דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ד' ישיבה קע"ב הישיבה המאה-ושבעים-ושתיים של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ט בחשוון התשע"ז (30 בנובמבר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לרגל חג הסיגד 5 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 5 שאילתות דחופות 5 263. פתרון דחוף לבית-האבות "רוממה" בחיפה 5 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 6 סגן שר האוצר יצחק כהן: 6 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 7 259. אי-רישום פסיכולוגים חינוכיים מחוץ-לארץ 9 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 9 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 10 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 12 הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדרת הכנסה), התשע"ו–2016 13 מירב בן ארי (כולנו): 13 הצעת חוק זכות ערר על החלטה בעניין רישוי מקצועות רפואיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 14 עודד פורר (ישראל ביתנו): 16 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 18 הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (ערים קולטות עלייה), התשע"ו–2016 19 יוסי יונה (המחנה הציוני): 20 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 22 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 24 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 24 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת חופשת לידה), התשע"ה–2015 27 דב חנין (הרשימה המשותפת): 27 הצעת חוק קידום תעשיות עתירות ידע בצפון ובדרום (הטבות לעובדים), התשע"ו–2015 29 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 30 הצעת חוק קידום תעשיות עתירות ידע בצפון ובדרום (סיוע בשכר עובדים), התשע"ו–2015 34 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 34 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 37 אראל מרגלית (המחנה הציוני): 42 הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – נגישות מוסד רפואי לדוברי שפות זרות), התשע"ו–2016 50 יואל חסון (המחנה הציוני): 51 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 53 יואל חסון (המחנה הציוני): 55 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 56 יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 57 הצעת חוק חינוך חינם לילדים חולים (תיקון – הגדרת ילד חולה), התשע"ו–2015 60 יוסי יונה (המחנה הציוני): 60 הצעת חוק חינוך חינם לילדים חולים (תיקון – הגדרת ילד חולה), התשע"ו–2016 63 דב חנין (הרשימה המשותפת): 63 הצעת חוק להיטל על תקבולים ממכירת סיגריות ומוצרי טבק והקמת קרן למניעת עישון, התשע"ו–2016 64 יעל גרמן (יש עתיד): 64 סגן שר האוצר יצחק כהן: 68 הצעת חוק האגודות העות'מאניות (רישום ופיקוח), התשע"ו–2016 71 עליזה לביא (יש עתיד): 71 שרת המשפטים איילת שקד: 79 עליזה לביא (יש עתיד): 82 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 84 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 84 הצעת חוק הגנה על עובדים בעת אירוע אסון המוני, התשע"ו–2016 85 אלעזר שטרן (יש עתיד): 85 הצעת חוק הגנה על עובדים בעת אירוע אסון המוני, התשע"ה–2015 89 דב חנין (הרשימה המשותפת): 89 הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – הבטחת פלורליזם דתי), התשע"ה–2015 91 תמר זנדברג (מרצ): 91 השר לשירותי דת דוד אזולאי: 104 הצעת חוק הנוטריונים (תיקון – ביטול תעריף מינימום לשירות נוטריוני), התשע"ה–2015 112 משה גפני (יהדות התורה): 112 הצעות לסדר-היום 126 מכת השרפות, מוכנות הכבאות והבטחת פיצוי הנפגעים 126 איתן ברושי (המחנה הציוני): 126 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 128 אמיר אוחנה (הליכוד): 130 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 134 עודד פורר (ישראל ביתנו): 135 יעל גרמן (יש עתיד): 137 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 142 אורן אסף חזן (הליכוד): 155 דב חנין (הרשימה המשותפת): 156 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 157 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 157 הצעות לסדר-היום 158 הסתה ואיומים כנגד הקהילה הרפורמית ברעננה 158 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 158 דב חנין (הרשימה המשותפת): 160 עליזה לביא (יש עתיד): 161 מיכל רוזין (מרצ): 162 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 164 הצעות לסדר-היום 169 תוכנית משרד הבריאות לסימון מוצרי מזון בריאים ולא בריאים 169 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 169 נורית קורן (הליכוד): 173 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 174 רחל עזריה (כולנו): 175 הצעות לסדר-היום 178 הזנחתם של 180,000 קשישים סיעודיים בשל מחלוקת כספית בין הרשויות 178 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 178 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 180 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 182 הצעה לסדר-היום 186 מזימת החברה לפיתוח הרובע להפוך את בית-הכנסת "תפארת ישראל" לאתר תיירות לאומי 186 יואב בן צור (ש"ס): 186 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 188 הצעה לסדר-היום 192 הרחבת שטחי שיפוט ליישובים ערביים 192 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 193 סגן שר הפנים משולם נהרי: 194 <דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לרגל חג הסיגד> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום כ"ט בחשוון תשע"ז, 30 בנובמבר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נתחיל עם שאילתות דחופות, אבל לפני השאילתות הדחופות, חברי הכנסת, חברות הכנסת, ברצוני לברך את נציגי קהילת יהודי אתיופיה החיים אתנו כאן בארץ, ובראשם הקייסים המכובדים, כל ראשי הקהילה, חברי הכנסת בהווה ובעבר, לרגל חגיגות חג הסיגד שחל היום. הקהילה האתיופית היא קהילה ציונית, אמיתית ושורשית, שעיניה היו נשואות לירושלים כל הימים. הם סבלו מרעב, ייסורים, עוני, מאסרים ממושכים ועד מוות על מנת שיוכלו להגשים את תקוות הדורות. את הגעגועים לירושלים היטיב לבטא השיר העממי של יהודי אתיופיה, שתורגם על-ידי שלמה גרוניך, ואני אצטט מדברי השיר: "חסידה חסידה אדומת מקור / האם ירושלים / אותנו עוד תזכור // חסידה חסידה לבנת כנף / בשרי בשלום העיר / בשלום ירושלים". בדור האחרון זכינו אנחנו וזכו יהודי אתיופיה לגלות שכפי שהם לא שכחו את ירושלים, ירושלים לא שכחה אותם. כמי שמכיר מקרוב את הקהילה ואת ההתמודדות שלה עם אתגרי העלייה והקליטה מחדש בארץ-ישראל, אני יודע שהגעגועים לירושלים שלמה ומאוחדת עדיין מקננים עמוק בלב יהודי אתיופיה, והם נותנים למסורת העתיקה ביטוי חדש. אני מברך את יהודי אתיופיה לרגל החג ומאחל לכולנו: בשנה הבאה בירושלים הבנויה. <שאילתות דחופות> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו נעבור לשאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן לעלות לדוכן ולהשיב על שאילתה דחופה מס' 263 מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה בנושא: פתרון דחוף לבית-האבות "רוממה" בחיפה. בבקשה, חברת הכנסת סבטלובה, נא לקרוא את נוסח השאילתה. <263. פתרון דחוף לבית-האבות "רוממה" בחיפה> <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, כבוד סגן השר, בית-האבות "רוממה" ברחוב אורן 33 בחיפה נפגע בשרפה. הוא אכלס 220 קשישים, רובם עולים שאינם דוברי עברית. ברצוני לשאול: מדוע מתעקש מס רכוש להתנהל מול כל דייר בנפרד – כך הודיעו לדיירים, בעצם – ולא מול הנהלת בית-האבות? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חברת הכנסת סבטלובה. בבקשה, אדוני סגן השר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת סבטלובה, השמאים של מס רכוש פרוסים כרגע בכל המקומות, בכל האתרים, ונותנים מענה יוצא מן הכלל במהירות מדהימה לכל הנפגעים. אתמול גם הגענו לסיכום עם חברות הביטוח שבמקומות האלה הם ייתנו את הדלתא בין הפיצוי של מס רכוש לפיצוי שמכוסה בפוליסה. על כל פנים, בכל הנוגע למבנה בית-האבות מתנהלים אנשי מס רכוש מול הבעלים של בית-האבות, וזה מה שהם צריכים לעשות. ההתנהלות מול הדיירים עצמם היא רק בנוגע לציוד הפרטי של הדיירים. אז החלוקה היא כזאת: מול הדיירים זה הציוד הפרטי, התכולה, ובית-האבות, הבעלים של בית-האבות, יקבלו את המענה הראוי וההולם והמהיר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד כאן, אדוני סגן השר? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כן. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> האם יש שאלה נוספת לחברת הכנסת קסניה סבטלובה? בבקשה, גברתי, ואחריה גם חבר הכנסת יוסף ג'בארין מבקש לשאול שאלה נוספת. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד סגן השר, אנחנו בהחלט מודים לאנשי מס רכוש ולאנשי משרדך בכלל, וקודם כול לשר האוצר, שהודיע שהוא לא יסבול סחבת והוא מורה קודם כול לשלם ולפצות ולעזור ואחרי זה כבר להתחשבן. יחד עם זאת, ממש עד היום בבוקר – ואנחנו דיברנו עם ועד הדיירים – אמרו להם שבכל נושא עליהם למלא את המסמכים בעצמם, והבעלים אמרו שהם מתחילים בשיפוץ בעצמם ואחרי זה הם מקווים שבאמת יטפלו בהם ויסגרו את העניין הזה. אני פונה ומבקשת מאוד מאוד מאנשי משרדכם, תמשיכו לעשות את עבודתכם נאמנה ותעזרו לאנשים באותו ההוסטל, כאמור עולים שמתקשים בשפה העברית, בכל מה שצריך, ושהם לא יטרחו ולא יצטרכו לעבור את הסחבת בדרך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אכן כן. זה מה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> רק רגע, אדוני סגן השר. בוא נשמע גם את חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ואז תוכל להתייחס. בבקשה, אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד סגן שר האוצר, בעניין השרפות, אנחנו שומעים בהודעות של המשטרה שעד היום אין שום הוכחה שיש כאן פעולה על רקע לאומני, כפי שמיהרו שרים בממשלה וראש הממשלה להודיע, אז אני מקווה שתוכל להבהיר את הסוגיה הזאת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> תודה רבה, אדוני. ראשון ראשון. אכן, חברת הכנסת, פקידי מס רכוש עושים את העבודה במהירות האפשרית והבלתי-אפשרית, הם נותנים מענה מיידי, ואני מאוד מקווה שכשתבקרי אותם את תראי שהם מרגישים הרבה יותר טוב. לגבי שאלתך, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, כרגע, ממש ברגעים אלה קיבלתי את הרשימה הסופית – לא הסופית, סליחה, מה שהסתמן עד לרגע זה – של המקומות שבהם לא היה אירוע, וזה מעט מאוד, 99% או 95% מהמקומות זה היה אירוע של פיגוע על רקע פעילות עוינת. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כמה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> כמעט 95%. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> 95%, כן. יש מקומות שעדיין נבדקים. בבית-מאיר – 21 מבנים ולול; בהר-חלוץ – 12 מבנים ורכב אחד; בנטף – מבנה אחד שנבדק לגביו אם הוא קשור לפעילות העוינת או לא. אבל שאר המקומות, בכל המקומות זו פעילות חבלנית עוינת, לצערי הרב. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> זה הודעה של המשטרה? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> עכשיו קיבלתי את זה מהשולחן שבו בודקים את הדברים במשטרת ישראל יחד עם רשות המסים. את זה קיבלתי ממנהל רשות המסים, שהצוותים שלו יושבים במשטרה ובודקים את זה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, אדוני סגן שר האוצר. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לצערי. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לא, כי אם הם בודקים אז אין תשובה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא, יש תשובה על הכול. המעט, מספר הבתים הבודדים האלה – עדיין בודקים לגביהם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> סגן השר התייחס למקומות שעדיין אין לגביהם תשובה, כך אני הבנתי. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> מעל 90% זה פעילות חבלנית עוינת, לצערי הרב. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן על תשובותיו. אני מתכבד להזמין את סגן שר החינוך מאיר פרוש להשיב על שאילתה דחופה מס' 259 מאת חבר הכנסת יוסף ג'בארין בנושא: אי-רישום פסיכולוגים חינוכיים מחוץ-לארץ. <259. אי-רישום פסיכולוגים חינוכיים מחוץ-לארץ> <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד סגן השר, עשרות בוגרי פסיכולוגיה חינוכית מחוץ-לארץ, הרבה מהם מירדן, לא הורשו לאחרונה להתחיל בהשתלמות כדי שיוכלו לעסוק במקצוע, אלא נדרשו להמתין שנה מלאה – להשתלמות הבאה. ברצוני לשאול: 1. מה ייעשה כדי לאפשר לבוגרים להשתלב בהשתלמות הזאת בהקדם האפשרי? 2. לחלופין, מה ייעשה לפתיחת השתלמות נוספת ללא המתנה כה ארוכה? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת ג'בארין. בבקשה, אדוני סגן שר החינוך. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת ג'בארין, חברי הכנסת שנוכחים כאן במליאה, לשאלתך הדחופה: השירות הפסיכולוגי-ייעוצי במשרד החינוך פתח מסלול לימודי השלמה לפסיכולוגים בוגרי מגמות אקדמיות לא יישומיות מהארץ ומחוץ-לארץ על מנת לאפשר לקבוצה של לומדי מגמות אלה להיקלט בשפ"חים, ויחד עם זאת להבטיח שירות פסיכולוגי מקצועי לילדים בגני-הילדים ובבתי-הספר. הליך הקבלה למסלול לימודי ההשלמה כולל הגשת מסמכים המעידים על קורסים וציונים, המלצות של מרצים, משימת כתיבה וראיון קבלה. ראיון הקבלה כולל הערכה של יכולת ניתוח ואינטגרציה של תכנים תיאורטיים, יכולת התמודדות עם מצבי לחץ, מידת המוטיבציה לעבודה עם ילדים ונוער, התנסות מעשית המעידה על יכולת ועניין ביחסים בין-אישיים ומעורבות חברתית, הבעה בכתב ובעל-פה ועוד. הליך הקבלה רגיש-תרבותית, והצוות המראיין כולל נציג מהמגזר הערבי. אני מבקש להעיר שלא מדובר בהשתלמות. סף הכניסה לתוכנית מבוסס על רמה מקצועית. למסלול לימודים זה נבחרים הטובים והמתאימים ביותר מבין המועמדים. מועמד שלא התקבל ללימודים במסלול ההשלמה שפתח המשרד פשוט לא עמד בקריטריונים שנקבעו. מסלול לימודים זה נפתח לראשונה בשנת 2015, ועד כה נפתחו שני מחזורים. בשני המחזורים לא הייתה הגבלת מקום – לא הייתה הגבלת מקום – אלא סף מקצועי. במחזור השנה לומדים 45 – ערבים ויהודים גם יחד – מתוך 83 מועמדים שביקשו ללמוד במסלול. יודגש כי ניתנה עדיפות מובהקת לתלמידים מהמגזר הערבי. מתוך סך המתקבלים: 67% יהודים, 33% ערבים. נוכח האמור, נראה שטענתך באשר לעשרות בוגרי פסיכולוגיה שלא הורשו להתחיל בהשתלמות ונדרשו להמתין שנה, אינה נכונה או שאינה משקפת את המציאות והמטרות של מסלול לימודים זה, כי הסברתי שלא הייתה בעיה של מקום, ואם מישהו לא התקבל הבעיה הייתה יותר בתחום המקצועי. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> עשרות לא התקבלו. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> אבל אם יש סף שבאמצעותו אפשר להיכנס ואנשים לא עוברים את הסף הזה – אני לא חושב שרק כאלה או רק כאלה לא התקבלו, ובין אלה שיושבים ומקבלים היה גם נציג מהמגזר הערבי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, שאלה נוספת לחבר הכנסת יוסף ג'בארין, וגם שאלה נוספת לחבר הכנסת מסעוד גנאים. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> סגן השר, תודה על ההבהרות החשובות. אבל אני אמרתי שעשרות שסיימו, לא התקבלו, אז הם לא יודעים מה יקרה להם. יחכו עוד שנה? עוד שנתיים? מה זאת אומרת שהם לא התקבלו? הם לא יוכלו לעסוק במקצוע? זה דבר אחד. הדבר השני, האחוזים שדיברת עליהם – אני מניח שהם נכונים – אינם משקפים. יכול להיות שעיקר המסיימים באוניברסיטאות בחו"ל הם מהחברה הערבית, ולכן, מטבע הדברים, השיעור שלהם יהיה יותר גבוה. השאלה אם יש לך נתון לגבי כמה נרשמו ונדחו; כמה נדחו, לא כמה נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני. שאלה נוספת. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, בקשר לפסיכולוגים החינוכיים – את הסוגיה שלהם, מעמדם והמשכורות שלהם, אני העליתי לפחות פעמיים בוועדת החינוך בכנסת. גם העליתי כמה פעמים דרך שאילתות לשר החינוך, אבל שום דבר לא זז. אדוני סגן השר, אני מקווה שתיקח את הדברים – וגם השר – ברצינות. בעניינם של הפסיכולוגים החינוכיים, המשכורות שלהם, אני יכול להגיד לך, מביישות. מביישות באמת. בהשוואה לעבודת הקודש שהם עושים בבתי-הספר, בהשוואה לצורך בהם, במיוחד בימים האלה, אם בבתי-ספר יסודיים או בחטיבות או בעליונות, שהוא קריטי וחשוב מאוד. אז אני מבקש מכבוד סגן השר – עוד שאילתה אני אעלה גם לשר – לבחון מחדש את מעמדם, להעלות לפחות את שכרם. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה, סגן השר מאיר פרוש. <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> לשואל הראשון ששאל שאלה נוספת, חבר הכנסת ג'בארין: אני אמרתי בדברי, הם לא התקבלו, לא משום שלא היה מקום. לא זו הייתה הבעיה. לפעמים מישהו בא ואומר: שמע, לא קיבלו, ואני יודע שלא קיבלו מכיוון שלא היה מקום; מקום ללמוד, פיזית. לא, לא זו הייתה הבעיה, אלא, כמו שאמרתי, היו תנאי סף, ומי שעבר אותם התקבל, ומי שלא – לא. אז אם הם לא התקבלו, זה רק מכיוון – רק מכיוון – שהם לא עמדו בתנאי הסף. עכשיו, אתה אומר לי שהאחוזים לא משקפים. אני לא יודע מה זה אחוזים משקפים. אני יודע ש-33% ערבים שמתקבלים בוועדת קבלה במדינת ישראל, זה יותר משיעורם של ערביי ישראל כאן במדינה. אתה מציין לי שבאו גם ממדינות סמוכות, ואני שמח על כך שהם מרגישים טוב כאן, לבוא למדינת ישראל וללמוד. אולי יש כאלה חברי כנסת ערבים שצריכים ללמוד מזה את ההפך ממה שהם מתנהגים, אבל זו עובדה ש-33% מאלה שביקשו להתקבל והתקבלו הם ערבים. אתה שואל אותי כמה זה? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כמה נדחו? <סגן שר החינוך מאיר פרוש:> השנה במחזור היו 83 מועמדים. אם 83 מועמדים היו השנה, מתוכם 45 לומדים – ערבים ויהודים; לא התקבלו 38. זה מה שאני אומר, אלו הם הנתונים. לחבר הכנסת גנאים, אני אומר שוב: אתה מעלה בפני דבר שאני לא יודע מה לומר עליו. אין לי נתונים כדי לענות. אני יכול רק להתחבר לדברים שלך, וכל דבר שידרוש – אתה או כל חבר כנסת – צדק והטבה, זה בוודאי דבר שמקובל. אני מתאר לעצמי שבמשרד יושבים ודנים ומחפשים, וההוכחה שגם עושים דברים יותר ויותר כדי להיטיב תנאים כאלה ואחרים לכל האוכלוסיות, לכל המגזרים. אם תהיה שאילתה מפורטת יותר, אני מקווה שאנחנו גם נבוא עם תשובות מפורטות יותר. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לסגן שר החינוך מאיר פרוש. אנחנו סיימנו עם השאילתות. אדוני שר הדתות, אייכה? איפה השר אזולאי? שר תורן, אני מעדיף שיהיה שר. הוא גם אמור להשיב. <הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדרת הכנסה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2732/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי. אנחנו עוברים לחקיקה: הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדרת הכנסה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מירב בן ארי וקבוצת חברי הכנסת. הנמקה מן המקום. לא, גברתי, הנמקה מן המקום בבקשה. דקה לרשותך מן המקום, כי יש תמיכת ממשלה וזה לא במכסה. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדרת הכנסה). הצעת החוק עושה צדק ומתקנת עוול של שנים שבהן אנשים שקיבלו הבטחת הכנסה ונזקקו לסיוע מהמשפחה, הסיוע הכספי שהם קיבלו מהמשפחה נחשב להם כהכנסה והגמלה קוזזה בהתאם. אתן דוגמה: אם חד-הורית שגידלה את ילדיה וההורים שלה שילמו על הצהרון, אם היא הצהירה על זה בביטוח הלאומי, המדינה קיזזה לה את סכום הכסף שההורים שלה עזרו לה בו והפחיתה לה את סכום הגמלה. הצעת החוק מבקשת לציין שעד עזרה של 5,000 שקלים לא יפגעו בגמלה של מקבלי הבטחת הכנסה. אני רוצה להגיד תודה לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים על התמיכה שלו בהצעת החוק החשובה הזאת. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. יש תשובת ממשלה? אין תשובת ממשלה. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדרת הכנסה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת מירב בן ארי וקבוצת חברי כנסת – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. קריאה טרומית. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – הגדרת הכנסה), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 8, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. חברי הכנסת נחמיאס, בן ראובן וילין רצו מאוד לתמוך בהצעת החוק, אבל לא הולכים מספיק לחדר הכושר ולא הספיקו להגיע למקומות. <הצעת חוק זכות ערר על החלטה בעניין רישוי מקצועות רפואיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2589/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק זכות ערר על החלטה בעניין רישוי מקצועות רפואיים (תיקוני חקיקה), של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת פורר, נא לעלות לדוכן ולנמק את הצעת החוק. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> צריך גם זמן להסדיר את הנשימה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, אתה כן הולך לחדר כושר – – – <חיים ילין (יש עתיד):> תן לו דקה להסדיר את הנשימה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> נעשה מה שעושה חבר הכנסת איציק כהן: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. <קריאה:> אדוני היושב-ראש, אין שר במליאה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <קריאה:> אין שר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לכן אנחנו לא שומעים תשובות ממשלה, רק מצביעים. למה שאפגע בחברי כנסת שמציעים הצעות לסדר-היום, מפני שהממשלה לא רוצה לבוא לכנסת? מה, חברי הכנסת אשמים? <קריאה:> – – – בקבינט. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> גברתי – טוב, לא אתייחס להערה שלך. אילו שרים היו משיבים על שאילתות, אז היינו אולי זוכים לשמוע תשובות על שאילתות שאני מאשר. אני מוציא היום, לידיעת חברי הכנסת והשרים הנעדרים, מכתב בנדון לראש הממשלה ולשרים. שבועיים רצוף אני מאשר, בסמכות שיש לי, חמש שאילתות דחופות. שבועיים רצוף אנחנו שומעים שתי שאילתות ושתי תשובות, כי שאר השרים לא בא להם להגיע לכנסת. לא בא להם. אז אם המכתב שלי לא ייענה במעשים אלא רק בדיבורים, אז יהיו גם סנקציות כנגד השרים שלא מגיעים להשיב. עד כאן הודעתי. אני מחזיר לך את הדקה. אדוני, אתה יכול להתחיל. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני מאמין שעוד אקצר אפילו, כי באמת הצעת החוק הזו היא לא מורכבת, היא פשוטה מאוד. בעולם מתוקן היא לא הייתה צריכה לבוא לעולם בכלל, כי טבעי שלבן-אדם תינתן איזו אפשרות השגה על טעות שנעשתה בדרך, או על איזו בעיה מינהלית שעשה משרד ממשלתי. בתפקידי הקודם כמנכ"ל משרד העלייה והקליטה, נחשף בפני מה שקורה לעולה שצריך להתמודד מול הפקידות במשרד הבריאות – אם עולה ואם תושב חוזר – על אישור התעודות שלו. עכשיו, מגיע רופא או מגיעה אחות או אח ממדינות מערביות. מגיע מצרפת, מקום שאם אתה או אני היינו חס וחלילה נזקקים בו לטיפול רפואי, בלי לחשוב פעמיים היינו נכנסים לכל מרפאה שם ומקבלים את הטיפול הזה ברצון. ברגע שהוא מגיע למדינת ישראל, הוא חוזר 20 שנה אחורה. הוא כבר לא רופא, ולא מכירים במה שהוא למד, ובשביל שיכירו לו בזה לוקח לעתים שלוש וארבע שנים, וגם אז לא תמיד מכירים. ויש, אדוני, שורה של החלטות ממשלה בעניין. יש החלטת ממשלה מ-2008, שחייבה את משרד הבריאות לקבוע תקנות. לקח להם שמונה שנים לקבוע את התקנות. יש החלטת ממשלה להסרת חסמים בתעסוקה, שקבעה שמשרד הבריאות יקים את ועדות הערר האלה בתוך משרד הבריאות. לצערי, החלטת הממשלה הזו שהתקבלה ב-2014, לא יושמה. נוכח העובדה שהיא לא יושמה – אתה יודע, גם בדיוק דיברת על העובדה ששרים כן באים או לא באים לענות – אם הממשלה אינה פועלת, זה המקום של הבית הזה להפעיל את הסמכויות שלו, ויש לו הסמכויות לחייב את הממשלה לפעול. ובמקרה הזה – לשם כך באה הצעת החוק. אני חייב להגיד מילה טובה לשר הבריאות. בתחילת הדרך כל סיכום שהגענו אליו, שר הבריאות עמד בו ועשה הרבה מאוד הקלות לטובת העולים. בסופו של דבר אני שמח שהצלחתי לשכנע אותו במה שנראה טריוויאלי, לתמוך בהצעת החוק הזו. עכשיו, הצעת החוק הזו אומרת דבר פשוט מאוד. היא אומרת שבמקום שהעולה או התושב החוזר, שהגיש את הבקשה להכרה בתעודה, ולא הכירו לו בתעודה, מכל סיבה שהיא, והוא חושב שצריך להכיר לו בתעודה – עד עכשיו היה חייב רק לעתור לבית-המשפט לעניינים מינהליים, כדי להפוך את החלטת אותו פקיד במשרד הבריאות. עכשיו, עם כל הכבוד לאותו פקיד מכובד, משכיל, מנוסה, חכם ככל שיהיה, הוא לא קיבל את כל החוכמה שירדה מן השמים. המצב שבו אין אפשרות ערעור בפני הממשלה, עוד לפני ההליכה לבית-משפט, הוא לא נכון. לא כל עניין ולא כל השגה ולא כל טענה שלנו צריכים להתברר בבתי-המשפט. בדיוק לשם כך בא החוק. החוק מבקש ממשרד הבריאות להקים את אותן ועדות השגה, את אותן ועדות ערר במשרד, כדי שהעולים והתושבים החוזרים שכבר באו לכאן, לא ייאלצו לכתת את רגליהם לבתי-המשפט עם ההוצאות הנלוות, עם הזמן שזה לוקח ועם עוגמת הנפש. כשבסוף הוא מקבל את ההחלטה שיש לו רישיון היא כבר לא רלוונטית, כי זה לוקח לעתים שנים ארוכות. לכן אני קורא לחברי הבית לתמוך בהצעת החוק הזו, ולקדם אותה כמה שיותר מהר, כדי שהעולים שעוד יבואו ייהנו גם הם מהצעת החוק. תודה, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עודד פורר. כשר הקליטה לשעבר אני רוצה לומר לך שהלוואי שתצליח סוף-סוף לשים קץ לפרשה הזאת, שנמשכת עוד מימי במשרד הקליטה. אני מזמין את השר דוד אזולאי להשיב בשם הממשלה – בבקשה, אדוני – בשם שר הבריאות, בעצם, שנמצא בחוץ-לארץ. בבקשה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מצטרף לדברי היושב-ראש, גם אני מכיר את הצעת החוק. הרבה שנים מנסים להעביר אותה. אכן הצעת חוק ראויה, אבל נראה שעוד לא הגיע הזמן. אבל אני בכל אופן מכיר אותה, ואני חושב שהיא הצעת חוק ראויה. חבל שזה מתעכב כל כך הרבה זמן. בכל אופן, לשמחתי הרבה, נפלה בחלקי הזכות הזאת, שאני צריך להקריא את זה במקום שר הבריאות חבר הכנסת הרב ליצמן. הצעת החוק המונחת לפניכם מתקנת את פקודת הרופאים, פקודת רופאי השיניים, חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות ופקודת הרוקחים, המפקידים כיום את מתן הרישיונות לסמכותו של המנהל, דהיינו מנכ"ל משרד הבריאות או מי שהוא הסמיך לכך. כיום אדם הרוצה לערער על החלטת המנהל בכל הנוגע להליך הרישוי, זכאי לכך בדרך של עתירה לבית-המשפט לעניינים מינהליים. הצעה זו למעשה מקימה מנגנון של ערעור באמצעות ועדות ערר על החלטותיו של המנהל בנושאי הרישוי ונותנת מענה בצורה של ערעור בטרם פנייה לאפיק של הליכים משפטיים. יצוין כי הנושא מוסדר כיום בצורת פיילוט אצל רופאים. ההצעה במתכונתה הנוכחית מתקבלת. עם זאת, יש לתת את הדעת אולי על הקמת ועדת השגה פנימית – במקום ועדת ערר – שתטפל במקרים שבהם נטען שהמנהל לא התחשב בנתונים רלוונטיים שהובאו בפניו. לדוגמה, נטען שלא ביצע הכשרה מעשית, כשלמעשה כן ביצע. לסיכום, אדוני היושב-ראש, אנחנו תומכים בקבלת ההצעה, בכפוף לכך שהנוסח יתוקן על-פי ההערות דלעיל. האם אדוני מסכים? תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשר אזולאי. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני מבקש לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ברור. חבר הכנסת עודד פורר הודיע שהוא מקבל על עצמו את דרישת הממשלה. לפרוטוקול אני אומר את זה. חברי הכנסת, הצעת חוק זכות ערר על החלטה בעניין רישוי מקצועות רפואיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת – מי בעד? מי נגד? קריאה טרומית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכות ערר על החלטה בעניין רישוי מקצועות רפואיים (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 33 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (ערים קולטות עלייה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2727/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (ערים קולטות עלייה) – – – <חנין זועבי (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מה? <מיכל רוזין (מרצ):> הייתי פה ולא הספקתי ללחוץ. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בסדר, מוסיף את חברת הכנסת רוזין, את חברת הכנסת זועבי, חבר הכנסת חנין – את כולם אני מוסיף לפרוטוקול. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> וגם חבר הכנסת מרגלית. ואני מבין שכולם התכוונו גם לתמוך בהצעת החוק ולא להתנגד לה. חבר הכנסת יוסי יונה ינמק את הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (ערים קולטות עלייה), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת יוסי יונה ואורלי לוי אבקסיס. בבקשה, אדוני. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (ערים קולטות עלייה). אני רוצה לפתוח ולומר שהצעת החוק הזו, שלשמחתי מועלית כאן היום בתמיכתה של הממשלה, היא מבחינתי, אדוני היושב-ראש, פרק נוסף במאמצים – ולאו דווקא אומר מאבק – ממושכים שהלכו שנים לכינונו או לקידומו של צדק חלוקתי בישראל. עד לפני שנים ספורות, חברות וחברי הכנסת, הביטוי הזה, המושג הזה, צדק חלוקתי, היה זר לדיון הציבורי, ועיקר השימוש בו נעשה בדיון האקדמי. אדוני היושב-ראש, אני יכול לבקש ממך – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נכון. חברי הכנסת, הדובר מנסה לנמק את הצעת החוק. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אז כפי שאמרתי, אדוני היושב-ראש, עד לפני כמה שנים המושג הזה, צדק חלוקתי, נעשה בו שימוש בעיקר בין כותלי האקדמיה, והנה הוא מקבל ביטוי היום בעשייה הציבורית ובעבודתה של הכנסת. צדק חלוקתי, למעשה הוא דבר מאוד פשוט, אף שקשה מאוד ליישם אותו. הוא בא בתביעה לחלוקה צודקת של העושר הלאומי של מדינת ישראל. כפי שכולנו יודעים, המדינה שלנו, המשק שלנו, מגיע להישגים מאוד מרשימים. העוצמה הכלכלית שלנו מאוד מאוד חזקה. ובשנים האחרונות גם הצמיחה הכלכלית מאוד מאוד מרשימה. רק מה? הבעיה המרכזית שמאפיינת את החברה הישראלית, שניצבת לפתחה של החברה הישראלית – שהעושר הלאומי שלנו אינו מתחלק באופן שווה, אדוני היושב-ראש; אינו מחלחל לשכבות המוחלשות של החברה הישראלית. הדבר בא לביטוי בכל תחומי החיים – אם בחינוך, אם בדיור, אם בשירותי רווחה, בריאות ועוד. החוק שמונח לפניכם, חברות וחברי הכנסת, עוסק בהיבט מאוד מאוד ספציפי של הצדק החלוקתי, וזה האופן שבו המדינה נהגה, נוהגת לחלק את משאביה לרשויות המקומיות, ובאופן מאוד מאוד ספציפי – את תשלומי הארנונה שהיא משלמת לרשויות המקומיות בעבור מתחמים ציבוריים, כמו בסיסי צה"ל וכמו בתי-חולים. ב-1954 החליטה הממשלה, החלטת ממשלה, לשלם לרשויות המקומיות 100% ארנונה בגין השימוש במתחמים הללו לערים שהוגרו כערים קולטות עלייה. אפשר שבזמנה הייתה הצדקה טובה והגיונית לאופן החלוקה הזה, אבל מאז, אדוני היושב-ראש, נוצרו עיוותים מאוד מאוד גדולים באופן חלוקת המשאב הזה – תשלומי הארנונה שהמדינה שילמה לרשויות המקומיות. נוצר עיוות. יש עד היום רשויות שזכאיות לתשלום הזה, לארנונה מלאה של 100%, בגין ההגדרה שלהן כערים קולטות עלייה, ולא היה שם ולו עולה אחד מאז אולי חורבן בית שני, אדוני היושב-ראש, בעוד יישובים אחרים, שמתאפיינים בקליטה מאוד רחבה, מאוד מסיבית של עולים – ודי אם נזכיר יישובים כמו נתניה, כמו בת-ים, ששיעור העולים בהם עומד על כ-30% – לא היו זכאיות ל-100% ארנונה בגין המתחמים הציבוריים הנמצאים בשטחי השיפוט שלהם. החוק הזה בא לתקן את המעוות. הוא בא לתקן את המעוות במידה רבה בגלל אילוץ, והאילוץ הוא העתירות שהוגשו לבג"ץ, שבעצם מחייב את המדינה לבטל את ההסדר הקיים ולהציע במקומו הסדר הגיוני, צודק, של חלוקת כספי הארנונה. כפי שאנחנו יודעים, הממשלה, משרד הפנים, הציעו או מציעים לבאי הבית הצעת חוק, או אם תרצו הסדר, שהוא חלק מחוק ההסדרים, שבו אנחנו קובעים – או שבו הממשלה קבעה קריטריונים חלופיים לאופן חלוקת הכספים הללו. וטוב שהממשלה עושה זאת, ואני גם מברך, מעל בימה זו, על הצעד הזה של הממשלה כדי לעוות את העיוות – כדי לתקן, סליחה, את העיוות ההיסטורי, שנמשך זה שנים רבות, כפי שאמרתי, מאז 1954. מבחינתי, אדוני היושב-ראש, זה יהיה צעד אחד מצעדים רבים ומשלימים, ועלינו מוטלת החובה – חברות וחברי הכנסת, ממשלת ישראל – לעשות צעדים נוספים כדי לקדם צדק חלוקתי במדינת ישראל. זה, מתוך המחויבות שלנו לקיים כאן חברה סולידרית, שוויונית, שאינה מתאפיינת בפערים כל כך גדולים, כפי שכולכם בוודאי יודעים. החברה הישראלית, אדוני היושב-ראש, מתאפיינת בפערים מהגדולים במדינות ה-OECD. אין לזה הצדקה כלכלית, אין לזה הצדקה מוסרית ואין לזה שום הצדקה אחרת. שומה עלינו, חברות וחברות הכנסת וגם ממשלת ישראל, לפעול בכל התחומים כדי לצמצם ואף למגר את הפערים הנוראיים הללו, שלמעשה קובעים במידה רבה את סיכויי החיים של הילדים בחברה שלנו. הצעת החוק הזאת עושה הרבה, אבל עדיין אינה משלימה את המפעל הגדול שאנחנו מכנים צדק חלוקתי. גם לאחר חקיקת החוק הזה, גם לאחר ניסוחו הסופי והבאתו להצבעה בקריאה שנייה ושלישית, עדיין קיימים, גם בתחומים הללו – בתחום הזה של ארנונה ממשלתית, בתחום הזה של צדק חלוקתי בין יישובים כאלה ואחרים, יישובים שונים בחברה הישראלית – עדיין קיימים עיוותים רבים שיהיה עלינו לתקנם, אם ביוזמה של ממשלת ישראל ואם ביוזמה של הצעות חוק פרטיות, ואני מקווה – גם בשיתוף פעולה מלא בין ממשלת ישראל לבינינו. אני שמח על תמיכתה של הממשלה בהצעת החוק הזאת, ומבקש מכל חברות וחברי הבית להצביע בעדה. זה הדבר הנכון לעשות כדי לקדם צדק חלוקתי בישראל. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. את תשובת הממשלה ימסור לנו השר דוד אזולאי. בבקשה, אדוני. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת יוסי יונה, אני חושב שהצעת החוק הזאת היא הצעה שעובדים עליה הרבה שנים. אני לא יודע מה הזכות שנפלה בחלקך שאתה בכל זאת מקבל את תמיכת הממשלה. כתושב הצפון אני מכיר את זה בעוד הרבה יישובים שזועקים לכסף, להכנסות מארנונה, אבל בגלל אותו הסדר, לצערי הרב, במשך שנים הם נפגעו. לשמחתי, אני שומע עכשיו שגם לקראת דיוני התקציב הבאים עלינו ולקראת חוק ההסדרים, הנושא הזה יבוא על תיקונו בצורה מוסדרת בכל הערים במדינת ישראל. ואני רק יכול להגיד לך, כתושב הצפון, כתושב עכו לשעבר – ובנהריה הסיפור הזה היה קיים במשך הרבה שנים, ואני יודע איזה מאבק היה על העניין הזה של הארנונה, כי גם נהריה נחשבה בזמנו לעיר עולים. לשמחתי הרבה, העיוות הזה הולך להיות מתוקן. כי אני חושב שמי שמכיר, יודע שמי שסבל בעיקר מהדבר הזה היה אותן ערי פריפריה בכל רחבי הארץ, ששם הם לא נהנו מאותם כספי ארנונה, והרשויות לא יכלו לעמוד בעומס הכספי הזה. ולכן, טוב עשתה ועדת השרים לענייני חקיקה שהחליטה שהיא תומכת בהצעת החוק. ואני מבקש, אדוני היושב-ראש – רק אקריא פה את מה שהכתיבו לי: הצעת חוק ממשלתית העוסקת בסוגיית תשלומי הארנונה הממשלתית נמצאת בימים אלה בדיונים בוועדת הכספים במסגרת אישור תקציב המדינה לשנים 2017–2018. ועדת השרים לענייני חקיקה תומכת בהצעת החוק בקריאה הטרומית בכפוף לכך שתוצמד להצעת החוק הממשלתית. האם אדוני מסכים? <יוסי יונה (המחנה הציוני):> כן – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> מסכים. אם כך, אני אבקש לתמוך בהצעת החוק הזאת לקראת הצמדתה להצעת החוק הממשלתית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה. יש תמיכת הממשלה בהצעת החוק. חברי הכנסת, יש מישהו שמעוניין להתנגד או שעוברים להצבעה? <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת רזבוזוב – כן, בבקשה – רוצה להתנגד להצעת החוק. עד שלוש דקות לרשותך. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, למה ביקשתי להתנגד להצעת החוק הזאת? אני מכיר את המאטריה היטב. כיושב-ראש ועדת העלייה והקליטה לשעבר ניהלתי לא-מעט דיונים בנושא, ואני מכיר כל עיר ועיר של עולים שזקוקות לכסף הזה. הצעת החוק הזאת קיבלה בעד – למה? כי היא משחקת לידי הממשלה. זה משחק מכור מראש. עוד מנסים לשנות את זה בוועדת כספים בחוק ההסדרים; מנסים לשנות קריטריונים כאלה ואחרים. יש כאן קריטריונים ברורים שמסמנים ערים מסוימות. אבל יש ערים כמו אשדוד ובאר-שבע שהיום מוגדרות כערים קולטות עלייה. הן באמת קלטו הרבה עולים, והן ייפגעו, כי יש כאן קריטריון של מספר תושבים נמוך ברשות הקולטת. יש כאן ערים שלא מוגדרות כערים קולטות עלייה, כמו בת-ים, חולון, ירושלים, ראשון-לציון, פתח-תקווה, נתניה, חיפה – אלה ערים שקלטו המון עולים – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> – – וגם הן לא ייכנסו לזה, כי יש כאן מדד חברתי-כלכלי נמוך ברשות הקולטת. הן לא נכנסות לכאן, ויש מספר תושבים נמוך ברשות הקולטת. חברים, יש פה משחק מכור. כבר נבחרו אותן ערים שיקבלו את הכסף הזה. מדובר כאן על הרבה כסף, כך שאני קורא לכולם להתנגד ולעזור לערים שבאמת קולטות עלייה, ולא סתם צריכות לקבל צ'ופרים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יואל רזבוזוב. אדוני רוצה לעלות ולנמק? אתה יכול. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס או אתה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס? בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך להסביר למה המתנגדים לא צודקים. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חברי חבר הכנסת יוסי יונה, לא מזמן ישבנו פה, בתחילת הקדנציה, וקידמתי את פניך ואמרתי שאנחנו נשתף פעולה בנושאים חברתיים ונתגבר על פערים אחרים, כי בנושאים האלה צריך להיות קונסנזוס. אז אני כל כך שמחה שחוק שלנו עובר היום בתמיכת הממשלה. לחברי, חבר הכנסת יואל, תראה, העיוות הזה מנציח מצב קטסטרופלי או די אבסורדי שדווקא הערים החזקות, אלה שבהן נמצאים מוסדות מדינה, כמו בתי-חולים או בסיסים צבאיים או מוסדות ציבור אחרים, מקבלות אף שיש להן יכולת לגבות מסים מהתושבים. יש להן אזורי מסחר, ויש להן יכולת למלא את הקופה הציבורית שלהן, ולהנגיש, ולתת גם לעולים החדשים אצלן וגם לתושבים. האבסורד הולך וגדל כאשר עיירות קטנות וחלשות מקבלות לתוכן אחרי שנת 1954 – מה לעשות – עליות נוספות, והן לא מוכרזות כערים קולטות עלייה, קרי נתניה, ולכן, לא מצליחות לספק לא את הצרכים של התושבים העולים החדשים ולא את של האחרים. אבל יש ערים חלשות מבחינה פיננסית. מבחינה סוציו-אקונומית, אנחנו כיושבי-ראש השדולה לצדק חלוקתי, באים ואומרים שלא ייתכן שלא יהיה קריטריון של מצב סוציו-אקונומי של הרשות כדי להביא עודף על אלה שהם קצת יותר חזקים. אתם ביש עתיד קבעתם את המונח "חלוקה בנטל". זאת חלוקה בנטל. החזק צריך לעזור לחלש. ואני אומר לכם דבר נוסף. <יואל רזבוזוב (יש עתיד):> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> דיברתי עם יושב-ראש מרכז השלטון המקומי מר חיים ביבס בדיוק על הנושא הזה, והוא בא ואמר לי דבר מעניין: אתם כיושבי-ראש השדולה לצדק חלוקתי לא פעם מאשימים אותי כיושב-ראש מרכז השלטון המקומי שאני דואג לחזקות על חשבון החלשות. אתם תקבלו את התמיכה שלנו ונצא למאבק משותף בתנאי שיהיה קריטריון סוציו-אקונומי של רשות, כדי שהחלשות תוכלנה לעמוד במטלות. וזה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות. לא תעבור רשימת קריטריונים בלי המצב הסוציו-אקונומי של הרשות המדוברת שאמורה לקבל את התקציבים האלה, כדי לספק את הצרכים הן של העולים החדשים והן של הוותיקים – כולנו אזרחי המדינה. אני קוראת לכם לבוא ולתמוך. אני קוראת ליש עתיד לבוא ולקחת חלק בחלוקה, בנטל החברתי הזה, כי זאת גולת הכותרת. אנחנו כולנו יחד, ומי שחזק יותר צריך להבין גם את החלש יותר ולהושיט יד. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אני רק מזכיר לחבר הכנסת יואל רזבוזוב שאם עלית להתנגד לחוק לא מקובל שתתמוך בחוק בהצבעה. זה מנהגנו מימים ימימה. הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (ערים קולטות עלייה), התשע"ו–2016 – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא שומע אפילו את עצמי. לא חייבים להצביע, אבל חייבים לשמור על שקט בזמן ההצבעה. נכון? חבר הכנסת מסעוד גנאים, השר כץ, חבר הכנסת דוד ביטן. – – של חברי הכנסת יוסי יונה ואורלי לוי אבקסיס – מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) (ערים קולטות עלייה), התשע"ו–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד ההצעה – 50, נגד – 7, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכספים של הכנסת להכנתה לקריאה ראשונה. <הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת חופשת לידה), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1135/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת חופשת לידה), התשע"ה–2015 – הציעו חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת דב חנין גם יעלה לנמק. אני כבר מודיע שתשובה והצבעה במועד אחר. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת החוק שעוסקת בהארכת חופשת הלידה. עמיתי חברי הכנסת, אני חייב לומר לכם, מבחינתי זה פרק נוסף במסע שהתחלתי עוד בכנסת השבע-עשרה, כאשר העברנו יחד את הארכת חופשת הלידה מ-12 שבועות ל-14 שבועות – והכוונה שלי היא לחופשת לידה משולמת. 14 שבועות, עמיתי חברי הכנסת, זאת עדיין חופשת לידה קצרה מדי גם ביחס למקובל בעולם, ועל זה עוד נדבר, אבל קודם כול – ביחס לצרכים האמיתיים, גם של האם, גם של המשפחה וגם של הרך הנולד. לכן, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו היום מציעים לכנסת לעשות צעד נוסף בכיוון הזה ולהאריך את חופשת הלידה מ-14 שבועות ל-16 שבועות. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם שבחודשים האחרונים נוצרה מחאה ציבורית מרשימה תחת הכותרת "חופשת לידה היא זכות ולא הישרדות". הקבוצה המרשימה הזאת, שהתחילה פעילות חברתית וצברה ברשת החברתית עשרות-אלפי תומכות ותומכים, התארגנה סביב הדרישה להאריך את חופשת הלידה המשולמת למלוא האורך של חופשת הלידה שנקבעה בחוק. אני רוצה להסביר. היום במדינת ישראל חופשת לידה משולמת היא 14 שבועות. אבל החל מהכנסת השמונה-עשרה חופשת הלידה של עובדת שעבדה לפחות 12 חודשים אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה הוארכה ל-26 שבועות, וההפרש בין 14 שבועות ל-26 שבועות הוא הפרש לא משולם. המהלך הזה, עמיתי חברי הכנסת, יצר פער חברתי ממשי בזכות לממש את חופשת הלידה. נשים עשירות, נשים שיכולות לאפשר לעצמן, נשים שהבעלים שלהן הם המפרנסים העיקריים ומפרנסים בשכר גבוה, יכולות להרשות לעצמן חופשת לידה ארוכה יותר, והחלק הלא-משולם של חופשת הלידה לא פוגע דרמטית בהכנסות המשפחה. מי שלא יכולה לאפשר לעצמה חופשת לידה ארוכה כזו היא אישה שהשכר שלה נמוך יותר, היא אישה משכבות חברתיות מקופחות יותר, פריפריאליות יותר. מי שלא יכולה לאפשר לעצמה חופשת לידה ארוכה כזו היא אישה שהיא אם חד-הורית או מפרנסת יחידה במשפחה. מי שלא יכולה לאפשר לעצמה חופשת לידה ארוכה כזו היא אישה ששייכת לשכבות הביניים, שבהן לא די בשכר של מפרנס גבר כדי לפרנס את המשפחה בהיעדר הסכום שהאישה מביאה לקופה המשפחתית. לכן הדרישה הזו, להעלות את תקופת חופשת הלידה המשולמת ל-26 שבועות, היא דרישה מחויבת מציאות ודרישה צודקת. אנחנו היום, עמיתי חברי הכנסת, עושים צעד אחד בכיוון הזה, ואנחנו עושים אותו מתוך הבנה שאולי הצעד הזה – הגדלה בשבועיים של חופשת הלידה המשולמת – הוא לא כל מה שאנחנו רוצים, אבל צריך להתקדם למצב יותר טוב לעומת המצב הבעייתי שאנחנו נמצאים בו כרגע. בואו נאמר כמה מילים על חשיבותה של חופשת הלידה. יש מחקרים רבים שמוכיחים כמה חשוב לטפח את הקשר בין האם לבין התינוק או התינוקת דווקא בחודשים הראשונים. יש מחקרים רבים שמצביעים על חשיבות ההנקה של תינוק או תינוקת צעירים. חופשת לידה היא מה שמאפשר לאישה לעשות את זה בפועל. חופשת הלידה היא מה שמאפשר לאישה באמת להקדיש את הזמן לטפח את הקשר עם הרך הנולד. זו לא רק זכות של האישה כאם, זו זכות של הילד או הילדה – התינוק או התינוקת – לקבל מהאם את מה שהאם צריכה לתת, ולא לקבל רק את מי שהיא יכולה לתת כאשר היא חייבת לחזור צ'יק-צ'ק לעבודה כדי להתפרנס. עמיתי חברי הכנסת, אני אמרתי לכם שחופשת הלידה המשולמת בישראל קצרה מדי. 14 שבועות זה ממש הרבה יותר קצר מהמקובל בעולם. בואו אני אתן לכם כמה דוגמאות. באנגליה חופשת הלידה המשולמת היא 40 שבועות. בקנדה, באוסטריה, חופשת הלידה המשולמת היא 20 שבועות. בפולין חופשת הלידה המשולמת היא 25 שבועות. בסקנדינביה יש מדינות שבהן חופשת הלידה המשולמת היא אפילו יותר מ-40 שבועות. זאת אומרת, ההתקדמות שאנחנו מציעים היום בכנסת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש הקואליציה, ומשה גפני ויעקב אשר – חבר'ה, תעשו את כל העבודה הזאת בחוץ, לא באמצע המליאה. אדוני יושב-ראש הקואליציה. אדוני, אני עוצר לך את הזמן, תן להם שימשיכו לדבר. חבר הכנסת משה גפני ויושב-ראש הקואליציה. חיים ילין – תעשו את זה בחוץ. אדוני יכול להמשיך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. חופשת הלידה בחלק מארצות סקנדינביה – חופשת הלידה המשולמת – היא יותר מ-40 שבועות. 16 שבועות זה המינימום, עמיתי חברי הכנסת, זה המינימום שעליו אנחנו צריכים להחליט עכשיו. זה המינימום שאנחנו צריכים לקבע בחוק עוד לפני – וכחלק ממהלך – התקציב הדו-שנתי שהכנסת עומדת לקדם בתקופה הזו. הארכת חופשת הלידה תצמצם את מספר הנשים הפורשות מהעבודה בשל קשיים במציאת סידור מניח את הדעת לתינוק. כל הנימוקים הם בעד הארכת חופשת הלידה – הנימוקים החברתיים, הנימוקים האנושיים, הנימוקים ההוריים, וגם, עמיתי חברי הכנסת, הנימוקים הכלכליים. אני רוצה רק לומר שבהקשר הזה אנחנו נמשיך לקדם את הרחבת חופשת הלידה לאבות ועיגונה. גם זה צריך להיות חלק מהמהלך של תפיסה כוללת של הורות מאפשרת, של הורות שאנחנו נותנים לה את ההגנה המרבית במדינה. אני יודע, אדוני היושב-ראש, שבימים אלה נעשית עבודה במשרד האוצר בעניין הזה. אני מברך על העבודה הזאת שנעשית במשרד האוצר, ואני נמצא בקשר עם משרד האוצר כדי לקדם את המהלך הזה. אני הבאתי את הצעת החוק הזו למליאת הכנסת כדי להגיד לחברי הכנסת: חברותי וחברי, אנחנו חייבים להיות במשחק הזה, אנחנו חייבים להשמיע את קולנו, אנחנו צריכים להפעיל לחץ כדי שהארכת חופשת הלידה תתבצע במציאות. כחלק מהדיאלוג הזה עם משרד האוצר, הסכמתי שההצבעה לא תתקיים היום, כדי לאפשר לתהליך להתקדם. אני מקווה, עמיתי חברי הכנסת, שאנחנו נשלים אותו במהירות ואנחנו נביא לכנסת כבר במושב הזה, כבר בקרוב, הצעת חוק שתאריך את חופשת הלידה המשולמת. זה חיוני, זה דרוש, זה דחוף וזה מה שצריך לעשות. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. כאמור, בהתאם להסכמה עם המציע ועם הממשלה – תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק קידום תעשיות עתירות ידע בצפון ובדרום (הטבות לעובדים), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2044/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק קידום תעשיות עתירות ידע בצפון ובדרום (הטבות לעובדים), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת אראל מרגלית וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת אראל מרגלית, יש לך הצעה דומה מייד אחר ההצעה הזו – האם תרצה לנמק את שתי ההצעות יחד? ואז אני אאפשר לך לא עשר דקות אלא 20 דקות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> לא, אני חושב – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אם תרצה כל אחת בנפרד – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הן שונות. <היו"ר יצחק וקנין:> נכון, הן שונות, אבל – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> הייתי רוצה שתהיה הצבעה שמית. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה דורש הצבעה שמית, אוקיי. אז אתה תנמק בנפרד כל הצעה. עשר דקות לרשותך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, חברות הכנסת, אנחנו נדון עכשיו בשתי הצעות חוק לגבי הצפון הרחוק, שלדעתי בתוך הבית הזה, קואליציה ואופוזיציה, בעצם תהיה הסכמה מהותית על תוכנן. אני קורא להרבה מאוד מחברי וחברותי בקואליציה לשקול את העניינים לגופם ולחשוב אם אתם רוצים להצטרף ולהזיז את העניינים קדימה. מרכז הארץ מקבל את מרב ההשקעות במדינת ישראל, אין ספק בכך. דרום הארץ מקבל את מעבר צה"ל לדרום והרבה מאוד השקעות שיתבצעו שם, בעיקר סביב העיר באר-שבע, שתכף גם נביא אותה כדוגמה, ויש שם התפתחות, שצריכים לדחוף אותה הרבה יותר חזק. אבל בעצם האזור המרכזי בארץ שזועק לפיתוח הוא הגליל וצפון הארץ. עכשיו, אני אגיד לכם מה אנחנו עושים עם הצפון בישראל. כשאתה נוחת באיטליה ולוקח "אלפא רומיאו" – אפילו בלי גג נפתח, פשוט אוטו מהיר – ונוסע עשר שעות צפונה באיטליה – השר כץ, יש שם כבישים מהירים שנוסעים לצפון – אתה מגיע לפיידמונטה. ויש שם הברברלו שלהם, והם מייצרים שם "פיאט", ויש שם את ה"לוואצה", ויש שם מקומות נהדרים של הצפון, והם קוראים לזה צפון-איטליה בגאווה. כשאתה נוחת במדינת ישראל ואתה לא לוקח "אלפא רומיאו", אתה לוקח "סובארו", "סובארו" ישנה; אתה נכנס בבן-גוריון ואתה נוסע כולה שעתיים צפונה – איך קוראים לזה במדינת ישראל? פריפריה. פריפריה. עכשיו, כשאתה מדבר על הגליל בעולם, אז אנשים, נוצרים, מוסלמים, כמובן יהודים, אומרים לך ככה: Oh, the Galilee, Wow, the Galilee, it's very beautiful, זה מקום נהדר, וואו. איך מדברים על הגליל בישראל? פריפריה. עכשיו, הגליל הוא אחד המקומות היפים בעולם, ואנשים שגדלים שם ומקימים את החיים שלהם שם – אני, בחלק גדול מהחיים שלי גדלתי בכרמיאל – אוהבים את הגליל כמו שלא אוהבים שום מקום אחר בעולם. אבל אין היום כלים להשאיר את הצעירים בגליל וליצור מקומות עבודה איכותיים לחבר'ה הצעירים שגומרים את מכללת תל-חי בקריית-שמונה, את "אורט בראודה" בכרמיאל, את מכללת גליל מערבי בעכו, את מכללת "כנרות" ליד הכינרת שם, את "אוהלו" ברמת-הגולן, את צפת, את המכללה, את הפקולטה לרפואה – מקומות נהדרים. עכשיו, אני רוצה לשאול אתכם. בחורה צעירה או בחור צעיר שגומר או גומרת את תל-חי, היא פחות מוכשרת מבחורה צעירה שגומרת את הבין-תחומי בהרצליה? לא. אני אומר לכם שלא, כי הבת שלי גמרה בתל-חי והבנות שלי היו בצפון, והם לא פחות מוכשרים מאף אחד אחר. הצעות החוק הנוכחיות מדברות על שני מסלולים ברורים שאני מבקש מהממשלה שתתמוך בהם. אחד זה לחברות: רבותי, מה שאנחנו מבקשים לגליל זה את מתווה הסייבר של באר-שבע שאני הקמתי לפני שלוש שנים וחצי. המתווה הוא פשוט: 1. לחברות הזנק שיוצאות מהאוניברסיטה, המדינה צריכה לתת מכרז לחממות טכנולוגיות בתחומים שבהם הצפון מוביל. אנחנו בגליל המזרחי מבקשים שלושה דברים: חממה כזו לתחום המזון, food-tech, בקריית-שמונה, שהיא – ואתה היית שם בבניין, אותו בניין – היא בשיתוף עם הקיבוצניקים של הגליל העליון, עם המושבניקים של מבואות-חרמון, עם היישובים הדרוזיים והיישובים הערביים שנמצאים באזור, חממה ראשונה בשיתוף עם תל-חי. בתל-חי אני יודע שהממשלה מדברת על הקמת מכון מזון. ליד תל-חי, בתוך קריית-שמונה, באזור התעשייה הישן, במרתף, יש 200 חוקרים בתחום הביוטכנולוגיה שקשורה במזון. ולכן, המחקר קיים בגליל. לא המצאנו את זה מהגיגי לבנו; לא ביקשנו להקים שם את סטודיו האנימציה של "דיסני", ביקשנו משהו שהגליל מבין בו, הגליל המזרחי טוב בו. ואני אגיד לכם למה. אם אתם הייתם יושבים על הירח ומסתכלים בטלסקופ על כדור-הארץ ושואלים באיזה מדינה בעולם הייתה מהפכה טכנולוגית ומהפכה חקלאית? דָה – ישראל. ובאיזה אזור בישראל אפשר לגדל גידולים ב-1,200 מטר מעל פני הים, כמו דובדבנים, ובננות ב-200 מטר מתחת לפני הים? דה – הגליל. ואיפה במדינה יש מים ויש הרים וגאיות? הגליל. אנחנו לא מבקשים לגליל נדבות, אנחנו לא מבקשים לגליל דברים קטנים. מה שקרה בבאר-שבע זה דבר כזה: אם חברה מגיעה לבאר-שבע ולוקחת בתוך שלוש שנים מעל 100 עובדים – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דוד ביטן, אדוני יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת – דקה, דקה. מי שצריך להשיב לך לא נמצא באולם. אדוני יושב-ראש הקואליציה, אולי תדאג שהממשלה תעשה סדר. סגן השר שאמור להשיב איננו פה – חבר הכנסת יצחק כהן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כך מתייחסים לגליל, אדוני, איפה שאתה גר. <קריאה:> אני משיב. <היו"ר יצחק וקנין:> אתה משיב? אוקיי. השר אזולאי משיב. <יואל חסון (המחנה הציוני):> על הדרך מישהו משיב, ימצא את התשובה על הדרך. כך אתם מתנהגים לגליל. כל הקואליציה – – – חברת הכנסת שאשא ביטון. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי, אפשר להמשיך. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> מה שאנחנו מבקשים זה ככה: אנחנו מבקשים שהממשלה תקצה שלושה מכרזים, אחד בקריית-שמונה, אחד בצפת ואחד ברמת-הגולן, סביב הנושא הזה של רפואה, חקלאות ומזון. זה לחברות ההזנק. ויש משקיעים בין-לאומיים שמוכנים להגיע. 2. לחברות גדולות יותר אנחנו מבקשים שברגע שחברה לוקחת יותר מ-50 עובדים בתחומים עתירי ידע ועתירי טכנולוגיה, באותם תחומים שאנחנו מדברים עליהם, היא תקבל 40% מהמשכורת של העובד עד רף של 31,000 שקל, בדיוק כמו שקיים בתחום הסייבר בבאר-שבע. עכשיו, תשאלו אותי אם הדבר הזה עובד. אז אני אגיד לכם: כן, זה עובד. בבאר-שבע, בתוך שנתיים וחצי יש 1,700 עובדים חדשים בתחום הסייבר, ולא האמינו שבאר-שבע יכולה להפוך למקום המוביל במדינה; אבל ליד אלה שעובדים בתחום הסייבר יש עוד 3,500 עובדים בעסקים קטנים, בשירותים חברתיים, באקדמיה, בתרבות. בבאר-שבע היום בונים עוד מלון, Hilton Gardens, לכנסים גדולים. למה? לא מפני שכל תושבי באר-שבע עובדים עכשיו בסייבר – לא, זה לא עובד ככה. אבל מה קרה? רוביק דנילוביץ, ראש העיר, רבקה כרמי, נשיאת האוניברסיטה, והחבר'ה הצעירים של התעשייה הצליחו ליצור לבאר-שבע שם של מצוינות, שאם אתה רוצה להצליח בתחום של הסייבר אתה חייב להגיע לבאר-שבע. לפני שלוש שנים וחצי אם היינו אומרים את זה, אף אחד לא היה מאמין. עכשיו – – – <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת מרגלית, אני מוסיף לך עוד דקה. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> זה גם בשביל הגליל וגם בשביל – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> עכשיו אנחנו מבקשים בגליל אותו דבר. זה לא שברחובות בפקולטה לחקלאות אין מחקר נהדר, ודאי שיש; זה לא שבטכניון בפקולטה למזון אין מחקר נהדר, ודאי שיש. אבל הפעם אנחנו רוצים להקים בגליל העליון את המרכז העסקי – העסקי – של הטכנולוגיה במדינת ישראל. עכשיו אני מגיע רגע לגליל המערבי ולכרמיאל. אתה יודע מה? אני אמשיך את שני החוקים, נלך. <הצעת חוק קידום תעשיות עתירות ידע בצפון ובדרום (סיוע בשכר עובדים), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2047/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. אדוני ישיב במשולב על שני החוקים. הוא ינמק את שני החוקים. הוא מסכים, אני שאלתי אותו בתחילה. אני מאפשר לך אם ככה עוד עשר דקות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תודה רבה. עכשיו אני מדבר על כרמיאל ועל הגליל המערבי. חבר'ה, בגליל המערבי יש תחומים אחרים. כולם מכירים את "ישקר", כולם מכירים את "כתר פלסט", כולם מכירים את החברות התעשייתיות הגדולות. בעצם שלמה בוחבוט ממעלות והחבר'ה מנהריה ומעכו ואחרים, וסיון יחיאלי מכפר-ורדים, מה הם רוצים לעשות? הם רוצים, יחד עם "אורט בראודה" בכרמיאל – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, כדי שיהיה סדר בפרוטוקול: אתה מנמק גם את הצעת חוק קידום תעשיות עתירות ידע בצפון ובדרום (סיוע בשכר עובדים). נימקת את הצעת חוק קידום תעשיות עתירות ידע בצפון ובדרום (הטבות לעובדים), ועכשיו אתה מנמק את הצעת החוק כפי שאמרתי. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> כן. אז מה אנחנו בעצם רוצים? ודרך אגב, גם באוצר חושבים על הדברים האלה. "אורט בראודה" חייב להפוך למרכז הטכנולוגי בישראל שמחבר תעשייה וטכנולוגיה, מה שנקרא Industry 4.0, והרבה מאוד מהתעשיות המורכבות שיש בגליל המערבי, ותעשיות הפלסטיקה, ותעשיות היצוא, והתעשיות הביטחוניות, כמו "רפאל", כמו "אלביט", שרוצות להתאזרח – אם אנחנו לוקחים את כרמיאל, את מעלות, את נהריה, את עכו, את היישובים הערביים באזור: את מג'ד-אלכרום, את דיר-אל-אסד, את כל היישובים באזור, את שפרעם, את הכול ביחד, אנחנו יכולים להקים במדינת ישראל את המרכז לחיבור תעשייה וטכנולוגיה. ויש לנו גורמים בין-לאומיים שמוכנים להגיע לשם ולהקים, מה שנקרא בגרמניה מרכז פראונהופר, שמחבר תעשייה וטכנולוגיה. השר כץ, אתה בונה רכבת לכרמיאל. הרכבת הזאת תהיה במרכז העיר, במקום שפעם היו המפעלים של "דלתא". כרמיאל היא עיר של 50,000 איש. אנחנו רוצים סביב תחנת הרכבת שלך להקים מרכז עיר חדש בכרמיאל – שמדבר על אותן תעשיות שדיברתי עליהן, שמדבר על עיר התוכנה של הגליל, שמדבר על מרכז עיר חדש. אבל אני אגיד לך מה אנחנו צריכים: כרמיאל רוצה לצמוח מ-50,000 איש ל-100,000 איש בתוך שבע שנים. את זה אנחנו יכולים לעשות רק אם נקבל את אותן הטבות מיוחדות שיש בבאר-שבע. אחרת, אם כרמיאל מקבלת את אותו דבר שמקבלת יקנעם, או מעלות מקבלת אותו דבר שמקבלת יקנעם – שכבודה במקומה מונח, ושמעון אלפסי עשה שם מהפכה – אבל היום הצפון הרחוק זקוק לעוד כלי. אז אני מסכם: לחברות – אם חברה מגיעה ולוקחת יותר מ-50 עובדים, היא מקבלת השתתפות של המדינה, ממרכז ההשקעות, של 40% משכר העובדים, גם של המשכורות הגבוהות. אני ממפלגה סוציאל-דמוקרטית, ואני אומר לכם שאני רוצה שבגליל אנשים ירוויחו משכורות גבוהות, שמעתם? משכורות גבוהות. בגליל. בתור סוציאל-דמוקרט. אבל זה לא יקרה בלי שהמדינה תשתתף, לפחות בהתחלה. עכשיו אני רוצה לדבר רגע על העובדים, כי אם נחזור לבאר-שבע, מר אלי אלאלוף, אם נחזור לבאר-שבע, כשרופא עובר לסורוקה ובן-זוגו או בת-זוגו – הם מקבלים כמה דברים שאנחנו עכשיו רוצים שייתנו לחבר'ה שעוברים לצפון. אותו דבר. 1. הם מקבלים משכנתה של 50% מערך הדירה. אם הם נשארים בצפון עשר שנים או יותר, 20% מערבות המדינה הופכים למענק. זה נורא פשוט. לא גרים שם – לא יקבלו; גרים ועובדים שם – יקבלו. 2. אנחנו מבקשים שתי נקודות זיכוי נוספות במס הכנסה, לחמש שנים, ברגע שהבחור או הבחורה מתחילים לעבוד שם, או עוברים לשם. דבר שלישי – אם אתה בוגר מוסד השכלה גבוהה בגליל, אתה תזכה למענק בגובה שכר הלימוד השנתי אחרי שתסיים שנת עבודה בגליל, אחרי שגמרת ללמוד. דבר רביעי – הנחה בארנונה של 20% לשלוש שנים לאנשים שעובדים באותה עיר. הרי קריית-שמונה רוצה שאנשים יגורו בעיר, לא רק בקיבוצים מסביב. אז מה אנחנו אומרים? תנו לעיר את הכלי לתת לבחורה הצעירה או לבחור הצעיר לגור בעיר, לעבוד. המדינה תיתן את ערבות המדינה במשכנתה, והעובד, אם הוא נמצא שם, גם העירייה תוכל לעודד אותו באופן ישיר. למה כל הדבר הזה הוא בסופו של דבר הוליסטי? כי לא נוכל לפתור את בעיית הדיור כולה במרכז הארץ. זה לא יעבוד, גם אם נבנה הרבה יותר. בעיית הדיור, בגדול, תוכל להיפתר אם יבנו גם בצפון ובדרום, לא יהיה אפשר להשאיר צעירים בצפון ובדרום בלי שיהיה שם מקום עבודה איכותי לאקדמאים. כל מקום עבודה מכבד את בעליו, כל מקום עבודה שאנחנו יוצרים – אנחנו נותנים פרנסה וברכה. אבל צריך להבין, בסוף החבר'ה הצעירים שגומרים את האוניברסיטה רוצים להצליח. הם גם יצליחו, אבל הם יחליטו אם הם מצליחים בצפון, או אם כדי להצליח הם צריכים לעבור לתל-אביב או לניו-יורק או לברלין או לפריז או לסיליקון-ואלי. אלה שני חוקים שהם נורא נורא נורא פשוטים: 1. נותנים הטבה של 40% ממשכורת העובד לחברות עתירות ידע וטכנולוגיה; כמו בבאר-שבע – בגליל. 2. נותנים את ההטבה לעובדים שמחליטים להישאר בצפון, או עוברים לצפון, כדי שיהיה לנו תמריץ שהם יגורו שם, בצורה פשוטה. מי שחושב שזה עולה כסף, לא מבין את ההבדל בין הוצאה, חבר הכנסת סמוטריץ, להשקעה. כי הרי מה קורה? אם החברה הגדולה, נגיד "סיסקו", לא הייתה באה לבאר-שבע, לא היית נותן לה 40% מהמשכורת של העובדים שלה ולא הייתה לך ההוצאה. אבל אז גם לא הייתה לך ההכנסה של 60% מס הכנסה ושל ההשקעות שהיא עושה שם. אותו דבר בצפון: אם חברת "ברילה" האיטלקית, שרוצה לעשות פסטה עם פחות גלוטן ופחות סוכר, תרצה לעבור לקריית-שמונה ולהקים שם את מרכז הפיתוח שלה לפסטה חדשה, שנקראת פסטת בריאות, היא תיקח אנשים. אם היא לא באה – אין לך הוצאה; אם היא באה – יש לך הוצאה, אבל יש לך גם הכנסה הרבה יותר גדולה. לכן אני מנסה לומר, רבותי, הצפון לא צריך נדבות; הוא צריך השקעות. הכלים שאנחנו מבקשים אלה כלים של שותפות שנקראת Public-Private Partnership. היא תיתן כוח לחבר'ה הצעירים שגומרים שם, והחבר'ה האלה הם קיבוצניקים, הם עירוניים, הם ממושבים, הם חבר'ה ערבים צעירים, הם חבר'ה דרוזים ששירתו בצבא ורוצים להישאר, הם גברים, הם נשים, הם חבר'ה שאנחנו נמצאים בכנסת כדי לעבוד בשביל העתיד שלהם. כמו שטדי קולק עבד בשביל העתיד שלנו בירושלים והקמנו את הר-חוצבים, כמו שממשלת רבין הביאה את ההטבות שנתנו למיליון עולים מקומות עבודה – היום זה התפקיד שלנו. אני מבין שחשובים מאוד לקואליציה הדיונים על 30 משפחות בעמונה, ואני מכבד את החיים של כל משפחה, ואני לוקח את זה בשיא הרצינות, אבל מדובר פה במיליון וחצי תושבים; מדובר פה באזורים שלמים במדינת ישראל שרוצים את הסיכוי שלהם; מדובר פה בחבר'ה מוכשרים לא פחות מבמרכז הארץ; ומדובר בזמן שלנו בכנסת ישראל לעשות מעשה, ולתת חקיקה שתאפשר לסקטור הפרטי ולחבר'ה הצעירים לבחור את הצפון גם אם הם רוצים להיות יצירתיים ולעשות משהו רציני, ולא רק כי הם נאמנים להורים. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. ישיב במשולב על שתי הצעות החוק השר לשירותי דת, השר דוד אזולאי, במקום סגן שר האוצר. כאמור, התבקשתי על-ידי המציע לבצע הצבעה שמית בסיום הדיון על החוק הראשון. חבר הכנסת מרגלית, על החוק השני גם הצבעה שמית? על שתי ההצעות הצבעה שמית. אוקיי. מבקש הצבעה שמית על שני החוקים. בבקשה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי הכנסת, חבר הכנסת אראל מרגלית, ועדת השרים החליטה להמשיך את הדיון בהצעת החוק בשבוע הבא. בהיעדר עמדה, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. הצעת החוק מעודדת העתקת מקום מגורים לפריפריה – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – הגיעו משם. אתה יכול לענות – – – עם נשמה – – – האנשים האלה, איך אתה יכול? <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> איך אתה יכול לעשות פוליטיקה – – – אני התביישתי כבר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא הפוליטיקה בגליל. פתאום זה פוליטיקה? תעשו משהו. <היו"ר יצחק וקנין:> יואל, תעזור לי לעזור לדיון. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, הצעת החוק מעודדת העתקת מקום מגורים לפריפריה, או המשך מגורים בפריפריה, למי שאין דירה בבעלותו. עם זאת, המעסיק לא צריך להעתיק את מיקומו לפריפריה, ואף מצוין בהצעת החוק כי עיקר המפעלים ומוקדי הפיתוח של תעשיות עתירות ידע מצויים באזור המרכז. משמעות הדבר היא שהעובדים שיבקשו לזכות בהטבות ייאלצו להעביר שעות ארוכות בנסיעות אל מקום העבודה, תוך הגדלת הגודש בכבישים, תאונות, זיהום אוויר ובזבוז זמן. אין אפשרות להבחין בין עובד המועסק ישירות בפיתוח ידע או בטכנולוגיה חדשה לבין עובד ממשלח יד מסורתי – לדוגמה, עובד שתפקידו ניהול חשבונות או מענה טלפוני – והמעסיק שלו הוא מענף עתיר ידע. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> תראי, אני חושב שהצעת החוק הזאת היא – דעתי האישית, אני לא מביע כאן דעה ממשלתית. דעתי האישית היא טובה. אני מכיר את זה כתושב הפריפריה. מה לעשות, גם אני באתי לפריפריה בגלל כל מיני הטבות שהיו בזמנן, ואנחנו מכירים את זה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> האנשים – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אבל כרגע, ממה שאני מבין, לפחות ממה שאני מקריא כרגע, שהממשלה עובדת על איזו תוכנית כדי לעודד את אותם אנשים שרוצים לעבור לגור בפריפריה ולאפשר להם את זה. הבעיה עם המעסיקים ועם הטבות שונות שהממשלה רוצה להביא כרגע בתקציב 2017 ו-2018. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – בוועדת הכספים אמר, כמעט כופים עלינו – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אורלי, אל תקשי עלי, אני כרגע רק משיב במקום מישהו, אבל את דעתי אני יודע להגיד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה שהיא לא תקשה עליך, אדוני? צריך להקשות עליך, אדוני. אם התנדבת לתת תגובה, אז תיתן תגובה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אז תקשה, ואני אענה לך. יש קושיה ויש תשובה. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> כחלק מתוכנית – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> עלינו אתה לא יכול להקשות. <קריאות:> – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני השר, מה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> ראית שאני משתדל ממש לא לדבר כמעט. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אילו יכולתי להצביע בעד, הייתי מצביע בעד שתי הצעות החוק. <קריאות:> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> קודם כול אתה יכול. אם אתה יכול להצביע בעד הגליל – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אורן חזן, אתה עברת לאופוזיציה אני מבין. אני מציע לך להישאר באופוזיציה, זה מקום הכי טוב שיכול להיות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא רובוט, וקנין. אתה מספיק שנים, אדוני היושב-ראש – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני שוקל את מה שאתה אומר, ויכול להיות שאני אעשה את זה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, מי יגיד לך משהו אם תצביע – מי יגיד לך? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מספיק שנים פה כדי – – – אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה אומר שב-20 שנה מותר פעם אחת להצביע בניגוד לעמדת הקואליציה. רק פעם אחת. <היו"ר יצחק וקנין:> אני עשיתי את זה הרבה פעמים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אז מותר לך עוד פעם. אז עוד פעם אחת לא יהיה לך רע. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני יכול להמשיך. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אדוני היושב-ראש, המדינה משקיעה משאבים רבים בפיתוח ענפים עתירי ידע, הן במרכז הארץ, הן בפריפריה, באמצעות תמריצים ישירים למעסיקים. כבר כיום ניתנות הטבות משמעותיות בכלי הסיוע הניתנים לתעשייה עתירת הידע בפריפריה, ובהם חוק לעידוד השקעות הון המקנה שיעורי מס נמוכים יותר לחברות בפריפריה, מענקים מוגדלים לפריפריה למקבלי מענקי המדען הראשי, כמו הרשות לחדשנות ועוד. כלים אלה אפקטיביים יותר במשיכת מוקדי תעסוקה לפריפריה, שכן ההטבה ניתנת לעסק – דבר אשר יוצר תמריץ לחברה להשקיע בקליטת עובדים מהאזור. כבר כיום קיימות הטבות מס לבעלי הכנסה מיגיעה אישית המתגוררים בפריפריה. הטבות מהסוג המוצע בהצעת החוק עלולות לייצר פיתוח אזורי מעוות שבו אין אפשרות לקיים מרקם חיים סביר, ללא סביבה תומכת של תשתיות חינוך, בריאות, מסחר, שירותים וכו'. לפיכך, חקיקה מהסוג הזה תייצר לחצים להרחבתן לתחומים נוספים. לכן ראוי כי הסדרת עידוד כמבוקש צריכה להיעשות בראייה רחבה וכוללת תוך שקלול מכלול השיקולים המערכתיים הרלוונטיים. העלות התקציבית רק בתחום נקודות הזיכוי מוערכת בכמה עשרות-מיליוני שקלים, בין 50 ל-70 מיליוני שקלים. לכך יש להוסיף עלויות של סבסוד שכר דירה ומימון רכישת הדירות. בתקציב זה ניתן לעודד את הפריפריה בצורה יעילה יותר, כפי שבא לידי ביטוי בתקציב שהוגש לכנסת לשנים 2017–2018. הגדלת הפערים – על אף הצורך לחזק את התעשייה עתירת הידע בישראל, העובדים בתעשייה זו נהנים משכר גבוה יחסית לשאר האוכלוסייה. אוסף ההטבות שמוצע בהצעת חוק הזו עלול להגדיל את הפערים החברתיים ושיעורי האי-שוויון, כיוון שההטבות ניתנות דווקא לבעלי ההכנסות הגבוהות מלכתחילה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני אבקש מחברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. שאלה, אדוני היושב-ראש: האם להשיב גם על הצעת החוק השנייה? <היו"ר יצחק וקנין:> אתה השבת במשולב. אני הודעתי על שתי הצעות החוק. אם כן, נתונה אפשרות לחבר הכנסת אראל מרגלית. אתה מעוניין להשיב. ברשותך, על כל הצעה שלוש דקות – עד שש דקות לנמק את שתי ההצעות, או לנסות לשכנע את הממשלה לחזור בה מההתנגדות. שש דקות לרשותך. כל הצעה – שלוש דקות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> השר אזולאי, אתה מעכו. אני הייתי נגן חצוצרה בתזמורת עכו אצל מנהל התזמורת כהנא. הייתה שם בחורה שניגנה בחלילית והתאהבתי אהבה גדולה. אנחנו ביחד מהגליל, אני מכרמיאל, אתה מעכו. אתה אומר שאתה בעד החוק. כבוד היושב-ראש, אני חייב להגיד לכם, כשאנחנו באנו והבאנו משקיעים מכל הארץ לקריית-שמונה, לבית-אשר, שחברת הכנסת שאשא ביטון מכירה היטב, ומכירה את כל הפרויקט, והיו שם ראשי רשויות מכל הגליל – הוא היה שם. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> בסדר, רגע. הוא נתן לנו רוח גבית, היושב-ראש. חברת הכנסת שאשא ביטון, את ואני ביחד תומכים במדע. אנחנו תומכים במגמת המדע של בית-הספר דנציגר בקריית-שמונה. את ואני ביחד. נמצא פה חבר הכנסת אלאלוף, שנתן שם עזרה עוד הרבה לפנינו. בית-הספר דנציגר – עכשיו תקשיבו לזה טוב – בית-הספר דנציגר של קריית-שמונה, יחד עם מנהלת המגמה שלו מגי מועלם, ו-20 תלמידים מבית-הספר, החליטו לקחת את העניין של מזון מרפא ברצינות. בשנה שעברה הם זכו במדליית זהב בתחרות ארצית, על ערכה קטנה לגילוי גלוטן בזמן הארוחה. עכשיו הלכנו ל-IT, בשנה שעברה, וזכינו במדליית כסף. השנה, חבר הכנסת אוחנה, הם נסעו ל-MIT בבוסטון, לא רק מול תיכונים, גם מול אוניברסיטאות. ומגי ו-20 הבחורות והבחורים של המגמה שלה זכו במדליית זהב. שמעתם אותי? בקריית-שמונה. מדליית זהב. <יפעת שאשא ביטון (כולנו):> אני אומרת – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אז אני רוצה להגיד לכם: כל מי שחושב שמי שגדל בקריית-שמונה הוא פחות מוכשר ממי שגדל בהרצליה, שיחשוב עוד פעם. שיחשוב עוד פעם. אני אומר לכם – אתה אמרת שלא מביאים את החברות, לא נכון. ההצעה הזאת מחולקת לשניים: אחת לעובדים ואחת לחברות. זו בדיוק ההצעה לחברות, כי החברה – אומרים לה את הדבר הבא: אוקיי – אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש הממשלה, אתה, אתה – הו, אל תעשה לי ככה עם היד, זה אפילו לך לא מנומס – אתה הבנת בזמנך – אומנם לא המצאת, כמו שאתה טוען – אבל הבנת מה שעשינו בבאר-שבע ועזרת להביא 40% משכורת בתקנת שעה. מה שאנחנו עשינו שם, והגיעו חברות, אנחנו מבקשים לעשות בגליל. זה הכול. זה חוק פשוט: עובדים וחברות. ועכשיו אני קורא להרבה מכם: אתם בעד החוק הזה. אתם בעד ההטבות האלה. אתם יודעים שזה נעשה בעמל רב ובחשיבה. זאת קריאה ראשונה – קריאה טרומית. אתם תרצו לשנות – אתם יכולים לשנות בוועדה. אני אבקש שהדיון יעבור לוועדה של חבר הכנסת אלי אלאלוף, שמכיר את הצפון אולי יותר טוב מכולם, ואני רוצה את התמיכה שלכם. תחשבו טוב-טוב. הצבעה נגד החוק הזה היום היא הצבעה נגד מיליון וחצי תושבים של הגליל והצפון. תצביעו בעד החוק, נלך קדימה, ואתם בממשלה, בסוף אתם תקבלו את הקרדיט, כי תחת הממשלה שלכם החוק הזה יעבוד. זה מה שאנחנו אומרים. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת אראל מרגלית. חברי הכנסת, חברת הכנסת שאשא ביטון, אני לא אתחיל את ההצבעה. מכיוון שההצבעה היא שמית, אני מבקש לשמור על השקט. סדרנים, לעשות סדר במקום שבו יושבים מזכירי הסיעות, או מזכירות הסיעות. חברי הכנסת, בהתאם לבקשתו של המציע, אנחנו נצביע הצבעה שמית על כל הצעה בנפרד. הצעת חוק קידום תעשיות עתירות ידע בצפון ובדרום (הטבות לעובדים), התשע"ו–2015 – הצבעה שמית, רבותי. אני מבקש ממזכירת הכנסת להקריא את שמות חברי הכנסת. אנא שמרו על השקט בזמן ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) עבדאללה אבו מערוף – בעד טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד דוד אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד יגאל גואטה – נגד באסל גטאס – נמנע אילן גילאון – בעד זהבה גלאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, אנא מכם. חבר הכנסת אחמד טיבי, יואב בן צור, אדוני השר אלקין, אדוני השר אלקין, אנא שבו במקום, אי-אפשר להמשיך את ההצבעה. חברת הכנסת מירי רגב – השרה מירי רגב, סליחה, ואורן חזן, חבר הכנסת אורן חזן, אבל אתם מפריעים להצבעה, תעשו את זה בחוץ. אי-אפשר לנהל את ההצבעה ככה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – בעד משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – נגד דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – בעד מנואל טרכטנברג – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – אינו נוכח אלי כהן – נגד יצחק כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אראל מרגלית – בעד אברהם נגוסה – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד ניסן סלומינסקי – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ – בעד אוסאמה סעדי – אינו נוכח איימן עודה – בעד רחל עזריה – נגד חמד עמאר – נגד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד יעקב פרי – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – בעד נורית קורן – אינה נוכחת יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> נא להקריא את שמות חברי הכנסת שלא נכחו ולא הצביעו בהצבעה הראשונה. חברי הכנסת מהסיעות החרדיות, מה קרה היום? חבר הכנסת משה גפני. אדוני, דוד ביטן, אולי תפזר את ההפגנה שם? <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד צחי הנגבי – אינו נוכח ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח מנואל טרכטנברג – בעד איתן כבל – בעד <היו"ר יצחק וקנין:> אני מבקש להפסיק את ההצבעה. חברי הכנסת, אם אתם יושבים שלא במקומותיכם לא תימשך ההצבעה. תחליטו כמה זמן אתם רוצים להמשיך את ההסתובבות הזאת במליאת הכנסת. אי-אפשר לנהל הצבעה ככה. רעש גדול. לא להמשיך את ההצבעה. אני עוצר את ההצבעה עד שישבו במקומותיהם. אדוני יובל שטייניץ, גם אליך הדבר מכוון, ואל כל חבר כנסת. אדוני השר גלנט, השר גלנט. חבר הכנסת דוד ביטן, את החשבונות עם סמוטריץ תגמרו אחר כך. נא להמשיך את ההצבעה. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מאיר כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד אברהם נגוסה – אינו נוכח בנימין נתניהו – נגד ניסן סלומינסקי – נגד אוסאמה סעדי – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח נורית קורן – נגד נחמן שי – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת <היו"ר יצחק וקנין:> האם יש מישהו מחברי הכנסת שנמצא באולם המליאה ולא הצביע? אין. תמה ההצבעה. נא להגיש את תוצאות ההצבעה אלי. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה על הצעת חוק קידום תעשיות עתירות ידע בצפון ובדרום (הטבות לעובדים), התשע"ו–2015, בקריאה טרומית: 60 מתנגדים, 45 בעד. הצעת החוק לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת החוק – אתה ביקשת הצבעה שמית גם על השנייה, נכון? <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> השנייה אלקטרונית. <היו"ר יצחק וקנין:> מוריד? אלקטרונית. חברי הכנסת, נא לשים לב, הצעת החוק הזאת, נצביע עליה בהצבעה אלקטרונית, לא בהצבעה שמית. הצעת חוק קידום תעשיות עתירות ידע בצפון ובדרום (סיוע בשכר עובדים), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת אראל מרגלית – קריאה טרומית, בהצבעה אלקטרונית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 בעד ההצעה להסיר מסדר–היום את הצעת החוק – 54 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר–היום את הצעת חוק קידום תעשיות עתירות ידע בצפון ובדרום (סיוע בשכר עובדים), התשע"ו–2015, נתקבלה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה, רק עמונה אתם בעד? <היו"ר יצחק וקנין:> 54 מתנגדים, 46 בעד, אין נמנעים. הצעת החוק לא נתקבלה. לפרוטוקול אני יכול להוסיף שאתה מתנגד, אבל זה לא משנה את התוצאה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> בעד, בעד. <היו"ר יצחק וקנין:> עמר בר-לב, אתה בעד. אתה בעד הצעת החוק. עמר בר-לב וחברת הכנסת יעל כהן-פארן בעד. זה לפרוטוקול, זה לא משנה את ההצבעה. <הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – נגישות מוסד רפואי לדוברי שפות זרות), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3070/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – נגישות מוסד רפואי לדוברי שפות זרות), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יואל חסון וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת יואל חסון, עשר דקות לרשותך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, לדעתי המיקרופון לא עובד. אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> אם אפשר להגביר את המיקרופון לדובר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אי-אפשר להתעלם מההצבעה האחרונה, על חוק הגליל. <היו"ר יצחק וקנין:> דקה אחת. חבר הכנסת אורן חזן, אני הבנתי שאתה הצבעת ולא נקלטה ההצבעה. אני אומר את זה לפרוטוקול. אתה הצבעת נגד הצעת החוק; אני אומר את זה לפרוטוקול. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. נא לבדוק את ההצבעה במקומו של חבר הכנסת אורן חזן. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אי-אפשר, אדוני היושב-ראש, להתעלם מההצבעה על שני החוקים החשובים של חבר הכנסת אראל מרגלית. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> יואל, צריך להגיד תודה לסמוטריץ, שהצביע יחד עם האופוזיציה, הפר משמעת קואליציונית. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני לא אומר תודה לסמוטריץ, המוטיבציות שלו הן לא כל כך נכונות. בכל אופן, אני אומר, ראינו את צעדתם של חברי הכנסת לחדרי הוועדות, לשדולה למען הגליל, מדברים גבוהה-גבוהה על הגליל, מדברים על התושבים, מדברים על הדברים החשובים שצריך לעשות באזור הצפון במדינת ישראל. ועכשיו, ממש בלי מצמוץ, בלי היסוס, מצביעים נגד חוקים חשובים, שאתה, אדוני יושב-ראש הישיבה, אמרת שהיית רוצה להצביע בעדם. ואדוני ראש הממשלה, אתה הסתובבת בבחירות האחרונות בצפון, בכל יישובי הגליל, ופנית שיתמכו בך, ויעזרו לך, ויצילו אותך, ויעזרו לך להיות ראש ממשלה בפעם הרביעית. והנה, עכשיו אתה לחצת על הכפתור נגד – נגד הבוחרים שלך, אדוני ראש הממשלה, נגד אנשי הגליל, שרצו ואצו בהמוניהם – הרבה יותר מהערבים שיושבים מאחוריך – להצביע עבורך, כדי שתהיה כאן ראש ממשלה בפעם הרביעית. ואתה אפילו לא מנסה להידבר עם חבר הכנסת אראל מרגלית, אלא כשהוא פונה אליך, אתה משיב לו, אדוני ראש הממשלה, בהנפת יד מלגלגת ומזלזלת. אתה לא זלזלת באראל מרגלית; אתה לגלגת, אדוני, על תושבי הגליל. אתה עושה את זה גם לי, אבל אתה לא עושה את זה לי, אדוני; אתה עושה את זה נגד תושבי הגליל, שציפו, ומצפים, מהממשלה שלך להכניס את הגליל לתוכנית התקציב, להתייחס אליהם ברצינות. זה מה שמצפים ממך, ולא שתלגלג ותזלזל בהם. אדוני היושב-ראש, אני מבקש לעלות פה במליאה ולהציג את הצעת החוק שלי בנוגע לזכויות חולים במדינת ישראל. רוב חברי הכנסת – צריך להגיד אולי כל חברי הכנסת – שיגיעו, חס ושלום, לטיפול רפואי, לא תהיה להם שום בעיה, כי הם יבינו את השפה. הם יבינו את השפה שבה מדברים אליהם, וגם יבינו את השפה שהם מדברים בה. אבל יש המון אזרחים במדינת ישראל שעדיין לא דוברים את השפה העברית, ואפילו לא את השפה הערבית, ודוברים את שפת האם שלהם, שהיא שפה שלא מדוברת כאן ביום-יום. אנחנו מדברים כאן על חולים יוצאי אתיופיה, יוצאי מדינות ברית-המועצות לשעבר ועוד אחרים. ואנחנו מבקשים בהצעת החוק הזאת להנגיש – להנגיש לחולים מבחינת שפה; לאפשר לחולים לקבל שירות רפואי, או טיפול רפואי, בשפה שהם מבינים. אנחנו לא מבקשים שכל רופא יבין כמה וכמה שפות, אלא מבקשים הנגשה טכנולוגית; הנגשה בשלטים ברחבי בתי-החולים והמרכזים הרפואיים, בניירות ובטפסים, בתרופות שהם מקבלים; שתהיה אפשרות לקבל הסבר בשפות שונות על הטיפול הרפואי. היום זה לא קורה. זה לא מתאפשר. זה לא קורה ולא מתאפשר למרות חוזר מנכ"ל שיצא כבר בשנת 2013, שמחייב את המרכזים הרפואיים להנגיש את המקומות הללו מבחינת שפה. אבל אתם יודעים, חברי הכנסת, אנחנו לא ממהרים – לפחות אני לא ממהר – כל דבר לעשות בחקיקה, אלא בשלב הראשון מעוררים את הנושא בוועדות הכנסת, בדיונים, מאפשרים לגופים הביורוקרטיים, למשרדי הממשלה, לקדם את זה לא בחקיקה. ויצא חוזר מנכ"ל. וכמה שאתם לא מופתעים, כמוני, שחוזר המנכ"ל לא הזיז שום דבר, ולא שינה, ואין הנגשה בבתי-חולים ובמרכזים רפואיים במדינת ישראל. לא מדובר כאן, חברים, רק בעניין של אי-נעימות, אלא מדובר כאן ממש בהצלת חיים. מדובר כאן במצבים שאנשים לא מצליחים להבין מה הטיפול הנכון שהם צריכים לקבל, לא מצליחים להבין את הצוות הרפואי, ולפיכך, הרבה פעמים נגרמים לאנשים נזקים ממש בגוף. אז כמו שאמרתי, אין אכיפה של חוזר המנכ"ל, ועד היום זה לא קרה. וכשזה לא קורה – זו שעתה של הכנסת. כאן הכנסת צריכה לבוא בקול ברור, בחקיקה, ולומר בצורה ברורה שאם לא מצליחים באופן הרגיל, ראוי שתהיה חובה בחוק להנגיש מבחינת שפה מרכזים רפואיים, בתי-חולים וכל מוסד רפואי. צריך לומר שהצעת החוק שלי מאוזנת. היא לא באה לכפות כאן עכשיו כל מיני נהלים ברזולוציות קטנות, נמוכות, אלא היא מבקשת, או מאפשרת לשר, להתקין תקנות, והוא, יחד עם המרכזים הרפואיים, יוכל לאפשר להגדיר את הדבר הנכון, איך לעשות את זה בצורה ברורה. אני לא רואה את השר ליצמן כאן, לצערי. אני לא יודע מי הולך להשיב. מי הולך להשיב, אדוני? <היו"ר יצחק וקנין:> השר גלנט. <יואל חסון (המחנה הציוני):> השר גלנט הולך להשיב. אז אני מבין שהשר ליצמן כנראה לא בארץ, ולכן אתה משיב במקומו. אני רוצה לומר לך, השר גלנט, שאתה הולך להשיב בשם השר ליצמן, שאני פניתי לשר ליצמן, ואני ביקשתי – אני ביקשתי – לקדם את החוק הזה בתיאום. הסכמתי לתיאום. לא הגשתי את החוק הזה עד היום, חודשים ארוכים, כדי להידבר עם השר ליצמן ועם לשכתו, ואני אעדכן בהמשך מה היה שם. אבל אני רוצה לומר שהצעת החוק הזאת מגיעה מהציבור. היא הגיעה מפניות ציבור, היא הגיעה מגורמים שעוסקים באופן התנדבותי. ואני רוצה להודות בעיקר לראש צוות תחום הבריאות, לתיקון מערכת הבריאות, שלנו, במחנה הציוני, ד"ר אמיתי ערמון, שהגה, ריכז והעלה את הנושא הזה לסדר-היום, ועזר לנו לגבש את זה להצעת חוק, שהיא באמת ראויה – להנגיש שירותים רפואיים לכל אזרח ואזרחית במדינת ישראל, גם אם הם לא דוברים את השפה העברית. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. ישיב בשם הממשלה השר יואב גלנט, שר הבינוי והשיכון, במקום שר הבריאות. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק פ/3070 – חוק זכויות החולה. אני משיב מטעם שר הבריאות. במדינת ישראל תושבים רבים הדוברים שפות שונות – ערבית, רוסית, אמהרית, צרפתית, אנגלית ועוד. משרד הבריאות מודע היטב לכך שאי-ידיעת השפה העברית מהווה מחסום בפני קבלת שירותים רפואיים ופועל בנחישות ובאופן מקיף להורדת המחסום הלשוני בשירותי הבריאות עבור אוכלוסיות שאינן דוברות את השפה העברית. בשנת 2011 הוציא המשרד חוזר מנכ"ל בתחום הנגשה לשונית ותרבותית, המחייב את כל ארגוני הבריאות לעמוד בסטנדרטים של נגישות לשונית, לרבות מתן שירותי תרגום בכתב למטופלים הזקוקים לכך. החוזר מחייב את מוסדות הבריאות, בין היתר, בתרגום בזמן אמת בעל-פה בערבית, רוסית, אנגלית ואמהרית, כאשר כל מוסד רשאי לקבל החלטה לגבי דרך מתן השירות, על-פי צרכיו, המבנה הארגוני שלו, הרכב אוכלוסיית המטופלים, הצוות המטפל וכדומה. כמו כן מחויבים המוסדות בתרגום של מסמכי הסכמה מדעת ומסמכי מידע חיוניים, במינוי אחראי כשירות תרבותית במוסד, וכן במתן מענה במוקדי פניות הציבור בשפות האמורות. כמו כן מפרט החוזר שורה של המלצות, הכוללות בין היתר גיוס כוח-אדם מקרב מיעוטים לשוניים ותרבותיים, העלאת המודעות והידע של עובדי המוסד לחסמים תרבותיים ולשוניים ומחקר בנושא. לנוכח זאת מתנגד המשרד להצעה, שהיא הצעה מיותרת, במציאות שאינה מצריכה תיקון חקיקה. עובדתית, חלו שינויים משמעותיים בהתנהלות מוסדות הבריאות בכל הנוגע לתהליכי הנגשה תרבותית. יש להדגיש כי מידת היישום בפועל של חוזר המנכ"ל בנושא הנגשה תרבותית ולשונית, נבדקת בבקרות שוטפות שמשרד הבריאות עורך בקהילה ובמערכת האשפוז. כך, לדוגמה, הסעיפים בנושא הנגשה תרבותית ולשונית נכנסו לכלי הבקרה הרוחביים של כל הצוותים המבצעים בקרות בקהילה. על פעילות המערכת בתחום ההנגשה אפשר ללמוד מדוחות שנתיים – "אי-שוויון בבריאות וההתמודדות עמו", אשר מתפרסמים על-ידי המינהל לתכנון אסטרטגי וכלכלי של משרד הבריאות. הדוחות מתפרסמים לציבור הרחב ונמצאים באתר משרד הבריאות. נכון להיום, לרשות הצוותים והמטופלים קיימות כמה אפשרויות: אנשי צוות דו-לשוניים, מוקד תרגום טלפוני רפואי של משרד הבריאות, מתורגמנים מקצועיים ומגשרים תרבותיים. כל מוסד נערך למתן שירותים על-פי צרכיו בשפות שונות, לפי הרכב אוכלוסיית המטופלים, הרכב הצוות וכדומה. ארגונים רבים משתמשים בשירותי תרגום של מוקד משרד הבריאות. ארגונים אחרים – במקביל לכך או נוסף על כך – בונים רשימת אנשי צוות דו-לשוניים שבמידת הצורך יספקו שירותי תרגום. מוקד תרגום רפואי של משרד הבריאות נותן שירותי תרגום למוסדות ממשלתיים – לשכות הבריאות וטיפות-חלב ובתי-חולים. כמו כן, השירות נרכש על-ידי קופות-חולים "מכבי" ומאוחדת. לסיכום, הצעת החוק אינה נדרשת נוכח קיומו של חוזר מנכ"ל משרד הבריאות והעשייה המבורכת בנושא, ולכן התנגדנו לה. על החתום, שר הבריאות יעקב ליצמן. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני סיים את דבריו? <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> סיימתי. <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת יואל, אתה רוצה שלוש דקות נוספות. יש לך רשות דיבור; עוד שלוש דקות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, השר גלנט, אני אנהג בסלחנות כלפי הדברים הלא-מדויקים שאתה אמרת עכשיו, מכיוון שאני מתאר לעצמי שמקסימום הוטעית ואתה לא באמת בקי ברזי הדברים. למה אני אומר לך את זה, השר גלנט? כדאי שתקשיב. אתה מדבר על זה – אתה אמרת, משרד הבריאות – שהצעת החוק שלי לא רלוונטית. אני מציג לך, אדוני, ואראה לך אחר כך, מכתב מטעם השר ליצמן ב-14 ביוני 2016 – בחתימת השר ליצמן. כותב השר ליצמן אלי: "עמדתי היא כי מדובר בנושא חשוב אשר יש עוד לקדמו". זה מה שכותב לי שר הבריאות, השר ליצמן. חבל שהוא לא נתן לך את המכתב הזה. יותר מזה: אתה בא ומדבר על חוזר המנכ"ל, ואתה אומר כמה הוא מחייב וכמה הוא כלי מדויק ולא צריך יותר מהכלי הזה. תראה מה כותב השר ליצמן; השר גלנט, אומר השר ליצמן: "חרף כך ישנם מוסדות שאינם מקפידים או שמקפידים באופן חלקי על הוראות חוזר מנכ"ל. בשל כך" – שים לב, השר גלנט, מה אומר ליצמן, שר הבריאות – בשל העובדה שלא מתייחסים ברצינות לחוזר המנכ"ל, אומר לי השר ליצמן ש"המשרד יתמוך בסעיף 6(ב)(א) המעגן את זכותו של מטופל לקבל שירות בשפתו". זו עמדה בחתימת משרד הבריאות, שר הבריאות, והיא הפוכה לגמרי, השר גלנט, מהתשובה שאתה נתת. לכן, במבחן המציאות אתה יודע, וכולנו צריכים לדעת, שאין נגישות היום לחולים במדינת ישראל בשל שפתם השונה. אין. חוזר המנכ"ל לא משרת את המטרה. אין לי שום צורך לחוקק חוקים שאין בהם עניין. אני ניהלתי עם השר ליצמן שיג ושיח בנושא הזה חודשים ארוכים. אבל מה אירע בסוף? לצערי, בסוף, מה שמנצח זה הביורוקרטיה – הביורוקרטיה שלא רוצה חוקים שמחייבים אותה, ולכן בהמשך הדיונים כותב סמנכ"ל במשרד הבריאות שאין צורך בעוד חוקים וחוזר המנכ"ל יעזור. אז במבחן התוצאה, אין היום נגישות. החוק הזה ייכשל, כי אתם תצביעו נגדו, ועשרות-אלפי חולים לא יקבלו את הטיפול הראוי להם, מכיוון שהם פשוט לא מבינים מה אומרים להם. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – נגישות מוסד רפואי לדוברי שפות זרות), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת יואל חסון, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 56 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – נגישות מוסד רפואי לדוברי שפות זרות), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 56 מתנגדים, 42 בעד. הצעת החוק לא נתקבלה. <הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. להודעה זו נדרשת הצבעה. בסיום ההודעה אנחנו נצביע על ההודעה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> ראשית, זו הודעה ללא הצבעה, ואחרי זה אני אקריא את ההודעה עם ההצבעה. <היו"ר יצחק וקנין:> לא משנה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה את הוועדות הבאות לדיון בהצעת חוק ובהצעות לסדר-היום: ועדת הפנים והגנת הסביבה תדון בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 109), התשע"ו–2016, לשם הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית; ובהצעות לסדר-היום שהעלו חברי הכנסת משה גפני, נחמן שי, מיקי לוי, עאידה תומא סלימאן, רחל עזריה ומיכאל מלכיאלי בנושא: ירידת ירושלים בירת ישראל בדירוג הלמ"ס מהאשכול הרביעי לשלישי. ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעות לסדר-היום שהעלו חברי הכנסת אלעזר שטרן, בצלאל סמוטריץ, אוסאמה סעדי, נורית קורן ויגאל גואטה בנושא: המאבק שקד–נאור על אופי בית-המשפט העליון. ועדת הכספים תדון בהצעה לסדר-היום שהעלה חבר הכנסת משה גפני בנושא: התערבות הייעוץ המשפטי ומשטרת ישראל באירוע ההקפות השניות ובאירועים תרבותיים ייחודיים. ההודעות שבהן צריך הצבעות: הכנסת החליטה ביום ד' בטבת התשע"ו, 16 בדצמבר 2015, להעביר לוועדת הכלכלה את הצעת חוק הבנקאות (תיקון – הלוואה לדיור לאדם עם מוגבלות), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת קארין אלהרר. חברת הכנסת קארין אלהרר ביקשה להעביר את הצעת החוק לדיון בוועדת הכספים. יושב-ראש ועדת הכלכלה נתן את הסכמתו לבקשה זו. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק הנ"ל מוועדת הכלכלה לוועדת הכספים, להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. יש לי עוד הודעה להצבעה. אתה רוצה בנפרד? בוא ונצביע בנפרד על כל הודעה. <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו נצביע על כל ההודעות ביחד, לא? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אז נעשה בנפרד. <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, אם כך, אני אחשיב את קולך. תישאר על הדוכן. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> מאה אחוז. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על ההודעה הזאת, הראשונה, שהודיע יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש. מי בעד ההודעה? מי נגד ההודעה? <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> אני גם בעד. תוסיפו. <היו"ר יצחק וקנין:> בעד. אני אוסיף אותך לפרוטוקול. הצבעה מס' 6 בעד הצעת ועדת הכנסת – 68 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק הבנקאות (תיקון – הלוואה לדיור לאדם עם מוגבלות), התשע"ה–2015, מוועדת הכלכלה לוועדת הכספים נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 69, עם קולו של יושב-ראש הוועדה יואב קיש, ואין מתנגדים ואין נמנעים. ההודעה נתקבלה. <יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):> תודה. עוד הודעה שצריכה הצבעה, ובזאת נסיים. הכנסת החליטה בישיבתה ביום רביעי, ט"ו בחשוון התשע"ז, 16 בנובמבר 2016, וביום כ"ב בחשוון התשע"ז, 23 בנובמבר 2016, להעביר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות את ההצעות הבאות לשם הכנתן לקריאה ראשונה: 1. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – זכות להיעדר מעבודה בעת שירות מילואים של בן-הזוג), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת איתן כבל; 2. הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – זכויות עובד שבן-זוגו משרת שירות מילואים בנסיבות חירום), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת רועי פולקמן; 3. הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – זכויות עובד שבן-זוגו משרת שירות מילואים בנסיבות חירום), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת איל בן ראובן; 4. הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – זכויות בת-הזוג של חייל המשרת במילואים), התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מרדכי יוגב וקבוצת חברי הכנסת. יושב-ראש ועדת הכלכלה ביקש להעביר את הצעות החוק הנ"ל לדיון בוועדת הכלכלה. יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתן את הסכמתו לכך. ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעות החוק הנ"ל מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לדיון בוועדת הכלכלה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת יואב קיש. אנחנו עוברים להצבעה גם על הודעה זו. מי בעד ההודעה? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד הצעת ועדת הכנסת – 64 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – זכות להיעדר מעבודה בעת שירות מילואים של בן-הזוג), התשע"ו–2016; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – זכויות עובד שבן-זוגו משרת שירות מילואים בנסיבות חירום), התשע"ו–2016; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – זכויות עובד שבן-זוגו משרת שירות מילואים בנסיבות חירום), התשע"ז–2016, והצעת חוק שירות המילואים (תיקון – זכויות בת-הזוג של חייל המשרת במילואים), התשע"ו–2016, מוועדת הכלכלה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 64 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם הודעה זו נתקבלה. <הצעת חוק חינוך חינם לילדים חולים (תיקון – הגדרת ילד חולה), התשע"ו–2015> [הצעת חוק פ/2109/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק חינוך חינם לילדים חולים (תיקון – הגדרת ילד חולה), התשע"ו–2015, של חבר הכנסת יוסי יונה. להצעה זו הוצמדה הצעת חוק של דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. רבותי, על שתי ההצעות תשובה והצבעה במועד אחר. אתם תציגו את ההצעות, והתשובה וההצבעות יהיו במועד אחר. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת – – <היו"ר יצחק וקנין:> אדוני, עשר דקות לרשותך. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> – – הצעת החוק הזאת שאני מציג בפניכם כבר עלתה לפני כחצי שנה ולא הצבענו עליה. הייתה למעשה דרישה מנציגי הממשלה, נציגי הקואליציה, שאני אמתין עם הצעת החוק הזאת עד שהיא תיבחן, הן על-ידי שר החינוך והן על-ידי שר האוצר. הצעת החוק היא מאוד פשוטה, וחשבתי לתומי, חברות וחברי הכנסת, שהצעה שכזאת, אין שום טעם ואין שום סיבה ואין שום עילה שמישהו יתנגד לה. היא מאוד מאוד קונסנזואלית, היא באה לתקן איזו תקלה, הייתי אומר, איזה עיוות קטן בלשון החוק. אחד מהדברים החשובים, אחת מההמלצות החשובות שתורגמו בסופו של יום לחקיקה, אדוני ראש הממשלה – וזה היה כלול בהמלצות של ועדת טרכטנברג – היא להוריד את רף ההחלה של חינוך חינם לגיל שלוש. אבל הנה, נוצרה תקלה: ילדים חולים במדינת ישראל, יש חוק מיוחד שמגדיר את הזכאות שלהם ואומר שילדים אלה יהיו זכאים לחינוך רק מגיל חמש. כל מה שהמחוקק נדרש לעשות במקרה הזה זה תיקון, תיקון קטן, גם לילדים הללו, גילאי שלוש–חמש, שנאלצים עקב מחלה, תאונה, לשבת בביתם או לשהות בבית-החולים. אז מה ביקשנו? מה הצעת החוק באה ואומרת? נאפשר גם לילדים הללו ליהנות מהורדת הרף של חינוך חובה. ואז נתקלנו במחסומים ביורוקרטיים שהם בלתי סבירים בעליל. דיברנו עם יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת, חברי היקר יעקב מרגי, וודאי שהוא הבין את חשיבותו של החוק הזה ותמך בו. ואז נפגשתי, אדוני היושב-ראש, עם שר החינוך, ושר החינוך נפתלי בנט הבין את חשיבותו של החוק, אבל הוא הבין אותו בעירבון מוגבל. הוא אמר: אם משרד האוצר יהיה מוכן להקצות את התקציב הנדרש לשם כך, אני תומך. רבותי, חברות וחברי הכנסת, על מה מדובר, על מה מדובר? התקציב לילדים חולים מגיל חמש עד סוף כיתה י"ב עומד על 35 מיליון שקל, זהו. אם אנחנו מחלקים את התקציב הזה לשנים, עולה שלכל שנה העלות של החוק הזה היא 2 מיליון שקל. זאת אומרת, אנחנו צריכים 4, 5, 6, 7 מיליון שקל כדי לממן את התוספת. והנה, הלכתי לשר החינוך. כפי שאמרתי, הוא הבין את החשיבות של החוק, ואז הופנינו למשרד האוצר. הופנינו לרפרנטית של משרד האוצר, כדי שהיא תקבע אם בסופו של יום קיימת הצדקה להוריד את רף התחולה של חוק חינוך חינם לילדים חולים לגיל שלוש. וראו זה פלא, חברות וחברי הכנסת: אני פרופסור לחינוך, עוסק בחינוך כ-30 שנה, מציג בפניה את הנימוקים, והגברת אומרת לי: לא השתכנעתי. אני צריך להתמודד עם מישהי ממשרד האוצר שלא הגיעה עדיין לגיל 30, ללא שום הבנה והכשרה בתחום החינוך, ואני עומד שם כעני בפתח למען ילדים חולים וצריך לשכנע את הגברת שאכן יש טעם בדבר. אני בוודאי מוחל על כבודי ואומר לגברת: אמרי לי מה עלי לעשות. אז היא אמרה לי: תביא לי מסמך מטעמם של מומחים כאלה ואחרים שיאמרו מהי החשיבות הזאת בחינוך מגיל שלוש עד חמש. דרך אגב, המחוקק כבר הבין שיש חשיבות לגבי ילדים שאינם חולים. זאת אומרת, לא הייתי צריך להביא שום דבר, כי משעה שהמחוקק מבין את חשיבותו של החינוך מגיל שלוש עד חמש, זה כולל את התלמידים החולים. מדוע אני צריך להביא מסמכים? אבל כפי שאמרתי, חברותי וחברי חברי הכנסת, מחלתי על כבודי והבאתי לגברת מסמכים ממומחים בין-לאומיים, כדי שהיא תעיין בהם ותאשר. ואני מביא בפניה את המסמכים, ולאחר כך וכך ימים – חולפים להם הימים ואני מתקשר לגברת ואומר לה: מהו פסק-הדין של מומחי האוצר לחינוך? והיא אומרת לי: לא השתכנעתי. לא השתכנעתי. עכשיו, אני יכול רק להביא בפניכם – לפני כמה ימים התפרסמו ממצאים על מחקרים שנעשו על חשיבותו של החינוך בגיל הרך. הנה ציטוט מכתבה שהתפרסמה בעיתון: "התומכים בתוכניות החינוך לגיל הרך מוסיפים כי התועלת שלהן אינה מוגבלת לילדים. טיפוח פעוטות מצמצם את הסיכוי שהציבור יצטרך לממן אותם כבגירים בעלי תפקוד לקוי. יתר על כן" – הקשיבו, רבותי – "על-פי הבנק העולמי, כל דולר שמושקע בחינוך טרום-יסודי מפיק רווח של בין 6 ל-17 דולר לקופה הציבורית, שבא לביטוי בכוח עבודה בריא ויצרני יותר ובשיעורי פשיעה נמוכים יותר". פקידי משרד האוצר לא השתכנעו. והנה, גם במדינות המתפתחות, על-פי ממצאים של מחקרים אחרים, נכתב כך: "בשנת 2000 הופעלה תוכנית מקיפה של חינוך לגיל הרך רק בשבע מדינות מתפתחות, ואילו כיום תוכניות כאלו קיימות במחציתן כמעט". מה תהיה עמדתו של משרד האוצר – לא השתכנעתי. אז אני בא כאן לפניכם ומבקש את תמיכתכם. אני לא מעוניין להביך את הממשלה בכך שהיא תפיל את הצעת החוק ההגיונית, הסבירה, המתבקשת, המוסרית; אין לי עניין בכך. לכן באתי בדברים עם יושב-ראש הקואליציה חברי דוד ביטן, ואמרתי: הבט, אני לא רוצה שהצעת החוק הזאת תיפול רק בגלל מאבקים ילדותיים, קטנוניים, בין הקואליציה לבין האופוזיציה. הבה ונטכס עצה – הרי זה אינטרס חברתי, אזרחי, משותף לכולנו. הבה ונטכס עצה, אמור לי כיצד אני יכול לקדם את הצעת החוק הזאת לטובתם של הילדים הללו שנזקקים יותר מילדים אחרים לחינוך. חשבו שוב, ילדים שמפאת מחלה או תאונה מרותקים לביתם או למיטות בבתי-חולים לא מקבלים את מה שמגיע להם על-פי חוק. קיבלתי את הצעתו של יושב-ראש הקואליציה, חברי דוד ביטן. הוא אמר: בוא לא נעלה את הצעת החוק להצבעה; תשובה והצבעה יהיו במועד אחר, שבועיים מהיום. אז אני בא לכאן, פונה לכל אלה שהקשיבו לי בקשב רב או בחצי קשב, שייתנו גם הם את ידם בסיעות השונות שלהם. אני רוצה לציין, אדוני היושב-ראש, שעל הצעת החוק הזאת חתומים חברות וחברי כנסת כמעט מכל סיעות הבית: הליכוד, יש עתיד, כולנו, יהדות התורה, ישראל ביתנו, ש"ס, מרצ, המשותפת, למעט הבית היהודי. אז, אם כן, אנא, חברות וחברי כנסת בסיעות השונות, הצטרפו לדבר הזה, להצעת החוק הזו, ובקשו גם מראשי הסיעות שלכם שיתמכו בהצעת החוק הזו. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> זה הדבר ההגיוני, המתבקש, הפדגוגי והמוסרי. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. <הצעת חוק חינוך חינם לילדים חולים (תיקון – הגדרת ילד חולה), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2650/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> יעלה חבר הכנסת דב חנין, שהצעת חוק דומה שלו הוצמדה להצעה זו. הצעת חוק חינוך לילדים חולים (תיקון – הגדרת ילד חולה), התשע"ו–2016, של דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. לרשותך – שלוש דקות או חמש? שלוש. זכרתי שלוש. שלוש דקות ו-28 שניות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק חינוך חינם לילדים חולים (תיקון – הגדרת ילד חולה), הצעת חוק חשובה, ערכית, מתחייבת ונדרשת. אני רוצה להצטרף לכל הדברים שאמר חברי חבר הכנסת יוסי יונה. אני רוצה לומר לכם, אין שום סיבה, אין שום היגיון, אין שום הצדקה, לפגוע בילדים חולים. מטרת החוק שלנו היא להבטיח שחוק חינוך חינם לילדים חולים יוחל על כלל הילדים החולים הזכאים לחינוך חובה. מה זה חוק חינוך חינם לילדים חולים? זה חוק שקובע שילדים שזכאים לחינוך חובה בהתאם לחוקים הקיימים, שנעדרים מבית-הספר בשל מחלה למעלה מ-21 ימים, או תלמידים הסובלים ממחלה מתמשכת לתקופה העולה על ארבעה שבועות, יזכו לשירותי חינוך. וכפי שאתם תראו, עמיתי חברי הכנסת, יש מתאם בין הזכות לקבל שירות של ילד חולה לבין הזכאות לחינוך חובה וחינם מטעם המדינה בהתאם לחוק חינוך לימוד חובה וחוק חינוך מיוחד. עם זאת, אני אומר בצער שילד חולה הוגדר היסטורית בחוק חינוך חינם לילדים חולים כילד שגילו מעל חמש שנים, בזמן שאנחנו תיקנו את חוק חינוך חובה, שהיום חל על ילדים מעל גיל שלוש. אנחנו יצרנו בכך פער בין ההסדר העקרוני שבחוק הכללי לבין מצבם של ילדים חולים. ילדים חולים גילאי שלוש וארבע לא זכאים לשירותי חינוך כמו כלל הילדים. לדבר הזה אין שום הצדקה. אין שום סיבה לפגוע בילדים חולים בגילים של שלוש וארבע; הם צריכים ליהנות משירותי חינוך כמו כלל הילדים החולים, ללא אפליה ובהתאם לרוח החוק. אני חייב לומר לכם שדווקא להבטחת שירותי החינוך לילדים בגיל הרך יש משמעות גדולה יותר, מכיוון שבגילים מבוגרים לפעמים הילד יכול להסתדר יותר בלי המערכת, יכול להשלים בעצמו דברים. כאשר אנחנו מדברים על הגיל הרך, שירותי החינוך של הגיל הרך הם חיוניים, ודחופים, וחשובים, ואין להם חלופה. צריך לחזור ולהגיד כאן שחינוך בגיל הרך איננו שירותי בייביסיטר; זו תפיסה שעברה מן העולם, וצריך לומר את זה גם כאן, בכנסת. חינוך בגיל הרך הוא חינוך בעל חשיבות עצומה להתפתחותו של הילד; חינוך בגיל הרך הוא משמעותי ביותר מבחינת היכולת שלו לרכוש כלים ולהגיע למימוש היכולות שלו כאדם וכאזרח בחברה. ולכן, עמיתי חברי הכנסת, כמו שאמר חבר הכנסת יונה, זו הצעת חוק שחייבת לזכות בתמיכה מכל קצוות הבית – – <היו"ר יצחק וקנין:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – ואני מקווה שבעוד שבועיים, כשנביא אותה להצבעה, היא אכן תזכה בתמיכה כזאת. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחבר הכנסת דב חנין. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. <הצעת חוק להיטל על תקבולים ממכירת סיגריות ומוצרי טבק והקמת קרן למניעת עישון, התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3322/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת יעל גרמן) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק להיטל על תקבולים ממכירת סיגריות ומוצרי טבק והקמת קרן למניעת עישון, התשע"ו–2016, של חברת הכנסת יעל גרמן. עשר דקות לרשותך, חברת הכנסת יעל גרמן. <יעל גרמן (יש עתיד):> תודה רבה לך. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, 8,000 ישראליות וישראלים נפטרו בשנת 2015 כתוצאה מעישון סיגריות, ממחלות שונות. 10% מהם – 800 ישראלים וישראליות – נפטרו מעישון כפוי, מה שנקרא עישון פסיבי. <היו"ר יצחק וקנין:> סגן שר האוצר נמצא? <יעל גרמן (יש עתיד):> זה יהיה נחמד מאוד. <היו"ר יצחק וקנין:> הוא צריך להשיב לך על הצעת החוק. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, אנחנו הפכנו את זה להצעה לסדר-היום, אני אודיע על זה בסוף. <היו"ר יצחק וקנין:> אז לא תהיה תשובה? <יעל גרמן (יש עתיד):> לא תהיה תשובה כי אני הפכתי את זה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> יש הסכמה. אוקיי, תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> זה בהסכמה. <היו"ר יצחק וקנין:> הדברים ברורים. <יעל גרמן (יש עתיד):> מחקרים אחרונים של האגודה למלחמה בסרטן מורים על קשר ישיר בין עישון לבין סרטן הריאה, הלוע, שלפוחית השתן, חלל האף והפה, הגרון, הלבלב, הכליה, הוושט, סרטן הדם – סרטן שניתן למנוע אותו. אם לא יעשנו, 40% פחות ימותו. באשר לסרטן הריאה, 80% יכולים להינצל אם באמת יפסיקו את העישון. וכמה עולה לנו העישון? כמה עולה לנו? כמה עולה לנו הטיפול באותם חולים? יש המעריכים את זה ב-12 מיליארד ש"ח. ואני שואלת אתכם, מדוע שלא נעשה הכול? מדוע לא נירתם כדי למנוע את העישון, כדי למנוע את הרוצח מספר אחת שמסתובב בקרבנו? יבואו כאלה ויאמרו לי: אדם רוצה לעשן, זו זכותו. הוא רוצה לעשן, ליהנות מהסיגריה, ומוכן למות בגיל 20, 40 או 50. זו אכן זכותו, אבל האדם המעשן צריך להבין שהעלויות של הטיפול שלו ושל אלה שניזוקים ממנו מסביבו, העלויות האלה מוטלות על כולנו, על כל החברה. החברה כולה נושאת בעול ונושאת בעלויות של ריפוי אותו אדם שהחליט שהוא רוצה לעשן. ואכן, הבינו את זה בעולם. ובעולם, ארגון הבריאות הבין-לאומי הוציא אמנה, והפלא ופלא, גם אנחנו במדינת ישראל חתומים עליה. ומה אומרת האמנה? האמנה מדברת במפורש על כך שברור שהעישון מזיק, שהוא גורם למוות, ובמיוחד הוא מזיק לתינוקות ולנשים שמיניקות; היא מדברת על כך שהסיגריות ומוצרים אחרים המכילים טבק הם מהונדסים, וחברות הסיגריות עושות הכול כדי לגרום ולשמור על כך שתהיה תלות של המעשנים בסיגריות; האמנה מדברת על כך שיש עלייה בהיקף העישון ושצריך למנוע אותה, ולכן מדינות חתומות על אותה אמנה. ובסעיף 6 של אותה אמנה מדובר על כך שהמדינות יעשו הכול כדי להעלות את התמחור ואת המיסוי, שכן נתגלה שמיסוי גבוה ותמחור הם אחד הנימוקים ואחד הגורמים העיקריים לירידה בעישון. כאשר חפיסת הסיגריות עולה סכום גדול לא מתחילים אפילו לעשן אותה, במיוחד בני-הנוער שהפרוטה לא מצויה בכיסם – ואנחנו הרי רוצים לשמור על בני-הנוער, וכמה חשוב למנוע את התחלת העישון אצל בני-הנוער. רק לאחרונה נערך בקליפורניה משאל עם שבו שאלו את הקליפורנים, את תושבי קליפורניה, האם הם מוכנים להעלות את מחיר חפיסת הסיגריות ב-2 דולר. 64% ענו כן, כל השאר ענו לא. רוב גדול של הציבור בקליפורניה החליט להעלות את המחיר של חפיסת הסיגריות, מפני שהם מבינים שמחיר גבוה ימנע את העישון, יביא לכך שבני-נוער לא יתחילו לעשן, וכמובן, יפחית את המחלות ואת העלויות, כפי שאמרתי, הנגרמות בעטיין. מעניין לראות ניסוי שנערך בשנים האחרונות בעיר ניו-יורק על-ידי ראש העיר בלומברג, שראה באמת את חשיבות הפסקת העישון ולקח את זה כאחת מהמטרות שלו. והנה, אנחנו רואים בגרף שבעקבות העלאת מסים – מסים פדרליים ומסים מקומיים, עירוניים – הורידו את שיעור המעשנים מ-21.5% ל-14%. 34% מהאנשים הפסיקו לעשן בעקבות העלאת מחיר חפיסת הסיגריות. החוק שאנחנו הבאנו מדבר על כך שיוטל היטל בשיעור של 0.5% ממס הקנייה. לא חצי דולר, לא דולר, לא דולר וחצי ולא 2 דולרים; 25 אגורות, זה הסכום של 0.5% ממס הקנייה שיעלה את מחיר חפיסת הסיגריות. אבל ב-25 אגורות ניתן יהיה – וכך אומר החוק – להקים קרן, או ניתן גם להחליט שזאת תהיה רשות, והקרן הזאת או הרשות הזאת ידאגו שתהיה הסברה ויהיה חינוך למניעת העישון. מ-25 אגורות על קופסת סיגריות אחת ניתן לאסוף עשרות-מיליוני שקלים, שיעברו ויממנו את ההסברה ויגרמו לכך שבני-הנוער שלנו לא יעשנו. אבל יותר חשוב מכך – הם ימנעו כל כך הרבה מקרי מוות. אבל, לדאבוני, החוק הפשוט, החוק הזה שאנחנו למעשה מחויבים לו על-פי אמנה שאנחנו חתומים עליה, החוק שהוכח שיש לו תוצאות כל כך מובהקות בקליפורניה, החוק שבלומברג, ראש עיריית ניו-יורק, פעל על-פיו והוכיח תוצאות בלתי רגילות, החוק הזה לא עבר את ממשלת ישראל וועדת שרים לענייני חקיקה, שהייתה צריכה להיות הראשונה לאמץ חוק זה, לתמוך בו ולהצביע בעדו, ולדאבוני הרב, הצביעה נגדו. אני לא יכולה להבין מדוע, גם לא נתנו את ההסברים מדוע. אבל אני עומדת כאן מתוך ידיעה שאם אני אעלה את החוק, הרוב הקואליציוני האוטומטי, המשמעת הקואליציונית תגרום לכך שהחוק הזה ייפול. ולכן, לדאבוני הרב, אני מבקשת להפוך זאת להצעה לסדר-היום. אני אבקש להעלות זאת בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ואני מאוד מקווה שכאשר יבואו כל המומחים ויעידו על הנזקים הגדולים, על המוות המיותר שנגרם כתוצאה מהעישון ועל הניסיון הטוב בעולם בהעלאת המיסוי והורדת מספר המעשנים, אני מקווה שוועדת העבודה, הרווחה והבריאות תאמץ את החוק ואולי תחליט להפוך אותו לחוק של הוועדה, ואז אולי נצליח להעביר אותו ונזכה להציל אלפי בני-אדם שעדיין מעשנים, ולדאבוני, ממשלת ישראל לא עושה די להפסיק זאת. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. כאמור, חברי הכנסת, יש הסכמה, אני מבין, גם של הממשלה להפיכת – אדוני רוצה להשיב? <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ברשותך. <היו"ר יצחק וקנין:> אני אאפשר לך. יעלה סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן וישיב, ובהסכמה, אני מבין, להפיכת הצעת החוק להצעה לסדר-היום. אדוני סגן שר האוצר, רשות הדיבור שלך. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת יעל גרמן, אני שמח שהעברת את זה להצעה לסדר-היום, כי זה באמת נושא ראוי והצעה ראויה. אבל דרך המלך לעידוד הסברה למניעת עישון היא להקצות לכך תקציב ייעודי מתקציב המדינה, ולא בדרך עקיפה ומסורבלת של יצירת היטל חדש שיש בו מורכבות יישומית ותפעולית. לא משנה איך תקראי לזה – זה העלאת מסים, ואת ואני נגד העלאת מסים. <יעל גרמן (יש עתיד):> 25 אגורות על חפיסה. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> לא משנה, זו העלאת מס, ואנחנו, את ואני, נגד העלאת מסים. די, הציבור כבר מצפה מאתנו להוריד מסים. עכשיו, המטרה שלך ראויה בהחלט. אז רק צריך לקחת כסף מהתקציב ולעשות עם זה הסברה. <יעל גרמן (יש עתיד):> בידך, אדוני. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> יצירת היטל חדש מהווה תקדים ליצירת היטלים נוספים לכל מיני מטרות ראויות, כמו למשל היטל מס קנייה על רכב למלחמה בתאונות דרכים, או היטל דלקים למניעת זיהום אוויר באזורים מסוימים. אין לזה סוף. אין לזה סוף. כבר היום מוטל מס קנייה בשיעור גבוה, גבוה מאוד, על כל מוצרי הטבק, אשר הועלה כמה פעמים – ואת יודעת את זה – בשנים האחרונות. <יעל גרמן (יש עתיד):> עדיין יש מדינות בעולם שהמסים בהן הם הרבה יותר גבוהים ומחיר חפיסה הרבה יותר – – – <סגן שר האוצר יצחק כהן:> אבל אנחנו לא רוצים להכביד על עם ישראל, באמת. זה מכביד גם על הכלכלה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אנחנו מכבידים על עם ישראל בעלויות שמוטלות עליו בגין המחלות שנגרמות בגין העישון. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי שרת הבריאות לשעבר, המטרה ראויה, השאלה היא מה הדרך ליישם אותה. להעלות מסים – אנחנו מתנגדים. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני, אם אתה כסגן שר תבוא ותאמר שאכן אתה תמליץ להקצות, להקים רשות או להקים קרן מכספי האוצר שבאמת תיועד לחינוך ולמניעת עישון, אני אודה לך, וזה יהיה דבר נפלא. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> גברתי, זו דרך המלך. ככה עושים עבודה נכונה. יש לקונות רבות וחוסר בהירות – אני לא אכנס לגופו של החוק, כי הפכת את זה להצעה לסדר-היום, אז בסדר. מס הקנייה נגבה ממספר מצומצם של יבואנים ויצרני סיגריות, ולפי ההצעה ייגבה היטל על כל מכירה של מוצרי טבק, דהיינו מאלפי נקודות מכירה בארץ – קיוסקים, סופרים, תחנות דלק וכיוצא בזה – דבר היוצר קושי מהותי ביכולת האכיפה והבקרה. חוץ מזה אנחנו נגד מסים – נגד העלאת מסים, לא נגד מסים. <יעל גרמן (יש עתיד):> אם הצעת החוק שלי תגרום – – – שתקום באמת קרן ייעודית, דיינו. <סגן שר האוצר יצחק כהן:> ברשותך, נמשיך לדון בזה בוועדה, ואני מודה לך מאוד. אני מציע לקבל את ההצעה של חברת הכנסת יעל גרמן ולהפוך אותה להצעה לסדר-היום. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן שר האוצר. אדוני סגן שר האוצר, מה שביקשת יחכה לך למטה. הצעת חוק להיטל על תקבולים ממכירת סיגריות ומוצרי טבק והקמת קרן למניעת עישון, התשע"ו–2016, הופכת להצעה לסדר-היום. אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? זה יועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק להיטל על תקבולים ממכירת סיגריות ומוצרי טבק והקמת קרן למניעת עישון, התשע"ו–2016, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 22 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה לסדר-היום תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> לא שמתי – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא הצבעת? אני מצרף את קולך לפרוטוקול, חבר הכנסת יוסי יונה. <הצעת חוק האגודות העות'מאניות (רישום ופיקוח), התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/3250/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יצחק וקנין:> הצעת חוק האגודות העות'מאניות (רישום ופיקוח), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת עליזה לביא, עשר דקות לרשותך. <עליזה לביא (יש עתיד):> השרה כאן? <היו"ר יצחק וקנין:> שרת המשפטים נמצאת באזור. אני מבקש לבקש שתיכנס. לא נכון יהיה שהיא תציג הצעת חוק שהשרה שצריכה לענות לה לא פה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אז להמתין, אדוני? <היו"ר יצחק וקנין:> לא אכפת לי שאת תתחילי ואני אתחשב בזמן, ואם צריך יהיה תוספת זמן אני אתן לך. אבל אין ספק שהשרה – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אני אשמח לדבר על עוד נקודה עד שתגיע השרה, אם אדוני מוכן. <היו"ר יצחק וקנין:> אוקיי. אני לא מגביל אותך במה שתרצי לדבר ועל מה שתרצי לדבר. בכל אופן – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אז אתה מתחיל זמן, אדוני? <היו"ר יצחק וקנין:> אני לוקח את הזמן, אבל אני אוסיף לך זמן. מהרגע שהשרה תבוא, אני אחזיר אותך לעשר דקות. <קריאה:> – – – <היו"ר יצחק וקנין:> לא חובה, ברור שזה לא חובה. <עליזה לביא (יש עתיד):> כן, אבל ראוי ששרה – – – <קריאה:> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> סליחה? <היו"ר יצחק וקנין:> דרך אגב – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אדוני, מי משיב לי? <היו"ר יצחק וקנין:> שרת המשפטים. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אני אשיב לך, אנחנו בעד. מה אכפת לך, תמשיכי. <עליזה לביא (יש עתיד):> אתה בעד? אתה תומך בי? <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> ודאי. אני הגשתי הצעת חוק כזאת. <עליזה לביא (יש עתיד):> אני יודעת, אבל אתה יודע – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הסיעה שלנו – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> הסיעה שלך הודיעה שהיא לא תומכת. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> מה אני אעשה – – <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> – – יש כאלה שעובדים בשביל ההסתדרות, אני עובד בשביל הציבור. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה. אני מאוד שמחה להרגיש שאני לא לבד. <חיים ילין (יש עתיד):> הופה – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> לא כל יום אני מרגישה את עצמי פה לבד, בטח עם חברי כנסת שלוחמים למען שקיפות ומבקשים ומביאים ומנסים לתקן עולם – – <חיים ילין (יש עתיד):> מיקי, אתה גדול. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – ולא תומכים. אבל בואו נעשה רגע סדר לגבי הצעת החוק הזאת. באמת, אני לא הראשונה שמעלה אותה ואני גם לא אהיה האחרונה, כי אני, בעוד כמה חודשים, ברגע שאוכל אני אעלה אותה, ואני אשמח מאוד אם נעשה את זה ביחד. מי מפחד משקיפות, חברים, מי מפחד משקיפות במדינה שלנו? השרים דחו פעם נוספת את ההצעה לשקיפות ובקרה על ארגונים של עובדים. בישראל, סוף שנת 2016, עדיין פועלים גופים ציבוריים שפטורים מכל סוג של פיקוח וביקורת, ברוח חקיקה מתחילת המאה הקודמת. לגופים האלה – בואו נלמד את הנושא כי יש פה אי-הבנה – אדוני, אני לא – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה זה השוק הזה? <עליזה לביא (יש עתיד):> באמת. תודה, גברתי השרה. <היו"ר יצחק וקנין:> לא ראוי שאת נכנסת עם הפלאפון ומדברת לאורך כל – אפשר לשבת במקום ולדבר. <עליזה לביא (יש עתיד):> לגופים האלה קוראים אגודות עות'מאניות, אבל מכיוון שהשם הזה לא אומר הרבה ונשמע כמו משהו קצת טכני ומשעמם, אני רוצה רגע להסביר. מדובר בארגוני עובדים: התאחדות המלונות, התאחדות התעשיינים, התאחדות הקבלנים, ההסתדרות, וכל מה שמתחיל ב"התאחדות", "הסתדרות", ההתאחדות של התעשיינים, המלונות, אגודת הכלב הכנעני, הסתדרות הרוקחים, הסתדרות המהנדסים, התאחדות בעלי-המלאכה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה רע בזה? מה רע בזה? <עליזה לביא (יש עתיד):> אז המצב המשפטי הקיים מסדיר את הפעילות של האגודות העות'מאניות בישראל. בעצם הוא לא שוויוני, הוא לא שקוף, הוא נותן להן אפשרות של החרגה משאר העמותות והחברות לתועלת הציבור, שמחויבות, כן, לחוק העמותות, שחוקק כאן בבית הזה ב-1980. אז במצב הקיים אין מגנון יעיל לביקורת ולפיקוח על הפעילות של האגודות העות'מאניות, אין שקיפות, מה שמאפשר לגופים האלה להתנהל ללא פיקוח ציבורי, והתוצאה של הפרצה הזאת בחוק זה חוסר שקיפות – כן, חוסר שקיפות – שמוביל לא אחת לאי-סדרים, לשחיתויות. כמה מן הגופים המדוברים הם מהגדולים והמשפיעים במשק הישראלי, ואין סיבה שהם יוחרגו מחובות דיווח וכללי מינהל תקין על אף ההשלכות הכרוכות בכך עבור מאות-אלפי אנשים בישראל. אדוני היושב-ראש, אי-אפשר לדבר – מעט אנשים, ואי-אפשר לדבר. <היו"ר יצחק וקנין:> כן. מעט אנשים ויותר מדי רעש. אנא. <עליזה לביא (יש עתיד):> כן, אי-אפשר לעצור את הזמן. <היו"ר יצחק וקנין:> חברי הכנסת. אדוני, אני לא רוצה לגרום שאתה תהיה בחוץ אבל יש יותר מדי רעש, דווקא – עליזה בראשי. <עליזה לביא (יש עתיד):> אני את עליזה שומעת עד פה. <היו"ר יצחק וקנין:> תקשיבו. אין פה כמעט חברי כנסת, כל הרעש זה מכם. מה אתם רוצים שאנחנו נעשה – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אני יודעת שאת תכף תצעקי "נגד", את תכף תצעקי "נגד" – – <היו"ר יצחק וקנין:> – – שנבוא לנשיאות ונקבע שהם לא ייכנסו לפה יותר מדי? <עליזה לביא (יש עתיד):> – – אבל לפחות תלמדי על מה את צועקת "נגד". ראשיתו של המצב הקיים היא ב-1909, אז חוקק בארץ-ישראל החוק העות'מאני על אגודות, אשר הסדיר את אופן הקמתם ופעילותם של מוסדות ללא כוונת רווח. חוק העמותות שנחקק בשנת 1980 ביטל את האפשרות להקים אגודות חדשות, אולם אפשר לאגודות, ובעיקר לארגוני עובדים, שהיו קיימות ערב חוק העמותות, להמשיך ולהתקיים בלי שיחולו לגביהן החובות שהזכרתי – של שקיפות, של פיקוח, כל מה שבעצם קיים לגבי עמותות, אחרי ששמענו את הדברים הנוראים שעשו באמצעות העמותות. אבל מה, החריגו את מי שהיה כנראה נוח מאוד להחריג, והמצב המשפטי הזה נשאר עד היום. והמשמעות של הדברים, חברים, היא שבעוד על כל תאגיד אחר במדינה חלות חובות דיווח ורישום קפדניות, עם מנגנונים יעילים של פיקוח, של רגולציה ממשלתית, ובכלל זה אפילו חברות פרטיות, הרי שהאגודות העות'מאניות ממשיכות להתקיים מבלי שחלה עליהן הלכה למעשה כל חובת דיווח ושקיפות, וזאת חרף העובדה שמדובר בתאגידים הפועלים למטרות ציבוריות תוך שימוש בתרומות ובכספי ציבור. תרומות וכספי ציבור. במדינת ישראל יש היום אלפי אגודות עות'מאניות, וביניהן אגודות עם תקציבים שנתיים של מאות מיליונים של שקלים – ההסתדרות והסתדרות המורים והתאחדות המלונות והתעשיינים ואגודת הכלב הכנעני והסתדרות הרוקחים והמהנדסים ובעלי המלאכה, וחלקן – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה יש לך נגד הכלב הכנעני? <עליזה לביא (יש עתיד):> אני רוצה שתזכור את זה. הכלב הכנעני. <קריאות:> – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> למה? למה הוא יהיה פטור? <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה גזע מדהים. <עליזה לביא (יש עתיד):> גזע מגניב, אבל למה שיהיה לו פטור? למה, תגיד לי סיבה אחת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כי הוא גזע מדהים. <עליזה לביא (יש עתיד):> גזע מדהים. אז יש פה עוד גזעים מדהימים שאולי כדאי שיהיה להם פטור, אתה לא חושב, כמה גופים שצריך לשמר אותם, והם מקבלים תמיכה ממשלתית משמעותית. ובעבר, כן, עלו פה הצעות דומות שניסו להסדיר את מעמדן, חלק על-ידי כמה מהשרים שיושבים היום סביב שולחן הממשלה. ופעם אחר פעם הן נדחות בשל לחצים חזקים שמופעלים על-ידי גופים שמעורבים לסיכול של הצעת החוק. אז ממה אתם מפחדים, השרים, חברי השרים, ממה? אתם הרי אלו שמביאים לכאן פעם אחרי פעם בקשות לשקיפות וחוקים של פיקוח ושל בקרה על גופים ציבוריים, על עמותות. וכל הזמן מדברים בשם השקיפות, יש אפילו ועדה בכנסת על השקיפות, אז איך בעצם אתם תצביעו נגד, אולי תסבירו לי. כשרוצים להגיע לגופים שלא רוצים להתעסק אתם, אז אתם בעצם נגד, אתם צובעים מה כן ומה לא. אז, חברי חברי הכנסת, ההצעה מבקשת להטיל על האגודות העות'מאניות בסך הכול חובה של דיווח והתנהלות בסיסית, כפי שהיא חלה על עמותות ועל חברות לתועלת הציבור, ובכלל זה לציין בפרסומים שלהן את העובדה שהן אגודות; לקיים תקנון אגודה; להחיל עונשים בגין עבירות בדומה לאלו החלים על עמותות; לנהל חשבונות בהתאם לכללים שנהוגים – – <היו"ר יצחק וקנין:> סמוטריץ, בצלאל, קצת פחות רעש. <עליזה לביא (יש עתיד):> – – ולהגיש לרשם דוחות שנתיים ומסמכים נוספים; וכן להעביר את סמכויות הביצוע לידי משרד המשפטים. מאוד פשוט, מאוד מובן מאליו, מאוד ברור, בטח למי שהגיע לבית הזה בשם הבקשה לשקיפות – בקשה מוצדקת, נכונה, שתביא לנו חברה נקייה יותר, מרחב ציבורי בטוח יותר. אז השקיפות כבר כאן, חברים, השקיפות כבר כאן, ויש בממשלה שרים שמסרבים להתקדם מאותן נורמות ארכאיות ולשים סוף לאבסורד הזה, שיוצר דין שונה לארגוני עובדים ולגופים חזקים במשק. ובמציאות מתוקנת הסדרה כזו הייתה עניין מובן מאליו. איש לא אמור היה להתנגד, אף אחד בבית הזה לא היה אמור להתנגד – לא אחד ולא אחת – להצעת החוק הזאת. אבל הבעיה היא שיש כוחות חזקים וגדולים במשק שמסכלים ומסכלים ומסכלים. ואיך אמרו לי, במוצאי-שבת יעשו שוב סבב ויגידו שזה לא מתאפשר כי לאלה לא נוח ולאלה לא נוח ולאלה זה לא נוח. אז כל אלה שזה לא נוח להם, ואתם נציגי הציבור שלהם, אני מצפה מכולכם – שרים וחברי כנסת, שמרבים לדבר בשם השקיפות ופועלים בשם השקיפות – להצביע ולגלות אחריות ולתמוך בהצעת החוק הזאת. לגלות אומץ ציבורי; כמו שאתם דורשים, גם להיות כאלה, להיות מודלים לחיקוי. וגם במקרה הזה, הנקודתי הזה, לתמוך בהצעת החוק הזאת. גם אם לא תתמכו בה, מה שאני צופה לפי הדיווחים של הסיעות, אני יודעת שאני אמשיך ואני קוראת לחברים לבוא ולהצטרף להצעת החוק הזאת. ואדוני, בזמן שנשאר לי אני רוצה לשתף אתכם בדיון שקיימנו היום, דיון שיזמתי בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בעקבות התכנסות שתהיה של בית-הדין הגבוה – לבוא ולבטל גט שניתן לפני כשנתיים לאישה. האישה קיבלה גט לפני כשנתיים וחצי, בעלה צמח, ואין היתכנות שהוא ישוב למציאות חיים רגילה, וחייה נהרסו. היא קיבלה את הגט לפני שנתיים וחצי באופן אמיץ על-ידי דיין, והיום יש ערעור של אדם שהוא בכלל לא צד בעניין הזה, שמבקש לבטל. עתידה להיות התכנסות, ואנחנו היום התכנסנו כדי לבקש ולפנות. אני רוצה לפנות מכאן, מכנסת ישראל, לרב הראשי לישראל הרב יוסף: גלה רגישות למצוקה של העגונות. תמשיך את הרוח שאבא שלך הוביל. הוא פתר וסייע. אל תייצרו תקדים. ההשלכות הן חמורות, כאן בישראל ובעם היהודי כולו. ההצבעה היום של רבים ורבות מהזוגות הצעירים שלנו, מהצעירים שלנו, שלא יבחרו את דרך הדין הדתי, הן השלכות חמורות מן המציאות הקיימת ובטח של החלטה בנושא הזה. אז אני קוראת מכאן, מכנסת ישראל: אל תיגעו, אל תשנו, ותלכו ברוח של הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה. תודה, אדוני. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. תשיב שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק האגודות העות'מאניות (רישום ופיקוח), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת עליזה לביא וחברי כנסת אחרים, באה להסדיר הוראות בנוגע לפיקוח על אגודות עות'מאניות ועל התנהלותן השוטפת. ההצעה יוצרת לאגודות משטר פיקוח שונה ומובחן מזה של עמותות וחברות לתועלת הציבור ומנציחה הבדלים, שאין להם הצדקה עניינית, בין גופים שנועדו שלא למטרות רווח. בימים אלה משרד המשפטים שוקד על חוק עמותות חדש. החוק נועד להיות חוק מודרני, שיקבע הסדרים מלאים ומפורטים ביחס לממשל תאגידי של תאגידים ללא כוונת רווח ולהתנהלותם. הוא יעגן הסדרי פיקוח ואכיפה המותאמים לסוגים השונים של תאגידים ללא כוונת רווח, כדי להבטיח את התנהלותם התקינה של תאגידים ללא כוונת רווח לשם הגשמת מטרותיהם, ויתר על כן, כדי להבטיח הגנה אפקטיבית על כספי ציבור המוחזקים בידיהם ועל ציבור הנהנים משירותיהם. ככל שבכוונת הממשלה להידרש לנושא האגודות העות'מאניות ולהסדיר את פעילותן ואת הפיקוח עליהן, ראוי כי הדבר ייעשה במסגרת חקיקתו של חוק העמותות החדש. כמו שאני אומרת, בתכלית החוק יש הרבה היגיון, אבל משרד המשפטים עובד בימים האלה – הוא עובד כבר הרבה זמן – על גיבוש הצעת חוק ממשלתית מקיפה. לכן אנחנו מבקשים לחכות להצעת החוק הממשלתית. נוכח האמור, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. אני רוצה לדבר על עוד שני נושאים שעלו השבוע. האחד, בעניין השרפה. אני רוצה לספר למי שלא יודע, שאני פניתי לוועדת העיזבונות שנמצאת במשרדי, וביקשתי מוועדת העיזבונות להעביר כספים ייעודיים – עיזבונות, כספים פנויים של הוועדה – לטובת רשויות שנפגעו מהשרפה. הוועדה קיבלה את המלצתי, ויועברו כמה עשרות-מיליוני שקלים פיצויים דרך הרשויות לאזרחים שלא פוצו על-ידי חברות הביטוח או מס רכוש. אנחנו לא רוצים שאנשים ייפלו כאן בין הכיסאות, ואני חושבת שזו מטרה ראויה של ניצול כספי ועדת העיזבונות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> למה לא מקרן – – – יש שם 8 מיליארד בערך. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני אחראית לוועדת העיזבונות. כל אחד עושה במה שבאחריותו. דבר נוסף – חבר הכנסת מרגלית, זה בטח יעניין אותך – פרויקט אדיר של חינוך לצפון, שעליו הודיע היום שר החינוך. שר החינוך איגם ממשרדו חצי מיליארד שקל כדי לתת חינוך לצפון ולחזקו. כולנו כאן, אני חושבת, במליאה – לא משנה אופוזיציה או קואליציה – שותפים לזה שצריך לחזק את הצפון. לכן שר החינוך החליט לא לחכות להחלטות ממשלה, לתוכניות וחוקים, אלא פשוט להפעיל את המשרד שלו. במסגרת התוכנית הזאת, כל ילד בכיתות ד' וה' יקבל חוג כמעט בחינם – 100 שקלים בשנה; וחוגים שווים – שחייה, רובוטיקה – דברים משמעותיים. כמובן, לכל הילדים, לא משנה באיזו עיר הם גרים או באיזה יישוב. נוסף על זה, הם תופרים חליפה אישית לכל רשות. נניח שיש רשות שיש בה אחוזי בגרות נמוכים, אז יתגברו אותה בבחינות להעלאת אחוזי הבגרות; כל רשות בהתאם לצורך שלה. אני חושבת שזה מהלך חשוב מאוד, ואני מברכת את שר החינוך על כך. אני חושבת שזה יכול להיות דוגמה לכל המשרדים האחרים, שלא תמיד צריך לחכות לאיזו החלטה גדולה ורוחבית, אלא כל אחד – במשרד הכלכלה אני יודעת שיש פרויקטים חשובים – כל אחד במשרדו יכול לפעול ולתרום לעניין הזה. עליזה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> המציעה מבקשת עוד שלוש דקות, אבל אני לא נותן הוראות. <שרת המשפטים איילת שקד:> את רוצה עוד שלוש דקות? עליזה – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני לא חושב שאת רשאית לקרוא לעליזה. את יכולה לקרוא – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> עליזה היא המפקדת – – – <היו"ר יצחק וקנין:> היא לא מנהלת לנו. מי שמנהל יכול להיות יושב-ראש הקואליציה, זה לא – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> עליזה היא המפקדת העליונה. <היו"ר יצחק וקנין:> כן, אבל זה לא ראוי – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> כן? באמת? למה? למה? <היו"ר יצחק וקנין:> חבר הכנסת דוד ביטן, השרה שואלת – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אני חושבת שיש היגיון – אה, הבנתי. אדוני, יושב-ראש הקואליציה – יש לי תמיד על מה לדבר, פשוט מפלגת העבודה מצביעה נגד. אני לא חושבת שיש צורך שנבזבז את זמננו. אדוני יושב-ראש הקואליציה, מפלגת העבודה מצביעה נגד. טוב, תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לשרה איילת שקד. חברת הכנסת עליזה לביא, שלוש דקות לרשותך. חברת הכנסת עליזה לביא, שלוש דקות לרשותך. <עליזה לביא (יש עתיד):> גברתי השרה, התשובה שלך – אני מקווה מאוד שזה באמת יובל. אבל כמו שאת יודעת, הרבה מאוד זמן עובדים על ההצעה הזאת. ואף אחד אין לו באמת רצון – גם אצלי, באופוזיציה – המחנה הציוני שהקימו ופעלו להקים את ועדת השקיפות פה, בכנסת ישראל, לא יצביעו אתי, רובם הגדול. אז אנחנו יודעים את הכוחות שפועלים. אני קוראת לך: את פועלת ללא לאות ואת עושה עבודה מדהימה, גם בסוגיה של הפללת לקוח, שאנחנו סוף-סוף רואים שבאמת מישהו לוקח ומנסה לקדם; וגם אני קוראת שוב בנושא של חזקת הגיל הרך, להוביל הצעה ממשלתית. יש לך היום יכולות, כוח. את במקום. בסוגיה הזאת, שבאמת שמה את הבית הזה לצחוק. שקיפות? דיברנו על שקיפות? הצעת חוק כל כך חשובה. הכלב הכנעני צריך להיות בחוק אגודה עות'מאנית? הכלב הכנעני? התאחדות התעשיינים, הרוקחים, המהנדסים – למה? למה איפה ואיפה? זה יידחה וזה ייגרר. בואו, זה לא עניין של ימין ושמאל. לכולם יש פה ועדי עובדים – לנו לא, ליש עתיד – אז תבינו, צריך לתקן את זה. אתם שמים את עצמכם לצחוק. בפעם הבאה שתרצו להיבחר על שקיפות, אף אחד – – – <היו"ר יצחק וקנין:> אני יכול להציע לך הצעה ברגע האחרון? <עליזה לביא (יש עתיד):> כן. <היו"ר יצחק וקנין:> תהפכי את זה להצעה לסדר-היום. <עליזה לביא (יש עתיד):> למה להפוך להצעה לסדר-היום? <היו"ר יצחק וקנין:> כי זה לא יעבור כהצעת חוק, אז אולי – – – <עליזה לביא (יש עתיד):> אני יכולה להיצמד לממשלתית? <איתן כבל (המחנה הציוני):> לא לא, את לא יכולה. <עליזה לביא (יש עתיד):> אין שום סיבה לעשות הצעה לסדר-היום. אני אעלה את החוק מחדש, ואני אעלה אותו מחדש שוב. בסדר? אז הצבעה, אדוני. תודה רבה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק האגודות העות'מאניות (רישום ופיקוח), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת עליזה לביא וקבוצת חברי כנסת, קריאה טרומית – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 81 נמנעים – אין ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק האגודות העות'מאניות (רישום ופיקוח), התשע"ו–2016, נתקבלה. <היו"ר יצחק וקנין:> 81 מתנגדים, תשעה בעד ואין נמנעים. הצעת החוק לא נתקבלה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יצחק וקנין:> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק להסדרת התיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז–2016, של חברי הכנסת יואב קיש, שולי מועלם-רפאלי ובצלאל סמוטריץ וקבוצת חברי הכנסת. תודה. <היו"ר יצחק וקנין:> תודה לסגן מזכירת הכנסת. <הצעת חוק הגנה על עובדים בעת אירוע אסון המוני, התשע"ו–2016> [הצעת חוק פ/2516/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אלעזר שטרן) <היו"ר יצחק וקנין:> אנחנו עוברים להצעת חוק הגנה על עובדים בעת אירוע אסון המוני, התשע"ו–2016, של חבר הכנסת אלעזר שטרן. להצעה זו הוצמדה הצעת חוק של חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אלעזר שטרן, עשר דקות לרשותך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תודה. אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, הצעת חוק הגנה על עובדים בעת אירוע אסון המוני – האמת היא שהיא נכתבה בכנסת הקודמת, בזמן השלג הגדול שניתק יישובים ומנע מאזרחי מדינת ישראל בגוש-עציון, בירושלים ובמקומות אחרים להתייצב במקומות עבודתם. נסגרו בתי-ספר, הורים נאלצו להישאר בבתים. המציאות הזאת, אין לה מקום בחוק הישראלי, לצערי הרב, כיוון שיש מקום למאפיינים שהם דומים מאוד, רק אם הוכרז בחוק ההגנה על עובדים בשעת-חירום מ-2006, שזה במקרים של התקפה על מדינת ישראל או מצב מיוחד בעורף. החוק לא חל במקרים של אסון המוני, כמו פגעי טבע, כמו שגם היה לנו בשרפות לפני שבוע, בלי קשר לשאלה ממה הן נגרמו. כאשר נסגרו בתי-ספר ותלמידים נשלחו הביתה, הורים נאלצו להישאר אתם בבית. ההורים של אותם תלמידים, בדיוק כמו במצב מיוחד בעורף, מאבדים ימי עבודה. המדינה יודעת לפצות על רכוש, על בתים שנשרפים, אבל לא יודעת לספק את ההגנה לאנשים – לא בהיבט של חיים ומוות, אלא בהיבט של תעסוקה ואחריות הורית בנושאים האלה. האמת היא שנשאלתי מה העלות הכספית של החוק הזה. וצריך לומר שכבר עברו שנתיים שלא הייתה לו עלות כספית, ובמקרה אם היה מונח עכשיו החוק הזה, אני מניח שהעלות הכספית הייתה נשקלת. היא נמוכה יותר מהעלויות הכספיות שממילא – לאין שיעור היא נמוכה יותר – אירוע כזה או אסון מהסוג הזה מטיל על האנשים ועל הרשויות. החוק הזה בא לוועדת שרים, ולדעתי הוא נפל מסיבות של קואליציה ואופוזיציה, ולא עקב דיון עמוק במיוחד. שקלתי והגעתי יחד להסכמה שאוותר הפעם על הצבעה, ואולי סוג של שֶלֶט, מה רצינו לעשות, מה לא הצלחנו לעשות, מתוך תקווה שעם שר העבודה החדש-יחסית, שלושה חודשים, שר הרווחה ישראל כץ, נגיע להסכמה, לדעתי, על הצעת חוק – – <היו"ר נאוה בוקר:> שר הרווחה חיים כץ. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> – – שהיא מאוד מאוד נכונה. <היו"ר נאוה בוקר:> שר הרווחה חיים כץ. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אמרתי. אבל הוא שר עבודה חדש. <היו"ר נאוה בוקר:> ישראל. אמרת ישראל. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> מה אמרתי? <היו"ר נאוה בוקר:> אמרת ישראל כץ. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אז טעיתי, תודה על התיקון. חיים כץ – שהוא, אמרתי, שלושה חודשים גם שר העבודה. <היו"ר נאוה בוקר:> כן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> ואני מניח שההסתכלות הזאת תסייע בידינו באמת להגיע להסכמה בחוק הזה – ללא קואליציה וללא אופוזיציה. אני רוצה גם להתייחס בשני משפטים קצרים לדיון – לצערי הרב, החליט הראשון לציון להביא לבית-הדין הגדול ערעור על גירושין של אישה שהדיין הרב לביא זיכה אותה, הכיר בגירושיה עקב תאונה קשה של בעלה, ששוכב כמו צמח, והתיר אותה מעגינותה. הרב הראשי לישראל החליט להביא את זה לדיון נוסף בפני בית-הדין הגדול. מה שאני רוצה לומר, שמה שעומד פה לדיון – ואני אומר את זה לסגן שר הדתות לשעבר, שמכיר את הנתונים: אזרחי ישראל פחות – סליחה? <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> ומנהל בתי-הדין הרבניים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> ולמנהל בתי-הדין הרבניים עוד קודם לכן. <יהודה גליק (הליכוד):> אלעזר, אולי נצביע רק על הנושא הזה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> להסביר? <יהודה גליק (הליכוד):> אולי נצביע רק על הנושא הזה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן, זה אני יודע. אבל אני רוצה באמת לומר משהו עכשיו – כיוון שאנחנו יכולים לחייך על זה: אזרחי ישראל פחות ופחות מתחתנים ברבנות, פחות ופחות באים ומקימים בתים בישראל. <דוד ביטן (הליכוד):> – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן, יהיה בסדר. כן, כן, סיכמנו. אזרחי ישראל פחות ופחות מתחתנים בדרך יהודית. אנחנו רוצים שיתחתנו בדרך יהודית, מי שהוא יהודי. כשאתה שואל אותם למה, אז הסיבה העיקרית היא שאם נצטרך להתגרש – הם לא רוצים לפגוש את בית-הדין הרבני. ועכשיו כבר בית-הדין הרבני, אומנם בצפון, קיבל החלטה נכונה, ובא הראשון לציון, שבוא נגיד את האמת: הוא אפילו לא דיין. הוא אפילו לא דיין. והוא מחליט להביא לערעור לבית-הדין שהוא עומד בראשו החלטה של דיין שאין ספק בגדלותו בתורה. אני אומר את זה כאן, בבית הזה, עוד פעם: אם אנחנו חפצי חיים, אז כדאי שגם מי שתומך ברבנות הראשית ובאיוש הנוכחי ורצה את הרב הראשי הזה, אולי יצליח למנוע את אותו דיון, שיש בו באמת התעללות באישה שגם ככה חייה לא שפרו עליה בהיבט הזה, ומנסה ומצליחה אולי לפתוח דף חדש, לפחות בהיבט של הקמת משפחה. באשר להצעת החוק, גברתי היושבת-ראש, כרגע נימוקי השר וההצבעה – אני מקווה שהיא תגיע אלינו מהר מאוד, אחרי שנצליח לתאם את הצעת החוק הזאת יחד עם השר חיים כץ. <היו"ר נאוה בוקר:> אוקיי. אז אתה מסיר? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אז הצבעה ונימוקים – בהזדמנות אחרת. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה. אוקיי. תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. <הצעת חוק הגנה על עובדים בעת אירוע אסון המוני, התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/605/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת דב חנין) <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, יציג את הצעת חוק הגנה על עובדים בעת אירוע אסון המוני, התשע"ה–2015. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. אני שמח שנמצאים אתנו בדיון כרגע ארבעה שרים, ובהם גם השר אזולאי, שהיה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, וגם השר גלעד ארדן, שהוא השר לביטחון הפנים, והוא מכיר היטב את הנושא שאני מתכוון לדבר עליו. עמיתי חברי הכנסת, מצבים של אסון המוני הם לא משהו נדיר ויוצא דופן במציאות שבה אנחנו נמצאים. את הדברים האלה אפשר וקל להגיד עכשיו, כמה ימים אחרי האסון שקרה לנו עם השרפות הקשות, שהיו באמת במקומות רבים בארץ, גרמו לנזקים מאוד גדולים וגם לשיבוש מאוד גדול בחייהם של הרבה מאוד אזרחים. אנחנו עומדים בפני עוד איזה אירוע של מזג אוויר קיצוני בימים הקרובים, ובשנה שעברה כולנו זוכרים את אירועי מזג האוויר. אנחנו גם זוכרים את אירועי מזג האוויר הקשים של דצמבר 2013, אותה סופת שלג שהתחוללה כאן בירושלים וניתקה חלקים גדולים ממרכז הארץ מחיי היום-יום. לדבר הזה, למצב אסון המוני כזה, חייבים לייצר פתרונות והסדרים. ההסדרים האלה צריכים להיקבע בחקיקה. אנחנו לא יכולים בכל פעם מחדש להיתפס לא מוכנים, ולתפור איזה מין הסדר חצי מבושל כאשר אין לנו פתרון מערכתי. והצעת החוק הזאת, עמיתי חברי הכנסת, מבקשת ליצור את הפתרון המערכתי הזה. היא מבקשת לתת תשובה מערכתית של המדינה למצב של אסון המוני מכל הסוגים. אחד המופעים הבולטים ביותר של אירוע אסון הוא סגירה של בתי-ספר ומוסדות חינוך. התוצאה היא: הרבה מאוד ילדים נמצאים בבית. התוצאה של זה: עובדים שלא יכולים להגיע לעבודה. מי אחראי לפצות אותם במצב כזה? מי אחראי בכלל להגן על עובדים שלא יכולים להגיע לעבודתם בגלל התרחשות של אירוע אסון המוני? אנחנו קובעים בהצעת החוק הזו שורה של הסדרים: ראשית, אנחנו קובעים שמעסיק לא יוכל לפטר עובד בשל היעדרותו מהעבודה עקב אירוע האסון; שנית, אנחנו קובעים שעובד שנעדר מעבודתו בתקופת האסון מכיוון שנאלץ להשגיח על ילדו, שכרו ישולם לו, וכן ינוכה חצי יום חופשה ממכסת ימי החופשה שלו. ניכוי חצי יום החופשה נועד לאפשר איזון בין הפגיעה בעובד לבין הפגיעה במעסיק. אגב, כך נהגו לגבי העובדים במגזר הציבורי במשק בסופת השלג של דצמבר 2013. אנחנו מאפשרים בהצעת החוק הזאת לשר האוצר להורות על מתן פיצויים לעצמאים בשל היעדרות מעסקם בגובה מחצית השכר החציוני במשק. אגב, גם הם צריכים במקרים רבים להשגיח על ילדיהם בתקופת התרחשות האסון. עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת חיונית ומתבקשת. אני מאוד מקווה שיחד – – <היו"ר נאוה בוקר:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – עם חברי חבר הכנסת אלעזר שטרן, אנחנו נצליח לסיים את ההידברות עם הממשלה כדי להבטיח שהחקיקה החשובה הזאת תעבור, ושזה יקרה עוד בכנס הנוכחי של הכנסת. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> – – חבר הכנסת דב חנין. תשובה והצבעה על שתי הצעות החוק האלה יהיו במועד אחר. ההצבעה נדחית. <הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – הבטחת פלורליזם דתי), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/98/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נאוה בוקר:> נעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – הבטחת פלורליזם דתי), התשע"ה–2015. חברת הכנסת תמר זנדברג תציג את הצעת החוק. בבקשה, עשר דקות לרשותך. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה רבה – – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה. <תמר זנדברג (מרצ):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברים, בשבוע שעבר, ביום חמישי, ממש רגע לפני היציאה משליטה של השרפות, השרפות שהתרחשו בכל רחבי ישראל, התרחש עוד אירוע חמור מאוד, שרק מפאת, ככה, האסון שהתרגש עלינו כמה שעות לאחר מכן לא קיבל את תשומת הלב הראויה. מרכז רפורמי ברעננה שבו בית-כנסת רפורמי ושלושה גני-ילדים היה קורבן למתקפת אלימות קשה שכללה ריסוס כתובות על קירות המרכז – אגב, לא בפעם הראשונה. אבל הפעם חלה עליית מדרגה קשה באיומים, בהסתה ובאלימות, בדמות סכינים שהודבקו על קירות המרכז הרפורמי, יחד – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – שהיה גינוי מקיר לקיר. <תמר זנדברג (מרצ):> – – עם שמותיהם של שלושה – – – <יהודה גליק (הליכוד):> אבל תגידי שהיה גינוי – – – מקיר לקיר. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – יחד עם שמותיהם של שלושה מנהיגים רפורמים: הרב ריק ג'ייקובס, נשיא התנועה הרפורמית העולמית; ענת הופמן, יושבת-ראש ארגון "נשות הכותל" והתנועה הרפורמית; והרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה הרפורמית, לצד הכיתוב: הלכות רוצח. ללא ספק מתקפה אלימה, מאיימת, קשה ביותר, ושבאמת מהווה איזו עליית מדרגה. עכשיו, אומר כאן חבר הכנסת יהודה גליק שהיה גינוי מקיר לקיר לתופעה, ואני חושבת שהגינוי הזה חשוב מאוד. אני רק מקווה שהוא ישים סוף למסכת לא קצרה ודי מכובדת של דברי הסתה ועלבון קשים מאוד שנאמרים – כולל כאן, בכנסת – נגד התנועה הרפורמית. אני חייבת להגיד לך, חבר הכנסת יהודה גליק, שהתנועה הרפורמית ומנהיגיה זוכים לכינויים ולדברים קשים כמו שאף קבוצה – יש כאן קבוצות שמסיתים נגדן: ערבים, ושמאלנים, ולהט"ב, וקבוצות רבות שבאמת זוכות כאן לכינויים קשים ולדברים שאנחנו מכנים הסתה. אני באמת חושבת שמנהיגי התנועה הרפורמית זוכים – שוב, כולל כאן בכנסת, כולל מעל הדוכן הזה – בכינויים הקשים ביותר, והרבה פעמים אין פוצה פה ואין מגנה ואין עונה, אלא מתייחסים לזה – ולצערי, אני חייבת לומר, אנחנו ראינו בשבועות האחרונים, ואתה השתתפת בדיונים, ולזכותך ייאמר שבאמת גינית וכו', בוועדת הפנים, בנושא מתווה הכותל. כאן, מעל הדוכן, אנחנו שומעים באמת אמירות קשות. קודם כול, מצד חרדים ואורתודוקסים. אמר השר דרעי בביקורו בצרפת – הוא סירב לפגוש את נציגי הקהילה הרפורמית במסגרת פגישותיו עם הקהילה היהודית כשר, מייצג את ממשלת ישראל. כאן, מעל דוכן הכנסת, רק לפני שבועות ספורים, הוא אמר: אני מוותר על היהדות הזאת. הם לא יהודים. זו לא דת יהודית. אני חייבת להגיד – שלא לדבר על אמירותיו של חבר הכנסת אייכלר, שכינה אותם כנופיית הקרן הרפורמית, הסיקריקים שמסיתים נגד ישראל, מטרתם להילחם ביהדות וכו'. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הם רק מנסים למחוק את היהדות – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אני חייבת להגיד שגם חברי כנסת חילונים – חילונים ודתיים, לא חרדים – הצטרפו למסיבה, למסיבת ההסתה הזאת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תמר, זו לא הסתה, זו קריאה של המציאות. למה את – – – <יהודה גליק (הליכוד):> די, אורן. די. די. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – מכל דבר – – – לא, אבל למה כל דבר שאנחנו אומרים, הם באים ואומרים: הסתה? <תמר זנדברג (מרצ):> השר אלקין – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> הסתה. <תמר זנדברג (מרצ):> – – למשל; אומנם חובש כיפה, אבל לא חרדי בשום – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לוקח מילקי בסופר – הסתה; אתה נוסע לחופשה – הסתה. <תמר זנדברג (מרצ):> אם אפשר שיהיה שקט באולם – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> נו, באמת. <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת חזן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – כי קשה לי לשמוע את עצמי. <קריאה:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת חזן, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> את גזענית שאת אוכלת רק מילקי עם קצפת למעלה – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת חזן – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> כן, גברתי היושבת-ראש. זו הבושה – – <יהודה גליק (הליכוד):> די, די – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – שאתם נותנים במה – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת חזן, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – פעם אחר פעם – – – <היו"ר נאוה בוקר:> מספיק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> וכל היום – – – מסיתים. ואחרי זה, כשאנחנו – – <היו"ר נאוה בוקר:> מספיק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – הולכים ברחוב, אנחנו צריכים לדאוג. חלאס. הוזלת את המילה הסתה. תפתחו מילון, תראו מה זו הסתה. <קריאה:> יש לו – – – <היו"ר נאוה בוקר:> תמשיכי, בבקשה. אני אוסיף לך כמה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> תודה. השר אלקין התנגד להצעת הפשרה במתווה הכותל, כי הוא אמר שהוא לא אוהב את ההצעה מסיבה אחת: שיינתן מעמד לתנועה הרפורמית והקונסרבטיבית. כלומר, אסור שיינתן מעמד לתנועה הרפורמית והקונסרבטיבית בישראל. ואני מזכירה שזו הצעה שעברה, והממשלה תמכה בה בהחלטת ממשלה. השר יריב לוין גינה בחריפות את הזרם הרפורמי בארצות-הברית. למה? כי רב רפורמי ערך את החתונה של צ'לסי קלינטון, הבת של ביל והילרי קלינטון. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> והגדיל לעשות – אני חייבת עוד ציטוט אחד – דוד אמסלם, יושב-ראש ועדת הפנים, שבישיבת הוועדה על הנושא, אחרי שמתווה הכותל אושר וכו', אמר: אם היהודים האמריקנים ייעלבו – שייעלבו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> נכון. <תמר זנדברג (מרצ):> לא אכפת לנו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא צודק. הוא צודק. <תמר זנדברג (מרצ):> בסדר גמור. יפה מאוד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תמר, הוא צודק. <תמר זנדברג (מרצ):> עכשיו, אני רוצה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תמר – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אפשר בבקשה שיהיה שקט באולם? אני לא יכולה לדבר בצורה כזאת. <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת אורן חזן – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תמר – – – ציטוט, ציטוט. <היו"ר נאוה בוקר:> – – אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני קורא אותה לסדר – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת אורן חזן, בפעם השלישית אתה יוצא. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, גברתי היושבת-ראש. תראו, אני סוקרת את כל דברי – יש כאן דוח. אני לא אציג אותו מעל בימת הכנסת, כי זה אסור, אבל באמת – קריקטורות אנטישמיות נגד התנועה הרפורמית; מציירים אותם ככלב; שיסלקו את ידם ממדינת ישראל; דברים באמת קשים שנכתבים מפי רבנים בכירים, וכאמור – חברי כנסת ונציגי ציבור ביהדות החרדית. עכשיו, אני מפרטת את כל הדברים האלה כי הם לא רק ברקע של המתקפה הקשה נגד המרכז הרפורמי ברעננה בשבוע שעבר, אלא בכלל הדה-לגיטימציה של זרם ביהדות – זרם ביהדות שחלק יכולים לאהוב אותו וחלק יכולים שלא לאהוב אותו, חלק יכולים להשתייך אליו וחלק יכולים שלא להשתייך אליו. אני, דרך אגב, לא משתייכת אליו. אני חילונית. אני לא משתייכת לשום זרם: לא דתי, לא חרדי, לא רפורמי ולא קונסרבטיבי. אני לא מאמינה באלוהים. אבל אני רוצה לשאול: איך ייתכן שמדינת היהודים – שזאת תהיה המדינה היחידה בעולם שבה יהודי או יהודייה לא יכול לממש את האמונה הדתית והיהודית שלו? תגידו, אנחנו השתגענו? <קריאה:> תמר, זה – – – <תמר זנדברג (מרצ):> איך ייתכן – אני אתייחס לזה. איך ייתכן, איך ייתכן, שהמדינה ששמה לה למטרה לשמור על היהודים מפני רדיפה בעולם תהיה זו שנותנת את המפתח להגדיר מה זה יהדות – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – בשם השוויון. לא חושבים רק על ערבים. חושבים גם על יהודים. <תמר זנדברג (מרצ):> בדיוק. יפה. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> איך ייתכן שהבית הלאומי לעם היהודי יהיה המדינה היחידה בעולם שמעניקה את המפתח הבלעדי, את המונופול, על מה נקרא יהדות ולמי מותר ולמי אסור לממש את דתו ואמונתו, בידי זרם אחד? דרך אגב, זה זרם שלא מהווה את הרוב; זרם קיצוני וצר ומצומצם, שלא מייצג את כל היהודים בעולם, ובטח לא מייצג את כל הזרמים ביהדות בעולם, והוא היחיד שיוכל לקבוע למי מותר להתפלל ואיפה, למי מותר להתגייר ואיפה, למי מותר להתחתן ואיפה. הדבר הזה לא מתקבל על הדעת, והגיע הזמן שייפסק. אני באמת רוצה לפנות דווקא ליהודים החרדים ולחברי הכנסת מש"ס והתנועות הדתיות שנמצאות כאן: בשם איזו יהדות אתם לוקחים לעצמכם את הזכות לשלול את יהדותם, דתם ואמונתם של יהודים אחרים? זאת זכות מוסרית שלא ניתנה לכם – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – לא ניתנה לאף אחד מאתנו. ואתם הייתם צריכים להיות הראשונים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – תשמע מה היא אומרת. <תמר זנדברג (מרצ):> – – בשם הרדיפות שהעם היהודי עבר לאורך השנים – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – בשם הבית הלאומי שהשגנו כאן כדי להיות מקלט בטוח מהרדיפות האלה – הייתם צריכים להיות הראשונים שעומדים לצד היהודים הרפורמים והקונסרבטיבים ונותנים להם להתפלל לפי דתם ואמונתם. שתי מילים אחרונות, אחת לגבי הצעת החוק של ש"ס שהתחילה כאן, וזה גם לכולכם בקואליציה. אתם רוצים להצביע בשבוע הקרוב על חוק ההסדרה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> אז הנה, עכשיו תגלו שיש הסדרה לכל מיני דברים. אפשר גם להסדיר שהשמש זורחת בעצם במערב ולא במזרח, הכול אפשר להסדיר. לקחת דבר לא חוקי שבית-המשפט פסק נגדו, שהוא לא מוסרי – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אי-אפשר לשנות את התורה. <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת אורן חזן, פעם אחרונה שאני אומרת את שמך. <תמר זנדברג (מרצ):> – – שהוא לא מתיישב לא רק עם תפיסות מוסר בסיסיות – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – אלא עם תפיסות מציאות בסיסיות; איך שהעולם שלנו מסודר. ואפשר להצביע. אז אפשר להצביע שמותר לגנוב אדמות, ואפשר להצביע שלמישהו אסור להתפלל בכותל – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תפסיקי להסית. עכשיו את אומרת לנו גנבים. אי-אפשר ככה. <תמר זנדברג (מרצ):> אני לא יכולה – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת אורן חזן, אני קוראת אותך לסדר פעם שלישית ואחרונה. <מיקי לוי (יש עתיד):> פעם שלישית זה החוצה, גברתי. אין לך שיקול דעת עכשיו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עשר דקות של נאום הסתה. עשר דקות של נאום הסתה. <היו"ר נאוה בוקר:> הוצאתי. (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) <אורן אסף חזן (הליכוד):> שרים מרמים, חברי כנסת גונבים, אנחנו מסיתים, אנחנו גזענים – – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה על הסיוע בניהול המליאה. תודה רבה, אורן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> מילה טובה את יודעת להגיד? מילה טובה. שכחתם מה זה להיות יהודים, תמר. שכחתם מה זה. <היו"ר נאוה בוקר:> תמשיכי, בבקשה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – לאורן חזן ב-Waze: מפגע בצדי הדרך. <היו"ר נאוה בוקר:> אני מוסיפה לך דקה. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה. אז אפשר לחוקק הכול: אפשר לחוקק שמותר לגנוב אדמות, ואפשר לחוקק שיש יהודים שאסור להם להגיע למקומות מסוימים ואסור להם לדרוך בהם. אפשר לחוקק, אין שום בעיה. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – הר-הבית. <תמר זנדברג (מרצ):> זאת ההערה השנייה שלי, ואני אתייחס. נשאלת השאלה, האם הדבר הזה עומד? האם הוא מחזיק – לא בית-משפט, לא מוסר, אלא את תפיסת המציאות הבסיסית? מי שחושב כאן שהוא יוכל למנוע מיהודי או מיהודייה להתפלל בכותל, הוא פשוט טועה. ואם הבית הזה לא יעמיד אותו על טעותו, יהיו אחרים שכן. מילה אחרונה בשבילך, חבר הכנסת יהודה גליק, כיוון שנושא הר-הבית יקר ללבך. בוא אני אגיד לך משהו, וגם לחברי כנסת אחרים שחששו כאן, לגבי הפרת הסטטוס-קוו בהר-הבית. אני רוצה להגיד לך שאני כחילונית שלא מתפללת, וכאמור, לא מאמינה באלוהים, לדעתי, זכות הפולחן וחופש הדת הם מזכויות האדם החשובות. אני חושבת שיש זכות ליהודים להתפלל בהר-הבית לפי דתם ואמונתם. מה שכרגע מונע מיהודים להתפלל בהר-הבית זה סכסוך לאומי ופוליטי שאתם אלה שמסרבים להסדיר אותו. אנחנו תומכים בהסדר מדיני – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – כולל הסדר במקומות הקדושים לבנות ולבני כל הדתות – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חברת הכנסת תמר זנדברג. <יהודה גליק (הליכוד):> אבל – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – שיבטיח גישה חופשית למקומות הקדושים, ויבטיח באמת שכל אחד יוכל להתפלל לפי דתו ואמונתו – – <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – כל דת וכל אמונה וכל זרם דתי. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. זמנך תם, חברת הכנסת זנדברג. <תמר זנדברג (מרצ):> מילה אחרונה. מה שמונע כרגע זה הסכסוך הלאומי – – <יהודה גליק (הליכוד):> אבל – – – <תמר זנדברג (מרצ):> – – על המקום הזה, שאם סוף-סוף נפתור אותו, ייפתרו הרבה מאוד מהבעיות שלנו, וייפתר האיום הקיומי המרכזי על מדינת ישראל. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. משיב השר דוד אזולאי. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אפשר באופן חריג למחוא כפיים? <היו"ר נאוה בוקר:> לא. בבקשה, אדוני השר. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת החוק המונחת לפנינו מבקשת להפוך סדרי עולם, ויותר מכך, לפגוע ולזלזל במקומות המקודשים והקדושים לעם ישראל וליהדות לפי הכללים שאנחנו שומרים עליהם מאז ומעולם, במשך שנים רבות. הכותל הוא מקום פתוח לכולם. כל מי שרוצה להתפלל יכול לבוא להתפלל. מעולם לא מנענו מיהודי שרוצה להתפלל לבוא להתפלל. אבל פרובוקציות – לא במקומותינו. כאשר נשים מגיעות עם ספר תורה מתחת לבגדיהן, זה הדבר – – – <תמר זנדברג (מרצ):> מה הבעיה? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני חושב, זה שאת אומרת "מה הבעיה" – – <מיכל רוזין (מרצ):> זה בניגוד לחוק? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – קשה לי להאמין שאת מסכימה עד כדי כך לזלזול בספרי תורה – – <קריאות > – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – לבוא עם ספר תורה מתחת לבגדים ולהכניס אותו בצורה כזאת – בושה וחרפה. <יהודה גליק (הליכוד):> מה בושה? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> דבר קדוש ביותר, דבר שאנחנו נוהגים בו כל כך הרבה כבוד, כל כך הרבה קדושה – – <תמר זנדברג (מרצ):> קדוש גם להן. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – לבוא ולזלזל, ועוד לבוא בשם התפילה – – <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה זה זלזול? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – בשם היהדות. לבוא ולהגיד שאנחנו רוצים להתפלל – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה? הם פחות יהודים ממך? פחות יהודים ממך? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – אלה שרוצים להתפלל, יש להם מקומות להתפלל, אף אחד לא מנע מהם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> איזה מקומות? – – – איזה מקומות? <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת יואל חסון. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> כל מה שרוצים זה לפגוע בדבר הקדוש ביותר – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש לך בעלות על היהדות? <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת יואל חסון, תירגע, בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> יש לך בעלות על היהדות? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – והדבר החשוב ביותר. הכותל הוא המקום המאחד את עם ישראל – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> "מקומות". מי אתה שתשלח אותם לשם? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – מכל הגוונים ומכל כלל ישראל. מעולם לא שמעתי שמנעו מיהודי להיכנס להתפלל בכותל. אבל זאת קבוצה של אנשים שכל מה שהם רוצים לעשות זה ליצור כותרות, ליצור פרובוקציות. הם לא באים להתפלל. <קריאות:> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – נשים וגברים – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתם עושים פרובוקציות. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> מי שרוצה יכול להתפלל – יש מקום לגברים, יש מקום לנשים – – <קריאות:> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת יואל חסון, פעם ראשונה. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – ככה ההלכה קבעה – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – במשך כל השנים וככה התנהלנו במשך כל השנים. אי-אפשר לבוא ולעשות תוכנית כבקשתך, וכל קבוצה תבוא ותקבע לעצמה איך מתנהלים בכותל. <קריאות:> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> יואילו נא בטובם – אותה קבוצה – שהם באים לפה ורוצים להתפלל רק בראש חודש – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – רק בראש חודש הם רוצים לבוא. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <תמר זנדברג (מרצ):> מי שואל אותך מתי להתפלל? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> שיבואו וישנו חקיקה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> החוק כרגע לא מאפשר את זה. <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת גילאון. תיתנו בבקשה לשר להשיב. <אילן גילאון (מרצ):> מאסתי בזבחיכם. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> כותבת כאן בהצעת החוק שלה חברת הכנסת זנדברג: "הכותל המערבי בירושלים הוא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי כולו" – אני מסכים אתך בזה; אבל, יחד עם זה, "הוא מתיר רק למיעוט להתנהל בקרבו כרצונו". את לא מתביישת לכתוב דבר כזה? <תמר זנדברג (מרצ):> לא. <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> להגיד על העם היהודי שאנחנו מיעוט בארץ-ישראל? לכתוב דבר כזה בהצעת החוק? <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אני חושב שזאת בושה וחרפה אם את מרגישה שאת עצמך במיעוט. אני לא במיעוט כאן בארץ-ישראל. אנחנו עם ישראל, הקבוצה הגדולה ביותר במדינה הזאת, ולא יעלה על הדעת שקבוצת מיעוט שיושבת אי-שם בארצות-הברית תנהל לנו כאן את הכותל, ותנהל את העניינים של הקדושה במדינת ישראל. לכן אני רוצה להציע לכם, חברי חברי הכנסת, אי-אפשר להפוך את היהדות ואת המקומות הקדושים לתוכנית כבקשתך. אני מציע לחברת הכנסת הנכבדת, תנסי להגיע למסגד עם נעליים ותראי איך יתייחסו אלייך. אני בטוח שאת לא היית עושה את זה במסגד. אבל ספר תורה – את מרשה לעצמך להגיד להם שאפשר להיכנס עם ספר תורה, לזלזל בספר תורה במקום הכי קדוש. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – אתה מזלזל ביהודים ויהודיות אחרים – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> אין לאף אחד זכות, גם לא ליהודים שרוצים לחשוב אחרת, לשנות את הכללים לפי המסורת של תורת ישראל. גם השר הרב אריה דרעי אמר השבוע: אנו שוקלים ברצינות רבה את התיקון הדרוש בתקנות כך שיבהיר במפורש לכל אלה שמנסים השכם והערב לחדש את היהדות, שהדבר לא ניתן ואין אפשרות. אנו שוקלים, כפי שאמרתי, לקבוע בתקנות כי הנוהג בכל המקומות הקדושים, ובכותל בפרט, יהיה נוהג כפי שהרבנות וההלכה קובעת. כל עוד זה קיים זה מחייב את כולנו גם אם זה לא נוח למישהו. בכל אופן, אני מגנה את אותם אנשים שפוגעים במקום הקדוש הזה. אני מגנה את אותם אנשים שכל מה שמעניין אותם זה לבוא וליצור כותרות, ולא יותר מכך. גם הצעת החוק שלך, שאת מרגישה שאנחנו מיעוט – אי-אפשר להסכים עם דבר כזה. גם חברייך באופוזיציה לא יסכימו לאמירה שאמרת כאן, שאנחנו מיעוט בתוך מדינת ישראל. <אילן גילאון (מרצ):> סליחה, אדוני – – – <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> לסיום, אני מבקש לדחות את הצעת החוק הזאת. ואם אותם אלה שרוצים לשנות סדרי בראשית, לשנות סדרי הלכה במקומות הקדושים – שיואילו בטובם לעלות לארץ-ישראל, ותהיה להם פה קבוצת אנשים גדולה, כך שהם יכולים לקבוע. אבל כרגע מי שקובע פה זה אותם אנשים שחיים בארץ-ישראל ולא מנהלים את ארץ-ישראל בשלט רחוק. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה לשר לשירותי דת דוד אזולאי. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק השמירה – נא לשבת במקומותיכם – הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – הבטחת פלורליזם דתי), התשע"ה–2015 – מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – 3 ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – הבטחת פלורליזם דתי), התשע"ה–2015, נתקבלה. <היו"ר נאוה בוקר:> בעד – 20, נגד – 46, נמנעים – 3. ההצעה לא התקבלה. <הצעת חוק הנוטריונים (תיקון – ביטול תעריף מינימום לשירות נוטריוני), התשע"ה–2015> [הצעת חוק פ/1599/20: נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר נאוה בוקר:> אנחנו נעבור לסעיף הבא: הצעת חוק הנוטריונים (תיקון – ביטול תעריף מינימום לשירות נוטריוני), התשע"ה–2015. חבר הכנסת משה גפני יציג את החוק. חבר הכנסת גפני, עשר דקות לרשותך. תשובה והצבעה במועד אחר. בבקשה. <משה גפני (יהדות התורה):> גברתי היושבת-ראש, רבותי השרים, חברי הכנסת, התשובה וההצבעה במועד אחר בגלל שהממשלה לא תומכת בזה. בגלל שאין לי כיפה סרוגה. אז היא לא תומכת בזה. <יצחק כהן (ש"ס):> אז תשים כיפה סרוגה. <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר, אני אמרתי שייתנו לי זמן, אני לא – תכף תשמע מה החוק. תבין – לא תומכים. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> הרב משה, בוא נחליף. <משה גפני (יהדות התורה):> אני לא יכול לעשות לך רע, לתת לך כיפה שחורה. לא יתמכו לך בשום חוק. <אלי בן-דהן (הבית היהודי):> אין בעיה, כיפה סרוגה – – – <משה גפני (יהדות התורה):> פשוט לא להאמין. רבותי חברי הכנסת, בעיקר חברי הכנסת החרדים, החוק אומר שהנוטריונים עד היום קובעים את התעריף ואנשים מסכנים שצריכים נוטריון לתרגום וכל מיני נושאים – יש תעריף. אני בא ואני מציע שנקבע תעריף מינימום ותעריף מקסימום, ובאמצע הנוטריון יוכל לעשות הנחה. הוא יראה שמגיע מישהו שמצבו הכלכלי קשה, הוא נאלץ להגיע לתרגום של הנוטריון או לשירות שלו, והנוטריון רוצה לתת לו הנחה – החוק אומר שאי-אפשר. פשוט לא להאמין. הגשתי הצעת חוק נורא פשוטה, עם סעיף אחד. בחוק הנוטריונים, התשל"ו–1976, בסעיף 34(5), הסיפה החל במילים "או גבה או דרש" תימחק. מדינה דמוקרטית, בא נוטריון – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> ההצעה היא לפתוח חופשי, או לעשות מינימום ומקסימום? <משה גפני (יהדות התורה):> מינימום ומקסימום, אבל באמצע יכולים לתת הנחה. היום אי-אפשר. <אמיר אוחנה (הליכוד):> למה צריך מינימום? <משה גפני (יהדות התורה):> אתה רואה שאפילו זה אני לא מצליח. אתה צודק, אם יאשרו את זה בקריאה הטרומית, נדבר על זה בוועדה. אתה צודק, אני לא מתווכח. אני אומר רק – הכול בסדר. עכשיו, אני – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אז למה אתה לא מצביע? זה חוק טוב. <משה גפני (יהדות התורה):> כן, לכאורה חוק טוב. עכשיו, חברי הכנסת החרדים – רגע, דקה, אל תקשיבו, דקה – חברי הכנסת החרדים, אם הייתה לי כיפה סרוגה זה היה עובר, שלא תהיה טעות. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אז למה אתה לא מוריד – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לפחות היה עובר בטרומית. היה בא לוועדה, הייתי מתחייב שאני לא ממשיך בלי הסכמה – מה יש פה? מה אני – אל תיתן לי את הכיפה שלך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, גפני – – – <משה גפני (יהדות התורה):> היה – מה? <אורי מקלב (יהדות התורה):> גם בחוק – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> היית מוכן להגיד "חוק ההסדרה"? <השר לשירותי דת דוד אזולאי:> – – – קואליציה. <משה גפני (יהדות התורה):> אז תשובה והצבעה במועד אחר. כן, קואליציה, מה, אנחנו – אנחנו בקואליציה, בגלות. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – יש גם חברי קואליציה שגאים – – – <משה גפני (יהדות התורה):> כן, בסדר. חבר הכנסת אוחנה, אני מסכים. אני לא מבין עד לרגע זה למה לא אפשרו לי – הרי אני עומד בהתחייבויות שלי הקואליציוניות – לאשר את החוק – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> גם אני. <משה גפני (יהדות התורה):> כן. – – להביא את זה לוועדה, לבדוק בוועדה למה זה ככה עד היום, לראות אם אפשר לשנות את זה. אם אי-אפשר לשנות, מישהו יבוא לנמק. אני איש אחראי, אני לא אתפרע. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> תמיד היית איש אחראי, מעולם לא התפרעת. <אורי מקלב (יהדות התורה):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> על כל פנים, רבותי חברי הכנסת – בזה אני פונה לכולם – מדובר על דבר – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אבל, גפני, אם לי הייתה כיפה שחורה אז גם הייתי מקבל את כל מה שאתה מקבל? דוגרי. <אילן גילאון (מרצ):> אולי תעשו שבוע-שבוע, כמו הטבחים. <משה גפני (יהדות התורה):> למה אתה עושה עכשיו השלכות רוחב? בוא נדבר על זה. בהשלכות הרוחב אני מוכן לשבת אתך. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא יודע למה אתה מוותר על זה. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, אני – באמת, אין היגיון. אין היגיון גם מבחינה ניהולית; זה נוהל לא תקין. מה פירוש שאתה אומר לנוטריון – הוא מוכן לקחת פחות כסף, אתה אומר לו: לא, אין לך סמכות. משהו פה לא תקין – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> כבר עברנו דבר כזה. <יגאל גואטה (ש"ס):> גפני, אם אלעזר שטרן היה מרגיש שיש לו כיפה סרוגה, זה היה עובר? <משה גפני (יהדות התורה):> מה? מה? <יגאל גואטה (ש"ס):> אלעזר – זה היה עובר? <יצחק כהן (ש"ס):> לא, לא. <משה גפני (יהדות התורה):> לא יודע, זה דיון בפני עצמו, אצלו הבעיה זה לא הכיפה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תרחיב על זה, תרחיב. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, לא, אתה יודע יותר טוב ממני. לא משנה, זה ברור לגמרי שמשהו פה לא תקין במצב החוקי הקיים: יש נוטריון, בא אליו מישהו, מצבו הכלכלי קשה, הוא אומר "אני מוכן לתת" – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אבל, גפני, אתה צריך כיפה סרוגה ולא – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אתה מפריע לגפני בחוט המחשבה שלו, מספיק. <משה גפני (יהדות התורה):> בדיוק. ואז באה הממשלה, אני מגיש הצעת חוק פשוטה: יהיה תעריף מינימום. אפילו שאני מסכים שזה לא הגיוני, אבל כדי לא לעשות את זה בקיצוניות. יהיה תעריף מינימום כדי שלא יפגע בנוטריונים אחרים, יהיה תעריף מקסימום כדי שאנשים לא יגזימו עם המחירים שלהם, ובתווך, בין המינימום והמקסימום – לעשות הכול בהסכמה. בין המינימום והמקסימום, הנוטריון, ברצותו יעשה הנחה, ברצותו לא יעשה הנחה. מה יותר פשוט מהעניין הזה? אמרתי שאני אשים את זה בוועדת שרים לחקיקה ואחרי זה אני אביא את זה בהנמקה מהמקום. לא חשבתי לרגע שאני אצטרך על חשבון המכסה שלי לעלות לכאן ולהציע את ההצעה הזאת. שמישהו יגיד לי, בוועדת שרים לחקיקה למה התנגדו? למה? מה היה פה, חוץ מהכיפה השחורה שלי? מה היה? <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כיפה אדומה. <משה גפני (יהדות התורה):> כיפה אדומה היה שם, לי הייתה כיפה שחורה. למה? אומרים שיש בזה בעיות – מסכים. היו צריכים להגיד לי: תעביר את זה בטרומית, כפי שמקובל, ותמתין בוועדה. נביא את האנשים, יש עם זה בעיות, נשמע. לא. נגד. שמישהו יגיד לי שזה לא הסיבה של הכיפה השחורה. שמישהו יגיד. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא. <משה גפני (יהדות התורה):> מה אתה עושה לא? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> שאתה מגזים. <משה גפני (יהדות התורה):> אתה שוב עם כיפה סרוגה, עכשיו אתה מנצל את זה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, הלוואי. הכיפה הסרוגה שלי לא עוזרת לך. <משה גפני (יהדות התורה):> תגיד לי למה. אני רוצה לדעת: אם זה היה מישהו מהבית היהודי, היו מאשרים את זה? <מיקי לוי (יש עתיד):> כן. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אולי לא נתת להם משהו בוועדת הכספים, אני לא יודע. <משה גפני (יהדות התורה):> מה לא נתתי להם? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> נתת להם הכול? את כל מה שהם רצו? את כל – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא יודע. יש משהו שלא נתתי להם? אתה מכיר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן. אבל אולי – – – <משה גפני (יהדות התורה):> לא נתתי הכול? <מיקי לוי (יש עתיד):> הכול. אני עד. <משה גפני (יהדות התורה):> הנה. מה לא נתתי להם? <מיקי לוי (יש עתיד):> אני עד. גם כשאמרת "זה לא נראה לי", אמרת "אבל – – – <משה גפני (יהדות התורה):> נכון. באמת אני אומר לך עכשיו, בארבע עיניים: לא מעוכב כלום. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> למה אתה חושב שזה בגלל הכיפה? <משה גפני (יהדות התורה):> מה? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> למה אתה חושב שזה בגלל הכיפה? – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אלעזר, אתה כבר הרבה שנים בכנסת, תסביר לי על החוק הזה, למה אי-אפשר היה להגיד: טרומית, תתחייב. שיבוא פה השר, ישיב לי, ישאל אותי אם אני מתחייב לא להמשיך עד שיהיה דיון, והייתי מתחייב. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני חושב שאתה צודק, למה אתה שואל אותי? <קריאה:> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה? כן, נורא פשוט. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> גפני, אבל זה חברים שלך בקואליציה, לא שלי. למה אתה שואל אותי? <משה גפני (יהדות התורה):> בסדר. מה, אני עכשיו התווכחתי על חברים או לא חברים? לא התווכחתי על זה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, על קואליציה. ועדת שרים – אני לא יושב שם, לא קיבלו אותי – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <משה גפני (יהדות התורה):> אי-אפשר ביום אחד להאשים אותי שאני – החברים שלי בקואליציה כבר פעם שלישית שהם מאשימים אותי בזה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, אותי לא קיבלו לוועדת שרים. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> תקשיב רגע, גפני – – – <משה גפני (יהדות התורה):> מה? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – שאנחנו באים לעזור לך – – – מצביע נגדך – – – <משה גפני (יהדות התורה):> זה לא קרה הרבה. זה קרה, זה נכון. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> זה קרה, זה קרה. <משה גפני (יהדות התורה):> זה קרה, אבל לא הרבה. פעם אחת בוועדת הכנסת, אבל לא הרבה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אפילו העדפה מתקנת נתנו לך. <משה גפני (יהדות התורה):> אז העדפה מתקנת. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן. לא, זה לא. <משה גפני (יהדות התורה):> אני רק אגיד לך עכשיו למה יש כל הזמן ציוצים על ההעדפה המתקנת. אני אגיד לך, אני לא רוצה להגיד את זה בקול גדול. מה קרה פתאום עם ההעדפה? הרי ההעדפה המתקנת הוא באמת דבר – – – <קריאה:> בארבע עיניים. <משה גפני (יהדות התורה):> אגב, יש עתיד – סתם, דוגמה – הצביעו בעד. החוק עבר פה אחד. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני אמרתי לך בכנסת הקודמת. <משה גפני (יהדות התורה):> בכנסת הקודמת זה עבר, כשיאיר לפיד היה שר האוצר. עבר, רק עבר בטרומית. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אמרתי לך. <יעל גרמן (יש עתיד):> הצבענו בעד. <משה גפני (יהדות התורה):> הצבעתם בעד. אבל יש לי היום חברים חדשים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> כן, והיית באופוזיציה. היית באופוזיציה, כן. <משה גפני (יהדות התורה):> הייתי באופוזיציה, זה עבר פה אחד. זה הרי נורא פשוט. זה גם חוק שלא צריך – מה? <יעל גרמן (יש עתיד):> אז אולי תהיה בקואליציה אתנו? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> גפני, אתה לא חייב לענות עכשיו. <משה גפני (יהדות התורה):> היא אומרת שאני לא חייב לענות. <קריאה:> תשובה והצבעה במועד – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <קריאה:> הוא יבוא, הוא יבוא. תגידי – – – <קריאה:> גפני, או – – – <היו"ר נאוה בוקר:> זה נחמד, הדו-שיח הזה. <יעל גרמן (יש עתיד):> שתיקה כהודאה, שתיקה כהודאה. <משה גפני (יהדות התורה):> לא, בסדר. אני לא הולך, זה גדול עלי. לגבי קואליציה–אופוזיציה – נעזוב. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זה ליצמן, זה ליצמן. <משה גפני (יהדות התורה):> התחלת? <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, מה – – – <אילן גילאון (מרצ):> ראיתי אתמול בערוץ 10, בסרט, שאסור לו לתפוס בן-אדם במילה. <קריאה:> במילה, במילה. במילה זה היה שלשום. <משה גפני (יהדות התורה):> על כל פנים, גברתי היושבת-ראש, אני מבקש, על-פי הסיכום שהיה לי – אני לא משנה מהסיכום, אני לא מבקש להצביע. אני אדבר עם השרים הנוגעים בדבר – אני אבקש תשובה והצבעה במועד אחר. אני אשתדל שזה יהיה כמה שיותר מהר. בכל מקרה, אני מודיע כאן במליאה שמה שאני אדבר עכשיו עם השרים לגבי החוק הזה אני אדבר רק בשם אלי אלאלוף, שהוא חתום על החוק, והוא, אין לו כיפה שחורה אז ייעתרו לבקשה. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה לחבר הכנסת גפני. כפי שאמר – תשובה והצבעה במועד אחר. אנחנו סיימנו את פרק החקיקה. <הצעות לסדר-היום> <מכת השרפות, מוכנות הכבאות והבטחת פיצוי הנפגעים> <היו"ר נאוה בוקר:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: מכת השרפות, מוכנות הכבאות והבטחת פיצוי הנפגעים, מס' 5113, 5116, 5139, 5140, 5150, 5181, 5183, 5193 ו-5202. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, גפני, לפני שאתה יוצא, בהמשך לדברים שאמרת, אני חושב שאפשר ליצור הסכמה שוועדת שרים לחקיקה, כפי שהיא מתנהלת, היא לא יכולה להתנהל יותר. היא אות קלון לבית הזה. מי שיושב שם, איך שמתנהלים הדיונים ושיקול הדעת שם – זה בחוסר הלימה לדרכה של הכנסת כפי שמנהל אותה יושב-ראש הבית. לעצם העניין, מוכרחים לשנות את זה. אני רוצה, קודם כול, אדוני השר, לברך ולהודות על כך שלא היו נפגעים בשרפות שהיו בימים האחרונים, ולהודות לכל הגורמים שהיו שותפים: לוחמי האש, המשטרה, העורף, מגן-דוד-אדום, קרן קיימת לישראל, ואולי יש נוספים. אבל לא פחות ובאותה עוצמה – לרשויות ולאזרחים ברשויות שנפגעו ולמתנדבים ברחבי המדינה כולה. המדינה התגלתה בשעתה היפה, בשעה של יכולת להתמודד עם אתגרים תוך כדי יכולת להציג סולידריות וערבות הדדית. בזמן הקצר שעומד לרשותי – אני חושב שהדבר העיקרי הוא שמעבר לתחושה שנעשו דברים חשובים, יש גם ביקורת. האם באמת יושמו לקחי אסון הכרמל? ויושבת פה יושבת-ראש הישיבה, שמקרוב מכירה את הדברים, לצערנו. האם הופקו כל הלקחים? האם נעשו כל הצעדים המתחייבים למניעה והתמודדות עם איום השרפות? ברגע שנשרפים בתים, רכוש פרטי ורכוש ציבורי, ברור שיש כאן בעיה, והשאלה היא אם היה צריך ואפשר למנוע את הנזקים הכבדים הללו. הדבר הראשון – עוד פעם, בקיצור המתחייב – זה אזורי החיץ. אני שוחחתי עם יושב-ראש קק"ל, חברי דני עטר, ואני חושב שהוא דוגמה לעבודה חשובה והתנהלות למופת גם בנושא הזה. ואני אומר לכם פה, לכנסת ריקה כמעט, שצריך לבוא, אדוני השר, בטענה למשרד האוצר. מדובר בסכומים קיימים. לא בוצעו – מקלב, מקלב, אני מחכה לך. זה הזמן. <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת אורי מקלב, חשוב לו – – – <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני רוצה שהשר ישמע. אני חושב שצריך לדעת. הייתי לפני כמה ימים, ממש השבוע, בבית-מאיר. ביקרתי גם במקומות אחרים – גם בחיפה, בזיכרון, בנטף. יש מקומות שזה בולט שלא בוצעו אזורי החיץ. יש שאלה עד כמה זה מועיל, אבל ודאי שזה לא בוצע, ואני חושב שהנושא הזה הוא תקלה. פניתי לגפני בדיון שהיה על האסון הזה שיתקצבו 100 מיליון שקל בשנת 2017, 100 מיליון בשנת 2018 בתקציב המדינה. אם באמת, אדוני השר, המדינה רוצה להראות שהיא מתייחסת ברצינות, היא צריכה לשים על זה כסף ולצבוע אותו למשימה הזאת. צריך לומר שבוויכוח הלא-הגיוני בין האוצר לקק"ל, לא בוצעו פסי הבידוד. אני חושב שראינו יישובים שהתנהלו בצורה נכונה. האם יש להם את האמצעים? האם הושלמו התקנים לכיבוי? הרי זה לא סוד שחסר פיקוד, גם על כיבוי האש בכלל וגם באזורי חוף. אין היגיון, עם כל ההסברים – – – <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> שנייה, הייתי צריך לעשות פה משמעת. אין היגיון שאין פיקוד על יחידות כל כך רגישות. צריך לומר שרשויות חזקות זה תנאי. בלי רשויות חזקות אין יכולת לדבר עם התושבים וגם להציל אותם. ואני רוצה לבקש שיחזקו את היישובים ואת הרשויות גם בצוותי חירום וגם באמצעים נוספים. לסיכום, במגבלות, כפי שאמרתי, צריך לשבח את ההתנהלות ואת התפקוד, ויחד עם זה לחפש בהקדם מה ניתן לשפר ולתקן, תוך כדי התייחסות נאותה לאוכלוסייה שנפגעה. צריך לטפל במהירות בנפגעים, צריך להסיק את המסקנות ואת הלקחים, וצריך להיערך מהר ככל האפשר כדי להיות ערוכים נכון, ולתקצב את המתחייב בתקציב המדינה, להפוך את המילים למעשים, להבטיח אבל גם לקיים. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. שלוש דקות. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, נתן זך כתב בשירו "כי האדם עץ השדה" – לא כולם מבינים את המשמעות של המשפט הזה. כולם חושבים שצריך להגן על העץ כמו שמגינים על בן-אדם, אבל נתן זך התכוון להפך. כי ישנם פסוקים בתורה ובתנ"ך שבהם האיסור על פגיעה בעץ הוא יותר חמור מאיסור הפגיעה בבן-אדם, אז הוא אומר: כי האדם עץ השדה. אסור לך לפגוע בבן-אדם כמו שאסור לך לפגוע בעץ. אתה צריך לשמור על האדם כמו שאתה שומר, מצווה עליך לשמור על העץ, עד כדי כך. גם בתרבות האסלאמית הערבית איסור הפגיעה בעצים הוא חמור ביותר, גם בעתות מלחמה, לא בעתות שלום. ישנו הפסוק של הנביא מוחמד, או האמרה של הנביא מוחמד: אל תפגע בעץ; באמצע מלחמה אל תפגע בעץ – יש פסוק חד-משמעי בעניין הזה – גם אם מאחוריו מתחבא מישהו. הפסיקה, התרבות שלנו, הן נגד פגיעה בעצים, ובוודאי נגד שרפתם, ועל כן נקרע הלב למראות העצים שנשרפו. טוב שזה הסתיים בלי פגיעה בנפש, חס וחלילה, וטוב שאף אחד לא נפצע פצעים קשים. אבל זה היה יכול להיות, כי השרפה הייתה ענקית, וזה היה קרוב מאוד ויכול לקרות דבר כזה. לצערנו, לא הייתה תבערה רק ביערות, אלא הייתה תבערה בנפשות, שהובילו ראש הממשלה והשר לביטחון פנים וכל מיני שרים וחברי כנסת, שטענו שמדובר בטרור של אש. זה נצרב בתודעה שזה המצב. מישהו זרק משפט שחצי מהשרפות הן הצתות מכוונות של טרור, וזה נשאר בזיכרון. בידי הסטטיסטיקה הרשמית, הסופית, של המשטרה: 1,773 שרפות, מתוכן רק ב-25 יש חשד להצתה; לא הצתה – חשד להצתה. אני עשיתי חשבון: זה לא 50%, זה צלל לעבר 1.4%. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. נא לסיים. <ענת ברקו (הליכוד):> – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מתוכם ודאי שיש כאלה שיתברר שזה חשד ואין בסיס, ומתוכם יתבררו כאלה שהוגדרו כלאומיות והמצב לא היה ככה, אלא מקרה של רשלנות או של מעשה קונדס. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה. משפט אחרון, בבקשה, זמנך הסתיים. <ענת ברקו (הליכוד):> הצתה היא מעשה קונדס? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אני קורא לשר לביטחון פנים שיעלה לכאן, שיתקן את הרושם שנוצר בציבור ושיציין את העובדות – שזה היה נובמבר היבש ביותר ב-100 השנים האחרונות. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גברתי – ובזה אני מסיים – רק שנבין במה מדובר: הממוצע השנתי של אחוזי הלחות בנובמבר הוא בין 45 ל-60. השנה היה בין 5 ל-10, כלומר בערך עשירית מהממוצע ב-100 השנים האחרונות. אז יש סיבות קשות, כולנו נפגענו, הרבה יישובים ערביים נפגעו, ואני חושב ש"עליהום" על הציבור הערבי זה היה מעשה, איך אומרים, גזעני, זול ונמוך מאוד. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. שלוש דקות לרשותך. <אמיר אוחנה (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, תודה, השר ארדן, חברותי וחברי חברי הכנסת, בין ששיעור ההצתות המכוונות מתוך גל השרפות שידענו הוא 30% או 50% או 70% – ושמענו כל אחד מהמספרים האלה בימים האחרונים – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> למה אתה זורק מספרים? – – – המקסימום זה 1.5%. <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – הרי שבחלק מהמקומות – המסית הראשי מפריע לי פה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> לא – – – עובדות – – – אל תיתן לעובדות לבלבל אותך. <אמיר אוחנה (הליכוד):> את רוצה להפסיק אותו? <היו"ר נאוה בוקר:> כן, שנייה אחת. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> תסתכל מה אמרה המשטרה – – – 1,773 שרפות, רק 25 מהן חשודות כהצתה, יש חשד – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> אפשר לקבל את הדקה הזאת בחזרה? <היו"ר נאוה בוקר:> כן, כן, אתה תקבל תוספת זמן. בבקשה, תמשיך. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אתה לא יודע מתמטיקה? זה מתמטיקה, לא – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> כפי שאמרתי, בין ששיעור ההצתות הוא 30%, או 50% או 70%, הרי שבחלק מהמקומות מצאו חוקרי הדלקות בקבוקי תבערה, בחלק אחר מצאו מכלים של חומרים דליקים שהותירו המציתים בשטח. <מיכל רוזין (מרצ):> לא – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> לפחות בשני מקרים, כפי שפורסם – על מי את מגינה, על המציתים? <היו"ר נאוה בוקר:> חברת הכנסת מיכל רוזין, זה לא דו-שיח כאן כרגע. <מיכל רוזין (מרצ):> אני שואלת אותך למה – – – <היו"ר נאוה בוקר:> זה לא דו-שיח, סליחה. <מיכל רוזין (מרצ):> אבל הוא מסכים שאני אשאל אותו. מה הייתה ההודעה של המשטרה? <אמיר אוחנה (הליכוד):> לפחות בשני מקרים הודו חשודים גם במעשה ההצתה. הקורבנות של ההצתות הללו הם לא רק יהודים, ערבים, דרוזים, שחלקם נפגעו בגוף, חלקם ברכוש, וחלקם איבדו את בתיהם ממש – אלה הם גם החי והצומח, שמבחינתם הנשק הבלתי-קונבנציונלי של ההצתות הוא נשק להשמדה המונית. הצב המפויח שתמונתו היא רק דוגמה אחת מני רבות, מי יודע כמה רבות, העצים והחורש שאצורים בהם זיכרונות וחוויות ילדות וחיים עבור רבים כל כך – הכול הוחרב. וככל שזה נעים להתרפק על גילויי האחווה – והיו כאלה: ערבים ישראלים שפתחו את בתיהם לכל נפגעי הדלקות, הכבאים מהרשות הפלסטינית, וזה אכן ראוי לכל הערכה וכבוד – יש בהם משהו משקר; משכר ומשקר. הם, למרבה הצער, חלק קטן מתמונה גדולה, מכוערת ומסוכנת שגל ההצתות הזה הוא רק עוד חלק קטן ממנה, וזוהי התמונה של הטרור הערבי-אסלאמי שקורבנותיו הם קודם כול – ובמאסות – מוסלמים, אבל גם אנשי העולם המערבי החופשי וסמליהם. חבר הכנסת זחאלקה, מי הם המפוצצים אוטובוסים על נוסעיהם – לתוך מטוסים, מטוסים לתוך בניינים? מי הם המפוצצים אוטובוסים, בתי-קפה, מסעדות וקניונים? מי הם שוחטי התינוקות והילדות במיטותיהן? <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת אוחנה, תתכונן לסיים. <אמיר אוחנה (הליכוד):> מי הם עורפי הראשים בעולמנו? מי הם שתולים הומואים ממנופים או משליכים אותם מהגגות? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> מי הם שאוסרים על נשים לנהוג או לצאת ללא לוויית בעליהן – בעליהן במובן המלא של המילה, משום ששם הן רק מעט יותר מרכוש? <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> הר-הבית – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. תירגע, בבקשה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> מי הם שרוצחים עיתונאים על כי מימשו את חופש הביטוי? <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת אמיר אוחנה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> מי הם שרוצחים יהודים רק כי הם יהודים? מתי תתפסו מנהיגות? קחו צעד קדימה ותגידו: די לאלימות. תעשו חשבון נפש, ושהעולם האסלאמי כולו יעשה חשבון נפש, ויתחרה עם אומות העולם על קידומים מדעיים, על תרבות, על פיתוחי טכנולוגיה, על כיבוי שרפות, ולא על הצתתן. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה לך. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עודד פורר. <מיכאל מלכיאלי (ש"ס):> גברתי יושבת-ראש הישיבה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, דובר הרבה בשבוע האחרון על תרומתם של הכבאים בשרפה האחרונה, אם זה בחיפה ואם זה בסביבות ירושלים. אין ספק שאומץ לבם של לוחמי האש, כמו שמכנים אותם בתקופה האחרונה, מוסיף להם עוצמה בתפקיד של לוחמי האש. אין ספק שהסולידריות החברתית שגילתה מדינת ישראל בזמן הזה מוסיפה לנו כחברה הרבה כבוד. רק הייתי רוצה, ברשותך, אדוני השר, לנצל את הבמה הזאת ולהעלות על נס את תרומתם של הארגונים החרדיים, העמותות; הארגונים שלא מקבלים תקציב מסודר מהמדינה. אלה ארגונים שפועלים בהתנדבות מלאה, בחסד גדול, עם אנשים שעובדים ביום-יום שלהם, עם אנשים שעוזבים בית, עוזבים משפחה, אם זה בלילות שבת, בחגים, בשביל להציל ולרפא. אי-אפשר להתעלם מהמתנדבים של "איחוד הצלה" בכלל באזור שם, שהלכו ועזבו את הכול – את הבית, את העבודה, את טרדות היום-יום שלהם. אני רוצה גם להעלות על נס את הפעילות של ארגון "לב מלכה", שהעמיד לרשות הילדים שם פסיכולוגים חינם, עשה עבודה שאנחנו כמדינה לא תמיד נוגעים בפינות הלא-כל-כך מצויות האלה. אני חושב שאנחנו כמדינה, אתה כשר והרשויות בכלל צריכים להוריד את הכובע בפניהם, אנשים שעוזבים הכול, בהתנדבות מלאה. זה הזמן לומר להם תודה רבה. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> תודה, גברתי. אני חייב רק לפתוח, כי אני לא באתי לדבר על העניין הלאומני פה, אבל לשמוע את החוצפה לקרוא למעשה ההצתות מעשה קונדס – אני חושב שזה שיא השיאים של הצביעות במובן הזה. הצתה היא טרור, בין אם זו הייתה הצתה אחת או 100. מי שלוקח גפרורים כדי להצית, הוא לא בא בשביל לעשות קומזיץ. אבל אני רוצה לגעת בענייננו, ולצערי, אני רואה שסגן שר האוצר לא נמצא פה. אני יכול לומר לשר לביטחון פנים – וכן להתחיל דווקא עם המילים הטובות במובן הזה. תראו, חווינו חוויה לא נעימה, קשה, טרגית, לפני שנים לא-רבות, בשרפה בכרמל. אני חושב שדווקא מערך הכבאות ולוחמי האש והמשטרה וכל כוחות הביטחון נערכו באופן שונה לגמרי. התמודדו עם ממדים, שהם ממדים שלא מתמודדים אתם ביום-יום, בצורה מעוררת כבוד. כמובן שתהיה פה הפקת לקחים, ויש דברים שצריך לתקן וטוב שיופקו לקחים, אבל צריך כן לומר מילה טובה גם לכוחות הביטחון. בהזדמנות הזאת אני רוצה לומר גם מילה טובה לשר הקודם, לשר אהרונוביץ, על ההיערכות הזאת והמעבר של כוחות הכיבוי ממשרד הפנים למשרד לבט"פ. <קריאה:> – – – <עודד פורר (ישראל ביתנו):> וגם לנציב כבאות לשעבר. אני כן רוצה לדבר על עניין אחר, וזה עניין הפיצוי. תראו, מאות משפחות, עולמן חרב עליהן. לראות את הבית שלך שרוף, או את העסק שלך שרוף, זו איזושהי התמודדות שקשה לדעת איך לצאת ממנה. בתוך כל המכלול הזה, טוב עשה שר האוצר ואמר: נהיה עם יד רחבה, לא נעשה ביורוקרטיה. אבל מהמילים ועד המעשים הדרך היא ארוכה. אתן רק עדות אחת של תושב חיפה שפורסמה; והוא אומר: העירייה עושה פה עבודת קודש, אבל נקודת התורפה היא במס רכוש. אין להם כוח-אדם. הדיבורים לא ברורים. עומדת נציגה ואין לה תשובות. יש לה רשימה של מספרי טלפון, ועל כל שאלה היא נותנת לי מספר טלפון ואומרת לי "תתקשר". חברים, ככה לא מתמודדים במתן שירות למישהו שביתו נשרף. צריכים להגיע הנציגים הממשלתיים, והמשפחות צריכות להתמודד עם מה שנקרא: one point of contact. הן לא צריכות להתחיל להיות מטורטרות מנציג לנציג. לתת לו רשימה של מספרי טלפון ולהגיד לו: תתקשר, יענו לך. אם רוצים באמת לתת את השירות הזה, אני אומר לכם: זה לא רק הכסף – בסוף יינתן כל הכסף – זה גם איך ייתנו את הכסף, באיזה קצב ייתנו את הכסף. זו לא חוכמה לקבל את הפיצוי שנתיים אחרי. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> נכון. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> זו חוכמה לקבל את הפיצוי – זו חוכמה לקבל את הפיצוי תוך שבוע. חשוב לזכור בעניין הזה לא רק את אותן משפחות שביתן נשרף, אלא את אותם בעלי העסקים. הם זכאים לפיצוי על מלאי ועל אובדן רווחים. אני קורא פה – וחבל שלא יושב פה נציג של משרד האוצר, אבל אני אבקש שזה כן יעבור לוועדת הכלכלה או לוועדת הכספים – – <היו"ר נאוה בוקר:> נא לסיים. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני מסיים בזה. – – לוודא שהרשויות ייתנו את המענה באופן מהיר, כי זה לא נעים שאתה מקבל את הפיצוי על הבית שלך רק אחרי שנה או שנתיים, אבל אם אני אקבל את הפיצוי על העסק לא אחרי שנה-שנתיים, אלא אם אני אקבל אותו אחרי שלושה חודשים, כנראה שכבר לא יהיה עסק ולא יהיה ממה לקום. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> לכן קצב הפיצוי הוא לא פחות חשוב. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת אלי כהן – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <יעל גרמן (יש עתיד):> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני חייבת גם לומר כמה מילים אישיות – שאני מאוד מעריכה את זה שאת נמצאת כאן, ואני מביעה את השתתפותי ברגשותייך. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני משערת לעצמי שקשה לך מאוד. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אין ספק שהיו הצתות מכוונות, וגם אין ספק שחלק מההצתות המכוונות הן טרור לכל דבר ועניין. ויש לנו היום חוק טרור חדש, שאני חושבת שמרבית הבית הזה הצביע בעדו, ואפשר וצריך למצות את הדין עם מי שבאמת הפעיל טרור של הצתות. כי זה טרור; ואני לא חושבת שיכול להיות על זה ויכוח. אבל יש ויכוח על מספר מעשי הטרור מתוך גל ההצתות הנורא, מתוך האסון הזה שנפל על מאות בתים במדינת ישראל. וכנראה שמרבית ההצתות היו בשוגג ולא במזיד. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מרבית ההצתות היו בשוגג. שמעת כאילו מה אמרת? <ענת ברקו (הליכוד):> כן. <יעל גרמן (יש עתיד):> היו בשוגג ולא במזיד. <ענת ברקו (הליכוד):> אם זאת הצתה, זה לא יכול להיות בשוגג. לוגית, זה לא מסתדר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אם זאת הצתה אז לא בשוגג. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא. הוא מתקן אותך: מרבית השרפות. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא. אדוני השר, תודה שאתה מעיר לי, ואני אבהיר את דברי. מרבית ההצתות נגרמו שלא על-ידי אדם, ובוודאי לא בכוונה תחילה. מרבית ההצתות והשרפות, ואם אתה רוצה – אני אשנה את זה לשרפות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זו לא הצתה. <קריאה:> זו לא הצתה. <יעל גרמן (יש עתיד):> לא, אני – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, אתה היום באמת תפסת דרור בפה שלך. <יעל גרמן (יש עתיד):> שרפה. מקבלת, חברי. שמרבית השרפות – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> קצת להירגע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תכבד את עצמך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת חזן, קצת להירגע. <יעל גרמן (יש עתיד):> שמרבית השרפות – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נאוה בוקר עשתה לך הנחות, אני לא אעשה את ההנחות האלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מחייך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אני לא מחייך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> אני מתקנת, שמרבית השרפות היו בשוגג. ועל כך אני רוצה לומר שני דברים. אני חושבת שאפשר היה למנוע חלק מההצתות וחלק מהשרפות. ראינו את זה בשרפה הגדולה בכרמל. נעשה הרבה, נוספו תקציבים רבים והוקמה רשות כבאות, ובאמת נעשתה מהפכה, ובכל זאת ראינו את לוחמי האש נלחמים במצב בלתי אפשרי ועדיין לא היו להם הכלים הנדרשים כדי לכבות את השרפה. על כך צריך לתת תשובה. ואת השאלה הזו אנחנו כאן צריכים לשאול: איך זה קרה שלמרות הכול ולמרות הקמת הרשות ולמרות דוח המבקר מאז השרפה בכרמל, עדיין לוחמי האש היו חסרי אונים וסיכנו את עצמם כדי לכבות את השרפות? אז זה דבר אחד שצריך להבין. ואין לי ספק, אדוני השר, שזהו מפגע לאומי; שיש כאן מפגע לאומי שכולם צריכים להירתם והממשלה צריכה להירתם, וזה לא משנה אם לאדם היה ביטוח או לא היה לו ביטוח, אם היה לו ביטוח נגד שרפות או לא היה לו ביטוח. כולם צריכים להיות מוכרים כזכאים לשיקום ולפיצוי. יפה אמרה היום שרת המשפטים, שהיא מצאה מקור אחד. אבל, להערכתי, המקור הזה לא יספיק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> אני רוצה לסיים ולומר, שאחד הדברים המזעזעים בעיני היה המהירות שבה ראש הממשלה, וגם אתה, אדוני השר, מיהרתם לבוא ולהצביע על אשמים, לפני שבכלל נודע. הגדיל לעשות הרב אליהו מצפת – אותו רב שפעם אמר שאסור להשכיר דירות לערבים, ובפעם אחרת הוא אמר שכל הזיתים מותרים למסיק של יהודים, אם זה של ערבים; במילים אחרות, שמותר לגנוב זיתים של ערבים. הפעם הוא הגדיל לעשות, הוא בא ונתן תשובה לשאלה, שזה הלכה לכל דבר ועניין, שאם רואים שמתכוונים להצית שרפה – איך רואים אני לא מבינה. אם אני רוצה לעשות פיקניק ואני מקימה איזושהי מדורה או אם אני רוצה לחמם אוכל, אני מתכוונת לשרפה? אם רואים, מותר לירות בבן-אדם. איזו הסתה, איזה חוסר אחריות – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חברת הכנסת גרמן, נא לסיים. בבקשה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – במי הוא משלח אנשים חמומי מוח לירות, באנשים תמי לב שעובדים בקרן קיימת לישראל, ביערות – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – ויכול להיות שהם יושבים כדי לחמם את עצמם – בהם הוא רוצה שיירו? אז היה טרור, וצריך לתת פיצויים, וצריך לבחון מה היו הסיבות. אבל אסור לנצל את האסון הזה לצורך ליבוי של שרפה והסתה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת גרמן. אני אזמין את השר ארדן לענות. עד שהוא יגיע, אני אברך אורחים שהגיעו מלונדון לכנסת: בן ואנה – Welcome to the Israeli house of democracy, the Knesset. I hope you are enjoying the show. Welcome. בבקשה, אדוני השר. עמדת דעה אחר כך לחבר הכנסת חאג' יחיא. אורן חזן, אני – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> חבר הכנסת אורן חזן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת אורן, סגן יושב-ראש הכנסת לשעבר אורן חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> בדימוס. סגן יו"ר הכנסת בדימוס. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ודב חנין? דב חנין וחאג' יחיא. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בימים האחרונים התמודדה מדינת ישראל עם גל דלקות, שרפות והצתות מהחמורים ביותר בתולדותיה. בשל מזג האוויר היבש והקיצוני ששרר פה בשבוע שעבר הדלקות פרצו בתדירות גבוהה ובכמות שאתגרה את מערך הכבאות ואת כוחות ההצלה וגרמה להם להימתח עד לקצה גבול היכולות הקיימות שלהם, ואף מעבר לכך. בחלוף כמה ימים, לאחר שכובו כל הדלקות, וכשגשם ראשון מאז החל סוף-סוף לרדת ולהרוות את האדמה ואת הצמחייה, אני חושב שאנחנו יכולים באמת לעצור לסיכום ביניים, אבל קודם כול, כפי שעשו חלק מחברי הכנסת, להודות ללוחמי האש, לשוטרים, לחיילים, לחיל האוויר, לפיקוד העורף, לכוחות ההצלה, למתנדבים, לעובדי הרווחה, לעובדי מערכת החינוך, לאנשי הרשויות המקומיות, לכל אלה שעשו מלאכה נאמנה, פעלו במסירות, בהקרבה אישית, ושבזכותם קודם כול, ובזכות בורא עולם, סיימנו את גל הדלקות הזה, ברוך השם, עם אפס נפגעים, וללא שום פגיעה בנפש. כמובן, לא ניתן להתעלם מכך שבאירוע הזה היו בכל זאת נזקים כבדים. היו עשרות פצועים, נגרם נזק אדיר לרכוש, מאות דירות נשרפו, נגרמה פגיעה עצומה ואפילו בלתי נתפסת בטבע. ההערכה היא שלמעלה מ-40,000 דונם של שטח ירוק נשרפו; בתוכם – אתם מבינים לבד – עשרות-אלפי בעלי-חיים. באמת נקרע הלב. אני רוצה לתאר בקצרה את פעולות כוחות החירום וההצלה ואת ההתייחסות שלי לחלק מהדברים שנאמרו כאן. עם תחילת גל הדלקות הוכרזה על-ידי משטרת ישראל כוננות פ'/1 – זה הכינוי לכוננות שרפות – בכל רחבי הארץ. הכוננות חלה מ-22 עד 28 בחודש. מבחינת נתונים, מתחילת גל השרפות תועדו 3,391 אירועים – המספר הזה קצת מטעה, אז חשוב להבין: זה כולל כל קריאה למכבי האש, למעשה, גם אם חתול נתקע על הגג או שצריך חילוץ רכב, אבל מהמספר הזה כן אפשר ללמוד, כי בתקופה מקבילה אשתקד המספר הוא 1,933 אירועים. אם משווים שרפות בשטחים פתוחים – 1,723 מול 453. כלומר, היו לנו כמעט פי-ארבעה אירועים בשטחים פתוחים ביחס לתקופה המקבילה בשנה שעברה. מתוך זה אנחנו רוצים להבין כמה אירועים גדולים העסיקו את רשות הכבאות וההצלה ואת המשטרה, אז אנחנו מגדירים אירוע גדול כאירוע שנדרשים למעלה מעשרה צוותי כיבוי כדי להתמודד אתו. למעשה היו לנו 39 אירועים כאלה, שבהם אתה צריך יותר מעשרה צוותים. ביום השיא – דומני שזה היה יום חמישי – פעלו למעלה מ-2,000 לוחמי אש והמתנדבים. זה כל המערך כולו, שבדרך כלל פועל 24 שעות ברצף עם 48 שעות הפסקה; כוננות מוגברת זה 24 ו-24, והיה יום שנאלצו להביא את כולם, בלי מנוחה, בלי הפסקה, לפעול יום וליל. עלות המבצע לרשות הכבאות – כשאנחנו מחשבים בזה את שעות העבודה, את החומרים מעכבי הבעירה, קצף, הפעלת כל מיני גורמים הנדסיים ועוד ועוד ועוד – 70 מיליון שקלים. זו העלות. אני מדבר רק על עלות של רשות הכיבוי וההצלה; אני לא מדבר על משטרה, מטוסים וכו' וכו'. זו העלות לרשות הכבאות לבדה. משטרת ישראל ולוחמי האש פעלו, כפי שאמרתי, בשיתוף פעולה ותיאום שוטף מול גורמי קהילה ורווחה וכל כוחות החירום השונים. הפעולות המרכזיות, כמובן, היו איתור אזרחים לכודים שזקוקים לחילוץ ופינוי ממוקדי הסיכון, יחד עם גורמי סיוע – הבאנו לשם את הימ"מ, הבאנו את 669 למקרה שיהיה צורך לגלוש מבניינים ולחלץ מתוך דירות, הייתה פעילות קרקעית של יחידות מג"ב, יס"מ, אפילו יחידת "יואב" מהנגב הובאה שוב, כדי להשתתף בסריקות בכל הבניינים, וכמובן יחידות המתנדבים. היה טיפול כולל בכל צירי התנועה מתוך הפקת לקחים גם מאסון הכרמל. אגף התנועה שולב לאורך כל ההתמודדות כדי לחסום כבישים היכן שצריך ולמנוע מאזרחים להיכנס לאזורי סכנה. כמובן, היה טיפול מאוד מזורז מול מעבדות המז"פ בממצאים שהתקבלו מן הזירות השונות. הייתה פעילות למנוע ביזה וגנבות, כי הייתה כאן החלטה חסרת תקדים של מפקד המחוז של פינוי כ-70,000, 80,000 איש מבתיהם, שת"פ עם גורמים אזרחיים לטיפול והנחיית ריכוזי האוכלוסייה, וכמובן איסוף מודיעין, הפעלת טייסת הכיבוי של המשטרה, שלראשונה – היא עברה לפני פחות מחודש ממשרד הביטחון למשטרה; זו הייתה טבילת אש, כמו שאומרים, הכי משמעותית שיכולה להיות. הוקם משל"ט במשטרה, שהוא זה שמפעיל את 14 מטוסי הכיבוי שיש למשטרה. כמובן, פה הם לא הספיקו, נאלצנו להשתמש בסיוע בין-לאומי – פה זה המקום גם להודות לחיל האוויר, לבסיס חצור, שגם אירח אותנו – וגם בשת"פ עם היכולות המדהימות של חיל האוויר לא רק בתיאום ובהכוונה ובהפעלה אלא גם בהפעלת תצפיות מהאוויר. כי הייתה הבנה – וצריך להפיק ממנה לקחים לעתיד – שגם גורמים אזרחיים כמו רשות הכבאות וההצלה והמשטרה נזקקים ליכולות חוזי אווירי ביום ובלילה, גם לראות היכן מוקדי אש נדלקים שוב, או כדי לאתר מציתים שבאמת נעים בלילות, או בימים, כדי לנסות להבעיר יערות או יישובים. בנוסף, מפכ"ל המשטרה הנחה את אגף החקירות והמודיעין להקים צוות בדיקה ארצי ולמצות, בהתאם להנחייתי, את כל החקירות של השרפות הגדולות עד – ננסה, ובתקווה גם נצליח, להביא את מי שאחראי להן לדין. אני לא כל כך מצליח להבין את הטענות של חלק מחברי הכנסת, כיוון שגם האמירות של ראש הממשלה או של שרים, ובטח האמירות שלי, הן לא אמירות שהן איזשהו ניחוש; האמירות האלה נאמרו על בסיס הערכות, ומטבע הדברים, כשאתה בעיצומה של לחימה באש, מה שיש לך זה הערכות של גורמי מקצוע. אבל, אלה לא הערכות בעלמא, אלא הערכות שמבוססות על ממצאים. כשאתה רואה שני בקבוקי תבערה עם חומר בעירה, ואתה רואה שמשם החלה האש, אתה מבין שזו הצתה מכוונת, וכן הלאה, היו כמה דוגמאות כאלה. ההערכה של רשות הכבאות וההצלה, שדיברה על 40%, 50% הצתות בזדון מתוך האירועים, לא השתנתה. זה שאנשים לוקחים באופן מניפולטיבי מספר, אותו 1,700, שכרגע הסברתי – וזה כולל בתוכו דיווחים כפולים ומשולשים, או אם 20 איש מתקשרים על אותו אירוע, זה נספר, ונספרים עוד אירועים שקשורים לתאונות דרכים וכו', אבל זה לא המספר שמתוכו רשות הכבאות העריכה כמה הצתות מכוונות היו; היא לקחה את 39 השרפות המשמעותיות, ומהן, לפי הממצאים בשטח, היא העריכה, על-פי מיטב שיקול דעתה המקצועי, כמה מהן הן הצתות בזדון. אגב, מי שמופתע או המום מהמספרים, שתדעו: הם שונים, הם הרבה יותר גדולים מבעבר, אבל זה לא שהם מנותקים מהמציאות, כאילו בשנה רגילה יש 2% הצתות, ופתאום זה גדל ל-40%. לא. גם בשנה רגילה, לצערנו, יש מספר די משמעותי של הצתות מכוונת במדינת ישראל. שוב, השאלה היא גם איך מגדירים ומי סופר. השלכה של בקבוקי תבערה על בניין מאוכלס, בעיני זה ניסיון הצתה. יש אולי כאלה שלא יראו את זה כניסיון הצתה, ואני חושב שהם טועים טעות חמורה ומרה. ומי שיתווכח על זה, שייזכר בדוגמה הבולטת והקיצונית ביותר, האיומה והנוראה, מהשנתיים האחרונות, שבה הושלכו בקבוקי תבערה בדומא לבית מאוכלס ונשרפו, לאסוננו, ילדים ובני-משפחה בעודם בחיים. בעיני לא צריך להיות הבדל מה הייתה התוצאה של השלכת בקבוק התבערה, כי אדם שעושה מעשה כזה נורא, הוא צריך לקחת בחשבון את מעשיו ושיכולות להיות להם תוצאות נוראיות, והשופטים בישראל, אני מקווה שכך גם ינהגו. מי שמשליך בקבוקי תבערה אל רכב, או מדליק באמצעותם שדה ליד יישוב, או זורק לתוך בית, אחת דינו – הוא צריך לסיים את חייו מאחורי סורג ובריח ולא לקבל שום שחרור לעולם. כשהספירה המקצועית נעשתה פה, ואנחנו השתמשנו בנתונים האלה כדי להסביר איך קורה – ועוד פעם, נכון, זה עוד לא הגיע לבית-משפט ועוד לא ניתן גזר-דין, ועוד אין פסק-דין חלוט בערעור, אבל בואו לא נהיה צבועים: יש שיח ציבורי, השיח הציבורי לא ממתין לסוף. כשיש גורמי מקצוע שמדברים על הוכחות וראיות בשטח להצתות, ומראים לנו את הממצאים, כשבאופן לא מקרי גל השרפות הזה פוקד רק חלק מסוים באוכלוסיה, ויישובים מסוג מסוים, ובאזורים אחרים הוא לא מתרחש, אז ההערכה המאוד-מאוד סבירה והגיונית היא שאלו – וגם, אם מתייחסים לעצורים שיש כלפיהם חשד, ועדיין יש 15 עצורים שכבר שוהים מספר ימים ומעצרם הוארך ואף אחד מהם איננו יהודי, אז מה לעשות, החשד המרכזי הוא שזה נעשה על רקע לאומני. האם זה אומר, חס וחלילה, שכל ערביי ישראל או שכל הפלסטינים עוסקים בהצתות? ממש לא. אני שיבחתי פעם אחר פעם גם את מנהיגי הציבור הערבי, וגם גורמים, כולל יושב-ראש הרשות הפלסטינית, שבמקרה הזה נהג אחרת מכפי שהוא בדרך כלל נוהג בתחום ההסתה, שאותה הוא מוביל או לא נאבק בה, ובמקרה הזה הייתה התייחסות אחרת. דרך אגב, ההתייחסות צריכה גם לעורר סימני שאלה – למה דווקא כשמדובר בעצים ויערות נוהגים כך, אבל כשמדובר ברצח או התקפה של בני-אדם, וזה לא משנה אם הם גרים ביהודה ושומרון או לא, זה לא נשמע באותם קולות. אבל זה, אני חושב שאתם צריכים להסביר את השיח הציבורי מהצד שלכם בהקשר הזה. לך, דרך אגב, חבר הכנסת זחאלקה, רק תיקון קל, כי אמרת שנתן זך כתב: "כי האדם עץ השדה", אז יכול להיות שהוא השתמש במה שכתבה תורתנו הקדושה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> ספר דברים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> – – אבל בספר דברים נאמר: "כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה", ובהמשך נאמר: "לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת. כי האדם עץ השדה" – וכיוון שאנחנו מכירים טובה לעצים, שבזכותם אנחנו חיים, אז כאחד מהערכים היהודיים, זה הציווי שהתורה מצווה אותנו. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – להשתמש בו בצורה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בסדר, אולי זה יהיה פחות נוח לך להזכיר שזה בא מציווי יהודי מהתורה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> להפך. נהפוך הוא. – – – אני אקריא לך כמה פסוקים בעל-פה, ונעשה תחרות מי יודע יותר. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אז יכול להיות שאתה בקי מאוד בתורה. פה שכחת. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> לא שכחתי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> דרך אגב, אני מקווה שאתה בקי גם בענייני ירושלים וכו' בתורה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> התורה הקדושה – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> בוא נדבר על החדית', מה צריכים לעשות השג'ר והחג'ר ביום הדין? מה הם צריכים לעשות? מה הם צריכים לצעוק? הו מוסלמי, הנה יהודי מאחורי, בוא ותשחט אותו – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> להפך, להפך – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> נכון או לא? בוא נדבר על החדית'. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – שהוא – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת אמיר אוחנה – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אמיר, אמיר, תשאל אותו מה הקוראן אומר על אלה שצועקים, מי צועק – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת אורן חזן, זה לא דו-שיח כאן. תיתנו לשר, בבקשה, להמשיך את דבריו. <מיכל רוזין (מרצ):> השר, אתה יכול להתייחס לנושא הפיצויים? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני אגיע לכול. אני רוצה להתייחס לתהליך ההתעצמות שעברה הרשות הארצית לכבאות והצלה בשנים האחרונות כהפקת לקחים מאסון הכרמל. אז קודם כול, מגיע קרדיט לקודמי השר אהרונוביץ וגם לניצב בדימוס שחר איילון על הובלת רפורמה בין החשובות ביותר מאז קום המדינה, ששמה את מערך הכבאות במקום אחר לחלוטין, ואני אתן כמה מספרים. בשנת 2011 תקציב הרשות עמד על 700 מיליון שקל, ובשנת 2016 הוא 1.25 מיליארד. בשנת 2011 היו 103 תחנות כיבוי, ומאז הוקמו עוד 29 תחנות כיבוי בכל רחבי המדינה. בשנת 2011 היקף כוח-האדם המבצעי – אני לא סופר מינהלי – מבצעי, לוחמי אש, עמד על 1,200 לוחמי אש, וכיום הוא עומד על 1,900, כלומר, 700 נוספו, ובסוף התר"ש שנבנה, שזה בעוד שנה וחצי, ב-2018, נעמוד על כ-2,100. כלומר, הוא גדל מ-1,200 ויגדל עד 2,100. סד"כ כלי הרכב היה, לאחר אסון הכרמל, 300; היום בסוף הסד"כ, ב-2018, הוא יגיע ל-450. כלי רכב. בנוסף, הוקמה טייסת כיבוי שיש בה 14 מטוסי כיבוי, נרכש מלאי אסטרטגי של 1,600 טון מעכבי בעירה – סתם לדוגמה, במבצע האחרון נעשה שימוש על-ידי כל המטוסים ב-245 טון של מעכבי בעירה. ובנוסף, לא אלאה אתכם, שודרגו היכולות הטכנולוגיות, התחברות למערכות רדיו לאומי "ניצן", מרכזי שליטה ארצי, חדרי פיקוד מחוזיים, מערכות חיזוי שרפות ואיכון כבאיות, חיבור תמידי לחיזוי המטאורולוגי, יכולת בכלל לדבר ולתקשר בין כל ארגוני החירום וההצלה, לקבל חוזי אווירי מהמסוק המשטרתי אל הכבאים בשטח. באמת, נעשתה כאן מהפכה שראויה לכל שבח. אבל, ופה אני רוצה לומר כי ה"אבל" הזה הוא גדול ומשמעותי בעיני, ולכנסת יש חשיבות אדירה – כשאנחנו מסתכלים עכשיו על עתיד המדינה, בראייה הביטחונית האסטרטגית, אני חושב שדי ברור לכולנו שאין היום צבא במזרח התיכון שמתרחש כיבוש גבולות מדינת ישראל והכרעת צה"ל; אין דבר כזה כבר. מה יש היום? יש היום ארגוני טרור, יש היום שונאי ישראל, שחושבים שהבטן הרכה של מדינת ישראל זה העורף האזרחי. ולמעשה, אנחנו רואים את זה כבר מספר רב של שנים, אבל זה הולך ומתעצם, וזה מתפזר על פני הרבה סוגי פעילות. זה יכול להיות, בעבר, מחבלים מתאבדים וטילים ורקטות שאויבינו צוברים, ועכשיו מנהרות חודרות גבול, וב-15 החודשים האחרונים – טרור היחידים, הסכינים, הדריסות, וכן הלאה. ומבחינתי, וגם מבחינת המשטרה, ההצתות הזדוניות כאן, על בסיס ההסתה המוגברת שנראתה ברשת – היא נראתה, לצערנו, גם בתוך מדינת ישראל, גם ברשות הפלסטינית, ובעוד מדינות ערביות, כמו סעודיה, למשל, והיה גל שלם של הסתה שקרא לצאת ולהצית את מדינת ישראל מרגע שהייתה הבנה שתנאי מזג האוויר הם אופטימליים להתפשטות של שרפות. ולכן, כשאנחנו מבינים איפה האיום המרכזי לעתיד הביטחוני של מדינת ישראל, חייבים לחבר את זה גם להתעצמות של גורמי החירום וההצלה; כי בסוף, מה לעשות, צה"ל יכול לסייע, צה"ל יכול לבוא ולהשתתף במאמצים, אבל הפיקוד והשליטה בכל מצבי החירום האלה, באסון ההמוני שהוא בעורף, הם משטרת ישראל ותחתיה רשות הכבאות וההצלה, מד"א ויתר הארגונים. ומה שיהיה ברגעים ובימים האלה, מבחינת שוטרים, ניידות, כבאיות, לוחמי אש, זה מה שנוכל לעשות. אז אם אנחנו מסתכלים לעתיד – וזה לא נאמר מספיק פה בדיון – עשינו כברת דרך, זה נכון. אבל מה לעשות שאחרי אסון הכרמל – וזאת האמת ואני חייב לומר אותה – המשרד לביטחון פנים פנה לטכניון, ביקש בהתאם לסטנדרטים העולמיים לקבל באמת המלצות מקצועיות על-פי מרחקים גיאוגרפיים וזמני הגעה של כבאיות לקריאה על שרפות, כמה תחנות כיבוי צריכות להיות במדינת ישראל. אז אמרתי לכם שגדלנו ל-130 תחנות, אבל מה לעשות שהטכניון המליץ על שלושה סטנדרטים. אני לא אדבר על הרף העליון, האופטימלי. אני מדבר על הרף המינימלי, התחתון, שהטכניון דיבר עליו. הוא קבע רף מינימלי של 168 תחנות – מול 130 שכיום יש. הוא קבע רף מינימלי בהתאם לכמות התחנות, של 3,500 כבאים. היום יש לנו רק 1,900. תזכרו, כל ה-1,900 האלה פעלו ביום השיא, ואם התהליך הזה היה נמשך, לא היו לנו יותר כבאים. הם לא היו מסוגלים לעבוד יום וליל. שום דבר. פיקוד העורף שלח לנו. גייס 500 אנשי פיקוד העורף. אבל שוב, אנחנו מדברים על אירוע שנתחם בכשבוע. אירוע כזה, כשאנחנו מסתכלים על תנאי האקלים ושינויי האקלים העתידיים, אירוע כזה גם יכול להימשך יותר. תוסיף לו הצתות זדוניות, ובכלל אתה לא בהכרח יכול לתחום אותו בזמן. וכשמדובר על כמות כבאיות, אז כפי שאמרתי אנחנו על 278 בסוף התר"ש, כשהמלצת הטכניון בהתאם לכמות התחנות היא 500 כבאיות. דרך אגב, תחשבו על המספרים. 9 מיליון נפש. מדינה מערבית עם גידול טבעי באוכלוסייה הכי גבוה ממדינות המערב. זה לא הרבה כשאתה מבין מול אילו איומים אתה עלול להתמודד. ולכן, אני מקווה באמת שאנחנו בכנסת – אני ודאי אעלה ואיאבק על כך בממשלה – ננסה לפעול לכך שבשנים הבאות הצרכים הללו יבואו לידי ביטוי בתקציב המדינה. אני רוצה להבהיר עוד משהו שאינו מספיק ברור אולי לחלק מחברי הכנסת ולציבור, וזה התקנת תקנות חורש ויער. בזמן אסון הכרמל כיהנתי כשר להגנת הסביבה. אין ספק שזה אחד האסונות הנוראיים ביותר שחווינו. איבדנו בו 44 איש, בתוכם גם תת-ניצב ליאור בוקר, זיכרונו לברכה, שסגנית יושב-ראש הכנסת מקדישה מאז את פעילותה להמשיך את מורשתו ולחזק את רשות הכבאות וההצלה ואת משטרת ישראל. בסוף השרפה אני, תחת החלטת ממשלה, כשר להגנת הסביבה, הקמתי צוות מומחים כדי להמליץ על תקנות ורגולציה שיחייבו יישובים ומחזיקים של שטחים מיוערים – כמו קק"ל וכמו רשות הטבע והגנים – לדלל את הצמחייה או לחשֵֹף יערות; אני מקווה שכך אומרים זאת בעברית. אבל, כמובן, מתוך דאגה לעצים ולצמחייה כדי לא להשמיד אותם יתר על המידה, ואי-אפשר לקרוא לזה במילה אחרת, לעשות את זה באמת רק במרחקי הפרדה המינימליים שנדרשים כדי להתמודד עם הסכנה לחיי אדם שעלולה להיווצר. אותו צוות מומחים בחן מדינות רבות – צרפת ועוד מדינות שאפשר לראות בהן מרחקי הפרדה או פסי אש או צפיפות מקסימלית של עצים, כאשר העצים מתקרבים לאזורים שבהם מתגוררים בני-אדם, כדי שהאש לא תקפוץ מצמרת לצמרת. אלו סטנדרטים מקובלים וידועים כבר בעולם ויש ניסיון רב. המשרד שלי, לאחר הפעילות של אותה ועדת מומחים שכתבה דוח, הביא לכנסת חוק, והחוק הזה, לצערי – זה בכנסת הקודמת לקודמת – הכניסה בו הכנסת איזשהו מנגנון שאני קורא לו קצת ישראבלוף. למה ישראבלוף? כי התקנות בעצם שולחות את המשרד לביטחון פנים לקבל הסכמה של כל משרדי הממשלה שהם נוגעים בדבר: המשרד להגנת הסביבה, שאחראי לרשות הטבע והגנים, בלי הסכמתו התקנות לא נכנסות לתוקף; משרד הפנים, שהוא הרגולטור של העיריות, מבלי שהוא יסכים לתקנות, הן לא נכנסות לתוקף. התקנות מוכנות כבר שנים. נשלחו מכתבים ממני. למי לא? לכל השרים הרלוונטיים. בזמנו שר הביטחון הקודם והמכהן ושר החקלאות הביעו הסכמה לתקנות, אבל אומרים שרי הפנים והגנת הסביבה – כל עוד אנחנו לא יודעים מי ישלם לעיריות – שנייה, אני עונה על מה שסיפרת – כל עוד אנחנו לא יודעים מי ישלם לעיריות את הגננות, מה שיעלה להם לדלל ולייצר פסי אש, אז אנחנו לא מוכנים להסכים לתקנות. התקנות לא נכנסות לתוקף. היו הערכות מקצועיות של רשות הכבאות, של מומחים בתחום שאמרו שאת התקנות האלה יעלה ליישם סדר גודל – בפעם הראשונה 250 מיליון שקל; אחרי זה יש תחזוקה כל שנה. שוב, צריך טיפול כדי שזה לא יגדל מחדש. ומאז ועד היום הסכום הזה לא מתוקצב. קק"ל – וזה לא חוכמה גדולה, אני אסביר לך למה. קק"ל ממילא ידעה שהאוצר עומד לקחת ממנה מיליארד שקל כל שנה. זה בהסכם שעוד הוביל אותו משרד האוצר בראשות יאיר לפיד בזמנו. אני ניסיתי מהרגע הראשון להגיד: חברים, אם קק"ל כבר נותנת מיליארד שקל, כמו שאמרת, תסכימו ש-250 מיליון מתוך זה ילכו למטרה הזו. קק"ל היא גם המחזיק, אחד הגדולים במדינה, של שטחים מיוערים, וממילא זה ילך פנימה, לטובת הצרכים שלה. זה win-win. לצערי, משרד האוצר לא הסכים לייעד את הסכום הזה. מאז היו גם פניות למנכ"ל משרד ראש הממשלה ועוד ועוד. אני מקווה, מקווה מאוד ורוצה להאמין שכולם פה הבינו את המסר ושלא תהיה הזדמנות נוספת. אם זה לא ייעשה עכשיו, אני חושב ששום הסבר בעתיד לא יתקבל על-ידי הציבור ולא על-ידי אף אחד. הפעם הזאת – ואני מצפה לזה כבר בשבועות הקרובים – צריך לתקצב. צריך לתת הסכמה וצריך להתקין את התקנות הללו. אבל ככל שזה תלוי במשרדי – צריך להבין, זה בערך כמו להגיד שכיבוי-אש עכשיו, אם הם ידרשו שבבניין ישן בעיריית תל-אביב יותקן גלאי עשן, אז הגלאים לא יותקנו עד שהמשרד שלי לא יממן לעיריית תל-אביב את גלאי העשן. זאת הזיה, אין דבר כזה. מה? מי שמחזיק בשטח, או ביער, או בעסק, או בבניין – זה הסטנדרט בארץ ובעולם. הוא אחראי למלא את הדרישות של הרגולטור לשמור על בטיחות חיי אדם באותו שטח. אי-אפשר להטיל את העלות של השמירה על חיי אדם על מי שהולך ודורש להגן על חיי אדם בשטח של מישהו שמחזיק אותו. עדכון מצב לגבי החקירות. בעצם אני חושב שאמרתי אותו, אז אני אעבור באמת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> נשמח לשמוע שוב לגבי החקירות. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אני תוך כדי מקבל עדכונים כי כל הזמן יש התפתחויות ושינויים. אם יהיה, אני אעדכן. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אנחנו פה. <מיכל רוזין (מרצ):> קהל שבוי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> דרך אגב, רק כדי לחדד, המשרדים שלא אישרו את התקנות זה לא השר להגנת הסביבה המכהן אלא הקודם ומשרד הפנים בתקופה הקודמת. כרגע אין לנו עוד עמדה, אבל שוב, בלי הסכמה פוזיטיבית של המשרדים אי-אפשר להכניס – בעצם אי-אפשר להביא התקנות בפני הכנסת לאישור. לגבי הנושא שהוא מאוד מאוד חשוב כי באמת אזרחים רבים חרב עליהם עולמם. נכון שהם נשארו בחיים, וזה הדבר החשוב ביותר, אבל הם איבדו את בתיהם, את זיכרונותיהם, ספגו מכה אישית קשה מאוד, ואני חושב שכולנו מבינים – קודם כול הממשלה צריכה להבין – שאנחנו חייבים לעשות הכול, אבל הכול, לעגל כל פינה ולקצר כל ביורוקרטיה כדי להחזיר אותם כמה שיותר מהר, ככל האפשר, כמובן, למצבם הקודם. ופה אני רוצה להקריא את התשובה שקיבלתי ממשרד האוצר. מעת שפרצו השרפות, נכנסנו לנוהל חירום, הנהלת משרד האוצר וכל גופי החירום. למעלה מ-150 שמאים, מהנדסים, אנשי מס רכוש פועלים בשטח. הוחלט כי שמאים מטעם קרן מס רכוש יגיעו וייתנו הערכת נזק לכל האזרחים שנפגעו. דרך אגב, ראש עיריית חיפה יונה יהב – זה בדיוק התיאור שהוא נתן בפני הממשלה לפני שלושה ימים. בירושלים טופלו כבר כ-100 תיקים. בזיכרון-יעקב כ-140 תיקים. בטבריה, כ-20 תיקים, ובחיפה טופלו כבר 850 תיקים מתוך 1,200. דרך אגב, זה מסמך מעודכן לאתמול, יכול להיות שמאז המספר הזה גדל. עד סוף השבוע נסיים את הטיפול בשלל התיקים, כולל שמאים, מס רכוש ומהנדסים. רוב התושבים כבר קיבלו את המקדמה – אני מדגיש, זו מקדמה בלבד – לטובת חברינו העיתונאים, שמגחיכים את הסכום של 2,500 לנפש, כאילו שזה הסכום שיקבלו האנשים. זה ממש לא זה, זו מקדמה ראשונית בלבד לשעות או ליום-יומיים הראשונים. היום שר האוצר משה כחלון – או אתמול – ומנכ"ל המשרד שי באב"ד וסגן שר האוצר הגיעו לסיכום עם חברות הביטוח בדבר פיצוי לנפגעי גל השרפות. על-פי הסיכום, חברות הביטוח קיבלו על עצמן לשלם את הפער שבין התשלום ששילם מס רכוש בעד התכולה לבין תשלומי הביטוח על-פי הפוליסה של המבוטחים בחברות הביטוח. הרי אין שום היגיון ושום צדק מוסרי לשחרר את חברות הביטוח מכל תשלום ולהטיל את התשלום שהן אמורות לשלם על הקופה הציבורית. משמעות הדבר היא שהמדינה, באמצעות קרן מס רכוש, קודם כול תשלם לכל מי שביתו נפגע מהשרפה, ואילו חברות הביטוח ישלימו את התשלום עד גובה הפוליסה של המבוטחים, מעל לתשלומים שמשלמת הקרן. בפועל, לאחר קביעת מס רכוש, יוכל המפוצה לפנות לחברת הביטוח שבה הוא מחזיק בפוליסה, והחברה – וזה בהתאם להסכם שהסברתי – תשלים את הפער עד לסך הפוליסה המקסימלי של ביטוח תכולת הבית. זה מה שסוכם עם החברות. מתוך רצון של כל הגורמים המעורבים להשלים את המהלך באופן היעיל והמהיר ביותר, הוקם צוות עבודה שבו יהיו שותפים משרד האוצר ונציגי חברות הביטוח, שייתן מענה לפרטים המקצועיים והטכניים שיעלו. ראינו באירוע מהירות טיפול יוצאת מגדר הרגיל. אולי חסרת תקדים אפילו. 76 שעות אחרי קבלת ההחלטה, אזרחים כבר קיבלו המחאות. כל אחד מהאזרחים יודע היום שהוא הולך לקבל פיצוי, ושאין שום כוונה, חס וחלילה, שמישהו יישאר ללא מענה. מרגע שפרצה השרפה, שר האוצר לקח אחריות על האירוע, אחריות אישית, והפעולה הזו הקרינה למטה כלפי כל הגורמים. ההתגייסות של חברות הביטוח בהתראה קצרה, משמחת ומחממת את הלב. שוב, אם יש דוגמאות פרטניות של אזרחים שלא מקבלים מענה, כל פנייה כזו שתוצף אלינו תקבל טיפול ומענה מיידי. אני חושב שכיסיתי את כל הנושאים, ולכן, אם חברי הכנסת מבקשים דיון עומק או דיון המשך בוועדת הפנים והגנת הסביבה, אז הממשלה, כמובן, תברך על דיון כזה. תודה. <היו"ר נאוה בוקר:> זה מה שאתה מציע, אדוני השר? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כן. <היו"ר נאוה בוקר:> אוקיי. איפה המציעים שלנו? איתן ברושי, אתה מסכים להעביר את הדיון לוועדת הפנים והגנת הסביבה? <איתן ברושי (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר נאוה בוקר:> מצוין. אמיר אוחנה? <אמיר אוחנה (הליכוד):> בסדר גמור. <היו"ר נאוה בוקר:> נעשה הצבעה עכשיו או אחרי הבעת עמדה? <קריאה:> נאוה, כספים. <היו"ר נאוה בוקר:> מי עוד? ג'מאל זחאלקה, חבר הכנסת. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> גם, ועדה. <קריאה:> אני רוצה בכספים. <היו"ר נאוה בוקר:> ועדת הפנים והגנת הסביבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת עודד פורר רוצה להעביר לוועדת הכספים. <אמיר אוחנה (הליכוד):> בוא נלך לכספים. בוא נלך לכספים. הוא צודק. הוא צודק, יש בזה משהו. <היו"ר נאוה בוקר:> אז לפני שנעבור להצבעה, הבעת דעה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> הוא צודק, אולי נוכל לעזור לו. <היו"ר נאוה בוקר:> חבר הכנסת אורן חזן. אחריו – חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אני מסכים. <אמיר אוחנה (הליכוד):> בסדר, אז כספים בהסכמה. יש הסכמה, גברתי היושבת-ראש. <אורן אסף חזן (הליכוד):> גברתי היושבת-ראש, חברי השר, ראשית, ברכות על התשובה המפורטת. אני רוצה לדבר על שני נושאים בקצרה. פעם ראשונה, אני מבין שהיום יש בעיה כפולה עם עניין ההצתות. יש אנשים שנפגעים פעמיים, מכיוון שהמדינה הודיעה כבר שמדובר בהצתות בחלק מהמקרים, אז יש גם כאלה ששילמו ביטוח כל החיים שלהם, והיום הם מוגבלים לתקרת החזר ממס רכוש, ולא זכאים לביטוח. אני מתכוון לקדם הצעת חוק – ואני קורא לכם להצטרף אלי – שהגבוה מבין השניים יחייב את המשלמים, בין אם זה ביטוח עצמי פרטי, ובין אם זה מס רכוש, כדי שלא תהיה תקרה. כי לא יכול להיות שמי ששילם כל החיים שלו, בסופו של יום לא יהיה זכאי לכספי הביטוח. הדבר הנוסף, אני קורא לשר האוצר ולראש הממשלה לאחד את הדברים. אנחנו לא נתחיל לבדוק עץ-עץ, עלה-עלה, זרד-זרד, מה הצתה, מה רוח, מה מזג אוויר. מזג האוויר הבודד הצית כמעט את כל רחבי הארץ, היה מי שניסה לשרוף את המדינה. אגב, מדובר במחבלים. ויש לי פה פרסום ראשון – קיבלתי את הנשק החדש של הטרוריסטים. זה הנשק החדש של הטרוריסטים. <היו"ר נאוה בוקר:> אורן חזן, זמנך עבר. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני רק אומר שהם מצאו – אני מסכם במשפט אחד – ועם הנשק החדש הזה הם שרפו את המדינה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הגיע הזמן שאנחנו נשיב להם כגמולם, ונחליט בצורה ברורה – לא צריך להעביר חוק – שמציתים הם מחבלים לכל דבר ועניין. וכמו שאמרתי, יכול להיות שאפילו עין תחת עין ושן תחת שן זה לא דבר שרחוק מהמציאות. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה, גברתי היושבת-ראש. בנושא הזה יש מה שצריך לחקור ויש מה שאנחנו כבר יודעים. אז בהחלט צריך לחקור אם היו הצתות. וכולנו בכנסת מסכימים שאם הייתה הצתה, מי שהצית, צריך לקבל עונש חמור על הצתה. על זה אין כל ויכוח. אבל יש דברים שאנחנו כבר יודעים אותם. אנחנו יודעים שבזמן שהארץ בערה, היו כאלה, פוליטיקאים, שמיהרו לשפוך שמן לתבערה הזו, ולנסות להפוך את השרפה הפיזית לשרפה פוליטית, לשרפה בשדה הקוצים היבש והצחיח של היחסים בין יהודים וערבים בארץ. את זה צריך להוקיע. הציבור בישראל – ערבים ויהודים – מוכיח שהוא בוגר יותר. אזרחים ערבים בחיפה פתחו את בתיהם. רשויות מקומיות ערביות הזמינו אנשים להתארח אצלם. חבל שבצמרת אצלנו לא תמיד יודעים לעלות לגובה הקומה של האזרחים. מעבר לזה, גברתי היושבת-ראש, צריך לשים לב מה קורה אצלנו. אנחנו באמצע החורף, וכך נראה החורף – צחיח, יבש. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> כך נראה משבר אקלים. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> וגם עם זה, גברתי היושבת-ראש, צריך להתמודד; להבין שמשבר האקלים זה לא משהו עתידי שקורה באיזשהו מקום רחוק. זה קורה כאן, עכשיו, אצלנו, ועם זה צריך להתמודד. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – הבעת דעה. אחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, הייתי רוצה לשמוע לגבי אותן ההתבטאויות נגד ערבים, שאפילו עוד לא נחקרו, אלה הערכות. דיבר כבוד השר על הריסת בתים. הבאת את הדוגמה של דומא. הייתי רוצה לשמוע ממך גם על הריסת בתים של אלה ששרפו את המשפחה, וזה חשוב מאוד. אבל לענייננו, הייתי רוצה, בעניין של הפיצוי, שתהיה החלטת ממשלה על הקמת קופה שממנה יפצו את הנפגעים, כי עד שמוכיחים אם זה מעשה איבה, או לא איבה, וביטוח, ואנשים שאין להם ביטוח. עם המחירים שאני מכיר, הפיצויים שהיום מציעים להם – לבוא עם הספר, עם המחירים הלא-מעודכנים – הסכומים שיציעו להם יהיו לעג לרש. לכן הממשלה צריכה לקחת אחריות, וממש לקבוע סכום מסוים שבו מפצים, או תוכנית מסוימת לאיזו רמה מחזירים את הבתים של האנשים, ויפה שעה אחת קודם. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת חאג' יחיא. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. דקה לרשותך. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברי, תראו, האשם העיקרי בגל השרפות האחרון הוא משבר האקלים. צריך לשים את זה על השולחן. בין אם היו אלו הצתות מכוונות, ובין אם הייתה זו טעות של מישהו שזרק סיגריה, מה שאפשר את השרפות הענקיות המשתוללות, הבלתי-מתכלות כמעט, זה מזג האוויר. ומזג האוויר הוא לא איזו תופעה שפתאום היה לנו איזה גל חום שבוע ולא ירד גשם וכבר סוף נובמבר; זו תופעה עולמית שאנחנו חלק ממנה. ואני רוצה לספר לכם שהמזרח התיכון הוא אחד האזורים שייפגעו הכי הרבה – אפריקה והמזרח התיכון, וכמובן איים קטנים. אני יודעת שזה קשה לשמוע; שיש כאלה שרוצים פשוט להתפוצץ על מישהו, להאשים אותו – כי להאשים את הנושא הזה זה גדול מדי, זה גדול עלינו. אבל זה הנושא העיקרי שאנחנו צריכים להתמודד אתו היום בישראל. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה לחברת הכנסת כהן-פארן. ההצעה היא להעביר את הנושא לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. אנחנו עוברים להצבעה. הצעות לסדר-היום בנושא מכת השרפות, מוכנות מערך הכבאות והבטחת פיצוי הנפגעים. מי בעד? מי נגד? ההצעות תועברנה לוועדה, כמובן. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר נאוה בוקר:> בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעות תועברנה לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. <הצעות לסדר-היום> <הסתה ואיומים כנגד הקהילה הרפורמית ברעננה> <היו"ר נאוה בוקר:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: הסתה ואיומים כנגד הקהילה הרפורמית ברעננה, מס' 5132, 5134, 5136 ו-5148. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה, גברתי. חברי חברות וחברי הכנסת, כבוד השר, ביום חמישי בשבוע שעבר, בבית-הכנסת הרפורמי ברעננה, נדהמו אנשים כשהגיעו בבוקר וגילו כתובות נאצה מרוחות על הקירות, ולא רק זה, אלא גם סכין ומתחתיה כתובים שמות ראשי הקהילה של התנועה הרפורמית בישראל. זו לא הפעם הראשונה שמרוססות כתובות נאצה במקום, וזו לא הפעם הראשונה שהקהילה הרפורמית היא מטרה של פשעי שנאה – אין דרך אחרת לקרוא להם. והסיבה היא שיש מי שמפיץ את השנאה הזאת, לצערנו. לאירוע הזה היו תגובות רבות של גינוי, גם מחברי כנסת, גם משרים, אפילו מראש הממשלה ואפילו מרב הכותל, שגינה את המעשה הנורא, אבל לא שמעתי אף גינוי מצד שרים או חברי כנסת מהמפלגות החרדיות. שר הפנים אריה דרעי עמד מעל במה זאת וענה על שאלות לפני כמה שבועות. במסגרת אחת השאלות הוא התבטא בצורה מאוד קשה נגד הקהילה הרפורמית; הוא אמר: אם זו היהדות, אני מוותר עליה. הם נזק גדול וחורבן ליהדות. גם שר הבריאות ליצמן הבהיר שמפלגתו לא תשב בממשלה שתומכת ומכירה ברפורמים, ומעל הבמה הזאת חברי כנסת רבים, בעיקר מש"ס, מעלים הצעות לסדר-היום כשהם קוראים לרפורמים "כת" והם מכפישים את שמם. כל חברי הכנסת החרדים יוצאים מחדרי הוועדות, מדיונים בוועדות, בזמן שנציגי התנועה המסורתית או התנועה הרפורמית מקבלים את זכות הדיבור. עיתון מרכזי בעולם החרדי, "יתד נאמן", מפרסם חדשות לבקרים כתבות משמיצות, קריקטורות מכפישות. רק לאחרונה, לאחר יום הזיכרון ליצחק רבין, התפרסם שם מאמר שטען שרצח רבין קרה ממניעים רפורמיים. מה זה אם לא הסתה? 3 מיליון יהודים שייכים לקהילה הרפורמית או הקונסרבטיבית, יותר ממחצית יהודי ארצות-הברית, ושם שוהים וחיים כ-40% מיהודי העולם. הם חשובים לנו. הם חשובים לנו כחלק מהעם היהודי, וחשוב לנו לשמור עליהם. חשוב לנו שהם ירגישו שמדינת ישראל היא גם הבית שלהם. חשוב לנו שהם יתמכו בנו שם ואנחנו נתמוך בהם מכאן. חשוב שלכל אחד מהם גם יהיה מקום להתפלל בו ליד הכותל, בהתאם לאיך שהוא מתפלל בבית ובקהילה שלו. אני לא אסכם עכשיו את כל ההיסטוריה של מתווה הכותל, אבל באמת 20 שנה של מאבק הסתכמו בינואר האחרון בפתרון שהממשלה אישרה, והוא לא מתקדם. הוא לא מתקדם בגלל שיש בממשלה גורמים שמאוד מאוד לא רוצים שהוא יתקדם, ואפילו פורסם אתמול שחברי כנסת מסיעת ש"ס יזמו הצעת חוק שתעקוף את מתווה הכותל, ולפי אותה הצעה, למשל, אם אישה תניח תפילין, היא תקבל שישה חודשי מאסר. אני קוראת מכאן למנהיגי העולם הדתי בישראל: עצרו את ההסתה; ולחברי הכנסת ושרי המפלגות החרדיות, לרבנים הראשיים: עצרו את ההסתה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אנחנו עומדים בפתחו של קרע עמוק בעולם היהודי אם לא נעצור אותה. אנחנו צריכים כאן מנהיגות אמיצה כדי לעצור אותה. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חברת הכנסת. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. שלוש דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> תודה. גברתי היושבת-ראש, אדוני השר לביטחון פנים, עמיתי חברי הכנסת, מה שקרה ברעננה צריך להדליק נורה אדומה אצל כולנו. זה אירוע קשה, אירוע חמור, אירוע מסוכן, ובעיקר, אירוע מאוד מאוד מדאיג. מחלוקות דתיות, יש להן מקום. מחלוקות דתיות הן מחלוקות לשם שמים. אין לי שום בעיה עם מחלוקת דתית. יש לי בהחלט בעיה עם מלחמת דת. אסור לנו לאפשר בישראל מלחמות דת, בין שזה מלחמות דת עם דתות אחרות לגמרי ובין שזה או מלחמות דת כנגד זרמים אחרים בתוך אותה דת. מה שקורה הוא מדאיג ומסוכן. קיבלתי, אדוני השר לביטחון פנים, חוברת של פרסומים שאספה התנועה הרפורמית, והחוברת הזאת מדברת בעד עצמה, או יותר נכון, נגד עצמה, ואני אעביר אליך את הדברים בהמשך לדיון הזה. הדברים מדברים על דברי הסתה, על פעילות החרמה ועל מהלכים שבסופו של דבר מולידים אלימות. מה שקרה ברעננה לא היה מקרה, אלא הוא תוצאה של אותו גל עכור שאנחנו רואים אותו מתחיל בפרסומים ונגמר במעשים. אני רוצה לסיים במה שסיימה חברתי חברת הכנסת יעל כהן-פארן, ולהזכיר למורי ההלכה והדת אצלנו את מה שנאמר בפרקי אבות. בפרקי אבות א', י"א, מפיו של אבטליון, נאמרו הדברים הבאים: "חכמים היזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום המים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל." זה מה שאנחנו צריכים לעשות. גם אותם מורי הלכה אצלנו צריכים להסתכל על עצמם במראה ולראות את עצמם כאותם חכמים שיש להם תלמידים, והם צריכים וחייבים להיזהר בדבריהם, כי אם הם לא ייזהרו בדבריהם, מהמים הרעים עלולים לשתות תלמידים, והתרעלה הזאת תפגע בכולנו. תודה רבה. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת מיכל רוזין. שלוש דקות. <עליזה לביא (יש עתיד):> תודה רבה, גברתי. חברותי, חברי, אדוני השר, ביום חמישי שעבר מצאתי את עצמי משנה את הלו"ז ונוסעת לבית-הכנסת "רננים" ברעננה, מבקשת לחזק את יוסי, שעומד בראש הקהילה. הרבה היקרה עזבה את הקהילה לא מזמן, וביקשתי לחזק ולחבק. לא יכול להיות שבפתח של יום – כתובות כאלה על הקיר, סכינים, שמות של אנשים. לאן הגענו? למה ועל מה? ובאותה נשימה אני רוצה לשבח את ראש העיר זאביק בילסקי, חברנו היקר, שמייד, אבל מייד, ציוות עובדים מעיריית רעננה. זאת הפעם הראשונה שהעירייה מסייעת בניקיון, בתיקון, כדי שלמחרת, יום שישי, החברים בקהילה יבואו וימצאו את הכול כמו שהיה – מתוקן, נקי, מאיר פנים. ממשיכים הלאה, זה ברור, אבל אסור, אסור, שדברים כאלה יקרו בכלל, ובטח כאן, במדינת ישראל. אבל יש פה מישהו שטורח ללבות ויש פה מישהו שמעודד דברים שכאלה. זה יוצא מפה, מהבית הזה ומממשלת ישראל. כי השנאה הזאת שמלבים נובעת מאי-יישום של החלטה שהממשלה הזאת יצרה ובעצמה הבטיחה מקום לכולם בכותל המערבי. ואנחנו רואים את הבריחה הזאת וההתחמקות, גם של ראש הממשלה וגם של שרים בממשלה, מהחלטה שהם עצמם קיבלו, באמת מתוך הבנה שהעם היהודי מגוון, יש בו זרמים – לא לכול אני מסכימה, אני מחויבת להלכה, אבל אני מחויבת גם ל"ואהבת לרעך כמוך". וכשבמדינת ישראל מבינים שצריך לתת מקום לכולם – כל מי שנמצא בהרצאות ברחבי העולם שומע מסטודנטים, ומצעירים ובכלל: היי, הם שם בישראל אומרים לי שאין לי מקום ברחבה של הכותל? אין לי מקום בכותל? איך אתם מעזים בכלל? וההשלכות חמורות, וזה מביא למעשי נבלה כמו שראינו בקהילה ברעננה. זאת לא יהדות, זה לא מוסרי, ואסור, אסור, אסור לעשות את זה. אבל אני מבקשת עוד דבר – לנצל באמת את ההצעה לסדר-היום שיזמנו. אני מצפה שראש הממשלה והממשלה לא יעברו על כך לסדר-היום, כי זה קורה ברעננה, וזה קורה בדמות הצעת חוק לא ברורה שמובאת היום על-ידי ש"ס, כדי – מה, למשטר את הכותל על-ידי מי שעדיין בכלל לא שמו אותו? הרי אמרנו שבכותל צריכה להיות ועדה ציבורית שתורכב מנציגי המשרדים השונים ובאמת תייצג, ותבוא, ותביא, ותשאיר את הכותל של כולם, כי "ביתי בית תפִלה יִקרא לכל העמים". אנחנו לא משנים היסטוריה. הרי כולנו זוכרים את הסבא והסבתא שלנו. סבתא שלי הלכה לכותל – הכותל בכלל היה בלי מחיצה. הראשון ששם מחיצה בכותל היה סבא של בוז'י הרצוג, חבר הכנסת. הוא שחילק את הרחבה – אגב, חילק אותה חמישית–ארבע-חמישיות. אם המציאות היא כזאת שלא מאפשרים והציבור בכותל באמת הולך וגדל – כל מי שרואה בשני וחמישי ובכלל, המוני בית ישראל באים לכותל המערבי – אז אוקיי, אז אולי נשנה את החלוקה הזאת, נחלק מחדש. זו הצעת חוק שלי – אולי נעשה סדר בדברים הללו. חמישית לעזרת נשים, ארבע-חמישיות לעזרת גברים? <היו"ר נאוה בוקר:> נא לסיים. בבקשה. <עליזה לביא (יש עתיד):> ולא מקדמים את ההצעה השלישית? אז צריך לעשות רה-אורגניזציה, ולא בעזרת חוק לא ברור ומיותר שמובילה עכשיו מפלגת ש"ס, ולא בהתעלמות מהחלטת ממשלה. הכותל, אסור שימשיך להיות מקום של מריבה. הוא מקום של שלום, של תפילה, של אהבה ושל יחד. תודה, גברתי. <היו"ר נאוה בוקר:> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. בבקשה. <מיכל רוזין (מרצ):> תודה לך. סגנית יושב-ראש הכנסת, כבוד השר, אני רוצה באמת להתחיל ולומר שכתובות הנאצה שרוססו על בית-הכנסת הרפורמי ברעננה, "תג מחיר" אפשר לקרוא לזה, ושלוש המעטפות עם הסכינים, עם שמות מנהיגות התנועה הרפורמית, זה בהחלט מזעזע. אבל מה שיותר מזעזע – ותמיד אפשר להגיד: עשבים שוטים; אפשר להגיד: מעשי קונדס; אפשר תמיד למצוא דרך להשליך זאת מעלינו ולהגיד: זה לא אנחנו, זה כל מיני חוליגנים. אבל הפעילות הזאת, התג מחיר הזה – זה לא קורה סתם. זה לא קורה בוקר אחד סתם כי אנשים החליטו לפעול נגד הרפורמים, נגד בית-הכנסת הרפורמי ברעננה. אני חייבת לומר – חבר הכנסת סמוטריץ לא נמצא כאן. הוא פרסם פוסט מזדעזע, אבל הוא טרח לציין שמדובר בבניין רפורמי ברעננה ולא בבית-כנסת רפורמי, עד כדי כך היה קשה לו. אני רוצה לספר לך, השר, ששני בני הבכורים עשו בר-מצווה ב"בית דניאל", בית-הכנסת הרפורמי בתל-אביב. אני חייבת לומר שמדובר באמת בהשקעה הרבה יותר גדולה מאשר בבית-כנסת אורתודוקסי, מכיוון שהם היו צריכים לעבור 18 מפגשים בימי שישי במשך ארבע שעות כדי ללמוד וכדי להבין את התהליך שהם עוברים, וטקס מאוד משמעותי של ארבע שעות, לא רק קריאת ההפטרה אלא גם נאום, דרשה שלהם – דברים מאוד משמעותיים. אבל כשהילד הבכור שלי חזר לבית-ספר, המורה שאל את הכיתה, את הילדים בכיתה, איך היה בר-המצווה, והילד שלי סיפר שהוא עשה בר-מצווה בבית-כנסת רפורמי, אז אמר לו המורה – ואנחנו מדברים על בית-ספר ממלכתי, חילוני – אמר לו המורה: זה כאילו לא עשית בר-מצווה. המשמעות של זה ששרים עומדים כאן, על הבמה הזאת, ושוב ושוב אומרים אמירות כמו: חורבן ליהדות, כמו שביום כיפור הרפורמים מביאים טרמפולינות לילדים ודוכני משקאות וממתקים – אלה שקרים שהיו מפיצים פעם אנטישמים נגד יהודים. וכך נשמעים שרים בממשלת ישראל: מתכוונים להרוס ולהחריב את היהדות, הרפורמים אינם יהודים, הקהילות הרפורמיות אינן מגבות את ישראל בחו"ל, ועוד ועוד, באמת, גם השמצות, גם שקרים ובעיקר – הסתה בוטה. ונאמרו דברים הרבה יותר קשים. גם השקר, השקר של השר לשירותי דת שהיה פה, שאמר שהרפורמים החביאו את ספר התורה בבגדיהם ובכך ביזו את ספר התורה – מה לעשות שכל התקשורת צילמה את ראשי התנועה הרפורמית צועדים עם ספרי התורה לתוך רחבת הכותל בגאון, בגאווה, בהמון המון כבוד? הרי מה הם מבקשים? הם מבקשים להתפלל עם ספר התורה. ולכן, אני לא יודעת איך ראש הממשלה והשרים שלו, כאשר הם נוסעים להסתובב בעולם ולייצג אותנו בפני הקהילות הרבות – ועכשיו שר נמצא באוסטרליה – בארצות-הברית, בכל מיני קהילות שבהן הם הולכים ומתגאים ומדברים על הקשר החשוב והתרומה של הקהילה היהודית בתפוצות למדינת ישראל, איך הם יסבירו להם את המעשה הברברי הזה ברעננה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <מיכל רוזין (מרצ):> והאם הם יאמרו את האמת על ההסתה שיוצאת מכאן, מבית-הנבחרים, ממסדרונות הממשלה, נגד הקהילה הרפורמית, נגד הקהילה הקונסרבטיבית, ובכך – נגד יותר ממחצית מהעם היהודי? תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת רוזין. ישיב בשם הממשלה השר לביטחון פנים גלעד ארדן. בבקשה, אדוני. <מיכל רוזין (מרצ):> לא יפה ככה. אני מספרת סיפורים אישיים ואתה לא הקשבת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, הוא סיכם את מה שאמרת. אני ראיתי, הוא הקליט כל הזמן. כן. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> היה לי אירוע דחוף. תעדכני אותי אחר כך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תזרום עם השקר שלי; אמרתי לה שסיכמת את הדברים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בדרך כלל אני מצליח להקשיב, אבל הפעם הזאת לא הצלחתי. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום ראשון, 27 בנובמבר 2016, בשעה 07:00, לערך, התקבלה תלונה בתחנת כפר-סבא ממנכ"ל בית-הכנסת הרפורמי ברעננה על ריסוס כתובות גרפיטי על קיר בית-הכנסת. עם הגעת כוח המשטרה למקום נמצאה מעטפה ועליה כתובות מאיימות כנגד הקהילה הרפורמית וסכין. אני כבר מבהיר שעם קבלת התלונה נפתח תיק ומונה צוות חקירה מיוחד לחקירת האירוע. במסגרת החקירה – ואני לא יכול לפרט בדיוק מה נעשה – בוצעו פעולות חקירה רבות ומגוונות. רק שיבינו חברות הכנסת הנכבדות שאני לא מסתפק בלהגיד את זה; אני מבקש מהמשטרה שיפרטו לי, אז לעיני בלבד אני מקבל את פירוט הפעולות שנעשו בחתימת הקצין מהיחידה החוקרת, כדי שהוא יהיה אחראי, זאת אומרת שאני לא אומר סתם את הדברים. אז מושקעים אמצעים ונעשות פעולות באמת כדי לחקור את האיומים הללו, ובהחלט אני רואה בחומרה רבה אירועים ופעולות הסתה ופגיעה כלפי מגזרים שונים באוכלוסייה, בוודאי על רקע אמונתם, ולא משנה איזו אמונה זו. ישראל מחויבת להבטיח חופש דת ופולחן לאזרחיה ותושביה, ואני בהחלט מצפה ממשטרת ישראל לבצע את עבודתה בנחישות כדי להביא את מבצעי המעשים המתועבים הללו לדין. עם זאת – פה אני צריך את עזרתכן לעתיד, למקרים אחרים; אני תמיד אעלה את זה, פעם אחר פעם – חשוב לי לציין שבנושא הזה, של עבירות מהסוג הזה, קיימת הנחיית פרקליטות המדינה 14.12, שנקראת: "פתיחה בחקירה בעניין בעל רגישות ציבורית רבה", אשר קובעת כי בטרם קבלת החלטה על פתיחה בחקירה או על סגירת תיק הטומן בחובו רגישות ציבורית רבה – תשאלו אותי מה זה רגישות ציבורית רבה – ובכלל זה עבירות הסתה, יובא החומר בפני הגורם הרלוונטי בפרקליטות המדינה. משכך, כל אירוע הטומן בחובו רכיב של הסתה, קודם כול מועבר לפרקליטות המדינה, ורק אם היא מאשרת לפתוח בחקירה בהתאם לתבחינים שהיא קבעה בנושא הזה, המשטרה בעצם יכולה רק אז לפתוח בחקירה. כבר אמרתי בעבר, ואני חוזר ואומר זאת שוב, שלדעתי הגיעה העת לבחון מחדש את חלוקת העבודה המוזרה הזאת, שלפיה בעבירות הסתה או בעבירות "חופש ביטוי" אחרות – תמיד המסית קורא למה שהוא עושה חופש ביטוי – אין למשטרה אפילו מנדט להחליט אם לפתוח בחקירה. בעיני, ההסדר ההיסטורי הזה, שנקבע בימים שבהם היו שלושה או שני עיתונים, ובאמת היה חשש אמיתי לחופש הביטוי של כלל האזרחים ולהגעת המידע הרלוונטי וזכות הציבור לדעת, באותם ימים באמת לא היה נכון אולי שכל מפקד תחנה או איש משטרה יוכל לחקור ולהחליט אם ביטוי מסוים, או סדרת ביטויים, באמת חוצים את הרף בין חופש ביטוי לעבירה פלילית. אני בטוח, דרך אגב, שבתקופה הנוכחית, שבה לכל אחד יש אין-ספור אפשרויות להבעת דעה: כלי התקשורת המסורתיים, ערוצי טלוויזיה שהולכים ומתרבים, רדיו – כבר יש רדיו דיגיטלי – עיתונים, אבל כמובן שהשינוי הדרמטי ביותר זה הרשתות החברתיות. חשוב לי עוד פעם להסביר, גם לטובת הצופים בבית: כשמישהו מאתנו אומר משהו ממלכתי – אתם תגלו את זה מאוד בקלות בפייסבוק – או משהו שהוא נורמטיבי, כמה "לייקים" יהיו? מעט, נכון? אלא אם כן הוא משלם כדי לקנות את ה"לייקים", או שהוא אדם מאוד מאוד מפורסם. מתי אדם, האלגוריתם של פייסבוק מפיץ אותו ונותן לו אפשרות או הסתברות יותר גבוהה לקבל "לייקים"? כשהוא אומר דברים קיצוניים. כי כשהוא אומר דברים קיצוניים – עמדות של אנשים קיצוניים בכלל הן ברורות יותר. אנשים משעממים כמונו הם, אתם יודעים – זה לא תמיד צפוי מה הם יגידו, ואולי הם יגידו עמדה לא קיצונית. אנשים קיצוניים, כשאומרים דברים קיצוניים, אז האלגוריתם מזהה, גם יותר קל לו לזהות מי בעמדה הזאת, להציע לו את העמדה הקיצונית הזאת, ואז יש סיכוי יותר גדול שהוא יקבל "לייק". למה אני מספר את כל זה? כי היום, לפייסבוק יש מיליארד ו-800 מיליון חברים בקהילה הקטנה שלהם, ויש כמובן טוויטר, גוגל וכו'. אין באמת סכנה. איזו סכנה? היום הסכנה היא מעודף ביטויי הסתה ברשתות, לא ממחסור בחופש ביטוי. ולכן, באיזון הזה, בין להשאיר את הקביעות בנושא הזה במשרד שהיסטורית הכף אצלו מוטה באופן קיצוני לכיוון חופש כמעט בלתי מוגבל בתחום הזה, לבין החובה שלנו להגן על שלום הציבור וביטחונו, אני חושב שהגיע הרגע לשנות את החלוקה הזאת. זה לא אומר, דרך אגב, שכל שוטר צריכה להיות לו סמכות לפתוח חקירה בנושא הזה. אפשר בהחלט להסמיך קצינים מדרגה בכירה מסוימת במשטרה, בחלוקה למחוזות. אבל אני מתחייב לכם – ואלה תלונות שמגיעות, אגב, גם מהציבור החרדי, כנגד איומים והסתה ובניית תדמית מפלצתית למי שמתגייס שם לצבא או מעודד לשירות אזרחי – – – <מיכל רוזין (מרצ):> האם משתמע מדבריך – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כן, שיש לי ביקורת קשה על הרף שהיום משרד המשפטים קובע בנושא הזה. וזה בלי הבחנה של ימין ושמאל, דרך אגב. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – מדבריך שלא נפתחה חקירה בנושא. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא. למה? <מיכל רוזין (מרצ):> בעניין הזה – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> את רצינית? וואי, אני מזהה כישלון בהסברה. פתחתי את דברי בלפרט שהגיעו שוטרים, שהוקם צוות חקירה מיוחד. הסברתי שהציגו בפני את פעולות החקירה שכבר מתבצעות. סגרתי את נושא החקירה ועברתי לחופש הביטוי. איך מזה הבנת שאין חקירה? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – לגבי ההסתה מהבית הזה. בסדר, סליחה על חוסר הבנה. מה לגבי הסתה מהבית הזה? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא. זה הכישלון שלי. זה שינויי האקלים. <מיכל רוזין (מרצ):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מה? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> מה לגבי ההסתה שיוצאת מהבית הזה? לא התייחסת לנושא הזה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> ההסתה שיוצאת מהבית הזה? ככל שיוצאת הסתה מהבית הזה, הרי היא ראויה לגנאי. דא עקא שכל עוד היא חוסה תחת החסינות המהותית, אז יכולים רק לגנות אותה. בוודאי גברתי יודעת שחברי כנסת, בין שמדובר בחופש ביטוי ובין שמדובר בכל עבירה אחרת, לא ניתן לפתוח נגדם בחקירה בלי החלטה של היועץ המשפטי לממשלה והנחיה למשטרה לפתוח. עד אז המשטרה, אין לה שום יכולת לפעול בנושא. תודה רבה. מבחינתי אפשר להעביר לכל ועדה שתמצאו לנכון לשם המשך דיון. <מיכל רוזין (מרצ):> בגלל התשובה שלך נראה לנו שלא נכון להעביר את זה למשל לפנים, כי קיבלנו תשובה לעניין החקירה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז מה אתן מציעות? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> ועדת חוקה? <מיכל רוזין (מרצ):> נכון להעביר לוועדת חוקה, על מנת לדון באמת בשאלת ההסתה ואיפה היא נחקרת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סגור. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אין שום בעיה. אין שום בעיה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר. אז אנחנו נצביע – – – <מיכל רוזין (מרצ):> הרמת לנו להנחתה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה לשר. תודה, אדוני. אנחנו נצביע בעד ונגד העברת ההצעות לסדר-יום בנושא הסתה ואיומים כנגד הקהילה הרפורמית ברעננה לדיון בוועדת החוקה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חמישה בעד, ללא מתנגדים ונמנעים. אני קובע כי ההצעות לסדר-היום בנושא הסתה ואיומים כנגד הקהילה הרפורמית ברעננה תעבורנה להמשך דיון בוועדת החוקה של הכנסת. <הצעות לסדר-היום> <תוכנית משרד הבריאות לסימון מוצרי מזון בריאים ולא בריאים> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: תוכנית משרד הבריאות לסימון מוצרי מזון בריאים ולא בריאים, מס' 5037, 4986, 5071, 5088 ו-4985. ראשונת המציגים, חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת קורן, אם תהיה פה, עבד אל חכים חאג' יחיא, יצחק וקנין ורחל עזריה. זה ללא תשובת שר. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> זה ללא תשובת שר, או שהשר – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. שר הבריאות בחו"ל – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> השר ארדן לא משיב בשם שר הבריאות? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. השר ארדן, אתה לא משיב בשם שר הבריאות, נכון? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> משיב בשם כולם. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> משיב. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה משיב בשם שר הבריאות על זה? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> וגם – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> אוקיי. תודה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> יש אחר כך עוד – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השר ארדן, אנחנו עוד לא קיבלנו אישור מיושב-ראש הכנסת על זה שאתה משיב בשם שר הבריאות, אז אנחנו נעדכן אותך. זה מה שאומר לי נאזם. נאזם, תברר את זה, בבקשה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הממשלה לא חייבת בכלל להשיב, למיטב ידיעתי. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נכון. אבל אם רוצים להשיב, אז חייבים אישור מיושב-ראש הכנסת שאתה מחליף שר אחר. זה מה שנאזם מברר עכשיו. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> גם שר הרווחה וגם שר הבריאות ביקשו ממני. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר. אנחנו נעדכן מייד כשזה יסתיים. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת והשר, ההצעה הזאת לסדר-היום באה להגיד משהו חיובי על יוזמה של הממשלה – לא קורה הרבה, נכון? אבל באמת משהו חיובי – יוזמה של משרד הבריאות לסמן מוצרים לא בריאים ובריאים, בעיקר לא בריאים. אני חושבת שזה צעד מאוד אמיץ. אני רוצה לברך אותם על כך. זה צעד ראשון בדרך לתזונה בריאה, לחינוך לתזונה בריאה, לחינוך לתזונה בת-קיימא. אבל אני רוצה להעלות שתי נקודות מרכזיות: הראשונה – זה לא מספיק, כמובן. יש עוד הרבה מה לעשות; והשנייה – מה אנחנו עושים מול ההתנגדות המאוד-מאוד חזקה של חברות המזון. אז אני אתחיל דווקא בראשונה, לגבי המהלך. תראו, בסוף אנחנו נישאר עם מדבקות אדומות על חלק מהמוצרים, וזה יחנך את הציבור לצרוך יותר נכון ולהבין מה יש במוצרים הלא-כל-כך בריאים שאנחנו אוכלים. אבל בעצם כל המזון התעשייתי בהגדרתו הוא לא ממש בריא, ועכשיו הוויכוח הוא רק כמה הוא לא בריא. אבל מה אנחנו עושים? הרי המזון הבריא – והתזונה הים-תיכונית נחשבת לתזונה הבריאה ביותר בעולם: יש על זה מחקרים, יש פה תוחלת חיים גבוהה בגלל הירקות והפירות הטריים, שמן זית. הרבה שנים חקרו את זה ואמרו: התזונה הים-תיכונית. מי שזוכר, פעם היו כאן פרסומות של מועצת הפירות שחינכו אותנו לאכול פירות, לאכול ירקות, היו פרסומות אפילו בטלוויזיה בערוץ הראשון, כשהיה רק ערוץ אחד. אבל כיום, מי יכול להתחרות בפרסומות של כל תעשיית המזון הענקית שקיימת ורק משדרת לנו כל הזמן כל מיני סוגים של מרקים אינסטנט שהם דבר לא בריא בעליל, ואני לא אתחיל לתת כאן את כל הרשימה, אבל פרסומות של צריכת ירקות טריים, פירות טריים וכו', אנחנו כבר לא רואים. ברור שהתעשייה חייבת להשתפר, לצמצם את כמויות הסוכר והשומן הלא-בריא, השומן הרווי והמלח שהיא מכניסה למזון, אבל זה לא מספיק רק לדרוש את זה ממנה, צריך גם לפעול בכיוונים של קידום ממש, אקטיבית, את השינוי התזונתי שישראל כל כך צריכה. אני גם חייבת לומר על מוצרים בפיקוח. ראיתי, אדוני היושב-ראש, שהצעת הצעת חוק בנושא מוצרים. היום מפקחים על מוצרים שהם נחותים מבחינה תזונתית – על הלחם הלבן במקום על הלחם המלא, על אורז לבן במקום על אורז מלא, על סוכר לבן במקום על סוכר חום, על שמנת 38%, גבינה צהובה 28% – אלה מוצרים בפיקוח. באמצעות הפיקוח על המחירים אנחנו צריכים להביא לשינוי שיעודד צריכת מזון בריא. זה צעד משמעותי מאוד מאוד. עכשיו אגיע לנקודה השנייה: התנגדות חברות המזון. באמת זה מזכיר לי את הקמפיינים של חברות הטבק וחברות הסיגריות נגד הסימון על מוצרי הסיגריות. ואנחנו יודעים שהם שנים-שנים נאבקו בכלל באמירות כמה העישון הוא מסוכן ובסוף הם שילמו סכומי עתק לכל הנפגעים. בסופו של דבר, כיום אחד מכל חמישה ילדים בכיתה א' סובל מהשמנת יתר. תראו לאן הגענו. מדינת ישראל, שאנחנו חיים על מזון טרי ובריא – או לפחות יכולים – נורא קשה לעצור את התזונה הלא-בריאה של ילדים. זה גם בבתי-הספר, זה גם קשה לעצור אותם מלצרוך כל כך הרבה סוכר. עלויות הבריאות של השמנת היתר, וזה על כל האוכלוסייה, כולל מבוגרים – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – זה מגיע לכמעט 10% מתקציב משרד הבריאות. היא נאמדת ב-6 מיליארד שקלים, שזה עשירית – סליחה, לא מהתקציב – מההוצאה הלאומית על בריאות. בקיצור, אחרי התנגדויות שאנחנו עוד נשמע אנחנו חייבים לתמוך ולקדם את המהלך הזה של סימון המוצרים, ולא לתת לחברות המזון, לא להיכנע להן ולדרישות שלהן, כי זה ממש ממש בדמנו; להביא לכך שכולנו נהיה בריאים יותר וכולנו נצרוך מזון הרבה יותר בריא. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת יעל כהן-פארן. חברת הכנסת קורן לא נמצאת. <נורית קורן (הליכוד):> נמצאת. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> סליחה. סליחה. עד שלוש דקות, גברתי. <נורית קורן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, השר לביטחון פנים, אז אנחנו כל הזמן מדברים: בריאות, בריאות בריאות. וכשאנחנו מגיעים ורואים את המוצרים שלפעמים מכילים כל כך הרבה סוכר, אנחנו לא יודעים בכלל שיש בפנים סוכר כי יש כל מיני נוסחאות ליצרנים, ששם נבלע סוכר אבל הסוכר זה לא סוכר, זה משהו שדומה לסוכר והוא מסוכן יותר מאשר הסוכר עצמו, ואם היינו אוכלים את הסוכר, זה לא היה כל כך נורא. אבל מתברר שרוצים לגרום לנו לקנות עוד ועוד מוצרים ולכן שמים כל מיני תחליפים של סוכר, כדי לגרום לנו להתמכרות. היצרנים לא מגלים לנו את הדברים האלה, ולכן אני הגשתי הצעת חוק שמדברת על כך שצריך לסמן את כל סוגי הסוכר – את הסוכר האמיתי ואת המוצרים שמכניסים כביכול שהם כמו סוכר ואנחנו לא יודעים אפילו איך קוראים להם. ואני חושבת שזה חשוב מאוד, כי אנחנו רוצים לגדל דור בריא. כשאני נמצאת בחוץ-לארץ אני תמיד שותה מיצים של חברה מוכרת מאוד – ואנחנו לא נעשה לה פה פרסומת – בדיוק אותו מוצר, כשאתה שותה אותו בחוץ-לארץ, המוצר הזה לא מתוק, וכששותים אותו פה בארץ, המוצר מתוק להחריד. וזה לא ייתכן שדווקא בישראל המתוק-מתוק יהיה מותר ולא ננהג כמו בהרבה דברים שאנחנו מתאימים את עצמנו לקוד האיכות של האיחוד האירופי ושאר המקומות. אני חושבת שזה חשוב מאוד שאנחנו נשמור על הילדים שלנו. אני גם הגשתי הצעת חוק שמדברת על המלחמה בהפרעות אכילה. אנחנו יודעים שהפרעות אכילה נמצאות בכל בית והן משפיעות גם על ילדים קטנים מגיל שש. מסקר שנעשה מתברר שגם בגיל הצעיר, כמעט 30% מהילדים והילדות לוקים בהפרעות אכילה, וזה גם מסיבות אחרות – של דוגמניות יותר מדי רזות או דוגמנים יותר מדי רזים, וגם המודל של "להיות בריא זה להיות רזה". זו בעיה קשה מאוד. סובלים ממנה בני נוער וגם חיילים בצבא – 80%. כדי להילחם בזה צריך לסמן את המוצרים. ולכן אני מציעה שגם שר הבריאות ייקח חלק ויאלץ את כל היצרנים לסמן את המאכלים ולדרוש שיהיה סימון גם לסוכר שהוא לא סוכר, כדי שאנחנו נוכל לדעת מה אנחנו רוכשים, כדי לא להרעיל את הילדים שלנו. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת קורן. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת וקנין, ואחרונת הדוברים חברת הכנסת עזריה. עד שלוש דקות, אדוני. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, קודם כול, סימון המוצרים הוא בשורה טובה ובכיוון הנכון, אבל היא לא מספיקה כי יש לנו כמה דברים שאנחנו צריכים לפקח עליהם, ואלה לא המוצרים שאנחנו מוצאים במרכולים אלא דברים שהם קשורים ישירות למדינה, לממשלה, ואני אדבר על הזנה בתוך בתי-הספר, וזה בשני אופנים. אחד – משרד החינוך הכריז שהוא מתכוון למנוע הכנסת מוצרים מסוימים שהם מזיקים לתוך בתי-הספר. השאלה, יש מישהו שבודק את זה? מישהו שאוכף את זה? מישהו שדואג לזה? אז בשלב זה, זה עדיין נקרא הצהרה, כבוד השר, וזו כאילו הצהרה – הצהרת כוונות, הצהרות כוונות טובה, אבל. זה הפן הראשון. הפן השני זה ההזנה שהמדינה מספקת לתלמידים בבתי-הספר. מישהו בודק אותה? יש תנאי מכרז, אבל מישהו בודק אותה? וזאת בשני אופנים. האופן הראשון – טריות. אני גם העליתי כמה פעמים, והייתה שאילתה על אוכל שהגיע לילדים בגני טרום-חובה כשהוא מקולקל. זה פורסם, ואז הבדיקה של משרד החינוך הראתה שמשרד הבריאות בדק ויש מעבדה אבל המעבדה הייתה במקום שבו מייצרים את המזון ולא במקום שמספקים אותו. ומספקים אותו בכלי רכב שהם לא מתאימים להעברת מזון, ולמרחק גדול. האם לא היה מקום שהייצור גם יהיה קרוב למקום הצריכה? אפילו אם אותו זכיין, אם אותו קבלן לכאורה, אם אפשר לקרוא לו כך, שמייצר את המזון, הוא זכה במכרז – אבל אנחנו צריכים להגביל אותו במרחק ההסעה של המזון. אז שיבנה לו עוד מטבח, שישכור עוד מטבח קרוב לאזור שהוא זכה בו. הוא לא צריך, למשל, להעביר מפתח-תקווה לטייבה. במרחק כזה, עם הפקקים, עם כל הדרך המשובשת, המזון מגיע מקולקל, אפילו אם בדקו אותו במעבדה והוא היה תקין. זה – 1. 2. הטריות והסוג שלו, החומרים שמרכיבים אותו, כמה הם בריאים וכמה הם לא בריאים. ועוד מוצר, שזה מוצרי אנרגיה, שכתוב על גביהם שהם מוגבלים מבחינת גיל – אסור לצרוך אותם מתחת לגיל 14. אלכוהול, קבעו שמתחת לגיל 18 אסור למכור. למה – אם הוא לא מותר לשימוש מתחת לגיל 14, למה אין הגבלה ואין בדיקה שזה לא יימכר לילדים מתחת לגיל הזה? אני פונה גם למשרדי הממשלה להחמיר בקריטריונים לאישורים של יצרני המזון. אנחנו לא רוצים לסגור את המקומות האלה, כי הם גם מספקים מקומות עבודה. אם אנחנו רוצים לחיות – אז לחיות בריאים, ואיך שאומרים – העיקר הבריאות. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חבר הכנסת חאג' יחיא. חבר הכנסת וקנין – אינו נמצא. אחרונת הדוברים, חברת הכנסת רחל עזריה – בבקשה, גברתי. <רחל עזריה (כולנו):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, כבוד השרים, אני רוצה לברך על ההמלצה של ועדת המזון על הרפורמה בסימון המוצרים. אני רוצה לספר לכם סיפור אישי: ישבנו לארוחת ערב לפני כמה ימים ופתאום הבת שלי, בת שש, שואלת אותי מתי נתחיל עם המדבקות האדומות והמדבקות הירוקות. אז שאלתי אותה אם היא רוצה שאנחנו נעשה לה מדבקות אדומות כשהיא מתנהגת לא יפה ומדבקות ירוקות – לא הבנתי על מה היא מדברת. ואז היא אמרה: לא לא, שנדע אם האוכל בריא או לא בריא. אחרת איך נדע אם האוכל בריא? אני חושבת שזה מה שכל כך יפה ברפורמה הזו: היא בהירה מאוד, היא לא מורכבת. ואולי זו הבעיה עם מה שעד עכשיו, שכל יצרן היה יכול לכתוב: "חטיף בריאות", "מעדן בריאות", כל מיני סימונים. כותבים: "ללא חומר משמר", ואתה חושב שזה כבר בריא. ובאמת לציבור אין מידע כדי לדעת מה בריא ומה לא, אין שום הגדרה, ואנחנו בטוח אוכלים אוכל שאנחנו חושבים שהוא לגמרי בסדר ואנחנו לא יודעים שהוא בעייתי מאוד. אפילו אין סימון כמו שצריך של כמות הסוכר. באמת, מאוד מאוד קשה לחשב ולהבין מה בריא ומה לא. כששמעתי אותה אמרתי לעצמי: כנראה באמת יש פה משהו אמיתי. אני עוסקת בנושא הזה הרבה זמן. הובלתי מהלך של אוכל בריא בגני-הילדים – מה שדיברת עליו, חבר הכנסת חאג' יחיא, על המהלך של האוכל הבריא בגני-הילדים – גם כשהייתי בעיריית ירושלים, וגם בשבוע שעבר החוק עבר בקריאה שנייה ושלישית. זה אומר שמהשנה הבאה, מספטמבר הקרוב, כל הצהרונים יהיו מפוקחים על-ידי משרד הבריאות כדי לוודא את טיב המזון. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> העליתי נקודה, שמייצרים אותו רחוק. הדוגמה שהבאתי, שמייצרים – – – <רחל עזריה (כולנו):> נכון, יש בעיה. הבעיה היא בעיית השינוע. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> המרחק הזה של השינוע, וגם – – – <רחל עזריה (כולנו):> נכון. הבעיה זה בעיית השינוע, שזה – – – <נורית קורן (הליכוד):> צריך לפתור את הסיפור בצורה אחרת. <רחל עזריה (כולנו):> זה השלב הבא. אני מסכימה לגמרי, זה השלב הבא. צריך לעבור להרבה יותר מטבחים מקומיים. אבל עדיין, זה חלק מאיזשהו מהלך. מה שמעניין זה שכשהתחילה הוועדה לעבוד, יצרני המזון התנגדו מאוד מאוד. ואז הם עשו סקרים וגילו שהציבור אתנו, שהציבור בעד התהליך הזה, ועכשיו פתאום אנחנו רואים shift – הם עדיין מנהלים מאבק, אבל אני חושבת שהסיטואציה השתנתה. אני חושבת שהיום ההורים מתחילים להרגיש ולראות כמה עולה לנו זה שהאוכל בעצם הוא לא בריא. בשנים האחרונות בישראל יש עלייה דרמטית בשיעור התחלואה בסוכרת, בעיקר בקרב השכבות החלשות. אנחנו מוציאים, כמדינה, 6 מיליארד שקלים על הטיפולים בהשמנת יתר ו-9 מיליארד שקלים על מחלות כרוניות שקשורות להשמנת יתר; 23% מהתמותה בישראל היא תוצאה של תזונה לקויה והשמנה, ואנחנו נמצאים במקום הראשון – המבאס – בין מדינות ה-OECD בצריכת סוכר. אנחנו מובילים במספר מקרי המוות כתוצאה מסוכרת. זאת אומרת, יש פה אירוע גדול לאומי, שסוף-סוף אנחנו עכשיו מתחילים לטפל בו כמו שצריך, ולפחות אנחנו רואים שהציבור אתנו. אני גם רוצה לומר משהו כאימא; אני מרגישה שזה אתגר שאנחנו כהורים צריכים להתמודד אתו וההורים שלנו לא היו צריכים להתמודד אתו. אז הם היו צריכים לדאוג שנאכל כדי שנגדל; כיום אנחנו בעיקר צריכים למנוע מהילדים שלנו לאכול מאכלים לא בריאים. זאת אומרת, זה האתגר הגדול שנמצא מולנו. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> השמנת יתר. <רחל עזריה (כולנו):> השמנת יתר זה חלק מזה. אנחנו כן רואים גם את המהלך במשרד החינוך, שבעצם אוסרים נתינת ממתקים, ובגנים ובבתי-הספר זה מתחיל להיאכף. אני חושבת שיש פה מהלך חשוב מאוד, שהוא בטוח יקרה בצורה פחות חריפה ממה שהיינו רוצים וממה שצריך. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לסכם, בבקשה. <רחל עזריה (כולנו):> אבל זה מהלך חשוב. אבל אני חושבת שאנחנו צריכים גם לחשוב כל הזמן מה יהיה המהלך הבא. זה לא מספיק. מהלך ראשון, אבל אנחנו כמובן נתמוך בו, ואני מקווה שנצליח לעשות גם את המהלכים הבאים. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, גברתי. אנחנו ללא תשובת ממשלה, ולכן אנחנו נעבור להצבעה. מה אתן מבקשות, המציעות? <רחל עזריה (כולנו):> עבודה, רווחה ובריאות, לא? <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> כן כן. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> השר מסכים לוועדת בריאות? אוקיי. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד ומי נגד העברת ההצעות לסדר-היום בנושא: תוכנית משרד הבריאות לסימון מוצרי מזון בריאים ולא בריאים, לוועדת הבריאות של הכנסת? נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שבעה בעד, ללא מתנגדים. אני קובע שההצעות לסדר-היום תעבורנה לוועדת הבריאות לדיון. <הצעות לסדר-היום> <הזנחתם של 180,000 קשישים סיעודיים בשל מחלוקת כספית בין הרשויות> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: הזנחתם של 180,000 קשישים סיעודיים בשל מחלוקת כספית בין הרשויות, מס' 5152, 5155, 5191 ו-5209. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת סבטלובה, בבקשה. אחריה – עבד אל חכים חאג' יחיא, אליעזר מוזס וטלי פלוסקוב. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, אני מודה לך, חברי הלא-רבים, חברי הכנסת, כבוד השר, אני רוצה לספר לכם את הסיפור העצוב מאוד, הסיפור המרגש של ליאוניד רבינוביץ, עולה חדש שנולד בחרקוב ועלה ארצה. הוא חולה, הוא נכה, הוא סיעודי, הוא מרותק למיטתו. בצעירותו הוא גם סבל ממחלות שונות. הוא מטופל על-ידי גורמים, ידוע, מצבו מאוד מאוד קשה. קרן אור היחידה כמעט בחייו היא אותו הביקור של העובד הסוציאלי שבא לביתו – אומנם לדקות ספורות, ואני תכף אספר למה – ומדבר אתו בשפתו, שהיא רוסית – וגם יידיש – ויודע לענות על שאלות רבות שקשורות לטיפול, להמשך החיים. רק לאחרונה ציינו את יום האנשים עם המוגבלויות, וכולנו התחייבנו שאנחנו גם נגרום להם להרגיש חלק פעיל מהחברה שלנו וגם נירתם כולנו כדי שהם ירגישו שווים בכל דבר ועניין. אבל מה שקורה עכשיו – בשל המחלוקת על חלוקה תקציבית שניטשה בין משרד הרווחה לרשויות המקומיות, מוצאים את עצמם עכשיו כ-180,000 קשישים סיעודיים ללא שירותי ביקורים של אותם עובדים סוציאליים. החל בחודש ינואר 2017 יופסקו לאלתר ביקורי העו"סים אצל הקשישים הסיעודיים, עד להודעה חדשה. כבר לפני חמש שנים משרד הרווחה חנק את התקצוב של ביקורי העובדים הסוציאליים והחליט שכל עובד סוציאלי יקציב רק 45 דקות לכל ביקור, וזה כולל זמן נסיעות. אנחנו מדברים על עובדים סוציאליים שהם גם באים מערים אחרות. כמובן שמדובר במצב אבסורדי, שמשאיר דקות ספורות, בודדות, להתעדכן במצבם של כל קשיש וקשישה. מרכז השלטון המקומי התריע במשך שנים שכספים שמגיעים לו על-פי חוק הסיעוד לא מועברים, אך משרד הרווחה התעלם מהדרישה. בלית ברירה, מימנו הרשויות המקומיות את ביקורי העובדים הסוציאליים מכספן. אך כעת, לאחר חמש שנים הברז נסגר, והרשויות דורשות ממשרד הרווחה את התקציב שמגיע להן על-פי חוק כדי להמשיך ולהעניק שירותים בסיסיים לאותם קשישים. גם האופציה הזאת בעצם מוסרת מהשולחן. מדובר בהתעלמות ונטישה של אחת האוכלוסיות המוחלשות ביותר בחברה שלנו – קשישים סיעודיים. אל תשכחני לעת זיקנה, ככה אנחנו אומרים וחוזרים כאשר אנחנו מדברים על אוכלוסיית הגיל השלישי, במיוחד על קשישים סיעודיים. בעבורם ביקורי העובדים הסוציאליים הם עוגן לקבלת טיפול נאות ושמירה על איכות החיים שלהם, שתהיה סבירה. העובדים הסוציאליים בישראל – אנחנו יודעים, וזו לא פעם ראשונה שאנחנו דנים בבית הזה במצבם העגום – קורסים תחת העומס, והמצב הגיע לידי כך שלכל עובד סוציאלי יש 300–600 קשישים שנמצאים בטיפולו – מספר לא סביר בעליל. כאילו כדי להוסיף חטא על פשע, לא רק שהעובדים הסוציאליים צריכים להתמודד עם עומס כבד, אלא גם עם חוסר בתקצוב. מדינה שבה כל קשיש רביעי חי מתחת לקו העוני, ויותר ממחצית הקשישים הנתמכים אינם יכולים להרשות לעצמם את השירותים הרפואיים שהם זקוקים להם – היא מדינה במצב חירום. אני קוראת לכם להתגייס לעניין הזה, למנוע את הזנחת הקשישים הסיעודיים במדינת ישראל, לתרום לשיפור מעמדם וקרנם של העובדים הסוציאליים במדינתנו, ולא להשליך את האנשים המבוגרים – את הישראלים הקשישים, שכל כך זקוקים לעזרתנו – לעת זיקנה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, חברת הכנסת סבטלובה. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת – חברתי חברת הכנסת, העניין של הקשישים, מכמה כיוונים צריך להגיע אליו. אחד – שהוא סיעודי, אז צריך שמישהו יטפל בו. ומי שיטפל בו צריך להיות מפוקח, כי היו הרבה מקרים של מטפלים, שבאים מחו"ל אפילו – הם התעללו באותם קשישים ואותם אנשים מבוגרים. ראינו שמשפחות התקינו מצלמות נסתרות – עד שגילו את ההתעללות בקשישים האלה. אז הקשישים האלה סובלים ממצבם הבריאותי, סובלים מבדידות, סובלים מהתעללות, ונוסף על כך, העובדים הסוציאליים שצריכים לבקר, כדי לוודא קודם כול שהם מקבלים את מה שמגיע להם מבחינת הטיפול הסיעודי, היום גם זה יימנע מהם. המקרה כל כך חמור – כדי שאנחנו נטפל בו, ושהמדינה תדע שהאנשים האלה מגיע להם לקבל את הטיפול ואת הביקורים של העובדים הסוציאליים. אבל למה הם לא יבקרו? כי הרשויות המקומיות עד היום טיפלו, הן נתנו את השירות הזה. הנושא הוא נושא התקציב. ויש בזה כמה כיוונים: זה לא מתוקצב מספיק, ואם הוא מתוקצב יש את המחלה הזו של התקציבים, שזה המצ'ינג, ויש גם רשויות מקומיות שלא יכולות לשאת בנטל הזה של המצ'ינג. ויש עוד פן אחר: אפילו כדי להיכנס לרשימה, סיעודיים שמקבלים – של הביטוח הלאומי, שמתוקצבים – קשה מאוד. צריך להיות צמח כדי לקבל את השירות הזה. כיום מקשים עוד ועוד את הקריטריונים והתנאים כדי להיכנס לאותה רשימה. לכן, מי שמגיע למצב שהוא סיעודי עכשיו, הוא ממש צריך את זה בכל שעה ובכל דקה. הבדידות הזאת – צריך לתת להם, הם עדיין בחיים. צריך להבין שהם עדיין בחיים. הם לא נפטרו מהחיים, הם עדיין בחיים, וצריכים להתייחס אליהם כאנשים עם הזכויות ועם הרגשות שלהם – גם ברגשות שלהם צריך להתחשב. ואני פונה לא רק לממשלה, אלא אני פונה גם למשפחות; כי הם אלה, פשוט הם אלה שגידלו אותנו, אלה שהשקיעו בנו, אלה שתרמו לנו עד שהגענו למצב שאנחנו לא צריכים את העזרה שלהם, אבל הם עכשיו צריכים את העזרה שלנו. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> מי שלא זוכר את העבר אין לו גם עתיד. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בדיוק. אז הם צריכים לקבל גם מהמשפחה. אפילו אם המדינה זנחה אותם, אם המדינה כשלה בטיפול בהם, יש להם משפחות, יש להם בנים, יש להם בנות, הם צריכים לעמוד על המשמר והם צריכים לטפל בהם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> נא לסיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> ואני אומר: אצלנו בדת האסלאם יש את הפסוק (אומר בערבית: הפסוק: "ואם יגיעו לזִקנה במחיצתךָ – שניהם יחדיו או רק אחד מהם – אל תגיד להם קצתִי בכם, ואל תגער בהם, ודבּר עִמם בכבוד".) ענדכ, זאת אומרת אצלך; אם הם יגיעו למצב של זיקנה – אצלך, ולא יהיו זרוקים במקום אחר. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מוזס – אינו נמצא; חברת הכנסת פלוסקוב – אינה נמצאת. אז אני מזמין את השר גלעד ארדן להשיב בשם שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אבל זה לא הצתות. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אתה רוצה, לא אענה. אין לי בעיה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> אבל זה לא הצתות – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, המוסד לביטוח לאומי אחראי על חוק הסיעוד ומתקצב אותו. משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מבצע את החוק בפועל, באמצעות הרשויות המקומיות, במסגרת הוועדות המקומיות לעניין חוק סיעוד. הוועדות המקומיות לעניין חוק סיעוד פועלות מתוקף חוק הביטוח הלאומי, ותפקידן מוגדר בחוק ובתקנות. סעיף 231 (ב) לחוק קובע כי "חברי הוועדה יהיו: אחות של שירותי הבריאות, עובד סוציאלי של שירותי הרווחה המקומיים ועובד המוסד לביטוח לאומי". סעיף 232 (ב) קובע כי "הוועדה המקומית המקצועית תקבע את שירותי הסיעוד שיש לספק למבוטח, וכאמור תקבע את נותן השירותים ותדאג לממן את אותם שירותים". בצו הביטוח הלאומי (ביטוח סיעוד) (ועדות מקומיות מקצועיות), התשמ"ח–1988, נקבע בסעיף 2(ד) כי "נציג הלשכה לשירותים חברתיים ירכז את עבודת הוועדה בכל הנושאים שבתחום טיפולה, ויפקח מטעמה על מתן שירותי הסיעוד". בתקנות אלה לא נקבע כיצד יבוצע הפיקוח, ואפשר לבנות שיטות שונות לקיום הפיקוח. לאורך השנים ההסכמה הייתה שהפיקוח יעשה באמצעות קיום ביקורי בית על-ידי עובדי הרשויות המקומיות, או של שירותי הבריאות במימון המוסד לביטוח לאומי. המוסד לביטוח לאומי שילם באמצעות משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים לרשויות המקומיות את העלות המלאה של ביקורי הבקרה שבוצעו בשנת 2009, והרשויות המקומיות קבלו על מחסור בכוח-אדם. לכן הוחלט במשותף עם משרד העבודה והרווחה לערוך בדיקה על-ידי חברת "היעל" ולערוך מדידה חדשה. בשנת 2010 נערכה המדידה החדשה, שלקחה בחשבון את היקפי העבודה על כל מרכיביהם, וכן את ההתייעלות שחלה בינתיים בעבודת העובדים הסוציאליים בנושא, בעקבות ועדה משותפת אשר קבעה זכאות לאזרחים ותיקים במסלול ירוק ללא צורך בהתערבות העובדים הסוציאליים. בימים אלו מתקיימים דיונים בין מנכ"ל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ואנשיו לבין מנכ"ל הביטוח הלאומי ואנשיו במטרה לפתור נושא זה. אם לא יימצא פתרון במסגרת הרשויות המקומיות, יומלץ על-ידי המוסד לביטוח לאומי לצאת למכרז לבחירת חברה ייעודית לנושא, שתערוך את ביקורי הבקרה. כל אלה הם תהליכים שדורשים זמן ועשויים להסתיים עד 31 בדצמבר 2017. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> זהו? מה מבקשים המציעים מהשר? <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> האמת, נזכרתי ששכחתי לעדכן את הכנסת בפעם הקודמת שעניתי, שעלו טענות בתקשורת הישראלית המדויקת, שרשות הכבאות וההצלה לא מנצלת – אגב בקרה פשוט נזכרתי, זה קשור לנושא – לא מנצלת את תקציבה, ונותר לה תקציב בשנים האחרונות. אז מדובר בטעות קשה. הניצול של רשות הכבאות ב-2014 ו-2015, וזה יהיה כך גם ב-2016 – תשאל אותי איך, אבל הוא מעל 100% – הוא 100.4%. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> כי היא מוציאה – הייתה שנה שהיא הוציאה יותר – איכשהו הצליחו להוציא, להתחייב על יותר ממה שתוקצב לה. לצערי, כנראה שבאוצר, באתרים שלו באינטרנט, לא יודעים להציג נכון את הדברים, או שמציגים את זה בצורה של רישום חשבונאי, מה יצא מזומן, ולא מה נוצל בצורה של התחייבויות, שחלק מהן יורד בשנים הבאות. אז זה יצר רושם מוטעה כלפי הנושא – ניצלה את כל תקציבה וחסר לה עוד הרבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יפה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> מה? <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> מה אחוז הגידול בתקציב שלה בשנים האחרונות? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רגע, לא, לא, זה לא הדיון עכשיו על – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> שעת שאלות הייתה לי שבוע שעבר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> רק מה אתם מבקשים מהשר בעצם? במליאה? הוא ממליץ במליאה. מה אתה מציע? מה אתם מציעים? <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> להעביר לרווחה. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, הם לא מבקשים מליאה, הם מבקשים רווחה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> לא, אם הם לא מבקשים ועדה, אז הבקשה בהצעה לסדר-היום היא מליאה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא, אבל הם מבקשים ועדה. <קריאה:> הם לא מבקשים ועדה. לא יכולים. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> הנה. למה הם לא מבקשים? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> למה הם לא יכולים? <קריאה:> התקנון קובע – – – לכלול את זה בסדר-היום – – – <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> בסדר. אז אציע לכם להזיז את זה מהמליאה לוועדה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ועדת – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> רווחה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> עבודה ורווחה. <השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:> רווחה, עבודה ורווחה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני השר, על הרצון הטוב. אנחנו עכשיו מצביעים – מי בעד ומי נגד העברת ההצעות לסדר-היום בנושא הזנחתם של 180,000 קשישים סיעודיים בשל מחלוקות כספיות בין הרשויות, לדיון בוועדת העבודה והרווחה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חמישה בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי ההצעות לסדר-היום עוברות לוועדת העבודה והרווחה. <הצעה לסדר-היום> <מזימת החברה לפיתוח הרובע להפוך את בית-הכנסת "תפארת ישראל" לאתר תיירות לאומי> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום מס' 5178 של חבר הכנסת יואב בן צור בנושא: מזימת החברה לפיתוח הרובע להפוך את בית-הכנסת "תפארת ישראל" לאתר תיירות לאומי. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך, אדוני. <יואב בן צור (ש"ס):> תודה. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ישיב השר גלנט. <יואב בן צור (ש"ס):> מכובדי השר, כבוד היושב-ראש, מכובדי סגן השר, חברי חברי הכנסת, כמה אירוני שדווקא ביום זה, שבו הייתה אמורה להתקיים הצבעה על חוק ההסדרה, אני נאלץ לדבר על ההצעה בעניין בית-הכנסת העתיק "תפארת ישראל" ברובע היהודי. החברה לפיתוח הרובע הוציאה קול קורא שלפיו בית-הכנסת העתיק "תפארת ישראל" ברובע היהודי יהפוך למרכז תיירות לאומי-ציוני, שיהווה מוקד משיכה לתיירים מכל העולם. לוקחים בית-כנסת שנבנה בשנות ה-60 של המאה ה-19 על-ידי חסידי רבי ישראל פרידמן מרוז'ין ובנו רבי אברהם יעקב מסדיגורא, ונקרא "תפארת ישראל" על שם רבי ישראל, שקנה את המגרש שעליו נבנה בית-הכנסת, והופכים אותו למרכז תיירות ציוני-לאומי שיהווה מוקד משיכה לתיירים מכל העולם. במילים אחרות, מפקיעים באמצעות מכרז מחסידי רוז'ין את רכושם הפרטי, מסבים את ייעודו של הנכס בניגוד לדעתו והשקפתו של רוכש הנכס לטובת מיזם תיירותי לאומי, תוך חילול מחפיר של קדושת המקום. ואני שואל: מה נשתנה דין עמונה מדין בית-הכנסת "תפארת ישראל"? למה בעמונה כולם מבינים שללא חוק ההסדרה לא ניתן לפגוע בקניינם של הפלסטינים גם כשמדובר בהתיישבות יהודית של משפחות שחיות במקום במשך עשרות שנים, אבל כשמדובר בבית-הכנסת לא צריך שום חוק? הכול הפקר. כל הרוצה ליטול – יבוא וייטול. מפרסמים מכרז וזהו. הכול כשר. ניתן להפקיע; ניתן לשנות ייעוד; ניתן להפוך צביון של מקום מייעודו המקורי. אז נכון, מדינת ישראל, באמצעות החברה לפיתוח הרובע, מימנה את שחזור בית-הכנסת. אז מה? האם זה מכשיר את הפקעת הבעלות? האם מישהו מאתנו יעלה על הדעת להיכנס לבית בחיפה שנשרף כליל ונבנה מחדש במימון המדינה רק בגלל שהמדינה שחזרה את הנכס? איפה אנחנו נמצאים? אין זכות קניין? אין בעלות? אני באמת לא מבין מה קורה פה. בית-כנסת עתיק, יהודי, מעמדו פחות משל קרקע פלסטינית ביישובי איו"ש? אין לי ספק שביושרו של שר השיכון, ידידי הטוב, הוא ייתן לנו תשובות נאותות למה שאנחנו מדברים. ואני כבר לא מדבר על הפגיעה החמורה בקדושת בית-הכנסת, שבמחי מכרז הופכים אותו לאתר תיירות, עם כל הזילות המשתמעת מכך. זה, לצערי, פחות מעניין את אותם בעלי אינטרסים. אני מדבר על חוק, על מינהל תקין, על זכויות יסוד, שעד כמה שידוע לי תקפות גם בבתי-כנסת. האם נפרצו כל הגבולות? אבל, ברשותכם, אני רוצה לציין דבר מדהים: החברה לפיתוח הרובע לא הסתפקה בגזלה ובפגיעה בזכויות קנייניות, אלא גם בחרה לסלף את העובדות, כדי כביכול להכשיר את הגזלה. ואני מקריא מהקול הקורא: אמות המידה לבחינת ההצעות יהיו כדלקמן: הפעלת בית-כנסת פעיל במתכונת דתית ציונית וממלכתית, בנוסח שנהג בעבר בבית-הכנסת. לא פחות. שימו לב: מתכונת ציונית דתית, בנוסח שנהג בעבר בבית-הכנסת. הם החליטו מה היה הנוסח של בית רוז'ין, או יותר נכון: התאימו את הנוסח של בית רוז'ין לנוסח שיתאים לאינטרסים שלהם, ועתה הם מבקשים להמשיך את הנוסח שהם החליטו שנהג כבר בעבר. כנראה אין גבול לחוצפה. אני קורא מכאן להעביר את העניין בדחיפות לדיון בוועדת הפנים. אני חושב שיש גבולות, גם כשמדובר במאבקי שליטה. ובואו פה נאמר את האמת: מדובר במאבק שליטה של קבוצה שלא מוכנה להכיר בזכותם של מי שנמנים עם הציבור החרדי, גם כאשר מדובר בזכויות יסוד בסיסיות. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש את אישורך לקיים בעניין דיון ענייני ומעמיק בוועדת הפנים. במקביל, אני קורא לעצור את המכרז של החברה לפיתוח הרובע עד להחלטת הוועדה בעניין. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. ישיב שר הבינוי והשיכון יואב גלנט. בבקשה. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ההצעה לסדר-היום של ידידי חבר הכנסת יואב בן צור עוסקת ברובע היהודי, שהוא אתר תיירות לאומי וציוני. ככזה, פעילים בו מגוון בתי-כנסת ומוסדות דת וחינוך, המבטאים את מגוון האוכלוסיות בחברה היהודית. החברה הממשלתית לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי רואה שליחות לאומית בשמירה על צביונו של הרובע היהודי כמרחב פתוח המזמין מבקרים מהארץ ומהעולם לטייל בו וללמוד – באמצעות זה – על מורשתנו וערכינו ההיסטוריים, היהודיים והלאומיים. החברה הונחתה על-ידי לקדם ולממש את החלטת הממשלה 1629 – לשחזר ולבנות את בית-הכנסת "תפארת ישראל" ברובע היהודי, כאשר מוסכם וברור כי בית-הכנסת "תפארת ישראל", שהוא אתר קדוש, עתיד לשמש גם לאחר בנייתו מחדש כבית-כנסת ובית-מדרש פעיל, תוך הקפדה ושמירה על צביונו הדתי ועל קדושת המקום ומורשתו. עוד אציין כי מתוך כבוד למורשת החסידית נקבעה דרישה שנוסח התפילה בבית-הכנסת בעתיד יהיה אותו הנוסח שהיה נוהג בו בעבר. דירקטוריון החברה פעל לפרסום קול קורא לצורך התקשרות עם גוף הפועל ללא כוונות רווח, אשר יתבקש לתרום ממקורותיו את הכספים שיידרשו להשלמת מימון הפרויקט ולהפעלתו, כאשר המימון התקציבי בהחלטת הממשלה עומד על כמחצית הסכום הדרוש לכך בלבד. ממועד הפרסום ועד למועד הגשת ההצעות ניתנו למציעים הפוטנציאליים למעלה מחודשיים ימים, ונודע לי כי רבות דובר בו. פרויקט לאומי זה הוא אכן בעל חשיבות מן המעלה הראשונה, באשר הוא עתיד לשדרג את הרובע היהודי בכללותו כאתר תיירותי והיסטורי. העקרונות שנקבעו על-ידי החברה כוללים התייחסות מפורשת לעברו המפואר של בית-הכנסת, שהוקם על-פי חזונו של רבי ישראל מרוז'ין, ונחרב על-ידי הלגיון הירדני במלחמת העצמאות, לאחר שלוחמים רבים ואנשי הרובע, רבים ממגיניו, נפלו על הגנתו. בסיורים באתר יקבלו המבקרים מידע על אודות פועלם של צאצאי החסידות, על סיפור בנייתו של בית-הכנסת, השתלבות הקהילה החסידית בחזון שיבת ציון, הקרבות הקשים שהתחוללו סביב בית-הכנסת במלחמת העצמאות, נפילת הרובע בידי הלגיון וחורבן בתי-הכנסת – בין היתר, "החורבה" ו"תפארת ישראל" – וכמובן שחרור ואיחוד ירושלים במלחמת ששת הימים על-ידי צבא ההגנה לישראל. לפיכך, ברור כי נוסף על ליבת הפעילות כבית-כנסת וכבית-מדרש שיהיה פתוח ומסביר פנים לכל מתפלל יהודי, יהווה האתר מוקד משיכה עולמי, המשלב ערכים של יהדות, לאומיות, ציונות והיסטוריה אשר תשקף את עברו המפואר. בין היתר, תחויב העמותה שתיבחר בהפעלת תוכניות ערכיות שיופנו לחיילי צה"ל ולתלמידים. מבחינתי, זוהי חובה חינוכית וערכית מן המעלה הראשונה. על אף האמור לעיל, הרי שעם היוודע לי דבר מורכבות הנושא, לנוכח פנייתך ופנייתם של חברים אחרים מקרב חברי החרדים בכנסת, הפניתי לכך את תשומת לבו של דירקטוריון החברה, והוא התכנס אתמול והחליט כי לנוכח הדיון הציבורי המתפתח, קידום הנושא יושהה, במטרה להגיע לשיח ולהידברות, ואני בוודאי תומך בכך. זה נעשה. קיבלתי כבר הזמנות מחברי כנסת אחדים ומרבנים. אין לי כוונה לפעול בהקשר הזה בכוח. תודה רבה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. מה אתה מציע? מה – – – <יואב בן צור (ש"ס):> מה אתה מציע – – – <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא כנראה מחכה לשמוע ממך. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> – – – <יואב בן צור (ש"ס):> – – – לדיון בוועדת הפנים, השר מקבל? <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> ועדת? <יואב בן צור (ש"ס):> הפנים. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> ועדת הפנים. <משולם נהרי (ש"ס):> מה השאלה? <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> יש אלטרנטיבות? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אתה קובע בסוף. <משולם נהרי (ש"ס):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הוא יכול לבקש. אתה קובע. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> הוא – – – <יואב בן צור (ש"ס):> דיון בוועדת הפנים. <קריאה:> – – – <יואב בן צור (ש"ס):> – – – אני מקבל הידברות עם השר. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> בוא, בוא – – – בוא נעשה הידברות – – <יואב בן צור (ש"ס):> מצוין. ואז – – – <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> – – ונראה איך מוצאים את הפתרון. אחרת – – – <יואב בן צור (ש"ס):> מקבל. מקבל – – – <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אחרת נוציא את זה לידיים פחות נוחות. <יואב בן צור (ש"ס):> בסדר – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז אנחנו בעצם נסתפק בדבריו. נסתפק בתשובת השר. <יואב בן צור (ש"ס):> בסדר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי. אז אין הצבעה על זה. <הצעה לסדר-היום> <הרחבת שטחי שיפוט ליישובים ערביים> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הצעה לסדר-היום מס' 5197: הרחבת שטחי שיפוט ליישובים ערביים, של חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה, אדוני, יש לך עד עשר דקות. ישיב סגן השר נהרי. <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, סגן השר, אין ספק שזאת לא הפעם הראשונה שאנחנו מעלים את נושא שטחי השיפוט של היישובים הערביים. אנחנו מעלים אותו מדי פעם, כי אם רוצים לפתור את מצוקת הדיור בחברה הערבית וביישובים הערביים, הדבר צריך להיות משולב בין רשות מקרקעי ישראל ושיווק מגרשים לבנייה, משרד השיכון ושיווק תוכניות לזוגות הצעירים; אבל גם עניין הרחבת שטחי השיפוט והרחבת גבולות המתאר של היישובים הערביים. אדוני היושב-ראש, שטחי השיפוט של כל היישובים הערביים – השיעור שלהם מכל אדמות המדינה מגיע, אולי, ל-2.5%. שטחי השיפוט של היישובים הערביים הלכו והצטמצמו מאז קום המדינה. במקביל הצפיפות עולה, מספר התושבים עולה, הצרכים שלהם עולים, אבל השטח נשאר כמו שהוא – או מורחב בשיעור נמוך מאוד, ואי-אפשר להשוות אותו לגידול במספר התושבים באוכלוסייה. לאחרונה הוקם "צוות 120 הימים" והוכרז – אחת המסקנות שם הייתה להקים, למשל, ועדות גדולות שהן קבועות, כדי שהוועדות האלה יזרזו אישור בקשות יישובים ערביים להרחיב את שטחי השיפוט שלהם. בשנתיים האחרונות, מאז 2014, לפי הנתונים שאני קראתי מכמה מרכזים שמתעניינים בענייני החברה הערבית, כ-40 רשויות ערביות הגישו בקשות להרחבת שטח השיפוט שלהן, ועד היום לחלק גדול מהן אין תשובה. הכוונה היא שאושר להן חלק, אבל הרוב עדיין לא אושר. זה נתון. אני אביא דוגמה שחייתי וחוויתי אותה עד כמה הביורוקרטיה מסורבלת עד שמאשרים שטח שיפוט של כפר ערבי או עיר ערבית. למשל, סח'נין. אני הייתי חבר עירייה ב-2004-2003. ב-2003 הגישה עיריית סח'נין בקשה להרחבת שטח השיפוט שלה; ב-2004 הוקמה ועדת חקירה, ועדת ביגר. מ-2004 עד שהגישה הוועדה את המלצותיה, ב-2005 או ב-2006, ועיריית סח'נין לא קיבלה אותן, ועד שאושרה ההרחבה – היה זה ב-2016, כאשר שר הפנים הוא אריה דרעי. אתם יודעים כמה שרי פנים היו מ-2004 – והעניין מתגלגל – שעשו עוד ועדת חקירה ועוד דיונים ועוד משא-ומתן? עשרה שרי פנים. אני ספרתי אותם ועשיתי שיעורי בית וחזרתי לשמות: היה אברהם פורז, אחר כך אופיר פינס, אחר כך אריאל שרון, רוני בר-און, מאיר שטרית, אלי ישי, גדעון סער, גלעד ארדן, סילבן שלום, ואריה דרעי העשירי. עד שאושרה בקשת סח'נין להרחבת שטח השיפוט שלה. לאחרונה הכריז משרד הפנים שהוא מקים ועדות חקירה או ועדות גבולות גיאוגרפיים, שידונו בכל הבקשות להרחבת שטחי השיפוט. גם משרד הפנים הכריז שעד סוף שנת 2016 הם יספיקו להקים שש או שבע ועדות – אני לא יודע את המספר המדויק – לפי פיזור גיאוגרפי. עד עכשיו ידוע שהוקמה ועדה באזור חיפה, אבל עדיין לא שמענו שהשאר הוקמו. אני מקווה לשמוע בשורה מסגן השר. אדוני היושב-ראש, האוכלוסייה הערבית היא כ-20% מכלל האוכלוסייה ואף יותר. כפי שאמרתי, היא גדלה מאז קום המדינה פי-11. אבל שטחי השיפוט של היישובים הערביים לא הורחבו בהתאם. אחת הוועדות החשובות שנדרשה לעניין מצוקת הדיור והאדמות הייתה ועדת אור. היא הצביעה על הצפיפות ועל המצוקה והמליצה לממשלה להאיץ את הרחבת שטח שיפוטם של היישובים הערביים כדי לפתור את בעיות הצפיפות והדיור. אני מסייר ברשויות הערביות, ואני יודע שהרבה מהן – כפי שהזכרתי, 40; אולי פחות ואולי יותר, לא יודע בדיוק, אבל לפחות מהנתונים של מרכז התכנון האלטרנטיבי שפועל רבות בחברה הערבית – על-ידיהן הוגשו כ-28. אבל יש רשויות שבאופן עצמאי מגישות, עוד 20 או 15, אז המספר הוא כ-40. מספר הבקשות שאושרו – קטן מאוד. אני פונה מפה למשרד הפנים ואומר: הרחבת שטח שיפוט, זה אומר שהרשות יכולה להוסיף לתוכנית המתאר שלה עוד מאות, אלפי דונמים – לא יודע כמה. אבל אלה חשובים מאוד כדי לפתור את בעייתם של הזוגות הצעירים, כדי לתת לאנשים אדמה לבנות עליה. משום שכאשר אין מספיק אדמות שהן בתחום תוכנית המתאר לבנות עליהן, וכאשר אין תוכניות לבנות לזוגות צעירים, כאשר אין שיווק של מגרשים, אז איפה יבנו אנשים? אנשים יגידו בסוף, אני רוצה לבנות בלי היתר ומחוץ לקו המתאר. אנשים רוצים לבנות, ובאופן מורשה, חוקי ולגיטימי – אבל תנו להם לעשות את זה. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. ישיב סגן השר משולם נהרי. בבקשה, אדוני. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אדוני היושב בראש, חברי חברי הכנסת, מזל שיש שניים אז אני יכול להגיד "חברי הכנסת". <קריאה:> שלושה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> גם אני. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> הוא יושב-ראש, כבר הזכרתי. חבר הכנסת מסעוד, שמת לב שרוח חדשה נושבת במשרד הפנים. הזכרת תקופה ארוכה שהיו בה כמה שרים, אבל אני מכיר שר אחד גם בעבר וגם בהווה – במשרד הפנים. השינויים והתהליכים שקורים במשרד הפנים – אני יכול להגיד לך שזה מביא בשורה. אכפת לו, והוא עושה הכול כדי שהדברים יזוזו ולא יימשכו לאורך זמן ויתמוססו בוועדות כאלה או אחרות. אבל מאחר שמה שאני הולך להגיד זאת משנה סדורה, ואלה הדברים – הייתי אומר, זאת לא תשובה, אלא נייר עבודה. זה מה שקורה באמת – אני מכיר את זה מקרוב. אנחנו יושבים על הנושאים הללו כל שני וחמישי, ומנסים לקדם. שר הפנים החליט לאחרונה לאמץ את הקמתן של ועדות חקירה גיאוגרפיות לשינוי גבולות, חלוקת הכנסות, שינוי מעמד מוניציפלי ואיחוד רשויות. במסגרת מהלך זה יוקמו כשש ועדות חקירה גיאוגרפיות קבועות; אחר כך אני אסביר מה ההבדל בין הקודמות לבין אלה ואיזה מעמד יש לקבועות. הוועדות תבחנה את כלל הבקשות בראייה מרחבית, ותחלפנה את הוועדות הפרטניות שהוקמו לכל בקשה בנפרד. הוועדה הראשונה שהוקמה, כפי שהזכרת כבר, היא ועדה גיאוגרפית חיפה, שבראשה עומד עמרם קלעג'י. הוא היה מנכ"ל משרד הפנים, בקי בכל התהליכים וגם יודע לזרז. כלל הוועדות צפויות לקום עד תחילת שנת 2017, והקמתן מתבצעת בימים אלו. הייחודיות של ועדות חקירה אלו היא שהן לא תעסוקנה רק בבקשות לשינוי גבולות ולחלוקת הכנסות, אלא שמשרד הפנים אף ייזום שינויים על מנת לחזק את עצמאותן הכלכלית של הרשויות המקומיות בישראל. הוועדה הגיאוגרפית חיפה, שהחלה את עבודתה זה כבר, קיבלה את המנדט לעסוק ב-13 נושאים, שמונה מתוכם עוסקים בבקשות של רשויות מקומיות מהמגזר הערבי, והם: א. בחינת חלוקת הכנסות מבתי-הזיקוק לנפט – המועצות המקומיות דאלית-אלכרמל ועוספיא שותפות במנדט הוועדה, יחד עם 12 רשויות מקומיות נוספות; ב. בחינת חלוקת הכנסות מאזור תעשייה עתידי – דאלית-אלכרמל ועוספיא שייכות גם למנדט הבוחן חלוקת הכנסות מאזור תעשייה עתידי במתחם המשותף לנשר, חיפה וזבולון; ג. בחינת שינוי גבולות בין המועצה המקומית דאלית-אלכרמל לשטח חסר מעמד מוניציפלי; ד. בחינת שינוי גבולות בין המועצה המקומית עוספיא לשטח חסר מעמד מוניציפלי; ה. בחינת שינוי גבולות בין המועצה המקומית ג'סר-א-זרקא למועצה האזורית חוף הכרמל; ו. בחינת שינוי גבולות בין המועצה המקומית בסמ"ה – ראשי התיבות ברטעה, עין-א-סהלה ומועאוויה; אני מקווה שאני אמרתי נכון, ביטאתי נכון – למועצה האזורית מנשה, מועצה מקומית ערערה, מועצה מקומית חריש ושטח חסר מעמד מוניציפלי; ז. שינוי גבולות בין המועצה המקומית כפר-קרע למועצה האזורית מנשה ושטח חסר מעמד מוניציפלי; ח. שינוי גבולות בין המועצה המקומית ערערה למועצה המקומית כפר-קרע, המועצה המקומית מנשה ושטח חסר מעמד מוניציפלי. לעניין בקשות לשינוי גבולות וחלוקת הכנסות ביישובים ערביים, כיום מטופלות 47 בקשות לשינוי גבולות, חלוקת הכנסות ושינוי מעמד מוניציפלי בכל הארץ. בקשות אלו נבחנות, וצפויות להיות משולבות במסגרת מנדט ועדות החקירה הגיאוגרפיות שתחלנה בעבודתן בחודשים הקרובים. ועדות החקירה הגיאוגרפיות צפויות להתכנס בכל שבוע – ועדת מרכז, ועדת גליל עליון ועמקים, ועדת גליל מערבי, ועדת שפלה, ירושלים, יהודה ושומרון וועדת הדרום. כל אחת מהן תכלול יושב-ראש וארבעה חברי ועדה. אגב, חברי הוועדה ייצגו גם את המגזר. לאור העובדה שהן קבועות – וזה מה שחשוב לדעת – עבודתן צפויה להיות יעילה יותר משל ועדות החקירה שפעלו עד היום. מדובר באנשים שיקבלו שכר – שכר מלא ושכר הגון – והתפקיד שלהם זה לשבת כל הזמן ולבדוק ולטפל ולדון במכלול הצרכים שיש באזור. יתרה מזו, משרד הפנים – כל נושא ששייך שם לאזור, הרבה מהדברים הוא יעביר לוועדות, ומכיוון שהוועדות הללו הן קבועות, הן עם שכר, הן יבואו לסייע מאוד למשרד הפנים. וגם, מה שדנו בו ועדות החקירה עד עתה – כל הנושאים האלה יועברו לוועדות הקבועות כדי שימשיכו את הדיון, כי זה לקח יותר מדי זמן. לפיכך, אנחנו מאמינים שלאחר כמה חודשי עבודה יוגשו המלצותיהן לשר הפנים לקבלת ההחלטה. בשלוש השנים האחרונות התקבלו 30 החלטות לשינוי גבולות שיפוט ולחלוקת הכנסות ברשויות מקומיות ערביות. הנושאים מטופלים בתשומת לב רבה, מתוך הבנה של הצרכים המגוונים של הרשויות המקומיות בחברה הערבית. אני מבקש להסתפק בזה, כי אנחנו עובדים ונמשיך לעבוד, והתוצאות – תראה אותן מהר. תודה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה. מה את המציע? <סגן שר הפנים משולם נהרי:> להסתפק. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> מסעוד? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> בסדר, התשובה היא עניינית. אבל מאחר שהעניין צריך להיות מטופל, כדאי לשמוע אותו בוועדת הפנים. <סגן שר הפנים משולם נהרי:> אין התנגדות. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אוקיי. אז אנחנו עכשיו נצביע אם להעביר את ההצעה לסדר-היום בנושא הרחבת שטחי שיפוט ליישובים ערביים לוועדת הפנים של הכנסת. ניתן לשר לחזור למקומו – לסגן השר. בבקשה, אני מפעיל את ההצבעה. מי בעד ומי נגד להעביר את הנושא לוועדה? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> ארבעה בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום תעבור לוועדת הפנים להמשך דיון. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, ביום שני, ה' בכסלו התשע"ז, 5 בדצמבר 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 17:16.>