דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ד' ישיבה קס"ט הישיבה המאה-ושישים-ותשע של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ב בחשוון התשע"ז (23 בנובמבר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 6 256. שכר הנשים במשרד האוצר 6 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 6 סגן שר האוצר יצחק כהן: 7 אורי מקלב (יהדות התורה): 9 258. עיכוב בהפחתת מחירי הלחם 13 אורי מקלב (יהדות התורה): 13 סגן שר האוצר יצחק כהן: 13 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 15 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 17 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 20 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 21 הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – זכויות עובד שבן-זוגו משרת שירות מילואים בנסיבות חירום), התשע"ז–2016 21 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 22 הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – זכויות בת-הזוג של חייל המשרת במילואים), התשע"ו–2016 22 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 23 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 23 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול האפשרות לצוות על עיכוב יציאה מהארץ בגין חוב כספי נמוך), התשע"ה–2015 26 שרת המשפטים איילת שקד: 26 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – משך החקירה), התשע"ה–2015 28 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית וטיפול התביעה בתיק החקירה עד להגשת כתב אישום), התשע"ו–2016 28 מאיר כהן (יש עתיד): 29 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית וטיפול התביעה בתיק החקירה עד להגשת כתב אישום), התשע"ה–2015 30 דב חנין (הרשימה המשותפת): 30 הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (הסרת חיסיון), התשע"ה–2015 33 קארין אלהרר (יש עתיד): 33 הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (הסרת חיסיון), התשע"ה–2015 35 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 35 שרת המשפטים איילת שקד: 36 הצעת חוק סיוע למוסדות התרבות והאמנות בנצרת, התשע"ה–2015 39 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 41 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 43 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 46 הצעת חוק קביעת מועדי בחינות (אי-קיום בחינות במועדים מסוימים) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 49 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 49 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (משך זמן חניה בחניון שגבה דמי חניה כוללים בעד יום), התשע"ו–2016 51 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 52 הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק ליורשי נפטר), התשע"ו–2016 54 סגן שר האוצר יצחק כהן: 54 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת התקנת אמצעי הצללה בגני-שעשועים), התשע"ו–2016 62 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 62 הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ו–2015 67 איתן ברושי (המחנה הציוני): 67 הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ו–2015 72 חיים ילין (יש עתיד): 73 הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ה–2015 77 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 77 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 79 חיים ילין (יש עתיד): 86 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 88 הצעת חוק הפסקת שיטת ההעסקה הקבלנית, התשע"ו–2016 95 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 96 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 100 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 112 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (החלת חובת הדלקת פנסים בכבישים בין-עירוניים בתקופה שבה חל שעון חורף), התשע"ו–2016 116 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 116 שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 118 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 122 הצעת חוק ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 125 עפר שלח (יש עתיד): 125 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 127 הצעת חוק המרכז למורשת הערבים בישראל, התשע"ה–2015 135 עיסאווי פריג' (מרצ): 135 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 140 עיסאווי פריג' (מרצ): 147 הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – אישור נוהל הגשת בקשות תמיכה), התשע"ו–2016 151 משה גפני (יהדות התורה): 152 הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – אישור נוהל הגשת בקשות תמיכה), התשע"ו–2016 155 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 155 הצעה לסדר-היום 156 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא עסקת רכישת הצוללות מגרמניה 156 מיכל רוזין (מרצ): 156 הצעה לסדר-היום 159 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא עסקת רכישת צוללות מגרמניה 159 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 160 שר התיירות יריב לוין: 162 הצעות לסדר-היום 175 נטל כספי מתמשך על רשויות מקומיות מרוחקות עקב הסעות גמלאים וקשישים למרכזי רווחה 175 איתן ברושי (המחנה הציוני): 176 חיים ילין (יש עתיד): 180 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 181 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 182 הצעות לסדר-היום 185 רשת "קפה קפה" מונעת מעובדיה לדבר בשפה הערבית 185 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 185 יהודה גליק (הליכוד): 187 עיסאווי פריג' (מרצ): 188 דב חנין (הרשימה המשותפת): 189 יעל גרמן (יש עתיד): 190 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 191 הצעות לסדר-היום 194 כישלון מערכת אכיפת החוק בהגנה על קשישים חסרי ישע 194 איציק שמולי (המחנה הציוני): 194 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 195 טלי פלוסקוב (כולנו): 197 שר החינוך נפתלי בנט: 198 הצעות לסדר-היום 201 דוח הלמ"ס: עלייה חדה במחירי הדיור 201 אורי מקלב (יהדות התורה): 201 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 204 מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): 205 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 206 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 208 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 209 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 209 הצעות לסדר-היום 210 הריסת בית ביישוב חורפיש 210 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 210 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 211 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 213 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 215 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 216 אכרם חסון (כולנו): 217 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 218 הצעה לסדר-היום 219 29 תלמידים מחמישה בתי-ספר יוקרתיים בירושלים נעצרו בחשד לסחר בסמים 219 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 220 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 221 <שאילתות דחופות> <היו"ר יצחק וקנין:> צהריים טובים. היום יום רביעי, כ"ב בחשוון התשע"ז, 23 בנובמבר 2016. אני פותח את ישיבת מליאת הכנסת. כהרגלנו ביום רביעי, אנחנו פותחים בשאילתות דחופות. אני מזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן לעלות לדוכן ולהשיב על שאילתה דחופה מס' 256 של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין בנושא: שכר הנשים במשרד האוצר. שואלת נוספת, עליזה לביא. תמתיני שנייה שסגן השר יגיע לדוכן הנואמים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני תמיד ממתינה לסגן השר. <היו"ר יצחק וקנין:> כולנו ממתינים לו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה נכון, והוא יודע את זה. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, רשות הדיבור שלך. <256. שכר הנשים במשרד האוצר> <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, בעקבות פרסום ב"דה-מרקר", כי אף שיש רוב של נשים במשרד האוצר, נשים עדיין משתכרות ב-17% פחות מעמיתיהן הגברים, ומכיוון שעל השירות הציבורי להיות דוגמה לצמצום הפערים המגדריים – רצוני לשאול: מה ייעשה לתיקון העיוות המגדרי ולצמצום פערי השכר בין גברים לנשים? סליחה, אדוני הסגן, בכלל, לא רק במשרד האוצר. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אדוני סגן שר האוצר ישיב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> א. אני מתחבר מאוד למשפט האחרון, מכיוון שמשרד האוצר אינו שונה מהותית מיתר משרדי הממשלה בכל הנוגע לפערי שכר בין נשים לגברים. אדוני היושב-ראש, יצוין כי לתפקיד ולדרגה יש השפעה משמעותית על השכר. את זה ודאי אתה יודע, שכן שכרן הנמוך של נשים ביחס לגברים בשירות המדינה נובע מכך שמרבית הנשים בדירוגים המינהליים מועסקות בתפקידים מינהליים ובדרגות נמוכות יותר יחסית לגברים. הסבר משמעותי נוסף לפערי השכר נובע מרכיבי העבודה הנוספת – מאחר שבממוצע גברים צוברים שעות נוספות יותר מנשים – וכן מפערים בהחזרי הוצאות בתפקיד. אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, מבדיקתם של אנשי אגף השכר והסכמי העבודה, הנערכת מזה שנים ומפורסמת מדי שנה בדוח הממונה על השכר, עולה כי בהשוואת השכר של נשים וגברים בין ממוצעי השנים 1997 ל-2015 חל צמצום בפערי השכר בין גברים לנשים בשיעור 12% – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> עדיין יש פער כלל-משקי של 33%. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – ברכיב השכר הפנסיוני, בשיעור של 13% בעבודה נוספת, ובשיעור של 33.5% בהחזר הוצאות, בשיעור של 3.2% מהשכר ברוטו. זה כבר טוב. בכיוון הנכון. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כן, כן. הכיוון הנכון הוא אפס. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> בהמשך לדוח שטאובר, אשר בחן, בין היתר, את שכר הנשים והגברים בשירות המדינה, ואשר מסקנותיו אומצו על-ידי הממשלה, אדוני היושב-ראש, ב-8 ביולי 2014, מופעל כרגע פיילוט המאפשר עבודה בשעות נוספות מהבית – משהו חדש, לאפשר שעות נוספות, כיוון שאישה זה אימא גם – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כן, זה באמת דבר חשוב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – – מהבית לבעלי משרות הוריות אשר רובם נשים. בנוסף, אציין כי בהסכמי המסגרת האחרונים ניתנה תשומת לב מיוחדת לאוכלוסיית ההורים לילדים בגילים צעירים. הסכם מסגרת שנחתם ב-2011 קבע תשלום תוספת מעונות מוגדלת להורים לילדים עד גיל חמש. הסכם מסגרת שנחתם לאחרונה העניק יום חופשה נוסף או קיצור שבוע העבודה בחודש אוגוסט לבעלי משרות הוריות. בהסכם זה גם נקבע, בהנחיית שר האוצר מר משה כחלון, כי לפחות מחצית מתוספת השכר תינתן כתוספת שקלית, דבר התורם לצמצום פערי השכר; לדעתי, צעד חשוב ונכון, מכיוון שאם הייתה תוספת אחוזית, אז מי שמקבל בחברות הממשלתיות 50,000, אז זה עוד 10%, עוד 5,000, אבל לבעלי השכר הנמוך זה עוד 500 שקל. אז הפער היה והוא החליט שהתוספת תהיה שקלית, וכך זה עוד צעד בצמצום הפערים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מאוד חשוב שהמסר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> שאלה נוספת? <היו"ר יצחק וקנין:> שאלה נוספת, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; אם ברצונך, את לא חייבת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כן. אני מודה לך מאוד. <היו"ר יצחק וקנין:> אחריה – חבר הכנסת אורי מקלב. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> קודם כול, אדוני סגן השר, אני מודה לך על התשובה המלומדת. אחת המורכבויות שאנחנו ערות להן יותר ויותר היא שבתפקידים זהים, בכירים, אפילו בכירים – זאת אומרת בכירות המשק וגם בכירות שירות המדינה מרוויחות עדיין פחות מהמקבילים שלהן. כלומר, העניין הוא גם איזה מסר בסיסי. אני מודה לכם, אגב. אני חושבת שבאמת אתם עושים צעדים בכיוון הנכון. אבל אני חושבת שיש פה איזה משהו עמוק יותר במסר החברתי, שגם יחייב, אני מקווה, את כל המשק להגיע למצב שבו הפערים הם לא 12%, כפי שצומצמו, אלא אפס אחוזים, כפי שראוי שיהיה. כל יתר הדברים – בשבוע הבא אנחנו נציין כאן את יום המשפחה הישראלית, אז אני מקווה לעזרה גם בעניין הזה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> שואל נוסף – חבר הכנסת אורי מקלב. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. מכובדי סגן השר, ברשותך, אני מבקש להרחיב קצת את השאילתה הדחופה של חברת הכנסת נחמיאס ורבין, ולא לדבר על 17% פער, אלא לדבר על פער של 60%-50%; אבל לא לגבי העובדות הקבועות של המשרדים הממשלתיים, כפי שהיא ציינה – לא דווקא משרד האוצר – אלא לגבי עובדות קבלן, מה שנקרא עובדות מיקור חוץ, עובדות מיקור חוץ בעיקר בתחום המחשוב. חברות התיווך, חברות הקבלן האלו, משלמות לעובדות מינוס 50% או 60% ממה שהן מקבלות בעבור אותה עובדת. עובדת שהחברה מקבלת בעבורה 15,000 שקלים – העובדת עצמה מקבלת רק 7,000 ו-8,000 שקלים, והשאר נקרא תקורה. תקורה אני מבין שזה 10%, 15%. תקורה של 60%? שם הפערים הרבה-הרבה יותר בולטים, במיוחד שרוב העובדים האלו הם נשים. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. אדוני סגן השר ישיב גם לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין וגם לחבר הכנסת אורי מקלב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אני קודם כול מודה לך על השאלה. את פשוט התחברת לרעיונות שנמצאים כאן במשרד האוצר, גם בדוח שטאובר – וגם בוחנים וסורקים את זה כל הזמן, את הקשב הזה. בעזרת השם, אנחנו מתקדמים בכיוון הנכון, עושים הכול בשביל להתקדם. אני מתחבר רגע לשאלה שלך ולשאלה של הרב מקלב, כי אנחנו רואים פערים גם בין נשים, למשל נשים חרדיות שעובדות באותו מקצוע. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> נכון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אפילו – לא נעים להגיד – הן לא פחות מוכשרות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מנוצלות, אתה יכול להגיד. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מקבלות – כמה, יקירי? – 50% מהשכר שאישה מקבילה מקבלת באותו מקצוע. לא בקרב עובדי מדינה, אני מדבר – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> עובדי קבלן. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> עובדי קבלן. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, עובדי קבלן ובחברות שמפעילות מערכות די גדולות. זה נורא מפריע, זה נורא מציק. למה אישה חרדית, רק מפני שהיא חייבת לצאת לעבודה כי היא תומכת בבעלה שהוא בן-תורה, שתורתו אומנותו, והיא המפרנסת היחידה, והיא מבחינה מקצועית – כל המעסיקים, בלי יוצא מן הכלל, מעידים עליהן שהן – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> שהן יוצאות מגדר הרגיל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – יוצאות מגדר הרגיל. גם מבחינת מוסר עבודה, גם מבחינת מקצועיות. אז למה הן מקבלות חצי מהשכר שמקבילתן ברעננה או בגבעתיים או בתל-אביב מקבלת? אותו מקצוע, אם תוכנה, אם מהנדסת תוכנה. למה? זו שאלה שצריכים לשאול אותם. הרב מקלב כל הזמן מעלה את זה ואנחנו שואלים את השאלות ומטפלים בהן. זאת אומרת, לא ניתן לזה להמשיך להתרחש. אנחנו מקווים ביחד, כולנו יחד, גם הממשלה, גם אתם, להתקדם בעניין הזה כמה שנוכל לעשות. <היו"ר יצחק וקנין:> אני חושב שהנושא הזה מאוד חשוב. גם אני העליתי אותו כמה פעמים. הבאתי דוגמאות אישיות ואמרתי שהפערים – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נכון, אני לא רציתי להזכיר את הבת שלך, שהיא מהנדסת תוכנה. <היו"ר יצחק וקנין:> לא משנה. היא מהנדסת תוכנה, עובדת ומרוויחה חצי מזו שחדר לידה, באותו מקום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כתף אל כתף. <היו"ר יצחק וקנין:> חדר לידה. כתף ליד כתף. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אגב, שר האוצר עכשיו נמצא בחיפה – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ברמב"ם. זה מאוד מרגש. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – בבית-חולים רמב"ם, בקליטת עובדי קבלן בתוך המערכת. הוא עשה את זה כבר בברזילי באשקלון, הוא עשה את זה בבאר-שבע. הוא נודד מעיר לעיר כדי לקלוט את עובדי הקבלן, ומפה נשגר לו ברכה של יישר כוח. אני חושב שכולכם מצטרפים לברכה הזאת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> גם ליושב-ראש ההסתדרות בעניין הזה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן השר. הוא יישאר על הדוכן כיוון שיש שאלה נוספת אליו. אני מודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין וגם לחבר הכנסת אורי מקלב שהעלו את הנושא החשוב הזה. שאילתה דחופה 258 של חבר הכנסת אורי מקלב: עיכוב בהפחתת מחירי הלחם. אדוני חבר הכנסת אורי מקלב, רשות הדיבור שלך. <258. עיכוב בהפחתת מחירי הלחם> <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. מכובדי סגן השר, מ-17% ל-24%. ב-10 באפריל 2016 המליצה ועדת המחירים להפחית את מחיר הלחם האחיד ב-24% ואת מחיר החלה ב-13%. אף שחלפה יותר ממחצית שנה, לא הופחתו המחירים. משמעות ההוזלה עבור רבים מהצרכנים היא משמעותית. ולכן ברצוני לשאול, אדוני סגן השר: 1. מדוע מתעכבת ההפחתה? 2. מה ייעשה להתחלתה? תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. אדוני ישיב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש. חברי חבר הכנסת הרב אורי מקלב, אני מודה על השאלה. הציבור שזקוק להנחה הזאת, הציבור שזו פת לחמו, אינו יכול לחכות עוד חצי שנה ועוד חצי שנה. החלטות מהסוג הזה מתקבלות וצריכות לצאת מן הכוח אל הפועל בטווח הסביר והמיידי. אני רוצה רק לרענן את זיכרונך: ב-10 באפריל הוחלט בוועדת המחירים על יציאה לשימוע. ככלל, אחרי היציאה לשימוע הוועדה שומעת – אתה מכיר את זה – את כל בעלי העניין. רק לאחר מכן היא מגבשת את דעתה בנושא. בשבועות האחרונים ערכה ועדת המחירים שימועים למאפיות המייצרות את הלחמים המפוקחים. בהתאם להערות שעלו בשימוע ולנתונים שבידי הוועדה, תתכנס הוועדה בקרוב, חבר הכנסת הרב אורי מקלב, לקבל החלטה. לטעמי, אתה צודק – זה ארוך מדי, מעט מדי וזה לא בקצב הנכון והמתאים, מכיוון שמדובר בלחם. אני מאמין שאוכלוסייה שלמה שגרה באזורים שלא זקוקים להנחה הזאת – אנחנו מכירים שנינו אוכלוסיות שזקוקות להנחה הזאת, מפני שזאת פת לחמם. תודה על השאלה, אנחנו נעשה הכול כדי לדחוף את העניין כמה שיותר מהר. אדוני היושב-ראש, שאילתה נוספת? <היו"ר יצחק וקנין:> שאלה נוספת לאורי מקלב, ואם יש מי מחברי הכנסת שירצה – נאפשר לו. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תודה רבה, אדוני סגן השר. על-פי רוב, תשובות קצרות גם מבשרות טוב ותודה על הבשורה הטובה, שאתה אומר "בקרוב". <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אתה צודק, יקירי. אתה צודק. זה פשוט מקומם – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> כשמאריכים זה סימן שלא כל כך טוב – כשהתשובה ארוכה. כשהתשובה קצרה: בקרוב – זה בסדר. אבל ביידיש אומרים: אחרי שבת. אבל תלוי איזו שבת. זה יכול להיות בקרוב הרבה זמן. <היו"ר יצחק וקנין:> יש כאלה שאומרים, אדוני חבר הכנסת אורי מקלב: תכף ומייד ממש. <אורי מקלב (יהדות התורה):> תכף ומייד וממש, ואנחנו עדיין מחכים. תכף ומייד ממש וזה עדיין לא קורה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה המשיח. זה המשיח. <אורי מקלב (יהדות התורה):> המשמעות, אדוני – אני לא צריך להגיד לך מפני שאתה אמרת את זה בעצמך, אבל זה נראה פער של 1.20 היום. ההחלטה היא להוריד ב-1.20 שקל את מחיר הלחם הפרוס. בחשבון שאנחנו עשינו, וגם מה שמתפרסם, מדובר בכמיליון כיכרות לחם בחודש. מיליון כיכרות לחם בחודש. הפירוש הוא שב-1.20 שקל – תכפיל את זה – מיליון כיכרות לחם ביום; בחודש 30 מיליון. ככה שהיום, כבר היום, כרבע מיליארד שקל הציבור יכול היה להרוויח, ומי שקיבל את השכר ומי שהרוויח זה המאפיות. זו לא המדינה. המאפיות היו צריכות להוריד את מחיר הלחם האחיד ב-1.20 שקל, גוררים כבר למעלה, עוד מעט שנה – שימוע, חופש, החלטה של שימוע, ועדיין הם לא מבצעים את זה. משמעות של עשרות מיליונים לחודש, לכן גם הזריזות הנדרשת בעניין הזה. אני גם שואל איך אנחנו נגרום לכך שמה שהם הרוויחו – לא ניתן להם להרוויח. הם צריכים להוריד הרבה יותר. דהיינו, לגלם את כל מה שהם בחודשים האלה גררו רגליים ולא הורידו את זה. רק הם הרוויחו מעצם זה שהם לא הורידו – להחזיר את זה לציבור, זה מה שצריך לעשות. שלא יהיה מי שחוטא וגם מרוויח מזה. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. אדוני סגן השר. שאלה נוספת? חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד סגן השר, כבוד היושב-ראש, כבוד חבר הכנסת הרב אורי מקלב, מה שאומר הרב מקלב, למשל, על המחירים של הלחם – אני מניח שלא רק אני לא ידעתי את הדבר הזה שאמרת. וזה מביא אותי למשהו ששמעתי במשרד האוצר, שהציבור הישראלי – אם אפשר להכליל ציבור כקניין, כצרכן – לא שואל על מחירים. הוא סיפר לי שהוא הגיע לאיזה קניון גדול של רשת גדולה שמוכרת מותגים, והוא אמר לו: למה אתה לוקח מחירים פה, בתל-אביב, יותר ביוקר מאשר בבריטניה, של אותו מותג בבריטניה, בארצות-הברית ובכל מקום אחר? אז הוא אומר: כי הציבור הישראלי לא שואל. הוא קונה באיזה מחיר שרוצים. היות שמדברים הרבה על יוקר המחיה, הרבה פעמים ביקשנו לעשות פיקוח, לפחות על מצרכי יסוד – לא על מותגים, על מצרכי יסוד – אולי הגיע הזמן, אדוני סגן שר האוצר, שאתם באמת תקבעו מקסימום פיקוח על מצרכי יסוד, בתחום המזון בעיקר, אבל לא רק. האם אפשר? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. אדוני סגן השר ישיב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> השאלה של חברי הרב אייכלר היא שאלה כללית יותר ונוגעת בכלל לכל נושא יוקר המחיה. אבל השאלה של הרב מקלב היא נקודתית וכואבת: מדוע, אם כבר מחליטים, זה לוקח כל כך הרבה זמן? והוא צודק. הרב מקלב, אנחנו נטפל בזה במלוא החומרה ובמלוא המהירות. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני סיים? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא רוצה שאלה, תן לו. <היו"ר יצחק וקנין:> טוב. אם סגן השר מבקש, אני לא יכול לסרב. אדוני, חבר הכנסת באסל גטאס, זה לפנים משורת הדין. אני מאפשר לך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, אתה, אני מבין, בתפקידך סגן שר האוצר, נכון? שר האוצר במדינת ישראל ריכז בידיו סמכויות של כמה גופים ממשרדים שונים, החשוב בהם זה מינהל התכנון הארצי וועדות התכנון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מי שורק? מי שורק? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> עד כה נכון מה שאני אומר? <מאיר כהן (יש עתיד):> מישהו שורק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, יש לך פידבק. אתה שורק? אז בוא נשיר יחד אתך. בוא נעשה קריוקי. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> סליחה. יש שיר שאני אוהב לשרוק, של אריק איינשטיין. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אז תן קטע פתיחה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני שומע פה איזה מוזיקה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חשבנו שזה השרפה באזור ירושלים, זה הרעש שלה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חבר הכנסת כהן קיבל הרבה מאוד נקודות זכות על שזיהה את השיר. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> הכוונה היחידה של השר הייתה להפריע לי. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני ימשיך את השאלה. בבקשה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אז אני אומר, אתה סגן של שר שיש בידיו כל כך הרבה סמכויות והרבה כוח. אנחנו יודעים כבר מאז שלשום שהכפר אום-אלחיראן, שכונה שלמה מתוכו – 15 בתים עם ארבע חוות – עומדת בפני הריסה. בית-המשפט העליון קבע ב-2015 שאכן זכותה של המדינה להחזיר את הקרקע לידיה, אבל אמר בעניין ההריסה שלא צריך להרוס לפני שיהיה פתרון מתאים לאנשים האלה. אי-אפשר, פשוט, בשנת 2016, אדוני סגן השר, לזרוק משפחות למדבר; ילדים, משפחות, תינוקות – למדבר. אי-אפשר. אי-אפשר. מבחינת עוצמת הפשע הזה, אפשר להשוות אותו רק לפשעים שהיו בהיסטוריה שאני לא אוהב להיזכר בהם. ולמה? למה עושים את זה? כי יש שישה חודשים הבדל במשא-ומתן בין מינהלת הבדואים לבין התושבים. אפשר לסיים את המשא-ומתן הזה – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> – – ולהסכים על פתרון, ריבונו של עולם. מה כל כך ממהרים ללכת להרוס? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אם ככה כחלון מתייחס אלינו, מה נגיד? <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אני חושב, חבר הכנסת גטאס, אתה קצת – בשאלה שלך יש חוסר הגינות כלפי כחלון, כי אתה יודע בדיוק שזה בית-המשפט העליון, וכשהפסיקות שלו נוחות לכם אתם מרוצים, כשהן לא נוחות לכם אתם כועסים. ככה גם, אגב, כשפינו – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אמרתי שקבע שהקרקע תוחזר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רגע, רגע. אני לא מאמין שהממשלה – – – <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אבל הוא לא אמר לכם ללכת להרוס. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> קודם כול, זה לא קשור לכחלון. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אני אפשרתי לך לשאול, אבל לא להפריע לו באמצע. הוא עונה לך. אתה לא מאפשר לו, אז למה שאלת? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חבר הכנסת גטאס, קודם כול, זה לא קשור לכחלון. זה קשור בערכאות משפטיות, בית-המשפט העליון. אני מאמין שממשלת ישראל אינה עושה דבר וחצי דבר בניגוד לפסיקות בית-המשפט העליון. זה נכון לגבי הכפר שהזכרת, זה נכון לגבי עמונה. אני זוכר שפינו את עמונה עם הרבה דם, יזע ודמעות וגופרית ואש. זה היה בעקבות פסיקת בית-המשפט העליון, ודווקא זה כפר של מתנחלים ולא כפר של בדואים. על כל פנים, אין לך פה טענה לשר כחלון, הטענה שלך – אם יש טענה בכלל – זה בית-המשפט העליון. שם מתדיינים ושם הדברים נחתכים. הממשלה, כרשות מבצעת, שומה עליה לעשות מה שהרשות המחוקקת אומרת לה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> סגן השר, אתה מוכן לדבר עם השר היום, מחר, על פתרון אנושי? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה לא קשור לשר. אדבר אתך אחרי זה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> לא למהר להרוס. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> נשב מאחורי הקלעים ונדבר על זה. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני סיים? אני מודה לך ומודה לשואלים. תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן, תודה לבאסל גטאס ולאורי מקלב. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה, אדוני. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 25) (פטור מבחינת רישוי), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת אלי אלאלוף. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה למזכירת הכנסת. <הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – זכויות עובד שבן-זוגו משרת שירות מילואים בנסיבות חירום), התשע"ז–2016> [הצעת חוק פ/3471/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – זכויות עובד שבן-זוגו משרת שירות מילואים בנסיבות חירום), התשע"ז–2016, הצעת חוק של חבר הכנסת איל בן ראובן וקבוצת חברי הכנסת. הנמקה מהמקום. חבר הכנסת איל בן ראובן, הנמקה מהמקום. אדוני חבר הכנסת, אתה יכול לשאול. חברי הכנסת, אתם מפריעים לשואל. <קריאה:> זו לא שאלה, זו הצעת חוק. <היו"ר יצחק וקנין:> ודאי, ודאי שזו הצעת חוק. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, החוק שאני מעלה כאן צמוד ומקביל לחוק שהעביר לפני שבוע חברי איתן כבל, ולכן אקצר מאוד בדברי. מרכיב עליון במושג "צבא העם" שלנו – שהוא מושג מכונן בחברה הישראלית – הוא צבא המילואים. פיקדתי על מאות-אלפים של חיילי מילואים בשגרה ובחירום. הם מתייצבים לדגל בכל רגע שבו אנחנו צריכים אותם, בלי לשאול שאלות. הם מגיעים, ותמיד יותר מכפי שצריך. הרוח הזאת איננה מובנת מאליה, ובהסתכלות קדימה צריך כל הזמן לטפח, לטפל ולקדם אותם ואת הרוח שלנו כלפיהם. החוק שלנו עוסק במרכיב אולי החשוב ביותר של איש המילואים – משפחתו: מתן שעה נוספת לילדים ולמשפחה כשהבעל או האישה נמצאים במילואים בשעת חירום. בהרגשתי, זה מסוג החוקים שאי-אפשר לעמוד מולם, ולשמחתי, גם בוועדת השרים וגם הכנסת הצביעו כבר בעד, ואני מודה לכם מראש על העברת החוק החשוב הזה. אני מבטיח שאמשיך לבוא עם חוקים שייטיבו עם אנשי המילואים, החיילים הסדירים ואנשי הקבע. הם כל כך חשובים לביטחוננו, הם ילדינו, הם משפחותינו, ואנחנו אתם. אני מבקש להעביר את החוק – שיעבור לוועדת הכנסת כדי שתחליט לאן הוא עובר. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. <הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – זכויות בת-הזוג של חייל המשרת במילואים), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3288/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> כאמור, להצעת חוק זו הוצמדה הצעת חוק של חבר הכנסת מרדכי יוגב וקבוצת חברי הכנסת. אדוני חבר הכנסת יוגב, נא לנמק את הצעת החוק. <מרדכי יוגב (הבית היהודי):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יציאה למילואים – איך אומרים, תמיד היא בזמן לא נוח. אנשי המילואים יוצאים, קמים, אני רק הלילה ראיתי אנשי מילואים – כבאים במילואים, במקרה הזה, שיוצאים כדי לכבות שרפות לאורך כל הלילה – אבל אנשי המילואים יוצאים אל החזית או להיכן שהם צריכים גם לפעמים לסכן את חייהם. תמיד הדבר לא נוח ותמיד ובדרך כלל הם מותירים מאחוריהם את בני משפחותיהם, את הילדים ואת האישה, שלמחרת בבוקר תמיד צריכה לקום, צריכה לקחת את הילדים, והפעם אין ההסדר עם הבעל או אין ההסדר של האישה שיוצאת למילואים עם הבעל שנותר מאחור – גם זה יכול להיות הפוך. חייל שנקרא לשירות מילואים בשעת חירום ללא יכולת תכנונית מראש – באמצע הלילה ובאמצע היום, ממקום עבודתו – יוצא למילואים, הרי שהיינו רוצים לסייע בידו, כפי שאמר קודמי, חבר הכנסת איל בן ראובן. היינו רוצים לזכות אותו או את בת-זוגו בתגמול בשל ההיעדרות; לאפשר דרכים נוחות יותר, כדי שיציאת איש המילואים שכרוכה בהתמודדויות רבות מאוד מול מעגלי החיים המרכזיים, ביניהם פרנסה, עבודה, לימודים ודברים אחרים – שהמדינה, אנחנו, נסייע לו ונתגמל אותו, ונגיד לו: אנחנו מאחוריך, כגב לאותה התמודדות. אם כן, אני מבקש להצמיד את הצעת החוק שלנו לאותה הצעת חוק של איל בן ראובן, לתקן את הזכויות בת-הזוג או בן-הזוג של החייל המשרתים במילואים ולסייע להם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת מרדכי יוגב. כאמור, הצעה זו כבר הוצמדה; אתה לא צריך אפילו לבקש. ישיב במשולב על שתי הצעות החוק סגן שר הביטחון חבר הכנסת הרב אלי בן-דהן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני יושב-ראש הישיבה, חברי חברי הכנסת, הרשו לי לפתוח בבשורה. שר הביטחון ואני פועלים בתקופה האחרונה לגיבוש הצעת חוק ממשלתית בנושא חיילי המילואים. מטרתה של הצעת החוק, בראש ובראשונה, היא לומר תודה לאנשי המילואים ולבנות-זוגם. אני רוצה לומר לכם, כרב-סרן במילואים ואב לתשעה ילדים: שירתי שירות מילואים פעיל ומלא, עם כמות נכבדה של ימי מילואים, בכל שנה ושנה. אין ספק שלהיות בת-זוג או בן-זוג של משרת או משרתת במילואים זה דבר לא פשוט. עלינו, כממשלת ישראל, לבטא את ההערכה הזאת לא רק במילים אלא גם בחקיקה, בקביעת מדיניות – זו מטרתה של הצעת החוק הממשלתית. אני רוצה לספר לכם אנקדוטה אישית שלי, משירות המילואים שלי. יום אחד הייתי צריך לצאת לשירות מילואים ארוך. אני כבר לובש את המדים והתרמיל מוכן, ואשתי אומרת לי: אלי, היום אתה לא תלך למילואים. אמרתי: מה קרה? היא אומרת: אני מרגישה צירים, אני עומדת ללדת. שעות מספר אחרי זה נולדה בתי. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת אחמד טיבי וידידי חבר הכנסת מסעוד גנאים ויושב-ראש ועדת הכספים, אם תשבו יהיה יותר – אפשר לדבר גם בישיבה. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> מובן שלאותם מילואים לא יצאתי. אבל הסיפור הזה ממחיש – לא רק לי אלא גם לכל אחד מאתנו – ולו במעט את המורכבות שבניהול חיי משפחה כאשר אתה קצין במילואים, או אפילו חייל במילואים. המחויבות של חיילי המילואים ושל משפחותיהם למטרה היא אכן גדולה ואמיתית, ולכן גם חשוב שנפעל למענם ונרים את קרנם בחקיקה ובקביעת מדיניות. לעניין עצמו, כיוון שהצעת החוק הממשלתית טרם הושלמה וכיוון שהצעות החוק המובאות בנושא מילואים הן חשובות מאוד, הממשלה החליטה לתמוך בקריאה טרומית הן בהצעת החוק של חבר הכנסת איל בן ראובן והן בהצעת החוק של חבר הכנסת מוטי יוגב, ובלבד שהן תוצמדנה להצעת חוק עבודת נשים (תיקון – זכות להיעדר מעבודה בעת שירות מילואים של בן-הזוג), הצעת החוק של חבר הכנסת איתן כבל, בנוסח שהוסכם בין חבר הכנסת כבל לבין הממשלה, והמשך החקיקה ייעשה בתיאום מלא עם משרדי הביטחון והעבודה ומשרדי הממשלה הרלוונטיים הנוספים. נוסף על כך, כיוון שהצעת החוק של חבר הכנסת יוגב לא נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה, ההצבעה בעד הצעת החוק אינה הסכמה מלאה לכל סעיפיה, וגם בה נדון בוועדה שתכין אותה לקריאות הבאות במליאת הכנסת. אשר על כן, אני מציע כי מליאת הכנסת תאשר את הצעות החוק ותעביר אותן להמשך הליכי החקיקה, בכפוף להסכמה שהמשך החקיקה ייעשה בתיאום עם משרד הביטחון והמשרדים הרלוונטיים האחרים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן השר הרב אלי בן-דהן. חבר הכנסת מסכים לבקשה שהעלה פה סגן השר? וגם אדוני, חבר הכנסת מרדכי יוגב? אם כן, חברי הכנסת, אנחנו נצביע במפוצל – על כל הצעה בנפרד. הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – זכויות עובד שבן-זוגו משרת שירות מילואים בנסיבות חירום), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת איל בן ראובן וקבוצת חברי כנסת, קריאה טרומית – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – זכויות עובד שבן-זוגו משרת שירות מילואים בנסיבות חירום), התשע"ז–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 29 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני מוסיף את קולו של עמר בר-לב לפרוטוקול. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – זכויות בת-הזוג של חייל המשרת במילואים), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מרדכי יוגב וקבוצת חברי הכנסת. קריאה טרומית – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – זכויות בת-הזוג של חייל המשרת במילואים), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 32 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. גם הצעה זו עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. לפרוטוקול אני יכול להוסיף אותך. את חברת הכנסת סתיו שפיר – לפרוטוקול. <הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול האפשרות לצוות על עיכוב יציאה מהארץ בגין חוב כספי נמוך), התשע"ה–2015> [פ/814/20; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' י"ד, עמ' 9041.] (הצעת חבר הכנסת ישראל אייכלר) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול האפשרות לצוות על עיכוב יציאה מהארץ בגין חוב כספי נמוך), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת ישראל אייכלר. תשובת שרת המשפטים, השרה איילת שקד. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול האפשרות לצוות על עיכוב יציאה מהארץ בגין חוב כספי נמוך), של חבר הכנסת ישראל אייכלר, מבקשת לתקן את חוק ההוצאה לפועל ולקבוע כי הרשם לא יוכל לצוות על עיכוב יציאה מהארץ כשיש לו יסוד סביר להניח שהחייב עומד לצאת את הארץ מבלי לפרוע את חובו, או להבטיח את פירעונו, במקרה שבו קרן החוב קטנה מ-40,000 שקלים, למעט אם מדובר בחוב מזונות. הצעת החוק מנומקת בכך שבעת טיסות מעוכבי היציאה לא מסדירים את חובם בזמן באופן שמאפשר להסדיר את הצו, וכתוצאה מכך משובש לוח זמני הטיסות. אני סבורה שחבר הכנסת העלה בעיה אמיתית, אך הפתרון שמבקש המציע לעגן בחקיקה אינו הפתרון הנכון. לגישתי, אם ניתן לפתור את הבעיה באמצעות נהלים פנימיים או חקיקת משנה, זו הדרך האופטימלית. כמענה על שיבוש זמני הטיסות פועל משרדי, בהובלת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, לקידום פתרון מינהלי בדמות מערכת מידע שתתריע כבר במעמד הבידוק הביטחוני הראשוני על עצם קיומו של צו עיכוב יציאה מהארץ. כך תיעצר התקדמותו של הנוסע בטרם שלב ה"צ'ק אין" ותימנע העברת כבודתו וייחסך העיכוב במועד הטיסה. מטבע הדברים, פתרון זה דורש תיאום בין יחידות ממשלתיות שונות. לפיכך החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה כי הממשלה תתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית בלבד. במקביל, הנושא יוסדר באופן מינהלי באמצעות תיאום בין משרדי הממשלה, והחקיקה לא תתקדם. לכן, אדוני היושב-ראש, הממשלה תומכת בקריאה טרומית בלבד. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשרת המשפטים. אם כן, הצעת החוק בתמיכת הממשלה. אני מבין שבהסכמות – אתה מסכים למה שהציגה פה השרה, שתצטרך להתקדם, או שאין הסכמות? אין. גברתי השרה – יצאה. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> צריך להצביע. <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול האפשרות לצוות על עיכוב יציאה מהארץ בגין חוב כספי נמוך), התשע"ה–2015, קריאה טרומית – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – ביטול האפשרות לצוות על עיכוב יציאה מהארץ בגין חוב כספי נמוך), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <עליזה לביא (יש עתיד):> לא הספקתי. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד – 36, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, אני יכולה להוסיף את עצמי? <טלי פלוסקוב (כולנו):> בבקשה להוסיף אותי. <היו"ר יצחק וקנין:> אני מוסיף את חברת הכנסת טלי פלוסקוב, סגנית יושב-ראש הכנסת – – <עליזה לביא (יש עתיד):> גם אני. <היו"ר יצחק וקנין:> – – גם את חברת הכנסת עליזה לביא, לפרוטוקול. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – משך החקירה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1322/20;"דברי הכנסת", מושב שני, חוב' י"ג, עמ' 8706.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית וטיפול התביעה בתיק החקירה עד להגשת כתב אישום), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3041/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – משך החקירה), התשע"ה–2015. טלב אבו עראר כבר נימק, וזה בתמיכת הממשלה, אני מבין. אבל יש הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית וטיפול התביעה בתיק החקירה עד להגשת כתב אישום), של חבר הכנסת יאיר לפיד, שמאיר כהן יעלה לנמק. להצעה זו הוצמדה הצעת חוק של דב חנין, וגם הוא יעלה מייד אחרי כן. אדוני, עשר דקות לרשותך. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מנמק בשמו של חבר הכנסת יאיר לפיד. וכך מנמק חבר הכנסת לפיד: אני מאמין באכיפת החוק. זכויות אזרח זה חשוב, אבל לחיות במדינה שבה יש חוק וסדר – גם זה חלק מזכויות אזרח: ללכת ברחוב בלי לפחד; לדעת שעבריין לא יתחמק בתרגילים משפטיים. אדם שנפתחת נגדו חקירה גלויה הוא אדם שחייו הקודמים הסתיימו. הוא "האיש בחקירה". מי יעשה אתו עסקים? מי ייקח אותו למקום עבודה? מי ייתן לו הלוואה? מה אומרים לילדים שלו בבית-הספר? ומי יחזיר לו את הזמן הזה? העינוי הגדול – ואת זה כבר קבע היועץ המשפטי לממשלה בשנת 2010 – הוא האי-ידיעה; זה שהרשויות יכולות להחזיק אותו תלוי ועומד כמה זמן שבא להן. המשטרה לא אשמה בדבר. אני מאמין גם שהמשטרה צריכה הרבה יותר כסף ומשאבים. יש שני ניצבים ביש עתיד. אנחנו בעד המשטרה. ועדיין, לא יכול להיות שחיי אנשים ייהרסו מפני שאין מספיק שוטרים ואין למשטרה מספיק אמצעים. המדינה צריכה לתת משאבים למשטרה, ולא להגיד לה לשים תיקים על המדף. זו מהות החוק. נפתחה חקירה גלויה – היא תהיה קצובה בזמן. לא יהיה אפשר למשוך אותה לנצח, כי חיים נהרסים. הסכמנו להצמיד את ההצעה הפרטית להצעה הממשלתית. חבר הכנסת יאיר לפיד מודה לשותפים לחוק – לניסן סלומינסקי, לשרה איילת שקד, לשר גלעד ארדן; גם למפכ״ל, שישב עם יאיר, שמע וגילה הבנה. ואנחנו קוראים לכנסת לאשר את החוק. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מאיר, גם לטלב אבו עראר. <היו"ר יצחק וקנין:> גם לטלב אבו עראר, ודאי. אני מאפשר לך לחזור – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> לא, נדמה לי שטלב – יש לו גם הצעת חוק. <היו"ר יצחק וקנין:> הצעה נפרדת. הוא נימק אותה, ולכן ההצבעה תהיה על כל הצעה בנפרד. אני מודה לחבר הכנסת מאיר כהן, סגן יושב-ראש הכנסת. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית וטיפול התביעה בתיק החקירה עד להגשת כתב אישום), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/693/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין לנמק גם הוא את אותה הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית וטיפול התביעה בתיק החקירה עד להגשת כתב אישום). אדוני, לרשותך שלוש דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני שמח לעמוד כאן היום ולנמק פעם נוספת הצעת חוק שיש מאחוריה דרך ארוכה. העליתי אותה כבר בכנסת השבע-עשרה, שבתי והעליתי אותה בכנסת השמונה-עשרה, בכנסת התשע-עשרה, ומשמח אותי, אדוני היושב-ראש, שהנה הנה היא הולכת לעבור בכנסת העשרים. אכן, הגיע הזמן לעשות סדר. כולנו בעד שהמשטרה תעשה את עבודתה, אבל גם עבודת המשטרה חייבת להיעשות בלוחות זמנים. אי-אפשר להשאיר אנשים תלויים בין שמים וארץ; אי-אפשר להשאיר אנשים שנים חיים בצלה של חקירה משטרתית. זו מציאות בלתי נסבלת, זו מציאות בלתי אפשרית. עמיתי חברי הכנסת, לאורך השנים קיבלנו נתונים ממרכז המחקר והמידע של הכנסת לגבי תיקים פתוחים של המשטרה. הנתונים האלה מראים שיש יותר מדי תיקים פתוחים. יש יותר מדי מקרים שבהם נפתחה חקירה, התחילו פעולות חקירה, ומשום מה התיק לא סיים את דרכו, נשאר פתוח, עבר משולחן לשולחן, צובר אבק. אבל אותו אדם שנגדו נפתחה החקירה לא ישן בלילות, כי הוא יודע שיש תיק משטרתי פתוח כלפיו. עמיתי חברי הכנסת, מציאות של תיקי חקירה פתוחים היא מציאות בעייתית. היא פוגעת בזכויות האדם הבסיסיות, היא פוגעת בעיקרון שאומר שאנשים חפים מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתם, והיא נותנת למשטרה, לגופי המשטרה, לגופי הפרקליטות, סמכות וכוח מוגזמים על אנשים, כי כאשר אדם יודע שיש תיק פתוח כנגדו במשטרה או יש תיק פתוח כנגדו בפרקליטות, הוא בוודאי יהיה מאוד זהיר במה שיש לו להגיד על המשטרה ועל הפרקליטות. הצעת החוק שלי, עמיתי חברי הכנסת, מציעה מערכת מאוד מאוד ברורה של מדרג לוחות-זמנים. בעבירות קלות יותר, מסוג חטא, לוחות הזמנים מצומצמים יותר; בעבירות קשות, עבירות שדינן מאסר עשר שנים ומעלה, לוחות הזמנים כמובן הרבה יותר רחבים. זה הגיוני, זה טבעי. יש תיקים שצריכים להיחקר מייד, והחקירה שלהם פשוטה וקצרה; יש תיקים מסובכים, שבהם לוקח יותר זמן. לכן גם הגדרנו בחוק מנגנון שמאפשר ליועץ המשפטי לממשלה, בנסיבות מיוחדות, למשל כאשר יש חקירה מחוץ לשטח ישראל, או חקירה שיש בה עניין מיוחד לציבור – במצבים כאלה אנחנו מאפשרים ליועץ המשפטי לממשלה לבצע החרגות ללוחות-זמנים קבועים. אני מודה לשרים בממשלה שאישרו את ההצעה הזאת ומקווה שנסיים אותה במהירות ונצביע עליה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני מבין שהשרה איננה, שרת המשפטים. אם כן, חברים, בתמיכת הממשלה נעבור להצבעה. אין צורך בתשובת הממשלה. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – משך החקירה), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת טלב אבו עראר וקבוצת חברי כנסת – מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – משך החקירה), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 42 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני מוסיף את קולותיהם של חבר הכנסת רוברט אילטוב וחבר הכנסת אכרם חסון וחבר הכנסת חמד עמאר. עוד מישהו? <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> גם אני. <היו"ר יצחק וקנין:> גם את קולו של חבר הכנסת באסל גטאס, גם לפרוטוקול. הצעה זו עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. עוד הצעות דומות שנצביע עליהן כרגע: הצעת חוק סדר הפלילי (תיקון – הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית וטיפול התביעה בתיק החקירה עד להגשת כתב אישום), של חברי הכנסת ניסן סלומינסקי ויאיר לפיד. מי בעד, מי נגד? הצבעה בקריאה טרומית. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 45 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית וטיפול התביעה בתיק החקירה עד להגשת כתב אישום), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 45 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. גם הצעה זו עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. אני מוסיף לפרוטוקול את קולה של חברת הכנסת קסניה סבטלובה. אנחנו עוברים להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית וטיפול התביעה בתיק החקירה עד להגשת כתב אישום), של חבר הכנסת דב חנין, שגם היא הוצמדה להצעות החוק הקודמות. מי בעד ומי נגד? קריאה טרומית. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית וטיפול התביעה בתיק החקירה עד להגשת כתב אישום), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 46 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (הסרת חיסיון), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1398/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (הסרת חיסיון), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת. חברי הכנסת, יש יותר מדי רעש באולם. עליזה בראשי, אני מבקש, יותר מדי רעש, יותר מדי טלפונים. אני מבקש לשמור על השקט. חברת הכנסת קארין אלהרר, רשות הדיבור שלך. <קארין אלהרר (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השרים, חברות וחברי הכנסת, במדינת ישראל של 2016 ילדים שנפגעים מינית וחווים אלימות – יש כזה דבר. כל ילד מקבל טיפול נפשי חינם משירותי הרווחה. הטיפולים הללו הם מה שמציל את נפשו של הילד, לעתים זה מה שמציל גם את בני משפחתו. הם מאפשרים לילד או לילדה לשוחח עם גורם מקצועי חיצוני, להתמודד עם המשברים שהוא עובר ולהצליח להרים את עצמו למעלה מהמצב שנגזר עליו שלא באשמתו. המדינה מכירה כיום בצורך לתת טיפול, אך היא לא נתנה מענה על העובדה שפרטיו האינטימיים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מירב בן ארי, קולך נשמע עד אלי. בחוזקה אפילו, הייתי אומר. תודה. <קארין אלהרר (יש עתיד):> – – – היא לא נתנה מענה על העובדה שפרטיו האינטימיים ביותר של הילד המקבל הטיפול נחשפים בבית-המשפט. ברגע שמעבירים את התיק הרפואי או הפסיכיאטרי של הקטין לנאשם או למי שלכאורה פגע בו, קשה לאותו הילד לחזור לתהליך המשקם ולהציל את חייו. היום אני מביאה בפני כנסת ישראל תיקון קטן לחוק גדול. דמיינו לעצמכם נער צעיר שחווה אלימות מינית מצד בן משפחה, התהליך המשפטי שהוא נאלץ לעבור מול התוקף, תהליך שמאלץ אותו לחזור ולהתמודד עם הטראומה, עם הפרטים האינטימיים – המצב החוקי כיום מאפשר לבית-המשפט לחשוף במסגרת ההליך המשפטי את הסודות הכמוסים ביותר, להסיר את החיסיון לבקשת ההגנה, לחשוף תהליכים שעבר הקטין מול גורמי המקצוע – הליכים רפואיים ונפשיים. כל זאת מבלי שהקטין או מישהו מטעמו הציגו בבית-המשפט או הופיעו בו. התיקון מבקש, שבכל פעם שיידרש הצד שכנגד – או יידרש בית-המשפט – לשאלה האם לחשוף את הפרטים האינטימיים, תינתן זכות לקטין, לנפגע, או למי מטעמו להתמודד, להשיב ולהיות חלק מהעניין. אי-אפשר לעשות את התהליך הזה מעל לראשם של הנפגעים. אני מפצירה בכנסת ישראל לתמוך בהצעת החוק. בהזדמנות הזאת אני רוצה להודות לשרת המשפטים איילת שקד, שתומכת בהצעה, לממשלת ישראל ולוועדת השרים, וכמובן למועצה לשלום הילד שהביאה את הנושא לפתחי וסייעה בכתיבת הצעת החוק. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. <הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (הסרת חיסיון), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1724/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעה דומה, הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (הסרת חיסיון), התשע"ה–2015, שהוצמדה להצעת החוק, של חבר הכנסת איימן עודה – גם אתה, הנמקה מהמקום. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מברך את חברתי קארין אלהרר על הצעת החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דוד ביטן יושב-ראש הקואליציה וחברות הכנסת, זה מפריע לדיון, אתם עומדים באמצע המליאה ומדברים. אדוני, רשות הדיבור שלך. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כולי הערכה לחברתי קארין אלהרר על ההצעה הזאת שגם אני הצעתי, ולכן הצמדתי את ההצעה שלי. הצעה פשוטה מאוד, האומרת שיש זכות לקטין שישמעו אותו קודם, שיקשיבו לו קודם, שהוא יסביר, ואחרי זה יחליטו אם להסיר את החיסיון. אני שמח שהממשלה אכן תומכת. אני מקווה שבקרוב ההצעה הזאת גם תעבור את הקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איימן עודה. תשיב, במשולב, על שתי הצעות החוק שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. גברתי השרה, בבקשה. <שרת המשפטים איילת שקד:> יש פה איזה חוסר הבנה בקואליציה. <היו"ר יצחק וקנין:> את חוסר ההבנה יסיימו בצד, בינתיים אנחנו צריכים להתקדם. גברתי השרה, רשות הדיבור שלך. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ועדת השרים עבדה גם על הצעת חוק ממשלתית שעוד לא הגיעה לקריאה ראשונה, והצעת החוק של קארין אלהרר תוצמד אליה. לפי פקודת הראיות, יש חיסיון על עדות רופא, פסיכולוג או עובד סוציאלי, אלא אם כן האדם שאליו נוגע החיסיון ויתר על החיסיון, או שבית-המשפט מצא כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף על העניין שיש לא לגלותה. מוצע לקבוע כי במקרים אלה לא יחליט בית-המשפט להסיר את החיסיון לפני שישמע את בעל החיסיון עצמו וכי תינתן לבעל החיסיון זכות ערר על ההחלטה. נוסף על כך, מוצע לקבוע כי גם אם הוחלט להסיר את החיסיון, תישמע העדות בדלתיים סגורות, אך בית-המשפט רשאי להתיר לאדם להיות נוכח בדיון או במקצתו. אני רוצה להגיד לכם שכשרת המשפטים אני כל הזמן מנסה למצוא דרכים לצמצם דיונים ולהקטין ביקושים, כי המערכת נמצאת בעומס חסר תקדים. פה זה מקרה חריג, ולמרות הדרישה לעוד דיונים, אנחנו חושבים שהמטרה כל כך חשובה כך שהחלטנו באמת לאשר את זה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת שולי מועלם. <שרת המשפטים איילת שקד:> הממשלה החליטה לתמוך בהצעה של קארין אלהרר, והבנתי, להתנגד להצעה של איימן עודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשרת המשפטים. אני מבין שהדברים ברורים, השרה אמרה את שלה. אני עובר להצבעה, רבותי. הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (הסרת חיסיון), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת – מי בעד? מי נגד? קריאה טרומית. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, בלי הרבה מהומות. אני אעשה סדר. <קריאות:> – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זו הייתה ההצעה הכי – – – הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 71 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (הסרת חיסיון), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, רבותי, איימן עודה. יש – – – רבותי, תנו לי להקריא את התוצאות קודם: 71 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. איימן עודה, מאחר שהממשלה – הודיעה השרה שהיא מתנגדת, רבותי – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> לא, לא, לא – – – בעד. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד. אם כן, אתה יכול לשבת. <קריאות:> – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> רבותי, רבותי. חבר הכנסת איימן עודה – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> זו בושה וחרפה. בושה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – הממשלה בעד החוק. אין צורך להאריך בדברים. אני עובר להצבעה: הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (הסרת חיסיון), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת איימן עודה וקבוצת חברי הכנסת, קריאה טרומית – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 74 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (הסרת חיסיון), התשע"ה–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 74 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה ראשונה. חברת הכנסת יעל גרמן, מאחר שאני כבר הכרזתי ועברתי להצעה הבאה, לא אוכל לשנות. אני מצטער. חברי הכנסת. רבותי, חברי הכנסת, מאחר שחלק מהצעות החוק ירדו מסדר-היום, אז נא לשים לב, כדי שלא – חברי כנסת שלא יהיו באולם בזמן שנקריא את שמם להציג את ההצעה. <הצעת חוק סיוע למוסדות התרבות והאמנות בנצרת, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1344/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק סיוע למוסדות התרבות והאמנות בנצרת, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת חנין זועבי וקבוצת חברי הכנסת. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, אי-אפשר לנהל את המליאה. אדוני שר החקלאות, אדוני שר הבינוי והשיכון, נא – שר הבינוי והשיכון ושר החקלאות, שבו במקומותיכם. חברת הכנסת מירב בן ארי, סיעת כולנו, אתם לקחתם היום בבוקר כנראה משהו שממריץ אתכם יותר מדי. אי-אפשר לנהל את המליאה ככה. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דוד ביטן, אני לא אוכל להמשיך לנהל את המליאה בצורה כזאת. אי-אפשר. <דוד ביטן (הליכוד):> אני אשם – – –? <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו נמצאים בחקיקה. פה קבוצות ופה קבוצות. <דוד ביטן (הליכוד):> הם באו לדבר אתי, מה אתה רוצה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> בא לדבר, אז תעשו את זה בצד. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא יכול להיות שאתם עושים את זה. חברת הכנסת חנין זועבי, נא להציג את הצעת החוק. <קריאה:> – – – מסדר-היום. <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק הכשרות המשפטית, של חבר הכנסת יואב קיש, ירדה מסדר-היום. חברת הכנסת חנין זועבי, לרשותך עשר דקות. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> כן, תודה. תודה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, החוק שלי מדבר על תמיכה במוסדות התרבות והאמנות בעיר שלי, העיר הערבית הכי גדולה עכשיו, שהיא נצרת. עם תרבות אפשר להתעלות, להיחשף לצדדים הכי יפים וגם הכי מכוערים באנושות, אבל בצורה יצירתית. אפשר להיות יותר אמינים, אפשר להיות יותר אותנטיים – העיקר שהיצירה תיהנה מחופש: חופש יצירה, חופש ביטוי. חברי המחנה הציוני, כמעט בכל יישוב יהודי יש תיאטרון. גם במועצות האזוריות, גם בהתנחלויות. כמעט 300 תיאטראות ל-80% מהאוכלוסייה; בואו נגיד: מאות. לחמישית מהאוכלוסייה יש שני תיאטראות. לערבים יש שני תיאטראות, אחד בחיפה ואחד ביפו, שניהם במצבי גסיסה מתמידים. בתי-קולנוע אין בשום יישוב ערבי. סינמטק – יש אחד בנצרת, עם תקציב של מאות-אלפי שקלים, והוא במצב של גסיסה מתמדת. אין אף מוזיאון ביישובים הערביים; אין אף אולם קונצרטים. יש ארבעה אולמות עלובים בלי אקוסטיקה מתאימה וגם בלי לוגיסטיקה מתאימה. בכל הערים היהודיות המרכזיות יש מוזיאון ברמה בין-לאומית, או לפחות גלריה רצינית. קונסרבטואר יש כמעט בכל ישוב יהודי. יש בחברה הערבית רק אחד, בשפרעם, וכמעט כולו מבוסס על תשלומי הורים, כאשר בחברה היהודית, הממסד מממן את מרבית התקציב. המדינה תומכת, בצדק, בתזמורת הערבית האנדלוסית, היחידה במדינה, אבל תזמורת זו נמצאת באשדוד. אין חוגים לאמנות בחינוך הבלתי-פורמלי. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת קסניה סבטלובה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> היום אנחנו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> קסניה. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> ביפו, לפני הנכבה, היו כ-20 בתי הוצאה לאור. ביפו של היום אין אפילו חנות ספרים המוכרת ספרים בערבית. יפו הייתה מרכז תרבות לכל האזור. היה בה תיאטרון מפואר – "אל-חמרא"; ארבעה בתי-קולנוע; מועדוני תרבות, שכל יום ראשון היו מקריאים בהם שירה. מכיוון שלא היה מספיק מקום, היו מוציאים רמקול – שעכשיו מחוקקים לגביו חוק מיוחד – היו מוציאים רמקול במועדי התרבות ביפו, מפני שלא היה מספיק מקום בפנים. זה לא קיים יותר; זה נחרב. התרבות נהרסה וגם נשדדה. פרויקט שלם של הספרייה הלאומית בירושלים מוקם על שוד של יותר מ-8,000 ספרים שנשדדו מבעליהם הפלסטינים. הם לא מועברים לספריות הלאומיות הערביות מפני שאין, והם לא מוחזרים לבעלים המקוריים שלהם. ח'ליל ראאד, הצלם הפלסטיני הראשון, צלם חשוב, צילם מתחילת שנות ה-20 במאה הקודמת ועד הנכבה. העבודה שלו היא אבן יסוד בצילום הפלסטיני. הסטודיו שלו היה במערב ירושלים, בירושלים המערבית, ברחוב יפו. הוא תיעד גם יהודים וגם פלסטינים. אלפי צילומים. איפה הם נמצאים עכשיו? באוספים פרטיים של אספנים ישראלים. אוצרת ישראלית מפורסמת החליטה לעשות לצילומים האלה תערוכה. היא עשתה תערוכה מעניינת במוזיאון גוטמן. היא אספה את העבודות שלו, הכינה קטלוג מרשים, אבל הייתה התניה של האספנים: לא לחשוף את זהותם. מה העוול השני, אחרי שוד התרבות? שהנוער הפלסטיני לא יכול להיחשף לצילומים האלה, לא יכול להיחשף לעבודה האמנותית הזאת. למה? מפני שאין גלריה. אין גלריה באף יישוב ערבי שהצילומים האלה – שמוצגים בהרצליה, מוצגים בתל-אביב – יכולים לעבור אליה. אז הנוער הפלסטיני לא יכול ליהנות מהתוצרת התרבותית שנשדדה ממנו. באירופה שדדו יצירות אמנות מיוצרים יהודים, והיום, אף מוזיאון בכל העולם לא יכול להציג עבודות אלה, כי קיימת תפיסת עולם מוסרית שיש להחזיר את אותן עבודות שנשדדו ליורשים המקוריים. כאן לא רק שלא מחזירים, אלא גם לא נותנים ליצירות אלה להיחשף בפני הפלסטינים, כי אין גלריה באף יישוב ערבי. לתוך המציאות העקורה הזאת אנחנו נולדנו. לסביבה של מדבר תרבותי. לסביבה ריקה מהתרבות שלנו ועם ניתוק מהעולם התרבותי הערבי. אי-אפשר לצמוח באווירה של מדבר. בשביל שגאון אמנותי יצמח, הוא חייב להיכשל פעם אחרי פעם. אנחנו צריכים אמנים ברמה הבינונית כדי להצמיח אמנים בעלי רמה אמנותית גבוהה. אמן טוב לא צומח במדבר. בערים המעורבות יש אפשרות – היכן שהייתה אליטה פלסטינית וגורשה – קיימת אפשרות עכשיו שייחשף שיח תרבותי-אמנותי, ומשם יש אמנים פלסטינים שיוצרים, אבל איפה הם? איפה מופיעה העבודה שלהם? היא מוצגת במוזיאון בהרצליה או במוזיאון בתל-אביב. לא בנצרת, לא באום-אלפחם, לא בתרשיחא. התערוכה המדהימה "גברים בשמש" היא תערוכה מצטיינת של אמנים פלסטינים מקומיים שהוצגו אי-פעם אך הגלריה הזאת לא נחשפה בפני מכיוון שאני לא נמצאת בתל-אביב מדי יום. זה אי בודד של הצמיחה התרבותית שלנו. בלי תרבות חזקה יותר מאידיאולוגיה, אנחנו לא יכולים להציג את הבעיות שלנו, את המציאות שלנו. אנחנו לא יכולים לחשוף את הדילמות של המציאות שלנו. מי פוחד מתרבות? מי פוחד מיצירה אמנותית? – הוא אדם שאינו יכול להתעמת עם המציאות שלנו. התקציב שלנו, החלוקה שלנו – החלק שלנו בתקציב התרבות הוא פחות מ-2%. אנחנו משלמים מסים ואנחנו מקבלים פחות מ-2% של תקציב התרבות, בלי שום אפשרות לצריכה אמנותית נכונה וראויה וליצירה תרבותית. אמנות היא מעבר לביקורת. היא שפעה רב-ממדית שיכולה לגעת ישירות בנפש האדם. אותה יש לטפח. אני לא יודעת למה גם היהודים הערבים לא מעריכים את החשיבות של האמנות הערבית. חבר הכנסת יואל חסון דן אתמול בוועדת החינוך על ממצאי ועדת ביטון, לתת את הערך ליהודים הערבים. אומנם קוראים להם יהודי המזרח, אבל המזרח הוא מושג גיאוגרפי נטול ערך, נטול משמעות. מה זה מזרח? מרוקו נמצאת ממערב למולדת הזאת. הערבים היהודים הם גם כן חלק מהתרבות הזאת, ולהם גם נעשה עוול גדול. יותר מחצי מהאוכלוסייה במדינת הזאת שייכת לתרבות הערבית, שייכת לאמנות הערבית, שהיא חלק מהמולדת הזאת, היא חלק מההיסטוריה הזאת, וההתכחשות לתרבות הזאת היא התכחשות להיסטוריה של המולדת. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. תשיב שרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כבוד היושב-ראש, תודה לך, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני מבקשת לחזק את תושבי מדינת ישראל, אותם אזרחים שבתיהם נשרפו בשרפות הקשות במהלך השבוע האחרון. אתמול ערך השר ארדן הערכת מצב בזיכרון-יעקב. בלילה הגעתי אני גם כן לבקר שם, לחזק את ידי ראש העיר, חברי צוות הנהלת העיר, לחזק את התושבים. קשה מאוד-מאוד לראות שהבית נשרף לך מול העיניים; תושבים שמוציאים את הדברים האחרונים כדי לעזוב את הבית שלהם. אני רוצה בהזדמנות הזאת, א. לחזק את התושבים ולהודות לכוחות הביטחון, לכבאים שלנו, שמסכנים את נפשם ואת חייהם למען הציבור; להודות לשוטרים, להודות למד"א, לזק"א, לכל מי שלוקח חלק בשמירה על חיי אדם. הצעת החוק של חברת הכנסת זועבי ואחרים מבקשת לקבוע באמצעות חקיקה סיוע למוסדות תרבות ואמנות בעיר נצרת. זו איננה הצעת חוק, זו הצעת צחוק. הממשלה לא זקוקה לך, חברת הכנסת זועבי, להצעת חוק ייחודית כדי להשקיע בחיים האזרחיים של הציבור הישראלי בכלל, הערבי בישראל בכלל ובנצרת בפרט. ההשקעה של ממשלת ישראל הנוכחית במגזר הערבי היא חסרת תקדים ביחס לכל ממשלות ישראל. בתחומים שבאחריותי, בתחום התרבות והספורט, ההשקעה עלתה במאות אחוזים מאז כניסתי לתפקיד ומגיעה לעשרות מיליונים. ההשקעה בתרבות לבדה מגיעה ל-28 מיליון שקלים. כשנכנסתי לתפקידי, חברי חברי הכנסת הערבים, הסכום עמד על 11 מיליון בלבד. אני מבינה אותך, חברת הכנסת זועבי. היה לך קשה לשמוע לפני שבועיים שקיימתי סיור בעיר נצרת, בעיר שמוקיעה אותך – ואת תושבת שם. ביקרתי בעיר נצרת יחד עם חברי ראש העיר עלי סלאם, יחד עם כל חברי מוסדות התרבות הערביים בעיר נצרת. תוך כדי הסיור הלכת והבאת את הצעת החוק הבזויה הזאת. אני שמחה להודיע לך ולחברי הכנסת הערבים שהיה לנו סיור מצוין בעיר נצרת, יחד עם כל הצוות המקצועי של המשרד. ערכתי ביקור בספרייה, במתקני הספורט. קיימנו ישיבת עבודה מצוינת, ארוכה, עם הצוותים המקצועיים של המשרד ושל עיריית נצרת. התרשמתי מאוד מפעילותו של ראש העיר עלי סלאם למען תושבי העיר. רק בשבוע שעבר פגשתי בכנס מוסדות תרבות את עורך-דין עבאס עבאס מספריית "אל-מנאר", והבטחתי לו שאבוא לבקר אותו. אותה ספרייה קיבלה אות הוקרה על הנגשה של חומרי לימוד וקריאה לאוכלוסיית לקויי ראייה במגזר הערבי. כמו כן, סיכמתי עם ראש העיר עלי סלאם על הפיכת פסטיבל ה"כריסמס מרקט" לפסטיבל בין-לאומי ראשון במדינת ישראל שייתן ביטוי לחגים ולמנהגים של המגזר הערבי – דבר שמעולם לא היה בתרבות הישראלית. אז את באה להגיד לי מה לא עושים בתרבות הערבית? את, שלא יודעת מה נעשה. עשרות פסטיבלים נעשו בשנה האחרונה בכל היישובים הערביים. עוגני תרבות הוקמו בעיר הערבית – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> את לא עשית כלום, את רק מדברת. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת חנין זועבי. <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כמו שאמרתי לך בעבר – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> את לא מבינה מה זאת תרבות. <היו"ר יצחק וקנין:> חברת הכנסת חנין זועבי. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> בנוסף, תיקנו את כל מבחני התמיכה במוסדות התרבות, כך שמוסדות תרבות סמי-מקצועיים במגזר הערבי, הנתמכים באמצעות מבחני תמיכה בתרבות הערבית, יוכלו לקבל תמיכה נוספת באמצעות המשרד. עד היום היו צריכים למלא קריטריונים וקולות קוראים. כמובן, במשרד הזה, בעבר, היו צריכים למלא קריטריונים, דוקטורים באוניברסיטה. היום הכול שונה, אבל למה שתדעי? הרי את לא שותפה למה שקורה בעיר עצמה, שבה את גרה, בנצרת. אז למה שתדעי מה קורה בתרבות הערבית? מתי ביקרת ברהט? מתי ביקרת ביישובים אחרים? לא ביקרת – אז לכן את מדברת. טוב שלפחות הציבור הערבי יודע להעריך את זה. ואני רוצה להגיד לכם, חברי, ולך בעיקר, שהמספרים מספרים יותר מכול, אבל אני אגיד לכם גם למה אני עושה את זה – משום שאני מאמינה שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, והיא צריכה לכבד את המיעוטים שחיים בה ולהעניק שוויון אזרחי מלא לכולם. אבל מכיוון שהערבים חיים פה, באותה מידה הם חייבים להיות נאמנים למדינה הזאת, ולהיות שווי זכויות וחובות כחלק מהמדינה הזאת. רק ככה נצליח לקדם את המגזר הערבי בחברה הישראלית; ועם מנהיגות כמו שאת מנסה להוביל, לא נגיע לשיתוף פעולה. עם מנהיגות כמו שאני וחלק מחברי הכנסת הערבים מובילים, נגיע לשיתוף פעולה מלא, ונגיע לכך שהמגזר הערבי יהיה שותף מלא בחברה הישראלית. ולכן, כל מי שיחתור נגד מדינת ישראל ולא יעבוד אתנו יחד, כאזרחים נאמנים שווים במדינה, באמת לא יוכל לקבל כלום, אבל השאר מקבלים ועושים, ותודה לאל, הציבור הערבי, בשונה ממך, רואה את מה שאנחנו עושים, הוא גם משתף פעולה, והוא גם בא ותומך, ואנחנו נמשיך לעשות במגזר הערבי, בלעדייך, כמו שעשינו עד היום. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשרת התרבות והספורט, השרה מירי רגב. ביקש את רשות הדיבור חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, הוא אחד המציעים של הצעת החוק. שלוש דקות לרשותך. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, כאשר שר עולה לענות על הצעת חוק, הוא צריך להתייחס להצעת החוק, להסביר מדוע הוא תומך או מדוע הוא מתנגד. אני הקשבתי טוב מאוד לדבריה של השרה רגב, והיא לא אמרה מילה אחת – לא התייחסה במשפט אחד להצעת החוק. הכול הפכה לאישי. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> היא הפכה את זה לבמה להסתה נגד המציע – המציעה במקרה זה – ולא נגד החוק עצמו. במקום לדבר על החוק, היא דיברה על חברת הכנסת חנין זועבי, ובמקום לדבר על חובת המדינה, היא דיברה על כך שהיא – איך אומרים – עושה טובה לאזרחים הערבים, והיא, בנדיבותה הרבה, כאדון, כפריץ, היא נותנת לנתינים כל מיני דברים, ושיגידו תודה. ככה אי-אפשר לנהל דיון. כבוד היושב-ראש, אני מציע לחייב שרים – לחייב שרים – לענות על הצעות החוק לגופן. <היו"ר יצחק וקנין:> האם כבודו מציע שרק השרים ייצמדו – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> לא, אני מדבר על הצעת החוק. <היו"ר יצחק וקנין:> – – לנושא בסדר-היום, או שגם חברי כנסת – שעולים ומדברים על מה שהם רוצים? אני לא יכול למנוע, לא מהשר ולא מחבר כנסת, לומר את מה שהוא רוצה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני לא מציע לסתום את הפה לשר או לשרה כלשהי, אני מציע – הם מחויבים לענות על הצעת החוק, למה? יכול להיות שהיא תשכנע אותי, או תשכנע חברי כנסת אחרים, להצביע נגד החוק. עכשיו חברי הכנסת שיצביעו נגד החוק עושים את זה ללא כל הסבר. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אותי היא שכנעה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מי? שיצביע נגד החוק, והוא לא שמע אף טענה נגד החוק. איך יכול להיות דיון תרבותי בצורה הזאת? במיוחד כאשר מדובר בחוק הנוגע לתרבות, במיוחד כשמי שדיברה טוענת שהיא שרת התרבות. בארץ אף אחד לא מכיר בכך שהיא שרת התרבות, כי היא מדברת בצורה לא תרבותית. לפעמים אני מתבייש לרדת לרמה שהיא מדברת בה. צריך להיות כאן ויכוח ענייני. היא יכולה להגיד מה שהיא רוצה, אבל לפחות שתתייחס להצעת החוק גופה. הצעת החוק לא מתייחסת לשרה עצמה, אלא לחובת המדינה. תעבור השרה, יבוא מישהו אחר, ואז הוא יהיה מחויב לתת תמיכה למוסדות תרבות בנצרת על-פי חוק, זה כל העניין, ועל זה לא קיבלנו תשובה. אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד החוק, לאות מחאה וכתגובה על כך שהשרה לא התייחסה אל החוק בכלל. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק סיוע למוסדות התרבות והאמנות בנצרת, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת חנין זועבי וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – אתם לא שמעתם מילה. <יואב קיש (הליכוד):> גם החברים שלך שם מצביעים נגד, מה אתה רוצה מהקואליציה? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 67 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק סיוע למוסדות התרבות והאמנות בנצרת, התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 67 מתנגדים, 17 בעד. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <הצעת חוק קביעת מועדי בחינות (אי-קיום בחינות במועדים מסוימים) (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/893/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק קביעת מועדי בחינות (אי-קיום בחינות במועדים מסוימים) – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – קואליציה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – (תיקוני חקיקה), התשע"ה–2015 – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – הצעת חבר הכנסת איימן עודה. לרשותך, חבר הכנסת איימן עודה, עשר דקות. ישיב על הצעת החוק השר אופיר אקוניס במקום שר החינוך נפתלי בנט. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת וחברות הכנסת, תרשו לי להתחיל ולפנות אליכם בשאלה: מה שווה החג ללא השמחה שבאה יחד אתו? לכל חג יש שני מרכיבים: המרכיב הראשון – של טקסים, מסורות ופולחן דתי, והמרכיב השני הוא של שמחה וששון. לפעמים מדובר במחויבויות עבודה, פעמים אחרות מדובר בימי לימודים, ובמקרים אחרים מדובר במועדי מבחנים. השנה, כמו בשנים קודמות, נקבעה הבחינה הפסיכומטרית באותו יום שמציינים את חג המולד, ב-25 בדצמבר. אז בחינת הפסיכומטרי נקבעה ל-25 בדצמבר, ביום חג המולד. לצערי הרב, מדינת ישראל עדיין לא מכירה בחגים הלא-יהודיים באופן רשמי; לא בחגים הנוצריים ולא בחגים המוסלמיים, ואל תשאלו על הדרוזיים – או שמעוותים, כמו הביקור של הנביא שועייב, והופכים אותו לחג, או שמבטלים את חג אל-פיטר. ועוד מצער שעובדה זו משפיעה על מאות-אלפי אזרחים במדינה וגורעת משמחת החג של מאות-אלפי ילדים וצעירים שמצפים לחגוג את חגם. הנוצרים ברחבי הארץ, וכך גם הנוצרים במדינה, מתכוונים בחודש דצמבר לחגוג את לידת התינוק בבית-לחם – טקסים, פסטיבלים, אירועים, מזמורים ותפילות נערכים כל החודש כהכנה ליום החשוב, כדי לחגוג את חג המולד. אגב, אני מזמין את כלל הציבור לבקר בערים ובכפרים הערביים בתקופה החגיגית הזאת, כדי לחוות את החוויה ולקחת חלק בחגיגה המשותפת לאזרחים הערבים, בני הדת הנוצרית והמוסלמית יחד, בנצרת, חיפה, שפרעם ובכפרי הצפון – אלג'ש, גוש-חלב, מעיליא, תרשיחא, פסוטה ומקומות רבים אחרים. העובדה שמבחנים גורליים בקנה מידה ארצי נקבעים באותו יום שחלק משמעותי מהאוכלוסייה מציין חג קדוש היא לא מקובלת, ומה שעוד יותר לא מקובל הוא העובדה שהתנגשות כזו קורית לא בפעם הראשונה, ואם לא נמצא פתרון היום – גם לא בפעם האחרונה. דמיינו לכם, חברים נחמדים, כי מדובר בערב חג. בואו נדמיין לעצמנו, למשל, בחג החשוב לאותה עדה, נניח כמו ליל הסדר בפסח, ליל הסדר בפסח. כל המשפחה המורחבת מכונסת סביב שולחן החג, אוכלים, שותים, שרים, משחקים וחוגגים, ואילו נער או נערה, אדוני היושב-ראש, מסתגר בחדר, לומד משעות הבוקר ועד הלילה, והולך לישון מוקדם כדי להתעורר ביום למחרת כדי לגשת למבחן החשוב ביותר בחייו, אולי; מבחן שיסכם חודשים של למידה מפרכת, השקעה כספית ענקית, מבחן שיחרוץ את גורלו האקדמי והתעסוקתי של אותו נער או נערה. ביום למחרת המשפחה הולכת לקיים את המצוות והטקסים הדתיים של אותו החג, ביקורי קרובי משפחה מגיעים לשיאם, ולבסוף היא יושבת לארוחת צהריים כדי לחגוג ולסכם את תקופת החגים. ואותו נער, או נערה, לא יכול להשתתף ולקיים את מצוות החג וגם לא להשתתף בארוחת החג עצמה, משום שבאותה שעה הוא יהיה עסוק בלפתור את אותה בחינה גורלית. זה לא תסריט דמיוני. זה לא תסריט דמיוני. זה מה שהולך לעבור על אלפי נערים ונערות נוצרים בערב 24 בדצמבר, בעוד כחודש. ואני שואל: האם זה הגיוני, האם זה דמוקרטי, האם זה שוויוני, האם זה רב-תרבותי, או שזה כל כך לאומני וצר? (אומר דברים בערבית ומתרגמם:) "לך אכֹל בשמחה לחמך", כך נאמר, אדוני היושב-ראש, בספר קהלת, פרק ט'; "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" – תהילים פרק קי"ח; והיה היום הזה לכם לזכרון, וחגֹתם אותו חג לה'" – כך נאמר, אדוני היושב-ראש, מסיעת ש"ס, בשמות פרק י"ב. וחג ישמח לבב אנוש. החג, כמו שאמרתי, כולל בתוכו שני מרכיבים. ואיך אפשר להסכים למנוע מצעירים רבים את הזכות לשמחה, לאושר ולציון – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מקלב, חבר הכנסת מקלב, הוא לא יכול להגיד את – – – <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> וחג ישמח לבב אנוש. החג, כמו שאמרתי, כולל בתוכו שני מרכיבים, ואיך אפשר להסכים למנוע מצעירים רבים את הזכות לשמחה, לאושר ולציון חגיגי של החג? איך אפשר לתת יד לפגיעה בזכות לפולחן דתי, להתקיימותה והמשכיותה של מסורת בת אלפיים שנה בארץ הזו? למרות ההתקדמות היחסית שחלה בשנים האחרונות, שבמהלכן מוסדות אקדמיים או מוסדות רשמיים בודדים התחילו לאפשר הקלות המכירות בעצם זכותם של תלמידים לציין ולחגוג את חגיהם – עד עכשיו מדובר ביוזמות פרטיות של גופים מסוימים. אותם אני מברך, כמובן, אבל הגיע העת לעגן זאת בחקיקה ולהפוך את ההנחיות להסדרה רשמית – דבר אשר יעשה צדק, ישפיע על יחסי ערבים ויהודים ויתרום לכיוון של בניית חברה משותפת. אני הגשתי את הצעת החוק הזאת, ובצורה אוטומטית הקואליציה דחתה את ההצעה. דיברתי עם כמה חברי כנסת מש"ס ויהדות התורה, והם אמרו לי: אתה יודע מה? אנחנו מתביישים. לא נוח לנו להצביע נגד. אז דיברתי עם יושב-ראש הקואליציה ביטן, והוא אמר לי: אתה יודע מה? בוא לא נצביע היום, נשב בשבוע הבא ונחליט יחד בשבוע הבא. לכן אנחנו לא נצביע הפעם אלא במועד אחר. תודה רבה לכם. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת איימן עודה, שאומר דברי טעם. אני חושב שיש למצוא פתרון להצעה שלו. כאמור, לא תתקיים הצבעה – ההצבעה במועד אחר. תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (משך זמן חניה בחניון שגבה דמי חניה כוללים בעד יום), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2999/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (משך זמן חניה בחניון שגבה דמי חניה כוללים בעד יום), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא וקבוצת חברי הכנסת. אני אומר מראש שגם פה יש הסכמה על תשובה והצבעה במועד אחר. אדוני, עשר דקות לרשותך להציג את הצעת חוק. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק שלי, שאני מגיש, קיבלה גם הסכמה והצטרפות של הרבה חברי כנסת, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה. זו הצעה כל כך פשוטה: חניון שמצהיר שהוא גובה עבור חניה של יום והתשלום הוא לפי יום – מה שקורה בפועל זה שמכונות התשלום מכוילות לשעה 24:00, עד חצות. אז מי שנכנס רבע שעה לפני חצות ויוצא רבע שעה אחרי חצות משלם פעמיים, משלם עבור יומיים. זה המצב הקיים היום, וזה במיוחד בבתי-חולים, בחניונים של בתי-חולים. זה כזה אבסורד – אם זה ליום חניה, אז מי שנכנס לחניה, 24 שעות יעברו ואז זה ייקרא יום אחד. לא יכול להיות שנגבה ממנו עבור יומיים. אבל בואו נשאל את עצמנו: אנשים שנמצאים אחרי חצות בבתי-חולים – מי אלה? כך שאנחנו נדע. מי אלה שנשארים, שהרכב שלהם נשאר בחניה אחרי חצות? אלה אנשים שמלווים קרוב משפחה חולה שלהם, יכול להיות שהוא חולה סופני שצריך מישהו צמוד, כשבתי-חולים לא נותנים את השירות הצמוד הזה, בגלל תקציבים או סיבות אחרות שאני לא אכנס אליהן. אני בעצמי עברתי את זה – הייתי מלווה של אימא שלי, זיכרונה לברכה, לפני שנה וחצי. אני אומר שאלה אנשים שנמצאים שם, והם לא צריכים לשלם על יומיים. היה מקרה שראינו וגם הצגנו – והוצאתי את זה גם בפייסבוק – של מישהו שנכנס לאבא שלו כמלווה שלו ובבוקר הוא יצא ושילם 138 שקל. האם זה ייתכן? האם זה יכול להיות? או שיש לו חולה מהמשפחה שהוא צריך ללוות, או אימא ואבא שמחליפים משמרת, שהתינוק שלהם, שהבן הקטן שלהם לא יכול להיות לבד והם נשארים אתו בבית-החולים. אז על זה הוא צריך לשלם פעמיים? לפחות אחד משניהם מפסיד יום עבודה אם הם נשארים, אז לא מספיק המצב שלהם? מצב כזה לא יכול להיות. עכשיו, האם זה עולה לנו כסף, למדינה? האם זה עולה לחניונים כסף? <היו"ר יצחק וקנין:> זאת פשוט קופה רושמת של החניונים האלה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסדר, אבל החניונים – הם לא יפסידו, רק שיהיה יום. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה צודק לחלוטין. הצעת החוק שלך נכונה וצודקת. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> עכשיו, מה שאני חושב, שגם לחניונים עצמם – כי יש אנשים שחשבו שיבואו וישנו את המחשוב. כלום. הוא צריך רק לכייל את עמדת התשלום; המכונה של התשלום – הוא רק מכייל. במקום לקבוע 24 שעות שזה עושה cut, עושה את המעבר אחרי חצות, הוא צריך לחשב את 24 השעות מרגע הכניסה. המכונה יודעת לעשות את זה יפה. אפשר לעשות את זה. ולכן, אני אומר, הצעה כזאת חברתית, כזאת צודקת, שאנשים שמגיעים לשם – – – <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק צרכנית ממדרגה ראשונה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ואני, כשראיתי שהממשלה לא הסכימה, לא תמכה בה, כאילו התנגדה לה, אני לא הבנתי, ולכן באתי בדיבורים עם יושב-ראש הקואליציה. והוא אמר: אני לא הספקתי לבדוק, תן לנו אפשרות לבדוק. ואני חושב שבזה שאני דוחה ואולי מציל את הקואליציה מבושה, כי להתנגד להצעת חוק כזו זה בושה, זה מבייש. כי מדברים על יוקר המחיה ועל החלשים ולעזור לזה ולעזור לזה. הרי לאנשים כאלה – תבדקו, לרובם אין רכב, והוא לקח אותו מחבר או משכן או מקרוב משפחה. הם במצב כזה שהם צריכים את העזרה, והם לא צריכים לשלם כפול. לכן, כבוד היושב-ראש, אני לא רוצה להאריך. אני מסכים שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר, ואני מקווה שאנשים שמעו את מה שאמרתי פה ושיקראו את זה שוב, ואז נקבל את התמיכה, כי זה לא לאוכלוסייה מסוימת – זה לכולם, וכל החלשים ייהנו מזה, וזו מצווה לתמוך בחוק הזה. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק ליורשי נפטר), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2753/20; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ג, עמ' 15273.] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק ליורשי נפטר). מאחר שהצעת החוק הזו כבר נומקה על-ידי חבר הכנסת מיקי לוי – תשובה בלבד והצבעה. ישיב סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אדוני סגן השר יעלה לדוכן להשיב. חבר הכנסת מיקי לוי כבר נימק את הצעת החוק – תשובה והצבעה. <דוד ביטן (הליכוד):> כמה זמן יש לו? <היו"ר יצחק וקנין:> כמה שהוא – שניים מקרא ואחד תרגום. אדוני סגן שר האוצר, הזמן ורשות הדיבור שלך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ידידי חבר הכנסת מיקי לוי, אתה מתכוון – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> לא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) – לחוק הזה התכוונת, כן? – (תיקון – מענק ליורשי נפטר), של ידידי חבר הכנסת מיקי לוי, פ/2753. כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ועדת שרים לענייני חקיקה החליטה בישיבתה ב-30 באוקטובר לדחות בחודש את המשך הדיון בהצעת החוק. בטרם קבעה ועדת השרים את עמדתה, הממשלה – דוד ביטן – הממשלה מתנגדת לחוק הזה. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי יורשיו של עובד או עצמאי שהיה זכאי ערב פטירתו למענק עבודה מכוח החוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה לצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי), יהיו זכאים לקבל מענק זה. כן מוצע כי שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, יהיה רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן ומועד התשלום ליורש. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, יושב-ראש הקואליציה, היינו אמורים לבקש מחברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום מהנימוקים שנימקתי והודעתי. אבל אם חבר הכנסת מיקי לוי חברי – – <מיקי לוי (יש עתיד):> רוצה להגיב. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> – – ידחה את זה, יכול להיות שהדברים שהוא אומר הם דברי טעם, וב-30 יום, כן? בחודש ימים סך הכול, מיקי. <מיקי לוי (יש עתיד):> עייפתי מההבטחות, עייפתי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גלעד, אתה מצביע? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 30 יום זה מספיק זמן לשבת יחד עם חברי מיקי לוי – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> היה כל כך הרבה זמן עד עכשיו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, אבל זה היה ב-30 באוקטובר. את צודקת, אבל זה היה לא מזמן, ממש לא מזמן. אדוני יושב-ראש הישיבה, חבר הכנסת הרב יצחק וקנין, אני חושב שאנחנו צריכים לומר איזו מילה טובה לאזרחים שמתמודדים כרגע עם אסון השרפות בכמה מוקדים בכל הארץ. זה הזמן לציין לשבח את כוחות הביטחון ואת לוחמי האש, שעושים עבודה יוצאת מן הכלל. אומנם, לצערי, זאת הפקת לקחים מהשרפה הנוראה שהייתה בכרמל, אבל כשזה מגיע לשעת מבחן, אנחנו רואים שגם השרפה בהרי ירושלים, גם השרפה בנטף וגם השרפה בזיכרון-יעקב, ובעוד מוקדים – כיצד המערכות עובדות במשולב: מטות משותפים של לוחמי אש, משטרת ישראל, מגן-דוד-אדום, הרשויות המקומיות, משרד הפנים. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תספרי בשבילי, אני אודה לך. זה לא פשוט. זה לא פשוט, מכיוון שבצפון יש בית אחד, של משפחה אחת – שמעתי את האימא מדברת הבוקר, שזאת פעם שנייה שהיא מאבדת, לא עלינו ולא עליכם, את הבית; פעם אחת במלחמת לבנון השנייה, בפגיעה ישירה, ובפעם השנייה באירועים האחרונים כשביתה עלה באש. מכאן אנחנו רוצים לשלוח חיזוק לכל המשפחות, וברכת יישר כוח לכל כוחות הביטחון, העושים מלאכת קודש ונלחמים בתופעה שאין לי שום ספק שתיבדק ותיחקר, כי באופן מוזר, בכמה מוקדים, כאילו בצורה מתוזמנת, ובלי שמזג האוויר יהיה פה משפיע באופן קיצוני, עולים באש שדות ובתים. אין לי ספק שאחרי שהאש תשכך ויתגברו על השרפה הנוראה, תיפתח פה בדיקה מאוד יסודית ורצינית לברר מה קרה, כיצד בכמה מוקדים פרצה שרפה כל כך קשה. על כל פנים – חבר הכנסת ביטן – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דוד ביטן, כדי ששר נוסף ידבר צריך את הסכמתו של המציע. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. הוא רוצה עוד זמן. הוא רוצה ששר נוסף ידבר, אבל זה רק בתנאי שהמציע מסכים. אם המציע לא מסכים, זה בלתי אפשרי. מה קרה? אני לא מבין, מה הסיפור שלהם? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ביטן, הוא לא מסכים ששר אחר ידבר. <היו"ר יצחק וקנין:> אין אפשרות, רק אם המציע מסכים. מציע ההצעה לא מסכים. הוא לא מסכים, אז ודאי שזה בלתי אפשרי. <מיקי לוי (יש עתיד):> הזמן אזל. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, הזמן לא אזל, הוא רק התחיל לאזול. האמת שהוא אזל מזמן. <היו"ר יצחק וקנין:> אמרתי לו שבינתיים שניים מקרא ואחד תרגום – יכול להסתדר שלוש הדקות וחצי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, אבל היה משהו מעניין בהפטרה של שבוע שעבר. הפטרה על האישה השונמית. <היו"ר יצחק וקנין:> אישה גדולה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אישה שהתפלל בעבורה ונולד לה בן. בשלב מסוים, אחרי תקופה מסוימת, הבן חלה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> וילך אל אביו אל השדה ויאמר: ראשי, ראשי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הלך לאימא חזרה, ישב על ברכיה עד הצהריים, ומת. אז היא, כמובן – מה עושים במקרה כזה? <היו"ר יצחק וקנין:> הולכים לאיש האלוקים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> חוזרים לאיש האלוקים. ביקשה והתארגנה, רצה במהירות לאיש האלוקים. בעלה שואל אותה: לאן? לא חודש ולא שבת? אז היא אומרת לו: שלום. פה הספרדים מפסיקים. בשיא המתח, הספרדים מפסיקים. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, והאשכנזים ממשיכים. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הרב לוין, עליו השלום, שואל: למה דווקא בשיא המתח הם מפסיקים? למה לא, כמו האשכנזים, ממשיכים לראות את סוף העלילה, את סוף הפרשה? אשתו הרבנית אומרת לו: לספרדים יש אמונה תמימה: ברגע שהלכה אל הנביא, הם מאמינים שהכול בסדר. הם כבר יודעים שיהיה בסדר, הם לא צריכים לדעת. האשכנזים עדיין רוצים לדעת, הם רוצים לחקור ולראות מה קרה. <היו"ר יצחק וקנין:> צריכים עובדות, עובדות. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> רוצים עובדות. אז הרב לוין מאוד אהב את הוורט של אשתו, ולמחרת הוא אמר את זה בדרשה. על כל פנים, חבר הכנסת ביטן, אני חושב שיש לך הודעה. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תשאל אותי שאלות. <היו"ר יצחק וקנין:> בסוף ההפטרה כתוב שהנביא אומר לגיחזי: הנה האישה השונמית הלז – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> זה השם האורגינלי. <היו"ר יצחק וקנין:> – – אומר: השלום לך? השלום לאישך? השלום לילד? ותאמר: שלום. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> על מה הוויכוח? על מה הוויכוח? <היו"ר יצחק וקנין:> זה פשוט שאין רוב. אם היה רוב – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן, מתארגנים להצבעה. כבר. שמעתי את סתיו שפיר מנגנת פרק תהילים קכ"א: "שיר למעלות. אשא עיני אל הרים מאין יבֹא עזרי". <היו"ר יצחק וקנין:> במקרה הזה – "מאין יבֹא עזרי" – הוא צודק. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "עזרי מעם ה'" – חבל שאני לא יכול לנגן כמו שהיא מנגנת – "עושה שמים וארץ". <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> בוא נשיר את זה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יאללה, בכבוד. שמעת את סתיו? שמעת אותה? עם הגיטרה? "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. אל יתן למוט רגלך, אל ינום שמרך. הנה לא ינום ולא יישן שמר ישראל. ה' שמרך, ה' צלך על יד ימינך. יומם השמש לא יַכֶּכָּה, וירח בלילה." <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> "ה' ישמרך מכל רע, ישמֹר את נפשך. ה' ישמֹר צאתך ובואך מעתה ועד עולם." <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. הזמן הסתיים. <קריאה:> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא רוצה עוד פרק תהילים. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> הוא רוצה עוד פרק. מיקי, בוא תגיד את ההצעה שלך. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני סגן השר, אנא ממך. חברים, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק ליורשי נפטר), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מיקי לוי – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) (תיקון – מענק ליורשי נפטר), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 51 מתנגדים, 40 בעד, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אחרי ההצבעה אתה רוצה לעלות? אדוני, תם ונשלם, מה שנקרא – חיותה של הצעת החוק. הצעת חוק זו ירדה מסדר-היום. <הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת התקנת אמצעי הצללה בגני-שעשועים), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3134/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת התקנת אמצעי הצללה בגני-שעשועים), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין וקבוצת חברי הכנסת. עשר דקות לרשותך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אתן שכולם ישמעו את ביטן – זה חשוב – את יושב-ראש הקואליציה, אומר – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה, חבר הכנסת גליק. אני מודה לך. אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני חושבת שלפחות להורים, וגם לסבים ולסבתות שבינינו, מה שאני הולכת לדבר עליו יהיה מוכר, כי בהצעת החוק הזאת יהיה הרבה אור – יהיה אור טבעי, אדוני, אור שמש. תמיד עברתי ליד גני משחקים נטולי טיפת צל, בין בהצללה טבעית ובין בצליות מלאכותיות, ושאלתי את עצמי איך ההורים, הסבים והסבתות, הגננות והמטפלות יכולים לעמוד כאן בכלל. לא בכדי, בשעות אחר-הצהריים, שהיו אמורות להיות שוקקות חיים אפילו בעונות החמות, עומדים שוממים, כמו בשיר גן סגור: "הנדנדות עומדות בין העצים הגבוהים / והפרחים כאלה נמוכים ובלי צבעים". מאז כוננה הכנסת הנוכחית חברתי חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון ואנוכי עוסקות באופן אינטנסיבי בבטיחותם ובבריאותם של ילדי ישראל. כשגילינו שחלק גדול מהפגיעות של הילדים הן בגני משחקים, כשהמתקנים מתחממים עד כדי רתיחה והילדים נכווים, היה לנו ברור שאנחנו חייבות לעשות משהו. במבט מרוחק, חברי וחברותי, זאת נראית הצעת חוק קטנה, קטנטנה. אפילו היה רצוי שיבינו לבד שאי-אפשר להותיר את גני המשחקים כאן ללא צל – כי הרי בשלב מסוים גם על הצל הטבעי ויתרו, אדוני היושב-ראש, בשל עלויות המים. כשהיינו ילדים היו עצים, ממש עצים מסביב. ודווקא היום, במציאות שבה השמש קופחת הרבה יותר, לא רק שוויתרנו על איכות החיים שהצללה מייצרת, אלא גם על הרפואה המונעת החיונית כל כך בהקשר הזה. ישראל, חברי וחברותי, למי שלא ידע, היא אחת המדינות עם השיעור הגבוה ביותר של מלנומה. מלנומה היא סרטן עור גרורתי ששיעורי התמותה ממנו גבוהים בעיקר בשל העובדה שהוא מתגלה, במקרים רבים, מאוחר מדי. בשנת 2015 אובחנו בישראל 1,834 חולים חדשים עם מלנומה ממאירה של העור. בשנת 2015 מלנומה ממאירה של העור הייתה 8.5% מכל המקרים החדשים המחייבים דיווח לרישום הסרטן בישראל, כלומר שיעור הסרטן הזה בקרב חולי סרטן הוא בלתי נתפס. רק בשנת 2013, אדוני היושב-ראש, נפטרו בישראל 214 אנשים ממלנומה ממאירה – התמותה מהמחלה. גברים בישראל מדורגים במקום השמיני, ונשים בישראל מדורגות במקום העשירי בקרב 20 המדינות עם השיעורים הגבוהים בעולם עם סרטן. הישראלים סופגים שמש באופן רצוני, כמובן, אבל הבעיה היא עם צריכת השמש הבלתי-רצונית, שלא כולנו מודעים אליה. אנחנו הולכות ברחוב בשמש משמעותית, גם בקיץ וגם בחורף. בישראל, למי שלא ידע, יש כ-300 ימי שמש בשנה. אדוני היושב-ראש, אני אומנם מאוד שמחה שחבר הכנסת ביטן בעד הצעת החוק שלי, אבל הוא מדבר מאוד חזק. <היו"ר יצחק וקנין:> כנראה הוא מנסה למצוא פתרון גם להצעות החוק הבאות. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הבנתי. אז אסלח לו. מבקר המדינה הצביע על היעדר ההצללה בגני המשחקים כבר בשנת 2008. אתה יודע מה? אדוני היושב-ראש, יש כל כך הרבה דברים במדינה. אני מוכרחה לומר שאני גאה בזה שמבקר המדינה נדרש גם לסוגיה הזאת. והוא הצביע על כך שלא רק שההצללה נדחית מפאת סדרי עדיפויות לא מובנים – אפילו לא נקבעה לה תקינה. והוא אמר: לדעת משרד מבקר המדינה, בהצללה לכל תחום במרחב הציבורי יש צרכים משלו. כיוון שמכון התקנים מכיר בחשיבות ההצללה של גני משחקים, והתקן שעוסק בנושא מתקני משחקים כבר קיים, חשוב לקבוע הוראות שמחייבות הצללה, ולא להסתפק בהערה בלבד. משרד הבריאות – שרק השבוע, אגב, קיבל השר, שלא נמצא אתנו, הנחיות מרתקות בנושא מזון בריאות – גם הוא קרא כבר מזמן להצליל את הגינות, בהבינו את המשמעות של היעדר הצללה לאורך שנים. כשאנחנו ניגשים לטפל ברפואה מונעת, אדוני היושב בראש, אלה הדברים. הדבר שהפתיע אותי בשנה החולפת שבה עסקתי בנושא הזה היה רמת העניין הציבורי והדאגה הרבה של הורים ומשפחות להצללה. קיבלתי אין-ספור טלפונים, באמת, ותגובות ממקומות שונים ברחבי הארץ, אדוני היושב-ראש, במיוחד בפריפריה, אני מוכרחה לומר, וכולם עודדו אותי להמשיך במשימה הזאת – הקטנה, אולי, בעיני חלק, אולם בשבילם היא איכות החיים, היא שעות הפנאי עם הילדים, שיהיה טיפה פחות לוהט, קצת פחות מתיש וקצת פחות מסוכן. כשאנחנו עוסקים בשוויון הזדמנויות, הוא נמצא גם במקום הזה. ביקשתי מאנשים ברחבי הארץ לשלוח לי תמונות של הגינות הבלתי-מוצללות, ואני מניחה שלא תופתעו – באמת, כפי שאמרתי – מכך שבפריפריה יש פחות הצללה. אני מבטיחה לכולם, לכל מי שיושב כאן, לשרים ולחברי הכנסת, שההורים והילדים לא מרגישים כשיש מתקן אחד פחות, אבל על בשרם הם מרגישים מצוין כשאין צל. נכון, חברתי? אגב, ברור שלא הכול חייב להיות מוצלל – לא בגינות, בבתי-ספר או במעונות. גם הרחובות אינם מרובי צל. צריך שמש. השאלה היא, כמו בכל דבר, המידתיות. ואנחנו בכלל לא בכיוון בשלב זה, צריך לומר. בשבוע הבא אציין כאן במליאה ובוועדות את יום המשפחה הישראלית, ובכנס מיוחד שבו תשתתף חברתי – חשבתי שראיתי את השרה גילה גמליאל – נעניק תעודות הוקרה לסבים וסבתות שבאמת מעניקים כיום את רשת הביטחון למשפחות. המשפחה הישראלית זקוקה לנו, והיא זקוקה גם לקצת צל. אני מרגישה חובה לומר משהו בנושא החקיקה הפרטית האינטנסיבית. יש הרבה מאוד דברים שיכולים לבוא לעולם בזכות רגולציה עצמית, ולא בחקיקה שהכנסת כופה. זוהי, לכל המנחשים, הצעת החוק השנייה, בסך הכול, שאני מציגה למליאה מאז כוננה הכנסת הנוכחית. אני ניגשת לחקיקה בזהירות גדולה, אפילו בחרדת קודש, אף שבצדה של החקיקה יש לא אחת אמירה ציבורית בעלת משמעות. בשנה וחצי האחרונות הועלו בפני וועדת השרים לענייני חקיקה 1,500 הצעות חוק. שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד כתבה במאמרה כי "מסילת החקיקה התעקמה בשנים האחרונות וצברה חלודה רבה מאוד". יש בזה מידה מסוימת של אמת, אני מוכרחה לומר, אבל לצד זה חשוב לראות כיצד אנו מציידים את חברי הכנסת בכלים אחרים ונוספים כדי שמטוטלת הרגולציה תהיה מאוזנת ונכונה. אנחנו עדים פה במליאה לשעת השאלות לשרים שיזמנו בוועדת הכנסת לפני קצת פחות משנה – היא דוגמה מעולה של כלי פרלמנטרי שכולנו, אני חושבת, גם השרים, גם מקבלים בו במה וגם נהנים ממנו. יש 100 חוקים, אדוני היושב-ראש, בכנסת, שממתינים לתקנות. נכון תעשה הממשלה אם תידרש לעניין בהקדם ואולי תיצור מנגנונים של שיתוף פעולה בין השרים לחברי הכנסת, שיאפשרו להתקין תקנות בנושאים חשובים וקרובים ללבם, כמו התקנות שמקדמת חברתי שאשא ביטון בנושא גידור בריכות שחייה בשל טביעת יותר ויותר פעוטות בשנים האחרונות. אני אשמח לעזרה משר הפנים אם יתקין תקנות שיחייבו התקנת מעצורים בחלונות בשל נפילת ילדים רבים מחלונות רק בשנה החולפת, או עזרה משר התחבורה בחיוב התקנת חיישן שימנע שכחת ילדים. צריך לאפשר לנו לקדם נושאים. זה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה, זה עניין של בני-אדם, וכאן אני מוכרחה להגיד לכם, באמת, אני רואה 120 בני-אדם. צריך לאפשר לנו לקדם נושאים, יש יותר דרכים מאשר חקיקה בלבד, אבל את הכלים האלה אנחנו חייבים ליצור יחד. אני רוצה להודות לרבים שליוו אותנו בתהליך זה: ראשית – הזכרתי אותה כבר, אבל שוב – לחברתי חברת הכנסת שאשא ביטון, שותפה אמיתית לנושאים האלה, אני מוכרחה לומר; לעמותה הישראלית למלנומה, שציידה אותי בנתונים הקשים וליוותה אותי בסבלנות בתהליך; לשר הפנים והצוות שלו, לשר האוצר והצוות שלו, לשר העבודה וצוותו, ולשרת המשפטים, באמת, תודה מקרב לב, לצוותה ולה; ליושב-ראש הקואליציה, על הקשב וההבנה שחשוב לעשות משהו בנושא זה; למרכז השלטון המקומי, שעבד אתי יד ביד כדי ליצור סביבת חיים טובה יותר לציבור כולו, לחיים ביבס, היושב-ראש, לשלמה דולברג, המנכ"ל, ולרות דיין, שאתם יכולים לראות אותה מסתובבת בכנסת ובודקת, ולפיני קבלו כמובן. תודה לצוות שלי – לרפי, סתיו והילה, שאומנם עדיין אין להם ילדים, אבל הם פתאום התחילו להסתכל בעניין על כל גינת משחקים בדרך והצטרפו למאמץ לצלם גינות לא מוצללות, ובעיקר לאזרחים שפנו אלי – דני מיבנה, ועוד רבים רבים שעודדו להמשיך במאמץ. קצת צל, מה בסך הכול ביקשנו? תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אני מבין שהממשלה בעד הצעת החוק. אנחנו נעבור להצבעה. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת התקנת אמצעי הצללה בגני-שעשועים), התשע"ו–2016, קריאה טרומית – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חובת התקנת אמצעי הצללה בגני-שעשועים), התשע"ו–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה. <היו"ר יצחק וקנין:> 37 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק תועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה ראשונה. <קריאות:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> מי שלא היה פה – אני כבר אמרתי את זה השבוע – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> היינו פה. <היו"ר יצחק וקנין:> מי שהיה באולם, אני אוסיף אותו. אבל חבר הכנסת בר-לב, אתה נכנסת – אני לא יודע אם אני יכול לצרף אותך, זה משהו מעוות. אז אני לא יכול לצרף, אבל אני יכול לצרף את קסניה סבטלובה ואת יעל כהן-פארן שהיו במליאה אבל לא הספיקו להצביע. <הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2102/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת איתן ברושי) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ו–2015, של חבר הכנסת איתן ברושי. השלישית מוצמדת. לרשותך עשר דקות. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, תרשו לי לפתוח דווקא בברכה לנשיא המדינה. נשיא המדינה חזר אתמול מסיור ארוך ומוצלח בהודו, בהודו הגדולה. <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר לקרוא לשר החקלאות שייכנס לאולם, הוא צריך להשיב על הצעה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> להתחיל, או שאתה עצרת את השעון? <היו"ר יצחק וקנין:> כן כן, אדוני. אתה יכול להמשיך, אני אתן לך את כל הזמן שאתה צריך. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אז אני חוזר: אני רוצה לקדם בברכה את נשיא המדינה שחזר מסיור מוצלח וממושך בהודו הגדולה. חלק גדול מהסיור הוקדש להסכמים ולשיתוף פעולה בענף החקלאות. אנו כבר יודעים ורגילים זה זמן רב כיצד כולם משבחים ומפארים את החקלאות הישראלית בחו"ל, בזמן שבארץ כנראה מישהו החליט לחסל אותה. איילת, אני מדבר גם בשבילך. <היו"ר יצחק וקנין:> איילת, את מפריעה לחברך מהסיעה, וקולך נשמע יותר חזק – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני מתנצלת, אני מתרגשת – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אנחנו מברכים על הצל ודואגים לאדמה. אני רוצה לומר שמה שמאפיין – ובטח נשמע את זה גם מהממשלה – מצד אחד מאשרים ייבוא ללא גבולות, מצד שני, אין מדיניות, אין ודאות ואין יציבות, לא מוגדרת המטרה, ואדוני היושב-ראש, אתה חלק מהשדולה, אתה מכיר את חוסר הוודאות והיציבות. אנחנו יודעים שתוצרת חקלאית מתאפיינת בחיי מדף קצרים ומושפעת מתנאי אקלים משתנים ודרישות שוק תקופתיות. האופי הזה של המוצר ומה שקיים סביבו מאפשרים לסוחרים להשפיע על מחירי הקנייה מהיצרן ועל המחירים לצרכן. ההתנהלות הזאת מורידה את המחיר שמקבל היצרן-החקלאי ומעלה את המחיר לצרכן הסופי. מטרת התיקון שאנחנו מביאים, וימשיכו חברי גם אחרי, היא להוזיל את התוצרת החקלאית לצרכן הסופי, בשל הצורך בהורדת יוקר המחיה בישראל, בשל התועלת הבריאותית בהגברת הצריכה של תוצרת זו ובמטרה לצמצם את הגורמים לחלוקה לא צודקת של מרווח השיווק בין היצרנים ושאר הגורמים בשרשרת השיווק. מדובר בהצעת חוק אשר נולדה בשיתוף פעולה בין הצרכנים לחקלאים באמצעות התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל והמועצה הישראלית לצרכנות, כדי לאפשר מחירים הוגנים לצרכן מחד גיסא ואפשרות לחקלאים להתפרנס בכבוד מאידך גיסא. במחקר שנערך לבקשתנו על-ידי מחלקת המחקר והמידע של הכנסת לרגל יום החקלאות וההתיישבות נמצא כי פערי התיווך בשיווק פירות וירקות מגיעים לעשרות אחוזים בין המחיר המשולם לחקלאי למחיר שהצרכן משלם. בשנים האחרונות האמיר מחירם של פירות וירקות בצורה דרסטית, בין היתר בשל התנהלותן של רשתות השיווק, כך שנוצר מצב אבסורדי שהחקלאי-יצרן מקבל סכומים זעומים בגין תוצרת חקלאית, עד כדי חוסר יכולת להתקיים, לעומת המכירה ברשתות השיווק במחירים מופקעים. נראה שהממשלה מסייעת יותר למשווקים, ליבואנים – משהו התהפך כאן במדינה – לעומת החקלאים והיצרנים. מנגד – החקלאי שלא נרכשת מספיק תוצרת שלו, בשל מחירה ברשתות השיווק, ואנחנו יודעים את מצבו. הממשלה חייבת להבין שפער התיווך הוא הגורם האמיתי ליוקר המחיה, יחד עם עלויות הייצור, בעיקר מים ועובדים. מדובר בכשל שוק חמור, שמחלחל לכולם, וגם השווקים שאמורים להיות זולים יותר כבר הבינו שבישראל, כמו בישראל, גוזרים את הקופון על חשבון הצרכן, ובדרך מחסלים את החקלאים. למרות הממצאים שלא מפתיעים אף אחד, אתם, הממשלה, הולכים שוב להפיל את הצעת החוק הזאת, שבסך הכול מבקשת להשיג שקיפות של המסחר בפירות וירקות, כדי שהצרכן ידע בזמן הרכישה כמה ממחיר העגבנייה נשאר ברשת השיווק וכמה שולם לחקלאי. המדינה מסתפקת בהכנסת השיווק הסיטונאי לצו פיקוח – איזה מין "גילו את אמריקה", שר האוצר והחקלאות – שעל-פיו על הסיטונאים לדווח למשרד על העסקאות והרווחיות שלהם; פתרון לא שלם, מעין פלסטר על בעיה גדולה – נחכה שנתיים, אולי יותר, לשמוע על בעיה שכבר ידועה היום. ההתחמקות של הממשלה מלהתמודד עם הבעיה מעלה שאלות קשות. אנחנו כבר עדים למצב שהיבואנים מסתובבים בלשכות, האוניות עוגנות בנמלים לפני שהתקבלו ההחלטות. הצעות החוק האלה, שבהן הממשלה נלחמת, הן לא בסתירה ליוזמות שהממשלה יוזמת. היה אפשר לומר כאן: אחוז בזה, וגם מזה אל תנח ידך. ההתנגדות של הממשלה להצעות החוק היא עוד מסמר בארון הקבורה שהיא בונה לחקלאות הישראלית. יוקר המחיה הוא חשוב, אבל הוא לא הדבר היחידי ולא חזות הכול. בניסיונה להציג הצלחות במאבק ביוקר המחיה מוותרת הממשלה על יעדים וערכים כמו ביטחון תזונתי, הגנה על הגבולות והקרקע, פיזור אוכלוסייה וכל מה שאנחנו אומרים פה ללא גבולות. פרופסור אבי שמחון הוא האיש הכי בכיר בלשכת ראש הממשלה. הוא בכלל עובר על גדותיו במדיניות שהוא מנסה לחולל פה. הוא אומר: אומרים שהחקלאות מאוד חשובה, לא רק לאספקת מזון, אלא גם לשמירה על אדמות מדינה ועל נוף ירוק – אבל אפשר לטעת חורשות במקום; ציטוט. הדברים האלו לא רק מדאיגים את כל מי שהציונות היא ערך נעלה מבחינתו, אלא מעלים הרבה סימני שאלה. <היו"ר יצחק וקנין:> ומה יאכלו האנשים אם ייטעו חורשות? מה יאכלו האנשים? נוטעים חורשות, הוא אמר, לא? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אבל אבי שמחון – הוא בלשכת ראש הממשלה. הדעות שלו היו ידועות עוד לפני שקיבלו אותו לתפקיד הזה, ולכן כל כך חמור שהוא יושב במקום כל כך חשוב עם דעות כל כך משונות. אבל בישראל אין גבול, המציאות עולה על כל דמיון. היו לא פעם גם חורשות, לצערי, חלק נשרפו עכשיו, וצריך לאחל לכבאים שישתלטו מהר, ולנפגעים – שיחלימו. אבל בכל זאת, מעולם לא נאמר על-ידי דמות מרכזית של הממשלה, שהחורשות הן החלופה לשמירת הקרקעות על-ידי החקלאות. הדברים האלה מדאיגים מאוד ומעלים סימני שאלה דווקא כשהם נאמרים מפי דמות בכירה כזאת. אני רוצה לומר שהיה לנו ניסיון של ייבוא בפסח. אנחנו יודעים שהיבוא הזה לא תרם להורדת המחירים אבל הוא תרם להתעשרותם של היבואנים והסוחרים. הפעלנו את מבקר המדינה, התקיים דיון חשוב בהשתתפות המבקר והצוות שלו, ואני רוצה לומר לכם שבדקתי את זה רק השבוע: משרד האוצר עוד לא השיב על שאלות המבקר. כנראה שהוא מודאג מאוד מהדיון הזה. ואנחנו לא נרפה, נדרוש תשובות, ואם יהיה צורך נביא אותם גם לכאן כדי לומר: עד כאן. גם בימים האחרונים מביאים עוד עגבניות, אף שזה מוצר ישראלי. אנחנו יודעים על התרת הרסן בייבוא נוסף, כמו של בשר וגם שמן זית. אנחנו חושבים שצריך לשמור על התקינה, צריך לשמור על המחיר, אבל לשמור על האיזונים. גם התחייב לכך ראש הממשלה. אני רוצה לומר שהחקלאות וההתיישבות נמצאות במצוקה גדולה. דווקא ממשלה שמדברת על ההתיישבות מהים עד הנהר, יש לה חלק בהקפאתה ובחיסולה של ההתיישבות במה שביניהם. ואני רוצה לומר שההתיישבות ופיתוח הקרקע מגדירים את גבולותיה הפיזיים של המדינה. מדינה שאיננה מיישבת את גבולותיה ואיננה מעבדת את שדותיה, תאבד בסופו של דבר את אחיזתה בקרקע. חקלאות היא מימוש הריבונות ושמירת השטחים הירוקים והפתוחים במדינה. אמרנו את זה אין-סוף פעמים. אבל תראו, ממשלה שרובה לא כאן. שר האוצר, יש לו סמכות גדולה ובלעדית להחליט על הורדת מסים ומכסים ולהחליט על ייבוא ללא התייעצות. הוא גם לא חייב לקבל את עמדת שר החקלאות, בוודאי לא את אישור ועדת הכספים. הרי זה לא הגיוני. זה לא קיים בשום תחום אחר. תראו, חברי הכנסת, גם אלה שדואגים להתיישבות ולחקלאות: המציאות היא בלתי אפשרית, ותקציב 2017–2018 חייב לחולל תפנית. התקציב של משרד החקלאות – יכול לאשר את זה השר – קטן במאות מיליונים ממה שאנחנו חושבים שצריך להיות בתקציב, לרבות פיתוח והשקעות בעתיד, כדי להמשיך להשתבח בהישגים. אנחנו בעצם נמצאים בימים אלה במאבק שמובילה הנהגה שהתאחדה סביב כל המגזר ההתיישבותי והחקלאי. כבר בימים אלה מתקיימים כנסים. ביום ראשון ייחסמו צמתים, ובהמשך תהיה צעדה לביתו של ראש הממשלה מכל קצות הארץ, וריכוז בלטרון, עד ירושלים. אנחנו לא נוכל להסכים, ואם לא תהיה ברירה גם ננקוט צעדים יותר חמורים. תראו, רק אתמול הגיעו להסכם על הפנסיה אחרי שהממשלה – בכלל, שר האוצר כנראה נבהל מכוח. כשכל לילה מפגינים ליד ביתו, זה עושה לו חררה. בצדק – מי אוהב הפגנות כל לילה ליד הבית? וכל לילה מפגינים ליד ביתו עד שהמשטרה מפנה אותם. אנחנו מבינים בישראל ששום דבר לא מגיע בגרביטציה, הכול בכוח המשיכה. אם אתה לא מאיים ואתה לא יוצר משבר, לא מתייחסים אליך, ועובדה שמזכיר ההסתדרות מצליח לא רע. הוא יודע להשבית את המשק, האוצר נבהל – מגיע לפשרה. אפשר היה להגיע לפשרה בלי האיומים האלה, אבל המגזר ההתיישבותי-חקלאי חלש ומפוצל. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> משפט אחרון. אם לא יהיה מנוס, תהיה פה השבתת מזון – דבר שלא היה, לפי דעתי, מאז הקמת המדינה, ואולי עוד קודם לכן. זה האמצעי האחרון שנשאר בידי 7%–9% מהאוכלוסייה, שמייצרים את כל המזון הטרי בישראל. הממשלה מכריחה אותנו, בהיעדר דיון מסודר, להשתמש באמצעים שעומדים לרשותנו. אני פונה לחברי הכנסת ופונה לשר החקלאות לעצור את השיגעון. <היו"ר חמד עמאר:> תודה, תודה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> לעצם העניין, את ההצעה הזאת אנחנו רוצים להעביר כהצעה לסדר-היום לוועדת הכלכלה. אולי שם יהיה יותר ניסיון להגיע להבנה מאשר בכוח הרוב הדורסני להוריד את זה מסדר-היום. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2503/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת החקלאית, התשע"ו–2016, של חבר הכנסת חיים ילין. גם אתה רוצה להעביר את זה לוועדת הכלכלה? <חיים ילין (יש עתיד):> לא, אני רוצה לשמוע את השר. <היו"ר חמד עמאר:> בסדר. <חיים ילין (יש עתיד):> מה אנחנו פה? לשר יש עבודה, לי יש עבודה, בוא נזיע קצת. נעבוד. <היו"ר חמד עמאר:> לא, לא. שאלתי אותך שאלה בשביל להודיע. בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, לא. אני אשמח לשמוע את השר. <היו"ר חמד עמאר:> גם אני מאוד אשמח לשמוע את השר. <חיים ילין (יש עתיד):> ואחרי זה ניתן את התשובה. <היו"ר חמד עמאר:> עד עשר דקות, בבקשה. נא לדייק בזמן. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, את הדקה הראשונה אני מקדיש לאיש צוות שעוזב אותי היום, שהיה שותף אתי לאורך כל הדרך, מהיום הראשון שאני בכנסת, ועזר לי בחקיקה. את כל מה שאתם רואים בתקשורת – הוא אחראי, אף שזה אני, הפושע. קוראים לו דוד אנוליק, ואני מאחל לו באמת באמת באמת הצלחה בדרך. זה לא דבר של מה בכך שבחור צעיר יכול להכניס חבר כנסת טירון לתוך המליאה והעשייה הפוליטית. ואני מאלה שתמיד לומדים, ואם אני יכול ללמוד מאחרים, אז מה טוב. <היו"ר חמד עמאר:> גם אני רוצה לאחל לו הצלחה. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מאחל לו הצלחה. דרך אגב, זה אחד הנאומים שהוא כתב – האחרון לדעתי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> היינו בטוחים שאתה מאלתר עד עכשיו. <חיים ילין (יש עתיד):> אין לי בעיה לאלתר. ב-21 באוקטובר 2015 העליתי במליאה את הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית. כבוד השר היה פה, והוא אמר שלדעתו צריכות להיות תקנות, ולא חקיקה. ואני רוצה להגיד משהו. אני שמעתי גם את שרת המשפטים, ואני אומר לכם את זה: אני נגד עודף החקיקה שקיים במליאת הכנסת, אבל החקיקה מגיעה כי השרים לא תמיד עושים את עבודתם ולא מביאים את התקנות. אם היו מאשרים בזמן את התקנות – תאמינו לי, אנחנו בעצמנו היינו מורידים חלק גדול מהחקיקה. זאת הערה בכלל לכולנו. ולכן, בהיעדר תקנות כמו שהובטח, אני מעלה את החוק הזה עוד פעם. אני חושב שכששר האוצר וראש הממשלה וממשלת ישראל מדברים על יוקר המחיה וכל הזמן על יוקר המחיה, אז אנחנו כחברי כנסת משתמשים בכל הכלים הפרלמנטריים בשביל ללחוץ על הממשלה שיוקר המחיה לא יהיה כותרת, אלא בסופו של דבר זה יתבטא בחשבון הבנק, זה יתבטא במחיר העגבנייה, במחיר הלחם, החלב והרבה מאוד דברים. אלא מה ההבדל במה שאמרתי? כי אף אחד לא תיקן אותי. שלחם וחלב יש עליהם פיקוח, ועל עגבנייה אין פיקוח; על מלפפון אין פיקוח. ומישהו משתולל פה על-חשבוננו ועל-חשבון האוכלוסיות העניות. ומעל לכול – גם מאשימים בזה את החקלאים, שבקושי יש להם מה לאכול לפעמים, כי הם נמצאים בחובות אדירים. כבוד השר, אני רוצה לפתוח גם משהו שמעבר לחוק, כי יש לי עשר דקות. אני מאוד מכבד אותך ואת המלחמה שלך בעד עמונה, ושל כל המפלגה שלך. עכשיו אני אגיד לך למה אני אומר את זה, אני אסביר את זה – לא בגלל עמונה. במטולה ובראש-פינה ובצפון, חקלאים שם מפסיקים להיות חקלאים ופושטים רגל, מוכרים את הקרקעות הפרטיות לערבים. אין לי שום דבר נגד זה, אבל מוכרים את הקרקעות הפרטיות שהברון רוטשילד רכש היסטורית למדינת ישראל, נתן אותן בתמורה, ומוכרים אותן. עם כסף סעודי. אף אחד לא רוצה לדבר על זה פה בכנסת, כי לא רוצים להעליב את המפלגות, ואף אחד לא רוצה לבוא ולהביא את זה, וחס וחלילה, אבל זאת האמת. לא באתי לנגח אף אחד, באתי לשים את האמת על השולחן. זאת מציאות הזויה, זאת מציאות שמצד אחד נלחמים על כל שעל, על כל פיסת אדמה, ועל ארץ-ישראל הגדולה. בתוך מדינת ישראל, בתוך הקו הירוק, קרקעות פרטיות נמכרות. וקרקעות פרטיות של חקלאים, גם בבנימינה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מה אתה מציע? <חיים ילין (יש עתיד):> מה? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> העלות – – – <חיים ילין (יש עתיד):> לא אמרתי מה אני מציע. אני בא, שם עובדות. יש לי הרבה מה לדבר אתך ומה להציע. אם החקלאים היו יודעים שלאורך שנים הם יכולים להתפרנס מחקלאות ולא היו נכנסים לחובות, ולא היו פותחים ייבוא, ולא לא – אז הכול היה נראה אחרת, הם לא היו צריכים למכור את הקרקעות האלה, והבנים שלהם והנכדים שלהם היו ממשיכים בחקלאות. אף ילד שלי, אני כרפתן, אף אחד מהילדים שלי, כנראה, לא הולך להיות חקלאי. כואב לי הלב, כי אני חושב שהחיבור לאדמה, החיבור למדינת ישראל והחקלאות הוא ביחד. אני מהזן – מה לעשות – של אחדות העבודה. אני הזן שמבחינתו התיישבות, חקלאות, זה ביטחון. מה לעשות, החריש קובע את גבולות מדינת ישראל והחריש גם קובע איפה צה"ל יעמוד ויגן עלינו. מי שלא ראה בעוטף-עזה איך מוציאים צנוניות ואיך קוצרים את החיטה כאשר מסוקים וטנקים באים ומאבטחים בתוך גבולות מדינת ישראל מול עזה, אז הוא לא מבין מה זה חקלאות וביטחון. זה שיעור שכולם צריכים לעבור. חברים יקרים, אני רוצה לקרוא לכם סקר שנעשה בשבוע שעבר – כי בשבוע שעבר החוק היה צריך לעלות – ולהסביר לכם למה החוק הזה עולה ומה המשמעות של פערי תיווך, ולמה אני גם מפחד שהתקנות לא יצליחו, אבל אני צריך לתת צ'אנס גם לתקנות. אף אחד לא הולך לבדוק את החברות הפרטיות. מגדל עגבניות מקבל 3 שקלים לקילו – במצב טוב – ואנחנו רואים את זה בשווקים ב-7.90. פער של 263%; תפוחי אדמה – 2 שקלים מול 5.90 – פער של 300%; בצל – 1.75 שקל מקבל החקלאי מול 2.90 ו-5.90 – 340%; 2.45 מקבל על מלפפון, 5.90 נמכר – פער של 240%; 2 שקלים מקבל על גזר, 5.90 נמכר הגזר – ואני מדבר אתכם על פריפריה, לא על המרכז – פער של 300%; פלפל, 3.60 במצב טוב מקבל החקלאי, נמכר ב-10 שקלים – פער של 275%; אפרסמון, שהיום מנסים לאכול, 5 שקלים מקבל החקלאי, נמכר ב-20 שקלים – פער של 400%; תפוח עץ – 4.20 שקל, נמכר ב-14.90 – 350%; אבוקדו – מקבל החקלאי במצב טוב 3.50 שקל לקילו, הוא נמכר ב-18 שקל בשווקים – פער של 500%. אלה פערי התיווך, כבוד היושב-ראש, לזה אני מתכוון. החקלאי מקבל את המחיר הזה, בקושי שורד. מישהו שהוא לא חקלאי, שכל מה שמעניין אותו זה להרוויח, גוזר פה קופון על-חשבון החקלאים. אלה פערי תיווך, וזה נדרש. החקיקה באה ואומרת: די, נגמר. עכשיו כולם ידעו את האמת – כמה מקבל החקלאי ובכמה מוכרים את זה. זה הכול. ואז כל אחד יוכל לבחור. כל כך פשוט. כאשר אנחנו עובדים היום על פערים, ועל תחרות במערכת הבנקאית, וכולנו רוצים תחרות, וכולנו רוצים להוריד את המחירים, הדבר הזה הוא במהות. כשאני שומע משפחות עניות, ואנחנו רואים מכל הסקרים שעושים בתקופה האחרונה והמחקרים שעושים, שלא מסוגלים לתת לילדים שלהם ירקות ולא מסוגלים לתת להם פירות בגלל המחירים, במיוחד בתחילת העונה כשהמחירים גבוהים מאוד, לי באופן אישי כואב הלב, כי מישהו עשיר הופך להיות יותר עשיר. אין לי שום בעיה עם זה, אבל כמה חזירות יכולה להיות ברווחים? כמה גם אפשר להאשים את החקלאים ביוקר המחיה? כמה אפשר להאשים אותם? לכן, כבוד היושב-ראש וכבוד השר, אם תהיה חקיקה, מה טוב; אם יהיו תקנות ונשמע את התשובה, מה טוב. אבל כל מה שנדרש זה שכולנו ביחד נבין שאנחנו רוצים להוריד את העלויות ואנחנו רוצים שהמשפחות העניות, אלה שזקוקות הכי הרבה, יוכלו לצרוך. עגבנייה שעולה 15 שקל לא יכולה להופיע – כתכשיט – רק בצפון תל-אביב. זה צריך להיות בכל מקום, כמשהו בסיסי, בדיוק כמו תפוחי האדמה, בדיוק כמו הלחם ובדיוק כמו החלב. אין שום סיבה בעולם שזה לא יהיה תחת פיקוח. אני יודע שיהיה הרבה מאוד לחץ על האוצר ועל שר החקלאות ועל כולנו מהחברות הגדולות ומהטייקונים ומכל החברים של שר האוצר, אבל אני אומר לכם, יש לנו תפקיד אחד: לעמוד איתן ולהבין שאנחנו לא משרתים את הטייקונים, אנחנו משרתים את העם – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – ואנחנו רוצים או שהמחיר יהיה מסובסד על-ידי הממשלה או שהחקלאי יקבל את מה שמגיע לו בלי פערי תיווך. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת עמר בר-לב) <היו"ר חמד עמאר:> הצעה מוצמדת של חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה. יש לך שלוש דקות. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ב-2015 נערכה בדיקה מדגמית של רווחיות המקטע של פירות וירקות ברשתות השיווק. התברר שהיא גבוהה ב-10% מאשר ביתר המוצרים – 34%, 35%, לעומת 25%. רשתות השיווק הגדולות משתמשות במוצרים החקלאיים הטריים בשתי דרכים: האחת, באופן דורסני, כאשר הן מעלות – כפי שאמר חבר הכנסת חיים ילין לפני – את המחירים של המוצרים החקלאיים ב-200%–300%, ולפעמים יותר, והשנייה, אולי גרועה יותר, בצורה מונופולטיבית – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> איך קוראים למילה הזאת? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> מוניפולציה. עושות מוניפולציה. <קריאה:> מניפולציה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> כאשר הן מורידות – עושות dumping, מה שנקרא, מחירי היצף – מורידות מחיר של עגבנייה או של מוצר אחר, מתוך כוונה למשוך את הלקוחות, את הצרכנים, אל אותו סופר, אל אותה רשת שיווק; ובהזדמנות זו, על גבם של החקלאים, למכור להם מוצרים אחרים. הדבר הזה לא בא בחשבון והוא חייב להיפסק. את הצעת החוק הזאת הגשתי כבר בכנסת התשע-עשרה, ולשמחתי, בכנסת התשע-עשרה היא עברה אישור טרומי. בכנסת הזאת, הכנסת העשרים, זו הייתה הצעת החוק הראשונה שהגשתי. ואז בדברים אתך, שר החקלאות, אמרת לי: בוא, אל תגיש את ההצעה, ועד סוף מושב הקיץ של 2015 אתה תביא הצעת חוק ממשלתית או צווים כאלה או אחרים. לצערי, זה לא קרה. במושב החורף של 15'–16' דיברנו שוב. שוב אמרת את הדברים האלה, ולצערי – אני רוצה לומר אפילו שאני מאמין שגם לצערך – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לצערנו. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – זה לא קרה. באפריל 2016 המליצה ועדת מחירים משותפת למשרדי החקלאות והאוצר להתחיל בפיקוח על מחירי הפירות והירקות. בוקר טוב, בשביל זה צריך ועדה משותפת? טוב מאוד. עברה עוד חצי שנה, כמעט שנה וחצי אחרי ההצעה הראשונה שאני הגשתי, ואז לפני חודשיים, עד כמה שאני מבין, השר, חתמת על צו שמחייב את הרשתות לדווח על רווחיות. אבל בעיני זה לתת לחתול לשמור על השמנת. מה זה רווחיות? רווח גולמי, רווח תפעולי, רווח לפני מס, רווח אחרי מס? לתת לרשתות השיווק לדווח על הרווחיות שלהן – אפשר לעשות שם מניפולציות מפה עד להודעה חדשה. לכן, הגישה הזאת ממש לא מתקבלת על הדעת. אני לא יודע איפה הדברים האלה עומדים, אדוני השר. אני רואה גם שהזמן שלי נגמר. אני מקווה לשמוע ממך. מה שאני יודע היום – ואני מקווה שאתה תזים את זה ותעדכן – הוא שלגבי הצו שבו חייבת את רשתות השיווק, הבדיקה אמורה להסתיים רק ב-2017, ואם היא אמורה להסתיים ב-2017, מובן שאנחנו במצב קשה מאוד. אני אשמח לשמוע מה שאתה אומר, ואם יש בשורות טובות – – – <היו"ר חמד עמאר:> השאלה היא מתי ב-2017. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> בסוף 2017. אני אשמח לשמוע ממך, אדוני השר, אם יש בשורות טובות. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> בבקשה, אדוני השר. ישיב שר החקלאות אורי אריאל. בבקשה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מכובדי היושב בראש, חברי חברי הכנסת, הנושא: הצעות חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, של ידידי חברי הכנסת מהלובי החקלאי בכנסת איתן ברושי, חיים ילין ועמר בר-לב; הן מיותרות לפי הבנתי, הבנתנו, אבל אני אחזור לזה בסוף. אני אסביר, כמובן, את השתלשלות הדברים, אענה על שאלותיך ועל הערות של החברים האחרים. ראשית, אומר לחברי חבר הכנסת ברושי, כמו גם לאחרים: השימוש במילים חיסול, ייאוש – יש לי הצעה בשבילכם, ואמרתי את זה לכם בעבר: א. זה לא נכון; ב. אתם לא מסייעים לחקלאות בעניין הזה. <חיים ילין (יש עתיד):> אל תדבר בלשון רבים. אני לא אמרתי את זה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> בסדר. אני מדבר אל חבר הכנסת ברושי. <חיים ילין (יש עתיד):> אתה מדבר ברבים – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אבל, חיים, אני מבהיר. בסדר? לא צריכים פה להתווכח שלא לצורך. העמדת המצב בקטסטרופה, בייאוש ובכל מיני מילים דומות, ואת חלקן השמעת פה ולא בפעם הראשונה, לעניות דעתי לא רק שלא מסייעת לחקלאים – היא פוגעת בהם. החקלאות בישראל מצוינת. החקלאים יוצאים מן הכלל. יש במה להתגאות. אל תהפכו את זה למסכנים חבוטים. אני אומר לכם: אף אחד לא אוהב לעזור למסכנים בשום תחום. בדרך כלל, משתדלים להידבק להצלחות. יש בעיות? בטח שיש בעיות, ואני לא מתכוון להכחיש אותן. אני מתכוון לדבר עליהן גם עכשיו, גם היום, ואתם יודעים את זה. אבל לא רק לדבר עליהן, אלא באחריותי, כשר, לטפל בהן. אבל להגיד: לא מטפלים בכלום – אז אני שואל אותך, חבר הכנסת ברושי: להוריד את המיסוי על עובדים זרים, זה אלפי שקלים לכל חקלאי בכיס – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אתה חוזר על זה. זה לא – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – זה נקרא כלום? – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> איתן, אנחנו נאמר את זה ככה – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – – לא הייתה לכם ברירה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא. זה כן קשור – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> לא הייתה לכם ברירה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – כי כשאתה מציג חוסר עשייה מוחלט ומדבר בצורה שהיא לא נכונה, קודם כול עובדתית – ביום ראשון הקרוב הממשלה תאשר להאריך את הסיוע לעוטף-עזה, שרובו ככולו חקלאי, בשנתיים נוספות – זו תוכנית בהיקף של מאות-מיליוני שקלים. נו, חברים, זה נקרא לא לעזור לחקלאות? לפני שמונה שנים, החקלאים – ולא אנקוב בשמות – חתמו על הסכם המים עם האוצר, בלי משרד החקלאות. אני לא הייתי שם. בדקתי. זה היה לפני שמונה שנים. מחיר המים, 2.52 שקלים לקוב מים "מקורות", שפירים, ולא משנה איך קוראים לזה – חברים, אתם חתמתם על זה, ולא הממשלה ולא אף אחד. עכשיו באים באיזה "עליהום", כאילו שבאים מפלגה, שר או ממשלה שלא היה לה מה לעשות ואז היא העלתה את מחיר המים לחקלאים. לא, חברים. תגידו את כל האמת. הרי הציבור שמאזין לנו, רואה אותנו, לא יודע לרדת לפרטים האלה. אני חתמתי על הסכם המים שהתאחדות חקלאי ישראל חתמה לפני שמונה שנים? <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא טענו את זה כנגדך, אדוני השר. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> לא, לא. תקשיב רגע. מדברים על מחיר המים כאילו בא לפני שנה; או על פער התיווך כאילו הגיע לפני חודשיים. אז אני לא אמרתי: טענתם. אתה יודע מה? אני בכלל לא נמצא בוויכוח. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לפעמים, אתה צודק. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> עמר, הרי אני מסכים אתך ששנינו – דרך אגב כולנו ולא רק שנינו, לא רק כולנו פה – כולנו רוצים להוריד את פערי התיווך. אנחנו לא בוויכוח. עכשיו השאלה היא איך עושים את זה. זו אחריותי. אני לא בורח. אני אחראי, כשר – אחד האחראים ולא היחיד. יש לי הכלכלה, האוצר והמשפטים, וזאת חגיגה. כשמתחילים ארבעה משרדים לטפל במשהו, זו חגיגה במדינת ישראל, מה לעשות. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – אותו אדם. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> שנייה. חיים, אני אתן לך. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> חיים, שנייה אחת. אני לא בא כדי להתווכח. אנחנו רוצים את אותו הדבר. בעניין הזה שיהיה ברור: אנחנו לא נמצאים בשני צדי המתרס. אבל אני אומר: בואו ונעמיד את הדברים באיזו פרופורציה ונטפל – נמשיך לטפל בדברים. עכשיו, אני אומר לכם על מחירי המים. אחרי שמונה שנים, כשנגיע בינואר לקרוב ל-2.60 נטו, ובאמת זה 3 שקלים, כי יש קבלנים וכו', אנחנו, מדינת ישראל, ממשלת ישראל, שר האוצר ואנוכי, ב-2017 נוריד את מחירי המים השפירים. אני מודיע לכם, ואני עומד מאחורי זה. אני לא רוצה להגיד עכשיו באיזה חודש, כי אחרי זה זה מתעכב ואז זה יוצא כאילו – אני אומר לכם: בחציון הראשון של 2017 מחירי המים לחקלאים בישראל ירדו בצורה משמעותית. האם אנחנו הולכים לעודד חקלאים צעירים מתוך ההכרה שבאים מעט חקלאים צעירים ורוצים להצטרף למשק? אנחנו נעשה עידוד במכסות ובדברים אחרים לחקלאים צעירים. כבר במכסת החלב הקרובה, ל-2017, שתגיע למיליארד וחצי ליטר – זה המספר – אנחנו ניתן עדיפות לחקלאים צעירים, ולא רק לאלה שנמצאים בשוק, וננסה להחזיר אותם למשק ולעבודה. לא אמשיך למנות את הדברים שאנחנו מטפלים בהם, ואני מגיע להצעות החוק שלכם. המטרות של החוק רצויות, הכוונה רצויה – אני מכיר בזה, ואכן אנחנו מדברים על זה מאז שהתמניתי פחות או יותר, ולצערי הרב – – – <היו"ר חמד עמאר:> אדוני השר, אתה יכול לברר עם מציעי החוקים האם הם העבירו את זה להצעה לסדר-היום או שרוצים להצביע כעל הצעת חוק? אחד הודיע שזה עובר כהצעה לסדר-היום. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> חבר הכנסת ילין, אני אגיד לך מניסיוני, ועכשיו זה עצה של חבר כנסת לחבר כנסת – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני רוצה לשמוע – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> – – יש חברי כנסת שרוצים ללכת לאכול. זה לא תחסום שור בדישו. אם אתה לא אומר, הם נשארים פה והם צריכים להצביע. הם בכוננות. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השר, הם צריכים להיות בכוננות. עד שאתה תגיד שיש תקנות שחופפות את החוק – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אז בוא ואני אגיד – – – <חיים ילין (יש עתיד):> – – אם יש כאלה – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני אגיע לזה. אני אענה מייד על השאלה בלי כל ההקדמות, ואם תרצה תגיד מה עמדתך. אני אגיד. אנחנו אחרי באמת הרבה זמן, שלא ברצוני – אנחנו כבר מכירים יום-יומיים ואנחנו לא אוהבים את הסחבת – אבל היות שמעורבים פה לפחות ארבעה משרדים, אז אני לא רוצה להסביר. בסדר? או שאתה מצליח או שאתה – – – נכון? <קריאה:> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אבל, כן. הרי אנחנו עכשיו אחרי. חתמנו. זה גם שר האוצר. אני רוצה להגיד את זה ביושר. אנחנו שותפים פה, שר האוצר ואני. והנחינו את ועדת המחירים – שזו ועדה קבועה באוצר שמתעסקת במחירי סובסידיות וכו' – ואכן יצא צו שמחייב את הרשתות הגדולות, ויש הגדרה מה זה "גדול", לתת את כל הנתונים, לא מה שהם רוצים, את כל הנתונים שיידרשו על-ידי רואה-חשבון חיצוני. זה לא האוצר. זה לא פקידים של האוצר או שלי. הם מלווים את זה, אבל זה עורכי-דין – – – <חיים ילין (יש עתיד):> זה כולל את החברות הפרטיות שאי-אפשר להיכנס אליהן? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני לא זוכר עכשיו את ההגדרה. זה מי שגדול. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני לא זוכר. אתה שואל אותי שאלה – אני אענה לך, אבל לא עכשיו. אני לא רוצה לטעות. הם עשו סיורים והם נפגשו וכו', והוצא צו על-ידי שר האוצר ועל-ידי שמחייב אותם לתת את כל הנתונים עד סוף 16'. ההערכה שלנו היא שזה ייקח כארבעה חודשים לבדוק ולהגיע להחלטה האם מה שראינו ומצאנו, בנתונים האלה, מחייב אותנו, מאפשר לנו להכניס מוצרים מסוימים לפיקוח על המחירים. מדובר כמובן על מוצרי יסוד ולא על דברים אקזוטיים – לא אננס וכו', אבל תפוחי אדמה, גזר, מלפפון ותפוח עץ. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אבל הצו הוא לאיסוף נתונים או שהצו הוא – – –? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> הצו עכשיו, שנחתם, הוא לאיסוף נתונים עד סוף 2016, לעוד חודשיים, פחות – לא, חודש ושמונה ימים, בסדר? זה נגמר. אז יהיה לנו את כל החומר. יושב על זה משרד רואי-חשבון, עורכי-דין, מנתחים את זה, מגישים לוועדה, ועדת המחירים, שהיא משותפת לנו, לכלכלה ולאוצר, את הנתונים. מתוך זה נראה האם ואיזה מוצרים ראויים להיכנס לפיקוח על המחירים. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> יש לוח זמנים לתהליך? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אמרתי, בחציון הראשון, לפי דעתי עד סוף אפריל. החציון הראשון של 2017, לפי דעתי עד סוף אפריל. עכשיו אני שואל את חבר הכנסת ילין, אחרי שעניתי לו. חיים, אני שואל אותך, אחרי שעניתי ואמרתי שזה לפי דעתי עד סוף אפריל, אם אתה רוצה להפוך את זה להצעה לסדר-היום? זה ישחרר כמה אנשים לאכול צהריים, זה הכול, אבל אתה לא חייב לענות לי. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מוכן לתת להם לאכול צהריים, בתנאי שפערי התיווך יהיו יותר נמוכים. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> טוב, גמרנו. אני מסיים את תשובתי. בכל אופן, אנחנו נמשיך – נעזור לחקלאים, כולל בנושא פערי התיווך, וכמובן במקביל לסיוע לחקלאים בהורדת מחירי המים, עבודה וכו' וכו'. אנחנו עם הפנים בהחלט ל-8 מיליון צרכנים שרוצים ומגיע להם הורדת יוקר המחיה. אנחנו עושים את זה בפעולות רבות, נמשיך בזה יחד ונביא רווחה יותר גדולה לכל משקי הבית במדינת ישראל, ואני מקווה שנוכל להתקדם בדברים האלה בהקדם. אני מבקש להגיד משפט אחר לגמרי, לנצל את ההזדמנות ולומר חזק ואמץ ויישר כוח ללוחמי האש ולמפקדים שלהם. לוחמי האש שלנו, אפשר לראות בשלושת הימים האחרונים למה שינו את שמם ללוחמים. נגיד להם יישר כוח גדול, אני מחזק את ידיהם, את ידי מפקדיהם ואת משטרת ישראל. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת חיים ילין, יש לך שלוש דקות. בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, אולי אני צריך לציין פה שאנחנו לקחנו את החוק הזה מאיש יקר מאוד, שאני מאוד אוהב אותו, והוא דאג לנגב, חבר הכנסת לשעבר כלפה, שהוא במקרה – במקרה – גם מהמפלגה שלך, גם. אבל אני אומר לך עכשיו, אני מוכן לתת צ'אנס. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תזכיר את שמו, זבולון כלפה. <חיים ילין (יש עתיד):> זבולון כלפה, אמרתי. חבר הכנסת כלפה, אמרתי. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> סליחה. <חיים ילין (יש עתיד):> סליחה, זבולון כלפה, ידידי מהנגב – – <היו"ר חמד עמאר:> איש יקר. <חיים ילין (יש עתיד):> – – איש יקר, שבאמת מחבר בין ימין לשמאל, הוא מחבר בין קיבוצים לעיירות פיתוח, הוא עושה כל כך הרבה דברים, שהלוואי שהוא היה בכנסת, תאמין לי, הלוואי-הלוואי, אבל אתם בחרתם שהוא לא יהיה. אני רוצה להודיע, שהרי החקיקה הזאת יכולה תמיד לעלות, ומכיוון שכבוד השר – כבוד השר, בבקשה, יש לי שלוש דקות. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת אבו עראר, אתה מפריע לשר להקשיב ולהתרכז. חבר הכנסת אבו עראר. תודה רבה, חבר הכנסת אבו עראר. תודה. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השר, כמו שאמרת, יש צו שאתם הולכים לקבל נתונים ולקבוע – עוד ארבעה חודשים, לפי הבנתי – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> מאפריל 2017, עוד שישה חודשים. <חיים ילין (יש עתיד):> אוקיי, אפריל. הכוונה הייתה מסוף השנה עוד ארבעה חודשים – לקבוע האם יש הכרח, אם הפערים הם כאלה, ובדקת את הכול – האם יש דרישה מבחינת השוק או מה שאתם רואים – לתקנות. אוקיי. אז אני מוכן להפוך את החוק להצעה לסדר-היום; הדיון בוועדת הכלכלה. כבוד יושב-ראש ועדת הכלכלה, כבל, בוועדת הכלכלה. ואם יקבלו החלטה שאין תקנות, ולא נדרשות תקנות, אני אעלה בחזרה את החוק, לא קרה שום דבר. בסדר? אנחנו רוצים לתת צ'אנס. אמרתי, לא מחוקקים בכוח. הכוונה היא שבאמת יהיו תקנות שיורידו את המחירים. מבחינתי, כמו שנאמר בחדר האוכל השיתופי, כולם משוחררים ללכת לאכול. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת עמר בר-לב, יש לך שלוש דקות. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני חושב שכולנו מכירים את המשפט: הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. בתור אחד שהעלה את הצעת החוק הזאת כבר בכנסת הקודמת, והיום אנחנו נמצאים כמעט שנתיים או שלוש אחרי זה, ועדיין הנושא הזה נמצא בדרך, למרות כל הכוונות הטובות, והנושא הוא כל כך חשוב, אני כן אדרוש הצבעה. אני רוצה הצבעה על החוק הזה, ואני מאמין שההצבעה הזאת תסביר ותבהיר לגורמים השונים במשרד האוצר ובמשרד החקלאות שאכן יש לנו כוונה להיאבק על הנושא הזה, אנחנו לא מתכוונים לעזוב אותו. אני חושב שחקיקה היא הרבה יותר טובה וחזקה מצווים, ואם יתברר שהפעם, לקראת החצי הראשון של השנה הבאה, באמת יהיו צווים, נראה מה לעשות אז, אבל בשלב זה אני מבקש להביא את הנושא להצבעה. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. על הצעת החוק של איתן ברושי וחבר הכנסת חיים ילין – הם הפכו את זה להצעה לסדר-היום – נצביע יחד. על ההצעה של חבר הכנסת עמר בר-לב, כְחוק, הממשלה ביקשה הצבעה שמית, לכן קודם כול נצביע על העברת הנושא לוועדת הכלכלה. <דוד ביטן (הליכוד):> לא שמית. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> לא שמית. <היו"ר חמד עמאר:> בהצעה לסדר-היום, אבל בהצעת החוק אתה לא רוצה שמית? <דוד ביטן (הליכוד):> הוא מתעקש? <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת עמר בר-לב ביקש להצביע. <דוד ביטן (הליכוד):> זה הצבעה שמית. <היו"ר חמד עמאר:> זה מה שאמרתי, בדיוק. אז בואו נצביע. נא לשבת. הצעה לסדר-היום. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 46 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ו–2015, ואת הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ו–2016, להצעות לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 46, מתנגד אחד, אין נמנעים. ההצעה עוברת כהצעה לסדר-היום לוועדת הכלכלה. אנחנו עכשיו עוברים להצבעה שמית – – – <קריאה:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני מוסיף אותך, תוסיף אותו – 47. להוסיף את כולם להצעה לסדר בעד, כל מי שביקש. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עמר בר-לב, הצבעה שמית. נא להקריא את השמות. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – אינו נוכח יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – בעד אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – אינו נכוח יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – אינו נכוח מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר חמד עמאר:> אבקש לקרוא את השמות שוב, של אלה שלא היו נוכחים. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח יעקב אשר – נגד נאוה בוקר – אינה נוכחת מיכל בירן – אינה נוכחת אלי בן-דהן – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יוסף ג'בארין – בעד יהודה גליק – נגד מסעוד גנאים – בעד יעל גרמן – אינה נוכחת צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח יצחק וקנין – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – אינה נוכחת מיקי לוי – בעד יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת אורי מקלב – אינו נוכח אראל מרגלית – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יעקב פרי – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר חמד עמאר:> האם יש מישהו באולם שלא הצביע ורוצה להצביע? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) נפתלי בנט – נגד יעל גרמן – בעד <היו"ר חמד עמאר:> תמה ההצבעה. 51 נגד, 33 בעד. הצעת החוק לא עברה, והיא יורדת מסדר-יומה של הכנסת. <הצעת חוק הפסקת שיטת ההעסקה הקבלנית, התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3217/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת עמיר פרץ) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הפסקת שיטת ההעסקה הקבלנית, התשע"ו–2016, של חבר הכנסת עמיר פרץ. יש לך עשר דקות, בבקשה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אני לא יודע. נראה, נראה כמה אני אצליח – – – <היו"ר חמד עמאר:> עד עשר דקות. לא חייבים. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לצערי, גם ביום ראשון האחרון ועדת השרים לחקיקה דחתה את הצעת החוק שהייתה מונחת לפניה. זה לא היה דבר בלתי צפוי, מכיוון שהצעת החוק שאני מעלה כאן בפניכם איננה תיקון של מה בכך, איננה איזה ניסיון לבוא ולמצוא הסדר כזה ואחר – זו מהפכה של ממש: לבוא היום למדינת ישראל ולומר שאחרי שהצעת החוק הזו תעבור, ייאסר – אבל ייאסר – להעסיק עובדי קבלן בישראל. ומדבר אליכם מי שכבר היה בכל ההסדרים מול עובדי הקבלן. אני ניסיתי לשפר את מעמדם של עובדי הקבלן בישראל דרך הסכמים קיבוציים; ניסינו לשפר זאת דרך חקיקת חוקי מגן. לצערי הרב, העובדה היא שהעסקת העובדים האלה גורמת לאנשים רבים, לקבוצות רבות, להתעשר ולשנות את היחס למעמדו של האדם העובד בישראל. ושימו לב מה קרה בשבועיים האחרונים: התחילו יושב-ראש ההסתדרות ושר האוצר לממש את אותו הסכם שנחתם על הכנסת כמה אלפי עובדי חברות כוח-אדם שנמצאים בשירות המדינה, לרבות במערכת הבריאות, ולהעביר אותם להעסקה ישירה. אנחנו רואים תמונות מדהימות. אדוני השר אקוניס, אני לא יודע אם אתה צפית בזה – אני בטוח שלא. ראינו בשבועיים האחרונים תמונות שבהן שר האוצר ויושב-ראש ההסתדרות באים לבית-חולים מסוים, קוראים ל-150 עובדי ניקיון ועובדי שמירה למיניהם, מודיעים להם: החל מהיום אינכם עובדי קבלן; היום אתם הופכים לעובדים שמועסקים ישירות על-ידי בית-החולים. ואתה רואה איזה קפיצות שמחה של האנשים, איך עיניהם בורקות, איך זולגות להם הדמעות כאילו שחררו אותם מעבדות – לא ממשהו אחר. כאילו האנשים האלה היו כלואים, מבוזים, מושפלים, עשוקים, ואם תרצו – שקופים. אולי זה יעזור למישהו להצביע, מי יודע. וזה כל יום מתרחש. עכשיו תגידו, מה צריך יותר כדי להוכיח, כדי להבין, שאם נחתם הסכם לגבי 10,000 או 12,000 או 20,000, אז באיזה זכות מישהו משאיר עוד 300,000 כאלה – שהם לא בהסדר? הייתכן? אם הייתי רואה שהאנשים שם מגיבים כפי שהממשלה והכלכלנים המאוד-מאוד, מה שנקרא, מומחים לצפות פני העתיד, מגיבים, הייתי אומר דיינו. כי מה אומרים הכלכלנים? אומרים: אוי ואבוי, תתפתח פה אבטלה; אוי ואבוי, העובדים האלה הם כל כך בלתי מיומנים, הם לא ימצאו את מקומם במשק. ואני חשבתי שברגע שיודיעו להם שהם הופכים להיות עובדים מן המניין הם ממש יבואו ויתחננו בפני שר האוצר שלא ישחרר אותם מהעבדות הזאת, שייתן להם להמשיך להיות עובדי קבלן, כי הרי כל כך טוב להיות עובדי קבלן; לשיטתכם. זה רק יכול להזכיר את המאבק על השחרור מעבדות באמריקה. מה קרה שם? קרה אותו דבר. לקראת סוף ה-1600 תחילת ה-1700, הגיעה איזו אונייה הולנדית עם איזה כמה מאות עבדים, שמה אותם שם. אחרי 150 שנה, מ-200–300 עבדים שהגיעו באותה אונייה נהיו 4 מיליון. 4 מיליון. גם בישראל זה התחיל כך: כמה אנשים בודדים, קצת גמישות בעבודה, פה ושם תיקון, סידור, עניינים. והנה, אנחנו במשק שמעסיק – יש כאלה אומרים 500,000, יש כאלה אומרים 400,000, הממעיטים אומרים בין 250,000 ל-300,000. אני הולך על המספר הנמוך – 250,000 איש במדינת ישראל, שהדבר הראשון שהממשלה צריכה לדעת, אדוני השר אקוניס – – – הממשלה, ברור לחלוטין, אינה אוכפת את החוק. מדוע? כי הרי מה הממשלה אומרת? זה יעלה מיליונים, זה יעלה מאות מיליונים. איך זה ייתכן? הרי ב-2004 העברתי פה בכנסת חוק שאומר: השוואת תנאים וזכויות לעובדי קבלן ולעובדים מן המניין. כלומר, אם זה אמור לעלות כל כך הרבה כסף, מישהו עובר על החוק. כי לכאורה, אם אתה מקיים את החוק, אותו עובד קבלן שנמצא באותו מקום עבודה, על-פי החוק אמור לקבל את אותם תנאים בדיוק, את אותן זכויות, גם את אותה מתנה לחג – הכול, הכול, הכול. הכול מכול כול. לצערי הרב, אנחנו רואים שיש כאלה שאומרים: זה יעלה מאות מיליונים, מיליארדים. איך זה יכול להיות? זאת אומרת, אתם עושקים את העובדים האלה במאות מיליונים, אולי במיליארדים, שלא כחוק. שלא כחוק. ואני רוצה לתת כמה נקודות. הרי לפעמים ההיסטוריה מצמררת. לא נעים לי לומר לכם, אבל זה מצמרר לראות איך בארצות-הברית, ערש הדמוקרטיה, איך הצליחו לעגן בחקיקה את העושק; איך היו שנים שהעבדות הייתה חלק מהחוקה; איך היו שנים שאדם שתפס עבד מחוץ למחוזו ולא החזיר אותו לבעליו היה עובר על החוק. אלה היו הימים החשוכים של אמריקה, ובתי-המשפט עיגנו את הדברים בחוק. רק מלחמת אזרחים עקובה מדם הצליחה להסביר לכולם שאי-אפשר להמשיך עם התופעה הזאת, שלא יכול להיות שחירותם של בני-אדם תהיה מוטלת בספק. ואני אומר היום לחברי שיושבים כאן: אנחנו מדברים על חוק החירות, חוק החירות של אזרחים בארץ-ישראל, במדינת ישראל, תחת חוקי מדינת ישראל. ואומר לכם זאת מישהו – אני חוזר על כך – שניסה הכול: ניסיתי הסכמים קיבוציים, ניסיתי חקיקת חוקי מגן – הכול. כנראה שרדיפת הבצע והדרך הקלה להתעשר על חשבונם של אותם חלשים מביאה – מה שנקרא פעם לא במחמאה – לכך שהראש היהודי ממציא פטנטים. כנראה שהראש היהודי ממציא פטנטים גם כיצד לעבור על החוק וכיצד לא לקיים אותו. אני בהחלט מצטער על כך שאכן באמת ועדת השרים לא תפסה את השור בקרניו ולא לקחה את החוק הזה ואמרה: בואו נעביר אותו ונתחיל לדון בו. אני רוצה להזכיר לכולם – דווקא ידידי אקוניס זוכר זאת. אקוניס אז היה אחד מהבכירים באוצר, בלשכתו של שר האוצר בנימין נתניהו, והוא היה יושב אתי בלילות כשהיינו מגיעים שם, לילה אחר לילה אחר לילה. הוא היה חלק מהחוויה, חלק מהחוויה. מה לא אמרו על שכר מינימום, כשאמרתי להעלות שכר מינימום? כל הפרשנים והכלכלנים כתבו שזה יהרוס את המשק, שזה יגרום לאבטלה, שאנשים יישארו מחוסרי כול. והיום – חבל על הזמן. כולם הפכו עמיר פרץ, כולם מתחרים מי יהיה יותר קרוב להעלאת שכר המינימום. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אבל לא בשיטה שלך. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> בשיטה שלי בדיוק. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> בוא, אענה לך. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> בדיוק בשיטה שלי. לא בשיטה שלך – בשיטה שלי. רק מה, מאוחר מדי, תמיד. מה שהיה צריך לקרות ב-2008, לצערי נגרר עד 2014. זה כל העניין. מה אמרו על חוק פנסיה לכל עובד? אני זוכר איך שר האוצר אומר לי – בוא, אופיר, אזכיר, ברשותך, יש לנו עוד דקה. אתה זוכר מה אמרו על חוק פנסיה לכל עובד? אמרו שאני בולשביק; אמרו: איך אתה יכול להכריח אדם לחסוך מכספו? אולי הוא מעדיף 100 שקל מזומן; למה אתה מכריח אותו להעביר לקופה, בחוק? אומר לך – ובזה אסיים, אדוני היושב-ראש – כדי שחברי הכנסת מהקואליציה אולי ירגישו לפחות לא נוח כשהם מצביעים. אומר לך: אתה זוכר מה אמרתי לביבי? אגיד לך שוב, אזכיר. זה כל כך זכור לי. אמרתי לשר האוצר, שאבא שלי, זיכרונו לברכה, היה פועל פשוט. הגיע עם הרבה נכסים, אבל מה זה משנה בכלל? הפך לפועל פשוט בקיבוץ רוחמה, במפעל "המברשת". עבד, תאמינו לי, 30 שנה. יום חופש אחד, אולי יום מחלה אחד לא היה לו. עבד קשה. והכריחו אותו לחסוך לפנסיה. למזלו, מישהו הכריח אותו להפריש לפנסיה. עכשיו, אבא שלי, אחרי 30 שנה פרש עם 3,400 שקל פנסיה. זה מה שהיה לו. זה כל הפנסיה אחרי 30 שנות עבודה. קיבל עוד איזה 2,100 שקל מהביטוח הלאומי. אדוני השר אקוניס – ואני שמח לקרוא לך. אתה יודע, אני מאוד מעריך אנשים שמתקדמים, אין לי שום בעיה עם זה. <היו"ר חמד עמאר:> אני רואה שעשר דקות לא הספיקו. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, עם המחמאות הוא יכול להמשיך. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> תן לי רק להשלים את המשפט הזה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> את המחמאות הוא יכול להמשיך. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> זה מנהמת לבי. <היו"ר חמד עמאר:> בגלל זה לא הפסקתי אותך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> השר אקוניס אומר: תמשיך עכשיו, תן לו. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> בדיוק. עם המחמאות הוא יכול להמשיך. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> לא, אני באמת מדבר, כי אני יכול להעיד שמערכת היחסים בינינו הייתה מאוד עניינית במאבקים הכי קשים. אבל הנה אני חוזר על זה, כי הפסיק אותי היושב-ראש, ואני מדבר מנהמת לבי; אז אני אומר לך: אבא שלי קיבל 3,400 שקל פנסיה, ועוד כ-2,100 שקל קיבל אז מהביטוח הלאומי, קצבת זיקנה. אילו לא היו מכריחים אותו לחסוך לפנסיה, והיו אומרים לו בשנות ה-50, ה-60: שמע, קח עוד 200 לירות הביתה – מה, הוא היה חוסך לפנסיה? מה פתאום. תמיד חסרו 200 לירות לקנות עוד משהו פה ועוד משהו שם ועוד משהו שם. אבל ברגע שהכריחו אותו, לשיטתכם – הכריחו אותה, לכאורה – אתה יודע מה ההבדל אם הוא היה צריך לחיות רק מ-2,100 לעומת העובדה שנהיה לו כמעט 6,000 שקלים? ההבדל הוא פשוט: אם הוא היה חי רק מקצבת הזיקנה שלו, הוא היה מגיע כל חודש לסוף החודש עני, מושפל, מצלצל לילדיו שישלחו לו השלמה של ארוחת צהריים. אבל עם 3,400 השקל הקטנים האלה, גם היה לו להאכיל את עצמו וגם נשארו לו 50 שקלים לקנות מתנה לנכד ביום ההולדת. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב, בשם שר העבודה והרווחה, השר אופיר אקוניס. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אדוני היושב-ראש, תודה, חברות וחברי הכנסת, לפני שאשיב בשמו של שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים – צדק חבר הכנסת עמיר פרץ: אכן היו לנו, כפי שכתב מנחם בגין, לילות לבנים. הוא כתב את זה על מקום אחר, על תקופה אחרת, אבל נדמה לי ש-50 או 60 שנה לאחר מכן, בזמן הצגת התוכנית הכלכלית של 2003, נדמה לי, זה היה, חבר הכנסת פרץ כיהן גם כיושב-ראש ההסתדרות, ואני בתפקיד במשרד האוצר, ואכן, היו לילות לבנים אך מרתקים. היו שם ויכוחים על שתי תפיסות כלכליות שונות לחלוטין, חבר הכנסת חנין: תפיסה שהביאה את התפיסה שאנחנו דגלנו בה ודוגלים בה – השוק החופשי, הכלכלה החופשית, שבעינינו היא שמביאה לצדק החברתי; והתפיסה של חבר הכנסת פרץ, הדוגלת בכלכלה סוציאליסטית. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> השר אקוניס – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> גם אתה היית שם – לא בהסתדרות, אבל בתקשורת הופעת כל הזמן נגד התוכנית הזאת, חבר הכנסת יונה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> השר אקוניס, אני רוצה להעיר את תשומת לבך: מהפך מאוד חשוב ויפה קורה בשורות הליכוד. ישנם כבר חברי וחברות כנסת שאני מאוד מעריך שנוטים לאחוז בעמדות שאנחנו מהצד הזה – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> טוב, אז זה חבל. זה חבל, כי כשאדם בא ומייצג מפלגה, טוב יעשה אם ייצג את העמדות של המפלגה שבשמה הוא נבחר. ואני מאוד מעריך את העמדות שמציג, הציג פה – מעריך ולא מסכים לעמדות שהציג חבר הכנסת פרץ, או מציגים חברים אחרים בסיעת העבודה, באמונה הבסיסית ביותר שלהם, ולא בשם הרוח החולפת, האופנות החולפות, שהן רבות, לצערי, יותר מדי. וגם ההתלהמויות, חבר הכנסת יונה – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – השפה האיומה שבה אנחנו לעתים נתקלים – בסוף תבוא, תביע את עמדותיך. אם נבחרת בשם מפלגת העבודה, תביא לידי ביטוי את עמדותיה של מפלגת העבודה; אם נבחרת בשם הליכוד, תביא לידי ביטוי את העמדות של הליכוד ואת התפיסות הבסיסיות ביותר, גם בתחום המדיני וגם בתחום הכלכלי-חברתי. ולכן הערכתי – ובזה אסיים את ההתייחסות ללילות הלבנים הללו – הערכתי לחבר הכנסת פרץ תמיד הייתה גדולה, תוך כדי מחלוקת. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> סליחה? <אילן גילאון (מרצ):> שאלתי את כבודו אם הוא וראש הממשלה בנושא המדיני מציגים את אותה עמדה – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> בנושא הכלכלי – בוודאי. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> בנושא הכלכלי – בוודאי. בנושא המדיני – על הדוכן הזה, בתחילת מרס 2009, בנאום הבכורה שלי, אמרתי שכל או רוב הדברים שאעשה שקשורים בעניין המדיני הם על בסיס התנגדות לשתי מדינות לשני עמים. <אילן גילאון (מרצ):> זו עמדת ראש הממשלה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא שיניתי את עמדתי כהוא זה. <אילן גילאון (מרצ):> זו עמדת ראש הממשלה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> מהעמדה לא זזתי, גם כאשר הרוב בציבור היה בעד. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני, זו עמדת ראש הממשלה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> כשראש הממשלה יבוא לשעת שאלות, תשאל אותו מה עמדתו לגבי שתי המדינות. <אילן גילאון (מרצ):> הוא מטיף – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני לא מטיף בכלל. בדיוק הפוך. הבעתי הערכה לתפיסות תוך כדי המחלוקת. אני יכול גם להביע הערכה לעמדותיך הכלכליות, חבר הכנסת גילאון, ולחלוק עליהן. ולחלוק עליהן מחלוקת יסודית, מחלוקת יסודית. ולעניין שתי המדינות – שאלת. תודה לך. התשובה היא: מתנגד לתפיסת שתי המדינות. מי שלא רוצה – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> מי שלא רוצה – שלא יצביע בשבילי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> בעד כמה מדינות אתה? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני בעד מדינה אחת, יהודית ודמוקרטית. <קריאה:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> בין הים לבין הירדן לא תקום מדינה פלסטינית. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כמו שלא יקום התאגיד? מה עם התאגיד? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> מי שרוצה – יבחר בי; מי שלא רוצה – לא יבחר בי. נורא פשוט. דמוקרטיה במיטבה. <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> יהודית ודמוקרטית בין הים לירדן? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> בוודאי יהודית ודמוקרטית בין הים לירדן. <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תענה פעם אחת: כולל הפלסטינים? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> הרי אתם המצאתם המצאה – אני עונה לך. אני לא מתכוון – עוד לא עניתי לחבר הכנסת פרץ, אבל כיוון שאני מאותגר על-ידי ספסלי האופוזיציה, אענה לך. כיוון שלא שמעת אותי פעם אחת אומר שאנחנו ניתן זכויות הצבעה לתושבים הפלסטינים, אז זאת אומרת שבמצב כזה לעולם לא יהיה שבו יהיה רוב פלסטיני בכנסת. לעולם. מדוע? <נחמן שי (המחנה הציוני):> אז איך יהיה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – אז תפסיקו לעבוד על הציבור, באמת. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, אתן לזה תשובה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת חיליק בר. תודה רבה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני חייב לו תשובה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה לא יכול להגיד שני דברים סותרים. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> זה ממש לא סותר. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> מה הם יהיו? <היו"ר חמד עמאר:> סגן היושב-ראש חבר הכנסת חיליק בר, תודה רבה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אגיד לך. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> שיסביר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אגיד לכם בדיוק. <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו לא נחייב אותו מה להסביר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, אני רוצה להסביר. <היו"ר חמד עמאר:> לשר יש את הזכות להגיד מה שהוא רוצה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, אני רוצה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אסביר. משום ש-90% מן הישראלים – – <קריאה:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – 90%, חברת הכנסת יחימוביץ, בחתך גס, אינם יודעים שלפלסטינים כבר יש זכויות הצבעה לפרלמנט הפלסטיני, על בסיס הסכמי אוסלו – שהתנגדתי להם, אבל קיבלנו את ההכרעה הדמוקרטית. <קריאה:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> 90% מהם יכולים להצביע לפרלמנט הפלסטיני. 97% – – – <שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):> למה ויתרת על שתי גדות לירדן? <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא לא, אתן לכם תשובה. 97% מן הפלסטינים אינם חיים תחת כיבוש ישראלי – – <היו"ר חמד עמאר:> אדוני השר, היית צריך לעלות – אדוני השר – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – אלא חיים תחת שליטה של הרשות הפלסטינית. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> פרלמנט יש למדינה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני מתנגד למדינה. מה אני יכול לעשות? <נחמן שי (המחנה הציוני):> יהיה פרלמנט – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני מניח שחבר הכנסת בר – חבר הכנסת בר וחבר הכנסת גילאון לא יצביעו בשבילי, על רקע עמדותי. אבל אמשיך לדבוק בהן. <נחמן שי (המחנה הציוני):> זה חדש במדע המדינה. אתה המצאת מדינה חדשה: פרלמנט בלי מדינה ומדינה בלי פרלמנט. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא המצאתי. חבר הכנסת שי – סליחה, אדוני היושב-ראש, בכל הכבוד, אני נשאל שאלות, ואשיב. חבר הכנסת שי, אני מציע לך לקרוא היטב שני דברים, וגם לך, חברת הכנסת קסניה, גם לך: א. את הסכמי אוסלו; וב. לזכור מה אמר ראש מפלגת העבודה יצחק רבין, עליו השלום. תהיה להם בסוף, תקשיב טוב – – – <קריאה:> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> בוודאי, למה לא? הם מהמנהיגים הגדולים של מפלגת העבודה. הוא התנגד למדינה פלסטינית. אדוני היושב-ראש, כדאי לתומכי מפלגת העבודה לדעת שיושב-ראש מפלגת העבודה, שהוביל את הסכמי אוסלו, התנגד למדינה פלסטינית. הוא אמר את זה – – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ובגין תמך, בבית-המשפט העליון. ובגין תמך בדמוקרטיה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אפילו הוא התנגד. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה יצחק שמיר. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא, לא. אתה טועה. <קריאה:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה יודע את האמת. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> טוב, אדוני, יש פה, לצערי, חוסר ידע, אני מצטער – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אז תלמד – – – לונדון – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חבר הכנסת כהן, כי – – – על-ידי חברי המערך, כן? סיעת העבודה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מפא"י, מפא"י. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> המחנה הציוני, מפא"י, אחדות העבודה, אינני יודע מי – לדורותיה, כדאי לכם ללמוד. ללמוד, לא סתם לזרוק ססמאות. אז נזרקה הססמה, איך זה הולך? שתי ססמאות לשני עמים, כן – שתי מדינות לשני עמים. לא, אני בטוח שחבר הכנסת הרצוג יודע. כך אמר יצחק רבין, וכדאי לכם ללמוד משהו. הוא עשה הרבה דברים חשובים, וגם דברים שחלקתי עליהם, כמובן. רבים. ובכן, אדוני, לעניין הצעת החוק. ובכן, בשם שר העבודה והרווחה – זוהי התשובה, חבר הכנסת פרץ. הצעת החוק כפי שהצגת, מבקשת לבטל את שיטת ההעסקה של עובדים באמצעות קבלני כוח-אדם ולקבוע עבירה פלילית למי שמעסיק בשיטה קבלנית ולמי שמנהל חברה קבלנית. משרד העבודה והרווחה מציין שלכך עשויה להיות השפעה על התנהלות של ענפים שלמים במשק שמבצעים פעילות כלכלית לגיטימית וחוקית. נכון שהמחקרים הראו כבר שעובדים המועסקים בידי קבלן הם עובדים יותר פגיעים, כפי שאמרת בצדק, חבר הכנסת פרץ, מבחינת שכרם והביטחון התעסוקתי. יחד עם זאת, במהלך שני העשורים האחרונים ובעיקר בשנים האחרונות מתבצעות פעילויות להבטחת העסקה הוגנת של עובדי קבלן בעיקר בכל הקשור לעובדים הפגיעים ביותר במשק, וביניהן מונים אנשי משרד העבודה והרווחה את הצעדים הבאים: חוק הגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב–2011, הקובע, בין השאר, אחריות פלילית או אזרחית של מזמין השירות בתנאים המפורטים בחוק; חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני שירות בענפי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים מ-2013, שקובע את התנאים להעסקת עובדים בענפי השמירה והניקיון ומרחיב את זכויותיהם בהתאם לצווי ההרחבה הקיימים בענפים אלו. עוד התקבלו החלטות ממשלה הקשורות לחיזוק זכויותיהם של עובדים בתחומי השמירה והניקיון במסגרת התקשרויות של הממשלה, והוקצו משאבים נוספים למינהל ההסדרה ואכיפת חוקי העבודה. כמו כן, חבר הכנסת פרץ, נעשים צעדים מכוח חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח-אדם, 1996, כמו ביטול רישיונות של קבלני כוח-אדם וקבלני שירות וחילוט הערובה שמופקדת במסגרת רישיונות אלה במקרים שבהם מופרות זכויות האדם. בנוסף, מכוח אותו חוק עובד קבלן כוח-אדם המועסק תשעה חודשים לפחות אצל אותו מעסיק, בפועל, חבר הכנסת פרץ, הופך להיות עובד של המעסיק, בפועל. בוועדת השרים לחקיקה, כפי שאתה בעצמך אמרת, הוחלט לדחות את הדיון בארבעה חודשים. שים לב שזו איננה התנגדות מיידית, אלא החלטה על דחייה בארבעה חודשים. גילוי נאות – אני לא הייתי בישיבה הזאת, לא הבעתי שם עמדה; כמובן, חלות עלי, כמו על כל שרי הממשלה, החלטותיה של ועדת השרים לענייני חקיקה, ולכן אני אבקש מהמליאה להצביע בהתאם לתקנון הממשלה נגד. אבל דבר אחד, גברתי המזכירה, אדוני היושב-ראש: כיוון שחבר הכנסת פרץ התייחס ואני חייב לו תשובה – לא, לא, אני חייב תשובה לחבר הכנסת פרץ. לעניין שכר המינימום, אתה הצעת בזמנו בשמה של מפלגת העבודה, אשר עמדת בראשה ערב הבחירות לכנסת השבע-עשרה, שכר מינימום של 1,000 דולר. זו הייתה הצעתך, ואנחנו אמרנו לך – לכך התנגדנו, משום שחשבנו ששער הדולר עלול לרדת בצורה כזו שהראשונים שייפגעו – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> חבר הכנסת בר, אני מבקש להשיב ברצינות. כן? פעם אחת תקשיב. תלמד. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אנחנו אמרנו שהצעת ה-1,000 דולר – אפילו השתמשנו במילה "פופוליסטית". מדוע? משום שעלול היה הדבר, עם ירידת ערך הדולר והתחזקות המטבע הישראלי, כפי שבדיוק קרה – הוא ירד עד ל-3 שקלים ו-22 אגורות בשפל שלו. ואז, מה שהיה קורה, אם הוא היה 1,000 דולר, פרופסור טרכטנברג, כפי שהציעה העבודה בראשות פרץ – שכר מינימום של 3,220 שקלים. אנחנו, בשלוש הממשלות האחרונות, בשלושתן, העלינו את שכר המינימום לשיא של כל הזמנים, ולראשונה בתולדות המדינה הוא יחצה את קו 5,000 השקלים, בפעימה הבאה. זוהי האמת, אדוני היושב-ראש, על שכר המינימום, וכדאי שמליאת הכנסת, לפחות הפרוטוקול – וגם אתה, חבר הכנסת בר, תלמד שיעור קצר בתולדות הוויכוח על שכר המינימום. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני עוד מחכה לתשובות שלך בעניין – – – <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת עמיר פרץ, יש לך שלוש דקות. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, השר אקוניס. אני מאוד מצטער, אני מאוד מעריך את המקצועיות שלך, באמת. הפעם אתה פשוט פישלת בגדול. אני אסביר לך למה. אתה יודע, אתה יכול לזלזל בהרבה דברים. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא זלזלתי בכלום. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> שנייה, תן לי רגע. להקל ראש, סליחה, אנחנו מדברים בשפה יפה – להקל ראש בהרבה דברים, בסדר? בדבר אחד אל תקל ראש: ביכולת שלי לשלב הסכמים עם קמפיין. ובכן, סלח לי, כדאי שתבין: מה שנחתם בהסכם הקואליציוני לא היה לרגע אחד קשור לדולרים. 1,000 דולר, נחתם, והיה כתוב: 1,000 דולר או 4,600 שקל עד 2008, הגבוה ביניהם. מה הבעיה שאתה לא יודע? אתה לא יכול, הרי, זה כתוב, זה כתוב בממשלה, כתוב בהסכמים. תבדוק את זה. לכן, אתה יודע, בהסכמים שאני כתבתי, לא הייתי צריך שום רשת ביטחון, לא מביבי כשר אוצר ולא מאף אחד אחר. תבדוק את ההסכם, תראה שאתם רחוקים מאוד, לצערי הרב, מכיוון שהשאיפה שלנו היא להגיע בסוף לזה ששכר המינימום יהיה לפחות 60% מהשכר הממוצע במשק, שייקבע לא על-ידי איזה הסכם כזה או אחר אלא יהיה חלק מהתפיסה שתוביל את מדינת ישראל. אבל אני רוצה משפט אחד לומר לך. תשמע, לא יודע, סחבתם את הדיון הזה, הוא כל כך חשוב מבחינה חברתית, ונגררתם לעניין של שתי מדינות לשני עמים. אתה יודע את עמדתי, אני בעד שתי מדינות לשני עמים, אבל אני מוכן ללכת לקראתך. אני מוכן ללכת, לבטל את העניין של שתי מדינות לשני עמים, הנה, אני מוכן. אתה יודע למה אני מוכן? כי הגיע הזמן שבנושאים החברתיים, שבהם אתם מנציחים את שתי המדינות, שיש מדינה אחת לעשירים ומדינה אחת לעניים – פה אני מוכן ללכת אתך ולבטל את הקונספציה של שתי מדינות. די למדינה אחת של עובדי כוח-אדם ומדינה אחרת שהיא מדינה של בעלי חברות כוח-אדם, שאותם אתם מחזקים ומנציחים. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> אני רוצה רק להגיד לחברי ביטן, דוד ביטן. ביטן, הפעם המודיעין שלך לא עבד טוב. <דוד ביטן (הליכוד):> למה? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> כי לפיד אתך. למה התאמצת כל כך? <דוד ביטן (הליכוד):> אני מתאמץ תמיד. הוא יכול להתהפך באותו רגע, מה אני אעשה? <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> הבנתי, הבנתי. <קריאות:> – – – <דוד ביטן (הליכוד):> לא, זו המציאות, הוא יכול להתהפך. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> בסדר, אתה יודע מה? אבל אני דווקא מאמין ללפיד. סלח לי, אקוניס, אני דווקא מאמין ליאיר לפיד שהוא לא מתכוון להתהפך, כי זו תפיסת עולמו. הוא אומר שהוא בעד המשך העסקת עובדי חברות כוח-אדם. שכל הציבור, שהיום פתאום חושב שהוא יציל את הזוגות הצעירים – הנה, יש לנו פה את אחד המפתחות החשובים ביותר לצמצום הפערים בישראל, ושידע העם, שתדע המדינה, שבעניין הזה חברנו יאיר לפיד הוא חלק מהקואליציה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> והמשפט האחרון, אני אומר לחברי הכנסת והשרים: אני אמשיך ואביא את החוק הזה, כי שבע פעמים ייפול צדיק, אבל בסוף-בסוף אני אנצח. עובדי חברות כוח-האדם הם חלק מהחברה הישראלית. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. נא לשבת, כל חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. אני מפעיל את ההצבעה – נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק הפסקת שיטת ההעסקה הקבלנית, התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 32, נגד – 46. הצעת החוק לא עברה. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> כל מי שלא הצליח ללחוץ, נא להוסיף אותו, וניתן תוצאה סופית. חברת הכנסת זהבה גלאון נגד; היא לא הצליחה להפעיל. מי עוד לא הצליח להפעיל? היית בחוץ. <קריאה:> חמד – – – <היו"ר חמד עמאר:> רק מי שלא הצליח להפעיל. לא, היא לא הצליחה להפעיל את ההצבעה. גם מועלם לא הצליחה להפעיל. אז אני מתקן: בעד – 33, נגד – 47. הצעת החוק לא עברה. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (החלת חובת הדלקת פנסים בכבישים בין-עירוניים בתקופה שבה חל שעון חורף), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3010/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (החלת חובת הדלקת פנסים בכבישים בין-עירוניים בתקופה שבה חל שעון חורף), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת זוהיר בהלול וחבר הכנסת יעקב פרי. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה. עשר דקות, בבקשה. נא לדייק. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> עוד לא התחלנו, חמד, מה אתה מאיים עלי? עוד לא התחלנו. <היו"ר חמד עמאר:> אני לא רוצה שתעמוד הרבה זמן, בגלל הרגל שלך. לכן אני אומר לך לדייק. אפילו לקצר. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> חברות וחברי הכנסת, זו אחת מן ההצעות הטריוויאליות ביותר שכנסת ישראל יכולה להניח על שולחנה ולאשר אותה. אין לנו חורף במדינת ישראל באופן מעשי: הגשמים כמעט הולכים ונעלמים; המדבריות שולטים בנו. ובכל זאת, עדיין אנחנו מקבלים את פני החורף בשני מועדים: המועד הראשון הוא שעון החורף. אנחנו קובעים, כאן, בישראל, שעון חורף, שהוא לעתים שעה או שעתיים בניגוד לתזוזת היקום. ומצד שני, אנחנו מקבלים את החורף גם בחלוף כמה ימים, כאשר ב-1 בנובמבר, בראשון בנובמבר, אנחנו נדרשים להדליק את הפנסים ואת האורות ברכבים שלנו עד 31 במרס, או במרץ. והציבור בישראל מתבלבל לו. תחילה הוא לא יודע מתי הוא צריך להזיז את השעון כדי לקבל את פניו של שעון החורף, ובפעם השנייה הוא גם איננו מבין מתי עליו, שומה עליו, להדליק את אורות המכונית שלו. אני בא, באמצעות הצעת החוק שלי, לאחד, לסנכרן, את שני המועדים האלה, ולהחיל את הדלקת האורות עם ההכרזה על שעון החורף. בכך אנחנו נפיק כמה וכמה תועלות. התועלת הראשונה קשורה במה שאתמול כנסת ישראל ציינה: יום הבטיחות בדרכים. אם אני יוצא מתוך נקודת הנחה סטטיסטית, כואבת ומייסרת שאנחנו מאבדים את אחד מיקירינו אחת ליום במהלך השנה בתאונת דרכים – משהו כמו 350, אדוני היושב-ראש; אם נקדים את הדלקת האורות ונצמיד אותה להכרזה על שעון החורף, פוטנציאלית אנחנו יכולים להציל כמה וכמה נפשות. והמציל נפש אחת – כך אמרו הישראלים או היהודים – כמציל עם ועולמו. התועלת השנייה היא לגרום לכך שהציבור לא יתבלבל. הציבור הישראלי די לאה ודי עייף מהנחתות, מגזירות, בחיי היום-יום. הצעת החוק שלי מביאה לכך שהאיש, האזרח הפשוט והאזרחית הפשוטה בישראל, מבינים שברגע שחל שעון החורף, על האנשים להפעיל את האורות. עניין נוסף, תועלת שלישית, אדוני היושב-ראש, הוא תשלום קנסות מיותרים כאן בישראל. כי ברגע שאינך מדליק את אורות הרכב בזמן, אתה עלול לשלם קנס. ברגע שאתה מצמיד, באופן לוגי, את שתי ההצעות יחדיו ואתה מסנכרן את שעון החורף עם הדלקת האורות, אתה מוריד את העניין הזה של הקנסות המיותרים. די לו לאזרחי הפשוט. התשלומים רבים, ואנחנו מכבירים ומכבידים עליו גם בתשלום נוסף של קנסות. נוסף לכך, אורות ופנסים זה בעצם להקדים את החשכה ההולכת ומקדימה את עצמה בעונת החורף. כלומר, גם מבחינה בטיחותית וגם מבחינה הגיונית – להאיר את היום במהלך החושך זה עניין מאוד חשוב. ולכן, חברות וחברי הכנסת, אני פונה אליכם ומבקשכם לתמוך בהצעת החוק שלי, שבאה לסגור את אחת התהיות הבלתי-מפוענחות עד היום, בהצמדה של הדלקת אורות הרכבים שלנו לשעון החורף. אם נעשה זאת, נקל על האזרחים, נוריד את תאונות הדרכים, נפחית את ייסורי המשפחות השכולות, את קורבנות הכבישים, ונביא לכך שהציבור בישראל לא יתבלבל יתר על המידה. אני יודע שלא כל כך מתלהבים, אולי, להצביע בעד ההצעה הזאת, אבל נדמה לי שכל אחד בסתר לבו, מאלה שיושבים כאן, בכנסת ישראל, מבין שבכך אנחנו מקלים על האזרחים במקום להכביד עליהם בהנחתות מיותרות. לפיכך, אני פונה לשכל הישר שלכם, ל-common sense שלכם, וגם להגינות הציבורית שלכם וגם לערכיות שבאי-בלבול שאתם זורעים בקרב הציבור, ולהצביע בעד הצעת החוק שלי. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב, בשם שר התחבורה, השר אופיר אקוניס. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – אתה כל כך גבוה? מה זה? <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> בגלל שיעור הקומה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> זה הדוכן – – <היו"ר חמד עמאר:> אתה נמוך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – הכי גבוה שאי-פעם הייתי מאחוריו, כשזוהיר – – – <היו"ר חמד עמאר:> אתה נמוך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אה, זה אני נמוך. כן, זה נכון. <קריאה:> אקוניס – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אקוניס – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> טוב. אלוהים לא יכול לתת את הכול. הוא מחלק. <קריאה:> – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – חשוב יותר שיעור הקומה, לא הקומה. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> בהחלט. אגב, אני מסכים. אתה יודע, אמרתי את זה על יצחק שמיר פעם באחד מטקסי האזכרה. הוא היה נמוך קומה, אבל בעל שיעור קומה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אז הנה, אתה רואה, קלעתי לדעת גדולים. אם התנסחתי בעברית כמוך – התקבלתי ל"שירים ושערים". אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, פה לא יהיה דיון על שתי מדינות. אני עונה בקצרה בשמו של השר ישראל כץ, שר התחבורה. מטרתה של הצעת החוק, כפי שהציג אותה חבר הכנסת בהלול, היא לקבוע כי חובת הדלקת אורות בכלי רכב בעונת החורף תסונכרן עם מועד החלפת שעון החורף כפי שקבוע בחוק לקביעת הזמן. כך שהחובה להדליק פנסי חזית ופנסים אחוריים ברכב, לרכב שהוא מונית, אוטובוס, משאית או אופנוע – בכל דרך, ולשאר הרכבים המנועיים – בדרך בין-עירונית, תהיה בתקופה שבה חל שעון החורף. בהתאם לחוק קביעת הזמן, התשנ"ב–1992, שעון הקיץ מופעל בין יום שישי שלפני יום ראשון האחרון בחודש מרס לבין יום ראשון האחרון של חודש אוקטובר. על כן, לאור המתאם המתקיים בין מועד תחולת שעון הקיץ לבין המועדים שנקבעו בתקנות כחובת הדלקת אורות ברכבים – ואנחנו מכירים את ההודעות, את הקמפיינים, שמחייבים את הדבר, בין 1 בנובמבר – זה היה לא מזמן יחסית. בתחילת החודש הזה – עד 30 במרס – הממשלה לא ראתה, חבר הכנסת בהלול, טעם בשינוי ההסדר הקיים. לפיכך, כפי שאמרתי, עמדת הממשלה היא להתנגד לחוק המוצע. לדבר אחד, חבר הכנסת בהלול, אולי נוכל להגיע, בעניין דומה, אבל לא בעניין זהה: בעניין שעון הקיץ ושעון החורף. שר האנרגיה – הוא פה, השר שטייניץ, אני חושב. אתה שר האנרגיה. תשמע מה שאני מציע פה. אם אתם מתחייבים, סיעת העבודה, עם סיעת יש עתיד, לבטל את הרעיון של מעבר לשעון חורף – אין בו שום צורך במדינה כמו מדינת ישראל, חברת הכנסת פארן, שהיא שטופת שמש – לצערי, 360 – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני בעד – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – לשמחתי, מצד אחד – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – 360 יום בשנה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אין יותר, לדאבון הלב, שום חורף. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הבעיה היא לא אתנו. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> שום חורף. אני יודע. לכן, אני מגייס אותך פומבית, אתה לא מבין? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אני בעד. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אני יודע שהבעיה היא לא אתכם. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> זה לא בגלל מפא"י. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> ידידי – – <איציק שמולי (המחנה הציוני):> אופיר – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – אנחנו צריכים לחבור לרעיון כזה. זהו הרעיון – לא להדליק אורות. להדליק אורות, את זה נשאיר בין 30 בנובמבר ל-1 במרס, כפי שנקבע; סליחה, 30 במרס. 1 בנובמבר עד 30 במרס. אבל אם תהיה התגייסות של כל הכוחות, כוחות רבים – אולי חבר הכנסת אשר יתמוך בכך – של שעון קיץ בלי החזרתו – כי זה מיותר, זה אנרגיה, זה איכות סביבה, זה הגנת סביבה, זה דיכאון לחלק מהאנשים, זה להחזיר ילדים קטנים הביתה מחוגים בשעה – 16:30 כבר מחשיך ואחר כך אנחנו מוצאים את עצמנו בעלטה מיותרת; באמת במשאבים, אדוני היושב-ראש, מיותרים לחלוטין מבחינת החשמל, האנרגיות, זיהום הסביבה. זאת הצעה שאפשר יהיה, חבר הכנסת בהלול, לקבל אותה טוב יותר מאשר את ההצעה הזאת. ובכן, כפי שאמרתי, אני מקווה שיו"ר הקואליציה הקשיב לי כי אני סיימתי את תשובתי, כולל ההצעה הנדיבה לשעון קיץ תמידי. אני חושב שבנסיבות הללו אין סיבה לממשלה לתמוך בהצעה. אנחנו נתנגד, חבר הכנסת בהלול, להצעתך, אבל אני אשמח אם ביום מן הימים כל הכוחות יתאחדו לשעון קיץ אחד ארוך, שיהיה טוב לכל אזרחי ישראל. תודה. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת זוהיר בהלול, יש לך שלוש דקות. בבקשה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> השר אקוניס, תן לי דקה. נא להישיר עיניים אל עיני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו מישירים. מישירים. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אינני בר-סמכות להצמיד לך בדיקת פוליגרף, אבל אם הייתה ניתנת לי ההזדמנות לעשות זאת, בטוחני שפיך לא היה כלבבך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> אתה מדבר על התשובה להצעה שלך? זו עמדת הממשלה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> מר אקוניס, מכיוון שהתכוונתי בדברי לשיעור הקומה אליך, ולא אל ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, אז ציפיתי לקצת יושרה כדי להגן על תופעות לוואי שזולגות בשל העובדה שאנחנו מבלבלים את הציבור ואיננו עושים את המתאם, את הקורלציה, בין שני המועדים האלה. אתה יודע, נקעה נפשו של הציבור מהנחתות. אנחנו אמורים כאן, בכנסת ישראל, להקל על האזרח הקטן. אבל יתרה מכך, אנחנו גם מצווים להציל נפשות. אמרתי, המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו. לכן אני חושב, חבל שלא השתכנעתי שאלה הם ערכיך, כי אילו הייתה ניתנת לך הזכות, כבן-חורין ולאו דווקא כפוליטיקאי, לומר את דבריך ולהצביע, אני בטוח שהיית מצביע בעד הצמדת שני המועדים למועד אחד. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> רק להבהיר שהבאתי לידי ביטוי את העמדה כפי שהממשלה החליטה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> בכל זאת אני עדיין חושב שצריך לחכוך ולחשוב פעמיים ולהצביע בעד הצעת החוק הזאת שבאה לשרת את האזרח הקטן. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. נא לשבת. נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת. אני מפעיל את ההצבעה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (החלת חובת הדלקת פנסים בכבישים בין-עירוניים בתקופה שבה חל שעון חורף), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 31, נגד – 48, אין נמנעים. הצעת החוק לא עברה ויורדת מסדר-יומה של הכנסת. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אדוני, הצבעתי בטעות – – – <איתן כבל (המחנה הציוני):> הוא הצביע פעמיים בטעות, אז 47. <היו"ר חמד עמאר:> נא לרשום לפרוטוקול, חבר הכנסת זוהיר בהלול הצביע פעמיים בטעות. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> הוא הצביע במקום יואל חסון בטעות. <היו"ר חמד עמאר:> הצביע במקום יואל חסון בטעות. חבר הכנסת זוהיר בהלול הצביע במקום יואל חסון בטעות. <עמיר פרץ (המחנה הציוני):> בתום לב. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת זוהיר בהלול הצביע בטעות פעמיים. <איתן כבל (המחנה הציוני):> ולכן זה 30 ולא 31 בעד. <היו"ר חמד עמאר:> 30 בעד, 48 נגד, כי חבר הכנסת זוהיר בהלול הצביע פעמיים, פעם במקומו ופעם במקום חבר הכנסת יואל חסון. <הצעת חוק ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3055/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> הצעת חוק ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת עפר שלח, בצלאל סמוטריץ ויעקב פרי. ינמק חבר הכנסת עפר שלח. עד עשר דקות, בבקשה. <עפר שלח (יש עתיד):> תודה, אדוני. בשבועות הקרובים, חברי חברי הכנסת, יפורסם דוח מבקר המדינה על מבצע "צוק איתן". אם יש לשופט שפירא חוש היסטורי, כדאי לו לפרסם אותו בעוד שבועיים, ב־7 בדצמבר, יום השנה ה-75 למתקפה היפנית בפרל-הרבור. הנשיא רוזוולט טבע אז את מטבע הלשון "יום שייחרת בחרפה". "צוק איתן", צריך להגיד, אינו פרל-הרבור, אבל אנחנו, לאן נוליך את החרפה? החרפה איננה מה שקרה לפני שנתיים אלא מה שהתרחש מאז. מה שקרה אז ידוע: בנימין נתניהו הסתיר מידע מהקבינט שלו, ייגע אותו בדיונים עקרים על נושאים חסרי משמעות ומנע דיון בעיקר והחלטות מעשיות. ישראל הגיעה למלחמה, שנבנתה לנגד עיניה בכל שנות שלטונו, ללא מטרת מלחמה וכשלצבאה אין תוכנית למשימה שהוטלה עליו, אין יחידות שהוכשרו למשימתן, אין תורת לחימה ואמצעים. כל זה ייכתב בדוח המבקר ולא יחדש לכם דבר, חברי חברי הכנסת. החרפה היא בכך שכשכל זה ידוע, נחקר ונכתב, ראש הממשלה ועושי דברו בקואליציה הנוכחית מתעקשים להמשיך בעיוורונם. עיוורון מרצון, ידידי השר בנט, הוא לא חרפה אלא פשע. כשיצא דוח המבקר הוא יספר במלואו את הסיפור הקשה על הדרך שבה ראש הממשלה הפך את הקבינט לגוף מסורס ומעוקר, שאפילו חבריו אינם תמימי דעים לְמה נוצר ומה תפקידו. על-פי תפקידו של המבקר, הוא ייתן גם, מן הסתם, המלצות להמשך, כמו שנתן בדוח שלו על המשט הטורקי ויישום חוק המל"ל, כבר לפני ארבע שנים. להלן נבואה המתבססת על השכל הישר ועל מה שכולכם יודעים: ההמלצות האלה יהיו אחת לאחת דומות או זהות לסעיפיו של החוק, חוק הקבינט שאני מביא בפניכם היום. כי מה כבר יש לחדש פה, השר בנט? שחבר קבינט הנוטל על עצמו חברות בגוף העליון בענייני מדיניות וביטחון צריך להיות מוכשר לתפקידו בהליך ראוי על-ידי המטה לביטחון לאומי? שזה תפקידו על-פי חוק המל"ל? שהוא צריך להקדיש לתפקיד זמן ראוי, שכן לא התמנה רק להיות שר החוץ או החינוך או המשפטים, אלא גם חבר קבינט? שצריך להיות לו ייעוץ צמוד של אדם מוסמך מטעם המל"ל, שאתו יוכל לגלגל מחשבות ורעיונות, לקבל ממנו מידע ולהסתייע בו לגיבוש המחשבות שלו? שחבר קבינט, השר בנט, שחפץ להעלות נושא כלשהו לדיון, ממנהרות בעזה ועד למשמעות המעורבות הרוסית באזור, יוכל פעם בשנה לבקש זאת מראש הממשלה ולקבל את מבוקשו? שהקבינט ייכנס לדיונים של גיבוש אסטרטגיה ומדיניות ולא רק לאישור של החלטות אופרטיביות, אישור שלגביו אין לחבריו מה לתרום? לא צריך בשביל זה מבקר מדינה. צריך בשביל זה שיהיה אכפת לך, שתתייחס בחרדת קודש לאחריות שנטלת על עצמך; שתהיה חבר קבינט ראוי וראש ממשלה ראוי. זה כמובן לא קורה ולא יקרה בלי חוק. רוצים הוכחה? השבוע, ידידי חבר הכנסת כהן, למדנו שעסקת הצוללות, העסקה הביטחונית הגדולה ביותר מזה שנים, לא הובאה לדיון בקבינט קודם שהוצגה על-ידי ראש הממשלה לקנצלרית גרמניה. הקבינט אמור לאשר את תקציב הביטחון ולדון בכל עסקה ביטחונית גדולה, אבל סכום של מיליארדים מתקציב הביטחון השקלי – שיצא על צוללות ולא אולי על מיגון לנגמ"שים או חימוש לטנקים – הסכום הזה לא הוצג כלל לקבינט לפני שראש הממשלה כבר הוציא אותו החוצה. הקבינט שמע על כך רק כשהמעשה היה מוגמר ונדרשה חותמת הגומי. וזה קרה עכשיו, אחרי "צוק איתן" ואחרי המשבר, השר בנט, בינך לבין ראש הממשלה – שמתגלה כמשבר מדומה – בעניין תפקוד הקבינט. זהו עיוורון מרצון וזה גרוע מחרפה. זהו פשע. החוק הזה שאני מעלה היום הוצג לוועדת השרים לחקיקה כבר לפני כחצי שנה. הוועדה החליטה לדחות אותו בשלושה חודשים, בנימוק שהוקמה ועדה בראשות אלוף במילואים יעקב עמידרור לשיפור עבודת הקבינט. חצי שנה חלפה, פעמיים שלושה חודשים, ועדה – יוק. כמה זמן היו האדונים עמידרור וצ'חנובר, שני אנשים שאני מאוד מכבד, צריכים כדי להגיע לאותן מסקנות שנמצאות בהצעת החוק והוצגו על-ידי כבר לפני שנה? כמה זמן צריך בשביל ליישם אותן אם לא רוצים לעשות את זה בחוק, חודש? חודשיים? אם השר בנט היה מתכוון ברצינות, אם לשר דרעי היה אכפת, אם הם היו מאיימים על ראש הממשלה באותם איומים שהם נוקטים כל שני וחמישי בעניינים שאינם חיים ומוות, אם לשר כחלון ולשר ליצמן היה אכפת, זה כבר היה גמור מזמן, ואז באמת לא היה צריך חוק. זה לא קרה. חצי שנה. השבוע התכנסה הוועדה שוב. בין חבריה יש אנשים ישרים, כמו השר זאב אלקין, שתומכים בחוק בגלוי, אבל שרת המשפטים, שגם היא חברה בקבינט, והיא יודעת כמה היא עיוורת, החליטה שהדיון יידחה שוב בשלושה חודשים. עדיין מחכים לעמידרור וצ'חנובר. אלא שהזמן לא מחכה; חברי הקבינט עדיין לא כשירים. הדיונים בו עדיין ריקים ועקרים. מידע עדיין מוסתר ממנו, כפי שראינו בעניין הצוללות. ראש הממשלה עדיין מזלזל בקבינט ובשריו. השרים עדיין מתבצרים במקום הנוח, שבו יש להם כבוד, אבל הם מתנערים מאחריות. ואגלה לכם סוד שאתם לא יודעים: חלק מחברי הקבינט הנוכחי הסבירו לוועדת עמידרור שאין להם זמן להתעדכן וללמוד, כי יש להם אירועים פוליטיים. בר-מצווה לחבר המרכז חשובה בעיניהם יותר מאשר לקבל בשום שכל החלטות בענייני חיים ומוות. לטפוח על השכם לפוקד הגדול יותר חשוב מלגרום לכך שהקבינט ידון בנושא קריטי בעיניו של השר. אין כנראה נושא יותר קריטי, סגן השר בן-דהן, מהפריימריז הבאים. אז החוק, אומרת ועדת השרים, יכול לחכות עוד שלושה חודשים. כדי לסבר את אוזנכם מה לא יכול לחכות: אתמול בלילה התבשרנו שבלחצו של ראש הממשלה, השר ליצמן הוריד את הערר שלו על ההבל הקרוי חוק המואזין, והופעל לחץ היסטרי על יושב-ראש הכנסת להעלות אותו כבר היום. לא רק שהפכו חוק מיותר ופוגעני לחוק שעל סף הגזענות, המכוון עכשיו כלפי דת אחת בלבד, אלא שזה חייב להיות היום. מהתקשורת אני למד שהסיבה ללחץ היא שראש הממשלה ומשפחתו אינם יכולים לשאת עוד את רעש המואזין מג'סר-א-זרקא החודר לבית שלהם בקיסריה. אז ראש הממשלה שלכם לא ישן בלילה בגלל קריאות לתפילה, אבל עם זה שהגוף העליון המקבל החלטות על שליחת ילדינו לקרב אינו כשיר ואינו ענייני – עם זה הוא ישן טוב מאוד. חברי הקבינט, שחלקם חברים גם בוועדת השרים לחקיקה, דוחפים בכל הכוח את התקנות למניעת רעש, אבל העובדה שהם אינם ממלאים את התפקיד החשוב ביותר שלהם – אתה הם חיים בשלום. והאמת היא, חברי חברי הכנסת, שלא את קריאות המואזין צריך להשמיע באוזני ראש הממשלה הזה, אלא משהו אחר לגמרי; הוא לקוח, ידידי חבר הכנסת פרי, מהמסורת הרומית. וכל חייל שהקבינט הריק מתוכן הזה ישלח בהליך פגום מיסודו ובחוסר אחריות נורא אל פני המלחמה הבאה צריך להכיר אותו: בעוברם אל מול פני הקיסר בדרך לזירה, שם נלחמו זה בזה עד מוות, היו הגלדיאטורים מברכים את המצביא העליון במשפט הלטיני Ave Caesar morituri te salutant; הידד, קיסר, ההולכים למות מברכים אותך. את זה, אחרי שתפילו את חוק הקבינט, צריך לצעוק מכל מגאפון מול בית ראש הממשלה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב סגן שר הביטחון אלי בן-דהן. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, בסעיף 31(1) לחוק-יסוד: הממשלה נקבע כי הממשלה תקבע את סדרי עבודתה. ככלל, מתוך כיבוד הדדי של הרשויות בינן לבין עצמן ועקרון הפרדת הרשויות, נמנעת הכנסת מלהתערב באופן עבודת הממשלה. ועל כן, חקיקה פרטית שעושה כך, וסותרת או מייתרת את התקנון, אינה מקובלת. עיגון תפקידיה של ועדת השרים במסגרת חקיקה ראשית, ולא כל שכן חקיקה פרטית, מהווה התערבות לא רצויה של הכנסת בעבודת הממשלה וכבילה של שיקול הדעת שלה, קל וחומר כשמדובר בעניינים של ביטחון לאומי. לסיכום, הצעת החוק עומדת בניגוד להסדרים שנקבעו בחוק-יסוד: הממשלה, פוגעת בסמכות הממשלה לקבוע את סדרי עבודתה, וזאת בנושא עיסוקיה הרגישים ביותר. לפיכך, משרד ראש הממשלה סבור כי הנזק מהצעת החוק גדול מהתועלת שאולי אפשר יהיה להפיק ממנה, ועל כן הממשלה מתנגדת להצעת החוק. <אמיר אוחנה (הליכוד):> רגע, רגע. <קריאות:> לא, לא – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא סיים את דבריו. הצבעה. <היו"ר חמד עמאר:> יש זכות לשר לעלות לחמש דקות. <קריאה:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> אם המציע מסכים. סליחה, אדוני השר, אם המציע מסכים, רק. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אל תסכים, עפר. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> נא לשבת. אני עובר להצבעה, אני מבקש מכולם לשבת. אני מבקש – הממשלה ביקשה הצבעה שמית. נא להיערך להצבעה שמית. המזכירות, אנחנו עוברים להצבעה שמית. להקריא את השמות בבקשה. לא להפריע להצבעה שמית בבקשה. <תמר זנדברג (מרצ):> מתי היא ביקשה את זה? <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו נערכים להצבעה שמית. לא להפריע בזמן ההצבעה. תודה רבה. לא תהיה לי סבלנות להפרעה להצבעה שמית. <קריאות:> – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני לא הפעלתי שעון. סליחה, אני לא הפעלתי שעון, תהיה מדויק. הממשלה ביקשה הצבעה שמית, אנחנו עוברים להצבעה שמית. תודה רבה. נא להקריא שמות. כל מי שיפריע, אני אוציא אותו. תודה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – אינו נוכח נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – אינו נוכח באסל גטאס – אינו נוכח אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – אינה נוכחת יהודה גליק – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח אכרם חסון – נגד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – אינה נוכחת יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר חמד עמאר:> נא להקריא את השמות של אלה שלא – – – <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד נאוה בוקר – אינה נוכחת מיכל בירן – אינה נוכחת איל בן ראובן – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד יוסף ג'בארין – אינו נוכח יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – אינו נוכח זהבה גלאון – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – בעד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח אורן אסף חזן – נגד דב חנין – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח איתן כבל – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח ירון מזוז – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת אראל מרגלית – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח טלי פלוסקוב – אינה נוכחת עמיר פרץ – אינו נוכח יואל רזבוזוב – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר חמד עמאר:> האם יש מישהו באולם שלא הצביע? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) רוברט אילטוב – נגד מיקי לוי – בעד <היו"ר חמד עמאר:> תמה ההצבעה. בעד – 32, נגד – 50. הצעת החוק לא עברה ויורדת מסדר-יומה של הכנסת. <הצעת חוק המרכז למורשת הערבים בישראל, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1920/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצעת חוק המרכז למורשת הערבים בישראל, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עיסאווי פריג' וקבוצת חברי כנסת. עד עשר דקות – בבקשה, חבר הכנסת עיסאווי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, זאת לא הפעם הראשונה שאני מעלה את הצעת החוק הזו, זו הפעם השלישית, דומני, מאז שאני בכנסת. הפעם האחרונה הייתה ביולי 2015, בזמן שהשרה מירי רגב כבר הייתה בתפקיד. אני רוצה להזכיר לכם ולהזכיר לשרה מה הייתה אז תשובתה לאותה הצעה שהונחה ביולי 2015. הוצאתי את זה מהפרוטוקול. מילים יפות. כך אמרה בתשובה: "ביקשתי להקים קודם כול צוות משרדי בהשתתפות נציג של מוסדות התרבות הערביים. הצוות אמור לפעול במשך חודשיים, להגיש את המלצותיו, דרכי הפעולה שלו להנגשת התרבות הערבית במגזר הערבי, ולאחר שהצוות יגיש את המלצותיו, נשב יחד עם פורום מוסדות התרבות הערביים, נחליט על תוכנית עבודה וגם נממש אותה". שמעתם מה ענתה השרה? ביולי 2015, השרה רגב עם המילים היפות: נשב, נסיק מסקנות, נכין תוכנית עבודה ונממש אותה. הכול כלאם פאד'י, כלאם יפה, אבל כלאם פאד'י. מה המשיכה, האימא של הכלאם פאד'י? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה המשיכה? "אני מאמינה" – השרה רגב – תראה איזה מילים כבדות: "אני מאמינה שתרבות" – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> איזה פאדי, פאדי חורי? פאדי חורי או מי? פאדי חורי מנצרת-עילית או – – – <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> השר אקוניס, אתה צריך להיות אתי בקטע הזה, לא כדאי לך. <שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:> לא לא, סליחה, אני – – – עם מירי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> ממשיכה השרה: "אני מאמינה, שתרבות וספורט זה כלי לחברות" – איזה חברות? – "זה כלי חברתי, וכפי שנכון להנגיש אותו לחברה היהודית, כך נכון להנגיש אותו בחברה הערבית". ומה עוד אמרה השרה? "עיסאווי, יש לך פרטנרית, תזכור את זה". יש לך פרטנרית. עמדה כאן ואמרה: יש לך פרטנרית. איזה פרטנרית? איזה כלאם פאד'י. כלאם פאד'י. אני זוכר, השאלה אם את זוכרת מה שאמרת? בשעתו, חברים, בתשובה על הצעת החוק ביקשה השרה לדחות את הצעת החוק עד שנשב, ומה אמרה? לדחות את ההצבעה לעוד ארבעה-חמישה חודשים, אחרי שיהיה לנו תקציב מדינה. מה אמרה? בוא נדחה בארבעה-חמישה חודשים, שיהיה לנו תקציב מדינה; נשב ונחשוב כיצד אנחנו פועלים בסוגיה זו. אני הסכמתי. הקואליציה לא הסכימה. בינתיים תקציב בא. בינתיים תקציב בא. יפה. מה הצרה? ב-2017 תקציב התרבות לחברה הערבית עלה ל-28 מיליון שקל. ב-2018 התקציב לתרבות הערבית עלה ל-34 מיליון שקל. זה יחסית ל-20 מיליון ב-2016 – יפה, אבל חכי. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> 11 מיליון. עיסאווי, כלאם פאד'י, 11 מיליון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כלאם פאד'י, היה 20 מיליון ב-2016. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> תדבר כמו שפאדי חורי מדבר, 11 מיליון. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אבל להזכיר לך, ב-2016 תקציב התרבות עלה ב-150 מיליון. מתוכו, כמה נתת למגזר הערבי? כמה נתת למגזר הערבי? את זוכרת? 6% מתוך ה-150 מיליון שקיבלת תוספת ב-2016. ב-2017 תקציב התרבות עלה ב-250 מיליון, 250 מיליון. כמה את אמורה לתת, לפי הצהרתך בכנס שהיה במודיעין? חברים מתקשרים ומספרים, 10 מיליון. ב-2018 כנ"ל. התקציב הזה, אם את נותנת לחברה הערבית את ה-20% שלה מהתוספת, את לא פוגעת בשום מרכז תרבות. את טובה רק במלל. אז תקציב, חברים, יש לנו, עבר התקציב, ועדיין הקואליציה מתנגדת לחוק. אני שואל את עצמי, למה? למה עדיין הקואליציה – והשרה במיוחד – מתנגדת לחוק? התקציב עבר וקיבלנו. אני אגיד לכם למה, כי יש טרנד אנטי-ערבי, טרנד אנטי-מוסלמי, והטרנד הזה גובר על הכול. זה בדיוק אותו דבר שקרה בחוק המואזין. יש תקנות שמונעות רעש מ-23:00 עד 07:00, ובכל זאת צריך חוק המואזין. חוק המואזין, למה? כי זה אנטי-ערבי. הבעיה היא לא רעש, הבעיה ערבית. כנ"ל בחוק האמור, הבעיה היא לא תקציבית ולא תוכנית עבודה, אלא ערבים. תגידי את זה כאן, ואת טובה בזה, הרי איך תקבלי קולות? מורשת זה דבר טוב ליהדות מרוקו, ליהדות פולין, לבוכרה, לרומניה וגם לעדה הדרוזית. מורשת זה טוב. אני לקחתי את החוק, אותו חוק שעבר בעבור העדה הדרוזית, מחקתי את המילה דרוזי והכנסתי: ערבי. לא, המורשת הערבית מפחידה אותנו. <היו"ר חמד עמאר:> לא תצליח למחוק את המילה דרוזי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה? למה, מה יש? <היו"ר חמד עמאר:> למה למחוק? <עיסאווי פריג' (מרצ):> מחקתי והכנסתי ערבים. הוספתי, כי קיבלתם. מה קורה? זה מסתדר טוב, שאת רוצה לבנות ולהיבנות מהתדמית הטראמפית, שטוב, טוב לך מזה. אם תיתני לערבים, איך תקבלי קולות? את מי להסית? תמשיכי לעקוץ עיניים, תמשיכי. בזה את טובה. הבטחות יפות, גברת רגב, כבוד השרה, יש לך. מלל יפה יש לך, מעשים – אין לך כלום. למה תשקיעי במורשת ערבית? למה? אני רוצה להזכיר לכם עוד דבר. השרה אפילו הפסיקה לתת פרסים לסופרים ולאמנים הערבים. חברים, אתם יודעים, מאז שהשרה נכנסה לתפקיד ב-2015, היא הפסיקה לחלק פרסים לסופרים הערבים. הפרסים הקטנים האלה שמחלקים להם מאז 2015, השרה הפסיקה אותם. אין לה מענה, הכול קשקוש בלבוש. הכול קשקוש בלבוש. כל הנתונים שהוצאתם מהאוצר, ב-2016-2015 בסך הכול 700,000 שקל; גם זה, למה שאני אתן להם? למה שאני אתן להם? עכשיו אני מציע לך, אני רוצה שתחסכי במילים היפות. חשבתי ודמיינתי לעצמי, מה – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אחרי שאתה דיברת כל כך יפה, אתה דורש ממני – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני שאלתי את עצמי – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אתה דורש ממני? דיברת כל כך יפה – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – מה את מסוגלת לענות. חברים, חיברתי תשובה שהשרה מסוגלת ואמורה לתת. תראה מה השרה – תקשיבי לנאום שאת אמורה להגיד כאן. השרה אמורה לענות ככה: הקמת מרכז מורשת ערבית מנוגדת לערכיה של ממשלת נתניהו. מרכז שכזה עלול לאפשר לאוכלוסייה הערבית בישראל להתחבר למורשתה ולתרבותה, ואין לנו כוונה לאפשר את זה. אם ניתן להם מורשת ותרבות, הם עלולים לבקש שוויון. הם עלולים לבקש שוויון בתקציבים, שוויון במקומות עבודה, שוויון בשכר, למה שניתן להם? למה שניתן להם? זאת מדינת היהודים, ואסור שניתן להם להרגיש בבית, כמאמר חברי – חברך – סגן השר מזוז שהערבים צריכים להגיד תודה שאנחנו נותנים להם לחיות כאן – את זוכרת את חברך מזוז – בטח ובטח – ככה את אמורה לענות – בטח ובטח שאנחנו נותנים להם לשבת כאן, בכנסת הזו; זו תשובתך. הם צריכים להבין כי במדינת העם היהודי המסים לא ישמשו להקמת מוסדות תרבות עבור הערבים. הם גם עלולים להפוך את מרכז התרבות למסגד. זה יכול להיות – כי המורשת מפחידה אותך, מפחידה את הטראמפיאדה שלך, הרעיון הטראמפ שלך, זה מפחיד אותך – אסור לתת לזה להתרחש. <היו"ר חמד עמאר:> נא לסיים. משפט סיום. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אני מסיים. המדיניות הזו שהביאה לחוק המואזין, המדיניות שמביאה לביטול פרסי התרבות והאמנות – זו המדיניות שמביאה לחרמות וזו המדיניות שמבינה את התנגדות הקואליציה להצעה זו. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תשיב השרה מירי רגב, שרת התרבות והספורט. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כבוד היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, זה לא יאומן איך אתה מנצל כל במה כדי להמשיך להסית, להתסיס ולהיות מנותק מהציבור הערבי. <קריאה:> – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> להסית? את מדברת על הסתה? המסיתה הלאומית? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> ולהיות מנותק מהציבור הערבי. <עיסאווי פריג' (מרצ):> את המסיתה הראשית של מדינת ישראל. המסיתה מדברת על הסתה. המסיתה הראשית. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אכן כלאם פאד'י דיברת, אבל לא פאדי חורי, חברנו היקר – – – <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת עיסאווי פריג', קיבלת עשר דקות, אף אחד לא הפריע לך. תודה רבה. תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> את המסיתה הראשית. המסיתה מדבר על הסתה. המסיתה הראשית. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אתה, במקום לבוא ולהיות שותף, יחד עם חבריך הערבים, חברי הכנסת הערבים, אתם לא מוצאים בזה הרי עניין. מה שעושים, לעומת זאת, ראשי הערים וראשי המועצות הערבים – הם באים, משתפים פעולה, רואים בנו פרטנרים. אתם רואים את עצמכם, ובואו נודה על האמת: סוסים טרויאניים פה בכנסת, כשבמקום לבוא ולחבר את המגזר הערבי לחברה הישראלית, אתם מסיתים. <אילן גילאון (מרצ):> מאין החוצפה לקרוא להם – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אתם מסיתים. אבל המזל הוא שהציבור הערבי יודע מי אתם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> – – – <קריאה:> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> יודע מי אתם. ולאט-לאט הוא הולך ותומך יותר ויותר במפלגות ישראליות, כי הוא מבין שאתם, במקום לסייע לו, פשוט פוגעים בו. <קריאה:> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> ועכשיו בוא נדבר ונחשוף את האמת, נחשוף את המסכה הכל-כך מכוערת שאתה מדבר ממנה. אכן, צודק עיסאווי: הוא עלה לפה בתחילת תפקידי והציע הצעת חוק. אמרתי לעיסאווי: משום שאני לא מכירה את סוגיית התרבות הערבית, אני לא יכולה לענות לך; תן לי ללמוד את מה שקורה במגזר הערבי, תן לי לראות מה נעשה במגזר הערבי, ואני אשיב לך, ואני אתן תשובה – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> מירי, אין מוזיאון אפילו. אין מוזיאון. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> שנייה, שנייה, יש הבדל בין מוזיאון לבין מוסדות תרבות, תכף. <אילן גילאון (מרצ):> סרט של טרנטינו – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אבל זה בדיוק העניין – הוא מערבב את הכול. באתי ואמרתי שאני אבדוק מה קורה במגזר הערבי. ואכן, נכנסתי לתפקידי וראיתי שהמגזר הערבי מקבל 11 מיליון ש"ח בלבד. דרך אגב, מי שהביא תוספת למגזר הערבי זה אחמד טיבי, בשנה הראשונה שלי. מכל חברי הכנסת הדברנים פה, הערבים, היחידי שהביא תוספת לתרבות במגזר הערבי היה אחמד טיבי – ואוסאמה. <קריאות:> – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אחמד טיבי ואוסאמה, שדאגו להביא כסף לתרבות הערבית. אבל אני לא זקוקה לתקציב התוספתי הזה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר חמד עמאר:> בואו נשמע את השרה בשקט. חברת הכנסת מיכל רוזין, בואי נשמע את השרה. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תוציא אותן החוצה. אתה לא הגון, למה אתה לא מוציא אותן החוצה? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> נכון, למה אתה מוציא רק את אורן? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם זה הייתי אני, הייתם מוציאים אותי החוצה מזמן. <היו"ר חמד עמאר:> אורן, תירגע, שב במקום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> סליחה, אדוני היושב-ראש, אתה מבין את הבעיה? <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מבין את הבעיה? <היו"ר חמד עמאר:> תודה. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> עכשיו, אני, כשראיתי את התקציב של 11 מיליון ולמדתי מה שקורה במגזר הערבי, העליתי את התקציב ל-28 מיליון. אז אני אומרת שוב את התשובה: 28 מיליון פעם אני אגיד לך שהעליתי את התקציב למגזר הערבי – שמעולם לא היה. אבל אתה לא רוצה להקשיב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה את פוחדת להקים מרכז מורשת? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אתה לא רוצה להקשיב. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה את פוחדת להקים מרכז מורשת? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אתה לא רוצה להקשיב, אתה מדבר על דברים שהם לא קשורים. המגזר הערבי קיבל – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> ממה את פוחדת? ממה את פוחדת? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> – – מהממשלה הזאת הכי הרבה כספים. מעולם ממשלה לא נתנה כל כך הרבה תקציבים למגזר הערבי. אבל למה לדבר על זה? בואו נדבר על חוק המואזין, בואו נדבר על הסתה, בואו נדבר על דברים שלא קשורים – במקום שנדבר על תרבות, במקום שנדבר על ספורט. איזה משרד ביטל מצ'ינג? <עיסאווי פריג' (מרצ):> תעני על מרכז התרבות. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> איזה משרד ביטל מצ'ינג למגזר הערבי כמו משרד הספורט? <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה את מתנגדת? למה את מתנגדת? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> תגיד לי אתה, תגיד לי אתה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> למה את מתנגד למרכז תרבות? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אני אגיד לך בדיוק למה אני מתנגדת. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תגידי, כן. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אני מתנגדת כי אנחנו לא מקימים מרכזי מורשת באותם מגזרים שיש שם מוסדות תרבות מסודרים שמקבלים סיוע מהמדינה וממשרד התרבות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> מה הם מוסדות התרבות? מה הם? מה הם? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אם אתה רוצה להקים מוזיאון, אתה יודע היטב שמשרד התרבות לא מקים מוזיאונים ולא מקים מרכזי תרבות. אתה יודע היטב שקיבלתם עכשיו – תשאל את טיבי, אולי הוא יעזור לך – תקציב לתשתיות. אז תיקח כסף מהתשתיות, תבנו מוזיאון, תחליטו איפה הוא יהיה – תריבו קודם כול ביניכם – תחליטו באיזה מקום יהיה המוזיאון, ואני מבטיחה לך שאני אתמוך בו. אבל אתה לא יכול לבוא, לזרוק כאן ססמאות ולהגיד דברים שקריים, כי הציבור הערבי לא מטומטם, בדיוק כמו שהציבור היהודי לא מטומטם. <עיסאווי פריג' (מרצ):> הוא רואה אותך – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> הוא רואה אתכם מסיתים. במקום לסייע להם, אתם מסיתים נגדם. עכשיו, אתה מעולם לא באת וישבת עם צוות משרדי לראות איך אפשר לקדם דברים, איך אפשר לשבת. אתה חושב שבזה שתעלה חוקים, מהיום למחר בוועדת שרים אני אתמוך בך? אתה טועה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זה מ-2015 – – – <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> כל שר יודע – תשאל את יעקב פרי, הוא היה פעם שר, ואפילו שר טוב – איך עובדת ועדת שרים. באים, מתאמים חוקים, רואים איך עושים שיתופי פעולה – ולא מנסים לזרוק פה סתם חוקים. ולכן, חבר הכנסת עיסאווי, אני אמשיך לעבוד למען הציבור הערבי בארץ, בשונה ממך. אני אמשיך לתמוך בציבור הערבי, במיליונים של שקלים, כולל בספורט. אולי יזמינו אותך לחנוך את הבריכה הראשונה, בעלות של 20 מיליון, בכפר רהט – מה שמעולם לא היה למגזר הערבי ואין כזה בדרום, מיזם משותף לי ולאורי אריאל. אז אל תבוא בדברים ובשקרים, תבוא עם האמת. ואין כמו האמת – לבוא ולהגיד שלא היה משרד שהגדיל את התקציבים למגזר הערבי כמו משרד התרבות והספורט. ולכן צר לי להגיד לך שאני אפיל את ההצעה הזאת. הצעתי לך, לא ביוזמתי, ביוזמתו של ביטן, לבוא בהידברות. לא רצית. לכן נפיל את ההצעה, ונמשיך לעשות למען המגזר הערבי. תודה רבה לכם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשרה מירי רגב. חבר הכנסת עיסאווי פריג', האם אתה מעוניין לחזור לכאן? בבקשה, אדוני, יש לך עד שלוש דקות. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כבוד היושבת-ראש, חברים – אולי תקשיבו שנייה? יש גבול, יש גבול לשקרים שאנחנו שומעים כאן. שמעתי עכשיו את שיא השקרים מפי המסיתה הראשית. <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אני? <עיסאווי פריג' (מרצ):> בעיני. המסיתה. תראו מה היא אמרה: אנחנו נתמוך בהקמת מוזיאון. תראו את המצב הקיים: משרד האוצר הקציב 15 מיליון שקל מאושרים – נכון, יוסף? יש לי את המסמך. משרד האוצר אישר לאום-אלפחם 15 מיליון שקל להקמת מוזיאון, בתנאי שמשרד התרבות ייתן עוד 5 מיליון. השרה עומדת כאן, בשיא החוצפה והשקריות, ואומרת: אנחנו נקים מוזיאון. מוזיאון יש. לא בזכותך – על אפך ועל חמתך, בסדר? <שרת התרבות והספורט מירי רגב:> אז למה – – – אם יש לכם מוזיאון – – – המסית הראשי – – – <עיסאווי פריג' (מרצ):> תפסיקי להגיד את השקרים. האוצר אישר את זה באום-אלפחם, בסדר? עכשיו, את צריכה לעבור לדיסקט אחר. אני נמצא במפלגה ישראלית, גברתי הנאווה. השיטה שלך, של הפרד ומשול, אבד עליה כלח. את צריכה לשנות סגנון, תשני סגנון. מירי, המדיניות שכללי המשחק השתנו – לא יעבוד יותר. ההסתה העקבית שלך על ערבים, על שמאלנים, על כולם, תתפוצץ לך בפרצוף. תתעוררי. מילים יפות, מעשים אפס. את חיה מהסתות למיניהן. את גונבת את הדעת, אבל המציאות והנתונים לא משקרים. יש לי את הטבלאות במספרים. את הולכת ומשקרת באופן שיטתי. תפסיקי עם השטויות. עכשיו, את תגידי את האמת. את פוחדת מלהקים מרכז מורשת ערבית, כי את פוחדת מהמורשת הערבית. למה שניתן להם ללמוד על המורשת שלהם? להגיד לך, יש הבדל גדול בין מוזיאון למרכז מורשת. מרכז מורשת זה דבר אחר וגדול. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תגיד לי, עיסאווי, מה עשית בשביל הערבים בישראל? <עיסאווי פריג' (מרצ):> לתת לדרוזים, ובצדק, בושה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עיסאווי, מה אתה עשית חוץ – – – עיסאווי פריג', מה אתה עשית? <עיסאווי פריג' (מרצ):> אם יש מורשת לדרוזים, אין שום סיבה, חברים, שלא ייתנו לערבים להקים מרכז מורשת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – במקום לספר סיפורים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> תקשיבו טוב, אם אישרתם לאחים שלנו, לדרוזים, להקים מרכז מורשת מתוקצב, אל תפחדו, אתם אפילו מהמורשת הערבית מפחדים. אתם מפחדים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עיסאווי, תתנהגו כמו הדרוזים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אפילו לשמר את המורשת שלנו אתם מפחדים. מה אנחנו מבקשים? <אורן אסף חזן (הליכוד):> תשרתו את המדינה, תשרתו את המדינה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> כמו יהודי מרוקו, כמו יהודי פולין, כמו האחים שלנו הדרוזים, שיהיה לנו מקום לשמר את השפה ואת התרבות שלנו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <עיסאווי פריג' (מרצ):> זאת המסיתה הרשמית של מדינת ישראל לא מאשרת. די עם השקרנות, די עם הצביעות, די עם הפרד ומשול. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> די עם הפרד ומשול. חבר הכנסת טיבי, עלא ראסי מן פוק, אחוי. אינתה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת פריג'. רבותי, אנחנו ממשיכים. <עיסאווי פריג' (מרצ):> בסדר? לא היא תעשה הפרד ומשול, לא היא תעשה הפרד ומשול. אנחנו ערים לטריקים ולשטיקים שלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, לא נעים לי לקרוא לכאן לסדרנים לבקש ממך לרדת מהדוכן. תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת אנחנו נצביע על הצעת חוק המרכז למורשת הערבים בישראל, של חבר הכנסת עיסאווי פריג' וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק המרכז למורשת הערבים בישראל, התשע"ה–2015, נתקבלה. <עיסאווי פריג' (מרצ):> אתה חושב שאני יורד מזה? נמשיך לרדוף אותם – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 39 חברי כנסת, 51 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק המרכז למורשת הערבים בישראל, התשע"ה–2015, לא אושרה. <הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – אישור נוהל הגשת בקשות תמיכה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3120/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – אישור נוהל הגשת בקשות תמיכה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת. אני כבר מציינת שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר. יש לנו הצעה שהוצמדה, של חבר הכנסת אחמד טיבי, ולאחר מכן יהיו גם לו שלוש דקות להציג את הצעת החוק שלו. חבר הכנסת גפני, יש לך עד עשר דקות, אדוני. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, רבותי השרים, אני אומר, מפעם לפעם, מה שהיה נכון לפני כמה שנים איננו נכון היום. יש היום יותר שקיפות, יודעים יותר, מתערבים יותר בהחלטות, גם של הממשלה וגם של הכנסת. גם כשהממשלה מחליטה והכנסת אמורה לפקח, היום זה שונה. העברות תקציביות, מה שפעם – אני הייתי יושב-ראש הוועדה – הייתי מעביר בחצי שעה המון העברות ועודפים – היום זה לא עובד ככה; היום מתעניינים, צריך להביא דברי הסבר. שונה. יש דבר אחד שלא נגעו בו: החלטה של שר האוצר, לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, שהוא משנה את הנוהל במחי קולמוס. אני רוצה רק שנדע על מה אנחנו מדברים. שינוי נוהל יכול להיות בנושאים שונים. יכול פתאום, במחי ההחלטה הזאת, להפסיק תקצוב למגזר השלישי בנושאים שונים, או יכול להוסיף במגזר השלישי לדברים שהשר חפץ ביקרם. אין עליו פיקוח. תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה הוא נושא משפטי פרופר. לגמרי. הנושא הציבורי איננו מעניינו, ובנושא הציבורי הוא רשאי לעשות מה שהוא רוצה. הדבר הזה משול לכך שתקציב המדינה, או חלקים ממנו, יאשר שר האוצר לאחר התייעצות, גם ללא הסכמה של היועץ המשפטי לממשלה, ולא צריך אישור מעבר לזה – לא כנסת, לא ועדת כספים, לא ועדות אחרות. הוא מחליט וזהו. שנדע שהחוק לא מדבר על שר האוצר הנוכחי, מדבר על שרי האוצר לדורותיהם. אנחנו לא יודעים מי יהיה שר האוצר הבא – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> אולי גפני? <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא יודע, לא ביררתי. לא ביררתי. אם אתם יודעים אז תגידו. אני לא מדבר על כחלון. <אמיר אוחנה (הליכוד):> היות שלא ידעת, אמרתי לך. <משה גפני (יהדות התורה):> הנושא הזה הוא נושא בעייתי, לקונה בכל המערכת הכלכלית התקציבית של איך שמתנהלת המדינה. דבר שהוא בלתי אפשרי בעליל. עכשיו, אני ביקשתי לשנות את התופעה הזאת, וזה צריך להיות. פנו אלי מהמגזר השלישי. שנדע, המגזר השלישי נבנה על מה שהמדינה יוצאת ממנו; המדינה יצאה מהנושא של אחיות בבתי-הספר, אחיות לתלמידים, יצאה מזה – אין היום אחות בבית-הספר. אנשים מהמגזר השלישי, מכל הסוגים, מכל החוגים, מכל הקבוצות, מקימים ארגונים, והארגונים האלה עושים את הפעולות שבעבר הממשלה עשתה. הם באים לבקש פטור ממס על תרומות לפי סעיף 46, והם מבקשים להתנהל לפי נוהל התמיכות, ולפתע יכול שר האוצר, יהיה מי שיהיה, והוא מחליט שהוא משנה את הנוהל. הייתה ערה לעניין הזה בקדנציה הקודמת שרת המשפטים של היום, חברת הכנסת איילת שקד. היא הגישה הצעת חוק בכנסת הקודמת, שלא הבשילה כדי הצבעה, אבל היא הגישה את זה עם עוד חברי כנסת. אני ראיתי את הדבר הזה, ואני הגשתי הצעת חוק, וחתומים על הצעת החוק הזאת מלבדי בצלאל סמוטריץ, יעקב מרגי, יואב קיש, מכלוף מיקי זוהר, יעקב אשר, ישראל אייכלר, שולי מועלם-רפאלי, יהודה גליק, אכרם חסון, אלעזר שטרן, קארין אלהרר, איתן ברושי, מיכל בירן, מיקי רוזנטל, נחמן שי, נורית קורן, מרדכי יוגב, מנחם אליעזר מוזס, ניסן סלומינסקי, אמיר אוחנה, איציק שמולי, זהבה גלאון, אילן גילאון, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב, מנואל טרכטנברג, איתן כבל, אראל מרגלית, זוהיר בהלול, מיכל רוזין, תמר זנדברג, עליזה לביא, אורי מקלב, רוברט אילטוב, אברהם נגוסה, נאוה בוקר, יוליה מלינובסקי, יוסי יונה, רויטל סויד, עודד פורר, דב חנין, אורן אסף חזן, דוד ביטן, מאיר כהן, איילת נחמיאס ורבין, איל בן ראובן, יגאל גואטה, חמד עמאר, יצחק וקנין; ומעבר לחברי הכנסת האלה, שחתומים על החוק, הגישו חברי הכנסת אחמד טיבי ואוסאמה סעדי הצעת חוק שתכף הם גם ינמקו אותה בתוספת להצעת החוק הזאת. משום מה, החליטה ועדת שרים להתנגד לחוק. לא הבנתי עד לרגע זה למה. כשאני שואל כל אחד – אני שואל: למה התנגדת? אז הוא אומר: לא אני התנגדתי, זה ההוא התנגד. כשאני שואל את ההוא, אז הוא אומר לי: לא, אני לא התנגדתי, זה ההוא. אף אחד לא עומד מאחורי ההחלטה הזאת. למה להתנגד לדבר שהוא כל כך פשוט. הרי אם הוא לא יהיה במוח, הוא יהיה בכוח. אי-אפשר לקבל החלטות לבד, בלי שתהיה ביקורת ציבורית, בלי שזה יעבור בוועדת כספים, בלי שזה יגיע לכנסת. אנחנו היום בכנסת שיש בה ועדת שקיפות, שלא הייתה אף פעם. יקבל החלטות, פתאום יהיה לו נוח. לא חשוב מי יהיה השר. היועץ המשפטי לא יהיה מגן לעניין הזה. הוא יגיד לו: מבחינה משפטית זה בסדר, הסעיפים כתובים נכון. הוא לא יבוא לתת דין-וחשבון למגזר השלישי באמצעות ועדת הכספים, לנמק למה הוא שינה לטובה, למה הוא שינה לרעה, למי השינוי לטובה הוא מועיל, למי הוא מזיק, שינוי לרעה. לעמוד מול הציבור, להסביר לו. זה לא נעשה. האמת היא, גברתי היושבת-ראש, אני מעריך שאם הייתי מביא את זה להצבעה, היה רוב. אני מאוד מעריך את הכנסת. אני חושב שההיגיון היה גובר במקרה הזה. זה דבר שהוא מיסודות העניין של איך מתנהלים מבחינת השקיפות. להסביר, להגיד; לא משנה, תפעיל אחרי זה את הקואליציה, שיצביעו בעד מה שהחלטת, אבל דבר, תגיד. לא במחשכים. תגיד למגזר השלישי למה עשית ככה או אחרת. נורא פשוט. גברתי היושבת-ראש, את מכירה אותי. אני אדם אחראי כזה, עד שמעצבנים אותי לגמרי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> גם את זה אני מכירה. <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא מביא את זה להצבעה. סיכמתי שתשובה והצבעה יהיו במועד אחר. אני, בעזרת השם, אשתדל לעבור – קודם כול יושבת-ראש ועדת שרים לחקיקה, שהיא עצמה הגישה את החוק הזה בכנסת התשע-עשרה, אדבר עם השרים שם, אדבר עם הפקידים שנמצאים בעניין, בעיקר אדבר עם שר האוצר. אני חושב שלא נכון להתנהל ככה. זה כבר לא מתנהל ככה ברבים מאוד מהנושאים. עוד יש, אבל זה אחד הנושאים המרכזיים. פנו אלי מהמגזר השלישי, מכל הקבוצות, מכל החוגים. פתאום יש נוהל. הם גם דיברו אתי על נוהל מתאריך מסוים. אני ממש לא רוצה להיכנס לזה, מכיוון שענייני הוא לא החלטה כזאת או אחרת; העניין שלי ושל חברי הכנסת שחתומים על החוק הוא העיקרון. בסדר – קיבלת החלטה, גם יש לך את האפשרות, וכמו שאתה מעביר תקציב מדינה תוכל גם להעביר את ההחלטה שלך, אבל תדבר; תגיד לעם: החלטתי כך, מכיוון שזו תמונת המצב. שני דברים רעים יש בתהליך הזה. <קריאה:> רק שניים? <משה גפני (יהדות התורה):> יש עוד, אבל שניים מרכזיים. האחד הוא שהממשלה יוצאת מהרבה דברים שבעבר היא הייתה בהם; שנכנס במקומה מי שאינו רשות שלטונית, שזה המגזר השלישי. אלה דברים חמורים. אפשר להביא דוגמאות. דוגמה אחת הבאתי, ובעצם מה שהממשלה יצאה ממנו – והדיור זה אחד הנושאים המרכזיים שהממשלה יצאה מהם לפני 12 שנה, ונכנסו כל מיני גופים. זו דוגמה רעה אחת. והדבר השני הרע בעניין הזה – בסדר, אנחנו נדבר בתקציב על זה שהממשלה יצאה מכל מיני סעיפים ונושאים, אבל יש את המגזר השלישי – למה אתה לא מסביר כאשר אתה עושה שינויים? וההסבר שצריך לתת זה בוועדת הכספים, לכנסת, צריך לומר את הדברים. אני מבקש, גברתי היושבת-ראש, לא להצביע על הצעת החוק. רציתי להסביר את זה. כפי שאמרתי, אדבר עם השרים הנוגעים בדבר, עם האנשים שנוגעים בדבר, ולאחר שאגיע להסכמה אתם, בעזרת השם אביא את זה להצבעה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת גפני. <הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – אישור נוהל הגשת בקשות תמיכה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3203/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר טלי פלוסקוב:> כאמור, יש לנו הצעה שהוצמדה: הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – אישור נוהל הגשת בקשות תמיכה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת אחמד טיבי. גם לך, אדוני, יש עד שלוש דקות להציג לנו את הצעת החוק שלך. בבקשה, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה. אהיה קצר. גברתי היושבת-ראש, אני מסכים עם הסיכום של מי שמוביל את החוק הזה, שהוא חבר הכנסת גפני. הצעת החוק שלי מוצמדת להצעת החוק שלו ושל חברים נוספים. אני בהחלט מסכים שיש לקבל את אישורה של ועדת הכספים לנוהל הנדון. אני מקווה שהדיאלוג שמנהל חבר הכנסת גפני עם מי שצריך כדי להעביר את החוק בסופו של דבר, יישא פרי. חבר הכנסת עפר שלח, הערה היסטורית: אפרופו מה שאמרה השרה מירי רגב על ה-5 מיליון שקל, אם מגיעה תודה למישהו, זה לך וליאיר לפיד על הסיכום והעזרה אז בהעברת הכסף הזה. תודה רבה. <עפר שלח (יש עתיד):> אל תגיד תודה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> ירדו שניים בסקרים עכשיו. הרגע. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני לא רוצה לגרום לכם יותר נזק. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא עסקת רכישת הצוללות מגרמניה> <היו"ר טלי פלוסקוב:> נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא עסקת רכישת הצוללות מגרמניה, מס' 5024, של חברת הכנסת סתיו שפיר. סליחה – קודם מיכל רוזין, ואחר כך סתיו שפיר. בבקשה, גברתי. לרשותך עד עשר דקות. אני ממתינה. בבקשה, גברתי. <מיכל רוזין (מרצ):> כבוד סגנית יושב-ראש הכנסת, חברי וחברות הכנסת, הצוללת הזאת לא יכולה לשוט יותר במחשכים. נדמה שהערכים הנלוזים שמנהיגים אותנו, דינם לטבוע, ושהצדק והמינהל התקין יצופו. העדות שנמסרה אתמול מסבירה את הכול: "התקשר אלי עו"ד דוד שמרון – – – וביקש לדעת אם אנחנו עוצרים את הליכי המכרז על מנת לשאת ולתת עם לקוחותיו, כפי שנתבקשנו על-ידי ראש הממשלה". בום. או כמו שאמרו במשחק הילדים "צוללות": בול פגיעה. אז איך התחמק הפעם נתניהו מחקירה פלילית? איך, תסביר לי, היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, איך הפעם תסביר את ההתחמקות מלחקור את נתניהו? חשיפת המייל מאתמול מאשרת את מה שכולנו חשדנו מזמן: נתניהו שיקר כשהכריז שלא ידע על המעורבות של שמרון בעסקה. לא ייתכן שראש הממשלה ישתמש בכספי הציבור כאילו הם ארנקו הפרטי. איך ייתכן שבשיא מבצע צבאי, חייל חטוף בעזה, ואחד האנשים הכי קרובים לנתניהו דואג להטריד את בכירי משרד הביטחון רק בשביל לעשות קופה מעמלה נוטפת ניגוד עניינים? אמון הציבור – זה מה שמונח כאן על הכף, ובשביל שאזרחי ואזרחיות ישראל יוכלו לישון בלילה בנחת, כשהם מאמינים שיש להם מנהיגים שמקדמים את המדינה באופן הטוב, ההגון והישר ביותר, ראש הממשלה נתניהו צריך לספק לאזרחים תשובות. לכן יש לפתוח בוועדת חקירה פרלמנטרית, ועל היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקיקה פלילית בחשד להפרת אמונים ושוחד. ואלה הם רק חלק מהשאלות שראש הממשלה, נראה לי, צריך להשיב עליהן בחקירה: מדוע שר הביטחון דאז יעלון היה צריך להיחשף לעסקת הצוללות דרך הדלפות? האם קיימות עסקאות נשק נוספות של ישראל המתנהלות על-ידי ראש הממשלה ללא ידיעת שר הביטחון? האם שר הביטחון לא ידע על קיום העסקה? מי כן עודכן לגביה במערכת הצבאית? מלבד שר הביטחון, האם גם מערכת הביטחון וצה"ל התנגדו לעצם העסקה? ואם כן, מדוע קידם נתניהו את העסקה בניגוד לעמדתם? לאחר שנחשף כי ראש ממשלה דרש ממועמד לראשות המוסד להצהיר לו נאמנות, אי-אפשר שלא לתהות, אתם יודעים, לגבי כל המינויים האחרים שהוא מינה, והאם גם בהם נדרשה הצהרה כזאת, ועכשיו אנחנו רואים את הפירעון של הדרישה הזאת: המפכ"ל, ראש המל"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד לכאורה, וכמובן היועץ המשפטי לממשלה. בתחילת הפרשה הפרקליט האישי של נתניהו, עו"ד שמרון, הכחיש כל ייצוג מול גופי המדינה בעניין עסקת הצוללות. אבל שלשום – רק שלשום – נחשף שאותו שמרון פנה ליועץ המשפטי של מערכת הביטחון בעניין תאגיד הצוללות הגרמני. האם פנייתו ליועץ הביאה לביטול המכרז – גם זו שאלה שהיועץ המשפטי לממשלה צריך לשאול – באופן שהיטיב עם התאגיד? ניגוד העניינים דווח ליועץ המשפטי לממשלה? נדמה כי יש חשד סביר לשחיתות שלטונית בפרשה הזו, בקנה מידה שעדיין לא חזינו בו. את חשיפת המיילים מאתמול לגבי השיחה הטלפונית שמרון אינו מכחיש. הוא טוען שאין בה הפרה של הסדר ניגוד העניינים שחל על משרד עורכי-הדין. האם לא נכון שהיועץ המשפטי יבדוק אם קיימת פה הפרה או לא? האם בגלל זה הוא הודיע שלא תיפתח חקירה פלילית? על סמך מה הוא קבע שאין היבט פלילי ללא חקירה? במייל כתב היועץ המשפטי של משרד הביטחון כי שמרון ביקש לברר מדוע לא מתבצעת הנחיית ראש הממשלה נתניהו לעצור את המכרז. שמרון כמובן מכחיש שהוא הזכיר את נתניהו בשיחה, וטוען שהייתה פה תוספת של היועץ המשפטי של משרד הביטחון. יש פה שתי גרסאות סותרות לכאורה; לא ראוי לחקור את שני העדים ולבדוק מי מהם דובר אמת? כי הרי אם אחד מהם דובר אמת, הרי שמדובר בשחיתות הגדולה ביותר שנודעה במדינת ישראל, ואם הוא אינו דובר אמת, אז יש פה בעיה עם קנוניה מצד שני. האם לא ראוי שנחקור? נטען שעיון בהסדר ניגוד העניינים שחל על משרד עורכי-הדין מעלה שיכול להיות שהשיחה של שמרון הייתה מותרת מבחינת ההסדר. אז בואו נדבר על זה. בואו נחקור, בואו נשאל את השאלות. ההסדר קובע ש"ככל שמשרד עורך-הדין יזדקק לפנות למשרד ממשרדי הממשלה – – – בעניין החורג מהשגרה, הוא יעשה כן רק תוך יידוע במקביל של היועץ המשפטי של המשרד הממשלתי – – – או שיביא מראש את פנייתו לידיעת היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה". האם נעשתה פנייה כזאת? אנחנו יודעים שליועץ המשפטי של המשרד אכן נעשתה. האם זה דווח ליועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה? והאם אנחנו סומכים רק על יושרו של עו"ד שמרון, כפי שהודיעה לנו הודעתו של ראש הממשלה – שהוא סומך לחלוטין על יושרו של עו"ד שמרון? האם בעצם ההסדר שגובש עם עו"ד שמרון, הסדר ניגוד העניינים, כל כך מקל עליו ועל נתניהו, ועל המשרד, משרד עורכי-הדין שמרון-מולכו? ראוי שנפזר את הערפל. ראוי שהשאלות האלה יישאלו, כי מה שעומד על הפרק זה אמון הציבור ומיהו שומר הסף עבור הציבור. נתניהו טוען שלא ידע על המעורבות של שמרון. על זה אומרים: הוא לא ידע, הוא לא ידע. כמה קל, כמה נוח. ואולי בכלל החקירה צריכה להתמקד בטענה הזאת: אם הוא לא ידע, איך ייתכן שלא ידע? איזה כלים יש למשרד המשפטים כדי לבדוק מהלך של ניגוד עניינים שכזה? אזרחי המדינה, יותר משרוצים לדעת מה שמרון ידע, רוצים לדעת מה ראש הממשלה ידע. אכפת לנו מכך שראש הממשלה שלנו יהיה אדם ישר, לא מושחת. אכפת לנו מכך שראש הממשלה מאשר הוצאה של מיליארדי שקלים ללא מינהל תקין, ללא הסכמה ותמיכה של שר הביטחון, וייתכן גם שללא תמיכת גופי הביטחון השונים, ביניהם צה"ל, ובניגוד לאינטרסים של אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל. לא הגיוני שאנחנו ניחשף לכל התרחישים האלה וניוותר עם השאלות בעל-פה, ללא חקירה פלילית, ללא ועדת חקירה בנושא. הדיונים סביב נושא הצוללות הגיעו בזמן שבו מערכת המשפט ממתינה להכרעה בעניינים אחרים, פליליים, הקשורים לענייניו של ראש הממשלה. מריחת הזמן בבדיקות הללו, כמו גם אמירתו המיידית של מנדלבליט על אי-צורך בחקירה פלילית, מעלה שאלות קשות ביותר על שלטון החוק ושמירה על מינהל תקין. בסקר שנערך עבור חדשות ערוץ 10, 41% מהנשאלים תמכו בפתיחה בחקירה בעסקת הצוללות. אנחנו גם לא שוכחות להזכיר שביוני 2016, באותו זמן שנוהל משא-ומתן קואליציוני עם סיעת ישראל ביתנו, אז בדיוק התרחשה העסקה לגבי הצוללות, ולהפתעת רבים מאתנו, ואפילו מתוך הקואליציה, ויתרת על שר הביטחון שלך למען היריב הגדול ביותר שלך דאז, ליברמן. ואז, במין אורח פלא שכזה, ממש נס, ליברמן תמך בעסקת הצוללות, בניגוד מוחלט לדעתו של קודמו בתפקיד. הדבר הובא בפני הקבינט, וברגע יש אישור פה אחד, ביחד עם שר הביטחון החדש. נתניהו מגדיר מחדש את גבולות המוסר. אנחנו לא יכולים פה להתקטנן בין מחנות אופוזיציה לקואליציה. יש פה נושא אחר לחלוטין. מדובר פה על טוהר המידות, על אמון הציבור. איפה אתם? איפה אתן, חברי וחברות הכנסת? ברור שהוא מכריז לכולם שהכול ישר, הכול נקי – אז שלא יחשוש מחקירה, שלא יחשוש מוועדת חקירה. אנחנו לא מוכנים שמערכת הביטחון תתומרן על מנת לשלשל עוד מהכסף שלנו, של הבוחרים והבוחרות שלנו, של אזרחי ואזרחיות המדינה, לכיס של כל מיני מקורבים. איפה מצפן הצדק שלכם בעניין הזה? מצער לראות שהשוט של נתניהו מכה חזק יותר מאמון הבוחרים. ואני אסיים בדברים של מנחם בגין שאמר עם קום המדינה: "ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה". מעניין מה היה אומר מנחם בגין היום. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. <הצעה לסדר-היום> <הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא עסקת רכישת צוללות מגרמניה> <היו"ר טלי פלוסקוב:> כאמור, אנחנו עוברים להצעה רגילה לסדר-היום, מס' 5029, של חברת הכנסת סתיו שפיר – בבקשה, גברתי – הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא עסקת רכישת צוללות מגרמניה. לאחר מכן השר ישיב לנו על שתי ההצעות במשולב. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה, כבוד היושבת-ראש. מי שמפחד להיחקר, כנראה יש לו מה להסתיר. אנשים נקיים לא מפחדים מחקירה ולא מפחדים מחשיפת האמת. אני פונה אליכם כאן, חברי וחברות הכנסת. חברי הקואליציה קיבלו הוראה להצביע נגד ההצעה שמונחת כאן על השולחן להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, אבל אני מבקשת לפנות אל השכל הישר שלכם; יותר מזה, אני מבקשת לפנות את המוסר שלכם. כשראש הממשלה חותם על עסקה ביטחונית מהגדולות ביותר שהיו פה מאז קום המדינה, ועולה חשד משמעותי שהעסקה הזאת, לא רק שלא נדרשה, לא רק שהצבא אמר שלא צריך אותה, לא רק ששר הביטחון אמר שלא צריך אותה, לא רק שאף אחד לא הסכים אתה, אלא היא בעצם נועדה אולי לשרת את מקורבו של ראש הממשלה, את בן-דודו, את עורך-דינו; שכל העסקה הזו נעטפה בשקרים ובהסתרות, בסילופי מידע, בהמצאות, הן מצד ראש הממשלה והן מצד עורך-הדין שלו, הדובר שלו; כשבכל שעה מסתבר שקר נוסף שהשניים האלה סיפרו – האם ייתכן שהכנסת תחליט שלא לחקור את הפרשה הזאת, שהיא תסיר את החקירה מהשולחן? צריך לדבר על המחיר של העסקה הזאת, חברים, מחיר של מיליארדים, שנתניהו חתם עליו בשמנו, מיליארדים שלא יגיעו להתמודדות עם האתגרים הביטחוניים המרכזיים של מדינת ישראל; מיליארדים שלא יגיעו לאבטחת יישובי עוטף-עזה, שכל הזמן מספרים לנו שאין מספיק תקציב כדי לאבטח אותם, כדי לפתור אחת ולתמיד את בעיית המנהרות; מיליארדים שלא יגיעו לפיתוחים בסייבר; מיליארדים שלא יגיעו לאבטחת הגזרה הצפונית; מיליארדי שקלים שבגלל שהם לא יושקעו במטרות הנכונות, שצה"ל, שמשרד הביטחון, שכל אנשי המקצוע דורשים אותן, כי הם הלכו לאיזו עסקה חמדנית-אינטרסנטית של ראש הממשלה וחבריו – כך ייפגע ביטחון ישראל. בגרמניה כבר חוקרים את הפרשה הזאת, בכל העולם. הסתכלתם בעיתונים? בכל העולם מסתכלים על הפרשה הזאת, ונראה כאילו מדובר במדינת עולם שלישי, שבה יושב לו השליט ומעביר כספים מביטחון המדינה אל חבריו ומקורביו. יותר מזה, מהפרסומים נראה שבכלל אולי לישראל אין צרכים ביטחוניים כל כך מורכבים, אם הביטחון שלנו יכול לשמש ככלי פוליטי ציני לפיטום של מקורבי ראש הממשלה. האם ייתכן שהכנסת לא תבדוק את זה לעומק? האם ייתכן שהכנסת פשוט תעבור לסדר-היום על עסקה שפוגעת בביטחון המדינה? האם ייתכן שהכנסת תשרת את האינטרסים הקטנים של נתניהו במקום את האינטרסים של אזרחי ישראל? ואני מבקשת מכם היום להכריע, כי מי שמפחד לחקור ולהיחקר, יש סיבה לכך שהוא מפחד, כנראה יש לו מה להסתיר. האם אתם יודעים, אגב, כמה ועדות חקירה פרלמנטריות הוקמו מאז קום המדינה? 25. ומיהו ראש הממשלה שמכהן הכי הרבה שנים ברצף? בנימין נתניהו. וכמה ועדות חקירה הוקמו מאז שבנימין נתניהו ראש הממשלה? אפס. ראש הממשלה מפחד מוועדות חקירה. ראש הממשלה מפחד מוועדות חקירה, ראש הממשלה מפחד שיבדקו אותו. עוד לא נראה דבר כזה במדינת ישראל, ראש ממשלה שהעיסוק המרכזי שלו הוא לא באינטרס של אזרחי ישראל, אלא באינטרסים שלו עצמו – להישאר בשלטון. ובשביל מה להישאר בשלטון? כדי להישאר עוד בשלטון, ועוד ועוד ועוד. מה לגבי אזרחי ישראל? מה לגבי אזרחי ישראל העניים? מה לגבי הקשישים? מה לגבי הנכים? מה לגבי תושבי הגליל והגולן והנגב? מה לגבי הילדים של כולנו? זה כלום, זה ממנו והלאה. זה לא מעניין את ראש הממשלה. הדבר היחידי שמעניין זה שלטון, בלי שום מטרה פרט להישארות בשלטון. וכדי להישאר בשלטון לנצח, ביבי עוסק באובססיביות במינוי מקורביו לעמדות מפתח, בסילוק – בחיסול – כל שומרי הסף שעלולים לפתוח את הפה; באיום על מועמדים לכל משרה, אפילו משרות ביטחוניות, שהם חייבים לעשות את דבריו, גם כשזה יהיה נגד צו מצפונם ונגד האחריות המקצועית שלהם. זה נתניהו, שמינה את הפרקליט שלו להיות היועץ המשפטי הקודם ואת מזכיר הממשלה שלו, אדם שעבד תחתיו, קיבל הוראות ממנו, להיות היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי. זהו נתניהו, שגרם לפיטוריו של שר ביטחון הגון ומקצועי כדי שאף אחד לא יוכל לעצור את השחיתות שלו. זה נתניהו, שמאיים וממציא שקרים על עיתונאים במדינת ישראל שמעזים לחשוף את האמת על מעשיו, שמכריז מלחמה על התקשורת החופשית כי היא לא מוכנה לקבל ממנו הוראות ופקודות. זה נתניהו, שכדי לחתום על עסקת הגז – אתם זוכרים? – על משאבי הטבע של מדינת ישראל, הוא פירק – הוא חיסל – כל גוף וכל רשות שעלולה הייתה לתת חוות דעת אחרת ולהתנגד לאינטרסים של הטייקונים חבריו, ששומרים עליו בשלטון, והחליף את כל שומרי הסף האלה, את כל אנשי המקצוע שלא התאימו לו, במי שיהיה מוכן לדקלם את העמדה שלו ולחתום בשמנו על העסקה. זה נתניהו, שפוגע בלי סוף ביחסי החוץ של מדינת ישראל בשביל קומץ פורעי חוק שיושבים במרכז הליכוד. זה נתניהו, שפוגע בשלטון החוק ובבית-המשפט העליון בשביל שאף אחד לא יחסום את החברים שלו מלעשות ככל העולה על רוחם, גם באדמות פרטיות שאינן שלהם, גם בחוקיה הבסיסיים היסודיים ביותר של מדינת ישראל. זהו ראש הממשלה, שמכריז מלחמה, מגובה בסוללה של עורכי-דין, על אזרח פרטי מחוסר עבודה שכתב נגדו סטטוס בפייסבוק, למען השם. וזהו ראש הממשלה, שמסית ומשקר וממציא על כל אזרח שלא מסכים עם דעתו, על כל מי שמעז להשמיע ביקורת. ועכשיו – צעד אחד רחוק מדי. ראש הממשלה חותם על אחת העסקאות הגדולות ביותר בביטחון המדינה, בלי שאף אחד במערכת הביטחון מסכים לה, כדי לסדר עוד קצת תשלומים ומתנות לחבריו. חשבו לעצמכם מהי מידת הסיכון – הסיכון לביטחון המדינה – אם יתגלה שהפרשה הזאת, שהפרסומים נכונים. תחשבו מה מעולל ראש הממשלה הזה לביטחון המדינה אם כך הוא מקבל את החלטותיו. לא אסטרטגיה, לא חזון, לא הצרכים של אזרחי ישראל. הצרכים האישיים שלו. מושחת ופחדן, מסית ופוגע בביטחון המדינה. הפרשה הזאת חייבת להיחקר, ומי שמפחד מחקירה כנראה יש לו מה להסתיר. ראש הממשלה כנראה שכח, אבל הוא אמור לשרת את המדינה, ולא המדינה משרתת אותו. ראש הממשלה אמור לשרת את אזרחי ישראל, ולא הם – לא אנחנו – העבדים שלו ושל האינטרסים שלו. אני מבקשת מכם, חברי, גם חברי בקואליציה, אל תפחדו, תעשו את הדבר הנכון. אנחנו מוכרחים לחקור את האמת. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. כאמור, ישיב השר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש – אי-אפשר לדבר ככה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> קצת מפריע. חבר הכנסת יהודה גליק, אני מבינה את המצב-רוח הטוב שלך, לבריאות, אבל קצת בשקט. השר עלה להשיב, אז בוא ניתן לו את הכבוד הראוי. מה קשור לחבר הכנסת גליק? אני פשוט שוחחתי אתו לפני שעליתי לנהל את המליאה על הדברים הנפלאים שקורים, נכון, אדוני? אז אנחנו באמת מבקשים קצת שקט באולם, וניתן לשר להשיב. בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרה, חברות וחברי הכנסת, לפני שאדבר לגוף העניין, אני מוכרח לומר דבר אחד, לומר גם לחברתי חברת הכנסת מיכל רוזין, אולי כהמשך לדברים שנאמרו כאן גם כאשר דנו בהצעת החוק שלשמחתי הכנסת דחתה ברוב גדול, בעניין הנצחתו של רחבעם זאבי הי"ד, וגם, כמובן, לחברתי חברת הכנסת סתיו שפיר. זה נכון שיש לנו חסינות – זה נכון שיש לנו חסינות כדי שנוכל לומר את אשר על לבנו ללא מורא וללא חשש, אבל החסינות אין פירושה שאפשר לחרוץ דין של אף אחד, לא של רחבעם זאבי, וגם לא של ראש הממשלה, וגם לא של אף אדם אחר – בלי משפט – – – <מיכל רוזין (מרצ):> לכן אנחנו מבקשות ועדת חקירה שתבדוק. לא חרצנו דין. <שר התיירות יריב לוין:> – – – בלי משפט – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין. <שר התיירות יריב לוין:> – – בלי הליך, משל הייתן המאשים, התובע, השופט – – <מיכל רוזין (מרצ):> אנחנו דורשות הליך. <שר התיירות יריב לוין:> – – התליין, הציבור, העיתון. <מיכל רוזין (מרצ):> אנחנו דורשות חקירה. חקירה זה הליך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין, הבנו מה את דורשת. היית כאן והצגת. תני בבקשה לשר להשיב. <שר התיירות יריב לוין:> יש הבדל, חברת הכנסת רוזין, בין לדרוש חקירה ולבוא ולומר שיש חשש לכך וכך ויש חשד לכך וכך לבין עזות המצח והחוצפה שלכן לבוא ולקבוע כביכול עובדות – שקריות, שאין מאחוריהן דבר – – <תמר זנדברג (מרצ):> מאיפה אתה יודע שאין דבר? <שר התיירות יריב לוין:> – – כלפי אדם ישר, הגון, שמוביל את מדינת ישראל באחריות במשך שנים – – <תמר זנדברג (מרצ):> מי שמך לחרוץ דין? <מיכל רוזין (מרצ):> זה לא מדאיג אותך? <שר התיירות יריב לוין:> – – שנבדק, ופעולותיו – גברתי היושבת-ראש, זה לא דו-שיח. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני אתחיל לקרוא לסדר. חברות הכנסת היקרות, תנו בבקשה לשר להשיב. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ממה אתם מפחדים? <שר התיירות יריב לוין:> אני שמעתי את דברי ההשמצה, דברי הבלע שלכן. לא אמרתי מילה. בדמוקרטיה – בואו אני אגלה לכן סוד, אבירות זכויות האדם שיושבות בצד הזה של האולם. <תמר זנדברג (מרצ):> אתם המצאתם את הדמוקרטיה. הרגע נולדה הדמוקרטיה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת תמר זנדברג, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <שר התיירות יריב לוין:> חברות הכנסת זנדברג ורוזין, וכמובן שפיר, בדמוקרטיה גם לי מותר לדבר, בלי שתפריעו לי. בדמוקרטיה יש לאדם זכות לשם טוב, והוא לא – לא מושחת ושום דבר כזה – – <תמר זנדברג (מרצ):> מאיפה אתה יודע? <שר התיירות יריב לוין:> – – כל עוד לא הוכח אחרת. <מיכל רוזין (מרצ):> אז למה לא לחקור? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <שר התיירות יריב לוין:> והכלל בדמוקרטיה הוא שמי שמוציא דיבתו של אדם רעה גם צריך לתת על זה אחר כך את הדין. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת תמר זנדברג, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו אני אומר לכן עוד דבר. תראו, הביטויים המבישים שאתן משתמשות בהם נובעים רק מדבר אחד: מחולשת הטענות, מהיעדר ראיות ומהידיעה הברורה שבכל האוויר החם הזה אין שום דבר. <תמר זנדברג (מרצ):> מאיפה אתה יודע? <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו תראי, חברת הכנסת שפיר, תראי, את אמרת כאן לפני רגע: ראש הממשלה פוגע ביחסי החוץ, הכול שחור והכול נורא. וכמו כל הטענות שלך בעניין הזה, כך גם הטענה הזאת – מגוחכת ושקרית. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> עכשיו אני שואל אותך, חברת הכנסת שפיר – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אבל מה אתה – – – <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, אם רוצים, אני פשוט אשתוק – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו לא שואלים עכשיו את השר, ושום דבר. <שר התיירות יריב לוין:> – – עד שהן תואלנה לאפשר לי לדבר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נכון, אני מסכימה אתך. <שר התיירות יריב לוין:> זה לא יהיה. זה פשוט לא יהיה, חברת הכנסת שפיר. את תשמעי את האמת כמו שהיא. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני אשמח לשמוע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא להפריע. <שר התיירות יריב לוין:> תור ההשמצות, השקרים, נגמר, עכשיו שעת האמת. אז תקשיבי. <מיכל רוזין (מרצ):> איך אתה יודע מה האמת אם לא – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין, אני קוראת לך לסדר בפעם השנייה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נשארה פעם אחת ואת יוצאת מהאולם. תנו לשר להשיב. <מיכל רוזין (מרצ):> אנחנו רוצים שהוא ישיב – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אף אחד לא הפריע לכן כשדיברתן פה. <שר התיירות יריב לוין:> הטיחה כאן חברת הכנסת שפיר שורה של האשמות בראש הממשלה, במין ערבוב כזה נורא נחמד, של הכול ביחד, ממדיניותו ועד אורחות חייו, מאישיותו ועד פעולותיו. אז אני אקח איזה דוגמה קטנה ואחר כך אני גם אענה לגוף הטענות המגוחכות האלו. אני אקח רק דוגמה אחת קטנה – אמרת כאן, את, לפני רגע: ראש הממשלה שפוגע ביחסי החוץ של מדינת ישראל. מדהים, לא? אני רוצה להזכיר שהיה מכתב שנשלח על-ידי חברי כנסת, 37 במספר, לראש הממשלה, שאמר לו: תחרים – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת סתיו שפיר, אני קוראת לך לסדר בפעם הראשונה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> איזה שר זה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו לא בדיאלוג, אני מצטערת. <שר התיירות יריב לוין:> לא יעזור לך, חברת הכנסת שפיר, תשמעי את האמת ותתמודדי אתה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת סתיו שפיר, אני קוראת לך לסדר בפעם השנייה. <שר התיירות יריב לוין:> שעת השקר נגמרה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אז איך אתה לא מתבייש – – – <שר התיירות יריב לוין:> שלחו מכתב, 37 חברי כנסת – – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת סתיו שפיר, זה אומר שאני אקרא לך לסדר בפעם השלישית. תבחרי. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> שלחו מכתב, 37 חברי כנסת. אגב, בהובלת חברת הכנסת רוזין – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין, זה אומר, כן, כן – – – <מיכל רוזין (מרצ):> למה עכשיו – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, אני שמעתי מה אמרת לפני. <שר התיירות יריב לוין:> שלחו מכתב לראש הממשלה: תחרים את נשיא ארצות-הברית הנבחר טראמפ, אל תיפגש אתו – כשהיה מועמד. <מיכל רוזין (מרצ):> כשהיה מועמד – – – <שר התיירות יריב לוין:> נכון. <מיכל רוזין (מרצ):> נכון. <שר התיירות יריב לוין:> לכו תיקחו שיעורים אצל חבר הכנסת הרצוג, יושב-ראש האופוזיציה. יש בינינו חילוקי דעות, אבל הוא לעולם לא היה מעלה על דעתו דבר כזה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – יחסי החוץ – – – <שר התיירות יריב לוין:> שלחו מכתב כזה. חוסר אחריות משווע, חוסר הבנה, חוסר תבונה. ואני אגיד לכם יותר מזה: חוסר ראייה של המציאות. אתם כבר הרשעתם את דונלד טראמפ, אתם כבר מרשיעים את בנימין נתניהו, אתם מחרימים את זה, מחרימים את ההוא – אתן אלה שמסכנות בהתנהלות הזו את האינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל. <חיים ילין (יש עתיד):> הכי טוב שיש את מי להאשים – – – <שר התיירות יריב לוין:> אלא מה, שמה לעשות – – <חיים ילין (יש עתיד):> סוף-סוף לא יהיה לכם את מי להאשים יותר. <שר התיירות יריב לוין:> – – מה לעשות שהציבור לא מטומטם. כאשר אנשים רואים אתכן ורואים את המכתבים שאתן כותבות, ורואים מנגד את העשייה שלנו ואת העשייה של ראש הממשלה, הם סומכים עליו ולא עליכן, ולא במקרה. הם יודעים שהוא שומר על ביטחון המדינה ולא אתן. הם יודעים שהוא רואה צעד אחד קדימה ונפגש עם מי שיהיה נשיא ארצות-הברית ולא קורא להחרים אותו – בקוצר רואי שאין למעלה ממנו, כפי שאתן עשיתן. מאחר שאתן יודעות היטב שבדמוקרטיה מחליפים שלטון בבחירות, ושהדרך שלכן לא יכולה לזכות בבחירות, כי אנשים לא רוצים להפקיד את הגה המדינה בידי אנשים שאינם יודעים לראות מטר אחד קדימה – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – בידי אנשים קיצונים מהסוג שלכם – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – בידי אנשים שאינם מבינים דבר וחצי דבר – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין, אני קוראת לך לסדר בפעם השלישית ומבקשת שתצאי מהאולם. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברת הכנסת מיכל רוזין – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – אתן בוחרות – גברתי היושבת-ראש, זה אי-אפשר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> דקה אם תיתן לי. היא צריכה לצאת. חברת הכנסת, בבקשה, תעזרו לי. תודה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, גברתי. את תחזרי אלינו להצבעה. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – אתה לא יכול להגן על הצוללות. אמון הציבור על ראשך – – – (חברת הכנסת מיכל רוזין יוצאת מאולם המליאה.) <שר התיירות יריב לוין:> – – אתן בוחרות בדרך הכי פסולה, הכי לא ראויה, הכי שקרית, של הטחת האשמות שאין מאחוריהן דבר. כמה נמוך אפשר לרדת? אני מבין, צוללות זה מתחת למים, כמה נמוך אפשר? ואני אומר לכם – חברי השר אקוניס, אתה שר המדע, הטכנולוגיה והחלל. נדמה לי שנושא הצוללות ומעמקי הים, מוצה. תהיה מוכן, עכשיו יחפשו את ראש הממשלה ברקיע השביעי, בחלל. רבותי, זה לא רציני, זה לא ילך, לא תצליחו לזרות חול בעיני הציבור. הציבור יודע מה הוא בחר – – <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אם הכול נכון, למה אתה – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – תתמודדו בקלפי ותפסידו עוד פעם. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר לוין. רבותי, הממשלה, הצבעה שמית או אלקטרונית? <קריאות:> אלקטרונית. <קריאה:> יש לנו שתי הצבעות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אלקטרונית. הצבעה רגילה. יש לנו שתי הצבעות נפרדות. כעת אנחנו נצביע בעד או נגד העברת הנושא לוועדת הכנסת, רבותי. כרגע נצביע על ההצעה של מיכל רוזין – הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא עסקת רכישת הצוללות מגרמניה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. אנחנו מצביעים בעד או נגד הקמת ועדת חקירה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת – 40 נגד – 50 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת לא נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 40 חברי כנסת, 50 מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה הרגילה לא התקבלה. כעת אנחנו נצביע על ההצעה של חברת הכנסת סתיו שפיר, בעד או נגד העברת הנושא – הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית – לוועדת הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת – 40 נגד – 49 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכנסת לא נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 40 חברי כנסת, 49 מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית – לא נתקבלה. <הצעות לסדר-היום> <נטל כספי מתמשך על רשויות מקומיות מרוחקות עקב הסעות גמלאים וקשישים למרכזי רווחה> <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום ועוברים להצעות לסדר-היום הרגילות. הצעות לסדר-היום: נטל כספי מתמשך על רשויות מקומיות מרוחקות עקב הסעות גמלאים וקשישים למרכזי רווחה, מס' 4902, 4928 ו-4953. ראשון הדוברים בהצעה זו יהיה חבר הכנסת איתן ברושי. בבקשה, אדוני, יש לך עד עשר דקות. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> חברי הכנסת – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם נמתין דקה, ניתן לחברי הכנסת להירגע. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> – – אנחנו עוברים למשהו שאין בו חילוקי דעות, אני מקווה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> שנייה, שנייה, חבר הכנסת איתן ברושי. אנחנו נבקש מחברי הכנסת. אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני מבקשת להעביר את הדיון מחוץ לאולם. אדוני יושב-ראש הקואליציה, אני מבקשת להעביר את הדיון מחוץ לאולם. תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו מבקשים להירגע, הישיבה ממשיכה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אקוניס? מי השר שעונה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> השר אזולאי נמצא כאן כרגע. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> מי עונה להצעה לסדר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו כבר נבדוק. כרגע רשום אצלי שר התחבורה, אבל נבדוק. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אפשר? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אם אתה מרגיש שמספיק רגוע באולם, אז בוודאי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> יחסית רגוע, אבל איפה השר הממונה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> גברתי מזכירת הכנסת, אנחנו מבקשים לבדוק מי ישיב להצעה. <קריאה:> השר חיים כץ. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רשום אצלי – דקה, אנחנו בודקים. השר חיים כץ נמצא כאן. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> תפסת עמדה מעניינת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, אדוני, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני השר, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, במסגרת הצעות לסדר-היום אני וחברי מבקשים להעלות נושא שהוא לא חדש, אבל כמו עוד דברים, גם שהוא נכון הוא לא מטופל כהלכה. מדובר על אזורים שהם פריפריאליים בעיקר, אבל לא רק מועצות אזוריות; כמעט כל המועצות האזוריות הן חלק מהבעיה, כאשר גמלאים וחברים, אזרחים ותיקים, שזכאים להנחה בתחבורה ציבורית בהיקף גדול, של 50%, בכל רחבי הארץ, מה שמשרת אותם בכל הצרכים – בוודאי של אוכלוסייה מתבגרת, מבוגרת, לעתים גם קשישה וחס וחלילה גם חולה – היכולת הזאת שנתונה לאזרחים בכל אזורי הארץ, בעיקר במרכז, לא קיימת באזורים הרחוקים. סליחה, יושב-ראש הקואליציה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת דוד ביטן. תודה רבה. אני מבקשת, אם אתם רוצים לדבר, תצאו החוצה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> באים ומצביעים על בעיה אמיתית, עד כדי תחושה של הזנחה וקיפוח. כאשר במרחבי הארץ השונים – ושר התחבורה, שאני משבח את פעילותו, בוודאי מברך ומקבל ברכות על תחבורה בהיקף גדול, ולאחרונה אפילו הוסיפו קווי תחבורה ציבורית ותקציב גדול בתקציב המדינה. זה לא קיים באזורים הללו, שבהם אנשים מוגבלים ומבוגרים, בדרך כלל ללא רכב פרטי, צריכים להגיע קודם כול למרכזי-יום, בתי-חולים, שירותי בריאות ושירותים אחרים. כתוצאה מכך, נוצר פער ביכולת לנצל את מה שהמדינה נותנת, ודווקא המקומות האלה נפגעים. דרך אגב, לא מזמן התפרסם הדוח על מצב הבריאות בצפון. שר הבריאות, שנחשב לשר טוב, לא מצליח לפתור את הבעיה של נחיתות גדולה בבריאות בצפון. ראינו את זה ביחס של מספר המיטות, ביחס של מספר הרופאים, וגם בתוחלת החיים. אז לא רק שבמקומות האלה אנשים חיים פחות, ולא רק ששירותי הבריאות הם פחות טובים – יש אליהם גם פחות נגישות. יש להם פחות יכולת להגיע למקומות שבהם מקבלים עידוד, כמו מרכזי-יום לקשיש ותעסוקה ומילוי שעות הפנאי, אבל גם לבתי-חולים ושירותי בריאות אחרים. איזו מדינה יכולה – קודם דיברנו על החקלאות. כמה פרדוקס וסתירה יש פה שמצד אחד מדברים על תוכנית הגליל – שביטלו אותה, על חיזוק הדרום, שמדברים על כך, ומצד שני המדינה ביד שנייה לא רק שלא נותנת, היא לוקחת ואומרת למי שבחר לחיות בקריית-שמונה – לא מזמן תיארתי מקרה של חברה שאין לה טיפול נגד סרטן, והיא צריכה לנסוע שעות. אומרים: תחיו במקומות האלה, ולא נותנים את המענה. וכדי לצמצם את הדיון – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> הם יחיו ארבע שנים פחות במקומות האלה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> הנה, אורלי לוי אבקסיס, שנולדה וגדלה בעיר בית-שאן ובעמק-המעיינות, אומרת: גם תגורו רחוק וגם תקבלו קנס – תחיו ארבע שנים פחות, כי בתל-אביב צריך לתת יותר. אמרתי כבר לא פעם שבישראל יש חוק מעניין בפיזיקה: כל הנחלים זורמים לים, וכל הכסף – לתל-אביב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> באיזשהו מקום, אנחנו מבקשים, אדוני השר – ויש לך שם עצות מחברתי לסיעה שלי – אני רוצה לומר שצריך לתת פה פיצוי. צריך לתת מענה למקומות כאלה, שלא מנצלים את ההטבה של המדינה, ונופל נטל גדול. אנחנו מעריכים, אדוני השר, חיים, שרק למרכזי-יום לקשיש במרחב הכפרי מוציאים בין 12 ל-15 מיליון שקל יותר. אם היו מקבלים 50% הנחה, כמו בכל מקום אחר, היו מפנים את המשאבים לדברים אחרים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> נדרש כאן פתרון, נדרשת התערבות. יש כאן אפליה לרעה, ויש כאן סתירה בין המדיניות לדרכי הביצוע. תודה. אבקש להביא את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות על מנת שהנושא הזה יטופל, וככל הניתן בתקציב 17'–18'. אל תשליכונו לעת זיקנה, אמרו מי שאמרו, ואל תזרקו את ההצעות האלה לפח האשפה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, הסיפור הוא מאוד פשוט: יש מרכז-יום לקשיש כמעט בכל עיר ובכל – חבר הכנסת ברושי, אתה רצית שהשר יקשיב לך, אבל אתה לא נותן לו להקשיב לי. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – <חיים ילין (יש עתיד):> נכון, זה ידוע מאוד. הסיפור ידוע כבר שנים, ואני חושב שהנקודה היא לא של משרד התחבורה; זה נוגע הרבה יותר למשרד הרווחה, ואני אנסה להסביר. במקומות שבעצם הפעילות היחידה שיש לזקן – זה במועצות האזוריות – היא במרכז-היום לקשיש, אי-אפשר להגיע לשם אם זה לא בהסעות, במיוחד אנשים שאין להם רכב וגם לא נוהגים כי אסור להם לנהוג. ומה שבעצם הערים או המועצות עושות – הן לוקחות הסעות פרטיות ומסיעות, ואין סבסוד להסעות האלה. בעצם הממשלה נותנת איזשהו תקצוב שנע בין 18 ל-20 שקל לקשיש, ואת מכירה את זה, כאשר אנחנו יודעים שכל קו כזה עולה בין 200,000 ל-250,000 שקל, והמועצה צריכה להוציא. עכשיו, מועצות שאין להן, איך הן מוציאות את זה? ובעצם זה הסיפור, זה הכול: אם הסבסוד למועצות האזוריות לפי כל אדם שמגיע למועדון היה ניתן ב-100%, ולא באחוזים נמוכים, אני חושב שלא היינו צריכים להיות פה. למה אני חושב שזה לא תמיד שייך למשרד התחבורה? כי אנחנו יודעים מה זה תחבורה. גם אם ישימו עוד עשרה קווים, זה לא יספיק, כי היישובים כל כך מרוחקים, וזה לא כלכלי להוביל זקן אחד מיישוב ליישוב. עד שהוא יגיע לבית-הקשיש – תאמיני לי, את יודעת בדיוק מה יקרה. ולכן, מה שנדרש פה זה דבר אחד: שפר-קפיטה, כל זקן שמגיע למועדונים יהיה מתוקצב במלואו, בדיוק כמו ששר החינוך מתקצב את ההסעות של הילדים לבית-הספר. אותו דבר. אז לא יהיה 100%, יהיה 20%–80%, כמו שקיים במשרד החינוך? זו כבר התקדמות. אני חושב שאם אנחנו נעשה את זה ונצליח להוביל את הדיון, וכולנו נבין על מה אנחנו מדברים, אז הרווחנו, הזקנים הרוויחו, המועצות והערים הרוויחו, ובעצם מי לא? אין מפסידים. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, נוסף על מה שאמרו קודמי, שהסעת הקשישים והגמלאים והזקנים מהווה נטל על הרשויות המקומיות, המצב ברשויות המקומיות במגזר הערבי-בדואי בנגב יותר חמור, מזה שהרבה זקנים, שהם זכאים – אנחנו יודעים שכל אזרח במדינת ישראל זכאי לשירותי רווחה, חינוך, בריאות. אבל אם נתמקד ברווחה, ביישובים הבלתי-מוכרים הסמוכים ליישובי הקבע במגזר הבדואי, דואגים ברשויות המקומיות הערביות-בדואיות בנגב להסיע אותם, להביא אותם למרכזי הרווחה. ולכן – כולנו יודעים שהמצב שם על סף קריסה. הרי המצב הסוציו-אקונומי במגזר שם קשה, האבטלה שם חוגגת, ולכן קשה לרשות לתקצב את ההסעות האלה, מה עוד שחלק מהן בגירעונות, ולכן זה באמת מהווה נטל. לכן, אנחנו פונים לשר הרווחה, שגם יושב כאן, וגם לשר התחבורה, שישתתפו ביניהם, יעזרו אחד לשני בשני המשרדים ושיתקצבו את העניין הזה. באמת חשוב לכולנו שנראה את הזקנים – או מה עוד במגזר הבדואי? גברתי היושבת-ראש, את אתי? בבקשה, אם תקשיבי, זה טוב מאוד, לגבי מה שאני הולך להגיד – זקנים שהורסים להם בתים. זקן שמקבל שירותי רווחה והורסים לו את הבית. קרו מקרים שהיו מאושפזים כמה זקנים שהכרתי בבית-החולים סורוקה. ואז, בבית-החולים ביקשו שלא לשחרר את הזקן הזה עד שייבנה לו בית, אפילו זמני. ובנו לו בית, מכובדי שר הרווחה, בית זמני, מאיסכורית. ואז, בא המינהל. מינהלת הריסת הבדואים שם – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> איך זה נוגע להסעות? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> נוגע. הרי הכול קשור. הוא מקבל שירותי רווחה, לא? ומסיעים אותו משם. אבל מאיפה שמסיעים אותו הורסים לו את הבית ומפקירים שם את הזקן בוכה, ללא בית וללא קורת גג. זה לא קשור לרווחה? חשבתי שמי שבאמת יגלה סולידריות זה אתה, הראשון, בכל המדינה, כי זו העבודה שלך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> זקן, להשאיר אותו, להפקיר אותו בלי בית, בלי כלום? זה דבר, נדמה לי, שכואב, כואב לכולנו. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מסכים אתך. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> ולכן, עד שיימצא פתרון, מכובדי השר, כולל, לכל היישובים שם, לפחות שהוא יטפל בזקנים האלה, נסיע אותם, שירגישו שיש להם זכות לקבל שירותי רווחה. תודה רבה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. כאמור, ישיב לנו שר הרווחה והעבודה חיים כץ. בבקשה, אדוני. ראיתי שהסתכלת מה שם ההצעה לסדר, כן? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי את דבריהם של איתן ברושי וחיים ילין, ו-ואללה, אני לא יודע למה אני עונה פה בשם ישראל. לא יודע. <חיים ילין (יש עתיד):> התבלבלו בין שניים, בין חיים לישראל. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> לא יודע. אני מקריא את מה – – – במשרד התחבורה. משרד התחבורה בראשותי – מאחר שאני מקריא בשם ישראל, ואין לי שום שאיפות של התפצלות, אז – משרד התחבורה הוא לא בראשותי, אלא אני מקריא שמשרד התחבורה בראשותי – בסוגריים, ישראל – מפעיל שירותי תחבורה ציבורית בכל הארץ, בחלק גם בשבת, כולל בפריפריה וביישובים הכפריים. בשנים האחרונות הגדלנו בעשרות אחוזים את הפעילות באזורים האלה, וכיום מספר היישובים שאין בהם תחבורה ציבורית הוא עשרות בלבד. המשרד פועל באופן רציף מול נציגי התושבים ברשויות המקומיות, כדי להתאים את שירותי התחבורה לצורכי התושבים, ובעבר הותאמו לא פעם מסלולים וקווים לצרכים יישוביים דוגמת פעילות לגיל הזהב – אתה רואה, הנה הקשר – במרכז האזורי, וכל רשות מוזמנת להמשיך לפעול מול המשרד לבחינת הצורך בקווים פרטניים נוספים. יש לציין עוד כי המדינה, באמצעות משרד החינוך, מסבסדת רכישת אוטובוסים צהובים למועצות האזוריות, המשמשים גם להסעת ציבור האזרחים הוותיקים לפעילויות שונות במרחב המועצה האזורית ובכלל. אני רוצה להוסיף שמשרד הרווחה מפעיל כ-300 מועדוני מופ"ת. ב-300 מועדוני המופ"ת שאנחנו נותנים שירות לניצולי השואה זה כולל גם היסעים. שלוש פעמים בשבוע אנחנו נותנים היסעים, ואז אנחנו לא מחייבים את המועצות. נכון שאותו ניצול שואה משלם 45 שקלים לחודש, אבל הוא מקבל גם שתי ארוחות: ארוחת בוקר וארוחה חמה ביום, ואני חושב שזה מסובסד, ואני חושב שזה טוב במתכונת הזאת. <חיים ילין (יש עתיד):> נו, זה עובד מצוין. חיים, מה שאמרת עובד מצוין, אנחנו לא מדברים על המועדון הזה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני יודע. אני חושב – – – <חיים ילין (יש עתיד):> אני אומר, זה מצוין. הלוואי שתעביר את זה לשם. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני אומר שמי שאינו – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> זה רומז על הפתרון. <חיים ילין (יש עתיד):> זה בדיוק מה שאנחנו צריכים, ואז פתרת את הבעיה בכל המועדונים. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גברתי היושבת בראש, אני כל כך מסכים למה שהם אומרים, שצריך להביא פתרון לעניין, אז כל ועדה שהם יבקשו להעביר את זה – – – <חיים ילין (יש עתיד):> הוועדה שלך, עבודה ורווחה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> עבודה ורווחה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עבודה ורווחה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> אני מציע להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, אדוני. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני השר. כן, אנחנו צריכים להצביע. אנחנו כרגע נצביע על העברת המשך הדיון על נטל כספי מתמשך על רשויות מקומיות מרוחקות עקב הסעות גמלאים וקשישים למרכזי רווחה, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 14 חברי כנסת תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא, כאמור, עובר להמשך הדיון לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעות לסדר-היום> <רשת "קפה קפה" מונעת מעובדיה לדבר בשפה הערבית> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום הבאות: רשת "קפה קפה" מונעת מעובדיה לדבר בשפה הערבית, מס' 4971, 4979, 4989 ו-5008. הראשון, מציג הנושא, יהיה חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. בבקשה, אדוני. אני מבינה שדב חנין כבר מבקש הבעת דעה. עד שלוש דקות, אדוני. בבקשה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר נפתלי בנט, ב-14 בנובמבר, החודש, זאת אומרת, פורסם בעיתון "הארץ" שעובדים ערבים בסניף "קפה קפה" בחיפה קיבלו הוראה לא לדבר בשפת האם שלהם, ערבית. כולנו יודעים שזה לא המקרה הראשון שערבים מנועים מלדבר בשפת האם שלהם. איך מקום ציבורי כמו "קפה קפה", או מקום ציבורי אחר, מחליט למנוע מעובד שלו לדבר בשפת האם שלו אף-על-פי שהחוק אוסר את זה? זו שאלה שמסתתרות מאחוריה המון שנים של גזענות כלפי הערבים במדינה, כלפי האתיופים במדינה, כלפי כל מיעוט במדינה, ואפילו כלפי השפה הרוסית, ואני עד להרבה מקרים כאלה, אבל כעת הדיון הוא על השפה הערבית, שהיא שפת האם של 20% מאזרחי המדינה. האם האיסור לדבר בשפה הערבית, היפה, המוכרת לרוב אזרחי המדינה, ולא רק משירי פיירוז, אום-כלתום, עבד-אלוהאב ופריד אלאטרש, הוא איסור שמתבטא באנטישמיות, או לא? האם אפשר להתכחש לאחר, לבן-אדם כבן-אדם, לשפתו? הרי השפה הערבית והשפה העברית הן מאותו מקור, מאותם שורשים. כל מה שמתרחש במדינה משפיע על התנהגות האזרחים; מדיניות הקיפוח והאפליה המתמשכת והגזענית שהממסד נוקט כלפי האזרחים הערבים היא בהחלט סיבה לכך שאזרחים רבים מתחילים לחפש כל מיני דרכים כדי לשקף בחייהם היומיומיים את השקפותיו של הממסד כלפי האזרחים הערבים. כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, השפה הערבית היא אחת השפות היפות בעולם, היא מכילה יותר מ-12 מיליון מילים, יותר מ-16,000 שורשים, היא בת אלפי שנים, ודובריה היום בעולם – קרוב ל-500 מיליון איש. היא השפה החמישית באו"ם, וכמובן שפה רשמית בישראל. אני חייב לציין לשבח שהכנסת, בחודש מאי שעבר, השנה הזאת, ציינה ביוזמתו של חבר הכנסת חברי ד"ר יוסף ג'בארין את יום השפה הערבית. זה היה צעד חיובי מאוד ומסר תרבותי חינוכי שתורם לדו-קיום והבנת האחר, ויכבד את הערכים האנושיים של כולנו, וגם יש לציין לשבח ולטובה את החלטתו של השר נפתלי בנט שלימוד השפה הערבית יהיה מכיתה א'. נכון שצריך להשריש את הערכים התרבותיים, אבל כנראה עדיין יש אנשים שלא רוצים להתחיל אפילו את הצעד הראשון המתבקש, והם עדיין דוגלים בתובנה של אפליה וגזענות. יש לעשות את כל הנדרש שמקרים כאלו לא יתרחשו שוב, ורשת "קפה קפה" חייבת להסיק את המסקנות מהתנהגותה הפסולה הזאת. ומה אם האזרחים הערבים וכל מי שדובר ערבית יכריז על החרמת הרשת? אני דורש מרשת "קפה קפה" התנצלות – והבטחה שהדבר הזה לא יקרה שוב. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני. ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. <יהודה גליק (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש חברת הכנסת טלי פלוסקוב, חברותי וחברי חברי הכנסת המתוקות והמתוקים מן הקואליציה ומן האופוזיציה, יהודים ושאינם יהודים, חברים, אשתי איננה דוברת אנגלית, בבית הורי מדברים באנגלית. כשאשתי מגיעה לבית הורי, ומדברים שם אנשים באנגלית, ההרגשה היא מאוד לא נעימה. אני דובר השפה העברית, האנגלית, גם קצת רוסית וגם קצת יידיש, אבל כשאני נמצא בחברה שמדברים בה בצרפתית או בערבית אני מרגיש מאוד מאוד מאוד לא נעים. אבל בבית שלי ההורים שלי הבינו שצריך לכבד את אשתי, ולכן כשאשתי נוכחת הם מדברים בשפה העברית, והדבר הזה לא נעשה כי קבענו כלל וחוק לכפות שאסור לדבר בבית אנגלית כאשר אשתי נוכחת. בהיותי דובר משרד הקליטה בשנות ה-90 הייתה עלייה גדולה מברית-המועצות, ופעם אחר פעם קיבלנו תלונות על כך שאוסרים על אנשים לדבר בשפה הרוסית. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עד עכשיו, אדוני, לפעמים קורים דברים כאלה. <יהודה גליק (הליכוד):> עד עכשיו קורים דברים כאלה. חברים וחברות, אין ספק שמבחינה חברתית, כאשר מסביבך אדם שאיננו דובר את השפה, מאוד לא נעים כאשר דוברים בשפה אחרת, אבל כאשר דבר זה נעשה בכפייה, ואוסרים על אדם לדבר בשפתו, התוצאה תהיה בומרנג. האדם ירגיש שזה נעשה נגדו כי שונאים אותו, זה נעשה נגדו כי הוא דובר דווקא ערבית. אני מזכיר לכולנו שאחת הפסקאות החשובות בהכרזת העצמאות: "תהא מושתתת על יסודות החירות הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל". נביאי ישראל שיבחו והיללו את החופש ואת החירות. והדבר הזה, אגב, נכון לא רק בעניין הדיבור, בכל דבר. כאשר מואזין מחליט לדבר בקולי-קולות דווקא כדי להפריע, זה לא בסדר, אבל אם השכנים יבואו וידברו אתו, ויהיה שיח – יש לא מעט מסגדים שמכבדים את שכניהם. ואותו דבר בכל עניין שקורה במדינה הזאת. אם אנחנו נכפה על אנשים, נכפה על אנשים שיהיו אצלם רק אירועים מעורבים, יבוא ציבור חרדי ויגיד: אנחנו רוצים בנפרד. חברים וחברות, כפייה לא תוביל לשום דבר. ואכן, כפי שהזכיר כבוד חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, טוב עשה חבר הכנסת כבוד שר החינוך שעודד לימוד ערבית בגיל צעיר. כיוון שחיים פה 20% אנשים דוברי ערבית, מן הראוי שכולנו נשלוט בשפה הערבית. אבל, לכפות ולאסור על אדם לדבר בשפתו לא יביא שום תועלת. אני מציע שנוציא את הכפייה מסדר-היום, ונעודד את הכבוד. כפי שחז"ל אמרו: כתוב על עשרת הדיברות "חַרות על הלחות", אל תקרא חרות אלא חירות. הלוחות שניתנו לנו על-ידי הקדוש-ברוך-הוא העניקו לנו את החירות. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. <עיסאווי פריג' (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, אפרופו גזענות, אפשר להיות אדישים לגזענות, אפשר לנסות גם להיבנות ממנה, אפשר גם להגיע ולדהור – לעבר הגזענות – לשלטון, אבל הגזענות היא בומרנג. וכאן אני רוצה להתייחס למה שקורה בארצות-הברית, ולא ל"קפה קפה", כי "קפה קפה" הוא הסימפטום. בארצות-הברית לפני שבועיים חברי הימין, התומכים של טראמפ – וכולם ראו את זה – עשו "הייל טראמפ" והצדעה במועל יד בלב וושינגטון, ואמרו: לא בטוח שיהודים הם בני-אדם – אמרו הנאצים האמריקנים תומכי טראמפ. ומה שמעתם מטראמפ, הנשיא, ששמע את הדברים? הרי הוא רץ בטוויטר לצייץ על כל דבר ודבר. הוא קרא להם לתדרוך, זה מה שעשה טראמפ. להגיד להם בצורה ברורה וחד-משמעית שהוא לא מעוניין בתמיכה הגזענית שלהם – הוא לא עשה את זה. הסתפק בתדרוך, לא היה מסר ישיר. ככה נראית אנטישמיות ממוסדת, וככה מנהיגים בונים את כוחם. זה בארצות-הברית – שהכול בומרנג. אני עכשיו רוצה לעבור לישראל, מה קורה אצלנו. אצלנו בישראל יש לאנטישמיות גיבוי מלמעלה. כשראש ממשלה משתיק מואזין, מה הפלא שבית-קפה "קפה קפה" יבקש לא לדבר בערבית? הרי הוא ראה את זה אצל ראש הממשלה. כשראש הממשלה משתיק כל ניסיון לביטוי תרבותי, מה הפלא שנהג אוטובוס יסרב להעלות אישה עם רעלה על הראש? הכול מתחיל מלמעלה, חברים; ראש ממשלה שממהר לתקוף את התקשורת ואת השמאל, ראש ממשלה שממהר לשלוח את עורכי-דינו לאיים על צעיר שמעלה סטטוס פייסבוק נגדו, אבל במקביל, ראש ממשלה ששותק על אלימות ועל גזענות, ולפעמים גם מלבה אותן. המקרים האלה, חברים, של השתקת הערבית, זוכים לרוח גבית מהממשלה ומחלק לא מועט מהקואליציה. אתם נבנים מהם ובונים אותם, והבומרנג הזה, ומה שקורה בארצות-הברית, צריך להיות תמרור אזהרה עבור כולכם. תודה, גברתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. יש לנו שתי בקשות לדעה נוספת. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, דקה לרשותך, ולאחר מכן – חברת הכנסת יעל גרמן. נא להפעיל מיקרופון. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, גברתי היושבת-ראש, הסוגיה שנמצאת על שולחננו היא סוגיה מאוד מאוד חשובה. יש בה צד שלילי ומדאיג, אותה ידיעה שהתפרסמה, מקוממת מאוד, על מקום ציבורי שאוסר על העובדים שלו לדבר ערבית. זה דבר מדאיג ומסוכן, וזה ביטוי של איזושהי רוח רעה שיש בארץ. אבל אני רוצה לנצל את חצי הדקה שנותרה לי כדי לדבר על הצד החיובי. כיושב-ראש ועדת משנה לתחבורה ציבורית, אני מלווה את השינוי שיש היום בתחנות האוטובוס ובאוטובוסים בישראל. הכיתוב בערבית מופיע ביותר ויותר תחנות אוטובוס וביותר ויותר אוטובוסים, ואנחנו רואים שאין בזה שום בעיה. זה לא מקשה על אף אחד, זה לא מפריע לאף אחד, זה לא מאיים על אף אחד. להפך, זה נותן פתרון, זה נותן לאנשים שירות יותר נכון, ידיעות יותר טובות על התחבורה הציבורית. זה מראה לנו שהדבר הזה אפשרי, וזה נותן הרגשה טובה, כמובן, לאנשים שהם אזרחים במדינה ויש להם שפה. ואני רוצה לנצל את ההזדמנות שנמצא אתנו שר החינוך, חבר הכנסת נפתלי בנט, כדי לחזור ולפנות אליו לחזק את לימוד הערבית במערכת החינוך. ככל שאנחנו נאפשר לתלמידים ללמוד ערבית בגיל מוקדם – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – ערבית תיתפס כשפה עשירה, מרתקת, שפת השכנים שלנו, שפת האזור, שפה שכדאי ללמוד אותה, טוב ללמוד אותה, טוב להכיר – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – אין בה שום דבר מאיים, יש בה רק המון המון יופי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. מיקרופון בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני בחרתי לבוא כדי להזדהות עם ההצעה לסדר-היום. אני זוכרת שהיה בית-חולים שאסר על עובדיו לדבר בערבית. אנחנו גדענו את הדבר באבו. לא יעלה על הדעת שבאיזשהו מקום ציבורי יאסרו את הדיבור בשפה הערבית, שהיא שפה רשמית במדינת ישראל. האיסור הזה מבטא אפליה, שיש מישהו שרוצה לעודד אותה; הוא מבטא גם הסתה, שכולנו צריכים לעמוד נגדה ולומר: אסור, לא ניתן לזה יד. כי דמוקרטיה, בניגוד למה שאני שומעת כאן בחדר, זה לא רק שלטון הרוב, ואולי בכלל לא רק שלטון הרוב. דמוקרטיה בעיקרה היא שמירה על זכויות המיעוט. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. הייתה כאן טעות שלי. בדרך כלל, דעה נוספת אחרי תשובתו של השר, אבל היות שטעיתי, אז – אדוני השר, אני מזמינה אותך עכשיו להשיב לנו על ההצעה לסדר-היום. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – כמעט כמו – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, ב-14 בנובמבר 2016 הופיעה באתר "הארץ" כתבה המעלה טענה שלפיה עובדים ערבים בסניף ״קפה קפה״ בחוף דדו שבטיילת של חיפה, קיבלו הוראה לפני כחודש וחצי שלא לדבר ערבית בסניף. בעקבות פרסום הכתבה יזם הנציב האזורי מהיחידה לשוויון הזדמנויות בעבודה של אזור חיפה והצפון פנייה אל המעסיק, והדגיש כי הנחיה גורפת זו עלולה להביא לאפליה בתנאי העבודה על רקע לאום. בשל חשש זה, חשוב לנציבות להבין מדוע דרישה זו מתחייבת מאופיים ומהותם של התפקידים בסניף. בהקשר זה, יצוין כי בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה נקבע בסעיף 2(א) איסור הפליה בשלבים שונים של יחסי העבודה, מחמת העניינים המפורטים בסעיף 2 לחוק. ובלשונו: "2. (א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה: (1) קבלה לעבודה; (2) תנאי עבודה; (3) קידום בעבודה; (4) הכשרה או השתלמות מקצועית; (5) פיטורים או פיצויי פיטורים; (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה". הנסיבות שתוארו בכתבה מעלות, לכאורה, חשד לאפליה על רקע לאום בתנאי עבודה, וייתכן שגם בקבלה לעבודה, זאת מכיוון שנראה כי איסור זה עלול להרתיע את בני האוכלוסייה הערבית מהשתלבות כעובדים בסניף. במכתב הנציבות אל המעסיק הודגש כי אפליה תיחשב כאסורה לא רק אם מדובר באפליה ישירה כלפי קבוצה מוגדרת, אלא גם אם האפליה היא עקיפה, כלומר, העמדת דרישות שאינן מתאימות לחלק הגדול של קבוצה מופלית. עורך-הדין המייצג את המעסיק העביר אל הנציבות תגובה בכתב ביום 16 בנובמבר 2016, ולפיה המעסיק לא אסר על עובדיו לדבר בערבית, אלא ביקש כי במהלך העבודה יעשו העובדים שימוש בשפה העברית, המובנת לכלל העובדים והמנהלים, מתוך רצון לאפשר מהלך תקין של העבודה, ובעיקר בקרה יעילה של המנהלים לצורך איתור בעיות וטיפול בהן. לפיכך, לטענת עורך-הדין, אין בבקשת המעסיק אפליה כלפי עובדים שאינם דוברים את השפה העברית. מכל מקום, בכוונתנו להשיב למעסיק כי על אף האמור בתגובה שהועברה אל הנציבות, איסור גורף על עובדים ערבים לדבר בשפה הערבית במהלך העבודה עלול להיות אפליה בתנאי העבודה, וכי אם המטרה של האיסור היא פועל יוצא של טעמים ענייניים והיא דרישה ממוקדת הנובעת מצורכי העבודה, כדאי להוציא הנחיה ברורה שתשקף את הצורך לעובדים. בכלל, מומלץ למעסיקים לנסח הנחיות בנושאים שונים בצורה ברורה וממוקדת, ולא בצורה גורפת שעלולה להתפרש כמדיניות מפלה מצד המעסיק. עכשיו, מה המציעים מבקשים? מה אתם – – –? <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, המציעים, האם אתם רוצים להמשיך את הדיון בוועדה או שאתם – – –? <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מה אתם מבקשים? אתם מבקשים להסיר את זה? אתם רוצים לדון בזה? מה אתם מבקשים? <קריאה:> אנחנו מבקשים – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> ועדת חינוך? מה זה נוגע לוועדת חינוך? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> זה נוגע לחינוך, לתרבות ולערכים, לא רק לגזענות – שיש עניין לאומי. אז שיהיה מסר חינוכי – – – לוועדת חוקה, חוק – – – <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תקשיב, אם אתה מדבר בצורה עניינית – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בוא נשמע מה השר מציע. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> כן, בבקשה. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> תקשיב, אם היית מדבר בצורה עניינית, היית מבקש להעביר את זה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אם אתה רוצה לעשות צחוק מהעניין – תעביר לוועדת החינוך. אני אמליץ להעביר לאן שאתה מבקש. אבל אני אומר לך, אם אתה רוצה לטפל בעניין – עבודה ורווחה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אז עבודה ורווחה. בסדר. <שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:> מאה אחוז. אז אני מבקש להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מקובל על כולם עבודה ורווחה? אוקיי, רבותי. אם כן, אנחנו נצביע על העברת הנושא להמשך הדיון לוועדת העבודה והרווחה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת חמד עמאר, יש לו תקלה בעמדה. אנחנו נוסיף אותו כתומך. בעד – 16 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא: רשת "קפה קפה" מונעת מעובדיה לדבר בשפה הערבית, עובר להמשך הדיון לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <הצעות לסדר-היום> <כישלון מערכת אכיפת החוק בהגנה על קשישים חסרי ישע> <היו"ר טלי פלוסקוב:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: כישלון מערכת אכיפת החוק בהגנה על קשישים חסרי ישע, מס' 5077, 5089 ו-5103. חבר הכנסת איציק שמולי – בבקשה, אדוני. חבר הכנסת גליק, חבר הכנסת גליק, אני כאן שומעת את השיחה האישית שלכם עם חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <יהודה גליק (הליכוד):> נכון שהיא שיחה מעניינת? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז בבקשה, בוא ניתן כבוד לחבר הכנסת שמגיע לכאן. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, תודה רבה גם לחברות הכנסת שהצטרפו – אורלי לוי וגברתי היושבת-ראש טלי פלוסקוב. אנחנו בחרנו להעלות לסדר-יומה של הכנסת את התופעה הבזויה של אלימות כנגד אזרחים ותיקים, קשישים חסרי ישע. בכל פעם החברה הישראלית, שאנחנו אוהבים להתפאר בה ולהתגאות בה – ולא חסר סיבות על מה – אבל לא פעם ולא פעמיים, כשאנחנו פותחים את החדשות ואת עיתוני השבוע ואת המהדורות, אז יש גם הרבה סיבות להתבייש. כי כאשר מגיע קשיש – כפי שפורסם בתקשורת – שקנה קלנועית כי הוא לא יכול לזוז בחופשיות ממקום למקום, ואחרי יומיים החטא הגדול שלו היה, גברתי היושבת-ראש, שהוא גילה שהקלנועית לא מתאימה לו, שהוא צריך משהו אחר, ואז הוא הלך לחנות וביקש להחזיר את הקלנועית ולקבל את כספו בחזרה – מה הייתה התגובה של המוכר? הוא נתן לו אגרוף לפנים. הקשיש התמוטט, כמובן, על הרצפה. וכדי להוסיף חטא על פשע, אז לקח אותו מוכר, ככה, את אותו הקשיש, כשהוא מוטל חסר הכרה, סחב אותו כמו איזה סמרטוט, וזרק אותו בקרן רחוב. הלוואי שהיינו במקום שבו אנחנו עומדים מזדעזעים ואומרים שצריך למצות את הדין, וממצים את הדין. אבל מה קרה? לקחו את הבן-אדם שתקף, אחרי חקירה שחררו אותו למעצר בית, ואני מניח שעכשיו כבר החנות שלו עובדת ופתוחה. עכשיו תגידו לעצמכם: זה מקרה אחד, שני מקרים. אז בואו אני אביא לכם את הנתונים. לפי השאילתה שאני שאלתי בשנה החולפת את המשרד לביטחון פנים, מספר התיקים שנפתחו בגין אלימות כנגד חסרי ישע, וביניהם קשישים, בישראל – 3,740 בחמש השנים האחרונות; מתוכם רק ב-345 מקרים – פחות מ-10% – הוגש בכלל כתב אישום. ברוב המקרים שנסגרו התיקים, הסיבה שבגללה נסגר התיק, אתם יודעים מה היא? חוסר עניין לציבור. עכשיו תסבירו לי אתם – יש פה אנשים יותר זמן ממני, חכמים יותר ממני, נאורים יותר ממני – איך במדינה דמוקרטית, מתקדמת, רחומה – מה שאתם רוצים – מישהו שיכול לתת כזה אגרוף, להפיל קשיש שיאבד את ההכרה, זה לא מעניין את הציבור? באיזה עולם זה לא מעניין את הציבור? רק כדי לסיים ולסגור את התמונה, גברתי היושבת-ראש: 1,600 מקרים נסגרו מחוסר ראיות. הקשישים מדווחים כי 44% מהם – לפי השנתון הסטטיסטי – פוחדים ללכת לבד ברחוב. אז אנחנו בחרנו לשים את המראה הזאת מול הפנים של הכנסת והחברה הישראלית כולה. אני מקווה מאוד שבדיון של הוועדה נצליח גם להגיע לפתרונות אופרטיביים. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – בבקשה, גברתי. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, חברי איציק שמולי, שהנושא הזה של האזרחים הוותיקים, של המבוגרים, של אותם אנשים שזקוקים בערוב ימיהם לקול קורא שיזעק את זעקתם, כי לפעמים אין להם לא את הכוח ולא את המשרדים הגדולים, ובטח לא את הלוביסטים שיעשו זאת – בעיני אתה אחד הלוביסטים הטובים ביותר לנושא, ועוד אתה עושה את זה פרו-בונו. אז יישר כוח. אני שמחה לקחת חלק בהצעה לסדר-היום הכל-כך מזעזעת הזו. נחשפתי לצילומים ולסיפור הזה על-ידי בתי הבכורה שחר. באחד הימים אני חוזרת הביתה, ומייד, כשאני בפתח הדלת, היא תופסת אותי והיא אומרת לי: אתם לא עושים את העבודה שלכם. עכשיו, אני רגילה שהיא באה אלי בדרך כלל בטענות שאני לא עושה מספיק את עבודתי בבית, או שלא השארתי מספיק, אתם יודעים, דברים שהם יוכלו להסתדר גם כשאני לא שם. היא פשוט משכה אותי לאינטרנט, ועמדה על כך שאראה, ואמרה לי: את לא זזה עד שאת רואה עד הסוף איך הם סוחבים את המסכן הזה, כמו שק תפוחי אדמה גוררים אותו על הרצפה. ואני מודה שבהתחלה לא ציפיתי אפילו – והבנתי שמדובר באירוע נורא – לא ציפיתי, אתם יודעים, במחשבות הכי קשות, שהבחור, המוכר, יבוא במין גסות כזו, באגרוף מונף, כאילו מדובר בזירת היאבקות, ובנוק-אאוט אחד יוריד ארצה קשיש בן 82, שמאבד את הכרתו. וכדי להוסיף חטא על פשע או להסתיר את אותה עוולה מטורפת, הוא קורא לשותף שלו, והם גוררים את הקשיש הזה על הרצפה מחוץ לחנות המדוברת, לעבר מדרכה וכביש. ואני מודה: לא יכולתי להישאר אדישה. אבל גם לא יכולתי לראות את בתי הולכת עם זה יום אחר יום, והיא מזועזעת, והיא עוקבת, ואז היא גילתה לתדהמתה שאותו בחור גם שוחרר הביתה. והוא אומר: מקרה מצער. בזה הוא פוטר את עצמו: אני מתנצל, מקרה מצער. ואני באה ואני שואלת: מה תפקידנו בכוח? איך אנחנו מגינים על חסרי ישע? ויהיה זה חסר ישע פעוט או יהיה זה חסר ישע קשיש. איך אנחנו מעבירים לדור הבא, לנערים, לילדים, לילדות, שהאנשים האלה מוגנים? שהאנשים האלו – תראו, הגוף כבר לא עומד להם. הם בגיל שבו הם לא יכולים להגן על עצמם, והחשש הזה מלווה כל כך הרבה אנשים קשישים, כשהם צריכים לצאת החוצה, בגלל שהם מותקפים. אז אספר לכם עוד כמה דברים. אספר לכם, למשל, שבתקיפות בקרב קשישים יש עלייה וקפיצה של 24%. אבל אתם יודעים מה העלייה הזאת מייצגת? איזה סוגים של תקיפות? אז מדובר בתקיפה, חטיפת ארנקים, שוד, אינוס, מעשה מגונה בכוח, חבלה גופנית חמורה, ניסיון לרצח, רצח והריגה. זה כאילו החוליה החלשה שאף אחד לא מגן עליה. <היו"ר חמד עמאר:> נא לסיים. בבקשה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אנחנו רואים את בתי-המשפט ואת המשטרה לא עושים את עבודתם, כי פחות מ-10% מהתיקים שנפתחים מגיעים לידי כתב אישום. ואני שואלת: האם שר הרווחה – ואני מאמינה שכן – יש לו תוכנית אמיתית? וזה צריך להיות בשיתוף פעולה, לא רק בחינוך, כי לא מדובר פה בילדים ונערים – לא ילדים ונערים עשו את זה – אנשים בוגרים. ואיך אנחנו יכולים לפתור את הבעיה? אולי להגדיל את הענישה. אבל גם היום החוק נותן ענישה, רק שאף אחד לא אוכף אותה. אולי הגיע הזמן שנרים את הכפפה, ונשדר גם לדור הבא שככה אסור שחברה תתקיים. ומי שפוגע בחסר ישע – אתם יודעים מה, אין לי אפילו רצון שיהיה חלק מהחברה שלנו. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. תודה. חברת הכנסת טלי פלוסקוב. שלוש דקות, בבקשה. <טלי פלוסקוב (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אחרי שני הנאומים קורעי הלב של שני החברים שלי, איציק שמולי ואורלי לוי אבקסיס, באמת אני שואלת את עצמנו: שכחנו מה זה חמלה? שכחנו מה זה לדאוג לאנשים חלשים? אני רוצה לשתף אתכם: לפני כעשרה ימים ניהלתי דיון בוועדת המשנה לקידום מעמד הקשיש, שאני עומדת בראשה, ודיברנו על בדידות הקשישים. רבותי, המספרים שהוצגו בפנינו הם מאוד מאוד קשים. אנחנו מדברים על מלחמה בעוני, וכולנו כבר מדברים איך אפשר לעזור לאנשים, אז אני כאן אומרת לכם באופן חד-משמעי, שאין עוני יותר עמוק מבדידות. בדידות זה עוני. ומה המקור לבדידות? זה כשהאנשים האלה מנותקים משכנים, מנותקים מהרשויות, מעובדי הרשויות. אנשים שוכחים לבוא לבקר אותם, אין להם קרובי משפחה, ואני מכירה לא מעט מקרים, שלצערי הרב האנשים האלה נשארים לבד גם בתוך המשפחה. אז מה קורה? אני רוצה להגיד לכם שבאותה הוועדה היו, כמובן, נציגים של כמה משרדי ממשלה, והם דיווחו על המון פרויקטים נפלאים – משרד הרווחה, ושמעתי על המשרד לשוויון חברתי, ושמעתי את הביטוח הלאומי, ומשרד העלייה והקליטה. באמת, שומעים את הדיון, ואני אומרת: המדינה עובדת. אבל הבעיה הכי גדולה שלנו, רבותי, היא שאנחנו שוכחים שהאנשים האלה שהם לבד, הם לא יגיעו למחלקת הרווחה לדבר על הבעיה, הם יישארו אתה לבד בבית. אם אנחנו לא נגיע אליהם, הם לא יבואו. לכן אני רוצה לנצל את ההזדמנות כאן – קודם כול, מילות הסיכום של אורלי, שאנשים שפוגעים באנשים כאלה באמת אין להם מקום בחברה הישראלית, אני לגמרי מתחברת לזה. 2. אני באמת קוראת לכל האזרחים במדינה שלנו: תפתחו את העיניים, שימו לב מי גר לידכם. כשאתם יוצאים מהבית בבוקר, תבדקו מי יושב על הספסל, ואולי תשאלו מה שלומם. אולי יש אנשים שפשוט זקוקים למילה טובה, לחיוך שלכם – תעניקו להם אותו. זה יוסיף לאנשים האלה עוד כמה שנים בחייהם. באמת אשמח להמשיך את הדיון בוועדה, וכנראה נלך לוועדת הפנים, כי רצינו שהשר גלעד ארדן ייתן לנו תשובה לגבי התפקוד של המשרד שלו. אבל יש כאן מקום לדיון גם בוועדות האחרות. ואני מזמינה באמת גם אתכם, כשותפים אתי להצעה הזאת, להמשיך את הדיון גם בוועדה שאני מנהלת, ונעלה את הסוגיות האלה, ודומות, כי יש לא מעט. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב שר החינוך נפתלי בנט. <שר החינוך נפתלי בנט:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתייחס, ראשית, לפרטי המקרה שתוארו. ביום רביעי, 16 בנובמבר השנה, הגיע תושב רמת-גן, קשיש בן 83, לחנות לממכר קלנועיות, והחל בדין ודברים על רקע כספי עם בעל החנות ועוזרו. על-פי חומר הראיות, במהלך הוויכוח ניסה עוזרו של בעל החנות למנוע מהקשיש להיכנס לחנות, כשהוא עוצר אותו בגופו מלהיכנס לתוכה. כשראה בעל החנות שהקשיש מתעקש להיכנס לחנות, קם מכיסאו וחבט בפניו של הקשיש. לאחר שהקשיש נפל וסירב לצאת, החליט בעל החנות להוציאו בכוח, וביחד עם עוזרו גררו אותו השניים אל מחוץ לחנות. שוטרים ממרחב-דן, אשר הגיעו למקום בעקבות דיווח של מד"א על אדם שרוע על המדרכה, עיכבו לחקירה את בעל החנות. לאחר החקירה נעצר בעל החנות, ב-18 בנובמבר, והוגש נגדו כתב אישום בגין תקיפת קשיש, לצד בקשה למעצר עד תום ההליכים, ולא כפי שנטען בהצעות לסדר-היום. לצערי, בית-משפט השלום החליט לשחרר את החשוד למעצר בית בבית אמו. חשוב להדגיש כי חטיבת התביעות במשטרת ישראל התנגדה לשחרור החשוד. התביעה אף הגישה ערר לבית-המשפט המחוזי על החלטת השחרור, אך בית-המשפט המחוזי השאיר את החלטת בית-משפט השלום על כנה. עם כל הכבוד לחברי הכנסת שהעלו את ההצעות לסדר-היום ולטענות שהושמעו כלפי מערכת אכיפת החוק והמשטרה, נדמה לי שהדברים שתיארתי מוכיחים מעל לכל ספק באיזו רצינות מתייחסת משטרת ישראל למקרי תקיפה והתעללות בקשישים וחסרי ישע, וככל שקיימת בעיה בהרתעת עבריינים, נדמה לי שכולנו יכולים להבין היכן היא נמצאת באמת; רמז – לא במשטרה. גם במישור המערכתי משטרת ישראל מקדישה לנושא תשומת לב רבה. המשטרה עוסקת לאורך כל השנה בהכשרת חוקרים בהשתלמות ייחודית בנושא חקירת אנשים עם מוגבלויות, בין כחשודים ובין כנפגעי עבירה ועדים. במסגרת ההשתלמויות מועברים תכנים על המאפיינים של המוגבלויות השונות, כיצד יש בהם כדי להשפיע על המפגש של האדם עם המוגבלות עם ההליך הפלילי, ובהתאם – אילו התאמות והנגשות נדרשות עבורו. תוכני ההשתלמות כוללים היבטים טיפוליים, משפטיים, רגשיים ויישומיים, והם מועברים על-ידי מומחי תוכן מעולם המשפט, הרווחה, המשטרה, שירות בתי-הסוהר, הבריאות, פרקליטות, סנגוריה ונציגי ארגונים שונים. כמו כן, מתקיימים מעת לעת ימי עיון שבהם משתתפים השותפים השונים. בנוסף, נציגי מדור נפגעי עבירה במשטרה שותפים בפורום נפגעי עבירה יחד עם פרקליטים ממשרד המשפטים. במסגרת הפורומים הנערכים מעת לעת נלמדים מקרים אשר הגיעו להליך הפלילי שבהם מעורב אדם עם מוגבלות ונעשית חשיבה כיצד ניתן לשפר את אופן הטיפול של כלל הגורמים במקרים אלו וכו'. כמו כן מתקיימים בשיתוף המשטרה פרויקטים ייחודיים: סיירת 28, מדריך קרב מגע, מודל קהילתי למניעה וטיפול בעבירות אלימות והתעללות בקשישים. לבסוף אציין כי קציני מחלקת שיטור קהילתי באגף המבצעים במשטרה עומדים בקשר קבוע עם המשרד לשוויון חברתי על מנת לטייב את פעילות המשטרה בכל הנוגע לאוכלוסיית הקשישים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני השר. איזה הצעות יש לנו? יש לך הצעה אדוני השר, ביקשו ממך, לגבי המשך הדיון? <שר החינוך נפתלי בנט:> להעביר לוועדה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> איזה ועדה? <שר החינוך נפתלי בנט:> עבודה ורווחה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עבודה ורווחה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> עבודה ורווחה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עבודה ורווחה. אוקיי, רבותי, יש כאן הסכמה על העברת הדיון לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לכן אנחנו נצביע על כך – מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> בטעות הצבעתי מהמקום של חבר הכנסת זחאלקה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הצבעת בשני מקומות? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> גם אצלך וגם במקום שלו? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לפי תוצאות ההצבעה יש לנו 12 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, אבל חבר הכנסת מסעוד גנאים הצביע בשני מקומות, גם במקום שלו וגם במקום של זחאלקה, אז אחד מהבעד אנחנו מורידים. רבותי, אם כן, סיכמנו שהנושא יעבור להמשך הדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <דוח הלמ"ס: עלייה חדה במחירי הדיור> <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום הבאות: דוח הלמ"ס: עלייה חדה במחירי הדיור ברבעון האחרון, הצעות מס' 5021, 5031, 3048, 5069 ו-5075. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אורי מקלב – בבקשה, אדוני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אדוני עד שלוש דקות. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, הלמ"ס פרסם את מדד יוקר הדירות, והנתון מאכזב מאוד, מדאיג מאוד וגם מתסכל. הנתון הוא שמחירי הדירות עלו בחודש האחרון, בחודשיים, אוגוסט וספטמבר, ב-1.3% לעומת החודש הקודם, כך שאנחנו מקבלים כבר היום שבשנה זה קרוב ל-18.5% – כ-20% עלייה במחירי הדירות. זה ודאי מדאיג כל אחד. זה ודאי מאכזב את הזוגות הצעירים ואת מחוסרי הדיור, שמתרחקים יותר ויותר מלהגיע לדירה; זה מתסכל אותנו, שחשבנו: הנה, הבעיה היא בשמאי הממשלתי שנותן נתונים לא נכונים ולא מקצועיים, שהוא לא יודע את הנתונים, אבל כשהלמ"ס נותן את הנתונים, אלה הנתונים הנכונים. היינו עדים לשיח לא מכובד בעניין הזה, ונאסר – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> גם לשמאי אין סמכות בנושא הזה. <אורי מקלב (יהדות התורה):> נאסר על השמאי הממשלתי בכלל לתת את הנתונים, אבל הנה הלמ"ס נתן את הנתון הזה. אני רוצה להעמיד את עצמי לא בפוזיציה שלא משתפת פעולה או בפוזיציה של ויכוח או של אי-הסכמה עם האוצר או עם שר האוצר בצורך לטפל במצוקת הדיור; הפוך, אני כן נמצא שם והלכנו על מהלכים והיינו שותפים למהלכים ביחד. אבל אני כן מאוכזב, חברי חברי הכנסת, מהשיח שמתנהל סביב הנושא של מצוקת הדיור לעת האחרונה, ולעניות דעתי זה משליך גם על ההתנהלות וגם על המדיניות. במה דברים אמורים? מגיע שר האוצר ובא ואומר: עתידי הפוליטי תלוי בירידת מחירי הדירות; אם מחירי הדירות לא ירדו אני עוזב את הפוליטיקה, אני לא ממשיך עוד. מה זה אומר? אם הייתי איש מבחוץ הייתי אומר: יש לנו שר אוצר רציני, אמיץ, הוא שם את כל יהבו ואת כל עתידו הפוליטי בעניין הזה. אבל מי שמכיר יותר מקרוב – זה צריך מאוד מאוד להדאיג אותנו. אז זו כבר לא ההתמודדות עם מחירי הדירות, אז אתה מתחיל להתמודד על עתידך הפוליטי, ואז יכול להיות – יכול להיות, אני לא אומר נחרצות – שההחלטות שמתקבלות הן יכולות להיות החלטות מהירות יותר, פזיזות אולי, לא מקצועיות, מהירות ואולי נמהרות בחלקן. ואנחנו לא צריכים להביא דוגמאות, ברור הדבר הזה. אדם שמקבל החלטות כשהוא שם מנגד את כל עתידו הפוליטי, באמת יכול להיות שהן החלטות – שאמורות להיות יותר תדמיתיות ויחצניות ואולי עם קרדיט יותר מהאמיתי. יש לנו ויכוחים על הרבה דברים, שלפי דעתנו הם פופוליסטיים יותר או לא מקצועיים מספיק, כמו המס על דירה שלישית; כמו המלחמה בדירות הרפאים שאנחנו רואים, ואנחנו לא חושבים שהיא זאת שתביא את השינויים; ייקור המשכנתאות, שלא מטופל. היום אנחנו מדברים על ייקור המשכנתאות: ייקור המשכנתאות מעלה את עלות הדירה. אתה יכול להוריד את מחיר הדירה, אבל המשכנתאות מעלות את זה. אדם שבא לקנות דירה, בסופו של דבר הוא לא מביא את כל הכסף מהבית, הוא לוקח משכנתה, והמשכנתה הרבה יותר יקרה בהחזר החודשי, בהחזר הכללי, אז ייקרת את מחירי הדירות. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> גם בריבית אפס. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אבל בסופו של דבר זה מעלה את מחיר הדירות. אני רוצה להגיד עוד משהו, גם על ההזנחה וההדרה של כל הציבור הדתי-התורני והחרדי, אני משתף אותם במקרה הזה: כשהוא בא לקנות דירה הוא צריך שתהיה לו סביבה מתאימה, ואת הנושא הזה מורידים מסדר-היום, לא מטפלים בו. אל תטפל בציבור התורני-הדתי ובציבור החרדי, אבל מי שיודע קצת – לא צריך להיות איש מקצוע אמיתי כדי להבין שאם אתה לא מטפל במצוקה כללית, אם אתה לא מטפל בציבור כזה גדול, שהוא שליש משוק רוכשי הדירות, רבע מרוכשי הדירות, זה משפיע. סליחה על הדוגמה, אבל זה כמו מי שרוצה לטפל במחלה הממארת והוא מטפל רק בשלושת רבעי המחלה, ברבע הוא לא מטפל. זה משפיע בכל מקום, הרי אתה לא לוקח את הציבור הזה וסוגר אותו באיזה מקום, והוא נמצא במקום אחר, לבד, הוא לא נמצא בכל המשחק. הוא נמצא במשחק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <אורי מקלב (יהדות התורה):> אני מסיים. איך אתה יכול להוריד את מחירי הדירות באופקים, בנתיבות, בכרמיאל, בצפת, בעפולה, כשיש ציבור שלם שאני אומר לו: אין לך פתרון, לך תקנה דירה – אז הוא מעלה את המחיר. באופן ברור זה מה שיכול להשפיע. בהסתכלות כוללת מקצועית, צריך לטפל בכל הציבורים כדי לתת מענה. חלק מהציבור הזה, שלא מקבל, הוא בסופו של דבר גם כן גורם לייקור. לכן אני קורא מכאן למשרד האוצר ושר האוצר, אל תעזוב את הפוליטיקה גם אם מחירי הדירות לא ירדו, אבל תטפל במחירי הדירות כפי שצריך לטפל במחירי הדירות. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, פתרון משבר הדיור במדינה, זו הייתה המטרה שלשמה רץ לבחירות שר האוצר משה כחלון. זאת הייתה המטרה העיקרית. הוא אמר: אני רוצה להיבחר, רוצה לרוץ לבחירות, רוצה להיות שר אוצר עם כל הכלים, עם מינהל תכנון, עם רשות מקרקעי ישראל, עם משרד השיכון, כדי לפתור את משבר הדיור בישראל. אני מבין ואני יודע ששר האוצר ושר השיכון כן עושים דברים, כן עושים מאמצים, אבל עד עכשיו, לצערי, הנה, לפי נתוני הלמ"ס, יש אפילו עליה במחירי הדירות. אני רוצה להתמקד, אדוני היושב-ראש, בכל עניין הניסיון לפתור את בעיית הדיור בחברה הערבית וביישובים הערביים. יש הרבה פרויקטים שיוזם משרד השיכון במיוחד כדי לבנות יחידות דיור לזוגות הצעירים בחברה הערבית וביישובים הערביים. משבר הדיור בחברה הערבית, ביישובים הערביים, יש לו ייחוד מסוים, כי צריך לשלב כמה פתרונות בכמה תחומים. אחד מהם הוא במסגרת סמכותו של שר הפנים – למשל, הרחבת שטחי שיפוט של היישובים הערביים. הרחבת תוכניות המתאר – זה בשליטתו של שר האוצר, מאחר שרשות מקרקעי ישראל היא תחת סמכותו ומשרדו. רשות מקרקעי ישראל, כאשר היא משווקת, לצערי הרב, מגרשים לבנייה, את העניין של ההגרלה היא שכחה. למשל, אצלי, בעיר סח'נין לפחות, אני יודע שהם עדיין מאמצים את שיטת המרבה במחיר. אם העניין הוא המרבה במחיר, אז חזרנו שמי שיש לו הוא זה שיכול לקנות את המגרש. בקשר לשיווק הדירות: כל ההסכמים שעושה משרד השיכון עם הרשויות הערביות לוקים בחסר וגורמים להרבה בעיות. בוועד הארצי של ראשי הרשויות הערביות ביקשו לתקן את העיוותים במכרזים האלה ובהסכמים האלה. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ותשמעו טוב-טוב: אצלנו, בעיר סח'נין, ובכמה יישובים, כאשר היו תוכניות לשיווק דירות בבנייה רוויה, אלה שזכו היו קבלנים או חברות. אלה שזכו במכרזים האלה, מה עשו? במקום לשווק דירות, הם לא בנו, הם שיווקו כמגרשים לאנשים ולא כדירות. במקום שהקבלן יבנה, הוא שיווק את זה כמגרש. זה – 1. 2. מי שזכה במגרש עשה הסכמים והסבה לקבלן אחר, והשני לשלישי. בסוף, תופעת הספסרות חגגה. על חשבון מי? על גבו של הבן-אדם הפשוט, בעל האמצעים המוגבלים. מהמעגל ההרסני הזה יוצא שמי שיש לו לקנות דונם במיליון וחצי שקל או ב-2 מיליון שקל, או אותו בן-אדם שיש לו לקנות מגרש ב-600,000 או 700,000 שקל, או שהוא אותו אדם שיקנה דירה בכמיליון שקל – ואיפה הלך הבן-אדם הפשוט? זה שיש לו את הבעיה, בעל האמצעים המוגבלים. אני מדבר על בן-אדם ממוצע. הייתי אצל שר השיכון רק לפני יומיים, והוא אמר לי: הפתרון הוא בתוכנית מחיר למשתכן. אני רק מקווה שבתוכנית הזו לא יהיו פרצות שיגרמו לזה שאותו עשיר הוא שיזכה ולא הבן-אדם שזקוק באמת לדירה לילדים שלו ולקורת גג. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לך. חבר הכנסת מנו טרכטנברג, בבקשה. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, התבשרנו על המשך עליית המחירים התלולה במחירי הדיור, זו השנה השמינית ברציפות; שמונה שנים שיש ראש ממשלה אחד במדינת ישראל, שהמשבר הזה כל כולו הוא לפתחו. יכול להיות שמישהו הופתע מזה. אנחנו לא הופתענו, מכיוון שעל אף הכוונות הטובות של שר האוצר והמאמצים שאכן נעשים, אין סיכוי שהמשבר הזה ייפתר בעתיד הנראה לעין. וזאת למה? מכיוון שמדינת ישראל, שהתברכה בגידול אוכלוסייה של 2% לשנה ועלייה מחוץ-לארץ, דרושות בה כל שנה לפחות 60,000 דירות חדשות – סיום, לא התחלה – כדי שההיצע יפגוש את הביקוש. מה אומרים? הנה, הגענו ל-50,000 התחלות בנייה בשנה האחרונה. אז אחרי כל המאמצים האלה יש עדיין בשוטף פער של 10,000 דירות, כדי להדביק את הפער השוטף. שלא לדבר על הגירעון שנוצר בדירות, של כ-100,000 דירות, על פני שמונה השנים האחרונות. אז אין כל סיכוי שבקצב הזה, נוכל להביא לסיום את המשבר הזה. ואני רוצה להגיד: המשבר הזה הוא לא רק משבר דיור, הוא המשבר הכלכלי-חברתי החמור ביותר שאתו מתמודדת מדינת ישראל מאז 1985-1984 עם ההיפר-אינפלציה. אבל הממשלות של נתניהו לא הפנימו, עדיין, לא את חומרת המצב ולא מה שצריך לעשות כדי לפתור אותו. מה אנחנו "התבשרנו"? מיסוי דירה שלישית ואילך. רבותי, אני אומר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: זה עוד פעם גימיק. עוד פעם יש לזה את הניחוח של מע"מ אפס. אנחנו יודעים מה גורלם של הטריקים האלה – להישכח כאפיזודה בזויה במדיניות הכלכלית. כי הרי המס הזה לא יביא להגדלת ההיצע, זה ברור מאליו, לא יכול להקטין את הביקוש, ומעל לכול, הוא מס רגרסיבי, לא-צודק ואנטי-חברתי, מכיוון שמי שיש לו דירה אחת או שתיים ששוות עשרות-מיליוני שקלים לא ישלם גרוש, ומי שיש לו שלוש דירות מסכנות בפריפריה ישלם את מלוא סכום המס. אז אני קורא מכאן לממשלה להפסיק עם המדיניות הזאת, הקלוקלת; להפנים את חומרת המשבר, לבוא לציבור ביושר ולהגיד: רבותי, אנחנו מכאן ואילך נעשה מעשה. אבל אין בתקציב המדינה שהוצג לשנתיים הקרובות בשורה בתחום הזה. ועל כן, אני לא מאמין שראש הממשלה הזה, שהוא אחראי למשבר, הוא זה שיביא את הפתרון. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אני מזמין את השר דוד אזולאי להשיב בשם הממשלה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, אני נתבקשתי להשיב בשם סגן השר, ואני עושה זאת. ראשית, מעבר לעובדה שמדיניות הממשלה אינה מתבססת על מדד של חודש בודד, מתעלמים חברי הכנסת מהעובדה שהודגשה באופן חריג ובולט בפרסום הלמ"ס האחרון, שלפיו מדד אוגוסט-ספטמבר הוא ארעי. כך כותב הלמ"ס עצמו בהודעה לעיתונות ביחס למדד האחרון. אני מצטט ממה שכתבו בלמ"ס: "בשל כך שבחודש אוקטובר התקיימו כל חגי תשרי, מספר העסקאות שדווחו היה פחות ממחצית בהשוואה לחודש ללא חגים. לפיכך, הנתון אינו סופי מאחר שקיימות עסקאות נוספות שבוצעו בתקופה זו וטרם דווחו". <אורי מקלב (יהדות התורה):> זה עדיין לא אומר שהעסקאות – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> לפי מה שאני מבין פה, כנראה הסבירות היא שבחודש הבא, חלק מהעסקאות שבוצעו בחודש הקודם, יבואו לידי ביטוי – – – <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אז זה ביקוש – – – <אורי מקלב (יהדות התורה):> אז, כבוד השר, זה מימוש עסקאות – – – 50% – – – לא אומר כלום – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אל תקשה עלי. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אציין עוד כי בתגובה לשאלות שהפנתה התקשורת ללמ"ס ביחס למדד החריג של אוגוסט-ספטמבר, חזר הלמ"ס על ההודעה לעיל תוך הוספה: רישום העסקאות – אולי זה עונה למה ששאלת עכשיו – רישום העסקאות מתבצע עד 50 יום מיום ביצוע העסקה, ומאחר שבחודש אוקטובר הגיעו פחות דיווחים לרשות המסים בעקבות החגים, בחודש נובמבר צפויות להירשם עסקאות רבות נוספות ולהשפיע משמעותית על הנתון. נוסף על כך, חברי הכנסת מתעלמים מהודעה אחרת של הלמ"ס שפורסמה לאחרונה, המצביעה על מגמה של גידול במלאי הדירות החדשות שאינן מכורות, אשר הגיע לרמת שיא של קרוב ל-30,000 דירות בספטמבר. להלן הודעת הלמ"ס בעניין זה: על-פי נתוני המגמה בסך כל מספר הדירות החדשות שנותרו למכירה, חלה בחודשים אוגוסט 2015 עד ספטמבר 2016 – שזה עלייה של כ-0.9% בממוצע לחודש, לאחר ירידה של 0.6% בממוצע לחודש, שנרשמה בתקופת אוקטובר 2014 עד ליוני 2015. בכך באים לידי ביטוי צעדי הממשלה הפועלים להגדלת ההיצע והורדת הביקושים מצד המשקיעים. אין ספק כי צעדים אלה יבשילו בסופו של דבר לירידת מחירים. ולי לא נותר אלא להתפלל שבעזרת השם אכן זה יקרה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. מה מציע אדוני? <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> ועדת הכספים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ועדת הכספים. המציעים מקבלים? כן? אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על העברת – אה, סליחה, עמדה נוספת, אבו מערוף. אני מצטער. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא אכנס לתשובה של סגן השר. זכותו. אבל כשהלמ"ס עושה איזושהי סטטיסטיקה ונתונים, אומרים: כן, חודש-חודשיים. עם כל הכבוד, זה לא הנתונים שישנם. בבקשה, תלכו לשטח ותראו את הנתונים של מחירי הדירות אצל המתווכים, ובכלל, לא רק אצל המתווכים, אצל בעלי דירות; כמה עולה הדירה ומי עכשיו יכול לקנות דירה בכלל, במחירים שהם ממש ממש גבוהים ביותר. לכן, עם כל הכבוד, שר האוצר ומשרד האוצר חייבים להמציא את הדרך הנכונה להוריד את מחירי הדירות, ויש אפשרות מאוד קלה, והם יודעים את הדרך, ולא כל מיני תירוצים של מס על דירה שלישית וכל מיני דברים, שבכלל בכלל לא מורידים את מחירי הדירות. לכן, הדרך ברורה ומובנת, ורואים את הדרך הנכונה איך להוריד את המחירים – להוריד את מחירי הקרקע, את השמאות; ומספיק לעשות כל מיני תרגילים שאין להם טעם בכלל. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה על הצעות לסדר-היום בנושא: דוח הלמ"ס: עלייה חדה במחירי הדיור ברבעון האחרון. מי שבעד, זה בעד העברה לדיון בוועדת הכספים. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? בבקשה, ההצבעה החלה. בינתיים אני אברך. יש לנו פה אורחים שהגיעו מאורוגוואי, דיטר ופליסיה שטרן ממונטווידאו: Welcome to the Knesset, this is your home. Welcome. <מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני):> Bienvenidos. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> Bienvenidos. Argentinian, not from Uruguay. Not perfect. Argentinian. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שמונה בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי ההצעות לסדר-היום אושרו ותעבורנה לדיון בוועדת הכספים. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים עכשיו להכרזה של מזכירת הכנסת – בבקשה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מזכר הבנות בין ממשלת הרפובליקה העממית של סין לבין ממשלת מדינת ישראל בדבר שיתוף פעולה במסגרת המנגנון הממשלתי לשיתוף פעולה כלכלי וטכנולוגי סין–ישראל. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 127), התשע"ז–2016, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 9), התשע"ז–2016, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 8), התשע"ז–2016; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) (תיקון), התשע"ז–2016. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה. <הצעות לסדר-היום> <הריסת בית ביישוב חורפיש> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעות הבאות לסדר-היום: הריסת בית ביישוב חורפיש, מס' 5061, 5080, 5081, 5086 ו-5102, של חבר הכנסת חמד עמאר, אנוכי, רזבוזוב, טיבי ובוקר. חבר הכנסת עמאר, בבקשה. עד שלוש דקות. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, נפל דבר בישראל, נהרס בית ביישוב חורפיש. אתם יודעים למה לא הרסו אף בית עד עכשיו במגזר הדרוזי? לא בגלל שלא רצו להרוס; בגלל שממשלות ישראל ידעו שלא היה תכנון ביישובים הדרוזיים, לא הורחבו תוכניות מתאר ביישובים הדרוזיים יותר מ-40 שנה. יותר מ-40 שנה לא הורחבו תוכניות מתאר במגזר הדרוזי. לבוא ולהחליט להרוס בית ביום ראשון בשעה 11:00, כאשר בעל הבית נוסע לשירות הצבאי שלו – לשירות הצבאי שלו הוא נוסע, אבא שלו נכה צה"ל, דוד שלו נהרג במלחמות ישראל, משפחה שכולה – זה שיא החוצפה. אנחנו כעדה הדרוזית רוצים לבנות, רוצים לתכנן, רוצים לקבל רישיונות בנייה, לא רוצים לשלם קנסות, לא רוצים שלא תהיה לנו תשתית ביוב ורשת חשמל. שכונות רבות במגזר הדרוזי לא מחוברות לרשת החשמל. אין להן מערכת ביוב, אין להן מים, דבר בסיסי. אין להן מים בבית, אלפים. רק השבוע כל המדינה רעשה: אחוזי הגיוס לצה"ל בירידה. אבל אצל הדרוזים אחוזי הגיוס בעלייה. ורק ליחידות קרביות, הרוב. אני רוצה להגיד לכולם, אני וסגן השר איוב קרא וחברי אכרם חסון וחברי אבו מערוף, כולנו ביחד, יד אחת, על מנת למנוע את הריסת הבתים במגזר הדרוזי. לא ניתן להרוס בתים במגזר הדרוזי. בואו תתכננו, בואו תנו תוכניות מתאר, בואו תרחיבו את תוכניות המתאר, בואו תעשו את מה שצריך לעשות לעדה הדרוזית, ואחרי זה אנחנו נמנע את הבנייה הבלתי-חוקית. היום היא בנייה בלתי מורשית, לא בלתי חוקית, כי אנשים בונים על הקרקע הפרטית שלהם. אנחנו לא בונים על הקרקע של המדינה ומעולם לא בנינו על הקרקע של המדינה. יעיד על זה כל אחד שיושב כאן. יעיד על זה השר. אנחנו בונים רק על הקרקע הפרטית שלנו. לא מתקרבים לקרקע של מישהו אחר. לא מתקרבים לקרקע של מישהו אחר. אנחנו בונים על הקרקע הפרטית שלנו, שירשנו את זה, קנינו את זה, מאות שנים. לבוא ולהרוס את הבית כאשר רוב התושבים, ובמיוחד בחורפיש, נוסעים לשירות הצבאי שלהם? אני הייתי שם, הגעתי שעה אחרי ההריסה. הרחוב הדרוזי רותח, זועם. מרגיש שהוא נבגד. לא רק מרגיש; אני אומר לכם – נבגד, נבגד על-ידי ממשלת ישראל בזה שהיא אפשרה את הריסת הבית. אסור להרוס עוד מבנים במגזר הדרוזי, ולא ניתן להרוס במגזר הדרוזי. אנחנו רוצים לבנות. כולם רוצים לבנות, כולם מדברים על מחירי הדיור. אנחנו לא מבקשים סבסוד במחירי הדיור, אנחנו לא מבקשים כלום, אנחנו מבקשים דבר אחד: לקום בבוקר ולגור בבית שלי הפרטי, ואני בניתי אותו. ואנחנו בונים אותו על הקרקע הפרטית שלנו, לא של אף אחד אחר. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אני מזמין את סגן יושב-ראש הכנסת חמד עמאר להחליף אותי, כדי שחבר הכנסת יחיאל חיליק בר יוכל לנאום גם כן. <היו"ר חמד עמאר:> שלוש דקות. בבקשה. נא לדייק בזמן. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אני חושב שבנושא הזה אתה תעשה לי הנחה אם אני אחרוג. אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, אורחים נכבדים, אדוני היושב-ראש, בשלוש דקות קשה לתאר את הביזיון הזה שהיה בחורפיש בשבוע שעבר. בואו נראה את האבסורד, בואו נראה את מצעד האיוולת שקרה. מצד אחד אין תוכניות מתאר בכפרים הדרוזיים. ממשלות ישראל, כולל הממשלה הזו, מבטיחות כבר שנים – ואגב, תמיד הן עושות את זה טוב-טוב לפני הבחירות – להסדיר את בעיית התכנון בכפרים הדרוזיים. בסופו של דבר – נאדה, או, ואחמד יבין אותי – גורנישט. בנוסף, הממשלה מבטיחה לאחינו הדרוזים שיוקמו עבורם יישובים חדשים וייבנו עבורם שכונות חדשות, אבל, כמובן, הממשלה לא עושה את זה, ופשוט פעם אחרי פעם, ממשלה אחרי ממשלה משקרת להם בפנים, וזאת לא רק הממשלה הזאת, גם. אבל למה להתמקד בשלילי? בוא נראה מה כן עושה הממשלה הזאת בשביל העדה הדרוזית. מה שהממשלה הזאת עושה זה להגיע בחשכה לכפר, כמו מבצע צבאי, לבית של אזרחים טובים, של אזרחים שומרי חוק, של אזרחים שתורמים למדינה בכל דרך אפשרית, והורסת בית שנמצא בתוך הכפר על האדמה הפרטית של המשפחה; ואני שואל אותנו, כבר לא כממשלה – כמדינה, כחברה: מה אנחנו מנסים למסור במעשים האלה לאחינו בעדה הדרוזית? בהבטחות ללא מימוש, בצ'קים ללא כיסוי שאנחנו נותנים להם, בהרס ביתו של החייל הזה? שהם אזרחים סוג ב', ג', ד'? אני לא רוצה להמשיך. ככה בדיוק הם מרגישים, ואני יודע מקרוב שהם מרגישים את זה לא שנה ולא שנתיים, כבר הרבה מאוד זמן. עכשיו, בואו נדבר על הבחור שהרסו לו את הבית, ראיק סרחאן, גמלאי של מערכת הביטחון, שהבן שלו משרת היום בצבא קבע. משפחה – – – <היו"ר חמד עמאר:> אני מתקן אותך, הבית שייך לבחור שבשירות סדיר, שהוא בקבע. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כן, כן, על זה אני מדבר. <היו"ר חמד עמאר:> אבא שלו – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא, אני אומר, הבן שלו משרת כיום בצבא קבע, משפחה שהיא מלח הארץ, זה שהרסו לו את הבית. משפחה שכולה שאיבדה את נאג'י, אח של ראיק, אם אני לא טועה, ומה התמורה שהם מקבלים? התמורה שהם מקבלים זה התייחסות אליהם כאילו הם אחרוני העבריינים. בושה וחרפה. לאזרחים הדרוזים, אדוני, כבר באמת נמאס ממס השפתיים, לדבר על זה. הם באמת שותפים ואחים שנתנו, מאז הקמת המדינה ועד היום, את הכול למדינה, לפעמים גם את החיים שלהם, כמו הרבה משפחות בעדה וכמו משפחת סרחאן עצמה. הם טובים רק למלחמות? לא. כמה פעמים אני ואתה ואכרם דיברנו על זה שהברית בינינו לבין הדרוזים לא צריכה להיות ברית דמים, היא צריכה להיות ברית חיים, ואנחנו פה לא מספיק מקיימים את זה. כמו שאמרת, אדוני היושב-ראש, אם היה מדובר ביישוב מסודר עם תוכנית מתאר ומישהו בונה לא חוקי, אז מילא, לא רק שצריכים להרוס לו את הבית, חייבים להרוס לו את הבית. אני גר במקום שהוא מוסדר, אני לא יכול לבנות מרפסת לא חוקית. אבל עוברים עשורים ועשורים, ואין תוכנית מתאר ולא שכונות חדשות ולא ערים חדשות כמו שהבטיחו, ובאות משפחות ורוצות במצב הזה לבנות על קרקע פרטית שלהן, להקים משפחה, לבנות לילדים שלהן, והתמורה היא הריסת בית. ואני שואל: האם השתגענו? גם לא מסדירים וגם מחריבים? העדה הדרוזית לא אמורה לחכות עשורים עד שהממשלה תואיל בטובה להתייחס אליה. הם דורשים לחיות פה בשוויון כאן ועכשיו. אני באמת קורא לכולנו סוף סוף לעשות משהו עם זה. אני רוצה לסכם. תראו כמה קשה לממשלות ישראל לטפל בסוגיה מהותית של תוכנית מתאר והסדרה; שנים של סחבת וגמגומים והבטחות. אבל מה קל? קל לתכנן מבצע צבאי של ממש, להגיע בהפתעה לחורפיש עם כוחות מתוגברים, מאות שוטרים, לחסום צירים, כאילו נכנסים לאיזה יישוב עוין או אני לא יודע לאיזה מקום בעזה, ולהרוס בית של לוחם צה"ל שנבנה על קרקע פרטית של המשפחה. אני מסיים, אדוני, ומבקש לקרוא לממשלה הזאת לעשות שלושה דברים: 1. להתבייש; 2. להסתכל להם בלבן של העיניים, להתנצל בפני המשפחה, להתנצל בפני העדה הדרוזית, ולפצות אותה גם על הרס הבית וגם על עוגמת הנפש; 3. אחת ולתמיד לקחת את הנושא הזה ברצינות ולהסדיר את תוכניות המתאר, ומייד, בכל היישובים הדרוזיים. אני חושב שאחרי 70 שנה זה המינימום שמגיע לעדה היקרה הזאת; ואם לא נעשה את זה, השיעור שנלמד את העדה הדרוזית והשיעור שנלמד את עצמנו כמדינה וכחברה יהיה שיעור חמור, חמור מאוד. תודה רבה, אדוני. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי. נא לדייק. שלוש דקות בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, כולכם ראיתם את התמונות, את הכוחות ואת ההריסות. זה היה כואב, כי כאשר הורסים בית, פוגעים בכבוד האנושי. קורת גג היא זכות יסוד, היא זכות אנושית אוניברסלית. היא מעל, הרבה מעל לחוק היבש של חוקי תכנון ובנייה. מה דורש אזרח – במקרה זה בחורפיש, ראיק סרחאן, ואחרים בכל היישובים הדרוזיים והיישובים הערביים באופן כללי? תוכניות מתאר מאושרות העונות על הצרכים העתידיים של כל יישוב ויישוב. אין. ואז, אחר כך נאלץ האזרח לבנות על הקרקע הפרטית שלו – אני חוזר: הפרטית – ואז מגיעים וככה, במחי יד, הורסים לו את הבית. זורקים אותו לים ואומרים לו: אל תירטב. משאירים אותו בלי תוכנית מתאר, ואומרים לו: אל תבנה ללא רישיון. אלפי בתים במגזר הערבי והערבי הדרוזי נמצאים ללא רישיון, ואני חשבתי שזה אירוע בודד, יחיד, בחורפיש, נורא. אמרתי את דעתי עליו שלשום: כואב. העדה הדרוזית רותחת. אני מקבל הודעות מפה עד הודעה חדשה – כואבות, נוגעות ללב של כל אחד מאתנו. אתמול היה סיור משטרה בעוספיא כדי להתריע על הריסת שני בתים: באסם שח'ידם ובית סעדי זהרי. למה? מה קרה לאחרונה? אני אומר לכם מה קרה לאחרונה: יש דוח קמיניץ. (אומר בערבית: אכרם, אתה ואני היינו אצלו.) בדוח קמיניץ כתוב שעבירות הבנייה במגזר הדרוזי חמורות פי כמה מהעבירות בשאר המגזר הערבי. מישהו החליט לעשות מעשה, להתחיל להרוס, ללמד אותם לקח: אסור לתת לכם, נלמד אתכם לקח. אתם צריכים ללמד את הדחפורים לקח. היום הרסו ארבעה בתים בלוד: עאילאת שעבאן ועאילאת אבו גנאים; וביר-הדאג' ואום-אלחיראן. זאת ממשלה שמדברת עם האזרחים באמצעות דחפורים. אנחנו רוצים שידברו אתנו בשיח של זכויות, על בסיס שווה. כל הזמן אתם אומרים: ברית דמים, הם והם, בעיקר אלה שלא נמצאים כאן. יעלה על הדעת, אדוני היושב-ראש, שבנושא של הרס בית נורא כזה בחורפיש, מי שנמצא כאן באולם זה עבדאללה אבו מערוף, אוסאמה סעדי ואחמד טיבי מן אל-משותפת. (אומר בערבית: המשותפת, אכרם ואת, ורק שני חברי כנסת יהודים.) יעלה על הדעת? <היו"ר חמד עמאר:> נא לסיים. בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> והשר נמצא פה כי הוא חייב להיות. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> לפרוטוקול. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן אני אומר לכם: לא לתת להרוס את הבית הבא, למרות ההתראות של דוח קמיניץ, ותמיד (אומר בערבית: תמיד זוכרים שאף אחד לא עושה טובה לבני מערוף.) <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: אף אחד לא עושה לכם טובה.) <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. ישיב השר דוד אזולאי, כי רשום לי כאן שסגן השר צריך להשיב. הסתכלתי והוא לא נמצא. השר דוד אזולאי ישיב בשם שר האוצר, בבקשה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קשה לי, אני מודה, אבל איך אומרים? ביקשו ממני, אני עושה את זה, ואני חושב שבסופו של דבר הבקשה שלי תהיה אחת, להביא את זה לדיון בוועדה, שם אפשר למצות את הדיון הזה. אני גם מכיר את הסיפור הזה קצת יותר מזוויות אחרות. בתאריך 20 בנובמבר 2016 ביצעה היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה של משרד האוצר צו הריסה מנהלי לשלד מבנה שנבנה מצפון ליישוב חורפיש. המבנה נבנה על קרקע חקלאית, ללא היתר, ובניגוד לתוכנית המתאר המחוזית החדשה. המבנה שנהרס נבנה במהלך אוגוסט 2016. הוועדה המקומית מעלה-נפתלי הוציאה צו הריסה מינהלי למבנה ב-8 באוגוסט 2016. ב-30 באוגוסט 2016 דחה בית-המשפט בקשה לביטול הצו ולמעשה אישר את ביצועו. מינהל התכנון מקדם תוכנית מתאר חדשה ליישוב חורפיש, בתיאום ובהסכמת הרשות המקומית. התוכנית כוללת הרחבה ניכרת של שטח הפיתוח של היישוב, מאפשרת הסדרה של מבנים רבים שנבנו ללא היתר ומעניקה תוספת משמעותית של יחידות דיור חדשות בתוכנית המתאר החדשה. התוכנית הוגשה לוועדת המחוזית, שדנה והמליצה על קידומה. ההרחבה הניכרת של השטח והפיתוח המוצע ליישוב מחייבים שינוי של תוכנית המתאר המחוזית, ועל כן השינוי הזה יקודם במקביל על-ידי מינהל התכנון. לאחרונה המליצה ועדת המשנה של המועצה הארצית על אישור תוכנית המתאר המחוזית בתנאים, והיא תובא בקרוב לדיון במועצה הארצית, לאישורה. כאמור, המבנה שנהרס נמצא בקרקע חקלאית, מחוץ לתחום המיועד לפיתוח בתוכנית המתאר המחוזית, מחוץ לתחום שהוגדר לבנייה בתוכנית המתאר החדשה ובמרחק מאות מטרים ממנו. אני רוצה להגיד לכם שאני, בדקות שהיו לי, בדקתי את הנושא, ואכן מתברר שמדובר בקרקע פרטית. מדובר בתוכנית מתאר חדשה, חלק מהדירות שנמצאות ללא היתרים, מנסים להכניס אותן לתוכנית המתאר החדשה, אבל במקרה דנן, הבית הזה נבנה מחוץ לתוכנית המתאר החדשה, שממש בשלבי סיום לאישורה. אם זה כך אני לא יודע, אבל זאת האינפורמציה שקיבלתי. אני מציע להעביר את זה לדיון בוועדת הפנים, ושם בוודאי כל הגורמים הנוגעים בדבר יצטרכו להשיב על הדברים. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. הבעת דעה של חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון, ואחריו – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, ההסבר של השר מקובל – עד להריסה. למה? כי הייתה גם תוכנית – אני מבחינה עקרונית מסכים למה שאמר השר, אבל לא להריסה, כמובן. זה עניין עקרוני ביותר. והיו התכתבויות והידברויות, שהמבנה יעבור לייעוד חקלאי, ועל זה צריך היה לחשוב – ובעל הדירה הסכים. אני מדבר על עקרון ההריסה. כנראה – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אבל זה מחוץ לתוכנית המתאר החדשה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אני מבין את העניין, ואני גם מדבר מכל ההיבטים. העניין הוא עקרוני ביותר בשבילנו, וכנראה הממשלה והמדיניות רוצה לבחון את בני העדה הערבית הדרוזית, ואני קיבלתי היום הרבה הודעות מתושבים בעוספיא, שיש התראות ויש הודעות שיקבלו התושבים – שקיבלו – על הריסת בתיהם, ויש אחד שקיבל, שיח' סעאדה זאהר, שהוא בעצמו יהרוס את הבית. גם זה דבר חמור ביותר. אני מדבר בקיצור, בדקה הזאת, אני פונה לממשלות ישראל ולמדיניות הזאת, של ההריסות, למדינת ישראל ולממשלה: לא לשים את בני העדה הערבית הדרוזית במבחן. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבר הצרפתים בשנת 1925 שמו את בני העדה במבחן – – <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – ולא עמדו מול ההתנגדות של הסולטאן באשא אל-אטרש. לכן – לא לשים את העדה הדרוזית במבחן. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> ואת חוק קמיניץ צריך לשם במטמון. <היו"ר חמד עמאר:> חבר הכנסת אכרם חסון. נא להקפיד על דקה. בבקשה. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לבשר לכם שאתמול הצלחנו לעצור שני צווי הריסה בכפר עוספיא, אחרי שידעתי ועדכנתי את השר, ובזכותו אנחנו הצלחנו לעצור. מובן שאנחנו לא רוצים להמשיך במדיניות כזאת. אסור להרוס שום בית, גם במגזר היהודי, גם במגזר הערבי וגם במגזר הדרוזי. הדרוזים קיימים בכרמל ובגליל 360 שנה, שמרו על הפארק, שמרו על האדמות. לא יעלה על הדעת שבמשך 68 שנים לא קידמו ולא היו תוכניות מתאר, ועכשיו באים להתחשבן אתנו. וגם לא נתנו פתרונות לזוגות הצעירים, לחיילים המשוחררים, עד עצם היום הזה. לכן אנחנו הזהרנו ואמרנו: כולנו מאוחדים, כאן כל חברי הכנסת, גם מהמגזר הערבי, גם מהמגזר הדרוזי, וגם חברי כנסת יהודים, אנחנו מאוחדים, לא נרשה יותר הרס של שום בית בשום מגזר. אנחנו נעמוד על המשמר, וחבל לשים אותנו במבחן שתוצאותיו יהיו קשות מאוד, כי אנחנו לא נוותר. אנחנו מדברים על הקיום שלנו, באדמות פרטיות, ביישובים שלנו. אנחנו לא גוזלים לא אדמת פארק ולא אדמת רשות הטבע והגנים, ולא אדמת קרן קיימת לישראל. זכותנו לבנות על אדמתנו. במקום שהמדינה תיתן לנו ונחסוך את האדמות שלנו ונשאיר אותן חקלאיות, אנחנו מפסידים שלוש פעמים, והופכים אותנו לעבריינים על-כורחנו. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. כולם הקפידו על דקה, נא להקפיד על דקה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו כבר כמה ימים עסוקים עד הראש, מהבוקר עד הערב, אדוני היושב-ראש, בחוקי הסדרה למיניהם, שבאים להכשיר התנחלות מבודדת, בלתי חוקית, שקמה על אדמת פלסטינים, אדמה פרטית. ובכל זאת הממשלה הזאת מנסה להכשיר את ההתנחלות הזאת, בעוד שכאשר מדובר בבנייה במגזר הערבי, כולל המגזר הדרוזי, אנחנו רואים שהממשלה הזאת ממהרת לדבר אתנו – כמו שאמר חברי אחמד טיבי – בשפת הדחפורים. במקום לבוא ולדבר ולנסות למצוא פתרונות – אז הנה אכרם חסון אומר שהוא הצליח עם שר האוצר להציל את שני הבתים האלה, אבל היום לא הצלחנו להציל ארבעה בתים בשכונות שונות בלוד, ויש עוד אלפי בתים שהם מאוימים. אני הייתי אתמול באום-אלחיראן – יישוב שלם מאוים. הגיע הזמן שהממשלה תדבר אתנו. יש למצוא פתרונות, ולא הריסות. <היו"ר חמד עמאר:> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. <קריאה:> ועדת הפנים. <היו"ר חמד עמאר:> ועדת הפנים, כן. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 7, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעות לסדר-היום תועברנה לוועדת הפנים. <הצעה לסדר-היום> <29 תלמידים מחמישה בתי-ספר יוקרתיים בירושלים נעצרו בחשד לסחר בסמים> <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים לנושא האחרון: 29 תלמידים מחמישה בתי-ספר יוקרתיים בירושלים נעצרו בחשד לסחר ושימוש בסמים, הצעה לסדר-היום מס' 5072 של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. אמרתי לך, תלמד אותי איך מבטאים את השם שלך. נעשה את זה – אני אלמד אותך איך לקרוא את השם שלי ואתה תלמד אותי איך לקרוא את השם שלך. עשר דקות, בבקשה. נא להקפיד על הזמנים. עד עשר דקות. אתה לא חייב. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> אדוני היושב-ראש ידידי חמד עמאר – – <היו"ר חמד עמאר:> יפה, תמשיך. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> – – כבוד השר, חברי חברי הכנסת, האמת היא שאני הייתי מצפה ששר החינוך, כמו שכתוב, ישיב על ההצעה, רק אני הולך לסנגר עליו, שבטח הוא הלך לתקן את מה שהובטח לנו בהסכם הקואליציוני בנושא חוק חינוך ממלכתי. אני מצפה שזה מה שהוא עושה, ובעזרת השם נקווה שגם יצליח. אדוני השר, פורסם בעיתון "ידיעות ירושלים" בשבוע האחרון על מעצר של 29 בני-נוער גילאי 15–17 בעוון סחר בסמים, שימוש –. מדובר בבתי-ספר יוקרתיים, כמו שמפורסם, וברור לי שאם לא היה מדובר בבתי-ספר יוקרתיים זה לא היה עולה בכלל לדיון, לא היה עולה לכותרות ראשיות בעיתון בירושלים. וכאן אני בעצם רוצה לשאול את השר: עד מתי? כיצד משרדך עוסק באותו נוער מנותק, אותו נוער מסכן, אותו נוער שנכפה עליו להתעסק בדברים האלה? אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שאני מכיר את התקציבים שמשרד החינוך ומשרד הרווחה משקיעים בירושלים בנוער הזה. הלכתי לבקר אותם במקומות שהם יושבים בלילות, דיברתי אתם, שוחחתי אתם. אין להם יד מכוונת, אין מי שיתעסק אתם, אין יד שדואגת להם. נכון, מנסים להשקיע, אבל מעט. יש הרבה הרבה מה לעשות, שאנחנו כמדינה לא עושים, והנוער הזה מחכה שאנחנו נפנה אליו, נקצה לו משאבים. אם היית יודע, אדוני היושב-ראש, כמה כסף המדינה משקיעה באירועי תרבות בירושלים – אם היינו קצת מהכסף הזה משקיעים בנוער המסכן הזה, לא היינו מגיעים למקום שהגענו, של 29 נערים גילאי 17 שהידרדרו כל כך נמוך. בעיתון הביאו את מילות הסמים בווטסאפ. אני רוצה להקריא לך איך הם ידעו לתקשר אחד עם השני, ואני חושב ששם, באותם קודים סמויים שלהם, גם טמון הפתרון. "שאל את הרב" – זה ביטוי לפנייה אל סוחר הסמים. "שאל את הרב" – זו הפנייה לסוחר הסמים. "אתה בתפילה?" הוא כותב לו: "אתה בתפילה?" – זו קריאה לעישון. "התפללת?" – האם כבר עישנת? "אתה בא להניח תפילין?" – אתה בא לעשן? ועוד ועוד. ואני חושב שכאן נמצא הפתרון. אם אנחנו כמדינה היינו יודעים להשקיע במה שהנשמה שלהם זועקת – שאל את הרב. הם מחפשים את היד הרוחנית של הרב, של אותו אברך שילווה אותם בשעות הפנויות שלהם. הם רוצים את מה? את התפילה. הם רוצים להתחבר לריבונו של עולם. הם רוצים להניח תפילין, את הקשר עם – – – שרשרת הדורות. אם אנחנו כמשרד החינוך, כמדינת ישראל, נשקיע בקודים הסמויים שהם מבקשים מאתנו, אין לי ספק שלא היינו מגיעים למעצר הקשה הזה שאנחנו רואים. הייתי – כמובן, אני יודע שזה הולך להיות דיון במליאה – הייתי שמח אם זה היה מגיע בכלל לדיון בוועדה. הנושא הוא קשה מנשוא בשביל דיון – – – <היו"ר חמד עמאר:> נוכל להעביר את זה לוועדה. נצביע – נעביר את זה לוועדת החינוך. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> אני מודה לך מאוד. תודה רבה. <היו"ר חמד עמאר:> כבר השר דוד אזולאי, בבקשה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אוסאמה, זה קודים. קודים. זה העולם הכי כשר, אז משתמשים בכשרות. <היו"ר חמד עמאר:> אבל להשתמש ברב בשביל הקודים – להשתמש וללכת להתפלל, להניח תפילין, זה מאוד קשה לשמוע את זה. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> זה מה שהנשמה שלהם רוצה – – – <היו"ר חמד עמאר:> באמת מאוד קשה לשמוע את זה, אני אומר לך. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> כואב. על זה נאמר, אין אדם מדבר אלא מתוך הרהורי לבו. כנראה שגם כשעושים חטא, בסופו של דבר כל אדם יודע את האמת לעצמו. אז מתוך המצוקה הוא רוצה להניח תפילין, להתפלל, לברך. צריך לשמוע את הדברים לפעמים. אדוני היושב-ראש, גם כאן אני עונה בשמו של שר החינוך. 29 תלמידים מחמישה בתי-ספר יוקרתיים בירושלים נעצרו בחשד לסחר ושימוש בסמים. ראשית, אני רוצה להודות לך, חברי חבר הכנסת מלכיאלי, על כך שאתה מעלה נושא כזה חשוב. אני חושב שהנושא הזה הוא באמת נושא כואב, נושא שפוגע בחברה. לצערי הרב, זה מגיע בסוף לכל מקום – גם האלכוהול וגם הסמים. המקרה המתואר נמצא בחקירת משטרה. בשלב זה אין בידינו פרטים לגביו. לכן אני לא יכול להתייחס אליו. מה שכן אוכל לומר הוא מה שנעשה במערכת החינוך בהיבטים של מניעת התנהגויות סיכון, ובכלל זה שתיית אלכוהול ושימוש בסמים בשגרה ובחירום. בשגרה מערכת החינוך מפעילה תוכניות התערבות בתחום כחלק מהתוכנית "כישורי חיים" וחלק בלתי-נפרד מקידום אקלים חינוכי מיטבי במוסדות חינוך וקידום הרווחה הנפשית של התלמידים. תוכנית ההתערבות, במסגרת התוכנית "כישורי חיים", היא תוכנית חובה המופעלת בבתי-הספר בכל שלבי הגיל – יסודי, חטיבת ביניים ותיכון – במסגרת החינוך הבלתי-פורמלית, בתנועת הנוער ובמסגרת פעילות של מועצת התלמידים והנוער הארצית. מטרתן של תוכניות אלה לחזק את יכולות ההתמודדות של ילדים ובני נוער ולסייע להם לקבל החלטות מקדמות בריאות ומצמצמות התנהגויות סיכון. מחוז ירושלים במשרד החינוך – זה נועד גם לך; אתה היית חבר מועצת ירושלים, אז כדאי שתדע – מחוז ירושלים במשרד החינוך גם הוא, כמובן, מפעיל תוכניות אלה בבתי-הספר בתחומו, כחלק מפעילותו הכוללת של המשרד. במסגרת התוכנית "כישורי חיים" מועברים שיעורים העוסקים במניעת שימוש בטבק, אלכוהול וסמים, בהתאם לשלב ההתפתחותי ובהתאם לצרכים העולים מבית-הספר. להלן דוגמאות אחדות: לכיתות ה' וו' נכתב מערך שיעור העוסק בכישורי חיים במסיבה. במסגרת מערך זה מופעל מרכז למידה "גדולים ולא שותים", שכולל עבודה עם תלמידים והורים בנושא שתיית אלכוהול בתרבות הפנאי. בחטיבות הביניים ובתיכונים, במסגרת תוכנית "כישורי חיים", ישנם פרקים העוסקים במניעת השימוש בסמים ובאלכוהול וכוללים התייחסות לתרבות הפנאי, דילמות חברתיות ואישיות המערבות שימוש בחומרים, עמידה בלחץ חברתי והתמודדות עם פיתויים, קבלת החלטות, אחריות אישית וחברתית ועוד. בחטיבה העליונה, במסגרת שיעורי "כישורי חיים" מופעלת התוכנית "משמעות", העוסקת בבירור אישי של משמעות החיים, בשאלת שאלות אודות נטילת סיכונים בגיל ההתבגרות ועוד. כמו כן משולבים פרקים העוסקים בשתיית אלכוהול בהקשר של נהיגה ומשמעות השימוש בסמים לקראת הגיוס לצבא. ככלל, יצוין כי מטרת התוכנית "כישורי חיים" היא לאפשר שיח עם ילדים ומתבגרים, לתת להם מידע אמין שיסייע בחיזוק יכולות ההתמודדות שלהם ויאפשר להם לקבל החלטות מקדמות בריאות ומצמצמות התנהגויות סיכון ובכך להביא להפחתת שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים. כאמור, התוכנית היא תוכנית חובה המופעלת בבתי-הספר. מערכי השיעור נבחרים על-ידי הצוות החינוכי בהתאמה לצורכי בית-הספר. דוגמה נוספת של תוכנית משמעותית היא התוכנית "עמיתים משפיעים". מדי שנה מוכשרים בני-נוער בחינוך העל-יסודי להיות מנהיגי נוער המסייעים בביסוס דעה לאלטרנטיבות לשימוש בסמים ואלכוהול בקרב מתבגרים. תלמידים אלה נבחרו בבתי-ספר להיות מנהיגי דעה ולהוביל מהלכים ולקדם בחירה שלא להשתמש בחומרים ממכרים. קבוצת מנהיגות זאת עוברת הכשרה ייחודית במסגרת בית-הספר, על-ידי היועצת החינוכית, ובהמשך בהכשרה מרוכזת במסגרת סמינר עמיתים עירוני. בשנה שעברה הוכשרו כ-8,000 עמיתים ברחבי הארץ. בירושלים הוכשרו כ-150 תלמידים מכיתות ט' וי' מעשרה בתי-ספר. נוסף על כך, בבתי-הספר פועלים למניעת שימוש בסמים, אלכוהול וטבק, וכל מטרתם היא להגביר את הידע והמסוגלות של צוותי החינוך ולסייע להם לפתח שיח משמעותי עם מתבגרים ולעודד שיתופי פעולה עם הורים בנושאים הללו. בין יתר תפקידי המב"ס, לרכז את העבודה החינוכית בבית-הספר בנושא זה ולדאוג לכך שתתקיים תוכנית "כישורי חיים" בנושאים אלה. בכל קבוצת מב"סים ישנו מדריך מחוזי שמלווה, מנחה ועוקב אחר פעילות בתי-הספר. השנה מונו כ-1,030 מב"סים ברחבי הארץ. בירושלים לבד מונו השנה 47 מב"סים. הערה שלי אישית: מעניין כמה תועלת יצאה מכל מה שמושקע פה. <קריאה:> 30 בני-נוער עצורים. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> הון יש פה. אבל איך אומרים? כואב הלב להקריא את הדברים האלה. <היו"ר חמד עמאר:> אז מה אתה מציע, אדוני השר? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אתה יודע מה? ברשותכם, יש פה עוד מה להקריא ואין טעם שאני אחזור על הדברים. ברשותך, אדוני היושב-ראש, קיבלתי סדרה של נתונים. שני נתונים שאני רוצה להדגיש אותם ולדבר עליהם. כותבים כאן ש-51% מתלמידי כיתות י"א דיווחו על שתיית משקאות בעלי ריכוז גבוה של אלכוהול בשנת תשע"ה. 31% מתלמידי כיתות י'–י"א דיווחו על שתיית אלכוהול עד כדי השתכרות בתשע"ה. רבותי, אני אומר לכם, זה מזעזע. זה צריך להרעיד את אמות הספים. אני מקריא לכם קטע. אני לא שר החינוך, אבל איך אומרים, מבין קצת בחינוך. אם אלה התוצאות, אם זה מה שיש אחרי כל ההשקעה הגדולה, זאת נורה אדומה במשרד החינוך שצריך לקחת את הנושא הזה לידיים ולטפל, לפני שזה יהיה פגיעה קשה בחברה במדינת ישראל. <היו"ר חמד עמאר:> מה אתה מציע, אדוני השר? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני מציע להעביר את זה לוועדת החינוך. שם יש לי חבר טוב, יושב-ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת יעקב מרגי, שאני סומך מאוד עליו. <היו"ר חמד עמאר:> גם אנחנו מעריכים אותו מאוד. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני סומך עליו ואני בטוח שהוא יעשה עבודה טובה גם בנושא הזה. <היו"ר חמד עמאר:> הוא עושה עבודה מעולה שם. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני אעביר למציע, חבר הכנסת מלכיאלי, את כל הנתונים פה. אני חושב שאם תקרא את זה, אתה לא תישן בלילה. <היו"ר חמד עמאר:> אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר חמד עמאר:> בעד – 4, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת החינוך. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ז בחשוון התשע"ז, 28 בנובמבר 2016, בשעה 16:00. ישיבה זאת נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 17:59.>