דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוב' ו'
ישיבה קע"ד
הישיבה המאה-ושבעים-וארבע של הכנסת העשרים
יום שלישי, ו' בכסלו התשע"ז (6 בדצמבר 2016)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4
נאומים בני דקה 4
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 5
עודד פורר (ישראל ביתנו): 5
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 6
ענת ברקו (הליכוד): 6
מיקי לוי (יש עתיד): 7
דב חנין (הרשימה המשותפת): 8
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 9
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 10
נורית קורן (הליכוד): 10
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 11
רויטל סויד (המחנה הציוני): 12
דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לקהילת יוצאי אתיופיה בישראל 13
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 13
הודעת ועדת הכנסת 14
שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת הכנסת): 14
הצעות לסדר-היום 15
ציון היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות 15
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 15
אילן גילאון (מרצ): 17
קארין אלהרר (יש עתיד): 19
דב חנין (הרשימה המשותפת): 21
איציק שמולי (המחנה הציוני): 23
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 26
הצעות לסדר-היום 33
ירידה ניכרת בהעסקת אנשים עם מוגבלות בשוק התעסוקה 33
נחמן שי (המחנה הציוני): 33
רועי פולקמן (כולנו): 35
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 36
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 38
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 38
הצעה לסדר-היום 38
דוח משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מגלה כי חמישית מ-44,000 מקרי הפגיעה בקטינים הם בקטינים עם מוגבלות 38
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 39
שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 40
הצעת חוק הקאדים (תיקון מס' 18) (מינוי קאדים ובחירתם), התשע"ז–2016 42
עיסאווי פריג' (מרצ): 42
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 44
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת. 45
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 45
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום ו' בכסלו תשע"ז, 6 בדצמבר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 19), התשע"ז–2016.
דוח ביקורת מיוחד של מבקר המדינה על ההיערכות להגנת העורף מפני איום טילים ורקטות.
הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של גואטמלה בדבר ביצוע פעילויות בשכר של בני משק בית תלויים של אנשי סגל דיפלומטי, קונסולרי, מינהלי וטכני של משלחות דיפלומטיות וקונסולריות.
מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת סתיו שפיר, אלעזר שטרן, אחמד טיבי וחמד עמאר בנושא: הרפואה בצפון קורסת; מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת חנין זועבי בנושא: מחסור במסגרות טיפוליות לנערות ונשים ערביות הסובלות מאלימות. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<נאומים בני דקה>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה כדי שתוכלו להירשם. מי שמעוניין להשתתף בדיון, שיירשם. בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, אתה תפתח את הנאומים. חבר הכנסת עודד פורר יהיה אחריו.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ, שאני חושב שלא במקרה הוא כאן ביום הזה, שבו אנחנו מציינים – ועל זה אדבר – את יום הזכויות לאנשים עם מוגבלות. אכן, אנחנו בכנסת מציינים את היום הזה, ואני רואה שזה לא רק ציון למען הפרוטוקולים, אלא אכן אני רואה עשייה שהיא ראויה לציון וראויה לשבח.
היום הזה צוין ברוב ועדות הכנסת, והיו דיונים מאוד פוריים, מאוד חיוניים, שיתרמו רבות להמשך העשייה הנכונה, האנושית, וכך צריך להיות, ככה צריכה לנהוג חברה נאורה, דמוקרטית, כלפי כל אזרח ואזרח. המוגבלות, אנחנו יודעים שהיא יחסית לכל אדם ואדם, ולכן, יש עוד הרבה מה לעשות. אני מקווה שבשנה הבאה הכנסת תציין את היום הזה בעוד יותר הישגים, והחוקים שחוקקו אכן ייושמו בצורה המתאימה והנכונה, ותהיה אכיפה של יישום החוקים. אני אכן רוצה שהכנסת ככה תמשיך ותעקוב אחרי הדברים, ואכן זה ראוי לציון. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. חבר הכנסת עודד פורר – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
תודה, אדוני. חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, לאחרונה הגיעה ללשכתי פנייה של עצמאי שעובדים בעסק שלו שלושה-ארבעה אנשים, ובהם – לצערו, גם אשתו עובדת בעסק, ולצערו, היא גם נכנסה להיריון וילדה. ואצל עצמאים במדינת ישראל כנראה לידה היא ממש פשע, כי כשהיא ביקשה את דמי הלידה, נשלחו חוקרים של הביטוח הלאומי אליהם כמה פעמים, בכמה ביקורים. עד היום, חצי שנה אחרי הלידה, טרם התקבלו דמי הלידה בגין הלידה הזאת.
אני חושב שזאת שערורייה, אני חושב שזה פשוט מקדש את שתי המדינות שבונים כאן: מדינה לעצמאים ומדינה לשכירים, והביטוח הלאומי נוהג בעניין הזה נוהג פסול. גם אם יש להם איזשהן השגות, שלמו את דמי הלידה – האישה אחרי לידה, תעשו את כל הבירורים שלכם אחר כך. יש לכם מערכת יחסים מספיק ארוכה עם בני-הזוג כדי לגבות, אם תצטרכו לגבות את זה בחזרה, אבל להשאיר יולדת בלי דמי לידה זו שערורייה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, שבוע שחור עבר על המדינה ועל האוכלוסייה הערבית. זה היה שבוע שהיו בו שתי תאונות דרכים קטלניות, האחת בכביש 79 בצפון והשנייה בכביש 431 במרכז. וההרוגים הם: מוחמד רחאל, דארין עאבד, תיג'אן אל-מצרי, אחמד מאדי, זכי מצלח, יזאן עסאף, אדהם אבו חוביזה. יהי זכרם ברוך.
אנחנו מעל כל במה אומרים: די לקטל בדרכים. צריך להפסיק את הדימום הקטלני הזה, וכל עוד דימום זה נמשך, אנחנו נראה עוד שבועות שחורים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת ענת ברקו – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת מיקי לוי.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני ממשיכה בסדרת הרצאותי על השקרים הפלסטיניים. היום – נאום אבו מאזן מכ"ט בנובמבר, ועליו אומר: אִיָה אִיָה לַבַּנִיָיה, אותה גברת בשינוי אדרת, כפל לשון, דבר והיפוכו: בעד שתי מדינות, אך מסרב להכיר במדינה יהודית; אגב, בניגוד לערפאת. בעד שתי מדינות, אך בה בעת דוגל בזכות השיבה, ואף מתגאה בכך שהכניס 600,000 פליטים לתוך שטח מדינת ישראל. אגב, אם זה כך, אנחנו מאוזנים לחלוטין. המספרים הסתדרו, אין יותר מה לדבר על פליטים, שלא לדבר על פליטי הנצח, כשהמרחב מוצף במיליונים של פליטים. בעד אי-אלימות, אך מצדיק שימוש בנשק ומביט בערגה אל אינתיפאדת האבנים והיחידים. בעד לוחמה פסיכולוגית בתוך החברה הישראלית, והוא אף מציין כי בפועל, במובן החברתי-סוציולוגי, נעשית עבודה בתוך מדינת ישראל על פלח מסוים של האוכלוסייה. גם בזה הוא עוסק. בעד העסקה של ישראל בכל מיני תביעות ותלונות בגופי האו"ם – באונסק"ו, בגופים אחרים שעוסקים בזכויות אדם, כי – מה לעשות, הפלסטינים הם ממש מומחים בזכויות אדם ודואגים לזכויות אדם. ואולי הסטרט-אפ היחיד שאפשר לרשום על שמם זה הסטרט-אפ של טרור.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<ענת ברקו (הליכוד):>
אז הרשו לי לומר לכם – אדוני, משפט אחרון: אין לנו שום כוונה להתאבד. קחו אחריות, לא תהיה חזרה על החלטה 194 של האו"ם. אנחנו לא הולכים לשום מקום, ולכן, כדאי לשנות, אִיָה אִיָה לַבַּנִיָיה, אותה גברת בשינוי אדרת – חבל מאוד.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת ברקו. חבר הכנסת מיקי לוי – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. מיקרופון, בבקשה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה להקריא לפניכם שיחה שהתקיימה בין בכיר במועצה הדתית לבעל עסק במדינת ישראל שמבקש לקבל תעודת הכשר לעסק. הבכיר: תשלמו למשגיח שלכם בשחור, או שנשלול לכם את התעודה. בעל העסק: זה לא חוקי, אנחנו לא יכולים לעבוד ככה. הבכיר מאיים: אתם לא תקבלו כשרות לפסח. בעל העסק מנסה להבין: מה אתה בעצם מבקש? והבכיר חותך ואומר בלי להתבלבל: ככה המשגיח הזה עובד, תשלמו לו בשחור או שלא תהיה לכם כשרות.
חברי חברי הכנסת, השיחה הזאת התקיימה במדינת ישראל, לא באיזה מדינת העולם השלישי, והיא חלק מתחקיר מסמר שיער שערך "ידיעות אחרונות" על ההתנהלות המאפיוזית – אין לי מילה אחרת להגיד לגבי המועצה הדתית בירושלים – במתן כשרויות. התחקיר הזה והעדויות הקשות שעולות בו מעלים חשדות למעשים פליליים של ממש, שכוללים סחיטה באיומים, "פרוטקשן", העלמות מס, תשלום בשחור ומה לא. דיברתי היום עם השר לשירותי דת, ואני מקווה שהוא יטפל בנושא הזה ביד קשה, והתופעות האלה ייעלמו, והוא ינקה את האורוות, כפי שהבטיח.
מערך הכשרות במדינת ישראל לא יכול להמשיך להתנהל כך. הפתרון בסופו של דבר הוא לקחת מהרבנות את המונופול, לפתוח את מערך הכשרות לתחרות פרטית ולתת לציבור בישראל לבחור. עד שזה יקרה, חייבים לעקור את התופעות האלה מהשורש. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה, חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה, אדוני היושב-ראש, הליכוד השעה מוועדת החוקה את חבר הכנסת בגין. צריך לקרוא פעמיים את השורה הזאת כדי להאמין לטקסט. אבל האמת היא, אדוני היושב-ראש, שזה רק צעד אחרון במעשה ההתנתקות המוחלט של מפלגת נתניהו מהדרך של הציונות הרוויזיוניסטית של ז'בוטינסקי, וגם מתנועת החרות ומהליכוד של בגין.
אני לא שייך לא למחנה ז'בוטינסקי ולא למחנה בגין האב, אבל היום, כשאני קורא את דבריהם, אני שואל את עצמי אם יש עדיין איזשהו קשר למפלגת נתניהו; ז'בוטינסקי דיבר על סגן ראש ממשלה ערבי; על שוויון מוחלט בין השפות עד כדי כך ששום מסמך רשמי לא יהיה בתוקף אלא אם כן הוא יהיה בעברית וגם בערבית. מנחם בגין דיבר על זה שאנחנו לא מקבלים את הדעה – שנעשתה חצי-רשמית – שהמדינה זכאית ליטול זכויות מאזרחים: "אנחנו מאמינים שישנן זכויות לאדם הקודמות לצורת החיים האנושית ששמה מדינה", כתב בגין. "למדנו כי רוב פרלמנטרי נבחר יכול להיות מכשיר בידי קבוצת שליטים ומסווה לעריצות", כתב מנחם בגין. אנחנו לא מקבלים את הגישה שאומרת שלא תיתכן ביקורת דמוקרטית – "אומרים לנו, כלום זה דמוקרטי שחמישה או שבעה או 11 אנשים, שלא נבחרו על-ידי העם, יוכלו לבטל" את החלטת הכנסת באמצעות פסק-דין? והוא עונה: "לאחר שהסתכלנו מקרוב בדרכי הפעולה של מכונה שלטונית גם במשטרים לא טוטליטריים, לא חד-מפלגתיים, למדנו – – – להבחין בין הצורה לבין התוכן. למדנו כי רוב פרלמנטרי נבחר יכול להיות מכשיר בידי קבוצת שליטים – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
– – ומסווה לעריצותם. על כן חייב העם, אם הוא בוחר בחירות, לקבוע את זכויותיו גם מול בית-הנבחרים", ואת זה הוא עושה באמצעות שלטון המשפט ובתי-המשפט. שום קשר למפלגת נתניהו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):>
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו מציינים את היום הבין-לאומי לאנשים עם מוגבלות, וזה כמובן ראוי לשבח, כי חשוב מאוד לדבר על אותם קשיים ואותן בעיות שבהם נתקלים מדי יום אזרחים ואזרחיות של מדינת ישראל שנאבקים למען זכויות בסיסיות, שנאבקים למען זכויות שמגיעות להם לא על-פי איזושהי החלטה של ממשלה כזאת או אחרת – מטבע זה שהם אזרחי מדינת ישראל מגיעות להם הזכויות האלה.
אלא מה? ראוי שלא רק יום אחד בשנה יהיה יום של אנשים עם מוגבלות, אלא שכל יום יהיה יום שלהם. כאשר אנחנו מדברים על העלאת קצבת הנכות לגובה שכר המינימום, כאשר אנחנו מדברים על אפשרות של הענקת ביטוח חיים לנכים, על אפשרות לרכוש דירות, על אפשרות להתנהל בחופשיות ברחובות מדינת ישראל – עדיין אנחנו נאבקים עם בעיות מאוד קשות, ותעיד חברתי קארין אלהרר, שכרגע נכנסה לכאן, שלא כל מקום נגיש במדינת ישראל; לא כל בית-ספר נגיש, לא כל גן-ילדים נגיש לילדים עם צרכים מיוחדים; עדיין לא כל אוניברסיטה מנגישה את המרחב הציבורי, שחייב להיות מונגש לכולם – לאנשים רגילים, שאין להם בעיות, וגם לאנשים עם מוגבלות.
אז אני מקווה שאנחנו נוכל באמת להשכיל ולהפיק את הלקחים ביום הזה, ולהחיל אותם גם על שאר ימי השנה, כך שבאמת ננגיש את המרחב הציבורי, וגם נפעל למען יתר הזכויות ולהעמקת ההבנה שלנו את מה שבאמת קורה בתחום הזה, שהוא תחום אפור. לצערי הרב, היום אנשים עם מוגבלות מופקרים על-ידי הממשלה, ומוזנחים מבחינת הרבה מאוד זכויות שלהם: קודם כול הזכות להתקיים בכבוד, הזכות לרכוש דירה, הזכות לעבוד והזכות הבסיסית לחיות כמו כל אחד אחר במדינה שלנו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת נורית קורן.
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, עד היום דיברתי על כך שהממשלה הזאת מובילה את המדינה לכיוון של אפרטהייד. היום אני אומר בוודאות שהיא כבר נמצאת שם; היא לא בדרך, אלא שם כבר, משני טעמים: 1. העניין של השמירה על חיי הפלסטינים; 2. השמירה על רכושם.
ב-2014 חייל מוציא מהמחסנית שלו קליע גומי, מכניס קליעים חיים ויורה – והורג. באותו אירוע נהרגו נדים נווארה ומוחמד סלאמה אבו טאהר ונפצעו שני צעירים נוספים. היה ירי חי. זה שיש חיילים שהם גזענים ויורים כדי להרוג אנחנו יודעים, אבל זה הגיע למצב שיש עסקת טיעון – אחרי בדיקה ואחרי חקירה שאומרת בוודאות שהוא החליף את הקליעים במתכוון – עסקת טיעון שכאילו התבלבל, השתרבב לו קליע חי בין קליעי הגומי – זה כבר שיא הפשע לאלה שהולכים לכיוון עסקת טיעון. זה לא המקרה היחידי – –
<ענת ברקו (הליכוד):>
– – –
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
– – ורק מקרים שמצולמים ונחשפים על-ידי אחרים מגיעים לידי חקירה. זה נוסף על ניסיון לגנוב את הרכוש של הפלסטינים, את האדמות שלהם, על-ידי חוק הגנבה שקראו לו חוק ההסדרה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת נורית קורן – בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.
<נורית קורן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שר הרווחה חיים כץ, וחברי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים את היום לאנשים עם מוגבלות. זה היום הבין-לאומי, ואנחנו מציינים את זה היום בכנסת. זה צוין בכל הוועדות. הועלו נושאים חשובים ביותר, ודיברו על קשיים של אנשים עם מוגבלות בכל מיני תחומים. היה מאוד מעניין; היה מעניין לראות כלבים שעוזרים לילדים עם צרכים מיוחדים וגם לאנשים עם לקות ראייה. הכלבים האלה עוזרים לילדים לנעול נעליים, להוריד גרביים, להתלבש, ולוקחים אותם לכל מקום ומקום. זה מחמם את הלב שיש לנו טכנולוגיה שהולכת ומתפתחת ומסייעת לאנשים עם מוגבלות.
כאן, בכנסת, אנחנו שמים את היום הזה בראש סדר-היום הציבורי ומחוקקים חוקים למען אנשים עם מוגבלות. אבל כשאין אכיפה, וכשאין רצון של אנשים ליישם את החוק הזה ולגרום לכך שאנשים עם מוגבלות יעבדו ויהיו חלק משוק התעסוקה שלנו, זה גרוע ביותר. וכאן אני קוראת לכל המעסיקים לקחת אנשים עם מוגבלות, כי הם עובדים מצוינים; להעסיק אותם ולעשות התאמה כדי להכניס אותם למעגל העבודה. זה חשוב למשפחה, זה חשוב לאנשים עם מוגבלות עצמם, למימוש עצמם. לכן אני קוראת לכולם: בואו יחד נשלב את האחר ונהיה חברה מתוקנת, שוויונית וערכית יותר.
אני רוצה להודות לחברת הכנסת קארין אלהרר ולחבר הכנסת – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
את נואמת בעוד כמה דקות בהצעות לסדר-היום, לא?
<נורית קורן (הליכוד):>
דקה, לא, אני יורדת. – – אילן גילאון על כך שכיושבי-ראש השדולה, יחד אתי – היה יום מאורגן למופת. אני רוצה להודות לקסם, לעוזרים שלי ולעוזרים של אילן גילאון, וגם של קארין, שעבדו כל כך קשה כדי להביא ליום המוצלח הזה, ולאנשים הרבים שגדשו את הכנסת היום. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת נורית קורן. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי – בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת רויטל סויד.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי שר הרווחה, חברי וחברותי חברי הכנסת, היום התקיימו בכנסת שני אירועים משמעותיים לצביונה ולפניה של החברה הישראלית.
ציינו היום בכנסת את היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות, בהתמקדות בנושא התעסוקה. תעסוקה איננה רק מקום עבודה; היא זהות, היא עניין, היא משמעות.
אני מבקשת לשאת על נס את הבית הזה, את כנסת ישראל, שהיא מגדלור מוביל בהעסקתם של אנשים עם מוגבלות, ומבקשת להביא לכאן את קריאתה של אחת מעובדות הכנסת, שנאמרה אלינו, חברי הכנסת, בדיון בוועדת הכנסת: היא קוראת לנו לקחת את אחד מעוזרינו מקרב אנשים עם מוגבלות ולהתקדם בעצמנו לקומה הבאה.
במקביל, היה היום בכנסת אירוע שהובילה חברת הכנסת עליזה לביא, כינוס שעסק בסוגיות של דת ומדינה כשאלות מוסריות. הכינוס היה לזכרה של במבי שלג, חברה אהובה, נביאה, נביאה אמיתית, נביאה בדור של גאולה, שפעלה ללא לאות לחיזוק הייחוד והיחד ולחברה ישראלית מוסרית ואנושית יותר. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. חברת הכנסת רויטל סויד – בבקשה, גברתי.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
היום התפרסם דוח מבקר המדינה לגבי היערכות העורף למקרה של התקפות טילים, ויותר נכון – היעדר היערכות העורף להתקפות האלה.
צריך להבין שב-1 ביוני 2014 התקבלה החלטת ממשלה שעד נובמבר 2014 יוצגו תוכניות של משרד הביטחון, יחד עם הגורמים האחראים לכך, איך נערך העורף להתקפה של ירי טילים מסיבי; עד היום לא נעשה דבר.
דוח מבקר המדינה שמתפרסם היום מציג תמונת מצב עגומה ביותר, שלא תעלה על הדעת. הקבינט עד היום לא התכנס לדון בנושא. הממשלה גם היא לא קיבלה החלטות בנושא. המועצה לביטחון לאומי, שהייתה אמורה גם היא להיערך, לא רק שלא קיימה התייעצות ולא הגיעה למסקנות, אלא, נוסף על כך, נציגי מערכת הביטחון גם לא מגיעים אליה.
עכשיו, צריך להבין: במהלך "צוק איתן" נורו 3,800 טילים על העורף, ובוודאי ובוודאי ראינו גם את העובדה שכמעט – ולא – הגיעו לאזור המרכז. הצפי הוא שבהתקפה הבאה יהיו יותר מ-10,000 טילים ורקטות – אלה צפויים ליפול בעימות עתידי. בצפון, למשל, אין שום יכולת של היערכות, לא במקלטים ולא במוגנות. ואני שואלת, למה ממתינים? למה אנחנו צריכים עוד דוח מבקר שיהיה כמו הדוח הצפוי בקרוב, של המנהרות? למה החלטות שהתקבלו ב-2014 לא מיושמות, גם לא ברמת הישיבה והקבינט? לְמה אנחנו ממתינים? צריך לקרוא את הדוח הזה בחריפות, בעיון, להתייחס אליו בחריפות רבה, ואני מצפה מממשלת ישראל, מהקבינט ומכל הגורמים העוסקים בדבר, להתייחס אליו ברצינות.
וזו ההזדמנות גם לומר תודה לחברתי חברת הכנסת קארין אלהרר ולחברי חבר הכנסת אילן גילאון על יום מרגש ונהדר שעשיתם היום. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. עד כאן נאומים בני דקה.
חבר הכנסת אוסאמה סעדי, הם מזמינים אותך לשבת לידם – בכבוד.
<דברי ברכה של יושב-ראש הכנסת לקהילת יוצאי אתיופיה בישראל>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, לפני שנעבור לציון מיוחד, חובה נעימה נפלה בחלקי לברך, בשמי ובשם חברי הכנסת, את בני קהילת יוצאי אתיופיה, לרגל יום מיוחד שהם מציינים כאן, גם בכנסת, סמוך לחג הסיגד, שחל בשבוע שעבר. נציגיהם נמצאים כעת ביציע האורחים, אתנו. ברוכים הבאים לירושלים, ברוכים הבאים לכנסת. אני מודה גם לשותפתנו, החברה למתנ"סים בישראל, שעזרה לנו לארגן את היום הזה.
החברה הישראלית התברכה בעושר של גוונים, קולות, עדות ומגזרים. בתוך אלו, מתבלטת ומתייחדת קהילת יוצאי אתיופיה בסגנונה המיוחד ובסיפורה יוצא הדופן, המקפל בתוכו כיסופי דורות לעלות לארץ, שמירה על המסורת היהודית בתנאים מורכבים, וכמובן – סיפורי עלייה אל ארץ הקודש תוך תלאות רבות ומחיר אישי וקשה.
כפי שאמרתי, בשבוע שעבר ציינו בני העדה ברוב עם את חג הסיגד, ביטוי לחידוש הברית עם האל ועם הארץ. זו ברית עתיקת יומין שאת חידושה הממשי ראינו בדור הזה, לא רק עם מסעותיהם יוצאי הדופן לארץ-ישראל, אלא גם במבצעי העלאתם, שרשמו דפים מיוחדים בהיסטוריה שלנו.
אני מכיר היטב את הקהילה. רבים מבניה הם אצילים, נחושים, ציונים, ציונים עד מאוד, וראויים לכל הערכה. אל לנו להעלים עין גם מקשיי הדרך; לצד הצלחות של רבים מבני העדה, בכל התחומים, לא מעט מכשולים נערמו ועודם נערמים בדרכם של רבים מבני העדה להשתלבות כאן, בחברה הישראלית. על הקשיים האובייקטיביים של כל עולה נוסף גם המכשול הכלכלי והחברתי. קליטת בני העדה האתיופית נמשכת והולכת אפוא כל העת, גם בחלוף השנים, ואני מאוד שמח שאחד מנציגי העדה, גם בכנסת, קיבל את התפקיד של יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ומקיים דיונים אין-ספור ומציע הצעות אין-ספור לשיפור המצב.
זהו מבחן גדול לחברה הישראלית – מבחן של בגרות, מבחן של נכונות, מבחן של השתחררות מדעות קדומות. אני מאחל לכולנו שנעמוד בו, ומחזק ביום הזה את כל אחינו, אלה שנמצאים אתנו כאן, ביציע, ועוד עשרות רבות של אלפים שנמצאים אתנו כאן, במדינת ישראל.
אני מודה גם למארגני האירוע שתכף יתקיים באחד מאולמות הכנסת.
<הודעת ועדת הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לפני שנעבור לציון היום המיוחד, אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי למסור הודעה בשם ועדת הכנסת. תגידי לנו אם זה טעון הצבעה או לא.
<שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת הכנסת):>
תודה, אדוני. ההודעה אינה טעונה הצבעה.
<קריאה:>
– – –
<שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת הכנסת):>
היא בעיקר לא תאונה, אכן.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
זאת אומרת, היינו הך: אם היא לא תאונה, היא לא טעונה הצבעה.
<שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, חברי השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, שלום למתרגם לשפת הסימנים. אני מבקשת להודיע, כי ועדת הכנסת קבעה בישיבתה אתמול, כי הצעת חוק הסדרת התיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז–2016, פ/3459/20, תידון בוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת החוץ והביטחון.
הוועדה תהיה בת 16 חברים, שמונה חברים מכל ועדה, בהרכב שלהלן: מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט יכהנו חברי הכנסת ניסן סלומינסקי – יושב-ראש, נורית קורן, טלי פלוסקוב, מיכאל מלכיאלי, רויטל סויד, יעל גרמן, אוסאמה סעדי ואורי מקלב; מטעם ועדת החוץ והביטחון – חברי הכנסת יואב קיש, אמיר אוחנה, שרן השכל, שולי מועלם-רפאלי, רוברט אילטוב, מיכל רוזין, עמר בר-לב וציפי לבני.
חשוב לציין כי מדובר באותו הרכב שדן בשלוש הצעות החוק בנושא ההסדרה ואישר אותן בשבוע שעבר לקריאה ראשונה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, שמסרה לנו הודעה בשם ועדת הכנסת.
כפי שכבר הזכירה חברת הכנסת מועלם-רפאלי, גם אני מודה באותה הזדמנות למר טל בוסידן, שמלווה אותנו במהלך כל היום ועוזר לאנשים להבין את הדיונים באמצעות שפת הסימנים.
<הצעות לסדר-היום>
<ציון היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו נעבור לציון היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות – הצעות לסדר-היום מס' 5307, 5127, 5281, 5292, 5304 ו-5312. יום זה נקבע על-ידי האו"ם כיום שבו אנו שמים במוקד תשומת הלב את אלה בינינו שיש להם לקות, או נכות, ועוסקים בזכויותיהם ובשילובם בחברה ובקהילה.
עסקנו היום רבות בכנסת בהיבטים שונים של הנושא, הן בוועדות והן בכנס מיוחד שהתקיים בצהריים באודיטוריום. השנה עומד יום זה בסימן תעסוקת אנשים עם מוגבלות. אני שמח, ובהחלט גאה, לשתף אתכם ואת הציבור הצופה בנו בכך שבימים אלו השלמנו תהליך תקדימי, ובעיקר מרגש עבור כל מי שהיה שותף בו, של מכרז לקליטת עובדים עם צרכים מיוחדים כאן, בכנסת, נוסף על אלו העובדים כאן זה שנים. יוזמה זו, שגופים ממשלתיים כבר מבקשים לחקות ולאמץ, הייתה מטלטלת ומרוממת, בעיקר כשראינו את עשרות המועמדים, בני המשפחות שלהם והמלווים מגיעים לכאן. את השמחה של אלו מהם שהתקבלו ויחלו בקרוב לעבוד כאן, במנגנון הכנסת, קשה לתאר.
הכנסת היא אפוא ראש חץ בכל הקשור להעסקת עובדים עם מוגבלות. כיושב-ראש הכנסת אני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי לפנות אל כל המעסיקים, מתוך ניסיון: אנחנו לא עושים להם טובה. מי מכם שיבחר להעסיק אדם עם מוגבלות יראה בכך ברכה גדולה וייהנה מכך. זו, בפשטות, זכות מיוחדת.
היחס לאדם עם מוגבלות עשה אצלנו כברת דרך והשתנה פלאים – השתנה לטובה. עוד לא הגענו, כמובן, אל המנוחה ואל הנחלה, אולם אין להשוות את המודעוּת ואת המאמצים המושקעים בתחום רחב זה לאלו שהכרנו לפני עשור בלבד. כך, למשל, המחזה של ילדים עם צרכים מיוחדים הפועלים זה שנים במסגרת תנועות הנוער הוא כבר חלק מן הנוף, אבל לא היה כזה עד לפני כמה שנים. אנחנו רואים במקומות רבים הנגשה מוגברת לאין ערוך. זאת קפיצת מדרגה לעומת האדישות, ההתעלמות והאטימות שבהן נתקלו אנשים עם מוגבלות בעבר הלא-רחוק, שהיום נראה לנו מקומם. בעידן של שיח ער על זכויות אדם, כל אלו הם המשך ישיר להבנה הבסיסית ששוויון ומתן אפשרות והזדמנות לכל אחד הם מערכי היסוד של חברה בריאה.
חכמינו אמרו: "חביב אדם שנברא בצלם". כל אדם, באשר הוא, ראוי ליחס מכבד, ללא כל הבדל מוצא, דת, לאום או מין. כל אחד זכאי לחיים מלאים, משותפים ושווים ככל האפשר, למרות ואולי דווקא בשל המגבלות והקשיים הכרוכים בכך. היישום של העקרונות הללו מאתגר אותנו כיחידים וכחברה, אך בכך אנחנו נבחנים; האחריות ההדדית – העיקרון של כל ישראל ערבים זה לזה היה ונותר המסד של לכידות קהילתית, וכיום – גם של החברה הישראלית. לכולנו עניין משותף שנעמוד ביעדים האלה.
תודה ליוזמי ולמארגני יום זה. הוזכרו כבר כאן חברי הכנסת חברינו אילן גילאון, קארין אלהרר ונורית קורן. אנחנו נעבור כרגע לדיון במסגרת הצעות לסדר-היום.
דרך אגב, אני חייב לציין שאתמול בנשיאות ראינו, בלי כל קשר להצעות לסדר-יום, גם לפחות שתי הצעות דחופות לסדר-היום שהיו קשורות לנושא הזה. אישרנו, ותכף נשמע את המציעים שלא מדברים בדיון הראשון במסגרת הצעות דחופות לסדר-היום.
אם כן, אנחנו נפתח את הדיון בהצעות לסדר-היום. הראשונה – של חבר הכנסת אילן גילאון; בבקשה, אדוני. אחריו – קארין אלהרר, דב חנין ואיציק שמולי. ישיב לכולם שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. עד חמש דקות לרשות אדוני.
<אילן גילאון (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מאות חברינו שהגיעו היום אל הכנסת מוכיחים את אמיתות דבריך שהכנסת היא מקדש מעט. האנשים שהגיעו לכאן, חלקם אטיים בהליכתם, וחלקם אטיים במחשבתם, בראייתם או בשמיעתם, וכולנו רקמה אנושית אחת, ובאופן סולידרי יכולים להתקדם יחד, כל אחד אל מחוז חפצו, משום שזוהי הזכות הבסיסית.
אני מרשה לעצמי להודות לשני אנשים בעיקר, חוץ משותפותי קארין אלהרר ונורית קורן, וכל חברי הכנסת שהשתתפו היום בכל הדיונים: לבן, שהנחה לנו את האירוע, ודאי יצא לך לראות אותו, ולמורן מזוז, שהנעימה לנו בזמרתה את האירוע גם כן, ולכל אותם מאות שבאו לכאן לציין את היום הזה, שהוא בסימן תעסוקה, משום שתעסוקה, אדוני היושב-ראש, היא המחבר החזק והמשמעותי ביותר לאדם למרכזי חיוניות החיים. כמו שאנחנו אומרים, זה חשוב נורא, וכל אחד רוצה שיהיה לו בשביל מה לקום בבוקר: להיות יצרן, להיות מעורב. ובתחום הזה חובתנו לאפשר לכל אדם, ובוודאי ובוודאי – וזה גם התברר בוועדות השונות – בטכנולוגיה הקיימת אנחנו יכולים לאפשר ל-90% מהאנשים להיות חיוניים ומצטיינים ב-90% מהעבודות, כל אחד על-פי הצטיינותו, בלי הנחות.
היחס הזה איננו צריך להיות על בסיס של חמלה, אלא על בסיס של החלטות. מצד אחד – פישוט תהליכים; אנחנו עדיין נוקטים מדיניות של להכפיל בשניים ולחלק ברגליים, וכאן הבעיה בחשבון, אדוני, היא שלא כולם יש שתי רגליים, אז החשבון עלול להסתבך; לפשט תהליכים, להסתכל באופן אוניברסלי על כך שבמדינת ישראל חיים 8.5 מיליון תושבים שהם כולם או מוגבלים, או נשאי מוגבלות, או מוגבלים לפרקים, או שיש בסביבתם מוגבלים, או שרוצים להזדקן כדי להיות מוגבלים. ולכן הנגישות היא דבר אוניברסלי, שמתאים לכולנו. והתפיסה הזאת אומרת שאנחנו לא מתקנים אנשים, אנחנו מתקנים את הסביבה כדי שהם יוכלו להגיע מכובדים ועצמאים למחוז חפצם.
ולגבי התעסוקה, באופן המיידי יש, אדוני היושב-ראש, לבטל את חוק לרון. תקנת לרון קובעת, פחות או יותר – כדי להסביר את זה – אגב, גם הדיבור הפשוט הוא חלק אינטגרלי מהעניין הזה. הייתי אומר שאנחנו, אם פעם אמרנו "עברי, דבר עברית", אני הייתי אומר: "ישראלי, דבר פשוט", כדי שיבינו אותך, זה מאוד חשוב. אבל מה שפחות או יותר חוק לרון אומר זה שאנשים שמקבלים קצבת נכות, או אנשים שמקבלים קצבה בכלל – ואפשר להשליך את זה על כל דבר – יצאו לעבוד עד גבול מסוים, כמו שאומר שר הרווחה, ה-disregard הזה – רק את המילה הזאת הייתי מעיף לכל ה-; זאת אומרת, עד המקום שאתה מאבד את קצבתך. ואני אומר – וגם הצעתי את זה לביטוח לאומי, והלוואי שהיה לי הכוח להעביר חוק בעניין הזה, ואני מודה שאין לי, לצערי – שכסף צריך ללכת למסים, ותשלומי העברה – לסטטוס.
במציאות הקיימת אנחנו יכולים לטפל כולנו באדם האחד; לאחד, לצמצם סוגריים, לכנס איברים, כדי שיהיה לו קל ופשוט. יקבל אדם את קצבתו על-פי מה שהוא, גם כפל קצבה. אגב, יש בעיה, למשל, אדוני, בהתחשבנות שלנו, שאדם נכה, כשהוא מגיע לגיל 67, פתאום הוא פוסק להיות נכה והופך לאצן אולימפי, כפי שאתה יודע, ונוסע לטוקיו. זה לא כך. המציאות היא הרבה יותר מורכבת. לכן אני אומר: בואו נעשה הפרדות, הפרדת העילות באופן מוחלט: קצבאות לסטטוס, והכול ממוסה, ואז כל אחד יוכל ללכת לעבוד, וזה יעודד אותו.
הדבר השני – ובאמת אין לי הרבה זמן, אבל אני חייב לציין את זה – חייבים לבדוק מה קורה עם המפעלים המוגנים, אדוני. אסור שבמדינת ישראל של 2016 יהיה שכר מינימום מותאם. אנחנו נאבקים כאן כדי להעמיד את קצבת הנכות על שכר המינימום. אנחנו נותנים לאנשים בעבודה שכר מינימום מותאם, וזה מגיע לאבסורדים, לפעמים, אדוני היושב-ראש, שבהם אנשים מקבלים שכר זעום על עבודה שהם מבצעים, ולעתים אפילו הם כמעט צריכים לשלם בעצמם כדי להיות מועסקים. לא היא; במדינת ישראל – ואני יכול להוכיח את זה כלכלית – יותר זול לתת לאדם מקום עבודה מאשר מקום אבטלה.
ואם בעניין הזה עסקינן – וכל אחד מאתנו יכול להיות במקום הזה – בסופו של דבר, אדוני, זה עניין של החלטה שלנו. הטכנולוגיה מאפשרת צמצום מדהים, פשוט מדהים. ההחלטה הפוליטית שלנו מי מקבל, כמה ולמה – כי הרי בסך הכול רק בזה אנחנו עוסקים, ושים לב, אני לא רוצה לעשות פוליטיקה בעניין הזה – היא החלטה שתהיה טובה לכולנו, וזה יהיה סימן ההיכר של החברה שבה אנחנו חיים. מדד הנגישות הוא כמו מדד הג'יני, וכמו כל המדדים האחרים. הוא מוכיח איזו חברה אנחנו ואיך אנחנו מתייחסים לאזרחינו.
תודה רבה לך שכיבדת אותנו, תודה רבה לך על כל שנה שאנחנו עושים את הדבר הזה, ותודה שהכנסת בראשותך היא באמת מקדש מעט לכוונות האלה, ואנחנו צריכים – –
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
תזכור את מה שאמרת.
<אילן גילאון (מרצ):>
– – להביא את החברה עד לידי כך – – –
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
תזכור את מה שאמרת. תזכור את מה שאמרת ביום מן הימים.
<אילן גילאון (מרצ):>
השמים הם הגבול – – – שר הרווחה היקר – – –
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אני מאיים עליך.
<אילן גילאון (מרצ):>
מה? אמרתי הרבה דברים. אני אומר: השמים הם הגבול, והייתי רוצה להנגיש גם אותם. תודה רבה לך.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. חברת הכנסת קארין אלהרר – בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת דב חנין; אייכה?
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אומרים שלא צריך לחזור כל הזמן על אותו דבר, אבל אני חושבת שהיום הזה לא היה כל כך מוצלח בלי השותפים שלי לשדולה: חבר הכנסת אילן גילאון, מורי ורבי, וחברת הכנסת נורית קורן, וגם היועצים, שבאמת דאגו לכל הפרטים הקטנים: רחל בן-דוד וקסם, של אילן, שירה עמיאל, ליאור יעקבי וג'ודי חזן.
תראו, אני רוצה לומר, היום הזה הוא בסימן תעסוקה. כל הזמן אומרים: אנחנו רוצים שוויון, ואנחנו רוצים שילוב, ויש אפילו חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. נשמע מדהים, נכון? מה צריך יותר מזה בן-אדם בחיים? אבל כשרוצים לפרוט את זה, כשרוצים לקום בבוקר ולנהוג כמו שכתוב בחוק, כשרוצים שוויון זכויות בכל תחום בחיים – מה עושה בן-אדם בגיל התעסוקה כשהוא קם בבוקר? הוא הולך לעבודה. רוב האנשים עם מוגבלות לא הולכים לעבודה, ולא כי הם לא רוצים, ולא כי הם לא מוכשרים, אלא כי פשוט אין להם עבודה. אין להם עבודה כי יש המון חסמים, אין להם עבודה כי שוק התעסוקה לא מחכה להם בזרועות פתוחות, ואין להם עבודה כי נורא מסובך לאנשים עם מוגבלות להשיג עבודה. נורא מסובך.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
וגם ההכשרות.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
חברי חבר הכנסת מאיר כהן, שר הרווחה לשעבר, אתה יודע שכדי שאדם עם מוגבלות – אתה יודע יותר טוב מרובנו – כדי שאדם עם מוגבלות ישיג עבודה, אז הוא בוודאי צריך את ההכשרה עוד מימי בית-הספר. ואחרי זה, כשהוא כבר בגר, אז הוא הולך, קודם כול, נניח לביטוח הלאומי; יש שם מחלקת שיקום. מחלקת שיקום תפנה אותו, בהתאם לסוג המוגבלות שלו, למשרד הרלוונטי. אם זה עניין של בריאות הנפש, היא תפנה אותו למשרד הבריאות; אם זה עניין של מוגבלות מסוג אחר, היא תפנה אותו למשרד של ידידנו השר חיים כץ, למשרד הרווחה. במשרד הרווחה יגידו לו: אתה יודע, בדיוק פתחנו הכוון תעסוקתי. ונחש איפה ההכוון התעסוקתי יושב? עד לפני כמה חודשים הוא ישב במשרד הכלכלה. מזל, העברנו את הסמכויות לשר הרווחה, וזה היום במשרד העבודה והרווחה.
זה נורא מסובך. למה שלא תהיה כתובת אחת? תגידו, בן-אדם בלי מוגבלות או בלי תיוג של מוגבלות, מה הוא עושה? הוא רוצה עבודה, הוא שולח קורות חיים לחברת השמה. פותח AllJobs. למה זה לא יכול להיות כזה פשוט? ונוסיף על כל זה את עניין הקצבה. אתה רוצה לעבוד? נהדר, גם אנחנו רוצים שתעבוד, אבל דע לך שאם אתה עובד, אנחנו מורידים לך מהקצבה. אז אני שמחה – עיסאווי, אתה בדרך כלל עוזר לי, אתה לא מפריע לי.
עכשיו תראו, אני שמחה ששר הרווחה יחד עם שר האוצר החליטו, בחוק ההסדרים הקרוב, להביא תיקון לחוק לרון ולהעלות את הסכום שאפשר להשתכר. חברות וחברים, חיים כץ, זה מבורך, אבל גם אתה יודע, כמוני אם לא יותר – זה לא מספיק; הסכום הזה לא יביא תמריץ. אנחנו רוצים לראות אנשים שיוצאים לעבודה בלי חשש: מה יקרה לרשת הביטחון שלי. רשת הביטחון חשובה, וזה מעולה שהורדנו את כל החסמים, ונכון שעבודה היא יותר מכסף, אבל בסוף צריך ללכת למכולת, צריך לקנות מוצרים ושירותים. הוא אדם עם מוגבלות, וגם ככה אין אמון באף אחד, כי כולם סגרו לנו את הדלתות קודם. אז מה יקרה אם יזרקו אותנו ממקום העבודה, עוד פעם הכול מההתחלה? באמת?
תראו, בכנסת, חבר הכנסת איציק שמולי, יחד עם אחרים, חוקק את – התעסוקה בשירות הציבורי. עשינו דברים נפלאים. הכנסת באמת הרבה יותר מודעת לצורך לעשות הסדרה בתחום הזה, אבל מה הכנסת לא יכולה לעשות? היא לא יכולה לשנות מודעות. זה תלוי גם באזרחים. זה תלוי בכל מעסיק ומעסיקה, וזה תלוי לא בטוב הלב שלהם, כי אתם לא עושים טובה לאף אחד; המדינה צריכה להפוך את ההעסקה הזאת לכדאית. והיא כדאית, גם בגלל מה שאמר אדוני היושב-ראש, שמדובר באנשים מוכשרים. אבל גם ההנגשה עולה כסף, ואת הכסף מישהו צריך לממן, וזאת צריכה להיות מדינת ישראל, כי – זוכרים? אמרנו: חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
אז בואו נהפוך את שוויון הזכויות הזה מאמירה וחקיקה להלכה למעשה, ונעדכן את כל האוכלוסייה הזכאית, שממחר בבוקר הם יכולים פשוט לקום, למצוא עבודה, להתקבל אליה ולעבוד בה. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איציק שמולי.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש, ותודה על כך שאישרת את קיומו של היום החשוב והמיוחד הזה בכנסת. לפני שאני אדבר לגופם של הדברים שבפנינו, אני אומר לך שלי היה מאוד מרגש לראות אנשים עם מוגבלות מגיעים לדיונים שנעשה בהם מאמץ מיוחד של הנגשה, וגם אנשים שלא שומעים יכלו לקרוא, וגם אנשים שלא רואים יכלו להבין, וכמובן, מי שיש לו קשיים בהגעה יכול היה לקבל סיוע ולהיות שותף בדיון בצורה שווה לאנשים אחרים.
וזה האתגר, אדוני היושב-ראש. אני חושב שכאן, הכנסת, כמו המודל של "כנסת ירוקה", צריכה לשאוף להיות הדוגמה לכל המערכת הציבורית אצלנו. אנחנו יכולים – זה לא יהיה קל, זה לא יהיה פשוט, וזה בעיקר מחייב הרבה מחשבה ומאמץ – אבל אנחנו יכולים להפוך את הכנסת למודל של איך מערכת ציבורית מתנהלת כך שכל אזרח, ואזרחית, גם אם יש לו קושי, מוגבלות, התמודדות כזו או אחרת, יכול להיות חלק מהתהליך הדמוקרטי.
היום הזה הוא יום שהכנסת מציינת – גם בסימנה של מודעות, אבל בעיקר בסימנם של אתגרים מאוד גדולים, כי יש לנו עוד דרך ארוכה מאוד לעשות כדי לתת מענה לבעיות האנשים עם מוגבלות בישראל.
אני הגעתי לכאן, למשל, מדיון של שדולת הדיור הציבורי. ומסתבר, אדוני היושב-ראש, שדווקא אנשים עם מוגבלות, מכיוון שרובם אינם בעלי משפחות, דווקא הם מודרים מהדיור הציבורי. היכולת של אנשים עם מוגבלות להגיע לזכאות לדיור ציבורי, לפי הקריטריונים הקיימים, הרבה יותר מצומצמת מאשר של אנשים אחרים. הנה דוגמה לפערים בין המקום שבו אנחנו צריכים להיות לבין המקום שבו אנחנו נמצאים בפועל.
כמובן, הסוגיה הבוערת והכואבת ביותר היא שאלת גובהה של קצבת הנכות. קצבת נכות של 2,400 שקל לחודש לא מאפשרת לאנשים להתקיים בכבוד. אנחנו קבענו שכר מינימום של קרוב ל-5,000 שקל, וטוב שקבענו שכר מינימום כזה, כי אמרנו שזה הסכום המינימלי שראוי שאדם ישתכר כדי לחיות בכבוד כאשר הוא עובד. אבל לא פחות זכאים לחיות בכבוד גם אנשים שאינם יכולים לעבוד, ולא פחות זכאים לחיות בכבוד גם אנשים שבעצמם צריכים לשלם את שכר המינימום כאשר הם נעזרים בעובדים אחרים.
גובה קצבת הנכות בישראל היום הוא פשוט בלתי אפשרי. אני אומר את הדברים ואני מסתכל על שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, שאני יודע שהיה עושה את המהלך לו זה היה תלוי בו. אני מרגיש לפעמים לא נוח בדיונים האלה, כי נמצא מולי שר ש – אני יודע שבעצם אני משכנע את המשוכנעים; הוא אולי יענה שאין כסף, אבל הוא לא יענה שאין רצון או אין טעם בדבר הזה. אנחנו צריכים למצוא דרך לשכנע את אלה שאינם משוכנעים. אנחנו צריכים למצוא דרך לשכנע שבמערכת הציבורית שלנו לתת מענה של חיים בכבוד לכל אזרח ואזרחית במדינת ישראל, גם אם הוא נכה, וגם אם הוא עם מוגבלות, זה חובה שלנו כחברה.
אני מקדם בברכה את השינויים שנעשו בחוק לרון. כאן אנחנו מדברים על מצב שבו אדם שהוא נכה רוצה לעבוד, ואנחנו צריכים ליצור מערכת שתבטיח את העובדה שלא נרתיע, או לא נקנוס בצורה כזאת או אחרת, את אותו אדם שלמרות הקושי, ולמרות המוגבלות, יכול, רוצה ומצליח למצוא לעצמו מקום עבודה. אני מקדם בברכה את השינויים שנעשים בעניין הזה, אבל אני חושב שצריך לעשות יותר; צריך ליצור מערכת שתתמרץ אנשים עם מוגבלות ונכים לצאת לעבודה גם בצורה של מדרגות מס מתאימות יותר, שימוש במנגנוני המס כדי לעודד אנשים לצאת לעבודה. התמונה של הנתונים שנמצאת בפנינו היא תמונה מדאיגה בהקשר הזה; רק כ-50% מהאנשים עם מוגבלות מועסקים בכלל, לעומת שיעור העסקה של קרוב ל-80% מהאנשים ללא מוגבלות. זה אומר שיש לנו פער עצום, שאנחנו צריכים, ויכולים, לגשר עליו.
אנשים עם מוגבלות הם אנשים שסובלים מהרבה מצוקות. אנחנו רואים שרובם סובלים מעוני. יש כאן בפני נתונים רבים, אני לא רוצה לעבור על כולם מפאת קוצר הזמן, אבל הנתונים הם מדאיגים. הנתונים מראים שאנשים רבים עם מוגבלות צריכים להסתפק בפחות, יש להם פחות אפשרויות והם מסוגלים פחות לממש את עצמם כבני-אדם.
ומעבר לכל זה, אדוני היושב-ראש, יש בעיות ספציפיות שצריכות פתרון. למשל, מצב אבסורדי שאי-אפשר שיימשך: אנשים שסובלים מעיוורון או מליקוי ראייה ברמה גבוהה זכאים פעם אחת בחייהם לחבילת סיוע טכנולוגי; אבל הטכנולוגיה הרי משתכללת בכל חודש, בכל שנה. יש היום אמצעים טכנולוגיים שבאמצעותם אותו אדם עיוור או עם מוגבלות ראייה יכול מאוד מאוד לשפר את חייו. אין שום היגיון במערכת שאומרת לו: תעשה את זה פעם בחיים, וההשתכללות הטכנולוגית אחר כך – אתה לא זכאי ליהנות ממנה. אפילו אם יקצרו את זה לאחת לשבע שנים, כפי שעכשיו נמצא בתהליכים ממשלתיים – גם אחת לשבע שנים זה לא הקדמה הטכנולוגית שאנחנו רוצים, וחייבים, לאפשר לאנשים שסובלים ממוגבלות ליהנות ממנה.
בקצרה, אדוני היושב-ראש, יש בפנינו הרבה אתגרים. אני חושב שהעובדה שהכנסת מאוחדת סביב הנושאים האלה חשובה, ואני מקווה שאת האחדות הזאת אנחנו נדע גם לממש – בעשייה ממשית. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת איציק שמולי – בבקשה, אדוני. לאחר מכן נשמע את תשובת שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, תודה רבה, כבוד השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, ראשית, חבר הכנסת אילן גילאון, חברת הכנסת קארין אלהרר וחברת הכנסת נורית קורן, שלושה מהלוחמים החברתיים הכי גדולים שיש לנו בכנסת הזאת, בכלל, ועבור זכויות של אנשים עם מוגבלות בפרט. אני חושב שאנחנו צריכים להצדיע לכם היום, גם על מה שעשיתם היום – כל הכנסת דיברה היום על זכויות של אנשים עם מוגבלות – וגם על מה שאתם עושים כל השנה. כי אתה, אילן, לימדת אותי את הטריק הזה, שהכנסת מציינת ימים מיוחדים, אבל 364 ימים אחרים בשנה זה נותן לנו איזושהי לגיטימציה להתעלם מהבעיה, ובזכותכם הבעיה הזאת לא יורדת וגם לא תרד מסדר-היום.
יש כ-790,000 אנשים עם מוגבלות מעל גיל 20, כ-15% מהאוכלוסייה במדינת ישראל, וביום הזה שאנחנו מציינים היום – לפי הלשכה המרכזית, 790,000 – 15% מבני 20 פלוס. את היום הזה אנחנו מציינים קודם כול עבורם. אני חושב שזה יום שבו אנחנו צריכים לבחון איפה אנחנו עומדים ביחס לכל האמיתות הנשגבות שאנחנו מאמינים בהן בכל הקשור לשילוב, לאינטגרציה, לשוויון הזדמנויות. אומנם בשנה האחרונה הכנסת הזאת חוקקה כמה חוקים דרמטיים, טובים, ובראשם, לדעתי, החוק שפתח את שוק התעסוקה במגזר הציבורי והבטיח 5% ייצוג בכל מקום עבודה ציבורי – חוק שכל הכנסת הייתה שותפה לו, בשותפות גם עם אורן הלמן, עם יו"ר ההסתדרות ועם גופים נוספים; יחד עם זאת, עוד ארוכה כמובן הדרך עד ליעד הנכסף של חברה שוויונית שבאמת מסוגלת להסתכל על האדם לא רק דרך המוגבלות שלו אלא בעיקר דרך היכולת שלו, השאיפות שלו והחלומות שלו.
רק השבוע פרסמה הלשכה המרכזית עד כמה אנשים עם מוגבלות חווים עדיין הדרה חברתית ואפליה תעסוקתית במדינת ישראל. כך, למשל, 51% מכלל האנשים עם מוגבלות בגיל העבודה, כפי שאמרה קארין, עובדים, לעומת כמעט 80% בקרב האוכלוסייה הכללית; 60% מקרב האוכלוסייה המועסקת בגילים האלה מקבלים פחות מ-6,000 שקל בחודש, ובמקומות רבים, רבים מדי, עדיין מפלים אותם מחמת מוגבלותם. האמת היא שיותר מדי שנים הבטחנו לעצמנו שכל השינויים הגדולים, בשוק התעסוקה בפרט ובשילוב חברתי בכלל, יקרו מעצמם, ואנחנו רואים שזה לא קורה, ולכן – אולי גם ביחס למה שכתבה שרת המשפטים – כתבה שרת המשפטים – יש כאלה שאינם אנשים חופשיים במובן המלא של המילה, ונדרשת גם נדרשת המעורבות של הכנסת כדי להתיר את כבליהם – כבליהם הכלכליים, החברתיים, ובמידה מסוימת גם הכבלים המוסריים.
אדם שסביבתו מוכנה להכיר גם ביכולתו לצד מגבלותיו היא חברה נאורה ומתקדמת, אבל אל תתבלבלו: אנחנו לא מקדמים העסקה של אנשים עם מוגבלות רק מסיבות אלטרואיסטיות ומוסריות; אנחנו מקדמים את זה כי אנחנו מאמינים ביכולת של אנשים עם מוגבלות להיות חלק אינטגרלי, יצרני ותורם ממה שקורה בכלכלה הישראלית. אנחנו לא עושים טובות לאף אחד; יש מחקר של משרד הכלכלה שמראה שבכל שנה, אם תהיה פה העסקה של אנשים עם מוגבלות, המשק ירוויח 5 מיליארד שקל. שלא לדבר על העובדה שהמעסיקים עצמם – כפי שאני נחשפתי על-ידי קרן רודרמן – מעסיקים שכבר מעסיקים אנשים עם מוגבלות מדווחים על עובדים שהם חרוצים, שהם מוכשרים, שמתים להוכיח את עצמם.
אז היום הזה נועד קודם כול, בראש ובראשונה, כדי שנוכל לצעוק בקול רם שאנשים עם מוגבלות הם קודם כול אנשים, ורק אחר כך בעלי מוגבלות, והמאבק למען שוויון הזדמנויות הוא חשוב לא רק עבורם, אלא גם עבורנו כחברה. היום הזה נועד לכך שנוכל לציין את החשיבות של העובדה שהיום, בזכות פעילות נמרצת של הבית הזה, מקומות כמו אולמות קולנוע, בתי-ספר ואוטובוסים, שפעם לא היו פתוחים לאנשים עם מוגבלות, היום כבר פתוחים ונגישים לכולם. אבל היום הזה נועד גם לכך שנגיד שאנחנו לא מסתפקים באוטובוסים ובבתי-קולנוע; אנחנו נלחמים על מערכת החינוך, ועל שוק התעסוקה, וגם על להגיע לירח, על כל דבר, כי אין דבר שאנשים עם מוגבלות לא יכולים לעשות.
לסיכום, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאנחנו יכולים להיות גאים במה שכבר השגנו, אבל עוד יותר – במה שאנחנו עוד שואפים להשיג. אני רוצה מכאן לשלוח ברכה חמה לנועם כהן, שיושב כאן ביציע, אחד המתמחים שלי, שאם יותר לי לציין, הוא סובל – אני לא יודע אם סובל, כי יש דברים שעדיף לא לשמוע – מלקות שמיעה מסוימת, אבל הוא אחד האנשים הנפלאים והמוכשרים ביותר שיצא לי – ועוד יֵצא לי – לעבוד אתם. תודה רבה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת שמולי. לפני שאני מזמין את השר להשיב, אני, ברשותכם, רוצה להתייחס, בניגוד למנהג שלי, לדברים שאמרו כמה חברים. אנחנו כולנו פנינו למעסיקים ואמרנו: תעסיקו, זאת ברכה, אבל אני רוצה דווקא לפנות גם לאנשים עם מוגבלות, או עם צרכים מיוחדים, ולומר להם שברגע שהם מגיעים למקום עבודה, גם ממוטיבציה אישית לגמרי להתחיל לעבוד, הם עושים שירות נפלא לאחרים; אני מסתכל מסביבי כאן, במליאת הכנסת, המעקה שלידו יושב המתרגם לשפת הסימנים שלנו נמצא כאן לא כי מישהו חוקק חוק, אלא בזכות חבר הכנסת המנוח דודו רותם, שהתקשה לעבור ולעלות, ונאלצנו – לא נאלצנו – וכדי להיענות לצורך הזה, עשינו מעקה. המיקרופון שדיברה ממנו חברת הכנסת קארין אלהרר והדוכן הנוסף נמצאים כאן בזכותה. ואז, כשנזכה לראות אנשים נוספים שיגיעו לאחר הבחירות לכנסת, כבר לא נצטרך לעשות את הדברים האלה. זה מה שיקרה במקום עבודה כלשהו שאליו יגיעו אנשים. ההתאמה תהיה לא רק בזכות חוקים מפותחים.
<אילן גילאון (מרצ):>
רציתי להעיר – אנקדוטה – פעם בדקתי עם הקלנועית איך יורדים לשולחן הממשלה. אפשר להגיע, אבל מה, אי-אפשר לצאת משם.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כמה אנשים דיברו על כך שאנשים עם מוגבלות הם אנשים מוכשרים וחכמים, לכן הם ביקשו לעשות את זה בצורה כזאת שמי שכבר מגיע לממשלה, אי-אפשר להוציא אותו משולחן הממשלה. אבל באמת, בלי להתבדח, אני רוצה לומר, בשיא הרצינות, שאנשים שמגיעים ועובדים הם גם – חוץ מעניין אישי – חלוצים שמגיעים לפני המחנה.
אנחנו נשמע בקשב רב את תשובת שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה, אדוני.
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אולי אתה תשמע את מה שאני אומר, אבל אתה תשמע את תשובתה של שרת המשפטים איילת שקד. אתמול היה אירוע בכנסת של אות המתנדב במדינת ישראל. ראית אנשים שבאים ונותנים, ו-ואללה, מקדישים את החיים שלהם – מקדישים את החיים שלהם לעזור לזולת. ניגשה אלי מזכירת הכנסת ירדנה מלר ואמרה לי: תשמע, מחר זה יום אנשים עם מוגבלות, איך אתה לא תהיה שם? אז אמרתי: אוקיי, אז אני אהיה תורן מליאה. אני אבוא ואני אהיה במליאה מההתחלה ועד הסוף. אני אהיה היחידי, לא יחליפו אותי היום, אני בא מההתחלה. אבל התשובה לא הייתה צריכה להיות שלי, כי כתבו לי – ואני לא יודע למה המשרד שלי לא משיב ולמה משרד המשפטים משיב – אבל – לכם הפתרונים.
שמעתי את הדברים של שמולי, שמעתי את הדברים של אילן גילאון, שמעתי את הדברים של דב חנין. דב חנין אמר שאני לא פחות ממנו רוצה לתת לנכים קצבת נכות בגובה שכר מינימום.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
למה נכים? אנשים עם מוגבלות.
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אנשים עם מוגבלות. אני חוזר בי, בסדר, מקבל. מקבל. אתה יודע למה? כי הוא אמר: קצבת נכות.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אוקיי, קצבת נכות.
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
מאה אחוז. עכשיו – אין לי. לא כשר אוצר אין לי; אני לא יודע להביא 7 מיליארד שקל.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
זה היה 6.
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
לא יודע. אתה יודע, מאיפה אני צריך להחליט שאני – אף שקל אני לא לוקח הביתה, גם אתה יודע. ולצערי, יש לנו צרכים מפה ועד הודעה חדשה. אנחנו צריכים לברור, אנחנו צריכים לברור איפה אנחנו שמים את הכסף, ומחר בטח אילן יבוא וישים הצעת חוק על מה שאמרת, ואני אעלה לדוכן ואני אגיד לו: תשמע, אני רוצה לא פחות ממך. כי כשאני הייתי יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, אני מיניתי את אילן גילאון להיות יושב-ראש תת-ועדה בנושא נגישות, ונתתי לו להיות שם שש שנים, כי ידעתי שהוא יודע לעשות את זה יותר טוב ממני. וכל מה שהוא אמר קיבלתי באהבה. אז זה חוכמה קטנה פה לעמוד על הדוכן ולהגיד: תשמע, אני רוצה לתת, אתה לא נותן. גם להעלות את הבסיס של הביטוח הלאומי מ-1,500 ל-5,000 – ואללה, אני רוצה. 42 מיליארד. אני רוצה, גם אתה רוצה. אבל תשמע, לעמוד פה על הדוכן, דב, זה אפילו לא חברי. זה אפילו לא חברי, כי אתה יודע שאני לא יודע להביא את זה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
הטענה שלי איננה אליך – –
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אבל אתה אומר שהיא איננה אלי, ואני – – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
– – אבל אני אומר לך שאותה ממשלה שנותנת הנחה של 4.5 מיליארד שקלים לתאגידים בהורדת מס חברות – 4.5 מיליארד שקלים – היא יכולה לתת את זה גם לקצבאות נכות, מה יש?
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
הכול בסדר.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
– – –
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אין דברים כאלה, אין דברים כאלה בכנסת.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אמרתי לך, אדוני השר, שהטענה שלי באמת איננה אליך.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אני מבקש מהקהל – לא מוחאים כפיים בכנסת, אז נא לכבד.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
זה סדר עדיפויות של הממשלה. זה סדר עדיפויות של הממשלה, זה לא אתה – – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת חנין.
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
דב, שנינו יודעים שמס החברות – לא ל"אינטל" ול"טבע", אבל לגופים אחרים – ימנע פיטורי עובדים.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
מס חברות היה 35% – – –
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
והלוואי שהוא יהיה 20%. והלוואי שהוא יהיה 20%, כי אם הוא יהיה 20% נוכל להביא שכר יותר גבוה ונוכל להעסיק יותר אנשים. אין לנו מלחמה עם אלה שנותנים לנו עבודה. אנחנו פשוט רוצים לבוא לעבוד, להתפרנס בכבוד וללכת הביתה בשלום.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
בסדר, שהם יתפרנסו בכבוד, אבל שתהיה – – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
חבר הכנסת חנין, תודה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אם הם יקבלו 80%, זה לא יהיה להתפרנס בכבוד?
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
דב, אני, מחובתי להקריא, יכול להיות שאני הייתי אומר דברים אחרים; לא "יכול להיות" – –
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
הלוואי שהיית אומר דברים אחרים.
<קריאה:>
– – –
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
– – אבל מאחר שאני דובר פה – מאחר שאני הולך להקריא את מה שכתבה שרת המשפטים – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
למה שרת המשפטים משיבה?
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
לא יודע, גם אני שואל. כי אולי לא הייתי צריך להיות פה היום, אני לא יודע. לא חשוב, אני הולך להקריא את מה שכתבה שרת המשפטים: יום מיוחד לזכויות אנשים עם מוגבלות.
הלן קלר הייתה אישה יוצאת דופן. בינקותה הפכה עיוורת וחירשת, אך בעזרת מורתה המסורה והודות ליכולת התמדה וכוח רצון מרשימים, למדה לתקשר עם סביבתה. כשבגרה, החלה להעלות את מחשבותיה על הכתב. כתביה מעוררי השראה ומפרטים כיצד על אף כל הקשיים הצליחה להתמודד עם אתגרי החיים ולתרום תרומה משמעותית לעולם, והכול מתוך אמונה והתמדה. באחד ממכתביה אמרה קלר: "לעולם לא היינו יכולים ללמוד איך להיות אמיצים וסבלנים אם הייתה רק שמחה בעולם. העושר המופלא של החוויה האנושית היה מאבד במידת מה מאושרו המתגמל אם לא היו מגבלות שעליהן יש להתגבר. פסגת ההר לא הייתה כה נהדרת אלמלא היו עמקים חשוכים שיש לחצותם".
בישראל חיים כיום – היא אמרה קצת יותר, אבל אני מתיישר עם הנתונים שלך – כ-800,000 אנשים עם מוגבלות, שהם כ-15% מהאוכלוסייה מעל גיל 20. בכל יום פלח אוכלוסייה זה מתמודד באצילות עם עמקים כאלה, ומתפקידנו כמדינה מתוקנת, כחברה נאורה וכקהילות הערבות זו לזו להגיש סיוע רב ככל האפשר כדי שיזכו להגיע לפסגת ההר, איש איש ופסגתו.
רשויות החוק ומוסדות המדינה מתייחסים לאחריות זו בכובד ראש, כל אחד בתחום אחריותו. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שחוקק בשנת 1998, מכיר באחריותה של מדינת ישראל כלפי האנשים עם מוגבלות ומבקש לתת מענה לצורכיהם המיוחדים באופן שיאפשר לאדם לחיות את חייו במיצוי מלא, בעצמאות מרבית ובכבוד; גם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים, שהוקמה בשנת 2000 כדי לדאוג ליישומו של החוק – כמו כן, אמנת האו"ם בדבר זכויות אנשים עם מוגבלות אושררה על-ידי מדינת ישראל בשנת 2012 – המדינה מחויבת לפעול ליישום הדרישות של האמנה. לא רק כמדינה אנחנו מחויבים. אין אפשרות להתחמק מאחריות אישית המוטלת על כתפינו לשינוי השיח בחברה הישראלית, משיח של רחמים לשיח של זכויות והנגשה; להסרת מכשולים פיזיים ורעיוניים; להנגיש את הסביבה ולהישיר מבט מכבד ומכיל וזוג עיניים המשדרות שוויון והערכה.
בספר בראשית נאמר: "ויברא אלהים את האדם בצלמו. בצלם אלהים ברא אֹתו", וחז"ל הוסיפו, כי "חביב אדם שנברא בצלם". זה המעיין אשר ממנו נשאב רעיון השוויוניות, ועל בסיסו אנחנו צריכים להתחיל בתהליך תיקון עולם: טיפוח ופיתוח אורחות חיינו לקבלת האחר והשונה וסלילת דרכו לעבר מטרותיו. אסור לנו לעמוד מן הצד, אלא עלינו לקחת חלק פעיל במאמצים.
נשיא ארצות-הברית פרנקלין רוזוולט סבל מנכות ברגליו עקב מחלת שיתוק ילדים, ורופאיו קבעו כי מדובר בנכות לצמיתות. רוזוולט סירב לקבל את הקביעה, ובמשך שארית חייו חי בתחושה כי הוא יחזור לעשות שימוש ברגליו. הוא עמל קשה בניסיון לשכנע אנשים כי מצבו משתפר, והאמין בכל לבו כי יוכל לכבוש כל פסגה וכל משרה. לא בכדי אחת מאמרותיו המפורסמות היא, כי "המגבלות היחידות בבניית המחר הן הספקות של היום". מאמציו נשאו פרי, ובשנותיו הרבות בפוליטיקה רוב אזרחי ארצות-הברית לא היו מודעים כלל למצבו. זוהי דוגמה אחת מני רבות הממחישה עבורנו עד כמה השינוי מתחיל בתוכנו, במחשבה ובתודעה, וכי איש זולתנו לא אחראי למצבנו וליעדים שאליהם נגיע. כל מוגבלות, תהא אשר תהא, אינה מונעת מאיש להגשים את חלומותיו כאזרח שווה ערך. זוהי אחריותנו הבלעדית, ובידינו לשפר את מצבם של בני עמנו בעלי המוגבלות.
אסיים במסר נוסף שכתבה הלן קלר. במקור, סבורה אני כי קלר כיוונה את דבריה לאנשים עם מוגבלות, אולם אם נקרא בעיון את הדברים נמצא בהם מסר רלוונטי לכל אחד ואחת מאתנו: "התייצבו מול הפגמים שלכם והכירו בהם, אך אל תניחו להם לשלוט בכם. אפשרו להם ללמד אתכם סבלנות, חביבות, תבונה. הצלחתכם ואושרכם שוכנים בתוככם; החליטו להישאר שמחים, ושמחתכם תיצור כוח בלתי מנוצח כנגד הקשיים". תודה רבה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אדוני, מה?
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
מה מבקש חברי אילן גילאון?
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אתם מסתפקים בתשובתו? מה?
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
מה אתם מבקשים?
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
להסתפק.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
6 מיליארד. 6 מיליארד.
<אילן גילאון (מרצ):>
אנחנו מודים – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
מאה אחוז.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה.
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
נחמן שי, אני בעד. כשאתם תגיעו לשלטון ותביאו 6 מיליארד, אני אמחא לך כפיים. תזכור מה שהבטחתי לך.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
– – –
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אם תגיעו.
<אילן גילאון (מרצ):>
והצוללות מונגשות?
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה רבה. אם כן, אנחנו מסתפקים בתשובת השר.
<רועי פולקמן (כולנו):>
– – –
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
מסתפקים בתשובת השר, וסיימנו את החלק הזה.
<הצעות לסדר-היום>
<ירידה ניכרת בהעסקת אנשים עם מוגבלות בשוק התעסוקה>
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אנחנו עוברים להצעות דחופות לסדר-היום בנושא: ירידה ניכרת בהעסקת אנשים עם מוגבלות בשוק התעסוקה – מס' 5239, 5256 ו-5288 – של חברי הכנסת נחמן שי, רועי פולקמן ומנחם אליעזר מוזס. הראשון – חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, הדיון הזה, כמובן בזכות הנשיאות, הופך להיות המשך לדיון הקודם, ורק מאיר באלומה מאוד מאוד מדויקת את הסוגיה של התעסוקה של אנשים עם מוגבלות בשוק. אני רוצה להודות לכל קודמי בדיון הקודם, שפרסו פה יריעה מאוד רחבה.
אני רוצה לברך בהזדמנות זו את חברי חבר הכנסת איציק שמולי, שגם מוביל מאבק גדול בעניין הזה, גם העביר חוק בעניין הזה וגם קיבל אתמול פרס מטעם עמותת אומ"ץ – יפה מאוד.
תראו, המצב הולך ומידרדר, בנושא התעסוקה. לא שהוא לא משתפר – הוא מידרדר. אם קודם היה מקום לתקווה, מתברר שב-20 השנים האחרונות התעסוקה של אנשים עם מוגבלות הולכת ומצטמצמת. לא שנתגלתה איזו תגלית חדשה, ולא שמספרם גדל פתאום, משום מקום, אבל הנה, המציאות, כפי ששלח משרד המשפטים וגם ביקש מהשר כץ לקרוא את הדברים האלה: מסתבר שכמחצית מהאנשים עם מוגבלות, 50%, הם בגיל העבודה, אבל למעשה רק 19% מהם עובדים. זאת אומרת, אחוז העובדים מכלל האנשים עם מוגבלות הולך וקטן באופן קונסיסטנטי. המצב הזה נוגע גם בתעסוקה שלהם. אני צריך לתקן את הנתון ולומר כך: 51% מהאנשים עם מוגבלות בגילים האלה, 20–64, מועסקים, לעומת 79% מהאוכלוסייה הכללית. זה הנתון המשמעותי, כלומר 51% לעומת 79%.
וזה מקרין לכל אורך הדרך; גם ההכנסות שלהם יותר נמוכות, וגם מצבם הכלכלי, כתוצאה מכך, הוא רע ללא שיעור בהשוואה לאנשים שאינם עם מוגבלות. תראו מה קורה להם: הם מודים שהם לא מצליחים לכסות את ההוצאה החודשית שלהם; הם מודים שהם אינם מצליחים לכסות את ההוצאות הרפואיות שלהם; הם מודים שהם חייבים לחסוך באוכל; הם מודים שהם צריכים לחסוך באירוח; הם מודים שהם נאלצים לוותר אפילו על חשמל, טלפון או מים כדי לעמוד בהוצאות המינימליות של דמי הקיום שלהם.
מדינת ישראל נטשה את המאבק למען אנשים עם מוגבלות. היא נותנת לשוק – לשוק, לשוק העבודה – לנווט את זה. ובשוק העבודה המדינה חייבת להתערב, כי לבד זה לא יסתדר, כי תמיד למעסיק או למעסיקה ייראה שאדם עם מוגבלות נופל מאדם שאין לו מוגבלות. לפעמים זה יכול להיות – אם מדובר בדברים פיזיים, יכול להיות; אבל אני אומר לכם את זה מתוך היכרות, מתוך ידיעה, מתוך הבנה, ומתוך זה שכבר היו דברים מעולם: גם אנשים עם מוגבלות מסוגלים לעשות מגוון רחב של תפקידים, אם המעסיקים ירצו בכך. וכאן, מה שהממשלה צריכה לעשות זה לתת תמריצים למעסיקים. היא צריכה לעודד אותם, היא צריכה להקל עליהם. היא צריכה לפעול בשני הקצוות: לעודד את המעסיקים מצד אחד, ולעודד את האנשים עם המוגבלות מצד אחר.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
נא לסיים.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
רק הצירוף הזה יחד יכול להביא לשינוי דרמטי של המצב הזה ולשחרר מאות-אלפי אנשים מחרפת עוני. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת רועי פולקמן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מוזס, אם יהיה כאן. ישיב שר הרווחה. השר פה?
<רועי פולקמן (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, ראשית, גם אני רוצה להודות לכל העוסקים ביום המיוחד הזה בכנסת, וכמובן למובילים של הנושא הזה בכנסת – לחבר הכנסת שמולי, לחבר הכנסת גילאון ולחברת הכנסת אלהרר. אתם עוסקים בזה באופן שוטף, כל השנה, ואנחנו לא פעם מוצאים את עצמנו, ככל שאפשר, מסייעים.
אני רוצה לדבר על החלק המסוים שאני מתעסק בו, שהוא גם נושא ההצעה לסדר-היום הזאת, וזה הנושא של תעסוקה. ציינו כאן הרבה גם קודמי את הנתונים והמצב. אני רוצה להגיד משהו אחד קטן על הנתונים, שלא נאמר כאן: מה שבעיקר הוביל את הירידה בשיעור המועסקים – וזה נתון מאוד מדאיג, העובדה הזאת שיש ירידה בשיעור המועסקים – זה בעיקר אנשים עם מוגבלות במגזר הערבי. כלומר, כנראה היה קצת שיפור במגזר היהודי, והייתה הידרדרות חמורה במגזר הערבי. זה שם לנו דגש עוד יותר משמעותי על הפערים.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
תעסוקה.
<רועי פולקמן (כולנו):>
כן, שילוב אנשים עם מוגבלות בשוק התעסוקה. באופן כללי במגזר הערבי יש אתגרים, אנחנו מכירים אותם, וזה עוד יותר חמור עם אנשים עם מוגבלות.
אני רוצה לומר שני דברים חשובים: זה לא רק עניין הכמות – וזה אולי הדגש או התוספת שאני רוצה לתת לדיון הזה – יש לנו פה הרבה חוקים: כמובן חוק שוויון אנשים עם מוגבלות, וכל העת מחוקקים עוד חוקים, אבל בסוף יש כאן חסמים נורמטיביים, בשוק העבודה הישראלי, שצריך לשנות אותם דרך תהליכים נורמטיביים. נכון שהחקיקה יכולה לעזור בעניין הזה, אבל בסוף זה לא רק כמות העובדים, שמציגים אותה, אלא מבחינתי זה גם איכות העבודה, ואני רוצה להגיד על זה משפט, למה זה איכות העבודה; אני רואה את החוקים האלה, אני מבין את הצורך בהם – איזה אחוז יועסק – ואני זוכר את זה מעבודתי בעיריית ירושלים, אבל אני רוצה גם לראות את אותם אנשים עם מוגבלות ממצים את יכולותיהם, כלומר אני לא רק רוצה להגיד: אוקיי, נסמן "וי" על אותו מספר עובדים בעירייה שמצלמים במכונת הצילום.
<אילן גילאון (מרצ):>
נכון.
<רועי פולקמן (כולנו):>
אנשים עם מוגבלות – ויכולות להיות כל מיני לקויות: לקות שמיעה, לקות ראייה, לקויות תנועה ולקויות אחרות – הם יכולים להיות היועצים המשפטיים הכי טובים, הם יכולים להיות הכלכלנים הטובים והם יכולים להיות הרבה דברים.
אז – אני חושב שחלק מהשיח, וגם הנתונים, וקצת התקשיתי למצוא את זה – 1. זה גם איכות המשרות, כי אנחנו רוצים לראות אנשים עובדים במשרות איכות.
הדבר הנוסף, שעליו שוחחתי – וכמובן השר כץ, שמוביל את הנושאים האלה – הדבר השני, שעליו גם שוחחתי עם הנציב, זה הנושא של יזמות. אני חושב שחלק מהעניין של יזמות של עסקים קטנים ובינוניים – ובימים האלה אני עוסק בחוק עסקים חברתיים, כדי לעודד הקמה של עסקים חברתיים בישראל והגדרתם במודל התאגידים הישראלי. חלק מהמאמץ שלי להסדיר את העניין הזה, של המושג עסק חברתי, נועד לזה שיהיו בישראל יותר עסקים קטנים ובינוניים שהם או מוקמים על-ידי אנשים עם מוגבלות, או בעלי אוריינטציה ברורה לשילוב אנשים עם מוגבלות – מעבר לתפיסה שמה שיכול לעשות אדם עם מוגבלות זה לעבוד בחברה הגדולה, בתאגידים הגדולים, ברשויות או במדינה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
נא לסיים.
<רועי פולקמן (כולנו):>
כן, אני מסיים. ולכן, בעיני, חלק משמעותי מהשינוי יקרה כשנשכיל לייצר שינוי בשוק, שבו גם חברות קטנות ובינוניות ועסקים חברתיים יקומו, וכתפיסת עולמם העסקית הבסיסית יעסיקו אנשים עם מוגבלות במשרות איכותיות בשוק התעסוקה הישראלי. תודה רבה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, חבר הכנסת פולקמן. חבר הכנסת מוזס נמצא? לא. אם כן, אני מבקש משר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ לעלות להשיב.
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מספרם של מקבלי קצבאות נכות מהמוסד לביטוח לאומי הוא כ-250,000 איש. יש להניח שקיימים עוד רבים שאינם מקבלים קצבה מהמוסד לביטוח לאומי אך סובלים ממוגבלות זו או אחרת. ההנחה היא שרוב האנשים שאינם מקבלים קצבת נכות ואינם עובדים חיים מהבטחת הכנסה. אנחנו מעריכים שמספר האנשים עם מוגבלות משמעותית אינו עולה על 500,000 איש.
משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים עוסק בשנים האחרונות בפיתוח אינטנסיבי של מגוון רחב של תוכניות תעסוקה. בשנים אחרונות הושמו יותר מ-2,500 איש עם מוגבלות חמורה בשוק העבודה הפתוח. המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות של משרד העבודה אמון על עידוד מעסיקים לקלוט עובדים עם מוגבלות בשוק החופשי. בשנים האחרונות המטה מפעיל מרכזי תמיכה למעסיקים וניתן בהם שירות לאלפי מעסיקים. בשנה האחרונה בלבד קיבלו סיוע 1,596 מעסיקים ואוישו 718 משרות. אחד מכלי התמיכה למעסיקים הוא השתתפות במימון ההתאמות הנדרשות לקליטת עובדים עם מוגבלות. המשרד פועל להכנה ולהכשרה של אנשים עם מוגבלות לעולם העבודה, מהיותם בני-נוער ועד לבגרותם. המשרד אף יוצר מסגרות ברצף התעסוקתי לשילוב וליווי של אנשים עם מוגבלות בתעסוקה, דרך העבודה הנתמכת, יצירת יזמויות, שיתוף עם המגזר העסקי ועוד. חקיקה והובלת מדיניות, כגון החוק המחייב העסקת אנשים עם מוגבלות במגזר הציבורי או ההסכם ההיסטורי בין ההסתדרות לבין התאחדות התעשיינים בדבר העסקת אנשים עם מוגבלות, מובילות לעלייה בהעסקת אנשים עם מוגבלות.
עם זאת, אני מאמין שיש להציב את תעסוקת אנשים עם מוגבלות כיעד לאומי מרכזי על מנת להביא לשילוב מיטבי, ולהביא לחקיקה שתוביל למיצוי זכויות, שוויון הזדמנויות בתעסוקה ויצירת הזדמנויות תעסוקתיות לאנשים עם מוגבלות.
בחודש מאי האחרון הוקם מרכז תעסוקה עבור אנשים עם מוגבלות, ובתקופה הקצרה מאז החל לפעול הוא נותן שירות ל-210 משתתפים, ומהם יש כבר 72 עובדים. אני מדבר על מספרים, אבל לעשות את ההשמות האלה זה נגיעה בכל אחד ואחד, ולצערי, זה לא הולך כל כך בקלות.
המטה מפעיל גם פורטל עבודה נגישה, משרות עבור אנשים עם מוגבלות, ו-5,740 קורות חיים נשלחו ממנו למשרות. היום פתוחות בפורטל 455 משרות. אני מקווה שהמספרים האלה ילכו ויגדלו, ואנחנו כולנו ניתן לאנשים עם מוגבלות את היכולת להתמודד ולהתקבל לעבודה. אנחנו ננגיש ונסייע, ואני מקווה שהמספרים רק ילכו ויגדלו. תודה רבה.
מה אתם מבקשים? איזו ועדה? אני מבקש להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אם כן, ניתן לשר לחזור, ונצביע.
מי בעד ומי נגד העברת ההצעות לסדר-היום בנושא: ירידה ניכרת בהעסקת אנשים עם מוגבלות בשוק התעסוקה לוועדת העבודה והרווחה? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
11 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אני קובע כי ההצעות תועברנה להמשך דיון בוועדת העבודה והרווחה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 16), התשע"ז–2016, שהחזירה ועדת הכספים. תודה.
<הצעה לסדר-היום>
<דוח משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מגלה כי חמישית מ-44,000 מקרי הפגיעה בקטינים הם בקטינים עם מוגבלות>
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום מס' 5247, בנושא: דוח משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מגלה כי כחמישית מ-44,000 מקרי הפגיעה בקטינים הם בבעלי מוגבלות, של חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה, אדוני. ישיב עליה שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. בבקשה, אדוני.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, גם אני מצטרף לברכות ליוזמי היום החשוב הזה, חברינו אילן גילאון, קארין אלהרר ונורית קורן.
היום, אדוני היושב-ראש, דיברנו על איך לשלב אנשים עם מוגבלות – איך לשלב אותם, אם זה בחינוך, אם זה בתעסוקה. אבל, לצערי הרב, יש תופעות שמחזירות אותנו צעדים רבים אחורה, והן פוגעות באנשים עם מוגבלות.
תחילה אני רוצה לברך את משרד העבודה והרווחה על הדוחות שהוא מוציא; הוא הוציא דוח על פגיעה בקטינים ב-2015. מהדוח מסתמן ש-44,000 קטינים נפגעו בשנה הזאת, וחמישית מהם הם עם מוגבלות. אז, אדוני היושב-ראש, לשלב, ולהנגיש את חיי החברה או את המרחב הכללי לאנשים עם מוגבלות זה צעד קדימה; לפגוע זה צעד שלצערי מחזיר אותנו לימים אפלים.
אני רוצה לציין שני דברים: 1. אלה הפגיעות המדווחות; יש כאלה שלא מדווחים, שלא אומרים שפגעו בהם; 2. אחרי שידענו על הפגיעות האלה, מה עושים עם הפוגעים, במיוחד כאשר גם לפי הדוח רוב הפוגעים הם מהמשפחה, בוגרים? כ-70% הם מבוגרים ובוגרים מאותה משפחה, מאותה סביבה, של הקטין או של הקטין המוגבל. מה עושים עם המבוגר הזה, שפגע, ואיך מטפלים בנפגע, מבחינה נפשית ומכל הבחינות האלה?
אדוני היושב-ראש, אני חושב שהעניין של המודעות הוא העניין החשוב ביותר לאדם עם מוגבלות: תחילה, איך לקבל אותו בחברה, ושנית – איך לשלב אותו בחיי התעסוקה ובמרחב, כפי שאמרתי. היום, כאשר השתתפנו בישיבות בכל הוועדות – בוועדת החינוך, הכלכלה, הפנים וביקורת המדינה – יש שני תחומים שהם הכי חשובים, ולפי דעתי הם המנוף לשילוב ולהעלאת המודעות: העניין של התעסוקה והעניין של החינוך. לכן, אם אנחנו רוצים להעלות את המודעות – אין כמו עובד מוגבל שעובד עם אנשים שאינם עם מוגבלות – שיראו איך הוא עובד, איך הוא נותן, שהתפוקה שלו והתוצאות של העבודה שלו הן לא פחות משל אנשים שאין להם מוגבלות; אין כמו זה כדי לשלב וגם כדי להשריש את המודעות שהמוגבל הוא בן-אדם; הוא לא בן-אדם חלש, הוא לא נטול יכולת, יש לו כל הפוטנציאל והיכולת לתת ולתרום לחברה, רק – הוא רוצה דחיפה קטנה בהנגשה, לתת לו את ההזדמנות, כדי שהוא יבטא ויביע את היכולות האלה.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני מקווה שיהיה מענה: 1. לאלה שפוגעים, דרך ענישה; ו-2. לאלה שנפגעים, ולתת להם חיק חם ולטפל בהם, וגם להנגיש להם יותר. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, אדוני. כבוד השר, בבקשה.
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
ושוב, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בדוח של משרד הרווחה מדברים על כ-44,000 מקרי פגיעה בקטינים, חמישית מהם עם מוגבלות. אני חושב שגם פגיעה באחד זה הרבה יותר מדי. הרבה יותר מדי.
משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מופקד על שלומם ורווחתם הפיזית והנפשית של יחידים, משפחות וקהילות במצבי שגרה ובמצבי חירום ופועל נמרצות לבחון מענים קיימים, לטפל, לשקם וליצור מענים הולמים למגוון האוכלוסיות שבטיפולו.
הדוח שפורסם ב-1 בדצמבר על-ידי משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים נועד לתת תמונת מצב על היקף הפעילות בעבודת העובדים הסוציאליים לחוק הנוער במחלקות לשירותים חברתיים וללמד על מגמות משתנות במצב הקטינים נפגעי התעללות המופנים לטיפול עובדים סוציאליים לחוק הנוער והמחלקה לשירותים חברתיים. הדוח התאפשר בזכות עבודה אינטנסיבית של עובדים סוציאליים לחוק הנוער משירותי הרווחה, אשר לאורך כל השנה השתמשו בטופס שהופץ מהמשרד, שבו התבקשו לעדכן את הפעילות שלהם, הן במסגרת חובת הדיווח וחוק העונשין והן במסגרת חוק הנוער (טיפול והשגחה) ועדכון לגבי עבודתם על-פי החוק ולאור החוק.
הנתונים שעולים מהסיכום הם מדאיגים, לא טובים; אנחנו לא מסתירים, אנחנו רוצים להתמודד עם התופעה. כ-44,000 – זה שאני קורא פה "כ" זה לא בסדר, הייתי צריך להגיד שזה 43,900 ומשהו, כי כשאנחנו מדברים על אנשים, אז ההגדרה "כ" היא לא הגדרה טובה. רוב הדיווחים, כפי שצוין בדוח, הם בתחום הזנחת ילדים. שאר הדיווחים עוסקים בהתעללויות שונות – התעללות פיזית, התעללות מינית והתעללות רגשית.
אנו פועלים לצמצום התופעה. מדובר בפעילויות שמחייבות את כל מי שמתוקף תפקידו עובד עם ילדים ופוגש ילדים, שידע להכיר את הסימנים המקדימים לזיהוי התעללות והזנחה קשה, כדי שיהיה אפשר לפעול בשלבים מוקדמים לטיפול ולהגנה על הילדים ולמנוע המשך היפגעות. משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים פועל בשנים האחרונות בתוכניות ייחודיות ובניסיונות לשקם משפחות ולאפשר להן לקיים חיי משפחה מיטיבים, תוך טיפול בהורים ובילדים על-פי הצרכים ועל-פי הכלים המתאימים להם, כדי למנוע ככל האפשר הוצאת ילדים מהבית ולתת מענה בקהילה. עשינו שינוי משמעותי בהליך הוצאת ילדים מהבית, הוספנו זכות ערעור למשפחות, והגדלנו את התקציב בקהילה.
אני לא רוצה להיכנס לנתוני הדוח. אנחנו פועלים להעמיק את שיתוף הפעולה בין השירותים השונים בדרכי הטיפול בילדים עם מוגבלות לצמצום היפגעות ילדים וליצירת האחדה של ההגדרות לגבי קטין עם מוגבלות. המשרד כאמור שוקד ופועל ללא הרף על פיתוח ויצירת מענים הולמים ומותאמים בכל עת לצורכי האוכלוסייה שבתחום אחריותו.
מה אתה מבקש? מסתפק בתשובת השר? איך שאתה רוצה.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
זה מצטרף לוועדת העבודה והרווחה?
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
זה לא מצטרף, זה דיון מחודש, דיון אחר. אבל אם אתה רוצה, אין לי בעיה ללכת אתך.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
בסדר. אמרת.
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
מבקש להעביר לדיון בוועדת העבודה והרווחה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אוקיי. תודה, כבוד השר.
אם כן, אנחנו נצביע עכשיו על העברת ההצעה לסדר-היום בנושא: דוח משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים מגלה כי חמישית מ-44,000 מקרי פגיעה בקטינים הם בקטינים עם מוגבלות, להמשך דיון בוועדת העבודה והרווחה. אני מבקש להצביע. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
שמונה בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי ההצעה תועבר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה.
<הצעת חוק הקאדים (תיקון מס' 18) (מינוי קאדים ובחירתם), התשע"ז–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/669; נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אנחנו עוברים להצעת חוק הקאדים (תיקון מס' 18) (מינוי קאדים ובחירתם), של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברים, הצעת החוק, שמועלית לקריאה ראשונה, מדברת על בתי-הדין השרעיים בקהילה המוסלמית במדינה. זה המוסד העצמאי היחידי שיש לקהילה המוסלמית. הצעת החוק אומנם באה באיחור, אבל היא – אני אסכם אותה בשלוש נקודות.
הנקודה הראשונה: מטרת הצעת החוק היא לתקן את תנאי הכשירות של המועמדים לקאדים שרעיים. כיום החוק אומר שכדי להיום קאדי שרעי אתה צריך להיות בעל השכלה גבוהה בלימודי האסלאם, להנחת דעתה של ועדת המינויים. אנחנו עומדים לשנות את ההגדרה הזאת, ויבוא במקום זה, שכדי להיות כשיר – תנאי כשירות להתמנות לקאדי – צריך תואר אקדמי מוכר בלימודי האסלאם מאת מוסד מוכר כמשמעותו בחוק המועצה להשכלה הגבוהה, או מאת מוסד להשכלה גבוהה בחוץ-לארץ, ובלבד שהתואר הוכר על-ידי משרד החינוך. זה תנאי ראשון לכשירות.
התנאי השני לכשירות הוא מינימום עבודה בטיעון שרעי – ברציפות או לסירוגין – לא פחות מחמש שנים. הכוונה כאן, חברים, היא להעלות את רמת ההשכלה של הקאדים השרעיים, כי זה מוסד שאמור להוביל ולפסוק בעניינים מאוד רגישים, וזה מוסד בעל חשיבות יתרה וגבוהה בחברה הערבית המוסלמית. אנחנו מבקשים שהקאדים יעמדו בתנאים של השכלה ועריכת-דין וטיעון גבוהים, שיצדיקו את המעמד.
להצעת החוק יש סעיף שלישי, שאומר: מחברי הוועדה למינוי קאדים שהם חברי ממשלה או חברי כנסת לא יכהן יותר מחבר אחד מכל מפלגה רשומה כמשמעותה בחוק המפלגות, 1992. כאן המטרה היא ברורה: אנחנו מבקשים שהוועדה למינוי קאדים, לא יהיה בה יותר מנציג של מפלגה, וזה כדי למנוע שליטה של מפלגה אחת בוועדה למינוי קאדים, כי לפי דעתנו ריכוז של חברי ועדה מאותה מפלגה פוגע ביכולתה של הוועדה לבחור מועמדים בעלי השקפות עולם מגוונות.
אני שמח שהחוק הזה הגיע לקריאה ראשונה. זה חשוב בדרך להפיכת המוסד של בתי-הדין השרעיים למוסד בעל חשיבות עליונה, ואני מקווה מאוד שיגיע היום שהמוסד הזה יהיה המוסד העליון לפסיקה בכל ההלכה האסלאמית שקשורה למיעוט הערבי האסלאמי במדינה. תודה לכל החברים ולכל מי שעזר לי בהעברת החוק הזה. תודה, אדוני.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, אדוני. השר מבקש להשיב? לא, נכון?
<שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ:>
לא, אני תומך.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אם כן, אנחנו עוברים להצבעה – סליחה, יש גם מבקשי דיבור. האמת, רובם לא פה, אבל בואו נראה: דב חנין – אינו נוכח; עבד אל חכים חאג' יחיא; עבדאללה אבו מערוף – מוותר; גרמן; מסעוד גנאים; אלעזר שטרן; אמיר אוחנה; מסעוד, מבקש לדבר?
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
כן, כן.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
בבקשה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
תודה רבה. אני לא רוצה לעכב את חברי עיסאווי, אבל החוק הוא חוק חשוב. אני דיברתי גם עם הקאדים השרעיים, ובית-הדין השרעי, ואמרו לי: גם אנחנו תומכים, כי כולנו רוצים שמי שיגיע למשרת קאדי גם יהיה ברמה מדעית גבוהה וגם ברמה אקדמית גבוהה ככל האפשר.
אני רוצה לשבח את מוסד הקאדים השרעיים המוסלמים בישראל, שהם באמת נותנים כל מה שצריך כדי לשרת את כל התושבים, ואת המוסלמים בפרט. אני מקווה שהחוק הזה יחזק את מוסד בתי-הדין השרעיים בישראל. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, אדוני. אני ממשיך בקריאת השמות: חברי הכנסת שטרן, אוחנה, מרגלית, לביא, רוזין, זנדברג, עיסאווי – טוב, כבר הציג. ביקשת לדבר על החוק של עצמך?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
איך אני רשום?
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
רשום: עיסאווי פריג'. שלח, כהן, גליק, סעדי, מיקי לוי, בהלול, נחמן שי, ברושי, איציק שמולי – מוותר, סויד, חסון, סבטלובה, טיבי, אייכלר, סלימאן, מוזס, טרכטנברג, זחאלקה, זועבי, יואל חסון, בר-לב, אמסלם, יונה, נחמיאס, ורבין, אסף חזן, ג'בארין ומירב בן ארי. אם כן, אין לנו דוברים.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק הקאדים (תיקון מס' 18) (מינוי קאדים ובחירתם). נא להצביע. ההצבעה החלה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 4
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הקאדים (תיקון מס' 18) (מינוי קאדים ובחירתם), התשע"ז–2016, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
אם כן, שבעה בעד – נאזם, נוסיף לפרוטוקול את אוסאמה סעדי – אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הקאדים (תיקון מס' 18) (מינוי קאדים ובחירתם), של עיסאווי פריג', עברה בקריאה ראשונה, ותוחזר לוועדת החוקה של הכנסת להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לעידוד השקעה באנרגיות מתחדשות (הטבות מס בשל הפקת חשמל מאנרגיה מתחדשת), התשע"ז–2016, שהחזירה ועדת הכספים. תודה.
<היו"ר יחיאל חיליק בר:>
תודה, נאזם.
חברות וחברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, מחר, יום רביעי, ז' בכסלו התשע"ז, 17 בדצמבר 2016, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 17:42.>