דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ח'
ישיבה ק"פ
הישיבה המאה-ושמונים של הכנסת העשרים
יום שלישי, כ' בכסלו התשע"ז (20 בדצמבר 2016)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז–2016; 4
הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016; 4
הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016 4
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 4
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5
הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז–2016; 5
הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016; 5
הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016 5
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 6
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 25
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 25
הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז–2016; 25
הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016; 25
הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016 25
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 25
דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 30
איילת נחמיאס ורבין (בשם ועדת הכלכלה): 35
אורי מקלב (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 41
אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת): 42
מירב בן ארי (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט): 46
מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי): 48
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 51
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 61
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 62
הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז–2016; 62
הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016; 62
הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016 62
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 62
סגן שר האוצר יצחק כהן: 65
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 68
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 70
יעקב פרי (יש עתיד): 73
אילן גילאון (מרצ): 77
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 79
עמר בר-לב (המחנה הציוני): 88
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 91
מאיר כהן (יש עתיד): 98
עיסאווי פריג' (מרצ): 103
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 117
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 119
איימן עודה (הרשימה המשותפת): 123
חיים ילין (יש עתיד): 126
עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת): 133
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 136
נחמן שי (המחנה הציוני): 138
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 143
עליזה לביא (יש עתיד): 146
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 150
אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): 153
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 157
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): 168
אורן אסף חזן (הליכוד): 172
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 184
אכרם חסון (כולנו): 186
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 189
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 189
<הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז–2016;>
[מס' מ/1082; "דברי הכנסת", חוב' א', עמ' 17809; נספחות.]
<הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016;>
[מס' מ/1083; "דברי הכנסת", חוב' א', עמ' 17809; נספחות.]
<הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016>
[מס' מ/1083; "דברי הכנסת", חוב' א', עמ' 17809; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
חברי הכנסת, היום כ' בכסלו תשע"ז, 20 בדצמבר 2016. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
כידוע לחברי הכנסת, השבוע הוא קודש לדיוני התקציב, מעכשיו ועד לסיום ההצבעות. בעוד כמה דקות נזמין לכאן את יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת גפני. שימו לב, אני אומר גם לכם וגם לפרוטוקול: הוא יתחיל את הצגת התקציב, כי חוק ההתייעלות הכלכלית עדיין בדרך למליאה מן הדפוס, כרגע מסיימים אותו בדפוס. לכן מצד השמירה על כל הפרוצדורות, חבר הכנסת גפני, מכיוון שאחר כך יהיה דיון משולב, קודם תציג לנו את חוק התקציב, ורק לאחר מכן, כשמזכירת הכנסת תודיע שהגיע לידיה לפחות העותק הראשון המודפס והמסודר של חוק ההתייעלות הכלכלית, אז תוכל להציג גם את החוק השני.
יציגו, יפתחו את הדיון – קודם כול, כמו שאמרתי, יושב-ראש ועדת הכספים; יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה; יושב-ראש ועדת הכלכלה; ובשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט – חבר הכנסת מקלב; יושב-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות ובהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) – בקיצור, מאחורי כל השם הארוך הזה של הוועדה מסתתר חבר הכנסת אלי כהן; בשם יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט – חברת הכנסת מרב מיכאלי תציג.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
מירב בן ארי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מירב בן ארי – סליחה, טעות שלי – חברת הכנסת מירב בן ארי תציג את הדברים בשם ועדת החינוך; ועדת החוץ והביטחון – היושב-ראש שלה, חבר הכנסת אבי דיכטר, גם הוא יציג את הפרקים הרלוונטיים לו; חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר את הפרקים של הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי. לאחר מכן יתחיל דיון.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אבל קודם כול, ודאי נשמע את מזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז–2016, שהחזירה ועדת הכספים. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת. אם כן, מי שיהיה מעוניין לקבל עכשיו את הדפים הצהובים, מה שנקרא, את החוק וההסתייגויות, יוכל לעשות זאת, יוכל לגשת לסדרנים ולבקש מן הסדרנים. מי שתוהה אם עברנו על ההוראות של כנסת ירוקה – אז לא, אמרנו מראש שעל מנת שחברי הכנסת יוכלו לבצע את עבודתם נאמנה, את ההסתייגויות הם יקבלו בצורה מודפסת כדי שיוכלו לעקוב אחרי ההצבעות.
<הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז–2016;>
<הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016;>
<הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת משה גפני להציג לנו את חוק התקציב. יושב-ראש ועדת הכספים, בבקשה.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
בהצלחה, גפני.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, השרים, עברתי באמת הרבה תקציבי מדינה, אבל לא הייתה פעם שעליתי להציג את התקציב ועוד לא היה לי הנאום. זו פעם ראשונה.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
מתרגש כל פעם?
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אני מה?
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
חשבתי שתגיד שכל פעם אתה מתרגש מחדש.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
לא. יש דברים שאני מתרגש מהם; לא מזה. זה דבר – זה אפילו קצת – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
גפני, לתת לך את הנאום שלי?
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
לא. לא, אני אפילו קצת כועס.
אדוני יושב-ראש הכנסת, א. אני מודה לך על ניווט המערכת הזאת, שהייתה מערכת בלתי אפשרית. אני לא מכיר דבר כזה: גם לפצל את מה שצריך לפצל, וגם להשאיר את מה שצריך להשאיר, וגם מה שמתנהל במשך כל הזמן. לא היה תקציב כזה שהוקדש לו זמן כל כך קצר. אני לא זוכר מקרה כזה. זה נבע מכמה דברים, ומאותה סיבה אנחנו גם לא רואים עדיין את כל החקיקה מונחת על השולחן. צורת ההתנהלות הזאת היא קצת שלומיאלית, אם לנקוט לשון המעטה.
עכשיו, היה לנו גם הנושא של חנוכה, שלכולנו היה אכפת שלא להיכנס לדיוני תקציב בשבוע חנוכה. אם לא יהיו תקלות אז נעמוד במשימה הזאת, ואתה תוכל לברך, אדוני היושב-ראש, על המוגמר ולהגיד שבאמת עמדנו בזה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אעשה מעשה שלא ייעשה ואקטע אותך לשנייה.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
בבקשה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אבל זה רק מפאת כבודו של חבר הקונגרס אליוט אנגל, מראשי המפלגה הדמוקרטית בארצות-הברית, ידיד נאמן של ישראל, שמבקר כאן בארץ לרגל אירוע.
(מחיאות כפיים)
כן, מגיע לחבר הקונגרס אנגל מחיאות כפיים שלנו. ברוך הבא, אדוני.
<חיים ילין (יש עתיד):>
גפני, תשאל אותו אם גם שם מקבלים – – –
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אני מציע – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
גם שם יש להם סיפורים על התקציב. אני מתנצל בפני אדוני.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אני מציע שכל אחד יתרכז בצרות של עצמו.
אני סבור שבאמת זה מאמץ כמעט בלתי אפשרי. המציאות היא – – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
משה, משהו על חנוכה.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
בית הלל ובית שמאי.
<יצחק כהן (ש"ס):>
פותחים בדבר תורה.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
מכיוון שסגן שר האוצר אומר שאני צריך להתחיל בדבר תורה – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אתה מקשיב לכל ההוראות שלו? אנחנו כנסת עצמאית.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
לא, לא. האמת היא – – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
כבוד היושב-ראש, פה זה לא הוראות – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
זה הוראות הפעלה.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
– – אז אני לא יכול לסרב. הרב יצחק כהן שאומר לי להתחיל בדבר תורה, אז אתחיל בדבר תורה על חנוכה. אנחנו מתפללים: ועל הנסים ועל הנפלאות ועל הגבורות שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. מה הנסים והגבורות? מסרת גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים, טמאים ביד טהורים, רשעים ביד צדיקים. אז שאלתי פעם: מה הנס בדבר הזה? זה שמסרת גיבורים ביד חלשים זה באמת נס. יש צבא, ובצבא אחד יש גיבורים ובצבא השני יש חלשים, והחלשים מנצחים – זה נס. מסרת רבים ביד מעטים: שני צבאות, אחד עם אוגדות מלאות בחיילים, ואחד לא, מעט מאוד, והמעטים מנצחים את הרבים – זה נס גדול. אבל מה הנס הגדול שאומרים שמסרת רשעים ביד צדיקים? מה הנס בזה? שני צבאות, לשניהם יש אותם טנקים, אותם מטוסים, לשניהם יש את אותו כוח, לשניהם יש בדיוק אותו דבר, רק הצבא האחד מורכב מרשעים והצבא השני מורכב מצדיקים, והצדיקים מנצחים את הרשעים – זה נס. מה נס? יש להם אותם – הרב כהן, אני מדבר אליך. אתה מכיר את זה?
<יצחק כהן (ש"ס):>
אני כותב את הנקודות.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
מה?
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הוא רושם את הנקודות.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
מה הנס בעניין הזה ששני צבאות, אותו גודל, אותו חוזק, אותם כלים, אותם מכשירים, הכול אותו הדבר, והרשעים מפסידים במלחמה לצדיקים? מה הנס בזה? התשובה היא שרשעים וצדיקים – הצדיקים לא משתמשים באותם כלים של הרשעים, שאין להם עכבות. הם עושים הכול ולא מעניין אותם מבחינה מוסרית שום דבר. אז כשיש שני צבאות, האחד הוא של רשעים והשני של צדיקים, הרשעים צריכים לנצח.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
מה הנמשל?
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
או.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
אפרופו מה שאמרת בהתחלה, שבלגן כזה – אני משתמש במילים עדינות – לא ראית; מי זה הרשעים ומי זה הצדיקים?
<חיים ילין (יש עתיד):>
מה זה ציבור? ציבור זה: צדיקים, בינוניים ורשעים.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
על כל פנים, זה הנס. אנחנו יודעים שיש דברים – צדיקים לא משתמשים באותם כלים שמשתמשים הרשעים, ובכל אופן בחנוכה הם ניצחו, וזה נס גדול. עכשיו, אין לי, אין לי – זאת אומרת, גם אם היה לי נמשל, אני כמובן לא הייתי אומר אותו.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
אני הבנתי.
<יצחק כהן (ש"ס):>
– – –
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
שמה?
<יצחק כהן (ש"ס):>
– – –
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אני מבקש לחזור לתקציב. אנחנו עברנו בכמה ועדות, חלק גדול בוועדת הכספים. אני קיוויתי שלא נעשה את הלילות בוועדה, ולצערי הרב התבדיתי והיינו צריכים להיות גם בלילות. גם אתמול בלילה, בהצבעה על התקציב עצמו, היינו צריכים לבלות חלק גדול מהלילה, עד לפנות בוקר, כדי להשלים את המלאכה.
אני זוכר ימים אחרים בכנסת. אני זוכר, בכנסת השמונה-עשרה, נדמה לי ששלי יחימוביץ הייתה חברה בוועדת הכספים, ג'ומס היה חבר בוועדת הכספים; היו, איך קראו לזה קודם, דור הנפילים. הם היו בוועדה ודיברו על המהות ודיברו דברים מאוד מאוד חשובים, מאוד מאוד מאוד, אידיאולוגית. כשהגיע התקציב, בתקציב לא היה דיון אידיאולוגי, ובפרק זמן קצר אישרנו אותו. האופוזיציה הצביעה נגד, הקואליציה הצביעה בעד, אבל המאבק או המאבקים האמיתיים היו בחוק ההסדרים, היו באידיאולוגיה, בדברים: האם אנחנו מדינה שהיא מדינה סוציאליסטית, האם אנחנו מדינה חברתית, האם אנחנו מדינה שעוזרת לחלשים, ולא רצה כל הזמן לעזור לחזקים ולעשירים? היו דיונים, אבל כשהגיע התקציב לא היינו צריכים לשבת לילה. השתנו הנסיבות, השתנו הימים, השתנו הדברים, דווקא בוויכוחים האידיאולוגיים, שגם התקיימו, אבל הם היו החלק הפחות מרכזי. תודה רבה, הגיע הנאום.
<יעקב פרי (יש עתיד):>
השתנו האנשים גם כן.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אני לא יודע אם השתנו האנשים. אני חושב שהשתנה המצב. היום הכול נמצא בפייסבוק, הכול נמצא – – –
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
– – – לא היה דיון על התקציב גם לפני. חוק ההסדרים הוא חלק, אבל הוא לא הכול. התקציב – – –
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
בסדר, אני לא מעביר ביקורת. סתיו, אני לא מעביר ביקורת. סתיו, אני לא מעביר ביקורת אבל.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
– – – זה החוק החשוב ביותר שצריך לדון בו ואז אפשר כאילו – – –
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
בסדר, את לא צריכה להתווכח אתי על זה, בגלל – – –
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
להגיד "פייסבוק" – זה עידן שבו רוצים שקיפות, גם מה קורה לכספי ציבור.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אין בעיה. אני לא אמרתי. אמרתי רק את העובדות. העובדות הן – – –
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
אז הכנסת משדרת את זה. ברוך השם – – –
<קריאה:>
גפני, אם זה יימשך ככה, תגיע גם עד הבוקר.
<סתיו שפיר (המחנה הציוני):>
כמה זה חשוב שהכנסת משדרת את מה שקורה בוועדת הכספים, כמה זה חשוב. שהציבור ידע – – –
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
טוב, אני אמרתי את מה שאמרתי, אני מתגעגע לימים אחרים. נכון, אני בעד השקיפות ואני חושב שאין דבר שצריך להסתיר, אבל הוויכוחים צריכים להיות ויכוחים על המהות, על האידיאולוגיה, וזה מה שהיה אז. היו ויכוחים שהיו ויכוחים מאוד משמעותיים.
אני מבקש להציג – ואני, אדוני יושב-ראש הכנסת, ברשותך, אני מציג את הכול. זאת אומרת, אני מציג את התקציב לשנים 2017 ו-2018 ואני מציג את חוק ההסדרים ואת חוק ההתייעלות הכלכלית.
אוקיי, אז קודם כול נתחיל בעניין הזה של פקודת מסי העירייה. חוק ההסדרים שעליו אנחנו מדברים מורכב מכמה פרקים שלא תמיד הקשר ביניהם ברור, אבל זה טיבו של חוק ההסדרים. הפעם גם ראינו את זה מול העיניים, אני יכול להבטיח לחברי הכנסת שעשינו כל מאמץ שהדיון יהיה דיון מלא, לא נפספס שורה או משפט או מילה ונעשה את הכול, בזמן הקצר שעמד לרשותנו – נעשה את הכול על מנת שלא נשגה בשום דבר. זו גם הסיבה שעכשיו יש ויכוח לגבי הניסוח, אבל אני אעבור נושא-נושא.
אני קודם כול רוצה לדבר על פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין), 1938. פקודת מסי העירייה פטרה את המדינה מתשלום ארנונה עד שנת 1992, למעט נכסים ברשויות המקומיות ששר הפנים הכריז עליהן כ"עיר עולים". זה היה דיון ארוך, מייגע, ובאמת היו שם ויכוחים אמיתיים, גם עם ראשי ערים וגם עם משרד הפנים ומשרדי ממשלה. באותה שנה תוקנה הפקודה ונקבע כי המדינה תחויב בגין נכסיה בארנונה בשיעור מופחת, בהתאם לסיווג הנכס. עם זאת, נותרה בפקודה ההחרגה לגבי נכסי מדינה בתחומיהן של ערי עולים, ובהתאם לזאת לגבי נכסים אלה מחויבת המדינה בתשלום ארנונה בשיעור מלא.
ההכרזות על רשויות מקומיות כערי עולים נועדו להגדיל את התשלומים הממשלתיים לאותן רשויות שעיקר תושביהן היו עולים ומצבן הכספי היה קשה. עם זאת, ההכרזות האלה נעשו לפני שנים רבות ועתה אינן משקפות נכונה את שיעורי העולים ברשויות המקומיות או את הקשיים התקציביים שבהם הן נמצאות.
אני רוצה להגיד לחברי הכנסת: יש פה דבר שהוא נכון, חיובי, וצריך לשבח גם את שר הפנים וגם את הממשלה בעניין הזה. תמונת המצב היא כזאת: בראשית שנות ה-50 עיקר היעדים של המדינה היו בקליטת עולים. עולים הגיעו מכל ארצות העולם, בעיקר מארצות המזרח, אבל לא רק. לאחר מכן הגיעו מארצות הקומוניסטיות. המדינה השקיעה בקליטת עלייה. עכשיו, תראו כמה זה לא מתאים לדור שלנו. מה עשתה המדינה? מה היינו עושים היום? הייתה מגיעה עלייה ממרוקו בסדרי גודל שבהם היא הגיעה. הייתה מתכנסת הממשלה, לאחר מכן הכנסת, והיו מקבלים החלטה: אשקלון קולטת עלייה? מתקצבים אותה בכך וכך כסף כדי לקלוט עלייה. מה עשתה המדינה באותם ימים? היא אמרה ככה: יש למדינה נכס באשקלון – בסיס צבאי, משרדי ממשלה. המדינה לא חייבת לשלם ארנונה מלאה, אז היא תשלם ארנונה מלאה רק במקום שהגיעו עולים חדשים. זאת אומרת, אם בעיר סמוכה גם הגיעו עולים חדשים אבל אין נכס של העירייה – הם לא מקבלים כלום. זו תמונת המצב.
אנחנו מתגעגעים לימים ההם, אבל הימים ההם היו מעוותים מבחינת מה שאנחנו מכירים היום. מזמן היה צריך לבטל את זה, מזמן. או שמשלמים או שלא משלמים. צריך לקלוט עולים וצריך לתת להם תקציב? אז צריך לתת להם תקציב. זה מה שהיה צריך להיות. אף אחד לא העז לעשות את זה. לא נוגעים בשום דבר, כי אם נוגעים במשהו מייד באים ראשי רשויות ואומרים: רגע, למה אני לא מקבל עכשיו? אבל אתה לא קולט היום אפילו עולה אחד, לא רלוונטי. ויש אומץ בחוק ההסדרים הנוכחי לבטל – בתהליך הדרגתי אומנם, משום שאי-אפשר לחתוך בבת אחת ולהשאיר רשויות פתאום בלי הכנסה שהייתה להם במשך כל השנים, אבל בסוף זה יבוטל. עיר עולים תיחשב מי שקולטת עלייה היום ופועלת למען העולים החדשים, בעיקר עולים מאתיופיה, אבל לא רק. לכן, בתהליך הדרגתי יבוטל המושג של עיר עולים. אגב, נתניה הגישה בג"ץ, די בצדק, משום שנתניה באותם ימים של שנות ה-50 לא קלטה עלייה – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ועכשיו – – –
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
– – ואין לה גם נכסים ממשלתיים, לפי דעתי. ועכשיו היא קולטת עלייה. אין ויכוח לגבי העניין הזה. הוקמו שם אולפנים, הוקמו שם מרכזי קליטה. טענה צודקת. יש עיר שאני לא רוצה להגיד את שמה, כי שם ראש העיר הוא חבר שלי, אבל היא עיר בסוציו-אקונומי גבוה; היא לא קולטת עולה אחד והיא נחשבת עיר עולים. אני לא אגיד את השם, תנחשו עד סוף הדיון.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
ראש העיר הוא גם חבר שלי, אז – – –
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
בדיוק. אז לא צריך להגיד.
לפיכך, הצעת חוק זו נועדה לתקן את הפקודה באופן שיבוטל מנגנון ערי עולים, ובמקביל – הקמת קרן לצמצום פערים ברשויות המקומיות, שהכנסותיה, בין היתר, יהיו ההפרשים בין סכומי הארנונה שהמדינה שילמה לערי העולים לפני הביטול של המנגנון לבין סכומי הארנונה המופחתים שישולמו לרשויות לאחר ביטול המנגנון.
עודד פורר, שהוא חבר בוועדת הכספים, עמד על כך, שיהיה – וכולנו הצטרפנו לעניין הזה – שיהיה – – –
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
היושב-ראש גפני, סליחה שאני מפריע לך, אבל מעולם המושג של "חם מהתנור" לא היה כל כך מוחשי.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
כן.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
הניירות ממש חמים.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
אבל זאת ממש לא כנסת ירוקה – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מי שהיה פה בזמן ראה את זה בשידור חי, איך נכנסת העגלה עם – – –
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
לא, זהו, תאר לך שהחום נשמר עד שיואל הגיע.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
ממש חם-חם.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
חם מאוד.
<יואל חסון (המחנה הציוני):>
חם מהתנור.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
חבר הכנסת עודד פורר, חבר ועדת הכספים, עמד במהלך הדיונים על כך שבין יתר הקריטריונים שייקבעו כדי לסייע לערים מהסוג הזה שעליהן דיברנו – הן יהיו ערים קולטות עלייה. לא ערי עולים במושג של שנות ה-50, אלא ערים קולטות עלייה. וכולנו סברנו, כל חברי הוועדה, כולנו סברנו שכך צריך להיות. היה ויכוח על האחוז שיקבע את המנגנון שבאמצעותו ישלמו את הכסף, הזה והגענו לפשרה.
אגב, אדוני יושב-ראש הכנסת, אני רוצה לומר לך: רוב ההצבעות, להוציא מיסוי על דירה שלישית, רוב ההצבעות היו פה-אחד. הגענו לדיונים ולוויכוחים בינינו לבין עצמנו, בין הקואליציה בתוך עצמה, בין האופוזיציה בתוך עצמה, ובין הקואליציה והאופוזיציה. ברוב המקרים המשמעותיים ההצבעה הייתה פה-אחד.
חלוקת כספי הקרן תתבצע בהתאם לכללי חלוקה שיקבעו שר האוצר ושר הפנים בהתחשבות במדרג הסוציו-אקונומי של הרשות, המדד הפריפריאלי שלה, גודל אוכלוסייתה, היקף שטח נכסיה, שיעור העולים ברשות והעיוותים הכלכליים שנגרמו לרשות המקומית בשל ביטול מעמדה כעיר עולים ובשל הקצאת תקציב הקרן. היה לנו ברור שביטול המנגנון יפגע כלכלית ברשויות המקומיות שעד כה נהנו מתשלומי ארנונה ומהכנסות מהמדינה, וביניהן גם רשויות חלשות. לכן, על מנת למנוע פגיעה דרמטית באותן הרשויות עקב ביטול המנגנון, נקבעה הוראת מעבר הקובעת את המשך תשלומי הממשלה לרשויות, כך שבכל שנה במשך שמונה השנים הבאות ירדו סכומי התשלומים בהדרגה.
הוספנו ל-500 המיליון – היה מדובר על מנגנון או על קרן שתורכב, שיהיה בה סך הכול 500 מיליון, זאת אומרת חצי מיליארד שקל, של האוצר והפנים, גם תרומה של ועדת הכספים: 70 מיליון נוספים שיחולקו לרשויות למניעת פגיעה בהן ועידודן. במהלך הדיונים הבנו שהסכום הוא סכום גבוה, הוא סכום משמעותי, אבל הוא עדיין לא מספיק. כדי למנוע עיוותים, וראינו במהלך הדיונים, ביקשתי בשם הוועדה ממשרד האוצר להוסיף 70 מיליון שקל בשנתיים הבאות. 70 מיליון השקל יתווספו לקרן, והקרן היום מורכבת מ-570 מיליון ש"ח.
הסכומים שישולמו לרשויות בתקופה נקבעו לפי מידת הפגיעה ברשויות, ורשאים שר האוצר ושר הפנים, בהסכמת ראש הממשלה, להאריך את התקופה הזו בשנתיים נוספות, אם אכן יתברר שיש צורך, משום שלפי החוק המקורי פרק הזמן מסתיים ובזה נגמר העניין, ויש אפשרות על-פי מה שקבענו שיהיה אפשר להאריך – ראש הממשלה, שר הפנים ושר האוצר – להאריך את זה בשנתיים נוספות.
נקודת זיכוי. פרק נוסף הוא: נקודת זיכוי ללימודי מקצוע. כיום יחיד שסיים לימודי מקצוע זכאי למחצית נקודת זיכוי במשך מספר שנות מס כמספר שנות הלימודים, ולא יותר משלוש שנות מס. בהצעת חוק פרטית של חברת הכנסת מירב בן ארי, חבר הכנסת איתן ברושי וחברי כנסת נוספים הוצע להגדיל את הזיכוי לנקודה אחת. בהצעת החוק הממשלתית הוצע לפרוס את ההגדלה על פני ארבע שנים. מיזגנו את הצעות החוק הפרטיות עם הצעת החוק הממשלתית. הצעת החוק הממשלתית אמרה לפרוס את זה על פני ארבע שנים לבוגרי לימודי מקצועות כגון רתכים, נגרים, טכנאים ואחרים. אנחנו מיזגנו את הצעת החוק הפרטית ואת הצעת החוק הממשלתית. דיברתי עם משרד האוצר, עם ראשי משרד האוצר, אמרתי להם שלפרוס את הנקודה הזאת על פני ארבע שנים זה לא בסדר, זה נראה גם לא טוב, זה נראה כאילו מותחים את זה באופן לא סביר. ועל כן הגענו להסכמה, וככה הוועדה אישרה, שהצעות החוק, גם הממשלתית וגם הפרטיות, הפריסה בהן לא תהיה לארבע שנים, אלא תהיה לשנתיים.
אני עובר לפרק שלא ניהלתי, ניהל אותו חבר הכנסת מיקי זוהר, והיו שם ויכוחים, לגבי הנושא של משרד התרבות והספורט. הפרק הזה, שנוהל על-ידי חבר הכנסת מיקי זוהר, אושר בהתאם להסכמות שהושגו במסגרת הדיונים בוועדה בין משרד האוצר ומשרד התרבות והספורט. תקרת המס על זכיות מהימורים תישאר ברמתה הנוכחית, 50,000 שקלים חדשים, וזאת בניגוד לתקרה שביקשו באוצר לקדם במסגרת דיוני חוק ההסדרים, תקרה שהייתה נמוכה במיוחד ועמדה על 5,000 ש"ח. יחד עם זאת, המס על הרווחים מהזכייה בהימורים יעלה מ-30% ל-35%. בנוסף, על-פי החוק, המועצה להימורים בספורט, הטוטו ומפעל הפיס יעבירו למדינה בכל אחת משתי שנות התקציב 2017 ו-2018, 300 מיליון ש"ח – ובסך הכול 600 מיליון ש"ח. וזה אושר בוועדה לאחר דיונים ארוכים שהתקיימו בין שרת התרבות והספורט, משרד האוצר וועדת הכספים.
פרק נוסף הוא רשות שדות התעופה. מה שמוצע, מה שאני מציע בפני המליאה לאחר ההחלטה בוועדת הכספים, הוא כי בשתי שנות התקציב, 2017 ו-2018, תעביר רשות שדות התעופה למדינה סך של 1.93 מיליארד ש"ח, בארבע פעימות. אני, אגב, לא כל כך הבנתי; חברים בוועדה התחילו לעשות ממני צחוק. שבוע קודם טסתי לאילת, אני טס להרצאה וחוזר מייד בחזרה. בדרך נסע אתי מישהו שהוא כנראה עובד רשות שדות התעופה, והוא אומר לי: שמעתי שאתה הולך לאשר בוועדת הכספים העברה של כמעט 2 מיליארד שקל מרשות שדות התעופה למדינה. עכשיו אני אומר לך, תסתכל פה – הוא הראה לי מהמטוס – תסתכל פה, בונים שדה תעופה, שדה התעופה הבין-לאומי עובדה, ושם ינחתו וימריאו מטוסים לכל מדינות העולם. אתה מצאת בעולם המערבי – תודה רבה, בסדר. זה גם לא היה, אבל זה בסדר, אני – ואז – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
גאולת ישראל – – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
גפני, קיבלת?
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
קיבלתי, כן. לא, אבל אם לא, אני – – –
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תסיים את הסיפור, אנחנו במתח.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
על כל פנים, אז הוא מראה לי מהמטוס, הוא אומר לי: אתה רואה, שדה התעופה הבין-לאומי שנבנה כאן, עובדה, הוא אומר: אתה ראית פעם – מחזירים כסף; מילא לא היה כסף, לא היה כסף, אבל יש כסף. מחזירים את הכסף למדינה; אתה ראית פעם שדה תעופה בין-לאומי שאין בו שרוולים למטוסים? גם מבחינת הבטיחות, גם מבחינת הנוחות, גם מבחינת המראה. מדינת ישראל מביאה טיסות שכר, מביאה טיסות מכל העולם, מביאה תיירות. אין שרוולים. אז למה אתה מחזיר 2 מיליארד שקל למדינה? לרשות שדות התעופה יש כסף; שיהיו שרוולים. אז האמת היא שאני לא נוסע כל כך הרבה, אבל זה מה שהוא אמר. הבטחתי לו שאני אגיד את זה. אמרתי.
באמצע 2017 – אבל זאת טענה, אני אומר לך.
<אלי אלאלוף (כולנו):>
יש שרוולים יותר זולים.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
יותר זולים?
<אלי אלאלוף (כולנו):>
ביד.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
ביד.
<עודד פורר (ישראל ביתנו):>
הייתי בודק למה רשות שדות התעופה – – – ישראלים ולא מאפשרת לטיסות זולות להגיע – – – ולהגדיל את מספר התיירים במדינת ישראל. זה מה שהייתי בודק.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
טוב, אבל את זה אישרנו. באמצע 2017 ובסופה תעביר רשות שדות התעופה למדינה סכום של 740 מיליון ש"ח – 370 מיליון ש"ח בכל פעימה; ובאמצע 2018 ובסופה, היא תעביר למדינה סכום של 1.19 מיליארד ש"ח – 595 מיליון ש"ח בכל פעימה. מקור הכספים – מאיפה הכסף הזה? – בעודפים גדולים בתזרים המזומנים של רשות שדות התעופה, שנובעים מהפעילות המסחרית בנתב"ג.
יוזמת המדינה בעניין באה לאחר שמשרדי התחבורה והאוצר, בסיוע משרדי רואי-החשבון, ערכו בדיקה מעמיקה של תזרים המזומנים והדוחות הכספיים של רשות שדות התעופה. לפי הבדיקה, בראשית 2016 הצטברו ברשות שדות התעופה עודפים של למעלה מ-3 מיליארד ש"ח, והוועדה אישרה את ההצעה. ומי שאומר שאנחנו לא מדינה חזקה ולא חזקה כלכלית פשוט טועה; אנחנו מדינה חזקה כלכלית. תמיד צריך להתפלל שסדרי העדיפויות יהיו נכונים.
חברות הארנק: בהסדר המוצע שקבענו בחוק ההתייעלות הכלכלית – ההתייעלות הכלכלית או המדיניות הכלכלית, אני לא יודע, לא חשוב, בחוק; מה זה משנה, השמות האלה. לגופו של עניין, אגב, גם החוק של חברות הארנק התקבל פה-אחד, שזה כבוד לוועדה. אני מרגיש בעניין הזה כבוד – שאנחנו לא עושים חוקים שהם דורסניים ולא מתחשבים בטענות שהחברים מעלים, וזה לא משנה אם מהקואליציה או מהאופוזיציה.
בהסדר המוצע שלושה נושאים שעמם ביקשה רשות המסים להתמודד: הראשון – משיכת כספים של בעל מניות מהותי או קרובו מהחברה שבה הוא בעל מניות כיום, או שימוש בנכסים שבבעלות החברה לשימושם הפרטי בעיקר. לתפיסת רשות המסים, מדובר בהכנסה שבידי בעל המניות המהותי שלא מוסתה עד כה, שרק ההנאה מהשימוש מוסתה. השני – שינוי מרווחי חברות המכונות חברות ארנק. מדובר בחברות מעטים הנותנות שירותים למספר מצומצם ביותר של מקבלי שירות, על-פי רוב מקבל שירות אחד, ולפיכך לא מדובר בפעילות עסקית אמיתית של חברה אלא בניסיון של בעל המניות המהותי באותה חברת מעטים ליהנות מהמיסוי שחל על החברה, וכתוצאה מכך – שיעורי מס מופחתים. השלישי – שינוי ההסדר שלפיו יכול מנהל רשות המסים להורות לחברה לחלק דיבידנד כפוי מרווחיה.
ההצעה שמובאת בפניכם בנושא זה שונה לחלוטין מהנוסח שעבר בקריאה הראשונה, והיא פרי הידברות בין רשות המסים לבין לשכת רואי-החשבון, לשכת עורכי-הדין ונשיאות הארגונים העסקיים. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לספר למי שאיננו חבר ועדה מה היה התהליך. התהליך היה שהממשלה הגיעה עם חוק שאנחנו תמכנו בו כולנו. אנחנו נגד העלמות מס, וחברות הארנק צריכות להיעלם מהעולם. הגענו לוויכוחים בתוך הוועדה על פרטים, ואני לא חושב שחברי כנסת צריכים לדון בזה. היה צריך שהארגונים הכלכליים שמשתתפים בדיונים הללו בוועדה ישבו עם רשות המסים ויגיעו לנוסח מוסכם, והפסקתי את הדיון. עכשיו אני רוצה להגיד לכם: אני אמרתי שהפסקתי את הדיון, מפני שאני רציתי לתת להם כמה שעות לקיים את הדיון. האמת היא, אדוני היושב-ראש – עכשיו אני יכול להגיד לך בסוד – שאני הפסקתי את הדיון בגלל שהתחילו הצבעות במליאה. אבל זה היה מספיק זמן כדי לאפשר להם לקיים את הדיון. הם חזרו אחרי זה עם נוסח אחר, והצבענו פה-אחד על הנוסח הזה. אני חושב שהחוק הזה הוא חוק טוב, הוא חוק שמתמודד עם העלמות מס או עם התחכמויות שמכונות חברות הארנק.
בהצעה נקבעו הוראות מעבר שמקלות על בעלי מניות מהותיים, ובהן גם הוראה לעניין משיכת דיבידנד מוטב בשיעור של 25% וללא מס יסף – הקלה ששר האוצר הסכים לה, ואני מברך אותו על הליכתו לקראת הלשכות המקצועיות.
שינויי שיעורי המס ליחיד, מס חברות – יש לי הגבלה בזמן, אדוני היושב-ראש? אז אני אקצר
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
לא.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
שינוי שיעורי המס ליחיד, מס חברות, מס יסף ומס שבח ריאלי: יש הפחתה, וכאן התקיים דיון מהותי בעניין של סדר העדיפויות. שינויים אלה מבטאים את האג'נדה של שר האוצר, או את המדיניות של שר האוצר. לפי ההצעה, מוצע לקבוע שמס החברות ירד משיעור של 25% ל-23% בשתי פעימות. זאת, לפי האוצר, על מנת לעודד הגעת חברות זרות לישראל ועידוד הצמיחה במשק. הפעימה הראשונה תצא לפועל ב-1 בינואר 2017 ל-24%, לשם תהיה הירידה; השנייה, לאחר מכן – ב-1 בינואר 2018, ל-23%. באותו הקשר מוצע להפחית בהתאמה מבחינת הזמנים גם את המס על השבח הריאלי של נכסי המקרקעין של חברות מ-25% ל-23%.
עלות החוק בהיבט של הפסד הכנסות ממסים: מיליארד ו-800 מיליון ש"ח בשנה. וכאן מתחיל הוויכוח: האם מדינת ישראל משקיעה מיליארד ו-800 מיליון ש"ח בהפחתה של 2% במס החברות, או שאפשר לתת את זה לדברים שונים – לעידוד הצמיחה במשק בנושאים שונים, ותכף נראה את זה בחקיקה אחרת. פה היה ויכוח נוקב, שירד לשורשו של עניין, ובסופו של דבר ההחלטה הייתה שמקבלים את עמדתו של שר האוצר ומפחיתים את מס החברות ל-23% במשך שנתיים.
נוסף על כך, מוצע להפחית את שיעורי מס ההכנסה על יחידים. המהלך הזה נועד, לפי האוצר, לעודד תעסוקה. מהות השינוי הנה ריווח מדרגות המס כך שבכל מדרגת מס תשלום המס של אותה מדרגה ייעשה בשכר הקצה העליון שלה.
כמו כן, מוצע לקבוע העלאה של מס היסף על מי שמשתכרים שכר גבוה במיוחד מ-2% ל-3% ורף השכר להתחלת תשלום מס יסף ירד מ-800,000 שקלים ומעלה בשנה ל-640,000 שקלים בשנה.
כדי לעודד את התעשייה המסורתית, קבענו שיעורי מס מופחתים. הצעת חוק מס החברות שמשלמות חברות מועדפות הפועלות במרכז הארץ עומד על 16%, ובפריפריה, בעקבות לחצי ועדת הכספים, המס הורד מ-9% ל-7.5%. אני זוכר בכנסת השמונה-עשרה, כשחוקקנו את חוק לעידוד השקעות הון והפחתנו שם את המס במרכז הארץ ל-12% ובפריפריה ל-6%. בקדנציה הקודמת שר האוצר הקודם העלה את זה חזרה ל-9%, ואנחנו מאוד לא רצינו את הדבר הזה ורצינו להפחית. לאחר ויכוחים קשים, הפסקות כמה פעמים בדיוני הוועדה, זה ירד מ-9% ל-7.5%.
"חיסכון לכל ילד" – האמת היא שלפי מה שמסתמן, מדובר בתוכנית שהאוצר עשה. אבל אני פה בחדר סגור, אני מקווה שאין עיתונאים, ואני יכול להגיד לכם את האמת: האמת היא ש"חיסכון לכל ילד" – הכסף הזה בא בעקבות הסכם קואליציוני של יהדות התורה עם הליכוד. זאת האמת. יכולים להגיד מה שרוצים, אבל אנחנו עשינו הסכם קואליציוני, ובהסכם הקואליציוני הוגדלו קצבאות הילדים באופן סביר. בא משרד האוצר ואמר: אין לי כסף – אחרי שנחתם הסכם קואליציוני – אין לי כסף. אני מבקש לדחות את התשלום – והוא הציע לעשות עם זה תוכנית חיסכון: לקחת 50 שקלים מקצבאות הילדים ב-1 בינואר 2017 ולהפוך את זה לתוכנית חיסכון כך שילד שמתבגר ייצבר לזכותו סכום כסף משמעותי – מה שלא היה ללא ההצעה הזאת. ואנחנו הסכמנו, וביקשנו בוועדה, כל חברי הוועדה, קואליציה ואופוזיציה, שבעקבות התוכנית הזאת יתאפשר להורה או להורים לקחת את כל קצבת הילדים של הילד הזה ולהפקיד אותה בתוכנית החיסכון. היה לנו ויכוח גדול עם האוצר, עם פקידי האוצר בעיקר. הם לא הסכימו. הם אמרו: 50 שקלים – מה שנקבע וזהו, מעבר לזה ההורה איננו רשאי להוסיף לתוכנית החיסכון.
לאחר דין ודברים קשה הייתה הפשרה המפא"יניקית הידועה, שאני משתמש בה כל הזמן; יש דבר אחד שמפא"י נתנה לעולם, וצריך לדעת להשתמש בזה: הסכמנו שבמקום 150, שזה פחות או יותר קצבת הילדים, ובמקום 50 שהאוצר קבע, יהיה אפשר להפקיד 50 נוספים. זאת אומרת, הורה, הורים, יכולים להפקיד בתוכנית החיסכון 100 שקלים. אנחנו הוספנו – היות שאין פטור ממס על ה-50 הנוספים, אף-על-פי שבעקבות נקודות הזיכוי זה לא מס כל כך גבוה, אמרנו שלא יכול להיות שההורים יחסכו ואחרי זה ישלמו מס. אז קבענו שבתום התקופה, בגיל 18, למשל, המדינה תשקיע עוד 500 שקלים שיכסו את המס.
אני לא יכול להשלים עם זה שאני לא דורש שום דבר גם בתקציב הנוכחי. ביקשתי להקדים את התשלום, את אותם 500 שקלים, במקום כשהוא יהיה בן 18 – כשהוא נולד ייתנו לו את 500 השקלים כדי שזה יצבור רווחים. ושוב הגענו לפשרה המפ"איניקית ונקבע בחוק שהילד מקבל 250 שקלים כשהוא עולה לגן בגיל שלוש. זה נכנס לחשבון שלו וצובר רווחים עד גיל 18, ואת 250 השקלים הנוספים – אם מדובר בבת אז זה בגיל 12 ואם מדובר בבן אז זה בגיל 13. זה מופיע בחוק ומקבלים, מקדימים, את התשלום הזה.
עכשיו, אני רוצה להגיד לכם, יש לי מנהג כזה משונה: כשאני מכניס בחוק ההסדרים – אם לממשלה מותר להכניס חוקים ככה במהירות, אז גם אני רוצה. עלתה סוגיה של גיל פרישה לנשים, וקיימנו על זה כמה דיונים בוועדה. התברר במהלך הדיונים שאם אנחנו לא נוגעים בעניין הזה, אפילו אם אנחנו לא אשמים, ב-1 בינואר 2017 עולה גיל הפרישה לנשים בשנתיים, בלי שום יכולת להתמודד עם התופעה הזאת; אף שבחוק כתוב ששר האוצר צריך לקיים התייעצות עם ועדה שהוא מקים, הוא צריך להביא את מסקנותיה, או יותר נכון את מסקנותיו, בעקבות הדיון עם המועצה הזאת, עם הוועדה הזאת, לוועדת הכספים, וועדת הכספים צריכה לקיים דיון ולקבל החלטה. מה קורה אם לא היה כלום? שר האוצר לא התייעץ, הוועדה לא דנה – מה יהיה אז? התברר לנו – אמר לנו את זה השר חיים כץ ואחרי זה בדקנו. שלי, נכון? בדקנו את העניין הזה: בעצם מודיעים לנשים שהגיל עולה. מה, זה ג'ונגל? מה זה הדבר הזה? אפשר לחשוב שהעלאת גיל פרישה לנשים זה דבר שככה – במחי הזנחה או במחי אי-קבלת החלטה פתאום עולה הגיל? מדובר על דבר גורלי, שיכול להיות שהוא נכון ויכול להיות שהוא לא נכון, אבל צריך לקיים דיון לגביו. גם לגבי הפנסיה, גם לגבי העבודה, גם לגבי קצבת הזיקנה, גם לגבי לאחר מכן, תשלומי הפנסיה – זה דיון כלכלי, ציבורי, חברתי, מהמדרגה הראשונה.
אז מה עשיתי? שוב, ראיתי שהעניינים יגעים. דיברתי עם שר האוצר, ובהסכמתו – והיה לי דין ודברים קשה עם פקידי האוצר – הכנסתי בחוק ההסדרים – ואת זה אתם נדרשים לאשר גם היום – שדוחים את כל המועדים. אנחנו לא קיבלנו משר האוצר חוות דעת שלו, מה הוא מתכוון לעשות, ולא קיימנו דיון, ולכן הכול נדחה. נדחה – אומר בדיוק את המועדים: המועדים יידחו עד 31 ביולי 2017. לעניין המלצות ועדת הכספים, המשמעות היא שאף אם יש נשים שקיבלו מכתבים מהביטוח הלאומי, שגיל הפרישה שלהן עולה ב-1 בינואר 2017, זה הולך לקרות, לפי התיקון המוצע, ברגע שיאושר החוק, השר יגיש את המלצותיו עד אפריל 2017, ולאחר מכן הוועדה תדון ותכריע עד סוף יולי.
בינתיים תוקנו בחוק לוחות הביטוח הלאומי, כך שהדחייה בשבעה חודשים הוטמעה גם בהם. אז אם יש אישה – מה?
<דוד ביטן (הליכוד):>
אתה לוקח את כל הזמן. יש עוד ועדות.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
לרדת? בסדר. לי אין בעיה. אני מתפלל שכל הסאגה הזאת כבר תהיה מאחורי.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
צריך לתת זמן גם לאופוזיציה.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אני מפסיק, אין בעיה. אני אומר מכאן לכל אישה במדינת ישראל: אם היא נמצאת בגיל הזה וקיבלה הודעה מהביטוח הלאומי שגיל הפרישה שלה עולה ב-1 בינואר 2017 – נגמר העניין הזה. יש הארכה עד יולי 2017, ועד אז, או שיתקיימו דיונים, או שנעשה הארכה נוספת.
הוספתי עוד משהו, לגבי ניצולי השואה – הוועדה הצביעה על זה – שהיות שעל-פי החוק שהתקבל רק ב-2011, אם יש ניצול שואה שנפטר והשאיר את קרובו, זאת אומרת את בן-זוגו או את בת-זוגו, הם לא מקבלים כלום ונשארים בודדים – בחוק עכשיו נמצא שגם מי שנפטר לפני 2011 – גם הם יקבלו את הקצבה הזאת בסך 2,000 שקל, והם לא נשארים לבד.
אני צריך לקצר, ואני כבר מסיים. שיפוי הביטוח הלאומי – דיברתי. כדי לאפשר את תוכנית החיסכון שמשרד האוצר ביקש להקדים אותה ללפני 2017, שזה יהיה כבר עכשיו, צריך לשפות את המוסד לביטוח לאומי. זה מופיע בחוק. יכול להיות ששכחתי דברים, אבל אם שכחתי, אני מבקש מכם סליחה. כולם מכירים את הנושאים.
רק דבר אחד אחרון: מס על דירה שלישית. אני רציתי לקיים דיון ביום ראשון בבוקר. מטבע הדברים, התנגדתי לחוק. לא הסתרתי את זה. אני איש קואליציה, ואני מקבל את עמדת הממשלה. אני מנסה לתקן כיושב-ראש הוועדה את מה שנדרש לתקן. ביקש ממני שר האוצר – דיברתי אתו לפני תחילת הדיון ואמרתי לו: אדוני השר, נדחה את זה ליום ראשון בבוקר. מסיבותיו הוא – הוא גם אמר לי אותן – אמר: לא, צריך לקיים את הדיון בלילה, ועל כל פנים, לא לדחות.
במהלך הדיון בלילה תיקנו את החוק באופן יסודי. אני לא מצדיק את זה, אני לא מביע את דעתי. אני לא הממשלה, אני בסך הכול מייצג את הכנסת, את הוועדה. אתן לכם דוגמה – רתחתי מזעם: אנחנו עוברים סעיף-סעיף. מגיעים לסעיף שאם אדם קשיש קנה דירה שלישית – לא ריגל למען רוסיה, לא עשה שום עבירה פלילית – קנה דירה שלישית, היו לו כספי פנסיה, היה כתוב בחוק, שהאיש הזה, הקשיש, שקנה דירה שלישית, יילקח למאסר חמש שנים. אמרתי שאני לא מסכים לזה בשום אופן. קשיש שקנה דירה שלישית – חייבים לתלות אותו בכיכר העיר. כל פרק העונשין נמחק בדיון.
ודיבר אתי שר האוצר במוצאי שבת ואמר לי: חבר הכנסת גפני, אני מודה לך על זה, ואני אומר לך: דעתי היא שהחוק שיצא מהוועדה טוב יותר מכפי שהוא נכנס, ועל כן אני מציע, בעקבות האמירה הזאת, לתמוך בחוקים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
הכרזה למזכירת הכנסת.
<מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הנני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, שהוחזרה על-ידי ועדות שונות.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה למזכירת הכנסת.
<הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז–2016;>
<הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016;>
<הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף להציג לנו את הפרקים של החוק שנדונו אצלו בוועדה.
<אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני יודע את עמדתך לגבי חוק ההסדרים. אני חייב לומר שהמילה או הטרמינולוגיה הזאת, חוק ההסדרים, אינה טובה, וגם לא מתאימה למציאות, כי הדיונים שקיימנו – וזו השנה השנייה שיש לי זכות להוביל אותם בוועדה – עושים הרבה מאוד סדר, הרבה מאוד החלטות בקצב רציני מאוד, ומתקבלות החלטות שמאפשרות רפורמות שלאורך השנה זה היה מבזבז הרבה מאוד זמן למערכת של הכנסת ולחברי הכנסת בעצמם לעסוק בהן.
אני חייב לומר, כמו שאומר הרב גפני – הרב גפני, באתי להקשיב לך מילה-מילה. הייתה לי אתמול חוויה קשה, ואני חייב לומר שזה נכון. אנחנו בוועדת העבודה והרווחה קיבלנו הרבה מאוד הצעות חוק שמיטיבות – מיטיבות עם האוכלוסיות החלשות, מיטיבות עם האוכלוסיות שלא הסתכלו עליהן מספיק, ובקרוב יתוקנו עיוותים של הרבה שנים. אני חייב לומר שלעומת החוקים הקשים שהרב גפני ניהל בישיבותיו והמתח שהיה, אצלנו זה היה על מי מנוחות. חוץ מהצבעה אחת, כמו אצלך, אני חייב לומר שהכול התקבל פה-אחד, בלי צורך בגיוס מצביעים.
אני מתכבד להביא לידיעתכם את התיקונים שוועדת העבודה והרווחה הביאה לחוקים הקשורים להצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016. הדבר הראשון זה התייחסות לעצמאים. עד כה העצמאים לא זכו לחובת חיסכון לפנסיה. יש כאלה שעשו את זה ביוזמתם האישית, אבל בעיקר הקטנים שבין העצמאים – אנחנו מדברים על כ-400,000 עצמאים במדינה; מערכת תוססת, חשובה מאוד, גם אם, לצערנו, כמה אלפים – כמה עשרות-אלפים לפעמים – נסגרים בשנה. ללא הקטנים והבינוניים, המדינה לא הייתה יכולה להגיע לרמה הכלכלית שהיא הגיעה אליה.
בהסדר הזה יש חובת חיסכון בפעם הראשונה לכל עצמאי. כל עצמאי – ספר, רופא, מי שמחזיק עסק קטן – מחויב היום לחסוך לעצמו, ובנוסף, כמובן – דבר שהיה קיים – לעובדים שלו, 8.5% מהמחזור שלו, מהשכר שהוא מקבל מהעסק, לחיסכון פנסיוני. גם הביטוח הלאומי שהוא שילם עד עכשיו יהיה הדרגתי, והביטוח הלאומי, רק בגלל זה – בזכות העבודה של עצמאי – יאבד הכנסה של 400 מיליון שקל. זה סכום אדיר שוויתרו עליו. בסוף אני אגיד את הדברים שמרגיזים.
אבל ה-8.5% יאפשרו שני דברים: בעת משבר בעסק העצמאי יוכל למשוך חלק מכספו לא כדמי אבטלה – כי זה בא מכספו ולא מהביטוח הלאומי – עד סכום של 12,300 שקל בשנה כדי להחזיר לעצמו יכולת כלכלית ולחזור לעבודה. אני חייב לציין שלא קבענו שזה דמי אבטלה לעצמאים. חייבים בעתיד למצוא פתרון לדמי אבטלה לעצמאים, כמו לכל אזרח שעובד, וכך להשוות את התנאים של השכירים לתנאים של העצמאים.
אני חייב להגיד שפה היה שיתוף פעולה אדיר עם גופי העצמאים, שמייצגים את העצמאים, בעיקר "להב" והארגון של יועצי המס, שעשו עבודה אדירה יחד עם העובדים של האוצר, והביאו חבילה כמעט סגורה, שיכולנו לאשר אותה בוועדה, כפי שאמרתי, פה אחד.
אני אעבור לתקנות של הביטוח הלאומי, שהיו רבות ומעניינות. אחד הדברים המאוד בלתי נסבלים שהיו עד עכשיו זה שבעיקר עקרות בית וחלק מהעולים החדשים לא קיבלו תוספת ותק אלא מהשנה ה-11. זאת אומרת, זה לא היה מספיק אם עבדו בחוץ-לארץ ואם עבדו בבית – עקרות בית, שעושות עבודה אדירה, אנחנו לא התייחסנו אליהן כאל אנשים שעבדו. תוספת הוותק, שהיא משמעותית – זה כמעט 20% – לא ניתנה להם. מעכשיו, אוטומטית יקבלו את זה, מהשנה הראשונה, יחד עם הזכות לקבל קצבת זיקנה. סכום זה, שילך בפריסה עד ארבע שנים, עד 2020, וב-2020 יהיה מלא, יעלה כל שנה למדינה, לביטוח לאומי, 1.4 מיליארד שקל.
אדוני היושב-ראש, כשאני רואה סכומים כאלה ואני חושב על תחום שאתם יודעים כמה מעניין אותי, תחום העוני – זאת גם אוכלוסייה של העוני שמקבלת תוספת, דבר שלא נראה, לצערי, בתחומים אחרים.
גם עבור הקשישים. אני חוזר ואומר וככה אני גם מחייב את ידידי וחברי וראש המפלגה שלי. חלום לסוף הקדנציה הזאת: לא יהיו קשישים שיחיו מתחת לקו העוני. נעשה הכול, כי זו אוכלוסייה שלא יכולה לעשות בעצמה לשיפור מצבה. ואנחנו, ודאי אנחנו המחוקקים והנציגים שלהם בכנסת, חייבים להוציא אותם מקו העוני. ולכן היום הבטחת הכנסה לקשישים תתוקן בשתי פעימות ויתווסף לקצבאות הנוכחיות סכום של חצי מיליארד שקל בשתי פעימות. ב-2019 זה כבר יהיה באופן שוטף ללא התייחסות מיוחדת. אם תהיה מהפכה בסגנון זה שידידי אילן גילאון ניסה להעביר או יעביר, בעזרת השם, אני אשמח שזה יקרה, כי זה לא כבוד גדול לנו שבתוכנו חיים כל כך הרבה קשישים עניים. אחר כך נדבר.
גם הנכים חייבים התייחסות מיוחדת, ולשמחתי גם פה התקבלו החלטות שמוסיפות לנכות הכללית 320 מיליון שקל. לצערי, חלק גדול מהקצבאות האלה, אני חייב לציין, הן לא צמודות. ארבע שנים. רואים את ההכנסות משכר עולות, וההכנסות לאוכלוסיות שחיות בעיקר מקצבאות הולכות ויורדות. המספרים של הביטוח הלאומי, שקיימנו עליהם דיון היום, מוכיחים שהעניים הם עניים יותר והעשירים – שיבושם להם, עיני אינה צרה – הם עשירים יותר. ואת זה חייבים – גם זה, הנושא של הנכות הכללית בעלויות משמעותיות משתנות.
הדבר הנוסף שאנחנו חייבים לדאוג לו הוא שהגופים יחזירו את החובות שלהם לביטוח הלאומי. ב-1954, ואני לא טועה בשנה, היה חוק של ועדות שומה, שהן יוכלו לקבל חזרה חובות של אנשים שלא שילמו את חובותיהם. מ-1954 עד לפני שנה, הוועדות האלה לא הופעלו. ולכן, מי שהיה חייב המשיך לחגוג על חשבון המדינה, על חשבון הקופה של הביטוח הלאומי. הדבר תוקן – ניסו לתקן לפני שנה והפעילו את ועדות השומה, לצערי בחוסר יעילות ובחוסר מוחלט של השגת המטרה שנקבעה לוועדה. ולכן הוחלט לשנות את המצב. היום יהיה פקיד בכיר, מוכשר, הגדרנו בדיוק את הדרישות של הכישורים הנדרשים לו, כדי שהוא יקבע את רמת החובות של כל חייב לביטוח לאומי. ואם יש השגה ורוצים לערער על החלטתו, אז בשביל זה יש בית-דין מחוזי לעבודה, כדי שהוא יוכל להגיש את הטענות שלו ולקבל, אם יש צורך.
גם בנושא הגבייה – אני חייב להגיד שקשה לקבל את המספר, כמה חובות יש לביטוח לאומי. זה סכום אדיר. אני לא יכול להסתיר את הידע האישי מביתי בזכות אשתי, שהייתה יועצת משפטית של הביטוח הלאומי רק 26 שנה, וכל הזמן באה ואמרה לי: אתה לא יודע כמה אנשים חייבים. וכשמבקשים פקיד שילך לקבל מחברות הביטוח את החובות שלהן לביטוח לאומי, אין פקיד כזה. ומדובר במיליארדים, חברים. מיליארדים. ואין שום שיטה, אין שום גישה יעילה או שיטה יעילה שמאפשרת לגייס. ולכן באו בהצעה – הביטוח הלאומי ביוזמתו, בתמיכת משרד האוצר, כמובן – לייעל את הליכי הגבייה; בלי לפגוע בזכויות אדם, אבל גם בלי להפוך את המערכת – סליחה על הביטוי, אין לי דבר יותר טוב להגיד – לפראיירית, שאפשר לעשות סיבוב עליה. ולכן יש היום אפשרות לפעול בדומה למה שקורה במס הכנסה, על בסיס אותם עקרונות, כדי לגבות את הכספים שאנשים חייבים לביטוח לאומי. ואתם יודעים שמי שחייב זה בדרך כלל לא החוליה החלשה של החברה אלא החוליה החזקה.
החוק הנוסף שהעברנו זה האפשרות של גבייה מינהלית של ביטוח לאומי את החובות שלו. אפשר בשתי פעימות היום לגבות, יש שיטות, ואני לא אלאה אתכם בפרטים המדויקים שאישרנו, כדי לקבל בחזרה חובות של אנשים לביטוח לאומי. וזה בלי תהליכים כבדים, ביורוקרטיים, מאיימים וכו'.
החוק הכמעט-אחרון שהעברנו הוא הנושא של התמרוקים. בדומה לחוק הקורנפלקס שקיים, שאפשר ייבוא, שיווק, ייצור של המזון, אותו דבר קבענו בנושא של התמרוקים. הקלה בייבוא, אפשרות לייבא – אני לא אוהב את המושג של יבוא מקביל. כל אחד יכול להיות יבואן פשוט. ושיווק וגם ייצוא של תמרוקים; מתברר שאנחנו מדינה – לא ידעתי, אני מודה בבורות שלי – לא ידעתי שאנחנו מדינה שמייצאת הרבה מאוד, כולל, וזה יפתיע אתכם, גם לצרפת מצד אחד וגם לסין מצד שני.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תמרוקים.
<אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
תמרוקים. תארו לכם איזה יכולות יש אצלנו. נכון שחלקם צריכים לשפר את שכר המינימום, העסקים האלה, אבל זה אומר מה היכולת. ואנחנו התעסקנו עד עכשיו בלהוריד איזו מילה – אני לא זוכר אותה – כדי לאפשר ייצוא. אני בסוף השתגעתי, אמרתי: תעבירו את זה בחוק ההסדרים, נמצא את הפתרון, ומצאנו, כמובן. אז בחוק ההסדרים הזה בצורה מושלמת – – –
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
האגרה.
<אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
כן, כן. אנחנו באמת העברנו את החוק.
הוויכוח הקשה שהיה, היה סביב האגרות. אז הנושא של האגרה, זה פשוט, משרד הבריאות ומשרד האוצר קבעו שמי שרוצה שיבדקו לו את האיכות ואת ההטבה של התמרוק הזה, או של כל תמרוק שהוא, חייב לעשות את הבדיקות הנדרשות, ותמורת זה הוא חייב לשלם 1,600 שקל, לפי איזה ניואנס כזה או אחר. אז בסוף הצלחנו לעשות את זה שהפעלת האגרות לחלק, לא לחדשים, תהיה רק – בינתיים זו הוראת שעה לשלוש שנים – ואחר כך אפשר יהיה להאריך זאת בשלוש שנים.
זאת אומרת, החוק הזה היום, אפשר להגיד, זה נעשה בשיתוף – אני אוהב לציין את זה, כי זה היופי של הכנסת שלנו; זה לא חוקים שרק חברי הכנסת, עם הכבוד הראוי להם, התעסקו בהם; היו גם הגופים האינטרסנטיים, שעשו עבודה אדירה, אם זה הנציגים של הגופים, המפעלים עצמם, וכל מי שמצא לנכון לבוא ולהציג את האינטרסים שלו, בצורה מאוד מכובדת.
הדבר האחרון שגם תיקנו זה הגדלת המענק השנתי למה שנקרא ניצולי השואה שנפגעו בשואה ולא סבלו בצורה מורכבת, שעד עכשיו קיבלו קצבה. זה כולל את שלוש הגלויות של אלג'יר, מרוקו ועיראק שסבלו מהשואה. הם קיבלו קצבה של 3,600 שקל לשנה, והיא הוגדלה ל-3,960. אמרנו, למרות שקיבלנו את ההחלטה, שזה לא נראה לנו מספיק. בסך הכול מדובר ב-8,000 איש, שהולכים ונעלמים לפנינו.
אדוני היושב-ראש, זה לא במסגרת הוועדה שלי, אבל אני, כמוך וכמו כל החברים שלי, אני מודאג מתדמית הכנסת. אני מודאג מתדמית הכנסת, מפני שאתמול ראיתי דבר שזעזע אותי. ואני קורא לשלושת חברי הכנסת שקיבלו תקציב מאושר על-ידי ועדת הכספים, בהסכמת פקידי האוצר, להחזיר, לוותר על התקציב האישי שהתקבל.
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
יש לפקידים האלה שר.
<אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):>
אל תפריע לי. אתה תגיד, אני אגיד מה שאני רוצה.
אי-אפשר להסביר את זה בציבור – ששלושה חברים מהקואליציה, שבה גם אני חבר, יקבלו תקציב אישי. זה נקרא שוחד פוליטי, זה נקרא ויתור על הסמכות של הכנסת לקבוע איך מתנהגים אצלה. אדוני, זה חמור מאוד, זה קשה, אני לא מאמין שאתה תתמוך בדבר כזה. תודה.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
תודה לחבר הכנסת אלי אלאלוף. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דוד אמסלם להציג את הפרקים של החוק שנדונו אצלו בוועדה. בבקשה, אדוני.
<דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בתחילת דברי אני רוצה להתייחס למה שאמר חבר הכנסת אלאלוף לגבי חוק ההסדרים. אני חושב שבאופן בסיסי חוק ההסדרים צריך להצטמצם למינימום. מה שקרה כאן זה דבר שמבחינתי הוא לא רציני, ואם זה היה תלוי בי הייתי מעלים את האירוע הזה. לא יכול להיות שאנחנו מחוקקים חוקים, מבוקר עד לילה נשארים כאן, וחלק מהאנשים אפילו לא מבינים את המהות, אבל הסטופר התחיל, אז צריך לרוץ. לכן, באופן בסיסי צריך לעשות איזושהי חשיבה עמוקה בנושא, בוודאי לא צמוד לתקציב, כי, מה שנקרא, לא מנסים לשנות בדקה התשעים. אבל, לדעתי, אחרי שנאשר את התקציב – אני חושב, אדוני היושב-ראש, כדאי שתעשה חשיבה ותביא החלטה לכנסת כדי להעלים את הסיפור הזה. באמת, זה מביא אותנו למקומות לא נכונים.
<היו"ר יולי יואל אדלשטיין:>
מאה אחוז.
<דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
ועדת הכנסת החליטה להעביר לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה את פרקים ג', ו' וז' מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית, שעניינם רשויות מקומיות – הכוונה היא לאשכול רשויות, עוד מעט אני אתייחס לזה – רישוי עסקים, מים וביוב; את סעיף 60 להצעת החוק הזו, שעניינו תכנון ובנייה, ואת סעיפים 177 ו-178 להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית, שעניינם מימון בחירות ברשויות המקומיות.
הוועדה קיימה דיונים בכל אחד מהנושאים, ובמהלך הדיונים הגיעה הוועדה למסקנה כי נושא אחד, שעניינו הקמת מכוני בקרה לרישוי עסקים, אינו ראוי לדיון בזק במסגרת חוק התוכנית הכלכלית, וכי יש לפצלו מן החוק ולדון בו בנפרד בשל מורכבותו והשינויים המהותיים שהוא מבקש להחיל. מליאת הכנסת קיבלה את הצעת הוועדה והרשתה לפצל נושא זה מן החוק.
להלן הפירוט של החוקים. אשכול רשויות: הצעת החוק מבקשת לאפשר הקמה של איגוד ערים מסוג אשכול רשויות מקומיות. על-פי ההצעה, אשכול יכלול כמה רשויות מקומיות שיתאגדו בעיקר על בסיס יותר מקומי, לוקלי, וזה בעיקר על מנת לייעל את ההתנהלות הכלכלית שלהן. דרך אגב, היום רשות שיוצאת למכרז מסוים לא יכולה להישען על מכרזים אחרים ברשויות סמוכות, אף שיש יתרון לגודל אם הן ישתפו פעולה. זה הקונספט, זה הרעיון הבסיסי.
המחלוקת שהייתה היא שמשרד הפנים וגם האוצר רצו לכפות על הרשויות להיכנס לתוך האיגוד. אנחנו חשבנו שזה לא נכון לאשכול הזה, ולכן בסופו של עניין החלטנו, בתיאום אתם, לאחר שניהלנו כאן הרבה שיג ושיח והרבה ישיבות שלא היו במסגרת הוועדה עצמה, לעשות את זה וולונטרי, קרי: שר הפנים לא יכול לכפות על רשות להיכנס לאשכול ובוודאי גם לא לכפות עליה לצאת מהאשכול, אבל בוודאי הוא יכול לכפות על האשכול לקבל רשות שהיא חלשה, ואם האשכול לא רוצה לקבל אותה מסיבה לא רצינית, אז השר יכול לכפות עליו. כמובן, אם הרשות פורשת לאחר שהיא כבר נכנסת לתוך האשכול, היא יכולה לצאת אבל לאחר שהיא תמלא את כל חובותיה מול האשכול. למשל, אם יש השקעה משותפת, למשל למט"ש, או שהקימו מרכז תרבות משותף, אז בוודאי אם רשות מסוימת לאחר כמה שנים רוצה לפרוש, היא בוודאי תשלם את חלקה, כמו בכל הסכם שעושים, ותפרוש.
אני חושב שזה דבר חשוב. אני גם בא מהרשויות ואני מכיר את האירוע הזה. אני חושב שזה דבר חשוב, אני חושב שזה יביא benefit כלכלי לאזור. כמובן, משרד הפנים, והאוצר, רשאי – וזו גם הכוונה שלו – לתמרץ את הרשויות באמצעות גזרים. אני מניח שהוא יציע להן כל מיני תקציבים למי שיפעל במסגרת האשכול. אני רואה בזה ברכה גדולה. דרך אגב, חלק מהרשויות ראו בזה תחילת תהליך של איחוד רשויות; אני לא רואה את זה שם כל עוד זה וולונטרי, ואני חושב שצריך להשאיר את זה ככה.
אני שמח שבסוף גם משרד הפנים, וגם האוצר, קיבלו את העמדה שלנו בוועדה. בסופו של דבר הגענו למשהו משותף שהיה מקובל גם על השלטון המקומי, גם על משרד הפנים וגם על משרד האוצר.
רישוי עסקים: היום במדינת ישראל, בן-אדם שרוצה לפתוח עסק עובר ויה-דולורוזה. דרך אגב, לפעמים התהליך הורג אותו. הוא צריך לעבור בכל מיני תחנות, יש מה שנקרא "טופס טיולים", לדעתי יש לו 17 תחנות. אם הוא כבר שרד אותן, לדעתי הוא כבר שורד את העסק, הוא מתחיל להתקדם. לכן יש עניין לפשט את התהליך הזה ולקצר את הטווחים וגם את התהליכים.
דרך אגב, היום ברישוי עסקים צריך, באופן בסיסי, אם יש בעיה של שימוש חורג, להגיש בקשה לשימוש חורג, בהנחת עבודה שהתוכנית מאפשרת את זה; זאת אומרת, שהתב"ע מאפשרת את זה אבל עדיין הבניין או המבנה, זה לא במסגרת הפעילות שלו. לכן הוא צריך לבקש אישור חורג. היום אנחנו מאפשרים להביא תצהיר כזה, כמו שהדבר נעשה היום בכיבוי-אש בהצלחה רבה, וכבר במהלך השנה הקודמת. צריך להגיד להם שאפו על זה שהם ייעלו את התהליך. בן-אדם רוצה לפתוח עסק, מקבל איזשהן הנחיות, מביא תצהיר שהוא עומד בזה – כמובן, עושים עליו בקרות בהמשך הדרך – ומשחררים לו את התחנה ולא מחכים עד שאיזה פקיד ייזכר להגיע אליו, לאשר לו את התוכנית וכו' וכו'. זה באמת דבר חשוב, ואני חושב שהוא ייעל את העניין.
דבר נוסף, עד היום, היית חייב היטל השבחה לרשות, הבניין – נניח זה איזשהו בניין שהיה חייב היטל השבחה לרשות, והבעלים החליט שהוא רוצה לאפשר גם לקטע מסחרי לפעול בו – כמובן, אני אומר, כשהפעילות אפשרית על בסיס התב"ע – אז הוא היה צריך לשלם קודם כול את היטל ההשבחה. אין לי מושג למה קשרו את היטל ההשבחה לאירוע הזה, אין שום קשר בין אחד לשני. ולכן, מבחינת החוק, אנחנו אפשרנו לקדם את הנושא הזה של הרישיון ללא קשר להיטלי השבחה. הרשויות יכולות לגבות היטלי השבחה בדיוק כמו שהן גובות ארנונה וכו', יש להן אמצעים. לא צריך לקשור אירוע אחד באירוע שלא קשור לעניין. ככל שאתה קושר – בדרך כלל, מניסיון שלי – כשאתה קושר אירועים שאחד לא קשור לשני, אתה בסוף מייצר את התהליך הכי עקום, וזה מה שקורה היום. אז לכן אני שמח שגם האוצר הציע את זה, וכמובן, שמחנו לקדם את זה.
אני מגיע גם לפיצול הנושא של מכוני הבקרה. יש רעיון, אני חושב שכרעיון גולמי הוא נכון, שיהיה מכון בקרה. אני כרגע עוד לא יודע את הפלטפורמה, מבחינתי – האם הוא ישב בעיריות או שהוא יהיה פרטי. כיושב-ראש הוועדה, אני חושב שכשמדובר ברגולציה נכון להשאיר את זה במסגרת הסמכויות השלטוניות ולא להפריט את זה; זה לא קיוסק שמפריטים אותו. זה דיון אחר שנעשה, אבל כרגע הבנתי שהנושא הוא עמוק, ולכן ביקשתי לפצל אותו. במסגרת היומיים-ורבע שהיו לנו – חשבתי שזה נושא כבד, שיש לו השלכות רוחב עצומות, ובעזרת השם בחודשיים הקרובים נדון וניכנס לעומק בנושא הזה.
החוק השלישי שעסקנו בו הוא בנושא חברות ביוב מרחביות. לא אלאה אתכם גם בזה. היום יש איגודי ערים בחלק מהמקומות, ובחלק מהמקומות הטיפול בשפכים, בביוב, הוא טיפול מקומי באמצעות הרשויות. בקיצור, יש בליל של פלטפורמות שמטפלות בנושא הביוב. אני, דרך אגב, חושב שמדינת ישראל צריכה לקחת אחריות על העניין הזה ולעשות תוכנית מתאר ארצית. אני ביקשתי ממינהל התכנון לעשות את זה גם בנושא הזה, גם בנושא של אתרים לעודפי עפר ופסולת בנייה, ובכלל, גם בנושאים של מפעלים לטיפול באשפה. לא יכול להיות שכל עיר – משאירים אותה להתמודד עם אירוע מהסוג הזה, והיא צריכה לפעמים להשקיע מאות-מיליוני שקלים, בוודאי מעל עשרות-מיליוני שקלים, בלי שום תכנון. משהו פה נראה לי חלמאי. לכן, כרגע הצעת החוק באה ומנסה לגרום לזה שהפלטפורמות האלה יתחברו ביחד במה שנקרא "חברה לביוב". כמובן, בגלל החשש של הרשויות מול משרד הפנים, אז גם שם הסדרנו שהנושא הוא וולונטרי, שרשויות שרוצות להיכנס ייכנסו, ואם הן רוצות לצאת – גם יצאו. אבל ברור לכם שכשמדובר בתשתיות-על, ברגע שהתחתנת מאוד קשה לצאת החוצה, כי אתה צריך לשלם הרבה מאוד כסף כדי להתגרש.
לכן, אני חושב שהמהלך נכון באופן בסיסי, אבל אני מצפה מהממשלה לעשות, כמו שאמרתי, תוכנית מתאר ארצית. יושב-ראש ועדת הפנים לא אמור להוביל דבר כזה, אבל אני נכנס לאירוע הזה כי אני רואה שאף אחד לא נכנס לשם. לכן אני אומר בהזדמנות הזאת לממשלה לעשות תוכנית מתאר ארצית גם לנושא של טיפול באשפה, פסולת בנייה ובוודאי לכל הנושא של המט"שים.
הנושא האחרון, או לפני האחרון, זה הנושא של מימון המפלגות. בגדול, הכנסת קיבלה בשנת – מה שרשום לי כאן – 2008 חוק שבא להסדיר את נושא מימון המפלגות ברשויות המקומיות. היה איזשהו סכום, הייתה נוסחה, נוסחה מעדכנת, וכהרגלנו בקודש, בדרך כלל אנחנו מחוקקים חוקים ואחרי זה גם מנסים לדחות אותם כשיש להם משמעות תקציבית, וכך קרה בנושא הזה. כשהגיעו הבחירות בשנת – אם זה היה ב-2008, אז אני מניח שב-2015 – אז דחו את המימון ולא עדכנו את הנוסחה, והגענו עוד פעם היום והאוצר ביקש שוב לדחות את כל הנוסחה של המימון ולהשאיר אותה על 42 שקלים, בדיוק כמו שהיא הייתה ב-2008. אנחנו לא כל כך הסכמנו לעניין הזה. בסופו של יום אנחנו סיכמנו אתם על מעטפת כספית של 150 מיליון שקל כתוספת למערכות הבחירות המוניציפליות, שתתחלק לשני וקטורים, או שני נושאים: אחד זה תגבור של הרשימות ב-95 מיליון שקלים, ו-55 מיליון שקלים מימון לראשי עיר.
דרך אגב, ראשי עיר עד היום מקוששים תרומות, שלפי תפיסתי והבנתי – לא טוב. זה כסף לא טוב, כי אני מניח שקבלן מצפת לא תורם בקריית-שמונה בגלל שהוא מת על ראש עיריית קריית-שמונה – אלא אם כן הוא מכיר אותו באופן אישי, אבל בדרך כלל, מי שתורם מבקש תמורה, והוא גם מקבל אותה אחרי זה. כבר אמרו חז"ל: לא עכברא גנב, חורא גנב – תגיד לי מה השיטה ואני אגיד לך איך הבן-אדם יתנהג. לכן, אני שמח שצמצמנו את העניין, אף שאני מספר לכם – בינינו, אף אחד לא שומע – שגם פה האנשים שבאו והשתתפו בהצבעה, כל אחד בדק מה טוב למפלגה שלו. אם אין לו ראשי עיר – לא רצה, מפני שהכסף היה בא לרשימה. זה קצת הרגיז אותי, כי אני חושב שצריך להסתכל על זה בראייה ממלכתית יותר. אבל בסופו של דבר אנחנו חתכנו את האירוע – 55 מיליון שקל יהיו חלק או שיתחלקו למימון ראשי עיר. אני מקווה שאת זה יגדילו בבואו של יום וגם יאסרו תרומות במדינת ישראל בנושאים האלה. אני לא מאמין בתרומות, בוודאי לא בבחירות.
אז אני מבקש – האמת היא שלא היו הרבה הסתייגויות לחוקים. בסך הכול החוקים שלנו הם חוקים שיותר באים להסדיר נושאים מוניציפליים, נושאים אזרחיים, אז אין פה כל כך מחלוקת.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
– – –
<דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
מה?
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
– – – אבל זאת הבעיה של כולם.
<דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
כן כן, אני אומר.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה.
<דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
בסופו של דבר רוב הנושאים, רובם ככולם אפילו, הם נושאים שהם אזרחיים, ולכן אין לנו קואליציה–אופוזיציה; אנחנו יותר הולכים לפי מה שצריך.
לכן, קודם כול, אני רוצה להודות לכל חברי הוועדה. דבר שני, אני רוצה להודות לצוות הוועדה – ללאה קריכלי ולכל הבנות, ולתומר ולגלעד, ובאמת לכולם. דרך אגב, שאפו להם – הם עשו פה עבודה יוצאת דופן. תזכרו, כשאני מכנס את הוועדה זה אחרי שהם עבדו על הנושא כמה ימים לפני כן. לכן שאפו, תודה רבה על כל המאמץ.
כמובן, אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות – – –
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
תודה גם ליושב-ראש הוועדה.
<דוד אמסלם (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):>
אני מבקש, כמובן, לדחות את ההסתייגויות – אין הרבה – ולתמוך בהצעות החוק. תודה רבה לכולם.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת דודי אמסלם. בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. בבקשה.
<איילת נחמיאס ורבין (בשם ועדת הכלכלה):>
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני מתכבדת להציג בפניכם את הפרקים מחוק התוכנית הכלכלית שנדונו בוועדת הכלכלה. באמת זכות גדולה נפלה בחלקי להציג את החלק של ועדת הכלכלה בשמו של חבר הכנסת איתן כבל. אני אשתדל לדבוק בלשון הנאום שהוא ביקש לשאת כאן.
אזכיר, יחד אתו, שלמרות ההתנגדות העקרונית לשימוש הרחב מדי שהממשלה עושה בחוק ההסדרים – או כפי שהוא נקרא עתה בשם קצת יותר מכובס, חוק התוכנית הכלכלית, או חוק ההתייעלות הכלכלית – אני שמחה שהחלטת ועדת הכנסת בדבר חלוקה ופיצול של הצעת החוק הביאה לכך שוועדת הכלכלה דנה ברוב הנושאים שהם בתחום ענייניה. נראה שעשינו זאת באינטנסיביות ראויה לציון, תוך עמידה בלוחות הזמנים שקבע היועץ המשפטי לכנסת. עדיין – ושוב, בשמו של חבר הכנסת איתן כבל – מצר על כך שבשל לוח הזמנים הצפוף נדרשנו לקיים דיונים מרתוניים אל תוך הלילה, דבר שחייב אותנו לפצל מהצעת החוק חלק מסוים, כפי שיוזכר בהמשך.
עוד אציין שכפי שאנחנו תמיד מתחייבים, נמשיך לטפל בהצעות חוק, גם אם הן ביוזמת הממשלה, בצורה אובייקטיבית, ללא שיקולים פוליטיים או משוא פנים, ללא קואליציה ואופוזיציה, כשטובת הציבור – אך ורק טובת הציבור – לנגד עינינו.
ועדת הכלכלה דנה והכינה חמישה פרקים מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית. הפרקים הם פרק ד', שעניינו שירות נסיעות שיתופיות; פרק ה', שעניינו אנרגיה; פרק ח', שעניינו תקשורת; פרק י', שעניינו הסרת חסמים לביצוע מיזמי תשתית לאומית; ומתוך פרק י"ד – סעיף 68, שעניינו שקיפות מחירים של מוצרי ניקיון, היגיינה ותמרוקים. נציין בתמצית את התיקונים העיקריים בכל פרק.
פרק ד' – פרק שירות נסיעות שיתופיות: בפרק זה מוצע לתקן את פקודת התעבורה ולקבוע הוראות שיחולו על מוניות שניתן לגביהן רישיון לנסיעה מיוחדת, דהיינו מונית ספיישל. כיום, נהג מונית אינו רשאי להסיע כמה נוסעים בנסיעות שונות, אלא רק את הנוסע שהזמין את הנסיעה והנלווים אליו, ממקום איסוף אחד ליעד אחד. כמו כן, נהג מונית אינו רשאי לגבות שכר בעד הנסיעה מכל נוסע בנפרד, שכן הוא חייב להפעיל מונה במהלך כל הנסיעה ולגבות לכל היותר את המחיר לפי המונה. בתיקון האמור הוצע לקבוע כי במונית ספיישל יהיה מותר להסיע כמה נוסעים שהזמינו את נסיעתם מראש, ממקום איסוף אחד או יותר אל יעד אחד או יותר, בהתאם להזמנת כל נוסע מראש באפליקציה ייעודית לכך, וכל נוסע ישלם עבור נסיעתו בנפרד. זה באמת – תחבורה ציבורית 2.0. מחיר הנסיעה השיתופית יהיה נמוך מהמחיר המשוער לנסיעת ספיישל בשיעור שקבע שר התחבורה והבטיחות בדרכים בצו, בהסכמת שר האוצר.
הוראות הפרק המוצע קובעות כמה עקרונות ליישום הרפורמה מתוך מטרה לקבוע הגנות צרכניות. כך, למשל – וחברי, חבר הכנסת יעקב פרי, שהיה שותף לכל הרפורמות האלה, ודנו בשאלות האלה באמת לעומק כדי לשרת את הצרכנים – נהג המונית יחויב לציין בפני הנוסע את מחיר הנסיעה, את זמן הנסיעה המשוער ואת מספר העצירות המרביות בדרך.
באמצעות התיקון המוצע יושגו, וזו השאיפה, כמה מטרות: הוזלת מחירי הנסיעה במוניות, הגדלת הנסועה בתחבורה ציבורית וצמצום נסועה ברכבים פרטיים – עניין שהוא קריטי; כמובן, כתוצאה מכך, הפחתת זיהום האוויר וגם היקף הפקקים באזורים השונים, וארשה לעצמי גם בשם יושב-ראש ועדת הכלכלה לקוות שגם פחות תאונות דרכים. אזכיר שנהג מונית שאינו מעוניין במתן שירות כפי שפורט לעיל, עדיין יוכל להמשיך ולנהוג כפי שפעל עד היום.
תחילתו של פרק זה ביום 1 במרס 2017, וועדת הכלכלה תעקוב אחר יישומו של פרק זה.
פרק ה' – אנרגיה. פרק זה כולל שני נושאים עיקריים: חיבור מפעלי תעשייה לגז הטבעי וקידום התחרות בגז הביתי, שניהם עניינים קריטיים לצרכן הישראלי.
לעניין חיבור מפעלי תעשייה לגז טבעי: בתיקון חקיקה שאושר בוועדת הכלכלה במסגרת חוק ההסדרים הקודם, לשנים 2015 ו-2016, נקבע, בין היתר, כי מתקני גז טבעי לצריכה, בעיקר במפעלי תעשייה, לא יהיו חייבים באישור רשות הגז הטבעי לשם הפעלתם, אלא גופים בודקים שתסמיך הרשות הלאומית להסמכת מעבדות ייתנו אישורי תקינות לאותם מתקנים. בתיקון האמור נקבעה תקופת מעבר שבמהלכה רשאים מכון התקנים וכן גופים שיאשר שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים לתת אישורי תקינות. תקופת המעבר הוארכה כבר פעמיים בצו, באישור ועדת הכלכלה. בעת חקיקת החוק לא צפינו כי הממשלה תידרש לתקופת מעבר כה ארוכה וברור כי זהו מצב לא תקין שמעכב מאוד את חיבור המפעלים לגז טבעי. אני אציין שחוברו בסך הכול 12 מפעלים בשנה החולפת, וקיווינו שהרבה יותר מפעלים יתחברו לגז טבעי.
התיקון המוצע נועד לתת מענה לכמה קשיים שהתעוררו מאז נכנס החוק לתוקף, ובהם קביעת מועד לסיום תקופת המעבר ללא אפשרות הארכה בחקיקת משנה; קביעת מועד לקבלת החלטתה של הרשות הלאומית להסמכת מעבדות בדבר הסמכת גוף בודק, וכן הוראות לעניין תוקפם של אישורי התקינות שנתנו הגופים שאישר השר בתקופת המעבר; והוראות שיאפשרו לאותם גופים להשלים את בדיקת המתקנים לאחר תקופת המעבר אם החלו בהליכי הבדיקה במהלך תקופת המעבר, בכפוף לתנאים שבהצעת החוק.
עניין קריטי: לעניין קידום התחרות בגז הביתי – גפ"מ, גז פחמימני מעובה: משק הגפ"מ למגזר הביתי מאופיין בריכוזיות גבוהה, זה דבר ידוע, דבר שבא לידי ביטוי, בין היתר, במחיר לצרכן. מטרת הצעת החוק היא לעודד כניסת חברות גז נוספות לשוק. המנגנון הקיים של החלפת ספק הגז בבניינים המחוברים לאותה מערכת גז מרכזית מקשה על חברות הגז הקטנות לחדור לשוק. בין היתר, נמסר לנו כי יש ספקי גז המעניקים לעתים מחירים מוזלים רק לחלק מהדיירים, ובדרך זו "קונים" את אותם דיירים. כתוצאה מכך, יתר דיירי הבניין מתקשים להשיג את הרוב הדרוש לשם החלפת ספק הגז.
לפיכך, מוצעות הוראות שונות שיקלו החלפת ספק הגז, ובכלל זה החובה לתת לכל הצרכנים בבניין את אותם חוזים או תנאי התקשרות, וכן הקלות במנגנון קבלת ההחלטות להחלפת ספק הגז בבתים משותפים. לעניין צרכנים שאינם מחוברים למערכת גז מרכזית מוצעות הוראות המקלות ומפשטות את הליך המעבר מספק הגז היוצא לספק הגז החדש, בעיקר בכל הנוגע לדמי הפיקדון עבור ציוד הגז.
פרק ח', ואני אומר בתחילתו שהוא הפרק שעוסק בתקשורת וללא ספק היה הפרק המאתגר והמורכב ביותר. באמת פרק ח' להצעת חוק התוכנית הכלכלית עוסק בכמה נושאים שהמשותף להם הוא הגברת התחרות בשוק התקשורת, ואני אסקור בקצרה את עיקרי הצעת החוק.
הפרטת מערך "עידן פלוס" והפצת הערוצים גם באינטרנט: הפצת השידורים באמצעות תחנות השידור הספרתיות, המכונות "עידן פלוס", נעשית כיום באמצעות הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. מטרת התיקונים בנושא זה היא לאפשר פיתוח של מערך "עידן פלוס", לייעל ולשפר אותו, ולגרום לכך שמערך זה יהיה חלופה אמיתית ואטרקטיבית לטלוויזיה הרב-ערוצית הקיימת היום, דהיינו, מערך שייצור תחרות של ממש לכבלים וללוויין. למדתי גם מילה מאוד חשובה בתהליך הזה: המרבב. אני מקווה שכולם יודעין להגיד פה המרבב, זו המילה המקצועית ל"עידן פלוס".
בהתאם לכך, מוצע לקבוע הוראות חדשות לעניין הפרטת המערך, שיופעל על-ידי גורם מפעיל פרטי, שייבחר בדרך של מכרז על-ידי שרי התקשורת והאוצר וימונה על-ידי שר התקשורת. מועצת הכבלים והלוויין תהיה רשאית לתת לאותו גורם שייבחר גם רישיון כללי לשידורים, והוא יוכל לשדר שידורים נוספים לצד השידורים שהוא חייב בהפצתם, כפי שכולם מכירים כאן בכנסת. את השידורים הנוספים יוכל בעל הרישיון לממן באמצעות דמי מנוי או באמצעות פרסומות – כלומר, ערוצים נוספים המשדרים פרסומות על "עידן פלוס". עם זאת, בוועדה החלטנו להגביל את אפשרות המימון באמצעות פרסומות לשלושה ערוצים נוספים בלבד.
כדי להבטיח כי הפרטת המערך אכן תוביל לירידה בגובה דמי ההפצה שמשלמים לגופים המפיצים, עמדנו בדיוני הוועדה על כך שבין השיקולים לבחירת הגורם הפרטי יהיו גובה דמי ההפצה שהוא מציע, וכן, כדי לעודד את היצירה המקומית – עניין חשוב מאוד כשלעצמו – גם גובה ההשקעות בהפקות מקומיות שיציעו המציעים השונים, וזה אכן עניין קריטי ליצירה הישראלית. הצעת החוק קובעת הסדרים שונים לעניין גובה דמי ההפצה שיקבע הגורם המפעיל הפרטי והסדרים בנושאים שונים, ובשל קוצר הזמן אמנע מלפרט אותם כאן.
הוראות נוספות שמטרתן קידום התחרות בשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית נוגעות לשידורים באינטרנט: מוצע כי הגופים המופצים באמצעות תחנות השידור הספרתיות, יתנו את הסכמתם לספק תכנים, למי שיבקש זאת, לשדר את שידוריהם ברשת האינטרנט. ספק תכנים הוא מי שבעיקר פעילותו שידורים במגוון של תוכניות לציבור בישראל, שרשום במרשם שתנהל מועצת הכבלים והלוויין לעניין זה. ספק התכנים יהיה חייב לשדר את השידורים בזמן אמיתי, ללא עריכה או קטיעה, ולנקוט אמצעים טכנולוגיים מתקדמים ונאותים למניעת הפצת השידורים מחוץ לישראל ומניעת הגישה אליהם למי שאינו מורשה לכך. שוב, אנחנו מנסים, במקביל לפתיחת השוק, גם לשמור על זכויות היוצרים של התכנים שישודרו באינטרנט.
מוצע להבהיר כי דיני זכויות היוצרים יחולו, ולפיכך על ספק התכנים לקבל מאת היוצרים והמבצעים רישיון לשידור.
בהקשר זה אזכיר כי ועדת הכלכלה פיצלה מהצעת החוק את החלק העוסק באסדרת שידורי הספורט, ובדעתי – כמובן, שוב, בשם חבר הכנסת איתן כבל – לקדם נושא זה בקרוב. מובן שזה יגיע מחדש לוועדת הכלכלה בשבועות הקרובים.
נושא נוסף שנכלל בפרק התקשורת מתייחס לקידום התחרות בשוק התקשורת הנייחת: הצעת החוק מעגנת בחקיקה את עקרון ההדדיות, ולפיו כל חברת תשתית קווית תוכל לעשות שימוש בתשתית הפסיבית של חברת תשתית קווית אחרת לשם פריסה של התקשורת הלא-פסיבית שלה, כגון סיבים אופטימיים ועוד. נדגיש כי אין בכך כדי לגרוע מהחובה של "הוט" ו"בזק" על-פי רישיונן, רישיון המשדר שלהן, להבטיח כי התשתית שלהן תתפרס על כל שטח המדינה, וזה עניין קריטי, שחשוב להדגיש אותו.
התשלומים עבור השימוש בתשתיות ייקבעו בתקנות של שר התקשורת, בהסכמת שר האוצר, תוך קביעת הסדר תשלום ביניים, עד להתקנת התקנות. קבענו כי עקרון ההדדיות – ההדדיות, שכל אחד יכול לרכוב על התשתית של השני – בנוגע לחברות המחויבות בפריסה ארצית, "בזק", "הוט" וחברת IBC, ייכנס לתוקף רק בספטמבר 2017, ועד למועד זה לא יוכלו חברות אלה לעשות שימוש בתשתית האחת של השנייה מכוח התיקון המוצע.
בהצעת החוק נקבעו הקלות לעניין היבטי התכנון והבנייה של הקמת רשת, ולפיהן הקמת רשת, למעט בבית משותף, תהיה פטורה מקבלת היתר, בתנאים שנקבעו. הצעת החוק צפויה להוריד את המחירים לצרכן, ובעיקר – וזה באמת הדבר הקריטי ביותר – להביא לשיפור ולשדרוג של התשתיות הקיימות, תוך צמצום משמעותי של המטרדים לציבור.
פרק י' – הסרת חסמים לביצוע מיזמי תשתית לאומית, גם הוא פרק קריטי. בפרק זה מוצעים שני תיקונים: האחד, תיקון לחוק התכנון והבנייה, והשני, תיקון שמטרתו הרחבת סמכויות הוועדה לתיאום תשתיות שהוקמה מכוח חוק משק הגז הטבעי, התשס"ב–2002. תיקונים אלה יסירו חסמים תכנוניים ויקצרו את משך זמן ביצוע העבודות הדורשות תיאום בין כמה גורמים. מדובר כיום במיזמים בתחום התחבורה שהממשלה כבר אישרה, בהיקף של 54 מיליארד ש"ח, והם צפויים לצאת לפועל בתקופה הקרובה.
בתיקון לחוק התכנון והבנייה מוצע לתקן את הליך קבלת ההרשאה למבנה דרך, כדי שהסמכות לאשר בקשה להרשאה תהיה של יושב-ראש הוועדה לתשתיות ומתכנן הוועדה לתשתיות, והם יאשרו אותה לאחר התייעצות עם מהנדס הוועדה המקומית, שימסור את חוות דעתו בתוך 18 ימים מיום שהוגש לו העתק הבקשה. עוד נקבע כי ביצוע עבודה למבנה דרך שניתנה לגביו הרשאה כאמור לא יהיה טעון אישור תחילת עבודה, אלא מסירת הודעה בלבד 15 ימים לפני תחילת העבודה.
בנוסף, במהלך הדיון החליטו חברי הוועדה להיעתר לבקשת נציגי "רכבת ישראל" ולהוסיף תיקון שיאפשר, במשך שנתיים מיום התחילה, החלפת מבנים המיועדים לשליטה ובקרה במיזם שמטרתו החלפת איתות בתוואי מסילת הברזל בין נהריה לשפיים, ובלבד שהנהלת הרכבת תתחייב לעמוד בכמה תנאים שפורטו.
ועדת הכלכלה החליטה שלא לקבל תיקון נוסף לחוק התכנון והבנייה שנכלל בהצעת החוק, שלפיו מתחם תפעולי הנדרש לטיפול במסילת ברזל ובציוד הנדרש להפעלתה של רכבת, הקרוי מתחם "דפו", ייכלל בהגדרת "מבנה דרך", כך שיידרש לגביו הליך של הרשאה בלבד, ולא הליך של היתר. סברנו שאין מקום לפטור מקבלת היתר בנייה מתחם שבו מבנה או מבנים כל כך משמעותיים ובעלי השפעה על המרקם העירוני.
עוד מוצע להרחיב את סמכויות הוועדה לתיאום תשתיות, שהוסמכה לפסוק בסכסוכים בין בעל רישיון חלוקה לבין בעל תשתית, כך שהיא תהיה מוסמכת לפסוק בסכסוכים בין מקים תשתית לבין בעל תשתית, וכן בסכסוכים בין מקימי תשתית בינם לבין עצמם, או בסכסוכים בין בעלי התשתיות – הכול בעניינים המפורטים בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975, ובכלל זה בענייני תיאום לגבי עבודות תשתית, העברת מידע הנדרש לתכנון, היקף ולוחות הזמנים של עבודות התשתית והתשלום בעדן, והכול בכפוף להוראות שנקבעו בפרק המוצע.
תיקון נוסף שוועדת הכלכלה טיפלה בו הוא סעיף 68 בפרק י"ד, שעניינו שקיפות מחירים של מוצרי ניקיון, היגיינה ותמרוקים. בהתאם לחוק קידום התחרות בענף המזון, התשע"ד–2014, חלה היום חובה על קמעונאי גדול לפרסם את המחיר הכולל העדכני של המצרכים שהוא מוכר בכל אחת מחנויותיו, וחובה זו חלה על רשתות שעיקר המכירות שלהן הוא של מוצרי מזון. בתיקון המוצע הורחבה חובת הפרסום כאמור גם לרשתות שמוכרות מוצרי ניקיון, היגיינה ותמרוקים, ובלבד שהן מוכרות גם מזון, ומכירת ארבעת המרכיבים האמורים מהווה 25% לפחות מכלל המכירות בחנות. חובת הפרסום לא תחול על מוצרים שונים המפורטים בהצעה, ובהם מוצרי חשמל, מוצרי טקסטיל ועוד.
אני רוצה, כמובן, מכאן, אחרי שמילאתי את חובתי לוועדת הכלכלה, וכמובן לחברי יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת איתן כבל, להודות בשמו, בשמי ובשם כל חברי הוועדה – כרגע אני לא רואה חברי ועדה באולם, אבל היה כאן חבר הכנסת יעקב פרי, וכמובן כל יתר החברים: תודה אדירה מאתנו לכל צוות הייעוץ המדהים של ועדת הכלכלה, וגם למנהלת לאה ורון וליועצת המשפטית שלנו אתי בנדלר. התמודדתם בגבורה עם העומס האדיר, ולמרות ההיקף הגדול של הנושאים שבהם דנה ועדת הכלכלה בפרק הזמן הקצר הזה, עבדתם ללא לאות בימים ובלילות כדי שנוציא מתחת ידינו חוקים ראויים ונכונים. ומי שלא ראה אותם נאבקים בנו כשאנחנו לא מבינים משהו, ומוודאים שאנחנו מבינים עד הסוף מה אנחנו מחליטים, לא ראה קרב משפטי וניהולי ראוי לשמו. אני מבקשת בשם היושב-ראש להודות לטינה לנדסמן, יועצת ליושב-ראש הכנסת, על הסיוע שנתנה לוועדה באדיבות ובמקצועיות בכל בקשותינו לקבל את אישורו של יושב-ראש הכנסת לקיים ישיבות נוספות של הוועדה – כמובן שלא הייתה לנו ברירה.
לאורך כל התקופה הזאת אמרתי, באופן אינטואיטיבי לחלוטין, שוועדת הכלכלה אחראית לפחות ל-50% מחוק ההסדרים. חבר הכנסת איתן כבל, שהוא איש חרוץ לכל הדעות, גאה לציין בפני המליאה שמתוך 287 עמודי הצעת חוק התוכנית הכלכלית, נדונו בוועדת הכלכלה ובוועדה המשותפת שלה למעלה ממחצית, כלומר, 166 עמודים מתוך 287; האינטואיציה שלי לא הייתה מוטעית בעניין הזה. בדרך כלל צריך מהמליאה לקרוא ליושב-ראש הוועדה ולהודות גם לו. בהזדמנות זו אני רוצה לתת את כל הברכות ליושב-ראש ועדת הכלכלה איתן כבל על ניהול דיונים באופן ענייני, למופת, על-פי רוב באווירה טובה, גם ברגעים מורכבים, גם ברגעים שבהם ההחלטות לא היו פשוטות, גם ברגעים שבהם צריך לפעמים להחליט לפצל פרקים מסוימים מחוק ההסדרים – לאה מהנהנת בראשה. עברנו הרבה רגעים לא קלים. אכלנו ביחד, שתינו ביחד. באמת.
<ענת ברקו (הליכוד):>
עשינו עוד כמה דברים ביחד.
<איילת נחמיאס ורבין (בשם ועדת הכלכלה):>
עשינו עוד כמה דברים ביחד. באמת היינו ביחד – אחרי שחילקנו טישיו לכולם, לכל מי שהגיע אלינו לוועדה, נכון? אני מודה מקרב לב ליושב-ראש איתן כבל, שלי, בתור – אולי כבר פחות טירונית, אבל מי שזו לה הכנסת הראשונה, הוא בהחלט נותן שיעור איכותי ביותר בפרלמנטריזם נהדר. תודה רבה לכולכם.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט – חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה.
<אורי מקלב (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):>
גברתי היושבת בראש, תודה רבה, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, שלא תחשבו שאני הולך להתחרות בוועדות אחרות. אצלי זה קצר מאוד. התבקשתי על-ידי יושב-ראש הוועדה ועל-ידי צוות הוועדה המסור להציג בפניכם, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, את סעיף 54 להצעת החוק, שעניינו הרחבת המסלול המקוצר הפועל לפי חוק ההוצאה לפועל, מה שנקרא אצלנו הוצל"פ. המסלול המקוצר הוקם כמנגנון לגביית חובות עד לסכום של 10,000 ש"ח, שתפעיל מערכת ההוצאה לפועל, ושיהיה יעיל ומהיר יותר ממנגנון הגבייה הקיים. מסלול זה מתאפיין במעורבות מינימלית של הזוכה, שכן מערכת ההוצאה לפועל היא הפועלת לגביית החוב. המסלול המקוצר פועל למעלה משבע שנים.
מדיווחים שהועברו לוועדת החוקה עולה כי המסלול עמד בהצלחה במטרות שהוצבו לו: שיעורי סגירת התיקים במסלול המקוצר גבוהים יותר וגביית החוב מהירה יותר וזולה יותר בהשוואה לתיקים דומים שנפתחו במסלול הרגיל. לכן, רק בקיץ האחרון, לאחר שבע שנים שבהן המסלול המקוצר עוגן בחוק ההוצאה לפועל בהוראת שעה, החליטה הכנסת להפוך אותו למסלול קבוע בהצעת חוק קבועה.
לנוכח יעילותו של המסלול המקוצר, מוצע כעת להרחיבו כך שניתן יהיה לגבות בו חובות של עד 25,000 שקלים חדשים.
לתיקון המוצע לא הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הסעיף בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוגש על-ידי הוועדה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה, חבר הכנסת אורי מקלב. יושב-ראש הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות בשוק הבנקאות, בהצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פיצול דירות) ובסעיפים מהצעת חוק ההסדרים, ויושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדה המיוחדת האמורה ולוועדת הכלכלה העוסקת בהצעת חוק התקנים, חבר הכנסת אלי כהן, בבקשה.
<אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):>
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ארצה לדבר כאן על כמה חוקים שעברו במסגרת חוק ההסדרים.
החוק הראשון שארצה לדבר עליו הוא אחת הרפורמות החשובות שיאושרו מחר בלילה, הרפורמה במכון התקנים, ולכן, אני רוצה להציג עבורכם בתמציתיות את החוק. אני רוצה לציין שהצעת החוק הזאת התחילה כהצעת חוק פרטית שהוגשה על-ידי חבר הכנסת רועי פולקמן ועל-ידי סיעת כולנו מתוך מטרה לסייע לעסקים הקטנים והבינוניים. באותה ההזדמנות אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת יעקב פרי, שהיה שותף גם הוא לחקיקה, לקח חלק בדיונים ותרם מידיעותיו, והערותיו החשובות בהחלט נכללו ונכנסו במסגרת החקיקה עצמה.
החקיקה עצמה מתייחסת לנושא של בדיקת התאמה לתקן של טובין מיובאים. למעשה, אנחנו התחלנו לדון בה לפני כמה חודשים, וכאמור – עברה להצעת חוק ממשלתית. להבנתי, מדובר באחד הפרקים המשמעותיים ביותר שמובאים לאישור הכנסת בהצעת חוק ההסדרים, והוא נועד להביא לרפורמה מקיפה בתחום התקינה. בשל ההיקף והמורכבות של הפרק, ברשותכם, אגע אך ורק בסקירה תמציתית.
מכון התקנים הישראלי הוא הגוף המופקד על עיבוד וקביעה של התקנים באמצעות ועדות התקינה הפועלות במכון, וכן על ביצוע בדיקות התאמה לתקן. מבנה האורגנים השונים של מכון התקנים, אופן פעילותם – דוגמת הוועד הפועל וועדות התקינה – וכן היותו של המכון מונופול בתחום בדיקות התאמה לתקן של מוצרים מיובאים, יוצרים חסמים משמעותיים לקידום התחרות במשק. מטבע הדברים, העלויות הנובעות מחסמים אלו מושתות בסופו של דבר על הצרכנים ומוסיפות ליוקר המחיה בישראל.
הפרק המונח בפניכם נועד לתת מענה לכך ולהסדיר שלושה נושאים עיקריים. הנושא הראשון הוא מבנה האורגנים של מכון התקנים ופעילותם. למעשה, מה שהיה קיים עד היום – כמובן, להוסיף את גברתי. מצטער, לא ראיתי אותך, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, שגם היא הייתה שותפה מלאה לחקיקה. עד היום התהליך היה שוועדות התקינה נשלטו בחלק מהמקרים על-ידי מונופולים מקומיים כאלה ואחרים באופן שחסם את הייבוא לישראל והערים קשיים, ולכן ראינו מחירים גבוהים יותר מצד אחד ומגוון מוצרים שהוא, לצורך העניין, מצומצם יותר. ולכן, נעשו כאן כמה תיקונים על מנת למנוע מצב שוועדות התקינה יהיו מוטות לגורמים אלה ואחרים ויפעלו אך ורק לטובת הצרכנים. לכן נקבע שינוי מבני בוועדות התקינה, שיינתן ביטוי לייצוג גורמים שונים בעלי ידע ומומחיות שונים, לרבות מהמגזר העסקי, אך יפחית משמעותית את הדומיננטיות של גורמים בעלי עניין. החלק השני התייחס לאימוץ תקינה בין-לאומית, שכאמור קיימת באופן נרחב, ולכן כאן, מתוך מטרה לבוא ולהקל ולא להערים קשיים, נקבע שאנחנו נחתור לאימוץ תקנים בין-לאומיים, ובאותם מקומות שנדרש לעשות התאמה למדינת ישראל אנחנו נעשה את זה; זאת, מתוך מטרה שלא יהיו תקנים ייחודיים למדינת ישראל באופן שיפגעו בתחרות וייצרו חסמים לא ראויים. כמו כן, נקבע שכל שינוי בנושא של התקינה הבין-לאומית ייבחן באופן מדוקדק כך שהכללתו תתקיים אם באמת יש בכך צורך. הנושא השלישי והאחרון, והעיקרי, שהוועדה התייחסה אליו במסגרת התיקון הוא הנושא של הפתיחה לתחרות של ענף הבדיקות, התאמה לתקן, של טובין מיובאים. מאחר שכאמור מכון התקנים הוא הגורם היחיד שנותן כיום שירותי בדיקות מעבדה לטובין מיובאים, מוצע להסמיך את הממונה על התקינה להכיר במעבדות פרטיות. כלומר, גם כאן יש תוספת לפתיחה לתחרות במעבדות התקנים.
כלומר, כל הרפורמה הזו נועדה לבוא ולשחרר חסמים, לבוא ולראות את האזרחים, לטפל ביוקר המחיה, להסיר ניגוד עניינים, לפשט את התהליך. ללא ספק היא תקל על עסקים קטנים ובינוניים לבוא ולפעול בשוק, מן הצד האחד; ומן הצד השני – לסייע בהוזלת יוקר המחיה ובמגוון המוצרים לטובת הצרכנים.
נקודה נוספת שחשוב לי לציין זה הנושא של העובדים של מכון התקנים. מלכתחילה בדיונים גם אני וגם יתר חברי הוועדה אמרנו שעל מנת לאשר את התהליך צריך להגיע לסיכום עם עובדי מכון התקנים. לכן, גם כאן הגענו לסיכום מכבד שנותן לאותם אנשים לבוא ולפרוש ממכון התקנים בצורה טובה ומכובדת. וגם הנושא הזה – – –
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
בכמה עובדים מדובר?
<אלי כהן (יו"ר הוועדה המיוחדת):>
ההערכה מדברת על כ-300 עובדים. כיום עובדים במכון התקנים 1,100 עובדים. על-פי ההערכות, יש 300 עובדים. היה כאן שיתוף פעולה מלא גם של משרד האוצר, גם של ההסתדרות – אבי ניסנקורן – וגם של ועד העובדים עצמם. הגענו לנוסחה שמכבדת אותם ונותנת להם אפשרות לבוא ולפרוש, מכיוון שבאופן טבעי ייפתחו מעבדות תקינה פרטיות שיוכלו להתחרות מול מכון התקנים – ולכן רצינו שאותם אנשים, שחלקם בני 50 פלוס, יוכלו לצאת בצורה מכובדת. עמדנו על זה בתחילת הדיונים. אני שמח לומר שהגענו להסכמה עם כל הנוגעים בדבר.
לפני שאני עובר להצעת החוק בנושא הזה אני כמובן רוצה להודות ליועצים המשפטיים: לאיתי עצמון – תודה לך. ובהזדמנות הזו, איתי, גם שוב להשתתף בצערך, ותודה על ההשקעה והעבודה; להודות כמובן לאביגל כספי שעבדה יחד אתך. וכמובן למנהלת הוועדה אריאלה מלכה.
הנושא השני והמרכזי שנדון במסגרת הוועדה הוא נושא של הגברת התחרות באשראי הקמעונאי, וכאן טיפלנו בשני נושאים: האחד, מי מנפיק כרטיסי אשראי; השני, אגודות אשראי, או חלק מכירים את השם הנפוץ: בנקים חברתיים. בנק חברתיים זה דבר שקיים בכל העולם המערבי. אנחנו רואים גם בנקים כאלה שהתפתחו להיות בנקאים מסחריים, Union Bank ואחרים, אבל במדינת ישראל זה לא קרה. בהחלטות אמיצות פעלנו, ומשרד האוצר, להפחית את הרגולציה. אחת הדרישות המהותיות, שהייתה הון עצמי של 75 מיליון שקלים על מנת לפתוח את הבנק – אנחנו מדברים על כך שזה ירד ל-3 מיליון שקלים בלבד. בדיוני הוועדה היו גם כמה גופים שכנראה יוכלו לבוא ולהרים את הנושא של בנקים חברתיים, שיוכלו לעמוד באותן דרישות. במקביל, גם אני באופן אישי נפגשתי, גם לאחר אישור החקיקה בוועדה, עם אגודת הסטודנטים, שהם בהחלט גוף מתאים ורלוונטי וחשוב לבוא ולהקים בנק חברתי. זה, אגב, קרה גם בכל העולם. ולכן, הנושא הזה גם הוא מתקדם.
אני אסקור אותו בקצרה. מדובר כאן במהפכה בתחום האשראי הקמעונאי במדינת ישראל. מטרתו לעגן בחקיקה את האפשרות של אגודות שיתופיות, לתת לחבריהן שירותי פיקדון ואשראי, וכן שירותי בנקאות בסיסיים – אפשרות שכיום אינה קיימת על-פי חוק, או שישנם חסמים גדולים ומשמעותיים.
פרק זה במסגרת החוק בדבר הסדרת אשראי בתחום האשראי הקמעונאי, בכללותו מטרתו יצירת שוק תחרותי המסוגל לתת שירותי בנקאות זעירה בשלב זה ללקוחותיו, מתוך כוונה להרחיב את התחום ולאפשר יצירה של גופים אחרים שיוכלו להתחרות בבנקים. אפשרנו שאותם גופים יוכלו לנהל כספים בהיקף של עד 1.5 מיליארד שקלים, מתוך ראייה שלאחר מכן הם יצטרכו לעבור מהפיקוח של רשות שוק ההון לפיקוח על הבנקים. במסגרת ההצעה הושם דגש על הגנה ועל שמירת עניינם של הלקוחות אשר מפקידים את כספם באגודות אשראי, הלוא הם בנקים חברתיים, וכן נקבעה הסדרה של הרגולטור שיפקח עליהם, מתוך מטרה לשמור על יציבותם ולמנוע ניצולם לרעה לענייני הלבנת הון ודברים נוספים.
בנוסף, טיפלנו באסדרת ענף שירותי המטבע, שכוללים מתן שירותים בנכס פיננסי ומתן אשראי, וזאת על בסיס מסקנות הצוות הבין-משרדי – הצוות, בין היתר, של בריס, שהוקם לבחינת הנושא. בנושא הזה נציין שנכס פיננסי ושירותי אשראי – המפקח שיפקח עליהם יהיה רשות שוק ההון. קבענו שתוטל חובת רישוי. נקבעו מגדרים של רישיון בסיסי ושל רישיון מורחב לטובת העניין, וכן לעניין הרישיונות, וכן לעניין השליטה, החזקת אמצעי שליטה, האורגנים, בעלי התפקידים, קביעת כל אותן מגבלות שנדרשת במסגרת אותו סעיף. היות שפעילות אגודות אשראי ופיקדון אשראי דומה במהותה לפעילותן של בנק, נקבע כאמור אותו רף שמעליו זה יהיה, לצורך העניין, בתחום אחריות הפיקוח של בנק ישראל.
תחום נוסף שטופל זה הנושא של הנפקת כרטיסי אשראי שלא על-ידי תאגיד בנקאי, שוב, מתוך מטרה לבוא וליצור תחרות גם בתחום זה, שכיום הוא לא מוסדר. וכאן קבענו איך זה יוסדר באופן חוקי גם על-ידי גופים שאינם תאגיד עזר בנקאי, כחלק מההסדרה הכוללת של שוק האשראי החוץ-הבנקאי, שהוא שוק משמעותי מאוד, לטובת התפתחות המערכת הפיננסית בישראל. אותו שוק חוץ-בנקאי כיום מנהל כספים שעולים בהיקפם על אלה המנוהלים על-ידי הבנקים. לכן, היה לנו חשוב לתת להם כלים לבוא ולפעול, כלים לבוא ולצמוח. כמו כן, קבענו את הנושא של תשתית, וגם בחוק להגברת התחרות במערכת הבנקאית קבענו שאגודות אשראי יוכלו לקבל שירותים גם מבנקים, וזה נכנס.
כמו כן, בימים אלה מקודם תזכיר חוק שמטרתו להסדיר הסדרה כוללת את תחום שירותי התשלום, לרבות הנפקת כרטיסי האשראי. עד שהתזכיר יוגש למעשה, בשל הרצון לאפשר כניסתם של שחקנים חדשים ולהסיר חסמים, יש חשיבות לקידומו המקביל של התיקון בעניין ההנפקה כבר עתה. בהמשך, ועם השלמת החקיקה של הצעת החוק הממשלתית, ייתכן צורך בהתאמות נוספות.
כאמור, להצעת החוק הוגשה הסתייגות אחת, ואני, כאמור, אבקש מכם, חברי הכנסת, לבוא ולדחות אותה. כמובן, לכל נושא חקיקה היו יועצים משפטיים ספציפיים. וכאן אני רוצה להודות ליועצת המשפטית ורד קירו זילברמן, שתרמה רבות לניסוח ולעבודת הוועדה. ושוב, כמובן, לגברת אריאלה מלכה. תודה, אריאלה, על ניהול הוועדה ועל התרומה.
נושא אחרון, גברתי היושבת-ראש, שאני רוצה לסיים בו, מתייחס לעוד סעיף, שהוא עבר בוועדת העבודה והרווחה. מדובר על חוק פנסיה לעצמאים, חוק שאני הובלתי במסגרת חקיקה פרטית, ולאחר מכן, במסגרת חקיקה ממשלתית, הוא הוגש על-ידי שר האוצר ומשרד האוצר. חוק חשוב מאוד.
בשנת 2007 נקבע הנושא של חובת פנסיה לשכירים, אולם הנושא של הפנסיה לעצמאים נשכח והם לא נכללו במסגרת אותה חובה. 500,000 עצמאים זכאים גם הם לבוא ולהזדקן בכבוד, והם לא נכללו במסגרת אותו חוק. ולכן, קבענו שמ-2017 גם אותם עצמאים ייכללו במסגרת חוק חובת פנסיה. וצריך לבוא ולזכור, עצמאים – לא בהכרח מדובר בטייקונים. זה 500,000 איש. זה יכול להיות אותו בעל חנות, זה יכול להיות נהג מונית, זה יכול להיות בעל חברה קטנה או גדולה. ולכן החשיבות לתת גם להם לחסוך לפנסיה. אנחנו רואים את העלייה בתוחלת החיים, כמובן דבר שהוא מבורך, וצריך להבטיח לצדו את האפשרות לבוא ולהזדקן בכבוד. ולכן, הנושא של הפנסיה הוא בהחלט נושא חשוב. עלות הפנסיה למדינת ישראל היא 380 מיליון שקלים בשנה.
הוביל את זה חברי חבר הכנסת אלי אלאלוף אצלו בוועדה, וגם במסגרת החקיקה הזאת נכנסו תיקונים והתאמות משמעותיות וחשובות. בין היתר, הופחתו תשלומי הביטוח הלאומי על מנת לבוא ולהקל את הנטל במסגרת החיסכון, זאת לצד הטבות מס שקיימות גם כיום.
אני חושב שמדובר כאן בחוק שמשנה משמעותית את מאפייני העבודה של העצמאים ונותן להם את אותה רשת ביטחון שהיא כל כך חשובה בעת הגיעם לגיל פרישה. זה חוק חשוב, חיוני וצודק עבור אותם 500,000 עצמאים. תודה, גברתי.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה לחבר הכנסת אלי כהן. בשם יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט – חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.
<מירב בן ארי (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
תודה לגברתי היושבת-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, הנני מתכבדת להביא בפניכם לקריאה שנייה ושלישית את הסעיפים שהוכנו בוועדת החינוך, התרבות והספורט בעניין חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה והפחתת שעות הלימוד בקבוצות קטנות של מיומנויות היסוד בכיתות א' וב'.
סעיף 153: סעיף 4(א) לחוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה, התשנ"ז–1997, קובע כי החוק יוחל בהדרגה משנת הלימודים התשנ"ח ביישובים, בשכונות, במוסדות חינוך ובשכבות גיל שיקבע שר החינוך בצווים, תוך מתן עדיפות ליישובים, שכונות, מוסדות חינוך או שכבות גיל אשר לדעת השר זקוקים לסיוע נוסף בחינוך, ובלבד שהחלתו תושלם לא יאוחר מתחילת שנת הלימודים התשע"ח. בעקבות יישום רפורמת "אופק חדש" ויישום המלצותיה של הוועדה לשינוי חברתי-כלכלי בעניין הפעלת מסגרות צהריים בגני-הילדים ובשכבות א' וב' – – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
לאט, לאט.
<מירב בן ארי (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
אה, זה מהר? אוקיי. בעקבות יישום רפורמת "אופק חדש" ויישום המלצותיה של הוועדה לשינוי חברתי-כלכלי בעניין הפעלת מסגרות צהריים בגני-הילדים ובשכבות א' וב' באשכולות כלכליים-חברתיים 1–3, קיים מענה מסוים להארכת יום הלימודים באזורים שבהם טרם הוחל החוק. נוסף על כך, השלמת החלתו של חוק יום חינוך ארוך כרוכה בעלויות תקציביות רחבות היקף, העומדות על למעלה מ-2 מיליארד שקלים חדשים. לנוכח האמור, מוצע לדחות את השלמת החלת חוק יום חינוך ארוך בשנתיים, ולא בשלוש שנים, כפי שהציעה הממשלה בהצעת החוק המקורית, עד לשנת הלימודים התש"ף. אבהיר כי במקומות שבהם הוחל יום חינוך ארוך ימשיך להיות מונהג הסדר הזה, והחלת יום חינוך ארוך ביישובים נוספים ובשכונות נוספות תתואם למועד חדש.
סעיפים 160–161: סעיף 12ד לחוק לימוד חובה, התש"ט–1949, קובע כי בלימודים המתקיימים במוסד חינוך רשמי בכיתות א' וב' יילמדו חמש שעות לפחות מסך כל שעות הלימוד השבועיות של מיומנות היסוד – קריאה, כתיבה וחשבון – בקבוצת לימוד שבה היחס בין מספר התלמידים למורה אינו עולה על 20. יישום רפורמת "אופק חדש" והחלטות הממשלה בדבר יישום תוכנית להקטנת מספר התלמידים בכיתה נותנים מענה מסוים לנושא זה. לאור זאת, ובשל עלותו התקציבית הגבוהה של החוק, מוצע לקבוע כי מספר שעות הלימוד בקבוצות קטנות כאמור יצומצם, כך שרק בכיתות א' וב' שלומדים בהן יותר מ-34 תלמידים בכיתה יילמדו שעתיים ממיומנויות היסוד בקבוצות של עד 20 תלמידים. עם זאת, מוצע שבכיתה א' בבית-ספר בעל ציון טיפוח 7–10 במדד טיפוח שטראוס, תילמד שעת לימוד שבועית אחת בקבוצות קטנות כאמור אף אם מספר התלמידים בה קטן מ-34. מוצע כי הצמצום ייושם בהדרגה כך שבשנת הלימודים התשע"ח יצומצמו מספר שעות הלימוד של מיומנויות היסוד מחמש לשלוש בכיתה א', ומחמש שעות לשעתיים בכיתה ב'.
לסעיפים המוצעים הוגשו הסתייגויות. אני מבקשת מחברי הבית לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שהביאה הוועדה. זה לגבי ועדת החינוך.
אני רוצה רק לומר משהו אחד, כי ראיתי שחברי כנסת מתייחסים לחוקים שהגיעו בחוק ההסדרים: חשוב לי לצין שבחוק ההסדרים הזה מתוקן עוול גדול מאוד, גם הוא במערכת החינוך, אבל במערכת החינוך של ההשכלה הגבוהה, ובפעם הראשונה סטודנטים שילמדו לימודי הנדסה יוכלו להיות זכאים לנקודת זיכוי בדיוק כמו סטודנט שלומד משפטים או מינהל עסקים. זו רפורמה חשובה, רפורמה שגם חבר – – –
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אני מברך אותך.
<מירב בן ארי (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
תודה, ואני מברכת אותך, חבר הכנסת ברושי, הובלנו את זה ביחד, ואני לא יודעת מה בדיוק תעשה – – –
<איתן ברושי (המחנה הציוני):>
אני מתייעץ על זה עם שלי עכשיו.
<מירב בן ארי (בשם ועדת החינוך, התרבות והספורט):>
זהו, אם תוכל לבחור, אבל את הגיבוי שלי יהיה לך בכל מקרה.
זו הצעת חוק חשובה, היא עושה צדק ומתקנת עוול של שנים לתלמידי ההנדסה. תודה רבה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ויושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון וועדת העבודה, הרווחה והבריאות, לדיון בפרק ה', סעיף 44: הוראות לעניין פרישה משירות קבע ופנסיית גישור, וסעיפים 45–56: יישום המלצות ועדת גורן, מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, וכן, יושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון וועדת הכספים לדיון בפרק ה', סעיפים 30–41: עקרונות לקביעת תקציב הביטחון, מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, חבר הכנסת אבי דיכטר – אינו נוכח. אז אנחנו ממתינים לדיכטר? אוקיי. חבר הכנסת זוהר.
<מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי):>
גברתי יושבת-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, אני מתכבד – ממלאת-מקום יושב-ראש הכנסת, נכון?
<היו"ר נאוה בוקר:>
אני סגנית יושב-ראש הכנסת.
<מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי):>
סליחה. הזכרת לי פשוט את דליה איציק אז כנראה התבלבלתי קצת.
אני מתכבד להציג בפניכם את הסעיפים שהוכנו בוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי בראשותי – ועדה חדשה שקמה וחרתה על דגלה צמצום פערים בחברה הישראלית ותיקון עוולות היסטוריות, והפעם בעניין מיסוי חברי הקיבוצים.
על-פי החוק הזה, לראשונה מאז קום המדינה ישלמו חברי הקיבוצים המתחדשים מס הכנסה וביטוח לאומי בהתאם להכנסתם הפרטנית ולא בהתאם להכנסתם הכוללת או להכנסה הכוללת של הקיבוץ.
מטרת החוק אינה לפגוע בקיבוצים, צריך להבהיר, או בערך השיתופי שלהם. אנחנו מברכים על הרעיון הקיבוצי, אבל המטרה היא להביא לצדק חלוקתי והיסטורי במיסוי אזרחי ישראל באופן שוויוני. הנטל הכלכלי של תשלומי המסים חייב להיות שווה והוגן עבור כולם. הפשרה שהושגה עם האוצר באופן עקרוני לא מעקרת את הרעיון הקיבוצי מחד, ומאידך מאפשרת חלוקה שווה של הנטל בנושאי מסים לכלל האזרחים.
חשוב לציין שהחוק הזה יכניס לקופת המדינה 840 מיליון שקל בשנתיים הקרובות. כמובן שמדובר בסכום לא מבוטל כלל.
וברשותכם, נעבור לחוק עצמו: הוראות פקודת מס הכנסה וחוק הביטוח הלאומי למיסוי קיבוצים משקפות את אורח החיים בקיבוץ השיתופי המסורתי, המתאפיין בשיתופיות ושוויון בייצור, בצריכה ובבעלות של כל חברי הקיבוץ בקניין הקיבוץ. בהתאם להוראות אלו, כל ההכנסות של חברי הקיבוץ מתווספות להכנסות הקיבוץ עצמו, למשל מחקלאות ומתעשייה, ומתחייבות במס בידי הקיבוץ, שהוא הנישום במס. חישוב המס נעשה כך שכל ההכנסה החייבת של הקיבוץ מתחלקת באופן יחסי שווה בין כל חברי הקיבוץ, ובהתאם נקבעו שיעורי המס החלים על הקיבוץ וניצול הפטורים ונקודות הזיכוי.
בעשורים האחרונים רבים מהקיבוצים ויתרו על המודל השיתופי המסורתי ועברו למודל של "קיבוץ מתחדש", שבו עדיין יש שיתופיות וערבות הדדית, אך הוא מאפשר לקיבוץ לחלק את הכנסתו שלא באופן שווה בין החברים אלא לפי תרומתם, הוותק שלהם ותפקידיהם. ואולם, עד היום דיני המס לא הותאמו לשינוי זה באופי הקיבוצים, והדבר יצר עיוות בחישוב המס ומחלוקות בין הקיבוצים לבין רשות המסים והמוסד לביטוח לאומי, כמובן, הן לגבי גביית התשלומים והן לגבי הגמלאות המשולמות בידי המוסד.
ההצעה שלפניכם מסדירה לראשונה את אופן המיסוי של הקיבוץ המתחדש ויוצרת הבחנה בין קיבוץ שיתופי למתחדש גם בהיבטים של הביטוח הלאומי, וזאת כדי להבטיח כי מיסוי חברי הקיבוץ ייעשה באופן דומה לזה החל על שאר אזרחיה של מדינת ישראל. על-פי ההצעה, הקיבוץ המתחדש עדיין יישאר הנישום בגין הכנסותיו שלו וכן הכנסות חבריו המועברות אליו, אולם ייחוס ההכנסה לחברים לצורך חישוב המס ייעשה לא באופן יחסי שווה, אלא בהתאם להכנסה שהתקבלה בידי כל חבר, לפי שיעורי המס החלים עליו. כלל דומה הופעל גם לעניין הביטוח הלאומי, תוך התחשבות במגוון האפשרויות של העסקה במסגרת הקיבוץ ומחוצה לו, ואולם נעשו התאמות כדי להבטיח כי דמי הביטוח יחושבו באופן שיאפשר תשלום גמלאות מתאימות אם ישנו אירוע המזכה בגמלה לחברי הקיבוץ המתחדש המועסקים בקיבוץ, למעט גמלה בשל אבטלה. כמו כן, הוסדר אופן חישוב דמי הביטוח הלאומי על בסיס הכנסות מסוימות לגבי חברי הקיבוץ השיתופי, כולל המושב השיתופי, וכולל גם קיבוץ עירוני שיוכיח כי הוא מפעיל עקרונות שיתוף דומים.
הוראות החוק החדשות לעניין מס הכנסה ולעניין הקיבוץ השיתופי בביטוח הלאומי יחולו מינואר הקרוב, ולעניין הקיבוץ המתחדש בביטוח הלאומי – מחודש יולי הקרוב.
חשוב לציין כי הנוסח המונח בפניכם משקף הסכמות שהיו שותפים להן הן הממשלה והן נציגי הקיבוצים, וזאת לאחר דיונים ממושכים שקיימו הצדדים ופשרות מצד כל המעורבים. גם בוועדה אושרה ההצעה פה-אחד ולא הוגשו לה הסתייגויות. לכן אבקש מהכנסת לאשרה.
בהזדמנות זו, אני באמת רוצה להודות ליועצות המשפטיות עורכת-הדין ארבל אסטרחן ועורכת-הדין נועה בן-שבת על עבודה מקצועית, מאומצת, בזמן קצר מאוד. עם כל הקוצר בזמנים, היה דיון מאוד מאוד פורה וחשוב עם הערות חשובות. אני רוצה להודות למנהלת הוועדה המסורה שלי, הגברת אריאלה אהרון, שעוזרת לי לעשות עבודה נפלאה לצמצום פערים בחברה הישראלית, וגם לרכזת הוועדה החרוצה והנהדרת חדוה נבון. אני מודה לכולם על המסירות ועל הגדלת ראש ועל שיתוף פעולה פורה. אני סמוך ובטוח שהחוק הזה הוא באמת צעד היסטורי בדרך לשוויון במדינת ישראל. תודה רבה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה ליושב-ראש הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. וכעת חבר הכנסת אבי דיכטר, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ויושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון וועדת העבודה, הרווחה והבריאות, יציג את התיקון. בבקשה.
<אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):>
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את פרק הביטחון בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.
פרק הביטחון בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית מונה ארבעה חלקים: סימן א', העוסק ביישום החלטת הממשלה בעניין תקציב הביטחון, ונדון בוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הכספים; סימן ב', העוסק בקיצור שירות החובה, ונדון בוועדת החוץ והביטחון; סימן ג', העוסק בגמלאות משרתי הקבע, ונדון בוועדה משותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות; סימן ד', העוסק בתגמולים ושיקום, ונדון אף הוא בוועדה משותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. ברשותכם, אתייחס ראשית לרקע המשותף לכל אחד מהסדרים אלה, ובהמשך אתייחס לכל אחד מהסימנים בנפרד.
בחודש נובמבר 2015 נחתם הסכם הבנות בין שר הביטחון דאז לבין שר האוצר. ההסכם נועד לאזן בין שני אינטרסים: הצורך של מערכת הביטחון בוודאות ויציבות תקציבית לשם יכולת תכנון לטווח ארוך, והצורך של משרד האוצר, והמשק בכללותו, בקביעת גדרות ברורים להוצאות הביטחון של אוצר המדינה, על מנת להבטיח הקצאת משאבים לצרכים נוספים של מדינת ישראל. הסכם ההבנות בין השרים עוגן בהחלטת ממשלה שהתקבלה בחודש אוגוסט 2016. על רקע זה הגישה הממשלה לכנסת במסגרת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית חלק מההסדרים הכלולים בהסכם ובהחלטת הממשלה האמורה.
גברתי היושבת-ראש, אני עובר לסימנים: סימן א' – יישום החלטת הממשלה בעניין תקציב הביטחון. סימן א' לפרק הביטחון בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית הועבר לטיפולה של ועדה משותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הכספים, בהרכב הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון. בסימן זה ביקשה הממשלה לעגן כמה הסדרים המבוססים ישירות על הסכם ההבנות בין שר האוצר לשר הביטחון, ואשר לחלקם יש ביטוי ישיר בחוקי התקציב השנתיים. התכלית שביקשה הממשלה להשיג בסימן א' הייתה כפולה: ראשית, חיזוק מעמדם של הסכם ההבנות והחלטת הממשלה על-ידי עיגון חלקים מהם בחוק – כלומר, כבילת שר האוצר ושר הביטחון להסכם שנחתם בין משרדים אלה; שנית, כבילת הכנסת להוראות שקבעה הממשלה בהסכם ההבנות ובהחלטת הממשלה.
הוועדה המשותפת שבראשותי, שטיפלה בסימן א', עמדה על הבעייתיות שבהצעת הממשלה: כבילת כוחה של הכנסת בעת אישור תקציב המדינה בשנים הבאות, ובפרט – הגבלת סמכותה של הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון בעת אישור תקציב הביטחון בשנים הבאות. חברי הוועדה ראו בכך פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות ובריבונות הכנסת, וכן סטייה מהעיקרון החוקתי שלפיו הכנסת היא שקובעת בחוק התקציב את הקצאת המשאבים ואת סדר העדיפויות שעל-פיו תפעל הממשלה במהלך שנת התקציב. לצד זאת ראו חברי הוועדה חשיבות בשיפור יחסי העבודה בין משרד האוצר לבין משרד הביטחון בכל הנוגע לתקציב הביטחון. הקשיים שביחסי עבודה אלה מוכרים היטב לחברי הוועדה, וכן נסקרו בדוחות מבקר המדינה בעבר. על כן, ראינו לנכון לעודד את העמידה של משרדי הממשלה בהסכמות שהגיעו אליהן ובמחויבות שלהם האחד כלפי השני.
לאחר דיונים רבים ומעמיקים ועבודת מטה משותפת עם משרדי הממשלה אישרה הוועדה את הנוסח המונח לפניכם. נוסח זה נועד לחזק את ההבנות בין משרדי הממשלה עצמם, ללא כבילת הכנסת. לפי הנוסח שאישרה הוועדה, מחויבים שר האוצר ושר הביטחון לפעול ליישום הוראות החלטת הממשלה; בפרט בעת הגשת הצעת תקציב הביטחון לכנסת בשנים הבאות, יהיו השרים מחויבים לעמוד במגבלות התקציביות והמספריות הקבועות בהחלטת הממשלה בענייני שכר, גמלאות ושיאי כוח-אדם, אך במהלך דיוני התקציב שיתקיימו בכנסת תהיה הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון מוסמכת לקבל כל החלטה שתראה לנכון, ללא קשר לאופן שבו הממשלה כבלה את עצמה בהחלטת הממשלה.
כמו כן, נקבע כי שר האוצר ושר הביטחון מחויבים לעמוד במגבלות הקבועות בהחלטת הממשלה בעניינים נוספים, דוגמת עמידה במכסות פרישה שנתיות.
לצד הוראות אלה נקבע כי השרים יהיו רשאים לסטות מהחלטת הממשלה בסוגיות ספציפיות בהסכמה, אם ראו כי מצב ביטחוני או כלכלי מחייב זאת, וזאת רק עד לסיומה של אותה שנת התקציב. הוראה דומה הופיעה בהסכם ההבנות המקורי שנחתם בין שני השרים. בנוסף, שר הביטחון ושר האוצר יהיו רשאים להתקין תקנות, כל שר בהסכמת שר אחר ובאישור הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון. לבסוף נקבע בנוסח שאישרה הוועדה כי השרים יהיו מחויבים לדווח לוועדה המשותפת לתקציב הביטחון בכל שנה על יישום הוראות החלטת הממשלה ועל השלכותיו על התנהלות צה"ל ועל יכולתו לעמוד במשימותיו.
לסיכום סימן א': הוועדה המשותפת בראשותי ראתה בסימן זה הזדמנות לחזק את ההבנות שהושגו בין השרים בלי לפגוע, ולו במעט, בכוחה ובסמכותה של הכנסת כבית-הנבחרים ובית-המחוקקים של מדינת ישראל. הנוסח המונח לפניכם של סימן א' אושר בוועדה פה-אחד, ללא התנגדות וללא הסתייגויות. אני רואה בכך הבעת אמון משמעותית בשני רבדים: מבחינת האינטרס של הכנסת כרשות המפקחת – לתרום לשיפור יחסי עבודה בין משרד האוצר לבין משרד הביטחון לטובת ייעול תהליכי העבודה; ומבחינת האינטרס הנוסף של הכנסת כרשות המחוקקת – להותיר בידיה את הסמכות לפעול כראות עיניה על-פי המנדט שקיבלה מהעם. שני אינטרסים אלה חשובים בעיני באותה מידה, והם שעמדו לנגד עיני הוועדה במהלך הדיונים עד שהגענו לנוסח המונח לפניכם. עד כאן סימן א'.
סימן ב' – קיצור השירות. חלקו השני של פרק הביטחון עוסק בקיצור שירות החובה לגברים. חוק שירות ביטחון קובע את אורכו של שירות החובה לגברים בצבא ההגנה לישראל. בשנות ה-60 התקבע אורך השירות על 36 חודשים, תחילה בצו של שר הביטחון, ומאז 1995 – בחוק שירות ביטחון עצמו, בהוראת שעה שהתחדשה מעת לעת. בשני העשורים האחרונים בחנו כמה ועדות ציבוריות את סוגיית משך השירות הצבאי. כל הוועדות המליצו לקצר את אורכו של השירות: בשנת 2006 המליצה ועדת בן-בסט לקצר את שירות החובה לגברים בהדרגה עד לשנת 2010, כך שתקופת השירות תהיה 24 חודשים או 28 חודשים, בהתאם לתפקיד. הוועדה אף המליצה כי חיילים שישרתו 28 חודשים יקבלו תגמול נוסף על ארבעת החודשים העודפים. מסקנות הוועדה אומצו כהחלטת ממשלה, אך יישומן נדחה בשל מלחמת לבנון השנייה. בשנת 2007 המליצה ועדת ברודט לאמץ את מסקנות ועדת בן-בסט אך לפרוס את יישומן על פני תקופה ארוכה יותר. בשנת 2015 המליצה ועדת לוקר לשוב ולאמץ את מתווה בן-בסט ולהשלימו עד שנת 2020. חרף המלצות הוועדות, ההחלטה בפועל על קיצור משך שירות החובה לגברים התרחשה רק בשנת 2014. בשנה זאת תוקן חוק שירות ביטחון, ונקבע בו כי החל משנת 2015 תקוצר תקופת שירותם של גברים בארבעה חודשים ותעמוד על 32 חודשים.
בהצעת החוק המובאת להצבעה כעת מוצע לקצר את משך שירות החובה של גברים בצה"ל בחודשיים נוספים, קרי ל-30 חודשים, החל מ-1 ביולי 2020. כלומר, בפרק זמן של שנים ספורות משך שירות החובה עובר תהליך של קיצור משמעותי של שישה חודשים במצטבר.
אף שהתיקון המוצע יחול רק בשנת הגיוס 2020, הוועדה סברה כי נכון להשלים את החקיקה כבר כעת. טווח הזמן עד 2020 יאפשר לצה"ל להיערך היטב לקיצור השירות ולהפנים את משמעויות קיצור השירות הקודם, שתוצאותיו יורגשו רק ב-2018, עם שחרור מחזור הגיוס הראשון שהתגייס לתקופה של 32 חודשים.
הוועדה השתכנעה כי קיצור השירות יסייע בהתייעלות הצבא, וכי השתלבותם המוקדמת יותר של החיילים המשוחררים בחברה תועיל הן למשק והן לחיילים עצמם. הוועדה השתכנעה גם כי הקיצור לא יביא לירידה בהיקף כוח האדם העומד לרשות צה"ל, ולכן לא יפגע במוכנותו. עם זאת, הוועדה תמשיך לדון בנושא במהלך השנים הקרובות, כדי לעקוב אחרי היערכות צה"ל, כדי לבחון את משמעויות קיצור השירות הקודם והשלכותיהן על הקיצור העתידי וכדי לוודא שאם ישתנו צורכי הביטחון בעתיד, הקיצור לא יפגע במוכנות צה"ל.
ראוי לציין כי גם בכוונת הקבינט לדון בנושא מחדש בשנת 2019, כשנה לפני תחילת יישום החוק. פרט למתנגד בודד ונמנע אחד, כל שאר חברי הוועדה תמכו בנוסח המגובש. עד כאן סימן ב'.
אני עובר לסימן ג'.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
כמה סימנים יש?
<אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):>
עוד שניים, יא מניאק, וזהו.
<קריאות:>
– – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
התפלק לו.
<אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):>
בסימן טוב ובמזל טוב אנחנו עוברים לסימן ג'. סימן ג' עוסק בנושא הפנסיות. חלקו השלישי של פרק הביטחון נדון בוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ועניינו גמלאות משרתי הקבע.
במהלך השנים האחרונות גדל משמעותית נתח תקציב הגמלאות בתקציב הביטחון. בשנת 2011 נעשה ניסיון להתמודד עם המצב באמצעות יצירת מתווה של העלאת גיל הפרישה תוך הבחנה בין המערך הלוחם לבין המערך העורפי. אולם התברר שהעלאת גיל הפרישה הביאה דווקא לגידול בעלות הגמלאות, שכן השכר הקובע של הפורשים וכן הוותק שצברו היו גבוהים יותר.
בסימן ג' לפרק הביטחון מוצע כי לגבי כלל הקצינים במערך הלוחם ובמערך העורפי יהיה גיל 42 הגיל שממנו יהיה מי שפוטר מהשירות לאחר עשר שנות שירות זכאי לפנסיה תקציבית. מהלך זה עולה בקנה אחד עם מגמת ההצערה של הצבא וגם יסייע בקידום התוכניות לקיצוץ בהיקף הקצינים בצה"ל, קיצוץ שעליו עמדתי קודם לכן. לגבי נגדים, יהיה גיל הזכאות לפנסיה תקציבית במקרה של פיטורים 47 שנים. ההבדל, לעומת הקצינים, הוא בכך שמרבית תפקידי הנגדים הם תפקידים מקצועיים באופיים שהקידום בהם הוא אטי יותר, והעלייה בשכר לאורך השנים היא מתונה יותר. יחד עם זאת, הוסמך שר הביטחון, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור הוועדה, לקבוע תנאים שבהתקיימם יהיה הגיל המזכה בקצבת פרישה לגבי נגד שפוטר בגיל צעיר מ-47 אך לא פחות מגיל 42. נמסר לוועדה כי שיקולים אפשריים להקדמת הגיל יהיו, בין השאר, שירות במערך הלוחם, תפקידים מיוחדים וכן נגדים המשתייכים לקבוצת השנים שלגביה, לפי החוק הקיים, היה גיל הפרישה צעיר יותר. תנאים אלה כפופים לתנאי שלפיו גיל הפרישה הממוצע לנגדים יעלה בהדרגה עד שנת 2032 מגיל 48 לגיל 53. גם בגילאים לתחילת תשלום קצבה למי שפרש מרצון אחרי 25 שנות שירות תהיה הבחנה בין קצינים, שהגיל לגביהם הוא 50, לבין נגדים, שהגיל לגביהם הוא 55.
בנוסף להוראות האמורות, שנוגעות לחיילים בפנסיה תקציבית, מסדיר סימן ג' הסדר ייחודי, שנקבע לראשונה בחקיקה, של פנסיית גישור לחייל שחל עליו הסדר פנסיה צוברת. המשמעות היא שממועד פרישתו של החייל משירות קבע ועד המועד שבו יתחיל להיות זכאי לקצבה מקופת הגמל, ולא יאוחר מגיל פרישת החובה, תשולם לחייל החדש קצבה. הזכאות לקצבת הגישור ותנאי הקצבה ייקבעו בתקנות בידי שרי הביטחון והאוצר ובאישור הוועדה. לפי מה שנמסר לוועדה, הקצבה אמורה לנסות לדמות את הקצבה שהפורש עתיד לקבל מקופת הגמל, כדי למנוע ירידה חדה ברמת החיים, ובכל מקרה לא תעלה על הפנסיה התקציבית שהייתה משולמת לאותו פורש אילו היה זכאי לה. לגבי מי שהחל בשירות הקבע שלו לפני 1 בינואר 2017, ישולם, בנוסף לקצבה, סכום חד-פעמי לקופת הגמל לקצבה. לקצבת הגישור שתיקבע לפי התקנות כאמור יהיה זכאי חייל חדש שפוטר משירות קבע, במסגרת מכסת פרישה שנתית שנקבעה בהתאם לחוק המוצע. בדומה לתנאי הזכאות לפנסיה תקציבית, נדרש שהפיטורים אינם בשל נכות או תפקוד לקוי. כמו כן, תנאי לזכאות הוא שמלאו לו 42 שנה, וגיל 47 לנגד – למעט נגדים שגיל הפרישה שלהם מוקדם יותר כפי שהוזכר קודם – וכן נדרש ותק של עשר שנים לפחות בשירות הקבע.
בעת הדיונים התבקשה הוועדה וניאותה להאריך את הוותק הנדרש לגבי קצינים שביום 1 בינואר 2016 טרם הצטרפו למערך הקבע המובהק ל-15 שנות קבע, למעט חריגים מסוימים, וזאת על רקע מודל הקבע החדש, הקובע שער הישארות חדש בתום שבע שנים מההצטרפות לקבע המובהק.
כדי להשלים את מעטפת הזכויות, מוצע כי מי שמשולמת לו קצבת גישור יהיה מבוטח בקופת ביטוח שיבחר שר הביטחון לשם תשלום קצבה לשאיריו, כהגדרתם בתקנון קופת הביטוח, במקרה של פטירתו, חלילה. קצבת השאירים תשולם במקרה שהשאירים אינם זכאים לקצבה ממקור אחר, ואם השאירים זכאים לקצבה ממקור אחר, ישולם להם רק ההפרש שבין הקצבאות.
תהליך הקטנת תשלומי הגמלאות שסימן ג' מכוון אליו, הן באמצעות השינויים בגיל הפרישה והן באמצעות הצמצום בהיקף משרתי הקבע, הוא תהליך רב-שנתי. סימן ג' הציב נקודת יעד בסוף שנת 2025, ומדד ההצלחה הוא כי ממוצע תשלומי הקצבאות לקצינים פורשים בשנים 2024 ו-2025 לא יעלה על 13,000 שקל בחודש, והממוצע האמור לגבי שנת 2025 לא יעלה על 12,000 שקל בחודש. אם אומנם כך יהיה, יתקנו שר הביטחון ושר האוצר את התקנות בעניין קצבת הגישור כך שההסדר יחול גם על חיילים שפרשו משנת 2026 ואילך. אם, לעומת זאת, ממוצע הקצבאות היה גבוה יותר, יקבע שר האוצר – ללא שר הביטחון, אך באישור הוועדה – מתווה חדש להסדר קצבת הגישור לשנים הבאות באופן שיבטיח כי ממוצע קצבאות הקצינים הפורשים בכל שנה משנה זו ואילך לא יעלה על 12,000 שקל.
הוועדה דרשה לקבוע נקודת בקרה עוד לפני שנת 2025, כדי לוודא שהמנגנון שנקבע מתכנס לעמידה ביעד, הן מבחינת התכלית הכלכלית, הן מבחינת התועלת לצה"ל, והן לנוכח החשש מפגיעה שעשויה להיגרם לפורשים במקרה ששר האוצר יידרש לקבוע מתווה חדש. לפיכך, נקבע כי כבר בראשית שנת 2021 יציג שר הביטחון לוועדה, לגבי כל אחת מהשנים 2017–2020, את ממוצע הקצבאות ששולמו באותן שנים, תוצאות סקרי שביעות רצון של משרתי הקבע, נתונים על מאפייני כוח-האדם בשירות הקבע, הפעולות שננקטו ושיינקטו לשם עמידה ביעדי 2025 והערכה בדבר מידת ההיתכנות של עמידה ביעדים האלה. הוועדה תידרש אז להכריע בשאלה אם הנתונים שיוצגו בפניה מעידים על כך – חיים ילין – שהמהלך מוביל להשגת היעד. אם לא תשתכנע הוועדה שצה"ל צפוי לעמוד ביעד ממוצעי הגמלאות עד לשנת 2025, היא תודיע על כך לשרי הביטחון והאוצר, כדי שיציגו בפניה עד 1 באוגוסט 2021 תוכנית חלופית ליישום לשם השגת היעד.
לבסוף, סימן ג' מסדיר גם חובה לערוך ביטוח מפני סיכוני מוות ונכות לחייל חדש המשרת בשירות קבע בפנסיה צוברת ואינו מבוטח בביטוח כאמור במסגרת קופת הגמל שלו. דמי הביטוח ישולמו מתוך הסכומים שמפריש הצבא לקופת הגמל של החייל, והכול בהתאם להוראות שיקבע שר הביטחון בעניין.
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, נוסח החוק כפי שהקראתי את עיקריו עבר בוועדה פה אחד. עד כאן סימן ג'.
סימן ד', והוא האחרון בסדרה, עוסק בתגמולים ושיקום, בהמשך לדוח ועדת גורן. גם חלקו הרביעי והאחרון של פרק הביטחון נדון בוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ועניינו יישום מסקנות ועדת גורן לבחינת אמות המידה לזכאות מאגפי השיקום של משרד הביטחון.
חוקי השיקום נחקקו בראשית ימיה של המדינה, זמן קצר לאחר שתמו קרבות מלחמת העצמאות. כך אמר ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון, שהציג כאן בכנסת – או בפני הכנסת במקום אחר באותה תקופה – את הצעת חוק הנכים ב-1949. וכך אמר אז ראש הממשלה ושר הביטחון: "מלחמת החירות של צבא הגנה לישראל לא הייתה כולה זרועה נחת, ניצחונות וכיבושים. היה גם צד שני למטבע. שולם מחיר יקר: נפלו מאות ואלפים מתפארת הנוער שלנו – – – אך החללים הם רק חלק מהאבדות. רבים נשארו לשמחתנו בחיים, אך גם הם שילמו מחיר יקר – איבר מן החי. והערב" – אמר אז ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון – "אני מגיש לכם בשם הממשלה חוק על החוב – נכון יותר: חלק מן החוב – שאנו חייבים לאלה שבגופם עזרו לשחרור האדמה והמולדת, חוק על תגמול ושיקום לנכי מלחמה". עד כאן הציטוט. תכליתם של חוקי השיקום היא אפוא כפולה: שיקום הנכים ומשפחות החללים לשם השבת חייהם למסלולם, ככל שהדבר ניתן; ומתן תגמולים לנכים ולמשפחות החיילים.
בשנת 2010 הוגשו לממשלה המלצות ועדת גורן, שבחנה את אמות המידה לזכאות מאגפי השיקום. הוועדה סברה כי העלייה במספר הנכים והמשפחות המוכרים מכוח חוקי השיקום הביאה להתרחקות מכוונתם המקורית של חוקי השיקום – לסייע למי שהגנו בגופם על ביטחון המדינה. לעמדת הוועדה, התרחקות זו בעייתית במישור הערכי, ומעבר לכך, היא יוצרת עומס רב על אגפי השיקום, שפוגע באיכות השירות והטיפול. על כן המליצה ועדת גורן על כמה שינויים, הן לגבי תחולת חוקי השיקום והן לגבי היקף התגמולים והשיקום הניתנים.
הצעת החוק, חברי חברי הכנסת, שהוגשה במסגרת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית, עוסקת רק בהיבט של תחולת חוקי השיקום.
הצעת החוק מעוררת סוגיות ערכיות כבדות משקל. במהלך הדיונים בוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ערכנו שינויים לא מעטים בהצעת החוק, כדי שתהיה מאוזנת וברורה יותר, ואפרט מייד.
בראש ובראשונה, הוועדה המשותפת שמה דגש על חיילי החובה. תפיסת הוועדה הייתה כי משעה שבנינו ובנותינו מתגייסים לצבא על-פי חובה שבחוק, הרי שעל מערכת הביטחון מוטלת האחריות המלאה לשלומם כל עוד הם בשירות הצבאי. לכן התנגדה הוועדה נחרצות להוראת הצעת החוק שביקשה להוסיף לגבי נכות או מוות של חיילי חובה כתוצאה ממחלה תנאי שלפיו המחלה נגרמה כתוצאה מאירוע או מתנאי שירות ייחודיים ומיוחדים לשירות. לפיכך, הנוסח המובא היום בפניכם אינו משנה את מצב הדברים לגבי חיילי החובה בהקשר הזה, והתנאים ייוותרו כפי שהיו – מחלה שנגרמה בעת השירות ועקב השירות. יצוין כי כל ההוראות הנוגעות לחיילי החובה חלות גם על חיילי המילואים.
שינוי נוסף שערכה הוועדה נוגע לחניכי ההכשרות הקדם-צבאיות ולמשתתפים בגיבושים של יחידות מובחרות שנפגעים בעת ההכשרה או ההתנדבות. הוועדה קבעה לגביהם כי מעמדם לעניין תחולת חוקי השיקום יהיה כשל חיילי החובה, ולא כשל חיילי הקבע, כפי שהוצע תחילה בהצעת החוק, וזאת בדומה להוראה הקיימת לגבי מיועד לשירות ביטחון שנפגע בעת בדיקות רפואיות לפני גיוסו.
בנוסף, קבעה הוועדה כי לצורך חוקי השיקום, חייל שהחל בשירות קבע ברציפות לשירות החובה שלו ימשיך להיחשב כחייל חובה במשך ששת החודשים הראשונים של השירות, של שירות הקבע. יצוין כי כבר כיום ישנם מסלולי שירות שכוללים התחייבות לשירות קבע לתקופה קצרה בתום השירות, ומגמה זו עשויה להתחזק עקב קיצור שירות החובה לגברים. הוועדה סברה כי חיילים המשרתים בשירות קבע לתקופה קצרה בסמוך לאחר תום שירות החובה שלהם אינם רואים בשירות זה קריירה אלא המשך ישיר לשירות החובה, וזו צריכה להיות גם נקודת המבט של חוקי השיקום.
שינוי נוסף בהצעת החוק הנוגע לחיילי החובה עניינו תחולת חוקי השיקום על חיילים בחופשה. בהצעת החוק מוצע לקבוע ארבעה סייגים חדשים לתחולת חוקי השיקום על חבלות שאירעו לחיילי חובה בחופשה: מקרים שבהם החיילים נחבלו בתאונת דרכים בנסיבות שבהן אין זכאות לפיצוי לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כגון כאשר החייל נהג ברכב ללא רישיון או כאשר השתמש ברכב כדי לבצע עבירה; מקרה שני – מקרים שבהם החבלה אירעה כתוצאה מייצור, מסחר או שימוש בסם, או אגב ביצוע עבירה בהשפעת אלכוהול; מקרה שלישי – מקרים שבהם החבלה אירעה כתוצאה מביצוע מעשה הכרוך בנטילת סיכון בלתי סביר מצד החייל, מתוך כוונה לגרימת החבלה או מתוך שוויון נפש לגביה; המקרה האחרון – מקרים שבהם החבלה אירעה בחו"ל, למעט כאשר החייל היה בחופשה שאושרה לחייל בודד לצורך ביקור משפחתו.
לגבי שלושה הסייגים הראשונים – כדי להבטיח שתהיה בפני קצין התגמולים תשתית ראייתית מוצקה, של פסק-דין מרשיע, או, בהיעדר הכרעה פלילית, מסמך של הגוף המוסמך לחקור או להעמיד לדין במקרים כאלה, כגון משטרת ישראל, מצ"ח, או מח"ש בטרם יחליט שהחבלה של החייל אינה נכללת בגדרי חוקי השיקום.
בעניינם של חיילים בשירות קבע, ובהתאמה להם – גם של שוטרים, סוהרים, ועובדי שירותי הביטחון, ביקשה הצעת החוק המקורית לקבוע כי כל נכות או מוות שנגרמו עקב מחלה יועברו לטיפול המוסד לביטוח לאומי. הוועדה סברה כי לא ניתן להתעלם מקיומן של מחלות מובהקות שנגרמות כתוצאה משירות צבאי, ולכן נקבעו בנוסח שבפניכם "מחלות שירות", שעל מוות או נכות בעקבותיהן יחולו חוקי השיקום. כמה ממחלות השירות נקבעו בגוף החוק, ובנוסף ניתן יהיה לקבוע מחלות נוספות, בצו של שר הביטחון, בהסכמת שר האוצר ובאישור הוועדה.
לעניין חבלות של אנשי קבע, נקבע כי החבלות שיוכרו על-ידי אגפי השיקום יהיו חבלות שנגרמו בפעילות מבצעית, באימון לפעילות מבצעית או באירוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי. יתר החבלות יטופלו על-ידי המוסד לביטוח לאומי.
חידוש נוסף בהצעת החוק הוא העיגון בחקיקה ראשית של ההנחיה שהכירה בזכאות לפי חוקי השיקום של שומרים ביישובים שנגרמה להם חבלה תוך כדי ועקב פעילות מבצעית של לחימה מול אויב לשם הגנה על יישוב מפני פעולת איבה.
הצעת החוק המקורית הציעה שלא להחיל עוד את חוקי השיקום על חברי המשמר האזרחי ועל אנשי משמר הכנסת. לגבי שתי קבוצות אלה שינתה הוועדה את ההוראה: הוועדה סברה כי נוכח אופי פעילותו של המשמר האזרחי, כחלק מפעילות המשטרה, והעובדה כי אנשי המשמר משרתים לצד השוטרים ונתונות להם רבות מסמכויותיהם, יש לשמור על העיקרון שלפיו חוקי השיקום יחולו על אנשי המשמר באותו אופן שבו הם חלים על השוטרים, ובכך חזרה דווקא למסקנות ועדת גורן בעניין זה. לגבי משמר הכנסת סברה הוועדה כי מאחר שהוא ממלא את תפקידה של משטרת ישראל בשטח חסינות הכנסת בשל עקרון הפרדת הרשויות, גם על אנשי משמר הכנסת יש להחיל את חוקי השיקום באותו אופן שהם חלים על שוטרים.
קבוצה נוספת שהצעת החוק לא התייחסה אליה היא מתנדבי הג"א והעובדים והמתנדבים של ארגוני העזר המסייעים להג"א – מגן-דוד-אדום ורשות הכבאות, שלפי החוק הקיים חוקי השיקום חלים עליהם בעת שהם מסייעים להג"א – באימונים או בשעת חירום. נוכח ההבחנה שהצעת החוק מבקשת לקבוע לגבי תחולת חוקי השיקום בין חיילי חובה וחיילי קבע, הוועדה סברה כי נכון יותר להשוות את מעמדם של עובדים ומתנדבים אלה למעמדם של חיילי הקבע, ולכן מנוסח כך בנוסח שלפניכם.
הצעת החוק הסדירה את מעמדם של חיילים בשירות קבע, שוטרים, סוהרים ועובדי שירותי הביטחון במקרה שהפגיעה אינה פגיעה מזכה לפי חוקי השיקום אך היא נגרמה תוך כדי השירות ועקב השירות, ויהיו להם ולתלויים בהם הזכויות הנתונות לנפגעי עבודה; לתלויים בהם – בשינויים המחויבים. יחד עם זאת, לא נגבים בעדם דמי ביטוח לאומי לענף נפגעי עבודה, אלא המוסד לביטוח לאומי יקבל שיפוי מלא בשל ההוצאות שהוציא לתשלום גמלאות עבורם. כדי למנוע הטלת גירעונות על ענפי ביטוח אחרים, מוצע כי כספי השיפוי ינוהלו כענף נפרד ולא תהיה העברה של גירעונות או יתרות בינו ובין ענפי ביטוח אחרים.
לגבי עובדים זמניים בשב"כ – שהנוסח המובא לאישורכם הבהיר את תחולת חוק השיקום לגביהם – וכן לגבי אנשי משמר הכנסת, משולמים כיום דמי ביטוח בענף נפגעי עבודה, ולפיכך במקרה של פגיעה תוך כדי ועקב השירות שאינה פגיעה מזכה לפי חוקי השיקום, הם יקבלו זכויות כנפגעי עבודה רגילים. לעומתם, מתנדבי המשמר האזרחי יקבלו זכויות במקרה זה כמתנדבים.
הוועדה הייתה מודעת לשונות אפשרית בין סל הזכויות שיתקבל לפי חוקי השיקום לבין זה הניתן במוסד לביטוח לאומי. הוועדה הייתה מודעת לאפשרות שבמקרים מסוימים יכולה הבחירה בביטוח הלאומי להיות עדיפה מצד אדם מסוים לפי נתוניו האישיים. ואולם הוועדה החליטה, אחרי התלבטות, כי הקביעה מי יהיה זכאי לפי חוקי השיקום היא קביעה ערכית, ולכן ההשתייכות לכל מסלול צריכה להיות ברורה ואין לאפשר בחירה בין המסלולים. בעקבות כך, נקבעו הוראות לעניין אופן העברת המידע למוסד לביטוח לאומי ולעניין סדר בדיקת התביעות, שיפעל בין המוסד לביטוח לאומי לבין אגפי השיקום. בין השאר, נקבע כי קצין תגמולים יידרש קודם כול לשאלה האם המחלה היא מחלת שירות או חבלת שירות, ואם קבע כי לא כך הדבר, תועבר התביעה למוסד לביטוח לאומי לבירור שאר השאלות, כדי להימנע מיצירת כפילויות ופסיקות סותרות באותו עניין.
ההסדר המוצע לא נועד לחול על מי שמטופל היום במסגרת אגף השיקום וכל מי שהוכר כנכה ערב תחילתו של החוק. אגף השיקום ימשיך לטפל בו גם במקרה של החמרה במצבו.
כפי שציינתי בראשית דברי, הוועדה הכריעה בשאלות הערכיות כבדות המשקל שנוגעות לאחריות מערכת הביטחון על המשרתים בה. אני סבור שהנוסח שאושר בוועדה יוצר את האיזונים הראויים: מצד אחד הוא מחזיר את חוקי השיקום לייעודם המקורי כסיוע למי שהגנו בגופם על המדינה, ומצד שני הוא מבטיח מתן מענה ראוי במסגרת המוסד לביטוח הלאומי למי שנפגע במסגרת שירותו המתמשך בכוחות הביטחון – גם אם אין זו פגיעה ייחודית לשירות – ומונע פגיעה במי שיש תכליות ראויות המצדיקות להשאירו בתחום חוקי השיקום, כגון אוכלוסיית חיילי החובה.
לידיעתכם, חברי הכנסת, נוסח החוק אושר בוועדה ברוב קולות, למעט מתנגד אחד.
לסיכום, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, כפי שציינתי בראשית דברי, ארבעת החלקים של פרק הביטחון נועדו ליישם את ההסכמות בין שר הביטחון לשר האוצר בעניין תקציב הביטחון בשנים הקרובות. עם זאת, בדיונים שקיימנו בחלקיו השונים של הפרק לא קיבלנו את ההסדרים המוצעים כלשונם והכנסנו שינויים, ואני מאמין – שיפורים רבים. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות שהוגשו לפרק ולאשרו בקריאה שנייה ובקריאה שלישית במסגרת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית.
שלוש מילים, ברשותך, לסיום.
<היו"ר נאוה בוקר:>
בשמחה.
<אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):>
הוועדות המשותפות עבדו ביחד עם ועדת הכספים בראשות חבר הכנסת גפני וועדת הרווחה, העבודה והבריאות בראשות חבר הכנסת אלי אלאלוף, עם עבודה מאוד מסורה של יועצים משפטיים, של נועה בן-שבת, ומאצלנו בוועדת החוץ והביטחון של מירי, של עידו, של הדר – שעות ארוכות מתישות. אני מרשה לעצמי לומר שללא ההבנה בינם לבין הגופים – משרד הביטחון, משרד האוצר, הגופים השונים, כל מערכת הביטחון – אני מסופק אם היינו מצליחים להגיע לנוסח, שכפי שאמרתי ברוב המקרים עבר פה אחד, ובמקרים בודדים עם מתנגד בודד. תודה רבה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה לחבר הכנסת אבי דיכטר. יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני יעלה ויציג את החוקים.
<קריאה:>
מה, עוד פעם אתה?
<קריאה:>
גפני, היית.
<חיים ילין (יש עתיד):>
גפני עולה כי אנחנו לא הבנו בפעם הקודמת.
<היו"ר נאוה בוקר:>
בבקשה, חבר הכנסת גפני.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר נאוה בוקר:>
הודעה, עד שיעלה חבר הכנסת גפני, בבקשה.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016, שהוחזרה על-ידי ועדות שונות. תודה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה.
<הצעת חוק התקציב לשנות הכספים 2017 ו-2018, התשע"ז–2016;>
<הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016;>
<הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016>
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
<היו"ר נאוה בוקר:>
חבר הכנסת גפני, בבקשה.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, גם זה דבר שקרה לראשונה והוא לא היה קודם: הונח עכשיו חוק התייעלות הכלכלית השני. אני עושה את זה ממש קצר – יש פה כמה חוקים שלא הצגתי.
בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית, בפרק הביטחון, הופיע בנוסח הכחול גם סעיף 57. בסעיף זה הוצע לתקן את חוק יסודות התקציב ולקבוע כי הוועדה המשותפת לתקציב הביטחון תהיה מוסמכת לדון בהצעת תקציב הגופים הביטחוניים בהתאם לסמכותה על-פי הוראות סעיף 18 לחוק יסודות התקציב. סעיף זה פוצל מהצעת חוק ההתייעלות ועבר בנפרד בקריאה שנייה ושלישית לראשונה. זה דווקא השינוי שנעשה לטובה: תקציב הביטחון בוועדה המשותפת אושר באופן מסודר. זה לא היה בתקציב הקודם, וכבר תיארתי את זה כאן במליאת הכנסת. על כל פנים – – –
<יצחק כהן (ש"ס):>
לאט, לאט, לא מספיקים לשמוע אותך. לאט-לאט.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
אה. זה בניגוד לתקציב הקודם – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
צריך להספיק הרבה.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
– – כשהוועדה המשותפת הצביעה נגד תקציב הביטחון. ביקשו בוועדת הכספים שנאשר את זה, אף-על-פי-כן, ואני כמובן לא הסכמתי, ולאחר מכן נדון הכול מחדש, והתברר שיש הסכם בין משרד האוצר למשרד הביטחון, הסכם סודי מאוד מאוד מאוד מאוד שרק אני הייתי יכול לקרוא אותו ואחרים לא יכלו לקרוא אותו, והתברר שזה לא כל כך נכון. אבל השנה זה שונה לחלוטין.
יש כמה חוקים נוספים – אני אעשה את זה טלגרפית – שלא הוצגו בפעם הקודמת שהייתי כאן. לא הוצג הנושא של הוראות לעניין התחשבנות בין בתי-החולים לקופות-החולים – הצעת חוק שקיימנו לגביה דיון שלא היה פתוח לציבור. עשינו את זה בוועדה שקיימה את הדיון יחד עם נציגי המשרדים באופן שאין פרוטוקול, בגלל שהיו שם דברים שלא מתפרסמים לציבור. חברי הוועדה ביקשו לדעת את התוצאה של ההתחשבנות הזאת על-פי הצעת החוק הנוכחית. הייתה דרישה שלנו ל-400 מיליון שקל, שזה יהיה בתוך התקציב. קיבלנו אתמול את שני המכתבים ממשרד האוצר. 400 מיליון השקלים נמצאים בתקציב, בבסיס התקציב, ואם החוק יאושר, הכסף הזה עובר לקופות-החולים. אז זה הדבר האחד.
הדבר השני – דיברתי באופן חלקי על הפחתת רגולציה בחוק מיסוי מקרקעין. גם כאן יש איזה דבר שהוא מאוד משונה. הממשלה הביאה חוק שהוא חוק טוב: לזרז את ההליכים שבהם בן-אדם מקבל אישור במיסוי מקרקעין, ואז העלינו את העניין של השלטון המקומי, שגם שם זה יכול להתעכב, ואז הכנסנו את זה לחוק. פתאום קיבלתי טלפונים מכל משרדי הממשלה ומהשלטון המקומי, והם אמרו שזה יפגע בהם. הוצאתי את זה מהחוק. לא יכול להיות מצב שבו הממשלה מביאה חוק לטובת האזרח לזרז הליכים ובסוף פונים אלי ואומרים: לא, אל תקדם את העניין זה. אז אני מביא את החוק בלי הנושא של השלטון המקומי.
מיסוי פיצוי פיטורין המופרדים – פיצלנו את עניין פיצוי הפיטורין, שהיה בו חלק ראשון ארוך, שם היה מדובר על יחסי עובד ומעביד, שהוא מקבל את הכסף כאילו תמורת פיצוי פיטורין, ומערכת היחסים הזאת היא מערכת מורכבת. קיבלתי פניות גם מהתאחדות התעשיינים וגם מההסתדרות, וביקשתי מחברי הוועדה שיאשרו פיצול של החוק. נאשר את הנושא הכספי, אבל על יחסי עובד ומעביד נדון בנפרד, ואכן נדון בעניין הזה, בעזרת השם.
עידוד השקעות הון – דיברתי על זה. הפחתנו את זה ל-7.5%.
אלה פחות או יותר כל החוקים שאני מבקש לאשר במליאת הכנסת. אני רק רוצה – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
יש לכם תיאבון לדבר היום, אני רואה.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
יש לי תיאבון – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מאיפה התיאבון הזה?
<מאיר כהן (יש עתיד):>
לא, הוא מדבר הכי קצר.
<חיים ילין (יש עתיד):>
ככה הוא – – –
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
התיאבון – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
לא, בסדר, לא, גפני, אני רואה את כל ראשי הוועדות.
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
עיסאווי.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מאיפה התיאבון?
<משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):>
התיאבון שלי הוא לשתוק, תאמין לי.
אני רק רוצה להגיד דבר אחרון: ביקשתי להכניס במסגרת חוק ההסדרים – אני ירדתי מהעניין הזה – ביקשתי להכניס את הנושא של חשב המשטרה, כמו שיש חשב משרד הביטחון שהוא גם ממונה על התקציבים; מעבר להיותו חשב הצבא הוא גם הממונה על התקציבים במשרד הביטחון והוא מוסר דיווח לכנסת, לממשלה, הוא כפוף לשר. במשרד לביטחון פנים זה לא קיים, זה הפוך. אפשר שהשר יביא כסף לפרויקט של תאונות דרכים, נניח, והמפכ"ל ישנה את זה, והשר אפילו לא ידע. החשב של המשטרה הוא חשב של המשטרה, הוא לא חשב של המשרד לביטחון פנים. ביקשתי להכניס את זה לחוק ההסדרים. התנגד לזה מאוד חבר הכנסת מיקי לוי. הוא ראה בזה, כפי שהוא אמר בוועדה, שינוי סטטוס קוו במצב של החשב במשטרה. אני לא חושב כך, אבל לא רציתי להביא את זה בחוק ההסדרים; גם ככה היו לנו שם בעיות רבות. ביקשתי מהיועצת המשפטית להכין הצעת חוק. היא תכין הצעת חוק אחרי אישור התקציב, ואני אבקש לשנות את זה. אני אבקש להחתים חברי כנסת, ואני גם אסביר להם את דעתי בעניין. אני לא מתכוון להרפות מהנושא הזה. מי ששמע את הדיון שהיה ושמע את המשרד לביטחון פנים, סבור שאני צודק. לא רציתי להוסיף על כל הבעיות שהיו גם את הבעיה הזאת, אז זה יבוא בחקיקה פרטית. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה לחבר הכנסת הרב משה גפני. אחריו – סגן שר האוצר יצחק כהן, בבקשה.
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
האמת היא שההודעה הזאת היא בשבילכם – לא רק.
כבוד השר, גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני ההצבעות על חוק התקציב לשנים 2017 ו-2018, אני מבקש למסור הודעה זו:
מעבר להסכמים הקואליציוניים שנחתמו עם כינונה של הממשלה ה-34, נחתם, ביום 25 במאי 2016, הסכם קואליציוני בין סיעת ישראל ביתנו לסיעת הליכוד, שקיבל ביטוי בהחלטת ממשלה מס' 1885 מיום 11 באוגוסט 2016 בדבר שיפור מצבם הכלכלי של הקשישים בישראל.
מלבד ההסכם האמור, אין הסכם בכתב בקשר להצבעה על חוק התקציב לשנים 2017 ו-2018, והצעת חוק התקציב משקפת את סדרי העדיפויות של הממשלה כפי שאושרו על-ידה ביום 11 באוגוסט 2016, ובכלל זה מספר החלטות ליישום חלקים מההסכמים הקואליציוניים כאמור, בשינויים מסוימים.
במצב זה, סעיף 1 לחוק הממשלה, המחייב להביא בפני הכנסת כל הסכם בכתב בקשר עם ההצבעה על התקציב, לא חל.
עם זאת, אני מבקש להפנות להחלטת הממשלה מס' 1908 מיום 11 באוגוסט 2016 בדבר יישום הסכמים קואליציוניים לשנים 2017 ו-2018. הוחלט להקצות, באופן חד-פעמי, בתקציב המדינה לשנת הכספים 2017, סכום שלא יעלה על 680 מיליון שקלים לצורך יישום הסכמים קואליציוניים שלא נכללו בהחלטות קודמות. בהחלטת הממשלה מיום 18 בדצמבר 2016, שהתקבלה בהמשך להחלטה מס' 1908 – שלי, שלי, זה בשבילך.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
אני מתנצלת.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אני אגיד לך, היא לא מתרגשת מ-1.36 מיליארד שקלים.
<קריאה:>
– – –
<סגן שר האוצר יצחק כהן:>
בהחלטת הממשלה מיום 18 בדצמבר 2016, שהתקבלה בהמשך להחלטה מס' 1908 מיום 11 באוגוסט 2016, הוקצו סכומים נוספים, כמפורט בנספח ב' לאותה החלטה, הכרוכים ביישום ההסכמים הקואליציוניים עם סיעת הבית היהודי, סיעת ש"ס וסיעת יהדות התורה, ואשר חולקו לתחומים בתקציבי משרדי הממשלה השונים.
כמו כן, בהודעתי לפני ההצבעות על חוק התקציב לשנים 2015 ו-2016 נכללו שורה של החלטות ממשלה ליישום ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו עם כינונה של הממשלה ה-34: יישום ההסכמים בדבר הגדלת מלאי פתרונות הדיור הציבורי, צעדים לצורך טיפול בעוני ויצירת שוויון הזדמנויות, מימון הפחתת מע"מ אפס על תחבורה ציבורית, מים וחשמל למעוטי יכולת תוקצבו בבסיס התקציב של המשרדים השונים, ואילו ההסכמים הקואליציוניים בדבר שינוי מבנה קצבת הילדים והנהגת חיסכון ארוך טווח לכל ילד, הקמת צוות לבחינת סיוע לאוכלוסיית העצמאים במשק אשר נקלעים למצב אבטלה, הפעלת מנגנון קרן סיוע ללומדי תורה נזקקים, במקביל לתקצוב נוסף של קרן הסיוע לסטודנטים – קיבלו ביטוי בהצעת חוק התקציב לשנים 2017 ו-2018.
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, בנוסף, בהתאם להנחיית היועץ המשפטי האמורה, כל הסכם פוליטי תקציבי שנערך אגב אישור הצעת חוק התקציב בכנסת יוקרא לפרוטוקול בטרם אישור חוק התקציב. בהתאם לאמור, פורטה בפני ועדת הכספים של הכנסת רשימת ההסכמים הפוליטיים-תקציביים שאינם הסכמים קואליציוניים, ואשר הושגו בעל-פה עם חברי כנסת מהסיעות השונות כחלק מקידום הפעילות בשלבים השונים של חקיקת התקציב והצעות החקיקה לתוכנית הכלכלית לשנים 2017 ו-2018 וההצבעה על הצעות החוק כאמור, בשים לב לתפקידם של חברי הכנסת בכנסת.
עוד אבקש לציין, כי לנוכח התחייבויות תקציביות חדשות שהצטברו לאחר אישור התקציב בממשלה, החליטה הממשלה ביום 18 בדצמבר 2016, בין היתר, על הפחתה של בסיס תקציב משרדי הממשלה בשנת הכספים 2017 בשיעור של 1.3%, כמפורט בטבלה שבנספח להחלטה זו. כמו כן, הוחלט להפחית את בסיס ההרשאה להתחייב בהתאמה ולכל הפחות בשיעור האמור. מסיבות טכניות ואחרות, חלק מהשינויים התקציביים הכרוכים ביישום החלטה זו ייערכו לאחר אישורו של התקציב. אני מודה לכם מאוד. תודה רבה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
איציק, תישאר. איציק, תישאר.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. עשר דקות לרשותך.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, יש לי דברים רבים לומר על התקציב, אבל בחרתי לייחד את עשר הדקות שיש לי לקיצוצים הרוחביים. כדי לא לומר דברים בעלמא ולהביא נתונים מדויקים, עברתי בדרך לכאן בחדרו של מנהל ועדת הכספים, ידידי טמיר כהן, ובידי רשימת הקיצוצים הרוחביים המלאה. אוגוסט השנה – חצי מיליארד שקלים קיצוץ רוחבי; אוקטובר השנה – 1.25 מיליארד שקלים קיצוץ רוחבי; דצמבר השנה – 1.8 מיליארד שקלים; עוד 1.8 מיליארד שקלים של 2016 מחכים לאישור. סך הכול: 5.3 מיליארד שקלים קיצוץ רוחבי. כמתאבן, לתחילת 2017, שנדע איך זה ירגיש לנו בהמשך, הממשלה כבר אישרה 1.3 מיליארד שקלים, שהם עדיין לא הועברו לוועדת הכספים.
אני הסתכלתי בעניין על הנאום שנשא כאן שר האוצר, נאום התוכחה ליש עתיד. אני חייבת לומר, חברי מיש עתיד, שהזדהיתי עם הנאום הזה של שר האוצר. אבל גם כשהוא התפאר, ובצדק, בכמה דברים מאוד מאוד חשובים – כמו למשל 40 מיליון שקלים לטיפולי שיניים לילדים, וזה באמת דבר נפלא, באמת קשה לשאת את כאב השיניים של ילד עני, שידי הוריו אינה משגת להשיג לו טיפול נורמלי; או הוזלה של 13% בביטוח הרכב – את כל הדברים האלה הוא אמר, והוא הפנה כלפיכם בתשובה לביקורת כלפיו וסיפר על כל הדברים שהוא עשה ואתם לא עשיתם. בוודאי שעל שכר הבכירים אני מפרגנת לו מכאן ועד להודעה חדשה ומברכת על אומץ הלב שלו. באמת, שר האוצר כחלון הוא אדם חברתי בכל רמ"ח איבריו, וכך עוד שרים בממשלה, כמו שר הרווחה חיים כץ, כמו שר הבריאות יעקב ליצמן. אין ספק שהם עושים דברים טובים.
אבל כל הדברים האלה נמחקים כשמגיע הקיצוץ הרוחבי. אין להם משמעות, הם נבלעים כמו טיפה באוקיינוס. ובטח שאם הם נבלעים, אז בטח נבלעים כספים קואליציוניים מלוכלכים, שאנחנו אפילו לא יודעים לאן הם הולכים. דבר כזה, אגב, עוד לא היה; בדרך כלל כסף קואליציוני – חבר כנסת מבקש כסף למשהו שהוא יקר ללבו, ורואים בדיוק את התקנה שהכסף הולך אליה. כאן – על עיוור, חלוקת שלל. אז גם הדברים הטובים וגם הדברים הרעים פשוט נמחקים מפני הקיצוץ הרוחבי. קיצוץ רוחבי הוא קיצוץ טיפש, הוא קיצוץ עצל, הוא קיצוץ חסר הבחנה, הוא פשוט גיליוטינה עיוורת שיורדת באבחה אחת. למי שלא מבין, קיצוץ רוחבי זה פשוט קיצוץ שנופל על כל המשרדים בבת אחת, ולא מתעמקים אפילו בסוגיה איפה אפשר לקצץ ואיפה לא, פשוט מורידים את הראש מכלל המשרדים. 5.3 מיליארד שקלים, ברווחה, בבריאות, בחינוך, בביטחון הפנים. כל המיליונים הקטנים האלה, שכל אחד מהם עשה טובה וגירד, באמת בכוונה טובה מאוד, פשוט נמחקים מפני הקיצוץ הזה.
והקיצוץ הזה, תשימו לב, הוא לא חד-פעמי, הוא בבסיס התקציב. זה מה שלא מבינים. זה לא פעם אחת כדי לממן x, y, z – דברים טובים או רעים. מעכשיו הוא יחזור כל שנה בבסיס התקציב, והקיצוצים הרוחביים שיבואו אחריו יהיו שוב קיצוץ על הקיצוץ. הוא תמידי, הוא לנצח. קיצוץ רוחבי יחזור בכל שנה. הוא אומנם כתוב פעם אחת, אבל אחר כך הוא יחזור, הוא יורד מבסיס התקציב.
ומה הוא עושה? הוא מקטין את המדינה. יכול להיות שיש אנשים שאומרים: אה, להקטין משרדי ממשלה? סבבה, משרד הבריאות, משרד החינוך; לא, זה מקטין את המדינה. זה מקטין את שירותי הבסיס שכל אדם זכאי להם מתוקף היותו אזרח במדינה הזאת, מתוקף היותו משלם מסים.
בפעם הבאה שיקרו דברים רגילים שנראים לפעמים כמו אסון טבע, כמו מתקפת סלמונלה כזאת כשמעבדות בריאות הציבור מתייבשות בגלל אותם קיצוצים רוחביים, תזכרו את ה-5.3 המעורפלים הגדולים האלה, שאתם לא יודעים מה יש בהם; בפעם הבאה שתצטרכו שוב לשלם ביטוח בריאות משלים ומושלם וכספים נוספים על תרופות, בזמן שאתם משלמים מס בריאות שיורד מהשכר, תזכרו את הקיצוצים הרוחביים האלה על משרד הבריאות; בפעם הבאה שתצטרכו לשלם תשלומי הורים לבתי-הספר, תזכרו את הקיצוץ הרוחבי הזה. בגלל הקיצוצים האלה – בגלל הקטנת המדינה, מגיעים הקיצוצים האלה. בפעם הבאה שתראו משטרות פרטיות בשכונות העשירות, תזכרו שהמשטרה קורסת, ומי שיש לו כסף יכול להחזיק משטרה פרטית בשכונה שלו. ובפעם הבאה, אם יש לכם ילד עם לקות למידה במקרה הטוב, או על הספקטרום האוטיסטי במקרה היותר-קשה, או ילד עם נכות, ואתם יודעים כמה כסף אתם צריכים להוציא מכיסכם כדי להעניק לו את מה שמגיע לו בדין, תזכרו את הקיצוצים הרוחביים האלה. או מענקי האיזון עכשיו: דימונה, אופקים, נתיבות, רהט, עכו – כל הערים החלשות ביותר נפגעות בגלל הקיצוץ הרוחבי הזה, שמביא לפגיעה במענקי האיזון, שהם הכלי היחיד לייצר איזשהו שוויון בין ערים חזקות, שנהנות מכספי מסים של עסקים שיש בשטחן, לבין ערים חלשות.
אמר לי אתמול ראש מועצת שיבלי–אום-אל-ע'אנם, נעים שיבלי: אני רועד מפחד שמישהו אצלי ביישוב לא יקנה חס וחלילה איזה ג'יפ "צ'ירוקי" חדש, כי זה מוריד אותי מייד בסולם הסוציו-אקונומי. זה, פלוס הקיצוץ במענקי איזון לרשות שפשוט רעבה וכמהה לשקל פה ושקל שם כדי להחזיק שירותי רווחה בסיסיים, כדי להמשיך להתקיים. שם תזכרו את הקיצוצים האלה, ותחשבו על ה-5.3 מיליארד הכלליים האלה, הקיצוץ הזה שאנחנו אמורים לא להרגיש בו.
מה משותף לכל הדברים האלה? מה משותף לנזקי הקיצוץ הרוחבי? אנשים עשירים לא נפגעים מקיצוץ רוחבי. יש להם מספיק כסף להשלים בעצמם מה שחסר בחינוך, מה שחסר בבריאות, ועוד כהנה וכהנה. מעמד הביניים מרגיש גם מרגיש, והוא צריך לעבוד נורא-נורא קשה כדי להוציא מהכיס את מה שמגיע לו בדין, דברים שמגיעים מהמדינה, שירותי בסיס – אבל הקיצוצים הרוחביים האלה הולמים בהם. והעניים? העניים, לא יעזור כלום. הם פשוט לא יקבלו את מה שקוצץ. הם יקבלו חינוך פחות טוב, ובריאות פחות טובה, ורווחה לקויה. זה מנגנון העמקת הפערים. זה מעשה ידי אדם. לא סתם אנחנו במקום הראשון ב-OECD בעוני ובפערים בין העניים והעשירים. תזכרו את הקיצוצים הרוחביים האלה בפעם הבאה שאתם רואים את הטבלאות האלה, שכאילו ירדו משמים, לא מעשה ידי אדם – מעשה ידי אדם. הקיצוצים הרוחביים האלה הם מעשה ידי אדם, והנזק שלהם הוא קטסטרופלי, וקשה להסביר את זה, כי זה כסף כל כך גדול עד שקשה להסביר.
ובביקור שלי היום בחדרו של טמיר גיליתי עוד משהו: מסתבר ששתי העברות תקציביות שוכבות להן בוועדת הכספים כדי לעבור לתקציב הביטחון. תקשיבו לסכומים: 1.8 מיליארד שקלים צריכים עכשיו להיות מועברים כהוצאה לתקציב הביטחון, ועוד 3.5 מיליארד שקלים בהרשאה להתחייב. שוכבים ומחכים בוועדת כספים. יעברו תוך ימים ספורים לתקציב הביטחון. על מה? על מו? לא יודעת. אני חברה בוועדת חוץ וביטחון ובוועדת תקציב הביטחון. אין לי מושג. אבל תראו את הגודל של הסכומים האלה. באיזו קלות מועברים מיליארדים ממקום למקום, ובאיזה קושי ובאיזו קמצנות הם ניתנים לחלשים ולנזקקים ביותר. תודה רבה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. עשר דקות לרשותך. בבקשה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
תודה. אדוני השר, חברי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, כבר כמה ימים שאנחנו משתתפים בישיבות ועדת הכספים, מנהלים מגעים יחד עם ראשי השלטון המקומי, גם הוועד הארצי של הרשויות הערביות – ידידי מאזן גנאים, ראש הוועד – גם חברי חיים ביבס, ובני ביטון מדימונה.
בהתחלה זה היה למען הכסף התוספתי שניתן ב-2016 לרשויות הערביות, מענק איזון חד-פעמי של 200 מיליון שקל, שבעל-פה הובטח שכנראה זה מה שיינתן גם ב-2017, ועד לרגע זה הדבר לא בוצע. לכן זה מאיים לפגוע פגיעה קשה ביותר ברשויות הערביות. פגיעה קשה ביותר.
הנושא השני הוא הקיצוץ הרוחבי שהתקבל בממשלה אתמול, שגורם לפגיעה קשה בכל הרשויות בארץ, בעיקר במענקי האיזון. הטענה – היום היינו יחד במשרד ראש הממשלה, ונפגשנו עם המנכ"ל, עם הרל"ש, עם מזכיר הממשלה – יחד עם חיים ביבס, ביטון, מאזן גנאים, אחמד דבאח ואחרים – והיה דיבור עם משרד האוצר. משרד האוצר אומר שמשרד ראש הממשלה ייתן הנחיה, משרד ראש הממשלה אומר שמשרד האוצר, ובינתיים הוכרזה שביתה בשלטון המקומי בכל הרשויות בארץ, החל ממחר. למרות זאת ראשי השלטון המקומי עדיין מנהלים מגעים כדי למצוא איזו נוסחה – גואלת, לא גואלת.
הבעיה העיקרית, שהיא קשה ביותר, כמעט קיומית, זה מענקי האיזון של הרשויות הערביות. א. זה כמה שנים הנוסחה הקיימת, נוסחת גדיש, פוגעת פגיעה קשה ברשויות הערביות. למעשה, הרשויות הערביות – אנחנו מפסידים כמעט חצי מיליארד שקל כל שנה במענקי איזון בגלל הנוסחה. לכן נדרש תיקון של הנוסחה. יש ועדה שעובדת ואמורה לסיים את העבודה שלה מייד. לגבי נוסחה חדשה, נוסחה חדשה מטרתה לעשות מין איזון בין כולם. אין ספק שלפי הנוסחה החדשה, לפחות צריך להוסיף לנו, לרשויות, 400 מיליון שקל כל שנה למענקי איזון.
אני הייתי עם חברי מאזן גנאים אצל שר הפנים לפני כמה ימים. הוא הבטיח: ה-200 מיליון הם שלכם. תקבלו אותם. עלי, אמר שר הפנים. בינתיים שר האוצר ואמיר לוי ואחרים מתנים את זה; הם אומרים: ניתן, אבל צריך הסטה בתוך משרד הפנים ממקום למקום כדי שגם אנחנו נעביר. אתם לא יודעים כמה הכסף הזה של מענקי איזון חשוב לעבודתה התקינה של רשות מקומית כמו טייבה, סח'נין, כאוכב–אבו-אלהיג'א ודיר-אל-אסד. כל הרשויות הערביות. תשתיות, עבודה שוטפת. ויש מין, אני לא רוצה להגיד אטימות, חוסר היענות של משרדי הממשלה הנוגעים בדבר – משרד האוצר, שרב עם משרד הפנים על מאיפה יבוא הכסף.
משרד ראש הממשלה, הוא לא בתמונה בכלל כמעט. הסברנו את זה היום. ואז, במקביל, אתה שומע הוראה לפני כמה ימים, של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאומרת: לא תהיה איפה ואיפה בין יהודים לערבים, ולכן צריך להרוס גם אצל ערבים. למה? כי הוא חשב שהוא ייאלץ להרוס בעמונה. (אומר בערבית: מה שנכון, עיסאווי, שעמונה – עיוורו אותנו לגביה. עיוורו אותנו. אתם מבינים ערבית. עמונה, עיוורו אותנו לגביה.)
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – –
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
(אומר בערבית: עמונה – עיוורו אותנו לגביה.) עיוורו אותנו מרוב עמונה. עמונה – (בערבית: מעיוורון.)
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
(אומר בערבית: כלומר, יש בה עיוורון.)
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
כן.
<שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):>
אבל מה זה? מה הכוונה?
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
הכוונה: עיוורו אותנו. בערבית: עָמוּנַא, יעני עיוורו אותנו.
ובא ראש הממשלה ואומר שבעמונה – (אומר בערבית: שעיוורו אותנו לגביה. עיוורו אותנו בגלל שגזלו את הקרקע) – גזלו את הקרקע של האנשים. נהרוס. והוא נתן הוראה. היו שלוש הודעות (אומר בערבית: אחת אחרי השנייה.) הוא התקשר לשר לביטחון פנים, הודיע ראש הממשלה, גם בסיעת הליכוד – לא תהיה איפה ואיפה. מה "לא תהיה איפה ואיפה"? כלומר, ערבים יוכלו לגזול קרקע של יהודים ותהיה תמיכה של הכנסת? תהיה ישיבה של הקבינט כדי להסדיר את זה? ערבים יוכלו לגזול קרקע של יהודים ויתנחלו שם וכולם יגידו להם לפני ראש הממשלה, בווידיאו – הוא יגיד: תושבי אום-משהו, אתם יקרים. לא ניתן לכם, נבין את הכאב שלכם. (אומר בערבית: הם גוזלים את הקרקע,) גוזלים את הקרקע. לא תהיה איפה ואיפה, אמר ראש הממשלה.
בינתיים, בקלנסואה, אבו איאד ח'טיב מקבל צו הריסה; בתים בבאקה מקבלים צווי הריסה, ואומרים להם שבקרוב נבצע. ואלה, אדוני השר החבר בממשלתו של מר נתניהו, השר אקוניס, בתים שנבנו על קרקע פרטית. לא גזלו, לא שדדו קרקע; אדמה שלהם, קרקע פרטית שלהם. כמו האדמה בעוספיא ודאליה או בחורפיש. קרקע פרטית.
ויש תהליכי הסדרה. למה שלא יעשה חוק הסדרה? אנחנו מציעים חוק הסדרה. אנחנו מציעים פעם אחר פעם. מאיר, אתמול אמרתי לביטן, יושב-ראש הקואליציה: תעשו חוק הסדרה לערבים. אמרנו לראש הממשלה. מה זה חוק הסדרה לערבים? הצעה רצינית. מאז תחילת הקדנציה המשותפת אמרה לראש הממשלה באופן ישיר: אנחנו נסכים להקפיא את ההריסות – נסכים בינינו, הממשלה וראשי הציבור – נקפיא את ההריסות, נשלים תהליכי תכנון, ומהיום והלאה, אחרי ההסכם, ראשי הרשויות, ועדת המעקב, חברי כנסת יגידו שאסור לבנות בית מחוץ למה שסוכם. מה לא טוב בהצעה הזאת? היא תתחיל דף חדש בינינו לבין הממשלה בעניינים כאלה.
ושוב, אנחנו מקבלים סירוב. למה? למה הם מתלהבים להרוס? גם יישוב x וגם ביישוב y; במשולש, גם בגליל. הרי קורת גג – זה דבר שיש בו עבודה שבצדה עוני. זו פגיעה בכבודו של אדם. אדם שבונה בית והורסים לו את הבית – זאת השפלה גם לו, גם למשפחתו. זו זכות יסוד להיות עם קורת גג. האנשים האלה פה, כשהורסים צריף או קרוון בהתנחלויות מתחילים להשתולל. אנחנו מדברים על הריסת בית שבו 12 נפשות. זה נראה הגיוני? ככה צריכה להתעמר ממשלה באזרחיה? קורת גג היא זכות יסוד, והיא חשובה יותר מחוקי תכנון ובנייה. תודה רבה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת יעקב פרי, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה, עשר דקות לרשותך.
<יעקב פרי (יש עתיד):>
תודה.
גברתי היושבת בראש, חברותי וחברי חברי הכנסת, ביומיים הקרובים אנחנו הולכים להצביע על תקציב המדינה, שהנו, כידוע לכולנו, תקציב דו-שנתי. ולמה תקציב דו-שנתי? למה הממשלה הזאת, ידידי השר אקוניס, מבזה את חוקי-היסוד וקובעת הוראת שעה להעברתו של תקציב דו-שנתי? בשביל השרידות הפוליטית; בשביל כיסא המלכות.
אתם יכולים לצאת בספינים הרגילים שלכם ולומר, לבשר לעם ישראל, שעשיתם פה תקציב חברתי, תקציב טוב, תקציב מאוזן. האמת היא שהתקציב הזה הוא תקציב רע, ללא מעוף, ללא מנועי צמיחה, והכי גרוע – זה תקציב ללא מענה אמיתי על המצוקות והקשיים של הישראלי. זהו תקציב שבו הממשלה החליטה שהיא מעדיפה את שרידותה היום על חשבון המחר של ישראל. החלטתם להגדיל את הגירעון על חשבון העתיד של כולנו רק בשביל אתנן פוליטי, לרוב סקטוריאלי ומתוך שיקולים צרים – ואני עוד אחזור לכך בהמשך.
חוק ההסדרים שהבאתם לכנסת הוא מחורר, לא מבושל, כאילו לא היה לכם יותר משנה להכין אותו. החוק הזה הוא בעיקר בשורה לעורכי-הדין שיזכו להתפרנס ממנו. בזמן הקצר מדי שהיה לוועדות הכנסת השונות לדון בו – וזהו ביזיון שאפשר להאריך בדיבורים בו, אבל אני לא אעסוק בכך – בוצעו עשרות אם לא מאות שינויים בחוקים וברפורמות שהבאתם, בעיקר מפני שהם לא היו מספיק טובים ולא מספיק תפורים.
שר האוצר, ידידי משה כחלון, לא אכנס אתך למיליונים שקיצצת בבריאות, ברווחה ועל מה אתה צריך להוריד או לא צריך להוריד את היד שלך, כפי שאמרת אתמול לחברת הכנסת חברתי קארין אלהרר. אתמול תקפת בחריפות את יש עתיד על מה שעשתה או לא עשתה, ונראה כאילו נבהלת. הבנת כנראה, הגיעה אליך ההארה, שאינך איש בשורה לעם ישראל והיית חייב למצוא שעיר לעזאזל. נבהלת כי מחירי הדיור לא יורדים; כי קבלנים קורסים; כי בתוך שנה ההון העצמי לרכישת דירה זינק ב-175,000 שקלים, עלות המשכנתאות עולה והזוגות הצעירים ממשיכים לגור אצל ההורים. אולי נבהלת מהסקרים, מזה שייתכן שהמפלגה בראשותך במקרה הטוב תצטמצם. נבהלת ואתה צריך להגיב, לשנות את הנרטיב, לתקוף בשביל לצאת הגיבור וזה שמצליח לשנות.
אתמול ציינת את הרפורמה שעשית במערכת הבנקאות. בפועל החוק עוד לא עבר. אתה מתכוון להביא לכנסת חוק שסותר באופן משמעותי את חוק נתוני אשראי, שאותו הממשלה בעצמה קידמה. כל ההתראות מכל אנשי המקצוע שאתם מחוקקים חוק שמנוגד לחוק שכבר נכנס לתוקף, לא מעניינות אותך. אתה רץ אחרי הכותרות, להגיד: עשיתי. בקיצור, יד ימין לא יודעת מה שעושה יד שמאל, והכול חונה אצלך במשרד. ועוד דבר – אם לא השינויים ההכרחיים והחשובים שהכניסו חברי ועדת הרפורמות לחוק, זה היה חוק מחורר, אפילו גרוע.
שר האוצר, העלית על ראש שמחתך את התעסקותך בבנקים. אנחנו כולנו אוהבים תחרות, רוצים אותה, רוצים לטפל במקום שיש כשלי שוק. בדבר הזה אנחנו מסכימים. אבל הנה נושא שהיית מעדיף להשתיק, שלא להעלות לכותרות, אף שזה אולי הנושא הכלכלי הכי חשוב למשק המדינה, לא רק היום, גם לדורות הבאים; זה נושא שאמרת שתטפל בו, אמרת שתעסוק בו, אמרת בעצמך שזה נושא חשוב: הגז. כן, אדוני שר האוצר, נושא הגז, שהצלחת לחמוק ממנו. לחדשות ערוץ 2 אמרת שתעסוק במונופול הגז, והנה כתבה מ"כלכליסט", ושם, מצוטט, אתה אומר: "הגז הטבעי הוא מונופול, וככל מונופול, צריך לפרק אותו". בפועל, עם כניסתך לתפקיד מסרת את סמכויותיך בנושא הגז לנתניהו. שיקרת לבוחריך, שיקרת להם שאתה בעדם ולא בעד חבריך, שיקרת להם שתתעסק במונופול הגז לטובת האזרחים כולם, אבל רגע אחרי שנכנסת לתפקיד פתאום שתקת, פתאום אינך יכול. אז אני רוצה להזכיר לך שאתה אומר דברים ולרוב לא עומד מאחוריהם.
והנה עוד משהו שאמרת, ממש לא מזמן. אמרת שהתאגיד לא יבוטל ושהוא יעלה בזמן. אמרת שלא תיתן יד לדחות את מועד פתיחת התאגיד. שאגת כאריה בממשלה על הנושא הזה. אפילו איימת שאם זה יעלה מיליוני שקלים מעבר לתקציב, שכבר נסגר, אתה לא תסכים לעשות שום קיצוץ רוחבי עבור זה. אז אמרת, איימת, ובסוף התקפלת. אתמול אישרת קיצוץ רוחבי של 160 מיליון שקלים כדי לאפשר את הדחייה של פתיחת התאגיד. ולמה השינויים בתאגיד? כי נתניהו רוצה לשלוט בו; כי לא מספיק עיתונאים מהרשימות הלבנות שלו נכנסו אליו; כי לנתניהו ולהקתו לא מספיקים השופרות הקיימים, הוא רוצה גם לשלוט בשידור הציבורי, זה שאמור לעבוד ללא משוא פנים לטובת הציבור כולו, ולהיות – או לפחות לנסות להיות – כלב השמירה היעיל של הדמוקרטיה; הדמוקרטיה, זו שהממשלה הופכת משלטון הרוב לעריצות הרוב. ואתה, השר כחלון, אתה נותן יד לדבר הזה. אתה נותן ידך להתנהלותה של ממשלה כושלת ששמה בראש מעייניה לא את הציבור כולו, אלא את שרידותה ואת מקורביה; ממשלה שמתעלמת מחוות דעת משפטיות של יועציה, מאשימה את בית-המשפט העליון במחדליה.
השר כחלון, אני לא אשאל אותך מה היה גובה הגירעון התקציבי של מדינת ישראל עם כניסתך לתפקיד, או מה היה היחס חוב–תוצר באותה תקופה. גם לא אשאל אותך על מצב השווקים בעולם, או התמורות הגיאו-פוליטיות שהיו כשנכנסת לתפקיד, או עם איזה מבצע צבאי וההשלכות שלו, לשמחתנו, לא נאלצת להתמודד. בוא ניכנס בקיצור נמרץ למהות. ראיתי שהבאת אתמול דפים, אז גם אני הבאתי כמה. אני רוצה להקריא לך מה משרדך הניח אתמול – כן, אתמול, בדקה התשעים – על שולחן ועדת הכספים: "עוד סוכמו שלושה הסכמים פוליטיים תקציביים: עם חבר הכנסת מיקי זוהר על סך 20 מיליוני שקלים; עם חבר הכנסת אורן חזן על סך 5 מיליוני שקלים; עם חברת הכנסת נאוה בוקר על סך 5 מיליוני שקלים. כל אלה באופן חד-פעמי לכל אחת משנות התקציב 2017 ו-2018. בשלב זה טרם פורטו על-ידי חברי הכנסת האמורים רשימות הייעודים, וייעשה מאמץ לשלבן עוד קודם להצבעה במליאה בקריאה שנייה ושלישית".
קיבלתי הבוקר "פוש" מעיתון כלכלי. מצטט: "התקציב אושר בוועדת הכספים; אורן חזן ונאוה בוקר קיבלו 10 מיליון שקל כל אחד". אתה מבין מה הולך פה? אתה נותן את ידך לשוחד פוליטי מהסוג הנמוך והגרוע ביותר. אתה מחלק לחברי הכנסת צ'קים פתוחים על חשבון עם ישראל. מעתה ידע כל אזרח בישראל שהכסף שלו הולך לפי שיקול דעתו הבלעדי של חבר הכנסת אורן חזן. כן, שמעתם נכון. הבנת את זה שאתה, שר האוצר של מדינת ישראל, חילקת מיליוני שקלים מהכיס של עם ישראל לטובת מקורבים, קבוצות אינטרסים ולחברי כנסת אינטרסנטים, רק כדי להישאר על הכיסא.
אבל זה לא רק השוחד הפוליטי וקניית האצבעות שאתה נותן להם יד. אתה נותן ידך לממשלה כושלת וממשלה לא אחראית. זה מתחיל בעמונה. ממשלת נתניהו קיבלה ארכה של שנתיים כדי לתת מענה לתושבים החיים שם. נכון, צריך לדאוג לכל משפחה שלצערנו נאלצת לנדוד מביתה, והמקרה הוא כואב, אבל הטרפתם מדינה שלמה ואתם הולכים להוציא עשרות, אם לא מאות מיליוני שקלים, בגלל גבעה עם כ-40 משפחות.
לצערי, לא ראיתי את הלהט וההתלהבות שלכם לנסות ולטפל בדוחות העוני. גם בקדנציה שלך, שר האוצר משה כחלון, התרחבו הפערים ויש יותר ויותר ילדים עניים בישראל.
<היו"ר נאוה בוקר:>
נא לסיים. בבקשה.
<יעקב פרי (יש עתיד):>
דקה.
<היו"ר נאוה בוקר:>
דקה זה הרבה.
<יעקב פרי (יש עתיד):>
אם תואילי.
<היו"ר נאוה בוקר:>
יש לך שלוש שניות.
<יעקב פרי (יש עתיד):>
החל מהשר שנותן מתנות בשווי עשרות-אלפי שקלים לראשי ממשלה שלא בהתאם לנהלים, דרך סגן שר המפרסם מידע חסוי ללא אישור או היגיון.
ואני אסיים, גברתי, עם: זו ממשלה שלא ממנה מזה חודשים רבים ראש למל"ל, ממשלה שמזמינה כלי מלחמה יקרים, שמחדליה נענים על-ידי מקורבים, ממשלה כושלת הפוגעת בערכי הדמוקרטיה. זו ממשלה ששוכחת את תושבי הצפון. זו ממשלה שמעבירה תקציב דו-שנתי למרות הסיכונים והבעיות הרבות שהוא גורר.
ומשפט אחרון: חברי הקואליציה או חלק מחברי הקואליציה מתנגדים בעצמם לחלק מהסעיפים בתקציב ואף טוענים שאין בתקציב הזה לא בשורה ולא חזון. ואני, שדווקא הייתי מאלה שנתתי לך, השר כחלון, הרבה מאוד קרדיט – על צניעות, על הגינות, על כנות – טעיתי בגדול, מכיוון שאין לך במה – –
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה.
<יעקב פרי (יש עתיד):>
– – להתפאר. התקציב מאכזב, והוא ללא בשורה וללא חזון.
<היו"ר נאוה בוקר:>
תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת גילאון, עשר דקות לרשותך.
<אילן גילאון (מרצ):>
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, שמענו כאן במשך שלוש שעות מעין פיליבסטר של הממשלה כלפי האופוזיציה, וזה בסדר גמור, כי גם ככה לא היה הרבה מה להגיד. הסיכום של כל מה שנאמר בצדק החלוקתי – אגב, גברתי, רק צדק חלוקתי קיים, לא קיים צדק אחר – הצדק החלוקתי נגמר בכך שעשו רפורמה במסים בתנועה הקיבוצית.
אבל, גברתי, אני רוצה להידרש לדבריו של יושב-ראש ועדת הכספים, שדיבר על נסים, ונסים זה בדיוק אותו מקום שבו המעטים מנצחים את הרבים. אני רוצה, גברתי, להראות לך על-פי הצדק שלנו היום איך המעטים מנצחים את הרבים, כאשר אתמול בלילה ניתן אתנן של 300 מיליון שקלים לתשעה חברי כנסת. אותו סכום, חברות וחברים, שניתן ל-1.5 מיליון אנשים עם מוגבלות במדינת ישראל, מתוכם 200,000 מקבלי קצבה. זה הצדק שלנו וזה הניצחון של המעטים מול הרבים. תשעה חברי כנסת, גברתי, מול 1.5 מיליון אזרחים.
ורק, ככה, קמצוץ ומעט מן המובחרים ביותר: ניתנו לחבר הכנסת גפני 80 מיליון שקלים. אני חושב אולי שזה מוצדק, גברתי, זה בונוס על ניהול ישיבות; לא ישיבות של "אור שמח", "חושך עצוב" וכל הדברים האלה, אלא ישיבות ועדת הכספים, שבסופו של דבר, בשורה האחרונה, הם אישרו את החרפה הזאת. לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, גברתי, ניתנו 50 מיליוני שקלים, שאני מניח – היות שאין זיהוי לכספים האלה – אולי מחצית הסכום היא לארגן מצעד בהמות חדש, אולי לבנות בית-מקדש חדש; ובכלל, אפשר להעביר את הבהמות ממצעד הבהמות ולזבוח אותן בבית-המקדש ואז אלי לחסוך הרבה מאוד כסף. ולחבר הכנסת דוד ביטן, איך לא – 47 מיליון שקלים. תקראו לתקציב הזה "תקציב ביטן". לא "ביתן 28" אלא ביטן; לא "יינות ביתן" – ביטן. ואפשר, אולי, כנראה הכוונה – היות שאני לא יודע מה הם מקורות התקציב – אולי לשכור את כל האוטובוסים שבהם נוהרים הערבים לקלפיות ביום הבחירות ולממש באמת את התקווה הגדולה שלו שהם לא ישתתפו בבחירות, גברתי. ואורן חזן – 10 מיליוני שקלים. לשים על אדום, לא על שחור. כן, גברתי, 1.5 מיליון שקלים. מוגבלים שצריכים להסתפק בדיוק באותו סכום כמו תשעת חברי הכנסת לגבי כסף עלום.
אם אנחנו לוקחים כמשל את מה שהתקציב הזה מוכיח, אין ספק שהוא נשען על דוקטרינה של "אין נכים – אין עיכובים; אין זקנים – אין בזבוזים". ובכלל – – –
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אילן, למה אתה לא מדבר על היושבת-ראש?
<אילן גילאון (מרצ):>
אני מנומס, אתה יודע, ולא הכנסתי את כולם.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אתה – – –
<אילן גילאון (מרצ):>
אני מנומס, כן. אני עושה במקרה הזה איפה ואיפה. אתה יודע, אני מראש אומר לך שאני בטוח שהיושבת-ראש, אם כבר, תעשה שימוש יותר מושכל ויותר צודק בכסף הזה. אבל אני מנומס, ולכן אני מקפח את היושבת-ראש.
אבל מהי האמירה, בסופו של דבר, שאנחנו כאן אומרים כאשר יש עודפי תקציב של 63 מיליארד שקלים? לפני שבוע, כאשר הבאתי את החוק להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום, מייד טענו: בטח, זה טריק, הוא ירצה אחרי זה שגם הקשישים יקבלו. זה מובן מאליו. הרי זה בדיוק הרעיון, גברתי: לקבוע את רצפת מניעת החרדה מן האזרחים במדינת ישראל, החרדתיות הזאת. כן, בוודאי. 63 מיליארדי שקלים. יש לנו עודפי תקציב, גברתי, ואפשר היה לפרנס את החוק שלי למשך שמונה שנים ועוד לקנות, אם מוכרחים, עוד שמונה צוללות, אם מוכרחים את הצוללות האלה, שמישהו עוד ירוויח גם על זה משהו, והן לא היו מתקפחות. אבל הנכים הם יקרים מדי, והזקנים הם יקרים מדי, והאזרחים הם יקרים מדי, בגישה הזאת שאומרת, גברתי: מדינה כעסק.
אני לא יכול שלא להידרש לעמונה, גברתי, א. משום שבהחלט זה מזכיר לי את אותה אמרה מפורסמת של ברנרד שו, שאמר לאותה גברת: מה את אנחנו כבר יודעים, עכשיו זה רק שאלה של מחיר. אז בא לי להגיד לנכים, ולזקנים, ולערבים, ולחרדים, ולגבעת-עמל, ולליפתא, ולשכונת-הארגזים ולכפר-שלם: אל תהיו כחלונים; תהיו עמונאים, כי זו הדרך האמיתית לזכות בשלל, בתחרות הגדולה הזאת, במסגרת ה"ביבנט", בין ראש הממשלה לשר החינוך, שמתחרים להראות למי יש דגל עם תורן יותר גדול. במקרה הזה כחלון הוא בחור טוב, באמת טוב; הכוונות שלו הן טובות, רק שהוא הפך למחזיק הנר בין שני אלה בתחרות שלהם, גברתי. הלוואי שהנכים היו קצת עמונאים.
מצד שני, אולי זה מעודד אותי, גברתי, אולי בעצם זה נותן תקווה, כי זה רק עניין של מחיר ושל כסף, והערכים – הם מגיעים עד לאותו מקום שהכסף יכול לפצות עליהם. ואתם יודעים מה? אני אגיד לכם את האמת, אני מעדיף אופורטוניסטים על פונדמנטליסטים. הם פחות מסכנים את המדינה הזאת ברמה של חורבן בית שלישי. אז מה זה אומר לי, במילים אחרות? שאפשר יהיה להסתדר עם ההתנחלויות; ברמת העיקרון – בוודאי ובוודאי, אם אנחנו נמצא את המתווה הנכון. מתווה זה – מי שאין לו דרך, יש לו מתווה. אתם מכירים את המשפט הזה.
אבל נער הייתי וגם זקנתי, ובמקום עמדתי כל כך הרבה פעמים. שיא הפעילות הפוליטית של הבית הזה הוא התקציב, שקובע מי מחלק כמה, מי משלם כמה ומי מקבל כמה. מהי רמת האחריות שלנו לאזרחים שלנו? האם התפיסה שלנו היא תפיסה של מדינה כעסק, אדוני – מה ששולט היום בכיפה, משום שמי ששולט כאן הם אנשי מכירות, הם פרזנטורים, הם אקזיטורים? שום מנהיגות, שום אחריות. או מדינה, אולי, היא ביטוח לאותו מעמד חרדתי, שתפקיד התקציב – שמעולם הוא לא התמודד עם זה, לפחות ככל שאני זוכר מכשהייתי בכנסת, גם לא ברמת הכוונה – לשחרר אותו מן החרדות. תמיד יהיו עניים; השאלה היא אם העניים יכולים להיות קצת יותר עשירים או קצת יותר משוחררים מן החרדות הגדולות שחלות על כולנו, או האם אנחנו נוכל להשתחרר ממציאויות שאדם מבוגר וקשיש לא יצטרך להתלבט בבוקר בין פרוסה לתרופה. משום שהאיש הזה יכול להיות כל אחד מיושבי הבית הזה.
לכן הציבור – באמת, אין טעם שאנחנו נדבר כאן, כבוד השר, משום שאתם ממשיכים שנה אחרי שנה לשרוד, ואתם מבינים שאתם יותר חשובים מהשליחות שלכם. אולי כדאי לפנות לציבור כדי שיהיה ברור לגמרי שאם במדינת ישראל לא ישאל כל אזרח ואזרחית כל יום את עצמו מה הוא נותן למדינתו, אבל כמו כן ישאל כל יומיים מה מדינתו נותנת לו בחזרה, ואם הוא לא יביא את הדבר הזה לביטוי פוליטי – שום דבר לא ישתנה כאן, ועל גבו של הציבור הזה יתקיים כאן שלטון שייתן ל-40 משפחות את המשקל, וישים לב רק אליהן ולא באמת למי שהוא אחראי לו.
לכן, בידי הציבור התשובה ולא בידי הממשלה; לא, בשום פנים ואופן. אני מעדיף ציבור אופורטוניסטי על פני ציבור אידיאולוגי; אני מעדיף את הציבור הזה ששואל כל יום מה הוא מקבל בחזרה – כל יום מה הוא נותן וכל יומיים מה הוא מקבל בחזרה. ולכן קריאתי היא, אדוני היושב-ראש, אל הציבור שמורגל למאבק. ואני מודיע לכם שבחיים האלה – את זה הממ"מ מצא: יש רק חיים אחד, אתה לא יודע מה קורה בעולם הבא. חבל לכתוש ולהשחית אותם על מאבקים מתמידים. ואני אומר לך, ציבור יקר, כל ישראלי וישראלית, אני פונה אליכם: תצאו פחות לרחובות ולכו יותר לבחירות, וכשלא טוב לכם – תשפרו את שלוחיכם, תתקנו אותם כדי שיהיה טוב לכם יותר. תודה רבה, אדוני.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת גילאון. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. עשר דקות עומדות לרשותך.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
עשר דקות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני שואלת את עצמי אם עשר דקות, עשר שעות, עשרה ימים, עשרה שבועות, עשר שנים – שכחתי עשרה חודשים – יספיקו כדי לתקן את מה שהממשלה הזאת מקלקלת בעשר שנים. הפערים פה לא נסגרים; הפערים פה גדלים וגדלים וגדלים, ורק לעמונה יש כסף. ומי שעקב אחרי הנאומים שלי בעניין עמונה יודע שאני רציתי שיגיעו למתווה עם התושבים וימצאו איזשהו פתרון, כי שום עקירה משום בית – וכמובן שבצד השני גם הרס של בתים במגזר הערבי והדרוזי, ועשה ראש הממשלה השבוע עוול נוראי כששקל את זה מול זה, כי "לא תהיה איפה ואיפה במדינת ישראל". נדהמתי לשמוע את זה מפי ראש הממשלה, מפי הגבורה: "לא תהיה איפה ואיפה במדינת ישראל". אבל לעמונה יש הרבה יותר מאשר פתרון, הרבה יותר מאשר מתווה, ועניי ישראל לא יהיה כסף.
הבוקר שמעתי דבר מדהים: ראש הממשלה רוצה לגייס תרומות לטובת חגיגות ה-70 של מדינת ישראל. אני לא יודעת איך אתם הרגשתם כששמעתם את זה, אבל אני נעתי בין מבוכה לדיכאון. הרבה פעמים אני חושבת – מי מבין חברינו שבמקרה האזין לנאומי שמע אותי מדברת על ישראל של שנות ה-70, שבה בכל זאת הייתה איזושהי ערבות הדדית; אנשים יכלו להתפרנס ממשכורת אחת, יכלו לסיים את החודש ממשכורת אחת, יכלו לגדל את ילדיהם בסך הכול בכבוד, יכלו לקנות דירה, ואפילו יכלו לחסוך לפנסיה, וואו – יכלו לעזור לילדיהם בתורם. אגב, גם במרכז הארץ, וגם במידה מסוימת בפריפריה. לא שהכול היה פה מושלם, בל נטעה, אבל המדינה הייתה מדינה עם משאבים מוגבלים ועם אנשים שיכלו לחיות בה ברווחה, לפחות מסוימת.
והיום יש לנו מדינה עשירה, אבל אזרחים עניים. 2 מיליון עניים. אז מה שאנחנו עכשיו הולכים לגייס אליו תרומות זה – טרולולו: חגיגות ה-70 של מדינת ישראל. תאמינו לי, אני לא מדברת בכלל על חגיגות ה-70 של מדינת ישראל, אני מדברת על חגיגות ה-100 של מדינת ישראל. כי זה מה שאני רוצה שאנחנו נחגוג. אבל את זה אנחנו לא נוכל לציין, אדוני היושב-ראש וחברי חברי הכנסת, אם אנחנו לא נדאג לצמצום הפערים החברתיים. אתם יודעים, הפסיקו להגיד במליאה הזאת את המילה איראן. אני לא יודעת אם שמתם לב, מזה חודשים רבים לא אומרים את המילה איראן. נעלמה המילה איראן, נכון, חברתי? נעלמה. עפה. אין. אז אין איראן. אז מה האיום האמיתי עלינו? ודאי שהאיום החברתי, יותר מכל דבר אחר. לא צריך לגדול בבית-שאן, ולא צריך לגדול בתל-אביב, ולא צריך לגדול בכוכב-יאיר או בעכו, חברי זוהיר בהלול, וגם לא ביודפת, כדי להבין שהפערים החברתיים הם הסכנה האמיתית של מדינת ישראל.
אבל אנחנו נגייס תרומות. נלך לאסוף תרומות אצל אנשים טובים ונהדרים באמריקה, שאגב, את חלקם אנחנו בכלל רוצים להדיר מהיהדות – כי למי אנחנו נלך? אז אנחנו אצלם רוצים לגייס תרומות לחגיגות ה-70 למדינת ישראל. אני חשבתי לעצמי, בדיוק אמרתי לעצמי: אנחנו שוב הולכים לדוד סם? לפעמים אני מסתכלת על כל מה שקורה באמריקה, ואני אומרת: אלוהים ישמור, שהדוד סם לא יבוא אלינו פתאום ויבקש מאתנו תרומות. המצב שם לא בדיוק מדהים.
אני גיליתי הבוקר דבר, שאנחנו רגילים – לצערי, חברי השר אקוניס – שאנחנו מגלים פה לא מעט, וזה החלטות ממשלה שלא מיושמות. לצערי, חבר הכנסת חיים ילין, שתמיד מקפיד אתנו בהחלטות שאחרי "צוק איתן", לא נמצא פה עכשיו, אבל אני אגיד לך: הייתה החלטה אחרי "צוק איתן" להרחיב את בית-החולים סורוקה ב-118 מיטות. האם ההחלטה הזאת, לדעתכם, יושמה בתקציב הקרוב? אני רוצה להציע, חברי השר אקוניס – ואני כרגע, ברשותך, לא אדבר על תקציב משרד המדע. רק לפני שבועיים פורסם – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אני בעד. אני בעד. אני אגיד לך גם למה.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אני סומכת עליך שאתה בעד.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
משום שאני חושב שהוא נמוך מדי, והוא לא מספיק, ובטח לא ביחס לדבר הזה שאתם בונים פה, תאגיד השידור הזה.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אז אני רוצה – תכף, אל תדאג – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
פחות ממנו. פחות ממנו.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אל תדאג, אני מבטיחה לך לא לקפח – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
פחות ממנו. פחות. פחות.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אני מבטיחה לך לא לקפח את תאגיד השידור הציבורי, שאתם הקמתם ב"צוק איתן". אני מבטיחה לך לא לקפח אותו.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
לא, אני לא. אני לא. לא אני. לא אני.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אדוני, אתה היית אצבע בכנסת שהצביעה בעד החוק הזה.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
לא. לא. לא. לא. מה לעשות.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
טוב, אז אתה התקזזת.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אני מבקש לתקן את זה. לא התקזזתי.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אדוני השר, אדוני השר – –
<היו"ר יואל חסון:>
השר אקוניס, רגע.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
– – כידוע, הפיליבסטר הוא שלי, לא שלך, ברשותך.
<היו"ר יואל חסון:>
חברת הכנסת נחמיאס ורבין, השר אקוניס, אתה אומנם באת היום בלבוש קצת פחות פורמלי – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
עלית עלי.
<היו"ר יואל חסון:>
– – אבל עדיין אנחנו לא ב"קנטינה" ברוטשילד. אתה נשען כאילו אתה על איזה בר.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
חבר'ה, את החשבונות שלכם תסגרו אחר כך.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אתה מקשיב – – –
<היו"ר יואל חסון:>
אז אנא, שב בכיסא.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אתם מה-זה לא מדייקים. לא הייתי ב"קנטינה" שנים, וגם לא הצבעתי בעד החוק הזה.
<היו"ר יואל חסון:>
שב. שב בכיסא.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
תדייקו.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, כפי שאמרתי לשר – ואני אקפיד על כך – הפיליבסטר הוא שלי ולא שלו.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
זה נכון. אבל לדייק.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אני מאוד מאוד אדייק, כי החלטת הממשלה בעניין הרחבת סורוקה, 118 מיטות, אחרי "צוק איתן", לא מיושמת, שוב, גם עכשיו. ורק לפני שבועיים ראינו דוח מטורף בנושא מצב מערכת הבריאות בפריפריה: מה תוחלת החיים בפריפריה, מה מידת הנגישות של תושבי הפריפריה לרופאים מומחים. לא מזמן, אגב, הייתי בבית-שאן, אורלי. את יודעת, זה כל פעם מדהים אותי, לכל מקום שאני נוסעת בארץ, הם אומרים לי – נניח בערד, או בבית-שאן, לא משנה איפה: הם צריכים להגיע לאורתופד, זה עניין של שבועות בשבילם. אורתופד, חברים. אני לא מדברת אתכם לא על CT ולא על MRI. אורתופד, רופא שהוא היום דבר בסיסי ביותר.
אבל את ההחלטה בעניין סורוקה אנחנו לא ניישם, כי רק לעמונה יש כסף. או יותר נכון, כמו שאמר חברי חבר הכנסת אילן גילאון, ולפניו חבר הכנסת פרי, לאותם תשעה חברי כנסת – שבהם ממלאת-מקום היושב-ראש שישבה, סגנית יושב-ראש הכנסת שישבה פה לפניך – לתשעה חברי כנסת יש 300 מיליון שקלים.
ואני שאלתי את עצמי, האם מישהו מהם ייאות להקצות את הכסף הזה לטובת אותן 118 מיטות בסורוקה? אני לא שמעתי על כך, אם מישהו רוצה לספר לי על כך, אני אשמח לשמוע, כי כסף יש רק לעמונה, או לחברי הכנסת שלהם מחלקים את ה"קניפלך". ואני מאוד מאוד שמחה, חברי מהאופוזיציה, שאנחנו לא התרצינו לדבר הזה, לרעיון העוועים הזה, שאפשר לחלק את הכסף למי שמתחשק לו, ממקורות בלתי ידועים למקורות בלתי ידועים. כי כשאני ראיתי השבוע את ההעברות התקציביות, החלטתי שאני עושה מעשה וסופרת את המילים המשותפות לסעיפים, והיו שם עשרות רבות של סעיפים. רציתי לראות כמה פעמים מוזכרת הדת, וכמה פעמים מוזכר יהודית – ומי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת את מסורת ישראל – כמה פעמים מוזכר רבנים, כמה פעמים מוזכרת הלכה. פוריות לפי ההלכה גם מוזכרת בכל מיני ורסיות. פוריות על-פי ההלכה פעם אחת, ופעם אחת על-פי הדת, לא משנה. הכול-הכול-הכול-הכול כסף שאין לנו מושג באמת לאן הוא הולך. "קניפלך" קוראים לזה. ואגב, חס וחלילה, יודעים, אני בוודאי לא נגד המגזר החרדי, אבל אני אומרת לכם, ככה אומרים ביידיש, וזה, תסלחו לי, פשוט מעצבן אותי. זה פשוט מעצבן אותי.
ואנחנו רואים איך הכסף הזה מחולק. ואנחנו רואים איך המשכורת הישראלית עומדת במקום, ולא עולה. ולכאורה היא עלתה, בכל זאת, השכר הממוצע עלה קצת. אגב, יושב-ראש ההסתדרות צודק, הוא מצביע על כך שבשנה וחצי האחרונה הוא עלה קצת. אבל מה לעשות שיוקר המחיה הוא יותר גבוה? ואנחנו מצאנו את האשם ביוקר המחיה, חברי היושב-ראש יואל חסון. האשמים ביוקר המחיה הם החקלאים, שעמדו פה אתמול מול הכנסת, זעקו בפעם המי-יודע-כמה. ואני אמרתי להם, עד שאתם לא תגידו בקול רם וצלול: אנחנו הפתרון, אנחנו לא הבעיה, אף אחד לא ישמע אתכם. לא מייבשים להם את המים, פשוט מייבשים אותם. שני חקלאים התאבדו בשבוע שעבר, אחד במושב עידן בערבה ואחד בבצת, ליד נהריה. מישהו שמע? מישהו משרי הממשלה מדבר על אותם חקלאים, שלא רק שהם מגדלים, הם שומרים על מה שחשוב באמת, על המחסן התזונתי של תושבי מדינת ישראל? מישהו משרי הממשלה מדבר על זה? הם שומרים על הגבולות שלנו. בואו נראה אתכם, תכבו את כל האורות במדינת ישראל ותדליקו בגבולות, בואו נראה איפה אנחנו: במושבים, בקיבוצים, בפריפריה. אבל הם האשמים ביוקר המחיה, אז למה שאנחנו כולנו לא נעמיד פנים – הנה, שם נמצא את כל יוקר המחיה; במקום לטפל בבעיות העומק בלי להתבייש, בלי למצמץ, ובלי שום סלחנות, כי אין דרך אחרת.
אגב, לא רק החקלאים אשמים. גם התעשיינים הישראלים אשמים, מסתבר, ביוקר המחיה. אין מה לעשות. ישראל החליטה לוותר – הנה, אדוני, השר אקוניס, אם לא אכפת לך, תקשיב לי בזמן שאתה עובר על המכתבים שלך. אני אומרת לך, בתור שר המדע, לא תהיה פה חדשנות, לא תהיה יצירה ישראלית, אם עדיין יהיו פה 2 מיליון עניים. כל זמן שאותם 2 מיליון עניים לא יהיו שותפים בשום צורה ביצירה הישראלית, במופת הזה שנקרא חדשנות – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אנחנו משתפים אותם.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
– – במגזר הערבי, במגזר הדרוזי – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
משתפים אותם.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
– – במגזר החרדי, במגזר היהודי – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
משתפים את כולם.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
עד שאנחנו לא נעשה את זה – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
את לא יודעת.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אני אומרת לך, אני יודעת מה אתה עושה בנושא נשים במדע, ואני אומרת לך, תקשיב לי טוב: זה לא מספיק. ואני אומרת לך: זה לא מספיק. כי אם זה היה מספיק, היינו אומרים תודה רבה – חבר הכנסת חיים ילין, הזכרתי אותך קודם, טוב שהגעת. אני אומרת לכם, שעד שאנחנו לא נבין, לא נבין, שהתעשייה הישראלית והחקלאות הישראלית, – ולא רק היי-טק, אגב, לא רק היי-טק – הן הבשורה, הן החזון, הן מה שיביא לנו את 100 השנים הבאות, הן יהיו ההצלה החברתית שלנו, עד שאנחנו לא נבין את זה, ולא ננהג ככה, לא יהיה לנו עתיד, ושום תקציב לא יעזור. שום תקציב לא יעזור. אני רוצה – – –
<היו"ר יואל חסון:>
גם הזמן כבר לא עוזר יותר.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
אני רוצה לסיים רק במשפט אחד כדי לרצות את חברי השר אקוניס. אני אומרת לכם – – –
<היו"ר יואל חסון:>
למה לרצות?
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
לא, לרצות אותו במובן ההפוך. הפוך על הפוך. אני אומרת לך – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
למה אתה תמיד שלילי?
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
– – זה לא התאגיד – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
היא רוצה לרצות, תן לה לרצות.
<היו"ר יואל חסון:>
היה פה קמצוץ של חמלה מטרידה.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
הכול בסדר. אני, תאמין לי – – –
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
זה לא התאגיד, זו לא הרשות, זה לא עמונה. זה חוסר החזון המביש הזה שמוביל אתכם עוד פעם לתקציב כשיש 2 מיליון עניים, ולא נראה שאתם זוכרים את זה. תודה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה, גברתי. נראה לי שגם אם היו לך פה 20 דקות, היה לך מה להגיד. תודה רבה.
<איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):>
זה נכון, אני מתנצלת.
<היו"ר יואל חסון:>
עכשיו חבר הכנסת עמר בר-לב.
<חיים ילין (יש עתיד):>
יש כאלה שרק מתניעים בעשר הדקות הראשונות.
<היו"ר יואל חסון:>
זה באמת היה רק שלב ההתנעה. חבר הכנסת בר-לב – בבקשה, אדוני.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
אדוני היושב-ראש, השר כחלון טוען שיש בתקציב בשורה חברתית. אז הוא אמר. האומנם יש בתקציב בשורה חברתית? כשמסתכלים טיפה על הנתונים מתברר שבממוצע, היקף ההוצאה הציבורית במדינת ישראל נמוך בערך ב-6% מה-OECD. ממש ממש לא נראה שיש איזושהי בשורה חברתית בתקציב הזה. זה אומר שממשלת ישראל תשקיע פחות ופחות בחינוך, ברווחה, בשירותים החברתיים – במה היא לא תשקיע פחות? – בכל מה שקשור בשירותים בסיסיים שאזרח במדינת ישראל ובמדינה בעולם המערבי זכאי לקבל מהממשלה, מהמדינה. במדינת ישראל השירותים האלה הולכים ופוחתים.
ככל שההוצאה של המדינה על השירותים החברתיים הולכת ויורדת, כך האזרח הישראלי צריך לשלם מכיסו יותר. והכיס ריק. אין מספיק, כי המדינה צריכה לספק את השירותים האלה. וזה בעקבות מה שאנחנו, המחנה הציוני, קראנו לו המסים הסמויים. יש סדרה של מסים סמויים שמוטלת על אזרחי המדינה, ולכאורה אנחנו לא מרגישים אותם ביום-יום. זה מתחיל בזה שכמעט בלא רכב, בהיעדר תחבורה ציבורית – – –
<היו"ר יואל חסון:>
בנות הסיעה. זהבה.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
תוסיף לי את 30 השניות האלה.
<היו"ר יואל חסון:>
קיבלת.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
זה בדיוק משהו שאנחנו קוראים לו: המסים הסמויים. כשאין תחבורה ציבורית, משלמים אלפי שקלים על רכב פרטי – כמובן, מי שיש לו. ומי שאין לו – או הולך ברגל, או בשבת נשאר בבית ולא הולך לשפת הים. כשאין חינוך ראוי, אז נאלצות משפחות שיש להן לשלם על שיעורים פרטיים, ומי שאין לו, הילדים שלו נסוגים בלימודים. ואין יום לימודים ארוך, ואין ארוחת צהריים, ואין חינוך משלים, ושוב, מי שיש לו משלם את זה מכיסו, ומי שאין לו – הילדים מסתובבים ברחוב. וכנ"ל לגבי פתרונות דיור, וכנ"ל לגבי כמעט כל שירות שהאזרח צריך לקבל. וכמובן, הדוגמה הבוטה ביותר זה שבמקום להוריד את המע"מ, שהוא המס הכי לא סוציאלי שיכול להיות, ממשלת ישראל מורידה את המסים. אז אני בעד להוריד מסים ברגע שאפשר, אבל במדינת ישראל כנראה אי-אפשר, ודבר ראשון צריך להוריד את המע"מ, כי המע"מ זה המס הכי לא סוציאלי שיש, והוא פוגע בכולם, ולכן המעמסה על השכבות החלשות היא הרבה הרבה יותר גדולה.
ובסוף, כשחסר הכסף, אז בא שר האוצר ועושה קיצוץ רוחבי, וקיצוץ רוחבי הוא שוב הקיצוץ הכי לא סביר. אומנם מבחינה מינהלתית זה הקיצוץ הכי פשוט, כי אומרים: קיצוץ רוחבי לכול, אבל זה הקיצוץ הכי לא נכון, הכי לא סביר. זה קיצוץ במדינה שאומרת: אין לי סדר עדיפויות; אין לי סדר עדיפויות חברתי, הפערים בין עניים ועשירים הולכים וגדלים וזה לא אכפת לי, ולכן אני עושה קיצוץ רוחבי.
חבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, עמד כאן, הוא פתח את הדיון היום והוא אמר שהוא כבר הגיש עד היום 27 – תשמעו, חברים – 27 תקציבים, אבל תקציב כזה, בצורה ההגשה שלו, מעולם לא היה לו. דיונים כל כך שטחיים, כל כך לא עמוקים, כל כך קצרים בזמן, בתקופה שעיקר הכנסת – בחודשיים האחרונים הכנסת עוסקת בכל מיני נושאים פוליטיים שאולי הם חשובים, אבל הם פחות חשובים משאלת התקציב וסדר עדיפויות והחזון של מדינת ישראל לפחות בשנתיים הקרובות. ובסופו של דבר, בסופו של דבר, הכנסת עסקה כאן בעיקר בחוקים כמו רשות השידור והתאגיד הציבורי, ובנושא של 40 משפחות מעמונה – ושוב, לבי, ברמה האנושית, על אותן משפחות, שמשכו אותן במשך שנתיים ועד הרגע האחרון נתנו להן את התחושה שהנה יהיה איזשהו חוק הסדרה שיפתור להן את הבעיה, ומתברר, כפי שלפחות אני אמרתי מעל הבימה הזאת מההתחלה, שחוק ההסדרה לא יפתור להן שום בעיה, ואת הבעיה האנושית שלהן באמת ממשלת ישראל דחתה עד הרגע האחרון. וגם עכשיו אני לא בטוח שיש איזשהו פתרון – בלי קשר לעמדתי הפוליטית, שאני חושב אחרת, אבל גם ברמה האנושית אני עוד בספק אם יש פתרון.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להפנות את תשומת לבך לנושא אחד, נושא אחד מאוד חשוב, שקשור בביטחון של כולנו, אבל בעיקר קשור בביטחון של אזרחי עוטף-עזה, וזה נושא המכשול הקרקעי, שכפי שכבר אמרתי כאן, בהצעת התקציב שהוגשה לקריאה ראשונה לא היה שם שקל אחד מתוך 3 המיליארד שהיה צריך, ועדיין צריך, בשביל להשלים את המכשול הקרקעי. ראש הממשלה אמר – גם לי הוא אמר בוועדות המשנה השונות, אבל הוא גם אמר פומבית – שהכסף לא יהווה בעיה, כי נושא ביטחון מדינת ישראל וביטחון אזרחי עוטף-עזה הוא מעל הכול. אבל מתברר שכרגיל אצל ראש הממשלה, אמירות לחוד ומעשים לחוד, ולא היה שקל אחד מ-3 המיליארד שהיה צריך להשקיע שם. אני לא יכול כאן להיכנס לדיונים שאני ניהלתי בוועדת המשנה למוכנות צה"ל, אבל ערכתי סדרה של דיונים ארוכה בנושא הזה, ובסופו של דבר עדכנתי את כל חברי הקבינט בעובדות והפניתי את תשומת לבם לכך שאין סעיף תקציבי ואין שקל אחד. ואני יכול לומר כאן, אני יכול לבשר כאן שלשמחתי פתאום נמצאו 3 מיליארד השקלים האלה, ואכן בהצעת התקציב שתוגש כאן ותאושר כנראה מחר כן נמצא הכסף לאותו מכשול קרקעי סביב רצועת-עזה.
וזה אומר שלמדינת ישראל, לממשלת ישראל, אין בעיה של כסף, אין בעיה של תקציב. יש שאלה של סדרי עדיפויות, וברור שצמצום הפערים החברתיים במדינת ישראל הוא ממש לא בסדר העדיפויות של מדינת ישראל.
חברי חברי הכנסת, אני רוצה לתת לכם עוד דוגמה להתנהלות של ממשלת ישראל, ובפרט של משרד האוצר. היא לא קשורה ישירות לחוק התקציב, היא קשורה לסעיף אחר – לתיקון 27 לחוק המים, שגם הוא מובא בימים האלה לאישור הכנסת, ובמסגרתו בא משרד האוצר עם בשורה. מכיוון שיש החלטת ממשלה שמשק המים במדינת ישראל הוא סגור, זאת אומרת, ההכנסות מתשלום על מים לחקלאות הן גם המקור להוצאות, בא משרד האוצר עם בשורה, והבשורה הראשונה שהוא אמר היא, שבניגוד לאותו משק סגור – שעד היום משרד האוצר צפצף עליו ומדי שנה לקח, או יותר נכון גנב, 300 מיליון שקל מהמשק הסגור הזה – הוא יודע שהוא יפסיק לגנוב. משרד האוצר יפסיק לגנוב, והחל מהשנה הקרובה 300 מיליון השקל שגובים מחקלאים ומשקי הבית עבור מים אכן יושקעו חזרה במשק המים. זה אמור להוריד בעיקר את מחיר המים לתצרוכת הביתית.
אבל אנחנו מדברים על מים לחקלאות, ולגבי מים לחקלאות אומר משרד האוצר: מכיוון שמדובר במשק סגור, אז מצד אחד יורידו את מחיר המים השפירים – זה המים הטובים, נקרא לזה ככה – יורידו את המחיר שלהם מ-2.5 שקלים ל-1.85 שקל. תאמינו לי, ב-2.5 שקלים לקוב מים אי-אפשר לעשות חקלאות, ובספק גם אם ב-1.85 שקל אפשר. אבל איך יממנו את הפער הזה? נורא פשוט: לחקלאים שיש להם מקורות מים והם משלמים חצי שקל ו-80 אגורות על מים שפירים – להם יעלו את המחיר של המים. זאת אומרת, המשק הסגור אומר שוב שגם בחקלאות מי שעושה חקלאות ויש לו מקורות מים שיחסית המים שם זולים – לו יעלו את המחיר, ועל-ידי זה יסבסדו את המחיר למשקים שעבורם הם יצטרכו לשלם 1.85 שקל לקוב מים. זה אומר שמדינת ישראל החליטה סופית לחסל את החקלאות.
<היו"ר יואל חסון:>
נא לסיים.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
עוד ארבע שניות ועוד 30 שניות שלקחת לי.
<היו"ר יואל חסון:>
נכון.
<עמר בר-לב (המחנה הציוני):>
זה אומר שמדינת ישראל החליטה לחסל את החקלאות. במקום שמדינת ישראל – שאמורה להבין שחקלאות היא ערך לאומי – תכניס את היד לכיס ותוציא את אותם 300 או 350 מיליון שקלים ותסבסד את המים לחקלאות, ועל-ידי זה אפשר יהיה לעשות חקלאות כפי שצריך במדינת ישראל, במקום זה האוצר החליט להפסיק לגנוב 300 מיליון שקל מהחקלאים ולתת פתרון שחקלאים שמשלמים פחות על מים ישלמו יותר על מים. וכמובן, בצורה הזאת אי-אפשר לעשות חקלאות, כי שוב, הגידולים השונים במקומות השונים בארץ צורכים כמויות מים שונות, והשיטה הזו – זה קצת מזכיר לי את הקיצוץ הרוחבי. עושים קיצוץ רוחבי, לכולם יש אותו מחיר מים, ובזה מחסלים את החקלאות במדינת ישראל. תודה רבה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת בר-לב. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – בבקשה, גברתי. עשר דקות.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
כבוד היושב-ראש, דיברו חברי הכנסת, הקולגות שלי, בהתחלה על אופן ניהול דיוני התקציב. האמת, גם בשנה שעברה דיברנו על האופן שבו מתנהלים הדיונים על התקציב של המדינה. כמדומני שהיה מן הראוי לפחות, אם כבר הממשלה החליטה להביא תקציב של שנתיים, להקצות את הזמן הראוי כדי ללמוד אותו לעומק, כדי שאנחנו, חברי הכנסת, שמתרוצצים בין ועדות ובין כל מיני פעילויות אחרות, יהיה לנו זמן מספיק לרדת לעומק הדברים ולהבין את כל המסתורים שקיימים בתוך התקציב הזה, ונוכל לקיים דיון רציני, אמיתי, שמתחיל בשאלה העקרונית מה אנחנו רוצים להשיג בתוך השנתיים האלה, מה באמת התוכנית שהממשלה רוצה להוביל, התוכניות שהממשלה רוצה להוביל, שמתבטאות במספרים ובתקציבים ובסכומים שרשומים בספר התקציבים.
אבל, לצערי הרב, כנראה חלק מלקבל את ההחלטות במחטף לא פוסח גם על התקציב, שאמור להוות את התדמית שבונים בשנתיים הבאות של המדינה הזאת שאנחנו חיים בה ואנחנו רוצים לשפר את תנאי המחיה בתוכה. אני רציתי ככה להסתכל ולהבין איך המדיניות של הממשלה הזאת מתבטאת בתוך התקציב של – – –
<קריאות:>
– – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
– – – איך המדיניות של הממשלה הזאת מתבטאת בתקציב.
אני שמחה שהשר מצלם, כי אפשר לראות שאין אף אחד מהקואליציה חוץ מהשר.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
מה?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – – גם האופוזיציה לא מצטיינת, אז לא הייתי – – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אנחנו לפחות מגיעים, עושים את העבודה שלנו, מתדיינים, מנסים להשפיע, אבל אין על מי להשפיע, אדוני השר. כנראה לא רוצים לשמוע את הדברים שלנו. ואני באמת מרגישה את הסבל שאתה נמצא בו שאתה חייב לשבת ולהקשיב לנו ולנסות, לנסות באמת במאמץ עילאי שלא להשתכנע מאף מילה שאנחנו אומרים. אני בטוחה שזה לוקח ממך הרבה אנרגיות.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – – ואם אני אשתכנע, זה יבוא לידי ביטוי מחר בהצבעה.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אוה, אוה, זה יהיה רגע היסטורי.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אבל קשה לי להאמין שאני אשתכנע. קשה לי להאמין.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
זה יהיה רגע היסטורי שכנראה אני לא אראה אותו.
<היו"ר יואל חסון:>
אל תעצרי את נשימתך.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
בדיוק.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אני לא, אני לא. כי אם אני אעצור את נשימתי עד שהרגע הזה יגיע, אני אמות לפני. ברור. ברור, ברור.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אגב, זה היה קורה בדיוק הפוך, גברתי, זה היה קורה כמעט בדיוק הפוך אם זה היה – זה לא יקרה בשנים הקרובות – אם זה היה הפוך.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
לך תדע. למה אתה כל כך בטוח?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – – יכול להיות.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
תמשיכו ככה והמהפכה תגיע מאוד בקרוב. אם תמשיכו לעשות מה שאתם עושים – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
בואי נראה.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
בוא נראה. היום בוועדת העבודה והרווחה, כשדנו בדוח העוני, אמרתי: כנראה מהפכות לא קורות במדינה הזו; המקסימום זה חילופי אישים. אפילו מדיניות אנחנו לא רואים שקורית בתקופה הזאת. המדיניות שמצטיירת מהתקציב הזה, החזון שבונה הממשלה הזאת מהתקציב הזה, לצערי הרב, מתבטא בכמה ערכים: קודם כול – המשך הכיבוש. וכדי שהממשלה תמשיך בכיבוש של השטחים הפלסטיניים מ-1967 היא חייבת כנראה, לפי הבנתה, להרחיב את המיליטריזציה של המדינה, ולתת – עד עכשיו בשנת 2016 הסתכם כנראה התקציב של משרד הביטחון וכל מה שסביבו ב-72.5 מיליארד. אבל במדד של הרגשת הביטחון של אזרחי מדינת ישראל, באותה מידה שקופץ התקציב של הביטחון למעלה, קופצות החרדות של התושבים ממצב ביטחונם. זה רק מעיד על דבר אחד – שהאזרחים אומרים: המדיניות הזאת כשלה, היא לא נותנת לנו שום הרגשה של ביטחון, ואולי כדאי לקחת את זה בחשבון.
החזון, או חלק אחר מהחזון הזה, זה הרחבת ההתנחלויות, ואנחנו רואים את זה בדיונים שכבר חודש מתדיינים בהם, והצעת החוק והחוק שעבר בעניין הכשרת השַרץ – או השֶרץ? איך אומרים את זה?
<היו"ר יואל חסון:>
שֶרץ, שֶרץ.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
שרץ. לא חשוב איך אני מבטאת את זה, כל עוד אתם מבינים שאני מדברת על ההתנחלויות.
הכשרת ההתנחלויות האלה, שאי-אפשר להכשיר אותן בשום סקאלה, לא בין-לאומית וגם לא שאמורה להיות בארץ – ההרחבה הזאת תיעשה על חשבון גזלה מתקציבים שאמורים לתת לאזרחי המדינה הרגשת ביטחון, גם כלכלי, גם בריאותי, גם רווחתי. ולצערנו הרב, זה נמשך. המדיניות הזאת נמשכת.
המדינה הזו כנראה מציירת לעצמה שהיא מדינה רק של שכבה של עשירים שקשורים לשלטון – ועל הקשר בין הון לשלטון כבר דובר רבות, כאשר יש מחסור. ואני רוצה – אתם יודעים מה? למרות שאני לא מאמינה שיש מחסור בתקציבים ובכסף שאפשר להשקיע לרווחת האזרחים ולחיים נורמליים לכלל האזרחים, הממשלה מחליטה להוריד את המס לחברות הגדולות, כאשר כל 1% שמורידים ממס החברות יכול להשתוות למיליארדים שהיו יכולים להיכנס לקופת המדינה ולהיות מושקעים גם במיטות שחסרות בבתי-חולים, גם בחדרי מיון שחסרים, גם בצוות ותקנים בבתי-חולים כאלה ואחרים.
אני אספר לכם: היום השתתפתי בהפגנה של העובדים הסוציאליים, שבאו להפגין ולדרוש את ביטחונם, שבאו לדרוש שהמדינה תגן עליהם מאלימות שמופעלת נגדם. אתם יודעים כמה דרוש כדי לאבטח את לשכות הרווחה בצורה שלמרות שהיא מינימלית, לפחות תבטיח קצת ביטחון והרגשת ביטחון לעובדים הסוציאליים, שהם אלה שעומדים בחזית הקדמית של הטיפול בכל תוצאות המדיניות הלא-נכונה והעושקת ושסובלים ממנה האזרחים? 4.5 מיליון שקל. בממשלה הזאת לא מצאו 4.5 מיליון שקל. אולי תעשו קיצוץ רוחבי מהדילים שעשיתם עם חברי הקואליציה. תאמינו לי, קיצוץ רוחבי של הדילים האלה ב-10% מכל חבר כנסת שרשם לעצמו אתמול צ'ק, היה יכול לכסות את 4.5 מיליון השקל האלה כדי לאבטח את העובדים הסוציאליים.
ועל המצב של האוכלוסייה הערבית, ועל המאבק בעוני אפשר לדבר רבות. רוצים להיאבק בעוני? אל תעשו תוכניות הזויות של 20 משפחות. אתם מנסים לנהל את העניים ולהיאבק בעניים, ולא להיאבק בעוני עצמו. תוכניות כאלה או אחרות בלשכות הרווחה? פתרון לעוני אפשר למצוא בכל מדינות העולם. כבר ניסו, היו המלצות של ועדה ממשלתית שעמד בראשה אלאלוף. מה יושם מזה? למה לא מוצאים את הכסף בתוך תקציב המדינה כדי להיאבק בעוני? בכל מדינות העולם ידעו שאם מעלים את אחוז הדיור הציבורי ואחוז האזרחים שגרים בדיור הציבורי, הרבה אנשים עולים מעל לקו העוני. למדנו מזה משהו? מדברים כל הזמן על מהפכת הדיור; איפה? איפה המהפכה הזו? איפה פותרים את בעיית הדיור הציבורי? מדברים על אינטגרציה של האוכלוסייה הערבית בכלכלת מדינת ישראל? לכו תבדקו איזה סוג של הכשרות עושים לנשים הערביות. לכו תראו כמה כסף מושקע בכלל במדינת ישראל בהכשרות המקצועיות. כל הזמן בירידה. כל הזמן – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אל תגיד לי "לא", כבוד השר.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – – כמה מושקע במדע, במדעניות העתיד במגזר הערבי. שיא של כל הזמנים. אני נתתי לך גם את התשובה הזאת לפני כמה – – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אני יודעת את זה – שיא של כל הזמנים, אני חותמת על זה. כאשר זה היה בעבר אפס, בטח שנגיע לשיא עם כל השקעה שתהיה.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
לא – – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אני מדברת על הכשרות מקצועיות שבתוכניות המשרד – פעם הכלכלה והיום העבודה והרווחה. מחקר מוכיח שהכשרות מקצועיות במדינת ישראל, והוכחנו את זה ביום המיוחד, כבוד השר – ביום המיוחד שהתנהל פה על הכשרות מקצועיות הוכח שהמדינה משקיעה פחות בהכשרות מקצועיות. שאף אחד לא ישלה אותנו. כל התוכניות הן בירידה, וסוג ההכשרות – הן לא מכשירות את הנשים להיכנס לשוק העבודה כמו שצריך. בגלל זה מגמת העלייה הופסקה בשנתיים-שלוש האחרונות, ועל זה קיימתי הרבה דיונים.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
זה יכניס אותן לשוק העבודה. המדעניות – – –
<היו"ר יואל חסון:>
השר אקוניס, תם הזמן. תודה רבה. משפט אחרון.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אני רק רוצה לומר משפט אחרון.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אני מזמין אותך – – –
<היו"ר יואל חסון:>
לא, אבל אתה מפריע לדיון, אדוני השר.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
אני אשמח לקיים את הדיון הזה אתך, כבוד השר – –
<היו"ר יואל חסון:>
מאה אחוז. תקיימו אותו – – –
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
– – אבל בינתיים תן לי לנצל את הזמן שלי רק במשפט אחד.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה. נא לסיים.
<עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):>
היום בוועדת השקיפות התברר לנו ששוב, כדי שיעבירו כסף לחינוך הבלתי-פורמלי של האוכלוסייה הערבית לשנת 2016 – 130 מיליון, כשעדיין בתקנה התקציבית זה אפס, לא עברו אישור – הם קושרים את זה בכסף להתנחלויות. זאת מגמה מסוכנת שהממשלה הזאת מובילה אותה: הערבים רוצים כסף, תסכימו להתנחלויות. זה לא יקרה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לחברת הכנסת תומא סלימאן. חבר הכנסת מאיר כהן – בבקשה, אדוני. עשר דקות.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אדוני שר האוצר משה כחלון, כמו רבים, ציפיתי שנאומך אמש יהיה נאום שמתבקש משר אוצר: נאום של חזון כלכלי, נאום של מנהיג שפורס את משנתו הכלכלית. במקום זה קיבלנו נאום של שר אוצר בפניקה, שמבקש להסיט את הדיון העיקרי על כספו של הציבור תוך שהוא עושה את הדבר הבנאלי והמטופש מכול – מכוון אצבע מאשימה כלפי קודמו בתפקיד. ברור לך, השר כחלון, שנאומך לא תרם דבר לטובתו של עם ישראל או לאחדותו. מה שבטוח הוא, שהוא תרם רבות לשיח הפוליטי הזול, הציני שמתפתח בכנסת.
ראשית, אני שמח, מר כחלון, שמפלגת יש עתיד היא מקור השראה בשבילך. אני שמח שהמצע של יש עתיד הפך להיות תוכנית העבודה שלך. חבל מאוד שלא למדת אותנו עד הסוף, שכחת לקחת את החלק של המנהיגות, של הנחישות, של העקרונות. על זה ויתרת, כי זה אומר לעבוד יותר קשה למען הציבור ופחות למען הפוליטיקאים שבסביבתך. אתה יודע, כחלון, שביש עתיד יש 11 חברות וחברי כנסת שעובדים קשה למען הציבור, כמו עוד חברי כנסת טובים שנמצאים כאן; אבל היה לך קל לעלות למתקפה מול סיעה באופוזיציה במקום לעמוד איתן מול הדרישות הנלוזות של חלק מחברי הקואליציה.
נכון, כחלון, אנחנו היינו בממשלה במשך שנה ושמונה חודשים. אנחנו היינו אלה שסתמו את הבור התקציבי הענק של 35 מיליארד שהותירו אחריהם פוליטיקאים פופוליסטים ולא אחראיים, ובו בזמן התחלנו את כל הדברים שבהם התהדרת אתמול. צניעות אמרת, כחלון? אני מסכים, אך אם היית נוהג במידה זו, היית לפחות מציין את האמת. היית אומר את מה שאתה יודע, שאנחנו התחלנו ואתה בקושי ממשיך.
נזכיר לך את שכר הבכירים שהעברנו בקריאה ראשונה, את התחרות בשוק התקשורת, את רפורמת התקנים, את התוספת לקרן הלוואות, את החינוך המקצועי? כל אלה היו בתקציב שלנו ב-2015, ואתה יודע את זה.
עכשיו, אדוני שר האוצר, נזכיר שלרשותך עומדת העובדה שכיהנת בתפקיד חברתי חשוב מאוד – שר הרווחה היית – עובדה שלא הפריעה לך כלל להתנגד באופן גורף לשורה ארוכה וחשובה של חוקים חברתיים, אתה, כשר האוצר. תזכיר לנו, אדוני שר האוצר כחלון, איך הצבעת על החוק לביטחון תזונתי? נגד, השר החברתי. איך הצבעת על החוק של אילן גילאון, שרק בשבוע שעבר עבר, החוק להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום? איך הצבעת, כחלון? תזכיר לנו. נגד, השר החברתי. איך הצבעת על חוק המזונות של החד-הוריות? נגד. איך הצבעת על הילדים האוטיסטים? נגד. איך הצבעת בחוק להגבלת מספר התיקים לעובדים סוציאליים שקורסים? הצבעת נגד. מה עשית עם הדוח למאבק בעוני, שחתום עליו איש המפלגה שלך? כלום. הרי לשם כך הבאת אותו לפוליטיקה. מה עשית? ספר לנו.
כן, אדוני כחלון, הנאום שלך היה אמש נאום אמוציונלי, נאום של שר אוצר שנמצא בפניקה כי הוא עושה הפוך ממה שהוא התחייב. בחרת להתעלם באופן מופגן מהקיצוץ הרוחבי השלישי שאתה עושה בפחות משנתיים. התעלמת מכך שעד עכשיו גם הספקת לקחת, שימו לב, 5.5 מיליארד שקל מהציבור לטובת מימון הסכמים קואליציוניים וגחמות של השותפים שלך לממשלה.
אתמול בערב, אדוני שר האוצר, קבעת שיא ששובר אפילו את ההתנהלות שלך. שימו לב, גואטה, שים לב: אם יצחק לוי קבע את מחירון הרכב הישראלי, אז מעתה נדע כי כחלון הוא זה שקבע את מחירון חברי הכנסת. שימו לב: 10 מיליון לאורן חזן, 10 מיליון לנאוה בוקר, 20 מיליון למיקי זוהר, 46 מיליון ליו"ר הקואליציה, טייקון דוד ביטן, עוד 24 מיליון ליו"ר ועדת הכנסת, ולא פחות מ-86 ליו"ר ועדת הכספים משה גפני. 50 מיליון לסמוטריץ. כן, חברות כנסת וחברי כנסת, אזרחיות ואזרחי ישראל שצופים בבושה גדולה זו – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – –
<מאיר כהן (יש עתיד):>
– – הרגע מניתי 236 שקלים שניתנו לחברי הכנסת הללו באופן חופשי וללא בקרה. וכל זה כדי שיצביעו לתקציב. אם היה עושה את זה ראש עיר במדינת ישראל, אם הוא היה מעז לעשות את זה, הוא היה נעצר הבוקר ומובא להארכת מעצר.
<יגאל גואטה (ש"ס):>
– – –
<מאיר כהן (יש עתיד):>
ציינתי כבר שהיית שר רווחה. אתה יודע מה יכולת לעשות בסכום כזה? יכולת להוריד את העוני ב-1%. יכולת לחלץ את מזל מדימונה ואת 18,000 החד-הוריות שכמותה, שמשוועות לעזרה ולא מצליחות לגמור את החודש כי המדינה לוקחת להן את השכר בגלל שהן מקבלות קצבת מזונות מהביטוח הלאומי ולא מהבעל; יכולת להקים 20 חדרי מיון מפוארים בפריפריה, ביישובים שאין בהם מענה רפואי בלילה, ואנשים, מר כחלון, מתים שם; יכולת לתת לילדי ישראל תוספת בשעות החינוך; יכולת להמשיך את פרויקט הקייטנות של החופש הגדול, שאנחנו התחלנו אותו ואתה הפסקת אותו. יכולת אבל לא עשית.
חזרת, אדוני שר האוצר, לפוליטיקה לפני שנתיים עם אג'נדה של מנהיגות חברתית. נכנסת לממשלה בקול תרועה שאתה המצפן, שאתה הקול השפוי שיגן על אושיות החוק, שתהיה מאזן ותיאבק למען כלל הציבור, שלצערי נטול ייצוג בממשלה סקטוריאלית שכזאת. בפועל, אדוני, הפכת להיות למוביל ולמכשיר השרצים של הממשלה הזאת. בחסותך משולמים אתננים פוליטיים לחברי כנסת, למפלגות, לפוליטיקאים שדואגים רק לעצמם. אתה זה שאמור לשמור על הקופה הציבורית, על הכסף של אזרחיות ואזרחי המדינה הזאת.
בפועל, אתה אחראי לבזבוז כספים, וכל המטרה היא לשמור על הכיסא של ראש הממשלה ושלך. בזבוז כספים לטובת סגני שרים, הרחבת הממשלה וחלוקת ג'ובים. התחייבת לשמור על בג"ץ, וברגע האמת התקפלת ותמכת בחוק שאינו חוקתי. התחייבת להילחם בטייקונים ובקרטלים; היכן היית, כחלון, בהצבעה על מתווה הגז? בחרת להיעלם ולפסול את עצמך כי הצהרת על קשרי חברות עם השותפים. אז תגיד לי, כחלון, מי הם החברים של הטייקונים? אנחנו? אנחנו ברחנו ממתווה הגז? אתה ברחת ממתווה הגז. למי יש חברים טייקונים? לך.
ביטלת את השוויון בנטל ואת לימודי הליבה, למרות שאתה יודע את החשיבות של החוקים האלה. במקום לפעול כמנהיג ולהילחם לטובת האזרחים, הצטרפת לקרקס הפוליטי ואתה מסתובב בתוכו עם פנקס צ'קים פתוח ומפזר את הכסף של הציבור.
דיברת אמש בכנות, אדוני שר האוצר, ובאותה נימה אציין כי אני באמת מאמין שלבך במקום הנכון. למרות דברי, יש בך קצת. הכוונות שלך טובות, אבל התוצאות שאליהן אתה מגיע רחוקות מכך.
עם כניסתך לתפקיד תקפת את קודמך בתפקיד: אתה מפזר נתונים – אתה זוכר את מה שאמרת לו? שאלת אותו בציניות: אתה יודע כמה מפתחות לדירות נתנו בתקופתך? ככה שאלת אותו. ובכן, אדוני שר האוצר, תספר לנו אתה, עלה לכאן מחר ותספר כמה מפתחות לדירה נתנו בתקופתך. תספר ואל תסתיר.
במקום להתמודד עם המציאות הקשה שבה נמצאים בנינו ובנותינו, אתה שולח אותם להגרלה ברוח מפעל הפיס. רק אחד מתוך 11 מהמשתתפים זוכה בהגרלה, ולעשרה הנותרים אתה אומר, כמו בפרסומת: אולי לא תוכלו לקנות דירה שעליה חלמתם, אבל היי, יש לכם שובר להגרלה נוספת.
אדוני שר האוצר, המספרים, לצערי, לרעתך. עד כה נרשמו רק 5,000 זוכים בתוכנית הדגל שלך, וגם הם רחוקים מאוד מלקבל את המפתחות. מאז כניסתך לתפקיד עלו מחירי הדירות ב-13%. תקשיב טוב: 13%. רק השנה הם עלו ב-9%. אתה זוכר, כחלון, מה אמרת? כך אמרת: אני מאמין שמחירי הדירות יתחילו לרדת בסוף 2016, וב-2017 הם ירדו ב-15%. הצחקת אותנו. הוספת במילותיך: אם הם לא ירדו כפי שהתחייבתי, אתפטר מהתפקיד. אני לא קורא לך להתפטר. כפי שציינתי, אני עדיין קצת מאמין בכוונות שלך. אני רק מזכיר לך כי מינואר ועד ספטמבר השנה יש ירידה של 4% בהתחלות הבנייה, ועוד ירידה של 5.7% בדירות שבנייתן הסתיימה, בהשוואה לאותם חודשים בשנת 2015. איפה אתה? מה עשית? אבל היה ראוי שבמקום לבטל את פרסום הדין-וחשבון של השמאי הממשלתי, שדיווח על עלייה של 8% – –
<היו"ר יואל חסון:>
נא לסיים.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
עוד דקה. – – היית בוחן מה אתה לא עשית בסדר. אולי נשאל אותך, אדוני, מה קורה עם יוקר המחיה? מתי היית בפעם האחרונה, כחלון, בסופרמרקט? עם מה אתה מתהדר? יוקר המחיה עולה ועולה ועולה והאזרחים כורעים תחת הנטל, ואתה עומד כאן – –
<היו"ר יואל חסון:>
תודה.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
– – ובחוצפה חסרת תקדים מדבר על הורדה של יוקר המחיה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה, אדוני. תודה רבה. אנחנו בלוח זמנים מאוד – – –
<מאיר כהן (יש עתיד):>
עוד חצי דקה. חברות וחברי הכנסת, הפוסל במומו פוסל, נאמר. אני פונה לשר האוצר ואומר לו, אני לא מאלה ששופכים אש וגופרית בשם הפוליטיקה ורק בשל היותי חבר אופוזיציה. לצערי הרב, מה שאנחנו עדים לו בימים האחרונים לא מותיר ספקות: אתה נוהג כאחרון הפוליטיקאים, אתה מספסר בכספים שהציבור הגיר – – –
<היו"ר יואל חסון:>
תודה, תודה.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
– – – את זיעתו, ומקריב חלק גדול ממנו על המזבח הפוליטי.
<היו"ר יואל חסון:>
אדוני, אנחנו בסדר-יום ארוך מאוד, חייבים לעמוד בזמנים.
<מאיר כהן (יש עתיד):>
תודה רבה.
<היו"ר יואל חסון:>
אני מודה לך על הדברים. היה לך זמן ארוך מאוד והעברת בהחלט את המסר. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. אני מזהיר מראש שהתקדים של מאיר כהן לא יחזור על עצמו.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
חוץ מבמקרה שלי.
<היו"ר יואל חסון:>
אתה תמיד מקרה אחר. אה, הוא גם סגן יושב-ראש. עוד יגידו שסגני יושב-ראש יש להם פה הטבות. אתה מבין, יש פה איזו גילדה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר יואל חסון:>
בבקשה, אדוני.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אדוני היושב-ראש, חברים, השעה מאוחרת. לבי עם השר אופיר אקוניס, שיושב לו ככה בפינה מתוסכל, ככה אומר: מה נפל עלי.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – – מקשיב לכל – – –
<היו"ר יואל חסון:>
אבל זה לא להאמין שגם משם אתה תקשקש.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אתה מבין?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
מקשיב לכול.
<היו"ר יואל חסון:>
תדבר, אדוני. לא משם. באמת.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אז מאיפה?
<היו"ר יואל חסון:>
תשב במקום שלך או שלא תדבר. או שלא תדבר.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מה נפל – אפילו את החליפה לא הבאת אתך.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
מחר, מחר.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
כן. הוא אומר: מה נפל עלי עכשיו, לבוא ואין אף אחד מחברי הקואליציה, שבכלל מה זה מעניין אותם, כל אחד קיבל את שלו והדברים חוזרים וממשיכים. השר אקוניס, השר אקוניס, בוא שב, אתה הנציג של הממשלה ושר האוצר וראש הממשלה.
חברים, אני רוצה לדבר על הזווית מכיוון אחר ולא להתייחס בינתיים לסוגיית המתנות והצ'ופרים וכל מה שנאמר וייאמר, אבל זו העז, והממשלה עשתה את זה בחוכמה: נתנה לתקשורת ולנו להתעסק בכסף הקטן, ואפילו הילד הלא-מקובל של הכיתה, אורן חזן, זכה בחלקו, וכולם זכו – התעסקנו בו ושכחנו את המהות.
אני שואל את עצמי ושואל אותך, כבוד השר, אם המתנות שחולקו במאות-מיליונים חשובות וצריכות להיות, כל אחד דואג לצד שחשוב לו; אם זה חשוב – למה לא בבסיס התקציב? אם הוא לא בבסיס התקציב, אז זה שוחד פוליטי. שוחד פוליטי שהפך להיות לגיטימי. אם זה חשוב, אני מסכים אתך; מה שאורן לקח, מה שסמוטריץ – כולו חשוב. כולם עוזרים לבני-נוער, לבתי-עלמין, לכל אחד ואחד. אז תכניסו את זה לבסיס התקציב.
אני שואל את השאלה הזו, שאני כל הזמן נתקל בה. היום קיימנו דיון בוועדת השקיפות, דיון ראוי וחשוב לגבי ביצוע החלטת הממשלה 922, שמתגאים בה: 10 מיליארד שקל. ואני מחטט בתקציב, איפה הכסף הזה? הכסף הזה צריך להיות – האוכלוסייה הערבית במשך חמש שנים צריכה להיות נתונה לחסדי הממשל ותקבל את הכסף בהעברות תקציביות לפי מצב הרוח.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
זה משחק "חפש את המטמון".
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
"חפש את המטמון". ואם טוב לי, אם אתם אזרחים טובים – אני אשחרר. יש החלטה? אז מה, יש החלטה; כל עוד זה לא בבסיס התקציב, הכול סתם חכי פאד'י. הצפון חשוב, המגזר הערבי חשוב, הרבה רפורמות חשובות – בוא, אם זה חשוב, נכניס אותם לבסיס התקציב. זה הכי פשוט.
כשאני קורא: מצעד המתנות והבזאר הטורקי, והקרקס שהיה בוועדת הכספים אתמול – סמוטריץ קיבל 50 מיליון. בסדר, יפה. הוא אומר: אני רוצה לשמור על ביטחון המתנחלים. מה, עד שסמוטריץ בא עם ה-50 מיליון שקיבל, המתנחלים חיו בחוסר ביטחון? סמוטריץ בא וגילה את זה? תגידו לי. אני מסתכל: אורן חזן זכה ב-5 מיליון; נאוה בוקר זכתה ב-10 מיליון בקזינו של ביבי. זה קזינו שזוכים בו רק המקורבים; חוץ מהמקורבים אף אחד לא זוכה. אני מסתכל: אורן חזן, הילד הלא-מקובל, שרק שלשום משמיץ את החברים: קיבלתם כספים, קנו אתכם בכספים, יום למחרת – אורן חזן: אני רוצה להיות ילד טוב, קיבלתי את הסוכרייה – וקיבל את ה-5 מיליון. מה בתוך ה-5 מיליון? שיפור בתי-עלמין. יפה. נאוה בוקר – גם שיפור בתי-עלמין. כמה בתי-עלמין צריך לשפר?
<היו"ר יואל חסון:>
אתה אומר: שיטפלו בחיים, פחות במתים.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אני מסתכל על הרשימה ולא מצליח להבין. ואיך שעוברים על הרשימות בוועדת הכספים רואים תוכניות או כספים ללא תקנה. תיקח את הכסף, ונתפור לך את הפרויקט בשלב יותר מאוחר. תחליטו, לאן אנחנו רוצים להגיע?
עכשיו לשר כחלון. לא יעזור בית-דין, שר האוצר החליט להיות ילד טוב והשכפ"ץ של ביבי – רק תשאיר אותי בחבורה. אתה לא יכול, אדוני השר כחלון, שר האוצר, להיות ולשווק "אני השר הכי חברתי", ובפועל אתה מתרץ את כל מה שקורה: אני לא הראשון, היו העברות תקציביות בעבר, יש עתיד חילקה, כולם חילקו. זה התירוץ שלך, אדוני השר? אם הם חילקו אז מותר גם לי לחלק? זה התירוץ?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
כן, אדון עיסאווי פריג'.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
כן, זכית בקזינו.
<היו"ר יואל חסון:>
שנייה. אני כמעט נרדמתי פה, וראיתי פתאום שנכנסת והתעוררתי.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
זכית, אבל רק ב-5 מיליון.
<היו"ר יואל חסון:>
בסדר. לא בכיסא ראש האופוזיציה. שלא יידבק בך, תיזהר.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – – שלא יידבק בי.
<היו"ר יואל חסון:>
האופוזיציה, התכוונתי.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
תקשיב לי, תקשיב. תלמד להקשיב.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני רק רוצה לענות.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
תלמד להקשיב.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
טוב.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אתה ילד לא רצוי בכיתה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני? ככה אתה חושב עלי? כל מה שאני רוצה אני מקבל. איך אתה רואה את זה?
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
שלשום בוועדת הכספים ירדת על חברך מיקי זוהר בצורה שהעלבת אותו.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
תן לי רגע – – –
<יגאל גואטה (ש"ס):>
ככה זה לא מקובל להגיד – אתה ילד לא רצוי.
<היו"ר יואל חסון:>
חבר הכנסת גואטה, נהיית ד"ר קור. אנחנו מסתדרים בלעדיך.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש – – –
<היו"ר יואל חסון:>
שב, שב. תודה. שב.
<קריאות:>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
תן לי לענות לך.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
ובסוף, המחיר – –
<קריאות:>
– – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – שלך 5 מיליון?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
רק לענות לך – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
מיקי, המחיר שלו 20.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
10, 10, 10.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
5 מיליון המחיר שלך?
<חיים ילין (יש עתיד):>
יואל, אתה אשם.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
עיסאווי, תקשיב.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
רק 5 מיליון? 5 מיליון?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
תן לי. אני רוצה לענות לך יפה, לא לבזות אותך.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
נו.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אם אתה יחד עם החברים הטרוריסטים שלך היית עושה את העבודה שלך, לא הייתי צריך אני להביא כסף – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
כן. התקליט קיים?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא הייתי צריך להביא כסף – – –
<היו"ר יואל חסון:>
חבר הכנסת חזן, תודה. תודה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אם אתה היית יודע מה זה לשרת את הציבור – –
<היו"ר יואל חסון:>
אתה מפריע, שים נקודה. זה לא קריאת ביניים, זה נאום.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – והיית מתנהג כמו ילד טוב – – –
<היו"ר יואל חסון:>
זה נאום. די.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – – לך זכות דיבור.
<היו"ר יואל חסון:>
אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר יואל חסון:>
אז די, אז די.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אנחנו ידענו את המחיר שלך, אורן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא, אין לי מחיר.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
את המחיר שלך ידענו.
<היו"ר יואל חסון:>
חבר הכנסת פריג', אם אתה תפסיק לדבר אליו ישירות – – –
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
תן לי להמשיך, אין לי זמן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אגיד משפט אחרון.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה, לא.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אין לי זמן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
עיסאווי, משפט אחרון.
<היו"ר יואל חסון:>
לא. אני אקרא אותך לסדר פעם שנייה. חבל.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
רגע.
<היו"ר יואל חסון:>
לא, די.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
חבל שלא – – –
<היו"ר יואל חסון:>
לא. אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אורן חזן – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – – באמת. זה לא יפה.
<היו"ר יואל חסון:>
אני אומר לך, מספיק.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אתה נותן – – –
<קריאה:>
אורן – – –
<היו"ר יואל חסון:>
מספיק. תודה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
חברים, אני רוצה לחזור לרפורמות של שר האוצר.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה שבאת והערת את הדיון. נא לשבת במקומך.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר יואל חסון:>
אבל אתה מפריע לדיון.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
אין לי זמן, נו, תן לי לסיים. יש לי דקה ו-40.
<היו"ר יואל חסון:>
אבל אתה פנית אליו, לכן לא תקבל תוספת זמן.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
הרפורמות של שר האוצר. אני עקבתי ולקחתי חלק ברוב הרפורמות – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
מה שאתם – אני יוצא – –
<היו"ר יואל חסון:>
אל תצא, תשב.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – אבל מה שאתם לא הצלחתם לעשות, לייצר שקיפות לאן הולך הכסף – אני עשיתי.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה. תודה.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
על מחיר של 5 מיליון שקל ידענו. זה יפה – – – אמרנו רפורמות – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
ואתה – מה באבא.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – אני שותף בכל הרפורמות. הרפורמה היחידה שהייתה מסוגלת יום למחרת להוריד את העלות לאזרח ואת יוקר המחיה ושהאזרח ירגיש בה באופן מיידי, הופרדה מחוק ההסדרים – זאת רפורמת הספורט.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני הלכתי לאכול כדי לא לשמוע את השטויות שהוא מאכיל את הציבור.
<היו"ר יואל חסון:>
אתה רוצה שהסדרן יוביל אותך החוצה? או סדרנית?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר יואל חסון:>
אני קורא אותך לסדר פעם שלישית.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – – 5 מיליון.
<היו"ר יואל חסון:>
שלום. אני עוזר לך לצאת. לא, לא, לא, קראתי אותך לסדר פעם שלישית.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
רק מילה ואני יוצא.
<היו"ר יואל חסון:>
נא להוציא את חבר הכנסת חזן. תצא ותחזור אחרי כמה דקות. תודה רבה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – – לא מסוגל להתמודד עם האמת.
(חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.)
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
הרפורמה היחידה שהייתה אמורה להניב פירות ותוצאות באופן מיידי, הרפורמה בשידורי הספורט, הופרדה מחוק התקציב. למה, אדוני שר האוצר? למה? תשאל את דוד ביטן ותשאל את הטייקונים למיניהם.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה, אדוני.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
משום כך התקציב הזה הוא גרוע – – –
<היו"ר יואל חסון:>
כן.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
הוא תקציב של גזברות – –
<היו"ר יואל חסון:>
כן.
<עיסאווי פריג' (מרצ):>
– – טייס אוטומטי, וצריך לדחות אותו על הסף.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אני מודה לך. אנחנו נקרא כרגע לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חברת הכנסת פארן, בבקשה.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
תודה, אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברות וחברי הכנסת, תודה, אדוני השר, תראו, כשאנחנו מדברים על תקציב אנחנו מדברים על חלוקת משאבים ציבוריים. תמיד הטענה היא שהשמיכה קצרה מדי. לאן שלא נסתכל תמיד יגידו לנו: אי-אפשר גם וגם, צריך להחליט או או. אי-אפשר לתת מענה לכל הדברים, צריך סדר עדיפויות. אז זה בדיוק, אבל בדיוק העניין – סדרי העדיפויות כאן, סדרי עדיפויות של הממשלה הזאת – סדרי העדיפויות שהצבתם וראינו אותם כאן בשבועיים האחרונים, בשבוע האחרון, בשעות האחרונות. סדרי העדיפויות של הממשלה הזאת הם משהו שייזכרו כאן, בכנסת הזאת, בחודש הזה, לדיראון עולם.
לפני שבוע התפרסם דוח העוני. הדוח מראה שכל משפחה חמישית בישראל היא ענייה. אבל המספרים הגדולים האלה של מיליון ו-800,000 אנשים עניים הם מספרים גדולים מדי. אנחנו לא באמת מבינים אותם. הם לא מצליחים להציג לציבור את הפנים של העוני. אני רוצה לדבר טיפה כאן על הפנים של העוני. אני מניחה שרבים מאתנו קראו את הסיפור שפורסם ממש בימים האחרונים על הנער שנעצר ללילה לאחר שגנב מעיל. לאחר מכן הוא החזיר אותו, אבל הוא בכל זאת נעצר. בית-המשפט הורה לפצות אותו, והשופטת קבעה פיצוי של 2,000 שקלים לקטין בן 14 בשל עוגמת נפש, בושה, חוסר אונים, כאב וסבל שנגרמו לו בעת מעצרו. מדובר כאן על המשך גזענות והפקרות של הממשלה כלפי האזרחים שלה. אנחנו מדברים כאן על נער שעלה לארץ מאתיופיה יחד עם הוריו וששת אחיו לפני כמה שנים. המצב הכלכלי של המשפחה מאוד קשה; האם לא עובדת בגלל מחלה. זה דמותו של העוני במדינת ישראל. סיפור נוסף שעלה רק אתמול ומייצג את העוני ואת החברה שלנו הוא סיפור של חסר בית שנעצר לאחר שפרץ לגן-ילדים כדי להתגונן מהקור, כדי לישון שם. הוא גם אכל שם כמה עוגיות שמצא בגן. הוא הואשם בגנבה ובשיבוש הליכי חקירה. כשהשופט שחרר אותו הוא ציטט משפט מצמרר מ"עלובי החיים": "יש בתרבותנו רגעי זוועה – – – שבהם מפקירה החברה יצור אנוש לגורלו".
מה עושה הממשלה הזאת כדי להתמודד עם העוני? מה היא עושה כדי לעצור את רגעי הזוועה האלה, כדי לתת מענה לתופעות האלה שאנחנו רואים שהן רק הולכות ומתרחבות? ראינו רק לפני שבוע איך התנגדה הממשלה לחוק שהוא כל כך הגיוני וכל כך הכרחי – החוק של אילן גילאון – להשוות את קצבת הנכים לשכר המינימום. מה יותר הגיוני? מה יותר צודק והכרחי מהדבר הזה? איך אתם יכולים להתנגד להצעת חוק כזאת? אין לכם לב? הקיצוץ הרוחבי שאליו התוודענו רק השבוע הרחיב את עצמו רק בימים האחרונים. זו שבירה של עוד שיאים. 161 מיליון שקלים קוצצו מתקציבי הרווחה, הבריאות והחינוך – התקציבים הכי בסיסיים – במסגרת הקיצוץ הרוחבי, כי אין מספיק כסף בשביל לספק את הצרכים הכי בסיסיים שלנו, של אזרחי ישראל, ובמיוחד של אלה שאין להם.
אז אנחנו גם יודעים שאחרי הקיצוץ הרוחבי שקיצצה הממשלה ביום ראשון, ראשי הרשויות המקומיות הודיעו שהם ישביתו את כל שירותי השלטון המקומי ממחר, מיום רביעי. השביתה תכלול פינוי אשפה, פקחי חניה, רווחה, מוסדות חינוך, גני-ילדים – מלבד הגנים של החינוך המיוחד.
אז יש לי הצעה קצת יותר טובה לשלטון המקומי ולראשי הרשויות: בואו תפנו את הזבל, אבל אני מציעה לכם להעביר אותו מול בית שר האוצר ומול בית ראש הממשלה. שהאשפה תחסום את כבישי הגישה לבתים שלהם, שהם יבינו שסדר העדיפויות המעוות של הממשלה שלהם, שמעדיפה קומץ מקורבים וקומץ פורעי חוק ובעלי אינטרסים צרים, לא מקובל עליכם; והוא לא מקובל עלינו. אני, אגב, לא אפנה נגדכם כשתפנו לשם את הזבל.
עוד סימן לסדר העדיפויות העקום של הממשלה הזאת הוא כיבוי האש. לא יודעת כמה שמעתם – עדיין לא התאוששנו מהשרפות, מהשרפה האחרונה. כל המשפחות טרם טופלו, הלקחים מהשרפה לא נלמדו, וכבר משרד האוצר, וראש הממשלה נתניהו, מכניס את ידו לגורם מציל החיים, למכבי האש, ללוחמי האש, ומקצץ 3.8 מיליון שקלים מהכבאות. 3.8 מיליון שקלים זה קצת יותר ממה שנתנו בממוצע לכל משפחה בעמונה. אז בפעם הבאה שתהיה חס וחלילה שרפה, אנחנו צריכים לזכור למה יש חוסר בכוחות כיבוי האש.
עוד כמה מספרים: מקצצים 66 מיליון שקלים ממשרד הבריאות, אז במקום זה נותנים למתנחלים עוד 48 מיליון שקלים לחטיבה להתיישבות; מקצצים 20 מיליון שקלים בבתי-הספר היסודיים, ונותנים 70 מיליון שקלים עבור מבנים של משרד הדתות; מקצצים 27 מיליון מהצהרונים, כך שכל משפחה שנאבקת לסיים כל חודש עדיין צריכה לשלם מעל 3,000 שקל בשביל חינוך לילדים מתחת לגיל שלוש וכ-1,000 שקלים – 1,500 שקלים – לילדים גדולים יותר עבור הצהרונים.
הקימו כאן בכנסת ועדה חדשה, ועדה שאני אפילו חברה בה, לשוויון וצדק חברתי – הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי, זה השם שלה. עכשיו, תראו, אני נוכחת בדיוני הוועדה, באמת כל מי שנכח במחאה החברתית, כל הפעילים החברתיים, מתמוגגים בדיונים האלה. אבל מה לעשות – הפער הנורא והכואב בין הדיבורים והמעשים: מה שמעניין את הממשלה הזאת זה לא הצדק החברתי, זה לא החלשים, זה לא הנכים וזה לא הקשישים. את הממשלה הזאת מעניינת רק העברת כספים למקורבים. תודה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה, חברת הכנסת פארן. יש פה שלוש וחצי דקות.
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
התחלת מאוחר.
<היו"ר יואל חסון:>
כל הכבוד לך.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
הכניסה את כל הטיעונים בזמן קצר.
<היו"ר יואל חסון:>
חבר הכנסת בן ראובן – –
<יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):>
התחלת מאוחר את השעון.
<היו"ר יואל חסון:>
– – איש התנועה, המחנה הציוני – בבקשה, אדוני.
<איל בן ראובן (המחנה הציוני):>
וואו, איזה קהל מגוון.
אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אין מילה אחרת לתאר את תהליך הכנת תקציב 2017–2018 והצגתו אלא בשמו: חוק החלטורה; או כמו שאמר יושב-ראש ועדת הכספים קודם, הוא התייחס לתהליך ואמר ביושר: שלומיאליות. ולשמחתי, שמעתי עוד ראשי ועדות שהעלו פה תהיות לגבי התהליך, חוק ההסדרים והתקציב הלא-ראוי שיהיו כאן.
מה שנראה כאן בחודשים האחרונים, מאז הצגת התקציב וההצבעה בקריאה ראשונה על התקציב הנוכחי, שהדמיון בינו לזה שאנחנו מתבקשים להצביע עליו היום הוא מקרי לחלוטין, מה שראינו כאן בשבוע האחרון הוא משחק כדורעף, כשהכדור הוא מיליארדים שעפים מצד לצד, ובסופו כל דאלים גבר.
ואני שואל: זה תקציב מדינה או חלטורה? והתשובה ברורה. אני מניח שיושב-ראש ועדת הכספים ורבים מהחברים, בסתר לבם יודעים היטב את התשובה: זו חלטורה אחת גדולה. זו חלטורה של פקידים חכמים ומתוחכמים, שמנצלים פלטפורמה של חוק הסדרים, שראוי לבחינה מעמיקה. האם לא עברנו את גבול השטחיות? זו פלטפורמה לחברי כנסת ללחוץ ולקבל צ'קים שמנים, גם אם לא לכיסם, למימוש מטרותיהם שלהם, שבוודאי אינן עומדות במבחן המושג סדר עדיפות לאומי. זו חלטורה בלתי נסבלת, שלא להשתמש במילים כמו שוחד פוליטי, אבל לצערי זה זה. בכל ארגון אחר זה עניין פלילי. ואני קורא לכם, לקואליציה: תעצרו את זה, אתם עוד יכולים לעצור את זה היום, את התופעה הנוראה הזאת. והנחתות של מיליונים ומיליארדים בהינף יד מטעמים של הסכמים קואליציוניים וכוחות אחרים, שלעתים הקשר בינם לבין הצורך האמיתי של אזרחי המדינה מקרי בהחלט.
את התהליך השטחי הפסול הזה ראיתי פעם ראשונה, ואודה, כבוד היושב-ראש, שנפגעתי באופן אישי: קיצור השירות בצה"ל מ-32 חודשים ל-30 חודשים מתקבל בחוק ההסדרים. אומר: לא עבודת מטה, לא דיון רציני. עצם החיבור של קיצור שירות בצה"ל, שנוגע לרוב המשפחות פה בישראל, למושג הקלוקל הזה בתצורתו הנוכחית, חוק ההסדרים, הוא מעליב, הוא פגיעה בנושא.
והנה, אני אומר לכם מהשטח, כבוד היושב-ראש וכבוד השר, מהמפקדים בשטח, יש טענות קשות על פגיעה בצורך המבצעי. ורק לפני שעה הופתעתי, אני מודה, לראות את דבריו של שר הביטחון, שאומר: קיצור השירות לצבא הסדיר הוא גזירה שאי-אפשר לעמוד בה – לפני שעה, ממש במקביל להצגת יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון את הנושא.
<היו"ר יואל חסון:>
אז איך זה עבר, איך זה קודם?
<איל בן ראובן (המחנה הציוני):>
שאלה טובה. אם אתה זוכר – – –
<היו"ר יואל חסון:>
איפה היה הצבא?
<איל בן ראובן (המחנה הציוני):>
אם אתה זוכר, אמר יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון: היה אחד שהתנגד – עבדך הנאמן.
אולי צודקים שר הביטחון ומפקדי צה"ל ואולי לא, אבל האם זה לא ראוי לבדיקה, ללמוד לקחים ממה שעשינו עד עכשיו, להבין משמעויות של הקיצור הקודם? אני מדבר על עבודת מטה, קבלת החלטות וחקיקה על בסיס של עבודה.
זוהי רק דוגמה לשטחיות. אבל, חברים וחברות, זה עוד נושא שנדון לעומק לעומת מחזה האבסורד של השבוע האחרון: שינויים באמצע הלילה של חוק מיסוי דירה שלישית, כשהיועצים המשפטיים אומרים: עד כאן – והחוק עובר.
ועמונה – איזה שיעור נפלא לאזרחי מדינת ישראל. 40 משפחות יקרות, באמת יקרות, שראויות לטיפול אחר, שנעטפות בערמות של פורעי חוק שנאספים למלחמה, לקרב, נגד חוקי מדינת ישראל שלנו, ונגד אלו שתפקידם לממש את החוק: שוטרים וחיילי צה"ל. ואיזה ניצחון – כן, פורעי החוק, איימתם וניצחתם. פתרונות ששאלת חוקיותם גדולה. וכבר נשמעים האיומים: אם לא נקבל את כל תאוותנו, נחזור לקרב. ואתה, ראש הממשלה, ושריך, ולצערי יועצך המשפטי – ויש לי הרבה כבוד אליו, אני מכיר אותו – שנאלם דום, כנועים, ומשכנעים עצמכם שהנכם חלק מהניצחון. והתקציב – מה הבעיה? 130 מיליון שקל בהנחתה לכיוון. קטן עליכם.
אז החקלאים, שיחזרו לביתם ויפסיקו להפריע לכם כאן בגשם בירושלים. והם, שימשיכו לסגור משקים. ושילדיהם, חס וחלילה, לא ימשיכו בחקלאות. ושהמתווכים והרשתות ימשיכו לחגוג משוד החקלאים הנפלאים שלנו. וכאן נגמרת הציניות. אלו שמגדלים ירקות, פירות – אנחנו מאבדים אותם. מה, לא ברור שמדינת ישראל ללא חקלאות זו לא המדינה הציונית שלנו?
ואני קראתי להם אתמול: תלמדו להילחם. עד שלא תעצרו את השווקים למשך זמן, הממשלה הזו תמשיך להבטיח, ואת הכסף לשלוח לעמונה, לסל תקציב לפעולות רשת "מעיין החינוך התורני" ולוועד מקומי בחברון, ועוד ועוד דוגמאות.
ואתה, ראש הממשלה, שעמדת מול החקלאים רק לפני חודשיים כאן בכנסת והבטחת להיכנס לנושא, הייתה לך הזדמנות אתמול לצאת בגשם ולבשר להם משהו. אבל שר האוצר שלך ושר החקלאות שלך מתווכחים, ואין מי שיכריע למען החקלאים.
ולתושבי הצפון – מילים, מילים ועוד מילים; גם היום מילים, ואנחנו שבענו ממילים. אולי מישהו יצליח סוף-סוף להציג לנו את התוכנית האסטרטגית הרב-שנתית הנדרשת לצפון? מקומות עבודה לצעירים, הטבות לעסקים, בריאות ועוד ועוד. עד היום, עד לפני שעתיים – מילים וצעקות. בתקציב שעליו הולכים להצביע מחר אין כלום, אין שורה על הצפון.
מיגון תושבי הצפון – ראינו את דוח מבקר המדינה לפני שבוע, ואני קובע, כאיש מקצוע: תושבי ישראל, בדגש על תושבי הצפון, מופקרים בהיבט מוכנותם הפיזית למערכה הבאה, שלצערי היא בלתי נמנעת. ואתם, כמעט בדרך הטבע ממתינים בעצלתיים לוועדת החקירה של אחרי המערכה. אין כרגע בַּשּׁוּרוֹת תקציב שמגרד את הצורך לפעולה רב-שנתית לקידום הנושא. אני אומר לכם: אל תגידו לא ידענו. הנה, אנחנו אומרים. אבל תקציב של עשרות מיליונים שבא לחפות על תהליך קבלת החלטות כושל בנושא תאגיד השידור הציבורי – יש ויש. תהליך שמזכיר לנו את תהליך בניית והצגת התקציב הרע הזה, שבמסגרתו, בהחלטות חטופות, ממי מורידים את הצרכים הקואליציוניים והאחרים ומייצרים הפחתה רוחבית – שהיא פסולה כעיקרון – זה יורד ממשרד החינוך – כן, מחינוך; בעיני, החשוב ביותר – מרשויות מקומיות שבקושי עומדות על הרגליים; ממשרד הרווחה, וזאת לאחר דוח העוני שמשום מה, ככל הנראה, לא שובר לאף אחד את הלב והכיס, כמו הצורך בהנצחת רבנים מחשבון המדינה ושיפוצים והתאמת מבנים ב"מעיין החינוך התורני". 2 מיליון עניים, 700,000 ילדים שלא אוכלים כל יום ארוחה חמה – זו הכותרת. ואני שואל: רבותי, אנה הגענו ולאן אנחנו הולכים?
התקציב יעבור, ואני ממליץ לכם, ממשלת ישראל, בשביל מדינת ישראל, לקיים תחקיר עמוק על בניית התקציב הזה, על התהליך הנורא הזה. ואולי זאת משימה חשובה ביותר למבקר המדינה. חברי, אין צמיחה, יש עוני נורא, והתקציב הזה עצוב. נראה שכך לא בונים תקציב, וכך גם לא בונים מדינה. חבל. תודה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת בן ראובן. חבר הכנסת איימן עודה – בבקשה, אדוני.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אדוני היושב-ראש, אם אפשר, בגלל שכולם אומרים, כולל חבר הכנסת בן ראובן – לא, זה רק תיקון לפרוטוקול – כולם מזכירים פה את התאגיד. שמו: "תאגיד השידור הישראלי", לא "הציבורי". כולם פה – – – אין נאום שהוא לא מוזכר.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אבל לא זה הדבר החשוב. אני תיקנתי.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
לי זה חשוב.
<היו"ר יואל חסון:>
אתה חושב של"תאגיד השידור הישראלי" יש יותר סיכוי להתקיים?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
שאלה מאוד מעניינת.
<היו"ר יואל חסון:>
יש לך תשובה או אין לך? חשבתי שאתה בחור אמיץ, השר אקוניס.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
הפתעות, הפתעות.
<היו"ר יואל חסון:>
בבקשה, אדוני. עשר דקות.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, חברי חברי הכנסת, שמעתי הרבה מהנאומים לגבי התקציב הבא, ודומני שלמעט הרשימה המשותפת אף אחד לא התייחס לתיק הגדול ביותר, הוא תיק הביטחון. כנראה זו הפרה הקדושה שאף אחד לא מנסה לבדוק, לחשוב אם זו היא גזירת הגורל או שזו מדיניות מטעם הממשלה. אני, אולי גם בהיותי אזרח ערבי במדינה, מבין ומרגיש, וגם הרגשתי בעבר, את הקשר בין המדיניות הביטחונית ובין המדיניות התקציבית, לרבות בתיקים כמו הרווחה, הבריאות והרשויות מקומיות. אני אמרתי שכבר הרגשנו, כי אני זוכר את תקופת אוסלו; זוכר את התקופה שהמעיטו בביטחון היתר, כי כולנו רוצים ביטחון אמיתי ואף אחד לא התנגד לביטחון אמיתי, אבל הרגשנו כאשר לא מעבירים עוד יותר כסף לביטחון שהוא לפי מדיניות, אלא מעבירים אותו לטובת האזרחים המוחלשים; כולם חווינו והרגשנו איך שהאזרחים הפשוטים יכולים ליהנות מכסף זה.
והשבוע הזה, בצל מה שקרה עם עמונה, שדיברנו עליה במשך חודשיים – במקום לדבר על תקציב של כ-400 מיליארד שקלים אז מדברים על עשרה בתים במשך חודשיים שלמים. אוי ואבוי, אוי ואבוי, כמה הפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל; כמה אפשר להמחיש ולראות בעינינו את האמירה הנכונה הזו. הכי קל, במקום לדבר על כלכלה, על תקציב, על חיי היום-יום של האנשים – מה עוד? מאשימים את חברי הכנסת הערבים שהם מדברים על השטחים יותר מאשר על הסוגיות של האזרחים עצמם. זו הממשלה שלא מדברת – היא עושה. חלקה חי שם, בהתנחלויות; מעבירה את הכסף שלנו, של משלמי המסים, לשטחים הכבושים. הם עושים, ומאשימים אותנו, אותנו, שאנחנו מטפלים בסוגיות של השטחים במקום לטפל בסוגיות של האזרחים שלנו.
מה שהכי נורא זה שיש כסף. חברים, יש כסף במדינה, אבל הממשלה מחליטה לשים אותו בידיים של העשירים ביותר. אתם שומעים טוב: לוקחים ממי שאין ונותנים למי שאין. אתם, שרי הממשלה, החלטתם אתמול שאפשר לקצץ בבריאות, לקצץ ברווחה, לקצץ בהשכלה הגבוהה, אחרי שהגשתם לכנסת תקציב. ברגע האחרון קיצצתם מיליארד ו-200 מיליון שקלים, כי צריך, לדעתכם, כסף לדברים אחרים: 150 מיליון שקלים כדי לפצות את מתנחלי עמונה, אלה שגזלו את האדמות, שגנבו את האדמות מאנשים פרטיים. אוי לבושה. לא מתביישים. איפה המוסר? איפה המוסר? אני נפגשתי עם בעלי אדמות מעמונה. נפגשתי אתם, האנשים הפשוטים, בעלי האדמות. אישה זקנה בעלת אדמה אמרה לי: זו האדמה שלי, גזלו לי את האדמה. יושבים על אדמות שבית-המשפט קבע שהן שייכות לבני-אדם אחרים. אתם מבטיחים לכל משפחה כזאת וילה של 180 מ"ר על הגבעה הסמוכה. אותם צריך לשקם, אבל לא חשוב, לדעתכם, לשקם בישראל את הקשישים, את הנכים, את החולים, את הנזקקים, את הילדים במצוקה; כל אלה לא חשובים.
אני שמעתי שיש לנו שר חברתי ששמו משה כחלון. רבותי, הוא שר בממשלה ניאו-ליברלית. התקציב הוא ניאו-ליברלי לחלוטין, עם שר – אני מציע לקרוא לכחלון במקום "השר החברתי" – "שר הנקודות החברתיות בתקציב הניאו-ליברלי", כי יש לו נקודות חברתיות. למשל, מי שמגיע לגיל 18 מגיע לו 20,000 שקלים. נקודה חברתית טובה, אני תומך בה. ניצולי שואה, גם מהעולם הערבי – אני ערבי ותומך בה, כי להיות בן-אדם, בכל מקרה, בכל מקום – אז אני תומך. אז הנה, יש לנו שר של נקודות חברתיות. מצליח פה, מצליח שם; עוד הישג חברתי נחמד פה, הישג חברתי נחמד שם. אדוני, שר האוצר, זה תקציב של כמעט 400 מיליארד שקלים. זה לא 20,000, 2 מיליון, 200 מיליון, 700 מיליון.
ויש עוד נקודה חשובה, ואני רוצה לדבר עליה: התוכנית הכלכלית עבור האוכלוסייה הערבית. חברים, אתם יודעים כמה אנחנו משלמים מדי שנה? חברתי אורלי, את יודעת שבמדינה לא יודעים שהערבים משלמים מדי שנה 36 מיליארד שקלים מסים? 36 מיליארד שקלים מסים. אני לא מדבר על עוולות העבר, על הפקעת האדמות, על כל העוול. אני מדבר על 36 מיליארד שקלים שאנחנו משלמים מדי שנה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
כל האזרחים משלמים.
<איימן עודה (הרשימה המשותפת):>
אבל כל האזרחים משלמים. לא, אני רוצה להוסיף משהו: אנחנו משלמים מסים אפילו פחות מהאחוז שלנו. אנחנו משלמים 11% מהמסים, ואנחנו 16% מהאנשים מעל גיל 18, כלומר צריך לשלם עוד יותר. אז עוד תעסוקה לערבים – עוד משלמי מסים; עוד תעסוקה לנשים הערביות – עוד משלמות מסים. זה טוב לאישה הערבייה, טוב לחברה הערבית, טוב לכלכלה בכלל; טוב לכל בן-אדם במדינה. לכן, אנחנו גם משלמים מסים, אבל גם יש פוטנציאל אדיר.
אז, עם האנשים שמשלמים מדי שנה 36 מיליארד שקלים – הציעו לנו תוכנית כלכלית גרנדיוזית. האמת, אנחנו השפענו עליה, אין ספק בזה, ישבנו עם האוצר ושינינו פה, שינינו שם, השפענו. אבל מה התוכנית הזו? זו תוכנית ליברלית שמדברת על כסף טוב מבחינת האוצר. מה זה כסף טוב? זה כסף שמושקע וחוזר למדינה. אני בעד. אני בעד. win-win situation, בעד. אבל מה חסר בתוכנית הזו? לא רק שבשביל לסגור את הפערים צריך 64 מיליארד שקלים, לא רק, אלא הבעיה החברתית: שם לא תשמעו, לא גישה חברתית ולא גישה אזרחית. כלומר, לא תשמעו על רווחה, לא תשמעו על בריאות, חוץ משורה אחת: איחוד בתי-חולים בנצרת. אז אם לא יקרה איחוד, אז לא מגיעה בריאות לערבים? 25% מהחולים הם ערבים. לא תשמעו: זקנים, גמלאים, כי זה כסף לא טוב, זה כסף שלא חוזר, לא חוזר למדינה. אוי לרשעות; זה הכסף הטוב ביותר. זה הכסף האנושי, כסף הצדק החברתי, כסף שכן חוזר למדינה.
אבל, תלוי מה התפיסה החברתית של שר האוצר, של משרד האוצר. כולנו יודעים מיהו מנהיג האוצר האמיתי, בנימין נתניהו עם המדינות הניאו-ליברלית הידועה שלו. ויש לנו שר נקודות חברתיות, שמו משה כחלון. חברים, מסיבות אלה אני קורא לכם להתנגד להצעת התקציב. תודה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת איימן עודה. חבר הכנסת חיים ילין – בבקשה, אדוני.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
חיים ילין לא דיבר כבר קודם?
<היו"ר יואל חסון:>
יש לו פרוטקציה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
מה זאת אומרת?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
נדמה לי שכשנכנסתי אתה דיברת.
<חיים ילין (יש עתיד):>
אתמול.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
זה היה אתמול?
<חיים ילין (יש עתיד):>
אתמול.
<היו"ר יואל חסון:>
איך הזמן עובר מהר, אדוני, כשנהנים.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
– – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
כבוד השר, אנחנו כל כך נהנים פה.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
בהחלט.
<חיים ילין (יש עתיד):>
שממש – אין, אנחנו מחברים – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
אז זה היה אתמול. נכון, נכון.
<חיים ילין (יש עתיד):>
מחברים את הימים. דרך אגב, אנחנו כולנו גם נישאר לישון פה כמובן, אז האוצר צריך להוציא עוד כסף.
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אזרחי ישראל, שכחו אתכם. שכחו אתכם בצפון; שכחו את התוכנית של 17 מיליארד שקלים שהבטיחו לכם; שכחו אתכם בפריפריה בקיצוץ הרוחבי; שכחו את ההורים העובדים שנאנקים תחת תשלומי מעונות-היום; שכחו את תושבי הדיור הציבורי שמחכים כבר עשור לקורת גג; שכחו לטפל בכבישים בזמן שעשרות נהרגים כל שבוע בתאונות דרכים; שכחו את ילדי דור העתיד, שצמא לכיתות קטנות יותר; שכחו את המורים שעובדים הרבה ומשתכרים הרבה פחות; שכחו אתכם, הסטודנטים, שטובעים תחת שכר הלימוד הגבוה ויוקר המחיה; שכחו אתכם, אחי החקלאים; שכחו את האזרחים הפעילים שרוצים להשפיע בדירקטוריונים הממשלתיים אך נבלמים על-ידי מקורבים לצלחת.
ולמרות כל אלו, לא שכחו את כולם. אתכם, תלמידי הישיבות, לא שכחו, תקבלו יותר מ-1 מיליארד ש"ח למוסדות תורניים; אתם, בעלי ההון, גם בתקציב הזה לא שכחו שמעכשיו תוכלו להתעשר יותר ולשלם פחות; אתם, עם האצבע הכי יקרה בכנסת, כן, כן, אתם, חברי הקואליציה, האמינו לי שאתמול קיבלתם כ-300 מיליון שקל. אין אצבע יקרה יותר מהאצבע שאתם אתמול הסכמתם לקבל, תמורת זה שתתמכו בתקציב.
שכחו אתכם, תושבי ותושבות מדינת ישראל, העיקר הכיסאות ופחות טובת העם. ככה לא מנהלים מדינה. איבדתם את הבושה, ואזרחי ישראל יבואו אתכם חשבון.
אני רוצה להקריא את הרשימה שכבר כמעט כולם הקריאו, אבל אני אקריא אותה שוב: 80 מיליון ש"ח לחבר הכנסת גפני, 43 מיליון לחבר הכנסת ביטן, 32 מיליון לחבר הכנסת יואב קיש, 20 מיליון לחבר הכנסת דוד אמסלם, 40 מיליון למיקי זוהר, 10 מיליון לחבר הכנסת אורן חזן, 10 מיליון לחברת הכנסת נאוה בוקר.
חברים יקרים, השלטון המקומי נמצא פה במזנון. הולכים לקצץ במענקי האיזון 300 מיליון ש"ח, שזה 10% מתקציבי האיזון. אין בושה למדינה. סגרתם – כחלון, אתה, אתה, אתה, האוצר, ובנימין נתניהו – סגרתם אתם על מענק איזון של 3.1 מיליון שקל, קיפלתם אותם בעיר עולים, הם הסכימו ללכת אתכם למתווה להקמת הקרן של הארנונה, ובסוף קיצצתם אותם ב-300 מיליון ש"ח, ב-10% של מענקי האיזון.
מענקי איזון, אני אומר לכם את זה עכשיו, הם לא שווים 300 מיליון, הם שווים 1.2 מיליארד, כי כל ראש רשות יודע שהשקל הפנוי הזה הוא שקל למצ'ינג. אם הוא יודע לעבוד הוא מקבל עוד 3 שקלים מהמדינה, ממשרד החינוך ומשרד הרווחה, ובכל מה שהוא יכול להביא. אבל אתם, שר האוצר וראש הממשלה, את אותו הסכם עם חבר שלכם, עם חיים ביבס, אתם שברתם את ההסכם ואת המילה. ואין לכם בושה, אתם באים ומוציאים "פוש" בתקשורת, כבוד ראש הממשלה, "פוש" שאין שביתה מחר, בשביל להטעות את אזרחי מדינת ישראל. ואתם לא מתביישים לשקר גם לעם כמו שאתם משקרים בתקציב. אין טיפת הוגנות, אין טיפת יושרה. למה? ריבונו של עולם.
אתם יודעים שהשלטון המקומי הוא היחידי שיודע לבצע? למי הולכים כשיש בעיות של רווחה או חינוך, הולכים לשר או הולכים לראש הרשות? למי הולכים כשהטילים מתפוצצים, לשר הביטחון או לראש הרשות? הוא האבא של האזור. ואתם, במקום לעמוד בהסכם ולתמוך בהם ולהגדיל את התקציבים, כי כל שקל שם הולך בדיוק למקומות שאתם רוצים, אז אתם רק מדברים. פותחים ועדה לצמצום פערים, ומצד שני אתם נותנים להם פטיש בראש. אני מתבייש. אני מתבייש בזה שלתקציב הזה לא רק שאין אופק, אין גם מילה ויושרה. אפשר להתווכח על אידיאולוגיה, אפשר להתווכח על הרבה מאוד דברים, אי-אפשר לסבול ולהתווכח עם זה שאתם עובדים על האזרחים בעיניים.
בשנת 2000 מענק האיזון היה 4 מיליארד שקל. 4 מיליארד שקל הוא היה. הבאתם אותו לקיצוצים עד 2.3 מיליארד שקל. סוף-סוף אולי יש בבסיס התקציב אמונה שמשהו יכול להשתנות, ושברתם את זה.
ומחר כל הערים, כל ראשי המועצות המקומיות והאזוריות ישבתו. מחר לא יהיו לימודים, לא יאספו אשפה, ויסגרו את כל הדלתות. לא בגלל שהם רוצים לסגור, לא בגלל שהם עומדים שם – כי זאת הדרך היחידה להסביר לממלכה, לממשלת ישראל, לעומדים בראשה, שאין דרך אחרת. מילה זאת מילה.
ואתם יודעים מה, רוב ראשי המועצות, רוב ראשי הערים הם ליכודניקים. וזה לא משנה, כי הם יודעים לבצע. אבל אתם, מה שאתם עושים, אתם בוגדים אפילו באידיאולוגיה שלכם. כבוד השר, איך? איך אתם עושים את זה? זה לא מתאים. אתה יודע מה, עזוב אותך ממדינה גדולה, שתי מדינות, לא מתאים לכם לעשות את הדבר הזה. לך תדבר עם חיים ביבס, הוא רותח שם מאחורה. לך תדבר עם השלטון המקומי.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
הוא אמר: דין דימונה כדין עמונה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
למה?
<היו"ר יואל חסון:>
הראשון, אגב, שאמר את זה זה אני. לקחו לי את הססמה. אני עוד אבקש מהם זכות יוצרים על הדבר הזה. הראשון שאמר את זה פה על בימת הכנסת זה אני.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
צריך לתת לך תמלוגים.
<היו"ר יואל חסון:>
אני מוותר עליהם, אסור לנו. אני תורם את זה לשלטון המקומי באהבה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
אבל – – –
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
זה תקדים רע מאוד.
<היו"ר יואל חסון:>
תרומה לשלטון המקומי?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
לא, תרומה לשלטון המקומי זה מצוין. חבר הכנסת ילין צריך לדעת, כיוון שהוא גם שכן, שכאשר נאמר "דין נצרים כדין תל-אביב" – נצרים פונתה. אני מקווה שתל-אביב לא בעקבותיה. – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – –
<חיים ילין (יש עתיד):>
חברים, תסלחו לי. אני מאוד שמח על השיח הזה. אני מוכן לשבת אתכם עד מחר בבוקר, רק שזה עשר הדקות שלי, וזה לא הדיון שרציתי להגיע אליו.
<היו"ר יואל חסון:>
אני אוסיף לך דקה. אני רק אגיד לך שנראה לי שדימונה הייתה רוצה להיות עמונה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
חברים יקרים, אני באמת מבקש, מי שאכפת לו – שילך למזנון וידבר עם השלטון המקומי. כבוד השר, אני אומר לך, זה עכשיו לא כן ליכוד, לא ליכוד; כן ימין, לא שמאל; זה מילה במילה. זה צריך להיות כבוד לבני-אדם שיושבים פה במשכן. אחרי זה מה? מה אנחנו הולכים ואומרים לבני-אדם, אזרחי מדינת ישראל – שמילה היא לא מילה?
אבל, חברים, אני רוצה לספר לכם את הסיפור העגום ביותר שנכחתי בו היום. היום נתנו פרס לניצולי שואה שתרמו למדינת ישראל. אני לא רוצה לתת שמות. המנחה היללה את אחד מחברי הכנסת שאתמול בלילה קיבל 5 מיליון שקלים, והוא תרם 1.5 מיליון לנזקקים שצריכים טיפול שיניים. תגידו, הוא תרם מהכסף שלו? הוא הרוויח את זה? לאן הגענו? מאיפה הוא תרם את זה? זה כסף של כולנו. מישהו נתן לו אותו והכניס אותו לסעיף.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
הוא גזר קופון.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
לפחות הוא עשה משהו חיובי, וגם העביר כסף לטיפול נמרץ בפריפריה.
<חיים ילין (יש עתיד):>
לא, השיטה היא לא השיטה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
השיטה היא נוראית.
<חיים ילין (יש עתיד):>
השיטה היא לא שיטה, זה נורא. גם אם יהיה הצודק ביותר, והתקציב הבסיסי שהוא הכרחי להציל חיי אדם, את זה הממשלה צריכה לעשות, ולא קומבינות, כי חייב להיות פרצוף. אחרי זה באים לממשלת ישראל ולכנסת ישראל – ומה אומרים? לא סומכים עליהן. לאן הידרדרנו?
אני אומר לכם, כל מה שאמרתי עד עכשיו לא שייך, כבוד השר, לימין, לא שייך לשמאל, לא שייך לעמונה ולא שייך לדימונה; זה שייך לבני-אדם שאחראים לאזרחי מדינת ישראל. אנחנו לא משקפים את היושרה של הציבור בכלום. אם אנחנו עושים את הקומבינות האלה, לא פלא שאחרי זה פישמן יכול לצחוק כל הדרך אל הבנק – למחוק 4.5 מיליארד שקלים מהציבור וללכת לצחוק על כולם. כי אם חברי כנסת יכולים לעשות את מה שהם עושים, ושרים – להבטיח ולא לקיים, אז למה הוא כבן-אדם פרטי לא מסוגל לעשות את זה?
כבוד היושב-ראש, תקציב עצוב. עצוב מאוד שאנחנו מגיעים ליום הזה, כאשר גם האווירה עכורה, גם גפני עולה פה על הבימה ואומר: לא היה לי ב-27 שנים שאני יושב-ראש, מעביר תקציבים בוועדת הכספים, לא היה לי אף פעם – מי ששמע אותו – תקציב כזה, לחץ כזה. אני חושב שכשאנשים שעובדים באמת קשה למען העם כמו גפני, מתוך הקואליציה, אומרים את זה, זה צריך להדליק נורה אדומה; לא צבע אדום – נורה אדומה לכל ממשלת ישראל ולכל חברי הכנסת.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה לך, חבר הכנסת ילין.
<חיים ילין (יש עתיד):>
תודה רבה. כבוד היושב-ראש, לקחתי את הדקה שאתה גנבת לי – –
<היו"ר יואל חסון:>
אבל הוספתי לך.
<חיים ילין (יש עתיד):>
– – דרך עמונה ודימונה.
<היו"ר יואל חסון:>
אבל הוספתי לך דקה. לא שמת לב אפילו.
<חיים ילין (יש עתיד):>
לא.
<היו"ר יואל חסון:>
הוספתי לך, שתדע.
<חיים ילין (יש עתיד):>
טוב – – –
<היו"ר יואל חסון:>
הייתי במקרה שלך נדיב, פחות אכזר. חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף – בבקשה, אדוני. עשר דקות. בבקשה, אדוני.
<עבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השר אופיר אקוניס, לצערי, בתחילת דברי אני מעביר את תנחומי למשפחת הנערה מכפר כסרא, נערה בת 15 שנרצחה לפני כמה שעות בדם קר כשחזרה מבית-הספר לביתה. הסיבה לא ברורה, אבל כל מה שיהיה – זה רצח מתועב, ואני משתתף בצערה של המשפחה ומוסר את תנחומי. וג'דאן אבו חמיד
חברי כנסת נכבדים, אני מודע ויודע כמו כולכם שהתקציב הזה שאנו דנים בו לא מביא בשורה של סוציאליזם, לא לשנת 2017 ולא לשנת 2018, ואפילו אין בו ניצוץ של תקווה, לצערי. בכל זאת ציפיתי שלממשלה תהיה אחריות כלפי האזרחים והיא תגיש תוכנית שיראו בה כוונות טובות של התחלת דרך ללחימה בעוני ולצמצום הפערים החברתיים ולביטחון סוציאלי ארוך טווח; שיהיו בה כוונות להורדת מחירי הדירות ותביא פתרונות למשבר הדיור; תוכנית להשקעה בחינוך לטווח ארוך, כולל השכלה גבוהה חינם, או לפחות הפחתת שכר הלימוד הגבוה; תוכנית להשקעה בבריאות, כולל קיצור תורים לניתוחים, שיפור השירות הרפואי בכלל וצמצום תורים בחדרי המיון.
במקום שהאוצר יבטל את המע"מ, המס האכזרי על האזרח, הוא מוריד את המס על חברות ל-22%, כולל לטייקונים, ונותן להם מתנה בסך 3 מיליארד שקלים – סכום שיכול היה במידה רבה לצמצם ולהוריד את הממדים של העוני.
לפי התקציב המוצע אין לממשלה תוכנית, לא לטווח ארוך, לא לטווח קצר ולא לטווח ארוך ביותר.
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, התקציב משקף את מדיניות הממשלה כלפי האזרחים, ולפנינו מדיניות תקציבית שהיא רחוקה מלדאוג לאזרח הפשוט. שם המשחק הוא כסף, וכסף יש מספיק באוצר. יש מספיק כסף באוצר, אבל צריך שהוא יושקע במקומות הנכונים. צריך חלוקה צודקת, נכונה והוגנת; בשלב זה אני אפילו מוותר על כך שהחלוקה תהיה שוויונית. אבל לפנינו חלוקה דורסנית, לא-אנושית וגרועה, כפי שראינו וחווינו בוועדת הכספים. לכן, שוב אני מצטט את דברי הוגה הדעות ברנרד שו: הקפיטליזם הוא כמו הזקן והקרחת שלי – ייצור בשפע וחלוקה לא צודקת וגרועה.
אתמול בלילה צפינו בתיאטרון האבסורד בוועדת הכספים וחווינו מעשה בזוי של חלוקת 60 מיליון שקלים לשלושה חברי כנסת תחת הכותרת "הסכמים פוליטיים". פעם ראשונה אני שומע – הסכמים פוליטיים לחברי כנסת שהם בקואליציה. הדבר הזה לא מוסרי, לא מתקבל על הדעת. אלו בהחלט עסקאות שנעשו תחת איומים של אי-תמיכה בתקציב מצד חלק גדול מחברי הקואליציה. כמובן, לצערי הרב, שמענו שיש עסקאות ודילים אחרים שגם הם בוצעו בסחיטה.
במהלך הדיונים האחרונים על התקציב מחליטה הממשלה לבצע קיצוץ רוחבי על חשבון החינוך, הבריאות, הרווחה. להלן כמה דוגמאות: קיצוץ של 27 מיליון שקלים בתקציב הצהרונים; קיצוץ של כמעט 4 מיליון שקלים בתקציב מערך הכבאות; קיצוץ של 66 מיליון שקלים במשרד הבריאות; קיצוץ של 20 מיליון שקלים בבתי-ספר יסודיים.
לאן יועברו הכספים האלו שנגזרו מהשכבות החלשות? 48 מיליון שקלים – לחטיבה להתיישבות; 2 מיליון שקלים – לוועד המקומי בחברון. ומה עם ממשלת ההתנחלויות? ראינו שבאופן פתאומי הופרשו 130 מיליון שקלים להתנחלות עמונה.
אדוני היושב-ראש, חלוקת התקציב הלא-נכונה והגרועה ביותר היא חלקו של משרד הביטחון, הפרה הקדושה בתקציב, שבולע יותר משליש מהתקציב כולו. הכספים האלה מבוזבזים על המשך הכיבוש, על ההתנחלויות ועל גזלת האדמות מהפלסטינים. כנסת נכבדה, עד מתי הממשלה הזאת תמשיך להפנות גב לאזרח הפשוט ותמשיך להנציח את הכיבוש הארור? לי ברור ומובן הקשר הישיר בין המשך הכיבוש ובזבוז תקציבים רבים עליו לבין המשך העוני אצל אזרחי המדינה והמשך דירוגה של המדינה בתחתית סולם מדינות ה-OECD מבחינה סוציו-אקונומית.
אדוני היושב-ראש, למרות שיותר משנה ישנה החלטת ממשלה על תוכנית החומש לפיתוח היישובים הערביים, שידועה בשם 922, התקציב הזה נשאר כקודמו, ללא שום התייחסות ליישומה. גם אין זכר בתקציב לתוכנית החומש של היישובים הערביים הדרוזיים. במקום שהממשלה תתחיל ביישום תוכנית החומש, מפתיע אותנו ראש הממשלה בהחלטות והנחיות להריסת בתים אצל האזרחים הערבים בתירוץ של הבנייה הלא-מוסדרת, או, מה שהם אומרים, הבנייה הלא-חוקית.
אנחנו מוכנים לוותר על כל תוכניות החומש, כמה שזה יהיה מיליארדים – תחזירו לנו את כל האדמות שהופקעו מהאזרחים הערבים. זה מספיק לנו בשלב הזה.
דוח העוני מעיד על עומק העוני אצל האזרחים הערבים, על הרחבת העוני אצל האזרחים הערבים, שהוא פי כמה יותר מאשר אצל האזרחים האחרים במדינה.
התקציב המוצע לא נותן שום תקווה להתחלת צעדים של שוויון כלפי אזרחים ערבים, וכל ההמלצות התקציביות בתוכניות החומש הן רק על הנייר, ולא מופיעות בבסיס התקציב, וכמובן, ללא אף תקנה להעברת התקציבים לייעודם הדרוש.
אדוני היושב-ראש, עם התקציבים מובאים בחוק ההסדרים שני להיטים שכל התקשורת מדברת עליהם – ותמיד-תמיד לזרוק חול בעיניים, עם דמגוגיה; ומה הם שני הדברים האלו? 50 שקל חיסכון של הביטוח לאומי? בסדר. אבל המדינה מפקירה את החיסכון הזה בידי חברות הביטוח, ועד גיל 18 אלוהים גדול, כמה יישאר מהחיסכון הזה המזערי. זו הדרך שבה מצא האוצר לנכון לצמצם את העוני ולהילחם בעוני. זה ממש דבר הזוי בהחלט. אומנם אני בעד העלאת הקצבאות – בעד שיהיה עכשיו, מיידי – לא עוד 18 שנה; עוד 18 שנה אפשר לתת לכל אדם שרוצה ללמוד, כל נער, שנתיים חינם בהשכלה הגבוהה, אבל התוכנית הזו הזויה, 50 שקל – הזויה, סליחה, אבל זה לא תורם כלום.
והדבר השני, הלהיט שהוא יותר הזוי – מס על דירה שלישית, שלא פותר את בעיית הדיור, דווקא להפך. כולם מעידים ויודעים שהדבר הזה הוא דבר לא רק הזוי; דבר בכלל-בכלל לא מקובל. זה לא יוריד את מחירי הדירות אלא דווקא להפך, זה יעלה את שכר הדירות וזה לא יפתור את בעיית הדיור. אפילו יושב-ראש ועדת הכספים התנגד לו, וכולנו התנגדנו לו, אבל בכל זאת המס ההזוי הזה, הדמגוגי, על דירה שלישית, דירה שמחירה מעל 1.4 מיליון – כמה דירות כאלה יש? מה עוד שבעל הדירה, אם יש לו שלוש דירות, הוא יחליט על איזו דירה יהיה מס. בטח זה יהיה גרושים, ובטח זה לא יפתור אף בעיה מבעיות הדיור.
אני וחלק רב מהחברים שלנו, גם בקואליציה וגם באופוזיציה, השתתפנו בדיונים של הוועדות, ואתן דוגמה את הדיונים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת הפנים, ששם חוקק חוק ההסדרים. אנחנו תמכנו בו, והייתי שותף לחקיקת החוקים שהם טובים, אבל הדבר הפרדוקסלי, האבסורדי, הוא שהחוקים האלה מובאים בעסקה שלמה כוללת, עם חוק התקציב. מצד אחד, תמכנו – יש חוקים בוועדת הפנים ובוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שאפשר לומר, כפי שהוצגו על-ידי ראשי הוועדות, שאי-אפשר שלא לתמוך בהם, אבל הם מובאים, בצורה פרדוקסלית, עם חוק התקציב, שכמובן אנחנו לא תומכים בו. לכן, השיטה הזאת, ההזויה, חוק ההסדרים עם חוק התקציב – וגם היועץ המשפטי אומר שזו שיטה לא נכונה וצריך כבר להפסיק אותה, והכנסת ורוב חברי הכנסת משוכנעים – למה עדיין זה נמשך, הקרקס הזה? לא ברור.
אני פונה לכל חברי הכנסת: לא לתמוך בתקציב, ולהחזיר את המנדט לציבור, שהציבור יחליט, כי הממשלה כשלה בכל התחומים, ואין לה המנדט להמשיך את ניהול המדינה. תודה רבה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, אדוני. חבר הכנסת זוהיר בהלול – בבקשה, אדוני. עד שזה עלה לגובה, לא התחלתי את הזמן. בבקשה, אדוני.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
ידידי היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני עומד מולכם בוש ונכלם. אינני יודע כיצד אני יכול לתרגם את המשפט האלמותי בערבית: זהו תקציב (אומר בערבית: שהמצח מזיעה בגללו,) כלומר, זהו תקציב שגורם – בעצם, אם אני מתרגם נכון, המצח נוטפת ממנו בושה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
בושה וכלימה.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
כן, השתמשתי. אמרתי – בוש ונכלם. תודה רבה, על כל פנים, לד"ר טיבי, שהוא ערני למה שאני אומר ומשתף אותי ביחסי הגומלין המעניינים האלה, מפרה גם ומסעיר את מוחי.
אני באתי לכנסת ישראל בחושבי לתומי שמדובר במגדלור של דמוקרטיה הגונה ומהוגנת. כאשר מדובר בחילוקי דעות, אדוני היושב-ראש, חילוקי דעות פוליטיים ואידיאולוגיים, נאמר שזה חלק מהמעגל הדמוקרטי הלגיטימי. אבל כאשר מגיעים לתקציב המדינה, וכבר חוויתי תקציב מדינה אחד, ועכשיו אני חווה, לצערי הרב, תקציב מדינה שני בקריירה הפוליטית הצעירה והנעורית שלי, אני מבין שאינני מכיר את כללי המשחק בבניין הזה.
ידידי עיסאווי פריג' כינה בהגדרתו את מה שחוותה הכנסת בימים האחרונים כגזברות. בעודו צועד אל עבר מושבו המיותם כרגע, אמרתי לו: לא מדובר בגזברות – מדובר בספסרות. וכידוע, במדינת חוק, וכפי שמתחייב, במדינת ישראל – על-פי האגדות, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון; זאת לא אגדה בעצם, כי באמת יש תסמינים של דמוקרטיה אמיתית במדינה הזו לעתים – ספסרות מנוגדת לחוק, ועל ספסרות משלמים לפעמים במאסר ולפעמים בקנס. אבל לא הוא הדבר.
אני לא הבנתי שאם אני אמָצא בתוך חדר ועדת הכספים, אני יכול לזכות בנתח או שמא באתנן. לא הייתי שם. נעדרתי, משום בורותי הרבה. כאשר יצא עשן לבן מחדר ועדת הכספים, מתברר – כמעט אמרתי "מסתבר" אך כבר יש הוכחות חותכות – שהמקורבים לצלחת האסורה והלא-כשרה בתוך התוואי הדמוקרטי במדינת ישראל – היא אפשרה לכמה וכמה מקורבים לקבל כספים שדיברו עליהם חברי למכביר עד הרגע הזה, והכספים האלה מחולקים כאתנן פוליטי.
האם זהו הבניין המואר, בניין הנאורות של הדמוקרטיה הישראלית? צר לי, בעיניים כלות אני אומר: זהו בניין שהולך ומתאייד לו מהערכים הבסיסיים, מהנדבכים האמיתיים, מהתשתית הרוחנית הדמוקרטית שעליה הושתתה הקמת מדינת ישראל, שהיא, בסופו של דבר, אדוני היושב-ראש – ואני אומר זאת באופן הוגן – זוהי מדינה מצליחנית. אבל אם אמות הספים רועדות ומזדעזעות בבניין הזה, משמע שאולי חלפה לה תהילת עולם, והבניין הזה כבר נמצא בעלטה כבדה.
חברי ד"ר טיבי דיבר, ואני ישבתי כאן קשוב. ד"ר טיבי, אם תוכל להישיר עיניים, זה יספק אותי, כי זה גם יסעיר את מוחי. דיברת על העיוורון, ואפילו השתמשת במילת הסלנג הישראלית "עמייאת", שאני לא אוהב להשתמש בה.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
עמונה.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
עמונה עמייאת, אבל על עמונה דיברו יותר מדי, ואני רוצה לדבר על העמייאת, על העיוורון. ועלה בדמיוני הסיפור הבא מהמיתולוגיה הערבית: היה היה לפני מאות שנים פלאח עיוור ששם את פעמיו אל עבר הנהר, אדוני השר אקוניס – שם פעמיו אל עבר הנהר הסמוך, כשבידו עששית שתאיר את דרכו. עששית, יעני מסבאח. בדרכו נתקל בפלאח אחר, עובר אורח, שתמה בפליאה מהדהדת: מדוע לך, חברי, שתישא בידך עששית שתאיר את דרכך, כאשר היא לא מושיעה לך? מה אמר לו הפלאח העיוור? אמר לו: אני נושא את העששית כדי שבעלי המאור לא יתנגשו בי.
אם ממשלת ישראל, שקובעת את תקציב המדינה, חושבת שיש לה מאור כדי לנהל את המדינה הזו בתקציב הוגן, ואפילו, הייתי אומר, לגיטימי, היא בעצם לא ניחנה לא במאור ולא במאור פנימי, לא במאור עיניים ולא במאור פנימי, מכיוון שהיא מתנגשת בערכים הקיומיים של המדינה הזו, ערכים של צדק, יושר ויושרה. אתם, מר אופיר אקוניס, שר לגיטימי בממשלת ישראל, מביט בי באומץ אבל בעיניים כלות, והנך בתוכך יודע שתקציב המדינה הזו חסר עמוד שדרה, חסר סדר-יום אמין וצודק, איננו נותן מענה למצוקות ולמכאובים של השכבות החלשות במדינת ישראל. זהו תקציב שאיננו מייצר שוויון אלא מעמיק את האי-שוויון במדינה שחושקת, בפסיפס האנושי, בהון האנושי שלה, לייצר שוויון לא אמורפי; שוויון אופרטיבי שמושתת על צרכים ועל זעקת שכבות שנואשות ונאנקות יום-יום כדי לספק לעצמן את המצרכים הבסיסיים.
לא נעים לי לומר זאת, אבל אני מקבל כמעט אחת ליום טלפון ממשפחה ענייה שמבקשת ממני, מתוך הרחמים הנכמרים שבלבבי, לספק לילדים שלהם לחמנייה עם אולי פיסת גבינה דקיקה לבית-הספר למחרת היום. ואינני מדבר על אלה שמחפשים את מזונם ואת צידתם במכלי האשפה. אוי למדינה הזו, שהייתה פעם מדינה מצליחנית, שהופכת את האנשים לאשפתות המתניידות מפח אחד לפח השני.
ולסיום, מה אומר לכם, בשאלת טריוויה, המספר 6,718? אלה החוקים, גברתי היקרה, מזכירת הכנסת, זה מספר שמשקף את החוקים שנחקקו עד עתה בכנסות ישראל – מאז כינונה של כנסת ישראל הראשונה ועד הכנסת העשרים. אינני יודע אם זה מספר ענק או מספר צנוע. נכון שהמשכן הזה, תפקידו המהותי הוא לחוקק חוקים. 6,718 חוקים. האם מישהו אי-פעם בדק את איכותם של החוקים האלה? את צדקתם של החוקים האלה? את אמינותם של החוקים האלה? את יושרתם של החוקים האלה? לא ולא, חברים וחברות. המשכן הזה אומנם אמור ואמון על חקיקת חוקים, אבל הוא אמור ואמון על חקיקת חוקים צודקים. ולא הדבר, מכיוון שפעם אחר פעם אנחנו מתוודעים לאמת המרה והמרירה שהבניין הזה מחוקק חוקים הדרתיים, גזעניים, לא צודקים, לא בגובה העיניים של בני-האדם אלא במחשכים. זהו בניין שאיבד את תהילתו. אוי, אוי, אוי, איך הבניין הזה עם האמרה הזו, כשתהילת העולמים חלפה לה מהבניין המגדלורי הזה, ונדמה לי שיהיה קשה מאוד לשחזר את הימים הטובים שלו. תודה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך, חבר הכנסת בהלול. חבר הכנסת נחמן שי – בבקשה, אדוני.
<אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):>
חשבתי שתזכיר את הספר "על העיוורון" של סאראמאגו.
<זוהיר בהלול (המחנה הציוני):>
קטונתי. הייתי צריך צלילות דעת בשביל להגיע לזה.
<היו"ר יואל חסון:>
נחמן שי יכול לדבר על זה, אם תרצה.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
על המגדלור.
<היו"ר יואל חסון:>
בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לבוא בעקבותיו של חברי זוהיר בהלול זה תמיד אתגר, אתגר לשפה העברית, לביטוי הנפלא שלך. בעיקר אני לוקח עכשיו את ה"מגדלורי". צריך לחשוב על זה כמה שעות כדי להבין את עומק הביטוי.
טוב, אני רוצה לגעת בשלושה דברים שנובעים מהתקציב הזה: 1. החקלאות; 2. האזרחים הוותיקים; 3. משרד החוץ. כולם נושאים שהתקציב הזה נוגע בהם. אי-אפשר לעסוק בכול, בחרתי בשלושה.
אתמול באו הנה אלפי חקלאים, שיירות גדולות נסעו מהצפון והדרום. במקום ללכת לעבודה, הם באו הנה, לעבודה אצלנו. מה הם רוצים? הם רוצים להתפרנס בכבוד מהמקצוע שהם בחרו בו. הם רוצים לקבל שכר הוגן או פיצוי הוגן עבור התוצרת שלהם. אין דבר יותר לגיטימי מזה. בסך הכול, רובם ככולם עובדים קשה מאוד, רובם ככולם גדלו עם החקלאות, אין להם גם משהו אחר לעשות, הם לא רוצים לעשות משהו אחר, הם רוצים להיות חקלאים. הם אוהבים את האדמה של הארץ הזאת.
החקלאות, לאורך שנים, קבעה את גבולות הארץ הזאת, מימשה את הבעלות שלנו, את הסוברניות שלנו. אדמה שאין מעבדים – ננטשת. ואם היא לא ננטשת, מישהו אחר לוקח אותה. ולכן, מדינת ישראל חייבת לדאוג לכך שהחקלאות תשתלם.
עכשיו, אני אגלה לכם סוד: בכל העולם החקלאות מסובסדת, כי אי-אפשר להחזיר את העלויות. אצלנו, העלויות הן יותר מדי גבוהות בלאו הכי. יש עלויות שכר, יש עלויות מים, יש מסים כאלה ואחרים, עוקבים אחריהם: אולי, חס וחלילה, הם לא דיווחו על עוד אפרוח שנולד. וצריך לתת להם תנאים סבירים כדי להתפרנס.
נכון, יותר זול להביא מטורקיה, יותר זול להביא מפולין, יותר זול להביא מירדן, לפעמים אפשר להביא מעזה או מהרשות הפלסטינית. אבל עם כל הכבוד, איפה תהיה הארץ הזאת בלי הקשר שבין האדם לאדמה? איפה היא תהיה? מה היא תהיה? אנחנו נעופף, אנחנו נהיה רק היי-טק, אנחנו רק נעשה relocation, מה נעשה? החקלאות היא הבסיס. ולכן אני אסיר תודה על כך שהם באו הנה והסתכלו לנו בעיניים ואמרו לנו: אנחנו ארץ-ישראל האמיתית, תתמכו בנו. ואני יודע שהממשלה הזאת אינה תומכת בהם, אינה מסייעת להם, אינה נותנת להם את המעט – הם לא יהיו מיליונרים – את המעט שהם ראויים לו. זה כחול-לבן אמיתי. אל תמכרו לי פה – הכנסת מעבירה חוקים מתי להניף דגל, מתי להוריד דגל, מתי לעשות ככה, מתי לעשות ככה. זה הכחול-לבן האמיתי. גם אם זה חום וירוק, זה כחול-לבן.
הדבר השני, אדוני היושב-ראש, שאני רוצה לדבר עליו, זה ציבור האזרחים הוותיקים במדינת ישראל. האמת, הייתה פה סנסציה בתקציב האחרון. יש סנסציה, לא בטוח שכל הציבור נחשף אליה. יש בערך 135,000 ניצולי שואה בדרגה מסוימת, קצת יותר נמוכה. רובם הגדול, אגב, מצפון-אפריקה. מדינת ישראל הכירה בהם והיא נותנת להם בכל שנה, בכל שנה 3,600 שקל. יפה מאוד. השנה – חגיגה, החליטו להגדיל. בכמה? 29.65. כלומר, 29.65 שקל לחודש. זה יגיע ל-400 שקל בשנה. זה מה שמדינת ישראל מצאה – יש לזה עלות כללית מאוד גבוהה – 48 מיליון שקל. רובם מבוגרים, כמובן, הם עברו את השואה.
<היו"ר יואל חסון:>
היה עדיף לתת את זה למטרות אחרות.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
לא. יש לנו מטרות. נדבר עליהן.
אז אני אמרתי בדיון: הלוא זה לא סכום שגדל כל שנה. את זה לא נותנים לילדים – גם ילדים זה חשוב – שיצרכו יותר בעתיד. הקבוצה הזאת הולכת ומצטמצמת כל שנה, לצערנו הרב. אז ייתנו להם 100 מיליון, כי בשנה הבאה זה יהיה רק 90, ואחר כך 80 ו-70. ככה זה, זו דרך העולם. לא. נותנים להם 48 ומתווכחים גם עם הנציגים שלהם שם שזה הרבה: איך אתם לא מעריכים את מה שאנחנו עושים לכם או למענכם?
אין במדינת ישראל שום מדיניות ושום הכרה במעמדם של האזרחים הוותיקים. הם נחשבים לנטל, הם רק רוצים, הם לא נותנים. אז קודם כול בואו נעשה סדר: הם נתנו. רובם ככולם נתנו עשרות שנים למדינת ישראל, והם שילמו מסים כאלה, מסים אחרים, תרמו פה, עבדו שם, הקדישו את חייהם. אז מגיע להם, כשהם פורשים לגמלאות, גם לקבל בחזרה. אבל זו טעות אופטית. אני בכלל לא מדבר על לתת להם, כי הם עדיין אזרחים פעילים במדינת ישראל, וצריך לסייע להם, וצריך לכבד אותם, וצריך להוקיר אותם, וצריך להבין שגם שנות הגמלאות שלהם הן שנים מלאות, והם לא לטורח על החברה הישראלית – הם לכבוד לה.
יש מיליון אזרחים ותיקים, אזרחים ואזרחיות ותיקים, במדינת ישראל, ומספרם גדל. והמדינה לא חושבת עליהם במונחים אסטרטגיים. היא כמו הילד ההולנדי: מכניסה אצבע לסכר כדי שלא יפתח, אבל היא תצטרך להסתכל על כל התמונה, על כל הסכר הזה, והאצבע לא תעזור יותר. ואנחנו נמשיך מפה לסייע להם, כי האזרחים הוותיקים, יש בהם גם כאלה שמאוד זקוקים, יש כאלה שהם – 20% מהם מתחת לקו העוני; 50% מהם אומרים שהם אינם אוכלים מספיק ושהם צריכים לוותר או על חימום או על תרופה או על ביגוד או על מתנה כדי להתקיים. את הבושה הזאת אנחנו צריכים להסיר מעלינו, וזה תפקיד של הממשלה.
הנושא השלישי שרציתי לדבר עליו הוא קצת שונה, אבל הוא נופל אל תוך אותה משפחה: זה משרד החוץ. אני לא רואה את השר, חבל. רציתי להגיד לו כמה מילים. הוא איננו. אני יכול להתחיל מהתחלה?
<היו"ר יואל חסון:>
העניין הוא – אתם יודעים, אני לא מאמין בעניין הזה של להפסיק את הזמן, כי אנחנו פוגעים בעצמנו פה ולא פוגעים בשר. השר לא נמצא – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
לא. רציתי לנהל אתו שיחה קצרה, כי בתור שר המדע הוא אחד מהמקדמים של נושא החוץ של מדינת ישראל.
<היו"ר יואל חסון:>
טוב, השר יצא לשתי דקות. הוא בדרך כלל שר ממושמע. יכול להיות שהוא צריך היה – – –
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
הוא בסדר. שר החוץ בסדר. לא, הוא גם קצת שר חוץ. כמו כל שר בממשלת ישראל, הוא קצת שר מדע וגם קצת שר חוץ.
<היו"ר יואל חסון:>
מרוב שרי חוץ אין לנו מדיניות חוץ.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
מרוב שרי חוץ אין לנו שר חוץ.
<היו"ר יואל חסון:>
אין לנו מדיניות חוץ.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
הוא שרציתי להגיד.
<היו"ר יואל חסון:>
סליחה, סליחה.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
אין שר חוץ, אין מנכ"ל, ובקרוב גם לא יהיה משרד, אדוני היושב-ראש; גם לא יהיה משרד. התייצבו לפנינו נציגי משרד החוץ היום בוועדה לביקורת המדינה, ובשבוע שעבר – בוועדת החוץ והביטחון. אפילו יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, שאני לא חושד בו באי-אהדה של הממשלה הזאת, נדהם, נדהם, ושמע את המשפט שאני שמעתי: המשרד לא יכול לתפקד. הוא לא יכול לתפקד כי אין לו אמצעים; הוא לא יכול לתפקד כי השורות מידלדלות, הוא לא יכול לתפקד כי מקצצים ומקצצים ומקצצים בתקציב שלו: 0.37% הוא תקציב משרד החוץ מתוך תקציב המדינה, והשנה יקטינו אותו בכוח-אדם ובתקציב.
איזה מין דבר זה? מדינת ישראל היא מדינה קטנה, ואחד ממכפילי הכוח שלה הוא השירות הדיפלומטי, הוא שירות החוץ. מדינות קטנות – מה לעשות, מעצמה אזורית – מדינה קטנה, היא זקוקה ליחסים בין-לאומיים; הוא זקוקה לקשרים עם מדינות ועם ציבורים אחרים; היא צריכה להפעיל דיפלומטיה והיא צריכה להפעיל דיפלומטיה ציבורית; היא צריכה להילחם בחרמות על ישראל והיא צריכה להילחם בדה-לגיטימציה של ישראל. איך היא תעשה את זה? עם מה?
בקו הראשון, בחזית של המאבק הדיפלומטי, עומדים הדיפלומטים שלנו. עומדים הדיפלומטים. בשליש ממדינות העולם שאפילו מוכרות על-ידינו אין לנו אפילו נציגות, ובמקומות רבים שיש נציגות, היא מורכבת מאדם ורבע. והיום שמענו עוד פעם על תנאי השכר, איך מתייחסים אליהם. כל הזמן שוקלים אותם, למעלה ולמטה. הם החזית, צריך לתפוס את זה. זו היום חזית ששקולה לחזית הצבאית. החזית המדינית עומדת ליד החזית הצבאית.
אז הם גם לא מקבלים את האמצעים, הם גם לא ליד השולחן כדי להשתתף בהחלטות. ומשרד החוץ הוא משרד נחוץ, וגם התקציב הזה, גם בתקציב הזה – –
<היו"ר יואל חסון:>
תודה.
<נחמן שי (המחנה הציוני):>
– – מפקירים את משרד החוץ. תודה רבה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת מסעוד גנאים – בבקשה, אדוני. עשר דקות. בבקשה, אדוני.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לצערי, בעידן ראש הממשלה נתניהו אי-אפשר לדבר על התקציב כאילו שזו עבודתו או רצונו או זה פרי מחשבתו או מה שרוצה שר האוצר, כי תמיד נתניהו הוא שר-אוצר-על. נכון, שר האוצר כחלון, אני לא מפקפק ולא חושד בחברתיות שלו ולא בדעתו שהוא בא באמת כדי לפתור בעיות ולמען השכבות החלשות. אבל בממשלה כזאת, עם ראש ממשלה כזה, שיש לו השקפת עולם קפיטליסטית, ניאו-ליברלית, קשה מאוד לשר כחלון לממש את חזונו.
אדוני היושב-ראש, תקציב זה עמדה פוליטית וזה גם עמדה ערכית, כי תקציב זה לא רק כסף – את זה אמר שר האוצר. אבל, לצערי הרב – שוויון זה ערך, צדק זה ערך; צדק חלוקתי, צדק חברתי. לעמוד לצדם של העניים ושל הנזקקים זה העמדה הכי ערכית. והשאלה: בתקציב הזה, האם העמדה הזאת התבטאה בתקציב הזה? אנחנו לא רואים את זה, לצערי.
היינו בכל מיני ועדות שדנו על התקציב: ועדת חינוך, ועדת כספים, כלכלה, עבודה, והיום היינו בוועדת השקיפות. בוועדת השקיפות היה הדיון על התקציב לחברה הערבית ועל התוכנית הכלכלית והחלטה 922. לצערי, אדוני היושב-ראש, מה אומרים? מרוב עצים לא רואים את היער. מרוב מספרים לא ראינו את התקציב שמיועד כאילו לחברה הערבית. וראינו דבר הפוך: חודשים וימים אנחנו ניהלנו משא-ומתן עם משרד החינוך כדי להעביר 130 מיליון שקל של החינוך הבלתי-פורמלי לרשויות, כדי שהן, בסוף, יחלקו אותם ובסוף ייתנו אותם לגופים הרלוונטיים, משום שאנחנו מאוד זקוקים לתקציב הזה. היום הופתענו כאשר היה קול קורא של 70 המיליון של 2016, ומשרד החינוך אמרו לנו: עדיין אפס שקלים. איך זה? איך זה שכל הרשויות הערביות כמעט הגישו קול קורא ל-70 המיליון – ואפס תקציב? אין תקציב. אפס.
באותו הזמן, למגזר היהודי ולמערכת החינוך היהודית תקציב החינוך הבלתי-פורמלי הוא 550 מיליון שקל – –
<היו"ר יואל חסון:>
תגור בעמונה.
<מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):>
– – והכסף יצא עד השקל האחרון. אז איך הכסף והתקציב של החברה הערבית, בחינוך הבלתי-פורמלי, 130 מיליון שקל, עדיין אפס, לצערי הרב? אין. איִן. אז מה זה?
אתה רק מראה לי שיש כסף? או, כמו הבדיחה הזו: משמיע לי את הקול של הכסף, אבל אין לי בכיס שום דבר? אדוני היושב-ראש, זו בדיחה. כאשר שמענו היום מהמשרדים השונים מה הגיע אליהם, מה יצא מהכסף, מה הם עשו בכסף, למי נתנו, עדיין כמעט – אני לא יכול להגיד שאין שום דבר; יש משרדים שהוציאו כסף: משרד התחבורה, בינוי ושיכון. יש חלק. אבל השאר, לצערי הרב, עדיין אין.
והאבסורד – לא האבסורד, הפדיחה. הפדיחה האחרת, אדוני היושב-ראש: כאשר הסתכלנו על הדיונים בוועדת הכספים כדי להוציא את ה-130 מיליון, ראינו שהם לא הצביעו על זה בלי שאישרו החלטה – להעביר החלטה לטובת המתנחלים בחברון. מה זה? כאילו, אני, כאשר יש לי תקציב לחברה הערבית שלי, זה מותנה בזה, באישור באותו הזמן ובמקביל תקציבים למתנחלים או לחברון? סליחה, לקריית-ארבע התקציב. כאילו אני, כאזרח, לא עומד בפני עצמי, אין לי זכות בפני עצמי. זכותי היא אם במקביל למה שנותנים לי, כאזרח ערבי, צריכים לתת למתנחלים. זה התנאי של הבית היהודי? זה התנאי של מדינת המתנחלים, שהיא מוצצת את דמה של המדינה הזו ותקציבה של המדינה? האם ככה עושים תקציב? ככה הנהגה אחראית, שאמורה לשרת את כל האזרחים בשוויוניות ובצדק ולתת שירותים לכולם, כאילו מַתנה – אתה לא תיקח שקל בלי שאני אתן שקל גם לאחר, המתנחל, שהוא לא בגבולות מדינת ישראל, הוא בשטח כבוש.
וזה מביא אותי לסיפור עמונה גם, אדוני היושב-ראש – כמה תקציבים וכמה כסף הלך לשם במקום להשקיע את זה בלתקן את העוול עם כל השכבות החלשות – אני לא מבדיל בין ערבי ובין יהודי. אבל, לצערי, בישראל הכול הפוך: אתה נזקק יותר – אתה לוקח פחות, נותנים לך פחות; וההפך הוא הנכון: תראו מה קורה עם הרשויות הערביות בקשר למענקי איזון. ריבונו של עולם, הם צריכים להתרוצץ כבר חודשים, 200 מיליון, 400 מיליון – לשנות את הדרך שבה מחלקים את מענקי האיזון, כדי שיעשו צדק עם הרשויות החלשות, שרוב הרשויות הערביות הן חלק מהן, ועדיין אין אוזן קשבת להם. הם היו היום, כל היום היו בכנסת, ועדיין. והם הכריזו על השביתה, ואנחנו תומכים בהם ובשביתה הזו, כי בלי השביתה הזו, בלי להשבית את הכול, כנראה הממשלה לא יודעת מה המשקל של השלטון המקומי. הרשויות המקומיות הן חיל הרגלים, הן שיום-יום במגע עם האזרחים ונותנים להם את השירותים הנדרשים להם. במקום לתמוך בהן מחלישים אותן. מחלישים אותן. איך אנחנו נעשה צדק עם העניים, עם הנזקקים, עם אלה המובטלים, בלי לתמוך ברשות, שהיא נותנת את כל השירותים האלה?
אדוני היושב-ראש, תקציב חברתי זה אומר תקציב צודק; תקציב צודק זה אומר לתקן את העוול. החברה הערבית סובלת. ואנחנו פה לא בוכים ולא בכיינים אלא רק רוצים לשקף ולייצג את המציאות המרה. המציאות המרה אומרת שיותר משפחות ערביות מצטרפות לקו העוני; כבר בדוח "לתת" האחרון, כ-53% מהמשפחות הערביות – יש עלייה במספר המשפחות הערביות שהן מתחת לקו העוני, גם צעירים וגם ילדים ערבים, גם אבטלה, גם אין אזורי תעשייה, אין מקומות תעסוקה. ובסוף, מה אתם רוצים? מה אתם רוצים מהערבים במדינה? הם משלמים מסים, הם עושים הכול, אבל במקביל, לצערי הרב, עדיין מתנהגים אליהם כאילו – לא כאילו – כאל אזרחים סוג ב' וסוג ג', ומעדיפים עליהם את המתנחלים ואת אלה שגוזלים את אדמתם של הפלסטינים.
אדוני היושב-ראש, הממשלה הזו, היא רק יודעת איך לגזול את כספם של האזרחים בלי לתת להם מה שמגיע להם. המשורר הערבי אמר: (אומר דברים בערבית ומתרגמם:) בן-אדם לא נותן לך את הכבש שלו אלא כדי לגזול ממך את השור ואת הגמל. והממשלה הזאת גזלה מאתנו את השור והגמל, ואפילו לא נותנת כבש. תודה.
<היו"ר יואל חסון:>
תודה רבה לך. אני פשוט אצא להפסקה אם השר לא יגיע. השר יוצא, נכנס – זה לא מקובל. חברת הכנסת עליזה לביא מוזמנת.
אדוני השר, עוד מעט עולה להחליף אותי סגן היושב-ראש טיבי. סגן היושב-ראש טיבי תכף עולה להחליף אותי, הוא הרבה יותר מחמיר ממני. אני מזהיר אותך מראש.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
השר אקוניס.
<היו"ר יואל חסון:>
אני מזהיר אותך מראש, מציע לך לא לצאת מהרדיוס.
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
מחליף בחי"ת או בכ"ף?
<עליזה לביא (יש עתיד):>
השר אקוניס, מה שלומך? איך היה בהודו?
<שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס:>
מצוין.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
יפה.
<היו"ר יואל חסון:>
גברתי, זמנך מתחיל.
<עליזה לביא (יש עתיד):>
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי וחברותי חברי הכנסת, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, לפעמים נדרשת מאתנו יצירתיות לחפש את הסעיפים הנסתרים בספר התקציב, כדי לראות באמת מי נפגע ונפגעת ומי הם המרוויחים. המקרה שלפנינו, התקציב לשנתיים הקרובות, הוא פשוט הרבה יותר. הממשלה מספרת את הסיפור בעצמה, טוב יותר מכל אחד אחר. לא צריך אופוזיציה, מספיקים שבועות ספורים, מספיקה אפילו ישיבת ממשלה אחת כדי להבין את הסיפור כולו. מגיעים שרים, מתיישבים סביב השולחן ועושים מה שהם יודעים כי טוב לעשות – לחלק את הכסף בינם לבין עצמם. את הכסף שלנו, של כולנו. לילה אחד – זו לא התחלה של סיפור, זאת אמת כאובה – מתכנסת ממשלה, חותכת בבשר החי, בקיצוץ רוחבי של למעלה מ-2 מיליארד שקלים לשנתיים, עוד לפני שבכלל יצאנו לדרך, עוד לפני שבכלל הגיע התקציב לוועדת הכספים.
עכשיו, לפעמים באמת אין ברירה, ולפעמים יש גירעון ענק לסגור, או שחלילה פורצת מלחמה לפתע, משבר עולמי מסחרר את השווקים או איזושהי התפתחות דרמטית ובלתי צפויה. אבל הפעם יש כסף, יש. ובכל זאת, הציבור קם בבוקר – אנחנו כולנו – ומבינים שוב ששדדו אותנו, שוב חוגגים על חשבוננו, לאחר חודשים ששוב מספר לנו שר האוצר על התקציב החברתי שהוא רוצה להביא. אני כמעט האמנתי לו, אני מכירה אותו; גם אתם כמעט האמנתם לו, כי גם אתם מכירים אותו. ובישיבה אחת – קיצוץ רוחבי של למעלה מ-2 מיליארד שקלים בשנתיים. בשביל מה? כדי לכסות את החגיגות והגחמות של החבר'ה.
אז מאיפה לוקחים, אתם רוצים לדעת? הלכתי ובדקתי. כן, מהחינוך, שנמצא בשפל חסר תקדים, ומהבריאות, והמיטות חסרות כל כך בבתי-החולים, והתחבורה, ומביטחון הפנים שמשווע לעוד ניידות וכוחות שיטור ואכיפה ברחובות. אז קצת מספרים: 101 מיליון שקלים חתכתם מהחינוך של הילדים שלנו; 27 מיליון חתכתם מהרווחה והשירותים החברתיים; 24 מיליון חתכתם מההשכלה הגבוהה. ואם נחבר רק את הסכומים הללו, לא נגיע לסכום שמימן גחמה אחת של איש אחד, וכולכם בממשלה, בלי יוצא מן הכלל, נתתם לשוחד התקציבי הזה יד – התאגיד. בשביל אובססיה חסרת תקדים של איש אחד שקם בבוקר ורוצה לסגור את התאגיד, שלא בא לו, זורקים 160 מיליון שקלים. איך? שיעור העוני הגבוה במערב – יש 160 מיליון שקלים לזרוק, וזה אחרי שהשר כחלון מתחייב מעל כל במה שלא יסכים לחריגה של שקל אחד בשביל התאגיד, ואת זה הוא פותח בוועדת הכספים; לא חזון, לא שום דבר, אלא בא ואומר: כסף, ושהוא לא ייתן חריגה. אבל, אדוני השר, יש חריגה עצומה. היא באה בקיצוץ רוחבי מבסיס התקציב. אז על זה נאמר: דיבורים כמו חול.
26 מיליון שקלים נחתכים מהבריאות, מערכת שסובלת מעומס מטורף בבתי-החולים: אין מספיק מיטות, מתמחים טרוטי עיניים שעובדים במשמרות רצופות, משוועים לתקנים. אבל 26 מיליון באבחת יד נחתכים, כי צריך לממן את השחיתות הזאת, שנקראת הסכמים קואליציוניים.
אז אם היה מה לעשות עם הכסף – בסדר. אבל איך? רשויות מקומיות משוועות. הבת שלי מתקשרת: אימא, מחר אין גן לשלוח את הילדות. פלא שרוצים להשבית? איך לא להשבית עם מציאות שקורסת כך?
ועולם התעסוקה, שאתם יודעים שאני כל כך עובדת עליו, ועולם תעסוקת המחר, העתיד שלנו, משווע. העולם משתנה; מנגנון של הכשרה למקצועות – אנחנו יודעים איך הוא לא מעודכן, איך לא מתקצבים אותו יותר. וכל זה במציאות שבה תעסוקה משתנה, מקצועות מסורתיים נעלמים מול עינינו. המדינה לא נערכת ולא מקציבה תקציבים. חייבים תוכנית לאומית. וכאן, תקציב לשנתיים – אין; יש רק לאותם חברי כנסת שמאיימים על התקציב.
מדינות ה-OECD, שאנחנו אוהבים להשוות את עצמנו אליהן, משקיעות המון בהתאמה ובהכשרות מקצועיות במסגרת מה שמכונה "מדיניות התעסוקה הפעילה". שם מבינים שזה המפתח לתעסוקה בשיעור גבוה ומתקצבים תוכניות, וכאן – כלום. קצת נתונים: לפי התאחדות התעשיינים, בעולם העבודה בישראל חסרים עשרות-אלפי עובדים מיומנים, ואם חסרים עשרות-אלפי עובדים מיומנים אז איך, איך ייתכן שההשקעה בהשכלה יורדת? ישראל שלנו, ישראל המשכילה, עם הספר מתבזה בכל מבחן בין-לאומי, בכל מדגם וסקר; נמצאת מתחת לממוצע בכל מבחן השוואתי שעורך ה-OECD.
במקום להמשיך ולהוביל כמו בנסיעה שלך, השר, להודו, במקום להמשיך ולהשקיע, להיות עם הספר ואור לגויים, אנחנו חוזרים אחורה והולכים אחורה בצעדי ענק. אז מישהו כאן מאמין שהמשק הישראלי יכול להתכונן לעולם תעסוקה שלא מפסיק להשתנות? מישהו כאן מאמין שהמשק הישראלי יוכל לנצח להמשיך להחזיק בעלויות של הסבסוד של מוסדות שלא מקננת בהם השכלה ולא לימודי ליבה? מישהו כאן באמת חושב שזה נורמלי?
דוח העוני, שהתפרסם רק לפני כמה ימים – שמעתי חברי כנסת בקואליציה שמקוננים עליו, חברי הכנסת במפלגות החרדיות, אבל ככה נלחמים בעוני? הרי אתם במו-ידיכם, בתקציב הקשה והאומלל הזה, מנציחים. אולי נוח לכם. אולי נוח לכם לייצר פה חברת שרתות בחברה בישראל, אבל עולם התעסוקה יעשה את זה עוד יותר קשה. עולם התעסוקה העתידי יעמיד את כולנו בפני שוקת שבורה. אבל מה? אתם עוצמים עיניים. אם הייתם אומרים לי שנעשה מאמץ, שעובדים על זה, שיש הבנה, הייתי אומרת: בסדר. אבל שום דבר. אתם מחלישים את האקדמיה, מחלישים את מערכת החינוך, מזניחים את מערך ההכשרות המקצועיות ומקווים שאיכשהו יהיה בסדר.
זה פשוט חסר אחריות. זאת הפקרות, וזאת ממשלה שהיא חסרת אחריות. העולם משתנה, ולצערי הרב הפוליטיקאים פה בקואליציה והממשלה שלנו לא. זה תקציב מדינה שמשקף את סולם הערכים הסקטוריאלי של קבוצה שדואגת לעצמה ולדומים לה, מערכת שמשמנת ומרפדת חברי כנסת שצריכים להיבחר בפריימריז ומתעלמת מהבעיות האסטרטגיות במעלה הראשונה של מדינת ישראל. אז איך ממשיכים ככה? איך ברגע אחד, בישיבה אחת, אומרת ממשלה שהיא לא סופרת את האזרחים, את הרוב הגדול של הציבור? זה שעובד, ולומד, ומשרת ונושא בנטל – היא לא סופרת; היא סופרת רק את מי שלוחץ אותה לקיר, רק קבוצות כוח מאוגדות, רק מה שמשרת אותה בפריימריז. ואפילו אין בושה ולא מנסים להסתיר את זה.
1.2 מיליארד חתכתם בקיצוץ הרוחבי. איך אתם עושים? ואחרי כל אלה אני שומעת אתמול את השר כחלון כאן, מעל הבמה במליאה, מונה את ההישגים שלו – כיצד הוא מגשים את הסעיפים מהמצע של יש עתיד בדיוק. אז, קודם כול, אדוני השר, באמת אני מאוד שמחה שאתה נתלה באילנות גבוהים. המצפן שלך והכיוון הם נכונים, וטוב לדעת שהפעילות שלך מונחת על המצע של יש עתיד. אגב, בין ההישגים שלך אתה גם מציין את דמי לידה לעצמאיות – חוק שלי שהתחלתי עוד בכנסת הקודמת ובכנסת הזאת אושר. אז, שוב, כל הכבוד לך, רק בוא נזכור: הכוונות שלך אולי באמת טובות, אנחנו התחלנו ואתה תמשיך ביישום, אבל, אבל, אבל, נשמח מאוד להעביר לך את המטלות הנוספות שתיישם.
אבל באמת, בנימה רצינית יותר, השר כחלון, אתה שר האוצר, אתה לא חבר כנסת באופוזיציה. היינו מצפים ממך, במקום למצוא שעירים לעזאזל, להציג חזון. לא עשית את זה לא בוועדת הכספים ולא אתמול במליאה כאן על הבימה. חזון ארוך טווח, להתמודד עם אתגרי התעסוקה, עם המשבר הענק בחינוך – שאנחנו אחרונים בכל מבחן – עם מדד העוני הכל-כך כואב וקורע שמתפרסם בימים האחרונים. אבל אתה מבוהל. אתה מבוהל ממשבר דיור שלא מתקרב לפתרון ואתה מבוהל מהסקרים, והתוצאה היא המופע שלך כאן אתמול, מופע תיאטרלי, הזוי, כשהופעת כאן מעל דוכן המליאה. ואחרי שהמופע שלך נגמר נשארנו עם החגיגה הקשה בוועדת הכספים, שזה המראה של הדברים שאתה אמרת כאן במליאה, עם אצבעות שאתה קונה בכספי ציבור ועם קיצוץ רוחבי שמרגיש כל אזרח ואזרח במדינת ישראל. אז את מופע האימים הזה אנחנו נצטרך לאכול בשנתיים הקרובות, ואני מצרה ומצטערת, כי באמת לא לכך ייחלנו.
ונקודת אור אחת, אדוני היושב-ראש, בתקציב, זה התקציב המגדרי, שהבאנו אותו ובפעם הראשונה אמור היה להיות במאה אחוזים. התקציב שמוצג – כל משרדי הממשלה, כולל הכנסת כפי שביקשנו, מציגים את התקציב שלהם בהיבט המגדרי, בפילוח, כדי שנוכל לבוא ולהבין איך מתחלק הכסף ואיך אנחנו רוצים לפתור בעיות בדרך. הרבה דברים גילינו בעזרת התקציב המגדרי, כי הוא באמת נותן לנו מבט רחב על אופן הקצאת המשאבים כבר ברמת התכנון, וגם, וגם, את החשיבה של ההטמעה המגדרית.
אנחנו פה בימים של הרבה מאוד פרשיות קשות בנושאים של הטרדות מיניות, גם בכנסת וגם מחוץ לכנסת, אז איך יכול להיות שבתקציב כזה, שאמור היה להיות חברתי, מרכזי הסיוע מקבלים רק מיליון שקל? איך יכול להיות? אנחנו נמצאים בתקופה שבה אנחנו מבקשים לנקות, ליישם, להטמיע ולשנות. מיליון שקל – זה מה שהצלחתם לתת למרכזי הסיוע? איך אפשר?
אז, אדוני היושב-ראש, אתה יודע, התקציב כל כך קשה וכל כך אומלל. אני לא מצליחה להבין את המקום החברתי שדיברו עליו, ומבקשת שלא נתמוך בתקציב הקשה הזה. הוא לא לשנה, אדוני היושב-ראש, הוא לשנתיים.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – – הייתי משתכנע ולא הייתי תומך – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
שכחת את שם המשפחה?
<היו"ר אחמד טיבי:>
יש רק קסניה אחת.
<קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):>
– – – אל-ראיס.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אִחכי באל-ערבי.
<קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):>
אחסן.
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
סייד אל-ראיס.
<קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):>
– – סייד אל-ראיס אל-כרים – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
איוא.
<קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):>
– – לא לצפון, לא לדרום, לא לקשישים, לא לעולים, לא לפריפריה ולא לחינוך – בתקציב הזה פשוט אין בשורה. אנחנו מתבקשים להצביע מחר על החלטות שנלקחו בחטף, על שוחד פוליטי שניתן למקורבים לצלחת, ובעיקר על ניתוק מוחלט של מקבלי ההחלטות מהמצב החברתי ומהפער הכלכלי ההולך וגדל.
רק לפני שבוע נחשפנו לשני דוחות על מצב העוני בישראל: אחד הוא דוח אלטרנטיבי של ארגון "לתת", שאותו מיהרו לתקוף חברי הממשלה ובראשם שר הרווחה חיים כץ; השני הוא דוח רשמי, דוח העוני של הביטוח הלאומי, שלא היה רחוק במסקנותיו מדוח העוני האלטרנטיבי שאותו מיהרו כל כך להשמיץ. הנתונים כמעט בלתי נתפסים. ישראל היא המדינה הענייה ביותר בקרב מדינות ה-OECD; כל משפחה חמישית חיה מתחת לקו העוני.
בסך הכול, כ-2.5 מיליון אזרחים הם עניים, וחלק לא מבוטל מהם עובד מצאת החמה ועד לשקיעתה אבל לא מצליח לגמור את החודש ולא מצליח להתקיים ולקיים את ילדיו בכבוד. עובדים בשביל לשרוד, וגם זה לא מספיק. וזה בלי לדבר על המצב הקטסטרופלי של הקשישים בישראל: כל קשיש רביעי חי מתחת לקו העוני, ונאלץ להתקיים מקצבת הביטוח הלאומי הזעומה, וגם שם, כמובן, אין בשורה. דוח הביטוח הלאומי מתאר מצב שבו חומרת העוני דומה לזו שהייתה בשנים 2004–2008, לאחר קיצוץ קצבאות הילדים ב-2003, בעוד מתהדרים בצמיחה שאותה יודעים רק דוחות ה"אקסל" במשרדו של שר האוצר הכאילו-חברתי ביותר שהיה כאן.
ומה עשתה הממשלה בינתיים? האם נכתבה תוכנית חירום לאומית להצלת שוק הדיור שעלה ב-30%? האם הוקצבו כספים לדיור הציבורי לעשרות-אלפי משפחות שממתינות לשווא? האם קצבת הזיקנה עלתה באופן שיאפשר קיום בכבוד? האם הוחזרה התוכנית לחיזוק הצפון על כל תושביו, יהודים וערבים, עם ההבטחה לתקצב אותה ב־1.8 מיליארד שקלים? האם נוספו עוד מיטות במערך הרפואה הציבורית? לא, ולא, ולא. מובן שלא. לעומת זאת, התבשרנו על קיצוץ רוחבי נוסף של יותר מ-3 מיליארד שקלים, בין היתר במשרדי הבריאות, הרווחה והחינוך. למה לא? מדוע, אתם שואלים? בשביל פינוי עמונה והמשך השליטה על השידור הציבורי. אפילו לא מסתירים זאת.
זה סדר העדיפויות של ראש הממשלה: בריאות הציבור לא חשובה, אבל עמונה כן, וקימבונים, כמובן, למקורבים לצלחת. התור של זכאי הסיוע בדיור ציבורי רק הולך וגדל. עשרות-אלפי משפחות מחכות שנים ארוכות לדירה, מלאי הדירות הולך ומצטמצם והמצב קרוב לפיצוץ. קו העוני לנפש עומד, לפי נתוני הביטוח הלאומי, על הכנסה חודשית זעומה של 2,527 שקלים, כולל קצבאות. שכר דירת שני חדרים בירוחם עולה עכשיו כ-2,000 שקלים, באשקלון – כ-2,500, וככל שמתקדמים למרכז, המחירים הופכים בלתי אפשריים. אבל אז רואים שברשימת הממתינים לדיור ציבורי במשרד הבינוי והשיכון נמצאים כ-2,570 איש, בעוד שברשימת ההמתנה של משרד העלייה והקליטה המספר גדול פי-עשרה, ושם נמצאים בתור למעלה מ-25,000 איש.
חוץ מבליל מספרים, מה שזה אומר הוא שבישראל עשרות-אלפי אנשים שכדי לאפשר לעצמם פתרון דיור זמני, ולו הפשוט ביותר, נכנסים לחובות. והתקציב הזה פשוט לא נותן להם פתרון. במקום זאת, מה עושה הממשלה? מקצצת בתקציב הקרוב יותר מ-30 מיליון שקלים שהיו אמורים ללכת לסיוע בשכר דירה לזכאים.
במאי האחרון סיפרו לנו שישראל ביתנו הצליחו לדרוש ולקבל מהממשלה תוספת ותק לעולים. זה התנאי שלנו לכניסה לקואליציה, כך אמרו, וזה יוסיף לכל עולה פנסיונר כמה מאות שקלים בחודש. אך מה בעצם נעשה בחוק ההסדרים? קבעו כי אותה תוספת תרד מדמי השלמת ההכנסה. את זה לא יספרו לכם חברי הממשלה, גם אלה שנוספו רק לאחרונה. הם לא יודו בכך שכל הכניסה לממשלה לא השיגה דבר. אבל כל זה לא מעניין אף אחד בממשלה, שמבקשת להעביר תקציב דו-שנתי, עוד ישראבלוף, שמטרתו רק התבצרות בשלטון, ולפגוע בעבודת הכנסת, שגם חוקים חברתיים שכן תצליח להעביר ימתינו עד תקציב 2019.
אנחנו כמובן נצביע נגד התקציב הגרוע הזה, כך אצפה גם מכל חברי הקואליציה שלהם אכפת מאזרחי מדינת ישראל, שלתקציב הזה אין שום בשורה טובה עבורם. אני יודעת שיש כאלו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מודה לך, חברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש, אני יכול בקשה? בדרך של אוסאמה, אם הוא יכול להראות לנו שבכיסים אין לו טלפונים סלולריים – – –
<קריאה:>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אוסאמה חבר שלי.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אתה רוצה שאני אענה לך באותו מטבע?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני סומך עליו בעיניים עצומות.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אתה יודע מה אני מסוגל לענות לך. אני לא אענה. כי הערת את זה אתמול. הערת את זה אתמול. (אומר בערבית ומתרגם:) העברתי לך את זה. וגם לגבי אוסאמה, חלאס.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
לא, בפעם השלישית אני אענה בצורה מקבילה, וזה לא יהיה נעים.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אשמח.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
זה אפילו לא ראוי שנתייחס להערות שלך.
<היו"ר אחמד טיבי:>
לא, אתה לא תשמח.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
תאמין לי, אני אשמח.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, כנסת ריקה, שאמורה לקיים דיון חשוב, החשוב ביותר, אדוני היושב-ראש, על תקציב המדינה. היום בבוקר נשרף למוות תינוק בן שלוש באחד מהכפרים הלא-מוכרים בפזורה הבדואית, דרומה לביר-סבע, לבאר-שבע. הוא נשרף עקב קצר בתנור החשמלי, ששרף את הבית ושרף את הילד בן השלוש. שני עוברי אורח שניסו לכבות את הבית שעלה בלהבות, גם הם נכוו באופן בינוני, ולא הצליחו, לצערנו, להציל את חייו של הקטין. היום גם מצאו את גופתה של וג'דאן אבו חמיד, בת 15, מהכפר כסרא-סמיע, תלמידה מצטיינת. ומצאו על גופתה סימני אלימות, אז יש חשד שהיא נרצחה. כמובן, אנחנו שולחים את תנחומינו למשפחות.
איך זה קשור, אדוני היושב-ראש, לתקציב? כאשר אנחנו מדברים – ודיברנו כבר במשך כל השנים – על האפליה המתמשכת וחוסר השוויון המשווע של החברה הערבית, ובמיוחד דיברנו על הכפרים הלא-מוכרים, ועל התנאים, תת-תנאים, על שחיים בפזורה בלי תשתיות, בלי חשמל, בלי מים, בלי בתי-ספר, אז ודאי שזה קשור לתקציב המדינה, וודאי שזה קשור לסדרי העדיפויות המעוותים של הממשלה הזאת. וכאשר אנחנו מדברים על בעיית האלימות והרציחות בחברה הערבית, ואנחנו מעלים את זה כל הזמן, גם את בעיית איסוף הנשק הבלתי-חוקי, והמאבק באלימות, ובנגע הזה שמתפשט בגוף החברה הערבית, שגובה מחירים כבדים, אז ודאי שזה קשור לתקציב המדינה. ובמקום שהממשלה תביא תקציב חברתי, תביא בשורה לאוכלוסיות החלשות, לשכבות החלשות, למוחלשים, לחברה הערבית, כולל העדה הדרוזית וכולל אחינו בכפרים הלא-מוכרים בנגב, הם מביאים תקציב שהוא אנטי-חברתי, אנטי-שוויוני, מנציח את הפערים התהומיים ולא מגשר על הפערים.
ולא רק זאת, אדוני היושב-ראש, אתמול אני הצגתי את האי-אמון בממשלה בשם הרשימה המשותפת, תחת הכותרת שהתקציב הוא אנטי-חברתי ומנציח אי-שוויון ופערים חברתיים כנגד החברה הערבית. ואנחנו ראינו את הקיצוץ פעם אחרי פעם. ב-2016 הקיצוץ הרוחבי הגיע ל-5.2 מיליארד. ואני פירטתי, ואני חוזר ומפרט, את התקציבים החברתיים, את השירותים החברתיים, שקוצצו בסכום של 1.8 מיליארד שקל: חינוך – 108 מיליון שקל; רווחה – 49 מיליון שקל; בריאות – 66 מיליון שקל; רשויות מקומיות – 88 מיליון שקל; השכלה גבוהה – 47 מיליון שקל. עוד לא יבשה הדיו, חברת הכנסת אורלי לוי, של ההחלטה הזאת, ובטרם יאושר התקציב של השנים 2017–2018, הממשלה, על מנת למצוא תקציבים שחולקו בשלושת הימים האחרונים בשוק הביזארי שהתנהל בוועדת הכספים – אני הייתי עד, לצערי, וראיתי את המראות האלה, ואני חושב שהמראות האלה מביישים כל פרלמנט; אלו לא דיונים ענייניים, זה מה שנקרא "תפוס כפי יכולתך", וכל אחד תפס מה שהוא יכול – על מנת למצוא מקור תקציבי להסכמים הקואליציוניים ולהסכמים הפוליטיים.
פעם ראשונה שאני שומע את המושג הזה, הסכם פוליטי. אני יודע, והיום גם שמענו את סגן שר האוצר, שעלה לפני כמה שעות ואמר: ישנם הסכמים קואליציוניים שאנחנו יודעים, עם חתימת הסכם הקואליציה, בסכום של 680 מיליון שקל. והוא אמר שיש צורך בקיצוץ רוחבי נוסף של 1.25, שמקצץ בהשכלה הגבוהה בעוד 23 מיליון שקל, בבריאות – עוד 26 מיליון שקל, ברווחה – עוד 27, תחבורה – 156, חינוך – עוד 88, ורשויות מקומיות – 44 מיליון שקל.
וזה מביא אותנו להסכמים הפוליטיים. אדוני היושב-ראש, אתמול אתה חסכת לעצמך את המראות הקשים שהיו בוועדת הכספים. ואני אומר לכם, אני נדהמתי כשהקריאו והניחו בפנינו את המכתב שכתוב פה: עוד סוכמו שלושה הסכמים פוליטיים תקציביים – עם חבר הכנסת מיקי זוהר על סך של 20 מיליון שקל, עם חבר הכנסת אורן חזן על סך 5 מיליון שקל, עם חברת הכנסת נאוה בוקר על סך 5 מיליון שקל. כל אלה כמובן חד-פעמי לכל אחת משנות התקציב – זאת אומרת, כפול שניים – 40 ו-10 ו-10. בשלב זה טרם פורטה על-ידי חברי הכנסת האמורים רשימת הייעודים וייעשה מאמץ לשלבן עוד קודם להצבעה במליאה, מחר.
ואני שואל: מה זה הסכם פוליטי? אני יודע ואני מבין הסכם קואליציוני עם מפלגות. על מנת להכניס אותן לתוך הקואליציה, צריך כמובן לספק חלק מהדרישות שלהן. אבל אני, שראיתי אתמול בבוקר בוועדת הכספים את המלחמה שניהל אורן חזן נגד מיקי זוהר, בערב הבנתי שכנראה הוא לא כל כך מוצלח כמו מיקי זוהר, הוא השיג רק 10 מיליון שקל. וטוב שיש אורלי לוי אבקסיס, שנתנה לו לפחות מספרי הוראות תקציביות וסעיפים תקציביים. אולי אולי מעז יצא מתוק, ולפחות זה ילך למקומות נכונים.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אולי יהיה לנו טיפול נמרץ לילדים בפוריה.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
אולי. אבל, אדוני היושב-ראש, אנחנו היינו עכשיו עם ראשי השלטון המקומי, ונפגשנו עכשיו, לפני דקות ספורות, עם חיים ביבס, יושב-ראש מרכז השלטון המקומי, ועם ראש עיריית דימונה, והיינו בקשר עם מאזן גנאים, יושב-ראש ועד ראשי הרשויות הערביות; הם היו מהבוקר בכנס. והכריזו, אדוני השר, על שביתה כללית מחר, כמחאה על הקיצוץ הרוחבי ובמענקי איזון. ודיברו חברי פה גם במגזר, בחברה הערבית, ברשויות המקומיות הערביות, על כך שיש אפליה ושאנחנו מחכים לוועדת גדיש שתסכם את דיוניה. אבל המוזר ביותר שישנם תרגילים מסריחים, אדוני היושב-ראש.
<היו"ר אחמד טיבי:>
ממש כך.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
ממש כך. עד כדי כך שמרכז השלטון המקומי הוציא מודעה עכשיו: "בשעה האחרונה הופצה הודעת שווא בתפוצה רחבה מצד גורמים אינטרסנטיים על ביטול השביתה. זו עדות נוספת לשפל הגדול של פקידי האוצר ושולחיהם בניסיון להמשיך ולפגוע ברשויות החלשות במדינת ישראל". עוד נכתב בהודעה: "אין שום סיכום לפתרון המשבר של תקציבי האיזון, שבמעשה עורמה קוצצו מהרשויות המקומיות. כל זמן שמשרד האוצר לא יעמיד את התקציב הנדרש, השביתה תימשך כמתוכנן".
ולכן אני אומר פה, מעל הבמה הזאת, אדוני היושב-ראש, ובכך אני מסכם, ואני מקריא גם את הודעת יושב-ראש ועד ראשי הרשויות הערביות מאזן גנאים: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הכרזה על שביתה פתוחה ברשויות המקומיות מיום רביעי, 21 בדצמבר. הוועד הארצי קורא למנהיגים הערבים להגיע מחר, יום רביעי, לכנסת. מרכז השלטון המקומי החליט, בשיתוף עם הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות הערביות, להכריז על שביתה פתוחה ברשויות המקומיות בארץ ממחר, רביעי, 21 בדצמבר. שביתה זו תכלול את כל מערך התעסוקה של הרשויות המקומיות, ובכלל זה העובדים ופקידי הרשויות המקומיות. אנחנו ברשימה המשותפת,) אנחנו תומכים במאבקן של הרשויות המקומיות, מבקשים לבטל את הקיצוץ הרוחבי ומבקשים להעניק ולהחזיר את התוספת למענקי איזון, במיוחד למגזר הערבי, שמשווע לתקציבים כאלה.
ולכן, תקציב כזה הוא לא תקציב חברתי וצריך לדחות אותו על הסף. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה, חבר הכנסת סעדי. חבר הכנסת אלעזר שטרן – לא נמצא. חבר הכנסת חיליק בר, כן נמצא – תפאדל.
אכן השביתה מחר מתקיימת וההודעה שהתפרסמה, התברר שהיא fake, הודעה מזויפת – לא יפה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
למי זה עוזר ה-fake הזה?
<היו"ר אחמד טיבי:>
למי שהוציא אותה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
מה זה עוזר – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
תרגיל שקוף.
<אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת):>
מסריח.
<היו"ר אחמד טיבי:>
מאוד. תפאדל.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אדוני, נכבדי היושב-ראש, חברותי וחברתי היקרה מפז אורלי לוי, אחת מנקודות האור הבודדות בכנסת הזאת, את זוכרת, אורלי? לפני ימים לא רבים נקראתי לסדר על-ידי יושב-ראש הכנסת, ואפילו הוצאתי בכוח מהמליאה כי הערתי הערות ביניים בזמן נאום ראש הממשלה, כי זעמתי, כי רתחתי, כי הייתי מוכרח להגיב על הדברים המנותקים של ראש הממשלה נתניהו. הייתי חייב למחות על זה שהוא עלה לדוכן והציג לנו עוד פעם תמונה אופטימית ומעודדת של העולם ההזוי והוורוד שהוא וכל הקואליציה שלו חיים בו. הבועה הזו שהם חיים בה – זה דבר מטריף דעת, שבבועה הזאת הכול בסדר, הכול מפותח, כולם שבעים, ובכלל בכלל אין רעבים, אין נכים, אין שכונות מצוקה, אין בעיות תחבורה בפריפריה, אין אי-שוויון בחינוך ובבריאות ובמספר התלמידים בכיתות. וגם בכלל, אגב, עלה פה בזמנו שר התחבורה וגילה לנו סוד: אין בכלל פריפריה. הוא צעק פה: תפסיקו להשתמש במילה הזאת, אין פריפריה בישראל. את זוכרת, אורלי? הם אמרו את זה מכאן, מהבמה.
ואני רוצה להגיד לך, וגם לך, אדוני השר שמייצג את הממשלה, הממשלה הזו עושה רק דבר אחד שהוא חמור יותר מלהזניח את הדפוקים והשקופים במדינה הזאת, והדבר היותר-חמור מלהזניח אותם זה להבטיח להם הבטחות ולא לקיים. המדינה הזו עושה רק דבר אחד יותר חמור מלהזניח את החלשים והפריפריה ומבקשי הדיור, ומהסובלים מיוקר המחיה ואלה שלא מצליחים לקנות דירה או לסיים את החודש, וזה להבטיח דברים לאותם החלשים, לאותה פריפריה שסובלת מכל הדברים האלה, ואז לא לקיים אותן, את ההבטחות האלה, כל תקציב מחדש. זה אפילו יותר גרוע מלדפוק אותם. יש רק משהו אחד יותר גרוע מההרגשה להיות דפוק, שקוף, איך שלא יקרא לזה איזה שר שלא יהיה בממשלה, וזה שגם מרמים אותך ומשקרים אותך שוב ושוב ושוב ושוב ושוב, תקציב אחרי תקציב, חוק הסדרים אחרי חוק הסדרים. וזאת, אדוני השר, חברתי, המציאות שבה חיים במדינה הזו בישראל של 2016, עוד מעט 2017, החלשים והאנשים בפריפריה ומבקשי הדיור והסובלים מיוקר המחיה ומהאי-שוויון. זאת המציאות שבה חיים אותם שקופים כבר יותר מדי שנים. אבל הם לא רק שקופים – הממשלה הזאת לא יודעת, אני אגלה לה סוד: הם גם בני-אדם, הם גם אזרחים במדינה הזאת, והם לא רק איזה סטטיסטיקה מעצבנת בוועדת כספים או בספר התקציב האפור שלהם.
וזאת בדיוק המציאות שבגללה, אדוני היושב-ראש, הטריחו את עצמם שוב ושוב בשבועות האחרונים תושבי הצפון והנכים והחקלאים והחלשים וראשי הערים ותנועות המחאה – הטריחו את עצמם להגיע לכנסת שוב ושוב בשבועות האחרונים של דיוני התקציב; וכל אלה עלו על-חשבון ימי עבודה יקרים. וזה בכלל לגבי מי שגר בצפון ובפריפריה ויש לו עבודה; אלה שיש להם שם עבודה עלו על-חשבון ימי עבודה. הם באו לכאן כדי לצעוק, כדי לזעוק, להביא לידיעת כולם את גודל השערורייה. והתקציב הזה הוא שערורייה, נקודה. הם באו לכאן לצעוק שנמאס להם להיות שקופים, ונמאס להם להיות עוד נתונים אפורים בספר התקציב.
עכשיו, אני אגיד לך, אורלי, זה דבר מדהים, אני דיברתי עם כמה מפקידי האוצר. הם אמרו לי – בסוף את מגיעה לתובנה שהתקציב הזה מסתדר להם מאוד טוב בטבלאות ה"אקסל" של האוצר ושל הקואליציה. זה מסתדר טוב, זה הולך מפה, בא לפה, אורן חזן על 5 מיליון מוותר – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
10, 10.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – נותן למיקי זוהר, ההוא זה. זה מסתדר להם טוב בטבלאות ה"אקסל". וזה, אדוני אורן חזן, בגלל שגם אתה וגם הקואליציה וגם פקידי האוצר, אתם חיים בתוך טבלאות ה"אקסל". אתם לא חיים בצפון ולא בדרום ולא בשכונות המצוקה – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – אתם גם לא שייכים לשכבות החלשות, ולא למיעוטים – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – ולא לבני הקהילה האתיופית. הם לא שקופים, ואל תזלזל בשקופים, אדוני הסלב אורן חזן – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
חיליק, עכשיו תשתוק ותקשיב. תקשיב – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – כי השקופים יום אחד יזלזלו בך. אז תכבד גם אחרים – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
מה, אני כמוך? אני גדלתי עם כפית זהב בפה?
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – לא כולם סלבים כמוך, שכל מילה שלהם מקבלת תשומת לב. עכשיו תשתוק ותקשיב.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – – אני לא באתי – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
עכשיו תשתוק ותקשיב. אני לא מפריע לך בנאומים ההזויים שלך, אז תקשיב ותכבד גם אחרים.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
גם אני, אורן חזן, רוצה לגור – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת חזן.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – בטבלת "אקסל" – לא, לא. אל תעזור לי.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת חזן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אדוני היושב-ראש – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
גם אני, אורלי לוי, רוצה לגור בתוך טבלת "אקסל" של פקידי האוצר. מעניין, אגב, כמה עולה שם דירה. מעניין כמה עולה דירה בטבלאות ה"אקסל" שלהם, בשכונה הזאת, בבועה הזאת שלהם.
ידידי אורן – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – אני התחלתי וסיפרתי על זה שזרקו אותי מהמליאה כי מחיתי נגד ביבי. אותי זרקו מהמליאה, כי הם יכולים, וצעקתי, אבל את תושבי הצפון והדרום ותושבי השכבות החלשות, שאני חושב, חושד בך, שאכפת לך מהם, אותם זרקו מהארץ, לא מהמליאה; זרקו מהיכולת לחיות פה באופן שוויוני. אותם הוציאו מהפריבילגיה המטורפת לקבל חיים, תנאים, חינוך, בריאות, דיור, תעסוקה כמו שמגיע להם, כאזרחי ישראל שווים.
אתם יודעים, אנחנו מרבים לדבר פה וגם להתווכח, אפילו אתך, אורן, על הסיפור של שתי מדינות, היפרדות מהפלסטינים – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אין ולא יהיה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – אבל מי לעזאזל מדבר על זה שכבר יש שתי מדינות פה, ואתה יודע את זה, בתוך מדינת ישראל: מדינת המרכז והפריבילגים, והמדינה של כל השאר.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
רק מילה: אתה מדבר על טבלאות "אקסל". אני את הדברים שאתה אומר מדבר מהלב והבטן. אתה צריך לעלות עם ניירות כדי – – – אל תלמד אותי – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
בסדר, יש לי פה נתונים שכנראה יטרידו אותך, בניירות האלה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אל תלמד אותי – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מבקש להפסיק את זה, גם אתה וגם הוא.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אתה תמשיך לדבר מהבטן שלך. יש תושבים בפריפריה – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אני מבקש.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
יש תושבים בפריפריה – אתה מדבר מהבטן; יש תושבים בפריפריה שבבטן שלהם אין אוכל שיש לך בבטן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני לא – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
הסכת ושמע. אל תטיף לי, אורן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
לא – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אל תטיף לי, ואל תתנשא על אותם שקופים ועל אותם דפוקים, שאתה חלק מהקואליציה שדופקת אותם.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
בתוך עמי אני יושב – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אוקיי, תודה רבה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אני אומר לך: אתה לא יושב בתוך עמך – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – אתה יושב במדינה שכבר מחולקת לשתי מדינות. מחולקת לשתי מדינות.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת אורן חזן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
תקשיב גם אם זה כואב: מדינת הפריבילגים ומדינת כל השאר. ילד שנולד בכל אחת מהמדינות האלה נולד למדינה אחרת לגמרי, ואתה גם יודע את זה. חבר'ה, לא משתלם להיוולד לא בצפון ולא בדרום ולא למשפחה ללא אמצעים ולא למשפחה אתיופית או ערבית או דרוזית או בדואית. בטח ובטח לא משתלם להיוולד לפריפריה הגיאוגרפית או החברתית בישראל, כי אז אתה דפוק, ואם ב-70 שנה לא הצליחו לתקן את זה, כנראה תישאר גם דפוק 140 שנה. וגם כן פריפריה – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
בפריפריה תוחלת החיים יותר קצרה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
תוחלת החיים יותר קצרה, יש פחות בריאות, יש פחות חינוך, יש פחות תרבות, אבל מי חושב על תרבות כשאין לו מה לאכול.
עכשיו, את יודעת מה מדהים אותי? פריפריה. בפקקטה מדינה של 600 קילומטר מלמעלה עד למטה, לא צריכה להיות פריפריה. אנחנו לא סין, אנחנו לא קנדה, מיליארדים של אנשים, שטחים אין-סופיים. אנחנו, שמתגאים כל הזמן במוח היהודי שלנו, חבר הכנסת מלכיאלי, שהמציא המצאות כאלה כבירות בהיסטוריה, המוח היהודי לא יודע להמציא מדינה של 600 קילומטר, שבה אם ילד נולד בבית-שאן, בקריית-שמונה, בצפת או באופקים, הוא מקבל את אותם תנאי פתיחה וסיכוי לחיים כמו ילד שנולד ברמת-גן או בגבעתיים או בתל-אביב. את זה אנחנו לא יכולים להמציא כבר 70 שנה.
הממשלה הזאת, אדוני, מביאה לנו היום תקציב שהוא נורא, הוא פשע מוסרי וחברתי, ובוודאי בוודאי תקציבי.
יש לי פה עוד הרבה מה להגיד, אבל אני רואה שאין לי זמן. אני רק אגיד לכם, ואתה יודע את זה, אורן, כמי שקיבל כמה מיליונים, שלממשלה אין כסף – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
היושב-ראש, אני מוחה. אני לא קיבלתי מיליונים.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – – שלממשלה יש כסף.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
צריך לתקן.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אני אמרתי 5 – תיקנת ל-10.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אני רוצה תוספת זמן על ההפרעות האלה, אדוני.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
האמת כואבת, אורן חזן. האמת כואבת?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
שיכאב לך. שיכאב לך. שיכאב לך.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה, תודה רבה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אני מבקש תוספת זמן. הוא הפריע לי פה לפחות שלוש דקות.
<היו"ר אחמד טיבי:>
אתה עוזר לו להפריע לך.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אז אני רוצה לסיים: תראה, הממשלה הזאת מביאה לנו תקציב גרוע – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
חבר הכנסת אורן חזן, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
על מה?
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
מהו התקציב – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
על הנייד.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – התקציב הוא סדר העדיפויות שלנו. התקציב הוא החוק החשוב ביותר שלנו – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אפרופו ניידים. אפרופו ניידים. אפרופו ניידים.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אתה עושה את העבירות.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
תן לי שתי דקות. אני רוצה שתי דקות. זה לא – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
אתה תמשיך.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
היום, אדוני היושב-ראש, כדי לקנות כרטיס רכבת, צריך לשלם עליו. אז צריך לשלם עליו אחרי שאתה יודע מה היעד, ואני שואל: מה היעד של התקציב הזה, אדוני השר? מה היעד של הממשלה בתקציב הזה שהיא כל כך גאה בו? אין יעד ולכן אין כרטיס. ואם הממשלה הזאת היא רכבת, אז הרכבת הזאת נוסעת אחורה, וזה לא שאין כסף, אדוני; יש הרבה כסף, ולא יודעים להשתמש בו, ולא יודעים לתעדף את מה שבאמת כל כך חשוב לתעדף.
ולכן, הממשלה הזאת, שמחוקקת חוקים ומתחרטת עליהם ומבטיחה הבטחות ומתחרטת עליהן – כל הכסף הזה שקיים ולא נותנים אותו לציבור, אני מקווה שהחרטה על ההבטחות שלהם ועל השקרים שלהם לציבור בתקציב הזה – אני מקווה שהחרטה הזאת תתורגם גם לחרטה בתמיכה בממשלה הזאת, ואני בכלל לא רוצה לדבר על הביזיון שבמיליוני השקלים, במאות-מיליוני השקלים שחולקו כשוחד פוליטי לחברי כנסת בקואליציה כדי – אני לא יודע אפילו מה לעשות אתם.
אני מקווה – משפט סיום – שאם התקציב הזה חלילה יעבור, ואם אתם תיתנו לו יד, אז גם המצביעים וציבור האזרחים, אותם שקופים, אותם דפוקים או יותר נכון נדפקים, יתחרטו על התמיכה בכם ויפזרו אתכם ויביאו, בעזרת השם, לממשלה שיהיה לה גם אומץ לצדק חברתי וגם אומץ לצדק מדיני, ואני קורא לכולם לפנות למצפונם ולהצביע נגד התקציב האסור והפסול הזה. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
שנתיים וחצי.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
עוד שנתיים וחצי – גם בסדר. אגב, מישהו מהמפלגה שלך השבוע אמר לי שזה יהיה הרבה יותר מהר. אני לא יודע מה אלה שלך במפלגה, אבל מישהו מהבית היהודי. ואני אמרתי לו – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אדוני היושב בראש, תודה לך, חברי חברי הכנסת המעטים כל כך שנמצאים עכשיו במליאה ואדוני השר, שמתוקף חובתך אתה נאלץ לשבת פה, אז אני משתתפת בצערך שאתה זה שתהיה אולי המגן, או ה"בוב ספוג" של הממשלה הזו, ואתה זה שייאלץ לשמוע עכשיו את הטענות והמענות שלנו.
אבל בשורה התחתונה, אני מודה – הכנתי נאום, אולי אפילו נאום חוצב להבות. כשאני מסתכלת עכשיו על המליאה, אני מרגישה בזבוז. מי ישמע את הנאום הזה? על איזה אוזניים הוא ייפול? האם הקול הזה שאני מנסה להביא מהפריפריה החברתית, מהפריפריה הגיאוגרפית, מעלובי החיים של החברה הישראלית, מאותם אלה שאתם הפכתם לעלובי חיים, אם לא בקדנציה הזאת אז בקדנציות שעברו, אותם אנשים שכורעים תחת הנטל, שבעבר יכלו להרשות לעצמם או לילדיהם לפחות קורת גג בימים הקשים, הסוערים, ובקיץ החם להנפיק או לספק לאותם ילדים שלהם – ולכל הורה הילד שלו הוא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות, האוצר הקטן והפרטי. אם בעבר המדינה לקחה חלק באחריות על הילד הזה ויצרה את המינימום ההכרחי לקיום בכבוד, שמתחיל, בראש ובראשונה, לפני הכול, בקורת גג מעל הראש, לאורך השנים, ולצערי הרב, אדוני השר, גם לך היה חלק בכך, הדיור הציבורי הלך ונשחק והלך ונגמר והלך והתחסל, וכל אחד בתורו תרם את חלקו לחיסול ספינת הדגל החברתית שהייתה לתפארת מדינת ישראל.
אז אולי אין דיור ציבורי, אבל יש לנו ילדים הומלסים, אותם ילדים שלא יכולים לישון בשקט כי הם לא יודעים אם מחר ייאלצו הם והוריהם לעזוב את הבית שלהם ולחפש דירה אחרת – כי בעל הבית יזרוק אותם מהדירה כי לא שילמו לו את הכסף; כי משרד השיכון לא העביר מספיק כסף לסיוע בשכר דירה, למרות – תקשיבו – שהוא מעביר בכל שנה למעלה מ-1.6 מיליארד שקלים לסיוע בשכר דירה, שהוא לא סיוע ריאלי, שהוא לא תורם לקורת גג, והוא מביא את אותם זכאים שאי-אפשר למצוא להם דירה להיות בעצם עבד לבעלי הבית ודייר ארעי לחלוטין במדינת ישראל.
מה הפועל היוצא של זה, מישהו חשב, כשמפנים בן-אדם מהבית? זה אומר שהוא צריך לעבור דירה, לחפש דירה אחרת. אם מדובר בדיירי הדיור הציבורי, אז גם אין להם חסכונות ואין להם ערבויות והם לא מנהלים אשראי בבנק, כי ככה הם – הם האוכלוסייה החלשה ביותר במדינת ישראל. אבל זה אומר שכשהם עוברים, צריך להעביר את הילדים בתי-ספר, ואת הילדים האחרים, היותר-קטנים – גנים. אתם יודעים מה זה לילד לעבור – אני נותנת לכם דוגמה – בחמש שנים למעלה מ-15 מקומות, למעלה מ-15 דירות? מה זה עושה ליכולת שלו להתפתח באופן נורמלי? ואנחנו מסתכלים על התקציב החדש, ואין בו בשורה על דיור ציבורי ואין בו בשורה לעניים.
המושג "חברתי" הוא מושג יחסי, תלוי את מי שואלים וגם מה זה חברה בעיניו. יש כאלה שרואים את הבוחרים שלהם כחברים שלהם, ולכן זה חברתי בעיניהם לדאוג לסקטור המאוד-מסוים שלהם, לחברים מבית, לחברים מהמפלגה, לחברים בעלי ההון. ולמי לא נשאר? לאותם ילדים, שגם לא יכולים ליצור לעצמם יחסי חברה, יחסי גומלין, שגרה, שקט ללימודים, כי להם אין דירה, כי להם אין מי שידאג לאינטרס, אפילו לא כאשר יש שר אוצר חברתי.
אז מה זה "חברתי"? אדוני השר, אני מנצלת את זה שאתה נמצא כאן כדי לומר לך משהו, מהו בעיני "חברתי". אני גדלתי במחנה הלאומי. גדלתי בבית, שמי כמוך יודע – גם אבי היה בין בוני ההתיישבות, בונה בית-אל ויישובים אחרים חשובים. ההתיישבות היא ערך חשוב בעיני, אך לעולם ההתיישבות לא באה על חשבון החברתי, לא בבית שבו אני גדלתי. משהו לא טוב קורה כאן, משהו רע מאוד קורה להתיישבות במדינת ישראל, ובעיקר להתנחלויות. וכשאני אומרת את זה – תכניסו טוב-טוב לראש, כי תגיע השעה שאותם ילדים חסרי קורת גג, בית, הדבר המינימלי, הבסיסי ביותר לחיים נורמליים, לא יראו אתכם, בדיוק כפי שאתם לא רואים אותם.
אני אומרת זאת כי אתמול הגענו לשיא חדש בוועדת הכספים. ישב שם חבר מהמפלגה שלך שניסה לעשות איזושהי העברה בדקה התשעים בוועדת הכספים, העברה לא חוקית של משהו שהופסק בעקבות המלצה של היועץ המשפטי לממשלה. וביקשנו בסך הכול להעביר את השמירה במזרח-ירושלים – לא מכספי הדיור הציבורי, לא ממשרד הבינוי והשיכון, כי היועץ המשפטי אומר שמשרד צריך לתת שירותים שהוא מתמחה בהם. ולכן פסלנו בשנת 2016 את הסבסוד הזה מכספי הדיור הציבורי, מכספי משרד הבינוי והשיכון, וזה לא הופיע בתקנה. כספים שעוברים לשמירה צריכים להגיע מהמשרד שהוא מומחה בתחום, קרי, המשרד לביטחון פנים או משרד הביטחון; וזה חשוב מאוד, שמירה במזרח-ירושלים. אבל אז, באותו רגע, מגיע חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ ואומר: הילדים של הדיור הציבורי לא מעניינים אותי. אם נצטרך לקחת את הכסף מפיהם של ילדים רעבים בבית-שאן – וכך הוא אמר, וכך זה מצולם וכך זה מתועד – אנחנו נעשה זאת ונעביר למתנחלים. בושה וחרפה.
אז לא אכפת לו מילדים קטנים ולא אכפת לו מילדים רעבים ולא אכפת לו מילדים חסרי גג, אבל, אדוני, הוא מכתים ציבור שלם, כי אני לא מאמינה שכל המתיישבים הם כאלה חסרי לב. אני מכירה באופן אישי חברת מפלגת הבית היהודי שקוראים לה שולי מועלם. דרך אגב, היא גם מזרחית וגם אינטליגנטית וגם יש לה לב במקום הנכון. אני מכירה אותה מוועדת העבודה והרווחה. היא עזרה לנו להילחם מלחמות חברתיות שגם היא מכירה. עוד בטרם היותה שייכת לבית היהודי – אני חושבת שהיא הגיעה מהמקום שחווה וידע מה זה מחסור, מה זה פערים חברתיים. אך לצערנו הרב, המפלגה שלך לא בחרה בנציג חברתי לוועדת הכספים, אלא בנציג קר, מי שבעיניו, גם אם הוא ילד, אם הוא לא נולד בצבע הנכון או לא עם הכיפה או לא במקום הנכון, הוא לא ראוי להיות חלק מהחברה שלו.
אז אני אומרת לבצלאל: אתה לא ראוי להיות חלק מהחברה. ואני חושבת שהוא לא ראוי להיות חלק מבית שקורא לעצמו בית יהודי. כי בסופו של דבר הקיטוב הזה, ולומר: אנחנו ניקח מהפה של הילדים העניים בבית-שאן וניתן לאלה – אין לי איך לתאר את הכאב הזה. ישבתי והסתכלתי ולא ידעתי איך להגיב. חברת הכנסת רחל עזריה התחילה לצעוק עליו: תתבייש לך, תתבייש לך. ואני הסתכלתי ואמרתי: בואו נתבייש כולנו ביחד, לאיזו חברה שסועה הפכנו להיות.
בהתנתקות חרתם על הדגל שלכם קירוב לבבות, אחדות בעם, כדי שאם מחר או מחרתיים מישהו ירצה לעשות תהליך מדיני או לוותר על שטחים כאלה ואחרים, תמצאו לבבות חמים גם בחברה הישראלית כולה. הדרך הזאת היא לא הדרך. לא יהיה מי שיגן עליכם כשירצו לקחת לכם את קורת הגג מעל הראש, בדיוק כפי שאנחנו לא מוצאים בכם שותפים כאשר אנחנו מנסים להגן על הילדים העניים שרוצים לקחת מהם את קורת הגג מעל הראש.
בדיור הציבורי אין בשורה, בעוני אין בשורה, וגם אם בתקציב הזה יש כמה ניצוצות של חברתי, אתה שואל: חברתי למי?
מעבר לכך, יש פה חלם. נחשפנו להתנהלות קלוקלת, לניהול תקציב בעייתי. פקידי אוצר לא יודעים כמה רשויות מקבלות בכלל כסף מערי עולים, מארנונה ממשלתית. הם מדברים על 250, ומשרד הפנים בכלל הביא נתון של 330; אחד מדבר על 62 רשויות שמקבלות, השני מדבר על 61. חבר'ה, מי עשה את החשבונות במדינה הזאת? אם אלה היו רואי-החשבון שלי, הייתי מפטרת אותם, כי פה נעלמו כמעט 100 מיליון שקלים. אם אחד אומר 250 ואנחנו מגלים שהמדינה מוציאה יותר, או להפך, יש פה טעות גם בטבלת ה"אקסל", חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. זה לא הגיוני. אז פה יש כספים אבודים, ובמקום אחר יש כספים אבודים.
אני רוצה לומר עוד משהו: הבושה שהתחילה מהכספים הפוליטיים – וכבר התרגלנו לכספים קואליציוניים, לכספים פוליטיים – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
נא לסיים.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אני כבר מסיימת. – – הביאה לכך שחולקו ברגע האחרון כ-320 מיליוני שקלים רק לחברי ועדת הכספים מתוך הקואליציה, כדי לקנות הצבעה שממילא הם אמורים להצביע בה בעד.
ואני רוצה לומר משהו: חבר הכנסת אורן חזן חטף פה על ימין ועל שמאל בגלל שיטה קלוקלת שלא הוא יצר אותה, שהפקידים שיתפו פעולה אתה, ובדקה התשעים גם מצאו עוד 50 מיליון שקלים לבצלאל סמוטריץ – אבל הם לא יבואו מהדיור הציבורי, כי יש החלטה של היועץ המשפטי. אבל אורן חזן עשה אולי יותר ממה שעשתה הממשלה כולה למען צמצום הפערים בבריאות בין הפריפריה למרכז. אתם יודעים למה? כי מהכספים הפוליטיים שלו הוא נתן מיליון וחצי להקמת טיפול נמרץ ילדים בבית-חולים פוריה. אתם מתארים לעצמכם שאין טיפול נמרץ ילדים בבית-חולים פוריה? שאם ילד טובע בכינרת צריך להריץ אותו לרמב"ם? מה קורה בדרך? שאם ילד עבר תאונת דרכים צריך להעביר אותו או ל"העמק" או לרמב"ם?
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
זה הזוי, זה לא נורמלי, ואנחנו צריכים אחר כך למצוא תרומות לשם כך. זה לא בסדר. אבל אל תתרחקו מאתנו, מהלב, כי אנחנו נשיב בחזרה, ואלה לא יהיו ימים טובים לחברה הישראלית. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חבר הכנסת חזן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
תלמד, חיליק, תלמד. יש רגעים ששמים את הפוליטיקה – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אני כבר מזהיר אותך לפני הנאום, חזן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
יש רגעים ששמים גם את הפוליטיקה בצד וגם את – המים פה נקיים, תקינים. אפשר מים, בבקשה?
אדוני היושב-ראש, חברי כבוד השר, חברתי חברת הכנסת, חברי חברי הכנסת ובעצם כל מי שצופה בנו בבית, ערב טוב. תראו, ביממה האחרונה אנחנו רואים לא מעט כותרות ושומעים לא מעט חברי כנסת שעולים בתקשורת; עולים גם מעל הבמה הזאת עם נאומים מוכנים, עם ססמאות שבעיקרן הן ריקות מתוכן, במקום לקחת חלק בשותפות אמיתית למען הציבור בישראל, למען עם ישראל, למען הפריפריה, הנגב, הגליל, למען הבקעה, למען ילדים חולים, למען נערות במצוקה, למען ניצולי שואה, שהולכים ונעלמים – מה הם יכולים לעשות? לריב? לצעוק?
אני לא אעמוד כאן ואגן על עצמי. אף פעם לא עשיתי את זה, ואני לא מתכוון להתחיל עכשיו. אבל אני כן רוצה לספר לך, חברי חיליק בר, שבשעה שאתה מדבר על שוחד פוליטי, כשאתה מדבר על כספים קואליציוניים – אני, שאני חבר קואליציה ותמכתי בתקציב הזה לכל אורכו מסיבה מאוד פשוטה, שהוא הביא בשורה ענקית – אתה לא חבר בוועדת הכספים. לו היית חבר בוועדת הכספים היית רואה איך רק לפני שבוע הצלחנו להגדיל את תקציב הבריאות ב-400 מיליון שקלים נוספים שיועברו לקופות-החולים, והן התחייבו להשקיע אותם בפריפריה. אם זה לא תקציב חברתי, אני לא יודע מה זה חברתי.
אבל זה לא רק העניין של קופות-החולים. בימים האחרונים אני נמצא בקשר רציף עם ראשי הרשויות בגליל. עד היום, ברגעים האחרונים של הבוקר, שלב אחרי שלב בעדכונים שוטפים – איפה הם עומדים ביחס למשרדים הרלוונטיים, כדי שאתה יודע מה יקרה, חיליק? התוכנית לפיתוח הגליל, זאת שאתם כל כך נהנים לצעוק עליה ולפזר אותה באוויר כאילו היא הלכה ונעלמה, בסופו של דבר היא נכנסה בצורה מסודרת ומוסדרת. כי כמו שהממשלה הזאת והעומד בראש עשו הכול כדי להפריח את השממה בנגב, והגשימו הלכה למעשה את החזון הציוני בשעה שאתם מתעסקים בציניות, בדיוק כמו בתקשורת, אנחנו עושים ציונות שפותרת את הכול. הפכו את באר-שבע לבירת סייבר, בנו מגדלים בדימונה, הפריחו את האגם והשקו אותו בירוחם, העבירו את עיר-הבה"דים לנגב – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – – הכול מושלם.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
חיליק, אני יודע שמעולם לא היית שר, וכנראה גם לא תהיה – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
גם אתה לא היית שר, וכנראה לא תהיה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – ומעולם לא היית ראש ממשלה, אבל תן לי ללמד אותך קצת מהניסיון שלי. אני לא צריך להיות שם כדי להבין שכדי לנהל מדינה יש תהליכים ותהליכים לוקחים זמן.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – – ססמאות.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
למול הססמאות שלך אנחנו הבאנו פתרונות.
אבל אתה צודק, חיליק, וגם את צודקת, אורלי. אגב, זה המקום להגיד לךְ תודה. אני חושב שבלי הסיוע שלך אתמול לא הייתי מצליח, בזמן הקצר שניתן לי, למצוא איך לנווט ולנתב את הכסף למקומות הראויים. ואתה יודע לאן ניתבנו אותו ביחד, אופוזיציה וקואליציה, שחולקים לעתים דרך משותפת ולעתים רבות יותר חלוקים בדרכם? הבאנו 1.5 מיליון לניצולי השואה; הבאנו חצי מיליון לעיר לוד, לקידום – – –
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
– – – לא הייתה אמורה להיות. ברגע שזה היה – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הבאנו חצי מיליון לעיר לוד לקידום הנוער; הבאנו חצי מיליון נוספים לילדים, לא עלינו, חולים בסרטן; הבאנו מיליון לקידום עמותות שמטפחות ומטפלות בהלומי קרב. הבאנו כסף – שואלים אותי מה זה "בתי-עלמין". אני אגלה לכם סוד: במדינת ישראל קבורים אנשים שלולא הדם שלהם שנשפך, לולא העשייה שלהם, אנחנו לא היינו זוכים לעמוד כאן, לשבת כאן – או איך שלא תקראו לזה – כדי לחיות. לוחמי אצ"ל, לוחמי מחתרות, שהיום, במקום שאנחנו נזכור את המורשת שלנו, את ההיסטוריה העכשווית – לא רק זו הרחוקה – הבמה שלהם הולכת ומתפוררת. אז כן, גם לשם אני מבקש להפנות כסף.
<קריאה:>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני גם ביקשתי להפנות כסף – בלי להתבייש, אני אגלה לך סוד – גם להתיישבות. אתה יודע למה? כי גם ביהודה ושומרון גרים ילדים שצריכים חינוך, שצריכים ביטחון, שצריכים עזרה. הם לא שונים לא ממך ולא ממני, לא ממני ולא מכבוד השר.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
נכון. וגם בגליל ובנגב.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
ואני אגלה לך עוד סוד: גם הפנינו 2 מיליון שקלים לנגב ולגליל ולפיתוח הבקעה. אתה יודע למה עשיתי את זה? כי זאת הייתה המחויבות שלי.
<אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):>
אורן, שכחת את העיוורים ואת החלשים.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
עוד לא סיימתי.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
את רוצה שנמנה את כל מה שהוא שכח?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
עוד לא סיימתי.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
יש רק עד 24:00, בחייך.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
בתוך כל זה הבאנו גם כסף לעיוורים. כשאני רואה תקנה לקידום זכויות העיוורים בישראל, שכל הכסף בתוכה הוא בסך הכול 2 מיליון שקלים ואני מצליח להגדיל אותה בעוד חצי מיליון שקל – 25% גידול – יקירי, חברי, ואני לא מתבייש להגיד: עדיין חברי הטוב, חיליק בר – אם זאת לא בשורה לציבור – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אורן, זה מספיק?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – ולא עשייה חברתית, אני לא יודע מה חברתי מהו.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אורן, זה מספיק?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
רק דקה, בבקשה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אם אתה היית שר אוצר, התקציב לא היה נראה אחרת?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אענה לך. אל תדאג.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
עם החמלה החברתית שאתה אומר שיש לך, בוא ותגיד את האמת פעם אחת.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אענה לך. אתה יודע, היושב-ראש, גם אני שנחשב ללא פחות מהסמן הכי ימני בליכוד, כזה שלפעמים חבריך חושבים שאני גזען ושונא; כזה שלא מתבייש להגיד: אנחנו נעמוד ליד דגל מדינת ישראל בגאווה, ואנחנו נדרוש מכולם להכיר בזכות המדינה – אבל גם אני מבין שיש פה גם מיעוט ערבי שאני לא יכול רק לדרוש ממנו בלי בראש ובראשונה לתת לו להרגיש שווה בין שווים. דווקא אני נלחמתי להביא 1.5 מיליון שקלים לאצטדיון "דוחה" בסח'נין. מזכיר לך – אוהד "בית"ר", לא חביב "סח'נין". אבל אני יזמתי. מאחר שקיבלתי פנייה יזמתי שאני איענה לפנייה הזאת ולקחתי את עצמי לאצטדיון "דוחה" והתחייבתי שאני אעזור להם, כי גם להם מגיע – שבמקום להתעסק בספורט לאומי חדש של זריקת אבנים יתעסקו בספורט לאומי היסטורי של משחק כדורגל. לא שמעתי פה אף אחד שקם ואומר "וואו". אתה יודע משהו? – אני גם לא רוצה שיגידו.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
וואו. אז אני אומר: וואו.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני גם לא רוצה שיגידו.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אורן, וואו, וואו, וואו. האם זה מספיק?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
עכשיו אתה שואל אותי אם זה מספיק.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
האם זה מספיק? אחרי שאמרתי וואו.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני לא נמנה עם מפלגתו של שר האוצר. אגב, אני רוצה להגיד לו מילה טובה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
לא שמעת וואו. אני אומר: וואו. האם זה מספיק?
<שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:>
– – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אתה רוצה, אני אגיד לך גם וואו.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
בראש ובראשונה, אני לא אשכח להזכיר את ראש הממשלה, כי אנשים לפעמים שוכחים שאומנם השרים עושים עבודה טובה, ולרוב בתקשורת כשיש משהו טוב משייכים את זה לשר, וכשיש משהו רע אומרים: ראש הממשלה לא טוב, אבל צריך להזכיר שלולא ראש הממשלה כל ההתקדמות הזאת לא הייתה קורית, וגם לו מגיעה תודה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
וואו.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני רוצה להגיד לך על שר האוצר שלנו: שר אוצר חברתי מאין כמוהו – ואני לא נמנה עם אנשי מפלגתו.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
וואו.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
שר אוצר שעזר להגדיל את תקציב הביטחון בשביל שכר החיילים. עזר לי להביא את שכר החיילים בתקציב הקודם – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
וואו.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – ועוזר לי בתקציב הזה להביא בשורות נוספות – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
וואו.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – וכמו שהוא עוזר לי הוא עוזר לכל אחד ואחת מחברי הכנסת שבאים עם המצוקות של הציבור. תראה, חיליק – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
שוב, וואו וואו. ולא ענית. התחמקת.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – בלי נייר, בלי דפים – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
וואו על הכול.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – בלי טלפרומפטר – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
וואו על הכול. תענה באופן כן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אענה לך.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אורן חזן – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אענה לך. אני חושב שבמעמדך – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – האם זה מספיק? האם סדרי העדיפויות נכונים – – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – אתה צריך להבין: סבלנות היא מעלה – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – ותלמד לחיות אתה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – – סדרי העדיפויות הם נכונים?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
תלמד לשבת בסבלנות ולחיות עם הסבלנות.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אבל אמרתי וואו.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אענה לך על הכול.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אבל אמרתי וואו. למה אתה לא עונה?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
בדקות שנשארו לי אני אענה לך. אני רוצה להגיד לך עוד משהו: תמיד יש מה לעשות, ותמיד יש לאן לשאוף. מי כמוך יודע, וגם האחרים יודעים שכשיש ביקורת אני הראשון שלא מתבייש להעביר אותה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
וואו.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני גם הייתי הראשון שזעק וצעק אתמול בוועדה שלא קונים אצבעות בכסף – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
וואו.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – צריכה להיות שקיפות. השקיפות הזאת היא לא בשביל שתעשה פה וואו או שוואו – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אתה ביקשת. אתה לא עונה לי על השאלה שלי.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – או לאו, או מאו – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אמרת שאני לא אומר וואו. אז אני אומר וואו.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני עונה לך. קשה לך לקבל שמדינת ישראל עשתה הכול כדי לממש תקציבים שאתם חלמתם, ואנחנו הפכנו למציאות.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
למה אתה לא עונה לי?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
בהזדמנות הזאת, אני אענה לך ואגיד לך, חברי – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
אורן ידידי, אתה, יש לך חמלה חברתית – –
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – רגע לפני סוף הנאום, ברשותך – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
– – אם אחרי 70 שנה יש פריפריה גיאוגרפית וחברתית, האם אנחנו עושים משהו נכון או לא נכון?
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
ברשותך, אני אגיד לך את זה בצורה פשוטה – – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
עזוב את הוואו, אני עושה לך וואו על הכול.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אני אגיד לך בצורה פשוטה – –
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
כן.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
– – אני מחכה ליום שאני אגיע, ואני מאחל לעצמי – ואתה יודע מה? גם לך, כי אני יודע מאיפה אתה בא – שנזכה להיות בתפקיד ביצועי כדי לקחת את המילים שאתה מוציא מהפה ולהפוך אותן למציאות. אבל עד אותו רגע אנחנו עושים ונמשיך לעשות, כדי לצמצם את הפערים, כדי לתת לאזרחים להבין שיש מי שנלחם בשבילם כאן, כדי לתת למדינה הזאת לצעוד לעתיד טוב יותר.
ועכשיו רק מילה אחת, ברשותכם, לסיום. אדוני היושב-ראש, השר, חיליק, מי שצופה בנו, הגיעה אלי ידיעה לא מזמן: משטרת ישראל מחפשת את עזרת הציבור בחיפוש אחר נעדר. קצת פרטים על הנעדר: גילו כ-53, גובהו מתנשא – בעצם הוא רק מתנשא – גובהו 1.74 מטר, צבע עיניים חום כהה, אבל הוא לא באמת רואה אף אחד ממטר, שערו לבן על גבול המקריח, ולאחרונה הוא נצפה בנמל התעופה בן-גוריון. האיש שמדבר רבות על הכיסאות הריקים מותיר את הכיסא שלו יתום פעם אחר פעם; האיש הזה שנעדר – יש לנו גם תמונה שלו כאן. חבר הכנסת הנעדר, היושב-ראש – – –
<היו"ר אחמד טיבי:>
נא להוריד.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
אה, אוקיי.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
הנעדר בחר להדיר רגלו ורגליו ודעתו ועמדותיו מכל נושא מסיבה פשוטה: פעם אחת – כי הוא מתבייש להוכיח שכל מה שקיים אצלו במצע, כל מה שיוצא מהפה שלו אנחנו מיישמים; ופעם שנייה – כי הוא הבין שכשהוא מתחיל לדבר אנחנו מגלים את הבלוף שלו. ואת הבלוף הזה אנחנו נוציא החוצה.
מתי כן שמענו אותו מדבר? כשהוא הגיע לדלת והיה צריך לחתום על הדחה של חבר כנסת שחטא – הוא לרגע נעלם. חברים, יש משפט שאומר: תלך עם השקרן עד הדלת. אדוני הנעדר, יאיר לפיד, יהיר, אתה השקרן והגעת עד לדלת.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
<אורן אסף חזן (הליכוד):>
תודה רבה.
<יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):>
שלא תגיד שאני לא אומר וואו. וואו, באמת וואו.
<היו"ר אחמד טיבי:>
חברת הכנסת בן ארי – לא נמצאת. חבר הכנסת מלכיאלי, בבקשה. אחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אכרם חסון.
<מיכאל מלכיאלי (ש"ס):>
אדוני יושב-ראש הישיבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, השבוע נזכרתי בסיפור ילדות ורציתי לשתף אתכם. פעם אחת פרצה מגפה ביער. התקבצו כל החיות אצל האריה מלך החיות וביקשו לחקור ולברר מי אשם ברעה הזאת. היה ברור להם כי אחת החיות חטאה חטא חמור, והוא שגרם למגפה. ישב האריה בראש חבר השופטים, והכרוז קורא כל בעל-חיים בתורו. הנמר הוזמן ראשון. פתח הנמר ואמר: חטא כבד חטאתי. זה קרה כאשר הייתי רעב מאוד, והסתובבתי לבדי ביער, ופתאום ראיתי אדם הולך. לא יכולתי להתאפק, זינקתי עליו וטרפתי אותו. התלחשו השופטים והגיעו למסקנה שהוא אינו אשם כלל. מה כבר אפשר לצפות מנמר רעב? אמרו וקראו לבא בתור. נכנס הזאב והודה כי בידו עבירה בלתי נסלחת: פעם אחת ראה פרה רועה בעשב ולידה עגל צעיר. המראה גירה את תאבונו, עד שלא עצר ברוחו וטרף את העגל. שוב דן חבר השופטים בעניין, והחליט כי הזאב נקי מכל אשמה. ודאי לא באשמתו באה המגפה. ראשית, הלוא נאמר במפורש: זאב יטרף. אז זה דרכו, לא הייתה לו דרך אחרת להשקיט את רעבונו. אחרי הזאב בא תורו של הדוב, וגם בפיו היה סיפור דומה: הלכתי פעם ביער, ראיתי אדם, הייתי רעב, טרפתי אותו. וככה גם אותו השופטים פטרו, כי מה אפשר לצפות מדוב רעב.
לבסוף התייצבה כבשה קטנה. ברעד עמדה לפני האריה ולא העזה לפצות את פיה. ואז פתחה בדבריה: חטאתי מאוד. זה היה ביום שלג וכפור, כמעט קפאתי על מקומי, אולם לשמחתי ריחם עלי בעל הבית והכניס אותי אל תוך ביתו החם. כשהתחממתי התעורר בי הרעב, ופתאום הבחנתי – בתוך נעליו של בעל הבית יש כמה אניצי קש. לא יכולתי להתאפק ואכלתי את מעט הקש שהיה בנעלו של בעל הבית, והוא השקיט את רעבוני. לא הספיקה הכבשה לסיים את דבריה, והנה חיות הטרף כיתרו אותה ופתחו בצעקות: הנה האשמה. הלוא אין כפיות טובה גדולה מזו: בעל הבית, ברוב טובו, ביום של קור, מכניס כבשה הביתה להתחמם. במקום לומר תודה, מה עושה הכבשה? אוכלת את הקש שנמצא בנעליים שלו. וכאן, אדוני היושב-ראש, הסיפור נגמר.
אך כבשים וזאבים זה לא העיקר, צריך לזכור שזה רק המשל. השבוע כולם קראו בעיתונים, בתקשורת, כולם דיברו על קיצוץ רוחבי של מיליארד ו-325 מיליון שקל שעליו החליטה הממשלה. וכפי שפירט שר הפנים, יושב-ראש תנועת ש"ס, הרב אריה דרעי, פחות מ-15% מהסכום הזה הוקצה למגזר החרדי. לשם מה? לשם תיקון עוולות שבמשך שנים היו חייבים לציבור החרדי, וזה גם על-פי הסכמים קואליציוניים, והקואליציה חתומה על זה. כל היתר קוצץ בגלל פרויקטים אחרים – תאגיד ועוד. אבל מה היו הכותרות? מה כולם צעקו? מי המסיתים ומי בעלי האינטרס? כמובן, החרדים אשמים. 15% מהקיצוץ, אבל כמובן החרדים אשמים. לא הזאבים – הכבשה אשמה.
לשמחתי, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הציבור לא קונה מילים ריקות מתוכן. הוא איננו קהל שבוי שאוכל כל לוקש וכל קש. הציבור זוכר, כשאנחנו באים להצביע, לדון על התקציב הזה, שתנועת ש"ס הנה המפלגה הראשונה שיצרה תקדים בחלוקת הכספים הקואליציוניים שקיבלה, למען כלל הציבור ולא רק לסקטור שלה. מיליארד השקלים שהובטחו להם: 650 מיליון שקל להנחה בתחבורה הציבורית – זו רפורמה של השר הרב דרעי; 350 מיליון שקל להנחה במחיר המים; הפריפריה החברתית – מ-210 מיליון שקל ל-315 מיליון שקל, עלייה של 50%; הנגב והגליל – מ-130 מיליון שקל ל-200 מיליון שקל; רפורמה ברישוי עסקים; טבלאות הנחה בארנונה. כל מי שפעם פגש את האנשים השקופים, את האנשים המוחלשים, אותם אנשים שהטבלה הקשה שהתרגלנו אליה עד השנה של ההנחות בארנונה פגעה בהם – אנחנו מגלים טבלה חברתית יותר, דואגת לאוכלוסיות המוחלשות. תקציב לשעת-חירום – מאפס ל-120 מיליון שקלים; ביטול דמי כניסה לחופי רחצה; הקמת קרן לצמצום פערים ברשויות המקומיות – 500 מיליון שקל; תקציב לחיזוק הרשויות המקומיות בבסיס התקציב – 3 מיליארד שקל.
אדוני היושב-ראש, התקציב הנו תקציב חברתי, כן. כמובן – בנסיבות. היינו רוצים לעשות יותר, היה אפשר לעשות יותר, אבל בנסיבות, זה מה שיש. ומניתי רק חלק מההישגים שאפשרו והצליחו לסייע לחלש, לנדכה, לפריפריה, לנגב ולגליל. כך פעלנו וכך נפעל, וזו המחויבות המוסרית שלנו. ובעזרת השם נעשה ונצליח. תודה רבה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה. חבר הכנסת אכרם חסון.
<אכרם חסון (כולנו):>
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חבר הכנסת, עובדי הכנסת המכובדים, אין ספק שהיום ראינו ושמענו את חברי הכנסת מיש עתיד, שבאו כועסים, לחוצים, גם חברתית, גם פוליטית וגם נפשית, ולא הפסיקו לתקוף את שר האוצר. אין ספק ששר האוצר, כשסקר אתמול את כל העשייה המבורכת שלו, הוא עצבן את חברי מפלגת יש עתיד, כי הוא גילה את הפרצוף האמיתי של כל המפלגה.
זה נכון שאנחנו מפלגה חברתית צנועה, פשוטה. אנחנו לא כמו יש עתיד, אנחנו לא מפלגה אליטיסטית, אנחנו לא עשירים. וכמובן, מה שהכי הכעיס אותם זה שהשר כחלון אמר להם: תפתחו את המחשב ותבדקו את המצע שלכם. אתם דיברתם, אתם הבטחתם, ואני ביצעתי ועשיתי.
אין ספק, אדוני היושב-ראש, שהעשיר לא מבין את העני. ומה לעשות, יש עתיד הם מפלגה עשירה. הם לא מבינים את החלש, לא מבינים את העני, אין להם חמלה, ולכן הכעס שלהם מובן. אנחנו מפלגה שחרתה על דגלה לשרת את כל עם ישראל בצורה שווה, באחריות, ושר האוצר עושה עבודת קודש למען כלל האזרחים. ובכמה הזדמנויות אמרתי שהשר משה כחלון מוסיף הרבה כבוד לכל אזרח יהודי ולכל אזרח ערבי, כי האיש פשוט צנוע, אדם עם חמלה, עם אחריות, עם מסירות. הוא לא רק מבטיח – הוא מקיים. והתרגלנו לשרי אוצר בעבר שכל הזמן הבטיחו, ואף אחד לא קיים.
עוד דבר, כבוד השר ואדוני היושב-ראש: אתם צריכים להבין מדוע חבר הכנסת פרי בא ותקף בצורה קשה את שר האוצר. הרי מה לעשות, שר האוצר הזיק לו. כאשר הוא היה בהנהלת "סלקום", בא השר וחתך את כל נושא הסלולר במדינת ישראל והוריד 3 מיליארד מהחברות, אז המשכורות כמובן נפגעו, והתנאים של כל ההנהלה נפגעו. ואני מבין את הכעס. אבל מה לעשות, השר שלי מבטיח ומקיים, וממשיך לקיים. הוא בא וגם נלחם בבנקים, והוא נלחם במשכורות המוגזמות שהיו אצל ראשי הבנקים, וחבר הכנסת פרי היה גם מראשי בנק מזרחי.
אז אנחנו רואים שהשר החברתי ביותר, שאין כמוהו במדינת ישראל, ממשיך לעבוד על-פי העקרונות, על-פי דרך ארץ, על-פי האג'נדה שהבטיח לכל עם ישראל, וזה לא באופנה הישראלית, כי, לצערנו הרב, הרגילו את העם בישראל להשמיע לו מה שהוא אוהב לשמוע. סוף-סוף הגיע אדם ישר, אדם הגון, אדם צנוע, אדם שחי בפריפריה, לא במדינת תל-אביב, לא מהאליטה של מדינת ישראל, לא קרוב לכל המונופולים, ולא מחזק את כל אלה שעשקו את האזרח הישראלי עשרות שנים. ולכן, אפשר להבין, הכעס הזה בא משם בצורה לא מוצדקת, בצורה לא אחראית; שנה וחצי הם מוכרים ססמאות לעם ישראל ולא עושים שום דבר.
ואנחנו, בצורה מאוד פשוטה – כל המפלגה הזאת שנקראת כולנו איגדה אנשים שבאו מהפריפריה, אנשים שמבינים מה זה עוני, מבינים מה זו אחריות ציבורית, איך לשרת את כל העם, לא רואים צבעים, רואים את הערבי והיהודי באותו מטבע, ולכן משרתים את כולם. הם התרגלו שבאים ומבטיחים, ובסופו של דבר לא מקיימים, וכך העסק מתמשך.
אני אתן לך דוגמה, כבוד היושב-ראש: העדה הדרוזית רק הפעם נכנסת לתקציב המדינה, לבסיס התקציב, בזכות משה כחלון. כל הזמן שרי האוצר עבדו עלינו ושיקרו לנו. אני, כמובן, אחרי שסיכמתי עם שר האוצר ועם אמיר לוי, ראש אגף תקציבים, גם יושב-ראש ועדת הכספים גפני הודיע לי שהדרוזים נמצאים בבסיס התקציב. זו היסטוריה מבחינתנו.
ולכן, יש היום דרך אחרת. אתה גם רואה שהשר ביקר בטייבה, והשר נפגש עם כל ראשי הרשויות הערביות, לא מזמן גם נפגש עם ראש המועצה של כפר-קרע, השר מסייר גם בצפת וגם בקריית-שמונה, וגם מסייר בחורפיש, ומגיע לכל המקומות. ולשמחתי הרבה הדברים מיושמים הלכה למעשה בשטח, אנחנו רואים את העשייה. כאשר החבר'ה האחרים מדברים ותוקפים כל הזמן, ראינו אותם, כל הזמן לא היו לנו תוכניות מתאר, היינו קבצנים, מענקי האיזון שלנו והמצב הסוציו-אקונומי היו מתחת לאדמה, ולכן ההתייחסות אלינו הייתה בצורה מזלזלת, בצורה לא אחראית.
השר כחלון נתן הוראה ונתן תקציב, אדוני היושב-ראש. בפעם הראשונה בתולדות המדינה המגזר הדרוזי מקבל 80 מיליון שקל לתכנן על אדמה פרטית, כי רוב האדמות אצלנו פרטיות, ועוד 97 מיליון שקל להגיש תוכניות מפורטות ותוכניות מתאר לכל היישובים. כיום 11 תוכניות מתאר נמצאות בקנה. נתנו הוראה איך לעזור ולסייע, לא רק להביא את האנשים לבתי-המשפט ולהוציא צווי הריסה. הרי תפקידן של ועדות התכנון והבנייה, על-פי התפיסה של משה כחלון, זה לבנות ולא להרוס. המדיניות השתנתה.
ואני מקווה שכל השרים גם יעזרו, וגם ראש הממשלה יעזור בקטע הזה, כי נמאס לנו להיות אזרחים סוג ב'. סוף-סוף יש לנו מנהיג, יש לנו אדם אחראי, אדם שמסתכל עלינו בגובה העיניים, הוא לא מבדיל בין אזרח אחד לאזרח השני, כולנו אחים. ואנחנו רואים שהדברים משתנים.
היום נפגשתי עם תושבים מטירה במשולש, ולפני יומיים הייתי בכפר אכסאל, ואני רואה שהדברים זזים בכל היישובים. מענקי האיזון גדלו כמעט ב-100%. אני אעדכן אותך, אדוני היושב-ראש, כי אתה גם אדם אכפתי ואתה עושה רבות, ואכפת לי גם שאתה תשמע את האמת.
<היו"ר אחמד טיבי:>
בבקשה.
<אכרם חסון (כולנו):>
לתשתיות לבנייה חדשה במגזר הערבי יש בתקציב 266 מיליון שקל, וזה דבר שאין לו אח ורע, לא היה בעבר. יש 490 מיליון שקל בבנייה כפרית, בתוך הכפרים הדרוזיים והערביים יחד. יש 170 מיליון שקל לפיתוח תשתיות ומוסדות ציבור ביישובים הערביים. יש עוד 174 מיליון שקל לעידוד התעסוקה וקידום מעמד האישה הערבייה. כל הזמן טענו שהמגזר שלנו חי ממשכורת אחת, 60% חיים ממשכורת אחת, ולכן הגיע הזמן שנראה עשייה.
זה השר היחידי שמדבר אתנו בשפה אחת, לא בשתי שפות, בשפה ברורה, בצורה צנועה ואחראית. ואני חושב שהתברכנו, ומדינת ישראל התברכה שסוף-סוף יש לנו אדם כמו משה כחלון. ותאמין לי, אם הוא לא היה קיים אנחנו היינו חייבים להמציא את משה כחלון כדי להציל את עם ישראל.
דיברו על הסקרים. מי מזמין את הסקרים? אנחנו לא יודעים מי מזמין את הסקרים? מה, אנחנו לא מכירים את הפוילעשטיק שלהם? אנחנו לא יודעים בדיוק איזו פוליטיקה הם מייצגים ומה הם רוצים? הרי גם בעבר אמרו: הסקרים. הסקרים זה האזרח הפשוט, זה האזרח הערבי והאזרח היהודי, הדרוזי והמוסלמי והנוצרי והבדואי, גם הצ'רקסי, במדינת ישראל, שיודע להעריך את העשייה, יודע להבדיל בין הבטחות, בין שקרים לבין עשייה אמיתית והקרבה למען כלל האזרחים.
אני מאוד שמח שאני נמצא במפלגה הזאת, ואני מקבל גיבוי מלא מהשר כחלון לייצג אותו לא רק בהבטחות, אלא בעשייה היומיומית. אנחנו מסתובבים בשטח ואנחנו מרגישים את העשייה של שר האוצר בכל מקום. אנחנו גם ראינו, אדוני היושב-ראש, את העשייה האחרונה בנושא התכנון והבנייה: 1,500 יחידות דיור בעיר שפרעם, 1,600 יחידות דיור בתמרה, 1,150 יחידות דיור בביר-אל-מכסור, ועוד הכניס את סח'נין ונצרת לתוכניות מיוחדות עם תמיכה, כאשר אפשר לקנות דירה של 120 מטר ב-620,000 שקל. זה דבר שלא היה בעבר. תמיד הסתכלו עלינו מלמעלה למטה; הגיע אלינו שר שמסתכל אלינו בגובה העיניים.
אני מאוד מעריך את העשייה שלו, ואני מודה לו ומודה לכל חברי בכולנו שמתנהגים בצורה אצילה, באחריות ובמסירות למען כלל עם ישראל.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה, חבר הכנסת חסון. אני מאשר: למרות שאנחנו אופוזיציה וקואליציה, השר כחלון הוא שר קשוב, בעיקר בנושאים חברתיים. אבל אנחנו רוצים יותר, למשל מענקי איזון ל-2017 לרשויות הערביות.
<מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת>
<היו"ר אחמד טיבי:>
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
<סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:>
ברשות יושב-ראש הישיבה, הנני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור בנושא: אי-יישום החלטת הממשלה 922 – שקיפות בתוכנית לפיתוח כלכלי באוכלוסיית המיעוטים, הצעתו של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. תודה.
<היו"ר אחמד טיבי:>
תודה רבה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"א בכסלו התשע"ז, 21 בדצמבר 2016, בשעה 09:00. ישיבה זו נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 23:17.>