ד"ר צ'חנובר, יבחן – הרי ממה דואגים חברי הכנסת – והדאגה היא לגיטימית – מהקפדה על זכויותיהם של נחקרים, מקיום החוק והדין בנושאים האלה. וגם אני, דרך אגב, שותף לדאגה הזאת. עכשיו, הדוח, שאני לא יכול לצטט מתוכו, מציע פתרונות. הפתרונות האלה, אני לא יכול לפרט אותם, בגלל נושאי סודיות וביטחון המדינה. אבל אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ואני אומר לחברי הכנסת, שהיועץ המשפטי לממשלה לא אפשר ולא מאפשר ולא יאפשר לממשלה לקיים איזשהן חקירות עלומות בלי שיש מנגנוני פיקוח ובקרה, אלא – כדי לאזן את אותו חשש שהאינטרסים הביטחוניים ייפגעו, ייקבע מנגנון פיקוח ובקרה, אבל הוא יתבצע על-ידי הנהלים הפנימיים. האם הוא יכלול צילומים? אינני יודע. יכול להיות. הוא יכלול, אבל, מנגנוני פיקוח ובקרה שייקבעו בנהלים, ולא ייקבעו בחקיקה, כי אם זה ייקבע בחקיקה, אז כמו שהוסבר כאן, החומרים האלה יצאו משם, מהחקירה, אל הנחקרים ועורכי-דינם, אל הרבה מאוד גורמים אחרים, ויש בכך סכנה לביטחון המדינה. ולכן, אחרי שוועדת צ'חנובר וועדת טירקל לפניה בחנו, וזו ההמלצה המקצועית שניתנה – הממשלה חוזרת ומבקשת לקבע כהוראת קבע את המצב הקיים בחקיקה ולתמוך בחוק בקריאה ראשונה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני השר. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 8) – אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 נגד – 15 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 8) (חקירת חשודים בעבירת ביטחון), התשע"ז–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 46 בעד, 15 מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 8) עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 117) (קווי שירות למוניות), התשע"ז–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1092); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 117) (קווי שירות למוניות), התשע"ז–2016. יציג את הצעת החוק השר זאב אלקין. בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי השרים וחברי הכנסת, אני מציג את החוק בשם משרד התחבורה. בחוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 64), התשס"ה–2005, נקבע הסדר לעניין פעילות ענף מוניות השירות. <היו"ר מאיר כהן:> חבר'ה, אני מבקש שקט מכולם. סליחה, אדוני השר. אני מבקש שקט. חבר הכנסת, אנא לא לדבר בטלפונים במליאה. חבר הכנסת מייקל אורן, בבקשה, אדוני, להימנע מזה, תודה. סליחה, אדוני השר. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> תודה רבה. הסדר זה נקבע כהסדר זמני עד סוף שנת 2010, וניתנה בו סמכות לשר התחבורה והבטיחות בדרכים, באישור שר האוצר וועדת הכלכלה של הכנסת, להאריך את תקופת תוקפו של ההסדר האמור בתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שנה, ובלבד שסך כל תקופות ההארכה לא יעלה על שלוש שנים. בחוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 106), התשע"ב–2012, נדחה המועד האמור לתום שנת 2013. לאחר מכן הוארך ההסדר בהתאם לסמכות שר התחבורה והבטיחות בדרכים כאמור כמה פעמים, כאשר ההארכה האחרונה עתידה להסתיים ביום 31 בדצמבר 2016. ממועד זה מתחייבת הסדרה חדשה של ענף מוניות השירות, כדי שהשירות ימשיך לפעול באופן חוקי. בהתאם לכך, מוצע לתקן את פקודת התעבורה כך שייקבע בה הסדר קבוע לעניין ענף מוניות השירות, אשר בעיקרו הקביעה כי מתן רישיונות לקווי השירות למוניות יהיה בהליך תחרותי. לצד ההסדר הקבוע, תיקבע תקופת מעבר לגבי בעלי רישיונות קווי שירות שהיו תקפים ערב תחילתו של ההסדר המוצע, אשר נועדה לאפשר את רציפות מתן השירות כאמור עד להשלמת ההליכים התחרותיים. אשר על כן, אבקש לאשר את הצעת החוק. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. יש רשימת דוברים, אנחנו מתחילים. בבקשה, חבר הכנסת יהודה גליק. אדוני – לא נמצא. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. הרשימה סגורה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, עמיתי חברי הכנסת, יש מקום לרפורמה במוניות השירות, אבל צריך להבין איזה רפורמה אנחנו צריכים. מוניות השירות הן חלק חשוב מאוד במערכת של תחבורה ציבורית. הן אמצעי פופולרי בציבור. סקרים של משרד התחבורה מראים שאנשים רוצים את השירות הזה ומעוניינים בו. מוניות שירות יכולות להיות חלק חשוב בהשלמת השירות. מוניות שירות יכולות להיות כלי שמספק חיבורים לתחנות רכבת, לתחנות אוטובוס. מוניות שירות יכולות לספק שירותים בסופי שבוע ובחגים, כאשר אין אוטובוסים. מוניות שירות יכולות להיות הכלי שבאמצעותו אנחנו נותנים תחבורה ציבורית במקומות שבהם אוטובוסים לא יכולים להיכנס, או שאין מספיק ביקוש לאוטובוסים. אבל הממשלה עושה הכול כדי להמית את התחום הזה. ראו, למשל, מה שקרה בשנה האחרונה. נעשתה רפורמה חשובה של הורדת מחירים. אנחנו נלחמנו עבור הורדת המחירים הזאת ותמכנו בה. אבל הורדת המחירים הזאת לא קרתה במוניות השירות. נעשה מהלך חשוב של פיתוח ה"רב-קו", אבל ה"רב-קו" לא קיים במוניות השירות. בפועל, הממשלה עושה הכול כדי שמוניות השירות לא תוכלנה להמשיך להתקיים. חשבו בעצמכם, כאשר אזרח עומד וממתין בתחנה, בידו יש "רב-קו". למה שהוא יבחר לעלות על מונית שירות וישלם בה כסף, כשהוא יכול לנסוע יותר בזול אם הוא יחכה כמה דקות לאוטובוס שיגיע? לכן, עמיתי חברי הכנסת, צריך רפורמה אמיתית במוניות השירות. זה לא מה שהממשלה מביאה בפנינו היום. עמיתי חברי הכנסת, מה צריכה לכלול רפורמה בתחום מוניות השירות? ראשית, צריך להכליל את ה"רב-קו" בענף מוניות השירות. הכללת ה"רב-קו" אפשרית ברמה הטכנית. אני שמעתי את הטיעון שזה מסבך את המצב נוכח העובדה שמוניות שירות עובדות גם בשבתות ובחגים. אבל אין שום בעיה להחיל "רב-קו" שיפעל בימי חול. אפשר שבשבתות ובחגים מוניות השירות ייסעו בלי "רב-קו", ובימי חול הן ייסעו עם "רב-קו" ועם סובסידיה. צריך לאפשר לאנשים שפעילים בתחום הזה להמשיך לעבוד בו. אי-אפשר לקבוע להם עכשיו תקופת מעבר קצרה, קיצונית, שבעצם לא תאפשר להם להמשיך ולתפעל את התחום הזה. צריך לקבוע תנאים ברורים: מתי קווים של מוניות שירות פועלים, באיזה צורה הם פועלים, ולהפסיק את המצב שבו למפקח על התעבורה יש סמכויות אין-סופיות, אבל חובות מעטות מאוד. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> שתי נקודות אחרונות במשפט – – <היו"ר מאיר כהן:> לא, אדוני. אני מבקש להקפיד על הזמן. תודה רבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – להגדיל את מספר הנוסעים במונית שירות ל-13 – זה ייתן להם אפשרות להרוויח. ובעיקר, משפט אחרון, לדבר אתם, להידבר עם נהגי המוניות ולא ליצור הסדרים כוחניים מעל ראשיהם ונגד הציבור. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה; מוותר. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. חברת הכנסת תמר זנדברג. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת. חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת. חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, אני אנצל את העובדה שהשר לביטחון פנים עוד לא יצא ואני אשאל אותו את השאלות. השר לביטחון פנים, השר גלעד ארדן, אני אשאל אותו שאלות שהתכוונתי לשאול בשעת שאלות ולא קיבלתי את הזכות. זה בנושא תקציבים לא-מנוצלים בשלוש השנים האחרונות בקשר ל"עיר ללא אלימות" – בלי לחוות דעה אם היא טובה או לא טובה כי היא פשוט לא פועלת אז היא לא קיימת. כבוד השר, השר לביטחון הפנים, התקציבים, הניצול של תקציבים לתוכנית שהיא תוכנית הדגל של ממשלת ישראל – כך קראו לה – שהיא התמודדות עם התנהגות אנטי-חברתית, אלימות, עבריינות ופשיעה – זו הכותרת שלה. בשלוש השנים האחרונות: ב-2013 הניצול היה 45% מהתקציב. כלומר, החזירו 68 מיליון שקל. ב-2014 הניצול היה 46%; החזירו 72 מיליון. ב-2015 הניצול היה 47% והחזירו – או השתמשו במקומות אחרים, ברור, אולי זה עבר גם להתנחלויות, אני לא יודע – 76.5 מיליון שקל החזירו, שלא ניצלו אותם, באותה תוכנית שקראו לה תוכנית הדגל. אם אנחנו מסתכלים על האוכלוסייה הערבית, מסתכלים על המדינה בכלל, אנחנו רואים אלימות גואה, אלימות חסרת תקדים, רצח. אז במקום לנצל את התקציבים האלה, הם מחזירים אותם. אחר כך, כשאנחנו באים ואומרים למשטרה, אומרים לשר לביטחון פנים: מה אתם עושים? מה התוכניות שלכם למיגור תופעת האלימות והרצח באוכלוסייה הערבית? אנחנו שומעים: רק מגייסים, מגייסים ומגייסים שוטרים. השוטרים לא רוצים להתגייס, זו לא הסיבה. הסיבה היא שאין מדיניות ועדיין המשטרה מתייחסת לאוכלוסייה הערבית כאוכלוסייה אויבת. השאלה אם אנחנו עכשיו, בהכנה של תקציב 2017–2018 – איזה תקציב יהיה לתוכנית הזאת, האם הוא ינוצל, או שיהיה תקציב פיקטיבי כדי להעביר אותו למקומות אחרים – גם לא לטפל באלימות, גם לא לטפל ברצח, גם לא לחקור אותו, גם לא לפענח מקרי רצח, ואת התקציבים מעבירים למקומות אחרים. הגיע הזמן להפסיק את הזלזול הזה ולהגיע לפתרונות לאלימות הקיימת. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה לאדוני. חבר הכנסת דוד ביטן – אינו נוכח. חבר הכנסת סעדי – בבקשה, אדוני. יסיים – חבר הכנסת נחמן שי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני, כמו יתר חברי, מקבל בשעתיים האחרונות קולות זעקה שוברי לב – אני אקריא לכם, אדוני השר יריב לוין, אחד מהם. קיבלנו הודעה מראאד אבו אלקיעאן – – <היו"ר מאיר כהן:> אני מבקש מצד ימין, גם כבוד השר וגם חבר הכנסת דודי אמסלם, שומעים אתכם עד כאן, אנא מכם. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – מהיישוב אום-אלחיראן. הוא כותב לנו: אנחנו זועקים – הצילו, המצב חמור ביותר. מחר הם רוצים לעקור 15 מבנים ולפנות אותם ללא שום אלטרנטיבה, ללא שום פתרון. ארבע חוות ו-11 בתים. זה ביישוב אום-אלחיראן – – <ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):> זה בעמונה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> תכף אני אגיע לעמונה. – – רוצים להחריב את כל מה שיש לנו, כבשים, עדרים, רכוש. זה מעשה שמתעלם מערכים ומאנושיות. אם לאנשים יש יכולת לפנות עכשיו לשרים, לראש הממשלה, שיתערבו. בית-המשפט העליון פסק בשנת 2015 שאם המדינה מפנה, היא צריכה להביא פתרון בהסכמה. אנחנו לא יודעים מה יהיו תוצאות הפגיעה הזאת באוכלוסייה. המצב חמור ביותר. אדוני היושב-ראש, חברי יושב-ראש ועדת החוקה, שמחר מתחיל סדרה אינטנסיבית של ישיבות כדי להביא את חוק ההסדרה ליישוב בלתי חוקי שמוקם על אדמה פרטית של פלסטינים; ובצדק כינה את החוק הזה בני בגין "חוק הגזל". את זה אתם רוצים להכשיר, בעוד היישוב אום-אלחיראן, שכבר נעקר פעמיים, והוא משנות ה-50 – המדינה העבירה אותו למקום שלו, ליד היישוב חורה. יותר מ-40 ו-50 שנה האנשים שם, ועכשיו אתם רוצים לעקור אותם ולפנות אותם, כאשר אנחנו בתחילת החורף ואין להם בתים, אין להם יישובים. אני לא משווה. אני לא משווה, ואסור להשוות – היישוב עמונה הוא יישוב בלתי חוקי, יישוב בלתי חוקי על אדמות פלסטינים, התנחלות בלתי חוקית. היישוב אום-אלחיראן, שאתם רוצים לפנות ולעקור – זה האנשים המקוריים. הם בעלי המקום, בעלי הקרקע, ואתם רוצים לפנות. אני וחברי עכשיו בדרך ליישוב אום-אלחיראן, אנחנו נישן עם האנשים, נתנגד באופן פסיבי וננסה למנוע את רוע הגזירה, זריקת עשרות משפחות ללא קורת גג. אני קורא לממשלה להתעשת לפני שיהיה מאוחר ולפני שיהיה עימות עם כל האוכלוסייה הערבית. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אחרון הדוברים. יסכם השר אלקין. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף לקריאות שנשמעו פה הערב בעניין הרס הבתים, הרס הבית אתמול והרס בתים בחורפיש ובמגזר הדרוזי בישראל. שמירת החוק היא ערך שאי-אפשר לחלוק עליו, וכל אחד מאתנו מחויב לו, ואם בית נבנה שלא כחוק, יכול להיות שהוא צריך להיהרס, אבל אין ספק שצריכה להיות תבונה נוספת בהרס הבתים הללו. התבונה היא לבדוק אם אפשר בכלל, באותם כפרים ובאותם יישובים, שחלקם הגדול בגדר עיר קטנה ולא כפרים, ויש קשיים גדולים בתכנון – אין תכנון עיר, ואין היתרים לבנייה, וכן הלאה. האם אפשר למנוע את הגידול הטבעי של האוכלוסייה, את רצונם של אנשים צעירים, חיילים שחוזרים מהצבא, לבנות לעצמם בית, כי הם רוצים לגור קרוב להורים או קרוב למשפחה? משם עולה צעקה גדולה. מחברינו הדרוזים עולה צעקה גדולה של אנשים, של אוכלוסייה של ציבור גדול שנאמן למדינת ישראל, שהוא חלק בלתי נפרד ממנה, ואשר מצפה שמדינת ישראל תדע גם לגמול לו. הגמול לא יכול להיות רק בבתי-הקברות הצבאיים, כמו שנהוג לומר, אותה ברית דמים מפורסמת. את ברית הדמים הזאת צריך להחליף בברית החיים, לא בברית דמים. צריך לחשוב יחד איך אנחנו, מדינת ישראל וממשלת ישראל, הכנסת הזאת, בונים יכולת עבור או מכשירים עבור אותה אוכלוסייה דרוזית שמשוועת, משוועת להקים את בתיה, מאפשרים להם לעשות את זה. היד הקשה שהפעילה המשטרה, ואני אומר: כחוק, אי-אפשר כמובן לחלוק על כך, זה נכון שנפלו פסקי-דין וצריך למלא אותם. צריך לחשוב על פתרון ארוך טווח. ואם באמת מדינת ישראל מאמינה בחיים משותפים בין יהודים ודרוזים, צריך להיכנס לעבודה רצינית. אני חושב שכל אחד בבית הזה ייתן את ידו לכך שהכפרים הדרוזיים, והאוכלוסייה שם, שהיא אוכלוסייה קרובה וידידותית וחיה את חייה בארץ הזאת, תוכל להאמין שהמדינה מציעה לה לא רק שירות צבאי משותף אלא חיים, לעוד יתרת החיים, משותפים לכולם. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. יסכם השר אלקין. בבקשה. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> קודם כול, כפי שבישרו לי חברי האופוזיציה, לפחות מהמחנה הציוני, הם השתכנעו בדיון ועוד לפניו, והחליטו לתמוך בחוק. אני שמח מאוד שהחוק שהכין משרד התחבורה משכנע בעד עצמו, גם כשמציג אותו שר שלא מכיר את תוכן החוק. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גם כשעושים בשבילך משהו אתה עושה עלינו סיבוב? <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> למה? להפך, אני מברך אתכם. אי-אפשר לברך אתכם? הפעם אני מברך אתכם באמת, ולא כתרגיל של משיכת זמן. כמובן, אני חושב שבכלל עצם השיח – אני אנצל את היכולת לסכם את החוק הזה, בואכה החוק הבא שאני תכף הולך להציג, שבו אני כן מבין והוא מתחום משרדי – אני חושב שהדיון בחוקים לגופו של עניין, בלי שיהיו קואליציה–אופוזיציה, הוא דיון נכון. לכן אני חושב שנכון עושה האופוזיציה שהיא מתכוונת לתמוך בהצעת החוק הנכונה הזאת. <קריאה:> לא כל האופוזיציה. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> מה? לא כל האופוזיציה. נכון עושה המפלגה של יושב-ראש האופוזיציה שהיא מתכוונת לתמוך בהצעת החוק, ואולי עד סוף דברי גם חברי אופוזיציה אחרים ישתכנעו ויחליטו לתמוך בחוק. אני חושב שזה יהיה נכון גם לגבי החוק הבא, שאני תכף אעלה להציג, כי הבנתי שגם שם דווקא חלק מאנשי האופוזיציה מתנגדים, ולא הצלחתי עד היום להבין למה. אבל זה, כאמור, יהיה שייך לדיון הבא. בכל מקרה, בנושאים האלה, שהם נושאי תחבורה, בוודאי תחבורה ציבורית, כמו שירות מוניות מהסוג הזה, בוודאי נושאים כמו הגנת הסביבה, בוודאי נושאים של כלכלה, השיח, חשוב מאוד שיהיה ענייני, לגופו של עניין ולא לגופו של התהליך הפוליטי. על כן, אני רואה שאפילו הצלחתי לשכנע חברי קואליציה, לא רק חברי אופוזיציה. <חיים ילין (יש עתיד):> שכנעת את אלה שחושבים שאולי אפשר להיכנס לממשלה. אנחנו לא חושבים ככה, אז אנחנו – מה נעשה? <קריאה:> – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אוקיי, אני לא אתייחס לנקודה הזאת, אפילו שיש לי הרבה מה לומר. כפי שאתה יודע, גם אמרתי את הדברים – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אמרתי את הדברים ב"לייב", אז הפעם אתאפק ואקרא לחברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה. אם יש אצלך הניירות לחוק הבא, אתה יכול להישאר כאן. אני אוסיף את קולך, זה בסדר גמור. בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 117) (קווי שירות למוניות), התשע"ז–2016. אני מבקש לשבת. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – 16 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 117) (קווי שירות למוניות), התשע"ז–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 36 בעד – זה 35 פלוס קולו של השר, 16 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת הכלכלה להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 22) (מטרות כספי היטל הטמנה), התשע"ז–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1089); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> אדוני השר, בבקשה, יציג את הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 22) (מטרות כספי היטל הטמנה), התשע"ז–2016, לקריאה ראשונה. בבקשה, אדוני. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, אני מציג כאן את הצעת חוק שמירת הניקיון (מטרות כספי היטל הטמנה), התשע"ז–2016. לפי סעיף 11ג לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד–1984, שכותרתו: ייעוד כספי היטל הטמנה, נקבע כי בקרן לשמירת הניקיון, אשר הוקמה לפי חוק שמירת הניקיון, ינוהל חשבון נפרד לכספים המתקבלים מהיטל ההטמנה שמשלמים מפעילי אתרי פסולת. עוד קובע הסעיף, כי כספי החשבון הנפרד ישמשו בראש ובראשונה לפיתוח, הקמה וייעול של אמצעים חלופיים להטמנת פסולת אשר – כמובן – פגיעתם בסביבה פחותה מזו של ההטמנה ולעידוד השימוש בהם. לצד מטרות עיקריות אלה נקבעו בחוק מטרות נוספות, אשר אפשר להקצות להן מימון מיתרת כספי היטל ההטמנה בחשבון נפרד. בשנת 2013 נחקק חוק שמירת הניקיון (הוראת שעה), התשע"ג–2013, אשר הוסיף מטרות שלהן אפשר להקצות מימון מכספי החשבון הנפרד, אם – רק במקרים שנותרה יתרה מכספי היטל ההטמנה בשנה מסוימת. עוד נקבע כי הסכום המיועד למטרות הנוספות לא יעלה על 35% מכספי היטל ההטמנה שהתקבלו באותה שנה, וזאת במקום 25% לפי נוסח החוק המקורי. הוראת השעה עומדת בתוקפה עד יום י"ג בטבת התשע"ח, 31 בדצמבר 2017. לנוכח קיומו של עודף תזרימי בקרן לשמירת הניקיון וסדרי העדיפויות של המשרד להגנת הסביבה, מוצע להפוך את הוראת השעה להוראת קבע לעניין הגדלת שיעור השימוש בכספים למטרות נוספות – – <היו"ר מאיר כהן:> ששש. בבקשה, חברת הכנסת ברקו. בבקשה. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> – – ל-35% מכספי היטל ההטמנה שהתקבלו באותה שנה. כמו כן, מוצע להפוך להוראת קבע גם את המטרות הנוספות שהתווספו בהוראת השעה ולהרחיבן כך שייראו כמטרות נוספות – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> האם אתה יכול לקרוא את זה יותר מהר? <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אני יכול לנסות, אבל אני מקווה שאני אשכנע אותך. אם אבוד לי, אני יכול לקרוא יותר מהר. <היו"ר מאיר כהן:> תמשיך, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> בינתיים, מה שהבנתי – פחות. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אז אני אנסה אחר כך להסביר. זה יהיה הנוסח, ואחר כך יהיו פירוש רש"י ותוספות. כמו כן, מוצע להפוך להוראת קבע גם את המטרות הנוספות שהתווספו בהוראת השעה ולהרחיבן כך שייראו כמטרות נוספות גם טיפול במפגעי פסולת והקמת תשתיות לטיפול בפסולת ברשויות המקומיות המשויכות לאשכולות 1–5 לפי סיווג הלמ"ס, וסיוע לתקופה שלא תעלה על שנה אחת בהסדרת הטיפול השוטף בפסולת ברשויות מקומיות כאמור. הטעם לכך הוא, כי בעוד מרבית הרשויות המקומיות בישראל מקיימות באופן שוטף אצירה, איסוף ופינוי של פסולת המועברת להטמנה כדין, ברשויות החלשות, ובמיוחד במגזר המיעוטים, כלל לא קיימת התשתית הבסיסית של אצירה, איסוף ופינוי של פסולת. הוספת המטרות הנוספות הנזכרות בהוראת קבע נועדה לאפשר לרשויות המקומיות החלשות כאמור לעיל לצמצם את הפער לעומת מרבית הרשויות המקומיות. ההרחבה לרשויות מקומיות המשויכות לאשכולות 1–5 לפי סיווג הלמ"ס עולה בקנה אחד עם החלטת הממשלה מס' 1588, מיום כ' בסיוון התשע"ו, 26 ביוני 2016, שעניינה קביעת אזורי עדיפות לאומית לעניין פעילות המשרד להגנת הסביבה. אעיר כי הצעת החוק אושרה בממשלה במסגרת חוק ההסדרים, אך פוצלה ממנו, ועל כן מוגשת כעת כהצעת חוק נפרדת. עכשיו קצת הסברים לחבר הכנסת יואל חסון. קודם כול, אני רוצה להפנות אותך למקור שהוא הכי נכון למתן הסברים, כי אולי אני אחדש לך, אבל ההסדר הזה, שאני מדבר כאן על הארכה שלו, היוזם שלו זה אחד מקודמי בתפקיד השר להגנת הסביבה, ששמו בישראל עמיר פרץ, שהיום נמצא אתך באותה מפלגה, ובכהונתו כשר להגנת הסביבה ב-2013 הוא היה זה שהוביל את ההסדר הזה. אני חושב שעמיר – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – לתת קרדיט – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> הנה, אני נותן קרדיט לעמיר. <איתן כבל (המחנה הציוני):> אתה אומר שכשר להגנת הסביבה אתה פשוט ממחזר את החוק. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אני, כשר להגנת הסביבה, ממשיך את היוזמה החיובית – – – <קריאה:> לא מטמין – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אני, כשר להגנת הסביבה, ממשיך את היוזמה החיובית של עמיר, שתמכה בה אז הממשלה שחלק ממפלגות האופוזיציה ישבו בה, נדמה לי יש עתיד אז ישבו בממשלה, לכן אני מקווה שאתם תתמכו בחוק. <יעל גרמן (יש עתיד):> אתה לא זוכר, זה היה לפני שנתיים. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> זה היה ב-2013. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל תראה, אדוני השר, איזה מזל שהערתי את ההערה הזאת, כי בלעדי ההערה שלי לא היית מפרגן לעמיר פרץ. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> בוודאי שהייתי מפרגן, אמרתי: היות שלהפתעתי הרבה למדתי לפני שעליתי לדוכן שחלק מחברי הכנסת של האופוזיציה מתכוונים להתנגד להצעת החוק, אני חייב להגיד שזה הפתיע אותי לחלוטין. אני חושב שחשוב לשתף את חברי האופוזיציה במידע הזה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> נלמד את החוק בקריאה השנייה והשלישית. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אני ממליץ לכם להזמין את עמיר לישיבת סיעה להציג את הסיבות למה הוא הלך לכיוון הזה. כדאי לשים לב למה שקורה כאן. קודם כול, החוק הזה מאפשר לבנות פלטפורמה, ואפשר במשך השנים האחרונות למשרד להגנת הסביבה לבנות פלטפורמה, כפי שאמרתי, לעזור לרשויות חלשות, וזה היה הרעיון המסדר של עמיר, בתיקון הזה, שהרוב המוחלט של הרשויות שנהנו מהסיוע של התיקון הזה ושל החוק אלה רשויות של מגזר המיעוטים, מהסיבות שכבר צוינו כאן, שלצערי, התקציב השוטף שלהן והתקצוב שהן מקבלות ממשרד הפנים בתוספת הכנסות עצמיות לא אפשר להן לבנות תשתית ראויה לפסולת. אם הוראת השעה הזאת לא תימשך, כמובן הן הראשונות שייפגעו באופן מיידי ויפסידו את הסיוע שהן קיבלו בשנים האחרונות מהמשרד להגנת הסביבה, אגב, לנושאים שהם רלוונטיים מאוד לאותן מטרות שבשבילן הוקמה הקרן לשמירת הניקיון. לכן אני מקווה – לא יודע מה יחליטו מפלגות האופוזיציה האחרות, אבל אני מאוד אופתע אם הרשימה המשותפת תחליט להתנגד לחוק, כי הציבור של בוחריה הוא הראשון שיינזק אם הוראת השעה הזאת לא תוארך. הנקודה השנייה – כשהתחלתי לשאול את חברי האופוזיציה למה אתם מתנגדים, הסבירו לי: אנחנו מתנגדים לשימוש בכספי הקרן לשמירת הניקיון למטרות שהן לא באופן ישיר מטרות של – – – <קריאה:> – – – לא כל – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אוקיי. לא כל האופוזיציה. כן, אם הוגנב המידע הנכון לידי, סיעת יש עתיד היא עקבית; כמו שאז היא תמכה בחוק, היא מתכוונת לתמוך בו גם הפעם. <קריאות:> – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> לא, הערה חיובית. למה? אני היום בכיוון חיובי. את רואה – – <קריאה:> – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> – – אני מפרגן. אבל כאן אני מגיע להתנגדות של סיעת המחנה הציוני והסיבות שאמרו לי. אמרו לי, א. לא משתמשים בכספי הקרן לשמירת הניקיון למטרות אחרות. קודם כול, זה לא נכון; בחקיקה המקורית של הקרן לשמירת הניקיון מראש מופיע מנגנון ש-25% מהתקציב של הקרן נועדו למטרות נוספות, שתומכות במטרה העיקרית של הקרן אבל לא משמשות באופן ישיר לעניין הזה, שלה. לכן, לא מדובר כאן על פתיחה של תקדים, אלא מדובר כאן על לקיחת הבסיס שקיים כבר בחוק המקורי והרחבתו מסיבה מאוד פשוטה: יש כרגע עודף מזומנים בקרן לשמירת הניקיון. אגב, זה לא אומר שאין מה לעשות עם הכסף, כי הקרן לשמירת הניקיון מתקדמת, ואנחנו הולכים ולאט-לאט מצליחים לקדם את התוכניות של הקמת מתקני הקצה. רק מה לעשות, במציאות התכנונית במדינת ישראל התהליך הזה בדרך כלל לוקח זמן, ולכן, היות שהוא לוקח זמן, כדי לקדם אותו, מספיק הרשאות להתקדם ולא צריך מזומנים בהיקף כזה. לכן גם הניסוח של הוראת שעה, שבנה אותה בזמנו עמיר פרץ, בנוי בצורה כזאת. הוא לא אומר מראש: תיקחו עוד 10% – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – הוראת שעה – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> תכף, יעל, אני אתייחס גם לזה. הוא לא אומר: תיקחו מראש עוד 10% ותשימו את זה למטרות אחרות. הוא אומר: אם בשנה מסוימת לא נוצלו כל המזומנים למטרות העיקריות שלשמן קיימת הקרן לשמירת הניקיון, אפשר להגדיל מ-25% ל-35%. זאת אומרת, אין כאן מניעה או פגיעה בפרויקטים שהם מעיקר תפקידה של הקרן לשמירת הניקיון, אלא פעולה בדיעבד, לאחר מעשה. לכן, כל מי שדאג שבגלל זה לא יוקמו מתקני קצה, אני יכול להרגיע אותו: מנגנון של החוק מבטיח שזה לא יקרה. מכאן אני מגיע לשאלה ששאלה חברת הכנסת יעל כהן-פארן: למה אנחנו הופכים את זה להוראת קבע ולא ממשיכים בהוראת שעה? א. אני חייב להגיד שאנחנו פתוחים בהמשך החקיקה לדון עם חברי הכנסת על האופציה להפוך את זה לעוד הוראת שעה, רק יותר ארוכה, כדי שלא נצטרך כל שנה לרוץ לכנסת ולהעסיק את הכנסת בהארכה שלה, מתוך תפיסה – שאני מניח שעל זה מתבססת השאלה של יעל – שיכול להיות שנגיע לזמנים שבהם הניצול יהיה מלא ולכן לא יהיה צורך בהוראת השעה הזאת. עם זה, יעל, גם אם זה יעבור כהוראת קבע, עדיין המנגנון הוא מנגנון שיורי – לכן זה לא ישנה שום דבר. אם נגיע לימים – שאת ואני מייחלים שנגיע אליהם כמה שיותר מהר, שכל הכסף הולך להקמת מתקני קצה ולמטרות העיקריות של הקרן לשמירת הניקיון, אז פשוט לא תהיה דרך להפעיל את הוראת השעה הזאת, כי הכסף ינוצל. לכן, מפני שמשתמשים פה בפתרון בדיעבד, פתרון שיורי, אין חשש שגם הוראת קבע תסב איזשהו נזק למטרה – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> למה ראשי הרשויות נגד זה? <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> מי אמר לך שהם נגד? אני לא יודע. בוא נגיד ככה: אלי השלטון המקומי לא פנה שהוא נגד. ראשי רשויות נגד משהו אחר, ואולי פה סיבה לטעות, ואולי בגלל זה קיבלתם פניות. היה רצון מלכתחילה, בחוק ההסדרים של משרד האוצר, לקחת כסף מהקרן לשמירת הניקיון לטובת מטרות אחרות, או לצמצם לנו תקציב ולסגור את זה על חשבון הקרן לשמירת הניקיון, או לקחת את זה בכלל לתקציב האוצר, כפי שאגב קרה בתקציב הקודם, של השנתיים הקודמות. אני, יחד עם אנשי המשרד, עמדנו כחומה בצורה כנגד כל הסעיפים הרלוונטיים בהחלטת הממשלה של חוק ההסדרים. כולם הוצאו מחוק ההסדרים, ולכן כולם לא קיימים כאן. בגרסה הקודמת – נכון, ראשי הרשויות התנגדו, ובצדק. הם אמרו: זה כסף שהשלטון המקומי שותף ליצירתו. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> דיברנו עם מנכ"ל השלטון המקומי ופורום ה-15. הם מתנגדים לכך. ואז דיברנו גם עם ראשי ערים ספציפיים, והם מתנגדים. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> פורום ה-15, א. עוד פעם, הם כנראה מתנגדים, אף שהם לא הגיעו אלי במשך שלושת החודשים שהחוק הזה קודם בחוק ההסדרים, והגיעו אלי מהשלטון המקומי על הרבה מאוד נושאים. אבל פורום ה-15, אני עוד יכול להבין למה הוא מתנגד – כי יש פה העדפה של הרשויות, של האשכולות, מ-1 עד 5. פורום ה-15 הרבה פעמים מתנגד עקרונית לחלוקה דיפרנציאלית של כסף, כתפיסת עולם. אבל אני מופתע מאוד שדווקא מפלגה כמו המחנה הציוני היא זאת שמזדרזת לאמץ את התפיסה הזאת ואומרת שבגלל התנגדות פורום ה-15 אנחנו רוצים לפגוע ברשויות החלשות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא, זאת הייתה דוגמה. אבל אני רוצה להרחיב. תזכור מה קרה לפני שנתיים, כשבעצם הממשלה לקחה מהשלטון המקומי הלוואה של 430 מיליון שקל. אתה זוכר? יש תחושה שהפעם זה אותו דבר. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> לא. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> במקום שהממשלה תתקצב – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> זה בדיוק לא נכון. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – אז לוקחים – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> זו בדיוק הטעות, והיא נובעת, ויש לה מקום, מהתוכנית המקורית של משרד האוצר. נכון, אתה צודק – הייתה תוכנית לעשות אותו דבר כאן עם הקרן לשמירת הניקיון, אבל התוכנית הזאת סוכלה. בסיכומים שהגעתי אליהם עם משרד האוצר אין תהליך כזה באף אחד מהסעיפים הרלוונטיים. הציעו לי לקצץ בכמה סעיפים ולקחת מהקרן לשמירת הניקיון. יש פה רק הארכה של הוראת שעה קיימת, שלוקחת כסף שיורי, שממילא לא ינוצל, ומפנה את זה לתשתיות של פסולת ברשויות המקומיות, לטובת אותן מטרות של השלטון המקומי. יכול להיות שרשויות שהן לא מ-1 עד 5, אומרות: רגע, בואו תחלקו את זה אחרת, תחלקו את זה שוויוני – אני יכול להבין אותן; זה תמיד ויכוח קבוע בשלטון המקומי. אבל דווקא בתחום של טיפול בפסולת זה לא רק עניין של צדק חברתי בעיני; זה עניין של הגנת הסביבה, כי ברשויות החלשות אין תשתיות טיפול, ואם לא נייצר אותן – ואחת המטרות של הקרן לשמירת הניקיון היא לקדם בדיוק מטרות כאלה – אם לא נייצר אותן, הן לא ייווצרו מעצמן. לכן אפשר להתנגד לחוק, אבל תשאלו את עצמכם מה יהיה המצב בהנחה שהוראת השעה לא תוארך. אז ברשויות החלשות, כל מה שהשקענו עד עכשיו ירד לטמיון, כי אם לא מתחזקים את זה, זה בסוף נופל. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אז תתקצבו את זה. <היו"ר מאיר כהן:> חברים, זו לא שעת שאלות לשר. אדוני השר, עם כל הכבוד, אבל אי-אפשר. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אני אשמח מאוד אם מעבר להכפלה כמעט של תקציב הגנת הסביבה, שהגעתי אליה בסיכום התקציבי לשנתיים הקרובות, אגיע לא להכפלה אלא לפי-ארבעה, אבל אתה בעצמך מכיר את המציאות התקציבית. לכן גם ככה הכפלת תקציב היא מעשה לא-רגיל לגבי משרד ממשלתי, קודם כול לטובת מאבק בזיהום אוויר בתחבורה. אז יכול להיות שאם זה לא יעבור, אנחנו לא נטפל בזיהום אוויר מתחבורה, וניקח עוד כסף לתקצב רשויות חלשות – וישכב כסף בקרן לשמירת הניקיון כאבן שאין לה הופכין, כי הרי היא לא הולכת לשום מקום ללא ניצול. אני חושב שזו תהיה טעות. כולם יפסידו מכך. אף אחד לא ירוויח מזה בשלטון המקומי. הרי הכסף הזה לא יחזור לשלטון המקומי בשום דרך. הוא פשוט יישאר, לפי החוק המקורי, בקרן לשמירת הניקיון, ונקבל הרבה פחות הגנת הסביבה גם ברשויות החלשות, גם למטרות אחרות, שלשם לקחנו את התוספת התקציבית, ואף אחד לא ירוויח מהתהליך הזה. לכן, אני פונה לחברי האופוזיציה – אלה שעוד לא השתכנעו קודם הדיון – לתמוך בהצעת החוק הזאת, לשנות את עמדתם – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אז קחו הלוואה – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה. סליחה, אדוני. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> – – לתמוך בחוק. וכפי שאמרתי, אני גם פתוח לשיח ולמשא-ומתן אם להשאיר את זה כהוראת שעה ולא להפוך את זה להוראת קבע. תודה רבה, אדוני. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לסדר הדוברים. עבד אל חכים חאג' יחיא. אני מצטער, חבר הכנסת אראל מרגלית, אבל גם השר מוגבל לעשר דקות, אז אי-אפשר לנהל. בבקשה, אדוני. שלוש דקות, ואנא להקפיד. תודה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, השרה, חברי חברי הכנסת, אנחנו בסוף השנה, ומכינים תקציב לשנתיים. תקציב, זה אומר סדר עדיפויות. התקציב הקטן ביותר – אני עוזר לך, כבוד השר – התקציב הקטן ביותר של המשרד להגנת הסביבה מראה את סדר העדיפויות של הממשלה. התקציב קטן מדי. התקציב – שרוצים להרחיב את החלוקה או את הסמכות או את אפשרויות המימון מתקציב הקרן לשמירת הניקיון – בא כדי לא להגדיל את התקציב שהמדינה משקיעה בנושא הזה. אנחנו באוכלוסייה הערבית נהנים קצת מהתקציב הזה. אבל הבעיה היא שהתקציב הזה בא בקולות קוראים; הוא לא תקציב קבוע, תקציב שהוא מובנה. הוא לא תקציב שאפשר להעביר אותו ולדעת שזה התקציב השנתי שלי, שאכין את התוכניות כדי להשתמש בו. למה שולחים לאוכלוסייה הערבית? כי, לצערי, היא החצר האחורית של המדינה. שם מקימים את תחנות המעבר, את אתרי ההטמנה, את המפעלים או תחנות מעבר גם לפסולת ביתית, ולכן שם גם יש צורך, להכניס כספים ולהשקיע. רק בסוף השבוע שעבר, ביום חמישי, ביקרנו יחד עם מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה ומנהל המחוז – היו אתי יחד גם חברי ג'מאל זחאלקה וגם חברי אוסאמה סעדי – גם באתרים. הראינו למנכ"ל מה הבעיות הקיימות שם. את האתרים האלה צריכים לסגור לאלתר. ומה הבעיה? שגם המשרד לא נוקט יוזמה. אתרים שאין להם היתר בנייה, שאין להם תוכנית מפורטת מאושרת, שאין להם רישיון עסק, ממשיכים לפעול. אתם יודעים למה? כי המשרד עדיין לא עשה דבר ולא מצא הסדר כדי להעביר את הפסולת של כל האזור למקום אחר. ראו זה פלא: מדברים על חוק התכנון והבנייה, מדברים על חוק, והמשרד לא אוכף, כי הוא צריך למצוא עוד חצר אחורית במקום אחר, ביישוב ערבי אחר אולי. אני לא יודע. לכן, התמיכה בחוק הזה – אנחנו תומכים בהעברת כספי הקרן לשמירת הניקיון, אבל אנחנו רוצים עוד תקציבים, כדי לטפל במפגעים, כדי לשקם את האתרים האלה, כדי לתת אפשרות לאנשים לחיות. אפילו לנשום אוויר נקי. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא, כי מה שיש הוא אפס. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני היושב-ראש חבר הכנסת מאיר כהן, חברי וחברותי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, יהודים ושאינם יהודים, גברתי השרה, אדוני היושב-ראש, הציניות היום הגיעה לשיא עולמי חדש. כל חיי, כל חיי לא נקטתי אלימות, לא פיזית ולא מילולית, כלפי איש. אתה פנית לחבר הכנסת אחמד טיבי ואמרת לו: זמנך עבר. האם התכוונת שהוא ימות? אני מניח שלא. הוא עמד לידי, ואני אמרתי שרבים מקווים שזמנך יעבור. האם מישהו יכול להבין שאני התכוונתי לזה שהוא ימות? חלילה. <היו"ר מאיר כהן:> הבהרת את עצמך. <יהודה גליק (הליכוד):> למרות זאת – ביקשת ממני להבהיר, והבהרתי. אף-על-פי-כן, האיש, ד"ר אחמד טיבי, שיודע לדבר עברית, ויודע לדבר דיבור רהוט, האיש שהיה יועצו הבכיר של רב-המרצחים שאחראי לרציחתם של אלפי יהודים ופלסטינים, הוא בא ומטיף לי – שאני ירו בי לפני שנתיים, ניסו לרצוח אותי, וראש הרשות הפלסטינית ניחם את הרוצח, מועטף חג'אזי, ואמר שהוא קדוש. ומר אחמד טיבי, ששיבח את השהידים. אז הוא בא אלי ומאשים אותי באלימות? אין ציניות גדולה מזאת. אדוני היושב-ראש, לא היה ולא נברא, והוא יודע את זה. לבוא ולהטיח בי את הדברים פה מעל הדוכן כאילו שהיה איזשהו רמז של רמז שאני התכוונתי, חלילה, לאיזשהו רמז, למשמעות אחרת, זאת חוצפה – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אתה חושב בכלל על מה שאמרת? <יהודה גליק (הליכוד):> זאת חוצפה – – – <היו"ר מאיר כהן:> סליחה, חבר הכנסת זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני שואל אותך, האם אתה חושב על מה שאתה אמרת? <יהודה גליק (הליכוד):> כל חיי פעלתי – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה, תן לו לסיים את דבריו. <יהודה גליק (הליכוד):> כל חיי פעלתי – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת זחאלקה, תן לו לסיים את דבריו. <יהודה גליק (הליכוד):> כל חיי פעלתי למען שלום, למען כבודם של אנשים, יהודים ושאינם יהודים, ואני מעולם – מעולם, מעולם – לא יצא מפי דבר שניתן להבין אותו כאלימות. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אכן הבהרת את דבריך. בבקשה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. בבקשה, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> הנאום שלך היה מתלהם. <אמיר אוחנה (הליכוד):> יהודה, אתה צדיק. הם לא מגיעים לקרסוליים שלך. <היו"ר מאיר כהן:> אמיר. בבקשה, אדוני. <אמיר אוחנה (הליכוד):> לקרסוליים שלו אתם לא מגיעים. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אלה שצועקים ולא צועקים, כבוד השרה סופה לנדבר והשר זאב אלקין – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת אוחנה. בבקשה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – השר זאב אלקין לא שכנע אותי מאוד כשכמה פעמים הוא הדגיש, כדי שנצביע, שאכן זה טוב וזה נותן הטבות לרשויות המקומיות הערביות. אני השתתפתי בדיונים על החוק הזה והשתכנעתי מאז שהחוק טוב, החוק בסדר. לכן, עם כל ההיבטים העקרוניים שאנחנו תומכים או לא תומכים, אני תומך בחוק הזה אישית, והשתתפתי בדיונים, אבל גם הייתי רוצה לשפר לקראת הקריאה השנייה והשלישית, שיהיה לא רק כסף מהקרן. אנחנו דיברנו על זה בדיונים, שגם המשרד להגנת הסביבה ישים את חלקו הניכר בעניין הזה, והוא אכן יתרום לכל ביצוע החוק והגנת הסביבה. בהקשר הזה, החוק הזה טוב, וטוב שאנחנו מחוקקים חוקים טובים ומצביעים בהסכם – אף-על-פי שאתמול נכחתי ליד הבית שנהרס בכפר חורפיש, הכפר הצפוני ביותר של בני העדה הערבית הדרוזית. המראה היה לא רק כואב מבחינה אנושית, אלא מבחינה פוליטית, איך ההתייחסות לערך בני-האדם ולערך החוק הבסיסי של כבוד האדם, מה שאמר – אני חוזר על זה כמה פעמים – ז'בוטינסקי, שאני כמובן לא מחסידיו, ואחד המ"מים שלו הוא מחסה, בית. <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה לא? אתה יודע שז'בוטינסקי אמר – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אתה יודע למה לא. אתה יודע למה לא. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תן לי להגיד לך. תן לי להגיד לך. ז'בוטינסקי אמר – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> לראות את ההרס של הבית ולחוקק חוקים שרומסים את כבוד האדם וחירותו, והלילה, או מחר בבוקר, אנחנו נהיה עדים – יכול להיות שלא, אם השכל הטוב, הנאור, של המדיניות של הממשלה ייקח צעד אחורה, ולא ייקח את הדחפורים להריסות באום-אלחיראן, אז יכול להיות – יכול להיות – ש-1%, או באחוז מזערי, נגיד, נעשה פסק זמן. אבל כנראה – זה לא נראה לעין – – <היו"ר מאיר כהן:> חברות הכנסת, בבקשה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – לצערי הרב, מול החוקים שאנחנו מסכימים להם, יש מדיניות דורסנית, אנטי-דמוקרטית, של קיפוח, שאכן הגיע לשים לה קץ, והגיע הזמן לשים קץ לכל הרס הבתים. החוקים ישנם, אבל אי-אפשר לכבד חוק שרומס את חירותם של בני-האדם, וכל האחריות – אני אומר בפעם האלף: אין בנייה לא חוקית באוכלוסייה הערבית. יש בנייה לא מוסדרת – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – ועל המדיניות של הממשלה להסדיר את הבנייה, ואנחנו בעד שנסדיר את כל הבנייה – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – הלא-מוסדרת באוכלוסייה הערבית. בבקשה, בואו לקראתנו, אנחנו נסדיר – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – ולא להרוס עוד בתים, כמו שקרה אתמול בחורפיש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. תודה רבה, אדוני חבר הכנסת. איתן ברושי, בבקשה – אינו נוכח. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – סגן ראש הממשלה – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תקרא את ז'בוטינסקי. פשוט – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – את ז'בוטינסקי. בכלל לא יודעים מה זה ז'בוטינסקי. לוקחים מה שנוח להם. <קריאה:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <<השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> > יואל, ואתה כמובן – – – ז'בוטינסקי – – – "שתי גדות לירדן" – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אין לי בעיה עם "שתי גדות". <קריאה:> יואל – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מי שמכיר את "שתי גדות" יודע – – – <היו"ר מאיר כהן:> בבקשה, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, לא בכל יום מזדמנת לי אפשרות לתמוך בהצעת חוק שמגיש השר זאב אלקין. האוטומט שלי תמיד: אלקין – נגד. אין אפשרות אחרת. עכשיו הוא הגיש הצעת חוק טובה, והיא מעלה שאלות רבות. אפשר לשנות גישה, ולטפל בבעיות, ולתעדף מקומות שזקוקים, ולא להשתמש בשוויון שקרי, מטעה ומוטעה, ולהגיד: אנחנו ניתן את אותו סיוע לרשויות שהן בעשירון העליון ובעשירון התחתון, לטפל בענייני סביבה. על פניו, זה שוויון – רשות מקומית מקבלת, אפילו פר-קפיטה, אותו דבר. אבל לפעמים השימוש בעיקרון הזה של השוויון הוא שימוש זדוני, ואין דבר יותר מפלה מהשוויון. כמעט כל עיקרון, כבוד היושב-ראש, וכל ערך, אם אתה לוקח אותו לאבסולוטיות, בלי איזונים, הוא הופך לערך שיש בו מן הטירניות, מן הדיקטטורה, מן הפגיעה בזכויות אדם. אני תמיד אומר שהדוגמה המובהקת היא השוויון בטורקיה; השלטונות בטורקיה – כולם טורקים – אתה כורדי – אין, כולם טורקים, כולם אותו דבר, ועל הדרך הם מוחקים את הזהות של האחרים. והנה באה ההצעה שאומרת שצריך, לפי מפתח סוציו-אקונומי – אומנם יש הבטחה, כבוד היושב-ראש, בדברי ההסבר – צריך לעשות את זה, אבל זה לא בגוף החוק. ולכן, מי יתקע לידי שאכן זה ימומש? על הצהרת הכוונות – וכולנו יודעים שהמשקל החוקתי של דברי ההסבר הוא לא כמו המשקל של גוף החוק, וכשאנחנו יודעים שהאפליה בארץ היא אוטומט של המערכת, צריך לשים בגוף החוק את המטרות האלה, של העדפת אשכול 1–5, כדי למנוע את אותם אנשים שמפעילים – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – את האפליה בצורה אוטומטית. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו בעד החוק, אני אישית בעד החוק. אני חושבת שזה נכון שהקרן לשמירת הניקיון תשמש את המטרות שלה ותשמש לטובת הסביבה וטיפול במפגעים. בוודאי שלא יכול להיות שהיא תהיה כאבן שאין לה הופכין, מה שהיה בשנים האחרונות. אבל אני רוצה להעיר הערה. אדוני השר, אני רוצה להעיר הערה שאני הערתי גם בוועדה, ואני אמשיך להעיר אותה: אני חושבת שזה לא עולה על הדעת שקרן הניקיון, הקרן לשמירת הניקיון, תשמש מקור תקציבי למשכורות למשרדך. זה דבר שלא עולה על הדעת. להערכתי זה אפילו גובל במינהל לא תקין, מפני שהקרן לשמירת הניקיון באה מהיטלים שמוטלים על הרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות משלמות זאת מהארנונה של התושבים, יוצא שהארנונה של תושבי הערים מממנת את המשכורות של עובדי משרדך. זה לא יעלה על הדעת. אני חושבת שצריך להפסיק את זה, ואז יהיה יותר כסף למטרות שלשמן הוקמה הקרן. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אני מבקש – חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, גברתי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, השר, חברי חברי הכנסת, אתם יודעים שמדד דן אנד ברדסטריט לשנת 2016 בחן היכן הם המקומות שבהם העסקים נמצאים בסיכון הרב ביותר. הוא מצא שבדרום – בעיקר בבאר-שבע –ל-13% מהעסקים יש סיכון של קריסה ופשיטת רגל; רהט – 24%; בתל-אביב, לעומת זאת, כאלמנט של השוואה – רק 7% מהעסקים נמצאים בסכנת קריסה ופשיטת רגל, וטוב שכך. ואני שואלת את עצמי – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> זה מספר שרירותי באותה מידה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל תסתכל על כל אזור הדרום. ויפה העיר חבר הכנסת אלאלוף, אבל תסתכל על כל אזור הדרום, כי כשמסתכלים על כל אזור הדרום, בערד, בדימונה, באילת, בבאר-שבע – נמצאים בדיוק עם אותם הנתונים. ואז אתה בא ושואל את עצמך כך: אנחנו נמצאים ערב תקציב, אנחנו יודעים שהתקבלה החלטת ממשלה להעביר 18 מיליארד שקלים לצפון, ועל אף זאת לא מועברים – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> רגע, אנחנו – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> ידעתי שתתעוררי. בכל פעם שמזכירים את המילה צפון את מתעוררת – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – בואי תתעוררי עכשיו לגבי הדרום. בואי נראה מה אתם עושים עכשיו – אתם, כולנו – כדי להציל עסקים מקריסה בדרום. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> ואתם יודעים מה, יש לי בשבילכם פתרון – – <רועי פולקמן (כולנו):> אנחנו לא עושים... <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – כי אותם הנתונים מעידים שלא צריך אפילו להעביר כספים. אותם הנתונים מעידים שרוב העסקים קורסים בגלל תשלומי מסים ובגלל ארנונה. אז אם אתם כבר לא מעבירים כסף לדרום – – <רועי פולקמן (כולנו):> – – – ברישוי עסקים – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – ואם אנחנו כבר נמצאים בסיטואציה שבה 13% מהעסקים בדרום בסכנת קריסה, וברהט 24%, לפחות – אם אתם לא מעבירים כסף – תקלו במסים – – <רועי פולקמן (כולנו):> זה מה שאנחנו עושים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – לפחות תקלו בארנונה – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – לפחות תקלו בכל מה שיכול לסייע לעסקים האלה. אז באמת תקפצו כמה שאתם רוצים וכמה שאתם יכולים, בפועל – – – <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – – בפועל אנחנו רואים שהנתונים לשנת 2016 מעידים שבדרום יש קריסה. <רועי פולקמן (כולנו):> מי עושה רפורמה ברישוי עסקים עכשיו, דמי אבטלה ופנסיה עכשיו? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> חבל שאף אחד מכם לא היה היום בדיון מיוחד שהתקיים בוועדת הכלכלה, בהצעה לסדר שהגשנו אני וחברי, חבר הכנסת כהן. <רועי פולקמן (כולנו):> כי זה כותרות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> חבל שלא הייתם שם ושמעתם את כל בעלי העסקים שהגיעו. <קריאה:> יש – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> חבל שלא הגעתם לשם לשמוע את "תבליני מימון" – – <רועי פולקמן (כולנו):> יש לנו ארבעה חוקים עכשיו בעסקים קטנים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – חבל שלא באתם ושמעתם ראשי רשויות – – <היו"ר נאוה בוקר:> נא לסיים. בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – חבל שלא באתם ושמעתם שם אנשים שהגיעו ודיברו על קריסה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אנחנו לא רק מדברים בוועדות, אנחנו מעבירים חוקים. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> כמה קל לצעוק במליאה ולא להגיע לדיון היחיד שאליו יכולתם להגיע, ואולי לתרום לו, אבל כרגיל רק האופוזיציה הייתה בו. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חברת הכנסת רויטל סויד. <טלי פלוסקוב (כולנו):> לא תורמים? תורמים במעשים. <היו"ר נאוה בוקר:> חברת הכנסת מירב בן ארי – נוכחת? מוותרת. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה. ואחריו – חברת הכנסת עליזה לביא. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מה-זה מעצבן, אף אחד לא היה בדיון היום בוועדת הכלכלה. <רועי פולקמן (כולנו):> ברור, כי אתם עושים כנסים ואנחנו עובדים שבוע אחרי שבוע פה – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> זה לא היה כנס, זה היה דיון בוועדת הכלכלה. כל הדרום היה שם היום, כולל חבר הכנסת מאיר כהן – – <היו"ר נאוה בוקר:> בבקשה, שלוש דקות לרשותך. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – לא באתם לשמוע. <רועי פולקמן (כולנו):> – – – עסקים, את כל זה אנחנו עושים, מה לעשות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> רק את הדרום שוכחים. <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת רועי פולקמן, בבקשה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> תיכנסי לפייסבוק שלנו ותראי את הלו"ז שלנו, תראי איפה היינו. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא צריך פייסבוק, צריך לשמוע את האנשים. אנחנו לא בפייסבוק, אנחנו עם האנשים. <טלי פלוסקוב (כולנו):> רק שתדעי מה אנחנו עושים, זה הכול. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> בדרום עוד לא שמעו את זה. העסקים בדרום עוד לא נהנים מזה. <קריאות:> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, איפה השר? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> פה. פה. פה. <היו"ר נאוה בוקר:> השר נמצא. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אדוני השר, זה חשוב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> היושב-ראש – – – את השר על מה – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, ממלא-מקום השר להגנת הסביבה, אני רוצה לענות לך על הצעת החוק. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> למה ממלא-מקום? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אה, אתה השר? <היו"ר נאוה בוקר:> השר. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> סליחה, סליחה. אצלכם אני לא יודע. חשבתי אולי זה שמרון. סליחה. <קריאות:> – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> מה הולך פה? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בוא נגיד משהו בגדול: מדינת ישראל מובילה את העולם בטיפול במים, בטיהור שפכים ובשימוש חוזר של מים לחקלאות ולשתייה. לעומת זאת, מדינת ישראל היא המדינה המפגרת בעולם בטיפול בפסולת. כאילו אנחנו מדינת עולם שלישי. למה? כי במים מדינת ישראל משקיעה בטיהור שפכים, בהתפלה, במים אפורים, בדברים שהם פשוט תענוג ודוגמה ומופת לעולם. עם זאת, בפסולת, אתה יודע, אדוני השר, שמה שעושים בפועל, מכיוון שאין מתקני קצה ולא מפרידים בין פסולת לפסולת – כאילו זה כמו מדינות, אני לא יודע ממתי – אז עושים ככה: לוקחים משאית של פסולת יבשה ומשאית של פסולת רטובה, זו כל ההפרדה שעושים, ואז נוסעים ושופכים את שתיהן באותו מקום ומכסים. מדינת ישראל, מכיוון שהיא עוסקת בהטמנה, זה אומר שהיא לא עוסקת בטיפול בפסולת שלה, ובכל פעם שאתה עוסק בהטמנה, אתה בעצם מזהם את האדמה ואת הסביבה. <יעל גרמן (יש עתיד):> ומשלם הרבה כסף. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מה זאת הצעת החוק שאתם עושים? יש לכם הרי קרן, חסכתם לשם כסף, חסכנו כסף. בואו באסטרטגיה של הקמת מתקני קצה להפרדה בין פסולת לפסולת, אחת מהאחרת. מה שצריך לעשות, ברמה מתקדמת, ברמה בינונית, בשלב א', אבל נתחיל, יש לכם שם כסף. במקום זה אתם רוצים לעשות מה שעשיתם לפני שנתיים – – – <היו"ר נאוה בוקר:> נא לסיים. בבקשה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רגע, סליחה. עוד שנייה. תאמינו לי, אני לא מבין גדול באיכות סביבה, רק בנושא הזה, בגלל שדיברתי עם ראשי הרשויות, אז אני חוזר אליך. בואו תיקחו ותשקיעו ברמה של הקצה. אל תעשו מה שעשיתם לפני שנתיים, שלקחתם 435 מיליון שקל של הרשויות החזקות עבור הרשויות החלשות. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, אדוני. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אם צריך עוד כסף כדי להשקיע במתקני קצה, ברשויות המוחלשות יותר, אז יאללה, שימו תקציב. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת מרגלית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> למה? אני עולה. <היו"ר נאוה בוקר:> עולה? בבקשה. שלוש דקות. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. כשהציג את דבריו אדוני השר, הוא התפלא שאנו, חברי המחנה הציוני, מתנגדים להצעת החוק שבסך-הכול נועדה לעשות טוב, לקדם רשויות חלשות שמתקשות לטפל בפסולת שלהן ואין להן התשתית שיש ברשויות החזקות יותר. הכול טוב ויפה, אנחנו בעד כל המטרות שלשמן החוק הזה נועד. אבל מה אני אומרת? מה אנחנו אומרים? אנחנו לא מוכנים שהאוצר יסתכל על הקרן לשמירת הניקיון הזאת כאיזה קופה קטנה שיש למשרד להגנת הסביבה, ותמיד יהיה אפשר להפיל על הקופה הקטנה הזאת – היא לא כל כך קטנה, דרך אגב – תמיד אפשר להפיל עליה עוד ועוד משימות. ונתחיל עכשיו להרחיב אותה מ-25% ל-35%, וזו לא תהיה רק הוראת שעה, אלא הוראת קבע, ועוד מעט נראה שעוד ועוד משימות יוטלו על אותה קרן, שיש לה ייעוד אחר; הייעוד שלה הוא להביא את מדינת ישראל ממקום מאוד גרוע במחזור ובטיפול בפסולת למקום מאוד טוב, ולשם כך צריך תקציב, ותקציב נאה. ואכן יש לקרן הזאת תקציב לא רע בכלל, אבל הוא לא מנוצל, והוא לא מנוצל בגלל סיפורים של תכנון ושל ביצוע, ומפה ועד הודעה חדשה, תירוצים יש למכביר, אבל בסופו של דבר צריך למצוא את הדרך שהכסף הזה ינוצל ליעדו. ומה שקורה, היום למשרד להגנת הסביבה יש תקציב, גם אם מוכפל הוא עדיין פחות מאלפית מתקציב המדינה – פחות מאלפית מתקציב המדינה לנושא כל כך חשוב, שיש בו כל כך הרבה אתגרים וכל כך הרבה משימות, ומדובר בחיי אדם לא פעם ולא פעמיים. בסופו של דבר, התקציב הזה, אם יראו את הקרן הזאת כאיזשהו תקציב שתמיד אפשר להכניס את היד אליו ולקחת בשביל הדברים שלא מוצאים להם כסף כי הם לא מספיק חשובים כנראה בעיני האוצר, ולצורך תקציב המדינה, אז תקציב המשרד יישאר קטן, ואנחנו נראה את כל הדברים החשובים האלה – הם גם תמיד זמניים, הוראות שעה – סליחה, קולות קוראים שיוצאים וקוראים לרשויות לגשת אליהם. זה לא משהו קבוע, זה לא משהו מתמשך, זה משהו מאוד זמני. ולכן, בואו לא ננסה לפתור את בעיות הסביבה האמיתיות שלנו על-ידי איזושהי קופה קטנה ומאוד נוחה לאוצר, ולכן, אנחנו מתנגדים לחוק הזה. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. <אכרם חסון (כולנו):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני משוכנע שהצעת החוק היא טובה, והיא יכולה להיטיב עם הרבה רשויות חלשות מאשכול סוציו-אקונומי 1–4. אני, כאשר כיהנתי כראש עיר, לא היה תקציב כדי לחסל שתי מזבלות פיראטיות, סבלנו בנושא איכות הסביבה, ולכן צריך ללמוד מהעבר וצריך לתמוך בכל המגזר הערבי בארץ, ששם הבעיה היא חריפה וקשה. אני פונה לשר ומבקש מכבודך שתבטל את כל נושא הקולות הקוראים, הם לא עוזרים ולא תומכים ולא משנים. אנחנו צריכים להשקיע יותר כספים בתרבות, בחינוך בבתי-ספר, וגם צריך להקים תחנות מעבר בכל היישובים. ברוב היישובים הערביים אין תחנות מעבר, יש מזבלות פיראטיות. למועצות המקומיות אין מספיק תקציב ואין יכולת לחסל את כל המפגעים, ולכן אנחנו סובלים. מצד שני, אנחנו צריכים להשקיע במערכת החינוך. צריך להביא לתודעת הציבור שנושא הסביבה זה נושא חשוב. כאשר אנחנו לא יכולים לפנות אשפה, לא יכולים לפנות גזם – ולהשאיר את זה בכבישים ומסביב ליישובים, זה נותן תרבות רעה לילדים, ולכן חשוב מאוד להשקיע בדבר הזה. כמו כן, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להגיד לך, אנחנו לא מזמן חזרנו מוועידת האקלים במרוקו, והיה אתנו גם חברנו זוהיר בהלול, גם השר וגם חברת הכנסת יעל כהן-פארן, ואנחנו נפגשנו עם משלחות – – – <אלי אלאלוף (כולנו):> רק מרוקאים לא לקחתם? <אכרם חסון (כולנו):> כן. נפגשנו עם משלחות מאוד חשובות, כמו האיחוד האירופי, עם המשלחת הגרמנית, שייצגו אותה שני שרים, עם משלחת דרום-קוריאה, ועוד הרבה, ואנחנו למדנו על השיטות החדישות והמתקדמות והמודרניות שיש במדינות אלה. אני ניסיתי לטפל בנושא החשמל. אמרתי להם שיש בעיית חשמל ב-40,000 בתים במגזר הערבי במדינת ישראל. הגרמנים לא הבינו על מה אני מדבר, כי אין אפילו בית אחד בגרמניה בלי חשמל. גם הדרום-קוריאנים אותו דבר. אז אני אומר, הגיע הזמן שאנחנו לא רק נדבר, אלא נעשה, ונקדם וניתן תקציבים כי רק ככה אפשר לקדם. מצד שני, אני כאן קורא לכל חברי הכנסת הדרוזים – אני קורא לסגן השר איוב קרא, ואני קורא לידידי חמד עמאר, ואני קורא לידידי אבו מערוף – אנחנו חייבים להתאחד. מה שקרה בחורפיש ומה שקורה כל הזמן אתנו במשך כל השנים, שהמגזר שלנו לא מקבל שוויון – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אכרם, זה מאחד את כולנו. <אכרם חסון (כולנו):> – – אנחנו צריכים לאחד את כולם, כדי – באמת – שאנחנו נהיה אזרחים שווים. רק ככה נוכל לשנות את המצב העגום ונצא לדרך חדשה. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר להגנת הסביבה, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להציג בפניכם למה אנחנו התלבטנו בהצעת חוק שכמו שאמר – בצדק, אגב – השר להגנת הסביבה, מייצרת מנגנון שמאפשר בעצם להעביר כסף גם לרשויות מקומיות ערביות למטרה של התמודדות בשאלות סביבתיות, בטיפול בפסולת וכדומה. הרי המטרה הזאת היא מטרה טובה, ואנחנו רוצים לתמוך במטרה טובה כזאת. למה אם כן בכלל הייתה אצלנו התלבטות? ההתלבטות הייתה החשש הגדול שהמנגנון שנוצר כאן הוא בעצם דרך נוחה וקלה למדינה, לממשלה, למשרד האוצר, להתחמק מהאחריות שלהם לתת תקציב ראוי, הוגן, גדול, משמעותי, למשרד להגנת הסביבה לבצע את כל המשימות והמטלות שלו, כולל המטלה הזאת, של סיוע לרשויות מקומיות להתמודד עם מפגעי פסולת. המנגנון הזה, שאתם מציעים בחוק, הוא מנגנון שמבחינת התפעול של הקרן לשמירת הניקיון, במובן הצר, יש בו בהחלט היגיון. יש בו בהחלט היגיון; זה מנגנון שמייצר גמישות יותר גדולה, זה מנגנון שמאפשר מניעה של מצב שנוצר בשנים האחרונות, שבו כסף רב יחסית הצטבר בקרן, כסף שאפשר להשתמש בו וצריך להשתמש בו למטרות של טיפול סביבתי. אבל, עמיתי חברי הכנסת, כמו שאנחנו יודעים היטב, אנחנו צריכים להבין שמאחורי הדבש יש כאן עוקץ אמיתי, כי ככל שהמנגנון הזה משתכלל, כך אנחנו מקלים את הדרך בפני הממשלה, משרד האוצר, אגף התקציבים וכל הגורמים האחרים, להשתחרר מהנטל הזה שנקרא המשרד להגנת הסביבה, תקציב להגנת הסביבה, ולחזור ולהגיד – מה אתם רוצים, הנה יש קרן לשמירת הניקיון, יצרנו הגמשות בקרן הזאת, וההגמשות האלה מאפשרות לכם להשתמש בכספים לכל המטרות הסביבתיות. כך אפשר יהיה להשאיר את תקציב המשרד להגנת הסביבה נמוך ומזערי ולהגיד: אנחנו מטפלים בענייני הסביבה בעזרת הקרן. לכן, עמיתי חברי הכנסת, החוק הזה יעבור היום, אבל אני חושב שהמאבק להרחבת התקציב – להגדלת התקציב – של המשרד להגנת הסביבה הוא מאבק חשוב ומרכזי, וצריך להיות אתנו עכשיו, בתקופת ההתמודדות על תקציב המדינה – – <היו"ר נאוה בוקר:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – משרד להגנת הסביבה לא עוסק בשאלות שוליות, הוא לא עוסק במותרות, הוא עוסק בחיים עצמם, בהגנת החיים, בהגנת הבריאות, ולכן הוא צריך תקציב הרבה יותר גדול והרבה יותר משמעותי, חלק מתקציב המדינה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, דב חנין. חבר הכנסת אמיר אוחנה – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> מוותר. <היו"ר נאוה בוקר:> – – מוותר. חבר הכנסת יעקב מרגי – – <יעקב מרגי (ש"ס):> מוותר. <היו"ר נאוה בוקר:> – – מוותר. חבר הכנסת זוהיר בהלול – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> מוותר. <היו"ר נאוה בוקר:> – – מוותר. יעלה השר להגנת הסביבה זאב אלקין. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, נראה לי ש"חברי השרים" יהיה מיותר, זו פנייה אל עצמי, אז: חברי חברי הכנסת, אני קודם כול שמח שרוב חברי האופוזיציה, כפי שקרה גם בחוק הקודם, החליטו להתייחס באופן ענייני לחוק והחליטו לתמוך בו. אני חושב שזה נכון, וכפי שכבר אמרתי, בנושאים האלה, כמו הגנת הסביבה, נכון שהדיון יהיה לגופו של דבר, ולא בשיח של קואליציה–אופוזיציה. אני מחויב להתייחס לכמה מן הטענות שעלו כאן בדיון, גם אצל החברים שכן החליטו לתמוך בחוק אבל העירו על התיקונים הנדרשים בדרך הניהול ועבודת הקרן לשמירת הניקיון, ובעיני העירו בצדק – זה לא סוד שהקרן לשמירת הניקיון, בוודאי עד השנים האחרונות, לא הצליחה לממש בקצב הנכון את היעדים העיקריים שלשמם היא נועדה. אני חייב להגיד לכם שיש שינוי משמעותי בשנים האחרונות, אבל עדיין אני רואה כמה כשלים מבניים, שאנחנו נותנים עליהם את הדעת. לדוגמה – אני אשתף אתכם – הקרן לשמירת הניקיון היום מנוהלת לחלוטין על-ידי המשרד, כולל כל המערכת של המשרד, חשב המשרד, וכל מה שכרוך בכך. מצד שני, היא במידה רבה צריכה להיות גוף מבצע. אומנם היא לא יוזמת פרויקטים, אבל היא זאת שצריכה לדרבן ולממן פרויקטים גדולים מאוד של הקמת מתקני הקצה, למשל, ופרויקטים אחרים. כל מי שמכיר את הביורוקרטיה במשרד ממשלתי, ויש פה שרים לשעבר, אז הם מכירים את זה היטב, מבינים מה משמעות הדבר שכל פרויקט, קטן כגדול, אתה צריך לעבור שבעת מדורי גיהינום של אישורי חשבות המשרד, שהרבה פעמים מעכבים גם בביורוקרטיה הפנימית. אני כבר לא מתייחס לעיכובים טבעיים שקורים בגלל תהליך תכנוני – זה מתקנים חדשים, הם צריכים לעבור הרבה שלבים תכנוניים – אבל כמובן הביורוקרטיה הפנימית היא בעייתית. נקודה נוספת – לגבי הקרן לשמירת הניקיון, העירו פה חלק מהחברים על כך שהקרן מממנת גם משכורות. אגב, זה לא קשור בכלל לתיקון הזה, זה מימים ימימה, מרגע שהיא נוסדה, והסיבה לזה מאוד פשוטה. הרי כל קרן נורמלית, או כל גוף כזה, שהיה פועל, היה צריך להחזיק בתוכו אדמיניסטרציה. הקרן לשמירת הניקיון זה לא רק היטל הטמנה. זה, למשל, קנסות. כדי שהקנסות האלה יהיו, צריכים פקחים שיעשו את העבודה. הקרן לשמירת הניקיון זה קידום פרויקטים. הייתה דרך, ואני לא פוסל אותה, יכול להיות שזה גם שינוי שצריך להעביר אותה ולהפוך אותה למעין חצי חברה ממשלתית, כן? שתהיה יותר עצמאית ביחס שלה למשרד להגנת הסביבה, ואז היא תחזיק בתוכה כחברה ממשלתית את אותם התקנים של האנשים שיעסקו בנושא של קידום פרויקטים בתחום הפסולת וגם בסיפור של האכיפה הרלוונטית להכנסות שנכנסות לקרן לשמירת הניקיון, וגם אולי תפעל עם חשבות נפרדת, כמובן עם פיקוח משרד, כמו שכל חברה ממשלתית פועלת. יכול להיות שזה בהחלט יקל את עבודת הקרן, או איזשהו פתרון ביניים, אבל בהחלט יש פה כמה סוגיות מבניות שאני לא כופר בהן, הן לא רלוונטיות לתיקון המוצע, אבל בהחלט יש לתת עליהן את הדעת ולא לקחת את התבנית הנוכחית של הקרן לשמירת הניקיון ככזה ראה וקדש. אני בהחלט פתוח להמשך השיח עם חברי הכנסת בנושאים האלה, ואני אשמח לקבל גם רעיונות. עם זה, כפי שכבר ציינתי בפתיחת דברי, אני חושב שיהיה לא נכון להתנגד להצעת החוק הספציפית הזאת בגלל הרעיונות לטיפול ושינוי דרכי העבודה של הקרן לשמירת הניקיון, כי בסופו של דבר כאן, באמצעות התקציבים האלה, שכפי שאמרתי – גם לא פוגעים במילוי העבודה העיקרית של הקרן, בגלל היתרון השיורי ובגלל שקודם כול מוציאים את הכסף למטרות הראשיות, ורק אחר כך, ממה שנותר, אפשר להגדיל את יתרת השימוש למטרות נוספות ל-35%. אני חושב שכל מי שאמר שאפשר לנצל לצורך כך את התקציב השוטף של המשרד לא מכיר איך בנוי תקציב שוטף של המשרד להגנת הסביבה. לצערי, זה תקציב שרובו המוחלט הוא תקציב קשיח, הרי הכנסת הזאת חוקקה מספר גדול מאוד של חוקים שמטילים על המשרד אחריות ליישומם, וטוב שכך, אבל היא לא דאגה לגבות את תהליכי החקיקה בתקנים הרלוונטיים, ולכן המשרד היום מתוח עד קצה. יש לנו חוקים שאנחנו אחראים על הביצוע שלהם ואין אף אחד במשרד שאחראי על זה. לאחר מכן אני אעמוד פה על הבמה ותשאלו אותי למה אנחנו לא אוכפים את זה ולא את זה ולא את זה, כשלמעשה, איפה שאתה לא מסתכל היום במשרד להגנת הסביבה, כמעט כל התקציב השוטף שלו הקיים היום הולך לכוח-אדם ולהוצאות הקשיחות. אין כמעט תקציבים שוטפים, חוץ ממה שאני הצלחתי להביא כתקציבים חד-פעמיים במסגרת סיכומים עם משרד האוצר, וזה לא מעט, כי, כפי שאמרתי, כמעט הכפלנו את תקציב המשרד, אבל זה כמובן לא דרך מסודרת לעבודה לטווח ארוך ולעבודה רבת שנים. לכן, במציאות התקציבית הזאת, כשיש עוד הרבה מאוד צרכים אחרים בתחום של הגנת הסביבה, שלא דיברנו עליהם כאן, כמו זיהום אוויר ואחרים – לקחת ממעט הכסף שיש כשיש פה יכולת לנצל כסף שממילא יושב כאבן שאין לה הופכין, למטרות של טיפול בפסולת – עוד פעם, לא לוקחים מהקרן לשמירת הניקיון לזיהום אוויר, אלא – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל למה אין לה הופכין? למה אין לה השקעה מוגדרת? <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> יש השקעה. יש השקעה, אראל, אבל מי כמוך מכיר, כשאתה נותן הרשאה להתחייב אתה לא מנצל את כל המזומן מייד. זה קרן שכל הזמן גם – – – הרי זו לא קרן קבועה. יש כל הזמן הזרמת הכנסות. לכן החוק אומר: אם בשנה מסוימת יש לך יתרת מזומנים, תוציא את זה למטרות שהן קרובות מאוד למטרה העיקרית של הקרן. אין לך יתרת מזומנים – אתה לא יכול להוציא, לפי החוק. לכן אין פה סיבה לטעון, כפי שחלק מהחברים פה טענו – תשמשו בכל הכסף הזה למתקני קצה, למשל. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל אתם יכולים – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אני מקווה ששכנעתי את מי ששכנעתי. את מי שלא שכנעתי אני מקווה שאני אצליח לשכנע לקראת קריאה שנייה ושלישית. אני עוד פעם קורא לחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, אדוני השר. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 22) (מטרות כספי היטל הטמנה), התשע"ז–2016. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – 13 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 22) (מטרות כספי היטל הטמנה), התשע"ז–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר נאוה בוקר:> בעד – 43, נגד – 13, אין נמנעים. הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 22) (מטרות כספי היטל הטמנה), התשע"ז–2016, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון לקראת קריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 19) (פסק-דין פלילי של בית-משפט צבאי כראיה בהליך אזרחי), התשע"ז–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/667); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר נאוה בוקר:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 19) (פסק-דין פלילי של בית-משפט צבאי כראיה בהליך אזרחי), התשע"ז–2016, של חברת הכנסת ענת ברקו. בבקשה. <ענת ברקו (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, טוב, החוק עולה היום לקריאה ראשונה. החוק המדובר, מטרתו לסייע לקורבנות טרור בתביעות נגד ארגוני טרור והמסייעים להם. אני רוצה להדגיש חזור והדגש – אין בחוק הזה, בהצעת החוק הזאת שלי, כל סיפוח או שינוי סטטוס של בתי-משפט באיו"ש, אלא הכרה בתוצרי השיפוט שלהם. מדינת ישראל מתוקף סמכותה כריבון באיו"ש הקימה מערכת שיפוט כמתחייב, מערכת שיפוט שיש בה גם ערכאת ערעור ושיפוט לנוער. התהליכים שהתקבלו במערכת השיפוט הם תהליכים סדורים של בחירת שופטים, הם נותקו גם מינהלית מהפרקליטות הצבאית, ומדובר בערכאת שיפוט שעומדת בכל המבחנים של ערכאת שיפוט עצמאית ורצינית. בתי-המשפט הצבאיים ביהודה ושומרון פועלים כחלק מהשלטון הישראלי ועומדים בכל סטנדרט של מערכת המשפט הישראלית ודיני הראיות החלים בישראל. פסקי-הדין שלה הם על כן פסקי-דין של מערכת שיפוט ישראלית, ולא של מדינה זרה. לכן, לפסיקותיה ותוצריה יש חשיבות בכל הקשור לערכאת המשפט הישראלי. אני רוצה להדגיש שמה שקורה היום: כששופטים אדם, טרוריסט, בבית-משפט צבאי, והמשפחה של קורבנות הטרור רוצה לתבוע בתביעת נזיקין, למשל, בבית-משפט אזרחי, צריך להתחיל את כל המשפט מחדש כדי להוכיח שהוא בכלל טרוריסט, להתחיל להביא את כל גורמי הביטחון, משהו שהוא עוד סבל וסיוט לקורבנות טרור שסבלו מספיק. לכן, מה שקורה היום, שיש גם אפליה, כי יש מקרים ששופטים טרוריסטים – אם ניקח לדוגמה את ברגותי, שנשפט בבית-משפט מחוזי, לכן אין בעיה לשפוט אותו כי הוא כבר הורשע בבית-משפט אזרחי. אבל אם הוא היה נשפט בבית-משפט צבאי הייתה בעיה. לכן, כיום יש קורלציה בין פסקי-הדין המתקבלים בהליך פלילי, שמתקבלים כראיה בהליך אזרחי, אבל לגבי בית-משפט צבאי אין הדברים כך. לכן הצעת החוק קובעת שגם פסק-דין פלילי שניתן בבית-משפט באיו"ש יהיה קביל כראיה בבית-משפט אזרחי. צריך לקחת ולהכיר בתוצרים של בית-המשפט הצבאי ולא להתעלם מקיומה של מערכת משפטית זו ולנהוג מנהג בת-יענה בתוצריה. כך אפשר יהיה להילחם בטרור גם באופן אפקטיבי ולסייע לקורבנות טרור, משפחות שספגו מספיק, גם מוות, גם פציעות, של יקיריהן וחייהן גם כך גיהינום ולא להכביד עליהם בהליך המשפטי. אין בחוק זה – ואני חוזרת ומדגישה – שינוי של סטטוס בתי-המשפט הללו, שערכאת השיפוט בהם עולה בקנה אחד עם אמנת ז'נבה ומשפט האזור. אודה על תמיכתכם בחוק. תודה, גברתי. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חברת הכנסת ענת ברקו. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת ברקו טועה ומטעה כשהיא אומרת שאין בחוק המוצע שינוי של הסטטוס-קוו, או שאין בו סיפוח של השטחים הכבושים. ואני אומר: יש ויש. אני ציטטתי בקריאה הטרומית את עמדת היועץ המשפטי לממשלה ומשרד המשפטים, שהוגשה לבית-המשפט העליון. ואני אקרא לחברי חברי הכנסת את מה שכתב היועץ המשפטי לממשלה – לא אני. הוא כתב שאומנם מדובר בבתי-משפט מקצועיים, שמתנהלים באופן מקצועי ואינם תלויים מבחינה מהותית או מקצועית בגורם כלשהו. אבל הוא כתב: יחד עם זאת, בתי-המשפט הצבאיים באזור פועלים על-פי מערכת דינים נפרדת לחלוטין, בהתאם לדין מהותי שונה וסדרי הדין שונים בחלקם. המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל אינם חלים באזורים אלה. ואז, היועץ המשפטי לממשלה, חברת הכנסת גרמן, מגיע למסקנה, והוא כותב שחור על גבי לבן: "המסקנה העולה מהאמור היא כי מערכת בתי-המשפט הצבאיים הנה מערכת נפרדת ועצמאית אשר הוקמה מכוח דיני התפיסה הלוחמתית של המשפט הבין-לאומי ופועלת לפי תחיקת הביטחון החלה באזור. הדין הישראלי אינו חל לגביה במישרין ואינו מקנה לה את סמכותה, ועל כן בית-משפט צבאי הנו למעשה בית-משפט זר". זה הוגש לבית-המשפט העליון, כאשר היועץ המשפטי לממשלה קובע כי המסקנה שלפיה מערכת בתי-המשפט הצבאיים באזור הנה נפרדת ועצמאית ממערכת המשפט הישראלית – תשמע טוב, חבר הכנסת זוהיר בהלול – עולה בקנה אחד אף עם כללי המשפט הבין-לאומי המסדירים את משטר התפיסה הלוחמתית. ולכן, הוא אומר שמערכת בתי-המשפט הצבאיים באזור הנה מערכת משפט עצמאית, אבל יחד עם זאת, אין חולק כי בתי-המשפט הצבאיים אינם יונקים את סמכותם מכוח החוק הישראלי ואינם מוסמכים לשפוט בישראל ולכן היא מערכת משפטית זרה. אבל אנחנו רגילים בתקופה האחרונה שהממשלה מצפצפת על היועץ המשפטי לממשלה, לא שומעת לו. אפילו היועץ המשפטי לממשלה הזהיר את ראש הממשלה שהוא עלול להגיע לבית-הדין הבין-לאומי בהאג. אז תמשיכו בזה ואתם תגיעו לבית-המשפט הבין-לאומי בהאג, כי אתם – – – <ענת ברקו (הליכוד):> מי שיגיע זה הטרוריסטים. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. נא לסיים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – – כי אתם פוגעים במשפט הבין-לאומי – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אנחנו נדאג לקורבנות טרור, והטרוריסטים יגיעו לבית-המשפט בהאג. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מילה אחרונה בעניין קורבנות הטרור, ותשמעי מה שאומר – – – <ענת ברקו (הליכוד):> יש היום הרבה קורבנות טרור, ובכל העולם כבר. זה כבר לא – – – <היו"ר נאוה בוקר:> אני מבקשת לסיים כי השעון התחיל הרבה אחריך. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני אסכם. תשמעי מה שאומר היועץ המשפטי לממשלה בעניין קורבנות הטרור, ותשמעו טוב – – – <ענת ברקו (הליכוד):> שמעתי אותו טוב מאוד. שום דבר לא סותר כאן. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אכן – זה כותב היועץ המשפטי לממשלה – – – <היו"ר נאוה בוקר:> משפט אחרון, חבר הכנסת סעדי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כן. אכן מסתבר שיקל על המשפחות לנהל את תביעתן בעזרתם של פסקי-הדין של בית-המשפט הצבאי. ברם, בהליך שבפנינו מונחת בפני בית-המשפט הנכבד שאלה משפטית כללית חשובה – ואנחנו דנים בשאלה משפטית – ובמישור המשפטי העניין ברור, חד וחלק, לא משתמע לשתי פנים: מדובר במערכת משפטית של משפט זר. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת סעדי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. בבקשה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר או השרה, אם ישנו, סגן השר איוב קרא – מישהו עוד ישנו כאן מהשרים, מהממשלה, שמחוקקת חוקים ולא נוכחת לשמוע את חברי הכנסת ודעות חברי הכנסת? אומנם זו יוזמה של חברת הכנסת ענת ברקו, אבל בכל זאת – – – <מירב בן ארי (כולנו):> השר פה. <היו"ר נאוה בוקר:> השר יושב בצד השמאלי שלך. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> בסדר, אמרתי. עוד פעם, כבוד השר זאב אלקין. אנחנו כאן בפני חקיקת חוק הבא לשכפל מה שיש בשטחים הכבושים – לפי החוק הבין-לאומי הם שטחים כבושים – תחליטו לספח את השטחים הכבושים, הגדה המערבית ורמת-הגולן גם כמובן, הסורית, הכבושה, ואחר כך תחוקקו חוקים. לחוקק משהו לא-חוקתי בכלל ולשכפל חוק של משטר צבאי למשהו אזרחי, זה לא רק נוגד לכל החוקים הבין-לאומיים המקובלים – מבחינה חוקתית, חבר הכנסת אוסאמה סעדי הסביר את הפרדוקס של החוק ואת ההיבטים המשפטיים, שגם בג"ץ מסרב להם – אלא אם האמירה שהיום שמענו בתקשורת, שאומרת: בג"ץ מתערב בסוגיות שלא מעניינו. אם האמירה הזאת אמירה שתהיה רווחת מעכשיו והלאה – במידה מסוימת היא רווחת אבל עדיין לא יוצאת לפועל, וכנראה מישהו רוצה להוציא את זה לפועל ולהגיד שבג"ץ – או לכפות – שבג"ץ מתערב בעניינים לא שלו. אז אם בג"ץ לא יתערב, מי יתערב? הכנסת תתערב? נכון, מובן שאנחנו נתערב, אבל במצב הקיים, האבסורד הקיים, שאין שכל נאור שיבין מה זו דמוקרטיה, מה זה חוק נוגד לחוק, מה זה חוק בין-לאומי, מה זו רמיסת החוק הבין-לאומי, חובה שבג"ץ יגן על מה שנשאר מההיגיון ומהשכל הישר בחקיקות שישנן, שאנחנו עדים להן יום אחרי יום בכנסת הזאת. אני חושב לעצמי, ואני חושב שרוב חברי הכנסת חושבים לנכון, שאכן הדבר הזה – שכפול משטר צבאי למשטר אזרחי – לא מקובל על אף חבר כנסת. ולכן אני פונה למצפון של כל חבר כנסת וחברת כנסת – לא לתמוך בחוק הזה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, הזכיר לי חבר הכנסת זחאלקה – גם הוא ידבר על זה – שהחוק הקודם שהציע השר ארדן לגבי חקירות, הבדיל צילומים והוציא חקירות ביטחוניות מצילומים. כאן, נדמה לי, עושים קונספט הפוך. אני שוב רוצה לדבר על תכנון ובנייה, על הריסות, על הסבל של תושבי אום-אלחיראן. אום-אלחיראן זה יישוב שאנשיו התבקשו לעבור אליו על-ידי המדינה. וזה האקסודוס השלישי שלהם אם הם יפונו, אם הם יגורשו – זו נכבה שלישית. אנשים מנסים להידבר, להגיע לפשרה עם המדינה, והם נתקלים בקיר אטום. ממש. היום אומרים לנו התושבים, שיש סיכוי גדול שייהרסו מחר בתים אחדים, שהבולדוזרים ידברו ולא ה-common sense, ולא הדברים הרציונליים, ההידברות. לכן אני תוהה, למה ההסדרה היא קונספט? תגיד, הסדרה היא קונספט יהודי בלבד? ההסדרה זה משהו ליהודים? <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא, זה גם לקפריסין. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> במיוחד יהודים ששדדו קרקע של ערבים? זה הפירוש של הסדרה? עשיתי גוגל, זה לא הפירוש של הסדרה. ולכן נשאלת השאלה, למה בחורפיש הורסים ובעמונה מסדירים? באום-אלחיראן רוצים להרוס – אולי מחר. זאת התעמרות באזרחים, גם בצפון, גם בדרום. גם בחורפיש וגם – ולגבי שירות צבאי אנחנו רואים פה: בעל הבית היה קצין, (אומר דברים בערבית: נכון? לא עזר לו לא הקצונה ולא השירות בצבא. הרסו את הבית; כבשו את המקום. החברים שלו כבשו את המקום. לא? החברים שלו בצבא כבשו את המקום.) כואב, משפיל. תשמעו אותו מה הוא אומר. תשמעו מה המשפחה שלו אומרת. וזאת אדמה פרטית, נכון, אכרם? אדמה פרטית? אדמה פרטית. <היו"ר נאוה בוקר:> תתחיל לסיים בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני אסיים, אבל אני מאוד מקווה שהממשלה שלך תסיים. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה לך. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> מוותרת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש הסכמה באולם – אני מציע להצביע על הסיכום של חבר הכנסת טיבי. <אמיר אוחנה (הליכוד):> פחות הסכמה בצד הזה של האולם. <היו"ר נאוה בוקר:> אתה מוכן לתת לחברך לעלות לדבר? תודה רבה. <קריאה:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> בבקשה. באבי התמים. באבי התמים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גברתי, לחגור חגורות. גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת – – <היו"ר נאוה בוקר:> בבקשה רק אל תצעק. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – לפעמים יש הצעות חוק שאתה לא יכול לבחון אותן לבד. אפשר, אבל זה לא נותן את התמונה המלאה, זה נותן – איך אומרים? – 20% או 10% או 5% מהתמונה באשר לחוק עצמו. הצעת החוק הזאת היא במסגרת הקונספציה והאסטרטגיה של הסיפוח הזוחל. זה מבית-הספר. מציעת החוק אינה ממרצ, היא אפילו לא ממפלגת העבודה שמדברת על שטחים מוחזקים, היא מאנשי ארץ-ישראל השלמה, שרוצה שהחוק הישראלי יופעל בשטחים הכבושים. לכן, מבחינתה ומבחינת החוק הזה, יש לעשות את ההשוואה הזאת בין בית-משפט בתוך ישראל לבית-משפט בשטחים הכבושים. אפילו אם זה נעשה לעניין ספציפי, לעניין מוגדר, הרי זה לא משהו הכרחי, אפשר לוותר עליו ולהשאיר את המצב הקיים. אם אתה רוצה לעשות את ההבדלה בין שטח כבוש לבין שטח ריבוני של מדינת ישראל המוכר בין-לאומית, אז אתה לא יכול לתמוך בחוק הזה. אתה לא יכול לבוא בשביל עניין קונקרטי, חשוב ככל שיהיה, ולהגיד: אנחנו בשביל זה מכפיפים את החוק הבין-לאומי, משנים את החוק הישראלי. זאת לא הכוונה. הכוונה היא לעשות את ההשוואה הזאת בדרך של הפוך על הפוך: אני לא יכול להחיל את החוק הישראלי על השטחים הכבושים, אז אני אחיל את החוק של השטחים הכבושים בתוך ישראל. כביכול זה מתוחכם, כביכול מצאו איזושהי נקודה שאפשר לטשטש אתה את הגבולות, ולדבר על השטחים הכבושים לא כעל שטחים כבושים אלא כחלק מארץ-ישראל השלמה וכו' וכו'. אז ידע כל מצביע בעד החוק זה, שהוא מצביע בעד ארץ-ישראל השלמה – – <היו"ר נאוה בוקר:> נא לסיים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – זאת כוונה הח"כית. אני לא אומר: המשוררת, כי היא לא משוררת. תודה רבה. <קריאה:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חברת הכנסת רויטל סויד. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מוותרת. <היו"ר נאוה בוקר:> מוותרת. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת. חבר הכנסת אראל מרגלית, בבקשה. ואחריו – חברת הכנסת עליזה לביא; אינה נוכחת. <קריאה:> – – – חברת הכנסת ברקו – – – <ענת ברקו (הליכוד):> מה אתה אומר? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – למשוך את החוק. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תגידו, למה אין פה מים טריים? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> חבר הכנסת זחאלקה – – – <היו"ר נאוה בוקר:> בבקשה. חברים. <קריאה:> – – – ממילא להתעלל בנו, אבל למה – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת יואל חסון. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> רגע, רגע, רגע. תתחילי מהתחלה. אני עוד לא מתחיל. <היו"ר נאוה בוקר:> בבקשה. נוסיף לך שלוש שניות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, מי השר? <היו"ר נאוה בוקר:> השר זאב אלקין. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אדוני השר, חברותי חברות הכנסת, חברי חברי הכנסת, פשוט התקיפו אותי עכשיו כמה חבר'ה של נתניהו, כי אני מבקר דווקא את העסקה של ספינות ההגנה על הגז. אז אני רוצה להגיד כמה מילים בצורה קצת יותר חופשית. תראו, כשעורך-הדין הפרטי שלך – באמת, תיכנסו לראש: תחשבו שיש לכם עורך-דין פרטי שמסוגל לבצע עסקאות בעולם – פותח חברה או מתעסק באיזה עניין גדול, אתה יודע על כך, בכללי. אני אתן לכם דוגמה. כשעורך-דין שמרון פתח למימרן – גדול הפושעים באירופה בעת האחרונה – העביר 330 מיליון יורו בהלבנת כספים, הרבה מהם לישראל. כשמימרן היה צריך את שמרון כדי לפתוח לו חברה בישראל – תראו, מימרן פתח 300 חברות, הוא לא היה צריך את שמרון אלא אם כן הוא היה צריך את נתניהו. ליד נתניהו היה חביב, עוד בחור מהליכוד, וכנראה הועברו שם כספים לא-מעטים. עכשיו אנחנו מוצאים את אותו עורך-דין עובד חמש שנים על עסקת הנשק הגדולה ביותר שישראל חתמה עליה מעודה. עם גרמניה. וכשעורך-דין עובד על עסקה הוא גם מקבל נתח מן התיווך בעסקה. אם אתם מחר תלכו לעשות עסקה בברזיל ותיקחו שם מישהו שמכיר את הממשל בברזיל, אתם תיתנו לו נתח, תאמינו לי, כי בלי זה לא תגיעו לברזיל. ובלי שמרון לא הייתם מגיעים לנתניהו. ולכן אני אומר את הדבר הבא: רבותי, תתעוררו. אני לא יודע מה היועץ המשפטי הולך לבדוק או לא – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא לא בודק. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – אבל אני אומר לכם שיש פה, לדעתי, את אחת מעסקאות השחיתות הגדולות שהיו במדינת ישראל מעודה. בין אם זה עורך-הדין הפרטי שלקח והשתמש במשאבי מדינה כדי לעשות עסקת ענק, ובין אם זה עורך-הדין הפרטי ושולחו. לא יודע – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – אבל עורו-עורו, כי זה קורה בבית שלנו – – <קריאה:> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – בוועדות שאנחנו נכנסים אליהן. וזה בסוף גם השם שלנו, כי חלק מאתנו מאשרים עסקאות בלי לדעת – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת אראל מרגלית. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – מי עומד מאחוריהן. <קריאה:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה לך. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> איפה הכסף? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> איפה הכסף? <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <קריאה:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> תשאל את יאיר לפיד. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הכסף עובר לגרמנים, ונתח שלא עובר – לעורכי-הדין. <קריאה:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> כן, הוא סיים מזמן. הוא רק ממשיך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אנחנו – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> ואחריו – חברת הכנסת עליזה לביא? אינה נוכחת. <קריאה:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חברת הכנסת יעל כהן-פארן? אינה נוכחת. <אמיר אוחנה (הליכוד):> זהו – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת אכרם חסון? <אכרם חסון (כולנו):> מוותר. <היו"ר נאוה בוקר:> מוותר. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין? אינה נוכחת. חבר הכנסת דב חנין? בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת אמיר אוחנה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> לא. הלילה – – – <היו"ר נאוה בוקר:> מוותר. אז עיסאווי פריג'. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, יש מסורת בממשלה הזאת, ששרים מתביישים קצת בחברותם בממשלה, ולכן הם לא יושבים ליד שולחן הממשלה אלא מתחבאים – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> לא – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – בין ספסלי חברי הכנסת. אגב, לגמרי אפשר להבין את הדבר הזה. <קריאה:> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> זה לא כבוד גדול לכהן בממשלה הזאת, ולכן אני בהחלט מבין את השרים, ואני אפילו לא בא אליהם בטענות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – להיות ברשימה הפלסטינית. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> חבר הכנסת חזן, אתה באמת הרי לא רוצה שאני אענה לך – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – בגישה הזאת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה יודע שאתה – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שאני מופתע בכל פעם מחדש מנכונותה של הקואליציה הזאת לפגוע בכל הכללים של המשפט: בין שזה משפט בין-לאומי בין שזה משפט ישראלי. יש להם מטרות פוליטיות: הם רוצים לקדם את סיפוח השטחים. זו מטרה שאני חולק עליה, אבל הם רוצים לקדם אותה. אבל למה לא לעשות את הדברים בצורה מסודרת? לנסות להתאים אותם למערכות משפטיות מקובלות? לא – אין להם סבלנות, ולכן הם החליטו פשוט להתעלם מכל נורמה משפטית מקובלת. במאה ה-19, אחד ממנהיגי הריאקציה בצרפת אמר פעם – וחבר הכנסת אלאלוף, אני מניח, ידע לבטא את זה אולי במבטא יותר מדויק ממני – La légalité nous tue; החוקיות הורגת אותנו. ולכן צריך למחוץ את החוקיות הזאת, לדרוס אותה ואולי גם להתעלם ממנה. תראו מה מציעה לנו חברת הכנסת ברקו. היא מציעה בעצם להחיל בתוך המשפט הישראלי נורמות, הוראות ופסקי-דין שניתנו בשיטה משפטית אחרת לגמרי: בשיטה של בתי-משפט צבאיים – שאפשר להגיד עליהם הרבה הרבה דברים, אבל אפשר להגיד עליהם רק מעט דברים טובים. יש הרבה דברים בעייתיים שאפשר להגיד עליהם, מבחינת צורת מערכת המשפט הזאת, מבחינת הנורמות, מבחינת צורת ההתנהלות. אגב, לא צריך להיות מומחה גדול בדין כדי להגיע למסקנה הזאת. את כל הנורמות האלה רוצים עכשיו לייבא לתוך המשפט הישראלי. אני שואל אתכם – – – <היו"ר נאוה בוקר:> נא לסיים. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כן. אני שואל אתכם, עמיתי חברי הכנסת – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> עד מתי? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> עד מתי? באמת. עד מתי? עד לאיזה עומק אפשר לרדת? <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני אומר לך, גברתי היושבת-ראש: עם הקואליציה הזאת אני כבר הבנתי: כשהם נמצאים עמוק בבור, הם ממשיכים לחפור. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אחריו – חברת הכנסת סתיו שפיר. בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – אני לא רואה שר, אז חברי הכנסת. <היו"ר נאוה בוקר:> השר זאב אלקין יושב כאן – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אה, כן. <היו"ר נאוה בוקר:> – – משמאלך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עיסאווי – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תגידו, אתם – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – במקום לקשקש, תתחיל לדבר – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תגיד, אתם לא שבעים מלגנוב, מלעשות שטויות? <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – מה? – – – <טלי פלוסקוב (כולנו):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אין לכם – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא חושב שאתה חצוף? <עיסאווי פריג' (מרצ):> התיאבון שלכם – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> אתה אמרת כאן דבר שאני מציעה לך לחזור בך ממנו, חבר הכנסת פריג'. <עיסאווי פריג' (מרצ):> על מה? על מה? חוק ההסדרה זה לא חוק הגנבה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מדבר? – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> חוק ההסדרה זה לא חוק הגנבה? <היו"ר נאוה בוקר:> לא מקובל. אני מצטערת. <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא מקובל? <היו"ר נאוה בוקר:> לא מקובל להגיד דבר כזה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה לא חוק גנבה, אז מה זה? חוק של מה? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> אתה לא יכול להאשים בגנבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם, אתם – – – <קריאות:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם – תקשיב לי, תקשיב לי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – סליחה, סליחה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתם באים לכאן עם תיאבון כזה: – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – חוקי השתקה, חוקי סתימת פיות, חוקי גנבה – גנבת קרקעות, גנבת דעת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה, אין לכם גבול? אין גבול לזה? אתם שוברים שיאים. אתם – איך אמר לפני חבר הכנסת דב חנין – אתם רוצים לספח? תספחו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אל תדאג, נספח. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה העניין? <אורן אסף חזן (הליכוד):> עיסאווי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> בואו נראה אתכם. תספחו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה יודע – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה? אני לא מבין. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה ללכת סחור וסחור? שיטת גנבים. גנבי חקיקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> וקרקעות. וקרקעות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה, אני לא מבין אתכם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני אסביר לך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – העולם – כמו בת-יענה. אתם שמים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כמו בת-יענה אתם שמים את הראש באדמה, ושכל העולם יקפוץ לי – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – לא רואה אותי מה אני עושה. <היו"ר נאוה בוקר:> חברים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה משחק – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כל אחד – – – <היו"ר נאוה בוקר:> – – להירגע, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כל אחד – – – <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> כל אחד – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – עם החשיבה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא משחק דמקה הפוך. הוא אומר לי לספח. <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת אורן חזן – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מבין – – – <היו"ר נאוה בוקר:> – – אני לא רוצה להוציא אותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני, אני – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מבין אותך. אתה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מבין אותך: אתה מתנחל, ועל ראש הגנב בוער הכובע. אני מבין אותך. מה לעשות, זה קורה. אבל חברת הכנסת ברקו, לאן את רוצה – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – לאן את רוצה להגיע? <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> את רוצה – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> את רוצה להתחרות עם החברים שלך מי מביא המצאה אחרת של האוזן? <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תספחו. מה, את צוחקת על העולם? <ענת ברקו (הליכוד):> – – – סיפוח – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> את צוחקת על עצמך. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> את צוחקת על עצמך בחקיקה הזאת. זו חקיקה אנטי-חוקית. תתחילו להפנים: הגדה זה שטח כבוש שאינו חלק ממדינת ישראל. <ענת ברקו (הליכוד):> זה לא הדיון עכשיו. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תתחילו להכניס את זה לראש. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – משפחות – – – <היו"ר נאוה בוקר:> עשר שניות לסיום, בבקשה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מסיים, גברתי. אני אומר לכם: כל השיטה הזאת זה כבר מיאוס ועוד מיאוס ועוד מיאוס. די כבר. תנו לנו להתעסק בעיקר. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> לא צריך – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. <קריאה:> עיסאווי – – – <היו"ר נאוה בוקר:> בבקשה. <קריאה:> עיסאווי – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> עיסאווי, אין לך כבר כובעים על הראש מרוב שנשרפו. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה רבה, כבוד היושבת-ראש. אם רק יהיה אפשר לדבר פה – אני לא אוכל לשמוע את עצמי. <היו"ר נאוה בוקר:> חברים – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> גם אין שר במליאה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – גם אנחנו לא יכולים לשמוע – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת אורן חזן – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> מאחר שאין שר במליאה, אז אין גם מגבלת זמן. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> יש – – – <קריאות:> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> איפה הוא מסתתר? <היו"ר נאוה בוקר:> יש שר במליאה. השר זאב אלקין יושב בצד שמאל שלנו. <קריאות:> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> לא, סליחה. השר לא אמור להתחבא במליאה. הוא אמור לשבת כאן, בכיסא שלו, ולהקשיב לנאומים. אני מבקשת שזה לא יילקח מהזמן שלי. <קריאות:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> השר זאב אלקין – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אי-אפשר לראות אותו אפילו. יושב שם ומפטפט בצד כדי לא להתייחס. בשביל מה יש שר במליאה? <קריאות:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> אדוני השר – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אנחנו פה בשביל הצחוקים? אנחנו פה בשביל לקיים דיונים. <היו"ר נאוה בוקר:> חברת הכנסת – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני מבקשת גם את הזמן שלי בחזרה, כבוד היושבת-ראש, ושהשר יתכבד להשתתף בדיון. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> אוקיי. אני מציעה; חבר הכנסת אורן חזן, תן לחברה כאן לדבר. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – ליצנות כזו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> סליחה. השר צריך לשבת בשולחן הממשלה – – – <היו"ר נאוה בוקר:> לא כתוב בשום מקום היכן השר צריך לשבת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> באמת – – – <היו"ר נאוה בוקר:> אין כללים בנוגע לכך. אני מצטערת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> שישב – – – <היו"ר נאוה בוקר:> אני מציעה שתתחילי לדבר, אני אוסיף לך קצת זמן. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> כבוד היושבת-ראש – תוסיפי לי בבקשה את כל הזמן שלי, כי כבר עברה דקה וחצי. <היו"ר נאוה בוקר:> אני אוסיף לך כמה שמגיע לך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה כבוד למליאה? מה זה? <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> ואני מבקשת שהשר יהיה כאן, כי ככה לא אמורה להתנהל כנסת. <קריאות:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> אוקיי. בואי תתחילי בבקשה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני אתחיל. תראי, כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני הגשתי שאילתה דחופה כדי לקבל מענה לשאלה שאני חושבת שכולם פה צריכים לשאול את עצמם עכשיו, וזה: מהו הסכם ניגוד הענייניים שעליו חתום ראש הממשלה המכהן גם בכמה תפקידים אחרים? השאילתה הדחופה שלי לא התקבלה משום מה. הכנסת לא חשבה שמדובר בנושא דחוף. את העובדה שראש הממשלה, לפי הפרסומים, לפי החשד, מכפיף גם את האינטרס הביטחוני של המדינה לאינטרסים הפרטיים שלו ושל מקורביו – משום מה הכנסת בחרה שלא לדון בשאלה הזאת, ושלא לדרוש מראש הממשלה תשובות על הסוגיה הזאת. פניתי גם ליועץ המשפטי לממשלה, אבל מה? היועץ המשפטי לממשלה מקורב בעצמו לראש הממשלה. מינוי אישי של ראש הממשלה, שהדבר האחראי שהיה צריך לעשות כאיש מקצוע רציני ומוכשר זה להסיר את ידיו מכל נגיעה בענייניו של נתניהו, מאחר שהוא מינוי של ראש הממשלה ומקורב אליו. מפליא ביותר שהכנסת מסוגלת לעבור לסדר-היום על העניין הזה. הפרטים שחשף ממש הערב – פרטים נוספים שחשף – העיתונאי רביב דרוקר בערוץ 10 מגלים גם שעורך-הדין, פרקליטו הפרטי של ראש הממשלה, דוד שמרון, בן דודו, גם שיקר לגבי ניגוד העניינים הזה, ועל כן הכנסת חייבת לראות את הסכם ניגוד העניינים שעליו חתום נתניהו באופן מיידי. לא יכול להיות שהדבר הזה ימשיך להסתתר בכספת, במקום שהציבור יראה מה הם באמת האינטרסים של ראש הממשלה, ואיך ייתכן שהאינטרסים האלה עלו, התעלו, על הצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל. כל יום שאנחנו ממשיכים להתנהל כאילו שום דבר לא קרה, ביטחון ישראל נמצא בסכנה. כי כשאינטרסים פרטיים של האדם שנמצא בשלטון הם אלה שקובעים מה יהיה פה, לא רק כלכלית – עם כל סיפורי השחיתות שאנחנו חושפים ורואים אותם יום-יום – גם ביטחונית, הדבר הזה מסכן את כולנו. שמענו בשנים האחרונות כל פעם תירוצים למה הם לא מצליחים למגן את היישובים בעוטף-עזה, למה מפחיתים להם כל הזמן את השמירה ואת האבטחה, למה לא הצליחו להתמודד עם המנהרות בזמן. הכול כי אין כסף. אין מספיק תקציב. אבל אופס, מיליארדי שקלים בשביל העניינים הפרטיים של ראש הממשלה ושל הפרקליט שלו – מסתבר שיש. ביטחון המדינה נמצא בסכנה בגלל האינטרסים שלו. ראש הממשלה נמצא היום, ובטח יהיו פה אנשים שירצו לברך אותו על כך שהוא הפך להיות ראש הממשלה שמכהן בשלטון – – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> שנייה. <היו"ר נאוה בוקר:> אני הוספתי לך. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> עוד משפט אחד, ברשותך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נגמר הזמן. <היו"ר נאוה בוקר:> אני חושבת שזה מספיק. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – שמכהן בשלטון הכי הרבה זמן, יותר זמן מבן-גוריון. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה לך. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> בן-גוריון בזמן שכיהן בשלטון הקים מדינה. ראש הממשלה נתניהו עסוק בלפרק את המדינה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> בסדר, בסדר – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – בלפרק את שלטון החוק – – <היו"ר נאוה בוקר:> חברת הכנסת סתיו שפיר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – בלפרק את הדמוקרטיה – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – בלפרק ולחסל את כל שומרי הסף, את התקשורת, ולפגוע גם בביטחונם של אזרחי ישראל. אסור לעבור על הדבר הזה בשתיקה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> הכנסת מוכרחה לדון בסוגיה הזאת עד הסוף, עד שתתגלה האמת, כדי לשמור על ביטחון ישראל. תודה. <קריאה:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חברת הכנסת. חבר הכנסת זוהיר בהלול. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אפשר למחוא כפיים, גברתי? <היו"ר נאוה בוקר:> ואחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. בבקשה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> שנייה, שנייה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> עכשיו חצי שעה עד שזה עולה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> זה גוזל ממני 10–15 שניות. <היו"ר נאוה בוקר:> נוסיף לך עשר שניות. אפשר לחשוב שלא תדבר יותר. תמיד אתם מושכים. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> גבירותי ורבותי – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> תודה לשר. תודה לך, אדוני השר. <<השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> > – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> גבירותי ורבותי, חברי וחברות הכנסת, לרבות השר זאב אלקין – מר אלקין, במרקש כיבדתי אותך, אני מקווה שתכבד אותי בקשב רב. שלוש דקות. בישיבת ממשלת ישראל ב-29 – בישיבת ממשלת ישראל ב-29 במרס 1955 – – – <קריאות:> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> חבר'ה, אתם רוצים לשמוע פרקים בתולדות המדינה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> תקשיבו, אולי תלמדו משהו. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני הקראתי את תולדות מדינת ישראל בכיכר-ציון פעם אחר פעם בימי שישי, אז תשמעו פרק קצרצר. בישיבת ממשלת ישראל ב-29 במרס 1955, דוד בן-גוריון היה אז שר הביטחון וראש הממשלה היה משה שרת שרתוק, בישיבה הסוערת הזאת, שהייתה תחת הצל של כניסת ה"פדאיון" מרצועת-עזה, בן-גוריון סער ורתח וביקש להוציא את המצרים מרצועת-עזה. שרת, שהיה איש מתון ועם שיקול דעת, ביקש להדוף את סערת הנפש של דוד בן-גוריון ואמר לו: "אילולא החלטת האו"ם מ-29 בנובמבר 1947, מדינת ישראל לא הייתה קמה ב-1948". בן-גוריון זעף ונזף, ואמר לו: "לא ולא" – ה"לא ולא" זה נולד אז – "לא ולא, ללא העזת היהודים מדינת ישראל לא הייתה קמה, זה לא האו"ם שמום". מדוע אני נזכר אסוציאטיבית ב"או"ם שמום"? מכיוון שכנסת ישראל ראויה לאיזשהו גנאי, לאיזשהו כינוי גנאי, כפי שבזמנו זלזל בן-גוריון באומות המאוחדות שבזכותן בעצם קמה המדינה הזאת. אז אני מקווה שבעוד 60 שנה ישננו את מטבע הלשון שעבדכם הנאמן יאמר על כנסת ישראל: כנסת מנג'סת. זו כנסת מנג'סת. היא בזה לזכויות אזרח, מזלזלת בחירות האדם ובכבודו, רומסת ברגל גסה – ורגלי, רגלי מגובסת. <<השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> > אתה רוצה להגיד שאנחנו ממשיכים את בן-גוריון? שאני אבין. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אבל אמר לי בזמנו פרופסור טרכטנברג על רגל גסה בפורטוגזית – מטר לה פאטה. <חיים ילין (יש עתיד):> זה לא בפורטוגזית, זה בספרדית. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> בספרדית, סליחה. בספרדית. מטר לה פאטה. אתם ברגל גסה – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – רומסים את כבודה של המדינה הזאת שקמה על ערכים טובים. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת זוהיר בהלול. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> שנייה, שנייה, עוד עשר שניות, בחייאת. <היו"ר נאוה בוקר:> נתתי לך כבר יותר מדי. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> עוד עשר שניות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הוא כמעט מבקיע שער, תני לו עוד רגע. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אתם יודעים, משורר צריך מוזה. ברגע שחותכים את המוזה השירה נפסקת. <היו"ר נאוה בוקר:> לא נורא. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. ואחריו – חבר הכנסת אורן אסף חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> מוותר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני מוותר? – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חזן, מה יהיה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – אבל תשמע, המעט מוזה שהייתה – – – <היו"ר נאוה בוקר:> בבקשה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, כנראה שדבריו של חבר הכנסת דב חנין על הממשלה שמתביישת, על שרים שמתביישים לשבת בשולחן הממשלה, הלילה הם באמת דברים שמקבלים משנה תוקף. <אמיר אוחנה (הליכוד):> לא, שרת התרבות פה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> על בסיס – כן, אני יודע שהשרה נמצאת – אנחנו אומרים שכנראה יש משהו שמבייש לשבת על ספסלי הממשלה הזאת. <קריאות:> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה מה שאנחנו אומרים. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> להפך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה מה שאנחנו אומרים. ודווקא בדיון על החוק הזה יש סיבות מוצדקות מאוד להתבייש לשבת על ספסלי הממשלה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> חס וחלילה, אני גאה בכך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> השרה רגב, תתרגלי לכיסאות האחוריים. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> מה אתה אומר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יואל חסון. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה לא על חשבון הזמן שלי. <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת יואל חסון, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת יואל חסון, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> חבר הכנסת חסון, למה – – <היו"ר נאוה בוקר:> בפעם שלישית אתה יוצא. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – למה שהם לא יתביישו? למה שהם לא יתביישו? הנה, חברת הכנסת ברקו רואה שפסקי-דין של בתי-המשפט הצבאיים הם בכלל פסקי-דין שנחשבים לפסקי-דין זרים. היועץ המשפטי לממשלה אומר שאי-אפשר לקבל את פסקי-הדין הללו כראייה בבית-משפט ישראלי. ואז מה הם עושים? פשוט מציעים הצעת חוק שתהפוך את הלא-חוקי לחוקי. זה בדיוק מה שהם עשו עכשיו בחוק ההסדרה. בית-המשפט העליון בא ואמר שזה בלתי חוקי, זה גזל של אדמות פרטיות של פלסטינים. <נורית קורן (הליכוד):> זה לא גזל. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מה את קוראת לזה? מה קוראים לזה? <נורית קורן (הליכוד):> זה לא גזל. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אה, קרקע בבעלות פלסטינית. <קריאות:> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ואתם יודעים שזה בבעלות פלסטינית. אתם לוקחים את זה ואומרים בחוק שזה לא שלהם. מה? זה לא גזל? <נורית קורן (הליכוד):> ממש לא גזל. אתם נזכרים אחרי 20 שנה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – החברים שלך – – – <ענת ברקו (הליכוד):> לא – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אתם יודעים מה? זה לא גזל – זה שוד. <היו"ר נאוה בוקר:> חברים. <ענת ברקו (הליכוד):> גם לא שוד. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> וזה שוד מזוין. וזה שוד מזוין, כי הוא שוד בכוח. <ענת ברקו (הליכוד):> ממש לא – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה שוד בכוח. זה מה שאתם עושים בחוק הזה. זה מה שאתם עושים בחוק הזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אל תדאג. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ולכן, גם אותם כספים שעכשיו חברת הכנסת ברקו רוצה לאפשר לתובעים לקבל, בזכות החקיקה הזאת, כי עכשיו בית-משפט – כי עכשיו פסק-הדין הצבאי יתקבל כראיה, גם זה גזל. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – קורבנות טרור. גזל – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אז שיוכיחו – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חברת הכנסת ברקו – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אז שיוכיחו את הראיות בבית-המשפט – – <היו"ר נאוה בוקר:> – – אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – ולא להסתמך על בית-משפט צבאי. שיוכיחו את התיק שלהם בפני בית-המשפט. למה את עוקפת – למה את עוקפת את בית-המשפט? <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מי שיש לו תיק, שיביא אותו בפני בית-המשפט, אבל אי-אפשר לא לתת לאנשים להתגונן בפני בית-המשפט. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אי-אפשר לא לתת לאנשים להתגונן על סמך בית-משפט צבאי, שבית-המשפט עצמו – בית-המשפט בישראל אמר – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה לך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> בית-המשפט בישראל אמר שאי-אפשר לקבל את זה בתור ראיה במשפט הישראלי. <ענת ברקו (הליכוד):> אנחנו נראה – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כל פעם שיש פסיקה שאתם לא אוהבים, מביאים פשוט חקיקה חדשה. <היו"ר נאוה בוקר:> זמנך עבר. תסיים בבקשה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אבל אני אומר לכם – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – תודה, תודה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> השוד והגזל הוא – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חברים, מספיק. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> בג"ץ – אני אומר לכם, גם החוק הזה הוא בלתי חוקתי – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תורידי אותו מהדוכן. <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת יוסף ג'בארין, זמנך עבר מזמן. אני מצטערת, אני מבקשת ממך לרדת מהדוכן. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תשמע, אתה פעם היית סגן יו"ר, וכולנו יודעים למה אתה כבר לא סגן יו"ר. אז אל – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אז תן לה לנהל את זה. <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת יוסף ג'בארין. מה עושים אתו? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> היא יודעת לעשות את זה. היא יודעת לעשות את זה. <היו"ר נאוה בוקר:> אני מבקשת, חבר הכנסת יוסף ג'בארין – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אם החוק הזה יעבור, הוא ייפסל. הוא ייפסל, תאמינו לי. <היו"ר נאוה בוקר:> אני יכולה להוריד אותו? הוא מגזים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה לך. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת איל בן ראובן. אני מבקשת לעמוד בלוח הזמנים. אני לא רוצה להגיע למצב שיורידו אתכם. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברתי השרה, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני לא יודע מאיפה להתחיל – – <היו"ר נאוה בוקר:> החברים באגף הימני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אז אני רוצה להתחיל דווקא בלא קשר לחוק, ותכף נגיע אליו, מחברי יהודה גליק. יהודה, ידידי היקר חבר הכנסת גליק, שכל כך קרוב ללבי, שאני כל כך אוהב, ורק הוא יודע כמה עשיתי בשבילו. אולי היום, מתוק שלי, אולי היום הבנת סוף-סוף למה לא רציתי שתשב אתם. למה כל כך צעקתי – וכעסתי – שלא תיתן במה לאנשים שתומכים בטרור. הם לא רואים אותך ממטר, הם לא רואים אותי ממטר, הם לא רואים את עם ישראל ממטר, הם לא רואים את מדינת ישראל ממטר. הם רואים את עצמם, את החברים שלהם הטרוריסטים, את תומכי הטרור האחרים, את אלה שידם מגואלת בדם בבתי-הכלא, רק אותם הם רואים. אתה חושב שבאמת אכפת? אני אגיד לך משהו קשה: יושבים פה אנשים, בשורה שלך או בשורה לפני ואחרי, שלא היה כואב להם אם ההתנקשות בחייך הייתה נגמרת ולא היית כאן. והגיע הזמן שתבין את הדבר הזה. לעמוד פה פעם אחר פעם ולהגיד: מתוקים שלי, נשמות שלי, חמודים שלי, אני אוהב אתכם; לחלק פרחים – די כבר. זה לא עובד על אף אחד. על אף אחד זה לא עובד. צריך להגיד את האמת. הם לא ראויים להיות פה. אין להם מקום להיות פה. הם לא מכירים בזכותה של המדינה היהודית. עכשיו הדבר השני – קוז'אק ישב פה ודיבר על גנבות וגזל – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אידיאולוגיה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – חברים שלך גונבים אדמות יום-יום. יש ערבים בעלי אזרחות ישראלית שגוזלים קרקעות. אתה יודע מה ההבדל ביני לבינך? אני לא אעשה עוול לכולם; אני לא אגיד: כל הערבים גנבים. לא. כי אני יודע לכבד – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תדבר אידיאולוגיה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> כי אני יודע לכבד, ואני יודע לתת להם במה, כי גם הם אזרחי מדינת ישראל. אבל כשיש פה – ג'מאל זחאלקה שיושב פה יושב על קרקע בלתי חוקית, הבית שלו בנוי בצורה בלתי חוקית, ואתה שותק – אתה הגנב, אתה נותן יד לגנבה, אתה נותן יד לגזל. אני שמח גם שחברת הכנסת סתיו שפיר נכנסה למליאה; גם חברת הכנסת סתיו שפיר מודעת לעובדה שזה קץ עידן – תמה התקופה של המחנה הציוני. מפלגת העבודה גם היא מבינה שבבחירות הבאות, לא משנה אם היא תיבחר שנייה, שלישית, רביעית, כנראה לא יהיה לה מקום בכנסת. אז, סתיו, אני מבין שאת מחפשת עבודה. אני מזמין אותך לבוא למלא אצלי טופס 101. עכשיו אני רוצה לסכם ברמה האידיאולוגית. שמע, ידידי עיסאווי, הנה, מעל במה זאת אני אומר: אמרנו שנלך לקיים כנס בכפר-קאסם לשיח. אני מחכה להזמנה שלך. אני אבוא, ואני גם אגלה לך סוד, אני גם אתקבל בכפיים בכפר-קאסם, כי הם יודעים להעריך כבוד. <נחמן שי (המחנה הציוני):> כפיים זה מירי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ועכשיו אידיאולוגיה. נחמן ושאר החברים, ויו"ר בית"ר לשעבר, ששכח מה זה בית"ר, מה זה הדר. שכח אפילו את השם שלו – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא גדלתי בבית"ר – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – מי אתה? – – – <היו"ר נאוה בוקר:> נא לסיים. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא גדלתי בבית"ר, ואני לא משחק בפוילעשטיקים של ילדים בני 15 – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת חזן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא משחק בפוילעשטיקים של ילדים בני 15. הציבור כבר לא מאמין לכם – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת חזן, זמנך עבר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – שקרנים בחליפות, עבודה בעיניים. <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת חזן. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> ארץ-ישראל היא שלנו, היא תמיד הייתה שלנו, ואנחנו ניקח אותה, ואני אגיד לך אפילו ציטוט – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת – – <קריאות:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> – – נא לסיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – לא בזכות הכוח אלא בכוח הזכות. זה ההבדל ביני לבינך – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת חזן, פעם ראשונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אני אעמוד פה ואמשיך להילחם – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> משפט אחרון, ברשותך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תראי, אני בכיף, אין לי בעיה. כל עוד זה לא על זמני. <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת יואל חסון, אתה בקריאה, עוד מעט, שלישית. אני לא רוצה להוציא אותך. <קריאה:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> משפט אחרון, על חברת הכנסת ברקו. מגיעה לך תודה רבה על הצעת חוק שעושה סוף-סוף סדר. מי ייתן ובתי-המשפט יבינו ויפנימו שחבורת תומכי הטרור האלה מגבים אנשים שאין להם מקום, לא בבתי-הכלא – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – טרוריסטים יש להם מקום עמוק באדמה, בקבורת כלבים. אני מקווה שזה יהיה הצעד הראשון לפיצוי של נפגעים, של בני משפחותיהם – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – ולעשיית צדק בנושא החמור הזה. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה. ואחריו – חבר הכנסת איל בן ראובן. בבקשה. <קריאות:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> אחריו – חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, אחרון הדוברים. <נחמן שי (המחנה הציוני):> איפה חמשת המ"מים, אורן? <היו"ר נאוה בוקר:> בבקשה. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אם את יכולה רק להשקיט פה את – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יואל חסון וחבר הכנסת אורן חזן, מספיק עם – לא יאומן. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> תעצרי את השעון. זה לא הולך ככה. <היו"ר נאוה בוקר:> אני אוסיף לך 20 שניות. תתחיל בבקשה. חבר הכנסת אורן חזן, תן לחבר פה לדבר. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש – – – <היו"ר נאוה בוקר:> אני מבקשת מחברי הכנסת לשבת במקומות ולשמור על שקט. בוא נאפס לך את השעון. בבקשה, תתחיל. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אני אהיה קצר וממוקד באשר לחוק: אני מתנגד לחוק, אני נגד בתי-משפט צבאיים כחלק ממשטר צבאי שפועל במרחב אזרחי, ולכן חיזוק של בתי-המשפט האלה הוא בניגוד לכיוון הנכון. בעתיד, כשנצא מהשטח, לא נידרש עוד לבתי-משפט צבאיים כאלה. אני רוצה להתייחס לנושא שהוא בעיני מטריד הרבה הרבה יותר, ואני מגדיר את השאלה: האם אנחנו רפובליקת בננות, או שאנחנו בדרך לשם. קראנו היום כולנו את תיאור הפגישה של עורך-הדין שמרון ומיקי גנור עם יושב-ראש ההסתדרות ויושב-ראש ארגון עובדי צה"ל. אני מכיר את האירוע קצת יותר מהקריאה. חברי הכנסת, מדובר כן באירוע של ניצול קשרים של עורך-הדין שמרון, שמשתמש במעמדו כמקורב מאוד לראש הממשלה, לכניסה והבאת סוכן של חברה גרמנית לתוככי מערכת הביטחון, וניסיון לבצע מהלך של הפרטת מספנות חיל הים, ולמעשה העברת מאות מעובדי צה"ל לעבודה תחת חברה פרטית גרמנית, כל זאת תחת אפו של משרד הביטחון, שלא יודע דבר מעניין הזה, וצה"ל, שגם הוא לחלוטין לא במשחק. ואדון שמרון וגנור מציגים את הנושא כבדרך למימוש, וכל שנותר להסתדרות ולארגון עובדי צה"ל זה להצטרף למהלך. רבותי, זהו ניצול ציני של קשרים. <קריאה:> – – – <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> זהו ניצול ציני של קשרים לחדירה לתוך מערכת הביטחון בהיבטים אסטרטגיים מהמעלה העליונה. זה בדיוק מה שמכונה הון-שלטון על הצד הרע, המכוער והמסוכן ביותר שלו. לכן אני קורא מכאן ליועץ המשפטי: אתה חייב לבדוק, לבחון ולהוציא מסקנות. פלילי או אתי – בשלב הזה הרבה פחות חשוב. חשוב יותר למנוע אירועים כאלה בעתיד. בואו נעצור את עצמנו בחריקת בלמים, כדי שלא נהיה רפובליקת בננות, כי אנחנו לא כאלה. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת איל בן ראובן. תעלה לסכם – נעבור להצבעה? אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 19) (פסק-דין פלילי של בית-משפט צבאי כראיה בהליך אזרחי), התשע"ז–2016 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – 20 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 19) (פסק-דין פלילי של בית-משפט צבאי כראיה בהליך אזרחי), התשע"ז–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר נאוה בוקר:> בעד – 34, נגד – 20, אין נמנעים. <קריאות:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 19), התשע"ז–2016, תועבר לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <ענת ברקו (הליכוד):> תודה רבה. <הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 138) (חברות גבייה), התשע"ד–2014> [הצעת חוק מ/875; "דברי הכנסת", חוב' א', עמ' 17684.] <היו"ר נאוה בוקר:> אנחנו עוברים להנמקת הערעורים על הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 138) (חברות גבייה), התשע"ד–2014; מס' מ/875. <קריאה:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> אנחנו נוסיף לפרוטוקול שחברת הכנסת חנין זועבי נגד – – <קריאה:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> – – זה לא משנה תוצאה, וחיים ילין נגד – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> וגם אני. גם אני. <היו"ר נאוה בוקר:> – – וגם חברת הכנסת מרב מיכאלי נגד. אוקיי. הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 138) (חברות גבייה), התשע"ד–2014; מס' מ/875. ההודעה נמסרה ביום 31 באוקטובר 2016. יש שני מתנגדים. חבר הכנסת דב חנין, עולה לדבר? חמש דקות לרשותך. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. הצעת החוק שהממשלה מבקשת להחיל עליה דין רציפות היא הצעת חוק רעה. המנגנון הזה שמאפשר לרשויות מקומיות להתקשר עם חברות גבייה הוא מנגנון שאין בו שום דבר טוב. בהתקשרות עם חברות הגבייה אנחנו בעצם מפריטים סמכות גרעינית של השלטון המקומי. טיפול בחובות למערכת ציבורית צריך להיעשות על-ידי המערכת הציבורית. חברות גבייה זה גורם כוחני, בעייתי, פסול ברמה העקרונית ומזיק מאוד מאוד ברמה המעשית. עמיתי חברי הכנסת, רשימת התלונות שאנחנו מקבלים מאזרחים על צורת ההתנהלות של חברות הגבייה היא עצומה. אגב, ממגזרים ומציבורים שונים: מציבור ערבי, מציבור יהודי, מציבורים בפריפריה. אנשי חברות הגבייה פועלים כדי לקדם את הרווחים שלהם. אין להם אחריות של עובדי ציבור, אין להם תפקיד של עובדי ציבור. הם לא מערכת ציבורית. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לכולנו לנצל את ההזדמנות הזאת ולעצור את המסלול הבעייתי והמסוכן הזה של התקשרות בין רשויות מקומיות לבין חברות גבייה. רשויות מקומיות צריכות להתנהל כרשויות. אין מקום לחברות גבייה במערכת הציבורית. אני גם רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לדבר על ההתנהלות הבעייתית שראינו בימים האחרונים – או יותר נכון גילינו אותה בימים האחרונים – בפרשת רכישת הצוללות מגרמניה. כאשר התברר שראש הממשלה נתניהו מקדם רכישת צוללות מגרמניה, גם כאשר הצבא טוען שהוא לא צריך את הצוללות האלה, אנחנו סברנו שזה חלק מהאובססיה של מר נתניהו עם הנושא האיראני וחלק מהכנת הקרקע לאפשרות של עימות צבאי עם איראן בעתיד. מה שחשבנו, יכול להיות שהיה נכון, אבל מסתבר שיש ממד נוסף לעניין הזה, שהוא ממד מטריד, בעייתי, מסוכן ומעורר שאלות רבות. איך ייתכן שראש הממשלה לא ידע על מעורבותו העסקית של פרקליטו הצמוד, איש סודו, קרוב משפחתו, מי שנותן לו ייעוץ בשאלות האינטימיות ביותר? איך קרה שראש הממשלה לא ידע שפרקליטו הקרוב מעורב עד הסוף בעסקה, מייצג את החברה הגרמנית או את הסוכן שמייצג את החברה הגרמנית בארץ? זו שאלה שעד עכשיו לא קיבלנו עליה תשובה ואפילו לא התחלת תשובה. איך קרה שהחברה הגרמנית בחרה – או הסוכן של החברה הגרמנית בארץ בחר – כמייצג דווקא את עורך-דין שמרון, אדם שאין לו שום מומחיות לא בספנות, לא בצוללות ולא בצלילה? למה דווקא הוא נבחר לייצג את החברה הגרמנית או את נציגה בארץ? איך קרה שעוד לפני שמתחיל הבירור אנחנו שומעים שהיועץ המשפטי לממשלה מוציא הודעה שאין צורך בבירור? כל השאלות האלה, עמיתי חברי הכנסת, הן שאלות שאי-אפשר לדחוק אותן אל מתחת לשטיח. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> לא שאין צורך בבירור. שאין שום דבר פלילי. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כן, הוא כבר החליט. עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שהציבור איננו עד כדי כך מטומטם. מי שחושב שאת הפרשה הזאת אפשר לדחוף אל מתחת לשטיח, לא מבין שדברים גדולים כל כך כמו צוללות לא באמת יכולים להידחף מתחת לשטיח. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. חברים, הנמקת הערעורים על הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 138). ההצבעה בעד או נגד החלת דין הרציפות – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 17 בעד ההודעה – 27 נגד – 14 נמנעים – אין הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 138) (חברות גבייה), התשע"ד–2014, נתקבלה. <היו"ר נאוה בוקר:> בעד – 27, נגד – 14, אין נמנעים. ההצעה להחיל דין רציפות התקבלה. <שאילתות ותשובות> <היו"ר נאוה בוקר:> אנחנו עוברים לסעיף האחרון בסדר-היום: שאילתה לשר. שאילתה מס' 664: טיפול באזבסט בצפון נהריה. בבקשה, חברת הכנסת יעל כהן-פארן. <664. טיפול באזבסט בצפון נהריה> <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, בעניין הטיפול באזבסט בצפון נהריה, חוות דעת המשרד קובעת שאכלוס השכונה המיועדת להיבנות בחוף אכזיב עלול לסכל אפשרות של פינוי הפסולת המסוכנת שנותרה במפעל "ישאזבסט". לאחרונה, במהלך עבודות הפינוי, התברר שכמות האזבסט גדולה מההערכה הראשונית. רצוני לשאול: 1. מה נעשה כדי למנוע את התרחיש? 2. האם לנוכח חשיפות האזבסט האחרונות הוחמרו הדרישות בהיתרי הבנייה? תודה. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. אני בחרתי, בתשובה, להתייחס בצורה קצת מפורטת, כדי להציג בפנייך את כל ההקשר של פעילות המשרד בנושא האזבסט בגליל המערבי, ודרך זה למעשה להסביר שכנראה המידע שעליו ביססת את שאלתך הוא לא מדויק והוא מחבר חלקי מידע שונים לגבי אתרים שונים. קודם כול, לגבי אזבסט בקרקעות הגליל המערבי, בשנות ה-60 וה-70, כידוע, פוזרה בקרקעות הגליל המערבי פסולת אזבסט שמקורה במפעל "איתנית – ישאזבסט" למטרות של חיפוי קרקע. נוכח עוצמת המפגע הסביבתי והבריאותי ובמטרה למנוע את המשך חשיפת הציבור לחומר המסרטן, החליטה המדינה מתוך אחריות ציבורית לבצע פרויקט לאיתור, ניקוי וסילוק מפגע האזבסט מקרקעות אלה. הפרויקט מעוגן בסעיף 74 לחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק מ-2011, לרבות הקביעה של מקורות המימון שלו: מחצית מתקציב המדינה – קרן הניקיון, ומחציתו, עד 15 מלש"ח, מתקציב חברת "איתנית", ונוסף על כך קבוע בחוק כי הפרויקט לא יתבצע בשטחים שבבעלות "איתנית", שם החברה עצמה אחראית לטיפול במפגעים. ממרס 2011 ועד היום נוקו במסגרת הפרויקט עצום הממדים שמוביל ומנהל המשרד להגנת הסביבה כ-330 אתרים ברחבי הגליל המערבי, ברשויות המקומיות נהריה, מטה-אשר ומזרע, ופונו כ-120,000 קוב של פסולת אזבסט בעלות של כ-300 מיליון שקל. הפרויקט נמצא כרגע, בשלב הנוכחי, לקראת הסוף, ואמור להסתיים במרס 2017. לגבי האזבסט בשטח מפעל "איתנית", שאליו למעשה מכוונת שאלתך: המפעל שוכן על החוף הצפוני של נהריה, ואינו פעיל משנת 1997. ניקוי הזיהום בשטחי המפעל אינו חלק מהפרויקט שמוביל ומבצע המשרד להגנת הסביבה. האזבסט כמובן מהווה מפגע כאשר יש נוכחות של סיבי אזבסט באוויר או שחרור של סיבי אזבסט לאוויר. היות שכיום האזבסט בשטח המפעל קבור מתחת למצעים ותשתיות, הוא אינו מהווה מפגע, ולפיכך אין לנו כל סמכות לחייב אותם לנקות את שטחי המפעל שבהם הוא אינו מהווה מפגע. אומנם בכוונת בעלי חברת "איתנית" לפעול לשינוי הייעוד של שטחי המפעל, לשימוש למגורים, מסחר או תיירות. כפועל יוצא מקבלת היתרים ואישורים סטטוטוריים לעניין יהיה על החברה, כמובן, לנקות את השטחים מפסולת האזבסט, כפי שנדרש על-פי החוק ובהתאם להנחיות המקצועיות של המשרד. זאת הסיבה שהמשרד הודיע לבעלי המפעל, שלאחר שתאוכלס השכונה מדרום למפעל והטיילת הצפונית הנמצאת צמוד למפעל מכיוון מערב, אין ודאות שנאפשר להם לנקות את השטחים המזוהמים, הקבורים כיום תחת מצעים ותשתית, או שנקבע להם תנאים מגבילים יותר לביצוע הניקוי, שכן יש שונות בביצוע עבודת אזבסט באזור פתוח בהשוואה לעבודה באזור מאוכלס. כלומר, אכלוס השכונות הנמצאות בסמיכות למפעל "איתנית" יטיל על חברת "איתנית" מגבלות על כוונתם לשימוש עתידי בשטחיהן, וכן מגבלות ועלויות נוספות, הקשורות לאופן ביצוע הניקוי באזור מאוכלס. משמעות הדבר שיהיה אפשר לנקות את השטח, אולם עלויות הניקוי יגדלו בצורה ניכרת, וזאת הסיבה להתראה שהמשרד הוציא לחברת "איתנית". במילים פשוטות – אני תכף אמשיך, אבל חשוב לחדד כאן – כל עוד הם לא עובדים בשטח ולא משנים את ייעוד הקרקע, אין סכנה בריאותית לתושבי השכונות מסביב. כדי לשנות את ייעוד השטח הם יצטרכו לעבוד על האזבסט, אבל אז התנאים שבהם בכלל יש סיכוי שנאפשר את העבודה הזאת יהיו הרבה יותר מחמירים מאשר היום, ולכן כמובן מחובתנו היה להסביר למפעל שאם הוא יעשה את העבודה היום, יהיה לו הרבה יותר קל והרבה יותר זול. אם לא, הוא צריך להבין שיכול להיות שהוא מפסיד לחלוטין את הסיכוי להשתמש בקרקע, או יצטרך להשקיע עלויות נוספות. כדאי להדגיש שזה לא דבר בלתי אפשרי. זה אומנם יקר, אבל לא בלתי אפשרי. במסגרת הפרויקט בוצעו עבודות לניקוי אזבסט באזורים צפופים ומאוכלסים. ניסיוננו מלמד כי כאשר מבצעים את העבודה בקפדנות ובמקצועיות, אפשר לנקות אתר פסולת אזבסט גם במקרה שהיא נמצאת בסמיכות של עשרות מטרים בודדים, אפילו, מאזור מאוכלס, וללא סיכון. בכל מקרה, שטחי מפעל "איתנית" מרוחקים משטח תוכנית שכרגע מתקדמת בכ-500 מטר, זאת אומרת שמהניסיון שלנו בוצעו כבר פרויקטים הרבה יותר מורכבים של ניקוי מבחינת הקרבה לאוכלוסייה, אבל עדיין הדרישות הן הרבה יותר מחמירות, ומתוקף זה יהיה על מפעל "איתנית" להשקיע הרבה יותר כסף מאשר אם הוא יפעל היום. כמובן, המשרד חייב את חברת "איתנית" לנקות את השטחים שבהם האזבסט גלוי או עלול להיות גלוי ואינו תחת תשתיות, שלגביהם יש כמובן פוטנציאל של חשיפת הציבור לסיבי אזבסט. ואכן, במהלך השנים ואף בימים אלו ביצעה חברת "איתנית" עבודות לניקוי אזבסט משטחים שבבעלותה, זאת אומרת שהדברים שהם לא מוסתרים, שם בהחלט יש לנו סמכות לדרוש את הניקוי לפי הסטנדרט המקפיד, ואכן דרשנו, ואכן החברה ביצעה וממשיכה לבצע את הניקוי. זה מתחבר לשאלתך, רק תכף תראי שזה אתר אחר. במסגרת עבודות לפינוי האזבסט שהמשרד מבצע במסגרת הפרויקט כאמור, מתבצעת גם עבודה באתר חוף הים הצמוד למפעל "איתנית". אכן התגלה באתר זה זיהום עצום ממדים. עד כה פונו מהאתר כ-33,000 טונות, בעלות של 67 מיליון שקל, והמשרד פועל לאישור תקציב נוסף כדי לסיים את ניקוי המקום הזה במסגרת הפרויקט עד מרס 2017. לניקוי האתר הזה אין כל קשר לתוכנית הבנייה באכזיב, ועל כן אין כל סיבה לשנות את התנאים בהיתר הבנייה שניתנו לתוכנית. קרי: יש שתי תוכניות שונות; תוכנית אחת שסמוכה לאתר מפעל "איתנית", שכרגע מקודמת, ושם אין סכנה בריאותית, אבל אם בעתיד החברה תרצה להשתמש בשטח שלה בשטח המפעל היא תצטרך, כפי שאמרתי, לנקות אותו בתנאים מאוד מאוד מגבילים, אם בכלל. לעומת זאת, יש אתר אחר, שכן נמצא בו זיהום משמעותי מאזבסט, והאחריות שלנו במסגרת הפרויקט הזה בצפון לפעול לניקוי המלא שלו כדי שהוא יהיה כשיר לשימוש אחר בקרקע, ובזה אנחנו עסוקים, ואפילו כנראה לא יספיק לצורך זה התקציב המקורי שהוקדש לפרויקט, אלא נצטרך עוד מימון מסוים נוסף. <היו"ר נאוה בוקר:> שאלה נוספת, חברת הכנסת? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אומנם מאוחר, ותודה על התשובה המפורטת, אבל אני חוששת שאני חלוקה עליך בכמה דברים. אולי לא כאן המקום לרדת לכל הפרטים, אבל אני חשה שיש התרופפות בדרישות המשרד במתן היתרים לאותה תוכנית מדוברת על חוף אכזיב. בהתחלה דרשתם שהם יעשו סקרי קרקע ובדיקות אזבסט בתחום של 500 מטר מהתוכנית, ויחסית לאחרונה, בינואר האחרון, צמצמתם את זה לבדיקות של 100 מטר, כאשר כבר התגלה שיש הרבה מאוד בדיקות אזבסט שלא חשפו את הזיהומים הגדולים, והיו מאוד מאוד לא מדויקות, דווקא באזור באמת הכי רגיש בארץ, 500 מטר מהמפעל שייצר את אותו אזבסט, אנחנו בעצם הולכים לקראת בנייה שלא תאפשר – – <היו"ר נאוה בוקר:> סליחה, תתמקדי בבקשה בשאלה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> הנה אני מסיימת. – – שלא תאפשר טיפול עתידי גם במפגעים הנוכחיים הקיימים, וגם בעתיד, כמו שאמרת בעצמך, בעצם לא יוכלו לנקות את "איתנית". אז – האם אתם מודעים לכך? תודה. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> כפי שאמרתי, כן. אני כרגע לא חושב שאנחנו צריכים לשקול את השיקול העסקי של חברת "איתנית" מתי לבצע את הניקוי. אנחנו גם לא ניכנס לנעליה ולא נעשה את הניקוי במקומה, כל עוד אין סיכון מהחשיפה לאזבסט. כי כפי שאמרתי: בכל המקומות שהאזבסט היה גלוי, חייבנו אותם לנקות והם עושים את זה. אין לנו גם סמכות לעשות את זה, כי אנחנו לא יכולים לפי החוק לכפות על חברת "איתנית" לנקות אזבסט שנמצא מתחת לתשתיות ומוסתר. יחד עם זה, בשטח עצמו שבו מתבצע פרויקט אכזיב – ועוד פעם, זה שונה מהחוף האחר שעליו דיברת – לפי כל הבדיקות אין שום חשש בריאותי כרגע, ובוודאי לא מתוך מפעל "איתנית", עד שלא יתחילו במפעל "איתנית" עבודות לניקוי אזבסט. הסיכון ייווצר רק בשלב הזה, וכאן הסמכות נתונה בידינו – כי אי-אפשר לבצע את העבודות אלה בלי אישור שלנו – לתת את כל הדרישות המחמירות לעבודות האלה, אם בכלל – כי יכול להיות שנגיע למסקנה שלא נאשר. אבל כמו שכבר אמרתי, אישרנו ניקויים הרבה יותר מורכבים והרבה יותר סמוכים מ-500 מטר, וזה סך-הכול הוכיח את עצמו. אבל זה כבר שיקול דעת מקצועי, שאני באמת לא חושב שנכון להיכנס אליו כאן. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> אגב, אני גם אוסיף ואומר שאני חולק על האמירה הכללית שאנחנו מקלים בנושא של טיפול באזבסט. אני יכול להביא לך רק דוגמה אחת שקשורה לנושא אחר, אבל עד כדי כך אנחנו לא מקלים בכך, שכמו שאת יודעת – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> – – כמו שאת יודעת, כרגע, בעקבות הפנייה שלנו והתעקשות שלנו, יש אפילו חקירה פלילית בתוך הצבא על השימוש באזבסט בצורה לא-תקינה במסגרת הצבאית. ותאמיני לי, זה לא הליך קל שהמשרד – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> לא אמרתי שאתם מקלים באופן כללי. אמרתי שבהוראות שאתם נותנים אתם הקלתם. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <השר להגנת הסביבה זאב אלקין:> תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, אדוני השר. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"א בחשוון התשע"ז, 22 בנובמבר 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 22:41.>