דברי הכנסת
דברי הכנסת
ח / מושב שלישי / ישיבות קע"ט–קפ"ב /
י"ט–כ"ב בכסלו התשע"ז / 19–22 בדצמבר 2016 / 8
חוברת ח'
ישיבה קע"ט
הישיבה המאה-ושבעים-ותשע של הכנסת העשרים
יום שני, י"ט בכסלו התשע"ז (19 בדצמבר 2016)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5
הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7
1. כישלונה ואוזלת ידה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי, האזרחי והדמוקרטי; 7
2. אובדן הדרך בתחום המדיני, החברתי, הכלכלי והאזרחי; 7
3. תקציב המדינה המתגבש הוא אנטי-חברתי ומנציח את הפערים; 7
4. ממשלת ישראל מפקירה את אזרחיה ומתעלמת מאי-מוכנות העורף למצב חירום 7
יוסי יונה (המחנה הציוני): 7
עיסאווי פריג' (מרצ): 11
שר התיירות יריב לוין: 15
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 18
שר האוצר משה כחלון: 22
חיים ילין (יש עתיד): 52
שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 55
היו"ר יצחק וקנין: 68
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 68
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 71
קארין אלהרר (יש עתיד): 72
מירב בן ארי (כולנו): 75
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 79
יגאל גואטה (ש"ס): 83
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 91
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 91
הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 91
1. כישלונה ואוזלת ידה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי, האזרחי והדמוקרטי; 92
2. אובדן הדרך בתחום המדיני, החברתי, הכלכלי והאזרחי; 92
3. תקציב המדינה המתגבש הוא אנטי-חברתי ומנציח את הפערים; 92
4. ממשלת ישראל מפקירה את אזרחיה ומתעלמת מאי-מוכנות העורף למצב חירום 92
עודד פורר (ישראל ביתנו): 92
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 97
עיסאווי פריג' (מרצ): 99
שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס: 100
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 108
יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת): 108
הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016 111
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 111
דב חנין (הרשימה המשותפת): 112
אורן אסף חזן (הליכוד): 114
סתיו שפיר (המחנה הציוני): 115
הצעת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות ובהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) ובסעיפים מהצעת חוק ההסדרים בדבר תיקוני טעויות בחוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ז–2016 119
אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): 120
דב חנין (הרשימה המשותפת): 120
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 121
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 124
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 124
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 185) (הארכת משך הזכאות לגמלת סיעוד בתקופת אשפוז), התשע"ז–2016 124
השר צחי הנגבי: 125
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת משך הזכאות לגמלת סיעוד בעת אשפוז), התשע"ה–2015 126
עמר בר-לב (המחנה הציוני): 126
איציק שמולי (המחנה הציוני): 127
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 128
עליזה לביא (יש עתיד): 131
נחמן שי (המחנה הציוני): 133
דב חנין (הרשימה המשותפת): 134
הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז–2016 136
סגן שר הפנים משולם נהרי: 137
דב חנין (הרשימה המשותפת): 140
יואב קיש (הליכוד): 141
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 142
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 144
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 145
חיים ילין (יש עתיד): 146
תמר זנדברג (מרצ): 148
יעל גרמן (יש עתיד): 149
ישראל אייכלר (יהדות התורה): 150
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 151
איתן כבל (המחנה הציוני): 153
סגן שר הפנים משולם נהרי: 156
הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 229) (פטור ממס לרשות מקומית על הכנסה מדיבידנד או מריבית והפרשי הצמדה מאת תאגיד מים וביוב), התשע"ז–2016 162
סגן שר האוצר יצחק כהן: 163
יהודה גליק (הליכוד): 164
דב חנין (הרשימה המשותפת): 164
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 165
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום י"ט בכסלו התשע"ז, 19 בדצמבר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לדיון מוקדם: החל בהצעת חוק פ/3578/20 וכלה בהצעת חוק פ/3601/20 – הצעת חוק החזר הוצאות כספיות בגין עריכת נישואין אזרחיים בחוץ-לארץ למי שאינם רשאים להינשא על-פי הדין הדתי, התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – הטבות למקבלי פנסיה מזערית), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מועד הוצאת חשבונית מס), התשע''ז–2016, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, מירב בן ארי, יפעת שאשא ביטון, אמיר אוחנה, יעקב אשר, אורי מקלב, שולי מועלם-רפאלי ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – נכס המשמש למגורי נכה), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – איסור על התקשרות קבלנית להעסקת עובדים), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק עסקאות גופים ציבוריים (תיקון – מניעת העסקה במיקור חוץ בשירות הציבורי), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – תוספת שנתית לסל שירותי הבריאות), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חינוך חינם לפעוטות), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק חינוך חינם לילדים חולים (תיקון – הגדרת ילד חולה), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – ניכוי שכר דירה לעולים חדשים לצורך מבחן הכנסות), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אורלי לוי אבקסיס, חמד עמאר, רוברט אילטוב, חיים ילין ויואל חסון; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – החרגת ביטוחים חיוניים מעיקול בידי צד שלישי), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי ואורי מקלב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת קצבת זיקנה לשכר מינימום), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון – מניעת רעש ממערכת כריזה בבית-תפילה), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב ודוד ביטן; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים, התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, באסל גטאס, אוסאמה סעדי ועבדאללה אבו מערוף; הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירת ביזה), התשע"ז–2106, מאת חברי הכנסת איתן ברושי, עודד פורר, עמר בר-לב, אורן אסף חזן, מנואל טרכטנברג, מיקי לוי, יואל חסון, איל בן ראובן, אלעזר שטרן, מאיר כהן, דב חנין, אכרם חסון, יהודה גליק, איימן עודה, נאוה בוקר, עיסאווי פריג', עבדאללה אבו מערוף, קסניה סבטלובה, יחיאל חיליק בר, אורלי לוי אבקסיס, אברהם נגוסה, אמיר אוחנה, דוד אמסלם, ענת ברקו, אחמד טיבי ויואב קיש; הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה (תיקון – עבירות בתחום הבטיחות בענף הבניין), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף ואיל בן ראובן; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית ועבודת לילה), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, רועי פולקמן ומירב בן ארי; הצעת חוק מינוי ראשי רשויות חיוניות לביטחון האזרחים (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק המטה לביטחון לאומי (תיקון – יועץ לוועדת שרים לענייני ביטחון לאומי), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת איל בן ראובן, מיקי רוזנטל, קסניה סבטלובה, איתן ברושי, יעל כהן-פארן, יוסי יונה, איתן כבל, עליזה לביא ועמר בר-לב; הצעת חוק העונשין (תיקון – חלופת מאסר לנשים הרות ואימהות), התשע"ז–2016, מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי ומירב בן ארי; הצעת חוק החלת החוק הישראלי על יישובי בקעת-הירדן, התשע"ז–2016, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק הרשות לשיקום האסיר (תיקון – העברת סמכויות שר הפנים לשר לביטחון הפנים), התשע"ז–2016, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – חופשה ללא תשלום בשל מחלת ילד), התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, שולי מועלם-רפאלי, רועי פולקמן ומירב בן ארי; הצעת חוק שמירת הקדושה של הכותל המערבי ורחבתו, התשע"ז–2016, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, יואב בן צור, אורן אסף חזן, יגאל גואטה, דוד אמסלם, משה גפני, אורי מקלב, יעקב אשר, יעקב מרגי, מנחם אליעזר מוזס, יצחק וקנין, ישראל אייכלר, בצלאל סמוטריץ, מרדכי יוגב, מכלוף מיקי זוהר וניסן סלומינסקי.
הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול סעיפים 20, 21 ו-23 להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. כישלונה ואוזלת ידה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי, האזרחי והדמוקרטי;>
<2. אובדן הדרך בתחום המדיני, החברתי, הכלכלי והאזרחי;>
<3. תקציב המדינה המתגבש הוא אנטי-חברתי ומנציח את הפערים;>
<4. ממשלת ישראל מפקירה את אזרחיה ומתעלמת מאי-מוכנות העורף למצב חירום>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
סדרת הצעות אי-אמון בממשלה. אנחנו נשמע, קודם כול, את ההנמקה של הצעת האי-אמון מטעם המחנה הציוני: כישלונה ואוזלת ידה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי, האזרחי והדמוקרטי. בבקשה, חבר הכנסת יוסי יונה ינמק את ההצעה. אפילו שני שרי ממשלה באו להקשיב להנמקה.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברות הכנסת, נוכחים ונעדרים – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חבר הכנסת עמר בר-לב ככה הסתכל אם יש רוב לאופוזיציה – אין, כרגע לא נרשם רוב לאופוזיציה.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
לא נוכל לעשות מחטף, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
זה עצוב מאוד.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
אני מקדם את הצעת האי-אמון שלי – איך נאמר זאת, באווירה מאוד אינטימית – – –
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
זה לא הכמות, כי אם האיכות.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
נכון. אז תמיד המעטים מחמיאים לעצמם על היותם גם האיכותיים. בוודאי, האיכותיים נותרו אתנו, והנה, אפילו אחד מהשרים. השרה נטשה אותנו, אז יש לנו, אם כן, נציגות של שלוש סיעות בכנסת, וכבוד היושב-ראש, בוודאי.
כנסת נכבדה, אני מכתיר את נאום האי-אמון שלי כנאום התחבושת המתחלפת, ברשותך, אדוני היושב-ראש. ולמה אני מתכוון? ודאי שכולנו, וכל חברות וחברי הכנסת, שמחו לשמוע, ואזרחיות ואזרחי מדינת ישראל שמחו לשמוע, על היוזמה של האוצר בעניין של "חיסכון לכל ילד". מחווה יפה, ויש לה גם משמעות אופרטיבית; הילד, הילדה, מגיעים לגיל 18 ויש בידם סכום נכבד של כסף שיכול, אכן, לשפר את מצבם, לשפר את ההזדמנויות העתידיות שלהם וכו'.
אבל הנה, מה אנחנו מגלים? תארו לכם, אם היה בא האוצר, אדוני היושב-ראש, ואומר, הביטו, הנה פרויקט חשוב שאני רוצה לממן בעבור ילדות וילדי ישראל, אבל זו תוספת תקציבית חביבה ביותר לתקציב הקיים, אז כולנו גם היינו שמחים על הקמתה של הקרן וגם על הרחבה תקציבית. אבל מה אנחנו מגלים? וכאן אני מגיע, אדוני היושב-ראש, למטפורה של התחבושת המתחלפת: זה כמו אדם שסובל מפציעה ברגלו, ומישהו שם תחבושת על הרגל הפצועה, אבל הנה, נפער פצע ברגל האחרת. מה עושים? אין תחבושות, אז מורידים את התחבושת מרגל ימין ושמים אותה על רגל שמאל.
ולמה הכוונה? מקצצים כדי לממן את תוכנית החיסכון, והנה, יש לנו פרטים מאוד מאוד ספציפיים במה מדובר; בגלל תוכנית החיסכון, שכולנו תומכים בה, וכולנו רוצים אותה ורוצים בה, אנחנו נאלצים גם לספוג קיצוצים נרחבים במשרדי ממשלה שונים. חינוך – 108 מיליון שקל קיצוץ, השכלה גבוהה – 47 מיליון שקל קיצוץ. מה יאמר בוגר האוניברסיטה, דוקטורנט, שחשב – הנה, יש פה הרחבה תקציבית והוא יוכל להיכנס אל בין כותלי האוניברסיטה ולהרצות, ואולי יש איזה תקן – לא. ועכשיו שמים את האנשים הללו במין איזה הפרד ומשול – או שהחוקרים הצעירים באוניברסיטה יזכו לאיזה חסד מהממשלה, כי אכפת לה מההשכלה הגבוהה, או שאנחנו נעשה תוכנית חיסכון לילדים. הרי ברור שגם זה וגם זה נדרש.
ואותו דבר בתקציבים אחרים; בתקציבי הרווחה קיצוץ של 49 מיליון שקל, אדוני היושב-ראש. היום הופיעו נציגים של עמותת "רעות", שעוסקת בילדים חוסים, ילדים שהופנו לשם על-ידי בית-המשפט. צו – הפניה של בית-המשפט, משום שהם לא יכולים להישאר בחיק משפחתם. מהו התקציב הגדול הנדרש כדי לקיים את העמותה הזאת, כדי לאפשר לה שלא לקרוס? 6 מיליון. אין כסף. בבריאות – קיצוץ של 66 מיליון, אדוני היושב-ראש. שלטון מקומי, שמדי שבוע, כמעט, הוא בא אלינו לוועדת הכספים, לוועדת הפנים, ועוד ועוד, ומבכה את מר גורלו ואומר, הביטו אנחנו קורסים; ולוקחים מהם 88 מיליון שקל. והנה נכנס אדוני שר השיכון, שכדי לממן את תוכנית "חיסכון לכל ילד" מקצצים ממשרדו 45 מיליון שקל. התחבושת המתחלפת – מסירים את התחבושת מהפצע ברגל ימין, והנה נפער פצע ברגל שמאל, ושמים את התחבושת שם. אבל הפצע ברגל ימין ממשיך לדמם. המצוקות החברתיות ממשיכות להתקיים, זה לא שנפתרו הבעיות. ואז לקחנו את הכסף והעברנו אותו, משום שאין צורך בו, ומימנו צרכים אחרים.
והנה בא לנו עוד קיצוץ, אתמול, קיצוץ רוחבי של מיליארד ו-200 מיליון שקל. והאבסורד – אנחנו ישבנו היום, אדוני היושב-ראש, בוועדת הכספים, קיבלנו דפי החלפת תקציב, ובדפי החלפת תקציב, שנוגעים כמעט לשליש, גברתי יושבת-ראש הסיעה שלנו – שליש מהסעיפים של התקציב שונו, ולמעשה זה תקציב חדש, ולמעשה אולי הייתה צריכה להתקבל החלטה שדוחים את הדיון בשבוע-שבועיים, כדי שנוכל ללמוד את השינויים הללו. אדוני היושב-ראש – –
<מרב מיכאלי (המחנה הציוני):>
האוצר – – –
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
– – אנחנו מחמיאים לעצמנו, נכון, חברת הכנסת מיכאלי? במה? עקומת הלמידה שלנו מאוד מאוד מרשימה. אבל יחד עם זאת אין ביכולתנו להכיל, לספוג, לעבד, תקציב חדש. ואומרים לנו, אוקיי, תראו, יהיו לכם שלוש שעות, לִמדו את התקציב, כתבו או הביעו הסתייגותכם, ועל כך נעשה הצבעות או דיונים. זה לא רציני, אדוני היושב-ראש. זה לא רציני.
ושם גם יש לנו את הקיצוץ הזה, והראו שוב את המשחק, אדוני היושב-ראש, של התחבושת המתחלפת; חלק מהקיצוצים נועדו לממן סעיפים תקציביים אחרים, שמאוד יכול להיות שחלקם אנחנו שלמים לחלוטין אתם. הנה חלק מהם: פיתוח כלכלי של אוכלוסיות המיעוט בישראל, החינוך הנוצרי, ניצולי שואה – עיראק, אפריקה, אלג'יריה. אני רוצה להודיע בשמחה שהורי קיבלו איזו גמלה, כי הם ניצולי השואה, במשתמע, ויש לברך על כך, אבל כדי שהם יקבלו, משרדים אחרים צריכים לספוג את הקיצוצים הללו, ושוב: משרד החינוך – 36 מיליון שקל; רשויות מקומיות – 24 מיליון שקל; בריאות – 15 מיליון שקל; מענק בינוי ושיכון – 14 מיליון שקל; פיתוחי תחבורה – 118 מיליון שקל.
ובוודאי, בוודאי, כדי גם לממן, אדוני היושב-ראש, מהצד השני של הסקאלה, את הסאגה – איך נאמר זאת, הפיאסקו המתמשך – של רשות השידור. שם זה עניין תקציבי, בסופו של דבר, אבל זה יותר עניין של מחדל שלטוני, אדוני היושב-ראש. ובוודאי יש לנו עוד flat, של 900 מיליון שקל, שזה בגלל, אדוני היושב-ראש יודע, הסכמים קואליציוניים. כיצד אפשר בלעדיהם? אבל גם כאשר מממנים הסכמים קואליציוניים, וחלקם לפחות, לפי השקפת עולמי, גרעיני משימה של הציונות הדתית בעיירות פיתוח – למה אנחנו צריכים את זה? קחו את הכסף, תנו להם. עוד פעם יבואו הגואלים ממקומות כאלה ואחרים ויצילו את דימונה ואת ירוחם? תנו את זה לשם, לתושבים שחיים במקומות הללו. הם לא צריכים גאולה מבחוץ. הם לא צריכים סיוע מבחוץ. הם יכולים להסתדר בעצמם עם הכספים הללו.
אבל הנה, יש לנו שוב את הסקאלה הזו – את המשוואה – מצד אחד מגיעים להסכמים קואליציוניים, ועושים לכאורה הרחבה תקציבית כזו או אחרת, אך מצד אחר מקצצים. שוב, בחינוך – 88 מיליון שקל, בשיכון – 14 מיליון שקל, פיתוח ותחבורה – 105 מיליון שקל, בריאות – 26 מיליון שקל, רווחה – 27 מיליון שקל. דרך אגב, חלק ניכר מהסעיפים הללו הם כדי לממן את עמונה בהסכמים הקואליציוניים. אז מישהו קבע סדרי עדיפויות, כנסת נכבדה, מישהו קבע סדרי עדיפויות – ממשלת ישראל בוודאי – שלפיהם החינוך, השיכון, פיתוח תחבורה, בריאות, ורווחה – כל אלה חשובים פחות מעמונה.
ובדקה אחרונה שיש ברשותי, אדוני היושב-ראש, העובדה הבאה: שימו לב, יש כאן תעלול מעניין מאוד מאוד מאוד, כי הקיצוצים האלו הם קיצוצים בבסיס התקציב. מה זאת אומרת שהם בבסיס התקציב? זאת אומרת שהתקציב של השנים הבאות מתחיל עם המינוס הזה. זאת אומרת, הקיצוץ הזה הופך להיות flat, ולא רק שהוא flat, אלא הוא בבסיס התקציב. זאת אומרת, אם היום יש 100 שקלים שהם התקציב, והורדנו 2 שקלים, אז נקודת האפס של השנה הבאה תהיה 98. זאת אומרת, הטייס האוטומטי יהיה על 98, זה יהיה 100%. זה דבר נורא. זאת אומרת, בסופו של דבר, כאשר ממשלת ישראל באה ואומרת: התקציב הזה הוא תקציב חברתי, יש כאן אלמנט חזק מאוד של הונאה. והאלמנט החזק של ההונאה בא לביטוי במדיניות העתידית הכלכלית של ממשלת ישראל.
שנייה, אני מסיים, אדוני, עכשיו. ברשותך, חריגה של כמה שניות. זה אומר שבאופן כזה או אחר, ההוצאה האזרחית של ממשלת ישראל על שירותים חברתיים בעתיד, תלך ותקטן. זו המדיניות. ולכן אנחנו צפויים, אדוני היושב-ראש – עם מדיניות כלכלית שכזו, עם הצעת תקציב שכזו – לפגוע באופן חמור בשירותים החברתיים שהמדינה חייבת לספק לתושביה. לכן אנחנו נראה גם עלייה ביוקר המחיה, ואז, כפי שזה גם עכשיו, כישלון חרוץ של המדיניות הכלכלית של הממשלה. תודה אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. אנחנו נשמע גם את ההנמקה של הצעת האי-אמון של סיעת מרצ: אובדן הדרך של הממשלה בתחום המדיני, החברתי, הכלכלי והאזרחי. חבר הכנסת עיסאווי פריג' ינמק. עד עשר דקות לרשותו. לאחר מכן – השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין ישיב.
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
איך קרא לך סמוטריץ היום?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כן, בסדר ההנמקה.
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
ענית לו יפה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
עד עשר דקות לרשות אדוני.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברים, היום בישיבת הסיעה של הליכוד שמעתי את ראש הממשלה חוגג על החלטת יאיר לפיד לא לחתום על עצומת ההדחה כנגד חבר הכנסת באסל גטאס.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא לחתום, או לחתום?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
לא לחתום. הוא – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אה, לא לחתום.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
לא לחתום. אמר ראש הממשלה: זאת ההוכחה הסופית שיאיר לפיד שמאלן. אז בואו נתחיל מכאן. ליאיר: יאיר, תירגע, אתה לא שמאלן. תצא מהמבוכה. אתה לא שמאלן, אתה שם. השמאלן, שהפכה להיות מילת גנאי – תירגע. אני שמאלן ואני גאה בזה. אני גאה בזה. מה לעשות ששלטון החוק הפך להיות מזוהה עם השמאלנים? מה לעשות? כל מי שמדבר על שלטון החוק, מייד אומרים שהוא שמאלן. מילת גנאי. מה אמר יושב-ראש יש עתיד, יאיר לפיד? חבר כנסת נחשד, לא נחקר, ובאה מייד עצומת הדחה. מה אני מבין מכל מה שאני רואה? הכי קל – תראה מה שקורה – חבר כנסת ערבי שמאשימים אותו במשהו, מייד יוצאים המצורעים והגזענים למיניהם ומתחילים את ה"עליהום". השר כזאב אלקין הזר – בא לטרף, הלך צעד עוד יותר קדימה. מתחיל עצומת הדחה. הפך להיות החוקר והשופט. הפך להיות החוקר והשופט.
חברים, לא תולים בן-אדם בכיכר העיר לפני שנחקר. לא תולים אותו בכיכר העיר. יש חשדות – תנו למשטרה לעשות את העבודה שלה, ואחרי זה תהיה לנו דעה, תהיה לנו אמירה. רצתם כמו אחרי טרף? מצאתם טרף? חוק ההדחה? החתמה על עצומה? איזה תיאבון יש לכם? איזה תיאבון? אין לכם סבלנות? אין לכם סבלנות?
הדבר השני, אדוני היושב-ראש, היום השתתפתי בהפגנת החקלאים בחוץ. אני בא מבית של חקלאי. לאבא שלי היו חממות של עגבניות.
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
פלאח.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
פלאח יעני. (אומר בערבית: אני בא מבית של פלאח.) אבא שלי גידל עגבניות בחממות כמה שנים טובות. אני זוכר, אדוני היושב-ראש, את הימים שהייתי עם אבא בתוך החממה – – –
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
אבו אל-בנדורה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אבו אל-בנדורה יעני. בנדורה וח'יאר. בנדורה וח'יאר. ח'יאר זה מלפפונים. אני זוכר שהאנשים היו באים – לפלאח היה ערך. היה לו מעמד. יש לו הרבה עגבניות, הרבה ירקות – באים, קונים – – –
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
אתה מרתק את היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
כי החקלאים היו אצלי אחרי ההפגנה, אז אני מכיר את הסיפור.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אני זוכר שהייתי הולך עם אבא בתיכון. עוזר. היה מעמד, חברים. היינו עושים את זה בכיף, חיים בכבוד. לחקלאי היה מעמד. היה לו משהו. היום אני מעיין בחשבון שאחד החקלאים הביא ללשכה, אדוני היושב-ראש. הוא מכר 423 קילו עגבניות, חברים. קרוב לחצי טונה. קרוב לחצי טונה. והוא מראה את הצ'ק שקיבל – צ'ק מודפס יפה, עם חשבון: 220 שקל. אני הייתי המום. אני אומר לו: אולי לא חצי טונה? אני מסתכל, זה חצי טונה, 423 קילו. חצי שקל לקילו. 220 שקל הצ'ק, חברים.
<חיים ילין (יש עתיד):>
הם מוכרים פי – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מוכרים את זה ב-6 שקלים. האיש שקם בבוקר, ב-05:00, עמל ידו – אני עברתי את זה, אני עברתי את זה. עם אבא ואימא עברתי את זה – עובד כל כך קשה בשביל למכור את הקילו בחצי שקל. לכל המתווכים למיניהם. וזה מגיע לצרכנים – אלינו – ב-6 שקלים. פער תיווך של 5.5 שקל, ומי שמזיע – – –
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
– – – פער שיווק של 600%.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
600% – מי מרוויח אותם? מי שיושב במשרדים, מי שמקיש במחשב. מי שמזיע וקם בבוקר, יצטרך לשלם מהכיס.
<חיים ילין (יש עתיד):>
הם לא מרוויחים. הם אומרים לך שהם לא מרוויחים.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
ויש לנו מהצד השני שר חקלאות, שבמקום לדאוג לחקלאים, הוא דואג לעמונאים. מביא להם 130 מיליון שקל. 130 מיליון לפינוי 40 משפחות. תארו לעצמכם, חברים, 130 מיליון השקלים האלו, כמה היו יכולים לעזור לענף החקלאות ולחקלאים. ואני מזהיר – ואל תגידו לא ידענו – בעוד כמה שנים לא יהיו חקלאים במדינה. מספר החקלאים פושטי הרגל הולך וגדל משנה לשנה. וזה המצב, כולנו עובדים אצל העניבות.
והדבר השלישי שרציתי להתייחס אליו, אדוני היושב-ראש – הבזאר הטורקי שמתקיים והתקיים אתמול ושלשום ואמור ללוות אותנו בעוד כמה ימים בוועדת הכספים. אדוני, אני כחבר כנסת רוצה להרגיש את הכבוד להיות חבר כנסת, אבל כשאני בא לוועדת הכספים ורואה איך הדברים מתנהלים, אני מתבייש בעצמי. הדברים מתנהלים, חברים, כבזאר טורקי, ככסף קואליציוני. התקציב, אין בו שקיפות, אין בו השתקפות, ואתה חסר אונים.
אתמול זה התחיל, מביאים לך תקציב של קיצוץ, קיצוץ של 1.2 מיליארד. פתאום מביאים. ומה אנחנו יודעים? איך שאני מכיר את התקציב, 80% ממנו הם טייס אוטומטי, חברים. טייס אוטומטי, התקציב. אולי יש 20% הגמישים שהשר או המדיניות של המשרד יכולים להסיט. תארו לעצמכם, מ-20% האלה, הגמישים, 1.2 מיליארד קיצוץ רוחבי, וזה בלי ידיעת חברי הכנסת, הם רק אמורים להצביע, בלי שום דיון – בלי שום דיון מוקדם, בלי ידיעה, באמירה: זהו, החלטנו לקצץ 1.2. למה? יש עמונאים, יש חרדים, יש כספים קואליציוניים שהבטחנו לאנשים, רוצים לצ'פר אותם, שיצביעו אתנו, אחרת לא יצביעו אתנו. כל חבר כנסת יש לו דרישה, וכל חבר כנסת מהקואליציה, כדי לעמוד בדרישתו, צריך לשלם לו כסף קואליציוני. זה המצב, וככה המדינה מתנהלת.
1.2 מיליארד קיצוץ רוחבי בתקציב שאמור לקבוע את סדר העדיפות של התקציב, שבא כולו – כולו בא – מתקציבים חברתיים: מחינוך, מבריאות, מכיבוי אש, משלטון מקומי, מהמשרד לביטחון פנים. משם זה בא, ובקלילות כזאת עושים מחיקה.
אנחנו אומרים את זה, אדוני היושב-ראש: אנחנו מבקשים, מאחר שלא התקיים דיון אמיתי בהשתתפות כל החברים, לקיים דיון מחודש, אחרת – אנחנו הגשנו את המכתב – אנחנו נפנה לבג"ץ בסוגיה הזאת.
אמרתי היום כמה דברים שחוויתי בסדר-היום; כל הדברים – אם שלטון החוק, אם החקלאים, אם התקציב הלא-חברתי שהולך ומתהווה מול עינינו, אם ההתנהלות התקציבית ואם מדינת נערי הגבעות ששולטת ומכתיבה את סדר-היום – כל אלה הסיבה ועוד סיבות לאי-אמון בממשלה.
ואני מסיים, אדוני, ואני אומר: מה שקורה בכנסת בחוק ההסדרה, בעמונה, אומר שמשתלם, חברים, להיות עבריין; צריך לעשות הסבת מקצוע לכל שומרי החוק – משתלם להיות עבריין, כי העבריין – זוכה. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. אנחנו נשמע את תשובתו של השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין על שתי הצעות האי-אמון, הראשונה מטעם המחנה הציוני והשנייה מטעם מרצ.
<שר התיירות יריב לוין:>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת – אדוני היושב-ראש, אני זקוק לעזרתך, ממרום ניסיונך: מה עונים? מה אני עונה? נו, באמת, אולי חברי מהמחנה הציוני ומסיעת מרצ, אולי תפסיקו עם זה כבר, עם ההצעות האלה – אובדן הדרך של הממשלה בתחום המדיני-חברתי. קודם כול, אני לא יודע איפה חבר הכנסת יונה. איפה חבר הכנסת יוסי יונה? הוא בכלל איננו פה.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
הוא במעלית.
<שר התיירות יריב לוין:>
הוא פה, חבר הכנסת יוסי יונה? אדוני היושב-ראש, זה פשוט ביזיון, אין דרך אחרת לתאר את זה. חבר הכנסת יוסי יונה בא – אני באמת רוצה להתכונן באופן רציני כדי לתת לו תשובות, אבל אני הרי לא יכול לנחש על מה הוא ידבר, אני לא מבין על מה הטרוניה, למה מבקשים לשלוח את מדינת ישראל לבחירות חדשות, באיזו עילה, מה הנושא, ואז הוא בא, מדבר כאן באמת אוסף כלשהו של דברים, חלקם אולי ראויים להתייחסות, לו אפשר היה להתכונן ולבוא ולתת תשובות מסודרות, ואחר כך הוא פשוט גם הולך, כי הרי התשובה בכלל לא מעניינת אף אחד; וגם חבר הכנסת פריג', שאומנם נמצא כאן, אבל גם הוא – – –
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
יוסי יונה דיבר על התקציב וחבר הכנסת פריג' דיבר על הנושא החקלאי.
<שר התיירות יריב לוין:>
נהדר, זה יוצא מן הכלל, רק לו הייתם מגישים מראש אי-אמון על הנושאים האלה באופן ספציפי, אז הייתי בא עם תשובות מסודרות. הרי אני לא שר החקלאות ואני גם לא שר האוצר. אז אני יודע, יש לי הידיעה שלי, מתוך החברות שלי בממשלה ובתהליכי קבלת ההחלטות, אבל אני חושב שבהצעת אי-אמון, כשבאים לציבור ואומרים לו: בגלל הנושא החקלאי ראוי שנלך לבחירות, כדאי שנתכונן ונבוא וניתן תשובה מסודרת. ואגב, מפי שר החקלאות, גם יותר טוב – – –
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
יריב, אני פה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
זה הסימפטום. זה הסימפטום.
<שר התיירות יריב לוין:>
– – – גם יותר טוב משזה יינתן מפי. ולכן, אדוני, בהינתן המצב הזה, ואף שאני חושב שהועלו כאן באמת נושאים חשובים, אבל שמחייבים לימוד ואי-אפשר לענות עליהם בצורה הזאת, אני בכל זאת רק אתייחס לדבר אחד שכן כדאי להתייחס אליו, והוא – איך אומרים – במיוחד שכתוב שזה בתחום המדיני והחברתי והכול, אז הוא בטח גם כן נכנס לתוך העניין הזה.
אני חושב, רבותי, שראוי היה שתפתחו את דבריכם, קודם כול, בברכה גדולה לראש הממשלה, שחזר מביקור מצוין בשתי מדינות חשובות מאוד, ולא רק מדינות חשובות, אלא גם מדינות מוסלמיות, וקיים שם באמת באמת ביקור עבודה שיש לו חשיבות אסטרטגית בהרבה מאוד נושאים, גם ביטחוניים, גם מדיניים וגם כלכליים – כל הנושאים האלה שאתם מדברים עליהם כאן.
<חיים ילין (יש עתיד):>
החקלאיים גם.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – –
<שר התיירות יריב לוין:>
ואחרי שאתם מרבים לדבר כאן כל הזמן על הכשלים המדיניים, ועל הנזקים, ועל הבידוד המדיני, אז הנה אני אומר לכם: אין שום בידוד מדיני, ההפך הוא הנכון. מסתבר שראש ממשלת ישראל הוא אורח רצוי בחשובות שבמדינות, כולל המוסלמיות שבהן, ואני חושב שתוצאות הביקור הזה, של שיתוף פעולה נרחב בשורה ארוכה של תחומים, עם הסכמים חשובים, עם השקעות אדירות בשני הצדדים, ושיתוף של הסקטור העסקי, בדיוק כל הדברים שלא-מעט פעמים שמעתי כאן את חבר הכנסת מרגלית, למשל, מדבר עליהם, ובצדק – אני חושב ששני הביקורים האלה היו בהחלט מופת והצלחה אדירה בכיוון הזה. נדמה לי שהם רק מוכיחים שכשעובדים בצורה רצינית מצד אחד, ועומדים על הדרך ועל העמדות היסודיות שלנו מצד שני, בסוף גם מגיעים להישגים, גם זוכים להערכה בין-לאומית וגם מצליחים לקדם את ישראל – גם במישור המדיני, גם במישור החברתי, בוודאי במישור הכלכלי.
ועל כן, נדמה לי, אדוני, כפי שאומרים לפעמים בבתי-המשפט, no case to answer; אין הרבה מה לענות, ואין כמובן שום סיבה להביע אי-אמון בממשלה, ואין לי ספק שהכנסת תמשיך לתמוך בממשלה, והממשלה תמשיך לעשות, ומדינת ישראל תמשיך להתקדם, ואזרחי ישראל ימשיכו לתת אמון במי שמובילים את המדינה הזאת, באחריות, וכן, בנחישות וללא מורא. תודה.
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
שמרון – – – היו בעסקה?
<שר התיירות יריב לוין:>
תודה לחבר הכנסת יריב לוין. השר המקשר בין הממשלה לכנסת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אוסאמה סעדי. הצעת האי-אמון מטעם הרשימה המשותפת: תקציב המדינה המתגבש הוא אנטי-חברתי ומנציח את הפערים. מי שישיב לו הוא שר האוצר משה כחלון, שנמצא אתנו. בבקשה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. עד עשר דקות לרשותך.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, כמו שאמר השר יריב לוין, אנחנו מתמקדים בנושא האי-אמון שהגשנו. יש הרבה דברים מעניינים, בטח, ואפשר לדבר עליהם, אבל כל דבר בעתו. ואנחנו רוצים לדבר על הנושא שבחרנו ברשימה המשותפת, אדוני היושב-ראש: תקציב המדינה המתגבש הוא אנטי-חברתי ומנציח את הפערים ואת האי-שוויון של החברה הערבית ושל השכבות החלשות במדינה. אנחנו חושבים שהנושא הזה הוא חשוב מאוד, אדוני שר האוצר – חיים, אל תפריע לו, תן לו. עד שהוא מגיע לכנסת, שר האוצר – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
עד שרואים אותו פה.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
עד שרואים אותו, אחרי החוק הנורבגי – שהוא בא.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הבעיה שחבר הכנסת ילין אמר אותו דבר: עד שהוא מגיע לכנסת, רוצים לתפוס אותו.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
עד שהוא מגיע, אז רוצים לתפוס אותו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אבל אתה כרגע ברשות הדיבור ואתה צודק.
<חיים ילין (יש עתיד):>
אני מתנצל.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, אדוני, ושר האוצר מקשיב לך.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אדוני השר, אנחנו כבר כמה שבועות יושבים על המדוכה של התקציב ואנחנו בישורת האחרונה. אני לא חבר בוועדת הכספים, אבל בימים האחרונים אני מבלה לילות כימים, עד שעות הבוקר המוקדמות ואפילו יותר מזה, אדוני היושב-ראש. אני אומר לך, אדוני שר האוצר: ככה לא בונים חומה, ככה לא בונים תקציב. הכול בחיפזון, בדקה התשעים, בתוספת הזמן – אני שואל פה, חבר הכנסת אלאלוף, דברים מעולם הכדורגל – אבל איך אפשר – – –
<אלי אלאלוף (כולנו):>
אני "הפועל באר-שבע".
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אתה "הפועל באר-שבע" ואני מ"בני סח'נין" ואנחנו בסדר. אבל, איך אפשר לחוקק כך חוקים? אז יגידו לי כמו שאמר יושב-ראש הקואליציה: כל הזמן עושים את זה. אבל אם כל הזמן עושים את זה, זה לא אומר שזה נכון. צריך לשנות את השיטה. אנחנו יודעים, אדוני היושב-ראש, את עמדתך בעניין חוק ההסדרים, גם את העמדה של היועץ המשפטי לכנסת – שצריך לחוקק כמה שפחות חוקים. הבאנו אין-ספור חוקים, חוקים רציניים, אבל הדיונים לא מעמיקים, סחר-מכר. חבר הכנסת פריג' אמר: בזאר טורקי.
ואני אומר לכם: הגיעו מים עד נפש. אדוני שר האוצר, עכשיו גם חברת הכנסת גלאון רוצה לנצל את ההזדמנות ולהחליף כמה מילים, אבל, חברת הכנסת גלאון, בחוק המיסוי על הדירות זה באמת עבר כל גבול. אנחנו אמרנו: אי-אפשר שבשעה 00:30, אחר חצות, נתחיל דיון בחוק שרק לפני כמה דקות קיבלנו את הנוסח שלו. אומנם זה נשלח במייל, חבר הכנסת אלי כהן, נשלח במייל שעתיים לפני כן, אבל אם מ-09:00 אתה בוועדה רצוף ואתה מגיע עד 12 בלילה ואומרים לך: עכשיו אנחנו נתחיל את הדיון בחוק הזה – כאשר הייעוץ המשפטי של הוועדה אומר שהוא אפילו לא קרא את הצעת החוק ואין לו עדיין חוות דעת – אז באמת כל הכבוד ליועצת המשפטית של ועדת הכספים וגם ליועץ המשפטי לכנסת, עורך-דין איל ינון, שקבע במפורש: "אין לי אלא לקבוע כי בהליך החקיקה של פרק מס ריבוי דירות בהצעת חוק ההסדרים נפל פגם היורד לשורש ההליך".
אני גם מכיר את עמדתך, אדוני היושב-ראש, אבל חבל שאנחנו – כנראה – נצטרך ללכת לבג"ץ כדי שבסופו של יום בג"ץ יחייב את הכנסת לחזור ולדון.
כל מה שביקשנו, אדוני היושב-ראש, במקום כל השעות האלה שסתם בזבזנו, יכולנו לקיים דיון ענייני אם היינו באים ביום ראשון בבוקר ומקיימים דיון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
למיטב ידעתי רק, אדוני, לא בזבזתם כי אף אחד לא היה, אבל לא משנה.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
לא, אבל הם בזבזו, הם המשיכו עד 05:00 – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הם בזבזו, אבל אל תגיד "בזבזנו", כן? כי – – –
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
לא, אחרי זה. כל ההתכתבויות, גם ביום שישי, גם ביום ראשון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אה, אוקיי.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אני אומר, יכולנו לעשות את זה, ארבע-חמש שעות, לקיים דיון ענייני וזהו.
<זהבה גלאון (מרצ):>
עד 03:00.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
התקציב הזה, אנחנו אתמול גם הצבענו על קיצוץ נוסף בתקציב של 2016, חבר הכנסת מרגלית, של בערך 2 מיליארד, 2% קיצוץ רוחבי בתקציב הקניות, ותראו באיזה סעיפים היה קיצוץ: תקציב משרד החינוך – 108 מיליון שקל, תקציב משרד הרווחה – 49 מיליון שקל, תקציב משרד הבריאות – 66 מיליון שקל, רשויות מקומיות – 88 מיליון שקל, השכלה גבוהה – 47 מיליון שקל. עוד לא יבש הדיו על התקציב הזה, ואתמול מאשרים בממשלה עוד קיצוץ תקציב רוחבי, חבר הכנסת חיים ילין, של 1.25 – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
אל תדאג, יהיו עוד. אני מבטיח לך, עוד נגיע לזה.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אני אומר, זו התחלה. זו התחלה. זו התחלה. זו הסנונית הראשונה. זו הסנונית הראשונה.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
– – –
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
כן. ואז גם מקצצים עוד ועוד. אז מקצצים עכשיו – או רוצים לקצץ, עוד לא קיבלנו את זה אפילו לוועדת הכספים, כנראה נבהלו – השכלה גבוהה, עוד פעם – 23, זה לתקציב 2017–2018; בריאות – 26; רווחה – 27, אלי אלאלוף; רשויות מקומיות – 44; חינוך – 88; תחבורה – 156 מיליון.
כאשר אנחנו מדברים על רווחה – ואתה פה, חבר הכנסת אלי אלאלוף, חיברת דוח – אבל קיבלנו עכשיו – לפני כמה ימים פורסם הדוח על המצב העוני בישראל לשנת 2015, ואני אומר לכם, איך זה יכול להיות שבמדינה שלנו יש למעלה מ-1.7 מיליון עניים, מתוכם 764,000 ילדים מתחת לקו העוני? שיעור הילדים העניים – 30%. יש 53.3%, כמעט 54%, שיעור העוני באוכלוסייה הערבית. אדוני שר האוצר, 54%, זה שיעור העוני בחברה הערבית, ועוד מקצצים בתקציבי הרווחה ובתקציבים של השירותים החברתיים.
מקצצים בשלטון המקומי, ברשויות המקומיות. היום היה כנס של ראשי הרשויות המקומיות מכל – ערבים, יהודים – ואיימו בשביתה, אדוני היושב-ראש. מקצצים להם עוד ועוד. ואנחנו מתחננים, מבקשים – ראשי הרשויות הערביות – מתחננים למענקי איזון, אדוני שר האוצר, של 200 מיליון שקל ל-2017, 200 מיליון שקל ל-2018, להכניס את זה בבסיס התקציב. אומרים: אין כסף. אבל כאשר רוצים לחלק לעמונה כדי לרצות אותם, הגזלנים האלה, שודדי הקרקעות, עבריינים, נותנים לכל משפחה מיליון שקל. פתאום יש תקציב של 80-70 מיליון שקל. כאשר רוצים לתת בהסכמים קואליציוניים, לפזר כסף, אז פתאום יש כסף לתוספת, תוספת לחטיבה להתיישבות, עוד כסף – 84 מיליון שקל, רשת חינוך ש"ס – 40 מיליון שקל.
אומנם יש, אדוני שר האוצר, החלטה 922, והבטחתם לנו מיליארדים. אני רוצה לשמוע ממך, אדוני שר האוצר – חבר הכנסת טיבי, בוא נשמע משר האוצר עכשיו, בעוד כמה דקות הוא עולה, שיגיד לנו – בחוק התקציב לשנים 2017–2018, איפה מופיעה תוכנית 922?
אתמול הוספנו 70 מיליון שקל למוסדות הציבור, מבנים למוסדות הציבור. הוספנו את זה ב-2016, אבל זה חלק קטן מאוד מהתקציבים לביצוע בשנת 2016. לגבי החלק הגדול, אדוני היושב-ראש, יש קושי לאתר את התקנות התקציביות הרלוונטיות. משרדי הממשלה השונים אינם מספקים מידע מספק לגבי סטטוס יישום התוכנית ואינם פועלים לתמרץ את העברת התקציבים לגורמים הרלוונטיים, לרבות הרשויות המקומיות הערביות. גם אינם עוזרים בהתגברות על החסמים השונים.
ולכן אנחנו אומרים, אדוני היושב-ראש, כבוד שר האוצר, התקציב הזה הוא לא חברתי, הוא מנציח אי-שוויון ואפליה שנמשכים שנים על שנים, והגיעה השעה לתקציב חברתי. לא רק לתת תקציבים, מה שמגיע זה הזכות שלנו, החברה הערבית, האוכלוסייה הערבית, לקבל את התקציבים, ואפילו צריך לתת העדפה מתקנת, כדי לגשר על הפערים העמוקים שנוצרו במשך עשרות שנים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אוסאמה סעדי. אני מתכבד להזמין את שר האוצר משה כחלון להשיב על הצעת האי-אמון מטעם הרשימה המשותפת.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מה עם החקלאים?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בבקשה, אדוני השר.
<שר האוצר משה כחלון:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ידידי סגן השר, גברתי השרה, ב-18 החודשים שחלפו מאז הקמת הממשלה אנחנו מבצעים פעולות כלכליות לטובת המשק. בתקציב לשנים 2017–2018 המשכנו והגדלנו את ההוצאה הציבורית במדינת ישראל בצורה חסרת תקדים, למרות הקיצוצים. החזרנו את אחריות המדינה לבריאות, לחינוך ולרווחה. למרות הקיצוצים יש שם תוספות משמעותיות. הגדלנו את סל הבריאות – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
איפה?
<שר האוצר משה כחלון:>
תכף נגיע ליש עתיד, קארין.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
תתייחס ל-1.2, ל-flat.
<שר האוצר משה כחלון:>
גם לזה אני אתייחס. הכול, הכול, מה שתרצו, כמה שיהיה לכם זמן – אני אדבר.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
יש לנו זמן.
<שר האוצר משה כחלון:>
בטח, אתם באופוזיציה, אחרים עובדים. הגדלנו את סל הבריאות במספרים שמעולם לא היו; הוספנו שכר לחיילות ולחיילי צה"ל, 50% בבת-אחת. חברים, הכרזנו – וחבל שנמצא פה רק ידידי אראל, אבל משהו שמפלגת העבודה חרתה על דגלה, עובדי הקבלן – הכרזנו מלחמה בתופעה של עובדי הקבלן, והתחלנו במהלך אמיץ והיסטורי לקליטתם בשירות הציבורי. קארין, מה שראש מפלגתך קרא להם: אחי העבדים – אז אח אחר טיפל בהם.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
המשכת מה שהוא התחיל, אבל התפקשש לך.
<שר האוצר משה כחלון:>
ואני רוצה לומר לכם, חברי מהאופוזיציה, באמת בצורה ידידותית, ללא התנגחות, ללא ניגוח פוליטי, ללא התססה, אפילו בידידות: לפני שאתם תוקפים, לפני שמעבירים ביקורת, ואמרתם: ניסינו, ביבי לא נתן לנו, האח בנט ברח לנו, אמרתם הרבה דברים יפים, אבל בתכל'ס, בתכל'ס – כלום.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
כחלון, אנחנו לא שילמנו שוחד 140 מיליון לתאגיד. למשל. היו לנו עקרונות.
<רועי פולקמן (כולנו):>
זה מסי מעבר.
<שר האוצר משה כחלון:>
תראי, קארין, את יודעת מה, בואי אני אגיד לך בעשר הדקות הקרובות כל מה שעשיתם.
<מירב בן ארי (כולנו):>
רק בעשר דקות.
<שר האוצר משה כחלון:>
וגם מה שלא עשו, זה כולל, במצטבר. אני אשיב גם לך, ידידי פריג'. קארין, חברי מיש עתיד, אני מבקש, אם יש לכם מחשב, תפתחו רגע את גוגל, ותפתחו ב"מצע יש עתיד"; אני אקריא לכם מה יש במצע יש עתיד. תפתחו בבקשה: הגברת התחרות בשוק הבנקאות בישראל ופירוק הריכוזיות בענף. אמרתם שתעשו, עשיתם?
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
כמה בנקים – – –
<שר האוצר משה כחלון:>
סליחה, ברור, עברה הצעת החוק, הנה, עזר לנו חבר הכנסת אראל מרגלית, עברה הצעת החוק שדיברתם עליה והבטחתם לבוחרים. רפורמת הקורנפלקס, אמרתם: אנחנו נעביר, עברה. אלי אלאלוף, עברה?
<אלי אלאלוף (כולנו):>
עברה.
<שר האוצר משה כחלון:>
עברה. אתם העברתם? אתם דיברתם.
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
יש כאלה שמדברים ויש כאלה שעושים.
<שר האוצר משה כחלון:>
שוק הבקר, חיים ילין – הרמתם את המכסים לפטמים? מי שטיפל זה אנחנו. פירות וירקות – נכון שמפגינים, נכון שיש בעיות, אמרתם שתטפלו, פחדתם מהפגנות, פחדתם מהתקפות, נתתם לנו לעשות את זה, עשינו, אנחנו סובלים את ההתקפות, אבל 8 מיליון אזרחי מדינת ישראל קנו וקונים כל יום עגבנייה לא ב-17 שקלים, ב-5 וב-4, ודגים ובשר במחירים – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
בחצי שקל, אדוני השר, החקלאי שמגדל את זה מקבל חצי שקל.
<שר האוצר משה כחלון:>
מסלול פנסיה ממלכתי – דיברתם? דיברתם? תפתחו את גוגל, אני רוצה לראות אם יש לי טעות במשהו. דיברתם? אנחנו עשינו. לציבור אני אומר, שזה נקרא קרן ברירת מחדל. דיברתם על הגברת התחרות בבחירת סוכן ביטוח. עשיתם? לא. עשינו, בוצע. ביטוחי בריאות פרטיים – דיברתם. הכול במצע, אני מקריא ממצע יש עתיד.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אני שמחה שהצטרפת לעקרונות שלנו.
<שר האוצר משה כחלון:>
אני שמח להצטרף, כן, אבל אני רוצה גם קצת הגינות. לבוא ולהשמיץ ולהכפיש, במקום להתחבא ולהגיד: נכשלנו, תעשה אתה; לבוא ולהכפיש – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
מי הכפיש?
<שר האוצר משה כחלון:>
כל הקבוצה שלכם.
<חיים ילין (יש עתיד):>
מי הכפיש?
<שר האוצר משה כחלון:>
משר האוצר – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
משה, תקשיב מה שאתה עושה – אתה ממציא שאנחנו מכפישים אותך בשביל לענות לנו. תשאל את אלי אם כולנו – ואת כל אחד שהיה פה. אל תשקר. אתה לא בכנסת ולא בוועדות, אל תשקר.
<שר האוצר משה כחלון:>
חיים, אתה יודע מה? חיים ילין, עד עכשיו ביקשתי שתפתחו ותגידו אם אני טועה במילה. במילה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
אתה טועה.
<שר האוצר משה כחלון:>
בבקשה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
אתה טועה, אנחנו לא הכפשנו אותך – – –
<שר האוצר משה כחלון:>
לא, סליחה, בבקשה, תביאו לו את קטעי העיתונות. אתם גיבורים בלקשקש. כשבאים ומעמידים אתכם מול המציאות, אתם מתחפרים. בואו תענו לי, אני מבקש לתת לכם חצי מהזמן שלי ותגידו לי דבר אחד לא נכון.
הלאה, ביטוח לרכב – דיברתם על 5% הוזלה, הוזלנו ב-13%. דיברתם על הגברת התחרות בשוק התקשורת – בוצע, אצל איתן כבל. רפורמת היבוא, מכון התקנים, בוצע על-ידי; דיברתם – אני ביצעתי. צמיחת עסקים קטנים, הכפלת קרן הלוואות, הוספנו 6 מיליארד. דמי לידה לעצמאיות שאתם דיברתם, אנחנו עשינו. צמצום אפליית בעלי עסקים – אתם דיברתם, אנחנו עשינו. חיבור מפעלים לגז טבעי – אתם דיברתם, אנחנו עשינו. החזרת החינוך המקצועי – אתם דיברתם, אנחנו עשינו. החזרת מיליארד שקלים מקופת קק"ל – דיברתם על מיליארד, החזרנו 2.2. הגבלת שכר הבכירים – דיברתם, אנחנו עשינו; דיברתם וברחתם. נתתם לי לעשות את זה, לריב עם כל הבנקאים ולריב עם החזקים במשק. אתם לא יכולים לריב אתם, הם חברים שלכם.
יישום מסקנות ועדת ששינסקי – אתם דיברתם, אנחנו יישמנו. הסכמי גג – התחלתם, המשכנו, זה נכון. דיור בר-השגה – דיברתם, עשינו. רשות להתחדשות עירונית – דיברתם, עשינו. דירה להשכיר, המשכנו את שלכם. בניית 5,000 מעונות סטודנטים – עכשיו אישרנו 20,000. העלאת הסיוע בשכר דירה לזכאי הדיור הציבורי – דיברתם, עשינו. קיצור זמנים בהמתנה – דיברתם, עשינו: 900 מיליון שקלים. חיזוק תקציבי הבריאות – אני רוצה לומר לכם שדיברתם הרבה. זו רק מסקנה אחת, אני רואה שזה לא נגמר.
אבל עכשיו, כשאתם מבקרים את ה"פלאטים", יש לי שתי הערות עבורכם. האחת, יאיר לפיד היה שר האוצר, והוא אמר: flat זה דבר הכרחי; על הרקע הזה, ב-21 ביולי 2013 הוא עשה flat של 4%, ב-31 באוגוסט הוא עשה flat של 2%. הוא אמר שהגירעון זה אסון. לא, כשאני עושה flat יאיר לפיד אומר: זה מחריב. כשאתם עושים flat זה מציל, זה ההבדל.
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
כעת אתם מדברים על גירעון, חברים. יעד הגירעון של יאיר לפיד היה 3.4%, אתם יודעים כמה הגירעון שלי – כשיאיר נתן לי 3.4%? 2.15%. שהציבור יבין, כל אחוז זה 12 מיליארד. כל אחוז, ככה ברחו לו איזה 18-17 מיליארד בלי שירגיש.
חברים, הדבר האחרון, אני לא רוצה להמשיך, כי כנראה דיברתם הרבה, השם ישמור, תראה עוד כמה, איך אני אגמור אתכם?
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
שר האוצר, תגיד משהו על הצפון.
<שר האוצר משה כחלון:>
אני מציע – אין בעיה – אני מציע שבאמת, קצת צניעות. קצת צניעות. אני לא רוצה להגיד: נכשלתם. לא הלך לכם מי יודע מה. לא הלך מי יודע – וזה בסדר, זה קורה – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
– – זה קורה. אבל קצת צניעות.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
תטיילו בעולם.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
תטיילו בעולם. תמשיכו לטייל בעולם.
תקשיבי – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
עכשיו אני אגיד לך משהו.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
תגיד לי – – –
<שר האוצר משה כחלון:>
לתת ולפתור את הבעיה של עמונה – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אדוני שר האוצר, איך קורה – – –
<שר האוצר משה כחלון:>
תכף אני אוציא מה יאיר נתן – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אדוני שר האוצר, איך קורה שאתה נותן לחברי כנסת שילומים כדי שיצביעו עבור התקציב שלך, שיחלקו למקורבים? תסביר לי את זה.
<שר האוצר משה כחלון:>
תכף אני גם אוציא מה יאיר נתן.
<קריאות:>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
אבל אני רוצה להגיד לך משהו. קארין, קארין, אני רוצה להגיד לך משהו.
<חיים ילין (יש עתיד):>
מיקי כבר אמר את זה.
<שר האוצר משה כחלון:>
אני – קארין, קארין – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – – עד שלא נקבל, אם לא נצביע בעד.
<קריאות:>
– – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
אנחנו היינו בישיבה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אנחנו יותר – – –
<שר האוצר משה כחלון:>
קארין, אני רוצה להגיד לך משהו.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אנחנו יותר מעורבים, אתה יודע.
<שר האוצר משה כחלון:>
קארין, אני רוצה להגיד לך משהו. ב-flat של אתמול יש 150 מיליון גם לצפון, יש 230 מיליון לנשים שילדו, ויש עוד פעולות. ועידוד הצפון – עוד 1.5%. תכף אני גם אגע בצפון. אני רק רוצה לשאול אותך שאלה, אבל באמת עם יד על הלב: איך יכולת להצביע לקחת 40 מיליון שקל מטיפולי שיניים לילדים?
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
היה לי גירעון כזה גדול. לא – – –
<שר האוצר משה כחלון:>
ראש המפלגה שלך נהנה שילד בשדרות לא ישן כל הלילה מכאבי שיניים?
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אוי, באמת – – –
<שר האוצר משה כחלון:>
זה מה שהוא רצה?
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
על זה את מדברת?
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
כחלון – –
<שר האוצר משה כחלון:>
ואני בפעולה ראשונה מחזיר את זה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – זה לא מתאים לך.
<שר האוצר משה כחלון:>
על זה. למה לא מתאים לי?
<קריאה:>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
למה לא מתאים לי?
<קריאות:>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
למה? להגיד את האמת לא מתאים לי?
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
לקחת 40 מיליון שקלים מטיפולי שיניים לילדים.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
ילד בן 14 – – –
<שר האוצר משה כחלון:>
אם היו חותכים לי את היד לא הייתי מצביע על דבר כזה – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אוי, באמת.
<שר האוצר משה כחלון:>
– – כורתים לי אותה – לא מאבד את הקריירה הפוליטית שלי.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – – על 150 – – –
<שר האוצר משה כחלון:>
אז אני רוצה לומר לך: קצת צניעות. אתם, מבחינת משרד האוצר, נמצאים בבית מזכוכית. תפסיקו לזרוק אבנים. תפסיקו. ואני עוד לא עושה אתכם את כל החשבונות. אני לא הגעתי ל-20%.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
אתם, אמרתי לכם: לא הלך לכם מי יודע מה. תמשיכו לטייל. בינתיים, ברוך השם – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
– – המנדטים צומחים. את המשק לא הצמחתם. הצמחתם את המנדטים. תמשיכו. בשביל מה אתם מתערבבים עכשיו? בשביל מה אתם נכנסים?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני השר בא לתת לנו – –
<שר האוצר משה כחלון:>
אתה, מיקי – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – ניתוח – –
<שר האוצר משה כחלון:>
– – אני שמעתי גם את ההצהרות שלך.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – ניתוח כלכלי, או שאתה רוצה לתת לנו "אני מאשים"?
<שר האוצר משה כחלון:>
אני – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
אני רוצה לומר לך, מיקי, שעל חלק מהדברים אני חייב להודות לך, כי אני יודע – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
– – שהדברים שמבחינתך לא ענייניים – שיתפת פעולה בצורה מדהימה. אבל כשאתה אומר: flat – אתה לא היית פה – כשאתה אומר: flat הורס את המדינה, או מחריב את הכלכלה – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
מה?
<חיים ילין (יש עתיד):>
גם אתה לא היית.
<שר האוצר משה כחלון:>
אתם – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
אתה באת אלי כי ראש הממשלה הזה לא נתן לך את 2 מיליארד השקל כשר הרווחה. פרשת בהוגנות רבה והגעת אלי למועצה. שם שנינו היינו כשעשו את ה-flat גם – –
<שר האוצר משה כחלון:>
טוב, אני רוצה – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – והם לא יודעים את זה אפילו.
<שר האוצר משה כחלון:>
נו, אז תגיד להם.
<קריאות:>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
טוב, אני לא יודע על מה אתה מדבר. אני יודע שאהבתי לבוא אליך למועצה. זה אני יודע.
<קריאות:>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
יש לנו – – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
נתת לנו מחמאה, אז אנחנו לא מוותרים.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
יש לך זמן לענות – – – שלכם?
<שר האוצר משה כחלון:>
אני – – –
<קריאות:>
– – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
מה אתם – – –
<שר האוצר משה כחלון:>
מיקי, אני אמרתי קודם – –
<קריאות:>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
– – אתה לא היית פה, חבר הכנסת לוי, שבזמנכם עשיתם שני "פלאטים". היית סגן שר האוצר. עשיתם שני "פלאטים": 4% ו-2%. flat זה דבר שהוא מחויב המציאות, אין מה לעשות. מה שמעניין: כשאתם עשיתם זה הציל את הכלכלה; כשאני עושה – זה מחריב את הכלכלה. כל מה שאני ביקשתי מכל – באמת מכל המערכת הזאת: באמת, הוגנות. ואני – –
<קריאה:>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
– – קודם כול קראתי את כל המצע שלכם, שרציתם לעשות ולא נתנו לכם. וזה בסדר. ומה עשיתי. והיות שלא היית – ואני אחסוך ממך את הפרוטוקול, אני אתן לך את זה באופן אישי, כחבר, שתראה מה עשינו, ואולי, אם יש לך ביקורת, אני אשמח גם – או משהו לא נכון.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
רק תרשה לי לומר – – –
<שר האוצר משה כחלון:>
דבר אחרון: אני רוצה לומר לך – –
<קריאה:>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
– – חבר הכנסת אראל מרגלית, לגבי תוכנית הצפון. אנחנו ממש לקראת הסיום. גם אתמול הוספנו עוד 150 מיליון. 400 מיליון מקק"ל. בסך הכול, במצטבר, 14 מיליארד; כבר בית-חולים פוריה מקבל בית-חולים שיקומי, כמו שהתחייבנו. כמובן, זה בתהליך, אבל כבר מתחיל להיות מתוקצב. רמב"ם קיבל 35 מיליון לאונקולוגית. התשתיות, כפי שאמרתי – בין 11 ל-12 מיליארד. היתר זה בכסף שרץ. אני אעביר לך את זה בימים הקרובים, כשנסיים, ממש הכול.
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
וחוק הגליל – – –
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
הגליל העליון מקבל?
<שר האוצר משה כחלון:>
כן, זה – יפעת שאשא לא הייתה נותנת לנו מנוחה בלי זה.
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
הגליל המערבי – – –
<שר האוצר משה כחלון:>
כל האזור הזה.
<קריאה:>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
יש חלוקה.
<קריאות:>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
אנחנו נפרוס לכם, נפרוס לכם את החלוקה מול העיניים.
<יפעת שאשא ביטון (כולנו):>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
חוק הגליל. חוק הגליל. חברת הכנסת יפעת שאשא וחבר הכנסת יצחק וקנין – עכשיו מגדילים אותו לעשר שנים. ברושי, זו בשורה.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
גם לפטם וגם לביצים.
<שר האוצר משה כחלון:>
ברור.
<קריאה:>
או, הנה – – –
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אוקיי.
<שר האוצר משה כחלון:>
ומטפלים בזה גם יצחק וקנין וגם יפעת שאשא, לעשר שנים. מה שהמפלגות אפילו עם האוריינטציה הכי חקלאית האריכו לשלוש, אנחנו מאריכים לעשר, ואנחנו מטפלים בכל הנושאים האלה.
חברים, אני מאוד מודה לכם. אני חושב – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני השר, אדוני השר, אדוני השר – – –
<שר האוצר משה כחלון:>
כן.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – – נכון. רק שכחת להגיד שקיבלנו 39 מיליארד שקל גירעון, ועוד 10 מיליארד שקל שעלה "צוק איתן".
<שר האוצר משה כחלון:>
אז – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
ושכחת להגיד שבשנה שעברה היית ב-5.2% – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
אז למה אתם – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – flat.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אז למה אתם תוקפים?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – – הוא לא צריך את העזרה שלך.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
רגע, רגע, רגע, רגע, רגע.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – – את העזרה שלך, תאמיני לי – – –
<שר האוצר משה כחלון:>
שנייה, שנייה. שנייה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
אוקיי, בוא, בוא – קיבלת 3.9 – 39 מיליארד שקל גירעון, נכון? עזוב. "צוק איתן" זה קרן אחרת. בינינו, עזוב, "צוק איתן" – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – – קרן אחרת – – –
<קריאה:>
איזו קרן אחרת?
<שר האוצר משה כחלון:>
זה כמו קרן מס רכוש.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
איזו קרן אחרת?
<שר האוצר משה כחלון:>
הכסף הזה בא ממקום אחר.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
לא לא – – –
<שר האוצר משה כחלון:>
אז בוא – אז בוא אני אשיב לך.
<קריאה:>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
כמה אחוז גירעון אני – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
בשנה שעברה – 5.2% הגעת.
<שר האוצר משה כחלון:>
מירי – מירי.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
מיקי.
<קריאה:>
מיקי.
<שר האוצר משה כחלון:>
מיקי – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
5.2%, שנה שעברה – – –
<שר האוצר משה כחלון:>
– – כמה – סליחה, כמה אחוז גירעון אני קיבלתי כשהגעתי? כמה השארתם לי, אחוז גירעון? 3.4%, נכון?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
לא.
<שר האוצר משה כחלון:>
כמה?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
אתה נתת לי את זה. מה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
לא.
<שר האוצר משה כחלון:>
כמה?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
תעשה גוגל.
<שר האוצר משה כחלון:>
כמה? נו.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אולי רצינו 2.6%. תעשה גוגל.
<שר האוצר משה כחלון:>
אתה השארת לי 2.6%?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
תעשה גוגל.
<שר האוצר משה כחלון:>
אתה השארת לי – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – – תעשה גוגל.
<קריאות:>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
אתה העברת קריאה ראשונה ב-3.4%.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
רציתי – – –
<שר האוצר משה כחלון:>
אה, רצית.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
זה הכול.
<שר האוצר משה כחלון:>
אז עכשיו אני רוצה לומר לך ולצופים – –
<קריאות:>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
– – שמי שלא יודע: 39 מיליארד, כשה-GDP שלנו הוא 1.2 טריליון – זה בדיוק 3.4% גירעון. כמו שקיבלת ככה השארת.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
לא נכון.
<שר האוצר משה כחלון:>
– – – סליחה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
קיבלת 9 מיליארד שקל פלוס.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
טוב, אדוני, אני לא חושב שתצליח לשכנע – – –
<שר האוצר משה כחלון:>
פלוס במה? איזה – – – תגיד לי, עם איזה מחשב אתה עובד?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
לא, זה לא יפה. לא יפה להגיד נתונים לא נכונים.
<אראל מרגלית (המחנה הציוני):>
היה מע"מ אפס.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני השר – – –
<שר האוצר משה כחלון:>
מיקי, ה-GDP של מדינת ישראל – 1.2 טריליון. כשאתה לוקח 39 מיליארד, זה – נכון? מישהו – שיבדקו שם במחשב אם אני טועה. כמה זה 39 מיליארד בגירעון של – ב-3.4%? יש?
<מיקי לוי (יש עתיד):>
כמה היה הגירעון מ-2014, אדוני השר?
<שר האוצר משה כחלון:>
אני לא הייתי פה. הייתי במכללת נתניה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
טוב, אדוני.
<שר האוצר משה כחלון:>
תודה רבה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר האוצר.
<שר האוצר משה כחלון:>
מיקי, בקיצור – –
<קריאה:>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
– – בלי סיפורים; הכול כתוב. היום הכול מתועד, לכן אין סיפורים. ותפסיקו להשמיץ. אתם יכולים – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – –
<שר האוצר משה כחלון:>
כן. עכשיו, חיים ילין, אני אתן לך את כל הקטעים שהשמצתם, ואני מקווה שמהיום תחשבו פעמיים.
<קריאה:>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר האוצר משה כחלון על תשובתו. אנחנו גם ננצל את ההזדמנות לברך – ביציע – את אנשי רשת "שובו" – רשת בתי-הספר "שובו", ברוכים הבאים לכנסת. שמחים לראות אתכם.
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
איפה הכסף?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו נעבור להצעת – –
<ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):>
איפה הכסף?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
– – האי-אמון הבאה: ממשלת ישראל מפקירה את אזרחיה ומתעלמת מאי-מוכנות העורף למצב חירום – יש עתיד. ינמק את ההצעה חבר הכנסת חיים ילין. בבקשה, אדוני. ישיב לו השר אופיר אקוניס, בשם שר הביטחון.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד השר, שכחת את הפתק.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מה כתוב? מה כתוב?
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד השר, אני לא רוצה – – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
זה סודות מדינה. הפתק הזה חשוב.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
אני חייב להגיד לך – – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
תסביר את זה.
<שר האוצר משה כחלון:>
אני מרשה לך. אני מרשה לך.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – – לך.
<חיים ילין (יש עתיד):>
מה? להגיד מה כתוב שם?
<שר האוצר משה כחלון:>
כן.
<חיים ילין (יש עתיד):>
flat 4% ועוד 2%.
<מירב בן ארי (כולנו):>
לא לא, תגיד באמת מה כתוב. תגיד שכתוב שם – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מאוד שמח – מה היינו עושים אם לא היה טלפון נייד וגוגל, כבוד היושב-ראש? אני לא יודע מה היינו עושים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אדוני שר האוצר וסגן שר האוצר לשעבר, תנסו לשכנע אחד את השני לפחות לא באמצע המליאה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד שר האוצר, תן לי דקה אחת מתוך עשר הדקות שאני הולך לענות לך ולהגיד לך – כבוד שר השיכון, מכיוון שאתם חברים שלי, אנחנו לא יורדים, כבוד השר, לרמה של הכפשות כמו שאתה חושב. נמצא פה חבר הכנסת אלי כהן, תשאל אותו. בוועדת הרפורמות – מי נלחם יותר ממני על החוקים שאתה ניסית להעביר ולא הצלחת? תשאל אותו, בסדר? אם הכפשתי אי-פעם. להפך, אני רוצה להגיד לך משהו: הרי בסוף נהיה ביחד. זה שאתה תכפיש אותנו לא יגדיל אותך ולא יוריד אותנו. זה עושה אותך יותר קטן, משה, לא מתאים לך. באמת לא מתאים לך. ועכשיו אני אגיד לך משהו – – –
<שר האוצר משה כחלון:>
– – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
תקשיב: 2% flat – הלכו מיליארד ו-300 מיליון לעוטף-עזה, לא להסכמים קואליציוניים. תקשיב טוב. היה צריך לשקם אחרי המלחמה. אז בוא תדייק. כנראה למספרים, כמו לכלכלה, תמיד אפשר להסתכל על זה מקדימה, מאחור, משמאל ומימין, אבל זאת האמת.
כבוד היושב-ראש, אני חייב להגיד לך שבאתי לאי-אמון מוכן, אבל לאחר שאמרו שאני שמאל קיצוני, אז אני חייב להגיד לך שראש הממשלה הוציא את ההודעה ואמר, הוא כבר אמר: בנט שמאל, ליברמן שמאל, בוגי יעלון שמאל, הרמטכ"ל שמאל, ועכשיו גם לפיד ויש עתיד שמאל. אני חייב להגיד לכם, אני גדלתי על האידיאולוגיה וההערצה – הכמעט עיוורת שלי – כלפי יגאל אלון. באמת, אני אומר לך, ככה גידלו אותי. הוא אמר משפט: עם שלא יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל. למה אני אומר את זה? כי כשראש הממשלה אומר על כולם שהם שמאל, הוא בעצם שוכח את העבר, ומי ששוכח את העבר ומטפל רק בכיסא שלו בהווה, הוא מפחד מעתידו הפוליטי. זה מה שאני יכול להבין. זה הוא לוקח את המשפט של יגאל אלון, מכווצ'ץ' אותו ולוקח אותו למקומות שהוא רוצה.
אני, באופן אישי, חייב להגיד לך, ראש הממשלה, כמו ראש עיר, כמו ראש מועצה, הוא אבא של אותו אזור. ראש הממשלה צריך להיות האבא שלנו. לא יכול להיות שהוא לוקח את אותם ילדים, את אותם אנשים שהם חלק מהעם שלו, ופוסל אותם בגלל הדעות שלהם, מפני שהם לא מתאימים לאג'נדה, מפני שהוא יודע שהאזרחים הולכים ימינה. אבל כמה אפשר לכבס? להכניס לבלנדר את אותן ססמאות כל הזמן? אני באופן אישי מתבייש. לא יכול להיות ראש ממשלה שכל הזמן מפלג את העם. כשאני הולך לאיו"ש לבקר, כשאני הולך להתנחלויות לבקר, מפני שיש לי שם חברים ומפני שהוויכוח האידיאולוגי יימשך, ויש לי רגשות עמוקים מאוד כלפי אותם אנשים, שחלקם הגיעו אפילו למועצה אזורית אשכול והקימו יישובים – אז אני אומר להם: אתם ימין, אתם לא חלק מהעם? איזו שפה זו? זו שפה רדודה. לא מתאים לראש ממשלה להיות כזה רדוד וכל הזמן, אולי, לפחד.
המסקנה שלי, ואני אומר לכם, חברים יקרים, שמה ששמעתי מראש הממשלה ומה ששמעתי משר האוצר, ואני באמת אוהב אותו ומעריך אותו מאוד, זה שכנראה הם מפחדים מהעתיד הפוליטי שלהם. לכן, ככל שהם ירדו יותר על יש עתיד, ככה ייטב להם. כך הם חושבים.
להגיד לך מה אומרים תמיד? מה אומרים? כן ירבה וכן יפרוץ. אני לא צריך לדבר על המקורות, נכון? אבל ככל שייתנו לנו פטיש בראש, ככה אנחנו נצמח יותר. כל מי שנותן אותו, הוא פשוט ייעלם מהמפה הפוליטית. אני מציע לכם, חברים יקרים, גם מכולנו, גם מהליכוד, להמשיך להכות ביש עתיד. אני מתחנן בפניכם. באמת אני אומר לכם את זה, אני מכבד את זה אפילו. ככה זה נראה, שככל שאתם מכים בנו אנחנו גדלים.
ועכשיו, לגופו של עניין, אחרי שחמש דקות דיברתי על מה שקרה השבוע במדינת ישראל. ב-1955 הפגיזו את קיבוץ נירים. לוי אשכול הגיע ושאל אותם, אז הוא היה ראש הממשלה: מה אתם רוצים? חבר הכנסת מרגלית, תשמע: אתם רוצים כסף לפיתוח חקלאי? – כי אז תעשייה היה משהו – או שאתם רוצים מיגון? עונים להם בנירים: רוצים גם וגם. למה אני אומר את המשפט הזה? כי בעצם מגיע ראש הממשלה, וגם לאחר מכן מגיע מנכ"ל ראש הממשלה, ושואלים אותי: מה אתה רוצה, מיגון או פיתוח תעשייתי? אמרתי: גם וגם. ככה לימדו אותי. כך זה קרה. ואני אומר את זה בכנות רבה. אני מוריד את הכובע בפני בנימין נתניהו על התוכנית שהקים בעוטף-עזה. אני אומר לכם את זה באמת. אני מצדיע בפני שר האוצר שחתם על הצ'ק. דרך אגב, זה היה יאיר לפיד. אבל אני אומר לכם: זה בדיוק מה שנעשה, שיקמו כך את עוטף-עזה.
עכשיו, אני גדלתי על זה שכל הזמן באו והסבירו לי מה היה במלחמת לבנון השנייה. למה אני אומר את זה? כי יש טראומה ממלחמת לבנון השנייה. אני מספר את הסיפור הזה כי בעצם אם אנחנו רוצים לבנות קהילות חסונות, שיכולות להתמודד עם מצבי קיצון – כמו שדוח המבקר מדבר עליהם – צריך לעשות שלושה דברים: 1. צריך מיגון, שתכף נדבר עליו; 2. צריך חוסן, שתכף נדבר עליו; והדבר השלישי – צריך אמון.
אבל כשמבטיחים לצפון תוכנית ושום דבר לא יוצא מזה, שום דבר לא יוצא מזה כי צריך החלטת ממשלה כמו בעוטף-עזה ולא כסף במשרדים – בתוך התקציב שאף אחד לא יודע לאן ייעלם – נוצר חוסר אמון, וכך עולים כל התושבים, כולל ראשי המועצות מהצפון, אלינו ומפגינים, ואנחנו אתם. כולם נלחמים, אופוזיציה, קואליציה. מה יצא מזה? שום דבר, כולל קואליציה שנמצאת שם. אמון. חוסן. מרכזי חוסן לא הוקמו בצפון. אני ביקשתי משר הרווחה, ואני במשא-ומתן אתו, אבל תדעו לכם: מי שרוצה להחזיק מעמד, חייב להבין שחוסן זה המיגון הפנימי הנפשי של כל בן-אדם. מי שלא מצליח להבין את זה, לא יוכל לשרוד את המלחמות הבאות.
הדבר השלישי הוא המיגון. קטונתי מלהסביר את הסכנות שקיימות במכה הראשונה, אני גם לא רוצה להתחיל להסביר אותן, אבל אם לקו הראשון בצפון לא יהיה מיגון, אני לא יודע איך אנחנו נצא. ומה הבעיה במדינת ישראל? הבעיה שבמדינת ישראל אם אתה לא חוטף, אתה לא עושה. אי-אפשר למנוע את זה. דוח מבקר המדינה מדבר על זה. בעוטף-עזה אנחנו מבינים בדיוק מה המשמעות של המיגון. למה בצפון לא ממגנים? יותר מזה – המיגון שנעשה בצפון בשנות ה-70 וה-80 וה-90 הוא לא תקני. הוא עובי של 20 ס"מ, כאשר כיום יודעים שאם לא יהיו לפחות 50 ס"מ, אף אחד לא ישרוד. עכשיו, זה לא עניין של להפחיד, זה עניין של אחריות ומנהיגות. למה צריך לחכות למלחמה כדי שיהיה מיגון? אומר את זה דוח מבקר המדינה, אומר את זה צה"ל בפירוש. אבל כשצה"ל אומר את זה, אז אומרים לשר הביטחון: תשים אתה את הכסף. תגידו, התפקיד של שר הביטחון זה למגן? את כל מיגון עוטף-עזה, עשה את זה האוצר והפרויקטור היה משרד השיכון. משרד הביטחון בכלל לא היה שם.
חברים יקרים, קל מאוד לדבר – ולברבר – כנראה. אני עשיתי, ואני מודיע לממשלת ישראל שאפשר גם לעשות והיא חייבת לעשות, והיא חייבת להתייחס לדוח מבקר המדינה. כבוד השר, אני אומר לך בכנות רבה: לא צריך את כל המיגון במכה אחת. תעשו את 2 הקילומטרים הראשונים. תעשו את זה ביוזמתכם, לא בחקיקה, לא באי-אמון. תעשו את זה כי אתם חייבים את זה. זו אחריות שלכם כלפי ביטחון התושבים ואזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. ישיב השר אופיר אקוניס.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
תודה, אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להשיב בשם שר הביטחון על הצעת האי-אמון של סיעת יש עתיד. אבל עוד לפני כן, אדוני – אדוני היושב-ראש, ביממה האחרונה אנחנו עדים לפרסומים חמורים ביותר על חבר כנסת בישראל, חבר הכנסת באסל גטאס, הבוגד במדינת ישראל וחובר לגרועים שבמחבלים.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אתה כבר בית-משפט?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
זה ברור שבזכות החסינות – – –
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
כבר הרשעת אותו? עשית לו משפט? ככה שר מדבר?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
כן. אני אדבר. בוגד במדינת ישראל וחובר לגרועים שבמחבלים.
זה ברור, אדוני היושב-ראש, שבזכות החסינות, השליחות הציבורית לכאורה של אדם שנשבע אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, ההתנהגות הזאת, של חברי הכנסת מן הסיעות הערביות – מי שנמצא כאן כבר כמה שנים בוודאי איננו מופתע – השימוש הנלוז בדמוקרטיה המפוארת שלנו כדי לחסל אותה מבפנים. על זה, אדוני, התרעתי כבר בכנסת השמונה-עשרה. אבל ההתנהגות של חבר הכנסת גטאס וחברי הכנסת מן הסיעה המשותפת, אדוני היושב-ראש – לא הם אשמים, אנחנו אשמים. במקרה לגמרי, חבר הכנסת פרי, במקרה לגמרי, בדיוק היום לפני ארבע שנים נפסלה בוועדת הבחירות המרכזית, ביוזמתי, חברת הכנסת חנין זועבי מלכהן בכנסת, משום שעברה על חוק-יסוד: הכנסת, סעיף 7א, וכשבועיים לאחר מכן הוחזרה לכאן על-ידי שופטי בית-המשפט העליון. ואני לא מן התוקפים את בית-המשפט העליון; בוודאי לא כסדר-יום.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
תודה לאל.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אבל, חברת הכנסת אלהרר, מי שנתן את האור הירוק להתנהגות הבוגדנית הזאת של חברי הכנסת מן הסיעה הערבית הם כל אותם השופטים אשר ישבו בהרכב שהתיר לאישה הזאת, שעברה על סעיף 7א, שתמכה והשתתפה במאבק מזוין נגד ישראל, לחזור לכאן.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אתה שר בממשלה, אל תטיל – – – של השופטים.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
ולכן, אם מישהו או מישהם נתנו אור ירוק להתנהגות הזאת, שאנחנו מכירים עכשיו מחבר הכנסת גטאס, לנורמות הפסולות האלה, אדוני היושב-ראש, למעשים המבישים שאליהם הידרדרה הסיעה הערבית המשותפת, לדאבון הלב, בצער רב ואפילו ביגון קודר – שופטי בית-המשפט העליון. את האמת הזאת צריך פעם אחת להגיד.
עכשיו, חברת הכנסת אלהרר, כשזה בא מאדם, מאישיות פוליטית, שהפכה את ההתקפה על בית-המשפט העליון לקרדום פוליטי לחפור בו, זה היה יכול להישמע כמעט יומיומי. אבל כיוון שאינני נמנה – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
לדברים שלך יש משקל.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – – אינני נמנה עם אלה שרואים בבית-המשפט העליון גוף שצריך לחבוט בו כדי להרוויח קולות בפריימריז – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
תודה לאל.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – ואכן, אדוני היושב-ראש, אפשר לבדוק את התיעוד של דברי מעל הדוכן הזה, או בכלי התקשורת – מאוד ענייני כלפי בג"ץ, גם כאשר אני חושב ששוגים שגיאות חמורות, כפי שעשו פעמים רבות בעניין גירוש המסתננים הבלתי-חוקיים – פעמים רבות.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
זה בסדר להגיד שאתה לא מסכים.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
עדיין צריך לומר את האמת: מי שנתן את האור הירוק להתנהגות המבישה הזאת של חברי הכנסת מן הסיעה הערבית זה מי שלא התייצב – את ודאי תומכת ומקבלת.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אתה לא יכול להגיד שזה לתת את האור הירוק.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
ודאי שאני יכול.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
לא – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אני אומר לך גם מדוע, חברת הכנסת סויד.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אני אגיד לך מדוע. משום ששופטי בית-המשפט העליון, שישבו והחזירו לכאן את חברת הכנסת זועבי, הם לא בזו לחבר הכנסת אקוניס, שבזמנו יזם את הפסילה של חברת הכנסת זועבי. הם בזו לכנסת, הם ביטלו את חוק-יסוד: הכנסת, סעיף 7א. זוהי שערורייה שאין כדוגמתה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אלה אמירות קשות. אלה אמירות קשות. אתה שר.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אדוני השר, אתה אומר דברים חמורים.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אני יודע שאני אומר דברים חמורים, משום שהדברים האלה צריכים להיות גם בשיח הציבורי.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
אבל השיח שלך הוא ששופטי העליון בזו, שופטי העליון – הם החזירו. אתה יכול לומר שאתה חושב שהם טעו בהחלטתם, וזה לגיטימי לחשוב כך, כי כל אחד יכול לטעות, גם בית-משפט. אבל השיח שאתה אומר: הם בזו, הם החזירו – אתה עושה בדיוק את מה שאתה אומר שאתה לא עושה, וזה דה-לגיטימציה של בית-המשפט העליון.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
קודם כול, לגבי הטעות האיומה שלהם ב-31 בדצמבר 2012, כשהחזירו את המחבלת הזאת לכנסת – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
תראי, אני, יש לי ויכוח ענייני עם רוב חברי – למעט חברי מפלגתי, גם אתם מעת לעת יש ויכוחים – יש לי ויכוחים מאוד יסודיים על תפיסות עולם, ואני מקיים אותם עם חברי מפלגת העבודה ועם חברי יש עתיד ועם חברי הסיעה המשותפת. תסכימי אתי, וגם חברת הכנסת אלהרר, כחברות כנסת ציוניות, בבית הזה, שמה שעשתה זועבי בזמנו חצה כל גבול וביזה ועבר – עברה על חוק-יסוד: הכנסת.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אין ספק, בסדר גמור.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
בית-המשפט העליון יכול מדי פעם בפעם לתת לנו קרדיט, או כפי שאמר פעם ראש ממשלה לא מטעמנו, אשראי – ראש הממשלה אשכול – לתת לנו אשראי שמדי פעם בפעם, אדוני היושב-ראש, אנחנו גם יודעים מה אנחנו עושים. החוכמה לא ירדה רק על הגבעה שעליה יושב בית-המשפט העליון, יש כמה גבעות סמוכות. אז האוניברסיטה העברית – בוודאי החוכמה ירדה עליה. על משרדי הממשלה, כפי ששמענו כאן את שר האוצר, בוודאי ירדה, וגם על הבית הזה. ואני חושב – ואני אגיד לך שוב מה אני אמרתי: נתנו אור ירוק להתנהגות, וזה בעיני דבר חמור, והגיע הזמן שגם בית-המשפט העליון יפסיק להתעלם מן המציאות. כי הדבר שעשה חבר הכנסת גטאס, חומרתו איננה פחותה ממה שעשתה בזמנו, אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת זועבי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני הייתי מציע, מאחר שגם בשבוע שעבר עשיתי איזו פעולה כשישבתי פה – אתה יכול לחלוק על החלטה, אתה יכול לא לקבל את ההחלטה ולא להסכים אתה – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
יפה. יפה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
– – אבל אני הייתי מציע לא לתקוף את השופטים באופן ישיר, כי בכל זאת, זה בית-משפט – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
עליון.
<היו"ר יצחק וקנין:>
– – ואנחנו עלולים לאבד את האיזונים – גם כשהחלטות לא מוצאות חן בעינינו.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
תודה ליושב-ראש.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
כפי שאמרתי, אינני מהנוהגים לתקוף את בית-המשפט. אני גם לא תקפתי את השופטים באופן אישי. בוודאי ההחלטה שגויה, וכל מי שישב בהרכב שגה, שגה שגיאה חמורה ביותר – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
לגיטימי.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – שתוצאותיה, חברת הכנסת אלהרר – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
זה לגיטימי.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
כן. אבל מה הן התוצאות של ההחלטה – זה לדרדר את הבית הזה ואת החברים בסיעה הערבית המשותפת להתנהגות שאנחנו עדים לה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
זו הבחירה שלהם.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
והדבר הזה הוא בלתי נסבל. נמאס. נמאס כבר. ממש נמאס.
לעניין הצעת האי-אמון שנימק חבר הכנסת ילין – בשמו של שר הביטחון אביגדור ליברמן: ובכן, דוח מבקר המדינה שפורסם בחודשים האחרונים נועד לבחון את היערכות ישראל להגנה על אזרחיה מפני התקפות רקטות וטילים. משרד הביטחון וצבא ההגנה לישראל למדו את ממצאיו בעיון. עדיין יש פערים, חבר הכנסת ילין, במוכנות המרחב האזרחי למלחמה, בייחוד בתחום המיגון הפיזי, אשר בו אנו נדרשים בשנים מועטות להשלים פערי מיגון בבנייה ישנה בת עשרות שנים. משרד הביטחון ממשיך להוביל מול כלל משרדי הממשלה תוכנית להשלמת פערים אלה, תוך שמירה על גבולות הגזרה והאחריות הנדרשת מכל גוף וגוף.
בדוח המבקר מפורטים היבטים רבים של מוכנות העורף לחירום, אך העיקר חסר מן הספר; בדוח לא נבחנה מוכנותו הכוללת של העורף להתמודדות עם איום זה ועם איומים נוספים. טענתו המרכזית של שר הביטחון היא כי הדוח לא בחן את המענה השלם לעורף, אשר מורכב ממענה רב-שכבתי ורב-ממדי, וממצאיו מפרטים רק חלקים מהם. בניגוד לדוח, אני סבור – או: סבור שר הביטחון – שיכולת המודיעין, הסיכול, ההגנה האקטיבית מפני רקטות וטילים וההתרעה לאזרח, לצד קידום תהליכי מיגון ושיפור יכולת הרשויות, מעמידים את מענה ההגנה הכולל הניתן לעורף ברמה טובה מאוד. ישראל, משרד הביטחון וצה"ל משקיעים בשנים האחרונות הון עתק בשעות ובתקציבים בקידום מוכנותו של העורף. בשנים האחרונות, כך תשובת משרד הביטחון, חלה התקדמות מרשימה ברמת ההגנה האקטיבית על העורף מפני כלל האיומים המופנים כלפי מדינת ישראל. אין הפקרה והתעלמות, כדברי הצעת האי-אמון.
זה המקום לציין כי יש פעולות שנדרש להשלימן, אך משיח עם ראשי הרשויות ומלימוד מעמיק של תהליכי המוכנות והתרגילים שהם עברו ועוברים בימים אלה, סבור שר הביטחון כי רוב-רובן של הרשויות בישראל כשירות להתמודד במצבי חירום.
לעניין פערי המיגון במדינה, בעוטף-עזה, חבר הכנסת ילין – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
לא אמרתי על עוטף, אמרתי על הצפון.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
שנייה, אני משיב לך.
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – – כל בית שם.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אנחנו ניתן לכם תשובה מפורטת, גם על העוטף וגם על הצפון, רק אם תמתין בסבלנות עוד דקה או שתיים. ובכן, בעוטף-עזה השקיעה ישראל בשנים האחרונות מעל 2 מיליארד שקלים בקידום המיגון, הגילוי וההתרעה. נוסף על כך תורגלו הרשויות וחודדו גבולות הגזרה בין הגופים השונים. הדוח אף מציין לחיוב את השלמת המיגון עד לקו 7 קילומטר מהרצועה, ומציין כי כלל ההחלטות שהתקבלו על-ידי הממשלה, דוגמת מיגון מוסדות החינוך, מיושמות ויסתיימו עד לאוקטובר 2017.
אשר לפערי המיגון בצפון, מאז מלחמת לבנון השנייה השקיעה ישראל מעל 100 מיליון שקלים בשיפור המיגון והמקלטים, ויחד עם משרד הפנים היא תמשיך להשקיע בשנים הקרובות תוך חידוד האחריות הנדרשת מהרשויות המקומיות לכשירות המקלטים שבגזרתן. אכן, המענה המיטבי להגנה על האזרח אל מול איום הנשק תלול-המסלול הוא הממ"ד; החלטת הממשלה 2025 גובשה כדי להקל על האזרח בבניית ממ"ד. משרד הבינוי והשיכון, משרד הביטחון בשיתוף רח"ל ופיקוד העורף גיבשו הצעה מפורטת ואופרטיבית שתקצר תהליכים, תוזיל ותעודד בניית ממ"ד לכל בית אב. הצעה זו לא קודמה עד כה. משרד הביטחון ימשיך להוביל מול משרד האוצר את ההצעה ותוכניות נוספות שנועדו לצמצם את פערי המיגון.
לעניין פערי ההתרעה, למדינת ישראל מערכת ההתרעה המשוכללת והמתקדמת בעולם. בארבע השנים האחרונות הושקעו בה מאות-מיליוני שקלים ועוד יושקעו בה כלל המשאבים הנדרשים כדי להגיע ליכולת שהוגדרה על-ידי המערכת המבצעית.
לסיכום, חבר הכנסת ילין, בחינת מענה ההגנה השלם לעורף, הכולל את משרדי הממשלה, גופי התשתיות, הרשויות המקומיות, הפרט והקהילה, להתמודדות עם מצבי החירום השונים, וכלל יכולת ההגנה שפיתחה מדינת ישראל להגנת העורף האזרחי, מעלה כי לצד הפערים שיש להמשיך ולפעול לצמצם אותם, הרי שהעורף הוא חזק, איתן ומוכן בנקודת הזמן הזאת יותר מאי-פעם להתמודדות עם האתגרים הצפויים לעורף מדינת ישראל.
זה לא כתוב בתשובת משרד הביטחון, אבל אני יכול להוסיף, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת ילין, שלעתים כדאי שממשלות גם יחשבו כמה שנים קדימה על צעדים מדיניים-ביטחוניים שהן עושות. אני לא אכנס כאן לפירוט – – –
<קריאה:>
– – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
לא האשמתי אותך.
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
כן, צריך.
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
מה אתה שואל שאלות? כאשר עומדים על הדוכן הזה ומביעים תמיכה נלהבת בתוכנית ההתנתקות, האומללה, ואחר כך אומרים לך – תלך לפרוטוקול, תראה מה אמרו כאן אנשים; תראה מה אמרו כאן אנשים, שזה יחזק לו – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
איפה ראש הממשלה שלך?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אני לא הייתי אז חבר כנסת, אבל אני – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
אבל ראש הממשלה שלך הצביע בעד.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אבל אני במשאל המתפקדים של הליכוד הצבעתי נגד.
<חיים ילין (יש עתיד):>
ראש הממשלה שלך הצביע בעד, ואלקין הצביע בעד פינוי עמונה 2006.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
ראש הממשלה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת חיים ילין.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
זו לא שעת שאלות.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת חיים ילין, תנו לשר לסיים.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אבל אני אומר לך, כשעושים, למשל, את תוכנית – – –
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אבל תדייק.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
לא, אני מדייק, אני לא אמרתי – חבר הכנסת כהן, לא אמרתי שום דבר שאיננו מדויק.
<חיים ילין (יש עתיד):>
"אני לא הייתי".
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אתה לא היית, אני לא הייתי, חבר הכנסת מאיר כהן לא היה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
האחרים אשמים.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
דיברתי על ממשלות, וכאשר ממשלות עושות צעדים אומללים, שלא נפתח כאן – המפלגה שלי פוצלה, בזמנה, וכל מי שתמך בהתנתקות העדיף ללכת לפסולת הפוליטית הזאת ששמה קדימה – שמעת מה שאמרתי?
<חיים ילין (יש עתיד):>
אלקין, חבר שלך, היה שם.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
שמעת? אני לא חוזר בי במילה, לא חוזר.
<חיים ילין (יש עתיד):>
אלקין היה שם, הוא היה בפינוי עמונה ב-2006.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
לא חוזר במילה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת חיים ילין.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
פסולת פוליטית, פסולת פוליטית ששמה קדימה.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
טוב שהשר צחי הנגבי כאן.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
זה לא מעניין אותי, אז את לא מבינה.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חברי הכנסת מיקי לוי, אתם הערתם גם את מיקי לוי וכולם התעוררו.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
כולם – משום שאנשים צריכים לקחת אחריות על המעשים שלהם ועל הרעיונות שלהם, ואם הם עומדים מאחורי הרעיונות שלהם, בסוף אפשר לחסוך כמה דברים חשובים, שאנחנו משקיעים בהם הרבה יותר ממה שהיינו צריכים אם לא היינו עושים חלק מן התוכניות המדיניות-ביטחוניות ששמענו עליהן.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
תברך את המשלחת.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
ובזה אני אסיים. ובזה אני אסיים. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשר אופיר אקוניס. לפני שאני אזמין את יושב-ראש – – –
<קריאה:>
קדימה זאת פסולת פוליטית – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
אדוני השר, שני שרים – – –
<קריאה:>
– – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אתה לא מבין – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת מיקי לוי. אדוני השר.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – – זאת פסולת – – – זה לא אכפת לי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חברי הכנסת, לפני שאני אזמין את יושב-ראש ועדת הכספים, אני רוצה לברך – רבותי, אני מקדם בברכה משלחת של חברי פרלמנט מאוסטרליה ומבריטניה, שהגיעו לכנסת במסגרת יום דיונים של דיאלוג ישראל–בריטניה–אוסטרליה. אני מברך את האורחים ומקווה שנמשיך להעמיק את הקשרים הטובים בין הפרלמנטים ונחתור להשגת שיתופי פעולה פוריים. ברוכים הבאים לירושלים. אם כן, חברים, אני מודה למשלחות מבריטניה ומאוסטרליה.
אנחנו ממשיכים בסדר-היום ועוברים לדיון הסיעתי בהצעות האי-אמון. ראשונת הדוברים – יעל כהן-פארן מהמחנה הציוני, ואחריה – מסעוד גנאים. אחרי מסעוד גנאים – קארין אלהרר מסיעת יש עתיד.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
איפה יושב-ראש ועדת הכספים?
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני.
<היו"ר יצחק וקנין:>
שלוש דקות.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
תודה, חברי חברות וחברי הכנסת, שלום לחברי הפרלמנט הבריטי והאוסטרלי, אני בטוחה ששם נוהגים קצת יותר בנימוס זה בזה ולא קוראים אחד לשני פסולת פוליטית.
תראו, די לא ייאמן בעיני שאנחנו בחודש האחרון של השנה, חודש שבו אנחנו אמורים לפחות לדון – ולהעביר את התקציב, ואנחנו מקיימים את הדיונים האלה ברמה כזאת או אחרת.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
יעל, איפה השר?
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
יש שר בחדר?
<היו"ר יצחק וקנין:>
השר היה פה.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
השר היה, היה ונעלם.
<היו"ר יצחק וקנין:>
צחי הנגבי היה פה. אני מבקש שהשר התורן יגיע למליאה. תמשיכי, אני לא לוקח לך את הזמן, הרווחת, מה שנקרא.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
אוקיי, הרווחתי. אז בימים שאנחנו אמורים לדון בתקציב, ואנחנו דנים בתקציב – במה אנחנו באמת מתעסקים? במה התעסקנו כאן בשבועות האחרונים, שאלה השבועות הקריטיים בהעברת תקציב המדינה? כל השיח הציבורי, כל הדיונים בכנסת היו צריכים להיות – היו אמורים להיות – סביב תקציב המדינה, אבל במה התעסקנו? רק לא בתקציב. עד לפני כמה שעות, כל מה שעניין את ראש הממשלה ואת הממשלה ואת השרים ואת השר שלא נמצא כאן – הנה, הגיע שר, שלום אדוני השר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
יש שני שרים – שרת הקליטה.
<שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:>
הייתי כאן.
<היו"ר יצחק וקנין:>
היא תמיד כאן.
<שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:>
– – –
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
עד לפני כמה שעות, כל מה שעניין אתכם היה 40 משפחות על גבעה, שנמצאו שם בניגוד לחוק, אחרי שבית-המשפט אמר להם שהם צריכים לא להיות במקום שבו הם יושבים. כל שרי הממשלה – היועץ המשפטי, יועצים משפטיים מכל הכיוונים, כולם רק התעסקו בנושא הזה, ב-40 משפחות. תגידו לי, זה נראה לכם הגיוני? זה נראה לכם הגיוני? ככה צריכה להתנהל המדינה שלנו? ככה צריכה להתנהל הכנסת? כל הדיונים שהיו כאן על חוק ההסדרה, וברקע על סידור כזה או אחר עם אותן משפחות בעמונה – אם ראש הממשלה היה מבלה פרומיל מהזמן שהוא בילה על הנושא הזה, פרומיל, אלפית, על הנושאים החשובים שאנחנו מדברים בהם בתקציב המדינה, וכאן היום, שעלו כאן עוד איכשהו בשולי הדיון הציבורי.
תראו, רק לפני שבוע התפרסם דוח העוני של הביטוח הלאומי. הדוח מראה: כל משפחה חמישית בישראל היא ענייה. עוני זה הצורך לבחור בין תרופות לבין אוכל, עוני זה כשאין לך ביטחון תעסוקתי, אין לך ביטחון אם תהיה לך קורת גג מעל לראש, אין לך ביטחון אם יהיה אוכל לילדים שלך. ובמה אנחנו מתעסקים? ב-40 משפחות? החליטו לקצץ כ-160 מיליון שקל מתקציבי הבריאות, החינוך והרווחה, והעבירו 130 מיליון שקלים כדי להביא לפתרון – לפיצוי של המשפחות בעמונה. 3.25 מיליון שקל בממוצע למשפחה. כמה המדינה – כמה הממשלה השקיעה בכל אזרח בישראל? 3.25 מיליון שקל? מה המסר שעובר כאן? ששווה להיות פורע חוק? שמשתלם? זה המסר.
אתם יודעים, הקמנו כאן, בכנסת, ועדה חדשה, אני אפילו חלק ממנה, אני חברה בוועדה, ועדה מיוחדת – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
זמנך תם.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
בסדר, אז תן לי רק לסיים בנקודה הזאת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
נתתי לך אפילו דקה יותר.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי, שם מפוצץ. כל דיון בוועדה הוא התמוגגות לכל הפעילים החברתיים, אבל מה לעשות, בין הדיבורים והמעשים יש מרחק מאוד מאוד גדול. את הממשלה הזאת לא מעניינים לא הנכים ולא הקשישים, את הממשלה הזאת מעניינים רק תושבי עמונה. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה ליעל כהן-פארן. יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר. שלוש דקות לכל דובר.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כאשר שאלו את ראש הממשלה על ההחלטה של טראמפ להעביר את השגרירות לירושלים, הוא אמר רק מילה אחת: אדיר. ואתם יודעים שיומיים לפני זה ראש הממשלה קיבל את פניו של המטוס "אדיר". אני רציתי שראש הממשלה יתפאר ויגיד "אדיר" כאשר הוא באמת פותר את הבעיות הכלכליות והחברתיות של האזרחים במדינת ישראל ובכללם האזרחים הערבים; במיוחד. למה אני אומר את זה, אדוני היושב-ראש? כי הדוח של "לתת" על העוני הוא בושה לממשלה, הוא בושה למדינה. כאשר אין הפחתה במספר או בשיעור המשפחות הערביות הסובלות מעוני, אלא להפך, יש עלייה של 53%, פסיק – כמה? שלוש או ארבע משפחות שמצטרפות לקו העוני. בקשר לילדים, שיעור גדול. יותר מ-50% מהילדים הערבים סובלים מהעוני. היום היינו בביקור בעיר רהט בדרום. שם 70% מהמשפחות סובלים וסובלות מהעוני. אדוני היושב-ראש, אני רציתי פעם מראש הממשלה תשובה – "אדיר". שייתן לי הישג כאשר הוא יציל אנשים מהעוני, יבטיח להם ביטחון כלכלי, חברתי, תזונתי.
במקום זה, מה עושה ראש הממשלה לאוכלוסייה הערבית? בהשפעת או באפקט עמונה והמתנחלים והמאחזים הוא מזדרז במלחמת הריסת בתים ערביים שנבנו בצורה לא מורשית או בצורה לא חוקית. אדוני היושב-ראש, ראש ממשלה נבחר כדי להנהיג. הנהגה זו אחריות. אחריות זו אחריות כללית, כלפי כל אזרחי ישראל, בלי הבדל בלאום או בדת או בצבע או במין. החברה הערבית סובלת ממשבר דיור. במקום לפתור, לבנות, לתכנן – ההריסה אינה הפתרון.
יש אמרה מפורסמת, אדוני היושב-ראש, של אחד הח'ליפים הערבים, הח'ליף השני, ח'ליף א-ראשד עומר עבד אל-ח'טאב. כאשר היה רעב במדינה, הוא אמר לפקידים שלו: אל תיקחו זאכּה. זאכּה זה אחד מעמודי התווך של האסלאם, זאת מצווה. אמר: אל תיקחו זאכּה מהאנשים בגלל הרעב; ואמר את המשפט שצריך להנהיג כל מנהיג, הוא אמר בערבית: (אומר בערבית ומתרגם:) – לא ניקח מהם מה שהוא לנו כמדינה, עד שניתן להם מה שמגיע להם. זו המדיניות הצודקת וזה הדבר האדיר. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. תעלה חברת הכנסת קארין אלהרר, ואחריה – חברת הכנסת מרב מיכאלי. מירב בן ארי, סליחה. שלוש דקות.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, גברתי השרה, אדוני השר, חברי וחברותי, קודם כול, האמת שהכנתי דברים סדורים מאוד לגבי העורף ולגבי דוח מבקר המדינה, וככל שיותיר לי הזמן אני אתייחס אליהם. אבל אני חושבת שיש לי חובה להתייחס למופע – שאם הוא לא היה עצוב הייתי רואה בו משעשע – של שר האוצר משה כחלון.
אני לא יודעת אם שמתם לב, חברי וחברותי – הוא לא ידע לענות לי איך קרה שהוא משלם תשלומים לחברי כנסת כדי שיצביעו בעד הצעת התקציב שלו. הוא התפאר במימוש המצע של יש עתיד, אני מברכת אותו, ואם הוא ישלם 40 שקלים נסכים גם לפקוד אותו. אבל זה לא העניין. העניין הוא שאנחנו היו לנו עקרונות. אנחנו לא הסכמנו שבגלל גחמות של ראש הממשלה נבזבז 140 מיליון שקל על התאגיד. ולא הסכמנו לבזבז על סקטוריאליות במקום לבזבז על האזרחים, שאין להם מי שצועק – – –
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
מרוב עקרונות מערכת הבריאות רק הלכה אחורה – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
חברת הכנסת מועלם, יהיה לך זמן לדבר, אני בטוחה שתמצאי על מה. זה בטח יהיה על עמונה, נכון?
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
לא.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
זה יפתיע אותי.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
כיוון שרוב הזמן אני לא מדברת על עמונה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
נא לא להפריע – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
מפני שבשבועות האחרונים כנסת ישראל התעסקה בעמונה, עמונה, עמונה. חוץ מזה היה עוד משהו? דוח העוני, מישהו זוכר אותו? איפה כחלון?
<מירב בן ארי (כולנו):>
מי אימץ את ההמלצות של דוח העוני? מי אימץ?
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
איפה כחלון?
<היו"ר יצחק וקנין:>
מירב, את מדברת אחריה, מייד אחריה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
חברת הכנסת בן ארי – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אפילו אני לא אתן לה שנייה אחת שאת לא תדברי אחריה. מייד אחריה את עולה ויש לך הזמן שלך, אז לא להפריע.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
אדוני, יש לי רק שלוש דקות, אז אם אפשר, שלא יפריעו לי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אני אוסיף לך עוד דקה אם צריך.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
תודה רבה. תראו, איפה כחלון הרפורמטור? מה, הוא בא לספר לי עכשיו על הרפורמה של רפואת שיניים לילדים? זה היה הדבר הכי קריטי? אני מנסה להבין את זה. תפסיקו להיות פופוליסטיים. זה טוב שהמשכתם ברפורמות שהתחלנו, כל הכבוד לכם, אבל אל תעבדו על הציבור. קיצוץ flat של 6.45 – ואני אעשה לכם ספוילר: זו לא המילה האחרונה, יהיו עוד קיצוצי רוחב. למה? כי צריך לשלם. צריך לשלם לחברי כנסת, כדי שירימו את האצבע ויצביעו בעד.
שבועות מכופפים את הידיים, יושב-ראש ועדת הכספים ושר האוצר, על תוכנית מס דירה שלישית. אם הייתם מבזבזים את הזמן בלהגיע להסכמה לפני, אולי לא היינו צריכים להגיע למצב שמביאים את החוק המתוקן דקה לפני 12 בלילה, כשחברי כנסת בכלל לא ראו אותו. תפסיקו לעבוד על הציבור.
ואתה לא יכול להתפאר באותן תוכניות שנתיים. הייתי מצפה משר האוצר – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – שיבוא ויציג תקציב חברתי. הזמן של הממשלה הזאת – באמת, תאריך התפוגה עבר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. תעלה חברת הכנסת מירב בן ארי, ואחריה – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
מה זה, איך לא רשמו אותי?
<היו"ר יצחק וקנין:>
בדיון סיעתי אפשר רק אחד מהסיעה. רק אם אתה רוצה לחלק את שלוש הדקות לשניים – ואני לא חושב שפה אפשר לחלק שלוש.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
תודה, אדוני.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, אני חייבת גם לענות לך, כי את יודעת, חברת הכנסת אלהרר – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
רגע, מה עם "אדוני השר"? הוא יושב כאן גם.
<מירב בן ארי (כולנו):>
גברתי השרה, אדוני השר, כן – בסדר, היא יותר מקשיבה פשוט – איך את, שנמצאת בכל הדיונים, ובכלל חברי כנסת, אומרים שזה לא תקציב חברתי? זה פשוט בעיני – אני לא יודעת אם זה הפרחות שאתם זורקים לאוויר. איך אפשר לומר דבר כזה? איך אפשר לבוא ולהגיד שתוכנית שהייתה תקועה שנים, כמו "חיסכון לכל ילד", שבסוף מכניסה כסף לילדים בגיל 21, בסוף עוד באים ואומרים לי "זה לא תקציב חברתי"? כל מה שאתם רואים בעיניים – הצרות לצורך העניין – זה את המשברים, אבל אתם כל הדברים הטובים, רפורמות עצומות – ציין שר האוצר, אני לא רוצה לחזור על זה, אבל ישבת שם והקשבת – ממכון התקנים, לבנקים, שלא לדבר על תקציבי הרווחה, שאת – חבר הכנסת אילטוב, תן לי רגע, אני מנסה לשדר לחברה שלי, שהיא באמת חברה שלי, כמה דברים קורים בתקציב הזה, שלהצביע נגדו זה להצביע נגד חברתיות.
ולא דיברתי על הדיור הציבורי. שנים שתקועות דירות שאף אחד לא השתמש בהן.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – – שלא נכנסו לדוח העוני?
<מירב בן ארי (כולנו):>
מה?
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
איפה אלי אלאלוף שאמר שלא מיישמים את רפורמת העוני?
<מירב בן ארי (כולנו):>
אלי אלאלוף, חבר הכנסת אלי אלאלוף, שאני חברה בוועדה שלו ופעילה מאוד בוועדה, העביר בעצמו רפורמות מרחיקות לכת שעליהן אני בכלל לא מדברת.
אין מישהו שלקח את דוח העוני ויישם מתוכו כמו שר האוצר משה כחלון.
אני מתפלאת עלייך, כי את יודעת מה? מילא אם הייתם מביאים איזה בשורה. אני יודעת שכל דבר שאני אומרת לכם, אמרת שלא הספקתם, כי היה לכם – לא הספקתם, לא הספקתם. אבל את יודעת, אני בחצי שנה שהייתי בכנסת העברתי את מענק הלימודים נגיד ב-33 מיליון שקל. כן, מה לעשות, בחצי שנה. ושנה וחצי – אתה כל הזמן – כל פעם שמשהו מגיע לדיון אתם אומרים שלא הספקתם.
אני מציעה לך ולחברי הכנסת מיש עתיד, ובכלל, כי גם חבר הכנסת מיקי לוי, שהיה כל כך פעיל בדיונים בוועדות, בא ובאמת לקח חלק – חבר הכנסת לוי, איך אתה? איך תצביע נגד התקציב הזה? איך?
<קריאה:>
– – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
איך אתה תצביע נגד התקציב הזה?
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
בלי שום בעיה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
הרי אתה הצבעת אתי בעד, בוא נגיד, ברפורמה של העצמאים.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
מירב, אבל איך תצביעי?
<מירב בן ארי (כולנו):>
אני אצביע על זה בלב שלם, כי אין תקציב חברתי טוב יותר מזה.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
– – – חינוך, חינוך – – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
חינוך – התקציב השני בגודלו במדינת ישראל.
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
נא לא להפריע לדוברת. יש לה סך הכול שלוש דקות ואתם מפריעים לה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
60 מיליארד שקל, חברת הכנסת לביא, חברתי, להשכלה הגבוהה, תוכנית חומש לחמש שנים. מיליארדים להשכלה הגבוהה.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<מירב בן ארי (כולנו):>
רגע. נגמר לי הזמן? הם נתנו לי – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
מה רגע? נגמר הזמן. חשבתי שתגידי לי: מה? כמה?
<מירב בן ארי (כולנו):>
לא, אני רוצה רק להגיד משפט אחרון. אם אתם מצביעים נגד התקציב הזה אתם מצביעים נגד היותכם חברי כנסת חברתיים, ואתם כאלה. וחבל. תהנהני, תהנהני. הרפורמות שהיו פה בשנה וחצי האחרונות – לא היה אירוע כזה, בטח לא בתקופה שאתם הייתם. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה למירב בן ארי. תעלה חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, ואחריה יעלה חבר הכנסת יגאל גואטה.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
שאני לא מדברת על עמונה. ידעתי שתישארי. את אשת עקרונות.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, שלוש דקות לרשותך.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, תודה, גברתי השרה, אדוני השר, חברי וחברותי, כמו שהבטחתי לחברת הכנסת אלהרר – באמת חברה, כידוע – אני לא מתכוונת לדבר על עמונה. אני חושבת שנכון לכולנו להוריד, להוריד.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
ברוך השם, בחסדי השם יתברך והעזרה שקיבלנו בבית הזה באמירות החשובות.
אבל כדי לא לדבר על עמונה, חברתי קארין – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
זה לא הבית, זה אתם.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
לא, לא. כדי לא לדבר על עמונה, אני מבקשת להתחיל מהתגובה המאוד-בעייתית בעיני שהוציא ראש הרשימה המשותפת שדיבר על זה שהמעשים שמיוחסים לחבר הכנסת באסל גטאס הם חמורים מאוד והוא מצפה שהם יידונו בבית-המשפט או בגופים החוקרים ולא בבית-דין שדה. על הדבר המהותי אני כמובן מסכימה אתו, כי אף אחד לא מתכוון לעשות פה בית-משפט שדה. אבל מה שהפתיע אותי זה סוף ההודעה. בסוף ההודעה הוא כותב: אתם מנצלים את ההזדמנות לעשות מסע של דה-לגיטימציה לערביי ישראל. ואני חשבתי לתומי שמה שעושים חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, אותם שלושת המוסקטרים מבל"ד, הוא בדיוק הדבר שעליו הוא מתלונן עלינו. חברי הכנסת של בל"ד, כל אחד בתורו – איכשהו אף אחד בכנסת לפחות, וגם בציבור, לא נפל אתמול מהכיסא מול ההאשמות החמורות נגד באסל גטאס. כי מי שפעם אחת היה על ה"מרמרה" ומי שפעם אחת כיוון טילים של ה"חיזבאללה", ומי שפעם שלישית קורא לרוצחים המתועבים האלה של שלושת הנערים "לוחמי חופש", ומי שפעם אחת הולך לנחם הורים של מחבלים שרוצחים בדם קר אזרחים ישראלים, יהודים וערבים כאחד – לא מופתע, לא מופתע לגלות שחבר הכנסת באסל גטאס מעביר אמצעי לחימה או מעביר טלפונים שדרכם מתקשרים מחבלים.
אבל אני רוצה ככה להביא לידיעת מי שלא שמע שחבר הכנסת באסל גטאס לא סתם – הוא הלך לבקר ממש מישהו נורא נורא נורא מסכן באמת, שרק היה בחוליה, אותו חבר חוליה וליד דאקה, שהיה בחוליית המחבלים שחטפה ועינתה ורצחה את החייל משה תמם. כולנו נחשפנו לסיפור הזה, כי למישהו היה דחוף מאוד לעשות הצגה בתיאטרון "אל-מידאן" על מה שעובר על וליד דאקה, המחבל שחטף, עינה ורצח חייל ישראלי, מה עובר עליו בשנות הכלא. אז למחבל הזה טרח חבר הכנסת באסל גטאס והביא טלפון, כי נורא נורא קשה לו בכלא – –
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
– – –
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
– – כי ברור, ברור לחלוטין שתנאי הכליאה שלו הם כל כך קשים, והדבר היחיד שחסר לו זה טלפון לתאם את החטיפות והרציחות הבאות עם החברים שלו.
אבל אני רוצה להגיד פה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת מיקי לוי וידידנו עיסאווי פריג'.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אנחנו מנתחים את דברי חברת הכנסת מועלם.
<היו"ר יצחק וקנין:>
כן, אבל הקול שלכם ממש נשמע עד כאן. משפט אחרון, משפט אחרון.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אני רק רוצה, בבקשה, להגיד פה, אדוני, את הדבר הבא. חבר הכנסת באסל גטאס צריך ללכת לכלא. אם אכן יתבררו הדברים, כנראה יצטרך ללכת לכלא. אם יתבררו הדברים. חברתי פה שהיא מעולם המשפט, פעם ראשונה אני אשתמש במינוח שאתם משתמשים בו תמיד: כמובן עומדת לו חזקת החפות, או חפות. אני התלבטתי איך אומרים את זה בעברית, אדוני. חזקת החפות או חזקת החפות?
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
החפּות, החפּות.
<קריאה:>
חפּות.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
עם פ"א דגושה, אוקיי. משהו נוסף למדתי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
דגושה. איך אמרו "הגששים"? בי"ת דגושה אחרי אותיות בכל"מ.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
בדיוק, בדיוק.
<רויטל סויד (המחנה הציוני):>
– – –
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אני רק רוצה לבקש שלא נטעה ועכשיו בגלל חבר כנסת אחד שסרח נפסיק את הכלי הפרלמנטרי החשוב הזה – ביקור אסירים ועבודה פרלמנטרית בהשגחה על מה שקורה בבתי-הכלא הישראליים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אני בטוחה לחלוטין שרשויות החוק במדינת ישראל יעשו את הדבר הנכון, ומי שצריך למצוא את עצמו בכלא, יגיע לשם ומהר. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. יעלה חבר הכנסת יגאל גואטה, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
עיסאווי – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – – אבל תגיד כמה כספים קואליציוניים קיבלו, זה בסדר? מה המחיר?
<היו"ר יצחק וקנין:>
מה אתה רוצה? על הדוכן שיגיד את זה? שלוש דקות לחבר הכנסת יגאל גואטה.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
אתה יודע, בפעם הקודמת ש"ס קיבלה מיליארד שקלים קואליציוניים. 650 הלכו לתחבורה ציבורית, 350 הולך לחוק המים, אז לידיעתך הרבה.
אדוני היושב-ראש – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
רגע, רגע. איפה הכסף – – –
<קריאה:>
תזכה אותנו גם.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מיקי זוהר לא יודע. מיקי זוהר – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
גדול העונה מהמברך.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, בשבוע שעבר שוב פורסם דוח העוני. ברוך השם, אנחנו מקום ראשון בסולם העוני בקרב המדינות המפותחות.
<קריאה:>
– – –
<יגאל גואטה (ש"ס):>
לא, פעם קודמת היינו אחד לפני אחרון, לפני מקסיקו. עכשיו הדבר היחיד שאפשר להתנחם בו זה שמפה אין לאיפה לרדת. אנחנו למטה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
הם מקזזים את – – –
<יגאל גואטה (ש"ס):>
ואני שואל אתכם, רבותי – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
המצב של החרדים – – – השתפר המצב.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
– – אני באמת שואל אותך, מירב, שואל אותך, מה עוד צריך לקרות כדי שאנחנו פה נזדעזע ונוריד את החיוך הטיפשי הזה מעל הפרצוף שלנו? מה עוד צריך לקרות?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
לך תהיה – – – לך תהיה – – –
<יגאל גואטה (ש"ס):>
ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, עליה השלום, בהתייחסותה לנושא העוני אמרה: כל מה שהמדינה הזו יכולה לחסוך מביטחון, כל פרוטה, קודש רק לאלה שאין להם. כן, תוספת לילדים. כן, תוספת לכל מה שנחוץ כדי להעלות את רמת חייהם של אלה שהם מתחת לקו. אחריה בא ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ואמר: סדר העדיפויות של הממשלה הזו הוא חינוך ומלחמה באבטלה. לאחר מכן בא ראש הממשלה שמעון פרס ז"ל – השם יעזור, אני רואה שכולם ז"ל פה, לא שמתי לב – אני מרגיש רע מאוד מכך שבישראל יש יותר מ-800,000 ילדים רעבים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
– – –
<יגאל גואטה (ש"ס):>
אריק שרון ז"ל אמר – לא אני עשיתי את זה – אמר: העוני איננו גזירת גורל, נטפל בו. אהוד אולמרט – בסדר, חי; להבדיל בין המתים לחיים – אמר: העוני מתחיל לאיים על החברה. וראש הממשלה הנוכחי אמר ב-2006: בתוך שלוש שנים נמגר את העוני בישראל.
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – – סופר-טנקר.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
מאז קום המדינה כל המנהיגים דיברו על מיגור העוני. לצערנו, חלקם כבר אינם כאן, אבל, רבותי, העוני כאן ובגדול.
<היו"ר יצחק וקנין:>
כאן ובועט.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
העוני עדיין כאן, חי נושם ובועט בכולנו. הוא מאיים על קיומנו.
עיסאווי, אתה יודע שבמגזר שלך העוני כזה גרוע.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – –
<יגאל גואטה (ש"ס):>
מה אתה מפטפט כשאני מדבר על העוני? אתה לא מבין?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
תגיד: אצל הערבים – – –
<יגאל גואטה (ש"ס):>
אתה לא מזדעזע? אני מזדעזע ממצב העוני במגזר הערבי. אתה לא מזדעזע?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אני מזדעזע – הייתי בבני-ברק – – –
<יגאל גואטה (ש"ס):>
אתם יודעים מה? אולי זה באמת – אולי זה באמת לא פוגע בכולנו – – –
<קריאה:>
שיעור החרדים – – –
<יגאל גואטה (ש"ס):>
אתה תוריד לי את זה מהזמן. נכון, אני אמרתי, הצד השווה שבהם: בני-מיעוטים, מזרחים וחרדים. ואחזור ואומר. אז אולי זה לא פוגע בכולנו, אולי לא כולנו מרגישים את הבעיטות שלו, ולכן עדיין זה המצב. רק מה הבעיה, שעד שהשבע יהיה רעב – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
משפט אחרון.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
– – ויבין על מה מדובר, הרעב ימות.
חברי באופוזיציה, הצעות האי-אמון שלכם, שאתם מגישים חדשים לבקרים בנושאים השונים, זה נחמד, אבל זה לא מוביל אותנו לשום מקום. אני חושב שאם לעם ישראל או לעניים במדינת ישראל הייתה הדרך או הזכות להגיש הצעת אי-אמון בכנסת בכל הקשור למיגור העוני, הם היו מצביעים פה-אחד נגד, ללא הבחנה בין האופוזיציה לקואליציה. רבותי, כן, כולנו, כולל עיסאווי וכולל אחמד טיבי, כולנו היינו הולכים הביתה, אופוזיציה וקואליציה. אני אחזור – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, אדוני.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
– – אם לעניים האלה הייתה זכות לעשות הצעת אי-אמון, כולנו היינו הולכים הביתה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אם אפשר לסכם.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
אני מסכם. רבותי, רק בשביל ההמחשה, כי כולם עומדים פה וכל אחד מנסה לשבח את השר שלו, ואם אני ארצה לשבח את יושב-ראש תנועת ש"ס – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
מה זה קשור?
<יגאל גואטה (ש"ס):>
– – יש לי הרבה מה לשבח על מה שהוא עשה בתחבורה הציבורית ומה שהוא עשה בכול – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, אדוני.
<מירב בן ארי (כולנו):>
עשה עבודה מצוינת. השר שלך, תפרגן לו.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
– – ואפשר לשבח. אני מפרגן. כולם עושים – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
– – אני לא בא להלין פה על אף אחד, אבל לא יכול להיות שעשרות שנים כולם צועקים פה על העוני, והעוני עדיין קיים.
<מירב בן ארי (כולנו):>
אבל לפחות עושים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, אדוני. נא לסיים.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
עושים, אבל לא מספיק. לא עושים מספיק. במקום לעמוד פה – לעמוד ולשבח זה בסדר – – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה. חברת הכנסת מירב בן ארי, זמנו עבר מזמן, אני רק מתאפק.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
לסיום, אדוני – אבל הפריעו לי – אני רוצה לשאול שאלה קטנה, אדוני היושב-ראש, לפני שאני מסיים, כי מירב מפריעה לי. אני יכול לשאול אתכם שאלה? למה אין יום העוני בכנסת?
<מירב בן ארי (כולנו):>
יש.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
יש? מתי?
<היו"ר יצחק וקנין:>
תעדכני אותו מתי יש.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<יגאל גואטה (ש"ס):>
חככתי בדעתי – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
אדוני, נא לסיים. חבר הכנסת יגאל גואטה.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
אבל לא נותנים לי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא, לא, עבר – – –
<יגאל גואטה (ש"ס):>
אבל גם הם האריכו.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אדוני היושב-ראש, ניתן לו קרדיט, כי הוא חדש.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
חככתי בדעתי, איך זה יכול להיות שאני שנה פה ולא הייתי ביום העוני בכנסת?
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
אדוני צריך לשאול את עצמו את זה.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
את יודעת למה? זה קורה ב-20 באוקטובר, כשכולנו בפגרה. אולי זה קצת סימבולי. תסלחי לי שאני אומר לך, כשמדובר בטיפול בעניים, כולנו, לצערנו הרב, הולכים לפגרה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, אדוני.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
לסיום, אדוני היושב-ראש, אני קורא לחברי מהאופוזיציה, דוח העוני מעיד כי אנחנו במלחמה, ובמלחמה כמו במלחמה, עלינו להתאחד, ועל כן עלינו לשלב כוחות ולצאת למלחמה באויב מספר אחת של מדינת ישראל, הלוא הוא העוני. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת יגאל גואטה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יצחק וקנין:>
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז–2016; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 229) (פטור ממס לרשות מקומית על הכנסה מדיבידנד או מריבית והפרשי הצמדה מאת תאגיד מים וביוב), התשע"ז–2016.
החלטת ועדת הכנסת בדבר סדרי הדיון בקריאה שנייה ובקריאה שלישית של הצעת חוק התקציב ושל הצעות החוק הנלוות. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לסגן מזכירת הכנסת.
<הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל:>
<1. כישלונה ואוזלת ידה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי, האזרחי והדמוקרטי;>
<2. אובדן הדרך בתחום המדיני, החברתי, הכלכלי והאזרחי;>
<3. תקציב המדינה המתגבש הוא אנטי-חברתי ומנציח את הפערים;>
<4. ממשלת ישראל מפקירה את אזרחיה ומתעלמת מאי-מוכנות העורף למצב חירום>
<היו"ר יצחק וקנין:>
יעלה חבר הכנסת עודד פורר. אחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. שלוש דקות, אדוני, חבר הכנסת עודד פורר.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
תודה, אדוני, חבר הכנסת גואטה, אחרי שדיברת איזה שבע-שמונה דקות שהן שלוש – – –
<יגאל גואטה (ש"ס):>
מה, אתה סופר לי?
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
– – – חשוב לי – לא, אני אגיד לך, האמת, חשוב לי דווקא שהאופוזיציה תשמע אותי, אני אגיד לך למה. כי היום זה יום שחור לכנסת; החדשות שאנחנו שמענו ב-24 השעות האחרונות הן בהחלט יום שחור לכנסת, ואני חושב שאני, אם מדברים על הצעות אי-אמון, הצעת האי-אמון הזאת צריכה להיות לחברי הכנסת שטומנים את ראשם בחול.
בהתחלה, המנהיג שלהם ברח מהארץ לאחר שנחשד בעבירות ריגול חמורות ובמתן נקודות ציון לרקטות של ה"חיזבאללה", ואתם שתקתם, כי הטילים לא פגעו בכם ישירות; אחר כך הם עלו על משט, ואתם שתקתם, כי לא הייתם בשיט; אחר כך הם עמדו דקת דומייה עם משפחות מחבלים לזכר הטרוריסטים, ואתם שתקתם, כי זה היה רק עם המשפחות; אחר כך הם גינו את הסעודים כי הם הכריזו על ה"חיזבאללה" ארגון טרור, ואתם שתקתם, כי הודעת הגינוי אולי הייתה בשפה הערבית; אחר כך הם החרימו את ההלוויה של הנשיא פרס, וראש הרשימה שלהם העדיף ללכת לאזכרה לערפאת, ואתם שתקתם, כי רציתם גם – רציתם גם לבקר במוקטעה.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אולי תפסיק.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
ועכשיו, עכשיו – – –
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אולי תפסיק. מה, אתה מסית נגדנו? תתבייש קצת.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
עכשיו הוא נתפס מבריח למחבלים בכלא – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת מאיר כהן.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
– – – הוא נתפס מבריח למחבלים בכלא הישראלי – – –
<מאיר כהן (יש עתיד):>
מה אתה עושה?
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
– – – ואתם באופוזיציה מגלגלים עיניים לשמים – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חברי הכנסת.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
– – – מגלגלים עיניים לשמים ואומרים: אנחנו מופתעים, אנחנו מופתעים.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
מה זה "אתם שתקתם"?
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
אני אגיד לך מה זה "אתם שתקתם", אני אגיד לך מה זה – – –
<מאיר כהן (יש עתיד):>
– – – אנחנו שתקנו?
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת מאיר כהן.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
תדייק לפחות.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת מאיר כהן.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
תדייק לפחות. כל אחד שעולה – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת מאיר כהן, אתה משמש סגן יושב-ראש הכנסת.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
מה אתם רוצים, דם? זה בוגד וצריך לטפל בו, אבל מה אתה מסית נגד חצי עם, תגיד לי? מה קרה לך? זה מה שמלמד אתכם ביבי? תחשבו שיש – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, אדוני. תודה.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
מפאת כבודי אליך, חבר הכנסת כהן – – –
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אל תכבד אותי, אל תסית נגדי.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
אני מכבד אותך, לא יעזור. גם אם תצעק עלי אני אמשיך לכבד אותך. אבל אתם המשכתם לשתוק, והיחידים שצעקו פה על העניינים האלה זה אנחנו, פעם אחר פעם.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
זה שקר וכזב.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
וכשעולה חוק ההדחה – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
הם צעקו – – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת חיליק בר. רבותי.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
וכשעולה חוק ההדחה, אתם מגינים עליהם. אז אל תגידו לנו עכשיו – במובנים האלה. לכן אני אומר, הגיע הזמן להוציא את הראש מהחול ולחתום על היוזמה הזאת, להדיח את חבר הכנסת גטאס, כי בדיוק, בדיוק לעת הזאת – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – – זה ייקח שלוש שנים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת מיקי לוי.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
בדיוק לעת הזאת בא החוק הזה, כדי לטפל באלה שמשתמשים בחסינות שלהם – –
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
– – שמשתמשים ביכולת שלהם כחברי כנסת להסתובב חופשי, כדי להבריח טלפונים לכלא.
<מירב בן ארי (כולנו):>
– – –
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
כדי להבריח טלפונים לכלא – – –
<מיקי לוי (יש עתיד):>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
רבותי חברי הכנסת.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
– – – שיש בהם דרישה לסייע לטרור. כמו שהוא סייע לטרור אז, הוא מסייע גם עכשיו.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אין ויכוח.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת עודד פורר. יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת ישראל אייכלר, שלוש דקות לרשותך. אני אתן לך לעלות לדוכן להתארגן. חבר הכנסת מיקי לוי וחבר הכנסת עודד פורר, אנא שבו במקומותיכם. שלוש דקות, אדוני, חבר הכנסת ישראל אייכלר.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אני מבקש סליחה על ההתפרצות.
<היו"ר יצחק וקנין:>
ההתפרצות שלך הייתה במקומה, והשתדלתי לתת לך אפילו להשמיע את דבריך.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לומר, רבותי, אנחנו אומנם בקואליציה, אבל קשה לי לתמוך השבוע בתקציב של 800 מיליארדי שקלים, בקירוב, שנלקחים מפתם של אזרחי הארץ הזאת, ובעיקר ממסים עקיפים שחלים על מוצרים ושירותים.
אני רוצה להפריד בין מסים שאנשים שיש להם מפרישים לצורכי המדינה, לאנשים שאין להם, לבין מסים רגרסיביים שהעשיר והעני, הפקיד השלטוני והעובד במגזר הפרטי, משלמים אותו מס, כמו מע"מ בכל מיני שירותים, ואגרות. יש בזה משהו של עושק וגזל של אנשים עניים, של אנשים שעובדים במגזר הפרטי, שמפרנסים את מוסדות השלטון ואת הצרכים שחלקם טובים לכולם, אבל חלקם הם מאוד סקטוריאליים.
אחד הדברים, אדוני היושב-ראש, שנורא כאב לי, שמתוך משרד האוצר, של ידידנו שר האוצר משה כחלון – שדיבר פה מאוד יפה היום, אבל עדיין יש במשרדו אנשים שיודעים להוציא לתקשורת ידיעה אכזרית ומרושעת כאילו קיצוץ רוחבי של מיליארד ו-200 מיליון שקל מצורכי החינוך והרווחה הולכים לרשתות החינוך החרדיות, וכולם באים אחר כך וצועקים – הנה, יש כסף קואליציוני ואין כסף לילדים העניים. מי זה הילדים העניים האלה? זה אותם ילדים שלומדים ברשתות החרדיות, אלה הילדים העניים ביותר במדינת ישראל. אלה הרשתות העניות ביותר במדינת ישראל.
אני לא רוצה עכשיו לעשות חשבון, בשתי הדקות שיש לי, כמה עשרות מיליארדים האוניברסיטאות מקבלות, וזה לא הולך לסטודנטים – זה הולך לפרופסורה, למשכורות שפרופסור יש לו יותר מאשר לחבר כנסת.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
לא נכון.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
לא נכון? אל תדבר על הפרופסורים הזוטרים, המרצים הזוטרים.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
לא, אני זוטר?
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אני לא יודע. אתה פרופסור בכיר? אולי תשים את התלוש שהיה לך שם, ותשווה את זה לחבר כנסת.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
אני אביא לך. הם מרוויחים יותר.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
גם באוניברסיטאות יש המון עוולות. יש הרבה אנשים שמקבלים מעט, ויש אנשים שנוסעים לחוץ-לארץ – אין לי זמן לפרט לך, אתה יודע, פרופסור יונה, יותר טוב ממני כמה כסף הולך – מיליארדים – לא לסטודנטים, אלא לאליטה של האקדמיה. אין עיני צרה בהם – אבל לבוא ולדבר, להטיל על הילדים המסכנים שזה מה שלוקח את הכסף מהחינוך והרווחה? אני שומע חברי כנסת חברתיים שאומרים – לוקחים מילדי העניים ונותנים לעשירים – אלה ילדי העניים, אדוני היושב-ראש.
לכן, התקציב הוא כל כך לא הוגן. אני יושב בוועדה לפניות הציבור. היום היה לנו, למשל, דיון על כך שאין ועדות רפואיות באילת. אתה לא תאמין, אדוני היושב-ראש, מה הסיבה – אין תקציב להביא רופאים פעם בחודש או פעמיים בחודש – לטוס לאילת לקבל את האנשים. אבל הנכים שצריכים לטוס לתל-השומר ולבאר-שבע, לנסוע שעות ארוכות – זה יש; וזה רק דוגמה אחת של המון עוולות.
אנא מכם, אני רוצה מהצופים, שידעו: כשאומרים לכם שזה הולך לציבור החרדי, זה גם – הגזלת וגם השמצת; מדובר בציבור העני ביותר, ולא באשמתו; הוא מוכן לעבוד בכל עבודה, והכול חסום בפניו, ולמרות זאת לבוא להגיד שזה הכסף, זה פשוט עושה לי חשק לא להצביע בשביל התקציב הזה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה, לחבר הכנסת ישראל אייכלר. יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג'. ואחריו – יסכם את הדיון – השר אופיר אקוניס. בבקשה. שלוש דקות. עוד לא לקחתי לך את הזמן. אני מחכה עד שאתה תוריד ותתמקם, והכול יהיה בסדר. לעיסאווי יש איזה יחס עודף פה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, אם ישנו, חברים, אני שמעתי את שר האוצר משה כחלון, שענה על הצעת האי-אמון של מרצ ושל המחנה הציוני. במוקד הדברים של שר האוצר היה שהוא משווה את התקציב שהוא מציע ואת הדברים שהוא הולך לעשות – לתקופתו של שר האוצר הקודם יאיר לפיד; מין גיליון השוואה: אני עשיתי, עשו ככה, עשיתי, ועשו ככה. אני הייתי מצפה משר האוצר, שאומר את הדברים – הוא צריך להסתכל על המצע, ומה הבטיח. אל תסתכל על יאיר לפיד, שהוא המשל העליון, ואני הולך אחריו. לא. יש לך מצע פוליטי, הבטחת, תבדוק את עצמך, פשוט מאוד. זה דבר אחד.
לשם כך, אני רוצה להתייחס לנקודה, ידידי גפני, מההיבט המקצועי. לי זה לא נראה, ולא מריח טוב, ולא מקצועי, זה ממש חובבני – להביא תקציב, ואחרי שבועיים לעשות flat – זה אומר דורשני; לא ככה עושים, לא ככה בונים חומה, לא ככה. ואל תשווה עשה 2% ועשה 4% flat. אל תשווה, עזוב אותו, תסתכל על עצמך. ואני אומר לך, להביא תקציב, ואחרי רק שבועיים, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים – אתה מהנפילים כאן, מהדור של לפני ואחרי. ישבת שם באופוזיציה, ועכשיו אתה יושב בקואליציה. תיארת לעצמך מצב שתביא תקציב, אחרי שבועיים, עם קיצוץ רוחבי, flat? עוד אין תקציב, איך זה? זה לא נראה טוב, לא מריח טוב. בוא נדבר – ומשם הכול מתחיל.
ועכשיו אני רוצה להחזיר אתכם אחורה, ולשער מ-40 מטר שהבקעת במע"מ 0% עם השר יאיר לפיד, והצלחת לכופף – ועכשיו במיסוי על דירה שלישית אתה עושה את זה בגדול. אתה עושה את זה בגדול, יעני, אתה נותן תחושה לאוצר – לצאת עם, אבל הם בלי כלום – איזה אמנות, אני מוריד בפניך את הכובע, ממש ככה זה. יצא משהו, ונכנס משהו, ויצא משהו אחר, וכולם מבסוטים.
אז, חברים, בוא נסתכל אחד על השני, ונגיד – אנחנו לא מנהלים תקציב, אנחנו מנהלים גיליון מספרים של טייס אוטומטי, והעניינים ממשיכים. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. יסכם את הדיון השר אופיר אקוניס, שר המדע, הטכנולוגיה והחלל.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
תודה לך, אדוני היושב-ראש, אני אתייחס כמובן לנושאים שעלו בדיון – בדיונים – בדיון אחד על כמה הצעות אי-אמון. אני מבקש להתייחס בראש ובראשונה לנושא שאני העליתי כאן. אני אחזור, אדוני היושב-ראש, על עמדתי, שאינני חוזר בי ממנה, והיא, חבר הכנסת פריג', החלטתו השגויה של בית-המשפט לאפשר לחברת הכנסת זועבי להתמודד לכנסת התשע-עשרה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אנחנו מדברים על התקציב.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אנחנו תכף נדבר גם על התקציב. אני אמרתי שאני אתייחס למכלול הדיון, ואני מתכוון להתייחס למכלול הדיון. אני גם רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שאם התפרשה – אני מבקש גם לפרוטוקול, גם לצופים, גם לחברת הכנסת אלהרר – אם התפרשה מתקפה אישית על השופטים, כמובן לא זאת הייתה הכוונה. הכוונה הייתה להחלטתם השגויה – כמובן הדבר הזה בסוף הוא, חברת הכנסת אלהרר, על-ידי בני-אדם, כמוך, כמוני, כמו יושבי הבית, כמו הצופים בנו כעת בערוץ 99, גם השופטים הם בני-אדם – טעו, אמרו "הגששים" כבר, טעה, טעות, טעיתם, טועים, וכדומה וכדומה, וזאת הייתה טעות.
ההחלטה נתנה אור ירוק להתנהגות בלתי אחראית, שבאה לידי ביטוי בכך שאני קורא עכשיו, חבר הכנסת אילטוב, שלא מוצאים את חבר הכנסת גטאס; לא מוצאים אותו, איננו, לא קיים. מה זה פה, מה, הוא ירד למחתרת? אם הוא עומד מאחורי פעולותיו, אדוני היושב-ראש, הוא לא יוכל להסתתר מאחורי החסינות שלו. החסינות הזאת לא תקנה לו כמובן שום זכות יתר, הוא יצטרך להיות, חבר הכנסת בר, בחקירה משטרתית על שיתוף פעולה עם מחבלים, עם אסירים שהם מחבלים ביטחוניים, ולתת את הדין, כאשר הדבר הזה כמובן יבוא להכרעתו של בית-המשפט.
אבל ההתנהגות הזאת בוודאי צריכה להיות מגונה, אדוני היושב-ראש, שר התיירות לוין, מקיר אל קיר בבית הזה – זה פשוט לא יכול להיות. חבר הכנסת עודה, ממך אני מצפה לגינוי. ממך, כראש הרשימה הערבית המשותפת – לגנות כל התנהגות שהיא בבחינת עבירה על החוק, וכפי שאנחנו למדים מן הפרסומים יש כאן עבירה על החוק. זה דבר בלתי מתקבל על הדעת. הוויכוח יכול וצריך להיות. שום דבר אני אינני מסכים, לא אתך, על כלום, על כלום – לא אתך, ולא עם חברת הכנסת סלימאן, ולא עם חבר הכנסת חנין, ולא עם חבר הכנסת אבו מערוף, ולא עם חבר הכנסת בהלול – אין הסכמות, לא במדיני, לא בביטחוני, לא בכלכלי, לא בחברתי; אבל יש הסכמה אחת: המסגרת צריכה להישמר.
ואם הוא למד מחבר הכנסת בשארה, אז הוא למד ממורה מאוד לא טוב, מאוד לא טוב. והפגיעה – וזה הדבר החשוב – הפגיעה היא, בסופו של דבר, בסופו של דבר, חבר הכנסת בהלול – מה אומרים עכשיו בציבור, בציבור הישראלי, על כל גווניו, אולי למעט כמה מאוהדיו של חבר הכנסת גטאס? הרי הדבר הזה מביא לראייה שלילית ביותר, לא רק של חברי הכנסת הערבים מן הסיעה הערבית, אלא גם, לדאבון הלב, על ציבור גדול באוכלוסייה הערבית שומרת החוק במדינת ישראל.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
– – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
הרי אין דבר כזה, להכליל את כל הערבים. אני לא בא מהז'אנר הזה. כמו שאני מתנגד שיכלילו את כל היהודים, או שיכלילו את כל הפלסטינים, או שיכלילו את כל האמריקנים או את כל הבריטים או את כל הפרסים. אבל הדבר הזה, חבר הכנסת עודה, יוצר ומעמיק את הדימוי השלילי – שמה לעשות, קיים גם בציבוריות הישראלית. ולכן נדרש הגינוי שלכם. הגינוי שלי הוא מובן מאליו. הגינוי של ראש הממשלה הוא מובן מאליו. הגינוי של חברי הכנסת מהאופוזיציה צריך להיות – במידה רבה מאוד, חבר הכנסת בר – מובן מאליו. אבל, אדוני היושב-ראש, לדאבון הלב, איננו מובן מאליו, וזה הדבר שצריך להתרחש.
מכאן אני עובר, אדוני, לדבר שאי-אפשר שהבית הזה יתעלם ממנו, אי-אפשר, ולצערי, כמעט באופן גורף – וגם כאן אינני מכליל – רוב הבית כן מתעלם ממנו. חבר הכנסת בר, בחודש האחרון גוברים גילויי ההסתה האישית נגד ראש הממשלה ומגיעים לרמה כזאת שמזכירה את גילויי ההסתה שהיו נגד ראש הממשלה יצחק רבין, זכרו לברכה. אף אחד אינו יכול, חבר הכנסת עודה, להתעלם מאווירה קשה מאוד שהייתה בציבוריות הישראלית, אדוני היושב-ראש, במחצית הראשונה של שנות ה-90. אבל אני – אני, ואני מקווה שרבים מחברי הכנסת – לא יסבלו את הצביעות הזאת שבה גינו ואנחנו בתנועת הליכוד גינינו באופן עקיב את ההסתה נגד ראש הממשלה – את ההסתה, לא את הביקורת. יש שני דברים שצריך לשים לב להבדל ביניהם. מותר להעביר ביקורת, מותר היה להעביר ביקורת על יצחק רבין, מותר להעביר ביקורת על בנימין נתניהו, מותר להעביר ביקורת על יולי אדלשטיין, מותר להעביר ביקורת על אופיר אקוניס ועל ענת ברקו. הכול מותר, אבל לשמור על הכללים ולשמור על המסגרת.
והדבר הזה, אדוני היושב-ראש, נפרץ בחודש האחרון בצורה מסוכנת. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין ליוותה את ראש הממשלה יצחק רבין – אני זוכר את זה – וראתה את המראות והזדעזעה, וגם אני הזדעזעתי. אין ראש ממשלה שהוא רוצח. אין. אני אמנע מלעשות את החשבון ההיסטורי, אבל אני אפתח סוגריים ואזכיר שלצערי הרב, אדוני היושב-ראש, הביטוי הנלוז הזה שנשמע בשיח הפוליטי במדינת ישראל, נכנס, אדוני – כדאי לשים לב אליו היטב ולהסיר את כל מסכות הצביעות – נגד מנחם בגין במלחמת לבנון הראשונה, כשעוד היה מבצע "שלום הגליל". הוא כונה על-ידי מפגיני השמאל בכיכר-פריז, לא רחוק מכאן, כיכר-פריז בירושלים, הסמוכה לבית ראש הממשלה: רוצח. בגין רוצח. ואני מצטט, כן, לפרוטוקול שאיננו מוקלט, הביטוי ממפגיני השמאל לראש הממשלה מנחם בגין: בגין רוצח.
<קריאה:>
– – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
והדבר הזה, לצערי הרב, נמשך בשיח הפוליטי, ועבר אחר כך לאחד מיורשיו, ואל יצחק רבין. מנחם בגין לא רוצח, יצחק רבין לא רוצח, בנימין נתניהו לא רוצח, שמעון פרס לא רוצח, יצחק שמיר לא, לוי אשכול לא, בן-גוריון לא, גולדה מאיר לא. אף אחד מראשי – אהוד ברק, אהוד אולמרט. אפשר לחלוק, אפשר להתווכח – הנה היא הזירה, הנה היא הזירה. הזירה היא פה, זאת הזירה לוויכוח.
ואני, לצערי, אדוני היושב-ראש, לא שמעתי גינוי מקיר אל קיר על שני מיצגי – הם קראו לעצמם: מיצגי אמנות, חבר הכנסת אוחנה – המיצג ב"בצלאל" והמיצג בשנקר. אם אלה מיצגי האמנות, אז אולי הטעם האמנותי שלי הוא לא כל כך טוב.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
מה לא שמעת?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
סליחה?
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
לא שמעתי גינויים מקיר אל קיר.
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
עזוב אותו, עזוב. אל תגיב לו. נכון. תשבש, תעוות.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
חבר הכנסת רוזנטל, אתה עסוק הרי – – –
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
זה לא פייר, מה שאתה עושה.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אתה עסוק בלהכפיש את חבריך.
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
90% מהאנשים פה, 90% מהאנשים – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אתה משתף פעולה עם ערוצי טלוויזיה כדי להכפיש את חבריך. מעשה לא קולגיאלי שאתה עושה פה, שחורג מכל נורמה מפרלמנט. אז תעשה לי טובה ואל תטיף לי, לפני שאני אתחיל להטיף לך, ואז אנחנו נצטרך פה הרבה מאוד שעות.
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
אוי, אוי, אוי, באמת האורים והתומים של המושב.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אל תטיף לי, אל תטיף לי. גם אתה לא אחראי על המוסר.
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
בעניין הזה, של הפקולטה של "בצלאל", 90% מהאנשים פה אמרו שזה לא ראוי – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
טוב מאוד. יפה מאוד.
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
וראוי שתגיד את זה, ולא תגיד הפוך מזה.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
טוב מאוד. אולי לא שמעתי מספיק טוב. יכול להיות שזה היה בקטנה. אני לא שמעתי גינויים כפי שהיו צריכים להישמע, והארץ הייתה צריכה להזדעזע מהחבל הכרוך סביב צווארו של ראש הממשלה.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
אבל, אופיר, בבקשה, עמד כאן איתן כבל, מייד לאחר מכן אני עמדתי על הדוכן אחריו, וגינינו באופן חד-משמעי את העניין הזה.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
טוב מאוד.
<יוסי יונה (המחנה הציוני):>
אז אל תגיד שלא – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
ובכן, טוב עשיתם. הדבר הזה צריך – אם אתם באמת גיניתם, חבר הכנסת יונה, אם גיניתם, טוב עשיתם.
<מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):>
זה לא אם. זה לא אם.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
בסדר, חבר הכנסת רוזנטל, גיניתם? טוב עשיתם. אני אומר לך, אני לא נכנסתי להיבט של מימון המוסד הזה או המוסד האחר. אני לא נכנסתי לדבר הזה, למרות שראוי לבחון מפעם לפעם, באמת, בצורה רוחבית, מי הם המוסדות שמקבלים את התמיכה, כדי לרווח את התמיכה ולתת תמיכה לעוד מוסדות. הרי זה לא מוסדות שהם כזה ראה וקדש, שרק הם מקבלים, אבל זה ויכוח אחר לגמרי.
השיח הבריוני שמתקיים פה, והוא מתקיים מכל קצות הקשת הפוליטית, צריך להתכנס לא כשיח בריוני, אדוני היושב-ראש, אלא כשיח רעיוני, אל המקום הזה, אל דיוני מליאת הכנסת. אבל הוא עבר למיצגי האמנות הללו ולקריאות איומות ונוראות, גם ב"בצלאל", גם בשנקר, גם במקומות אחרים. הדבר הזה, מוטב לו שייפסק בהקדם אפשרי.
עכשיו אני אתייחס לעוד נקודה, אדוני היושב-ראש, שעלתה לסדר-היום בימים האחרונים, והיא תגובתה של האופוזיציה למינויו – האם מנהלת הסיעה קוטעת את נאומו חוצב הלהבות של שר המדע?
כן. טוב, אז אני בכל זאת אומַר כך. אדוני היושב-ראש, בניגוד לכמה מראשי האופוזיציה שלא קידמו בברכה את השגריר האמריקני החדש, אנחנו מקדמים אותו בברכה, ואנחנו מקדמים בברכה גם את המדיניות החדשה, הרעננה, המרעננת גם את השיח המיושן והמשעמם שהיה קיים בזירה הבין-לאומית בשנים האחרונות. אני חושב שזה דבר חשוב. זה לא הכול צריך להיות אוטומט. לא הכול צריך להיות מייד – נכנס ממשל חדש, אז חוזר על עקבותיו של הממשל הקודם. אפשר לשנות מדיניות, חבר הכנסת יונה, אפשר לקבל בזרועות פתוחות את השגריר החדש. היה פה דווקא לא מטעם סיעת העבודה, יותר מטעם סיעת מרצ. ראיתי דברים קשים מאוד שנאמרו נגד שגריר מיועד, שבסופו של דבר, הם יצטרכו לעבוד אתו גם כן.
אני מאחל למרצ שנים ארוכות באופוזיציה, אבל יכול להיות – תיאורטית – יכול להיות מצב שמרצ, אולי פעם, אולי, אינני יודע, לא נראה סביר, אבל אולי תהיה שותפה לשלטון, לא תהיה מפלגת שלטון, תהיה שותפה – ומה יקרה אז? ומה יקרה במצב כזה? אז כדאי לחשוב לפני שחותמים פה, אדוני היושב-ראש, על פטיציות נגד מועמדים לנשיאות ארצות-הברית או מדברים נגד החלטה לגיטימית להציב כאן שגריר שמדיניותו איננה מתיישבת עם מדיניות האופוזיציה.
גברתי מנהלת הסיעה, אני מיציתי את טיעוני, על אף שעוד יכולתי להמשיך. אני מבקש מכל סיעות הקואליציה, בוודאי – הרי גם אם סיעות האופוזיציה רוצות בכך, אדוני היושב-ראש – להתנגד להצעות האי-אמון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לשר המדע אופיר אקוניס. חברי הכנסת, נא לשבת.
אנחנו עוברים להצבעות. הצעת אי-אמון מטעם המחנה הציוני: כישלונה ואוזלת ידה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי, האזרחי והדמוקרטי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 1
בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 42
נגד – 57
נמנעים – אין
הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אנחנו נצביע בסדר הנמקת ההצעות.
42 בעד, 57 נגד, אין נמנעים. הצעת המחנה הציוני לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצעת מרצ: אובדן הדרך של הממשלה בתחום המדיני, החברתי, הכלכלי והאזרחי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 2
בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 47
נגד – 58
נמנעים – אין
הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, 47 בעד, 58 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת מרצ לא התקבלה.
מטעם הרשימה המשותפת: תקציב המדינה המתגבש הוא אנטי-חברתי ומנציח את הפערים. מי בעד ההצעה? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 3
בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 48
נגד – 57
נמנעים – אין
הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בעד – 48, 57 נגד, אין נמנעים. גם הצעת הרשימה המשותפת לא התקבלה.
ממשלת ישראל מפקירה את אזרחיה ומתעלמת מאי-מוכנות העורף למצב חירום, מטעם יש עתיד – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 4
בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 48
נגד – 58
נמנעים – אין
הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, 48 בעד, 58 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת יש עתיד לא התקבלה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון.
<הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת יואב קיש למסור הודעה מטעם הוועדה. ההודעה, למיטב הבנתי, טעונה הצבעה.
<יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):>
אדוני היושב-ראש, שרים, שרות, חברי הכנסת, ועדת הכנסת החליטה בישיבתה ביום ו' בחשוון התשע"ז, 7 בנובמבר 2016, על פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית והעברת פרק י' – תשתיות להולכה ולאחסון של נפט, לדיון בוועדת החוץ והביטחון. ועדת הכנסת החליטה היום להציע לכנסת כי פרק י' האמור יעבור לדיון בוועדת הכספים.
אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה.
חברי הכנסת, אנחנו נצביע על ההודעה, על ההמלצה, כפי שמסר אותה יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת קיש. מי בעד – – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
סליחה, מה?
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
– – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני לא שמעתי אותו. הצבענו. מה רצית, דב, להתנגד? דב? אה?
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
יש דיון. בטח שיש דיון, איזו שאלה.
<דוד ביטן (הליכוד):>
– – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
יש דיון.
<יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):>
איזה דיון?
<דוד ביטן (הליכוד):>
איזה דיון?
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
דיון על זה.
<דוד ביטן (הליכוד):>
בוועדת הכנסת עושים דיון.
<יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):>
זה הודעה והצבעה, מה פתאום? אין דיון בהודעות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הוא הודיע הודעה. אתה נרשמת לדיון על ועדת כספים. אתה רשום ראשון הדוברים היום.
<יואב קיש (יו"ר ועדת הכנסת):>
זהו. זהו. נגמר.
הצבעה מס' 5
בעד הצעת ועדת הכנסת – 71
נגד – 8
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכנסת להעביר את פרק י' בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, מוועדת החוץ וביטחון לוועדת הכספים נתקבלה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
71 בעד, שמונה התנגדו, אין נמנעים. ההודעה של ועדת הכנסת אושרה.
<קריאה:>
לא הכרזת על ההצבעה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הכרזתי על ההצבעה. לא שמעתי את חבר הכנסת דב חנין, בסוף הסתבר שהייתה טעות מצדו, הוא חשב שמדובר בהצבעה אחרת.
<יאיר לפיד (יש עתיד):>
אני הפסדתי את ההצבעה. אני לא הצבעתי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מודיע לפרוטוקול שהתכוונו להצביע בעד ההודעה חברי הכנסת לפיד, ילין, שטרן, מיקי לוי, מיכל רוזין, עליזה לביא, ועוד רבים-רבים וטובים אחרים.
<הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016>
[נספחות.]
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
בקשת ועדת הכספים בדבר פיצול סעיפים 20, 21 ו-23 להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016. גם כאן בסוף תהיה הצבעה, שימו לב. יציג את הבקשה יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, על-פי הצעת ועדת הכספים, מחליטה הכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת הוועדה לפצל את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), להצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את סעיפים 20, 21 ו-23 וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הוראות הצעת החוק.
ביום ו' בחשוון התשע"ז, 7 בנובמבר 2016, החליטה ועדת הכנסת להעביר את הטיפול בסעיפים 20, 21 ו-23 להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית, שעניינם מיסוי פיצויי פיטורים, לוועדת הכספים.
נוכח השאלות הרבות והמורכבות שמעוררים התיקונים המוצעים לחוק פיצויי פיטורים ולחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), החליטה הוועדה שיהיה זה נכון לדון בפרק זה בנפרד מהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית כולה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש את אישור המליאה, כדי שנוכל לקיים את הדיון באופן רגיל ושוטף, ולא בתוך חוק ההסדרים, לגבי הנושא הזה, שעניינו פיצויי פיטורים, פיקוח על שירותים פיננסיים, דברים מורכבים, שצריך לקיים אותם באופן מסודר.
אני מבקש את אישור הכנסת, ואני מקווה שאני מסיים את העבודה של אישור התקציב, בגלל שזה היה לא קל. תצא הודעה – אני מכנס את הוועדה בשעה 19:00 כדי לאשר את התקציב. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. אנחנו פותחים דיון על ההצעה, רבותי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת אורן אסף חזן. חברי הכנסת, אני סוגר את רשימת הדוברים.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני ראש הממשלה, עמיתי השרים, חברי חברי הכנסת, למי שספרי התקציב מסובכים לו מדי להבנה, החלטת הממשלה אתמול מספרת את כל הסיפור בקליפת אגוז. זה הסיפור כולו: מה חשוב לממשלה הזאת, ומה לגמרי לא חשוב. אתם החלטתם אתמול שאפשר לקצץ בבריאות. אפשר לקצץ ברווחה, אפשר לקצץ בהשכלה הגבוהה. אחרי שהגשתם לכנסת תקציב, אתם ברגע האחרון קיצצתם 1.2 מיליארד שקלים. כי זה לא חשוב. כי צריך כסף לדברים אחרים. כי צריך 150 מיליון שקלים לפצות את מתנחלי עמונה, שיושבים על אדמות שבית-משפט קבע שהן שייכות למישהו אחר, לבני-אדם אחרים.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
לא נכון – – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אותם צריך לפצות, ואותם צריך לממן.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
חבר הכנסת דב חנין – – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
ומבטיחים לכל משפחה וילה של 180 מטר מרובע על גבעה סמוכה. אותם צריך לשקם. ולא צריך לשקם בישראל את הקשישים, ולא חשוב להם לשקם בישראל את הנכים ואת העניים ואת החולים ואת הנזקקים ואת הילדים במצוקה. כל אלה לא חשובים. וצריך לתת עוד מיליונים לוועד מתנחלי חברון ברגע האחרון. וצריך לתת עוד 84 מיליון שקלים לחטיבה להתיישבות. וצריך לממן את דחיית ההפעלה של תאגיד השידור הציבורי, כי ראש הממשלה פתאום החליט שזה לא מתאים לו. ולכן מקצצים. מקצצים 156 מיליון שקלים מתקציב התחבורה בישראל. אוטובוסים בישראל זה לא חשוב, אבל בשטחים, להתנחלויות – מוסיפים עוד אוטובוסים. תראו את ההחלטה מאתמול: אוטובוסים בשטחים כן, אוטובוסים בתוך ישראל לא. מתנחלים והסכמים קואליציוניים – אפילו השר גלעד ארדן אומר לשרה שקד שהבית היהודי דואג רק לקבוצה מסוימת של אלה שיקרים וקרובים ללבו: מתנחלים, החינוך הממלכתי-דתי, על חשבון דברים אחרים.
<שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):>
לא השר ארדן.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
למה הנצחת רבנים חשובה יותר מהצלת חיים של בני-אדם, מהשקעה במערכת הבריאות, בבתי-החולים, בתקציב הבריאות שנמצא בדיאטה כל כך קיצונית?
עמיתי חברי הכנסת, אם צריך היה לתמצת את כל העוול, את כל הטמטום ואת כל הרשע שבממשלה הזאת בהחלטה אחת, אפשר לראות את זה בהחלטה של אתמול.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת אורן אסף חזן, ואחריו – אחרונת הדוברים, סתיו שפיר.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
מה אתי, אדוני?
<היו"ר יצחק וקנין:>
לא ביקשת. אני סגרתי את הרשימה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
כבוד היושב-ראש, ראש הממשלה, שרים, שרות, חברותי וחברי חברי הכנסת, היום הגיע לבקר אותי בכנסת חבר שלי, לירז מזרחי, והוא הביא את הבן שלו, רני, להראות לו מה זה הדמוקרטיה בישראל, להראות לו איך בכנסת ישראל מנהלים את המדינה. במשך שעה שאני מסתובב אתם אני צריך להסביר להם למה יש חברי כנסת שיושבים באופוזיציה, חלקם בספסלים האחוריים, חלקם בספסלים האחוריים יותר, שגם כאשר מגיעים חוקים טובים לוועדת הכספים, הם מתנגדים. למה? ככה. אני אומר לרני: רני, זה כמו בבית-הספר, שחבר שלך עושה לך פרינציפ. למה? ככה. טוב שאתם לא עונים: נגעתי בלבן טיפקס קופץ על כל העולם.
אני חושב שהגיע הזמן שאתם תבינו שיש רגעים שבהם צריך לשים את הפוליטיקה בצד. אני חושב שהגיע הזמן שאנחנו נראה לחברים שלנו, גם ללירז שיושב פה עם הבן שלו רני, וגם לאחרים שמסתכלים עלינו מעבר למסך, שיש רגעים שבאמת באמת הדאגה שלנו לאזרחים עומדת לנגד עינינו.
היום בבוקר אני ידעתי לעשות את זה. אני, דווקא אני מהקואליציה, באתי ואמרתי שאני מבקש שקיפות. דווקא מי שאתם חושבים שעושה הכי הרבה רעש כדי לדאוג להתנחלויות – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אתה עושה רעש? אתה?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – כדי לדאוג לציבור הליכודי, בא ומראה לכם שהוא ענייני, שהוא דואג לציבור בישראל.
ואגב ענייני, אני חושב שזו גם הבמה להודות לראש הממשלה נתניהו על אף שהיו אחרים שמנסים לגזור קרדיט על עמונה. יש רק אחד שעומד בראש הממשלה הזאת, שאם הוא לא היה מביא את הפתרון, כנראה שהמראות הקשים לא היו נחסכים מאתנו. אז זה המקום להגיד לו תודה.
ואתם רוצים שאני אספר לכם עוד משהו? חברים, אצלנו בליכוד דואגים גם לעמונה וגם לדימונה. דואגים גם ליהודה ושומרון וגם לפריפריה הנגבית, הגלילית. אנחנו שמים את הפוליטיקה בצד ומסתכלים על אזרחי מדינת ישראל כמקשה אחת. למה? כי יש דור צעיר, שחלקו יושב כאן, והחלק האחר שלו מסתכל עלינו בטלוויזיה ומנסה להבין מה אנחנו עשינו היום למען אזרחי מדינת ישראל.
אז בעוד בערך שעה-שעתיים נגיע כולנו יחדיו לוועדת הכספים בניסיון להעביר את תקציב המדינה. אם נשים לרגע בצד את כל הכספים הקואליציוניים, את כל הוויכוחים הריקים מתוכן, ונסתכל באמת על האנשים ששלחו אותנו לכאן, על הדור הבא, על רני שיושב ומסתכל עלינו, ונסתכל לאזרחים בעיניים ונבין שיש רגעים שיש לנו חובה על הכתפיים, ולא רק הכיסא הוא מה שמניע אותנו, אולי ביחד נצליח להביא בשורה טובה יותר לאזרחי מדינת ישראל.
אדוני ראש הממשלה, אני מנצל את ההזדמנות, שוב, לברך אותך, גם על הפתרון לעמונה, גם על תקציב שבעזרת השם עד סוף הערב הזה יביא פתרון אמיתי וענייני לנגב ולגליל, ליהודה ושומרון, לירושלים בירתנו הנצחית ולכלל אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. תעלה חברת הכנסת סתיו שפיר, ומייד אחרי כן תתקיים הצבעה. שלוש דקות לרשותך.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
ראש הממשלה, כל עוד אתה כאן אולי תואיל ותענה לנו כאן, לאזרחי ישראל, מה קרה לתוכנית הצפון. איך יכול להיות שאנחנו היום, ערב ההצבעה על התקציב, ושקל אחד מההבטחות, שקל אחד מההבטחה – –
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
גברתי, לפני חצי שעה קיבלת תשובה.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
– – שאתם הבטחתם בקולכם, שאתה הבטחת והתחייבת עליו בהחלטת ממשלה ובמסיבות עיתונאים – שקל אחד לא נכנס לתקציב. אחד. הכנסת מצביעה היום על תקציב שאין בו תוכנית לצפון – –
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
איפה היית לפני חצי שעה כששמענו את התשובה של שר האוצר?
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
– – אין בו שקל אחד לצפון. הכנסת מצביעה היום על תקציב שאין בו שקל אחד לתוכנית לצמצום הפערים ולמגזר הערבי. הכנסת מצביעה על תקציב שאין בו שקל אחד לתוכנית ליוצאי אתיופיה. לתוכנית למלחמה בעוני. כולן תוכניות שאתה, ראש הממשלה, הבטחת, שאתה עמדת מאחורי מיקרופון והבטחת לציבור הישראלי תוכניות שהיו צריכות להיכנס לתקציב הזה והן אינן, אפילו לא שקל אחד.
מה חושב ראש הממשלה? הוא חושב שהציבור מטומטם? הוא חושב שהציבור לא רואה? הוא חושב שהציבור לא רואה איך בשביל 40 משפחות בעמונה הופכים את העולם? עושים ישיבת ממשלה, אין-ספור ישיבות ממשלה, מקצצים 3 מיליארד שקלים בתקציבים חברתיים, 3 מיליארד שקלים, כדי להכניס את זה לתקציב המדינה, את עמונה, את הפיצוי. 3 מיליון שקלים למשפחה, אבל התוכנית של הצפון לא נמצאת בתקציב? 18 מיליארד שקלים שהובטחו לצפון ואין שקל בתקציב? אתם לא מתביישים?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
סתיו, זה לא נכון. סתיו, זה לא נכון.
<טלי פלוסקוב (כולנו):>
תתביישי לך.
<היו"ר יצחק וקנין:>
נא לא להפריע, חברים.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
חברי הקואליציה, אני יודעת, אני יודעת שיש ביניכם רבים שאכפת להם, מאוד אכפת להם. אתם נכנסתם לכנסת עם רצון אמיתי לעזור – –
<קריאות:>
– – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
נא לא להפריע לה.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
– – ואיך יכול להיות שאתם כרגע לא משמיעים קול זעקה, שאתם לא באים ואומרים: אנחנו על התקציב הזה לא נצביע בלי הצפון? לא, לא מדובר בסתם הבטחות סרק, אנחנו לא נצביע עד שלא נראה שקל לשקל, שחור על גבי לבן, בתוך נייר התקציב.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
סתיו – – –
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
חברים, היום מתקיימת ההצבעה. הערב ועדת הכספים תתכנס להצביע על הצעת חוק התקציב, החוק החשוב ביותר שהכנסת מעבירה. החוזה בין המדינה לבין אזרחיה, החוזה שדן בכספי המסים שכולנו עובדים כל כך קשה בשבילם. אבל אותם כספים שצריכים להגיע למעמד הביניים, לשירותי הבריאות והרווחה, להציל אנשים ממוות ומחולי, לשפר את המצב של החברה הישראלית, להגן על העניים, שמספרם הולך וגדל משנה לשנה, להגן על ניצולי השואה ועל הקשישים ועל כך שלכל ילד תהיה זכות לחינוך הוגן – הרי בשביל זה יש לנו מדינה, כדי לדאוג אחד לאחר, כדי לדאוג לעתיד של כולנו כאן ביחד. אבל במקום זה, כל מה שאנחנו שומעים – –
<היו"ר יצחק וקנין:>
נא לסיים.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
– – זה ספינים מהבוקר עד הערב, ושקל אחד, אדוני היושב-ראש, שקל אחד מההבטחות האלה כרגע עוד לא בתקציב שאנחנו אמורים להצביע עליו בעוד שעות מספר.
ראש הממשלה, אני אשמח מאוד לשמוע את תשובתך על השאלות האלה. זה הדבר החשוב ביותר שיש לך להגיד היום לציבור הישראלי.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים – – –
<קריאות:>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
סתיו, ראשי הרשויות בצפון מרוצים.
<היו"ר יצחק וקנין:>
חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש הוועדה, אתה רוצה לסכם או לעבור להצבעה?
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
הצבעה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
הצבעה.
אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על בקשת ועדת הכספים בדבר פיצול סעיפים 20, 21 ו-23 להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018, התשע"ז–2016. הצבעה. מי בעד ההודעה? מי נגד?
הצבעה מס' 6
בעד הצעת ועדת הכספים – 78
נגד – 7
נמנעים – אין
הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול סעיפים 20, 21 ו-23 להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
78 בעד, שבעה מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הודעת ועדת הכספים בדבר פיצול הסעיפים כפי שקראתי, אושרה ותועבר לוועדת הכספים להמשך הדיונים על אישור התקציב.
<הצעת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות ובהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) ובסעיפים מהצעת חוק ההסדרים בדבר תיקוני טעויות בחוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ז–2016>
[נספחות.]
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו ממשיכים בסדר-היום: החלטת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות ובהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) ובסעיפים מהצעת חוק ההסדרים בדבר תיקוני טעויות בחוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ז–2016. יציג את ההחלטה יושב-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות ובהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) ובסעיפים מהצעת חוק ההסדרים, חבר הכנסת אלי כהן.
<אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אני אעשה את זה בנוסח קצר, מכיוון שמדובר בסך הכול בתיקונים טכניים במסגרת חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, שכאמור התקבל על-ידי חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה ב-4 באוגוסט 2016, בהתאם להצעת היועץ המשפטי לכנסת לפי סעיף 10א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, שבו יש תיקונים – תיקונים בסעיפים 4 ו-7, תיקונים בעיקר לשוניים וטכניים.
בסעיף 24(1), שמתקן את סעיף 6א לחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), בשל השמטה מקרית לא תוקנה ההפניה לחוק שמכוחו נקבעת רשימת השמאים הנזכרת באותו סעיף; תיקונים בסעיף 28 שמתייחסים לנושא של חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) – וכאן, חברת הכנסת לוי אבקסיס, יש גם אותו תיקון חשוב שמדבר על כך שדיירי הדיור הציבורי יוכלו לרכוש את הדירה לפי המחיר המקורי, טרם ההתחדשות העירונית, ולכן, למען הסר ספק, אנחנו עושים תיקון בסעיף הזה, ועוד סוגיות שקשורות לסעיפים 30(א) ו-25(3), לעניין החלטות ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת לקביעת תחילה מיידית, וכן תיקוני דפוס.
על רקע זאת, אדוני, אבקש מהכנסת לאשר את הצעת ההחלטה כאמור. תודה, אדוני.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת אלי כהן. חברי הכנסת, אני פותח את הדיון בהחלטת הוועדה המיוחדת. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דב חנין – שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת אורן אסף חזן; אחריו – נחמן שי, ואחרונה – אורלי לוי אבקסיס. חברי הכנסת, אני סוגר את רשימת הדוברים. מי שירצה בדקה הקרובה להירשם, אני אאפשר זאת, אבל אני מודיע על סגירת הרשימה. חבר הכנסת דב חנין, שלוש דקות לרשותך.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, רבותי השרים, אני רוצה לומר לכם, הפעם לגמרי הגזמתם. חוק הסדרים כזה, ובלגן כזה בעבודת הממשלה והכנסת, אני לא זוכר בעשר השנים שאני כאן. הממשלה הזאת לא מכבדת את הכנסת, לא מכבדת את הציבור, אבל לא פחות חשוב מזה – היא לא מכבדת גם את עצמה. רמה כל כך לא מקצועית של עבודה, בלגן כזה בלתי אפשרי, חקיקה שמובאת לכנסת ברגע האחרון ממש, עם שינויים משמעותיים, התעלמות מעמדה של יועצים משפטיים, התעלמות מהעמדה של היועצת המשפטית של ועדת הכספים, התעלמות מעמדתו של היועץ המשפטי לכנסת לגבי פגם מהותי שנפל בעומק הדברים בהליך החקיקה – כל הדברים האלה לא מעניינים את הממשלה.
הממשלה הזאת לא מתעניינת לא בכללים ובנורמות וגם לא בתוכן, העיקר לקדם סדר עדיפויות הפוך, לקדם את המטרות הפוליטיות הצרות של המפלגות שמרכיבות את הקואליציה, ומה זה משנה שהציבור ישלם? מה זה משנה שההליך הפרלמנטרי התקין ייפגע בצורה קיצונית? איך אתם מצפים שמישהו יקרא את הטקסטים האין-סופיים שאתם מייצרים ברגע האחרון? אתם חושבים שחברי הכנסת יכולים לקרוא את כל הנתונים שאתם הפצצתם אותנו בהם?
ומאחורי הערפל הזה, של הבלגן, עמיתי חברי הכנסת, אתם מבצעים מהלכים פסולים; אתם מבצעים מהלכים שאתם צריכים להתבייש בהם, כי אתם מקצצים בתקציבים החברתיים הרגישים ביותר כדי לקדם מטרות פוליטיות, כדי לקדם את הפיצוי של מתנחלי עמונה ואת הקמת הווילות בגבעה הסמוכה לכל אחת מהמשפחות, כדי לקדם את השיגעון שאחז בראש הממשלה כשהוא החליט שתאגיד השידור הציבורי לא יכול לשדר, מכיוון שהוא לא רוצה שידור ציבורי. אז הדחייה של עוד שלושה חודשים, שעולה הרבה מאוד כסף, תבוא, כן, על חשבון תקציבים חיוניים לציבור, על חשבון תקציבי בריאות, וחינוך, ורווחה, והשכלה גבוהה, ותחבורה ציבורית, וכל מיני דברים נוספים.
אין לכם בושה, ותפקידה של הכנסת לומר לכם היום: מספיק, די. הדרך הזאת הגיעה לקצה, והממשלה הזאת לא יכולה עוד להמשיך בדרך הזאת.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת אורן אסף חזן – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
מוותר.
<היו"ר יצחק וקנין:>
– – מוותר. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. ואחריה אנחנו עוברים מייד להצבעה, אלא אם כן יושב-ראש הוועדה יבקש לסכם את הדיון. שלוש דקות לרשותך.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חברי אלי כהן, תראה, יש דברים שאנחנו רואים עין בעין, ואני חושבת שבהשקפת העולם החברתית שלנו יש הרבה מן המשותף – מאשר מן המפריד. ראינו את הדברים גם כאשר ניסינו לתקן את החוק להתחדשות עירונית, ראינו את הדברים גם בנושא של דיור ציבורי, אפילו ברעיון שלנו למשכנתה של 90%, איך שהצטרפת וגם הגשת חוק דומה.
ואני רוצה לשאול אותך שאלה: אנחנו עומדים עכשיו בפני הצבעה על חוק התקציב, חוק ההסדרים. לפי מה שאני מבינה, מחר ומחרתיים אמורה הממשלה להביא את זה לא רק לדיון בכנסת אלא גם להצבעה סופית. כאשר אני מסתכלת, אני רוצה לדעת על מה אני מצביעה, והדבר שאנחנו עדים לו היום, אני חושבת, הוא פחיתות עד כדי שפל חדש שהכנסת הזאת הגיעה אליו, כי אם אנחנו נאלצים להצביע על תקציב משרד השיכון, למשל, ששם ישנם הנושאים החברתיים של קורת גג לאוכלוסייה הענייה ביותר במדינת ישראל, השתתפות בשכר דירה – שהמדינה מוציאה על זה כספים, ואנחנו לא יודעים לידי מי מגיעים הכספים האלה, אבל שכר דירה ריאלי בוודאי אין שם, אין שם גם בשורה אמיתית לאותם זוגות צעירים שמחכים. ויכול להיות שיש שם בשורות. אתם יודעים מה? יכול להיות שיש שם הפתעות טובות, אבל אנחנו לא נוכל לדעת זאת, כי המשרד לא הציג את התקציב שלו בוועדת הכספים.
אני באמת רוצה לדעת אם היה דבר כזה מאז – אולי – שהכנסת קמה; שהכנסת אמורה להצביע על חוק תקציב שלא הוגש בכלל לוועדת הכספים? מישהו יכול להעלות בדעתו שמשרד כמו משרד השיכון לא הציג את התקציב בוועדת הכספים, לא נשאלו השאלות, אין לנו מושג כמה כסף באמת יש בדיור ציבורי, כמה כסף באמת יש בהשתתפות בשכר דירה, כמה כסף באמת יש בשיקום שכונות חברתי ופיזי, ואנחנו אמורים להצביע. אדוני יושב-ראש הקואליציה, מר דוד ביטן, מה יהיה עם תקציב משרד השיכון, האם אנחנו נדע על איזה תקציב אנחנו מצביעים? שר השיכון בעצמו לא יודע, סגן השר בעצמו לא יודע, הם עדיין בדיונים בינם ובין האוצר. התקציב לא הוצג בוועדת הכספים, איך אפשר להצביע עליו בכנסת?
עכשיו, זה סדרי דין – אני לא יודעת איזה עזים יש בפנים, אני לא יודעת אם התקציב הוא טוב או רע, אני לא יכולה לגבש את דעתי. אבל אם השר הרלוונטי לא הגיש אותו לוועדת הכספים, כנראה הוא בעצמו לא מרוצה ממנו, ואם הוא לא מרוצה ממנו, איך הם יכולים לשכנע אותנו להצביע בעד?
אני שואלת אותך, אדוני היושב-ראש, אתה חבר בוועדת הכספים, ראית פעם תקציב שעובר בלי שמשרד כל כך גדול כמו משרד השיכון הציג את התקציב לוועדה? זה קרה בעבר? לי זה לא זכור. ועל מה אצה לנו הדרך? על מה? גם אם נעבור את חודש דצמבר, יש עד מרס לאשר את התקציב. האם אנחנו מצביעים על איזשהו תקציב אמורפי שאחר כך ייצקו בו תוכן או לא?
<היו"ר יצחק וקנין:>
נא לסיים.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אני באמת מבקשת מחברי הקואליציה, בואו לא נהפוך את זה לשוק. בואו, תסמכו עלינו שנהיה ענייניים – מה שטוב, נצביע בעד. אני מבטיחה שאני לא אהיה אופוזיציה לכל דבר. כשיהיו דברים טובים, אני אצביע בעד. אבל בשביל זה אנחנו צריכים לראות תקציב מוצג.
אני קוראת לקואליציה לחזור בה מההצבעות בימי שלישי ורביעי הקרובים, כל עוד התקציב הרלוונטי לא יידון בוועדת הכספים. אני גם לא יודעת אם זה מותר על-פי חוק. אני מתכוונת לפנות ליועץ המשפטי לכנסת וליועץ המשפטי לממשלה ולבדוק אם אפשר בכלל להצביע על תקציב שלא הוצג בוועדה. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
הצבעה. אם כן, חברים, אנחנו נצביע על החלטת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות ובהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) ובסעיפים מהצעת חוק ההסדרים בדבר תיקוני טעויות בחוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ו–2016. מי בעד הודעת יושב-ראש הוועדה? מי נגד?
הצבעה מס' 7
בעד הצעת הוועדה – 62
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות ובהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) ובסעיפים מהצעת חוק ההסדרים בדבר תיקוני טעויות בחוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ו–2016, נתקבלה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
62 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הודעת הוועדה נתקבלה.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יצחק וקנין:>
הודעה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה, אדוני.
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק סיוע כלכלי לעידוד לומדי תורה וסטודנטים נזקקים, התשע"ז–2016, שהחזירה ועדת הכספים. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 185) (הארכת משך הזכאות לגמלת סיעוד בתקופת אשפוז), התשע"ז–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1099); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר יצחק וקנין:>
אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 185) (הארכת משך הזכאות לגמלת סיעוד בתקופת אשפוז), התשע"ז–2016, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר הרווחה. אולי יש שר אחר שמציג את זה בשמו? השרה סופה לנדבר, אולי את מציגה את הצעת החוק בשם שר הרווחה? לא. חברי הכנסת, אם כן, אני ממש מצטער, אני אעבור לסעיף הבא, עד שיבוא שר הרווחה.
<שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר:>
אורי אריאל.
<היו"ר יצחק וקנין:>
אורי אריאל? אם תגידו לי איפה הוא נמצא, אני אעזור לכם. סעיף 6, לדיון מוקדם, הצעת חוק הביטוח – זה מוצמד. סעיף 7, הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים – גם סגן השר לא נמצא פה.
אם כן, יציג את הצעת חוק הביטוח הלאומי – אני חוזר אליה – השר צחי הנגבי. מה שהבהרנו כרגע, שמי שמציג את הצעת החוק זה לא אורי אריאל, אלא צחי הנגבי. הצעת חוק של חבר הכנסת עמר בר-לב מוצמדת להצעת חוק זו. אם כן, אדוני השר צחי הנגבי יציג את הצעת החוק.
<השר צחי הנגבי:>
תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, אני רוצה להציע – בשם משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים – תיקון לחוק, שמתקן עיוות במצב הנוכחי וייטיב עם זקנים סיעודיים, שלצערנו זקוקים מדי פעם לאשפוז בבתי-חולים.
היום המצב הוא שכאשר מבוטח סיעודי הזכאי לשירות וסיוע של מטפל נכנס לאשפוז זמני בבית-חולים, הוא ימשיך להיות זכאי לתשלום גמלת הסיעוד אך ורק למשך 14 ימים, שבועיים, מיום האשפוז. זאת לנוכח המציאות העגומה המוכרת, שבה לרוב לא ניתן לו בבית-החולים הטיפול הדרוש לחולה סיעודי. אנחנו יודעים שעבור קשישים מן הסוג הזה אשפוז מתארך הרבה פעמים מעבר לשבועיים, והכנסת מתבקשת היום לתקן את העיוות, שרק למי שיש יכולת כלכלית לשאת בהמשך התשלום עבור העובד הסיעודי – רק הוא ממשיך לקבל את התשלום הנדרש.
הבקשה היא להאריך את התקופה למשך אשפוז סביר והגיוני של חודש ימים. בהצעת החוק הזאת, שמונחת לפני הבית, יימשך התשלום לאותו מבוטח עבור הטיפול שמגיע לו גם כשהוא בבית-חולים לחודש ימים, תקופה שברור שבמצבים כאלה הגיוני שיש צורך בטיפול בבית-החולים, ואין שום סיבה שתישלל ממנו הזכאות לטיפול הסיעודי הנדרש.
הצעת החוק הזאת מיטיבה עם האוכלוסייה הקשישה בארצנו, ותתרום, ולו מעט, לרווחה לזקוקים לסיוע.
אבקש מן הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לשר צחי הנגבי.
<הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת משך הזכאות לגמלת סיעוד בעת אשפוז), התשע"ה–2015>
[הצעת חוק פ/1968/20; נספחות.]
(הצעת קבוצת חברי הכנסת)
<היו"ר יצחק וקנין:>
להצעה זו הוצמדה הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת משך הזכאות לגמלת סיעוד בעת אשפוז), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עמר בר-לב וקבוצת חברי הכנסת. יציג את ההצעה חבר הכנסת עמר בר-לב. כאמור, הדיון בשתי ההצעות יהיה משולב – הצבעה נפרדת על כל חוק. שלוש דקות לרשותך, אדוני.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני נרגש לעמוד כאן היום ולהגיש את הצעת החוק לגמלת סיעוד בעת אשפוז. מדובר בהצעת חוק בת שורה אחת, למעשה בתיקון לחוק, ואני מקריא את השורה: בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, בסעיף 227(ב), במקום 14 ימים יבוא: 30 ימים. זאת הצעת החוק.
את הצעת החוק הזאת הגשתי בכנסת הקודמת, והיא לא התקבלה – היא לא עברה בכנסת הקודמת. קראנו לה אצלי בלשכה: "הצעת החוק של סבא חזקאל" – הצעת החוק של סבא חזקאל; היא נולדה לאחר שסבא חזקאל, סבה של היועצת הפרלמנטרית הקודמת שלי, אושפז בבית-חולים. ואותו סב מופלא של שיר סגל, היועצת, לחם בצבא האדום נגד הנאצים, עלה לארץ ולחם ונפצע במלחמות ישראל, בנה את המדינה בעשר אצבעותיו, ולדבריו – אמר שכל מה שעבר במשך כל חייו לא היה נורא כמו להיות סיעודי.
הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק אנושית, חברתית, שמעגנת זכות בסיסית ויסודית. מטרתה למנוע מצב שבו נשללת בתום פרק זמן קצרצר של 14 יום גמלת סיעוד מאדם שמאושפז, מרגע שנבלע מאחורי דלתות בית-החולים. במצב הקיים היום, גמלת הסיעוד נשללת ממנו בתוך 14 יום. ובמילים פשוטות וקשות יותר: בתוך שבועיים נאלץ המטופל להיפרד מהמטפל שלו, ואחרי שהוא יוצא מבית-החולים, למצוא מטפל אחר. ואתם, חברי חברי הכנסת, יודעים כמה חשוב לבן-אדם סיעודי הקשר בינו לבין המטפל שלו.
התיקון להצעת החוק מבקש להאריך את משך הזמן הזה בסך הכול מ-14 יום ל-30 יום, עד לשלילה הגמלה. גם 30 יום אינם מספיקים, אבל כמו במקרים אחרים, אני מאמין בתהליכים שמתקדמים בכיוון הנכון, וזאת התקדמות; זה צעד קטן, אבל צעד קטן בכיוון הנכון.
כיוזם הצעת החוק הזאת בכנסת הקודמת ובכנסת הזאת, אני רוצה להודות לשר הרווחה, ששמע על הצעת החוק הזאת, אימץ אותה ובאמת הגיש אותה בעקבות הצעת החוק שאני יזמתי כהצעת הממשלה. אני רוצה גם להודות שוב לסבא חזקאל, לשיר סגל, היועצת הפרלמנטרית שלי, שהביאה את הנושא לידיעתי, ואני מברך את שניהם על הצעת החוק הזאת. תודה רבה.
<היו"ר יצחק וקנין:>
תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חברי הכנסת, כאמור, כפי שאמרתי, אנחנו עוברים לדיון משולב על שתי הצעות החוק. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת. איציק שמולי, ואחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. שלוש דקות, חבר הכנסת איציק שמולי.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, האמת שכאשר הנושא הזה עולה כאן, במליאה, אני עומד כאן ברגשות מעורבים, כי, מצד אחד, אין שום ספק שהצעת החוק שהממשלה מביאה – הצעת חוק שהקדים ויזם חברי חבר הכנסת עמר בר-לב – מטפלת באחת הסוגיות הכאובות ביותר בעולם הסיעוד. ואני חושב שהמעבר הזה או ההארכה הזאת מ-14 יום ל-30 יום בוודאי תיתן מזור לחולים רבים שנמצאים במצב דחק, והמדינה לא תמיד יודעת להיות שם בעבורם. זו הצעה ברוכה שיש לתמוך בה, כמובן.
עם זאת, כאשר עולה הנושא של הסיעוד יום אחד לפני שהתקציב מגיע לכנסת, אז בואו נסתכל על המסגרת הגדולה, כי בשדולה שאנחנו קיימנו – חברי דב חנין, אתה ואני ועוד חברי כנסת נוספים – הגיע שר הבריאות והבטיח הבטחה מפורשת, שכתובה גם בתוך ההסכמים הקואליציוניים – – –
<קארין אלהרר (יש עתיד):>
– – –
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
ביטוח סיעודי ממלכתי. ב-1 בינואר 2017 היה אמור להיות לאזרחי ישראל ביטוח סיעודי ממלכתי. עכשיו, בואו רק נבין מה זה אומר: כיום, ההסדר שלנו עם המדינה עובד כך שכל החיים אתה משלם ביטוח לאומי ומס בריאות, וברגע האמת, כשאתה צריך איזשהו כיסוי סיעודי, מדינת ישראל אומרת לרוב הישראלים: לא מגיע לכם. גם אלה שמקבלים, מקבלים מעט מאוד. ברגע האמת מדינת ישראל, גם אם אתה במצב סיעודי, תקרא לך ותגיד לך: סליחה, תביא את הילדים ותביא את החתנים ותביא את הכלות ותביא את בני-הזוג, תביא את כולם כדי שהם ישלמו על האשפוז הסיעודי, ולא המדינה. וגם אלה שמקבלים, מקבלים לכל היותר – במצב סיעודי בקהילה – 18–22 שעות בשבוע. מה לעשות שבשבוע יש עוד 140 וכמה שעות.
ולכן, צריך להבין שהנושא של האי-כיסוי הסיעודי בתוך הסל הממלכתי הוא הצורך הדחוף ביותר כיום בתחום הבריאות במדינת ישראל. לא אני אומר – שר הבריאות אומר כבר חצי שנה. אבל בסופו של דבר, ברגע האמת הדבר הזה לא נכנס לתקציב. ועם כל הערכתי ועם כל הכבוד שאני רוחש לשר הבריאות – הוא שר מצוין – בתחום הזה אני חושב שהביקורת היא במקומה. בתחום הזה, 180,000–200,000 אנשים במדינת ישראל שנופלים לתוך הבור הסיעודי פשוט לא יודעים – –
<היו"ר חמד עמאר:>
נא לסיים. בבקשה.
<איציק שמולי (המחנה הציוני):>
– – פשוט לא יודעים איך לצאת ממנו. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת יהודה גליק? איננו נוכח. חבר הכנסת אראל מרגלית? אינו נוכח. חברת הכנסת זהבה גלאון? חבר הכנסת עמר בר-לב דיבר. דיבר חבר הכנסת עמר בר-לב? שמעתי אותו. זהבה גלאון? אינה נוכחת. ישראל אייכלר. חבר הכנסת מנואל טרכטנברג. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. חבר הכנסת זוהיר בהלול. עד שלוש דקות, בבקשה.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
שלום לכם. אמש בעכו נפגשתי עם קציני חיל הים העתידיים של מדינת ישראל, צעירים קודחי מוח ואנשים מעניינים מאוד, ששאלו אותי שאלות נוקבות ומעניינות.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
קודחי מוח?
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
מוח קודח.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
זה לא נקרא קודחי מוח. קודחי מוח זה מוח שקודחים בו.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
אני – – – נחמן. קודחי מוח.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
יש לי שני אחים בוגרים שהם קציני ים.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
– – –
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
קודחי מוח. כן, בוודאי, זה מה שאמרתי.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אני לא רוצה לקחת לך את הזמן – – –
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
האם אני יכול להתחיל מהתחלה כדי שנחמן, אחרי שהפנים את מה שאמרתי – – –
<היו"ר חמד עמאר:>
תמשיך, תמשיך. אם תצטרך עוד קצת – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
יש לי שני אחים בוגרים קציני ים.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
כן, יפה מאוד. אבל באמת צעירים מעניינים, ודיברתי אתם על תהליכים שעוברת החברה הערבית בתוך מדינת ישראל. אחד מהנדבכים החשובים בשיחתי אתם, אדוני היושב-ראש, היה שהמיעוט הערבי רוצה להשתלב בחיי המדינה. הצעירים הערבים רוצים להשתלב בחיי ההיי-טק ולא להיות מודרים אל מחוץ למעגל ההשפעה במדינת ישראל. דיברנו כמובן על חסמים. החסמים הם לא קטנים, הם חסמים מכריעים מאוד בדרך לשילובם של הערבים בחיי המדינה. כמובן, גם העליתי את הסוגיה – העובדה שבשל רמתה הירודה של מערכת החינוך הערבית לעומת מערכת החינוך העברית, נאלצים רוב הסטודנטים והסטודנטיות שלנו לכתת רגליים ולנדוד למדינות מחוץ לישראל, מה שלעתים יש לו השלכות לא כל כך חיוביות.
ובכל זאת, דיברנו על האקלים, והאקלים הוא שקובע את הטון בתוך החברה הישראלית. ומגיעה פרשה שאנחנו מדברים עליה כבר מאתמול, ונציגי הממשלה, אדוני היושב-ראש, מתחרים ביניהם כאילו מדובר בתוכנית ריאליטי כדי להסית לא רק כנגד חבר הכנסת שנחשד במה שפורסם – ועדיין אין משפט כיאה למדינה דמוקרטית – פתאום עולים כמו בתוכנית ריאליטי, מעלים חשדות כנגד כל הציבור הערבי. שוב מטילים רבב ודופי בהתנהגות של הציבור הערבי כאילו שכל הציבור הערבי היה מעורב באותה פרשה – שעדיין לא התבררה. האיש אפילו עוד לא הגיע לחקירה משטרתית, כיאה למדינה בעלת צביון דמוקרטי.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – –
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
ולכן, אני בא אל מול העיניים שלכם ומבקש לא להסית כנגד הציבור שלי. לא להתחרות בגינויים חריפים כנגד ההתנהלות של הציבור הערבי. מדינת ישראל עברה, אדוני היושב-ראש, יותר מעשר מלחמות במהלך קיומה, ולא ידוע לי שהציבור הערבי ארב בפינה כדי לפגע בביטחון של המדינה. הציבור הערבי גילה לאורך כל הדרך התנהגות אזרחית ממושמעת. לכן, ניתנת לנו הזכות לתבוע מכם להשתתק ולו לרגע, ולתת למשטרה לחקור את הסיפור הזה מבלי לערב את כל הציבור הערבי. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא. עד שלוש דקות. בבקשה.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, חברותי, חברי חברי הכנסת, חוק חשוב. חוק חשוב מאוד. הצעת חוק שבאה – אני רוצה לברך אותך, חבר הכנסת בר-לב, על החוק החשוב מאוד הזה, ולספר לכם על עבודה שאני מנסה להוביל כאן. נפגשתי לפני כחודש עם מנכ"ל הביטוח הלאומי, ואני מוצאת את הבמה הזאת כדי לשתף אתכם בדבר קבוצה של נשים שלא מקבלות סיוע מהביטוח הלאומי. אני עומדת היום בכנסת כיושבת-ראש ועדת המשנה בוועדה למיגור סחר בנשים בזנות. אנחנו עסוקים מאוד בצורך למגר את התופעה הזאת של זנות, ולהביא לכך שהרבה מאוד – – –
<אלי אלאלוף (כולנו):>
– – –
<עליזה לביא (יש עתיד):>
של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. בתוך הוועדה הוקמה ועדה למיגור סחר בנשים, ומאחר שמדינת ישראל, בשמחה רבה אני אומרת את זה, מיגרה את הסחר בנשים – אנחנו כבר כמה שנים מקבלים אות על מיגור הסחר בנשים – אבל מהצד האחר, התופעה לא נמוגה והזנות במדינת ישראל הולכת וגדלה. אנחנו רואים את זה במנעד של גילאים: ילדים, נוער ונשים. גם הרבה אימהות. הדוח האחרון של הוועדה המשותפת למנכ"לים של משרד הרווחה והמשרד לביטחון פנים מלמד אותנו שיש תופעות שלא הכרנו מבחינת נשים שנמצאות במעגל הזנות – הרבה אימהות. גם נשים שהן עובדות ומשלימות הכנסה.
פניתי למנכ"ל הביטוח הלאומי מתוך תקווה לשיתוף פעולה, לראות איך מסייעים לנשים שמבקשות קצבת נכות. על המקום הזה של האילוץ – רובן הגדול הגיעו לשם – לא בחרו – אם זה בעקבות פגיעה מינית – הרבה מאוד מהנשים, חלקן הגדול בעקבות פגיעה מינית מתמשכת בגיל הילדות, הנערות – אונס – מגיעות לעסוק בזנות. להיות בעולם הזנות. ואנחנו מבקשים לסייע להן. חלק מהן פונות לביטוח הלאומי, ואנחנו רוצות שתפנינה יותר, ואנחנו מבקשים לאפשר – באפשרות של קצבת הנכות – מענק, גם נפשי וגם פיזי.
אני רוצה לשתף אתכם בפגישה הזאת שקיימנו עם מנכ"ל הביטוח הלאומי, שבאמת גילה הבנה למקום ולמציאות הזאת, של הנשים האלה, שכמו שאמרתי, מספרן גדל, וכבר קבענו ישיבת המשך עם הגורמים המקצועיים הנוגעים בדבר, ומצאתי לנכון להעלות כאן ולשתף אתכם, כי הצעת החוק שעולה עכשיו, באמת יש לה חשיבות מאוד גדולה במדינה, שאנחנו מדברים פה על הומניות, על מוסר, על דרך, על לסייע ולעזור, להתבונן אחורה ולראות למי לא התאפשר ומי – –
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
– – סיפור חייו קשה, ולראות איך אנחנו, בעזרת הכלים של המדינה, מסייעים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; חבר הכנסת מיקי לוי – איננו נוכח. חברת הכנסת יעל גרמן – –
<קריאה:>
– – – מוותרת.
<היו"ר חמד עמאר:>
– – מוותרת. חברת הכנסת רויטל סויד; חבר הכנסת נחמן שי.
<השר צחי הנגבי:>
– – – אתה לא יכול לוותר פעם? פעם אחת.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אני כבר ויתרתי היום – – –
<השר צחי הנגבי:>
– – –
<היו"ר חמד עמאר:>
עד שלוש דקות. בבקשה.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, החיים שלנו לא מורכבים כנראה מדברים גדולים, אלא מצעדים קטנים, והצעת החוק הזאת היא קטנה, היא בסך הכול מסייעת למי שהתאשפז במוסד סיעודי וזקוק לעזרה מעבר לשבועיים, לחודש ימים, להמשיך את העזרה הקודמת, לקבל אותה. אבל העולם כולו, כנראה, נושע בזכות מחוות קטנות כאלה, לא יקרות, אבל חשובות, מחוות כמעט אנושיות – אנשים שנזקקים לטיפול, לא יכולים להיפרד ממנו, רוצים להאריך אותו לעוד תקופה קצרה כשהם נכנסים לטיפול סיעודי או למחלקה סיעודית – בבית-אבות או במסגרת אחרת.
ואני רוצה לומר לכם שהרושם שלי, על סמך מה שקורה בוועדות אחרות ובמסגרות אחרות בבית הזה, לגבי ההתייחסות לאוכלוסייה המבוגרת במדינת ישראל, שכל פעם מכנים אותה בשם אחר; היום היה לי ויכוח עם נציג של משרד הקליטה, שעל המקום קרא להם קשישים. אצלו כל מי שהוא למעלה מגיל 60 ומשהו הוא קשיש, באופן אוטומטי. ואני אמרתי לו: אדוני, הם לא קשישים ולא קשישות, הם אזרחים ותיקים. יש הגדרה בחוק במדינת ישראל למסגרת הזאת.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
נפגעת אישית?
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
מה?
<אלי אלאלוף (כולנו):>
נפגעת אישית?
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
כן, נפגעתי אישית, אני מודה. שאלתי אותו אם הוא חושב שאני קשיש, אז הוא אמר: לא, אתה לא. אמרתי: למה? אני – אולי אני, בגיל שלי, גם כן – אנשים – זה היה דיון על קצבאות דיור, שמשרד – לא משרד השיכון, במקרה הזה, אלא משרד הקליטה – מסייע לאוכלוסייה מסוימת בתמיכה של 400 שקל. רצינו להעלות אותה, היה ויכוח, אז שר השיכון במקרה מכיר את הסוגיה הזאת של דיור ציבורי.
אבל מה אני רוצה לומר? אני רוצה לומר שאי-אפשר להמשיך להתייחס לאוכלוסייה המבוגרת במדינת ישראל בדרך שמתייחסים אליה, וחייבת לבוא איזושהי תפיסה כוללת, שתסתכל על המכלול – על המכלול של החיים של הציבור הגדול הזה במדינת ישראל. פעם אחת זו מערכת הבריאות, פעם שנייה זו מערכת הרווחה, פעם שלישית זו מערכת הרשויות המקומיות, רביעית – חברת החשמל, מים, ארנונה. בכל מקום הם מגיעים – הם שם, והם יהיו פה, כי הציבור הזה גדול וגדל.
לכן, כל תיקון קטן כזה הוא חשוב, אני מכבד אותו ומברך עליו, אבל אם לא תיעשה פה עבודה גדולה שתתייחס לתכנון הלאומי איך מדינת ישראל מתכוונת להתמודד או לעודד את האוכלוסייה המבוגרת שלה, שהולכת וגדלה במהירות, בקצב יותר מהיר מאשר האוכלוסייה הזאת בעולם כולו – אם לא יהיו פתרון או מחשבה כוללת, אנחנו נמשיך לראות מחזות קשים מאוד ולחפש פתרונות לכל עניין ועניין. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; חבר הכנסת אורן אסף חזן. חבר הכנסת דב חנין – אחרון הדוברים. אנחנו אחרי זה עוברים להצבעה. עד שלוש דקות. בבקשה, אדוני.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
תודה לך, אדוני היושב-ראש, ברכות ליוזמי הצעת החוק החשובה הזאת, גם יוזם הצעת החוק הפרטית. אבל, עמיתי חברי הכנסת, כשאנחנו מדברים היום בכנסת על הנושא של גמלת סיעוד, אנחנו חייבים לדבר על מה שקורה בתחום הביטוח הסיעודי, ואנחנו חייבים לדבר על מה שקורה בתחום הביטוח הסיעודי היום, ערב אישור התקציב, מכיוון שהפרו הבטחה מפורשת להכליל את הביטוח הסיעודי בסל הבריאות הציבורי הכללי.
הבטיחו לנו, אמרו לנו שיהיה ביטוח סיעודי בסל הבריאות הציבורי. לא רק לנו הבטיחו, זה אפילו נכלל בהסכמים קואליציוניים. אבל מה אנחנו למדים? שיש כנראה גם בממשלה הרעה הזאת הסכמים קואליציוניים מדרג א', שהם הסכמים קדושים, שאותם חייבים למלא גם אם זה לצפצף על החלטות של בית-המשפט העליון, גם אם זה לצפצף על רכוש פרטי של אנשים, גם אם זה להסתבך עם כל הקהילה הבין-לאומית, כי המתנחלים זה הסכם קואליציוני, ולסייע להם זה בבת-עינם של אנשי הבית היהודי. אבל שום דבר אחר לא נחשב; ביטוח סיעודי, שגם הוא נכלל בהסכם הקואליציוני – לאן הוא נעלם? למה הוא לא נמצא בספר התקציב?
מה שקורה בתחום הביטוח הסיעודי, עמיתי חברי הכנסת, זה מציאות בלתי נסבלת; לא ייתכן שאנשים שנזקקים לביטוח סיעודי יופקרו, כי אין להם – כי אין להם. לא ייתכן שאנחנו נמשיך בשערורייה הזאת של הביטוחים הקולקטיביים שלא מבטחים, ובשערורייה הזאת של אנשים שמשלמים כסף לביטוח סיעודי רק כדי אחר כך לראות שחברות הביטוח מרמות אותם, שחברות הביטוח דורשות תנאים בלתי אפשריים. אנחנו לא יכולים להמשיך במצב שבו נכה על כיסא גלגלים, יאמרו לו: אדוני, לך אין בעיית ניידות, אתה יכול להתנייד עם כיסא הגלגלים.
עמיתי חברי הכנסת, ההפקרות הזאת, של המשכת-השארת הביטוח הסיעודי מחוץ למטרייה הציבורית, היא הפקרות שפוגעת בבני-אדם, עולה הרבה כסף, מנוגדת לכל היגיון ומנוגדת לגמרי להבטחות לציבור. לא מפתיע אצל הממשלה הזאת. אבל אנחנו, לפחות בכנסת, צריכים לבוא אתה חשבון.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת, חברי הכנסת. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 185) (הארכת משך הזכאות לגמלת סיעוד בתקופת אשפוז), התשע"ז–2016, בקריאה ראשונה. נא להצביע.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 185) (הארכת משך הזכאות לגמלת סיעוד בתקופת אשפוז), התשע"ז–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 28, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק התקבלה, ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
לפרוטוקול, בבקשה, אלי אלאלוף ושרן השכל. עוד מישהו לפרוטוקול? סתיו שפיר.
אנחנו מצביעים על הצעת החוק המוצמדת, של חבר הכנסת עמר בר-לב, בקריאה טרומית. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת משך הזכאות לגמלת סיעוד בעת אשפוז), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 34, אין נמנעים ואין מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות – מוצמדת להצעת החוק הממשלתית.
<הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1100); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו עוברים להצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז–2016, קריאה ראשונה. יציג – חבר הכנסת משולם נהרי, סגן שר הפנים.
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
אדוני היושב בראש, חברי חברי הכנסת, מטרת הצעת החוק לערוך את התיקונים הנדרשים בהסדרים שנקבעו בחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע–2009, לצורך החלתו על כלל תושבי המדינה, כהסדר של קבע. תיקונים אלה מוצעים לאור ממצאי תקופת המבחן שנקבעה בחוק והמסקנות שעלו בעקבותיה, בין השאר מדיווחי הרשויות השונות, וכן לאור המלצת הוועדה המייעצת שמונתה למשך תקופת המבחן.
החוק המקורי הסדיר את הסמכות לנטילת אמצעים ביומטריים מתושבים לצורך הנפקת מסמכי זיהוי, הפקת נתונים ביומטריים מאמצעים אלה, הכללתם במסמכי זיהוי ובמאגר ביומטרי שינוהל על-ידי הרשות שתוקם לצורך זה במשרד הפנים, והדרכים לבירור ולאימות זהותו של אדם בדרך של השוואה ביומטרית מול מסמכי הזיהוי הביומטריים או מול המאגר הביומטרי. כמו כן הסדיר החוק את אופן הטיפול במידע ביומטרי שניטל לפיו, העברתו אל המאגר הביומטרי וממנו והשימוש בו. ההסדרים שבחוק, ובהם הקמת המאגר, נועדו למנוע התחזות וגנבת זהות ולספק לתיעוד החכם את רמת המהימנות הנדרשת.
בהתאם לסעיף 41(1) לחוק, קבע שר הפנים, בהתייעצות עם שר האוצר ושר המשפטים ובאישור ועדה משותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת ולוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, בצו תקופת מבחן. תקופת המבחן נקבעה במטרה לבחון את אופן היישום של הוראות החוק, את נחיצות קיומו של מאגר ביומטרי ומטרותיו, את המידע שיש לשמור במאגר ואת אופן השימוש בו. תקופת המבחן מכוח הצו החלה ביום כ"ב בתמוז התשע"ג, 30 ביוני 2013, והוארכה בשתי תקופות נוספות של תשעה חודשים כל אחת. סיום התקופה הנוכחית צפוי ב-31 בדצמבר 2016.
בתקופת המבחן ביצע משרד הפנים מכלול פעולות הנדרשות ליישום החוק בהתאם להוראות החוק והצו שנקבע לפיו. פעולות אלה כללו, בין היתר: ביצוע בדיקות זיהוי ואימות זהות בידי רשות האוכלוסין בהתאם להוראות סעיף 8א לצו וביצוע בדיקות יישום ושמירת מידע במאגר על-ידי הרשות לניהול המאגר הביומטרי לצורך בחינת נחיצות קיומו של המאגר ומטרותיו, היקף המידע שיש לשמור בו ואופן השימוש בו.
כלל המבחנים והבדיקות אשר בוצעו על-ידי הרשויות, וכן המלצות הוועדה המייעצת והממונה על היישומים הביומטריים במשרד ראש הממשלה, הובילו למסקנה חד-משמעית בדבר נחיצותו של מאגר ביומטרי לצורכי מניעת גנבת זהות והתחזות וכדי להבטיח תיעוד אמין ומהימן.
בתקופת המבחן קיבלו יותר ממיליון מתושבי מדינת ישראל, לפי בחירתם, תיעוד ביומטרי לאומי. במסגרת בחינת הנושא על-ידי שר הפנים קיים השר פגישות עם גורמי המקצוע השונים, עם נציגי הרשויות המעורבות בפרויקט, עם נציגי המשטרה וגורמי הביטחון, עם הוועדה המייעצת אשר פיקחה על תקופת המבחן ועם נציגי המתנגדים.
משהושלם תהליך הבחינה הנדרשת בכל הקשור לשאלת נחיצות המאגר והיקף המידע שיישמר בו, שוכנע השר כי יש צורך בקיומו של מאגר ביומטרי, וכי הדבר יגשים את המטרה שלשמה נחקק החוק והוקם המאגר, קרי: מניעת התחזות וגנבת זהות והבטחת המהימנות הנדרשת לתיעוד חכם. כמו כן שוכנע השר כי ננקטו כל האמצעים הדרושים להגנה על פרטיות התושבים, אבטחת המידע במאגר ביומטרי ומניעת ניצולו לרעה, וכן כי התקיימו כל הדרישות לפי חוק זה.
לצד ההחלטה כי ההסדרים שבחוק יחולו על כלל התושבים, החליט השר כי יש לערוך תיקונים בהסדרים הקיימים, וכן להחיל חלק מההסדרים האלה כהוראת שעה למשך חמש שנים, שיהיה אפשר להאריכה בצו לתקופות נוספות, בלי לפגוע בתכליות העומדות ביסוד הקמתו והפעלתו של המאגר הביומטרי.
במסגרת תיקונים אלו נקבעו כהוראת שעה למשך חמש שנים כאמור הוראות לעניין הכללת תמונות טביעות אצבע של תושבים שהסכימו לכך בכתב, במאגר. תושבים שהסכימו שתמונות טביעות האצבע שניטלו מהן ייכללו במאגר יקבלו מסמכי זיהוי לתוקף של עשר שנים. תושבים אשר הסכימו שרק תמונות תווי הפנים שלהם ייכללו במאגר יקבלו תיעוד אשר תוקפו יוגבל לחמש שנים. עם זאת, לאחר שלוש שנים יבחן השר את סוגיית קיצור התוקף.
הצורך בהגבלת תוקף התיעוד לחמש שנים נובע מהסיבה הבאה: הגורם העיקרי המשפיע על היכולת להשוות שתי תמונות של אותו אדם במאגר ביומטרי הכולל תמונות תווי פנים בלבד הוא טווח הזמן שעבר בין נטילת תמונות תווי הפנים. פער הזמנים מתבטא בשינויים הנובעים מגדילה, הזדקנות, שינויים במשקל, חשיפה לשמש, מחלות ועוד. פער זה מכונה בשפה המקצועית aging. על רקע הקשיים והמגבלות ביכולת השימוש וקביעת זיהוי במאגר לפי תמונות פנים, בשל חלוף הזמן ממועד נטילת תמונות הפנים, ובשים לב לצורך ליתן מענה לתוכניות העומדות ביסוד המאגר, ובמטרה למנוע גנבת זהות ולשמור על תיעוד אמין, יוגבל תוקפם של מסמכי זיהוי של תושבים שרק תמונות תווי הפנים שלהם נכללו במאגר לחמש שנים.
נוסף על כך, תמונות טביעות האצבע יועברו לרשות לצורך בדיקת השוואה עם תמונות טביעות האצבע של תושבים הנכללות במאגר, אך לא ייאגרו באופן ממוחשב מעבר לנדרש.
בדיקת ההשוואה נדרשת, בין השאר, במטרה למנוע מצבי התחזות של תושב המבקש לשמור תמונות תווי פנים בלבד לתושב שגם תמונות טביעות האצבע שלו שמורות במאגר, משום שבשל אורך התקופה קיים קושי בזיהוי בין תמונת הפנים שנמסרה לבין תמונות הפנים שמסרו תושבים אחרים לפני יותר מחמש שנים. בתום הליך ההשוואה וקבלת תוצאת זיהוי – יימחקו תמונות טביעות האצבע של התושב.
נוסף על כך, תושב שנתן את הסכמתו להכללת תמונות טביעות האצבע והנתונים הביומטריים שהופקו מהן במאגר הביומטרי יוכל לבקש במועד שבו הוא מבקש הנפקת מסמך זיהוי חדש את מחיקת טביעות האצבע שלו מן המאגר, והכול בדרך ובתנאים שקבע השר.
כמו כן, בשל הקשיים בקביעת זהות בחלוף הזמן בהסתמך על תמונות פנים בלבד, אם יש בידי תושב המבקש מחיקה כאמור בעת הגשת הבקשה להנפקת מסמך זיהוי חדש, מסמך זיהוי אחר בתוקף, יהיה מסמך הזיהוי האחר בטל עם הגשת הבקשה האמורה. בהתאם לכך, תוקפו של מסמך הזיהוי החדש שיונפק לתושב כאמור יהיה לתקופה שלא תעלה על חמש שנים.
תושבים שתמונות טביעות האצבע שלהם ניטלו מהם בתקופת המבחן יוכלו לבקש את מחיקת תמונות טביעות האצבע שלהם מהמאגר הביומטרי, בתוך תקופת מעבר שיקבע השר, ובדרך שיקבע. כלומר, תושבים אלה יוכלו לבקש את המחיקה גם שלא בעת הנפקת מסמך זיהוי חדש. אם ביקש תושב את מחיקת טביעות האצבע שלו מן המאגר, יהיו מסמכי הזיהוי שבידו בטלים עם הגשת הבקשה.
בתקופת המעבר לא יחולו הוראות החוק המאפשרות מסירת מידע מתוך המאגר, לרבות לרשויות הביטחון והמשטרה, לגבי נתוני טביעות האצבע של תושבים שנתנו הסכמתם לכלול את טביעות האצבע שלהם במאגר בתקופת המבחן.
בתקופת הוראת השעה תתקיים חובת דיווח לוועדה המשותפת למאגר הביומטרי על מספר התושבים שכל אמצעי הזיהוי הביומטריים שלהם נכללים במאגר ומספר התושבים שרק תמונות תווי הפנים שלהם נכללו במאגר. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה. אנחנו פותחים את הצעת החוק לדיון; אני סוגר את רשימת הדוברים. חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו נוכח. חבר הכנסת דב חנין. עד שלוש דקות. בבקשה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה לך, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, חוק המאגר הביומטרי הוא חוק גרוע, הוא חוק מסוכן והוא גם חוק מיותר.
בואו נתחיל בהתחלה; אני מתנגד למאגר הביומטרי מהיום הראשון שהדבר הזה הובא לכנסת, ואני מתנגד למאגר ביומטרי גם מסיבה עקרונית וגם מסיבות מעשיות. מסיבה עקרונית אני מתנגד, מכיוון שאני לא רוצה לחיות בחברת האח הגדול. אני לא רוצה לחיות במקום שבו נתוני הגוף שלי נמצאים בידי השלטון, והוא יכול לעשות בהם מה שהוא רוצה. מבחינה מעשית אני מתנגד להצעת החוק הזאת, קודם כול כי ממש לא צריך מאגר ביומטרי. כולנו בכנסת בעד תעודות זהות חכמות. אבל תעודת זהות חכמה שבה הנתונים הביומטריים נמצאים בצ'יפ שנמצא על התעודה – תעודה כזאת, שמאפשרת להשוות ביני, האדם שמציג את התעודה, לבין התעודה שאני מציג, לגמרי לא מחייבת הכללת כל הנתונים הביומטריים שלי במאגר כלשהו.
וכאשר הנתונים נכללים במאגר, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו צריכים לדעת שבדיוק כמו כל מאגר אחר, גם המאגר הביומטרי, בסופו של דבר, במוקדם או במאוחר, ייפרץ. אני יודע שיגידו לי שזה מאגר מאובטח, שזה מאגר בטוח – את זה אתם לא יכולים להגיד על המאגרים של הפנטגון האמריקני? אתם לא יכולים להגיד את זה על המאגרים של משרד החוץ האמריקני? אבל גם המאגרים של הפנטגון וגם המאגרים של משרד החוץ האמריקני, כולם נמצאים עכשיו ב"ויקיליקס".
אז, כמובן, תמיד אפשר להגיד לי שהאמריקנים לא יודעים לאבטח ואצלנו יודעים לאבטח יותר. אתם לא זוכרים את הסיפור של המאגר של משרד הפנים שנפרץ ויצא החוצה? לא במקרה גם גורמי ביטחון בישראל מטילים ספק בתבונה ובתועלת שבמאגר ביומטרי כזה.
אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, מאז שהתחיל הוויכוח הזה בכנסת, כאן – ואני זוכר את היום הראשון שניהלתי אותו – מאז התחיל הוויכוח הזה כאן, הספקות רק הלכו והתרבו, סימני השאלה רק התעצמו. אנחנו מאז למדנו בדוח של מבקר המדינה שחלק גדול מהטענות ששימשו להצדקת המאגר הביומטרי היו ללא בסיס.
במקום להסיק מסקנות, במקום להבין שהכיוון הזה הוא מיותר, מסוכן, מזיק, בעייתי, הממשלה הזאת – כמה כל כך לא מפתיע – חוזרת עם הרעיון הגרוע הזה לכנסת ורוצה לחייב את כולנו, אזרחי ישראל, להכניס את נתוני הגוף שלנו למאגר ביומטרי.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
כמה מיותר, כמה מזיק, כמה מסוכן.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת יואב קיש.
<יואב קיש (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, השר, חברים וחברות הכנסת – –
<היו"ר חמד עמאר:>
עד שלוש דקות, בבקשה.
<יואב קיש (הליכוד):>
– – החוק כפי שהוגש עכשיו למליאת הכנסת הוא חוק בעייתי, חוק לא טוב, ואני מתנגד לו.
אני מאוד מעריך את השר אריה דרעי, ויש לו הרבה מאוד זכויות, עומדות לרשותו, גם בעשייה שלו וגם במשרד שלו. בעניין הזה, של החוק של המאגר הביומטרי, אין לי ספק שרשויות הביטחון במדינת ישראל שמחות לכלי הזה – יש לו ערך מסוים, אני בעצמי יכול להבין את הערך של מאגר כזה לרשויות הביטחון.
מול התועלת שנמצאת במקום הזה, ובהחלט, כמו שאמרתי, רואים את הערך שלו, עומדות בצד השני זכויות הפרט – זכויות הפרט, ובאיזו מציאות אנחנו רוצים לחיות. האם בשביל אותו מאגר שישמש את זרועות הביטחון אנחנו מוכנים שכל אחד ואחת מאתנו יהיה מחויב להצטלם, לתת את טביעות האצבע שלו? ואם לא? נדמה לי שאפילו באחת הגרסאות היה עניין של מאסר, אני עוד לא יודע אם זה נשאר או לא נשאר – – –
<יעל גרמן (יש עתיד):>
לא נשאר.
<יואב קיש (הליכוד):>
לא נשאר. אבל החובה מוטלת, לתת את הפרטים הביומטריים שלנו לעניין הזה. כמובן, אני בעד תעודת זהות חכמה, אנחנו מתקדמים לשם, הולכים לשם, ראוי שזה יהיה. אין ספק שאפשר להשתמש בנתונים האלה – אבל להשתמש בהם אך ורק לטובת הפרט, לשימושו הוא, כשהוא עובר בביקורת דרכונים, כשהוא עובר במקומות זרים אחרים שצריך להשתמש בדבר הזה.
יש הבדל גדול אם אנחנו אוספים את המידע הזה למאגר, ועכשיו מתחילים להריץ עליו חיתוכים כאלה ואחרים. הדבר הזה, לתפיסתי, מנוגד למדינה שאני רוצה לחיות בה. אני מבין את התועלת של רשויות הביטחון, אבל אני חושב שחייבים להבין את הנזק הצפוי והפוטנציאלי שיכול להיות ממאגר כזה. ואת העניין הזה, עם כל הכבוד לשר אריה דרעי, שאני מאוד מעריך אותו – במקום הזה אנחנו נהיה חייבים לעשות תיקון. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף. עד שלוש דקות. בבקשה.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר גלנט וסגן השר, סגן שר הפנים, החוק הזה מ-2009, ועד עכשיו לא רק מתלבטים אם לחוקק או לא לחוקק, בגלל שאין בו – חוק בעייתי מאוד, ולא לשווא, כאן אני לא רואה אפילו עניין של אופוזיציה וקואליציה. זה עניין של היגיון ודמוקרטיה ועניין של שכל נבון. אז החוק הזה מ-2009 התנגדו לו אנשים, חברי כנסת, שמכל מיני סיבות – והם לא נחשבים אנשים שהם בצד השמאלי או בצד הימני, אבל יותר מהצד הימני, היותר-ימני. אני אגיד את שמותיהם, למשל, של מי שהיו נגד בממשלה: משה יעלון, גדעון סער, דוד רותם, חבר הכנסת וכבוד היושב-ראש שישנו כאן עכשיו חמד עמאר. וגם היו גם אנשים מהחלק השני: דב חנין והורוביץ ואחרים.
זה חוק בעייתי מאוד מבחינה דמוקרטית, לא רק בגלל שזה האח הענק, לא רק האח הגדול, חוק מסוכן, אין לו טעם. מה המטרה של המאגר הביומטרי הזה? מה המטרה? לאן חותרים הלאה?
עכשיו אומרים שאמצעי זיהוי כלשהם – עוד מעט תגידו אמצעי זיהוי של דנ"א, וכולם יודעים מה זה אמצעי של דנ"א. מה המטרה?
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
– – –
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
איך?
<עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):>
– – –
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
נכון. אתה חושב שהם לא חשבו על הרעיון הזה? ומה הלאה? עד מתי זה? זה פוגע קשות בפרטיות, בדמוקרטיה, של בני-אדם, וזה מנוגד לזכויות הדמוקרטיות שישנן. אנחנו חייבים להגן על הדמוקרטיה ועל זכויות הפרט.
– – – זה פרוץ. זה כמובן פרוץ, ואנחנו בעידן אינטרנט, שהוא פרוץ לחלוטין. ונניח שהוא לא פרוץ – אין לזה טעם. האם זה טוב למקרי פשע? נניח שנפענח מקרי פשע. כמה מקרי פשע אפשר לפענח מהמאגר הביומטרי? הרי במדינות שעשו פיילוטים לעניין הזה, הם ירדו מזה – כל מדינות המערב. כמה מדינות ישנן? אנחנו תמיד עושים דוגמה. אני נגד להשוות, אבל בכל זאת – להשוות דברים טובים שיוכיחו את עצמם כן לטוב או לרע. אז המאגר במדינות האחרות, מתקדמות, מדינות המערב, הוכיח את עצמו לרעה והם ירדו מהעניין הזה. זה דבר שהוא לא טוב גם בהרבה מדינות מערביות. לכן, לעשות אמצעי זיהוי או תעודת זיהוי חכמה – כן, בבקשה. אבל לחדור לפרטיות של אנשים? זה לא יועיל בכלל, בכלל זה לא יועיל.
לכן, אני חושב שהדבר הזה לא ראוי שיהיה, המדינה לא צריכה אותו. ואפילו גם, יותר מזה, אפילו השלטונות של החוק והשלטונות של הביטחון, שב"כ ומוסד, הם לא בעד החוק הזה בכלל. הסכנות שלו הן יותר מאשר משהו חיובי שיש לו.
לכן, לא רצוי שהמאגר הזה יהיה, ואני פונה לחברי הכנסת לא להצביע בעדו. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת טלב אבו עראר. עד שלוש דקות. בבקשה.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, מדברים כאן על תעודת זהות ודרכון ביומטריים, בזמן שישנם אזרחים ערבים בדואים בנגב שעדיין אין להם תעודת זהות. בכלל. דיברנו על זה עם משרד הפנים, ועד היום העניין הזה לא טופל: אזרח במדינת ישראל שאין לו תעודת זהות.
לנושא השני שרציתי לדבר עליו, דבריו של נתניהו שקרא לרשויות האכיפה להרוס בתיהם של הערבים בארץ. מתי? מה העיתוי? הוא אמר את זה בזמן המשא-ומתן על פינוי עמונה, כדי לרצות את המתנחלים. וכמה מאות מיליונים הושקעו או הוקצו לתושבי עמונה כדי שיסכימו להתפנות לא ממקום ששייך להם אלא שייך לפלסטינים, בצורה שכל אחד מאתנו יודע שרק מכוח הכיבוש השתלטה ישראל על האדמה הזו – מיליונים.
בכל המדינה הזדהו, גילו סולידריות, כלפי תושבי עמונה המסכנים; איך כאב גם נתניהו, ועד עכשיו כואב לו. ומה שכאב לו עוד יותר, שבנט – התחרה עם בנט, ובנט הוא המוביל שם – וכל ממשלת ישראל עכשיו, מי שבאמת, מי שמנהיג אותה, הבית היהודי ובנט הגדול. ולכן, איך רצה נתניהו להחזיר לו, לעצמו את הכבוד, בכך שיהרוס, יגביר את ההריסה במגזר או בחברה הערבית או במגזר הבדואי. בדרום במיוחד. הוא לא מסתפק שרק ב-2015 הרס, חבר הכנסת זוהיר בהלול, 1,000 בתים לבדואים בנגב. רק בשנת 2015, אשתקד. הוא לא מסתפק בכך. וגם, כשהורסים בית של ערבי או של בדואי, כבוד השר, לא דואגים כמו שדואגת הממשלה עכשיו לתושבי עמונה, שכל כולם 70 משפחות. 70 בתים. לא יודע כמה בתים, 70? אבל שם בתים 1,000, 2,000, 3,000, ויש עדיין צווי הריסה ל-30,000 בתים במגזר הבדואי בנגב ומתכוונים להרוס בלי לחשוב ובלי לחשוש בכלל שהם אזרחים במדינת ישראל.
ולכן, צריך לדאוג לכל אזרח לפחות לקורת גג.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה.
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
ואם זה המצב, והוא באמת מצב בלתי נסבל, מכובדי היושב-ראש, צריך לדאוג לפתרונות. להכיר ביישובים הערביים-בדואיים בנגב – זה הפתרון היחיד שיש לנו. תודה רבה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי. עד שלוש דקות. בבקשה.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, חברי הדגישו את המסוכנות ואת החומרה של החוק הזה, במיוחד העניין של המאגר הביומטרי, שהוא מסוכן ורגיש מאוד ומכיל את כל הפרטים על אודות הבן-אדם. לא במקרה קראו לזה חוק האח הגדול.
אבל לא רק פוליטיקאים מתנגדים לחוק הזה; חברי עבדאללה אבו מערוף הזכיר כמה שרים לשעבר ופוליטיקאים לשעבר. אבל אני הלכתי ובדקתי וראיתי שאפילו 74 – טלב אבו עראר – 74 מדעני מחשב בכירים במדינה מזהירים מפני המאגר הביומטרי ואומרים שמדובר במאגר מסוכן. זאת אומרת, שלא ימכרו לנו לוקשים. אפילו הבכירים שבמדעני המחשב מתנגדים למאגר הזה ואומרים שהם לא יכולים להבטיח שבאמת לא תהיה דליפה מהמאגר הזה. והם כבר פרצו – כל אנשי הסייבר וכל ההאקרים למיניהם פרצו – לא רק לפנטגון, פרצו לאתרים הרגישים ביותר, אז מי לנו שיבטיח שבאמת המאגר הזה יהיה חסין ומוגן ולא יפרצו אליו?
עכשיו, תראו גם – – –
<טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):>
– – –
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
כן, חלק. אני הבנתי שאפילו, שמענו את חברנו יואב קיש שהוא מתנגד לחוק הזה. דחו את זה כבר מ-2009. כל פעם עושים פיילוט ומאריכים את זה. מה המהירות? מה אצה לכם הדרך שכבר אתם רוצים לחוקק את זה? ברוב המדינות אין מאגר ביומטרי. באירופה – אולי חוץ מפורטוגל ועוד כמה מדינות – ברוב המדינות שהן דיקטטורות יש מאגר ביומטרי. ואני חושב שאתם בקואליציה לא רוצים להימנות עם הדיקטטורות האלה.
ולכן, מובן שאנחנו ברשימה המשותפת מתנגדים לחוק הזה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר. חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. מי שאני מוחק את השם שלו וקורא את השם שלו – אני לא חוזר; הוא לא ידבר. חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח. חבר הכנסת חיים ילין – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – –
<היו"ר חמד עמאר:>
– – בבקשה. לא, אני העליתי אותך, תדבר. לא, שבי בבקשה, אחריו אני אתן לך לדבר. תני לו לדבר, הוא כבר עלה, לא נוריד אותו.
<חיים ילין (יש עתיד):>
אין לי בעיה.
<תמר זנדברג (מרצ):>
– – –
<היו"ר חמד עמאר:>
בבקשה, דבר. אחריך היא תעלה, אפילו שאמרתי שהיא לא תעלה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני, קודם כול, הייתי בכל הדיונים, ואני חייב להגיד לכם שאני מאוד בעד התעודה הביומטרית החדשה, שבעצם תקפיץ אותנו מדרגה מבחינת הטכנולוגיה. אבל אני נגד המאגר.
תראו, היה ויכוח נוקב בוועדה, גם בין בעלי המקצוע. היו משרד הפנים והמשרד לביטחון הפנים, שרצו גם תמונה וגם טביעות אצבע. והיו גם המל"ל ומשרד ראש הממשלה, שהסתפקו רק בתמונה. היו גם אנשים אחרים, שהגיעו, בעלי מקצוע, שחלקם הגדול הקימו פה את הסייבר, וחלקם הגדול מרצים לאלקטרוניקה ואינטרנט בטכניון, וראה זה פלא, הם אומרים בכלל ששום מדינה באירופה ובעולם לא מחזיקה במאגר ביומטרי. אף אחד לא מחזיק.
אלא מה? יש כמה שיטות. שיטה אחת היא להקים את המאגר, לצלם את כולם. ברגע שכולם מצולמים, לפרק את המאגר. זה מה שעשו באנגליה. חלק מהמדינות אמרו, בכלל אנחנו לא רוצים. הטענה לגבי זה שבכניסה לארצות-הברית כל אחד צריך תמונה ונכנס למאגר – זה בחירה שלי. אם אני לא אגיע לארצות-הברית, אני לא אופיע שם. זה בדיוק הסיפור; הסיפור הוא מה אני מקבל – החלטה – ומה אני לא מקבל – החלטה.
בעידן של היום, שלכל אחד יש פלאפון, וכל אחד עושה שימוש בו, המילה המפורסמת שיש: "התר". התר כניסה לתמונות, התר כניסה לפה, התר כניסה לשם. אנחנו יכולים לאשר או לא לאשר. זו בחירה שלנו.
אבל פה בחוק – הוא פוגע בצנעת הפרט. תראו מה מגוחך פה. שאלתי את משטרת ישראל, למה אתם צריכים את המאגר הזה, והם אומרים לי: אנחנו חייבים מיידית לקבל תשובה. כשאני שואל את בעלי המקצוע, הם אומרים: אבל אנחנו לא יכולים לתת תשובה מיידית. למה? כי המאגר מאובטח, הוא נמצא במקום אחר, הוא לא מחובר לשאילתה. תהיה שאילתה, יחפשו במאגר וייתנו תשובה. חברים, בינתיים הבן-אדם התפוצץ. צר לי להודיע לכם את זה. זאת אומרת, אין שום סיבה בעולם.
עכשיו אומרים, רוצים נגד זיופים. בבקשה, אין שום בעיה. אז תקימו את המאגר, ותורידו אותו. הרי – מה הסכנה בסוף? הסכנה בסוף, שהמאגר הזה ייפול לידיים של אנשים שאנחנו לא רוצים שזה ייפול לידיהם. מה הסיכוי? איני יודע. אבל אמרו שם בעלי מקצוע שאין הגנה במאה אחוז. אז, לדעתי, אנחנו שמענו – ואני מאוד מכבד את חבר הכנסת קיש, מהקואליציה, שגם הוא מתנגד. זה לא עניין אידיאולוגי, זה לא עניין של ימין ושמאל, זה עניין של שמירת הפרטיות של כל בן-אדם. זאת צריכה להיות בחירה שלו.
בשום פנים ואופן אני לא חושב שהחוק הזה בשל. אני חושב שהוא צריך להגיע בחזרה למשרד הפנים, ולקבל את הפשרה האולטימטיבית; מאגר – ברגע שמסיימים את הפרויקט הזה, להשמיד אותו, ולהשאיר אותנו עם התעודות החכמות, בלי המאגר. אני מבין, זו צריכה להיות פשרה, אני חושב שעם הפשרה הזאת כולם יכולים לחיות. כולם. זה משהו שבעצם נוסה גם בעולם. אנחנו יודעים את זה.
להשאיר מאגר שהוא בידי אנשים, שאפשר לפרוץ אותו ובסופו של דבר לזייף את כל התעודות האלה, הרבה יותר מסוכן מאשר – התעודה הביומטרית. תודה רבה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג.
<תמר זנדברג (מרצ):>
תודה, אדוני היושב-ראש, סליחה על הבלבול.
<היו"ר חמד עמאר:>
בבקשה. עד שלוש דקות.
<תמר זנדברג (מרצ):>
תראו, חברות וחברים, אני מקשיבה כאן לדיון, והאמת שכריתי אוזן במיוחד לחברי הקואליציה. אחד אחרי השני עלו כאן חברי הקואליציה ובעצם הביעו התנגדות למאגר הביומטרי. אני רוצה לספר לכם שזה מצב יחסית חדש; לפני כמה שנים, אפילו בכנסת הזאת, בטח בכנסת הקודמת, היו תומכים נלהבים ומקדמים, ממש מסורים ואידיאולוגיים למאגר הביומטרי – שרי פנים, חברי כנסת שיזמו וממש קידמו וכל הזמן הסבירו לנו את היתרונות.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
– – –
<תמר זנדברג (מרצ):>
נכון, ביניהם – אגב, אם נעבור על רשימת השמות – מפאינה קירשנבאום ועד סילבן שלום ומאיר שטרית, אנחנו נגלה קבוצה של אנשים שכבר אינם כאן, ומהתמיכה שלהם לא נשאר הרבה ולא בטוח שהיה צריך ללכת לאורם.
אבל היום אני באמת האזנתי קשב רב, ואני יכולה גם לספר לכם, בתור מי שמתבטאת הרבה ומאוד מתנגדת למאגר הביומטרי, שבדיונים, מפאנלים בבתי-ספר ועד תוכניות אירוח בטלוויזיה, מחפשים תמיד בעד ונגד – אין בעד. אי-אפשר למצוא דוברים שיתמכו במאגר הביומטרי, ועדיין, בדרך פלא, הדבר הזה ממשיך להתקדם, למרות כל המהמורות שהוא עבר בדרך, למרות כל ההוכחות על הנזקים ולמרות שהנחיצות לא הוכחה. למרות העובדה שכל ראשי הוועדות שקידמו את הדיונים, חברי כנסת, אומרים לנו בגלוי ובסמוי שהם פשוט מתנגדים, עדיין הדבר הזה ממשיך לדהור, ולא רק זה, הוא מגיע לכאן היום בפטור מחובת הנחה, בשבוע שבו מאושר התקציב ושבועיים לפני הדדליין הסופי להעברת הדבר הזה.
חברים, זו תהיה בכייה לדורות. זו החלטה דרמטית שלא מעבירים אותה לא בכזה מחטף ולא עם התנגדות כל כך גורפת. הרי אנחנו לא חושבים – לא מעלים על הדעת – שזה לא ידלוף, ואנחנו לא מעלים על הדעת שבאמת צריך את זה. אפילו תומכי – או אלה שמציעים – הרשות למאגר הביומטרי כבר מתחילה לצמצם ומסבירה לנו שטביעת האצבע תהיה וולונטרית ובהוראת שעה לחמש שנים; ככל הנראה ההארכה היא כדי לעמוד מול בג"ץ, כדי שבג"ץ לא יוכל להגיד שזה לא סביר. לזה זה מיועד.
האמת היא שיש לי עצה: חברות וחברים, תוותרו על זה. תעזבו את זה. אני יודעת שיש אנשים שעובדים שם, אני יודעת שהושקעו כבר המון המון כספים, אבל אנחנו נמצאים בשבוע העברת תקציב, ובכלכלה יש מושג כזה שנקראsunk cost, עלות שקועה. מה שכבר הוצאנו – הוצאנו. הלך, מת. זאת לא סיבה להשקיע, לא רק עוד כל כך הרבה כספים, בפרויקט האדיר והמיותר והמזיק הזה, אלא לסכן את הפרטיות של נתוני הגוף שלנו בפרויקט מסוכן שבוודאות ידלוף, ואנחנו נמצא את עצמנו אי-שם במורד הדרך, כאשר הנתונים, נתוני הגוף, הפנים וטביעת האצבע שלנו, נמצאים בכל עבר, לכל האקר ולכל טרוריסט, גם יכול להיות מזדמן, ואז לא תהיה דרך חזרה. אז אפשר עכשיו – עצרו. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חברת הכנסת יעל גרמן.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, נכבדי השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני רוצה רק לגלות לכם שבינתיים, מאז שאנחנו דנו – חברי בוועדת החוקה, חוק ומשפט – ועד היום, הצליחו כבר לשנות את החוק בצורה מאוד דרמטית; סתם אני יכולה לקרוא לכם שהיום, בחוק החדש, הם אומרים שמיליון ו-100,000 התושבים שכבר יש להם – נמצאים במאגר הביומטרי – ויש להם תעודות זהות ביומטריות, למעשה בחוק החדש יוכלו לבקש, וימחקו את טביעות האצבע שלהם. זאת אומרת שהמאבק שלנו – חברי, אני מדברת אל דב, ואל אוסאמה – חלק מהמאבק שלנו הצליח. הנה, אני יכולה לומר לכם – – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
– – –
<יעל גרמן (יש עתיד):>
את לא בוועדה שלנו, את – – – חברה טובה מאוד.
למשל, אם ביקש התושב את מחיקת טביעת האצבע שלו מן המאגר, יהיו מסמכי הזיהוי שבידו בטלים עם הגשת הבקשה ויונפקו לו מסמכי זיהוי חדשים. ולא רק זה, אלא מוצע כי גם לא יחולו עד תום תקופת המעבר הוראות החוק המאפשרות מסירת מידע לרשויות הביטחון.
אמר כאן חברי דב, וחזרו ואמרו אחריו כמה חברים, שהחוק הזה למעשה מיותר. הרי מה רוצים במאגר הביומטרי? במאגר הביומטרי רצו ליצור מצב שלא יהיה אפשר ליצור זהות כפולה, או לזייף את תעודת הזהות שלנו, כדי שבאמת, שלטונות החוק – וגם אנחנו – נדע שאף אחד לא יכול לקחת לנו את תעודת הזהות ולשכפל אותנו. אבל את זה אפשר לעשות בלי מאגר. צריך בשלב הראשון ליצור מאגר ארעי שבו באמת יירשמו כל התושבים, ויעשו הצלבה כדי לוודא שאף אחד לא נרשם פעמיים, אבל לאחר מכן אין צורך במאגר.
אני רוצה לומר לכם, גם לביטחוניסטים שבקרבנו שחושבים שאולי המאגר נחוץ לצורכי טרור – אז אני יכולה לומר לכם שמומחים אמרו שאין צורך. גם המטה ללוחמה בטרור אמר, גם הממונה על היישומים הביומטריים, גם הסטטיסטיקן הממשלתי – כולם קבעו בדוחות שפורסמו בשנים האחרונות שאין כל צורך במאגר. אז אני רוצה לשאול, אם גם גורמי הביטחון וגם הסטטיסטיקן הראשי וגם כמובן גורמים מדעיים שאומרים שכיום אפשר לפרוץ כל מאגר; אם כולם אומרים שאין צורך במאגר, ואם כבר החוק הזה עלה 50% קדימה, ובא ואמר שלא חייבים למסור טביעות אצבע – אני מציעה שאנחנו נלך עוד צעד אחד קדימה ונחליט שלאחר שכל תעודות הזהות החכמות יירשמו המאגר יבוטל.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר. עד שלוש דקות. בבקשה.
<ישראל אייכלר (יהדות התורה):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי הכנסת, כולם מדברים על הצורך בתעודות חכמות, ביומטריות, כי העולם כבר איבד את הפרטיות. כבר אין פרטיות בימינו, כך שגם החוששים שמא ייוודעו דברים פרטיים – אין כיום פרטיות, ודאי לא לאנשי ציבור, אבל גם לא לאדם פרטי.
אבל אם כבוד סגן השר מדבר על הצורך למנוע זיוף של זהות – שאדם יבוא ויציג את עצמו בזהות מזויפת – אנחנו צריכים לחשוב גם על זיוף של היהדות; זה הרבה יותר מסוכן לנו ולקיומנו מאשר אדם פרטי שיזייף את זהותו. אם צריך לשמור בכל מיני טכנולוגיות את הזהות הפרטית של האדם, בוודאי שהזהות היהודית צריכה עכשיו הגנה גדולה מאוד מפני רוחות של התבוללות והתייוונות שמבקשות לעקר את הזהות היהודית מהיותם עם אלוהי ישראל, עם ה', שתעודת הזהות שלו היא התנ"ך והתלמוד וההלכה וארץ-ישראל, המסורה מדור לדור במסירות נפש – שתהפוך לאיזה תרבות אמריקנית, או סינית, או הודית; או כל מה שהיה פעם התייוונות.
המדרש מספר לנו שהמטרה של היוונים – הרי אנחנו יודעים, אדוני היושב-ראש, שזה לא היה כמו המן הרשע שרצה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. לא – הם רק רצו שבני ישראל יהיו כמוהם, שיעזבו את האמונה באלוהיהם וילכו לתרבות היוונית. הם דרשו כמה וכמה דברים, גזירות גדולות ונוראות, כדי שבני ישראל לא יוכלו לשמור על זהותם. המדרש אומר על זה את הפסוק של ירמיהו הנביא: "עשוקים בני ישראל ובני יהודה, גואלם ה' צבאות שמו, ריב יריב את ריבם למען ארגיע את הארץ". הם אמרו, אנחנו נעשה להם כאלה גזירות – עד שהם עצמם יבעטו באלוהיהם ויאמינו בתרבות שלנו.
דבר ראשון, הם אסרו על שמירת הצניעות והפרטיות, וגזרו שלאף אחד לא יהיה דלת לבית. לא תאמינו, אבל זה היה בעולם המודרני של המתייוונים. ומי שאין לו דלת, אין לו כבוד ואין לו צניעות. הם רצו לעשות איזה מין קומוניזם אורבני, אולי בית-ילדים משותף. אמר להם הקב"ה: שימו מזוזות, בזכות המזוזה אתם תוכלו לעמוד, והם עמדו בגזירה הזאת שלוש שנים. הגזירה השנייה הייתה לחקוק על קרן השור והשה, שזה היה הרכב שלהם, שאין להם חלק באלוהי ישראל. הם ידעו שבני ישראל לא יעשו את זה בשום אופן. היהודים לא יחקקו שאין להם חלק באלוהי ישראל, הם הבינו שבלי אלוהי ישראל הם לא קיימים בכלל. לא היה להם שור לחרישה, כי הם מכרו את השוורים, ולא חלב ולא גבינה מהעזים – הם מכרו את כל הצאן שהיה להם כדי שלא יצטרכו לקיים את החוק הזה. הם הסתדרו, ואחר כך בא אנטיוכוס ואמר: הבה נתחכמה לו, לבטל מהם את יום השבת שמייחד את הזהות היהודית. מצוות ברית מילה שמזהה אותם, וראש חודש ומועדי ישראל.
מתתיהו בן יוחנן ובניו באו ונלחמו – כולנו יודעים את התוצאה, כל השאר היסטוריה של חנוכה. אני רק רוצה שנלמד מימי החנוכה האלה, ששמירת הזהות היהודית – על זה כל קיומנו – אם תעודה היא ביומטרית כזאת או אחרת. תודה רבה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת איתן כבל, אחריה. עד שלוש דקות, בבקשה.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
תודה, אדוני, תמונות פנים הרבה יותר יעילות בזיהוי אנשים במערכות ביומטריות מאשר טביעות אצבע. את זה לא אמרו מתנגדי המאגר הביומטרי. זאת מסקנה של בדיקה שביצעה רשות האוכלוסין וההגירה, הנחשבת אחת התומכות של המאגר הביומטרי, ולא ברור לי אפוא מדוע הם בכלל תומכים בהכנסת טביעות האצבע למאגר.
אני לא יודעת כמה מכם חוו את זה: באחת היציאות האחרונות שלי מהארץ – יש בצד, אם אתם זוכרים, דרכון ביומטרי – למי שיש דרכון ביומטרי יכול לעבור מצד ימין – ובכן, היו תורים גדולים מאוד, והם הזמינו את כולם להגיע לעמדות הדרכון הביומטרי. לא עם מאגר ביומטרי, לא עם דרכון ביומטרי אפילו, רק בדיקה של צילום הפנים. זה הכול. זה מה שמבוצע באותה עמדה של דרכון ביומטרי, וזה מה שיכול להיות מבוצע על כל דרכון חכם או טיפש. זה אפשרי, זה קורה כיום. כבר מנצלים את הטכנולוגיה המופלאה הזאת.
אז בניגוד לכל מדינות העולם המערבי, רק בישראל ייאספו טביעות אצבע ותמונות פנים של כל אזרחי המדינה, ויאגרו אותן, בניגוד לדעתם של המון מומחים, וכולל דעתם של הממונה על היישומים הביומטריים וראש המטה ללוחמה בטרור. הם יחשפו בכך את אזרחי ישראל לסיכונים חמורים מאוד שעלולים להיות עם דליפת המאגר.
עכשיו, תראו, גם בתוך הממשלה, מי שעמד – הממונה על היישומים הביומטריים במשרד ראש הממשלה והוועדה שמפקחת על פעילות המאגר הניסיוני על הפיילוט סבורים שצריך להשתמש במאגר רק בצילומי פנים, ולא בטביעות אצבע.
אז אני באמת לא מבינה איך אחרי ששוב עולות הטענות המופרכות, שלא לומר השקריות, שנטענו כשבכלל כל הדבר הזה יצא לפיילוט, יצא לדרך – והיום הוא עומד לפתחנו; אני לא מבינה איך כשיש מקסימום 100 זיופים בשנה – ניסיונות לזייף תעודות – בשביל אותם 100, שזה מעט מאוד ממיליוני התעודות שמופקות בישראל כל שנה, אנחנו הולכים לסכן כך את אזרחי מדינת ישראל; אנחנו הולכים להפקיר את המידע האישי, הפרטי שלהם שעלול לדלוף, שעלול לצאת החוצה ועלול לסכן את כולנו.
אני קוראת לכם, לכולכם, לכל חברי הכנסת, בואו נעצור את זה עכשיו, את הדבר המטופש הזה, לפני שיהיה מאוחר מדי. אני קוראת לכם להתנגד להצעת החוק. תודה רבה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת איתן כבל. עד שלוש דקות. בבקשה.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברותי וחברי חברי הכנסת, רשמות פרלמנטריות, אדוני היושב-ראש, כשמדברים על הקמת המאגר הביומטרי, כשמגיעים לדיונים בוועדות, הדבר שאומרים: מה אתם דואגים? כל מי שהוא בסדר, יש לו מה לדאוג? ואני אומר לך, אדוני השר, שלעתים מרוב ביטחון, רוב הציבור שהוא ישר-דרך מוצא את עצמו נפגע. אנחנו בנסיבות האלה – אדוני היושב-ראש, אתה היחיד שאני יכול לדבר אתו פה, כי כולם עסוקים – אני יכול לומר לך, ותרשום את זה לפניך, שזה רק עניין של זמן שאנחנו נמצא את עצמנו מבכים את הרגע הזה.
יש את התחושה שמדברת על כך: מה אתה רוצה? מאגר ביומטרי, זה עוזר לכולם. בשורה התחתונה אומרים לי – ואני זוכר שאחד מחברי הכנסת שניהל את הדיונים, היה שר, אמר לי – תשמע, אם אתה בסדר, מה יש לך לדאוג? ואני אמרתי לו, ההפך, מי שדואג זה לא הנוכלים והרמאים, מי שדואג ומסתכל כל הזמן לאחור כי הוא דואג, אלה ישרי הדרך. כיום אתה לא יכול להסתובב בשום מקום בלי – זה לא אח גדול, יש לו כבר אחיות ואחים, ודודים ודודות, וסבתות שמשקיפות עליך מכל מקום. אז בשם הביטחון, ריסקנו לגמרי את החופש שלנו, את המעט.
הרי מה יקרה עכשיו? האם כתוצאה מהעובדה שיהיה מאגר ביומטרי מדינת ישראל תתחזק עוד יותר מול אויביה? האם נצליח למצוא עכשיו – יותר ממה שאנחנו מצליחים עד היום – לתפוס פושעים וגנבים?
<דוד אמסלם (הליכוד):>
כן, כן.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
כן, כן – אני שמעתי את זה, דוד. דודי, בטח, דודי, בוודאי, רק יהיה המאגר, מההרים השוטרים יצליחו להגיע לתוך המאגר להתחיל להוציא את כולם. חברים יקרים – – –
<דוד אמסלם (הליכוד):>
– – – תעודות זהות – – –
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
יש הבדל בין תעודת זהות למאגר ביומטרי.
<דוד אמסלם (הליכוד):>
נו, ואיך תזהה?
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
אלה שתי נקודות שונות. תעודת זהות היה צריך לעשות כבר מזמן.
<דוד אמסלם (הליכוד):>
אבל איך ידעו שזה אתה?
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
זו לא בעיה.
<דוד אמסלם (הליכוד):>
איך ידעו?
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
יש היום דרכים לעשות את זה – – –
<דוד אמסלם (הליכוד):>
אותך מכירים – – –
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
לא, לא. זה לא אותי. דודי אמסלם, אני רואה שכבר עבדו עליך יפה בוועדת הפנים – – –
<דוד אמסלם (הליכוד):>
לא עבדו.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
לא, לא, התכוונתי עבדו לא במובן – – –
<דוד אמסלם (הליכוד):>
אם אני חולק עליך אז עבדו עלי, ככה זה עובד?
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
לא, דודי, לא התכוונתי, חס וחלילה – – –
<דוד אמסלם (הליכוד):>
אם אני לא מסכים אתך, עבדו עלי?
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
דודי, לא התכוונתי עבדו במובן של תכמנו אותך, אלא שעשו עליך עבודה חזקה מאוד.
<דוד אמסלם (הליכוד):>
למה, יש פה אידיאולוגיה? איזו אידיאולוגיה?
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
תזכור, דודי, דודי, הרי אתה ואני – לא, לא, זה לא עניין של אידיאולוגיה. אתה ואני בעניינים האלה לא צריכים לראות את הדברים משני צדי המתרס. בשורה התחתונה, תזכור, יש שם המידע שאין כדוגמתו על אזרחי מדינת ישראל. ואתה יכול להגיד לי: לבנקים יש, לקופות-החולים יש, אבל כמו זה אין. ואומרים לי, הוא לא ייפרץ.
<דוד אמסלם (הליכוד):>
איזה מידע?
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
עליך. סליחה, למה אני צריך? סליחה, שיהיה מידע עליך. למה עלי? זה לא רק זה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה. נעשה את הוויכוח בוועדה. תודה רבה.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. יסכם את הדיון סגן שר הפנים משולם נהרי.
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, איתן? חבר הכנסת איתן, אני מתפלא עליך. אתה יודע כמה יש במאגר של הצבא, טביעת אצבעות, עם עשר האצבעות. בעשר האצבעות?
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
אדוני, אני רוצה לומר לך – –
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
אתה יודע כמה? אתה הרי יודע.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
– – אני יודע הכול. אז למה צריך עוד? אז למה צריך עוד?
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
יש לך מאגר של 4 מיליון, מפני שאתה הולך להסדיר את כל התושבים במדינת ישראל.
<איתן כבל (המחנה הציוני):>
תאמין לי, ישבתי בדיונים, הייתי בוועדה שעסקה בזה. שמעתי את כולם. סתם עוד מאגר.
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
חוץ מזה שיש לך כמיליון תושבים שמרצון ביקשו את התעודות הביומטריות. רוב-רובם יש להם. רוב-רובם נמצאים במאגר.
אני שומע את החששות שמאגר כזה יכול להיפרץ, והסכנות שיש בו. את בעצמך אמרת, חברת הכנסת יעל גרמן, שבמסגרת החוק – זה לא אותו חוק מקורי – יש כל מיני אפשרויות וביטחונות שמאפשרים לאדם לבחור לו את המסלול שהוא רוצה. לא מחייבים את כולם שיהיו תמונות פנים – –
<יעל גרמן (יש עתיד):>
– – –
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
סליחה, אני לא סיימתי את המשפט. – – יחד עם טביעת אצבעות. זאת אומרת, יהיו תווי פנים, תמונת פנים, ומי שירצה, גם טביעת אצבעות. ההבדל יהיה שפה הוא יקבל תעודה לעשר שנים, ופה לחמש שנים. חמש שנים זה לא נקמה. זה לא בגלל שהוא סירב לטביעת אצבעות, אלא מפני שבתווי פנים אחרי חמש שנים יש הזדקנות, יש שינויים. קשה לזהות, וצריך לעשות את זה יותר פעמים מאשר טביעת אצבעות. טביעת אצבעות מחזיקה להרבה יותר זמן, יותר שנים.
<יעל גרמן (יש עתיד):>
אז או – – – חמש שנים לכולם – – –
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
לא, אין לכולם. יש הבדל. טביעת אצבעות – – – זה לא משתנה. פנים משתנות. אני הייתי עושה לך מבחן זיהוי דרך תווי פנים, היית רואה את ההבדלים, היית רואה כל שינוי קטן. קשה מאוד לזהות.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
– – – ברשות ההגירה – – – הטעות הייתה אפסית – – –
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
לגבי החשש הזה – שמא ייפרץ, או עד כמה הוא מאובטח, המאגר הזה – אני רוצה להגיד שקודם כול אין תעודות זיהוי מול הנתונים. כל אחד יש לו מספר סידורי, וקשה מאוד לשייך את טביעת האצבעות ותמונת הפנים, להגיע לאדם, למספר תעודות הזיהוי שלו, אלא זה מוצפן על-ידי מספר סידורי. אין שם דנ"א, אין מידע על חשבונות בנק, אין מידע על בעלות על נכסים, אין מידע על הרשעות פליליות, אין פרטים ביוגרפיים כגון שם, טלפון, מצב משפחתי, לאום, דת, מין וכיוצא בזה. אין מידע על דוחות חניה, אין מידע על רישיון נהיגה. קשה מאוד, קשה מאוד להשתמש בנתונים הללו מול האדם עצמו.
כל הגורמים הביטחוניים – ואני לא מזלזל בהם, ואני חושב שאנחנו צריכים להיות גאים בגופי הביטחון של מדינת ישראל – שבדקו את הנושא הזה במשך תקופה ארוכה, בסופו של דבר המליצו על המאגר. אני רק לא מבין מדוע אנחנו ממעטים בערך עצמנו. אמרו שכמעט אין מאגרים כאלה, אבל דווקא מדינות שמכבדות את עצמן – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
אין מאגרים.
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
אין מאגרים? אז אני רוצה – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
הממ"מ הביא לנו דוח שאין מאגרים – – –
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
אז אני רוצה להגיד לך, אני רוצה לומר לך שיש מאגרים ביומטריים בעולם. יש לך בדנמרק, יש לך בבריטניה. אתה רוצה לומר לי שזה לא נכון?
<חיים ילין (יש עתיד):>
הם השמידו. בבריטניה השמידו את המאגר אחרי שהוא כמעט דלף.
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
הוא לא קיים יותר?
<חיים ילין (יש עתיד):>
הוא לא קיים.
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
בספרד גם לא קיים? כולם?
<חיים ילין (יש עתיד):>
אני לא יודע. אני כמוך – – – לבדוק איפה.
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
אז אני אומר לך שלמדינות האלה יש מאגרים ביומטריים, וגם אצלנו – יש תקופה – החוק הזה הוא כהוראת שעה – יש תקופה שאם אדם רוצה שימחקו את הנתונים שלו, יכולים למחוק את טביעת האצבעות שלו. בכל אופן, עדיין נשארת לאדם היכולת לבחור איך וכיצד – – –
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
– – –
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
מה?
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
– – – פיליבסטר – – –
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
אולי בוא תעזור לי.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אני מוכן לעלות, אני מוכן – – –
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
רוב-רובם כבר נמצאים במאגר, וגם היום יש דרישה למאגר. גם כשיוצאים לארצות-הברית, אני לא ראיתי מישהו שמתנגד לטביעת אצבעות, וגם כשמוציאים ויזה, מבקשים טביעת אצבעות של כל עשר האצבעות, ואף אחד לא שואל, ואף אחד לא דואג שייפרץ המאגר והכול. אבל מצד שני – מצד שני, הסכנות שמולן אנחנו עומדים הן קשות, הן רבות, ואנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו – חבר'ה, אתם מפריעים לי, דוד – דודו, אתה מפריע לי.
<היו"ר חמד עמאר:>
בבקשה.
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
דווקא אנחנו, כמדינה שמאיימים על ביטחונה, ויש בה גורמים שמאיימים על ביטחוננו, אנחנו צריכים להיות יותר זהירים מכל דבר. הנושא נבדק בצורה יסודית, מומחים בדקו את הנושא הזה. נכון שיש כאלה שלא מסכימים – חיים, חיים, נכון שיש כאלה שלא מסכימים, אבל רוב-רובם חושבים שזה חשוב מאוד.
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
חוק רע.
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
מה?
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
חוק רע מאוד.
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
למה רע? איפה היית עכשיו?
<בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):>
– – – אני מציית לקואליציה, אני אצביע בעד.
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
אני יכול לבקש ועדה? ועדה משותפת.
<היו"ר חמד עמאר:>
לא, יש ועדה. צריך להקים ועדה.
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
אבל הוועדה קיימת. הוועדה המשותפת קיימת.
<היו"ר חמד עמאר:>
היא תעבור לוועדת הכנסת, שתקבע להעביר לוועדה המשותפת לוועדת החוקה – אבל היא צריכה לעבור לוועדת הכנסת, ככה רשום.
<סגן שר הפנים משולם נהרי:>
טוב, רבותי, אני חושב שהחוק הזה – מיצו את כל מה שאפשר לעשות עם החוק, וכל ההגנות הנדרשות הובאו בחשבון, ועם התיקונים החדשים לעומת החוק המקורי – זה נועד להבטיח את המקסימום שאפשר, כדי להגן על המאגר ולהגן על התושבים. על כן אני מבקש מכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
נא לשבת.
אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, לשבת. נא להצביע, חברי הכנסת.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41
נגד – 25
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז–2016, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 41, נגד – 25. הצעת החוק התקבלה, ותועבר לוועדת הכנסת, שתקבע להעבירה לוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת המדע והטכנולוגיה, בהתאם לחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע–2009 – לוועדת הכנסת, הצעת החוק עוברת.
<הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 229) (פטור ממס לרשות מקומית על הכנסה מדיבידנד או מריבית והפרשי הצמדה מאת תאגיד מים וביוב), התשע"ז–2016>
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1101); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
<היו"ר חמד עמאר:>
אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 229) (פטור ממס לרשות מקומית על הכנסה מדיבידנד או מריבית והפרשי הצמדה מאת תאגיד מים וביוב), התשע"ז–2016, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 229) (פטור ממס לרשות מקומית על הכנסה מדיבידנד או מריבית והפרשי הצמדה מאת תאגיד מים וביוב), התשע"ז–2016, קריאה ראשונה.
בסעיף 9(2)(א1) לפקודת מס הכנסה נקבע, כהוראת שעה, כי רשות מקומית שמחזיקה באמצעי שליטה בתאגיד מים וביוב תהיה פטורה ממס על הכנסה מדיבידנד או מריבית המשתלמים לה על-ידי אותו תאגיד. הוראת השעה האמורה החלה בשנת 2011 והסתיימה בסוף שנת 2015.
הוראה זו נקבעה בשל חשיבות קיומם של תאגידי מים וביוב כגופים נפרדים מהרשויות המקומיות, שמטרתם להבטיח רמת שירות נאותה בתחום שירותי המים והביוב, על-ידי ניהול עסקי מקצועי ויעיל של מערכת המים והביוב ברשות המקומית, ולעודד הקמת תאגידי מים וביוב על-ידי רשויות מקומיות שטרם הקימו תאגידים כאמור. בשל מורכבות ההקמה של תאגידי המים והביוב, עד היום טרם הושלם תהליך ההתאגדות, ויש רשויות מקומיות אשר טרם הספיקו להקים תאגידים כאמור. כמו כן, התאגידים אשר הוקמו מצויים עדיין בשלבי ביסוס, ועל כן יש הצדקה להמשיך לעודד את פעילותם.
לפיכך מוצע, אדוני היושב-ראש, בהצעת חוק זו, להאריך את התקופה שבה יינתן פטור ממס לרשות מקומית שהתאגידים האמורים נמצאים בשליטתה, לפי סעיף 9(2)(א1) לפקודת מס הכנסה, עד תום שנת המס 2018.
אני מבקש מחברי חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה, והואיל ומדובר בפטור ממס, להעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. אני סוגר את רשימת הדוברים. הדובר הראשון, חבר הכנסת אורן אסף חזן – איננו נוכח. חבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת יהודה גליק, עד שלוש דקות. בבקשה.
<יהודה גליק (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, חברותי חברות הכנסת, המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, חברים, אני מניח שכולכם ראיתם בדקות האחרונות על מסכי הפלאפונים את הסרטון המזעזע שהגיע בדקות האחרונות מטורקיה, שבו אדם התנקש בחייו של שגריר רוסיה. התמונות האלה החזירו אותי אחורה, שנתיים, לניסיון ההתנקשות בחיי; מחזירות אותי אחורה פעם נוספת לזה שאנשים חושבים שאלוהים שלח אותם, ופעם נוספת מדברים בשם אללהו אכבר ורוצים לרצוח אנשים אחרים. העולם כולו צריך לעמוד ולהתנגד, להילחם נגד התופעה הנוראית הזאת של אנשים שבשם אלוהים, שכל-כולו שלום, שכל-כולו זועק חיים, רוצחים אנשים אחרים בשם אלוהים, אלוהים שאומר "לא תרצח", ואנשים רוצחים בשמו.
הדבר הזה מזעזע. אני מכאן שולח את תנחומינו לרוסיה, על הדבר הנורא הזה. אני מקווה שכולנו כולנו מאוחדים במאבק נגד אנשים שרוצחים בשם אלוהים. תודה רבה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין. עד שלוש דקות. בבקשה.
<דב חנין (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להצטרף לחבר הכנסת גליק בהוקעה של אותו רצח נפשע של השגריר הרוסי באנקרה. כל פגיעה כזאת היא מעשה נפשע שצריך להוקיע אותו, וכולנו צריכים להיות מאוחדים בהוקעה כזאת.
עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לומר כמה מילים על הצעת החוק שלפנינו. הצעת החוק הזאת, עמיתי חברי הכנסת, בהיבט הנקודתי, היא נכונה, כי היא בעצם מאפשרת הקלה לעירייה, אבל בהיבט הרוחבי המהותי זה חלק מאותו מנגנון מעוות ולוקה של תאגידי מים וביוב, מנגנון שמזמן היה צריך לשים לו קץ.
עמיתי חברי הכנסת, מה הבטיחו לנו כשהתחילו עם המהלך הזה, של הקמת תאגידי המים והביוב? הבטיחו לנו זה יהיה המהלך שייעל את המערכת, שזה יוזיל את המים, זה יועיל למשק מים יותר טוב וגם יחסוך לצרכנים. והאמת, עמיתי חברי הכנסת, היא בדיוק הפוכה; מה שנוצר כאן זה מערכת שהיא מעוותת ובזבזנית. בזבזנית, כי צריך היה להקים תאגידים, והתאגידים צריכים להרוויח, וכדי להרוויח ממים צריך לאפשר משטר מחירים שיאפשר את הרווח הזה, ולתאגידים יש גם מנגנונים, ואת המנגנונים האלה צריך לפרנס, ולכן, מה שקודם נעשה על-ידי מערכת מינימליסטית בתוך הרשות המקומית נעשה עכשיו על-ידי מנגנון חדש, מיותר, בזבזני, שעולה לצרכנים הרבה כסף ולא מועיל למערכת הציבורית בשום היבט.
ולכן, עמיתי חברי הכנסת, אני קורא מעל הבמה הזאת לעשות שינוי בתחום הזה; הגיע הזמן להעביר את משק המים שלנו לרשויות אזוריות, ציבוריות, שינהלו את משק המים הזה לא כדי לייצר רווחים אלא כדי לספק לאנשים מים, כדי לספק לאנשים את הזכות למים. הגיוני יותר לנהל את משק המים ברמה האזורית, יותר נכון מאשר לנהל אותו ברמה המקומית, אבל בוודאי הגיע הזמן להתפטר מהתאגידים. זו תהיה בשורה טובה לציבור וזו תהיה בשורה טובה קודם כול לאלה שכאשר התאגידים נכנסים, מחירי המים שלהם קופצים למעלה. תודה רבה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אחרון הדוברים.
<חיים ילין (יש עתיד):>
התגעגענו אליך, מר כהן.
<היו"ר חמד עמאר:>
עד שלוש דקות. בבקשה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
מר כהן, התגעגענו.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
אדוני סגן השר, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני שאבתי עדות דווקא, הפוך על הפוך, מדבריו של ראש הממשלה שלא תהיה איפה ואיפה בין יהודים וערבים, במיוחד בכל נושא התכנון והבנייה, ויחס בין יהודים וערבים. אני חושב שאם מסתכלים מהמקום האחר, וראש הממשלה יתחיל לנהוג כך, זו תהיה מהפכה. כלומר, ערבים יוכלו לגזול קרקע של יהודים ולקבל תמיכת קואליציה וממשלה שלמה. מהיום והלאה, כל יישוב יהודי שנהרס, אפשר להקים במקומו יישוב ערבי – הבנת, חבר הכנסת ילין? אין איפה ואיפה.
<יהודה גליק (הליכוד):>
כמו שעשיתם בהר-הבית – הרסתם בית-מקדש, בניתם כיפת-סלע.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
ולכן, דווקא צריך להתעודד מהליברליות שנפלה על ראש הממשלה.
<דוד ביטן (הליכוד):>
מה עושים?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
מה עושים? ברצון הזה להשוות לא תהיה איפה ואיפה. כלומר, אם פלסטינים – – –
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
זה תלוי באיזה יום בשבוע.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
עבדאללה, אם פלסטינים יצאו להפגין, לא יירו בהם, הם יחזרו הביתה בשלום, גם אם יזרקו אבנים, ממש כמו פה, בבר-אילן – זורקים אבנים על השוטרים, פוצעים אותם, אבל חוזרים הביתה בשלום, לא יורים בהם והורגים אותם. זה נקרא: אין איפה ואיפה. למשל, מחירי האוטובוסים, הנסיעות באוטובוסים בתוך היישובים, יהיו חצי ממחירי הנסיעות ביישובים של היהודים. אין איפה ואיפה; ההקצבה לנפש – יעלו לערבים, כי אין איפה ואיפה. אתה מבין? צריך להביט ולראות את החיוב בדברים של ראש הממשלה. כלומר, גם יהודים יוכלו לנהור לקלפיות חופשי, חופשי לנהור, לנהור חופשי, באוטובוסים, גם.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
בתנאי שיצביעו ליכוד.
<דוד ביטן (הליכוד):>
לא, מרצ, שיצביעו מרצ, גם טוב.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
חופשי, באוטובוסים. אה, גם ערבים יתקבלו לעבודה בכל מקום, 50% בשירות הציבורי.
<דוד ביטן (הליכוד):>
אחמד, קח ממני חצי דקה. תוסיף לו חצי דקה שלי.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
תראה מה היא עשתה. לכן, צריך לומר לראש הממשלה שזה היה ספין מביך, לא רציני, לא כך מתבטא ראש ממשלה, שחושש מפינוי איזו התנחלונת קטנה, שהיא פשע מלחמה, על קרקע שנגזלה מפלסטינים, ומפנים אותם לקרקע אחרת שנגזלה מפלסטינים תחת החוק הנורא הקרוי "נוכחים נפקדים". הנפקדים הם לא נפקדים, הם נוכחים כמה מאות מטרים משם, וקוראים להם מרים, עטאללה, יוסף – אלו בעלי הקרקעות. תודה.
<היו"ר חמד עמאר:>
תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעות, סגן השר. אנחנו עוברים להצבעה, נא לשבת. נא לשבת.
אני מפעיל את ההצבעה.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33
נגד – 13
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 229) (פטור ממס לרשות מקומית על הכנסה מדיבידנד או מריבית והפרשי הצמדה מאת תאגיד מים וביוב), התשע"ז–2016, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
<היו"ר חמד עמאר:>
בעד – 33, נגד – 16. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת הכספים להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
לוועדת הפנים.
<היו"ר חמד עמאר:>
לוועדת הכנסת, כדי שתחליט.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ' בכסלו התשע"ז, 20 בדצמבר – – –
<דוד ביטן (הליכוד):>
ועדת הפנים, אין כספים, הוא חזר בו.
<היו"ר חמד עמאר:>
אז תעבור לוועדת הפנים.
– – – 20 בדצמבר 2016, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 20:38.>