דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ח' ישיבה קכ"ג הישיבה המאה-ועשרים-ושלוש של הכנסת העשרים-וחמש יום רביעי, כ"ג בכסלו התשפ"ד (6 בדצמבר 2023) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 6 שאילתות דחופות 6 1083. סגירת המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים ברזילי 7 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 7 שר הבריאות אוריאל בוסו: 7 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 9 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 10 1084. התפרצות של וירוס חדש ומידבק בסין, כ-7,000 איש מאושפזים מדי יום 11 אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): 11 שר הבריאות אוריאל בוסו: 12 הצעות לסדר-היום 16 הסכם השכר של הפסיכולוגים הציבוריים 16 נעמה לזימי (העבודה): 16 דבי ביטון (יש עתיד): 17 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 33 אברהם בצלאל (ש"ס): 34 מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 35 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 38 שר הבריאות אוריאל בוסו: 38 ירון לוי (יש עתיד): 44 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 45 הצעות לסדר-היום 48 טיפול המדינה ביתומי חללי צה"ל 48 נעמה לזימי (העבודה): 48 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 50 שר המורשת עמיחי אליהו: 52 שרון ניר (ישראל ביתנו): 53 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 54 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 54 הצעות לסדר-היום 55 קריסת כל מוקדי החירום לשעות רבות בעקבות עבודת תשתיות של חברת בזק 55 יונתן מישרקי (ש"ס): 55 יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): 56 משה רוט (יהדות התורה): 57 קטי קטרין שטרית (הליכוד): 58 רון כץ (יש עתיד): 60 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 60 שר המורשת עמיחי אליהו: 61 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 65 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 65 הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2023, התשפ"ד–2023 65 שר האוצר בצלאל סמוטריץ': 66 דבי ביטון (יש עתיד): 73 אושר שקלים (הליכוד): 75 ירון לוי (יש עתיד): 77 נעמה לזימי (העבודה): 77 עידן רול (יש עתיד): 79 מירב בן ארי (יש עתיד): 80 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 84 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 86 נאור שירי (יש עתיד): 88 שלי טל מירון (יש עתיד): 93 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 101 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 121 רון כץ (יש עתיד): 124 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 134 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 135 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 139 יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): 141 אלעזר שטרן (יש עתיד): 143 מירב כהן (יש עתיד): 145 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 145 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 147 יסמין פרידמן (יש עתיד): 148 מאיר כהן (יש עתיד): 149 עודד פורר (ישראל ביתנו): 150 אבי מעוז (נעם): 151 גלעד קריב (העבודה): 152 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 153 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 155 אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): 157 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 160 מיקי לוי (יש עתיד): 162 רם בן ברק (יש עתיד): 163 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 164 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 165 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 166 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 167 טלי גוטליב (הליכוד): 169 סימון דוידסון (יש עתיד): 171 משה טור פז (יש עתיד): 179 שרון ניר (ישראל ביתנו): 181 אפרת רייטן מרום (העבודה): 182 מרב מיכאלי (העבודה): 183 יאיר לפיד (יש עתיד): 184 שר התקשורת שלמה קרעי: 185 הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023 213 שרת המודיעין גילה גמליאל: 213 עידן רול (יש עתיד): 215 מירב בן ארי (יש עתיד): 218 רון כץ (יש עתיד): 219 מירב כהן (יש עתיד): 220 אבי מעוז (נעם): 222 טלי גוטליב (הליכוד): 223 מיקי לוי (יש עתיד): 226 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 150 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023 228 יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 228 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 234 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 237 הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023 239 יולי אדלשטיין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 240 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 243 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 244 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, אני פותח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ"ג בכסלו התשפ"ד, 6 בדצמבר 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (מועדים לטיפול בלוחמים בלתי חוקיים בעת מלחמה או פעולות צבאיות) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2023. מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת דן אילוז, רון כץ, אוהד טל, יוסף טייב ויבגני סובה בנושא: מציאת פתרונות תעסוקה למפונים. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה למזכיר הכנסת. << נושא >> שאילתות דחופות << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון על סדר-היום – שאילתות דחופות לשר הבריאות. השאילתה הראשונה היא של חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בנושא: סגירת המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים ברזילי. אני מזמין לדוכן את כבוד שר הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו. חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה. << נושא >> 1083. סגירת המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים ברזילי << נושא >> << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברים, בתחילת המלחמה נסגרה המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים ברזילי, בעוד למחלקות אחרות סופק מיגון לשם הפעלתן. רצוני לשאול: 1. מדוע המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים אינה פועלת, בדומה למחלקות אחרות, תחת מיגון? 2. האם בכוונת משרד הבריאות להביא להפעלתה, ולא רק מרחוק? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה, כבוד השר. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> שלום. בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת. ראשית, גם הבוקר התבשרנו על נפילתם של שני חיילי צה"ל, רב-סמל ראשון במיל' יהונתן מלכה, השם ייקום דמו – גם כן קצת קרוב משפחה – וסגן אלוף במילואים יוחאי גור הרשברג, נוסף להודעה במהלך היום על נפילתם של שישה חיילים נוספים. אבקש להשתתף בצער המשפחות והקרובים להם, ולחזק את חיילינו הנלחמים כעת בכל החזיתות והגזרות. לצערנו, עוד יום ועוד יום, וזה נהיה כמו חלק מהשגרה, אבל אי-אפשר להתרגל לשגרה כזאת. חברת הכנסת וולדיגר, תודה על השאלה החשובה. אני רוצה לשבח אותך שאת מאז ומתמיד על נושא בריאות הנפש, בגאון ובעוז נלחמת בוועדות, בחקיקה, מול משרד הבריאות, ביחד עם משרד הבריאות, בוועדת הבריאות ובכל תחום ותחום, כי היום אנחנו יודעים כמה נושא בריאות הנפש – על אחת כמה וכמה מאז המלחמה שאנחנו נמצאים בה. משרד הבריאות מחויב בראש ובראשונה לביטחון המטופלים. המחלקה המדוברת פונתה ואופן הפעלתה שונה בעקבות הנחיות פיקוד העורף וההחלטה של רשות האשפוז העליונה. בית החולים ברזילי ממוקם באזור מטווח טילים, ועל כן לא ניתן לאשפז חולים במרחבים לא ממוגנים או במקומות שלא ניתן להתפנות מהם למרחב מוגן בתוך 30 שניות. לאור האמור לעיל, המחלקה, המונה 30 מטופלים – אגב, מדובר במחלקת אשפוז לא סגורה, אבל מחלקה, מחלקת האשפוז של בריאות הנפש – פועלת במתווה של אשפוז יום, רפואה מרחוק, מעקבים ושיחות. מאושפזים שנדרשו לאשפוז הופנו לבתי חולים בבאר שבע ובבאר יעקב. האפשרות להציב מיגון בסמוך למחלקה נבחנה, אולם לפי תנאי השטח זה עדיין לא הסתדר. גם אם תוצב מיגונית, המרחק מהמחלקה אינו עומד בהנחיות ההתגוננות של 30 שניות, ולכן הדבר בלתי ישים. צריך לזכור גם כי לאור אופי המטופלים, ההשתלטות וההעברה יותר מורכבות. ככל שהנחיות ההתגוננות של פיקוד העורף ישתנו, המחלקה תחזור לפעילות מלאה באופן מיידי. לסיכום, נושא בריאות הנפש במלחמה מהווה אתגר מרכזי של מערכת הבריאות ושל כלל הציבור. לנוכח האירועים הקשים מאז 7 באוקטובר, יש יותר ויותר אנשים שצורכים או יצטרכו את השירות. חשוב לנו לתת מענה ולטפל. משרד הבריאות בהנחייתי גיבש תוכנית נרחבת להגברת המענים בבריאות הנפש, כפי שדיברנו על זה השבוע וכפי שהוצג בוועדת הבריאות. תוכנית זו כרוכה בהוספת תקציבים משמעותיים, ואנחנו מקווים שזה יצא לפועל בזמן הקרוב. אוסיף עכשיו שלא מן הכתב. ביקשתי להעביר פנייה נוספת לפיקוד העורף. ממש לפני שעליתי לכאן שוחחתי עם מנהל בית החולים פרופ' חזי לוי, ביקשתי שיעביר את בקשתי לפיקוד העורף, למצוא מענה, להתייחס לזה, וזו בדיוק הגישה שלך. אמרתי להם: חבר'ה, תתייחסו לזה כמחלקת טיפול נמרץ, כמחלקת יולדות או מחלקה אחרת שצריך לתת להן מענה. זה בדיוק שינוי התפיסה שאנחנו צריכים לעשות. אני מסכים איתך שזה עוד לא חלחל לגמרי לכל אוחזי מערכת הבריאות, ואני שם בשביל זה, ותודה שאת מעוררת את הנושא. ביקשתי שיפנו לפיקוד העורף לתת מענה מיידי. הוא אמר לי: יש לנו מלחמה על כל מיטה ומיטה כאן. אמרתי לו: מיידי. אבל נקודה נוספת שאולי צריך לתת, והיא באפיק היותר-רחוק: הכרזתי השבוע על בית החולים ברזילי, כמו בית חולים זיו, כמרכז-על. יש לזה משמעויות רבות ונרחבות גם בנושא של בריאות הנפש. צריך לזכור שמשרד האוצר נענה לבקשתנו, ותקצבנו לאחרונה כמעט 275 מיליון ש"ח למגן עד כמה שניתן את המרכזים הרפואיים, וללא ספק בית החולים ברזילי באתגר הרבה יותר גדול משאר בתי החולים לנוכח הקרבה של טווח הטילים. אני אמשיך לעקוב אחרי הנושא הזה בשביל שיינתנו מענים, אבל בנושא אשפוז יום והמענים הטלפוניים שניתנים – ואמרת שזה לא מספיק, ללא ספק, אבל הם תוגברו בשביל לנסות לכסות על האשפוז שלא ניתן לעשות. אם יש לך שאלת המשך – מן הסתם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שאלת המשך, בבקשה. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> קודם כול, באמת תודה, ואני יודעת שליבך גם נמצא במקום הזה, אין ספק בכלל. אבל אני כן רוצה לשאול: האם היו מחלקות נוספות בבית החולים שאנשים פונו לבתיהם למרות שהם זקוקים לאשפוז בגלל שאין מיגון, או רק המחלקה הפסיכיאטרית? אני חייבת עוד נקודה אחת. השר אמר: לא מדובר במחלקה סגורה אלא פתוחה. זה לא מקל. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> ציינתי. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אם האנשים האלה לא צריכים להיות בבית החולים, שלא יהיו בבית החולים מלכתחילה, הם לא אמורים להיות שם. אם הם צריכים להיות שם, אז הם צריכים להיות שם. זה שהם במצב כזה ומחזירים אותם הביתה, והם ייפלו על ההורים או על החברה בלי שיש מענה, בעיניי זה פסול בתכלית הפסילה, וצריך לפעול ולטפל בנושא הזה מיידית, כמו שהשר אמר. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> קודם כול, ציינתי בהחלט, כמו שאמרת, למרות שלא מדובר במחלקה סגורה אלא זו מחלקה בשביל אשפוז. שאלת: האם כן? כן, בהחלט, בית החולים דולל. גם כאן בנושא הזה, כשאני אומר "דולל" – זה דולל למקומות אחרים, כמו באר שבע ומקומות נוספים; את הגריאטריה דיללנו לבתי אבות, לבתי חולים סיעודיים אחרים. בהחלט בית החולים דולל, וניתן מענה. אבל רשות האשפוז העליונה, כשהיא עושה גם את המדרגים מבחינת הדחיפות, אז היא יודעת להגיד אם טיפול נמרץ, אם בריאות הנפש ואם פנימיות כאלה או אחרות או גריאטריה, וזה בדיוק התפקיד שלהם. יכול להיות שגם בנושא הזה אני אדרוש דיון נוסף ברשות האשפוז העליונה, להבין את החשיבות. כפי שאמרת, אנחנו מנסים להחדיר יותר ויותר במערכת להבין את הצורך המיידי בנושא הזה ולתת מענה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. שאלות נוספות – לחבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, הפגיעה הצפויה במבוטחים סיעודיים. רשות שוק ההון מקדמת זה כמה חודשים תיקון מביטוח סיעודי קבוצתי לחברי קופות חולים שישפיע דרמטית על כ-4.6 מיליון מבוטחים ויפגע בתנאי הפוליסה שלהם, וזאת למרות התנגדות משרד הבריאות. לצד זאת, קרנות הביטוח נמצאות על סף קריסה, והמצב צפוי להחמיר אף יותר בינואר 2024 ולהביא לעלייה בתשלומים. בדיון שהתקיים לפני כשלושה חודשים הובטח כי ייבחנו צעדים אחרים על מנת לצמצם את הפגיעה במבוטחים, לצד הבטחת יציבות קופות החולים והקרנות, אולם טרם גובש מתווה חלופי. הפתרון שהוצע עוד לפני פרוץ המלחמה היה כרוך בעלויות כבדות למבוטחים, ועכשיו השלכותיו אף חמורות יותר לנוכח הפגיעה הכלכלית במשפחות רבות. מצב זה דורש התערבות מיידית. למרות כוונתו של שר הבריאות לקדם הצעת מחליטים לדחיית המתווה ולגיבוש הסדר ביניים שיבטיח את יציבות הקרנות וייטיב עם המבוטחים, טרם הובאה הצעה כזאת לאישור הממשלה בשל התנגדות האוצר. דעתך, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עוד רגע, כבוד השר. חבר הכנסת אלהואשלה, שאלה נוספת שלך. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, מאז פרוץ המלחמה היו פניות למשרד הבריאות וגם לקופות החולים על מנת להציב מיגון במרפאות ביישובים הבדואיים בנגב, ועד היום, אחרי 60 יום במלחמה, יש יישובים שהמרפאות בהם לא הציבו מיגון, ויש סכנה לסגור אותן, כמו שקרה בחודש הראשון של המלחמה, כשהמרפאות האלה לא נתנו שירותים לאנשים. אדוני, חשוב מאוד שהנושא הזה יטופל, כמו היישובים – בוואדי אל-נעם, אין שם מיגון; ח'רבת אל-וטן, מרפאת אל-עמל – אין מיגון; עבדה – אין מיגון; גם ביישוב סעווה אין מיגון. ולכן חשוב מאוד שאדוני יתערב בנושא הזה ויטיל על הקופות להציב שם מיגון, כי לא יכול להיות שאנשים משלמים את המיסים שלהם ולא מקבלים שירותים בזמן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה, כבוד השר. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> תודה רבה על השאלות החשובות, אדוני היושב-ראש. ברשותך, חבר הכנסת טיבי, אני קודם כול אנסה לענות. אני אשמח לקבל פירוט על איזה מקומות ועל איזה מרפאות, כדי שאני אדע גם מול איזה קופות לעמוד. אני מאמין שצמצמו בוודאי מרפאות מסוימות, אבל חייבים לתת מענה לשאר המבוטחים, אז לדעת אם אין מענה בכלל, שזה גרוע, ואם אין מיגון – אני רוצה לדעת על מה מדובר גם מבחינת הטווחים במרחב סכנה, ואנחנו נעביר את הנושא הזה. ללא ספק, כמו שאנחנו נותנים מיגונים בבתי חולים, אנחנו דורשים מקופות החולים. אני אשמח לקבל את הרשימה, ואני אעביר את זה. אני מאמין שמדובר בקופת חולים כללית, מן הסתם, באזורים הללו. חבר הכנסת אחמד טיבי, שאלה – אי-אפשר לומר מצוינת או נהדרת, כי מדובר בבעיה מאוד מאוד קשה. העלית נקודה מאוד מאוד קשה, וכפי שציינת במספרים, מדובר במיליונים של מבוגרים וקשישים; אנחנו דואגים לגיל הצעירות אבל לא לגיל הבגרות. אני העברתי את הנושא הזה. יש עתירות גם לממונה על שוק ההון והביטוח. העברנו לאוצר, ביקשנו לקחת בעלות על הנושא הזה, כי ההצעה של משרד הבריאות – אין מה לעשות, בסוף זה יבוא לפתחנו. עוד מעט אין מענה לכל אותם נזרקים. בטח שאתה לא יכול לחדש קופה, והרבה יותר מזה, בן אדם שעובר מעבודה לעבודה, כבר מפסיקים לו את הביטוח, אין המשכיות. מדובר בבעיה קשה. אני מבטיח לך שבדיוני תקציב 2024 הנושא הזה יעמוד במקום מאוד גבוה בסדר העדיפויות מבחינת המשרד. זו הדרישה שלי. אני מחויב לגיל הזה ומחויב לביטוחים הללו. הרי הכרתי את הרפורמה של הביטוחים כשנתנו בוועדת הבריאות ככפל ביטוחים, אבל לא בשביל לגרום בסופו של דבר למצב שבו אם יש בעיה, חברות הביטוח לא ייקחו אחריות. צריך לקחת באיזון – אנחנו ואתם ביחד, אין בעיה, אבל לא להגיד, ברגע שיש בעיה: אנחנו נמצאים מחוץ למשחק, עכשיו שהמדינה תתמודד. אם אתם לא יודעים לעשות את זה, אנחנו נדע לעשות את זה, ונדע להיכנס גם לכיס של מי שצריך. אבל בסוף צריך לתת ביטוח ומענה לאותם מבוגרים, שיהיה ביטוח סיעודי, וזה בהחלט נמצא על שולחננו, ותודה רבה לך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מזמין אותך, כבוד השר, להישאר על הדוכן גם לשאילתה הבאה. השאילתה הדחופה הבאה היא של חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בנושא: התפרצות של וירוס חדש ומידבק בסין, כ-7,000 איש מאושפזים מדי יום. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה. << שאילתה >> 1084. התפרצות של וירוס חדש ומידבק בסין, כ-7,000 איש מאושפזים מדי יום << שאילתה >> << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, השאלה שלי נוגעת באמת לדיווחים שהולכים ומתגברים על התפרצות של וירוס חדש ומידבק בסין. מדובר על 700 איש מאושפזים מדי יום, עם סיכון גבוה להתפשטות ברחבי העולם. מדברים על נגיף חדש עם תסמינים של חום, צמרמורת, היווצרות נוזלים בריאות; תסמינים שהופיעו רק בילדים אבל לאחר מכן התחילו להתגלות אצל מבוגרים. על פי הדיווחים, בתי החולים בבייג'ין וליאונינג עמוסים מאוד, שיעורי בית הספר בוטלו ללא הגבלת זמן, ושעות העבודה של הרופאים הוגדלו. ולכן אני מרימה כאן דגל ורוצה לשאול: 1. במה מדובר? 2. האם משרד הבריאות מודע לכך? מהם הצעדים שננקטים? 3. האם הממשלה נערכת לכך על בסיס לקחי העבר? מהם הצעדים שננקטים? ומילה אחת נוספת שלי, שלא נכתבה בשאילתה: אנחנו נמצאים בימים מאוד מורכבים של לחימה במדינת ישראל. הדבר הזה, אם אכן מתרחש, צריך לעלות לסדר-היום של מקבלי ההחלטות גם בהיערכות האסטרטגית וגם בהיערכות הכלכלית, אם אכן אנחנו ניצבים בפני עוד אירוע חסר תקדים, כי גם הקורונה, כמו שאתם זוכרים, בהתחלה מקורה היה בסין – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> גברתי – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – והסתירו את הדברים אותם השלטונות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> תודה. היושב-ראש בא להגיד לך משהו אחד, שאני בכובעי כיושב-ראש – בשאילתות דחופות צריך להיצמד לטקסט. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יש אפשרות לשאלת המשך. בשאילתה אנחנו נצמדים לטקסט, סופרים מילים, המזכירות סופרת את המילים. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> יש לה כללים מאוד ברורים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא מקובל להוסיף טקסט מעבר. בבקשה. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> תודה רבה לחברת הכנסת אורית פרקש הכהן, כי את שואלת שאלה שלמעשה מטרידה אנשים, והם לא יודעים מה המענה, כי מגיעות שמועות. אני אענה קודם כול את התשובה הפורמלית של משרד הבריאות מתוך הכתב, ואוסיף אחר כך טיפה נופך. מיום 21 בנובמבר 2023 מדווח על עלייה בשכיחות מקרי דלקת ריאות בילדים בכמה מוקדים בעולם. ההתפרצות החמורה והמוקדמת ביותר נרשמה בשני אזורים בצפון סין. הרשויות הסיניות העבירו בסוף חודש נובמבר 2023 נתונים לארגון הבריאות העולמי שמהם עלה שלא עומד פתוגן חדש מאחורי ההתפרצות, אלא תמהיל של מחוללי דלקת ריאות מוכרים. הדבר גיבה את הטענות הסיניות שההתפרצות הרחבה נובעת ממחזוריות מחלות החורף הרגילה בשילוב העובדה שזה החורף הראשון בסין זה שלוש שנים ללא מגבלות קורונה נוקשות, כביכול, מה שהוביל לירידה במוגנות הטבעית של האוכלוסייה מפני נגיפים אלה, בפרט בילדים. מוקדים נוספים בעולם המדווחים על עלייה בתחלואה נמצאים באירופה ובארצות הברית, שם מדווח שהמחולל השכיח ביותר כעת הוא מיקופלסמה פנאומוניה, מחולל מוכר של דלקת ריאות, שיש עבורו טיפול אנטיביוטי יעיל. חיידק זה אוזכר גם בהקשר של סין. בתפוצת חיידק זה חלה עלייה באופן מחזורי אחת לכמה שנים. עדיין מוקדם לקבוע אם ההתפרצויות הנוכחיות עולות בקנה אחד עם המחזוריות הרגילה של מחלות החורף או חורגות ממנה. יש לציין כי בסין מסתמן כי הן חורגות ממנה מבחינה כמותית – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שקט במליאה, בבקשה. חברת הכנסת לזימי. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> – – אך מומחים בין-לאומיים אינם גוזרים מכך סיבות לדאגה רבה. לפי שעה אין שינוי מדיניות מצד משרד הבריאות, אך ההתפתחויות בעולם נמצאות תחת מעקב, והמדיניות תעודכן ככל שיידרש. אוסיף רק בנקודה אחת: בשבוע האחרון, בשבועיים האחרונים – בטח היושב-ראש, בטח גם אתם וגם חברת הכנסת וולדיגר – כולם שלחו לי הודעות לגבי ארגון הבריאות העולמי, שאני חלק ממנו או לא חלק ממנו, תתנגד לתקנות או לא. אני אשים את זה בצד. רק אזכיר, אפרופו סין, ארגון הבריאות העולמי, הדיווחים והקורונה – בעיקר מאז הקורונה התברר לנו שסין באמת לא העבירה נתונים מדויקים. עד היום אנחנו לא יודעים באמת מה היה שם, אנחנו לא יודעים לגמרי מה קורה שם. ואז נכנסה ארצות הברית, שמנסה כביכול לתת יותר תקנות שיחייבו את מדינות-העל – זו מלחמת מעצמות פחות או יותר בין ארצות הברית לסין בנושא הבריאות – לנסות לקבל דיווחים יותר ברורים, אחרת אנחנו נבודד את המדינות הללו. זה בדיוק בשביל הנקודות הללו. אבל זה בהקשר אחר. אנחנו לא טומנים ידנו בצלחת, ואנחנו עוקבים אחרי הנושא הזה. כרגע אין שום מדיניות ואין שום מידע שחורג מהנורמה בשביל להיערך לכך כמחלה או נגיף חדש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. מסתפקת או שיש שאלת המשך? << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שאלת המשך קצרה מאוד. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שאלת ההמשך היא אם אתה לא סבור שיש מקום לפחות להורות על בדיקות מסוימות של אנשים שמגיעים מסין ונכנסים לארץ – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, בבקשה, רק לא את זה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – כדי לנטר את הדברים הללו, רק מהמדינות הללו, כמו שבעצם יכולנו לעשות בתחילת האירועים אצלנו – – << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> יש במשרד הבריאות אגפים מיוחדים – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – סליחה, דווקא לנוכח חוסר הנתונים האמינים מסין. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> ללא ספק, אבל אני אומר, יש במשרד הבריאות מומחי פנדמיות ואגפים מסוימים שמטפלים בכאלה דברים בדיוק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לסין יש עניין להלחיץ את כל מדינות העולם. תפסיקו, חבר'ה. תיזהרו, אני בתוך התחום הזה. רק אומרת, תיזהרו. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> שנייה. אבל ודאי שאם משרד הבריאות יראה צורך, הוא יעשה כל דבר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תפסיקו. נקווה מאוד שלא. תשמור על אוטונומיית הפרט מכל משמר. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> כרגע, כפי שאמרתי, אין שינוי מדיניות. כשאני אומר שאין שינוי מדיניות, זה גם אומר לא ליצור לחץ יתר, וככל שיידרשו הבדיקות המדגמיות שלהם, הם יעשו בצורה כזאת או אחרת. כרגע אין שינוי מדיניות גם בנושא של הבדיקות של השבים מסין או ההולכים לסין. משרד הבריאות עוקב אחרי ההתפתחויות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה, כבוד השר. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> הסכם השכר של הפסיכולוגים הציבוריים << הלסי >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות דחופות לסדר-היום. ההצעה הדחופה הראשונה היא בנושא הסכם השכר של הפסיכולוגים הציבוריים. את ההצעה הגישו חברי הכנסת נעמה לזימי, דבי ביטון, עופר כסיף, אברהם בצלאל, צגה מלקו, מיכאל מרדכי ביטון וואליד אלהואשלה. ראשונת המנמקים – חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תודה רבה, כבוד יושב-ראש הכנסת. כנסת נכבדה, אני קודם כול אקרא את דברי ההסבר: שליש מתוך הפסיכולוגים הרשומים בישראל עובדים במגזר הציבורי, והשכר הממוצע שלהם הוא 50 שקל לשעה ואפילו פחות. בשל כך, פסיכולוגים עובדים בשירות הציבורי בחצי משרה כמעט תמיד, ומשלימים גם במגזר הציבורי כפרילנסרים בעלות של פי כמה וכמה. מערכת בריאות הנפש הציבורית הוזנחה ויובשה במשך שנים, ועוד לפני המלחמה המתנה לפסיכולוג במגזר הציבורי הייתה כשנה, שנה וחצי – תלוי אם אתה בפריפריה או במרכז, אבל עדיין הזמנים לא פשוטים. המלחמה יצרה צורך עצום במענה בתחום בריאות הנפש, ואני אומרת את כל זה כשברקע נמצא הסכם השכר של הפסיכולוגים, שעדיין פתוח. זה שההסכם הזה פתוח כבר שנתיים, זה טעות, אבל זאת גם הזדמנות כרגע, כי אפשר לתקן מהבסיס את חולי המערכת, שהם כמובן תוצר של הרבה סוגיות, אבל בטח ובטח שכר. אני מבקשת לקיים את הדיון החשוב הזה כדי להבין אם האוצר אכן כבר הקצה את הסכום המיועד להסכם הפסיכולוגים; האם יש לו השערה על עלות ההסכם? שנוכל להבין אם יש כוונה ממשית לשקם מהבסיס של השכר את כל מערך בריאות הנפש בישראל. בגלל שעכשיו עמלים על תקציב 2024, ואני יודעת שיש תוכנית גדולה מאוד למערך בריאות הנפש, שמוערכת בכ-2 מיליארד, הייתי רוצה לדעת כמה מתוך זה נשמר להסכם השכר ולהבראת הבסיס. מהניסיון שלי שנים ארוכות, תמיד יש הערכה מה עלותו של הסכם שכר בערך – כמה נשים בצד. בתקציב 2023, ממה שראיתי בתוספות, אלה תוספות שמגלמות את הצורך המיידי, האד-הוקי ממש לבריאות הנפש, וזה בסדר שיש את זה, כי היה צורך מיידי. אבל אם אנחנו רוצים להבריא את המערכת, עלינו להבין לאן פנינו, ואם יש כוונה ממשית לעשות אחת ולתמיד את המעשה ולשקם את מערך הפסיכולוגיה הציבורית, שחסרים בו כ-50%. 50%. תדמיינו לכם מצב שבו פסיכולוג שהלך מתוך שליחות ממשית, לא יצטרך להשלים בעוד חצי משרה בשוק הפרטי, או לא יצטרך לקחת את חצי המשרה השנייה דרך פרילנסר לשירות הציבורי. עובד בשירות הציבורי חצי משרה, ולוקח השלמה לשירות הציבורי עוד חצי משרה. אלו מצבים מעוותים שיצרנו במו ידינו. אפשר לתקן אותם. שיקום מערך בריאות הנפש מתחיל בבסיס, בהזרמת כוחות, בתקינה, במשרות גבוהות של פסיכולוגים ופסיכולוגיות בשירות הציבורי. אני בקשר איתם, ואני מאוד אברך שהדבר הזה יעלה על סדר-היום בדיון ממוקד. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת לזימי. כעת תעלה ותבוא חברת הכנסת דבי ביטון. עד שלוש דקות לרשותך, גברתי, בבקשה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, איך ממשלה קובעת אם תחום עשייה מסוים הוא חשוב יותר או פחות? פשוט לעוסקים בתחומים שהממשלה חושבת שהם חשובים, הממשלה משלמת יותר, ואם הממשלה לא סופרת את התחום האחר, הממשלה משלמת פחות. זהו גורלם של הפסיכולוגים בשירות הציבורי. קודם כול, שנבין שכדי להיות פסיכולוג אדם נדרש ללמוד כשלוש שנים לתואר הראשון, ולאחר מכן יש לו עוד שנתיים וחצי כמעט, לא כולל התמחות. אחרי כל זה הוא עובד בשירות הציבורי ב-50 שקלים בלבד. לדאבוני, מדובר בשכר מבזה ופוגע במיוחד לאחר 7 באוקטובר. בימים אלה עתיד שכרם של הפסיכולוגים בשירות הציבורי לעלות בכ-10 שקלים – יעלה ל-60 שקלים. יש לי תחושה שבמשרד האוצר חושבים שטיפול בבריאות הנפש הוא בזבוז כסף מוחלט, כי זה לא תחום יצרני. מה שבאוצר לא מבינים הוא שני דברים: האחד, גם אם נאמץ לרגע את דרך מחשבתם, שטיפול נפשי הוא כביכול אינו יצרני, הרי שהם באוצר טועים מהסיבה הפשוטה: חוסן נפשי גורם לעובדים להיות יותר יצרניים – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> דבי, אני חייבת להגיד פה – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – להקדיש יותר לעצמם – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – אני יושבת בשקט, אבל אני חייבת לומר לך – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – להיות יותר אכפתיים ויותר יעילים. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – למרות שאני איתך – רגע, אני איתך בעניין הזה – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז הינה המסר שלי לאנשי משרד האוצר – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אני איתה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, היא לא רוצה לשמוע. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – חיזוק נפשי של אנשים – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> זאת סתם דמגוגיה, דבי. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – עובדים הוא השקעה ולא הוצאה. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> את יודעת שאני איתך בפסיכולוגים. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> והדבר השני – החברה מחויבת לטפל בבריאות אזרחיה, במיוחד הממשלה. כל כך הרבה אנשים נדרשים – – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> למה אתם לא עשיתם את זה כשהייתם בממשלה? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, זאת הצעה – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> זה נורא קל, דבי. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אבל זו החובה והמחויבות – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> נורא קל להפוך את זה לפוליטי. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – של הממשלה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> היא לא רוצה לשמוע – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת וולדיגר. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו לא נעלה את מה שהיה עד עכשיו – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> למה לא עשיתם את זה כשאתם הייתם בממשלה? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> כשהם היו בממשלה, הם לא עשו כלום. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> למה את הופכת את זה לפוליטי? למה? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – קל וחומר בפסיכולוגים. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> למה? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולכן – – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> את חושבת שאני לא רוצה את זה? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לכן, לא יעלה על הדעת – – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> תפסיקי, דבי. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא יעזור אם תצעקי. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> עכשיו הם הגיעו – – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא מתאים לך. לא מתאים לך. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסוף אין לנו פסיכולוגים. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> דבי, לא מתאים לך. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסוף אין לנו פסיכולוגים. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> דבי, למה אתם לא עשיתם את זה בתקציב שלכם? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואם אני, דבי ביטון משדרות – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אז בואו נדבר על זה באמת. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – רוצה ללכת לטיפול, אין לי כרגע – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> דבי, דבי. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כי רק ביום ראשון הוא נמצא – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> את יכולה לצעוק. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> למה לא עשיתם את זה בקדנציה הקודמת? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אז על מה את מדברת? << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> דבי, אני איתך ביחד במאבק הזה – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולכן – – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – אבל איפה – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני עוצר את הזמן. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> המאבק הזה התחיל – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני עוצר את הזמן. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> המאבק הזה התחיל לפני ארבע שנים ושלוש שנים, שנתיים. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. עכשיו אנחנו – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> איפה היית? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – במאבק. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אז בסדר, תפסיקי להפיל את זה על הממשלה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> פופוליזם זול. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אנחנו נטפל בזה, אין ספק בכלל. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זו לא הממשלה שבמקרה ב-7 באוקטובר – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> הממשלה, אתם – די. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – הייתה, וברור לנו שעכשיו – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> די, די. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אנחנו צריכים – – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אז מה זה קשור? בסדר, צריך לטפל בזה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זאת לא אותה ממשלה – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> דבי, די. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שבמשך 20 שנים – אני חוטפת קסאמים – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות הכנסת, אני מבקש. תודה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ואני בפוסט-טראומה. זאת לא אותה ממשלה? אז בואו, אל תסתכלו – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מוסיף – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – על הסכומים הזעומים האלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מוסיף דקה לחברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – הייתם בממשלה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני, היושב-ראש – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> כמה התחננתי לזה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אני מבקשת משר האוצר ומפקידי האוצר: תתעשתו. תבינו שצריכים לשלם שכר הוגן לפסיכולוגים – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> נכון, נכון. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – בשירות הציבורי. השכר של היום כולל התוספת המוצעת הוא לעג לרש, כי בסופו של יום – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> את הנאום הזה נאמתי לפני שנה פה – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – התוספת שניתן היום תעזור בצמצום השירותים – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – כשיאיר לפיד היה ראש הממשלה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – העתידיים שיצטרכו לתת – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> זה לא הזיז לו. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כתוצאה ממשבר בריאות נפשם של אזרחי מדינת ישראל. רק שינוי דרמטי – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> דבי – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – בתנאי העסקתם – – << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> – – את הנאום הזה נאמתי לפני שנה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – של הפסיכולוגים – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, חברת הכנסת וולדיגר. תודה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אי-אפשר ככה. – – במגזר הציבורי ולקיחת אחריות של הממשלה והבית הזה על בריאותם ונפשם של אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> די כבר. היא אומרת – – – << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שחוו וראו מראות קשים מאוד במציאות – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אנחנו איתם. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – חיינו המורכבת, יביא אותנו כחברה מחוזקת ובריאה יותר. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> נעמה, אני מאמינה לה, כי היא כל הזמן אומרת את זה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> היא לא במערכת בחירות. לא כדי להגיד את זה למען – – – זו הוראה של – – – << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> אולי תפסיקי לדבר שטויות? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> אני מזמינה אותך לגור בשדרות במקום לשבת ולהתקשקש שם, חצופה אחת. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אני מאמינה לנעמה, לך אני לא מאמינה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> את, התפקיד שלך הוא לצרוח ולהרשים. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לך אני לא מאמינה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> את מי בדיוק? את מי בדיוק? יש לך תשובות לילדים? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> את עושה פופוליזם, פופוליזם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות הכנסת, חברות הכנסת. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> יש לך תשובות לאנשים? חצופה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> פופוליזם את עושה. << קריאה>> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> את עושה פופוליזם. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> את והמפלגה שלך. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> ועל מה, על כסף מושחת שאת הולכת להעביר? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> את והמפלגה שלך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי, חברות הכנסת. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתם התחלתם בחירות. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> כשלילדים אין – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת שטרית – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> בחירות, התחלתם בחירות. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> על מה את מדברת? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתם התחלתם בחירות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – וחברת הכנסת ביטון, חדל. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> כשאתם – – – אתם התחלתם בחירות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> תתביישי לך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חדל, חברת הכנסת שטרית. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> תצטרפו ותאשרו את התקציב. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> את בכלל לא ראויה לשבת על הכיסא – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לה אני מאמינה, לך אני לא מאמינה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> – – אם כך את מתייחסת לכל האנשים שצריכים פסיכולוגים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת שטרית וחברת הכנסת ביטון. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> עזוב, הם התחילו בחירות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עופר כסיף, בבקשה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> חוצפנית. יושבת, והתפקיד שלה לצרוח. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חברי כנסת, כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו. היום אנחנו, חברים ממגוון סיעות הבית, מבקשים שהכנסת תקדיש מזמנה למי שעומדים בקו הראשון ובחזית ההגנה על הנפש עצמה – הפסיכולוגים הציבוריים, אלו המביטים בחמלה ובהבנה וברגישות בנפשו של אדם במשבר ומציעים לו מזור; אלו המוכנים לעמוד בפיתוי של מערכות פרטיות לעשירים בלבד, לוותר על עוד כסף בחשבון הבנק ולהישאר במערכת הציבורית למען כלל התושבים והתושבות בשכר זעום ומביש של 50 שקל לשעה. אך מחויבותם החברתית של הפסיכולוגים הציבוריים אינה זוכה ליחס הראוי בקרב הממשלה ומשרד האוצר, אחרת איך אפשר להסביר את הצעתו המעליבה של הממונה על השכר באוצר לתוספת של 10 שקלים לשעה בלבד? זה יעזור להם לקנות עוד כוס קפה במזנון החלבי, לא יותר מזה. הפסיכולוגים הציבוריים זקוקים למהפכה בשכר ולבשורה אמיתית מהממשלה, אבל מקבלים רק כתף קרה ובוז מהשלטון. המשבר בפסיכולוגיה הציבורית אינו גזרת גורל, אלא תוצאה ברורה של מחנק תקציבי מתמשך – אותה מדיניות של קפיטליזם דורסני שמייבשת וחונקת כל השקעה ציבורית באדם. כך פורסם בחודש יולי האחרון כי שיעור המימון הציבורי – הכולל הוצאות ממשלה וביטוחי בריאות חובה – של ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל, נמוך מברוב המדינות המפותחות ועומד מתחת לממוצע ב-OECD. במשרד החינוך יש מצוקת תקנים אדירה, וכל פסיכולוג אחראי לכ-1,000 ילדים – פסיכולוג אחד ל-1,000 ילדים – בעיקר בתקופה הנוראית שאנחנו נמצאים בה, מה שגורר זמני המתנה בלתי נסבלים. בקופות החולים זמני ההמתנה הם בין חצי שנה לשנה לטיפול עבור בגירים, ובהתפתחות הילד ובגיל הרך זמן ההמתנה אף ארוך יותר. עיכוב במתן מענה לבעיה רפואית פיזית או נפשית משמעו החמרה במצב וקושי גובר בפתרונו. אך אם המשבר הוא מעשה ידי אדם, כך גם הפתרון. את ההפרטה חייבים לעצור. לא ייתכן שבזמן משבר אדיר, חסר תקדים, בבריאות הנפש בקרב ציבור רחב בחברה, ימשיכו המושכים בחוטים לפגוע במערכת בריאות הנפש הציבורית. לא הגיוני שבזמן שמאות אלפים ממתינים לאוזן קשבת, משרד האוצר יקשיח את ליבו וינהל משא ומתן נגד הפסיכולוגים ולא למענם. הסכם שכר חדש והולם לפסיכולוגים הציבוריים הוא צו השעה. הוא חייב להיערך עכשיו ומייד. אני מבקש להעביר את זה לדיון בוועדת הכספים. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אברהם בצלאל, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת – – << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא שומעים. << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> – – מדינת ישראל נמצאת בימים קשים מאוד – קשים מורלית, קשים חברתית – אך הרוח חזקה. הרוח הזו היא קריטית להמשך קיומנו כעם, ועלינו לשמר אותה בכל מחיר. אין לנו עם אחר ולא ארץ אחרת. בין שלל הנושאים שאיתם מתמודדת מדינת ישראל מאז הטבח הנורא – העלייה הדרמטית בצורך בריפוי נפש של אזרחים ואזרחיות רבים. המצב כיום הוא ששליש מתוך הפסיכולוגים הרשומים בישראל עובדים במגזר הציבורי, והשכר הממוצע שלהם הוא 50 שקל לשעה. בשל כך נוצר מצב שבו רוב הפסיכולוגים העובדים בשירות הציבורי מחלקים את יום עבודתם באופן שחצי משרה הם עובדים באופן פרטי, מצב אשר מחזק את בריחת אותם הפסיכולוגים מהשירות הציבורי. מערכת בריאות הנפש הציבורית הוזנחה ויובשה במשך שנים. עוד לפני המלחמה ההמתנה לפסיכולוג במגזר הציבורי הייתה כשנה, שנה וחצי. המלחמה יצרה צורך עצום במעני בריאות נרחבים. משרד הבריאות יצר תוכנית חוסן לאומית שתנסה להתמודד עם המצב, אך הפתרונות המיידיים המוצעים בתוכנית הם של מענקים חד-פעמיים לשכירים בשירות הציבורי והעלאת תעריפים בעיקר במסלולים אלטרנטיביים של פרילנסרים, מה שיביא להגברת הפגיעה במגזר הפסיכולוגיה הציבורית, ולא בהכרח יספק מענה לאוכלוסיות המוחלשות, שאין ביכולתן לממן טיפול פסיכולוגי בהשתתפות עצמית. ברקע דברים אלו נמצא הסכם השכר של הפסיכולוגים, שעדיין פתוח. לפסיכולוגים במגזר הציבורי מובטחת עלייה של כ-11% עם כל המשק, ובנוסף, החרגה של 53 מיליון שקלים מהקופסה לתיקון עיוותים. למעשה זה גורם לכ-10% עלייה בשכר הממוצע של הפסיכולוגים במגזר הציבורי, וזה יוביל אותם מ-50 שקל ל-60 שקל, סכום שלא משקף בכלל את ההכשרה שהפסיכולוגים נדרשים לה, ובהחלט לא יחזיר את הפסיכולוגים לשירות הציבורי. שכר הפסיכולוגים, שהוא נמוך גם ככה, דורש שינוי משמעותי על מנת לשנות את מצב הפסיכולוגיה הציבורית. לפיכך, אני סמוך ובטוח כי שר הבריאות נתן את דעתו, והגיע הנה, אני מקווה, עם בשורה טובה בעניין. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת צגה מלקו, אם היא נוכחת. אם איננה – חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, תודה שאתה עצמך כאן בדיון החשוב הזה. עכשיו אנחנו באים מדיון בוועדה משותפת לזכויות הילד, לפריפריה ולנגב והגליל, גם על החוסן הקהילתי של החברה הבדואית, ושם עלה הנושא שקשה למצוא פסיכולוגים. נהרגו שם 19 אנשים במלחמה ויש נפגעים רבים, ואין פסיכולוגים. ברור שאנחנו צריכים להעלות את מחיר השעה של פסיכולוג בשירות הציבורי, ואני חושב שזו טעות, מה שנעשה כאן, כאילו מטילים את האחריות על משרד הבריאות. לא יהיו פסיכולוגים בשירות הציבורי בקהילות ובערים אם זה לא יהיה מאמץ ממשלתי. משרד הבריאות יכול לתת משהו ויכול לשלב את קופות החולים, אבל אחת הבעיות הכי גדולות בשירות פסיכולוגי מתחילה בבתי ספר ובמערכת החינוך. מחקר שקיבלנו וגם אמירה של פסיכולוג במחוז דרום – אמר לנו ש-40% בלבד מקבלים שירות פסיכולוגי, היושב-ראש. 40% בלבד מילדי הנגב מקבלים שירות פסיכולוגי שהם היו צריכים לקבל ב-100%, זאת אומרת יותר מחצי מהפסיכולוגים שצריכים להיות בבתי הספר לא נמצאים, וכשאתה הולך לקהילה בדואית, זה יותר חמור. עכשיו אני רוצה להזכיר שני אנשים שעשו מעשה. נתחיל דווקא עם בני ביטון, ראש העיר דימונה, שהבין את הבעיה של היעדר פסיכולוגים, וביחד עם פסיכולוג דגול שהוא חבר שלי – אני לא יודע אם ידעת שהתואר הראשון שלי בפסיכולוגיה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז למדתי עם מישהו שבאמת נהיה פסיכולוג. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אבל זה עושה שכל, אני חייב להגיד. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, למדתי לתואר ראשון פסיכולוגיה. בשנה א' רציתי להיות עובד סוציאלי, ובסוף נהייתי גם עובד סוציאלי וגם פסיכולוג פה בכנסת, אבל החבר שלי למד איתי והוא פסיכולוג דגול, גלעד פישביין, ואז הוא בא עם הצעה כוללנית לבני ביטון, לעיריית דימונה. לא היה אפשר להביא פסיכולוגים בכל שיטה רגילה. היית רוצה להביא אותם לקופות חולים – הם לא באים; היית רוצה להביא אותם לבתי ספר בדימונה – הם לא באים. זה רחוק, לא יוקרתי, לא משלמים כסף לשעה. מה הוא עשה? בנה מהלך עירוני, מהלך רשותי של שיפור השירות הפסיכולוגי. מה קורה במהלך הזה? מביאים אדם כמו גלעד פישביין ואנשים שיכולים לתת לפסיכולוג צעיר את ההתמחות, אז זה נהיה יוקרתי, כי פסיכולוג גומר באוניברסיטה, הוא צריך התמחות, הוא יודע שיש שם פסיכולוגים ברמה גבוהה, אז הוא בא אליהם, כי הוא מקבל התמחות בדימונה. הדבר השני שמקבלים הוא כסף מקופות החולים לשירות הפסיכולוגי המקומי, והדבר השלישי – שהעירייה מגבה, ובכל מיני דרכים, גם עם חברות כלכליות מקומיות, טיפה משפרים את סך ההכנסה שיש לאותו פסיכולוג, כי הוא יכול לעבוד גם בערב, גם בבוקר, יש לו שכר סביר עם התמחות, עם פסיכולוגים ברמה שמזמינים אותו לעבוד איתם, ואז זה נהיה יוקרתי. ואז דימונה היום מקבלת שירות פסיכולוגי שהיא לא קיבלה עשרות שנים. אבל מי עשה את זה? העירייה. העירייה חיברה את הבריאות, את קופות החולים, את בתי הספר, את כל המשאבים למקום אחד. מה שאנחנו צריכים לעשות כאן הוא לייצר כסף ותמריץ עירוני, קול קורא. איפה שר הבריאות בוסו? איפה הוא? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני לא רואה, אני לא מזהה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מולך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מולך, ממש היישר מולך. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חשבתי שאיזה נער יושב שם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> באמת צעיר בימים. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה נער, נער שהוא סבא. שנזכה גם אנחנו להיות סבים. השר בוסו, קודם כול מזל טוב על בר-המצווה של בנך השבוע. דבר שני, ממרום גילך אתה כבר למדת שפתרונות זה ברשויות מקומיות. וההוראה שצריכה לצאת בכל רשות מקומית, בקול קורא: אני, המשרד, אתן לכל רשות מקומית חצי מיליון שקל, אם היא מקימה מערך שירות פסיכולוגי משולב – משרד החינוך, קופות חולים והמרכזים הפסיכולוגיים שיש לך. מי שידע לרבע את המעגל הזה, יקבל תמריץ, ואני אעבוד איתו. זה מה שעשו בדימונה, זה מה שעשינו בירוחם עם דני, הפסיכולוג הזכור לטוב, וזה מה שצריך בסוציו-אקונומי נמוך. משפט אחרון. כמו כל דבר במדינה, אתה צריך לדעת איפה להיוולד. אם תיוולד ברשות עשירה שיש לה ארנונה עסקית, יהיו שם פסיכולוגים; אם תיוולד בסוציו-אקונומי נמוך – ושם צריך יותר פסיכולוגים – יהיה רק 40% שירות פסיכולוגי. עם תמריץ של משרד הבריאות, החינוך והאחרים, אנחנו כממשלה יכולים לבנות מערך עירוני של שירות פסיכולוגי. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ביטון. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, אם הוא נוכח, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבר בשנה שעברה דיברנו על הנושא של פסיכולוגיה ציבורית, וכמובן פניתי לכל הגורמים שמטפלים בנושא הזה על מנת להקל את תהליך שילוב הפסיכולוגים גם בסקטור הציבורי, גם במועצות וגם עם הקהילה, אבל הנושא הזה לא מתקדם. מסלול הלימודים שלהם הוא מסלול לא פשוט, מסלול קשה ומפרך. אני חושב שהגיע הזמן לטפל בנושא הזה ולשפר את תנאי הקבלה, קודם כול של הסטודנטים, וב. את שנת הלימודים הנוספת לסטודנטים מחו"ל צריך לבדוק שוב, ולמצוא מסלול על מנת לקבל יותר סטודנטים לנושא הזה. הנושא השני הוא נושא השכר. השכר מאוד בסיסי, לא הולם, וצריך לדאוג לפסיכולוגים על מנת שאנחנו נצליח לתגמל אותם בצורה הולמת, בצורה שהיא בדיוק כמו השירות שהם נותנים, על מנת לעזור ולסייע לפסיכולוגים בנושא הזה, וגם שאותם פסיכולוגים ייתנו מענה לתושבים ולאזרחים בצורה שהיא טובה ומכובדת. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. כעת יעלה ויבוא שר הבריאות להשיב על ההצעה. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אני מודה מראש לכל חברי הכנסת וחברות הכנסת – שבוע אחר שבוע, דיון אחר דיון, אני נותן כאן מענה בנושא בריאות הנפש. אני רואה בזה חשיבות עליונה גם מבחינתכם, ואתם דואגים שזה לא ירד מסדר-יומה של הכנסת והממשלה, וטוב שכך. ואכן, זה לא יורד משולחננו רגע אחד. יכול להעיד גם יושב-ראש ועדת הבריאות יונתן מישרקי, שנמצא כאן, שאנחנו בקשר רציף, והוא כבר עשה דיון, אולי דיון חמישי, רק בנושא בריאות הנפש ועד כמה הוא חשוב. הפעם התמקדתם בנושא הפסיכולוגים. אני אענה את התשובה הפורמלית שמונחת כאן בפניי שהכינו במשרד, ואני גם אפרט טיפה. המלחמה הנוכחית ואירועי 7 באוקטובר מעמידים בפני מערכת הבריאות אתגרים גדולים ורבים. מערכת הבריאות תפקדה באופן מעורר כבוד במתן מענה למשימות רבות, כגון מתן טיפול רפואי לנפגעי הגוף באירועים, ביצוע תהליך זיהוי של הנרצחים ועוד. זו ההזדמנות עבורי להודות לכלל אנשי מערכת הבריאות המבצעים את משימות הקודש הללו יומם וליל. תודה לכם מכולנו. גם בימים הללו, גם ברגעים הללו, בזיהוי נעדרים ואלמונים עדיין, וגם במתחמי השבים שאני מבקר בהם וביקרתי בהם – עבודת קודש. אחד האתגרים המשמעותיים הניצבים בפני המערכת כיום הוא מתן מענים לנושא בריאות הנפש, אתגר שהיה קיים טרם המלחמה, וכעת, באירועי 7 באוקטובר במיוחד, האתגר רק התעצם. שיפור המענה בבריאות הנפש במערכת הציבורית הוא מהמשימות המרכזיות של משרד הבריאות. אני מדגיש: המערכת הציבורית. המשרד פעל רבות עוד לפני המלחמה על מנת להרחיב את המענה בעולם בריאות הנפש, וביתר שאת בחודשיים האחרונים. לאור זאת, וכמענה לצורך המתגבר לנוכח האירועים והמלחמה, המשרד מקדם תוכנית לאומית לבריאות הנפש. התערבות אפקטיבית ומוקדמת עשויה להפחית תחלואה בשלב מאוחר יותר בעשרות אחוזים. מטרת התוכנית היא הרחבת המענים הטיפוליים בשירות הציבורי בעולם בריאות הנפש באופן המאפשר מענה זמין, נגיש ומקצועי לכל האנשים הזקוקים לכך. התוכנית כוללת כמה כיווני פעולה, כגון הגדלת היקפי כוח האדם המטפל בשירות הציבורי; דיוק האבחון וההתוויה הטיפולית באמצעות תהליך טריאז' מובנה, כדי שמי שנמצא בחזית או מי שצריך טיפול דחוף לא יעמוד בתור כמו אותו אחד שרוצה רק שיחת עידוד; ריבוד הצרכים הטיפוליים והפניית המטופל למענים המתאימים לצרכיו; יצירת מענים חדשים, כגון מיסוד מקצוע חדש שדומה לתומך או מגיש עזרה ראשונה בתחום בריאות הנפש; התאמת תעריפי הטיפול בבתי החולים ובקהילה על מנת לאפשר את מתן השירות הראוי ותקצוב מערכת הבריאות בהתאם ועוד. אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר שיאפשרו את יישום התוכנית הוא הגדלת היקפי כוח האדם המטפל שעובד בשירות הציבורי דוגמת פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועוד. לכן משרד הבריאות הציב את סוגיית – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל לגבי הפסיכולוגים, יש מבחן אחת לשנה. בכל הסקטורים האחרים אפשר להיבחן פעמיים בשנה; אצל הפסיכולוגים – רק פעם בשנה. אז אולי יעשו פעמיים בשנה, ואם הוא נכשל, תעבור חצי שנה והוא שוב ייגש למבחנים. זה דבר שמשרד הבריאות יכול לשנות. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אוקיי. רק תזכרי שכרגע דיברו פה לא על המספר אלא על התשלום. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אבל זה חשוב, ככה תוסיף כוח אדם. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> נקודה בהחלט חשובה. לכן, משרד הבריאות הציב את התגמול לפסיכולוגים במערכת הציבורית כאחד מיעדי התוכנית הלאומית לבריאות הנפש שכרגע מונחת בפני האוצר. היא כזאת שפתרונה יאפשר הגדלה משמעותית של המגעים במערכת, יותר טיפולים ליותר אנשים. זה נקרא הגדלה של מגעים – יותר טיפולים ליותר אנשים. על מנת להגדיל את היקף כוח האדם המקצועי נדרש: 1. לשמר כוח אדם מקצועי במערכת; 2. להגדיל את היקף העבודה של כוח האדם שנמצא במערכת; 3. לקלוט לתוך השירות הציבורי כוח אדם מקצועי נוסף. המשרד פועל בכמה כיווני פעולה על מנת לבצע את היוזמה הזו. לדוגמה, בימים אלו משרד הבריאות פועל להוספת מלגות בעלות של 30 מיליון ש"ח על מנת להגדיל את מכסת המתמחים הנקלטים במערכת. עם זאת, היכולת להרחיב באופן משמעותי את היקפי העבודה של אוכלוסיית הפסיכולוגים בשירות הציבורי תלויה במידה רבה ברמת ההשתכרות שלהם. לכן, הגדלת השכר היא רכיב קריטי, והמשרד עוסק בו באופן אינטנסיבי ויום-יומי – תכף אני אוכל גם לבשר אולי טיפה – ליציאה למשא ומתן מיידי על הסכם שכר הפסיכולוגים במערכת, כפי שסוכם שיהיה. עם זאת, לנוכח הדחיפות ביישום התוכנית באופן מיידי וההבנה כי הסכם שכר הוא תהליך שדורש זמן על מנת שיבשיל, ובהסכמה עם משרד האוצר, נוצרה תוכנית המענקים. תוכנית זו נועדה ליצור תמריץ ראשוני להגדלת כוח האדם הטיפולי כדי לתת מענה לצרכים המיידיים בעולם בריאות הנפש, תמריץ שאנו מאמינים שיכול לעודד את הפסיכולוגים הרבים שהביעו רצון לסייע בתקופה זו, ואף התנדבו וסייעו בתחילת המלחמה, להיכנס לשירות ציבורי ולתת את השירות החיוני הזה לציבור. התוכנית כוללת מנגנונים שיאפשרו תגמול גבוה יותר לכלל הפסיכולוגים, לצד תמרוץ הגדלת היקפי משרה למועסקים, כפי שאמרו כאן, מ-50% ל-75% הקיימים, וכניסה של מועסקים חדשים בהיקפי משרה גדולים יותר; כל זאת, במטרה לשפר ולהרחיב את המענה בתחום המערכת הציבורית. התוכנית נוצרה דווקא בשל החשיבות הרבה של הנושא, והיא טומנת בחובה עליות משמעותיות בשכר באמצעות המענקים לצד הרצון והכוונה לדון ולסכם בצורה מהירה את הסכמי השכר. אנו מאמינים שצעדים אלו הם תוכנית זמנית והם יציאה מיידית למשא ומתן על הסכם שכר, שיאפשרו שינוי לטובה במצבה של הפסיכולוגיה הציבורית וקידום של התוכנית הלאומית לבריאות הנפש לצד צעדים דרושים נוספים שבהם המשרד מטפל. עכשיו אני רק אגע בנקודות – שאלתם על כמה כסף מדובר; מדובר ב-2 מיליארד ש"ח – חברת הכנסת לזימי שאלה. נתתם כאן נקודה נכונה. הסכם השכר נותן מענה של 11%, ובסוף זה יוצא, כמו שאמרתי, מ-50 שקל לשעה ל-60; זה לא בדיוק, אבל זה לא משנה. הבנו שגם הסכם שכר לא נותן מענה, לכן בתוכנית התמלוגים, שבה אנחנו רוצים לתת מענקים, מדובר ב-200 מיליון ש"ח שיהיו עכשיו חלק מ-2 מיליארד ש"ח שייתנו מענה. איגוד הפסיכולוגים, שעובד איתנו, מרוצה מאוד מהתהליך שמסתיים ממש ברגעים אלו במשרד האוצר. זה נותן הרבה יותר מענה מהסכם השכר, שייתן להם – זה יכול להגדיל להם מ-25% או 50% ל-75%, יותר מגעים, יותר היקף כוח אדם, וזה יכול לתת מענה. מדובר בתוספת מיידית. לדעתי זה כבר הוסכם עם האוצר. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> לא. ההסכם כולו זה 55 מיליון שקלים, 53 מיליון שקלים. אנחנו מדברים על תוספת של 200 – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> יש תוספת לשעה? << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אמרתי, בלי להיכנס לשעה. אני חושב שפסיכולוג צריך לקבל בסוף, אם זה מהקופה או מהמדינה, 400 שקלים לשעה, מה שהיום עומד על פחות מ-200 שקלים. זאת השאיפה שלנו, וזה נמצא בתוכנית המענקים. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> זה אצל הפרילנסרים. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אני אומר, בשירות הציבורי הוא לא יבוא לכאן אם אתה לא נותן לו לפחות 400 שקלים לשעה, כי זה מה שהוא מקבל בחוץ. היום בחוץ, עם הקופה ועם מה שהוא מקבל ממשרד הבריאות, הוא מגיע ל-180 שקלים לשעה. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אדוני השר, אתה לא יודע על מה אתה מדבר. אשתי היא דוקטור לפסיכולוגיה, מדריכה בכירה – מציעים לה בשירות הציבורי 53 שקלים לשעה וזהו. 53 שקלים לשעה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אם אתם מציעים 200 – – – << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני אומר לך – – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> בין 50 ל-400 – – – << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני אומר לך את האמת – הפסיכולוגים רוצים לעבוד בשירות הציבורי. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> חבר הכנסת מתן כהנא, לכן אמרתי, הסכם שכר, שמתברר שהוא גם לא נותן מענה, לוקח יותר זמן. כרגע אנחנו צריכים לתת מענה מיידי. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אבל זה המצב שנתיים. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אין בעיה, אז אנחנו לא נחכה עוד שנתיים. לכן ביקשנו כרגע מענה מיידי במסגרת מענקים. מדובר על 200 מיליון שקלים, לא 30 ולא 50 ולא 53. המענקים ייתנו מענה מיידי שיוכל להגדיל בהחלט את המגעים ואת הטיפולים ואת היקפי המשרה ולתת להם מענה. אני מסכים איתך שעובד בשירות הציבורי צריך לקבל – לפחות מתקרב, אם לא 80% מהשירות – – – << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אל תיתן לו 400, תן לו 200. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> בדיוק. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אנחנו שואפים לשם. את זה אנחנו דורשים, ורק כך נוכל לתת מענה בסוף ולהחזיר את העובדים. אבל לא רק להחזיר אותם. חבר הכנסת מתן כהנא, אני רוצה לומר משהו אחר. צריך לזכור: זה לא רק בשביל השכר של המטפל בשירות הציבורי. אנחנו לא רוצים לגרום למצב שבו ילד בבאר שבע שזקוק לטיפול פסיכולוגי או נפשי לא יקבל מענה, ולמי שגר בתל אביב ויש להורים שלו כסף יש מענה. זה לא יהיה. המערכת הציבורית חייבת להתחזק ולקבל את המענה. לכן, כשאנחנו מדברים על 2 מיליארד שקלים בתוכנית, זאת בדיוק המטרה – לחזק את המערכת הציבורית. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת ירון לוי, עמדה נוספת מהצד. עד דקה לרשותך. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> כבוד השר, אני רוצה רגע לציין את הנתון: 7,881 פסיכולוגים, מתוכם 4,191 פסיכולוגים קליניים. אני מציין את המספר, כי אני חוזר למצגת שכבוד השר שלח לי והוצגה בוועדת הבריאות: מצגת, שקף 9 – מקצועות חדשים והרחבת רצף המענים. מאחר שיש לנו בפנקס הפסיכולוגים מספר מאוד גדול של פסיכולוגים, אני רוצה להבין מכבוד השר: למה מתכוון הסעיף שאומר "בניית מסלול הכשרה וליווי למגישי עזרה נפשית"? מה הקריטריונים שאותם מומחים שיטפלו בנפש פצועה צריכים לעבור כדי להיכנס? מה ההליך? << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אדוני חבר הכנסת ירון – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אגב, אני רק מדגיש למען הסר ספק: התקנון מאפשר להביע עמדה נוספת, זאת לא שאילתה, והשר יכול לבחור להשיב. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אני אתן מלמעלה. זה היה דיון רחב. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני אאפשר גם דקה לחבר הכנסת מתן כהנא. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> זה היה דיון נרחב בוועדת הבריאות, ואני לא איכנס לזה. הבנו שברגע שאנחנו צריכים לתת מענה של אלפים נוספים, צריך לבנות מסלולים. לא מחליפים את הפסיכולוגים, לא את הטיפול שלהם ולא את ההכשרה שלהם, אבל כרגע צריך להכניס מיידית אפשרויות נוספות לתמיכה נפשית ברמת תומך נפש. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> לא על ידי מקצוע חדש, מצטערת. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> לא נקרא לזה מקצוע חדש – הכשרה נוספת שצריך להכשיר. מבחינתנו, אפילו את כל רופאי המשפחה, את כל רופאי הילדים, כי לפעמים זה ברמת שניים, שלושה מפגשים. זה מסלול מאוד מובנה. לצד זה, אנחנו רוצים גם לחזק את הפסיכולוגיה ואת הפסיכולוגים, ולכן אנחנו עובדים להכפיל את השכר שלהם ולא לפגוע באף אחד מהמתווים וההתמחויות. זאת בדיוק המשמעות. היה על זה דיון נרחב, ואני אשב איתך בנפרד ואסביר לך במה מדובר. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אני אשמח לדיון על זה בוועדת עבודה ורווחה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> את יכולה לאפשר דקה נוספת לחבר הכנסת מתן כהנא? << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> הסכמי שכר – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת לזימי, אנחנו מאפשרים דקה לחבר הכנסת מתן כהנא. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני השר, ראשית, אני רוצה באמת להגיד תודה על זה שמשרד הבריאות לקח את זה כמשימה ועומדים לעסוק בנושא בריאות הנפש בשירות הציבורי בצורה כל כך אינטנסיבית, כי זה חשוב מאוד. כמו שאמרתי קודם, אני אומר מידיעה אישית: אשתי היא פסיכולוגית מדריכה בכירה. בשירות הציבורי השכר שלהם הוא 53.57 שקלים. זה השכר שלהם לשעה. באמת, אני אומר לך, אני מכיר את אשתי, כמובן, ואת כל החברים שלה – הם כמהים לעבוד בשירות הציבורי. פסיכולוגים רוצים לעבוד בשירות הציבורי, הם רואים בזה שליחות. אבל השכר הזה הוא שכר מעליב. הם לא יכולים לעבוד בשכר הזה, כי זה כל כך מעליב. אני אומר לך, זה יותר רחב. סתם לדוגמה, אשתי וכמה קולגות, חברים וחברות שלה, ירדו לאילת כדי להיות עם אלה שהגיעו מהעוטף. כל שאר הדיסציפלינות קיבלו אוכל – רק לפסיכולוגים לא נתנו לאכול שם. יש כל מיני דברים שהם פגיעה בפסיכולוגים, בשירות הפסיכולוגי הציבורי. אני אומר לך שוב, אדוני השר: תרתמו אותם, כי הם רוצים לעבוד בשירות הציבורי. הם רואים בזה שליחות. זה בידיים שלכם. תודה. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> חבר הכנסת כהנא, אני אענה בנקודה: בהחלט זאת משימה שלי ומשימה של המשרד. נחשפנו לזה במהלך המלחמה, והבנו כמה אנשים באו ואמרו שהם רוצים להיות חלק מהמערכת הציבורית. אגב, גם פתחנו קול קורא לאותם נותני מענה שלא בהתנדבות עד כמה שניתן. הם חלק מהעניין. ראיתי את עבודת הקודש שלהם באילת, בים המלח, במלונות כאן בירושלים, בצפון – בהחלט, זאת המטרה. אבל אמרתי שהמטרה היא לא רק להגדיל את השכר שלהם. על ידי זה שאני מגדיל את השכר שלהם ונותן מענה לקופות חולים – שגם יקבלו כמה מאות מיליונים כנגד זה שייתנו בקהילה – לא יהיה פער והבדל בין ילד לילד ובין אדם לאדם, שמי שיש לו יקבל מענה ומי שאין לו לא יקבל מענה. אנחנו על זה, ואנחנו נעדכן על הסכם השכר, לדעתי, בימים הקרובים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה לשר הבריאות. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אני אשמח לדיון על זה בוועדת העבודה והרווחה. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> מבחינתי, אין לי התנגדות לכל דיון שיבקשו כאן במסגרת הצעה לסדר-היום, לכל ועדה שתידרש. אנחנו בהחלט בעד. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> השר, מה עם המודל הרשותי – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה לשר הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו. כעת אנחנו עוברים להצעה הדחופה הבאה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> לאיזו ועדה? לא הצבענו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לאיזו ועדה? לוועדת הבריאות? הוחלט לאיזו ועדה? לוועדת הבריאות. הצבעה לוועדת הבריאות. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> לא, אם יש הרבה הצעות, זה הולך – – – אם כולם מסכימים – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מבין שכולם מסכימים שההצעה תעבור לוועדת הבריאות. תודה רבה. אז אנחנו עוברים כעת להצבעה על העברת ההצעה לוועדת הבריאות. תפסו מקומות. אני חוזר: אנחנו מצביעים כעת על ההצעה להעביר את הדיון לוועדת הבריאות. תפסו מקומות. חברים, אני מבקש שקט. חברת הכנסת לזימי, אנחנו עוברים להצבעה עכשיו. ההצבעה כעת היא על ההצעה להעביר את הדיון לוועדת הבריאות. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הבריאות נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תוצאות ההצבעה: 12 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שהדיון בנושא הקודם יתקיים בוועדת הבריאות. תודה רבה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> טיפול המדינה ביתומי חללי צה"ל << הלסי >> << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כעת אנחנו עוברים להצעות דחופות בנושא: טיפול המדינה ביתומי חללי צה"ל. את ההצעות הגישו חברי הכנסת נעמה לזימי, מתן כהנא ויסמין פרידמן. ראשונת המנמקים – חברת הכנסת נעמה לזימי. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תודה רבה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> טעות שלי, שוב. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> יש פה יו"ר חדש, הוא מתפעל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אנחנו מתפעלים פה את המנגנונים. הינה, הקצאת זמן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הכול טוב. הצעה לסדר-היום שאני חושבת שצריכה להיות עליה הסכמה מלאה בבית הזה. את נושא התגמול ליתומי צה"ל הכרתי עוד מהכנסת הקודמת כשפנו אליי ארגוני הילדים. אני מודה שלא הכרתי את זה שאין גם לילדים יתומי צה"ל הכרה וקצבה קבועה – מצב שבעיניי מהווה עיוות מאוד קשה. כשאני מדברת עם חלק מיתומי צה"ל שמתקשרים אליי, הם מסבירים לי: תראי, לילד יש ידיעה שההורים שלו הם חלק מהתמיכה שלו לכל אורך שלבי החיים: לפני חתונה, רכישת השכלה, רכישת בית. איזה עוגן, מענה, תמיכה. לאותם ילדים שהוריהם נהרגו בקרב על הבית, בקרב למען שמירה על החיים שלנו, אין את אותה מעטפת ובעצם אנחנו שמים אותם, את הילדים הללו, במקום יותר פגיע. חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) אינו מכסה כיום את סוגיית היתומים באופן הולם. החוק קובע כי האלמנות של נופלים במערכה תקבלנה פיצויים, בצדק כמובן, ובנוסף, יתום משני הוריו. אך לגבי יתום מהורה אחד אין זכויות ברורות, וכרגע הם לא תחת הקטגוריה. בעקבות פרוץ מלחמת חרבות ברזל נוספו יתומים רבים, לצערנו הרב, למאגר יתומי נספי צה"ל במערכה. עובדה זו רק מדגישה את הצורך לשוב ולעסוק במעמדם וביכולת המדינה לפצות אותם על אובדנם. על כן אני מבקשת לקיים דיון מהיר בנושא, ולאפשר פיצוי כספי לכל החיים גם ליתום שהתייתם מהורה אחד. מלבד זאת, צריך להתכנס ולדון בסוגיית יתומי צה"ל, שכן אין הכרה בהם באופן רשמי, אף לא בתור מעמד מוגדר במשרד הביטחון. מן הראוי שבעת הקשה הזו נעסוק בנושא החשוב הזה. אני חושבת שלא צריך לעסוק בנושאים האלה בגלל נסיבות קשות, אבל הנסיבות הקשות לא פעם מזמנות את זה, כי כורח המציאות באמת מחייב אותנו לגעת בנושאים הללו. אבל בואו כבר נעשה את זה ותהיה פה גם הסכמה. אני אסיים בשירו של יאנוש קורצ'אק: "לא מספיק לאהוב ילדים, צריך להבין אותם ולהתייחס אליהם כבני אדם: להעניק להם את אותם הזכויות והכללים, אותן ההתחייבויות אשר מחייבים את המבוגרים". בואו נעשה מעשה בבית הזה – נעביר כבר את חוק יתומי צה"ל ונעשה פה תיקון לעיוות ארוך שנים, עוד מ-1950. אנחנו פה כדי לתקן. אנחנו בית המחוקקים – בואו נחוקק את זה. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב בראש, אדוני השר, אנחנו עוסקים פה בנושא מאוד רגיש. בעצם אנחנו עוסקים פה בפערים שנוצרו במהלך השנים בטיפול ביתומי צה"ל וכוחות הביטחון. אני לגמרי משוכנע שכל העוסקים במלאכה רוצים לעשות הכי טוב שהם יכולים. בראייה היסטורית של איך הגענו למצב הזה, אני חושב שאני יכול לנתח ולהבין איך הגענו לסיטואציה הזו שהיתומים, יתומי כוחות הביטחון וצה"ל, באמת לא מטופלים כמו שצריך. אבל אני חושב, כמו שחברתי נעמה אמרה פה – זאת ההזדמנות לתקן את הדברים. הפער המרכזי – זה בלתי נתפס כששומעים את זה – הוא שבגדול יתום צה"ל גומר להיות יתום בגיל 21. זה לא נתפס. כשאמרו לי את זה בפעם הראשונה לא האמנתי שזה יכול להיות. אבל בגדול יתום צה"ל מסיים להיות יתום בגיל 21. יחד עם חברי בועז ביסמוט הקמנו את השדולה למען אלמנות ויתומי צה"ל, ועשינו מפגש גדול עם יתומי צה"ל. ואתה שומע סיפורים קורעי לב של אנשים, ומסתבר שהיתמות לא נגמרת בגיל 21. זה מתחיל באי-הכרה פורמלית – פורמלית הם מפסיקים לקבל אפילו הזמנות לטקסים, ככה הם טוענים, מפסיקים לקבל הזמנות לטקסים, וכמובן שבהקשרים של תמיכה מסוגים שונים. לצערי, מאז פרוץ הקרבות של המלחמה הזו נוספו, נכון לאתמול – לצערי זה כבר עולה – 320 יתומים. אני מתפלל לקדוש ברוך הוא שהם האחרונים וזה ייעצר לחלוטין. אדוני היושב בראש ואדוני השר, 32 מהיתומים האלה הם מעל גיל 21. הם אפילו לא נכנסים לרשימה של היתומים. הם לא נכנסים לרשימה של היתומים. רובם המוחלט הם בנים או בנות של רבש"צים ושל חברי כיתות כוננות שהם חללי צה"ל, והמדינה פשוט לא רואה בהם יתומים. בשנת 2022 שר הביטחון דאז בני גנץ הקים ועדה בראשות השופט בדימוס אליקים רובינשטיין שדנה בזכויות של היתומים. בין ההמלצות של הוועדה הזו היה כמובן לטפל בגיל ולהעלות אותו משמעותית כלפי מעלה; מלגה חודשית בשיעור יורד, מלגה שתלווה אותם לאורך כל החיים; הקלות במס וארנונה; הגדלות או התאמות ברכישת דירה – הם מקבלים איזה מענק לרכישת דירה, וצריכים להתאים אותו כי הוא לא התעדכן כבר הרבה שנים; ועדה לתמיכה בכאלה שהחיים לא שפרו עליהם, ויש לצערי לא מעט מקרים כאלה. אני הגשתי שתי הצעות חוק: אחת – לביטול הנושא הזה של הגיל. אין. יתמות לא נגמרת בגיל 21. היא לא נגמרת אף פעם. היו יתומים שהגיעו לדבר איתנו בשדולה בני 65, בני 70, ואתה רואה איך היתמות הזו משפיעה עליהם לאורך כל החיים. הצעת חוק שנייה היא הצעת חוק שמדברת על יישום ההמלצות של ועדת רובינשטיין – פשוט לקחת את ההמלצות של ועדת רובינשטיין ולהפוך אותן לחקיקה. אני חושב שזו האחריות שלנו כחברה לדאוג ליתומי צה"ל ומערכת הביטחון לאורך כל חייהם, ואני חושב שדווקא בעת המלחמה זה כל כך חשוב, כשהלוחמים שלנו עכשיו יוצאים לשדות הקרב, ובהם רבים שהם הורים. מילואימניקים רבים והמון הורים צריכים לדעת שהם עכשיו מחרפים את נפשם בשבילנו, ואם חס ושלום יקרה הרע מכול, מדינת ישראל תהיה שם בשביל הילדים שלהם. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני חושב שצריך להעביר את זה לוועדת הרווחה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בסדר גמור. לאחר שישיב השר, נעביר את זה לשם. ישיב על ההצעה השר עמיחי אליהו, בשם שר הביטחון. בבקשה. << דובר >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תודה רבה שאתם מעלים את הנושא החשוב הזה לדיון. נפתח בתנחומים למשפחות הרבות שנוספות עלינו, איחולי בריאות לכל החיילים שנפצעו, וכמובן אנחנו רוצים לראות את כל החטופים שלנו חוזרים לביתם בשלום. אני עונה במקום שר הביטחון, מפאת צוק העיתים. מובן למה הוא לא נמצא פה – הוא נמצא בתוך המערכה עצמה. מענה שר הביטחון על הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: טיפול המדינה ביתומי צה"ל, של חברי הכנסת מתן כהנא, יסמין פרידמן ונעמה לזימי. חוק משפחות החיילים שנספו במערכה מגדיר בן משפחה של חייל שנספה במערכה, ובין היתר מגדיר את מערך הזכאויות הכלכליות והסוציאליות שזכאי להן יתום, ילדו של הנספה. יובהר כי בעוד שהחוק קובע זכאות לתגמול לאלמנה ולשכול, והזכאות לקבלת תגמול חודשי לאלמנה בעד יתום מסיימת ככלל בגיל 21, הרי שבהתאם לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה, ניתנת ליתום הבוגר מעטפת הטבות במהלך חייו בהתאם לעמידה בתנאי החוק, ובכלל זה מימון הלימודים האקדמיים, קבלת דמי מחיה בתקופה הזו, טיפול נפשי ככל שנדרש לאורך כל חייו וקבלת מענק נישואים בסכום של כ-150,000 ש"ח. בנוסף, מתוך הכרה בחוב המוסרי כלפי יתומי צה"ל וכוחות הביטחון, הוקמה ועדה ציבורית לבחינה וגיבוש של המלצות בסוגיות הכרוכות במעמדם ובהיקף זכויותיהם של יתומי צה"ל וכוחות הביטחון הבוגרים, בראשות כבוד השופט בדימוס פרופ' אליקים רובינשטיין. הוועדה הציבורית ראתה בסטטוס "יתום" ככזה המתקיים לאורך כל החיים, ובהתאם המליצה על הרחבת הסיוע בתחום הכלכלי, השיקומי והרגשי על ידי מתן תגמול להתפתחות אישית, הכפלת סכום מענק הנישואים, הרחבת הסיוע במימון התערבות לרווחה רגשית ועוד. כמו כן הומלץ לכונן יחידה מקצועית נפרדת ליתומי צה"ל וכוחות הביטחון באגף משפחות, הנצחה ומורשת. שר הביטחון הורה לקיים עבודת מטה פנימית לשם בחינת הרחבה נוספת של הסיוע ליתומים מעבר להמלצות הוועדה. בימים אלו נערכת עבודת מטה כאמור, ובסיומה ייערך תיקון מקיף לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה לשם הטמעת המלצות הוועדה הציבורית וההרחבות מכוח הנחיית שר הביטחון. אנו מאמינים כי הרפורמה המתוכננת תסייע באופן משמעותי ליתומי צה"ל וכוחות הביטחון, שנמצאים בליבנו ככל בן משפחה שכול אחר. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. עמדה נוספת התבקשה מחברת הכנסת שרון ניר. יש לרשותך דקה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חושבת שלראשונה מאז מלחמת יום הכיפורים ב-73' מתרגש עלינו אירוע שבו המחיר שאנחנו משלמים בנפש, באבדות ובאובדן של חללי צה"ל הוא קשה מנשוא וכמעט בלתי נתפס. רק ביממה האחרונה התוודענו לתשעה נופלים, גיבורי ישראל, גיבורי התהילה, וכל אחד הוא עולם ומלואו, וכל אחד מהם זה סוג של חץ בלב עבור כולנו. כשמסתכלים על המעגלים של המשפחות, ובפרט על אותם יתומים, אפשר להבין שמדובר במחיר שהוא קשה מנשוא, שאי-אפשר לאמוד אותו בשום תגמול ובשום מענק כזה או אחר. מדובר פה – ואני מצטרפת לחבריי – קודם כול בהכרה, בהכרה בסטטוס "יתום צה"ל", שבאמת שילם את המחיר הקשה מנשוא של אובדן אם או אב, חלילה. לכן אני חושבת שפה המקום של המדינה, והרפורמה שתתבצע בתוך משרד הביטחון זה לנהוג ברוחב לב כלפי אותה אוכלוסייה שבסוף שילמה את המחיר הקשה מנשוא. כמובן שאני מצטרפת לחבריי ולבקשתם של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל ולכל הקהילה הזו, שנקווה שלא תגדל ושנישאר במקום הזה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> להעביר לוועדת העבודה והרווחה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לוועדת עבודה ורווחה? << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אז אנחנו נעשה הצבעה על העברת הדיון לוועדת העבודה והרווחה. נא תפסו המקומות. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תוצאות ההצבעה: שמונה בעד, אין מתנגדים. אני קובע שהדיון בנושא טיפול המדינה ביתומי חללי צה"ל יעבור לוועדת העבודה והרווחה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה –חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. המלצה של הוועדה הציבורית לקביעת שכר ותשלומים אחרים לחברי הכנסת בנושא: עדכון שכר חברי הכנסת בשנת 2024. עוד אודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת, הודיע חבר הכנסת אריאל קלנר כי הוא חוזר בו מהצעת חוק רכש טובין ושירותים מתוצרת הארץ או מעוסק ישראלי (חרבות ברזל – הוראת שעה), התשפ"ד–2023, שמספרה פ/4113/25. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> קריסת כל מוקדי החירום לשעות רבות בעקבות עבודת תשתיות של חברת בזק << הלסי >> << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כעת אנחנו עוברים להצעה דחופה בנושא: קריסת כל מוקדי החירום לשעות רבות בעקבות עבודת תשתיות של חברת בזק. את ההצעה הגישו חברי הכנסת יונתן מישרקי, יצחק קרויזר, משה רוט, יאסר חוג'יראת, קטי קטרין שטרית, רון כץ ואחמד טיבי. ראשון המנמקים – חבר הכנסת יונתן מישרקי. בבקשה, חבר הכנסת, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יונתן מישרקי (ש"ס): << דובר >> כבוד בשבילי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, קודם כול אני מודה לחברים שהצטרפו אליי להצעה לסדר-היום. אני לא חושב שאני צריך שלוש דקות בשביל להציג את הדבר הברור-מאליו הזה. בשבוע שעבר, בלילה שבין שלישי לרביעי, בשעה 01:30, קרסו מערכות החירום של מדינת ישראל בהקשר של מוקדי החירום. למותר לציין שאנחנו נמצאים באירוע, אנחנו נמצאים בתקופת מלחמה קשה, והמוקדים הללו הם מוקדים שמצילים חיים בפועל, ולכן אנחנו מבקשים לוודא ולהבין – אנחנו יודעים, ודיברתי עם בכירים במשרד התקשורת ועם אנשי בזק שהסבירו לנו שהיה מדובר בבדיקה יזומה שלהם. ולמרות כל זאת, ככל שאנחנו ניתקל, חלילה וחס, במתקפת סייבר או במתקפה אחרת או בתקלה אחרת ולאזרחי מדינת ישראל לא יהיה מענה, אנחנו נהיה בקטסטרופה, חלילה וחס. לכן אני ביקשתי לקיים פה את הדיון הזה ולוודא שיש למערכות הללו גיבויים בשעות מתקפה או בשעות נפילה, חלילה, ושיש לאזרחי מדינת ישראל מענה מיידי. כמובן שזו הזדמנות להודות לפיקוד העורף, שמייד הוציא הודעה על מספרים נוספים. אך הדבר הזה לא נותן מענה, ובטח לא במצב חירום ובשעה שעם ישראל ומדינת ישראל יזדקקו לזה. אם כך, תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יונתן. הדובר הבא – חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת וחברי הכנסת המצטרפים לדיון החשוב מאוד הזה, תארו לכם מצב שבו אתם נמצאים, חלילה, בסיטואציית חירום מלחיצה. אתם חייבים לקבל עזרה מיידית, מזיעים מרוב פחד, מתקשרים למוקדי החירום, צועקים לעזרה, ומגלים באימה שכל קווי החירום קרסו ואינם פועלים. בעצם אין צורך לתאר ואין צורך לדמיין. המציאות שחווינו ב-7 באוקטובר עלתה על כל דמיון אפשרי; סיפורי האימה וקריאות העזרה שלא נענו צרבו את נשמתנו, ואת מרביתן הגדול עוד טרם שמענו, אדוני היושב-ראש. אסור שזה יקרה, וזה קרה. סיטואציה קצת שונה, בכל זאת, לאדם הנזקק לעזרה מכל סיבה שהיא ומתקשר למוקדי החירום ואז מגלה שאין מענה עבורו. תחושת חוסר האונים זהה, וזה עוד בלי להתייחס למשמעויות של ההשלכות בשל אי-קבלת המענה. בשבוע שעבר, באישון לילה בין יום שלישי לרביעי, קרסו לפתע למשך שעות מרובות כל קווי החירום המשמעותיים במדינת ישראל – המוקד של המשטרה, של מד"א, כיבוי והצלה ואפילו 103 של חברת החשמל. בדיקה העלתה שהתגלתה תקלה בעבודות של חברת בזק. באירוע המדובר של השבוע שעבר חלפו שעות מרובות עד שהצליחו להתגבר על התקלה, ובינתיים אנשים שנזקקו לעזרת מוקדי החירום הרלוונטיים הרגישו כמו בסרט אימה. זאת תקלה משמעותית וכשל חמור שאסור שיקרה, וגם הוא קרה. אסור שכשל כזה בכלל יקרה בימים כתיקונם ועל אחת כמה וכמה בימים אלו של מלחמה. על ההשלכות של זה אני בטוח שאין צורך להרחיב, אדוני היושב-ראש. בשל חומרת העניין ביקשתי, יחד עם חברי כנסת נוספים, להעלות את הנושא לדיון כאן, מעל בימת הכנסת, כדי ללמוד את האירוע על היבטיו השונים, כולל הסוגיות הטכנולוגיות, המענים החלופיים; ריכוז כל מוקדי החירום, דרך אגב, תחת ספק אחד, זה גם נושא שצריך לדון בו. יש למצות לעומק את הסוגיה ולהסיק ממנה את המסקנות הרחבות הנדרשות, כדי שחלילה לא נמצא את עצמנו בתרחיש אימה נוסף כזה. אני מצטרף, כמובן, עם השר, לשלוח החלמה מהירה לכל הפצועים ותנחומים למשפחות, והמשך תפילה להשבתם וחזרתם של כל החטופים והחטופות במהרה בריאים ושלמים, וכמובן, חג חנוכה שמח לכלל אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אמן. תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת משה רוט, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר >> אדוני כבוד היושב-ראש, אדוני השר, הינני מצטרף לקריאה ולדרישה שתעשו הכול כדי שמחדל כזה לא יישנה. אדוני השר, הפתרון חייב לכלול את הציבור שמשתמש בטלפון רגיל, שאין לו את האפשרות לשלוח הודעות חירום דרך טלפון חכם. בהחלט חייבים לתת על כך את הדעת. אני רוצה לנצל את ההזדמנות, אדוני היושב-ראש – בהזדמנות הזאת אני מבקש להביע הערכה והכרת הטוב לחיילים, למפקדים, לקבינט המלחמה, לראש הממשלה בפרט, שכולם עומדים איתנים במלחמה. שהשם יצליח דרככם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לרגל הגשת התקציב היום בכנסת, אני מבקש להביע הערכה לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', שעומד איתן לטובת אזרחי מדינת ישראל. מעל הכול אני מבקש להביע הערכה, הערצה והכרת הטוב עצומה של כל הדור והדורות הבאים למורה בישראל – לא רק היום, לאור הציון הגבוה ביותר שקיבלו הבנות החרדיות במבחן פיזה העולמי, אלא על ההשקעה והמסירות יומם וליל עבור חינוך בנות ישראל בדרך ישראל סבא. עלייך, המורה – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> בית יעקב – – – << דובר_המשך >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר_המשך >> על זה אני מדבר, בנות ישראל, אמרתי – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא רק במבחן פיזה. בראיית חשבון – – – << דובר_המשך >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בראיית חשבון, כן, לזה התכוונתי. אבל אני רוצה להגיד, עלייך, כבוד המורה, נאמרו דברי חז"ל "בזכות נשים צדקניות נגאלו". ולכל הארגונים שפועלים ודואגים למען זכויות נשים, אבקש למסור, אולי אפילו לחדש, שגם למורה החרדית מגיעות זכויות. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח. חבר הכנסת קטי קטרין שטרית, בבקשה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> בפעם האחרונה שבדקתי – אני עדיין אישה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מה אמרתי? אמרתי "חבר"? חברת הכנסת קטי שטרית, בבקשה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> הכול טוב, הומור קצת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל רק את שמת לה לזה. אפילו לא שמעתי את זה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נחזור להקלטה לבדוק אם באמת אמרתי "חבר הכנסת", אבל אני אוסיף לך על זה כמה שניות. בבקשה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> הכול בסדר גמור. מחר כולנו מדליקים נר ראשון של חנוכה, כבוד השר, ובעצם אני מסתכלת על החג הזה – לא בכדי קוראים לו חג האור, חג האורים, כי זה באמת מביא לנו אור, בעיקר אור בתקופה הכל-כך קשה שעברנו. כשאני מסתכלת על המוקדים האלה – על המשטרה, על מכבי האש ועל כל אותם מוקדים נהדרים, ומד"א, שמצילים נפשות – קשה לי – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, נכון, יש פה הרבה אזרחים. אני בכלל חושבת שצריך לקחת את המוקדים האלה ולהפוך אותם לשירות אזרחי או שירות לאומי, איך שירצו לקרוא לזה. אני חושבת שזה לא פחות חשוב. כמו שכולנו יודעים, אילולא עזרתו של פיקוד העורף, לא היינו מתגברים על התקלה הזאת עוד שעות רבות. אבל למה חשוב לי לציין את זה? כולנו זוכרים את הסיפור המפורסם של אותו נהג ב-2018, שנסע בכביש 1 ואיבד את הבלמים. והוא מתקשר 100, זה הדבר הראשון שהוא עשה, הוא מתקשר 100, ומלווה אותו כל הנסיעה מוקדנית שאומרת לו – הרי לפעמים כשאנחנו נמצאים בשיא הלחץ, אנחנו רק צריכים מישהו שיאזן אותנו, שיגיד לנו: רגע, תירגעו – והקול המרגיע שלה, הקול המרגיע שלה ליווה אותו בכל התהליך עד לבלימה. אני זוכרת שראינו כולנו את המחזה הזה וכולנו היינו המומים מקור הרוח, איך לאט-לאט היא הכניסה אותו למצב של רוגע, שפיות, ו"בוא נתגבר על המשבר הזה". ולכן אני חושבת שמוקדנים ומוקדניות כאלה, שיושבים ימים ולילות, קודם כול צריך להגיד להם כל הכבוד. הקריסה הזאת, שהיא קריסה מאוד חשובה, וקריטית מציאת הפתרון – אני מאמינה שהשר יעלה לכאן ויגיד לנו גם מה הפתרונות, אבל אירוע בסדר גודל כזה, שעשוי לגבות מחיר כבד – כי אנחנו יודעים שלמוקדים האלה מתקשרים אנשים במצוקה, במצוקה נפשית, במצוקה בריאותית, במצוקה כזאת או אחרת, ואי-אפשר היום לחשוב על זה שמוקדים כאלה לא יופעלו. ולכן, אשמח שנוכל להפיק לקחים שהם נדרשים לצורך המטרה הכי חשובה, שחלילה וחס לא יקרה דבר כזה. אז קודם כול, אני כאן כדי להודות לאותם מוקדים חשובים ולומר: בוא נמצא גם פתרונות, שחס וחלילה מקרה כזה לא יחזור על עצמו. תודה רבה. ולך, חבר הכנסת משה רוט היקר, אני רוצה להוסיף עוד נקודה. יכולות להיות גננות, אחת בצד אחד של הכביש וגננת שנייה בצד השני של הכביש, שתיהן מלמדות את אותו הדבר, אבל לגננת החרדית יש בסך הכול 65% משכר העבודה שיש לגננת השנייה. הילדים הם אותם ילדים, בשר ודם, עם אותן בעיות, ואנחנו היינו רוצים שתהיה שוויוניות. כל אותם אנשים שדוגלים בשוויוניות ומניפים את השוויוניות, הלכה למעשה הם רחוקים משוויוניות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. חבריי חברי הכנסת וחבריי שהצטרפו להצעה החשובה הזו, השבוע, בין הימים שלישי ורביעי, קרסו מוקדי החירום במדינת ישראל. אנחנו צריכים רגע להבין מה זה אומר. זה אומר שאם אדם, חלילה, לא עלינו, הרגיש לא טוב, היו לו כאבים בחזה, נשרף חלק מביתו או קרה לו כל אסון – לא היה לו עם מי לדבר, לא היה אפשר להתקשר לאף אחד. הוא התקשר והקווים מנותקים. זה קרה בכל המוקדים, כולל איחוד והצלה, כולל מד"א, כולל כל המוקדים שאנחנו מכירים. דבר כזה חייב להיות מגובה, אנחנו חייבים לתת איזשהו פתרון לאותם מוקדים, שיעבדו גם בשעת חירום, בוודאי עכשיו, כשאנחנו בשעת מלחמה. לפני שבועיים הגעתי לסיור במד"א וראיתי מה הם עושים וראיתי איך מורכב המנגנון, החמ"ל, איך מקבלים את הפניות. אני לא רוצה לתאר לרגע מה קורה לאותו אדם שמרים טלפון ואף אחד לא עונה לו, מישהו מבני המשפחה שלו מרגיש לא טוב ואף אחד לא מדריך אותו מה לעשות, פשוט לא מגיעים. אותו פצוע או אותו אדם יישאר לסבול במקרה הטוב. במקרה הרע, כשלא מקבלים טיפול רפואי, לא תהיה דרך חזרה. לכן אני קורא מפה – אני שמח שיושב-ראש ועדת הבריאות הצטרף אלינו, וכבוד שר הבריאות נכנס – לתת מענה אמיתי ומיידי בנושא של קריסת קווי החירום. חייב להיות איזשהו מנגנון, איזשהו מספר חירום. לא עונים לך, הקו קרס – תתקשר למספר אחר, כי אי-אפשר להשאיר את אזרחי מדינת ישראל ללא מענה, גם רפואי, גם משטרתי, גם כיבוי אש. כל הגופים האלה, שכל אזרח במדינת ישראל יודע שהוא מחייג אליהם ומישהו עונה לו – אז אנחנו בתור מדינת ישראל צריכים לדאוג שאם הם לא עונים לו, חלילה, זה ינותב למוקד אחר שכן יענה לו. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, אין ספק שבשבוע שעבר, חלק גדול מאיתנו קיבלו תלונות של הציבור על קריסת מוקדי החירום: חשמל, מד"א וכדומה. זה משהו שמצריך חלופות גיבוי בשעת הצורך. אני גם רוצה לדבר על חברות ממשלתיות או פרטיות שאם הפונה אליהן למשל הוא אחד מהיישובים הערביים, אומרים לו: אנחנו לא יכולים להגיע ליישוב שלך בגלל מצב חירום; לא יכולים להגיע לטייבה, לא יכולים להגיע לאום אל-פחם. בשלב זה השירות נדחה או שמבקשים ממנו, למשל אם צריך למסור לו משהו: תבוא מחוץ לכפר או מחוץ ליישוב. זה חמור. אסור שזה שיקרה. אני טיפלתי בכמה מהפניות האלה מול הנהלת החברות. אבל השירותים של כלל החברות הממשלתיות או החברות הפרטיות צריכים להגיע לכל אזרח, לרבות לאזרחים הערבים שנתקלים בבעיה הזאת. ואסור להפלות גם בשעת חירום, במיוחד בשעת חירום. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. כעת ישיב על ההצעה השר עמיחי אליהו, בשם שר התקשורת, בבקשה. בבקשה, אדוני השר. << דובר >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שוב בתפילה גדולה על החיילים שלנו, על כוחות הביטחון, על החטופים, תודה להשם על כל ניצחון, ותפילה גדולה לרפואת הפצועים. אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להשיב בשמו של חבר הכנסת ד"ר שלמה קרעי, שר התקשורת, על פניות חברי הכנסת בשל התקלה שאירעה בשבוע שעבר וכתוצאה ממנה נפגעה האפשרות לחייג למוקדי החירום. רקע: חברת בזק מפעילה שתי חוות שרתים. חווה אחת נמצאת ביפו וחווה שנייה נמצאת בירושלים. כל המערך ההנדסי ברשת בזק בעל יכולת שרידות גבוהה, הן ברמת כל חווה בפני עצמה והן בין החוות השונות – בשרידות גיאוגרפית אשר נבדקת מעת לעת. ביום ג' 28 בנובמבר, בשעת חצות, החלה עבודה יזומה לתחזוקת מערכות מתח הגבוה בחוות השרתים של חברת בזק ביפו, ובמהלכה אירעה פגיעה בשירות בחוות השרתים. יצוין כי מדובר בעבודה יזומה שגרתית המתבצעת פעמיים בשנה אשר נדחתה בכמה שבועות לאחר שבמקור תוכננה להתבצע בשבוע הראשון ללחימה. בשעה 01:05 התרחשה נפילה של כל מערך החשמל בחוות השרתים, כולל נפילת מערכי הגיבוי, מערכת אל-פסק וגיבוי מצברים, שגררו הפסקת מתן שירותים מהחווה ביפו. בשעה 02:40 חודשה הזנת המתח לחווה על ידי העברת מערכות אנרגיה לעוקף תפעולי כדי לספק הזנת חשמל לחווה. כתוצאה מנפילת חוות השרתים ביפו, רוב שירותי חברת בזק ניתנו ללא פגיעה מורגשת למנויים באמצעות מערכות הגיבוי בחווה בירושלים. חלק קטן מהמערך ההנדסי המספק את שירותי הטלפוניה לא נכנס לפעולה בחווה בירושלים, ובכלל זה מוקדי החירום שהושבתו. עד השעה 06:55 חודשה במלואה היכולת לבצע שיחות לגופי החירום מכלל מפעילי התקשורת. עכשיו למענה. פעילות משרד התקשורת: מתחילת האירוע, ביום שלישי ב-01:30 קיבל שר התקשורת עדכון על כך מאזרחים מודאגים, וביניהם שר הפנים משה ארבל. השר קיים דיון חירום טלפוני באופן מיידי עם גורמי המקצוע במשרד ועם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שפעל במקביל במשרדו. מאותו הרגע – חברים, זה נושא חשוב. זו שאלה חשובה, וחשוב שמקשיבים. זה טוב. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> גם המציעים מקשיבים כדי שיחליטו אחר כך מה עושים עם זה. << דובר_המשך >> שר המורשת עמיחי אליהו: << דובר_המשך >> כן. מאותו הרגע מנכ"ל המשרד והמנהלים בכירים עמדו בקשר רציף עם חברת בזק, ועודכנו בפעילות המבוצעת על ידי בזק ובתהליך ההתאוששות עד לחזרה לפעילות בשעה 07:00. ביום שלישי בשעות הצוהריים הגיע צוות מהמשרד לחברת בזק לביצוע תחקור ראשוני לאירוע המיוחד, לבחון את היקפו ואת הפעילות שבזק נקטה להשבת השירות. ביום חמישי 30 בנובמבר התקיים תחקיר בהובלת מנכ"ל משרד התקשורת ובהשתתפות נציגים מבזק, רח"ל וצה"ל. המשמעות העיקרית של הפגיעה בשירות – שירותי בזק המשיכו להיות מסופקים באופן רציף למעט חלק משירותי הטלפוניה. שיחות בין בזק לכל מפעילי התקשורת המחוברים לבזק עבדו בצורה רציפה. שיחות מחברת פלאפון ופרטנר, שהן בתצורת חיבור שונה, הופסקו. הושבת שירות הלקוחות העסקיים המחוברים באמצעות PRI לבזק. שירותי בזק המסופקים למוקדי החירום – שיחות ממפעילי התקשורת, למעט פלאפון ופרטנר, נותבו למד"א במהלך כל האירוע באמצעות עורקי SIP דיגיטליים. כבאות – שיחות ממפעילי התקשורת, למעט פלאפון ופרטנר, נותבו לכבאות במהלך כל האירוע באמצעות קישורים אנלוגיים. משטרה – החל מהשעה 03:45 הועברו שיחות ממפעילי התקשורת, למעט פלאפון ופרטנר, לאחר ניתוב ידני, לקווים אנלוגיים. החל משעה 06:55 חודשה היכולת לבצע שיחות לגופי החירום מכלל מפעילי התקשורת. מסקנות: מדובר בשני כשלים שאירעו בו זמנית וגרמו לאירוע המיוחד – כשל במערכות האנרגיה בחווה ביפו וכשל ביישום הגיבוי למערכות הטלפוניה באופן מלא במעבר לגיבוי הגיאוגרפי בחווה השנייה בירושלים. לעניין מערכות האנרגיה, יתבצע תחקיר משלים לאחר השלמת התחקור הפנימי בבזק; לעניין הכשל בגיבוי מערכות הטלפוניה, יתבצע תחקיר משלים לאחר השלמת התחקור בבזק מול יצרני המתגים. מסקנות בהיבט של חיבור גופי החירום: 1. כל גוף חירום – מד"א, כבאות האש, משטרה – פיתח את הפתרון ומערך הגיבוי והשרידות בהתאם לתפיסת התפעול שלו באופן עצמאי; 2. כל שירותי החירום במדינה ישראל – מד"א, כבאות האש והמשטרה – מבוססים על רשת בזק כתשתית עיקרית; 3. המשרד יוביל צוות בשיתוף גורמי החירום לבחינת שיפור רמת השרידות והיתרונות של כל אחד מגופי החירום; 4. מהבדיקות שנערכו עד כה עולה כי האירוע לא התרחש בעקבות תקיפת סייבר; 5. שר התקשורת הנחה את הצוות המקצועי לפרסם לקחים מהתחקיר לכל החברות הנוגעות בדבר, הן בתחום הכשל במערכות האנרגיה והן בתחום הכשל התפעולי. יחד, בעזרת השם, ננצח. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. המציעים, אתם מסתפקים בתשובה של השר? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אז מה מבקשים? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> דיון בוועדת הכלכלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> דיון בוועדת הכלכלה? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> כן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה הבנתם מהתשובה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אז אנחנו נעבור לצבעה על העברת הנושא לוועדת הכלכלה. אז חברי הכנסת, תפסו את מקומותיכם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ועדת החוץ והביטחון. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> החוץ והביטחון? החוץ הביטחון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מה מחליטים? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> החוץ והביטחון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> איפה המציעים? רון כץ, קרויזר? רון, אתה פה הנציג של המציעים? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> החוץ והביטחון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אנחנו מצביעים על העברת הנושא לדיון בוועדת החוץ והביטחון. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תוצאות ההצבעה: שישה בעד, אין מתנגדים. אני קובע שהדיון בנושא יעבור לוועדת החוץ והביטחון. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אנחנו מבקשים עכשיו הודעה של מזכירות הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 150 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2023, התשפ"ד–2023 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1687).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבריי חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2023, התשפ"ד–2023, לקריאה ראשונה. אני מזמין את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להציג את הצעת החוק. בבקשה, השר, לרשותך עשר דקות. << דובר >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אז נתחיל בזה שהתחלתי את הבוקר בקריית טבעון בניחום אבלים במשפחתו של יובל קסטלמן, זכרו לברכה. אירוע באמת מטלטל. אמרתי שם להורים שבגמרא כתוב: "אגרא דבי טמיא שתיקותא": כשאתה בא לבית האבל אתה מקבל שכר על השתיקה. זה מתורגם להלכה שכשבאים לניחום אבלים, אז המנחמים שותקים, אלא אם כן האבלים פותחים בשיחה ואז – כי מול סיטואציה באמת מורכבת, שתיקה היא סוג של "ויִדֹם אהרֹן". יש בה כל כך הרבה עוצמות, כן? מצד אחד פיגוע נורא ואיום. וגיבור, באמת גיבור. מי שמסתכל אחר כך על הסרטונים רואה את החתירה למגע ואת המקצועיות ואת ההצלחה. וזה מסתיים בטרגדיה נוראה כזאת. אני חושב שמן הראוי, גם בבית הזה, באמת להעלות את זכרו. באמת גיבור גדול. הוא צריך לקבל צל"ש, אני חושב, על החתירה למגע ועל נטרול האיום ועל הצלת חיים. האירוע זה חייב, חייב להילמד, להיות מתוחקר. לקחים חייבים להיות מופקים. אנחנו בסיטואציות מורכבות, אלה הם חיינו. ומכאן להצעת החוק שבפניכם. תראו, סעיף 3ג לחוק יסודות התקציב קובע כי במקרה הצורך רשאית הממשלה להגיש בתוך שנת הכספים הצעת חוק תקציב נוסף. כבר דיברנו על זה פה בתחילת השבוע, כאשר הצגתי את התיקון לחוק המסגרות. אנחנו אישרנו, הכנסת אישרה בסוף חודש מאי למניינם את תקציב המדינה לשנת הכספים 2023. אישרנו גם לשנת 2024 – שני תקציבים נפרדים. אני חושב שהעברנו תקציב טוב, אחראי, מרוסן, מוטה צמיחה ותשתיות, אבל תקציב שלום, תקציב שלא הביא בחשבון, לא במגבלות ההוצאה שלו וגם לא בשימושים שלו, את המלחמה, מלחמת חרבות ברזל שנכפתה עלינו ונפתחה בשמחת תורה. ולמלחמה יש השפעות: יש לה גם פגיעה, כמובן, בתוצר וירידה בהכנסות, אבל יש לה גם גידול בהוצאות, הוצאות פשוטות, ברורות, של צבא, של מלחמה, ויש גם הוצאות אזרחיות. ואני, כפי שאמרתי כאן ואמרתי לא מעט פעמים בכמעט-חודשיים האחרונים, אני קיבלתי החלטה על מדיניות כלכלית מרחיבה, מתוך הבנה שזה מה שנכון בעת הזו. זה נכון לכלכלה, אבל זה עוד הרבה יותר נכון וחשוב וחיוני בסיטואציה הנוכחית בהקשר הלאומי. בתוך מלחמה, ובתוך מלחמה שנפתחה בשבירת אמון בין מדינה לאזרחים, מקימים את חומת הביצורים השנייה, הכלכלית, ונותנים רשת ביטחון חזקה, גדולה, רחבה, לכל הסקטורים במשק. זה נכון לניצולים ולמפונים; זה נכון לתושבי הצפון והדרום; זה נכון בנוגע למאמצי הבנייה והפיתוח המחודש של חבלי הארץ החשובים הללו; זה נכון במה שנוגע לצורכי הביטחון והביטחון האישי, כיתות הכוננות, מרכיבי הביטחון; זה נכון לגבי שירותי הבריאות והרווחה והמעטפת שכממשלה אנחנו צריכים לתת לכל המפונים שנמצאים בבתי המלון; זה נכון ביחס למענקים, וזה נכון ביחס לתקצוב של הרשויות המקומיות שנושאות בחלק גדול מן הנטל – הן רשויות שהתפנו, הן רשויות קולטות לסוגיהן השונים ולצרכים השונים שלהן, וזה נכון ביחס לכל העסקים והעובדים במשק. והבית הזה יודע, קידמנו כאן מתווה רחב מאוד. הרחבנו את התחולה של תקנות מס רכוש באופן שבו עד 40 ק"מ בדרום ו-9 ק"מ מצפון הצלחנו להכניס עוד יישובים כיישובי ספר – אשקלון, היישובים הדרוזיים בצפון – ולתת להם פיצויים מלאים גם על נזק וגם על אובדן הכנסות. כפי שאמרתי, המתווה הרחב של המשק. הצעת החוק שלפניכם – תכף אני אסביר למה היא בנויה בצורה מורכבת כל כך; בעיניי זה אירוע מיותר, ואולי צריך לפתור אותו בחוק מכאן ולהבא. אבל מה שיש כאן, בעצם, זה תוספת של 30.5 מיליארד שקלים: 17 מיליארד שקלים לתקציב הביטחון – זה הולך ישירות להוצאות של הצבא; זה כנראה הוצאות המזומן שנצליח להוציא השנה – ועוד כ-13.5 מיליארד שקלים לצרכים האזרחיים של המלחמה, שדיברתי על זה קודם: בתי המלון וכיתות הכוננות והתגבור של שירותי הבריאות והרווחה והחינוך, ומרכיבי הביטחון והביטחון האישי, והרשויות המקומיות, והמענקים למפונים ועוד ועוד ועוד. יש פה גם איזושהי רזרבה, אנחנו עוסקים עכשיו בתוכנית גדולה לתמרוץ משרתי המילואים, וגם זה יעלה כסף, עוד השנה הזאת. עכשיו, הדבר הנכון ביותר והפשוט ביותר – ויש פה כמובן גם את ההתייעלות הפנימית, עוד בערך 4 מיליארד שקלים מתוך התקציב שאושר כאן בכנסת ב-31 במאי למניינם, 4 מיליארד שקלים שאנחנו מסיטים מתוך התקציב אל השימושים האלה, אל אותם 30 מיליארד שקלים. ולכן, אנחנו מגדילים את התקציב בעצם ב-17 מיליארד ועוד 8.8 מיליארד שקלים, ולא כחלק מ-13.5 מיליארד השקלים האלה. זו התייעלות פנימית בתוך התקציב. יכול להיות שהדבר הנוח ביותר, גם לכנסת ולחברי הכנסת, היה אם היינו יכולים להביא רק את התוספות או את השינויים. באיזה סעיפים גרענו – כן, אותם 4 מיליארד שקלים שאנחנו מקצצים ומסיטים למאמץ המלחמתי – ואיפה אנחנו מוסיפים את הכסף, ולהביא רק את זה, חוברת קטנה מאוד שאפשר לעקוב אחריה ולראות. אלא מה? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אני אגיד לך יותר מזה: ברגע שאתה מגדיל את מסגרת הגירעון, בעצם אתה לא צריך את זה בכלל. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לא, לא, אני כן צריך. לכן אני מסביר. לכן, אני – אתה אומר שיכולתי להגדיל את מסגרת הגירעון ולהביא לוועדת הכספים פניות תקציביות. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> נכון, אז אני אסביר למה זה לא זה. אני חשבתי ככה, אני חשבתי שהאירוע הזה ילך הרבה יותר בקלות. אני, כבר לפני חודש וחצי – זה לא סוד – לפני חודש וחצי אמרתי: אנחנו נצטרך לבוא עם איזושהי הגדלה של מסגרת התקציב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> 70% קיצוץ – – – << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> שוב, כי ידעתי שאני הולך למדיניות המרחיבה. עזוב שנייה את הקמפיינים, תכף נדבר עליהם. בוא שנייה אחת מהות; פה אין קואליציה ואופוזיציה, אני חושב. ברגע שהחלטתי שהולכים על המדיניות המרחיבה, היה ברור לי שזה לא אירוע שיודע להתכתב רק בתוך התקציב, ולכן הוא צריך את ההגדלה. אמרתי: בוא נביא משהו מאוד מאוד פשוט, נביא רק את ההגדלה. אבל מסתבר שיש בג"ץ שהיה סביב הקורונה. בקורונה עשו דבר כזה: שמו איזושהי קופסה למטרות הקורונה, והיה בג"ץ; בג"ץ נתן על זה התראת בטלות, והאמירה הייתה: אין דבר כזה, אתה לא יכול, הממשלה לא יכולה להביא לכנסת לאשר איזושהי קופסה ולעשות מה שהיא רוצה עם השימושים, אלא היא צריכה – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אבל בקורונה לא הגדילו את מסגרת הגירעון עד 11%, פה אתה כן מגדיל. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> לא, לא. צריך בעצם להביא מחדש את התקציב, וזאת הבעיה. עכשיו אני רוצה להסביר מה למיטב ידיעתי – להגיד לכם שעברתי פה על כל המספרים? לא, בשביל זה יש את אגף התקציבים, אבל למיטב ידיעתי, מה שעשו פה זה ככה: לקחו את התקציב המקורי שאושר כאן ב-31 במאי, לקחו את כל השינויים שכבר בוצעו – הרי היו פניות תקציביות והיו שינויים – והטמיעו אותם בפנים. על זה הלבישו את השינויים שהם נגזרת עכשיו של המלחמה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> את ה-30%? כלומר 25%. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> גם ההפחתות, כן, ההפחתות של 4 מיליארד השקלים והתוספת של 8.8 מיליארד השקלים. את 17 מיליארד השקלים יהיה לך קל לראות, זה בסעיף 15, אין הרבה, בסדר, משרד הביטחון, קל נורא לעקוב. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> הורידו 15% כספים קואליציוניים. 15%. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> את 4 מיליארד השקלים הורידו, כן, 70% מהכספים החדשים, אתה צודק. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> מהכספים החדשים שלא בוצעו. בקיצור, עשו את ההפחתות ועשו את התוספות. אבל בעצם יש לכם בפניכם חוברת חדשה, דומה מאוד לחוברת שכולנו אישרנו בבית הזה, כפי שאמרתי, ב-31 במאי. שוב, אני לא רוצה עכשיו – לא היה לנו זמן להתעסק עם זה, אני חושב שזה מסורבל, לא חכם, לא נכון. הדבר האמיתי היה, כמו שאמרתי, שהיינו מאשרים כאן מקורות ושימושים ספציפיים לתוך האירוע הזה בלי שאנחנו צריכים לפתוח את כל התקציב, אבל מאחר שנאמר לנו שזה מה שצריך מבחינה משפטית, זה מה שאנחנו עושים. עכשיו תראו, אמרתי קודם, ובזה אני רוצה לחתום, שאני חושב שהתקציב הזה משקף מדיניות כלכלית נכונה ומאוזנת, שיש בה מצד אחד מדיניות מרחיבה שנותנת מענה לכל הצרכים ונותנת איזושהי רשת ביטחון. אזרחי ישראל יודעים: יש מדינה בשעת צרה, אפשר להישען אחורה, מישהו מחזיק אותך – שוב, שאם אתה ניצול, מפונה, תושב הדרום או הצפון, ובין שאתה "סתם" אזרח שכיר, בעל עסק, עצמאי; ודאי אם אתה משרת מילואים או בן משפחת של משרת מילואים. יש מדינה שעומדת מאחוריך. מצד שני יש בה גם איזונים, לא פופוליזם. בסוף אין ארוחות חינם. כולנו יודעים, כל שקל שנוציא עכשיו, נצטרך לשלם אותו אחר כך עם ריבית בשנים הבאות. אני חושב שהתקציב הזה משקף את האיזון הנכון. הוא בסך הכול לפחות משלושה חודשים, מ-7 באוקטובר עד 31 בדצמבר. מה שנשאר לנו עכשיו זה פחות מחודש. אני חוזר על בקשתי, שנאמרה גם בוועדת הכספים: בואו נאשר אותו מהר. אפשר להתווכח בשוליים, תמיד מתווכחים, וזה בסדר; תקציב משקף סולם עדיפויות ערכי של חברה, וערכים, באופן טבעי בחברה דמוקרטית, שנויים במחלוקת – בין ימין ושמאל, בתוך קואליציה, בתוך אופוזיציה – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> זה בשגרה, זה בשגרה, לא במלחמה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> – – סדרי עדיפויות הם דבר שנמצא במחלוקת ערכית. גם במלחמה, ולדימיר. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא במלחמה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> בוודאי, בוודאי. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> זה מה שלא הבנתם. זה מה שלא הבנתם – שאנחנו במלחמה. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> יש מי שיגיד שבמלחמה צריך לקצץ בתקציבי התרבות הכללית, כי עכשיו תקציב התרבות זה לא מעודד צמיחה וזה לא תומך מלחמה וצריך לקצץ. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> עוד פעם תרבות? << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> ואני, לא רק שלא קיצצתי, אלא הוספתי ונתתי בתקציב הזה שלפניכם 176 מיליון שקלים, מתווה מיוחד לתרבות וספורט, תמיכה עכשיו, בחרבות ברזל. אגב, יש הרבה אנשים שכועסים עליי על זה בקואליציה: למה הם צריכים לקבל? יש מתווה גדול, יש מיליארדים גדולים. מה שמתאים למכבסה ולמסעדה ולמפעל ולחברת הייטק – מה, בגלל שאתה תיאטרון מגיע לך לקבל יותר? ויש מי שאומרים שבמלחמה צריך לוותר על הגדלות הרמטכ"ל, שכשאתם הייתם בקואליציה ניסיתם להעביר ולא הצלחתם כי מנסור עבאס סירב להצביע על משהו שנוגע לצה"ל ולביטחון ישראל. הקמתם ממשלה עם תומכי טרור – לא הצלחתם להעביר את זה. אולי עכשיו זה 1.3 מיליארד שקלים שצריך להסיט לצורכי המלחמה. ולכן, אני ביקשתי להימנע עכשיו מהמחלוקת הזאת מכיוון שאנחנו במלחמה, ומכיוון שבמלחמה צריך אחדות גדולה, לא רציתי להיכנס לוויכוח של סדרי העדיפויות הערכיים. אמרתי בוועדת חוץ וביטחון, ואני אומר את זה גם כאן. אם אני אקח כאן עכשיו 120 חברי כנסת ואתן להם טבלה עם כל – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לחתור. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> אני מסיים, כן. אני אתן להם טבלה עם כל סעיפי התקציב ואני אגיד לכל אחד: תקצצו 10 מיליארד, ואני אאסוף את כל הדפים האלה בעילום שם – אני מבטיח לכם שאני אדע ב-99% כל אחד לאיזה מחנה הוא משתייך. אני לא יודע אם אני אדע איך קוראים לו – אני אדע לאיזה מחנה או לאיזו מפלגה, לפי סדרי העדיפויות שלו. יהיה אחד שירוץ לקצץ בביטחון, יהיה אחד שירוץ לקצץ בשירותים החברתיים כי הוא קפיטליסט, יהיה אחד שירוץ לקצץ בהתיישבות ביהודה ושומרון, כי הוא חושב שצריך חלילה להקים מדינת טרור. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לחתור לסיום. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> יהיה אחד שירוץ לקצץ בתקציבי היהדות; יהיה אחד שירוץ לקצץ בתקציבי תיאטרון הבימה. וכיוון שאני לא רציתי להיכנס לזה בזמן מלחמה, קבעתי קריטריונים קשיחים, טכניים לחלוטין, שבאמצעותם סיננו את אותם 4 מיליארד שאנחנו מקצצים. לא נכנסתי עכשיו – אגב, גם את סדר העדיפויות הערכי שלי כשר אוצר לא הכנסתי פנימה. לא רציתי, ממש לא. קבעתי קריטריונים פשוטים, טכניים לחלוטין, מה יוצא, מה נשאר, וככה חסכנו את ה-4 מיליארד האלה, עוד 0.5 מיליארד מקק"ל, 4.5 בהתייעלות פנימית, ואת כל היתר הגדלתי, כי אני חושב שזה הדבר הנכון. ואני מצפה מכם – וכן, אנחנו צריכים את התקציב הזה מהר, כי אנחנו בסוף שנה, וכדי שהדברים יוכלו להיות מחויבים ולהגיע ליעדם ולהיות מתופעלים צריך שתאשרו את התקציב הזה מהר. שימו בצד עכשיו פוליטיקה, שימו בצד מחלוקות ערכיות לגיטימיות על סדרי עדיפויות תקציביים. בואו נאשר את התקציב הזה. בסוף, כמו שאמרתי, הוא ברובו הגדול אושר כבר. יש בו בעיקר את התוספות שהן תוספות שלא שנויות במחלוקת. אני משוכנע שלו הייתי מביא רק אותן, כולנו היינו מצביעים פה אחד. גם אם אתם רוצים להצביע נגד, אופוזיציה, כי אתם חייבים להצביע נגד, כי זה הרי תקציב שהקואליציה הביאה, אז נעשה את זה מהר, בלי פיליבסטרים מיותרים. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> לא, כי יש דברים לא קשורים. אם היו דברים ראויים, היינו מצביעים לך. אנחנו לא עושים פוליטיקה על אזרחים. התבלבלת קצת. << דובר_המשך >> שר האוצר בצלאל סמוטריץ': << דובר_המשך >> עם ישראל צריך את הכסף הזה – המפונים צריכים את הכסף, הרשויות צריכות את הכסף, הצבא צריך את הכסף, היישובים, המועצות, המענקים, המילואימניקים – כולם צריכים את הכסף. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. וכעת אנחנו עוברים לדיון האישי. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל, ברגעים אלה, כשהקואליציה והממשלה הולכות לפזר כספים, איני יכולה לעמוד מהצד ולראות את הרכבת ההרסנית הזו שמובלת על ידי קטר עיוור לקרקעית התהום, שממנה כלכלת ישראל הנמצאת במלחמה לא תצליח להתאושש. ברשותכם, אני רוצה רק לשתף אתכם במקצת השיקולים בימים טרופים אלה. שימו לב מה קוזז למען מה. אז בואו נשמע ביחד: 5 מיליון קיזזו מהכספים הקואליציוניים שהיו מיועדים לחדרי מיון קדמיים בנגב; במקום זה – 15 מיליון להעלאת מודעות להתבוללות. ואני מנסה לחשוב: אם מישהו רוצה להתבולל, מה הקטע? איך אתם מונעים את זה? הלאה, בואו נמשיך. מלגות לסטודנטים, 4 מיליון – סטודנטים, מלגות בנגב ובגליל. במקום זה יש לנו 8.7 למשרד ההתיישבות, לפעולות מינהלת זהות יהודית. אני חייבת שמישהו יסביר לי את הסעיף הזה. ניתן עוד דוגמה, לקינוח: כשמקזזים מהכספים הקואליציוניים מיליון להשמת מורים בפריפריה, נותנים 10.7 מיליון לגופים – תקשיבו טוב למשפט הזה – לגופים לתיאום וקישור להשגת פטור לתלמידי ישיבה. האם תלמיד ישיבה שיש לו זכות צריך שמישהו יתאם? הוא לא מסוגל? מה, זה תקציב לעשות קומבינה? לא ברורים לי הסעיפים האלה. יש לי רק דבר אחד לומר: האם השר ואנשי אמונו חווים איזשהו משבר זהות? צריך התבוללות וזהות ומורשת? מה נסגר? מה נסגר? נולדנו יהודים. יהודי יישאר יהודי, הוא לא צריך שמישהו יחזק לו את הזהות שלו. תאמינו לי, אני נבוכה, אני נבוכה, באמת נבוכה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה חשוב, אדוני השר. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בזמן שמאות אלפי אזרחים – משדרות, מעוטף ישראל – פזורים ועקורים מבתיהם – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אולי תיתנו להם אופק חדש. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – רחוקים מהבית, בחוסר ודאות על עתידם, אתם מניחים על שולחן הכנסת סעיפי תקציב הזויים למטרות פוליטיות? לא שמעתם שיש מלחמה? לא ראיתם שנרצחו 1,400 ויש לנו חטופים? מה שחשוב עכשיו זה לשלם למישהו שיוציא פטור לתלמידי ישיבה? למישהו שנמנע את ההתבוללות שלו? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. לחתור לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תגידו, באיזה סרט אתם חיים? סליחה, אדוני, עוד שני משפטים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כמה זמן? << דובר_המשך >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בזמן שאנחנו צריכים לפעול ביחד להשיב את החטופים והחטופות שנמצאים בידי חמאס, אני אפילו לא צריכה להגיד שאני מתביישת בכם. הבושה מזמן עברה צד. זה שלכם וזה עליכם, ואתם צריכים לעצום את העיניים ולהבין ולדעת שהמחדל הזה, האסון הזה קרה במשמרת שלכם. ואתם לא תמשיכו להעביר כספים לצורך פוליטיקה. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אני רק מבקש: הדיון האישי הזה יהיה ארוך, יש הרבה מאוד דוברים. אני מבקש לעמוד בזמנים. שלוש דקות לרשותכם. שכל אחד ישים לב לשעון, כדי שלא נצטרך לגלוש יתר על המידה. הדובר הבא, חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה. אני שוב מדגיש: הרבה דוברים, אני מבקש לעמוד בזמנים. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, בעקבות המלחמה אנו נדרשים להתאים את יסודות התקציב, בכפוף לנסיבות שהשתנו, כדי שבסוף כולנו נוכל לנצח הן בחזית והן בעורף. כדי לתרום ליצירתו של עורף חזק ואיתן יש צורך בלכידות חברתית, בתפקוד מיטבי של המשק ובהקצאת משאבים וכספים, כפי שהצעת חוק זו באה לשרת. אנו שומעים לאחרונה כל מיני מומחים מטעם עצמם או כל מיני לשעברים למיניהם, ואף פוליטיקאים פופוליסטים, שמנהלים שיח מפלג, כאילו אנחנו עכשיו ב-6 באוקטובר, משמע לא הפנימו את הטראומה שחווינו, שבעקבותיה העם התאחד. אנחנו רואים את זה בהתייצבות, רואים את זה במורל של החיילים, רואים את האחדות הזו בהתגייסות של העורף, בהתנדבות והסיוע של האזרחים, וחבל מאוד שישנם ציניקנים שבכל הזדמנות שיש להם משסים אוכלוסיות כאלה ואחרות כדי לגרוף הון פוליטי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה, נגיד ראש הממשלה שלך? << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו התירוץ של אותם מומחים הוא הצעת התקציב הנוסף לצורך המלחמה והשלכותיה. בואו נודה באמת, לא מדובר באמת בהצעת החוק או בעיה בסעיף כזה או אחר, אלא אפשרות לנגח את הממשלה כדי להכשיל את ביצועה ולגרוף עוד איזה מנדט או שניים בסקרים הווירטואליים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נא לשמור על השקט, בבקשה. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> אתמול, במהלך מסיבת העיתונאים המשותפת של קבינט המלחמה, פנה בני גנץ – הממלכתי, להגדרתו – בהתרסה פופוליסטית כנגד ראש הממשלה. עם כל הכבוד, מר בני גנץ, אני מזכיר לך שהצטרפת לממשלת אחדות שאתה חלק חשוב ממנה. מצופה ממך, בתור מי שמתיימר להיות מנהיג לאומי ביום מן הימים, להפגין אחדות אמיתית, ולא לנצל את הבמה שניתנה לך כדי לעסוק בפוליטיקה זולה ושקופה. החיילים שלנו נמצאים כעת בחזית, העם שלנו מאוחד, ואנו מצפים לנהוג באחדות ובממלכתיות אמיתית ולא בממלכתיות מזויפת. כמי שיש לו המון ביקורת, כעס ומשקעים על התנהלותו של אביגדור ליברמן בשנים האחרונות, לעת הזו ולמען הניצחון ואחדות העם, שיש לשמרה גם לאחר המלחמה – ואני מדגיש, לשמר את האחדות גם לאחר המלחמה – אני שב וקורא לסיעת ישראל ביתנו להצטרף לממשלת האחדות – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> – – למרות התנגדותו של בני גנץ. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת שקלים, תם הזמן. תודה רבה. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> מאחל שוב בהצלחה לחיילינו ומנהיגינו בהשגת מטרות המלחמה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מבקש מכל הדוברים להיות נוכחים באולם בזמן שאני קורא לכם. מי שלא – לא נאפשר. חזרה – באופן חריג. אנחנו ניגשים לדובר הבא. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום ראשון האחרון אני ישבתי כאן ביחד עם חבריי והקשבתי לשר האוצר לגבי הפירוט של התקציב. היום הוא היה קצת יותר מצומצם בפירוט שלו. בכל נתון שהוא הציג לנו היה בערך 2 מיליארד, קרוב ל-, והיום הוא תחם את זה ב-13.5 מיליארד שקל למפונים, למילואימניקים – וטוב שהוא עשה כך, כי עברתי על הדברים ולא בדיוק ראיתי דיוקים בדבריו. אני רוצה לצטט את השר: אני לא נותן מספרים מדויקים. אז אני רוצה לומר לכבוד השר: לא ציפינו שהוא ידייק במספרים שלו בתקציב. אף אחד לא ציפה כאן. אחרי שראינו את התקציב, אנחנו מבינים שגם שר האוצר וגם ראש הממשלה מנותקים מהמצב, מתנהגים כאילו אנחנו לא נמצאים במלחמה. התקציב הזה מראה שחיתות מוסרית עטופה בעלי תאנה כמו זק"א, מרכזי חוסן ועוד גופים חשובים שמקבלים סכומים קטנים עם כותרות גדולות. אנחנו מתנהגים – אני אומר "אנחנו", חלק מהבית הזה, אבל הממשלה הזאת מתנהגת כאילו אנחנו לא נמצאים במלחמה, כאילו אין כאן אלפי תושבים שמפונים למעלה מחודשיים מבתיהם. אתם מתנהגים בחוסר אחריות כאילו אין כאן עסקים ביישובי העוטף ובמדינה כולה שהפסידו ועדיין מפסידים כספים, כי העסקים לא עובדים. הכול בכאילו. כבוד השר, אני רוצה לצטט אותך, בבקשה: יש כמיליארד שקלים תוספת מיידית, מזומן למערכת הבריאות, עוד לפני התחשבנות עם קופות החולים, עוד לפני התחשבנות עם בתי החולים. כבוד השר, אולי תואיל בטובך לשבת להתחשבן עם קופות החולים ובתי החולים? כי בצד השני של הבית הזה יש כאן ועדות שכותבות תוכניות. על סמך מה? על סמך כאילו, על סמך התחייבויות שעוד לא סגרת, עוד לא ישבת, עוד לא דיברת. בכאילו. והדבר האחרון שאני רוצה לומר לשר – הייתי שמח אם הוא היה כאן פעם אחת – עמד כאן על הדוכן בלהט והאשים אותנו שאנחנו מתנגדים לתקציב כי אנחנו שונאים חרדים. כי מה יש לו להגיד על כל הנתונים שהציגו לו? אז אנחנו שונאים חרדים. רציתי לומר ברמה האישית לכבוד השר: אני אוהב כל אדם באשר הוא אדם, ואני לא אוהב אנשים שעושים שימוש ציני באלוהים, בעיקר בימים של מלחמה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. תודה רבה, כנסת נכבדה. כולנו יודעים מה זה עוגה תקציבית. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נא לשמור על שקט. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> גם כשמגדילים אותה, את חלקה – בטח נוכח מלחמה, שמחייבת הוצאות נוספות לעורף, למאמץ המלחמתי – צריך קודם כול לדבר על המיצוי התקציבי בתוך המשרדים. לצערי, לא נעשה מספיק, בלשון המעטה, מול המשרדים הפיקטיביים, מול הכספים הקואליציוניים, ולכן מגיע אלינו גם תקציב קיצוצים. התקציב המעודכן הזה הוא תקציב קיצוצים, בין היתר. ממה קיצצו? ממשרד המשפטים – קיצוץ של כמעט 5%; מפרקליטות המדינה – 82 מיליון שקלים; מסעיף פרויקטים ברשויות המקומיות קוצץ 0.25 מיליארד; מסעיף מיגון והוצאות חירום אזרחיות – 16 מיליון; מרשות החירום הלאומית קיצצו כמעט 8 מיליון; מתקציב ההשכלה הגבוהה קיצצו 300 מיליון שקלים. עכשיו תגידו: הקמפוסים סגורים. זה לא המצב. צריך להביא למל"ג ולהשכלה הגבוהה גם תקציב תמיכות, למנוע נשירה של מי שיצאו למילואים, של מי שיצאו לחל"ת, למי שלא יכול לממן את המעונות, ולממן שיפוי על הדבר הזה, לתת מלגות, מענקים, שירות פסיכולוגי לסטודנטים. במקום זה, הקיצוץ הזה מעודד נשירה אקדמית. סעיף אזרחים ותיקים במשרד הרווחה – קיצוץ של 50 מיליון; שירותי בריאות הציבור – קיצוץ של 31 מיליון; משרד החקלאות, רבותיי, חקלאות ישראל, ערך לאומי, ביטחון ועצמאות המזון שלנו – 25% מתקציב המשרד קוצצו, כ-0.5 מיליארד. כן, לכו כל עם ישראל, תתנדבו בחקלאות, תעזרו לחקלאים. המדינה מקצצת להם בתמיכות שהיא הבטיחה בתמורה להעלאת מכסים, במחקר ופיתוח של חקלאות. אל תתבלבלו. יבואו כולם ויתהדרו במחקר החקלאי המפואר שנעשה למרות מדיניות הצנע כלפי החקלאות בישראל. רשויות הפיקוח – ירידה של 0.5 מיליארד, בעיקר מההשקעה בתשתיות מיעוטים, שירדה כמעט ב-90%. גם הרשות לפיתוח האוכלוסייה הבדואית – ירידה של 15 מיליון; אוכלוסייה שחטפה קשה מאוד בטבח הנורא, שעוד יש לה חטופים בעזה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. נא לסיים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר, זה לא תקציב שמסתכל על הצורך הלאומי ועל החוסן החברתי. זה תקציב שמשאיר כספים מיותרים על חשבון הציבור כולו, על חשבון המאמץ המלחמתי, על חשבון האינטרס הציבורי הלאומי עכשיו. תקציב שהוא בושה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה. << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> כבוד היושב-ראש, תגיד בבקשה מי אחריו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כתוב לך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כתוב לך, מופיע לך. אתה צודק, הייתה אחת שהחלפתי בין המקומות ולכן זה התבלבל לך, אבל מכאן זה לפי הסדר. בבקשה. << דובר >> עידן רול (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני מתכוון להצביע נגד התקציב, אבל אני רוצה שתבינו למה. כאשר מייצרים תקציב חדש וכאשר מעבירים חקיקה להגדלת הגירעון, חזקה על הממשלה – על כל ממשלה – שמיצתה כל מקור תקציבי אפשרי, כל מקור תקציבי אפשרי. הדרישה הזו נעצרת כבר במספר המשרדים שנשארו פתוחים. חלק מהמשרדים – תקציבם לא כזה גדול; אולי זה לא מה שיהפוך את הקערה על פיה. אבל גם לתקציבים כביכול סימבוליים יש חשיבות, בגלל שאנחנו נוכחים לראות את המילואימניקים שלנו – שהם עצמאים, שהם שכירים, וכולם מחשבים שקל לשקל. העצמאים מחשבים לראות איך העסק שלהם יוכל לשרוד את התקופה שבה הם מחרפים נפשם למען המדינה. אם ככה, חזקה על הממשלה שתעשה כל מה שהם עושים ועוד. וזה לא המצב פה, זה פשוט לא המצב, כי יש עדיין יותר מדי משרדים מיותרים. חלקם מיותרים, חלקם יכולים להיות מחלקה או אגף במשרד אחר. וככה הם היו. אני מכיר את הטענה – גם בממשלה שלנו חלק מהמשרדים האלה היו קיימים, ואתם צודקים, וזה היה מיותר גם אז, ואמרנו את זה. בואו נתעלה עכשיו לגודל השעה, לגודל המצוקה כאן, במלחמה, ונסגור אותם, בלי טיעונים היסטוריים, בלי להסביר לי למה פתחו את שתפ"א, בלי להסביר לי על פרס ובלי להסביר לי על בנט ועל לפיד. יש פה עכשיו מצב היסטורי חסר תקדים במדינה, והפעולה היא מאוד פשוטה. יש מה לעשות. זה לא גחמתי וזה לא שרירותי. אני יכול להגיד לכם על משרדים שאני מכיר מהעבודה שלהם. אין פה שום עניין לזלזל במשרדים האלה. הם פשוט יכולים להתמזג לתוך משרד ולצמצם תקציבים. זה נכון גם למשרד התפוצות, שהוא חשוב ויכול להיות חלק ממשרד החוץ, אבל דווקא אותו לא הייתי סוגר כרגע. בתפוצות צריכים כרגע להבין עד כמה הקשר איתם חשוב ואסטרטגי. יש לנו הרבה עבודה לעשות. המשרד לשיתוף פעולה אזורי יכול וצריך לחזור להיות חלק ממשרד החוץ; משרד המודיעין – בואו, לא מעט כבר הסבירו שקשה למצוא לו את התכולות הראויות, ואפשר לסגור; משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות – יש הרבה קונסטלציות שאפשר לעשות את זה. לא צריך משרד עם תקציב כזה בשעה כזאת, זה יכול להיות מינהלת, זה יכול להיות שר בתוך משרד ראש הממשלה. לא ככה; משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי – משרד שעושה עבודה טובה הרבה פעמים, אבל עדיין יכול וצריך להיות חלק ממשרד אחר; משרד המורשת ומשרד ירושלים ומסורת ישראל צריכים להיות חלק ממשרד התרבות ומשרדים אחרים. זה גם ייעל את העבודה. חברים, יש לנו פה שעה היסטורית, וכולנו נדרשים להראות פה אחריות. הממשלה הזאת צריכה להביא תקציב טוב יותר ולמצות את כל יכולות החיסכון שלה, גם עבור אזרחי ישראל, שצריכים לראות דוגמה אישית, וגם עבור השווקים העולמיים, שצריכים לראות שאנחנו פועלים בצורה אחראית. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. אני שמחה שאתה יושב בראש. נראה לי שזו פעם ראשונה שלנו ביחד, אולי שנייה. כנסת נכבדה, ביום ראשון אני דיברתי על נאום הביזה, אבל לא היה לי מספיק זמן. תמיד אין לי זמן. אתה יודע, כשסיימתי את התיכון שלי – הדתי, אגב, שדיברנו עליו פעם – אז בציור של הקומיקס לידי, אתם יודעים מי היה? השפן של אליסה בארץ הפלאות, כי הוא תמיד אמר שאין לו זמן. אז אין לי זמן וגזלתי לי זמן, אז אני חייבת להמשיך, כי אני כמובן בעבודת חפירות קשה על הקואליציוני הזה, ואז מצאתי את 10 מיליון השקלים – לא דיברתי עליהם בפעם שעברה – שזה גופי תיאום וקישור. נשמע שמדהים מה שמתאמים ובין מי למי מקשרים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> בין ברקת לסמוטריץ' – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה לא מאמין. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תכף תשמע מה מתאמים, תכף תשמע. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גלעד, אתה יודע מה זה גופי תיאום וקישור, נכון? אתה תלמיד מצטיין. מה זה, אדוני היושב בראש? מסתבר שיש עמותות של מאכערים שהתפקיד שלהן הוא לתאם ולקשר בין המשתמטים לצבא. זאת אומרת – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> צריכים – – – את ההשתמטות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. אבל מי משלם את זה? מי משלם 10 מיליון השקלים למאכערים? אנחנו. זה לא ייאמן, המדינה מכניסה את היד לכיס של עצמה, מוציאה 10 מיליון שקל – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה לא לכיס של עצמה, זה לכיס של האזרחים – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור. – – בזמן שחיילינו נמצאים בגבולות, 10 מיליון שקל הולכים למאכערים האלה – אני לא יודעת אם לצחוק, לבכות – שכל התפקיד שלהם זה לארגן השתמטות מאורגנת. עכשיו, אתה לא מאמין, כי אתה – אני חייבת להגיד, קשה איתך, כי אתה סגן אלוף במילואים, ועשינו הרבה דברים ביחד, ואתה יודע מה זה, אז תעצור את זה. אתה יודע שאפשר לעצור את זה. זה 10 מיליון שקל. למה? למה? מה זה גופי תיאום וקישור? זה לא מה שאתה מכיר מהצבא שלך, זה בדיוק הפוך. אבל – עוד פעם אין לי זמן – יש עוד סכום ששבה את ליבי: 1.4 מיליון לוועד המקומי בחברון. עכשיו תראו – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> גם ועד הבניין שלי צריך 1.4 מיליון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תראה, אני אגיד לך את האמת, אין לי בעיה, אולי הם באמת צריכים, אולי המצוקות של הוועד המקומי בחברון כה עצומות שצריך 1.4 מיליון שקל. כנראה שאולי הם צריכים את זה. אבל אתה יודע מה מטריד אותי, אדוני השר? מטריד אותי שהיום הגיע לכאן ראש עיריית ערד ניסן בן חמו, שקלט 3,000 מפונים מהעוטף. 3,000 מפונים. הוא קיבל 190,000 שקל, זה מה שהוא קיבל, 190,000 שקל ל-3,000 מפונים. תעשו את החישוב – 5 שקלים. למה הוועד המקומי בחברון יקבל 1.4 מיליון – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. צריך לסיים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסיימת, תאמין לי. – – וניסן בן חמו מערד קיבל על 3,000 מפונים – אגב, יש לי תחושה קלה שלא קלטו מפונים – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> את יודעת מה התשובה? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יכול להיות שלא קלטו מפונים בוועד המקומי בחברון? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מירב, את יודעת מה התשובה? החברים של בצלאל, זאת התשובה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת מירב בן ארי. הדובר הבא – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, שנייה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל חייבים לסיים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רק אתן ליוראי מחמאה ואגיד שהוא צודק, כי לא אמרתי שאלה החברים של בצלאל. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> סולומון, תגיד לי, כשאתה שומע את הדברים האלה אתה לא מזדעזע? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני שומע את הדברים האלה, דנו בהם בוועדת הכספים. יש לי הרבה מה להגיד, אבל פה אני בתפקיד אחר. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא מגיע לילדים שלנו. אני לא מבין איך אתה נשאר על הכיסא, איך אתה לא מזדעזע מזה, איך אתם לא קמים ואומרים: די, די, די לשחיתות הזאת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה גם יודע, בחברון לא קלטו מפונים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה בן אדם חיובי, ערכי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אנחנו רוצים לשמוע בדיון האישי את הדוברים, שכל אחד יביע את עמדתו. בבקשה, חבר הכנסת בליאק. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני שר המורשת, למה אתה לא סוגר את המשרד שלך? אתה לא חושב שזה הזמן לסגור את המשרד המומצא שלך? אני באמת שואל: איך אתה מרגיש עם זה? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> תשאל את – – – << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב, אל תענה. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> תשאל את כל האנשים בעוטף – – – << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> עדיין לא שאלתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עדיף שלא תשאל – – – << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא, תסגור את המשרד שלך, תתפטר ותפנה את הכסף לצרכים של החזית והעורף. זה המעשה הנכון לעשות עכשיו. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לחברי הקואליציה כי התקציב הוא מסמך חשוב. אנחנו, חברי הכנסת, לפני ההצבעה חייבים ללמוד אותו, להבין אותו, ורק אז לגבש החלטה מושכלת לגבי ההצבעה. חבר הכנסת ביסמוט, חבל שאתה עוזב. אני לגמרי משוכנע כי קראת ולמדת את תקציב המלחמה. אני בטוח שראית בו את 300 מיליון השקלים לחינוך שלא מלמד ליבה; 280 מיליון שקל למשרד ההתיישבות, בעיקר להעמקת הזהות היהודית על כל על כל גווניה וגרסותיה; אני משוכנע כי גם ראית בו 27 מיליון שקל לתוכנית למניעת הנשירה מהישיבות, כי זה מה שחשוב עכשיו, וגם מאות מיליוני שקלים למשרד המורשת, כפי שאמרתי, ומסורת, ומשרד התפוצות, ומשרד לעניינים אסטרטגיים, ועוד כל מיני משרדים מיותרים. ואז קראתם, חברי הקואליציה, ולמדתם והפנמתם את משמעות הדברים והמספרים, ואחרי זה אתם באמת הולכים לתמוך בחרפה הזאת? אני רוצה לומר באופן הכי ברור: אנחנו אופוזיציה אחראית ופטריוטית, ולא הולכים לעכב ולו לדקה אחת את התקציבים לצבא, למפונים, לעסקים הקטנים. אני גם אתן לכם סקופ: מרגע הגדלת מסגרת הגירעון, הממשלה לא באמת צריכה את החוברת הזאת, היא יכולה לפעול ולתקצב בלי הפרעה. אפשר להגדיל את הגירעון, חשוב להגדיל את הגירעון בעת המלחמה, אבל לא כך – לא להכשיר את הכספים המושחתים, לא לעשות פוליטיקה קטנה מהתקציב, ובעיקר, בעיקר, חברי הקואליציה וחברי הממשלה, לא לשקר לציבור. עוד לא מאוחר לתקן. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חמד עמאר, בבקשה. תלמדו מחבר הכנסת בליאק לעמוד בזמנים. ככה נוכל להספיק. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תלמדו מחבר הכנסת בליאק באופן כללי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אנחנו לומדים ממך גם את זה בוועדת הכספים. אתה גם מביע את הדברים האלה בצורה טובה בוועדה, והתקציב – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הבעיה היא שאתה לא מקשיב לו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה לא מגיע. אנחנו מקשיבים לו הרבה ואנחנו שומעים ביחד ולומדים, וכאן זה התוצר. בבקשה, חבר הכנסת חמד עמאר. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בחודש מאי עבר תקציב 2023–2024, שהיה התקציב הפוליטי ביותר שהונח כאן בכנסת – קרוב ל-14 מיליארד שקל כסף קואליציוני. חשבתי שמביאים תיקון תקציב עכשיו או תקציב חדש, כי אנחנו במלחמה, והתקציב צריך לשרת את הצרכים של הצבא ואת הצרכים האזרחיים הדחופים שאנחנו חייבים לטפל בהם. אבל מתברר לי, מכסף פוליטי אנחנו ממשיכים עם תקציב פוליטי, כי מה שעשה שר האוצר, אחרי שקיבל את ההמלצות במשרד שלו – הוא קיבל מסמך מסודר של המלצות לקיצוץ 11 מיליארד שקל מהתקציב עצמו והסטת תקציבים – בחר לקצץ רק 4 מיליארד שקל מהכסף הזה שנמצא בתוך המשרדים. אבל מה שהיה הכי חשוב בשבילו זה לא לסגור את המשרדים המיותרים, עם המיליארדים שיש שם. השאיר אותם. בשבוע שעבר או השבוע אמרתי: אני כבר לא זוכר, מרוב שאנחנו מדברים על הכספים הקואליציוניים ועל המשרדים המיותרים, אני לא יודע כמה שרים יש לנו בממשלה, אני לא יודע כמה משרדים מיותרים, אני לא מכיר את השמות של השרים – כי בדרך כלל הכרנו את השמות של השרים, הכרנו את המשרדים. אנחנו לא מכירים, כי יש לנו משרדים מיותרים, ויש לנו כסף קואליציוני מיותר. והכי מעצבן, היושב-ראש – ואתה יודע, כי אתה יושב בוועדת הכספים – כששר האוצר עומד ואומר: אני עשיתי קיצוץ של 70% מהכספים הקואליציוניים, ומגיעים אנשי המקצוע של משרד האוצר ואומרים: 2 מיליארד מה-6 מיליארד של 2023 כבר העברנו, 4 מיליארד שנשארו – מקצצים מהם 960 מיליון שקל. אז איך אנחנו מגיעים ל-70%? אנחנו מגיעים לפחות מ-15% קיצוץ מהתקציבים הקואליציוניים. ואותם משרדים מיותרים ממשיכים לבעוט ולנשום כאשר אין להם מה לעשות שם וצריך לסגור אותם כמה שיותר מהר – כשאתה מדבר על 38, 37 שרים, עם חמישה סגני שרים, שגם שם אתה יכול לקצץ – ואת כל הכסף הזה להעביר לצורכי מלחמה. ואתה כיושב-ראש שממלא עכשיו את מקום היושב-ראש, אתה יודע שאנחנו צריכים כל שקל עכשיו לצורכי המלחמה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. תודה. תם זמן. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ואני חייב כאן, אחרי שעברתי על התקציב – זה נושא מאוד חשוב גם לך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הכול חשוב, אבל הזמנים חשובים כדי שנספיק את כולם. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עברת על התקציב. בתקציב שאנחנו הכנו ב-2021–2022, הקצינו תקציב למיגון הצפון. עברתי על החוברת ולא ראיתי שקל אחד שמוסט למיגון הצפון. אז אני מבקש גם ממך כחבר בקואליציה, כחבר במפלגה של שר האוצר: מיגון הצפון הוא חשוב מאוד, וצריך להשקיע במיגון הצפון. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בהחלט חשוב. תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מזל טוב על המינוי. חבריי חברי הכנסת, תמיד נחמד ששר האוצר עולה. אני לאחרונה קורא לו רוזוולט, שמביא לנו את עסקת הניו-דיל. הוא יודע הכול, יודע את כל הנתונים. הכול בסדר, יש מלא כסף לכולם, לא חסר שום דבר. הוא קיצץ 70%, למרות שזה 25%. יש המון כסף והכול בסדר. אבל היום הוא לא הגיע, ואני מניח שהוא גם לא שמע את הנאום ואת הדברים שנשאה תושבת נחל עוז גל הוד, שמתאכסנת – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> משמר העמק. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – במשמר העמק – תודה, מאיר. אני גם חוזר קצת על הדברים, כדי שתבין את המציאות היום-יומית של המפונים – שהם לא מפונים, הם פליטים בארצם, ברצועות הביטחון שהצליח לייצר גם חמאס, ורצועת הביטחון הצפונית שהצליח לייצר גם חיזבאללה, אבל על זה נדבר בהזדמנות אחרת. הם חיים ארבע נפשות ב-15 מטר רבוע בערך. הילדים שלהם ללא מיטות מותאמות. בת שנתיים נופלת ממיטה כי היא לא מותאמת. בגנים שלהם – שהם לא גנים, הם בעצם משרדים שהוסבו לגנים – אין אסלות שמותאמות לילדים קטנים; אין גינה. כל החוויה שהילדים שלנו, של כולנו, נהנים ממנה ואמורים ליהנות ממנה כי הם ילדים קטנים וצריכה להיות להם מסגרת ראויה – להם לא מגיע. אבל יש כסף לכולם, וזה בסדר גמור. המורות שלהם, שמגיעות ללמד אותם, מקבלות החזר על רב-קו, כאילו הן עושות משמרת בבורגראנץ' והן צריכות עכשיו לקבל החזר נסיעות, אז מחשבים להן את זה לפי רב-קו כשהן מגיעות מהרצליה למשמר העמק. מזל שהקיבוצים נותנים את האפשרות לשלם על החזרי הדלק. זה כמה אין כסף. עכשיו, אני מתלבט תמיד כמה ללכת רחוק עם השר סמוטריץ', שבאמת חושב שיש פה איזה – כשהוא עולה לבמה הוא אומר: עשיתי, נתתי, כאילו זה הכסף שלו; כאילו כולנו צריכים לקום כל יום בבוקר – חלקכם מניחים תפילין, נכון, הרב גלעד קריב? ולהגיד תודה לסמוטריץ' שהוא נותן לנו כסף. תודה, סמוטריץ', שאתה נותן לנו כסף. אף משרד לא קוצץ, כולל השר עמיחי אליהו, שיושב פה, שגם המשרד שלך לא קוצץ. מה עשתה מסורת ישראל בחמשת אלפים השנים האחרונות בלי השר? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> מה מסורת? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה עשינו? איך התקיים העולם היהודי במדינת ישראל בלי התוספות הקואליציוניות שאתה מקבל? זה עדיין נשגב מבינתי. אופיר כץ, יו"ר הקואליציה, דאג לחדרי מיון בדרום. את הסעיף הזה קיצצו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לצפון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם בדרום הוא דאג. בצפון לא קיצצו, אבל בדרום זה בסדר לקצץ. סך הכול מי צריך חדר מיון קדמי כשאין לאנשים בכלל מרפאה או יכולת לקבל שירותי רפואה ראויים? למה צריך את זה? צריך את המשרד שלך, אבל אופיר כץ, שדואג – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנייה, משפט אחרון. – – אופיר כץ, זה שדואג לתושבי ותושבות מדינת ישראל בדרום – אותו קיצצתם. אבל את השטויות שלכם, את ה-16 מיליון שקל שאתה מקבל על פרויקטים שעד היום לא הצלחתי להבין – זה בסדר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת נאור, תודה רבה. הדברים ברורים. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ומשפט ממש אחרון, כי סמוטריץ' פתח ואמר שהוא היה בקריית טבעון – אחרי זה תענה לי, יש לך זכות דיבור פה בלי סוף, כי אתה שר, ובאמת אין עליכם. השר סמוטריץ' היה בקריית טבעון וניחם את יובל קסטלמן. אבל משפט אחד השר עדיין לא אמר, אבל אתה אמרת אותו: מי שמרים ידיים במדינת ישראל, לא יורים בו. את זה הוא לא מסוגל להגיד. אתה אמרת בדיוק ההפך. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> לא אמרתי את זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אחרי זה כולנו נתפלא למה מקרים כאלה קורים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. תם הזמן. תודה רבה, חבר הכנסת נאור. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ותדאגו להחזיר את הכסף למה שאופיר ביקש. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הדוברת הבאה – חברת הכנסת – – – << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> משפט אחד, להזכיר לחבר הכנסת שירי שלפני שבועיים הוא כינס ועדה לשאול מה עשיתי עם התיעוד של האסון הזה. ולכן הוא יכול לדבר על מסורת, אבל הוא בא ביד השנייה ודורש – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא כינס את הוועדה – – – המציאות. ומשרד המסורת לא אמור לנהל את מה שקרה בדרום. זה לא התפקיד שלך. יש דובר צה"ל – – – יש משרד ראש הממשלה. זה לא התפקיד של משרד המסורת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> טוב, תודה רבה. תוכל להגיד את הדברים מעל הדוכן, כבוד השר. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. חבר הכנסת נאור. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> לא המסורת, המורשת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אותו דבר בדיוק. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> לא אותו דבר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת נאור, הקשיבו לך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> למה אתה אומר ככה? מורשת ומסורת זה אותו דבר? יש רב אשכנזי ורב ספרדי, אז – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת נאור, נא לכבד את הדוברת הבאה. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> מורשת זה היסטוריה, חברים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> כן, כן, מורשת זה היסטוריה. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> תשאל את בן-גוריון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת גלעד. כבוד השר, כבוד השר, אני מבקש לא לנהל דיון במליאה. יש דוברת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה עשינו בלי המורשת ההיסטורית – – – איפה ההיסטוריה של העם היהודי בלי עמיחי אליהו? איפה היינו? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עד שאתה הגעת לשולחן הממשלה לא הייתה רשות הפיקוח בישראל? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> מה זאת אומרת? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> היה צריך – – – << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> לא הייתה תרבות. חברים, אתם ליצנים. תהיו מקצועיים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה אומר לנו להיות מקצועיים? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על הסדר כאן. נא לאפשר לחברת הכנסת שלי טל מירון להתחיל לומר את דבריה. תודה רבה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. דווקא יכולת להמשיך, אני נהניתי מדברי הטעם של חברי חבר הכנסת נאור שירי, אבל נתקדם. אז אנחנו מדברים על התקציב. אנחנו בזמן חירום, ובאמת הייתי מצפה שבזמן חירום, כשאנחנו במלחמה כבר חודשיים, באחת הטרגדיות הכי גדולות של העם היהודי, היינו מדברים על סעיפים בתקציב שקשורים במלחמה, כן? אולי סיוע למילואימניקים, שיקום העוטף, אולי מרחבים ממוגנים שחסרים לנו בהרבה מאוד מקומות. ואולי אחד הדברים שאני באופן אישי מתביישת בהם, בגלל שעסקתי במלחמה בגיוס תרומות, מחו"ל בעיקר, לחמ"לים וכו' – אני מוצאת את עצמי מנסה למצוא תרומות למשפחות חטופים. שמעתם מה אמרתי? תרומות למשפחות חטופים. למה? כי יש משפחות של חטופים במדינת ישראל שקורסות כלכלית. למה? כי החיים שלהם נמחקו, כי הם לא מתפרנסים כרגע. יש אנשים, אתם יודעים, שהיו להם בעיות כלכליות עוד לפני, ועכשיו הם בגירעון פי כמה וכמה ואין להם ממה לחיות. משפחות של חטופים שלנו. איזו בושה. אז במקום – – – << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> שאלתי את שר האוצר על זה, על הטענה הזו, והוא אמר שזה לא נכון. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אה, זה לא נכון? << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תגיד לי שזה לא נכון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> שנייה, חברים. אדוני השר, אולי תוכל להגיד את הדברים שלך אחר כך. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תעז להגיד לי שזה לא נכון, כי אני מדברת עם המשפחות. המענק שהן קיבלו לא מספיק. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מבקש לאפשר לחברת הכנסת לסיים את דבריה. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> גם אני מדבר עם משפחות. 90,000–100,000 שקל – – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – אנחנו מתרימים להן את הכסף. זה מה שאנחנו עושים. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> מיכל, לא צריך לצרוח. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אז אל תשקר. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> 90,000 שקל, ככה הבנתי ממנו עכשיו – – – << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני השר, אני אומרת לך – – – << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אני מקווה מאוד שאת טועה, ואם את לא טועה, זה אכן חמור מאוד. זה אכן חמור מאוד אם את צודקת. הבנתי משר האוצר שאת טועה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני השר, משפחות החטופים לא משקרות לי. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> איך אתה מאמין לשר האוצר? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אני מאמין. יש אחרים שאני לא מאמין להם. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אני לא מאמין למילה שלו. הוא ישב בוועדת הכספים ושיקר. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אתה טועה ואתה מטעה – – – שר בממשלה, ומוציא את הדברים האלה מהפה. לך תדבר איתם, תפגוש אותם. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אני מדבר איתם. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> בושה שהוא שר האוצר שלנו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת מיכל, בואו ניתן – – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> איזו חוצפה. איזה ניתוק. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך, אדוני השר – אדוני השר, אני רוצה להגיד לך – אתה רואה, אני לא צועקת, אני אומרת – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אל תגיבי. תמשיכי בדברייך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומרת לך עניינית. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – טמטום – – – << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> כן. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> איזו חוצפה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא יודעת אם אתה בקשר עם משפחות של חטופים. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אני בקשר, אני בקשר. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני בקשר עם משפחות של חטופים – – << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> לא ענייני. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, תן לי להשיב לך. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ואני אומרת לך שהמענק שניתן לא מספיק. אלה משפחות שנמחקו. הם צריכים לא רק להתפרנס, הם צריכים לממן את הקמפיין הזה שהם נמצאים בו כדי להחזיר את היקירים שלהם. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> גברתי, אני מוכן – – – << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש להם מקצה לקצה הוצאות מטורפות. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> באיזו זכות אתה – – – בהוצאות שלהם? חוצפה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כבוד השר עמיחי, אני מבקש לתת לה לסיים, ותוכל לדבר אחר כך. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> וזאת בושה שאני מקוששת כסף עבורם. זאת בושה. זאת בושה. וכשאני שומעת שיש בתקציב, בכספים הקואליציוניים, 1.4 מיליון לוועד של חברון, אני מתביישת. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> זה לא קשור. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה כן קשור. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. נא לחתור לסיום. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תבטלו את הכספים הקואליציוניים. תעבירו אותם למי שצריך אותם באמת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נא לחתור לסיום. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה לסיום? אני עוד בכלל לא התחלתי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מה לעשות? אני מבקש ממך לא לנהל שיח. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל עם כל הכבוד, אדוני השר דיבר, היה כאן דו-שיח, ולא הגעתי בכלל לנאום שלי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> עצרתי בחלק מהזמן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עוד דקה לפחות. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> באמת, לא דיברתי. הנקודה היא – זאת הייתה דוגמה אחת שאני מתביישת בה. לצערי, יש עוד. אני יושבת בוועדת הכלכלה היום. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מוסיף לך עוד דקה, בסדר? << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. אני יושבת היום בוועדת הכלכלה. כבוד השר, שר הכלכלה ניר ברקת מדבר על 250 מיליון שקלים שהוא זקוק להם כדי להציל את העסקים הקטנים בצפון ובדרום. מה הוא רוצה בסך הכול? תגידו לי אתם, זה הגיוני שלא מצליחים למצוא לו מקור תקציבי ל-250 מיליון שקל? שלא לדבר על ההתנהלות השערורייתית של משרד האוצר עוד טרום המלחמה, עם התקציבים של המשרד הזה; שמה את זה בצד. אז בזמן מלחמה – אני רק אקריא לכם כדי שלא נתבלבל על כמה סעיפים קטנים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> – – – << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> 1.5 מיליון עבור משפט עברי; 1.4 עבור הוועד המקומי בחברון; 15 מיליון להעלאת מודעות להתבוללות; 27 מיליון עבור תוכנית למניעת נשירה בישיבות. תגידו לי, התחרפנו? מה קורה לנו? אנחנו במלחמה. לא מבינה את ההתעקשות. תוותרו על הכספים ההזויים האלה ותצילו את מדינת ישראל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הדוברת הבאה – חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. תשתדלי לעמוד בזמן. תודה רבה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בואו נדבר על גיוס תרומות – תרומות לאפודים, תרומות למזון, תרומות לחיתולים, תרומות לתחתונים, תרומות למוצרי טואלטיקה; תרומות בשבועות הראשונים של המלחמה, תרומות חודשיים אחרי; תרומות למפונים, תרומות למשפחות החטופים שפושטות רגל, אחרי שהממשלה גרמה להם לפשוט יד. כמה מרגש היה לראות את ההתגייסות הלאומית – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נא לשמור על שקט במליאה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם מפריעים לי? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת עידן, זה מפריע. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם מפריעים לי. תאפס לי, בבקשה. אני מתחילה מההתחלה. תאפס לי בבקשה את השעון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תמשיכי, בבקשה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, תאפס. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תמשיכי, בבקשה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, תאפס לי את השעון. אתה הפרעת לי – תאפס לי את השעון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> סליחה, סליחה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תאפס לי בבקשה את השעון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תמשיכי, בבקשה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אני רוצה את הנאום שלי – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הזמן רץ. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ואני רוצה אותו בלי הפרעה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הזמן רץ. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תאפס לי את השעון. בסדר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, תמשיכי. בבקשה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז תאפס לי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בסיום אנחנו נראה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי, אז אתה נותן לי עוד דקה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תמשיכי, בבקשה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> יופי, תודה. אני חוזרת שוב. מאחר שיש כאן שר שאיכשהו חושב שאף אחד לא צריך את הכסף שלו, אז הוא לוקח את זה למשרד לענייני כלום של כלום שלו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בואו נדבר על גיוס תרומות. בואו נדבר על תרומות לאפודים, למזון, לחיתולים ותחתונים; תרומות למוצרי טואלטיקה; תרומות בשבועות הראשונים של המלחמה, תרומות חודשיים אחרי; תרומות למפונים; תרומות למשפחות החטופים שפושטות רגל אחרי שהממשלה שלך גרמה להם לפשוט יד. כמה מרגש היה לראות את ההתגייסות הלאומית במדינה מאז השבת השחורה, ועוד אחרי שנה קשה שבה הממשלה עשתה בערך הכול כדי לקרוע אותנו. ואז קם העם המדהים שלנו ויצא יחד למלחמה המוצדקת בתולדות מדינת ישראל. שלא תיטעו, העם שלנו לא התגייס בכזה היקף בגלל שראש הממשלה, אבי המחדל, עלה לשידור ובקולו המזויף קרא "ביחד ננצח". העם המדהים שלנו התגייס למרות נתניהו ו"הביחד" המזויף שלו. היום, בכנס החירום של ראש הממשלה לשעבר לפיד, דיברה גל הוד קרונטל, תושבת נחל עוז. שם, השר אליהו, היא סיפרה על קשיי היום-יום של המפונים שמתאוששים מהשבת השחורה. גל בהיריון, והיא ישנה על הרצפה, השר אליהו, בחדר מטר על מטר, עם ילדים קטנים מרוסקים בנפש. מה תגידו לגל – שיש כסף אבל הוא לא מיועד לה? שבגלל משרדים מומצאים כמו שלך, השר אליהו, והעברת כספים למוסדות ללא פיקוח, אתה לא מאשר לה תקציב? מה תגיד לאנשי אופקים ושדרות – שלא יהיה פיצוי או כיתות כוננות כי כסף פוליטי חשוב לכם יותר מהעתיד שלהם? את הכאב של מיליוני ישראלים הממשלה הופכת לנשק נגדם. במילון שלכם, ממשלת ישראל, פילוג בעם הוא "ביחד ננצח". לעולם לא ניקח אחריות; היא – תמתינו עד סוף המלחמה. סגירת מרכזי חוסן בנגב ובגליל ואי-מיגון בתי ספר – זה סדר העדיפויות שלכם. שימור ההשתמטות הוא נשיאה בנטל; העברת מיליארדים למקורבים במקום לחיילים ולמפונים זה תיקון עוול היסטורי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נא לחתור לסיום, בבקשה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> במקום לבנות – הורסים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> במקום למנף את הטוב – אתה צריך לתת לי עוד דקה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד דקה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נא לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> במקום למנף את הטוב שבנו – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת מיכל שיר, נא לסיים. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אתם מעודדים את הרע שבתוכנו – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת – – << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – והכל תוך שיסוע – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> – – נא לסיים. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ובעיקר פוליטיקה מושחתת בזמן מלחמה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה חייב לי עוד דקה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני לא חייב לך. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נתניהו אומר: ביחד – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת, את לא קובעת מה קורה בדיון הזה כאן. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – והזרוע הצבאית שלו – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת מיכל שיר, אני מבקש לסיים. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> סליחה, אתה הפרעת לי, אתה הפרעת לי – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מבקש לסיים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תו לה לסיים. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ואתה צריך לתת לי דקה. ייעוץ משפטי, בבקשה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מבקש לסיים. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ייעוץ משפטי, בבקשה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מבקש לסיים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ייעוץ משפטי, בבקשה. אתה לקחת לי דקה ואתה תחזיר לי אותה, גם אם זה לא נעים לך לשמוע את האמת בפנים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה יש לך? << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> פשוט אתם חצופים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה יש לך? אבל מה יש לך? למה את מתנהגת ככה? << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה אני מתנהגת ככה? למה? כי הוא רוצה – – – מהזמן. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> טלי, היא לא הגיעה אלייך לשיעור נימוסים, פשוט. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא מתאים לך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מבין – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא יו"ר הישיבה, מה קורה לך? << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי הוא רוצה להוריד אותי מהדוכן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היא הורגת אותי, אין לה מודעות עצמית בגרוש, לאישה הזאת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – ליו"ר הישיבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מבין שהדברים שאת אומרת הם מהבטן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה זה? << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה נותן לי את הדקה – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מבקש. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה יש לכם? יו"ר הכנסת. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – או לא נותן לי את הדקה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני לא נותן לך עוד דקה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה זה? << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה לא נותן לי עוד דקה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מבקש לסיים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה זה? << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי זה לא נעים לכם לשמוע את האמת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> סליחה, אני מבקש לסיים. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי זה לא נעים לכם לשמוע את האמת. אני דורשת את הדקה שלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תסגרו לה את המיקרופון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> שיורידו, כן. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, מותר לי דקה? סליחה, ייעוץ משפטי? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> הוא לא חייב. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם הוא לקח לי את הדקה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני שאלתי, שאלתי ונתתי לך זמן יותר מדקה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא – – – אבל הוא לקח לי דקה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, לא לקחתי שום דבר. לא לקחתי שום דבר. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> סמכות שלו, הוא לא חייב. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה? אני לא דיברתי, הוא דיבר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני לא דיברתי. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא דיבר איתם. אני לא דיברתי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני דיברתי אך ורק בזכות הדברים. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא דיברתי. אני רוצה את הסרטון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מבקש, אני מבקש לסיים. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה את הסרטון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מבקש לסיים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אז תרדי ותראי את הסרטון. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה את הסרטון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> באמת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מבקש להוריד. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני אשמח – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איזו התנהגות זאת? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מבקש להוריד אותה. חבל שאת מביאה אותי לזה. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כי אני רוצה שלוש דקות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני ממש לא ככה. אני נתתי לכולם פה זמן, וגם את קיבלת זמן. חבל שאת מתייחסת ככה, פתחת בצורה הזאת. אני מבקש לסיים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה לבזות את הכנסת? << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבל שמכל המספרים של התקציב – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> ככה לא מדברים ליושב-ראש. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – רק 64 זה מה שחשוב לכם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> ככה לא מדברים ליושב-ראש. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה כל כך לא מרשים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא מכובד, לא מכובד. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> איזו חוצפה. לקחת לי דקה, ובגלל שלא נעים לך לשמוע את מה שיש לי להגיד אתה מוריד אותי מהדוכן? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, זה ממש לא ככה. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אני רוצה לראות את הסרטון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> ממש לא ככה. חבל – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איך את המתנהגת? << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> סליחה, אני רוצה לראות את הסרטון. ואני רוצה בנאום הבא שלי את הדקה שהוא לקח לי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איך את מתנהגת, אבל? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הדובר הבא. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> זאת חוצפה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה את מתנהגת ככה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בסדר, יבדקו. אין בעיה, יבדקו. הדובר הבא – חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> באמת. למה היא מתנהגת ככה? << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> לוקח לי זמן ועושה על זה פוליטיקה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה היא מתנהגת ככה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני הוספתי לכולם. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> לא עשיתם מספיק פוליטיקה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> גם לך הוספתי זמן. חבל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> די כבר, די. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אתה רוצה עוד פוליטיקה בזמן מלחמה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את מביישת את הכנסת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל באופן שאת מדברת, חבל שאת מתייחסת ככה. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> זה מה שאתם יודעים – לעשות פוליטיקה במלחמה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מכבד את כולם, וחבל שזה הדיבור שלך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את מביישת את הכנסת. די. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> ככה זה נראה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> די, מה קורה לך? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבל. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> ככה זה נראה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את לא יכולה לדבר – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבל. זה לא מכובד. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> מה קורה לי? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת, הדברים שלך, חשוב שיישמעו, וחבל. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> הוא מוריד אותי מהדוכן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה קרה לך? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כי את גרמת לזה. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> כי לא נעים לו לשמוע את מה שאני אומרת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל זה לא נכון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> ממש לא. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא נעים לראות אותך ככה. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> לא נעים לו לשמוע – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> – – הוא לוקח לי את הזמן. את לא היית פה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה, תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני יושבת להקשיב לך. אי-אפשר להקשיב ככה, באמת. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> את לא היית פה. את לא היית. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אנחנו הקשבנו בקשב רב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את בכנסת. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אני אומרת לך, את לא היית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל את בכנסת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> גם קיבלת זמן, וחבל. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> כי לא נעים לו לשמוע. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, לא מה – – – << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> לא נעים לשמוע – מורידים מהדוכן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את בכנסת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אני דורשת את הווידיאו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> ואני רוצה את הדקה שלי בנאום הבאה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אז תלכי ותראי את הווידיאו. << קריאה >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << קריאה >> אני אקח את הדקה שלי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת עופר כסיף. יש לרשותך שלוש דקות. תשתדל לעמוד בזמן. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת התקציב היא לא פחות מנבזית ובזויה. כל האוכלוסיות המוחלשות והנזקקות מיובשות בה: תושבי שכונות מצוקה ופריפריה, דיירי הדיור הציבורי, האזרחים הערבים, הפסיכולוגיה הציבורית, מערכת החינוך הממלכתי, שכירים ועסקים קטנים, ובעיקר – נפגעי הטבח. המרוויחים העיקריים הם ההתנחלויות. באמצעות כספים קואליציוניים הממשלה כמעט הכפילה את תקציב מרכזי החוסן בהתנחלויות על חשבון מרכזי החוסן בעוטף עזה. כפי שכתבה עדן סלומון השבוע בעיתון הארץ, לתושבי שכונת מישור הגפן באופקים, למשל, שמתמודדים היום עם טראומת הזוועות שעברו במהלך הטבח של חמאס, נוסף לקשיים המעמדיים שמהם סבלו תמיד, אין מעטפת סיוע ראויה. ממרכז החוסן הם זכאים רק ל-12 טיפולים. לעומת זאת, ניתנה תוספת של מיליוני שקלים למה שמכונה "שילוב בקהילה של מתבגרים", לגרעינים משימתיים ולפרויקט "הרועה העברי" – כל אלה כינויים מכובסים לנוער הזוועות שפורע בפלסטינים ולתאים של עבריינות לאומנית בשטחים הכבושים. לא להאמין, הממשלה מגדילה את התקציב של הנוער הכהנאי העברייני בזמן שהיא מייבשת בתקציב הדיור הציבורי ובתקצוב השירותים הסוציאליים של נפגעי הטבח ושל מפוני הצפון. מי שגוזלים בתים ואדמות של פלסטינים זוכים לכסף – אפשר לכנות את זה "אתנניהו" – וישרי דרך הנזקקים בדחיפות לקורת גג נזרקים לכלבים. ב-1941 פרסם אריך פרום את ספרו "מנוס מחופש", שם כתב – אני מצטט אותו: "רק אם האדם ישתלט על החברה ויכפיף – –" << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מבקש לשמור על שקט במליאה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> "– – את המנגנון הכלכלי למטרות האושר האנושי – – – רק אז יוכל להתגבר על מצב שכיום מובילו אל פי תהום: בדידות ותחושת חוסר האונים שלו", כך כתב. בדידות וחוסר אונים הם תוצאה של שיטה כלכלית היוצרת אשליה של חופש – מה שמכונה בחירה חופשית, היעדר התערבות בחיי הפרט – אך למעשה יוצרת דווקא תלות, ובעיקר כאמור תחושות קשות של ניכור ובדידות. תחושות אלה, מסביר פרום, הן הכר הפורה שעליו צומחים הלאומנות והפשיזם, הטוטליטריזם ופולחן האישיות, כמזור דכאני וכוזב לתחושות הללו. הכלכלה הקפיטליסטית מובילה לבדידות וחוסר אונים – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> עוד משפט, בבקשה. – – ואלה מובילים, בעיקר בעיתות משבר, לקנאות ולרודנות. כך יש להבין את התקציב המזוויע שלפנינו – חיבור בזוי בין קפיטליזם אכזרי – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. נא לסיים. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – המפקיר את המוחלשים והפגועים ביותר לבין לאומנות דתית קנאית. זהו תקציב שמטרתו להחריף את חוסר האונים של רבים, ובכך לחזק גם את הזעם ואת יצר הנקם הלאומני הגס ביותר – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נא לסיים. נא לסיים. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – בואכה משטר פשיסטי על מלא. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אמרת משפט, וזה – – – << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אז משפט באמת אחרון, ואני פונה פה – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא יפה. אני פונה פה בעיקר לאגף הזה: בסיס התקציב הוא בסיס הדיקטטורה ששכחתם להתנגד לה מאז הפרעות ב-7 באוקטובר. תתנגדו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. חבר'ה, תשתדלו לעמוד בזמן. יש לכם שעון מולכם, תסתכלו. חבל להגיע למצב – – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> למה תמיד אתה אומר את זה לילד הטוב של הכיתה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, לא, זה לא אליך, זה עוד לפני שאתה עולה. אני אתן לך אפילו זמן לארגן. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים פה באיזושהי תקופה מוזרה בתולדות כנסת ישראל: אנחנו ממשיכים כאילו כרגיל, ועדות מתנהלות במקביל, אנחנו יושבים פה, משוחחים, מעלים נושאים. מישהו שם לב שהמצב השתנה? שמדינת ישראל היא לא מה שהיא הייתה לפני 7 באוקטובר? שאנחנו נמצאים במלחמה? שיש לנו מאות אלפי מפונים שלא נמצאים בבתיהם? אני שואל באמת, אני שואל שאלה אמיתית. אני יושב פה ואני בהלם שזה השיח. ואז מגיע שר האוצר ומביא תקציב שהוא כולו "בואו נראה איך עוזרים לבייס ולחברים של בצלאל". ומה קורה? יש דיון סוער בישיבת הסיעה של הליכוד. ומה יוצא מזה? כלום. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הדלפות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הדלפות. ואז יש ישיבת ועדה סוערת בוועדת הכספים, חברי הקואליציה מהליכוד איימו להצביע נגד התקציב. ואז מה קורה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ראש הממשלה מתקשר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תמשיך, תמשיך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כלום. לא קורה שום דבר, כי הם מקבלים טלפון מיו"ר הקואליציה, והוא אומר להם: חבר'ה, לא קרה כלום, סך הכול מלחמה. ואנחנו ממשיכים עם שרים שלא מוכנים לקבל טיפה, טיפה של אחריות לאומית. ויושב מולי עכשיו השר אליהו, ואני שואל אותך באמת, אדוני השר: מה תקציב משרדך? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> מה התקציב? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> 22 מיליון עכשיו הופנו – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה תקציב המשרד? מה תקציב המשרד? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> סך הכול – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> סך הכול. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> סך הכול, יש ברשות העתיקות סדר גודל – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. בכלל, כל תקציב המשרד. מה התקציב? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> מה זה כל תקציב המשרד? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> 101 מיליון שקל. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> בקואליציוניים קיצצנו שליש כרגע. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה קיצצתם רק שליש בקואליציוני? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אז אני מסביר. אני אסביר. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל הכנסת את זה לתקציב. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה צריך להבין – – – << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> שאלת שאלה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה צריך להבין, אבל – – – << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> שאלת שאלה – בוא תקבל תשובה – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני באמת רוצה לשאול אותך, האם נראה לך – זאת שאלה. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אז אני מסביר לך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זאת שאלה. האם נראה לך סביר, סביר – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הוא קיבל תוספת של 25 מיליון שקל. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – להחזיק משרד – – << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> מה? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ואני לא מדבר רק עליך – לא, חברים, בואו, אני רוצה לשאול שאלה אמיתית. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> למה פופוליזם? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לשאול שאלה אמיתית. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> בואו תהיו רציניים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> האם נראה לך סביר להחזיק משרד שלא היה קיים קודם? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> היה קיים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין בו צורך. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> היה קיים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ראש הממשלה אומר: צריך לסגור משרדים מיותרים. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> שר האוצר אומר: בתקציב 2024 ננסה לעשות מאמצים אולי לסגור. לא יקרה כלום, כי אתם מאותה חבורה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני השר – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> האם אתה בתור בן אדם לא אומר: חבר'ה, קחו את התקציב של המשרד שלי, לא יקרה כלום אם המשרד הזה יהיה קיים או לא יהיה קיים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הוא קיבל תוספת של 25 מיליון שקל – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> קחו את התקציב של המשרד ותעבירו אותו למפונים – – << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> מה פתאום. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – תעבירו אותו לטובת הלחימה, תעבירו אותו לגופי הביטחון? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> האם לא נראה לך סביר, בתור שר במדינת ישראל – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> קיבלת תוספת, אני אומר לך. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> האם לא נשמע לך סביר – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> רוצה שאני אראה לך את הסעיף? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו אני אראה לך. הייתה לך תוספת של 25 מיליון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> סימון. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> שמנו – – – דיון רציני ולא פופוליסטי – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לשאול באמת. קצת אחריות אישית. אני רוצה לשאול אחריות אישית באמת מהי. הייתה לנו שרה – – << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> שאלת. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שאני מפרגן לה בכל דיון – – << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> שאלת – אני אענה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – מייד היא הבינה את גודל האירוע, אמרה: חבר'ה, המשרד שלי הוא לא קריטי, אני סוגרת אותו, קחו את הכסף ללחימה. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> שאלת, אני אענה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לנו פה עוד כמה שרים שאני יודע שמתלבטים על זה. עכשיו אני רוצה לפנות אליך באמת באופן אישי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תסיים, בבקשה. הסתיים הזמן, הוספתי לך דקה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני פונה אליך באופן אישי. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> חברים, זה לא ימין ושמאל – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> האם נראה לך ראוי – אני שואל באמת, לא נותנים לי לדבר. אני שואל באמת. האם נראה לך ראוי להעביר 200 מיליון שקל להתעצמות ביהודה ושומרון? נשמע לך ראוי? האם ראוי להעביר 92 מיליון שקל למשרד להתיישבות? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> האם ראוי להעביר 55 מיליון שקל למיזמים בתחום המורשת הלאומית – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – בזמן שמפונים ישנים על הרצפה, לילדים אין שולחן בשביל להכין שיעורי בית, והאחים שלנו נלחמים עכשיו בעזה וחסר להם ציוד? אתה יודע למה אני יודע שחסר להם ציוד? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תסיים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפט אחרון, אדוני. אתה יודע למה אני יודע שחסר להם ציוד? כי אני באופן אישי גייסתי להם תרומות, וזו בושה שהמשרד שלך עדיין קיים – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כי אתה צריך לבוא לפה אחריי ולהגיד: נכון, שמעתי את הביקורת, אני מקבל אותה. אני חושב שצריך לסגור את המשרד, ותעבירו את הכסף לצה"ל. אבל זה לא יקרה, כי אתם דואגים רק לעצמכם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. חברים, תשתדלו לעמוד בזמנים, חבל. אני מוסיף לכולם, ובסוף מושכים אחרי שהוספתי. הוספתי לך דקה בלי ששמת לב. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> ולקחת עוד. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> – – – ועדת כספים לטובת הלחימה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה בסדר, אבל לא בגלל זה היא סגרה את המשרד. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא בגלל זה, אבל סגרה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אל תיתן לה קומפלימנטים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, מדובר בתוספת של כ-20 מיליארד שקלים לצורכי מה שנקרא הביטחון. חשוב שכל אזרחי המדינה ידעו שלפני 7 באוקטובר תקציב הביטחון עמד על 63 מיליארד שקלים. עשרות מדינות בעולם שיש בהן היקף אוכלוסין יותר גדול ממדינת ישראל, אין להן תקציב כולל של 63 מיליארד שקלים לשנה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא בטוח שיש להן צורך ביטחוני כמו שלנו. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> סליחה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא בטוח שיש צורך ביטחוני כמו שלנו. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אז אני מבקש ממך את הזמן שגזלת ממני. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – שקל. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לכן, אני רוצה להציע דרך אחרת – שלא צריך את כל הכסף הזה למען הביטחון. זה היה בשנות התשעים – תקציב הביטחון ירד דרמטית, מצב החברה הכלכלי-חברתי-תרבותי עלה, וזו היא הדרך הנכונה. אבל באמצע שנות התשעים עלה בנימין נתניהו לשלטון, וכבר יש דרך אחרת. הוא הבטיח להיות מר ביטחון, ואנחנו רואים מה מצבו היום; הוא הבטיח להיות מר כלכלה, ואנחנו רואים מה מצבו היום. הוא הבטיח לחסל את רעיון הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, ואנחנו רואים שעכשיו כל העולם מדבר על פתרון שתי המדינות, וכך הוא יסיים את דרכו הפוליטית. אנחנו צריכים להמשיך בדרך אחרת לחלוטין, דרך של פיוס – כן, כן, זו המילה – ושל שלום – כן, זו המילה; להפחית את הכסף למה שנקרא ביטחון ולהעביר את הכסף למקומות הנכונים: למען השכבות המוחלשות, למען התרבות, החינוך, הספורט, למען הדברים האנושיים שמגיעים לאזרחי המדינה. אה, אני רואה את עמיחי אליהו. כבוד השר, פעם קראנו שלפי מקורות זרים יש גרעין במדינת ישראל. עכשיו אנחנו יכולים להוסיף את השם שלך – גם לפי עמיחי אליהו, שר במדינת ישראל? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך משהו: עזה גדולה מאוד ואתה קטן מאוד מאוד. תודה. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> כמה שאני קטן, מסתבר שאתה קטן יותר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, מרגע שתתחיל. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – אדוני שר המורשת עמיחי אליהו, על כמה עומד התקציב של משרדך שאנחנו מאשרים עכשיו? על כמה עומד התקציב? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אתה רוצה להתחלק איתי? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זו לא שאלה של פרשנות, אדוני, זו שאלה של מספר. על כמה עומד הסכום? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> 101. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> 101 מיליון. וזה מגלם עלייה של כמה מיליונים? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> זה לא מגלם עלייה, זה מגלם ירידה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה ההפרש בין הסכום שמועבר עכשיו לסכום שהועבר במרץ? << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> מה היה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שואל אותך. אתה השר. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> – – – כי אתה בא ואתה אומר שיש עלייה. יש ירידה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> עלייה של כמה מיליונים? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני רק מזכיר שהזמן עובר. << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> 30 – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> 35 – – – << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> – – ירידה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש ירידה. אז ככה, אדוני השר, מאחר שאתה לא יודע את הנתונים, וזה מצער מאוד, כי אתה השר – – << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אני יודע את הנתונים. אתה לא יודע. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – במרץ אושרו למשרד המורשת 74.481 מיליון, ועכשיו, כמו שאמרת בעצמך, יש עלייה של 27 מיליון שקלים, שמגלמת 35%. אני רוצה לשאול את חברי הליכוד שנמצאים כאן במליאה: איך התקציב הזה עובר אתכם? איך אתם מצדיקים את זה שבזמן שחיילי צה"ל ומילואימניקים אוספים תרומות לאפודים, לציוד חורף, לגרביים, המשרד המונפץ של אורית סטרוק משלש את סכומו, את הסכום שמוקצב לו, ועכשיו הוא יעמוד על 343 מיליון שקלים? איך אתם חיים בשלום עם עצמכם? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מה המשרד הזה של אורית עושה? בחייאת רבאק, מה הוא עושה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> יולי אדלשטיין, אריאל קלנר, איך אתם חיים בשלום עם עצמכם כשבזמן שמאות אלפי מילואימניקים עזבו את המשפחות שלהם, את בתי העסק שלהם, ונלחמים בעזה בשעה הזו בגבורה ובעוז, אתם מעבירים 27 מיליון שקלים למניעת נשירת אברכים מהישיבות? כשאתם מגדילים את תקציב הישיבות ב-0.5 מיליארד שקלים לשיא של כל הזמנים? כשעכשיו, בזמן מלחמה, אתם מתמרצים השתמטות המונית מצבא ההגנה לישראל? תקשיבו, ליכודניקים, יולי אדלשטיין, אריאל קלנר, אתם מצביעים בעד להעביר כמעט 11 מיליון שקלים לגופי תיאום וקישור, שזה, במילים יפות, אנשים שתפקידם היחידי בעולם הזה זה להשיג פטור מגיוס לתלמידי ישיבות. 11 מיליון שקלים. בזמן מלחמה אתם מכפילים את התקציב של הגוף הזה. איך זה הגיוני בעיניכם? איך זה עובר אתכם, ליכודניקים? איך אתם מסוגלים להצביע בעד הגדלה של 35% בתקציב של משרד המורשת? עכשיו, בשעת מלחמה, ושיגיע ל-101 מיליון שקלים. סימון, תראה לשר אליהו את העלייה – 74 קטן מ-101; 74 שאושרו במרץ קטן מ-101 שאתם מבקשים לאשר עכשיו. את זה אתם עושים – מגדילים ב-35% את הסכום שמוקצה למשרד למורשת מזמן שמאות אלפי מפונים נמצאים בבתי מלון ברחבי ישראל, שהפכו להיות מרכזי עקורים בליבה של המדינה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נא לסיים. תודה רבה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפט אחרון. בזמן מלחמה אתם מעבירים כספים פוליטיים לצרכים פוליטיים, וזה תקציב שהוא חרפה מוסרית, שהוא אסון לאומי. אתם עובדים אצל סמוטריץ' או עבור הציבור ששלח אתכם לבית הזה? איפה המצפון שלכם? איפה האחריות שלכם לציבור? עדיין לא מאוחר. תצביעו נגד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. ולדובר הבא – חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אבל עמיחי אליהו, עצם העובדה שאתה לא יודע את הנתונים – – – << קריאה >> שר המורשת עמיחי אליהו: << קריאה >> אני יודע את הנתונים – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת עטאונה להתחיל את דבריו. בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום התקיים דיון משותף לשלוש ועדות: זכויות הילד, הוועדה לפיתוח הנגב והגליל והוועדה לצמצום פערים. הדיון היה סביב מתן מענה לכפרים הלא-מוכרים בנגב בזמן מלחמה. אחרי חודשיים של מלחמה, לגבי המיגון עולה תמונה מאוד עגומה. אף משרד ממשלתי לא לוקח אחריות על המיגון של הכפרים הלא-מוכרים בנגב. פיקוד העורף אומר: זה לא באחריות שלי למגן כפרים לא-מוכרים בנגב. משרד החינוך אומר: זה לא בסמכותי למגן מוסדות חינוך בכפרים הלא-מוכרים בנגב. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> סליחה שאני מפריע. בח'שם זנה אין מיגון? יש. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יש. זה המקרה היחיד. אני מדבר על הלא-מוכרים, אני מדבר על כפרים לא מוכרים. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני שמח שלפחות שם יש מיגון, כי דאגנו לזה. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ולכן, כל הדיון הזה מצביע על דבר אחד: המענה – מתחילת המלחמה, כשהעלינו את הסוגיה, כמעט אין דיון, לא במליאה ולא בוועדות, שלא העלינו אותו, ותמיד עלתה הסוגיה שאין מעמד מוניציפלי לכפרים הלא-מוכרים. ולכן, המענה המתבקש – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> צריך לציין, אדוני, שהיו שם הרוגים, משפחות שלמות, בגלל שלא היה מיגון. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ידידי, כמעט אין שבוע שלא דיברנו על האנשים שנהרגו שם. נהרגו שישה אנשים מנפילת טילים. הסיכוי להיהרג מטיל לאזרח בדואי בכפרים הלא-מוכרים בנגב הוא פי אלפיים יותר מלכל תושב אחר במדינה. לכן, זה מתבקש. כשזה עולה, הטענה היא תמיד – וזה עלה היום בכל המשרדים – שאין מעמד מוניציפלי ביישובים האלה, ולכן המענה המתבקש, המיידי, הצודק, שיכול לקדם, הוא להכיר בכפרים הלא-מוכרים בנגב. וכשאנחנו מדברים על הכרה, אנחנו מדברים על הכרה לפי חוקי התכנון והבנייה של מדינת ישראל, ולא מבקשים שום הטבה, לא מבקשים שום עדיפות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, רק משפט אחרון. אנחנו מבקשים – יש מועצות אזוריות יהודיות בנגב. תנו לנו אותו תכנון שיש במועצות האזוריות מרחבים, תמר ורמת נגב. אנחנו אזרחים שווים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> עד רגע זה זה לא מתבקש, ולכן המענה המיידי לכפרים הלא-מוכרים בנגב הוא להכיר בכפרים האלה אתמול ולא היום. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> ביקשת משפט אחרון. תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין, בבקשה. עד שהדובר הבא עולה, אני מבקש עכשיו להודיע שאני נועל את הרשימה. עד עכשיו היא הייתה פתוחה. אני נועל את הרשימה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אפשר לנעול את הישיבה עם התקציב הזה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אפשר לסגור את הבית הזה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אנחנו רוצים לשמוע את כולם. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני שומר על השקט – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת יולי, בבקשה. << דובר >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, ב-7 באוקטובר בא עלינו האסון הזה ונפתחה מלחמה. מאז קצינינו וחיילינו הגיבורים ואנשי שירות הביטחון הכללי והמוסד 24/7 בלחימה הזאת. מי כמוני יודע שפרט לגבורתם ופרט לאבדות – לא רק של אותו יום ארור, אלא גם של הלחימה – יש גם עלויות אסטרונומיות לכל הסיפור הזה. מי שאולי מסתכל מהצד רואה רק מילואימניק מלא מוטיבציה, אבל מי שמכיר את המטריה, אדוני היושב-ראש, יודע גם כמה יום מילואים עולה למשק. מי שרואה יירוט מוצלח של כיפת ברזל שמח, וטוב שכך ונכון שכך, אבל רואים ויודעים גם מה העלות של כל יירוט כזה. לכן טוב מאוד שהביאו היום מה שמכונה "קופסה", תקציבים נוספים, כדי להוסיף אותם לצורכי הביטחון בעקבות הלחימה. אני מעריך, מתוך ניסיון בבית הזה, שאילו היו מביאים היום תקציב נוסף רק לצורכי הלחימה וההוצאות הנלוות המיידיות – מינהלת תקומה, מינהלת החטופים וכן הלאה – אני לא בטוח שהיה מתקיים דיון בכלל. כנראה שהיו מתכנסים ומצביעים. אני מעריך ש-100 ומשהו חברי כנסת היו מצביעים בעד. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> חד-משמעית. << דובר_המשך >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל נעשתה כאן טעות חמורה: פרט לצורכי הלחימה נכנסו לתוספת התקציב הזאת כל מיני דברים – אגב, חלקם מאוד קרובים לליבי, מאוד – שלא קשורים ללחימה. למה אני לא משתמש במושג "כספים קואליציוניים"? לא מכיוון שאני רוצה לכבס מילים, אלא מכיוון שהאבסורד הוא שגם בכספים הקואליציוניים, מה שנקרא, יש כמה דברים ביטחוניים. היה צריך להביא אותם במסגרת הסטת תקציבים של משרד הביטחון, במסגרת אותה תוספת שמשרד הביטחון עכשיו יקבל, ולא להלביש על הנושא הזה עוד אלף ואחד דברים – אני חוזר ואומר: חשובים ויקרים לליבי ככל שיהיו – שלא קשורים כלל וכלל ללחימה. חברים, ב-19 באוקטובר – אנחנו ב-6 בדצמבר, אם אני לא טועה – ב-19 באוקטובר פניתי יחד עם חבר נוסף בוועדת חוץ וביטחון, חבר הכנסת זאב אלקין, לכל ראשי המפלגות. התרענו כבר אז על הצורך בתקציבי עתק כדי לעמוד בכל ההוצאות של הלחימה וההוצאות הנלוות של החטופים והמפונים וכן הלאה וכן הלאה, ושיקום הדרום ושיקום הצפון. איך אומרים במקומותינו? נו, זכינו לתשובה? לא כל כך. אבל אני רוצה להיות אופטימי, ואני רוצה לומר לכם שעוד לא מאוחר לתקן. התקציב ירד עכשיו לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. צריך להגיש שם הסתייגות שמורידה ממנו את כל ההוצאות שלא קשורות ללחימה ולטיפול במפונים ובחטופים ובכל הדברים המיידיים. ההסתייגות יכולה להיות ממשלתית, היא יכולה להיות של ועדת כספים. אז, אם זה יקרה, אם זה יקרה, אני סמוך ובטוח שבשבוע הבא לא נראה פה מחזה של ויכוחים, ונראה כאן רוב של יותר מ-100 חברי כנסת שתומכים בתקציב הזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> גם אנחנו – – – << דובר_המשך >> יולי יואל אדלשטיין (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> גם אתה יכול להגיש הסתייגות כחבר כנסת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מירב כהן. תודה רבה, אדוני יולי אדלשטיין. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, אני לא יודע אם זה טוב אם אני אברך אותך על הדברים האמיצים האלה. יושב-ראש הקואליציה חברי אופיר כץ, אני מקווה שהאזנת לדברים החשובים שנאמרו פה. אני מבקש שתעשה את הכול כדי שגם אנחנו נוכל להצביע, כמו שאמר פה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, בשביל מה שתגישו בשבוע הבא. אדוני היושב-ראש, למה אנחנו כאן? שמעתי אתמול את ראש הממשלה מדבר והתרגשתי: אחד מלוחמי השריון שוחח איתי ממרומי הטנק שלו, ובטנקים האחרים בשטח יושבים יחד דתיים וחילונים, יהודים ולא-יהודים, אנשי ימין ואנשי שמאל. כולם נלחמים יחד, כולם מלאים רוח גדולה, רוח של אחדות, רוח של חברות, רוח של ניצחון. כן, רוח של ניצחון תלויה ברוח של אחדות, אז למה ראש הממשלה פוגע בזה? למה ראש הממשלה מביא לנו באמצע מלחמה 3.7 מיליון לשלם לעמותות שמקדמות פטור משירות בצה"ל? באמצע מלחמה. אני בכוונה נותן את הדוגמה הזאת, רק את הדוגמה הזאת. אדוני, אתה יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, אתה יודע שבתקציב התוספתי הזה מעבירים 3.7 מיליון לעמותות שמסייעות לפטור משירות בצה"ל, בזמן מלחמה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נורא. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אחדות – אתם יודעים שאני בעד אחדות, אתם יודעים כמה אני עושה בשביל אחדות. כן, אני מאמין שביחד ננצח, רק ביחד ננצח. גם כשיש לי חילוקי דעות, אני בעד אחדות. דרך אגב, תמיד הייתי. האחדות היא מרכיב בחוסן הלאומי תמיד; במצב הנוכחי אחדות היא אמצעי לחימה, היא רובה והיא שכפ"ץ. אבל האחדות מתחילה להתפורר. ליתר דיוק, הממשלה מתחילה לפורר אותה, כמעט בכוח. היא מפוררת אותה בתקציב שמוגש פה. אנחנו רוצים להצביע בעד התקציב. למה? בגלל שאנחנו רוצים לשים את הפוליטיקה בצד בימים האלה. אבל איך אנחנו יכולים לשים אותה בצד, אם נתתי לכם רק דוגמה אחת? אבל אני אגיד עוד משהו. אחדות היא במה שאתם לא עושים, היא לא רק במה שעושים. ומה אתם לא עושים? שיגיד שר המשפטים, שיגיד ראש הממשלה: מכנסים את הוועדה למינוי שופטים, ממנים נשיא לבית המשפט העליון ושני שופטים – לשדר אחדות. אתם רוצים יותר אחדות? נהרגו לוחמים דרוזים ובדואים, והייתה פה רוח כזאת, גם בספסלי הקואליציה: בואו נתקן את חוק הלאום. למה אתם מחכים, שייהרגו עוד לוחמים ומפקדים דרוזים ובדואים? אולי נתאחד יחד באמת וניקח את חוק הלאום – וכן, מדינת ישראל היא בית לאומי של העם היהודי – ונתקן את העוול הזה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסיים, אדוני. אתה לא צריך לגשת למיקרופון. – – ונתקן את העוול הזה, בקלות, יחד. כמו שנצביע על תקציב של למעלה מ-110, נתקן את חוק הלאום וגם עליו נצביע. ואפשר לעשות את זה, בגלל שזה מה שהלוחמים שלנו בשטח, כמו שראש הממשלה אמר, יהודים ולא יהודים – זה מה שיתרום לניצחון. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה, גברתי. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש בעולם את אלה שהזעזוע ממעשי חמאס ב-7 באוקטובר שינה את תפיסות העולם שלהם בנוגע לצורך המוסרי ולדרכים הלגיטימיות להילחם ברוע ובטרור שראינו. ואין מה לעשות, יש בעולם גם מי ששום רע, שום מאורע, שום זוועה, לא יזיזו אותם אפילו לא במילימטר מהעמדה האנטישמית שלהם או מהעמדה האנטי-ישראלית שלהם. לא משנה כמה זוועות הם יראו שעשו לילדים לתינוקות, הם לא משנים את דעתם. ככל שתימשך המלחמה בעזה, ככל שנידרש להמשיך ולפעול צבאית בתוך שטח בנוי ומאוכלס, כך גם ילכו ויגברו הקולות לחקור את ישראל על פשעי מלחמה, כי מבחינתם, עצם העובדה שישראל נלחמת על חייה ולמען החזרת החטופים שלנו זה פשע. כשהלחץ הזה יתגבר, כשיבוא שטף – והוא יבוא – שימו לב לבג"ץ ולמערכת המשפטית בישראל; שימו לב מי יהיה המוסד שבעזרתו תבקש הממשלה לעמוד באותו פרץ בין-לאומי; שימו לב לטיעונים שיועלו בנוגע לכך שאין מקום לחקירה של אף גורם חיצוני, כיוון שיש לנו בישראל מערכת משפטית עצמאית וחזקה, שיודעת בזמן אמת וגם תדע בדיעבד לחקור בעצמה. בלי מערכת משפט עצמאית וחזקה לא היינו יכולים להרשות לעצמנו לחימה ארוכה; לא היינו יכולים להרשות לעצמנו מלחמה בלב אוכלוסייה; לא היינו יכולים עכשיו להתעקש על השלמת המשימה הכל-כך חשובה הזאת. בימים אלו במיוחד חשוב להבין שמערכת משפט עצמאית וחזקה היא למעשה כיפת הברזל המשפטית של מדינת ישראל. בואו נזכור את זה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה, גברתי. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה הלא-נכבדה, כמו שרים רבים בממשלה הזאת, מיותרים וחסרי כל תועלת לציבור, קודם כול, הערה הקטנה ליושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, כאחד שמכיר את תקנון הכנסת ומכיר את הכנסת על בורייה: אדוני חבר כנסת אדלשטיין, אתה בטח מכיר ויודע שגם אתה כחבר כנסת יכול להגיש הסתייגות. הסתייגות יכולה לעלות מטעם הממשלה, מטעם הוועדה או מטעם חברי הכנסת, אז הכלי הפרלמנטרי גם בידך. אתה יודע, אני לא מתיימרת ללמד אותך, רק מזכירה. << קריאה >> יולי אדלשטיין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << קריאה >> אני לא פוסל את האופציה הזאת. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יופי. אנחנו נתמוך בהסתייגות הזאת. זאת אומרת, אני לא מתיימרת ללמד אותך, רק מזכירה שיש לך את האפשרות הזאת. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשים פה דברים על השולחן. באים אליי חברי כנסת מהליכוד או מסיעות אחרות מהבית הזה, באים אליי מהציבור, אנשים ברחוב, בשאלה מאוד פשוטה: למה ישראל ביתנו ואביגדור ליברמן עדיין לא חלק מהממשלה הזאת? אז אני רוצה לשים דברים על השולחן בצורה הכי ברורה, כדי לסיים את כל הטריקים והשטיקים והתרגילים וכן הלאה: ישראל ביתנו כסיעה, ישראל ביתנו כמפלגה, אביגדור ליברמן וכל הח"כים של סיעת ישראל ביתנו, מהיום הראשון עובדים בשיתוף פעולה מלא עם כל הקואליציה, ועושים הכול למען עם ישראל, למען לוחמינו, למען הניצחון. אין לנו דרישות, אין לנו כלום. אנחנו חלק בלתי נפרד מהעם, ואנחנו מוכנים להתאבד עבור העם הזה; לא עבור הממשלה הזאת – עבור העם, עבור האזרחים. מהיום הראשון אמרנו: אין לנו תנאים ושום דבר. אביגדור ליברמן הוא לא ילד קטן. הוא לא צריך קרדיטים, הוא לא צריך תעודות הוקרה. הוא בן אדם עם ניסיון וידע אדיר – יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, שר החוץ, שר הביטחון; נכס לאומי. השאלה – למה ראש הממשלה כל כך מפחד מלהכניס אביגדור ליברמן לקבינט המלחמה. התשובה מאוד פשוטה – כי הוא מפחד מדעה אחרת; הוא מפחד מקבלת החלטות לא פה אחד; הוא מפחד שמישהו יגיד לו בפנים: הקונספציה שלך, אדוני ראש הממשלה שלנו – לצערי הרב – קרסה; לשמוע דעה אחרת: כל הקונספציה קרסה. האיש שאומר לך שנים רבות שכל מה שאתה עשית ועושה עכשיו זה לא נכון זה אביגדור ליברמן. זאת התשובה, תשובה חד-משמעית וברורה לכל הצדקנים ויפי נפש ששואלים למה אביגדור ליברמן לא בממשלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כי ראש הממשלה שלנו, לדעתי, היום מפחד מאביגדור ליברמן יותר מהחמאס, כי אביגדור ליברמן יגיד לו את האמת בפרצוף. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> דוקטור. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> דוקטור. אנחנו גאים בה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבוקר בכנס החירום על התקציב שכינס ראש האופוזיציה יאיר לפיד שמעתי את עדותה קורעת הלב של גל מנחל עוז, שפונתה יחד עם משפחתה לקיבוץ משמר העמק. הקיבוץ יוצא מגדרו כדי לעזור להם, אבל עדיין המשפחה גרה בחדר אחד קטן. גל, שהיא בשבוע ה-20 להריונה, נאלצת לישון על הרצפה. גל סיפרה בדמעות על מציאות בלתי נתפסת – על חייהם של פליטים, עקורים, שברחו מבתיהם אחרי השבת השחורה, אנשים שאין להם צפי לחזרה הביתה, אין להם תמונת עתיד, ילדים והורים שעברו טראומה קשה וישנים, לומדים, עובדים וחיים בתנאים של עולם שלישי. התקציב של ראש ממשלה מנותק, של שר אוצר מנותק ושל כל חברי הקואליציה, מתעלם מהאנשים האלה. כסף להגדלת תקציבי ממשלה מיותרים כמובן שיש, ושמענו את זה קודם; כסף לעידוד ההשתמטות משירות צבאי כמובן שיש; כסף לעידוד ההדתה יש. אבל כסף לאנשים שהמדינה הפקירה ב-7 באוקטובר, שאיבדו הכול – לזה אין. אין. ראש הממשלה בטח יגיד לנו שאלה החיים. 1,400 נרצחות ונרצחים ביום אחד – אלה החיים, אדוני ראש הממשלה. התעללות ואונס ברוטלי בידי מחבלי הנוח'בה – אלה החיים. עשרות רבות של חטופים ובהם פעוטות, ילדים, נשים, קשישות וקשישים – כן, אלה, אלה החיים. מאות אלפי אזרחיות ואזרחים שנעקרו מבתיהם הלא-בטוחים – אלה החיים. מר ביטחון הביא עלינו את האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה. מר כלכלה הצליח בשנה אחת להביא את מדינת ישראל למחיקת ערך חסרת תקדים. מר "אלה החיים" יודע לפלג, להסית, יודע לקחת קרדיט, אבל לא יודע לקחת אחריות. אזרחי המדינה משעממים אותו. גל מנחל עוז לא מעניינת אותו. רק דבר אחד עומד לנגד עיניו: הישרדותו האישית בכל מחיר, בעיקר אם המחיר הזה משולם על ידי אחרים. אז כשאתם מצביעים היום על התקציב, חשבו על גל, שישנה על הרצפה עם הילדים שלה. אל תיתנו יד לתקציב הגזל והשלמונים המחפיר ביותר שידעה המדינה שלנו. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, יש כסף, הם אומרים. יש כסף, נכון? עכשיו, רובנו היינו בדיונים על מתווה ,הפיצויים וכולנו ראינו שמי שהגיע לדיונים האלה הם איגודי עובדים, תעשיינים, עצמאים. זה מצוין שהם הגיעו וייצגו את בעלי העסקים והעובדים, אבל זה שיש אוכלוסיות שלא הגיעו לא אומר שצריך לדלג עליהן ולא להביא אותן בחשבון. לרוב, מי שלא מגיעים לדיונים האלה כדי להילחם על הפיצויים אלה תמיד האוכלוסיות המוחלשות ביותר. היום אני רוצה לתת מקום לאחת האוכלוסיות האלה שמתווה הפיצויים לא מביא אותן בחשבון: העובדים השעתיים. הרי מיהם העובדים השעתיים? אלה לרוב האוכלוסיות המוחלשות בחברה. אותם עובדים נתונים לחסדי המעסיק או מנהל המשמרת – יכול לשבץ אותם למשמרת, יכול גם לא; יכול להגיד להם ברגע האחרון לא להגיע למשמרת או לקבוע שהעובד יסיים את המשמרת אחרי שעתיים. אותם עובדים מגלים את משכורתם רק בסוף החודש. אין להם שליטה בכלל. מ-7 באוקטובר חלק מאותם עובדים בכלל לא נקראו לעבודה, לפעמים אפילו לשבועיים רצופים, לפעמים נקראו פעם ב-. לרוב העובדים השעתיים הייתה ירידה דרסטית במספר השעות החודשי. לא רק זה, למעסיק אין בשביל מה לפטר עובד שעתי או להוציא אותו לחל"ת, וגם המעסיק עצמו נאלץ להתמודד עם הפסדים וירידה במחזורים וקשיים כלכליים נוספים. למרות כל זה, מתווה הפיצויים בכלל לא מתייחס אליהם, וזאת שערורייה. א. הפיצויים לעסקים כולל פיצוי חלקי בלבד בגין הוצאות שכר; ב. פיצוי העסק אינו מותנה בהותרת העובדים ותשלום שכרם כפי שהיה לפני המלחמה; ג. המתווה נותן מענה לעובדים רק אם פוטרו או הוצאו לחל"ת של לפחות שבועיים רצופים; העובד מחויב בהגשת תביעה מתאימה בביטוח לאומי, וגם זה לא רטרואקטיבית. הפיצוי נותן מענה מוקטן ביותר למי שהוא תובע חוזר של דמי אבטלה. שום דבר שיכול לפצות את העובדים השעתיים. שתבינו, חלקם הגיעו לתחילת חודש נובמבר, דצמבר, בלי הכנסה בכלל ובלי יכולת לתבוע אף אחד. ויש מה לעשות: אפשר לתקן את סעיף 176 לחוק הביטוח הלאומי – זכאות לדמי אבטלה מקוזזים, מענק עבודה, מענק עבודה המבוסס על הסכם בדבר מתן הטבות למובטלים החוזרים למעגל התעסוקה והשלמת הכנסה, הכרה בהוצאה לחל"ת בדיעבד על ידי שירות התעסוקה והביטוח הלאומי. אם התקציב הוא בושה וחרפה, לפחות תדאגו לאוכלוסיות המוחלשות. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שמעתי את שר האוצר עולה ומדבר על אין ארוחות חינם. אכן אתה מוכיח את זה: אין ארוחות חינם. זה הבייס שלך, אלה האנשים שלך. גם בשעת מלחמה אין ארוחות חינם. לשמר את הבייס, לתת לו את כל מה שהוא צריך, בשעת מלחמה, אז מה? אנשים נופלים, אז מה? האנשים קורסים כלכלית, אז מה? אין ארוחות חינם, אמרת. לא ידעת כמה שצדקת. העדת בדיוק על עצמך. עכשיו, אני רוצה לדבר על אנשים שעולים לכאן, מצביעים לתקציב הזה, אבל בנשימה אחת, חבר הכנסת עודד פורר, בנשימה אחת הם אומרים, ואתה שומע אותם: אחדות. איפה האחדות שלכם? למה אתם מצביעים נגד? טובלים ושרץ בידם. דקה אחרי זה הם עומדים כאן ומשסים בנו ואומרים לנו: אתם הקמתם קואליציה עם תומכי חמאס, אתם השמאל, אתם השמאלנים, אתם נגד הדת, אתם נגד החרדים. טובלים אתם ושרץ בידכם. תתביישו לכם. כל מי שעולה לכאן, וברגעים של מלחמה לא מבין את מה שיולי אדלשטיין הבין עכשיו ואת מה שהאנשים מהקואליציה – רק אזרו נא אומץ – מבינים שבשעת מלחמה מעבירים תקציב שעוסק רק בצורכי מלחמה. אני לא נגד המורות החרדיות שצריכות לקבל תוספת על פי מתווה משרד החינוך. כן, צריכים לתקן את זה. אני לא נגד לפתח מוסדות חרדיים, ויש אגף חרדי במשרד החינוך. אני נגד זה שאנשים חושבים שבשעת מלחמה נוהגים ב"חטוף כפי יכולתך". זה אסור. זה מביש. זה אפילו לא יהודי. למה? אתם שואלים את עצמכם, חבריי בקואליציה, למה? למה ליצור מציאות שבה אנחנו מעבירים – ואני חוזר על מה שחבריי אמרו כאן – מעבירים כסף לעמותות שכל כוחן אינו אלא בלהמציא תירוצים כדי שחרדים לא יתגייסו. אני רוצה לספר לכם, הייתי בלטרון, ליוויתי את החטופים, את המשפחות, כן. הייתה שם קבוצה של חרדים מבית שמש, אני לא זוכר את שמה – נדמה לי הכנסת אורחים של הרשב"י – שעמדו והאכילו 4,000 איש בשירה ובשמחה. הסתכלתי עליהם בהתרגשות גדולה, ואני אומר לכם, עיניי מלאו דמעות, והתחבקתי איתם. וכל אלה שהיום מעבירים כאלה תקציבים לכבודם של האנשים האלה שעמדו שם, עם המשפחות שלהם, והאכילו 4,000 איש ורוצים להיות חלק מהנרטיב של המדינה הזאת והם חלק של המדינה הזאת – אל תשימו אותם בצד, כי במעשיכם אתם הופכים אותם לאנשים שהם כאילו מחוץ לגדר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו אוהבים את החרדים, אדוני היושב-ראש. הם חלק מהעם הזה. אבל בשמם, אדוני שר האוצר, בשמם אל תנסה להרוויח הון פוליטי. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> למה דילגת אליי? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עודד פורר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> סליחה. עודד פורר עוד לא דיבר? סליחה. אני מבקש את סליחת שניכם – אותך שהזמנתי ולא קיבלת ואותך שלא הזמנתי. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני. אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, גברתי השרה, לפני כשבועיים שוחררה המחבלת נפוז חאמד במסגרת ההסכם לטובת שחרור החטופים. המחבלת הזו דקרה לפני כשנתיים אם ובנותיה המתגוררות באותו הרחוב שבו היא גרה בשייח' ג'ראח. היא חזרה לביתה והפכה את קורבן הפיגוע למי שחיה בפחד בביתה. עכשיו, אני מספר את הסיפור הזה – אתמול דיברתי פה על נושא הפגיעה בנשים מאז 7 באוקטובר ומה עשו לנשים, גם ביום 7 באוקטובר, ולצערי גם למי שנמצאו שם בשבי כבני ערובה. אני הייתי מצפה לשמוע את כל הארגונים שהנושאים האלה בליבם ובדמם זועקים בדיוק כפי שהם היו זועקים, ובצדק, לו אנס היה מגיע בחזרה להתגורר מול ביתה של קורבן אונס, בדיוק כפי שמישהו שביצע באלימות קשה עבירה כנגד אישה יבוא לגור באותו רחוב. זה דבר שהוא לא מתקבל על הדעת, ובאותה מידה. הגשתי הצעת חוק. אז אני אומר לכם, חברי הכנסת, שאתם חושבים שאתם חברי כנסת, אבל בבית הזה אתם לא תמיד יכולים להגיש הצעות חוק. כי מסתבר שהצעת החוק הזאת לא מספיק חשובה בשביל שנצביע עליה היום. הגשתי אותה כדי שהיא תעלה היום, יום רביעי, במסגרת הצעות החוק הטרומיות. אמרתי: אני לא כפוף. לא יודע, יש הסכמה כזאת, הסכמה אחרת. אני, כחבר כנסת, יש לי את הזכות להגיש הצעת חוק, ואני רוצה שהבית הזה יצביע עליה. בתוך כך החליטו שידונו עליה רק אחרי חנוכה, זאת אומרת, בשבוע הבא יצביעו. לא יצביעו עליה השבוע, יצביעו רק בעוד שבועיים. אני לא איכנס עכשיו לביורוקרטיה הזאת. אני חושב שהיה נכון להצביע היום על הצעת החוק הזו. הצעת החוק שאני הצעתי קובעת שבית משפט יוכל לקבוע שמחבל או מחבלת לא יוכלו לחזור לגור איפה שהם ביצעו את העבירה, אל מול הקורבן שלהם. היינו יכולים להעביר היום אולי את הצעת החוק בקריאה טרומית, לקדם אותה מהר, ואולי כבר בשבוע הבא לסיים אותה בקריאה שנייה ושלישית; יודעים בכנסת לעשות את הדברים מהר כשרוצים. אני מקווה שכך ייקרה מייד אחרי חנוכה. זה יהיה אולי מאוחר מדי, אבל עדיין זאת תהיה מחויבות שאני מצפה לראות את כל חברות וחברי הבית נלחמים עליה, בדיוק כפי שהיו נלחמים על נפגעי עבירות אחרים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> יותר קל לשלול לה את התושבות. תושבות קל לשלול. היא לא אזרחית. אפילו בית משפט לא יתערב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להקריא לכם דברים מעוררי השראה ורוממות רוח שכתב קצין מילואים שנלחם ברצועת עזה, ויהיו דברים אלה לזכותם ולהצלחתם של כל חיילי צה"ל הגיבורים. אני מצטט: אמש לקחנו את היחידה למשימתה. פגשתי את מפקד היחידה הגיבור, התחבקנו, ברכתיו להצלחה במשימה ולשובו לשלום לביתו. עליתי לפני היציאה אל מקום ישיבת הלוחמים, לקולות רמים של קריאות נרגשות. התרגשתי והתחזקתי עד מאוד, וליבי הלם בקרבי לשמוע את הלוחמים חוזרים מילה במילה אחרי אחד מהם, שדקלם בהתרגשות ובהתלהבות גדולה: "לשם ייחוד". וכולם עונים בקול רם: "לשם ייחוד". "קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוא", והם עונים: "וּשְׁכִינְתֵּיהּ". והם עונים אחריו, כל הארגז בצפיפות ובחום הלב יחד: "הריני מכוון". ואיני זוכר, לצערי, את כל הנוסח המדויק כמו שהוא – הגיבור דקלם מהזיכרון – מכוון, שהכול יהיה בשם כל ישראל, וכל טיפת זיעה שאתאמץ במלחמה תעלה לפניך. וכך המשיכו וקראו יחדיו, ופניהם מאירות. ליבי כל כך רגש. מי כעמך ישראל. הלוא המה ראו חבריהם נופלים בקרבות בשמחת תורה, ואחרי כמה שבועות גם במחנה הפליטים בעזה, ועוד נכונו להם קרבות קשים, ואחרי כל זה, הם הולכים אלי קרב בששון וברעות קדושה. התמסרותו של יצחק לעקוד עצמו על ייחוד שמו נסוכה בלבבם. גבורתו של אברהם אביו הקם בגבורה להילחם עם חניכיו מעצימה את נחישותם. נזכרתי גם בקולות השופר ששמעתי מרחוק בשטחי הכינוס. מן הסתם התכנסו כולם לתפילה יחידתית לפני היציאה לקרב. "המלך בשדה" – איזה שדה? שדה הקרב. ממשיך ובא עמנו למלחמותינו. משרה שכינתו עלינו, בנו ובינינו. ולעילא ולעילא, כשחייליו צבאותיו מייחדים כך את שמו בגילוי, בפרסומי קלא, לבוא עימם אלי שדות הקרב. אז מתרבה השראת שכינתו עימם. וכבר נועד לנו, ששעות ספורות אחרי שהורדנום במגנן, בנקודת הזינוק למשימתם, התעלה אחד מחיילי היחידה למקום שאין כל ברייה יכולה לעמוד בו. והם כעת ממש ממשיכים בגבורה להיות בראש העם, צועדים אל משימתם. ויהי נועם השם עליהם. סוף ציטוט. אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, מציאות זו המתוארת בדברים שכתב אותו קצין, שאני מכיר אותו מאז שנולד, איננה הדתה. מציאות זו, שמתגלה בלוחמים ובעם ישראל כולו, משקפת את הברק האלוקי שבנשמת החשמונאים ששב להיגלות, כבימים ההם בזמן הזה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רבים ודאי מכירים את המדרש ששלושה שמות נקראו לו לאדם: אחד מה שקוראים לו אביו ואימו, ואחד מה שקוראין לו בני אדם, ואחד מה שהוא קונה לעצמו. ברוח המדרש אציע שגם להצעת התקציב מגיעים שלושה שמות: השם הרשמי – הצעת חוק תקציב נוסף; השם השני, שכבר הוזכר כאן – תקציב הביזה; ואני הקטן רוצה להציע את השם השלישי – התקציב המשיחי הראשון של מדינת ישראל. ולמה משיחי? משני טעמים: הראשון הוא הפער הבלתי-נתפס בין התקציב הזה לבין האזהרות של נגיד בנק ישראל, הנהלת האוצר ואפילו של חברי קואליציה מסורים. כל אלה אומרים לממשלת ישראל שלא הכול מספרים; שישנה חשיבות אדירה לדפוס ההתנהגות וההתנהלות בעת מלחמה; שממשלה מנופחת שמסרבת לסגור משרדים מיותרים, שממשלה שמשאירה 4 מיליארד ש"ח בכספים קואליציוניים – הממשלה הזו מנותקת מהמציאות. ומה הטעם השני לקרוא להצעה הזו "התקציב המשיחי"? כי לראשונה בתולדות המדינה, גם בתקופת חירום, יש לנו ממשלה שמתעקשת להיות ממשלת הסקטורים ולא הממשלה של כלל אזרחי ישראל; ממשלה שעסוקה גם היום בהענקת רוח גבית לגורמים הקיצוניים ביותר והלאומניים ביותר בחברה הישראלית; ממשלה שמעמיקה את האפליה וההבחנה בין ישראלי לישראלי; ממשלה שדורשת מאיתנו להיכנס מתחת לאלונקה, אבל שמה על האלונקה רק חלק מהאזרחים. דוגמאות, אדוני היושב-ראש, לא חסרות – כמעט כל שורה בהחלטה בעניין הכספים הקואליציוניים מדיפה ריח של העדפה סקטוריאלית – אך בכל זאת אזכיר דוגמה אחת, שנדונה היום בוועדת הבריאות. בטבלת הכספים הקואליציוניים המקורית נכללו 6 מיליון שקלים למרכזי החוסן; לא לכל מרכזי החוסן, רק לאלו שביהודה ושומרון. כאילו המצוקה התקציבית של מרכזי החוסן בעוטף עזה לא צריכה הייתה לעניין את ממשלת הביביסטים, המתנחלים והחרדים. אבל אם הטבלה המקורית הייתה חוצפה, הרי שהטבלה המעודכנת היא חרפה של ממש. גם עכשיו, אחרי אסון שמחת תורה ו-60 ימי מלחמה, מעיזה הממשלה המשיחית הזאת לייעד כספים קואליציוניים רק למרכזי החוסן ביהודה ושומרון; לא לכלל מרכזי החוסן – לאלו שבעוטף, בגבול הצפון, וגם ביהודה ושומרון – אלא רק ליהודה ושומרון. תגידו, אין לכם בושה? אין לכם צפון? אין לכם אלוהים? תקציב משיחי שלא היה מבייש את אף אחת מקבוצות הקנאים שידע העם היהודי לדורותיו. תקציב משיחי שתפור למידותיו של משיח השקר שמוביל את מדינת ישראל. תקציב משיחי שמתאימות לו המילים של שלום חנוך: "תאונה למי, שואל ארציאלי הבן / תאונה למדינה, עונה השוטר המסכן. // משיח לא בא, משיח גם לא מטלפן". תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אנחנו ממוקדים בלחימה באויב, בהחזרת החטופים ובשיבת המתיישבים לדרום, ולא לשכוח את הצפון. אני אגע בזה מייד. אנחנו, המחנה הממלכתי, נמצאים בממשלה כדי להיות שותפים למהלכים הקריטיים של המלחמה הזאת. עת צרה ליעקב. אבל אדוני היושב-ראש, אנחנו נקלעים למציאות שבה התקציב לא מפרש נכון, לא מביא לידי ביטוי את המציאות ההזויה בחלקה, הקשה בחלקה, היוצאת-דופן, בוודאי בעשרות השנים האחרונות. אני רוצה לתת לנו אופציות אחרות. אם כבר יש עודפים ואם רוצים להגדיל גירעון ואם רוצים להיטיב עם אוכלוסיית ישראל, שזה יהיה קשור למאבק שבו אנחנו נמצאים, אז בבקשה, יחזיר האוצר 270 מיליון שקל שהוא לקח ברמייה מחקלאי ישראל כאשר הוא הוריד את הפעימות, או בכמה פעימות הוריד את המכסים על היבוא, וחשף את המשק הישראלי, את ענפי החקלאות, בעיקר הצומח, ליבוא מתחרה בתנאים הרבה פחות נוחים, ובתמורה לא עשה את מה שהיה צריך לעשות, את מה שהתחייב – להשקיע בענפי החקלאות, להשקיע בביטחון מזון לעת הזאת. זאת משימה אחת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ומטורקיה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ועוד מטורקיה. ויש עוד שמועות, שצריך להזים אותן, על כך שתהיה או-טו-טו פעימה נוספת של ירידת המכסים. אני רוצה לומר לכם, מסתובב פה היום בכנסת, עדיין נמצא, ראש המועצה האזורית גולן. הוא אומר דבר פשוט: התקבלה החלטה מצוינת לפני כשנה וחצי לפיתוח הגולן בהסכמה רחבה. הוא עשה את מה שצריך; מדינת ישראל לא מבצעת את מה שצריך. מרכז החוסן, שהוא מחזר על הפתחים לתקציב שלו של 200,000 שקל – זה נובע בין היתר מזה שמדינת ישראל לא השקיעה במה שהיא השקיעה. ועכשיו כמובן מלחמה, עת צרה ליעקב, ואין תקציב לפיתוח הגולן. אז אם העם עם הגולן, נא לתת את התשובה כרגע. הנקודה האחרונה שאני רוצה להציג – כדאי להתחיל להתכונן לתקומת הצפון. אנחנו פינינו עשרות אלפי אזרחים ישראלים מערים, ממושבים, מקיבוצים בגבול הצפון, חלקם התפנו מעצמם, ואנחנו נמצאים, בניגוד לדרום, במציאות שבה התהליך שבו הם יחזרו לביתם אינו בהיר. גם בדרום זה לא יהיה קל, אבל בדרום התהליך מתקיים. בדם ובדמים אנחנו נחצוב את הדרך לשגרה ולתקומה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, כבודו, ואחריו – חברת הכנסת אורית פרקש. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אפרופו תקציב, מדברים על קיצוץ בתקציב של 2024. הנושא הכואב ביותר בחברה הערבית הוא הפשיעה והאלימות. בהחלטת הממשלה 549 היה מדובר על תקציב למיגור הפשיעה בחברה הערבית בהיקף של 2.4 מיליארד שקל בשנים 2022–2026. התוכנית אינה מתבצעת באופן אפקטיבי, ומספר הנרצחים הולך וגדל. בימים האחרונים גם הייתה התפרצות במעשי הפשיעה והרציחות. זה כישלון מתמשך של המשרד לביטחון לאומי והעומד בראשו, שראש הממשלה לשעבר אולמרט היטיב לתאר אותו בתקשורת הזרה. לגבי משרד הפנים, התקציב של הרשויות המקומיות יישאר כפי שהוא ויעמוד על 7.821,129 מיליארד שקל. לגבי משרד הרווחה, במתווה השינויים בתקציב המדינה ל-2023, הממשלה עומדת לקצץ את התקציב של הרשות הלאומית למאבק בעוני בהיקף של 3.4 מיליון שקל. בהתאם לדוח הלמ"ס, מכובדיי, 53% ממשקי הבית בחברה הערבית נמצאים מתחת לקו העוני – דיברנו על זה – לעומת 18% ממשקי הבית היהודיים. ככל שמספר הנפשות במשק בית ערבי גדול יותר, שיעור העוני כמובן יהיה גבוה יותר. בנוסף, רמת האבטלה וחוסר המעש בקרב הערבים מעמיקה את הפער בעוני. בהתאם לדוח הלמ"ס מ-2023, 22,000 מהגברים הערבים ו-35,000 מהנשים הערביות אינם מועסקים, וכ-30% מהצעירים הערבים מוגדרים חסרי מעש. יש קיצוצים גם במשרד הבריאות. לגבי התעסוקה, זה נושא חשוב; אפרופו, דיברתי על חוסר מעש. התקציב המיועד לעידוד התעסוקה לפי סעיף 36 יקוצץ בשיעור של 1.2%, כלומר במקום 3.9 מיליארד שקל יעמוד על 3.852 מיליארד. עם הפחתת התקציב, התעסוקה בקרב העובדות והעובדים בחברה הערבית חשופה לירידה, בעיקר בקרב הנשים הערביות – ואני מדגיש: בעיקר בקרב הנשים הערביות. יש קיצוץ תקציב בכלכלה ותעשייה, וזה יפגע בהקמת אזורי תעשייה; יש קיצוץ תקציב בתחבורה, וזה יפגע בפרויקטים מורשים להקמת תשתיות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> משפט אחרון, אדוני היושב-ראש. אני יודע שסיימתי את זמני. לאחרונה יש הגבלה של מספר הנכנסים למסגד אל-אקצא, ויש איסור כניסה מחוץ לירושלים, בעיקר בצלאת אל-פג'ר, בתפילת שחרית, בתפילת הבוקר. לאחרונה אפילו נכנסים רק עם כרטיס – זה חדש, שיטה חדשה – ואז קובעים מראש – שואלים את המוסלמי שנכנס כמה זמן הוא נשאר, ואם הוא עובר את הזמן, תעודת הזהות שלו, שנלקחה מייד בכניסתו, נשלחת לתחנת המשטרה. זה דבר הזוי. זה דבר מטורף של המשרד המטורף – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – והשר המטורף והקיצוני, שמאשר הפגנה הזויה וקיצונית שתובעת שלטון יהודי על מסגד אל-אקצא כאשר הוא אוסר הפגנה של ועדת המעקב, עצרת קטנה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – שאומרת די למלחמה, או את העצרות בתל אביב ובחיפה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> גם לשיגעון של האיש הזה צריך לשים קץ. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אני מבקש לא לחרוג. חברת הכנסת אורית הכהן, בבקשה. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> פרקש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, אורית פרקש הכהן. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אה, רק פרקש? כוהנים, אל תוותרי. << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> בעלי חשוב וגם הכהן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים כאן בפתח של חקיקה מופקרת להגדלת הגירעון של מדינת ישראל ל-3.75% לשנה שתסתיים בעוד כחודש, עם הגדלת הוצאות ממשלה בסכום של כמעט 30 מיליארד שקלים, כשנותרו לנו כספים קואליציוניים של כמעט 14 מיליארד שקלים. אחרי אירוע 7 באוקטובר התייצב שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לתקשורת והצהיר: נכשלנו, אנחנו נצטרך לשנות את סדרי העדיפויות שלנו, אני מודה. ובכן, אחרי דיונים – באמת, אין מילים לתאר את הדיונים שהיו בוועדת הכספים, אדוני היושב-ראש, דיונים שטחיים שבהם בעיקר אנשי אגף התקציבים באוצר הציגו את עמדתם, את התוכנית הכלכלית שהם הציגו לשר האוצר, ובעצם את התגובה על כל שאלה: אז מדוע הדברים הללו לא קוצצו? התשובה היא: זו הייתה החלטתו של השר וזו החלטתו של ראש הממשלה. אז אני החלטתי לעזור לשר האוצר שלנו, שמתקשה להבין את גודל השעה ואת תפקידו, ולהראות לו איך בקלות מאוד רבה, בימים כאלה של מלחמה כל כך מורכבת, אנחנו יכולים להסיט מעל ל-4 מיליארד שקלים מתקציב שנת 2023 לרווחת הלוחמים, המפונים, תושבי העורף והכלכלה בישראל. נתחיל בסגירת משרדים – משרד המשימות הלאומיות, משרד המורשת, המשרד לשיתוף פעולה אזורי, משרד מסורת וירושלים – צמצום משרד הנגב והגליל והורדת תקציבו ל-200 מיליון שקלים – מספיק בשנה כזאת, ולא מיליארד שקלים – והינה, חסכנו כמעט 1.5 מיליארד שקלים. גם את המשרד לשוויון החברתי אפשר לצמצם. בבקשה, אלה לא ימים רגילים. צמצמו את הג'ובים. האולם כבר מלא בכזאת חרפה של שלוש שורות של מושבים של שרים כי אין מקום בשולחן הממשלה. נעבור לסעיף השני – הסטת כספים קואליציוניים שלא נדרשים ישירות ללחימה. אדוני היושב-ראש, שר האוצר המוכשר שלנו הצליח להשיג רק 717 מיליון שקלים משנה עם שיא של כספים קואליציוניים אי פעם. בואו נעזור לו קצת, בואו נראה איזה כספים קואליציוניים נשארו. המשרד למשימות לאומיות – שלא תגיד חלילה שחסר, בסיס המשרד הוא כמעט 300 מיליון שקלים – קיבל תוספת של כמעט 0.5 מיליארד שקלים אחרי הקיצוצים. לחודש אחד, נשארת השרה המוכשרת אורית סטרוק עם 0.5 מיליארד שקלים. ולמה? לזהות יהודית, לחטיבה להתיישבות ועוד ועוד. משרד החינוך, שהתקציב שלו הוא 83 מיליארד שקלים, קיבל תוספת של 806 מיליון שקלים לנשירה מהישיבות, למוסדות הפטור, לגרעינים תורניים, למניעת התבוללות, לתרבות יהודית. דרך משרד החינוך הוא קיבל עוד אקסטרה 68 מיליון שקלים להעמקת חינוך ותרבות יהודית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הינה הכסף – שוב, אני לא מדברת על המטרה. בימים כאלה אפשר להסתפק בתקציב בסיסי של 83 מיליארד שקלים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. תודה רבה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> משרד ראש הממשלה קיבל תוספת של 20 מיליון שקלים למורשת גנדי, והמשרד לשירותי דת, אדוני היושב-ראש, שבבסיסו 0.5 מיליארד שקלים, קיבל תוספת של 100 מיליון שקלים אחרי הקיצוץ. המספרים שאני מדברת עליהם איתך, איתכם, הם אחרי הקיצוץ. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. אני מצטער. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> למועצות דתיות, לטהרת המשפחה, למבני דת ולקשרים עם התפוצות – כאילו אין משרד התפוצות – הינה לך עוד 1.3 מיליארד שקלים, ולא נדבר על הגדלת תקצוב הישיבות ב-500 מיליון שקלים – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, את מדברת כבר ארבע דקות. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – והינה עוד 500 מיליון שקלים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש ממך. תודה רבה. תודה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני אסיים בזה. אני מקווה שאולי עזרתי במשהו לשר האוצר שלנו. ככה יכולנו לחסוך למדינת ישראל את הבור ואת הגזרות שיגיש לנו בשנת 2024. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ואני רוצה לשאול: איך הם יסתכלו בעיניים של הציבור כשהם יביאו את התקציב הזה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה לך. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, אני רוצה להזכיר, חבר הכנסת מיקי לוי, הרי לכל אחד יש מה להגיד, ואני מכבד ומעריך את כולם, אבל אנא מכם, זה מאוד לא נוח לבקש ממישהו להפסיק. תתכננו את זה, שלוש דקות. תודה רבה. יבגני, בבקשה, אדוני. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בבוקר היה בוועדת החוץ והביטחון דיון בהשתתפותו של נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון. כמו רוב הדיונים בוועדת החוץ, הדיון היה חסוי. נדמה לי שגם אדוני היושב-ראש השתתף בדיון הזה. עכשיו השאלה: למה דיון על עתידה של הכלכלה ועל עתיד ילדינו צריך להיות חסוי? כאשר אוטוריטה כלכלית כמו נגיד בנק ישראל, כשהוא רוצה להזהיר אותנו מפני תהליכים שקורים בכנסת ועלולים להשפיע על מדינת ישראל – צריך להיות חסוי? אז אני מקפיד לשמור על החיסיון של הוועדה שבה אני יושב כממלא מקום, אבל לא הבנתי למה זה צריך להיות חסוי. אבל מה ששמעתי היום – שמעתי כמה דברים חשובים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אולי אם נקיים את זה בוועדה לביקורת המדינה זה לא יהיה חסוי. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> קודם כול, שמעתי. והדבר הטוב מכל הבלגן הזה הוא שאכן נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון ממשיך בתפקידו. זו אולי קרן אור בחושך הזה, לקראת חג החנוכה. ואני לא אומר את זה בתור מחמאה לאיש מוכשר מאוד, אלא בתור מחמאה לכלכלת ישראל, כי היא צריכה ודאות. וכשאתה, בשיא המשבר, שוקל אם להמשיך כהונה או לא להמשיך כהונה – ולפני זה, חודשים רבים נציגי הקואליציה מטיחים בנגיד בנק ישראל ועושים אותו שעיר לעזאזל ואומרים שהוא האחראי וכל השטויות עם הריבית – בסוף מגיע אי של יציבות, וגם על זה מגיעה לפחות מילה טובה אחת לממשלה הזאת. אבל מעבר לזה אין לי דברים טובים להגיד. כשאני מסתכל על התקציב של 2023 ועל הדברים שהממשלה מקדמת, אני כבר, מה שנקרא, משלים עם זה שאתם תעבירו את זה, כי כנראה שום דבר לא יעצור אתכם. כפי שלא עצרו ההתרעות לפני 7 באוקטובר, כשיום אחרי יום בבית הזה אמרנו: תעצרו עם הרפורמה המשפטית, תחכו, תסתכלו כיצד זה מחליש את החברה הישראלית והצבא – לא הקשבתם, הלכתם עם זה עד הסוף. אני חלילה לא מאשים אתכם במה שקרה; חמאס אחראי למה שקרה. אבל החברה הישראלית הייתה חלשה לפני המתקפה, והיא הפתיעה קודם כול את הקואליציה, בחוזקתה ובלכידות שלה. גם שאתם מופתעים – תגידו, תכירו בזה, חברי הקואליציה. וכשאני מסתכל על כלכלת ישראל, אדוני היושב-ראש, אני מסתכל בדאגה רבה על תקציב 2024, כי מה שאנחנו שומעים מהכלכלנים הכי בכירים במדינת ישראל – דרך אגב, כולל הנגיד – הוא שאנחנו נצטרך להעלות את ההוצאות של הביטחון. אנחנו נצטרך להבין מאיפה לוקחים את הכסף. אז אני מניח שאתם לא מתכננים להעלות מיסים. אם כן, אז תגידו את זה לציבור, שלפחות הציבור ידע, ואם אתם לא מתכננים להעלות מיסים ובכל זאת להגדיל את הוצאות הביטחון, הגיע הזמן לחשוב על הקיצוצים ועל סדר עדיפויות אחר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> משפט לסיום. מי שעובד, מי שמשרת ומי שמשלם מיסים – מגיע לו, קודם כול. זה הדבר שצריך להנחות אתכם בתקציב 2024. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. תודה לך, אדוני. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אל תדאג, אני מזמין אותו. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תזמין, תזמין, לא חסוי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא, מה, אני פראייר? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – לא נמצאת; קארין אלהרר, חברת הכנסת – לא נמצאת. מיקי לוי, בבקשה, אדוני, ואחריו – רם בן ברק. מיקי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לפני כיומיים עמדתי כאן ודיברתי על התקציב ופירטתי כמה סעיפים, ואמרתי שאפשר לנצל את התקציב הזה, לא את כולו. הקדמתי ואמרתי שאני בעד אופק חדש ואני בעד שוויון בין חילונים לחרדים בנושא של החינוך, רק על פי התבחינים – אדוני מבין בזה טוב יותר ממני – ואז חברת כנסת התנפלה עליי. למה? כי פירטתי כמה נושאים שהיה אפשר לוותר עליהם. כל מה שאני אומר שאפשר לוותר – היום מופיעה כתבה שאומרת: אני אומרת תודה בכל בוקר שאני קמה ועוד מצליחה לתפקד עם הילדים. נשות המילואימניקים מתארגנות ומצביעות על קשיים כלכליים נוסף לקשיים הביתיים. קשה להן להתמודד, בפרט למי שאין לה שכר שמגיע בכל חודש בחודשו. וכל מה שביקשתי, אדוני היושב-ראש, זה הדבר הבא – פירטתי כך ואני אומר: אני בעד אופק חדש, אבל ישר האשימו אותי כשהתחלתי: אתה שונא חרדים. ואני אומר: לא, בחיי שלא. אבל זה לא עוזר לאותה חברת כנסת. לצערי, גם אני נגררתי לצעקות. אז ככה: 11 מיליון שקלים – תיאום וקישור; 40 מיליון שקלים – תגבור החינוך הדתי; 40 מיליון שקלים – חיזוק זהות יהודית, כאילו אנחנו לא יודעים שאנחנו יהודים; 8.7 מיליון שקלים – מינהלת זהות יהודית, אלה שצריכים לנהל את זה, את המשכורות; 27 מיליון שקלים – תוכנית למניעת נשירה; 300 מיליון שקלים עבור המשרד להתיישבות והמשימות הלאומיות. מה דחוף שם? 50 מיליון שקלים – קידום מיזמי מורשת. יש כסף למרכזי חוסן ביהודה ושומרון, אבל לעוטף אין 3.7 מיליון שקלים. לגופים המטפלים בפטור מנשירה – 260 מיליון שקלים, 260 מיליון שקלים, כשהשכר לשעת עבודה של מילואימניק הוא 12 שקלים ו-75 אגורות. זו התוספת? 306 שקלים ליום? זו התוספת. אפילו הבייביסיטר שעושה אצל הבת שלי מרוויחה יותר מזה – היא מרוויחה 50 שקלים לשעה. וכשאני פורס את כל הסעיפים האלה, אומרים לי: בטח, זה סעיפים חרדיים. ממש לא, יש כאן, מירב, סעיפים מכאן ומכאן. עומד כאן חבר הכנסת יולי אדלשטיין, ואנחנו גם שמענו את מה שנאמר בישיבת סיעת הליכוד. לא כולם שלמים עם מה שקורה. נאמר: כסף שאינו משולם ישירות, תקציבים שאינם ישירות לטיפול בתושבי העוטף או ללחימה עצמה, ראוי שיוסטו הצידה. קחו את זה בשנה הבאה, בתקציב הבא. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. אני מזמין את רם בן ברק. בבקשה, חבר הכנסת. אחריו, בדרך פלא – יואב סגלוביץ'. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. את השר דודי אמסלם מעניין רק דבר אחד: לאחוז במשרדים בכל הכוח. לשלם את השוחד המתאים למי שצריך, העיקר לשמור על ה-64. אמסלם יודע, הוא יודע מצוין – לדבריו, בבחירות הבאות הליכוד נמחק, לא יחזור לשלטון עוד 20 שנה. ולכן, לא משנה כמה נשלם לחרדים, כמה נשלם לבן גבירים ולסמוטריצ'ים, העיקר לשמור על הג'ובים, על השלטון – שלטון שדואג רק לעצמו; שלטון שהתנתק מהעם; שלטון שהוא לא רלוונטי לאזרחי ישראל ולמדינת ישראל. הוא רלוונטי רק אם זה על מנת להיות מחובר לעטינים של הכסף, של הכבוד, של הכוח ושל החיים הטובים. אתם, כל הקואליציה, אתם בושה וחרפה, בושה גדולה, והציבור יבוא איתכם חשבון. לא יעזור לכם, מה שהיה לא יהיה: לא יהיה יותר ראש ממשלה מושחת, מואשם בפלילים, שדואג רק לעצמו ולפוליטיקה גם בזמן מלחמה; לא תהיה יותר חלוקת ג'ובים על פי מפתח של מקורבים או קבלני קולות; לא יהיה יותר שוחד לנאמנים בכסות של כספים קואליציוניים; לא יהיה שר אוצר של מגזר מסוים; לא יהיה שלטון שמוחזק בן ערובה על ידי מיעוט קיצוני ומשיחי; לא יהיו משרדים מומצאים כשוחד לתמיכה קואליציונית; לא יעמדו פה על הדוכן מסיתים ומפלגים. מה כן יהיה? תהיה כאן ממשלה של הרוב השפוי, ממשלה שחולקת ערכים משותפים של כבוד האדם וחירותו, ערכים על בסיס מגילת העצמאות; ממשלה שמאמינה בשוויון של כל האזרחים שלה; ממשלה שמשקיעה בביטחון ובאנשי הביטחון; ממשלה שדואגת לאזרחים שלה לחינוך, לבריאות, לתרבות ולתשתיות; ממשלה שמפתחת חקלאות כחול-לבן שמהווה גאווה ישראלית ובין-לאומית; ממשלה עם משילות שמעניקה ביטחון אישי לאזרחים. עוד יפרחו הפרחים בעוטף, ובמסיבת הנובה הבאה כולנו נשתתף. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, למילים יש משמעות, לעיתים גם למספרים יש. אני מדבר על מספר אחד, על המספר 64. 7 באוקטובר הוא האסון הנורא ביותר שהתרחש אי פעם. יש לאסון הזה אחראים. הייתה ממשלה ב-7 באוקטובר, של 64, ועמד בראשה בנימין נתניהו. האחריות היא עליה. חודשיים אחרי המלחמה, מלחמה קשה ונוראה, מעל 1,200 נרצחים, חיילים, משפחות שכולות, חטופים – עדיין 137 בשבי הנורא של החמאס – פצועים, מפונים, שיותר נכון לקרוא להם פליטים, פליטים בארצם. היום הוגש תקציב 64. לא תקציב מדינה – תקציב קואליציוני במלחמה. כן, במלחמה. תקציב 64. בצפון ובדרום משפחות לא חזרו לבתיהן. אי-חזרתן זה פיגוע אסטרטגי, פגיעה בביטחון הלאומי. אין באמת מדינה בלעדיהן. 300,000 אנשי מילואים מגויסים. ממשלה אטומה, חסרת רגש, נטולת חמלה. ממשלת 64. בתקופה שחובה לראות עתיד ותקווה, שינוי, חמלה, התשובה בתקציב היא 64. חשיבה של 64, תקציב של 64. היכן הלב? היכן החזון? 64. עוד לא מאוחר לראות את העתיד ולהבין שתקציב 64 הוא תקציב של פירוק, הוא תקציב של אסון, הוא תקציב של חוסר תקווה. לראות אתמול, אמש, את ראש הממשלה עומד ודופק על לוח ליבו. בוודאי מתחת לחולצה יש לב. לא באמת מרגישים אותו בהתנהגות שלו, בוודאי לא אחרי 7 באוקטובר. הראש יודע רק 64. לכל מי שיושב כאן יש אופציה להעלות את דופק ליבו מעבר ל-64. בשביל זה הוא רק צריך להיות אדם אכפתי שלא עושה שקר בנפשו, שהמדינה יקרה לו באמת ושרוצה לבנות את עתידה ולא את עתידו שלו. מגיע לנו יותר מ-64. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. בועז טופורובסקי, חבר הכנסת, בבקשה. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בהצלחה. חבריי חברות וחברי הכנסת – ואם יש כאן נציג מהממשלה, אז גם בשבילו – הניתוק ושברו: אני רוצה לתת כמה דוגמאות לניתוק שיש כאן בממשלת ישראל ולתוצאות של הניתוק הזה והשבר שלהן. אז דוגמאות לניתוק אנחנו שמענו היום כבר משר האוצר כאן, על הפודיום הזה, שבא ואמר שהקריטריונים לקיצוץ במשרדים הם לא פוליטיים. אנחנו יודעים מה זה קריטריונים לא פוליטיים, קריטריונים מקצועיים. איכשהו הקריטריונים המקצועיים האלה הובילו לקיצוץ ברוב המשרדים, אבל לא במשרדים של חברי מפלגתו ולא בהמון תוספות תקציביות שמקבלים שרים שלא היו צריכים להיות שרים במשרדים שלא היו צריכים להיות קיימים. גם שר הכלכלה היה היום בכנסת. הוא היה היום בוועדת הכלכלה, ושם שר הכלכלה אמר בפומבי שהתקציב הזה רע לעסקים; רע לתושבי הדרום, רע לתושבי הצפון ורע בכלל לעסקים. הוא אמר שהוא לא יכול להצביע על התקציב הזה. הוא אמר שזה תקציב שעושה הכול חוץ מלדאוג לכלכלה, ולכן הוא כשר הכלכלה לא יכול לדאוג לזה. שם אפילו אמר מנכ"ל משרד הכלכלה שהאוצר לא מדבר איתם כדי לנסות לראות איך פותרים את הבעיות של הכלכלה. אלה פני הממשלה של היום. גם שרת התחבורה אמרה שאין בעיה בתחבורה הציבורית בעוטף ואין בעיה לחיילים. לא ביקשו במשרד הביטחון איזשהו תגבור בתחבורה הציבורית או תגבור בתחבורה הציבורית בשבת. שתלך ותספר את זה למשפחה של דודי דגמי, זיכרונו לברכה, שלא היה לו איך להגיע בתחבורה ציבורית ולכן הוא נסע ברכב פרטי ועשה תאונה, ושתלך תגיד את זה לכל מילואימניק שמשתחרר לאיזה אפטר ורוצה להגיע מהעוטף הביתה. תנסו, אני מציע גם לשרת התחבורה לנסות לקחת תחבורה ציבורית מכל מקום בארץ לעוטף, שתראה עד כמה אין בעיה בתחבורה הציבורית במדינת ישראל ובעוטף. בסופו של דבר יש שבר בכל ההתנהגות הבזויה הזאת, המסוכנת וחסרת האחריות של הממשלה. ואני רוצה לתת דוגמאות מה זה אומר השבר הזה. אני, ברשותכם, נותן שמות אמיתיים של אנשים אמיתיים, אבל בלי שם המשפחה, כי לא קיבלתי את אישורם לכך, אבל הם כולם אנשים אמיתיים שאני מכיר: סיוון, מורה למתמטיקה, ודרור, יזם ואיש עסקים – הם עוזבים את הארץ לקומונה שהקימו ישראלים בפורטוגל. תומר הוא מהנדס ועובד בהייטק – הוא עוזב ללונדון. נדב, שאני מכיר המון המון שנים, הוא רופא עיניים – גם הוא עוזב. הוא עכשיו מתלבט בין ארצות הברית לבין כמה הצעות שהוא קיבל. יובל, מהנדסת, לדעתי תהיה פורצת דרך, עוזבת לסקנדינביה, לאחת מהמדינות שם. היא תעשה המון המון כסף ותשלם המון מיסים. להערכתי זה יהיה לנורבגיה. ת', שאני מכיר המון המון שנים, הוא מתכנת, איש הייטק. הוא היום במילואים קצין ביחידה מובחרת, לוחם, מסכן את חייו כל יום, אבל הוא כבר הודיע לי ומשפחתו החליטו שהם עוזבים את הארץ. ולבסוף, עוד דוגמה, כי אני רואה שהזמן נגמר: שמעון, בעל מפעל בנתיבות, כבר מצא מקום במיאמי והוא יקים שם את המפעל שלו. הוא מתכוון לסגור אותו, לנסוע למיאמי ולעבור לשם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה הניתוק, זה שברו, והגיע הזמן שנחליף את הממשלה הזאת ונתקן את זה מהר, לפני שיהיה מאוחר מדי. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת טופורובסקי. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת מנסור עבאס. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר כמובן על התקציב שעולה היום להצבעה, תקציב שהוא מחדל כלכלי. התקציב אמור לשקף את סדר העדיפויות, סדר העדיפויות במדינה. התקציב של הממשלה הזו משקף את סדר העדיפויות שלה, אבל בעיניי ובעיני עוד מיליוני אזרחים זהו תקציב מעוות – סדר עדיפויות מעוות המשקף ניתוק מהצרכים האמיתיים של המדינה והאזרחים. בעת המלחמה, כאשר 17 נשים חטופות ו-120 גברים חטופים עדיין נמצאים בעזה, כאשר החיילים שלנו נלחמים בשטח עזה במקום לפרנס את המשפחות שלהם, כאשר מאות אלפי אזרחים עקורים מביתם, כאשר ילדים מפוחדים מפסיקים לדבר וחוזרים להרטיב במכנסיים כי הם לא מקבלים את הטיפול בזמן – התקציב שהוצע היום להצבעה הוא פשוט חרפה, והציבור צריך לדעת את זה, להכיר איך הממשלה מחלקת את הכסף הציבורי. 39 מיליון שקלים עוברים בתקציב הזה לסיוע לרשויות ביהודה ושומרון, בזמן שברמת הגולן סוגרים את מרכז החוסן היחיד, מרכז שעלות הפעלתו היא רק 300,000 שקלים לשנה. סגירת המרכז תגרום לכך שכמעט 20,000 תושבים מהגולן יצטרכו לפנות לקבלת הסיוע בקריית שמונה, שמופגזת עכשיו. איני יכולה להסכים לזה. הממשלה לא מסכימה לוותר על הכספים הקואליציוניים – 5.8 מיליארד שקלים לשנה הזאת, לשנת 2023. חלק גדול מהתקציב הזה הולך לצרכים פוליטיים ולשרידות הקואליציה. גרעינים משימתיים מקבלים בתקציב הזה 51.7 מיליון, בזמן שתושבי קריית שמונה מקבלים 1,000 שקלים לאדם ועוד עד 5,000 שקלים למשפחה בחודש. זה הפיצוי היחיד, ומזה צריכים התושבים – שחלקם לא יכולים לעבוד וחלקם נמצאים בחל"ת – להתקיים. 1,000 שקלים לחודש לאדם. פשוט בושה. הבנתם? בזמן ששר האוצר מחלק מיליוני שקלים למגזר של הבוחרים שלו, תושבי הצפון נשארים בלי מענה. כואב לי. כואב לי שהממשלה עושה פוליטיקה מהתקציב ומחלקת מיליונים לצרכים פוליטיים במקום לאזרחים שכל כך צריכים עכשיו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כזכור לי, כל הקרנבל התקציבי הפוליטי הזה מתקיים בעוד ישראל נמצאת במלחמה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה תקציב ביזה. זה מחדל. זה חוסר אחריות פושע שגובל בחוסר אנושיות, וכל כך מאפיין את הממשלה ואת מי שעומד בראשה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס, אדוני פה? לא. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת טלי גוטליב. בבקשה. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התקיים היום דיון מבורך על המענים לכפרים הערביים הבלתי-מוכרים בנגב שהובילה הוועדה לצמצום הפערים בפריפריה, והצטרפו אליו הוועדה לפיתוח הנגב והגליל והוועדה לזכויות הילד. בהתחלה אני רוצה להציע ליושב-ראש הכנסת ולחבריי 120 חברי הכנסת לבקר ביישובים הבלתי-מוכרים בנגב, כי אומרים: טוב מראה עיניים מאלף מילים. אני לא יודע אם לבכות או לצחוק. עצוב מאוד מה שהיה בדיון היום בוועדה, כי אין אף אחד שלוקח אחריות על מה שקורה בכפרים הבלתי-מוכרים. נושא המיגון עלה – אף אחד לא יודע מי אחראי למיגון של בתי הספר, מי אחראי למיגון של התושבים בתוך היישובים הבלתי-מוכרים. לכן אני אומר שהמסקנה היחידה: כדי לקדם ולשרת את אותם תושבים בכפרים הבלתי-מוכרים ולהכיר בהם – להקים מועצות אזוריות שייתנו את השירות הבסיסי לתושבים, שהם תושבי מדינת ישראל. זה מוכיח עוד פעם שהתושבים החיים בכפרים הבלתי-מוכרים הם תושבים שקופים לממשלות ישראל. החברה הבדואית שילמה מחיר גבוה במלחמה, לא רק ב-19 ההרוגים; לא רק בפצועים ובנפגעי החרדה הרבים בכפרים שאינם ממוגנים – בעיקר בכפרים הבלתי-מוכרים; לא רק בחטופים – שהיו שישה וברוך השם חזרו שניים ועדיין יש ארבעה חטופים שלא חזרו. נקווה ונאחל שכל החטופים יחזרו לבתיהם – ששמותיהם אינם מככבים ולא כיכבו בכותרות, אבל משפחותיהם חיות בחרדה נוראה לגורלם. הרבה נפגעים שלא מסוקרים הם העובדים הבדואים נפגעי המשבר הכלכלי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יש גם חיילים בדואים שנהרגו, אדוני. צריך גם לציין אותם. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כן. נכון, גם בדואים. אז גם הנפגעים מהמשבר הכלכלי – החברה הערבית בכלל והחברה הבדואית בנגב בפרט נפגעים ונפגעו גם מהמשבר הכלכלי. הרבה פוטרו, הרבה יצאו לחל"ת. הרבה ענפים, כמו תיירות, שנפגעה גם ביישובים – לא נכנסים, גם הקהל שהיה מגיע ליישובים הבדואיים בדרום לא מגיע. ענף החקלאות – הרבה הרבה נשים שעבדו בעיקר בחקלאות, גם בענף הזה, הן לא מגיעות לעבודה. הרבה נשים לא מגיעות לעבודה, כי חלקן היו בעבודה באותו יום, ב-7 באוקטובר, והן לא יכולות לשוב לאותם מקומות עבודה מסיבות שונות. חלקן עם טראומה קשה, ואינן מוכנות לחזור. הרבה נפגעו בתעסוקה, בעבודה. המשבר שחוללה המלחמה בנגב פוגש חברה המצויה במעמד שולי בשוק העבודה. אני אסיים ואומר: המיגון הפיזי מציל חיים, אבל החוסן החברתי-כלכלי חשוב לאיכות חיים. גם לבדואים בנגב מגיע. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה לך, אדוני. חברת הכנסת טלי גוטליב, גברתי, ואחריה – סימון דוידסון, וחברת הכנסת שלי טל מירון לאחר מכן. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> עם ישראל, רציתי לומר לכם משהו. תראו, קיבלתי היום תלונה. הוגשה נגדי תלונה על ידי כל חברי סיעת חד"ש-תע"ל. את הנאום השני שלי אני אקדיש לתקציב, אבל עכשיו אני רוצה להראות לכם מה זה תעוזה של תומכי טרור בכנסת ישראל. 1. מותר לומר "תומך טרור" בכנסת ישראל. אחמד טיבי רשם שאסור לומר את זה על פי כללי האתיקה. מותר גם מותר. אם היה מותר, נגיד, להשתמש במילה "טרוריסטים", אולי הייתי משתמשת במילה הזאת, אבל אני לא משתמשת, כי אני מכירה את כללי האתיקה, ומי שהוא תומך טרור, אני קוראת לו "תומך טרור". אחמד טיבי, שלא מתבלבל לעמוד כאן בכנסת ולקלל אותי – ואני מזכירה לו עובדות ואני מזכירה לו את עברו וזה נורא מפריע לו. מפריע לאחמד טיבי, שמאוד רצה להיות סגן יו"ר הכנסת ומנעתי את זה ממנו, באמת, בלחץ מאוד מאוד גדול כאן בתוך הפרלמנט. ברוך השם שהצלחתי לעשות את זה. כמו שאמרתי לך, אדון אחמד טיבי, אתה לא בעל הבית; לא תהיה כאן יותר בעל הבית. מי שהיה גדול יועציו של מרצחנו ערפאת, ומעת לעת אומר ופוגע בתוך כך בפעילות צה"ל ובכבודם של חיילינו, אז הוא תומך טרור. כך גם איימן עודה, שבוועדת החוקה אמר שהחמאס זה לא נאצים ואי-אפשר להשוות אותם לנאצים, כי הדבר היחיד שאפשר להשוות לנאצים זה הכיבוש שלנו. כך הוא אומר בוועדת הכנסת. אז כן, מי שמדבר ככה בזמן לחימה הוא תומך טרור. אגב, איימן עודה, מעניין שלא התלוננת כשאמרתי שאתה מעביר כספים לרשות הפלסטינית תוך ניצול החסינות שלך. אתה נוסע ומעביר מזומנים לרשות. על זה לא התלוננת. בטח שלא תתלונן. עאידה סלימאן הגישה נגדי תלונה – בואו תחזיקו חזק – כי העזתי, אוי, אני באמת מתנצלת שהעזתי לכתוב עליה ברשתות החברתיות שהיא תומכת טרור. אני אומרת לה בפניה: גב' עאידה סלימאן תומכת טרור. ומי שעומדת כאן, בכנסת, ואומרת שחיילינו – חיילינו, לא פחות – הפגיזו בתי חולים ויש ריח של זרחן בבתי חולים, ובתוך המסדרון ההומניטרי יורים עליהם – עאידה סלימאן אומרת את הדברים הללו, אז כן, היא תומכת טרור, ובטח ובטח תומכת טרור בזמן לחימה. עאידה סלימאן, בואי, תמשיכי להתלונן עליי. רגע, רגע, לא נגמר. יש פה עוד תלונה. עכשיו אימאן ח'טיב יאסין – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אבל טלי, טלי, טלי – – – << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אל תפריע לי. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> טלי. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אל תפריע לי בנאום. אימאן ח'טיב יאסין, זאת שפה, ששללה את העובדה שהיו מקרי אונס ושרפת תינוקות בתופת 7 באוקטובר, וגם ברוך השם סולקה מהכנסת בעונש חשוב מאוד, פה בתוך הפרלמנט, הגישה נגדי תלונה כי אני מעיזה לכתוב עליה ברשתות החברתיות שאני אדאג שהיא לא תהיה חברת כנסת. כן, בוודאי שאני אדאג. אני אעשה כל מה שאני יכולה לעשות כדי לשנות את חוק המפלגות, אני אדייק את הגדרות חוק המפלגות. אלה אנשים שלא ראויים להיות בכנסת ישראל. אלה אנשים שמשתמשים בכספי משלם המיסים. אחמד טיבי, רציתי להזכיר לך, חבל על הכסף של הקשר לבוחר שאתה משלם להחזיק פרסום ממומן נגדי בטיקטוק. אז שיובהר כאן לחבריי חברי הכנסת: מספיק שאנחנו צריכים לסבול כאן נוכחות של אנשים תומכי טרור ברגיל – אז בזמן מלחמה, כן, חובתנו לדאוג לכך – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שבכנסת ישראל לא ישב מי שלא מסוגל לגנות את חמאס, לקרוא לו ארגון טרור. אם אפשר, אדוני, לסיים במשהו קטן אחד, קטן קטן קטן. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> רק תגידי גם מה דעתך על התקציב. זה הכול. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> יהיה לי עוד נאום, רם. אני אקנח בדבר הבא – אחמד טיבי לגאולה אבן: חמאס הוא לא ארגון טרור – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ישראל מפעילה טרור בעזה. תומכי טרור בכנסת ישראל, לא תטילו עליי אימה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – והתלונות שלכם לא נוגעות בי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת דוידסון. אדוני, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. טלי, אני הקשבתי לך בשקט, עכשיו את תקשיבי לי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רגע, סימון. קודם כול, כל הכבוד על הדיבור שלך שרץ ברשתות בענייני החינוך בזמן לחימה, על כל ההשלכות של זה באשר לאקדמיה, גם בשם החיילים והמפקדים שביקשו שאני אמסור את זה. רק שתדע. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. אז אני רוצה שתקשיבי לי עכשיו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני תמיד מקשיבה לך, גם כשאתה מעצבן אותי וגם כשאתה נעים. איזו עוד חברת כנסת יושבת פה בנאומי אופוזיציה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מעכשיו זה הזמן שלך, אדוני. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני אתחיל. יש לי פה דז'ה וו פתאום, חד-פעמי. יש פה במליאה את עידית סילמן ואת בועז טופורובסקי – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני תמיד כאן. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ויש לי פתאום דז'ה וו לממשלה מדהימה שעשתה כל כך טוב לעם ישראל וגם השאירה בקופת האוצר 10 מיליארד שקל. השנה היחידה – היחידה – שלא היה גירעון – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל לא יכולנו – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – והייתה פה גב' קואליציוש שניהלה אותנו בצורה מצוינת. ואני שואל: איך את קמה בבוקר ומסתכלת במראה אחרי שהרסת את הדבר הכי טוב שהיה למדינת ישראל? << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אני יכולה לפתוח את זה ולספר לך על כספיים קואליציוניים בממשלה הקודמת, אז תנשום, אז תנשום עמוק. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך את קמה בבוקר ואת מסתכלת על מה שקורה במדינה? את יכולת להשאיר את הממשלה הזאת. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> תנשום. תנשום. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> עשינו כל כך הרבה דברים טובים – – << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> ברוך השם. ברוך השם. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כל כך טוב למדינת ישראל, והיום אנחנו במצב הכי גרוע למדינת ישראל. הכי גרוע. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אתה רוצה לדבר על כספים קואליציוניים? אתה רוצה שאני אספר לך כמה כספים קואליציוניים היו בממשלה הקודמת? רוצה לשמוע? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הרבה הרבה פחות, עידית. הרבה פחות. אני יודע כמה. הרבה פחות. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אתה רוצה שאני אראה לך – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מדבר על קואליציוניים עכשיו. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> אה. חבל, חבל. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו זוכרים היטב כמה לקחת. היא לקחה הכי הרבה. << קריאה >> השרה להגנת הסביבה עידית סילמן: << קריאה >> קשוט עצמך קודם כול. קשוט עצמך. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברים, אני חייב להגיד לכם, לפני שעה ישב פה שר המורשת עמיחי אליהו. לא היה לו מושג כמה התקציב במשרד שלו. הייתי אני, סימון הקטן, צריך לרוץ להביא לו מסמכים, שיראה שהיו לו 74 מיליון, ועכשיו כמה יש לו? 101 מיליון, על משרד מעפן שלא עושה שום דבר. מ-74 לא הורידו אותו, לא ביטלו אותו – הוסיפו לו ל-101 מיליון. והוא לא ידע את זה בכלל, הוא לא ידע את זה. הוא חשב שיש לו 0.5 מיליארד, הוא אמר לי את זה. זו הזיה. ולדי, נכון רצתי אליו והראיתי לו? אני הייתי בשוק. ככה מתנהלת הממשלה. אין להם מושג. אני שואל אתכם, חברי הכנסת – טלי, האם פתחת את ספר התקציב? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בבקשה, תראה את הסימונים שלי. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז בואי, אני אגיד לך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בוא, בוא – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא לא לא, אני אגיד לך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – איי, איי, טעות. אל תשאל אותי דברים כאלה. תסתכל. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך. לפני שיעצרו אותי אני חייב להגיד לכם, ישב פה אופיר כץ, שבאמת סימן וקיבל כסף – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בבקשה, סימון, במיליארדים, במיליארדים – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סימון, זה הזמן שלך. אחרי שלוש דקות אתה תסיים. בבקשה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> טלי, ישב פה אופיר כץ, ודיברתי איתו על הכספים הקואליציוניים הטובים שהוא סימן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – אני בחיים לא – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם יודעים מה קרה? ביטלו לו את כולם: חדר מיון בדרום – בוטל; רכישת ציוד לבית חולים בפריפריה – בוטל; מלגות לסטודנטים בפריפריה – בוטל. אבל מה לא בוטל? למה הם הוסיפו כסף, הממשלה הפושעת הזאת, שטלי הולכת להצביע על זה בעד? אני אגיד לכם למה: מערך הדיור – מ-69 מיליון ל-75 מיליון, צריך יותר כסף; משרד התפוצות – מ-56 מיליון ל-91 מיליון, הוסיפו, לא סגרו; ירושלים ומסורת – מ-24 מיליון ל-68 מיליון. וחברים יקרים, הפתעת ההפתעות, המשרד להתיישבות – מ-133 מיליון ל-343 מיליון – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה זו בעיה? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – בגנבה של חודש אחד, טלי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה זו בעיה? למה זו בעיה? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, רגע, אני חייב עוד משפט אחד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> עוד משפט. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, מה הכי הזיה? יושב פה רם בן ברק. תשמע מה קרה במשרד החקלאות: הורידו מ-2.2 מיליארד ל-1.6 מיליארד, ותמיכה בחקלאות הורידו מ-1.3 מיליארד ל-915 מיליון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בתקופה הזאת הורידו לחקלאות. בקיצור, תתביישו לכם. איך את מצביעה על זה בעד? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך אתם מסתכלים על עצמכם במראה? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> היא לא תצביע בעד, אין סיכוי בעולם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. אני מבקש להירגע. חבר הכנסת טור פז, אדוני. << קריאה >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << קריאה >> האמת שלא כולם בעד, אתה יודע – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל הם מצביעים בעד, מה לעשות. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> טלי לא תצביע בעד. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מי שמצביע בעד הוא שותף. נקודה. שלא יספרו לי סיפורים. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אין מצב שטלי תצביע בעד. מדובר באדם ערכי. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> טלי לא תצביע בעד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני אצביע בעד. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אין סיכוי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בטח שכן – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> את לא יכולה להצביע בעד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יש לי בעיה עם התקציב, אבל אני אצביע בעד. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אני לא מאמין שאת תצביעי בעד, אני לא מאמין לך. אני מכיר אותך. אני לא מאמין. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תתגבר. אני אצביע בעד – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – חברת הכנסת גוטליב, גם את. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יש לי בעיה עם התקציב – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> טלי, חברת הכנסת גוטליב. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני, אני עם מיקרופון ואני לא מתגבר על הקול שלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה לא מכיר אותי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שנייה, שנייה, שנייה. ולד, זהו. גם טלי, בבקשה, אנחנו רוצים להמשיך. תודה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, לא. בסדר גמור, אני יוצאת. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לכל המעוניין, אנחנו במלחמה. יש כאן כאלה שלא שמעו, לא מכירים. אני מסתכל על התקציב, וכאילו שגרה. אין בושה. כן, השרה סילמן, חברך השר סמוטריץ' החליט לוותר על המיסים שייכנסו מהשתייה הממותקת. אני בטוח שאת כל כך שמחה על זה, כי פתאום יש עודפים בקופת המדינה. איזה כסף אחר נשלם על זה? מיליארד שקל שוויתרתם עליהם, כי בכלכלת בעזרת השם לא צריך להתייעל; לא פיטורי שרים מיותרים. נקטוף מעץ הכסף, כי ביבי אמר: לאף אחד לא יהיה חסר כסף. רמות של ניתוק, של חוסר בושה. אימצתם סיסמה חשובה והפכתם אותה ריקה מתוכן. מה הסיסמה, השרה סילמן? ביחד ננצח. איפה הביחד? איפה השותפות ההדדית? איפה התרומה השווה למאמץ המלחמתי? ביחד ננצח. ביחד? אז תגידי לי את, איפה הביחד הזה כשאחד נלחם ברגע זה בשג'אעיה, אבל השני מתעורר משנ"צ בישיבה? ביחד ננצח? איפה הביחד הזה כשהתקציב הזה מעלה ל-1.7 מיליארד ש"ח את קצבאות האברכים – גם אני הייתי פעם אברך – אבל אנשי המילואים עובדים החל מהיום בחינם? אתה יודע למה, אדוני היושב-ראש? כי התגמול המיוחד לאנשי המילואים הסתיים אתמול, היום ה-60 למלחמה. ביחד ננצח. 250,000 אנשי עוטף עזה וגבול הצפון פליטים מביתם, אבל למורי אופק חדש החרדים יש כסף, כי הם יקבלו תוספת על מה שאחרים עושים גם עוד בשביל הביחד ננצח. אין לחיילים שכפ"צים, אין להם נמרים, אין מספיק תחמושת, אבל למי ששייך לקואליציה יש בשפע. ביחד ננצח. איך אתם בכלל מעיזים לשים ביחד את שני הדברים, את האברך ואת החייל, כאילו מדובר בתרומה שווה? כאילו החיים עצמם הם לא הדבר הגדול ביותר שבן אדם יכול לתת מעצמו? ראיתי בימים האחרונים כמה עיתונאים, אדוני, מעמקי הימין – אהרל'ה קרומבי, יהודה שלזינגר – מעיזים לכתוב שאולי אחרי המלחמה נצטרך לעשות חשבון נפש. איזה לינץ' הם עוברים ברשתות. ביחד ננצח. מי החליט על חלוקת התפקידים של הביחד הזה? ביחד של לוחמים שמחרפים את נפשם בשדה הקרב, חלקם חוזרים בארון, וחלק – ישנים טוב בלילה. אנחנו לא רוצים "אבל", אנחנו לא רוצים לשמוע על התנדבויות לארגונים שהם חשובים בפני עצמם. אנחנו רוצים שהמדינה תשווה ותיתן לאנשים שנותנים את נפשם את המקסימום. אבל התקציב שאתם מביאים ממשיך את הכישלון, מביא ביזיון. ביחד ננצח, עלק. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. תודה, אדוני. אני מזמין את חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת פינדרוס. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אחרי 61 ימים מהשבת השחורה היה מתבקש שהממשלה ושר האוצר יביאו להצבעה תקציב שמותאם לגודל השעה. במקום זאת, מה הם מביאים לנו? תקציב פוליטי-מגזרי, תקציב שבבסיסו קורץ לבייס, תקציב שמותאם ל-6 באוקטובר. לא ברור לכל בר-דעת, לא רק לי, איך 5 מיליארד שקלים עדיין נותרו בסעיפים קואליציוניים. התקציב הוא לא אחר מתקציב בחירות ולא תקציב למדינה בלחימה, למדינה שיש בה כרגע מאות אלפי מפונים מבתיהם, 137 חטופים בידי חמאס ומאות אלפי אנשי מילואים בצפון ובדרום. אבל פה בממשלה – עולם כמנהגו נוהג, עדיין ממשיכים להזרים מיליונים למשרדים מיותרים. מישהו יכול להסביר לי או למישהו מהיושבים פה באולם מה לא בסדר בזהות היהודית שלנו? אני שואלת את עצמי איזו משימה לאומית יותר ממשימת הביטחון והשבת תחושת הביטחון לתושבי העוטף והצפון. כיצד התקציב לא נותן מענה למיגון יישובי הצפון, כפי שכל כך מתבקש על ידי המתווה המקורי של הממשלה הקודמת ועל פי הצורך שזועק כרגע? כיצד ייתכן שבזמן שחיילי צה"ל בסדיר ובמילואים נמצאים כבר קרוב לחודשיים בשטח, נלחמים בעוז רוח ובאומץ לב, מזרימים כספים קואליציוניים לא להם אלא לבחורי ישיבות? לא ברור איך בשלב זה עדיין מוקצים מיליונים עבור תוכנית למניעת נשירה בישיבות ו-10 מיליון שקל עבור גופי תיאום וקישור, סעיף שברור לכולם שבמקום לעודד גיוס לצה"ל הוא מעודד אי-גיוס לצה"ל. התקציב שהוגש כאן הוא תקציב שערורייתי. אין בו מנועי צמיחה, אין בו מנועים לטובת ההייטק הישראלי, אין בו הסתכלות מוקפדת על שוק הדיור, אין בו שום בשורה לחברה הישראלית. ברור יותר מתמיד שלאור המלחמה הרב-זירתית תקציב הביטחון ביום שאחרי יצטרך לגדול משמעותית, ולכן, כל עוד הממשלה לא מפנימה את הצורך להתכנס למלחמה ולצורכי השעה, אסור לתת לתקציב הזה לעבור. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – לא נמצא; חבר הכנסת יעקב אשר – לא נמצא; חבר הכנסת עמית הלוי – לא נמצא; חבר הכנסת אריאל קלנר – לא נמצא. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום נמצאת. בבקשה, גברתי. בבקשה. << דובר >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, בזמן שאנו קוברים את מתינו וחיילינו נלחמים בחירוף נפש ממש ברגע זה בעזה, ומשפחות שכולות מנסות להקל את אובדנן, ומשפחות והורים של ילדים חטופים לא עוצמים עין בחרדה כבר למעלה מ-60 יום, אנחנו נאלצים להגיע לכאן ולמחות על כספים קואליציוניים. זה נראה לכם הגיוני? זה נראה לכם הגיוני? מילא אם זה היה בימי שגרה. מילא היו כל המומחים בעד פה אחד. מילא לא היה כבר מוכח שבתקציב הזה יש סעיפים של מאות מיליוני שקלים ויותר שאינם לטובת הישרדות האזרחים אלא למען הישרדות פוליטית של ראש הממשלה ושר האוצר. באמת עדיין זה נראה לכם אחראי? בזמן שנכתבים כבר 61 ימים סיפורי גבורה ומורשת יהודית חדשה של עוז, הקרבה ורעות, אנחנו צריכים לדרוש מכם ולריב איתכם על הסטת תקציבים מהקונספציה הישנה שנשארה בתקציב לטובת מיזמים בתחום המורשת היהודית? לא למדתם דבר? לא הופנם אצלכם שדרך ההסתה והפירוד לא יכולה להוביל אותנו לשום דבר טוב, סוללת את דרכנו לאסון? מה עוד צריך שיקרה כדי שתשנו את דרככם הכושלת? מה עוד צריך לקרות כדי שתבינו שאחריות זה ענייניות, זה ביקורת, זה הקשבה, זה ההפך מעצימת עיניים, זה להקשיב למומחים, זה לדאוג לוודאות למשק ולא לוודאות לממשלה? אחריות זה לא לקחת אחריות או לקבל אחריות; אחריות זה להכיר מהיום הראשון שבו מתחילים את התפקיד בכובד התפקיד, גם החברתי, גם הנורמטיבי, גם המשפטי. הציבור לא צריך להיות עסוק בשאלה או דרוך לקראת התשובה מתי ראש הממשלה ושריו הבכירים יודיעו פומבית שהם לוקחים אחריות. שיגעתם אותנו. זה לא קביל, זה לא נורמטיבי. לא זו בלבד שמותר לבקר עניינית את מהלכי הממשלה גם בזמן מלחמה, אלא שמדובר דווקא בחובה ובאחריות. כל מי ששותק כשהוא רואה עוולות הוא משתף פעולה. הציבור שלנו ראוי להנהגה אחרת, מקשיבה וקשובה, שלא בורחת מבעיות, מכל הבעיות, כולן בלי יוצא מן הכלל. אסור לנו לחזור על טעויות קולוסליות בכל הנוגע לסכסוכים הפנימיים שלנו ולסכסוך הישראלי–פלסטיני – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. << דובר_המשך >> אפרת רייטן מרום (העבודה): << דובר_המשך >> – – לכתיבת הסכם חדש – שתי שורות נשארו לי, אדוני היו"ר – לכתיבת הסכם חדש עם הציבורים בישראל. לא נשלים עם הקולות שפועלים לפילוג בעם, של הפרד ומשול. זוהי קונספציה מסוכנת, הרת אסון. מי שחושב שהוא יכול להנהיג את העם אחרי שהיה חלק ומוביל של כלל המחדלים האלה, שבוי עדיין בקונספציה שקרסה ב-7 באוקטובר. ישראל לא תוכל להבריא ולהתחזק בלי שתנהג אחרת, עם הנהגה אחרת. מגיע לעם שלנו הרבה יותר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – לא נמצאת. חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחריה יחתום חבר הכנסת יאיר לפיד. חברת הכנסת מיכאלי, בבקשה, גברתי. בבקשה, חברים, צד ימין, ששש. בבקשה. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> כן, אדוני היושב-ראש. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אנחנו כאילו אמורים להיצמד לעניינים כלכליים נטו בדיון הזה על התקציב, אבל אני חושבת על דבר שנחשפנו אליו אתמול וזה שדובר צה"ל אישר שאכן ערב הטבח ב-7 באוקטובר הועברו כוחות מעוטף עזה לאבטוח סוכות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מאוד מבקש שקט בצד ימין. זה מפריע. סליחה. בבקשה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> כן, אני מודה לך על זה. אבל ברשותך, אני אגיד את זה מחדש, כדי שיהיה לי את המשפט ברצף. אנחנו נחשפנו אתמול להודעה של דובר צה"ל, הודעה רשמית של דובר צה"ל, שאכן הועברו כוחות ערב הטבח מעוטף עזה ליהודה ושומרון בשביל לאבטח כל מיני סוכות באמצע חווארה. הסיבה שיש מספר שיא חסר תקדים של כוחות צה"ל ביהודה ושומרון, זה לא רק בגלל הפלסטינים ביהודה ושומרון, אלא גם בגלל גורמים מאוד קיצוניים, שקוראים להם "נערי גבעות" או "טרור יהודי", שמנסים בכוח להדליק את השטח, להשתמש במתח המאוד-גדול ובתשומת הלב הציבורית שנתונה למלחמה בעזה, לחטופות ולחטופים שלנו, למשפחות השכולות, לכאב הלאומי העצום, ומתחת לרדאר הזה לגרום נזק אסטרטגי עצום למדינת ישראל. עכשיו, מה מדהים, אדוני היושב-ראש? הימין עשה קמפיין שלם שזה לא נכון שהועברו כוחות מהעוטף ליהודה ושומרון. חודשיים של קמפיין: לא נכון, לא עברו כוחות. ובכן, הועברו כוחות. ולמה אני אומרת את זה בקשר לתקציב הזה? משום שבשנות ממשלות נתניהו, אדוני היושב-ראש, ילד בהתנחלויות מקבל 41,500 ש"ח בשנה, בעוד ילד או ילדה בעוטף מקבלים 32,800 ש"ח – שלושה רבעים, שלושה רבעים ממה שמקבלת ילדה או ילד בהתנחלויות. אם אנחנו נשווה לאזרחיות ואזרחים במדינת ישראל נגלה שיש כאלה שעוד מקבלות ומקבלים הרבה פחות. סדר העדיפויות המעוות הזה, שאומר שההתנחלויות לפני הכול, על חשבון הכול, גם כשהתוצאות הן כל כך הרסניות והרות גורל ומזעזעות וחורצות גורלות, וגם אחרי שזה התפוצץ לנו בפרצוף כמו שזה התפוצץ לנו ב-7 באוקטובר, הם עדיין מביאים תקציב שהולך קודם כול להתנחלויות – להתנחלויות ולרעיון המשיחי המסוכן שהורס את מדינת ישראל כבר שנים ארוכות תחת נתניהו ברצף. ולכן התקציב הזה כל כך הרסני, אדוני היושב-ראש. לכן התקציב הזה כל כך מסוכן. משום שגם כשהמציאות המרה – המרה – מראה לנו בצורה כל כך ברורה כמה חסר שוויון במדינת ישראל, כמה חסרה הסתכלות ציונית ביטחונית אמיתית, הם ממשיכים ללכת בדרך שמביאה אותנו לחורבן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה, אחרון הדוברים. השר קרעי, אתה תסכם בשם הממשלה? בבקשה, אדוני. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול ביקרתי משפחה של חטופים, שחלק מהמשפחה חזר – ואני לא אגיד את השם, כי לא רוצה לפגוע בפרטיותם. חלק מהמשפחה חזר, והם גילו אחרי כמה ימים שהאימא לא יוצאת מהבית, ושכל פעם שהיא רוצה ללכת לשירותים היא דופקת בדלת ומחכה שמישהו יבוא לקחת אותה, כי היא עדיין בתוך המקום הנורא הזה שבו היא הייתה. היא כלואה בסיוט, וגם אנחנו כלואים בסיוט. מדינה שלמה כלואה בסיוט. חלק מהסיוט שאנחנו כלואים בו זה התקציב הזה; התחושה הזו שיש ממשלה שלא אכפת לה באופן טוטלי מאזרחיה, ממה שעובר עליהם, ממה שקרה לכולנו ב-7 באוקטובר. איזה ניתוק גמור מהכאב והצער – וגם מהחלקים היפים, גם מהישראלים המופלאים שהולכים ותורמים ועושים ועוזרים, גם מהולדתה של ישראל החדשה, שבה אנחנו אומרים: אוקיי, נדלג על הדבר הקרוי ממשלה, נעזור אחד לשני. זה נוסף לרשימה הארוכה והמתארכת של דברים בלתי נסלחים שעושה הממשלה הזו. ואם היינו זקוקים לעוד הוכחה אחת, אז התקציב הזה הוא ההוכחה. המדינה הזו לא תוכל להתחיל את תהליך השיקום שלה כל עוד הם פה, והם צריכים ללכת הביתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את השר שלמה קרעי לסכם בשם הממשלה, בבקשה. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה, בפתח הדברים אני רוצה להעלות את זיכרונם של לוחמינו הגיבורים שחירפו את נפשם למות על קדושת העם והארץ, השם ייקום דמם, בימים האחרונים: רב-סמל יהונתן מלכה, סגן אלוף יוחאי גור הרשברג, סרן יהל גזית, רב-סמל ראשון גיל דניאלס, סמל יקיר ידידיה שנקולבסקי, סרן איתן פיש, סמל ראשון תובל יעקב צנעני, רב-סמל ראשון מתן דמארי, רב-סמל ראשון עילי אליהו כהן, רב-סמל מתקדם נריה שאער, רב-סמל בן זוסמן, סמל בנימין יהושע נידהם ואלוף משנה אסף חממי, שנהרג כבר בשעה הראשונה של הקרב בשמחת תורה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יהי זכרם ברוך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> יהי זכרם ברוך. השם ייקום דמם. למשפחות האבלות והכואבות אני שולח מכאן חיבוק של נחמה. כולנו שולחים מכאן. מן השמיים תנוחמו, ולא תוסיפו לדאבה עוד. נפילתם של בנינו בקרב לא תהיה לשווא. הפעם הזו נשמיד ונחסל את אויבינו שקמים עלינו להשמידנו. לא נצא מרצועת עזה עד שנמוטט ונחסל את החמאס, שקם עלינו להשמידנו. אדוני היושב-ראש, קשה לראות, בזמן שהעם הזה מתאחד – מתאחד ואוהב, גם בתוך הטנקים, מימין ומשמאל, בנגמ"שים, כולם מאוחדים ביוזמות אזרחיות, בעזרה, באהבה ואחווה – שדווקא כאן בבית הזה, שצריך לתת דוגמה אישית, שצריך לבוא ולהראות לעם עד כמה אנחנו מאוחדים, עד כמה ההנהגה מאוחדת ורוצה לבוא ולהילחם על גורלנו, להילחם על קיומנו כאן בארץ הזו – דווקא כאן בבית הזה מוצאים חלק מהחברים את ההזדמנות לתקוע עוד סכין, ליצור עוד סדק בחומת האחדות, לנסות לפורר. שוב אותה שנאה ישנה נושנה של "מי ייתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור" מתפרצת כאן בלי בושה. חברת הכנסת מירב בן ארי אומרת שאברך מקבל פי שלושה מחייל מילואים. פי שלושה, היא אומרת. הוא מקבל 10,000 שקל לחודש – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> חבל שלא הקשבת לכל הדברים, כי אמרתי שהתוספת – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – וחייל מילואים מקבל רק 3,333. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> התוספת. תבדיל. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> את יוצרת בדברייך הסתה ופילוג. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הסתה? אני מסיתה? אתה המסית הראשי פה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> את מנסה להכפיש ציבור גדול במדינת ישראל שמנסה לתת מעצמו, שבא ותורם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא שלחת את אנשי המילואים לעזאזל? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא שלחתי. לא. את משקרת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה שלחת אנשים לעזאזל. אני לא שלחתי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בפועל, מתברר – ולא אני בדקתי את זה – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> המסית הראשי עומד פה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – המשרוקית של גלובס בדקה את זה, ושמה לך ארבעה פסים אדומים: אברך כולל מקבל 900 שקל בחודש. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מי שם לי ארבעה פסים אדומים? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> המשרוקית של גלובס. כדאי שתראי השבוע. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אמרתי "תוספת". ממתי אתה קורא גלובס בכלל? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בדקה את הדברים שאמרת, ואמרה שהדברים שלך לא נכונים בעליל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה שר התקשורת, אתה רוצה לסגור את הארץ, לא? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אברך כולל מקבל 900 שקלים בחודש, וחייל מילואים מקבל לפחות 9,000 שקלים בחודש, וצריך לתת לו הרבה יותר. אבל הניסיון לבוא להסית, הניסיון לצאת כנגד התקציב – שמה יש בתקציב הזה? גם המחנה הממלכתי. אני יכול לספר לכם, אזרחי ישראל, בישיבת הממשלה השר גנץ בא, וכשהבין על מה מדובר, כשהבין שזה מורות שמספטמבר כבר – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא הצביע נגד. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – שמספטמבר – עובדות אופק חדש – כבר נתנו את השעות האלה, אין שום דרך משפטית, אפילו אם היינו רוצים. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> זה לא קשור. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אין שום דרך לקחת ממורות מהפריפריה שלימדו כבר מספטמבר את אותם 35 מיליון שקל. פשוט מעוררים שאט נפש בדרך שבה אתם יוצאים כנגד הציבור הזה, כנגד מורות. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אתם נתתם מקדמות שלא כדין. מה אתה מדבר? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מה, מורה חרדית היא שליש מורה? ילד חרדי הוא חצי ילד? מה קורה איתכם? לאן אפשר להגיע, דווקא בעת הזו? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא יודע. הוא אף פעם לא יודע. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> וגם השר גנץ, גם השר גנץ. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> קרעי, זה נאום של אחדות? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גם השר גנץ – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, זה נאום של אחדות? מה זאת הצביעות הזאת? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הצביעות היא שלכם. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> דיברת על אחדות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> וגם השר גנץ – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> השר גנץ לא כאן, על מה דיברת? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתם לא משאירים – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> תרגיע. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתם לא משאירים ברירה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> תרגיע. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> – – – של איש אחד. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> יש אחדות בעם, ואתם מנסים לפורר אותה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> עשית מספיק כבר. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> איזה מפוררת? אתם מכונת רעל, אתם. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> תרגיע, תרגיע. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> יש אחדות בעם, ואתם מנסים לתקוע טריז באחדות הזאת – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> תרגיע. אתה מדבר על אחדות? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – ואני לא אעבור בשתיקה על זה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה מדבר אחדות? אתה צבוע. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אני לא רוצה אחדות איתך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גם השר גנץ, בישיבת הממשלה, שבא ואמר: אני מבין – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מי רוצה אחדות איתך? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – אני מבין את הדברים – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, אתה נורמלי? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – אבל גם אם אתם צודקים – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה צריך לרדת ולהתבייש. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני לא יכול להמשיך לדבר ככה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה מדבר על אחדות? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> טוב, חברי הכנסת, אני אתחיל בקריאות. אני מבקש שקט באולם. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> תוציא אותנו, מה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גם השר – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם צריך, גם נוציא. גם זה יגיע. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה האיש שקרא לראש הממשלה נבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גם השר גנץ ישב בישיבת הממשלה – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אתה צריך לשתוק. לשתוק. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – וכשהסבירו, הוא הבין שמדובר במורות שעמלות בעשר אצבעות כדי לקבל עוד 1,000 שקל במשכורת שלהן, הוא הבין שזה נכון. הוא אמר: אני מבין שזה צודק. אני נגד לא בגלל שאני נגד – אני נגד בגלל שאני בעד. למה? הוא הסביר: כי זה צריך – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו אתה נגד בני גנץ? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – זה צריך גם להיראות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> על מה קריאה ראשונה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מה זה אומר "צריך להיראות"? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> על פעם חמישית. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – שליחות – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> על פעם חמישית שאני קורא לך. על זה קריאה ראשונה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> סליחה, הוא הזכיר את השם שלי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מה זה אומר? << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> למה מתכוון השר גנץ כשהוא אומר "צריך להיראות"? << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> סגרנו כבר את אל-ג'זירה או עוד לא? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> הוא מסכים שהתקציב הזה מוצדק. הוא אומר: אבל בתקשורת תוקפים אותנו – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> את אל-ג'זירה סגרנו? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – אנחנו צריכים להיראות טוב גם בתקשורת. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זאת תחרות בין החמ"ל של הנשק לאל-ג'זירה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בגלל שאנחנו צריכים להיראות טוב בתקשורת, אז בואו נתעמר במורות? בואו נתעמר בילדים? למה? << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אתם לא נותנים להם שכר. אתם מתעמרים בהם. אתם לא נותנים להם שכר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> למה? << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אתם מתעמרים בהם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת לזימי, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ואתם מדברים על כספים? ואתם – אתם, כן, כולכם – מדברים על כספים קואליציוניים, 35 מיליון שקל? 53 מיליארד שקל נתתם למנסור עבאס. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> די כבר עם השקר הזה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> איפה הבושה שלכם? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> די כבר עם השקרים שלכם. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> חתיכת שקרן אתה. חתיכת שקרן. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא קיצצתם את זה, אבל. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> את אותו תקציב נתתם עכשיו בתקציב הזה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השר קרעי, קיצצת את ה-53 מיליארד האלה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> עליתם – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שר שקרן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> גם אחרי 7 באוקטובר הוא נשאר שקרן בן שקרן. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הרי אישרתם את אותו תקציב, אז מה אתה – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> היה שקרן, נשאר שקרן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת קריב. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חברי – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נשארת שקרן. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> הינה, אני יושב. אני צועק רק כשאני יושב. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> האיש הזה לא יכול להיות שר. שיסתום את הפה שלו. אפס. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> חברי המחנה הממלכתי, שאתם יחד איתנו בממשלה – השר חילי טרופר – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השר קרעי, קיצצתם ב-53? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> השר גנץ – אתם יודעים, ואמרתם את זה בישיבת הממשלה, אמר את זה השר גנץ: התקציב הזה הוא מוצדק, רק מה? זה לא נראה טוב. בשביל "לא נראה טוב" צריך להיות מנהיגים. גם מה שלא נראה טוב אבל הוא כן טוב – צריך להילחם עליו. בגלל שזה לא נראה טוב בתקשורת לא צריך להתעמר בילד חרדי או במורה חרדית. אתם עליתם על עץ גבוה כל כך, שאתם מפחדים עכשיו מהצל של העץ הזה – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אתם עליתם על עץ גבוה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – ולכן אתם מצביעים נגד התקציב. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אף אחד לא דיבר על אופק חדש. אף אחד. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בדיוק. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כולם דיברו רק על אופק חדש. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> החבר שלך בקואליציה – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שקרן, שקרן. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כל ישיבת הממשלה הייתה – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אינך דובר אמת. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – רק על אופק חדש. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני נזהר בכבודך כי אתה שר. אתה שר שקרא לראש ממשלה נבל. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה נזהר בכבודו? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ואני – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה, אתה שלחת את המילואימניקים לעזאזל. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ואני – אני לא שלחתי אף מילואימניק. זה שקר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שקרן. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שלחת. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שלחת. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> שקר וכזב. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אז תתנצל. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> שקר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אם לא שלחת אז תתנצל. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני אומר שקר, אז למה לי להתנצל? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כתבת את זה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתה לא מבין הבנת הנקרא. שקר זה – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – כתוב פה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, אין כתוב. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אין כתוב? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תמצא, תמצא. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אין בעיה, אני עכשיו מוצא. אין שום בעיה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> קראנו בפרשת השבוע: "לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך". חכמינו אומרים: לא שיתבטל שם יעקב – עדיין אנחנו אומרים בתפילה "אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב", השם יעקב לא יתבטל, אלא מה? השם יעקב יהיה תפל, ושם ישראל יהיה העיקר. וראינו את זה בעוד מקום: ה"כלי יקר" מסביר שזה קשור גם לגאולה העתידה. כתוב: "לא ייאמר עוד 'חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים', כי אם 'חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות'". וחכמים אומרים: "לא שתיעקר – – –" << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> "עם ישראל יסתדר בלעדיכם ואתם תלכו לעזאזל". << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> למי אמרתי את זה? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למילואימניקים. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא. איפה כתוב "מילואימניקים"? << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> אהה, מה כתוב? מה כתוב? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה מה שאמרת. תתנצל, השר קרעי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, אתה משקר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> תתנצל. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתה משקר. אתה עדיין ממשיך לשקר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> תתנצל. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אתה רואה שאתה טועה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה ושרי הליכוד האחרים שלחתם את חיילי צה"ל ואת המילואימניקים ואת הטייסים לעזאזל. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> "לא שתיעקר יציאת מצרים ממקומה – –" << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> תתבייש לך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> "– – אלא שזיכרון הגאולה העתידה יהיה העיקר". ומה הכוונה? מה ההבדל בין שם יעקב לשם ישראל? שם יעקב זה כמו הכספים הקואליציוניים – את זה אי-אפשר להכניס לבסיס התקציב, אז עושים קומבינות. אומרים: טוב, פקידי האוצר לא נותנים, למרות שזה צריך להיות בבסיס התקציב. בואו נייצר מנגנון חלופי. בוא ננסה כמו אצל יעקב: "ויעקבני זה פעמיים". גם בגאולת מצרים הגאולה לא הייתה בקוממיות, היא לא הייתה בראש מורם, היא הייתה ב"נלך לזבוח לה' אלוקינו דרך שלושת ימים", בניסיון לרמות – זה יעקב. אבל הגיע הזמן של ישראל: "כי שרית עם ה' ועם אנשים ותוכל". ישראל, עם ישראל חי, זה שם שאומר: בוא נלך קוממיות, בוא נלך בראש מורם – וככה צריך להיות. "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון" – ככה זה יהיה בגאולה השלמה. גם בגאולה השלמה, שבעזרת השם תהיה, שאנחנו עכשיו בדרך אליה, כשהלוחמים שלנו לוחמים בשדה הקרב, בקוממיות, בראש מורם, בלי למצמץ, בלי להתבייש, בלי לנסות למצוא חן בעיני כאלה ולהגיד: הינה, אנחנו עושים ככה או ככה. זאת זכותנו כאן על הארץ הזו, וגם כל דבר שאנחנו עושים כאן – גם בעורף – גם כשאנחנו נאבקים בשביל המורות, בשביל הילדים, בשביל הפריפריה, בשביל כל מי שמגיע לו כל דבר כאן – הדבר הזה צריך להיות בראש מורם, בקוממיות, בלי להסתתר מאחורי כספים קואליציוניים. כל הכספים הקואליציוניים ייכנסו לבסיס התקציב, לא יהיו יותר קומבינות. ככה זה צריך להיות. ככה זה היה צריך להיות מאז ומעולם, אלא מה, פקידי האוצר חסמו אותנו עד היום ולא נתנו לנו. ישבתי שנים בוועדת הכספים. וגם החינוך המיוחד המוכר שאינו רשמי הפך להיות, חלק ממנו, כספים קואליציוניים. למה? ככה, כי זה מה שפקידי האוצר רוצים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תסביר להם. העם לא יודעים מה זה כספים קואליציוניים. זה בעצם כספים מהותיים שמיליונים בהם זה לחינוך, אדוני השר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בהחלט, חברת הכנסת גוטליב. אני חושב שהסבירו את זה כבר, אבל אולי כדאי לומר את זה עוד פעם בצורה מפורשת: הכספים הקואליציוניים, שהאופוזיציה כאן מנסה להיתלות בהם, לטפס על עץ גבוה, להתנגד ולייצר כאן כביכול חוסר אחדות במערכה שלנו, במערכה שמדינת ישראל נמצאת בה היום – כשהלוחמים שלנו מאוחדים בשטח, כשהעורף מאוחד, כשיש יוזמות מרהיבות, נדירות, של העם שלנו, מנסים לנצל בסך הכול משהו סמלי: כספים למורים, כספים לילדים, כספים לפרויקטים, כספים לזק"א, כספים לכל פרויקט ופרויקט שכולם הסכימו שיש בו חשיבות לאומית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני כותב לך. כותב לך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כל הכספים שהבינו שאין בהם חשיבות כרגע קוצצו מהכספים הקואליציוניים. 70% מהכספים הקואליציוניים קוצצו. מה שנשאר זה כסף למורות, כסף לילדים, כסף לפרויקטים לאומיים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שלמה, על מה אתה מדבר? << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> שקר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> 20%. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא נכון. מתוך כ-14 מיליארד שקל נשארו 4 נקודה משהו מיליארד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לך, לך תבדוק – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> 70% קוצצו. ואתם האחרונים גם שיכולים להטיף, כמו שאמרתי, על כספים קואליציוניים. 53 מיליארד שקל למנסור עבאס, שחזר בו אפילו – – << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> לא נכון, אתה משקר. זה לא יפה, מה שאתה עושה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – ולא מוכן להגיד שהטרוריסטים צריכים להתפרק מנשקם עד שתקום מדינה פלסטינית. זה אתם נתתם לו. אז אנחנו כאן מדברים על מורות, מדברים על ילדים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתה קיצצת, השר קרעי, קיצצת את הכסף הזה בתקציב? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ואני רוצה לומר לאזרחי ישראל – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תפסיקו לשקר. לא הורדתם שקל מהכספים האלה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – אל תיבהלו מהניסיון של האופוזיציה ושל אלו שמנסים להיתלות על משהו לא נכון, על נתון שקרי, על תקציבים שמגיעים לכם, לאזרחי ישראל – למורות, לגננות, לילדים, לפרויקטים בפריפריה. הם מנסים להיתלות על הפריפריה, מנסים להיתלות על הילדים ועל המורות כדי לנסות להראות כאן שאנחנו לא מאוחדים. אז זה לא נכון. אנחנו מאוחדים, העם הזה מאוחד, החיילים שלנו, הלוחמים שלנו, מאוחדים. הייתי אצלם גם בצפון, גם בדרום. כולנו מאוחדים, ובעזרת השם, יחד ננצח את המלחמה הזו באחדות, גם אם יש כאלה שמנסים לפגוע באחדות הזאת. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> רגע, יושב-ראש הקואליציה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, לא. סליחה, השר קרעי, תודה רבה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר, תודה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו מצביעים כעת על הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2023, התשפ"ד–2023, בקריאה הראשונה. ההצבעה תהיה הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשם חבר הכנסת) משה אבוטבול – בעד << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רק שנייה, חכה רגע. האופוזיציה הגישה בקשה להצבעה שמית. היא מעוניינת בהצבעה שמית? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו ביקשנו הצבעה שמית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מעוניינת. מזכיר הכנסת, אנא המשך. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד גדי איזנקוט – נגד ישראל אייכלר – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – נגד משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד אוריאל בוסו – בעד דבי ביטון – נגד מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – נגד מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – בעד אברהם בצלאל – בעד אליהו ברוכי – בעד ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד מאי גולן – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – נגד משה גפני – בעד סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד דני דנון – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – בעד עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – בעד יאסר חוג'יראת – נגד אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – נגד משה טור פז – נגד אחמד טיבי – נגד יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – נגד אלמוג כהן – בעד מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד מתן כהנא – נגד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – נגד ירון לוי – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – נגד יאיר לפיד – נגד סימון מושיאשוילי – בעד טטיאנה מזרסקי – נגד מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – נגד יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – בעד שרון ניר – נגד בנימין נתניהו – בעד יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד גדעון סער – נגד מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – נגד יוסף עטאונה – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – נגד צביקה פוגל – בעד עודד פורר – נגד יצחק פינדרוס – בעד משה פסל – בעד יסמין פרידמן – נגד אורית פרקש הכהן – נגד מטי צרפתי הרכבי – נגד אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – בעד משה רוט – בעד שמחה רוטמן – בעד עידן רול – נגד אפרת רייטן מרום – נגד יפעת שאשא ביטון – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – נגד אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) ואליד אלהואשלה – נגד ניר ברקת – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת מנסור עבאס – אינו נוכח גלעד קריב – נגד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי הכנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם אין, ההצבעה תמה. נא לספור את הקולות. תודה רבה. ולהלן תוצאות ההצבעה: 62 בעד, 53 נגד. אני קובע כי הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2023, התשפ"ד–2023, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת הכספים להכנתה לקריאה השנייה והשלישית. רבותיי, אני רוצה לברך את הקבוצה שנמצאת איתנו כאן ביציע. I want to welcome the leadership of the Jewish community of northern New Jersey, that are here with us today. Thank you for being with us and thank you for being on our side always. Thank you. welcome to the Knesset. << הצח >> הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1688).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רבותיי, אנחנו נעבור לסעיף הבא על סדר-היום – הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לקריאה הראשונה. אני מזמין את שרת המודיעין גילה גמליאל להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי. עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> שרת המודיעין גילה גמליאל: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רבותיי, קצת יותר שקט במליאה. << דובר_המשך >> שרת המודיעין גילה גמליאל: << דובר_המשך >> – – חזרתי היום מבית העלמין, שם ליווינו בדרכו האחרונה את רב-סמל ראשון במילואים עילי אליהו כהן, זיכרונו לברכה, לאחר שנפל בקרבות ברצועת עזה. עילי הצטרף ללחימה לאחר שחבר ילדותו רז בוקובזה ז"ל נרצח במסיבה ברעים. משפחתו סיפרה על הלב הרחב, הדאגה לאחרים ורוח ההתנדבות – לשמוע את כל החברים שלו ואת כל החיילים שנמצאים איתו וחזרו להילחם. עילי המשיך להוות דוגמה ומופת ללוחמים רבים, וחשוב שאנחנו כאן בבית הזה גם נוקיר וננציח את השמות, את הסיפורים ואת הערכים של הגיבורים שלנו, אבל גם נזכור את בקשת המשפחות לאחדות. עם ישראל חי. אדוני היושב-ראש, המאמץ המלחמתי מתרחש ביבשה, באוויר ובים, אבל גם במרחב הסייבר. עם תחילת מלחמת חרבות ברזל חל זינוק חד בהיקף ובעוצמת תקיפות הסייבר על מדינת ישראל. התוקפים רואים בממד של הסייבר זירה נוספת להשגת הישגים מבצעיים ולפגיעה ביכולות שלנו לנהל את המלחמה. זו הסיבה שעלה צורך מקצועי ודחוף להעניק כלים להתמודדות עם תקיפות הסייבר בזמן הלחימה. ישנו פוטנציאל נזק עצום, עם השפעה על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל, לאור הקשר הווירטואלי בין גופים רבים במשק אשר חווים רמת הגנה נמוכה יחסית. פוטנציאל הנזק יכול להגיע עד לכדי פגיעה בחיי אדם בחזית ובעורף, שכן היעדר שיתוף פעולה מצד הארגונים עלול להביא להשבתת מערכות מבצעיות ופגיעה במערכות חיוניות לביטחון המדינה המקבלות שירותים מהארגונים הללו. האתגר בטיפול בארגונים במגזר זה מתעצם כשאין בישראל מסגרת חקיקתית מלאה ומקיפה להגנת מרחב הסייבר, בשונה מהמגמות במדינות העולם המפותחות. גיבשנו את הצעת הממשלה להוראת השעה לאור הצורך הברור לפעול בתקופה הרגישה שאנחנו נמצאים בה להסרת איומים מיידיים על מרחב הסייבר, ומתוך כוונה לפעול באופן ממוקד מול הגופים המאוימים באופן יעיל. ההצעה מציגה הסדר מאוזן המביא בחשבון את זכויות המגזר הפרטי לצד השיקולים המבצעיים הדחופים. טרם הבאת החקיקה החלטתי גם להפנות תקציב ממשרדי על סך 35 מיליון שקלים על מנת לחזק את היכולות של הסיכול באיומי הסייבר על ישראל במסגרת המלחמה, וגם על מנת להכשיר שילוב של חרדים במקצועות המודיעין וגם בסייבר. הדברים הללו הם חשובים על מנת שמדינת ישראל תעמוד מול האתגר. אדוני היושב-ראש, בעזרת השם, אנחנו מסתכלים כאן מעל הדוכן על כל החטופים והחטופות שלנו, ונקווה שיחזרו במהרה בימינו, כי אנחנו עושים הכול על מנת להחזיר אותם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אמן. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דן אילוז, נמצא? חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא פה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אה, לא ראיתי אותך. << דובר >> עידן רול (יש עתיד): << דובר >> שלום, אדוני היושב-ראש. תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר איתכם על הפרסום שראיתי על ההחלטה להחזיר פועלים פלסטינים לשטח ישראל. אני חושב שהממשלה חייבת לקבל החלטה ברורה, מוצהרת – שינוי מדיניות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה זה הרעש הזה? << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אמתין. אין, לא יכול. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש פה רעש של מישהו? << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> אפשר להתחיל מהתחלה? תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על הפרסום שקראתי על החלטת הממשלה להכניס פועלים פלסטינים מהרשות הפלסטינית חזרה לישראל. אנחנו חייבים לדבר על המדיניות בנושא. אסור לנו לעצום עיניים – לא לעצום עיניים נוכח התלות המשקית שלנו בפועלים פלסטינים מהרשות; לא לעצום עיניים נוכח החשש הביטחוני של מעסיקים רבים מחזרתם של עובדים מהרשות. אני אומר מה שאמרתי כבר תקופה: מדינת ישראל – וזו מדיניות שצריכה להיקבע על ידי ממשלת ישראל – חייבת להתחיל לפתח חלופות. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> עידן, אני אוהבת אותך המון המון. הינה, אני מצהירה קבל עם ועדה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה טוב לפריימריז. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, זה לא עניין של פריימריז. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה טוב לכנסת ישראל. זה טוב לכנסת ישראל. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אני לא רוצה להפריע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כולנו מצטרפים. כולנו אוהבים את עידן. תודה רבה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו תתחיל להיות מודאג. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני תמיד בעד אהבה. הבית הזה, לא רק שהוא לא רווה אהבה, הוא צריך הרבה יותר אהבה ממה שיש פה. ראו, חברים, צריך לדבר על זה בצורה נורא פשוטה. במשך שנים אנחנו שומעים על הסכנות הגלומות בכך שלא נכניס יותר פועלים מהרשות: אומרים שזה עלול לגרום להתלקחות ועלול להביא לטרור; מדברים על הקושי של ענף הנדל"ן שלנו להתקיים. מדברים על אלף ואחד תרחישים. אני חושב שאפשר להסכים בבית הזה, אחרי 7 באוקטובר, שהדרך השנייה לא עובדת. לתת אישורי עבודה לא הוכיח את עצמו; לדאוג לרווחה כלכלית לא הוכיח את עצמו. ולכן הגיע הזמן לנסות את הדרך השנייה, שהיא הדרך שאומרת: אנחנו מדינה חזקה, ריבונית, גאה, ואנחנו צריכים לפתח חלופות במהירות וכמדיניות מוצהרת של ממשלת ישראל להכנסת פועלים פלסטינים מהרשות. פשוט מאוד. הדבר הזה נמצא כבר בעבודה בחלק מהמשרדים ויש תשתית, כרגע כדי להחליף את אותם פועלים מעזה. לא צריך לחכות ולראות לאן זה יתפתח. צריך כבר עכשיו לעבוד על הרחבת המאמצים ולהתחיל תוכנית מדורגת שבתוך כמה חודשים, אולי שנה, אנחנו נגמלנו מהתלות ברשות הפלסטינית. מדברים איתי על ענף הבנייה. איזו בושה זה שאנחנו, מדינת ישראל, מפחדים לעשות את הצעד הזה פן ענף הבנייה שלנו יקרוס. לאן הגענו שאנחנו לוקחים על עצמנו משהו שלא נוח לנו איתו, אנחנו לוקחים על עצמנו משהו שמהווה במקרים רבים סיכון ביטחוני, ואנחנו אומרים: אבל אנחנו מפחדים מהשלכות כלכליות? << קריאה >> בועז ביסמוט (הליכוד): << קריאה >> יש חלופות. << דובר_המשך >> עידן רול (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש חלופות, ומדינה ריבונית שחושבת קדימה, מדינה חזקה, מטפלת בזה. אבל זה לא יכול להיות מטופל בצורה אזוטרית, וזה לא יכול להיות מטופל על ידי משרד כזה או אחר. זאת צריכה להיות עבודה בין-משרדית, במדיניות מוצהרת של ממשלת ישראל, אחרת זה לא יקרה. יש לנו עכשיו שעת כושר לזה – שעת כושר ביטחונית, שעת כושר ציבורית והבנה שהמצב הכלכלי, הנגזרות שלו כבר קיימות, אז מפה אפשר להתקדם. וחייבים להפסיק לפעול מתוך חשש מה יקרה. מדינה חזקה, חפצת חיים, קובעת מדיניות ומטפלת בדברים אשר יקרו באשר הם, לא חוששת כל הזמן ממה שיקרה. אני אומר את זה כמישהו שכבר למד את הנושא, שאל והתייעץ עם מי שצריך: יש חלופות. זה יכול לקחת קצת זמן, אבל צריך לבנות תהליך מדורג. זה לא דבר שנאמר, אתם יודעים, כלאחר יד. אנחנו חייבים לטפל בזה, ממשלת ישראל חייבת לטפל בזה, ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יישר כוח. חברת הכנסת בן ארי, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה – מי השר התורן? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> השרה גמליאל. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוה, שלום לך. רציתי להתייחס למה שאמר השר שלמה קרעי. אז כנסת נכבדה, לצערי, ישבתי כאן ונאלצתי לשמוע את הדברים שהוא אמר. הוא אמר עליי – ואני רוצה לחדד את זה עוד פעם – שאני מסיתה ושאני משקרת, על התבטאות שלי. אז למען הסר ספק, מה שאמרתי הוא שתוספת התקציב למענקים ותשלומים ל-300,000 חיילי המילואים שהוקפצו כדי להילחם היא מיליארד שקל – אתם יכולים לבדוק אותי – כלומר 3,333 לחייל, ותוספת התקציב ל-100,000 אברכים, שבהגדרה לא מתגייסים לצבא ולא עובדים, היא מיליארד שקל, זאת אומרת, 10,000 שקלים לאברך. זה מה שאמרתי. הוא כמובן סילף. הוא כנראה יותר טוב באותיות, פחות טוב במספרים, אבל זה מה שאמרתי. כשאתה לוקח מיליארד שקל ומחלק ל-300,000 מילואימניקים, זה מה שמקבלים; כשאתה לוקח מיליארד שקל ומחלק ל-10,000 אברכים, זה מה שמקבלים. גם אם זה לא נוח, גם אם זה לא נעים, זאת המציאות, ועם זה צריך להתמודד. במקום לעמוד פה ולשקר, שיתמודד הכספים הגרועים האלה שממשיכים לתת לאנשים שמשתמטים מהשירות הצבאי, ושלא יבוא ויגיד לי שאני מסיתה. מה לעשות, המציאות לא נעימה; לא נעים היום להיות בקואליציה ולהזרים 4.8 מיליארד שקל. לא סתם עומד פה יו"ר ועדת חוץ וביטחון ואומר שצריך לעשות כדי להסיט כספים, וזה לא קורה – ממשיכים ומצביעים. עכשיו עוד פעם עבר, עוד קריאה שקשורה לתקציב. אז לפחות החלטתם – תיקחו אחריות על הדברים הנוראיים האלה, ואל תבואו ותגידו שאני מסיתה. ועוד לשמוע את זה מגדול המסיתים, זה שבפורים בשנה שעברה – הוא חושב שהזיכרון שלנו קצר – אמר לטייסים, לסרבנים המחוצפים: לכו לעזאזל, נסתדר בלעדיכם. אני מסיתה? אני בחיים לא אמרתי לאנשים פה ללכת לעזאזל. אני אומרת את האמת. האמת היא לא נעימה, אבל בסוף מי שהסית כאן מעל הבמה הזאת זה שלמה קרעי. אז נכון, נדבר על אחדות ונפעל לאחדות, אבל למה לעמוד פה ולהגיד שאני מסיתה? אני, בניגוד אליו, לוקחת אחריות על הדברים שלי. כשאני מדברת על אחדות, אני עושה אחדות. אני לא משחקת אותה מאחדת ואז עומדת כאן על הבמה ויוצאת על בני גנץ. לא שאני צריכה להגן עליו, אבל הוא שר בקואליציה שלכם, בממשלה שלכם, נכנס. מה אתה יושב ואומר לי שבני גנץ לא בסדר? יש לך בעיה איתו – לך תדבר איתו. מה, אני צריכה גם להיכנס – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – בישיבת הממשלה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אולי אני צריכה לעשות טיפול, להיכנס בין שניהם ולהסביר. אתם שניכם שרים בממשלה – תדברו. מה אתה עומד פה ומתלונן? דבר אחרון שאני חייבת להגיד: אפשר לפעול לאחדות. יש כאן דוגמאות מצוינות לחברי כנסת שעובדים ביחד. אי-אפשר לעמוד פה, לקרוא לי מסיתה, לבוא ולהגיד דברים שהם שקריים, ואז לבוא ולהגיד לי: ביחד ננצח. לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. לפני שנמשיך, אני רוצה להגיד שרשימת הדוברים נעולה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח. חבר הכנסת רון כץ. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, הרגשתי צורך לעלות לפה, להישיר מבט לחטופים ולדבר למשפחות החטופים בשביל לומר להם שכולנו מחויבים. אנחנו פוגשים אותם בוועדות. הם מגיעים, נכנסים ומשתפים, כמה שאפשר לשתף, ומעבירים מסר אחד ברור: אל תשכחו אותנו. אתמול או שלשום הם גם הדביקו על דלתות חברי הכנסת "מה עשיתם עבור החטופים היום?" אני חושב שזה מאוד חשוב. אני חושב שבתודעה של כל אחת ואחד שיושבים פה צריך להיות "מה עשיתם בשביל החטופים היום?" אולי זה יעזור לנו קצת להתרומם מעל מחלוקות קטנוניות יותר, ואולי יעזור לנו למצוא את הדרך הנכונה להתנהל גם אחד עם השני וגם כלפי חוץ. אולי, אולי המחשבה הזו שתלך איתנו לכל מקום ובליבו של כל אחד מאיתנו גם תעשה את השינוי הקטן. כל אחד נמצא פה בנקודות כאלה ואחרות של קבלת החלטות, אז זה צריך להיות עמוק בלב של כולנו. אני באמת מייחל ומצפה ליום שכולם ישובו לביתם ולמשפחתם. מי ייתן וזה יקרה כמה שיותר מהר. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי טל מרון – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת יסמין פרידמן – מוותרת; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, בואו נדבר לרגע על הקלישאה הזו שאנחנו שומעים לאחרונה: יש מספיק כסף לכולם. כך טען ראש הממשלה במסיבת העיתונאים שלו אמש. הוא בעצם אמר לנו: מה אתם פותחים עיניים על 1.7 מיליארד שקלים לעידוד השתמטות של אנשים צעירים שאנחנו אומרים להם: אל תלכו לצבא, תמשיכו להיות בכוללים, או מאות מיליוני שקלים שהולכים למוסדות חינוך של מפלגות חרדיות שאומרות: תנו לנו את הכסף, אל תתערבו לנו? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז בעצם, אדוני ראש הממשלה, אתה אומר: יש כסף לכולם. אז אם יש כסף לכולם, אני רוצה להבין מדוע עכשיו אנחנו, כנסת ישראל, מתבקשים לאשר קיצוץ של 4 מיליארד שקלים בתקציב המשרדים, חלקם משרדים חברתיים חשובים ביותר? הרי יש כסף לכולם, אז מדוע אנחנו צריכים לקצץ? עכשיו, אחד הקיצוצים שהכי הכי מכעיסים אותי הוא הקיצוץ בתקציב האגף לאזרחים ותיקים במשרד הרווחה. האגף, שמלכתחילה מתוקצב בחסר, קוצץ עכשיו בלמעלה מ-53 מיליון שקלים. זה כמעט 8% מהתקציב של כל האגף הזה. המיליונים האלה, רק שתבינו, מקוצצים מהשירותים הקהילתיים ומהטיפול החוץ-ביתי שניתן לאנשים זקנים, שירותים שהם מצילי חיים ועכשיו יצומצמו, אולי אפילו ייפסקו לחלוטין. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה את אומרת את זה? << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> רק לפני שבוע – אני אומרת את זה כי את צריכה לקרוא את התקציבים שאת מאשרת, יקירתי. אתם עכשיו מקצצים תקציבים לזקנים במשרד הרווחה. רק בשבוע שעבר זימנו כאן דיון דחוף, חברת הכנסת גוטליב, על המצב של הקשישים במרכזי היום, קשישים במצב סיעודי שאם לא יעבירו להם 50 מיליון שקלים שהממשלה הזו מבטיחה להם מינואר, הם ייסגרו. אלפי חולים סיעודיים זקנים לא יקבלו את הארוחה שלהם ואת הפעילות שלהם. אז אולי אין באמת תקציבים לכולם, כי כסף לא גדל על העצים, אבל את כל זה לא מספרים לנו. מוכרים אשליות. הזקנים שלנו צריכים בימים האלה את כל הסיוע שאפשר לתת להם. רבים מהם מעידים על בדידות גדולה, על טלטלה, על ירידה קוגניטיבית; מפחדים לצאת החוצה. אז כן, זו האמת – מיליארדים לאברכים ולמוסדות חינוך של מפלגות חרדיות יש, אבל 50 מיליון שקלים למרכזי היום של הקשישים אין, טלי. זו האמת וזו המציאות ואילו המספרים, ותפסיקו לשקר לציבור. זה לא הקיצוץ היחידי, לצערי. 4 מיליארד שקלים מקצצים עכשיו, אם זה ממשרד החקלאות, אם זה מההשכלה הגבוהה, אם זה לטיפול במיעוטים, שזה מאוד חשוב בימים אלו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איפה את רואה קיצוץ – – – << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתם מספרים לציבור שיש כסף לכול. אני מתביישת שככה אנחנו מטפלים בזקנים שלנו. אני מתביישת בתקציב הזה. אני מתביישת בממשלה הזו, שאפילו ברגעים קשים כאלה לא מתעלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת גלעד קריב, סליחה – אינו נוכח. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא מבינה מה שהיא אומרת. אני מכירה את הספר – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב, די. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סליחה, אדוני היו"ר. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת כהן, חברת הכנסת כהן, לא לצעוק. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> – – – אבל לא לשקר. לפחות תגידו את האמת – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת כהן, לא לצעוק. תודה. בבקשה, אדוני. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אחד הנכסים האסטרטגיים שיש לנו במלחמת שמחת תורה זה קבינט המלחמה, שמורכב מפוליטיקאים מימין ומשמאל, קבינט שמשקף אחדות. החיילים שבחזית נלחמים ביודעם שגם הפוליטיקאים ברובם הניחו בצד את המחלוקות הפוליטיות ומשלבים ידיים במערכה להכרעת האויב ולהשבת בנינו ובנותינו הביתה. האמת היא שהאחדות הזאת היא בעצם רק שיקוף המציאות הישראלית האמיתית, שבה אנחנו כולנו מאוחדים בנשמותינו. בנכס האסטרטגי הזה אסור לפגוע ולפגום כהוא זה. הלוחמים בחזית ובעורף, ואיתם כל העם, רוצים להשאיר את הפוליטיקה לאחרי המלחמה, מהסיבה הפשוטה שהפוליטיקה מפלגת ופוגמת באחדות הזאת. לאור זאת אני רוצה להתייחס לשני עניינים אקטואליים. ראשית, הבחירות המקומיות. אני מבין את השיקולים למה הוחלט לקיים את הבחירות בעיצומה של המערכה, אבל לדעתי זו תהיה טעות ממדרגה ראשונה. בשום אופן אסור לנו להטיל את עם ישראל לקלחת של בחירות, שבמהותן הן מפלגות וחותרות תחת יסוד האחדות. בחירות זה חידוד המחלוקות בין המפלגות השונות ובין האזרחים, ולכן, לשם שימור היכולת שלנו להילחם כולם יחד עד להכרעת האויב והשבת החטופים והשבויים, חובה עלינו לדחות את הבחירות לפחות לשלושה חודשים לאחר סיום המערכה. שנית, משפט נתניהו. זה פשוט הזוי ולא ייאמן. נכון ששר המשפטים חתם על צו להרחבת הפעילות בבתי המשפט, אבל נפלתם על הראש? ראש הממשלה עומד בראש המערכת שמנהלת את המלחמה. ראש הממשלה עומד בראש המערכת שמספקת את המטרייה הבין-לאומית כדי לאפשר את המשך המלחמה. אז או שהמלחמה לא תתנהל כמו שצריך או שהמשפט לא יוכל להתנהל בצורה תקינה. בנוסף, כולנו יודעים עד כמה המשפט הזה קשור לפוליטיקה וטעון מבחינה פוליטית, וזה פשוט הכנסת הפוליטיקה למלחמה, כי הרי ברור שזה יעורר את כל הרגשות והיצרים הפוליטיים ויצית מחדש את האש בין המכונים רב"לבים לבין המכונים ביביסטים. זה מפלג. אני קורא להפעיל את השכל הישר ולהמשיך את המשפט מייד עם סיום המלחמה. אני קורא לכל חבריי בבית הזה: אני יודע עד כמה זה מפתה לחזור ולעסוק בפוליטיקה הקטנה ולהפיק ממנה כל מיני רווחים, אבל כעת יש מלחמה. החיילים והעם נושאים עיניהם אלינו. לפוליטיקה הרגילה עוד יהיה מספיק זמן. בואו נמשיך מאוחדים עד לניצחון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה, אדוני. אני מצטרף לקריאה שלך. חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. חברת הכנסת גוטליב, בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> עם ישראל שלום. עמדה כאן הגב' מירב כהן, חברת הכנסת מיש עתיד, וכדרכה בקודש אמרה דברים בלתי מדויקים; אני לא רוצה להגיד "משקרת", כמו שהיא תמיד אומרת את זה על כל אחד מהקואליציה. אני אניח את הנחת תום הלב ואומר את הדבר הבא: לאחר בירור, ואני עומדת מול ספר התקציב עצמו – תקציב משרד הרווחה, אגב, הוא התקציב היחיד שלא נגעו בו ולא הורידו ממנו ולא קיזזו ממנו שקל. אני מקריאה לטובת עם ישראל את תקציב משרד הרווחה מתוך ספר התקציב, שכל סכום בו – – << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, אל תפריעי לי. – – שכל סכום בו, בספר התקציב, הוא באלפי שקלים. אני מבקשת להבהיר את הדבר הבא – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת פרידמן. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – משרד הרווחה, התקציב שלו – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> היא דיברה על המשרד לאזרחים ותיקים. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> תכף נגיע למשרד לאזרחים ותיקים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת הרצנו. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – משרד הרווחה, התקציב שלו זה 10.735 מיליארד שקלים הוצאה שמותנית בהכנסה – אין צורך לפרט, זה 3.150 מיליארד שקלים הרשאה להתחייב, לרבות כל מה שכתוב: לטיפול חוץ-ביתי, שירותים אישיים וחברתיים. טיפול חוץ-ביתי, שירותים אישיים וחברתיים, שירותים קהילתיים, שירותים אישיים וחברתיים – לא נגעו בתקציבים. אני מבקשת להתייחס גם לתקציב משרד החינוך, שהגב' חברת הכנסת מירב כהן אמרה שנגעו בחינוך ויש זריקת כסף על החינוך החרדי. משרד החינוך, התקציב שלו לפי ספר התקציב: 79.499 מיליארד שקלים. אני לא אפרט לכם סכומים נוספים. 79 מיליארד שקלים, זה תקציב משרד החינוך. אתם יודעים מה התקציב למינהל החינוך הדתי? זה מה שאני רוצה שתדעו: 191 מיליון שקלים. זה ההבדל – 191 מיליון שקלים אל מול 80 מיליארד שקלים. זאת אומרת, מה, לא ניתן תקציב לחינוך החרדי? סתם שאלה. לא ניתן תקציב לחברה הדתית? אני לא מבינה. בוודאי שניתן. ולא הייתה כאן עלייה של תקציבים. עכשיו אני אעשה הפתעה לאופוזיציה. אגב, אני רק רוצה לומר לטובת חיילנו הגיבורים והקדושים – וכמובן, אני לא מחפשת להתריס בפני אף אחד, ולכן אני לא נוגעת כאן בפנסיות תקציביות, לדוגמה, שזה 1.6 מיליארד לשנה. אני לא שם, אני רק מול ספר התקציב לשנה הזאת. באשר למיגון, הקמה ואחזקת מרכיבי ביטחון והתגוננות, התקבלה עמדת ועדת הביקורת – שלך, מיקי – 535 מיליון; עוד מיגון – עוד 21 מיליון; מיגון העורף – 70 מיליון; רשות חירום לאומית – עוד 73 מיליון שקלים. כל זה בספר התקציב הנוכחי. עד כאן שעמום, עניתי לחברת הכנסת. אני מבקשת לומר עוד משהו אחד באשר לתקציב, ופה אני פונה לממשלת ישראל. תראו, חבריי, אני הצבעתי לתקציב כי גזרתי על עצמי ממילא משמעת קואליציונית. קיבלתי מספיק עונשים קואליציוניים. אני שומרת לעצמי את ההתנגדויות לחוקים שהם בתוך נשמתי, דמי, בשרי וערכיי הבאמת-מאוד מאוד מוגדרים. אני חושבת, חבריי מהממשלה, שיש עניין של נראות. נראות היא ערך. אנחנו יכולים לדבר זמן רב אם זה רק מיליונים, 5 מיליון פה, 13 מיליון שם. לכל דבר יש תכלית, הכול נכון, זה לא נכנס לכיס של אף אחד, כי גם אם יש אינטרסים לקבוצות חברתיות מסוימות, זה בסדר. אבל הנראות היא ערך, ואם יש לנו משרדי ממשלה – שאני לא אומרת לסגור אותם, לצורך העניין, לא, לא בטוח, אבל אני אומרת, להסיט באופן מוחלט תקציבים ממשרדים שכרגע, בזמן מלחמה, הם מיותרים. לדוגמה, כרגע, המשרד למורשת – ואני לא מזלזלת במורשת, ממש לא, אני חיה בזכות המורשת, אבל כרגע, בזמן לחימה, עם כל הכבוד, אפשר להסיט את הסכומים. אותו הדבר גם משרד התפוצות, מה לעשות? כמו עוד משרדים שכעת, כמו משרד המודיעין, בלי לפגוע באף אחד, כרגע הם משרדים מיותרים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, משפט לסיום. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסיימת. ברמת הנראות, אני חושבת שיכולנו – לטובת הקריאה השנייה והשלישית והכנת התקציב לגופו – לצמצם, לא כי אנחנו חייבים ולא כי הכסף לא נכון, אלא כי יש חשיבות וערך בהשגת הסכמה להצבעה על התקציב. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת מיקי לוי, אחרון הדוברים, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, אני מבקש להתייחס בדבריי לשני דברים. חברת הכנסת גוטליב, אני אפילו לא רוצה לבטל משרדים. אני רוצה לבטל סעיפי תקציב – בשביל הנראות – שחברייך למפלגה, גם בוועדת הכספים ובישיבת הסיעה, הצביעו עליהם. למשל 40 מיליון. אני בעד אופק חדש; אני אומר את זה השבוע בפעם החמישית או השישית. אני בעד שהחינוך לילד חילוני ולילד חרדי יהיה שווה לחלוטין כשהם עומדים בתבחינים. אני בעד. אבל לעת הזאת, 11 מיליון ש"ח תיאום וקישור? 40 מיליון ש"ח עוד חיזוק לזהות היהודית? תדחו את זה לשנה הבאה. זה חשוב, אבל תדחו את זה. 27 מיליון – תוכנית למניעת נשירה; 300 מיליון עבור המשרד להתיישבות ומשימות לאומיות, תוספתי; 50 מיליון שקל – קידום מיזמי מורשת; 77 מיליון שקל – תמיכה בתרבות יהודית. תמיכה בעסקים בדרום – תעבירו לשם, 3.7 מיליון שקל – לגופים שמטפלים בפטור למי שלא משרת. הכול חשוב. תדחו את זה לשנה הבאה. הנראות היא חשובה. זה מסתכם ב-270 מיליון שקל. ולמה אני אומר את זה? אני אומר את זה מהסיבה הפשוטה: המילואימניקים כורעים תחת הנטל. היום יצאה הודעה, כתבה גדולה, של נשות המילואימניקים שכורעות תחת הנטל הכלכלי, מתכנסות ומתארגנות בדרישה. היה אפשר לטפל בזה, לטפל בזה בהחלט, וזה היה צריך לקרות אתמול, לא היום. וחבל, חבל. אם רק היינו מוותרים על 280–290 מיליון שקל, הכול היה מסתדר. אנחנו לא מלינים על השאר. ועוד מילה וחצי. עומד כאן השר קרעי – לא נעים לי, אני לא רציתי לדבר עליו בכלל, כי אני באמת לא רוצה להתבטא, הוא שר במדינת ישראל, אבל זה האיש שקרא לראש הממשלה "נבל"; נבל, נפתלי בנט, לך. זה האיש שאומר: לא אמרתי על המילואימניקים כלום, ויש ארבע או חמש כתבות. לא ראיתי שהוא תובע אותם. השר קרעי נגד המוחים: סרבנים, לכו לעזאזל, נסתדר בלעדיכם. איך הוא אומר: "לסרבנים המחוצפים, עם ישראל יסתדר בלעדיכם ואתם תלכו לעזאזל", סרבנות "מסריחה ואומללה". לא הייתי מזכיר את זה אילולא היה עומד פה ואומר את זה. נוסף לשקר הזה, הוא חוזר על השקר שהוא דיבר עליו שנתיים: 53 מיליארד שקל למפלגה המוסלמית. חברים, קודם כול זה לא היה 53, זה היה 30. אבל אם תסתכלו בספר התקציב של הממשלה הזאת, זה עבור החברה הערבית כדי לצמצם פערים. אותו תקציב שהיה ב-2022, בממשלה שאני הייתי חבר בה, מופיע ב-2023, שקל על שקל, אחרי שגם מרכז האופוזיציה אמר את זה עשרות פעם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עשרות פעם. התברר – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשאתה עומד פה הוא לא מבקש ממך איזו עזרה. כשאתה עומד פה גם אתה מקבל איזה שתי דקות. אני מסיים, אדוני. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, בקריאה הראשונה. אנא תפסו מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בעד – 15, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון להכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 150 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023 << הצח >> [מס' מ/1681; דברי הכנסת, חוב' ו', ישיבה 117, חוב' ז', ישיבה 120; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 150 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, רבנו חבר הכנסת יעקב אשר, להציג את הצעת החוק, בבקשה. << דובר >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת יוראי, ידידי, ושותף בחוק הזה ובחוקים אחרים, לטובת כלל ישראל ולטובת כל תושבי ישראל, ובמיוחד בחוק הזה שהוא חוק עבור מפוני אזורי העימות. אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 150 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. הצעת החוק המובאת בפניכם – עליזה, גב' עליזה, סידרתי לך את זה, עכשיו פחות – הצעת החוק המובאת בפניכם כעת היא הצעת חוק שקובעת הסדר חריג במיוחד בעולם התכנון והבנייה. זה חוק שבעצם די דורס את חוקי התכנון והבנייה, בשום שכל, בהיגיון, בצורה מאוד מאוד בדוקה. הוא עוקף הרבה תהליכים מקובלים, אבל המטרה שלו היא לאפשר למינהלת תקומה להאיץ את בנייתם של מתחמי דיור למפוני העוטף ולגאול אותם מייסורי הגלות ומחוסר הוודאות שהמציאות הרעה הזאת הכתיבה להם. זה חוק חריג, אבל גם המציאות שבה אנו חיים היא חריגה, ולדברים חריגים צריך לתת מענה חריג. תושבי היישובים האלה, שעברו בשמחת תורה את הטרגדיה הנוראית ביותר שאפשר היה לדמיין, נמצאים היום חלקם בבתי מלון, חלקם במקומות כאלה ואחרים, ועתיד ההתיישבות שלהם בחזרה לוט בערפל. הוועדה התגייסה לנושא הזה, ולקחנו את הצעת החוק וטייבנו אותה והבאנו פתרונות מהירים. הסרנו כל חסם שאפשר שמפריע לממשלה ולמינהלת תקומה – שהיא זרוע ממשלתית – לקדם את הפתרונות הנדרשים עבורם. אני מדלג קצת על חלק, כדי לא להחזיק את האנשים סתם. אנחנו שמענו בוועדה מראש המינהלת על הרצון שלהם לתת ככל הניתן – לשמר את הקהילתיות שלהם, לשמר את צורת המגורים שהייתה להם קודם, גם לשנה-שנתיים האלה, עד שבעזרת השם יגיעו חזרה. אנחנו מקווים שחבל התקומה, כמו שקוראים לו – כמו שנאמר אצלי בוועדה – לא רק נחזיר לשם את העטרה ליושנה, אלא נעשה דבר שנקרא בלשון התלמוד: תשובת המשקל. מי שניסה להוציא אותנו משם, מי שניסה להוציא את האנשים האלה משם, יקבל פי שניים – פי שניים שכונות, פי שניים התיישבות. והחלק שלנו היה באמת להכין את החוק הזה ולהביא אותו עכשיו לאישור המליאה. אני גאה בעבודה המצוינת שנעשתה בעניין. אני אתן קצת פירוט בשביל הפרוטוקול. לפי ההסדר המוצע, שר הפנים יהיה רשאי להוציא צו שיאפשר להקים מתחם מגורים זמני לאותם תושבים ללא צורך בקבלת היתר בנייה לכך. במקרים שהקמת המתחם תיעשה בשטח שאין לגביו תוכנית, רשאי שר הפנים לאשר את הקמת המתחם אף בפטור מתוכנית, לא רק בהיתר. הפטור יחול גם על עבודות שאינן זמניות שנדרשות לצורך אותו מתחם, ובמקביל תקודם תוכנית שתסדיר אותה להמשך, אבל היא לא תהיה תנאי להתחלת העבודות. העבודות יתחילו, ונקווה מאוד שייעשו בצורה מהירה. לצד ההבנה שנדרש כאן חוק חריג, הוספנו בהסדר כי שר הפנים יהיה רשאי להוציא את צווי הפטור רק בהתקיים המצב הביטחוני המיוחד, וכרגע – ואני מקווה שכך יישאר – רק בנוגע לעוטף עזה. מה שכן עשינו – שנקווה שלא נשתמש בזה – אמרנו שאם יהיו אותם תנאים, חלילה, במקום אחר, בצפון או במקומות אחרים, אז נתנו אפשרות לשר הפנים, באישור הוועדה, להחיל את זה גם על מקומות אחרים. כרגע זה על עוטף עזה בלבד. עוד נקבע שמתחם שיוקם יוכל לשמש רק למגורים ולשימושים נלווים למגורים, כמו צרכנייה, מכולת, דברים מהסוג הזה, מוסדות קהילתיים וכו', תשתיות, חינוך וכל הדברים הללו. עוד נקבע כי כל ההיתרים האלה יהיו רק לעבודות שמבוצעות על ידי המדינה או שהמדינה החליטה שהרשות המקומית תעשה אותן. לעניין הוצאת צו הפוטר מתוכנית, נקבע כי נדרש הליך נוסף של קבלת חוות דעת של מתכנן המחוז לעניין האפשרות להסדרה עתידית בתוכנית כתנאי להוצאת הצו. בנוסף נקבע כי מיקומו של המתחם יהיה בתחום יישוב או צמוד לו, ולא סתם במקום חדש שאין לו שום היגיון, כדי לשמור על רצף של בינוי, וכן כי לא תתאפשר הקמת מתחם מגורים בשטח שנמצא בסביבה חופית, בשמורות טבע או בגנים לאומיים. גם בנושא של יערות – – ופה אני מוכרח לציין את עזרתו של חבר הכנסת יוראי הרצנו. הרצנו, נכון? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כן. זה השם. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> – – הגענו להתניות ולגדרות שמופיעות בתוך זה, שלא יהיה מצב שבו באמת יערות שמוכרזים כיערות ייפגעו לחינם, בלי שיש צורך, כדי שזה לא יהפוך למשהו שאנחנו לא רוצים אותו. כי אנחנו רוצים בסופו של דבר לשמור על המרקם – גם הנופי וגם הסביבתי בכלל. נקבע עוד כי הצו המאפשר את בניית המתחם יפקע אם לא תקודם בסופו של דבר תוכנית בעתיד שתסדיר את המתחם בלוחות הזמנים וכו'. ההסדר הוא הסדר חריג ביותר בעולם התכנון, אבל הוא נדרש וחיוני. לכן סברה הוועדה כי נוסח הצעת החוק שהציעה הממשלה היה מרחיב מדי, ולכן במהלך הדיונים גיבשנו, בשיתוף הממשלה וחברי הכנסת של הוועדה, סייגים נוספים להפעלת סמכותו של השר, כדי שיופעל בזהירות וברגישות המתבקשת, ובין היתר התיקונים הבאים: הגבלת שטח הצו המקסימלי, שיחול עד 500 דונם ויאפשר תוספת של עד 500 יחידות דיור בכל מקום; נוספו הוראות שלפיהן לא ניתן להקים יישוב חדש מכוח הצו אלא להרחיב יישובים קיימים; נקבעו היבטים שמתכנן המחוז צריך לשקול במתן חוות דעת, כמו השפעות סביבתיות, תחבורתיות, חברתיות וכו'; נוספו הגדרות לשטחים רגישים נוספים שבהם לא יחול הצו; כמו שאמרתי, שטחי יער שבהם ניתן יהיה לבנות רק בגודל שטח מסוים ורק אם יש צורך ממש אקוטי בעניין הזה, כפי שקבענו בחוק; ניתנה אפשרות לראש הרשות המקומית שהצו המוצע נמצא בתחומה להציג את עמדתו בכתב בפני שר הפנים בטרם הוצאת הצו – יותר נכון: בפני המועצה הארצית ששר הפנים הוא בעצם האחראי לה; נקבע כי מספר הצווים שניתן יהיה להוציא מכוח החוק – קבענו איזושהי תקרה של 12 צווים בסך הכול, שוב, כדי להגביל את הדברים האלה. שינויים משמעותיים נוספים שהוועדה הכניסה להצעה נועדו לזרז את הליך הוצאת הצווים וביצועם במקרים שבהם הדבר מתאפשר. כך קבעה הוועדה כי במקומות שבהם אין תוכנית אך קיימת תוכנית בשלבי תכנון כאלה ואחרים, תהיה אפשרות לקדם את הצו גם בלי שיהיה צורך בחוות דעת של מתכנן המחוז. נקבעו לוחות זמנים. אני אמרתי בוועדה: אני לא רוצה שיצא צו ובסוף, עד שיתחילו לבנות אותו ולהכשיר את המקום, ייקח חודשים ושנים סתם. הגבלנו את זה לתקופה מסוימת, כי אני לא רוצה לתת קרט בלנש בלי שאני יודע שבסוף התושבים הם שייהנו מזה, וכמה שיותר מהר – בדגש על כמה שיותר מהר – כי היום הם גרים במקומות זמניים בלתי אפשריים לחלוטין. כמו כן, הוספנו נושא שכבר היה בחקיקה בשבוע שעבר ועסק בהקלות לבניית מרחבים מוגנים. מי שלא היה בנאום הקודם שלי – במסגרת אותה חקיקה ניתנה אפשרות למי שמתגורר סמוך לגבול לבנון ועזה לבנות במרחב מוגן שלושה מטרים נוספים שישמשו לשירותים ולמקלחת. ככה, כחלק מהפקת הלקחים ממה שראינו שהיה בעוטף, אז בתיקון שעשינו בוועדה הכנסנו גם את הסמוכים לגבול עם סוריה, שכנראה גם היא לא ידידה של מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לסיום: הצעת החוק הזאת כפי שהיא מובאת אליכם היום היא דוגמה שאפשר לקחת אותה להרבה דברים נוספים. בזמן חירום צריך לעשות פעולות חירום, צריך לקבל החלטות אמיצות. בזמן חירום אנחנו צריכים לעשות דברים, ואני קורא לממשלה לעשות אותם. לעודד אנשים לבניית ממ"דים זה לא יהיה רק בהקלות רגולטוריות שעשינו. יש אנשים שאין להם את הכסף לבנות את הממ"ד, והמדינה צריכה לעודד את זה גם בתקציבים, גם בהורדת מיסוי, הורדת מע"מ על בניית – תחשבו כמה כסף אנחנו משלמים על הפינוי של אשקלון. אם היו שם ממ"דים, הם היו יכולים להמשיך לגור שם. האוצר תמיד עושה את החשבון של כמה זה יעלה לי היום; תבדוק כמה זה יעלה לך מחר אם אתה לא עושה את זה. ויש צורך אדיר בעניין הזה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אמירה נכונה באופן כללי, חבר הכנסת אשר. נכונה וצודקת. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> נכון, נכון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זו התפיסה של פקידי האוצר – הם תמיד חושבים על היום. רשות מקומית – יעקב היה ראש עיר, אז החשיבה של ראש עיר היא תמיד הלאה, קדימה. אלה שתי תפיסות עולם שונות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> נכון. לכן אני אומר שזאת אמירה חשובה מאוד של יושב-ראש ועדת הפנים. היא נכונה לעניין זה ולכל העניינים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה, רבותיי. אבל אם נדייק, חבר הכנסת אשר היה ראש עיר ששינה את בני ברק מהיסוד, הפך אותה מעיר נתמכת לעיר אחרת לגמרי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נכון, לכן אמרתי. לעיר רגילה. חשב על המחר, אפשר בנייני משרדים, מורכב יותר מזה, והוא עשה את זה, יעקב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן, בבקשה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> ואני אומר, אדוני היושב-ראש, אתמול היה לנו דיון על משבר הדיור. המשבר הזה היה לנו קודם, עוד לפני הלחימה; אנחנו הולכים לפגוש אותו אחרי הלחימה הרבה יותר גרוע. זה יהיה אחד הניצחונות של חמאס, שמדינת ישראל תהיה במשבר דיור עם עליות מחירים מטורפות, בגלל שהיום יש האטה בבנייה. אז עובדים זרים – חודש שלם הייתי צריך לנהל בוועדה דיונים, כשזו לא הסמכות שלי בכלל, כדי שהממשלה או משרדים מסוימים יסכימו להביא עובדים זרים, שאין היום בענף הבנייה גם בלי הסכמים בילטרליים. על אותם עקרונות, דם, יזע ודמעות עד שהצלחנו להוציא אישור, כרגע, ל-10,000 עובדים. אני אומר, בזמן חירום צריכים לעשות פעולות חירום. תגדירו אותן בזמן, זה בסדר. אתמול אמרתי בוועדה – חברת הכנסת גוטליב, את בטח תסכימי איתי – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> נגיד בנק ישראל הזכיר אותך היום, אז אני לא? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אתמול אמרתי בוועדה שהיום אנחנו צורכים הרבה חדשות. אנחנו מגיעים, אני בודק בלילה מה הפסדתי בזה. אז אני רואה את כל הפאנלים ואת כל זה, ואומרים: איפה הממשלה? איפה השרים של הממשלה? הממשלה לא נמצאת. אבל ממשלה זה לא רק השרים. השרים לפעמים באים עם דברים. שר השיכון ביקש את האישור הזה לפני חודש, את האישור להביא עובדים זרים – אבל הפקידות – סליחה שאני אומר את זה – הפקידות נעולה כאילו אנחנו לא נמצאים היום במצב של מלחמה, מעדיפים להתעסק עם דברים אחרים. כמה דברים טובים – אני לא רוצה להביא לפה, אני לא רוצה לעשות פה שיימינג בעניין הזה – כמה דברים נתקעים סתם. בתקופת מלחמה אנשים סובלים מזה. לכן, אני אומר, החוק הזה, חבריי חברי הכנסת, הוא דוגמה. חוק התכנון והבנייה הוא דבר שאנחנו תמיד שומרים עליו, וגם כשמשנים אותו עושים את זה בשום שכל. פה עשינו דברים דרקוניים בחוק הזה, כי יש לנו מצב כזה, והפתרונות יבואו רק משם. לכן, אני בטוח שההצעה הזאת תעבור פה אחד. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. אשר להסתייגויות, הבנתי שחבר הכנסת הרצנו מוותר על ההנמקה של ההסתייגויות, נכון? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני מסיר את ההסתייגויות. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אתה מסיר את ההסתייגויות בכלל? מצוין. אז בקשות רשות דיבור, נכון? להצעת החוק הוגשו כמה בקשות לרשות דיבור. חבר הכנסת ארז מלול – אינו נוכח; חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת עופר כסיף. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול ציינו עשור לפטירתו של נלסון מנדלה, נשיאה השחור הראשון של דרום אפריקה, הלוחם הבלתי-מתפשר במשטר האפרטהייד העריץ; מי שבכורח הנסיבות נאלץ להרים את נשק המאבק החמוש נגד מדכאיו, אך ידע גם להניחו ולהציע כל העת אלטרנטיבה של שלום ושותפות בין הגזעים בדרום אפריקה. כשעלתה המפלגה הלאומית הלבנה לשלטון והחלה להגן ולמסד את האפרטהייד וההפרדה הגזענית, היא עשתה זאת בכסות של דמוקרטיה. "הדמוקרטיה היחידה באפריקה", קרא לה ראש הממשלה הלאומן, הגזען, האפריקנרי דניאל מאלאן. אך מנדלה ושותפיו בקונגרס הלאומי האפריקני הבינו את השקר ואת ההונאה שבהצדקת האפרטהייד כדמוקרטי. הם הצליחו להפוך את הקונגרס, יחד עם המפלגה הקומוניסטית של דרום אפריקה, לארגון המחויב להשגת מטרותיו בדרך של פעולה המונית: קמפיינים של אי-ציות לחוק, חרמות על אוטובוסים, הפגנות נגד חוק אישורי המעבר ושביתות היעדרות. אך כשהמאבק הבלתי-אלים נענה ביתר אלימות ודיכוי מצד גזעני האפרטהייד, קיבל מנדלה את ההכרעה הקשה לעבור להתנגדות חמושה. בשנת 1964 הועמד מנדלה לדין ונשפט כטרוריסט על ידי משטר האפרטהייד, אך הפך את נאום ההגנה שלו לכתב אשמה נגד הגזענות. סירובו האיתן להיעתר לפיתויים מצד משטר האפרטהייד בתמורה לשחרורו, ובחירתו לשאת תחת זאת 27 שנות מאסר, הגביהו את שיעור קומתו של מנדלה כאיש עקרונות ויושרה המחויב לשירות עמו. ואכן, בנאומו הידוע באותו משפט באשמת טרור אמר מנדלה – ואני מצטט אותו באריכות: חוקי האפרטהייד בדרום אפריקה זכו ברוב בפרלמנט של מדינה דמוקרטית שלא הייתה שונה, לכאורה, מכל דמוקרטיה אחרת, מלבד שהייתה זו דמוקרטיה רק לחלק מתושביה ואזרחיה. ביטויי התנגדות חוקיים לעיקרון הקובע שהלבנים עליונים על השחורים נחסמו בפנינו באמצעות חקיקה, ולפיכך נקלענו למצב שאילץ אותנו או לקבל את מצב הנחיתות המתמשך או לקרוא תיגר על הממשלה. בחרנו להתנגד לחוק. אנו מאמינים שדרום אפריקה שייכת לכל העמים החיים בה, ולא שחורה או לבנה. לא חפצנו במלחמה בין גזעים, ועד הרגע האחרון ניסינו למנוע אותה, אבל לא היה אפשר להזיז את הממשלות הלבנות מדעתן, ובמקום לגדול, מספרן של הזכויות לאפריקנים הלך והתמעט. כך אמר מנדלה. מנדלה נשפט ונכלא, כאמור, כטרוריסט, אך נקבר כנשיא, מדינאי ואיש שלום. הלוחם של היום יכול להפוך – כמובן שזה לא הכרחי, אבל יכול להפוך לנשיא השלום של מחר, אם שחרורו נעשה כחלק ממהלך מדיני של השכנת שלום ושותפות. גם בכלא הישראלי יושב אדם שהורשע בטרור אך מגלם בתוכו פוטנציאל עצום לשים קץ לסכסוך הדמים בארצנו. למרבה הצער, ממשלות ישראל העדיפו להתעלם ממרואן ברגותי וממסמך האסירים שנחתם בראשותו עוד בשנת 2006, שבו הסכימו הפלגים השונים על הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 ועל פעילות דיפלומטית ומשא ומתן מול ישראל לסיום הסכסוך. אבל ברגותי, בניגוד לנלסון מנדלה, לא שוחרר מהכלא. במקום, העדיף ראש הממשלה נתניהו לשחרר ב-2011 את יחיא סנוואר, מי שלא חתם על מסמך האסירים וריכז את התנגדות חמאס לחתימה עליו. כך, סרבנות השלום של ממשלת ישראל וראש הממשלה, שהשתמש בחמאס על מנת להעצים את הפילוג הפלסטיני, עלתה במחיר דמים בלתי נתפס. "מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלסטינית צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס", אמר נתניהו במרץ 2019, ואף פעל בהתאם. לזכרו של מנדלה ולהבטחת דרך השחרור, השוויון והשותפות שבה דגל גם במחוזותינו, חבריי ואני נמשיך להיאבק ללא מורא, ונמשיך לקרוא גם לשחרורו של מרואן ברגותי למען השלום לכולנו ועל כולנו. תודה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אבל הוא רוצח. הוא רוצח. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא רוצח. מה יש לך? מה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. << קריאה >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> מנדלה לא? מנדלה לא? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> די כבר, מטורף. הוא רוצח מורשע עם דם על הידיים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא לא לא. ממש לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת כסיף. חבר הכנסת כסיף. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל הוא רוצח אנשים. די, באמת, אז מה אתה – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת כסיף, אני קורא אותך פעם ראשונה. חבר הכנסת כסיף, אני קורא אותך פעם שנייה. אתה מפריע. אני קראתי אותך פעם שנייה לסדר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא מתאים. מה זה הדבר הזה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עומד פה ומהלל טרור. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה בא אלינו, כאילו, באיזה קטע? מרואן ברגותי – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מרואן ברגותי רב-מרצחים, רב-מרצחים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, די. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל אדוני היו"ר – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר, אני יודע. תאמיני לי שאני נסער לא פחות ממך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תאמיני לי, עם הקול שלי אני מסתדרת נהדר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא קשור, זה כל עם ישראל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת עטאונה, בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד יושב-ראש ועדת הפנים, לימדת את הצעת החוק, וצר לי מאוד שבהצעה שאנחנו מצביעים עליה עכשיו – למרות שהייתי בוועדה, למרות שדיברתי עם משרד הפנים וגם עם מינהל התכנון – הנושא של האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב לא בא לידי ביטוי, לא בחוק הזה ולא בפיצול ולא בהוראות השעה, וחבל. אני גם רוצה לצטט את נלסון מנדלה, ובהקשר של מה שקורה בנגב. האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב שילמה מחיר כבד במלחמה הזו, וראינו היום שראש מועצת עומר פיני בדש יוצא נגד הקמה והכרה ביישוב רחמה בנגב, וחמור ביותר – הוא מפיץ שנאה. ועל מה הוא מדבר? שהקמת יישוב לבדואים צמוד לירוחם יכולה לסכן את ירוחם. אין יותר גזעני מזה. האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב היא 37% מאוכלוסיית הנגב, שטח הנגב הוא 50% משטח המדינה, וכמה אוכלוסייה יש שם? 10%. אנחנו באים בתפיסה דמוקרטית של שיתוף, אנחנו אומרים שבנגב יש מקום לכולם, גם לערבים וגם ליהודים, וכשבאים להקים יישובים צריך להקים גם לערבים, ובעיקר לערבים, כי 120,000 ערבים בדואים – המדינה לא מכירה בהם 75 שנה. ולכן, כשיוצא גזען כזה ומפיץ שנאה, אני רוצה לצטט לו את דבריו של נלסון מנדלה על אהבה ושנאה: אף אחד לא נולד כשהוא שונא אדם אחר בגלל צבע העור שלו. אנשים לומדים לשנוא, ואם הם יכולים ללמוד לשנוא, אפשר ללמדם גם לאהוב. אהבה באה הרבה יותר בטבעיות ללב האדם מהיפוכה. ככה צריך להיות בנגב. אין מקום לשיח מפליל, לשיח של דה-לגיטימציה, לשיח של שנאה בין ערבים ליהודים בנגב, ולכן הגזען הקטן הזה צריך להתבייש. מי שרוצה ומנסה לחלק את העולם לבני אור ובני חושך, מי שמתבטא נגד 37% מאוכלוסיית הנגב, הערבים הבדואים, שהם יסכנו את ירוחם אם יכירו להם ביישוב, הוא בצד של בני החושך. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 150 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, כנוסח הוועדה. אנא תפסו מקומותיכם. הצבעה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> על מה זה, על ההסתייגות? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא. קריאה שנייה. ההסתייגויות הוסרו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הסרנו בלעדייך. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–2 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 150 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 11 נגד – אין נמנעים – אין חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 150 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, נתקבל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 150 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023 << הצח >> [מס' מ/1680; דברי הכנסת, חוב' ו', ישיבה 117; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לסעיף הבא על סדר-היום – הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון חבר הכנסת יולי אדלשטיין להציג את הצעת החוק. << דובר >> יולי אדלשטיין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, לפני שאני מציג את הצעת החוק, אני פשוט נמצא פה כמה דקות, ואני רואה שבאופנה עכשיו לצטט את נלסון מנדלה, מפי הדוברים הקודמים. מכיוון שאני כנראה היחידי בבית הזה שיצא לו לשבת ולשוחח עם נלסון מנדלה ולהחליף איתו חוויות, אז אני הייתי מציע לכל הדוברים שאוהבים לצטט אותו כאן מעל הדוכן גם לזכור שהוא אחת הדוגמאות הבודדות, אם לא היחידה, שהצליח לשכנע את הארגון שהוא עמד בראשו לעזוב באופן אמיתי את הדרך של אחיזה בנשק ולעבור לדרך של משא ומתן. אז אם אותם דוברים היו פונים לא לכנסת ישראל אולי אלא לכמה מדינות וארגונים בסביבתנו ומשכנעים אותם ללכת בדרכו של מנדלה, אולי גם היינו חיים עכשיו בעידן של שלום. אבל זה רק לאוהבי ציטוטים למיניהם אני אומר את זה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אולי הם לא קראו את הספר עד הסוף. << דובר_המשך >> יולי יואל אדלשטיין (ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> אני חושב שכן. הם מצאו ציטוט באינטרנט, כנראה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, שיזמה הממשלה. ברחבי מדינת ישראל פזורות עשרות אלפי מצלמות נייחות, שהותקנו בעיקר לצורכי אבטחה על ידי רשויות, חברות ואנשים פרטיים. בעקבות מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר והפעולות הצבאיות שננקטות בעקבותיה, עלה חשש ממשי שגורמי אויב יחדרו לאותן מצלמות וישתמשו בהן לשם קבלת מידע מודיעיני שיסייע להם לפגוע בפעילות צה"ל ובביטחון המדינה. משכך התקינה ממשלת ישראל תקנות שעת חירום שהסמיכו את צה"ל ואת השב"כ לבצע פעולות בחומר הנמצא במחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת, במטרה לסכל או למנוע גישה למידע המופק במצלמה. הצעת החוק שאני מציג כעת נועדה להחליף את תקנות שעת חירום בחקיקה ראשית של הכנסת, מוגבלת בזמן. אוסיף מעצמי שזאת תמיד פעולה מבורכת להחליף תקנות שעת חירום בחקיקה ראשית כאן בכנסת. הוועדה הייתה ערה לחששות שמעוררים ההסדרים המוצעים בהצעת החוק ביחס לפגיעה האפשרית בפרטיות או בזכות הקניין של בעלי המצלמות. ואולם, בדיון החסוי שקיימנו שמענו הסברים מפורטים על אודות האמצעים שננקטים במסגרת ההסמכה, והשתכנענו – כל חברי הוועדה – שהפגיעה האפשרית באזרחים היא מזערית ביותר וניתנת לתיקון בקלות. מנגד, הסכנה הגלומה לביטחון המדינה בשימוש של האויב באותן מצלמות כבדה ומוחשית, ויש חשיבות רבה בעיגונו ובהמשך הפעילות של צה"ל ושב"כ בתחום. אף שכאמור הפגיעה באזרחים מזערית, הצעת החוק כוללת מנגנוני בקרה, ובהם קביעת עקרונות המחייבים את נקיטת האמצעים שפגיעתם הפחותה ביותר ולתקופות הזמן הקצרות ביותר הנדרשות בנסיבות העניין, הוראות בדבר השבת המצב לקדמותו, חובות תיעוד הפעולות, איסור שימוש במידע או על שמירה של מידע ובכלל זה ידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם, וכן חובות דיווח עיתיות לוועדת המשנה למודיעין ושירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון. בנוסף, השימוש בסמכויות כפי שמוצע בהצעת החוק יכול להיות רק בקשר לפעולות הצבאיות שננקטות מאז החליט עליהן הקבינט בעקבות 7 באוקטובר. הצעת החוק מוצעת כהוראת שעה לשישה חודשים, וניתן יהיה להאריך אותה בשלושה חודשים נוספים באישור הוועדה. אוסיף שהממשלה בבקשתה המקורית דיברה על הארכה לעוד שלושה חודשים. הוועדה סברה ששימוש בהצעת החוק בחצי השנה הקרובה והארכה נוספת בשלושה חודשים הן מספיקות, ואם יהיה צורך, אם יהיה צורך אמיתי, תתכבד הממשלה ותביא הצעת חוק נוספת בנדון. כאמור, חבריי ואני השתכנענו בחיוניות ההסדר המוצע ובכך שהפגיעה האפשרית באזרחים מזערית ביותר וקבועים בה מנגנוני בקרה מספקים. ההסדר ממוקד מאוד ואף קבוע בהוראת שעה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור. לכן אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אוסיף, אדוני היושב-ראש – כדי לא להטריח את המליאה פעם נוספת – שעבדנו על הצעת החוק בצורה רצינית ויסודית, ולכן ברצוני להודות למנהל הוועדה מר אסף פרידמן ולעו"ד מירי פרנקל שור וסגנה עו"ד עידו בן יצחק מן הצוות המשפטי של הוועדה. תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני היו"ר, אולי נזכיר – ברשות היו"ר, וגם יו"ר הוועדה – שהחוק הזה, בגלל המורכבות שלו, נדון בוועדה החסויה, ושם שמענו דברים מאוד מורכבים שמפאת הפתיחה של המליאה אי-אפשר לומר אותם. שמענו את כל הארגונים הרלוונטיים ואת כל הארגונים של זכויות דיגיטליות. שמענו את דבריהם ושמענו הסברים מגורמי הסייבר, גם בקשר לשב"כ וגם בקשר לצה"ל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נראה לי שהוא בעניינים. יש לי תחושה שהוא בעניינים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני היו"ר, מאוד נזהרנו, גם בהוראת השעה, וקיבלנו את עמדתך בהקשר הזה, וגם באמת בתפיסה ביטחונית מאוד חשובה. חשוב להגיד את זה. << דובר_המשך >> יולי אדלשטיין (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): << דובר_המשך >> זו הערה חשובה. אוסיף, אדוני היושב-ראש, ברשותך, שאכן התקיים גם דיון פתוח, ולשם הוזמנו ארגונים שהיו להם חששות מסוימים לגבי הצעת החוק, ולאחר מכן גם פרק חסוי, שבו קיבלנו הסברים אופרטיביים וטכנולוגיים, והשתכנענו, כאמור, שאין כאן פגיעה בפרטיות יתר על המידה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה, אדוני. תודה רבה לחברת הכנסת גוטליב. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות לרשות דיבור של חברי סיעות העבודה וישראל ביתנו. חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח; עודד פורר – אינו נוכח; יבגני סובה – אינו נוכח; שרון ניר – אינה נוכחת; יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חמד עמאר – אינו נוכח; מרב מיכאלי – אינה נוכחת; נעמה לזימי – אינה נוכחת; גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אף היא. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, כנוסח הוועדה. אנא תפסו את מקומותיכם. כולם במקומות. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–14 – 7 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–14 נתקבלו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפרוטוקול: חבר הכנסת בצלאל גם הוא הצביע בעד. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 8 נגד – אין נמנעים – אין חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, נתקבל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הודעה למזכיר הכנסת. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אליהו רביבו ואורית פרקש הכהן בנושא: מצב שוק ההון והבורסה בעקבות המלחמה. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני כ"ח בכסלו התשפ"ד, 11 בדצמבר 2023, בשעה 09:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:25. << סיום >>