דברי הכנסת

דברי הכנסת ה / מושב שלישי / ישיבות ק"ע–קע"ב / כ"ז–כ"ט בחשוון התשע"ז / 28–30 בנובמבר 2016 / 5 חוברת ה' ישיבה ק"ע הישיבה המאה-ושבעים של הכנסת העשרים יום שני, כ"ז בחשוון התשע"ז (28 בנובמבר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 נאומים בני דקה 7 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 7 חיים ילין (יש עתיד): 8 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 9 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 10 מיקי לוי (יש עתיד): 11 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 11 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 12 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 13 דב חנין (הרשימה המשותפת): 13 יהודה גליק (הליכוד): 14 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 15 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 15 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 127), התשע"ז–2016 16 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 17 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 20 הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 9), התשע"ז–2016 21 יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 21 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 22 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 23 דב חנין (הרשימה המשותפת): 24 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 26 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 27 הצעת חוק העונשין (נשיאת מאסר בעבודות שירות – הוראת שעה), התשע"ז–2016 29 סגן שר האוצר יצחק כהן: 29 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 30 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 31 רויטל סויד (המחנה הציוני): 33 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 34 דב חנין (הרשימה המשותפת): 35 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 38 אלעזר שטרן (יש עתיד): 39 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 40 יוסי יונה (המחנה הציוני): 42 באסל גטאס (הרשימה המשותפת): 43 סגן שר האוצר יצחק כהן: 43 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 116), התשע"ז–2016 44 שר התיירות יריב לוין: 44 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 46 יהודה גליק (הליכוד): 47 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 49 רויטל סויד (המחנה הציוני): 50 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 52 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 56 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 59 אורן אסף חזן (הליכוד): 60 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 61 יואל חסון (המחנה הציוני): 63 שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: 70 הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ז–2016 76 שר התיירות יריב לוין: 77 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 77 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 79 יהודה גליק (הליכוד): 80 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 84 יואל חסון (המחנה הציוני): 89 אורן אסף חזן (הליכוד): 93 איוב קרא (הליכוד): 96 הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 8), התשע"ז–2016 103 שר התיירות יריב לוין: 103 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 105 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 106 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 23) (קביעת פקודות בעניין המלצה על קיצור תקופת התיישנות או תקופת מחיקה של חייל), התשע"ז–2016 109 ענת ברקו (הליכוד): 109 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 113 אורן אסף חזן (הליכוד): 118 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018), התשע"ז–2016 120 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 120 הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 25) (פטור מבחינת רישוי), התשע"ז–2016 122 אלי אלאלוף (כולנו): 122 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 124 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 125 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 126 יואל חסון (המחנה הציוני): 127 נורית קורן (הליכוד): 129 עודד פורר (ישראל ביתנו): 129 שאילתות ותשובות 131 498. ייבוא אגסים ללא בקרה 131 שרן השכל (הליכוד): 131 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 131 <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ז בחשוון תשע"ז, 28 בנובמבר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 22), התשע"ז­–2016, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 77), התשע"ז–2016; הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון), התשע"ז–2016. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הקאדים (תיקון מס' 18) (מינוי קאדים ובחירתם), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת עיסאווי פריג'; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 16) (החלטה לעניין מעצר של מפר צו הגנה), התשע"ז–2016, של חברות הכנסת זהבה גלאון, נורית קורן, רויטל סויד ושולי מועלם-רפאלי. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/3498/20 וכלה בהצעת חוק פ/3525/20: הצעת חוק בית-הדין לעבודה (תיקון – הליך דיון מהיר בתובענה לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – מתן זכות עיון בתיקי אימוץ של עולי תימן, מזרח ובלקן בשנים 1935–1965), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת נורית קורן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – הגבלת דמי תיווך), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק יום הזיכרון ליצחק רבין (תיקון – קיום עצרת זיכרון מרכזית), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת מיכל בירן; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פיקוח על מחירי צהרונים), התשע"ז–2016, מאת חברות הכנסת איילת נחמיאס ורבין ועליזה לביא; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור פרסום כפוי במענה הטלפוני), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, חמד עמאר ועודד פורר; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – בחירת רבני עיר וכהונתם), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת יהודה גליק; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (חובת גילוי מסמכי תאגיד עירוני), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת יוסי יונה ורועי פולקמן; הצעת חוק יום השפה העברית, התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלה על השקעות בחברה שערכה הסדר חוב), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק לקביעת מגבלות לעניין חברה המבצעת הסדר (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הגבלה על השקעות בחברה שערכה הסדר חוב), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פיקוח על מחירי צהרונים), התשע"ז–2016, מאת חברות הכנסת יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, מירב בן ארי ונאוה בוקר; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – השבת כספי תשלומי הורים למימון תוכניות נוספות), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, אלי כהן, יפעת שאשא ביטון, מירב בן ארי, נחמן שי, דב חנין, עליזה לביא, עמר בר-לב, נורית קורן, איל בן ראובן, יוסי יונה ויואל חסון; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – הגבלת מספר התלמידים בכיתה בבתי-הספר), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – הבטחת ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת נורית קורן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – שיעור מענק השקעה למפעל ביישובי שדרות ועוטף-עזה ובמחוז הצפון), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (ריבית פיגורים בגין אי-תשלום קנס על עבירת חניה), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת ישראל אייכלר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – העלאת גיל פטור מתשלום לביטוח לאומי לתלמיד במוסד לימודי לפני גיוסו לצה"ל), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב, אברהם נגוסה, מירב בן ארי, רועי פולקמן, אלי אלאלוף, מיכל רוזין, שרן השכל וחיים ילין; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – קביעת בית-המשפט באין הסכם בין ההורים), התשע"ז–2016, מאת חברות הכנסת שולי מועלם-רפאלי, רחל עזריה ומירב בן ארי; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – טיולים שנתיים חינם מכיתה א' עד י"ב), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, יעקב מרגי, נחמן שי, יהודה גליק, איתן ברושי, יוסי יונה, מנואל טרכטנברג, רויטל סויד, דב חנין, קארין אלהרר, עבד אל חכים חאג' יחיא, עמר בר-לב ויואל חסון; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פרסום תאריך תפוגה למוצרי הגנה מהשמש), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, חמד עמאר ועודד פורר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רישיון נהיגה לאופניים חשמליים), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר; הצעת חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות (תיקון – השוואת ההטבות בתעשייה להטבות בחקלאות), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת משה גפני, איתן ברושי, אורלי לוי אבקסיס, בצלאל סמוטריץ, עודד פורר, מנואל טרכטנברג, באסל גטאס, אלעזר שטרן, מירב בן ארי, מכלוף מיקי זוהר, יצחק וקנין, אורי מקלב, אורן אסף חזן, איל בן ראובן, מאיר כהן, יעקב פרי, חיים ילין, זוהיר בהלול, מיכל רוזין, אכרם חסון, יעל כהן-פארן, דב חנין, איילת נחמיאס ורבין, יהודה גליק, אברהם נגוסה ויחיאל חיליק בר; הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון – הטלת מגבלות על מי שהורשע ברצח או בעבירות מין חמורות לשם הסתגלות הנפגע), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת אלי כהן, טלי פלוסקוב ויפעת שאשא ביטון; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, אלי כהן, יואב קיש, ענת ברקו, אמיר אוחנה ואברהם נגוסה; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור הצמדת פרסומת לרכב), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, חמד עמאר ועודד פורר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – אישור בכתב בעסקת מכר מרחוק עם מי שמלאו לו 65 שנים), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי ואיציק שמולי. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. <נאומים בני דקה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום אנחנו פותחים בנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה כדי שתוכלו להירשם. בבקשה, מי שמעוניין להירשם יוכל לעשות זאת. חבר הכנסת טלב אבו עראר יפתח את הנאומים; בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני כחמישה ימים נעצר צעיר בדואי מרהט ששמו אנס אבו דעאבס, איש מוכשר, עם תואר שני בתקשורת, על פוסט סאטירי שכתב בעמוד הפייסבוק שלו – שני פוסטים, בעיקר, הוא כתב. בפוסט הראשון הוא תקף את כל אלה שמהללים – ושמחים על ההצתות שהיו בארץ, על השרפות, ותקפו אותו אלה – איך הם נקראים בעברית? (אומר בערבית: איך קוראים לאלה שמגיבים גם מטעם האחראי, אלה שמגיבים? מה השם של אלה?) <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> טוקבקיסטים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> טוקבקיסטים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> בדיוק. המגיבים האלה תקפו אותו על כך שהוא, יעני, כאילו אדם קרוב לתקשורת, למדינה. ואז החזיר להם פוסט אחר, פוסט שני, סאטירי כזה, יעני בלעג, בציניות, ענה להם – אז תלכו, תנתקו יחסים עם טורקיה, אנא עארף, נשארו כמה ערים, אולי האנשים הברברים בכם, שילכו לשם ויציתו עוד, וכך – על זה הוא נעצר; נעצר לחמישה ימים, שלוש הארכות מעצר, בבית-המשפט בבאר-שבע, על כך שהוא באמת כתב פוסט סאטירי. אם היה, מכובדי היושב-ראש, צעיר יהודי נעצר כך במקומו, הרי במקביל הרבה הרבה יהודים – צעירים וזקנים גם – ביקשו, קראו דרך הפייסבוק, לשרוף את בתיהם של ערבים, לעקור את יישוביהם, לרצוח אותם. אני לא ראיתי ולא שמעתי שמישהו נעצר שם. לכן הגיע הזמן שבאמת, כהנהגה, לפחות נתאפק ונשמור, ננסה כמה שיותר לקרב לבבות, לשמור על דו-קיום, הרי שנינו חייבים לחיות בארץ הזאת – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – ולכן זה גורר אותנו למקום שאנחנו לא רוצים בו. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת חיים ילין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אין ספק שמדינת ישראל, במיוחד חיפה וירושלים והסביבה, עברו תקופה לא פשוטה, של חמישה ימים, וזאת הזדמנות באמת לברך את הכבאות, את מד"א, משטרת ישראל, כוחות הביטחון, אבל גם לברך באופן אישי – ואני רוצה לעשות את זה – את רשות החירום הלאומית. רח"ל הייתה בשקט מאחורי הדבר הזה, בלי אגו ובלי תקשורת, ובעצם הם היו מאחורי כל הדבר הזה שאתם ראיתם, המתכללים, והיום יש להם משימה – לשקם. אני רק דבר אחד רוצה; כשמתפוצץ טיל בעוטף-עזה, לא מעניין את האזרח אם הטיל, ירה אותו ה"חמאס", אם הטיל, ירה אותו ארגון קלוקל אחר. בסוף, הבית שלו נפגע, זה מה שמעניין אותו, זה מה שאנחנו צריכים להתחבר אליו. כשיש שרפה בבית של משפחה, לא מעניין אותם אם זו הייתה הצתה, אם זה מחבל בזדון או היד הנעלמה. הם איבדו את הבית, הם איבדו את הזיכרון, הם איבדו את החיים בבית הזה, ואנחנו צריכים לתמוך בהם. אני ביקשתי היום, כבוד היושב-ראש, בוועדת הכספים – צריך לתת תקנים של עובדים סוציאליים, וצריך מהפוליטיקאים רק דבר אחד; מתוך זה שאני מחובר למס רכוש כל כך הרבה שנים – לא להבטיח, כי רמת ציפיות גבוהה בעצם מביאה לדיכאון של אנשים שלא מקבלים. להגיד: אנחנו עובדים קשה, אנחנו אתכם, אנחנו כתובת, כמה זמן שייקח – ייקח. דרך אגב, נפטרה אשתו של לוי אשכול, זיכרונו לברכה. מי שהקים את הקרן עצמה, של מס רכוש, זה לוי אשכול, ב-1954. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חיים ילין. אכן, אנחנו שולחים באמת את תנחומינו למשפחה, כי מרים אשכול, נוסף על כל שאר הדברים – – <חיים ילין (יש עתיד):> הייתה עובדת הכנסת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – הייתה גם עובדת הכנסת, נכון. אז ודאי – תנחומינו. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, אדוני, דקה לרשותך. אחריו – חבר הכנסת חמד עמאר. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר ההגון, השקול, יריב לוין, אני כאן לא בא לדבר באופן כללי על השרפות, אני מזדהה עם האזרחים שעזבו את הבתים שלהם ויצאו, מרגיש את כאבם. עמדתנו ועמדתי האישית בעניין ברורה, זה ברור, וכמו שאמר המשורר המנוח סאלם ג'ובראן, (אומר בערבית: אני אוהב אותך, ארצי, כפי שהאם אוהבת את ילדהּ המוגבל,) זאת אומרת, אהבה לארץ שלי, לאדמה, יותר מאהבת אם לבנה שהוא מוגבל. אני בא להגיד שאנחנו חייבים במצבים האלה להוביל – זה מתחיל מראש הממשלה והשרה מירי רגב, שאומרת: הדברים האלה הם פרעות של תשע"ז – הדברים האלה לא אמורים לבוא משרת התרבות. שרת התרבות צריכה להוביל תרבות של תרבות, פוליטיקה של תרבות ומילים של תרבות. לכן היא חייבת – אני פונה אליה – להתנצל על המילים האלה ולחזור בה. ב. הקו שמוביל ראש הממשלה, קו ההסתה, כמו שאומרים בפתגם האמריקני: אחותך פרוצה עד שתוכיח שאין לך אחות בכלל, גם אני מתנגד, וזה קו פסול, והגיע הזמן שראש הממשלה יעשה דין-וחשבון עם עצמו ועם כל הקו של ההסתה שהוא מוביל. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת חמד עמאר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. <חמד עמאר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, אני רוצה לנצל את נאום הדקה להודות ללוחמי האש, לכבאים, ולשבח אותם על העבודה שעשו בהצלת חיי אדם ובכיבוי האש, וגם לכל הכוחות שהשתתפו שם, כוחות הביטחון – גם צה"ל, המשטרה, מד"א, כל מי שעזר וסייע – המתנדבים שהיו שם, עיריית חיפה, כולם – שעבדו, והדבר החשוב שעמד לנגד עיניהם – לכבות את השרפות ולהציל חיי אדם. היום קיימנו דיון בוועדת הכספים בנושא פיצויים, ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, האנשים שניזוקו שם התחלקו לשלוש קבוצות: קבוצה אחת, שאם יתברר שזה מעשה לאומני, מס רכוש ייכנס לתמונה ויפצה אותה. הקבוצה השנייה, שיש לה ביטוח, וגם אם מס רכוש לא ייכנס לתמונה, הביטוח יכסה להם, יעשה להם את העבודה ויעזור להם להשתקם ולחזור. אבל הקבוצה השלישית, שהיא הבעייתית, כי אם יתברר שזה לא מעשה לאומני, והשרפה נגרמה מכל דבר אחר, אז אותם אנשים שאין להם ביטוח הם שיסבלו. לכן אני קורא כאן לשר האוצר: אירוע בקנה מידה לאומי, הרבה בתים ניזוקו שם. אני קורא לשר האוצר, לממשלת ישראל – לאותם אנשים שבאמת בסופו של דבר יצטרכו את העזרה, אנחנו נעמוד כאן כמדינה ונעזור להם. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת מיקי לוי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת באסל גטאס. <מיקי לוי (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר התבשרנו על הקמת עוד ועדה ממשלתית: הוועדה לשמירת החתולים של השמנת בקרן קיימת. אחרי שיצרנית השמנת בעצמה, קרן קיימת, הסכימה סוף-סוף לפיקוח של מבקר המדינה על התרומות ועל השימוש בהן בישראל, גילינו שהחתולים לא מוכנים לוותר על השמנת; לא יקום ולא יהיה, הם ייללו וייללו. הם מיהרו להקים עוד ועדה שתקבור את הביקורת ואת השקיפות ותוודא שאף אחד לא ייקח להם את השמנת מהיד, או ידע, חלילה, כמה שמנת כל אחד מהם מקבל, כמה ג'ובים מפנקים לחברי המרכז, כמה כסף מוזרם לכל מיני פרויקטים מפוקפקים וכמה כספים מפלגתיים זורמים לכיסם. הם יעשו הכול כדי להשאיר את הקופסה הכחולה שחורה. אדוני היושב-ראש, כבר שלוש שנים שאנחנו ביש עתיד מנהלים מאבק עיקש לשקיפות בקרן קיימת; שלוש שנים שקרן קיימת סירבה לכל ביקורת שהצענו תחת מבקר המדינה, חוק חופש המידע או החשבת הכללית באוצר. פעמיים אף הבאתי להצבעה בכנסת הזו את החוק לשקיפות בקרן קיימת, ופעמיים ועדת השרים לחקיקה והקואליציה הזו זרקו את החוק הזה מכל המדרגות והצביעו נגדו. ודווקא עכשיו, כשקרן קיימת מסכימה להיפתח, הממשלה מסרבת. זו פשוט שערורייה. הרי לא ייתכן שלא יהיה פיקוח על גוף המגלגל מיליארדי שקלים. זה פתח לשחיתות ציבורית ולבזבוזי כספים, ואתם, חברי בקואליציה, נותנים לזה יד. אבל זה לא יעזור, חברי ואני נמשיך ונילחם בהתנהלות הציבורית הקלוקלת עד שתחול ביקורת גם על קרן קיימת. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מרגע תחילת השרפות ביום רביעי היו אנשים שסיכנו את חייהם – להציל, לכבות את האש ולהציל אחרים; והיו אנשים שליבו אש שסיכנה חיי רבים. בין מלבי האש, לצערי הרב, עמד, בראש הלהקה, ראש הממשלה, וגם שרים אחרים, שישר האשימו שהערבים הם מאחורי ההצתות האלה. רוח המפקד מייד השתקפה: כבר אחר-הצהריים היו העיתונים והתקשורת המגויסת, תקשורת העדר: "אינתיפאדת האש", "טרור של הצתות", וכו' וכו'. וכמובן, ארדן, השר ארדן מייד נתן הוראה לבדוק מה כותבים ברשתות הערביות ולעצור כל מסית. כבר באותו יום הרשת שרצה תגובות של ישראלים יהודים שקוראים: יאללה, לכל היהודים – עם השמות שלהם, אלירן קומביסיס – יאללה, לכל היהודים, מי שגר ליד כפר ערבי או עובר במקרה, להדליק אש, שיישרפו. כמובן, הרבה תגובות אהדה. ועוד מהמסרים ההומניים: טוב מאוד, שיישרפו, גם את הכפרים שלהם צריך לשרוף, כפרים ערביים, אולי ככה הם יירגעו – שובל זוהר ויולנדה שאשא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> יאיר גרינשפן – פשוט לשרוף כפרים של ערבים. אני שואל: האם השר ארדן – או משטרת ישראל חקרה או עצרה מישהו מכל המסיתים האלה? התשובה, לדעתי, לא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, אני רגיל לדבר בנאומים בני דקה על הצעות או שאילתות שאני מגיש ולא מתקבלות, והיום – עוד אחת. כשהכנסת, בתמיכת הממשלה, מחוקקת חוק, זה אומר שהיא צריכה לתקצב אותו וליישם אותו ולא רק לאכוף אותו על אחרים. מדובר בהנגשת מוסדות חינוך לבעלי צרכים מיוחדים, דבר שהיא לא עושה. אנחנו שומעים בחדשות גם שמשרד הפנים ומשרד החינוך לא מיישמים את זה רק בגלל מחסור בתקציבים; זה יכול להתקבל אם היו מדברים על הבנייה הישנה, שייקח זמן עם תוכנית רב-שנתית – אף שהחוק קבע תקופה ליישום המלא שלו; אבל היום, בבנייה חדשה, בנייה של היום – בבתי-ספר שבנו השנה, ב-2016, הם בונים את בור המעלית ואת המעלית עצמה לא מקימים. זה אומר שהם בזים לחוק, מצפצפים על החוק, כי כשמתקצבים מבנה בית-ספר הם צריכים לשים בתקציב שלו את כל הצרכים. הדבר הזה לא מתקיים, ואני חושב שזה ביזיון גם לחוק, גם לכנסת, ועל זה הם צריכים לתת את הדין. אני חושב שאנחנו עכשיו מכינים תקציב של שנתיים, ובשנתיים האלה צריך לתקצב את ההנגשה של כל בתי-הספר במדינה, שבתוך שנתיים כולם יהיו נגישים לבעלי צרכים מיוחדים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בשבוע שעבר כולנו חווינו טבילת אש, והאש בחנה אותנו. יש מי שעבר את המבחן וצלח את הטבילה ויש מי שנכשל וחשף פניו המכוערות המלאות בשנאה והסתה. אין ספק שזו הייתה שעתם הטובה של כל הפירומנים, שניצלו את השרפה כדי להדליק שרפות שנאה והסתה נגד הציבור הערבי, ובראשם ראש הממשלה ושריו. והגדילה השרה רגב לעשות בפירומניות שלה, בזמן וגם במקום, והגיעה עד הפוגרומים בקישינב. במקביל, יש כאלה שהצליחו ועברו והראו פניהם היפות והטובות, ואלה היו האזרחים הערבים וראשי הציבור הערבי, שיצאו נגד השחתת הנוף היפה של ארצנו, מולדתנו. ואני גאה בתנועה האסלאמית, שאני אחד מנציגיה בכנסת, שפתחה חדר מצב כדי לעזור לנפגעים מהשרפות. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אכן, אלה היו ימים קשים, הארץ בערה והתבערה בהחלט צריכה להיחקר. אם היו מציתים, הם צריכים להיענש בחומרה. את התבערה הפיזית אנחנו נכבה, אבל יהיה קשה הרבה יותר עם התבערה הפוליטית. היו מנהיגים שלא היססו ברגעים הקשים האלה ושפכו שמן למדורה. אבל מה שמאפיין הוא דווקא העמידה המשותפת. האזרחים הערבים בחיפה שפתחו את בתיהם לשכנים מהשכונות שנשרפו; הרשויות המקומיות הערביות בכל הארץ שהזמינו נפגעי שרפה להתארח אצלם; הכבאים, יהודים וערבים, שנלחמו יחד באש. אני רוצה להקריא קטע קצר על השרפה בנטף: "כל הגורמים המעורבים מסכימים שביום שישי בערב הצילו הכבאים את נטף מחורבן. לאחר שרוב התושבים פונו מהיישוב, המצב היה כמעט נואש. האש, מלובה ברוחות של 40 קמ"ש, הקיפה את היישוב משלושה כיוונים. אז גם ירד הערב ומטוסי הכיבוי נאלצו לנחות. קווי ההגנה בדמות מעכב הבעירה האדום לא הושלמו. מעולם בישראל לא היה ריכוז כיבוי כזה: לא פחות מ-150 כבאים התקבצו ביישוב הקטן, ובהם כ-20 כבאים פלסטינים מצפון הגדה, שכבר סייעו בכיבוי השרפות בחיפה. הכבאים התפרסו בין הבתים לבין השטחים הפתוחים. במשך כל הלילה נלחמו כבאים, ישראלים ופלסטינים, באש". והצליחו. שכך נדע להילחם יחד גם בתבערות הפוליטיות. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, יהודים ושאינם יהודים, בשבוע האחרון, כפי שנאמר כבר, כולנו היינו עדים לשרפות מאוד מאוד קשות, ובאמת, לבנו עם הנפגעים; חיזוק ידי כל הכוחות שהיו מעורבים בהצלה. אבל כשראיתי את התגובות – נחלקו התגובות לשני סוגים. מחד גיסא היו כאלה שאמרו: הנה אינתיפאדת ההצתות, בואו ניכנס בהם ודי, הכול נגד אותם אלה שמציתים; ומצד שני, באו אנשים משמאל ואמרו: תראו, כל הערבים משתפים פה פעולה ויש פה סולידריות. ומה יעשה מי שחושב שגם אלה צודקים וגם אלה צודקים? מה יעשה מי שחושב שאנחנו צריכים להילחם – מאבק בלתי מתפשר נגד המציתים ונגד אלה שרוצים אלימות? אין לי ספק שהיה פה שבוע מדהים, שאני לא זוכר כמותו; אוכלוסייה יהודית וערבית התגייסה, ארץ-ישראל היפה. למה הללו לא יכולים להתפעל מזה, ולמה מי שמשמאל לא יכול לראות שיש פה מציתים? למה אנחנו לא יכולים לשלב ידיים בו בזמן בשני הדברים – הן מצד ימין להתפעל מהעובדה שיש פה אוכלוסייה יהודית וערבית שמתגייסת עם כל הלב, והן מהמאבק המשותף נגד כל הרשעים והפושעים, בני העוולה שהיו שותפים לשרפות? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, בזמן שהשרפות, לשמחתנו, הולכות ודועכות, נראה כי הגל שמלווה את אש ההסתה והגזענות נמשך. בזמן הזה חשוב דווקא לשלב ידיים כאזרחים יהודים וערבים ולהפנות את כל המאמצים כדי להתמודד עם אש ההסתה ולבוז למסיתים, שהם האויבים האמיתיים של שני העמים. אני שואל, כבוד היושב-ראש, איך אפשר להאשים ואף להרשיע אנשים בחברה הערבית בשעות הראשונות של השרפות, עוד לפני שבכלל הייתה חקירה בנושא? עד היום, בכל מה שקשור לשרפות בחיפה, אין אפילו עצורים שחשודים. מי שכשל בהסקת מסקנות משרפת הכרמל בשנת 2010 והפקיר את שירותי כיבוי האש וההצלה, כמו שהפקיר את כל המערכות הציבוריות, עסוק זה כמה ימים בהסתה ובליבוי אש הגזענות והשנאה. אנו קוראים להפסיק לאלתר את ההסתה הזדונית ומדגישים, כמובן, שאם יש הצתות מכוונות, יש למצות את מלוא חומרת הדין. בינתיים זה נראה הרבה יותר קרוב למחדל פוליטי מתמשך מאשר לעניין ביטחוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – בבקשה, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה להציע תרגיל פשוט: לקחת מה שפורסם ברשתות החברתיות – קריאות לשרוף כפרים ערביים, להבעיר בתים של ערבים – ולהעביר את זה לעברית, כלומר לערבית. אם היה המצב הפוך – באותן מילים, בלי להוסיף אף מילה, להחליף את המילה "ערבי" ב"יהודי" – מה הייתה המשטרה עושה? כמה אנשים הייתה המשטרה עוצרת? עם כל ההסתה שהייתה ברשת, עם שמות ברורים וכתובות ברורות – יש עצור אחד. <קריאה:> הוא השתחרר, לא? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בתנאים מוגבלים – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> והשתחרר. מה קורה כאן? זו השתיקה של המשטרה. והשתיקה הרועמת של הפוליטיקאים היא אור ירוק, שדמם של הערבים הוא הפקר. זו המסקנה מהשרפות? במקום להסיק מסקנה הפוכה, שאנחנו ראינו כאן שגם יהודים וגם ערבים מרגישים שיש כאן אסון, וכואב הלב, באים כאן, ומעלימים עין מזה. לפעמים, כבוד היושב-ראש, העלמת עין היא גרועה יותר ומסוכנת יותר מכוונה ברורה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. עד כאן נאומים בני דקה. <הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 127), התשע"ז–2016> [מס' מ/1079, מס' פ/2548/20; "דברי הכנסת", חוב' ב', עמ' ; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' כ"א, עמ' 11105; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. יש סדרה ארוכה של חוקים. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 127), התשע"ז–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית – יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> חבל על הזמן, נצביע ישר, יש לנו רוב. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> יש מי שיצביע? <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כן, בטח, אנחנו בעד. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אנחנו בעד החוק – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> פעם ראשונה אנחנו רוב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רוב פוזיטיבי, רוב שיתמוך בהצעה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> רוב, בסדר, כן. זה לא כמו הליכוד, שאפשר לסמוך עליהם. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק שאני חושב שכולנו מסכימים לה, וגם אין ההסתייגות – רשות דיבור, אני לא יודע. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין, אין רשות דיבור. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אין. כי המטרה שלה היא להיאבק כמה שאפשר ולמנוע תופעה של פגיעה בקטינים. המציאות מלמדת שאם אתה מעניש את מי שמקבל שירותי מין מקטין, אתה יכול כתוצאה מזה בסוף לגרום שהקטין לא ייפגע. היום החוק קובע שמי שמקבל שירותי זנות מקטין, עונשו שלוש שנות מאסר. הצעת החוק הזאת באה, א. להגדיל את העונש משלוש שנים לחמש שנים; קודם כול להעניש יותר, וב. להעביר את העבירה למצב של פשע, שזה הרבה יותר, ואני מקווה שזה באמת ירתיע. דבר נוסף שאנחנו מציעים זה לתוספת בחוק לתיקון סדרי הדין, להוסיף גם את העבירה הזאת, ואז לאפשר לקטין להעיד שלא מול הנאשם. כי בדרך כלל, אם זה לא יהיה כך, הקטין יצטרך להעיד בפני הנאשם, ולא פשוט שהוא יסכים. כך, אם אנחנו נוסיף את זה, הקטין יוכל להעיד שלא בפני הנאשם, בחדר נפרד – או שהוא בנפרד, או שזה בנפרד, בהתאם למה שהשופט קובע. דבר נוסף שאנחנו רוצים, להוסיף את זה לרשימת עבירות המין והאלימות בחוק זכויות נפגעי עבירה. אני מציע לחברי לקבל את זה, לאשר את זה בקריאה שנייה ושלישית. זה חוק ראוי, וזכותנו וחובתנו להגן על הקטינים כמה שאנחנו יכולים. תודה לך, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> רגע, סליחה, שכחתי להגיד של מי החוק – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> החוק הוא של חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, רועי פולקמן, מירב בן ארי, טלי פלוסקוב, יעקב מרגי, אלי אלאלוף, יואב קיש, נורית קורן, אבי דיכטר, ואכן, חברי הכנסת מרגי, שאשא ביטון ומירב בן ארי באו אפילו לתמוך בהצעת החוק שלהם. <מירב בן ארי (כולנו):> רצנו לכאן – – – <ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):> אלה היו חוקים שצירפנו – חוקים שצירפנו יחד, ושאשא ביטון הייתה הראשונה, אז – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן. בבקשה, חברי הכנסת, כאמור, אין הסתייגויות, אין בקשות דיבור. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 127), התשע"ז–2016, בקריאה שנייה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד סעיפים 1–3 – 14 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. נוכל לעבור גם לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 15 נגד – אין נמנעים – אין חוק העונשין (תיקון מס' 127), התשע"ז–2016, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 15 בעד – בקריאה שלישית; אני מודיע לפרוטוקול שגם חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף ניסה להצביע ולא הספיק. בעד החוק – 15, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 127), התשע"ז–2016, התקבלה בקריאה שנייה ושלישית, כנדרש, והפכה לחוק בישראל. יוזמת החוק, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, רוצה להודות לאלה שעסקו במלאכה, ויש לה בהחלט זכות לעשות זאת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מתרגשת? <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> כן, דבר כזה – ברור. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מותר לה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> תודה רבה, כבוד היושב-ראש, תודה רבה לכם, חברי הכנסת, החוק הזה הוא מאוד מאוד משמעותי, כחלק מסדרה שלמה של חקיקה שאנחנו עושים כדי להגן על הילדים שלנו מפני פגיעות מיניות, ובכלל, מפני כל פגיעה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות למשרד המשפטים, שבאמת נמצא אתי יד ביד לאורך כל הדרך, לא רק בחוק הזה אלא בכלל, וגם משרד הרווחה. אנחנו מצליחים בעצם לעבוד בשיתוף פעולה. משהו, אתם יודעים, שלא תמיד מסתדר כאן, במסדרונות הכנסת. כמובן ליועצים שלי: לנעמה, שבאמת עושה לילות כימים בנושא החקיקה כדי שהדברים האלה יקרו, ואנחנו מציקים לכל מי שצריך, כי אנחנו באמת לא נוותר. כל מה שקשור בשמירה על הביטחון וההגנה של הילדים שלנו – אנחנו נעשה את זה, ונעשה את זה בכל הכוח. זה החוק הראשון שלי שמתקבל בקריאה שנייה ושלישית, אני באמת מתרגשת, ואני מקווה שזה סימן לבאות. תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, ניסן, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, באמת על ההירתמות המהירה. תודה לכולכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה וברכות לחברת הכנסת שאשא ביטון ולשאר המציעים יחד אתה את הצעת החוק. <הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 9), התשע"ז–2016> [כ/652; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ה, עמ' 16128; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 9), התשע"ז–2016 – יציג את ההצעה לקריאה שנייה ושלישית חבר הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. יש בקשות דיבור. אחרי שהיושב-ראש יציג, נקרא לאלה שירצו לדבר, אם ירצו. <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> תודה, אדוני היושב-ראש. אני אחסוך לכם את דברי התודה, כי אני גם המציע. אז ביחד נעשה זאת. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, הנני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 9), התשע"ז–2016, שהגשתי יחד עם קבוצת חברי כנסת. הצעת חוק זו באה להבטיח את שלומם וביטחונם של תלמידים במוסדות חינוך באמצעות הסדרה של הליך השעייתו של עובד שירות בבית-ספר שחל עליו חוק פיקוח על בתי-ספר, אשר הוגש נגדו כתב-אישום בשל חשד לביצוע עבירת מין או אלימות חמורה נגד קטין או חסר ישע. הצעת החוק באה להשלים את החלת הסדר ההשעיה הזמנית בעבירות אלה על כלל העובדים בבית-הספר. כיום, הסדר ההשעיה הזמנית חל על עובדי המדינה ועובדי הרשויות המקומיות מכוח חוקי המשמעת החלים עליהם. כמו כן, בכנסת הקודמת הוחל הסדר גם על עובדי חינוך שאינם עובדי המדינה או רשות מקומית. כעת, מוצע להחילו גם על עובדי שירות כאמור. מוצע לקבוע כי המנהל הכללי של משרד החינוך יורה לבעל רישיון להפעלת בית-ספר או למנהל בית-ספר להשעות עובד שירות שהוגש נגדו כתב-אישום בגין ביצוע עבירה פלילית כאמור. השעייתו של עובד השירות תימשך עד למתן פסק-דין סופי בהליך הפלילי נגדו או הפסקת ההליך, לחלופין, אולם המנהל הכללי רשאי להורות על הפסקת ההשעיה במועד מוקדם יותר. ההסדר המוצע מאזן בין הצורך בהגנה על שלומם וביטחונם של ילדים, כשצורך זה בא לידי ביטוי ביתר שאת בנסיבות שבהן נפגע העבירה הוא תלמיד בבית-הספר והמפגש עם מי שביצע לכאורה את העבירה כלפיו עלול להחמיר את פגיעתו ואף למנוע את הגעתו לבית-הספר, ובין זכויותיו של העובד שהואשם אך טרם הורשע, וזאת באמצעות הרחקה זמנית והאפשרות לבחון מחדש את נסיבות העניין בחלוף חצי שנה ממועד ההחלטה בדבר ההשעיה. בנוסף, מוצע לקבוע כי המנהל הכללי של משרד החינוך יהיה רשאי לצוות על סגירת בית-ספר לא רק בשל סירוב לפטר עובד חינוך אלא גם בשל סירוב לפטר עובד שירות לפי דרישתו. מאחר שחלק מעובדי השירות בבתי-הספר שחל עליהם חוק הפיקוח על בתי-הספר הם עובדי רשויות מקומיות, מוצע לקבוע כי אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות חוק הרשויות המקומיות (משמעת). הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לאשרה בקריאה שנייה וקריאה שלישית. בהזדמנות זאת אני רוצה להודות למועצה הלאומית לשלום הילד – ובמיוחד לד"ר יצחק קדמן, שפרש לאחר שנים רבות של עשייה למען הילדים – שהצעת החוק באה בעקבות יוזמה ומעורבות שלהם; לנציגי משרדי הממשלה, ובייחוד לנציגי משרד החינוך, שעבדו עמנו בשיתוף פעולה וסייעו לנו להביא את עבודת החקיקה לידי גמר; לצוות הוועדה וליועצים הפרלמנטריים שלי ולצוות הייעוץ המשפטי של הוועדה, וגם למתמחה ירדן הומינר. חברי הכנסת, תודה רבה לכם על התמיכה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. כאמור, אין הסתייגויות, אבל יש בקשות דיבור. מי שאני קורא בשמו יוכל לדבר. מי שאני קורא בשמו ולא נמצא באולם, יפסיד את זכות הדיבור. חבר הכנסת מסעוד גנאים, אדוני מעוניין לדבר? בבקשה. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, תחילה אני רוצה לשבח את חבר הכנסת יעקב מרגי על הצעת החוק. הצעת החוק הזו באה כדי לתת מענה. מערכת החינוך מתפתחת. יש גופים אחרים, יש הרבה ספקי חינוך שהם מחוץ לכותלי בית-הספר. מבחינת הסמכות הם אינם בסמכות משרד החינוך וגם לא בסמכות הרשות המקומית. לכן, כאשר בא עובד או פקיד שמופעל מגוף חיצוני, לא הרשות ולא משרד החינוך, אתה צריך גם לתת מענה בקשר העניין המשפטי, בעניין כל העבירות שלפעמים קורות בין כותלי בית-הספר. הדוגמה הזו רק מראה עד כמה מערכת החינוך מתפתחת, אבל לצערי הרב, יש הרבה בעיות, יש הרבה פרצות שעד עכשיו לא נתנו להן את המענה הראוי. והצעת החוק שלפנינו היא אחת מאלה הנותנות מענה – לבעיה שהזכרתי. תודה ומברוכ, יעקב מרגי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת איימן עודה – איננו; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו; אחמד טיבי – איננו; עאידה תומא סלימאן – כנ"ל. עבד אל חכים חאג' יחיא מעוניין לדבר? בבקשה, אדוני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק טוב. חוק שאנחנו תומכים בו. חוק – טוב מאוחר מאשר אף פעם לא. אז ברכות. אבל אני אדבר על נושא אחר: נושא ההצתות וההסתות ומה שקרה בימים האחרונים. ההצתות שהיו, הבעירה שהייתה היא אסון, ואסון בקנה מידה לאומי. אסון לנו כערבים, אסון ליהודים ואסון של המדינה. אבל להסיט את תשומת הלב מהכישלון של הממשלה אחרי ועדת החקירה שהייתה אחרי אסון הכרמל – הפעם, ברוך השם, לא היו פגיעות בנפש, קודם כן היו. אבל רק בנס לא היו פגיעות בנפש. כאילו זו לא תוצאה של חוכמה של מישהו שהפעם לא היו פגיעות בנפש, והפגיעות ברכוש הן גדולות מאוד. ואז בממשלה, וראש הממשלה, התחילו להסיט את תשומת הלב מהכישלון של אי-יישום ההמלצות של ועדת החקירה שהייתה לפני שש שנים; להתחיל לחפש אויב שאיננו, להתחיל לדבר על הצתות – בהנחה שהיו הצתות, שזה לא מקובל ואנחנו נגד, ואנחנו גם הראינו שבאסון הזה לא היה הבדל בין ערבים ליהודים, כי השרפות גם כמעט הגיעו לבתים של כמה יישובים ערביים. התגייסנו, גם ראשי רשויות, וגם התנועה האסלאמית, שאני חבר בה, שהקימה מטה לשעת-חירום, מוקד: אנשים התקשרו, אמרו שהם מוכנים לקבל אליהם, לבתים שלהם, אנשים שהוצאו מבתיהם בגלל השרפה, וכיוונו אנשים לבתים של ערבים. ואנשים שהגיעו לכפרים שלנו, בילו את הלילה וחזרו בבוקר. אז כל זה, להסיט את תשומת הלב והסתה נגד ערבים, זה כבר מוגזם. עכשיו, בנוסף באו ודיברו: טרור, טרור, כדי להרגיע את האנשים מהכישלון הזה – אתם תקבלו פיצויים. ובסוף, ראש הממשלה בא ואמר – נתניהו חזר בו בסוף, הוא חזר בו מהשימוש בתואר "פעולות טרור" בבואו לתאר את השרפות. העמדה החדשה של נתניהו היא לא מפני שהוא חזר בו, מפני שהוא חשב עוד פעם, חזר ואמר: טעיתי; הודה, ובא מצד כזה אצילי, הודה בטעות ואמר: הם אזרחים, אזרחים שגם דואגים למדינה וגם דואגים לארץ – כי זו הארץ שלנו, אלה הערים שלנו, זה הנוף שלנו, אלה המקומות שאנחנו מבלים בהם. הוא לא חזר בו בגלל אצילות או מחוסן מוסרי כזה, אלא השקר שלו – הוא חזר בו ממנו כי הוא ידע שההצהרה הזאת מחייבת את אוצר המדינה בתשלומים גדולים. לכן הוא רצה לשנות את העמדה כך שאנשים, אחרי שהבתים שלהם נשרפו בגלל רשלנות של המדינה שלא הייתה מוכנה – הוא אומר: לא, בואו נחקור ובואו נחכה, וחזר בו. לכן אני אומר שאם הנושא הזה – והוא בטוח לא עניין של איבה, אלא זה אסון טבע, והמדינה יכולה לפצות את הנפגעים גם על אסונות טבע. אז בואו נשים את האסון הזה תחת הכותרת של אסון טבע, ולא איבה ולא כלום, והחקירה, אם אנשים עשו את, זה אפילו ברשלנות – ואת זה אמרתי בערוץ הראשון ביום שישי בבוקר, כשדיברתי על חדר המצב שהקמנו; אני דיברתי על זה שמי שאשם, ואפילו ברשלנות, שיביאו אותו לדין – – <מירב בן ארי (כולנו):> מאיפה אתה יודע? מאיפה אתה יודע? רשלנות? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – אבל להסית נגד אוכלוסייה שלמה זה שקר, וזה כזב, וזה הסתה, ויש מקום לפצות את כל האנשים שנפגעו על-ידי הגדרת האסון כאסון טבע. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת חנין זועבי – לא נמצאת. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> היושב-ראש, כמה דוברים יש? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עוד שלושה-ארבעה – אם יהיו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש, אני מצטרף לברכות לחבר הכנסת מרגי על החוק החשוב הזה, שיש לי הזכות להיות, יחד אתו, אחד המצטרפים לתמיכה במהלך הזה, וגם לברך את המועצה לשלום הילד, שסייעה בקידום הרעיון והפתרון הזה. אבל אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שמבחינתי זה חוק שעדיף היה שלא נזדקק לו, ואני מתכוון כמובן לאו דווקא לצד של העבירות, שבוודאי אף אחד מאתנו לא רוצה לראות, אלא לעובדה שבמערכת החינוך היום יש לא-מעט אנשים שאינם עובדי מערכת החינוך, והחוק בעצם נועד לתת פתרון לעבירות שנעשות על-ידי האנשים האלה. ואני מנצל את ההזדמנות שאני עומד כאן על הבמה, אדוני יושב-ראש ועדת החינוך – אני לא רואה את הממשלה כאן, אבל אני בכלל לא רואה את הממשלה בשום – יש ממשלה? <יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):> הוא פה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> השר לוין נמצא כאן. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> השר לוין, כן. אדוני היושב-ראש, אני שמתי לב לתופעה, ששרי הממשלה בקדנציה הנוכחית לא גאים בחברותם בממשלה, לכן הם לא יושבים מסביב לשולחן הזה. הם תמיד מתחבאים באיזו פינה צנועה בקצה. השר לוין הוא אומנם איש צנוע, אבל – – – <שר התיירות יריב לוין:> שוב אתה לא רואה את המציאות, חבר הכנסת חנין. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אבל המציאות מתחבאת, אדוני השר לוין, אתם מתחבאים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חשבתי שהשרים רוצים להיות מומחים, לכן הם יושבים בתאי מומחים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> בתאי המומחים. בכל מקרה, אני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי לאחל לכולנו שהאנשים שעובדים במערכת החינוך יהיו עובדי מערכת החינוך, עובדים של המדינה, של הרשויות המקומיות, עובדים של מערכת החינוך. זו הדרך הנכונה, זו הדרך הראויה, וכשנגיע לרגע הזה אנחנו לא נזדקק לחוקים ולפתרונות שנוגעים בעובדים שאינם עובדי מערכת החינוך. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף ג'בארין – בבקשה, אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> תודה, כבוד היושב-ראש, בענייני החינוך אני רואה כאן גם – יושב-ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת יעקב מרגי, כפי שאתה בטח יודע, אחת הסוגיות המרכזיות שהציבור הערבי מעלה בתחום החינוך היא שאין הנהגה חינוכית מקצועית ערבית בתוך משרד החינוך, שתנהל את החינוך הערבי ושתהיה שותפה לקביעת החלטות בתוך משרד החינוך. בתוך החינוך היהודי יש חינוך ממלכתי-דתי, ולחינוך הממלכתי-דתי יש מועצת חינוך ממלכתי-דתי מצוינת. בחינוך החרדי יש מינהלת לחינוך החרדי, שגם מנהלת כמעט באופן אוטונומי את החינוך החרדי. מה קורה בחינוך הערבי? חינוך של 25% מהתלמידים בישראל, שיש לו ייחוד תרבותי, ויש לו ייחוד לשוני, ויש לו ייחוד דתי, ויש לו ייחוד לאומי, דווקא שם אין מועצה חינוכית שתנהל את מערכת החינוך הזאת בצורה שגם תענה על הייחוד של המערכת ועל הצרכים שלה. אני רוצה להגיד לכם שבעניין הזה אנחנו מעלים דרישה שלפחות מה שקיים בממלכתי-דתי יהיה קיים גם בממלכתי הערבי. מה הבעיה? מדוע מה שטוב לחינוך הממלכתי-דתי לא יוכל להיות טוב גם לממלכתי הערבי? ולכן, מה שאנחנו אומרים – צריך פשוט לקחת את אותם הסעיפים מחוק חינוך ממלכתי וליישם אותם בכל מה שקשור לחינוך הערבי. אבל אני רוצה להגיד עוד משהו חשוב, ידידי חבר הכנסת מרגי. ב-1996 נחקקו תקנות שהקימו מועצה מייעצת לחינוך הערבי. מועצה מייעצת, לא מועצה פדגוגית, כפי שאני הייתי רוצה, לא מועצה כמו של הממלכתי-דתי. מייעצת, רק מייעצת לשר. המועצה הזו אוישה ב-1996, עבדה אולי כמה חודשים, ואחר כך הפסיקה להתקיים, ועד היום, אנחנו כמעט 20 שנה מאז הותקנו התקנות, תקנות החינוך הממלכתי, שמדברות על הקמת מועצה מייעצת לחינוך הערבי, וזה 20 שנה המועצה הזאת לא מאוישת. אחת המשימות הראשונות שלקחתי על עצמי בכנסת זה לדאוג לכך שהמועצה הזאת תאויש וימונו בה אנשים שהם ראויים, אנשים מקצועיים. לפני שנה פניתי לשר החינוך – שנה, ועד היום אנחנו לא מקבלים שום התייחסות עניינית. בשבועות האחרונים אני פניתי גם ליועץ המשפטי לממשלה והפניתי את תשומת לבו לכך שמשרד החינוך אינו מקיים, פשוט, את תקנות החינוך. מבחינתנו זה הרע במיעוטו. הרע במיעוטו זה להקים מועצה מייעצת לשר החינוך. אבל אפילו בזה כנראה משרד החינוך נוקט סחבת ולא מיישם את הוראת החוק. ולכן אני מסכם ואומר: אני מקווה שנוכל למצוא כאן תמיכה ברעיון הזה, של הקמת מועצה ממלכתית ערבית של זרם חינוכי בתוך משרד החינוך, שתנוהל על-ידי אנשי מקצוע מהחברה הערבית; בדומה לממלכתי-דתי, אבל בדומה גם לחרדי. בינתיים, עד שנגיע לזה, לא ייתכן שאם יש תקנה בתקנות החינוך שקובעת הקמת מועצה מייעצת – לא ייתכן שגם את התקנה הזאת לא מקיימים כבר 20 שנה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת באסל גטאס – בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך. בבקשה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, במציאות קולוניאלית, השלטון, הכוח השליט, אחת המשימות המרכזיות שלו – בהיסטוריה – זה לנתק את הילידים מהקשר עם המרחב הציבורי; במקרה שלנו, עם הטבע, עם המקומות הפתוחים. אני זוכר, בילדותי, היינו יוצאים למסעות בהרים, בוואדיות, במעיינות מסביבנו, זה היה אך טבעי; זו אימא אדמה, שלנו, המרחב הפתוח שלנו, מטעי עץ הזית שלנו, הוואדי, הנחל. הכול השתלטו עליו, קרן קיימת מכאן, שמורות טבע משם. הדור השלישי אחרי הנכבה בעצם מצא את עצמו זר. הקשר המרכזי שלו זה הקשר עם הכפר. גבולות הכפר או היישוב הערבי הפכו להיות הגבולות שלו עצמו; יותר, הקשר עם הטבע היה כביכול הקשר עם האחר. אתה, כבר החורש לא שלך, זה של קרן קיימת; הוואדי, הנחל, המעיינות, הם לא שלך. ואז הייתה עלינו משימה מרכזית להמשיך לחנך את הדור הצעיר – כבר לא מובן מאליו הקשר לטבע; זה כבר לא היה מובן מאליו שעצי הזית הם שלנו, שההרים האלה הם גם שלנו, שזו המולדת שלנו. אבל את זה, אתה יודע מה, אתם יודעים מה? את זה יונקים עם חלב האם. זה דבר שעובר בירושה, בגנים. כל פעם אני הייתי מופתע שהדורות הצעירים שמרו את היחס הזה לאדמה, את היחס הזה למקומות הפתוחים. ולכן, כשבאים נתניהו או השרים שלו למיניהם ומאשימים את הערבים בשרפה ובהצתות של המקומות האלה, הם פשוט לא יודעים כמה הם שקרנים, כמה הם רחוקים מהמציאות. דווקא מי שמצית הוא מי שאין לו קשר עמוק לטבע, לאדמה. אני אקרא לכם לקט של כותרות מהעיתונים, ואתם תשפטו. אם תביאו לי לקט מהעיתונים בדומה למה שאני אקרא לכם – אני ממש מאתגר אתכם: "גל הצתות: מתנחלים שרפו שדות פלסטינים". כותרת אחרת: "מתנחלים הציתו שדות של פלסטינים בגדה: בפעולה שהוגדרה על-ידם כ'תג מחיר' הציתו מתנחלים שטחי חקלאות, במחאה על פינוי מבנים במאחזים, ויידו אבנים לעבר פלסטינים". מפנים להם מאחזים בלתי חוקיים – נוקמים באדמה, נוקמים בשטח הפתוח, עוקרים עצים. "מתנחלים הציתו שדה ויידו אבנים לעבר פלסטינים" – כותרת אחרת. "מתנחלים הציתו בית בכפר ליד רמאללה"; "לאחר פינוי מעוז-אסתר ורמת-מגרון: מתנחלים שרפו שדה פלסטיני וחסמו כבישים"; "תיעוד וידיאו: מתנחל מצית שדה בכפר בורין"; "מתנחלים הציתו שדות קוצים באזור חוות-גלעד"; "זו השבת השנייה שמתנחלים מיצהר שרפו, ירו ופצעו בנוכחות חיילים, שעמדו מנגד"; "מתנחלים תקפו תלמידות פלסטיניות והציתו שדות". זה לקט של כותרות מהעיתונות הישראלית, ואלה מתנחלים שכביכול נמצאים שם בשליחות האל. איזה אל זה ואיזו דת זו, שמתירים לאנשים כאלה להצית את הטבע ואת האנשים? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת באסל גטאס. חבר הכנסת אוסאמה סעדי – אינו נוכח; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – מוותר. רבותי, אם כן, אנחנו עוברים כעת להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 9), התשע"ז–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. קריאה שנייה. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–5 – 30 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 30 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 9), התשע"ז–2016, עברה בקריאה השנייה. וכעת אנחנו נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 32 נגד – אין נמנעים – אין חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 9), התשע"ז–2016, נתקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 32 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק פיקוח על בתי-ספר (תיקון מס' 9), התשע"ז–2016, עברה בקריאה שנייה וקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. לפרוטוקול, חבר הכנסת אכרם חסון מצטרף כתומך בהצעת החוק הזו. <הצעת חוק העונשין (נשיאת מאסר בעבודות שירות – הוראת שעה), התשע"ז–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1091); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק העונשין (נשיאת מאסר בעבודות שירות – הוראת שעה), התשע"ז–2016, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק העונשין (נשיאת מאסר בעבודות שירות – הוראת שעה), מ/1091 – קריאה ראשונה. גברתי, אני מתכבד להביא בפניכם היום לקריאה ראשונה את הצעת חוק העונשין (נשיאת מאסר בעבודות שירות – הוראת שעה), התשע"ז–2016. בהחלטת הממשלה מס' 3767 מיום כ"ה בתשרי התשע"ב, 23 באוקטובר 2011, מינתה הממשלה את הוועדה לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים בראשות שופטת בית-המשפט העליון בדימוס דליה דורנר. כחלק מהמלצות הוועדה, שעסקה, בין השאר, בענישה בדרך של ריצוי מאסר בעבודות שירות, הוצע להרחיב את השימוש בענישה בקהילה כתחליף לעונשי מאסר קצרים, תוך שמירה על עקרון ההלימה בין חומרת העבירה לעונש הקהילתי שיוטל על העבריין. חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת יעקב פרי, בהתאם לכך מוצע לקבוע בהוראת שעה למשך שנתיים כי משך המאסר שבית-משפט רשאי להמירו בעבודות שירות יהיה מעתה תשעה חודשי מאסר ולא שישה חודשי מאסר. תיקון החוק צפוי להביא לצמצום השימוש במאסרים במקרים שבהם המאסר אינו הכרחי לצורך הגבלת יכולתו של העבריין לבצע עבירות, וכן לגבי עבריינים שהמסוכנות שלהם לחברה אינה גבוהה. כמו כן, גברתי היושבת-ראש, מטרת השימוש בחלופת מאסר זו היא להגדיל את הסיכוי שהנאשם ישוקם וישתקם ולאפשר לו לחזור לחיים תקינים. אני מבקש מחברי חברי הכנסת – זו הצעת חוק ראויה, טובה, חברתית – לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק משפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה לכם, חברי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. אנחנו עוברים כעת לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אוסאמה סעדי. כעת הזמן להודיע כי רשימת הדוברים נעולה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, כמובן, אנחנו מברכים על הצעת החוק של הממשלה. אני רוצה להגיד לחברי ששאלו אותי: מאיר, אני הגשתי את אותה הצעת חוק בחודש יוני בשנה שעברה, וביקשתי להעלות את הרף משישה חודשים לתשעה חודשים, ולכן כמובן אני שמח ומברך על שסוף-סוף הממשלה מקדמת הצעת חוק זו. היא הצעת חוק ראויה. אני הייתי עורך-דין במשך כ-25 שנה, ואני ראיתי שעבודות השירות – ותדעו לכם שלפעמים כדאי לקבל מאסר יותר מאשר עבודות שירות. אתה יודע למה? אתה לא יודע. אם אתה מקבל עבודות שירות לחצי שנה, אתה צריך לרצות שישה חודשים. מלאים. אם אתה מקבל מאסר של חצי שנה, אתה יכול לקבל שליש, ואז אתה יכול להשתחרר עם הניכוי המינהלי – אתה משתחרר בשלושה חודשים וחצי. כך שיש אסירים שמבקשים ללכת לבית-סוהר ולא לעשות עבודות שירות. אבל באמת, אם אנחנו מדברים על נאשם שהסתבך לראשונה, וזאת העבירה הראשונה שלו – ואנחנו יודעים מה המצב בבתי-הכלא: צפיפות; הסיכוי שתחזור לשם הוא גדול פי-כמה, אם אתה נכנס, במיוחד לתאים של הפליליים, שאנחנו יודעים מה המצב שם מבחינת צריכת הסמים וכל הדברים האלה, והצפיפות היא נוראית – ואנחנו ביקרנו בחלק מבתי-הכלא – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> 72%. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כן, 72%. לכן אני אומר: הכי ראוי, במצב שמישהו מסתבך לראשונה עם החוק, מי שהוא בן-אדם נורמטיבי, ואנחנו מדברים על עבירות קלות, שהעונש שבית-המשפט מטיל היה עד חצי שנה – ועכשיו זה עד תשעה חודשים – חלק מזה יכול להיות מאסר בפועל, וחלק מאסר בעבודות שירות, אבל כהזדמנות ראשונה, וכדי באמת לעזור בשיקומו, ושלא יחזור על מעשי עבריינות בעתיד, אני חושב שכדאי לעודד את עבודות השירות. מה גם שהבן-אדם, האסיר, עושה עבודות למען הציבור – אם זה בבתי-חולים, בבתי-אבות, והוא באמת הולך יום-יום מ-08:30 עד 16:30. אני מברך את הממשלה שהביאה את הצעת החוק הזאת, ואני אמזג את הצעת החוק שלי עם זו של הממשלה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. שלוש דקות, אדוני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן אל-רחים. כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת – אני לא רואה שר, אבל בסדר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> השר נמצא באולם, הוא רק נמצא שם. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסדר. הצעת החוק הזאת היא מאוד טובה ומאוד עוזרת לציבור, כי נוסף על מה שאמר חברי אוסאמה, יש אנשים שאם הם ייכנסו לבית-סוהר הם רק יתקלקלו, כי פשוט, ההשפעה של אנשים בבית-סוהר – לפעמים זו עבירה קלה, של מעידה מסוימת, והם לא עבריינים, זה לא האופי שלהם, ולכן אם הם ייכנסו לבית-סוהר זו תהיה טראומה, והם יושפעו מאסירים שהם עבריינים בפועל, ואז כל החיים שלהם, אחרי בית-הסוהר, יהיו אחרים לגמרי, והם רק יהיו נטל על הציבור אחר כך. אבל עבודת שירות גם יכולה להוסיף תרומה מסוימת, ואז הוא גם יבין את המסר – מטעויות. נוסף על כך, זה גם יכול להוביל אותו לתרום לציבור אחרי שהוא משתחרר, וזה ייכנס אולי לטבע שלו, שהוא יוכל לעזור. החוק הזה, אמרנו שאנחנו תומכים בו, אבל יש לנו דברים אחרים שעולים במדינה, וזו הסתה – הסתה שבאה מרבנים. לא יכול להיות שאנחנו נשמע את אותו רב של צפת, שכל פעם הוא מסית ומסית, וכאילו הוא זה שקובע במדינה, ופסקי ההלכה שלו הם מה שצריך ליישם, כאילו לא קיימת מדינה, אין חוק, אין משטרה, אין חקירות. והיציאה האחרונה שלו: הוא מבקש, פונה לציבור, שמי שיהיה חשוד שהוא מתכוון להצית, צריך לירות בו, צריך להרוג אותו. מי שמתכוון. אז בואו נדע איך הוא ידע, או איך אזרח רגיל ידע, שפלוני מתכוון להצית. אם אנחנו פוגשים אותו בכביש ומוצאים שיש לו מצית – אז יכול להיות שיש לו כוונה. אז להרוג אותו? מי שעובר במקום וחונה ליד איזו חורשה או משהו – אז יכול להיות שהוא מתכוון להצית? אז להרוג אותו? אז למה על ההסתה הזאת המדינה לא חוקרת, ומחפשת מילה, אולי, שיכולה להתפרש לכיוון של הסתה – אותו צריך להכניס לבית-סוהר. וגם ראש הממשלה וגם שרים וגם ממשלה וקואליציה – כולם מתגייסים להסית נגד כל האוכלוסייה הערבית, כי חשבו שהמילה הזאת, אפשר לפרש אותה כהסתה. לכן, הגיע הזמן שגם בממשלה יבינו שהם הממשלה של כל האזרחים, ולא של חלק מהאזרחים, והיא צריכה לשרת את כולם, ולא להסית נגד חלק ממנה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. תודה רבה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, מוותר. אתה פשוט לא במקום, אז אני לא עוקבת אחריך. חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת. חברת הכנסת רויטל סויד – בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני השר, חברי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, אנחנו נמצאים כבר כמה ימים מאוד אינטנסיביים בדיון על חוק ההסדרה. ואני הייתי קוראת לו לא חוק ההסדרה, אלא חוק ההונאה, ולא רק חוק ההונאה, אלא חוק שלא רק שלא בא לעשות סדר, אלא הוא עושה בלגן מאוד מאוד גדול, ובעיקר, אבל בעיקר, יוצר שקר בנפשם של המתיישבים ביהודה ושומרון, ובמיוחד תושבי עמונה. לכאורה אנחנו יושבים על חוק שאמור להסדיר את התיישבותם של תושבי עמונה, 20 משפחות. אלינו לוועדה מגיעים נערים, נערות, משפחות שיושבים שם ומדם לבם – בטוחים במאת האחוזים שאם רק נחוקק את החוק הזה, ואם הוא רק יעבור, לא יפנו אותם. ואף אחד לא אומר להם שם, בקואליציה, בממשלה, שזורים להם חול בעיניים, שהחוק הזה, גם אם הוא יעבור, הוא חוק שלא יגרום לכך שהם לא יפונו, כי הם יפונו. ואני פונה אל ראש הממשלה, ואל הממשלה, ואל חברי הבית היהודי, ואל חברי הליכוד, ושואלת אתכם: למה אתם לא מקבלים החלטה, אחת ולתמיד, מה מעמדם של השטחים ביהודה ושומרון? תחליטו, אתם מספחים? אתם רוצים מדינה דו-לאומית? אתם רוצים שתי מדינות לשני עמים? מה אתם עושים? נותנים לתושבים שם תחושה שהכול הולך להסתדר, ושום דבר לא הולך להסתדר. הרי אתם יודעים שאין יועץ משפטי אחד שלא אומר שהחוק הזה הוא אנטי-חוקתי; היועץ המשפטי לממשלה, שאמר שלא יוכל להגן עליו בבג"ץ; היועץ המשפטי של הכנסת, ועכשיו גם היועץ המשפטי של ועדת החוקה. בכנסת ישראל מחוקקים חוק אנטי-חוקתי? ומה החוק הזה אמור לעשות? להוביל אותנו אחר כבוד, את המנהיגים שלנו, אתכם, לבית-הדין הבין-לאומי בהאג? אז אולי הגיע הזמן, אחת ולתמיד, לקבל החלטה מה מעמדם של שטחי יהודה ושומרון, ולא לקחת הצעת חוק פרטית, לתת לתושבים תחושה שהכול יהיה בסדר – כששום דבר לא יהיה בסדר, לתת להם להגיע לוועדה – ולבנו אתם, כשהם יושבים שם ומספרים על החיים שלהם שם – ולהעביר חוק אנטי-חוקתי? ואת מי נאשים אחר כך? מי יהיה האויב שלנו? מי יהיה זה שבסוף נאמר ונגיד לו שהוא זה שטעה, שהוא זה שהוא האויב שלנו? כמובן, בית-המשפט העליון, בג"ץ, זה שלא ייתן לחוק האנטי-חוקתי הזה לעבור. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה. באופן מוזר אני רוצה לדבר על החוק הזה. אבל אני רוצה לומר לחברתי רויטל סויד, אני אומרת: למה אנחנו שואלים? שיספחו, שיביאו הצעת חוק לכנסת. שיספחו, בואו נראה. אני אומרת לכם, אני מציעה – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אבל שיעשו, שיעשו משהו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני מציעה לחברי – בואו נביא לוועדת שרים לענייני חקיקה, בואו נביא הצעת חוק לסיפוח יהודה ושומרון. בואו נראה את ועדת השרים לענייני חקיקה, מה היא עושה במצב הזה. זה מה שאני אומרת. אני מציעה לכל סיעות האופוזיציה; חברי חבר הכנסת פרי, אני חושבת שהגיעה השעה. בואו נראה. אם הם רוצים לספח, אנא ספחו. בואו, חבל באמת על הסיפוח הזוחל הזה שלא הולך לשום מקום, לא מכוון אותנו לשום דבר. אבל כמו שאמרתי, אני רוצה דווקא לדבר על הצעת החוק הזאת. התלבטתי מאוד בשאלת התמיכה: האם כשהעונש שניתן על-ידי בתי-המשפט הוא תשעה חודשים ולא שישה חודשים, כפי שהיה עד עתה, האם זה הולם שבעבירות כמו הטרדה מינית, למשל, או בכלל עבירות על הסקאלה של הניצול המיני שאינן עולות כדי תקיפה מינית או אונס – שהעונשים עליהן יותר חמורים – האם ראוי שבמצבים האלה יוכל בית-המשפט להחליט שהוא ממיר את העונש בעבודות שירות? יש עוד עבירות לא מבוטלות בספר החוקים שעולות כדי עונש של תשעה חודשים. שאלתי את עצמי את השאלה הזאת. ואז אמרתי לעצמי: בעצם, הרי למה מביאים את הצעת החוק הזו? כי בסופו של דבר בתי-הכלא במדינת ישראל מלאים, אולי מלאים מדי. והתנאים בבתי-הכלא הישראליים אינם טובים. אבל הדבר שהכי צריך להטריד את כולנו היום במליאה הוא העובדה ששיעורי החזרה לפשיעה הם מאוד מאוד מאוד גבוהים. אתם רואים מה הנתונים של הרשות לשיקום האסיר מראים. הנתונים מראים שלא מצליחים לשקם אסירים, לא מצליחים להוציא אותם ממעגל הפשיעה ולא מצליחים להוציא אותם ממעגל העוני וממעגל החובות. אנחנו מדברים פה על האסירים, כי מדובר פה בעונשים, אבל בסופו של דבר אנחנו מדברים על משפחות, על משפחות שמחוברות לאסירים. ואני שואלת את עצמי את השאלה, האם לא הגיעה השעה שאנחנו נתייחס לדברי האלה יותר ברצינות? הרי האנשים האלה, לפחות חלק ניכר מהם, הם אנשים שבסופו של דבר אנחנו לא רוצים שיחזרו לבתי-הכלא. מי שהם מה שנקרא רצידיביסטים, הם חוזרים למקום הפשע והם שוב ושוב פושעים, הם ממילא ימצאו את עצמם מחדש בכלא. אבל מדינת ישראל צריכה לשאול את עצמה על המדיניות וצריכה לשאול את עצמה על השיטה: מהי השיטה שבה אנחנו רוצים לנהוג ומה אנחנו רוצים שיקרה כאן. בסופו של דבר, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מוציאים אנשים ממעגל הפשיעה ולא פותרים את זה על-ידי זה שאנחנו מאפשרים שבמקום שבשישה חודשים הם יקבלו עבודות שירות, גם בתשעה חודשים יוכלו לתת עבודות שירות. אני חושבת שזה פתרון לא מתאים, הגם שהוחלט בסיעה שלי לתמוך ואני אלך עם הסיעה שלי. אבל אני חושבת שהגיעה השעה לשאול את עצמנו שאלות הרבה יותר משמעותיות בנושא הזה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת דב חנין. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, גברתי היושבת-ראש. הצעת החוק שבפנינו היא מהלך נכון. ראוי לאפשר יותר שימוש בכלי של עבודות שירות, עבודות לתועלת הציבור. זה מהלך שצריך היה לעשות אותו מזמן וטוב שהוא מגיע. טוב מאוחר מאשר אף פעם. גם בן-אדם שנידון לתשעה חודשי מאסר, צריך לפתוח בפניו את האופציה של מיצוי העונש בצורה של עבודות לתועלת הציבור ובצורה של עבודות שירות. זה מהלך נכון. בתי-הסוהר, עמיתי חברי הכנסת, הם לא הפתרון לבעיות של פשיעה. במקרים רבים, כשאנחנו מדברים על עבירות קלות יחסית, לשלוח אדם לכלא זה אומר דווקא להכניס אותו למסלול של פשיעה. ולכן, הרחבת האופציה שמאפשרת לנו ענישה בלי כלא היא מהלך מאוד מאוד נכון. אבל אני לא יכול היום לעמוד כאן על הדוכן מבלי להתייחס לחדשה המדאיגה והמצערת שהתפרסמה הבוקר על התפטרותו של עוד יושב-ראש של הרשות לשיקום האסיר. <קריאה:> נכון. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ומה שקורה בתחום הרשות לשיקום האסיר זה פשוט שערורייה מתמשכת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אתה צודק, נכון. אבל מה – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> שליש מהאסירים בישראל זוכים לשיקום. אתם מתארים לעצמכם את הדבר הזה? זה אומר שרוב האסירים שמסיימים את שהותם בכלא לא זוכים לשיקום. המערכת הזאת, שהיא מערכת שבסופו של דבר חוסכת כסף; היא מאפשרת לאנשים להשתלב בחברה; היא מאפשרת לאנשים להשתלב בחברה בצורה ראויה, בצורה טובה, בצורה תקינה; היא מונעת רצידיביזם, חזרה לעבריינות – המערכת הזאת לאורך שנים מתוקצבת בחסר קיצוני. התוצאה היא – כל המערכות התומכות שנועדו לאפשר לאנשים, לאחר סיום העונש שלהם, לחזור לחברה ולתפקד בחברה בצורה ראויה, כל המערכות האלה למעשה נמצאות בדיאטה רצחנית, ובפועל בקריסה מעשית. לכן אני שמחתי על כך שדווקא משרד האוצר מציג לנו את החוק החשוב הזה. אני לא רואה את סגן השר אתנו. מי מייצג את הממשלה הפעם, אתנו? <היו"ר טלי פלוסקוב:> השר יריב לוין נמצא אתנו. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> השר יריב לוין. אז השר יריב לוין בוודאי, אדוני בתור חבר הכנסת, יושב-ראש, או ממלא-מקום יושב-ראש ועדת השרים לענייני חקיקה, ומי שהסוגיה הזו בוודאי מוכרת לו, אני פונה אליך, בהיעדרו של משרד האוצר כאן מהדיון, כדי לנקוט צעדים לסייע למערכת הזאת של שיקום האסיר. זו מערכת שבסופו של דבר עובדת על כסף מאוד קטן, אבל המשמעויות שלה – גם המשמעויות החברתיות, גם המשמעויות האנושית, גם המשמעויות המשפטיות וגם המשמעויות הכלכליות – הן מאוד מאוד גדולות. ולכן, הכסף הקטן הזה, שחסר היום לרשות לשיקום האסיר, יכול לעשות הבדלים גדולים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אני פונה לממשלה, לעשות את מה שניתן כדי שהמערכת הזו תוכל לעבוד, ולעבוד בצורה טובה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת זוהיר בהלול, אני מבינה שאתה בכיוון לכאן, נכון? הבנתי. בבקשה, אדוני. <קריאה:> הוא אומנם קצת מדדה, אבל הוא מגיע. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, הוא כבר לקח בחשבון שכל מי שרשום לפניו לא נמצא באולם. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> חברות וחברים, לפני שעה קלה נשכתי את שפתי לא באופן מטפורי, אלא באמת ובתמים. כי לא ידעתי שגם לנשיכה יש דציבלים, כמו שלתפילה של המואזין יש דציבלים, וכמו, למשל – מר יענקל'ה פרי, מר יענקל'ה פרי – וכמו, למשל, כאשר השופט לנדוי דיבר על לחץ פיזי מתון, אז גם הוא מדרֵג, מדרג ודירג את העינוי לדציבלים. אז אני נשכתי יתר על המידה על שפתי ונשכתיה בצורה כמעט בלתי ניתנת לאיחוי, לפחות במשך שלושה ימים. מדוע אני נשכתי את שפתי? מכיוון ששמעתי את עדותו, את העדות של אחד מתושבי אום-אלחיראן, שהגיע אלינו לסיעה לדבר על כאבו הרב ועל העובדה שאום-אלחיראן עומדת להתפנות. אני יודע שאום-אלחיראן זה שם שכבר ממאיס את עצמו על הציבור הישראלי, ובעיקר על יושבי הבניין הזה. ובכל זאת, אני מוצא אסוציאציה כמעט מאגית בין סיפור ההסדרה של עמונה לבין האי-הסדרה של אום-אלחיראן. לצערי הרב, גם מדרוג האנשים בישראל והאזרחים הוא מדרוג של דציבלים. יש כאלה שנמצאים בתחתית הסולם, והיום התפרסמו תוצאות סקר של כנס שדרות: הערבים נמצאים בתחתית הסולם, הם המאוסים ביותר על הציבור הישראלי; מעליהם השמאלנים ומעליהם אולי עוד אנשים מוקצים מחמת מיאוס. חבל לי, כי אם מנסים להסדיר את עמונה, עם 20 משפחות, מדוע אי-אפשר להסדיר את אום-אלחיראן? 1,000 בני-אדם, אזרחי מדינת ישראל, כמה מהם שירתו בצבא ההגנה לישראל. והם עומדים לצאת מפונים ומדממים ממקום מגוריהם, ואף אחד לא מזדעזע ומדינה כמנהגה ממשיכה לנהוג. אלה אנשים שבית-המשפט – אומנם בית-המשפט העליון – פסק על פינוים. אבל גם בעמונה בית-המשפט העליון פסק על פינוים, ולא הוא הדבר, כיוון שכנסת ישראל מזדעקת כדי לעמוד לצדם. מדוע כנסת ישראל איננה נזעקת כדי לעמוד לצד תושבי אום-אלחיראן? הפרשנות אצלכם והמוסר שלכם, שיזדעזע לפחות פעם במושב הזה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת עפר שלח – מוותר. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת. חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת. חבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת אלעזר שטרן, אתה מוותר? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מדבר. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תודה, גברתי היושבת בראש, עמיתי חברי הכנסת – שר לא צריך; אם הוא לא מכבד אותנו, אני לא צריך להגיד "כבוד השר". <היו"ר טלי פלוסקוב:> השר נמצא. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני רואה, הוא שם בפינה, זה בסדר. למה שאני אתייחס? את יושבת כאן, הם יושבים כאן. החוק הזה, שאני בעדו, הוא חוק שמזיז קצת בין מידת הדין למידת הרחמים, לטובת מידת הרחמים, בעצם זה שהוא נותן לבתי-המשפט את הזכות ללכת גם בין שישה חודשים לתשעה חודשים, ואני לא חושש שמא ייפגעו מזה אזרחי מדינת ישראל החופשיים, מזה שמי שהיה צריך לשבת – יושב בחוץ, כיוון שאני סומך בעניין הזה על שופטי ישראל. גם בעניין הזה אני סומך על שופטי ישראל. אבל בהקשר הזה, של הזזת המטוטלת לטובת מידת הרחמים, אולי קצת על חשבון מידת הדין, אני קורא פה לשר האוצר, על נפגעי השרפה בכרמל – ואנחנו עסוקים כל הזמן בלשפוט את השרפות, איזה שרפה זה מעשה טרור ואיזה שרפה זה נזקי טבע – שיזרים קצת שלווה לאלה שביתם נשרף, שמצד אחד הם לא מבוטחים ומצד שני אולי גם אצלם השרפה לא הייתה עניין של טרור, אלא עניין של טבע, ולא ישלח אותם לבתי-משפט להוכיח, אולי, שהייתה זאת רשלנות המדינה, שלא עשתה שבילי אש או שלא טיפלה יותר מהר. אני חושב שהעניין הזה הוא ישים ובר-פתרון, כך שאנחנו נוכל להודיע – שר האוצר, שאני מוכרח לשבח אותו על התפקוד שלו עד עכשיו, ועל המעשים שלו לטובת הנפגעים עצמם, יוכל גם להשרות שלווה על מי שביתם נשרף ולא ממעשה טרור. נוצר פה כבר סוג של – אנחנו עכשיו כאילו מחכים שהמשטרה תגיד לנו על כמה שיותר פעולות שהיו טרור. למה? כי אז יותר אנשים יקבלו פיצוי. אני חושב שזה גורם אולי להחשיד גם יותר אנשים. גם ככה יש מספיק אנשים מוסתים שגרמו לשרפות האלה. אני לא מקל, זה מעשה חמור מאוד, אני רק חושב שעצם זה שאנחנו לא מגדירים, או משאירים את הספקות האלה – אנחנו רוצים להחיל את זה על יותר אנשים. ואם כבר דיברתי על הנושא של ההסתה, שלצערי הרב היא קיימת באמת יותר – אני אגיד את זה – ברשות הפלסטינית מאשר בקרב ישראל, לגבי מה מותר ולגבי שרפות ואנשים, אז אני אולי רוצה רק להזכיר: קראנו רק לפני שבועיים, בפרשת סדום, על אברהם אבינו שמתחנן לפני הקדוש-ברוך-הוא שלא יהפוך את כל סדום – אולי יש שם 50, אולי יש שם 40, וזה יורד ומגיע לעשרה, זאת אומרת, גם במחיר של עשרה צדיקים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסכם. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני מסכם. – – לא נמנעה הכללה של עיר שלמה. אני חושב שבטוח בקרב ערביי ישראל יש כמובן הרבה, הרבה, הרבה, הרבה, הרבה יותר מאשר עשרה צדיקים ומאשר 100. אני, כמי שמסתובב בבתי-חולים ופוגש רופאים ואחיות וחברים ומאושפזים, אני מציע גם כאן שאנחנו ניזהר מלהכליל ציבורים שלמים. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר. חברת הכנסת קסניה סבטלובה. שלוש דקות לרשותך. בבקשה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, ראינו גילויים מדהימים בימים האחרונים, של אחווה אמיתית, של רעות, של עזרה הדדית, של אצילות אמיתית, מצד אותם אנשים, אזרחים רגילים במדינה שלנו, בין אם הם יהודים ובין אם ערבים, שהציעו עזרה, התגייסו, עזרו לקורבנות של השרפות הנוראיות שהשתוללו במדינה שלנו, על אפם וחמם של אותם פוליטיקאים, פוליטיקאים מסיתים, פוליטיקאים מסוכנים, ש – אני לא אהסס להשתמש במילה הזאת – משחקים באש; משחקים ומלבים את האש של ההסתה, של שנאה, של טירוף. עוד לפני שהוסקו מסקנות, עוד לפני שהסתיימו החקירות, עוד לפני שנבדקו כל העובדות, הם, יש להם כל הידע, הם כבר יודעים להכריע, הם כבר יכולים להגיד – הם כבר יודעים להפנות אצבע מאשימה על עדה מסוימת, על אנשים מסוימים, וכבר להגיד: זהו, רבותי, אנחנו יודעים מה קורה – אשתיפאדה, זה השם החדש שהמציאו פרשנינו, ושרינו, וחברי הכנסת הרבים שהתראיינו ללא כל בושה, והשתלחו בציבורים שלמים, כמו שהם עושים את זה יומם וליל, ואנחנו רואים התגברות של התופעה המסוכנת הזאת. אנחנו רואים שבעצם אין קווים אדומים, הם עברו עליהם כבר מזמן, הם לא קיימים יותר. אותם פוליטיקאים, שהם חסרי בושה ומממשיכים בקו המסוכן הזה, בעצם נבלמים על-ידי ציבורים שלמים של אנשים שמסרבים להיות אויבים; יהודים וערבים שמסתכלים אחד לשני בעיניים ואומרים: אנחנו לא ניתן לזה לקרות; למרות האש, למרות השנאה, למרות המציתים הפושעים – ואם יש כאלה, אני מקווה מאוד שהם ייענשו בחומרה וימצו אתם את הדין. אבל יחד עם זה אני מצפה גם שהממשלה, כאשר היא קוראת עכשיו למצות את הדין עם הפושעים שהציתו אש בחיפה, או בהרי ירושלים, גם ימצו את הדין עם אותם אלה שמציתים שדות של חקלאים פלסטינים בשטחי הגדה המערבית, בין אם זה קורה בשטחיC , או בשטחיB , או בכל מקום אחר, ואנחנו יודעים שפסקי-דין נמצאים, ולעולם לעולם – אותם אנשים שהיו צריכים להיענש מעולם לא נענשו. אז בואו בעצם נעזוב לרגע את הדברים שנאמרו פה על-ידי פוליטיקאים, שרים וחברי כנסת שהם לא אחראיים, ובאמת נדבר על מה שבאמת חשוב, על איך אנחנו נמשיך הלאה, איך נתגבר על הרגע הקשה הזה, איך אנחנו לא ניתן – לא ניתן לאלה שרוצים להסית אותנו זה בזה, אלה שרוצים שאנחנו נתקוף זה את זה, אלה שחיים מהאש הרעה הזאת, של השנאה היוקדת זה כלפי זה, איך על אפם ועל חמתם אנחנו נמשיך לחיות יחד במדינה שלנו, במדינת ישראל, שאותה אנחנו אוהבים. נשמור על הארץ ונפריח שוב את אותם אזורים שעכשיו נהרסו ועכשיו הם מפוחמים ושחורים, שוב נגרום להם שיהיו ירוקים, ובשדותינו גם ישרור שלום אמיתי, וההבנה שאם אנחנו רוצים, אין זו אגדה, אנחנו יכולים לגבור על הכול, גם על השנאה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת יוסי יונה – בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, ביום שישי האחרון נסעתי לחיפה. שמעתי שחיפה בוערת, גברתי היושבת-ראש, וכחיפאי לשעבר, או כמי שגם חלק ממשפחתו פונתה מביתה ביום שישי שעבר, שמחתי לגלות עיר שתמיד יש לי פינה חמה אליה בלב, מאז ילדותי ונעורי – באמת עיר של אחווה, עיר של הבנה, עיר של סובלנות, עיר שידעה גם ברגעים הקשים האלה להתמודד בצורה יפה, ונדמה גם שההסתות שהגיעו ממקומות כאלה ואחרים לא התדפקו על שעריה של העיר. נראה שבמידה די רבה העיר חסינה מההסתה הזאת, ועל כך יש לשבח את העיר ואת תושביה. וגם ביקרתי, גברתי היושבת-ראש, במפעל מדהים, בחיפה, של חבר'ה צעירים, שהאירועים הללו לא ריפו את ידיהם, והם קיימו אירוע מרשים ביותר, יוזמה שנקראת "רובין פוד", שזה בעצם בית-קפה חברתי בהדר של חיפה, שמעלה על נס ערכים של קיימות, ערכים של צרכנות מושכלת, והנה, החבר'ה האלה, 500-400 צעירים, שאוספים שאריות מזון מהשוק, שם, ממקומות אחרים, ומצליחים להראות שאפשר, בעצם, עם המזון הזה, שאפשר לחסוך אותו מזריקה לזבל, להאכיל אנשים. ואני חייב לומר לכם, כחוויה אישית – הגעתי לשם והאכילו אותי במאכלים נהדרים. היית שם, איציק? נכון? זה מפעל מדהים, ה"רובין פוד" הזה. <איציק שמולי (המחנה הציוני):> ראיתי אותך אוכל מרק. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> ממש ככה. ושוב – זה פילוסופיה מאוד יפה, ואני אוחז בה, של הקיימות, שאנחנו צורכים יותר מדי, שאנחנו לא חושבים על העתיד. אנחנו משתמשים במשאבים שהטבע נתן לנו, שהאל, יש כאלה שיאמרו, הרעיף עלינו – בבזבזנות, ולא חושבים על דורות העתיד, והנה, מצליחים להראות כיצד אפשר במה שהם אוספים, בהתנדבות, מאנשים כאלה ואחרים, להאכיל מאות אנשים. מין גישה שמלמדת אלטרנטיבה לאופן שבו אנחנו חיים, ואנחנו צורכים את משאבי הטבע ללא משים וללא אחריות – לא כלפי הטבע ולא כלפי דורות העתיד. זה היה מבחינתי שהות מופלאה, בחיפה. גם, כפי שאמרתי בתחילת דברי – עיר שפויה, עיר של סובלנות, ועיר שיודעת, גם בימים הקשים הללו, להקים מפעלים חברתיים שיש רק להתגאות ולהשתבח בהם. אז תודה להם שהזמינו אותי, ותודה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח. חבר הכנסת באסל גטאס, אחרון הדוברים. יסכם את הדיון סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן, ומייד לאחר מכן נעבור להצבעה. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> גברתי, חברי חברי הכנסת, היום, אחד החוקים שהעברנו, להגן יותר על זכויות הילד, להתחשב בילד, להגן עליו מפני עבירות מין, ובדיוק ביום הזה אני מגלה את סיפורו של ילד פלסטיני בשם שאדי פראח. הוא אחד מ-350 ילדים פלסטינים שנמצאים במאסר בישראל. שאדי הואשם בתחילת מעצרו בניסיון דקירה, ועבר חקירה ועינויים, ואחר כך המשטרה הורידה או שינתה את סעיף האישום לניסיון פציעה, ומחר מתקיים משפטו. בתחילת מעצרו, בניגוד לכל החוקים והאמנות, לא ניתן לו לראות את ההורים שלו ולא את עורכת-הדין שלו, הגברת לאה צמל. שאדי, שנמצא כרגע במעון סגור, סובל ממחלות דם וממחלות נוספות, ועד הרגע הזה הוא לא מקבל את התרופות שאימא שלו דואגת לקחת לו. אני חושב שמן הראוי, ביום שהכנסת מחוקקת חוק שנועד להגן על הילדים מפני עבירות מין, לתת את הדעת ולהתחשב גם בצורך לתת הגנה לילדים מפני העריצות של הכיבוש הקיים. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת באסל גטאס. אנחנו מבקשים מסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן לסכם את הדיון. בבקשה, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני האזנתי לכל הנאומים, ואני מבין שהרוח הנושבת היא לתמוך בחוק הסוציאלי הזה, והנכון. לדעתי, הוא גם יביא הרבה הרבה מזור לאותם אנשים בחברה הישראלית שטעו ומעדו, ויזכו לקבל אפילו שיקום יותר טוב מאשר להיות בין כותלי הכלא. אני באמת מודה לכם, ואני מבקש להעביר את זה, כפי שאמרנו, לוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני השר. אם כן, רבותי, נעבור להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק העונשין (נשיאת מאסר בעבודות שירות – הוראת שעה), התשע"ז–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (נשיאת מאסר בעבודות שירות – הוראת שעה), התשע"ז–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 30 חברי הכנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק העונשין (נשיאת מאסר בעבודות שירות – הוראת שעה), התשע"ז–2016, התקבלה בקריאה ראשונה, ומוחזרת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. לפרוטוקול – חבר הכנסת יחיאל חיליק בר תומך בהצעת החוק הזאת. <הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 116), התשע"ז–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1085); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 116), התשע"ז–2016, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק, בשם שר התחבורה והבטיחות בדרכים, השר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש, בשמו של שר התחבורה והבטיחות בדרכים, להציג את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 116), התשע"ז–2016, לקריאה ראשונה. הצעת החוק מבקשת להסדיר שני תחומים המוסדרים כיום בצווים לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ז–1957, ועניינם מונים של מוניות וסוגיות שנוגעות בהשכרת רכב. חוק הפיקוח הוא חוק שתוקפו מותנה בהכרזה על קיומה של שעת-חירום במדינה, וכחלק מהמהלך הממשלתי הרוחבי לנתק את החקיקה הקיימת מהזיקה להכרזה על מצב חירום, מוצע תיקון זה לפקודת התעבורה שיחליף את הצווים האמורים מכוח חוק הפיקוח. העניין הראשון שמוצע להסדירו הוא עניין המונים למוניות. מחירי הנסיעה במוניות נתונים לפיקוח במסגרת צו לפי חוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו–1996 – – <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני השר, אנחנו יודעים שאתה חסר סבלנות. יותר לאט בבקשה. <שר התיירות יריב לוין:> אין בעיה. – – והמונים הם הכלי המשמש ליישום צו זה. אתה רוצה יותר לאט? דווקא יש לי סבלנות. אני חשבתי שזה הפוך. אין בעיה. לאור זאת, נדרש כי המונים יהיו מאושרים, תקינים ואמינים ומעודכנים בכל עת לפי הוראות הצו, כפי שהוא בתוקף, בכל עת. רישוי המתקינים והחובות המוטלות עליהם בחוק המוצע, כמפורט להלן, נועדו למטרה זו. העניין השני שמוצע להסדירו הוא ענף השכרת הרכב. שימוש ברכב שבבעלותו של אחר הוא בעל השלכות תעבורתיות וצרכניות, ואף פוטנציאל לשמש כלי לפעילות עבריינית. כיוון שכך, קיימת הסדרה של העיסוק בתחום זה, בהבחנה בין השכרה לטווח קצר ובין החכר – ליסינג, שמאפייניהם שונים מהותית מבחינת פערי המידע והכוח בין הצדדים. זאת ועוד, ההסדרה בצווים לפי חוק הפיקוח מאפשרת לפקח על העוסקים ולאכוף עליהם את הדין מכוח סמכויות הפיקוח והאכיפה הכלולים בו, סמכויות שאינן קיימות בפקודת התעבורה. לפיכך, כחלק מהמהלך, שאני חושב שמקובל על כל הבית הזה, מוצע לקבוע את סמכויות הפיקוח בפקודה, הן לגבי שני העיסוקים שהסדרתם מוצעת בהצעת חוק זו והן לגבי העיסוקים המוסדרים בה כיום, בדרך כזו שתאפשר לנו לנתק את התלות בהכרזה על מצב חירום ביחס להוראות שהן הוראות שהשימוש בהן הוא שגרתי ושוטף. אשר על כן, אני כמובן מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשר יריב לוין. רבותי, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אוסאמה סעדי – מוותר. חבר הכנסת חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. כעת אני מודיעה שרשימת הדוברים נעולה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, ביום רביעי האחרון, בשעות הבוקר המוקדמות, הגיעו הדחפורים בליווי שוטרים וכלבים לשכונת כרם-אלתופאח בלוד, הרסו שלושה בתים, והטענה היא שיש עבירה על חוק התכנון והבנייה ושהם תלו צווים על המבנים. בעלי הבתים אומרים שלא ראו את הצווים האלה, אחרת היו מתנגדים להם, כי הטענה היא טענת שווא. ואני חושש מהגישה הזו, שפקחים תולים את הצווים על הבתים, מצלמים אותם ומסירים אותם כך שבעלי הבתים לא רואים אותם, ויש טענה כזו ויש מקרים. <מיקי לוי (יש עתיד):> אם הם לא ראו את הצווים הם יכלו להוציא צו מניעה – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אז אתה לא שמעת אותי. אם היית שומע אותי, לא היית אומר את זה. <מיקי לוי (יש עתיד):> שמעתי. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא שמעת. <מיקי לוי (יש עתיד):> שמעתי ועוד איך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> הכלבים נכנסו לתוך הבתים שבהם היו הנשים, הילדים, הגברים, בשעה 04:00, לפנות בוקר, כדי להוציא אותם, משהו מפחיד. אם אתה בא להרוס בית, אתה לא צריך להשתמש בטרור נגד אנשים. הבתים מאוכלסים מאז 1998, וכל מה שעשו בעלי הבתים, הם החליפו את גגות האזבסט, שהם מסרטנים לכל הדעות, והמדינה מבקשת להסיר אזבסט, ובכל מקום מסירים אזבסט – זה הגגות. הגעתי לשם, ראיתי שעדיין קיימים גגות אזבסט. ומה הם עשו? החליפו אותם באיסכורית. אפילו סנטימטר אחד בנייה הם לא הוסיפו בבתים הקיימים מאז 1998, שמאוכלסים מ-1998. הבתים האלה נהרסו, אבל מה שיותר קשה, בשכונה הזו – אני הייתי כמה פעמים במקומות אחרים, הייתי במחנות פליטים. מה שיש במחנות הפליטים הוא עדיף על המצב של החיים שלהם, של הבתים, של התשתיות, של מה שקיים שם. במקום לבוא לטפל ולתת להם את העזרה, באים להרוס להם את הבתים. ולא רק זה. ביקרתי בעוד בית. בכרם-אלתופאח הרסו שלושה בתים. הגעתי לשכונת הרכבת, ושם, בתחנת הרכבת, הם הרסו בית בקומה ב'. מותר לבנות קומה ב'. במקום להרוס, היו יכולים לתת להם התראה: תוך חודש ימים, תוך חודשיים, אם אתם לא מגישים את התוכניות, אנחנו הורסים. אבל את זה לא עשו. תוך שבועיים, מהתראה – לא של לבוא, אלא מהתראה על צו הריסה – הם פשוט הרסו. לכן, אני לא יודע אם זה אכיפת חוק או זה בריונות, ואם הם היו משתמשים באותה שיטה נגד עברייני בנייה יהודים באותה עיר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני. <קריאה:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, אני לא יכולה לקרוא "חבר כנסת מתוק". <יהודה גליק (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש המתוקה, מתוקי ומתוקותי היקרים והיקרות – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מרוב מתיקות, נהיה פה מר כבר – – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – מן הקואליציה ומן האופוזיציה, יהודים ושאינם יהודים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> למה אתה מקלקל, חבר הכנסת חסון? למה? <יהודה גליק (הליכוד):> – – טוב, חברים וחברות, חברות וחברים, בשבוע שעבר עליתי לדבר על מצוקה שנחשפתי אליה, של אבות גרושים, ועל מידת ההתאבדויות בקרב אבות גרושים. נחשפתי אליה, לצערי, במשפחתי לפני כמה חודשים, ונחשפתי אליה בתקשורת בשבוע שעבר, אבל לא ידעתי עד כמה מדובר בבעיה מקיפה. מאז אותו נאום, אין יום – מה זה, אין שעה – שאני לא מוצף בפניות של עוד אבות גרושים ועוד אבות גרושים. אומרים לי: אני הבא בתור, הולך להתאבד, תצילו אותי. זעקה גדולה. ואני לא מדבר מילה אחת נגד מצוקתן של הגרושות. חלילה, אין לי מילה אחת נגד פעילות הארגונים למען הנשים, שעושים עבודת קודש, ושלא יתברר מדברי שום דבר אחר. אבל המצוקה של הגרושים, שהם מרגישים – באשמתם או שלא באשמתם, אנחנו לא צריכים לדון כרגע בהאשמות; הם מרגישים שהם נמצאים במבוי סתום, בין אם מדובר במצב הילדים, בין אם מדובר במצוקה הכלכלית, בין אם מדובר ברמת המחויבות לפרנסתם של הילדים ושל הגרושה. בתי-המשפט ועורכי-הדין, כולם פה מתפרנסים מהדבר הזה, והמצוקה שלהם זועקת לשמים. אני קורא לנו, בואו נתעורר, בואו ניתן להם את החיבוק, בואו נפתח בפניהם – הנה, אדוני שר הרווחה, שנכנס לפה: תתייחסו למצוקה הזאת כמצוקה. גרוש עם ילדים או בלי ילדים, גרוש זאת מצוקה שזועקת לשמים, ולצערנו מביאה לידי התאבדויות, פיקוח נפש. אנא התייחסו לזה כאל סימפטום של אדם שנמצא במצוקה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, כבוד חברי הכנסת, היום הגיעה לוועדת הכספים הצעת חוק ממשלתית שדואגת לסיוע כלכלי ללומדי תורה נזקקים. אמרתי, נו, הגיעו ימות המשיח, מדינת ישראל, המדינה החילונית הנשלטת על-ידי בג"ץ, שפוסל כל הזמן כל זכות אזרחית של אדם חרדי, פתאום דואגת להסדיר את העזרה ואת הסיוע הכלכלי ללומדי תורה נזקקים. והנה אני רואה – ואמרתי גם לחבר הכנסת הרב גפני, יושב-ראש הוועדה שלנו, שאנחנו כתנועת יהדות התורה תמיד רוצים שלא יהיו אפליות ולא יפלו לרעה סטודנטים או לומדי תורה, בכלל, שלא יפלו אזרחים; כל אזרח זכאי לקבל, מעצם העובדה שהמדינה שולטת עליו, לוקחת אצלו מסים לממן מנגנונים של מיליון עובדי המגזר הציבורי, ויש לו זכויות, והזכויות האלה אינן צריכות להיות תלויות אם הוא חרדי, אם הוא ערבי, אם הוא ספרדי, אשכנזי, רוסי, אתיופי או כל השבטים הנחלקים. לכאורה, גם בכנסת וגם בכל מקום, אני מוצא את הרעיון של השוויון כאחד הדברים המרכזיים שמאפשרים לנו לחיות ביחד. אבל הנה כי כן, אני נוסע היום באוטו, ואני שומע שיש ארגון שממומן על-ידי הרפורמים שאומר שהסיוע ללומדי תורה זה "פרוטקשן" של החרדים. ואני רואה פה, גברתי היושבת-ראש, שיש ארגונים למען זכויות האדם, ואותו ארגון שאומר שהחרדים מקבלים "פרוטקשן" – מדובר פה באנשים עניים שאין להם יותר מ-1,000 שקל לחודש, ואם חלילה אישה מרוויחה יותר מ-1,100 שקל לחודש, אז היא נפסלת מלקבל את הסיוע העלוב הזה של כמה מאות שקלים. ומיהם אותם ארגונים? כל אותם ארגונים שמאשימים את ישראל בפשעי מלחמה ב"צוק איתן", שמאשימים את ישראל כל הזמן, בדוח גולדסטון הם הלכו להעיד. אותם ארגונים שנורא-נורא דואגים לזכויות האדם מעבר לקו הירוק, הם הארגונים שלא נותנים לחיות והם מגישים כל הזמן בג"צים ותלונות על האנשים האלה. ולמה אני כועס על החוק הזה שחברי הרבה גפני רוצה להעביר – ואדרבה, הוא רוצה עוד לתקן את זה, להוסיף גם סטודנטים, ואני בעד זה – כי בחוק כתוב שחייב להיות שסטודנט יקבל 21% יותר ממי שלומד תורה. זאת אפליה מובנית בשם השוויון, הכול כדי לצאת ידי חובת בג"ץ, שפסל כבר פעמיים את הבטחת ההכנסה הזאת לאנשים עניים, שבמשך 20 שנה קיבלו כמו כל שאר עניי ישראל את הבטחת ההכנסה, ושליש מזה – אפילו לא קיבלו כמו כולם – בג"ץ פסל את זה, בכל מיני טיעונים: שזה עדיין לא בחקיקה, זה בתקצוב. עכשיו הולכים לעשות את זה בחקיקה, אז למה, למען השם, סטודנט שיש לו רכב מצ'וקמק יכול לקבל, כי הוא עני, ואברך, אם יש לו רכב – הוא לא בעלים של רכב, אם הוא רק נוהג ברכב – כך כתוב בפירוש, אפילו שהוא לא הבעלים הרשומים – הוא לא יקבל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> והוא צריך שיהיו לו שלושה ילדים עניים. והכי חמור – שהאישה, אסור לה להרוויח יותר מ-1,200 שקל. זאת אומרת, שאם היא מרוויחה פרוטה יותר, המשפחה מפסידה את הדבר העלוב הזה. לכן אני אומר, הגיע הזמן לעשות צדק, ולפחות לא לדבר על שוויון. ומבג"ץ אני מבקש – אל תדברו על שוויון בשעה שאתם אלופי האפליה והגזענות נגד הציבור החרדי. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – מוותר; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח;. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת. חברת הכנסת רויטל סויד, עד שלוש דקות לרשותך. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> רגע, זה דקה רק להוריד את זה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן, אני מבינה, אני נותנת לך את כל הזמן. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> חבר הכנסת אייכלר, חבר הכנסת אייכלר, דקה לוקח רק להוריד את הדוכן עכשיו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> גם לקח לו דקה להעלות אותו, כן? בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ביום חמישי, בשעות הבוקר, רוססה כתובת נאצה על בית-הכנסת הרפורמי בעיר רעננה, שבמקרה גם סמוך מאוד לביתי, הונחו שלוש מעטפות וסכין, ונכתב עליהן: הלכות רוצח של הרמב"ם. אני רוצה לומר שזאת הייתה טלטלה מאוד גדולה, כי רעננה היא עיר מאוד שקטה; דתיים וחילונים מכל הזרמים חיים בה יחד בהרמוניה רבה מאוד ובהרבה כבוד הדדי, והכתובות האלה, והמעטפות, והסכין, היו בהחלט דבר שהוא מאוד מאוד חריג בנוף. אבל אולי זה היה חריג בנוף הרענני, זה לא היה חריג, לצערי הרב, באקלים שאנחנו חווים פה בחודשים האחרונים, ואולי אפילו אפשר לומר בשנה האחרונה. אי-אפשר שלא להבין שאנחנו חיים מציאות שיש בה ערבים ויהודים, ספרדים ואשכנזים, דתיים וחילונים, דתיים אורתודוקסים, דתיים קונסרבטיבים, דתיים רפורמים. אי-אפשר שלא להבין שכל אחד אוחז בתפיסת עולמו, ואנחנו חייבים, אבל חייבים, לכבד האחד את השני. וההסתה שהולכת וגוברת בתקופה האחרונה בין הקבוצות השונות, והגישה הזאת, שאומרת: אולי אם נסית אחד נגד השני באיזושהי דרך נסיר את הפוקוס מהבעיות האמיתיות שאנחנו מתמודדים אתן, בעיות הביטחון, בעיות הטרור, בעיות העוני, יוקר הדיור, יוקר המחיה, בעיה שמורים לא מקבלים שכר, בעיות החקלאים – בכל הבעיות שהמדינה מתמודדת אתן, ההסתה הפכה להיות הפתרון; במקום להבין שאנחנו תמיד נהיה קבוצות שונות, תמיד לא נחשוב אותו הדבר, תמיד נהיה שבטים-שבטים, והחוסן שלנו הוא במאחד. אני רוצה לציין כאן לשבח לא רק את ראש עיריית רעננה מר זאב בילסקי, אלא את הרב הראשי הרב פרץ ואת חברי המועצה הדתית ואת ראש המועצה הדתית ברעננה, שכתבו מייד מכתב שהוקיע את ריסוס כתובת הגרפיטי, הוקיע מייד כל הסתה נגד הרפורמים בכלל, ובטח בעיר רעננה, והוקיעו את ההתבטאות הכל-כך חמורה הזאת, ואמרו: זו לא היהדות שלנו. ואכן, זו לא היהדות שלנו. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. אני רק רוצה להגיד לך שהיום בנשיאות אישרנו הצעה דחופה לסדר-היום בנושא – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אני יודעת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – ואז אנחנו נמשיך לדון בנושא הזה גם ביום רביעי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> נכון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת. חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, ההסתה אינה יודעת גבול. רבים בישראל, גם מומחים, אמרו ביומיים הראשונים שמדובר בשרפות כתוצאה משינויי אקלים, מיובש – מזג אוויר, ואז, לאחר מכן, התקליט השתנה, ובאופן מסונכרן ראש הממשלה, שר הפנים, השר לביטחון הפנים, התחילו לדבר על אינתיפאדת ההצתות והשרפות. אחר כך התחילו קצת לחזור בהם. קצת. אבל ראש הממשלה נשאר בשלו, והמשיך לדבר על טרור, כאילו כל מה שהתחיל זה מעשה הצתות זדוניות של ערבים. <ענת ברקו (הליכוד):> מי קרא למרד? מי קרא למרד? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן – לכן נשאלת השאלה, מה האינטרס שלו? מה האינטרס שלו לעשות את הדבר הזה? האם להבות השנאה קשורות ל"לה"ב 433"? האם חייבים להפיץ דרך ה"סופר-טנקר" חומרים מעודדי בעירה ולא דווקא הרגעה, כמו שאנחנו עשינו, הנהגת הציבור הערבי? כפי שהוקענו כל ניסיון – – – <יהודה גליק (הליכוד):> אתה מגנה את ההצתות? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בוודאי. אם הן זדוניות – חד-משמעית. וכל מי שמעורב בהצתה זדונית, ימוצה אתו הדין. חד-משמעית. <יהודה גליק (הליכוד):> יישר כוח. טוב. <ענת ברקו (הליכוד):> יפה מאוד, טוב שאתה לא קורא למרד. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> וזאת עמדת הרשימה המשותפת. חבר הכנסת גליק, זו העמדה של כולנו. <יהודה גליק (הליכוד):> מצוין. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אם היית עוקב – כולנו דיברנו אותו דבר. אנחנו אוהבים את העצים, אנחנו אוהבים את האדמה, לא פחות מאחרים, אולי קצת יותר. <ענת ברקו (הליכוד):> קרן קיימת עשו עבודה טובה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן – ולכן, יש הזויים בצד שלנו – תקשיב טוב – שקושרים את זה לחוק המואזין. יש הזויים בצד שלכם, שקושרים את זה לחוק עמונה, לפינוי עמונה. אנחנו צריכים לומר שהשכל הישר, שיקול הדעת, צריך לנצח, ולא ההתלהמות. אני זוכר – איפה זאת שאמרה כל הזמן: "מי קרא למרד?" – יצאה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אל תדאג, היא תחזור. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני בציפייה דרוכה, חבר הכנסת יואל חסון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, אבל זה קצת לא מכובד "זאת שאמרה". <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני לא מכבד אותה. גברתי, אני לא מכבד אותה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אבל עדיין. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני לא מכבד אותה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה מדבר על חברת כנסת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> היא חברת כנסת, אני לא מכבד אותה. יש לי סיבות, אני לא רוצה לומר אותן כאן. היא יודעת. הסגנון של ההשמצות נגד הציבור הערבי, נגד חברי הכנסת הערבים, לא מוסיף כבוד. הנה, אני חולק על דעתו של גליק. אני אמרתי לו: חבר הכנסת גליק. קראתי לו בשמו, אף-על-פי שתהום פעורה בינינו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תהום? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> כן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני מבקשת לסכם, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אוקיי. ולכן, גברתי, אני רוצה לקרוא לאנשים להפעיל שכל ישר, להפעיל רגש אנושי, ולזכור את מה שחנה סנש אמרה ב"במדורות מלחמה". <היו"ר טלי פלוסקוב:> משפט אחרון, בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בדיוק, זה המשפט האחרון: "במדורות מלחמה, בדלקה, בשרפה / בין ימים סוערים של הדם / הנני מבעירה פנסי הקטן / לחפש, לחפש בן-אדם". אולי כולנו צריכים לדבוק בשתי המילים האחרונות. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. עד שלוש דקות, גברתי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, לא ידעתי שאתה כל כך גבוה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> היום יש לנו יום מדידות – מי יותר גבוה, מי יותר נמוך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כן, אני לא יודעת מה הולך פה היום. רבים מחברי הכנסת היו נוכחים בוועדת הכספים שדנה היום בשרפות. מאוד קשה לראות את התמונות – הועברו בינינו מעין אלבומים כאלה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, תמונות שצולמו מיערות, מחורשות הרוסות לחלוטין, בקרבת בתים; בתים שהתפרקו לחלוטין, ממש לחתיכות. מאוד מאוד קשה לראות את זה. אבל אני בעת הזאת רוצה לדבר על חיפה. חיפה, בירת הצפון, מוזכרת בכתביו של דוד בן-גוריון לצד באר-שבע, שנחשבת בירת הנגב. וחיפה, צריך לומר, היא עיר שננטשה על-ידי הממשלה בעשור וחצי האחרונים. היא פשוט עיר שננטשה. היא עיר שמשרדי ממשלה יוצאים ממנה. היא עיר שאין בה כמעט אלטרנטיבות לתעסוקה, למעט המפעלים שבקרבת הנמל, מבז"ן, דרך "חיפה כימיקלים", שאנשים ששים – ובצדק, אנחנו כולנו רוצים שהאוויר יהיה נקי באזור המפרץ. חבר הכנסת טיבי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חברי הכנסת מהרשימה המשותפת. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> הם נסערים. הם נסערים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כן. אני מבקשת – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> חבר הכנסת טיבי, שאני אצטרך להעיר לך? <אורן אסף חזן (הליכוד):> איילת, הם פשוט לא סופרים אותנו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ימים גדולים. ימים גדולים הגיעו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איילת, הם פשוט לא סופרים אותנו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> ימים גדולים הגיעו. אז אני רוצה להגיד לך משהו, אני מדברת על השרפות, ולא בהקשר שאתה דיברת עליו, אלא אני מדברת על חיפה, על בירת הצפון, ועל העיר הזאת שננטשה, והממשלה יוצאת ממנה. ובכל פעם שאני מדברת עם ראש העיר יונה יהב, הוא מספר לי על משרדים אחרים שיוצאים. פעם זה הרכבת, פעם זה מבקר המדינה. שום חלופות תעסוקה אין לצעירים בעיר הזאת. ובסופו של דבר, זה לא רק לצעירים בעיר הזאת. הרי חיפה הייתה צריכה להיות מין עוגן שנשפכים אליו צעירים מכל האזור כדי לעבוד בו. היא עיר מדהימה, מיוחדת, שננטשה. ודווקא בעת הזאת אני רוצה לקרוא לממשלה לא לטפל רק בבעיות שקשורות במס רכוש, ולא לטפל רק בתוצאות הקשות של השרפה, אלא באמת לטפל בבעיות של העיר חיפה, שעברה את מלחמת לבנון השנייה, שעברה את שרפת הכרמל הקודמת, ועברה את השרפה האיומה הזאת. אנחנו חייבים להידרש לעניין הזה. אסור לנו לנטוש את העיר הזאת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת דב חנין – מוותר. חבר הכנסת מנחם אליעזר – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> היום קורה משהו, רבותי. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> זהו, רבותי, נרגענו? הצלחת להפתיע אותנו, ואנחנו ממשיכים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> יש ספר על שמו של דב חנין: הדב מרגיש לא טוב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כנראה יושב-ראש הקואליציה השפיע עליו ככה. רבותי, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – אינו נוכח; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – בבקשה, אדוני. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני יושב-ראש הקואליציה, כשעשית סידורים מחוץ לאולם היה לנו פה שקט. חבל שהוא לא שומע. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> גברתי ראשת הישיבה כאן במליאה, חברות וחברי הכנסת, נולדתי בלב לבו של הכרמל. ינקתי את תכונותי מההר המקסים הזה. שאפתי אוויר צח בכרמל, והתעצבתי באישיותי דרך ניחוחות האוויר ודרך הלחות שבסלעים, ודרך זחילתם של הזוחלים. ביליתי שעות על גבי שעות בתוך אחת מפנינות הטבע שבישראל. התחככתי עם כל מה שנע וזז בכרמל יותר מאשר התחככתי עם בני-אדם. למזלי, איגדתי בקרבי הרבה מן התכונות הטובות שעיצבו את אישיותי דווקא מן העובדה שלא שאבתי את הרוע והרשע מבני-האדם, אלא את הטוב שבטוב שבטבע המדהים של הכרמל. אז הואיל ובאתי מהרחם של הכרמל, אני רוצה לומר לכם שכאבי הוא לא פחות מכאבו של כל אחד אחר על ההצתות וההתלקחויות בכרמל, שגדעו את מראה הפורטרט המדהים של ההר הזה, כאשר הכרמל היה עוד כרמל, כאשר האורבניזציה עדיין לא נגסה ממנו כהוא זה. והכרמל, מיקי, היה פיסת טבע מדהימה, פורטרט עלי אדמות, פרי מכחולו של האל במרומים. אבל מה לעשות, והרשע של האדם גדע את הכרמל בעודו באבו. כי מה זה טבע, אם לא הטבע שמלבלב, או ממשיך להתקיים במחזוריות טבעית, שמעניקה לו יותר גוון ויותר יופי וקסם? גם אם אחדים מבני עמי הציתו, היו חלק מההצתות, של הכרמל ומחוץ לכרמל, אני אומר לכם כאן באחריות מלאה: מדובר בפושעים. אבל אלה לא היו 1.7 מיליון אזרחי מדינת ישראל שפשטו עם שחר על הכרמל כדי להצית אותו. בעיני רבים וטובים מממשלתו של בנימין נתניהו, זה היה רגע הפוטש של הערבים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – כדי להצית את הכרמל. לא ולא. כפי שנאמר, אנחנו עדיין אוהבים אותך, כרמל, מתים על ניחוחותיך, ומתענגים באוויר הנשאב ממקורותיך, ואנחנו מתמכרים לפכפוכי מימיך. זה הכרמל. אנחנו באנו מהכרמל – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. תודה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – בדיוק כמו כל האחרים. ולכן, אני רוצה לומר לכם, זכרו מן המקרה המדהים הזה, והטרגי הזה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> משפט אחרון. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – את הערבות ההדדית – אני מסיים – את אהבת הזולת, את פתיחת הבתים ואת הגורל המשותף, שדווקא בקעו מלב לבה של הטרגדיה הזאת. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לך, חבר הכנסת זוהיר בהלול. מחמם את הלב לשמוע את אהבתך לכרמל. חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – לא נמצאת; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יעקב פרי – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח. חבר הכנסת אורן אסף חזן. עד שלוש דקות, אדוני. בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, תתחדשי על התסרוקת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> היא יפה לך. גברתי היושבת-ראש, השרה, רבותי חברי חברי הכנסת, הרבה מחשבות עוברות לי בראש מאז הימים האחרונים שבהם בערה הארץ, שבהם נשרפו עצים, חורשות, יערות, בתים, בעלי-חיים רבים – חלקם, אין מי שיגיד וידבר בשמם. ביחס לנזק העצום של הטבע, נראה כאילו לרגע הזמן עמד מלכת. המחשבה שמעיקה עלי יותר מכול זו העובדה שנראה כאילו בבית הזה לא למדנו שום דבר. כל פעם קורה מין מצב – שיש מפגעים, שיש מסיתים, יש מי שלוקח את האמירות הקשות והקיצוניות, גם של חלק מהחברים בבית הזה – בעבר היו כאלה שהסיתו לרצח, והיה מי שלקח סכין ויצא לדקור יהודים, היום יש כאן בבית הזה כאלה שקוראים למרד, והיום יש אחרים שבעקבות הדברים האלה לוקחים גפרור ויוצאים לשרוף, בתקווה גם לשרוף יהודים. אנחנו פעם אחר פעם ממלאים את הכותרות במה נעשה, באיך נגיב, בעד כמה חמור המעשה הזה הפעם, ובסוף – מה? נותרים בלי כלום. בלי מאומה. אני רואה בזווית העין שטיבי עדיין נמצא במליאה. אני מתפלא איך אתם, שיושבים פה לצדו בספסלים, לא פניתם אליו, לא באתם אליו ואמרתם לו: אדון טיבי, אתה לא רואה את עצמך אחראי, אתה שרק לפני כמה ימים אמרת וקראת לאזרחי ישראל המוסלמים להפר את החוק, לפגוע במדינה, לצאת למרד של ממש נגד המדינה, נגד העומד בראשה? כולכם שמחתם כשהוא ישב פה וניהל את המליאה ביד רמה, כאשר הטחתי את האמת בפניו והוא העז בחוצפתו – כן, אני אומר: בחוצפתו – להוריד אותי. למה? כי האמת היא כואבת. אני חושב שהגיע הזמן שנאחד כוחות מימין ומשמאל, ואם יש עוד כמה חברי כנסת ערבים שעוד מעט אמת ונכונות לחיות פה יחד יש בלבם, נשתף פעולה כדי למגר את התופעה. אני לא רוצה להקצין ולומר שאולי צריך לחזור לימי המקרא או לימי הביניים ועין תחת עין, שן תחת שן, ולשרוף את הבתים של אלה שיצאו לשרוף את המדינה. אני לא רוצה להישמע קיצוני, אבל אם החוק שלי לגירוש מחבלים – וכן, המציתים האלה הם מחבלים לכל דבר ועניין, ולא פחות מהם גם המסיתים שמשתמשים בדוכן הזה כדי לקרוא לאחרים לשלוח יד ולעשות מעשה – חמור או פחות חמור, ככל שיהיה – ואני מסיים, גברתי היושבת-ראש – הם מחבלים לכל דבר ועניין, שיושבים בבית הזה – אם החוק שלי לגירוש מחבלים ובני משפחותיהם סוף-סוף יעבור, ונהפוך מפוליטיקאים שממלאים את תוכני העיתונים ואת הכותרות בססמאות ריקות מתוכן לאנשים שמבצעים מעשה, אולי באמת יחד נצליח להביא קצת שקט במדינה הזאת. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – שלוש דקות, גברתי. בבקשה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, השרה, אמר בימים הטרגיים האלה – ימים כל כך קשים למדינה שלנו ולכל מי שחי בה וחווה את הזוועה של האש הבוערת – משה כחלון, שר האוצר, אמר שלא צריך לסבך ולסרבל, כל מי שזקוק לפיצוי יקבל אותו, קודם נשלם ואחר כך נתחשבן. וזה נכון, זאת רוח נכונה מאוד, ואני רוצה לברך על הדברים האלה, וגם לקוות שגם הפקידים במקומות הרלוונטיים אכן יגלו את הרגישות הזאת, שצריך עכשיו להפגין, דווקא בעת הקשה הזאת, דווקא בעת שאנשים איבדו הכול. ואנחנו מדברים על אנשים שאפילו אם תפצה אותם חברת ביטוח, הם עדיין איבדו תמונות ילדות, איבדו מזכרות, איבדו את הקירות של הבית שהם והוריהם, ואולי הסבים והסבתות, חיו שם כל כך הרבה שנים, ופתאום הכול הלך לאיבוד, הכול נשרף. אני רוצה לפנות לכל אלה שמקבלים את אותם האנשים שאיבדו את כל החפצים שלהם, את כל מה שהם חיו, את כל ההווי שלהם, שהם יגלו את הרגישות הזאת, שהיא כל כך חשובה, וישמעו את הסיפורים שלהם, והם יטפלו בהם, ולא ידחו אותם, וככה זה יימשך לא רק בשבוע הזה, כשאנחנו עדיין עם זיכרון מאוד טרי של השרפות האלה, וההצתות האלה, והזוועה הזאת, אלא גם בשבוע שלאחר מכן, וגם לאחר שבועיים, וגם לאחר חודש, יטפלו פקידים ברשויות המקומיות, באוצר, יקשיבו, יאזינו, יקבלו ויטפלו באותה ניירת במינימום הזמן שנדרש לעשות את זה. ואני רוצה לדבר על מקרה ספציפי, של בית-אבות – לאנשים מבוגרים שחיו בחיפה, בשכונת רוממה – בית-האבות ניזוק, לא בצורה מוחלטת, הוא לא נשרף כליל, אפשר לתקן את הנזקים, וחברות רבות כבר התנדבו לעשות את זה, וממש לטפל כמה שיותר מהר בנזקים שהוסבו למקום, אבל מכיוון שרשויות המס עדיין מסרבות לתת את האישורים הנדרשים ברגע זה, עכשיו מה שאומרים לאותם אנשים שהתגוררו שם – וזה 220 ישראלים וישראליות ממוצא רוסי, שרובם ככולם לא דוברי עברית – אומרים להם: אתם צריכים מול האוצר להתנהל בצורה פרטנית, כל אחד והבעיה שלו, כל אחד והנזק שלו, כל אחד שילך ויעשה את זה. <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אני אומרת שזה לא צודק, וכדאי – ודיברנו היום ושוחחנו עם בעלי המקום – שיטפלו בצורה – – – <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> תוכלי לעלות ולהסביר את מה שאת מסבירה לי כרגע, אבל אני אומרת שזה רק צודק שינהלו את המגעים עם הרשויות, של אותו ההוסטל, של אותו בית-אבות, ושלא יאלצו כל אחד ואחת ללכת ולהגיש את התביעות ולמלא מסמכים, כשזה קשה להם. אני מאוד מאוד אשמח שהדבר הזה ייפתר כמה שיותר מהר. אני בטוחה שמדובר פה באיזו תקלה. אם כן, אני מצפה משר האוצר שיתערב באופן אישי, יטפל בעניין הזה ויסגור את הקצוות, כשזה כל כך חשוב לנו, במיוחד כשאנחנו מדברים באוכלוסייה של עולים שאינם דוברי עברית ועדיין מתקשים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אני כבר מסיימת, גברתי היושבת-ראש, וכמובן, כאמור, אני מדברת לא רק על אוכלוסיית העולים, אני לא מדברת רק על אלה שמתקשים מבחינה שפתית, אני מדברת על כל משפחה ומשפחה ממשפחות הנפגעים. אנחנו זוכרים מניסיון העבר שלא תמיד גילו את הרגישות הנדרשת, ואני מקווה שעכשיו הדבר הזה ישתפר ונוכל לחזור ולטפל בהם ולפתור את מצוקתם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לך, חברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח. חבר הכנסת יואל חסון – בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, ימים לא קלים עברו על אזרחי מדינת ישראל, אלפים נשארו ללא קורת גג, אנשים איבדו את הרכוש שלהם ואיבדו גם את נוף ילדותם. קודם כול אני רוצה לשלוח חיזוק חזק, חיבוק גדול, ללוחמי האש, לכוחות הביטחון וההצלה, לרשויות המקומיות, שנותנים באמת את כל הלב, ונתנו בזמן אמת את כל הלב. אבל חבל שדווקא בזמן משבר כזה הממשלה, והעומד בראשה, והשרים נחשפו במלוא עליבותם. במקום להרגיע את הציבור ולקחת אחריות, בממשלה מתנהלים כמו טוקבקיסטים מבוהלים וממהרים לצאת בהצהרות שזורעות בציבור חרדה ופניקה, כאילו אנחנו ממש על סף חורבן בית שלישי, או שמדובר אולי בקמבק של פרעות קישינב. עוד כשהלבות היו בשיאן, לפני שמוצו הבדיקות והחקירות, מיהרו שרי הממשלה להכריז קבל עם ועדה שמדובר בגל טרור. ברור לכולנו מה הם ניסו לעשות. כל מי שרק יעז להטיל ספק, כל מי שיגיד שקודם צריך לתת לכוחות הביטחון לבדוק, כל מי שיגיד שזה לא מסביר את כל השרפות וכל מי שיאמר הסברים אחרים – מייד יוקע כבוגד, שמאלן, נאיבי, פוליטיקלי-קורקט. והנה, איזה יופי, בכל פעם, במקום לדבר על העניין עצמו, לדוגמה, אדוני השר, השרים, האם הייתה היערכות מוצלחת לשרפה? האם נלמדו הלקחים מדוח אסון הכרמל? דוח חשוב – אני הייתי ראש הוועדה לביקורת המדינה שקיבלה החלטה על הדוח הזה. האם הממשלה נכשלה, או הצליחה בהתמודדות עם המשבר? מתוך זה אתם שוב מסיטים את הדיון הציבורי לאזור הנוחות שלכם, לאזור המסית, לאזור שקובע את הסגנון הזה: הערבים נוהרים ליערות באוטובוסים של השמאל. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אם אתה לא רוצה להפסיק לחבק אותם – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני שואל את כל – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה להגיד את זה, באמת? אני שואל באמת, לא בשביל להפריע. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני שואל באמת, את כולם, עד מתי אפשר להפחיד את האנשים? בואו תיקחו אחריות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עד מתי אפשר – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> קיבלתם החלטה שמדובר בהצתות של טרור? <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה הוא לא עונה לי? <היו"ר טלי פלוסקוב:> אף אחד לא הפריע לך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תוסיפו לי זמן. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אף אחד לא הפריע לך. אני מבקשת לא להפריע. בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אפשר להוסיף לי זמן? <היו"ר טלי פלוסקוב:> בסדר, אני מוסיפה לך 20 שניות שלקחנו. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מדהים לראות שאותה ממשלה שדיברה על טרור, טרור, וארגון וטרור, פתאום נבהלו מעצמם, והבינו שההצהרות הפומפוזיות האלה הולכות לעלות מיליונים, מאות מיליונים, לתקציב המדינה, אז פתאום התזה משתנה, וראש הממשלה מדבר פתאום על מזג אוויר, ומדבר על השפעות נוספות, ופתאום אומרים שאולי רק 15% מהשרפות הן באמת שרפות מהצתה – פתאום כבר לא רוצים לשלם. אז צריך להגיד את האמת, צריך להגיד את האמת – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – לא הייתה כאן היערכות אמיתית מאז אסון הכרמל. דוח המבקר היה ברור מאוד, וגם יותר מזה, גברתי היושבת-ראש: אמר ראש הממשלה שהוא בכלל זה שעלה על הנושא של מטוסי הכיבוי. חברים, אין שקר גדול מזה; בבקשה, דוח מבקר המדינה המפורסם שראש הממשלה אמר שאין שם אזכור למטוסי כיבוי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אומר במילים ברורות: מערך הכיבוי האווירי הוא כלי מבצעי לאומי הכרחי. אמר את זה מבקר המדינה בדוח. וראש הממשלה הזה שלנו, אני מצטער לומר, משקר לאזרחים, אומר תמיד: אני מזהה מראש, אני ידעתי, אני בניתי, אני "סופר-טנקר" – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני, זה כבר אחרי 30 שניות שהוספתי לך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – אני סופרמן; ראש הממשלה – גברתי, אני מסיים – ראש הממשלה משקר, כי מבקר המדינה כתב בצורה ברורה שצריך גיבוי אווירי ואמר בדיוק מה צריך לעשות. ואתם יודעים מה, לסיום אני אגיד לכם – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – אתם יודעים מה היחס בכלל לכבאות? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – ממשלה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> חצי שנה, חצי שנה לא ממונה כאן נציב כבאות ראשי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יואל, כשהיית חבר כנסת בקדנציה הראשונה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> חצי שנה, חצי שנה נציבות הכבאות – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נגמר לו הזמן – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – בלי מפקד, בלי מנהיגות. ככה מתייחסים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> יואל, מה אתם עשיתם כשהייתם בשלטון? <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יואל חסון, תודה רבה לך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – והתוצאה היא שצריך להזמין כבאים מכל העולם – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. נא לסיים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – וצריך להזמין "סופר-טנקר" כדי שיהיה עם מה להצטלם – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חוץ מלגנוב, מה עשיתם כשהייתם בשלטון? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – כי אתם מחדל אחד גדול. אתם ממשלה שהיא מחדל, אתה מחדל, אתם השרים מחדל – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – מה עשיתם? מכרתם את ארץ-ישראל, מכרתם את האזרחים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אתה לא רוצה שאני אבקש מהסדרנים להגיע לכאן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – ואתם לא יודעים להתנהל כממשלה אחראית, אתם רק יודעים לעשות מסיבות עיתונאים, ושום דבר מעבר. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – לקחתם שוחד, ואתה מעביר ביקורת? <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> האנשים שסידרו לך מקום בכנסת, חוץ מלגנוב ולמכור את ארץ-ישראל לא עשו כלום – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> יש לנו בקשה משר נוסף להתייחס לדיון. חבר הכנסת חזן, אני מבקשת להירגע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לשבת פה ולהפיץ פה דברים – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> השרה סופה לנדבר מבקשת לעלות להתייחס לדברים של החברים. ברגע ששר נוסף עולה, הוא כן מוגבל בזמן. <קריאה:> – – – את ראש הממשלה, מה אתה רוצה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> די, נו – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מזמין את ראש הממשלה להשתמש בסעיף שמאפשר לו להגיב על מה שאמרתי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יואל חסון, היו לך שלוש דקות. הוספתי לך שתי דקות, ואתה ממשיך לדבר מהמקום. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הפריעו לי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אז השרה כבר כאן, בואו ניתן כבוד לשרה להתייחס. בבקשה, גברתי. <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, השר, אני רוצה להגיד, אני מקבלת ביקורת בזמן שיש ביקורת, אבל פופוליזם אני לא מקבלת. אני רוצה להגיד שכאשר התחילה השרפה והתחיל פינוי בדיור המוגן – ואנחנו אחראים על הדיור הזה – 228 דיירים, אני אישית, עם כל הצוות של המחוז דוברי רוסית, אני אישית עם כל הלשכה שלי, נסענו לשם ופינינו את האנשים. ואחר כך המנכ"ל, שהיה בנסיעה לחבר המדינות, הפסיק את הנסיעה והחליט לחזור. הוא הגיע בלילה, עבר – כמו שאנחנו עברנו – כל דירה, והסתכל שלא נשאר שם זקן או מבוגר אחד. היו הרבה דירות שבהן אנשים מבוגרים – ואתם יודעים שהרכוש עבורם מאוד מאוד חשוב – חזרו לבניין, והוא ניסה לשכנע אותם לפנות את הבניין. במקום הייתה ממלאת מקום, סגנית ראש העיר יוליה שטראים. עד שאנחנו לא שלחנו אנשים למלונות, לקיבוצים, עד שלא נשאר בן-אדם אחד במתנ"ס, לא עזבנו את חיפה. אז לעלות כאן על הבמה – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> מה זה קשור להחלטה של מס רכוש? <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> קשור מאוד. את בכלל לא בעניינים, קסניה – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> מה זה קשור להחלטה של מס רכוש, שעד היום מסרב – – – <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> – – ובושה לך שאת כחברת כנסת לא מתעניינת מה קורה שם. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> מס רכוש מסרב עד עכשיו לטפל בבעיה הקבוצתית של אותו בית-אבות – – – <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> זה לא בית-אבות – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> זה לא קשור לפעילות שלו – – – <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> – – זה דיור מוגן. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> זה לא קשור. זה לא קשור. <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> זה דיור מוגן, ואנחנו בקשר עם כל בן-אדם שחי שם – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> מה זה קשור – – – <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> את פופוליסטית, את חברת כנסת פופוליסטית. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אני מבקשת להתייחס – – – <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> את לא יודעת על מה את מקשקשת. אנחנו בקשר עם כל בן-אדם שאנחנו העברנו אותו למלון, לקיבוץ. אנחנו לא צריכים שאנשים ימלאו טפסים. אני נתתי הוראה – אני, חברת כנסת, שרה בממשלה – נתתי הוראה. נתתי מספרי טלפונים של משרד העלייה והקליטה ושל הלשכה שלי אישית, ואמרתי, למי שצריך: אם זה קשישים, אז אנחנו נמלא לקשישים את הטפסים; אם זה אנשים שהיו גרים בסביבה ולא יודעים למלא את הטפסים, נעזור להם. לעלות כאן על הבמה, להיות פופוליסטית, זה בושה לכנסת ובושה לך. אני הייתי שם. אם לא הייתי, אם לא עברתי דירה-דירה – אני אתמול חזרתי חולה, עם חום, אני עברתי אתמול עם היזמים דירה-דירה, ראיתי את הנזק. אני ניסיתי לעזור, וגם בישיבת הממשלה אמרתי שצריכים להפעיל את חברת החשמל כדי שיעזרו ושיחזור החשמל. נכון, היה נזק בבניין, והתחילו לעבוד, אבל בגלל שיש שם ביטוח בבניין הזה, וליזמים יש ביטוח, הוא הפעיל את הביטוח. אחר כך הגיעו לשם אנשים ממס רכוש והתחיל בלגן. אני נכנסתי לסיפור. כל הלשכה, מהמנכ"ל, מהסמנכ"ל, אנחנו כל שעה בקשר עם האנשים האלה. לעלות כאן על הבמה ולהגיד: עזבו את האנשים – בושה. קודם כול, אנשים לא צריכים למלא טפסים – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> את מסלפת את הדברים, וחבל. זה לא ראוי – – – <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> – – האנשים – הבניין שם נפגע – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> פופוליזם זול, זה מה שאת עושה. פופוליזם זול, וחבל. אני מבקשת להתייחס – – – <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> – – הרכוש שלהם לא נפגע, ואם נפגע הרכוש, אנחנו נעזור לכל אחד למלא את הטפסים. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> ואני מבקשת ממך, כחברת כנסת בקדנציה ראשונה, תהיי קצת יותר, אני לא יודעת – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> תפסיקי עם הפופוליזם הזול הזה. <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> את פופוליסטית, קסניה, פופוליסטית. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> ב-17 שנה – – – פופוליסטית – – – <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> לעלות על הבמה ולהגיד שטויות, סליחה על הביטוי, זה שטויות. זה שטויות. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> אני אחראית לכל 228 האיש. מנהלת המחוז, עובדים של המחוז, כל שעה בקשר עם אנשים. אנחנו דאגנו לתרופות. אנשים יצאו בלי בגדים, בלי תרופות. אנשים מבוגרים, לא זוכרים איזה תרופות הם צריכים. אנחנו גייסנו לשם המון מתנדבים, ואני פה, בהזדמנות, אם אני כבר עליתי, היושבת-ראש, אני צריכה להגיד עד כמה אנשים ואזרחים טובים – התקשרו כל כך הרבה אנשים ללשכה שלי, אלי, למתנדבים, הביאו מרק בזמן השרפה, הביאו עוגות בזמן השרפה, באו ואמרו: אתם יכולים לעבור לבית שלי, בית שלא נפגע. היו אנשים כל כך טובים, ואני גייסתי את כל הכוח למרות שאני חולה מאוד, ואמרתי, אנחנו לא נעזוב, איש-איש, עד שאנחנו נטפל בכל אחד. נכון, הבניין נפגע, אבל האנשים לא נפגעו, ואנחנו דאגנו לגייס את כל הכוחות כדי לפנות אותם. ולעלות כאן עם פופוליזם – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, גברתי. <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> – – זה פשוט זול מאוד. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אני מבקשת להתייחס – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לשרה. אין לי אפשרות. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אין לי אפשרות. אני מצטערת, חברת הכנסת סבטלובה, אין לי אפשרות לתת להתייחס. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> נקבו בשמי, אבל זה – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> היא קראה בשמה – – – <קריאה:> היא לא קראה בשמה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני רוצה להודות לשרה על ההתייחסות, ובאמת, יישר כוח על העבודה, על כך שכולם ביחד הצטרפו לעזור לאנשים בחיפה. רבותי, אנחנו נעבור כעת להצבעה, ונצביע על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 116), התשע"ז–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 116), התשע"ז–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בעד – 31 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 116), התשע"ז–2016, עברה בקריאה ראשונה, וחוזרת לוועדת הכלכלה לדיון ולהכנה לקריאה שנייה ושלישית. <הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ז–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1093); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ז–2016, גם לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק, שוב בשם שר התחבורה והבטיחות בדרכים, השר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, בשמו של שר התחבורה והבטיחות בדרכים, הנני מתכבד להציג את הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ז–2016, לקריאה ראשונה. שכרם של חברי מועצת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים נקבע לפי סעיף 21 לחוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה), התשס"ו–2006, בלי הבחנה בין חברי המועצה ליושב-ראש שלה או לממלא-מקומו. בהצעת החוק מוצע כי יושב-ראש מועצת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים או ממלא-מקומו יהיו זכאים לקבל מהמועצה הלאומית לבטיחות בדרכים גמול מיוחד, כפוף לעמידתם – של יושב-ראש המועצה או ממלא-מקומו – בתנאים שיקבעו שר התחבורה והבטיחות בדרכים ושר האוצר, וכן תהיה הזכאות מוגבלת לשיעור גמול מרבי שיקבעו השרים כאמור. נוסף על כך מוצע לקבוע כי יושב-ראש המועצה או ממלא-מקומו הזכאים לגמול מיוחד כאמור לא יהיו זכאים לגמול לפי סעיף 21(א) בשל השתתפותם בישיבות המועצה, החל על יתר חברי המועצה. אני מבקש את אישור הכנסת להצעת החוק. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת זוהיר בהלול – מוותר; חבר הכנסת אוסאמה סעדי – מוותר; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חבר הכנסת חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. אני חושבת שיהיה נכון, רבותי, אם חברי הכנסת יתייחסו קצת גם להצעות החוק שאנחנו דנים בהן. כל הדיון הקודם היה בנושא אחר לגמרי. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. נכון, אני לא יכולה לחייב, אבל אני ממליצה. בבקשה, אדוני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, אני אתחיל בזה, אני אדבר דווקא על החוק הזה, לשם שינוי, ואני אומר, אני בעד שמי שעובד יקבל שכר, והיושב-ראש החדש, אני פוגש אותו כמה פעמים בוועדת הכלכלה, וגם בוועדות אחרות, הוא מתכנן טוב להמשך, אבל יש לנו בעיה אחרת: עד סוף השנה לא יהיה מעמד לרשות לבטיחות בדרכים, והגיע הזמן לחוקק חוק, במקום להתעסק בשכר, ואז, באותו חוק שמסדיר את מעמד הרשות יהיה גם – ייקבע שיהיה שכר, וזה כאילו מובן מאליו. אבל המצב היום, זה שזה בהוראת שעה שמסתיימת בסוף השנה, ואנחנו לא יודעים מה יהיה ההמשך, במקום לעסוק בזה, לדעתי היה מקום – כבר יותר משנה, מאז שאני בכנסת, פה, אנחנו מדברים על זה שצריך להסדיר את המעמד של הרשות, או שמבטלים אותה ומעבירים את הסמכויות שלה למקום אחר, אבל היא לא יכולה להמשיך במצב שאין לה מעמד משפטי. זה – 1. 2. חלק מהעבודה שלה זה גם בהסברה, ובוא נראה את הסטטיסטיקה שהיא הכינה: אחוז הערבים שמשתתפים או שותפים בתאונות דרכים הוא כפול מהאחוז שלהם בין הנהגים. מה שזה אומר, שגם התקציב צריך להיות בהתאם, תקציב ההסברה. בשפה הערבית כמעט שלא קיים. <שר התיירות יריב לוין:> – – – בממשלה, והייתה קריאה מפורשת של ראש הממשלה לעשות מאמץ מיוחד להשוואת תקציבים – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> קודם כול, כבוד השר, שמעתי שבממשלה מבטיחים – – – <שר התיירות יריב לוין:> לא, אני רק אומר לך, אין ויכוח על מה שאתה אומר. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> לא לא, בסדר, אני רק אומר – כי לא שמעו אותך גם אנשים שצריכים לשמוע, אז אתה אומר שבממשלה מתגייסים ויש קביעה שצריך להשקיע כספים שם. עד הרגע הזה לא ראינו – תסלח לי אם אני סקפטי, אני רוצה לראות, אני אגיד לך למה, כי את זה כבר הגשתי, וכמה פעמים דיברתי על זה, ואנחנו לא רואים את זה. זה – 1. 2. יש גם העניין של נהגי המשאיות. ההשתתפות שלהם בתאונות דרכים היא פי-שמונה מהאחוז שלהם. הם משתתפים בכ-27% מהתאונות, והאחוז שלהם בין הנהגים הוא 3.4%, אז זה אפילו יותר מפי-שמונה. לכן, גם שם – בואו נראה למה נהגי משאיות משתתפים בתאונות. זה חלק מעומס העבודה, משעות הנסיעה המיותרות, אבל לא יכול להיות שמי שמגיש בקשה לעבור את הקורס, ללמוד, ייקח לו יותר משישה חודשים – ויש לי שמות, ויש לי תאריכים, והגשתי את זה לשר התחבורה – יותר משישה חודשים לקבל תשובה שיקבעו לו תאריך לגשת לבחינה. ואיפה זה הולך? בין משרד התחבורה למשרד הבריאות. לכן – דברים כאלה, עם הסדרה של המעמד של הרשות, גם צריך לנקוט אמצעים אחרים, ואני שמח, כבוד השר, שאתה אומר שהעניין של האוכלוסייה הערבית הוא במקום גבוה בסולם העדיפויות. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת חאג' יחיא. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת זהבה גלאון – אינה נוכחת. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – בבקשה, גברתי. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, השר, מובן שאני רוצה להתייחס לדברים הקשים-מאוד שנאמרו וההאשמות הכבדות שהושמעו פה על-ידי השרה סופה לנדבר, שאני רק רוצה להזכיר שרק לפני חודשים בודדים הייתה באופוזיציה וגינתה את הממשלה ואת פעילותה ואמרה עד כמה שזה דבר נורא, ולא מטפלים בעולים, והכול כושל, וזה, אבל פתאום הכול הסתדר. למה? כי היא, כמובן, ומפלגתה נכנסו לממשלה ועכשיו הכול בסדר. אז אני רוצה בעצם מכאן לעבור לדבר לעניין, לעצם העניין עצמו. יש בעיה בכך שבמס רכוש לא מתנהלים מול המוסדות. יש פה בעיה של שיפוצים באותו מוסד לדיור מוגן, בית-אבות אם תרצו, שהתגוררו בו 220 קשיש וקשישה, שקשה לו להתנהל מול מס רכוש, אותם גופים, והם פונים אלינו גם היום ואומרים: יש לנו בעיה, חבר'ה, יש לנו בעיה. הביקורת לא מופנית למי שעזר לפנות ולסייע – ונעשו דברים מופלאים, והציבור שלנו, יש לו חוסן ואיתנות, ומי שעשה את עבודתו נאמנה, אז בסך הכול הוא עשה את עבודתו, אנחנו לא נלך וכל פעם נגיד: המשרד הזה הפעם לא התרשל, אלא באמת עשה משהו טוב למען האזרחים. זה תפקידכם, חברים בממשלה, מה קרה לכם? אתם צריכים כל פעם שישבחו אתכם ויגידו עד כמה אתם מושלמים ואתם מופלאים? לא, אתם בסך הכול מבצעים פה שליחות ציבורית, אז מי שעשה את עבודתו, יופי, נהדר. אבל אנחנו עכשיו מדברים על עניין אחר לגמרי. העניין בבית-האבות, באותו מוסד של דיור מוגן ברוממה, לא נפתר. ואני אומרת שגם בשעה הזאת, באחריות מוחלטת – אנחנו התקשרנו עכשיו ובדקנו, ועדיין השיפוצים לא החלו, אף-על-פי שיש חברות שאומרות: אין בעיה, אנחנו יכולים לבוא לעשות את השיפוצים. אני חושבת שאנחנו צריכים להתרכז עכשיו אך ורק בדבר אחד: לא בפופוליזם ולא בהאשמות, לא ב"את עשית לי ככה", "את אמרת לי ככה", "מישהי הייתה חולה" ו"מישהי לא הייתה חולה". זה לא קשור בכלל. יש לנו 220 איש ואישה ישראלים שזקוקים לפתרון. עכשיו יש להם פתרון ביניים, ויופי שיש להם, אבל אני אומרת שהם זקוקים לפתרון קבע, ועדיף שעה אחת קודם. וזאת הרגישות, בדיוק, שאני דיברתי עליה, ומסתבר ש – מה לעשות – כל מילה של ביקורת מתקבלת פה בזעם – בזעם – כאילו אנחנו היינו מדברים בבירורים באיזה מסדרון של בית-ספר ולא במליאת הכנסת. אני חושבת שזה מביך, אני חושבת שזה מביש, ואני בהחלט מצפה גם מסופה לנדבר וגם מהשרים האחרים שנוגעים בדבר הזה, מייד לטפל בעניין הזה, הספציפי. הם סיימו את מלאכתם בפינוי האזרחים, וזה נהדר, ועכשיו אנחנו עוברים לשלב הבא. אז, חברים, תיקחו את עצמכם בידיים, אל תיכנסו להיסטריה, אל תיכנסו ל-אמרו לי מילה רעה אז אני עכשיו – זהו, מתעלף מול הדוכן פה ותוקף את כל מי שבא ליד. לא, תחשבו מה אתם יכולים לעשות לטובתם של אזרחי מדינת ישראל בלבד. בשביל זה אתם נבחרתם, בשביל זה אתם בממשלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני. <יהודה גליק (הליכוד):> רבותי וחברי המתוקות והמתוקים מן הקואליציה ומן האופוזיציה, גברתי היושבת-ראש – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> חבר הכנסת גליק, זה לא מרגיש שהיום אתה מתכוון לזה. <יהודה גליק (הליכוד):> אני מתכוון מכל הלב. אלייך – אני מתכוון לגמרי. וגם אפילו לסגן מזכירת הכנסת, שאני אוהב אותו מאוד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יהודה, אני אחרי אימון אז אני קצת מלוח. <קריאות:> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> רגע, חברים, זה הזמן שהוא מדבר. בואו ניתן לו להציג את עמדתו. <יהודה גליק (הליכוד):> הזמן שלי עוד לא התחיל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> סליחה, גברתי היושבת-ראש. <יהודה גליק (הליכוד):> "אליך ה' אקרא כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה להטה כל עצי השדה. גם בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר"; נדמה לי שהדברים האלה של הנביא יואל איחדו פה את הציבור. כן, חבר הכנסת חזן, היו פה אנשים שהציתו, אבל אמר לך חבר הכנסת בהלול, 1.7 מיליון לא הציתו. ואני אגיד לך יותר מזה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה אני האשמתי את כולם? <יהודה גליק (הליכוד):> שנייה, לא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אל תהיה חצוף. <יהודה גליק (הליכוד):> שנייה, חבר הכנסת, שנייה, תן לי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אתה עושה פה עוול, אני לא האשמתי את כולם. <יהודה גליק (הליכוד):> אני, תן לי לסיים, תודה. רבותי, אני לא יודע איפה אתם הייתם. אני הייתי פה, במדינת ישראל, בשבוע האחרון. רבותי, אני לא זוכר סולידריות כמו זאת שהייתה פה, מן הקצה ועד הקצה, מראש עיריית רהט בדרום, דרך ראש עיריית אום-אלפחם, דרך השיח' כאמל ריאן – ואיך אמר חבר הכנסת אחמד טיבי, תהום פעורה בינינו. איזו התגייסות. ואני כבר לא מדבר על אנשים שבאו – אני ראיתי אתמול ביישוב חלמיש – אגב, לא רק חיפה נשרפה; ביישוב חלמיש ראיתי אתמול את אולם השמחות – לא היה מקום, רהיטים ובגדים. איזה יופי. העם בישראל התגלה ביופיו. חברי, אני רוצה לשתף אתכם בעניין אישי שלי. לפני 18 שנה נכווה הבן שלי בכל גופו בעקבות איזו פעילות בקייטנה. חצי שנה הוא שכב בבית-חולים. סבל נורא ואיום. לפני 12 שנה נשרף הבית שלי כליל. רבותי, אתם לא יודעים כמה סבל זה כשהולך לך כל הבית, כל ההיסטוריה שלך, כל התמונות, כל התמונות מהחתונה, כל מה שרק היה. ואני רוצה לומר כמה דברים: א. ברוך השם, ברוך השם שהפעם לא היו נפגעים בגוף. לבי עם אלה שבתיהם נשרפו. אבל למה לנצל את זה להסית? גם אתה, חבר הכנסת חסון, דיברת פה על שהסיתו נגד האוכלוסייה, ואחר כך אתה עמדת פה וניצלת את האש כדי להסית נגד ראש הממשלה. למה לא לנצל את הימים הנפלאים האלה של האחדות היפה הזאת של מדינת ישראל לעודד ולדבר על הסולידריות? ומילה אחרונה לך, חבר הכנסת בהלול, והלכת – כמו שאתה ידעת להגיד פה ש-1.7 מיליון איש לא הציתו, גם מיליון מתנחלים לא שרפו את הבית בדומא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עוד לא קבעו מי שרף בדומא. <יהודה גליק (הליכוד):> כשהייתה השרפה בדומא היו פה אנשים שהסיתו נגד כלל המתנחלים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גם עוד לא קבעו מי שרף בדומא. <יהודה גליק (הליכוד):> ולכן אני מציע שכולנו נזכור את זה לתמיד: לא לעשות הכללות. מי שצריך להיענש, שייענש – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. <יהודה גליק (הליכוד):> – – וכולנו יחד נשמור על אחדותנו. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יהודה, מצאו כבר מי שרף בדומא? <יהודה גליק (הליכוד):> לא יודע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עוד לא מצאו. אני רק מזכיר שעוד לא מצאו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת. חבר הכנסת אחמד טיבי – בבקשה, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, לפני מספר ימים עצרה משטרת מחוז דרום את אנס אבודעבס, פעיל חברתי מוכשר, אמיץ, שכתב סטטוס סאטירי נגד אלה המביעים שמחה בעולם הערבי. הוא נעצר לכמה ימים. כולנו פנינו למשטרה, הסברנו להם: מדובר בסאטירה. והאיש כותב למטה: זו סאטירה, זה לא רציני. ולפני זה כתב פוסט: כמה בורות יש באנשים האלה, המביעים שמחה על שרפתו של עץ או הר. המשטרה התעקשה ושני שופטים – שניים או שלושה? <קריאה:> שלושה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> שלושה שופטים אישרו את בקשת המשטרה. <באסל גטאס (הרשימה המשותפת):> זה רוח המפקד, זה רוח המפקד. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> חיכו לתרגום. וכפי שאמר להם חבר הכנסת אוסאמה סעדי, אתם כנראה מתרגמים מ-google translate. ומתברר שכן. ובגוגל לא מבינים סאטירה. אחרי שהמחוזי האריך לו את המעצר, המשטרה, שעתיים אחרי, באופן חד-צדדי, הביכה את השופטים ושחררה אותו, גם אחרי שבית-משפט האריך את מעצרו. לא יודע, זה קפקאי, חלמאי, זדוני – מילא המשטרה, אנחנו יודעים שהיא עוינת, אבל שלושה שופטים? ואז, רבותי, מה אנחנו אומרים במשותפת? הרשת מלאה בהסתה נגד ערבים: לשרוף להם את הבתים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מסית נגד – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה מבין מה זה שיהודי יכתוב: לשרוף את הערבים ולשרוף את הכפרים שלהם? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתם באמת שורפים, זה ההבדל, טיבי, אתם באמת שורפים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> איך לשרוף, איך לשרוף? טכנית, אני רוצה לשאול – בתאי גזים, בבנזין רגיל – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חתיכת חצוף. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – בדלק? איך לשרוף את הערבים? ואז אני קורא היום פוסט של רופא באחד מבתי-החולים בחיפה, כך הוא כותב – הוא שם תמונה של שרפה מחלון המשרד שלו, והוא כותב: עם ימק"א מחוץ לחלון של המשרד שלי, ניתוחי לב בבית-חולים – אני לא אגיד מה שמו של בית-החולים – דרך אגב, מספר משמעותי של מטופלים בבית-החולים שלי ערבים. אולי אחרי הכול אנחנו לא צריכים להתייחס אליהם. הם רוצים להרוג את כולנו. רופא. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כתב גם ברוסית. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> רופא. הוא כתב את זה ברוסית עם תרגום בעברית. רופא. אני פניתי למנכ"ל משרד הבריאות – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מוצא מחט בערימה של שחת של אנשים שצריכים לטפל בהם, אבל החבר'ה שלך עושים את זה כל היום. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – פניתי גם למנכ"ל של בית-החולים. אני מקווה שהרופא הזה יסיים את תפקידו בבית-החולים, הוא לא רק – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה קורא למרד – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: סתום את הפה שלך.) <אורן אסף חזן (הליכוד):> (אומר בערבית: שתוק.) אל תגיד לי – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> (אומר בערבית: סתום את הפה שלך.) <אורן אסף חזן (הליכוד):> (אומר בערבית: שתוק. לך הביתה,) היידה, היידה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, רגע, רגע, איפה אתם נמצאים? <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה זה? מה זה הדיבור הזה? חצוף. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אי-אפשר שכל הזמן הוא מפריע והיושב-ראש לא מעיר. אם הוא היה חבר כנסת ערבי – מזמן הוא היה יוצא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אי-אפשר שאתה מסית נגד המדינה, מסית כל היום נגד המדינה ואף אחד לא מפריע לך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני מבקשת להירגע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שידבר בכבוד. <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא, אתה תירגע. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אין לי כבוד אליך. אין לי כבוד אליך. כל הכנסת – אין להם כבוד אליך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אין לך כבוד לבני-אדם. אין לך כבוד לבני-אדם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת אחמד טיבי, אם יש לך מה להוסיף – בבקשה; אם לא – אני מבקשת לסיים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אוקיי. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אין לך כבוד לעצמך. אתה כלום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני אוציא אותך מהאולם אם אתה תמשיך ככה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ולכן אני אומר, אני ביקשתי ממנכ"ל משרד הבריאות לבדוק, והוא הבטיח לבדוק, הוא אמר שזה דבר חמור על פניו. אני לא מאמין שרופא יכתוב דבר כזה, ולכן אמרתי למנכ"ל: תשמע, אני לא אגיד מה שם בית-החולים, לא אגיד מה שמו של הרופא, הכול נמצא, אולי יש סיכוי אחד, 1%, שהוא לא כתב את זה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני מקווה שאני טועה ולא הפייסבוק. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח באולם; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת. חבר הכנסת יואל חסון – בבקשה, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני שמעתי את השרה לנדבר באמת מדברת מדם לבה. השרה לנדבר היא שרה ותיקה, חברת כנסת ותיקה, ואני בטוח שהיא דיברה מדם לבה. אבל, אתם יודעים מה? עם כל ההתרגשות, כל מה שהיא תיארה כאן זה משהו שהיא ואתם צריכים לעשות וחייבים לעשות. באמת, מעבר לתחושות האישיות לא התרגשתי מהעשייה המבורכת, כי היא מחויבת. זו העבודה שלכם. קורה אסון כזה – הממשלה אחראית לסייע לאזרחים ולהפעיל את כל המערכות שלה. ואתם יודעים מה? הגיוני שגם תנסו לעשות את זה. אם לא הייתם עושים את זה הייתם בוודאי חוטאים לתפקידכם. השאלה הגדולה – מה יקרה כאן בעוד כמה שבועות, כשפתאום, ככה, העשן ירד, והתקשורת כבר לא תסתובב שם ויישארו רק האנשים עם הבתים השרופים, ואז אני באמת ארצה לדעת אם אתם עדיין, השרים המכובדים, תסתובבו שם, והמנכ"לים שלכם, וראשי האגפים שלכם, ויחפשו כל אותם אנשים עזרה. אז זה שעשיתם עכשיו זה הגיוני מאוד. אבל אני שואל, אדוני השר לוין, שאתה בחור באמת רציני – קיצוני למדי אבל רציני: מילא, אתם עושים עכשיו. אבל מה עשיתם, מה עשיתם, אדוני – – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, אני לא עושה דברים כאלה. אבל, אדוני, מה עשיתם מאז דוח מבקר המדינה? אני אגלה לך משהו שכדאי שהציבור גם ידע: מדברים על מטוסים, על ציוד כיבוי, על ציודים תומכים – – – <שר התיירות יריב לוין:> בדוח המבקר דיברו על מטוסים? <יואל חסון (המחנה הציוני):> כן, ציטטתי קודם. לא היית, אני אספר לך את זה תכף. אני אתן לך את הציטוט. אתה יודע מה, אדוני השר – תראי, גברתי היושבת-ראש, השר שאל עכשיו שאלה אם בדוח המבקר, כמו שראש הממשלה אמר, אם התייחסו למטוסי כיבוי. אז, בבקשה, אדוני, הנה דוח המבקר, אני קורא פעם שנייה: מערך הכיבוי האווירי הוא כלי מבצעי לאומי הכרחי בעת שרפה רחבת היקף. את זה אמר מבקר המדינה, וראש הממשלה, כרגיל, שיקר, שיקר לאזרחים, שיקר לממשלתו. <שר התיירות יריב לוין:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> הנה, אתה אפילו נפלת בפח השקרים של ראש הממשלה. אבל אני שואל אותך, אדוני השר, מה עשיתם בשנים האחרונות? למה ב-2013, 2014 ו-2015 רשות הכבאות לא מנצלת את סך תקציב הפיתוח שלה בכלל? לא רוכשת את הציוד שהיא צריכה לרכוש? בין 30% ל-56% ניצול בלבד. יש פה כשל מתמשך, שאתם יודעים אותו. הרי אתם יודעים, מדברים פה בוודאי על המזל הגדול לכולנו שלא הייתה פגיעה בנפש. אלוהים ישמור אם אחרי השרפה הראשונה גם הייתה עכשיו פגיעה בנפש, אז בוודאי כולכם הייתם צריכים ללכת הביתה. אבל האם מישהו כאן מזלזל – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – במאות בתים שנשרפו? מאות בתים שנשרפו זה דבר שקורה במדינות עולם שלישי, אדוני – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – לא במדינה מודרנית כמו שלנו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <שר התיירות יריב לוין:> כמו ארצות-הברית. <יואל חסון (המחנה הציוני):> במדינת עולם שלישי. ואני אומר לך, אדוני: בארצות-הברית, בשרפות הגדולות – אני אסיים, משפט אחרון, אם תרשי לי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> משפט אחרון. <יואל חסון (המחנה הציוני):> משפט אחרון. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> בשרפות הגדולות של ארצות-הברית – – <ענת ברקו (הליכוד):> הם לא ניסו לשרוף בתים לאזרחים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – הם יודעים להגיד מראש כמה בתים יישרפו – – <שר התיירות יריב לוין:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – כי הם ערוכים מראש. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> כי הם יודעים שהשרפות – – <ענת ברקו (הליכוד):> הם לא מסיתים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – האלה יגיעו – – <שר התיירות יריב לוין:> וכמה נשרפים? <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – כל שנה, אדוני. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נקודה, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אצלנו בונים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נקודה. זה כבר המשפט השני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – בונים על המזל. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת אורן אסף חזן – בבקשה, אדוני. ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת סגן השר איוב קרא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, סגן השר, חברי, חברותי, חברי הכנסת, אני יושב פה ושומע את הדיבורים של חברי הכנסת הערבים, חלקם באמת אוהבי המדינה ואכפת להם; אחרים, כמו הג'אסוס טיבי, שהרגע יצא מפה, שרק מנצלים את הבמה כדי להסית. ואני שואל את עצמי שאלה אמיתית: מדינת ישראל – כמעט 69 שנים שאנחנו כאן, מי לא ניסה להפיל אותנו? מי לא ניסה לפגוע בנו? ובכלל, לאורך כל הדורות – עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. ואני מסתכל על ההתקדמות האמיתית, החזקה, האיתנה, גם ביחס למדינות אחרות באזור ובעולם כולו, ורואה לאן הגענו. אבל זה לא רק לאן הגענו. גם היהודים, העם היהודי, מ-850 – עד שנת 2013, אם אינני טועה, מ-850 זוכי פרס נובל, 193 זוכים יהודים. 22.7% מהזוכים – יהודים. מכל העם היהודי בתוך מדינת ישראל, עד שנת 2013 – 12 זוכים ישראלים; בכלכלה, בפיזיקה, בספרות, בתרבות. אפילו בשלום – זה שצחק על כולנו ולא באמת קרה. אני גם מסתכל על מה הבאנו לעולם, בניגוד להם: מה אנחנו הבאנו? הבאנו את ה-Waze והבאנו את הדלקן, והבאנו את הדיסק-און-קי והבאנו מטוס ללא טייס. הבאנו גם שקדי מרק ועגבניות שרי. הבאנו דפוס דיגיטילי. הבאנו "רמי-קוב". לדעתי הבאנו גם את ה"טאקי" – מה לא? ומה, מה הם הביאו? מה הם הביאו, הג'אסוס טיבי וחבריו? מה? את האלטע-זאכן? מה הם הביאו – אלטע-זאכן? אז נשים רגע את האלטע-זאכן בצד ונסתכל על המציאות – אה? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה זו הגזענות – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> ונסתכל על המציאות: הם הביאו מרצחים, הם הביאו אנשים שדוקרים, הם הביאו אנשים ששורפים, הם הביאו מציתים, הם מחנכים להסתה. זה מה שהם מלמדים. הרי לו הם היו מלמדים בבתי-הספר – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לו הם היו מלמדים בבתי-הספר – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אבל למה אתה עושה את ההכללה הזאת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – לחינוך, לתרבות – – <קריאה:> תתבייש לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אולי הם אפילו לא מלמדים ליבה – אולי הכול היה נראה אחרת. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> לו הם היו לוקחים את הכספים, את מאות המיליארדים שהם מקבלים מרחבי העולם, ומשקיעים בהם בתשתיות, משקיעים בהם במוניציפלי, משקיעים אחד בשני – הכול היה נראה אחרת. אבל הם לקחו את הכסף הזה והביאו אותו לטרור וגנבו אותו לביתם. אז לטיבי, ג'אסוס שיושב בכנסת, אני מציע שיסתום את הפה שלו. ואני מציע שאנחנו פה נתעורר, חברתי היושבת-ראש, והיושב-ראש שלנו יתעורר ויבין שהבמה הזאת, אסור שתינתן להם להסתה. צריך גם, באותה נשימה, לדעת שיש פה אנשים שעושים רבות; ישב פה חבר הכנסת חאג' יחיא, שסיפר לי איך הוא והתנועה שלו קישרו ותיווכו בין יהודים וערבים, שתהיה להם קורת גג. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני שומע גם את זוהיר בהלול, חבר שלי, ואני קורא לו חבר שלי למרות המחלוקות ולמרות הדרך שלו, הלא-נכונה, ולמרות זה שלפעמים הוא מגבה אנשים שהם הגרועים שבאויבינו – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – אבל הוא פותח את העיניים. במילה אחת – אבל הם, הם מלאי השנאה, שלא הביאו לעולם כלום מאשר שנאה ורצח בעיניים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – להם צריך לסתום את הפה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. אחרון הדוברים, חבר הכנסת סגן השר איוב קרא – בבקשה, אדוני. ולאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. <איוב קרא (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בתחילת דברי אני רוצה לברך את חיילי צה"ל בגבול הצפון שחיסלו את חוליית "דאעש". זה דבר מתבקש, זה דבר חשוב מאין כמוהו. זה דמויי אנשים, שאין להם שום זיקה לאנושות, וצריך לרדוף אותם בכל מקום, ולדאוג שלא יהיו עלי אדמות כאן, ואני שמח שחיילינו יודעים לעשות את זה טוב. בניגוד לתדמית שמנסים לצייר, שאנחנו חלק ממה שקורה בצד הסורי – לנו אין שום דבר בעניין זה; אנחנו לא חלק מהמלחמה הזאת, אין לנו שום קשר עם שום גורם, אבל אנחנו עוקבים, ומי ששם אצבע על הגדר בגבול רמת-הגולן, דמו בראשו. ככה צריך לראות את הדברים. מזל שלנו שלא שמענו לחבר'ה שיושבים בצד ימין וויתרנו על הגולן. תארו לעצמכם, היינו מוותרים על הגולן, איפה היו ארבעת ה"דאעשים" האלה; היו בכינרת, שם, במים. אולי עם "דאעשיות", גם, לא רק עם "דאעשים". אני מברך על כך מאוד. חברים, ההצתות שהיו השבוע מחייבות חשבון נפש – לא רק בשטח; הן מחייבות חשבון נפש – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אולי, סגן השר קרא, תספר לכנסת כבר מה אתה עושה בירדן כל הזמן. מה זה הביקורים החשובים האלה שאתה עושה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> חבר הכנסת יואל חסון – – <ענת ברקו (הליכוד):> מה זה עניינך? <איוב קרא (הליכוד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> תספר לנו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – אם תחליט להגיש שאילתה, אתה מוזמן – – – <ענת ברקו (הליכוד):> מה זה, יואל? מה זה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – שאתה מחכה לשאלת הבהרה. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא לא לא, אני מבקשת לא להפריע. <קריאה:> – – – <איוב קרא (הליכוד):> למה אתה לא שואל את המרגלית שלך – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> לא להפריע. <איוב קרא (הליכוד):> – – מה הוא עשה אחרי באותו מקום? <יואל חסון (המחנה הציוני):> את מי? את מי? <אורן אסף חזן (הליכוד):> תשאל אותו מה החברים החדשים שלו עושים – – – כל פעם? <איוב קרא (הליכוד):> למה אתה לא שואל את עמר בר-לב, שבא יחד אתי, מה אני עושה שם? <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, זה היה באיסטנבול. <איוב קרא (הליכוד):> ולמה – לא לא לא לא, בירדן יש לי – – – <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <איוב קרא (הליכוד):> אתה לא מעודכן, יקירי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז תספר לנו. <איוב קרא (הליכוד):> מרוב שאתה עושה פה חוקים, ואתה בתוך החקיקה, אתה אפילו לא יודע מה אנחנו עושים שם. <קריאה:> הוא – – – <איוב קרא (הליכוד):> אז אני מציע לך: תשאל את מרגלית, היושב-ראש העתידי שלך, בעצם, מה הוא עשה שם, בדיוק אני מה שעשיתי שם. ולכן – יש לנו עבודה. אני יכול רק לספר לך – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני יכול להגיד לך שאני מקווה שיום אחד יהיה לי הסיווג הביטחוני הכל-כך גדול לדעת מה אתה עושה שם. <איוב קרא (הליכוד):> אני יכול לומר לך: גם אנשים גדולים מהצד שאתה יושב בו ניסו לקדם פרויקטים מאוד חשובים, ולא צלחו. ואני יכול להתוודות היום, מעל הבמה הזאת, שאפילו הגדול בהם, זיכרונו לברכה, שמעון פרס, קרא לי לפני שהוא נפטר, ואמר לי: אני רוצה לפרגן לך. וכל הצוות שלו יעיד על כך. הוא שומע אותי עכשיו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אדוני, אנחנו צריכים לסכם, בבקשה. <איוב קרא (הליכוד):> אנחנו הולכים ביום חמישי הקרוב – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> בירדן שוב? <איוב קרא (הליכוד):> – – לחתום על חוזה של תעלת הימים, אחרי – מאז הרצל לא זכה אף אחד לקדם את זה – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <איוב קרא (הליכוד):> – – ואני שמח שייפול בחלקי לעשות את הדבר ואת ה-vision שאתם כל כך רציתם לעשות. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת איוב קרא. כאמור, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. וכעת אנחנו נצביע על הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ז–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ז–2016, לוועדת הכלכלה נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> 20 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ז–2016, התקבלה בקריאה ראשונה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אפשר – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – וחוזרת לוועדת הכלכלה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא הספקתי. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – להכנה לקריאה שנייה ושלישית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא הספקתי – – – <קריאה:> אם אפשר להוסיף את הקול? <היו"ר טלי פלוסקוב:> לפרוטוקול, להוסיף את חבר הכנסת אורן אסף חזן. עוד מישהו כאן? <אברהם נגוסה (הליכוד):> פה. פה, פה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> כתומך בהצעת החוק, אני מבינה. <אברהם נגוסה (הליכוד):> פה, פה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> ואברהם נגוסה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש לו הרבה מתפקדים בליכוד, זה חשוב – – – <הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 8), התשע"ז–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1094); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר טלי פלוסקוב:> רבותי, אנחנו עוברים להצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 8), התשע"ז–2016, לקריאה ראשונה. יציג לנו את הצעת החוק, בשם שרת התרבות והספורט, השר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. <קריאה:> אתה עובד קשה, יריב. <יואל חסון (המחנה הציוני):> שלא ישלחו אותך הלילה לעבור בית-בית בחיפה, אדוני השר. <שר התיירות יריב לוין:> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, בשמה של שרת התרבות והספורט, השרה מירי רגב, אני מבקש להביא לפני הכנסת לקריאה ראשונה את החוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 8), התשע"ז–2016. ההצעה הזו היא הצעה שיש בה בשורה גדולה לספורט המוטורי בישראל. הספורט המוטורי הנו אחד הענפים הפופולריים ביותר בעולם אחרי ענף הכדורגל. במדינות ובערים רבות בעולם הבינו את זה. הם מקדמים את הענף, שמהווה עבורם עוגן כלכלי, תיירותי וחברתי. הספורט המוטורי נמצא בקדמת העשייה הספורטיבית בחלק לא מבוטל מהמדינות המפותחות בעולם, והן הצליחו להגיע להישגים גבוהים בענף הזה. גם השרה רגב בהחלט הציבה את נושא קידום תחום הספורט המוטורי, על ענפיו השונים – מכוניות, אופנועים, קארטינג – כנושא שהיא מבקשת לקדם, בעיקר, כמובן, על רקע העובדה שהפוטנציאל הרב של התחום הזה טרם מומש כאן בארץ. מאז כניסתה של השרה רגב לתפקידה הובילו במשרד התרבות והספורט שורה של מהלכים שמטרתם השקעה בהקמת מסלולים לאימונים ולתחרויות, הגדלת תקצוב התאחדויות הספורט, קיצור ביורוקרטיה, מתן הקלות לספורטאים שעוסקים בתחום, הגדלת כמות הספורטאים שעוסקים בתחום הזה ועוד. בימים אלה פועל המשרד להקמת מסלול אספלט ראשון בישראל, שמיועד לאימונים, הדרכות ותחרויות ויותאם לכל ענפי הספורט המוטורי. התיקון הזה לחוק משתלב בהחלט בכל הפעילות הזאת, כאשר המטרה הנה לאפשר לראשונה להתאחדויות הנהיגה הספורטיבית הזדמנות לקבל תמיכות מהמועצה להסדר ההימורים בספורט, כמו שאר איגודי הספורט המוכרים, וזאת בהתאם, כמובן, לאמות המידה המקובלות, מתוך תקווה שהדבר הזה יביא לתוספת של ממדים חשובים להתפתחות התחום הזה ויאפשר בסופו של עניין לממש את הפוטנציאל הגדול הטמון בו. התיקון המוצע לחוק יאפשר לספורט המוטורי להוות חלק מכלל האיגודים וההתאחדויות המקבלים תמיכות מהמועצה להסדר ההימורים בספורט, יביא לגידול ולהעצמת הפעילות בתחום הזה ויחזק את הספורט המוטורי כולו בישראל, וכמובן יסייע גם לקידום ספורטאים ישראלים בתחום הזה – שזוכים גם להצלחה בחו"ל. השרה רגב מבקשת להביא לידיעת הכנסת כי בכוונתה לאפשר – להמשיך ולתמוך בהקמת מסלולים נוספים שיאפשרו פעילות בספורט חשוב זה, ולאפשר את קבלת התמיכה בהקמת מסלולים כאמור ובפיתוחם גם באמצעות המועצה להסדר ההימורים בספורט. כמו כן, היא מבקשת להביא לידיעת הכנסת כי בכוונתה למסד בחוק את אופן פעילות הרשות לנהיגה ספורטיבית ולהעמיד עבורה את המשאבים המתאימים שיביאו לפיתוח ולקידום ענף הספורט הזה, כפי שאכן ראוי. על כן מתבקשת הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. רשימת הדוברים: זוהיר בהלול, בבקשה. אחריו – אוסאמה סעדי. שלוש דקות, אדוני. להקפיד על הזמנים. תודה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, לא התכוונתי לדבר, אבל בגלל שני ממשקים בכל זאת החלטתי לדבר: מכיוון שהצעת החוק נוגעת לספורט, ואני מתויג אך ורק עם הספורט, והממשק השני הוא בעצם לדבר על זכותן של הנשים, באופן מגדרי, לקבל את מה שמגיע להן. השתתפתי בלא מעט ישיבות בראשותה של חברת הכנסת בן ארי, וזימנו את נציגות קבוצות הכדורסל של הנשים בישראל, וגם את המינהלת של קבוצות הנשים, ושם התבררה עובדה או מציאות מאוד מדהימה, אדוני היושב-ראש: מסתבר שנשים במדינה המתקדמת שלנו, הנאורה, שחברה מאז עידן ועידנים לציוויליזציה, במלוא הדרה ובקדקודה, איננה מצליחה ליישם את השוויון בין נשים לבין גברים. הגברים בספורט הישראלי מקבלים מהמועצה להימורים ומכמה וכמה גופי ספורט הקצבות די מוצקות, שהן בעצם תשתית מאוד חשובה וחיונית להמשך פעילותו של הספורט בישראל – ואני רוחש הרבה הרבה הערכה לספורט כמנוף חיובי וערכי כדי להציל ילדים ונוער מפשיעה ומאלמנטים נגטיביים. אבל מסתבר שהנשים לא זכו עד כה, עד שבית-המשפט קבע את פסיקתו, בית-המשפט העליון, ונקבעה הקצבה של 450,000 שקלים לכל קבוצה מקבוצות הכדורסל של הנשים. אבל משום מה הכספים האלה לא עברו בזמן, ואני דימיתי, בעולם הדימויים המפותח שלי, את העניין כך שעד שיעברו הכספים, אולי הניתוח יצליח אבל החולה ימות. אז אני מנצל את הבימה שניתנת לי, ונותרו לי 48 שניות, כדי לומר כך: הדיון לגבי זכותן של קבוצות הנשים לקבל את מה שמגיע להן זה לא רק פסיקה של בית-משפט, זה לא אקטיביזם משפטי; זו צריכה להיות דרך של ערכים, שבה, בדרך הזו, נשים יקבלו את מה שמגיע להן מכוח הזכות המגדרית, הקבועה לדעתי בחוקתה של מדינת ישראל. כי אם אנחנו מדברים על חוקי-יסוד, אנחנו מדברים על שוויון, אנחנו מדברים על זכויות, ונדמה לי שהגיעה העת לשים קץ לעוול הנורא, שגרר את קבוצות הנשים בישראל לתחושת קיפוח ואפליה באופן קונסיסטנטי. הגיעה העת לשים קץ לדברים האלה, ואני מברך אותך, חברת הכנסת מירב בן ארי, על פעילותך – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – על פעילותך ללא משוא פנים, כדי להביא את העניין הזה לקצו. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. חבר הכנסת סעדי, בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, באמת התכוונתי לוותר, על מנת שפשוט כולם ילכו מוקדם הביתה. <מיכל רוזין (מרצ):> נו, ומה השתנה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אבל מאחר שמדובר בהצעת חוק שעוסקת בספורט, והיום, עוד שעתיים – עוד שעתיים, זוהיר, יש משחק, ה-משחק, בין "בית"ר ירושלים" לקבוצת המגזר, קבוצתי, "בני סח'נין" – – <מיכל רוזין (מרצ):> אז צריך להגיע הביתה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> – – ו"בני סח'נין" היא הקבוצה היחידה בליגת-העל שמייצגת את המגזר הערבי, ואני הייתי מצפה מההתאחדות ומהמועצה להסדר הימורים בספורט שבאמת קבוצת "בני סח'נין" תזכה – והיא במצב כלכלי קשה, וכאשר מתקבלת תרומה אז עושים "עליהום" על הקבוצה הזאת, אבל לתמוך בקבוצה – לא תומכים בה. ובכל זאת, היא קבוצה שאנחנו גאים בה, גאים שהיא מייצגת את המגזר הערבי. אומנם השנה הם במצב קשה מבחינת הליגה, אבל אני סומך על הבחורים שלפחות את המסורת של השנים האחרונות, שאנחנו מנצחים – התוצאה היא 2:5, בשנים האחרונות, לטובת "בני סח'נין". אז אנחנו רוצים להביס – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אתה גוזל את פרנסתי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני נתתי לך את הבמה, זוהיר בהלול, ואמרתי לך – אמרתי: בטח עכשיו זוהיר יגזול ואז אני אוותר. אבל אתה הלכת לכיוון, לא יודע איפה. אז אני חייב, לפחות כשכולם עכשיו שומעים אותנו. והכי מעצבן, זוהיר, שהמשחק הוא ללא קהל. איך אפשר לראות משחק בלי קהל? <ענת ברקו (הליכוד):> למה? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> העניין הזה באמת צריך לבוא על פתרונו, צריך לתת – – – <ענת ברקו (הליכוד):> למה – – – לא באו? <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> כי קבעה כבר ההתאחדות משנים שעברו, שרק הקהל הביתי זכאי לבוא למגרש, והקהל של הקבוצה האורחת, אסור לו לבוא, כך שאם המשחק היום הוא בירושלים, אז רק 8,000 אוהדי "בית"ר" יוכלו לצפות במשחק, ואוהדי "סח'נין" לא יכולים, וכאשר המשחק הוא בסח'נין זה אותו דבר. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> זה דמוקרטי – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> זה דמוקרטיה? זה לא דמוקרטיה, חברי חאג' יחיא. אני חושב שהספורט צריך לשאוב את העידוד – ההתלהבות והעידוד הספורטיבי, לא עידוד פנאטי, לא עידוד גזעני, ואני מאמין היום שהקבוצה שמייצגת את המגזר תנצח גם על המגרש וגם באופן ספורטיבי. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; יוסי יונה – אינו נוכח; ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; אראל מרגלית – אינו נוכח; דודי אמסלם – אינו נוכח; באסל גטאס – מוותר; מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; יעל גרמן – אינה נוכחת; יהודה גליק, אדוני – מוותר; אמיר אוחנה – אינו נוכח; מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת אייכלר ישראל – אינו נוכח; חברת הכנסת אבקסיס – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי; חבר הכנסת איוב קרא – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; אורן אסף חזן – אינו נוכח. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. להזכירכם, אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 8), התשע"ז–2016. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. בבקשה. אני מבקש לשבת, אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – 3 ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 8), התשע"ז–2016, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 16 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים – סליחה, אדוני – 16 בעד, אין מתנגדים, שלושה נמנעים. אם כן, הצעת חוק להסדר ההימורים (תיקון מס' 8) בספורט התקבלה בקריאה ראשונה. <אלי אלאלוף (כולנו):> לא הספקתי. <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו נצרף את חבר הכנסת אלי אלאלוף לפרוטוקול כתומך בהצעת החוק. הוועדה המוסמכת לדון בהצעה היא ועדת החינוך, התרבות והספורט. חבר הכנסת גפני לא נמצא כאן להציג? לא נמצא. <הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 23) (קביעת פקודות בעניין המלצה על קיצור תקופת התיישנות או תקופת מחיקה של חייל), התשע"ז–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/666); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> אם כך, אנחנו עוברים להצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 23) (קביעת פקודות בעניין המלצה על קיצור תקופת התיישנות או תקופת מחיקה של חייל), התשע"ז–2016, קריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת ענת ברקו. בבקשה, גברתי. <ענת ברקו (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ההצעה שעומדת בפניכם לקריאה ראשונה עוסקת בעצם בקיצור תקופת ההתיישנות לחיילים שהתגייסו לצה"ל עם רישום פלילי. כיום יש הוראת קבע – אכ"א – שלא מקוימת, ואנשים שבעצם הוכיחו את מחויבותם לחברה, ומגיע להם שימורק עברם, לא זוכים ליהנות מהסדרים שקיימים היום בצה"ל, כיוון שאפילו לא מביאים את זה לידיעתם. מובן שמדובר בתהליך שמדבר על כך שהצבא יאפשר לפנות לרשות המוסמכת, לנשיא המדינה, למחוק את הרישום הפלילי, אם עברו וביצעו שירות תקין, כמי שמילאו את חובתם ושילמו דמי רצינות לחברה, כדי שימורק עברם ויתחילו את חייהם ודרכם האזרחית עם גיליון הרשעות נקי, וככה הזדמנויות יהיו פתוחות בפניהם. אני רוצה לומר לכם, שבהרבה מאוד מקרים אנחנו רואים שהיום חיילים משוחררים לא זוכים למה שמגיע להם. הם את מחויבותם לחברה תורמים. השנים הללו, שהם תורמים, מיטב שנותיהם, הם לא מקבלים עליהן תגמול, הם לא זוכים לאיזושהי הכרה, איזושהי קבלה או איזשהו בונוס בקבלה לעבודה או ללימודים אקדמיים. אין בעצם הכרה כלשהי על תרומתם למדינה, לעומת מקומות אחרים בעולם, שאנחנו רואים שחיילים שם זוכים להרבה יותר ממה שהם. ולכן אני חושבת שצריך לומר – וגם הכנסת – בקול רם וברור, שחיילים שהתגייסו באמת לפעמים מתוך מצוקה, ולפעמים גם מתוך חיים לא קלים, והצבא החליט לקבל אותם, שיאפשרו להם לעבור את התהליך של מחיקת הרישום הפלילי מרגע ששירתו והשירות שלהם היה תקין ותורם לצה"ל. כך אנחנו נראה אנשים שבמקום לדחוק אותם לזרועות הפשע הם יוצאים מהצבא והם מתחילים חיים חדשים. אדוני היושב-ראש, אני לא יכולה שלא לחשוב על אותו חייל, לוחם מגבעתי, שסיפר לי שהוא נאבק כדי להתגייס, אף שהיו לו תיקים פליליים, עבר את משוכת הגיוס – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> את מדברת על עבריין. <ענת ברקו (הליכוד):> – – עבר את משוכת הגיוס, קיבלו אותו, ואז מצא את עצמו לוחם בשג'אעיה, לוחם בעזה, מגן על המדינה, חבר הכנסת חאג' יחיא, על כולנו, מפני טילי ה"חמאס", ומפני טרוריסטים – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אבל הוא היה מורשע? אבל הוא עבריין מורשע? <ענת ברקו (הליכוד):> – – ובסופו של דבר לא עבר את התהליך אלא באזרחות. ולכן אנחנו ניתן הזדמנות לחיילי צה"ל למרק את עברם, לצאת לחיים האזרחיים, באמת, ולקבל את ההזדמנויות, זה המעט שאנחנו יכולים לעשות עבורם. ולך, חבר הכנסת חאג' יחיא, אני רוצה לומר, אם תהיה אפשרות – ויש עבודה כזאת – לקחת צעירים שעשו עבירות כשהם היו קטינים, לפני גיל 18 – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> את רוצה להכניס לבתי-סוהר בני 13. <ענת ברקו (הליכוד):> – – ואנחנו נפעל – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> תקשיב למה שאני אומרת. חבל שאתה לא מקשיב למה שאני אומרת, אני עכשיו הדוברת. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> ומה שאני אומרת: אני בעד שאם יש קטינים שמעדו ואנחנו יכולים לתת להם הזדמנויות נוספות – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – לקבל תשובות. <ענת ברקו (הליכוד):> – – אנחנו נעשה את זה. תראה, בוא נגיד, אתה מדבר על מה, על אלה שרצים עם סכינים? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> חבר הכנסת חאג' יחיא. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה, אדוני, הבנו. תודה רבה. <ענת ברקו (הליכוד):> על הסוציאליזציה הזאת לאלימות ולסכינאות? על זה אתה מדבר? אני מדברת באמת על אנשים שעשו עבירות, גם בצעירותם, ואנחנו ננסה לעזור להם. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> את מדברת על עבריינים בלי לקבוע את העבירה שלהם – – <ענת ברקו (הליכוד):> יש עבודה כוללת בתחום הזה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – לא משנה איזו עבירה הם עשו. <ענת ברקו (הליכוד):> יש עבודה כוללת בתחום הזה, אני בהחלט אהיה שותפה לכך. אני מאמינה בשיקום, ואני מאמינה בהזדמנות נוספת לכולם, אבל קודם כול לחיילי צה"ל, ששירתו את המדינה ונתנו את נפשם, גופם, ולפעמים את חייהם, למען המדינה. תודה, אדוני היושב-ראש, אני מבקשת את כולם לתמוך בחוק. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר; אדוני יוסף ג'בארין – אינו נוכח; עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת גליק – מוותר; חבר הכנסת אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, אדוני. <מיקי לוי (יש עתיד):> תגידי לי, ייתנו לו המלצה ואז לא יעשו עם זה כלום? לא העבירו את הצעת החוק כדי למחוק את זה? אז ייתנו לו המלצה. <היו"ר מאיר כהן:> שלוש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השרה סופה לנדבר, בדרך כלל אנחנו לא נכנסים לקטגוריה הזאת, שמדברת בעניין חיילים וכל מה שקשור לזה, מכל מיני סיבות – סיבות אידיאולוגיות ופוליטיות. אבל כאן אני מתייחס לסיבה מצפונית ביותר. <קריאה:> – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> אני לא בעד, בגלל זה אני אומר: מבחינה מצפונית ביותר. אם הכנסת מחוקקת חוק כזה ומאשרת שאכן בן-אדם, שכשעשה את העבירה הוא לא היה חייל – עם כל הכבוד, חברת הכנסת ברקו, אני מכבד אותך, טוב, אבל החוק הזה לא צודק, לא הוגן, לא מצפוני, לא אנושי, בכלל אפילו לא עומד בבג"ץ. <ענת ברקו (הליכוד):> למה לא? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> איך אפשר למחוק עבירה? וכאן לא כתוב איזה סוג עבירה. <ענת ברקו (הליכוד):> זה לא למחוק. <מיקי לוי (יש עתיד):> זה לא למחוק, זה לתת המלצה. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> המלצה למה? לְמה המלצה? למה המלצה? למה המלצה? <ענת ברקו (הליכוד):> למחיקה – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> למה המלצה? המלצה למחיקה. מה זאת אומרת המלצה למחיקה? איזה מחיקה? <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> סליחה, חברים – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> בכל הכבוד, החוק הזה הוא חוק בעייתי ביותר – – – <ענת ברקו (הליכוד):> כל הזמן – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת ברקו. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> הוא חוק בעייתי ביותר. אני לא מדבר עכשיו על אפליה, ועל הפרה הקדושה של צה"ל, של הצבא, אבל זה חוק שמבחינה מצפונית הוא חוק שפוגע בערכים. זה מעודד את הצעירים לעשות עבירות. <ענת ברקו (הליכוד):> באמת? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> מעודד פורענות בבתי-הקפה, בברים, מעודד עבריינות. זה חוק שאני לא מצפה מהכנסת שתאשר אותו. ולצערי הרב, אני רואה שרוב חברי הכנסת, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, או להפך, הם עם החוק הזה. איך אפשר, לפי השכל הישר, הנאור, המצפון, שנעודד עבירות של הצעירים? איך אפשר? <ענת ברקו (הליכוד):> מה אפשר? מה – – – בזה? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> מה זה משנה אם הוא חייל? אני יכול לתרום למדינה לא רק כחייל. <ענת ברקו (הליכוד):> הנשיא – – – <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> עם כל הכבוד, זה מעודד עבריינות. לכן אני פונה לכל חברי הכנסת לא להצביע על החוק הזה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה אתה – – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תודה רבה, אדוני. אני – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אתם גם – – – להצביע נגד חיילים? גם חיילים עכשיו לא – – – <היו"ר מאיר כהן:> איתן ברושי? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> הפוך – – – <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת ברקו – – – <ענת ברקו (הליכוד):> באיזו זכות מוסרית אתה – – – חוקים של המדינה? <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> זה חוק בעייתי מאוד. <היו"ר מאיר כהן:> חברת הכנסת ד"ר ברקו – – – <ענת ברקו (הליכוד):> באיזו זכות? <היו"ר מאיר כהן:> אני בכוונה אומר: חברת הכנסת ד"ר ברקו. <ענת ברקו (הליכוד):> סליחה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי – לא נמצא; עאידה תומא סלימאן, חברת הכנסת – לא נמצאת; ג'מאל זחאלקה – לא נמצא; חברת הכנסת גרמן – לא נמצאת; רויטל סויד, חברת הכנסת – מוותרת; חברת הכנסת בן ארי – לא נמצאת, איננה. חברת הכנסת גלאון – לא נמצאת; חבר הכנסת מרגלית – לא נמצא; חברת הכנסת עליזה לביא – לא נמצאת; יעל כהן-פארן, חברת הכנסת – לא נמצאת; אכרם חסון, חבר הכנסת – לא נמצא; חברת הכנסת זנדברג – לא נמצאת; חבר הכנסת טיבי – לא נמצא; חברת הכנסת ורבין – לא נמצאת; חבר הכנסת מוזס – לא נמצא; חבר הכנסת אוחנה – לא נמצא; חבר הכנסת פריג' – לא נמצא; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – לא נמצא; חבר הכנסת מרגי – לא נמצא; חבר הכנסת בהלול – לא נמצא; חבר הכנסת שלח – לא נמצא; חברת הכנסת אבקסיס – לא נמצאת; חברת הכנסת רוזין – לא נמצאת; חבר הכנסת דודי אמסלם. <דוד אמסלם (הליכוד):> פה. <היו"ר מאיר כהן:> מוותר. אתה רוצה לדבר? יש לך שלוש דקות. מוותר. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת אורן חזן? אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברתי השרה, חברי וחברותי חברי הכנסת, בספר דברים נכתב: "כי תצור אל עיר ימים רבים – – – לתפשה, לא תשחית את עצה – – – כי האדם עץ השדה". ככה אנחנו, זה מה שאנחנו מכירים, זה מה שאותנו מחנכים מגיל צעיר. אדם שקם בבוקר ולוקח אש מבערת, שתשרוף את האדמה, איך הוא יכול בכלל לכבד את האדם? הייתה לי שיחה לפני כמה רגעים עם אחד מחברי הכנסת. אמרתי לו שפתאום אני מבין: הרי בסוף המחבלים האלה הם חיות, הם לא באמת בני-אדם; הרי מה מבדיל בין בני-האדם לבין החיות? הבינה. בזכות הבינה אנחנו יכולים לתקשר אחד עם השני בשפה, במילים; בזכות הבינה יש לנו תרבות; בזכות הבינה יש לנו מוסר, אנחנו מבינים שזה לא נורמטיבי ולא נורמלי להקריב אחד את השני, לפגוע איש ברעהו. חיה בספארי יכולה להרוג את הוולד שלה רק כי בן-זוגה או בת-זוגה הלכו עם חיה אחרת. הם לא מבינים את המשמעות של אב שהורג את בנו. אבל הם, המחבלים, גם הם לא מבינים. הם לא מבינים שכשאתה מצית את האדמה, כשאתה שורף את החורשות, את היערות, מתוך ציפייה ותקווה גם לשרוף בניהאדם – הם באמת לא מבינים. אבל אני לא מרחם עליהם, אני חושב שצריך להעניש אותם בחומרה. אמרתי כבר הערב שמספיק עם ססמאות והגיע הזמן להעניש באמת. לציבור נמאס לשמוע אותנו עובדים עליו בעיניים ומוכרים לו איך פעם אחר פעם אנחנו נעניש בחומרה, וחוזר חלילה. הם חיות וצריך להתנהג אליהם כמו לחיות. שיהיה ברור בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, ולא משנה איך אני אגיד את המשפט הזה, ינסה מי שלא יהיה למצוא בדל של גזענות בתוכו – אבל שיהיה ברור: יש בתוך מדינת ישראל ערבים בעלי אזרחות ישראלית שהם חלק בלתי נפרד מהמדינה, שגם להם צריך לעמוד ולהצדיע. חלקם אפילו משרתים בצבא; בעיניים שלהם זה שומו שמים. אבל יש כאלה, כמו הג'אסוס טיבי – למי שלא יודע מה זה ג'אסוס, זה מרגל – שאפילו יושבים פה ומנצלים את הבמה להסתה. וכשאני מסתכל ורואה איך הם מנצלים את הבמה הזאת כדי לשרוף ולהבעיר את השטח, מתוך ידיעה ברורה מה המעשים שלהם יעשו, אני מזדעק ומזדעזע. כשאני רואה אותם קמים וצועקים נגד חוק כמו החוק הזה שעומד לפתחנו, שיכול לתת שירות טוב לצעירים ולתת אופק ותקווה, שגם אם הם עשו טעות אז כשהם מגיעים לצבא – הם או הן – הם יוכלו להתחיל דף חדש. וגם פה הם מתנגדים. אני מבין דבר אחד – ומשפט אחד אחרון, ואני מסיים – – <היו"ר מאיר כהן:> אחרון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – החבר'ה האלה שנמצאים פה, נמצאים פה מתוך שנאה ומתוך רצון להרוס ובטח שלא לבנות. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אנחנו, מחנכים אותנו לאהוב. אתם מחנכים לדברים שהם רחוקים לגמרי. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת אכרם חסון – לא נמצא; חברת הכנסת סבטלובה – לא נמצאת; יוסי יונה – לא נמצא; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת סעדי – לא נמצא; באסל גטאס, חבר הכנסת – מוותר; חבר הכנסת מסעוד גנאים – מוותר; חבר הכנסת קרא – מוותר. אם כן, חברים, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקש לשבת. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק שירות ביטחון, (תיקון מס' 23) (קביעת פקודות בעניין המלצה על קיצור תקופת התיישנות או תקופת מחיקה של חייל), התשע"ז–2016. בבקשה, אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – 5 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 23) (קביעת פקודות בעניין המלצה על קיצור תקופת התיישנות או תקופת מחיקה של חייל), התשע"ז–2016, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 30 בעד, חמישה מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה וחוזרת לדיון בוועדת החוץ והביטחון. <הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018), התשע"ז–2016> [נספחות.] <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו חוזרים, ברשותכם – חברת הכנסת ברקו, חברת הכנסת ברקו, חבר הכנסת מיקי לוי. אדוני, אני כבר הכרזתי על דבריך, אז אנא ממך. אנחנו עברנו, וחוזרים אליך עכשיו. <משה גפני (יהדות התורה):> אה, חוזרים – – – <היו"ר מאיר כהן:> עכשיו, כן. חבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, יציג את החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול סעיף 57 להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018). <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על שאתה מאפשר לי להעלות את זה. היה בחוק ההסדרים הקודם סיפור שלם עם הנושא של תקציב הביטחון וכל מה שנלווה לעניין הזה, ואנחנו מנסים עכשיו לעשות סדר בזה – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> שכנעת אותנו, גפני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> – – שלא הגופים הביטחוניים יהיו במהלך השנה. ולכן אני מבקש ממליאת הכנסת: בהצעת החוק ההתייעלות הכלכלית, ביום ו' בחשוון – צריך בכל אופן להגיד את הדברים – 7 בנובמבר 2016, החליטה ועדת הכנסת להעביר את הטיפול בסעיף 57 להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית, שעניינו תקציב הגופים הביטחוניים, לטיפולה של ועדה משותפת לוועדת הכספים ולוועדת החוץ והביטחון. כמו כן, ועדת הכנסת קבעה כי לטיפולה של ועדה משותפת זו תועבר גם הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס' 9), שנתקבלה גם היא בכנסת בקריאה ראשונה ביום א' בחשוון התשע"ז, 2 בנובמבר 2016. אני עמדתי בראש הוועדה הזאת, ואני מבקש לומר במשפט אחד לחברי הכנסת: אם אנחנו נאשר את הפיצול, ואנחנו נדון בתקציב של הגופים הביטחוניים בנפרד עכשיו, לא נצטרך במהלך השנה להביא העברות ולהיכנס לתוך המערכת הבעייתית שהייתה בפעם הקודמת. ולכן אני מבקש את הפיצול הזה, כדי שהוועדה המשותפת בראשותו של אבי דיכטר תוכל לדון בתקציב של הגופים הביטחוניים ולהביא אותו לאישור, ואנחנו לא נצטרך במהלך השנה כאילו להתחיל מהלך חדש. ולכן, הפיצול מחוק ההסדרים הכללי, שאנחנו דנים בו בנפרד גם בוועדת הכספים, אבל גם בוועדות אחרות, הדיון בהם יימשך, ובחוק הזה שאנחנו מפצלים עכשיו אנחנו נקיים דיון כבר עכשיו, על התקציב עצמו, ונביא אותו לאישור כתקציב שבתוך תקציב המדינה. אני מבקש את הפיצול – את האישור לפיצול – של מליאת הכנסת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים להצבעה. להזכירכם, מי שבעד – אנחנו מאשרים את הפיצול, את הצעת הוועדה. אני מבקש לשבת. בבקשה. הצבעה מס' 11 בעד הצעת ועדת הכספים – 24 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול סעיף 57 להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 24 בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע. אם כך, החלטת ועדת הכספים אושרה. <הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 25) (פטור מבחינת רישוי), התשע"ז–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/668); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר מאיר כהן:> אנחנו עוברים, ברשותכם, להצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 25) (פטור מבחינת רישוי), התשע"ז–2016, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק יוזמהּ, חבר הכנסת אלי אלאלוף. בבקשה, אדוני. <קריאה:> – – – <היו"ר מאיר כהן:> פקודת הרוקחים. <אלי אלאלוף (כולנו):> ערב טוב, כבוד היושב-ראש ידידי מר מאיר כהן, חברי הכנסת, השרה לנדבר, שיש לה עניין מקצועי גם בחוק הזה, לא רק בתפקידה כשרת העלייה והקליטה, אבל הוא לא מופנה אך ורק לעולים חדשים. אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 25) (פטור מבחינות), התשע"ז–2016, הצעה שלי. לפני כמה שבועות הבאתי בפניכם לקריאה טרומית את הצעת החוק הזאת, שתקל שילוב תושבים חוזרים ועולים חדשים במקצוע הרוקחות. היום, לפי הפקודה הקיימת, כל רוקח אחרי הכשרתו ועבודתו והוותק שצבר בחוץ-לארץ חייב בבחינת רישוי בהגעתו לארץ. הדרישות האלה, שהן לפעמים מאוד מכבידות, אם לא להגדיר אותן אפילו ביורוקרטיות, מיותרות, מכבידות על האנשים לחזור ולהשתלב במערכת שכה זקוקה להם. אנחנו, בהתייעצות עם השר והמנכ"ל, וכל מערכת הבריאות, הגענו למסקנה שאפשר להקל בתנאים מסוימים על רוקחים שבאו עם רישיון מחוץ-לארץ, אחרי ותק של שנתיים של התנסות במקצוע הזה. אנחנו, כדי לוודא שהכשרתם היא הולמת ומתאימה, מבקשים מהם לעבור פה בארץ בחינה בתחום המשפטי בלבד, דיני רוקחות, כדי שילמדו את החוק שמחייב את הרוקחים בארץ. דבר שני, האפשרות – חובה עליהם לעבוד תחת רוקח מורשה במשך שנה, כדי להוכיח את יכולתם ולקבל מהרוקח המורשה הזה המלצה מטעמו כדי להיות רוקחים במערכת. נוסף על כך שמורה למנהל הזכות לדרוש ממבקש הפטור לבצע בחינת רישוי בהתאם לשיקוליו, לשיקול דעתו, במצבים מסוימים, דבר שאינו חובה, אני שוב אומר. אנחנו רואים שיש בהצעת החוק מחשבה מעמיקה שדואגת לבריאות הציבור מצד אחד, והקלה של הרגולציה שפשוט הייתה מיותרת ומכבידה. הצעת החוק הזאת היא חלק ממגמה כוללת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ושלי באופן אישי, להקל ברישוי ובהכרה במקצועות הרפואיים לבעלי רישיון מחו"ל. אני חייב להגיד שעד עכשיו, לשמחתי, טיפלנו בכל הנושאים הקשורים לפארה-רפואי – למקצועות הפארה-רפואיים. אנחנו גם עסקנו בנושא של רישוי, באותם עקרונות של הקלה, גם לרופאי שיניים, ואנחנו ממשיכים במגמה, ויש פה הרבה מאוד חברים – עודד ושרת הקליטה של היום – שהם היו בין היוזמים, בוודאי שר הבריאות והמנכ"ל שלו בעניין הזה. אני גם רוצה לציין, ברשותכם: אנחנו נמשיך גם להקל על מערכות של אחיות, כי היום אחיות לא מתקבלות, ואנחנו לקראת סיום של הסכם עם משרד הבריאות על כך שכל האחיות יתקבלו, לפחות בשלב ראשון כאחיות מעשיות, ובהמשך יקבלו הכרה מלאה ויוכלו להשתלב במערך האדיר שלנו בנושא זה. גם לגבי הרופאים זה בליין – אנחנו רוצים לטפל. אני רוצה רק להזהיר – עוד נקודה אחת: גופים פוליטיים מחוץ-לארץ אימצו לעצמם כל מיני הצלחות ודחיפות בחוק הזה. החוק הזה, אין לו שום שיקול פוליטי, מפלגתי, משום מפלגה. הוא נתמך גם בוועדה על-ידי כל הנוכחים בוועדה, וכל המפלגות, ללא שום שיקול פוליטי. אני אומר את זה בזהירות, כדי לא לפגוע באנשים שמתחזים למקדמי חוק בישראל. מי שרשאי לקדם חוק זה רק אנחנו, חברי הכנסת, במליאה המכובדת שלנו. אני חייב להודות למשרד הבריאות – בנושא של הרוקחות, לד"ר איל שורצברג, שטיפל באופן אישי, כמובן עם המערכת. הצעת החוק אושרה פה-אחד בוועדה, ואני מבקש לאשר אותה בקריאה ראשונה כדי שנעבד אותה סופית לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים: זוהיר בהלול, בבקשה – אינו נוכח; אוסאמה סעדי – אינו נוכח; אליעזר מוזס – אינו נוכח. עבד אל חכים חאג' יחיא, אתה תספיק לסח'נין? <אלי אלאלוף (כולנו):> – – – <היו"ר מאיר כהן:> כן, אנחנו לא צריכים, היא מנצחת כל הזמן. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אלי אלאלוף, אני אתחיל בזה, חבר הכנסת אלאלוף – אני מתחיל בזה שאני מברך על החוק ועל יוזמו. זה חוק מאוד חשוב, כי אנשים שלמדו ועבדו במקומות אחרים, אני חושב שמגיע להם לעבוד גם פה. כי אם הם טובים – אם הם טובים לעבוד שם, אם הם יכולים להרכיב את התרופות ולמכור אותן – כי יש הרבה אנשים שהתפקיד שלהם זה רק למכור את התרופות, הם עובדים בבתי-מרקחת, לא מכינים את התרופות. ולכן, חשוב מאוד, החוק הזה, במיוחד שיש בתוכו שהוא יעבור ליווי, מין סטאז' מסוים, של שנה, כך שגם את השמות של התרופות, את התרכובת שלהן ואת כל מה שצריך הם ילמדו, מעבר למה שהם למדו באוניברסיטה, וזה חשוב. אבל החוק הבא צריך להיות החוק של הרופאים – לא יכול להיות שאנשים ילמדו רפואה באוניברסיטאות מוכרות מבחינת מדינת ישראל, האוניברסיטה – התעודה שלה מוכרת, לכן הם מרשים לו לגשת לבחינה, בחינת המדינה, להכשרה. אבל מה שיותר קשה זה שרופא לא יכול לעבוד אפילו כאח, לא יכול לעבוד בבית-חולים, לא יכול לעשות כלום לחולה, כי הוא עדיין לא רופא, כל עוד הוא לא עבר את הבחינה. יש לי חבר, אני מכיר, 20 שנים הוא כבר רופא, הוא בחו"ל. האם יכול להיות שאחרי 20 שנים – והוא בכיר בבתי-חולים באותה מדינה באירופה, נמצא שם, עשה שתי התמחויות בנוסף ללימודים שלו – הוא מגיע לפה אחרי שנים, מנסה לעבור את הבחינה והוא לא מצליח? האם ייתכן שהגופים שלנו בארץ הם שונים מאותם גופים של האנשים באיטליה? האם יכול להיות שהוא יכול להיות רופא שם ופה לא? לכן אני חושב שעם הברכה צריך לקדם, ואני אתמוך בקידום חוק דומה, אפילו אם הוא יהיה קצת יותר מחמיר מבחינת הרופאים, אבל צריך להגיע למצב שאנשים שלמדו, עבדו, יכולים לעבור גם את הסטאז', כי הוא לא יכול להתחיל את הסטאז' אם לא עבר את הבחינה. אתה יודע מה, לתת לו במקביל, לפחות, שיעבוד גם. לכן, אנחנו נתמוך בחוק הזה, ומקווים לחוק הבא. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. עבדאללה אבו מערוף – שלוש דקות, אדוני. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השרה סופה לנדבר, לא נשאר לי אלא להגיד שאני לא רק מעורב אישית ותומך בחוק, אלא שאם הייתה אפשרות לעבור ישר לקריאה שלישית, אז היינו עוברים עכשיו לקריאה שלישית. זה מבורך. הדברים, במיוחד אצלנו בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, הדברים הם, מה שנקרא, דברים אובייקטיביים מאוד, יש הסכמה, וזה ענייני מאוד. לכן, תודה רבה ליושב-ראש הוועדה. אנחנו נתקדם הלאה אכן לתקן ולחוקק את החוקים האזרחיים המתאימים לכל אזרח ואזרחית בצורה הנכונה, המתאימה ביותר והאובייקטיבית ביותר. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, יש שחשבו שלאחר שהרוקחים איבדו את יכולתם המיתולוגית לפרשן את כתב הרופאים, כתב הסתרים של הרופאים, אז המקצוע ירד פלאים. כלומר, פעם, אני בעצמי, אני, בתור הרוקח היחיד בהיסטוריה של הכנסת, ידעתי איך כל רופא כותב. איך הוא כותב את ה-E ואת ה-A, ולמדתי עם הזמן לזהות כתב של רופאים – זה לא דבר קל, דרך אגב. למרות שהחוק חייב לכתוב ב-Capital Letters, זה לא עזר. אבל היום הכול מודפס. הכול מודפס, אתה לא צריך להיות קורא כתב סתרים כדי להבין מרשם של רוקחות. היום גם היכולת האחרת של הרוקחים – לזכור בעל-פה את האינטראקציות בין התרופות, כלומר לדעת שלא צריך לקחת "מוקסיפן" עם ברזל ביחד וצריך להפריד כמה שעות בגלל אינטראקציה; לא צריך קלציום עם זה ולא צריך זה עם זה, וזה יכול להחליש, ולא צריך אלף ואחד דברים, ויאגרה עם אשכוליות, כל מיני, מלא; אי-אפשר, זה עולם שאין לו סוף – היום הכול מופיע במחשב. ברגע שאתה מתקתק שתי תרופות שיש בהן ניגוד עניינים, המחשב אומר לך – נורת אזהרה: יש כאן ניגוד בין התרופה A שרשם הרופא והתרופה B שרשם הרופא. וזה מתקדם עוד ועוד. כאשר ההיסטוריה התרופתית של הקליינט נמצאת אצל הרוקח, אם הוא קליינט שלו, הוא יוכל לדעת לא רק על תרופה שהוא קנה, אלא גם על תרופה שהוא משתמש בה בבית, אם יש לה ניגוד או אינטראקציה עם תרופה שהוא יקבל היום. הכול נעשה ממוחשב. העולם ממוחשב הרבה יותר מבארץ, הרבה יותר. יש דברים שבאנגליה היו לפני 30 שנה, ורק בשנים האחרונות התחילו להיכנס לארץ. וטוב שכך. צריך לפנות את הראש – כמובן, הידע צריך להיות שם – אבל לפנות את הראש ליחס אנושי יותר וליחס אישי יותר לקליינט ולחולה. להסביר לו, להבין אותו, מה שפעם היה רוקחות קהילתית. היום אנחנו מאבדים את זה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> לא רק במחשב אלא גם במחשבה. היום הכול אוטומטי, גם במכירה. אני חושב שכבוד היושב-ראש עשה מעשה נכון שהוא בעצמו יזם את החוק הזה, ואני מברך עליו, אבל אני חושב שאנחנו צריכים לתת את המחשבה על העניין של רוקחות קהילתית, גם במסגרת הקיימת היום של רשתות גדולות, שאוכלות את הרוקחים – – <היו"ר מאיר כהן:> תודה, אדוני. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – ואין מקום היום כביכול לבתי-מרקחת קטנים. תראו את צרפת – – – <היו"ר מאיר כהן:> אדוני, תודה רבה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. מאה אחוז. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חבר הכנסת דודי אמסלם – אינו נוכח; חברת הכנסת בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת זהבה גלאון – לא נמצאת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – מוותרת; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת גליק – לא נמצא; חבר הכנסת אוחנה – לא נמצא; חברת הכנסת רוזין – לא נמצאת; חבר הכנסת אייכלר – לא נמצא; חברת הכנסת אבקסיס – לא נמצאת; חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא; חברת הכנסת רויטל סויד – לא נמצאת. חבר הכנסת יואל חסון – בבקשה, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בזמן שאנחנו מחוקקים חוקים באמת באמת חשובים, מאחורי הקלעים של הקואליציה הזאת, של הממשלה הזאת, יש קרב אמיתי, קרב שחשבתי שכדאי שמליאת הכנסת תדע עליו. אני רוצה שתדעו מה ראש הממשלה אומר בישיבת הקבינט. מה ראש הממשלה אומר על חוק ההסדרה, שאתם הצבעתם עבורו; ראש הממשלה שלכם, שלנו, נתניהו, אומר: "אישור החוק להלבנת מאחזים עלול להביא לחקירה נגד בכירים ישראלים בהאג". מוסיף, חבר הכנסת פורר, מוסיף שר הביטחון ליברמן ואומר, שואל את בנט: "אתה תשמח לראות אותנו בהאג?" ואומר נתניהו בדיון הזה, אומר נתניהו בקבינט: "העברת החוק תדחוף את אובמה למועצת הביטחון". עכשיו, למה אני רוצה להציף את הנושא הזה במליאה בשעה הזאת בזמן הזה? כדי שכולנו נדע, שכולנו נדע, שכולנו נדע – – <קריאה:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – שאתם ידעתם, שאתם ידעתם; שראש הממשלה ידע ושר הביטחון ידע ושרי הקבינט ידעו את הנזק הענק והגדול הזה שחוק ההסדרה ייצור למדינת ישראל. את זה לא אנחנו אומרים, לא אנחנו נביאי הזעם; זה נתניהו, המנהיג שלכם, זה שאתם חותמים על כל מילה שהוא אומר. הוא אומר, הוא אומר את הדברים הללו. הוא מזהיר מפני התוצאה החמורה של חוק ההסדרה. אז לא תוכלו להגיד שלא ידעתם ולא תוכלו להגיד שלא שמעתם, כי אתם מביאים עלינו אסון. אתם שוברים פה את המסגרות הבסיסיות של הדמוקרטיה הישראלית. אתם מכרסמים ביסודות הדמוקרטיה. אתם זוכרים את המשפט הזה? אתם זוכרים מי אמר את המשפט הזה? כרסום יסודות הדמוקרטיה. זה מה שאתם עושים עכשיו, חברת הכנסת ברקו. <ענת ברקו (הליכוד):> איך ידעתי שתפנה אלי. מזמן לא דיברת אלי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> וזה לא אנחנו אומרים. זה לא אנחנו אומרים. ליברמן אומר, נתניהו אומר, אתם אומרים – אתם אומרים שהחוק הזה יפגע פגיעה אנושה במדינת ישראל, ויש לכם עדיין יותר מ-24 שעות לעצור את האונייה הזאת, לעצור את הרכבת הזאת, לעצור את האסון הזה שנקרא חוק ההסדרה. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת איוב קרא – מוותר. חברת הכנסת נורית קורן. לאחר מכן – אתה, אדוני. שלוש דקות, גברתי. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לחבר הכנסת אלי אלאלוף, שלקח על עצמו את המשימה החשובה ביותר, לתקן את פקודת הרוקחים. אני, כיושבת-ראש השדולה למען עולים דוברי צרפתית, לקחתי על עצמי לתקן כמה עוולות שנמשכו כל כך הרבה שנים, ואני שמחה שאתה ידיד אמת, ידיד לעבודה, ואנחנו חוברים יחד ומתקנים את מה שצריך תיקון. הרוקחים – זה בהמשך לרופאי השיניים. נשאר לנו עכשיו אחיות, אחים ורופאים. ככה אנחנו נגרום שכל מי שרוצה לעלות לארץ-ישראל ולהשתקע יוכל לעבוד ולהתפרנס בכבוד. לכן, הדברים האלה מאוד מאוד חשובים. אני מאוד מקווה שגם פקודת הרוקחים תתוקן, ויהיו תקנות במהרה, כמו שעשינו עם רופאי השיניים. לכן – ברכות, ונמשיך, שנגיע לקריאה שנייה ושלישית. תודה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת פורר עודד, בבקשה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני באמת מכיר קצת את הנושא הזה, גם מתפקידי הקודם וגם מהקדנציה הקודמת. אני חושב שזה המקום לברך גם אותך, חבר הכנסת אלאלוף – אנחנו גם מכירים מהקדנציה הקודמת, וגם – מי שלא נמצא כאן – השר ליצמן. יצא לי לעבוד מול משרד הבריאות לפני כן, היו לנו הרבה מאוד תיקוני חקיקה למען העולים, שהיו צריכים להיכנס לטובת העולים, ולצערי, לא זכו לאוזן קשבת. <אלי אלאלוף (כולנו):> זה לא רק לטובת העולים; זה לטובת תושבים חוזרים לארץ, כולם. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> עולים ותושבים חוזרים. אגב, משרד העלייה והקליטה מטפל גם בעולים וגם בתושבים חוזרים. וגם בהקשר הזה – גם בהקשר הזה יש אוזן קשבת אצל השר ליצמן ובמשרד הבריאות. אני חושב שזה צעד ראשון – לא ראשון כבר, אפילו שני ושלישי בקדנציה הזאת, לטובת הנושאים הללו, אבל זה כן חושף את הבעייתיות בביורוקרטיה הישראלית, ובעובדה שאנחנו מאוד נהנים להחיל על עצמנו הרבה רגולציות של האיחוד האירופי, למשל, אבל כשהרגולציות האלה מקלות אז אנחנו בורחים אחורה. הרי כל הזמן – בנושאים מיסויים ובנושאים כלכליים אנחנו כל הזמן עושים את ההשוואות עם האיחוד האירופי, אבל אני חושב שיש מקום שמשרד הבריאות יאמץ את הדירקטיבה של האיחוד האירופי לגבי הכרה במקצועות רפואיים במדינות האיחוד האירופי. כשם שיכול לעבור בעל מקצוע רפואי מצרפת לספרד, ומאיטליה לצרפת, ויודעים את רשימת המוסדות המדויקת, שאם הוא למד בהם מכירים אוטומטית בתואר שלו, ויודעים בדיוק מה הוא עשה ולא עשה, ואם הוא עשה את זה אפשר להכיר אוטומטית ברישיון שלו, אין שום סיבה – שום סיבה – שמדינת ישראל לא תחיל על עצמה בדיוק את אותם התנאים, ותנהג – שמבחינתנו כל המקצועות הללו, שהיום מי שעולה לארץ או תושב חוזר עובר ויה דולורוזה במסדרונות הביורוקרטיים, עד שחלקם מתייאשים ומהגרים למדינות אחרות – אם אנחנו ננהג בצורה של החלת הדירקטיבה של האיחוד האירופי על מדינת ישראל, נקל עליהם ונסייע גם בידינו ובידי המערכת הרפואית, שמשוועת לאחים, אחיות ורופאים בכל סוגי ההתמחות. אני רק בטוח שיש לי שיתוף פעולה מלא גם ממך, כיושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ואין לי ספק שנזכה גם לשיתוף פעולה של השר, אבל אם נוביל את השינוי הזה, זה יהיה השינוי הכי משמעותי, שיהיה – מה שנקרא – צעד משלים לכל הצעדים הקודמים שנעשו עד עכשיו, בשנה האחרונה. יישר כוח ובהצלחה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אורן חזן – אינו נוכח. אם כן, אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 25) (פטור מבחינת רישוי), התשע"ז–2016, קריאה ראשונה. אנחנו עוברים להצבעה, ברשותכם. בבקשה. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 25) (פטור מבחינת רישוי), התשע"ז–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר מאיר כהן:> 30 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק מוחזרת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה לכם. <שאילתות ותשובות> <היו"ר מאיר כהן:> אני מזמין את שר החקלאות, השר אורי אריאל. בבקשה, אדוני. חברת הכנסת השכל – בבקשה, גברתי. <498. ייבוא אגסים ללא בקרה> <שרן השכל (הליכוד):> ישראל צורכת כ-30,000 טון אגסים מדי שנה. כ-3,000 טון אגסים מיובאים באישור לישראל מדי שנה. השנה יובאו לישראל כ-7,000 טון אגסים ללא אישור, על חשבון התוצרת המקומית. הדבר פוגע בחקלאים וגורם להפסדים. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה הוא ההסבר לכך? <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, גברתי. אדוני. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תודה רבה לחברת הכנסת השכל. 1–2. במסגרת הסכמי הסחר של מדינת ישראל קיימות שתי מכסות ייבוא פטורות ממכס של אגסים: האחת – בהיקף 2,140 טון – מאירופה, והשנייה – בהיקף 1,364 טון – מארצות-הברית. מכסת הייבוא מאירופה מנוצלת ברוב השנים במלואה, ואילו המכסה מארצות-הברית מנוצלת לרוב באופן חלקי, בגלל המרחק. בתקופות מחסור, ובהתאם לתנאי השוק המקומי, משרד החקלאות ממליץ לעתים למשרד האוצר על פתיחת מכסות ייבוא וולונטריות כדי להשלים את המחסור ולאפשר לצרכן הישראלי לצרוך את הגידול במחירים סבירים. בשנת 2015 אכן היה מחסור באגסים מגידול מקומי. מסיבה זו הוחלט על פתיחת מכסה בהיקף 3,000 טון, שחולקה באופן הדרגתי על פני השנה כדי לא ליצור נפילה גדולה ואחרי זה עלייה – חולק באופן מדורג. המחיר הסיטונאי – כלומר לא בסופר, אלא שקונים מהחקלאים – של אגסים היה בעת ההיא כ-9 ש"ח לק"ג, והמשמעות של אי-פתיחת מכסה הייתה העמקת המחסור והאמרת מחירי האגסים. נוסף על כך אפשרה פתיחת המכסה צריכת אגסים במחירים סבירים לציבור שאינו צורך בהיתר מכירה. אני מזכיר – אנחנו מדברים על צמוד לשנת השמיטה. לסיכום, כל יבואן רשאי לייבא אגסים לישראל, כפוף לאישורים הנדרשים על-פי חוק ותשלום מכס מלא. בשנת 2016 יובאו עד כה – אנחנו מדברים על השנה – כ-2,100 טון אגסים במכס מלא, כלומר, שסוחר מביא אגסים במכס מלא, סימן שהמחירים בארץ הם גבוהים מאוד, אחרת הוא לא היה מביא. <היו"ר מאיר כהן:> למרות המכס משתלם לו להביא? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> נכון, בדיוק זה העניין. למרות המכס, ההובלה, הסיכון, באמת סיכון יחסית גבוה – מייבאים כל הזמן, אבל זה סיכון יחסית גבוה – כי המחירים, כולל השנה, הם לעתים גבוהים מאוד, אז היבואנים אכן מביאים גם עם מכס, לא בפטור ממכס. על-פי בדיקת גורמי המקצוע במשרדנו, מלאי האגסים במחסנים בשנת 2016 לא היה גבוה באופן משמעותי מאשר בשנים עברו. כל שנה יש איסום – מלשון אסם, שומרים – וגם השנה. ייתכן כי הסיבה למצוקת מגדלי האגסים טמונה במחלת החירכון אשר פוגעת קשות בגידול. כמו כן, גם טיפול לא נכון במלאי האגסים במחסני הקירור הותיר את שאריות היבול מעונת הקטיף הקודמת במצב שכמעט אינו ראוי למאכל. אני רוצה להודות לך על הסכמתך לדחות את התשובה. היא הייתה צריכה להיות לפני שבוע, אז אני מודה לך, על השאילתה בעיקר, אבל גם על ההתחשבות. <היו"ר מאיר כהן:> שאלה נוספת – בבקשה, גברתי. <שרן השכל (הליכוד):> מגדלי האגסים פנו אלי מכיוון שיש מאבק מאוד גדול בינם לבין המשווקים, מאבק שאנחנו מכירים, גם דנו בו מעט. לטענתם, המשווקים ניסו להתנקם בהם, ועל-ידי כך לגרום לעליית מחירים. אנחנו גם יודעים שהרבה פעמים אין קשר בין המחיר – מה שהחקלאי מוכר ומה שהמשווק או הסיטונאי לאחר מכן מוכר אותו למשווק. החקלאים אמרו שהסיטונאים ניצלו את המצב על מנת להתנקם בחקלאים. הם אמרו שהיו להם טונות בקירור שפשוט המתינו למכירה, וכאיזושהי נקמה קטנה, הסיטונאים פשוט העלו את המחירים וגרמו לכך שייבאו יותר אגסים. זה גרם לכך שהם פשוט זרקו והשליכו את התוצרת. אז השאלה הנוספת היא: מי בודק האם יש מחזור? האם מישהו הולך גם לחקלאים ובודק באיזה מחירים הם בעצם מוכרים את זה לסיטונאים? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> תודה. אני לא מכיר את הטענה שאת אומרת, אז אני רק יכול לבדוק. אם אני אקבל משהו כתוב מהחקלאים – – – <שרן השכל (הליכוד):> שלחנו את זה למשרד כחלק מהמסמכים עם השאילתה. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אז אני אבחן את זה פעם נוספת. אני מתקשה להאמין, אני אומר לך, לפחות מניסיוני, שהעניין הוא של נקמות. השוק לא מתנהג לפי נקמות. אני לא אומר שאין פעם סיטונאי אחד שרב עם חקלאי או שניים, כמו שגם הם יכולים לעשות לו לפעמים – – – <שרן השכל (הליכוד):> ראינו את זה. זה לא שזה לא קרה מעולם. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> השוק בכללותו – סליחה על קולי הצרוד – השוק בכללותו, בהיקף של 30,000 טון, לא מתנהג לפי נקמות. הוא מתנהג כמו שוק, כמו שגזר עולה ויורד, וכשיש יותר, אז המחיר יורד וכן הלאה. אני מתקשה להאמין שזה כך, אני מוכן ודאי לבדוק את זה. ואנחנו לא בודקים מה יש במחסנים של פלוני ושל אלמוני. יש פה חקלאים, יש פה שוק, יש פה תחרות בין המשווקים. אנחנו יודעים שיש בעיה בנושא פערי התיווך, דיברנו על זה פעמים רבות, גם באופן אישי, אבל גם פה במליאה, ואנחנו עובדים על זה על-ידי צו שמחייב את הרשתות הגדולות לתת לנו את כל הנתונים, לפתוח את כל הספרים לפני רואי-חשבון ועורכי-דין עד סוף – – – <שרן השכל (הליכוד):> האם ניתן להוציא נתונים לגבי האגסים? – – – בין מה שהחקלאי מכר לבין מה שהסיטונאי מכר? <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> אני אבדוק, אני לא רוצה לענות בלי לבדוק. אבל לפי דעתי, כן, הספרים פתוחים על הכול ואפשר לבדוק כל גידול, מה היה בסופר הזה ומה היה בזה, וכן הלאה. ואז נקבל תמונה עד סוף השנה – נקבל את הנתונים וברבעון הראשון של 2017 תהיה לנו תמונה מלאה, ולפיה נוכל להחליט החלטות על בסיס מידע מאוד מוצק ולא על בסיס הערכות והשערות, ואני מקווה שנוכל להוריד ככה את פערי התיווך. תודה רבה. <היו"ר מאיר כהן:> תודה רבה, אדוני. תודה רבה לחברת הכנסת השכל. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ח בחשוון התשע"ז, 29 בנובמבר 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 20:04.>