דברי הכנסת

דברי הכנסת ו / מושב שלישי / ישיבות קע"ג–קע"ה / ה'–ז' בכסלו התשע"ז / 5–7 בדצמבר 2016 / 6 חוברת ו' ישיבה קע"ג הישיבה המאה-ושבעים-ושלוש של הכנסת העשרים יום שני, ה' בכסלו התשע"ז (5 בדצמבר 2016) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 6 1. אי-הסדרה בחוק ההסדרה: ממשלת ישראל מובילה להרס הדמוקרטיה, פוגעת במרקם החיים ומפקירה את ביטחון האזרחים; 6 2. הרחבת ההתנחלויות והמשך גזלת הקרקעות מהתושבים הפלסטינים; 6 3. חוק ההסדרה; 6 4. הרוח הנושבת מצד שרים בממשלה, אשר מתירה לערער את סמכות הצבא ומפקדיו ופוגעת בביטחון המדינה 6 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 6 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 11 הצעה לסדר 13 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 14 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 16 1. אי-הסדרה בחוק ההסדרה: ממשלת ישראל מובילה להרס הדמוקרטיה, פוגעת במרקם החיים ומפקירה את ביטחון האזרחים; 16 2. הרחבת ההתנחלויות והמשך גזלת הקרקעות מהתושבים הפלסטינים; 16 3. חוק ההסדרה; 16 4. הרוח הנושבת מצד שרים בממשלה, אשר מתירה לערער את סמכות הצבא ומפקדיו ופוגעת בביטחון המדינה 16 אילן גילאון (מרצ): 16 שרת המשפטים איילת שקד: 19 הצעה לסדר 20 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 20 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 25 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 26 1. אי-הסדרה בחוק ההסדרה: ממשלת ישראל מובילה להרס הדמוקרטיה, פוגעת במרקם החיים ומפקירה את ביטחון האזרחים; 26 2. הרחבת ההתנחלויות והמשך גזלת הקרקעות מהתושבים הפלסטינים; 26 3. חוק ההסדרה; 26 4. הרוח הנושבת מצד שרים בממשלה, אשר מתירה לערער את סמכות הצבא ומפקדיו ופוגעת בביטחון המדינה 26 עפר שלח (יש עתיד): 27 הצעה לסדר 29 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 29 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 34 1. אי-הסדרה בחוק ההסדרה: ממשלת ישראל מובילה להרס הדמוקרטיה, פוגעת במרקם החיים ומפקירה את ביטחון האזרחים; 34 2. הרחבת ההתנחלויות והמשך גזלת הקרקעות מהתושבים הפלסטינים; 34 3. חוק ההסדרה; 34 4. הרוח הנושבת מצד שרים בממשלה, אשר מתירה לערער את סמכות הצבא ומפקדיו ופוגעת בביטחון המדינה 34 ציפי לבני (המחנה הציוני): 40 הצעה לסדר 41 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 41 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 44 1. אי-הסדרה בחוק ההסדרה: ממשלת ישראל מובילה להרס הדמוקרטיה, פוגעת במרקם החיים ומפקירה את ביטחון האזרחים; 44 2. הרחבת ההתנחלויות והמשך גזלת הקרקעות מהתושבים הפלסטינים; 44 3. חוק ההסדרה; 44 4. הרוח הנושבת מצד שרים בממשלה, אשר מתירה לערער את סמכות הצבא ומפקדיו ופוגעת בביטחון המדינה 44 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 44 אלעזר שטרן (יש עתיד): 45 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 49 תמר זנדברג (מרצ): 52 יעקב מרגי (ש"ס): 56 שרת המשפטים איילת שקד: 58 הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 22), התשע"ז–2016 65 טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 66 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 68 הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון), התשע"ז–2016 68 שרת המשפטים איילת שקד: 69 דב חנין (הרשימה המשותפת): 69 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 71 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 72 יהודה גליק (הליכוד): 75 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 80 מיקי לוי (יש עתיד): 81 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 82 אכרם חסון (כולנו): 85 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 86 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 93 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 94 אורן אסף חזן (הליכוד): 97 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 101 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 108 השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 111 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 114 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 114 הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון), התשע"ו–2016 117 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 117 תמר זנדברג (מרצ): 118 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 118 יהודה גליק (הליכוד): 119 דב חנין (הרשימה המשותפת): 123 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 124 יוסי יונה (המחנה הציוני): 125 יעל גרמן (יש עתיד): 127 אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 129 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 131 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 133 מירב בן ארי (כולנו): 134 נחמן שי (המחנה הציוני): 138 איתן ברושי (המחנה הציוני): 140 אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 141 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 143 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 147 רויטל סויד (המחנה הציוני): 150 מאיר כהן (יש עתיד): 152 יואל חסון (המחנה הציוני): 153 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 158 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 161 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 163 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 163 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2016 163 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 164 עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 164 יוסי יונה (המחנה הציוני): 165 דב חנין (הרשימה המשותפת): 167 רויטל סויד (המחנה הציוני): 169 יואל חסון (המחנה הציוני): 173 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 175 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018), התשע"ז–2016 178 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 178 חיים ילין (יש עתיד): 179 הצעת חוק להסדרת התיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז–2016 182 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 183 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 203 שרת המשפטים איילת שקד: 205 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 214 הודעה אישית של חבר הכנסת זאב בנימין בגין 216 זאב בנימין בגין (הליכוד): 217 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 219 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 219 <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. אי-הסדרה בחוק ההסדרה: ממשלת ישראל מובילה להרס הדמוקרטיה, פוגעת במרקם החיים ומפקירה את ביטחון האזרחים;> <2. הרחבת ההתנחלויות והמשך גזלת הקרקעות מהתושבים הפלסטינים;> <3. חוק ההסדרה;> <4. הרוח הנושבת מצד שרים בממשלה, אשר מתירה לערער את סמכות הצבא ומפקדיו ופוגעת בביטחון המדינה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, היום ה' בכסלו תשע"ז, 5 בדצמבר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נתחיל בהצעות אי-אמון. הצעת סיעת המחנה הציוני: אי-הסדרה בחוק ההסדרה: ממשלת ישראל מובילה להרס הדמוקרטיה, פוגעת במרקם החיים ומפקירה את ביטחון האזרחים. ינמק את ההצעה חבר הכנסת עמר בר-לב. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני אלך לאט, אולי יבואו עוד. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אולי מישהו, כן. אומנם ברוך שפטרנו מן הפארסה הזאת כל שבוע, אבל עדיין. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> כן, זה חוויה לדבר מול כנסת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני אקשיב לך בקשב רב. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אפתח בציטוט ממגילת העצמאות: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, מין וגזע; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". השבוע, אדוני היושב-ראש, חזרתי לטקסט המכונן הזה בניסיון להיאחז בגדלותם של מייסדי האומה שלנו. המילים מעוררות ההשראה שבמגילה, מילים של תקווה, של אמונה ביכולתנו לחיות כאן חיים משותפים, חיים של צדק, ביטחון, שוויון ושגשוג, הולכות ונקברות תחת הררי הציניות הפוליטית. ההפחדות, החקיקה הלא-דמוקרטית ויצר החורבן של הממשלה קוברים את הציטוט הנפלא הזה ממגילת העצמאות. מאז נולדה ממשלת נתניהו הרביעית, יסודות הדמוקרטיה הישראלית נמצאים תחת מתקפה חסרת תקדים וחסרת מעצורים; הכול כשר, הכול מותר, ושיכרון הכוח מוציא אתכם, חברי הקואליציה – שלא יושבים כאן, אפילו לא יושבים כאן להקשיב – מוציא אתכם מדעתכם. אנחנו נמצאים בפתח של שבוע, אולי שבועיים, שלמרבה הצער ייזכרו כנראה כאחד מרגעי השפל של הדמוקרטיה הישראלית; רצף של חוקים חסרי אחריות מובאים לאישורו של הבית הזה, והנזק שהם עתידים לגרום הוא רב. לפני כמה שבועות כתבה שרת המשפטים שקד טקסט מקומם, מסוכן, על שבירת האיזון בין המדינה היהודית לדמוקרטית ועל חובתם של נבחרי הציבור להניח "מסילות אל המשילות", אבל מסילות שבעצם מובילות ממגילת העצמאות למקום אחר. על איזו מסילה בדיוק מנסה הממשלה הזאת להוביל אותנו? איזה נתיב מנסה ראש הממשלה לסרטט? עכשיו זה ברור: הבית היהודי, שראש הממשלה נגרר אחריו, הוא זה שמניח את פסי הרכבת – את אותן מסילות שיובילו בסופו של דבר את כולנו להתנגש בקיר הבטון הזה, אולי יותר נכון לומר: בקיר הברזל, שאנחנו נתנפץ עליו במקום האויבים שלנו. התנגשות מובילה להתנגשות עם ערכי הדמוקרטיה, המינהל התקין ושלטון החוק, ולהתנגשות עם הערכים היהודיים שהנחלנו לדמוקרטיות כולן, כדבריה של שרת המשפטים שקד, ולבסוף להתנגשות חזיתית גם עם הקהילה הבין-לאומית. הממשלה הנוראה הזאת מתעלמת מכל תמרורי האזהרה, והרכבת ממשיכה, ממשיכה לשעוט קדימה. השנה האחרונה – השנה וחצי האחרונה – של הכנסת הזאת מתאפיינת בכך שפרוסה אחרי פרוסה מהדמוקרטיה הישראלית נפרסת ונזרקת לפח, נזרקת מתחת לרגלי אותה רכבת. זה התחיל במתווה הגז, שלא הובא הנה, לכנסת, כי לא היה כאן בכנסת רוב לאישור מתווה הגז; חוק העמותות, שהפקיע – שבעצם מטרתו הייתה לסמן עמותות מסוימות – ואני, אגב, בעד שכל תרומה חיצונית תדוּוח, וכן הלאה, אבל כאן הייתה כוונה לתרומות מסוימות; המשיך בחוק ההשעיה, שבו חברי הכנסת מהקואליציה – מהקואליציה הריקה, הריקה מתוכן – בעצם נטלו מאזרחי מדינת ישראל – מהזכות של אזרחי מדינת ישראל, שהם יקבעו מי הם נציגיהם בכנסת, ולא חברי הכנסת. והנה השבוע – אולי שבועיים, אולי זה ייקח שבועיים – הולכים להישבר כל שיאי השפל: קודם כול, חוק ההסדרה, חוק רע מהרבה בחינות, חוק שפוגע באינטרסים המדיניים והביטחוניים שלנו, חוק שמבזה את בית-המשפט העליון וברור לכול שלא יעמוד בשום מבחן חוקתי, חוק שיגרור את מפקדי צה"ל לבית-המשפט בהאג. ואני אומר לכם, כמפקד צה"ל לשעבר, שעמד במצבים לא פשוטים – לא היינו מסוגלים לתפקד אילו ידענו שבעת מבחן מדינת ישראל, ממשלת ישראל, לא תעמוד מאחורינו, וחס וחלילה תשאיר אותנו פצועים בשטח. וזה מה שאתם עושים עכשיו לחיילי צה"ל, למפקדי צה"ל – משאירים אותם פצועים בשטח, ומחר בבוקר, אולי בעוד חודש, בעוד שנה, קצין צה"ל ייעצר בלונדון, וחודש אחרי זה, אולי שישה חודשים אחרי זה, ייעצר קצין אחר בדנמרק, ובחודש שלישי קצין שלישי או רביעי או חמישי ייעצר במקום אחר בעולם. אתם מפקירים את קציני צה"ל, אתם משאירים אותם פצועים בשטח. ולבסוף, החוק הזה מרמה ומשלה את תושבי עמונה עצמם. היו לכם שנתיים, שרת המשפטים שקד, היו לכם שנתיים לטפל, להביא פתרון כזה או אחר, אבל דחיתם את זה עד הרגע האחרון, עד לפני חודש. ובחודשיים האחרונים, בחודש האחרון, אתם מנסים למצוא כל מיני פתרונות, משלים אותם עד הרגע האחרון שעמונה לא תפונה. ואני אומר כאן: עמונה תפונה. היה לכם זמן, הייתה לכם הזדמנות לטפל בזה, לא טיפלתם, וגם ההצעה, עכשיו, שראש הממשלה מביא, לשמונה חודשים – יזוזו 300 מטרים ואולי מדי שלוש שנים זה יחודש – זה חיים? זה החיים שאתם מציעים לאותם מתנחלים? לבי-לבי להם, גם אם מבחינה פוליטית ואידיאולוגית אני לגמרי במקום אחר. ומה קורה בשטח? מה קורה בשבועיים האחרונים בשטח? ילדים מחלקים כרזות לחיילים להתנגד לפינוי עמונה. נערי גבעות נוהרים לעמונה ולסביבתה כדי להתכונן להתנגדות. הבית היהודי – כן, שרת המשפטים – הבית היהודי מעודד הפחדה: הולך להיות כאן משהו נורא ואיום. הדבר הנורא-ואיום שהולך להיות כאן זה פגיעה בדמוקרטיה הישראלית, שאזרחי ישראל – ילדים, אבל לא רק ילדים – עושים הכנות להתנגד, גם אם זו התנגדות פסיבית, במדינת ישראל, לשלטון החוק במדינת ישראל. ואני לא שמעתי – אני מצפה למנהיגים שלכם, למנהיגים שלכם מהקואליציה – לראש הממשלה, לשר נפתלי בנט – אני מצפה מהם שיגידו מעל כל במה שהם מתנגדים לכל סוג של התנגדות, כולל התנגדות פסיבית, לא רק התנגדות אלימה. אני מצפה מראשי הרבנים ביהודה ושומרון שיגידו – שיקראו לצעירים וליותר מבוגרים: תישארו בבית, יש חוק במדינת ישראל. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, ומה שהדמוקרטיה תקבע, זה מה שיהיה. ומה אתם עושים? אני חוזר לחיי היום-יום הקשים, אפשר לומר גם העלובים, בכנסת. מה קורה? אז אתם יוצרים ועדה מיוחדת חדשה שתדון בחוק הזה. ומה הסיבה שאתם יוצרים את הוועדה הזאת – רק לנטרל את חבר הכנסת בני בגין, זו הסיבה היחידה; ואני אומר לכם בתור חבר בוועדה הזאת, שישב בדיונים המהירים והקצרים שהיו, כשיושב-ראש הוועדה חבר הכנסת סלומינסקי לא נתן לנו הזדמנות לשמוע גורמים קיצוניים. אתם מביאים את זה, מנטרלים את חבר הכנסת בגין – מביאים את זה לוועדה מיוחדת, עוד התפתלות של הכנסת הזאת, עוד דרך לפגוע בדמוקרטיה, ובכך שוברים כל כלל וכל חוק וכל נוהג שקיים בבית הזה. לשיכרון הכוח שלכם אין שובע – השבוע תביאו בפנינו גם את חוק המואזין. ומה מטרתו של חוק המואזין? הרי ברור שאין בו שום צורך אמיתי. החקיקה הקיימת כבר יודעת לטפל במטרדי רעש, הבעיה היא באכיפה, והחוק הזה לא יפתור את האכיפה, אבל שיכרון הכוח – שיכרון הכוח מוציא אתכם, חברי הקואליציה, מאיזון. ואם אפשר להרגיז ולהקניט ולהפחיד, בשביל לזכות בעוד כמה נקודות בתוך המחנה הפוליטי שלכם, אתם עושים את זה בלי היסוס, העיקר לזרוע פחד ושנאה, לשבור את המרקם הכל-כך עדין בין אזרחי ישראל היהודים והמוסלמים. אני רוצה לשאול אתכם, חברי הכנסת מהליכוד – אתה, ידידי יושב-ראש הקואליציה, כמעט היחיד כאן – מי אמר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> זכיתי להרבה תפקידים בכנסת, יושב-ראש הקואליציה עוד לא הייתי אף פעם. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> יושב-ראש הכנסת, כן, יושב-ראש הכנסת. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> יש לאן לשאוף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> יש לאן לשאוף, כן. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> מי אמר את המילים האלה? "בארץ-ישראל יהיו תמיד שני עמים – – – ככל היהודים מוכן אני להישבע בשמנו ובשם צאצאינו, שלעולם לא נפר שיווי זכויות" – מי אמר את זה? כמובן, זאב ז'בוטינסקי אמר את זה. ולסיכום, חברי, אני קורא לכם: עצרו את הרכבת הדוהרת, הימנעו מחטא היוהרה. חשבו שוב והציבו עצמכם בצדה הנכון של ההיסטוריה. אזרחי ישראל ראויים לעתיד טוב יותר מזה שאליו מובילה הממשלה הזאת; אזרחי ישראל ראויים להנהגה טובה ואחראית יותר, אזרחי ישראל ראויים שזמנים רעים אלו קצם יבוא והרכבת תחזור למסלולה. ומשפט אחרון, אדוני. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אני אופטימי, כי אנחנו – אנחנו לא ניתן למנהיגות הרעה הזאת להמשיך. אתם תיעלמו מדפי ההיסטוריה. בדפי ההיסטוריה אתם תירשמו כחלום רע שהקצנו ממנו לעתיד טוב יותר. בשמה של האופטימיות, בשמה של התקווה, שבוא תבוא, אני קורא לכם, חברי הממשלה וחברי הקואליציה, להצביע אי-אמון בממשלה. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חברי הכנסת, לא אמרתי את זה מראש, אבל יש שלוש הצעות אי-אמון שהן באותו נושא, אז תשיב על שלוש ההצעות יחד שרת המשפטים איילת שקד. הרחבת ההתנחלויות והמשך גזלת הקרקעות מהתושבים הפלסטינים, של הרשימה המשותפת – מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת יוסף ג'בארין. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשות אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אפתח בזה שאני אומר לכם שעמונה תפונה. היא תפונה אולי עד 25 בדצמבר, היא תפונה אולי חודש לאחר מכן, כמה שבועות, כמה חודשים, כמה שנים – בסופו של דבר עמונה תפונה, ובשטחים הכבושים משנת 1967 תקום מדינה פלסטינית עצמאית. זה מה שיהיה. מרים חמאד היא תושבת סילואד, אברהים יעקוב – תושב עין-יברוד; עיסא זאייד – תושב א-טייבה, שליד האזור; פייסל ג'אסר – תושב א-טייבה; בקר שוג'אעייה – תושב דיר-ג'ריר; מוניר חמאד – תושב סילואד; עטאללה חמאד – תושב סילואד; חיראללה חמאד – תושב סילואד; עבד אלרחמן חמאד – תושב סילואד – אלה השמות שאנחנו לא שומעים, אלה השמות שאתם לא נתקלים בהם בשום דיון במשכן הזה – אלה הם בעלי הקרקע המקוריים; מהם נגזלה הקרקע שעליה הוקמה עמונה. אגב, לגבי מרים חמאד, יש בבעלותה גם קרקע באותו אזור שעכשיו מנסים לסווג אותו כקרקע של נכסי נפקדים. אז אני אומר לכם: זה לא נכסי נפקדים, התושבים הפלסטינים עדיין שם. לפני כשבוע ביקרתי יחד עם חברי מהרשימה המשותפת – היו חברי כנסת גם ממרצ – בכפרים הללו, ופגשנו את בעלי הקרקע המקוריים, ושמענו את הסיפור הכואב שלהם זה יותר משני עשורים. והאמת היא, שנוסף על הקרקע שעליה הוקמה עמונה, בעלי הקרקע מספרים לנו שקיים פשוט אזור רחב, שיכול להגיע עד כ-1,000 דונם מסביב לעמונה, והיום הם לא יכולים לעבד את הקרקע הזאת, כי פשוט הם מרגישים כל הזמן מאוימים על-ידי המתנחלים, להיכנס לאזור הזה, שהוא בקרבת עמונה. שאלתי את בעלי הקרקע: בתקשורת הישראלית שואלים מה דעתכם על הפיצוי הנדיב שחוק ההסדרה מציע לכם, ואני חושב שהתשובה לא תפתיע אתכם; התשובה שלהם הייתה ברורה: שייקחו את הקרוונים שלהם, שייקחו את המבנים שלהם, שייקחו את הכבישים העוקפים שלהם, שייקחו את ההתנחלויות שלהם, שייקחו את המחסומים שלהם וייסוגו לגבולות 67', כי כל התקציב של המדינה לא יפצה אותנו, כי לא בכסף מדובר. חברי חברי הכנסת, הממשלה מקדמת את חוק ההסדרה, כאשר אנחנו שומעים גם מהיועץ המשפטי לממשלה, גם מהיועץ המשפטי לכנסת וגם מהיועץ המשפטי של ועדת החוקה, שהחוק הזה מנוגד לתפיסות יסודיות של זכויות האדם ושל שלטון החוק. ואני אומר שצריך גם לראות את החקיקה הזאת במסגרת התמונה הרחבה יותר, שלפיה אנחנו שומעים הצהרות מעל דוכן הכנסת, של שרים בולטים בממשלה – בבית היהודי, בליכוד, אשר קוראים לסיפוח שטחי C לישראל, שטחים שככל הידוע הם כ-60% מהשטח הכבוש בגדה המערבית. אז לכן חוק ההסדרה גם מצטרף לחקיקה קודמת ונמשכת של הממשלה, שמקדמת הטבות כלכליות להתנחלויות ולמתנחלים. ולכן, כשרואים את חוק ההסדרה, ואת החקיקה הזאת, ואת ההצהרות של שרים על סיפוח שטחי C לישראל, אנחנו רואים בעצם שהמדינה בהנהגת ממשלת נתניהו מתנהגת כתנועה קולוניאלית, ולא כמדינה. ההיגיון התנועתי והאמונתי שלה מכתיב גזלה, התפשטות, דחיקה, הרחקה, הצרה וכיתור של כל סממן שהוא ערבי פלסטיני, ולכן הממשלה גם מסכלת במדיניות הזאת כל אפשרות ממשית ליישום פתרון שתי המדינות בגבולות 67', כמובן הכול בניגוד מוחלט להסכמות בין-לאומיות בנושא ובניגוד מוחלט ליוזמת השלום הערבית, שעליה חתמו יותר מ-50 מדינות, כל המדינות הערביות, כל המדינות המוסלמיות, וגם ההנהגה הפלסטינית, ולפי היוזמה הזאת הם מקבלים את פתרון שתי המדינות, אבל התשובה הישראלית היא פשוט לסכל אפשרות כזאת. ולכן, גם כאשר ההנהגה הפלסטינית, יחד עם העולם הערבי, ולמען פיוס היסטורי, מקבלת את העיקרון של שתי מדינות בגבולות 67', גבולות שמשאירים לפלסטינים רק 22% מפלסטין המנדטורית – 22% – נראה שגם זה יותר מדי לממשלת נתניהו. כל העולם כיום תומך בפתרון הזה, ולכן כל כוחות השלום בישראל ובעולם – כמונו ברשימה המשותפת – נמשיך את המאבק למען שלום צודק באזור, שיתבסס על החלטות האו"ם: סיום הכיבוש של כל השטחים שנכבשו ב-1967, פירוק כל ההתנחלויות, פירוק חומת ההפרדה הגזענית, שחרור האסירים הפלסטינים והקמת מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית. אבל נדמה שלפיוס הזה, לפיוס ההיסטורי הזה, אין פרטנר בישראל. ממש אין פרטנר. אני רוצה לומר גם שאישור חוק ההסדרה – אם יאושר – הוא ביזיון לבית-המחוקקים בישראל. אם חוק ההסדרה יאושר, אפשר להכריז שבית-המחוקקים הישראלי הפך לבית קבורה לצדק, לשלטון החוק ולדין הבין-לאומי. מי שקובר בצורה כזו את המשפט הבין-לאומי לא צריך להיות מופתע אם יקראו לו מבית-הדין הבין-לאומי בהאג ואם יתייצב בתא הנאשמים – נאשם. ואגב, לא אני אומר את הדברים הללו; הדברים הללו נאמרים גם מפי היועץ המשפטי והייעוץ המשפטי בכנסת ובוועדת הכנסת. חברי, ההצעה שלפיה יועתק המאחז, ההתנחלות, לקרקעות הנקראות "נכסי נפקדים", אינה שונה במאומה מהגזלה המקורית של הקרקע הפלסטינית. זה אפילו לא גזל במיעוטו, שכן מדובר בכל מקרה באדמות פרטיות של הפלסטינים, ואני אמרתי שפגשנו פשוט בעלים של אותה קרקע שהמדינה מכריזה עליה כאילו היא נכסי נפקדים. כל ההתנחלויות, החדשות והישנות, כל המאחזים הם בלב שטח בבעלות פלסטינית. אני רוצה גם להגיד לכם: חוק ההסדרה, אם יתקבל, הוא קריאה לאנשים פשוט לצאת ולהפר את החוק, הוא פשוט קול קורא לעבריינים: אם תהיו עבריינים, זה ישתלם לכם. תגזלו קרקע, תבנו בתים ללא היתר, תפרו צווים של בית-המשפט – זה ישתלם לכם. אחר כך אנחנו נסדיר את הגזלה ונעביר לכם את הקרקע. ולכן, לפי חוק ההסדרה, פראייר מי שלא גוזל, כי מי שגוזל – מרוויח. אני רוצה גם לומר שסיפוח שטחי C ושטחי הגדה המערבית לריבונות ישראל ללא מתן אזרחות שווה לפלסטינים, זה בדיוק אפרטהייד. זה בדיוק אפרטהייד. לכן הממשלה הזו צריכה ללכת, לפני שהיא מובילה אותנו לאותו אפרטהייד. היא חוטאת באופן פעיל בהשחתה מוסרית, בחתירה תחת שלטון החוק ובהרס הדמוקרטיה. אני אסיים ואגיד לכם שאני עדיין נזכר באותה אִמרה סתומה של שר החינוך, כשהוא כתב בתחילת השרפות ובשיא ההסתה שלו כנגד האזרחים הערבים והעם הפלסטיני, ש"רק מי שהארץ לא שייכת לו מסוגל לשרוף אותה". אתם בטח זוכרים את המשפט הזה – משפט של הסתה פרועה. אבל כנראה המשפט הזה הוא נכון לשר בנט עצמו. האדמה שעליה הוקמה עמונה לא שייכת לו, ולכן גם הוא מסוגל לשרוף אותה בהסתה ובקידום חוקים הזויים שמספסרים בעתידה של הארץ הזו ובעתיד כל האזור. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <הצעה לסדר> <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אני הייתי רוצה להציע הצעה לסדר מהצד, אם אפשר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> במהלך אי-אמון? לסדר הדיון? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה לסדר הדיון. זה לסדר-היום. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם זה לסדר הדיון – בבקשה, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, אני מבינה שיש כוונה להביא היום להצבעה, מה שאני מבינה שכאילו עבר בנשיאות – הצבעה בקריאה טרומית על הצעת חוק פרטית, שעדיין לא הונחה, עדיין לא קיבלה פ/, אבל באופן ערטילאי אושרה בנשיאות. אני, מאז אני בכנסת, לא הובאה מעולם הצעה לקריאה טרומית להצבעה ביום שני, בטח לא כזאת שעדיין איננה. ואני שואלת את אדוני יושב-ראש הכנסת: האם יעלה על הדעת שאתה אישרת דבר כזה, מחוץ לכל סדר, היגיון והתנהלות של הכנסת? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, גברתי. אני לא אוהב את ה"כאילו", כי הנשיאות, אכן, במהלך ישיבתה היום בשעה 12:00 קיבלה הודעה על כך שייתכן שתבוא היום לסדר-היום אותה הצעת חוק, שעברה כבר בקריאה טרומית, אבל בגרסה שונה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אז זו לא אותה הצעת חוק, בהגדרה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ודאי. לכן היא לא יכולה לעלות, ודאי, לקריאה ראשונה. היא צריכה לחזור לתחילת המסלול, להיות מוגשת למזכירות, לקבל פ/ ולבוא לקריאה טרומית. אכן. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אז שתובא ביום רביעי לקריאה טרומית. למה שהיא תובא היום? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם הוא תובא – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לקריאה טרומית, שתובא ביום רביעי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אם היא תובא לסדר-היום, היא תובא בסוף סדר-היום, כפי שדורש התקנון. אני עדיין לא יודע אם תובא או לא. היא תובא רק בתנאי אחד – שיושלמו, על-פי התקנון, על-פי כל דין, כל ההליכים הדרושים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, זה תקדים של הצעות חוק טרומיות בימי שני? אנחנו נתחיל לדרוש את זה באותה מידה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מכיוון שאני נוכחתי בתקדים הזה גם לפני 19 שנים וגם לפני – לא אסקור עכשיו את כל הפעמים, אבל יותר מפעם אחת – לרבות דבר שאצלי עוד לא קרה בשתי הכנסות שאני היושב-ראש – שלוש קריאות באותו יום של אותה הצעת חוק, אז אני לא בטוח שכדאי לומר את המילה "תקדים" מבלי לבדוק את המציאות. אבל, כמו שאמרתי, בישיבת הנשיאות, כפי שידוע לך היטב, חוץ ממזכירת הכנסת וסגנה, נוכח גם היועץ המשפטי לכנסת ויועצים משפטיים נוספים. לכן לא יעלה על הדעת שאנחנו נשתמש במילה "כאילו" לגבי דברים שנעשו בנשיאות. תודה רבה. אנחנו נמשיך עם הצעות האי-אמון. אם וכאשר, ודאי, תובא הצעה כזאת, אז תכריז עליה, כמו שצריך, מזכירת הכנסת, יחד עם שאר ההצעות שקיבלו פ/. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. אי-הסדרה בחוק ההסדרה: ממשלת ישראל מובילה להרס הדמוקרטיה, פוגעת במרקם החיים ומפקירה את ביטחון האזרחים;> <2. הרחבת ההתנחלויות והמשך גזלת הקרקעות מהתושבים הפלסטינים;> <3. חוק ההסדרה;> <4. הרוח הנושבת מצד שרים בממשלה, אשר מתירה לערער את סמכות הצבא ומפקדיו ופוגעת בביטחון המדינה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מטעם מרצ, הצעת אי-אמון: חוק ההסדרה. ינמק את ההצעה חבר הכנסת אילן גילאון. 11 דקות לרשותך. <אילן גילאון (מרצ):> אדוני היושב-ראש, אני לא מבין מה מתפלאת חברת הכנסת מרב מיכאלי. במקום שאפשר להביא את חוק ההסדרה אפשר גם לעשות הצבעות בקריאה טרומית ביום שני, ובכל יום אחר למעשה. אבל למען הגילוי הנאות, זו הצעת האי-אמון ה-100 שלי, אני חושב, ועד עכשיו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לפחות אתה עקבי. <אילן גילאון (מרצ):> – – – עד עכשיו לא הצליח לי. אולי היום זה יעבוד, אדוני. לך תדע. יש פתגם ברומנית – אני יודע שרומנית היא לא שפה רשמית בכנסת, אבל אני חייב להגיד אותו כי הוא כל כך מתאים לאירוע – והוא אומר: (אומר דברים בשפה הרומנית). כלומר: המדינה בוערת והזקנה מתאפרת. זו בעצם המציאות שלנו כאן היום, אדוני היושב-ראש, וזה בעניין של אופן המחשבה של הממשלה בטיפול בשרפות. לכך גם קשורה עמונה, אבל אנחנו מאמינים ששרפות מכבים כנראה בבנזין. אנחנו מדברים על ניהול השרפה ואיננו מדברים על כיבוי השרפה. בסוף מגיע דודו הכבאי, דודו ביטן הכבאי, והוא מכבה את השרפות כאן ככל יכולתו. לא יודע אם הוא צודק, אבל הוא נראה משכנע, כפי שאתה כבר מבין. והנקודה המרכזית היא בסופו של עניין – תסתכלו – שנעשה איזה test case לעניין ההצתה והשרפה: מי הצית, ומי שרף ומי הסית. אז נאמרו דברים מדברים שונים, כמו לגבי נושא של שלילת האזרחות של המציתים הערבים. מתוך 30 עצורים, בסך הכול הוגשו כתבי-אישום לשניים, כאשר אחד מהם, בסופו של דבר, כנראה הצית אשפה בחצר. לכן, אדוני, מי באמת פה הפורעים? אמר נפתלי בנט, שר החינוך, שמי שיכול לשרוף את המדינה זה אחד שהמדינה הזאת איננה שלו. אבל המדינה לא מפסיקה להישרף, אדוני, כי הבעירה עדיין לא כבתה. והדברים של שרת התרבות, שדיברה על פרעות תשע"ז, לא פחות ולא יותר, אמרה שצריך לקרוא לילד בשמו, שאלה פרעות שממשיכות את הפרעות בפאס ובקישינב. אז נקרא לילד בשמו: המציתה האמיתית היא שרת התרבות עצמה, בממשלה שהולכת אל מקום הנוחות שלה בהסתה, בפראות, בלהפחיד ולהפריד. כי ככה היא יכולה למשול, אדוני. כך בכל תחומי חיינו וכך בשרפה הגדולה הזאת שאוכלת כל חלקה טובה. עמונה – סימפטום. מה זה עמונה? וחוק הווג'ע-ראס, תסלחו לי, שאתם הולכים להביא לכאן, בלי עמונה, וכאילו אין בו מספיק בעיות וצרות שהוא באמת יפיל על ראשנו. עשינו כאן את בית-המשפט בהאג? עשינו כאן דברים אחרים? אבל, הניסיון הזה, יש בו רק דבר אחד: שהצוות ביבי ובנט – בשם קיצור ה"ביבנט", שהייתי מסיר אותו, שמשון ויובב של הפוליטיקה הישראלית – צריכים להראות לציבור, לצאן מרעיתם, למי יש מזוזה יותר גדולה. על כך התחרות. ומי נמנה עם עדת מעריציהם? נוער הגבעות, 40 משפחות בעמונה ועוד כמה משפחות בעפרה. לא מעניין הצפון, לא מעניין הדרום, לא מעניין המורים, לא מעניין השופטים – מעניין עמונה. 40 משפחות בעמונה. לא מיליון וחצי משפחות, לא מיליון וחצי תושבים של הצפון. שם הכסף, משום מה, נעלם. לא קרה שום דבר. מעניין: עמונה. משום שהצוות בנימין נתניהו ונפתלי בנט, יחד עם אדם שכוונותיו טובות, אומר – באמת זה מזכיר, אי-אפשר להתעלם מהאנלוגיה לפינוקיו במקרה הזה, של החתול והשועל ופינוקיו, שכוונותיו טובות, ואינני מזלזל בכוונות טובות בימינו. אתה יודע, גם כוונות טובות זה משהו. בדרך כלל הכוונות רעות, אבל כוונותיו טובות. הוא הולך שבי במציאות, והופך לחותמת גומי אחרי מציאות שבה ראש הממשלה הוא אדם, אדוני, שאם עליך היו אומרים – ואני יודע שאומרים: לא היה כלום כי לא היה כלום, וכמה זמן אפשר להמשיך עם הדבר הזה, זה שום דבר, לא היה כלום כי לא היה כלום – לו עליך היו אומרים את הדברים האלה, אחוז אחד מהדברים האלה, אתה היית קובר את עצמך 50 מטר באדמה ולא יוצא 30 שנה מפאת הבושה. אבל כאן, אדוני, לא קיימת בושה. אני עוד לא איתרתי אף בן-אדם בחיים שיש לו רק חברים שמזמינים אותו לארוחות ומשלמים עליו, והוא אף פעם לא משלם על אף אחד. איננו יודע להפעיל כרטיס אשראי. על זה אני מדבר בלבד. לא על שום עניין חוקי – על דפוסי התנהגות. איך אמר רוסו? הבושה היא היכולת להבחין בין טוב לרע, ובמקום שהבושה נעלמת אין יכולת להבחין בין טוב לרע. ושותפו הטוב, נפתלי בנט, שעוסק רק בדבר אחד, או בשניים אולי – אחד לגלגל עיניים והשני לסמן כל חלקה טובה כדי להראות את נוכחותו. מיליונים הושקעו בלימודי היהדות בבתי-הספר, שכתבו את ספרי האזרחות. היום אין יותר דמוקרטיה, יש דמוקרטיה אתנית, ודאי אדוני יודע. במקביל באותו עניין, יש עכשיו ויכוח גדול מאוד, החוזר ונשנה, על הנגשת מערכת החינוך, אדוני, מהנגשה פרטנית להנגשה כוללנית. איזה מין יהדות זאת? בלי העיקרון של הסר מכשול מפני עיוור ושלב את השונה? דיבורים גבוהים מאוד. אבל המורים נמצאים על פי-פחת, ואדוני יודע את זה, עם כל הדיבורים הרמים, וההבטחות והערכים. הנגשה בבית-ספר – אין. זאת אומרת: כיום, אם מערכת החינוך איננה מקום ראשון, המקדש של תפיסת הנגישות – אז איפה זה עוד יכול להיות? משום שמדובר כאן בתודעה. ומשה כחלון, שהוא בחור טוב, ואפילו נורא נחמד לי הסיפור של 50 השקל חיסכון – אני באמת לא מזלזל, אדוני, אבל אתה צריך להבין שחוג כדורגל שהיה צריך להיות חלק מהחינוך האינטגרלי במערכת החינוך, הוא לבדו עולה 180 שקלים. ואחרי שקיצצו את קצבת הילד הרביעי מ-388 שקלים ל-175, מחזירים היום חיסכון של 50 שקלים. עיני לא צרה, ואני אומר: זה נחמד, זה יפה, אבל זה לעג לרש בסופו של דבר. מה הרעיון הבא? לטעת עץ על שם כל ילד ביערות קק"ל, אדוני? על מה אנחנו בעצם מדברים? ולכן, כאשר אלה הם מנהיגינו, ואנחנו צריכים לקרוא לילד בשמו, והתרגיל הוא כל הזמן אותו תרגיל, כי ראש הממשלה יש לו יעד אחד, להישרד, ולשותפיו יש יעדים אחרים: לסמן את עצמם. אנחנו בתקופה, אדוני, של ליקוי מאורות. בית ראשון נחרב על-ידי קנאים ובית שני נחרב על-ידי קנאים, ולקנאים ששולטים עכשיו יחד עם האופורטוניסטים, שאין להם עניין אידיאולוגי בכלל, שמסתכלים על אנשים, על בני-אדם, כעל חפצים, כעל כלים שיש להשתמש בהם, יש סכנה מוחשית מאוד, לא רק בעולם אלא גם לגבי מה שקורה לנו כאן, במדינה שביקשה להיות אור לגויים. עמונה היא סימן מובהק, אדוני, להנהגה של עולם שלישי במדינה מפותחת. הסממן הזה אומר שברגע שהמציאות איננה מתאימה לנו, אנחנו משנים את חוקי המשחק. חד וחלק. לכן, אמרתי לך שזה האי-אמון ה-100. אני לא אתייאש עד שבסופו של דבר – איך אומרים, קאטו הזקן גם עמד בשער ואמר – לציבור הישראלי מגיעה הנהגה אחרת. אינני יודע אם מהימין או מהשמאל, אבל זו צריכה להיות מנהיגות שמסתכלת על בני-אדם כעל מטרות ולא כעל אמצעים; מנהיגות שמבינה שהעבודה שעליה לבצע היא יותר חשובה ממנה עצמה. ולכן, לא הצפון, ולא הדרום, ולא המורים, ולא התלמידים, ולא העובדים, ולא האזרחים לא צריכים להסכים שהמצב הזה יימשך. וידע כל אזרח שעליו לשאול את עצמו בדמוקרטיה פעם ביום: מה הוא נותן למדינתו, אדוני, אבל הוא חייב לשאול את עצמו גם פעם ביומיים מה הוא מקבל ממנה בחזרה. כי ללא הדיאלוג הזה, הדמוקרטיה תחרב. תודה רבה לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. אני מתכבד להזמין את שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד להשיב על שלוש ההצעות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, אני מבקשת שוב הצעה לסדר. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אחרי תשובת שרת המשפטים אנחנו נשמע את ההצעה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני הכנתי תשובה מנומקת מאוד. ניסיתי להבין מה הקשר בין פגיעה בדמוקרטיה לחוק ההסדרה, ולכן האמת היא שהשקעתי והכנתי נאום ארוך. מכיוון שאני מסכמת, אז אני רוצה שעוד חברי כנסת ישמעו, אז אני אעבור לאי-אמון הבא, ואני אענה לכם, מה שנקרא נקודה-נקודה, מייד אחרי האי-אמון הבא. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת המשפטים חברת הכנסת שקד. <הצעה לסדר> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כן, בבקשה, חברת הכנסת מרב מיכאלי, הצעה לסדר הדיון. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. אני עשיתי בירור עם כל סגני יושב-ראש הכנסת מהאופוזיציה, ששלושתם נכחו בישיבת הנשיאות היום – גם חבר הכנסת אחמד טיבי, גם חבר הכנסת חיליק בר וגם חבר הכנסת מאיר כהן; אף אחד מהם לא הבין שמה שהתכוונתם בנשיאות זאת הצעה, נוסח חדש שיגיע לקריאה טרומית. בשני המקרים דובר על שני הנוסחים שכבר היו על שולחן הכנסת, שהיה מדובר שאחד מהם יבוא לקריאה ראשונה, מה שהיה אמור לקרות ביום רביעי, ונדחה. שלושה אנשים אינטליגנטים, באמת, אחד ותיק במיוחד בכנסת, אנשים שבקיאים בהלכות הבית, בשום אופן לא הבינו שזה מה שמדובר בו. ככה שיש, על פניו לפחות, איך לומר – אי-נוחות, אם לא בעיה קשה מאוד, כששלושה מסגני יושב-ראש הכנסת, בדיוק מהצד הזה של המפה הפוליטית של הבית, לא הבינו שזה מה שמדובר בו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה, גברתי. קודם כול לגבי "ותיק ומנוסה", כנראה הכוונה לסגן היושב-ראש אחמד טיבי. הוא, לצערי הרב – ואני לא מאשים אותו בכך – איחר באופן משמעותי מאוד לישיבת הנשיאות, אני לא זוכר באיזה שלב הוא הצטרף. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא, הוא שמע שדובר על הצעת החוק בנושא ההסדרה. הוא לא פספס את החלק הזה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לגבי הדיון שהתקיים, גברתי – מכיוון שהנושא חשוב אני עונה ברצינות, ולא כפולמוס או פינג-פונג – אני הצגתי את הדברים על צורות שונות שבהן הצעת החוק יכולה להיות מוגשת, ואז התערב היועץ המשפטי לכנסת, עורך-הדין איל ינון, לאחר שסיימתי את דברי, ואמר: אני רק רוצה שנציין – מה שלא הזכרת – שאם ההצעה תבוא בנוסח חדש, היא תבוא לקריאה טרומית, כלומר היא תצטרך לעבור את כל הדרך מן ההתחלה. נרשם לפני כולם הדבר הזה, ואם מישהו – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אם ההצעה תבוא לקריאה טרומית היא תצטרך לעבור לפני כולן – אין המשמעות היא שהיא תבוא להצבעה כבר השבוע, ואין המשמעות, ודאי, על אחת כמה וכמה, שהיא תבוא ביום שני לקריאה טרומית. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אבל, גברתי, נו, אני באמת לא אחראי איך כל אחד מבין כל דבר; מבחינת חובת הנשיאות שהדברים יהיו מוזכרים בה וברורים בה, אני חושב שהנשיאות עמדה בחובה הזאת, וכמו שאת יודעת, הרבה מאוד אנשים נוכחים בחדר, קשה מאוד לא לדעת או לא להבין מה נאמר שם. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> ובכל זאת, עובדה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עובדה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, אני חייבת להגיד, חוק ההסדרה הוא לא חוק רגיל, זה לא איזה משהו שאתה פשוט מביא, והפרוצדורות – לא נורא, אפשר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נכון. לגבי חוק רגיל הייתי אומר: מה בוער לכם, תביאו ביום רביעי. בואי – גילוי נאות. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> ומה בוער עכשיו? <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל זה בדיוק העניין, אדוני. מה בוער? מה בוער? הרי פסיקת בג"ץ כבר היא ארוכה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בוער, בוער מה שאמרתי, ובזה נשים – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> מה בוער? שלמות הקואליציה? הקואליציה לא תתפרק עד יום רביעי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שלמות הקואליציה זה דבר שמעניין אותי קצת פחות מדברים אחרים, אבל מה שכן מעניין אותי זה – אמרתי את זה בעבר – חובתי כיושב-ראש הכנסת לעשות את הכול בדרך החוקית, כדי למנוע את הדברים שהיינו כולנו עדים להם בשנת 2006, וכולנו זוכרים את הדברים האלה. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> אבל זה לא חוק שמטפל בעמונה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, הרי זה בדיוק העניין, בשביל זה משנים את הנוסח, משום שהחוק הזה לא מטפל בעמונה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני חושב שלהיתמם כולנו יודעים. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה חוק כל כך דרמטי, מן הראוי שיטופל בצורה זהירה ולא בחיפזון, ולא בצורה שהיא לא ראויה, ועובדה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אין שום חיפזון. את כרגע אומרת דברים שפשוט אין להם שום יסוד, כי החוק נדון – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> לא חיפזון? להביא חוק שעוד אין לו פ/, עוד לא ראינו נוסח, עוד לא הונח על שולחן הכנסת, לא קיבל פטור, כבר יגיע היום להצבעה ומחר לקריאה ראשונה? זה לא חיפזון? אז מהו חיפזון? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> החוק הזה כבר אושר על-ידי המליאה. החוק הזה אושר לקריאה ראשונה על-ידי המליאה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה לא החוק שאושר. אם הוא היה מאושר – אז תביאו אותו לקריאה ראשונה. אבל אתה רוצה להביא נוסח אחר לגמרי. זה לא אושר עדיין, סליחה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני חוזר ואומר: זה שמוצא סעיף מסוים מן החוק זה לא משנה – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אז זה עושה אותו חוק אחר. צריך לראות מה הנוסח. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אכן, מבחינה פורמלית משפטית זה עושה אותו חוק אחר, לכן, אצלי, כל עוד אני יושב-ראש הכנסת, הוא עובר את כל ההליכים, בלי קיצורי דרך – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הוא יבוא עם קיצורים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – בלי לעקם את התקנון – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בטח קיצורים. יש קיצורים לגיטימיים ויש קיצורים לא לגיטימיים ולא מקובלים. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – ובלי לפסוח על שלב כלשהו. תודה. תודה, גברתי. אני חושב – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> הנה, חבר הכנסת אחמד טיבי רוצה להגן על מה שהוא אמר בעצמו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני, בסבלנות רבה, מכיוון שמדובר בחוק חשוב, נתתי לך פעם אחת הצעה לסדר, פעם שנייה הצעה לסדר. אנחנו עכשיו – מה, נקיים פה סדנה עם איזשהו דיון בהנחיית יושב-ראש הכנסת? אנחנו לא נעשה את זה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני, אתה התייחסת אלי ואמרת דבר שהוא לא מדויק, אני מבקש להבהיר – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הדבר המדויק והיחידי שאמרתי על כבודו – שאני לא זוכר באיזה שלב של ישיבת הנשיאות נכנסת, כי איחרת. חברת הכנסת מרב מיכאלי כבר הודיעה למליאה שלמיטב ידיעתה אתה שמעת את ההודעות לגבי חוק ההסדרה, אז גם הנושא הזה ברור. תודה, אדוני. שב, אנחנו ממשיכים עם הצעות האי-אמון. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, אתה עושה מעשה לא הגון. אתה אמרת דבר לא נכון לגבי, ואני מבקש להבהיר את העמדה שלי. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, תבהיר את העמדה שלך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני גם אשמח שתבהיר מה עשיתי לא הגון. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני יושב בלשכתי, ואתה מודיע לציבור שאני איחרתי איחור רב ולא השתתפתי בדיון על החלק שהתקיים בו הדיון על חוק ההסדרה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא היה דיון. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – ואני עשיתי מין רוויזיה למה שהיה. ואז אני שואל את עצמי: את מי שאלתי, בישיבה, אדוני היושב-ראש, למה אתה מתכוון, במה זה תלוי אם זה יובא היום או לא? שאלתי אותך, סימן שהייתי בדיון, ואתה ענית לי: יש שתי גרסאות, וזה תלוי בדיונים שמתקדמים עכשיו. כלומר, אפשר להסיק באופן לוגי, שהייתי בישיבה; ב. שהייתי בחלק הזה; ג. כולנו הבנו – כל מי שהיה בישיבה – לא הבנו שמדובר בהצעת חוק טרומית חדשה שעולה היום בהליך – ואני מאז 1999 בכנסת – יכול להיות שאתה יודע – לא היה כדבר הזה, אדוני. לא היה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מאה אחוז. קודם כול, היו דברים; וב. אני מזכיר לך, גם מהשנים – קודם כול, לגבי האיחור, אני לא מנהל בית-ספר, אני לא נותן ציונים על איחורים, אבל אמרתי: "ואני לא מאשים אותו על כך". אמרתי: חבר הכנסת טיבי הצטרף לישיבת הנשיאות באיחור, ואני לא מאשים אותו על כך. לגבי, כמו שאמרתי, החוק עצמו, אני זוכר טוב מאוד מה שאמרתי. אמרתי את זה, אני לא מסתיר, בחיוך עצוב; אמרתי: החוק יבוא במהלך השבוע, או ביום שני, או ביום שלישי או ביום רביעי, ואני מסכים אתך שהדבר הזה הוא בעייתי. אבל יחד עם זה אני אמרתי את זה בגלוי, זה רשום גם בפרוטוקול. אני מוכן, במסגרת החוק, הסדר והתקנון, לעשות את הכול כדי לא לראות עימותים בשום מקום, אם המקום הזה נקרא עמונה ואם זה נקרא בכל שם אחר, בכל שטח כלשהו, אם בתוך הקו הירוק אם מחוץ לקו הירוק, או בכל מקום אחר שבו אזרחי ישראל מתעמתים האחד עם השני או עם כוחות הביטחון. זאת חובתי, ככה אני רואה את זה, ותרשה לי להמשיך למלא את חובתי, וחובתי כרגע להמשיך את הדיון בהצעות האי-אמון. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. אי-הסדרה בחוק ההסדרה: ממשלת ישראל מובילה להרס הדמוקרטיה, פוגעת במרקם החיים ומפקירה את ביטחון האזרחים;> <2. הרחבת ההתנחלויות והמשך גזלת הקרקעות מהתושבים הפלסטינים;> <3. חוק ההסדרה;> <4. הרוח הנושבת מצד שרים בממשלה, אשר מתירה לערער את סמכות הצבא ומפקדיו ופוגעת בביטחון המדינה> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חבר הכנסת עפר שלח, אני מתנצל בפניך על כך שעיכבנו אותך. הצעת האי-אמון מטעם סיעת יש עתיד – הצעה אחרת – לכן היא לא צורפה לשלוש הראשונות, ושמה: הרוח הנושבת מצד שרים בממשלה, אשר מתירה לערער את סמכות הצבא ומפקדיו ופוגעת בביטחון המדינה. בבקשה, חבר הכנסת שלח. עד עשר דקות לרשותך. <עפר שלח (יש עתיד):> תודה, אדוני, בשבוע שעבר, חברי חברי הכנסת, נפל דבר; בערך 1,000 – יותר מ-1,000 תלמידי ישיבות הסדר, יותר ממחצית מי שנמצאים בהסדר המיוחד הזה, שאפרופו, הגיע כבר הזמן להעביר אותו ואת הסדרי השירות המיוחדים האחרים מן העולם – חתמו על עצומה נגד פקודת השירות המשותף החדש של צה"ל. כמו שאתה יודע, חברי, חבר הכנסת בן ראובן, תלמידי ישיבות ההסדר הם חיילים; הם חיילים לכל דבר, גם בתקופה שבה הם אינם משרתים שירות פעיל, כמו שדנו בימים האחרונים בוועדות השונות סביב ועדת החוץ והביטחון – אם יקרה להם משהו, חס וחלילה, בתקופת לימודיהם, הם ייחשבו לנכי צה"ל. ו-1,000 חיילים, במה שבימים שהיה דין והיה דיין, היו קוראים לו בשם המפורש "מרד", מחו נגד פקודה שעיצב הפיקוד העליון של הצבא אחרי שנים של עבודת מטה. אבל הם כמובן לא פעלו בחלל הריק, היה להם על מה להסתמך: יום קודם לכן התכנסו כמה מהרבנים הבכירים ביותר של הציונות הדתית והחליטו לצאת למאבק משותף נגד הפקודה. הם תבעו לשנות אותה, הם רמזו בראיונות בתקשורת שאם היא לא תשונה הם יקראו לתלמידים שלהם לסרב פקודה, אגב – דבר שכבר היה, איננו מופרך, כבר ראינו אותו בהיסטוריה – ובקיצור, הם ותלמידיהם הבהירו שאם צה"ל לא יהיה כמו צה"ל שהם רוצים לראות, הם אולי ימצאו להם צה"ל אחר. זה תהליך מסוכן מאין כמוהו, שמאיים על עצם יכולתם של המפקדים לפקד ועל עצם קיומו של צבא העם. כנראה צריך להבהיר את מה שלא צריך להיות עליו ויכוח: את פעולותיו של הצבא, את דרכו, את ערכיו, קובעים רק מפקדיו, אחרת אין צבא, ואין ביטחון, אין צבא העם, וגם קיומו של העם מוטל בסכנה. אבל, זוהי כמובן רק האפיזודה האחרונה במלחמה שנערכת כבר כמה חודשים, למעשה קרוב לשנה. תחילתה בפרשת הענף לתודעה יהודית. אני לא יודע כמה חברי כנסת אפילו מודעים לדבר הזה או כמה מודעים לזה בציבור. הענף לתודעה יהודית, שבהחלטה מינהלית לחלוטין הועבר על-ידי הרמטכ"ל הנוכחי מהרבנות הצבאית לאכ"א, לאגף כוח-אדם, ורבנים ופוליטיקאים נזעקו להגן על ציפור נפשם. השר אורי אריאל, שר בכיר בממשלה, תקף את הרמטכ"ל בגלוי על ההחלטה הזו. חברי כנסת הגיעו לוועדת החוץ והביטחון, תקפו אותו כשהוא היה שם. אתה זוכר, ידידי, איל בן ראובן. גם אתה, חבר הכנסת בר-לב, את הרמטכ"ל אומר שהסכנה הגדולה ביותר שהוא רואה היום לביטחון ישראל נובעת ממעשים כמו המעשים האלה; והרמטכ"ל הנוכחי, ואני מכיר אותו הרבה שנים, הוא לא איש שאומר מילים סתם. זה היה אות לתחילתה של מערכה שבה שום דבר איננו קדוש. רבנים וחברי כנסת שקוראים לסרב פקודה על הוראת הרמטכ"ל בעניין גידול זקנים. חבר הכנסת סמוטריץ, למשל, אמר: ברור לי שחיילים דתיים וחרדים לא יוכלו לציית לפקודה הזו, ובמקרה הצורך, אף ילכו לכלא. הרוח הגבית להתקפה הזו, חברי חברי הכנסת, מגיעה מלמעלה. ראש הממשלה הוא הממונה העליון על הצבא והביטחון, אבל הוא לא מגנה, ולא שמעתי אותו פעם אחת מגנה את המתקפה הסדרתית הזאת על הפיקוד העליון של הצבא. הוא לא אמר דבר כשראש הקואליציה שלו האשים את אנשי הביטחון המובהקים ביותר בשמאלנות, רחמנא ליצלן. הוא לא אמר דבר כששרים וחברי כנסת תקפו את הרמטכ"ל כשהוא הורה על דבר שהוא היה חייב להורות עליו: על הליך צבאי מתבקש של חקירה, שבעקבותיה גם באה העמדה לדין, של חייל, שעל-פי התחקיר ועל-פי עדויות מפקדיו, עבר על פקודות הצבא. הוא לא יצא להגנת הרמטכ"ל. לא כי הרמטכ"ל באופן אישי צריך הגנה, אלא כי עצם יכולת המפקדים לפקד, עצם יכולת הצבא לתפקד, מוטלות פה על הכף. והוא כמובן הדיח את שר הביטחון, שיצא להגנת הצבא. כי זה התפקיד של שר הביטחון. התפקיד הראשון במעלה שלו הוא לדאוג שהמערכת שתחתיו יכולה לתפקד. אז הוא הדיח אותו. מסר מהדהד לחלוטין, שהדלת פרוצה והדלת פתוחה. כי ראש הממשלה הזה, הדבר היחיד שאכפת לו זה לא קיומו של צבא העם ותפקודו, אלא רק להתחנף לרוחות הקיצוניות ביותר מקצה המחנה. עכשיו, למתקפה הזאת יש מטרות גלויות, חברי חיים ילין, ומטרות סמויות. הגלויה ביותר היא המאבק על רוחו ועל ערכיו של הצבא. יש בקואליציה אנשים שרוצים שהצבא ינהג על-פי ערכיהם, אפילו אם הם מנוגדים לאתוס הרשמי של צה"ל, לדרך שבה הוא נוהג מיום קומו ולפקודות היסוד שלו. הם שוכחים שאם נהיה כמו אויבינו בערכים, לא נהיה טובים מהם גם בקרב. הם שוכחים או מתעלמים מכך שהמוסר של צה"ל מימי בן-גוריון ועד היום הוא בסיס לכוח שלו, ולא משהו שמחליש אותו. הם רוצים שהמוסר ההוטנטוטי שלהם, ראיית העולם של מלחמה בעמלק, יהיה המוסר של הצבא. אבל זאת רק המטרה הראשונה והגלויה – כי המטרה השנייה היא להחליש את צמרת הפיקוד. הרי צמרת הפיקוד הזו נחשדת, באופן גלוי לחלוטין, באמירות ברורות ביותר של פוליטיקאים בכירים יותר ובכירים פחות – נחשדת – איך נקרא לזה? – שמאלנות, ותרנות, אהבת אדם; קבוצות שמאל קיצוניות שמנסות לשנות את צה"ל כדי להחליש אותו. זה מה שנאמר על פקודה שהוציא הצבא – פקודת השירות המשותף. המטרה היא להחליש אותם כדי שהם, דעתם בבוא היום, אם זה יינתן, דעתם הביטחונית תיחשב פחות בעיני הציבור. כדי שהצבא יהיה, גם הוא יהיה מוסד שנוי במחלוקת. ומוסד שנוי במחלוקת, קל לגרור אותו לתוך הוויכוח הפוליטי, ואין לראשיו עמדה משל עצמם, שנתפסת בציבור כעמדה מקצועית של מי שמגינים על המדינה. והמטרה האחרונה, ככה, בנשוב הרוח, היא גם להתגולל על המפקדים. כי יכול להיות שבעוד כמה שבועות, כשיצא, למשל, דוח מבקר המדינה על "צוק איתן", ויצטרכו להאשים מישהו – וההיסטוריה, מי כמוך, חברי עמר בר-לב, יודע ומכיר את ההיסטוריה שבה הדרג המדיני במדינת ישראל מגולל אחריות על הדרג הצבאי – אז זה לא רע שצמרת הצבא תרעד קצת. לא רע שהיא תהיה ככה, תחת מתקפה. אולי בסופו של דבר מישהו באמת יחשוב שאפשר להאשים אותה בדברים שהם באחריות הדרג המדיני. אבל הדבר החמור ביותר הוא שלמטה מבינים את הרוח שנושבת מלמעלה. החיילים, הרבנים, כולם מבינים את הדלת הפרוצה הזאת, את רוח הפרצים שנושבת בתוך הבית, ומגיבים בהתאם. וכמו שאמרתי, המכתב הזה, העצומה הזאת, של 1,000 בני ישיבות ההסדר, זה רק קצה הקרחון. אני אפילו אומר שהרמטכ"ל, שאני מעריך מאוד – אני עושה כמיטב יכולתי; אני וחברי עושים כמיטב יכולתנו כדי להגן עליו ועל יכולתו לפקד על הצבא – כבר בשבוע שעבר ראיתם סימנים מסוימים. פתאום הוא נפגש עם הרב דרוקמן; פתאום הולכים לדבר עם ראש אכ"א על פקודה שהצבא הוציא; פתאום הדברים הם פתח למשא-ומתן. מי שלא מבין שאם הם פתח למשא-ומתן כאן, אז הם יהיו גם פתח למשא-ומתן, למשל, של חיילים שלא רוצים שיציבו אותם בשריון; אז הם הולכים הביתה או מסרבים להגיע למקום שהם פיקדו עליו. מי שלא מבין שהדבר הזה מפורר את הצבא, כנראה אינו מבין על מה הצבא עומד. אף אחד, בעיקר לא ראש הממשלה, איננו מגן על הדברים הבסיסיים ביותר: על סמכות המפקדים לפקד; על סמכותם הבלעדית להיות אלה שקובעים איך הצבא ינהג, על-פי אילו ערכים ועל-פי אילו פקודות; על עמוד השדרה של ביטחון מדינת ישראל. ואם זו לא עילה להביע אי-אמון בממשלה הזאת, אני לא יודע מה כן. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. ישיב סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. בבקשה. <הצעה לסדר> <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני, אדוני היושב-ראש, הערה לסדר. אתה היית בישיבת הנשיאות. נדמה לי שכדי להביא הצעה טרומית להצבעה, חייבים אישור הנשיאות. אישור כזה לא הובא לישיבת הנשיאות. לא נשאלנו לדעתנו, ואישרנו הצעה להביא, טרומית, היום. ולכן אני מבקש לא להביא את זה עד לכינוס נשיאות הכנסת, כדי שתאשר דבר חריג שלא היה כמותו. אני מבקש ישיבת נשיאות. <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ואני מבקש ייעוץ משפטי גם, אדוני. <קריאה:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> חבר הכנסת טיבי, טוב. אומרים, שוב הפעם, הטענה של יושב-ראש הכנסת, כולל אישור של היועץ המשפטי כרגע, היא שהיה דיון והביאו את זה; שהייתה הודעה לנשיאות והביאו את זה כהודעה לנשיאות. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה היית שם. מה זה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> לא. אני, אגב, מאלה שאמרו – אמרתי שאני לא זוכר שהיה דיון. בסדר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא התבקשנו לאשר. אנחנו חייבים לאשר. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> להעביר הצעה, הצעה טרומית – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז רגע. הטענה שלו שחייבים לאשר, זה לא רק הודעה, זו טענה נכונה? שחייבים לאשר הצעה טרומית. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לאשר הבאת הצעה טרומית. לא התבקשנו לאשר. לא התבקשנו לאשר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> יש הודעה של הנשיאות שמניחים על שולחן הכנסת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הייתה הודעה כזו? – – – בשני נוסחים. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> הודעה טוענים שכן הייתה. לא אישור, אבל הודעה הם טוענים שכן הייתה. כולל היועץ המשפטי של הכנסת, שביקש להבהיר את זה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> שמה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> שהייתה הודעה בישיבת הנשיאות על שמביאים את הדבר הזה. אתה צודק שלא היה דיון. אני גם אמרתי שלא היה דיון, אבל הייתה הודעה, וכנראה שזה מספיק. אלא אם כן אתה תמצא בתקנון שזה לא מספיק, אבל אני לא יודע תקנונית לענות. אגב, פנה לייעוץ המשפטי של הכנסת. אני באמת לא יודע. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אגב, כאשר יש דבר חריג, אדוני היושב-ראש, מקובל ליידע את כולם שמדובר בדבר חריג. לא להעביר – איך? מל"ט: מטוס – – – <קריאה:> ללא טייס. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> מל"ט, מל"ט. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> שלא רואים אותו – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אבל היושב-ראש נתן לך תשובה על הדבר הזה. <יעקב מרגי (ש"ס):> – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> כרגע, נשאר שם כמו הודעה למזכירות, וכנראה שזה מספיק. אין לי באופן אישי מה לומר לך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני חושב שזה לא מספיק. אני חושב שהנשיאות – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – צריכה לאשר דבר חריג. לאשר. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז יכול להיות שיש דרכים שאתה יכול לפעול בהן כדי לסדר את זה – – <יעקב מרגי (ש"ס):> יולי אדלשטיין עלה – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> – – אבל אני לא יודע. אבל בכל מקרה, זה לא – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מה הבעיה אם היושב-ראש נמצא? מה הבעיה לאשר את זה? <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר, אבל הוא יושב-ראש הכנסת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לנו יש מיעוט. יש רוב – – – <היו"ר יחיאל חיליק בר:> אז תתכבד ותגיד ליושב-ראש – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני מציע לכנס את הנשיאות או לעשות את זה טלפונית. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בסדר. בוא בינתיים, רק נמשיך בדיון. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. אי-הסדרה בחוק ההסדרה: ממשלת ישראל מובילה להרס הדמוקרטיה, פוגעת במרקם החיים ומפקירה את ביטחון האזרחים;> <2. הרחבת ההתנחלויות והמשך גזלת הקרקעות מהתושבים הפלסטינים;> <3. חוק ההסדרה;> <4. הרוח הנושבת מצד שרים בממשלה, אשר מתירה לערער את סמכות הצבא ומפקדיו ופוגעת בביטחון המדינה> <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בבקשה, סגן השר. אדוני ישיב על האי-אמון, ואז נעבור לדיון הסיעתי. בבקשה, אדוני. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, צה"ל הוא צבא העם. לכן ייעודו להגן על המדינה ולהבטיח את קיומה ולנצח במלחמה. לצה"ל מתגייסים חיילים וחיילות שהם פסיפס אנושי רחב ומגוון מכל חלקי החברה הישראלית. אמון הציבור בצה"ל הוא מרכיב מהותי ביכולת שלו לממש את ייעודו. אנו פועלים באופן שוטף לחיזוק אמון הציבור, תוך מתן אפשרות לכל חלקי העם למצוא את מקומם בצה"ל באופן מכבד וראוי, ללא הבדל דת, גזע ומין. לאחרונה אנו עדים לתופעה שתהליכים פנים-צבאיים, חלקם טרם הבשלתם, ועוד בשלב עבודת המטה, יוצרים שיח ציבורי רחב שבו מעורבים גם גורמים חיצוניים בעלי אינטרסים שונים. צה"ל רואה צורך לשמר את תהליכי קבלת החלטות האלו בתוך השיח הצבאי, תוך בחינת כלל השיקולים באופן מקצועי, בלתי אמצעי וחף מהשפעות חיצוניות. צה"ל נתון למרות ממשלת ישראל. קבלת ההחלטות ומתן הפקודות למשרתים בו הם מתוקף סמכות המפקדים בלבד. עלינו להקפיד על כך ולהימנע מכל מעורבות חיצונית. כך היה בעבר וכך יהיה בעתיד. אבל, אדוני חבר הכנסת עפר שלח, אם יש גופים המשפיעים על אג'נדות בצבא שמנוגדות לטובת צה"ל, הם מגיעים דווקא מהשמאל, לא מהצד הימני של המפה הפוליטית. האג'נדות שמקדם השמאל הקיצוני ומנסה להכניס לתוך הצבא, מנוגדות לא רק לערכיו של צבא ההגנה לישראל אלא גם לערכי מדינת ישראל והחברה הישראלית. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> מה זה קשור לשירות נשים בצה"ל? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הגופים הללו מנסים – – – <עפר שלח (יש עתיד):> זה קשור לשירות נשים בשריון? מה זה קשור לשירות נשים בצה"ל? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אתה בדקת מי היו חיילי השריון שסירבו ללכת לשריון? אתה יודע מי הם? אני יכול להגיד לך דבר אחד, הם לא היו חיילי הסדר. <עפר שלח (יש עתיד):> אני גיניתי את זה לחלוטין, מה זה שייך? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> גם אני גיניתי אותם. <עפר שלח (יש עתיד):> יש קו ישיר בין זה לבין 1,000 ביני"שים שחותמים על עצומה נגד הרמטכ"ל. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> זה לא קשור אליהם בכלל. אל תקשור את זה לא לבני הישיבות ולא לחיילי – – – <ציפי לבני (המחנה הציוני):> ההסדר משרתים ממילא – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אל תקשור את זה. <חיים ילין (יש עתיד):> למה אתה קופץ? מה קרה? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הוא קפץ, אני עונה לו. <חיים ילין (יש עתיד):> לא, הוא לא קבע את זה. אתה לא הקשבת לו אפילו. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני הקשבתי לו. <חיים ילין (יש עתיד):> לא. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אני הקשבתי לו. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> בוא ניתן לסגן השר להשיב. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הגופים הללו מנסים להפוך את צה"ל לצבא מכיל, לא לצבא מנצח; לצבא בעל אג'נדות פוליטיות, ולא לצבא ערכי ומוסרי; לצבא שמושתת על ערכים אוניברסליים, ולא לצבאה של מדינת ישראל שמבוסס על ערכים יהודיים. דוגמה אחת בלבד, שבוודאי רובכם שמעתם עליה, היא הדוגמה של עידוד התנדבות חיילים עם ילדי מסתננים בדרום תל-אביב. לא קשישים, לא ילדים עם צרכים מיוחדים, אלא שוהים בלתי חוקיים, מסתננים. אז עם כל הכבוד, אני רוצה לומר לכם, אנחנו באנו לכאן כדי לשלוט. הגענו כדי לשנות את המדיניות. <חיים ילין (יש עתיד):> מה הקשר? <עפר שלח (יש עתיד):> מה זה שייך ל-1,000 חיילים ששולחים מכתב לרמטכ"ל? <חיים ילין (יש עתיד):> אם הם לא היו עושים צבא – – – <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> למה קשה לכם לשמוע? אני הקשבתי בקשב רב. <חיים ילין (יש עתיד):> עצוב. עצוב. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> למה קשה לך לשמוע? <חיים ילין (יש עתיד):> הילדים האלה מתגייסים וההורים שלה פה מקוללים כל יום על-ידי השרים. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> באתם למשול, לא באתם לשלוט. באתם למשול, לא לשלוט, ואתם שולטים. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> אתה צודק. אני מקבל את התיקון. מסכים. לזה אני מוכן בלבד. אבל קצת סבלנות, אני לא הפרעתי לאף אחד. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> רק מי זה "אנחנו"? זה הבית היהודי דווקא? <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> לא, "אנחנו" זה ממשלת ישראל. בוודאי. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> שהולכת בדרך הבית היהודי. <סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:> הבית היהודי היא מרכיב חשוב שיש לה בהחלט אג'נדה וסדר-יום ברור. ברוך השם שאנחנו מצליחים לקדם נושאים חשובים, בהחלט, ואני לא מתבייש בכך. חוק ההסדרה יעבור היום בכנסת. חוק היסטורי, שצפוי אחת ולתמיד למנוע את טרור הבג"צים של השמאל הקיצוני. נגמר העידן שבו בנוגע לכל יישוב – מגישים בג"ץ כדי להחריב עוד בתים במדינת ישראל. עם כל הכבוד, הגענו לכאן כדי לבנות בארץ-ישראל ולבנות את ארץ-ישראל. ואני רוצה לומר לכם, אנחנו כאן כדי לחזק את חיילי צה"ל ואת משרתי המילואים, לחזק את אחיזתנו בארץ ואת חוסנה של החברה הישראלית, להצדיע לכוחות הביטחון ולשגשוגה של מדינת ישראל. תודה רבה לכם. <היו"ר יחיאל חיליק בר:> תודה, אדוני. אנחנו עוברים עכשיו, ברשותכם, לדיון הסיעתי. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת ציפי לבני, המחנה הציוני. אחריה – חבר הכנסת זחאלקה וחבר הכנסת שטרן. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות. <ציפי לבני (המחנה הציוני):> טרור הבג"צים, אומר נציג מוסמך של ממשלת ישראל, סגן שר של אותה מפלגה שמובילה את הממשלה בדרכה – מתוך חולשתו של ראש הממשלה – ואת כולנו לאבדון. בג"ץ, בית-המשפט העליון, בית-הדין הגבוה לצדק, וכבר אמר מנחם בגין, שגם את תורתו שכחו כל אנשי הליכוד: גם יער של ידיים – לא צומחים בו עצי האמת, ורוב אין פירושו צדק. ועל צדק אני רוצה לדבר היום. אמר קודם יושב-ראש הכנסת, שכל החקיקה המבוהלת הזאת והבהולה הזאת של חוק ההסדרה נועדה למנוע את המראות הקשים של 2006, שצריך להזכיר לציבור, אלה אותם אירועים של פינוי על-פי החלטת בית-משפט, שבהם פגעו בחיילי צה"ל ובמשטרת ישראל אלה שלא מוכנים לקבל על עצמם את עולו של החוק. וגם זה קודם כול שקר, והממשלה הזאת צריכה ללכת הביתה, כי זאת ממשלת שקרים, ואני אבהיר אותם אחד לאחד ואחשוף אותם. שקר ראשון – החוק שיובא היום להצבעה לא נועד לתת פתרון לעמונה, כי את עמונה הוציאו ממנו. אז מה בוער? הוא כל-כולו נועד להתחיל תהליך בחסות עמונה, והדאגה של עם ישראל ל-40 משפחות, שאפשר להזדהות אתה – בחסות הזאת רוצים להוביל מהלך של סיפוח של כל חלקי יהודה ושומרון, של אותן התנחלויות מבודדות שלא נמצאות בגושים. ולכן, שקר ראשון: אין צורך להעביר את החוק הזה היום, הוא לא בא לעזור לעמונה, הוא לא בא לעזור לתושביה. זה – 1. שקר – שהממשלה הזו דואגת לחיילי צה"ל. אם אכפת לה מחיילי צה"ל היא לא הייתה שולחת אותם – חס וחלילה, אבל זה יכול לקרות – לבית-הדין הפלילי בהאג, לבתי-משפט בין-לאומיים, באותה חקיקה מופקרת שתוביל אותם לשם. אותה ממשלה – שכל איום מוביל את ראש הממשלה להוביל את החקיקה המופקרת הזאת – הרי אם יש ראש ממשלה חלש כל כך, מה יגידו באמת אויביה של מדינת ישראל? וזה שקר שהממשלה הזאת דואגת לגושי ההתיישבות, כי הממשלה הזאת תעביר את אותם מתיישבים ממקום למקום, באותו מקום שאיננו בגושים, תחת הפרה נוספת של הדין הבין-לאומי. הרי מה היא אומרת בעצם לעולם? לא, אנחנו לא שומרים על הגושים, אנחנו אכפת לנו מההתנחלויות המבודדות. ואם דין ההתנחלות המבודדת כדין הגושים, יבוא העולם ויגיד: גם הגושים וגם ההתנחלויות המבודדות. השקר הזה, השקרים האלה, חייבים להיחשף. ואם היום יש הזדמנות מדינית, היא בזה שאפשר לשמור על גושי ההתיישבות ואפשר למנוע זכות שיבה למדינת ישראל ואפשר לדאוג לביטחון. אבל השמחה הגדולה הזאת של כל אלה שאומרים: בחסות החשכה ובחסות בחירת טראמפ בארצות-הברית אנחנו עכשיו נספח אלינו את הארץ כולה – חייב להבין כל אזרח במדינת ישראל, וזה השקר האחרון שאני אדבר עליו היום: משקר מי שטוען שאפשר לספח את האדמה בלי 2.5 מיליון אנשים פלסטינים שחיים שם, והם, רבותי, ינהרו לקלפיות. באבּוּהה ינהרו לקלפיות. ואיפה ראש הממשלה? אה, ראש הממשלה עכשיו מצייץ. כי רביב דרוקר מעצבן אותו, מישהו מהתקשורת כתב עליו משהו לא יפה. בזה עסוק ראש הממשלה. אז הגיע הזמן שהממשלה הזאת, על ראשה ועל דרכה, ילכו הביתה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחברת הכנסת ציפי לבני. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. <הצעה לסדר> <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, סליחה, אני מבקשת הצעה לסדר. <היו"ר יואל חסון:> בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה, אדוני סגן היושב-ראש. אני מבינה שהיושב-ראש הלך, זה דבר לא כל כך מקובל בדרך כלל באי-אמון. אבל אני רוצה להגיד שאני הלכתי ובדקתי, ובהחלטת הנשיאות לא מופיע שום אזכור להצעת חוק לקריאה טרומית, גם אם אין בה פ/ – שזה דבר שהוא יכול להיות – לא מופיע, לא מבחינת שם חוק, ולו זמני, וגם לא כאזכור למשהו שעלול, עשוי, להגיע בהמשך השבוע. גם בהחלטות הנשיאות ההחלטה הזאת לא מוזכרת, כך שאני חושבת, אדוני, שאין דרך אלא לקרוא את זה כחוסר אפשרות תקנונית מוחלטת להביא הצעת חוק חדשה, שבעצם בפועל לא באמת אושרה בנשיאות. <היו"ר יואל חסון:> טוב, רשמנו את הערתך. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אז בוא תגיד לי מי צריך להעביר את זה ליושב-ראש הכנסת. פשוט קודם היה יושב-ראש הכנסת, כשדיברנו בזה. <יעקב מרגי (ש"ס):> כשיביאו תעשי הצעה לסדר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אתה הולך להצביע נגד זה, מר מרגי? <יעקב מרגי (ש"ס):> כשיביאו את זה, תעשי הצעה לסדר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל אני מקדימה תרופה למכה, חבל. אני אגיד את זה, אם חס וחלילה נגיע לרגע שנגד התקנון ונגד החוק אנחנו נביא דבר כזה. <קריאה:> בהחלטת הנשיאות כתוב קריאה ראשונה, לא כתוב – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> בהחלטת הנשיאות כתוב קריאה ראשונה, דבר שהוא הדבר הסביר. כך גם הבינו סגני יושב-ראש הכנסת. סגני היושב-ראש מהאופוזיציה שנכחו הבינו חד-משמעית שאכן יובאו ההצעות לקריאה ראשונה, וזה גם מה שמופיע בהחלטה. <היו"ר יואל חסון:> אז אני אגיד, חברת הכנסת מיכאלי, בסדר גמור. קודם כול, הדברים הועברו ליושב-ראש הכנסת. אני גם אדאג שהם יועברו אליו שוב. אני יודע שיש כרגע בחדרו התייעצות בנושא הזה. את שומעת? חברת הכנסת מיכאלי? אז אני מציע גם להעביר את זה אליו לידיעתו שוב, כי אני יודע שדנים בסוגיה. ואני פשוט אף פעם לא הייתי בנשיאות, אז אני לא יודע בדיוק מה היה שם, אבל חבר הכנסת טיבי היה בנשיאות והוא יודע מה היה שם. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> זה בדיוק, חבר הכנסת טיבי אומר שלא אושר בנשיאות. <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז, אז היושב-ראש יודע מה אושר ולא אושר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אבל יש שני נוסחים, כאשר מדובר על שני נוסחים, מדובר על קריאה ראשונה. <קריאה:> נכון. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> וזה מה שמופיע בהחלטות הנשיאות. <היו"ר יואל חסון:> בסדר גמור, הדברים הובאו לידיעתו של יושב-ראש הכנסת. גם מזכירת הכנסת העבירה את זה. בסדר גמור, תודה רבה, חברת הכנסת מיכאלי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה, אדוני. <הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:> <1. אי-הסדרה בחוק ההסדרה: ממשלת ישראל מובילה להרס הדמוקרטיה, פוגעת במרקם החיים ומפקירה את ביטחון האזרחים;> <2. הרחבת ההתנחלויות והמשך גזלת הקרקעות מהתושבים הפלסטינים;> <3. חוק ההסדרה;> <4. הרוח הנושבת מצד שרים בממשלה, אשר מתירה לערער את סמכות הצבא ומפקדיו ופוגעת בביטחון המדינה> <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. שלוש דקות. <חיים ילין (יש עתיד):> מערבבים אותנו. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, הצעת החוק שמכשירה את כל ההתנחלויות, שנקראת חוק עמונה, נעשית בהתנגשות חזיתית עם החוק הבין-לאומי. פעמים רבות היו אומרים: זה ככה, יש סעיף פה, יש סעיף שם, אבל יש בפנינו הצעת חוק, שאין משפטן שמכבד את עצמו שאינו אומר שהיא בהתנגשות חזיתית עם החוק הבין-לאומי. מסתבר שלא רק עם החוק הבין-לאומי, אלא גם עם החוק הישראלי, ולכן הפחד מבג"ץ, שבג"ץ יפסול. מסתבר שלא רק עם החוק הישראלי, אפילו אם נעשית בהליך שהוא מנוגד לחלוטין לתקנון הכנסת, למקובל בכנסת, בחוסר שקיפות. דיברו על הצעת חוק לקריאה ראשונה; אושר להביא הצעת חוק לקריאה ראשונה, ובחדרי חדרים, פה בכנסת, הפכו אותה לקריאה טרומית, בלי להודיע לאף אחד, תוך אונס של התקנון. אז זו הצעת חוק שנולדה בחטא, עד כדי כך שאפילו ראש הממשלה אומר: אישור החלטה זו יוביל להאג. אני אומר לו: נכון, ואני מציע לו לשכור עורכי-דין, כי החוק הבין-לאומי בעניין הזה ברור, וכי ההצעה הזאת מבחינה פוליטית, ולא רק חוקית, היא בעצם מסר חד וחלק: הממשלה הזאת לא רוצה שלום, הממשלה הזאת מעוניינת בהמשך הסכסוך, ושיהיה ברור, נתניהו הפך לקבלן של ההתנחלויות ולקברן של השלום ותודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת זחאלקה. חבר הכנסת אלעזר שטרן – בבקשה, אדוני. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני לוקח גם את הזמן שלו? <היו"ר יואל חסון:> כן, אני אתן לך, בבקשה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי שרת עלייה והקליטה, עמיתי חברי הכנסת, תראו, כמעט הצליחו להטריף אותנו. <היו"ר יואל חסון:> היושב-ראש שמע, קיבל את מה שהוצג פה ויגיב בקרוב. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, יש לו כבר החלטה, ליושב-ראש? <היו"ר יואל חסון:> אין עדיין, תהיה החלטה בקרוב. <חיים ילין (יש עתיד):> אני מציע לכולם לחלק בלנדרים לכל חברי הכנסת, כי מערבבים אותנו, כבר יש לי סחרחורת. <היו"ר יואל חסון:> המערבבים צריכים את הבלנדר, לא אתה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> יש להם בלנדר, תאמין לי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> זה נכון ש-40 משפחות בעמונה מטריפות את הבניין הזה ומטריפות את ממשלת ישראל כבר די הרבה זמן. זה נכון שסביב הדיון הזה אנחנו מקריבים את בית-המשפט העליון והופכים אותו לסמרטוט, ואנחנו גם הופכים את הכנסת לסמרטוט. גם עכשיו אנחנו לא יודעים מה יהיה פה בעוד שעתיים. במה זה תלוי? ב-40 משפחות, שיש לי הרבה כבוד אליהן. אבל – אבל אני רוצה להגיד, דווקא כששרת העלייה והקליטה יושבת כאן: איפה היה דיון על כך שלקחו עולים מאתיופיה, תינוקות שלהם, והפכו אותם לבובות ניסוי למוהלים? הרי המדינה הייתה צריכה לרעוש על כך. הרי זה לא יכול להיות שראש הממשלה שותק, גם אם יש לו עמונה על הראש. גברתי, את יודעת שיש לי הרבה כבוד אלייך – – – <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> אני הגבתי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא, גם לא יכול להיות ששרת קליטה שותקת. שהכול הולך לעמונה. היה לנו היום דיון בוועדת – – – <שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:> אני לא שתקתי. יכול להיות שהקול שלי היה לא מספיק גבוה, אבל אני לא שתקתי. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> יכול להיות. אני מתנצל, אז אולי הקול שלך היה, אבל יכול להיות שבאטרף הזה, ואני כבר לא מדבר איפה הבית החרד"לי, חברתי שולי מועלם יושבת כאן, רק עמונה? איפה הייתם בנושא של בריתות המילה? לא בצד? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> איך לא על זה הפלתם ממשלה, שבחסות הכוח שנתנה המדינה למוהלים ולדתיים ולרבנות – איך לא רעשה הארץ? דווקא אתם, הבית החרד"לי, אתם הייתם צריכים לעשות את זה. מישהו אחר היה צריך לעשות את זה? הרי מה אנחנו לא יודעים? שבברית המילה נוצרת זהות בינה לבין אפליה, לא בין דם לדם, בין צבע לצבע, שלוקחים תינוקות אתיופים והופכים אותם לבובות ניסוי. תגידו, אנחנו השתגענו? עמונה חשובה יותר מזה? אולי משהו התבלבל פה בבניין הזה? אולי על זה היה צריך היושב-ראש לצאת עכשיו ולחשוב, שאף שזה אינו בסדר-היום, אפשר לעשות על זה דיון היום? לא על אם אפשר להסב קריאה ראשונה לקריאה טרומית, מפני שיש בעיות בתוך הקואליציה, והכנסת היא סמרטוט של הקואליציה. למה על זה, שולי, ואני אומר לך את האמת, את יודעת, יש לי הרבה כבוד אלייך, למה על זה לא אמרתם לראש הממשלה, נפרק את הממשלה אם לא תסדר את זה? וזה עוד קשור ליהדות, נטו יהדות. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> הכול קשור ליהדות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא הכול קשור ליהדות. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> הכול קשור ליהדות. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> תאמיני לי שזה קשור ליהדות יותר מעמונה, יותר מעמונה זה קשור ליהדות, ומה שיקרה פה, לצערי, זה שפחות ופחות אנשים ירצו לעשות ברית מילה, מפני שהם יגידו: אם כדי לעשות לילדים שלנו ברית מילה, עושים ניסיונות על תינוקות אתיופים, אל תעשו לנו ברית מילה, לא רוצים את זה. ואנחנו שותקים, מפני שבאמת הכול עמונה. עם כל הכבוד. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> דווקא כל היום ישבתי בוועדת החוץ והביטחון על נושאים נורא-נורא חשובים. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא רוצה להגיד לך איפה ישבנו ולא איפה אני ישבתי. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> מצוין. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> אני, דרך אגב, ישבתי גם בוועדת העלייה והקליטה בדיון על הבריתות אצל האתיופים, לא רוצה להגיד לך איפה ישבנו – – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים עכשיו. תודה. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> בשורה התחתונה, אני רק רוצה להגיד לכם שעוד זה מדבר וזה בא. עכשיו הסתבר שרב בקריית מוצקין, מפני שהייתה שם בלנית אתיופית שבועיים – שולי, תקשיבי טוב – פסל את הטבילות שהיו כשהבלנית הייתה אתיופית. אתם מבינים? למה, כי היא שחורה? למה, כי הוא לא יודע מה זאת שחורה ונאווה? כי זאת האפליה שעושים? ואנחנו לא מדברים על זה פה, והבית החרד"לי לא עושה עם זה כלום, ולך קוראים עכשיו החוצה על עמונה. על זה הממשלה הזאת צריכה ליפול. תודה. <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת שולי מועלם, תורך הגיע. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אני יודעת. ברגע שתקרא לי, אני אחזור. לא התכוונתי לצאת, אני הייתי רק – – – <היו"ר יואל חסון:> הנה יש לך גם הזדמנות להשיב על הדברים. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בבקשה. שלוש דקות עומדות לרשותך. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> תודה, אדוני. האמת שהדברים המזעזעים שאמר חבר הכנסת שטרן וידועים לכולנו כבר כמה ימים, הם לא משהו שקשור לנוכחות או לאי-נוכחות הפיזית, שלי לפחות, בטיפול בנושא הזה. אני חושבת שהמציאות הקשה שבה יש יהודים – שבטח לא צריכים אישור של אף אחד ליהדות שלהם – נאלצים שוב ושוב להיתקל בחומות אטימות בלתי נסבלות, בחומות של אנטי-יהדות; זאת לא יהדות, בסדר? זאת לא יהדות, זאת לא יהדות שלי, זאת לא יהדות שלך, זאת לא יהדות, אני חושבת של אף אחד ממי שיודע מה זאת יהדות. עם זאת, אני חייבת להגיד שהניסיון לקחת ולהכות ראש בראש, בנושאים חשובים, הוא ניסיון נואל, יש לומר. מה אני אגיד לך, חבר הכנסת שטרן? ראש בראש, להגיד לי: אם את לא – – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> ולמה על זה לא אומרים לראש הממשלה להעביר היום חוק? <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת שטרן, לא להפריע. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> להגיד לי ולאחרים: אם אתם לא בדיון על הזוועה הזאת שנעשתה לתינוקות האתיופים, שאני כבר בתוכה מאז השבוע שעבר, יחד עם חברתך לסיעה, שהיא אומנם לא חברת כנסת – אף-על-פי שאינה כאן, כבודה כאן – חברת הכנסת לשעבר פנינה תמנו-שטה, אז אני חושבת שזה לא נכון להציג את זה ככה. זה לא אם אני פה אז אני לא פה – אני גם בעמונה, וגם בדבר הנוראי הזה, וגם בטיפול בגליל, וגם בשיקום של מערכת הבריאות בצפון, שחבר הכנסת שטרן, אתה לפחות יודע שצריך קצת לתת לי גם קרדיט על הדברים האלה, ולא להפוך את זה לאיזה סוג של – טוב, אם את מטפלת בעמונה, אז את לא במקום אחר. <אלעזר שטרן (יש עתיד):> לא אמרתי ככה. לא אמרתי ככה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא. עמונה וחוק ההסדרה הם שינוי אסטרטגי בהתיישבות ביהודה ושומרון. מותר לחלוק על זה, מותר להגיד: אנחנו חושבים אחרת, אבל אנחנו מעולם לא הסתרנו את זה – – <אלעזר שטרן (יש עתיד):> הזמן. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – שאנחנו חושבים שההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון היא דבר קריטי לקיומה של מדינת ישראל. וחוק ההסדרה, 50 שנה אחרי הנס של מלחמת ששת הימים, הוא שינוי דרמטי בהתייחסות של מדינת ישראל, ממשלת ישראל, כנסת ישראל, להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. והגיע הזמן שפעם אחת ולתמיד כל הדיון על מה קורה עם ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון יחזור לכאן, לבית הזה, לדיונים שהם בשדה הפוליטי. לא בשדה המשפטי, לא בשדה של ההפחדות הבין-לאומיות, לא בשום שדה אחר. חוק ההסדרה הוא הדבר החשוב ביותר שקרה מבחינה משפטית להתיישבות בעשורים האחרונים. בעזרת השם, המטרה של כולנו היא למנוע את האפשרות הזאת, ששוב ושוב אנשים שהתיישבו במקומות שהמדינה מעודדת אותנו לבנות בהם, שוב ושוב תונף מעל הראש שלהם חרב של גירוש והרס. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. תודה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> גירוש והרס של יישובים יהודיים זה לא משהו – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – שכנסת ישראל, ממשלת ישראל – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> – – ומדינת ישראל רוצות להכיל אותו יותר. תודה רבה, אדוני. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת מועלם-רפאלי. חבר הכנסת יעקב מרגי, מטעם ש"ס – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אוי, הוא כתב נאום. <היו"ר יואל חסון:> – – לא נמצא. לא נמצא. אוקיי. לא כתוב לי פה ישראל ביתנו; ישראל ביתנו לא נתנו דובר. חבר הכנסת גפני מיהדות התורה. חבר הכנסת גפני גם לא נמצא. לכן, חברת הכנסת תמר זנדברג, תורך הגיע מוקדם מהצפוי. אני מקווה שאת מוכנה. אבל את נולדת מוכנה. <תמר זנדברג (מרצ):> מוכנה ומזומנה. <היו"ר יואל חסון:> את נולדת מוכנה. <תמר זנדברג (מרצ):> תעיר אותי בלילה, תגיד לי לדבר – אני אדבר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תראו, חברות וחברים, מה שקורה כאן ברגעים אלה ממש בכנסת זה דבר חסר תקדים. יושבים כאן ותיקי הכנסת בתאים האחוריים, באמת דורות ושנים אחורה, ולא זוכרים כזה עיקום של התקנון ושל הכללים, ואפילו של הנוהג. אתה יודע, בשבוע שעבר עמד כאן יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת דוד ביטן ונזף באופוזיציה על ביטול קיזוזים, דבר שהוא לא חלק – הוא דבר ג'נטלמני, הוא דבר ככה במערכת היחסים החברית, אפשר לקרוא לזה, בין קואליציה לאופוזיציה – הוא לא חלק, לא מהחוק, לא מהתקנון וגם לא מהנוהג ומהכללים המחייבים בכנסת. והנה עכשיו הצעות חוק עפות פה, חברי הנשיאות שיושבים כאן לא זוכרים, מצטטים כל מיני דברים מישיבת הנשיאות שלא נאמרו. הצעה טרומית פתאום באה היום, ומחר – קריאה ראשונה. וכל הדבר הזה הוא רק משל ל"פרפור" – סליחה על המילה הלא-פרלמנטרית, אבל אין מילה אחרת לתאר את זה – ל"פרפור" של מדינה שלמה כבר שבועות וחודשים על 40 קרוונים לא חוקיים. חברות וחברים, ישיבות קבינט של שש שעות, דיונים ליליים, חברי כנסת מסולקים ממשרד ראש הממשלה. על מה? על מה? על אי-רצון, לא על אי-יכולת, על אי-רצון, על פחד, על שיתוק, שאוחז כאן במפלגות שלמות מתנועת המתנחלים. ואללה, כאילו זה חדש לנו, זה חדש לנו שיש כאן מצב פוליטי, ומצב פוליטי בעייתי ומאתגר. אבל האמת היא שחוק ההסדרה והקומבינה שקורית כאן עכשיו בכנסת רק מוכיחות את זה. חוק ההסדרה הוא לא על עמונה. חוק ההסדרה עלה כאן בבית הזה להצבעה ב-2012 – אגב, בממשלה שההרכב שלה לא שונה הרבה מההרכב של הממשלה הזאת – ונפל. הממשלה לא הצביעה בעדו, בלי עמונה ובלי כלום. למה? כי ידעו שזה חוק סיפוח, שזה חוק החלת החוק הישראלי על השטחים הכבושים מחוץ לגבולות מדינת ישראל. ועל זה הוויכוח האמיתי שלנו. כי אם עמונה תעבור לשמונה חודשים או לשלוש שנים – ובעיני הממשלה הזאת זה נצח – זה לא הסיפור. הסיפור הוא שיש לנו ויכוח על עתיד השטח הכבוש מחוץ לגבולות מדינת ישראל. בהקשר הזה אין דבר כזה התנחלות חוקית. אין התנחלות חוקית והתנחלות לא-חוקית: עמונה לא-חוקית, ועפרה לא-חוקית, ושבות-רחל לא-חוקית – כל ההתנחלויות לא-חוקיות. ובואו פעם אחת ולתמיד נקיים כאן את הוויכוח הזה על עתידה של מדינת ישראל, מה היא רוצה לעשות עם השלטון הצבאי שהיא מחילה על שטח שמחוץ לגבולותיה. מה אנחנו רוצים לעשות עם זה? כי אתם יודעים, לא מזמן עיתון "הארץ" – "הארץ", כן? העיתון השמאלני – יצא במסע רעיוני של הימין, לחפש את הפתרון של הימין. 40 שנה בשלטון וצריך את עיתון "הארץ" שיצא למסע רעיוני לחפש פתרון. כי אין כזה. אין כזה. ולכן כל מה שנשאר זה לובי מתנחלי שמפרפר כאן כנסת שלמה. ועכשיו אנחנו, חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, רצים הלוך ושוב מלשכת היושב-ראש והיועץ המשפטי לממשלה, כדי להביא היום הצעת חוק טרומית כדי להכשיר את הגזל. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <תמר זנדברג (מרצ):> בושה וחרפה. ואני בטח חושבת שאסור לכופף את כללי התקנון והבית הזה בשביל זה. אז אני מקווה שלזה לפחות יימצא לנו תכף פתרון מסוג אחר. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה, חברת הכנסת זנדברג. אני חוזר לרשימה. חבר הכנסת יעקב מרגי, שהתכונן, היה פה, אבל טיימינג זה עניין של חיים – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, הערה לסדר. <היו"ר יואל חסון:> אני לא מאשר הערה לסדר ולא הצעה לסדר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> חצי הערה. חצי הערה. <היו"ר יואל חסון:> לא, לא, לא מאשר. לא מאשר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> חצי הערה. <היו"ר יואל חסון:> אני מבקש – לא מאשר, תודה. שב במקומך, אני לא מאשר, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> עד כדי כך? אתה סגן יושב-ראש, לא היית היום. <היו"ר יואל חסון:> אדוני, אני לא מאשר הצעה לסדר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> טרומית לא הונח – – – <היו"ר יואל חסון:> אני מבקש ממך לא – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא הונח – – – <היו"ר יואל חסון:> אל תיקח בכוח. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לא בכוח. <היו"ר יואל חסון:> אז שב. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תאפשר דיון דמוקרטי על דבר חריג. <היו"ר יואל חסון:> לא מאפשר, לא מאפשר. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אתה חבר אופוזיציה כאן. חבר אופוזיציה. <היו"ר יואל חסון:> אני לא מאפשר. נא לשבת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – – <יעקב מרגי (ש"ס):> תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> שלוש דקות. <יעקב מרגי (ש"ס):> אני מודה לך על לפנים משורת הדין. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גבירותי – רציתי לומר מכובדי השרים – גבירותי השרים, איזה כיף, בהרכב מלא – – <היו"ר יואל חסון:> גבירותי השרות. <יעקב מרגי (ש"ס):> השרות, השרות, גבירותי השרות. – – חברי הכנסת, בזמן שאנחנו – יש חוק הסדרה, אין חוק הסדרה, קריאה טרומית – אחמד, בזמן שאנחנו דנים – קריאה טרומית, הונח, לא הונח, בוא אספר לך קצת מה עשינו היום בוועדה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני חייב להגיב כי פנית אלי ישירות. <יעקב מרגי (ש"ס):> תבקש הודעה אישית אחרי זה. מה עשינו היום בוועדת החינוך? אני רוצה לשתף את החברים בתהליכים שאנחנו מקדמים בוועדת החינוך. היום התקיים דיון בוועדת החינוך על תופעת הביוש ברשת. והשתתפו אתנו כמה חברי כנסת: גם חבר הכנסת חיים ילין, גם רויטל סויד, עודד פורר, ועוד חברי כנסת. אני חושב גם מסעוד גנאים – נכון היה? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> נכון, הייתי. <יעקב מרגי (ש"ס):> תופעת הביוש ברשת, מה שאנחנו אומרים שיימינג. כולנו חסידים גדולים של חופש הביטוי. מיקי לוי, אני חייב לציין, הדיון הזה התקיים בעקבות אותו יום שהיה באולם שאגאל, והתחייבתי בפניך – דיון שני, דיון מעקב. כולנו חסידים גדולים של חופש הביטוי. ותסכימו אתי שחופש הביטוי – כן, חופש השיסוי – לא. אני לא מאמין שיש מישהו שרוצה בחופש השיסוי. ומאחר שכמעט התייאשנו ולא נראה לי שנצליח לעשות מהלך מחולל שינוי בתרבות הטוקבקים, ששופכים את דמו של כל מי שמביע את דעתו בניגוד לתפיסת העולם של אותו טוקבקיסט – מייד מופעל נגדו טרור של השמצות, קללות, ביטויים שונים. המרחב הדיגיטלי האינטרנטי הוא מבורך. הוא מבורך כשהוא בא להעביר מידע, הוא מבורך כשהוא בא למנוע פגיעה, הוא מבורך כשהוא בא להקנות ידע, הוא מבורך כשהוא בא לשתף את הציבור במידע ובפעולות חיוביות. הוא לא מבורך כשהוא הופך לכלי ענישה. לא ניתן להפוך את הכלי הזה של האינטרנט ואת המרחב האינטרנטי גם לשוטר, גם לשופט וגם לתליין. לכן אני חושב שמה שעושה הממשלה – וכאן התחייבנו – נחשפנו לזה בוועדה באמצעות הוועדה הבין-משרדית לגלישה בטוחה, בראשות משרד החינוך, יחד עם החברות העסקיות – היא עבודה חשובה במיוחד, ובמיוחד בכל מה שנעשה בתחומי בתי-הספר. חברי חברי הכנסת, תראו יוזמה טובה של יחידים שהולכת ומתפתחת ליוזמה כללית. נחשפנו ליוזמה של רשת "אורט", אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים, אדוני. <יעקב מרגי (ש"ס):> מייד אני מסיים. – – בבתי-הספר – היוזמה שתועתק על-ידי משרד החינוך לכלל בתי-הספר בארץ. רשת "אורט" הקימה קבוצות "שומרי מסך" בתחומי בתי-הספר, שכל תפקידן לעקוב אחר התבטאויות לא הולמות ברשת, תופעות של ביוש, חרמות ועוד התנהגויות בלתי הולמות ברשת. אני תולה תקוות רבות ביוזמה ברוכה זו, שהתחילה מלמטה, בקרב התלמידים, ומהתלמידים אל מול חבריהם, והם אל מול הוריהם. וכולנו תקווה שגם אנו, נבחרי הציבור, נשתדל לשמור על תרבות הדיבור ותרבות הדיון. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת מרגי. השרה שקד, שרת המשפטים, תסכם את הדיון. בבקשה, גברתי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אני מוותר, מוותר על – – – <היו"ר יואל חסון:> רשמנו לפנינו הודעתך. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אסכם, ואני אענה עכשיו על הצעות האי-אמון בנושא חוק ההסדרה. מודעת אבל סטנדרטית מתפרסמת בעיתון לפי כללים מאוד ברורים: היא משובצת במדור מיוחד בעמודים האחרונים של החלקים הפנימיים; לפני פרסומה תמיד מתבצעת בדיקה רפואית דקדקנית, ורק גורם מוסמך רשאי לקבוע את מותו של מי ששמו עתיד לעטר את המודעה. כך מקובל ביחס לבני-אדם שנפטרו מהעולם, מותם הוא ודאי, ברור, ואינו נתון במחלוקת. לעומת זאת, מודעות אבל המכריזות על מותו של רעיון מתפרסמות לפי כללים שונים לחלוטין: הן מופיעות במדור דעות, או בעמודיו הראשונים של העיתון, לפעמים בעצרות, ובשיטה האהובה והמיוחדת שלנו – לא פעם בכותרות של הצעת אי-אמון מטעם איזושהי סיעה שהפסידה בבחירות דמוקרטיות ומתקשה לקבל את צו הבוחר. אבל זה התפקיד של האופוזיציה, ואני מאוד מכבדת את זה. במודעות האבל האלה לא מקובל להמתין לקביעת רגע מוות רשמי וברור, וכל אחד עשוי להכריז על מותו של רעיון כזה או אחר. אין כל מרשם מסודר של המתים, ואין כל גורם שמנפק תעודות פטירה. מודעות אבל מהסוג הזה, המבכות את מותם של רעיונות ותפיסות עולם, רווחות מאוד אצלנו. מות הציונות מוכרז פה לפחות אחת לרבעון; קץ המדינה היהודית – אחת לחודש-חודשיים, אבל מקום מיוחד במודעות האבל האלה שמור כמובן לאלה הכואבים את מותה בטרם עת של הדמוקרטיה הישראלית, אלה מתפרסמות לפחות אחת לשבוע, וגם היום, בריטואל הקבוע. מותה של הדמוקרטיה המוכרז אצלנו חדשות לבקרים, מלווה תמיד במנעד צבעים שנע בין שחור לשחור משחור. הוא מתרחש על-פי הנטען בשנת 2016, אבל לעולם יזכיר תקופות אפלות מלפני 70, 80 ו-90 שנה. הצעות האי-אמון בנושא ההסדרה, שעוסקות במה שסיעות מרצ והמחנה הציוני מכנות "הרס הדמוקרטיה", הן חלק מאותו מערך ידוע ומוכר של מודעות אבל. והאמת היא שכל הציבור "רואה לכם"; הוא רואה ומבין שמודעות האבל שאתם נושאים הן לא יותר משלטי חוצות בקמפיין פוליטי, קמפיין שבו אתם מבקשים לנכס את מושג הדמוקרטיה למחנה מפלגות מסוים. כגודל ההפסד בקלפיות, עוצמת היבבות במודעות. אתם, שרוממות הדמוקרטיה בגרונכם, כמה בוז להליך הדמוקרטי האמיתי יש לכם. מאז אמירתו האומללה של יצחק בן-אהרון אין כאן התקדמות רבה; בימים ההם ביקשתם להחליף את העם, והיום אתם מבקשים להחליף את השיטה. רק את הדעה שלכם אינכם בוחנים מחדש. שוב ושוב העם דוחה אותה, אתם מפסידים בבחירות, אבל לא מסוגלים לעשות את חשבון הנפש הנדרש. אולי משהו בעמדה שלכם אינו מתעדכן? אולי תפיסת העולם אינה מתאימה לציבור הישראלי? אולי תצאו לרגע מהווילה ותעשו סיבוב בג'ונגל? בעניין חוק ההסדרה, כמו בכל עניין אחר שבו אתם מפסידים שוב בקלפי, המנגנון שעד כמה שאני מכירה מפעיל כל דמוקרטיה – אתם קובעים שהדמוקרטיה הגיעה לקצה. אבל הקביעות האלה בדבר קץ הדמוקרטיה אינן אבחנות מתחום מדעי המדינה; הן טענות פוליטיות, וכך צריך להתייחס אליהן. מדובר בניסיון לגרום לציבור להאמין שכל דגם משטרי שאינו מיישר קו באופן מוחלט עם המצע של מפלגת מרצ, או זה של הפלג השמאלי ביותר במחנה הציוני, אינו עונה על הדרישות הבסיסיות של הדמוקרטיה. אבל האמת היא שאת הדמוקרטיה לא המציאה מפלגה מסוימת, והיא בוודאי לא תיבחן לאורה של שיטה פוליטית מסוימת שביקשתם לקדם עבורנו והציבור הישראלי אמר לכם בענק: לא, תודה. ובכלל, אתם לא במקום שבו תעניקו לנו – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> לא, תודה; זה מה שאמרו. אמרו: לא, תודה. <נחמן שי (המחנה הציוני):> לא, תודה, אבל לא בענק. <שרת המשפטים איילת שקד:> נכון, האמת היא שאתה צודק. במקום אחר עסקתי בשבוע שעבר בהרגל הזה של השמאל הישראלי לקבוע את רגע המוות של הדמוקרטיה בשל עניינים שעם כל חשיבותם אינם משנים את סדריה הבסיסיים של שיטתנו הדמוקרטית. התחושה היא שההקצנה שלכם בנושא הזה הולכת ומחריפה; כל עניין הופך אקוטי, כל תקנה היא מסע צלב; כל שינוי, כל חוק שאנחנו משנים, הוא הכרזת מלחמה על הדמוקרטיה. ההכרזות בדבר הרס הדמוקרטיה שהרצוג וגילאון חתומים עליהן בהצעות האי-אמון שלפנינו, הן ודומותיהן, הפכו לסיטונאיות כל כך, מוגזמות כל כך ומופרכות כל כך, שהדגל השחור שהיו אמורות להרים, לו היו נכונות, הפך מזמן למחורר ובלוי. בדרך כלל קביעת רגע המוות היא עניין שמתרחש פעם אחת ויחידה, שכן כל ביולוג מתחיל יאשר שגוף – מת – אינו יכול למות יותר מפעם אחת. אלא שביחס לדמוקרטיה הכללים כנראה שונים. הכריזו כאן על מותה כל כך הרבה פעמים, שעשוי להתקבל הרושם שאולי לא רק לחתולים יש תשע נשמות. אולי גם הדמוקרטיה שלנו פיתחה מנגנון המקים אותה לתחייה רגע אחרי מותה, רק כדי למות מחדש עם הישמע צלצול פעמון ההצבעה של הכנסת, והפעם יהיה זה הצלצול ביום רביעי, וגם היום, שיורה על קבלתו של חוק חדש, חוק ההסדרה, שאיך לא, יביא שוב, לשיטתכם, ורק לשיטתכם, את קץ הדמוקרטיה. לבה הפועם של הדמוקרטיה הישראלית, הכנסת, הוא שריר חזק וחיוני; הוא עמד בעומסים גדולים ויכול להם; ככל שיצטרך, הוא יעמוד גם בעתיד בעומסים אחרים, ויוכל לכולם. הדמוקרטיה הישראלית תוססת, היא חיה, היא נושמת, היא בועטת, והיא חזקה יותר מכל מבקריה, ויותר מכל מספידיה. הניסיון ליצור חיץ בין הימין והשמאל הפוליטיים בישראל, והרצון לקבוע כי צד אחד מבקש לקדם את ישראל כמדינה יהודית במובנה הרבני וההלכתי, או אפילו כמוטציה לאומנית, בעוד הצד השני מבקש לקדם תפיסה דמוקרטית – הניסיון הזה לא יצלח. גם הניסיון להדביק למחנה פוליטי המבקש לבסס את אחיזתנו בכל מרחביה של ארץ-ישראל, זו הגדולה, ההיסטורית, זו שבשבילה ובעבורה חזרנו מאלפי שנים בגלות – הניסיון להדביק לכל המחנה הזה את הכותרת "מחריב הדמוקרטיה" – גם זה לא יצלח. היום שבו חוק ההסדרה יעבור הוא יום שייכתב בו אחד הדפים המפוארים בספר ההיסטוריה של שיבת ציון. יהיה זה היום שבו החרב המונפת מעל אלפי בתים – בלי שגם אף פלסטיני נהנה מההרס – אותה חרב תיעלם. לקראת שנת ה-50 לחזרתנו לירושלים המאוחדת, ליהודה ושומרון, יתקיים בנו הפסוק המרגש מספר ויקרא: "וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו". זה יום חג; בשנת היובל לניצחון האדיר של ששת הימים נקרא דרור להתיישבות ונסיר את האיום שרבץ עליה שנים רבות. עושים סדר במשטר הקרקעות, מגינים על הבתים, מחזקים את ההתיישבות, מעמיקים את ההיאחזות בארץ האהובה שלנו. אני מכאן רוצה לפנות מכאן לתושבי עמונה ולומר לכם: אני מצדיעה לכם, אתם הגיבורים האמיתיים שהבאתם את ההישג ההיסטורי הזה. בשנת 1946 כתב אלתרמן את השיר "צריף בנגב". שמעתי עכשיו שיאיר לפיד הוא ממשיכו של בן-גוריון, אז כדאי שישמע – רגע אחד אחרי עליית 11 הנקודות בנגב, הנקודות שקבעו את גבולות ההתיישבות היהודית, וממילא את גבולות המדינה שבדרך, אלתרמן ידע לזהות כי הנערה שבצריף בכפר-דרום קובעת את מהלך ההיסטוריה: "אור חדרה", קבע המשורר, "משנה את מפת המזרח". 70 שנה אחרי, ועברנו כמה פרקים בספר ההיסטוריה; יש לנו מדינה ריבונית, וחזרנו למרחבים ההיסטוריים. אתם ממשיכים באותה משימה היסטורית, המשנה את מפת המזרח ומביאה אותנו להישג היסטורי אדיר, שבהרבה מובנים משלים את הניצחון הענק של מלחמת הקיום שנדרשנו לה ואולצנו לצאת אליה בשנת 1967. <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד השרה, אני רוצה לתקן אותך. <שרת המשפטים איילת שקד:> כן. <חיים ילין (יש עתיד):> 11 הנקודות עלו ב-1946, אבל מי שקבע שהשטחים האלה הם חלק ממדינת ישראל זה האו"ם, בנובמבר 1947. בלי שום מחטף, בלי שום דבר, מתוך ציונות והתיישבות. אותם אנשים, בוגדים ושמאלנים, הם התיישבו שם, אז תיזהרו במה שאתם אומרים. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני חושבת, חבר הכנסת ילין, שהאבות המייסדים של תנועת העבודה היו מנהיגים חלוצים, וכולנו רק יכולים להיות עפר לרגליהם. אני חושבת שעם ישראל התברך במנהיג כמו בן-גוריון. אני חושבת שמפלגת העבודה יכולה להיות גאה באותם מנהיגים. אבל אני חושבת שמפלגת העבודה של היום היא לא מפלגת העבודה של בן-גוריון, של טבנקין ושל ישראל גלילי. מה לעשות, אני חושבת שזה לא המצב היום. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הבית היהודי זאת לא מפלגה – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אני חושבת, חבר הכנסת חנין – אתה קודם דיברת על המעמד המשפטי; אתה פרלמנטר ותיק, המון המון שנים באופוזיציה, אתה צריך לדעת שהמטרה של הבית הזה היא לחוקק; הבית הזה הוא הריבון. מאמצע שנות ה-90, מרגע שהתחוללה המהפכה החוקתית, בית-המשפט העליון מפעיל ביקורת שיפוטית על חוקים שהבית הזה מחוקק. אם הבית הזה, ברוב גדול, חושב שחוק הוא חוקתי, התפקיד של הבית הזה, ברוב, לחוקק אותו, ובית-המשפט יכול לדון בו ולהכריע ולהפעיל ביקורת שיפוטית. דרך אגב, אלה דברים שלא היו לפני שנות ה-90. מאיזו שנה אתה חבר כנסת? אני לא זוכרת. כן, זה דברים שלא – – – <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מ-2006. <שרת המשפטים איילת שקד:> מ-2006. אלה דברים שעד אמצע שנות ה-90 לא היו קיימים, אבל עכשיו הם קיימים. אני חושבת – כל אחד מחברי הכנסת שנמצא כאן מוזמן להגיע לדיונים המאוד-מאוד משמעותיים שיש בוועדה שעובדת על חוק ההסדרה. שומעים שם את כולם; שומעים שם ימין, שומעים שם שמאל, שומעים שם משפטנים שאומרים א', שומעים שם משפטנים שאומרים ב', אבל את כולם שומעים שם. וכמו שאמרתי כאן, בנאום, הבית הזה הוא לבה הפועם של הדמוקרטיה הישראלית. אנחנו מתווכחים, אנחנו רבים, אבל אנחנו יחד, אופוזיציה וקואליציה, מרכיבים את הלב הפועם של הדמוקרטיה הישראלית. אם יום יבוא ויגיע, ואני אשב באופוזיציה, אני אלחם בכם, כי זה יהיה התפקיד שלי באופוזיציה, אבל אני לא אגיד שהגענו לקץ הדמוקרטיה. בואו אני אגלה לכם עוד משהו. חברת הכנסת עינת וילף, שהייתה פעם חברה במפלגת העבודה, ואחר כך במפלגת עצמאות, הוציאה ספר מאוד יפה ומעניין, שנקרא "זאת לא השיטה, טמבל"; כך היא קראה לספר. בספר, שאני קראתי בעיון רב, היא מתארת שמדינת ישראל היא אחת מ-21 מדינות ששייכות למועדון מאוד אקסקלוסיבי, שהוקמו כדמוקרטיה מראשיתן. דרך אגב, היא לא מחשיבה שם את ארצות-הברית, בגלל מלחמת האזרחים שהייתה בארצות-הברית; ארצות-הברית קמה כדמוקרטיה, אבל באמצע היה הבלגן של מלחמת האזרחים. כך – מדינת ישראל שייכת למועדון אקסקלוסיבי של 21 מדינות שקמו כדמוקרטיה והמשיכו להתקיים כדמוקרטיה עד היום. אני גאה שאני חברה בממשלת ישראל; במדינת ישראל, שקמה כדמוקרטיה וממשיכה להתנהל כדמוקרטיה חזקה ויציבה. וגם אם יש לנו מחלוקות, המחלוקות האלה נעשות במסגרת – וגם אם יש לנו מחלוקות, המחלוקות האלה יבוררו כאן, בבית הזה. אני, כיושבת-ראש ועדת שרים לחקיקה, הרבה פעמים תומכת ועוזרת לחברי כנסת באופוזיציה להעביר חוקים, כי אני חושבת שאלה חוקים טובים, שמשרתים את כלל אזרחי מדינת ישראל. אנחנו לכל נושא ונושא מתייחסים בצורה רצינית, אבל אני אף פעם לא אמרתי שהגענו למצב של קץ הדמוקרטיה, גם כשעוברים חוקים של האופוזיציה שלא מוצאים חן בעיני, וגם כשעוברים חוקים של הקואליציה שלא מוצאים חן בעיני. אז, חברי היקרים, אני מבקשת להפסיק לשחוק את המושג "קץ הדמוקרטיה". תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעות. לפנינו סדרת הצעות אי-אמון. אנחנו נצביע ודאי אחת-אחת: אי-הסדרה בחוק ההסדרה: ממשלת ישראל מובילה להרס הדמוקרטיה, פוגעת במרקם החיים ומפקירה את ביטחון האזרחים – של המחנה הציוני. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 42 נגד – 58 נמנעים – אין הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 42, נגד – 58, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת האי-אמון מטעם המחנה הציוני לא עברה. הרחבת ההתנחלויות והמשך גזלת הקרקעות מהתושבים הפלסטינים, של הרשימה המשותפת – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 41 נגד – 58 נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בעד – 41, 58 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת הרשימה המשותפת לא עברה. חוק ההסדרה, של סיעת מרצ – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 41 נגד – 58 נמנעים – אין הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 41 בעד, 58 מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת האי-אמון מטעם מרצ לא התקבלה. הרוח הנושבת מצד שרים בממשלה, אשר מתירה לערער את סמכות הצבא ומפקדיו ופוגעת בביטחון המדינה, מטעם יש עתיד – מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 31 נגד – 57 נמנעים – 11 הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, בעד – 31, 57 מתנגדים, 11 נמנעו. אני קובע שגם הצעת יש עתיד לא התקבלה. הכנסת דחתה את כל הצעות אי-אמון בממשלה. <הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 22), התשע"ז–2016> [מס' כ/658; "דברי הכנסת", מושב שני, חוב' ל"ו, עמ' 16706; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 22), התשע"ז–2016, מטעם ועדת העבודה והרווחה. תציג את ההצעה טלי פלוסקוב. בבקשה, גברתי. <טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להציג בפניכם את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 22), התשע"ז–2016, שיזמו חברת הכנסת מרב מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת. הזכות להיקבר היא זכות בסיסית. חוק הביטוח הלאומי קובע כי המוסד לביטוח לאומי ישלם לכל גוף, המורשה לפי דין לעסוק בקבורה, את דמי הקבורה הקבועים בחוק בעבור הטיפול בקבורת הנפטר. עם זאת, בעת פטירת אדם יהודי בימי שבת, חג או מועד, נאלצים קרוביו לשאת בהוצאות עבור העברת הנפטר באופן פרטי, והם אינם זכאים להחזר מהמוסד לביטוח לאומי. נוסף על כך, קורה כי הגוף שמעביר את הנפטר בעבור המשפחה וגובה תשלום בעד שירות ההעברה, מציע למכירה למשפחה מוצר או שירות הקשורים בקבורה, דוגמת מודעות אבל, מצבה וכו', וזאת תוך ניצול מצבה הקשה של המשפחה ופגיעה בה בשעה קשה כזאת. לפיכך, בהצעת החוק מוצע לקבוע איסור על מכירה או הצעה למכירה של כל מוצר או שירות הקשורים בפטירה, על כל מי שמעביר נפטר, לרבות בעל רישיון לעסוק בקבורה, למעט דברים מעטים אשר מותרים בחוק לבעל רישיון. עוד מוצע לחייב את נותן השירות להודיע למשפחה שהיא זכאית לקבל את שירות הקבורה בחינם מגוף הקבורה המורשה באזור מגוריו, ולקבוע כי נטל ההוכחה לשכנע כי ניתנה הודעה כאמור יהיה על כתפי נותן השירותים. עוד מוצע לאסור על מי שעוסק בהעברת נפטרים להפעיל לחץ, להטריד או לנצל מצוקה של המשפחה על מנת לאלץ אותם להשתמש בשירותיו. כדי לאכוף את הוראות החוק מוצע לקבוע איסור פלילי ולחייב בקנס את מי שעובר על ההוראות שנקבעו. עוד מוצע לאפשר לבית-המשפט לפסוק פיצויים שאינם תלויים בנזק בסכום של עד 5,000 שקלים על מי שהתקשר עם משפחת נפטר תוך הפעלת לחץ, הטרדה או ניצול מצוקה. חברי וחברות כנסת נכבדים, להצעת החוק הזו לא הוגשו הסתייגויות. לפיכך אני מבקשת שתאשרו את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, בנוסח שאישרה הוועדה. תודה לכולם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. חברי הכנסת, מי שמעוניין להצביע – הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 22), התשע"ז–2016. היוזמים המקוריים הם חברי הכנסת מרב מיכאלי, אלי אלאלוף, אילן גילאון ודב חנין. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה. אין הסתייגויות. מי בעד? מי נגד? נא להצביע כנוסח הוועדה, קריאה שנייה. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–2 – 84 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, 84 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. אישרנו את החוק בקריאה שנייה. עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 82 נגד – אין נמנעים – אין הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 22), התשע"ז–2016, נתקבל. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 22), התשע"ז–2016, התוצאות בקריאה שלישית: 82 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות. אחת היוזמים, חברת הכנסת מרב מיכאלי, מבקשת לומר דברי תודה לאלה שעסקו במלאכה. בבקשה, גברתי. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ואכן צריך לומר תודה. זה מדהים כמה עבודה, כמה מאמץ, כמה יצירתיות, כמה השקעה נדרשו בשביל לפתור משהו שעל פניו נשמע כל כך טריוויאלי: שאם חלילה נפטרתי בבית, שלא יעלה כסף לפנות את הגופה של הנפטר או הנפטרת, ושלא יהיה אפשר לנצל את המשפחה בשעה של המשבר הקשה הזה בשביל לסחוט ממנה כספים, אלפי שקלים, לכל מיני שירותים מומצאים. אני רוצה להודות לשר לשירותי דת דוד אזולאי, לשר דרעי, לכל הצוות של השר אזולאי שעשה באמת עבודה אדירה; לפורום חברות קדישא, למר מנלה שעומד בראשו, ולסמנכ"לית אורית, לאנשי המשרד לשירותי דת, החלק המשפטי, אילנה בראשו; אנשי משרד הבריאות; המון המון אנשות ואנשים. אני רוצה להודות לחבר הכנסת אלאלוף, יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. בוועדה, אני רוצה להודות ליועצת המשפטית ורד, שהשקיעה פה עבודה אדירה. לביטוח לאומי – בראש הצוות שלו עמד שלומי, היועץ המשפטי – מאמץ אדיר, ועל זה, אדוני היושב-ראש, עוד נשאר לגמור שם את התקנות. גם הם עוד יצטרכו, כדי שזה באמת לא יעלה כסף. לסיום, לצוות שלי – הדוברת שלי נעמה, ניר, שקד ואורלי, והיועצת הפרלמנטרית שלי לשעבר מיכל גרא-מרגליות. באמת כמות המאמץ שהשקענו בדבר הזה היא מדהימה. אני ממש מאושרת שהגענו ליום ולרגע הזה. תודה רבה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי, ויישר כוח לכל היוזמים. <הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון), התשע"ז–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1096); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון), התשע"ז–2016, לקריאה ראשונה. תציג את החוק שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. בבקשה, גברתי. לאחר מכן יתקיים דיון על-פי הרשימה המצורפת. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במהלך השנה האחרונה הובלתי את חקיקתו של חוק המאבק בטרור, שנכנס לתוקף לפני כחודש. החוק מצעיד את המאבק בטרור לשנת 2016 ומעניק למדינה את הכלים המשפטיים להילחם בו ולנצח. חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 1) נועד לקדם כמה תיקונים קטנים בחוק, אשר הצורך בהם התחדד במהלך ההיערכות ליישום חוק המאבק בטרור. מדובר בארבעה תיקונים, בסעיפים שונים, הנחוצים לצורך הבטחת יישומו היעיל והאפקטיבי של החוק החדש. אין מדובר בתיקונים מהותיים או בשינוי האיזונים וההסדרים שנקבעו בחוק. הנושאים שבהם עוסקים התיקונים הם: הבהרת היקף סמכותו של האפוטרופוס הכללי בניהול רכוש טרור שנתפס וחולט; הסדרת רמת הענישה בעבירה של הכנה למעשה טרור מסוים; תיקון הגדרת "נשק" בחוק המאבק בטרור, בהתאם לקבוע בחוק העונשין; קביעת הערכאה שתדון בעבירה של פעולה או עסקה בנשק. כאמור, תיקונים אלה דרושים כדי לתת בידי גורמי האכיפה כלים מתאימים ליישום חוק המאבק בטרור, בנושאים שלא הובהרו כל צורכם בחוק. לאור האמור לעיל, הממשלה תומכת בחוק. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חברת הכנסת השרה איילת שקד. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אני מודיע שהרשימה נעולה. לא אאשר תוספות נוספות. חבר הכנסת חנין, בבקשה. שלוש דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה לך, על החוק הזה צריך לומר: בימי ממשלת נתניהו מלאה הארץ טרור. מלאה הארץ טרור, כי רק לפני זמן קצר, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו אישרנו בכנסת חוק מאבק בטרור ענקי, והנה כבר מסתבר לנו שהחוק הזה לא מספיק. מדוע הוא לא מספיק? מכיוון שהטרור מגיע מכל כיוון, וכל דבר שאנחנו נתקלים בו הוא טרור. פרצו שרפות בארץ – מבשר לנו ראש הממשלה נתניהו: מדובר בטרור של הצתות, מדובר באינתיפאדת הצתות. עברו כמה ימים מאז אותה הכרזה מפוצצת, ועדיין אין מעצר אחד של מישהו שמואשם – אמיתית – בהצתה בכרמל או בהצתה בזיכרון-יעקב; אין כתב-אישום אחד, אבל מי זוכר ומי מזכיר, כי נתניהו מבחינתו כבר הרוויח את הנקודות, נופף בדגל הטרור, ומבחינתנו הדגל הזה כבר עשה את שלו. עמיתי חברי הכנסת, כשאנחנו באים לחוק הזה שבפנינו היום אנחנו רואים את התוצאה של חקיקה שנעשית עקום. כאשר החקיקה נעשית עקום, התוצאה היא כזאת, והנה אנחנו צריכים חוק חדש שיתקן, כי לא ברור איך אפשר להחיל אחריות למעשה הכנה, ועל איזה מעשה הכנה מחילים אחריות לטרור ועל איזה מעשה הכנה לא מחילים אחריות לטרור. זו התוצאה של חקיקה שהיא מופרזת, אין בה מידתיות, אין בה גבולות, אין בה קווים אדומים, וכשאין קווים אדומים אפשר לעשות את הכול. ואני רוצה, אדוני היושב-ראש, לומר גם כמה מילים על הפיאסקו הזה, של חוק ההסדרה, שהולך להגיע עוד מעט פעם נוספת למליאת הכנסת. תראו מה הממשלה הזאת מוכנה לעשות כדי לשרוד. מי שצפצף על בני-אדם, ומוכן לגזול את רכושם, ולקחת את הרכוש הזה ולהפקיע אותו; מי שצפצף על הנורמות הבסיסיות של המוסר, מי ששכח את הלקח של פרשת נבות היזרעאלי, ומוכן לקחת אדמה מאנשים שרוצים לדבוק בה ולא רוצים לתת אותה; מי שמוכן לצפצף על המשפט הבין-לאומי, מי שמוכן לצפצף גם על המשפט הישראלי, על בית-המשפט העליון, על היועצים המשפטיים, על הנורמות המשפטיות במשפט הישראלי – מי שעשה את כל הדברים האלה, מה זה בשבילו לצפצף גם על תקנון הכנסת ולצפצף גם על הנורמות שהיו כאן בכנסת לאורך השנים? וכך קרה, עמיתי חברי הכנסת, שמביאים לנו היום את ההצעה הזאת מחדש לקריאה טרומית, ביום שלא מיועד לקריאות טרומיות; מביאים לנו את החוק הזה בלי שהוא עבר, כמקובל בכנסת, אישור של נשיאות הכנסת. מה זה לצפצף על תקנון הכנסת כשאנחנו מצפצפים על בני-אדם, כשאנחנו מצפצפים על נורמות בסיסיות של המוסר, כשאנחנו מצפצפים על המשפט הבין-לאומי, כשאנחנו מצפצפים על החוק הישראלי – אז קל מאוד לצפצף גם על תקנון הכנסת. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. חבר הכנסת גואטה, לא בצורה כזאת, בבקשה. אתה יכול לשבת ליד חברת הכנסת אבקסיס, יש מקום פנוי לידה. אדוני, בבקשה. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, בדיונים היום בוועדת הכלכלה, הדיון היה על מעבר מספק גז אחד לספק אחר, וניסינו להעלות שמי שיחליט, מי שיצביע, זה השוכר, הדייר בדירה. ואז קמו עורכי-הדין, הנציגים של משרד הפנים, ודיברו על קדושת הקניין הפרטי: הדירה היא קניין פרטי של בעל הדירה, ולא של השוכר. אבל כשבאים ומדברים על חוק ההסדרה, רומסים ברגל גסה את הקניין הפרטי? בואו נדבר על נתונים, כך שאנחנו נדע על מה מדברים, כי בהתחלה באו ודיברו על עמונה, ועמונה, כמה קרוונים, להעביר אותם, לא להעביר אותם, ועל קרקע פרטית, לא קרקע פרטית, והיום מציעים כפתרון להעביר אותם אל אדמת נפקדים. הרי כל ההתנחלות היא לא חוקית, כל ההתנחלות היא גזלת קרקע פרטית; אפילו אם היא לא רשומה בשם פלוני או אלמוני, היא קרקע פרטית של העם הפלסטיני. למרות הכול, היום רוצים להעביר אותה למקום אחר. אבל בואו ניקח את המספרים, מהו חוק ההסדרה ומה האמת מאחורי חוק ההסדרה, כי היום מביאים את חוק ההסדרה ללא עמונה. כאילו, מדברים על פינוי עמונה או על העברה למקום אחר. והנתונים אומרים שזה יסדיר 3,921 יחידות דיור בהפקעה של 8,183 דונם מאדמות פלסטיניות פרטיות בהתנחלויות ומאחזים; 55 מאחזים בודדים שבהם 797 יחידות דיור על שטח של כ-3,067 דונם של אדמות פרטיות; הסדרת 3,125 יחידות דיור בתוך התנחלויות על-ידי הפקעת 5,014 דונם מאדמות פרטיות; 3,043 יחידות דיור על 3,173 דונם אדמות פרטיות שנתפסו לצורכי ביטחון, ועליהם הוקמו התנחלויות, רובן בבקעת-הירדן, כי יש כוונה לפנות את כל בקעת-הירדן מהתושבים הפלסטינים שם, יש כוונות של טרנספר של ערבים משם; זה נוסף גם על אלפי דונמים של כבישים ותשתיות בתוך ההתנחלויות. איפה הקדושה של הקניין הפרטי? איפה החוק? איפה שמירת החוק? זה בדיוק הקולוניאליזם, זה הכיבוש, וזה הכיבוש בצורה המכוערת ביותר שאפשר להתגלות בה. לכן אני אומר, כבוד היושב-ראש, חוק כזה הוא גזלה, הוא רשעות, והוא כתם של קלון על מצח המדינה והממשלה הזאת, שמקדמת אותו. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה, אדוני. תודה רבה לך. חבר הכנסת איימן עודה – בבקשה, אדוני. שלוש דקות עומדות לרשותך. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברות הכנסת, שמעתי פה שהממשלה צפצפה על תקנון הכנסת. מה זה תקנון הכנסת עבור הממשלה הזאת? היא צפצפה על החוקים, על בג"ץ, על החוק הבין-לאומי, אז מדברים על תקנון הכנסת? <היו"ר יואל חסון:> אני עוצר אותך לפני שאתה אומר משהו. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני לא יודע למי התכוונת. <היו"ר יואל חסון:> אפילו לא ציינתי את שמך, אדוני. תמשיך. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> שלושתנו התכוונו להגיד משהו. <היו"ר יואל חסון:> אני בלמתי התנגדות לפני שהרגשת שהיא באה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> אני לא יודע למי התכוונת, כי שלושתנו התכוונו להגיד משהו. <היו"ר יואל חסון:> בלמתי התנגדות לפני שהוא הבין שהיא הגיעה. <עודד פורר (ישראל ביתנו):> שלושתנו רצינו להגיד משהו. <היו"ר יואל חסון:> אתם עכשיו עושים את הרעש, כשבלמתי? <אורן אסף חזן (הליכוד):> כולנו. <היו"ר יואל חסון:> לא לא, שים נקודה. השלישייה הזאת מסוכנת. נא להפריד. נא להפריד שם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> זו הסתה. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> אז הממשלה מביאה את חוק ההסדרה לקריאה טרומית, ואני חושב על חטא היוהרה, על המנגנון להריסה עצמית. אולי זו הפעם הראשונה שאני מסכים עם ראש הממשלה, שאמר שהחוק הזה עוד יביא אותנו להאג. אני חושב, אדוני ראש הממשלה, שאתה צודק. החוק הזה אכן עוד יביא אותך, וחלק מהשרים, להאג, כי זה פשע נגד החוק הבין-לאומי. <היו"ר יואל חסון:> איזה חוק? חוק הטרור או חוק ההסדרה? <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> על חוק ההסדרה אני מדבר. אני מציע שיתחילו לשכור עורכי-דין, כי יעבדו קשה מול בית-המשפט הבין-לאומי בהאג. אבל אני חושב שזה גם כואב ומצער מאוד, שזה לא רק פשע עבור בעלי הקרקעות הפלסטינים. זה פשע עבור כל בן-אדם שחולם שיהיה פה שלום. וכולם מבינים מהו הבסיס של השלום – הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. ועוד מדברים על הסדרת עמונה והתנחלויות, שכולן לא חוקיות, בזמן שרוצים לפנות את אום-אלחיראן, בשם החוק. התושבים נמצאים שם משנת 1956, לפי החלטת הממשל הצבאי, ובית-המשפט העליון קבע שהם בני רשות והם לא פולשים. בזמן שמדברים על החלטות בג"ץ, אני נזכר באקרית ובירעם. כל כך הרבה פשעים שקורים במקום הזה, ועוד מדברים על מה? על תקנון הכנסת. הממשלה הזאת פושעת בחוקים מקומיים, בחוקים ישראליים, בחוקים בין-לאומיים, ועוד מדברים על תקנון הכנסת, שכל כך פוגעים בו על ימין ועל שמאל ביום הזה. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה. תודה רבה לך. חברת הכנסת יעל גרמן – לא נמצאת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – לא נמצא; חבר הכנסת אמיר אוחנה – לא נמצא; חבר הכנסת חיים ילין – לא נמצא. חברת הכנסת גרמן, קראתי בשמך, את רוצה? <יעל גרמן (יש עתיד):> אני אתייחס. <היו"ר יואל חסון:> לא, אז תורך עבר. תורך עבר. אם ממש חשוב לך, אני אתן לך לעלות. אוקיי, עברנו. חבר הכנסת אראל מרגלית – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה רוצה להחליף בינינו, שאני אעלה בינתיים? <היו"ר יואל חסון:> – – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נמצאת; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נמצאת; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נמצא; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נמצא. חבר הכנסת יהודה גליק – נמצא גם נמצא. <יהודה גליק (הליכוד):> איך תוותרו על המתוקים והמתוקות? אני הייתי מוותר, אבל אני יודע שאנשים פה לא יוותרו. <היו"ר יואל חסון:> לא נוותר. לא נוותר. <יהודה גליק (הליכוד):> אני יודע שלא תוותרו. אני יודע שפשוט קשה בלי זה. <היו"ר יואל חסון:> אתה מתאים את האוזנייה לעניבה? <יהודה גליק (הליכוד):> ברור, אלא מה? <היו"ר יואל חסון:> בהחלט כישורים אלגנטיים יש לך. <יהודה גליק (הליכוד):> תודה רבה. תודה. תודה. אדוני היושב-ראש חבר הכנסת המתוק יואל חסון, מזכירת הכנסת גברת ירדנה, חברי וחברות הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, חברי – – – <היו"ר יואל חסון:> שמת לב ששמתי לך את השעון רק אחרי שסיימת את הטקס הקבוע? זה מחוץ לשעון. המתוק והמתוקות, והמתוקים – זה מחוץ לשעון. עכשיו זמנך התחיל. <יהודה גליק (הליכוד):> תודה רבה, מתוק יקר. ביום רביעי הקרוב אמורה לעלות בכנסת הצעת חוק המכונה הצעת חוק המואזין. היום, יחד עם ידידי חבר הכנסת זוהיר בהלול, ישבנו והתכנסנו, אנשי דת – יהודים ומוסלמים, נוצרים ודרוזים. ישבנו בישיבה שהייתם חושבים שבטח אם אלה האנשים יושבים יחד, אנשי דת מכל דת, בטח יהיה שם פיצוץ. הייתה שם כזאת אחווה, של אנשים שאלוהים מדבר מתוך לבם, והם באו וביקשו דבר אחד, בבקשה: אנחנו מבינים מצד אחד שהקריאה לתפילה היא חשובה; אנחנו מבינים שהקריאה בקולי קולות מפריעה לאנשים. אז למה לחוקק חוק? למה אי-אפשר באמצעות הידברות להגיע לפתרון העניין הזה? עומד שם האדם שאחראי לכל האימאמים בישראל; אומר השיח': רבותי, אני מבטיח לכם, בואו תדחו את העניין הזה, אנחנו נגיע לפתרון באמצעות הידברות. לצערי, הכנסת מתעקשת – מתעקשת להעלות את הנושא הזה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> לא הכנסת, הממשלה. <יהודה גליק (הליכוד):> הנושא הפך בקרב המוסלמים בתפיסה כאילו זה חוק נגד המוסלמים, אף-על-פי שזה לא נכון. יש יהודים שאומרים שהמואזין רוצה דווקא לעשות, וגם זה לא נכון. אם יהיה קצת אמון, אם נבנה קצת אמון הדדי בינינו, אפשר להגיע לכל כך הרבה התקדמות בלי חוקים. אפשר להגיע לכל כך הרבה הישגים. ראינו רק לפני שבוע, כשהייתה פה שרפה, איך התכנסו יחד ערבים ויהודים והציעו זה לזה מקומות ללון. אני מתחנן לפני מחוקקי החוק – תמתינו עם החוק עוד חודשיים. תנו לזמן לעשות את שלו – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> ממה נפשך, יהודה גליק? <יהודה גליק (הליכוד):> – – אני מבטיח שנגיע להישגים הרבה יותר גדולים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> ממה נפשך? ממה? <יהודה גליק (הליכוד):> אני מבטיח שנגיע להישגים הרבה יותר גדולים. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן, תודה רבה. <יהודה גליק (הליכוד):> תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> נא לא להפריע. תודה. <יהודה גליק (הליכוד):> תודה, אני לא צריך את העזרה שלך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני שואל. <היו"ר יואל חסון:> קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> על מה? <היו"ר יואל חסון:> על שאתה מפריע. <יהודה גליק (הליכוד):> אני מתחנן – תחכו עם החוק עוד כמה זמן, תאמינו, אפשר להגיע להישגים הרבה יותר גדולים. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. מספיק. תודה רבה לחבר הכנסת גליק, שדברי טעם והיגיון – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש חוק רעש היום גם ככה. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת אוסאמה סעדי. <יהודה גליק (הליכוד):> אף אחד לא – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש חוק. <יהודה גליק (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת גליק, אני אשווה ואקרא אותך גם? תודה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – אלא אם כן אתה בתהליך התאסלמות עכשיו – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. מרסי בוקו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני שואל אותו, אולי הוא מתאסלם, אני לא יודע. <היו"ר יואל חסון:> Thank you very much. מה עוד אני צריך להגיד שיהיה ברור? <אורן אסף חזן (הליכוד):> בבולגרית. <היו"ר יואל חסון:> בבולגרית אני פחות – – – <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, לפני שעה קלה, בעיר רמלה, הובאו לקבורה ארבעה צעירים שקיפחו את חייהם אתמול בתאונת דרכים קשה: אדהם אבו חוביזה בן 24 מרמלה, זכי מצלח בן 19 מיפו, אחמד מאדי בן 21 מרמלה, יזאן עסאף בן 19 מעכו. מדובר בארבעה צעירים, כל אחד מהיישוב שלו. הם היו חברים גם בחייהם, ולכן המשפחות החליטו להביא אותם לקבורה האחד ליד השני בבית-הקברות ברמלה. יום לפני כן קיפחו את חייהם עוד שלושה צעירים: מוחמד רחאל מזרזיר, בן 20, דארין עאבד בת 20 מנצרת, כאותר תיג'אן אל-מצרי בת 21 מריינה. (אומר בערבית: אנו שולחים תנחומים למשפחות הקורבנות. אנו מקווים שאלוהים ישלח להם נחמה, ושתהיה מנוחתם עדן.) אנחנו משתתפים בצער המשפחות. היום אחד הכתבים, שאנחנו מעריכים, שאל את יושב-ראש הרשימה שלנו: האם הצעירים שמפרים את חוקי התעבורה עושים את זה במכוון, כי הם מפרים את החוק של המדינה – בכוונה? תראו לאן הגענו, שאפילו חושבים שאנחנו הולכים למוות במכוון ומתוך מודעות שאנחנו מפרים את החוק, ומוצאים את המוות שלנו – שבעה צעירים בתחילת חייהם. ריבונו של עולם, במקום שהממשלה וכולנו יחד – ופה אין יהודים וערבים, כולנו צריכים לקום ולזעוק זעקה נגד תאונות הדרכים, נגד המוות בתאונות הדרכים, שגובה קורבנות יותר מאשר במלחמות. וכאשר מדברים על טרור – אז כן, יש טרור בכבישים, וצריך להילחם, וצריך להקציב, ולא סתם כל הזמן לדבר על טרור וחוק מאבק בטרור, שעוד לא יבש הדיו, אדוני היושב-ראש – החוק התחיל להיות – נכנס לתוקף רק ב-1 בנובמבר, עוד לא התחילו ליישם אותו, וכבר רוצים לתקן אותו. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מובן שאנחנו התנגדנו לחוק המקורי, ונמשיך להתנגד גם לחוק הזה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי – בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <מיקי לוי (יש עתיד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חוק המאבק בטרור הוא נדבך נוסף – וחברי חברי הכנסת, גם מהרשימה הערבית – נדבך נוסף בספר החוקים של מדינת ישראל. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, ויהודית, המוצאת עצמה מתגוננת בפני הטרור זה 150 שנה. הרי אם לא היה טרור מי היה צריך בכלל את החוק הזה? יכולנו לחיות בגן-עדן. אבל מכיוון שיש טרור, ומדינת ישראל חשופה לפיגועי טרור, אנחנו נזקקים גם לחוק הזה, כדי להגן על הדמוקרטיה הישראלית. לצערי, הדמוקרטיה הישראלית היא דמוקרטיה מתגוננת, ברוב המקרים, אל מול פני הטרור, אבל עם כל המחלות של הדמוקרטיה הישראלית, ובניגוד למה שאמרה השרה שקד לפני כן – כן, אני רוצה לחיות במדינה דמוקרטית ויהודית, וההאשמות של השרה כלפי הצד הזה בהחלט לא היו במקומן. הרחבת ההגדרה לנשק מחויבת המציאות, מכיוון שהגדרת נשק לעת הזאת נעשתה רחבה הרבה הרבה יותר. הכנה של מעשה טרור, נקיטת אמצעים ומהלכים, גם אם אי-אפשר להוכיח אותם – זאת אומרת, אי-אפשר להוכיח את המאפיינים מראש – שאם לא היה כך ולא היינו נתונים לפיגועי טרור, לא היינו נזקקים לחוק הזה. מטרתו של החוק היא לתת הגנה לדמוקרטיה, שלצערי היא דמוקרטיה מתגוננת. חבר הכנסת גליק, לא התכוונתי להתייחס לחוק המואזין, אבל בעקבות דבריך אני רוצה להתייחס. אכן, זה חוק מיותר, חוק שיכול להצית אש – ולא את אש הסנה הבוער, וחבל שחוק מן הסוג הזה בא אל העולם, רק כדי להצית את האש הזאת. הוא מיותר, אין בו צורך, יש חוקים תחתיו, חוקי הרעש למיניהם, ואני יכול להבטיח לך גם כמי שבא מן הצד השני של המפה – אף אחד לא יוכל לאכוף את זה, זה חוק מיותר לחלוטין. לא נותר לי, חבר הכנסת גליק – ואני מעריך מאוד את מה שאמרת כאן, ומקווה שאתה תצביע נגד. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה, חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נמצא; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נמצא; נמצא, סליחה, מוותר; נמצא במליאה, חרוץ וקיים, אבל מוותר. חבר הכנסת ברושי – אינו נמצא; חבר הכנסת שמולי – אינו נמצא. צריך לברך אותו היום – חבר הכנסת שמולי מקבל את אות אומ"ץ, ולכן הוא לא נמצא היום. אנחנו מברכים אותו בשם כולם, אני מאמין, על קבלת האות החשוב הזה. חבר הכנסת איל בן ראובן – נמצא. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני אצביע בעד החוק המוצע היום, אבל אני רוצה לומר לכם, ממשלת ישראל, ולשאול, מדוע אתם ממשיכים להניע חוקים ורעיונות שבמקום שיורידו את הצורך להשתמש בחוקים נגד טרור, מגבירים את הסיבות למתח, לשנאה, הן במרחב הפלסטיני והן כאן, בפנים, בחיים המשותפים שבינינו לבין ערביי ישראל. שני החוקים שאתם מתכוונים להעלות כאן היום, ביום ד', חוק ההסדרה, שבעיקר מסדיר את הקרבות שבתוך הקואליציה, וחוק המואזין – שניהם מציתים חומר בעירה שאני תוהה ושואל אתכם: חסרים פה במרחב גורמים מציתים? מדוע אנחנו – מדינת ישראל צריכה לזרוק עוד ועוד ענפים וזרדים למדורה? חוק ההסדרה קובר את דירקטיבת שתי המדינות, קובר אופציות לפתרון מדיני ללא כוח וללא צורך בהתערבות צבא. הוא מייצר גם עוד ועוד חוסר תקווה, שמייצר עוד ועוד תמריצים לגורמי טרור לפעול. וחוק המואזין מייצר מצב של: אנחנו נגדכם, הערבים. ואני רוצה לשאול: האם שאלתם את עצמכם מה יקרה כאשר ניידת משטרה, חברי חבר הכנסת מיקי לוי, תיכנס ב-04:30 למסגד כדי לכבות את קריאת המואזין למתפללים בכפר? <אורן אסף חזן (הליכוד):> מה יקרה? מה יקרה? מה יקרה? <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> או שלא תיכנס או ששוב נשלח – – – או ששוב נשלח – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> שכחת שאנחנו מדינת חוק? מה יקרה? <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> – – – או ששוב נשלח עשרות ומאות שוטרים לחלץ אותם מזעם הציבור, או חמור מכך – את חיילי צה"ל לעימותים מיותרים. וכל זה בשביל מה? אני קורא לכם: תעצרו את הטירוף הזה, זה מיותר, ונצטרך פחות להשתמש בחוק נגד טרור. מנהיגות – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה שומע את עצמך, איל בן ראובן? <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> מנהיגות במרחב הכל-כך לא יציב שלנו, מטרתה להרגיע, להפחית מתחים, להוריד את פוטנציאל האלימות. ואתם, ממשלת ישראל, נראה שכדי לקדם את המושג "מר ביטחון" צריכים לשפוך עוד ועוד דלק למדורה, כדי שחס וחלילה, מערכות הביטחון שלנו, לא ישעמם להן, ואתם תוכלו להסביר שאתם מגיני העם. חבל. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת בן ראובן. חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נמצאת. חבר הכנסת אכרם חסון – בבקשה, אדוני. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איל, לא סיפרת לנו מה יקרה, עשית אותי סקרן. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> תבוא, אני אספר לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> למה, תספר לכל עם ישראל. תספר לכל עם ישראל. <איל בן ראובן (המחנה הציוני):> כשצריך אני מספר, יש לי סיפורים שאתה לא עברת כאלה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אוי, נו, באמת. איל, אני כתבתי את המשפטים האלה לפני שאתה בכלל ידעת לקרוא אותם, בוא, בוא. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת בן ראובן הוא אלוף בצה"ל, אתה יודע? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אלוף בצה"ל שעומד כאן ואומר: תראו מה יקרה אם ניכנס לאכוף את החוק. <היו"ר יואל חסון:> אלוף בצה"ל, הוא עשה כמה דברים בחיים, אתה יודע. קצת צניעות, קצת צניעות, באמת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> עזוב אותך, נו. <היו"ר יואל חסון:> לא, אורן, אחי, באמת, קצת צניעות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כמה רפיסות. <היו"ר יואל חסון:> כן, בבקשה, אדוני. <אכרם חסון (כולנו):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בימים האחרונים עברנו ימים קשים ולחצים אדירים בנושא חוק ההסדרה. חוק ההסדרה בא להסדיר לחלק מהמתנחלים שיושבים על אדמה פלסטינית שיישארו שם בניגוד לחוק. אני רוצה לבשר לכם ולהגיד לכם שאתמול בלילה, ב-24:00, קיבלתי צלצול טלפון משיח'ים מעוספיא, שהיו מבוהלים, אומרים: באים להרוס לנו רצפת בטון בקבר של סית ח'דרה, אישה קדושה בעדה הדרוזית שיש לה קבר ליד הכפר עוספיא. אני רוצה שתבינו, לא בניין ולא גדרות ולא קירות. אנחנו מדברים על רצפת בטון שהשיח'ים הכינו כדי לשים שם בניין יביל שישמש שירותים ומטבחון לשיח'ים שבאים להתפלל ולהיות שם. ואני כמובן לא יכולתי לישון, התקשרתי למפקד המרחב והתקשרתי למפקד התחנה, לברר בדיוק מה קרה. אני רוצה לספר לכם שמדובר באדמה פרטית שתרם אדם מסור בשם עבדאללה סאבא מעוספיא למקום הקדוש הזה. השיח'ים רצו לבוא בצורה טובה, שיהיה קו מים שם ושיהיה מקום מסודר, ורשות הטבע והגנים הלכה ותבעה את בעל האדמה שתרם את האדמה ותבעה את בית-הדין הדרוזי שאחראי לכל המקומות הקדושים בארץ. ואני שואל כאן: האם לדרוזים לא מגיע מה שמגיע לעמונה או למתנחלים שם? אנחנו מדברים על אדמה פרטית שלנו. אני רוצה שחברי וידידי יהודה גליק גם ישמע. אנחנו מדברים על קבר קדוש של אישה קדושה דרוזית. רשות הטבע והגנים, אין לה בושה. היא באה לתבוע ולהוציא צו להרוס רצפת בטון, בסך הכול פחות מ-20 מ"ר. ככה מתייחסים לאוכלוסייה נאמנה ומסורה שלא מתנחלת באדמות של אחרים, שלא לוקחת אדמות פארק, שלא נכנסת לאדמות מדינה, לא אדמות מינהל מקרקעי ישראל ולא אדמות קרן קיימת? מה, הם מחפשים להביא אותנו לעימותים? אני רוצה להגיד לכם כאן, אנחנו לא פוחדים מעימותים. אנחנו לא מפרי חוק ואנחנו אנשים לא רעים. אנחנו אנשים טובים ואזרחים נאמנים, אבל אנחנו לא נוותר, גם לא לרשות הטבע והגנים, ולא ניתן לאף אחד לדרוך על העדה הדרוזית ולא ניתן לאף אחד להזמין אותנו לבתי-משפט ולהעמיד אותנו כמו שמעמידים אחד מול כיתת יורים כדי לקבוע לנו סדר-יום חדש. נגמרו הימים האפלים שהממסד ממשיך להתייחס אלינו כאזרחים סוג ב' וכאזרחים כאילו מפרי חוק. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אכרם חסון (כולנו):> קודם כול, שהממסד ייתן לנו את הזכויות ואחר כך יבקש מאתנו שאנחנו נכבד את החוק. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, מוותר? <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> כן. <היו"ר יואל חסון:> מוותר. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – לא נמצאת. חבר הכנסת אחמד טיבי. שלוש דקות, אדוני. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי חברי הכנסת, אני רוצה לגעת, רבותי, בחוק הסדרת עמונה מנקודה אחרת, רבותי חברי הכנסת. אנחנו ברשימה המשותפת מטפלים מזה שנים רבות בנושא חיבור בתים לחשמל – אסמע, יא אכרם – חיבור בתים לחשמל. עשרות-אלפי בתים ביישובים הערביים לא מחוברים לחשמל. למה? בטענה שאין טופס 4. למה אין טופס 4? אין אישור בנייה כדין – ככה, זאת הטענה. (אומר בערבית: בחייכם, בעמונה, כל הבתים יש בהם חשמל.) בעמונה בכל הבתים יש חשמל, יש תשתיות, הכול מוכן. והבתים ללא אישור. מאז 1997 יש צווי הריסה (אומר בערבית: טוב, איך הגיע החשמל? זה מזכיר לי את המערכון הזה ע'וואר א-טושה) – – – <אכרם חסון (כולנו):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> איך, איך הגיע חשמל לשם? איך ממשלת ישראל, שיודעת שזו בנייה לא חוקית, הפרה בוטה על קרקע נגזלת, שיש צו הריסה מ-1997, איך חיברו להם, (אומר בערבית: יא אבו חוד'יפה?) איך חיברו להם חשמל? למה בקלנסואה לא מחברים חשמל? למה בנגב לא מחברים חשמל בכפרים הלא-מוכרים? <קריאה:> – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> החשמל הגיע לפני שהגיע לכפר – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> בדיוק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לזחאלקה חיברו חשמל אף-על-פי שהוא על קרקע חקלאית ובנוי באופן לא חוקי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> עכשיו, רבותי – – – <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני שואל, איך לזחאלקה חיברו חשמל? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. עכשיו נשאלת השאלה – מילא, גזלתם קרקע – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הוא מפריע לי. <קריאות:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת חזן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שיתבע אותי – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שיתבע אותי – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת חזן, אתה על קריאה ראשונה, אני מזכיר לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> הוא יכול לתבוע, שיתבע אותי – – – <היו"ר יואל חסון:> אז שיתבע אותך, אבל מה זה קשור אלינו? <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <היו"ר יואל חסון:> מאה אחוז. תודה רבה, שמענו. <אורן אסף חזן (הליכוד):> כמה פחד – – – <היו"ר יואל חסון:> אני עכשיו נאלץ להוסיף לחבר הכנסת טיבי דקה נוספת. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איך אתם מתרפסים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> לכן, אדוני היושב-ראש, נשאלת השאלה מה המוסר הכפול. יש מערכת חוקים כפולה? אחת לאזרחים בתוך ישראל ואחת למתנחלים? אחת לערבים ואחת ליהודים? האמת היא שכן. לא להיתמם, זה המצב. עמד פה יושב-ראש הכנסת, וכשהתווכחנו על הדרך שבה התקנון כופף, הוא אמר: אני אעשה הכול כדי שלא יהיה עימות בין אזרחים לבין המדינה. והוא אמר, פינוי עמונה, או הריסת בתים. וכשהרסו בקלנסואה עם מאות שוטרים, לא היה עימות? לא היה אפשר לחסוך את זה? לא היה אפשר לחסוך את זה? אי-אפשר לעשות חוק הסדרה בדאליה ובעוספיא? אי-אפשר לעשות חוק הסדרה באום-אלפחם ובטייבה? <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אום-אלחיראן. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אום-אלחיראן? ביר-הדאג'? שיעשו חוק הסדרה לשם, בתוך מדינת ישראל, על קרקעות פרטיות. (אומר בערבית: אדמות פרטיות.) <קריאה:> – – – <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> ואל-עראקיב. לכן אני מדבר על מוסר כפול ומערכת חוקים כפולה. זה הזמן שהיועץ המשפטי יעמוד על המשמר, שהוא יכריע ולא הספסלים האחוריים כאן, שבשל תחרות בתוך הימין עמד כאן סגן שר הביטחון – לא תאמינו, הוא אמר: טרור הבג"צים חייב להיפסק, (בערבית: שומעים?) <היו"ר יואל חסון:> טוב, נא לסיים. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> טרור הבג"צים, אדוני היושב-ראש – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – זה דבר חמור. <היו"ר יואל חסון:> חמור מאוד. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> מילא, טרור ההצתות – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – התברר שזה שקר – – <היו"ר יואל חסון:> משפט אחרון. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – אחר כך טרור התקשורת – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – "עליהום" על התקשורת. היום זה טרור הבג"צים. נדמה לי – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> נתת לו אצבע, רוצה את כל היד. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – שאתם הולכים לחסל את טרור הדמוקרטיה כביכול – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – וסלאם עליכום. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לחבר הכנסת טיבי. תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תראה מה זה: נתת לו אצבע, רוצה את כל היד. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת ישראל אייכלר – לא נמצא; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא; חבר הכנסת מנואל טרכטנברג – לא נמצא. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה נמצא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, אל תיתן גם לו אצבע, שהוא גם לא – – – <היו"ר יואל חסון:> בבקשה, אדוני. שלוש דקות עומדות לרשותך. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אחת השיטות המקובלות בפוליטיקה של הימין לסוגיו – ימין חדש, ימין קיצוני, ימין מטורף, ימין סהרורי, יש כל מיני סוגים ובכנסת יש הכול, לא חסר – היא לנסות לנצל מצבי משבר חולפים כדי לבצע שינוי אסטרטגי במציאות. אנחנו ראינו את זה בפן הכלכלי כאשר מר נתניהו, שהוא ימין-ימין, ימין מובהק, ניצל משבר כלכלי כדי להעביר שינויים מרחיקי לכת בתקציבי העברה וברשת הביטחון הסוציאלית ובמדינת הרווחה. הוא אמר, יש משבר, האשם הוא מדינת הרווחה, צריך להרוס את מדינת הרווחה, והוא התחיל בתהליך הרס בלתי פוסק. גם חוק הטרור בא מבית-ספר זה. מנצלים מצב, כמו שעשה בוש – למה ללכת? הוא ניצל מה שקרה בארצות-הברית והעביר סדרה של שינויי חקיקה מרחיקי לכת בארצות-הברית ופגיעה חמורה בזכויות אדם, תוך ניצול ציני של מה שקרה. במצבים אחרים הוא לא היה מצליח להעביר דברים כאלה. בדיוק-בדיוק מה שנקרא חוק הטרור עושה את הדברים האלה. חוק הטרור, חוק המאבק בטרור, בנוי כל-כולו על ההיגיון הזה: בוא ננצל מצב קיים כדי להגביל זכויות אדם. הם רוצים להגביל את זה, אם יש מצב או אין מצב. גם התוספות שיש כאן והשינויים המוצעים כאן באים מאותו בית-ספר. אי-אפשר לדבר עליהם לבד, באופן מבודד, אלא כחלק מתהליך של חקיקה מתמשכת בכנסת של פגיעה בזכויות אדם, בזכויות אסירים, בזכויות נאשם, במיוחד במה שקרוי עבירה ביטחונית. כי כאשר המילה ביטחון נאמרת כאן בכנסת, כולם עומדים דום ומצביעים הצבעה אוטומטית, בלי לחשוב, בלי להתחשב בכך שיש כאן פגיעה בלתי חוזרת בזכויות אדם. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אנחנו נתנגד להצעת החוק – יש לי עוד עשר שניות – הנוכחית, ואני קורא לכל חברי הכנסת להצביע נגדה. תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, חבר הכנסת זחאלקֵה. חבר הכנסת טלב אבו עראר – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> זחאלקָה, לא זחאלקֵה. <היו"ר יואל חסון:> זחאלקָה, סליחה, נכון. – – בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גל השרפות נעצר, ברוך השם, אבל יש גל שרפות מסוג אחר – שכנראה לא ניתן לעוצרו – והוא גל ההסתה של נתניהו וממשלתו, והוא הגיע לחברת "קבוצת עזריאלי", שהורתה, מכובדי היושב-ראש – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני לא מבין איך לא קראת "אללהו אכבר" היום. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – שלא להעסיק ערבים בדואים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> תגיד לי, היום אללהו לא אכבר? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אפשר שזה לא יפריע? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אני שואל. <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך פעם שנייה לסדר, היום. אין מה לעשות. אין דרך אחרת, מה אני אעשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש דרך אחרת. <היו"ר יואל חסון:> אני לא יכול שכל נאום אתה תפריע. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, אני רק שואל. <היו"ר יואל חסון:> זו לא שאלה, זאת קריאה לסדר שכבר אין בה היגיון. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> החברה הזו, מכובדי היושב-ראש, הורתה – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> באמת, היושב-ראש, אני – – – <היו"ר יואל חסון:> אתה רוצה שאני אקרא גם אותך לסדר? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – שלא להעסיק עובדים, מאבטחים או עובדי ניקיון, בקניון "הנגב" בבאר-שבע. אגב, רוב הלקוחות שנכנסים לקניון הזה הם ערבים בדואים. ללא הבדואים, הקניון הזה לא מתקיים. ללא הבדואים, אתה לא מרגיש את העיר באר-שבע בכלל. ביום חג של המוסלמים שם, אתה רואה שהשוק מת. אבל הגזענות כנראה גוברת, ולכן החברה הזאת, חברת "קבוצת עזריאלי", החליטה החלטה גזענית. אנחנו מבקשים מעל בימת הכנסת כאן, שהחברה הזו תוענש ותחזור בה ותתנצל בפני החברה הערבית בארץ. מכובדי, היום הגשתי שאילתה בנושא כל כך רגיש, אבל עם כל הכבוד ליושב-ראש, שלא קיבל את השאילתה הזו, אני רוצה תשובה. מה אני אגיד לאוכלוסייה הערבית-בדואית שחיה בנגב? שאסור להם לעבוד בקניון? והקניון אולי זו התחלה, וזה ימשיך. מה מקור הגזענות? מה מקור האפליה? הממשלות המתחלפות לדורותיהן, מאז קום המדינה עד היום – האמת, אני צוחק כשאני שומע על חוק הטרור. הרי כל ממשלה מממשלות ישראל המתחלפות לדורותיהן הן בית-ספר לטרור, הן ממש בית-ספר לטרור. הרי כשהורסים בית של משפחה ומפקירים את הילדים, הזקנים, החולים – זה לא טרור? <היו"ר יואל חסון:> תודה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> מה ההגדרה הפשוטה של הטרור – – – <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – היא אלימות או איום במטרה לגרום לאווירת פחד. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. תודה רבה. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> ולכן, אדוני, מכובדי היושב-ראש, הגיע הזמן באמת שמישהו יתעשת כאן ונגיע למצב יותר טוב גם ליהודים וגם לערבים. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. חבר הכנסת אורן אסף חזן. אתה רואה למה לא צריך קריאות ביניים? <יהודה גליק (הליכוד):> נראה אותך קורא קריאת ביניים לעצמך. <היו"ר יואל חסון:> כי כשאתה לא קורא קריאות ביניים, לאמירות שלך פה יש יותר משמעות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תראה את הפחדנים יוצאים החוצה. תראה איך הם בורחים, הפחדנים. <היו"ר יואל חסון:> אז נו, מהר, תספיק להגיד להם מה שאתה רוצה. שלוש דקות, אדוני. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> כולם פה, אורן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, החאג' ברח. אדוני היושב-ראש, השרה, חברי, חברותי חברי הכנסת, אורחים, אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל. מי שאני עדיין קורא לו חברי יהודה גליק – שכנראה הישיבה בצמוד לתומך הטרור איימן עודה, או לתומכי הטרור האחרים, קצת שיבשה את דעתו – אני לא יודע, אולי הוא בחר לעזוב את היהדות בכלל ולהתאסלם והוא לא מספר לנו. פתאום ליהודה גליק אכפת מה יקרא המואזין. תגיד לי, יהודה, אתה רוצה אולי, מתוק שלי, שנשב על איזה כוס תה עם נענע ושיבה ואני אסביר לך באיזה צד אתה נמצא? כי נראה שקצת שכחת. או אולי האלוף במילואים איל בן ראובן, שבחוצפתו עומד מעל דוכן הכנסת וגוער בחברי הכנסת: אתם יודעים מה יקרה אם חלילה ניידת משטרה תיכנס ב-04:00 ותצטרך להוריד את השלטר במסגד, כי הם עברו? אתם יודעים מה יקרה? מה יקרה, איל? בוא אני אספר לך מה יקרה: השוטרים יעשו את העבודה שלהם, יקפלו את המתפרעים על ארבע, יגלגלו אותם לניידת ויזרקו אותם לתא המעצר. אתה יודע למה? כי זו מדינת חוק. ומי שמפר את החוק יטופל, ויטופל בחומרה. הפחדנות הזאת שלכם, שאתם עומדים פה ומתרפסים פעם אחר פעם בפני אלה שמנסים לקחת את מה ששלנו – נמאסה. היא לא נמאסה רק עלי, היא נמאסה על הציבור בישראל. יושב פה – לא רוצה אפילו לקרוא בשמו – החצוף הזה, שחי באיזה סרט, שאפילו בהוליווד לא כתבו כזה תסריט, שהוא הריבון. בוודאי שהוא ירגיש שהוא הריבון אם השכן שלו משתלט על קרקע, בונה בנייה בלתי חוקית, מצליח להתחבר אחר כך וכולם פה שותקים. עומד חצוף אחר, תומך טרור נוסף, עולה על הדוכן הכנסת ואומר: אנחנו נעבור על החוק. אנחנו קוראים למרד. מרד נגד ראש הממשלה, מרד נגד הממשלה. לכו מפה, אף אחד לא מחזיק אתכם בכוח. לכו. הייתי אומר גם קישטה, אבל זה לא מכובד לכנסת. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה חצוף. אתה הכי חצוף. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לכו מפה. הנה, הוא פתח את פיו, המואזין. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה סופר-חצוף. <אורן אסף חזן (הליכוד):> המואזין פצה פיו. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה סופר-חצוף. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא זיהיתי אותך בלי "אללה אכבר". לא זיהיתי אותך בלי "אללה אכבר". <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> אתה מושחת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתם מבזים את האנשים ששלחו אתכם לכאן. <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> – – – אתה מושחת – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתם מבזים את האנשים ששלחו אתכם לכאן. אתם אנשים קטנים. <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. נא לא להפריע. <קריאה:> את מי, אותו? <טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):> סופר-חצוף. <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. אני מבקש ממך לא להפריע. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אורן, איזה תוכנה של גזענות מפעילה אותך? <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת רוזנטל. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> איזה תוכנה של גזענות מפעילה אותך? <אורן אסף חזן (הליכוד):> 17 שניות. להוא הוספת דקה. <היו"ר יואל חסון:> אני אוסיף לך דקה, אבל תדבר דברי טעם. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. עד עכשיו דיברתי רק דברי טעם. תאמין לי, הציבור יושב, מאזין ומתמוגג; מרגיש נחת שיש מי שזועק את הזעקה שלו פה בכנסת מול אותם אלה שמנסים לקחת את מה ששלנו. ואנחנו לא ניתן להם. אתה יודע, אנחנו דנים פה בהסדרה. הרי כולם מבינים טוב יותר ממני שהפתרון הוא לא חוק הסדרה כזה או אחר. הפתרון הוא לא משפטי בכלל. פתרון מדיני, אני מסכים. הפתרון הוא פתרון מדיני. עד לרגע שאנחנו לא נעמוד ונגיד: זה שלנו, אנחנו מספחים את יהודה ושומרון, אנחנו מחילים ריבונות – אגב, כבר היום יש ריבונות – עד לאותו רגע ימשיכו המריבות של טום וג'רי, חתול ועכבר, מי נגד מי, מתי ובאיזה הקשר. אבל עד אז צריך להתעסק גם בענייני דיומא, ולכן בקרוב יעלה פה גם חוק הדגל, התיקון המיוחל, שאתם, שחברים בכנסת ישראל – אני מתבייש לומר את זה, שומו שמים, אבל חברים בכנסת ישראל – תיאלצו על-כורחכם לעמוד ליד הדגל שאני עומד לידו בגאווה. וגם ההמנון שלנו יחזור להתנגן בבתי-הספר. כי לעתים, כשמסתכלים מלמעלה על התמונה, שוכחים לשים לב לפרטים הקטנים, אבל אני שמח שאני כאן כדי להזכיר לכם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת יוסף ג'בארין. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שאי-אפשר להבין את חוק ההסדרה מבלי להבין את המציאות הפוליטית של השנים האחרונות, שבמסגרתה החוק הזה מגיע. זו מציאות שבה אנחנו שומעים חברי הממשלה, שרים מרכזיים בה – שרת המשפטים, שר החינוך, שרים מהליכוד – מדברים פשוט בריש גלי, מעל השולחן הזה, על כך שהם רוצים לספח את אזורי C לישראל. כולם יודעים שאזורי C זה 60% – – <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> אנחנו רוצים לספח גם את A ו-B, אבל נתחיל מ-C. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – זה 60% מהגדה המערבית, והם – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> חשבתי שבחמש יחידות באנגלית זה מתחיל ב-A. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> גם את C, גם את A. ולכן – – – <קריאה:> יהודה ושומרון. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> לכן הקונטקסט הוא ברור כל כך. אנחנו רואים לאן אתם מובילים את המדינה הזו, ולכן אני רק שואל אתכם שאלה. שאלה, חברת הכנסת מועלם: אם אתם רוצים לספח את כל הגדה המערבית – בבקשה, אבל תנו לאזרחים הפלסטינים אזרחות, ואז זו תהיה מדינת כל אזרחיה – ישראל ופלסטין. <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> לא לא. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> למה לא? <שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):> היא תמיד תהיה מדינת הלאום שלנו. <היו"ר יואל חסון:> זה לא דו-שיח. תודה רבה. זה לא דו-שיח. חברת הכנסת שולי מועלם, תודה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – בסדר, בסדר. <היו"ר יואל חסון:> לא, זה לא בסדר. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> כי האלטרנטיבה של לספח ולא להעניק אזרחות לפלסטינים זה בעצם אפרטהייד. זה אפרטהייד. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה יודע מה זה אפרטהייד? <היו"ר יואל חסון:> אתה בעד סיפוח? <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה יודע מה זה אפרטהייד? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מה זה לשלוט במיליוני פלסטינים? <היו"ר יואל חסון:> אתה בעד סיפוח? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מה זה לשלוט במיליוני פלסטינים ולא להעניק להם זכויות יסוד? <אורן אסף חזן (הליכוד):> בוא נעשה דיון. רגע, רגע, שאלה לדיון. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מה זה לשלוט במיליוני פלסטינים מבלי להעניק להם אזרחות? <אורן אסף חזן (הליכוד):> דוקטור, אני רוצה לענות לך. דוקטור, אני יכול לענות לך? <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> ואז – אני מבקש בזמן שלי. אני אגיד לך למה זה אפרטהייד. כי מה שאתם אומרים: אנחנו משאירים לפלסטינים סוג של ניהול עצמי בערים הפלסטיניות הגדולות – רמאללה, ג'נין, שכם וכדומה – והשאר זה הכול ישראל, זה אפרטהייד. זה הבנטוסטנים של דרום-אפריקה. זה בדיוק הבנטוסטנים של דרום-אפריקה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> איך זה אפרטהייד? רגע, דקה, דקה, איך זה אפרטהייד? <עודד פורר (ישראל ביתנו):> – – – <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת פורר, חבר הכנסת חזן, תודה רבה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – שאלה. <היו"ר יואל חסון:> מספיק, מספיק. <אורן אסף חזן (הליכוד):> רק שאלה. <היו"ר יואל חסון:> לא, אין שאלה. מה זה, שעת שאלות? עשית אותו שר? אין שעת שאלות. <אורן אסף חזן (הליכוד):> יש להם מספיק חלומות. <היו"ר יואל חסון:> אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. מספיק. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אין אלטרנטיבה – – – <היו"ר יואל חסון:> תסיים, בבקשה, אדוני. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אבל הפריעו לי. אתה – – – <היו"ר יואל חסון:> לא לא, תסיים בבקשה. אתה עודדת את השאלות האלה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אין אלטרנטיבה שלישית. האלטרנטיבה הראשונה היא שתי מדינות בגבולות 67' – מדינה פלסטינית עצמאית, בלי שום התנחלות ובלי שום עמונה ושום מאחז; והאלטרנטיבה השנייה – שהממשלה הזו – – – <ענת ברקו (הליכוד):> כן? רגע, דילגת על מדינה אחת – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת ברקו, הוא סיים את דבריו ואת הפרעת. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> יש שתי אלטרנטיבות: או שתי מדינות – – – <ענת ברקו (הליכוד):> יהודית. תגיד את המילה יהודית. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא יהיו שתי מדינות. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. אתה עודדת את השיח הזה. סיימת את דבריך. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> מה זה "עודדתי"? <היו"ר יואל חסון:> סיימת את דבריך. נא לרדת. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> יש שתי – אני רוצה להשלים את המשפט. <היו"ר יואל חסון:> אתה לא יכול. אני מבקש – – – <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> הם מפריעים, אתה רואה שהם מפריעים. <היו"ר יואל חסון:> אני מבקש – סיימת. תודה רבה. <יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):> אני אמרתי שיש שתי אלטרנטיבות: או שתי מדינות או מדינת אפרטהייד. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אין פה עם נוסף. איך אתה רוצה בשבילו מדינה? אתה בכלל יודע מה זה אפרטהייד? בדקת במילון? אזרחים בעלי – – – <היו"ר יואל חסון:> אחרון הדוברים – חבר הכנסת זוהיר בהלול. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתם לא אזרחים. אין מה לעשות, אתם לא – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לא אלמן ישראל וצדיק אחד בסדום. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תודה רבה. <היו"ר יואל חסון:> די, אורן. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> פירוט כדלקמן: לא אלמן ישראל – מכיוון שחשבתי לתומי שכנסת ישראל כבר הספיקה לזרוע קלקול ממאיר בתוך החברה הישראלית, אפילו בנושאים ערכיים. מה הסתבר לי היום? לא הסתבר – מה התברר לי היום? – כי כאשר אומרים "מסתבר", ישנו ספק כלשהו; אבל "מתברר" זה מוחלט, חלוט – מתברר שהחברה הישראלית, עדיין יש לה פנים יפים; מתברר שבחברה הישראלית עדיין יש אנשים ערכיים. <אורן אסף חזן (הליכוד):> שוב, תודה רבה. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> היום אני וידידי יהודה גליק קיימנו כינוס חירום בנושא חוק המואזין. מי הגיע? רבנים מכובדים, יהודים עם חמלה ועם מוסר יהודי טיפוסי. מי עוד הגיעו? רבניות קונסרבטיביות, יהודיות מבורכות, שעמדו לצד הצדק ונגד העוולה. מי עוד הגיעו? אנשים של ארץ-ישראל היפה. ועדיין כנראה, מסתבר ומתברר, יש בישראל פנים יפים וערכים מלבלבים. <איימן עודה (הרשימה המשותפת):> יפים? <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> יפים יפים. פנים זה גם יפים וגם יפות. <היו"ר יואל חסון:> פן אחד. אל תתקן את זוהיר בהלול, תאמין לי. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני מעדיף ללכת על – – – <היו"ר יואל חסון:> אני לא מעז. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אני מעדיף ללכת על הלא-צפוי כדי שיבינו שיש שימושים נוספים לשימושים הטריוויאליים. כמו שאני אומר, למשל, חדשים לבקרים ולא חדשות לבקרים, מכיוון שבמקרא כתוב חדשים לבקרים ולא חדשות לבקרים. <היו"ר יואל חסון:> אתנחתה לשונית. קיבלתם שיעור בלשון. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> אתה מוסיף לי חצי דקה. ולכן לא אלמן ישראל. ואם אתם חושבים שבבועה שלכם, שאתם חיים בה, אתם תפיצו רק ארס בתוך החברה בישראל – אתם טועים ומטעים. וצדיק אחד בסדום, מדוע? מכיוון שיהודה גליק הוא איש הימין, ואין ביני לבינו מבחינה אידיאולוגית דבר וחצי דבר. אבל מה מחבר בני-אדם, כחוט השני, אם לא ערכים אוניברסליים? והאיש הזה עמד בגבורה – אני יודע שאני מקלקל לו כרגע, אבל אני חייב לשחרר את חרצובות לשוני ומכמני נפשי ולומר – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה לא חייב כלום, זוהיר. <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> – – ליהודה גליק: אתה ניחן ביושר וביושרה. אתה איש אמיץ שעומד כסכר מול המבול. אתה צדיק בסדום, והמבין יבין ודי לחכימא ברמיזא. <אורן אסף חזן (הליכוד):> אתה מבין, יהודה? אתה מבין? <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה, חבר הכנסת זוהיר בהלול. תסכם את הדיון השרה גילה גמליאל. השרה גילה גמליאל תסכם את הדיון. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> אדוני היושב-ראש, השרה, חברות וחברי הכנסת, אני אשיב בשם שרת המשפטים איילת שקד. במהלך השנה האחרונה הובילה השרה שקד את חקיקתו של חוק המאבק בטרור, שנכנס לתוקף לפני כחודש. החוק מצעיד את המאבק בטרור לשנת 2016 ומעניק למדינה את הכלים המשפטיים להילחם בו ולנצח. חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 1) נועד לקדם כמה תיקונים קטנים בחוק, אשר הצורך בהם התחדד במהלך ההיערכות ליישום חוק המאבק בטרור. מדובר בארבעה תיקונים, בסעיפים שונים, הנחוצים לצורך הבטחת יישומו היעיל והאפקטיבי של החוק החדש. אין מדובר בתיקונים מהותיים או בשינוי האיזונים וההסדרים שנקבעו בחוק. הנושאים שבהם עוסקים התיקונים בהצעת החוק הנוכחית הם: הבהרת היקף סמכותו של האפוטרופוס הכללי בניהול רכוש טרור שנתפס ושחולט; הסדרת רמת הענישה בעבירה של הכנה למעשה טרור בלתי מסוים; תיקון הגדרת "נשק" בחוק המאבק בטרור, בהתאם לקבוע בחוק העונשין; קביעת הערכאה שתדון בעבירה של פעולה או עסקה בנשק. כאמור, תיקונים אלה דרושים כדי לתת בידי גורמי האכיפה כלים מתאימים ליישום חוק המאבק בטרור בנושאים שלא הובהרו כל צורכם בחוק. בעקבות האמור, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. כן, מכיוון שרק עכשיו הפעילו את המיקרופון הזה, אז אני יכולה גם לשוחח אתכם על דברים נוספים. אז אני חייבת לציין – – – <זוהיר בהלול (המחנה הציוני):> ממך זו חוויה. ממך זו חוויה. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> כן – אני חייבת לציין שבדיוק עכשיו, נוכח התפקיד של שרה לשוויון חברתי, אני אמונה על כל הסוגיה של היהודים יוצאי מדינות ערב ואיראן, ואני מקבלת לאחרונה הרבה מאוד ספרים מרתקים ומעניינים מאוד, שבעצם מלמדים על כל החוויה של היהודים שבאו ממדינות ערב. חלקם הגיעו מתוך ציונות מובהקת, מתוך התנועה הציונית שהייתה באותן מדינות. שם הם ספגו את כל הצורך להגיע לארץ-ישראל, והגיעו לארץ-ישראל בדרכים-לא-דרכים, עם הרבה עזרה גם מהשכנים שלהם וגם מהאוכלוסייה הערבית שהייתה באותן מדינות, מן הצד האחד, ומן הצד האחר, גם ספגו הרבה מאוד מן הקשיים באותן מדינות, לצערנו גם מהאוכלוסייה הערבית שהייתה שם. כשאני היום קוראת ספר, לדוגמה, אני רואה ונתקלת ונחשפות בפני כל כך הרבה חוויות שלא היו ידועות לנו. לצערנו, לא סיפרו לנו אותן בבית-ספר, אבל כן יספרו אותן לעתיד לבוא. והדברים האלו הם דברים שאנחנו צריכים להבין כשאנחנו מדברים על מדינת ישראל, על הזכות של העם היהודי להקים מדינה בארץ-ישראל; על החובה שלנו מן הצד האחר לשמור על הצד הדמוקרטי שבה, וכן להתייחס למיעוטים שבתוכנו בצורה שווה, נוכח מה שעברו היהודים במדינות הללו. אלה דברים שחובתנו לבוא ולקדם במדינת ישראל. אני – הלך לי הגרון מההתקררות. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> גילה, סימנו לך. <היו"ר יואל חסון:> תשתי, תשתי עוד כוס מים. <השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל:> בקיצור, לתמוך. <שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:> גילה, תודה. <היו"ר יואל חסון:> קחי את המים אתך. אנחנו, חברי הכנסת, ניגשים להצבעה על הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון), התשע"ז–2016, בקריאה ראשונה. אנחנו, אדוני יושב-ראש הקואליציה, ניגשים להצבעה. אני רוצה שהוא ייגש למקומו. חבל. יושב-ראש הקואליציה, מצביעים. אתה לא צריך לרוץ, אתן לך את הזמן. <אורן אסף חזן (הליכוד):> לא, לא, הוא צריך לרוץ. <היו"ר יואל חסון:> בעצם אולי צריך לרוץ קצת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> במצבו הוא צריך לרוץ. <היו"ר יואל חסון:> צריך לרוץ קצת. <אורן אסף חזן (הליכוד):> צריך לרוץ הרבה. <היו"ר יואל חסון:> הצבעה, בבקשה. <אורן אסף חזן (הליכוד):> תאמין לי, זה יעשה לו רק טוב אם הוא יתחיל לרוץ. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 52 נגד – 14 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון), התשע"ז–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר יואל חסון:> 52 בעד, 14 מתנגדים. הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון), התשע"ז–2016, קריאה ראשונה, עברה, ותועבר להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יואל חסון:> הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון מס׳ 51), התשע"ז–2016; וכן הצעת חוק-יסוד: משק המדינה (תיקון מס׳ 9), שהחזירה הוועדה המשותפת לוועדת הכספים ולוועדת החוץ והביטחון. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2016. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 10) (ביטול איסור הפרסום לגבי פרסום שנעשה בהסכמה), התשע"ז–2016, של חברי הכנסת אורן אסף חזן, יחיאל חיליק בר ואורי מקלב; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 11) (ביטול איסור הפרסום לגבי פרסום שנעשה בהסכמה), התשע"ז–2016, של חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 12) (ביטול איסור הפרסום לגבי פרסום שנעשה בהסכמה), התשע"ז–2016, של חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון ואלי אלאלוף. לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3526/20 וכלה בהצעת חוק פ/3549/20 – הצעת חוק הכרה באדם התלוי לחלוטין בעזרת הזולת לעניין זכאות לסיעוד (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת נחמן שי, אכרם חסון, איציק שמולי, מיקי רוזנטל, איתן ברושי, איל בן ראובן, איילת נחמיאס ורבין, יהודה גליק, מיכל רוזין, עמר בר-לב, עאידה תומא סלימאן, יוסי יונה, עליזה לביא, קארין אלהרר, יעקב אשר, יצחק וקנין, נורית קורן, איתן כבל ודב חנין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – העלאת גיל הגיוס הנדרש לפטור מתשלום דמי ביטוח לאומי), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, בצלאל סמוטריץ, יהודה גליק, יואב בן צור, מיכאל מלכיאלי ואמיר אוחנה; הצעת חוק העונשין (תיקון – נשיאת מאסר בעבודת שירות), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק המרכז למורשת הערבים בישראל, התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', יעקב פרי, עפר שלח, מאיר כהן, חיים ילין, קארין אלהרר, יוסי יונה, יעל כהן-פארן, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, נחמן שי, איתן כבל, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, שלי יחימוביץ, יעל גרמן, עבדאללה אבו מערוף, אוסאמה סעדי, עבד אל חכים חאג' יחיא, תמר זנדברג, מיכל רוזין, זוהיר בהלול, רויטל סויד, מרב מיכאלי, מסעוד גנאים, איימן עודה, אחמד טיבי, זהבה גלאון, אילן גילאון, דב חנין, עמיר פרץ ויוסף ג'בארין; הצעת חוק שלילת תקצוב מוסדות חינוך המפלים תלמידים ברישום אליהם (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, יעקב מרגי, יוסי יונה, איתן ברושי, יהודה גליק, ענת ברקו, עמר בר-לב ויואל חסון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת נכות וקצבת שאירים), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי-הסוהר (עתירות אסיר – ערעור בזכות), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת אוסאמה סעדי ואחמד טיבי; הצעת חוק השימוש בתאריך העברי (תיקון – ציון מניין השנים למדינת ישראל), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת יהודה גליק ומיכאל מלכיאלי; הצעת חוק יום לציון הטבעת הספינה "אלטלנה", התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת נורית קורן; הצעת חוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (תיקון – ביטול החוק), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, אוסאמה סעדי ובאסל גטאס; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – סייג לזכאות למי שלקח חלק בפעילות טרור), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת ענת ברקו, נאוה בוקר, יואב קיש, מנחם אליעזר מוזס, אברהם נגוסה, אמיר אוחנה, נורית קורן ואכרם חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת נורית קורן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הקצאת דירות לדיור בר-השגה ולדיור ציבורי, התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת קסניה סבטלובה, אורי מקלב ואורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הוראות שונות לעניין היטל השבחה), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת אלי כהן; הצעת חוק הממשלה (תיקון – כללי אתיקה לחברי הממשלה), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת ציפי לבני; הצעת חוק מהותה של מדינת ישראל, התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת זאב בנימין בגין; הצעת חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) (תיקון – תקופת צינון של עובד במשרה בכירה), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן; הצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה) (תיקון – מענק ליורשי נפטר), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הרכב הוועדה לבחירת שופטים), מאת חברת הכנסת נורית קורן; הצעת חוק עמדות שמירה לעובדים בענף השמירה והאבטחה, התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת איתן כבל ודב חנין; הצעת חוק להגנה על קופת הציבור מפני דרישות כזב, התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק לוויה ממלכתית, התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – הגדרת מפגעי ההצתות כמבצעי מעשה טרור), התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק להסדרת התיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, יואב קיש, שולי מועלם-רפאלי, דוד ביטן ואורן אסף חזן. בקשת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו־2018), התשע"ז–2016. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיונים מהירים בנושאים האלה: מחסור חמור וכשלים במערך האבטחה במוסדות החינוך – הצעתם של חברי הכנסת אורי מקלב ויעקב פרי; מסמוס מסקנות דוח ביטון כתוצאה מאי-הכללת הנושא בתקציב משרד החינוך לשנים 2017–2018 – הצעתם של חברי הכנסת יואל חסון, יגאל גואטה ומכלוף מיקי זוהר; ירידה במספר הלומדים לתואר ראשון – הצעתם של חברי הכנסת עליזה לביא, מירב בן ארי, אראל מרגלית ועודד פורר. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בנושא שהעלו חברות הכנסת טלי פלוסקוב ונורית קורן: התפתחותו של שוק שחור בהמרת רישיון נהיגה לעולים חדשים. כמו כן, הונחו ההסכמים הבאים: הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ישות האו"ם לשוויון מגדרי והעצמת נשים – UN Women; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה הסלובקית בדבר העסקת בני משפחה של חברי משלחות דיפלומטיות או נציגויות קונסולריות. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה לך, מזכירת הכנסת. <הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון), התשע"ו–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1073); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר יואל חסון:> המשך סדר-היום: הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון), התשע"ו–2016, לקריאה ראשונה. בשם שרת המשפטים יציג השר גלנט. השר גלנט, אתה משיב – אתה מציג, סליחה, את החוק. <קריאה:> – – – <היו"ר יואל חסון:> חוק השכירות והשאילה (תיקון). בבקשה, אדוני השר. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת, אני משיב כאן בשם שרת המשפטים. הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון), התשע"ו–2016, מבקש לתקן את חוק השכירות והשאילה בתיקונים שונים שנועדו לשפר את המסגרת החוקית הקיימת בעניין הסדרת יחסי משכיר-שוכר של דירת מגורים וליצור מסגרת חוקית מתאימה להבטחת ההגינות והוודאות ביחסים המשפטיים בין הצדדים. התיקון המוצע הוא בהמשך להחלטת קבינט הדיור מיום 24 במרס 2014. התיקון העיקרי המוצע הוא הוספת פרק מיוחד העוסק בחוזה שכירות למגורים, אשר תכליתו היא להבטיח יחסים הוגנים יותר לשני הצדדים לעסקה זו. כך מוצע להסדיר את הצורה והתוכן של חוזה השכירות למגורים, הוראות לעניין הביטחונות שניתן יהיה לדרוש מן השוכר, התשלומים שעל השוכר לשלם, חלוקת האחריות לתיקון פגמים בדירה ונושאים נוספים. נושא נוסף שמוצע לטפל בו הוא הבטחתה של רמת איכות מזערית לדירות, כך שהשוכרים ייהנו מדירות בעלות רמת איכות מסוימת. הצעות חוק פרטיות שהוגשו בנושא זה ביקשו לפקח על מחירי השכירות ולהגביל את האפשרות להעלות את שכר הדירה. לטעמי, פיקוח על מחירי השכירות יביא לתוצאה הפוכה: השוק השחור יפרח ובעלי דירות יחדלו מלהשקיע בדירות. לכן, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק הממשלתית ולהכפיף אליה את ההצעות הפרטיות. בעקבות האמור לעיל, הממשלה קוראת לתמוך בהצעת החוק. <היו"ר יואל חסון:> תודה, השר גלנט. אנחנו מתחילים את רשימת הדוברים – תמר זנדברג. <תמר זנדברג (מרצ):> תודה, אדוני היושב-ראש, רק ממש בקצרה אני רוצה לברך על החוק הזה אף שהוא – כמו שקורה כאן הרבה פעמים בכנסת – העיקר, לצערנו, קצת יצא ממנו. הבעיה המרכזית של שוק השכירות בישראל – למעשה שתי בעיות: 1. המחיר; 2. לאף אחד לא אכפת; אף אחד לא עושה שום דבר בנושא. זה השוק הפרוץ ביותר, לא רק בשוק הדיור אלא בכלל בישראל. הדבר המרכזי, פיקוח על שכר דירה, לא קיים בחוק, וזה דבר – לא רק חבל ומצער, אלא בעצם הוא עומד במוקד. זה אתגר קשה מאוד בשוק הדיור באופן כללי. אבל, כמו שהרבה פעמים קורה פה בכנסת, החוקים מתחילים לפעמים וצריך להניע תהליך גדול מאוד מאוד ולרתום את הממשלה. אני רוצה על זה לברך מאוד את חברי הכנסת סתיו שפיר ורועי פולקמן. שמתם את החוק הזה, התחלתם לקדם אותו, והוא בעצם שם כאן בפעם הראשונה בתולדות הכנסת את המסגרת כדי להתייחס בכלל לשוק השכירות ולהתחיל לטפל בו. אני בטוחה שמכאן יהיה הרבה הרבה יותר קל להמשיך הלאה, כולל הדבר המרכזי שחסר, וזה פיקוח על שכר דירה, אבל באמת, כל הכבוד לכם, ויהיה לנו לכבוד ולגאווה להצביע בעד. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. שלוש דקות. <עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, חוק השכירות, אנחנו נתמוך בו, אבל יש עניין שהוא חשוב מאוד והייתי רוצה לראות – אם היה אפשר – את שר החינוך פה, שישמע. לפני שנתיים נרצח מנהל בית-ספר בטייבה בתוך בית-הספר. נכנסו אליו, ירו בו ורצחו אותו. בשבוע שעבר אחד ההורים נכנס לבית-ספר יסודי ותקף מנהל בית-ספר, הרביץ לו. ועד הורים מקומי בטייבה הכריז על שביתה בכל בתי-הספר. זה היה אתמול. היום התקיימה עצרת המונית בכניסה לבית-הספר. הייתי רוצה לשמוע את העמדה של שר החינוך. לא שמענו משר החינוך, לא שמענו ממנכ"לית משרד החינוך, לא שמענו מהמחוז, מהמפקחים, כאילו מנהלי בתי-ספר הערביים הם הפקר, החיים שלהם וביטחונם הם הפקר. זה לא יכול להיות, זה לא יכול להימשך. אם אין למשרד החינוך אפילו עמדה מוסרית לבוא ולתת את ההגנה המוסרית למנהלי בתי-הספר, לאנשי החינוך, למורים שיקבלו הרגשת הביטחון בתוך בתי-הספר, בתוך המקום הקדוש הזה שהוא בית-ספר – את זה לא נותנים, את זה לא נותנים. עכשיו, אני שואל: אבטחה בכניסה לבתי-הספר – ברוב בתי-הספר אין לנו. למה משרד החינוך לא מתקצב את האבטחה בבתי-הספר? ביקשתי, פניתי, גם בכתב, גם פניתי לשר וביקשתי דווקא בקטע הזה, שיהיה גם ניהול עצמי לבתי-הספר וחטיבות הביניים. גם על זה לא שמעתי, לא ראיתי, ולא הגיבו למרות ההבטחה שהם יבחנו את זה וייתנו לזה פתרונות. אני חושב שנשאר המקום היחיד הזה – בתי-ספר, מוסדות חינוך. לא מספיק שיש לנו מחסור בבתי-ספר, בכיתות לימוד, הצפיפות בתוך בתי-הספר – וגם הגנה לאנשי החינוך אנחנו לא רואים? זה קשה מאוד מאוד ולא מקובל וצריך לטפל בזה מהצד של שר החינוך. תודה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – לא נמצא; חבר הכנסת איציק שמולי – לא נמצא; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חבר הכנסת עפר שלח – מוותר. חבר הכנסת יהודה גליק – בבקשה, אדוני. אם היית מוותר היינו בודקים לך חום. היית הולך ישר לרופא הכנסת. <יהודה גליק (הליכוד):> אדוני יושב-ראש הכנסת המתוק והיקר חבר הכנסת יואל חסון, חברותי וחברי המתוקות והמתוקים מן הקואליציה ומן האופוזיציה, יהודים ושאינם יהודים, חברים, חוק ההסדרה. אני לא מבין מה השמחה – שאנשים ששים אלי קרב, לגרש 40 משפחות שחיות שם כבר 20 שנה, לגרש אותם מהבית. מה קרה? מה השמחה לאיד הרבה כל כך על פני האנשים האלה? <רויטל סויד (המחנה הציוני):> חס וחלילה. זה לא פייר להציג את זה כך. <יהודה גליק (הליכוד):> מה השמחה לאיד, שהם יאבדו את בתיהם? <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> אתה סתם מאשים האשמות שווא. תחזור בך. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מיקי לוי, חברת הכנסת נחמיאס ורבין, לא לצעוק כאן. <מיקי לוי (יש עתיד):> – – – מאשים. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מיקי לוי, תודה רבה. שמענו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא, זו האשמה חמורה מאוד. <היו"ר יואל חסון:> שמענו. אמרת. מצוין. תודה. <יהודה גליק (הליכוד):> אנשים עומדים לאבד את הבתים שלהם. אנחנו עושים כל מאמץ. אף אחד מאתנו אינו שש ושמח להעביר את חוק ההסדרה. אנחנו עושים כל מאמץ כדי לעזור לאנשים האלה, ובאמת, אני רוצה לברך גם את ראש הממשלה וגם את השר בנט – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> תפנה ליועץ המשפטי לממשלה. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מיקי לוי, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <יהודה גליק (הליכוד):> אני רוצה לברך את ראש הממשלה ואת השר בנט, שהשכילו למצוא את הפתרון שבאמת מקדם את הפתרון הנכון לשלום באזור הזה – החלת החוק הישראלי על כל יהודה ושומרון. <מיקי לוי (יש עתיד):> תתעדכן, תתעדכן אצל היועץ המשפטי. <היו"ר יואל חסון:> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה גם עושה עם הידיים, מה זה? <יהודה גליק (הליכוד):> אחרי שאמרתי את כל זה – – – <היו"ר יואל חסון:> איפה למדת את זה? <יהודה גליק (הליכוד):> אחרי שאמרתי את כל זה – – <היו"ר יואל חסון:> עם הידיים? לא. <יהודה גליק (הליכוד):> – – כשהגיעו להישג, אני רוצה גם מכאן לשלוח חיבוק גדול לתושבי עמונה שנאלצים לשלם את המחיר הכבד הזה, שלמרות כל הניסיון שהם נאלצים – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. <יהודה גליק (הליכוד):> עוד לא התחיל בכלל הזמן. <היו"ר יואל חסון:> בסדר, עבר. ניתן לך עוד דקה. <יהודה גליק (הליכוד):> משפט אחד. אז אני מבקש קודם כול לחבק את תושבי עמונה על מה שהם עוברים, ובאמת לומר להם שבזכות המאבק שלהם הגענו לאן שהגענו. אבל כאן אני גם רוצה לפנות אליהם. לאחר כל מה שעשינו, תושבי עמונה – והובלתם מאבק מכובד – הגענו לרגע שבו תיאלצו בכל זאת לצאת מבתיכם. המראות של שוטרים שיצטרכו להוציא אתכם בכוח לא יתרמו לשום דבר. אני קורא לכם מכאן: תסיימו את המאבק הזה כמנצחים, תקומו ותצאו מתוך כבוד למדינת ישראל, מתוך כבוד לצה"ל, מתוך כבוד למשטרה ומתוך כבוד לבית-המשפט. אתם תצאו כמנצחים הגדולים של כל הדבר הזה. אני קורא לכם: אל תגררו אותנו למאבק של צה"ל ומשטרה נגד האזרחים. תודה. <היו"ר יואל חסון:> אני שמח, אדוני, שנתתי לך דקה נוספת. היה שווה. חבר הכנסת אמיר אוחנה – לא נמצא; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – לא נמצא. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. חברת הכנסת בן ארי, את מפריעה לדיון. השקט שלך מרעיד פה תקרות. בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, עמיתי חברי הכנסת, תראו את סדר העדיפויות המטורף וההפוך של הכנסת. הכנסת הזו תקדיש עוד הערב פעם נוספת המון זמן, הרבה מאמץ והרבה התרגשות כדי לעסוק בבתיהם של אותם מתנחלים שהוקמו על אדמות פרטיות פלסטיניות. הכנסת הזו פעם נוספת – כי זה נושא יקר וחשוב לממשלה – תעסוק בו כי למרות החוק הבין-לאומי ולמרות המוסר ולמרות המצפון ולמרות הצדק, הממשלה הזו נחושה לקדם את ההתנחלות בשטחים. ובמה הכנסת לא עוסקת? הכנסת לא עוסקת בבעיות אמיתיות של בני-אדם שמחפשים לעצמם פתרונות מגורים. אנחנו מקבלים היום את חוק השכירות והשאילה, חוק שבעצם מציג כמה פתרונות מינוריים, קטנים, של סוגיה שהגיע הזמן לעשות בה שינוי גדול. השוכרים, שוכרי הדירות בישראל, הם אנשים שחיים ללא ביטחון, ללא קביעות, הם יכולים להיות קורבנות של בעלי-בתים שמשכירים מקומות שאינם ראויים למגורים; הם יכולים להיות קורבנות שיוציאו אותם מהבית כי פשוט משהו בחשבון של בעל-הבית השתבש, והם בוודאי מושא להעלאת מחירים שהופכת את השכירות לבלתי-אפשרית עבור רבים מהם. וצריך מהפכה בתחום השכירות בישראל. הגיע הזמן ליצור גם כאן, בישראל, מערכת של שכירות מוגנת לטווח-ארוך, שתאפשר לאנשים לשכור דירות ולשמור על הביטחון, שתמנע את המצב שכדי להבטיח קורת גג, אדם יהיה חייב לקנות בית. לא לכולם יש כסף, לא לכולם יש יכולת. פתרון של השכרה, שכירות, הוא פתרון נהדר, אם נותנים לו יציבות, אם נותנים לו הגנות. עמיתי חברי הכנסת, מה שאני מציע כאן איננו המצאה, זה דבר שקיים בהרבה מדינות בעולם. תסתכלו, למשל, על עיר כמו אמסטרדם, שחלק גדול מאוד מהאנשים שגרים בה גרים בשכירות, אבל זו שכירות אנושית, שכירות מוגנת, שכירות שבה אי-אפשר לפנות את השוכר בן-לילה, שכירות שבה שכר הדירה קבוע, יציב, מוגן. <היו"ר יואל חסון:> נא לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> מנגנונים כאלה – אני מסיים בזה, אדוני היושב-ראש – היו קיימים גם בארץ, אבל נשחקו עם השנים. חוק הגנת הדייר, שהיה קיים בעבר, בעצם הלך וצומצם, הלך ונשחק. <היו"ר יואל חסון:> תודה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> הגיע הזמן ליצור בישראל חוק של שכירות למגורים לטווח-ארוך, שיהפוך את השכירות למגורים לאפשרות אמיתית וריאלית לכל כך הרבה אנשים שצריכים אותה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך, דב חנין. חבר הכנסת ישראל אייכלר – בבקשה, אדוני. שלוש דקות. <ישראל אייכלר (יהדות התורה):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לחלק לשני דברים את הזמן הקצר שיש לי, אבל בקצרה. אני יודע שלא פופולרי לעשות את זה, אני רואה שאנשי הליכוד שותקים, ואנשי הימין לא מדברים, אבל אני רתחתי מזעם – ואני מניח שעוד 2 מיליון ישראלים לפחות – לשמוע שלקחו אישה מירושלים וחקרו אותה 11 שעות בחשד שהעבירה כיסאות פלסטיק ממרפסת הבית ברחוב בלפור, נוסף על בקבוקי הפלסטיק מהמכולת – כבר מזמן. גם לאשת ראש הממשלה יש זכויות אדם, גם לה יש זכויות האישה, וכולם שותקים. ולא זו בלבד, אלא שבתוך פחות מ-24 שעות כל התמליל של החקירות מופיע בתקשורת. לפי הידוע לי, זו עבירה פלילית, ואיש מהשוטרים והחוקרים שעברו על החוק בשיבוש הליכי משפט לא נחקר ולא עמד בפני מכונת אמת. ללמדך, שאין כאן מדינה של אנשים ישרים, יש פה משטר של גטו עלוב ומושחת, שכנופיות פשע משפטי ותקשורת עושות מה שהן רוצות, לא כמו בדמוקרטיה, ואפילו לא כמו בדיקטטורה מסודרת. עד כאן הדברים לגבי הדבר הזה. עכשיו לגבי נושא אחר, שהרבה יותר נוגע לנו. אני לא מתפלא שבמדינה כזאת יש ראשי ערים גזענים שלא מתביישים לשלול את זכות המגורים של יהודים עניים, בעלי שלושה חדרים, בעריהם. שמענו את זה משר האוצר, שיש ראשי ערים שלא רוצים אפילו דירות קטנות, שלא לדבר על חרדים. אין עוד מדינה בעולם שראש עיר יעז לומר בגלוי – לא שהוא אוהב חרדים, אוהב יהודים – אבל לומר בגלוי שהוא לא רוצה חרדים בעירו. יש ראשי ערים, אני מניח, אדוני היושב-ראש, שלא אוהבים אשכנזים, יש ראשי ערים שלא אוהבים מזרחיים, אבל אף אחד לא יעז להגיד את זה ברבים, פן יוקע אל עמוד הקלון. אבל נגד החרדים – מותר ולגיטימי שראש עיר יכריז שהוא לא רוצה חרדים. וכשבני-הדודים הערבים אומרים שהם לא רוצים יהודים באדמה הכבושה שנכבשה מהם בחיפה ובירושלים וביפו, לטענתם, יש על הדבר הזה מלחמה. אבל מי יילחם בראשי ערים גזענים ואנטישמים שמתייצבים כאויבים נגד יהודים ולא רוצים אותם בעריהם ומכריזים על כך בגלוי? מי יגן על אותם אנשים, ילדים, אנשים, נשים וטף שיש להם מצוקת דיור וכל התוכניות הממשלתיות נקלעות – עד לחרדים, כי ראשי הערים לא רוצים? מאין באו ראשי הערים האלה, אדוני היושב-ראש; הם באו מפולין? הם באו ממרוקו? מרוסיה? מתוניסיה? מה, הם בלאדים? הם נולדו פה? איך הם יכולים להעז להגיד שהם לא רוצים אנשים חרדים בשכונותיהם, בעריהם? הם יכולים להגיד: אנחנו רוצים שכונה ששם יהיו הסדרים מיוחדים, עם צביון מיוחד, שלא יפריעו לשכנים אחרים – מובן, אבל להתנגד למגורי חרדים בערי ישראל זאת אנטישמיות שאין כמותה בעולם. אנחנו נילחם בהם עד טיפת – נשימתנו האחרונה. <היו"ר יואל חסון:> תודה רבה לך. חבר הכנסת יוסי יונה. שלוש דקות, אדוני. בבקשה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האם אפשר לדבר על עמונה בלי לדבר על עמונה? אני רוצה לדבר על עמונה במשתמע, לא במישרין. רבות דובר גם על עמונה במובן זה שהיא מציבה אתגר מאוד משמעותי לדמוקרטיה הישראלית; אני לא רוצה לדבר על האתגר הזה, אני רוצה לדבר על משהו הרבה יותר בסיסי. עמונה מציבה את הממשלה הזאת בסכנה – שאפשר שהיא תתמוטט, אפשר שהיא לא – 60 משפחות שנמצאות תחת איום של פינוי. אבל, הנה, תראו מה קורה במקומות אחרים בארץ – מפנים אותם, באלימות, בנחישות, בגסות לב: אנשי שכונות, מתחמים שהמדינה יישבה אותם שם בשנים 1948–1950, מפונים באלימות. המדינה יישבה אותם במקומות הללו, והיום היא קוראת להם פולשים. ואנחנו מדברים על בני-אדם ספציפיים, ואני רוצה לציין חלק מהם: שושנה נוריאלי, שכונת-הארגזים, אישה מעל גיל 70, כוחות היס"מ מפנים אותה באישון אחרון של לילה; בן אביטל, מקור-חיים; רחמים לוי, מגרש-הרוסים; משפחת מועלם, אופיר וליז מועלם, בליפתא; ענאן סרחאן בחורפיש, שבעצם הבית שלו הוא על אדמה פרטית, מפנים אותו בכוח; והנה, המשפחות של גבעת-עמל – משפחת חליף, אשרם, חקק, אלפסי, בן-דוד, מזרחי, לוי, ציון, חמיאס, מפנים אותן, והממשלה לא רועדת, ואין סכנה לקואליציה. הכיצד עשרות-אלפי אנשים שהמדינה יישבה אותם במקומות הללו, הביאה אותם ואמרו להם: זה ביתכם – והנה, חלפו 50-40 שנה, והאדמות האלה הפכו להיות בעלות ערך נדל"ני – הכושי עשה את שלו, גם אם הוא לא יוצא אתיופיה – הכושי עשה את שלו, עכשיו הוא יפונה מכאן באלימות, וכך נוהגים בהם. הארץ לא רעדה, אדוני היושב-ראש, יציבותה של הממשלה לא בסכנה, אדוני היושב-ראש, הכיצד? לכן אני לא מדבר על דמוקרטיה, אני לא מדבר על עמונה, אני מדבר על ממשלה שאיבדה את האנושיות שלה, את הרגש שלה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> יותר קל להתעסק עם בעלי קרקעות מחוץ לקו הירוק מאשר עם בעלי ההון שהמדינה נתנה להם מתנה – – – <יוסי יונה (המחנה הציוני):> ואכן כך, אלה הם הדברים, חברתי אורלי לוי אבקסיס, אלה הם פני הדברים, ואנחנו פה צריכים להרים קול זעקה על האיפה ואיפה, על היחס הזה של איפה ואיפה כלפי אזרחי ישראל שמדינתנו שיכנה אותם בשכונות, במקומות, במתחמים, והם מפונים באלימות, בחוסר רגש, באטימות לב. פה, אם כבר מדברים על צדק, לפני שנדבר על דמוקרטיה – דמוקרטיה חשובה לנו – אדוני היושב-ראש, מילה אחת – דמוקרטיה חשובה, ואכן יש סכנה לדמוקרטיה הישראלית, אבל יש סכנה גדולה יותר, שבמאבק על האנושיות, שם אנחנו מפסידים. תודה, אדוני היושב-ראש. <היו"ר יואל חסון:> תודה. תודה לך, חבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת טרכטנברג – לא נמצא; חבר הכנסת יואב קיש, שחגג יום הולדת, כנראה עדיין חוגג – לא נמצא. חברת הכנסת יעל גרמן – נמצאת. בבקשה, גברתי. <יעל גרמן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, מה שנעשה פה היום זה לא רק זילות של בית-המשפט, אלא זילות של כל הכנסת וחברי הכנסת. האם מישהו מכם יודע על מה הוא הולך להצביע בעוד שעה? אז אני רוצה לומר לכם שיש חוק חדש, לקריאה טרומית – חוק של בצלאל סמוטריץ, יואב קיש, שולי מועלם, דוד ביטן ואורן אסף חזן, הצעת חוק להסדרת התיישבות ביהודה ושומרון. אלא שהחוק הזה עדיין לא קיבל פטור מחובת הנחה, ולידיעתכם, הוא הונח ב-16:00 במזכירות הכנסת. כן, הוא נמצא כבר ב"סנהדרין", ומכיוון שאני ביקשתי, כי רציתי לדעת על מה אני הולכת להצביע, אני חייבת לציין שהעבירו לי את החוק. הייתי רוצה לדעת מי מחברי הכנסת שיושבים כאן יודע – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – על איזה חוק הוא עומד להצביע בעוד שעה. אין תגובה? אף אחד. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אף אחד. בטח. <יעל גרמן (יש עתיד):> זאת בושה וחרפה. אנחנו עומדים להצביע בקריאה טרומית על חוק שנוסח במהירות, שאני לא יודעת אם הוא יספיק או לא יספיק לקבל פטור מחובת הנחה. אני מניחה שיעשו איזה משאל טלפוני כדי לקבל את הפטור הזה, אבל אף אחד לא יבין על מה הוא מצביע. בושה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> חתול בשק. חתול בשק. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> יעל, הם לא צריכים – – – <היו"ר יואל חסון:> תודה. תודה לך – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – פטור. <היו"ר יואל חסון:> – – חברת הכנסת גרמן. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> לא – – – <היו"ר יואל חסון:> חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. <יעל גרמן (יש עתיד):> ודאי, הם הגישו את זה היום. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> יעל, זה בהסכמת – – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אדוני היושב-ראש, אני אשמח אם תתקן לי את זמן הדיבור, או שאתה רוצה לתת לי תוספת מהדובר הקודם – תראה, אני עומדת פה היום, ואני די נקרעת – מבחינה מצפונית, מבחינה אידיאולוגית, מבחינת השקפת עולם. אני מסתכלת על החברים בקואליציה, ואני יכולה לומר לך, באנו מבתים זהים. על חלק מהאנשים אני בהחלט יכולה להגיד שגדלנו על אותה תורה – תורת ז'בוטינסקי, תורת הליכוד של פעם. והיום, כשאני מסתכלת, נדמה לי שהליכוד קצת התבלבל. כי איך ייתכן הדבר – ושרת המשפטים לא נמצאת פה עכשיו – אבל שרת המשפטים, בידיה היה להסדיר עניינים הרבה יותר קלים מבחינה משפטית, אבל הרבה יותר אנושיים מבחינה מוסרית. יושבים היום, כפי שציין חברי חבר הכנסת יוסי יונה, בליפתא, בשכונת-הארגזים, במקומות אחרים, אנשים שהמדינה באמת שלחה אותם לשם. זה בתוך הקו הירוק, זה על אדמות מדינה, רק מה? המדינה נתנה את האדמות האלה מתנה ליזמים. והמתנה הזאת התגלגלה והגיעה לידי בעלי ההון. אנחנו מנסים להגיע ולפתור את הבעיה המשפטית שלהם, שכן רוצים היום לפנות אותם רק כי הקרקע שווה יותר כסף מאשר מחיר האנשים, תסלחו לי. ולא נעים לי אפילו לומר את זה, אבל המדינה נתנה במתנה, על מגש של כסף, גורלות של אנשים, גורלות ועתיד של ילדים, והיא באה ואומרת: קשה מאוד למצוא הסדרה. עכשיו, שרת המשפטים הייתה חברת כנסת בקדנציה הקודמת. שרת המשפטים הייתה מי שהובילה אתנו את המאבק. שרת המשפטים חתומה על החוק של גבעת-עמל, שכונת-הארגזים וכדומה. כשבאנו ותבענו את ההסדר, ההסדר הנכון והמהיר והלא-בעייתי מבחינה חוקתית – נאדה. משרד המשפטים לא רק שלא עשה דבר, הוא עצר את חבר הכנסת דודי אמסלם מלקדם את החוק הזה. ואני שואלת: מה מונע משרת המשפטים למצוא את ההסדר המשפטי? אני אספר לכם משהו נוסף: כאשר המדינה העבירה את הקרקעות האלה לידיים של היזמים, היא הכניסה לשם סעיף, והסעיף הזה אומר שכל יזם שייכנס צריך לדאוג לאותם תושבים ויושבים על הקרקע שם. ובלי זה, בעצם – מי שמבין בחוקים, ומי שמבין בחוזים, ומי שהוא משפטן, מבין שללא התנאי הזה, החוזה כולו בטל – ההסכם כולו, קרי ההעברה של הזכויות בקרקע, בטל ומבוטל. רק מה? אף אחד לא מבקש ליישם את הסעיף הזה. כי ברגע שהיזם לא דואג לסעיף הספציפי, לאותם תושבים שיושבים שם על-פי דין, כי הם נשלחו ליישב את המקומות האלה, והיום נדרשים לזרוק אותם מהבית כדי לבנות שם איזה גורד שחקים, ובמקום של וילה אחת, או של, סליחה, צריפון אחד יקום בניין רב-קומות – כשמתוך כל מאות או אלפי הדירות שיוקמו שם לא מצאו אפילו את הדירה המסכנה לתת לאותו בעל-בית שפונה כדי להקים את המגדל הזה. ואני אומרת: אם יש צדק בעולם, ואם יש צדק במדינת ישראל, זה צריך להתחיל פה. אני קוראת לחברי הקואליציה, אני קוראת לשר הבינוי והשיכון, אני קוראת ליושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת דודי אמסלם: ללא ההסדרה של ליפתא, שכונת-הארגזים ואחרים, גבעת-עמל – לא לאשר שום הסדרה אחרת. ההסדרה הזאת לא עולה כסף, לא נצטרך להוציא שקל מכיס משלם המסים. אך כנראה נורא קל להתקפל בפני בעלי ההון ולתת להם במתנה את חיי האנשים היושבים שם, יותר מאשר להגיע להסדר כלשהו עם בעלי קרקעות מחוץ לקו הירוק. שם אנחנו רואים תקיפות, שם אנחנו רואים עמידה על עקרונות. שם אנחנו רואים איזה ניסיון לשנות את החוק, להכפיף אותו עד כדי הפיכתו לגומי ממש. וכאשר מדובר פה על אוכלוסייה שבאה, התיישבה, ציונות מלאה, בכפרים הרוסים, בלי תשתיות – הקימו חלק מהתשתיות בעצמם, וחיים באותם תנאים, ולפעמים אפילו לא מפנים להם או לא נותנים להם את השירותים של המועצה, של העירייה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת – – <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> אני אסכם את זה במשפט אחרון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> – – אבקסיס. טוב. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> ונכון שזה אולי לא מתאים לכם; בלי לטפל בנושא של גבעת-עמל, של ליפתא, של שכונת-הארגזים, אתם עושים פשע כלפי אזרחי המדינה. אין פה מילה אחרת. ואני הייתי רוצה לדעת כמה תעלה לנו ההסדרה, מאיזה תקציב? מה הפעולה המאזנת, כפי שאתם חייבים על-פי החוק? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט ארוך, אז – בואי נשים נקודה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> ובמקביל, כמה היה עולה לנו לפתור את הבעיה של שכונת-הארגזים, ליפתא, גבעת-עמל ודומיהן? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני בטוח שחבר הכנסת הרב גפני ירצה לענות על שאלותייך. חבר הכנסת אחמד טיבי. <משה גפני (יהדות התורה):> – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני – לפי החיוך, אני חשבתי שאתה מאוד תשמח להשיב על השאלות שלה. <משה גפני (יהדות התורה):> לשמוח – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה תמיד מחייך. זה – – – שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> תודה, אדוני, אינתיפאדת ההצתות, גל טרור האש, מגה-פיגוע, אמרה חברת הכנסת שיושבת כאן בדרך כלל. מה נשאר מההצהרות המתלהמות האלה של ראש הממשלה, של השר לביטחון הפנים ושל אלה שקראו לשלול אזרחות, כמו שר הפנים דרעי, או להרוס בתים, כמו השר ארדן? שרים התחרו ביניהם מי מתלהם יותר, מי מתנפל יותר על הציבור הערבי הפלסטיני משני עברי הקו הירוק, מי מאשים את הציבור הערבי. מול אלה הייתה הנהגה אחרת – של הציבור הערבי. עמדנו בכל מקום, בכל פינה, אמרנו דברים ששאבנו מהציבור שלנו: על ערבות הדדית, על סולידריות, על דחיית כל אפשרות של הצתה. ואם יש הצתה, היא ראויה להוקעה. במשבר מתברר מי מנהיג ומי מתלהם. הגנו על האפשרות של סובלנות, של חיים משותפים. מה עכשיו ראש הממשלה עושה? הוא ממשיך באותו קו. השר ארדן אפילו כעס על פוסטר שהעליתי, של קבוצת "עומדים ביחד", (בערבית: "עומדים ביחד",) פוסטר מצוין שמדבר על מספרים, על עובדות. הוכח שרוב אלה, שנעצרו במעצרים סיטוניים, שוחררו. כמו שהיה באסון הכרמל. דז'ה-וו – היינו שם. גם אלה שנעצרו בשבועות האחרונים שוחררו, והשאר ישוחררו. נגד אף אחד מהם לא הוגש כתב-אישום על הצתה על רקע לאומני, אף אחד. אבל נעצר בחור מאום-אלפחם, שכועס על העובדה שיש ליד הבית שלו בתוך היישוב אשפה, והוא שרף אותה. הביאו אותו עם תקשורת, עם אזיקים, כאילו שרף את הגלובוס. כולה שרף קוצים בדיר-חנא, קרטון שנשרף מאחורי משאית באזור היישוב. בסאג'ור – הסתתם נגד דיר-חנא, הסתתם נגד סאג'ור, נגד אום-אלפחם, נגד אזור משגב. ומה נשאר? נשאר בתודעה של הציבור היהודי שהשרפות האלה שהיו בכרמל והמאות שהתפנו, והבתים שנשרפו באופן נורא, שנגע ללב של כולנו, נעשה על-ידי ערבים. שיקרתם, הסתתם, התלהמתם – ואני אומר את זה בראש ובראשונה לראש הממשלה, לשר לביטחון פנים. עשיתם מעשה נורא. הם ראויים להוקעה, המתלהמים האלה, בנימין נתניהו וגלעד ארדן ומירי רגב. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> הם התחרו ביניהם מי ישרוף יותר את דעת הקהל – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, זמנך תם. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – מי יצית את ההסתה, וראש הממשלה היה ראשון המסיתים באש השנאה, ואנחנו כיבינו אותה והוכחנו שאנחנו אוהבים את המולדת הזאת – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת טיבי, תודה רבה. תם זמנך. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> – – ומתעבים את אלה שמאשימים אותנו בהאשמות שווא, כמו שעשו בעבר. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – גברתי, רוצה לדבר. תודה רבה. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אחד הדברים שמתחוורים לי כאן באופן שיטתי, ואני לא אוהבת כל כך לדבר על צדדים של הבית, אבל ככל שיש צדדים של הבית הזה מסתבר לי שהצד הזה מאמין שמדינת ישראל היא הרבה יותר חזקה ממה שהצד הזה מאמין בה. אני אומרת: חברים יקרים – ואחד מחברי שיושב כאן באולם כבר הציע לי לקנות היום דירה במחיר למשתכן בעמונה-צפון, כי בעמונה-צפון יהיה כדאי יום אחד לגור, ואני אומרת: תספחו, תספחו. בשביל מה הסיפוח הזוחל הזה? בשביל מה המשחקים האלה, חברי חבר הכנסת אלאלוף? אם מדינת ישראל צריכה להיות ביהודה ושומרון בדיוק כמו שהיא נמצאת בתחומי הקו הירוק שלפני 1967, אדרבה, ספחו. בואו נראה אתכם. שלשום התראיין ראש הממשלה בפורום סבן באמצעות וידיאו ואמר שהוא עדיין מאמין בשתי מדינות לשני עמים, אבל אין עם מי לדבר ואין פרטנר, ואין ואין ואין ואין. אז אני אומרת: אין ואין ואין ואין, אז תספחו. אני מסתכלת על תושבי עמונה, שמסתובבים פה כבר שבועות, שלא לדבר על שנים, שלא לדבר מאז כוננה הממשלה הזאת, ומחכים למימוש ההבטחה, אבל מה אף אחד לא אומר להם? שההבטחה לא תמומש. הם יעשו סלטות באוויר, את בתיהם הם יצטרכו לעזוב, ואף אחד לא אומר להם את האמת, כי לאף אחד בסופו של דבר – אף שמטיפים לנו מוסר כל היום, אנחנו יודעים שישראל חזקה, ישראל היא חזקה מבחינה ביטחונית, ישראל חזקה מבחינה ערכית, ישראל אפילו חזקה מבחינה מוסרית, אבל אנחנו אלה שמאמינים בזה, ולא הצד הזה ולא הממשלה, כי הממשלה חושבת שהיא צריכה לעשות סלטות באוויר, לעוות את הכול, לשכנע ולדחוק את היועץ המשפטי לממשלה לדברים שהוא לא מאמין בהם, ויודע שהם לא חוקתיים, כי אם כבר הממשלה חשבה, שהנה, עכשיו, אחרי ששלפנו את סעיף 7 וסעיף 10 – חברתי חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי נתלתה בכך שמספר 7 זה מספר מזל ביהדות, גם אני חושבת ככה – אז הנה, קם היועץ המשפטי לממשלה ואמר: לא היה, זה עדיין לא חוקתי ואני עדיין מתנגד לחוק ההסדרה. ואני אומרת לכם: בני-אדם, איפה הלב שלכם באמת, לב האדם שלכם? אתם תראו את תושבי עמונה יוצאים מבתיהם בדיוק כמונו. אני לא רוצה לריב ולהתווכח למי יכאב יותר. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת אראל מרגלית – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי. שלוש דקות, גברתי. בבקשה. <מירב בן ארי (כולנו):> אדוני היושב-ראש, תודה – אין שר? יש – אדוני השר, כנסת נכבדה, אני דווקא כן רוצה לדבר על החוק הזה. אני לא רוצה לדבר על דברים שלא קשורים, אלא דווקא על חוק השכירות. אני חושבת שחברי חבר הכנסת רועי פולקמן עשה כאן עבודה נהדרת. בתור נציגת הסיעה, היחידה אצלנו ששוכרת דירה, אני חושבת שהגיע הזמן לתקן עוול היסטורי של שנים. <אלי אלאלוף (כולנו):> תעברי לבאר-שבע. <מירב בן ארי (כולנו):> לא. אני אקנה דירה השנה במחיר למשתכן. <מאיר כהן (יש עתיד):> איפה? <מירב בן ארי (כולנו):> בכל מקום בארץ נרשמתי. זה בסדר, אני אופטימית. יש לי מקום לאופטימיות. אני רוצה באמת להגיד לך תודה רבה, אני חושבת שזה צעד גדול מאוד לשוכרי הדירות. אני חושבת שהרבה משוכרי הדירות, ואני ביניהם, כבר קצת אדישים לתופעה. התרגלנו. התרגלנו שבכל שנה מעלים לנו את שכר הדירה – – – <מאיר כהן (יש עתיד):> גם השנה. <מירב בן ארי (כולנו):> חכה, יש לי עוד חודשיים לקבל את המכה, כמו שאומרים אצלנו. <מאיר כהן (יש עתיד):> מס על דירה שלישית. <מירב בן ארי (כולנו):> לעניין של מיסוי על דירה שלישית יש לי דברים לומר, אבל אני רוצה דווקא בעניין הזה כן לדבר על שכירות. אני רוצה להודות גם לחברת הכנסת סתיו שפיר, שגם היא מגויסת לנושא עוד מימי המחאה, אני חושב שגם את עשית כאן עבודה נהדרת, אז זה ראוי לציון. אנחנו מדברים הרבה בסיעה על זה שאנחנו קצת מיואשים, את גם בטח יודעת את זה בעצמך, את עוברת את זה גם בעצמך, אבל אני חושבת שיש כאן הזדמנות היסטורית לעשות משהו ולתקן עוול בחברה הישראלית, לא רק בתל-אביב, לכל מי ששוכר דירה במרכז הארץ, צפון הארץ, דרום הארץ – בכל מקום אנחנו נתקלים – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> על מה אתה מדברת? הקואליציה שלך. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> מירב, נרשמת לפרויקט עמונה-צפון? <יואל חסון (המחנה הציוני):> חבל שכל הצעירים – – – <מירב בן ארי (כולנו):> רגע. אני לא שומעת את שניכם ביחד. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני אומר שחבל שכל הצעירים האלה לא גרים בעמונה, כי אז היו דואגים להם. <מירב בן ארי (כולנו):> האמת שלא כל הצעירים גרים בעמונה, יואל חסון. יש לי חדשות בשבילך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <מירב בן ארי (כולנו):> האמת שרוב הצעירים – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> האם נרשמת לפרויקט עמונה-צפון? <מירב בן ארי (כולנו):> רוב הצעירים – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> את מאפשרת את החוק הזה. <מירב בן ארי (כולנו):> סליחה. אתה אומר לי איפה גרים הצעירים ששוכרים דירה? בוא, יש לי חדשות בשבילך, אני קצת מבינה בתחום – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני שואלת למה – – – <מירב בן ארי (כולנו):> – – גם באופן אישי. על זה נכנסנו לבחירות המוניציפליות לעיריית תל-אביב. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> למה לא נרשמת במחיר למשתכן בעמונה-צפון? זה הולך להיות אחלה פרויקט. <מירב בן ארי (כולנו):> נרשמתי למחיר למשתכן ואני אופטימית. עד מחיר למשתכן אני מודה על החוק החשוב הזה, ובאמת-באמת היום שמעתי את השרה איילת שקד מדברת על הזדמנות היסטורית לגבי חוק ההסדרה, אז תסלחו לי, אני אדבר אתה על הזדמנות היסטורית לשוכרי הדירות במדינה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, קיבלנו היום שיעור מעניין משרת המשפטים על ציונות, דמוקרטיה, וילה בג'ונגל, בחירות. היה נאום מאוד חשוב, גם מעניין. אבל אני רוצה גם לומר לידידתי שרת המשפטים, שאם החוק יעבור היום, ויכול להיות שזה יהיה ניצחון, אצל היוונים קראו לניצחון הזה ניצחון פירוס – – – <משה גפני (יהדות התורה):> איזה? איזה? <נחמן שי (המחנה הציוני):> על עמונה. <משה גפני (יהדות התורה):> הם חזרו אחורנית. זה כבר אושר בטרומי. <נחמן שי (המחנה הציוני):> הם חוזרים אחורה, הולכים קדימה, עד שאף אחד לא מבין איפה הם עומדים. גם היועץ המשפטי לממשלה כבר לא מבין איזה מההצעות התקבלו ואיזה נדחו. עם ישראל חי. אנחנו כבר לא יודעים באמת, אבל אני יודע מה הכוונה שעומדת מאחורי החוק הזה, ואם הוא יעבור היום, או משהו דומה לו, ויעבור מחר משהו אחר, ומחרתיים, ויושב-ראש הישיבה ודאי יחגוג בצנעה או בפומבי על החקיקה הזאת, אנחנו נאבד את מדינת ישראל הציונית והדמוקרטית. ואתה, חברי, ילדיך, נכדיך וניניך יחיו במדינה שלא תהיה יהודית ולא תהיה דמוקרטית, ולא יעזרו שום חישובים שבעולם. אומנם איינשטיין בא מתוך שורות העם היהודי וידע לעשות דברים מופלאים ולקבוע תורות יחסות וכאלה או אחרות, אני אומר לך:­ רוב ערבי בשטח שבין הים למדבר, אותו שטח שהקדוש-ברוך-הוא העניק לעם ישראל – אני מסכים, הוא העניק אותו לעם ישראל, אבל מה לעשות – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> איפה הקושאן? איפה הקושאן? <נחמן שי (המחנה הציוני):> איפה הקושאן? <מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):> תורה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> איפה הקושאן? <נחמן שי (המחנה הציוני):> בתנ"ך, בתנ"ך. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> הוא בתנ"ך. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <נחמן שי (המחנה הציוני):> לפי התנ"ך. אני מקבל את זה, אבל אני אומר שבשנת 2016 או בשנת 2066 לא נוכל לחיות לפי זה. לכן החוק הזה, לכשיעבור – ויעבור – פוגע פגיעה עמוקה מאוד בכל היסודות שעליהם עומדת מדינת ישראל היום, ואני אומר לכם, הדורות הבאים יצטרכו להילחם מחדש על מדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית בשטח הזה. זה מה שאתם עושים היום. אתם לא רואים מעבר לקצה האף שלכם, לא רואים. אתם רואים את החוק ולא רואים בלתו. ואני אומר לכם, בלי להיות גאון ובלי להיות נביא, כי הנביאים כבר עברו מאתנו, אתם לוקחים את מדינת ישראל וחותכים את שני היסודות הכי חשובים שלה – הציונית והדמוקרטית. ומה שאמר היועץ המשפטי לממשלה, תרשמו לפניכם, הוא נגד, הוא מייצג בזה קול שפוי גם בתוך מדינת ישראל וגם מחוץ למדינת ישראל. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה, חבר הכנסת נחמן שי. תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי. מה יש לנו עכשיו? דיון מוקדם על חוק ההסדרה, אני מבין. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חוק ההסדרה שמבשלים עכשיו יהיה כישלון מההתחלה ועד הסוף, משום שהוא גם לא מקובל במערכת המשפט, ועוד פחות מקובל במערכת העולמית. הוא קודם כול בעייתי משום שרובו ככולו הוא עוסק באזורים מחוץ לאזורים המוסכמים ומחוץ לגושים. כמי שרוצים מדינה יהודית ודמוקרטית, ויודעים שיגיע הרגע שיהיו אזורים שהיום נקראים גושים או בהסכמה, שיהיו חלק מאותה מדינה יהודית ודמוקרטית, באותה נשימה אנחנו יודעים שיהיו אזורים רחבים, שיש בהם עשרות-אלפי יהודים ומאות-אלפי ערבים, שלא יהיו חלק מהמדינה היהודית והדמוקרטית. והנה באה הממשלה, שאיבדה את העשתונות ומאבדת את הצפון בשעות אין-סופיות, כאילו כל היתר לא חשוב כאן, ומחפשת פתרון, שהוא לא נכון ולא מוסרי ולא חוקי ולא יהיה מקובל על העולם, משום שהוא הופך את החוק הזה לא לחוק ההסדרה – לחוק הסיפוח של יהודה ושומרון. זה בניגוד למה שאמר רק הבוקר ראש הממשלה בתקשורת בריאיון בכנס סבן, שהוא דבק בשתי מדינות. איך אפשר להיות דבק בשתי מדינות ובאותה העת לספח את יהודה ושומרון ולהחיל את חוק ההסדרה מהים ועד הנהר? ועוד משפט אני חייב להגיד: יושב פה שר הבינוי והשיכון, שהוא מההתיישבות. הוא תמיד אומר שהוא לחם עם ההתיישבות ולחם בשביל ההתיישבות; ואני אומר לך, חברי שר הבינוי והשיכון: אתמול הפגינו אלפי חקלאים. מטפלים ב-400 נפשות, פחות – 300, ב-40 משפחות, ומפקירים את כל חקלאי ישראל. ממשלה שהחליטה להרוס את החקלאות, לייבא ייבוא בלתי מבוקר, לפגוע במחירי המים, לא לטפל בפערי התיווך. באמת אתמול הייתה הפגנה מאוד כואבת. הייתי בשני צמתים, ביקנעם ובעמק-חפר. אין מנוס מההחלטה שתהיה בימים הקרובים לעלות לירושלים בכמה צירים, עם מאות כלי רכב, עם אלפי אנשים, להביא לכאן תוצרת ולהקים מאהל ליד משרד ראש הממשלה. לא יהיה מנוס לומר לממשלה שיכריזו על השבתת מזון. זה לא היה מאז הקמת המדינה. כנראה אין מנוס. המדינה מבינה רק כוח; מטפלים בעמונה רק בכוח. בחקלאים לא מטפלים, כי לא מופעל כוח. מי שנכנע למשפחות בעמונה, גוזר גזירה לא נכונה על ההתיישבות ועל הציונות. לכן חוק ההסדרה, מוטב שלא יהיה, ובסופו של דבר, הוא מספח את השטחים מחוץ לגושים, והוא מטפל באלפי בתים מחוץ לגושים. לכן הוא לא נכון ולא צודק, וצריך להפיל אותו. צריך להגיד לממשלה שיש עוד כמה בעיות במדינה הזאת. אי-אפשר להתרכז רק בטיפול בעמונה ובמשפחות שיושבות שם. אני קורא גם מכאן ומצטרף לקריאה לפינוי מתון, פינוי בהסכמה. עשיתי את זה כשהייתי אחראי לפינוי במגרון, ועשינו את זה בלי שפיכות דמים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, בבקשה, חבר הכנסת ברושי. <איתן ברושי (המחנה הציוני):> צריך לומר, עם כל הוויכוח, שלא נרצה לראות יהודים מכים יהודים או סוסים דורסים מפגינים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה, תודה, תודה. חבר הכנסת באסל גטאס – אינו נוכח. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, מובן שאנחנו בעד החוק הזה – לא חוק ההסדרה, חוק השכירות והשאילה. טוב שסוף-סוף הממשלה מסדירה נושא חשוב כזה, שמדבר על שכירות ובעיות בשכירות ותנאי השכירות. לכן, טוב שהממשלה מביאה חוק כזה, ומובן שאנחנו נתמוך בזה. אבל בין זה לבין חוק ההסדרה, המרחק הוא שמים מארץ. חוק ההסדרה, אדוני היושב-ראש, שאתה מוביל – והנחתם היום הצעת חוק, כביכול, נכון, חברת הכנסת גרמן? כביכול, הצעת חוק חדשה שבאה לרצות את מפלגת כולנו, שרוצה להגן על מעמדו של בית-המשפט העליון, ושלא תהיה פגיעה בבית-משפט העליון. כבוד השר גלנט, אני מחזיק פה את הצעת החוק החדשה שהונחה היום לקריאה טרומית ושעוד מעט תעלה, ואני אומר: אתם לא רק מצפצפים על תקנון הכנסת ואתם מעקמים את הכול ואת התקנון – אם באמת אנחנו רוצים להביא את החוק הזה בלי עמונה, אז מה הדחיפות? מה הבהילות? מה החיפזון? למה צריך היום לעקם את התקנון ולצפצף על התקנון ולהביא את זה בטרומית, למה אי-אפשר להביא את זה ביום רביעי? הרי אומרים לנו שזה לא יהיה קשור לעמונה. הוציאו את עמונה מהתוספת, נכון? אז מה הבהילות? למה רוצים לעשות את זה בטרומית וביום רביעי בראשונה ולעשות את זה לפני 25 בחודש? אדוני השר גלנט, אני אומר לכם: תקראו את הצעת החוק, היא הצעה זהה בדיוק, מילה במילה, להצעת החוק המקורית שהגשת, רק מה? בסעיף 7 ובסעיף 10 אמרתם: אנחנו מבטלים את בית-המשפט וצווים שיפוטיים ומצהירים על צו מינהלי; אבל הפקעת זכות הקניין – ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, היועץ המשפטי לממשלה, היועץ המשפטי לכנסת, היועץ המשפטי לוועדה, התנגדו מטעמים של המשפט הישראלי והמשפט הבין-לאומי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, בבקשה, חבר הכנסת סעדי. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> ואני מקריא לך: היום הודיע היועץ המשפטי לממשלה, שהוא מוסיף להתנגד לחוק ההסדרה, גם בלי סעיף עמונה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת סעדי. חברת הכנסת סתיו שפיר. תודה רבה. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> בסביבתו מבהירים, כי לדעתו החוק לא חוקתי על-פי הדין הישראלי והבין-לאומי, והוא לא יגן עליו בבג"ץ. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אוסאמה סעדי, תודה רבה, תם זמנך. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> אני אומר לך, אנחנו נתראה בהאג ואתם תועמדו למשפט בהאג. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. תודה, לכבוד יהיה לי. תודה רבה. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. שלוש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> תודה רבה. אני שמחה וגאה להציג ולראות את החוק הזה – שהגשנו, חבר הכנסת פולקמן ואני, כבר לפני קרוב לשנתיים – מגיע סוף-סוף כהצעת חוק ממשלתית לקריאה ראשונה, ואני מקווה שההצעה הזו מעכשיו תזורז כדי להגיע לקריאה שלישית ולהצליח להציל 2 מיליון שוכרות ושוכרי דירות, שחיים היום בג'ונגל מוחלט בשוק השכירות. מי הם אותם שוכרי הדירות? שוכרי הדירות האלה הם בני ובנות הדור שלי, אנשים צעירים שהרעיון של רכישת דירה כל כך מופרך כבר ונחשב כפנטזיה בעינינו, שאנחנו יכולים לדמיין את חיינו אך ורק בשוק השכירות, לפחות לעשור או לשני העשורים הקרובים. ככה חי דור שלם בישראל. דור שלם בישראל שכפוף לחוזים בלתי אפשריים; שנדרש לפעמים לשלם על תיקונים שנעשו בבנייה מלפני 70 שנה; שנדרש לשלם ערבויות של עשרות-אלפי שקלים, שאין לו מאיפה לקחת, שרואה את הצ'קים שנתן כביטחון לא חוזרים אליו, שרואה את שכר הדירה שלו עולה – נוסק – מדי שנה, מבלי שיהיה שום ביטחון במקום שבו הוא גר. אלה צעירים מכל הארץ – מבאר-שבע ומחיפה, מירושלים, משדרות. אבל אלה לא רק צעירים, אלה גם אנשים קשישים שחיים מקצבה של 2,000 שקל בקושי, ורואים את שכר הדירה שלהם מוקפץ ואין להם לאן לעבור לגור ואז הם נזרקים לחפש חברים, לחפש קרובי משפחה שילינו אותם, במקום שתהיה להם דירה נורמלית לשבת בה, לישון בה. ואלה לא רק הקשישים והצעירים, אלה גם אימהות חד-הוריות שמקבלות סיוע מהמדינה בשכר דירה, או בכלל זכאים לסיוע בשכר דירה – עולים חדשים, משפחות מעוטות יכולות. יש 156,000 משקי-בית כאלה, שמקבלים סיוע בשכר דירה מהמדינה, והם כולם חיים בשוק השכירות, אבל ממשיכים להעלות להם את שכר הדירה, ואותם בעלי דירות פרטיים מקבלים את הכסף שהמדינה מסבסדת להם, ומחירי השכירות ממשיכים לעלות. והם מתגלגלים מבית לבית או לפעמים גם לרחוב. ושוכרי הדירות האלה הם הילדים שלכם, מי מכם שיש לכם דירה בבעלותכם, חברי הכנסת, והם יכולים להיות ההורים שלכם. הם 2 מיליון אזרחים בישראל. החוק הזה נועד לעשות היסטוריה, המטרה שלו היא להכניס כללים בסיסיים לשוק פרוץ לחלוטין. עבדו על החוק הזה כל כך הרבה אנשים; חצי מיליון ישראלים שיצאו לרחובות בשביל לתקן את שוק הדיור במחאה החברתית עבדו על החוק הזה, ועד שוכרי הדירות, אלפי שוכרי דירות שהתקבצו מכל הארץ – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, בבקשה, חברת הכנסת שפיר. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – ושותפתנו היקרה למחאה דפני ליף, שהובילה אותם בכל הארץ, וניסו ושיפרו ועזרו בטיוטת החוק הזה, כדי לעשות אותה טובה יותר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> שנייה, בבקשה. עבדו על החוק הזה חברי מועצות ברשויות מקומיות – בעיריית תל-אביב, בירושלים ובבאר-שבע – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת שפיר, אנחנו מעבר לזמן ונתבקשנו להקפיד על הזמנים. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אני מייד אסיים, בבקשה, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> סמוֹטריץ. בחולם. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – זה חוק שאני עובדת עליו כבר שלוש שנים, אז תן לי בבקשה עוד חצי דקה מזמנה של הכנסת, אני בטוחה שאפשר – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> קיבלת. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – עשיתם כבר דברים יותר גדולים מזה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> קיבלת, קיבלת, קיבלת. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – ונלחמים על החוק הזה 2 מיליון ישראלים כבר הרבה מאוד זמן. אנחנו הסכמנו, חבר הכנסת פולקמן ואני, לפשרה מול משרד המשפטים, שמכניסה מתוך החוק הזה בעצם את שני הסעיפים החשובים שבו, אבל משמיטה את הסעיף השלישי והוא הפיקוח על מחירים. אני רוצה לבקש פה, לפנות לשר האוצר כחלון וגם לשר השיכון גלנט בבקשה נוספת בעניין החוק, כי אנחנו עכשיו ניכנס לעבודה בוועדה ונוכל גם לעשות בה שיפורים ותיקונים. אם השר כחלון רוצה להעביר את מס דירה שלישית למשל – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> עברה דקה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> – – שמעלה מחירי שכירות – אם היה מגיע חוק מס דירה שלישית לצד פיקוח נורמלי על שכר הדירה, כמו שנהוג בכל העולם, וחוזי שכירות הוגנים לפרקי זמן של חמש או שש שנים, היינו מצליחים לייצב את מחירי השכירות ולהשפיע לטובה גם על הורדת המחירים בשוק הפרטי. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> אפשר לעשות פה מהלך היסטורי אמיתי. אנחנו כבר עושים פה התקדמות אדירה, ואנחנו יכולים לקחת את זה עוד כמה צעדים קדימה ולהביא ל-2 מיליון ישראלים קצת שלווה בחיים שלהם. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. <מאיר כהן (יש עתיד):> היושב-ראש, אתה סובלני היום, מה קרה? <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> היא צודקת, זה חוק שלה שהיא עבדה עליו קשה מאוד, ומן הראוי – לאחר מכן חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> מכובדי היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת. ב-1981 אריאל שרון כשר ביטחון נפגש עם ראש עיריית בית-לחם אליאס פריג'. בסיום הישיבה יצאו לעיתונאים, ושאלו את מר פריג': מה אמרת לשר הביטחון הישראלי אריאל שרון? והוא ענה להם: אמרתי לו – תקשיב, עפר, תראה מה אליאס פריג' אמר, 1981 – הוא אמר: אני אמרתי לשרון marry us or divorce us, we are not ready to be your mistress – תתחתן אתנו או תתגרש מאתנו, אנחנו לא מוכנים להיות השפחה שלכם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> הפילגש. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> הפילגש. פילגש ושפחה – בסדר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זה התרגום. <ענת ברקו (הליכוד):> לא, זה לא אותו דבר. תדייק. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> טוב. אנחנו לא רוצים להיות הפילגש שלכם – – – <ענת ברקו (הליכוד):> אם כבר אז כבר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא יודע אם את רוצה שהוא ידייק, לא בטוח שזה טוב לנו. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> משחקים אתנו בכאילו. כאילו ישראל נסוגה מעזה, כאילו נסוגה מהשטחים הכבושים, כאילו אין כיבוש. ישראל לא מספחת רשמית את השטחים הכבושים, את הגדה המערבית, אבל היא יוצרת מצב לא של סיפוח זוחל אלא סיפוח דה-פקטו. כי אם אנחנו ניקח את כל החקיקה שהייתה בשנה האחרונה, בעידנו של סמוּטריץ, כמו – – – <מיקי לוי (יש עתיד):> סמוֹ, סמוֹ. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> סמוֹטריץ, טוב שאתם מתקנים אותי, בסדר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני מודה לכם, חברי. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אגב, זה הדבר היחיד שלא טוב בסמוטריץ, החולם. <יואל חסון (המחנה הציוני):> באמת? זה היחיד? <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> היחידי, כל השאר מושלם. גם השורוק שלו בסדר. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גם הריאיון שלו בעיתון "הארץ" היה בסדר, ראש הממשלה אהב אותו. <אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):> אבל ראש הממשלה לא אהב אותו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברים, בואו ניתן לחבר הכנסת זחאלקה להמשיך. <מירב בן ארי (כולנו):> הוא לא היה – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> שבוע אחר שבוע – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מירב, תיזהרי את בריאיון הבא, שלא – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> שבוע, עוד חוק ולא עוד חוק של סיפוח זוחל. ומה זה חוק עמונה? זה חוק שרוצה לתת תוקף חוקי להתנחלויות. ומה זה התנחלויות? זה האבא והאימא של הסיפוח. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> משפט סיכום, חבר הכנסת זחאלקה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> זה הקונסנזוס בממשלה. אנחנו התבשרנו שאין יותר כיבוש. אז מה יש? יש אפרטהייד – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה, חבר הכנסת זחאלקה, תודה רבה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – אבל בעצם לא אפרטהייד ולא כיבוש אלא שניהם יחד – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – הצליחו לעשות את הבלתי-אפשרי – תערובת מצחינה של אפרטהייד וכיבוש. תלכו, תצאו מהשטחים, נמאסתם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח. חברת הכנסת רויטל סויד. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לדבר על מחאת החקלאים. אבל לפני כן אני רוצה לפנות לתושבי עמונה; לא אל חברי שנמצאים פה, גם לא אליך, אדוני היושב-ראש, שזה החוק שלך. אני רוצה לפנות ל-40 משפחות, שאת חלקן פגשנו בשבועות האחרונים בוועדת חוקה, משפחות שבדם לבן זועקות על כך שעומדים לפנות אותן. אני מבינה את הכאב שלהן, של הילדים שלהם, של ההורים ש-20 שנה מגדלים שם את משפחתם. אני רוצה לומר להם דבר אחד: החברים שלכם, נציגי הציבור שלכם, אלה שבחרתם, שנמצאים פה, עושים לכם הונאה; הונאה ברמה הבסיסית ביותר שרק אפשר לעשות לאנשים, ברגע הכי קשה שהם מצויים בו, ברגע שהם לא יודעים אם הם יגורשו מהבתים שלהם או לא, אם הם יפונו מהבתים שלהם או לא. מה עשו לכם בחוק ההסדרה, בוורסיה הראשונה שלו, לא זה שעומד לעלות פה היום? שלושה יועצים משפטיים היו נגדו, הוא נוגד את הדין הבין-לאומי, הוא אמור היה לכאורה לחול רטרואקטיבית גם על תושבי עמונה, גם עליכם, והמשמעות שלו הייתה ברורה מאוד מאוד – הוא לא היה עובר את מבחן בג"ץ. כל מי שנמצא פה ולכאורה הוביל את החוק הזה – השרים, חברי הכנסת מהליכוד, מהבית היהודי, יוזמי החוק – כולם ידעו שהחוק הזה לא יעבור. כולם ידעו, חוץ מכם. היה ברור לכולם שאתם לא תזכו לראות את החוק הזה עובר. ולמה עשו את זה? כי זה התאים – האלקטורט. ואז הגיע כחלון, וטרף את הקלפים, השר כחלון. ולמה הוא טרף את הקלפים? כי הוא התעקש שהחוק – שסעיף הרטרואקטיביות יבוטל, סעיף 7. ואנחנו מקבלים ורסיה חדשה, והנה, היא עולה היום, הצעת חוק פרטית, ולא נדון עכשיו בכל ענייני הביורוקרטיה – איך זה יכול להיות שזה עולה היום. אבל תדעו לכם, ההונאה הזאת נמשכת. ההונאה הזאת נמשכת, כי ממשיכים לזרות לכם חול בעיניים. כי מה אומרים לכם היום? אמרו היום: אתם, תושבי עמונה, אתם אולי תפונו, אבל בזכותכם כל ההתיישבות תוסדר, כל ההתיישבות תוכל להיות מסודרת בחוק ההסדרה. אז הנה, לא אומרים לכם את האמת, כי היועץ המשפטי לממשלה הוא נגד החוק, והוא אמר היום שהוא לא יאפשר להעביר את חוק ההסדרה. וגם אם הוא יעבור היום פה בכנסת בקריאה טרומית, ואולי אפילו בראשונה – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חברת הכנסת סויד, משפט סיכום. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – ואולי אפילו בשנייה ושלישית, הוא לא יעמוד במבחן בג"ץ. אז תשימו לב מה עושים לכם – אתם תפונו – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – וכשאומרים לכם עכשיו פה שבזכותכם מה שיקרה זה שתוסדר ההתיישבות – עובדים עליכם בעיניים, ואתם הקורבנות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; אכרם חסון – מוותר; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת מאיר כהן – בבקשה, אדוני. <מאיר כהן (יש עתיד):> אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך כמה מילים. אני מאוד מעריך את הגינותך, אתה פרלמנטר טוב, אבל השבוע גורשת, ותגורש. גורשת מבית ראש הממשלה, וכנראה גם תגורש מעמונה – – – <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> מהמשרד. <מאיר כהן (יש עתיד):> מהמשרד של ראש הממשלה, וכנראה אם מחר בבוקר תגיע לעמונה, אתה תגורש. אתה תגורש – אתה וחבריך שעמדו כאן מדושני עונג ודיברו על ההישג חסר התקדים, אתם תגורשו, כי עבדתם עליהם בעיניים. אתם תגורשו, כי לא יכולתם להסתכל להם בעיניים ולהגיד להם את האמת, ולהגיד להם: רבותי, אנחנו צריכים לכבד את החוק, ובמקום זה בחרתם להוליך אותם שולל. אתה יודע שאני צודק. יהיה לך קשה מאוד להגיע לעמונה ולשאר היישובים. ואני שואל את עצמי, למה מכרתם את האנשים האלה? מה יצא לכם מזה? מה, לקבל תשואות? מה, לקבל כמה כותרות? אם אתם באמת אוהבים את אנשי עמונה, תעמדו, תסתכלו להם בעיניים ותגידו: חבר'ה, אנחנו לא יכולים, זה בניגוד לחוק. אנחנו אוהבים אתכם. כמו שאני אומר להם: אני אוהב אתכם, ואתם ציונים, ואתם חלק ממני ומהחברה הישראלית, אבל אתם לא צודקים. לפעמים צריך להגיד לאנשים שאתה הכי אוהב: אתם לא צודקים. אבל אתם בחרתם להוליך אותם שולל. הוצאתם את סעיף 7, וראו מה אמר היועץ המשפטי: גם על זה אני לא אגן. ואתם יודעים שלא נוכל להגן על זה. אז לפחות הייתם עומדים ואומרים להם את האמת. צר לי, גברתי שרת המשפטים, את מתהדרת בנוצות שהן נוצות של זפת, אין בהן ולא כלום. צר לי עליכם, אחי אנשי עמונה. תודה רבה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת יואל חסון. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה, אין דבר כזה, מה פתאום, הייתי לפני יואל חסון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה לא היית פה כאשר קראתי בשמך. לא, אתה היית מס' 36: יחיאל חיליק בר. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> לא נכון. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אני קראתי לפי הסדר, אני לא – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אבל לא יכול להיות. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> חיליק, אני אתן לך לדבר, הכול בסדר. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברת סתיו שפיר, את סיפרת פה ששנתיים את עובדת על החוק הזה. באמת, עבדת קשה על החוק הזה יחד עם שותפייך לחוק, וזה חוק שלך, שישפיע כנראה על מאות-אלפי אנשים, מייד, ובטח גם בעתיד. אבל תראי באיזו מהירות מחוקקים כאן חוקים ל-40 אנשים, מחוקקים כאן חוקים שהם חוקים לקבוצה קטנה. <סתיו שפיר (המחנה הציוני):> טוב, אנחנו לא שוכרי דירות בעמונה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כן, אין לך עמונה-דרום, עמונה-צפון. זה לא יצא. אבל אתה יודע, חבר הכנסת סמוטריץ, ממך יש לי פחות ציפיות – אתה עושה את מה שצריך לעשות. לפעמים אתה קצת מגזים, אבל מדינת ישראל היא מדינת חוק, והנה, עובדה, היא מוכיחה לך שגם לך יש מגבלות, וגם אתה לא יכול לעשות כל מה שאתה רוצה. אבל חבר הכנסת אמיר אוחנה, חבר הליכוד, וחברת הכנסת ברקו, חברת הליכוד – התפקדת לליכוד, נכון, חברת הכנסת ברקו? <ענת ברקו (הליכוד):> אתה שואל? <יואל חסון (המחנה הציוני):> שואל. <ענת ברקו (הליכוד):> מה אתה חושב? אתה מומחה בליכוד, אתה ליכודניק בעצמך. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז אני שואל אם התפקדת לליכוד. <ענת ברקו (הליכוד):> אז – מה דעתך? מה דעתך? <אמיר אוחנה (הליכוד):> אל – – – לו, ענת. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז אני רוצה לשאול אתכם, מתי בליכוד החדש עמונה הפכה להיות יותר חשובה מדימונה? מתי התנתקתם מהבסיס המרכזי של תנועת הליכוד? מתי? <ענת ברקו (הליכוד):> אתה יודע מה, במקרה הזה אני אגיד לך, דימונה מאוד חשובה – – – <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – ההתיישבות היא מאבני היסוד לא רק של תנועת הליכוד, ההתיישבות היא מאבני היסוד של תנועת העבודה, יואל חסון, של תנועת העבודה. ההתיישבות וההגנה – לאן הלכתם? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני אגלה לך משהו, חבר הכנסת אוחנה, וגם את, חברת הכנסת ברקו, שאת לא יודעת: הבסיס של הליכוד האמיתי, שהיה אמיתי, לאומי וליברלי, היה חיבור בין הרוויזיוניסטים לבין אנשי עיירות הפיתוח. זה היה הליכוד האמיתי, ותראו, מתי לאחרונה הליכוד של נתניהו – – – <קריאות:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> היית שם בפעם האחרונה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> מתי הליכוד של נתניהו השקיע כל כך הרבה בדימונה, בירוחם, בחצור-הגלילית? <ענת ברקו (הליכוד):> היית בדרום לאחרונה? <אמיר אוחנה (הליכוד):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מתי ראינו אתכם מתזזים בוועדות הכנסת עבור אותם אנשים שנהרו כדי שאתם תנצחו בבחירות האלה? <קריאות:> – – – <ענת ברקו (הליכוד):> היום אתה כבר לא יכול לקנות דירה בדימונה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> זאת האמת, חבר הכנסת אוחנה. אתם בחרתם בעמונה על פני דימונה. אתם כבר לא הליכוד. האמת, אתם מביישים את השם הזה בכלל. אתם חברי מפלגת נתניהו. אתם עושים מה שטוב לנתניהו. <ענת ברקו (הליכוד):> אמר ולא יסף. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כרגע מה שטוב לנתניהו זה שחברי הכנסת סמוטריץ ובנט יהיו מרוצים. <ענת ברקו (הליכוד):> יואל, אתה רוצה לחזור לליכוד? אתה מחפש את הדרך לחזור? <אמיר אוחנה (הליכוד):> בכם לא בוחרים לא בעמונה ולא בדימונה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> כשהם מרוצים הקואליציה לא של הליכוד, של נתניהו – הקואליציה של נתניהו יציבה. <ענת ברקו (הליכוד):> אתה מחפש מפלגה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני מסיים, אדוני. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. משפט סיכום. <יואל חסון (המחנה הציוני):> ואתם עושי דברו של נתניהו. לקחתם מפלגה מפוארת, זרקתם אותה לפח, ואתם היום בסך הכול משרתיו של נתניהו. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. אחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, אני שמח שאתה כאן, כמי שמוביל לא רק את החוק הזה, אלא את הקואליציה כולה ואת הממשלה כולה, גם אם ביבי העיף אותך מהמשרד. אבל אני רוצה להגיד לך מהלב, פנים אל פנים, באמת, כי אכפת לי מהנושא הזה, כמה מילים על חוק העלק-הסדרה. בתבוסתנות הרבה והידועה שלו – ואני אשים גם אותו במירכאות – ה"ימין" ממשיך לשקר לעצמו, ואתה יודע את זה, וממשיך לשקר למתיישבים בעיניים. מ"דין נצרים כדין תל-אביב", שאתה זוכר, ועד "עמונה לא תפונה", הימין הוא זה שמתנהל בתבוסתנות ובחוסר אחריות שבסוף מסתיימים כרגיל במה? בעוד עקירה, בעוד פינוי, בלי באמת הסדרה. ואתה יודע מה יותר חמור? גם בלי באמת תמורה. כמו שפיניתם את עזה בלי תמורה, אתם מפנים את עמונה בלי תמורה, וכנראה תמשיכו לפנות עוד דברים בלי תמורה. אנחנו, בניגוד לכם, אומרים למתיישבים את האמת: חלקכם הקטן, אמיר אוחנה, אולי – אגב, לא בטוח, לפי התוכנית שלי, אבל אולי – תצטרכו לעזוב את בתיכם, לא בטוח, אבל רובכם – רובכם תישארו בריבונות ישראלית. אנחנו דואגים לעתיד ההתיישבות. והגיע הזמן שבימין יחליטו מה הם רוצים, בלי לשקר לציבור, ויותר גרוע מזה, בלי לשקר לעצמכם ולציבור הבוחרים שלכם, להביט להם ולעצמכם ולנו בעיניים, באומץ הזה שחסר לכם – שאין לכם – ולהחליט אחת ולתמיד: מדינה דו-לאומית אחת, או פתרון שתי המדינות. אין באמצע; מדינה דו-לאומית אחת, או פתרון שתי המדינות. אין באמצע. מדינה יהודית ודמוקרטית חזקה, עם גבולות סופיים, שזאת ההסדרה האמיתית, או מדינה אחת לכל יושביה, וקץ החלום הציוני, ידידי בימין. הנצחת הסכסוך ומכירת אשליות, או פתרון פרגמטי שמכיר במציאות. אדוני, החוק שלך, אפילו שאתה בחור נחמד, זה חוק רע, זה חוק פחדני, זה ללכת בלי ולהרגיש עם; זה חוק שממחיש, שוב, את המדיניות התבוסתנית של הימין ונתניהו, תוך שהוא פוגע בבית-המשפט העליון, תוך שהוא פוגע בדמוקרטיה, שהוא רומס את מערכת החוק. מדיניות פחדנית ללא אומץ, ללא אופק, ללא חזון, ללא תוכנית ברורה וללא שום הסדרה. וזאת מדיניות שמסכנת לא רק את גושי ההתיישבות – ותזכרו שאנחנו אומרים לכם – היא מסכנת את גושי ההתיישבות, היא גם מסכנת את ישראל כולה. חוק ההסדרה לא יפתור את הבעיה, אדוני היושב-ראש, בטח לא של עמונה. הוא רק יבליט את הבעיה, והוא רק ינציח אותה, ואני מבקש ממך, אדוני, תפסיקו להיות תבוסתנים ופחדנים, ותגידו לציבור את האמת: זה שתי מדיניות לאום, או מדינה דו-לאומית אחת. אין באמצע. זה שתי מדינות לאום, או מדינה דו-לאומית אחת. אין באמצע. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה לקחת לי חצי דקה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> לא לא, להפך. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה לקחת לי חצי דקה, אני אומר לך. משפט סיום. לכן, מאחר שאנחנו יודעים שפתרון שתי המדינות הוא הפתרון שיהיה טוב לישראל, אנחנו נמשיך, בלי למצמץ, לעבוד קשה כדי לשמור על מדינת ישראל חזקה ובטוחה, כי ההסדרה היחידה והאמיתית שתהיה בעתיד היא היפרדות לשתי מדינות. לא תהיה הסדרה אחרת. אנחנו נמשיך עד שנצליח, כי מדובר בעתיד שלנו ובעתיד של הדורות הבאים. זה אפשרי, אדוני, זה בידינו. אני קורא גם לך ללכת לחוק ההסדרה האמיתית ולהיפרד מהפלסטינים לשלום. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי יחימוביץ – אינה נוכחת; חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – מוותר. אדוני השר גלנט, תמה רשימת הדוברים. האם אדוני רוצה לסכם בטרם נעבור להצבעה? <יואל חסון (המחנה הציוני):> כולם בעד, אדוני השר. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אתה רוצה לסכם, או שנצביע? <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> לסכם. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אדוני השר מוזמן לסכם. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אחרי שכולם מדברים על עמונה, הבנתי שבדימונה יש רק בתים בשכירות. זה מה שהבנתי. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אולי אפשר לחבר את שני החוקים, שכירות הוגנת בעמונה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אתה, כמו הממשלה, מתבלבל בין עמונה לדימונה. <אמיר אוחנה (הליכוד):> היי סימונה מעמונה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> בדיוק. גם את השיר הרסתם, אתה מבין? <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> מי שלא יודע הכול יכול ללמוד משהו, אבל מי שיודע הכול לא יכול ללמוד כלום. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> הבעיה היא שאנשים לא יכולים ללמוד ממה שהם עצמם אומרים. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> בבקשה, אדוני השר. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> רבותי, אנחנו מביאים את חוק השכירות, אף שהדיון פה לא היה על נושא השכירות. אני רוצה לציין רק נקודה אחת, שהובאה לתשומת לבי תוך כדי הדיון, דבר שאני מכיר היטב, ואני חושב שאנחנו נזכור אותו כאשר אנחנו באים לקבל החלטות בנושא הדיור וכאשר הדברים יגיעו לוועדות. במדינת ישראל יש 156,000 משפחות שמקבלות סיוע בשכר-דירה מהמדינה. שמעתם את המספר? 156,000. זה עולה לנו 1.6 מיליארד שקלים בשנה, פחות או יותר, וזה תהליך רב-שנתי. המשמעויות לחומש וכן הלאה הן במיליארדים. ומעבר לזה, אלה אנשים שלא גומרים את החודש במובן הכי פשוט והכי אלמנטרי של המילה, כיוון שעבור האנשים האלה ההשתתפות של 1,000 שקלים, או לפעמים 2,000 שקלים, היא עד שליש או חצי מההכנסה המשפחתית, עד כמה שהדבר הזה נשמע מוזר. חלק גדול מהאנשים האלה הם קשישים, חלק גדול הם מוגבלים ונכים, חלק גדול הם זכאי דיור ציבורי, אימהות חד-הוריות וכן הלאה. בהקשר הזה אני רוצה לומר לכם מה אנחנו עשינו. הצענו – ואני רוצה להסב את תשומת לבם של חברי הכנסת לנושא הזה, כדי שבעתיד אתם תוכלו אולי להצטרף ליוזמה הזאת, שבינתיים אין לה אחיזה מספיק חזקה. תראו, אם אתה מנסה להוציא אנשים ממעגל העוני דרך סיוע בשכר-דירה, אתה לא מצליח. לעומת זה, אם תהיה ברשותם דירה, יכול להיות שאתה תאפשר שהדור השני או הדור השלישי יצאו ממעגל העוני – כי יהיה להם מה להוריש לילדיהם. והרעיון שאנחנו באנו אתו, ואני מעוניין שחברי הכנסת ישמעו עליו, אומר את הדבר הבא: נניח שאדם מקבל סיוע של 2,000 שקלים ממדינת ישראל בחודש, ונניח שהוא משקיע עוד 2,000 שקלים כדי לשכור למשפחתו דירה במרכז הארץ, סכום שהוא סביר למשפחה גדולה, גם אם היא מעוטת יכולת, הרי שבשנה הוא משקיע 4,000 שקל כפול 12, שהם 48,000 שקלים, נניח 50,000 שקלים. זה אומר שב-20 שנה הוא משקיע מיליון שקלים. אם אתה מהוון את הסכום הזה למחירי היום, אתה מגיע ל-700,000 שקלים. ב-700,000 שקלים אפשר לרכוש דירה במחיר למשתכן, והכסף לא ילך אל המשכיר, לא ילך אל הבנק, אלא ילך לצבירת רכוש עבור בעל הנכס. לכן, ההצעה שאני באתי אתה כבר לפני זמן רב, ולצערי לא הצלחתי לצלוח אתה, אבל אולי אתם תעזרו בעניין, אומרת את הדבר הפשוט הזה: המדינה, יחד עם האזרח, ישלמו את המשכנתה. המדינה תהיה ערבה לחלקה, והוא יהיה ערב לחלקו. בסופו של דבר אנחנו נביא לו דירה, פחות או יותר בסכום שבו היינו מסייעים לו, אבל עם ערבות מתאימה. אם תיווצר לעניין הזה קואליציה מתאימה בקרב חברי הכנסת במקומות השונים, יש סיכוי שבכל שנה אנחנו נוכל להוציא אלפי משפחות ממעגל העוני, באמצעות סכומים דומים למה שאנחנו משקיעים ממילא. נדרש פה מאמץ שחלקו ביורוקרטי וחלקו בגישור תקציבי, אבל אין לנו סיכוי אחר לדאוג לאנשים האלה, שהם הקרחון שהקצה שלו – קצה הקרחון זה דיירי הדיור הציבורי, 2,500 משפחות, אבל מתחתן יש עוד 154,000 משפחות שהן לא זכאיות אבל הן מאוד קרובות למצב של זכאות, ואנחנו צריכים לסייע להן. לכן בחרתי לסיים את הדיון הזה, שיצא מהקשרו, באמירה הזאת. תודה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה לשר הבינוי והשיכון על הסיכום. אם כן, אנחנו עוברים כעת להצבעה על הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון), התשע"ו–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון), התשע"ו–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> 50 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, ועוברת לדיון ולהכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. חבר הכנסת אלי אלאלוף מבקש לצרף את הצבעתו. גם סגן השר חבר הכנסת ז'קי לוי וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – לפרוטוקול – מצרפים את תמיכתם בהצעת החוק. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> הודעה לסגן המזכירה. <סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:> ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור בעקבות דיון מהיר בהצעת חבר הכנסת עמר בר-לב בנושא: חוסר שקיפות בסעיפי התקציב המופנים לקהילת יוצאי אתיופיה. <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> תודה רבה, אדוני סגן המזכירה. <הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2016> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1097); נספחות.] (קריאה ראשונה) <היו"ר בצלאל סמוטריץ:> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2016, לקריאה ראשונה. מציג את הצעת החוק שר הבינוי והשיכון, בשם שרת המשפטים. אדוני שר הבינוי והשיכון – אדוני השר, אדוני מציג את הצעת החוק במקום שרת המשפטים? אתה נקרא אל הדגל. בבקשה, אדוני השר. <שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:> אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני משיב כאן בשם שרת המשפטים. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חלוקת תיקים בין המשטרה לפרקליטות), התשע"ז–2016, מבקשת לתקן את חוק סדר הדין הפלילי ולעגן כהוראה קבועה את חלוקת התיקים הפליליים הקיימת כיום בין המשטרה לבין הפרקליטות. חוק סדר הדין הפלילי קובע כיום במסגרת הוראת שעה את אופן חלוקת התיקים הפליליים בין התביעה המשטרתית לבין הפרקליטות הפלילית. החלוקה היא בעיקר פועל יוצא של חומרת העבירה. במהלך השנים נערכו במסגרת זו כמה שינויים, בהתאם לניסיון שנצבר. החלוקה מתבססת על היתרון היחסי של כל גוף תביעה – תיקים מורכבים, רגישים או בעלי חומרה מיוחדת יטופלו בידי הפרקליטות, ואילו תיקים בעבירות חמורות פחות, אשר אינם מורכבים מבחינה ראייתית, שבהם נדרש בירור מהיר ואשר התביעה המשטרתית התמקצעה בטיפול בהם, יטופלו בידי התביעה המשטרתית. בעבר נבחנה כמה פעמים האפשרות לאחד את גופי התביעה, אך בסופו של דבר הסתבר כי הדבר יוצר קשיים מעשיים העולים על התועלת האפשרית ממהלך כזה. בסופו של דבר נותרה החלוקה על כנה והוראת השעה הוארכה פעמים אחדות. לאחר הניסיון הרב שהצטבר, מוצע לחוקק את הוראת השעה כהוראה קבועה. נוכח האמור, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק ולהעבירה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, אדוני השר. רבותי, אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – ובזה אני מודיעה על סגירת רשימת הדוברים – בבקשה, אדוני. כעת יש שישה דוברים. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר גלנט, החוק הזה שדנים בו עכשיו, אנחנו מתנגדים לו, אבל, לצערי הרב, לא על זה באתי לדבר. אנחנו לפני דיון מוקדם, לפני החוק הדורסני, המאפיונרי, חוק הלבנת היישובים בשטחים הכבושים. כל ההיבטים החוקתיים – לפי חוקתיות החוק – לא עומדים במבחן בג"ץ והיועץ המשפטי. לא אכנס לזה. זה לא העניין, כמובן, כל אחד מחברי הכנסת וחברות הכנסת יודע שזה לא העניין. כאן זה לא עניין של חוק ולא עניין של מערב פרוע ולא עניין של גזלת אדמות. אכן זה ככה. בשנת 1947, העמדה של המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית, שנוסדה כאן בארץ בשנת 1919, בעניין החלוקה אכן הייתה שתהיה כאן מדינה דו-לאומית, לכל תושביה, שיחיו בשלום, כפי שמקובל מכל הבחינות האנושיות בכלל, והדמוקרטיות. קרה מה שקרה, ואנחנו עכשיו בפני מצב שהוא כנראה מוטציה. אותם שומרי תורה יהודים – אני מקווה כמובן, כל שומרי התורה – אומרים עכשיו: לא היה דבר כזה, לא הייתה חלוקה, וזה שייך לפי התורה. יש לנו הזכות הלגיטימית ההיסטורית מהתורה להיות כאן. זה החוק, מה שיש כאן. טוב, בסדר. המשורר המנוח סמיח אל-קאסם אמר פעם: אם נכונה האמירה שלכם שאכן זה ככה, מבחינת התורה, שאלוהים נתן – ואגב, גם אלוהים לוקח – אז אני כופר באמירה הזאת. הוא גם אמר, אלוהים: אל תגנוב, אל תשקר, אל תגזול את אדמת האחר. זה המצב. לכן החוק הזה ישנו עכשיו, זה שאנחנו דנים בו לפני החוק – כקריאה טרומית, מה שנקרא. חבר הכנסת חיליק בר כבר אמר את העמדה האידיאולוגית הפוליטית הנכונה – אין חצי בהיריון; או ככה או ככה. או מדינה דו-לאומית, כפי שהיה מקובל בשנת 1947, או שתי מדינות בגבולות 1967. הרי לא יכול להיות דבר אחר. עוד 50 שנה יהיה כיבוש. מה הלאה? הגלגל יחזור – מה הלאה? יפרקו את עמונה – מה הלאה? <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):> לכן, המציאות הזאת, שהמשורר המנוח סמיח אל-קאסם כפר בה – אכן צריך לחשוב מחדש אם לכפור בה או לא. תודה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, היום התקיים דיון בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת, אדוני השר. הובא בפנינו מקרה, שאני כבר לא יודע איך לתאר אותו, אדוני השר. כולנו יודעים שיש תופעות וגילויי גזענות בחברה הישראלית, אבל באמת אתה יושב שם, אדוני השר, גברתי היושבת-ראש, ואתה לא מאמין למשמע אוזניך. התופעה הזו, שולחים מתמחים, כדי לקבל את ההסמכה שלהם כמוהלים בישראל, אל הציבור האתיופי, אל ילדי הציבור האתיופי, כאשר האדם השולח אותם – אני אפילו לא רוצה להזכיר את שמו, כי זה באמת לא עניין אישי, כי התופעה הזו שאנו מדברים עליה, הנוראית, המכוערת, הקשה, שהתוודענו אליה בתחקיר באחד העיתונים והיום בדיונים של הוועדה, היא מחלחלת, היא מזוויעה, היא קשה – אתה לא מתאר לעצמך שהגענו לשלב כזה או לביטויים וגילויים כאלה של גזענות, כאשר רב-המוהלים שולח את המתמחים האלה למשפחות אתיופיות, לילדים אתיופים, ואומר: אלה לא אנשים, הם לא מבינים, ואם כבר אתה עושה טעות, מה קורה? מה יקרה? לא נורא. אנחנו חושבים כמו בשיאי גינס: שיא גינס נשבר בגילויי הגזענות בחברה הישראלית. והנה לפתע מתגלה לפנינו עוד תופעה מכוערת קשה. זה התחיל כבר עם העלייה של האנשים היקרים האלה, שאנחנו כחברה הלא-אתיופית לא גילינו מי-יודע-מה רצון חזק מאוד וכן מאוד לקבל אותם שיהיו חלק מאתנו כאן. זה המשיך בתופעה הזאת של תרומות הדם שנזרקו לאשפתות, וזה ממשיך בסגרגציה בשכונות, וזה ממשיך בסגרגציה בבתי-הספר, ועוד ועוד דברים אחרים, כמו שיטור יתר, קוראים לזה, שבו צעיר אתיופי חשוף לאלימות כמעט שרירותית מצד אוכפי החוק. ובטח אנחנו יכולים להוסיף לכך את הפגיעה הקשה הזו במעמדם של הקייסים של יוצאי אתיופיה בישראל. יש לנו פה מין מערכת כללית מכוערת מאוד מאוד, אפלה מאוד מאוד. אני ישבתי שם – והנה, הגיע אדוני יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה – וחשתי עלבון, חשבתי התקוממות, חשתי כיצד יוצא אתיופיה, איך הוא מרגיש, איך הוא חש. ההשפלה, העלבון, הכעס והתסכול מול היחס שהוא כל כך סלחני כלפי מופעים של גזענות בחברה שלנו כלפי הציבור הזה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> אני מסיים, גברתי. אמרתי שם, ואני חוזר ואומר, הדבר גרם לי לחוש בושה כאדם, בושה כישראלי, בושה כיהודי. כאשר אני צופה בתופעה הקשה הזאת, ועדיין, כ-30 – או אולי יותר מ-30 – שנה לאחר בוא גל העלייה הגדול של יוצאי אתיופיה, אנחנו לא משכילים למגר את התופעה הזאת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <יוסי יונה (המחנה הציוני):> משפט אחרון, גברתי. לפני כמה חודשים עלתה פה ההצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית, אדוני יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה. הדבר הזה מוסס, ואני חושב שאנחנו צריכים לתבוע את ההקמה של ועדת חקירה פרלמנטרית למופעים השונים של הגזענות, כדי שנוכל באמת לתת מזור לנגע, לווירוס הזה שמשתולל בצורה כל כך מכוערת וקשה בחברה הישראלית. תודה לך, גברתי היושבת-ראש. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת רויטל סויד. עד שלוש דקות, אדוני. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אחר כך תוסיפי לי חצי דקה – להוריד את זה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אין בעיה, הכול בסדר. אני כבר התרגלתי. כל אחד לפי הגובה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> גברתי היושבת-ראש, תודה רבה לך, אדוני השר, החוק הזה שהממשלה מביאה בפנינו היום הוא חוק גרוע. המערכת הזאת של התביעות המשטרתיות היא מערכת לקויה, בעייתית, ואין שום סיבה לעגן אותה בצורה הזו. אין שום סיבה להפוך אותה למנגנון של קבע. אבל, עמיתי חברי הכנסת, הרי היום הזה בקליפת אגוז מספר את כל הסיפור של הממשלה הזאת. היום הזה מספר לנו את מי הממשלה הזו לא רואה ואת מי הממשלה הזו דורסת. בואו נתחיל במי שהיא לא רואה. היא לא רואה את אלה שצריכים באמת הסדרה: את תושבי שכונת-הארגזים היא לא רואה, את תושבי ליפתא היא לא רואה, את תושבי גבעת-עמל היא לא רואה, את תושבי כפר-שלם היא לא רואה. את כל האנשים האלה, אזרחי ישראל, שבאמת צריכים הסדרה, הממשלה הזו לא רואה. הממשלה הזאת לא רואה את הבעיות האמיתיות: היא לא רואה את בעיות השוכרים שצריכים פתרונות, שלא מצליחים להתמודד עם שכר הדירה שעולה. היא לא רואה את עובדי הקבלן שהולכים ומתרבים – המדינה מזניחה אותם. היא לא רואה את הזקנה בבית-החולים שעדיין תמשיך להיות במסדרון, כי הממשלה הזו לא רואה אותה. היא לא רואה את הפריפריות – לא בצפון שנעלם לגמרי מספר התקציב ולא בדרום שממשיך לדשדש מאחור. כל אלה, עמיתי חברי הכנסת, נשארו לגמרי-לגמרי שקופים. הדבר היחידי שהממשלה הזו רואה זה את השטחים; את הניסיון לספח ולהשתלט על עוד ועוד שטח. וכדי להשתלט על שטחים מוכנים לעשות הכול: לדרוס אנשים – מה הבעיה? זכויות של ערבים, אין להם שום בעיה לדרוס אותן; לדרוס חוקים, גם חוקים ישראליים; לדרוס יועצים משפטיים – אין שום בעיה; לדרוס את תקנון הכנסת, טוב, חברי הכנסת הם פראיירים, הם מוחלים על כבודם; לדרוס את המשפט הבין-לאומי – מי זה העולם שנתחשב בו בכלל? עמיתי חברי הכנסת, הממשלה הזאת מוכנה ועושה הכול כדי לדרוס את העתיד של כולנו. הכול בממשלה הזאת כל כך עקום. הם הרי לא ידעו אפילו לבנות את החוק הכי חשוב להם בצורה ראויה, והנה הם הגיעו למצב המביך שאחרי שכמעט היה מוכן לקריאה ראשונה, צריכים לחזור אל ההתחלה ולהביא אותו לקריאה טרומית. אבל, גברתי היושבת-ראש, יש לי חדשות בשבילכם; חדשות מהערב. גם המתווה של היועץ המשפטי לממשלה, עמיתי חברי הכנסת – חברי הכנסת מהליכוד ומהבית היהודי, כדאי שתקשיבו היטב – גם המתווה של היועץ המשפטי לממשלה קרס הערב, מכיוון שגם על שתי החלקות שאליהן הפנה היועץ המשפטי לממשלה את מתנחלי עמונה, גם על שתי החלקות האלה הוגשו תביעות בעלות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ולכן, לא מדובר על קרקעות נפקדים, מדובר על קרקע פרטית בדיוק כמו הקרקעות האחרות. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> ולכן אני אומר את זה לפני ההצבעה ההזויה שהממשלה תביא כאן עוד הערב – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה, אדוני. אני מבקשת לסיים. <דב חנין (הרשימה המשותפת):> – – גם המהלך הזה שלכם ייכשל. גם המהלך הזה שלכם ייכשל. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת יואל חסון, אם יהיה באולם. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> היא באולם, באולם. <היו"ר טלי פלוסקוב:> אוקיי, סגרתי את הרשימה. בבקשה, גברתי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מחאת החקלאים ממשיכה, היא ממשיכה ובצדק היא ממשיכה. היא ממשיכה כי בממשלה החליטו לפתוח את המכסים, לבטל את המכסים ולפתוח את השוק ליבוא, ולא דואגים להסדרה של תעריפי המים, ולא דואגים לצמצום בפערי התיווך, ולא דואגים לכך שאנחנו נוכל – אנחנו, הרוכשים, נוכל לקבל תוצרת כחול – סליחה, אני מצטערת, חברי, חברי, דווקא חברי – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אני חושבת שחבריה לסיעה של חברת הכנסת רויטל סויד צריכים קצת – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אני ממש לא יכולה, אני ממש מתנצלת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> הנה, יפה, התחשבו בך. בבקשה, גברתי. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> מחאת החקלאים היא מחאה צודקת; היא מחאה שבאה כתוצאה מכך שבממשלה, באוצר, החליטו לבטל מכסים, להעלות את היבוא, לא לטפל בפערי התיווך, לא לדאוג לכך שיהיו מחירי מים הוגנים. עכשיו, על מה אנחנו בעצם מדברים? מי אלה החקלאים שלנו? החקלאים שלנו הם הציונות, החקלאות שלנו היא ערך. אנחנו הסכמנו לוותר על תוצרת כחול-לבן, לאכול עגבנייה ומלפפון מטורקיה או שמן זית מיוון. למה? אתם יודעים באיזה סטנדרטים גבוהים עומדים פה החקלאים כדי שתהיה לנו תוצרת כחול-לבן איכותית? מישהו יודע עם איזה מי שופכין או קולחין, או איך משקים את התוצרת החקלאית שאנחנו רוכשים מחו"ל? כשאנחנו מדברים על פערי תיווך – אתם יודעים שחקלאי שמוכר את התוצרת שלו ב-90 אגורות, רואה אחר כך שברשתות השיווק מוכרים את אותה תוצרת ב-6 שקלים, 7 שקלים, 9 שקלים לצרכן. זה יעלה על הדעת? ליטר חלב שהעלות שלו היא 1.8 שקל, נמכר אחר כך ב-5 שקלים. מי זוכה בכל הרווח הזה? כמה יכולות רשתות השיווק לזכות בפערי התיווך האלה? אנחנו לא זוכים בזה. אנחנו רוכשים במחירים גבוהים. החקלאים גם לא נהנים מזה. בכל המדינות באירופה מקדמים ומקדשים את החקלאים, הם זוכים שם לסובסידיה של 65% וחלקם ל-50%, ובארץ שלנו כלום. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> סין ורוסיה דואגות להקים להן רפתות כדי לא להיות תלויות במשק החלב של אירופה, ואצלנו רפתות נסגרות בזו אחרי זו. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אז התכבדו, בבקשה, גם שר האוצר וגם ראש הממשלה, לראות את החקלאים – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – להסתכל להם בעיניים ולהבין שחקלאות היא ערך – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה. רויטל, ממש לא נעים. כבר היה עם – – – <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא, אני אומַר לך למה. כי אני הפסקתי, ובגלל חברי פה אני לא נאמתי, וחבל מאוד – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> אבל זה חברייך. יש לך זמן שאת חייבת לסיים. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> – – שכשאת רואה שזה משפט סיום – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> ונתתי לך עוד שניות. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא, את לא נתת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נתתי לך. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> לא לא לא, זה לא בסדר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> נתתי לך. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> ממש לא בסדר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> עשית אותו דבר כשחבר הכנסת סמוטריץ ניהל את הישיבה, אותו דבר. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> וחבל מאוד שכשאת רואה שדבר כזה קורה, את לא מאפשרת. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מאוד לא נעים, מאוד לא נעים להפריע לכם באמצע. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> אני הפסקתי באמצע ואת ראית את זה. לא, את לא בסדר. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בואי לא נריב. תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. <רויטל סויד (המחנה הציוני):> בטח כשיש לך שישה דוברים בסך-הכול. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת יואל חסון. רבותי, אנחנו מבקשים לעמוד בזמנים. יש תקנון ויש זמנים. <יואל חסון (המחנה הציוני):> גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, רבים מהאנשים שצופים בנו עכשיו שואלים את השאלה: על מה האופוזיציה מקיימת כאן דיון בשעה כזאת? למה האופוזיציה מתעקשת לדבר, לנאום? למה אנחנו למעשה עושים את הפעולות שאנחנו עושים כרגע? <יעל גרמן (יש עתיד):> למה לא הולכים לישון? <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה? <יעל גרמן (יש עתיד):> למה לא הולכים לישון? <יואל חסון (המחנה הציוני):> אני לא ישן בשעות כאלה בדרך כלל. אני לא יודע, אולי אחרים ישנים. <יעל גרמן (יש עתיד):> הביתה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אבל לא משנה. בכל אופן, למה אנחנו עושים את כל הדבר הזה? מכיוון שאם האורות כאן יכבו, גברתי היושבת-ראש, תהיה תחושה, מבחינת הציבור, כאילו כולם הלכו לישון, כאילו נגמר היום, כולם לא עושים כבר שום דבר. כולם זה הממשלה, אנחנו, נגמר, ענייני הממשלה והכנסת נגמרו. אבל בזה שאנחנו כאן, באולם המואר הזה, אנחנו אומרים לציבור דבר אחד: תדעו לכם שעכשיו מאחורי הקלעים, בחדרי חדרים, במשרד ראש הממשלה, במשרד היועץ המשפטי, מתקיים אולי קרב אימתני, מהדרמטיים ביותר שמדינת ישראל חוותה, מאבק אמיתי של הדמוקרטיה הישראלית בין מה שנכון לבין מה שנכון פוליטית. וכדאי שהציבור ידע את זה. כדאי שממש עכשיו ידעו שיש כאן מבחן אמיתי; שאיזונים ובלמים, שהם הבסיס של הדמוקרטיה הישראלית, ממש עכשיו נפגעים ונהרסים כדי להמשיך להבטיח שלטון בכל מחיר. הוא אמר לי – מה שנקרא, השם שמור במערכת – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> האמת, זו רק אופציה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, לא זה מה שהוא אמר לי, חבר הכנסת בר-לב. הוא אמר לי: הוא יפיל לנו את הממשלה על הדבר הזה – הוא זה בנט, כן? – ולא בא לנו שתיפול לנו הממשלה. זאת אומרת, אין בעיה להרוס את הכול, לכתוש את הכול, העיקר שיהיו פה עוד כמה חודשים בשלטון. ובשלטון עם מי? שמן ומים, הרי ראינו את נתניהו יושב בממשלה ליד בנט, ראינו את התמונה המפורסמת, את שפת הגוף המכורכמת, הסגורה והנעולה. האיש לא יכול הרי לשאת את השותף הזה שלו. הרי כולם יודעים שעמונה היא לא חדשה, היו גם קודמות, וממשלת הליכוד לא היססה, ולא מצמצה, ופינתה, כי לא היה להם בנט שמאיים עליהם; כי לא הייתה חבורה של משיחיסטים, שעשרות אלפים מהם, אגב, פקודים לבית היהודי, והעתיד הפוליטי שלהם כרוך בזה, וגוררים מדינה שלמה – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אז אני אגיד משפט אחרון, גברתי, לסיום, ותודה רבה שאת נותנת לי עוד 20 שניות. המשפט האחרון שלי אומר, שמה שקורה עכשיו בחדרי חדרים במשרד ראש הממשלה, עם היועץ המשפטי לממשלה – תוצאת מאבק האיתנים הזה תוכיח אם הדמוקרטיה שלנו חלשה, או אם הדמוקרטיה שלנו בסכנה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> טלי, תסגרי את המיקרופון מראש, כי את תמיד צוחקת כשאני מדברת. חברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, האמת היא שהיום אין כל כך הרבה סיבות לצחוק, צריך להגיד את האמת. ראיתי את אחד מחברי הכנסת שאני אוהבת ומעריכה, מהקואליציה, מסתובב במסדרונות פה שפוף, כי הוא מבין שמביאים לו משהו שסובל מאנומליה. אבל אני רוצה דווקא להקדיש את הנאום הזה למשהו אחר. אמרה כאן שרת המשפטים לפני כשעה – לא, כבר יותר, כבר כשעתיים – בתשובתה על הצעות האי-אמון: ישראל היא אחת מ-21 מדינות שקמו כמדינות דמוקרטיות. היא צודקת, חברי חבר הכנסת ילין, היא צודקת. אז מה? אז זאת מתנה שמותר לשחוק? שמותר לרמוס? שמותר לזלזל בה? שמותר להגיד שאפשר לשחק אתה? להפך, להפך, מכיוון שנולדנו מראש כמדינה דמוקרטית, שכך כתוב במגילת העצמאות, שומה עלינו שאנחנו נדע מה לעשות עם המתנה המדהימה הזאת שאנחנו במו-ידינו הענקנו לעצמנו. ומה שקורה כאן בחודשים האחרונים הוא בדיוק ההפך. אני יכולה להסכים עם השרה איילת שקד – שלא נמצאת כאן, היא לא השרה התורנית, כמובן – אני יכולה להסכים עם השרה שקד על דברים מסוימים, בהחלט. על דברים שלדעתי שחקו, למשל, את מערכת היחסים של האיזונים והבלמים בין הכנסת לבין הממשלה – חקיקה פרטית עודפת, הרבה מאוד דברים. אבל מה שקורה כאן בעניין הדמוקרטיה והשחיקה של שוויון, ואיך אנחנו מתייחסים האחד לשני, הוא דבר אחר לגמרי. והוא דבר מסוכן ומקומם, והוא דבר שאנחנו לא יכולים להתעלם ממנו, חברי השר גלנט. אני מכירה אותך, אני מכירה את עמדותיך, אני יודעת כמה הדמוקרטיה הישראלית חשובה לך, אני יודעת כמה אתה נלחמת עליה, כי זה מה שאתה עשית בחייך הביטחוניים. ומה שאנחנו עושים כאן הוא בוודאי לא דמוקרטי, כי איך שאתם לא תהפכו את זה, אתם לא תהפכו את זה למהלך דמוקרטי. לעוות, ולשחוק, ולמצוא כל דרך לרצות את מי שבסופו של דבר עסוק בכתיבת פוסטים נגד עיתונאים – ואני אומרת לעצמי: זו ממשלת ישראל. זאת מדינת ישראל. יש פה הרבה מה לעשות, לראש ממשלה, ובכל זאת הוא מוצא זמן לכתוב פוסטים נגד עיתונאים. אני לא מבקשת מראש הממשלה שיהיה מרוצה מזה שעיתונאים עושים עליו תחקירים. אני לא מצפה ממנו. זכותו להיות לא שבע רצון מזה. לא זכותו – לא זכותו – להשמיד אותם מבחינה ציבורית. לא זכותו לנסות לעשות עליהם תחקירים שכנגד. לא, לא זכותו. זכותנו להמשיך לדרוש לחיות במדינה דמוקרטית. ואתם יודעים מה, זו לא רק זכותנו, זו החובה שלנו. זו האחריות שלנו, חברי חבר הכנסת ביטן, זו האחריות שלנו להבטיח שתמשיך להיות כאן דמוקרטיה ישראלית, גם אם אתם מחפשים איך לשחוק אותה, לרמוס אותה, להעלים אותה. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. אנחנו כעת נצביע על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2016, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. אני מסומנת בצלאל סמוטריץ. אתה מסומן – דקה, דקה, נתקן. דקה, נתקן. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – 10 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> מה שקרה – יש לנו בעד 44 בעצם, בסדר, אדוני? כי העמדה שלי הייתה מופעלת על שם בצלאל סמוטריץ, וחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ לא הצליח בכלל להצביע. אוקיי, אז יש לנו 44 חברי כנסת בעד – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני בונה על זה שזה יקרה גם בחוק ההסדרה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> – – עשרה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ז–2016, התקבלה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה שנייה ושלישית. רק אחרי שאני קוראת אני יכולה לשים לב: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן מבקשת לרשום לפרוטוקול כי היא מתנגדת להצעת החוק. <נחמן שי (המחנה הציוני):> אותי תוסיפי כתומך. <היו"ר טלי פלוסקוב:> וחבר הכנסת נחמן שי תומך בהצעת החוק. תודה, רבותי. <הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018), התשע"ז–2016 > [נספחות.] <היו"ר טלי פלוסקוב:> אנחנו עוברים – אני לא רואה את חבר הכנסת – גפני כאן, יופי. בקשת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018), התשע"ז–2016. יציג את הבקשה יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני – בבקשה, אדוני – ומייד נגיע להצבעה, רבותי. בבקשה, אדוני. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מבקש לפצל הייתה בנשיאות. אני מצטער שאני לא יכול להביא את שני החוקים שביקשתי להביא, כי הם לא היו בנשיאות. היה צריך הסכמה, ומרב אמרה לי שאם לא מביאים את חוק ההסדרה אז היא מסכימה; כי את תומכת בחוקים האלה. אבל אני לא שולט בהסדרה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אנחנו יודעים שאתה שולט בכול, חבר הכנסת גפני, ואני מתפלאת – – – <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אני יודע. כן, בסדר, הבנתי, הבנתי, הבנתי, הבנתי, תמשיכי לזרות לי מלח על הפצעים, זה בסדר גמור. ועדת הכספים החליטה לפצל מחוק ההתייעלות הכלכלית, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, את הנושא של שיפוי הביטוח הלאומי. האוצר ביקש מוועדת הכספים להקדים את העברת הכסף עבור תוכנית חיסכון לכל ילד. ועדת הכספים הצביעה על הפיצול פה-אחד. למה צריך לפצל? מכיוון שאם רוצים להעביר את הכסף כדי שהוא ייכנס ב-1 בינואר, צריך את זה עכשיו. <יעל גרמן (יש עתיד):> שכנעת. <משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):> אם שכנעתי אתכם, אז אולי תאפשרו לי גם להביא את החוק עצמו. אבל אם לא, אני מבקש רק את הפיצול. תודה רבה. <היו"ר טלי פלוסקוב:> תודה רבה. יש בקשת דיבור לחבר הכנסת חיים ילין – ורשימת הדוברים נעולה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> זה היה הנאום הכי טוב שלך עד היום. הכי טוב. <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. בבקשה. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> יש רשימת דוברים? <חיים ילין (יש עתיד):> כבוד היושבת-ראש – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נעלתי. בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> – – חבר הכנסת גפני, אני מאוד מאוד מאוד בעד הפיצול. אני נגד הפיצול שנעשה היום על החוק של עמונה, ועל זה באתי לדבר. לא על מה שאתה מוביל, אלא על מה שבצלאל סמוטריץ מוביל. ואני רוצה להגיד משהו, בצלאל, ואני מדבר אליך ואל הבית שלך, ואל המפלגה שלך. אי-אפשר להגיד שאני נגד התיישבות. מי שהקים את בני-נצרים, נווה ושלומית על גבול מצרים לא יכול להיות נגד התיישבות. אבל השימוש שלכם במשפחות בצורה כזאת צינית, כשאתם יודעים שאין אפשרות להשאיר אותן במקום; השימוש הפוליטי שאתם עושים בבני-אדם חורה לי, ועל זה באתי לדבר. אתם יכולים להילחם פה על המנהיגות של ממשלת ישראל, כי אם זה חוק כל כך חשוב, למה זה צריך להיות פרטי? בצלאל, למה הוא צריך להיות פרטי? הרי זה נדרש מממשלה. מה הממשלה צריכה לעשות? לקבל החלטות, זאת מנהיגות. היא הייתה צריכה להגיד: אני רוצה את כל ארץ-ישראל השלמה, ולהילחם על זה לא רק פה, בכנסת, להילחם באו"ם, בכל העולם. כשאיילת – שרת המשפטים דיברה על 11 הנקודות, היא שכחה רק להגיד דבר אחד: זה לא נעשה מתוך חקיקה, זה נעשה מתוך זה שהעולם הכיר בנגב כחלק ממדינת ישראל. ועכשיו בא היועץ המשפטי ומתנגד לחוק. ואני שואל עכשיו את כולנו – את סיעת כולנו – חבר הכנסת ביטן, מה הוא צריך להגיד עכשיו בשביל שאתם תצביעו בעד, כשאתם הולכים להצביע בעד חוק שהיושב-ראש שלכם הבטיח שהוא לא ילך נגד בג"ץ ונגד החוק? איך ייתכן דבר כזה? אז אתם כפוליטיקאים יכולים לסובב את מה שאתם רוצים. עמוד שדרה כנראה אין, מנהיגות אין, אבל אתם תמשיכו לערבב את כל המדינה. לא יעזור לכם. בסוף, גם להתיישבות צריך יושרה, ואת זה אין לכם. וראש הממשלה, שלא מקבל את ההחלטה, שולח את השרים לוועדת שרים לחקיקה לקבל את ההחלטות, כי הוא מפחד. הוא מפחד משני אנשים – מצד אחד הוא מפחד מבנט, ומצד שני הוא מפחד שישימו עליו את הטייטל שהוא פינה את עמונה. יופי, נהדר. בסוף, חברים יקרים, יש לנו מדינה לנהל, כולנו יחד, ויש לנו התיישבות לשמור, כולנו יחד, ומה שאתם הולכים לעשות בטרומית בחוק הבא זה להתנגד ליועץ המשפטי לממשלה, להתנגד לכל החוקה במדינת ישראל ולכל החוקים במדינת ישראל, ולקבוע שכל דבר הוא שפיט. אתם עצמכם – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> נא לסיים. <חיים ילין (יש עתיד):> ואם בג"ץ יפסול – כבוד היושבת-ראש, משפט אחרון – – – <היו"ר טלי פלוסקוב:> בבקשה. <חיים ילין (יש עתיד):> אם בג"ץ יפסול, גם יהיה לכם את מי להאשים. עוד פעם בג"ץ אויב ההתיישבות – עוד פעם השתמשתם בבג"ץ. כבוד היושבת-ראש, אני מודה לך מאוד, ואני מאוד מקווה שחוק ההסדרה במתכונת הזאת של הטרומית לא יעבור, וסיעת כולנו, מפלגת כולנו, שכל הזמן שומרת על החוק, נראה איך אתם תצביעו עכשיו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני מודה מאוד לחבר הכנסת חיים ילין. אין דוברים נוספים. הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018), התשע"ז–2016 – אנחנו מצביעים. מי בעד ההודעה? מי נגדה? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד הצעת ועדת הכספים – 55 נגד – 1 נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אני לא בטוח שהוחלף אצלי השם. הוחלף? הצלחת להצביע מן המקום שלך? <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא. הוחלף, בסדר. 55 בעד, יש מתנגד אחד, אין נמנעים. אני קובע שהודעת ועדת הכספים אושרה על-ידי המליאה. <הצעת חוק להסדרת התיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז–2016> [הצעת חוק פ/3549/20; נספחות] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, לדיון מוקדם, הצעת חוק להסדרת התיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז–2016, של חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, יואב קיש, שולי מועלם-רפאלי, דוד ביטן ואורן חזן. יציג את ההצעה חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. <קריאות:> – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני – – – הצעה לסדר – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> מה זה, טרומית – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> עד עשר דקות לרשות אדוני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת – – – <קריאות:> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> רגע, רגע, רגע, אדוני, הצעה לסדר. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> אדוני, הצעה לסדר – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, עד עשר דקות לרשות אדוני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, רבי חייא הגדול ורבי שמעון בן חלפתא – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> כל מי שירצה להתנגד ירים יד אם הממשלה תביע תמיכה. בבקשה, אדוני. <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, אבל איזה חוק זה – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> רבי חייא הגדול ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכים בבקעת-ארבל וראו איילת השחר שבקע אורה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> איילת השחר זאת אני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אמר רבי חייא הגדול לרבי שמעון: כך היא גאולתם של ישראל. בתחילה קמעה קמעה – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> איך אתה לא מתבייש לשקר לתושבי עמונה – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. חברים יקרים, היום הזה – – <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – היום הזה, של חוק ההסדרה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> שנייה, אדוני, אני עוצר את השעון. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט. נא לשמור על שקט, חברי הכנסת. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <אילן גילאון (מרצ):> – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, נא לשמור על שקט. <מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):> לא יהיה שקט – – – <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, לא יצא סדר-יום חדש – – – <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> זה הליכוד של היום? – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> על מה אנחנו מצביעים – – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, אני מבין את הצורך לצעוק, אבל לפחות לא לצעוק שטויות. לפחות לא לצעוק שטויות. חברי הכנסת, הכנסת הזאת, חבר סיעתך, חבר הכנסת דב חנין, הוביל את הפרויקט של כנסת ירוקה. אכן, לפני חמש-שש שנים היינו מחלקים כאן טונה של נייר לפני קריאה טרומית. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> מי שרוצה לקבל עותק – כמו שאתה, אני בטוח, תמיד עושה, חבר הכנסת זחאלקה, בכל חוק – אתה יכול לגשת לסדרנים, לקרוא בעיון את ההצעה, ורצוי גם להחזיר אותה לסדרנים, אם מישהו אחר רוצה. אוקיי? <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני ימשיך. חברי הכנסת, בבקשה, נא לשמור על שקט. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת – – – <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני יודע לדבר. אם זה בסדר מבחינתך, אני אמשיך פשוט. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> כבוד היושב-ראש, אני רוצה ללמוד אותו – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תלמד אותו. תלמד. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> לא בעשר דקות – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הוא לא שונה – הוא לא שונה במהותו מחוקים שכבר קראת. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זחאלקה, אם לא תפסיק אצטרך לקרוא אותך לסדר. נא לשבת. <קריאות:> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – הוא הכי שונה – – – הוא מפנה את תושבי עמונה, הוא מאוד שונה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> אנחנו היום בנשיאות – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מרב מיכאלי מאוד התעניינה היום במה שהיה בנשיאות. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> נכון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נכון? ולכן אני מזכיר שהיה בנשיאות דבר אחד: ביקשתי מן הסגנים – ביקשתי מן הסגנים – גם כשהם לא מנהלים את הישיבה – לתת דוגמה אישית, לא במובן של לצעוק ולהפריע לדובר. בבקשה, אדוני ימשיך, ואנחנו נמשיך – – – <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אדוני, סליחה – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> – – – <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אדוני היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, רבי חייא הגדול ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכים בבקעת-ארבל וראו איילת השחר שבקע אורה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מרב מיכאלי – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אמר רבי חייא הגדול לרבי שמעון – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> – – אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – כך היא גאולתם של ישראל – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מיכאלי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – בתחילה קמעה קמעה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> היום הזה, חברי חברי הכנסת, היום הזה, שחוק ההסדרה עובר כאן בכנסת, הוא הישג בקנה-מידה היסטורי – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת תמר זנדברג, שבי במקומך בבקשה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – היום הזה, הלוחמה המשפטית – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא לא, אני לא מוכן. אני לא מוכן, אדוני. רק שנייה. חבר הכנסת חיים ילין, נא לשבת. חבר הכנסת ילין. חבר הכנסת ילין, נא לשבת במקומך. נא לשבת במקום. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת ילין, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. <חיים ילין (יש עתיד):> למה? מה עשיתי? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> על זה שאתה לא מקשיב למה שהיושב-ראש אומר לך. <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תגידו את האמת – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> תן לי לדבר, אני מבטיח לומר את האמת ורק את האמת. <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – תגיד אמת פעם אחת – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת יעל גרמן, נו מה – נו מה, שאני גם אותך אקרא לסדר? מה את רוצה? אני ממילא לא שומע כי צורחים יותר חזק ממה שאת מדברת. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חברי הכנסת. טוב, אתם רוצים ברצינות לשמוע, או שאתם רוצים לצעוק? <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, נא לשמור על שקט. מעכשיו אין יותר קריאות ביניים. אין יותר קריאות ביניים מעכשיו. אני מפעיל את השעון ועוצר אותו רק לצורך הוצאת אנשים מן האולם. בבקשה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> יש לי הזכות להתחיל בפעם השלישית. רבי חייא הגדול ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכים בבקעת-ארבל וראו איילת השחר שבקע אורה. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אני איילת השחר. <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אמר רבי חייא הגדול לרבי שמעון: כך היא גאולתם של ישראל. בתחילה קמעה קמעה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין וחברת הכנסת סבטלובה קרויות לסדר פעם ראשונה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> היום הזה, היום הזה שבו חוק ההסדרה עובר בכנסת, הוא הישג אדיר בקנה-מידה היסטורי – – <חיים ילין (יש עתיד):> למה אתה לא מסביר את החוק? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – היום הזה, הטרור המשפטי של עמותות השמאל כנגד ההתיישבות מגיע לקצו. <איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):> אנחנו הטרור? אנחנו הטרור? <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> היום הזה הממשלה, הכנסת – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> היום הזה הכנסת הזו והממשלה הזו משנות את כללי המשחק – – <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אני קורא אותך לסדר בפעם השלישית. נא לעזוב את האולם. (חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין יוצאת מאולם המליאה.) <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – וסוגיית ההתיישבות חוזרת אל המגרש הטבעי שלה, אל המגרש הפוליטי. <קריאות:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברת הכנסת מרב מיכאלי, גם אותך נוציא? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> כן, תצעקו, חברי האופוזיציה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אם את רוצה – בבקשה. <מרב מיכאלי (המחנה הציוני):> אבל אני ביקשתי הצעה לסדר. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> חברי חברי האופוזיציה, תצעקו. זה המקום לצעוק, זה המקום להתווכח בו. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אל תבקש לצעוק. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> זה המקום שבו, אדוני היושב-ראש, צריכים להתווכח בו על הסוגיות האלה, לא בבית-המשפט העליון. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא לא, היום כבר שמענו שמחאה פסיבית זאת עבירה על החוק, אז יש פה אבירי דמוקרטיה במליאה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תגיד את האמת. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> היום הזה, אדוני היושב-ראש, החרב החדה המונפת על אלפי בתים ביהודה ושומרון הולכת ומתאדה וההסדרה יוצרת מציאות של החלת הריבונות דה-פקטו ביהודה ושומרון. כן, היום הזה החוק הישראלי מכיר בתושבי מדינת ישראל ביהודה ושומרון כתושבי האזור. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> – – – עד שתגיד את האמת. <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> היום הזה החוק הישראלי מכיר בהתיישבות ביהודה ושומרון כצורך ציבורי, שמותר להפקיע בעבורו. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> החוק עובד עליהם בעיניים. אתם עובדים עליהם בעיניים. נראה אותך מספח. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> – – – <יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> היום הזה הכנסת הזו מכירה באחריות של המדינה למצב הזה, שבו יישובים רבים ביהודה ושומרון לא הוסדרו. <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> היום הזה הכנסת הזו קובעת שהמתיישבים הגיבורים אינם עבריינים אלא אזרחים שהמדינה מחויבת להסדיר את יישוביהם – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אתם רוצים לשקר. אתם רוצים לספח וזהו. <אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):> מעמונה – – – <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – ואל היום הזה אנחנו מגיעים הודות לאנשי עמונה – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת יחיאל בר, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – הגיבורים, הודות לאנשי עמונה הגיבורים שבאמת, בתעצומות נפש שאי-אפשר לתאר, הובילו בחודשים האחרונים מאבק אידיאולוגי ראוי להערצה על עתידה של מדינת ישראל; על עתידה של מדינת ישראל; על עתידה של ההתיישבות ביהודה ושומרון. <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אתם הרי יודעים שאתם רוצים, בהקמת המדינה הפלסטינית שלכם, להביא לכאן מיליוני פליטים, מיליוני פליטים שיציפו את מדינת ישראל. זה המאבק של עמונה, זו האצבע בסכר. כן – הסדרת ההתיישבות ביהודה ושומרון היא האצבע הזו בסכר מפני המפולת שאתם רוצים, להפיל את הסכר ולהציף את ארץ-ישראל במיליוני פליטים שינהרו לכאן מסוריה ומירדן וממצרים ויטביעו את חזון המדינה היהודית. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> תתבייש לך. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> מדינה פלסטינית אתה מקרב. מדינה דו-לאומית. <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> חברים יקרים, ביום הגדול הזה אני רוצה לדבר ולהזהיר. חברים, עכשיו אולי תקשיבו, גמרנו. עכשיו תקשיבו קצת. <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> אני רוצה להזהיר מאוד ביום הזה מפני עריצות הרשות השופטת. כן, כמו שאתם שומעים את זה. חברים יקרים, כאשר מונטסקיה דיבר על הפרדת הרשויות הוא דיבר על הצורך לרסן את הכוח, הוא דיבר על הסכנה הגדולה הקיימת בזה שהכוח מתרכז כולו ברשות אחת, הסכנה הזו שעלולה להביא לעריצות. כך, חברים, הגדיר את זה נשיא בית-המשפט העליון, כבוד הנשיא מאיר שמגר – לא אני: הפרדת הרשויות, אומר כבוד הנשיא מאיר שמגר, נוצרה כדי ליצור איזון בין הרשויות, שכן רק בדרך זו – דהיינו על-ידי מניעת ריכוז היתר של הכוח באופן בלעדי בידי רשות אחת – מובטחת הדמוקרטיה ונשמרת חירותם של הפרט ושל הכלל. <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> רק בדרך זו – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> אתם מחליטים כמו כנופיה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – ממשיך כבוד השופט שמגר ואומר, הביזור השיטתי והקונספטואלי של הסמכויות בין הרשויות – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זחאלקה, גם אותך אני קורא לסדר בפעם הראשונה. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – הם שיצרו את הבסיס בעל המרכיבים המשולבים החובקים את כל זרועות השלטון. כך נוצרת מקבילית הכוחות, המקימה ומייצרת את האיזון, שהוא תנאי לקיום החירות ולקיום תקינות הממשל על כל זרועותיו. <תמר זנדברג (מרצ):> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> עכשיו, תראו, חברים, בדרך כלל מקובל לדבר על הצורך בהפרדת הרשויות בהקשר של איזון הכוח מהרשות המחוקקת והמבצעת. כביכול, אם לא יהיה מישהו שיאזן את הכוח אז אנחנו עלולים להגיע לעריצות. אז אני רוצה לומר בצורה חד-משמעית: בשנים האחרונות הגלגל הזה מתהפך. המוסד הזה הולך ונחלש, הממשלה הולכת ונחלשת – – <קריאות:> – – – <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> אתה מבזה את המשכן. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – ואנחנו נתקלים בעריצות של הרשות השופטת. אתם יודעים מה זה עריצות של הרשות השופטת? העריצות הזו באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בעריכת דה-לגיטימציה לכנסת לנהל את הדיאלוג הזה בין הכנסת והממשלה לבין בית-המשפט העליון; כאשר עושים דה-לגיטימציה ללגיטימציה, לסמכות של הכנסת לשנות את המצב המשפטי כדי לתקן תוצאות אבסורדיות שנוצרו כתוצאה מפסקי-דין. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> – – – לבית-המשפט העליון. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> ואני רוצה לשאול אתכם, הצעקנים הגדולים כאן באופוזיציה: דמיינו לעצמכם פסק-דין שגזר גזר-דין מוות על נאשם במשפט, ואחר כך מתחוור לכל העולם שהוא זכאי. יעמדו השופטים, יעמדו שומרי החומות של בית-המשפט העליון ויגדלו עגל זהב חדש – סופיות הדיון. אנחנו נוציא – אתם, אתם לשיטתכם – אתם תוציאו להורג את האדם החף מפשע הזה כדי לא לפגוע באגו של בית-המשפט – – <קריאות:> – – – <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> מה הקשר? <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – מכיוון שיש סופיות דיון ואסור בשום פנים ואופן לפגוע בפסקי-דין של בית-המשפט העליון. <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> זו העריצות העיוורת של הרשות השופטת, שמונטסקיה ביקש להזהיר ממנה ועל בסיסה הוא יסד לנו את הפרדת הרשויות, שעל בסיסה מתנהלת מדינת ישראל. והאמת היא – מתנהלות כל המדינות המתוקנות בעולם. תראו, חברים, אני רוצה לומר עכשיו אמירה שאולי לא היה מצופה שאני אומר אותה. אני מצפה מבג"ץ – אנחנו אומנם היום מורידים, כידוע, לצערי הרב, בעל-כורחי, את הסעיף שהחיל את החוק גם אל מול פסקי-דין – אני מצפה משופטי בית-המשפט העליון לגלות הגינות, לגלות ענווה, לגלות שכל ישר, לגלות חמלה, וביום שהחוק הזה יעבור בשלוש קריאות, מיוזמתם, לבטל את פסקי-הדין, להעניק את הלגיטימציה למוסד הזה, לכנסת, לשנות את המצב המשפטי, לייצר מצב משפטי אחר שיאפשר את הסדרת ההתיישבות. <קריאה:> אתה ידעת שזה יהיה – – – <קריאות:> – – – <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> למה? כי זה עניין מדיני. חברים, אתם כועסים כי החוק הזה הוא חוק מדיני, אדוני יושב-ראש האופוזיציה. אתה יודע יפה מאוד שהוא לא חוק משפטי. אתה יודע יפה מאוד שזה חוק מדיני שרוצה לשנות מהקצה לקצה את ההתייחסות של מדינת ישראל לשטחי יהודה ושומרון. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> שקר וכזב. הלוואי. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> כן, ההתיישבות היא לגיטימית. זה לא שטח כבוש, התושבים הם תושבי האזור. אנחנו נפתח את ההתיישבות. זאת אמירה מדינית. אני לא מעלה בדעתי שהעריצות של הרשות השופטת תגיע עד כדי כך שהיא תרשה לעצמה להתערב בהחלטות המדיניות האלה. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה יודע שאתה משקר. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> זו אמירה מדינית, שהכנסת הזו, על אפה ועל חמתה של האופוזיציה השמאלנית שרוצה להציף את מדינת ישראל במיליוני פליטים חדשים, הכנסת הזו תאמר את זה. מילה אחת אחרונה לחבר הכנסת בגין. חבר הכנסת בני בגין, שטורח להצביע נגד הצעת החוק הזו, אני שואל אותך, אדוני: בשם איזה ערכים, בשם איזה מוסר מעוות אתה – אתה שרצית לא מזמן למסור את אדמות הנגב בחינם לבדואים, לחלק מאות-אלפי דונמים בחינם, להביא חוק הסדרה מטורף שהיה מפקיר את הנגב – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אתה לא מתבייש? תתבייש לך. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> – – הורג אותו – בשם איזה מוסר אתה מתנגד עכשיו לחוק ההסדרה הזה, שבסך הכול יעשה חסד וצדק עם אותם גיבורים שהמדינה שלחה אל היישובים האלה וכעת היא צריכה להסדיר אותם? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> נא לסיים, אדוני. <בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):> חברי באופוזיציה – סיימתי – החוק הזה יעבור על אפכם ועל חמתכם, מכיוון שהאידיאולוגיה השמאלנית-תבוסתנית שלכם נדחית פעם אחר פעם על-ידי הציבור. הציבור בוחר בימין; הוא רוצה את יהודה ושומרון, הוא רוצה את ההתיישבות. אנחנו עושים את מה שנבחרנו בשבילו, ובג"ץ לא יתערב בחוק הזה, אף שאתם רוצים מאוד, כי בג"ץ יכבד את הריבונות של הכנסת ושל נבחרי הציבור לעצב את המדיניות המדינית של מדינת ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> אתה מסית. אתם לא מוסריים. אתם תבוסתנים. זה רק אתם. תגידו להם את האמת. תתבייש לך. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת סמוטריץ. שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד תמסור את עמדת הממשלה. בבקשה, גברתי. <שרת המשפטים איילת שקד:> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אני רוצה רק להסביר, כי שאלת, ולדעתי זו שאלה לגיטימית, מה השינויים בחוק. אז תפתח את הנוסח הכחול: סעיף 7 – התליית הליכים ופקיעתם. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> מה? שאלת. אה, קרעת את החוק, אז אין לך החוק. אז שמישהו ייתן לו – הם פשוט קרעו את הדפים. <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אני מסבירה לך. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה קרע, בעי"ן, את החוק. עכשיו הוא רוצה לקרוא, באל"ף, אז שמישהו – – – <ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):> – – – עושים מאתנו צחוק. <שרת המשפטים איילת שקד:> אבל תקרא, באל"ף. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חבר הכנסת זחאלקה, מספיק. <שרת המשפטים איילת שקד:> אני רוצה להסביר. בסעיף 7, סעיף 7(א) – – <חיים ילין (יש עתיד):> מה 7? מה 7? איילת, זה לא של "הגשש". <שרת המשפטים איילת שקד:> – – הוסיפו את המשפט: למעט הליכים וצווים כאמור שניתנו לגביהם צווים שיפוטיים או פסקי-דין בדבר מימושם. זו התוספת לסעיף 7(א). ולסעיף 10(א) הוספה פסקה (4): הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על הליכי האכיפה והצווים המינהליים הקיימים בעניין התיישבות ישראלית ביישובים הכלולים בתוספת, שניתנו לגביהם צווים שיפוטיים או פסקי-דין בדבר מימושם. אם לא הייתם קורעים את זה, בעי"ן, אז הייתם מצליחים לקרוא את זה, באל"ף. עד כאן התוספת והשינוי. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אתם אופוזיציה של רפובליקת בננות. כל אחד עושה את התפקיד שלו. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אנחנו נבחרנו ברוב די גדול כדי ליישם את המדיניות שלנו. ואם כבר מדברים על רפובליקת בננות, אני חושבת שהאופוזיציה מתפקדת כרפובליקת בננות. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> למה? למה? למה? <שרת המשפטים איילת שקד:> טוב, אני רוצה לפתוח בדברי תודה. <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> איילת, למה אמרת את זה? <שרת המשפטים איילת שקד:> כי חבר הכנסת אילן גילאון מאשים אותנו, שאנחנו ממשלה של רפובליקת בננות. אז אני חושבת שיסתכל במראה: לא ראיתי מהלך משמעותי אחד של האופוזיציה מהמושב האחרון. אתם לא נותנים "פייט". שייתן "פייט" ולא יתבכיין. יום יבוא, חבר הכנסת אראל מרגלית, אהיה באופוזיציה, אראה לו מה זה אופוזיציה שהיא לא רפובליקת בננות. <קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):> תבואי, תבואי. <יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):> גם היום הזה יגיע. <שרת המשפטים איילת שקד:> נכון, אני מודה, החיים הם כמו סינוס, פעם אתה למעלה, פעם אתה למטה. טוב, אני רוצה לפתוח קודם כול בתודה, בעיקר תודה ל"שלום עכשיו". אתם יודעים, בלי לנקוב בשמות, לא אחת בהיסטוריה של העם היהודי ראינו שכשהיה מי שרצה לקלל, הוא בעצם יצא מברך. וככה הגלגל התהפך. אני חושבת שבלי להתכוון "שלום עכשיו" וארגוני שמאל אחרים – ואני לא רוצה לקפח את הזכויות של אף אחד – מסייעים למפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון. <יעל גרמן (יש עתיד):> זה שלטון של חוק? <שרת המשפטים איילת שקד:> אני מזכירה לכם את ההיסטוריה. בעקבות חתימת הסכמי אוסלו, בניסיון להחריב את יהודה ושומרון, נסללו כבישים עוקפים. את הכבישים הכי טובים ביהודה ושומרון המתיישבים חייבים לפרס ורבין, זיכרונם לברכה. הכבישים האלה סייעו ליישובים להתפתח ולגדול. <יעל גרמן (יש עתיד):> מה הקשר – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אותו פיתוח אִפשר להר-חברון, לגוש-עציון, לבנימין, לשומרון, לבקעת-הירדן, להוסיף הרבה מאוד מתיישבים חדשים. לכן, אני חושבת שזה לא נכון להאשים את ארגוני השמאל אך ורק בהרס. צריך לומר את האמת, שלפעמים הפעולה האינטנסיבית שלהם עוררה אותנו, את הקואליציה, לעשות מעשה ולהסדיר את ההתיישבות. <יעל גרמן (יש עתיד):> על מה את מדברת? <שרת המשפטים איילת שקד:> אני חושבת שגם אתם, חברי באופוזיציה, צריכים לכבד את הכרעת הציבור, ולעשות ככל שביכולתכם – – – <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> תסלחי לי, חברת הכנסת גרמן, עכשיו יש לכם 11 מנדטים, בבחירות הבאות הסקרים מראים על 25. <יעל גרמן (יש עתיד):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> כשתקבלו 25, ואם תצליחו להרכיב ממשלה, תיישמו את המדיניות שלכם. כרגע לכם יש 11 מנדטים – באופוזיציה. <יעל גרמן (יש עתיד):> האם מותר ליישם הכול? <שרת המשפטים איילת שקד:> ולכן תנו לנו ליישם את המדיניות שלנו. בשנים אחרונות, בשנים האחרונות – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> אבל, איילת, יישום מדיניות זה לא אומר שמוחקים את כל היתר – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> חס וחלילה, איך אתה מדבר, זה בכלל לא נכון. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> זה מה שאתם עושים. <שרת המשפטים איילת שקד:> קח לדוגמה את השר בנט. השר בנט החליט לאגם משאבים מהמשרד שלו, חצי מיליארד שקל ממשרד החינוך אך ורק לצפון. זה לא נכון. לקח חצי מיליארד שקל מן הגורן ומן היקב, אפשר להגיד, במשרד שלו, ועכשיו כל ילד בצפון בכיתה ד'-ה' רשאי לקבל חוגים כמעט בחינם. <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> תודה רבה. אבל זאת העבודה שלו. <שרת המשפטים איילת שקד:> בסדר, אז אל תגיד – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> ברור שאני מצפה ממנו. <שרת המשפטים איילת שקד:> אז הנה, אני נותנת לך דוגמה. אנחנו ממשלה – – – <עמר בר-לב (המחנה הציוני):> לא, אבל כל מה שעל-פי דעתכם בית-המשפט – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> מה הקשר? אנחנו ממשלה שעושה ומיישמת את המדיניות. חיזוק הצפון, לדוגמה, דבר שחבר הכנסת אראל מרגלית מצליח להוביל ולשים על סדר-היום מהאופוזיציה, ייאמר לזכותו, זה דבר שהממשלה עושה וזה חשוב לה. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> קח לדוגמה את מבצע ההוצאה לפועל שעשיתי ביחד עם חבר הכנסת אוסאמה סעדי. לדוגמה. עשינו. הכרזנו. כן, זו הייתה יוזמה גם שלו. הנה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי, הרסתי לך את הבחירות הבאות. הובלנו מבצע בהוצאה לפועל של 40% הנחה למי שרוצה לשלם את החוב שלו עכשיו. מה הבעיה שמדינת ישראל תרוויח? אני כבר אומרת לכם, עשרות-מיליוני שקלים שולמו, ואנשים מקבלים את חייהם בחזרה ומחזירים חובות ונפטרים מהחובות. אני פשוט מספרת לחבר הכנסת בר-לב על כל מיני דברים טובים שהממשלה עושה, חלקם אפילו בשיתוף עם חברי הכנסת מהאופוזיציה. <יואל חסון (המחנה הציוני):> אם כל כך טובים, למה ראש הממשלה מגרש את סמוטריץ? – – – למה הוא מגרש את סמוטריץ? <שרת המשפטים איילת שקד:> שלא אתחיל לדבר על ריבים שיש ביניכם, כן? <יואל חסון (המחנה הציוני):> לא, איזה ריבים. <שרת המשפטים איילת שקד:> בוא לא נדבר – – <יואל חסון (המחנה הציוני):> למה הוא גירש את סמוטריץ? <שרת המשפטים איילת שקד:> – – חבר הכנסת יואל חסון, בוא לא נדבר על הריבים בתוך מפלגת העבודה. כן, הנה, חברת הכנסת סויד מחייכת. שלא אפתח את זה פה. מה שנקרא, עם אויבים כאלה – – – <קריאה:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> זה מה שחבר הכנסת יואל חסון אמר, אז אני בסך הכול עונה לו. אני לא מתכוונת לפתוח עכשיו את הריבים והסכסוכים בתוך מפלגת העבודה. רפש כזה האחד על השני אין באף מפלגה. <קריאה:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> לא, אז לפחות שלא ידבר. כי מי שמטיח רפש תוך-מפלגתי – זה בעיקר במפלגת העבודה. אצלנו בימין, לפחות על יושב-ראש המפלגה, בתוך המפלגות של הימין לא מדברים ככה זה על זה. <קריאה:> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> זה נכון, אין מה לעשות. <יואל חסון (המחנה הציוני):> בגלוי. בגלוי. <שרת המשפטים איילת שקד:> טוב, בוא נחזור לחוק ההסדרה. <חיים ילין (יש עתיד):> איילת, מי המציא את הנגמ"ש? תגידי לי, מי המציא את הנגמ"ש? <שרת המשפטים איילת שקד:> בוא נחזור לחוק ההסדרה. <חיים ילין (יש עתיד):> מי יורה בתוך הנגמ"ש? רק תסבירי לי. <שרת המשפטים איילת שקד:> מנחם בגין, זיכרונו לברכה, אמר: עוד יהיו הרבה אלוני-מורה. זה כמובן היה בעקבות פסק-הדין אלון-מורה. יחד עם – ביטן, אפשר לרדת? <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <שרת המשפטים איילת שקד:> אנחנו אומרים גם את זה. טוב, בסדר. עמדת הממשלה היא לתמוך בחוק. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לשרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. הממשלה תומכת בהצעת החוק. האם יש חברי כנסת שמעוניינים להתנגד להצעת החוק? כן, חבר הכנסת הרצוג. בבקשה, אדוני. <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> אדוני היושב-ראש, זו לא ציונות, זו אובדנות והתאבדות. התאבדות לאומית. מה שאנחנו עושים כאן היום זה ויכוח שעוד ייזכר בהיסטוריה של המדינה – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> כתבת את לזה לבד? <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – כי זה החוק להקמת המדינה הדו-לאומית. ואני אומר לכם, לכל מי שמתקרנף כאן ויודע את האמת: זאת קומבינה של קרנפים. זה מה שאתם עושים היום. אתם מתקרנפים, כי אתם יודעים – – – <אורן אסף חזן (הליכוד):> – – – <יצחק הרצוג (המחנה הציוני):> – – – אתם יודעים שזה מסכן את מפקדי צה"ל; אתם יודעים שזה מסכן את קברניטי המדינה; אתם יודעים שזה מסכן את אופייה של המדינה; אתם יודעים שזה מנוגד לחוק; אתם יודעים שזה מנוגד לחוות הדעת של כל היועצים המשפטיים; ואתם יודעים שזה מנוגד לפסיקה. ותחת זאת אנחנו שומעים פה דברי בלע והסתה בלתי פוסקים כנגד האושיות הבסיסיות ביותר של הדמוקרטיה הישראלית. החוק הזה הוא יום שחור לכנסת. אני אומר לכם: החוק הזה הוא יום שחור לכנסת. תודה רבה לכם. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה לחבר הכנסת יצחק הרצוג, ראש האופוזיציה. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. לפני ההצבעה – – – <קריאה:> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> ששש. זה אחרי ההצבעה, אדוני. על-פי התקנון, הודעות אישיות אחרי ההצבעה. כן, חבר הכנסת זאב בנימין בגין ביקש, בעקבות הזכרת שמו שלא באופן מחמיא, נגדיר את זה כך, הודעה אישית. אפשרתי לו; זה ודאי אחרי ההצבעה על החוק. חברי הכנסת, אני רק אומר לפני ההצבעה: חבר הכנסת השר דוד אזולאי הודיע לי שעמדת ההצבעה שלו לא תקינה, לכן אני אצרף את קולו; הוא יצביע ידנית. הוא נמצא במקומו. <אילן גילאון (מרצ):> – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> הצעת חוק להסדרת התיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז–2016 – מי בעד? מי נגד? קריאה טרומית. נא להצביע. חבר הכנסת אזולאי, השר אזולאי – אתה מצביע בעד החוק. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 59 נגד – 49 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדרת התיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת. 60 בעד, בצירוף קולו של חבר הכנסת השר דוד אזולאי, 49 מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק היא הוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת החוץ והביטחון לדיון בהצעות חוק ההסדרה. <הודעה אישית של חבר הכנסת זאב בנימין בגין> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, חבר הכנסת בגין. <קריאות:> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> למה ראש הממשלה יוצא? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשות אדוני. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש – סליחה. <קריאות:> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> איפה הכבוד? <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> לא, אין פה כבוד, כי אדוני עומד וצורח שלא ברשות הדיבור שלו, ואני אפילו לא יכול להפעיל את השעון. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות. <זאב בנימין בגין (הליכוד):> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ הוא מחברי הכנסת הפעילים, הפעלתנים, המוכשרים, היוזמים – יש לו הרבה יוזמות חקיקה טובות, עם חברי האופוזיציה, אבל כשעמד על הדוכן בא לכלל כעס, בא לכלל טעות. אני מבקש לתקן את המשמעות של הזעם שהופנה בדבריך, חברי בצלאל, כלפי חוק הסדרת הבדואים כפי שאני הבאתי בפני הממשלה לפני שנים אחדות, והתיקון יהיה כזה: במרס 2013 חדלה כהונתי כחבר הכנסת. בכל זאת ביקש ממני ראש הממשלה להמשיך לעסוק בנושא זה של חקיקת חוק הסדרת התיישבות הבדואים. בתוקף כך ניהלתי משא-ומתן עם סיעות הקואליציה, כולל עם סיעת הבית היהודי, וביקשתי את תמיכתם בחוק הסדרת התיישבות הבדואים כפי שאושר בממשלה הקודמת, באותה ממשלה שהוקמה באפריל בהשתתפות הבית היהודי. הבית היהודי, באמצעות נציגיו בוועדת השרים לחקיקה, ביקש תיקונים מסוימים. הם לא היו מכריעים. קיבלנו אותם ברצון. נציג הבית היהודי בוועדת השרים לחקיקה חתם על הסכם. השגנו את ההסכם בינינו, ביני באופן אישי ובין השר. הוא חתם. אני לא יכולתי לחתום; התבקש ראש הממשלה לחתום, לא יכול היה לחתום, היה בסין. המנכ"ל היה בסין. במקומי חתם על ההסכם הזה ראש המועצה לביטחון לאומי יעקב עמידרור, שראה ורואה בהסדרת הבדואים בנגב פרויקט לאומי ראשון במעלה. <אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):> – – – <קריאות:> – – – <זאב בנימין בגין (הליכוד):> סליחה. בהתאם לכך, גם נציג הבית היהודי בוועדת השרים לחקיקה תמך בחוק. ההצבעה הייתה פה-אחד. הנושא הובא לכנסת לקריאה ראשונה. כל הקואליציה תמכה בחוק פה-אחד, כולל נציגי הבית היהודי. חברי בצלאל סמוטריץ, לא היית אז חבר כנסת, אם אני זוכר נכון. <קריאות:> – – – <זאב בנימין בגין (הליכוד):> אני מקווה שבכך אפשר יהיה לצנן את הכעס, את הזעם שבקע מן המיקרופון כלפי חוק הסדרת התיישבות הבדואים לפני דקות אחדות. <קריאות:> – – – <אראל מרגלית (המחנה הציוני):> אבל מה עם חוק ההסדרה? <קריאה:> תבקש סליחה, תהיה – – – תבקש סליחה – – – <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> חברי הכנסת, תודה קודם כול לחבר הכנסת זאב בנימין בגין. לפני שאני אתן רשות להודעה למזכירת הכנסת, רק תיקון טעות לפרוטוקול – חבר הכנסת עפר שלח הודיע לי שבטעות ובתום-לב הצביע כפי שהתכוון גם להצביע, אבל במקומו של חבר הכנסת יעקב פרי. לכן אנחנו נודיע לפרוטוקול שחבר הכנסת יעקב פרי לא השתתף בהצבעה. במקומו הצביע חבר הכנסת עפר שלח שקולו ודאי נספר, כי המעשה היה בטעות גמורה. <מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת> <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> בבקשה – הודעה למזכירת הכנסת. <מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:> ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016) (תיקון מס' 2), התשע"ז–2016, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. <היו"ר יולי יואל אדלשטיין:> תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, גם כן לפרוטוקול – נרשם לי שהוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק היא הוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת החוץ והביטחון, אבל מכיוון שאנחנו רוצים לנהוג כאן לפי כל הפרוטוקול וכל התקנון וכל דין וכל חוק שרק יכול לגעת בנושאים האלה, אני מודיע שההצעה תועבר לוועדת הכנסת ושם יוכרע איפה היא תוכן לקריאה הראשונה. ביקש חבר הכנסת יואל חסון ועדת החוץ והביטחון – מה אתה מבקש? ועדת הכנסת. בסדר. בכל מקרה זה יעבור לוועדת הכנסת, ושם יוכרע גורל ההצעה. השר אלקין ביקש ועדת הכנסת, יואל חסון ביקש ועדת החוץ והביטחון, נכריע בוועדת הכנסת. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ו' בכסלו התשע"ז, 6 בדצמבר 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. <הישיבה ננעלה בשעה 21:37.>